‫סתירות מביכות ביותר בין התלמוד למדע‬

‫‪:‬שתפו‬

‫התלמוד הבבלי (ובתוך כך‪ ,‬ספרות חז"ל כולה) מלאים בסתירות פנימיות ובסתירות‬
‫נוסף על כך‪ ,‬מכיל התלמוד ‪).‬סתירות מביכות בתלמוד ‪: 222‬עם התנ"ך (ראו מאמר‬
‫מאות רבות של סתירות מביכות עם המדע‪ ,‬מה שמוכיח כי התלמוד לא יכול להיות‬
‫ספר בהשראה אלוהית‪ ,‬כפי שהרבנים אוהבים לטעון בניסיון להשליט את כוחם‬
‫‪.‬ומעמדם בציבור‬

‫‪:‬להלן כמה סתירות לדוגמא בין המדע לתלמוד‬

‫•‬ ‫על פי התלמוד‪ ,‬משך הריונה של הנחשה (נקבת הנחש) עומד על שבע שנים‬
‫(בבלי‪ ,‬בכורות ח' ע"א)‬
‫‪ –.‬בעוד על פי המדע ידוע כי ההריון נמשך מספר חודשים בלבד‬
‫כיצד חז"ל היו בודקים אם אישה בתולה? רבן גמליאל הושיב אישה‪ ,‬ערומה‪ ,‬על •‬
‫חבית יין והריח את פיה‪ .‬אם הוא הריח יין מפיה? איננה בתולה‪ .‬אם לא הריח יין‬
‫מפיה? בתולה‪ .‬מאחר‪ ,‬וכרום התולים חוסם את ריח היין לעבור מאיבר מינה של‬
‫האישה‪ ,‬למעלה אל פיה‪( .‬תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת כתובות‪ ,‬דף י'‪ ,‬עמוד ב')‬
‫– מיותר לציין כי על פי המדע – זה ממש לא עובד ככה‪ .‬אגב‪ ,‬הרב אריה שטרן‪,‬‬
‫הרב( מודה ומנסה לתרץ‪" :‬אין לנו יכולת להסביר‪ ,‬ואולי הטבעים היו שונים אז‪.‬‬
‫)שטרן ‪,‬ראש מכון הלכה ברורה‬
‫לפי חז"ל‪ ,‬רעש הרעמים נובע מן חיכוך העננים עם הכוכבים בשמים (בבלי‪• ,‬‬
‫ברכות נ"ט ע"א)‪.‬‬
‫– בעוד על פי המדע‪ ,‬ידוע כי הרעם הוא הקול הנוצר כאשר הברקים מחממים את‬
‫האוויר סביבם לטמפ' גבוהה ביותר; אוויר זה מתפשט במהירות ואז מתכווץ ככל‬
 ‫שהוא מתקרר; פעולת ההתרחבות וההתכווצות גורמת להיווצרות גלי קול המכונים‬
‫‪.‬רעמים‬
‫•‬ ‫על פי התלמוד‪ ,‬לתרנגולת אין ריאה (בבלי‪ ,‬חולין נ"ז ע"א)‪.‬‬
‫– מבחינה מדעית‪ ,‬ידוע כי הריאות הן חלק בלתי נפרד מחלקיו הפנימיים של‬
‫‪.‬התרנגולת‬
‫•‬ ‫על פי התלמוד כדור הארץ שטוח ולא עגול‪ ,‬וכאשר שהאדם הראשון חי על הארץ‪,‬‬
‫גופו נמתח מקצה אחד לקצה השני של העולם‪( .‬בבלי‪ ,‬חגיגה י"ב ע"א)‬
‫– מבחינה מדעית‪ ,‬ידוע לכול כי צורת הארץ כדורית ואינה שטוחה (מכאן שמו‪:‬‬
‫‪).‬כדור הארץ‬
‫•‬ ‫בתלמוד (בבלי‪ ,‬שבת ק"ז ע"ב) נקבע כי הכינים אינן נוצרות מתוצאה של זיווג אלא‬
‫מזיעת האדם‪ ,‬מבשר האדם או מבגדים ישנים‪.‬‬
‫– ברור מבחינה מדעית שחז"ל טעו; הכינים הן סוג של חרקים טפילים הנוצרים‬
‫‪.‬כמו יתר בעלי החיים – מהזדווגות‬
‫•‬ ‫חז"ל לימדו כי קיים סוג של עכבר אשר חציו בשר וחציו אדמה וגם הוא אינו נוצר‬
‫מתוצאה של זיווג (בבלי‪ ,‬חולין קכ"ז ע"א)‪.‬‬
‫– כמעט מיותר לציין כי המדע אינו מכיר בעכבר העשוי חציו אדמה וחציו בשר‪,‬‬
‫‪).‬הנוצר מהאדמה (כפי שפירש רש"י את הקטע‬
‫•‬ ‫לפי התלמוד (בבלי‪ ,‬חולין נ"ב ע"ב – נ"ג ע"א) לחתול‪ ,‬לזאב ולאריה יש ארס היוצא‬
‫מציפורניהם ועלול לטמא את החיות הכשרות למאכל (ראו גם פירוש רש"י לעניין)‪.‬‬
‫– מבחינה מדעית ידוע לכול כי חיות אלו אינן מטילות ארס מציפורניהן מאחר ואין‬
‫‪.‬להן ארס כלל‬
‫•‬ ‫חכמי התלמוד קבעו כי קנה הנשימה נחלק לשלושה‪ :‬לריאה‪ ,‬לכבד וללב (בבלי‪,‬‬
‫חולין מ"ה ע"ב)‪.‬‬
‫– באופן מדעי ידוע כי קנה הנשימה הולך אל הריאות בלבד ומתפצל לשניים‪ :‬אחד‬
‫‪.‬לריאה השמאלית והשני לימנית‬
‫•‬ ‫על פי התלמוד לאישה מניקה אין דם וסת‪ ,‬מאחר והדם הופך לחלב אשר אותו‬
‫התינוק יונק‪( .‬בבלי‪ ,‬נידה ט' ע"א)‪.‬‬
‫– מבחינה מדעית ידוע שכאשר אישה מניקה היא אינה מבייצת ועל‪-‬כן אין לה וסת‪.‬‬
‫)‪(..‬הדם שלה לא הופך לחלב‬
‫•‬ ‫על פי התלמוד אישה בהריון יכולה להעבר בשנית‪( .‬בבלי‪ ,‬כתובות ל"ט ע"א)‬
‫‪ –.‬ברור מבחינה מדעית כי בזמן הריון אין האישה מבייצת ולכן לא ייתכן הריון נוסף‬
‫•‬ ‫רבי יהודה קבע כי בים קיימים יצורים אשר חציים גוף אדם וחציים גוף דג‪ ,‬את‬
‫הללו כינה רש"י – "סירנות" (בבלי‪ ,‬בכורות ח' ע"א)‪.‬‬
‫…– מיותר לציין כי בת הים הקטנה קיימת רק באגדות ילדים‬
‫•‬ ‫התלמוד הבבלי (מגילה ו' ע"א) התייחס לעיר טבריה ושאל‪" :‬למה נקרא שמה‬
‫‪".‬טבריא?"‪ .‬תשובת התלמוד‪" :‬שיושבת בטבורה של ארץ ישראל‬
‫בפרספקטיבה היסטורית ברור כי מדובר בטעות אומללה‪ ,‬שהרי טבריה נקראה על שמו של‬
‫‪.‬הקיסר טיבריוס‬
 ‫•‬ ‫הרמב"ם טען כי כדור הארץ שוכן במרכז היקום ואילו השמש וכוכבי הלכת סובבים‬
‫אותו‪" :‬כל הגלגלים האלו המקיפין את העולם כולו‪ ,‬הן עגולין כדור‪ ,‬והארץ תלויה‬
‫‪').‬באמצע" (משנה תורה‪ ,‬הלכות יסודי תורה‪ ,‬פרק ג‬
‫מבחינה אסטרונומית ברור לכל בר בי רב כי איפכא מסתברא; כדור הארץ נע סביב השמש‬
‫‪.‬ואינו שוכן במרכז היקום‬
‫•‬ ‫חז"ל קבעו כי על מנת להחלים ממחלת הקדחת יש לשבת על פרשת דרכים‬
‫ולתפוס נמלים‪ .‬לאחר שהכניס החולה את הנמלה לתוך שפורפרת מנחושת‪ ,‬עליו‬
‫לומר לה‪" :‬משאי ומשאך עליך"‪ .‬א ם לא הועילה סגולה זו‪ ,‬יישא כד חדש‪ ,‬ילך לנהר‬
‫ויאמר לו‪" :‬נהר נהר‪ ,‬הלווה לי כד מים לאורח שהזדמן לי"‪ .‬אחר‪-‬כך יסובב הכד‬
‫שבע פעמים מעל ראשו‪ ,‬ישפכנו לאחוריו ויאמר‪" :‬נהר נהר‪ ,‬קח את המים שנתת‬
‫]‪).[1‬לי‪ ,‬שהאורח שהזדמן לי‪ ,‬ביומו בא וביומו הלך" (בבלי‪ ,‬שבת ס"ו ע"ב‬
‫מנקודת מבט רפואית ‪ ,‬כמעט ואין צורך לומר כי מרשם זה אינו יצמיח רפואה מקדחת‬
‫המלריה! מחלה זו נגרמת על‪ -‬ידי יתושים המעבירים את טפילי המלריה מאדם חולה לאדם‬
‫בריא‪ .‬ניתן למגר את המלריה על‪ -‬ידי שימוש באמצעים לסיכול עקיצות יתושים ובתרופות‬
‫‪.‬למניעת הופעת המחלה‬
‫‪".‬במשנה (מסכת אוהלות פרק א') נקבע כי בגוף יש האדם "אחת עשרה צלעות •‬
‫מבחינה פיזיולוגית ידוע כי קיימות בגוף ‪ 12‬צלעות מכל צד ולא ‪ .11‬מעניין כי גם המהר"ל‬
‫בספרו "תפארת ישראל" (על מסכת אוהלות א')‪ ,‬הודה‪" :‬וגם ראיתי ובדקתי ]‪,[2‬מפראג‬
‫בעצמי בבהמה וראיתי שיש לה י"ג צלעות בכל צד; ובאדם ראינו שיש לו י"ב צלעות בכל‬
‫‪".‬צד‬
‫•‬ ‫במסכת דרך ארץ פרק ז' נאמר כי "העולם הזה דומה לגלגל עינו של אדם‪ ,‬לבן שבו‪,‬‬
‫זה ים אוקיינוס‪ ,‬שמקיף את כל העולם כולו‪ ,‬שחור שבו‪ ,‬זה ישוב"‪ .‬במילים אחרות‪,‬‬
‫לדידם של חז"ל‪ ,‬היבשה והים הם כמו גלגל העין והאישון; דהיינו‪ ,‬יבשה אחת‬
‫‪.‬המוקפת כולה במים‬
‫מבחינה טופוגרפית ברור כי מפת העולם אינה נראית כך‪ ,‬שהרי פני השטח של כדור הארץ‬
‫‪.‬אמנם מכוסים ברובם במים‪ ,‬אך אזורי היבשה מחולקים ומפוזרים למספר יבשות נפרדות‬
‫•‬ ‫במדרש שמות רבה (פרשת בא‪ ,‬פרשה ט"ו) נאמר‪" :‬שלש מאות וששים וחמש‬
‫חלונות ברא הקב"ה ברקיע‪ ,‬מאה ושמונים ושלשה במזרח ומאה ושמונים ושנים‬
‫במערב‪ ,‬מהן ברא לשמש ומהן ברא ללבנה…"‪ .‬כלומר‪ ,‬לפי חז"ל אין אור השמש‬
‫‪.‬חודר לכדור הארץ אלא דרך חלונות שהתקין אלהים ברקיע‬
‫מבחינה מדעית כמעט ואין צורך לומר כי אור השמש אינו חודר לעולם דרך ‪ 365‬חלונות‬
‫‪.‬שבשמים‪ ,‬אלא דרך שכבת האטמוספירה המקיפה את כדור הארץ‬
‫•‬ ‫בתלמוד הבבלי (פסחים צ"ד ע"ב) מאשרים חז"ל את דעת אומות העולם‪ ,‬לפיה‪:‬‬
‫"ביום‪ ,‬חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה‪ ,‬למטה מן הקרקע"‪ .‬דהיינו‪ ,‬בשעות‬
 ‫היום נמצאת השמש מתחת לרקיע ובשעות הלילה היא יורדת ושוכנת מתחת‬
‫‪.‬לקרקע‬
‫מבחינה מדעית ידוע כי מיקומה של השמש נותר קבוע ואינו משתנה בבוקר או בלילה;‬
‫‪.‬אדרבא‪ ,‬כדור הארץ והירח הם אלו המשנים את מיקומם‪ ,‬בעודם חגים סביב החמה‬
‫•‬ ‫במסכת פסחים צ"ד ע"א נאמר כי "שיתא אלפי פרסי הוי עלמא"‪ .‬כלומר‪ ,‬לדעת‬
‫‪).‬התלמוד‪ ,‬גודלו של כדור הארץ הוא ‪ 6,000‬פרסה (כ‪ 24,000 -‬ק"מ‬
‫מנקודת מבט מדעית ‪ ,‬ידוע כי קוטרו הממוצע של כדור הארץ עומד על ‪ 12,742‬ק"מ והיקפו‬
‫‪.‬בקו המשווה נעמד ב‪ 40,075 -‬ק"מ‬
‫•‬ ‫חז"ל טענו כי "העולם הזה עשוי ומחולק לשלושה חלקים; שליש מים‪ ,‬שליש‬
‫‪[3]).‬מדבר‪ ,‬שליש ישוב" (אוצר מדרשים‪ ,‬ברייתא דמעשה בראשית‬
‫מבחינה טופוגרפית ‪ ,‬ידוע כי לפחות שני שליש מהעולם מכוסים במים (ולא שליש אחד‬
‫‪).‬בלבד‪ ,‬כפי שנאמר במדרש‬
‫•‬ ‫בתלמוד הבבלי (נידה ל' ע"ב) קובע ר' ישמעאל כי בניגוד לעובר זכר‪ ,‬אשר יצירתו‬
‫‪.‬נשלמת לאחר ‪ 40‬יום‪ ,‬יצירת איבריו של עובר ממין נקבה נשלמת רק לאחר ‪ 80‬יום‬
‫מבחינה מדעית ידוע כי בכל הקשור להשלמת איברי הגוף‪ ,‬אין הבדל משמעותי בין עובר זכר‬
‫‪).‬לעובר נקבה (איבריהם מושלמים בסביבות השבוע ה‪ 8 -‬להריון‬
‫העומד " ‪[4]):‬בתלמוד הבבלי נקבעו שלושה גורמים למחלת הנפילה (אפילפסיה •‬
‫בפני הנר ערום… והמשמש מיטתו לאור הנר… המשמש מיטתו על מיטה שתינוק‬
‫ישן עליה"‪ .‬במסכת שבת ס"א ע"א נאמר כי ניתן לרפא את הפרעת האפילפסיה‬
‫‪.‬על‪-‬ידי כתיבת קמיע שנעשה בידי מומחה‬
‫מבחינה רפואית ידוע כי הפרעת אפילפסיה אינה נגרמת כתוצאה מהסיבות לעיל‪ ,‬אלא בשל‬
‫פגיעה מולדת או התפתחותית אשר גורמת לשינויים חשמליים במוח המובילים לאפילפסיה;‬
‫מדובר בגורמים גנטיים העלולים לעבור בתורשה; בסיבות הקשורות לסיבוכים בלידה או‬
‫במקרים של הפרעות התפתחות‪ .‬מעניין כי במק ום אחר סתרו חז"ל את עצמם והודו – גם‬
‫בניגוד לדברי חז"ל‪ ,‬כיום טרם נמצא מזור ]‪.[5‬אם ברמז – לגורם תורשתי של מחלת הנפילה‬
‫‪.‬למחלה‪ ,‬אך ניתן לרסנה באמצעים תרופתיים‬
‫•‬ ‫חכמי התלמוד (בבלי‪ ,‬נדרים נ"ד ע"ב) קבעו כי אכילת דגים קשה לעיניים‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫‪.‬אינה מיטיבה עם העיניים ואף עשויה לפגוע בהן‬
‫אך בתחום מדעי התזונה אין כל הוכחה או רמז לכך שאכילת דגים פוגמת בתפקוד העיניים;‬
‫אדרבא‪ ,‬מחקר מאונ' הרווארד‪ ,‬אשר בדק כ‪ 40 -‬אלף נשים במשך ‪ 10‬שנים גילה כי אלו‬
‫שדיווחו על אכילת מנה אחת או יותר של דגים בשבוע‪ ,‬נמצאו בסיכון נמוך משמעותית לפתח‬
‫מחלת עיניים הגורמת לאובדן ראייה‪ .‬החוקרים ייחסו זאת לחומצות שומן מסוג אומגה ‪,3‬‬
‫הנמצאות בדגים‪ .‬אין תמה אפוא‪ ,‬מדוע המליץ איגוד הלב האמריקאי לצרוך דגים או שמן‬
‫דגים לפחות פעמיים בשבוע‪ .‬אגב‪ ,‬חז"ל סתרו לא רק את המדע אלא גם את עצמם‪ ,‬שהרי‬
‫]‪.[6‬במקומות אחרים הם דווקא מעלים על נס את סגולותיה של אכילת דגים‬
‫•‬ ‫לרפואה ממחלת הכלבת‪ ,‬המליצו חז"ל את התרופה הבאה‪ :‬ליצור קמיע מעור של‬
‫צבוע ולכתוב עליו את הלחש הבא‪" :‬כנתי כנתי קלירוס"‪ ,‬או‪" :‬קנדי קנדי קלורוס‪ ,‬יה‬
‫‪).‬יה ה' צבאות אמן אמן סלה" (בבלי‪ ,‬יומא פ"ד ע"א‬
‫מבחינה רפואית ‪ ,‬ידוע כי כלבת היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי נגיף הכלבת; לפיכך‪,‬‬
‫טיפול במחלה מתבצע על‪ -‬ידי חיסון ראשון‪ ,‬הניתן לרוב בזריקה לבטנו של החולה מייד עם‬
‫‪.‬הנשיכה; וחיס וני משנה‪ ,‬הניתנים לאחר כשבעה או עשרה ימים‬
‫•‬ ‫חז"ל דרשו בכל תוקף מהמוהל העורך את ברית המילה‪ ,‬למצוץ בפיו את דם‬
‫התינוק הנימול ואף הוסיפו‪" :‬האי אומנא דלא מייץ‪ ,‬סכנה הוא"‪ ,‬כלומר‪ :‬מוהל שלא‬
‫‪).‬מוצץ – סכנה היא לתינוק (בבלי‪ ,‬שבת קל"ג ע"ב‬
‫מדע הרפואה מצא כי ההפך הוא הנכון‪ :‬לא רק שאין צורך רפואי במציצת הדם‪ ,‬אלא שעדיף‬
‫להימנע מכך כי הדבר עלול לזהם את הפצע הפתוח ולסכן את חיי התינוק; לכן פנה איגוד‬
‫‪.‬רופאי הילדים למשרד הבריאות‪ ,‬בדרישה להורות על הפסקת נוהג זה‬
‫ר' ]‪.[7‬על‪-‬פי המשנה (מסכת אוהלות א')‪ ,‬קיימים בגופו של האדם ‪ 248‬איברים •‬
‫ישמעאל ור' עקיבא מצאו כי ביחס לגבר‪ ,‬גוף האישה מכיל מספר איברים רב יותר‬
‫]‪ 253().[8‬או ‪ 252‬איברים‬
‫מבחינה פיזיולוגית מדובר בטעות כפולה; ראשית ‪ ,‬ידוע כי בגוף האדם קיימים לכל היותר‬
‫‪ 210.‬איברים; שנית ‪ ,‬מניין האיברים בגוף הגבר והאישה זהה‬
‫•‬ ‫בתלמוד הבבלי (שבת קל"ה ע"א) קבעו חז"ל כי תינוק שנולד בחודש השמיני‬
‫להריונו‪" ,‬בודאי שלא יחיה‪ ,‬ולכן אין מחללין עליו את השבת" (כלומר‪ :‬אין הצדקה‬
‫]‪).[9‬לחלל למענו את השבת ולנסות להצילו כי ממילא אין לו סיכויי חיים‬
‫מבחינה רפואית מדובר ב טעות אומללה ולראיה‪ ,‬הפוסקים האחרונים הודו‪" :‬אין למצוא‬
‫אישור רפואי לדבר זה… למעשה… אין אנו סומכים בכל דבר על מניית חדשי ההריון של האם‪,‬‬
‫הרבנים אף הודו כי כיום אין ]‪".[10‬ובעיקר מסתמכים על סימני התפתחותו הגופנית‬
‫להתייחס לקביעת התלמוד‪" ,‬אלא נוהגים בכל תינוק שנולד בשווה… ואף מחללים את‬
‫בקיצור‪ ,‬אפילו פרשני התלמוד טוענים כי אין ללכת לפי דעת ]‪".[11‬השבת להצלת חייו‬
‫]‪.[12‬התלמוד בנושא זה‬
‫•‬ ‫בתלמוד הבבלי (תענית ט' ע"ב) מתוארת מחלוקת סביב מקור ירידת הגשמים‪" :‬ר'‬
‫אליעזר אומר‪ :‬כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה… אמר לו רבי יהושע‪:‬‬
‫והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן‪ .‬אמר לו‪ :‬ממתקין בעבים‪ .‬ר' יהושע אומר‪ :‬כל העולם‬
‫כולו ממים העליונים הוא שותה… אלא מה אני מקיים ואד יעלה מן הארץ‪ ,‬מלמד‬
‫שהעננים מתגברים ועולים לרקיע ופותחין פיהן כנוד ומקבלין מי מטר"‪ .‬כאן‬
‫מתגלה סתירה כפולה בין התלמוד למדע‪ :‬א‪ -‬ר' אליעזר אמנם צודק באומרו כי‬
‫הגשם בא מן העננים הנוצרים מהים‪ ,‬אך הוא טועה באומרו כי המים הופכים‬
 ‫למתוקים רק כאשר הם בתוך העננים (שהרי ידוע כי בתהליך האידוי נותר המלח‬
‫בים ואינו עולה לשמים); ב‪ -‬הסתירה השנייה עם המדע מתגלה בעמדתו של ר'‬
‫יהושע ‪ ,‬שטען כי העננים עולים לשמים ריקים כחבית ורק אז מתמלאים מהמים‬
‫‪.‬העליונים‬

‫‪.‬מבואר מארמית ע"י ר' עדין שטיינזלץ ]‪[1‬‬

‫‪.‬בן המאה ה‪ ,16 -‬היה רב‪ ,‬פוסק הלכה ומקובל ]‪[2‬‬
‫‪.‬בעריכת י"ד אייזנשטיין‪[3] 318 :1915 ,‬‬
‫מחלה המוזכרת בתלמוד בשם "נכפה" (ראו ביאור ר' עידן שטיינזלץ למסכת פסחים ]‪[4‬‬
‫‪).‬קי"ב ע"ב‬
‫‪.‬בבלי‪ ,‬יבמות ס"ד ע"ב ]‪[5‬‬
‫‪.‬ד"ר יואל רפל‪" ,‬מועדי ישראל‪ :‬אנציקלופדיה שימושית לשבת ולחג"‪[6] 73 :1990 ,‬‬
‫‪).‬איבר‪ ,‬לפי ההלכה הרבנית‪ ,‬חייב לכלול "בשר‪ ,‬גידים ועצמות" (בבלי‪ ,‬חולין ק"ב ע"ב ]‪[7‬‬
‫‪.‬בבלי‪ ,‬בכורות מ"ה ע"א ]‪[8‬‬
‫‪.‬ביאור שטיינזלץ לבבלי‪ ,‬שבת קל"ה ע"א ]‪[9‬‬
‫‪.‬מתוך התוספות בדף התלמוד לשטיינזלץ‪ ,‬שם ]‪[10‬‬
‫‪.‬מתוך "עיונים" בדף התלמוד לשטיינזלץ‪ ,‬שם ]‪[11‬‬
‫באתר הדתי "הידברות" הועלתה השאלה‪" :‬האם יש מקור לנושא הלידה בחודש ]‪[12‬‬
‫השמיני כי שמעתי שמועות שזה לא טוב ללדת בחודש זה"‪ .‬בניגוד לדעת התלמוד‪ ,‬שימו לב‬
‫לתשובת הרב בנימין שאולי‪" :‬אין כל דבר לא טוב בלידה בחודש זה מלבד שהעובר לא בשל‬
‫עדיין לגמרי"‪ .‬לפי התלמוד‪" :‬בודאי שלא יחיה"; אך לפי הרב שאולי‪" :‬אין כל דבר לא טוב‬
‫‪: http://www.hidabroot.org/question/42844‬בחודש זה"‪ .‬ראו בלינק‬
‫להזכירכם‪ ,‬על לימוד התלמוד הזה ("תורתו אומנותו") שופכת ומבזבזת מדינת ישראל‬
‫!מיליארדי שקלים בכל שנה – היישר מכספיהם של משלמי המיסים‬
‫תגובות לטענות הרב מיכאל אברהם‬

‫‪:‬שתפו‬

‫והחליט התורה שבעל‪-‬פה שמחנו לראות כי הרב מיכאל אברהם צפה בסרטון אודות מיתוס‬
‫‪:‬להגיב‪ ,‬להלן ההתייחסות שלנו לטענותיו המרכזיות‬

‫תושב"ע מאלוהים בסיני ‪ vs.‬מסורת פרושית‪-‬רבנית‬

‫יש תיעוד ברור לכך שהיא [התושב"ע] החלה להתפתח הרבה לפני החורבן‪" .‬‬
‫במסורת שלנו עוברים דברים שנאמרו על ידי חכמים בתחילת בית שני… אז למה הם‬
‫[הרבנים] המציאו את התורה שבעל‪-‬פה? הלל הזקן מיישם את מידות הדרש שהן‬
‫תשתית תורה שבעל‪-‬פה על דיני הקרבת קרבן פסח בשבת (ראה פסחים סו ע”א)‪".‬‬
‫][הרב מיכאל אברהם‬
‫‪:‬תגובה‬
‫בקטע דנן מבקש הרב לתת סימוכין להתפתחותה של התושב"ע לפני חורבן בית שני‪ .‬למען‬
‫האמת‪ ,‬אין לנו בעיה עם ההנחה לפיה המסורת של ההלכה הרבנית היתה ברת‪-‬קיימא טרם‬
‫עלתה על הכתב במאות ה‪ 2-5‬לספירה‪ .‬הסייג היחיד שיש לנו קשור לקדושה או לתוקפה‬
‫השמיימי של התושב"ע‪ .‬אך שימו לב‪ ,‬על מנת להצדיק את אופייה של התושב"ע‪ ,‬רשם הרב‬
‫אברהם הפניי ה לתלמוד הבבלי‪ ,‬פסחים ס"ו ע"א‪ .‬אך כפי שיתווכחו מייד‪ ,‬קיימות מספר‬
‫‪:‬בעיות עם גישתו‬
‫•‬ ‫על‪ -‬מנת לתת תוקף לתושב"ע‪ ,‬נעזר הרב בתושב"ע גופא‪ .‬אך ברור כי מדובר בכשל‬
‫לוגי שהרי התלמוד אינו יכול להעיד על עצמו‪ ,‬כמאמר חז"ל‪" :‬אין אדם מעיד על‬
‫‪.‬עצמו" (בבלי‪ ,‬כתובות כ"ז ע"ב)‪ .‬מדובר בכשל מעגלי קלאסי‬
 ‫•‬ ‫אגב‪ ,‬אנו מבקשים להציב בפינכם אתגר‪ :‬אנא קראו בעצמכם את העמוד הרלוונטי‬
‫ממסכת פסחים ובדקו האם העמוד הנ"ל אכן מאשש באיזשהי צורה את תוקפה‬
‫‪.‬של התושב"ע‪ ,‬כפי שטען הרב‬
‫למעשה‪ ,‬קטע זה חושף שוב את ערוותה של התושב"ע‪ ,‬הן משום שאין בו ולו גם •‬
‫בדל של הת ייחסות לאותם "שלושה תנאים עיקריים… שכל חוקר משטרתי‬
‫והן ]‪;[2‬ומשפטן פלילי מתחיל יודע"‪ ,‬כפי שכתב הרב בהתנשאות במאמר אחר‬
‫‪.‬משום שאין שם כל ראייה מוצקה לקשר סיבתי בין התורה שבכתב לבין התושב"ע‬

‫תהיה אחרי רבים‬

‫ראשית‪ ,‬לא מצאתי בעוניי את הדרשה במסכת סנהדרין שלוקחת את שלושת "‬
‫המילים “תהיה אחרי רבים” ומוציאה אותם מהקשרם (ומתעלמת מהמילה “לא”‬
‫שלפניהן)‪ .‬ספק בעיניי אם יש דרשה כזאת (משום מה בסרטון סטו מדרכם ולא הביאו‬
‫]כאן את הציטוט)‪[ ".‬הרב מיכאל אברהם‬
‫‪:‬תגובה‬
‫י־ר ִבים ]‪,[3‬במאמר זה‬
‫ֹא־ת ְהיֶה אַ חֲ ֵר ַ‬
‫נדרש הרב מיכאל אברהם לכתוב בשמות כ"ג ‪" :2‬ל ִ‬
‫לְ ָרעֹת…"‪ ,‬אך לא רק שאינו נותן מענה להשמטת המילה "לא" מהקטע בתלמוד‪ ,‬הוא אף‬
‫טוען כי הציטוט (מהסרטון של איתן ומוטי) כנראה אינו קיים משום שלא איתר אותו במסכת‬
‫‪.‬סנהדרין‬
‫ובכן‪ ,‬הרב לא מצא את הציטוט מפני שהוא נלקח ממסכת בבא מציעא נ"ט ע"ב ולא‬
‫מסנהדרין‪ .‬בבבא מציעא מובא הסיפור על תנורו של עכנאי ועל האופן שבו הכריעו החכמים‬
‫האם התנור טהור או טמא‪ .‬כזכור‪ ,‬רבי אליעזר הביא "כל תשובות שבעולם" וגם לאחר‬
‫שיצאה בת כל מהשמים וצודדה בעמדתו‪ ,‬המשיכו החכמים – בראשותו של רבי יהושע –‬
‫להתנגד והחליטו כי אין לסמוך על בת קול כי הרוב מכריע‪ .‬ההסתמכות על החלטתו של‬
‫‪.‬הרוב התבססה על הפסוק משמות כ"ג‪ ,‬כאשר היא הופכת לחלוטין את הנאמר בו‬
‫בקיצור‪ ,‬בתשובתו המלומדת‪ ,‬הרב אברהם לא רק שהתעלם מלהשיב לגופו של עניין‬
‫ולהסביר מדוע עיוותו הרבנים את הפסוק רק על‪-‬מנת להצדיק את טענתם; כפי שראינו‪ ,‬הוא‬
‫‪.‬אף הרב חיפש את הפסוק במקום הלא נכון ולכן הסיק הציטוט אינו בנמצא כלל‬

‫ישעיהו כ"ט‬
‫במאמר אחר‪ ,‬תוקף הרב אברהם את השימוש שעשו איתן ומוטי בישעיהו כ"ט ‪ ,13-14‬שם‬
‫ּוב ְשפָ תָ יו כִ ְבדּונִ י וְלִ בֹו ִרחַ ק ִממֶ נִ י ו ְַת ִהי י ְִראָ תָ ם‬
‫נאמר‪ַ " :‬וי ֹאמֶ ר ֲא ֹדנָי יַעַ ן כִ י נִ גַׁש הָ עָ ם הַ זֶה ְב ִפיו ִ‬
‫יֹוסף לְ הַ ְפלִ יא אֶ ת־הָ עָ ם־הַ זֶה הַ ְפלֵא וָפֶ לֶא וְאָ ְבדָ ה חָ כְ מַ ת‬ ‫א ִֹתי ִמצְ וַת ֲאנ ִָׁשים ְמלֻמָ דָ ה‪ָ .‬ל ֵכן ִהנְ נִ י ִ‬
‫ּובינַת נְ ֹבנָיו ִת ְסתַ תָ ר"‪ .‬ישוע המשיח ציטט קטע זה (מרקוס ז' ‪ )7‬כאשר הוכיח את‬ ‫חֲ כָמָ יו ִ‬
‫‪:‬הסופרים והפרושים על העדפתם את המסורת על פני דבר אלהים‪ ,‬אך הרב אברהם כותב‬
‫הדובר [בסרטון ל איתן ומוטי] מסיים את דרשתו בפרצוף נוגה ורציני באופן פתטי‪ ,‬כאילו‬
‫מדובר בדרשה על ההר‪ ,‬בציטוט הפסוקים מישעיה כט על “אבדה בינת נבוניו”‪ ,‬כשההנחה‬
‫ברקע היא שמי ששומע או קורא את הפסוקים הללו מיד מבין על מה מדובר והם בעצם‬
‫מייתרים את הצורך בכל הסרטון‪ .‬מטרתו להותיר אותנו עם מחשבותינו כשהפסוקים הללו‬
‫(על רקע מוזיקה דרמטית) מהדהדים בראשנו‪ ,‬כמכת המחץ לכל המסורת הרבנית… אני‬
‫משפשף את עיניי בתדהמה ומחפש מה פספסתי‪ .‬היכן יש בפסוקים הללו ולו רמז לאמירה‬
‫כזאת? בעוניי ממש לא מצאתי‪ .‬הקטע הזה הוא ממש סיום סמלי והולם לכל הסרטון העלוב‬
‫]‪.[4‬הזה‬
‫ראשית ‪ ,‬תנו דעתכם לכך שהרב אברהם אפילו לא שם ליבו לכך שציטט את הפסוק באופן‬
‫שגוי‪ :‬לא נאמר "אבדה בינת נבוניו"‪ ,‬כפי שכתב הרב‪ ,‬אלא‪" :‬אָ ְבדָ ה חָ כְ מַ ת חֲ כָמָ יו"‪ .‬שנית‪,‬‬
‫הרב לא עושה שום מאמץ להפריך את טענתם של איתן ומוטי ואינו מציג ראיות כל שהן‬
‫המתייחסות לגופו של עניין‪ .‬בקיצור‪ ,‬אין בדבריו ולו גם טענה עניינית אחת הסותרת את‬
‫הרלוונטיות שבפסוקים הללו‪ ,‬מישעיהו כ"ט‪ ,‬אשר מוכיח את מנהיגי הדת‪ .‬במקרה הזה‬
‫‪.‬מדובר בכשל לוגי מסוג אד‪ -‬הומינם‪ ,‬בו תוקפים את המוסר‪ ,‬במקום להתמודד מול המסר‬

