‫סתירות מביכות ביותר בין התלמוד למדע‬

‫‪:‬שתפו‬

‫התלמוד הבבלי (ובתוך כך‪ ,‬ספרות חז"ל כולה) מלאים בסתירות פנימיות ובסתירות עם‬
‫התנ"ך (ראו מאמר‪ 222 :‬סתירות מביכות בתלמוד)‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬מכיל התלמוד מאות‬
‫רבות של סתירות מביכות עם המדע‪ ,‬מה שמוכיח כי התלמוד לא יכול להיות ספר בהשראה‬
‫‪.‬אלוהית‪ ,‬כפי שהרבנים אוהבים לטעון בניסיון להשליט את כוחם ומעמדם בציבור‬

‫‪:‬להלן כמה סתירות לדוגמא בין המדע לתלמוד‬

‫‪‬‬ ‫על פי התלמוד‪ ,‬משך הריונה של הנחשה (נקבת הנחש) עומד על שבע שנים (בבלי‪,‬‬
‫בכורות ח' ע"א)‬
‫‪.‬בעוד על פי המדע ידוע כי ההריון נמשך מספר חודשים בלבד –‬
‫כיצד חז"ל היו בודקים אם אישה בתולה? רבן גמליאל הושיב אישה‪ ,‬ערומה‪ ,‬על חבית ‪‬‬
‫יין והריח את פיה‪ .‬אם הוא הריח יין מפיה? איננה בתולה‪ .‬אם לא הריח יין מפיה? בתולה‪.‬‬
‫מאחר‪ ,‬וכרום התולים חוסם את ריח היין לעבור מאיבר מינה של האישה‪ ,‬למעלה אל‬
‫פיה‪( .‬תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת כתובות‪ ,‬דף י'‪ ,‬עמוד ב')‬
‫מיותר לציין כי על פי המדע – זה ממש לא עובד ככה‪ .‬אגב‪ ,‬הרב אריה שטרן‪ ,‬מודה –‬
‫ומנסה לתרץ‪" :‬אין לנו יכולת להסביר‪ ,‬ואולי הטבעים היו שונים אז‪( .‬הרב שטרן‪ ,‬ראש‬
‫מכון הלכה ברורה)‬
‫לפי חז"ל‪ ,‬רעש הרעמים נובע מן חיכוך העננים עם הכוכבים בשמים (בבלי‪ ,‬ברכות נ"ט ‪‬‬
‫‪.‬ע"א)‬
‫בעוד על פי המדע‪ ,‬ידוע כי הרעם הוא הקול הנוצר כאשר הברקים מחממים את האוויר –‬
‫סביבם לטמפ' גבוהה ביותר; אוויר זה מתפשט במהירות ואז מתכווץ ככל שהוא מתקרר;‬
‫‪.‬פעולת ההתרחבות וההתכווצות גורמת להיווצרות גלי קול המכונים רעמים‬
 ‫‪.‬על פי התלמוד‪ ,‬לתרנגולת אין ריאה (בבלי‪ ,‬חולין נ"ז ע"א) ‪‬‬
‫‪.‬מבחינה מדעית‪ ,‬ידוע כי הריאות הן חלק בלתי נפרד מחלקיו הפנימיים של התרנגולת –‬
‫על פי התלמוד כדור הארץ שטוח ולא עגול‪ ,‬וכאשר שהאדם הראשון חי על הארץ‪ ,‬גופו ‪‬‬
‫נמתח מקצה אחד לקצה השני של העולם‪( .‬בבלי‪ ,‬חגיגה י"ב ע"א)‬
‫מבחינה מדעית‪ ,‬ידוע לכול כי צורת הארץ כדורית ואינה שטוחה (מכאן שמו‪ :‬כדור –‬
‫‪.‬הארץ)‬
‫בתלמוד (בבלי‪ ,‬שבת ק"ז ע"ב) נקבע כי הכינים אינן נוצרות מתוצאה של זיווג אלא ‪‬‬
‫‪.‬מזיעת האדם‪ ,‬מבשר האדם או מבגדים ישנים‬
‫ברור מבחינה מדעית שחז"ל טעו; הכינים הן סוג של חרקים טפילים הנוצרים כמו יתר –‬
‫‪.‬בעלי החיים – מהזדווגות‬
‫חז"ל לימדו כי קיים סוג של עכבר אשר חציו בשר וחציו אדמה וגם הוא אינו נוצר ‪‬‬
‫‪.‬מתוצאה של זיווג (בבלי‪ ,‬חולין קכ"ז ע"א)‬
‫כמעט מיותר לציין כי המדע אינו מכיר בעכבר העשוי חציו אדמה וחציו בשר‪ ,‬הנוצר –‬
‫‪.‬מהאדמה (כפי שפירש רש"י את הקטע)‬
‫לפי התלמוד (בבלי‪ ,‬חולין נ"ב ע"ב – נ"ג ע"א) לחתול‪ ,‬לזאב ולאריה יש ארס היוצא ‪‬‬
‫‪.‬מציפורניהם ועלול לטמא את החיות הכשרות למאכל (ראו גם פירוש רש"י לעניין)‬
‫מבחינה מדעית ידוע לכול כי חיות אלו אינן מטילות ארס מציפורניהן מאחר ואין להן –‬
‫‪.‬ארס כלל‬
‫חכמי התלמוד קבעו כי קנה הנשימה נחלק לשלושה‪ :‬לריאה‪ ,‬לכבד וללב (בבלי‪ ,‬חולין ‪‬‬
‫‪.‬מ"ה ע"ב)‬
‫באופן מדעי ידוע כי קנה הנשימה הולך אל הריאות בלבד ומתפצל לשניים‪ :‬אחד לריאה –‬
‫‪.‬השמאלית והשני לימנית‬
‫על פי התלמוד לאישה מניקה אין דם וסת‪ ,‬מאחר והדם הופך לחלב אשר אותו התינוק ‪‬‬
‫‪.‬יונק‪( .‬בבלי‪ ,‬נידה ט' ע"א)‬
‫מבחינה מדעית ידוע שכאשר אישה מניקה היא אינה מבייצת ועל‪-‬כן אין לה וסת‪( .‬הדם –‬
‫שלה לא הופך לחלב‪)..‬‬
‫על פי התלמוד אישה בהריון יכולה להעבר בשנית‪( .‬בבלי‪ ,‬כתובות ל"ט ע"א) ‪‬‬
‫‪.‬ברור מבחינה מדעית כי בזמן הריון אין האישה מבייצת ולכן לא ייתכן הריון נוסף –‬
‫רבי יהודה קבע כי בים קיימים יצורים אשר חציים גוף אדם וחציים גוף דג‪ ,‬את הללו ‪‬‬
‫‪.‬כינה רש"י – "סירנות" (בבלי‪ ,‬בכורות ח' ע"א)‬
‫…מיותר לציין כי בת הים הקטנה קיימת רק באגדות ילדים –‬
‫התלמוד הבבלי (מגילה ו' ע"א) התייחס לעיר טבריה ושאל‪" :‬למה נקרא שמה טבריא?"‪ .‬‬
‫‪".‬תשובת התלמוד‪" :‬שיושבת בטבורה של ארץ ישראל‬
‫בפרספקטיבה היסטורית ברור כי מדובר בטעות אומללה‪ ,‬שהרי טבריה נקראה על שמו של‬
‫‪.‬הקיסר טיבריוס‬
‫‪‬‬ ‫הרמב"ם טען כי כדור הארץ שוכן במרכז היקום ואילו השמש וכוכבי הלכת סובבים‬
‫אותו‪" :‬כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם כולו‪ ,‬הן עגולין כדור‪ ,‬והארץ תלויה‬
‫‪.‬באמצע" (משנה תורה‪ ,‬הלכות יסודי תורה‪ ,‬פרק ג')‬
‫מבחינה אסטרונומית ברור לכל בר בי רב כי איפכא מסתברא; כדור הארץ נע סביב השמש ואינו‬
‫‪.‬שוכן במרכז היקום‬
‫‪‬‬ ‫חז"ל קבעו כי על מנת להחלים ממחלת הקדחת יש לשבת על פרשת דרכים ולתפוס‬
‫נמלים‪ .‬לאחר שהכניס החולה את הנמלה לתוך שפורפרת מנחושת‪ ,‬עליו לומר לה‪:‬‬
‫"משאי ומשאך עליך"‪ .‬אם לא הועילה סגולה זו‪ ,‬יישא כד חדש‪ ,‬ילך לנהר ויאמר לו‪:‬‬
‫"נהר נהר‪ ,‬הלווה לי כד מים לאורח שהזדמן לי"‪ .‬אחר‪-‬כך יסובב הכד שבע פעמים מעל‬
‫ראשו‪ ,‬ישפכנו לאחוריו ויאמר‪" :‬נהר נהר‪ ,‬קח את המים שנתת לי‪ ,‬שהאורח שהזדמן לי‪,‬‬
‫ביומו בא וביומו הלך" (בבלי‪ ,‬שבת ס"ו ע"ב)‪]1[.‬‬
‫מנקודת מבט רפואית‪ ,‬כמעט ואין צורך לומר כי מרשם זה אינו יצמיח רפואה מקדחת המלריה!‬
‫מחלה זו נגרמת על‪-‬ידי יתושים המעבירים את טפילי המלריה מאדם חולה לאדם בריא‪ .‬ניתן למגר‬
‫‪.‬את המלריה על‪-‬ידי שימוש באמצעים לסיכול עקיצות יתושים ובתרופות למניעת הופעת המחלה‬
‫‪".‬במשנה (מסכת אוהלות פרק א') נקבע כי בגוף יש האדם "אחת עשרה צלעות ‪‬‬
‫מבחינה פיזיולוגית ידוע כי קיימות בגוף ‪ 12‬צלעות מכל צד ולא ‪ .11‬מעניין כי גם המהר"ל‬
‫מפראג‪ ]2[,‬בספרו "תפארת ישראל" (על מסכת אוהלות א')‪ ,‬הודה‪" :‬וגם ראיתי ובדקתי בעצמי‬
‫‪".‬בבהמה וראיתי שיש לה י"ג צלעות בכל צד; ובאדם ראינו שיש לו י"ב צלעות בכל צד‬
‫‪‬‬ ‫במסכת דרך ארץ פרק ז' נאמר כי "העולם הזה דומה לגלגל עינו של אדם‪ ,‬לבן שבו‪ ,‬זה‬
‫ים אוקיינוס‪ ,‬שמקיף את כל העולם כולו‪ ,‬שחור שבו‪ ,‬זה ישוב"‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬לדידם‬
‫של חז"ל‪ ,‬היבשה והים הם כמו גלגל העין והאישון; דהיינו‪ ,‬יבשה אחת המוקפת כולה‬
‫‪.‬במים‬
‫מבחינה טופוגרפית ברור כי מפת העולם אינה נראית כך‪ ,‬שהרי פני השטח של כדור הארץ‬
‫‪.‬אמנם מכוסים ברובם במים‪ ,‬אך אזורי היבשה מחולקים ומפוזרים למספר יבשות נפרדות‬
‫‪‬‬ ‫במדרש שמות רבה (פרשת בא‪ ,‬פרשה ט"ו) נאמר‪" :‬שלש מאות וששים וחמש חלונות‬
‫ברא הקב"ה ברקיע‪ ,‬מאה ושמונים ושלשה במזרח ומאה ושמונים ושנים במערב‪ ,‬מהן‬
‫ברא לשמש ומהן ברא ללבנה…"‪ .‬כלומר‪ ,‬לפי חז"ל אין אור השמש חודר לכדור הארץ‬
‫‪.‬אלא דרך חלונות שהתקין אלהים ברקיע‬
‫מבחינה מדעית כמעט ואין צורך לומר כי אור השמש אינו חודר לעולם דרך ‪ 365‬חלונות‬
‫‪.‬שבשמים‪ ,‬אלא דרך שכבת האטמוספירה המקיפה את כדור הארץ‬
‫‪‬‬ ‫בתלמוד הבבלי (פסחים צ"ד ע"ב) מאשרים חז"ל את דעת אומות העולם‪ ,‬לפיה‪" :‬ביום‪,‬‬
‫חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה‪ ,‬למטה מן הקרקע"‪ .‬דהיינו‪ ,‬בשעות היום נמצאת‬
‫‪.‬השמש מתחת לרקיע ובשעות הלילה היא יורדת ושוכנת מתחת לקרקע‬
‫מבחינה מדעית ידוע כי מיקומה של השמש נותר קבוע ואינו משתנה בבוקר או בלילה; אדרבא‪,‬‬
‫‪.‬כדור הארץ והירח הם אלו המשנים את מיקומם‪ ,‬בעודם חגים סביב החמה‬
‫במסכת פסחים צ"ד ע"א נאמר כי "שיתא אלפי פרסי הוי עלמא"‪ .‬כלומר‪ ,‬לדעת התלמוד‪ ,‬‬
‫‪.‬גודלו של כדור הארץ הוא ‪ 6,000‬פרסה (כ‪ 24,000 -‬ק"מ)‬
‫מנקודת מבט מדעית‪ ,‬ידוע כי קוטרו הממוצע של כדור הארץ עומד על ‪ 12,742‬ק"מ והיקפו בקו‬
‫‪.‬המשווה נעמד ב‪ 40,075 -‬ק"מ‬
‫‪‬‬ ‫חז"ל טענו כי "העולם הזה עשוי ומחולק לשלושה חלקים; שליש מים‪ ,‬שליש מדבר‪,‬‬
‫‪.‬שליש ישוב" (אוצר מדרשים‪ ,‬ברייתא דמעשה בראשית[‪)]3‬‬
‫מבחינה טופוגרפית‪ ,‬ידוע כי לפחות שני שליש מהעולם מכוסים במים (ולא שליש אחד בלבד‪,‬‬
‫‪.‬כפי שנאמר במדרש)‬
‫‪‬‬ ‫בתלמוד הבבלי (נידה ל' ע"ב) קובע ר' ישמעאל כי בניגוד לעובר זכר‪ ,‬אשר יצירתו‬
‫‪.‬נשלמת לאחר ‪ 40‬יום‪ ,‬יצירת איבריו של עובר ממין נקבה נשלמת רק לאחר ‪ 80‬יום‬
‫מבחינה מדעית ידוע כי בכל הקשור להשלמת איברי הגוף‪ ,‬אין הבדל משמעותי בין עובר זכר‬
‫‪.‬לעובר נקבה (איבריהם מושלמים בסביבות השבוע ה‪ 8 -‬להריון)‬
‫‪‬‬ ‫בתלמוד הבבלי נקבעו שלושה גורמים למחלת הנפילה (אפילפסיה[‪" :)]4‬העומד בפני‬
‫הנר ערום… והמשמש מיטתו לאור הנר… המשמש מיטתו על מיטה שתינוק ישן עליה"‪.‬‬
‫במסכת שבת ס"א ע"א נאמר כי ניתן לרפא את הפרעת האפילפסיה על‪-‬ידי כתיבת קמיע‬
‫‪.‬שנעשה בידי מומחה‬
‫מבחינה רפואית ידוע כי הפרעת אפילפסיה אינה נגרמת כתוצאה מהסיבות לעיל‪ ,‬אלא בשל‬
‫פגיעה מולדת או התפתחותית אשר גורמת לשינויים חשמליים במוח המובילים לאפילפסיה;‬
‫מדובר בגורמים גנטיים העלולים לעבור בתורשה; בסיבות הקשורות לסיבוכים בלידה או‬
‫במקרים של הפרעות התפתחות‪ .‬מעניין כי במקום אחר סתרו חז"ל את עצמם והודו – גם אם‬
‫ברמז – לגורם תורשתי של מחלת הנפילה‪ ]5[.‬בניגוד לדברי חז"ל‪ ,‬כיום טרם נמצא מזור למחלה‪,‬‬
‫‪.‬אך ניתן לרסנה באמצעים תרופתיים‬
‫‪‬‬ ‫חכמי התלמוד (בבלי‪ ,‬נדרים נ"ד ע"ב) קבעו כי אכילת דגים קשה לעיניים‪ ,‬כלומר‪ :‬אינה‬
‫‪.‬מיטיבה עם העיניים ואף עשויה לפגוע בהן‬
‫אך בתחום מדעי התזונה אין כל הוכחה או רמז לכך שאכילת דגים פוגמת בתפקוד העיניים;‬
‫אדרבא‪ ,‬מחקר מאונ' הרווארד‪ ,‬אשר בדק כ‪ 40 -‬אלף נשים במשך ‪ 10‬שנים גילה כי אלו שדיווחו‬
‫על אכילת מנה אחת או יותר של דגים בשבוע‪ ,‬נמצאו בסיכון נמוך משמעותית לפתח מחלת‬
‫עיניים הגורמת לאובדן ראייה‪ .‬החוקרים ייחסו זאת לחומצות שומן מסוג אומגה ‪ ,3‬הנמצאות‬
‫בדגים‪ .‬אין תמה אפוא‪ ,‬מדוע המליץ איגוד הלב האמריקאי לצרוך דגים או שמן דגים לפחות‬
‫פעמיים בשבוע‪ .‬אגב‪ ,‬חז"ל סתרו לא רק את המדע אלא גם את עצמם‪ ,‬שהרי במקומות אחרים הם‬
‫דווקא מעלים על נס את סגולותיה של אכילת דגים‪]6[.‬‬
‫‪‬‬ ‫לרפואה ממחלת הכלבת‪ ,‬המליצו חז"ל את התרופה הבאה‪ :‬ליצור קמיע מעור של צבוע‬
‫ולכתוב עליו את הלחש הבא‪" :‬כנתי כנתי קלירוס"‪ ,‬או‪" :‬קנדי קנדי קלורוס‪ ,‬יה יה ה'‬
‫‪.‬צבאות אמן אמן סלה" (בבלי‪ ,‬יומא פ"ד ע"א)‬
‫מבחינה רפואית‪ ,‬ידוע כי כלבת היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי נגיף הכלבת; לפיכך‪ ,‬טיפול‬
‫במחלה מתבצע על‪-‬ידי חיסון ראשון‪ ,‬הניתן לרוב בזריקה לבטנו של החולה מייד עם הנשיכה;‬
‫‪.‬וחיסוני משנה‪ ,‬הניתנים לאחר כשבעה או עשרה ימים‬
‫‪‬‬ ‫חז"ל דרשו בכל תוקף מהמוהל העורך את ברית המילה‪ ,‬למצוץ בפיו את דם התינוק‬
‫הנימול ואף הוסיפו‪" :‬האי אומנא דלא מייץ‪ ,‬סכנה הוא"‪ ,‬כלומר‪ :‬מוהל שלא מוצץ –‬
‫‪.‬סכנה היא לתינוק (בבלי‪ ,‬שבת קל"ג ע"ב)‬
‫מדע הרפואה מצא כי ההפך הוא הנכון‪ :‬לא רק שאין צורך רפואי במציצת הדם‪ ,‬אלא שעדיף‬
‫להימנע מכך כי הדבר עלול לזהם את הפצע הפתוח ולסכן את חיי התינוק; לכן פנה איגוד רופאי‬
‫‪.‬הילדים למשרד הבריאות‪ ,‬בדרישה להורות על הפסקת נוהג זה‬
‫על‪-‬פי המשנה (מסכת אוהלות א')‪ ,‬קיימים בגופו של האדם ‪ 248‬איברים‪ ]7[.‬ר' ישמעאל ‪‬‬
‫ור' עקיבא מצאו כי ביחס לגבר‪ ,‬גוף האישה מכיל מספר איברים רב יותר (‪ 253‬או ‪252‬‬
‫איברים)‪]8[.‬‬
‫מבחינה פיזיולוגית מדובר בטעות כפולה; ראשית‪ ,‬ידוע כי בגוף האדם קיימים לכל היותר ‪210‬‬
‫‪.‬איברים; שנית‪ ,‬מניין האיברים בגוף הגבר והאישה זהה‬
‫‪‬‬ ‫בתלמוד הבבלי (שבת קל"ה ע"א) קבעו חז"ל כי תינוק שנולד בחודש השמיני להריונו‪,‬‬
‫"בודאי שלא יחיה‪ ,‬ולכן אין מחללין עליו את השבת" (כלומר‪ :‬אין הצדקה לחלל למענו‬
‫את השבת ולנסות להצילו כי ממילא אין לו סיכויי חיים)‪]9[.‬‬
‫מבחינה רפואית מדובר בטעות אומללה ולראיה‪ ,‬הפוסקים האחרונים הודו‪" :‬אין למצוא אישור‬
‫רפואי לדבר זה… למעשה… אין אנו סומכים בכל דבר על מניית חדשי ההריון של האם‪ ,‬ובעיקר‬
‫מסתמכים על סימני התפתחותו הגופנית"‪ ]10[.‬הרבנים אף הודו כי כיום אין להתייחס לקביעת‬
‫התלמוד‪" ,‬אלא נוהגים בכל תינוק שנולד בשווה… ואף מחללים את השבת להצלת חייו"‪]11[ .‬‬
‫בקיצור‪ ,‬אפילו פרשני התלמוד טוענים כי אין ללכת לפי דעת התלמוד בנושא זה‪]12[.‬‬
‫‪‬‬ ‫בתלמוד הבבלי (תענית ט' ע"ב) מתוארת מחלוקת סביב מקור ירידת הגשמים‪" :‬ר'‬
‫אליעזר אומר‪ :‬כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה… אמר לו רבי יהושע‪ :‬והלא‬
‫מימי אוקיינוס מלוחין הן‪ .‬אמר לו‪ :‬ממתקין בעבים‪ .‬ר' יהושע אומר‪ :‬כל העולם כולו‬
‫ממים העליונים הוא שותה… אלא מה אני מקיים ואד יעלה מן הארץ‪ ,‬מלמד שהעננים‬
‫מתגברים ועולים לרקיע ופותחין פיהן כנוד ומקבלין מי מטר"‪ .‬כאן מתגלה סתירה כפולה‬
‫בין התלמוד למדע‪ :‬א‪ -‬ר' אליעזר אמנם צודק באומרו כי הגשם בא מן העננים הנוצרים‬
‫מהים‪ ,‬אך הוא טועה באומרו כי המים הופכים למתוקים רק כאשר הם בתוך העננים‬
‫(שהרי ידוע כי בתהליך האידוי נותר המלח בים ואינו עולה לשמים); ב‪ -‬הסתירה השנייה‬
‫עם המדע מתגלה בעמדתו של ר' יהושע‪ ,‬שטען כי העננים עולים לשמים ריקים כחבית‬
‫‪.‬ורק אז מתמלאים מהמים העליונים‬
‫‪.‬מבואר מארמית ע"י ר' עדין שטיינזלץ ]‪[1‬‬
‫‪.‬בן המאה ה‪ ,16 -‬היה רב‪ ,‬פוסק הלכה ומקובל ]‪[2‬‬
‫‪.‬בעריכת י"ד אייזנשטיין‪[3] 318 :1915 ,‬‬
‫מחלה המוזכרת בתלמוד בשם "נכפה" (ראו ביאור ר' עידן שטיינזלץ למסכת פסחים קי"ב ]‪[4‬‬
‫‪.‬ע"ב)‬
‫‪.‬בבלי‪ ,‬יבמות ס"ד ע"ב ]‪[5‬‬
‫‪.‬ד"ר יואל רפל‪" ,‬מועדי ישראל‪ :‬אנציקלופדיה שימושית לשבת ולחג"‪[6] 73 :1990 ,‬‬
‫‪.‬איבר‪ ,‬לפי ההלכה הרבנית‪ ,‬חייב לכלול "בשר‪ ,‬גידים ועצמות" (בבלי‪ ,‬חולין ק"ב ע"ב) ]‪[7‬‬
‫‪.‬בבלי‪ ,‬בכורות מ"ה ע"א ]‪[8‬‬
‫‪.‬ביאור שטיינזלץ לבבלי‪ ,‬שבת קל"ה ע"א ]‪[9‬‬
‫‪.‬מתוך התוספות בדף התלמוד לשטיינזלץ‪ ,‬שם ]‪[10‬‬
‫‪.‬מתוך "עיונים" בדף התלמוד לשטיינזלץ‪ ,‬שם ]‪[11‬‬
‫באתר הדתי "הידברות" הועלתה השאלה‪" :‬האם יש מקור לנושא הלידה בחודש השמיני כי ]‪[12‬‬
‫שמעתי שמועות שזה לא טוב ללדת בחודש זה"‪ .‬בניגוד לדעת התלמוד‪ ,‬שימו לב לתשובת הרב‬
‫בנימין שאולי‪" :‬אין כל דבר לא טוב בלידה בחודש זה מלבד שהעובר לא בשל עדיין לגמרי"‪ .‬לפי‬
‫‪:‬התלמוד‪" :‬בודאי שלא יחיה"; אך לפי הרב שאולי‪" :‬אין כל דבר לא טוב בחודש זה"‪ .‬ראו בלינק‬
‫‪http://www.hidabroot.org/question/42844‬‬
‫להזכירכם‪ ,‬על לימוד התלמוד הזה ("תורתו אומנותו") שופכת ומבזבזת מדינת ישראל מיליארדי‬
‫!שקלים בכל שנה – היישר מכספיהם של משלמי המיסים‬
‫תגובות לטענות הרב מיכאל אברהם‬

‫‪:‬שתפו‬

‫שמחנו לראות כי הרב מיכאל אברהם צפה בסרטון אודות מיתוס התורה שבעל‪-‬פה והחליט‬
‫‪:‬להגיב‪ ,‬להלן ההתייחסות שלנו לטענותיו המרכזיות‬

‫תושב"ע מאלוהים בסיני ‪ vs.‬מסורת פרושית‪-‬רבנית‬

‫יש תיעוד ברור לכך שהיא [התושב"ע] החלה להתפתח הרבה לפני החורבן‪ .‬במסורת"‬
‫שלנו עוברים דברים שנאמרו על ידי חכמים בתחילת בית שני… אז למה הם [הרבנים]‬
‫המציאו את התורה שבעל‪-‬פה? הלל הזקן מיישם את מידות הדרש שהן תשתית תורה‬
‫שבעל‪-‬פה על דיני הקרבת קרבן פסח בשבת (ראה פסחים סו ע”א)‪[ ".‬הרב מיכאל אברהם]‬
‫‪:‬תגובה‬
‫בקטע דנן מבקש הרב לתת סימוכין להתפתחותה של התושב"ע לפני חורבן בית שני‪ .‬למען‬
‫האמת‪ ,‬אין לנו בעיה עם ההנחה לפיה המסורת של ההלכה הרבנית היתה ברת‪-‬קיימא טרם עלתה‬
‫על הכתב במאות ה‪ 2-5‬לספירה‪ .‬הסייג היחיד שיש לנו קשור לקדושה או לתוקפה השמיימי של‬
‫התושב"ע‪ .‬אך שימו לב‪ ,‬על מנת להצדיק את אופייה של התושב"ע‪ ,‬רשם הרב אברהם הפנייה‬
‫‪:‬לתלמוד הבבלי‪ ,‬פסחים ס"ו ע"א‪ .‬אך כפי שיתווכחו מייד‪ ,‬קיימות מספר בעיות עם גישתו‬
‫‪‬‬ ‫על‪-‬מנת לתת תוקף לתושב"ע‪ ,‬נעזר הרב בתושב"ע גופא‪ .‬אך ברור כי מדובר בכשל לוגי‬
‫שהרי התלמוד אינו יכול להעיד על עצמו‪ ,‬כמאמר חז"ל‪" :‬אין אדם מעיד על עצמו"‬
‫‪(.‬בבלי‪ ,‬כתובות כ"ז ע"ב)‪ .‬מדובר בכשל מעגלי קלאסי‬
‫אגב‪ ,‬אנו מבקשים להציב בפינכם אתגר‪ :‬אנא קראו בעצמכם את העמוד הרלוונטי ‪‬‬
‫ממסכת פסחים ובדקו האם העמוד הנ"ל אכן מאשש באיזשהי צורה את תוקפה של‬
‫‪.‬התושב"ע‪ ,‬כפי שטען הרב‬
 ‫למעשה‪ ,‬קטע זה חושף שוב את ערוותה של התושב"ע‪ ,‬הן משום שאין בו ולו גם בדל של ‪‬‬
‫התייחסות לאותם "שלושה תנאים עיקריים… שכל חוקר משטרתי ומשפטן פלילי מתחיל‬
‫יודע"‪ ,‬כפי שכתב הרב בהתנשאות במאמר אחר;[‪ ]2‬והן משום שאין שם כל ראייה‬
‫‪.‬מוצקה לקשר סיבתי בין התורה שבכתב לבין התושב"ע‬

‫תהיה אחרי רבים‬

‫ראשית‪ ,‬לא מצאתי בעוניי את הדרשה במסכת סנהדרין שלוקחת את שלושת המילים"‬
‫“תהיה אחרי רבים” ומוציאה אותם מהקשרם (ומתעלמת מהמילה “לא” שלפניהן)‪ .‬ספק‬
‫בעיניי אם יש דרשה כזאת (משום מה בסרטון סטו מדרכם ולא הביאו כאן את הציטוט)‪".‬‬
‫[הרב מיכאל אברהם]‬
‫‪:‬תגובה‬
‫י־רּבִים‬
‫במאמר זה‪ ]3[,‬נדרש הרב מיכאל אברהם לכתוב בשמות כ"ג ‪ֹ" :2‬לא־תִ ְהי ֶה ַאח ֲֵר ַ‬
‫ל ְָרע ֹת…"‪ ,‬אך לא רק שאינו נותן מענה להשמטת המילה "לא" מהקטע בתלמוד‪ ,‬הוא אף טוען כי‬
‫‪.‬הציטוט (מהסרטון של איתן ומוטי) כנראה אינו קיים משום שלא איתר אותו במסכת סנהדרין‬
‫ובכן‪ ,‬הרב לא מצא את הציטוט מפני שהוא נלקח ממסכת בבא מציעא נ"ט ע"ב ולא מסנהדרין‪.‬‬
‫בבבא מציעא מובא הסיפור על תנורו של עכנאי ועל האופן שבו הכריעו החכמים האם התנור‬
‫טהור או טמא‪ .‬כזכור‪ ,‬רבי אליעזר הביא "כל תשובות שבעולם" וגם לאחר שיצאה בת כל‬
‫מהשמים וצודדה בעמדתו‪ ,‬המשיכו החכמים – בראשותו של רבי יהושע – להתנגד והחליטו כי‬
‫אין לסמוך על בת קול כי הרוב מכריע‪ .‬ההסתמכות על החלטתו של הרוב התבססה על הפסוק‬
‫‪.‬משמות כ"ג‪ ,‬כאשר היא הופכת לחלוטין את הנאמר בו‬
‫בקיצור‪ ,‬בתשובתו המלומדת‪ ,‬הרב אברהם לא רק שהתעלם מלהשיב לגופו של עניין ולהסביר‬
‫מדוע עיוותו הרבנים את הפסוק רק על‪-‬מנת להצדיק את טענתם; כפי שראינו‪ ,‬הוא אף הרב חיפש‬
‫‪.‬את הפסוק במקום הלא נכון ולכן הסיק הציטוט אינו בנמצא כלל‬
‫ישעיהו כ"ט‬
‫במאמר אחר‪ ,‬תוקף הרב אברהם את השימוש שעשו איתן ומוטי בישעיהו כ"ט ‪ ,13-14‬שם נאמר‪:‬‬
‫ׂשפָתָ יו ִּכּבְדּונִי ְולִּבֹו ִרחַק ִמ ֶּמּנִי וַּתְ הִי י ְִרָאתָ ם א ֹתִ י ִמ ְצוַת‬
‫" וַּי ֹאמֶר אֲדֹנָי יַעַן ּכִי נִּגַׁש ָהעָם ַהּזֶה ְּבפִיו ּו ִב ְ‬
‫ֲאנָׁשִים מְ ֻל ָּמדָ ה‪ָ .‬לכֵן ִהנְנִי יֹוסִף ְל ַה ְפלִיא אֶת־ ָהעָם־ ַהּזֶה ַה ְפלֵא ָו ֶפלֶא וְָאבְדָ ה ָח ְכמַת ֲח ָכמָיו ּובִינַת נְבֹנָיו‬
‫ּתִ סְּתַ ּתָ ר"‪ .‬ישוע המשיח ציטט קטע זה (מרקוס ז' ‪ )7‬כאשר הוכיח את הסופרים והפרושים על‬
‫‪:‬העדפתם את המסורת על פני דבר אלהים‪ ,‬אך הרב אברהם כותב‬
‫הדובר [בסרטון ל איתן ומוטי] מסיים את דרשתו בפרצוף נוגה ורציני באופן פתטי‪ ,‬כאילו מדובר‬
‫בדרשה על ההר‪ ,‬בציטוט הפסוקים מישעיה כט על “אבדה בינת נבוניו”‪ ,‬כשההנחה ברקע היא‬
‫שמי ששומע או קורא את הפסוקים הללו מיד מבין על מה מדובר והם בעצם מייתרים את הצורך‬
‫בכל הסרטון‪ .‬מטרתו להותיר אותנו עם מחשבותינו כשהפסוקים הללו (על רקע מוזיקה דרמטית)‬
‫מהדהדים בראשנו‪ ,‬כמכת המחץ לכל המסורת הרבנית… אני משפשף את עיניי בתדהמה ומחפש‬
‫מה פספסתי‪ .‬היכן יש בפסוקים הללו ולו רמז לאמירה כזאת? בעוניי ממש לא מצאתי‪ .‬הקטע הזה‬
‫הוא ממש סיום סמלי והולם לכל הסרטון העלוב הזה‪]4[.‬‬
‫ראשית‪ ,‬תנו דעתכם לכך שהרב אברהם אפילו לא שם ליבו לכך שציטט את הפסוק באופן שגוי‪:‬‬
‫לא נאמר "אבדה בינת נבוניו"‪ ,‬כפי שכתב הרב‪ ,‬אלא‪ָ" :‬אבְדָ ה ָח ְכמַת ֲח ָכמָיו"‪ .‬שנית‪ ,‬הרב לא‬
‫עושה שום מאמץ להפריך את טענתם של איתן ומוטי ואינו מציג ראיות כל שהן המתייחסות‬
‫לגופו של עניין‪ .‬בקיצור‪ ,‬אין בדבריו ולו גם טענה עניינית אחת הסותרת את הרלוונטיות‬
‫שבפסוקים הללו‪ ,‬מישעיהו כ"ט‪ ,‬אשר מוכיח את מנהיגי הדת‪ .‬במקרה הזה מדובר בכשל לוגי‬
‫‪.‬מסוג אד‪-‬הומינם‪ ,‬בו תוקפים את המוסר‪ ,‬במקום להתמודד מול המסר‬

‫תעשיית הכספים הרבנית ‪1.‬‬

‫מה היתה הבעיה להמציא כחלק מהתורה שבעל‪-‬פה חובה גמורה מדאורייתא שכל אדם צריך "‬
‫לתת רבע מכספו לחכמים‪ ,‬או לבנות להם בית? אפשר היה בקלות להרחיב את דין המעשר‬
‫שמופיע בתורה‪ ,‬ואני יכול לחשוב על עוד כהנה וכהנה טכניקות מדרשיות פשוטות מאד “להוכיח”‬
‫את קיומה של חובה כזאת בכלים של התורה שבעל‪-‬פה‪[ "]5[.‬הרב מיכאל אברהם]‬
‫כאן מבקש הרב להבהיר כי אין בתושב"ע כל אמירה המעודדת מתן כספים לרבנים ולתלמידי‬
‫‪:‬חכמים‪ .‬למרבה האירוניה‪ ,‬התלמוד מלא באימרות שכאלה‪ ,‬להלן דוגמאות הטופחות על פניו‬
‫‪‬‬ ‫א‪" .‬כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב‬
‫‪.‬תמידין" (בבלי‪ ,‬ברכות י' ע"ב)‬
‫ב‪" .‬כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים‪ ,‬זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר‪ :‬כי בצל ‪‬‬
‫‪.‬החכמה בצל הכסף" (פסחים נ"ג ע"ב)‬
‫ג‪" .‬אמר ריש לקיש‪ :‬רבנן לא צריכי נטירותא… ואמר רב יהודה‪ :‬מנדה – זו מנת המלך; ‪‬‬
‫‪.‬בלו – זו כסף גולגלתא; והלך – זו ארנונא" (בבא בתרא ז' ע"ב)‬
‫ד‪" .‬תלמידי חכמים – אינן יוצאין לעשות בעצמן עם כל הקהל בבניין וחפירה של מדינה ‪‬‬
‫וכיוצא בהן‪ ,‬כדי שלא יתבזו בפני עמי הארץ‪ .‬ואין גובין מהן לבניין החומות ותיקון‬
 ‫השערים ושכר השומרים וכיוצא בהן‪ ,‬ולא לתשורת המלך‪ .‬ואין מחייבין אותן ליתן המס‪,‬‬
‫בין מס שהוא קצוב על בני העיר בין מס שהוא קצוב על כל איש ואיש…" (משנה תורה‬
‫‪.‬לרמב"ם‪ ,‬הלכות תלמוד תורה‪ ,‬ו')‬
‫ה‪" .‬וכן אם הייתה סחורה לתלמיד חכמים‪ ,‬מניחין אותו למכור תחילה; ואין מניחין אחד ‪‬‬
‫‪.‬מבני השוק למכור‪ ,‬עד שימכור הוא" (שם)‬
‫ו‪" .‬כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה… ומי שאי אפשר לו ללמוד‪ ,‬מפני שאינו יודע ‪‬‬
‫כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו‪ ,‬יספיק לאחרים הלומדים" (שולחן ערוך‪ ,‬יו"ד סימן‬
‫‪.‬רמ"ו)‬

‫הרב מיכאל אברהם טוען כי התורה שבכתב בעצמה מספרת על תורה שבעל פה ‪2.‬‬
‫המתקיימת בצמוד אליה "בדיני אמה העבריה אמרה התורה‪" :‬ואם לבנו ייעדנה כמשפט‬
‫הבנות יעשה לה" (שמות כא‪ ,‬ט)‪ .‬מהו אותו משפט הבנות שהפסוק מרמז עליו? בשום‬
‫מקום לא כתוב מהו‪ .‬חייבים לומר כי מדובר בהלכות שהיו ידועות ומקובלות בקרב‬
‫"‪.‬העם‬
‫תשובה‪ :‬לאמיתו של דבר‪ ,‬התורה (והתנ"ך כולו‪ ,‬לצורך העניין) אינה מספרת על תורה שבעל‪-‬פה‬
‫שהתקיימה בצמוד לזו שבכתב‪ .‬למעשה‪ ,‬רעיון התושב"ע עלה לראשונה רק כ‪ 1500 -‬שנה לאחר‬
‫מתן תורה בסיני; הכתובים היחידים המעידים על התושב"ע מצויים בתושב"ע עצמה‪ ,‬כך‬
‫‪.‬שאי‪-‬אפשר לסמוך על‪-‬כך‬
‫יתרה מכך‪ ,‬תורת משה נמסרה למשמרתם של הכוהנים‪ ,‬לא של הפרושים – שצצו על במת‬
‫ההיסטוריה רק בתקופת בית שני‪ .‬הכוהנים היו אחראיים על יישום התורה‪ ,‬על קריאת התורה‬
‫כנגד העם ועל לימודה (ויקרא י' ‪ ;8-11‬דברים י' ‪ ,8-10‬י"ז ‪ ,18‬ל"א ‪ ;9‬יהושע י"ג ‪ ;14‬יחזקאל‬
‫מ"ד ‪ 23-24 ,15‬וכו')‪ .‬לפיכך‪ ,‬תפקידם של הכוהנים – ולא של קבוצה אחרת – היה לדואג‬
‫‪.‬לפירושה הנכון של התורה וליישומה בפועל‬
‫המחקר בתחום מצא כי מסורת שמירת המצוות שהיתה נהוגה בידי הכוהנים‪ ,‬נדחתה על‪-‬ידי‬
‫מסורת הפרושים (רבנים)‪ .‬מכאן נובע כי התושב"ע הרבנית אינה נאמנה למקור שאותו קיבלו‬
‫הכוהנים מסיני‪]1[.‬‬
‫בנוגע למשפט האימוץ‪ ,‬בשמות כ"א ‪ ,7-11‬הכתוב ב"אנציקלופדיה מקראית" מוכיח על‪-‬נקלה כי‬
‫אין צורך בתושב"ע כזו או אחרת לשם הבנתם האותנטית של פסוקים אלה‪ ]2[.‬גם ד"ר מרדכי‬
‫סבתו‪ ,‬איש דתי בעצמו‪ ,‬הוכיח כי ניתן להבין פסוקים אלה על דרך הפשט ישירות מההקשר‪ ,‬ללא‬
‫כל הסתמכות על מסורת כל‪-‬שהיא‪]3[.‬‬
‫ׁשּפַט ַהּבָנֹות" (שמות כ"א ‪ )9‬מוכיח כי התושב"ע אינה משקפת את הביאור הנכון של‬ ‫אגב‪ִ " ,‬מ ְ‬
‫‪.‬התורה‪ ,‬שכן אפילו פרשני המסורת לא הסכימו ביניהם בעניין הביאור הנכון לביטוי זה‪ .‬ודוק שם‬

‫הרב מיכאל אברהם‪" :‬בפרשת כי תצא אסרה התורה להחזיר את גרושתו אחרי שנישאה ‪3.‬‬
‫לאיש אחר‪" :‬כי יקח איש אשה ובעלה‪ ,‬והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות‬
 ‫דבר‪ ,‬וכתב לה "ספר כריתות" ונתן בידה ושלחה מביתו‪ .‬ויצאה מביתו והלכה והיתה‬
‫לאיש אחר…‪( " .‬דברים כד‪ ,‬א‪-‬ד)‪ .‬מדובר במשפט משועבד ארוך שמסתיים ב"לא יוכל‬
‫בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה"‪ ,‬והוא הלימוד שהתכוונה התורה לחדש כאן‪.‬‬
‫התורה לא התכוונה כאן לחדש שצריך לכתוב ספר כריתות לצורך גירושין‪ .‬עניין ספר‬
‫כריתות נכתב אגב אורחא‪ .‬ולא פורש מהו‪ ..‬גם כאן חייבים לומר שהיה ידוע בתושב"ע‪.‬‬
‫כמו כן לא הוזכר כאן ולא בשום מקום אחר בתורה כיצד נושאים אשה‪ .‬חייבים לומר כי‬
‫"‪.‬כל ההלכות האלה היו בעל‪-‬פה‬
‫תשובה‪ :‬יעקב יוחנן רבינוביץ'‪ ,‬פרופ' דתי למשפטים ומומחה למשפט העברי‪ ,‬נדרש לנושא‬
‫הגירושין במקרא‪ ]4[,‬ומצא כי נוסחאות לשטר גירושין (" ֵספֶר ּכ ְִריתֻ ת") היו נפוצות במזרח‬
‫הקדום בתקופת המקרא ויש להן רמזים גם בתנ"ך‪ .‬המשנה והתלמוד ככל הנראה שכללו מסורות‬
‫‪.‬של תעודות קדומות לכדי הלכה סבוכה ומחייבת‬
‫אגב‪ ,‬גם במקרה דנן‪ ,‬ריבוי המחלוקות בספרות התושב"ע לגבי תוכן שטר הגט והעילה לגירושין‪,‬‬
‫מעיד כי גם חז"ל הסתמכו על מסורות שונות בישראל‪ ,‬שהועברו במרוצת הדורות‪]5[.‬‬
‫פרופ' אלכסנדר רופא מהאוני' העברית בירושלים‪ ,‬חקר לעומק את נושא הגירושין במקרא‪.‬‬
‫במאמרו "גירושין במקרא ומשמעותו של 'ספר כריתות'"‪ ]6[,‬הוא מאשר כי מסורת ספר‬
‫הכריתות‪ ,‬על‪-‬אף שהיא מהדהדת בספרי תנ"ך אחרים (ישעיהו נ' ‪ ,1‬למשל)‪ ,‬כנראה יובאה לתוך‬
‫ספרות המקרא ממנהגי העמים השכנים‪ .‬עם‪-‬זאת‪ ,‬ספר הכריתות המקראי עודנו יחיד במינו בשל‬
‫מהותו‪ ,‬המאפשרת לאישה להינשא בשנית אך אוסרת עליה לשוב לבעלה הראשון (דברים כ"ד‬
‫‪ .)4‬פרופ' רופא ממשיך ומראה כיצד ניתן לשחזר את תוכנו של ספר הכריתות בהסתמך על קטעי‬
‫‪.‬מפתח בתנ"ך‪ ,‬גם ללא עזרתה של התושב"ע‬

‫הרב אברהם מיכאל‪" :‬בפרשת כי תצא הזהירה התורה שלא להכות את הנידון למלקות ‪4.‬‬
‫יותר מארבעים מכות‪" :‬והיה אם בן הכות הרשע וכו' ארבעים יכנו לא יוסיף" (דברים כה‪,‬‬
‫ב‪-‬ג)‪ .‬התורה לא אמרה לנו מתי דינו למלקות‪ .‬גם כאן חייבים לומר כי התורה סמכה על‬
‫"‪.‬מסורת בעל‪-‬פה‬
‫תשובה‪ :‬הסתמכות על פסוק זה לשם ביסוסה של התושב"ע היא בחזקת גול עצמי‪ ,‬משום‬
‫‪:‬שבמקרה זה סתרה ההלכה הרבנית את התורה על ימין ועל שמאל‪ .‬להלן שלוש דוגמאות לכך‬
‫‪‬‬ ‫ׁשפָטּום‬ ‫ׁשּפָט ּו ְ‬
‫בספר דברים כ"ה ‪ 1-3‬נאמר‪ּ" :‬כִי־י ִ ְהי ֶה ִריב ּבֵין ֲאנָׁשִים ְונִּגְׁשּו אֶל־ ַה ִּמ ְ‬
‫ְו ִהצְּדִ יקּו אֶת־ ַהּצַּדִ יק ְוה ְִרׁשִיעּו אֶת־ה ָָרׁשָע‪ְ .‬ו ָהי ָה אִם־ּבִן הַּכֹות ה ָָרׁשָע ְו ִהּפִילֹו הַּׁשֹפֵט ְו ִהּכָהּו‬
‫ַאר ָּבעִים יַּכֶּנּו ֹלא יֹסִיף ּפֶן־יֹסִיף ְלהַּכ ֹתֹו עַל־ ֵאּלֶה מַ ּכָה ַרּבָה‬ ‫ׁשעָתֹו ְּב ִמ ְסּפָר‪ְ .‬‬
‫ְל ָפנָיו ּכְדֵ י ִר ְ‬
‫[‪]7‬‬
‫ׁשעָתֹו ְּב ִמ ְסּפָר'‪ ,‬פירושו "בהתאם לחומרת העברה"‪.‬‬ ‫ְונִ ְקלָה ָאחִיָך ְלעֵינֶיָך"‪ .‬הביטוי 'ּכְדֵ י ִר ְ‬
‫במילים אחרות‪ ,‬אם ראוי אדם לעונש מלקות‪ ,‬יש להכותו בהתאם לכובד חטאו (פס' ‪,)2‬‬
‫ובכל מקרה לא למעלה מארבעים מכה (פס' ‪ ]8[.)3‬עם‪-‬זאת‪ ,‬חרגה ההלכה הרבנית‬
‫ממצוות התורה וקבעה עיקרון‪" ,‬שעל פיו מספר המכות בכל עונש מלקות יהיה שלושים‬
‫ותשע‪ ,‬תהא אשר תהא חומרת העברה"‪ ]9[.‬דהיינו‪ ,‬לפי התורה מספר המכות נקבע על‪-‬פי‬
 ‫חומרת העברה; לדידם של חז"ל (בבלי‪ ,‬מכות כ"ב ע"א) מניין המלקות יעמוד על ל"ט‬
‫בכל מקרה ומקרה‪.‬‬
‫[‪]10‬‬

‫מסורת חז"ל חטאה בהוצאת פסוק מהקשרו ובעִיּוּותָ ּה של מילה קריטית; כאמור‪ ,‬בדברים ‪‬‬
‫ַאר ָּבעִים יַּכֶּנּו ֹלא יֹסִיף ּפֶן־יֹסִיף ְלהַּכ ֹתֹו עַל־ ֵאּלֶה מַ ּכָה ַרּבָה ְונִ ְקלָה ָאחִיָך‬
‫כ"ה ‪ 3‬נאמר‪ְ " :‬‬
‫ְלעֵינֶיָך"‪ .‬חז"ל בלבלו את הביטוי "לקו" עם הביטוי "נִ ְקלָה"‪ ,‬כאילו רוצים לומר‪ :‬מי‬
‫שסבל מלקות (מכות) פטור מעונש כרת (בבלי‪ ,‬מגילה ז' ע"ב)‪ ]11[.‬אך בעברית‬
‫מקראית פירוש הביטוי "נִ ְקלָה" כלל אינו קשור להלקאה‪ ,‬אלא משמעו ביזיון וחוסר‬
‫מעמד‪ ]12[.‬כמו‪-‬כן‪ ,‬יש לציין כי שני הביטויים נגזרים משורשים שונים‪' :‬מלקות'‪ ,‬גזור‬
‫[‪]13‬‬
‫מהשורש לק"ה; בעוד ש'נקלה'‪ ,‬גזור מהשורש קל"ה‪.‬‬
‫בדברים כ"ה ‪ 3‬מתואר באופן מדויק מִ נְי ָן המכות אשר בהן מחויב אדם אשר נמצא אשם ‪‬‬
‫ַאר ָּבעִים יַּכֶּנּו ֹלא יֹסִיף ּפֶן־יֹסִיף ְלהַּכ ֹתֹו עַל־ ֵאּלֶה מַ ּכָה ַרּבָה ְונִ ְקלָה ָאחִיָך ְלעֵינֶיָך"‪.‬‬
‫בדין‪ְ " :‬‬
‫למרות שהתורה מדגישה כי אין לגרוע ממצוות משה (דברים ד' ‪ ,2‬י"ג ‪ ,)1‬קבעו חז"ל על‬
‫דעת עצמם‪" :‬כמה מלקין אותו? ארבעים חסר אחת" (משנה‪ ,‬מסכת מכות ג')‪ .‬דהיינו‪,‬‬
‫‪.‬התורה מצווה‪ 40 :‬מכות; התושב"ע קובעת‪39 :‬‬

‫הרב מיכאל אברהם‪" :‬ודאי שהתורה שבכתב ניתנה על מנת שיקיימו אותה אולם ללא ‪5.‬‬
‫תושב"ע היא לא ישימה‪ ..‬מצוות רבות זקוקות מעצם טבען לפירוש מינימלי כדי ליישם‬
‫אותן‪ .‬התורה אמרה באופן כללי‪" :‬החודש הזה לכם ראש חודשים"‪ .‬ע"פ איזה חודשים‬
‫"??סופרים לשמש ללבנה חודשי לבנה מותאמים לחמה‬
‫תשובה‪ :‬כפי שציינו לעיל‪ ,‬התורה ניתנה לבני שבט לוי – ובעיקר לכוהנים – למשמרת‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫יישמוה של התורה נתון היה בידיהם ולא בידי כת הפרושים אשר צמחה כ‪ 1500 -‬שנה מאוחר‬
‫‪.‬יותר‬
‫באשר לנושא מניין החודשים לפי החמה או הלבנה‪ ,‬גם עניין זה מוכיח מעבר לכל ספק כי מסורת‬
‫חז"ל סתרה את מסורת הכוהנים ולבסוף מחקה אותה לגמרי; חוקרי תקופת הבית השני מצאו‬
‫מחלוקת מהותית בין חישובי לוח השנה הכוהני‪-‬השמשי לבין מסורת חז"ל‪ ,‬תלוית הירח‪ .‬הלוח‬
‫החלופי שעודדו חז"ל מבטא את מאבקי השליטה על עם ישראל‪ ,‬שהתחללו בין הכתות השונות‬
‫בתקופת בית שני‪ ]14[.‬פרופ' רחל אליאור מעירה‪" :‬יש מקום לשער שבחירתם של חכמים בלוח‬
‫חודשים ירחי‪ ,‬שמספר ימיו משתנה‪ ,‬במאה הראשונה לספירה אחרי החורבן‪ ,‬בתקופת השלטון‬
‫הרומי על ארץ ישראל‪ ,‬קשורה לא רק ברצון לכונן לוח שונה מלוח השבתות הכוהני השמשי‬
‫העתיק והמחושב מראש של בני צדוק‪ ,‬אלא קשורה בעיקר בבחירת לוח השונה מהלוח הרומי‬
‫החדש‪ ,‬שהיה לוח חודשים שמשי מחושב מראש…"‪]15[.‬‬
‫ד"ר איל רגב‪ ,‬מרצה בכיר מאוני' בר‪-‬אילן‪ ,‬מראה בספרו כי ההסתמכות על הלוח הירחי הביאה‬
‫את הפרושים לפסוק הלכות הסותרות באופן ברור וגלוי את חוקי הכוהנים‪ ,‬שהסתמכו על לוח‬
‫‪:‬שנה שמשי‪ ]16[.‬בעניין זה‪ ,‬להלן שתי דוגמאות לסתירה בין התושב"ע לתורה‬
 ‫‪‬‬ ‫בויקרא כ"ג ‪ 2‬מפורטים מועדי ישראל‪ ,‬כפי שנקבעו על ידי אלהים בכבודו ובעצמו‪.‬‬
‫הכתוב מדגיש כי מדובר ב"מֹועֲדֵ י ה' ֲאׁשֶר־ּתִ ק ְְראּו א ֹתָ ם מִ ק ְָראֵי ק ֹדֶ ׁש ֵאּלֶה הֵם מֹועֲדָ י"‪.‬‬
‫המועדים שייכים לה' והוא שקבע את התאריך המדויק בו יש לחגוג אותם‪ .‬בפס' ‪27‬‬
‫ּׁשבִיעִי ַהּזֶה יֹום ַה ִּכּפ ִֻרים הּוא ִמק ְָרא־ק ֹדֶ ׁש י ִ ְהי ֶה ָלכֶם"‪ .‬יום‬
‫נאמר‪" :‬אְַך ֶּבעָׂשֹור לַח ֹדֶ ׁש ַה ְ‬
‫כיפור‪ ,‬אם כן‪ ,‬חייב לחול כל שנה בדיוק בעשרה בתשרי‪ .‬והנה‪ ,‬עובדה זו לא מנעה‬
‫[‪]17‬‬