‫תעשיית הכספים הרבנית ‪1.‬‬

‫מה היתה הבעיה להמציא כחלק מהתורה שבעל‪-‬פה חובה גמורה מדאורייתא שכל אדם "‬
‫צריך לתת רבע מכספו לחכמים‪ ,‬או לבנות להם בית? אפשר היה בקלות להרחיב את דין‬
‫המעשר שמופיע בתורה‪ ,‬ואני יכול לחשוב על עוד כהנה וכהנה טכניקות מדרשיות פשוטות‬
‫הרב מיכאל [ "]‪.[5‬מאד “להוכיח” את קיומה של חובה כזאת בכלים של התורה שבעל‪-‬פה‬
‫]אברהם‬
‫כאן מבקש הרב להבהיר כי אין בתושב"ע כל אמירה המעודדת מתן כספים לרבנים ולתלמידי‬
‫חכמים‪ .‬למרבה האירוניה‪ ,‬התלמוד מלא באימרות ש כאלה‪ ,‬להלן דוגמאות הטופחות על‬
‫‪:‬פניו‬
‫•‬ ‫א‪" .‬כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו‬
‫‪).‬מקריב תמידין" (בבלי‪ ,‬ברכות י' ע"ב‬
 ‫•‬ ‫ב‪" .‬כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים‪ ,‬זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר‪:‬‬
‫‪).‬כי בצל החכמה בצל הכסף" (פסחים נ"ג ע"ב‬
‫•‬ ‫ג‪" .‬אמר ריש לקיש‪ :‬רבנן לא צריכי נטירותא… ואמר רב יהודה‪ :‬מנדה – זו מנת‬
‫‪).‬המלך; בלו – זו כסף גולגלתא; והלך – זו ארנונא" (בבא בתרא ז' ע"ב‬
‫•‬ ‫ד‪" .‬תלמידי חכמים – אינן יוצאין לעשות בעצמן עם כל הקהל בבניין וחפירה של‬
‫מדינה וכיוצא בהן‪ ,‬כדי שלא יתבזו בפני עמי הארץ‪ .‬ואין גובין מהן לבניין החומות‬
‫ותיקון השערים ושכר השומרים וכיוצא בהן‪ ,‬ולא לתשורת המלך‪ .‬ואין מחייבין אותן‬
‫ליתן המס‪ ,‬בין מס שהוא קצוב על בני העיר בין מס שהוא קצוב על כל איש ואיש…"‬
‫‪(').‬משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות תלמוד תורה‪ ,‬ו‬
‫•‬ ‫ה‪" .‬וכן אם הייתה סחורה לתלמיד חכמים‪ ,‬מניחין אותו למכור תחילה; ואין מניחין‬
‫‪).‬אחד מבני השוק למכור‪ ,‬עד שימכור הוא" (שם‬
‫•‬ ‫ו‪" .‬כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה… ומי שאי אפשר לו ללמוד‪ ,‬מפני שאינו יודע‬
‫כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו‪ ,‬יספיק לאחרים הלומדים" (שולחן ערוך‪ ,‬יו"ד‬
‫‪).‬סימן רמ"ו‬

‫הרב מיכאל אברהם טוען כי התורה שבכתב בעצמה מספרת על תורה שבעל פה ‪2.‬‬
‫המתקיימת בצמוד אליה "בדיני אמה העבריה אמרה התורה‪" :‬ואם לבנו ייעדנה‬
‫כמשפט הבנות יעשה לה" (שמות כא‪ ,‬ט)‪ .‬מהו אותו משפט הבנות שהפסוק מרמז‬
‫עליו? בשום מקום לא כתוב מהו‪ .‬חייבים לומר כי מדובר בהלכות שהיו ידועות‬
‫"ומקובלות בקרב העם‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬לאמיתו של דבר‪ ,‬התורה (והתנ"ך כולו‪ ,‬לצורך העניין) אינה מספרת על תורה‬
‫שבעל‪ -‬פה שהתקיימה בצמוד לזו שבכתב‪ .‬למעשה‪ ,‬רעיון התושב"ע עלה לראשונה רק כ‪-‬‬
‫‪ 1500‬שנה לאחר מתן תורה בסיני; הכתובים היחידים המעידים על התושב"ע מצויים‬
‫‪.‬בתושב"ע עצמה‪ ,‬כך שאי‪-‬אפשר לסמוך על‪-‬כך‬
‫יתרה מכך‪ ,‬תורת משה נמסרה למשמרתם של הכוהנים‪ ,‬לא של הפרושים – שצצו על במת‬
‫ההיסטוריה רק בתקופת בית שני‪ .‬הכוהנים היו אחראיים על יישום התורה‪ ,‬על קריאת‬
‫התורה כנגד העם ועל לימודה (ויקרא י' ‪ ;8-11‬דברים י' ‪ ,8-10‬י"ז ‪ ,18‬ל"א ‪ ;9‬יהושע י"ג ‪;14‬‬
‫יחזקאל מ"ד ‪ 23-24 ,15‬וכו')‪ .‬לפיכך‪ ,‬תפקידם של הכוהנים – ולא של קבוצה אחרת – היה‬
‫‪.‬לדואג לפירושה הנכון של התורה וליישומה בפועל‬
‫המחקר בתחום מצא כי מסורת שמירת המצוות שהיתה נהוגה בידי הכוהנים‪ ,‬נדחתה על‪-‬‬
‫ידי מסורת הפרושים (רבנים)‪ .‬מכאן נובע כי התושב"ע הרבנית אינה נאמנה למקור שאותו‬
‫]‪.[1‬קיבלו הכוהנים מסיני‬
‫בנוגע למשפט האימוץ‪ ,‬בשמות כ"א ‪ , 7-11‬הכתוב ב"אנציקלופדיה מקראית" מוכיח על‪-‬‬
‫גם ]‪.[2‬נקלה כי אין צורך בתושב"ע כזו או אחרת לשם הבנתם האותנטית של פסוקים אלה‬
‫ד"ר מרדכי סבתו‪ ,‬איש דתי בעצמו‪ ,‬הוכיח כי ניתן להבין פסוקים אלה על דרך הפשט ישירות‬
‫]‪.[3‬מההקשר‪ ,‬ללא כל הסתמכות על מסורת כל‪-‬שהיא‬
‫"מ ְׁשפַ ט הַ בָ נֹות" (שמות כ"א ‪ )9‬מוכיח כי התושב"ע אינה משקפת את הביאור הנכון‬
‫אגב‪ִ ,‬‬
‫של התורה‪ ,‬שכן אפילו פרשנ י המסורת לא הסכימו ביניהם בעניין הביאור הנכון לביטוי זה‪.‬‬
‫‪.‬ודוק שם‬

‫הרב מיכאל אברהם‪" :‬בפרשת כי תצא אסרה התורה להחזיר את גרושתו אחרי ‪3.‬‬
‫שנישאה לאיש אחר‪" :‬כי יקח איש אשה ובעלה‪ ,‬והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי‬
‫מצא בה ערות דבר‪ ,‬וכתב לה "ספר כריתות" ונתן בידה ושלחה מביתו‪ .‬ויצאה‬
‫מביתו והלכה והיתה לאיש אחר…‪( " .‬דברים כד‪ ,‬א‪-‬ד)‪ .‬מדובר במשפט משועבד‬
‫ארוך שמסתיים ב"לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה"‪ ,‬והוא‬
‫הלימוד שהתכוונה התורה לחדש כאן‪ .‬התורה לא התכוונה כאן לחדש שצריך‬
‫לכתוב ספר כריתות לצורך גירושין‪ .‬עניין ספר כריתות נכתב אגב אורחא‪ .‬ולא פורש‬
‫מהו‪ ..‬גם כאן חייבים לומר שהיה ידוע בתושב"ע‪ .‬כמו כן לא הוזכר כאן ולא בשום‬
‫מקום אחר בתורה כיצד נושאים אשה‪ .‬חייבים לומר כי כל ההלכות האלה היו בעל‪-‬‬
‫"פה‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬יעקב יוחנן רבינוביץ'‪ ,‬פרופ' דתי למשפטים ומומחה למשפט העברי‪ ,‬נדרש לנושא‬
‫ומצא כי נוסחאות לשטר גירושין ("סֵ פֶ ר כְ ִריתֻ ת") היו נפוצות במזרח ]‪,[4‬הגירושין במקרא‬
‫הקדום בתקופת המקרא ויש להן רמזים גם בתנ"ך‪ .‬המשנה והתלמוד ככל הנראה שכללו‬
‫‪.‬מסורות של תעודות קדומות לכדי הלכה סבוכה ומחייבת‬
‫אגב‪ ,‬גם במקרה דנן‪ ,‬ריבוי המחלוקות בספרות התושב"ע לגבי תוכן שטר הגט והעילה‬
‫לגירושין‪ ,‬מעיד כי גם חז"ל הסתמכו על מסורות שונות בישראל‪ ,‬שהועברו במרוצת‬
‫]‪.[5‬הדורות‬
‫פרופ' אלכסנדר רופא מהאוני' העברית בירושלים‪ ,‬חקר לעומק את נושא הגירושין במקרא‪.‬‬
‫הוא מאשר כי מסורת ספר ]‪'",[6‬במאמרו "גירושין במקרא ומשמעותו של 'ספר כריתות‬
‫הכריתות‪ ,‬על‪-‬אף שהיא מהדהדת בספרי תנ"ך אחרים (ישעיהו נ' ‪ ,1‬למשל)‪ ,‬כנראה יובאה‬
‫לתוך ספרות המקרא ממנהגי העמים השכנים‪ .‬עם‪-‬זאת‪ ,‬ספר הכריתות המקראי עודנו יחיד‬
‫במינו בשל מהותו‪ ,‬המאפשרת לאישה להינשא בשנית אך אוסרת עליה לשוב לבעלה‬
‫הראשון (דברים כ"ד ‪ .) 4‬פרופ' רופא ממשיך ומראה כיצד ניתן לשחזר את תוכנו של ספר‬
‫‪.‬הכריתות בהסתמך על קטעי מפתח בתנ"ך‪ ,‬גם ללא עזרתה של התושב"ע‬

‫הרב אברהם מיכאל‪" :‬בפרשת כי תצא הזהירה התורה שלא להכות את הנידון ‪4.‬‬
‫למלקות יותר מארבעים מכות‪" :‬והיה אם בן הכות הרשע וכו' ארבעים יכנו לא‬
‫יוסיף" (דברים כה‪ ,‬ב‪ -‬ג)‪ .‬התורה לא אמרה לנו מתי דינו למלקות‪ .‬גם כאן חייבים‬
‫"לומר כי התורה סמכה על מסורת בעל‪-‬פה‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬הסתמכות על פסוק זה לשם ביסוסה של התושב"ע היא בחזקת גול עצמי‪ ,‬משום‬
‫שבמקרה זה סתרה ההלכה הרבנית את התורה על ימין ועל שמאל‪ .‬להלן שלוש דוגמאות‬
‫‪:‬לכך‬
 ‫•‬
‫ּוׁשפָ טּום‬
‫בספר דברים כ"ה ‪ 1-3‬נאמר‪" :‬כִ י־י ְִהיֶה ִריב בֵ ין ֲאנ ִָׁשים וְנִ גְ ׁשּו אֶ ל־הַ ִמ ְׁשפָ ט ְ‬
‫ם־בן הַ כֹות הָ ָר ָׁשע ו ְִה ִפילֹו הַ שֹפֵ ט‬
‫ו ְִהצְ ִדיקּו אֶ ת־הַ צַ ִדיק ו ְִה ְר ִׁשיעּו אֶ ת־הָ ָר ָׁשע‪ .‬וְהָ יָה ִא ִ‬
‫ו ְִהכָהּו לְ פָ נָיו כְ דֵ י ִר ְׁשעָ תֹו ְב ִמ ְספָ ר‪ .‬אַ ְרבָ עִ ים ַיכֶנּו ל ֹא יֹ ִסיף פֶ ן־יֹ ִסיף לְ הַ כֹתֹו עַ ל־אֵ לֶה‬
‫מַ כָה ַרבָ ה וְנִ ְקלָה אָ ִחיָך לְ עֵ ינֶיָך"‪ .‬הביטוי 'כְ דֵ י ִר ְׁשעָ תֹו ְב ִמ ְספָ ר'‪ ,‬פירושו "בהתאם‬
‫במילים אחרות‪ ,‬אם ראוי אדם לעונש מלקות‪ ,‬יש להכותו ]‪".[7‬לחומרת העברה‬
‫]‪).[8‬בהתאם לכובד חטאו (פס' ‪ ,)2‬ובכל מקרה לא למעלה מארבעים מכה (פס' ‪3‬‬
‫עם‪-‬זאת‪ ,‬חרגה ההלכה הרבנית ממצוות התורה וקבעה עיקרון‪" ,‬שעל פיו מספר‬
‫]‪".[9‬המכות בכל עונש מלקות יהיה שלושים ותשע‪ ,‬תהא אשר תהא חומרת העברה‬
‫דהיינו‪ ,‬לפי התורה מספר המכות נקבע על‪-‬פי חומרת העברה; לדידם של חז"ל‬
‫]‪(.[10‬בבלי‪ ,‬מכות כ"ב ע"א) מניין המלקות יעמוד על ל"ט בכל מקרה ומקרה‬
‫•‬
‫מסורת חז"ל חטאה בהוצאת פסוק מהקשרו ובעִ יּוּותָ ּה של מילה קריטית; כאמור‪,‬‬
‫בדברים כ"ה ‪ 3‬נאמר‪" :‬אַ ְרבָ עִ ים ַיכֶנּו ל ֹא יֹ ִסיף פֶ ן־יֹ ִסיף לְ הַ כֹתֹו עַ ל־אֵ לֶה מַ כָה ַרבָ ה‬
‫וְנִ ְקלָה אָ ִחיָך לְ עֵ ינֶיָך"‪ .‬חז"ל בלבלו את הביטוי "לקו" עם הביטוי "נִ ְקלָה"‪ ,‬כאילו‬
‫]‪).[11‬רוצים לומר‪ :‬מי שסבל מלקות (מכות) פטור מעונש כרת (בבלי‪ ,‬מגילה ז' ע"ב‬
‫אך בעברית מקראית פירוש הביטוי "נִ ְקלָה" כלל אינו קשור להלקאה‪ ,‬אלא משמעו‬
‫כמו‪-‬כן‪ ,‬יש לציין כי שני הביטויים נגזרים משורשים שונים‪.[12] :‬ביזיון וחוסר מעמד‬
‫]‪'.[13‬מלקות'‪ ,‬גזור מהשורש לק"ה; בעוד ש'נקלה'‪ ,‬גזור מהשורש קל"ה‬
‫בדברים כ"ה ‪ 3‬מתואר באופן מדויק ִמנְ יָן המכות אשר בהן מחויב אדם אשר נמצא •‬
‫אשם בדין‪" :‬אַ ְרבָ עִ ים ַיכֶנּו ל ֹא יֹ ִסיף פֶ ן־יֹ ִסיף לְ הַ כֹתֹו עַ ל־אֵ לֶה מַ כָה ַרבָ ה וְנִ ְקלָה אָ ִחיָך‬
‫לְ עֵ ינֶיָך"‪ .‬למרות שהתורה מדגישה כי אין לגרוע ממצוות משה (דברים ד' ‪ ,2‬י"ג ‪,)1‬‬
‫קב עו חז"ל על דעת עצמם‪" :‬כמה מלקין אותו? ארבעים חסר אחת" (משנה‪ ,‬מסכת‬
‫‪.‬מכות ג')‪ .‬דהיינו‪ ,‬התורה מצווה‪ 40 :‬מכות; התושב"ע קובעת‪39 :‬‬

‫הרב מיכאל אברהם‪" :‬ודאי שהתורה שבכתב ניתנה על מנת שיקיימו אותה אולם ‪5.‬‬
‫ללא תושב"ע היא לא ישימה‪ ..‬מצוות רבות זקוקות מעצם טבען לפירוש מינימלי‬
‫כדי ליישם אותן‪ .‬התורה אמרה באופן כללי‪" :‬החודש הזה לכם ראש חודשים"‪ .‬ע"פ‬
‫"??איזה חודשים סופרים לשמש ללבנה חודשי לבנה מותאמים לחמה‬
‫תשובה‪ :‬כפי שציינו לעיל‪ ,‬התורה ניתנה לבני שבט לוי – ובעיקר לכוהנים – למשמרת‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬יישמוה של התורה נתון היה בידיהם ולא בידי כת הפרושים אשר צמחה כ‪1500 -‬‬
‫‪.‬שנה מאוחר יותר‬
‫באשר לנושא מניין החודשים לפי החמה או הלבנה‪ ,‬גם עניין זה מוכיח מעבר לכל ספק כי‬
‫מסורת חז"ל סתרה את מסורת הכוהנים ולבסוף מחקה אותה לגמרי; חוקרי תקופת הבית‬
‫השני מצאו מחלוקת מהותית בין חישובי לוח השנה הכוהני‪-‬השמשי לבין מסורת חז"ל‪,‬‬
‫תלוית הירח‪ .‬הלוח החלופי שעודדו חז"ל מבטא את מאבקי השליטה על עם ישראל‪,‬‬
‫פרופ' רחל אליאור מעירה‪" :‬יש מקום ]‪.[14‬שהתחללו בין הכתות השונות בתקופת בית שני‬
‫לשער שבחירתם של חכמים בלוח חודשים ירחי‪ ,‬שמספר ימיו משתנה‪ ,‬במאה הראשונה‬
‫לספירה אחרי החורבן‪ ,‬בתקופת השלטון הרומי על ארץ ישראל‪ ,‬קשורה לא רק ברצון לכונן‬
‫לוח שונה מלוח השבתות הכוהני השמשי העתיק והמחושב מראש של בני צדוק‪ ,‬אלא‬
‫קשורה בע יקר בבחירת לוח השונה מהלוח הרומי החדש‪ ,‬שהיה לוח חודשים שמשי מחושב‬
‫]‪…".[15‬מראש‬
‫ד"ר איל רגב‪ ,‬מרצה בכיר מאוני' בר‪-‬אילן‪ ,‬מראה בספרו כי ההסתמכות על הלוח הירחי‬
‫הביאה את הפרושים לפסוק הלכות הסותרות באופן ברור וגלוי את חוקי הכוהנים‪,‬‬
‫בעניין זה‪ ,‬להלן שתי דוגמאות לסתירה בין התושב"ע ]‪.[16‬שהסתמכו על לוח שנה שמשי‬
‫‪:‬לתורה‬
‫•‬
‫בויקרא כ"ג ‪ 2‬מפורטים מועדי ישראל‪ ,‬כפי שנקבעו על ידי אלהים בכבודו ובעצמו‪.‬‬
‫ר־ת ְק ְראּו אֹתָ ם ִמ ְק ָראֵ י קֹ דֶ ׁש אֵ לֶה הֵ ם‬
‫הכתוב מד גיש כי מדובר ב"מֹועֲדֵ י ה' ֲא ֶׁש ִ‬
‫מֹועֲדָ י"‪ .‬המועדים שייכים לה' והוא שקבע את התאריך המדויק בו יש לחגוג אותם‪.‬‬
‫בפס' ‪ 27‬נאמר‪" :‬אַ ְך בֶ עָ שֹור לַחֹ דֶ ׁש הַ ְש ִביעִ י הַ זֶה יֹום הַ כִ פ ִֻרים הּוא ִמ ְק ָרא־קֹ דֶ ׁש‬
‫והנה‪.[17] ,‬י ְִה יֶה ָלכֶם"‪ .‬יום כיפור‪ ,‬אם כן‪ ,‬חייב לחול כל שנה בדיוק בעשרה בתשרי‬
‫עובדה זו לא מנעה מחז"ל לחלל את יום הכיפורים במצח נחושה על ידי שינוי‬
‫למרות שידעו כי מדובר בשגגה (בבלי‪ ,‬ראש השנה ]‪[18‬התאריך לאחד עשר בתשרי‬
‫והרמב"ם הצְ ִדיקם‪ ,‬באמרו‪" :‬בית דין שקידשו את החודש – בין ]‪).[19‬כ"ה ע"א‬
‫שוגגין‪ ,‬בין מוטעין‪ ,‬בין אנוסין – הרי זה מקודש‪ ,‬וחייבין הכול לתקן המועדות על יום‬
‫]‪".[20‬שקידשו בו‪ :‬אף על פי שזה ידע שטעו‪ ,‬חייב לסמוך עליהם‬
‫"ּוספַ ְרתֶ ם ָלכֶם ִממָ חֳ ַרת הַ ַשבָ ת ִמיֹום הֲ ִבי ֲאכֶם אֶ ת־עֹמֶ ר •‬ ‫בויקרא כ"ג ‪ 15‬כתוב‪ְ :‬‬
‫הַ ְתנּופָ ה ֶׁשבַ ע ַׁשבָ תֹות ְת ִמימֹת ִת ְהיֶינָה"‪ .‬דהיינו‪ ,‬ספירת העומר חייבת לחול ביום‬
‫ראשון בשבוע בתוך חג המצות‪ .‬יהדות ההלכה שינתה את המועד וקבעה כי יש‬
‫להתחיל את הספירה "ממחרת יום טוב" (רש"י)‪ ,‬כלומר‪ :‬בתאריך ט"ז בניסן‪ .‬פירוש‬
‫זה טומן בחובו לפחות שני קשיים‪ -1 :‬הפשט המקראי מצווה ממחרת "הַ ַשבָ ת"‬
‫ובכל מקום בתורה בו נאמר "השבת" בה' הידיעה‪ ,‬אין הכוונה אלא ליום השביעי‬
‫בשבוע; ‪ -2‬גם הרבנים מודים כי בניגוד למועדים האחרים בתורה‪ ,‬אין לחג‬
‫השבועות (טקס הנפת העומר) תאריך קבוע והוא תלוי לגמרי בסיום ספירת‬
‫אך משום שההלכה קבעה כי יש להתחיל את הספירה כל שנה מתאריך ]‪.[21‬העומר‬
‫ט"ז בניסן‪ ,‬ייפול חג השבועות דרך קבע על התאריך ו' בסיוון! לסיכום‪ ,‬בשל‬
‫פרשנותם המוטעה של חז"ל לביטוי "ממחרת השבת"‪ ,‬נכפה על מי שהולך לפי‬
‫שיטתם לציין את הנפת העומר בתאריך שגוי; יתרה מכך‪ ,‬על‪-‬פי התורה אין לחג‬
‫הש בועות תאריך מפורש והוא נקבע רק עם סיום ספירת העומר; אף על פי כן‪,‬‬
‫סתרו הרבנים את הכתוב בכך שפסקו מועד קבוע לחג וכתוצאה מכך עיקרו לגמרי‬
‫‪.‬את הצורך בספירת העומר‬
‫הרב מיכאל אברהם‪" :‬וכן "לא תעשה כל מלאכה" (שמות כ‪ ,‬ח)‪" ,‬וביום השביעי ‪6.‬‬
‫תשבות" (שמות כג‪ ,‬יב)‪ ,‬וכדומה‪ .‬אך מה הן המלאכות האסורות? בתורה נתפרשו‬
‫רק חרישה‪ ,‬קצירה (שמות לד‪ ,‬כא) והבערת אש (שמות לה‪ ,‬ג)‪ .‬האם מישהו יוכל‬
‫להניח כי התורה אסרה חרישה וקצירה והבערת אש‪ ,‬והתירה זריעה ודיש ובניה‬
‫וסתירה וכדומה? התורה מספרת במפורש שבימי משה הוציאו להורג את‬
 ‫המקושש עצים בשבת מלאכת מעמר והוצאה מרשות לרשות ודאי לא נאמרה‬
‫"בתורה חייבים לומר שהוא ידע זאת בע"פ ועל סמך זאת הרגוהו‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬כיוון שהתורה ניתנה לכוהנים‪ ,‬ליישום‪ ,‬לשמירה וללימוד‪ ,‬יש להניח כי הם קיבלו‬
‫את כל ההוראות הדורשות לשם שמירת מצוות התורה‪ .‬עניין המלאכות האסורות בשבת שב‬
‫‪:‬וחושף את ערוותה של התושב"ע וזאת מכמה טעמים‬
‫•‬ ‫בתלמוד הבבלי (שבת מ"ט ע"ב) דנים חז"ל במקורו של מניין שלושים ותשע אבות‬
‫המלאכה האסורות בשבת (ע"פ ההלכה)‪ .‬ר' חנינא סבר שהמספר נקבע כנגד‬
‫"אותן העבודות שהיו במשכן"‪ .‬אך רבנים אחרים חלקו על כך‪" :‬מספר זה של‬
‫ארבעים חסר אחת הוא כנגד מספר הפעמים שהמילים 'מלאכה' 'מלאכתו'‬
‫ו'מלאכת' כתובים בתורה‪ ,‬שמניינם בסך הכל בתורה ארבעים חסר אחת"‪ .‬אולם‬
‫שתי הטענות אינן מתיישבות עם התורה‪ :‬א‪ -‬המשנה (מסכת שבת פרק ז') אמנם‬
‫]‪.[22‬מונה ‪ 39‬אבות מלאכות האסורות בשבת אך למרביתן אין כל זכר בתורה‬
‫לראיה‪ ,‬חכמי התלמוד התחבטו בשאלת המקור למניין ‪ 39‬המלאכות ונאלצו לתת‬
‫ב‪ -‬כפי שראינו לעיל‪ ,‬לפי רבנים מסוימים מספר ]‪.[23‬לכך מגוון תירוצים סותרים‬
‫המלאכות נקבע לאור העובדה שהמילים‪' :‬מלאכה' 'מלאכתו' ו'מלאכת'‪ ,‬מופיעות‬
‫‪ 39‬פעם בתורת משה‪ .‬אך בחינה פשוטה מעלה כי לא כך הדבר; המילה 'מלאכה'‬
‫מופיעה לפחות ‪ 24‬פעם; 'מלאכתו' – לכל הפחות ‪ 4‬פעמים; ו'מלאכת' – מעל ‪.20‬‬
‫‪.‬בסה"כ‪ ,‬למעלה מ‪ 48 -‬פעם‬
‫•‬ ‫המשנה (מסכת שבת פרק ז') מונה ‪ 39‬אבות מלאכות האסורות בשבת ושתיים‬
‫מהן נקראות "המולחו" (כלומר‪ :‬להמליח) ו"המעבדו" (כלומר‪ :‬לעבד)‪ .‬אך‬
‫טופחים על פניה של המשנה וטוענים כי "המולחו ]‪[25‬והרמב"ם ]‪[24‬הגמרא‬
‫והמעבדו" אינן שתי מלאכות שונות אלא היינו הך‪ ,‬מפני שמליחת העור היא סוג‬
‫של עיבוד‪ .‬לפיכך‪ ,‬הם הוסיפו‪ ,‬יש להוציא אחת מהן מהרשימה ולהכניס במקומה‬
‫]‪.[26‬את מלאכת השרטוט‬
‫•‬ ‫בתלמוד הבבלי (שבת קכ"ב ע"ב) נאמר‪" :‬נוטל אדם קורנס לפצע בו את האגוזין"‪.‬‬
‫החכמים נחלקו האם ה"קורנס" מהווה כלי שמלאכתו לאיסור או להיתר ולא הגיעו‬
‫מחלוקת שכזו מוכיחה בעליל כי ]‪.[27‬להסכמה‪ ,‬אלא עמדה המחלוקת בסימן תיקו‬
‫‪.‬לא היתה מסורת פרשנית אחת שניתנה בסיני והועברה בעל‪-‬פה‬
‫•‬ ‫בספר במדבר ט"ו מספר על אדם שנתפס כשהוא מקושש עצים בשבת " ַויַנִ יחּו‬
‫אֹתֹו בַ ִמ ְׁשמָ ר כִ י ל ֹא פ ַֹרׁש מַ ה‪-‬יֵעָ ֶשה לֹו" (פסוק ‪ .)34‬לאחר מכן‪ ,‬ציווה אלוהים על‬
‫משה לרגום אותו למוות באבנים (פסוק לה)‪ .‬סיפור זה מעלה לכל הפחות ‪2‬‬
‫‪:‬שאלות קשות בנוגע לתורה שבעל‪-‬פה‬
‫•‬ ‫אם משה כבר קיבל את התורה שבעל‪-‬פה על כל פרשנויותיה קודם לכם‪ ,‬מדוע לא‬
‫?ידע שיש לרגום את האיש באבנים‬
‫•‬ ‫בתלמוד הבבלי (מסכת סנהדרין עח‪,‬ב) כתוב שמשה לא ידע מה היתה הדרך‬
‫הנכונה להרוג את אותו האיש‪ .‬אך הרי זה לא הגיוני‪ ,‬כי הרי על פי התורה שבעל‪-‬‬
‫אם עניין זה מוזכר בבירור בתורה ]‪.[28‬פה‪ ,‬יש לרגום את האיש באבנים עד מוות‬
‫שבעל‪-‬פה‪ ,‬משמע כי מידע זה ניתן למשה יחד עם התורה שבכתב (כפי ששבים‬
 ‫עם זאת‪ ,‬משה לא ידע כיצד לפעול‪ ,‬אלא נאלץ להיוועץ ]‪).[29‬וטוענים הרבנים‬
‫באלוהים על מנת להבין מהי דרך הפעולה הנאותה‪ .‬מסקנה‪ :‬על פי הכתוב‪ ,‬לא‬
‫יתכן שניתנה למשה תורה שבעל‪-‬פה בה יכול היה משה למצוא את התשובה‬
‫‪.‬ההלכתית לקושיה‬

‫הרב מיכאל אברהם‪" :‬התורה שבכתב בעצמה נותנת סמכות לתושב"ע‪ ,‬באומרה‪7. :‬‬
‫"כי יפלא מימך דבר בין דם לדם בין דין לדין וקמת עלית אל השופט אשר יהיה‬
‫"בימים ההם"‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬גם הסתמכות על פסוק זה כורתת את הענף עליו היא מבקשת לשבת‪ .‬הרבנים‬
‫משתמשים אפוא בפסוקים אלה כהוכחה לסמכות על ישראל אשר לכאורה הוענקה להם‬
‫]‪.[30‬מאלוהים דרך הסנהדרין‪ ,‬להווה ולעתיד‬
‫חז"ל אף עיוותו את פסוק ‪ 11‬באופן כזה שאומר כי גם אם יאמרו לך שימין זה שמאל ושמאל‬
‫]‪.[31‬זה ימין‪ ,‬וברור לך כי מדובר בטעות‪ ,‬גם אז עליך להישמע להם‬
‫‪:‬להלן מספר בעיות מהותיות עם פרשנות שכזו‬
‫•‬ ‫כבר הראינו כי בניגוד לטענותיהם של חז"ל‪ ,‬הסנהדרין הוקמה רק בתקופת בית‬
‫‪.‬המקדש השני‪ ,‬ולא לפני כן‬
‫תחילתו של הקטע מבהיר כי רק כאשר אדם יחיד עומד בפני מחלוקת משפטית •‬
‫ספציפית‪ ,‬רק אז עליו ללכת‪ ,‬ביוזמתו‪ ,‬לשופט על מנת שיגיד לו את דבר המשפט‬
‫(פסוק ח)‪ .‬שום מילה מהפסוקים שלעיל אינה מעניקה לשופטים את הזכות לחוקק‬
‫חוקים חדשים; פסוקים אלה מנחים אותם כיצד לשפוט בהתאם לתורה (פסוק‬
‫על פי אותו קטע‪ ,‬תפקידם של השופטים היה לשפוט לפי חוקי התורה ]‪).[32‬יא‬
‫בלבד‪ ,‬לא להוסיף עליה מצוות והלכות חדשות הנטולות כל קשר‪ ,‬ברוב המקרים‪,‬‬
‫‪.‬לתורה שבכתב‬
‫•‬
‫חז"ל מאמינים כי "השופט" (פסוק ט) הוא למעשה הרבנים עצמם‪ ,‬אך מתעלמים‬
‫מכך שבתקופת המקרא‪ ,‬הכוהנים שימשו גם כשופטים‪ .‬עניינים משפטיים נחשבו‬
‫לרוב כעניינים הקשורים לבית המקדש‪ ,‬ולכן היה זה אך טבעי שהכוהנים יעסקו‬
‫מכאן שאין שום סיבה להניח שהמילה "שופט" בהקשר הזה ]‪.[33‬ביישום פסקי הדין‬
‫מתייחסת לרבנים או לפרושים‪ ,‬המוזכרים לראשונה רק לקראת סוף תקופת בית‬
‫]‪.[34‬שני‬
‫התלמוד הבבלי (נידה יט ע"א) מפרש את הביטוי בפסוק ח "בֵ ין‪-‬דָ ם לְ דָ ם" כאומר •‬
‫"בענייני טהרה וטומאה‪ ,‬בין דם טהור לדם שאינו טהור"‪ .‬ברם המשמעות האמתית‬
‫של הפסוק בהקשרו אינה נוגעת לסוגים שונים של דם‪ ,‬אלא מתייחסת למשפט‬
‫דבר זה מוכיח בבירור שלא יתכן כי פסוקים ]‪.[35‬פלילי‪ ,‬מקרי רצח‪ ,‬הריגה וכיוב"ז‬
‫אלה נתנו לרבנים סמכות כלשהי לחרוץ דין‪ ,‬מאחר שהם אפילו לא השכילו להבין‬
‫‪.‬את משמעותם האותנטית בהקשרם לתורה כולה‬
‫כאמור‪ ,‬לפי התנ"ך הכוהנים היו מקבלי התורה‪ .‬הם נשאו הן באחריות ללמד את •‬
‫עם ישראל את התורה והן באחריות לשמר אותה על מנת להעבירה לדורות‬
 ‫לפיכך‪ ,‬הם – ולא הרבנים – היו אלה שידעו כיצד ליישם את התורה ]‪.[36‬הבאים‬
‫‪.‬ולשפוט לפיה‪ ,‬בצורה המיטבית‬
‫‪.‬עיין‪ :‬פרופ' כנה ורמן‪" ,‬בין מקרא למשנה"‪ ,2015 ,‬עמ' ‪[1] 48-54‬‬

‫‪.‬בעריכת משה דוד קאסוטו‪ ,‬א‪ :‬אב – אתרים‪ ,1950 ,‬עמ' עמ' ‪[2] 431-433‬‬

‫‪.‬בתוך הספר‪" :‬תשורה לעמוס‪ :‬אסופת מחקרים בפרשנות המקרא מוגשת לעמוס חכם"‪ ,2007 ,‬עמ' ‪[3] 183-184‬‬

‫‪.‬בתוך‪ :‬אנציקלופדיה מקראית‪ ,‬ב‪ :‬ב – זתר‪ ,1954 ,‬עמ' ‪[4] 551-554‬‬

‫‪.‬ראו דוגמאות לכך‪ ,‬בספרו של פרופ' חנוך אלבק‪" ,‬מבוא לתלמודים"‪[5] 1969 ,‬‬

‫‪.‬בתוך‪ :‬תרביץ ע"ח‪ ,‬ד‪ ,2009 ,‬עמ' ‪[6] 437-446‬‬

‫‪.‬יעקב חיים טיגאי‪ ,‬מקרא לישראל‪ :‬פירוש מדעי למקרא – דברים – כרך שני‪ ,‬בהוצאת‪ :‬האוניברסיטה העברית בירושלים עם עובד י"ל מאגנס‪[7] 612 :2016 ,‬‬

‫‪.‬משה וינפלד וכהן‪-‬צמח דוד (עורכים)‪ ,‬אנציקלופדיית עולם התנ"ך – דברים‪[8] 188 :2002 ,‬‬

‫‪.‬שם‪ ,‬עמ' ‪[9] 612‬‬

‫‪).‬עמ' ‪( 97-122‬עמ' ‪ JSIJ 2, 2003, 109‬שמואל ורגון‪" ,‬יחסו הביקורתי של שד"ל כלפי פרשנות ההלכה של חז"ל הנוגדת את פשוטו של מקרא"‪[10] ,‬‬

‫‪.‬עיין‪ :‬הרב פרופ' דוד הרטמן‪ ,‬אהבה ואימה במפגש עם אלוהים‪ :‬מורשתו התיאולוגית של הרב יוסף דב סולובייצ'יק‪ ,2006 ,‬עמ' ‪[11] 130‬‬

‫‪).‬כך ברור משמואל א' י"ח ‪ ;23‬ישעיהו ג' ‪ ;5‬משלי י"ב ‪ ;9‬וכמו כן‪ ,‬מתרגום יונתן לדברים כ"ה ‪ ;3‬וממילון העברית המקראית (מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי‪[12] 728 :2007 ,‬‬

‫‪).‬ראו ההסבר במילון אבן שושן החדש (‪ :)1971‬לערך "לקה" (בעמ' ‪ )1181‬ולערך 'נקלה' (בעמ' ‪[13] 1721‬‬

‫‪.‬עיין‪ :‬רחל אליאור‪ ,‬זיכרון ונשייה‪ :‬סודן של מגילות מדבר יהודה‪ ,2009 ,‬עמ' ‪[14] 155-161‬‬

‫‪.‬שם‪ ,‬עמ' ‪[15] 161‬‬

‫‪.‬איל רגב‪ ,‬הצדוקים והלכתם‪ :‬על דת וחברה בימי בית שני‪ ,2005 ,‬עמ' ‪[16] 91‬‬

‫‪).‬מועד יום כיפור‪ ,‬בעשרה בחודש בשביעי‪ ,‬חוזר על עצמו לכל אורך התורה (ראו‪ :‬ויקרא ט"ז ‪ ,29‬כ"ה ‪ ;9‬ובמדבר כ"ט ‪[17] 7‬‬

‫דרך אגב‪ ,‬מדרש תהילים ד' מגלה כי אותו הדין תקף גם ביחס למועדים אחרים‪ ,‬כגון ראש השנה‪" :‬הקב"ה‪ ,‬מה שהסנהדרין של מטה גוזרין‪ ,‬הוא מקיים‪ ,‬ואימתי? בראש השנה‪[18] ,‬‬

‫כשהסנהדרין יושבין ואומרים‪ :‬נעשה ראש השנה בשני בשבת‪ ,‬או בשלישי בשבת‪ ,‬מיד הקב"ה מושיב שם למעלה סנהדרין של מלאכי השרת… …ואותו היום שישראל גזרו הוא יום ראש השנה‬

‫‪".‬אף לאלהי יעקב‪ ,‬שהוא מקיים גזירתם‪ ,‬ומסכים על ידם‬

‫במהדורת שטיינזלץ לקטע זה בתלמוד‪ ,‬נאמר‪" :‬כיון שנודעו דברי ר' יהושע אלה‪ ,‬שלח לו רבן גמליאל‪ :‬גוזרני עליך שתבוא אצלי… "ביום הכיפורים שחל להיות לפי חשבונך‪ ,‬שהוא לפי ]‪[19‬‬

‫חשבוננו אחד עשר בתשרי‪ .‬הלך ומצאו ר' עקיבא לר' יהושע כשהוא מיצר על שמאלצו הנשיא לחלל את יום הכיפורים לפי חשבונו‪ ,‬אמר לו ר' עקיבא לר' יהושע‪ :‬יש לי ללמוד שכל מה שעשה‬

‫‪…".‬רבן גמליאל בקידוש החודש הריהו עשוי‬

‫‪'.‬משנה תורה‪ ,‬הלכות קידוש החודש‪ ,‬פרק ב ]‪[20‬‬

‫‪.‬הרב אמנון בזק‪" ,‬עד היום הזה"‪[21] 417-419 :2013 ,‬‬

‫יתרה מכך‪ ,‬שתי מלאכות ברשימה שמונה המשנה‪ ,‬נקראות‪" :‬המולחו" (כלומר‪ :‬להמליח) ו"המעבדו" (כלומר‪ :‬לעבד)‪ .‬אך הגמרא (בבלי‪ ,‬שבת ע"ה ע"ב) והרמב"ם (בביארו להלכות ]‪[22‬‬

‫שבת פרק ז') תיקנו כי "המולחו והמעבדו" אינן שתי מלאכות שונות אלא היינו הך‪ ,‬מפני שמליחת העור היא סוג של עיבוד‪ .‬לדידם‪ ,‬יש להוציא אפוא אחת מהן מהרשימה ולהכניס במקומה‬

‫‪".‬את מלאכת השרטוט‪ .‬יש לציין כי הרמב"ם אף מרחיק לכת באומרו כי התנא אשר כתב את המשנה הזו פָ שַ ע בעשותו כן‪" :‬ופשע התנא בזכירתה בשעת הכתיבה ושם אותה מענייני כותב‬

‫‪.‬יצחק ד' גילת‪ ,‬פרקים בהשתלשלות ההלכה‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת בר אילן‪[23] 32-36 :1992 ,‬‬

‫‪.‬בבלי‪ ,‬שבת ע"ה ע"ב ]‪[24‬‬

‫‪'.‬בביאורו להלכות שבת פרק ז ]‪[25‬‬

‫‪".‬יש לציין כי הרמב"ם אף מרחיק לכת באומרו כי התנא אשר כתב את המשנה הזו פָ שַ ע בעשותו כן‪" :‬ופשע התנא בזכירתה בשעת הכתיבה ושם אותה מענייני כותב ]‪[26‬‬

‫תיקו" (או‪" :‬תקו") הוא מונח תלמודי המצביע על חוסר הכרעה בסוגיה הלכתית‪ .‬ראו לעניין זה את ספרו של הרב רונן נויבירט‪" ,‬לגעת בזמן‪ :‬החגים כחוויה בעולם המדרש"‪[27] " :2016 ,‬‬

‫‪ ;218: http://www.daat.ac.il/daat/toshba/hatalmud/b4-2.htm‬וכמו‪-‬כן‪ ,‬את מאמרו של הרב יהודה פרומן באתר "דעת"‪ ,‬בלינק‬
‫‪.‬הרמב"ם‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬שבת א ]‪[28‬‬

‫‪.‬תלמוד ירושלמי כח‪,‬א ]‪[29‬‬

‫תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת סוטה מה‪,‬א‪ .‬ראו דיונים‪ :‬צבי קורצווייל‪" ,‬שיטת הבחינות" מאת הרב מרדכי ברוייאר‪ ,‬בעריכת יוסף עופר‪ ,‬הוצאת תבונות‪ ,2005 ,‬עמ' ‪ .267‬וגם‪ :‬יצחק ד' גילת‪[30] ,‬‬

‫‪".‬פרקים בהשתלשלות ההלכה" בהוצאת אוניברסיטת בר אילן‪ ,1992 ,‬עמ' ‪344‬‬

‫מדרש שיר השירים רבה א‪ .‬בפרשנות זו של הפסוק‪ ,‬טוען הרמב"ן‪" :‬אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין‪ ,‬לשון רש"י‪ ,‬וענינו אפילו תחשוב בלבך שהם טועים ]‪[31‬‬

‫‪".‬והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך – תעשה כמצוותם‬

‫‪.‬ראו גם בהקשרם‪ :‬פסוקים יח‪-‬כ ]‪[32‬‬

‫‪.‬משה וינפלד וכהן‪-‬צמח דוד (עורכים)‪ ,‬עולם התנ"ך – דברים‪ ,‬רעננה‪ ,‬דברי הימים הוצאה לאור בע"מ‪ ,2002 ,‬עמ' ‪[33] 142‬‬

‫רפפורט‪ ,‬א‪ ,.‬בתוך‪ :‬מנחם שטרן‪( ,‬עורך)‪" ,‬ההיסטוריה של ארץ‪-‬ישראל – התקופה ההלניסטית ומדינת החשמונאים (‪ 37 – 332‬לפני הספירה)"‪ ,‬יד יצחק בן‪-‬צבי‪ ,‬כתר הוצאה לאור‪[34] ,‬‬

‫‪.‬ירושלים‪ ,1981 ,‬עמ' ‪256-257‬‬

‫‪.‬יעקב טיגאי‪ ,‬מקרא לישראל‪" :‬פירוש מדעי למקרא – דברים" – כרך שני טז‪ ,‬יח – לד‪ ,‬יב‪ ,‬בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬עם עובד י"ל מאגנס‪ ,2016 ,‬עמ' ‪[35] 456‬‬

‫‪.‬וגם‪" :‬הקדמה לפירוש המשנה" מאת הרמב"ם‪ ,‬עמ' ‪ ;4-22‬ראו גם‪" :‬לגלות נסתרות‪ :‬פרשנות והלכה במגילות קומראן" מאת כ‪ .‬ורמן וא‪ .‬שמש‪ ,‬בהוצאת מוסד ביאליק‪ ,2011 ,‬עמ' ‪142‬‬

‫‪.‬רחל אליאור‪" ,‬זיכרון ונשייה‪ :‬סודן של מגילות מדבר יהודה" בהוצאת מכון ון ליר בירושלים‪ ,2009 ,‬עמ' ‪[36] 150-152‬‬

‫‪-igod/‬כתבים‪/‬התייחסות‪-‬לסרטוני‪ http://www.mikyab.net/‬מתוך האתר‪[1] :‬‬

‫]‪[2‬‬ ‫הזה‪:‬‬ ‫האינטרנט‬ ‫בדף‬ ‫‪http://www.mikyab.net/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%aa-‬‬

‫‪%d7%9c%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%a0%d7%99-igod/%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%a0%d7%99-‬‬

‫‪%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%a5-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%a8%d7%99-igod-%d7%aa%d7%95/‬‬

‫]‪[3‬‬ ‫האינטרנט‪:‬‬ ‫בדף‬ ‫‪http://www.mikyab.net/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%aa-‬‬

‫‪%d7%9c%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%a0%d7%99-igod/%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%a0%d7%99-‬‬

‫‪%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%a5-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%a8%d7%99-igod-%d7%aa-4/‬‬

‫]‪[4‬‬ ‫האינטרנט‪:‬‬ ‫בדף‬ ‫‪http://www.mikyab.net/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%aa-‬‬

‫‪%d7%9c%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%a0%d7%99-igod/%d7%aa%d7%95%d7%a9%d7%91%d7%a2-%d7%95%d7%9e%d7%96%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%aa-‬‬

‫‪%d7%94%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a1%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9d/‬‬

‫]‪[5‬‬ ‫האינטרנט‪:‬‬ ‫בדף‬ ‫‪http://www.mikyab.net/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%aa-‬‬

‫‪%d7%9c%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%a0%d7%99-igod/%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a1%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%a0%d7%99-‬‬

‫‪%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%a5-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%a8%d7%99-igod-%d7%aa%d7%95/‬‬
‫סתירות חדשות בין 'התורה שבעל פה' לתורה שבכתב ‪222‬‬

‫סתירות בתורה שבעל פה תלמוד משנה הלכה‬

‫‪:‬שתפו‬

‫לא מופיע בשום מקום "תורה שבעל פה" אולי תופתעו לשמוע זאת – אך המושג‬
‫בתנ"ך! למען האמת‪" ,‬תורה שבעל‪-‬פה" שכזאת לא מוזכרת כלל ע"י אף אחד‬
‫מהנביאים‪ ,‬מלכים או סופרים בתנ"ך כולו‪ .‬אך בכל זאת מאמינים הרבנים כי ניתנה‬
‫למשה במעמד הר סיני תורה שבעל פה‪ ,‬כזאת המעניקה להם עצמם את הכוח‪,‬‬
 ‫הסמכות והשליטה על עם ישראל‪ .‬לדוגמא‪ ,‬הרב שלמה בן אליהו כותב "כל‬
‫הפירושים שאנו מפרשים ניתנו למשה בסיני"‪ .‬הללו מאמינים כי התורה שבעל פה‬
‫היא "דברי אלוהים חיים"‪ .‬לפיכך‪ ,‬עלינו לצפות כי לא יהיו סתירות בין התורה‬
‫שבכתב לתורה שבעל פה‪ ,‬אם כזאת באמת ניתנה ע"י אלוהים‪ .‬אך אכן קיימות אלפי‬
‫סתירות בין התלמוד ("התורה שבעל פה") לבין המקרא (תורה נביאים כתובים)‪ .‬לפי‬
‫זאת לא ייתכן כי ההלכה הרבנית הינה מאלוהים‪ .‬להלן אפוא רשימה מקוצרת של‬
‫‪ 222‬סתירות אשר משינו מנבכי האוקיינוס של הספרות הרבנית‪( .‬בנוסף – ראו‬
‫‪).‬סתירות מאוד מביכות בין התלמוד למדע רשימה של‬

‫‪.‬מיתוס התורה שבעל פה מאמר זה הינו מאמר המשך לסרטון הודיאו‬

‫‪.‬סתירות מביכות בין התלמוד למדע ‪:‬כמו כן ראו מאמר משלים‬

‫למרבה ‪".‬סתירות בברית החדשה" זה לא מכבר מנסים הרבנים להתקיל אותנו בלכאורה‬
‫האירוניה‪ ,‬על כל "סתירה" כזו‪ ,‬ניתן למצוא בנקל לפחות ‪ 50‬סתירות בין התושב"ע למקרא;‬
‫‪.‬להלן אפוא אסופה בת ‪ 222‬סתירות אשר משינו מנבכי האוקיינוס של הספרות הרבנית‬