‫[‪]18‬‬
‫מחז"ל לחלל את יום הכיפורים במצח נחושה על ידי שינוי התאריך לאחד עשר בתשרי‬
‫למרות שידעו כי מדובר בשגגה (בבלי‪ ,‬ראש השנה כ"ה ע"א)‪ ]19[.‬והרמב"ם הצְדִ יקם‪,‬‬
‫באמרו‪" :‬בית דין שקידשו את החודש – בין שוגגין‪ ,‬בין מוטעין‪ ,‬בין אנוסין – הרי זה‬
‫מקודש‪ ,‬וחייבין הכול לתקן המועדות על יום שקידשו בו‪ :‬אף על פי שזה ידע שטעו‪ ,‬חייב‬
‫[‪]20‬‬
‫לסמוך עליהם"‪.‬‬
‫ּׁשּבָת מִּיֹום ֲהבִי ֲאכֶם אֶת־עֹמֶר הַּתְ נּופָה ‪‬‬ ‫בויקרא כ"ג ‪ 15‬כתוב‪ּ" :‬ו ְספ ְַרּתֶ ם ָלכֶם מִ ָּמח ֳַרת ַה ַ‬
‫ׁשּבָתֹות ּתְ מִימ ֹת ּתִ ְהי ֶינָה"‪ .‬דהיינו‪ ,‬ספירת העומר חייבת לחול ביום ראשון בשבוע‬ ‫ׁשבַע ַ‬
‫ֶ‬
‫בתוך חג המצות‪ .‬יהדות ההלכה שינתה את המועד וקבעה כי יש להתחיל את הספירה‬
‫"ממחרת יום טוב" (רש"י)‪ ,‬כלומר‪ :‬בתאריך ט"ז בניסן‪ .‬פירוש זה טומן בחובו לפחות שני‬
‫ּׁשּבָת" ובכל מקום בתורה בו נאמר "השבת"‬ ‫קשיים‪ -1 :‬הפשט המקראי מצווה ממחרת " ַה ַ‬
‫בה' הידיעה‪ ,‬אין הכוונה אלא ליום השביעי בשבוע; ‪ -2‬גם הרבנים מודים כי בניגוד‬
‫למועדים האחרים בתורה‪ ,‬אין לחג השבועות (טקס הנפת העומר) תאריך קבוע והוא תלוי‬
‫לגמרי בסיום ספירת העומר‪ ]21[.‬אך משום שההלכה קבעה כי יש להתחיל את הספירה כל‬
‫שנה מתאריך ט"ז בניסן‪ ,‬ייפול חג השבועות דרך קבע על התאריך ו' בסיוון! לסיכום‪,‬‬
‫בשל פרשנותם המוטעה של חז"ל לביטוי "ממחרת השבת"‪ ,‬נכפה על מי שהולך לפי‬
‫שיטתם לציין את הנפת העומר בתאריך שגוי; יתרה מכך‪ ,‬על‪-‬פי התורה אין לחג‬
‫השבועות תאריך מפורש והוא נקבע רק עם סיום ספירת העומר; אף על פי כן‪ ,‬סתרו‬
‫הרבנים את הכתוב בכך שפסקו מועד קבוע לחג וכתוצאה מכך עיקרו לגמרי את הצורך‬
‫‪.‬בספירת העומר‬
‫הרב מיכאל אברהם‪" :‬וכן "לא תעשה כל מלאכה" (שמות כ‪ ,‬ח)‪" ,‬וביום השביעי ‪6.‬‬
‫תשבות" (שמות כג‪ ,‬יב)‪ ,‬וכדומה‪ .‬אך מה הן המלאכות האסורות? בתורה נתפרשו רק‬
‫חרישה‪ ,‬קצירה (שמות לד‪ ,‬כא) והבערת אש (שמות לה‪ ,‬ג)‪ .‬האם מישהו יוכל להניח כי‬
‫התורה אסרה חרישה וקצירה והבערת אש‪ ,‬והתירה זריעה ודיש ובניה וסתירה וכדומה?‬
‫התורה מספרת במפורש שבימי משה הוציאו להורג את המקושש עצים בשבת מלאכת‬
‫מעמר והוצאה מרשות לרשות ודאי לא נאמרה בתורה חייבים לומר שהוא ידע זאת בע"פ‬
‫"‪.‬ועל סמך זאת הרגוהו‬
‫תשובה‪ :‬כיוון שהתורה ניתנה לכוהנים‪ ,‬ליישום‪ ,‬לשמירה וללימוד‪ ,‬יש להניח כי הם קיבלו את כל‬
‫ההוראות הדורשות לשם שמירת מצוות התורה‪ .‬עניין המלאכות האסורות בשבת שב וחושף את‬
‫‪:‬ערוותה של התושב"ע וזאת מכמה טעמים‬
‫‪‬‬ ‫בתלמוד הבבלי (שבת מ"ט ע"ב) דנים חז"ל במקורו של מניין שלושים ותשע אבות‬
‫המלאכה האסורות בשבת (ע"פ ההלכה)‪ .‬ר' חנינא סבר שהמספר נקבע כנגד "אותן‬
‫העבודות שהיו במשכן"‪ .‬אך רבנים אחרים חלקו על כך‪" :‬מספר זה של ארבעים חסר‬
‫אחת הוא כנגד מספר הפעמים שהמילים 'מלאכה' 'מלאכתו' ו'מלאכת' כתובים בתורה‪,‬‬
 ‫שמניינם בסך הכל בתורה ארבעים חסר אחת"‪ .‬אולם שתי הטענות אינן מתיישבות עם‬
‫התורה‪ :‬א‪ -‬המשנה (מסכת שבת פרק ז') אמנם מונה ‪ 39‬אבות מלאכות האסורות בשבת‬
‫אך למרביתן אין כל זכר בתורה‪ ]22[.‬לראיה‪ ,‬חכמי התלמוד התחבטו בשאלת המקור למניין‬
‫‪ 39‬המלאכות ונאלצו לתת לכך מגוון תירוצים סותרים‪ ]23[.‬ב‪ -‬כפי שראינו לעיל‪ ,‬לפי‬
‫רבנים מסוימים מספר המלאכות נקבע לאור העובדה שהמילים‪' :‬מלאכה' 'מלאכתו'‬
‫ו'מלאכת'‪ ,‬מופיעות ‪ 39‬פעם בתורת משה‪ .‬אך בחינה פשוטה מעלה כי לא כך הדבר;‬
‫המילה 'מלאכה' מופיעה לפחות ‪ 24‬פעם; 'מלאכתו' – לכל הפחות ‪ 4‬פעמים; ו'מלאכת' –‬
‫‪.‬מעל ‪ .20‬בסה"כ‪ ,‬למעלה מ‪ 48 -‬פעם‬
‫‪‬‬ ‫המשנה (מסכת שבת פרק ז') מונה ‪ 39‬אבות מלאכות האסורות בשבת ושתיים מהן‬
‫נקראות "המולחו" (כלומר‪ :‬להמליח) ו"המעבדו" (כלומר‪ :‬לעבד)‪ .‬אך הגמרא[‪]24‬‬
‫והרמב"ם[‪ ]25‬טופחים על פניה של המשנה וטוענים כי "המולחו והמעבדו" אינן שתי‬
‫מלאכות שונות אלא היינו הך‪ ,‬מפני שמליחת העור היא סוג של עיבוד‪ .‬לפיכך‪ ,‬הם‬
‫הוסיפו‪ ,‬יש להוציא אחת מהן מהרשימה ולהכניס במקומה את מלאכת השרטוט‪]26[.‬‬
‫‪‬‬ ‫בתלמוד הבבלי (שבת קכ"ב ע"ב) נאמר‪" :‬נוטל אדם קורנס לפצע בו את האגוזין"‪.‬‬
‫החכמים נחלקו האם ה"קורנס" מהווה כלי שמלאכתו לאיסור או להיתר ולא הגיעו‬
‫להסכמה‪ ,‬אלא עמדה המחלוקת בסימן תיקו‪ ]27[.‬מחלוקת שכזו מוכיחה בעליל כי לא היתה‬
‫‪.‬מסורת פרשנית אחת שניתנה בסיני והועברה בעל‪-‬פה‬
‫‪‬‬ ‫בספר במדבר ט"ו מספר על אדם שנתפס כשהוא מקושש עצים בשבת " ַוּיַּנִיחּו א ֹתֹו‬
‫ׁשמָר ּכִי ֹלא פ ַֹרׁש מַה‪ּ-‬י ֵ ָעׂשֶה לֹו" (פסוק ‪ .)34‬לאחר מכן‪ ,‬ציווה אלוהים על משה לרגום‬
‫ַּב ִּמ ְ‬
‫אותו למוות באבנים (פסוק לה)‪ .‬סיפור זה מעלה לכל הפחות ‪ 2‬שאלות קשות בנוגע‬
‫‪:‬לתורה שבעל‪-‬פה‬
‫‪‬‬ ‫אם משה כבר קיבל את התורה שבעל‪-‬פה על כל פרשנויותיה קודם לכם‪ ,‬מדוע לא ידע‬
‫?שיש לרגום את האיש באבנים‬
‫‪‬‬ ‫בתלמוד הבבלי (מסכת סנהדרין עח‪,‬ב) כתוב שמשה לא ידע מה היתה הדרך הנכונה‬
‫להרוג את אותו האיש‪ .‬אך הרי זה לא הגיוני‪ ,‬כי הרי על פי התורה שבעל‪-‬פה‪ ,‬יש לרגום‬
‫את האיש באבנים עד מוות‪ ]28[.‬אם עניין זה מוזכר בבירור בתורה שבעל‪-‬פה‪ ,‬משמע כי‬
‫מידע זה ניתן למשה יחד עם התורה שבכתב (כפי ששבים וטוענים הרבנים)‪ ]29[.‬עם זאת‪,‬‬
‫משה לא ידע כיצד לפעול‪ ,‬אלא נאלץ להיוועץ באלוהים על מנת להבין מהי דרך הפעולה‬
‫הנאותה‪ .‬מסקנה‪ :‬על פי הכתוב‪ ,‬לא יתכן שניתנה למשה תורה שבעל‪-‬פה בה יכול היה‬
‫‪.‬משה למצוא את התשובה ההלכתית לקושיה‬

‫הרב מיכאל אברהם‪" :‬התורה שבכתב בעצמה נותנת סמכות לתושב"ע‪ ,‬באומרה‪" :‬כי ‪7.‬‬
‫יפלא מימך דבר בין דם לדם בין דין לדין וקמת עלית אל השופט אשר יהיה בימים‬
‫"‪".‬ההם‬
‫תשובה‪ :‬גם הסתמכות על פסוק זה כורתת את הענף עליו היא מבקשת לשבת‪ .‬הרבנים משתמשים‬
‫אפוא בפסוקים אלה כהוכחה לסמכות על ישראל אשר לכאורה הוענקה להם מאלוהים דרך‬
‫[‪]30‬‬
‫הסנהדרין‪ ,‬להווה ולעתיד‪.‬‬
‫חז"ל אף עיוותו את פסוק ‪ 11‬באופן כזה שאומר כי גם אם יאמרו לך שימין זה שמאל ושמאל זה‬
‫ימין‪ ,‬וברור לך כי מדובר בטעות‪ ,‬גם אז עליך להישמע להם‪.‬‬
‫[‪]31‬‬

‫‪:‬להלן מספר בעיות מהותיות עם פרשנות שכזו‬

‫‪‬‬ ‫כבר הראינו כי בניגוד לטענותיהם של חז"ל‪ ,‬הסנהדרין הוקמה רק בתקופת בית המקדש‬
‫‪.‬השני‪ ,‬ולא לפני כן‬
‫תחילתו של הקטע מבהיר כי רק כאשר אדם יחיד עומד בפני מחלוקת משפטית ספציפית‪ ,‬‬
‫רק אז עליו ללכת‪ ,‬ביוזמתו‪ ,‬לשופט על מנת שיגיד לו את דבר המשפט (פסוק ח)‪ .‬שום‬
‫מילה מהפסוקים שלעיל אינה מעניקה לשופטים את הזכות לחוקק חוקים חדשים; פסוקים‬
‫אלה מנחים אותם כיצד לשפוט בהתאם לתורה (פסוק יא)‪ ]32[.‬על פי אותו קטע‪ ,‬תפקידם‬
‫של השופטים היה לשפוט לפי חוקי התורה בלבד‪ ,‬לא להוסיף עליה מצוות והלכות‬
‫‪.‬חדשות הנטולות כל קשר‪ ,‬ברוב המקרים‪ ,‬לתורה שבכתב‬
‫‪‬‬ ‫חז"ל מאמינים כי "השופט" (פסוק ט) הוא למעשה הרבנים עצמם‪ ,‬אך מתעלמים מכך‬
‫שבתקופת המקרא‪ ,‬הכוהנים שימשו גם כשופטים‪ .‬עניינים משפטיים נחשבו לרוב‬
‫כעניינים הקשורים לבית המקדש‪ ,‬ולכן היה זה אך טבעי שהכוהנים יעסקו ביישום פסקי‬
‫הדין‪ ]33[.‬מכאן שאין שום סיבה להניח שהמילה "שופט" בהקשר הזה מתייחסת לרבנים או‬
‫[‪]34‬‬
‫לפרושים‪ ,‬המוזכרים לראשונה רק לקראת סוף תקופת בית שני‪.‬‬
‫התלמוד הבבלי (נידה יט ע"א) מפרש את הביטוי בפסוק ח "ּבֵין‪ּ-‬דָ ם לְדָ ם" כאומר ‪‬‬
‫"בענייני טהרה וטומאה‪ ,‬בין דם טהור לדם שאינו טהור"‪ .‬ברם המשמעות האמתית של‬
‫הפסוק בהקשרו אינה נוגעת לסוגים שונים של דם‪ ,‬אלא מתייחסת למשפט פלילי‪ ,‬מקרי‬
‫רצח‪ ,‬הריגה וכיוב"ז‪ ]35[.‬דבר זה מוכיח בבירור שלא יתכן כי פסוקים אלה נתנו לרבנים‬
‫סמכות כלשהי לחרוץ דין‪ ,‬מאחר שהם אפילו לא השכילו להבין את משמעותם האותנטית‬
‫‪.‬בהקשרם לתורה כולה‬
‫כאמור‪ ,‬לפי התנ"ך הכוהנים היו מקבלי התורה‪ .‬הם נשאו הן באחריות ללמד את עם ‪‬‬
‫ישראל את התורה והן באחריות לשמר אותה על מנת להעבירה לדורות הבאים‪ ]36[.‬לפיכך‪,‬‬
‫הם – ולא הרבנים – היו אלה שידעו כיצד ליישם את התורה ולשפוט לפיה‪ ,‬בצורה‬
‫‪.‬המיטבית‬
‫‪.‬עיין‪ :‬פרופ' כנה ורמן‪" ,‬בין מקרא למשנה"‪ ,2015 ,‬עמ' ‪[1] 48-54‬‬

‫‪.‬בעריכת משה דוד קאסוטו‪ ,‬א‪ :‬אב – אתרים‪ ,1950 ,‬עמ' עמ' ‪[2] 431-433‬‬

‫‪.‬בתוך הספר‪" :‬תשורה לעמוס‪ :‬אסופת מחקרים בפרשנות המקרא מוגשת לעמוס חכם"‪ ,2007 ,‬עמ' ‪[3] 183-184‬‬

‫‪.‬בתוך‪ :‬אנציקלופדיה מקראית‪ ,‬ב‪ :‬ב – זתר‪ ,1954 ,‬עמ' ‪[4] 551-554‬‬

‫‪.‬ראו דוגמאות לכך‪ ,‬בספרו של פרופ' חנוך אלבק‪" ,‬מבוא לתלמודים"‪[5] 1969 ,‬‬

‫‪.‬בתוך‪ :‬תרביץ ע"ח‪ ,‬ד‪ ,2009 ,‬עמ' ‪[6] 437-446‬‬

‫‪.‬יעקב חיים טיגאי‪ ,‬מקרא לישראל‪ :‬פירוש מדעי למקרא – דברים – כרך שני‪ ,‬בהוצאת‪ :‬האוניברסיטה העברית בירושלים עם עובד י"ל מאגנס‪[7] 612 :2016 ,‬‬

‫‪.‬משה וינפלד וכהן‪-‬צמח דוד (עורכים)‪ ,‬אנציקלופדיית עולם התנ"ך – דברים‪[8] 188 :2002 ,‬‬

‫‪.‬שם‪ ,‬עמ' ‪[9] 612‬‬

‫‪.‬עמ' ‪( 97-122‬עמ' ‪", JSIJ 2, 2003, )109‬שמואל ורגון‪" ,‬יחסו הביקורתי של שד"ל כלפי פרשנות ההלכה של חז"ל הנוגדת את פשוטו של מקרא ]‪[10‬‬
‫‪.‬עיין‪ :‬הרב פרופ' דוד הרטמן‪ ,‬אהבה ואימה במפגש עם אלוהים‪ :‬מורשתו התיאולוגית של הרב יוסף דב סולובייצ'יק‪ ,2006 ,‬עמ' ‪[11] 130‬‬

‫‪.‬כך ברור משמואל א' י"ח ‪ ;23‬ישעיהו ג' ‪ ;5‬משלי י"ב ‪ ;9‬וכמו כן‪ ,‬מתרגום יונתן לדברים כ"ה ‪ ;3‬וממילון העברית המקראית (מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי‪[12] )728 :2007 ,‬‬

‫‪.‬ראו ההסבר במילון אבן שושן החדש (‪ :)1971‬לערך "לקה" (בעמ' ‪ )1181‬ולערך 'נקלה' (בעמ' ‪[13] )1721‬‬

‫‪.‬עיין‪ :‬רחל אליאור‪ ,‬זיכרון ונשייה‪ :‬סודן של מגילות מדבר יהודה‪ ,2009 ,‬עמ' ‪[14] 155-161‬‬

‫‪.‬שם‪ ,‬עמ' ‪[15] 161‬‬

‫‪.‬איל רגב‪ ,‬הצדוקים והלכתם‪ :‬על דת וחברה בימי בית שני‪ ,2005 ,‬עמ' ‪[16] 91‬‬

‫‪.‬מועד יום כיפור‪ ,‬בעשרה בחודש בשביעי‪ ,‬חוזר על עצמו לכל אורך התורה (ראו‪ :‬ויקרא ט"ז ‪ ,29‬כ"ה ‪ ;9‬ובמדבר כ"ט ‪[17] )7‬‬

‫דרך אגב‪ ,‬מדרש תהילים ד' מגלה כי אותו הדין תקף גם ביחס למועדים אחרים‪ ,‬כגון ראש השנה‪" :‬הקב"ה‪ ,‬מה שהסנהדרין של מטה גוזרין‪ ,‬הוא מקיים‪ ,‬ואימתי? בראש השנה‪ ,‬כשהסנהדרין יושבין ואומרים‪ :‬נעשה ראש ]‪[18‬‬

‫‪".‬השנה בשני בשבת‪ ,‬או בשלישי בשבת‪ ,‬מיד הקב"ה מושיב שם למעלה סנהדרין של מלאכי השרת… …ואותו היום שישראל גזרו הוא יום ראש השנה אף לאלהי יעקב‪ ,‬שהוא מקיים גזירתם‪ ,‬ומסכים על ידם‬

‫במהדורת שטיינזלץ לקטע זה בתלמוד‪ ,‬נאמר‪" :‬כיון שנודעו דברי ר' יהושע אלה‪ ,‬שלח לו רבן גמליאל‪ :‬גוזרני עליך שתבוא אצלי… "ביום הכיפורים שחל להיות לפי חשבונך‪ ,‬שהוא לפי חשבוננו אחד עשר בתשרי‪ .‬הלך ]‪[19‬‬

‫‪…".‬ומצאו ר' עקיבא לר' יהושע כשהוא מיצר על שמאלצו הנשיא לחלל את יום הכיפורים לפי חשבונו‪ ,‬אמר לו ר' עקיבא לר' יהושע‪ :‬יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל בקידוש החודש הריהו עשוי‬

‫‪'.‬משנה תורה‪ ,‬הלכות קידוש החודש‪ ,‬פרק ב ]‪[20‬‬

‫‪.‬הרב אמנון בזק‪" ,‬עד היום הזה"‪[21] 417-419 :2013 ,‬‬

‫יתרה מכך‪ ,‬שתי מלאכות ברשימה שמונה המשנה‪ ,‬נקראות‪" :‬המולחו" (כלומר‪ :‬להמליח) ו"המעבדו" (כלומר‪ :‬לעבד)‪ .‬אך הגמרא (בבלי‪ ,‬שבת ע"ה ע"ב) והרמב"ם (בביארו להלכות שבת פרק ז') תיקנו כי "המולחו ]‪[22‬‬

‫והמעבדו" אינן שתי מלאכות שונות אלא היינו הך‪ ,‬מפני שמליחת העור היא סוג של עיבוד‪ .‬לדידם‪ ,‬יש להוציא אפוא אחת מהן מהרשימה ולהכניס במקומה את מלאכת השרטוט‪ .‬יש לציין כי הרמב"ם אף מרחיק לכת באומרו כי‬

‫‪".‬התנא אשר כתב את המשנה הזו פָשַע בעשותו כן‪" :‬ופשע התנא בזכירתה בשעת הכתיבה ושם אותה מענייני כותב‬

‫‪.‬יצחק ד' גילת‪ ,‬פרקים בהשתלשלות ההלכה‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת בר אילן‪[23] 32-36 :1992 ,‬‬

‫‪.‬בבלי‪ ,‬שבת ע"ה ע"ב ]‪[24‬‬

‫‪'.‬בביאורו להלכות שבת פרק ז ]‪[25‬‬

‫‪".‬יש לציין כי הרמב"ם אף מרחיק לכת באומרו כי התנא אשר כתב את המשנה הזו פָשַע בעשותו כן‪" :‬ופשע התנא בזכירתה בשעת הכתיבה ושם אותה מענייני כותב ]‪[26‬‬

‫תיקו" (או‪" :‬תקו") הוא מונח תלמודי המצביע על חוסר הכרעה בסוגיה הלכתית‪ .‬ראו לעניין זה את ספרו של הרב רונן נויבירט‪" ,‬לגעת בזמן‪ :‬החגים כחוויה בעולם המדרש"‪ ;218 :2016 ,‬וכמו‪-‬כן‪ ,‬את מאמרו של הרב " ]‪[27‬‬

‫‪: http://www.daat.ac.il/daat/toshba/hatalmud/b4-2.htm‬יהודה פרומן באתר "דעת"‪ ,‬בלינק‬

‫‪.‬הרמב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬שבת א ]‪[28‬‬

‫‪.‬תלמוד ירושלמי כח‪,‬א ]‪[29‬‬

‫תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת סוטה מה‪,‬א‪ .‬ראו דיונים‪ :‬צבי קורצווייל‪" ,‬שיטת הבחינות" מאת הרב מרדכי ברוייאר‪ ,‬בעריכת יוסף עופר‪ ,‬הוצאת תבונות‪ ,2005 ,‬עמ' ‪ .267‬וגם‪ :‬יצחק ד' גילת‪" ,‬פרקים בהשתלשלות ההלכה" ]‪[30‬‬

‫‪.‬בהוצאת אוניברסיטת בר אילן‪ ,1992 ,‬עמ' ‪344‬‬

‫מדרש שיר השירים רבה א‪ .‬בפרשנות זו של הפסוק‪ ,‬טוען הרמב"ן‪" :‬אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין‪ ,‬לשון רש"י‪ ,‬וענינו אפילו תחשוב בלבך שהם טועים והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה ]‪[31‬‬

‫‪".‬יודע בין ימינך לשמאלך – תעשה כמצוותם‬

‫‪.‬ראו גם בהקשרם‪ :‬פסוקים יח‪-‬כ ]‪[32‬‬

‫‪.‬משה וינפלד וכהן‪-‬צמח דוד (עורכים)‪ ,‬עולם התנ"ך – דברים‪ ,‬רעננה‪ ,‬דברי הימים הוצאה לאור בע"מ‪ ,2002 ,‬עמ' ‪[33] 142‬‬

‫‪.‬רפפורט‪ ,‬א‪ ,.‬בתוך‪ :‬מנחם שטרן‪( ,‬עורך)‪" ,‬ההיסטוריה של ארץ‪-‬ישראל – התקופה ההלניסטית ומדינת החשמונאים (‪ 37 – 332‬לפני הספירה)"‪ ,‬יד יצחק בן‪-‬צבי‪ ,‬כתר הוצאה לאור‪ ,‬ירושלים‪ ,1981 ,‬עמ' ‪[34] 256-257‬‬

‫‪.‬יעקב טיגאי‪ ,‬מקרא לישראל‪" :‬פירוש מדעי למקרא – דברים" – כרך שני טז‪ ,‬יח – לד‪ ,‬יב‪ ,‬בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬עם עובד י"ל מאגנס‪ ,2016 ,‬עמ' ‪[35] 456‬‬

‫‪.‬וגם‪" :‬הקדמה לפירוש המשנה" מאת הרמב"ם‪ ,‬עמ' ‪ ;4-22‬ראו גם‪" :‬לגלות נסתרות‪ :‬פרשנות והלכה במגילות קומראן" מאת כ‪ .‬ורמן וא‪ .‬שמש‪ ,‬בהוצאת מוסד ביאליק‪ ,2011 ,‬עמ' ‪142‬‬

‫‪.‬רחל אליאור‪" ,‬זיכרון ונשייה‪ :‬סודן של מגילות מדבר יהודה" בהוצאת מכון ון ליר בירושלים‪ ,2009 ,‬עמ' ‪[36] 150-152‬‬

‫‪-igod/‬כתבים‪/‬התייחסות‪-‬לסרטוני ‪: http://www.mikyab.net/‬מתוך האתר ]‪[1‬‬

[2] ‫בדף האינטרנט הזה‬: http://www.mikyab.net/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%a0%d7%99-igod/

%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%a5-%d7%94%d7%9e

%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%a8%d7%99-igod-%d7%aa%d7%95/

[3] ‫האינטרנט‬ ‫בדף‬: http://www.mikyab.net/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%a0%d7%99-igod/

%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%a5-%d7%94%d7%9e

%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%a8%d7%99-igod-%d7%aa-4/

[4] ‫האינטרנט‬ ‫בדף‬: http://www.mikyab.net/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%a0%d7%99-igod/

%d7%aa%d7%95%d7%a9%d7%91%d7%a2-%d7%95%d7%9e%d7%96%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a1%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9d/

[5] ‫האינטרנט‬ ‫בדף‬: http://www.mikyab.net/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%a0%d7%99-igod/

%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%a5-%d7%94%d7%9e

%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%a8%d7%99-igod-%d7%aa%d7%95/
‫סתירות חדשות בין 'התורה שבעל פה' לתורה שבכתב ‪222‬‬

‫סתירות בתורה שבעל פה תלמוד משנה הלכה‬

‫‪:‬שתפו‬

‫אולי תופתעו לשמוע זאת – אך המושג "תורה שבעל פה" לא מופיע בשום מקום בתנ"ך!‬
‫למען האמת‪" ,‬תורה שבעל‪-‬פה" שכזאת לא מוזכרת כלל ע"י אף אחד מהנביאים‪ ,‬מלכים או‬
‫סופרים בתנ"ך כולו‪ .‬אך בכל זאת מאמינים הרבנים כי ניתנה למשה במעמד הר סיני תורה‬
‫שבעל פה‪ ,‬כזאת המעניקה להם עצמם את הכוח‪ ,‬הסמכות והשליטה על עם ישראל‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬הרב שלמה בן אליהו כותב "כל הפירושים שאנו מפרשים ניתנו למשה בסיני"‪.‬‬
‫הללו מאמינים כי התורה שבעל פה היא "דברי אלוהים חיים"‪ .‬לפיכך‪ ,‬עלינו לצפות כי לא‬
‫יהיו סתירות בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה‪ ,‬אם כזאת באמת ניתנה ע"י אלוהים‪ .‬אך‬
‫אכן קיימות אלפי סתירות בין התלמוד ("התורה שבעל פה") לבין המקרא (תורה נביאים‬
‫כתובים)‪ .‬לפי זאת לא ייתכן כי ההלכה הרבנית הינה מאלוהים‪ .‬להלן אפוא רשימה‬
‫מקוצרת של ‪ 222‬סתירות אשר משינו מנבכי האוקיינוס של הספרות הרבנית‪( .‬בנוסף –‬
‫‪.‬ראו רשימה של סתירות מאוד מביכות בין התלמוד למדע)‬

‫‪.‬מאמר זה הינו מאמר המשך לסרטון הודיאו מיתוס התורה שבעל פה‬

‫‪.‬כמו כן ראו מאמר משלים‪ :‬סתירות מביכות בין התלמוד למדע‬

‫זה לא מכבר מנסים הרבנים להתקיל אותנו בלכאורה "סתירות בברית החדשה"‪ .‬למרבה‬
‫האירוניה‪ ,‬על כל "סתירה" כזו‪ ,‬ניתן למצוא בנקל לפחות ‪ 50‬סתירות בין התושב"ע למקרא;‬
‫‪.‬להלן אפוא אסופה בת ‪ 222‬סתירות אשר משינו מנבכי האוקיינוס של הספרות הרבנית‬

‫בתלמוד נאמר כי דוד המלך נמנה על צאצאיה של מרים הנביאה‪" :‬דוד נמי? ממרים קאתי ‪8.‬‬
‫[=בא]‪ ,‬דכתיב (דברי הימים א ב)‪ :‬ותמת עזובה‪ ,‬אשת כלב‪ ,‬ויקח לו כלב את אפרת ותלד‬
‫לו את חור‪ ,‬וכתיב (שמואל א יז)‪ :‬ודוד בן איש אפרתי" (בבלי‪ ,‬סוטה י"א ע"ב)‪ .‬אך‬
‫במקרא אין זכר לכך שמרים נישאה והולידה ילדים! יתרה מכך‪ ,‬חז"ל עורכים שם‬
‫שגיאה כפולה‪ :‬ראשית‪ ,‬הם מזהים את מרים הנביאה עם פועה[‪ ]1‬ועם אפרת[‪( ]2‬כלומר‪:‬‬
‫למרים היו שמות נוספים); שנית‪ ,‬חז"ל טוענים באותו קטע כי דוד המלך הוא צאצא של‬
‫כלב בן‪-‬חצרון ואפרת‪ .‬לנוכח זאת יש להבהיר‪ :‬דבר ראשון‪ ,‬אין בתנ"ך שום רמז לכך‬
‫שמרים הנביאה נקראה גם "פועה" או "אפרת"; דבר שני‪ ,‬ממגילת רות (ד' ‪)19‬‬
‫ומדהי"א (ב' ‪ ]3[)5-15‬נמצא כי דוד המלך נמנה על שושלת רם בן‪-‬חצרון (ולא כלב‬
‫‪.‬בן‪-‬חצרון‪ ,‬כפי שצוין בתלמוד)‬
‫רבי יונתן אמר כי טועה כל האומר כי מלכת שבא היתה אישה (בבלי‪ ,‬בבא בתרא ט"ו ‪9.‬‬
‫ע"ב)‪ .‬ברם עִיון במלכים א' (פרק י' ‪ )1-13‬ובדבר"ה ב' (פרק ט' ‪ ,)1-12‬מבהיר מעל‬
‫‪.‬לכל ספק כי מלכת שבא היתה אישה במלוא מובן המילה‬
‫אחד מחכמי התלמוד קבע כי הנביא "מלאכי זה מרדכי"; רב אחר החליט כי "מלאכי זה ‪10.‬‬
‫עזרא" (בבלי‪ ,‬מגילה ט"ו ע"א)‪ .‬מדוגמא זו ניתן ללמוד כי חז"ל אינם מסתפקים בלסתור‬
‫את התנ"ך‪ ,‬אלא מבטלים אפילו זה את דברי חברו‪ .‬חשוב לציין כי אין במקרא שום‬
‫אינדיקציה או רמז לזיהויה של הנביא מלאכי עם דמותם של מרדכי היהודי או עזרא‬
‫‪.‬הסופר (התנ"ך אינו רומז לקשר ביניהם)‬
‫ׁשבָה מגילת אסתר ומדגישה כי להמן היו עשרה בנים (פרק ט' ‪11.‬‬ ‫לא פחות מארבע פעמים ָ‬
‫‪ .)10-14‬אף על פי כן וללא כל רמז מהטקסט‪ ,‬החליטו חז"ל כי "מאה בנים היו לו להמן"‬
‫[‪]4‬‬
‫(מדרש "שוחר טוב"‪ ,‬כ"ב)‪.‬‬
‫בתלמוד הבבלי נקבע באופן נחרץ כי "איוב לא היה ולא נברא‪ ,‬אלא משל היה" (בבא ‪12.‬‬
‫בתרא ט"ו ע"א)‪ ]5[.‬ברם טענה זו עומדת בסתירה מוחלטת למקרא‪ ,‬משני טעמים‪ :‬א‪-‬‬
‫הנביא יחזקאל מזכיר את איוב באותה נשימה יחד עם נוח ודניאל ומתאר את השלושה‬
 ‫כאנשים צדיקים (יחזקאל י"ד ‪ .)20 ,14‬השוואת איוב לשתי דמויות היסטוריות כנוח‬
‫ודניאל‪ ,‬מחלישה את הסברה בתלמוד‪ ,‬לפיה הוא מעולם לא נברא ;ב‪ -‬ר' אבא (בתלמוד‬
‫הירושלמי‪ ,‬סוטה כ"ה ע"ב) טופח על פניו של הבבלי‪ ,‬באומרו כי איוב נישא לדינה‪ ,‬בת‬
‫יעקב אבינו‪ ]6[.‬הסתירה הפנימית בדברי חז"ל אינה יכולה לעמוד‪ ,‬שהרי בלתי אפשרי כי‬
‫דמות פיקטיבית כאיוב תינשא לדמות היסטורית כדינה!‪ ..‬אם איוב אכן היה משל‪ ,‬טועים‬
‫אלו שאמרו כי הוא נישא לדינה; מאידך‪ ,‬אם איוב אכן נישא לדינה‪ ,‬טועים החכמים אשר‬
‫‪.‬חשבוהו למשל‬
‫ּורבּו"‪ .‬למרות ‪13.‬‬ ‫בבראשית א' ‪ 28‬מברך אלהים את אדם וחווה ומצווה על שניהם‪ּ" :‬פְרּו ְ‬
‫הדברים הברורים‪ ,‬קובעת המשנה‪" :‬האיש מצווה על פרייה ורבייה‪ ,‬אבל לא האישה"‬
‫(מסכת יבמות‪ ,‬ו')‪]7[.‬‬
‫לוִי ּגָר ‪14.‬‬ ‫בספר שופטים י"ט ‪ 1-2‬כתוב‪ַ " :‬ויְהִי ַּבּיָמִים ָההֵם ּו ֶמלְֶך אֵין ְּביִׂש ְָראֵל ַויְהִי אִיׁש ֵ‬
‫ְּבי ְַרּכְתֵ י הַר‪ֶ -‬אפ ְַרי ִם ַוּיִּקַח‪-‬לֹו ִאּׁשָה פִי ֶלגֶׁש ִמּבֵית ֶלחֶם י ְהּודָ ה‪ .‬וַּתִ זְנֶה ָעלָיו ּפִי ַלגְׁשֹו וַּתֵ לְֶך‬
‫מֵ אִּתֹו אֶל‪ּ-‬בֵית ָאבִי ָה…"‪ .‬לפי הכתוב לעיל‪ ,‬פילגשו של האיש עזבה אותו מפני שזנתה‪.‬‬
‫תוך התעלמות מוחלטת מהטקס המפורש‪ ,‬קבע התלמוד הבבלי שתי סיבות שונות לגמרי‬
‫לעזיבתה‪" :‬רבי אביתר אמר‪ :‬זבוב מצא לה; ר' יונתן אמר‪ :‬נימא מצא לה" (גיטין ו'‬
‫ע"ב)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬סיבה ראשונה נעוצה בכך שהאיש מצא זבוב במזון שהגישה לו‪,‬‬
‫כעס עליה והיא נאלצה לברוח; לפי העילה השנייה – והגרוטסקית‪ ,‬יש לציין – הוא מצא‬
‫שערה באיבר מינה ועל‪-‬כן היא נאלצה לנוס‪ .‬בשני המקרים‪ ,‬חז"ל סתרו לחלוטין את‬
‫[‪]8‬‬
‫הסיבה הברורה שמביא התנ"ך – "וַּתִ זְנֶה ָעלָיו ּפִי ַלגְׁשֹו"‪.‬‬
‫ְטּורה ‪.‬וַּתֵ לֶד לֹו אֶת־זִמ ְָרן ‪15.‬‬ ‫ׁשמָּה ק ָ‬ ‫בבראשית כ"ה ‪ 1-2‬נאמר‪" :‬וַּיֹסֶף ַאב ְָרהָם ַוּיִּקַח ִאּׁשָה ּו ְ‬
‫ׁשּבָק ְואֶת־ׁשּו ַח"‪ .‬מדרש בראשית רבה קבע כי‬ ‫ְואֶת־י ָ ְקׁשָן ְואֶת־ ְמדָ ן ְואֶת־ ִמדְ י ָן ְואֶת־י ִ ְ‬
‫קטורה "זו הגר" (פרשה ס"א‪ ,‬חיי שרה)‪ .‬המדרש מזהה את קטורה כהגר‪ ,‬אך מהכתוב‬
‫בתורה ברור כי חז"ל טעו‪ ,‬שהרי בפסוק ‪ 2‬מצוינים ילדיה של קטורה והשם ישמעאל אינו‬
‫אחד מהם‪ .‬על הטעות של המדרש עמד גם הפרשן ר' יצחק אברבנאל‪ ]9[,‬שהודה כי דעת‬
‫‪.‬חז"ל במקרה זה אינה מתיישבת עם פשט התורה‬
‫בשמות ד' ‪ 25‬נאמר ‪" :‬וַּתִ ּקַח צִּפ ָֹרה צ ֹר וַּתִ כְר ֹת אֶת־ע ְָרלַת ְּבנָּה…"‪ .‬הנה‪ ,‬שחור על גבי ‪16.‬‬
‫לבן‪ ,‬כתוב כי ציפורה כרתה ו ָמלָה את ערלת בנה‪ .‬חכמי התלמוד התקשו לקבל את‬
‫העובדה שאישה יכולה לבצע מילה ובסתירה גמורה לנאמר בתורה‪ ,‬קבעו ‪" :‬וַּתִ ּקַח –‬
‫כלומר‪ ,‬שלא לקחה בעצמה‪ ,‬אלא אמרה לאחר לעשות זאת… וַּתִ כְר ֹת – שאמרה לאיש‬
‫אחר ועשה…" (בבלי‪ ,‬עבודה זרה כ"ז ע"א)‪ ]10[.‬בכך‪ ,‬סתר התלמוד לא את התורה‬
‫לבדה כי‪-‬אם את מדרש שמות רבה‪ ,‬בו דווקא נאמר כי ציפורה – ולא איש אחר – היא‬
‫שכרתה את ערלת בנה (סדר שמות‪ ,‬פרשה ה')‪]11[.‬‬
‫בבראשית ו' כתוב‪" :‬וַּי ֹאמֶר אֱֹלהִים לְנ ֹ ַח קֵץ ּכָל־ ָּבׂשָר ּבָא ְל ָפנַי… ֲעׂשֵה לְָך ּתֵ בַת ֲעצֵי־גֹפֶר ‪17.‬‬
‫ִקּנִים ּתַ ֲעׂשֶה אֶת־הַּתֵ בָה ְו ָכפ ְַרּתָ א ֹתָ ּה מִ ַּבי ִת ּומִחּוץ ּבַּכֹפֶר… ַוּיַעַׂש נ ֹ ַח ּכְכ ֹל ֲאׁשֶר ִצּוָה א ֹתֹו‬
‫אֱֹלהִים ּכֵן ָעׂשָה" (פס' ‪ .)22 ,13-14‬בהסתמך על תיאור זה‪ ,‬קבעו חז"ל כי נוח בנה את‬
‫התיבה במשך ק"כ (‪ )120‬שנה![‪ ]12‬רש"י נתן לכך גושפנקא‪ ,‬באומרו‪" :‬ולמה הטריחו‬
‫בבניין זה? כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה"‪ ]13[.‬ברם בהסתמך על‬
‫הטקסט הרלוונטי‪ ,‬ברור כי החשבון שערכו חז"ל עומד בסתירה מוחלטת עם התורה;‬
‫לפני שהחל נוח לבנות את התיבה נאמר כי נולדו ‪ 3‬בניו – שם‪ ,‬חם ויפת (בראשית ו'‬
 ‫‪ ;)10‬כאשר יצאו כולם מן התיבה‪ ,‬שנתיים לאחר המבול‪ ,‬נאמר כי שם היה בן ‪ 100‬שנה‬
‫(פרק י"א ‪ .)10‬כעת עולה השאלה כיצד ייתכן כי נוח עמל על בניית התיבה ‪ 120‬שנה‬
‫(כמאמר חז"ל)‪ ,‬בידיעה כי בניו של נוח נולדו לפני פרוץ המבול ולפני תחילת בניית‬
‫התיבה ובהסתמך על העובדה כי שם היה בן ‪ 100‬שנה כאשר יצאו מן התיבה?‪ ..‬לפי‬
‫החשבון של חז"ל‪ ,‬שם היה חייב להיות לכל הפחות בן ‪ 121‬שנה[‪ ]14‬בצאתו מן התיבה‬
‫!לאחר המבול‪ ,‬אך התנ"ך אומר בפירוש כי גילו היה ‪ 100‬שנה בלבד‬
‫ּׁשחַר… ‪18.‬‬ ‫בבראשית ל"ב ‪ 25-31‬כתוב‪ַ " :‬וּיִּוָתֵ ר יַעֲק ֹב ְלבַּדֹו ַוּי ֵָאבֵק אִיׁש עִּמֹו עַד עֲלֹות ַה ָ‬
‫ׁש ֵּלחֲָך ּכִי אִם־ּב ֵַרכְּתָ נִי… וַּי ֹאמֶר ֹלא יַעֲק ֹב י ֵָאמֵר‬ ‫ּׁשחַר וַּי ֹאמֶר ֹלא ֲא ַ‬ ‫ׁש ְּל ֵחנִי ּכִי ָעלָה ַה ָ‬
‫וַּי ֹאמֶר ַ‬
‫ׁשמְָך ּכִי אִם־יִׂש ְָראֵל ּכִי־ׂש ִָריתָ עִם־אֱֹלהִים ְועִם־ ֲאנָׁשִים וַּתּוכָל‪ַ .‬וּיִׁשְַאל יַעֲק ֹב וַּי ֹאמֶר‬ ‫עֹוד ִ‬
‫ׁשמִי ַויְב ֶָרְך א ֹתֹו ׁשָם‪ַ .‬וּיִק ְָרא יַעֲק ֹב ׁשֵם ַהּמָקֹום‬ ‫ׁשמֶָך וַּי ֹאמֶר ָלּמָה ּזֶה ּתִ ׁשְַאל ִל ְ‬ ‫ַהּגִידָ ה־ּנָא ְ‬
‫ִי־ראִיתִ י אֱֹלהִים ָּפנִים אֶל־ ָּפנִים וַּתִ ּנָצֵל נַ ְפׁשִי"‪ .‬הקטע לעיל מכיל מספר‬ ‫ְּפנִיאֵל ּכ ָ‬
‫אינדיקטורים לכך שהאיש שנאבק עם יעקב היה מלאך ה'‪ :‬יעקב מבקש את ברכתו (פס'‬
‫‪ ;)27‬המלאך מחליף את שמו לישראל‪ ]15[,‬כי שרה עם אלהים (פס' ‪ ;)29‬המלאך אינו‬
‫מגלה את שמו[‪( ]16‬פס' ‪ ;)30‬המלאך מברך את יעקב (פס' ‪ ;)30‬יעקב קורא את שם‬
‫המקום " ְּפנִיאֵל"‪ ,‬כי ראה את פני אלהים (פס' ‪ .)31‬יתרה מכך‪ ,‬הושע חוזר על הסיפור‬
‫ומתאר את האיש שנאבק ביעקב כמלאך אלהים (י"ב ‪ .)4-5‬חז"ל לא התרשמו מכך‬
‫ׁש ִּבּקֵׁש ְלה ְָרגֹו"‬ ‫וקבעו‪ַ " :‬וּיִּוָתֵ ר יַעֲק ֹב ְלבַּדֹו ַוּי ֵָאבֵק אִיׁש עִּמֹו ‪,‬זֶה ַס ָּמאֵל ׂשָרֹו ׁשֶל ֵעׂשָו ֶ‬
‫(מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת וישלח‪ ,‬ח')‪ .‬כלומר‪ ,‬לפי התורה‪ ,‬היה האיש מלאך אלהים; לפי‬
‫חז"ל‪ ,‬השטן‪]17[.‬‬
‫בבראשית ח' נאמר‪ַ " :‬וי ְדַ ּבֵר אֱֹלהִים אֶל־נ ֹ ַח לֵאמ ֹר‪ .‬צֵא מִן־הַּתֵ בָה אַּתָ ה ְו ִאׁשְּתְ ָך ּו ָבנֶיָך ‪19.‬‬
‫ּונְׁשֵי־ ָבנֶיָך אִּתָ ְך… ַוּיֵצֵא־נ ֹ ַח ּו ָבנָיו ְו ִאׁשְּתֹו ּונְׁשֵי־ ָבנָיו אִּתֹו… ַוּיִבֶן נ ֹ ַח מִ זְ ֵּב ַח לַה' ַוּיִּקַח מִּכ ֹל‬
‫ְהֹורה ּומִּכ ֹל הָעֹוף ַהּטָה ֹר ַוּיַעַל עֹֹלת ַּב ִּמזְ ֵּב ַח" (פס' ‪ .)20 ,18 ,15-16‬מהמשפט‬ ‫ַה ְּב ֵהמָה ַהּט ָ‬
‫האחרון (פסוק ‪ )20‬ברור כי נוח הוא שבנה מזבח והעלה עליו את העולות‪ .‬למרות זאת‬
‫וללא כל צידוק מקראי‪ ,‬קבע מדרש תנחומא (פרשת נח) כי נוח "ֹלא ָהי ָה ָּכׁשֵר ְל ַהק ְִריב‬
‫ק ְָרּבָן ְו ִהק ְִריב ׁשֵם ּבְנֹו ּתַ חְּתָ יו"‪ .‬דהיינו‪ ,‬למרות שבתורה כתוב שחור על גבי לבן כי נוח‬
‫הקריב עולות במזבח‪ ,‬טוען המדרש כי היה זה דווקא בנו – שם‪]18[.‬‬
‫בבראשית י"ח ‪ 8‬נאמר במפורש כי שלושת אורחיו של אברהם אכלו מהכיבוד אשר נתן ‪20.‬‬
‫להם‪ ,‬ככתוב‪" :‬וְהּוא־ע ֹ ֵמד ֲעלֵיהֶם ּתַ חַת ָהעֵץ וַּי ֹאכֵלּו"‪ .‬חז"ל מלמדים כי למעשה הם לא‬
‫‪.‬אכלו כלל (בראשית רבה‪ ,‬פרשת וירא)‬
‫התורה קבעה כי חודש האביב (ניסן) הוא החודש הראשון בשנה (שמות י"ב ‪ ,2‬י"ג ‪21. ;4‬‬
‫ויקרא כ"ג ‪ .)5‬הרבנים קבעו כי ראש השנה יוצא דווקא בחודש השביעי‪ ,‬קרי בתשרי‬
‫‪(.‬קצור שולחן ערוך‪ ,‬הלכות ראש השנה)‬
‫וכאילו להוסיף חטא על פשע‪ ,‬הוסיפו הרבנים כי "נוהגין לילך בערב ראש השנה אחר ‪22.‬‬
‫תפילת שחרית לבית הקברות להשתטח על קברי הצדיקים" (קצור שלוחן ערוך‪ ,‬דיני‬
‫חודש אלול)‪ .‬זאת למרות שהתורה אוסרת מכל וכל את המנהג הטמא הזה ואף מזהירה כי‬
‫‪.‬הנוגע בקבר ולא טוהר‪ ,‬נפשו תיכרת מקהל ישראל (במדבר י"ט ‪)16-20‬‬
‫בדברים י' ‪ 12‬נאמר באופן ברור‪ְ " :‬ועַּתָ ה יִׂש ְָראֵל ‪,‬מָה ה' אֱֹלהֶיָך‪ׁ ,‬שֹאֵל מֵ ִעּמְָך ּכִי ‪23.‬‬
‫אִם־ ְלי ְִרָאה אֶת־ה' אֱֹלהֶיָך…"‪ .‬עם‪-‬זאת‪ ,‬החליט הפרשן "רבנו בחיי"[‪( ]19‬ורבים כמוהו)‬
‫להוסיף אות אחת למילה 'מה'‪ ,‬כדי להצדיק את טיעונו‪" :‬מה ה' אלהיך שואל מעמך‪ ,‬אל‬
 ‫תקרא "מה"‪ ,‬אלא מאה‪ ,‬כלומר‪ :‬מאה ה' אלהיך שואל מעמך… כדי לרמוז בדרך אסמכתא‬
‫שחייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות" (פרשת עקב‪ ,‬פרק י')‪ .‬שימו לב‪ ,‬לא זו בלבד‬
‫שהפרשן תחב אות לטקסט המקורי‪ ,‬הוא אף המציא מִ צְוה אשר אינה כתובה בתורה‪ ,‬לפיה‬
‫‪.‬חובה לברך מאה ברכות ביום‬
‫מהתיאור במלכים ב' ד' ‪ ,17-37‬ברור ללא צל של ספק כי בנה של האישה השונמית מת ‪24.‬‬
‫(ואלישע השיבו לחיים)‪ ,‬שנאמר‪ַ " :‬וּיֵׁשֶב עַל־ּב ְִרּכֶי ָה עַד־ ַה ָּצה ֳַרי ִם ַוּי ָמ ֹת" (פס' ‪ַ " ,)20‬וּי ָב ֹא‬
‫ֱאלִיׁשָע ַה ָּבי ְתָ ה ְו ִהּנֵה ַהּנַעַר מֵת" (פס' ‪ .)32‬ר' משה סופר לא התרשם מהפשט הנהיר‬
‫וקבע בשם הרמב"ם כי "בן השונמית לא מת ממש" (ה'חת"ם סופר'‪ ,‬שו"ת ח"ב יו"ד סי'‬
‫שלח)‪]20[.‬‬
‫ׁשנַי ִם וְַאי ִל ‪25.‬‬
‫בספר במדבר כ"ח נאמר‪ּ :‬וב ְָראׁשֵי חָדְ ׁשֵיכֶם ּתַ ק ְִריבּו עֹלָה לַה' ּפ ִָרים ְּבנֵי‪ָ -‬בקָר ְ‬
‫ׂשעִיר ַחּטָאת ֶאחָד ְל ַכּפֵר ֲעלֵיכֶם" (פס' ‪.)22 ,11‬‬ ‫ׁש ְבעָה ּתְ מִימִם… "ּו ְ‬ ‫ׁשנָה ִ‬ ‫ֶאחָד ְּכ ָבׂשִים ְּבנֵי‪ָ -‬‬
‫למרות שהתורה אומרת " ְל ַכּפֵר ֲעלֵיכֶם"‪ ,‬בתלמוד נאמר כי קורבנות אלה נועדו להיות‬
‫כפרה על חטאו של האל‪ ,‬רחמנא‪-‬ליצלן‪" :‬אמר הקב"ה‪ :‬הביאו כפרה עלי שמיעטתי את‬
‫הירח… "אמר הקב"ה‪ :‬שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח" (בבלי‪ ,‬חולין ס'‬
‫[‪]21‬‬
‫ע"ב)‪.‬‬
‫מחבר קהלת מזהיר אותנו פן נעשה " ְספ ִָרים ה ְַרּבֵה אֵין קֵץ‪ְ ,‬ו ַלהַג ה ְַרּבֵה יְגִעַת ָּבׂשָר" (פרק ‪26.‬‬
‫י"ב ‪ .)12‬אך שימו לב לשתי הפרשנויות של חז"ל לאותו פסוק‪" -1 :‬אין הכוונה שיזהר‬
‫מעשות אותם‪ ,‬אלא שיזהר וישתדל לעשותם…" (אברבנאל‪ ,‬הקדמה לפרשנות על‬
‫ירמיהו); ‪" -2‬בני‪ ,‬הזהר בדברי סופרים יותר מבדברי תורה…" ("תורה תמימה"‪ ,‬קהלת‬
‫!י"ב)‪ .‬כלומר‪ ,‬פרשנותם הפוכה לגמרי מפשט הפסוק בקהלת ומהקשרו‬
‫בבראשית ל"ט מסופר על אשת פוטיפר‪" :‬וַּתִ ּׂשָא ֵאׁשֶת ‪-‬אֲדֹנָיו אֶת‪-‬עֵינֶי ָה אֶל‪-‬יֹוסֵף וַּת ֹאמֶר ‪27.‬‬
‫ׁש ְכבָה ִעּמִי‪ַ .‬וי ְ ָמאֵן וַּי ֹאמֶר אֶל‪ֵ -‬אׁשֶת ֲאדֹנָיו הֵן ֲאדֹנִי ֹלא‪-‬י ָדַ ע אִּתִ י מַה‪ַּ -‬ב ָּבי ִת וְכ ֹל ֲאׁשֶר‪-‬י ֶׁש‪-‬לֹו‬ ‫ִ‬
‫נָתַ ן ְּבי ָדִ י‪ .‬אֵינֶּנּו גָדֹול ַּב ַּבי ִת ַהּזֶה ִמ ֶּמּנִי וְֹלא‪ָ -‬חׂשְַך ִמ ֶּמּנִי מְאּומָה ּכִי אִם‪-‬אֹותָ ְך ַּב ֲאׁשֶר‬
‫אַּתְ ‪ִ -‬אׁשְּתֹו ְואֵיְך ֶא ֱעׂשֶה ה ָָרעָה ַהּגְדֹלָה הַּז ֹאת ְו ָחטָאתִ י לֵאֹלהִים" (פס' ‪" .)7-9‬וימאן"‪,‬‬
‫פירושו‪ :‬לא רצה‪ ,‬סירב‪ ]22[.‬משום מה‪ ,‬הבינו זאת חז"ל בצורה הפוכה וקבעו‪" :‬שעלה‬
‫בדעתו לשכב עמה‪ ,‬וראה דמות אביו בחלון ופירש ממנה" (מדרש אגדה על פרשת ויחי‪,‬‬
‫מ"ט‪ ,‬כ"ד)‪ .‬כלומר‪ :‬חשק יוסף לשכב עם אשת פוטיפר ולולא הופיע יעקב בחלון‪ ,‬לבטח‬
‫‪.‬היה נכנע לייצרו‬
‫התנ"ך מדגיש כי כאשר נבראה התבל וכל אשר בה‪ ,‬לא נועץ אלהים באף אחד אלא עשה ‪28.‬‬
‫ָָארץ‪ ,‬מִי‬ ‫ׁש ַמי ִם ְלבַּדִ י רֹקַע ה ֶ‬
‫זאת לבדו‪ ,‬ככתוב‪ּ" :‬ג ֹ ֲאלֶָך וְיֹצ ְֶרָך ִמ ָּבטֶן‪ָ ,‬אנֹכִי ה' עֹׂשֶה ּכ ֹל נֹטֶה ָ‬
‫אִּתִ י" (ישעיהו מ"ד ‪ ]23[.)24‬כל זאת לא מנע מחז"ל לפסוק כי כאשר ביקש אלהים‬
‫לברוא את האדם‪ ,‬הוא נועץ ונמלך תחילה במלאכי השרת (בבלי‪ ,‬סנהדרין ל"ח ע"ב)‪[.‬‬
‫‪ ]24‬ישעיהו הנביא (מ' ‪ )12-14‬הדגיש כי אלהים לא נועץ בשום דבר כאשר ברא את‬
‫עולמו‪ .‬ברם עד כמה שהדבר יישמע מוזר‪ ,‬הרבנים קבעו כי הוא נועץ גם בתורה טרם‬
‫ברא את העולם‪]25[.‬‬
‫רבי נחמיה אומר כי פרעה לא נספה ביחד עם חילו (מכילתא דרבי ישמעאל)[‪ ,]26‬אף ‪29.‬‬
‫על פי שבשמות י"ד ‪( 28‬ובמזמור קל"ו ‪ )15‬ברור מההקשר כולו כי המים כיסו את‬
‫‪.‬פרעה על כל חילו ואפילו " ֶאחָד מֵ הֶם ֹלא נֹותָ ר" (מזמור ק"ו ‪)11‬‬
‫חז"ל קבעו כי "אין תפילה של אדם נשמעת‪ ,‬אלא בבית הכנסת" (בבלי‪ ,‬ברכות ו' ע"ב)‪30. .‬‬
‫אולם המקרא מלא בדוגמאות לדמויות אשר התפללו מחוץ לבית הכנסת ותפילתן נשמעה‪,‬‬
‫כגון‪ :‬אברהם (בראשית כ' ‪ ;)17‬משה (במדבר י"א ‪ ,2‬דברים ט' ‪ ;)20-26‬חנה (שמו"א‬
‫‪.‬פרק א' ‪ ;)10-19‬יונה (יונה ב' ‪ ;)2‬איוב (איוב מ"ב ‪)8-10‬‬
‫התורה אוסרת על גילוי עריות ועל חתונת קרובי משפחה באופן קטגורי וברור‪ ,‬ככתוב‪31. :‬‬
‫ׁשאֵר ְּבׂשָרֹו ֹלא תִ ק ְְרבּו ְלגַּלֹות ע ְֶרוָה…" (ויקרא י"ח ‪ .)6-17‬אף על פי‬ ‫"אִיׁש אִיׁש‪ ,‬אֶל־ּכָל־ ְ‬
‫כן‪ ,‬באה ההלכה הרבנית ופוסקת‪" :‬מצוה לישא [להתחתן עם] בת אחותו או בת אחיו"‬
‫(קיצור שולחן ערוך‪ ,‬הלכות אישות קמ"ה ט')‪ ]27[.‬ראייה לכך שהלכה זו מעוותת‬
‫לחלוטין‪ ,‬מצויה בצוואת ר' יהודה החסיד אשר העז לצאת נגד חז"ל ופסק‪" :‬לא ישא אדם‬
‫‪.‬בת אחיו או בת אחותו" (אות כ"ב)‬
‫בספר במדבר כ"ד ‪ 15 ,3‬מתואר בלעם כ" ֶּגבֶר ׁשְתֻ ם ָה ָעי ִן"‪ .‬מפסוק ‪ 16‬ניתן להבין בנקל ‪32.‬‬
‫כי 'שתם העין'‪ ,‬פירושו‪ :‬גלוי עיניים‪ ]28[.‬אך ב"מדרש אגדה" (פרשת בלק‪ ,‬כ"ד) לא רק‬
‫שנאמר בדיוק ההפך‪ ,‬אלא שלכבוד זאת גם החליפו בחוצפה את האות הראשונה במילה‬
‫"שתם"‪" :‬ונאם הגבר שתם העין‪ .‬מכאן שבלעם‪ ,‬סומא [עיוור] באחת מעיניו היה; אל‬
‫‪".‬תקרא 'שתום' אלא סתום‬
‫חז"ל מלמדים כי משה לא מת (בבלי‪ ,‬סוטה י"ג ע"ב;[‪ ]29‬ספר "משך חכמה"‪ ,‬פרשת ‪33.‬‬
‫וזאת הברכה; וספר "דף על הדף"‪ ,‬כתובות‪ :‬ספר "מנחת אליהו" מפתח 'תלמיד'‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,)34.‬למרות שבדברים ל"ד ‪ 5-6‬כתוב במפורש כי משה מת ונקבר בארץ מואב‬
‫בתלמוד נאמר כי ‪ 3‬שעות ביום יושב הקב"ה "ומשחק עם לִויתן" (בבלי‪ ,‬מסכת עבודה ‪34.‬‬
‫זרה ג' ע"ב)‪ .‬למרות שאם קוראים את מזמור ק"ד ‪ 25-26‬ברור לגמרי כי כוונת הפסוק‬
‫ׂשחֶק־ּבֹו"‪ ,‬היא לכך שהלויתן משחק בים (המילה 'ּבֹו' מכוונת למילה‬ ‫" ִל ְוי ָתָ ן זֶה־יָצ ְַרּתָ ְל ַ‬
‫‪ַ '.‬הּי ָם'‪ ,‬מפסוק ‪)25‬‬
‫הלל הזקן תיקן את הלכת ה"פרוזבול" (משנה‪ ,‬גיטין ד') וביטל הלכה למעשה את שמטת ‪35.‬‬
‫החובות המחּויבת מהתורה (דברים ט"ו ‪ .)1-3‬עד כדי כך חמורה היתה פסיקתו של הלל‬
‫כנגד התורה‪ ,‬עד כי האמורא שמואל אמר עליה‪ :‬פרוזבול היא עלבון לתורה‪ ,‬אם אאזור‬
‫‪.‬כוח – אבטלה! (מסכת גיטין‪ ,‬ל"ו עמוד ב')‬
‫בספר ילקוט שמעוני (שמואל א')‪ ,‬נאמר כי טועה כל האומר שבניו של שמואל הנביא ‪36.‬‬
‫חטאו‪ ,‬למרות שבשמואל א' ח' ‪ 3‬כתוב בפירוש כי הם "וְֹלא־ ָהלְכּו ָבנָיו ּבְדַ ְרכֹו [של‬
‫ׁשּפָט"‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬בניו של שמואל‬ ‫אביהם] ַוּי ִּטּו ַאח ֲֵרי ַה ָּבצַע ַוּיִקְחּו־ׁשֹחַד ַוּי ַּטּו ִמ ְ‬
‫!חטאו בגדול (רדפו בצע‪ ,‬לקחו שוחד והיטו משפט)‬
‫בתלמוד (בבלי‪ ,‬מסכת יומא ט' ע"א)‪ ,‬נאמר כי טועה מי שאומר שבניו של עלי חטאו‪ .‬אך ‪37.‬‬
‫בשמואל א' כתוב מפורשות כי הם היו " ְּבנֵי ְב ִלּיָעַל ֹלא י ָדְ עּו אֶת־ה'" (פרק ב' ‪ ;)12‬וגם‪:‬‬
‫"וַּתְ הִי ַחּטַאת ַהּנְע ִָרים ּגְדֹולָה מְא ֹד" (פס' ‪ ;)17‬בהמשך הפרק מסופר כי הם אפילו העזו‬
‫לשכב עם " ַהּנָׁשִים הַּצֹבְאֹות ּפֶתַ ח אֹהֶל מֹועֵד" (פס' ‪ ;)22‬שלושה פסוקים לאחר מכן‪ ,‬רומז‬
‫להם אביהם כי הם חטאו לה' (פס' ‪ ;)25‬ואם לא די בכך‪ ,‬בפסוק ‪ 34‬נאמר לעלי כי שני‬
‫‪.‬בניו ימותו ביום אחד בשל מעשיהם הרעים (נבואה אשר הגשימה עצמה בפרק ד' ‪)17‬‬
‫בילקוט שמעוני (שמואל ב')‪ ,‬נאמר כי טועה כל האומר כי דוד המלך חטא‪ .‬אולם ‪38.‬‬
‫בשמואל ב' כתוב‪ַ " :‬וּי ֵַרע הַּדָ בָר ֲאׁשֶר־ ָעׂשָה דָ וִד ְּבעֵינֵי ה'" (פרק י"א ‪ ;)27‬בפרק י"ב‬
‫מתוודה דוד בפני נתן ואומר‪ָ " :‬חטָאתִ י לַה'" (פס' ‪ ;)13‬ובמזמור נ"א שב דוד ומתוודה על‬
 ‫חטאו כאשר הוא מתחנן לה' שימחק את פשעו‪ ,‬יכבסנו מעוונו ויטהרנו מחטאו (פס' ‪,)3-4‬‬
‫‪.‬כי "לְָך ְלבַּדְ ָך ָחטָאתִ י ְוה ַָרע ְּבעֵינֶיָך ָעׂשִיתִ י" (פס' ‪)6‬‬
‫בילקוט שמעוני (מלכים א')‪ ,‬נאמר כי טועה כל האומר כי שלמה המלך חטא‪ .‬אך ‪39.‬‬
‫במלכים א' כתוב כי ַ"ה ֶּמלְֶך ׁשְֹלמ ֹה ָאהַב נָׁשִים נָכ ְִרּיֹות ַרּבֹות… " ֲאׁשֶר ָאמַר־ה' אֶל־ ְּבנֵי‬
‫יִׂש ְָראֵל ֹלא־תָ ב ֹאּו ָבהֶם" (פרק י"א ‪ ;)1-2‬הוא הרבה לעצמו סוסים (דבר"ה ב' ט' ‪)25‬‬
‫ונשים (מלכים א' י"א‪ ,‬פס' ‪ ]30[,)3‬אשר הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים (פס' ‪.)2‬‬
‫בפסוק ‪ 6‬נכתב כי שלמה עשה הרע בעיני ה'; בפסוק ‪ 7‬נכתב כי שלמה הקים מזבחי‬
‫אלילים; בפסוק ‪ 9‬כתוב‪ַ " :‬וּי ִתְ ַאּנַף ה' ִּבׁשְֹלמ ֹה ּכִי־נָטָה ְלבָבֹו מֵ עִם ה' אֱֹלהֵי יִׂש ְָראֵל";‬
‫‪.‬ובפסוק ‪ 14‬נכתב כי בעקבות מעלליו של שלמה‪ ,‬ה' הקים שטן לשלמה‬
‫חז"ל לימדו כי "גדול כבוד הבריות‪ ,‬שדוחה את [מצוות] לא תעשה שבתורה"‪40. ]31[,‬‬
‫כלומר‪" :‬דברים רבים התירו לעקור דבר תורה מפני סייג ומפני כבוד הבריות" (רש"י)‪.‬‬
‫הרב אהרן ליכטנשטיין מסביר‪" :‬רש"י מזכיר את הגמרא ביבמות‪ ,‬המסיקה שחכמים‬
‫יכולים לגזור גזירה שתעקור דבר מן התורה"‪ ]32[.‬אך בתורה (דברים ד' ‪ ,3‬י"ג ‪,)1‬‬
‫נאמר כי אסור להוסיף או לגרוע ממצוות התורה; ובדברים כ"ז ‪ 26‬כתוב כי ארור מי‬
‫‪.‬שלא מקיים את מצוות התורה‬
‫לפי המתועד בחומש‪ ,‬מצוות התורה ניתנו על ידי משה (שמות י"ט‪ ,‬דברים ה') ולא לפני ‪41.‬‬
‫כן‪ .‬לפי חז"ל‪ ,‬גם התושב"ע נמסרה מאת משה (ספרא בהר‪ ,‬פרשה א')‪ .‬אך במקום אחר‬
‫טוענים הרבנים כי אבותינו – אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב – הספיקו ללמוד ולקיים את התורה‬
‫שבכתב ואת התושב"ע‪ ]33[.‬אם‪-‬כן‪ ,‬מצד אחד טוענים חז"ל כי התורה שבכתב‬
‫ושבעל‪-‬פה ניתנה ע"י משה; מצד שני הם מספרים כי אבותינו למדו את התורה עוד לפני‬
‫‪.‬הולדת משה‬
‫בבראשית ט' ‪ 1-7‬מצווה אלהים את בני נוח בכארבע מצוות לכל היותר‪ .‬אם זאת‪ ,‬חז"ל ‪42.‬‬
‫בדו מליבם את שבע "מצוות בני נוח"‪ ]34[.‬הבעיה מתעצמת כאשר מגלים כי רק שתיים‬
‫מתוך השבע שהמציאו הרבנים מופיעות בטקסט המקראי; כל היתר פשוט הומצאו‬
‫!והוכנסו לרשימה על אפה וחמתה של התורה‬
‫ְַאר ְצכֶם‪ֹ ,‬לא תֹונּו א ֹתֹו‪ְּ .‬כ ֶאז ְָרח ִמּכֶם י ִ ְהי ֶה ָלכֶם ַהּגֵר ַהּגָר ‪43.‬‬
‫התורה מצווה‪ְ " :‬וכִי‪-‬י ָגּור אִּתְ ָך ּגֵר ּב ְ‬
‫אִּתְ כֶם וְָא ַהבְּתָ לֹו ּכָמֹוָך" (ויקרא י"ט ‪ .)33-34‬אולם ההלכה הרבנית קובעת כי "הגויים‬
‫שאין בינינו וביניהם מלחמה… אסור להצילן; אם נטו למות כגון‪ :‬שראה אחד מהן שנפל‬
‫לים‪ ,‬אינו מעלהו‪ ,‬שנאמר‪" :‬לא תעמוד על דם ריעך" (ויקרא י"ט)‪ ,‬ואין זה ריעך"‬
‫(הרמב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬הלכות רוצח‪ ,‬ד')‪ .‬כלומר‪ ,‬כאשר פוגשים גוי טובע‪ ,‬אפילו‬
‫!בעיתות שלום‪ ,‬אסור לנסות להצילו ואין לסייע לו‪ .‬מדוע? מפני שהוא גוי‬
‫התורה אוסרת עלינו לשקר (שמות כ"ג ‪ ;7‬ויקרא י"ט ‪ .)11‬והנה‪ ,‬באים הרבנים ‪44.‬‬
‫ומלמדים כי בניגוד לדברי התורה‪ ,‬לפעמים דווקא מותר ומתבקש לא לומר את האמת ואף‬
‫לשקר‪ ,‬בעיקר עם מדובר בלשקר לגויים‪]35[.‬‬
‫במגילת אסתר נאמר באופן פשוט וברור ביותר‪" :‬וַּתְ ָמאֵן ַה ַּמ ְלּכָה ַוׁשְּתִ י לָבֹוא ּבִדְ בַר ‪45.‬‬
‫ׁשוֵרֹוׁש ָאמַר ְל ָהבִיא אֶת‪ַ -‬וׁשְּתִ י ַה ַּמ ְלּכָה ְל ָפנָיו וְֹלא‪-‬בָָאה" (פרק א' ‪,12‬‬ ‫ַה ֶּמלְֶך … ַה ֶּמלְֶך ֲא ַח ְ‬
‫‪ .)17‬משום מה‪ ,‬לקחו לעצמם חז"ל את הרשות לקבוע כי המלאך גבריאל הצמיח למלכה‬
‫ושתי זנב בישבן (!!!) ולכן בוששה להיענות להזמנתו של אחשוורוש (בבלי‪ ,‬מגילה י"ב‬
‫‪.‬ע"ב)‬
‫בנושא הגירושין‪ ,‬נאמר בתורה‪ּ" :‬כִי‪-‬יִּקַח אִיׁש ִאּׁשָה ּו ְב ָעלָּה ְו ָהי ָה אִם‪ֹ-‬לא תִ ְמצָא‪-‬חֵן ְּבעֵינָיו ‪46.‬‬
‫ׁש ְּלחָּה ִמּבֵיתֹו" (דברים כ"ד ‪.)1‬‬ ‫ּכִי‪ -‬מָ צָא בָּה ע ְֶרוַת ּדָ בָר ְוכָתַ ב לָּה ֵספֶר ּכ ְִריתֻ ת ְונָתַ ן ְּבי ָדָ ּה ְו ִ‬
‫כלומר‪ :‬העילה לנתינת גט יכולה להיות רק זנות או ניאוף‪ .‬למרות דברים ברורים אלה‪,‬‬
‫[‪]36‬‬