‫בתלמוד נאמר כי דוד המלך נמנה על צאצאיה של מרים הנביאה‪" :‬דוד נמי? ‪8.‬‬
‫ממרים קאתי [=בא]‪ ,‬דכתיב (דברי הימים א ב)‪ :‬ותמת עזובה‪ ,‬אשת כלב‪ ,‬ויקח לו‬
‫כלב את אפרת ותלד לו את חור‪ ,‬וכתיב (שמואל א יז)‪ :‬ודוד בן איש אפרתי" (בבלי‪,‬‬
‫סוטה י"א ע"ב)‪ .‬אך במקרא אין זכר לכך שמרים נישאה והול ידה ילדים! יתרה מכך‪,‬‬
‫]‪[1‬חז"ל עורכים שם שגיאה כפולה‪ :‬ראשית ‪ ,‬הם מזהים את מרים הנביאה עם פועה‬
‫כלומר‪ :‬למרים היו שמות נוספים); שנית ‪ ,‬חז"ל טוענים באותו קטע ( ]‪[2‬ועם אפרת‬
 ‫כי דוד המלך הוא צאצא של כלב בן‪-‬חצרון ואפרת‪ .‬לנוכח זאת יש להבהיר‪ :‬דבר‬
‫ראשון‪ ,‬אין בתנ"ך שום רמז לכך שמרים הנביאה נקראה גם "פועה" או "אפרת";‬
‫נמצא כי דוד המלך נמנה על ]‪)[3‬דבר שני‪ ,‬ממגילת רות (ד' ‪ )19‬ומדהי"א (ב' ‪5-15‬‬
‫‪).‬שושלת רם בן‪-‬חצרון (ולא כלב בן‪-‬חצרון‪ ,‬כפי שצוין בתלמוד‬
‫רבי יונתן אמר כי טועה כל האומר כי מלכת שבא היתה אישה (בבלי‪ ,‬בבא בתרא ‪9.‬‬
‫ט"ו ע"ב)‪ .‬ברם עִ יון במלכים א' (פרק י' ‪ )1-13‬ובדבר"ה ב' (פרק ט' ‪ ,)1-12‬מבהיר‬
‫‪.‬מעל לכל ספק כי מלכת שבא היתה אישה במלוא מובן המילה‬
‫אחד מחכמי התלמוד קבע כי הנביא "מלאכי זה מרדכי"; רב אחר החליט כי ‪10.‬‬
‫"מלאכי זה עזרא" (בבלי‪ ,‬מגילה ט"ו ע"א)‪ .‬מדוגמא זו ניתן ללמוד כי חז"ל אינם‬
‫מסתפקים בלסתור את התנ"ך‪ ,‬אלא מבטלים אפילו זה את דברי חברו‪ .‬חשוב לציין‬
‫כי אין במקרא שום אינדיקציה או רמז לזיהויה של הנביא מלאכי עם דמותם של‬
‫‪).‬מרדכי היהודי או עזרא הסופר (התנ"ך אינו רומז לקשר ביניהם‬
‫‪11.‬‬ ‫לא פחות מארבע פעמים ָׁשבָ ה מגילת אסתר ומדגישה כי להמן היו עשרה בנים‬
‫(פרק ט' ‪ .)10-14‬אף על פי כן וללא כל רמז מהטקסט‪ ,‬החליטו חז"ל כי "מאה בנים‬
‫]‪).[4‬היו לו להמן" (מדרש "שוחר טוב"‪ ,‬כ"ב‬
‫בתלמוד הבבלי נקבע באופן נחרץ כי "איוב לא היה ולא נברא‪ ,‬אלא משל היה" ‪12.‬‬
‫ברם טענה זו עומדת בסתירה מוחלטת למקרא‪ ,‬משני ]‪().[5‬בבא בתרא ט"ו ע"א‬
‫טעמים‪ :‬א‪ -‬הנביא יחזקאל מזכיר את איוב באותה נשימה יחד עם נוח ודניאל‬
‫ומתאר את השלושה כאנשים צדיקים (יחזקאל י"ד ‪ .)20 ,14‬השוואת איוב לשתי‬
‫דמויות היסטוריות כנוח ודניאל‪ ,‬מחלישה את הסברה בתלמוד‪ ,‬לפיה הוא מעולם‬
‫לא נברא ;ב‪ -‬ר' אבא (בתלמוד הירושלמי‪ ,‬סוטה כ"ה ע"ב) טופח על פניו של‬
‫הסתירה הפנימית בדברי ]‪.[6‬הבבלי‪ ,‬באומרו כי איוב נישא לדינה‪ ,‬בת יעקב אבינו‬
‫חז"ל אינה יכולה לעמוד‪ ,‬שהרי בלתי אפשרי כי דמות פיקטיבית כאיוב תינשא‬
‫לדמות היסטורית כדינה!‪ ..‬אם איוב אכן היה משל‪ ,‬טועים אלו שאמרו כי הוא נישא‬
‫‪.‬לדינה; מאידך‪ ,‬אם איוב אכן נישא לדינה‪ ,‬טועים החכמים אשר חשבוהו למשל‬
‫"פרּו ְּורבּו"‪13. .‬‬ ‫בבראשית א' ‪ 28‬מברך אלה ים את אדם וחווה ומצווה על שניהם‪ְ :‬‬
‫למרות הדברים הברורים‪ ,‬קובעת המשנה‪" :‬האיש מצווה על פרייה ורבייה‪ ,‬אבל לא‬
‫]‪').[7‬האישה" (מסכת יבמות‪ ,‬ו‬
‫‪14.‬‬ ‫בספר שופטים י"ט ‪ 1-2‬כתוב‪ַ " :‬וי ְִהי בַ י ִָמים הָ הֵ ם ּומֶ לְֶך אֵ ין ְבי ְִש ָראֵ ל ַוי ְִהי ִאיׁש ֵלוִי גָר‬
‫ְבי ְַרכְ תֵ י הַ ר‪-‬אֶ ְפ ַריִם וַיִ קַ ח‪-‬לֹו ִא ָשה ִפי ֶלגֶׁש ִמבֵ ית לֶחֶ ם יְהּודָ ה‪ .‬ו ִַתזְ נֶה עָ לָיו ִפי ַלגְ ׁשֹו‬
‫וַתֵ לְֶך מֵ ִאתֹו אֶ ל‪ -‬בֵ ית אָ ִביהָ …"‪ .‬לפי הכתוב לעיל‪ ,‬פילגשו של האיש עזבה אותו מפני‬
‫שזנתה‪ .‬תוך התעלמות מוחלטת מהטקס המפורש‪ ,‬קבע התלמוד הבבלי שתי‬
‫סיבות שונות לגמרי לעזיבתה‪" :‬רבי אביתר אמר‪ :‬זבוב מצא לה; ר' יונתן אמר‪ :‬נימא‬
‫מצא לה" ( גיטין ו' ע"ב)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬סיבה ראשונה נעוצה בכך שהאיש מצא‬
‫זבוב במזון שהגישה לו‪ ,‬כעס עליה והיא נאלצה לברוח; לפי העילה השנייה –‬
‫והגרוטסקית‪ ,‬יש לציין – הוא מצא שערה באיבר מינה ועל‪-‬כן היא נאלצה לנוס‪.‬‬
‫בשני המקרים‪ ,‬חז"ל סתרו לחלוטין את הסיבה הברורה שמביא התנ"ך – "ו ִַתזְ נֶה‬
‫]‪ֹ".[8‬עָ לָיו ִפילַגְ ׁשו‬
‫טּורה‪ .‬וַתֵ לֶד לֹו אֶ ת־ ‪15.‬‬ ‫ּוׁשמָ ּה ְק ָ‬ ‫בבראשית כ"ה ‪ 1-2‬נאמר‪" :‬וַיֹ סֶ ף אַ ְב ָרהָ ם וַיִ קַ ח ִא ָשה ְ‬
‫ת־מ ְדיָן וְאֶ ת־י ְִׁשבָ ק וְאֶ ת־ׁשּוחַ "‪ .‬מדרש בראשית רבה‬ ‫ת־מדָ ן וְאֶ ִ‬
‫זִ ְמ ָרן וְאֶ ת־י ְָק ָׁשן וְאֶ ְ‬
‫קבע כי קטורה "זו הגר" (פרשה ס"א‪ ,‬חיי שרה)‪ .‬המדרש מזהה את קטורה כהגר‪,‬‬
‫אך מהכתוב בתורה ברור כי חז"ל טעו‪ ,‬שהרי בפסוק ‪ 2‬מצוינים ילדיה של קטורה‬
‫והשם ישמעאל אינו אחד מהם‪ .‬על הטעות של המדרש עמד גם הפרשן ר' יצחק‬
‫‪.‬שהודה כי דעת חז"ל במקרה זה אינה מתיישבת עם פשט התורה ]‪,[9‬אברבנאל‬
‫בשמות ד' ‪ 25‬נאמ ר‪" :‬ו ִַתקַ ח צִ פ ָֹרה צֹר ו ִַתכְ רֹת אֶ ת־עָ ְרלַת ְבנָּה…"‪ .‬הנה‪ ,‬שחור על ‪16.‬‬
‫גבי לבן‪ ,‬כתוב כי ציפורה כרתה ומָ לָה את ערלת בנה‪ .‬חכמי התלמוד התקשו לקבל‬
‫את העובדה שאישה יכולה לבצע מילה ובסתירה גמורה לנאמר בתורה‪ ,‬קבעו‪" :‬‬
‫ו ִַתקַ ח – כלומר‪ ,‬שלא לקחה בעצמה‪ ,‬אלא אמרה לאחר לעשות זאת… ו ִַתכְ רֹת –‬
‫בכך‪ ,‬סתר ]‪).[10‬שאמרה לאיש אחר ועשה…" (בבלי‪ ,‬עבודה זרה כ"ז ע"א‬
‫התלמוד לא את התורה לבדה כי‪-‬אם את מדרש שמות רבה‪ ,‬בו דווקא נאמר כי‬
‫ציפורה – ולא איש אחר – היא שכרתה את ערלת בנה (סדר שמות‪ ,‬פרשה‬
‫]‪').[11‬ה‬
‫ֲשה לְ ָך תֵ בַ ת עֲצֵ י־ ‪17.‬‬ ‫ֱֹלהים לְ נֹחַ קֵ ץ כָל־בָ ָשר בָ א לְ פָ נַי… ע ֵ‬ ‫בבראשית ו' כתוב‪ַ " :‬וי ֹאמֶ ר א ִ‬
‫ֲׁשר‬‫ּומחּוץ בַ כֹפֶ ר… ַויַעַ ש נֹחַ כְ כֹל א ֶ‬ ‫ֲשה אֶ ת־הַ תֵ בָ ה ְוכָפַ ְרתָ אֹתָ ּה ִמבַ יִת ִ‬ ‫גֹפֶ ר ִקנִ ים תַ ע ֶ‬
‫ֱֹלהים ֵכן עָ ָשה" (פס' ‪ .)22 ,13-14‬בהסתמך על תיאור זה‪ ,‬קבעו חז"ל כי‬ ‫צִ ּוָה אֹתֹו א ִ‬
‫רש"י נתן לכך גושפנקא‪![12] ,‬נוח בנה את התיבה במשך ק"כ (‪ )120‬שנה‬
‫באומרו‪" :‬ולמה הטריחו בבניין זה? כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ‬
‫ברם בהסתמך על הטקסט הרלוונטי‪ ,‬ברור כי החשבון שערכו חז"ל ]‪".[13‬שנה‬
‫עומד בסתירה מוחלטת עם התורה; לפני שהחל נוח לבנות את התיבה נאמר כי‬
‫נולדו ‪ 3‬בניו – שם‪ ,‬חם ויפת (בראשית ו' ‪ ;)10‬כאשר יצאו כולם מן התיבה‪ ,‬שנתיים‬
‫לאחר המבול‪ ,‬נאמר כי שם היה בן ‪ 100‬שנה (פרק י"א ‪ .)10‬כעת עולה השאלה‬
‫כיצד ייתכן כי נוח עמל על בניית התיבה ‪ 120‬שנה (כמאמר חז"ל)‪ ,‬בידיעה כי בניו‬
‫של נוח נולדו לפני פרוץ המבול ולפני תחילת בניית התיבה ובהסתמך על העובדה‬
‫כי שם היה בן ‪ 100‬שנה כאשר יצאו מן התיבה?‪ ..‬לפי החשבון של חז"ל‪ ,‬שם היה‬
‫בצאתו מן התיבה לאחר המבול‪ ,‬אך ]‪[14‬חייב להיות לכל הפחות בן ‪ 121‬שנה‬
‫!התנ"ך אומר בפירוש כי גילו היה ‪ 100‬שנה בלבד‬
‫בבראשית ל"ב ‪ 25-31‬כתוב‪" :‬וַיִ ּוָתֵ ר ַיעֲקֹ ב לְ בַ דֹו ַויֵאָ בֵ ק ִאיׁש עִ מֹו עַ ד עֲלֹות הַ ָשחַ ר… ‪18.‬‬
‫ַוי ֹאמֶ ר ַׁשלְ חֵ נִ י כִ י עָ לָה הַ ָשחַ ר ַוי ֹאמֶ ר ל ֹא ֲא ַׁשלֵחֲ ָך כִ י ִאם־בֵ ַרכְ תָ נִ י… ַוי ֹאמֶ ר ל ֹא ַיעֲקֹ ב‬
‫ֱֹלהים וְעִ ם־ ֲאנ ִָׁשים וַתּוכָל‪ .‬וַיִ ְׁשאַ ל ַיעֲקֹ ב‬
‫י־ש ִריתָ עִ ם־א ִ‬ ‫יֵאָ מֵ ר עֹוד ִׁש ְמָך כִ י ִאם־י ְִש ָראֵ ל כִ ָ‬
‫ַוי ֹאמֶ ר הַ גִ ידָ ה־נָא ְׁשמֶ ָך ַוי ֹאמֶ ר לָמָ ה זֶה ִת ְׁשאַ ל לִ ְׁש ִמי ַויְבָ ֶרְך אֹתֹו ָׁשם‪ .‬וַיִ ְק ָרא ַיעֲקֹ ב ֵׁשם‬
‫ֱֹלהים פָ נִ ים אֶ ל־פָ נִ ים ו ִַתנָצֵ ל נ ְַפ ִׁשי"‪ .‬הקטע לעיל מכיל‬ ‫יתי א ִ‬‫י־ר ִא ִ‬
‫הַ מָ קֹום ְפנִ יאֵ ל כִ ָ‬
‫מספר אינדיקטורים לכך שהאיש שנאבק עם יעקב היה מלאך ה'‪ :‬יעקב מבקש את‬
‫כי שרה עם אלהים (פס' ]‪,[15‬ברכתו (פס' ‪ ;)27‬המלאך מחליף את שמו לישראל‬
‫פס' ‪ ;)30‬המלאך מברך את יעקב (פס' ‪ ;)29[16] ( ;)30‬המלאך אינו מגלה את שמו‬
‫"פנִ יאֵ ל"‪ ,‬כי ראה את פני אלהים (פס' ‪ .)31‬יתרה מכך‪,‬‬ ‫יעקב קורא את שם המקום ְ‬
‫הושע חוזר על הסיפור ומתאר את האיש שנאבק ביעקב כמלאך אלהים (י"ב ‪.)4-5‬‬
‫חז"ל לא התרשמו מכך וקבעו‪" :‬וַיִ ּוָתֵ ר ַיעֲקֹ ב לְ בַ דֹו ַויֵאָ בֵ ק ִאיׁש עִ מֹו‪ ,‬זֶה סַ מָ אֵ ל ָשרֹו‬
 ‫ֶׁשל עֵ ָשו ֶׁש ִבקֵ ׁש לְ הָ ְרגֹו" (מדרש תנחומא ‪ ,‬פרשת וישלח‪ ,‬ח')‪ .‬כלומר‪ ,‬לפי התורה‪,‬‬
‫]‪.[17‬היה האיש מלאך אלהים; לפי חז"ל‪ ,‬השטן‬
‫ֱֹלהים אֶ ל־נֹחַ לֵאמֹר‪ .‬צֵ א ִמן־הַ תֵ בָ ה אַ תָ ה ו ְִא ְׁש ְתָך ּובָ נֶיָך ‪19.‬‬ ‫בבראשית ח' נאמר‪ַ " :‬ויְדַ בֵ ר א ִ‬
‫ּונְ ֵׁשי־בָ נֶיָך ִאתָ ְך… ַויֵצֵ א־נֹחַ ּובָ נָיו ו ְִא ְׁשתֹו ּונְ ֵׁשי־בָ נָיו ִאתֹו… וַיִ בֶ ן נֹחַ ִמזְ בֵ חַ לַה' וַיִ קַ ח‬
‫ּומכֹל הָ עֹוף הַ טָ הֹ ר ַויַעַ ל עֹֹלת בַ ִמזְ בֵ חַ " (פס' ‪.)20 ,18 ,15-16‬‬ ‫הֹורה ִ‬ ‫ִמכֹל הַ ְבהֵ מָ ה הַ ְט ָ‬
‫מהמשפט האחרון (פסוק ‪ )20‬ברור כי נוח הוא שבנה מזבח והעלה עליו את‬
‫העולות‪ .‬למרות זאת וללא כל צידוק מקראי‪ ,‬קבע מדרש תנחומא (פרשת נח) כי‬
‫ָׁשר לְ הַ ְק ִריב קָ ְרבָ ן ו ְִה ְק ִריב ֵׁשם ְבנֹו תַ ְחתָ יו"‪ .‬דהיינו‪ ,‬למרות שבתורה‬ ‫נוח "ל ֹא הָ יָה כ ֵ‬
‫כתוב שחור על גבי לבן כי נוח הקריב עולות במזבח‪ ,‬טוען המדרש כי היה זה דווקא‬
‫]‪.[18‬בנו – שם‬
‫בבראשית י"ח ‪ 8‬נאמר במפורש כי שלושת אורחיו של אברהם אכלו מהכיבוד אשר ‪20.‬‬
‫נתן להם‪ ,‬ככתוב‪" :‬וְהּוא־עֹמֵ ד ֲעלֵיהֶ ם תַ חַ ת הָ עֵ ץ ַוי ֹאכֵלּו"‪ .‬חז"ל מלמדים כי למעשה‬
‫‪).‬הם לא אכלו כלל (בראשית רבה‪ ,‬פרשת וירא‬
‫התורה קבעה כי חודש האביב (ניסן) הוא החודש הראשון בשנה (שמות י"ב ‪ ,2‬י"ג ‪21.‬‬
‫‪ ;4‬ויקרא כ"ג ‪ .)5‬הרבנים קבעו כי ראש השנה יוצא דווקא בחודש השביעי‪ ,‬קרי‬
‫‪).‬בתשרי (קצור שולחן ערוך ‪ ,‬הלכות ראש השנה‬
‫וכאילו להוסיף חטא על פשע‪ ,‬הוסיפו הרבנים כי "נוהגין לילך בערב ראש השנה ‪22.‬‬
‫אחר תפילת שחרית לבית הקברות להשתטח על קברי הצדיקים" (קצור שלוחן‬
‫ערוך‪ ,‬דיני חודש אלול)‪ .‬זאת למרות שהתורה אוסרת מכל וכל את המנהג הטמא‬
‫הזה ואף מזהירה כי הנוגע בקבר ולא טוהר‪ ,‬נפשו תיכרת מקהל ישראל (במדבר‬
‫‪).‬י"ט ‪16-20‬‬
‫בדברים י' ‪ 12‬נאמר באופן ברור‪" :‬וְעַ תָ ה י ְִש ָראֵ ל‪ ,‬מָ ה ה' אֱֹלהֶ יָך‪ׁ ,‬שֹאֵ ל מֵ עִ מָ ְך כִ י ִאם־ ‪23.‬‬
‫ורבים כמוהו) ( ]‪"[19‬לְ י ְִראָ ה אֶ ת־ה' אֱֹלהֶ יָך…"‪ .‬עם‪-‬זאת‪ ,‬החליט הפרשן "רבנו בחיי‬
‫להוסיף אות אחת למילה 'מה'‪ ,‬כדי להצדיק את טיעונו‪" :‬מה ה' אלהיך שואל‬
‫מעמך‪ ,‬אל תקרא "מה"‪ ,‬אלא מאה‪ ,‬כלומר‪ :‬מאה ה' אלהיך שואל מעמך… כדי‬
‫לרמוז בדרך אסמכתא שחייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות" (פרשת עקב‪ ,‬פרק‬
‫י')‪ .‬שימו לב‪ ,‬לא זו בלבד שהפרשן תחב אות לטקסט המקורי‪ ,‬הוא אף המציא ִמצְ וה‬
‫‪.‬אשר אינה כתובה בתורה‪ ,‬לפיה חובה לברך מאה ברכות ביום‬
‫מהתיאור במלכים ב' ד' ‪ , 17-37‬ברור ללא צל של ספק כי בנה של האישה ‪24.‬‬
‫ל־ב ְר ֶכיהָ עַ ד־הַ צָ הֳ ַריִם‬‫ֵׁשב עַ ִ‬ ‫השונמית מת (ואליש ע השיבו לחיים)‪ ,‬שנאמר‪ַ " :‬וי ֶ‬
‫יׁשע הַ בָ יְתָ ה ו ְִהנֵה הַ נַעַ ר מֵ ת" (פס' ‪ .)32‬ר' משה סופר‬ ‫ַו ָימֹת" (פס' ‪ַ " ,)20‬ו ָיב ֹא אֱלִ ָ‬
‫לא התרשם מהפשט הנהיר וקבע בשם הרמב"ם כי "בן השונמית לא מת ממש"‬
‫]‪().[20‬ה'חת"ם סופר'‪ ,‬שו"ת ח"ב יו"ד סי' שלח‬
‫‪25.‬‬ ‫אׁשי חָ ְד ֵׁשיכֶם תַ ְק ִריבּו ֹעלָה לַה' פָ ִרים ְבנֵי‪-‬בָ קָ ר ְׁש ַניִם‬ ‫ּוב ָר ֵ‬ ‫בספר במדבר כ"ח נאמר‪ְ :‬‬
‫"ּושעִ יר חַ טָ את אֶ חָ ד לְ כַפֵ ר ֲעלֵיכֶם"‬ ‫ימם… ְ‬ ‫וְאַ יִל אֶ חָ ד כְ בָ ִשים ְבנֵי‪ָׁ -‬שנָה ִׁש ְבעָ ה ְת ִמ ִ‬
‫(פס' ‪ .)22 ,11‬למרות שהתורה אומרת "לְ כַפֵ ר ֲעלֵיכֶם"‪ ,‬בתלמוד נאמר כי קורבנות‬
‫אלה נועדו להיות כפרה על חטאו של האל‪ ,‬רחמנא‪-‬ליצלן‪" :‬אמר הקב"ה‪ :‬הביאו‬
‫כפרה עלי שמיעטתי את הירח… "אמר הקב"ה‪ :‬שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי‬
‫]‪).[21‬את הירח" (בבלי‪ ,‬חולין ס' ע"ב‬
‫"ספָ ִרים הַ ְרבֵ ה אֵ ין קֵ ץ‪ְ ,‬ולַהַ ג הַ ְרבֵ ה יְגִ עַ ת בָ ָשר" ‪26.‬‬ ‫מחבר קהלת מזהיר אותנו פן נעשה ְ‬
‫(פרק י"ב ‪ .)12‬אך שימו לב לשתי הפרשנויות של חז"ל לאותו פסוק‪" -1 :‬אין‬
‫הכוונה שיזהר מעשות אותם‪ ,‬אלא שיזהר וישתדל לעשותם…" (אברבנאל‪ ,‬הקדמה‬
‫לפרשנות על ירמיהו); ‪" -2‬בני‪ ,‬הזהר בדברי סופרים יותר מבדברי תורה…" ("תורה‬
‫תמימה "‪ ,‬קהלת י"ב)‪ .‬כלומר‪ ,‬פרשנותם הפוכה לגמרי מפשט הפסוק בקהלת‬
‫!ומהקשרו‬
‫בבראשית ל"ט מסופר על אשת פוטיפר‪" :‬ו ִַת ָשא אֵ ֶׁשת‪ֲ -‬א ֹדנָיו אֶ ת‪-‬עֵ ינֶיהָ אֶ ל‪-‬יֹוסֵ ף ‪27.‬‬
‫ַות ֹאמֶ ר ִׁשכְ בָ ה עִ ִמי‪ַ .‬ויְמָ אֵ ן ַוי ֹאמֶ ר אֶ ל‪-‬אֵ ֶׁשת ֲא ֹדנָיו הֵ ן ֲאדֹנִ י ל ֹא‪-‬יָדַ ע ִא ִתי מַ ה‪-‬בַ בָ יִת ְוכֹל‬
‫ֲׁשר‪-‬יֶׁש‪-‬לֹו נָתַ ן ְבי ִָדי‪ .‬אֵ ינֶנּו גָדֹול בַ בַ יִת הַ זֶה ִממֶ נִ י ְול ֹא‪-‬חָ ַשְך ִממֶ נִ י ְמאּומָ ה כִ י ִאם‪-‬‬ ‫א ֶ‬
‫ֵאֹלהים" (פס' ‪7-‬‬ ‫אתי ל ִ‬ ‫ֱשה הָ ָרעָ ה הַ גְ ֹדלָה הַ ז ֹאת וְחָ טָ ִ‬ ‫ֲׁשר אַ ְת‪ִ -‬א ְׁשת ֹו וְאֵ יְך אֶ ע ֶ‬
‫אֹותָ ְך בַ א ֶ‬
‫משום מה‪ ,‬הבינו זאת חז"ל בצורה הפוכה ]‪" .)9.[22‬וימאן"‪ ,‬פירושו‪ :‬לא רצה‪ ,‬סירב‬
‫וקבעו‪" :‬שעלה בדעתו לשכב עמה‪ ,‬וראה דמות אביו בחלון ופירש ממנה" (מדרש‬
‫אגדה על פרשת ויחי‪ ,‬מ"ט‪ ,‬כ"ד)‪ .‬כלומר‪ :‬חשק יוסף לשכב עם אשת פוטיפר ולולא‬
‫‪.‬הופיע יעקב בחלון‪ ,‬לבטח היה נכנע לייצרו‬
‫התנ"ך מדגיש כי כאשר נבראה התבל וכל אשר בה‪ ,‬לא נועץ אלהים באף אחד ‪28.‬‬
‫ֹשה כֹל נֹטֶ ה ָׁשמַ יִם לְ בַ ִדי‬‫אלא עשה זאת לבדו‪ ,‬ככתוב‪ֹ " :‬ג ֲאלֶָך ְויֹ צֶ ְרָך ִמבָ טֶ ן‪ ,‬אָ נֹכִ י ה' ע ֶ‬
‫כל זאת לא מנע מחז"ל לפסוק כי ]‪).[23‬רֹקַ ע הָ אָ ֶרץ‪ִ ,‬מי ִא ִתי" ( ישעיהו מ"ד ‪24‬‬
‫כאשר ביקש אלהים לברוא את האדם‪ ,‬הוא נועץ ונמלך תחילה במלאכי השרת‬
‫ישעיהו הנביא (מ' ‪ )12-14‬הדגיש כי אלהים לא ]‪().[24‬בבלי‪ ,‬סנהדרין ל"ח ע"ב‬
‫נועץ בשום דבר כאשר ברא את עולמו‪ .‬ברם עד כמה שהדבר יישמע מוזר‪ ,‬הרבנים‬
‫]‪.[25‬קבעו כי הוא נועץ גם בתורה טרם ברא את העולם‬
‫‪)[26],‬רבי נחמיה אומר כי פרעה לא נספה ביחד עם חילו (מכילתא דרבי ישמעאל ‪29.‬‬
‫אף על פי שבשמות י"ד ‪( 28‬ובמזמור קל"ו ‪ )15‬ברור מההקשר כולו כי המים כיסו‬
‫‪).‬את פרעה על כל חילו ואפילו "אֶ חָ ד מֵ הֶ ם ל ֹא נֹותָ ר" (מזמור ק"ו ‪11‬‬
‫חז"ל קבעו כי "אין תפילה של אדם נשמעת‪ ,‬אלא בבית הכנסת" (בבלי‪ ,‬ברכות ו' ‪30.‬‬
‫ע"ב)‪ .‬אולם המקרא מלא בדוגמאות לדמויות אשר התפללו מחוץ לבית הכנסת‬
‫ותפילתן נשמעה‪ ,‬כגון‪ :‬אברהם (בראשית כ' ‪ ;)17‬משה (במדבר י"א ‪ ,2‬דברים ט'‬
‫‪ ;)26-20).‬חנה (שמו"א פרק א' ‪ ;)10-19‬יונה (יונה ב' ‪ ;)2‬איוב (איוב מ"ב ‪8-10‬‬
‫התורה אוסרת על גילוי עריות ועל חתונת קרובי משפחה באופן קטגורי וברור‪31. ,‬‬
‫ָל־ׁשאֵ ר ְב ָשרֹו ל ֹא ִת ְק ְרבּו לְ גַלֹות עֶ ְרוָה…" (ויקרא י"ח ‪6-‬‬ ‫"איׁש ִאיׁש‪ ,‬אֶ ל־כ ְ‬ ‫ככתוב‪ִ :‬‬
‫‪ .) 17‬אף על פי כן‪ ,‬באה ההלכה הרבנית ופוסקת‪" :‬מצוה לישא [להתחתן עם] בת‬
‫ראייה לכך ]‪').[27‬אחותו או בת אחיו" (קיצור שולחן ערוך ‪ ,‬הלכות אישות קמ"ה ט‬
‫שהלכה זו מעוותת לחלוטין‪ ,‬מצויה בצוואת ר' יהודה החסיד אשר העז לצאת נגד‬
‫‪).‬חז"ל ופסק‪" :‬לא ישא אדם בת אחיו או בת אחותו" (אות כ"ב‬
‫בספר במדבר כ"ד ‪ 15 ,3‬מתואר בלעם כ"גֶבֶ ר ְׁשתֻ ם הָ עָ יִן"‪ .‬מפסוק ‪ 16‬ניתן להבין ‪32.‬‬
‫אך ב"מדרש אגדה" (פרשת בלק‪.[28] ,‬בנקל כי 'שתם העין'‪ ,‬פירושו‪ :‬גלוי עיניים‬
‫כ"ד) לא רק שנאמר בדיוק ההפך‪ ,‬אלא שלכבוד זאת גם החליפו בחוצפה את האות‬
‫הראשונה במילה "שתם"‪" :‬ונאם הגבר שתם העין‪ .‬מכאן שבלעם‪ ,‬סומא [עיוור]‬
‫‪".‬באחת מעיניו היה; אל תקרא 'שתום' אלא סתום‬
‫ספר "משך חכמה"‪;[29] ,‬חז"ל מלמדים כי משה לא מת (בבלי‪ ,‬סוטה י"ג ע"ב ‪33.‬‬
‫פרשת וזאת הברכה; וספר "דף על הדף"‪ ,‬כתובות‪ :‬ספר "מנחת אליהו" מפתח‬
‫'תלמיד'‪ ,‬עמ' ‪ ,)34‬למרות שבדברים ל"ד ‪ 5-6‬כתוב במפורש כי משה מת ונקבר‬
‫‪.‬בארץ מואב‬
‫בתלמוד נאמר כי ‪ 3‬שעות ביום יושב הקב"ה "ומשחק עם לִ ויתן" (בבלי‪ ,‬מסכת ‪34.‬‬
‫עבודה זרה ג' ע"ב)‪ .‬למרות שאם קוראים את מזמור ק"ד ‪ 25-26‬ברור לגמרי כי‬
‫כוונת הפסוק "לִ ְויָתָ ן זֶה־יָצַ ְרתָ לְ ַשחֶ ק־בֹו"‪ ,‬היא לכך שהלויתן משחק בים (המילה‬
‫‪').‬בֹו' מכוונת למילה 'הַ יָם'‪ ,‬מפסוק ‪25‬‬
‫הלל הזקן תיקן את הלכת ה"פרוזבול" (משנה‪ ,‬גיטין ד') וביטל הלכה למעשה את ‪35.‬‬
‫שמטת החובות המחּויבת מהתורה (דברים ט"ו ‪ .)1-3‬עד כדי כך חמורה היתה‬
‫פסיקתו של הלל כנגד התורה‪ ,‬עד כי האמורא שמואל אמר עליה‪ :‬פרוזבול היא‬
‫‪').‬עלבון לתורה‪ ,‬אם אאזור כוח – אבטלה! (מסכת גיטין‪ ,‬ל"ו עמוד ב‬
‫בספר ילקוט שמעוני (שמואל א')‪ ,‬נאמר כי טועה כל האומר שבניו של שמואל ‪36.‬‬
‫הנביא חטאו‪ ,‬למרות שבשמואל א' ח' ‪ 3‬כתוב בפירוש כי הם " ְול ֹא־הָ לְ כּו בָ נָיו ְבדַ ְרכֹו‬
‫[של אביהם] וַיִ טּו אַ חֲ ֵרי הַ בָ צַ ע וַיִ ְקחּו־ׁשֹחַ ד ַויַטּו ִמ ְׁשפָ ט"‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬בניו של‬
‫!)שמואל חטאו בגדול (רדפו בצע‪ ,‬לקחו שוחד והיטו משפט‬
‫בתלמוד (בבלי‪ ,‬מסכת יומא ט' ע"א)‪ ,‬נאמר כי טועה מי שאומר שבניו של עלי ‪37.‬‬
‫"בנֵי ְבלִ יָעַ ל ל ֹא י ְָדעּו אֶ ת־ה'" (פרק‬ ‫חטאו‪ .‬אך בשמואל א' כתוב מפורשות כי הם היו ְ‬
‫ב' ‪ ;)12‬וגם‪" :‬ו ְַת ִהי חַ טַ את הַ נְ עָ ִרים גְ דֹולָה ְמאֹד" (פס' ‪ ;)17‬בהמשך הפרק מסופר‬
‫כי הם אפילו העזו לשכב עם "הַ נ ִָׁשים הַ צ ְֹבאֹות פֶ תַ ח אֹהֶ ל מֹועֵ ד" (פס' ‪ ;)22‬שלושה‬
‫פסוקים לאחר מכן‪ ,‬רומז להם אביהם כי הם חטאו לה' (פס' ‪ ;)25‬ואם לא די בכך‪,‬‬
‫בפסוק ‪ 34‬נאמר לעלי כי שני בניו ימותו ביום אחד בשל מעשיהם הרעים (נבואה‬
‫‪).‬אשר הגשימה עצמה בפרק ד' ‪17‬‬
‫בילקוט שמעוני (שמואל ב')‪ ,‬נאמר כי טועה כל האומר כי דוד המלך חטא‪ .‬אולם ‪38.‬‬
‫ֲׁשר־עָ ָשה דָ וִד ְבעֵ ינֵי ה'" (פרק י"א ‪ ;)27‬בפרק י"ב‬ ‫בשמואל ב' כתוב‪ַ " :‬וי ֵַרע הַ דָ בָ ר א ֶ‬
‫אתי לַה'" (פס' ‪ ;)13‬ובמזמור נ"א שב דוד‬ ‫מתוודה דוד בפני נתן ואומר‪" :‬חָ טָ ִ‬
‫ומתוודה על חטאו כאשר הוא מתחנן לה' שימחק את פשעו‪ ,‬יכבסנו מעוונו ויטהרנו‬
‫יתי" (פס' ‪6‬‬ ‫אתי וְהָ ַרע ְבעֵ ינֶיָך עָ ִש ִ‬
‫‪).‬מחטאו (פס' ‪ ,) 3-4‬כי "לְ ָך לְ בַ ְדָך חָ טָ ִ‬
‫בילקוט שמעוני (מלכים א')‪ ,‬נאמר כי טועה כל האומר כי שלמה המלך חטא‪ .‬אך ‪39.‬‬
‫ֲׁשר אָ מַ ר־ה' אֶ ל־‬ ‫במלכים א' כתוב כי "הַ מֶ לְֶך ְׁשֹלמֹה אָ הַ ב נ ִָׁשים נָכְ ִריֹות ַרבֹות… "א ֶ‬
‫ְבנֵי י ְִש ָראֵ ל ל ֹא־תָ בֹאּו בָ הֶ ם" (פרק י"א ‪ ;)1-2‬הוא הרבה לעצמו סוסים (דבר"ה ב' ט'‬
‫אשר הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים ]‪ )25),[30‬ונשים (מלכים א' י"א‪ ,‬פס' ‪3‬‬
‫(פס' ‪ .)2‬בפסוק ‪ 6‬נכתב כי שלמה עשה הרע בעיני ה'; בפסוק ‪ 7‬נכתב כי שלמה‬
‫הקים מזבחי אלילים; בפסוק ‪ 9‬כתוב‪" :‬וַיִ ְתאַ נַף ה' ִב ְׁשֹלמֹה כִ י־נָטָ ה לְ בָ בֹו מֵ עִ ם ה'‬
‫אֱֹלהֵ י י ְִש ָראֵ ל"; ובפסוק ‪ 14‬נכתב כי בעקבות מעלליו של שלמה‪ ,‬ה' הקים שטן‬
‫‪.‬לשלמה‬
‫]‪",[31‬חז"ל לימדו כי "גדול כבוד הבריות‪ ,‬שדוחה את [מצוות] לא תעשה שבתורה ‪40.‬‬
‫כלומר‪" :‬דברים רבים התירו לעקור דבר תורה מפני סייג ומפני כבוד הבריות"‬
‫(רש"י)‪ .‬הרב אהרן ליכטנשטיין מסביר‪" :‬רש"י מזכיר את הגמרא ביבמות‪ ,‬המסיקה‬
 ‫אך בתורה (דברים ד' ]‪".[32‬שחכמים יכולים לגזור גזירה שתעקור דבר מן התורה‬
‫‪ ,3‬י"ג ‪ ,)1‬נאמר כי אסור להוסיף או לגרוע ממצוות התורה; ובדברים כ"ז ‪ 26‬כתוב‬
‫‪.‬כי ארור מי שלא מקיים את מצוות התורה‬
‫לפי המתועד בחומש‪ ,‬מצוות התורה ניתנו על ידי משה (שמות י"ט‪ ,‬דברים ה') ולא ‪41.‬‬
‫לפני כן‪ .‬לפי חז"ל‪ ,‬גם התושב"ע נמסרה מאת משה (ספרא בהר‪ ,‬פרשה א')‪ .‬אך‬
‫במקום אחר טוענים הרבנים כי אבותינו – אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב – הספיקו ללמוד‬
‫אם‪-‬כן‪ ,‬מצד אחד טוענים חז"ל כי ]‪.[33‬ולקיים את התורה שבכתב ואת התושב"ע‬
‫התורה שבכתב ושבעל‪-‬פה ניתנה ע"י משה; מצד שני הם מספרים כי אבותינו‬
‫‪.‬למדו את התורה עוד לפני הולדת משה‬
‫בבראשית ט' ‪ 1-7‬מצווה אלהים את בני נוח בכארבע מצוות לכל היותר‪ .‬אם זאת‪42. ,‬‬
‫הבעיה מתעצמת כאשר מגלים ]‪".[34‬חז"ל בדו מליבם את שבע "מצוות בני נוח‬
‫כי רק שתיים מתוך השבע שהמציאו הרבנים מופיעות בטקסט המקראי; כל היתר‬
‫!פשוט הומצאו והוכנסו לרשימה על אפה וחמתה של התורה‬
‫התורה מצווה‪" :‬וְכִ י‪ -‬יָגּור ִא ְתָך גֵר ְבאַ ְרצְ כֶם‪ ,‬ל ֹא תֹונּו אֹתֹו‪ .‬כְ אֶ זְ ָרח ִמכֶם י ְִהיֶה ָלכֶם ‪43.‬‬
‫הַ גֵר הַ גָר ִא ְתכֶם וְאָ הַ ְבתָ לֹו כָמֹוָך" (ויקרא י"ט ‪ .)33-34‬אולם ההלכה הרבנית‬
‫קובעת כי "הגויים שאין בינינו וביניהם מלחמה… אסור להצילן; אם נטו למות כגון‪:‬‬
‫שראה אחד מהן שנפל לים‪ ,‬אינו מעלהו‪ ,‬שנאמר‪" :‬לא תעמוד על דם ריעך" (ויקרא‬
‫י"ט)‪ ,‬ואין זה ריעך" (הרמב"ם ‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬הלכות רוצח‪ ,‬ד')‪ .‬כלומר‪ ,‬כאשר‬
‫פוגשים גוי ט ובע‪ ,‬אפילו בעיתות שלום‪ ,‬אסור לנסות להצילו ואין לסייע לו‪ .‬מדוע?‬
‫!מפני שהוא גוי‬
‫התורה אוסרת עלינו לשקר (שמות כ"ג ‪ ;7‬ויקרא י"ט ‪ .)11‬והנה‪ ,‬באים הרבנים ‪44.‬‬
‫ומלמדים כי בניגוד לדברי התורה‪ ,‬לפעמים דווקא מותר ומתבקש לא לומר את‬
‫]‪.[35‬האמת ואף לשקר‪ ,‬בעיקר עם מדובר בלשקר לגויים‬
‫במגילת אסתר נאמר באופן פשוט וברור ביותר‪" :‬ו ְַתמָ אֵ ן הַ מַ לְ כָה ו ְַׁש ִתי לָבֹוא ִב ְדבַ ר ‪45.‬‬
‫הַ מֶ לְֶך… הַ מֶ לְֶך אֲחַ ְׁשוֵרֹוׁש אָ מַ ר לְ הָ ִביא אֶ ת‪-‬ו ְַׁש ִתי הַ מַ לְ כָה לְ פָ נָיו ְול ֹא‪-‬בָ אָ ה" (פרק א'‬
‫‪ .)17 ,12‬משום מה‪ ,‬לקחו לעצמם חז"ל את הרשות לקבוע כי המלאך גבריאל‬
‫הצמיח למלכה ושתי זנב בישבן (!!!) ולכן בוששה להיענות להזמנתו של‬
‫‪).‬אחשוורוש (בבלי‪ ,‬מגילה י"ב ע"ב‬
‫ּובעָ לָּה וְהָ יָה ִאם‪-‬ל ֹא ִת ְמצָ א‪-‬חֵ ן ‪46.‬‬ ‫בנושא הגירושין‪ ,‬נאמר בתורה‪" :‬כִ י‪ -‬יִקַ ח ִאיׁש ִא ָשה ְ‬
‫ְבעֵ ינָיו כִ י‪-‬מָ צָ א בָ ּה עֶ ְרוַת דָ בָ ר ְוכָתַ ב לָּה סֵ פֶ ר כְ ִריתֻ ת ְונָתַ ן ְביָדָ ּה ו ְִׁשלְ חָ ּה ִמבֵ יתֹו"‬
‫]‪(.[36‬דברים כ"ד ‪ .)1‬כלומר‪ :‬העילה לנתינת גט יכולה להיות רק זנות או ניאוף‬
‫למרות דברים ברורים אלה‪ ,‬באו בית הלל ולימדו כי בעל יכול לגרש את אשתו אפילו‬
‫אם "הקדיחה תבשילו…"‪ .‬ורבי עקיבא פסק‪" :‬אפילו מצא אחרת נאה הימנה"‬
‫]‪().[37‬בבלי‪ ,‬גיטין צ' ע"א‬
‫ֲׁשר אֵ ין‪-‬בָ הֶ ם כָל‪-‬מאּום וְטֹובֵ י ‪47.‬‬ ‫המקרא מעיד על דניאל כי הוא וחבריו היו " ְיל ִָדים א ֶ‬
‫ּומ ִבינֵי מַ דָ ע" (דניאל א' ‪" …)4‬וְהַ ְיל ִָדים‬ ‫מַ ְראֶ ה ּומַ ְשכִ לִ ים ְבכָל‪-‬חָ כְ מָ ה וְיֹ ְדעֵ י דַ עַ ת ְ‬
‫ֱֹלהים מַ דָ ע וְהַ ְשכֵל ְבכָל‪-‬סֵ פֶ ר וְחָ כְ מָ ה‪ .‬וְדָ נִ יֵאל הֵ ִבין‬ ‫הָ אֵ לֶה אַ ְרבַ עְ תָ ם‪ ,‬נָתַ ן לָהֶ ם הָ א ִ‬
‫ְבכָל‪-‬חָ זֹון וַחֲ ֹלמֹות" (פס' ‪ .)17‬למרות שהתנ"ך מעלה על נס את חכמתו של דניאל‪,‬‬
 ‫טוען רבא כי "דניאל טעה בהאי חושבנא"‪ ,‬כלומר‪ :‬דניאל טעה בחשבון אשר ערך‬
‫‪).‬בפרק ט' (בבלי‪ ,‬מגילה י"ב ע"א‬
‫במגילת אסתר פרק ב' נאמר על מרדכי‪ַ " :‬וי ְִהי אֹמֵ ן אֶ ת‪-‬הֲ דַ סָ ה ִהיא אֶ ְסתֵ ר בַ ת‪-‬דֹדֹו כִ י ‪48.‬‬
‫ּובמֹות אָ ִביהָ ו ְִאמָ ּה לְ קָ חָ ּה מָ ְר ֳד ַכי לֹו‬
‫אֵ ין לָּה‪ ,‬אָ ב וָאֵ ם וְהַ ַנע ֲָרה יְפַ ת‪ -‬תֹאַ ר וְטֹובַ ת מַ ְראֶ ה ְ‬
‫לְ בַ ת" (פס' ‪ .)7‬חז"ל לא הסתפקו בתיאור הברור לעיל והעניקו למרדכי גם את‬
‫התפקיד הביזארי הבא‪" :‬פעם אחת חזר על כל המניקות ולא מצא לאסתר מניקה‪,‬‬
‫והוא היה מניקה" (ילקוט שמעוני ‪ ,‬אסתר פרק ב')‪ .‬כלומר‪ :‬מרדכי הניק את אסתר‬
‫‪.‬בעצמו‬
‫בבראשית ב' נאמר‪" :‬וַיִ צֶ ר ה' אֱֹל ִהים ִמן‪-‬הָ אֲדָ מָ ה כָל‪-‬חַ יַת הַ ָשדֶ ה וְאֵ ת כָל‪-‬עֹוף ‪49.‬‬
‫הַ ָשמַ יִם ַויָבֵ א אֶ ל‪-‬הָ אָ דָ ם לִ ְראֹות מַ ה‪-‬יִ ְק ָרא‪-‬לֹו ְוכֹל ֲא ֶׁשר י ְִק ָרא‪-‬לֹו הָ אָ דָ ם נֶפֶ ׁש חַ יָה הּוא‬
‫ְׁשמֹו‪ .‬וַיִ ְק ָרא הָ אָ דָ ם ֵׁשמֹות לְ כָל‪-‬הַ ְבהֵ מָ ה ּולְ עֹוף הַ ָשמַ יִם ּולְ כֹל חַ יַת הַ ָשדֶ ה…" (פס'‬
‫‪ .)20-19‬חז"ל לא התביישו לקבוע בגסות גרוטסקית‪ ,‬כי מעשה זה "מלמד שבא‬
‫אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה" (בבלי‪ ,‬יבמות ס"ג‬
‫]‪.[38‬ע"א)‪ .‬כלומר‪ :‬אדם הזדווג עם כל חיה וחיה טרם ידע את חוה‬
‫‪50.‬‬ ‫ככתוב‪,[39] :‬חלקה הארי של התורה מוקדש לעבודת הקורבנות וכפרתנו תלויה בה‬
‫"כִ י־הַ דָ ם הּוא בַ נֶפֶ ׁש ְיכַפֵ ר" (ויקרא י"ז ‪ .)11‬למרבה הפלא‪ ,‬מתוך ‪ 613‬המצוות‪ ,‬אין‬
‫על אף זאת‪ ,‬לימדו חז"ל כי "גדולה תפילה ]‪.[40‬אפילו אחת המתייחסת לתפילה‬
‫ולמעשה‪ ,‬כי התפילה החליפה את ]‪)[41‬יותר מן הקורבנות" (בבלי‪ ,‬ברכות ל"ב ע"ב‬
‫]‪.[42‬הקורבנות לחלוטין‬
‫ֱֹלהים הּוא‪51. ,‬‬ ‫ֱֹלהים הֵ מָ ה וְהַ ִמכְ תָ ב ִמכְ תַ ב א ִ‬‫ֲשה א ִ‬ ‫בתורת משה כתוב‪" :‬וְהַ לֻחֹ ת מַ ע ֵ‬
‫חָ רּות עַ ל־הַ לֻחֹ ת" (שמות ל"ב ‪ .)16‬המילה 'חרות' מדגישה את האופן המחייב‬
‫והקבוע במצוות‪ .‬אך על‪-‬מנת לתת לעצמם את החופש לפרש את התורה כרצונם‬
‫ולבדות מליבם מצוות נוספות‪ ,‬שינו חז"ל את הכתוב וקבעו‪" :‬אל תקרא 'חרות' אלא‬
‫‪'').‬חירות'" (פרקי אבות ו‬
‫"ת ְק ְראּו אֹתָ ם" (פס' ‪52. .)37 ,4 ,2‬‬ ‫בויקרא כ"ג חוזר על עצמו שלוש פעמים הציווי ִ‬
‫הכוונה‪ :‬לקרוא 'אותם' – את מועדי ה' – במועדם‪ ,‬כפי שקבעם אלהים‪ .‬עם‪-‬זאת‪,‬‬
‫בא ר' עקיבא וקרא‪" :‬אַ תֶ ם… אַ תֶ ם… אַ תֶ ם" (בבלי‪ ,‬ראש השנה כ"ה ע"א)‪ .‬דהיינו‪,‬‬
‫עקיבא סילף את הכתוב במזיד על‪-‬מנת להדגיש כי קביעת המועדים אינה בידי‬
‫‪.‬שמים‪ ,‬אלא נתונה לשיקול דעתם של הרבנים‬
‫"מחּוץ ְת ַׁשכֶל‪-‬חֶ ֶרב ּומֵ חֲ דָ ִרים אֵ ימָ ה‪ ,‬גַם‪-‬בָ חּור גַם‪ְ -‬בתּולָה יֹונֵק ‪53.‬‬ ‫בשירת האזינו כתוב‪ִ :‬‬
‫עִ ם‪ִ -‬איׁש ֵשיבָ ה" (דברים ל"ב ‪ .)25‬משמע‪ ,‬המושא לשכול ולאימה יהיו גברים‪ ,‬נשים‬
‫וטף וזקנים‪ .‬והנה‪ ,‬ב"מדרש תנאים" לספר דברים ל"ב לא נמנעו מלשנות את‬
‫הפשט ולקבוע בעזות מצח‪" :‬אל תקרא עם 'איש שיבה'‪ ,‬אלא עם איש ישיבה‪,‬‬
‫‪".‬מלמד שכולן ראויין לישיבה‬
‫"מי הֵ עִ יר ִמ ִמזְ ָרח צֶ דֶ ק י ְִק ָראֵ הּו לְ ַרגְ לֹו…"‪ .‬למרות זאת‪54. ,‬‬ ‫בישעיהו מ"א ‪ 2‬כתוב‪ִ :‬‬
‫‪…".‬במדרש בראשית רבה לא סלדו משינוי הטקסט‪" :‬אל תקרא 'העיר'‪ ,‬אלא האיר‬
‫בשמות כ"ט ‪ 43‬כתוב‪ְ " :‬ונֹעַ ְד ִתי ָׁשמָ ה לִ ְבנֵי י ְִש ָראֵ ל וְנִ ְקדַ ׁש ִבכְ ב ִֹדי"‪ .‬עם‪-‬זאת‪ ,‬חז"ל ‪55.‬‬
‫לא בחלו מלסלף את הכתוב‪ ,‬וייחסו לו משמעות שונה לגמרי‪" :‬אל תקרי 'בכבודי'‬
‫‪).‬אלא במכובדיי" (בבלי‪ ,‬זבחים קט"ו ע"ב‬
‫מֹור ָׁשה ְק ִהלַת ַיעֲקֹ ב" (דברים ל"ג ‪56. .)4‬‬ ‫ֹׁשה‪ָ ,‬‬ ‫"תֹורה צִ ּוָה‪-‬לָנּו מ ֶ‬‫ָ‬ ‫בדברים ל"ג ‪ 4‬כתוב‪:‬‬
‫חז"ל עיוותו את הנאמר בגסות כדי להתאימו לנטיית לִ בם‪" :‬הבא על נערה מאורסה‬
‫[בחלום] יצפה לתורה‪ ,‬שנאמר (דברים לג)‪ :‬תורה צוה לנו משה‪ ,‬מורשה קהלת‬
‫‪).‬יעקב; אל תקרי 'מורשה' אלא מאורשה" (בבלי‪ ,‬ברכות נ"ז ע"א‬
‫"שר־חֲ ִמ ִשים ּונְ שּוא פָ נִ ים ְויֹועֵ ץ וַחֲ כַם חֲ ָר ִׁשים ּונְ בֹון לָחַ ׁש"‪57. .‬‬ ‫בישעיהו ג' ‪ 3‬נאמר‪ַ :‬‬
‫חז"ל העזו לשנות את הטקסט וקבעו‪" :‬אל תקרי 'שר חמשים' אלא שר חומשין; זה‬
‫‪).‬שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה" (בבלי‪ ,‬חגיגה י"ד ע"א‬
‫אתי אֶ ת־ ‪58.‬‬ ‫"ּוׁשמַ ְרתֶ ם אֶ ת־הַ מַ צֹות‪ ,‬כִ י ְבעֶ צֶ ם הַ יֹום הַ זֶה הֹוצֵ ִ‬ ‫בשמות י"ב ‪ 17‬כתוב‪ְ :‬‬
‫ּוׁשמַ ְרתֶ ם אֶ ת־הַ יֹום הַ זֶה לְ ֹדרֹתֵ יכֶם חֻ קַ ת עֹולָם"‪' .‬היום‬ ‫צִ ְבאֹותֵ יכֶם מֵ אֶ ֶרץ ִמצְ ָריִם ְ‬
‫הזה' מתייחס לחג 'המצות' מראשית הפסוק‪ .‬למרות שהמילה "מצות" נשנית גם‬
‫בפסוקים ‪ ,39 ,20 ,15 ,8‬הרשה לעצמו ר' יאשיה לשנות לגמרי את משמעותה‬
‫ולקבוע כי אין לקרוא 'מצות'‪" ,‬אלא ושמרתם את המצוות" (מכילתא דרבי‬
‫‪').‬ישמעאל‪ ,‬בא‪ ,‬מסכתא דפסחא פרשה ט‬
‫ֲשה אֹתָ ם ִמ ְשנֵי ‪59.‬‬ ‫בשמות כ"ה ‪ 20 ,18‬כתוב‪" :‬וְעָ ִשיתָ ְׁש ַניִם כְ ר ִֻבים זָהָ ב ִמ ְק ָׁשה תַ ע ֶ‬
‫ְקצֹות הַ ַכפ ֶֹרת… וְהָ יּו הַ כְ ר ִֻבים פ ְֹר ֵשי כְ נָפַ יִם לְ מַ עְ לָה‪ ,‬סֹכְ כִ ים ְבכַנְ פֵ יהֶ ם עַ ל־הַ ַכפ ֶֹרת‪,‬‬
‫ּופנֵיהֶ ם ִאיׁש אֶ ל־אָ ִחיו אֶ ל־הַ ַכפ ֶֹרת…"‪ .‬חז"ל סטו בגסות מהפשט ופירשו‪" :‬בשעה‬ ‫ְ‬
‫שהיו ישראל עולין לרגל‪ ,‬מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו‬
‫זה בזה ואומרים להן‪ :‬ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ]]‪[43‬מעורים [מזדווגים‬
‫‪).‬ונקבה" (בבלי‪ ,‬יומא נ"ד ע"א‬
‫ֹא־יּומתּו עַ ל־אָ בֹות ִאיׁש ‪60.‬‬
‫ְ‬ ‫ֹא־יּומתּו אָ בֹות עַ ל־בָ נִ ים ּובָ נִ ים ל‬‫ְ‬ ‫בדברים כ"ד ‪ 16‬כתוב‪" :‬ל‬
‫ִשא‬ ‫ְבחֶ ְטאֹו יּומָ תּו"‪ .‬ביחזקאל י"ח נאמר‪" :‬הַ נֶפֶ ׁש הַ חֹ טֵ את ִהיא תָ מּות… "בֵ ן ל ֹא־י ָ‬
‫ִשא בַ עֲֹו ן הַ בֵ ן צִ ְדקַ ת הַ צַ ִדיק עָ לָיו ִת ְהיֶה ו ְִר ְׁשעַ ת ָר ָׁשע עָ לָיו ִת ְהיֶה"‬
‫בַ עֲֹון הָ אָ ב וְאָ ב ל ֹא י ָ‬
‫(פס' ‪ .)20 ,4‬בניגוד למסר הצלול והברור של המקרא‪ ,‬לימדו חז"ל כי "בעוון נדרים‬
‫מתה אישה של אדם… "בעוון נדרים בנים מתים כשהן קטנים" (בבלי‪ ,‬שבת ל"ב‬
‫ורש"י העיר כי ]‪";[44‬ע"ב); הרד"ק קבע כי "הבנים הקטנים מתים בעוון אבותם‬
‫כלומר‪ :‬התנ"ך אומר כי לא יומתו ]‪"".[45‬הקטנים מתים בעוון אבותם בידי שמים‬
‫בנים בעוון אבותיהם; התלמוד ובכירי הפרשנים המסורתיים מלמדים כי הבנים כן‬
‫‪.‬יומתו בעוון אבותיהם‬
‫ֲׁשר בַ ָשמַ יִם ‪61.‬‬ ‫ָל־תמּונָה‪ ,‬א ֶ‬
‫ֲשה־לְ ָך פֶ סֶ ל ְוכ ְ‬ ‫בשמות כ' ‪ 4-5‬נכתב בפירוש‪" :‬ל ֹא תַ ע ֶ‬
‫ֹא־ת ְׁשתַ ְחוֶה לָהֶ ם ְול ֹא‬
‫ִממַ עַ ל ַו ֲא ֶׁשר בָ אָ ֶרץ ִמתָ חַ ת ַו ֲא ֶׁשר בַ מַ יִם ִמתַ חַ ת לָאָ ֶרץ‪ .‬ל ִ‬
‫תָ עָ ְבדֵ ם…"‪ .‬לא זו בלבד שאין להשתחוות לפסלים‪ ,‬התורה אף מצוונו‪" :‬כִ י הָ ֵרס‬
‫ְׁשבֵ ר ְת ַׁשבֵ ר מַ צֵ בֹתֵ יהֶ ם‪ַ .‬ועֲבַ ְדתֶ ם אֵ ת ה' אֱֹלהֵ יכֶם" (כ"ג ‪ .)24-25‬הרבנים‬ ‫ְתהָ ְרסֵ ם ו ַ‬
‫התעלמו מכך‪ ,‬שהרי ב"בית הכנסת בנהרדעא הייתה אנדרטא [פסל אדם בדמות‬
‫והיו נכנסים רב ושמואל ואביו של שמואל ולוי ומתפללים שם" (בבלי‪[46]], ,‬המלך‬
‫‪).‬ראש השנה כ"ד ע"ב‬
‫התורה אוסרת על קיום משכב‪-‬זכר מכל וכל ומכנה זאת תועבה (ויקרא י"ח ‪ ,22‬כ' ‪62.‬‬
‫בניגוד לכך‪ ,‬קובע הרמב"ם‪" :‬הבא על הזכור… אם היה הזכור בן תשע או ]‪13).[47‬‬
‫הווה אומר‪ ,‬הרמב"ם מתיר יחסי מין בין שני זכרים‪".[48] ,‬פחות‪ ,‬שניהן פטורין‬
 ‫ובלבד שאחד מהם עודנו תחת גיל תשע‪ .‬בכך למעשה‪ ,‬הוא מאפשר‬
‫‪.‬הומוסקסואליות ופדופיליה גם יחד‪ ,‬והכל בחסות ההלכה‬
‫במשנה נפסק כי "בת שלוש שנים ויום אחד‪ ,‬מתקדשת בביאה" (מסכת נידה‪63. ,‬‬
‫רש"י ]‪![49‬פרק ה')‪ .‬דהיינו‪ ,‬תינוקת למעלה מגיל שלוש מותרת לנישואין ולבעילה‬
‫אף מצא לכך תקדים בתורה וקבע כי יצחק נישא לרבקה כאשר היתה בת‬
‫אך שימו לב כיצד מתוארת רבקה פרק אחד קודם לכן‪ ,‬בבראשית כ"ד‪.[50] :‬שלוש‬
‫ל־ׁשכְ מָ ּה‪ .‬וְהַ ַנע ֲָר טֹבַ ת מַ ְראֶ ה ְמאֹד‪ְ ,‬בתּולָה ו ְִאיׁש ל ֹא‬ ‫"ו ְִהנֵה ִר ְבקָ ה יֹ צֵ את… ְוכַדָ ּה עַ ִ‬
‫יאינִ י נָא‬‫יְדָ עָ ּה וַתֵ ֶרד הָ עַ ְינָה ו ְַתמַ לֵא כַדָ ּה וַתָ עַ ל‪ַ .‬וי ָָרץ הָ עֶ בֶ ד לִ ְק ָראתָ ּה ַוי ֹאמֶ ר‪ :‬הַ גְ ִמ ִ‬
‫ְמעַ ט־מַ יִם ִמכַדֵ ְך‪ַ .‬ות ֹאמֶ ר‪ְׁ :‬שתֵ ה ֲאדֹנִ י ו ְַתמַ הֵ ר ַות ֶֹרד כַדָ ּה עַ ל־יָדָ ּה וַתַ ְׁשקֵ הּו‪ .‬ו ְַתכַל‬
‫לְ הַ ְׁשקֹ תֹו ַות ֹאמֶ ר גַם לִ גְ מַ לֶיָך אֶ ְׁשאָ ב עַ ד ִאם־כִ לּו לִ ְׁשתֹת‪ .‬ו ְַתמַ הֵ ר‪ ,‬ו ְַתעַ ר כַדָ ּה אֶ ל־‬
‫הַ שֹקֶ ת וַתָ ָרץ עֹוד אֶ ל־הַ ְבאֵ ר לִ ְׁשאֹב ו ִַת ְׁשאַ ב לְ כָל־גְ מַ לָיו" (פס' ‪ .)15-20‬האם כך‬
‫מתנהגת ילדה בת שלוש?‪ ..‬גם על‪-‬פי תיאור המפגש הראשון בין רבקה ליצחק‪ ,‬די‬
‫ברור כי מדובר באישה או בנערה בוגרת‪" :‬ו ִַת ָשא ִר ְבקָ ה אֶ ת־עֵ ינֶיהָ וַתֵ ֶרא אֶ ת־יִצְ חָ ק‬
‫ו ִַתפֹל מֵ עַ ל הַ גָמָ ל‪ַ .‬ות ֹאמֶ ר אֶ ל־הָ עֶ בֶ ד ִמי־הָ ִאיׁש הַ ָלזֶה הַ הֹ לְֵך בַ ָשדֶ ה לִ ְק ָראתֵ נּו? ַוי ֹאמֶ ר‬
‫‪).‬הָ עֶ בֶ ד‪ ,‬הּוא ֲאדֹנִ י‪ .‬ו ִַתקַ ח הַ צָ עִ יף ו ִַת ְתכָס" (פס' ‪64-65‬‬
‫התורה מותחת גבול ברור ותהומי בין הטהור לבין השרץ הטמא ( ויקרא י"א‪ ,‬דברים ‪64.‬‬
‫י"ד)‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬התלמוד הבבלי מספר על ר' מאיר‪ ,‬שהיה "אומר על טמא טהור‬
‫על סומכוס‪ ,‬תלמידו של ר' ]‪";[51‬ומראה לו פנים‪ ,‬על טהור טמא ומראה לו פנים‬
‫מאיר‪" ,‬שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה ועל‬
‫כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה"; ועל תלמיד ותיק מיבנה‪,‬‬
‫"שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים" (מסכת עירובין י"ג ע"ב)‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬על‪-‬ידי פלפולים הלכתיים‪ ,‬הרשו לעצמם חז"ל להפוך לטהור "את‬
‫‪).‬מה שכתוב בתורה במפורש שהוא טמא" (ביאור שטיינזלץ‬
‫בספר דברים מצּווה המלך ש"ל ֹא י ְַרבֶ ה־לֹו נ ִָׁשים" (פרק י"ז ‪ .)17‬על אף ההזהרה ‪65.‬‬
‫הברורה מהתורה‪ ,‬החליט רבי יהודה להתחכם ואמר‪" :‬מרבה הוא לו‪ ,‬ובלבד שלא‬
‫יהו מסירות את לבו"‪ .‬כלומר‪ :‬בניגוד לציווי התורני שלא ירבה לו המלך נשים בשום‬
‫הרמב"ם פסק כי כל גבר ]‪.[52‬תנאי‪ ,‬התיר התלמוד ריבוי נשים באמתלה מסויימת‬
‫עשיר דיו רשאי לשאת "כמה נשים‪ ,‬אפילו מאה‪ ,‬בין בבת אחת‪ ,‬בין בזו אחר זו; ואין‬
‫חשוב לומר כי למרות שמבחינה הלכתית יכול ]‪…".[53‬אשתו יכולה לעכב עליו‬
‫האיש לקחת מאה נשים‪ ,‬מזכיר הרמב"ם כי חז"ל צמצמו זאת "רק" לארבע‪ ,‬על‪-‬‬
‫]‪.[54‬מנת שיהיה לבעל פנאי לשמש כל אחת מהן לפחות פעם בחודש‬
‫בספר בראשית (א' ‪ ,27‬ב' ‪ )21-23‬נאמר במפורש כי ביום השישי ברא אלהים גבר ‪66.‬‬
‫אחד (אדם) ואישה אחת (חווה)‪ .‬והנה‪ ,‬בעזות מצח חסרת תקדים‪ ,‬קבעו חז"ל כי‬
‫למעשה ברא אלהים לאדם שתי נשים; הראשונה לילית והשנייה חווה (מדרש‬
‫‪"").‬אלפא ביתא דבן סירא‬
‫בספר דברים חוזרת ומודגשת האזהרה שלא להוסיף ולו גם מצווה אחת על הכתוב ‪67.‬‬
‫בתורה (דברים ד' ‪ ,2‬י"ג ‪ .)1‬הרבנים התעלמו מכך והוסיפו מצוות רבות‪ ,‬ממש‬
‫בשמו המפורש של הקב"ה‪ ,‬למשל‪ :‬להתעטף בטלית‪ ,‬נטילת ידיים‪ ,‬הדלקת‬
‫]‪.[56‬והפרשת חלה ]‪[55‬נרות‬
‫בסדר הבריאה‪ ,‬המתואר בבראשית א'‪ ,‬נאמר במפורש כי ביום השני עשה אלהים ‪68.‬‬
‫ִיהי מַ ְב ִדיל בֵ ין מַ יִם לָמָ יִם" (פס' ‪ .)6‬בפשטות‪ ,‬התורה‬ ‫ה"ר ִקיעַ ְבתֹוְך הַ מָ יִם ו ִ‬
‫את ָ‬
‫ֱֹלהים ל ָָר ִקיעַ ָׁשמָ יִם" (פס' ‪ .)8‬חז"ל‬
‫מדווחת כי ביום השני נהיה הרקיע‪" ,‬וַיִ ְק ָרא א ִ‬
‫לא הסתפקו בכך וקבעו‪ ,‬ללא כל גושפנקא מהתנ"ך‪ ,‬כי ביום שני ברא אלהים גם‬
‫את המלאכים‪" :‬אימתי נבראו המלאכים? ר' יוחנן אמר‪ :‬בשני נבראו המלאכים"‬
‫‪(').‬בראשית רבה פרשה א‬
‫בישעיהו מ"ג ‪ 7‬נאמר ישירות מפי הגבורה‪ ,‬באופן ברור וחד‪ ,‬כי הבריאה כולה ‪69.‬‬
‫נוצרה לכבוד ה' ובשבילו‪ .‬בניגוד לכך‪ ,‬חייבו חז"ל כל אדם ואדם לומר‪" :‬בשבילי‬
‫נברא העולם" (משנה‪ ,‬סנהדרין ד')‪ .‬ר' נחמן מברסלב המשיך את המגמה הנואלת‬
‫הזו וקבע "כי צריך אדם לומר‪ :‬כל העולם לא נברא‪ ,‬אלא בשבילי" (ליקוטי מוהר"ן‬
‫]‪').[57‬ה‬
‫לפי הנאמר בתנ"ך ‪ ,‬ברור כי בריאת העולם קדמה לתורה (בראשית א'‪-‬ב'‪ ,‬כ"ו; ‪70.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬על‪-‬פי חז"ל ]‪).[58‬שמות י"ג‪-‬כ"ד; תהילים ע"ח‪ ,‬ק"ד‪-‬ק"ה‪ ,‬קל"ו‬
‫התורה קדמה לבריאת העולם (מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת בראשית; ילקוט שמעוני‪,‬‬
‫]‪').[59‬בראשית רמז ב‬
‫תורת משה מדגישה כי יש אלהים אחד בלבד (דברים ו' ‪ .)4‬עובדה זו לא מנעה ‪71.‬‬
‫ֱלקים אֶ ת ]‪[60‬ממחבר ספר הזוהר‬ ‫לקבוע כי יש ְשני אלהים‪" :‬וְעַ ל דָ א וַיִ ְב ָרא א ִ‬
‫ֱֹלקים (תרי אלהים הכא‪ ,‬חד כלפי דכר וחד כלפי‬ ‫הָ אָ דָ ם ְבצַ לְ מֹו ְבצֶ לֶם א ִ‬
‫במילים פשוטות‪ ,‬מחבר הזוהר ביקש להסביר כיצד ייתכן כי אלהים ‪[61])".‬נוקבא‬
‫אחד יברא בצלמו שתי דמויות שונות – זכר ונקבה – ולכן קבע בעזות מצח אווילית‬
‫‪.‬כי חייבים להיות שני אלהים – אחד זכר ואחד נקבה‬
‫מהכתוב בבראשית י"ח (פס' ‪ )16-22 ,1-3‬ברור לחלוטין כי אחד משלושת ‪72.‬‬
‫פשוטו של המקרא לא ]‪![62‬האנשים שביקרו את אברהם היה ה' בכבודו ובעצמו‬
‫מנע מחז"ל לקבוע כי שלושת האנשים היו "מיכאל וגבריאל ורפאל" (בבלי‪ ,‬בבא‬
‫חבל שעל‪-‬מנת להימנע מלהודות במובן מאליו‪ ,‬נאלצו ]‪).[63‬מציעא פ"ו ע"ב‬
‫‪.‬הרבנים להמציא את המלאך "רפאל"‪ ,‬אשר אינו מוזכר כלל בתנ"ך‬
‫התורה מדגישה כי עלינו לזכור ולשמור את יום השבת לקדשו וזה כולל לא רק ‪73.‬‬
‫ֲׁשר ִב ְׁשעָ ֶריָך" (שמות כ' ‪ ;10‬דברים‬ ‫אותנו‪ ,‬כי אם את כל בני ביתנו לרבות‪" :‬ג ְֵרָך א ֶ‬
‫ה' ‪ .)14‬למרות שחז"ל סילפו את פירושו של "הגר" וקבעו כי מדובר במי‬
‫משמעותו של הגר במקרה זה (ובאופן כללי במקרא) איננה אלא ]‪,[64‬שהתגייר‬
‫על אף הציווי הברור לא להעסיק את הנוכרי אשר בקרבנו ]‪.[65‬לזר ולנוכרי‬
‫וקבעו כי ]‪"[67‬המציאו הרבנים‪ ,‬יש מאין‪ ,‬את הביטוי "גוי של שבת ]‪,[66‬בשבת‬
‫אך לומר לנוכרי ]‪,[68‬אמנם אסור לבקש מהגוי לעשות מלאכה באופן מפורש‬
‫הבנתם את הפלפול?‪ ..‬אסור לומר‪ ,‬מותר לרמוז! ראוי לציין כי ]‪![69‬ברמז – מותר‬
‫הרבנים המאפשרים לרמוז לגוי לבצע מלאכה בשבת‪ ,‬עוברים בגסות על ההלכה‬
‫ב"קיצור שולחן ערוך "‪ ,‬הקובעת‪" :‬ואפילו לרמוז לו [לגוי] לעשות‪ ,‬אסור" (סימן צ'‪,‬‬
‫ס עיף י"ד)‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הביטוי "גוי של שבת" מדגים נכוחה כיצד הוסיפו חז"ל חטא‬
‫על פשע כאשר מצד אחד סילפו את משמעותו הברורה של הביטוי "גר"; ומצד שני‬
‫]‪'.[70‬מנעו ממנו לנוח בשבת‪ ,‬כפי שציווה ה‬
‫ם־ש ֵרי מֹואָ ב" ‪74.‬‬ ‫ָ‬ ‫בספר במדבר כ"ב נאמר‪ַ " :‬ויָקָ ם ִבלְ עָ ם בַ בֹקֶ ר ַויַחֲ בֹׁש אֶ ת־ ֲאתֹנֹו ַו ֵילְֶך עִ‬
‫(פס' ‪ .)21‬בהשראת תיאור קצר זה‪ ,‬הגיע מחבר ספר הזוהר למסקנה סוטה‬
‫ומטונפת לפיה בלעם "היה מטמא את עצמו בכל לילה באתונו‪ ,‬והיה עושה עימה‬
‫‪).‬מעשה אישות" ("זוהר לעם"‪ ,‬בראשית ב' – חיי שרה‪ ,‬נחש הרקיע‪ ,‬עמ' ‪118‬‬
‫מהמקרא עולה באופן ברור כי לכל בני האדם יש נשמה‪ ,‬יהודים וגויים כאחד ‪75.‬‬
‫(למשל‪ :‬בראשית ב'‪ ,‬ז' ; דברים כ' ‪ ;16‬יהושע י' ‪ ;40‬ישעיהו ב' ‪ ,22‬מלכ"א י"ז‬
‫‪ .)17‬האר"י (ר' יצחק לוריא בן שלמה‪ ,‬בן המאה ה‪ )16 -‬לא השתכנע מכך וקבע כי‬
‫אין בגויים רוח או נשמה ואינם שווים אפילו לבהמה הכשרה למאכל‪ ,‬אלא מטה‬
‫]‪').[71‬ממנה ("עץ החיים"‪ ,‬היכל אבי"ע‪ ,‬שער הקליפות‪ ,‬פרק ב'‪-‬ג‬
‫בספר שופטים ד' מתואר כיצד נס סיסרא מן המערכה והגיע מובס ומותש אל אוהל ‪76.‬‬
‫ל־ת ָירא ַויָסַ ר אֵ לֶיהָ‬
‫סּורה אֵ לַי אַ ִ‬ ‫סּורה ֲאדֹנִ י ָ‬ ‫יעל‪ ,‬אשת חבר הקיני‪ַ " :‬ות ֹאמֶ ר אֵ לָיו ָ‬
‫אתי ו ִַת ְפתַ ח‬‫הָ אֹהֱ לָה ו ְַתכַסֵ הּו בַ ְש ִמיכָה‪ַ .‬וי ֹאמֶ ר אֵ לֶיהָ הַ ְׁש ִקינִ י־נָא ְמעַ ט־מַ יִם כִ י צָ מֵ ִ‬
‫ם־איׁש יָבֹוא‬ ‫אֶ ת־נ ֹאוד הֶ חָ לָב וַתַ ְׁשקֵ הּו ו ְַתכַסֵ הּו‪ַ .‬וי ֹאמֶ ר אֵ לֶיהָ ֲעמֹד פֶ תַ ח הָ אֹהֶ ל וְהָ יָה ִא ִ‬
‫ּוׁשאֵ לְֵך וְאָ מַ ר הֲ יֵׁש־פֹה ִאיׁש וְאָ מַ ְר ְת אָ יִן‪ .‬ו ִַתקַ ח יָעֵ ל אֵ ֶׁשת־חֶ בֶ ר אֶ ת־יְתַ ד הָ אֹהֶ ל וַתָ ֶשם‬ ‫ְ‬
‫אֶ ת־הַ מַ קֶ בֶ ת ְביָדָ ּה וַתָ בֹוא אֵ לָיו בַ לָאט ו ִַת ְתקַ ע אֶ ת־הַ יָתֵ ד ְב ַרקָ תֹו ו ִַתצְ נַח בָ אָ ֶרץ וְהּוא־‬
‫נִ ְרדָ ם ַויָעַ ף ַו ָימֹת" (פס' ‪ .)18-21‬רבי יוחנן לא התייחס לכך ובהתבסס על פיוט‬
‫משירת דבורה (שופטים ה' ‪ ,)27‬נתן דרור למחשבת ליבו המנאפת; הוא קבע ללא‬
‫בושה כי טרם נרדם‪ ,‬הספיק סיסרא לבעול את יעל שבע פעמים (בבלי‪ ,‬יבמות ק"ג‬