‫באו בית הלל ולימדו כי בעל יכול לגרש את אשתו אפילו אם "הקדיחה תבשילו…"‪ .‬ורבי‬
‫עקיבא פסק‪" :‬אפילו מצא אחרת נאה הימנה" (בבלי‪ ,‬גיטין צ' ע"א)‪]37[.‬‬
‫המקרא מעיד על דניאל כי הוא וחבריו היו "יְלָדִ ים ֲאׁשֶר אֵין‪ָּ -‬בהֶם ּכָל‪-‬מאּום וְטֹובֵי מ ְַראֶה ‪47.‬‬
‫ַאר ַּבעְּתָ ם‪,‬‬
‫ׂש ִּכלִים ְּבכָל‪ָ -‬ח ְכמָה וְי ֹדְ עֵי דַ עַת ּו ְמבִינֵי מַּדָ ע" (דניאל א' ‪ְ " …)4‬ו ַהיְלָדִ ים ָה ֵאּלֶה ְ‬ ‫ּו ַמ ְ‬
‫ׂשּכֵל ְּבכָל‪ֵ -‬ספֶר ְו ָח ְכמָה‪ .‬וְדָ נִּי ֵאל ֵהבִין ְּבכָל‪-‬חָזֹון ַוחֲֹלמֹות" (פס'‬ ‫נָתַ ן ָלהֶם ָהאֱֹלהִים מַּדָ ע ְו ַה ְ‬
‫‪ .)17‬למרות שהתנ"ך מעלה על נס את חכמתו של דניאל‪ ,‬טוען רבא כי "דניאל טעה‬
‫בהאי חושבנא"‪ ,‬כלומר‪ :‬דניאל טעה בחשבון אשר ערך בפרק ט' (בבלי‪ ,‬מגילה י"ב‬
‫‪.‬ע"א)‬
‫במגילת אסתר פרק ב' נאמר על מרדכי‪ַ " :‬ויְהִי אֹמֵן אֶת‪-‬הֲדַ ּסָה הִיא ֶאסְּתֵ ר ּבַת‪ּ-‬ד ֹדֹו ּכִי אֵין ‪48.‬‬
‫מַראֶה ּובְמֹות ָאבִי ָה ְו ִאּמָּה ְל ָקחָּה מ ְָרּדֳ כַי לֹו ְלבַת"‬ ‫לָּה‪ָ ,‬אב ָואֵם ְו ַהּנַע ֲָרה יְפַת‪ּ-‬תַֹאר וְטֹובַת ְ‬
‫(פס' ‪ .)7‬חז"ל לא הסתפקו בתיאור הברור לעיל והעניקו למרדכי גם את התפקיד‬
‫הביזארי הבא‪" :‬פעם אחת חזר על כל המניקות ולא מצא לאסתר מניקה‪ ,‬והוא היה‬
‫‪.‬מניקה" (ילקוט שמעוני‪ ,‬אסתר פרק ב')‪ .‬כלומר‪ :‬מרדכי הניק את אסתר בעצמו‬
‫ּׁש ַמי ִם ַוּיָבֵא ‪49.‬‬
‫בבראשית ב' נאמר‪ַ " :‬וּיִצֶר ה' אֱֹלהִים מִן‪ָ -‬ה ֲאדָ מָה ּכָל‪ַ -‬חּי ַת ַהּׂשָדֶ ה ְואֵת ּכָל‪-‬עֹוף ַה ָ‬
‫אֶל‪ -‬הָָאדָ ם ל ְִראֹות מַה‪ּ -‬יִק ְָרא‪-‬לֹו וְכ ֹל ֲאׁשֶר יִק ְָרא‪-‬לֹו הָָאדָ ם נֶפֶׁש ַחּי ָה הּוא ׁשְמֹו‪ַ .‬וּיִק ְָרא הָָאדָ ם‬
‫ּׂשדֶ ה…" (פס' ‪ .)19-20‬חז"ל לא התביישו‬ ‫ּׁש ַמי ִם ּולְכ ֹל ַחּי ַת ַה ָ‬
‫ׁשֵמֹות ְלכָל‪ַ -‬ה ְּב ֵהמָה ּולְעֹוף ַה ָ‬
‫לקבוע בגסות גרוטסקית‪ ,‬כי מעשה זה "מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה‬
‫דעתו עד שבא על חוה" (בבלי‪ ,‬יבמות ס"ג ע"א)‪ .‬כלומר‪ :‬אדם הזדווג עם כל חיה וחיה‬
‫טרם ידע את חוה‪]38[.‬‬
‫חלקה הארי של התורה מוקדש לעבודת הקורבנות וכפרתנו תלויה בה‪ ]39[,‬ככתוב‪50. :‬‬
‫"ּכִי־הַּדָ ם הּוא ַּבּנֶפֶׁש י ְ ַכּפֵר" (ויקרא י"ז ‪ .)11‬למרבה הפלא‪ ,‬מתוך ‪ 613‬המצוות‪ ,‬אין‬
‫אפילו אחת המתייחסת לתפילה‪ ]40[.‬על אף זאת‪ ,‬לימדו חז"ל כי "גדולה תפילה יותר מן‬
‫הקורבנות" (בבלי‪ ,‬ברכות ל"ב ע"ב)[‪ ]41‬ולמעשה‪ ,‬כי התפילה החליפה את הקורבנות‬
‫[‪]42‬‬
‫לחלוטין‪.‬‬
‫בתורת משה כתוב ‪"ְ :‬ו ַהּלֻח ֹת מַ ֲעׂשֵה אֱֹלהִים ֵהּמָה ְו ַה ִּמכְּתָ ב מִ כְּתַ ב אֱֹלהִים הּוא‪ ,‬חָרּות ‪51.‬‬
‫עַל־ ַהּלֻח ֹת" (שמות ל"ב ‪ .)16‬המילה 'חרות' מדגישה את האופן המחייב והקבוע במצוות‪.‬‬
‫אך על‪-‬מנת לתת לעצמם את החופש לפרש את התורה כרצונם ולבדות מליבם מצוות‬
‫‪.‬נוספות‪ ,‬שינו חז"ל את הכתוב וקבעו‪" :‬אל תקרא 'חרות' אלא 'חירות'" (פרקי אבות ו')‬
‫בויקרא כ"ג חוזר על עצמו שלוש פעמים הציווי "ּתִ ק ְְראּו א ֹתָ ם" (פס' ‪ .)37 ,4 ,2‬הכוונה‪52. :‬‬
‫לקרוא 'אותם' – את מועדי ה' – במועדם‪ ,‬כפי שקבעם אלהים‪ .‬עם‪-‬זאת‪ ,‬בא ר' עקיבא‬
‫וקרא ‪ :‬א"ַּתֶ ם… אַּתֶ ם… אַּתֶ ם" (בבלי‪ ,‬ראש השנה כ"ה ע"א)‪ .‬דהיינו‪ ,‬עקיבא סילף את‬
‫הכתוב במזיד על‪-‬מנת להדגיש כי קביעת המועדים אינה בידי שמים‪ ,‬אלא נתונה לשיקול‬
‫‪.‬דעתם של הרבנים‬
‫ׁשּכֶל‪-‬ח ֶֶרב ּו ֵמחֲדָ ִרים אֵימָה‪ּ ,‬גַם‪ּ-‬בָחּור ּגַם‪ּ-‬בְתּולָה יֹונֵק ‪53.‬‬ ‫בשירת האזינו כתוב‪" :‬מִחּוץ ּתְ ַ‬
‫עִם‪-‬אִיׁש ׂשֵיבָה" (דברים ל"ב ‪ .)25‬משמע‪ ,‬המושא לשכול ולאימה יהיו גברים‪ ,‬נשים וטף‬
‫וזקנים‪ .‬והנה‪ ,‬ב"מדרש תנאים" לספר דברים ל"ב לא נמנעו מלשנות את הפשט ולקבוע‬
 ‫בעזות מצח‪" :‬אל תקרא עם 'איש שיבה'‪ ,‬אלא עם איש ישיבה‪ ,‬מלמד שכולן ראויין‬
‫‪".‬לישיבה‬
‫בישעיהו מ"א ‪ 2‬כתוב‪" :‬מִי ֵהעִיר מִ ִּמז ְָרח צֶדֶ ק יִק ְָראֵהּו ל ְַרגְלֹו…"‪ .‬למרות זאת‪ ,‬במדרש ‪54.‬‬
‫‪…".‬בראשית רבה לא סלדו משינוי הטקסט‪" :‬אל תקרא 'העיר'‪ ,‬אלא האיר‬
‫ׁשּמָה ִל ְבנֵי יִׂש ְָראֵל ְונִקְּדַ ׁש ִּבכְב ֹדִ י"‪ .‬עם‪-‬זאת‪ ,‬חז"ל לא ‪55.‬‬ ‫בשמות כ"ט ‪ 43‬כתוב‪" :‬וְנֹעַדְ ּתִ י ָ‬
‫בחלו מלסלף את הכתוב‪ ,‬וייחסו לו משמעות שונה לגמרי‪" :‬אל תקרי 'בכבודי' אלא‬
‫‪.‬במכובדיי" (בבלי‪ ,‬זבחים קט"ו ע"ב)‬
‫מֹורׁשָה ְק ִהּלַת יַעֲק ֹב" (דברים ל"ג ‪ .)4‬חז"ל ‪56.‬‬ ‫ּתֹורה ִצּוָה‪-‬לָנּו מֹׁשֶה‪ָ ,‬‬ ‫בדברים ל"ג ‪ 4‬כתוב‪ָ " :‬‬
‫עיוותו את הנאמר בגסות כדי להתאימו לנטיית לִבם‪" :‬הבא על נערה מאורסה [בחלום]‬
‫יצפה לתורה‪ ,‬שנאמר (דברים לג)‪ :‬תורה צוה לנו משה‪ ,‬מורשה קהלת יעקב; אל תקרי‬
‫‪'.‬מורשה' אלא מאורשה" (בבלי‪ ,‬ברכות נ"ז ע"א)‬
‫בישעיהו ג' ‪ 3‬נאמר‪ׂ" :‬שַר־ ֲח ִמּׁשִים ּונְׂשּוא ָפנִים וְיֹועֵץ ַו ֲחכַם ח ֲָרׁשִים ּונְבֹון ָלחַׁש"‪ .‬חז"ל ‪57.‬‬
‫העזו לשנות את הטקסט וקבעו‪" :‬אל תקרי 'שר חמשים' אלא שר חומשין; זה שיודע‬
‫‪.‬לישא וליתן בחמשה חומשי תורה" (בבלי‪ ,‬חגיגה י"ד ע"א)‬
‫ׁשמ ְַרּתֶ ם אֶת־ ַהּמַּצֹות‪ּ ,‬כִי ְּב ֶעצֶם הַּיֹום ַהּזֶה הֹוצֵאתִ י אֶת־ ִצבְאֹותֵ יכֶם ‪58.‬‬ ‫בשמות י"ב ‪ 17‬כתוב‪ּ" :‬ו ְ‬
‫ׁשמ ְַרּתֶ ם אֶת־הַּיֹום ַהּזֶה לְד ֹר ֹתֵ יכֶם ֻחּקַת עֹולָם"‪' .‬היום הזה' מתייחס לחג‬ ‫מֵ א ֶֶרץ ִמצ ְָרי ִם ּו ְ‬
‫'המצות' מראשית הפסוק‪ .‬למרות שהמילה "מצות" נשנית גם בפסוקים ‪,39 ,20 ,15 ,8‬‬
‫הרשה לעצמו ר' יאשיה לשנות לגמרי את משמעותה ולקבוע כי אין לקרוא 'מצות'‪,‬‬
‫‪".‬אלא ושמרתם את המצוות" (מכילתא דרבי ישמעאל‪ ,‬בא‪ ,‬מסכתא דפסחא פרשה ט')‬
‫ּׁשנֵי קְצֹות ‪59.‬‬‫ׁשנַי ִם ּכ ְֻרבִים זָהָב מִ ְקׁשָה ּתַ ֲעׂשֶה א ֹתָ ם ִמ ְ‬ ‫בשמות כ"ה ‪ 20 ,18‬כתוב‪ְ " :‬ו ָעׂשִיתָ ְ‬
‫ַהּכַּפ ֶֹרת … ְוהָיּו ַהּכ ְֻרבִים ּפ ְֹרׂשֵי ְכנָ ַפי ִם ְל ַמ ְעלָה‪ ,‬ס ֹ ְככִים ְּב ַכנְפֵיהֶם עַל־ ַהּכַּפ ֶֹרת‪ּ ,‬ו ְפנֵיהֶם אִיׁש‬
‫אֶל־ָאחִיו אֶל־ ַהּכַּפ ֶֹרת…"‪ .‬חז"ל סטו בגסות מהפשט ופירשו‪" :‬בשעה שהיו ישראל עולין‬
‫לרגל‪ ,‬מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים [מזדווגים[‪ ]]43‬זה‬
‫‪.‬בזה ואומרים להן‪ :‬ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה" (בבלי‪ ,‬יומא נ"ד ע"א)‬
‫בדברים כ"ד ‪ 16‬כתוב‪ֹ" :‬לא־יּומְתּו ָאבֹות עַל־ ָּבנִים ּו ָבנִים ֹלא־יּומְתּו עַל־ָאבֹות אִיׁש ְּב ֶחטְאֹו ‪60.‬‬
‫יּומָתּו"‪ .‬ביחזקאל י"ח נאמר‪ַ " :‬הּנֶפֶׁש הַחֹטֵאת הִיא תָ מּות… "ּבֵן ֹלא־יִּׂשָא ַּבעֲֹון הָָאב וְָאב ֹלא‬
‫ׁשעַת ָרׁשָע ָעלָיו ּתִ ְהי ֶה" (פס' ‪ .)20 ,4‬בניגוד‬ ‫יִּׂשָא ַּבעֲֹון ַהּבֵן צִדְ קַת ַהּצַּדִ יק ָעלָיו ּתִ ְהי ֶה ו ְִר ְ‬
‫למסר הצלול והברור של המקרא‪ ,‬לימדו חז"ל כי "בעוון נדרים מתה אישה של אדם…‬
‫"בעוון נדרים בנים מתים כשהן קטנים" (בבלי‪ ,‬שבת ל"ב ע"ב); הרד"ק קבע כי "הבנים‬
‫הקטנים מתים בעוון אבותם";[‪ ]44‬ורש"י העיר כי "הקטנים מתים בעוון אבותם בידי‬
‫שמים"‪ ]45[.‬כלומר‪ :‬התנ"ך אומר כי לא יומתו בנים בעוון אבותיהם; התלמוד ובכירי‬
‫‪.‬הפרשנים המסורתיים מלמדים כי הבנים כן יומתו בעוון אבותיהם‬
‫ּׁש ַמי ִם מִ ַּמעַל ‪61.‬‬
‫בשמות כ' ‪ 4-5‬נכתב בפירוש‪ֹ" :‬לא תַ ֲעׂשֶה־לְָך ֶפסֶל ְוכָל־ּתְ מּונָה‪ֲ ,‬אׁשֶר ַּב ָ‬
‫ָָארץ‪ֹ .‬לא־תִ ׁשְּתַ ְחוֶה ָלהֶם וְֹלא תָ ָעבְדֵ ם…"‪ .‬לא זו‬ ‫ָָארץ מִּתָ חַת ַו ֲאׁשֶר ַּב ַּמי ִם מִּתַ חַת ל ֶ‬ ‫ַו ֲאׁשֶר ּב ֶ‬
‫ׁשּבֵר‬
‫ׁשּבֵר ּתְ ַ‬
‫בלבד שאין להשתחוות לפסלים‪ ,‬התורה אף מצוונו‪ּ" :‬כִי ה ֵָרס ּתְ ה ְָרסֵם ְו ַ‬
‫ַמּצֵב ֹתֵ יהֶם‪ַ .‬ו ֲעבַדְ ּתֶ ם אֵת ה' אֱֹלהֵיכֶם" (כ"ג ‪ .)24-25‬הרבנים התעלמו מכך‪ ,‬שהרי ב"בית‬
‫הכנסת בנהרדעא הייתה אנדרטא [פסל אדם בדמות המלך[‪ ,]]46‬והיו נכנסים רב ושמואל‬
‫‪.‬ואביו של שמואל ולוי ומתפללים שם" (בבלי‪ ,‬ראש השנה כ"ד ע"ב)‬
‫התורה אוסרת על קיום משכב‪-‬זכר מכל וכל ומכנה זאת תועבה (ויקרא י"ח ‪ ,22‬כ' ‪62. [.)13‬‬
‫‪ ]47‬בניגוד לכך‪ ,‬קובע הרמב"ם‪" :‬הבא על הזכור… אם היה הזכור בן תשע או פחות‪,‬‬
‫שניהן פטורין"‪ ]48[.‬הווה אומר‪ ,‬הרמב"ם מתיר יחסי מין בין שני זכרים‪ ,‬ובלבד שאחד‬
‫מהם עודנו תחת גיל תשע‪ .‬בכך למעשה‪ ,‬הוא מאפשר הומוסקסואליות ופדופיליה גם יחד‪,‬‬
‫‪.‬והכל בחסות ההלכה‬
‫במשנה נפסק כי "בת שלוש שנים ויום אחד‪ ,‬מתקדשת בביאה" (מסכת נידה‪ ,‬פרק ה')‪63. .‬‬
‫דהיינו‪ ,‬תינוקת למעלה מגיל שלוש מותרת לנישואין ולבעילה![‪ ]49‬רש"י אף מצא לכך‬
‫תקדים בתורה וקבע כי יצחק נישא לרבקה כאשר היתה בת שלוש‪ ]50[.‬אך שימו לב‬
‫כיצד מתוארת רבקה פרק אחד קודם לכן‪ ,‬בבראשית כ"ד‪ְ " :‬ו ִהּנֵה ִר ְבקָה יֹצֵאת… ְוכַּדָ ּה‬
‫מַראֶה מְא ֹד‪ּ ,‬בְתּולָה ְואִיׁש ֹלא י ְדָ עָּה וַּתֵ ֶרד ָה ַעיְנָה וַּתְ ַמּלֵא כַּדָ ּה וַּתָ עַל‪.‬‬
‫ׁש ְכמָּה‪ְ .‬ו ַהּנַע ֲָר טֹבַת ְ‬ ‫עַל־ ִ‬
‫ַוּי ָָרץ ָה ֶעבֶד ִלק ְָראתָ ּה וַּי ֹאמֶר‪ַ :‬הגְמִיאִינִי נָא ְמעַט־ ַמי ִם ִמּכַּדֵ ְך ‪.‬וַּת ֹאמֶר‪ׁ :‬שְתֵ ה אֲדֹנִי וַּתְ ַמהֵר‬
‫ׁשקֵהּו‪ .‬וַּתְ כַל ְל ַהׁשְק ֹתֹו וַּת ֹאמֶר ּגַם ִלגְ ַמּלֶיָך ֶאׁשְָאב עַד אִם־ּכִּלּו ִלׁשְּת ֹת‪.‬‬ ‫וַּת ֶֹרד ּכַּדָ ּה עַל־י ָדָ ּה וַּתַ ְ‬
‫וַּתְ ַמהֵר ‪,‬וַּתְ עַר ּכַּדָ ּה אֶל־הַּׁשֹקֶת וַּתָ ָרץ עֹוד אֶל־ ַה ְּבאֵר ִלׁשְא ֹב וַּתִ ׁשְַאב ְלכָל־ ְּג ַמּלָיו" (פס' ‪15-‬‬
‫‪ .)20‬האם כך מתנהגת ילדה בת שלוש?‪ ..‬גם על‪-‬פי תיאור המפגש הראשון בין רבקה‬
‫ליצחק‪ ,‬די ברור כי מדובר באישה או בנערה בוגרת ‪" :‬וַּתִ ּׂשָא ִר ְבקָה אֶת־עֵינֶי ָה וַּתֵ ֶרא‬
‫אֶת־י ִ ְצחָק וַּתִ ּפ ֹל ֵמעַל ַה ָּגמָל‪ .‬וַּת ֹאמֶר אֶל־ ָה ֶעבֶד מִי־ ָהאִיׁש ַה ָּלזֶה הַהֹלְֵך ַּבּׂשָדֶ ה ִלק ְָראתֵ נּו?‬
‫‪.‬וַּי ֹאמֶר ָה ֶעבֶד‪ ,‬הּוא ֲאדֹנִי‪ .‬וַּתִ ּקַח ַה ָּצעִיף וַּתִ תְ ּכָס" (פס' ‪)64-65‬‬
‫התורה מותחת גבול ברור ותהומי בין הטהור לבין השרץ הטמא (ויקרא י"א‪ ,‬דברים ‪64.‬‬
‫י"ד)‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬התלמוד הבבלי מספר על ר' מאיר‪ ,‬שהיה "אומר על טמא טהור‬
‫ומראה לו פנים‪ ,‬על טהור טמא ומראה לו פנים";[‪ ]51‬על סומכוס‪ ,‬תלמידו של ר' מאיר‪,‬‬
‫"שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה ועל כל דבר‬
‫ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה"; ועל תלמיד ותיק מיבנה‪" ,‬שהיה מטהר‬
‫את השרץ במאה וחמשים טעמים" (מסכת עירובין י"ג ע"ב)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬על‪-‬ידי‬
‫פלפולים הלכתיים‪ ,‬הרשו לעצמם חז"ל להפוך לטהור "את מה שכתוב בתורה במפורש‬
‫‪.‬שהוא טמא" (ביאור שטיינזלץ)‬
‫בספר דברים מצּווה המלך ש"ֹלא י ְַרּבֶה־ּלֹו נָׁשִים" (פרק י"ז ‪ .)17‬על אף ההזהרה הברורה ‪65.‬‬
‫מהתורה‪ ,‬החליט רבי יהודה להתחכם ואמר‪" :‬מרבה הוא לו‪ ,‬ובלבד שלא יהו מסירות את‬
‫לבו"‪ .‬כלומר‪ :‬בניגוד לציווי התורני שלא ירבה לו המלך נשים בשום תנאי‪ ,‬התיר‬
‫התלמוד ריבוי נשים באמתלה מסויימת‪ ]52[.‬הרמב"ם פסק כי כל גבר עשיר דיו רשאי‬
‫לשאת "כמה נשים‪ ,‬אפילו מאה‪ ,‬בין בבת אחת‪ ,‬בין בזו אחר זו; ואין אשתו יכולה לעכב‬
‫עליו…"‪ ]53[.‬חשוב לומר כי למרות שמבחינה הלכתית יכול האיש לקחת מאה נשים‪,‬‬
‫מזכיר הרמב"ם כי חז"ל צמצמו זאת "רק" לארבע‪ ,‬על‪-‬מנת שיהיה לבעל פנאי לשמש כל‬
‫אחת מהן לפחות פעם בחודש‪]54[.‬‬
‫בספר בראשית (א' ‪ ,27‬ב' ‪ )21-23‬נאמר במפורש כי ביום השישי ברא אלהים גבר אחד ‪66.‬‬
‫(אדם) ואישה אחת (חווה)‪ .‬והנה‪ ,‬בעזות מצח חסרת תקדים‪ ,‬קבעו חז"ל כי למעשה ברא‬
‫אלהים לאדם שתי נשים; הראשונה לילית והשנייה חווה (מדרש "אלפא ביתא דבן‬
‫‪.‬סירא")‬
‫בספר דברים חוזרת ומודגשת האזהרה שלא להוסיף ולו גם מצווה אחת על הכתוב ‪67.‬‬
‫בתורה (דברים ד' ‪ ,2‬י"ג ‪ .)1‬הרבנים התעלמו מכך והוסיפו מצוות רבות‪ ,‬ממש בשמו‬
 ‫המפורש של הקב"ה‪ ,‬למשל‪ :‬להתעטף בטלית‪ ,‬נטילת ידיים‪ ,‬הדלקת נרות[‪ ]55‬והפרשת‬
‫חלה‪]56[.‬‬
‫בסדר הבריאה‪ ,‬המתואר בבראשית א'‪ ,‬נאמר במפורש כי ביום השני עשה אלהים את ‪68.‬‬
‫ה" ָרקִי ַע ּבְתֹוְך ַה ָּמי ִם וִיהִי מַ בְּדִ יל ּבֵין ַמי ִם ָל ָמי ִם" (פס' ‪ .)6‬בפשטות‪ ,‬התורה מדווחת כי‬
‫ׁש ָמי ִם" (פס' ‪ .)8‬חז"ל לא הסתפקו בכך‬ ‫ביום השני נהיה הרקיע‪ַ " ,‬וּיִק ְָרא אֱֹלהִים ל ָָרקִי ַע ָ‬
‫וקבעו‪ ,‬ללא כל גושפנקא מהתנ"ך‪ ,‬כי ביום שני ברא אלהים גם את המלאכים‪" :‬אימתי‬
‫‪.‬נבראו המלאכים? ר' יוחנן אמר‪ :‬בשני נבראו המלאכים" (בראשית רבה פרשה א')‬
‫בישעיהו מ"ג ‪ 7‬נאמר ישירות מפי הגבורה‪ ,‬באופן ברור וחד‪ ,‬כי הבריאה כולה נוצרה ‪69.‬‬
‫לכבוד ה' ובשבילו‪ .‬בניגוד לכך‪ ,‬חייבו חז"ל כל אדם ואדם לומר‪" :‬בשבילי נברא העולם"‬
‫(משנה‪ ,‬סנהדרין ד')‪ .‬ר' נחמן מברסלב המשיך את המגמה הנואלת הזו וקבע "כי צריך‬
‫אדם לומר‪ :‬כל העולם לא נברא‪ ,‬אלא בשבילי" (ליקוטי מוהר"ן ה')‪]57[.‬‬
‫לפי הנאמר בתנ"ך‪ ,‬ברור כי בריאת העולם קדמה לתורה (בראשית א'‪-‬ב'‪ ,‬כ"ו; שמות ‪70.‬‬
‫י"ג‪-‬כ"ד; תהילים ע"ח‪ ,‬ק"ד‪-‬ק"ה‪ ,‬קל"ו)‪ ]58[.‬לעומת זאת‪ ,‬על‪-‬פי חז"ל התורה קדמה‬
‫לבריאת העולם (מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת בראשית; ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית רמז ב')‪]59[.‬‬
‫תורת משה מדגישה כי יש אלהים אחד בלבד (דברים ו' ‪ .)4‬עובדה זו לא מנעה ממחבר ‪71.‬‬
‫ספר הזוהר[‪ ]60‬לקבוע כי יש שְני אלהים‪ְ " :‬ועַל ּדָ א ַוּיִב ְָרא אֱלקִים אֶת הָָאדָ ם ְּב ַצלְמֹו‬
‫ְּב ֶצלֶם אֱֹלקִים (תרי אלהים הכא‪ ,‬חד כלפי דכר וחד כלפי נוקבא[‪ .")]61‬במילים פשוטות‪,‬‬
‫מחבר הזוהר ביקש להסביר כיצד ייתכן כי אלהים אחד יברא בצלמו שתי דמויות שונות –‬
‫זכר ונקבה – ולכן קבע בעזות מצח אווילית כי חייבים להיות שני אלהים – אחד זכר‬
‫‪.‬ואחד נקבה‬
‫מהכתוב בבראשית י"ח (פס' ‪ )16-22 ,1-3‬ברור לחלוטין כי אחד משלושת האנשים ‪72.‬‬
‫שביקרו את אברהם היה ה' בכבודו ובעצמו![‪ ]62‬פשוטו של המקרא לא מנע מחז"ל‬
‫לקבוע כי שלושת האנשים היו "מיכאל וגבריאל ורפאל" (בבלי‪ ,‬בבא מציעא פ"ו ע"ב)‪[.‬‬
‫‪ ]63‬חבל שעל‪ -‬מנת להימנע מלהודות במובן מאליו‪ ,‬נאלצו הרבנים להמציא את המלאך‬
‫‪".‬רפאל"‪ ,‬אשר אינו מוזכר כלל בתנ"ך‬
‫התורה מדגישה כי עלינו לזכור ולשמור את יום השבת לקדשו וזה כולל לא רק אותנו‪ ,‬כי ‪73.‬‬
‫ׁשע ֶָריָך" (שמות כ' ‪ ;10‬דברים ה' ‪ .)14‬למרות‬ ‫אם את כל בני ביתנו לרבות‪" :‬ג ְֵרָך ֲאׁשֶר ִּב ְ‬
‫שחז"ל סילפו את פירושו של "הגר" וקבעו כי מדובר במי שהתגייר‪ ]64[,‬משמעותו של‬
‫הגר במקרה זה (ובאופן כללי במקרא) איננה אלא לזר ולנוכרי‪ ]65[.‬על אף הציווי הברור‬
‫לא להעסיק את הנוכרי אשר בקרבנו בשבת‪ ]66[,‬המציאו הרבנים‪ ,‬יש מאין‪ ,‬את הביטוי‬
‫"גוי של שבת"[‪ ]67‬וקבעו כי אמנם אסור לבקש מהגוי לעשות מלאכה באופן מפורש‪[,‬‬
‫‪ ]68‬אך לומר לנוכרי ברמז – מותר![‪ ]69‬הבנתם את הפלפול?‪ ..‬אסור לומר‪ ,‬מותר‬
‫לרמוז! ראוי לציין כי הרבנים המאפשרים לרמוז לגוי לבצע מלאכה בשבת‪ ,‬עוברים‬
‫בגסות על ההלכה ב"קיצור שולחן ערוך"‪ ,‬הקובעת‪" :‬ואפילו לרמוז לו [לגוי] לעשות‪,‬‬
‫אסור" (סימן צ'‪ ,‬סעיף י"ד)‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הביטוי "גוי של שבת" מדגים נכוחה כיצד‬
‫הוסיפו חז"ל חטא על פשע כאשר מצד אחד סילפו את משמעותו הברורה של הביטוי‬
‫"גר"; ומצד שני מנעו ממנו לנוח בשבת‪ ,‬כפי שציווה ה'‪]70[.‬‬
‫בספר במדבר כ"ב נאמר‪ַ " :‬וּיָקָם ִּב ְלעָם ּבַּבֹקֶר ַוּיַחֲב ֹׁש אֶת־אֲת ֹנֹו ַוּיֵלְֶך עִם־ׂש ֵָרי מֹוָאב" (פס' ‪74.‬‬
‫‪ .)21‬בהשראת תיאור קצר זה‪ ,‬הגיע מחבר ספר הזוהר למסקנה סוטה ומטונפת לפיה‬
 ‫בלעם "היה מטמא את עצמו בכל לילה באתונו‪ ,‬והיה עושה עימה מעשה אישות" ("זוהר‬
‫‪.‬לעם"‪ ,‬בראשית ב' – חיי שרה‪ ,‬נחש הרקיע‪ ,‬עמ' ‪)118‬‬
‫מהמקרא עולה באופן ברור כי לכל בני האדם יש נשמה‪ ,‬יהודים וגויים כאחד (למשל‪75. :‬‬
‫בראשית ב'‪ ,‬ז' ; דברים כ' ‪ ;16‬יהושע י' ‪ ;40‬ישעיהו ב' ‪ ,22‬מלכ"א י"ז ‪ .)17‬האר"י‬
‫(ר' יצחק לוריא בן שלמה‪ ,‬בן המאה ה‪ )16 -‬לא השתכנע מכך וקבע כי אין בגויים רוח או‬
‫נשמה ואינם שווים אפילו לבהמה הכשרה למאכל‪ ,‬אלא מטה ממנה ("עץ החיים"‪ ,‬היכל‬
‫אבי"ע‪ ,‬שער הקליפות‪ ,‬פרק ב'‪-‬ג')‪]71[.‬‬
‫בספר שופטים ד' מתואר כיצד נס סיסרא מן המערכה והגיע מובס ומותש אל אוהל יעל‪76. ,‬‬
‫ירא ַוּיָסַר ֵאלֶי ָה הָא ֹ ֱהלָה‬ ‫סּורה ֵאלַי ַאל־ּתִ ָ‬‫סּורה אֲדֹנִי ָ‬‫אשת חבר הקיני‪" :‬וַּת ֹאמֶר ֵאלָיו ָ‬
‫ׁשקִינִי־נָא ְמעַט־ ַמי ִם ּכִי ָצמֵאתִ י וַּתִ פְּתַ ח אֶת־נ ֹאוד ֶה ָחלָב‬ ‫ּׂשמִיכָה‪ .‬וַּי ֹאמֶר ֵאלֶי ָה ַה ְ‬ ‫וַּתְ ַכּסֵהּו ַּב ְ‬
‫ׁש ֵאלְֵך וְָאמַר ֲהי ֵׁש־ּפ ֹה‬ ‫ׁשקֵהּו וַּתְ ַכּסֵהּו‪ .‬וַּי ֹאמֶר ֵאלֶי ָה עֲמ ֹד ּפֶתַ ח הָאֹהֶל ְו ָהי ָה אִם־אִיׁש י ָבֹוא ּו ְ‬ ‫וַּתַ ְ‬
‫אִיׁש וְָאמ ְַרּתְ ָאי ִן‪ .‬וַּתִ ּקַח יָעֵל ֵאׁשֶת־ ֶחבֶר אֶת־י ְתַ ד הָאֹהֶל וַּתָ ׂשֶם אֶת־ ַה ַּמ ֶּקבֶת ְּבי ָדָ ּה וַּתָ בֹוא‬
‫ָָארץ וְהּוא־נ ְִרּדָ ם ַוּיָעַף ַוּי ָמ ֹת" (פס' ‪.)18-21‬‬ ‫ֵאלָיו ַּבּלָאט וַּתִ תְ קַע אֶת־ ַהּי ָתֵ ד ּב ְַרּקָתֹו וַּתִ ְצנַח ּב ֶ‬
‫רבי יוחנן לא התייחס לכך ובהתבסס על פיוט משירת דבורה (שופטים ה' ‪ ,)27‬נתן דרור‬
‫למחשבת ליבו המנאפת; הוא קבע ללא בושה כי טרם נרדם‪ ,‬הספיק סיסרא לבעול את‬
‫יעל שבע פעמים (בבלי‪ ,‬יבמות ק"ג ע"א‪" :‬אמר רבי יוחנן‪ :‬שבע בעילות בעל אותו רשע‬
‫באותו היום‪ ,‬שנאמר (שופטים ה)‪ :‬בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר‬
‫‪.‬כרע שם נפל שדוד")‬
‫בתורה נאמר במפורש כי החטא אשר בגינו הומתו בני אהרן (נדב ואביהוא) היה על ‪77.‬‬
‫שהקריבו אש זרה אשר לא ציווה אותם ה' (ויקרא י' ‪ ,1-2‬ט"ז ‪ ;1‬במדבר ג' ‪ ,4‬כ"ו ‪.)61‬‬
‫ר' אליעזר דחה את הפשט הברור וקבע סיבה שונה בתכלית‪" :‬לא מתו בני אהרן‪ ,‬עד‬
‫שהורו הלכה בפני משה" (בבלי‪ ,‬עירובין ס"ג ע"א)‪ .‬דהיינו‪ ,‬בתורה כתוב כי הם הומתו‬
‫‪.‬מפני שהקריבו " ִל ְפנֵי ה' אֵׁש ז ָָרה"; התלמוד אומר‪ :‬מפני שלימדו הלכה בפני משה‬
‫ׂשפְתֵ י כֹהֵן ‪78.‬‬ ‫בספר מלאכי נערכת השוואה ברורה בין הכוהנים לבין מלאך ה'‪ ,‬שנאמר‪ּ" :‬כִי־ ִ‬
‫ְתֹורה י ְ ַבקְׁשּו ִמּפִיהּו ּכִי מַ ְלאְַך ה'־ ְצבָאֹות הּוא" (פרק ב' ‪ .)7‬למרות שהפסוק‬ ‫ׁשמְרּו־דַ עַת ו ָ‬ ‫יִ ְ‬
‫וההקשר כולו נהירים בכוונתם לכוהנים משבט לוי (פס' ‪ ,)1-8‬הרשו לעצמם חז"ל לסלף‬
‫את הכתוב באופן אנוכי בכך שרמזו כי פסוק ‪ 7‬מכוון אליהם‪ ,‬כלומר אל הרבנים עצמם‪:‬‬
‫"…'כי מלאך ה' צבאות הוא'‪ ,‬אם דומה הרב למלאך ה' – יבקשו תורה מפיו" (בבלי‪,‬‬
‫‪.‬מסכתות‪ :‬מועד קטן י"ז ע"א; חגיגה ט"ו ע"ב)‬
‫בספר בראשית ט' ‪ 20-22‬נאמר כי לאחר יציאתו מהתיבה‪ַ " ,‬וּיָחֶל נ ֹ ַח אִיׁש ָהאֲדָ מָה ַוּיִּטַע ‪79.‬‬
‫ׁשּכָר ַוּי ִתְ ּגַל ּבְתֹוְך ָאהֳֹלה‪ַ .‬וּי ְַרא חָם ֲאבִי ְכנַעַן אֵת ע ְֶרוַת ָאבִיו ַוּיַּגֵד‬ ‫ּכ ֶָרם‪ַ .‬וּיֵׁשְּתְ מִן־ ַהּיַי ִן ַוּי ִ ְ‬
‫ׁשנֵי־ ֶאחָיו ּבַחּוץ"‪ .‬על אף התיאור הברור בתורה‪ ,‬לא גברו חז"ל על ייצרם וקבעו כי יש‬ ‫ִל ְ‬
‫שתי אפשרויות להבנת הקטע‪ :‬א‪ -‬חם סירס את אביו[‪ ;]72‬ב‪ -‬חם בעל את אביו (בבלי‪,‬‬
‫‪.‬סנהדרין ע' ע"א‪ .‬רש"י מאשש זאת בפרשנותו)‬
‫ענֶה ‪80.‬‬ ‫י־רּבִים ל ְָרע ֹת וְֹלא־תַ ֲ‬ ‫בספר שמות כ"ג ‪ 2‬נאמר באופן חד וברור "ֹלא־תִ ְהי ֶה ַאח ֲֵר ַ‬
‫ַל־רב ִלנְט ֹת ַאח ֲֵרי ַרּבִים ְלהַּט ֹת"‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬אם הרשעים מטים משפט‪ ,‬אל תלך‬ ‫ע ִ‬
‫בעקבותיהם‪ ]73[.‬אף על פי כן‪ ,‬כדי לחדד את טיעונו בוויכוח הלכתי מול ר' אליעזר‬
‫ולהוכיח כי חובה ללכת אחרי רוב הפוסקים‪ ,‬השמיט ר' ירמיה את המילה "לא" מהקטע‬
‫[‪]74‬‬
‫ובכך הפך על פניה את משמעות הפסוק (בבלי‪ ,‬בבא מציעא נ"ט ע"ב)‪.‬‬
‫בשמות ל"ד ‪ 27‬כתוב‪" :‬וַּי ֹאמֶר ה' אֶל־מֹׁשֶה ּכְתָ ב־לְָך אֶת־הַּדְ ב ִָרים ָה ֵאּלֶה ּכִי עַל־ּפִי ‪81.‬‬
‫[‪]75‬‬
‫הַּדְ ב ִָרים ָה ֵאּלֶה ּכ ַָרּתִ י אִּתְ ָך ּב ְִרית ְואֶת־יִׂש ְָראֵל"‪ .‬דהיינו‪ ,‬לא נכרתה הברית‪ ,‬אלא לפי‬
‫הדברים אשר כתב משה‪ .‬בהתרסה גמורה לפסוק לעיל‪ ,‬קבע ר' יוחנן‪" :‬לא כרת הקב"ה‬
‫ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה" (בבלי‪ ,‬גיטין ס' ע"ב)‪ .‬כלומר‪ ,‬למרות‬
‫שהתורה אומרת בפירוש כי הברית נכרתה על‪-‬פי הדברים הכתובים‪ ,‬סברו חז"ל בדיוק‬
‫‪.‬את ההפך‪ :‬הברית נכרתה דווקא לפי הדברים שבעל פה (דהיינו‪ ,‬לפי התושב"ע)‬
‫ּׂשעִיר לָמֹו"‪ .‬מעניין כי אפילו ‪82.‬‬ ‫בספר דברים ל"ג פס' ‪ 2‬נאמר‪" :‬ה' מִ ּסִינַי ּבָא ְוז ַָרח ִמ ֵ‬
‫העובדה שמשפט זה נכתב על ידי משה איש האלהים‪ ,‬לא מנעה מרבי יהודה לשנות את‬
‫הכתוב ולקבוע על דעת עצמו כי אין לקרוא "מסיני"‪ ,‬אלא "לסיני" (ילקוט שמעוני‪,‬‬
‫[‪]76‬‬
‫פרשת יתרו)‪.‬‬
‫בבראשית ד' ‪ 1-2‬כתוב בצורה ברורה‪ְ " :‬והָָאדָ ם י ָדַ ע אֶת־ ַחּוָה ִאׁשְּתֹו וַּתַ הַר וַּתֵ לֶד אֶת־ ַקי ִן‪83. .‬‬
‫וַּתֹסֶף ָללֶדֶ ת אֶת־ָאחִיו אֶת־ ָהבֶל…"‪ .‬כלומר‪ :‬חוה ילדה את קין ואת הבל מאדם‪ .‬חז"ל לא‬
‫הצליחו לרסן את דמיונם הפרוע וסתרו את התורה בצורה בוטה‪" :‬האישה הזאת [חוה]‪,‬‬
‫כל מה שנזרעה הרה ויולדת בבעילה; בא אליה רוכב נחש ועיברה את קין ואחר כך‪ ,‬בא‬
‫אליה אדם ועברה את הבל" (פרקי דרבי אליעזר כ"א)‪ .‬דהיינו‪ :‬התורה קבועת כי קין‬
‫והבל נולדו מאדם וחוה; לפי חז"ל‪ ,‬הבל אמנם נולד מאדם וחוה‪ ,‬אך קין נולד מזיווגם של‬
‫…חוה והנחש‬
‫בבראשית י"ח מתואר ביקורם של שלושת האנשים את אברהם באלוני ממרא‪ .‬ברגע בו ‪84.‬‬
‫ָארצָה‪ .‬וַּי ֹאמַר אֲדֹנָי אִם‪-‬נָא‬ ‫מבחין בהם אברהם‪ ,‬הוא אץ " ִלק ְָראתָ ם ִמּפֶתַ ח הָאֹהֶל ַוּיִׁשְּתַ חּו ְ‬
‫מָ צָאתִ י חֵן ְּבעֵינֶיָך ַאל‪-‬נָא תַ עֲב ֹר מֵ עַל ַעבְּדֶ ָך" (פס' ‪ .)2-3‬ברור כי אברהם זיהה אחד‬
‫מהאנשים כה'‪ ,‬שהרי הוא מדבר בלשון יחיד ואינו מהסס לכנותו "אֲדֹנָי" (במקרא‪,‬‬
‫מתייחס שם תואר זה – עם קמץ תחת האות נ' – אך ורק לאלוהי ישראל)‪ ]77[.‬כל זאת לא‬
‫מנע מרש"י לקבוע כי אברהם חשב את שלושת האנשים לערביים עובדי אלילים‬
‫‪(.‬בפרשנותו לפס' ‪)4‬‬
‫חז"ל התעלמו מהאיסור החמור להוסיף או לגרוע ממצוות התורה (דברים ד' ‪ ,2‬י"ג ‪85. )1‬‬
‫וגזרו על נשים מצוות אשר אינן מוזכרות בתנ"ך כמצוות לנשים בלבד‪" :‬על שלוש‬
‫עבירות נשים מתות בשעת לידתן‪ :‬על שאינן זהירות בנידה‪ ,‬ובחלה‪ ,‬ובהדלקת הנר"‬
‫(משנה‪ ,‬שבת פרק ב')‪ ]78[.‬שימו לב‪ ,‬לא זו בלבד שהרבנים גזרו על הנשים שתי מצוות‬
‫‪.‬חדשות לגמרי (חלה והדלקת נרות)‪ ,‬הם אף איימו בעונש אשר אין לו זכר ושריד בתורה‬
‫מֹוריָך ְוהָיּו ‪86.‬‬
‫בישעיהו ל' ‪ 20‬נאמר‪ְ " :‬ונָתַ ן ָלכֶם ֲאדֹנָי ֶלחֶם צָר ּו ַמי ִם ָלחַץ וְֹלא־י ִ ָּכנֵף עֹוד ֶ‬
‫מֹוריָך"‬
‫ֶת־מֹוריָך"‪ .‬מהפסוק עצמו ומהקשרו המיידי‪ ,‬מובן כי המילה " ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫עֵינֶיָך ר ֹאֹות א‬
‫מתייחסת לאלהים‪ .‬משום מה‪ ,‬בחרו שלושה מגדולי הפרשנים והפוסקים ביהדות הרבנית‬
‫להתנגד לפשט הברור של הפסוק; ר' דוד אברהם מנדלבוים‪ ]79[,‬ר' יצחק‬
‫מֹוריָך" מתייחסת דווקא‬ ‫זילברשטיין[‪ ]80‬ור' יצחק יוסף[‪ ]81‬הניחו כי המילה " ֶ‬
‫לתמונות הרבנים עצמם ("ילקוט יוסף"[‪ ]82‬אף מפרט כי לאור אותו פסוק‪ ,‬מותר‬
‫להדביק את תמונות הרבנים באלבום ועל קירות הבית)‪ .‬מעניין כי השלושה סטו בגסות‪,‬‬
‫לא רק מהמשמעות הברורה של הפסוק לאור הקשרו בפרק ל' כולו‪ ,‬הם אף סתרו את‬
‫מֹוריָך – הקב"ה‪ ,‬המלמדך‬ ‫פירושם של רש"י[‪ ]83‬ושל מצודת דוד‪ ]84[,‬שקבעו‪ֶ " :‬‬
‫‪".‬להועיל‬
‫ּׁש ֶחפֶת ‪87.‬‬ ‫בויקרא כ"ו ‪ 15-16‬נאמר‪ְ " :‬ואִם־ ְּבחֻּק ֹתַ י ּתִ מְָאסּו … ְ"ו ִה ְפקַדְ ּתִ י ֲעלֵיכֶם ֶּב ָהלָה אֶת־ ַה ַ‬
‫ְואֶת־ ַהּקַּדַ חַת מְ כַּלֹות עֵינַי ִם ּו ְמדִ יב ֹת נָפֶׁש ּוז ְַרעְּתֶ ם ל ִָריק ז ְַר ֲעכֶם ַו ֲא ָכלֻהּו אֹיְבֵיכֶם"‪ .‬חז"ל‬
‫שינו את הכתוב וקבעו‪" :‬בעוון חלה אין ברכה… "שנאמר‪ :‬אף אני אעשה זאת לכם‬
‫והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת…‪" .‬אל תקרי בהלה אלא בחלה" (בבלי‪,‬‬
‫שבת ל"ב ע"ב)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬התורה מזהירה כי אם לא ילך העם בחוקות ה'‪ ,‬תבואנה‬
‫עליו רעות חולות‪ .‬חכמי התלמוד שגו כפליים כאשר ניצלו את פס' ‪ 16‬על‪-‬מנת לתרץ‬
‫ולהצדיק את מִ שְנתם‪ :‬ראשית‪ ,‬הם שינו את הטקסט מ'בהלה' ל'בחלה'; שנית‪ ,‬הם הפכו‬
‫את 'בהלה' למצוות הפרשת חלה ובעשות זאת‪ ,‬הוסיפו מצווה שאינה מן התורה‪]85[.‬‬
‫בבראשית כ"ד ‪ ,39‬אומר דמשק אליעזר‪" :‬וָאֹמַר אֶל־ ֲאדֹנִי ֻאלַי ֹלא־תֵ לְֵך ָה ִאּׁשָה ַאח ֲָרי"‪88. .‬‬
‫הניקוד וההקשר של המילה "אולי" ברורים כשמש ואין מקום לסטות מכוונת הפשט של‬
‫הפסוק‪ ]86[.‬רש"י לא התרשם מנוסח המקרא וקבע‪" :‬אלי לא תלך האשה – ֵאלַי כתיב"‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬רש"י החליף את המילה "אולי"‪ ,‬במילה " ֵאלַי"‪ .‬בכך‪ ,‬הוא שינה לחלוטין את‬
‫‪.‬המשמעות כדי שתתאים להבנתו שלו‬
‫ׁשּבַע ה' ּבִימִינֹו ּו ִבזְרֹו ַע עֻּזֹו אִם־אֶּתֵ ן אֶת־ּדְ גָנְֵך עֹוד מַ ֲאכָל לְאֹי ְ ַבי ְִך ‪89.‬‬ ‫בישעיהו ס"ב ‪ 8‬כתוב‪" :‬נִ ְ‬
‫ְואִם־יִׁשְּתּו ְבנֵי־נֵכָר ּתִ ירֹוׁשְֵך ֲאׁשֶר יָגַעַּתְ ּבֹו"‪ .‬שימו לב לפרשנות מרחיקת הלכת שהעניקו‬
‫חז"ל לפסוק‪" :‬א"ר יצחק‪ :‬מנין שהקב"ה מניח תפילין? שנאמר (ישעיהו סב)‪ :‬נשבע ה'‬
‫בימינו ובזרוע עוזו" (בבלי‪ ,‬ברכות ו' ע"א)‪ .‬נראה כי הרבנים לא השכילו להבין כי‬
‫מדובר בתיאור מטאפורי בלבד; הם התייחסו לביטוי 'ּבִימִינֹו ּו ִבזְרֹו ַע עֻּזֹו' באופן מילולי‬
‫לחלוטין ובכך טעו פעמיים‪ :‬ראשית‪ ,‬הם למעשה רמזו לכך כי לאלוהים יש זרוע פיזית‬
‫של ממש; שנית‪ ,‬הם קבעו כי ה' מניח על זרועו תפילין‪]87[.‬‬
‫חרף האיסור החמור להוסיף או לגרוע ממצוות מן התורה‪ ]88[,‬קבעה ההלכה‪" :‬נשים ‪90.‬‬
‫פסולות לעדות מן התורה‪ ,‬שנאמר‪' :‬על פי שניים עדים' (דברים י"ז‪ – )6 ,‬לשון זכר‪ ,‬לא‬
‫לשון נקבה"‪ ]89[.‬לא זו בלבד שהרבנים הוסיפו מצווה חדשה‪ ,‬אלא שההיגיון שעליו‬
‫התבססו מעוות לחלוטין; שימו לב‪ ,‬לדברי הרמב"ם‪ ,‬כיוון שהפסוק מספר דברים י"ז‬
‫מדבר בלשון זכר‪ ,‬אין הנשים נכללות בו‪ .‬אך גם עשרת הדברות[‪ ]90‬נכתבו בלשון זכר;‬
‫האם בשל כך פטורות הנשים גם מהן?‪ ..‬יתרה מכך‪ ,‬המקרא עצמו מספק דוגמאות לכך‬
‫שעדותן של נשים לא נפסלה‪ -1 :‬בבמדבר כ"ז ‪ 1-5‬נעמדות בנות צלפחד לפני משה‬
‫ושוטחות את טענתן ללא כל הסתייגות משפטית מעצם עדותן; ‪ -2‬בספר מלכים ב' ג' ‪16-‬‬
‫‪ 27.‬מקבל שלמה את עדותן של שתי הנשים אשר עמדו לפניו‬
‫במשלי ג' ‪ 17‬נאמר על חכמת ה'‪ּ" :‬דְ ָרכֶי ָה דַ ְרכֵי־נֹעַם ְוכָל־נְתִ יבֹותֶ י ָה ׁשָלֹום"‪ .‬מחבר מדרש ‪91.‬‬
‫"לקח טוב"[‪ ]91‬ירד לסוף דעתו של הפסוק ופירש‪" :‬למוד תורה מאהבה וסוף הכבוד‬
‫לבוא" (פרשת מסעי)‪ .‬גם הרמב"ם השכיל להבין כי הפסוק מתכוון לתורה‪ ,‬וכתב‪" :‬גדול‬
‫השלום‪ ,‬שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם"‪ ]92[.‬בקהלת ט' ‪ 17‬נאמר‪ּ" :‬דִ ב ְֵרי‬
‫ׁש ָמעִים מִ ּזַ ֲעקַת מֹוׁשֵל ַּב ְּכסִילִים"‪ .‬גם את פסוק זה הבינו הרבנים כמדבר על‬ ‫ֲח ָכמִים ְּבנַחַת נִ ְ‬
‫דרכה של תורה להיאמר ולהישמע בנחת‪ ]93[.‬בנחמיה ח' ‪ 10‬כתוב‪ּ" :‬כִי־חֶדְ וַת י ְהוָה הִיא‬
‫מָ ֻעּזְכֶם"‪ .‬לאור הפרק כולו‪ ,‬ניתן לפרש את הביטוי 'חדוה' בשני אופנים‪ :‬א) שמחה[‪;]94‬‬
‫ב) תורה‪ ]95[.‬כלומר‪ ,‬לימוד התורה‪ ,‬כפי שנעשה על ידי עזרא הסופר‪ ]96[,‬הלך יד ביד‬
‫עם חדוה‪ .‬בניגוד לכל אלה‪ ,‬החליט ר' חנינא בר פפא להפוך את היוצרות ולקבוע‪" :‬פנים‬
 ‫זועפות – למקרא‪ ,‬כשאדם מלמד בנו תורה‪ ,‬צריך ללמדו באימה" (ילקוט שמעוני‪ ,‬שמות‬
‫‪.‬כ'‪ ,‬סימן רפ"ו)‬
‫בויקרא כ"ג ‪ 2‬מפורטים מועדי ישראל‪ ,‬כפי שנקבעו על ידי אלהים בכבודו ובעצמו‪92. .‬‬
‫הכתוב מדגיש כי מדובר ב"מֹועֲדֵ י ה' ֲאׁשֶר־ּתִ ק ְְראּו א ֹתָ ם מִ ק ְָראֵי ק ֹדֶ ׁש ֵאּלֶה הֵם מֹועֲדָ י"‪.‬‬
‫המועדים שייכים לה' והוא שקבע את התאריך המדויק בו יש לחגוג אותם‪ .‬בפס' ‪27‬‬
‫ּׁשבִיעִי ַהּזֶה יֹום ַה ִּכּפ ִֻרים הּוא ִמק ְָרא־ק ֹדֶ ׁש י ִ ְהי ֶה ָלכֶם"‪ .‬יום‬ ‫נאמר‪" :‬אְַך ֶּבעָׂשֹור לַח ֹדֶ ׁש ַה ְ‬
‫כיפור‪ ,‬אם כן‪ ,‬חייב לחול כל שנה בדיוק בעשרה בתשרי‪ ]97[.‬והנה‪ ,‬עובדה זו לא מנעה‬
‫מחז"ל לחלל את יום הכיפורים במצח נחושה על ידי שינוי התאריך לאחד עשר בתשרי[‬
‫‪ ]98‬למרות שידעו כי מדובר בשגגה (בבלי‪ ,‬ראש השנה כ"ה ע"א)‪ ]99[.‬והרמב"ם‬
‫הצְדִ יקם‪ ,‬באמרו‪" :‬בית דין שקידשו את החודש – בין שוגגין‪ ,‬בין מוטעין‪ ,‬בין אנוסין –‬
‫הרי זה מקודש‪ ,‬וחייבין הכול לתקן המועדות על יום שקידשו בו‪ :‬אף על פי שזה ידע‬
‫שטעו‪ ,‬חייב לסמוך עליהם"‪]100[.‬‬
‫בבראשית מ' ‪ 10‬מספר שר המשקים ליוסף כי ראה בחלומו גפן בעלת שלושה שריגים‪93. .‬‬
‫יוסף מפרש את החלום ואומר‪ׁ" :‬שְֹלׁשֶת ַהּׂש ִָרגִים ׁשְֹלׁשֶת יָמִים הֵם‪ּ .‬בְעֹוד ׁשְֹלׁשֶת יָמִים יִּׂשָא‬
‫פ ְַרע ֹה אֶת־ר ֹאׁשֶָך ַו ֲהׁשִיבְָך עַל־ ַּכּנֶָך ְונָתַ ּתָ כֹוס־ּפ ְַרע ֹה ְּבי ָדֹו…" (פס' ‪ .)12-13‬בהמשך הפרק‬
‫ּׁשלִיׁשִי יֹום ֻהּלֶדֶ ת‬‫מתברר כי יוסף צדק ופירושו התגשם אחת לאחת‪ַ " :‬ויְהִי ּבַּיֹום ַה ְ‬
‫ׁשקִים… " ַוּיָׁשֶב אֶת־ׂשַר‬ ‫אֶת־ּפ ְַרע ֹה ַוּיַעַׂש מִ ׁשְּתֶ ה ְלכָל־ ֲעבָדָ יו ַוּיִּׂשָא אֶת־ר ֹאׁש ׂשַר ַה ַּמ ְ‬
‫ׁשקֵהּו ַוּי ִּתֵ ן הַּכֹוס עַל־ּכַף ּפ ְַרע ֹה… " ַּכ ֲאׁשֶר ּפָתַ ר ָלהֶם יֹוסֵף" (פס' ‪.)20-21‬‬ ‫ׁשקִים עַל־ ַמ ְ‬ ‫ַה ַּמ ְ‬
‫אך אף על פי שהכתוב מבהיר כי שלושת השריגים לא סִמלו אלא שלושה ימים‪ ,‬באו‬
‫חז"ל וקבעו פתרונות שונים בתכלית‪" :‬ר' אליעזר אומר‪ :‬שלושה שריגים – זה אברהם‬
‫יצחק ויעקב"; "ר' יהושע‪ :‬שלושה שריגים – זה משה ואהרן ומרים"; "ר' אלעזר‬
‫המודעי אומר‪ :‬שלושה שריגים – זה מקדש ומלך וכהן גדול"; "ר' יהושע בן לוי‪:‬‬
‫שלושה שריגים – אלו באר עמוד הענן ומן"; "ור' ירמיה בר אבא אמר‪ :‬שלושה שריגים‬
‫– אלו שלושה רגלים‪ ,‬שישראל עולין בהן בכל שנה ושנה" (ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית‬
‫מ')‪ .‬שימו לב‪ ,‬לא רק שיש לרבנים את עזות המצח לסתור את פתרונו של יוסף ואת דברי‬
‫‪.‬התורה‪ ,‬הם אף אינם נמנעים מלסתור אחד את השני‬
‫ׁשבַע ּפָר ֹת הַּט ֹב ֹת ‪94.‬‬ ‫בבראשית מ"א ‪ 26-27‬מפרש יוסף את חלומו של פרעה ואומר לו כי " ֶ‬
‫ׁשנִים ֵהּנָה"‪ .‬בפסוקים‬ ‫ׁשבַע ָ‬ ‫ׁשבַע ַהּפָרֹות ה ַָרּקֹות ְוה ָָרע ֹת הָעֹֹלת ַאח ֲֵריהֶן ֶ‬ ‫ׁשנִים ֵהּנָה…" ְו ֶ‬ ‫ׁשבַע ָ‬ ‫ֶ‬
‫ׁשנֵי‬
‫ׁשבַע ְ‬ ‫‪ ,53-54‬אנו למדים כי פתרונו של יוסף התברר כאמת לאמיתה ‪" :‬וַּתִ ְכלֶינָה ֶ‬
‫ׁשנֵי ה ָָרעָב לָבֹוא‪ַּ ,‬כ ֲאׁשֶר ָאמַר יֹוסֵף"‪.‬‬ ‫ׁשבַע ְ‬ ‫ּׂשבָע ֲאׁשֶר ָהי ָה ְּבא ֶֶרץ מִ צ ְָרי ִם‪ .‬וַּתְ ִחּלֶינָה ֶ‬
‫ַה ָ‬
‫במילים אחרות‪ ,‬התורה אומרת במפורש כי שבע הפרות הטובות היו שבע שנים טובות;‬
‫שבע הפרות הרעות היו שבע שנות רעב‪ .‬חז"ל לא התרשמו מפתרונו של יוסף והציעו‬
‫חלופה‪" :‬שבע פרות הטובות‪ ,‬שבע בנות אתה מוליד‪ .‬שבע פרות הרעות‪ ,‬שבע בנות אתה‬
‫קובר‪ .‬וכן אמרו‪ :‬שבע שבלים הטובות‪ ,‬שבע מלכויות אתה מכבש‪ .‬שבע שבלים הרעות‪,‬‬
‫‪.‬שבע אפרכיות מורדות בך" (מדרש בראשית רבה‪ ,‬מקץ‪ ,‬פרשה פ"ט)‬
‫כך מתואר בריאת האישה בבראשית ב' ‪ַ " :21-22‬וּיַּפֵל ה' אֱֹלהִים ּתַ ְרּדֵ מָה עַל־הָָאדָ ם ַוּי ִיׁשָן ‪95.‬‬
‫ַוּיִּקַח ַאחַת מִ ַּצלְע ֹתָ יו ַוּיִסְּג ֹר ָּבׂשָר ּתַ חְּתֶ ּנָה‪ַ .‬וּיִבֶן יה' אֱֹלהִים אֶת־ ַה ֵּצלָע ֲאׁשֶר־ ָלקַח מִן־הָָאדָ ם‬
‫ְל ִאּׁשָה ַוי ְ ִב ֶא ָה אֶל־הָָאדָ ם"‪ .‬בקיצור‪ ,‬אלהים הרדים את האדם‪ ,‬ומאחת מצלעותיו יצר את‬
‫האישה‪ .‬למרות התיאור הברור והפשוט דלעיל‪ ,‬קבע ר' שמואל בר נחמן סדר בריאה‬
 ‫חדש‪" :‬בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון‪ ,‬דיו פרצופים בראו ונסרו ועשאו גביים‪,‬‬
‫גב לכאן וגב לכאן" (בראשית רבה‪ ,‬פרק ח')‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬לפי חז"ל‪ ,‬מלכתחילה ברא‬
‫אלהים את אדם וחווה מחוברים זה לזה בגבם ורק לאחר מכן‪ ,‬ניסר אותם באמצע כדי‬
‫‪.‬ליצור שתי דמויות נפרדות‬
‫ככתוב בבראשית ב' ‪ ,21-22‬לפני בריאתה של חוה‪ ,‬הפיל "ה' אֱֹלהִים ּתַ ְרּדֵ מָה עַל־הָָאדָ ם ‪96.‬‬
‫ַוּי ִיׁשָן ַוּיִּקַח ַאחַת ִמ ַּצלְע ֹתָ יו… " ַוּיִבֶן ה' אֱֹלהִים אֶת־ ַה ֵּצלָע ֲאׁשֶר־ ָלקַח מִן־הָָאדָ ם ְל ִאּׁשָה"‪.‬‬
‫דהיינו‪ ,‬אלהים השתמש באחת מצלעותיו של אדם כדי לברוא את אשתו‪ .‬משום מה‪ ,‬דבקו‬
‫חז"ל בגרסה שונה וקבעו כי ה' ברא את חוה מזנבו של האדם (בבלי‪ ,‬עירובין י"ח ע"א)‪.‬‬
‫[‪ ]101‬במילים אחרות‪ ,‬על‪-‬אף שבפסוק כתוב באופן מפורש " ֵּצלָע"‪ ,‬אומרים הרבנים‬
‫‪"".‬זנב‬
‫עצֶם ָאדָ ם אֹו ‪97.‬‬ ‫ּׂשדֶ ה ַּב ֲחלַל־ח ֶֶרב אֹו ְבמֵת אֹו־ ְב ֶ‬ ‫לפי במדבר י"ט ‪" ,16‬כ ֹל ֲאׁשֶר־יִּגַע עַל־ ְּפנֵי ַה ָ‬
‫ׁש ְבעַת יָמִים"‪ .‬על כן‪ ,‬מעודדת אותנו התורה להימנע ממגע במת או בקברו‪,‬‬ ‫ְב ָקבֶר י ִ ְטמָא ִ‬
‫קל וחומר – לדרוש אל המתים (דברים י"ח ‪ .)11‬בהתרסה מוחלטת למצוות התורה‪,‬‬
‫[ ‪]102‬‬
‫חז"ל מעודדים את חסידיהם לעסוק בפולחן המתים ולהשתטח על קברי צדיקים;‬
‫וכאילו לא די בכך – אפילו לדרוש אל המתים‪ ]103[.‬רוב הרבנים[‪ ]104‬ששים לחזק את המנהג‬
‫המתועב הזה‪ ,‬עד כי הסתייגותו של הרמב"ם אינה נשמעת‪ ,‬אלא בקול ענות חלושה‪:‬‬
‫"והצדיקים‪ ,‬אין בונים להם נפש על קברותיהן – דבריהם הם זכרונם‪ .‬ולא יפנה אדם‬
‫[‪]105‬‬
‫לבקר הקברות" (משנה תורה‪ ,‬ספר שופטים‪ ,‬הלכות אבל‪ ,‬פרק ד')‪.‬‬
‫ׁשנֵי ‪98.‬‬‫בדניאל י"ב ‪1-3‬נאמר‪ּ" :‬ו ָבעֵת ַההִיא י ִ ָּמלֵט ַעּמְָך ּכָל־ ַהּנִ ְמצָא ּכָתּוב ַּב ֵּספֶר‪ .‬ו ְַרּבִים מִ ּי ְ ֵ‬
‫ׂש ִּכלִים יַזְהִרּו ּכְזֹהַר‬‫ַאדְ מַת־ ָעפָר יָקִיצּו ֵאּלֶה ְל ַחּי ֵי עֹולָם ְו ֵאּלֶה ַלח ֲָרפֹות לְדִ ְראֹון עֹולָם ‪ְ .‬ו ַה ַּמ ְ‬
‫ה ָָרקִי ַע ּו ַמצְּדִ יקֵי ה ַָרּבִים ּכַּכֹו ָכבִים לְעֹולָם ָועֶד"‪ .‬דהיינו‪ ,‬בניגוד לצדיקים אשר יקיצו לחיי‬
‫עולם ויזהירו כזוהר הרקיע לעולם ועד‪ ,‬ינחלו הרשעים דיראון עולם (כלומר‪ :‬חרפה‬
‫נצחית[‪ .)]106‬ר' עקיבא‪ ,‬כנראה לא התרשם מדבר אלהים וקבע‪" :‬משפט רשעים בגיהינם‪,‬‬
‫שנים עשר חודש" (משנה‪ ,‬עדויות ב')‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬המקרא אומר‪" :‬לדראון עולם";‬
‫!ר' עקיבא מתריס‪ :‬שנה בלבד‬
‫ׁשבַע ‪99.‬‬ ‫ׁשבַע ּפָר ֹת הַּט ֹב ֹת ֶ‬ ‫בבראשית מ"א ‪ 26‬פותר יוסף את חלומו של פרעה ומבאר לו כי " ֶ‬
‫ׁשנִים ֵהּנָה"‪ .‬פסוקים ‪ 53-54‬מבהירים כי פתרונו של יוסף התברר כנכון ומדויק‪:‬‬ ‫ָ‬
‫ׁשנֵי ה ָָרעָב לָבֹוא‪,‬‬ ‫ׁשבַע ְ‬ ‫ּׂשבָע ֲאׁשֶר ָהי ָה ְּבא ֶֶרץ מִ צ ְָרי ִם‪ .‬וַּתְ ִחּלֶינָה ֶ‬
‫ׁשנֵי ַה ָ‬
‫ׁשבַע ְ‬
‫" וַּתִ ְכלֶינָה ֶ‬
‫ַּכ ֲאׁשֶר ָאמַר יֹוסֵף"‪ .‬והנה‪ ,‬למרות שהתורה אומרת במפורש כי שבע הפרות שוות שבע‬
‫שנים‪ ,‬לא היססו חז"ל לקבוע מספר שנים שונה בתכלית‪" :‬ר' יהודה אומר‪ :‬ארבע עשרה‬
‫שנה היו… "רב נחמן אומר‪ :‬עשרים ושמונה שנה… "רבנן אמרין‪ :‬ארבעים ושתים…"‬
‫‪(.‬ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית מ"א‪ ,‬סימן קמ"ז)‬
‫‪100.‬‬ ‫בעניין מענק הלוואות בקרב עם ישראל‪ ,‬אוסרת התורה מכל וכל לקיחת ריבית‬
‫ונֶׁשך‪ ,‬שנאמר‪" :‬אִם־ ֶּכסֶף ּתַ ְלוֶה אֶת־ ַעּמִי אֶת־ ֶה ָענִי ִעּמְָך ֹלא־תִ ְהי ֶה לֹו ּכְנֹׁשֶה ֹלא־תְ ׂשִימּון‬
‫ָעלָיו נֶׁשְֶך" (שמות כ"ב ‪ַ" ;)24‬אל־ּתִ ּקַח מֵ אִּתֹו נֶׁשְֶך וְתַ ְרּבִית" (ויקרא כ"ה ‪;)36‬‬
‫"ֹלא־תַ ּׁשִיְך לְָאחִיָך נֶׁשְֶך ֶּכסֶף נֶׁשְֶך אֹכֶל נֶׁשְֶך ּכָל־ּדָ בָר ֲאׁשֶר יִּׁשְָך" (דברים כ"ג ‪ .)20‬חז"ל‬
‫לא התרשמו מהצו האלוהי האוסר גְבִיית נֶשך‪ ,‬והחליטו – אל אפה וחמתה של התורה –‬
‫‪.‬להתיר את הריבית‪ ,‬תוך התחכמות ופלפול הלכתי (בבלי‪ ,‬בבא מציעא ס"א ע"ב)‬
‫‪101.‬‬‫ׁשּכַב אֶת־ ִּב ְלהָה‬ ‫ָָארץ ַההִוא ַוּיֵלְֶך ְראּובֵן ַוּי ִ ְ‬ ‫בבראשית ל"ה ‪ 22‬כתוב‪ַ " :‬ויְהִי ִּבׁשְּכ ֹן יִׂש ְָראֵל ּב ֶ‬
‫ׁשמַע יִׂש ְָראֵל…"‪ .‬בברכה אשר בסיפא של הספר‪ ,‬מזכיר יעקב לראובן את‬ ‫ּפִי ֶלגֶׁש ָאבִיו ַוּי ִ ְ‬
‫ׁש ְּכבֵי‬
‫ׂשאֵת ְוי ֶתֶ ר עָז; "…ּכִי ָעלִיתָ ִמ ְ‬ ‫מעלליו‪ְ " :‬ראּובֵן ּבְכ ִֹרי אַּתָ ה ּכֹחִי ו ְֵראׁשִית אֹונִי י ֶתֶ ר ְ‬
‫ָאבִיָך ָאז ִח ַּללְּתָ י ְצּועִי ָעלָה" (מ"ט ‪ .)3-4‬בלי למצמץ‪ ,‬חיברו חז"ל גרסה חלופית לסיפור‪:‬‬
‫"וישכב את בלהה פילגש אביו‪ ,‬מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו‬
‫ׁשּכַב אֶת־ ִּב ְלהָה";‬ ‫שכב עמה" (בבלי‪ ,‬שבת נ"ה ע"ב)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬המקרא אומר‪ַ " :‬וּי ִ ְ‬
‫[‪]107‬‬
‫התלמוד קובע‪" :‬כאילו שכב עמה"‪.‬‬
‫‪102.‬‬ ‫ׁשבְּתְ ָך ְּבבֵיתֶ ָך ּו ְב ֶלכְּתְ ָך בַּדֶ ֶרְך‬‫ׁשּנַנְּתָ ם ְל ָבנֶיָך וְדִ ּב ְַרּתָ ּבָם ְּב ִ‬
‫בדברים ו' ‪ 7‬נאמר‪ְ " :‬ו ִ‬
‫ׁש ְכּבְָך ּובְקּומֶָך"‪ .‬כדי להצדיק את התושב"ע‪ ,‬קבעו חז"ל‪" :‬אל תקרי 'ושננתם'‪ ,‬אלא‬ ‫ּו ְב ָ‬
‫ושלשתם; לעולם ישלש אדם שנותיו‪ :‬שליש במקרא‪ ,‬שליש במשנה‪ ,‬שליש בתלמוד"‬
‫(בבלי‪ ,‬קידושין ל' ע"א)‪ .‬בכך הוסיפו הרבנים חטא על פשע; לא רק שהעזו לשנות את‬
‫הכתוב ב'קריאת שמע'‪ ,‬הם אף הוסיפו מצווה שאינה כתובה בתורה‪ :‬חייב אדם ללמוד‬
‫‪.‬שני שלישים מחייו את המשנה והתלמוד‬
‫‪103.‬‬ ‫בבראשית ב' ‪ 16-17‬גוזר אלהים על האדם את המצווה הבאה‪" :‬מִּכ ֹל עֵץ־ ַהּגָן‬
‫ָאכ ֹל ּת ֹאכֵל‪ּ .‬ו ֵמעֵץ הַּדַ עַת טֹוב ו ָָרע ֹלא ת ֹאכַל ִמּמֶּנּו ּכִי ּבְיֹום ֲא ָכלְָך מִ ּמֶּנּו מֹות ּתָ מּות"‪ .‬למרות‬
‫הדברים הברורים‪ ,‬ר' יהודה אמר‪" :‬אדם הראשון לא נצטווה אלא על עבודה זרה בלבד‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬ויצו ה' אלהים על האדם" (בבלי‪ ,‬סנהדרין נ"ו ע"ב)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬התורה‬
‫אומרת מפורשות כי ה' ציווה על האדם שלא לאכול מעץ הדעת; אך בהסתמך על אותו‬
‫פסוק (פס' ‪ ,)16‬קבעו חז"ל כי אלהים ציווה על האדם דבר אחר לגמרי – שלא יעסוק‬
‫‪.‬בעבודה זרה‬
‫‪104.‬‬ ‫ׁשקָה אֶת־ּכָל־ ְּפנֵי־ ָהאֲדָ מָה‪ַ .‬וּי ִיצֶר‬ ‫ָָארץ ְו ִה ְ‬
‫בבראשית ב' ‪ 6-7‬כתוב‪ְ " :‬ו ֵאד י ַ ֲעלֶה מִן־ה ֶ‬
‫ׁשמַת ַחּי ִים ַויְהִי הָָאדָ ם ְלנֶפֶׁש ַחּי ָה"‪.‬‬ ‫ה' אֱֹלהִים אֶת־הָָאדָ ם ָעפָר מִן־ ָה ֲאדָ מָה ַוּיִּפַח ְּב ַאּפָיו נִ ְ‬
‫כלומר‪ :‬קודם הִשקה ה' את האדמה ואז יצר את האדם‪ .‬חכמי התלמוד הפכו את היוצרות‬
‫וקבעו "שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע‪ ,‬עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים‬
‫וירדו גשמים וצמחו" (בבלי‪ ,‬מנחות ס' ע"ב)‪ .‬דהיינו‪ ,‬על‪-‬פי התורה‪ ,‬קודם העלה אלהים‬
‫אד מן הארץ להשקות את האדמה ואחר כך‪ ,‬יצר את האדם; לפי חז"ל‪ ,‬קודם יצר אלהים‬
‫‪.‬את האדם ורק לאחר מכן ירדו הגשמים‬
‫‪105.‬‬ ‫בבראשית א' ‪ 29‬אומר אלהים לאדם וחווה‪ִ " :‬הּנֵה נָתַ ּתִ י ָלכֶם אֶת־ּכָל־ ֵעׂשֶב ז ֵֹר ַע‬
‫ָָארץ ְואֶת־ּכָל־ ָהעֵץ ֲאׁשֶר־ּבֹו פ ְִרי־עֵץ ז ֵֹר ַע ז ַָרע ָלכֶם י ִ ְהי ֶה לְָא ְכלָה"‪.‬‬ ‫ז ֶַרע ֲאׁשֶר עַל־ ְּפנֵי כָל־ה ֶ‬
‫ָל־רמֶׂש ֲאׁשֶר הּוא־חַי ָלכֶם י ִ ְהי ֶה לְָא ְכלָה ְּכי ֶֶרק ֵעׂשֶב נָתַ ּתִ י‬ ‫ובפרק ט' ‪ 3‬נאמר לבני נוח‪ּ" :‬כ ֶ‬
‫ָלכֶם אֶת־ּכ ֹל"‪ .‬כלומר‪ :‬הרשות לאכול בשר ניתנה רק בתקופתו של נוח‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬לא‬
‫היסס ר' יהודה בן תימא לשנות את סדרי בראשית‪ ,‬וקבע‪" :‬אדם הראשון מיסב בגן עדן‬
‫היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין" (בבלי‪ ,‬סנהדרין נ"ט ע"ב)‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬לפי התורה‪ ,‬התחילו בני‪-‬האדם לאכול בשר לאחר המבול; על‪-‬פי התלמוד‪ ,‬אדם‬
‫‪.‬הראשון נהנה מבשר כבר בגן העדן‬
‫‪106.‬‬ ‫בבראשית ל"ח מסופר כי תמר הצילה עצמה משריפה‪ ,‬בכך שהוציאה את‬
‫"הַח ֹתֶ מֶת ְו ַהּפְתִ ילִים ְו ַה ַּמּטֶה" אשר הפקיד בידה יהודה (פס' ‪ .)18-25‬חז"ל טוענים כי‬
‫אותו מטה ממש‪ ,‬לא היה אלא מטהו של משה (בראשית רבתי‪ ,‬פרשת וישב)‪ .‬טענה זו‬
‫מתגלה ְכבִיזרית ותמוהה משני טעמים‪ :‬ראשית‪ ,‬אין לה כל סימוכין במקרא; שנית‪ ,‬כיצד‬
 ‫ייתכן כי המטה שקיבלה תמר מיהודה היה של משה‪ ,‬אם באותה תקופה משה טרם‬
‫‪?..‬נולד‬
‫‪107.‬‬ ‫בבראשית מ"ט ‪ 13-14‬כתוב‪" :‬זְבּולֻן לְחֹוף יַּמִים יִׁשְּכ ֹן וְהּוא לְחֹוף ֳאנִּיֹות ְוי ְַרכָתֹו‬
‫ׁשּפְתָ י ִם"‪ .‬מברכה קצרה זו‪ ,‬פסקו חז"ל "שהיה‬ ‫עַל־צִיד ֹן‪ .‬יִּׂשָשכָר חֲמ ֹר ּג ֶָרם רֹבֵץ ּבֵין ַה ִּמ ְ‬
‫זבולון עוסק בפרקמטיא [מסחר]‪ ,‬ויששכר עוסק בתורה‪ ,‬וזבולון בא ומאכילו" (בראשית‬
‫רבה‪ ,‬פרשת ויחי צ"ט)‪ ]108[.‬ומניין הסיקו חז"ל כי יששכר לומד גמרא בישיבה? "רובץ‬
‫בין המשפתים‪ ,‬אלו שלושה שורות של תלמידי חכמים‪ ,‬שהן יושבים לפניהם" (שם‪,‬‬
‫צ"ח)‪ .‬כלומר‪ :‬ללא כל ביסוס מקראי ובניגוד מוחלט לפירוש האמִתי של המילה‬
‫ׁשּפְתָ י ִם' (שמשמעותה‪ :‬מכלאות‪-‬צאן[‪ ]109‬או כיריים[‪ ,)]110‬בדו הרבנים מלִיבם‬ ‫' ִּמ ְ‬
‫הסכם לא‪-‬כתוב בין זבולון ליששכר‪ ,‬אשר לפיו יממן זבולון את לימודי הגמרא של אחיו‪[.‬‬
‫‪]111‬‬
‫‪108.‬‬ ‫ׁש ְבעִים ָּבנִים ּבְׁשֹמְרֹון…" (פס' ‪ .)1‬חז"ל‬ ‫בספר מלכים ב' פרק י' נאמר‪ּ" :‬ולְַאחְָאב ִ‬
‫קבעו‪ ,‬יש מאין וללא כל גושפנקא מקראית‪ ,‬כי בנוסף לכך היו לאחאב שבעים בנים‬
‫נוספים ביזרעאל (אסתר רבה פרשה א')‪]112[.‬‬
‫‪109.‬‬ ‫ׂשכֶם ַּכּפֵיכֶם‪ַ ,‬א ְעלִים עֵינַי מִ ּכֶם ּגַם ּכִי־תַ ְרּבּו תְ ִפּלָה‬ ‫בישעיהו א' ‪ 15‬כתוב‪ּ" :‬ו ְבפ ִָר ְ‬
‫אֵינֶּנִי ׁש ֹ ֵמ ַע י ְדֵ יכֶם ּדָ מִים ָמלֵאּו"‪ .‬חז"ל התעלמו מכך וקבעו על דעת עצמם "שכל המרבה‬
‫בתפילתו‪ ,‬נענה" (מדרש שוחר טוב‪ ,‬שמואל פרשה ב')‪ ]113[.‬במילים אחרות‪ ,‬המקרא‬
‫מזהיר כי בנסיבות מסוימות גם אם נרבה בתפילה‪ ,‬היא לא בהכרח תשמע;[‪ ]114‬חז"ל‬
‫‪.‬הבטיחו באופן קטגורי כי כל המרבה להתפלל תפילתו תענה‬
‫‪110.‬‬ ‫ּׁש ַמי ִם ְואֵת‬‫בספר בראשית א' ‪ 1‬נאמר באופן ברור‪ּ" :‬ב ְֵראׁשִית ּב ָָרא אֱֹלהִים אֵת ַה ָ‬
‫ָָארץ"‪ .‬כנגד התיאור הפשוט לעיל‪ ,‬מתעד התלמוד הירושלמי כיצד החליטו רבני בית‬ ‫ה ֶ‬
‫הילל לשנות את סדר הבריאה ולקבוע‪" :‬הארץ נבראת תחילה ואחר כך השמים" (דף י‪,‬ב‬
‫‪.‬פרק ב הלכה א גמרא)‬
‫‪111.‬‬ ‫בנחמיה ז' ‪ 7‬כתוב‪ַ " :‬ה ָּבאִים עִם־ז ְֻר ָּבבֶל י ֵׁשּו ַע נְ ֶח ְמי ָה ֲעז ְַרי ָה ַר ַע ְמי ָה נַ ֲח ָמנִי‬
‫מָרּדֳ כַי"‪ .‬בפרק י"ב ‪ 47‬נאמר‪ְ " :‬וכָל־יִׂש ְָראֵל ּבִימֵי ז ְֻר ָּבבֶל ּובִימֵי נְ ֶח ְמי ָה נ ֹתְ נִים מְ נָיֹות‬ ‫ְ‬
‫ַהמְׁש ְֹר ִרים ְוהַּׁשֹע ֲִרים ּדְ בַר־יֹום ּבְיֹומֹו…"‪ .‬משני הפסוקים לעיל ברור מעל לכל ספק כי‬
‫השמות 'נחמיה'[‪ ]115‬ו'זרובבל' מתארים שני אנשים שונים בתכלית‪ .‬חז"ל לא התרשמו‬
‫מכך וקבעו‪" :‬זרובבל שנזרע בבבל ומה שמו‪ ,‬נחמיה בן חכליה" (בבלי‪ ,‬סנהדרין ל"ח‬
‫ע"א)‪ .‬דהיינו‪ ,‬משני אישים שונים לגמרי‪ ,‬עשו חכמי התלמוד אדם אחד‪ .‬לראיה כי מדובר‬
‫בטעות‪ ,‬ניתן לצטט את ר' יעקב עמדין‪ ]116[,‬אשר התייחס למאמר חז"ל וטען כי מדובר‬
‫‪".‬ב"דבר תמוה שהרי הוא נגד פשט הכתובים המבוארים בספרים של עזרא ונחמיה‬
‫‪112.‬‬ ‫חז"ל קבעו חוק ברזל מקראי‪ ,‬לפיו "כל מי שנאמר בו‪ :‬לך לשלום‪ ,‬הלך וחזר‪.‬‬
‫וכל מי שכתוב בו‪ :‬בשלום‪ ,‬הלך ולא חזר" (שמות רבה‪ ,‬פרשת שמות ה')‪ ]117[.‬אך הנה‬
‫‪ 3‬דוגמאות הפוכות לכך מהתנ"ך‪ :‬א‪ -‬בבראשית כ"ח ‪ 20-21‬נודר יעקב "נֶדֶ ר לֵאמ ֹר‬
‫ׁשמ ַָרנִי ּבַּדֶ ֶרְך ַהּזֶה ֲאׁשֶר ָאנֹכִי הֹולְֵך ְונָתַ ן־לִי ֶלחֶם ֶלאֱכ ֹל ּו ֶבגֶד‬ ‫אִם־י ִ ְהי ֶה אֱֹלהִים ִע ָּמדִ י ּו ְ‬
‫ׁשבְּתִ י ְבׁשָלֹום אֶל־ּבֵית ָאבִי ְו ָהי ָה ה' לִי לֵאֹלהִים"‪ .‬לאחר מכן מסופר כי הוא אכן‬ ‫ִללְּב ֹׁש‪ְ .‬ו ַ‬
‫שב בשלום (ל"ג ‪ ;)18-20‬ב‪ -‬לפני שיצא יפתח למלחמה בבני עמון‪ ,‬הוא נדר כי "הַּיֹוצֵא‬
‫ֲאׁשֶר יֵצֵא מִּדַ לְתֵ י בֵיתִ י ִלק ְָראתִ י ּבְׁשּובִי ְבׁשָלֹום מִ ְּבנֵי עַּמֹון ְו ָהי ָה לַה ' ְו ַה ֲעלִיתִ הּו עֹולָה"‬
‫(שופטים י"א ‪ .)31‬בפסוק ‪ 34‬נאמר כי שב יפתח הביתה בשלום לאחר שהכניע את‬
 ‫אויביו; ג‪ -‬בספר שמואל א' כ"ט ‪ 7‬קורא אכיש מלך גת לדוד ואומר לו‪ְ " :‬ועַּתָ ה ׁשּוב ְולְֵך‬
‫ְּבׁשָלֹום וְֹלא־תַ ֲעׂשֶה ָרע‪ְּ ,‬בעֵינֵי ס ְַרנֵי ְפ ִלׁשְּתִ ים"‪ .‬לאחר מכן מסופר כי דוד אכן שב בשלום‪,‬‬
‫‪.‬הביס את אויביו ושִחרר את השבויים (כ"ט ‪ – 11‬ל' ‪)19‬‬
‫‪113.‬‬ ‫סדר הבריאה‪ ,‬כפי שמתואר בבראשית א'‪ ,‬מובן למדי‪ :‬דגת הים נבראה ביום‬
‫החמישי (פס' ‪ )20-22‬ובני האדם ביום השישי (פס' ‪ .)27‬מהפרק עולה באופן ברור כי‬
‫קיימת הבחנה מהותית בין הדגים לבין בני האדם ומדובר בשני סוגי בריאה שונים לגמרי‪.‬‬
‫ר' יהודה לא התרשם מכך וקבע כי בים קיימים יצורים אשר חציים צורת אדם וחציים‬
‫צורת דג (בבלי‪ ,‬בכורות ח' ע"א)‪ .‬בפירושו לקטע‪ ,‬מכנה אותם רש"י בשם "סירנות"‪[,‬‬
‫‪ ]118‬קרי‪ :‬בתולות ים‪ .‬למקרה שתהיתם‪ ,‬ההלכה בעניין זה קובעת כי בת הים אינה‬
‫כשרה למאכל![‪]119‬‬
‫‪114.‬‬ ‫ּתֹורתֶ ָך"‪ .‬הפרק כולו מהווה‬ ‫במזמור קי"ט ‪ 126‬נאמר‪" :‬עֵת ַלעֲׂשֹות לַה' ֵהפֵרּו ָ‬
‫שיר הלל ושבח ולמצוות התורה ולקיומן ולכן‪ ,‬מההקשר מובן כי כוונת הפסוק איננה אלא‬
‫לכך שבמקום לעשות כמצוות ה'‪ ,‬בחרנו כעם להפר אותן‪ .‬התלמוד סטה לחלוטין‬
‫מפירושו הברור של הפסוק וקבע‪" :‬כי על פי הדברים האלה‪ ,‬לומר לך דברים שעל פה אי‬
‫אתה רשאי לאומרן בכתב ושבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה… "עת לעשות לה' הפרו‬
‫תורתך‪ ,‬אמרי‪ :‬מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל" (בבלי‪ ,‬תמורה י"ד ע"ב)‪.‬‬
‫[‪ ]120‬הבנתם? על‪-‬מנת שלא תישכח התורה‪ ,‬מוטב לעקור אותה! [‪ ]121‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬חז"ל מוכנים היו להרחיק עד למחוזות האבסורד ובלבד שיצדיקו את קיומה של‬
‫‪.‬התושב"ע ואת העלתה על הכתב‬
‫‪115.‬‬ ‫ׁש ַע ּכָל־ ָהעָם הַּיֹצֵא מִ ִּמצ ְַרי ִם‬
‫בספר יהושע ה' ‪ 4-5‬כתוב‪ְ " :‬וזֶה הַּדָ בָר ֲאׁשֶר־מָל י ְהֹו ֻ‬
‫ַהּזְכ ִָרים ּכ ֹל ַאנְׁשֵי ַה ִּמ ְל ָחמָה מֵתּו ַב ִּמדְ ּבָר ּבַּדֶ ֶרְך ְּבצֵאתָ ם מִ ִּמצ ְָרי ִם‪ּ .‬כִי־ ֻמלִים הָיּו ּכָל־ ָהעָם‬
‫הַּי ֹ ְצאִים ְוכָל־ ָהעָם ַהּי ִֹּלדִ ים ַּבּמִדְ ּבָר ּבַּדֶ ֶרְך ְּבצֵאתָ ם ִמ ִּמצ ְַרי ִם ֹלא־מָלּו"‪ .‬כלומר‪ :‬הכתוב‬
‫מדגיש כי כל הזכרים שיצאו ממצרים נימולו‪ .‬בניגוד לכך‪ ,‬טענו חז"ל כי "לא בִקשו‬
‫ישראל למול במצרים‪ ,‬אלא כלם בטלו המילה במצרים‪ ,‬חוץ משבטו של לוי" (שמות‬
‫רבה‪ ,‬פרשת בא י"ט)‪ .‬דהיינו‪ ,‬בתנ"ך נאמר "ּכִי־ ֻמלִים הָיּו ּכָל־ ָהעָם הַּי ֹ ְצאִים" ממצרים;‬
‫‪.‬חז"ל החליטו כי רק שבט לוי נימול‬
‫‪116.‬‬ ‫ׁשמֶן ַו ֲעלֵי הֲדַ ס ַו ֲעלֵי‬
‫בנחמיה ח' ‪ 15‬נאמר‪" :‬צְאּו ָההָר ְו ָהבִיאּו ֲעלֵי־זַי ִת ַו ֲעלֵי־עֵץ ֶ‬
‫תְ מ ִָרים ַו ֲעלֵי עֵץ עָב ֹת ַלעֲׂש ֹת סֻּכ ֹת ַּכּכָתּוב"‪ .‬מהכתוב לעיל נמצא כי הדס אינו עץ עבות![‬
‫‪ ]122‬והנה‪ ,‬למרות שהפסוק מונה סוגי עצים שונים ומבדיל בין הדס לעץ עבות‪ ,‬טענו‬
‫חז"ל‪" :‬היינו הדס היינו עץ עבות" (בבלי‪ ,‬סוכה י"ב ע"א)‪ .‬כלומר‪ :‬לפי התלמוד‪ ,‬הדס‬
‫ועץ עבות הם היינו הך‪]123[.‬‬
‫‪117.‬‬ ‫לאחר שהושלמה כל מלאכת הבריאה‪ ,‬כתוב‪ַ " :‬וּי ְַרא אֱֹלהִים אֶת־ּכָל־ ֲאׁשֶר ָעׂשָה‬
‫ּׁשּׁשִי" (בראשית א' ‪ .)31‬ר' נחמן בר שמואל‬ ‫ְו ִהּנֵה־טֹוב מְא ֹד ַויְהִי־ע ֶֶרב ַויְהִי־בֹקֶר יֹום ַה ִ‬
‫לא התרשם מהקשרו של הפסוק וקבע‪" :‬הנה טוב מאד – זה יצר טוב‪ .‬והנה טוב מאד – זה‬
‫יצר רע" (בראשית רבה‪ ,‬פרשת בראשית ט')‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬על סמך הפסוק‪" :‬וייצר ה'‬
‫אלהים את האדם…" (ברא' ב' ‪ ,)7‬החליטו חז"ל כי "שני יצרים ברא הקב"ה‪ :‬אחד יצר‬
‫טוב ואחד יצר רע" (בבלי‪ ,‬ברכות ס"א ע"א)‪ .‬קביעות אלה תמוהות ביותר בהתחשב בכך‬
‫שהמושג 'יצר טוב' אינו מופיע במקרא ולו גם ברמז![‪]124‬‬
‫‪118.‬‬ ‫בשמות י"ט ‪ – 25‬כ' ‪ 4‬כתוב במפורש כי משה ירד אל העם והודיע להם‪ ,‬בשם‬
‫ה'‪" ,‬אֵת ּכָל־הַּדְ ב ִָרים ָה ֵאּלֶה לֵאמ ֹר‪ָ .‬אנֹכִי ה' אֱֹלהֶיָך ֲאׁשֶר הֹוצֵאתִ יָך ֵמא ֶֶרץ מִ צ ְַרי ִם מִ ּבֵית‬
‫ֲעבָדִ ים‪ֹ .‬לא י ִ ְהי ֶה־לְָך אֱֹלהִים ֲאח ִֵרים עַל־ ָּפנָי ַ‪ֹ .‬לא תַ ֲעׂשֶה־לְָך ֶפסֶל ְוכָל־ּתְ מּונָה…"‪ .‬בפרק‬
‫ל"ב מתואר כיצד הפרו בני ישראל את האיסור על עבודה זרה כאשר השתחוו לעגל הזהב‬
‫(פס' ‪ .)4-8‬במדרש שמות רבה (פרשת כי תישא) מתואר כיצד מתפלפל משה עם ה'‬
‫וטוען בפניו כי עשרת הדברות התייחסו למשה בלבד ולא לעם כולו כיוון שהן נאמרו‬
‫בלשון יחיד ולא בלשון רבים‪ .‬לכן‪ ,‬לפי המדרש‪ ,‬אין אלהים יכול לבוא בטענות לעם‪ ,‬אלא‬
‫לעצמו‪ .‬חשוב לציין כי בטיעון של המדרש ישנן אפוא שתי בעיות כבדות משקל‪ :‬א)‬
‫התורה בפירוש מציינת כי משה ירד אל העם ופנה אליהם עם עשרת הדברות (י"ט ‪;)25‬‬
‫ב) אין שום היגיון בטיעון שאומר כי מפני שעשרת הדיברות נאמרו בלשון יחיד‪ ,‬הן אינן‬
‫מחייבות את הכלל‪ .‬ראשית‪ ,‬מרבית המצוות בתורה נאמרו בלשון זכר למרות שהן פונות‬
‫לכלל ישראל; שנית‪ ,‬מרבית המצוות (ובכללן עשרת הדברות) נאמרו בלשון זכר‪-‬יחיד‬
‫‪.‬למרות שהן פונות לגברים ולנשים כאחד‬
‫‪119.‬‬ ‫בספר חבקוק ג' ‪ 6‬כתוב‪ָ " :‬עמַד ַוי ְמ ֹדֶ ד א ֶֶרץ ָרָאה ַוּי ַּתֵ ר ּגֹוי ִם ַוּי ִתְ ּפֹצְצּו ה ְַר ֵרי‪-‬עַד ׁשַחּו‬
‫ִּגבְעֹות עֹולָם ֲהלִיכֹות עֹולָם לֹו"‪ .‬המילה "הליכות"‪ ,‬כוונתה 'דרכים' ומשמעות הביטוי‬
‫"הליכות עולם לו" איננו אלא 'דרכי פעולה נצחיות'‪ .‬ברם על סמך פסוק זה‪ ,‬הסיקו חז"ל‬
‫כי "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא‪ ,‬שנאמר (חבקוק ג)‪:‬‬
‫הליכות עולם לו‪ .‬אל תקרי הליכות אלא הלכות" (בבלי‪ ,‬נידה ע"ג ע"א)‪ .‬כך הוסיפו חכמי‬
‫התלמוד חטא על פשע‪ :‬מחד גיסא‪ ,‬הם העזו לשנות את הכתוב בתנ"ך על פי מאווייהם;‬
‫מאידך‪ ,‬הם בדו הבטחה שאינה מן המקרא‪ ,‬לפיה כל השונה הלכות בכל יום‪ ,‬ינחל את‬
‫‪.‬העולם הבא‬
‫‪120.‬‬ ‫על‪-‬אודות הקשר בין מרדכי לאסתר‪ ,‬כתוב‪ַ " :‬ויְהִי אֹמֵן אֶת‪-‬הֲדַ ּסָה הִיא ֶאסְּתֵ ר‬
‫ּבַת ‪ּ-‬ד ֹדֹו ּכִי אֵין לָּה ָאב ָואֵם ְו ַהּנַע ֲָרה יְפַת‪ּ-‬תַֹאר וְטֹובַת מ ְַראֶה ּובְמֹות ָאבִי ָה ְו ִאּמָּה ְל ָקחָּה‬
‫מ ְָרּדֳ כַי לֹו ְלבַת" (אסתר ב' ‪ .)7‬על‪-‬אף תיאור היחסים הברור בין השניים‪ ,‬קבעו חז"ל‬
‫בגסות רוח כי אסתר קיימה יחסיי אישות עם בן‪-‬דודה‪" :‬היתה עומדת מחיקו של‬
‫‪.‬אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי" (בבלי‪ ,‬מגילה י"ג ע"ב)‬
‫‪121.‬‬ ‫ׁשלַח ְספ ִָרים‬ ‫מָרּדֳ כַי אֶת־הַּדְ ב ִָרים ָה ֵאּלֶה ַוּי ִ ְ‬ ‫במגילת אסתר ט' ‪ 20-22‬נאמר‪ַ " :‬וּיִכְּת ֹב ְ‬
‫ׁשוֵרֹוׁש ַהּקְרֹובִים ְוה ְָרחֹוקִים‪ְ .‬ל ַקּי ֵם ֲעלֵיהֶם‬ ‫אֶל־ּכָל־ ַהּי ְהּודִ ים ֲאׁשֶר ְּבכָל־ ְמדִ ינֹות ַה ֶּמלְֶך ֲא ַח ְ‬
‫ׁשנָה‪.‬‬‫ׁשנָה ְו ָ‬
‫ַאר ָּבעָה ָעׂשָר לְח ֹדֶ ׁש אֲדָ ר ְואֵת יֹום־ ֲח ִמּׁשָה ָעׂשָר ּבֹו ְּבכָל־ ָ‬ ‫ִלהְיֹות עֹׂשִים אֵת יֹום ְ‬
‫ׂש ְמחָה ּו ֵמ ֵאבֶל‬ ‫ַּכּיָמִים ֲאׁשֶר־נָחּו ָבהֶם ַהּי ְהּודִ ים מֵאֹויְבֵיהֶם ְוהַח ֹדֶ ׁש ֲאׁשֶר נֶ ְהּפְַך ָלהֶם מִ ּי ָגֹון ְל ִ‬
‫ׂש ְמחָה ּו ִמׁשְלֹו ַח מָנֹות אִיׁש ל ְֵרעֵהּו ּומַּתָ נֹות ָל ֶאבְיֹונִים"‪.‬‬ ‫לְיֹום טֹוב ַלעֲׂשֹות אֹותָ ם יְמֵי מִ ׁשְּתֶ ה ְו ִ‬
‫תוך התעלמות מהמנהג המתואר לעיל‪ ,‬קבעו חז"ל מצוה חדשה אשר אינה מופיעה‬
‫בתנ"ך‪" :‬מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (בבלי‪,‬‬
‫מגילה ז' ע"ב)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬למרות שהמקרא מדבר מאופן מפורש על עשייה‬
‫וולונטרית של מִשתה ושמחה‪ ,‬באו חז"ל וציוו כי חובה להשתכר בפורים עד אובדן‬
‫‪.‬חושים טוטאלי‬
‫‪122.‬‬ ‫על‪-‬אף האזהרה הברורה שלא להוסיף מצוות לתורה (דברים ד' ‪ ,2‬י"ג ‪ ,)1‬קובעת‬
‫ההלכה הרבנית כי "כל הטמאים – בין אדם‪ ,‬בין כלים‪ ,‬בין שנטמאו בטומאה חמורה של‬
‫תורה‪ ,‬בין שנטמאו בטמאות של דבריהם – אין להן טהרה‪ ,‬אלא בטבילה במים הנקווים‬
 ‫בקרקע" (משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות מקוות פרק א')‪ .‬אך בניגוד מוחלט להלכה‪ ,‬תורת‬
‫משה מלאה בדוגמאות לטמאים המטוהרים שלא על‪-‬ידי טבילה במקווה; למשל‪ :‬אישה‬
‫מטוהרת מטומאת נידתה באמצעות הבאת עולה לכהן המכפר עליה (ויקרא י"ב ‪ ,1-8‬ט"ו‬
‫‪ ;)19-33‬המצורע מטוהר מטומאתו על‪-‬ידי כפרת העולה בידי הכהן (ויקרא י"ד ‪;)19-20‬‬
‫ביום כיפור‪ ,‬מטהר הכהן את כל ישראל מטומאתם באמצעות דם הכפרה של קרבן‬
‫‪.‬החטאת (ויקרא ט"ז ‪)16-30‬‬
‫‪123.‬‬ ‫ההלכה הרבנית קבעה‪ ,‬יש מאין‪ ,‬כי התורה מצווה לעשות הבדלה‪" :‬מִצות עשה‬
‫מן התורה‪ ,‬לקדש יום השבת בדברים… וצריך לזוכרהו בכניסתו‪ ,‬וביציאתו; בכניסתו‬
‫בקידוש היום‪ ,‬וביציאתו בהבדלה" (משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות שבת פרק כ"ט)‪ .‬אולם‬
‫בתורת משה אין זכר לקיומה של מצוות ההבדלה‪ .‬בחינת המקומות בחומש‪ ,‬בהם מופיעה‬
‫מצוות שמירת השבת‪ ,‬חושפת כי אין כל אזכור למצוות הבדלה במוצאי השבת (ראו‬
‫למשל‪ :‬בראשית ב' ‪ ;2-3‬שמות כ' ‪ ,8-11‬ל"א ‪ ,13-17‬ל"ה ‪ ;2-3‬ויקרא י"ט ‪ ,30 ,3‬כ"ג‬
‫‪ ;3‬במדבר כ"ח ‪ ,9‬ט"ו ‪ ;32-36‬דברים ה' ‪ .)12-15‬וכך‪ ,‬למרות האזהרה שלא להוסיף‬
‫‪.‬מצוות לתורה (דברים ד' ‪ ,2‬י"ג ‪ ,)1‬הוסיפו הרבנים מצווה שלא היתה ולא נבראה‬
‫‪124.‬‬ ‫בדברים י"ז נאמר‪ׂ" :‬שֹום ּתָ ׂשִים ָעלֶיָך ֶמלְֶך ֲאׁשֶר י ִ ְבחַר ה' אֱֹלהֶיָך ּבֹו ִמּק ֶֶרב ַאחֶיָך‬
‫ּתָ ׂשִים ָעלֶיָך ֶמלְֶך… "וְֹלא י ְַרּבֶה־ּלֹו נָׁשִים וְֹלא י ָסּור ְלבָבֹו ְו ֶכסֶף ְוזָהָב ֹלא י ְַרּבֶה־ּלֹו מְא ֹד"‬
‫(פס' ‪ .)17 ,15‬למרות הציווי המפורש לא להרבות נשים‪ ,‬פרשו זאת הרבנים שלא ירבה‬
‫מעל שמונה עשרה! ר' יהודה אף בחר להתחכם וקבע‪" :‬מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו‬
‫מסירות את לבו" (בבלי‪ ,‬סנהדרין כ"א ע"א)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬התורה אוסרת על המלך‬
‫להרבות נשים; חז"ל קובעים כי הכוונה היא להסתפק "רק" ב‪ 18 -‬ור' יהודה מתיר‬
‫‪.‬להרבות אף מעבר לכך ובלבד שלא תהיינה מסירות את ליבו של המלך‬
‫‪125.‬‬ ‫ָָארץ הַּטֹבָה‬
‫ׂש ָבעְּתָ ּוב ֵַרכְּתָ אֶת־ה' אֱֹלהֶיָך עַל־ה ֶ‬ ‫בדברים ח' ‪ 10‬נאמר‪" :‬וְָא ַכלְּתָ ְו ָ‬
‫ׂש ָבעְּתָ " (על צורותיו השונות) מתאר את תחושת הסיפוק‬ ‫ֲאׁשֶר נָתַ ן־לְָך"‪ .‬בתנ"ך‪ ,‬המונח " ָ‬
‫הבאה בעִקבות האכילה או השתייה (למשל‪ :‬עמוס ד' ‪ ;8‬תהל' כ"ב ‪ .)27‬עם‪-‬זאת‪ ,‬החליטו‬
‫חז"ל להמציא את העִברית המִקראית מחדש וקבעו‪" :‬ואכלת – זו אכילה; ושבעת – זו‬
‫‪.‬שְתִ יה" (בבלי‪ ,‬פסחים מ"ט ע"ב)‬
‫‪126.‬‬ ‫חז"ל קבעו כי בכל מקום בתורה בו נעשה השימוש בביטוי "צו"‪ ,‬הכוונה היא כי‬
‫בגין הציווי יהיה "חסרון כיס"‪ ,‬דהיינו‪ :‬צריך יהיה להוציא כסף ולהפסידו (מדרש‬
‫פסיקתא זוטרא‪ ,‬פרשת צו)‪ .‬אולם כפי שהעיר בצדק הרב דוד סתיו‪ ,‬קביעה זו אינה נכונה‪,‬‬
‫ּתֹורת הָעֹלָה…";‬ ‫שהרי בויקרא ו' ‪ 2‬למשל‪ ,‬נאמר‪" :‬צַו אֶת־ַאהֲר ֹן ְואֶת־ ָּבנָיו לֵאמ ֹר ז ֹאת ַ‬
‫ובמקרה זה אין חסרון כיס‪" ,‬שהרי הכהנים לא מפסידים מאומה מרכושם בהקרבת קורבן‬
‫‪".‬העולה‬
‫‪127.‬‬ ‫הילל הזקן הגיע למסקנה כי "אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה"‬
‫(בבלי‪ ,‬סנהדרין צ"ט ע"א)‪ .‬רוצה לומר‪ :‬המשיח לא יבוא כיוון שהנבואות לגביו כבר‬
‫התקיימו בימי חזקיה והגואל בושש לבוא‪ .‬למרות שעל הילל נאמר כי דבריו אינם אלא‬
‫בחזקת "דברי אלהים חיים" וההלכה תמיד לצִדו‪ ,‬הוא שגה בחישוביו! למרבה הפלא‪,‬‬
‫התלמוד עצמו אינו נמנע מלהעמיד את הילל על טעותו‪[" :‬ימחול לו אדונו‪ ,‬ה'] לר' הילל‪,‬‬
‫שאמר דברים שאין בהם ממש! שהרי חזקיה [מתי היה] – בבית ראשון‪ ,‬ואילו זכריה‬
 ‫[מתנבא] בבית שני… "הרי שדורות לאחר חזקיה יש נבואה לא רק לגאולה אלא לביאת‬
‫‪".‬המשיח‬
‫‪128.‬‬ ‫על‪-‬אף שהתורה אוסרת מכל וכל לקיחת ריבית ונשך כאשר מלווים כספים‬
‫לישראל (שמות כ"ב ‪ ;24‬ויקרא כ"ה ‪ ;37‬דברים כ"ג ‪ ,)20‬באו חז"ל והתירו הלוואה‬
‫בריבית במספר מקרים‪ ,‬כמו למשל‪" :‬תלמידי חכמים מותרים ללוות זה מזה בריבית"; או‪:‬‬
‫"מותר לו לאדם להלוות בניו ובני ביתו בריבית כדי להטעימן טעם ריבית" (בבלי‪ ,‬בבא‬
‫‪.‬מציעא ע"ה ע"א)‬
‫‪129.‬‬ ‫בדברים כ"ה ‪ 4‬נאמר באופן שאינו משתמע לשני פנים‪ֹ" :‬לא־תַ חְס ֹם ׁשֹור ּבְדִ יׁשֹו"‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬אין להגביל את השור מאכילה בזמן שהוא דש את החיטים‪ .‬על אפה וחמתה של‬
‫התורה‪ ,‬התחכמו חז"ל וקבעו כי מותר לחסום את פיו מאכילה אם הוא דש בשתי רגליו‬
‫‪.‬בלבד (בבלי‪ ,‬בבא מציעא צ"א ע"ב)‬
‫‪130.‬‬ ‫ַאר ָּבעִים יֹום ַוּיִפְּתַ ח נ ֹ ַח אֶת־חַּלֹון הַּתֵ בָה ֲאׁשֶר‬ ‫בבראשית ח' ‪ 6-7‬כתוב‪ַ " :‬ויְהִי ִמּקֵץ ְ‬
‫ָָארץ"‪ .‬מהתיאור הפשוט‬ ‫ׁשּלַח אֶת־הָע ֵֹרב ַוּיֵצֵא י ָצֹוא וָׁשֹוב עַד־י ְבֹׁשֶת ַה ַּמי ִם מֵ עַל ה ֶ‬ ‫ָעׂשָה‪ַ .‬וי ְ ַ‬
‫הזה לא התביישו חז"ל לעשות חוכא ואטלולא על חשבונו של נוח; לפי ילקוט שמעוני‬
‫(בראשית ח'‪ ,‬סימן נ"ח) האשים העורב את נוח כי שלח אותו מן התיבה רק על‪-‬מנת‬
‫שיוכל לבצע את זממו באשתו העורבת‪ .‬ייתכן וחשדנותו של העורב היתה מוצדקת‪ ,‬שכן‬
‫בתלמוד (סנהדרין ק"ח ע"ב) ובפרשנות רש"י (על בראשית ח' ‪ )7‬נרמז כי נוח אכן‬
‫‪.‬התאווה לשמש את אשת העורב‬
‫‪131.‬‬ ‫בתלמוד נאמר כי "עשרת השבטים אינן עתידין לחזור" לארץ ישראל לאחר‬
‫הגלות‪ .‬עמדה זו סותרת את דעת המקרא‪ ,‬לפיה עתיד ה' לקבץ את "כל משפחות ישראל"‬
‫ולהשיבם לארץ (ירמיהו כ"ט ‪ ;14 ,1‬ל"א ‪ .)8 ,1‬מדרש "שוחר טוב" (על מזמור קמ"ז)‬
‫‪".‬הודה בטעותם של חז"ל כאשר טען‪'" :‬נדחי ישראל יכנס'‪ ,‬אלו עשרת השבטים‬
‫‪132.‬‬ ‫ׁשמָּה ּתָ מָר‪ַ .‬ויְהִי עֵר‬ ‫בבראשית ל"ח ‪ 6-10‬כתוב‪ַ " :‬וּיִּקַח י ְהּודָ ה ִאּׁשָה ְלעֵר ּבְכֹורֹו ּו ְ‬
‫ּבְכֹור י ְהּודָ ה ַרע ְּבעֵינֵי ה' ַויְמִתֵ הּו ה'‪ .‬וַּי ֹאמֶר י ְהּודָ ה לְאֹונָן ּב ֹא אֶל־ ֵאׁשֶת ָאחִיָך ְויַּבֵם א ֹתָ ּה‬
‫ׁשחֵת‬ ‫ְו ָהקֵם ז ֶַרע לְָאחִיָך‪ַ .‬וּי ֵדַ ע אֹונָן ּכִי ֹּלא לֹו י ִ ְהי ֶה ַהּז ַָרע ְו ָהי ָה אִם־ּבָא אֶל־ ֵאׁשֶת ָאחִיו ְו ִ‬
‫ַארצָה ְל ִבלְּתִ י נְתָ ן־ז ֶַרע לְָאחִיו‪ַ .‬וּי ֵַרע ְּבעֵינֵי ה' ֲאׁשֶר ָעׂשָה ַוּיָמֶת ּגַם־א ֹתֹו"‪ .‬דמיונם הפרוע‬ ‫ְ‬
‫והגס של חז"ל הביא אותם לקבוע‪ ,‬על סמך פסוקים אלו‪ ,‬כי "ער ואונן שִמשו שלא‬
‫כדרכן" (בבלי‪ ,‬יבמות ל"ד ע"ב)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬ער ואונן קיימו עם תמר מין אנאלי‪ .‬לא‬
‫זו בלבד שפרשנותו של התלמוד מעוותת את הכתוב באופן בוטה‪ ,‬היא אף סותרת את‬
‫הפשט‪ ,‬כפי שהבינו רש"י‪" :‬רע בעיני ה' – כרעתו של אונן‪ ,‬משחית זרעו… "ושחת ארצה‬
‫‪ –".‬דש מבפנים וזורה מבחוץ‬
‫‪133.‬‬ ‫בבראשית ל"ד ‪ 1-2‬נאמר‪" :‬וַּתֵ צֵא דִ ינָה ּבַת־לֵָאה ֲאׁשֶר יָלְדָ ה ְליַעֲק ֹב ל ְִראֹות ִּבבְנֹות‬
‫ׁשּכַב א ֹתָ ּה ַוי ְ ַעּנֶ ָה"‪.‬‬
‫ָָארץ ַוּיִּקַח א ֹתָ ּה ַוּי ִ ְ‬
‫ׁשכֶם ּבֶן־חֲמֹור ַה ִחּוִי נְׂשִיא ה ֶ‬ ‫ָָארץ‪ַ .‬וּי ְַרא א ֹתָ ּה ְ‬
‫ה ֶ‬
‫בהסתמך על תיאור זה קבע ר' שמואל בר נחמני בעזות מצח כי דינה "ּג ְָרמָה ְל ַע ְצמָּה‬
‫ׁשכֶם ּבֶן חֲמֹור" (קהלת רבה‪ ,‬פרשה י')‪ .‬הגדיל לעשות בעל מדרש אגדה‬ ‫ׁשּי ָבֹוא ָעלֶי ָה ְ‬‫ֶ‬
‫(פרשת וישלח)‪ ,‬כאשר טען ללא בושה וללא סימוכין מהמקרא‪" :‬כשם שהיתה לאה‬
‫יצאנית… כך היתה דינה יצאנית" (דהיינו‪ ,‬פרוצה)‪ .‬התורה מלמדת כי אחיה של דינה‬
‫האשימו את התוקף וסגרו איתו חשבון (ברא' ל"ד ‪ ;)25-31 ,7‬מנגד‪ ,‬בחרו חז"ל להטיל‬
‫‪.‬אפוא את האחריות למעשה ואת האשמה דווקא על הנאנסת‬
‫‪134.‬‬ ‫ָָארץ ֲאׁשֶר־ה' אֱֹלהֶיָך נ ֹתֵ ן לְָך ֹלא־תִ ְלמַד‬ ‫בדברים י"ח ‪ 9‬נאמר‪ּ" :‬כִי אַּתָ ה ּבָא אֶל־ה ֶ‬
‫ַלעֲׂשֹות ּכְתֹועֲב ֹת הַּגֹוי ִם ָההֵם"‪ .‬בהמשך מפורטים כמה מנהגים מתועבים שאִפיינו את עמי‬
‫הארץ ואחד מהם הוא תִ קשור עם המתים‪ ,‬שנאמר‪ֹ" :‬לא־י ִ ָּמצֵא בְָך… ד ֵֹרׁש אֶל־ ַהּמֵתִ ים"‬
‫(פס' ‪ .)10‬חומרת הציווי שלא לדרוש אל המתים‪ ,‬לא עשתה רושם על חוגים רחבים‬
‫בקרב היהדות הרבנית‪ .‬כך למשל‪ ,‬לפי מחבר ספר הזוהר האיסור לדרוש אל המתים‬