‫ע"א‪" :‬אמר רבי יוחנן‪ :‬שבע בעילות בעל אותו רשע באותו היום‪ ,‬שנאמר (שופטים‬
‫‪").‬ה)‪ :‬בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד‬
‫בתורה נאמר במפורש כי החטא אשר בגינו הומתו בני אהרן (נדב ואביהוא) היה על ‪77.‬‬
‫שהקריבו אש זרה אשר לא ציווה אותם ה' (ויקרא י' ‪ ,1-2‬ט"ז ‪ ;1‬במדבר ג' ‪ ,4‬כ"ו‬
‫‪ .)61‬ר' אליעזר דחה את הפשט הברור וקבע סיבה שונה בתכלית‪" :‬לא מתו בני‬
‫אהרן‪ ,‬עד שהורו הלכה בפני משה" (בבלי‪ ,‬עירובין ס"ג ע"א)‪ .‬דהיינו‪ ,‬בתורה כתוב‬
‫כי הם הומתו מפני שהקריבו "לִ ְפנֵי ה' אֵ ׁש ז ָָרה"; התלמוד אומר‪ :‬מפני שלימדו‬
‫‪.‬הלכה בפני משה‬
‫בספר מלאכי נערכת השוואה ברורה בין הכוהנים לבין מלאך ה'‪ ,‬שנאמר‪" :‬כִ י־ ‪78.‬‬
‫ְתֹורה יְבַ ְקׁשּו ִמ ִפיהּו כִ י מַ לְ אַ ְך ה'־צְ בָ אֹות הּוא" (פרק ב' ‪.)7‬‬ ‫ִש ְפתֵ י כֹהֵ ן י ְִׁש ְמרּו־דַ עַ ת ו ָ‬
‫למרות שהפסוק וההקשר כולו נהירים בכוונתם לכוהנים משבט לוי (פס' ‪,)1-8‬‬
‫הרשו לעצמם חז"ל לסלף את הכתוב באופן אנוכי בכך שרמזו כי פסוק ‪ 7‬מכוון‬
‫אליהם‪ ,‬כלומר אל הרבנים עצמם‪'…" :‬כי מלאך ה' צבאות הוא'‪ ,‬אם דומה הרב‬
‫למלאך ה' – יבקשו תורה מפיו" (בבלי‪ ,‬מסכתות‪ :‬מועד קטן י"ז ע"א; חגיגה ט"ו‬
‫‪).‬ע"ב‬
‫בספר בראשית ט' ‪ 20-22‬נאמר כי לאחר יציאתו מהתיבה‪ַ " ,‬ויָחֶ ל נֹחַ ִאיׁש הָ אֲדָ מָ ה ‪79.‬‬
‫וַיִ טַ ע כ ֶָרם‪ַ .‬וי ְֵׁש ְת ִמן־הַ ַייִן וַיִ ְׁשכָר וַיִ ְתגַל ְבתֹוְך אָ הֳ ֹלה‪ַ .‬וי ְַרא חָ ם א ֲִבי כְ נַעַ ן אֵ ת עֶ ְרוַת‬
‫אָ ִביו ַו ַיגֵד לִ ְׁשנֵי־אֶ חָ יו בַ חּוץ"‪ .‬על אף התיאור הברור בתורה‪ ,‬לא גברו חז"ל על ייצרם‬
‫ב‪ -‬חם בעל ;]‪[72‬וקבעו כי יש שתי אפשרויות להבנת הקטע‪ :‬א‪ -‬חם סירס את אביו‬
‫‪).‬את אביו (בבלי‪ ,‬סנהדרין ע' ע"א‪ .‬רש"י מאשש זאת בפרשנותו‬
‫‪80.‬‬ ‫י־ר ִבים לְ ָרעֹת ְול ֹא־תַ ֲענֶה‬ ‫ֹא־ת ְהיֶה אַ חֲ ֵר ַ‬
‫בספר שמות כ"ג ‪ 2‬נאמר באופן חד וברור "ל ִ‬
‫ל־רב לִ נְ טֹת אַ חֲ ֵרי ַר ִבים לְ הַ טֹת"‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬אם הרשעים מטים משפט‪ ,‬אל‬ ‫עַ ִ‬
‫אף על פי כן‪ ,‬כדי לחדד את טיעונו בוויכוח הלכתי מול ר' ]‪.[73‬תלך בעקבותיהם‬
‫אליעזר ולהוכיח כי חובה ללכת אחרי רוב הפוסקים‪ ,‬השמיט ר' ירמיה את המילה‬
‫"לא" מהקטע ובכך הפך על פניה את משמעות הפסוק (בבלי‪ ,‬בבא מציעא נ"ט‬
‫]‪).[74‬ע"ב‬
‫ל־פי ‪81.‬‬
‫ֹׁשה כְ תָ ב־לְ ָך אֶ ת־הַ ְדבָ ִרים הָ אֵ לֶה כִ י עַ ִ‬ ‫בשמות ל"ד ‪ 27‬כתוב‪ַ " :‬וי ֹאמֶ ר ה' אֶ ל־מ ֶ‬
‫הַ ְדבָ ִרים הָ אֵ לֶה כ ַָר ִתי ִא ְתָך ְב ִרית וְאֶ ת־י ְִש ָראֵ ל"‪ .‬דהיינו‪ ,‬לא נכרתה הברית‪ ,‬אלא‬
‫הדברים אשר כתב משה‪ .‬בהתרסה גמורה לפסוק לעיל‪ ,‬קבע ר' יוחנן‪" :‬לא ]‪[75‬לפי‬
‫כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה" (בבלי‪ ,‬גיטין ס' ע"ב)‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬למרות שהתורה אומרת בפירוש כי הברית נכרתה על‪-‬פי הדברים‬
‫הכתובים‪ ,‬סברו חז"ל בדיוק את ההפך‪ :‬הברית נכרתה דווקא לפי הדברים שבעל‬
‫‪).‬פה (דהיינו‪ ,‬לפי התושב"ע‬
‫‪82.‬‬ ‫בספר דברים ל"ג פס' ‪ 2‬נאמר‪" :‬ה' ִמ ִסינַי בָ א ְוז ַָרח ִמ ֵשעִ יר לָמֹו"‪ .‬מעניין כי אפילו‬
‫העובדה שמשפט זה נכתב על ידי משה איש האלהים‪ ,‬לא מנעה מרבי יהודה‬
‫לשנות את הכתוב ולקבוע על דעת עצמו כי אין לקרוא "מסיני"‪ ,‬אלא "לסיני"‬
‫]‪().[76‬ילקוט שמעוני‪ ,‬פרשת יתרו‬
‫בבראשית ד' ‪ 1-2‬כתוב בצורה ברורה‪" :‬וְהָ אָ דָ ם יָדַ ע אֶ ת־חַ ּוָה ִא ְׁשתֹו וַתַ הַ ר וַתֵ לֶד אֶ ת־ ‪83.‬‬
‫קַ יִן‪ַ .‬ותֹסֶ ף ָללֶדֶ ת אֶ ת־אָ ִחיו אֶ ת־הָ בֶ ל…"‪ .‬כלומר‪ :‬חוה ילדה את קין ואת הבל מאדם‪.‬‬
‫חז"ל לא הצליחו לרסן את דמיונם הפרוע וסתרו את התורה בצורה בוטה‪" :‬האישה‬
‫הזאת [חוה]‪ ,‬כל מה שנזרעה הרה ויולדת בבעילה; בא אליה רוכב נחש ועיברה את‬
‫קין ואחר כך‪ ,‬בא אליה אדם ועברה את הבל" (פרקי דרבי אליעזר כ"א)‪ .‬דהיינו‪:‬‬
‫התורה קבועת כי קין והבל נולדו מאדם וחוה; לפי חז"ל‪ ,‬הבל אמנם נולד מאדם‬
‫…וחוה‪ ,‬אך קין נולד מזיווגם של חוה והנחש‬
‫בבראשית י"ח מתואר ביקורם של שלושת האנשים את אברהם באלוני ממרא‪84. .‬‬
‫ברגע בו מבחין בהם אברהם‪ ,‬הוא אץ "לִ ְק ָראתָ ם ִמפֶ תַ ח הָ אֹהֶ ל וַיִ ְׁשתַ חּו אָ ְרצָ ה‪.‬‬
‫אתי חֵ ן ְבעֵ ינֶיָך אַ ל‪-‬נָא תַ ֲעבֹר מֵ עַ ל עַ ְבדֶ ָך" (פס' ‪ .)2-3‬ברור כי‬ ‫ַוי ֹאמַ ר ֲא ֹדנָי ִאם‪-‬נָא מָ צָ ִ‬
‫אברהם זיהה אחד מהאנשים כה'‪ ,‬שהרי הוא מדבר בלשון יחיד ואינו מהסס לכנותו‬
‫" ֲא ֹדנָי" (במקרא‪ ,‬מתייחס שם תואר זה – עם קמץ תחת האות נ' – אך ורק לאלוהי‬
‫כל זאת לא מנע מרש"י לקבוע כי אברהם חשב את שלושת האנשים ]‪).[77‬ישראל‬
‫‪).‬לערביים עובדי אלילים (בפרשנותו לפס' ‪4‬‬
‫חז"ל התעלמו מהאיסור החמור להוסיף או לגרוע ממצוות התורה (דברים ד' ‪ ,2‬י"ג ‪85.‬‬
‫‪ ) 1‬וגזרו על נשים מצוות אשר אינן מוזכרות בתנ"ך כמצוות לנשים בלבד‪" :‬על‬
‫שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן‪ :‬על שאינן זהירות בנידה‪ ,‬ובחלה‪,‬‬
‫שימו לב‪ ,‬לא זו בלבד שהרבנים גזרו על ]‪').[78‬ובהדלקת הנר" (משנה‪ ,‬שבת פרק ב‬
‫הנשים שתי מצוות חדשות לגמרי (חלה והדלקת נרות)‪ ,‬הם אף איימו בעונש אשר‬
‫‪.‬אין לו זכר ושריד בתורה‬
‫מֹוריָך וְהָ יּו ‪86.‬‬
‫בישעיהו ל' ‪ 20‬נאמר‪ְ " :‬ונָתַ ן ָלכֶם ֲא ֹדנָי לֶחֶ ם צָ ר ּומַ יִם לָחַ ץ ְול ֹא־ ִי ָכנֵף עֹוד ֶ‬
‫"מֹוריָך"‬
‫ֶ‬ ‫ת־מֹוריָך"‪ .‬מהפסוק עצמו ומהקשרו המיידי‪ ,‬מובן כי המילה‬ ‫ֶ‬ ‫עֵ ינֶיָך רֹאֹות אֶ‬
 ‫מתייחסת לאלהים‪ .‬משום מה‪ ,‬בחרו שלושה מגדולי הפרשנים והפוסקים ביהדות‬
‫ר' ]‪,[79‬הרבנית להתנגד לפשט הברור של הפסוק; ר' דוד אברהם מנדלבוים‬
‫"מֹוריָך" מתייחסת ]‪[81‬ור' יצחק יוסף ]‪[80‬יצחק זילברשטיין‬ ‫ֶ‬ ‫הניחו כי המילה‬
‫אף מפרט כי לאור אותו פסוק‪"[82] ,‬דווקא לתמונות הרבנים עצמם ("ילקוט יוסף‬
‫מותר להדביק את תמונות הרבנים באלבום ועל קירות הבית)‪ .‬מעניין כי השלושה‬
‫סטו בגסות‪ ,‬לא רק מהמשמעות הברורה של הפסוק לאור הקשרו בפרק ל' כולו‪,‬‬
‫"מֹוריָך – ]‪,[84‬ושל מצודת דוד ]‪[83‬הם אף סתרו את פירושם של רש"י‬ ‫ֶ‬ ‫שקבעו‪:‬‬
‫‪".‬הקב"ה‪ ,‬המלמדך להועיל‬
‫ם־בחֻ קֹ תַ י ִת ְמאָ סּו… "ו ְִה ְפקַ ְד ִתי ֲעלֵיכֶם בֶ הָ לָה אֶ ת־ ‪87.‬‬ ‫בויקרא כ"ו ‪ 15-16‬נאמר‪" :‬ו ְִא ְ‬
‫ּומ ִדיבֹת נָפֶ ׁש ּוזְ ַרעְ תֶ ם ל ִָריק ז ְַר ֲעכֶם ַו ֲא ָכלֻהּו‬
‫הַ ַשחֶ פֶ ת וְאֶ ת־הַ קַ דַ חַ ת ְמכַלֹות עֵ י ַניִם ְ‬
‫ֹאיְבֵ יכֶם"‪ .‬חז"ל שינו את הכתוב וקבעו‪" :‬בעוון חלה אין ברכה… "שנאמר‪ :‬אף אני‬
‫אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת…‪" .‬אל תקרי‬
‫בהלה אלא בחלה" (בבלי‪ ,‬שבת ל"ב ע"ב)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬התורה מזהירה כי אם‬
‫לא ילך העם בחוקות ה'‪ ,‬תבואנה עליו רעות חולות‪ .‬חכמי התלמוד שגו כפליים‬
‫כאשר ניצלו את פס' ‪ 16‬על‪-‬מנת לתרץ ולהצדיק את ִמ ְשנתם‪ :‬ראשית‪ ,‬הם שינו‬
‫את הטקסט מ'בהלה' ל'בחלה'; שנית ‪ ,‬הם הפכו את 'בהלה' למצוות הפרשת חלה‬
‫]‪.[85‬ובעשות זאת‪ ,‬הוסיפו מצווה שאינה מן התורה‬
‫בבראשית כ"ד ‪ , 39‬אומר דמשק אליעזר‪ָ " :‬ואֹמַ ר אֶ ל־ ֲאדֹנִ י ֻאלַי ל ֹא־תֵ לְֵך הָ ִא ָשה ‪88.‬‬
‫אַ חֲ ָרי"‪ .‬הניקוד וההקשר של המילה "אולי" ברורים כשמש ואין מקום לסטות‬
‫רש"י לא התרשם מנוסח המקרא וקבע‪" :‬אלי לא ]‪.[86‬מכוונת הפשט של הפסוק‬
‫תלך האשה – אֵ לַי כתיב"‪ .‬כלומר‪ :‬רש"י החליף את המילה "אולי"‪ ,‬במילה " אֵ לַי"‪.‬‬
‫‪.‬בכך‪ ,‬הוא שינה לחלוטין את המשמעות כדי שתתאים להבנתו שלו‬
‫ת־ד ָגנְֵך עֹוד מַ ֲאכָל ‪89.‬‬ ‫ּובזְ רֹועַ עֻזֹו ִאם־אֶ תֵ ן אֶ ְ‬ ‫ימ ינֹו ִ‬
‫בישעיהו ס"ב ‪ 8‬כתוב‪" :‬נִ ְׁשבַ ע ה' ִב ִ‬
‫ירֹוׁשְך ֲא ֶׁשר ָיגַעַ ְת בֹו"‪ .‬שימו לב לפרשנות מרחיקת‬ ‫לְ ֹאיְבַ יְִך ו ְִאם־י ְִׁשתּו ְבנֵי־ ֵנכָר ִת ֵ‬
‫הלכת שהעניקו חז"ל לפסוק‪" :‬א"ר יצחק‪ :‬מנין שהקב"ה מניח תפילין? שנאמר‬
‫(ישעיהו סב)‪ :‬נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו" (בבלי‪ ,‬ברכות ו' ע"א)‪ .‬נראה כי הרבנים‬
‫ימינֹו‬
‫'ב ִ‬‫לא השכילו להבין כי מדובר בתיאור מטאפורי בלבד; הם התייחסו לביטוי ִ‬
‫ּובזְ רֹועַ עֻזֹו' באופן מילולי לחלוטין ובכך טעו פעמיים‪ :‬ראשית‪ ,‬הם למעשה רמזו לכך‬ ‫ִ‬
‫כי לאלוהים יש זרוע פיזית של ממש; שנית ‪ ,‬הם קבעו כי ה' מניח על זרועו‬
‫]‪.[87‬תפילין‬
‫קבעה ההלכה‪,[88] :‬חרף האיסור החמור להוסיף או לגרוע ממצוות מן התורה ‪90.‬‬
‫"נשים פסולות לעדות מן התורה‪ ,‬שנאמר‪' :‬על פי שניים עדים' (דברים י"ז‪– )6 ,‬‬
‫לא זו בלבד שהרבנים הוסיפו מצווה חדשה‪ ,‬אלא ]‪".[89‬לשון זכר‪ ,‬לא לשון נקבה‬
‫שההיגיון שעליו התבססו מעוות לחלוטין; שימו לב‪ ,‬לדברי הרמב"ם‪ ,‬כיוון שהפסוק‬
‫מספר דברים י"ז מדבר בלשון זכר‪ ,‬אין הנשים נכללות בו‪ .‬אך גם עשרת‬
‫נכתבו בלשון זכר; האם בשל כך פטורות הנשים גם מהן?‪ ..‬יתרה ]‪[90‬הדברות‬
‫מכך‪ ,‬המקרא עצמו מספק דוגמאות לכך שעדותן של נשים לא נפסלה‪ -1 :‬בבמדבר‬
‫כ"ז ‪ 1-5‬נעמדות בנות צלפחד לפני משה ושוטחות את טענתן ללא כל הסתייגות‬
 ‫משפטית מעצם עדותן; ‪ -2‬בספר מלכים ב' ג' ‪ 16-27‬מקבל שלמה את עדותן של‬
‫‪.‬שתי הנשים אשר עמדו לפניו‬
‫"ד ָר ֶכיהָ דַ ְר ֵכי־נֹעַ ם ְוכָל־נְ ִתיבֹותֶ יהָ ָׁשלֹום"‪ .‬מחבר ‪91.‬‬ ‫במשלי ג' ‪ 17‬נאמר על חכמת ה'‪ְ :‬‬
‫ירד לסוף דעתו של הפסוק ופירש‪" :‬למוד תורה מאהבה ]‪"[91‬מדרש "לקח טוב‬
‫וסוף הכבוד לבוא" (פרשת מסעי)‪ .‬גם הרמב"ם השכיל להבין כי הפסוק מתכוון‬
‫]‪".[92‬לתורה‪ ,‬וכתב‪" :‬גדול השלום‪ ,‬שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם‬
‫מֹוׁשל בַ כְ ִסילִ ים"‪ .‬גם‬
‫"ד ְב ֵרי חֲ כ ִָמים ְבנַחַ ת נִ ְׁשמָ עִ ים ִמ ַזעֲקַ ת ֵ‬ ‫בקהלת ט' ‪ 17‬נאמר‪ִ :‬‬
‫את פסוק זה הבינו הרבנים כמדבר על דרכה של תורה להיאמר ולהישמע‬
‫בנחמיה ח' ‪ 10‬כתוב‪" :‬כִ י־חֶ ְדוַת יְהוָה ִהיא מָ עֻזְ כֶם"‪ .‬לאור הפרק כולו‪.[93] ,‬בנחת‬
‫כלומר‪.[95] ,‬ב) תורה ;]‪[94‬ניתן לפרש את הביטוי 'חדוה' בשני אופנים‪ :‬א) שמחה‬
‫הלך יד ביד עם חדוה‪ .‬בניגוד ]‪,[96‬לימוד התורה‪ ,‬כפי שנעשה על ידי עזרא הסופר‬
‫לכל אלה‪ ,‬החליט ר' חנינא בר פפא להפוך את היוצרות ולקבוע‪" :‬פנים זועפות –‬
‫למקרא‪ ,‬כשאדם מלמד בנו תורה‪ ,‬צריך ללמדו באימה" (ילקוט שמעוני‪ ,‬שמות כ'‪,‬‬
‫‪).‬סימן רפ"ו‬
‫בויקרא כ"ג ‪ 2‬מפורטים מועדי ישראל‪ ,‬כפי שנקבעו על ידי אלהים בכבודו ובעצמו‪92. .‬‬
‫ר־ת ְק ְראּו אֹתָ ם ִמ ְק ָראֵ י קֹ דֶ ׁש אֵ לֶה הֵ ם‬
‫הכתוב מדגיש כי מדובר ב"מֹועֲדֵ י ה' ֲא ֶׁש ִ‬
‫מֹועֲדָ י"‪ .‬המועדים שייכים לה' והוא שקבע את התאריך המדויק בו יש לחגוג אותם‪.‬‬
‫בפס' ‪ 27‬נאמר‪" :‬אַ ְך בֶ עָ ש ֹור לַחֹ דֶ ׁש הַ ְש ִביעִ י הַ זֶה יֹום הַ כִ פ ִֻרים הּוא ִמ ְק ָרא־קֹ דֶ ׁש‬
‫]‪ .[97‬י ְִהיֶה ָלכֶם"‪ .‬יום כיפור‪ ,‬אם כן‪ ,‬חייב לחול כל שנה בדיוק בעשרה בתשרי‬
‫והנה‪ ,‬עובדה זו לא מנעה מחז"ל לחלל את יום הכיפורים במצח נחושה על ידי‬
‫למרות שידעו כי מדובר בשגגה (בבלי‪ ,‬ראש ]‪[98‬שינוי התאריך לאחד עשר בתשרי‬
‫והרמב"ם הצְ ִדיקם‪ ,‬באמרו‪" :‬בית דין שקידשו את החודש – ]‪).[99‬השנה כ"ה ע"א‬
‫בין שוגגין‪ ,‬בין מוטעין‪ ,‬בין אנוסין – הרי זה מקודש‪ ,‬וחייבין הכול לתקן המועדות על‬
‫]‪".[100‬יום שקידשו בו‪ :‬אף על פי שזה ידע שטעו‪ ,‬חייב לסמוך עליהם‬
‫בבראשית מ' ‪ 10‬מספר שר המשקים ליוסף כי ראה בחלומו גפן בעלת שלושה ‪93.‬‬
‫ֹלׁשת י ִָמים הֵ ם‪ְ .‬בעֹוד‬ ‫ֹלׁשת הַ ָש ִרגִ ים ְׁש ֶ‬
‫שריגים‪ .‬יוסף מפרש את החלום ואומר‪ְׁ " :‬ש ֶ‬
‫יבָך עַ ל־ ַכנֶָך ְונָתַ תָ כֹוס־פַ ְרעֹה ְביָדֹו…" (פס'‬ ‫ֹאׁשָך וַהֲ ִׁש ְ‬
‫ִשא פַ ְרעֹה אֶ ת־ר ֶ‬ ‫ֹלׁשת י ִָמים י ָ‬
‫ְׁש ֶ‬
‫‪ .) 13-12‬בהמשך הפרק מתברר כי יוסף צדק ופירושו התגשם אחת לאחת‪ַ " :‬וי ְִהי‬
‫יׁש י יֹום הֻ לֶדֶ ת אֶ ת־פַ ְרעֹה ַויַעַ ש ִמ ְׁשתֶ ה לְ כָל־עֲבָ דָ יו וַיִ ָשא אֶ ת־ר ֹאׁש ַשר‬ ‫בַ יֹום הַ ְשלִ ִ‬
‫ֲׁשר‬
‫ת־שר הַ מַ ְׁש ִקים עַ ל־מַ ְׁשקֵ הּו וַיִ תֵ ן הַ כֹוס עַ ל־כַף פַ ְרעֹה… " ַכא ֶ‬ ‫ַ‬ ‫ָׁשב אֶ‬
‫הַ מַ ְׁש ִקים… " ַוי ֶ‬
‫פָ תַ ר לָהֶ ם יֹוסֵ ף" (פס' ‪ .)20-21‬אך אף על פי שהכתוב מבהיר כי שלושת השריגים‬
‫לא ִסמלו אלא שלושה ימים‪ ,‬באו חז"ל וקבעו פתרונות שונים בתכלית‪" :‬ר' אליעזר‬
‫אומר‪ :‬שלושה שריגים – זה אברהם יצחק ויעקב"; "ר' יהושע‪ :‬שלושה שריגים –‬
‫זה משה ואהרן ומרים"; "ר' אלעזר המודעי אומר‪ :‬שלושה שריגים – זה מקדש‬
‫ומלך וכהן גדול"; "ר' יהושע בן לוי‪ :‬שלושה שריגים – אלו באר עמוד הענן ומן";‬
‫"ור' ירמיה בר אבא אמר‪ :‬שלושה שריגים – אלו שלושה רגלים‪ ,‬שישראל עולין בהן‬
‫בכל שנה ושנה" (ילקוט שמעוני ‪ ,‬בראשית מ')‪ .‬שימו לב‪ ,‬לא רק שיש לרבנים את‬
‫עזות המצח לסתור את פתרונו של יוסף ואת דברי התורה‪ ,‬הם אף אינם נמנעים‬
‫‪.‬מלסתור אחד את השני‬
‫"ׁשבַ ע פָ רֹת ‪94.‬‬ ‫בבראשית מ"א ‪ 26-27‬מפרש יוסף את חלומו של פרעה ואומר לו כי ֶ‬
‫ְׁשבַ ע הַ פָ רֹות הָ ַרקֹות וְהָ ָרעֹת הָ עֹֹלת אַ חֲ ֵריהֶ ן ֶׁשבַ ע ָׁשנִ ים‬ ‫הַ ֹטבֹת ֶׁשבַ ע ָׁשנִ ים הֵ נָה…"ו ֶ‬
‫הֵ נָה"‪ .‬בפסוקים ‪ , 53-54‬אנו למדים כי פתרונו של יוסף התברר כאמת לאמיתה‪:‬‬
‫ֲׁשר הָ יָה ְבאֶ ֶרץ ִמצְ ָריִם‪ .‬ו ְַת ִחלֶינָה ֶׁשבַ ע ְׁשנֵי הָ ָרעָ ב‬
‫"ו ִַתכְ לֶינָה ֶׁשבַ ע ְׁשנֵי הַ ָשבָ ע א ֶ‬
‫ֲׁשר אָ מַ ר יֹוסֵ ף"‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬התורה אומרת במפורש כי שבע הפרות‬ ‫לָבֹוא‪ַ ,‬כא ֶ‬
‫הטובות היו שבע שנים טובות; שבע הפרות הרעות היו שבע שנות רעב‪ .‬חז"ל לא‬
‫התרשמו מפתרונו של יוסף והציעו חלופה‪" :‬שבע פרות הטובות‪ ,‬שבע בנות אתה‬
‫מוליד‪ .‬שבע פרות הרעות‪ ,‬שבע בנות אתה קובר‪ .‬וכן אמרו‪ :‬שבע שבלים הטובות‪,‬‬
‫שבע מלכויות אתה מכבש‪ .‬שבע שבלים הרעות‪ ,‬שבע אפרכיות מורדות בך"‬
‫‪().‬מדרש בראשית רבה ‪ ,‬מקץ‪ ,‬פרשה פ"ט‬
‫ֱֹלהים תַ ְרדֵ מָ ה עַ ל־הָ אָ דָ ם ‪95.‬‬
‫כך מתואר בריאת האישה בבראשית ב' ‪ַ " :21-22‬ויַפֵ ל ה' א ִ‬
‫ֲׁשר־לָקַ ח‬ ‫ֱֹלהים אֶ ת־הַ צֵ לָע א ֶ‬ ‫יׁשן וַיִ קַ ח אַ חַ ת ִמצַ לְ עֹתָ יו וַיִ ְסגֹר בָ ָשר תַ ְחתֶ נָה‪ .‬וַיִ בֶ ן יה' א ִ‬
‫וַיִ ָ‬
‫ִמן־הָ אָ דָ ם לְ ִא ָשה ַוי ְִבאֶ הָ אֶ ל־הָ אָ דָ ם"‪ .‬בקיצור‪ ,‬אלהים הרדים את האדם‪ ,‬ומאחת‬
‫מצלעותיו יצר את האישה‪ .‬למרות התיאור הברור והפשוט דלעיל‪ ,‬קבע ר' שמואל‬
‫בר נחמן סדר בריאה חדש‪" :‬בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון‪ ,‬דיו פרצופים‬
‫בראו ונסרו ועשאו גביים‪ ,‬גב לכאן וגב לכאן" (בראשית רבה‪ ,‬פרק ח')‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬לפי חז"ל‪ ,‬מלכתחילה ברא אלהים את אדם וחווה מחוברים זה לזה בגבם‬
‫‪.‬ורק לאחר מכן‪ ,‬ניסר אותם באמצע כדי ליצור שתי דמויות נפרדות‬
‫ֱֹלהים תַ ְרדֵ מָ ה עַ ל־ ‪96.‬‬‫ככתוב בבראשית ב' ‪ , 21-22‬לפני בריאתה של חוה‪ ,‬הפיל "ה' א ִ‬
‫ֲׁשר־לָקַ ח ִמן־הָ אָ דָ ם‬ ‫יׁשן וַיִ קַ ח אַ חַ ת ִמצַ לְ עֹתָ יו… "וַיִ בֶ ן ה' אֱֹל ִהים אֶ ת־הַ צֵ לָע א ֶ‬ ‫הָ אָ דָ ם וַיִ ָ‬
‫לְ ִא ָשה"‪ .‬דהיינו‪ ,‬אלהים השתמש באחת מצלעותיו של אדם כדי לברוא את אשתו‪.‬‬
‫משום מה‪ ,‬דבקו חז"ל בגרסה שונה וקבעו כי ה' ברא את חוה מזנבו של האדם‬
‫במילים אחרות‪ ,‬על‪-‬אף שבפסוק כתוב באופן ]‪().[101‬בבלי‪ ,‬עירובין י"ח ע"א‬
‫‪".‬מפורש "צֵ לָע"‪ ,‬אומרים הרבנים "זנב‬
‫‪97.‬‬ ‫אֹו־בעֶ צֶ ם‬
‫ְ‬ ‫ל־פנֵי הַ ָשדֶ ה בַ חֲ לַל־חֶ ֶרב אֹו ְבמֵ ת‬‫לפי במדבר י"ט ‪" ,16‬כֹל ֲא ֶׁשר־ ִיגַע עַ ְ‬
‫אָ דָ ם אֹו ְבקָ בֶ ר י ְִטמָ א ִׁש ְבעַ ת י ִָמים"‪ .‬על כן‪ ,‬מעודדת אותנו התורה להימנע ממגע‬
‫במת או בקברו‪ ,‬קל וחומר – לדרוש אל המתים (דברים י"ח ‪ .)11‬בהתרסה מוחלטת‬
‫למצוות התורה‪ ,‬חז"ל מעודדים את חסידיהם לעסוק בפולחן המתים ולהשתטח על‬
‫]‪[104‬רוב הרבנים ]‪.[103‬וכאילו לא די בכך – אפילו לדרוש אל המתים ]‪;[102‬קברי צדיקים‬
‫ששים לחזק את המנהג המתועב הזה‪ ,‬עד כי הסתייגותו של הרמב"ם אינה‬
‫נשמעת‪ ,‬אלא בקול ענות חלושה‪" :‬והצדיקים‪ ,‬אין בונים להם נפש על קברותיהן –‬
‫דבריהם הם זכרונם‪ .‬ולא יפנה אדם לבקר הקברות" (משנה תורה‪ ,‬ספר שופטים‪,‬‬
‫]‪').[105‬הלכות אבל‪ ,‬פרק ד‬
‫בדניאל י"ב ‪ 1-3‬נאמר‪ּ" :‬ובָ עֵ ת הַ ִהיא יִמָ לֵט עַ ְמָך כָל־הַ נִ ְמצָ א כָתּוב בַ סֵ פֶ ר‪ .‬ו ְַר ִבים ‪98.‬‬
‫ִמיְ ֵׁשנֵי אַ ְדמַ ת־עָ פָ ר י ִָקיצּו אֵ לֶה לְ חַ יֵי עֹולָם וְאֵ לֶה לַחֲ ָרפֹות לְ ִד ְראֹון עֹולָם‪ .‬וְהַ מַ ְשכִ לִ ים‬
‫יַזְ ִהרּו כְ זֹהַ ר הָ ָר ִקיעַ ּומַ צְ ִדיקֵ י הָ ַר ִב ים כַכֹוכ ִָבים לְ עֹולָם וָעֶ ד"‪ .‬דהיינו‪ ,‬בניגוד לצדיקים‬
‫אשר יקיצו לחיי עולם ויזהירו כזוהר הרקיע לעולם ועד‪ ,‬ינחלו הרשעים דיראון עולם‬
‫ר' עקיבא‪ ,‬כנראה לא התרשם מדבר אלהים וקבע‪([106]). :‬כלומר‪ :‬חרפה נצחית‬
 ‫"משפט רשעים בגיהינם‪ ,‬שנים עשר חודש" (משנה‪ ,‬עדויות ב')‪ .‬במילים אחרות‪,‬‬
‫!המקרא אומר‪" :‬לדראון עולם"; ר' עקיבא מתריס‪ :‬שנה בלבד‬
‫"ׁשבַ ע פָ רֹת הַ ֹטבֹת ‪99.‬‬ ‫בבראשית מ"א ‪ 26‬פותר יוסף את חלומו של פרעה ומבאר לו כי ֶ‬
‫ֶׁשבַ ע ָׁשנִ ים הֵ נָה"‪ .‬פסוקים ‪ 53-54‬מבהירים כי פתרונו של יוסף התברר כנכון‬
‫ֲׁשר הָ יָה ְבאֶ ֶרץ ִמצְ ָריִם‪ .‬ו ְַת ִחלֶינָה ֶׁשבַ ע ְׁשנֵי‬ ‫ומדויק‪" :‬ו ִַתכְ לֶינָה ֶׁשבַ ע ְׁשנֵי הַ ָשבָ ע א ֶ‬
‫ֲׁשר אָ מַ ר יֹוסֵ ף"‪ .‬והנה‪ ,‬למרות שהתורה אומרת במפורש כי שבע‬ ‫הָ ָרעָ ב לָבֹוא‪ַ ,‬כא ֶ‬
‫הפרות שוות שבע שנים‪ ,‬לא היססו חז"ל לקבוע מספר שנים שונה בתכלית‪" :‬ר'‬
‫יהודה אומר‪ :‬ארבע עשרה שנה היו… "רב נחמן אומר‪ :‬עשרים ושמונה שנה…‬
‫‪").‬רבנן אמרין‪ :‬ארבעים ושתים…" (ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית מ"א‪ ,‬סימן קמ"ז‬
‫‪100.‬‬ ‫בעניין מענק הלוואות בקרב עם ישראל‪ ,‬אוסרת התורה מכל וכל לקיחת‬
‫ֹׁשה‬‫ֹא־ת ְהיֶה לֹו כְ נ ֶ‬ ‫"אם־כֶסֶ ף תַ לְ וֶה אֶ ת־עַ ִמי אֶ ת־הֶ עָ נִ י עִ מָ ְך ל ִ‬ ‫ריבית ונֶׁשך‪ ,‬שנאמר‪ִ :‬‬
‫ֶׁשְך וְתַ ְר ִבית" (ויקרא‬ ‫ל־תקַ ח מֵ ִאתֹו נ ֶ‬ ‫ֶׁשְך" (שמות כ"ב ‪" ;)24‬אַ ִ‬ ‫ֹא־ת ִשימּון עָ לָיו נ ֶ‬
‫ל ְ‬
‫ִשְך" (דברים‬ ‫ֲׁשר י ָ‬‫ֶׁשְך ָכל־דָ בָ ר א ֶ‬‫ֶׁשְך ֹאכֶל נ ֶ‬ ‫ֶׁשְך כֶסֶ ף נ ֶ‬ ‫כ"ה ‪" ;) 36‬ל ֹא־תַ ִשיְך לְ אָ ִחיָך נ ֶ‬
‫כ"ג ‪ .)20‬חז"ל לא התרשמו מהצו האלוהי האוסר גְ ִביית נֶשך‪ ,‬והחליטו – אל אפה‬
‫וחמתה של התורה – להתיר את הריבית‪ ,‬תוך התחכמות ופלפול הלכתי (בבלי‪,‬‬
‫‪).‬בבא מציעא ס"א ע"ב‬
‫ׁשכַב אֶ ת־ ‪101.‬‬ ‫בבראשית ל"ה ‪ 22‬כתוב‪ַ " :‬וי ְִהי ִב ְׁשכֹן י ְִש ָראֵ ל בָ אָ ֶרץ הַ ִהוא ַו ֵילְֶך ְראּובֵ ן וַיִ ְ‬
‫ִבלְ הָ ה ִפי ֶלגֶׁש אָ ִביו וַיִ ְׁשמַ ע י ְִש ָראֵ ל…"‪ .‬בברכה אשר בסיפא של הספר‪ ,‬מזכיר יעקב‬
‫אׁשית אֹונִ י יֶתֶ ר ְשאֵ ת ְויֶתֶ ר עָ ז; "…כִ י‬ ‫"ראּובֵ ן ְבכ ִֹרי אַ תָ ה כ ִֹחי ְו ֵר ִ‬ ‫לראובן את מעלליו‪ְ :‬‬
‫עָ לִ יתָ ִמ ְׁשכְ בֵ י אָ ִביָך אָ ז ִחלַלְ תָ יְצּועִ י עָ לָה" (מ"ט ‪ .)3-4‬בלי למצמץ‪ ,‬חיברו חז"ל גרסה‬
‫חלופית לסיפור‪" :‬וישכב את בלהה פילגש אביו‪ ,‬מלמד שבלבל מצעו של אביו‬
‫ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה" (בבלי‪ ,‬שבת נ"ה ע"ב)‪ .‬במילים אחרות‪,‬‬
‫ת־בלְ הָ ה"; התלמוד קובע‪" :‬כאילו שכב עמה‬ ‫]‪".[107‬המקרא אומר‪" :‬וַיִ ְׁשכַב אֶ ִ‬
‫‪102.‬‬ ‫ּובלֶכְ ְתָך‬ ‫בדברים ו' ‪ 7‬נאמר‪" :‬ו ְִׁשנַנְ תָ ם לְ בָ נֶיָך ו ְִדבַ ְרתָ בָ ם ְב ִׁש ְב ְתָך ְבבֵ יתֶ ָך ְ‬
‫ּובקּומֶ ָך"‪ .‬כדי להצדיק את התושב"ע‪ ,‬קבעו חז"ל‪" :‬אל תקרי‬ ‫ּוב ָׁשכְ ְבָך ְ‬
‫בַ דֶ ֶרְך ְ‬
‫'ושננתם'‪ ,‬אלא ושלשתם; לעולם ישלש אדם שנותיו‪ :‬שליש במקרא‪ ,‬שליש‬