‫מכוון רק לגויים בעוד שלישראל מותר‪ ,‬בתנאי שהולכים הם אצל מתיהם בתשובה‬
‫ותענית וכוונתם שנשמות המתים תתפללנה עליהם; במסכת שמחות פרק ח' נאמר‪:‬‬
‫"יוצאים לבית הקברות ופוקדין על המתים עד שלשים ימים ואין חוששים משום דרכי‬
‫האמורי"; בתלמוד עלתה השאלה‪" :‬למה יוצאין לבית הקברות?"; אחת התשובות היתה‪:‬‬
‫"כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים" (בבלי‪ ,‬תענית ט"ז ע"א); ב"קיצור שולחן ערוך"‬
‫נמצא העידוד לסור לבית הקברות‪ ,‬מיד לאחר התפילה בבית הכנסת‪ ,‬על‪-‬מנת להשתטח‬
‫על קברי הצדיקים ולהרבות ב"תחנונים לעורר את הצדיקים הקדושים… שימליצו טוב‬
‫‪".‬בעדנו ביום הדין‬
‫‪135.‬‬ ‫בירמיהו י' ‪ ,2‬מדבר הנביא בשם ה' ומזהיר את בית ישראל‪" :‬אֶל־ּדֶ ֶרְך הַּגֹוי ִם‬
‫ּׁש ַמי ִם ַאל־ּתֵ חָּתּו ּכִי־יֵחַּתּו הַּגֹוי ִם ֵמ ֵהּמָה"‪ .‬במל"ב כ"ג ‪ 5‬מתואר כיצד‬ ‫ַאל־ּתִ ְלמָדּו ּומֵא ֹתֹות ַה ָ‬
‫טיהר המלך יאשיהו את בית המקדש משלל מרעין‪-‬בישין וביניהם "אֶת־ ַה ְמ ַקּט ְִרים ַל ַּבעַל‬
‫ּׁש ָמי ִם"‪ .‬על‪-‬אף ההזהרה הברורה להימנע מעכו"ם‬ ‫ּׁשמֶׁש ְו ַלּי ֵָר ַח ְו ַל ַּמּזָלֹות ּולְכ ֹל ְצבָא ַה ָ‬
‫ַל ֶ‬
‫ומלימוד האסטרולוגיה‪ ,‬רווחה האמונה במזל בקרב רבים מחז"ל‪ ,‬כגון‪ :‬ר' יהושע בן לוי‪,‬‬
‫ר' אפס‪ ,‬ר' מאיר‪ ,‬ר' יאשיה‪ ,‬ר' שמעון ור' יוסף‪ .‬תנו דעתכם לחלק מהדברים שהיו‬
‫כתובים "על פנקסו של ר' יהושע בן לוי‪ :‬מי [שנולד] באחד בשבת‪ ,‬יהא אדם כלו טוב או‬
‫כלו רע… בשני בשבת‪ ,‬יהא אדם רגזן… בשלישי בשבת… "לא מזל יום גורם‪ ,‬אלא מזל‬
‫שעה גורם… "מזל מחכים‪ ,‬מזל מעשיר – ויש מזל לישראל" (בבלי‪ ,‬שבת קנ"ו ע"א)‪ .‬גם‬
‫רבא לא טמן ידו בצלחת ואמר‪" :‬חיי‪ ,‬בני ומזוני – לא בזכות האדם תלוי הדבר‪ ,‬אלא‬
‫‪".‬במזל תלוי הדבר‬
‫‪136.‬‬ ‫בתלמוד נאמר כי לְחיות כגון‪ :‬זאב וחתול יש ארס אשר אותו הן מטילות‬
‫מציפורניהן (בבלי‪ ,‬חולין נ"ב ע"ב‪-‬נ"ג ע"א)‪ .‬ב"ספר הכוזרי"‪ ,‬מסביר ר' יהודה הלוי כי‬
‫הואיל וחז"ל לא היו חוקרי טבע וברור כי לא בדו את המידע הזה מליבם‪ ,‬מובן מאליו כי‬
‫הם קיבלו זאת מסיני (מאמר רביעי‪ ,‬ל"א); ב"משנה תורה" מאשרר הרמב"ם כי טענות‬
‫אלו "כולן הלכה למשה מסיניי" (הלכות שחיטה‪ ,‬פרק ה')‪ .‬יש בעיה קטנה בתאוריה הזו‪:‬‬
‫אין בתורה ובתנ"ך כולו ולו גם אסמכתה או רמז לכך כי לחיות לעיל ארס היוצא‬
‫מציפורניהן ויתרה מכך‪ ,‬ידוע כי מבחינה זואולוגית אין לכך ביסוס‪ .‬ר' אליהו דסלר‬
‫נדרש לעניין זה בחיבורו "מכתב מאליו" והודה בטעות של חז"ל‪ ,‬אך העיר כי אין לשנות‬
‫‪.‬הלכה גם אם נתבטל טעמה (כרך ד'‪ ,‬עמ' ‪)355‬‬
‫‪137.‬‬ ‫שמה של ערפה‪ ,‬כלתה של נעמי‪ ,‬מופיע בתנ"ך פעמיים בלבד‪ַ " :‬וּיִׂשְאּו ָלהֶם נָׁשִים‬
‫ּׂשנָה קֹולָן‬
‫ׁשנִים … "וַּתִ ֶ‬ ‫ּׁשנִית רּות ַוּיֵׁשְבּו ׁשָם ְּכ ֶעׂשֶר ָ‬
‫מ ֹ ֲאבִּיֹות ׁשֵם הַָאחַת ע ְָרּפָה ְוׁשֵם ַה ֵ‬
‫וַּתִ ְבּכֶינָה עֹוד וַּתִ ּׁשַק ע ְָרּפָה ַלחֲמֹותָ ּה וְרּות ּדָ ְבקָה ּבָּה" (רות א' ‪ .)14 ,4‬בהתבסס על תיאור‬
‫קצר זה‪ ,‬הרשו לעצמם חז"ל לתת דרור לדמיונם הפרוע וקבעו בגסות בלתי נתפסת כי‬
‫שמה של ערפה ניתן לה מפני שקיימה יחסי מין כאשר עורפה מול פני הגבר‪" :‬שהכל‬
‫עורפין אותה מאחריה"; ומשום "שהכל דשין אותה" (בבלי‪ ,‬סוטה מ"ב ע"ב)‪ .‬ר' יצחק לא‬
 ‫הסתפק בכך והוסיף מלוא חופנים של גסות רוח מִשלו‪" :‬כל אותו הלילה שפרשה ערפה‬
‫‪.‬מחמותה‪ ,‬נתערבו בה ערוות גוים של מאה בני אדם" (מדרש רות רבה‪ ,‬פרשה ב')‬
‫‪138.‬‬ ‫חז"ל קבעו‪" :‬העוסקין במקרא – מִ דה ואינה מִ דה; במשנה –מִדה ונוטלין עליה‬
‫שכר; גמרא – אין לך מִ דה גדולה מזו" (בבלי‪ ,‬בבא מציעא ל"ג ע"א)‪ .‬דהיינו‪ ,‬לדידם של‬
‫הרבנים העיסוק בתנ"ך שווה למשחק סכום אפס‪ ,‬כלומר‪ :‬אין שכר לעוסקים בו! אך‬
‫המקרא מלא בדוגמאות המלמדות כי איפכא מסתברא‪ ,‬למשל‪ :‬ביהושע א' ‪ 8‬מובטח למי‬
‫ׂשּכִיל"; במזמור א' ‪2-‬‬ ‫שיהגה בתורה וישמור את מצוותיה‪ּ" ,‬כִי־ָאז ּתַ ְצלִי ַח אֶת־ּדְ ָרכֶָך וְָאז ּתַ ְ‬
‫‪ 3‬נאמר לאיש אשר יהגה בתורת ה' כי הוא יהיה " ְּכעֵץ ׁשָתּול עַל־ ַּפ ְלגֵי ָמי ִם ֲאׁשֶר ּפ ְִריֹו י ִּתֵ ן‬
‫ְּבעִּתֹו ְו ָעלֵהּו ֹלא־י ִּבֹול וְכ ֹל ֲאׁשֶר־י ַ ֲעׂשֶה י ַ ְצלִי ַח"; במזמור י"ט ‪ 8-9‬מתואר שכרה של תורת‬
‫ה' באותיות קידוש לבנה‪ :‬התורה משיבת נפש‪ ,‬מחכימת פתי ומשמחת לב‪ .‬אם‪-‬כן‪ ,‬בעוד‬
‫התנ"ך שופע דוגמאות לכך שיש שכר לעוסקים במקרא; החליטו חכמי התלמוד כי ההפך‬
‫‪.‬הוא הנכון‬
‫‪139.‬‬ ‫לאחר בריאת האיש והאישה נאמר‪ַ " :‬וּי ְַרא אֱֹלהִים אֶת־ּכָל־ ֲאׁשֶר ָעׂשָה ְו ִהּנֵה־טֹוב‬
‫מְא ֹד…" (בראשית א' ‪ .)31‬גם לאור בראשית ב' ‪ 18-24‬ברור כי האישה נחשבת לדבר‬
‫טוב‪ .‬במשלי י"ח ‪ 22‬כתוב‪ָ " :‬מצָא ִאּׁשָה מָ צָא טֹוב ַוּיָפֶק ָרצֹון מֵה'"‪ .‬ברם למרות קטעים‬
‫אלו‪ ,‬אשר מעלים את קרנה של האישה ומתארים אותה כברכה‪ ,‬חז"ל חייבו כל גבר יהודי‬
‫לומר פעם ביום‪" :‬ברוך אתה ה'… שלא עשני אישה" (סידור התפילה‪ ,‬ברכות הבוקר)‪.‬‬
‫מסביר ר' אברהם סבע‪" :‬שלא עשני אִשה‪ ,‬שהאשה סימן קללה" ("צרור המור"‪ ,‬בראשית‬
‫‪.‬פרשת ויצא)‬
‫‪140.‬‬ ‫בשמות כ"א ‪ 5-6‬נאמר‪ְ " :‬ואִם־ָאמ ֹר י ֹאמַר ָה ֶעבֶד ָא ַהבְּתִ י אֶת־אֲדֹנִי אֶת־ ִאׁשְּתִ י‬
‫ְואֶת־ ָּבנָי ֹלא ֵאצֵא ָח ְפׁשִי ‪ְ .‬ו ִהּגִיׁשֹו ֲאדֹנָיו אֶל־ ָהאֱֹלהִים ְו ִהּגִיׁשֹו אֶל־הַּדֶ לֶת אֹו אֶל־ ַהּמְזּוזָה ו ְָרצַע‬
‫ֲאדֹנָיו אֶת־ָאזְנֹו ַּבּמ ְַר ֵצ ַע ַו ֲעבָדֹו לְעֹלָם"‪ .‬חז"ל סתרו את הפשט ופסקו‪" :‬בדלת אתה נותן‪,‬‬
‫אבל אי אתה נותן במזוזה" (מכליתא דרבי ישמעאל‪ ,‬משפטים‪ ,‬פרשה ב')‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬התורה אומרת‪ :‬בדלת או במזוזה; התושב"ע מתריסה וקובעת‪ :‬רק בדלת ולא‬
‫‪.‬במזוזה‬
‫‪141.‬‬ ‫בדברים כ"ה ‪ 3‬מתואר באופן מדויק ִמנְי ָן המכות אשר בהן מחויב אדם אשר‬
‫ַאר ָּבעִים יַּכֶּנּו ֹלא יֹסִיף ּפֶן־יֹסִיף ְלהַּכ ֹתֹו עַל־ ֵאּלֶה ַמּכָה ַרּבָה ְונִ ְקלָה ָאחִיָך‬‫נמצא אשם בדין‪ְ " :‬‬
‫ְלעֵינֶיָך"‪ .‬למרות שהתורה מדגישה כי אין לגרוע ממצוות משה (דברים ד' ‪ ,2‬י"ג ‪ ,)1‬קבעו‬
‫חז"ל על דעת עצמם‪" :‬כמה מלקין אותו? ארבעים חסר אחת" (משנה‪ ,‬מסכת מכות ג')‪.‬‬
‫‪.‬דהיינו‪ ,‬התורה מצווה‪ 40 :‬מכות; התושב"ע קובעת‪39 :‬‬
‫‪142.‬‬ ‫ׁשסַע ּפ ְָרס ֹת‬
‫בויקרא י"א ‪ 3‬נאמר באופן ברור וחד‪ּ" :‬כ ֹל מַ פ ְֶרסֶת ּפ ְַרסָה וְׁש ֹ ַסעַת ֶ‬
‫ַמ ֲעלַת ּג ֵָרה ַּב ְּב ֵהמָה א ֹתָ ּה ּת ֹאכֵלּו" (העיקרון חוזר על עצמו בדברים י"ד ‪ .)4-6‬מכאן נובע‬
‫כי החמור והכלב אינם כשרים לאכילה‪ ,‬כפי שמודים גם חז"ל (בבלי‪ ,‬בבא בתרא ט"ז‬
‫ע"א; בבא קמא פ"ג ע"א )‪ .‬אך למרות שהחמור והכלב טמאים‪ ,‬נקבע בתלמוד כי "מי‬
‫שאחזו ירקון [צהבת]‪ ,‬מאכילין אותו בשר חמור; מי שנשכו כלב שוטה‪ ,‬מאכילין אותו‬
‫‪.‬מחצר כבד שלו" (יומא פ"ד ע"א)‬
‫‪143.‬‬ ‫בתלמוד נקבע‪" :‬לא יהלך אדם אחורי אישה בדרך ואפילו אשתו נזדמנה לו על‬
‫הגשר יסלקנה לצדדין‪ .‬וכל העובר אחורי אִשה בנהר אין לו חלק לעולם" (בבלי‪ ,‬ברכות‬
‫ס"א ע"א)‪ .‬ב"אבות דרבי נתן" (פרק שני) נאמר‪" :‬לא ילך אדם אחר האישה בשוק"‪ .‬לפי‬
 ‫חז"ל‪ ,‬אסור אפוא לאדם ללכת אחרי אִשתו‪ ,‬קל וחומר אחורי אשת חברו‪ .‬אולם קביעות‬
‫אלה משונות משני טעמים‪ :‬א‪ -‬אין בתורת משה כל רמז למצווה‪ ,‬תוראה או הלכה מסוג‬
‫זה; ב‪ -‬המקרא מספק דוגמאות לאנשים שהלכו אחרי נשותיהם ולא ספגו גנאי וביקורת‬
‫בשל כך‪ :‬שופטים י"ג ‪ַ " :11‬וּיָקָם ַוּיֵלְֶך מָנֹו ַח ַאח ֲֵרי ִאׁשְּתֹו…"; שופטים י"ט ‪ַ …" :1-3‬ויְהִי‬
‫אִיׁש ֵלוִי ּגָר ְּבי ְַרּכְתֵ י הַר־ ֶאפ ְַרי ִם ַוּיִּקַח־לֹו ִאּׁשָה פִי ֶלגֶׁש מִ ּבֵית ֶלחֶם י ְהּודָ ה ‪.‬וַּתִ זְנֶה ָעלָיו‬
‫ּפִי ַלגְׁשֹו וַּתֵ לְֶך מֵ אִּתֹו אֶל־ּבֵית ָאבִי ָה… ַוּיָקָם אִיׁשָּה ַוּיֵלְֶך ַאח ֲֶרי ָה לְדַ ּבֵר עַל־ ִלּבָּה ַל ֲהׁשִיבֹו‬
‫ׁשלַח ּדָ וִד מַ לְָאכִים אֶל־אִיׁש־ּבֹׁשֶת ּבֶן־ׁשָאּול לֵאמ ֹר ּתְ נָה‬ ‫( ַל ֲהׁשִיבָּה)…"; שמ"ב ג' ‪ַ " :14-16‬וּי ִ ְ‬
‫אֶת־ ִאׁשְּתִ י אֶת־מִיכַל… ַוּיֵלְֶך אִּתָ ּה אִיׁשָּה הָלֹוְך ּובָכ ֹה ַאח ֲֶרי ָה עַד־ ַּבח ִֻרים…"; מל"ב ד' ‪29-‬‬
‫ׁש ַענְּתִ י ְבי ָדְ ָך ָולְֵך …וַּת ֹאמֶר אֵם ַהּנַעַר חַי־ה'‬ ‫‪ " :30‬וַּי ֹאמֶר ְלגֵי ֲחזִי חֲג ֹר מָתְ נֶיָך ְוקַח מִ ְ‬
‫‪ְ ".‬וחֵי־נַ ְפׁשְָך אִם־ ֶא ֶעזְ ֶב ָּך ַוּיָקָם ַוּיֵלְֶך ַאח ֲֶרי ָה‬
‫‪144.‬‬ ‫חז"ל קבעו עיקרון מקראי אשר לפיו‪" :‬הרשעים קודמין לשְמן‪ :‬נבל שמו‪ ,‬גלית‬
‫שמו‪ ,‬שבע בן בכרי שמו; אבל הצדיקים שְמן קודמן‪ :‬ושמו אלקנה‪ ,‬ושמו ישי‪ ,‬ושמו‬
‫בעז…" (אסתר רבה ו')‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬אם שם הדמות קודם למילה "שמו" – מדובר‬
‫ברשע; אם המילה "שמו" קודמת לדמות – מדובר בצדיק‪ .‬אולם התנ"ך מראה כי אין זה‬
‫כך תמיד‪ :‬הביטוי "ושמו" מופיע לפני "חירה" (בראשית ל"ח ‪" ,)1‬שוע" (ל"ח ‪,)2‬‬
‫"מיכיהו" (שופטים י"ז ‪" ,)1‬שאול" (שמ"א ט' ‪" ,)2‬שמעי בן‪-‬גרא" (שמ"ב ט"ז ‪ – )5‬ואין‬
‫לנו כל אינדיקציה מקראית לכך שהם היו צדיקים‪ .‬לגבי שמעי בן‪-‬גרא‪ ,‬אף נאמר במפורש‬
‫כי קילל וסקל את דוד באבנים (שמ"ב ט"ז ‪ )5-6‬וחז"ל בעצמם תיארוהו כרשע (מדרש‬
‫תהילים י"ח)‪ .‬כאמור‪ ,‬חז"ל קבעו כי אם הביטוי "שמו" מופיע לאחר שם הדמות‪ ,‬מדובר‬
‫ׁשּי ָהּו ׁשְמֹו" (מל"א י"ג ‪" ,)2‬אִּיֹוב‬ ‫ברשע‪ .‬אך התנ"ך מעיד כי גם זה אינו בהכרח נכון‪" :‬י ֹא ִ‬
‫ׁשְמֹו" (איוב א' ‪ – )1‬אין כל סימוכין לכך שהם היו רשעים; אדרבא‪ ,‬המקרא מתאר באופן‬
‫חיובי ביותר את יאשיהו (מל"ב כ"ג ‪ )24-25‬ואת אִיוב (יחזקאל י"ד ‪ ,14-20‬איוב א' ‪1-‬‬
‫‪)8.‬‬
‫‪145.‬‬ ‫על‪-‬פי ההלכה הרבנית חייב כל אדם להביא לעולם לפחות שני ילדים – זכר‬
‫ונקבה (בבלי‪ ,‬יבמות ס"א ע"ב)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬חז"ל קבעו כי מי שאין לו לכל הפחות‬
‫בן ובת‪ ,‬לא יצא ידי חובה ולא קִיים מצוות פרו ורבו‪ .‬אולם קביעה זו אינה מתיישבת עם‬
‫דעת המקרא‪ ,‬שם ישנן דוגמאות לאישים אשר ילדו בנים בלבד‪ :‬נוח הוליד שלושה בנים‬
‫(בראשית ה' ‪ ;)32‬לתרח נולדו שלושה בנים בלבד (י"א ‪ ;)25‬יצחק הוליד שני בנים –‬
‫יעקב ועשיו (כ"ה ‪ ;)25-26‬ליוסף נולדו שני בנים – מנשה ואפרים (פרק מ"א ‪;)51-52‬‬
‫משה הוליד שני בנים – גרשם ואליעזר (שמות ב' ‪ ,22‬י"ח ‪ ;)4‬לאהרון הכהן נולדו רק‬
‫בנים (פרק ו' ‪ ;)23‬עלי הכוהן הוליד שני בנים בלבד וכך גם שמואל הנביא (שמ"א ב'‬
‫‪ ,34‬ח' ‪ ;)2‬לבעז ורות נולד ילד אחד – עובד (רות ד' ‪ .)13-21‬מיותר לציין כי בשום‬
‫מקום בתנ"ך אין מוזכרת המצווה להביא לכל הפחות בן ובת; ויתרה מכך‪ ,‬אין כל‬
‫גושפנקא מקראית לכך שאחת מהדמויות לעיל נעשנה וננזפה על כך שלא הולידה בנות‪.‬‬
‫כל זאת לומר כי ההלכה הרבנית במקרה זה מהווה דוגמא נכוחה להוספת מצווה אשר‬
‫‪.‬אינה מן התורה‬
‫‪146.‬‬ ‫לפי שמות ז' ‪ – 17‬י"א ‪ 1-5‬ברור כי ה' הביא על מצרים ‪ 10‬מכות (השוו גם עם‬
‫תהילים ע"ח ‪ ,44-51‬ק"ה ‪ .)28-36‬ר' אליעזר לא התרשם מהמובן מאליו וספר לא פחות‬
‫מ‪ 40 -‬מכות! הגדיל לעשות ר' עקיבא כאשר קבע על דעת יחיד כי יש לומר‪" :‬במצרים‬
 ‫לקו ‪ 50‬מכות" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬פרק י"ד)‪ .‬צמד הרבנים לעיל נתפס‬
‫בקלקלתו לא רק מצד המקרא‪ ,‬אלא משתי חזיתות נוספות‪ :‬א‪ -‬במשנה (מסכת אבות פרק‬
‫ה') נאמר‪" :‬עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים"; ב‪ -‬גם בהגדה של‬
‫ׁש ֵהבִיא ַהּקָדוׁש ּבָרּוְך הּוא עַל ַה ִּמצ ְִרים ְּב ִמצ ְַרים‬ ‫‪…".‬פסח כתוב‪" :‬אֵּלּו ֶעׂשֶר מַּכות ֶ‬
‫‪147.‬‬ ‫חכמי התלמוד (בבלי‪ ,‬סנהדרין י"ח ע"א) קבעו כי בעוד ש"כהן גדול דן ודנין‬
‫אותו… המלך לא דן ולא דנין אותו"‪ .‬כלומר‪ :‬בניגוד לכוהן‪ ,‬אסור למלך לשפוט בעצמו‬
‫ואין שופטים אותו‪ .‬אולם התנ"ך מראה את ההפך הגמור‪ :‬בשמ"א ח' ‪ 5‬דורשים זקני‬
‫ׁש ְפטֵנּו ְּככָל־הַּגֹוי ִם"; בשמ"ב ח' ‪ 15‬נאמר‪:‬‬ ‫ישראל משמואל הנביא‪ׂ" :‬שִימָה־ּלָנּו ֶמלְֶך ְל ָ‬
‫ׁשּפָט ּוצְדָ קָה ְלכָל־עַּמֹו"‪ .‬דהיינו‪ ,‬דוד היה מלך‬ ‫ׂש ָראֵל ַויְהִי דָ וִד עֹׂשֶה מִ ְ‬
‫" ַוּיִמְֹלְך ּדָ וִד עַל־ּכָל־י ִ ְ‬
‫ושופט בעת ובעונה אחת; כאשר ביקש אבשלום למלוך תחת אביו‪ ,‬הוא הבין כי אחד‬
‫מתפקידי המלך הוא לשפוט (שמ"ב ‪ .)2-6‬כשהחל שלמה למלוך הוא ביקש מה'‪ְ " :‬ונָתַ ּתָ‬
‫ְל ַעבְּדְ ָך לֵב ׁש ֹ ֵמ ַע ִלׁשְּפ ֹט אֶת־ ַעּמְָך"; ומייד לאחר מכן נאמר‪ַ " :‬וּי ִיטַב הַּדָ בָר ְּבעֵינֵי אֲדֹנָי ּכִי‬
‫ׁשַָאל ׁשְֹלמ ֹה אֶת־הַּדָ בָר ַהּזֶה" (מל"א ג' ‪ .)9-10‬בהמשך אף מוצגת דוגמא למשפטו של‬
‫ׁשּפָט‬ ‫ׁשמְעּו כָל־יִׂש ְָראֵל אֶת־ ַה ִּמ ְ‬ ‫המלך את שתי הנשים הזונות ולסיכום הפרק נכתב‪ַ " :‬וּי ִ ְ‬
‫ׁשּפָט" (פס'‬ ‫ׁשפַט ַה ֶּמלְֶך ַוּי ְִראּו ִמ ְּפנֵי ַה ֶּמלְֶך ּכִי ָראּו ּכִי־ ָח ְכמַת אֱֹלהִים ְּבק ְִרּבֹו ַלעֲׂשֹות מִ ְ‬
‫ֲאׁשֶר ָ‬
‫‪ .)28‬לסיכום‪ ,‬חז"ל קובעים כי המלך אינו רשאי לשפוט; המקרא מעיד כי המלכים הבינו‬
‫‪.‬שחלק מתפקידם הוא לשפוט וכך הם עשו בפועל‬
‫‪148.‬‬ ‫ׁשחֵת ַעּמְָך ֲאׁשֶר ֶה ֱעלֵיתָ מֵ א ֶֶרץ‬ ‫בשמות ל"ב ‪ 7‬כתוב‪ַ " :‬וי ְדַ ּבֵר ה' אֶל‪-‬מֹׁשֶה לְֶך‪ֵ -‬רד ּכִי ִ‬
‫מִ צ ְָרי ִם"‪ .‬מההקשר ברור כי המילה " ַעּמְָך" מתייחסת לעם ישראל ולראייה‪ ,‬בפסוק ‪1‬‬
‫כתוב " ַוּי ְַרא ָהעָם"; בהמשך הפרק נאמר כי כאשר נקראו שבט לוי לבוא חשבון עם‬
‫האשמים במעשה העגל‪ ,‬הם הרגו "אִיׁש‪-‬אֶת‪ָ-‬אחִיו ְואִיׁש אֶת‪ֵ -‬רעֵהּו ְואִיׁש אֶת‪-‬קְר ֹבֹו" (פס'‬
‫‪ .)27‬רש"י לא התרשם מכך ובפרשנותו לפסוק ‪ 7‬קבע‪" :‬שחת העם לא נאמר‪ ,‬אלא עמך;‬
‫ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה‪ ,‬הם‬
‫שחתו והשחיתו"‪ .‬דהיינו‪ ,‬בניגוד לפשט העולה מהפרק כולו‪ ,‬קבע רש"י כי האשמים‬
‫‪.‬בחטא העגל אינם עם ישראל אלא הגרים שהיו חלק מהערב הרב שיצא ממצרים‬
‫‪149.‬‬ ‫ר' שמעון בר יוחאי קבע‪" :‬אתם קרויין אדם ואין <עובדי כוכבים> {גוים} קרויין‬
‫אדם" (בבלי‪ ,‬בבא מציעא קי"ד ע"ב)‪ .‬דהיינו‪ ,‬בניגוד לישראל‪ ,‬אין הגויים מגיעים למעמד‬
‫של אדם ואין הם ראויים להיקרא כך‪ .‬האמירה הלַקונית הזו נשמעת מוזרה ביותר בעיקר‬
‫מפני שבתנ"ך אלהים בכבודו ובעצמו קרא ללא‪-‬יהודים בכינוי "אדם"‪ :‬אדם וחוה נקראו‬
‫"אדם" (בראשית ה' ‪ ;)2‬ה' כינה את הגויים באופן כללי בביטוי "אדם"‪ ,‬הן לפני המבול‬
‫ַמצרים כאל "אדם" (שמות ח' ‪.)13-14‬‬ ‫והן אחריו (בראשית ו' – ט'); המקרא מתייחס ל ִ‬
‫בקיצור‪ ,‬חז"ל קבעו כי הגויים אינם נחשבים "אדם" ועל‪-‬כן אינם קרויים כך; לעומת‬
‫‪.‬זאת‪ ,‬המקרא (ואלהים בעצמו) מכנה את הגויים "אדם" במקומות רבים‬
‫‪150.‬‬ ‫ללא כל אסמכתא מהתנ"ך‪ ,‬החליטו חז"ל כי נבוכדנאצר זמם לעשות בצדקיהו‬
‫המלך משכב זכר; ובהסתמך על פסוק שאינו קשור לכך כלל (מחבקוק ב' ‪ ,)16‬קבעו‬
‫הרבנים כי כאשר ביקש נבוכדנאצר לבעול את צדקיהו‪ ,‬התארכה עורלתו בשלוש מאות‬
‫‪.‬אמה (בבלי‪ ,‬שבת קמ"ט ע"ב)‬
‫‪151.‬‬ ‫ׁשמְׁשֹון ַוּיִגְּדַ ל ַהּנַעַר‬
‫בשופטים י"ג ‪ 24‬נאמר ‪" :‬וַּתֵ לֶד ָה ִאּׁשָה ּבֵן וַּתִ ק ְָרא אֶת־ׁשְמֹו ִ‬
‫ַויְב ְָרכֵהּו ה'"‪ .‬ר' יהודה לא הצליח לגבור על ייצרו ובהסתמך על פסוק זה‪ ,‬קבע בגסות‪:‬‬
 ‫"שברכו באמתו אמתו כבני אדם וזרעו כנחל שוטף" (בבלי‪ ,‬סוטה י' ע"א)‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ :‬לפי התלמוד‪ ,‬אלהים בירך את שמשון בכך שהעניק לו איבר מין של אדם בוגר‬
‫ִירים"‪ .‬על בסיס פסוק‬ ‫בעודנו נער צעיר‪ .‬בשופטים ט"ז ‪ 21‬כתוב‪ַ " :‬ויְהִי טֹוחֵן ְּבבֵית ָה ֲאס ִ‬
‫זה‪ ,‬קבעו חז"ל כי שמשון "טחן" את נשות ישראל‪" :‬כל אחד ואחד הביא לו את אשתו‬
‫‪".‬לבית האסורים כדי שתתעבר הימנו‬
‫‪152.‬‬ ‫ּׁשּבָת מִּיֹום ֲהבִי ֲאכֶם אֶת־עֹמֶר‬ ‫בויקרא כ"ג ‪ 15‬כתוב‪ּ" :‬ו ְספ ְַרּתֶ ם ָלכֶם ִמ ָּמח ֳַרת ַה ַ‬
‫ׁשּבָתֹות ּתְ מִימ ֹת ּתִ ְהי ֶינָה"‪ .‬דהיינו‪ ,‬ספירת העומר חייבת לחול ביום ראשון‬ ‫ׁשבַע ַ‬
‫הַּתְ נּופָה ֶ‬
‫בשבוע בתוך חג המצות‪ .‬יהדות ההלכה שינתה את המועד וקבעה כי יש להתחיל את‬
‫הספירה "ממחרת יום טוב" (רש"י)‪ ,‬כלומר‪ :‬בתאריך ט"ז בניסן‪ .‬פירוש זה טומן בחובו‬
‫ּׁשּבָת" ובכל מקום בתורה בו‬ ‫לפחות שני קשיים‪ -1 :‬הפשט המקראי מצווה ממחרת " ַה ַ‬
‫נאמר "השבת" בה' הידיעה‪ ,‬אין הכוונה אלא ליום השביעי בשבוע; ‪ -2‬גם הרבנים מודים‬
‫כי בניגוד למועדים האחרים בתורה‪ ,‬אין לחג השבועות (טקס הנפת העומר) תאריך קבוע‬
‫והוא תלוי לגמרי בסיום ספירת העומר‪ .‬אך משום שההלכה קבעה כי יש להתחיל את‬
‫הספירה כל שנה מתאריך ט"ז בניסן‪ ,‬ייפול חג השבועות דרך קבע על התאריך ו' בסיוון!‬
‫לסיכום‪ ,‬בשל פרשנותם המוטעה של חז"ל לביטוי "ממחרת השבת"‪ ,‬נכפה על מי שהולך‬
‫לפי שיטתם לציין את הנפת העומר בתאריך שגוי; יתרה מכך‪ ,‬על‪-‬פי התורה אין לחג‬
‫השבועות תאריך מפורש והוא נקבע רק עם סיום ספירת העומר; אף על פי כן‪ ,‬סתרו‬
‫הרבנים את הכתוב בכך שפסקו מועד קבוע לחג וכתוצאה מכך עיקרו לגמרי את הצורך‬
‫‪.‬בספירת העומר‬
‫‪153.‬‬ ‫התנ"ך מכנה את בלעם בכמה שמות תואר כמו למשל‪" :‬הקוסם" (יהושע י"ג ‪,)22‬‬
‫אך בשום אופן אינו מתארו בכינוי "נביא"! חרף זאת‪ ,‬הרשו לעצמם חז"ל להעניק לבלעם‬
‫פריווילגיה חדשה וקבעו‪" :‬וְֹלא קָם נָבִיא עֹוד ְּביִׂש ְָראֵל ּכְמׁשֶה; ְּביִׂש ְָראֵל ֹלא קָם‪ֲ ,‬אבָל‬
‫ְּבאֻּמֹות הָעֹולָם קָם… ְואֵיזֶה נָבִיא ָהי ָה ָלהֶם ּכְמׁשֶה? זֶה ִּב ְלעָם ּבֶן ּבְעֹור"‪( .‬במדבר רבה‪,‬‬
‫פרשת בלק י"ד)‪ .‬בהמשך המדרש חז"ל אף עורכים בין משה לבלעם השוואה אשר‬
‫בסופה יוצאת ידו של בלעם על העליונה‪ .‬בכך טעו הרבנים פעמיים‪ :‬א‪ -‬הם העניקו‬
‫לבלעם את התואר "נביא" למרות שהמקרא נמנע מכך; ב‪ -‬בהשוואה שערכו חז"ל בין‬
‫‪.‬משה לבלעם‪ ,‬נראה האחרון כנביא גדול ורוחני יותר‬
‫‪154.‬‬ ‫למרות שהתורה מצווה ומדגישה כי אין להוסיף על מצוות משה (דברים ד' ‪ ,2‬י"ג‬
‫‪ ,)1‬החליטו חז"ל להתערב ברגעים האינטימיים ביותר בחייו של אדם; בעזות מצח בלתי‬
‫נתפסת‪ ,‬פסקו הרבנים הלכות חדשות‪ ,‬אשר אין להן רמז בתנ"ך‪ ,‬כמו למשל‪ :‬כאשר‬
‫נכנסים לבית הכיסא‪" ,‬אין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום… אין נפרעין מעומד אלא‬
‫מיושב… אין מקנחין בימין אלא בשמאל"‪ .‬וכאילו אין די בכך‪ ,‬נכנס רב כהנא לחדר‬
‫המיטות של רבו‪ ,‬לעניינים שבינו לבינה – כדי ללמוד כיצד יש לקיים את מצוות תשמיש‬
‫המיטה לפי ההלכה‪ .‬בשני המקרים‪ ,‬נאמר בפירוש כי מדובר בחלק בלתי נפרד מהתורה‬
‫‪(.‬בבלי‪ ,‬ברכות ס"ב ע"א)‬
‫‪155.‬‬ ‫בֹורה ִאּׁשָה נְבִיָאה ֵאׁשֶת ַלּפִידֹות הִיא ׁש ֹ ְפטָה אֶת־יִׂש ְָראֵל‬ ‫בשופטים ד' ‪ 4‬נאמר‪ּ" :‬ודְ ָ‬
‫ָּבעֵת ַההִיא"‪ .‬מהתיאור לעיל מובן כי דבורה היתה אשתו של אדם בשם לפידות‪ .‬והנה‪,‬‬
‫על‪-‬אף התיאור הפשוט והברור מספר שופטים‪ ,‬קבעו הרבנים – ללא כל סימוכין‬
 ‫מהמקרא – כי דבורה היתה נשואה דווקא לברק בן אבינעם (ילקוט שמעוני‪ ,‬שופטים ד'‪,‬‬
‫‪.‬סימן מ"ב)‬
‫‪156.‬‬ ‫בבראשית כ"ד ‪ 2‬כתוב‪" :‬וַּי ֹאמֶר ַאב ְָרהָם אֶל־ ַעבְּדֹו זְקַן ּבֵיתֹו הַּמֹׁשֵל ְּבכָל־ ֲאׁשֶר־לֹו‬
‫ׂשִים־נָא י ָדְ ָך ּתַ חַת י ְֵרכִי"‪ .‬לאור פרק ט"ו ‪ 2‬ופרק כ"ד ‪ 34‬ברור מעבר לכל ספק כי מדובר‬
‫בדמשק אליעזר‪ .‬מחבר ספר הזוהר חשב אחרת וקבע‪" :‬זהו שכתוב‪ :‬ויאמר אברהם אל‬
‫עבדו‪ ,‬זהו מטטרון" (פרשת חיי שרה קנ"ה‪-‬קנ"ז)‪ .‬כלומר‪ :‬לפי התורה‪ ,‬עבד אברהם הוא‬
‫דמשק אליעזר; לפי הזוהר‪ ,‬העבד הוא מלאך הברית מטטרון‪ ,‬שאיננו אלא גלגול ושדרוג‬
‫‪'.‬רבני של האל הפרסי 'מיתרה‬
‫‪157.‬‬ ‫ברית המילה מופיעה לראשונה בתנ"ך בספר בראשית י"ז‪ ,‬שם אומר ה'‬
‫ׁשמְרּו ּבֵינִי ּובֵינֵיכֶם ּובֵין ז ְַרעֲָך ַאח ֲֶריָך הִּמֹול ָלכֶם ּכָל־זָכָר‪.‬‬ ‫לאברהם‪" :‬ז ֹאת ּב ְִריתִ י ֲאׁשֶר ּתִ ְ‬
‫ּונְ ַמלְּתֶ ם אֵת ְּבׂשַר ע ְָרלַתְ כֶם ְו ָהי ָה לְאֹות ּב ְִרית ּבֵינִי ּובֵינֵיכֶם‪ּ .‬ובֶן־ׁשְמֹנַת יָמִים י ִּמֹול ָלכֶם‬
‫ׁש ָמעֵאל ּבְנֹו ְואֵת ּכָל־יְלִידֵ י בֵיתֹו… … ַוּיָמָל‬ ‫ּכָל־זָכָר לְד ֹר ֹתֵ יכֶם… " ַוּיִּקַח ַאב ְָרהָם אֶת־י ִ ְ‬
‫אֶת־ ְּבׂשַר ע ְָרלָתָ ם" (פס' ‪ .)23 ,10-12‬עם‪-‬זאת‪ ,‬ללא כל סימוכין מהמקרא‪ ,‬קבעו חז"ל כי‬
‫שת‪ ,‬בנו של אדם‪ ,‬נולד מהול – ממש כמו אביו (ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית ה'‪ ,‬סימן מ"ב)‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬לפי התורה‪ ,‬ישמעאל‪ ,‬אברהם ובני ביתו נימולו ראשונים; לפי הרבנים‪ ,‬אדם ושת‬
‫‪.‬נימולו קודם לכן‬
‫‪158.‬‬ ‫ׁשנָה ּוׁשְֹלׁש מֵאֹות‬ ‫ׁשּׁשִים ָ‬ ‫בבראשית ה' ‪ 23-24‬כתוב‪ַ " :‬ויְהִי ּכָל־יְמֵי חֲנֹוְך ָחמֵׁש ְו ִ‬
‫ׁשנָה‪ַ .‬וּי ִתְ ַהּלְֵך חֲנֹוְך אֶת־ ָהאֱֹלהִים ְואֵינֶּנּו ּכִי־ ָלקַח א ֹתֹו אֱֹלהִים"‪ .‬למרות שמילה "התהלך"‬ ‫ָ‬
‫מופיעה בתורה בקונוטציה חיובית בלבד‪ ,‬קבעו חז"ל כי חנוך "חנף היה – פעמים צדיק‬
‫פעמים רשע… ולכן "אינו נכתב בתוך טימוסן [ספרם] של צדיקים‪ ,‬אלא בתוך טימוסן של‬
‫רשעים" (בראשית רבה‪ ,‬פרשה כ"ה)‪ .‬דהיינו‪ ,‬התורה מאירה את חנוך באור חיובי בלבד;‬
‫‪.‬הרבנים טוענים כי חנוך היה צדיק ורשע גם יחד ונכתב בספר הרשעים‬
‫‪159.‬‬ ‫בבראשית מ"ט ‪ 33‬כתוב‪ַ " :‬ויְכַל יַעֲק ֹב ְל ַצּוֹת אֶת־ ָּבנָיו ַוּיֶאֱס ֹף ַרגְלָיו אֶל־ ַה ִּמּטָה‬
‫ׁשּבִי ַענִי לֵאמ ֹר ִהּנֵה ָאנֹכִי‬‫ַוּיִגְוַע ַוּי ֵָאסֶף אֶל־ ַעּמָיו"‪ .‬בפרק נ' ‪ 5-7‬אומר יוסף לפרעה‪ָ" :‬אבִי ִה ְ‬
‫ׁשּמָה ּתִ ְקּב ְֵרנִי ְועַּתָ ה ֶא ֱעלֶה־ּנָא ְו ֶא ְקּב ְָרה אֶת־ָאבִי‬ ‫מֵת ְּב ִקב ְִרי ֲאׁשֶר ּכ ִָריתִ י לִי ְּבא ֶֶרץ ְּכנַעַן ָ‬
‫ׁשּבִיעֶָך‪ַ .‬וּיַעַל יֹוסֵף ִלקְּב ֹר‬‫ְואָׁשּובָה‪ .‬וַּי ֹאמֶר ּפ ְַרע ֹה ֲעלֵה ּוקְב ֹר אֶת־ָאבִיָך ַּכ ֲאׁשֶר ִה ְ‬
‫אֶת־ָאבִיו…"‪ .‬מקטעים אלו ברור מעבר לכל ספק כי יעקב מת‪ .‬רבי יוחנן לא השתכנע‬
‫מכך וקבע על דעת יחיד‪" :‬יעקב אבינו לא מת" (בבלי‪ ,‬תענית ה' ע"ב)‪ .‬מעניין כי כאשר‬
‫שמע זאת רב נחמן‪ ,‬תמה ושאל‪ :‬וכי לחינם ספדו‪ ,‬חנטו וקברו את יעקב? תשובתו‬
‫!הלקונית של ר' יוחנן לכך היתה‪ :‬מקרא אני דורש‬
‫‪160.‬‬ ‫ספר במדבר ט"ז מספר על ניסיון המרד בראשות קרח ועל העונש שבא‬
‫בעקבותיו‪ .‬פרק כ"ו ‪ 10‬מזכיר שוב את עונשם של קרח ועדתו‪ .‬למרות שהתורה ברורה‬
‫ביותר בתיאור השותפים לפשע‪ ,‬חז"ל קבעו – ללא כל סימוכין מהתנ"ך – כי במרד של‬
‫‪.‬קרח לקחו חלק גם בני גד ובני שמעון (במדבר רבה‪ ,‬פרשת קרח)‬
‫‪161.‬‬ ‫בבראשית א'‪-‬ב' מתוארת תכונה ייחודית המיוחסת לאלהים לבדו גם ביתר ספרי‬
‫התנ"ך; היכולת לברוא את העולם ואת כל אשר בו‪ .‬מעשה הבריאה‪ ,‬המשויך לאלהים‪,‬‬
‫עובר כחוט השני דרך רבים מספרי המקרא‪ ,‬למשל‪ :‬בשמות ל"א ‪ ;17‬בישעיהו מ"ד ‪;24‬‬
‫ביונה א' ‪ ;9‬בזכריה י"ב ‪ ;1‬בתהילים ק"ד ‪ ;5 ,2‬במשלי ג' ‪; 19‬באיוב ל"ח ‪ ;4‬ובנחמיה‬
‫ט' ‪ .6‬קיימות במקרא ראיות נוספות רבות לכך‪ ,‬אך די בדוגמאות אלו על‪-‬מנת לקבוע כי‬
 ‫הבריאה בכתבי הקודש מיוחסת לאלהים בלבד ולא לשום דמות זולתו‪ ,‬ככתוב‪" :‬הוא ִצוָה‬
‫ונִבראו" (מזמור קמ"ח ‪ .)5‬אף על פי כן‪ ,‬מתאר התלמוד הבבלי (סנהדרין ס"ה ע"ב) כיצד‬
‫חכם בשם 'רבא' ברא אדם של ממש‪ ,‬אך לא היה בו כוח הדיבור‪ ,‬נֶּבְֶך; וכמו‪-‬כן‪ ,‬רב חנינא‬
‫ור' אושעיא עסקו ב"ספר יצירה" ובראו עגלה משולשת מדי ערב שבת‪ ,‬ואכלוה בתיאבון‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬לפי התנ"ך‪ ,‬אלהים לבדו ניחן ביכולת לברוא; לפי חז"ל‪ ,‬גם הרבנים מסוגלים‬
‫!לברוא יש מאין‬
‫‪162.‬‬ ‫בבראשית ל"ד ‪ 1-2‬כתוב‪" :‬וַּתֵ צֵא דִ ינָה ּבַת־לֵָאה ֲאׁשֶר יָלְדָ ה ְליַעֲק ֹב ל ְִראֹות ִּבבְנֹות‬
‫ׁשּכַב א ֹתָ ּה ַוי ְ ַעּנֶ ָה"‪.‬‬‫ָָארץ ַוּיִּקַח א ֹתָ ּה ַוּי ִ ְ‬
‫ׁשכֶם ּבֶן־חֲמֹור ַה ִחּוִי נְׂשִיא ה ֶ‬ ‫ָָארץ‪ַ .‬וּי ְַרא א ֹתָ ּה ְ‬
‫ה ֶ‬
‫מהתיאור הקצר לעיל‪ ,‬הסיקו חז"ל כי "בת שש שנים היתה דינה כשהולידה את אסנת‬
‫משכם" (מסכת סופרים י"א ט'; ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית ל"ד קל"ד)‪ .‬כלומר‪ :‬ללא כל‬
‫אסמכתא מהמקרא‪ ,‬קבעו הרבנים כי‪ :‬א‪ -‬דינה נאנסה כאשר היתה בת שש שנים; ב‪-‬‬
‫אסנת‪ ,‬אשתו של יוסף‪ ,‬היתה בתם של שכם ודינה‪ .‬כאן סותרים חז"ל את התורה באופן‬
‫גס‪ ,‬שהרי לפי בראשית מ"א ‪ ,45‬אביה של אסנת היה "ּפֹוטִי פ ֶַרע ּכֹהֵן א ֹן" (ולא שכם‪ ,‬כפי‬
‫‪.‬שנטען במדרשים)‬
‫‪163.‬‬ ‫ׁשלֵם הֹוצִיא ֶלחֶם ָויָי ִן וְהּוא כֹהֵן ְלאֵל‬ ‫בבראשית י"ד ‪ 18‬כתוב‪ּ" :‬ו ַמ ְלּכִי־צֶדֶ ק מֶ לְֶך ָ‬
‫ֶעלְיֹון"‪ .‬צירוף המילים 'מלך שלם'‪ ,‬פירושו "שמה העתיק של ירושלים"‪ .‬במדרש ילקוט‬
‫שמעוני‪ ,‬החליטו חז"ל להתחכם וקבעו‪" :‬מלך שלם – שנולד מהול" (בראשית י"ד‪ ,‬סימן‬
‫ע"ד)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬בעוד התורה מזהה את 'שלם' עם שמה של עיר מקראית (ראו‬
‫‪.‬בראשית ל"ג ‪ )18‬מחליט המדרש לסטות לגמרי מהפשט ולפסוק כי מלכי צדק נולד מהול‬
‫‪164.‬‬ ‫בספר במדבר כ"ה כתוב ‪"ְ :‬ו ִהּנֵה אִיׁש ִמ ְּבנֵי יִׂש ְָראֵל ּבָא ַוּיַק ְֵרב אֶל־ ֶאחָיו‬
‫אֶת־ ַה ִּמדְ יָנִית‪ְ ,‬לעֵינֵי מֹׁשֶה ּו ְלעֵינֵי ּכָל־עֲדַ ת ְּבנֵי־יִׂש ְָראֵל ְו ֵהּמָה בֹכִים ּפֶתַ ח אֹהֶל מֹועֵד‪ַ .‬וּי ְַרא‬
‫ּפִינְחָס ּבֶן־ ֶא ְל ָעזָר ּבֶן־ַאהֲר ֹן הַּכֹהֵן ַוּיָקָם מִּתֹוְך ָהעֵדָ ה ַוּיִּקַח רֹמַח ְּבי ָדֹו‪ַ .‬וּי ָב ֹא ַאחַר‬
‫ׁשנֵיהֶם… " ְוׁשֵם אִיׁש יִׂש ְָראֵל ַה ֻּמּכֶה ֲאׁשֶר ֻהּכָה‬ ‫אִיׁש־יִׂש ְָראֵל אֶל־ ַה ֻּקּבָה ַוּי ִדְ ק ֹר אֶת־ ְ‬
‫ּׁשמְעֹנִי" (פס' ‪ .)14 ,6-8‬מהתיאור הזה הסיקו‬ ‫אֶת־ ַה ִּמדְ יָנִית זִמ ְִרי ּבֶן־סָלּוא נְׂשִיא בֵית־ָאב ַל ִ‬
‫הרבנים כי "ארבע מאות ועשרים וארבע בעילות בעל אותו רשע באותו היום‪ ,‬והמתין לו‬
‫פינחס מבחוץ כדי שיתשש כחו" (ילקוט שמעוני‪ ,‬במדבר כ"ה סימן תשע"ב)‪ .‬אם‪-‬כן‪ ,‬לפי‬
‫התורה‪ ,‬ברגע שראה פנחס כי זמרי קירב את האישה המדינית אל אחיו‪ ,‬הוא לקח את‬
‫הרומח בידו ודקר אותם; ע"פ גסות ליבם הבלתי נתפסת של חז"ל‪ ,‬הספיק זמרי לבעול‬
‫‪.‬את האישה ‪ 424‬פעמים לפני שנדקר‬
‫‪165.‬‬ ‫בבראשית א' ‪ 26-27‬כתוב באופן חד וברור‪" :‬וַּי ֹאמֶר אֱֹלהִים נַ ֲעׂשֶה ָאדָ ם ְּב ַצ ְלמֵנּו‬
‫ּכִדְ מּותֵ נּו… " ַוּיִב ְָרא אֱֹלהִים אֶת־הָָאדָ ם ְּב ַצלְמֹו ְּב ֶצלֶם אֱֹלהִים ּב ָָרא א ֹתֹו זָכָר ּונְ ֵקבָה ּב ָָרא‬
‫א ֹתָ ם"‪ .‬הפרשנים המסורתיים התעלמו מהפשט והחליטו כי האדם נברא בצלם המלאכים‬
‫(רש"י‪ ,‬רשב"ם‪ ,‬ראב"ע וכו')‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬התורה אומרת מפורשות כי האדם נברא‬
‫בצלם ובדמות אלהים; הרבנים קבעו‪ ,‬יש מאין‪ ,‬כי האדם נברא בצלם המלאכים‪ .‬ראיה‬
‫לטעותם של אותם פרשנים באה מפי שד"ל‪ ,‬שאמר‪" :‬נעשה – אין הכוונה שנמלך‬
‫‪".‬באחרים‪ ,‬כגון במלאכים‪ ,‬כי אמר בצלמנו‪ ,‬והאדם איננו בצלם המלאכים‬
‫‪166.‬‬ ‫בבראשית ב' כתוב‪ַ " :‬וּי ַ ְצמַח ה' אֱֹלהִים מִן־ ָה ֲאדָ מָה ּכָל־עֵץ נֶ ְחמָד ְלמ ְַראֶה וְטֹוב‬
‫ְל ַמ ֲאכָל ְועֵץ ַה ַחּי ִים ּבְתֹוְך ַהּגָן ְועֵץ הַּדַ עַת טֹוב ו ָָרע… " ַויְצַו ה' אֱֹלהִים עַל־הָָאדָ ם לֵאמ ֹר מִּכ ֹל‬
‫עֵץ־ ַהּגָן ָאכ ֹל ּת ֹאכֵל‪ּ .‬ו ֵמעֵץ הַּדַ עַת טֹוב ו ָָרע ֹלא ת ֹאכַל מִ ּמֶּנּו…" (פס' ‪ .)16-17 ,9‬פרק ג' שב‬
 ‫ומדגיש כי מדובר היה בעץ ולא בסוג אחר של צמח (פס' ‪ .)11-12 ,1-7‬ר' מאיר‬
‫(בראשית רבה ט"ו) לא התרשם מדעת המקרא וקבע כי לא היה זה עץ כי‪-‬אם חיטה‬
‫(למרות שהחיטה אינה עץ‪ ,‬אלא דגן); ר' יהודה (בראשית רבה ט"ו) ביקש אף הוא‬
‫להתחכם וטען כי מדובר דווקא במיץ ענבים (למרות שגם הגפן אינה סוג של עץ)‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬התורה אומרת עץ; חז"ל מתריסים כי אין מדובר בעץ‪ ,‬אלא בחיטה או בגפן‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬טעו הרבנים פעמיים‪ :‬א‪ -‬הם ניסו לקבוע מה מינו של עץ הדעת למרות שאין‬
‫בתנ"ך כל רמז לסוג העץ; ב‪ -‬חלקם טענו כי לא מדובר בעץ על‪-‬אף שהמקרא מדגיש‬
‫‪.‬זאת‬
‫‪167.‬‬ ‫בבראשית ד' ‪ 1-2‬נאמר‪ְ " :‬והָָאדָ ם י ָדַ ע אֶת־ ַחּוָה ִאׁשְּתֹו וַּתַ הַר וַּתֵ לֶד אֶת־ ַקי ִן…‬
‫"וַּתֹסֶף ָללֶדֶ ת אֶת־ָאחִיו אֶת־ ָהבֶל…"‪ .‬בפרק ד' ‪ 25‬כתוב‪ַ " :‬וּי ֵדַ ע ָאדָ ם עֹוד אֶת־ ִאׁשְּתֹו וַּתֵ לֶד‬
‫ּבֵן וַּתִ ק ְָרא אֶת־ׁשְמֹו ׁשֵת…"; ובפרק ה' ‪ 4‬כתוב‪ַ " :‬וּיִהְיּו יְמֵי־ָאדָ ם ַאח ֲֵרי הֹולִידֹו אֶת־ׁשֵת‬
‫ׁשנָה וַּיֹולֶד ָּבנִים ּובָנֹות"‪ .‬כך אפוא מתוארות כל לידותיה של חוה‪ .‬חז"ל לא‬ ‫ׁשְמֹנֶה מֵא ֹת ָ‬
‫הסתפקו בכך וקבעו‪ ,‬ללא כל ראיות מקראיות‪ ,‬כי בשעה השמינית לבריאת האדם כבר‬
‫נולדו לחוה תאומים – קין ואחותו (בבלי‪ ,‬סנהדרין ל"ח ע"ב); הגדיל לעשות מדרש‬
‫בראשית רבה (פרשה כ"ב) כאשר טען כי באותה עת ממש הולידה חוה גם שלישיית‬
‫תאומים – הבל ושתי אחיותיו‪" :‬עלו למיטה שנים‪ ,‬וירדו שבעה‪ :‬קין ותאומתו‪ ,‬והבל ושתי‬
‫‪".‬תאומותיו‬
‫‪168.‬‬ ‫בויקרא כ"א ‪ 13-14‬מצווה הכוהן הגדול כי "הּוא ִאּׁשָה ִבבְתּולֶי ָה יִּקָח‪ַ .‬א ְל ָמנָה‬
‫ּוגְרּוׁשָה ַו ֲח ָללָה זֹנָה אֶת־ ֵאּלֶה ֹלא יִּקָח ּכִי אִם־ּבְתּולָה ֵמ ַעּמָיו יִּקַח ִאּׁשָה"‪ .‬בפשטות‪ ,‬אין‬
‫הכוהן הגדול יכול להינשא אלא לבתולה משבט לוי‪ .‬בהסתמך על פסוק ‪ 13‬קבע הרמב"ם‬
‫כי אסור לכוהן הגדול לשאת נערה בוגרת מעל גיל ‪ 12‬או קטנה מגיל ‪" :12‬מצות עשה‬
‫על כוהן גדול‪ ,‬שיישא נערה בתולה; ומשתבגור‪ ,‬תיאסר עליו‪ ,‬שנאמר‪' :‬והוא‪ ,‬אישה‬
‫בבתוליה ייקח' (ויקרא כא‪,‬יג) – 'אישה'‪ ,‬לא קטנה; 'בבתוליה'‪ ,‬לא בוגרת" (משנה תורה‪,‬‬
‫הלכות איסורי ביאה י"ז)‪ .‬מדוע אסרו חז"ל על הכוהן לשאת בתולה בוגרת? תשובה‪:‬‬
‫"והוא אשה בבתוליה יקח‪ ,‬פרט לבוגרת – שכלו לה בתוליה" (דהיינו‪ ,‬מעל גיל ‪12‬‬
‫מתחילים הבתולים להתכלות וערכה של האישה יורד בהתאמה‪ ,‬בבלי‪ ,‬יבמות נ"ט ע"א)‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬התורה מצווה על הכוהן הגדול לשאת אישה בתולה; חז"ל הוסיפו מצווה שאינה‬
‫‪.‬מן התורה וקבעו כי עליו לשאת ילדה בדיוק בת ‪ ,12‬לא פחות ולא יותר‬
‫‪169.‬‬ ‫בבראשית ל"ז ‪ 24‬נאמר כי הבור אליו הושלך יוסף היה ריק‪ .‬התלמוד לא קיבל‬
‫את דעת המקרא וקבע כי הבור לא היה ריק אלא שרץ עקרבים ונחשים (בבלי‪ ,‬שבת כ"ב‬
‫ע"א)‪ .‬יש לציין כי גם לאחר עיון בפרק ל"ז כולו‪ ,‬אין בנמצא כל אינדיקציה לכך שהיו‬
‫‪.‬בבור שרצים‬
‫‪170.‬‬ ‫במשלי כ"ג ‪ 31‬כתוב‪ַ" :‬אל־ּתֵ ֶרא יַי ִן ּכִי י ִתְ אַּדָ ם ּכִי־י ִּתֵ ן ּבַּכֹוס עֵינֹו י ִתְ ַהּלְֵך‬
‫ְּבמֵיׁש ִָרים"‪ .‬למעשה‪ ,‬פסוקים ‪ 29-32‬מהווים תמרור אזהרה חמור מפני הפיתוי והסכנה‬
‫אשר גלומים ביין‪ .‬משום מה‪ ,‬החליט התלמוד להפוך לגמרי את הפירוש וקבע‪" :‬דכתיב‬
‫(משלי כג) 'אל תרא יין כי יתאדם'‪ ,‬ת"ר‪ :‬הכל חייבין בארבעה כוסות הללו; אחד אנשים‬
‫ואחד נשים ואחד תינוקות" (בבלי‪ ,‬פסחים ק"ח ע"ב)‪ .‬מעניין‪ ,‬לא זו בלבד שחז"ל סטו‬
‫לחלוטין מפשוטו של מקרא‪ ,‬הם אף גזרו מהפסוק מצווה אשר אינה מן התורה‪ ,‬לפיה‬
‫‪.‬חובה (אפילו על ילדים) לשתות ‪ 4‬כוסות יין בערב פסח‬
‫‪171.‬‬ ‫ׁש ֻבעָה ֶלאְס ֹר ִאּסָר‬ ‫ּׁשבַע ְ‬ ‫בספר במדבר ל' ‪ 3‬כתוב‪" :‬אִיׁש ּכִי־י ִּד ֹר נֶדֶ ר לַה' אֹו־ ִה ָ‬
‫עַל־נַפְׁשֹו ֹלא יַחֵל ּדְ בָרֹו ְּככָל־הַּיֹצֵא ִמּפִיו י ַ ֲעׂשֶה"‪ .‬הנודר נדר‪ ,‬מחויב אפוא לנהוג על פי‬
‫נדרו‪ ,‬כפי שהודה הרב מרדכי אליהו‪" :‬הפשט הוא‪ ,‬שמוטלת עליו חובה לקיים את נדרו"‪.‬‬
‫התורה מסייגת זאת ע"י ‪ 3‬מקרים אשר בגינם ניתן להתיר נדרים וחשוב לציין כי כל‬
‫השלושה נוגעים לנשים בלבד (פס' ‪ .)4-16‬בתנ"ך קיימות דוגמאות המבליטות את מידת‬
‫חומרתו של הנדר ומדגישות את החובה לקיימו (כגון‪ :‬דברים כ"ג ‪ ;22-23‬שופטים י"א‬
‫‪ ;29-39‬שמ"א א' ‪ ;11‬וקהלת ה' ‪ .)3-4‬ברם על‪-‬אף האיסור התורני בהתרת נדרים‪,‬‬
‫מלבד ‪ 3‬המקרים יוצאי הדופן‪ ,‬תיקנו חז"ל "נוסח התרת נדרים" דרקוני‪ ,‬המתאים לכל‬
‫אדם וכולל פדיון כספי שבזכותו מתירים הרבנים את הנדר‪ ,‬באמרם‪" :‬הַּכל יִהְיּו מֻּתָ ִרים‬
‫לְָך‪ ,‬הַּכל מְחּולִים לְָך‪ ,‬הַּכל ׁשְרּוי ִם לְָך‪ ,‬אֵין ּכַאן לא נֶדֶ ר‪ ,‬וְלא ׁשְבּועָה…"; בתלמוד אף‬
‫נקבע‪" :‬הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר‪ :‬כל נדר שאני‬
‫עתיד לידור יהא בטל…"; גם "קיצור שולחן ערוך" מתעלם מהאיסור המקראי ומפרט‬
‫‪.‬הלכות להתרת נדרים‪ ,‬על אפה וחמתה של התורה‬
‫‪172.‬‬ ‫התורה מתנגדת ואוסרת מכל וכל את העיסוק בכישוף; בשמות כ"ב ‪ 17‬נאמר‪:‬‬
‫ּׁשפָה ֹלא תְ ַחּי ֶה" ובדברים י"ח כתוב‪ֹ" :‬לא־י ִ ָּמצֵא בְָך ַמ ֲעבִיר ּבְנֹו־ּובִּתֹו ָּבאֵׁש קֹסֵם‬ ‫" ְמ ַכ ֵ‬
‫ְק ָסמִים מְעֹונֵן ּו ְמנַחֵׁש ּו ְמ ַכּׁשֵף"‪ .‬על‪-‬אף יחסה השלילי של התורה לכישוף‪ ,‬חושפים חוקרי‬
‫התלמוד כי תופעת הכישוף רווחה ופרחה בקרב חז"ל‪ .‬למעשה‪ ,‬הרבנים עצמם הודו בכך‬
‫בלי בושה‪" :‬אני רואה בגמרא דברים רבים… שהתירו מכלל הנחשים והלחשים ומן‬
‫המכשפים" (שו"ת הרשב"א‪ ,‬חלק א' סימן תי"ג)‪ .‬אין תמה אפוא שהתלמוד רווי‬
‫בדוגמאות של רבנים אשר עשו שימוש בכשפים ונתנו להם גושפנקא (ראו למשל‪ :‬בבלי‪,‬‬
‫קידושין ל"ט ע"ב; גיטין מ"ה ע"א; סנהדרין ס"ה ע"ב; סנהדרין ס"ז ע"ב; סנהדרין ס"ח‬
‫ע"א)‪ .‬התלמוד אף מודה כי הרבנים אשר כיהנו בסנהדרין היו "בעלי כשפים" (סנהדרין‬
‫י"ז ע"א; מנחות ס"ה ע"א)‪ .‬לסיכום‪ ,‬התורה מגנה את המכשפים ואוסרת על העיסוק‬
‫בכישוף בכל תוקף; ספרות חז"ל מלאה בדוגמאות של רבנים אשר עסקו במאגיה‬
‫‪.‬ובכישוף באין מפריע וללא סייג‬
‫‪173.‬‬ ‫בבראשית א' ‪ 6-10‬נאמר‪" :‬וַּי ֹאמֶר אֱֹלהִים יְהִי ָרקִי ַע ּבְתֹוְך ַה ָּמי ִם וִיהִי מַ בְּדִ יל ּבֵין‬
‫ַמי ִם ָל ָמי ִם‪ַ .‬וּיַעַׂש אֱֹלהִים אֶת־ה ָָרקִי ַע ַוּיַבְּדֵ ל ּבֵין ַה ַּמי ִם ֲאׁשֶר מִּתַ חַת ל ָָרקִי ַע ּובֵין ַה ַּמי ִם ֲאׁשֶר‬
‫ׁשנִי‪ .‬וַּי ֹאמֶר‬‫ׁש ָמי ִם ַויְהִי־ע ֶֶרב ַויְהִי־בֹקֶר יֹום ֵ‬ ‫ֵמעַל ל ָָרקִי ַע ַויְהִי־כֵן‪ַ .‬וּיִק ְָרא אֱֹלהִים ל ָָרקִי ַע ָ‬
‫ּׁש ַמי ִם אֶל־מָקֹום ֶאחָד וְתֵ ָראֶה ַהּי ַ ָּבׁשָה ַויְהִי־כֵן‪ַ .‬וּיִק ְָרא אֱֹלהִים‬ ‫אֱֹלהִים יִּקָוּו ַה ַּמי ִם מִּתַ חַת ַה ָ‬
‫ַלּי ַ ָּבׁשָה א ֶֶרץ ּו ְל ִמ ְקוֵה ַה ַּמי ִם ק ָָרא יַּמִים"‪ .‬כך מתוארת אפוא בריאת הים; אלהים ברא זאת‬
‫לבדו ללא שום התערבות של גורם חיצוני לו‪ .‬ברם בניגוד לכל מה שמלמד התנ"ך‪ ,‬קבעו‬
‫חז"ל כי כאשר ביקש אלהים לברוא את הים‪ ,‬היה עליו להתעמת תחילה עם אל הים‪,‬‬
‫‪'.‬רהב' שמו (בבלי‪ ,‬בבא בתרא ע"ד ע"ב)‬
‫‪174.‬‬ ‫בירמיהו ל"ב ‪ 40‬נאמר‪ְ " :‬וכ ַָרּתִ י ָלהֶם ּב ְִרית עֹולָם ֲאׁשֶר ֹלא־אָׁשּוב מֵַאח ֲֵריהֶם‬
‫ְלהֵיטִיבִי אֹותָ ם ְואֶת־י ְִרָאתִ י אֶּתֵ ן ִּב ְל ָבבָם ְל ִבלְּתִ י סּור מֵ ָעלָי"‪ .‬מהפסוק עולה באופן ברור כי‬
‫יראת השמים ניתנת על ידי אלהים‪ .‬עם‪-‬זאת‪" ,‬אמר רבי חנינא‪ :‬הכל בידי שמים חוץ‬
‫מיראת שמים" (בבלי‪ ,‬ברכות ל"ג ע"ב)‪ .‬דהיינו‪ ,‬בניגוד לכתוב בתנ"ך‪ ,‬לימדו חז"ל כי‬
‫‪.‬יראת השמים אינה בידי אלהים אלא בידי האדם‬
‫‪175.‬‬ ‫ׁשמַע ּבְַאחַת ע ֶָריָך… יָצְאּו‬ ‫בדברים י"ג ‪ 13-16‬מתואר חוק 'עיר נידחת'‪ּ" :‬כִי־תִ ְ‬
‫ִירם לֵאמ ֹר נֵ ְלכָה ְונַ ַעבְדָ ה אֱֹלהִים ֲאח ִֵרים…‬ ‫ׁשבֵי ע ָ‬
‫ֲאנָׁשִים ְּבנֵי־ ְב ִלּיַעַל מִ ּק ְִרּבֶָך ַוּי ַּדִ יחּו אֶת־י ֹ ְ‬
‫ׁשבֵי ָהעִיר ַההִיא‬ ‫וְדָ ַרׁשְּתָ ְו ָחק ְַרּתָ ְוׁשַָאלְּתָ הֵיטֵב ְו ִהּנֵה ֱאמֶת נָכֹון הַּדָ בָר… ַהּכֵה תַ ּכֶה‪ ,‬אֶת־י ֹ ְ‬
‫סֹורר‬‫ְלפִי־ח ֶָרב…"‪ .‬בפרק כ"א ‪ 18-19‬מוסבר חוק 'בן סורר ומורה'‪ּ" :‬כִי־י ִ ְהי ֶה ְלאִיׁש ּבֵן ֵ‬
‫ּומֹורה אֵינֶּנּו ׁש ֹ ֵמ ַע ּבְקֹול ָאבִיו ּובְקֹול אִּמֹו… וְתָ פְׂשּו בֹו ָאבִיו ְואִּמֹו וְהֹוצִיאּו א ֹתֹו אֶל־זִ ְקנֵי‬ ‫ֶ‬
‫ׁשעַר מְק ֹמֹו"‪ .‬על‪-‬אף שמצוות אלו כתובות בתורה באופן ברור‪ ,‬שחור על גבי‬ ‫עִירֹו ְואֶל־ ַ‬
‫לבן‪ ,‬קבעו חז"ל כי הן לא היו ולא עתידים להיות (בבלי‪ ,‬סנהדרין ע"א ע"א)‪ .‬פעמיים‬
‫אזר ר' יונתן אומץ והעמיד את הרבנים על טעותם‪ :‬א‪ -‬כאשר העיד כי במו עיניו ראה עיר‬
‫נידחת‪" :‬אמר רבי יונתן‪ :‬אני ראיתיה וישבתי על תילה"; ב‪ -‬כאשר כמו‪-‬כן העיד בנושא‬
‫'בן סורר ומורה'‪" :‬אני ראיתיו‪ ,‬שהייתי במקום שנידון בו… ואף ישבתי על קברו לאחר‬
‫‪".‬שנידון והרגוהו‬
‫‪176.‬‬ ‫בויקרא י"ד ‪ 34-37‬מפורטים הדינים לגבי בית שנמצא נגוע בצרעת‪ּ" :‬כִי תָ ב ֹאּו‬
‫אֶל־א ֶֶרץ ְּכנַעַן… ּובָא ֲאׁשֶר־לֹו ַה ַּבי ִת ְו ִהּגִיד לַּכֹהֵן לֵאמ ֹר ְּכנֶגַע נ ְִרָאה לִי ַּב ָּבי ִת‪ְ .‬ו ִצּוָה הַּכֹהֵן‬
‫ּופִּנּו אֶת־ ַה ַּבי ִת ְּבט ֶֶרם י ָב ֹא הַּכֹהֵן ל ְִראֹות אֶת־ ַהּנֶגַע… וְַאחַר ּכֵן י ָב ֹא הַּכֹהֵן ל ְִראֹות אֶת־ ַה ָּבי ִת‪.‬‬
‫ו ְָרָאה אֶת־ ַהּנֶגַע…"‪ .‬למרות שהדברים כתובים בתורה באופן מפורש‪ ,‬נקבע בתלמוד‪" :‬בית‬
‫המנוגע לא היה ולא עתיד להיות" (בבלי‪ ,‬סנהדרין ע"א ע"א)‪ .‬ראיה לכך שחז"ל טעו‬
‫והתורה צודקת מתקבלת מר' אליעזר ור' שמעון‪ ,‬אשר העידו ואמרו‪" :‬הרי שהיה‬
‫‪".‬במציאות בית המנוגע‬
‫‪177.‬‬ ‫בבראשית י"א ‪ 29 ,27‬כתוב‪ּ" :‬תֶ ַרח הֹולִיד אֶת־ַאב ְָרם אֶת־נָחֹור ְואֶת־ה ָָרן ְוה ָָרן‬
‫הֹולִיד אֶת־לֹוט… ַוּיִּקַח ַאב ְָרם ְונָחֹור ָלהֶם נָׁשִים ׁשֵם ֵאׁשֶת־ַאב ְָרם ׂש ָָרי ְוׁשֵם ֵאׁשֶת־נָחֹור‬
‫ִמ ְלּכָה ּבַת־ה ָָרן ֲאבִי־ ִמ ְלּכָה ַו ֲאבִי י ִ ְסּכָה"‪ .‬בפרק כ' ‪ 12‬אומר אברהם בנוגע לשרה‪" :‬אֲח ֹתִ י‬
‫בַת־ָאבִי הִוא אְַך ֹלא בַת־ ִאּמִי וַּתְ הִי־לִי ְל ִאּׁשָה"‪ .‬מהקטעים לעיל מצטיירת התמונה הבאה‪:‬‬
‫א‪ -‬תרח היה אביהם של אברהם ושל שרה; ב‪ -‬הרן‪ ,‬אחיו של אברהם ובנו של תרח‪ ,‬היה‬
‫אביהם של מלכה ושל יסכה; ג‪ -‬שרה היתה אשתו של אברהם‪ .‬התלמוד הפך את היוצרות‬
‫ובסתירה מוחלטת לתורה‪ ,‬קבע‪" :‬שרה דכתיב (בראשית יא)‪ :‬אבי מלכה ואבי יסכה‪.‬‬
‫ואמר ר' יצחק‪ :‬יסכה זו שרה" (בבלי‪ ,‬מגילה י"ד ע"א)‪ .‬במקרה זה‪ ,‬סתרו הרבנים את‬
‫המקרא שלוש פעמיים‪ :‬א‪ -‬כשקבעו כי תרח לא היה אביה של שרה; ב‪ -‬כשטענו כי שרה‬
‫היתה יסכה‪ ,‬בתו של הרן; ג‪ -‬כאשר בכך קבעו למעשה‪ ,‬כי שרה לא היתה אחותו של‬
‫‪.‬אברהם מצד תרח אביו‬
‫‪178.‬‬ ‫בספר דניאל ד' מתואר כיצד הושלכו שלושת חבריו של דניאל – שדרך (חנניה)‪,‬‬
‫מישך (מישאל) ועבד נגו (עזריה) – אל כבשן האש משום שסירבו להשתחוות לצלם‬
‫המלך‪ .‬מהטקסט ברור כי השלושה הושלכו לכבשן בכוח (פס' ‪ )15-24‬ולא קפצו לשם‬
‫ביוזמתם‪ ,‬חלילה‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬קבעו חז"ל בעזות מצח בלתי נתפסת‪ ,‬כי השלושה ניסו‬
‫להתאבד ממש בדומה לשאול המלך (בראשית רבה‪ ,‬נח‪ ,‬פרשה ל"ד; בבלי‪ ,‬פסחים נ"ג‬
‫!ע"ב)‬
‫‪179.‬‬ ‫חז"ל קבעו כי אסור לאדם לעמוד ולהתפלל במקום גבוה‪ ,‬אלא רק במקום נמוך‪:‬‬
‫"אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל… "לא יעמוד אדם‪ ,‬לא על גבי כיסא ולא ע"ג‬
‫שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל‪ ,‬אלא במקום נמוך" (בבלי‪ ,‬ברכות י' ע"ב)‪ .‬קביעה זו‬
‫סותרת את המקרא‪ ,‬שם יש כמה דוגמאות לאנשים שהתפללו במקומות גבוהים ואלהים‬
 ‫שמעם‪ ,‬למשל‪ :‬א‪ -‬משה עלה להר סיני והתפלל בעד עם ישראל (שמות ל"ב ‪30- ,11-15‬‬
‫‪ ;)35‬ב‪ -‬שמואל התפלל לה' במצפה וברמה (שמ"א ז' ‪ ;5-9‬ח' ‪ ;)4-6‬ג‪ -‬איש האלהים‬
‫עלה על המזבח בבית אל והתפלל בעד המלך ירבעם (מל"א י"ג ‪ ;)1-6‬ד‪ -‬דניאל נכנס‬
‫‪.‬לביתו אשר היה למעלה (אולי בעליית גג) והתפלל לה' (דניאל ו' ‪)11‬‬
‫‪180.‬‬ ‫לפי המקרא‪ ,‬יהדותו של אדם נקבעת לפי מוצאו של אביו (במדבר א' ‪,16-18 ,2‬‬
‫י"ז ‪ ;)18‬במילים אחרות‪ ,‬בין אם אמו של הילד יהודייה או לאו‪ ,‬הוא יחשב יהודי כל עוד‬
‫אביו נמנה על צאצאי בני ישראל‪ .‬ואמנם‪ ,‬התנ"ך שופע דוגמאות לגברים שנשאו נשים‬
‫נוכריות וצאצאיהם נחשבו יהודים לכל דבר‪ ,‬כמו למשל‪ :‬בניו של יעקב מבלהה ומזלפה‬
‫(בראשית ל' ‪ ;)5-13‬בניו של יהודה מהאישה הכנענית (פרק ל"ח ‪ ;)2-5‬בניו של יוסף‬
‫מאסנת (פרק מ"ו ‪ ;)20‬בניו של משה מציפורה (שמות י"ח ‪ ;)2-4‬בנו של בעז מרות (רות‬
‫ד' ‪ .)13‬אך בניגוד לדעת המקרא‪ ,‬עיוותו חז"ל את כוונתו של פס' ‪ 3‬מספר דברים פרק ז'‪,‬‬
‫וקבעו כי צאצאיו של גבר הנושא אישה נוכרייה‪ ,‬לא ייחשבו יהודים (בבלי‪ ,‬קידושין ס"ח‬
‫ע"ב)‪ .‬דהיינו‪ ,‬לפי התנ"ך נקבע המוצא ע"פ האב; לפי ההלכה הרבנית‪ ,‬נקבע המוצא לפי‬
‫‪.‬האם‬
‫‪181.‬‬ ‫ְכּורָך אֶל־ ְּפנֵי הָָאד ֹן ה'"‪.‬‬
‫ּׁשנָה י ֵָראֶה ּכָל־ז ְ‬
‫בשמות כ"ג ‪ 17‬כתוב‪ׁ" :‬שָֹלׁש ְּפ ָעמִים ַּב ָ‬
‫ּׁש ִמּטָה‬
‫ׁשנַת ַה ְ‬‫ׁשנִים ּבְמֹעֵד ְ‬ ‫ׁשבַע ָ‬ ‫בדברים ל"א ‪ 10-12‬נאמר‪ַ " :‬ויְצַו מֹׁשֶה אֹותָ ם לֵאמ ֹר מִ ּקֵץ ֶ‬
‫ְּבחַג ַהּסֻּכֹות‪ּ .‬בְבֹוא כָל־יִׂש ְָראֵל ל ֵָראֹות אֶת־ ְּפנֵי ה' אֱֹלהֶיָך ַּבּמָקֹום ֲאׁשֶר י ִ ְבחָר ּתִ ק ְָרא‬
‫ַּתֹורה הַּז ֹאת נֶגֶד ּכָל־יִׂש ְָראֵל ּבְָאזְנֵיהֶם‪ַ .‬ה ְקהֵל אֶת־ ָהעָם ָה ֲאנָׁשִים ְו ַהּנָׁשִים ְו ַהּטַף‬
‫אֶת־ה ָ‬
‫ְוג ְֵרָך…"‪ .‬מקטעים אלו ברור כי המצווה לעלות לבית המקדש במועד האמור לעיל כוללת‬
‫את התינוקות (הטף)‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬קבעו חכמי המשנה כי "הכול חייבין בראייה‪ ,‬חוץ‬
‫מחירש שוטה וקטן" (מסכת חגיגה א')‪ .‬דהיינו‪ ,‬התורה כוללת את התינוקות במצווה‬
‫ְכּורָך"‪" ,‬כָל־יִׂש ְָראֵל " ְ"ו ַהּטַף"); ואילו המשנה מדירה את התינוקות מהמצווה‬ ‫‪ּ"(.‬כָל־ז ְ‬
‫‪182.‬‬ ‫איוב מתואר בתנ"ך כאדם צדיק (יחזקאל י"ד ‪ ;)20 ,14‬כאיש אשר אין כמוהו‬
‫ִירא אֱֹלהִים ְוסָר מ ֵָרע" (איוב א' ‪ ,8 ,1‬ב' ‪ ;)3‬כאדם אשר לא חטא‬ ‫בכל בארץ‪ּ" ,‬תָ ם ְויָׁשָר ו ֵ‬
‫בשפתיו (א' ‪ ,22‬ב' ‪ ;)10‬כי‪-‬אם דיבר נכונה אל אלהים (מ"ב ‪ .)7‬רבא ור' אליעזר לא‬
‫התרשמו מכך וטענו כי איוב חטא בליבו ואף ביקש "להפוך קערה על פיה"‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫לכפור באלהים (בבלי‪ ,‬בבא בתרא ט"ז ע"א)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬בעוד המקרא הצדיק את‬
‫‪.‬איוב; חלק מהרבנים הפלילוהו‬
‫‪183.‬‬ ‫חז"ל טענו כי שרה אימנו היתה בתו של שם (מדרש ילקוט שמעוני לאיוב‪ ,‬פרק‬
‫ח'‪ ,‬סימן תתק"ד)‪ .‬אך קביעה זו אינה נכונה‪ ,‬משני טעמים עיקריים‪ :‬א‪ -‬אין בתנ"ך כל‬
‫אסמכתא לכך; ב‪ -‬לפי בראשית י"א ‪ ,10-26‬כעשרה דורות מפרידים בין תקופת חייו של‬
‫נוח לזו של אברהם אבינו (גם חז"ל הודו בכך במסכת אבות ד')‪ .‬לפי התנ"ך‪ ,‬תקופה של‬
‫דור אחד נמשכת בין ‪ 20‬ל‪ 40 -‬שנה (ראו במדבר ל"ב ‪ ;13‬או מזמור צ"ה ‪ .)10‬אם‪-‬כך‪,‬‬
‫בחשבון פשוט ניתן להסיק כי בין שם לאברהם חלפו לכל היותר ‪ 400‬שנה (‪ 10‬דורות‬
‫כפול ‪ 40‬שנה)‪ ,‬או לכל הפחות ‪ 200‬שנה (‪ 10‬דורות כפול ‪ 20‬שנה)‪ .‬יוצא מכך‪ ,‬שאם‬
‫שרה אכן היתה בתו של שם‪ ,‬כטענת הרבנים‪ ,‬אזי כאשר פגש אותה אברהם היא כבר‬
‫היתה חייבת להיות לכל הפחות בת ‪ 200‬שנה‪ .‬אך אין זה אפשרי כיוון שהתורה קובעת כי‬
‫טרם נולד יצחק‪ ,‬היתה שרה בת ‪ 90‬שנה (בראשית י"ז ‪ ;)17‬וביום פטירתה‪ ,‬היתה בת‬
‫ׁשנִים" (כ"ג ‪)1‬‬ ‫ׁשבַע ָ‬‫ׁשנָה ְו ֶ‬
‫ׁשנָה ְו ֶעׂש ְִרים ָ‬
‫‪".‬מֵָאה ָ‬
‫‪184.‬‬ ‫ּׁש ָמי ִם ַוּיֵלְֶך‬
‫במלכים ב'‪ ,‬פרק ב' כתוב‪ַ " :‬ויְהִי ְּב ַהעֲלֹות ה' אֶת־ ֵא ִלּי ָהּו ַּב ְסע ָָרה ַה ָ‬
‫ֵא ִלּי ָהּו ֶו ֱאלִיׁשָע מִן־ ַה ִּג ְלּגָל… ַויְהִי ֵהּמָה ה ֹ ְלכִים הָלֹוְך וְדַ ּבֵר ְו ִהּנֵה ֶרכֶב־אֵׁש וְסּוסֵי אֵׁש ַוּיַפ ְִרדּו‬
‫ּׁש ָמי ִם" (פס' ‪ .)11 ,1‬למרות הדברים הברורים‪ ,‬קבעו‬ ‫ׁשנֵיהֶם ַוּיַעַל ֵא ִלּי ָהּו ַּב ְּסע ָָרה ַה ָ‬
‫ּבֵין ְ‬
‫חז"ל כי "מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום" (בבלי‪ ,‬סוכה ה'‬
‫ע"א)‪ .‬כלומר‪ :‬בתנ"ך נאמר במפורש כי אליהו הנביא עלה השמימה; התלמוד קובע כי לא‬
‫‪.‬היו דברים מעולם‬
‫‪185.‬‬ ‫בספר איוב כ"ו ‪ 7‬כתוב‪" :‬נֹטֶה צָפֹון עַל־ּת ֹהּו ּתֹלֶה א ֶֶרץ עַל־ ְּבלִי־מָה"‪ .‬התקבולת‬
‫בין שני חלקי הפסוק עורכת השוואה בין הביטוי "ּת ֹהּו" לביטוי " ְּבלִי־מָה"‪ .‬מכאן ברור כי‬
‫הפירוש הנכון של " ְּבלִי־מָה" חייב להיות 'מאומה'‪ ,‬או 'לא כלום'‪ .‬במילים פשוטות‪ ,‬איוב‬
‫מתאר את העובדה כי הקב"ה כביכול תלה את כדור הארץ בחלל האוויר‪ ,‬בלי דבר‬
‫שיחזיקו‪ .‬חכמי התלמוד טעו והבינו את הביטוי כמילה אחת‪" :‬בלימה"‪ ,‬כמו מעצור; לכן‬
‫הם פירשו את הפסוק כך‪" :‬תולה ארץ על בלימה… אין העולם מתקיים אלא בשביל מי‬
‫שבולם את עצמו בשעת מריבה" (בבלי‪ ,‬חולין פ"ט ע"א)‪ .‬כלומר‪ :‬בתנ"ך נאמר‬
‫"בלי‪-‬מה" – צירוף שתי מילים נפרדות שכוונתן‪ :‬לא‪-‬כלום; חז"ל לא בחלו מהחלפת‬
‫הביטוי‪ ,‬במילה אחת בעלת משמעות שונה לחלוטין ("בלימה") ובכך סטו לחלוטין מכוונת‬
‫‪.‬המקרא‬
‫‪186.‬‬ ‫בספר יונה ב' כתוב‪ַ " :‬ויְמַן ה' ּדָ ג ּגָדֹול ִלבְֹל ַע אֶת־יֹונָה ַויְהִי יֹונָה ִּב ְמעֵי הַּדָ ג ׁשְֹלׁשָה‬
‫יָמִים ּוׁשְֹלׁשָה לֵילֹות‪ַ .‬וּי ִתְ ַּפּלֵל יֹונָה אֶל־ה' אֱֹלהָיו ִמ ְּמעֵי הַּדָ גָה… וַּי ֹאמֶר י ְהוָה לַּדָ ג ַוּיָקֵא‬
‫אֶת־יֹונָה אֶל־ ַהּי ַ ָּבׁשָה" (פס' ‪ .)11 ,1-2‬מקטעים אלה ברור כי המילים "הַּדָ גָה"‪" ,‬לַּדָ ג"‬
‫ו "הַּדָ ג"‪ ,‬מתייחסות לאותו דג גדול אשר בלע את יונה‪ .‬חז"ל הבינו זאת אחרת לגמרי‬
‫והחליטו (על סמך פס' ‪ )2‬כי יונה נבלע על ידי שני דגים שונים‪ ,‬אחד זכר והשני נקבה‬
‫(אוצר מדרשים‪ ,‬מדרש יונה עמ' ‪ .)219‬כלומר‪ ,‬התנ"ך מדגיש כי מדובר בדג אחד שבלע‬
‫את יונה; המדרש טוען כי שני דגים נבדלים בלעו את יונה‪ ,‬בזה אחר זה‪" :‬אמר לה לדגה‪:‬‬
‫‪".‬לכי ובולע את הנביא שבמעי הדג‪ .‬פולטו הדג ובולעו אותו הדגה‬
‫‪187.‬‬ ‫בספר שמואל א' פרק ג' כתוב‪ְ " :‬ונֵר אֱֹלהִים ט ֶֶרם י ִ ְכּבֶה ּוׁשְמּואֵל ׁשֹכֵב ְּבהֵיכַל ה'‬
‫ֲאׁשֶר־ׁשָם אֲרֹון אֱֹלהִים" (פס' ‪ .)3‬חז"ל לא יכלו לסבול את המחשבה כי שמואל שכב‬
‫בהיכל אלהים ממש ולכן הרשו לעצמם לסלף את פשוטו של מקרא באופן הבא‪" :‬נר‬
‫אלהים טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל שוכב במקומו" (בבלי‪ ,‬קידושין ע"ח ע"ב)‪.‬‬
‫בהתייחסו לכך‪ ,‬הודה הרב אמנון בזק כי חז"ל סירסו את הפסוק ויצרו קושי על דרך‬
‫‪.‬הפשט‬
‫‪188.‬‬ ‫במדרש שמות רבה (פרשה מ"א) קבעו חז"ל באופן קטיגורי כי כל מקום בתנ"ך‬
‫"שאתה מוצא ישיבה‪ ,‬אתה מוצא שם תקלה"‪ .‬כלומר‪ ,‬בכל סיפור בו מופיע השורש י‪.‬ש‪.‬‬
‫ב‪ ,.‬בהכרח ימצא בסופו חטא‪ .‬המדרש מצא לכך כמה דוגמאות וביניהן‪ :‬מגדל בבל‬
‫ׁשנְעָר ַוּיֵׁשְבּו ׁשָם"‪ ,‬בראשית י"א ‪ ;)2‬מכירת יוסף (" ַוּיֵׁשְבּו‬ ‫(" ַוּי ִ ְמצְאּו ִב ְקעָה ְּבא ֶֶרץ ִ‬
‫ּׁשּטִים"‪ ,‬במדבר‬ ‫ֶל ֱאכָל־ ֶלחֶם"‪ ,‬פרק ל"ז ‪ ;)25‬העם זונה עם בנות מואב (" ַוּיֵׁשֶב יִׂש ְָראֵל ַּב ִ‬
‫כ"ה ‪ .)1‬במקרים לעיל אכן מתוארת ישיבה אשר מביאה לתקלה‪ ,‬אולם קביעתם של חז"ל‬
‫סותרת קטעים רבים במקרא‪ ,‬אשר בהם מתוארת ישיבה ללא חטא או תקלה‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫" ַוּי ֶ ֱאהַל ַאב ְָרם ַוּי ָב ֹא ַוּיֵׁשֶב ְּבאֵֹלנֵי ַממ ְֵרא ֲאׁשֶר ְּב ֶחבְרֹון ַוּיִבֶן־ׁשָם מִ זְ ֵּב ַח לַה'" (בראשית י"ג‬
‫‪ַ " ;)18‬וּי ֵָרא ֵאלָיו ה' ְּבאֵֹלנֵי מַ מ ְֵרא וְהּוא יֹׁשֵב ּפֶתַ ח־הָאֹהֶל ּכְח ֹם הַּיֹום" (י"ח ‪ַ " ;)1‬וּיֵׁשֶב יֹוסֵף‬
 ‫ׁשנִים" (נ' ‪ְ " ;)22‬ו ֵעלִי הַּכֹהֵן יֹׁשֵב עַל־ ַה ִּכּסֵא‬ ‫ְּב ִמצ ְַרי ִם הּוא ּובֵית ָאבִיו ַויְחִי יֹוסֵף מֵָאה ָו ֶעׂשֶר ָ‬
‫עַל־מְזּוזַת הֵיכַל ה'"(שמ"א א' ‪ַ " ;)9‬וּיֵׁשֶב ּדָ וִד עִם־ָאכִיׁש ְּבגַת" (כ"ז ‪ .)3‬כל זאת לומר‪,‬‬
‫חז"ל קבעו חוק מקראי על‪-‬פיו ישיבה גוררת תקלה וחטא; אך כפי שראינו‪ ,‬קביעה זו‬
‫‪.‬עומדת בסתירה עם התנ"ך‪ ,‬שהרי הוא מלא דוגמאות לישיבה ללא תקלה באחריתה‬
‫‪189.‬‬ ‫ׁש ַע לַה' ּבְיֹום ּתֵ ת ה' אֶת־ ָהאֱמ ִֹרי ִל ְפנֵי‬ ‫בספר יהושע י' ‪ 12-13‬כתוב‪ָ" :‬אז י ְדַ ּבֵר י ְהֹו ֻ‬
‫ּׁשמֶׁש ְוי ֵָר ַח‬
‫ׁשמֶׁש ְּבגִבְעֹון ּדֹום ְוי ֵָר ַח ְּב ֵעמֶק ַאּי ָלֹון‪ַ .‬וּי ִּד ֹם ַה ֶ‬ ‫ְּבנֵי יִׂש ְָראֵל וַּי ֹאמֶר ְלעֵינֵי יִׂש ְָראֵל ֶ‬
‫ָע ָמד עַד־י ִּק ֹם ּגֹוי אֹיְבָיו…"‪ .‬הסיבה המפורשת לעצירת גרמי השמים נעוצה ברצון לדחות‬
‫את החשיכה ולנצל את אור היום על‪-‬מנת לנצח בקרב; כך הבינו זאת גם הפרשנים‬
‫המסורתיים כגודמת "מצודת דוד"‪ ,‬שכתב‪" :‬שמש בגבעון דום – כי בעת ההיא עמד‬
‫השמש נוכח גבעון‪ ,‬וחשש פן ישקע בעונתו ולא יוכלו לרדוף אחרי האויב באישון‬
‫הלילה"‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬במדרש "פרקי דרבי אליעזר" (פרק נ"ב)‪ ,‬קבעו חז"ל סיבה אחרת‬
‫לחלוטין‪" :‬שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל‪ ,‬והגיע ערב שבת‪ ,‬וראה בצרתן של‬
‫ישראל שלא יחללו את השבת…"‪ .‬כלומר‪ ,‬ללא כל גושפנקא מהתנ"ך‪ ,‬קבע המדרש שני‬
‫דברים חסרי ביסוס מקראי‪ :‬א‪ -‬הקרב התרחש ביום שישי; ב‪ -‬יהושע בן‪-‬נון חשש מחילול‬
‫שבת ולכן חולל את הנס‪ .‬אגב‪ ,‬התלמוד הבבלי (עבודה זרה כ"ה ע"א) מדגים את הבלבול‬
‫ששרר בקרב חז"ל בהתייחס לזמן שעבר עד שקיעתה של השמש (רב אחד טען ל‪12 -‬‬
‫שעות‪ ,‬שני ‪ 24‬שעות‪ ,‬רב נוסף ‪ 36‬שעות ואחר ל‪ 48 -‬שעות)‪ .‬אך זה לא הכל; מדרש‬
‫"סדר עולם הבא" מראה כי הרבנים נחלקו גם לגבי התאריך בו חל הנס‪ :‬חלקם טוענים ג'‬
‫‪.‬בתמוז וחלקם אומרים א' בניסן‬
‫‪190.‬‬ ‫חז"ל קבעו כי "עַד ׁשֶֹּלא נֹולַד נ ֹ ַח עֹוׂשִין מְ לָאכָה ּבִידֵ יהֶם ְלכְָך ּכְתִ יב ּו ֵמ ִעּצְבֹון י ָדֵ ינּו‪.‬‬
‫נֹולָד נ ֹ ַח הִתְ קִין ָלהֶם מַ ח ֲֵרׁשֹות ּו ַמּגָלֹות ְוק ְַרּדֻ ּמֹות ְוכָל ְּכלֵי מְ לָאכָה" (מדרש תנחומא‪,‬‬
‫בראשית י"א)‪ .‬דהיינו‪ ,‬לדידם של הרבנים‪ ,‬כלי המלאכה הוכנסו לשימוש רק על‪-‬ידי נוח‪,‬‬
‫שכן לפני כן עבדו בני האדם רק בידיהם‪ .‬ברם קביעה זו עומדת בסתירה עם התורה‪,‬‬
‫שהרי טרם הולדת נוח‪ ,‬נאמר‪ְ " :‬ו ִצּלָה גַם־הִוא יָלְדָ ה אֶת־ּתּובַל ַקי ִן ֹלטֵׁש ּכָל־ח ֵֹרׁש נְחֹׁשֶת‬
‫ּוב ְַרזֶל" (בראשית ד' ‪ .)22‬תרגום אונקלוס ותרגום יונתן בן עוזיאל לתורה‪ ,‬מפרשים את‬
‫הביטוי "ח ֵֹרׁש" כעבודה ("עבידת" בארמית)‪ ,‬קרי‪ :‬כמלאכת נחושת וברזל‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬התורה מצביעה על כך שמלאכת הכנת כלי הברזל הופיעה לראשונה ע"י צאצאי‬
‫קין‪ ,‬לפני שנולד נוח; לפי מדרש תנחומא‪ ,‬צצו כלי המלאכה רק לאחר הולדת נוח‪ ,‬למרות‬
‫‪.‬שאין לכך ולו גם רמז קט בתורה‬
‫‪191.‬‬ ‫ׁשּפַט ּגֵר י ָתֹום וְֹלא תַ חֲב ֹל ֶּבגֶד ַא ְל ָמנָה"‪ .‬פירוש‬ ‫בדברים כ"ד ‪ 17‬נאמר‪ֹ" :‬לא תַ ּטֶה ִמ ְ‬
‫הביטוי "תַ חֲב ֹל" בהקשר זה הוא משכון‪ ,‬דהיינו‪ :‬התורה אוסרת ליטול מהאלמנות בגד‬
‫כמשכון או כשעבוד‪ .‬המשנה נתנה לציווי זה משנה תוקף והסבירה‪" :‬אלמנה‪ ,‬בין שהיא‬
‫ענייה בין שהיא עשירה‪ ,‬אין ממשכנין אותה"‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬ביקש ר' שמעון להתחכם‬
‫וקבע‪" :‬עשירה ממשכנין אותה‪ ,‬ענייה אין ממשכנין אותה" (בבלי‪ ,‬בבא מציעא קט"ו‬
‫ע"א)‪ ,‬כלומר‪ :‬אם האלמנה עשירה‪ ,‬מותר למשכן את בגדיה (בכך סתר ר' שמעון לא רק‬
‫את התורה‪ ,‬כי אם גם את המשנה)‪ .‬למרות שהמצווה ברורה בהתייחסותה לכל אלמנה‬
‫שהיא‪ ,‬מצער לגלות כי הרבנים לאורך הדורות חככו בדעתם ולא הכריעו האם יש לנהוג‬
‫‪.‬כפי שכתוב בתורה או ע"פ גישתו של ר' שמעון בתושב"ע‬
‫‪192.‬‬ ‫חכמי התלמוד החליטו על דעת עצמם לפטור את הנשים ממצוות אשר הזמן גרמן‪,‬‬
‫כגון‪" :‬סוכה ולולב שופר וציצית"‪ .‬כאמור‪ ,‬חז"ל פטרו נשים ממצוות ישיבה בסוכה‪,‬‬
‫ככתוב במשנה‪" :‬נשים ועבדים וקטנים‪ ,‬פטורין מן הסוכה"‪ .‬לפטור המוזר הזה אין שום‬
‫סימוכין בתנ"ך והוא אף סותר אותו באופן גס; בויקרא כ"ג נאמר במפורש כי המצווה‬
‫ׁש ְבעַת יָמִים ּכָל‪ָ -‬ה ֶאז ְָרח ְּביִׂש ְָראֵל יֵׁשְבּו ַּבּסֻּכ ֹת" (פס'‬ ‫נתונה לכל בני ישראל‪ַּ " :‬בּסֻּכ ֹת ּתֵ ׁשְבּו ִ‬
‫‪ .)42 ,34‬גם תיאור מצוות חג הסוכות בספר דברים ט"ז ‪ 14‬אינו פוטר את הנשים‪,‬‬
‫ׁשע ֶָריָך"‪.‬‬‫שנאמר ‪" :‬אַּתָ ה ּו ִבנְָך ּובִּתֶ ָך ְו ַעבְּדְ ָך ַו ֲאמָתֶ ָך ְו ַה ֵּלוִי ְו ַהּגֵר ְו ַהּי ָתֹום ְוהַָא ְל ָמנָה ֲאׁשֶר ִּב ְ‬
‫דוגמא נוספת לכך שהמקרא כלל נשים במצוות הסוכה‪ ,‬באה מספר נחמיה ח'‪ ,‬שם כתוב‬
‫כי כל ַ"ה ָּקהָל מֵ אִיׁש ְועַד‪ִ -‬אּׁשָה… ָה ֲאנָׁשִים ְו ַהּנָׁשִים"‪ ,‬ישבו בסוכות (פס' ‪ .)17 ,2-3‬מדוע‬
‫אם‪-‬כן פטרו הרבנים את הנשים ממצוות שהזמן גרמן? הרב דוד אבודרהם הסביר‪" :‬לפי‬
‫שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו‪ .‬ואם היתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמן‪,‬‬
‫אפשר שבעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו‪ ,‬ואם תעשה מצוות‬
‫הבורא ותניח מצוותו – אוי לה מבעלה; ואם תעשה מצוותו ותניח מצוות הבורא – אוי לה‬
‫מיוצרה‪ .‬לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה"‪ .‬לאמיתו של‬
‫דבר‪ ,‬לא הבורא פטר אותה; חז"ל פטרו אותה! ולשם מה? על‪-‬מנת שתהיה האישה‬
‫‪.‬משועבדת למצוות בעלה ולצרכיו בלבד‬
‫‪193.‬‬ ‫קְרב‪ְ .‬ו ָעמְדּו‬ ‫בזכריה י"ד ‪ 4‬כתוב‪ְ " :‬ויָצָא ה' ְונִ ְלחַם ּבַּגֹוי ִם ָההֵם ּכְיֹום ִה ָּלחֲמֹו ּבְיֹום ָ‬
‫ַרגְלָיו ּבַּיֹום־הַהּוא עַל־הַר ַהּזֵתִ ים ֲאׁשֶר עַל־ ְּפנֵי י ְרּוׁשָלַ ִם מִ ּקֶדֶ ם…"‪ .‬למרות שהכתוב אומר‬
‫באופן מפורש כי רגלי ה' יעמדו על ההר‪ ,‬החליטו חז"ל להתחכם ולקבוע כי למעשה‪,‬‬
‫‪.‬ירחף הקב"ה "למעלה מעשרה טפחים" מעל ההר ולא יגע בו ממש (בבלי‪ ,‬סוכה ה' ע"א)‬
‫‪194.‬‬ ‫ׁשנֵי ְל ֻאּמִים מִ ֵּמ ַעי ְִך‬
‫ׁשנֵי גֹי ִים ְּב ִב ְטנְֵך ּו ְ‬
‫בבראשית כ"ה ‪ 23‬הבטיח ה' לרבקה‪ְ " :‬‬
‫יִּפ ֵָרדּו ּולְא ֹם ִמלְא ֹם י ֶ ֱאמָץ ו ְַרב יַעֲב ֹד ָצעִיר"‪ .‬מייד לאחר מכן מתברר כי שני הגויים אינם‬
‫אלא עשיו ויעקב‪ ,‬שנאמר‪ַ " :‬וּי ִ ְמלְאּו יָמֶי ָה ָללֶדֶ ת ְו ִהּנֵה תֹומִם ְּב ִב ְטנָּה‪ַ .‬וּיֵצֵא ה ִָראׁשֹון…‬
‫ַוּיִק ְְראּו ׁשְמֹו ֵעׂשָו‪ .‬וְַאח ֲֵרי־כֵן יָצָא ָאחִיו… ַוּיִק ְָרא ׁשְמֹו יַעֲק ֹב" (פס' ‪ .)24-26‬חז"ל החליטו‬
‫לסלף את הפשט וקבעו‪" :‬אל תקרי גוים אלא גיים… אלו אנטונינוס ורבי" (בבלי‪ ,‬ברכות‬
‫נ"ז ע"ב)‪ .‬כאן טעה התלמוד פעמיים‪ :‬א‪ -‬כאשר סילף את פשט התורה והחליף את הביטוי‬
‫"גֹי ִים" (גויים‪ ,‬עם חולם מעל האות ג')‪ ,‬בביטוי "גיים" (ללא החולם); ב‪ -‬כאשר החליט כי‬
‫‪.‬כוונת הפסוק אינה לעשיו ויעקב כי‪-‬אם לאנטונינוס ורבי‬
‫‪195.‬‬ ‫הקטע בבראשית י"א ‪ 7-9‬מתאר מה עשה ה' לאותם בני האדם אשר תכננו לבנות‬
‫ׂשפַת ֵרעֵהּו‪ַ .‬וּיָפֶץ ה'‬ ‫ׁשמְעּו אִיׁש ְ‬ ‫ׂשפָתָ ם ֲאׁשֶר ֹלא י ִ ְ‬ ‫את מגדל בבל‪ָ " :‬הבָה נ ְֵרדָ ה ְונָ ְבלָה ׁשָם ְ‬
‫ָָארץ"‪.‬‬
‫ָָארץ ַוּיַחְּדְ לּו ִלבְנ ֹת ָהעִיר… ּו ִמּׁשָם ֱהפִיצָם ה' עַל־ ְּפנֵי ּכָל־ה ֶ‬ ‫א ֹתָ ם ִמּׁשָם עַל־ ְּפנֵי כָל־ה ֶ‬
‫על‪-‬אף התיאור הקצר והקולע לעיל‪ ,‬קבעו חז"ל – ללא כל הצדקה מקראית – כי אלהים‬
‫העניש כשליש מאותם אנשים בכך שהפכם לקופים (מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת נח‪ ,‬סימן‬
‫י"ח)‪ .‬אם‪-‬כן‪ ,‬התורה אומרת‪ :‬בלבל את שפתם והפיצם על פני כל הארץ; המדרש קובע‪:‬‬
‫‪.‬הפך אותם לקופים‬
‫‪196.‬‬ ‫בשמות ל"ב ‪ 1‬כתוב‪ַ " :‬וּי ְַרא ָהעָם ּכִי־בֹׁשֵׁש מֹׁשֶה ל ֶָרדֶ ת מִן־ ָההָר ַוּי ִ ָּקהֵל ָהעָם‬
‫עַל־ַאהֲר ֹן וַּי ֹאמְרּו ֵאלָיו קּום ֲעׂשֵה־לָנּו אֱֹלהִים ֲאׁשֶר יֵלְכּו ְל ָפנֵינּו ּכִי־זֶה מֹׁשֶה ָהאִיׁש ֲאׁשֶר‬
‫ֶה ֱעלָנּו ֵמא ֶֶרץ מִ צ ְַרי ִם ֹלא י ָדַ עְנּו מֶה־ ָהי ָה לֹו"‪ .‬מהקשר הפסוק ברור כי כוונת הביטוי‬
‫"בֹׁשֵׁש" היא התעכב וכך מפורש גם במילון העברית המקראית‪ .‬למרות זאת‪ ,‬לקחו‬
 ‫לעצמם חז"ל את הרשות לסלף את הכתוב ואת משמעותו לגמרי‪" :‬אל תקרי בושש‪ ,‬אלא‬
‫באו שש; בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל‪ :‬לסוף ארבעים יום בתחלת שש‬
‫‪.‬אני בא…" (בבלי‪ ,‬שבת פ"ט ע"א)‬
‫‪197.‬‬ ‫ּׁש ַמי ִם ְל ַהבְּדִ יל ּבֵין‬
‫בבראשית א' ‪ 14-15‬נאמר‪" :‬וַּי ֹאמֶר אֱֹלהִים יְהִי מְא ֹר ֹת ּב ְִרקִי ַע ַה ָ‬
‫ָָארץ ַויְהִי־כֵן"‪ .‬מתיאור זה‬ ‫ּׁש ַמי ִם ְל ָהאִיר עַל־ה ֶ‬ ‫הַּיֹום ּובֵין ַה ָּליְלָה … ְ"והָיּו ִלמְאֹור ֹת ּב ְִרקִי ַע ַה ָ‬
‫עולה באופן ברור כי ה' ברא את המאורות ביום רביעי‪ .‬רש"י לא התרשם מכך וזיהה את‬
‫האור ביום א' עם המאורות ביום ד'‪" :‬מיום ראשון נבראו וברביעי צוה עליהם להתלות‬
‫ברקיע"‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬התורה קובעת‪ :‬נבראו המאורות ביום רביעי; רש"י מתריס‪:‬‬
‫ביום ראשון! אגב‪ ,‬ראיה לכך שהאור שברא אלהים ביום א' אינו קשור למאורות של יום‬
‫ד'‪ ,‬באה לא מהתורה לבדה כי‪-‬אם מכמה מדרשי חז"ל אשר טענו כי האור מיום ראשון‬
‫‪.‬הוא דווקא אורו של המשיח‬
‫‪198.‬‬ ‫בשמות י"ב כתוב‪ַ " :‬וּיָקָם ּפ ְַרע ֹה ַליְלָה… ַוּיִק ְָרא לְמֹׁשֶה ּולְַאהֲר ֹן ַליְלָה וַּי ֹאמֶר קּומּו‬
‫ּצְאּו מִּתֹוְך ַעּמִי ּגַם־אַּתֶ ם ּגַם־ ְּבנֵי יִׂש ְָראֵל ּולְכּו ִעבְדּו אֶת־ה' ּכְדַ ּב ְֶרכֶם… ַוּיִּׂשָא ָהעָם אֶת־ ְּבצֵקֹו‬
‫ׁש ְכמָם… וַּי ֹאפּו אֶת־ ַה ָּבצֵק ֲאׁשֶר הֹוצִיאּו מִ ִּמצ ְַרי ִם‬ ‫ׂשמְֹלתָ ם עַל־ ִ‬ ‫ׁשאֲר ֹתָ ם צ ְֻרר ֹת ְּב ִ‬
‫ט ֶֶרם י ֶ ְחמָץ ִמ ְ‬
‫עֻג ֹת מַּצֹות ּכִי ֹלא ָחמֵץ ּכִי־ג ְֹרׁשּו מִ ִּמצ ְַרי ִם וְֹלא יָכְלּו ְלהִתְ ַמ ְה ֵמ ַּה ְוגַם־צֵדָ ה ֹלא־עָׂשּו ָלהֶם…‬
‫ׁשּמ ִֻרים ְלכָל־ ְּבנֵי‬ ‫ׁשּמ ִֻרים הּוא לַה' לְהֹוצִיָאם מֵ א ֶֶרץ ִמצ ְָרי ִם הּוא־ ַה ַּליְלָה ַהּזֶה לַה' ִ‬ ‫לֵיל ִ‬
‫יִׂש ְָראֵל לְד ֹר ֹתָ ם" (פס' ‪ .)30-42‬בדברים ט"ז ‪ 1‬נאמר‪ׁ" :‬שָמֹור אֶת־ח ֹדֶ ׁש הָָאבִיב ְו ָעׂשִיתָ‬
‫ֶּפסַח לַה' אֱֹלהֶיָך ּכִי ּבְח ֹדֶ ׁש הָָאבִיב הֹוצִיאֲָך ה' אֱֹלהֶיָך ִמ ִּמצ ְַרי ִם ָליְלָה"‪ .‬משני קטעים אלה‬
‫ברור כי בני ישראל יצאו ממצרים בלילה‪ .‬חכמי התלמוד לא התרשמו מכך וקבעו‪:‬‬
‫"וכשיצאו‪ ,‬לא יצאו אלא ביום… וכי בלילה יצאו? והלא לא יצאו אלא ביום" (בבלי‬
‫‪.‬ברכות ט' ע"א)‪ .‬אם‪-‬כן‪ ,‬בעוד המקרא אומר‪ :‬לילה; חז"ל אומרים‪ :‬יום‬
‫‪199.‬‬ ‫בספרא לספר ויקרא נקבע באופן גורף‪" :‬למדנו לכל הקרבנות שאין כשירים אלא‬
‫ביום [בבוקר]" (פרק י"ח)‪ .‬כלומר‪ :‬לפי חז"ל‪ ,‬אין קורבנות כשירים מן התורה‪ ,‬אלא‬
‫בשעות היום‪ .‬אך קביעה זו סותרת את התורה‪ ,‬שהרי בספר במדבר כ"ח ‪ 2-4‬כתוב‪" :‬צַו‬
‫ׁשמְרּו ְל ַהק ְִריב לִי‬ ‫אֶת־ ְּבנֵי יִׂש ְָראֵל וְָאמ ְַרּתָ ֲא ֵלהֶם אֶת־ק ְָר ָּבנִי ַל ְחמִי ְל ִאּׁשַי ֵרי ַח נִיחֹחִי ּתִ ְ‬
‫ׁשנַי ִם לַּיֹום‬ ‫ׁשנָה תְ מִימִם ְ‬ ‫ּבְמֹועֲדֹו‪ .‬וְָאמ ְַרּתָ ָלהֶם זֶה ָה ִאּׁשֶה ֲאׁשֶר ּתַ ק ְִריבּו לַה' ְּכ ָבׂשִים ְּבנֵי־ ָ‬
‫ּׁשנִי ּתַ ֲעׂשֶה ּבֵין ָהע ְַר ָּבי ִם"‪ .‬חוץ‬ ‫עֹלָה תָ מִיד ‪.‬אֶת־ ַה ֶּכבֶׂש ֶאחָד ּתַ ֲעׂשֶה בַּבֹקֶר ְואֵת ַה ֶּכבֶׂש ַה ֵ‬
‫מזה‪ ,‬לפי התורה‪ ,‬גם קרבן הפסח נשחט בערב ולא ביום (ויקרא כ"ג ‪ ;5‬במדבר ט' ‪;3‬‬
‫‪.‬דברים ט"ז ‪)6‬‬
‫‪200.‬‬ ‫ביחזקאל ט' ‪ 6‬כתוב‪ּ …" :‬ו ִמ ִּמקְּדָ ׁשִי ּתָ חֵּלּו ַוּיָחֵּלּו ָּב ֲאנָׁשִים ַהּזְ ֵקנִים ֲאׁשֶר ִל ְפנֵי‬
‫ַה ָּבי ִת"‪ .‬חז"ל לא היססו לסלף את הכתוב ולשנות את משמעותו לחלוטין‪" :‬אל תקרי‬
‫'מקדשי'‪ ,‬אלא מקודשי‪ .‬אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו" (בבלי‪,‬‬
‫שבת נ"ה ע"א)‪ .‬גודל הטעות שעשה התלמוד מתברר כאשר מבינים כי כוונתו המקורית‬
‫של הביטוי "ּו ִמ ִּמקְּדָ ׁשִי ּתָ חֵּלּו" היתה לומר כי "תתחילו להכות מהאנשים העומדים לפני‬
‫מקדשי" (כפי שפירש "מצודת דוד" )‪ .‬דהיינו‪ ,‬בהיפוך גמור לדעת חז"ל‪ ,‬הדמויות‬
‫המתוארות בפסוק ‪ 6‬הוכו קשות דווקא מפני שלא קיימו את תורת ה'‪ ,‬ככתוב‪" :‬עֲֹון‬
‫ָָארץ ּדָ מִים… ְוגַם־ ֲאנִי ֹלא־תָ חֹוס עֵינִי וְֹלא‬ ‫ּבֵית־יִׂש ְָראֵל וִיהּודָ ה ּגָדֹול ִּבמְא ֹד מְא ֹד וַּתִ ָּמלֵא ה ֶ‬
‫‪ֶ .‬אחְמ ֹל ּדַ ְרּכָם…" (פס' ‪)9-10‬‬
‫‪201.‬‬ ‫במלכים א' ג' ‪ ,27-28‬לקראת סיומו של משפט שלמה‪ ,‬מתוארת פסיקתו של‬
‫שלמה ותגובת העם‪ַ " :‬וּיַעַן ַה ֶּמלְֶך וַּי ֹאמֶר‪ּ ,‬תְ נּו־לָּה אֶת־ ַהּי ָלּוד ַהחַי ְו ָהמֵת ֹלא תְ מִיתֻ הּו הִיא‬
‫ׁשפַט ַה ֶּמלְֶך ַוּי ְִראּו ִמ ְּפנֵי ַה ֶּמלְֶך…"‪ .‬חז"ל‬ ‫ׁשּפָט ֲאׁשֶר ָ‬
‫ׁשמְעּו כָל־יִׂש ְָראֵל אֶת־ ַה ִּמ ְ‬ ‫אִּמֹו‪ַ .‬וּי ִ ְ‬
‫המציאו גרסה משלהם לסיפור‪" :‬כיון שאמר‪' :‬תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתהו'‪,‬‬