‫במשנה‪ ,‬שליש בתלמוד" (בבלי‪ ,‬קידושין ל' ע"א)‪ .‬בכך הוסיפו הרבנים חטא על‬
‫פשע; לא רק שהעזו לשנות את הכתוב ב'קריאת שמע'‪ ,‬הם אף הוסיפו מצווה‬
‫‪.‬שאינה כתובה בתורה‪ :‬חייב אדם ללמוד שני שלישים מחייו את המשנה והתלמוד‬
‫‪103.‬‬ ‫"מכֹל עֵ ץ־‬ ‫בבראשית ב' ‪ 16-17‬גוזר אלהים על האדם את המצווה הבאה‪ִ :‬‬
‫הַ גָן אָ כֹל ת ֹאכֵל‪ּ .‬ומֵ עֵ ץ הַ דַ עַ ת טֹוב ו ָָרע ל ֹא ת ֹאכַל ִממֶ נּו כִ י ְביֹום ֲאכָלְ ָך ִממֶ נּו מֹות‬
‫תָ מּות"‪ .‬למרות הדברים הברורים‪ ,‬ר' יהודה אמר‪" :‬אדם הראשון לא נצטווה אלא‬
‫על עבודה זרה בלבד‪ ,‬שנאמר‪ :‬ויצו ה' אלהים על האדם" (בבלי‪ ,‬סנהדרין נ"ו ע"ב)‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬התורה אומרת מפורשות כי ה' ציווה על האדם שלא לאכול מעץ‬
‫הדעת; אך בהסתמך על אותו פסוק (פס' ‪ ,)16‬קבעו חז"ל כי אלהים ציווה על‬
‫‪.‬האדם דבר אחר לגמרי – שלא יעסוק בעבודה זרה‬
‫‪104.‬‬ ‫ָל־פנֵי־הָ אֲדָ מָ ה‪.‬‬‫בבראשית ב' ‪ 6-7‬כתוב‪" :‬וְאֵ ד ַי ֲעלֶה ִמן־הָ אָ ֶרץ ו ְִה ְׁשקָ ה אֶ ת־כ ְ‬
‫ֱֹלהים אֶ ת־הָ אָ דָ ם עָ פָ ר ִמן־הָ אֲדָ מָ ה וַיִ פַ ח ְבאַ פָ יו נִ ְׁשמַ ת חַ יִ ים ַוי ְִהי הָ אָ דָ ם‬ ‫וַיִ יצֶ ר ה' א ִ‬
‫לְ נֶפֶ ׁש חַ יָה"‪ .‬כלומר‪ :‬קודם ִהשקה ה' את האדמה ואז יצר את האדם‪ .‬חכמי‬
 ‫התלמוד הפכו את היוצרות וקבעו "שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע‪ ,‬עד שבא‬
‫אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו" (בבלי‪ ,‬מנחות ס' ע"ב)‪.‬‬
‫דהיינו‪ ,‬על‪-‬פי התורה ‪ ,‬קודם העלה אלהים אד מן הארץ להשקות את האדמה ואחר‬
‫כך‪ ,‬יצר את האדם; לפי חז"ל‪ ,‬קודם יצר אלהים את האדם ורק לאחר מכן ירדו‬
‫‪.‬הגשמים‬
‫‪105.‬‬ ‫"הנֵה נָתַ ִתי ָלכֶם אֶ ת־כָל־עֵ ֶשב‬ ‫בבראשית א' ‪ 29‬אומר אלהים לאדם וחווה‪ִ :‬‬
‫ֲׁשר־בֹו ְפ ִרי־עֵ ץ ז ֵֹרעַ ז ַָרע ָלכֶם י ְִהיֶה‬
‫ל־פנֵי כָל־הָ אָ ֶרץ וְאֶ ת־כָל־הָ עֵ ץ א ֶ‬
‫ֲׁשר עַ ְ‬ ‫ז ֵֹרעַ ז ֶַרע א ֶ‬
‫ֲׁשר הּוא־חַ י ָלכֶם י ְִה ֶיה לְ אָ כְ לָה‬ ‫ָל־רמֶ ש א ֶ‬‫לְ אָ כְ לָה"‪ .‬ובפרק ט' ‪ 3‬נאמר לבני נוח‪" :‬כ ֶ‬
‫כְ י ֶֶרק עֵ ֶשב נָתַ ִתי ָלכֶם אֶ ת־כֹל"‪ .‬כלומר‪ :‬הרשות לאכול בשר ניתנה רק בתקופתו של‬
‫נוח‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬לא היסס ר' יהודה בן תימא לשנות את סדרי בראשית‪ ,‬וקבע‪:‬‬
‫"אדם הראשון מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין"‬
‫(בבלי‪ ,‬סנהדרין נ"ט ע"ב)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬לפי התורה ‪ ,‬התחילו בני‪-‬האדם לאכול‬
‫‪.‬בשר לאחר המבול; על‪-‬פי התלמוד ‪ ,‬אדם הראשון נהנה מבשר כבר בגן העדן‬
‫‪106.‬‬ ‫בבראשית ל"ח מסופר כי תמר הצילה עצמה משריפה‪ ,‬בכך שהוציאה את‬
‫"הַ חֹ תֶ מֶ ת וְהַ ְפ ִתילִ ים וְהַ מַ טֶ ה" אשר הפקיד בידה יהודה (פס' ‪ .)18-25‬חז"ל טוענים‬
‫כי אותו מטה ממש‪ ,‬לא היה אלא מטהו של משה (בראשית רבתי‪ ,‬פרשת וישב)‪.‬‬
‫טענה זו מתגלה כְ ִביזרית ותמוהה משני טעמים‪ :‬ראשית‪ ,‬אין לה כל סימוכין‬
‫במקרא; שנית ‪ ,‬כיצד ייתכן כי המטה שקיבלה תמר מיהודה היה של משה‪ ,‬אם‬
‫‪?..‬באותה תקופה משה טרם נולד‬
‫‪107.‬‬ ‫בבראשית מ"ט ‪ 13-14‬כתוב‪" :‬זְ בּולֻן לְ חֹוף י ִַמים י ְִׁשכֹן וְהּוא לְ חֹוף אֳנִ יֹות‬
‫ִששכָר חֲ מֹר ג ֶָרם רֹבֵ ץ בֵ ין הַ ִמ ְׁש ְפתָ יִם"‪ .‬מברכה קצרה זו‪ ,‬פסקו‬ ‫ְוי ְַרכָתֹו עַ ל־צִ ידֹן‪ .‬י ָ‬
‫חז"ל "שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא [מסחר]‪ ,‬ויששכר עוסק בתורה‪ ,‬וזבולון בא‬
‫ומניין הסיקו חז"ל כי יששכר ]‪).[108‬ומאכילו" (בראשית רבה‪ ,‬פרשת ויחי צ"ט‬
‫לומד גמרא בישיבה? "רובץ בין המשפתים‪ ,‬אלו שלושה שורות של תלמידי חכמים‪,‬‬
‫שהן יוש בים לפניהם" (שם‪ ,‬צ"ח)‪ .‬כלומר‪ :‬ללא כל ביסוס מקראי ובניגוד מוחלט‬
‫'מ ְׁש ְפתָ יִם' (שמשמעותה‪ :‬מכלאות‪-‬צאן‬ ‫האמתי של המילה ִ‬ ‫ִ‬ ‫או ]‪[109‬לפירוש‬
‫בדו הרבנים מלִ יבם הסכם לא‪-‬כתוב בין זבולון ליששכר‪ ,‬אשר לפיו ‪[110]),‬כיריים‬
‫]‪.[111‬יממן זבולון את לימודי הגמרא של אחיו‬
‫‪108.‬‬ ‫בספר מלכים ב' פרק י' נאמר‪ּ" :‬ולְ אַ ְחאָ ב ִׁש ְבעִ ים בָ נִ ים ְבׁש ְֹמרֹון…" (פס' ‪.)1‬‬
‫חז"ל קבעו‪ ,‬יש מאין וללא כל גושפנקא מקראית‪ ,‬כי בנוסף לכך היו לאחאב שבעים‬
‫]‪').[112‬בנים נוספים ביזרעאל (אסתר רבה פרשה א‬
‫‪109.‬‬ ‫"ּובפָ ִר ְשכֶם כַפֵ יכֶם‪ ,‬אַ עְ לִ ים עֵ ינַי ִמכֶם גַם כִ י־תַ ְרבּו‬
‫בישעיהו א' ‪ 15‬כתוב‪ְ :‬‬
‫ְת ִפלָה אֵ ינֶנִ י ׁשֹמֵ עַ יְדֵ יכֶם דָ ִמים מָ לֵאּו"‪ .‬חז"ל התעלמו מכך וקבעו על דעת עצמם‬
‫]‪"').[113‬שכל המרבה בתפילתו‪ ,‬נענה" (מדרש שוחר טוב‪ ,‬שמואל פרשה ב‬
‫במילים אחרות‪ ,‬המקרא מזהיר כי בנסיבות מסוימות גם אם נרבה בתפילה‪ ,‬היא‬
‫חז"ל הבטיחו באופן קטגורי כי כל המרבה להתפלל ]‪;[114‬לא בהכרח תשמע‬
‫‪.‬תפילתו תענה‬
‫‪110.‬‬ ‫ֱֹלהים אֵ ת הַ ָשמַ יִם‬ ‫אׁשית בָ ָרא א ִ‬ ‫"ב ֵר ִ‬
‫בספר בראשית א' ‪ 1‬נאמר באופן ברור‪ְ :‬‬
‫וְאֵ ת הָ אָ ֶרץ"‪ .‬כנגד התיאור הפשוט לעיל‪ ,‬מתעד התלמוד הירושלמי כיצד החליטו‬
 ‫רבני בית הילל לשנות את סדר הבריאה ולקבוע‪" :‬הארץ נבראת תחילה ואחר כך‬
‫‪).‬השמים" (דף י‪,‬ב פרק ב הלכה א גמרא‬
‫‪111.‬‬ ‫בנחמיה ז' ‪ 7‬כתוב‪" :‬הַ בָ ִאים עִ ם־זְ רֻבָ בֶ ל יֵׁשּועַ נְ חֶ ְמיָה ֲעז ְַריָה ַרעַ ְמיָה נַחֲ מָ נִ י‬
‫ּובימֵ י נְ חֶ ְמיָה נ ְֹתנִ ים ְמנָיֹות‬
‫מָ ְר ֳד ַכי"‪ .‬בפרק י"ב ‪ 47‬נאמר‪ְ " :‬וכָל־י ְִש ָראֵ ל ִבימֵ י זְ רֻבָ בֶ ל ִ‬
‫שע ֲִרים ְדבַ ר־יֹום ְביֹומֹו…"‪ .‬משני הפסוקים לעיל ברור מעל לכל ספק כי‬ ‫הַ ְמׁש ְֹר ִרים וְהַ ֹ‬
‫ו'זרובבל' מתארים שני אנשים שונים בתכלית‪ .‬חז"ל לא ]‪'[115‬השמות 'נחמיה‬
‫התרשמו מכך וקבעו‪" :‬זרובבל שנזרע בבבל ומה שמו‪ ,‬נחמיה בן חכליה" (בבלי‪,‬‬
‫סנהדרין ל"ח ע"א)‪ .‬דהיינו‪ ,‬משני אישים שונים לגמרי‪ ,‬עשו חכמי התלמוד אדם‬
‫אשר התייחס ]‪,[116‬אחד‪ .‬לראיה כי מדובר בטעות‪ ,‬ניתן לצטט את ר' יעקב עמדין‬
‫למאמר חז"ל וטען כי מדובר ב"דבר תמוה שהרי הוא נגד פשט הכתובים המבוארים‬
‫‪".‬בספרים של עזרא ונחמיה‬
‫‪112.‬‬ ‫חז"ל קבעו חוק ברזל מקראי‪ ,‬לפיו "כל מי שנאמר בו‪ :‬לך לשלום‪ ,‬הלך וחזר‪.‬‬
‫אך ]‪').[117‬וכל מי שכתוב בו‪ :‬בשלום‪ ,‬הלך ולא חזר" (שמות רבה‪ ,‬פרשת שמות ה‬
‫הנה ‪ 3‬דוגמאות הפוכות לכך מהתנ"ך‪ :‬א‪ -‬בבראשית כ"ח ‪ 20-21‬נודר יעקב "נֶדֶ ר‬
‫ֲׁשר אָ נֹכִ י הֹולְֵך ְונָתַ ן־לִ י לֶחֶ ם ֶל ֱאכֹל‬
‫ּוׁשמָ ַרנִ י בַ דֶ ֶרְך הַ זֶה א ֶ‬
‫ֱֹלהים עִ מָ ִדי ְ‬‫לֵאמֹר ִאם־י ְִהיֶה א ִ‬
‫ֵאֹלהים"‪ .‬לאחר מכן מסופר כי‬ ‫ְׁש ְב ִתי ְב ָׁשלֹום אֶ ל־בֵ ית אָ ִבי וְהָ יָה ה' לִ י ל ִ‬ ‫ּובֶ גֶד לִ לְ בֹׁש‪ .‬ו ַ‬
‫הוא אכן שב בשלום (ל"ג ‪ ;)18-20‬ב‪ -‬לפני שיצא יפתח למלחמה בבני עמון‪ ,‬הוא‬
‫ׁשּובי ְב ָׁשלֹום ִמ ְבנֵי עַ מֹון וְהָ יָה לַה'‬
‫אתי ְב ִ‬ ‫יתי לִ ְק ָר ִ‬ ‫ֲׁשר יֵצֵ א ִמדַ לְ תֵ י בֵ ִ‬
‫נדר כי "הַ יֹוצֵ א א ֶ‬
‫יתהּו עֹולָה" (שופטים י"א ‪ .)31‬בפסוק ‪ 34‬נאמר כי שב יפתח הביתה בשלום‬ ‫וְהַ עֲלִ ִ‬
‫לאחר שהכניע את אויביו; ג‪ -‬בספר שמואל א' כ"ט ‪ 7‬קורא אכיש מלך גת לדוד‬
‫ֲשה ָרע‪ְ ,‬בעֵ ינֵי סַ ְרנֵי ְפלִ ְׁש ִתים"‪ .‬לאחר מכן‬ ‫ואומר לו‪" :‬וְעַ תָ ה ׁשּוב ְולְֵך ְב ָׁשלֹום ְול ֹא־תַ ע ֶ‬
‫ושחרר את השבויים (כ"ט ‪ – 11‬ל'‬ ‫מסופר כי דוד אכן שב בשלום‪ ,‬הביס את אויביו ִ‬
‫‪19).‬‬
‫‪113.‬‬ ‫סדר הבריאה‪ ,‬כפי שמתואר בבראשית א'‪ ,‬מובן למדי‪ :‬דגת הים נבראה ביום‬
‫החמישי (פס' ‪ )20-22‬ובני האדם ביום השישי (פס' ‪ .)27‬מהפרק עולה באופן ברור‬
‫כי קיימת הבחנה מהותית בין הדגים לבין בני האדם ומדובר בשני סוגי בריאה‬
‫שונים לגמרי‪ .‬ר' יהודה לא התרשם מכך וקבע כי בים קיימים יצורים אשר חציים‬
‫צורת אדם וחצ יים צורת דג (בבלי‪ ,‬בכורות ח' ע"א)‪ .‬בפירושו לקטע‪ ,‬מכנה אותם‬
‫קרי‪ :‬בתולות ים‪ .‬למקרה שתהיתם‪ ,‬ההלכה בעניין זה ]‪",[118‬רש"י בשם "סירנות‬
‫]‪![119‬קובעת כי בת הים אינה כשרה למאכל‬
‫‪114.‬‬ ‫תֹורתֶ ָך"‪ .‬הפרק כולו‬ ‫במזמור קי"ט ‪ 126‬נאמר‪" :‬עֵ ת ַלעֲשֹות לַה' הֵ פֵ רּו ָ‬
‫מהווה שיר הלל ושבח ולמצוות התורה ולקיומן ולכן‪ ,‬מההקשר מובן כי כוונת‬
‫הפסוק איננה אלא לכך שבמקום לעשות כמצוות ה'‪ ,‬בחרנו כעם להפר אותן‪.‬‬
‫התלמוד סטה לחלוטין מפירושו הברור של הפסוק וקבע‪" :‬כי על פי הדברים האלה‪,‬‬
‫לומר לך דברים שעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב ושבכתב אי אתה רשאי‬
‫לאומרן על פה… "עת לעשות לה' הפרו תורתך‪ ,‬אמרי‪ :‬מוטב תיעקר תורה ואל‬
‫הבנתם? על‪-‬מנת שלא ]‪).[120‬תשתכח תורה מישראל" (בבלי‪ ,‬תמורה י"ד ע"ב‬
‫במילים אחרות‪ ,‬חז"ל מוכנים היו ]‪! [121‬תישכח התורה‪ ,‬מוטב לעקור אותה‬
 ‫להרחיק עד למחוזות האבסורד ובלבד שיצדיקו את קיומה של התושב"ע ואת‬
‫‪.‬העלתה על הכתב‬
‫‪115.‬‬ ‫ֲׁשר־מָ ל יְהֹוׁשֻ עַ כָל־הָ עָ ם הַ יֹ צֵ א‬ ‫בספר יהושע ה' ‪ 4-5‬כתוב‪ְ " :‬וזֶה הַ דָ בָ ר א ֶ‬
‫ִמ ִמצְ ַריִם הַ זְ כ ִָרים כֹל אַ נְ ֵׁשי הַ ִמלְ חָ מָ ה מֵ תּו בַ ִמ ְדבָ ר בַ דֶ ֶרְך ְבצֵ אתָ ם ִמ ִמצְ ָריִם‪ .‬כִ י־מֻ לִ ים‬
‫ֹּלדים בַ ִמ ְדבָ ר בַ דֶ ֶרְך ְבצֵ אתָ ם ִמ ִמצְ ַריִם ל ֹא־מָ לּו"‪.‬‬ ‫הָ יּו כָל־הָ עָ ם הַ יֹ צְ ִאים ְוכָל־הָ עָ ם הַ יִ ִ‬
‫כלומר‪ :‬הכת וב מדגיש כי כל הזכרים שיצאו ממצרים נימולו‪ .‬בניגוד לכך‪ ,‬טענו חז"ל‬
‫כי "לא ִבקשו ישראל למול במצרים‪ ,‬אלא כלם בטלו המילה במצרים‪ ,‬חוץ משבטו‬
‫של לוי" (שמות רבה ‪ ,‬פרשת בא י"ט)‪ .‬דהיינו‪ ,‬בתנ"ך נאמר "כִ י־מֻ לִ ים הָ יּו כָל־הָ עָ ם‬
‫‪.‬הַ יֹ צְ ִאים" ממצרים; חז"ל החליטו כי רק שבט לוי נימול‬
‫‪116.‬‬ ‫בנחמיה ח' ‪ 15‬נאמר‪" :‬צְ אּו הָ הָ ר וְהָ ִביאּו ֲעלֵי־ ַזיִת ַו ֲעלֵי־עֵ ץ ֶׁשמֶ ן ַו ֲעלֵי הֲ דַ ס‬
‫ַו ֲעלֵי ְתמָ ִרים ַו ֲעלֵי עֵ ץ עָ בֹת ַל ֲעשֹת סֻ כֹת ַככָתּוב"‪ .‬מהכתוב לעיל נמצא כי הדס אינו‬
‫והנה‪ ,‬למרות שהפסוק מונה סוגי עצים שונים ומבדיל בין הדס ]‪![122‬עץ עבות‬
‫לעץ עבות‪ ,‬טענו חז"ל‪" :‬היינו הדס היינו עץ עבות" (בבלי‪ ,‬סוכה י"ב ע"א)‪ .‬כלומר‪:‬‬
‫]‪.[123‬לפי התלמוד‪ ,‬הדס ועץ עבות הם היינו הך‬
‫‪117.‬‬ ‫ֲׁשר‬
‫ֱֹלהים אֶ ת־כָל־א ֶ‬ ‫לאחר שהושלמה כל מלאכת הבריאה‪ ,‬כתוב‪ַ " :‬ו ַי ְרא א ִ‬
‫עָ ָשה ו ְִהנֵה־טֹוב ְמאֹד ַוי ְִהי־עֶ ֶרב ַוי ְִהי־בֹקֶ ר יֹום הַ ִש ִשי" (בראשית א' ‪ .)31‬ר' נחמן בר‬
‫שמואל לא התרשם מהקשרו של הפסוק וקבע‪" :‬הנה טוב מאד – זה יצר טוב‪ .‬והנה‬
‫טוב מאד – זה יצר רע" (בראשית רבה ‪ ,‬פרשת בראשית ט')‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬על סמך‬
‫הפסוק‪" :‬וייצר ה' אלהים את האדם…" (ברא' ב' ‪ ,)7‬החליטו חז"ל כי "שני יצרים‬
‫ברא הקב"ה‪ :‬אחד יצר טוב ואחד יצר רע" (בבלי‪ ,‬ברכות ס"א ע"א)‪ .‬קביעות אלה‬
‫תמוהות ביותר בהתחשב בכך שהמושג 'יצר טוב' אינו מופיע במקרא ולו גם‬
‫]‪![124‬ברמז‬
‫‪118.‬‬ ‫בשמות י"ט ‪ – 25‬כ' ‪ 4‬כתוב במפורש כי משה ירד אל העם והודיע להם‪,‬‬
‫אתיָך מֵ אֶ ֶרץ‬‫ֲׁשר הֹוצֵ ִ‬ ‫בשם ה'‪" ,‬אֵ ת כָל־הַ ְדבָ ִרים הָ אֵ לֶה לֵאמֹר‪ .‬אָ נֹכִ י ה' אֱֹלהֶ יָך א ֶ‬
‫ֲשה־לְ ָך פֶ סֶ ל ְו ָכל־‬ ‫ֱֹלהים אֲחֵ ִרים עַ ל־פָ ָניַ‪ .‬ל ֹא תַ ע ֶ‬ ‫ִמצְ ַריִם ִמבֵ ית עֲבָ ִדים‪ .‬ל ֹא י ְִהיֶה־לְ ָך א ִ‬
‫ְתמּונָה…"‪ .‬בפרק ל"ב מתואר כיצד הפרו בני ישראל את האיסור על עבודה זרה‬
‫כאשר השתחוו לעגל הזהב (פס' ‪ .)4-8‬במדרש שמות רבה (פרשת כי תישא)‬
‫מתואר כיצד מתפלפל משה עם ה' וטוען בפניו כי עשרת הדברות התייחסו למשה‬
‫בלבד ולא לעם כולו כיוון שהן נאמרו בלשון יחיד ולא בלשון רבים‪ .‬לכן‪ ,‬לפי המדרש‪,‬‬
‫אין אלהים יכול לבוא בטענות לעם‪ ,‬אלא לעצמו‪ .‬חשוב לציין כי בטיעון של המדרש‬
‫ישנן א פוא שתי בעיות כבדות משקל‪ :‬א) התורה בפירוש מציינת כי משה ירד אל‬
‫העם ופנה אליהם עם עשרת הדברות (י"ט ‪ ;)25‬ב) אין שום היגיון בטיעון שאומר כי‬
‫מפני שעשרת הדיברות נאמרו בלשון יחיד‪ ,‬הן אינן מחייבות את הכלל‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫מרבית המצוות בתורה נאמרו בלשון זכר למרות שהן פונות לכלל ישראל; שנית‪,‬‬
‫מרבית המצוות (ובכללן עשרת הדברות) נאמרו בלשון זכר‪-‬יחיד למרות שהן פונות‬
‫‪.‬לגברים ולנשים כאחד‬
‫‪119.‬‬ ‫בספר חבקוק ג' ‪ 6‬כתוב‪" :‬עָ מַ ד ַו ְימֹדֶ ד אֶ ֶרץ ָראָ ה ַויַתֵ ר גֹויִם וַיִ ְתפֹצְ צּו הַ ְר ֵרי‪-‬עַ ד‬
‫ַׁשחּו גִ ְבעֹות עֹולָם הֲ לִ יכֹות עֹולָם לֹו"‪ .‬המ ילה "הליכות"‪ ,‬כוונתה 'דרכים' ומשמעות‬
‫הביטוי "הליכות עולם לו" איננו אלא 'דרכי פעולה נצחיות'‪ .‬ברם על סמך פסוק זה‪,‬‬
 ‫הסיקו חז"ל כי "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא‪,‬‬
‫שנאמר (חבקוק ג)‪ :‬הליכות עולם לו‪ .‬אל תקרי הליכות אלא הלכות" (בבלי‪ ,‬נידה‬
‫ע"ג ע"א)‪ .‬כך הוסיפו חכמי התלמוד חטא על פשע‪ :‬מחד גיסא‪ ,‬הם העזו לשנות‬
‫את הכתוב בתנ"ך על פי מאווייהם; מאידך‪ ,‬הם בדו הבטחה שאינה מן המקרא‪,‬‬
‫‪.‬לפיה כל השונה הלכות בכל יום‪ ,‬ינחל את העולם הבא‬
‫‪120.‬‬ ‫על‪ -‬אודות הקשר בין מרדכי לאסתר‪ ,‬כתוב‪ַ " :‬וי ְִהי אֹמֵ ן אֶ ת‪-‬הֲ דַ סָ ה ִהיא אֶ ְסתֵ ר‬
‫ּובמֹות אָ ִביהָ ו ְִאמָ ּה‬ ‫בַ ת‪-‬דֹדֹו כִ י אֵ ין לָּה אָ ב וָאֵ ם וְהַ ַנע ֲָרה יְפַ ת‪-‬תֹאַ ר וְטֹובַ ת מַ ְראֶ ה ְ‬
‫לְ קָ חָ ּה מָ ְר ֳד ַכי לֹו לְ בַ ת" (אסתר ב' ‪ .)7‬על‪-‬אף תיאור היחסים הברור בין השניים‪,‬‬
‫קבעו חז"ל בגסות רוח כי אסתר קיימה יחסיי אישות עם בן‪-‬דודה‪" :‬היתה עומדת‬
‫‪).‬מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי" (בבלי‪ ,‬מגילה י"ג ע"ב‬
‫‪121.‬‬ ‫במגילת אסתר ט' ‪ 20-22‬נאמר‪" :‬וַיִ כְ תֹב מָ ְר ֳד ַכי אֶ ת־הַ ְדבָ ִרים הָ אֵ לֶה וַיִ ְׁשלַח‬
‫חֹוקים‪.‬‬‫רֹובים וְהָ ְר ִ‬ ‫ָל־מ ִדינֹות הַ מֶ לְֶך אֲחַ ְׁשוֵרֹוׁש הַ ְק ִ‬
‫ֲׁשר ְבכ ְ‬ ‫הּודים א ֶ‬
‫ְספָ ִרים אֶ ל־כָל־הַ יְ ִ‬
‫לְ קַ יֵם ֲעלֵיהֶ ם לִ ְהיֹות ע ִֹשים אֵ ת יֹום אַ ְרבָ עָ ה עָ ָשר לְ חֹ דֶ ׁש אֲדָ ר וְאֵ ת יֹום־חֲ ִמ ָשה עָ ָשר בֹו‬
‫הּודים מֵ אֹויְבֵ יהֶ ם וְהַ חֹ דֶ ׁש ֲא ֶׁשר נ ְֶהפַ ְך‬
‫ֲׁשר־נָחּו בָ הֶ ם הַ יְ ִ‬ ‫ְׁשנָה‪ַ .‬כי ִָמים א ֶ‬
‫ָל־ׁשנָה ו ָ‬
‫ְבכ ָ‬
‫ּומ ְׁשלֹוחַ‬
‫לָהֶ ם ִמיָגֹון לְ ִש ְמחָ ה ּומֵ אֵ בֶ ל לְ יֹום טֹוב ַלעֲשֹות אֹותָ ם יְמֵ י ִמ ְׁשתֶ ה ו ְִש ְמחָ ה ִ‬
‫מָ נֹות ִאיׁש לְ ֵרעֵ הּו ּומַ תָ נֹות לָאֶ ְביֹונִ ים"‪ .‬תוך התעלמות מהמנהג המתואר לעיל‪ ,‬קבעו‬
‫חז"ל מצוה חדשה אשר אינה מופיעה בתנ"ך‪" :‬מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד‬
‫דלא ידע בין ארור המ ן לברוך מרדכי" (בבלי‪ ,‬מגילה ז' ע"ב)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬למרות‬
‫שהמקרא מדבר מאופן מפורש על עשייה וולונטרית של ִמשתה ושמחה‪ ,‬באו חז"ל‬
‫‪.‬וציוו כי חובה להשתכר בפורים עד אובדן חושים טוטאלי‬
‫‪122.‬‬ ‫על‪ -‬אף האזהרה הברורה שלא להוסיף מצוות לתורה (דברים ד' ‪ ,2‬י"ג ‪,)1‬‬
‫קובעת ההלכה הרבנית כי "כל הטמאים – בין אדם‪ ,‬בין כלים‪ ,‬בין שנטמאו בטומאה‬
‫חמורה של תורה‪ ,‬בין שנטמאו בטמאות של דבריהם – אין להן טהרה‪ ,‬אלא בטבילה‬
‫במים הנקווים בקרקע" (משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות מקוות פרק א')‪ .‬אך בניגוד‬
‫מוחלט להלכה‪ ,‬תורת משה מלאה בדוגמאות לטמאים המטוהרים שלא על‪-‬ידי‬
‫טבילה במקווה; למשל‪ :‬אישה מטוהרת מטומאת נידתה באמצעות הבאת עולה‬
‫לכהן המכפר עליה (ויקרא י"ב ‪ ,1-8‬ט"ו ‪ ;)19-33‬המצורע מטוהר מטומאתו על‪-‬ידי‬
‫כפרת העולה בידי הכהן (ויקרא י"ד ‪ ;)19-20‬ביום כיפור‪ ,‬מטהר הכהן את כל‬
‫‪ ).‬ישראל מטומאתם באמצעות דם הכפרה של קרבן החטאת (ויקרא ט"ז ‪16-30‬‬
‫‪123.‬‬ ‫"מצות‬ ‫ההלכה הרבנית קבעה‪ ,‬יש מאין‪ ,‬כי התורה מצווה לעשות הבדלה‪ִ :‬‬
‫עשה מן התורה‪ ,‬לקדש יום השבת בדברים… וצריך לזוכרהו בכניסתו‪ ,‬וביציאתו;‬
‫בכניסתו בקידוש היום‪ ,‬וביציאתו בהבדלה" (משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות שבת‬
‫פרק כ"ט)‪ .‬אולם בתורת משה אין זכר לקיומה של מצוות ההבדלה‪ .‬בחינת‬
‫המקומות בחומש‪ ,‬בהם מופיעה מצוות שמירת השבת‪ ,‬חושפת כי אין כל אזכור‬
‫למצוות הבדלה במוצאי השבת (ראו למשל‪ :‬בראשית ב' ‪ ;2-3‬שמות כ' ‪ ,8-11‬ל"א‬
‫‪ ,17-13‬ל"ה ‪ ;2-3‬ויקרא י"ט ‪ ,30 ,3‬כ"ג ‪ ;3‬במדבר כ"ח ‪ ,9‬ט"ו ‪ ;32-36‬דברים ה'‬
‫‪ .)15-12‬וכך‪ ,‬למרות האזהרה שלא להוסיף מצוות לתורה (דברים ד' ‪ ,2‬י"ג ‪,)1‬‬
‫‪.‬הוסיפו הרבנים מצווה שלא היתה ולא נבראה‬
‫‪124.‬‬ ‫ֲׁשר י ְִבחַ ר ה' אֱֹלהֶ יָך בֹו ִמקֶ ֶרב‬ ‫בדברים י"ז נאמר‪" :‬שֹום תָ ִשים עָ לֶיָך מֶ לְֶך א ֶ‬
‫אַ חֶ יָך תָ ִשים עָ לֶיָך מֶ לְֶך… " ְול ֹא י ְַרבֶ ה־לֹו נ ִָׁשים ְול ֹא יָסּור לְ בָ בֹו ְוכֶסֶ ף ְוזָהָ ב ל ֹא י ְַרבֶ ה־לֹו‬
‫ְמאֹד" (פס' ‪ .)17 ,15‬למרות הציווי המפורש לא להרבות נשים‪ ,‬פרשו זאת הרבנים‬
‫שלא ירבה מעל שמונה עשרה! ר' יהודה אף בחר להתחכם וקבע‪" :‬מרבה הוא לו‬
‫ובלבד שלא יהו מסירות את לבו" (בבלי‪ ,‬סנהדרין כ"א ע"א)‪ .‬במילים אחרות‪,‬‬
‫התורה אוסרת על המלך להרבות נשים; חז"ל קובעים כי הכוונה היא להסתפק‬
‫"רק" ב‪ 18 -‬ור' יהודה מתיר להרבות אף מעבר לכך ובלבד שלא תהיינה מסירות‬
‫‪.‬את ליבו של המלך‬
‫‪125.‬‬ ‫ְשבָ עְ תָ ּובֵ ַרכְ תָ אֶ ת־ה' אֱֹלהֶ יָך עַ ל־הָ אָ ֶרץ‬ ‫בדברים ח' ‪ 10‬נאמר‪" :‬וְאָ כַלְ תָ ו ָ‬
‫"שבָ עְ תָ " (על צורותיו השונות) מתאר את‬ ‫ֲׁשר נָתַ ן־ ָל ְך"‪ .‬בתנ"ך‪ ,‬המונח ָ‬ ‫הַ טֹבָ ה א ֶ‬
‫תחושת הסיפוק הבאה בעִ קבות האכילה או השתייה (למשל‪ :‬עמוס ד' ‪ ;8‬תהל'‬
‫המקראית מחדש וקבעו‪:‬‬ ‫כ"ב ‪ .)27‬עם‪ -‬זאת‪ ,‬החליטו חז"ל להמציא את העִ ברית ִ‬
‫‪").‬ואכלת – זו אכילה; ושבעת – זו ְש ִתיה" (בבלי‪ ,‬פסחים מ"ט ע"ב‬
‫‪126.‬‬ ‫ח ז"ל קבעו כי בכל מקום בתורה בו נעשה השימוש בביטוי "צו"‪ ,‬הכוונה היא‬
‫כי בגין הציווי יהיה "חסרון כיס"‪ ,‬דהיינו‪ :‬צריך יהיה להוציא כסף ולהפסידו (מדרש‬
‫פסיקתא זוטרא‪ ,‬פרשת צו)‪ .‬אולם כפי שהעיר בצדק הרב דוד סתיו‪ ,‬קביעה זו אינה‬
‫תֹורת‬
‫נכונה‪ ,‬שהרי בויקרא ו' ‪ 2‬למשל‪ ,‬נאמר‪" :‬צַ ו אֶ ת־אַ הֲ רֹן וְאֶ ת־בָ נָיו לֵאמֹר ז ֹאת ַ‬
‫הָ ֹעלָה…"; ובמקרה זה אין חסרון כיס‪" ,‬שהרי הכהנים לא מפסידים מאומה‬
‫‪".‬מרכושם בהקרבת קורבן העולה‬
‫‪127.‬‬ ‫הילל הזקן הגיע למסקנה כי "אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי‬
‫חזקיה" (בבלי‪ ,‬סנהדרין צ"ט ע"א)‪ .‬רוצה לומר‪ :‬המשיח לא יבוא כיוון שהנבואות‬
‫לגביו כבר התקיימו בימי חזקיה והגואל בושש לבוא‪ .‬למרות שעל הילל נאמר כי‬
‫דבריו אינם אלא בחזקת "דברי אלהים חיים" וההלכה תמיד לצִ דו‪ ,‬הוא שגה‬
‫בחישוביו! למרבה הפלא‪ ,‬התלמוד עצמו אינו נמנע מלהעמיד את הילל על טעותו‪:‬‬
‫"[ימחול לו אדונו‪ ,‬ה'] לר' הילל‪ ,‬שאמר דברים שאין בהם ממש! שהרי חזקיה [מתי‬
‫היה] – בבית ראשון‪ ,‬ואילו זכריה [מתנבא] בבית שני… "הרי שדורות לאחר חזקיה‬
‫‪".‬יש נבואה לא רק לגאולה אלא לביאת המשיח‬
‫‪128.‬‬ ‫על‪ -‬אף שהתורה אוסרת מכל וכל לקיחת ריבית ונשך כאשר מלווים כספים‬
‫לישראל (שמות כ"ב ‪ ;24‬ויקרא כ"ה ‪ ;37‬דברים כ"ג ‪ ,)20‬באו חז"ל והתירו הלוואה‬
‫בריבית במספר מקרים‪ ,‬כמו למשל‪" :‬תלמידי חכמים מותרים ללוות זה מזה‬
‫בריבית"; או‪" :‬מותר לו לאדם להלוות בניו ובני ביתו בריבית כדי להטעימן טעם‬
‫‪).‬ריבית" (בבלי‪ ,‬בבא מציעא ע"ה ע"א‬
‫‪129.‬‬ ‫בדברים כ"ה ‪ 4‬נאמר באופן שאינו משתמע לשני פנים‪" :‬ל ֹא־תַ ְחסֹם ׁשֹור‬
‫ְב ִדיׁשֹו"‪ .‬כלומר‪ :‬אין להגביל את השור מאכילה בזמן שהוא דש את החיטים‪ .‬על‬
‫אפה וחמתה של התורה‪ ,‬התחכמו חז"ל וקבעו כי מותר לחסום את פיו מאכילה אם‬
‫‪).‬הוא דש בשתי רגליו בלבד (בבלי‪ ,‬בבא מציעא צ"א ע"ב‬