‫יצתה בת קול ואמרה לו‪' :‬היא אמו'…" (מדרש תהלים על מזמור ע"ב)‪ .‬בכך‪ ,‬סתרו חז"ל‬
‫את התנ"ך פעמיים‪ :‬א‪ -‬פסוק ‪ 27‬אומר באופן ברור כי המילים "הִיא אִּמֹו" יצאו מפיו של‬
‫שלמה‪ ,‬אך המדרש החליט כי היתה זו אמירתה של הבת קול (זאת על‪-‬אף שהבת קול‬
‫אינה מוזכרת כלל); ב‪ -‬המדרש רומז כי לא חכמתו של שלמה הצילה את הילד‪ ,‬אלא בת‬
‫הקול שיצאה משמים (למרות שהקשר הסיפור בפרק כולו מבקש להדגים את חכמת‬
‫‪.‬שלמה)‬
‫‪202.‬‬ ‫במלכים א' כתוב‪ְ " :‬ו ַה ֶּמלְֶך ׁשְֹלמ ֹה ָאהַב נָׁשִים נָכ ְִרּיֹות ַרּבֹות… מִן־הַּגֹוי ִם ֲאׁשֶר‬
‫ָאמַר־ה' אֶל־ ְּבנֵי יִׂש ְָראֵל ֹלא־תָ ב ֹאּו ָבהֶם ְוהֵם ֹלא־י ָב ֹאּו ָבכֶם ָאכֵן י ַּטּו אֶת־ ְל ַב ְבכֶם ַאח ֲֵרי‬
‫אֱֹלהֵיהֶם ָּבהֶם ּדָ בַק ׁשְֹלמ ֹה לְַא ֲהבָה… ַוּי ַּטּו נָׁשָיו אֶת־לִּבֹו… נָׁשָיו הִּטּו אֶת־ ְלבָבֹו ַאח ֲֵרי אֱֹלהִים‬
‫ׁשלֵם עִם־ה' אֱֹלהָיו… ַוּיֵלְֶך ׁשְֹלמ ֹה ַאח ֲֵרי ַעׁשְּת ֶֹרת אֱֹלהֵי צִדֹנִים וְַאח ֲֵרי‬ ‫ֲאח ִֵרים וְֹלא־ ָהי ָה ְלבָבֹו ָ‬
‫ׁשּקֻץ מֹוָאב‬ ‫ׁשּקֻץ עַּמֹנִים‪ַ .‬וּיַעַׂש ׁשְֹלמ ֹה ה ַָרע ְּבעֵינֵי ה'… ָאז י ִ ְבנֶה ׁשְֹלמ ֹה ָּבמָה ִלכְמֹוׁש ִ‬ ‫ִמלְּכ ֹם ִ‬
‫ׁשּקֻץ ְּבנֵי עַּמֹון‪ְ .‬וכֵן ָעׂשָה ְלכָל־נָׁשָיו ַהּנָכ ְִרּיֹות ַמ ְקטִירֹות‬ ‫ָּבהָר ֲאׁשֶר עַל־ ְּפנֵי י ְרּוׁשָלָ ִם ּולְמֹלְֶך ִ‬
‫ּו ְמזַּבְחֹות לֵאֹלהֵיהֶן" (פס' ‪ .)1-8‬הכתוב לעיל מדגיש כי שלמה הלך אחרי אלהים אחרים‬
‫ובנה במות לעבודה זרה‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬בתלמוד הבבלי (שבת נ"ו ע"ב) נאמר‪" :‬ויהי לעת‬
‫זקנת שלמה‪ ,‬נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים‪ ,‬ולא הלך‪ .‬והכתיב (מלכים א‬
‫יא)‪ :‬אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב‪ ,‬שבקש לבנות ולא בנה"‪ .‬כאן סתרו חז"ל‬
‫את התנ"ך פעמיים‪ :‬ראשית‪ ,‬בתלמוד נאמר‪' :‬לא הלך'‪ ,‬אך בתנ"ך כתוב‪ַ " :‬וּיֵלְֶך‬
‫ׁשְֹלמ ֹה"(פס' ‪ ;)5‬שנית‪ ,‬בתלמוד נאמר‪' :‬לא בנה'‪ ,‬אך בתנ"ך כתוב‪ָ" :‬אז י ִ ְבנֶה ׁשְֹלמ ֹה" (פס'‬
‫‪)7.‬‬
‫‪203.‬‬ ‫ׂש ְמחָה‬
‫במגילת אסתר פרק ט' מתוארים ‪ 3‬מנהגי חג הפורים‪" :‬יְמֵי ִמׁשְּתֶ ה ְו ִ‬
‫ּו ִמׁשְלֹו ַח מָנֹות אִיׁש ל ְֵרעֵהּו ּומַּתָ נֹות ָל ֶאבְיֹונִים" (פס' ‪ .)22‬ר' יהושע בן לוי לא הסתפק בכך‬
‫וקבע על דעת עצמו מצוות נוספת‪" :‬חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה‬
‫ביום…" (בבלי‪ ,‬מגילה כ' ע"א)‪ .‬בכך סתר רבי יהושע לא רק את התנ"ך‪ ,‬אלא גם את‬
‫דברי המשנה‪ ,‬שם נאמר כי יש לקרוא את המגילה דווקא מ"הנץ החמה… כל היום כשר‬
‫‪.‬לקרות את המגילה" (מסכת מגילה פרק ב')‬
‫‪204.‬‬ ‫בתלמוד הבבלי (יומא כ"ח ע"ב) נקבע כי "קיים אברהם אבינו כל התורה כולה"‪.‬‬
‫אך קביעה זו סותרת את המקרא שהרי אברהם נשא לאישה את אחותו – בת אביו‬
‫ׁשאֵר‬ ‫(בראשית כ' ‪ ,)12‬על‪-‬אף שהתורה אוסרת זאת מכל וכל‪ ,‬ככתוב‪" :‬אִיׁש אִיׁש אֶל־ּכָל־ ְ‬
‫ְּבׂשָרֹו ֹלא תִ ק ְְרבּו ְלגַּלֹות ע ְֶרוָה… ע ְֶרוַת אֲחֹותְ ָך בַת־ָאבִיָך אֹו בַת־ ִאּמֶָך… ֹלא תְ גַּלֶה ע ְֶרוָתָ ן"‬
‫‪(.‬ויקרא י"ח ‪)9 ,6‬‬
‫‪205.‬‬ ‫בבראשית ו' כתוב‪ַ " :‬וּי ְִראּו ְבנֵי־ ָהאֱֹלהִים אֶת־ּבְנֹות הָָאדָ ם ּכִי ט ֹב ֹת ֵהּנָה ַוּיִקְחּו ָלהֶם‬
‫ָָארץ ַּבּיָמִים ָההֵם ְוגַם ַאח ֲֵרי־כֵן ֲאׁשֶר י ָב ֹאּו ְּבנֵי‬ ‫נָׁשִים מִּכ ֹל ֲאׁשֶר ָּבחָרּו… ַהּנְ ִפלִים הָיּו ב ֶ‬
‫ָהאֱֹלהִים אֶל־ּבְנֹות הָָאדָ ם ְויָלְדּו ָלהֶם…" (פס' ‪ .)4 ,2‬מהקטע לעיל ברור כי הביטוי "מִּכ ֹל‬
‫ֲאׁשֶר ָּבחָרּו"‪ ,‬מתייחס לבנות האדם אשר מצאו חן בעיני בני האלהים‪ .‬מדרש בראשית‬
‫רבה (פרשה כ"ו) לא הסתפק בכך וקבע באופן גס ותמוה כי "מִּכ ֹל ֲאׁשֶר ָּבחָרּו‪ ,‬זֶה זָכָר‬
 ‫ּו ְב ֵהמָה"‪ .‬כלומר‪ :‬התורה אומרת כי בני האלהים בחרו להם נשים מבנות האדם; חז"ל‬
‫הוסיפו על דעת עצמם וללא כל רמז לכך מהטקסט‪ ,‬כי בני האלהים בחרו לשכב גם עם‬
‫‪.‬זכרים ובהמות‬
‫‪206.‬‬ ‫בויקרא (פרק כ"ו) ובדברים (פרקים כ"ז‪-‬כ"ח) מזהירה התורה באופן כללי כי‬
‫ציות למצוות יביא ברכות ושגשוג ואילו חוסר‪-‬ציות יגרור עונשים וקללות‪ .‬חז"ל קבעו‬
‫ׁש ִּצּוָה ַהּקָדֹוׁש ּבָרּוְך הּוא לְמֹׁשֶה‪ַ ,‬אזְהָרֹות ָו ֳענָׁשִין"‬ ‫חוק קטיגורי לפיו "עַל ּכָל ּדָ בָר וְדָ בָר ֶ‬
‫(מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת במדבר)‪ .‬כלומר‪ ,‬על‪-‬פי המדרש כל מצוה ומצוה בתורה כוללת‬
‫אזהרה ועונש‪ .‬ברם עיון בתרי"ג המצוות שבתורה מוכיח על‪-‬נקלה כי הכלל שקבעו חז"ל‬
‫אינו מחזיק מים; רבות ממצוות התורה אינן כוללות אזהרה ורבות אחרות כוללות אזהרה‬
‫אך אינן מזכירות ענישה‪ .‬הנה מספר דוגמאות‪ :‬לבנות את המשכן (שמות כ"ה); לעשות‬
‫בגדי קודש לכוהנים (שמות כ"ח); מצוות הכוהן לשאת בתולה (ויקרא כ"א); להקריב‬
‫עולה לה' בראשי חודשים(במדבר כ"ח); למלוח כל קרבן (ויקרא ב'); להפריש חלה‬
‫לכוהן (במדבר ט"ו); לא לבשל גדי בחלב אמו (שמות כ"ג‪ ,‬ל"ד; דברים י"ד); לא לאכול‬
‫‪.‬בשר שור הנסקל (שמות כ"א); לא לחסום שור בדישו (דברים כ"ה)‬
‫‪207.‬‬ ‫ׁש ַע ּבִן־נּון … ְו ַה ֲעמַדְ ּתָ א ֹתֹו ִל ְפנֵי‬
‫בספר במדבר כ"ז נאמר‪…" :‬קַח־לְָך אֶת־י ְהֹו ֻ‬
‫ׁשמְעּו‬‫ֶא ְל ָעזָר הַּכֹהֵן ְו ִל ְפנֵי ּכָל־ ָהעֵדָ ה ְו ִצּוִיתָ ה א ֹתֹו ְלעֵינֵיהֶם ְונָתַ ּתָ ה מֵהֹודְ ָך ָעלָיו ְל ַמעַן י ִ ְ‬
‫ּכָל־עֲדַ ת ְּבנֵי יִׂש ְָראֵל… ְו ִל ְפנֵי ֶא ְל ָעזָר הַּכֹהֵן יַעֲמ ֹד… הּוא ְוכָל־ ְּבנֵי־יִׂש ְָראֵל אִּתֹו ְוכָל־ ָהעֵדָ ה"‬
‫(פס' ‪ .)18-21‬הביטוי " ְוכָל־ ָהעֵדָ ה" מתייחס לכל עדת ישראל‪ ,‬כפי שמתברר בנקל‪ ,‬הן‬
‫מפסוק ‪ 20‬והן מפסוק ‪ 2‬באותו הפרק‪ .‬אולם כדי להצדיק את קיום הסנהדרין בתקופת‬
‫המקרא‪ ,‬קבעו חז"ל‪" :‬וכל העדה‪ ,‬זו סנהדרין" (בבלי‪ ,‬יומא ע"ג ע"ב)‪ .‬הפרשנות של‬
‫התלמוד תמוהה עוד יותר בהתחשב בכך שלאורך התנ"ך‪ ,‬מתייחס הביטוי "ּכָל־ ָהעֵדָ ה"‬
‫לכלל בית ישראל ולא לקבוצה נפרדת כמו הסנהדרין‪ .‬מעניין כי חז"ל עשו טעות דומה גם‬
‫בפרשנות לשמות י"ט ‪ ,3‬שם נאמר‪ּ" :‬ומֹׁשֶה ָעלָה אֶל־ ָהאֱֹלהִים ַוּיִק ְָרא ֵאלָיו ה' מִן־ ָההָר‬
‫לֵאמ ֹר ּכ ֹה ת ֹאמַר ְלבֵית יַעֲק ֹב וְתַ ּגֵיד ִל ְבנֵי יִׂש ְָראֵל"‪ .‬מההקשר דנן ברור כי "ּבֵית יַעֲק ֹב"‬
‫מקביל לביטוי " ְּבנֵי יִׂש ְָראֵל" ומדובר בהיינו‪-‬הך‪ .‬למרות זאת‪ ,‬במדרש שמות רבה נקבע‪:‬‬
‫"כה תאמר לבית יעקב —אלו הסנהדרין" (סדר יתרו‪ ,‬פרשה כ"ח)‪ .‬גם כאן מדובר בטעות‬
‫‪.‬אומללה שהרי "ּבֵית יַעֲק ֹב" במקרא‪ ,‬מתייחס תדיר לעם ישראל‬
‫‪208.‬‬ ‫בשמואל ב' י"ב ‪ 9‬מוכיח נתן הנביא את דוד על חטאו ואומר‪ַ " :‬מּדּו ַע ָּבזִיתָ‬
‫אּורּי ָה ַהחִּתִ י ִהּכִיתָ ַבח ֶֶרב ְואֶת־ ִאׁשְּתֹו ָל ַקחְּתָ ּלְָך ְל ִאּׁשָה‬
‫אֶת־ּדְ בַר ה' ַלעֲׂשֹות ה ַָרע ְּבעֵינֹו אֵת ִ‬
‫וְא ֹתֹו ה ַָרגְּתָ ְּבח ֶֶרב ְּבנֵי עַּמֹון"‪ .‬בתלמוד הבבלי (שבת נ"ו ע"א) כתוב‪" :‬מדוע בזית את דבר‬
‫ה' לעשות הרע? רבי אומר‪ :‬משונה רעה זו מכל רעות שבתורה; שכל רעות שבתורה‬
‫כתיב בהו 'ויעש' וכאן כתיב 'לעשות'‪ ,‬שביקש לעשות ולא עשה"‪ .‬באומרו זאת‪ ,‬טעה ר'‬
‫יהודה הנשיא פעמיים‪ :‬ראשית‪ ,‬הוא גרס כי למעט מקרה זה‪ ,‬בכל הרעות שבתורה כתוב‬
‫'ויעש הרע' ולא 'לעשות הרע'‪ .‬אך אין זה נכון! הביטוי " ַלעֲׂשֹות ה ַָרע" מופיע כתריסר‬
‫פעמים נוספות בתנ"ך‪ ,‬כגון‪ :‬דברים ט' ‪ ;18‬שופטים ג' ‪ ;12‬מל"א ט"ז ‪ ;19‬מל"ב י"ז ‪;17‬‬
‫דה"ב ל"ג ‪ 6‬וכו'; שנית‪ ,‬הוא טען כי מקרה זה יוצא דופן מפני שכאן ביקש דוד לעשות‬
‫רעה ולא עשה‪ .‬אך בתנ"ך נאמר בצורה ברורה‪ַ " :‬וּי ֵַרע הַּדָ בָר ֲאׁשֶר־ ָעׂשָה דָ וִד ְּבעֵינֵי ה'"‬
‫(שמ"ב י"א ‪ ;27‬ראו גם שמ"ב י"ב ‪ .)13‬בתהילים נ"א ‪ 6‬מתוודה דוד על חטאו בפני ה'‬
‫‪".‬ומודה‪" :‬לְָך ְלבַּדְ ָך ָחטָאתִ י ְוה ַָרע ְּבעֵינֶיָך ָעׂשִיתִ י‬
‫‪209.‬‬ ‫בהסתמך על ויקרא י"ט ‪ ,32‬קבעו חז"ל כלל מקראי חדש‪" :‬מפני שיבה תקום…‬
‫ואין זקן אלא חכם" (בבלי‪ ,‬קידושין ל"ב ע"ב)‪ .‬דהיינו‪ ,‬לפי התלמוד‪ ,‬התואר 'זקן' בתנ"ך‬
‫ניתן רק לאדם חכם‪ .‬אך קביעתם של חז"ל סותרת את המקרא‪ ,‬שם יש כמה וכמה‬
‫דוגמאות המתארות אנשים זקנים שאינם חכמים‪ ,‬למשל‪ :‬ישעיהו ט' ‪ ;13-15‬איוב ל"ב ‪6-‬‬
‫!‪ ;9‬קהלת ד' ‪ .13‬בקיצור‪ ,‬התלמוד אומר‪ :‬זקן שווה חכם; התנ"ך אומר‪ :‬לאו דווקא‬
‫‪210.‬‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬בהסתמך על התלמוד הבבלי (סנהדרין ע"א ע"א)‪ ,‬קבע כי "זו אכילת בן‬
‫סורר ומורה‪ ,‬שאינו נהרג אלא על אכילה מכוערת שאכל"‪ .‬כלומר‪ ,‬לפי הרמב"ם‪ ,‬בן‬
‫סורר ומורה נענש רק בגין אכילה מופרזת של בשר ויין (משנה תורה‪ ,‬הלכות ממרים ז')‪.‬‬
‫ּומֹורה אֵינֶּנּו ׁש ֹ ֵמ ַע‬
‫ֶ‬ ‫סֹורר‬‫אך שימו לב כיצד מתואר הבן הסורר בתורה‪ּ" :‬כִי־י ִ ְהי ֶה ְלאִיׁש ּבֵן ֵ‬
‫ׁשמַע ֲאלֵיהֶם ‪.‬וְתָ פְׂשּו בֹו ָאבִיו ְואִּמֹו… וְָאמְרּו‬ ‫ּבְקֹול ָאבִיו ּובְקֹול אִּמֹו ְויִּסְרּו א ֹתֹו וְֹלא י ִ ְ‬
‫סֹורר ּומ ֶֹרה אֵינֶּנּו ׁש ֹ ֵמ ַע ּבְקֹלֵנּו זֹולֵל וְסֹבֵא" (דברים כ"א ‪.)18-20‬‬ ‫אֶל־זִ ְקנֵי עִירֹו ְּבנֵנּו זֶה ֵ‬
‫על‪-‬פי התורה אם‪-‬כן‪ ,‬בן סורר ומורה מתאפיין בראש ובראשונה בכך שאינו שומע בקול‬
‫הוריו ואינו סר למשמעתם; בנוסף לכך‪ ,‬הוא גם זולל וסובא (אגב‪ ,‬בניגוד לדברי חז"ל‪,‬‬
‫אין כאן כל אזכור לבשר וליין)‪ .‬ישעיהו הנביא (פרק ל' ‪ )1‬מתאר בנים סוררים ככאלו‬
‫שאינם נועצים בה' ומתכסים באצטלא שאינה לרוחו‪ .‬בתהילים ע"ח מתואר הדור הסורר‬
‫ׁשמְרּו ּב ְִרית אֱֹלהִים‬ ‫והמורה ככזה אשר "ֹלא‪ֵ -‬הכִין לִּבֹו וְֹלא‪-‬נֶ ֶא ְמנָה אֶת‪-‬אֵל רּוחֹו… ֹלא ָ‬
‫ׁשּכְחּו ֲעלִילֹותָ יו ְונִ ְפלְאֹותָ יו ֲאׁשֶר ה ְֶרָאם" (פס' ‪ .)8-11‬בשני‬ ‫ְתֹורתֹו ֵמאֲנּו ָל ֶלכֶת‪ַ .‬וּי ִ ְ‬
‫ּוב ָ‬
‫‪.‬המקרים (ישעיהו ל' ותהילים ע"ח) אין זכר לצריכה מופרזת של בשר ויין‬
‫‪211.‬‬ ‫בדברים כ' ‪ 5-7‬נאמר על‪-‬ידי שוטרי העם כי איש אשר בנה בית חדש‪ ,‬נטע כרם‬
‫ולא חיללו‪ ,‬התארס לאישה וטרם לקחה – איש זה רשאי לקבל פטור מיציאה למלחמה‪.‬‬
‫השוטרים הוסיפו סיבה רביעית‪" :‬מִי־ ָהאִיׁש ַהּי ֵָרא ו ְַרְך ַה ֵּלבָב יֵלְֵך ְוי ָׁש ֹב ְלבֵיתֹו וְֹלא יִּמַס‬
‫אֶת־ ְלבַב ֶאחָיו ִּכ ְלבָבֹו" (פס' ‪ .)8‬פירוש הביטוי " ַרְך ֵּלבָב" בתנ"ך איננו אלא פחד או חוסר‬
‫אומץ‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬במדרש "ספרי דברים" (פרשת שופטים‪ ,‬פיסקא קצ"ז)‪ ,‬קבע ר' יוסי‬
‫הגלילי‪" :‬הירא ורך הלבב‪ ,‬שהוא בעל מום"‪ .‬דהיינו‪ ,‬התורה אומרת‪ :‬ירא ורך לבב; רבי‬
‫‪.‬יוסי אומר‪ :‬בעל מום‬
‫‪212.‬‬ ‫במטרה להצדיק את נחיצותה של התושב"ע‪ ,‬נאמר ב"מדרש שמואל" (על מסכת‬
‫אבות א')‪" :‬משה קיבל תורה מסיני – לפי שלא נתן לו הקב"ה כל התורה בשלמות‪ ,‬משום‬
‫שלא היה בו הכנה לקבל את כולה… כלומר מה שקיבל הוא תורה‪ ,‬אבל מקצתה קיבל ולא‬
‫כולה"‪ .‬דהיינו‪ ,‬אליבא המדרש דנן‪ ,‬לא קיבל משה אלא חלק קטן מהתורה בלבד‪ .‬קביעה‬
‫זו תמוהה ביותר בהתחשב בכך שפעמים רבות מדגיש התנ"ך כי משה קיבל וכתב את‬
‫התורה במלואה ואף העבירה בשלמות ליהושע בן‪-‬נון‪ .‬בדברים ל"א ‪ 24‬נאמר בצורה‬
‫ַּתֹורה־הַּז ֹאת עַל־ ֵספֶר עַד ּתֻ ּמָם"‪ .‬הרד"צ‬ ‫ברורה‪ַ " :‬ויְהִי ְּככַּלֹות מֹׁשֶה ִלכְּת ֹב אֶת־ּדִ ב ְֵרי ה ָ‬
‫הופמן העז לצאת נגד דעת חז"ל כאשר פירש את הביטוי "עַד ּתֻ ּמָם" באופן מדויק‪" :‬כאן‬
‫מדובר בסיום כל התורה כולה"‪ .‬אגב‪ ,‬בתלמוד נאמר כי "שלושת אלפים הלכות נשתכחו‬
‫‪.‬בימי אבלו של משה"; גם טענה זו חסרת כל בסיס מקראי‬
‫‪213.‬‬ ‫בויקרא י"א ‪ 1-2‬כתוב‪ַ " :‬וי ְדַ ּבֵר ה' אֶל‪-‬מֹׁשֶה ְואֶל‪ַ-‬אהֲר ֹן לֵאמ ֹר ֲא ֵלהֶם‪ּ .‬דַ ּבְרּו אֶל‪ְּ -‬בנֵי‬
‫יִׂש ְָראֵל לֵאמ ֹר…"‪ .‬משני פסוקים אלו ברור כשמש כי אלהים דיבר‪ ,‬הן אל משה והן אהרן‬
‫ולא אל אחד מהם בלבד‪ .‬שלושה ביטויים מחזקים עובדה זו ביתר‪-‬שאת‪" -1 :‬אֶל‪-‬מֹׁשֶה‬
‫ְואֶל‪ַ-‬אהֲר ֹן"; ‪ֲ " -2‬א ֵלהֶם"; ‪ּ" -3‬דַ ּבְרּו"‪ .‬ברם למרות שהתורה מדגישה כי ה' דיבר אל משה‬
 ‫ואל אהרן‪ ,‬טען רש"י‪" :‬למשה אמר שיאמר לאהרן"‪ .‬כלומר‪ ,‬אליבא דרש"י‪ ,‬אלהים דיבר‬
‫אל משה לבדו וביקשו כי יאמר לאהרן לאחר מכן‪ .‬בקיצור‪ ,‬הפסוק אומר‪ :‬למשה ולאהרן;‬
‫רש"י אומר‪ :‬לא! למשה בלבד‪ .‬מעניין כי בפרשנותו זו מתגלה חוסר עקביות מוזר;‬
‫בפעמים הקודמות בתורה אשר בהן מסופר כי ה' פנה "אֶל‪-‬מֹׁשֶה ְואֶל‪ַ-‬אהֲר ֹן" (שמות ו'‬
‫‪ ,13.‬י"ב ‪ ,)1‬קבע רש"י כי אלהים דיבר אל שניהם ביחד‬
‫‪214.‬‬ ‫בתלמוד הבבלי (שבת י"ג ע"ב) מסופר‪" :‬זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה‬
‫שמו‪ ,‬שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה"‪ .‬כלומר‪ :‬לחז"ל‬
‫היתה את עזות‪-‬המצח לנסות ולמנוע מיחזקאל להיכלל בקאנון של כתבי הקודש‪ ,‬מפני‬
‫שלדידם הוא עומד בסתירה עם התורה‪ .‬עמדתם של חז"ל תמוהה ביותר לנוכח העובדה‬
‫ׁשנָה ּב ְָרבִיעִי ַּב ֲח ִמּׁשָה לַח ֹדֶ ׁש ַו ֲאנִי‬
‫שספר יחזקאל נפתח באופן הבא‪ַ " :‬ויְהִי ִּבׁשְֹלׁשִים ָ‬
‫מַראֹות אֱֹלהִים… הָי ֹה ָהי ָה דְ בַר־ה'‬ ‫ּׁש ַמי ִם ָוא ְֶראֶה ְ‬
‫בְתֹוְך־הַּגֹולָה עַל־נְהַר־ ְּכבָר נִפְּתְ חּו ַה ָ‬
‫אֶל־י ְ ֶחזְקֵאל ּבֶן־ּבּוזִי הַּכֹהֵן ְּבא ֶֶרץ ַּכׂשְּדִ ים עַל־נְהַר־ ְּכבָר וַּתְ הִי ָעלָיו ׁשָם י ַד־ה'" (פרק א' ‪1-‬‬
‫‪ .)3‬יחזקאל מעיד אפוא כי מילותיו משקפות את דבר ה' ועל‪-‬כן‪ ,‬נותרנו עם שתי ברירות‪:‬‬
‫א‪ -‬חז"ל צדקו; ספר יחזקאל סותר את התורה‪ ,‬ולכן עדותו בפסוק ‪ 3‬אינה נכונה; ב‪ -‬חז"ל‬
‫טעו; דבר ה' היה אל יחזקאל ואלהים אינו סותר את עצמו‪ .‬לא יודע מה אתכם‪ ,‬אני דבק‬
‫!באופציה השנייה‬
‫‪215.‬‬ ‫בתלמוד הבבלי (עירובין ס"ה ע"א) כתוב‪" :‬אמר רב‪ :‬כל שאין דעתו מיושבת‬
‫עליו אל יתפלל‪ ,‬משום שנאמר‪ :‬בצר אל יורה"‪ .‬שימו לב‪ ,‬על‪-‬מנת להצדיק את טענתו –‬
‫לפיה כל מי שכועס‪ ,‬עדיף שלא יתפלל – מסתמך הרב על הפסוק "בצר אל יורה"‪ .‬ברם‬
‫השימוש בציטוט זה מוזר ביותר מפני שהוא אינו מופיע כלל בתנ"ך‪ .‬גם רש"י השתומם‬
‫על‪-‬כך והודה במבוכה כי בדק בכל המקרא ולא מצא רמז לציטוט; לפיכך סבר רש"י‬
‫שאולי נלקח הביטוי מתוך ספר בן‪-‬סירא (אולם בדיקה 'בבן סירא' מגלה כי גם שם לא‬
‫מופיע הביטוי "בצר אל יורה")‪ .‬התלמוד מוסיף ומספר על רבי חנינא‪" :‬ביום שהיה כועס‬
‫בו‪ ,‬לא היה מתפלל‪ ,‬שנאמר‪ :‬בצר אל יורה"‪ .‬לסיכום‪ ,‬חז"ל נשענו על פסוק אשר בדו‬
‫‪.‬יש‪-‬מאין כדי להצדיק הלכה בנושא תפילה בשעת כעס‬
‫‪216.‬‬ ‫בבראשית ל"ח ‪ 1-2‬כתוב‪ַ " :‬וּי ֵֶרד י ְהּודָ ה ֵמאֵת ֶאחָיו ַוּי ֵט עַד־אִיׁש עֲדֻ ָּלמִי ּוׁשְמֹו‬
‫ִירה‪ַ .‬וּי ְַרא־ׁשָם י ְהּודָ ה ּבַת־אִיׁש ְּכנַ ֲענִי ּוׁשְמֹו ׁשּו ַע ַוּי ִ ָּק ֶח ָה ַוּי ָב ֹא ֵאלֶי ָה"‪ .‬פסוק ‪ 2‬אומר באופן‬
‫ח ָ‬
‫מפורש כי יהודה לקח לאישה בת זוג ממוצא כנעני‪ .‬הביטוי " ְּכנַ ֲענִי" מופיע קודם לכן‪,‬‬
‫בבראשית כ"ד‪ ,‬כאשר אברהם משביע את עבדו כי לא ייקח אישה כנענית לבנו יצחק‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬הכינוי " ְּכנַ ֲענִי" מופיע בספר בראשית כתריסר פעמים ובכולן אין הכוונה אלא‬
‫לעם ספציפי השוכן בארץ כנען‪ .‬חז"ל לא סבלו את העובדה כי יהודה לקח אישה כנענית‪,‬‬
‫חרף אזהרותיהם של אברהם ויצחק שלא לשאת נשים כנעניות; לפיכך‪ ,‬החליטו הרבנים‬
‫כמעט פה אחד לסלף את משמעות הכתוב ולקבוע‪" :‬מאי כנעני?… בת גברא תגרא"‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬מפני שמעשיו של יהודה לא נראו להם כשרים‪ ,‬החליטו חז"ל לקבוע כי "בת איש‬
‫כנעני"‪ ,‬פירושו בת של סוחר‪ .‬אגב‪ ,‬בכך סתרו חז"ל לא רק את התורה כי‪-‬אם גם את‬
‫עצמם‪ ,‬שהרי במדרש אחר נאמר כי כל נשותיהם של בני יעקב – לרבות יהודה –‬
‫‪".‬כנעניות היו" (ילקוט שמעוני‪ ,‬פרשת וישב סימן קמ"ג)‬
‫‪217.‬‬ ‫רבי יוחנן קבע כלל מקראי‪ ,‬לפיו‪" :‬כל מקום שנאמר 'וישב'‪ ,‬אינו אלא לשון צער‪,‬‬
‫שנא' (במדבר כה)‪ :‬וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (בבלי‪,‬‬
 ‫סנהדרין ק"ו ע"א)‪ .‬לדידו של ר' יוחנן‪ ,‬בכל פעם בתנ"ך בה מופיע הביטוי " ַוּיֵׁשֶב" יש‬
‫למצוא אינדיקציה לצער‪ .‬אך בדיקה במקרא מוכיחה כי קביעה זו אינה נכונה ועומדת‬
‫בסתירה עם פסוקים בהם ביטוי זה אינו מתאר נסיבות מצערות‪ ,‬כמו למשל‪ :‬בראשית י"ג‬
‫‪ :18‬אלהים בירך את אברהם והבטיח לזרעו הרב את הארץ‪ ,‬ואז נאמר‪ַ " :‬וּי ָב ֹא ַוּיֵׁשֶב‬
‫ְּבאֵֹלנֵי מַ מ ְֵרא ֲאׁשֶר ְּב ֶחבְרֹון ַוּיִבֶן־ׁשָם מִ זְ ֵּב ַח לַה'"; ברא' כ"ט ‪" :14‬וַּי ֹאמֶר לֹו ָלבָן אְַך ַע ְצמִי‬
‫ְגּורי ָאבִיו ְּבא ֶֶרץ‬ ‫ּו ְבׂש ִָרי אָּתָ ה ַוּיֵׁשֶב עִּמֹו ח ֹדֶ ׁש יָמִים"; ברא' ל"ז ‪ַ " :1‬וּיֵׁשֶב יַעֲק ֹב ְּבא ֶֶרץ מ ֵ‬
‫ׁשנִים";‬ ‫ְּכנָעַן"; ברא' נ' ‪ַ " :22‬וּיֵׁשֶב יֹוסֵף ְּב ִמצ ְַרי ִם הּוא ּובֵית ָאבִיו ַויְחִי יֹוסֵף מֵָאה ָו ֶעׂשֶר ָ‬
‫במדבר כ"א ‪ַ " :25‬וּיִּקַח יִׂש ְָראֵל אֵת ּכָל‪ֶ -‬הע ִָרים ָה ֵאּלֶה ַוּיֵׁשֶב יִׂש ְָראֵל ְּבכָל‪-‬ע ֵָרי ָהאֱמ ִֹרי‬
‫ְּב ֶחׁשְּבֹון ּו ְבכָל‪ּ-‬בְנ ֹתֶ י ָה"; במד' ל"ב ‪ַ " :40‬וּי ִּתֵ ן מֹׁשֶה אֶת‪ַ -‬ה ִּג ְלעָד ְל ָמכִיר ּבֶן‪ְ -‬מנַּׁשֶה ַוּיֵׁשֶב ּבָּה"‪.‬‬
‫‪.‬אם‪-‬כן‪ ,‬על‪-‬פי התלמוד‪ַ " :‬וּיֵׁשֶב"‪ ,‬פירושו תמיד לשון צער; לפי התנ"ך‪ :‬לאו דווקא‬
‫‪218.‬‬ ‫בבראשית י"ח ‪ 2-8‬מסופר על אברהם‪ַ " :‬וּיִּׂשָא עֵינָיו ַוּי ְַרא ְו ִהּנֵה ׁשְֹלׁשָה ֲאנָׁשִים‬
‫נִ ָּצבִים ָעלָיו ַוּי ְַרא ַוּי ָָרץ ִלק ְָראתָ ם… וַּי ֹאמַר ֲאדֹנָי אִם־נָא מָ צָאתִ י חֵן ְּבעֵינֶיָך ַאל־נָא תַ עֲב ֹר‬
‫ּׁשעֲנּו ּתַ חַת ָהעֵץ… ַוּיִּקַח ֶחמְָאה ְו ָחלָב‬ ‫מֵ עַל ַעבְּדֶ ָך‪ .‬יֻּקַח־נָא ְמעַט־ ַמי ִם ו ְַרחֲצּו ַרגְלֵיכֶם ְו ִה ָ‬
‫ּובֶן־ ַה ָּבקָר ֲאׁשֶר ָעׂשָה ַוּי ִּתֵ ן ִל ְפנֵיהֶם וְהּוא־ע ֹ ֵמד ֲעלֵיהֶם ּתַ חַת ָהעֵץ וַּי ֹאכֵלּו"‪ .‬בהמשך הפרק‬
‫ִי־רּבָה ְו ַחּטָאתָ ם ּכִי ָכבְדָ ה מְא ֹד‪ .‬א ֲֵרדָ ה־ּנָא ְוא ְֶראֶה‬ ‫כתוב‪ " :‬וַּי ֹאמֶר ה' זַ ֲעקַת סְד ֹם ַועֲמ ָֹרה ּכ ָ‬
‫ַה ְּכ ַצ ֲעקָתָ ּה ַהּבָָאה ֵאלַי עָׂשּו ָּכלָה ְואִם־ֹלא ֵאדָ עָה‪ַ .‬וּיִפְנּו מִ ּׁשָם ָה ֲאנָׁשִים ַוּיֵלְכּו סְדֹמָה וְַאב ְָרהָם‬
‫עֹודֶ ּנּו ע ֹ ֵמד ִל ְפנֵי ה'"‪ .‬לפי הפשט‪ ,‬אברהם עמד לפני ה' בעת שאורחיו אכלו ונותר לעמוד‬
‫לפני ה' כאשר שניים מהם פנו לסדום‪ .‬חז"ל לא התרשמו מכך וקבעו בדיוק את ההפך‪:‬‬
‫מלכתחילה אברהם ישב והקב"ה עמד לפניו ורק לאחר תיקון סופרים נאמר כי אברהם‬
‫עמד‪ .‬למעשה‪ ,‬מסתבר שהרבנים קבעו כי ה' עמד לפני אברהם על‪-‬מנת להצדיק את‬
‫תקנת "עמידת זקן"‪ ,‬לפיה חובה לעמוד מפני תלמיד חכם גם אם אינו זקן כלל‪ .‬אליבא‬
‫דרבי דוד פרנקל‪ ,‬אמר הקב"ה‪" :‬אני הוא שקיימתי 'עמידת זקן' תחילה; שהיה אברהם‬
‫יושב ושכינה עומדת"‪ .‬שימו לב לעזות המצח הבלתי נתפסת של חז"ל‪ :‬לא זו בלבד שהם‬
‫יצקו פרשנות נרקיסיסטית למושג "עמידת זקן"‪ ,‬הם אף סילפו את התנ"ך על‪-‬מנת‬
‫להצדיק זאת‪ .‬אם‪-‬כן‪ ,‬על‪-‬פי התורה‪ :‬אברהם עמד לפני ה'; לפי חז"ל‪ :‬ה' עמד לפני‬
‫‪.‬אברהם‬
‫‪219.‬‬ ‫במדרש שמות רבה (פרשה א')‪ ,‬קבעו חז"ל חוק מקראי אשר לפיו‪" :‬אֵין ְמ ַצחֵק‬
‫ֶאּלָא עֲבֹודַ ת ּכֹו ָכבִים"‪ .‬במדרש אחר נקבע‪" :‬אֵין ְמ ַצחֵק ֶאּלָא ּגִּלּוי ע ֲָריֹות" (בראשית רבה‪,‬‬
‫סדר וירא‪ ,‬פרשה נ"ג)‪ .‬בהמשך המדרש מתואר הפועל " ְמ ַצחֵק" אף כשפיכות דמים‪ .‬הוי‬
‫אומר‪ ,‬ע"פ חז"ל‪ ,‬בכל פעם בתנ"ך בה מופיע הביטוי " ְמ ַצחֵק" אין הכוונה אלא לעבודה‬
‫זרה‪ ,‬לגילוי עריות ולשפיכות דמים‪ .‬ברם טענתם של חז"ל עומדת בסתירה מוחלטת‬
‫לתורה‪ ,‬למשל בבראשית י"ט ‪ַ " :14‬וּיֵצֵא לֹוט ַוי ְדַ ּבֵר אֶל־חֲתָ נָיו ֹל ְקחֵי בְנ ֹתָ יו וַּי ֹאמֶר קּומּו‬
‫ׁשחִית ה 'אֶת־ ָהעִיר ַויְהִי ִכ ְמ ַצחֵק ְּבעֵינֵי חֲתָ נָיו"‪ .‬לוט ביקש להזהיר‬ ‫ּצְאּו מִן־ ַהּמָקֹום ַהּזֶה ּכִי־ ַמ ְ‬
‫את חתניו והפציר בהם לעזוב את סדום‪ ,‬אך חרף מאמציו הוא נראה בעיניהם כמצחק‪.‬‬
‫ברור כי הביטוי " ְמ ַצחֵק" בהקשר זה אינו יכול להתפרש כגילוי עריות‪ ,‬כעבודה זרה או‬
‫כשפיכות דמים‪ ,‬שהרי איזו סיבה יש לחתניו של לוט לחשוב שהוא מעודד אותם לכיוון‬
‫ָארכּו־לֹו ׁשָם ַהּיָמִים‬ ‫זה?‪ ..‬דוגמא נוספת מופיעה בבראשית כ"ו ‪ ,8‬שם כתוב‪ַ " :‬ויְהִי ּכִי ְ‬
‫ׁשקֵף ֲאבִי ֶמלְֶך מֶ לְֶך ְּפ ִלׁשְּתִ ים ְּבעַד ַהחַּלֹון ַוּי ְַרא ְו ִהּנֵה י ִ ְצחָק מְ ַצחֵק אֵת ִר ְבקָה ִאׁשְּתֹו"‪.‬‬ ‫ַוּי ַ ְ‬
‫מההקשר של הפסוק בפרק כולו‪ ,‬ברור כי הפועל " ְמ ַצחֵק" כאן אינו מתאר עבודה זרה‪,‬‬
 ‫גילוי עריות או שפיכות דמים‪ .‬לסיכום‪ ,‬לפי חז"ל‪ְ " :‬מ ַצחֵק"‪ ,‬פירושו עבודה זרה‪ ,‬גילוי‬
‫עריות או שפיכות דמים‪ ,‬לפי התורה‪ְ " :‬מ ַצחֵק"‪ ,‬פירושו מגחך‪ ,‬צוחק (מלגלג) או מקיים‬
‫‪.‬תשמיש המיטה‬
‫‪220.‬‬ ‫חז"ל קבעו‪" :‬שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה‬
‫לארץ דומה כמי שאין לו אלוה… וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה‪ ,‬אלא לומר לך כל‬
‫הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים" (בבלי‪ ,‬כתובות ק"י ע"ב)‪ .‬לדידם של חז"ל‬
‫אפוא‪ ,‬יהודי המתגורר בחו"ל אין לו אלהים וכאילו עוסק בעבודה זרה‪ .‬אמירה זו תמוהה‬
‫ביותר וסותרת את התנ"ך על ימין ועל שמאל‪ .‬הנה שלוש דוגמאות לכך‪ :‬משה דר בחו"ל‬
‫ונהיר כי היה לו אלהים והוא לא עסק בעבודה זרה (דברים ל"ג ‪ ;)10‬מרדכי גר בחו"ל‪,‬‬
‫אין ספק כי היה לו אלהים והוא סירב בתוקף לעבודה זרה (אסתר ג' ‪ ,)2-5‬דניאל דר‬
‫בחו"ל ובגלל אמונתו באלהים נמנע מעבודה זרה (דניאל ו' ‪ .)10-29‬מעניין מהו אפוא‬
‫‪?..‬יחסם של מאות אלפי החרדים החיים בגולה לקטע מהתלמוד‬
‫‪221.‬‬ ‫ׁש ְבעַת יָמִים…‬ ‫בויקרא י"ב ‪ 2-7‬נאמר‪ִ " :‬אּׁשָה ּכִי תַ ז ְִרי ַע ְויָלְדָ ה זָכָר ְו ָטמְָאה ִ‬
‫ּוׁשְֹלׁשִים יֹום ּוׁשְֹלׁשֶת יָמִים ּתֵ ׁשֵב ּבִדְ מֵי ָטה ֳָרה… ּו ִבמְֹלאת יְמֵי ָטה ֳָרּה ְלבֵן אֹו ְלבַת ּתָ בִיא ֶּכבֶׂש‬
‫ׁשנָתֹו לְעֹלָה ּובֶן־יֹונָה אֹו־ת ֹר ְל ַחּטָאת אֶל־ּפֶתַ ח אֹהֶל־מֹועֵד אֶל־הַּכֹהֵן‪ְ .‬ו ִהק ְִריבֹו ִל ְפנֵי ה'‬ ‫ּבֶן־ ְ‬
‫ְו ִכּפֶר ָעלֶי ָה ְו ָטה ֲָרה ִמּמְק ֹר ּדָ מֶי ָה"‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬מהכתוב בסוף פסוק ‪ 7‬ברור כי הסיבה‬
‫שבעטיה נדרשת היולדת בהבאת קרבן נעוצה בצורך לטיהור דם נדתה‪ .‬בספר ההלכה‬
‫"קיצור שלוחן ערוך" עמדו על כך ולכן קבעו‪" :‬כל אישה שנעקרה ממקורה טיפת דם…‬
‫הרי היא טמאה נידה‪ ,‬עד שתספור שבעה נקיים ותטבול כראוי"‪ .‬הצורך בתהליך הטהרה‬
‫נובע אפוא מדם הנידה‪ .‬למרות שהדבר פשוט וברור‪ ,‬החליט התלמוד לתת סיבה אחרת‪:‬‬
‫"שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי‪ :‬מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן? אמר‬
‫להן‪ :‬בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה‪ ,‬לפיכך אמרה תורה‪ :‬תביא‬
‫קרבן" (בבלי‪ ,‬נידה ל"א ע"ב)‪ .‬הוי אומר‪ ,‬בסתירה מוחלטת לתורה ולהלכה‪ ,‬קבע ר'‬
‫שמעון בר יוחאי כי האישה חייבת בהבאת קרבן מפני שבלידתה היא נודרת שלא תזדקק‬
‫‪.‬עוד לבעלה‪ ,‬כדי שלא תלד יותר לעולם‬
‫‪222.‬‬ ‫שלושה פסוקים במגילת אסתר מדגישים כי בשל מות אביה ואמה‪ ,‬אימץ מרדכי‬
‫את אסתר כבתו שלו והיה לה לאומן‪ ,‬ככתוב‪ַ " :‬ויְהִי אֹמֵן אֶת־הֲדַ ּסָה הִיא ֶאסְּתֵ ר… ּובְמֹות‬
‫מָרּדֳ כַי לֹו ְלבַת" (פרק ב' ‪ ;7‬ראו גם פס' ‪ .)20 ,15‬חז"ל לא נרתעו‬ ‫ָאבִי ָה ְו ִאּמָּה ְל ָקחָּה ְ‬
‫מלסתור את הכתוב וקבעו כי מרדכי נשא את אסתר לאישה וקיים עימה יחסי אישות‬
‫(בבלי‪ ,‬מגילה י"ג ע"א‪-‬ב)‪ .‬לכבוד עמדתם‪ ,‬לא התביישו חז"ל לסלף את דבר המגילה‬
‫וקבעו‪" :‬אל תקרי לבת אלא לבית" (שם)‪ .‬אמירתם של חז"ל נראית מוזרה עוד יותר‬
‫לאור העובדה שע"פ המגילה‪ ,‬מרדכי לא מנע מאסתר להילקח לארמונו של אחשוורוש‬
‫‪.‬ואף עודד אותה לעשות כן (אסתר ב' ‪ ,10-11‬ד' ‪)13-14‬‬
‫‪223.‬‬ ‫בבראשית כ"ד ‪ 64-67‬כתוב‪" :‬וַּתִ ּׂשָא ִר ְבקָה אֶת־עֵינֶי ָה וַּתֵ ֶרא אֶת־י ִ ְצחָק וַּתִ ּפ ֹל ֵמעַל‬
‫ֶת־ר ְבקָה וַּתְ הִי־לֹו ְל ִאּׁשָה ַוּי ֶ ֱא ָה ֶב ָה…"‪.‬‬
‫ַה ָּגמָל… ַוי ְ ִב ֶא ָה י ִ ְצחָק הָא ֹ ֱהלָה ׂש ָָרה אִּמֹו ַוּיִּקַח א ִ‬
‫בהתבסס על התיאור הרומנטי לעיל‪ ,‬קבעו חז"ל את התרחיש הבא‪" :‬ותיפול מעל הגמל –‬
‫לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע‪ ,‬נזדעזעה ונעשית מוכת עץ ויצא‬
‫ממנה דם בתולים‪ .‬מיד אמר הקב"ה לגבריאל‪ :‬רד ושמור את הדם שלא יסריח ולא יהיה‬
‫בו מום‪ .‬בא יצחק עליה ולא מצא לה בתולים חשדה מאליעזר‪ .‬אמר לה‪ :‬בתולותיך היכן‬
 ‫הן? אמר לו‪ :‬כשנפלתי מן הגמל נעשיתי מוכת עץ‪ .‬אמר לה‪ :‬שקר את מדברת‪ ,‬אלא‬
‫אליעזר פגע בך‪ ,‬ונשבעה לו שלא נגע בה‪ .‬הלכו ומצאו העץ צבוע דם מיד ידע יצחק‬
‫שהיא טהורה" (ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית כ"ד‪ ,‬סימן ק"ט)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬כאשר נפלה‬
‫מהגמל‪ ,‬איבדה את בתוליה וחשד בה יצחק כי שכבה עם אליעזר‪ .‬לאחר שנשבעה רבקה‬
‫כי לא היו דברים מעולם‪ ,‬נמצא הדם וסלח לה יצחק‪ .‬את כל זאת הוסיפו חז"ל לסיפור‬
‫‪.‬ללא שמץ של אינדיקציה מהטקסט המקראי‬
‫‪224.‬‬ ‫סּורה אֲדֹנִי‬
‫בשופטים ד' ‪ 18-19‬כתוב ‪" :‬וַּתֵ צֵא יָעֵל ִלק ְַראת סִיס ְָרא וַּת ֹאמֶר ֵאלָיו ָ‬
‫ׁשקִינִי־נָא‬ ‫ּׂשמִיכָה‪ .‬וַּי ֹאמֶר ֵאלֶי ָה ַה ְ‬ ‫ירא ַוּיָסַר ֵאלֶי ָה הָא ֹ ֱהלָה וַּתְ ַכּסֵהּו ַּב ְ‬
‫סּורה ֵאלַי ַאל־ּתִ ָ‬‫ָ‬
‫ׁשקֵהּו וַּתְ ַכּסֵהּו"‪ .‬ללא כל סימוכין מהטקסט‪,‬‬ ‫מְ עַט־ ַמי ִם ּכִי ָצמֵאתִ י וַּתִ פְּתַ ח אֶת־נ ֹאוד ֶה ָחלָב וַּתַ ְ‬
‫חכמי התלמוד (בבלי‪ ,‬נידה נ"ה ע"ב) "ראו בחלב שנתנה יעל לסיסרא חלב אשה"‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬לדידם של חז"ל‪ ,‬יעל השקתה את סיסרא בחלב אֵם‪ ,‬שלה עצמה‪ .‬אגב‪ ,‬בשירת‬
‫‪.‬דבורה (שופטים ה' ‪ )25‬נשנה הסיפור וגם שם אין כל אסמכתא לפרי דמיונם של חז"ל‬
‫‪225.‬‬ ‫מגילת אסתר שבה ומדגישה כי בעת שנלקחה אסתר אל בית המלך היא עודנה‬
‫היתה נערה‪-‬בתולה‪ ,‬ככל הנערות האחרות שהוזמנו לארמון (פרק ב'‪ ,‬פסוקים‪7- ,2-4 :‬‬
‫‪ .)13‬חז"ל התעלמו מכך לחלוטין ופרצו בוויכוח הבא‪ַ " :‬ויְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַ ּסָה הִיא ֶאסְּתֵ ר‪,‬‬
‫ׁש ְבעִים‬ ‫ׁשנָה; ַר ָּבנָן ַאמ ְֵרי‪ּ :‬בַת ִ‬
‫ַאר ָּבעִים ָהי ְתָ ה; ּוׁשְמּואֵל ָאמַר‪ּ :‬בַת ׁשְמֹונִים ָ‬ ‫ַרב ָאמַר‪ּ :‬בַת ְ‬
‫ַו ֲח ִמּׁשָה" (בראשית רבה ל"ט)‪ .‬דהיינו‪ ,‬התנ"ך מתאר את אסתר כנערה‪-‬בתולה; חז"ל‬
‫מתווכחים ביניהם האם היתה בת ‪ 75 ,40‬או ‪ 80‬שנה‪ .‬נוסף על‪-‬כך‪ ,‬בדומה ליתר הנערות‬
‫שהובאו למלך‪ ,‬מזהה הטקסט במגילה את אסתר כנערה בתולה (שלא ידעה איש)‪ .‬חז"ל‬
‫סתרו גם את זאת באומרם כי אסתר היתה נשואה למרדכי ושכבה עימו (בבלי‪ ,‬מגילה י"ג‬
‫‪.‬ע"א‪-‬ב)‬
‫‪226.‬‬ ‫הרמב"ם פסק כי "ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיה‪ ,‬או שהוא עובד עבודה‬
‫זרה‪ ,‬הרי הוא כגוי לכל דבריו" (משנה תורה‪ ,‬הלכות עירובין ב')‪ .‬קביעה זו טופחת על‬
‫פני התנ"ך וסותרת פסוקים רבים המכריזים כי על‪-‬אף שיחלל עם‪-‬ישראל את בריתו‬
‫ויפנה לעבודה זרה‪ ,‬אלהים לא יחדל להתייחס אליו כאל עמו הנבחר (ויקרא כ"ו ‪;44-45‬‬
‫דברים ל"ב; יחזקאל כ' ‪ ,32-38‬ל"ו ‪ ;22-28‬תהלים ק"ו ‪ .)45-48‬בניגוד אפוא לעמדתו‬
‫של הרמב"ם‪ ,‬המקרא מעיד כי אלהים לא התייחס לישראל כאל גויים גמורים‪ ,‬על‪-‬אף‬
‫‪.‬שחיללו את השבת ופנו לעבודה זרה‬
‫‪227.‬‬ ‫בתלמוד נאמר‪" :‬שלשה יינות הן‪ :‬יין נסך – אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה‬
‫בכזית; סתם יינם – אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית; המפקיד יינו אצל עובד‬
‫כוכבים‪ ,‬גוי‪ – ,‬אסור בשתיה ומותר בהנאה" (בבלי‪ ,‬עבודה זרה ל' ע"ב)‪ .‬לדידם של‬
‫חז"ל‪ ,‬יין נסך פירושו יין אשר הוקדש לעבודה זרה ובשל כך‪ ,‬אסור מדאורייתא (מהתורה‬
‫) בשתייה ובהנאה‪ .‬ד"ר משיח מסביר‪" :‬עם השנים חלה הרחבה של דין זה ואף מגע של‬
‫גוי שאינו עובד עבודה זרה יאסור את היין במגעו"‪ .‬אולם הפירוש הרבני למושג "יין‬
‫נסך" מעוות וסותר לחלוטין את משמעותו בתורה‪ .‬בספר במדבר ט"ו ‪ 7 ,5‬נאמר‪ְ " :‬ויַי ִן‬
‫ׁש ִלׁשִית ַההִין‬ ‫ַלּנֶסְֶך ְרבִיעִית ַההִין ּתַ ֲעׂשֶה עַל־הָעֹלָה אֹו ַלּזָבַח ַל ֶּכבֶׂש ָה ֶאחָד… ְויַי ִן ַלּנֶסְֶך ְ‬
‫ּתַ ק ְִריב ֵריחַ־נִיח ֹ ַח לַה'… ְויַי ִן ּתַ ק ְִריב ַלּנֶסְֶך ֲחצִי ַההִין ִאּׁשֵה ֵריחַ־נִיח ֹ ַח לַה'" (פס' ‪.)10 ,7 ,5‬‬
‫בניגוד גמור לדעת חז"ל‪ ,‬המשמעות כאן איננה אלא ליין הנשפך; נסך‪ ,‬פירושו – שפך‪,‬‬
‫כפי שציין רש"י בצדק‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬אין לבמדבר ט"ו שום נגיעה לגויים או לעובדי‬
 ‫ׁשמֶן"‪.‬‬ ‫כוכבים בהקשר יין הנסך‪ .‬בבראשית ל"ה ‪ 14‬נאמר‪ַ …" :‬וּיַּסְֵך ָעלֶי ָה נֶסְֶך ַוּי ִצ ֹק ָעלֶי ָה ָ‬
‫‪".‬זו אינדיקציה נוספת לכך שהביטוי "ּיַּסְֵך" מקביל לביטוי "ּי ִצ ֹק‬
‫‪228.‬‬ ‫בשמות י"ח ‪ 9‬כתוב‪ַ " :‬וּיִחַּדְ י ִתְ רֹו עַל ּכָל־הַּטֹובָה ֲאׁשֶר־ ָעׂשָה ה' ְליִׂש ְָראֵל ֲאׁשֶר‬
‫ִהּצִילֹו ִמּי ַד מִ צ ְָרי ִם"‪ .‬הביטוי " ַוּיִחַּדְ " אינו מבטא אלא שמחה‪ ,‬חדוה והכרת תודה – כפי‬
‫שברור מההקשר וכפי שהבינו זאת הפרשנים המסורתיים‪ ]125[.‬אולם ללא כל אסמכתא או‬
‫רמז מהתורה‪ ,‬החליטו חז"ל כי יתרו התגייר ולפיכך לא נמנעו מלשנות את הטקסט‪:‬‬
‫ׁשּנַ ֲעׂשָה י ְהּודִ י" (מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת יתרו)‬ ‫‪ַ ".‬וּיִחַּדְ י ִתְ רֹו; ַאל ּתִ ק ְֵרי ַוּיִחַּדְ ֶאּלָא ַוּיִהַד‪ֶ ,‬‬
‫‪229.‬‬ ‫בספר במדבר י"ח ‪ 16‬כתוב במפורש כי אין לערוך את טקס פדיון הבן אלא‬
‫" ִמּבֶן־ח ֹדֶ ׁש ּתִ פְּדֶ ה"‪ .‬דהיינו‪ ,‬יש להמתין לפחות ‪ 30‬יום מהולדת הבן לפני הפדיון‪ .‬חז"ל‬
‫[ ‪]126‬‬
‫לא התרגשו מכך ונחלקו בדעתם אם ניתן לפדות את הבן לפני שמלאו ‪ 30‬יום‪" :‬רב‬
‫אמר‪ :‬בנו פדוי; ושמואל אמר‪ :‬אין בנו פדוי" (בבלי‪ ,‬בכורות י"ב ע"ב)‪ .‬וכך‪" ,‬בימי רבא‬
‫נראה שנתקבלה הדעה שהפודה לפני הזמן‪ ,‬בנו פדוי"‪ ]127[.‬לסיכום‪ ,‬התורה קובעת‪ :‬פדיון‬
‫‪.‬הבן – לא לפני ‪ 30‬יום; התלמוד מתריס‪ :‬לאו דווקא‬

‫שפרה זו יוכבד‪ .‬ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד… "פועה זו מרים‪ .‬ולמה נקרא שמה פועה? שהיתה פועה…" (בבלי סוטה י"א ע"ב)‪ .‬שימו לב‪ ,‬מבלי שום סימוכין בטקסט‪ ,‬קבעו חז"ל כי המילדות העבריות " ]‪[1‬‬

‫!שפרה ופועה‪ ,‬למעשה היו יוכבד ומרים‬

‫‪.‬ראו גם ב"פרקי דרבי אליעזר" פרק מ"ה ]‪[2‬‬

‫‪.‬הדבר נשנה גם בבשורת מתי א' ‪ ;3-6‬ובלוקס ג' ‪( 31-33‬שם נקרא רם – "ארם בן חצרון") ]‪[3‬‬

‫‪".‬נקרא גם "מדרש תהלים ]‪[4‬‬

‫‪.‬גם הרמב"ם תמך בדעה כי איוב היה משל בלבד‪ ,‬בספרו "מורה נבוכים" (בתוך‪ :‬פרופ' ישעיהו נבנצל‪" ,‬איש תם וישר‪ :‬לימוד ועיון בספר איוב"‪[5] )1 :2008 ,‬‬

‫‪.‬הטענה כי דינה נישאה לאיוב נשנית הן במדרש בראשית רבה (פרשה י"ט) והן בתלמוד הבבלי (בבא בתרא ט"ו ע"ב) ]‪[6‬‬

‫‪.‬ראו גם‪ :‬קיצור שולחן ערוך‪ ,‬הלכות אישות ה'‪ ,‬סימן קמ"ה ]‪[7‬‬

‫‪".‬מעניין כי רש"י סתר את דעת חכמי התלמוד וקבע בצדק‪" :‬ותזנה עליו פילגשו – זנתה מביתו אל החוץ‪ :‬כל לשון זנות אינו אלא לשון יוצאת… יוצאת מבעלה לאהוב את אחרים ]‪[8‬‬

‫‪.‬בן המאה ה‪ ,15 -‬בפרשנותו על פרשת חיי שרה ]‪[9‬‬

‫‪.‬מבואר ע"י שטיינזלץ ]‪[10‬‬

‫‪.‬גם פרשנים כגון‪ :‬רשב"ם‪ ,‬ראב"ע ושד"ל‪ ,‬התנגדו לדברי התלמוד וקבעו‪ ,‬בהתאם לתורה‪ ,‬כי ציפורה מלה את ערלת בנה ]‪[11‬‬

‫‪.‬ראו בין היתר‪ :‬בראשית רבה‪ ,‬נח‪ ,‬פרשה ל'; מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת נח; ילקוט שמעוני‪ ,‬פרשת נח ]‪[12‬‬

‫‪.‬בפרשנותו לבראשית ו' ‪[13] 14‬‬

‫‪.‬ציינתי כי שם היה חייב להיות לפחות כבן ‪ 121‬שנה‪ ,‬כי ע"פ הנרטיב המקראי הם שהו בתיבה למעלה משנה תמימה ]‪[14‬‬

‫‪.‬לאורך התורה כולה‪ ,‬אלהים הוא היחיד שמחליף שמות לאנשים (ראו בראשית י"ז ‪[15] )15 ,5‬‬

‫הביטוי "לָּמָה ּז ֶה ּתִׁשְ ַאל לִׁשְמִי" (בראשית ל"ב ‪ )30‬מופיע בתנ"ך פעם נוספת אחת בלבד (שופטים י"ג ‪ )18‬ושם רשום באופן ברור כי המדבר הוא מלאך ה' בכבודו ובעצמו (פס' ‪ .)3-21‬להרחבה ראו‪ :‬פרופ' אוריאל סימון‪[16] ,‬‬

‫‪".‬בקש שלום ורדפהו‪ :‬שאלות השעה באור המקרא – המקרא באור שאלות השעה"‪113-115 :2002 ,‬‬

‫‪ .‬חז"ל מזהים את סמאל עם שר השדים – השטן‪ :‬ראו בתלמוד הבבלי‪ ,‬סוטה י' ע"ב; בפרקי דרבי אליעזר‪ ,‬י"ג; ובספרו של ד"ר דוד ברזיס‪" ,‬בין קנאות לחסד‪ :‬מגמות אנטי־קנאיות במחשבת חז״ל"‪[17] 396 :2015 ,‬‬
‫‪.‬אגב‪ ,‬בזאת סותר המדרש לא רק את התורה כי‪-‬אם גם התלמוד הבבלי (זבחים קט"ו ע"ב)‪ ,‬שם נאמר כי היה זה נוח שהעלה את העולות ולא בנו ]‪[18‬‬

‫‪.‬ר' בחיי בן אשר (המאה ה‪[19] )13 -‬‬

‫‪:‬לדוגמאות נוספות ולדיון נרחב‪ ,‬ראו ]‪[20‬‬

‫‪http://eretzhemdah.org/newsletterArticle.asp?lang=he&pageid=48&cat=1&newsletter=989&article=3762‬‬

‫‪.‬בפירושו לקטע‪ ,‬מאשר זאת רש"י ומסביר כי רצה הקב"ה לפייס את דעת הלבנה לאחר עוגמת הנפש שנגרמה לה ]‪[21‬‬

‫‪.‬וכך בדיוק כתב על כך מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי במילון לעברית מקראית‪" :‬יוסף סירב להצעת אשת פוטיפר" (‪[22] )574 :2007‬‬

‫‪.‬ראו גם‪ :‬בראשית א' ‪ ,26-27‬ב' ‪ ;21-22 ,7‬ישעיהו מ' ‪ ,12-14‬מ"ד ‪ ;24‬מזמור קמ"ח ‪ ;5‬איוב ל"ח ‪ ;4‬נחמיה ט' ‪[23] 6‬‬

‫ראו גם‪ :‬בראשית רבה פרשה ח'; רש"י על בראשית א' ‪ ;26‬פירוש "רבנו בחיי"‪ ,‬במדבר פרשת חקת פרק י"ט; פרשנות "עקידת יצחק"‪ ,‬בראשית שער י'; ואת דבריו הברורים של ר' אברהם צוקרמן‪" :‬הוא [האדם] היחידי ]‪[24‬‬

‫‪: http://www.yba.org.il ).‬במאמר שפורסם באתר( "שנוצר מתוך התייעצות עם פמליה של מעלה‬

‫‪'.‬מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת בראשית; ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית רמז ב ]‪[25‬‬

‫‪.‬גם ב"פרקי דרבי אליעזר" (פרק מ"ג) נטען כי פרעה לא נספה עם חילו בים סוף ]‪[26‬‬

‫‪.‬בהשראת הגמרא בבבלי‪ ,‬מסכת בבא בתרא ק"י ע"א ]‪[27‬‬

‫וכך הבינו זאת‪ :‬קדרי‪ ,‬במילון לעברית מקראית (שתום = "בעל יכולת ראייה של מחזה שדי"); קאסוטו‪ ,‬בפירושו לאותם פסוקים (שתום = מי שעינו פתוחה לראות מחזה אלהים‪ ,‬כמפרש בפסוק הבא"); מילון אבן שושן‪[28] ,‬‬

‫‪.‬בפרושו למילה 'שתום' ("גלוי‪ ,‬פתוח"); מילון אלקלעי‪ ,‬שם כתוב‪ :‬שתום = "היפך מן סתום"); ואפילו תרגום אונקלוס‪ ,‬אשר תרגם זאת "פתוח העין" (כפי שציין רש"י)‬

‫‪".‬הרמב"ם חוזר על כך בפירושו למשנה‪" :‬וכן אמרו (סוטה יג‪,‬ב)‪ :‬משה רבנו ע"ה לא מת‪ ,‬אלא עלה ומשמש במרום ]‪[29][29‬‬

‫‪.‬בניגוד למצּווה בתורת המלך (דברים י"ז ‪[30] )16-17‬‬

‫בבלי‪ ,‬מסכתות‪ :‬ברכות‪ ,‬מגילה‪ ,‬מנחות‪ ,‬עירובין‪ ,‬שבת‪ .‬התלמוד גדוש בדוגמאות של סתירות בין הלכות החכמים למצוות התורה בגין תירוצים כגון‪" :‬כבוד הבריות"‪" ,‬סייג לתורה"‪ ,‬מפני "שהשעה צריכה" ומפני "דרכי ]‪[31‬‬

‫‪".‬שלום‬

‫‪", www.etzion.org.il/vbm/archive/10-halak/15briot.rtf‬במאמרו "כבוד הבריות ]‪[32‬‬

‫‪.‬הרמב"ם חוזר ומאשר את הכלל התלמודי הזה בספרו "משנה תורה"‪ ,‬הלכות כלאיים‪ ,‬פרק י'‪ ,‬כ"ה‪-‬כ"ו‬

‫‪'.‬בבלי‪ ,‬יומא כ"ח ע"ב; ירושלמי‪ ,‬עירובין ל"ב; תנא דבי אליהו‪ ,‬פרק ו'; בראשית רבה‪ ,‬תולדות‪ ,‬פרק י'; ויקרא רבה‪ ,‬פרשה ב ]‪[33‬‬

‫‪.‬בבלי‪ ,‬סנהדרין נ"ו ע"א ]‪[34‬‬

‫‪'.‬בבלי‪ ,‬יבמות ס"ה ע"ב; בבא מציעא כ"ג ע"ב; אבות דרבי נתן י"ב ג'; חידושי הריטב"א‪ ,‬מסכת חולין פרק ז'; שו"ת שארית יוסף‪ ,‬חלק ב ]‪[35‬‬

‫‪.‬בספר מלאכי ב' פס' ‪ 14-16‬נאמר כי ה' שונא גירושים (ראו גם משלי ה' ‪[36] )18-19‬‬

‫‪.‬לפי מסכת כתובות ע"ה ע"א‪ ,‬מותר לגרש את האישה גם בגין גודל דדיה ]‪[37‬‬

‫‪.‬ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית ב' סימן כ"ד ]‪[38‬‬

‫‪'.‬כעשרים אחוזים מכלל מצוות התורה מוקדשים להוראות הנוגעות למשכן‪ ,‬לכהונה ולהקרבת עולות וזבחים לה ]‪[39‬‬

‫‪.‬אדרבא‪ ,‬יש כמה וכמה מקרים במקרא שבהם התפילה מופיעה לצד הקורבנות (למשל‪ ,‬מלכים א' ח'‪ ,‬איוב מ"ב) ]‪[40‬‬

‫‪.‬ובתלמוד הירושלמי כתוב כי בזבח ומנחה כבר "אין מתכפר‪ ,‬אבל מתכפר בתפילה" (ראש השנה‪ ,‬דף ד‪,‬א פרק א הלכה ב גמרא) ]‪[41‬‬

‫‪.‬בבלי‪ ,‬ברכות כ"ו ע"א; תענית כ"ז ע"ב; מגילה ל"א ע"ב; אבות דרבי נתן‪ ,‬פרק רביעי‪ ,‬סימן ה ]‪[42‬‬

‫‪.‬שטיינלזץ מפרש "מעורים" כ"דבוקים ומחובקים"‪ .‬בכל אופן‪ ,‬מההקשר של הקטע התלמודי כולו אין ספק כי חז"ל כיוונו לאקט מיני ]‪[43‬‬

‫‪.‬בפירושו על יחזקאל י"ח ]‪[44‬‬

‫‪.‬בפירושו על דברים כ"ד ]‪[45‬‬

‫‪.‬תרגום מארמית ע"פ שטיינזלץ (רש"י פירש "אנדרטא"‪ :‬צלם דמות המלך) ]‪[46‬‬
‫‪.‬וְאֶ ת‪-‬זָכָר ֹלא תִׁשְ ּכַב מִׁשְ ְּכבֵי אִּׁשָה‪ּ ,‬תֹו ֵעבָה הִוא" (ויקרא י"ח ‪" ;)22‬וְאִיׁש אֲׁשֶר י ִׁשְ ּכַב אֶ ת‪-‬זָכָר מִׁשְ ְּכבֵי אִּׁשָה‪ּ ,‬תֹו ֵעבָה עָׂשּו ׁשְ נֵיהֶם‪ .‬מֹות יּומָ תּו‪ּ ,‬דְ מֵיהֶם ּבָם" (שם‪ ,‬כ' ‪[47] ")13‬‬

‫‪'.‬משנה תורה‪ ,‬הלכות איסורי ביאה‪ ,‬א ]‪[48‬‬

‫והרמב"ם מרחיב בנושא‪" :‬כל אישה אסורה מאלו‪ :‬אם הייתה בת שלוש שנים ויום אחד ומעלה‪ ,‬גדול הבא עליה‪ ,‬חייב מיתה או כרת או מלקות; והיא פטורה מכלום‪ ,‬אלא אם כן הייתה גדולה‪ .‬ואם הייתה פחותה מזה‪ ,‬הרי ]‪[49‬‬

‫שניהן פטורין‪ ,‬שאין ביאתה ביאה‪ .‬וכן אישה גדולה שבא עליה קטן‪ ,‬אם היה בן תשע שנים ויום אחד ומעלה‪ ,‬היא חייבת כרת‪ ,‬או מיתה‪ ,‬או מלקות; והוא פטור‪ .‬ואם היה בן תשע שנים ולמטה‪ ,‬שניהם פטורין" (משנה תורה‪,‬‬

‫‪.‬הלכות איסורי ביאה א')‬

‫בפרשנותו על בראשית כ"ה ‪ .20‬להלן הציטוט במלואו‪" :‬הרי ליצחק ל"ז שנים‪ ,‬ובו בפרק נולדה רבקה‪ .‬המתין לה עד שתהא ראויה לביאה [ובהגיעה לגיל] ג' שנים ונשאה"‪ .‬חשוב לציין כי רש"י אינו מבטא דעת יחיד ]‪[50‬‬

‫‪.‬בעניין גילה של רבקה; ב פרקי דרבי אליעזר ט"ז נאמר כי כאשר עזבה רבקה את ביתה כדי לפגוש את יצחק‪ ,‬יצאה עימה דבורה – המיינקת שלה‬

‫‪.‬מראה לו פנים"‪ ,‬כלומר צדדים – להוכיח שהוא טהור (ביאור שטיינזלץ)" ]‪[51‬‬

‫‪.‬בבלי‪ ,‬סנהדרין כ"א ע"א ]‪[52‬‬

‫‪.‬משנה תורה‪ ,‬הלכות אישות‪ ,‬פרק י"ד‪ ,‬הלכה ד ]‪[53‬‬

‫שם‪ ,‬הלכה ו'‪ .‬למען הגילוי הנאות‪ ,‬יש להזכיר כי מאז שנת ‪ 1000‬לספירה‪ ,‬נמנעו היהודים אשר חיו בארצות אשכנז לשאת למעלה מאישה אחת‪ .‬הדבר קרה בעקבות תקנה האוסרת על נשיאת אישה שנייה‪ .‬את התקנה ]‪[54‬‬

‫‪.‬מייחסת המסורת היהודית לאחד מחשובי הרבנים באירופה – רבנו גרשום‪ .‬עם‪-‬זאת‪ ,‬יש לציין כי קהילות מסוימות סרבו לקבל את התקנה החדשה והמשיכו במנהגי הפוליגיניה הישנים בחסות ההלכה‬

‫‪.‬סידור התפילה‪ :‬שער הבוקר‪ ,‬שער שבת‪ .‬לגבי הדלקת הנרות בשבת‪ ,‬היתה לחז"ל עזות המצח לקבוע כי מדובר במצווה מן התורה שבכתב (מדרש תנחומא‪ ,‬נח א'; ותנחומא‪ ,‬מצורע ט') ]‪[55‬‬

‫‪.‬קיצור שולחן ערוך‪ ,‬סימנים‪ :‬ל"ה‪ ,‬ע"ב (מצוות הפרשת חלה מצויה גם בהוספות לסידור התפילה‪ ,‬ברכות המצוות)‪ .‬אין שום אינדיקציה לכך שמצוות הפרשת חלה מיועדת לנשים בלבד (ראו במדבר ט"ו ‪[56] )17-21‬‬

‫‪: http://www.yba.org.il(.‬גם ר' אברהם צוקרמן הבין זאת כך וקבע‪" :‬למענו [של אדם] נברא העולם" (באתר ]‪[57‬‬

‫‪.‬גם לפי הכרונולוגיה המתוארת בתהילים פרק ע"ח ופרק ק"ה ברור כי בריאת העולם קדמה לתורה ]‪[58‬‬

‫‪".‬על סמך המדרש‪" :‬וכשברא הקב"ה את עולמו‪ ,‬נתייעץ בתורה וברא את העולם ]‪[59‬‬

‫‪.‬בפרשת יתרו‪ ,‬דף ע"ו ע"א ]‪[60‬‬

‫‪".‬בתרגום לעברית‪" :‬שני אלהים כאן; אחד כלפי זכר ואחד כלפי נקבה ]‪[61‬‬

‫בפסוק ‪ ,3‬פונה אליו אברהם בתואר‪" :‬אֲדֹנָי"; בכל המקרא כולו‪ ,‬כאשר מילה זו מנוקדת כך‪ ,‬כוונתה לה' לבדו! בפסוק ‪ 22‬נאמר כי שניים מהאנשים ירדו לסדום (ראו גם‪ :‬פרק י"ט ‪ )1‬ואברהם נותר עם השלישי‪ ,‬ככתוב‪[62] :‬‬

‫‪"'".‬עֹודֶ ּנּו ע ֹמֵד ִל ְפנֵי ה‬

‫‪".‬במדרש בראשית רבה (פרשת וירא) קבעו הרבנים כי האיש האמצעי מבין השלישי היה מיכאל ואליו פנה אברהם בתואר "אֲדֹנָי ]‪[63‬‬

‫כלומר‪ :‬ב"גר צדק"‪ .‬למשל‪ ,‬במיכלתא דרבי ישמעאל (משפטים‪ ,‬מסכתא דכספא‪ ,‬פרשה כ); מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (פרק כ'); וילקוט שמעוני (פרשות‪ :‬משפטים‪ ,‬ואתחנן) ובדברי פרשונתם של‪ :‬הרמב"ן (בן המאה ]‪[64‬‬

‫‪.‬ה‪ ;)13 -‬המלבי"ם (פרשן בן המאה ה‪ ;)19 -‬והרש"ר הירש (בן המאה ה‪)19 -‬‬

‫‪.‬וכך מאשרים‪ :‬מילון העברית המקראית (מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי‪ ;)164 :2007 ,‬ודעת מקרא לשמות כ' (מפורש ע"י עמוס חכם‪ ,‬מוסד הרבה קוק‪ ,‬עמ' שפ"ה) ]‪[65‬‬

‫‪:‬לחידוד ולהרחבה‪ ,‬ראו דבריה של פרופ' וייס בלינק ]‪[66‬‬

‫‪http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4513139,00.html‬‬

‫‪: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4480611,00.html‬ובלינק‬

‫‪".‬רוַוח בקרב יהודי אירופה בכינויו ביידיש – "שאבעס גוי ]‪[67‬‬

‫ָ‬

‫‪".‬ראו למשל‪ :‬משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות שבת פרק ו'‪" :‬אסור לומר לגוי‪ ,‬לעשות לנו מלאכה בשבת ]‪[68‬‬

‫‪: http://www.yeshiva.org.il/ask/91349‬דברי ר' יצחק בן יוסף‪ ,‬בלינק ]‪[69‬‬

‫‪:‬דברי ר' נפתלי הרצל‪ ,‬בלינק‬

‫‪http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_50509_342.pdf‬‬

‫‪:‬ודברי האתר "כושרות" (עליו ממונה ר' אליקים לבנון)‪ ,‬בלינק‬

‫‪http://www.kosharot.co.il/show_hadracha.asp?id=42013‬‬
‫‪.‬למעשה‪ ,‬לפי חז"ל‪ ,‬גוי אשר מעז לשמור שבת חייב מיתה (בבלי‪ ,‬סנהדרין נ"ח ע"ב; משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות מלכים ומלחמות פרק י') ]‪[70‬‬

‫מתוך ספרו של ספי ברכלבסקי "חמורו של משיח"; שם מתואר בהרחבה מעמד הגוי בספרות ההלכה והמדרש‪ .‬להלן מספר דוגמאות‪ :‬לדברי הראב"ד‪ ,‬המהר"ל ור' יהודה הלוי‪ ,‬שווים הגויים לבהמות ואינם ראויים ]‪[71‬‬

‫להיקרא אדם; גם הרמב"ם כותב כי הגוי אינו אדם באמת וכל תכליתו איננה אלא לשמש את היהודי; לפי ר' צדיק הכהן מלובלין‪ ,‬כל הגויים הם כבהמה בדמות אדם; על‪-‬פי הזוהר‪ ,‬בניגוד ליהודים שיש להם נפש חיה‪ ,‬שאר‬

‫העמים אינם נפש חיה (פרק ‪ ,7‬עמ' ‪ .)104-113‬הרב קוק אף קבע כי ההבדל בין היהודי לגוי גדול ועמוק יותר מההבדל שבין נפש האדם לנפש הבהמה‪ ,‬כי בין היהודים לגויים "שורר הבדל עצמי איכותי" ("אורות"‪ ,‬אורות‬

‫‪:‬ישראל‪ ,‬פרק ה')‪ .‬לשאלה האם יש לגויים נשמה‪ ,‬ענה ר' בנימין שמואלי ואמר‬

‫‪: http://www.hidabroot.org/he/question/19043 ).‬מאתר "הידברות"‪ ,‬בלינק( "לגוי יש רק נפש "‬

‫‪.‬לפי מדרש בראשית רבה (פרשה ל"ו)‪ ,‬סירס חם את אביו כדי למנוע ממנו להביא בן נוסף לעולם ]‪[72‬‬

‫‪".‬רש"י‪'" :‬לא תהיה אחרי רבים לרעת' – אם ראית רשעים מטין משפט‪ ,‬לא תאמר הואיל ורבים הם הנני נוטה אחריהם ]‪[73‬‬

‫"אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני‪ ,‬אין אנו משגיחין בבת קול‪ ,‬שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג)‪ :‬אחרי רבים להטות " ]‪[74‬‬

‫‪.‬מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי (מילון העברית המקראית) מפרש את הביטוי 'על‪-‬פי' כך‪' :‬בהתאם ל…'‪' ,‬כפי' או 'לפי' ( ‪[75] )848 ,799 :2007‬‬

‫‪".‬אמר רבי יוסי‪ :‬רבי יהודה היה דורש ה' מסיני בא אל תקרי כן אלא ה' לסיני בא " ]‪[76‬‬

‫כך הבינו זאת גם מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי (מילון העברית המקראית‪ )12 :2007 ,‬וגם אבן‪-‬שושן‪ .‬עובדה זו מקבלת חיזוק בבראשית י"ח ‪ ,22‬כאשר מסופר כי לאחר המפגש עם אברהם באלוני ממרא‪ַ " ,‬וּיִפְנּו מִּׁשָם הָאֲ נָׁשִים ַוּיֵלְכּו סְד ֹמָה ]‪[77‬‬

‫‪'".‬וְַאב ְָרהָם עֹודֶ ּנּו ע ֹמֵד ִל ְפנֵי ה‬

‫בתלמוד הבבלי‪ ,‬שבת דף ל"א‪-‬ל"ב‪ ,‬מפורטים לעומק – האיום‪ ,‬החטא ועונשו‪ .‬יש לציין כי אין שום אינדיקציה מקראית לכך שמצוות התרומה מלחם הארץ (במדבר ט"ו ‪ )17-21‬מיוחסת לנשים בלבד ולפיכך‪ ,‬אין פלא ]‪[78‬‬

‫‪.‬שהתנ"ך לא מזכיר את העונש הנורא שהמציאו הרבנים‬

‫‪.‬דף על הדף"‪ ,‬עירובין מ"ז ע"ב " ]‪[79‬‬

‫‪.‬חשוקי חמד"‪ ,‬עבודה זרה דף י"ט ע"א " ]‪[80‬‬

‫‪'.‬ילקוט יוסף"‪ ,‬קצוש"ע יורה דעה סימן ק"מ‪-‬קמ"א; השכמת הבוקר הערות סימן ג'; תפילה א' הערות סימן צ' סעיף ט " ]‪[81‬‬

‫‪.‬לר' יצחק יוסף ]‪[82‬‬

‫‪.‬ר' שלמה יצחקי (המאה ה‪ ,)11 -‬נחשב לגדול פרשני התנ"ך והתלמוד ]‪[83‬‬

‫‪.‬ר' דוד אלטשולר (המאה ה‪ ,)17 -‬מגדולי פרשני התנ"ך ]‪[84‬‬

‫‪.‬הרש"ר הירש (רב ופרשן מהמאה ה‪ ,)19 -‬התנגד בצדק לעיוות התלמודי כאשר טען כי "בהלה" זו מבוכה הנובעת מתחושת חוסר אונים" (בביאורו לויקרא כ"ו ‪[85] )16‬‬

‫‪".‬רוב פרשני המקרא מאשרים זאת‪ ,‬לרבות מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי (מילון העברית המקראית‪ )17 :2007 ,‬שעל‪-‬פיו‪ ,‬כוונת "אולי" במקרה זה היא‪" :‬מילה המורה על אפשרות ]‪[86‬‬

‫‪".‬גם לפי מדרש ילקוט שמעוני (שמות ל"ג‪ ,‬סימן שצ"ו)‪ ,‬מניח אלהים תפילין‪" :‬והסירותי את כפי וראית את אחורי – מלמד‪ ,‬שהראה לו הקב"ה קשר של תפלין ]‪[87‬‬

‫‪.‬דברים ד' ‪ ,2‬י"ג ‪[88] 1‬‬

‫‪'.‬משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות עדות‪ ,‬ט ]‪[89‬‬

‫‪.‬וכן מרבית מצוות התורה האחרות ]‪[90‬‬

‫‪.‬הקרוי גם "פסיקתא זוטרא"‪ ,‬מהמאה ה‪ 11 -‬לספירה ]‪[91‬‬

‫‪'.‬משנה תורה‪ ,‬הלכות מגילה וחנוכה‪ ,‬פרק ד ]‪[92‬‬

‫‪.‬ראו למשל‪ :‬מדרש "חומת אנך" מהמאה ה‪ 18 -‬לספירה (שמות‪ ,‬פרשת בשלח); ומדרש "תורה תמימה" מהמאה ה‪( 19 -‬הערות לשיר השירים‪ ,‬פרק א') ]‪[93‬‬

‫‪.‬לפי מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי (מילון העברית המקראית‪[94] )276 :2007 ,‬‬

‫‪".‬על‪-‬פי הבבלי‪ ,‬ביצה ט"ו ע"ב; לפי "שיטה מקובצת" לר' אשכנזי (המאה ה‪" :)16 -‬חדות ה' היא מעוזכם‪ ,‬זה מגדל בניו לתלמוד תורה"; ולפי מדרש "חומת אנך" (נחמיה ט')‪ ,‬שם נאמר‪" :‬חדות ה'‪ ,‬שהיא התורה שקבלתם ]‪[95‬‬

‫‪.‬נחמיה ח' ‪[96] 1-12‬‬

‫‪.‬מועד יום כיפור‪ ,‬בעשרה בחודש בשביעי‪ ,‬חוזר על עצמו לכל אורך התורה (ראו‪ :‬ויקרא ט"ז ‪ ,29‬כ"ה ‪ ;9‬ובמדבר כ"ט ‪[97] )7‬‬
‫דרך אגב‪ ,‬מדרש תהילים ד' מגלה כי אותו הדין תקף גם ביחס למועדים אחרים‪ ,‬כגון ראש השנה‪" :‬הקב"ה‪ ,‬מה שהסנהדרין של מטה גוזרין‪ ,‬הוא מקיים‪ ,‬ואימתי? בראש השנה‪ ,‬כשהסנהדרין יושבין ואומרים‪ :‬נעשה ראש ]‪[98‬‬

‫‪".‬השנה בשני בשבת‪ ,‬או בשלישי בשבת‪ ,‬מיד הקב"ה מושיב שם למעלה סנהדרין של מלאכי השרת… …ואותו היום שישראל גזרו הוא יום ראש השנה אף לאלהי יעקב‪ ,‬שהוא מקיים גזירתם‪ ,‬ומסכים על ידם‬

‫במהדורת שטיינזלץ לקטע זה בתלמוד‪ ,‬נאמר‪" :‬כיון שנודעו דברי ר' יהושע אלה‪ ,‬שלח לו רבן גמליאל‪ :‬גוזרני עליך שתבוא אצלי… "ביום הכיפורים שחל להיות לפי חשבונך‪ ,‬שהוא לפי חשבוננו אחד עשר בתשרי‪ .‬הלך ]‪[99‬‬

‫‪…".‬ומצאו ר' עקיבא לר' יהושע כשהוא מיצר על שמאלצו הנשיא לחלל את יום הכיפורים לפי חשבונו‪ ,‬אמר לו ר' עקיבא לר' יהושע‪ :‬יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל בקידוש החודש הריהו עשוי‬

‫‪'.‬משנה תורה‪ ,‬הלכות קידוש החודש‪ ,‬פרק ב ]‪[100‬‬

‫‪".‬רב ושמואל‪ :‬חד אמר פרצוף וחד אמר זנב‪ .‬בשלמא למ"ד פרצוף‪ ,‬היינו דכתיב‪ :‬אחור וקדם צרתני‪ ,‬אלא למ"ד זנב מאי אחור וקדם צרתני" ]‪[101‬‬

‫‪.‬מסכתות קטנות‪ ,‬מסכת שמחות ח'; בבלי‪ ,‬תענית ט"ז ע"א; תענית כ"ג ע"ב; סוטה ל"ד ע"ב (בתוספת פרשנותו של רש"י במדבר י"ד ‪[102] )22‬‬

‫ספרות חז"ל מספקת לא מעט דוגמאות לרבנים שעודדו השתטחות על קברי צדיקים ואף עשו זאת בעצמם‪ :‬בבלי‪ ,‬בבא מציעא פ"ה ע"ב; סוטה י"ד ע"א; עבודה זרה י"ח ע"א‪-‬ב; חגיגה כ"ג ע"ב; ילקוט שמעוני‪ ,‬פרשת ]‪[103‬‬

‫בשלח‪ .‬כיום‪ ,‬ניתן לראות זאת בא לידי ביטוי בדמות אין ספור ההילולות הפגניות ל"צדיקים"‪ ,‬ל"מקובלים" ול"קדושים" לכאורה‪ .‬וכאילו להוסיף חטא על פשע‪ ,‬קבעו חז"ל כי גם דמויות מקראיות – כיהושע וכלב למשל –‬

‫‪.‬השתטחו על קברי צדיקים (פסיקתא זוטרתא [לקח טוב]‪ ,‬במדבר‪ ,‬פרשת שלח לך)‬

‫‪: http://din.org.il/wp-content/uploads/newsletter/he_61.pdf‬ראו למשל ב"תיקון הכללי"‪ ,‬המיוחס לר' נחמן מברסלב‪ ,‬שם נמצא העידוד "להשתטח על קבר הצדיק האמת הקדוש הזה…"; וגם באתרים ]‪[104‬‬

‫‪http://www.breslev.org/pages.php?subaction=showfull&id=1182187161&ucat=36‬‬

‫‪http://www.biu.ac.il/jh/parasha/shlach/klei.html‬‬

‫‪.‬קיימת אפוא‪ ,‬מידה לא מבוטלת של אירוניה בעובדה שכיום יש המשתטחים גם על קברו של הרמב"ם ]‪[105‬‬

‫‪.‬מילון אבן שושן על הביטוי "דראון עולם"; גם מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי (מילון העברית המקראית‪ )782 :2007 ,‬הבין את המילה "עולם" כזמן בלתי מוגבל ]‪[106‬‬

‫רש"י ביקש להצדיק את חז"ל והתעלם אף הוא מהסתירה הברורה בין התלמוד למקרא‪" :‬מתוך שבלבל משכבו‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאלו שכבה‪ .‬ולמה בלבל וחלל יצועיו? שכשמתה רחל‪ ,‬נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה ]‪[107‬‬

‫‪".‬תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה‪ .‬בא ראובן ותבע עלבון אמו; אמר‪ :‬אם אחות אמי היתה צרה לאמי‪ ,‬שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי? לכן בלבל‬

‫מחוזק ע"י התלמוד הירושלמי‪ ,‬סוטה דף לא‪,‬א פרק ז הלכה ד גמרא‪" :‬לא למד ולא לימד ולא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקה בידו להחזיק והחזיק‪ ,‬הרי זה בכלל ברוך… "עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצילה של ]‪[108‬‬

‫‪".‬בעלי תורה‬

‫‪.‬ביאור מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי (מילון העברית המקראית‪[109] )680 :2007 ,‬‬

‫‪.‬פירוש מילון אבן שושן ]‪[110‬‬

‫הסכם יששכר וזבולון" שימש יסוד ההנמקה למתן כסף לתלמידי חכמים‪ ,‬כפי שמפרט קיצור שולחן ערוך‪" :‬ומי שאינו יודע כלל ללמוד‪ ,‬או שאי אפשר לו מחמת רוב הטרדות‪ ,‬יספיק לאחרים הלומדים‪ ,‬ותחשב לו כאילו " ]‪[111‬‬

‫לומד בעצמו‪ .‬כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה בפסוק‪ :‬שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך‪ .‬זבולון ויששכר עשו שותפות‪ ,‬זבולון עסק בסחורה והספיק ליששכר פרנסתו‪ ,‬שיהיה לו פנאי לעסוק בתורה" (סימן כ"ז‪ ,‬סעיף‬

‫‪.‬ב')‬

‫‪'.‬ראו גם‪ :‬קהלת רבה פרשה ו'; ילקוט שמעוני על מלכים ב'; מדרש שוחר טוב‪ ,‬שמואל פרשה ב ]‪[112‬‬

‫‪".‬בנוסח אחר נאמר‪" :‬כל המרבה בתפילה‪ ,‬נענה ]‪[113‬‬

‫‪.‬ישוע המשיח חיזק ואישש את דעת המקרא כאשר לימד‪ּ" :‬ו ְבהִתְ ַּפ ֶּל ְלכֶם‪ַ ,‬אל־ּתְ ַפ ְטּפְטּו ּכַּגֹוי ִם הָא ֹמְ ִרים ִּב ְל ָבבָם‪ּ :‬בְר ֹב ּדְ ב ֵָרינּו נִׁשָמֵ ַע" (מתי ו' ‪[114] )7‬‬

‫‪.‬הכוונה איננה אלא ל"נְחֶמְ י ָה ּבֶן־ ֲח ַכ ְלי ָה" (נחמיה א' ‪[115] )1‬‬

‫‪.‬בן המאה ה‪ ,18 -‬היה פוסק מקובל ומחבר ספרי הלכה ]‪[116‬‬

‫‪".‬ראו חיזוקים לכך בתלמוד הבבלי‪ ,‬ברכות ס"ד ע"א‪" :‬הנפטר מחברו‪ ,‬אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום ]‪[117‬‬

‫‪".‬ראו פרשנותו של רש"י לקטע‪":‬בני ימא – דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א ]‪[118‬‬

‫ר' יוסף וייצן מסביר כי מדובר ב"יצור שנולד מזיווג של בני אדם ודולפינים… "במדרש ספרא (שמיני פרשה ג ז) על האמור בויקרא‪" :‬ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם" וז"ל‪" :‬חיה – זו חית הים‪ .‬הנפש – להביא ]‪[119‬‬

‫‪:‬את הסירונית‪ .‬יכול תהא מטמא באהל כדברי ר’ חנינא‪ ,‬תלמוד לומר ’ואת’"‪ .‬כלומר‪ ,‬אסור לאכול סירונית‪ ,‬מן הטעם שחיה זו היא דג‪ ,‬אך יחד עם זאת כשתמות‪ ,‬תטמא באהל כאילו היתה אדם"‪ .‬מתוך הלינק‬

‫‪http://www.yeshiva.org.il/ask/49593‬‬

‫אגב‪ ,‬בתחילת אותו קטע מהתלמוד‪ ,‬קובע ר' יוחנן באופן נמרץ כי "כותבי הלכות כשורף התורה והלמד מהן אינו נוטל שכר"‪ .‬כלומר‪ ,‬מי שיעז להעלות את התושב"ע על הכתב ואף ללמוד ממנה שווה לשורף התורה ואינו ]‪[120‬‬

‫‪?..‬נוטל שכר‪ .‬מעניין מה חושבים על כך תלמידי הישיבות‬

‫מן הסתם‪ ,‬העדיפו רוב הפרשנים המסורתיים לרקוד לצלילי החליל התלמודי; לכן ראויה לציון פרשנותו של ר' פנחס הורוביץ (המאה ה‪ ,18 -‬בעל פירוש "פנים יפות"‪ ,‬פרשת ויקרא פרק ד')‪ ,‬אשר העז לצאת כנגד דעת ]‪[121‬‬

‫‪.‬הרוב ודבק בכוונתו הפשוטה והברורה של הפסוק‬

‫‪.‬בדיקה במילון העברית המקראית (מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי‪ )773 ,204 :2007 ,‬מעלה כי אכן מדובר בשני מינים שונים של עצים‪ .‬כמו‪-‬כן‪ ,‬גם עיון בתרגום השבעים (לנחמיה ח' ‪ )15‬מראה כי הפסוק מבדיל בין ההדס לבין עץ העבות ]‪[122‬‬

‫‪.‬מעניין כי בעל הפירוש "תורה תמימה" (ר' ברוך הלוי אפשטיין‪ ,‬המאה ה‪ )19 -‬הודה בטעותם וקבע‪" :‬עלי הדס ועלי עץ עבות‪ ,‬ומבואר דשני מינים הם" (הערות על ויקרא כ"ג) ]‪[123‬‬

‫‪.‬גם הביטוי 'יצר רע'‪ ,‬אינו מופיע בשלמותו‪ ,‬אך יש לקיומו רמזים רבים בתנ"ך (למשל‪ ,‬ברא' ו' ‪ ,5‬ח' ‪ ;21‬דבר' ל"א ‪ ;21‬קהלת ח' ‪ ;6-11‬דהי"א כ"ט ‪[124] )18‬‬

‫‪.‬ראו‪ :‬פסיקתא זוטרתא‪ ,‬רש"י‪ ,‬רשב"ם‪ ,‬ראב"ע‪ ,‬אברבנאל‪ ,‬רבנו בחיי‪ ,‬אבן עזרא (על איוב פרק ג') ועוד ]‪[125‬‬

‫‪.‬כינויו של ר' אבא אריכא שהיה מחשובי אמוראי בבל (במאה ה‪ 3 -‬בקירוב) ]‪[126‬‬

‫‪.‬פרופ' ניסן רובין‪" ,‬ראשית החיים"‪[127] 129 :2005 ,‬‬