‫‪130.‬‬ ‫בבראשית ח' ‪ 6-7‬כתוב‪ַ " :‬וי ְִהי ִמקֵ ץ אַ ְרבָ עִ ים יֹום וַיִ ְפתַ ח נֹחַ אֶ ת־חַ לֹון הַ תֵ בָ ה‬
‫ֹׁשת הַ מַ יִם מֵ עַ ל הָ אָ ֶרץ"‪.‬‬ ‫ְׁשלַח אֶ ת־הָ ע ֵֹרב ַויֵצֵ א יָצֹוא וָׁשֹוב עַ ד־ ְיב ֶ‬‫ֲׁשר עָ ָשה‪ַ .‬וי ַ‬ ‫א ֶ‬
‫מהתיאור הפשוט הזה לא התביישו חז"ל לעשות חוכא ואטלולא על חשבונו של‬
 ‫נוח; לפי ילקוט שמעוני (בראשית ח'‪ ,‬סימן נ"ח) האשים העורב את נוח כי שלח‬
‫אותו מן התיבה רק על‪-‬מנת שיוכל לבצע את זממו באשתו העורבת‪ .‬ייתכן‬
‫וחשדנותו של העורב היתה מוצדקת‪ ,‬שכן בתלמוד (סנהדרין ק"ח ע"ב) ובפרשנות‬
‫‪.‬רש"י (על בראשית ח' ‪ )7‬נרמז כי נוח אכן התאווה לשמש את אשת העורב‬
‫‪131.‬‬ ‫בתלמוד נאמר כי "עשרת השבטים אינן עתידין לחזור" לארץ ישראל לאחר‬
‫הגלות‪ .‬עמדה זו סותרת את דעת המקרא‪ ,‬לפיה עתיד ה' לקבץ את "כל משפחות‬
‫ישראל" ולהשיבם לארץ (ירמיהו כ"ט ‪ ;14 ,1‬ל"א ‪ .)8 ,1‬מדרש "שוחר טוב" (על‬
‫מזמור קמ"ז) הודה בטעותם של חז"ל כאשר טען‪'" :‬נדחי ישראל יכנס'‪ ,‬אלו עשרת‬
‫‪".‬השבטים‬
‫‪132.‬‬ ‫ּוׁשמָ ּה תָ מָ ר‪ַ .‬וי ְִהי‬
‫בבראשית ל"ח ‪ 6-10‬כתוב‪" :‬וַיִ קַ ח יְהּודָ ה ִא ָשה לְ עֵ ר ְבכֹורֹו ְ‬
‫עֵ ר ְבכֹור יְהּודָ ה ַרע ְבעֵ ינֵי ה' ַוי ְִמתֵ הּו ה'‪ַ .‬וי ֹאמֶ ר יְהּודָ ה לְ אֹונָן ב ֹא אֶ ל־אֵ ֶׁשת אָ ִחיָך ְויַבֵ ם‬
‫אֹתָ ּה וְהָ קֵ ם ז ֶַרע לְ אָ ִחיָך‪ַ .‬ויֵדַ ע אֹונָן כִ י ל ֹא לֹו י ְִהיֶה הַ ז ַָרע וְהָ יָה ִאם־בָ א אֶ ל־אֵ ֶׁשת אָ ִחיו‬
‫ֲׁשר עָ ָשה ַויָמֶ ת גַם־אֹתֹו"‪.‬‬ ‫ו ְִׁשחֵ ת אַ ְרצָ ה לְ ִבלְ ִתי נְ תָ ן־ז ֶַרע לְ אָ ִחיו‪ַ .‬וי ֵַרע ְבעֵ ינֵי ה' א ֶ‬
‫דמיונם הפרוע והגס של חז"ל הביא אותם לקבוע‪ ,‬על סמך פסוקים אלו‪ ,‬כי "ער‬
‫ואונן ִשמשו שלא כדרכן" (בבלי‪ ,‬יבמות ל"ד ע"ב)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬ער ואונן קיימו‬
‫עם תמר מין אנאלי‪ .‬לא זו בלבד שפרשנותו של התלמוד מעוותת את הכתוב באופן‬
‫בוטה‪ ,‬היא אף סותרת את הפשט‪ ,‬כפי שהבינו רש"י‪" :‬רע בעיני ה' – כרעתו של‬
‫‪".‬אונן‪ ,‬משחית זרעו… "ושחת ארצה – דש מבפנים וזורה מבחוץ‬
‫‪133.‬‬ ‫ֲׁשר יָלְ דָ ה לְ ַיעֲקֹ ב לִ ְראֹות‬
‫בבראשית ל"ד ‪ 1-2‬נאמר‪" :‬וַתֵ צֵ א ִדינָה בַ ת־לֵאָ ה א ֶ‬
‫ִב ְבנֹות הָ אָ ֶרץ‪ַ .‬וי ְַרא אֹתָ ּה ְׁשכֶם בֶ ן־חֲ מֹור הַ ִחּוִ י נְ ִשיא הָ אָ ֶרץ וַיִ קַ ח אֹתָ ּה וַיִ ְׁשכַב אֹתָ ּה‬
‫ַויְעַ נֶהָ "‪ .‬בהסתמך על תיאור זה קבע ר' שמואל בר נחמני בעזות מצח כי דינה‬
‫"ג ְָרמָ ה לְ עַ צְ מָ ּה ֶׁשיָבֹוא עָ לֶיהָ ְׁשכֶם בֶ ן חֲ מֹור" (קהלת רבה‪ ,‬פרשה י')‪ .‬הגדיל לעשות‬
‫בעל מדרש אגדה (פרשת וישלח)‪ ,‬כאשר טען ללא בושה וללא סימוכין מהמקרא‪:‬‬
‫"כשם שהיתה לאה יצאנית… כך היתה דינה יצאנית" (דהיינו‪ ,‬פרוצה)‪ .‬התורה‬
‫מלמדת כי אחיה של דינה האשימו את התוקף וסגרו איתו חשבון (ברא' ל"ד ‪25- ,7‬‬
‫‪ ;)31‬מנגד‪ ,‬בחרו חז"ל להטיל אפוא את האחריות למעשה ואת האשמה דווקא על‬
‫‪.‬הנאנסת‬
‫‪134.‬‬ ‫ֲׁשר־ה' אֱֹלהֶ יָך נֹתֵ ן לְָך ל ֹא־‬ ‫בדברים י"ח ‪ 9‬נאמר‪" :‬כִ י אַ תָ ה בָ א אֶ ל־הָ אָ ֶרץ א ֶ‬
‫ִתלְ מַ ד ַלעֲשֹות כְ תֹו ֲעבֹת הַ גֹויִם הָ הֵ ם"‪ .‬בהמשך מפורטים כמה מנהגים מתועבים‬
‫שאפיינו את עמי הארץ ואחד מהם הוא ִתקשור עם המתים‪ ,‬שנאמר‪" :‬ל ֹא־יִמָ צֵ א‬ ‫ִ‬
‫ְבָך… ד ֵֹרׁש אֶ ל־הַ מֵ ִתים" (פס' ‪ .)10‬חומרת הציווי שלא לדרוש אל המתים‪ ,‬לא‬
‫עשתה רושם על חוגים רחבים בקרב היהדות הרבנית‪ .‬כך למשל‪ ,‬לפי מחבר ספר‬
‫הזוהר האיסור לדרוש אל המתים מכוון רק לגויים בעוד שלישראל מותר‪ ,‬בתנאי‬
‫שהולכים הם אצל מתיהם בתשובה ותענית וכוונתם שנשמות המתים תתפללנה‬
‫עליהם; במסכת שמחות פרק ח' נאמר‪" :‬יוצאים לבית הקברות ופוקדין על המתים‬
‫עד שלשים ימים ואין חוששים משום דרכי האמורי"; בתלמוד עלתה השאלה‪:‬‬
‫"למה יוצאין לבית הקברות?"; אחת התשובות היתה‪" :‬כדי שיבקשו עלינו מתים‬
‫רחמים" (בבלי‪ ,‬תענית ט"ז ע"א); ב"קיצור שולחן ערוך" נמצא העידוד לסור לבית‬
‫הקברות‪ ,‬מיד לאחר התפילה בבית הכנסת‪ ,‬על‪-‬מנת להשתטח על קברי הצדיקים‬
 ‫ולהרבות ב"תחנונים לעורר את הצדיקים הקדושים… שימליצו טוב בעדנו ביום‬
‫‪".‬הדין‬
‫‪135.‬‬ ‫בירמיהו י' ‪ , 2‬מדבר הנביא בשם ה' ומזהיר את בית ישראל‪" :‬אֶ ל־דֶ ֶרְך הַ גֹויִם‬
‫ל־תלְ מָ דּו ּומֵ אֹתֹות הַ ָשמַ יִם אַ ל־תֵ חָ תּו כִ י־יֵחַ תּו הַ גֹויִם מֵ הֵ מָ ה"‪ .‬במל"ב כ"ג ‪5‬‬ ‫אַ ִ‬
‫מתואר כיצד טיהר המלך יאשיהו את בית המקדש משלל מרעין‪-‬בישין וביניהם‬
‫ַשמֶ ׁש ְו ַלי ֵָרחַ ְולַמַ זָלֹות ּולְ כֹל צְ בָ א הַ ָשמָ יִם"‪ .‬על‪-‬אף ההזהרה‬ ‫"אֶ ת־הַ ְמקַ ְט ִרים לַבַ עַ ל ל ֶ‬
‫הברורה להימנע מעכו"ם ומלימוד האסטרולוגיה‪ ,‬רווחה האמונה במזל בקרב רבים‬
‫מחז"ל‪ ,‬כגון‪ :‬ר' יהושע בן לוי‪ ,‬ר' אפס‪ ,‬ר' מאיר‪ ,‬ר' יאשיה‪ ,‬ר' שמעון ור' יוסף‪ .‬תנו‬
‫דעתכם לחלק מהדברים שהיו כתובים "על פנקסו של ר' יהושע בן לוי‪ :‬מי [שנולד]‬
‫באחד בשבת‪ ,‬יהא אדם כלו טוב או כלו רע… בשני בשבת‪ ,‬יהא אדם רגזן… בשלישי‬
‫בשבת… "לא מזל יום גורם‪ ,‬אלא מזל שעה גורם… "מזל מחכים‪ ,‬מזל מעשיר – ויש‬
‫מזל לישראל" (בבלי‪ ,‬שבת קנ"ו ע"א)‪ .‬גם רבא לא טמן ידו בצלחת ואמר‪" :‬חיי‪ ,‬בני‬
‫‪".‬ומזוני – לא בזכות האדם תלוי הדבר‪ ,‬אלא במזל תלוי הדבר‬
‫‪136.‬‬ ‫בתלמוד נאמר כי לְ חיות כגון‪ :‬זאב וחתול יש ארס אשר אותו הן מטילות‬
‫מציפורניהן (בבלי‪ ,‬חולין נ"ב ע"ב‪ -‬נ"ג ע"א)‪ .‬ב"ספר הכוזרי"‪ ,‬מסביר ר' יהודה הלוי‬
‫כי הואיל וחז"ל לא היו חוקרי טבע וברור כי לא בדו את המידע הזה מליבם‪ ,‬מובן‬
‫מאליו כי הם קיבלו זאת מסיני (מאמר רביעי‪ ,‬ל"א); ב"משנה תורה" מאשרר‬
‫הרמב"ם כי טענות אלו "כולן הלכה למשה מסיניי" (הלכות שחיטה‪ ,‬פרק ה')‪ .‬יש‬
‫בעיה קטנה בתאוריה הזו‪ :‬אין בתורה ובתנ"ך כולו ולו גם אסמכתה או רמז לכך כי‬
‫לחיות לעיל ארס היוצא מציפורניהן ויתרה מכך‪ ,‬ידוע כי מבחינה זואולוגית אין לכך‬
‫ביסוס‪ .‬ר' אליהו דסלר נדרש לעניין זה בחיבורו "מכתב מאליו" והודה בטעות של‬
‫‪ ).‬חז"ל‪ ,‬אך העיר כי אין לשנות הלכה גם אם נתבטל טעמה (כרך ד'‪ ,‬עמ' ‪355‬‬
‫‪137.‬‬ ‫שמה של ערפה‪ ,‬כלתה של נעמי‪ ,‬מ ופיע בתנ"ך פעמיים בלבד‪" :‬וַיִ ְשאּו לָהֶ ם‬
‫ְׁשם הַ ֵשנִ ית רּות ַוי ְֵׁשבּו ָׁשם כְ עֶ ֶשר ָׁשנִ ים…‬ ‫מא ֲִביֹות ֵׁשם הָ אַ חַ ת עָ ְרפָ ה ו ֵ‬ ‫נ ִָׁשים ֹ‬
‫"ו ִַת ֶשנָה קֹולָן ו ִַת ְב ֶכינָה עֹוד ו ִַת ַשק עָ ְרפָ ה לַחֲ מֹותָ ּה וְרּות דָ ְבקָ ה בָ ּה" (רות א' ‪.)14 ,4‬‬
‫בהתבסס על תיאור קצר זה‪ ,‬הרשו לעצמם חז"ל לתת דרור לדמיונם הפרוע וקבעו‬
‫בגסות בלתי נתפסת כי שמה של ערפה ניתן לה מפני שקיימה יחסי מין כאשר‬
‫עורפה מול פני הגבר‪" :‬שהכל עורפין אותה מאחריה"; ומשום "שהכל דשין אותה"‬
‫(בבלי‪ ,‬סוטה מ"ב ע"ב)‪ .‬ר' יצחק לא הסתפק בכך והוסיף מלוא חופנים של גסות‬
‫רוח ִמשלו‪" :‬כל אותו הלילה שפרשה ערפה מחמותה‪ ,‬נתערבו בה ערוות גוים של‬
‫‪').‬מאה בני אדם" (מדרש רות רבה‪ ,‬פרשה ב‬
‫‪138.‬‬ ‫חז"ל קבעו‪" :‬העוסקין במקרא – ִמדה ואינה ִמדה; במשנה – ִמדה ונוטלין‬
‫עליה שכר; גמרא – אין לך ִמדה גדולה מזו" (בבלי‪ ,‬בבא מציעא ל"ג ע"א)‪ .‬דהיינו‪,‬‬
‫לדידם של הרבנים העיסוק בתנ"ך שווה למשחק סכום אפס‪ ,‬כלומר‪ :‬אין שכר‬
‫לעוסקים בו! אך המקרא מלא בדוגמאות המלמדות כי איפכא מסתברא‪ ,‬למשל‪:‬‬
‫ביהושע א' ‪ 8‬מובטח למי שיהגה בתורה וישמור את מצוותיה‪" ,‬כִ י־אָ ז תַ צְ לִ יחַ אֶ ת־‬
‫ְד ָר ֶכָך וְאָ ז תַ ְשכִ יל"; במזמור א' ‪ 2-3‬נאמר לאיש אשר יהגה בתורת ה' כי הוא יהיה‬
‫ֲשה‬‫ֲׁשר־ ַיע ֶ‬
‫ֲׁשר ִפ ְריֹו יִתֵ ן ְבעִ תֹו וְעָ לֵהּו ל ֹא־יִבֹול ְוכֹל א ֶ‬
‫"כְ עֵ ץ ָׁשתּול עַ ל־פַ לְ גֵי מָ יִם א ֶ‬
‫יַצְ לִ יחַ "; במזמור י"ט ‪ 8-9‬מתואר שכרה של תורת ה' באותיות קידוש לבנה‪ :‬התורה‬
 ‫משיבת נפש‪ ,‬מחכימת פתי ומשמחת לב‪ .‬אם‪-‬כן‪ ,‬בעוד התנ"ך שופע דוגמאות לכך‬
‫‪.‬שיש שכר לעוסקים במקרא; החליטו חכמי התלמוד כי ההפך הוא הנכון‬
‫‪139.‬‬ ‫ֲׁשר עָ ָשה ו ְִהנֵה־‬ ‫ֱֹלהים אֶ ת־כָל־א ֶ‬ ‫לאחר בריאת האיש והאישה נאמר‪ַ " :‬וי ְַרא א ִ‬
‫טֹוב ְמאֹד…" (בראשית א' ‪ .)31‬גם לאור בראשית ב' ‪ 18-24‬ברור כי האישה נחשבת‬
‫לדבר טוב‪ .‬במשלי י"ח ‪ 22‬כתוב‪" :‬מָ צָ א ִא ָשה מָ צָ א טֹוב ַויָפֶ ק ָרצֹון מֵ ה'"‪ .‬ברם למרות‬
‫קטעים אלו‪ ,‬אשר מעלים את קרנה של האישה ומתארים אותה כברכה‪ ,‬חז"ל חייבו‬
‫כל גבר יהודי לומר פעם ביום‪" :‬ברוך אתה ה'… שלא עשני אישה" (סידור התפילה‪,‬‬
‫ברכות הבוקר)‪ .‬מסביר ר' אברהם סבע‪" :‬שלא עשני ִאשה‪ ,‬שהאשה סימן קללה"‬
‫‪"().‬צרור המור"‪ ,‬בראשית פרשת ויצא‬
‫‪140.‬‬ ‫ת־א ְׁש ִתי‬
‫בשמות כ"א ‪ 5-6‬נאמר‪" :‬ו ְִאם־אָ מֹר י ֹאמַ ר הָ עֶ בֶ ד אָ הַ ְב ִתי אֶ ת־ ֲאדֹנִ י אֶ ִ‬
‫ֱֹלהים ו ְִהגִ יׁשֹו אֶ ל־הַ דֶ ֶלת אֹו אֶ ל־הַ ְמזּוזָה‬ ‫וְאֶ ת־בָ נָי ל ֹא אֵ צֵ א חָ ְפ ִׁשי‪ .‬ו ְִהגִ יׁשֹו ֲא ֹדנָיו אֶ ל־הָ א ִ‬
‫ו ְָרצַ ע ֲא ֹדנָיו אֶ ת־אָ זְ נֹו בַ מַ ְרצֵ עַ ַועֲבָ דֹו לְ ֹעלָם"‪ .‬חז"ל סתרו את הפשט ופסקו‪" :‬בדלת‬
‫אתה נותן‪ ,‬אבל אי אתה נותן במזוזה" (מכליתא דרבי ישמעאל‪ ,‬משפטים‪ ,‬פרשה‬
‫ב')‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬התורה אומרת‪ :‬בדלת או במזוזה; התושב"ע מתריסה וקובעת‪:‬‬
‫‪.‬רק בדלת ולא במזוזה‬
‫‪141.‬‬ ‫בדברים כ"ה ‪ 3‬מתואר באופן מדויק ִמנְ יָן המכות אשר בהן מחויב אדם אשר‬
‫נמצא אשם בדין‪" :‬אַ ְרבָ עִ ים ַיכֶנּו ל ֹא יֹ ִסיף פֶ ן־יֹ ִסיף לְ הַ כֹתֹו עַ ל־אֵ לֶה מַ כָה ַרבָ ה וְנִ ְקלָה‬
‫אָ ִחיָך לְ עֵ ינֶיָך"‪ .‬למרות שהתורה מדגישה כי אין לגרוע ממצוות משה (דברים ד' ‪,2‬‬
‫י"ג ‪ ,)1‬קבעו חז"ל על דעת עצמם‪" :‬כמה מלקין אותו? ארבעים חסר אחת"‬
‫‪(.‬משנה‪ ,‬מסכת מכות ג')‪ .‬דהיינו‪ ,‬התורה מצווה‪ 40 :‬מכות; התושב"ע קובעת‪39 :‬‬
‫‪142.‬‬ ‫בויקרא י"א ‪ 3‬נאמר באופן ברור וחד‪" :‬כֹל מַ ְפ ֶרסֶ ת פַ ְרסָ ה ְוׁשֹסַ עַ ת ֶׁשסַ ע‬
‫ְפ ָרסֹת מַ ֲעלַת ג ֵָרה בַ ְב הֵ מָ ה אֹתָ ּה ת ֹאכֵלּו" (העיקרון חוזר על עצמו בדברים י"ד ‪.)4-6‬‬
‫מכאן נובע כי החמור והכלב אינם כשרים לאכילה‪ ,‬כפי שמודים גם חז"ל (בבלי‪,‬‬
‫בבא בתרא ט"ז ע"א; בבא קמא פ"ג ע"א )‪ .‬אך למרות שהחמור והכלב טמאים‪,‬‬
‫נקבע בתלמוד כי "מי שאחזו ירקון [צהבת]‪ ,‬מאכילין אותו בשר חמור; מי שנשכו‬
‫‪).‬כלב שוטה‪ ,‬מאכילין אותו מחצר כבד שלו" (יומא פ"ד ע"א‬
‫‪143.‬‬ ‫בתלמוד נקבע‪" :‬לא יהלך אדם אחורי אישה בדרך ואפילו אשתו נזדמנה לו‬
‫על הגשר יסלקנה לצדדין‪ .‬וכל העובר אחורי ִאשה בנהר אין לו חלק לעולם" (בבלי‪,‬‬
‫ברכות ס"א ע"א)‪ .‬ב"אבות דרבי נתן" (פרק שני) נאמר‪" :‬לא ילך אדם אחר האישה‬
‫בשוק"‪ .‬לפי חז"ל‪ ,‬אסור אפוא לאדם ללכת אחרי ִאשתו‪ ,‬קל וחומר אחורי אשת‬
‫חברו‪ .‬אולם קביעות אלה משונות משני טעמים‪ :‬א‪ -‬אין בתורת משה כל רמז‬
‫למצווה‪ ,‬תוראה או הלכה מסוג זה; ב‪ -‬המקרא מספק דוגמאות לאנשים שהלכו‬
‫אחרי נשותיהם ולא ספגו גנאי וביקורת בשל כך‪ :‬שופטים י"ג ‪ַ " :11‬ויָקָ ם ַו ֵילְֶך מָ נֹוחַ‬
‫אַ חֲ ֵרי ִא ְׁשתֹו…"; שופטים י"ט ‪ַ …" : 1-3‬וי ְִהי ִאיׁש ֵל ִוי גָר ְבי ְַרכְ תֵ י הַ ר־אֶ ְפ ַריִם וַיִ קַ ח־לֹו‬
‫ִא ָשה ִפי ֶלגֶׁש ִמבֵ ית לֶחֶ ם יְהּודָ ה‪ .‬ו ִַתזְ נֶה עָ לָיו ִפילַגְ ׁשֹו וַתֵ לְֶך מֵ ִאתֹו אֶ ל־בֵ ית אָ ִביהָ …‬
‫יׁשּה ַו ֵילְֶך אַ חֲ ֶריהָ לְ דַ בֵ ר עַ ל־לִ בָ ּה לַהֲ ִׁשיבֹו (לַהֲ ִׁשיבָ ּה)…"; שמ"ב ג' ‪:14-16‬‬ ‫ַויָקָ ם ִא ָ‬
‫ת־מיכַל… ַו ֵילְֶך‬ ‫ת־א ְׁש ִתי אֶ ִ‬
‫ן־ׁשאּול לֵאמֹר ְתנָה אֶ ִ‬ ‫ֹׁשת בֶ ָ‬
‫ל־איׁש־ב ֶ‬ ‫"וַיִ ְׁשלַח דָ וִד מַ לְ אָ כִ ים אֶ ִ‬
‫יׁשּה הָ לֹוְך ּובָ כֹה אַ חֲ ֶריהָ עַ ד־בַ חֻ ִרים…"; מל"ב ד' ‪ַ " :29-30‬וי ֹאמֶ ר לְ ֵגיחֲ זִ י חֲ גֹר‬ ‫ִאתָ ּה ִא ָ‬
 ‫מָ ְתנֶיָך וְקַ ח ִמ ְׁשעַ נְ ִתי ְבי ְָדָך ָולְֵך… ַות ֹאמֶ ר אֵ ם הַ נַעַ ר חַ י־ה' וְחֵ י־נ ְַפ ְׁשָך ִאם־אֶ עֶ זְ בֶ ָך ַויָקָ ם‬
‫‪ַ ָ".‬ו ֵילְֶך אַ חֲ ֶריה‬
‫‪144.‬‬ ‫לשמן‪ :‬נבל שמו‪,‬‬ ‫חז"ל קבעו עיקרון מקראי אשר לפיו‪" :‬הרשעים ק ודמין ְ‬
‫גלית שמו‪ ,‬שבע בן בכרי שמו; אבל הצדיקים ְשמן קודמן‪ :‬ושמו אלקנה‪ ,‬ושמו ישי‪,‬‬
‫ושמו בעז…" (אסתר רבה ו')‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬אם שם הדמות קודם למילה "שמו"‬
‫– מדובר ברשע; אם המילה "שמו" קודמת לדמות – מדובר בצדיק‪ .‬אולם התנ"ך‬
‫מראה כי אין זה כך תמיד‪ :‬ה ביטוי "ושמו" מופיע לפני "חירה" (בראשית ל"ח ‪,)1‬‬
‫"שוע" (ל"ח ‪" ,)2‬מיכיהו" (שופטים י"ז ‪" ,)1‬שאול" (שמ"א ט' ‪" ,)2‬שמעי בן‪-‬גרא"‬
‫(שמ"ב ט"ז ‪ – )5‬ואין לנו כל אינדיקציה מקראית לכך שהם היו צדיקים‪ .‬לגבי שמעי‬
‫בן‪ -‬גרא‪ ,‬אף נאמר במפורש כי קילל וסקל את דוד באבנים (שמ"ב ט"ז ‪ )5-6‬וחז"ל‬
‫בעצמם תיארוהו כרשע (מדרש תהילים י"ח)‪ .‬כאמור‪ ,‬חז"ל קבעו כי אם הביטוי‬
‫"שמו" מופיע לאחר שם הדמות‪ ,‬מדובר ברשע‪ .‬אך התנ"ך מעיד כי גם זה אינו‬
‫"איֹוב ְׁשמֹו" (איוב א' ‪ – )1‬אין כל‬ ‫ֹאׁשיָהּו ְׁשמֹו" (מל"א י"ג ‪ִ ,)2‬‬ ‫בהכרח נכון‪" :‬י ִ‬
‫סימוכין לכך שהם היו רשעים; אדרבא‪ ,‬המקרא מתאר באופן חיובי ביותר את‬
‫‪).‬יאשיהו (מל"ב כ"ג ‪ )24-25‬ואת ִאיוב (יחזקאל י"ד ‪ ,14-20‬איוב א' ‪1-8‬‬
‫‪145.‬‬ ‫על‪-‬פי ההלכה הרבנית חייב כל אדם להביא לעולם לפחות שני ילדים – זכר‬
‫ונקבה (בבלי‪ ,‬יבמות ס"א ע"ב)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬חז"ל קבעו כי מי שאין לו לכל‬
‫הפחות בן ובת‪ ,‬לא יצא ידי חובה ולא ִקיים מצוות פרו ורבו‪ .‬אולם קביעה זו אינה‬
‫מתיישבת עם דעת המקרא‪ ,‬שם ישנן דוגמאות לאישים אשר ילדו בנים בלבד‪ :‬נוח‬
‫הוליד שלושה בנים (בראשית ה' ‪ ;)32‬לתרח נולדו שלושה בנים בלבד (י"א ‪;)25‬‬
‫יצחק הוליד שני בנים – יעקב ועשיו (כ"ה ‪ ;)25-26‬ליוסף נולדו שני בנים – מנשה‬
‫ואפרים (פרק מ"א ‪ ;)51-52‬משה הוליד שני בנים – גרשם ואליעזר (שמות ב' ‪,22‬‬
‫י"ח ‪ ;)4‬לאהרון הכהן נולדו רק בנים (פרק ו' ‪ ;)23‬עלי הכוהן הוליד שני בנים בלבד‬
‫וכך גם שמואל הנביא (שמ"א ב' ‪ ,34‬ח' ‪ ;)2‬לבעז ורות נולד ילד אחד – עובד (רות ד'‬
‫‪ .)21-13‬מיותר לציין כי בשום מקום בתנ"ך אין מוזכרת המצווה להביא לכל הפחות‬
‫בן ובת; ויתרה מכך‪ ,‬אין כל גושפנקא מקראית לכך שאחת מהדמויות לעיל נעשנה‬
‫וננזפה על כך שלא הולידה בנות‪ .‬כל זאת לומר כי ההלכה הרבנית במקרה זה‬
‫‪.‬מהווה דוגמא נכוחה להוספת מצווה אשר אינה מן התורה‬
‫‪146.‬‬ ‫לפי שמות ז' ‪ – 17‬י"א ‪ 1-5‬ברור כי ה' הביא על מצרים ‪ 10‬מכות (השוו גם‬
‫עם תהילים ע"ח ‪ ,44-51‬ק"ה ‪ .)28-36‬ר' אליעזר לא התרשם מהמובן מאליו וספר‬
‫לא פחות מ‪ 40 -‬מכות! הגדיל לעשות ר' עקיבא כאשר קבע על דעת יחיד כי יש‬
‫לומר‪" :‬במצרים לקו ‪ 50‬מכות" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬פרק י"ד)‪ .‬צמד‬
‫הרבנים לעיל נתפס בקלקלתו לא רק מצד המקרא‪ ,‬אלא משתי חזיתות נוספות‪ :‬א‪-‬‬
‫במשנה (מסכת אבות פרק ה') נאמר‪" :‬עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על‬
‫המצריים במצרים"; ב‪ -‬גם בהגדה של פסח כתוב‪" :‬אֵ לּו עֶ ֶשר מַ כות ֶׁשהֵ ִביא הַ קָ דוׁש‬
‫‪…".‬בָ רּוְך הּוא עַ ל הַ ִמצְ ִרים ְב ִמצְ ַרים‬
‫‪147.‬‬ ‫חכמי התלמוד (בבלי‪ ,‬סנהדרין י"ח ע"א) קבעו כי בעוד ש"כהן גדול דן ודנין‬
‫אותו… המלך לא דן ולא דנין אותו"‪ .‬כלומר‪ :‬בניגוד לכוהן‪ ,‬אסור למלך לשפוט‬
‫בעצמו ואין שופטים אותו‪ .‬אולם התנ"ך מראה את ההפך הגמור‪ :‬בשמ"א ח' ‪5‬‬
 ‫"שימָ ה־לָנּו מֶ לְֶך לְ ָׁש ְפטֵ נּו כְ כָל־הַ גֹויִם";‬ ‫דורשים זקני ישראל משמואל ה נביא‪ִ :‬‬
‫ֹשה ִמ ְׁשפָ ט ּוצְ דָ קָ ה לְ כָל־‬ ‫בשמ"ב ח' ‪ 15‬נאמר‪" :‬וַיִ ְמֹלְך דָ וִד עַ ל־כָל־י ְִש ָראֵ ל ַוי ְִהי דָ וִד ע ֶ‬
‫עַ מֹו"‪ .‬דהיינו‪ ,‬דוד היה מלך ושופט בעת ובעונה אחת; כאשר ביקש אבשלום למלוך‬
‫תחת אביו‪ ,‬הוא ה בין כי אחד מתפקידי המלך הוא לשפוט (שמ"ב ‪ .)2-6‬כשהחל‬
‫שלמה למלוך הוא ביקש מה'‪ְ " :‬ונָתַ תָ לְ עַ ְב ְדָך לֵב ׁשֹמֵ עַ לִ ְׁשפֹט אֶ ת־עַ ְמָך"; ומייד‬
‫לאחר מכן נאמר‪" :‬וַיִ יטַ ב הַ דָ בָ ר ְבעֵ ינֵי ֲא ֹדנָי כִ י ָׁשאַ ל ְׁשֹלמֹה אֶ ת־הַ דָ בָ ר הַ זֶה" (מל"א ג'‬
‫‪ .)10-9‬בהמשך אף מוצגת דוגמא למשפטו של המלך את שתי הנשים הזונות‬
‫ֲׁשר ָׁשפַ ט הַ מֶ לְֶך וַיִ ְראּו‬ ‫ולסיכום הפרק נכתב‪" :‬וַיִ ְׁש ְמעּו כָל־י ְִש ָראֵ ל אֶ ת־הַ ִמ ְׁשפָ ט א ֶ‬
‫ֱֹלהים ְב ִק ְרבֹו ַלעֲשֹות ִמ ְׁשפָ ט" (פס' ‪ .)28‬לסיכום‪,‬‬ ‫ִמ ְפנֵי הַ מֶ לְֶך כִ י ָראּו כִ י־חָ כְ מַ ת א ִ‬
‫חז"ל קובעים כי המלך אינו רשאי לשפוט; המקרא מעיד כי המלכים הבינו שחלק‬
‫‪.‬מתפקידם הוא לשפוט וכך הם עשו בפועל‬
‫‪148.‬‬ ‫ֲׁשר הֶ ֱעלֵיתָ‬ ‫ֹׁשה לְֶך‪ֵ -‬רד כִ י ִׁשחֵ ת עַ ְמָך א ֶ‬ ‫בשמות ל"ב ‪ 7‬כתוב‪ַ " :‬ויְדַ בֵ ר ה' אֶ ל‪-‬מ ֶ‬
‫מֵ אֶ ֶרץ ִמצְ ָריִם"‪ .‬מההקשר ברור כי המילה "עַ ְמָך" מתייחסת לעם ישראל ולראייה‪,‬‬
‫בפסוק ‪ 1‬כתוב " ַוי ְַרא הָ עָ ם"; בהמשך הפרק נאמר כי כאשר נקראו שבט לוי לבוא‬
‫"איׁש‪-‬אֶ ת‪-‬אָ ִחיו ו ְִאיׁש אֶ ת‪ֵ -‬רעֵ הּו ו ְִאיׁש‬ ‫חשבון עם האשמים במעשה העגל‪ ,‬הם הרגו ִ‬
‫אֶ ת‪ְ -‬קרֹבֹו" (פס' ‪ .)27‬רש"י לא התרשם מכך ובפרשנותו לפסוק ‪ 7‬קבע‪" :‬שחת‬
‫העם לא נאמר‪ ,‬אלא עמך; ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי ואמרת‬
‫טוב שידבקו גרים בשכינה‪ ,‬הם שחתו והשחיתו"‪ .‬דהיינו‪ ,‬בניגוד לפשט העולה‬
‫מהפרק כולו‪ ,‬קבע רש"י כי האשמים בחטא העגל אינם עם ישראל אלא הגרים‬
‫‪.‬שהיו חלק מהערב הרב שיצא ממצרים‬
‫‪149.‬‬ ‫ר' שמעון בר יוחאי קבע‪" :‬אתם קרויין אדם ואין <עובדי כוכבים> {גוים}‬
‫קרויין אדם" (בבלי‪ ,‬בבא מציעא קי"ד ע"ב)‪ .‬דהיינו‪ ,‬בניגוד לישראל‪ ,‬אין הגויים‬
‫מגיעים למעמד של אדם ואין הם ראויים להיקרא כך‪ .‬האמירה הלַקונית הזו‬
‫נשמעת מוזרה ביותר בעיקר מפני שבתנ"ך אלהים בכבודו ובעצמו קרא ללא‪-‬‬
‫יהודים בכינוי "אדם"‪ :‬אדם וחוה נקראו "אדם" (בראשית ה' ‪ ;)2‬ה' כינה את הגויים‬
‫באופן כללי בביטוי "אדם"‪ ,‬הן לפני המבול והן אחריו (בראשית ו' – ט'); המקרא‬
‫ַמצרים כאל "אדם" (שמות ח' ‪ .)13-14‬בקיצור‪ ,‬חז"ל קבעו כי הגויים‬ ‫מתייחס ל ִ‬
‫אינם נחשבים "אדם" ועל‪-‬כן אינם קרויים כך; לעומת זאת‪ ,‬המקרא ( ואלהים‬
‫‪.‬בעצמו) מכנה את הגויים "אדם" במקומות רבים‬
‫‪150.‬‬ ‫ללא כל אסמכתא מהתנ"ך‪ ,‬החליטו חז"ל כי נבוכדנאצר זמם לעשות‬
‫בצדקיהו המלך משכב זכר; ובהסתמך על פסוק שאינו קשור לכך כלל (מחבקוק ב'‬
‫‪ ,) 16‬קבעו הרבנים כי כאשר ביקש נבוכדנאצר לבעול את צדקיהו‪ ,‬התארכה‬
‫‪).‬עורלתו בשלוש מאות אמה (בבלי‪ ,‬שבת קמ"ט ע"ב‬
‫‪151.‬‬ ‫ת־ׁשמֹו ִׁש ְמׁשֹון וַיִ גְ דַ ל‬
‫בשופטים י"ג ‪ 24‬נאמר‪" :‬וַתֵ לֶד הָ ִא ָשה בֵ ן ו ִַת ְק ָרא אֶ ְ‬
‫הַ נַעַ ר ַויְבָ ְרכֵהּו ה'"‪ .‬ר' יהודה לא הצליח לגבור על ייצרו ובהסתמך על פסוק זה‪ ,‬קבע‬
‫בגסות‪" :‬שברכו באמתו אמתו כבני אדם וזרעו כנחל שוטף" (בבלי‪ ,‬סוטה י' ע"א)‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ :‬לפי התלמוד‪ ,‬אלהים בירך את שמשון בכך שהעניק לו איבר מין‬
‫של אדם בוגר בעודנו נער צעיר‪ .‬בשופטים ט"ז ‪ 21‬כתוב‪ַ " :‬וי ְִהי טֹוחֵ ן ְבבֵ ית‬
 ‫הָ א ֲִס ִירים"‪ .‬על בסיס פסוק זה‪ ,‬קבעו חז"ל כי שמשון "טחן" את נשות ישראל‪" :‬כל‬
‫‪".‬אחד ואחד הביא לו את אשתו לבית האסורים כדי שתתעבר הימנו‬
‫‪152.‬‬ ‫"ּוספַ ְרתֶ ם ָלכֶם ִממָ חֳ ַרת הַ ַשבָ ת ִמיֹום הֲ ִבי ֲאכֶם אֶ ת־‬
‫בויקרא כ"ג ‪ 15‬כתוב‪ְ :‬‬
‫עֹמֶ ר הַ ְתנּופָ ה ֶׁשבַ ע ַׁשבָ תֹות ְת ִמימֹת ִת ְהיֶינָה"‪ .‬דהיינו‪ ,‬ספירת העומר חייבת לחול‬
‫ביום ראשון בשבוע בתוך חג המצות‪ .‬יהדות ההלכה שינתה את המועד וקבעה כי‬
‫יש להתחיל את הספירה "ממחרת יום טוב" (רש"י)‪ ,‬כלומר‪ :‬בתאריך ט"ז בניסן‪.‬‬
‫פירוש זה טומן בחובו לפחות שני קשיים‪ -1 :‬הפשט המקראי מצווה ממחרת‬
‫"הַ ַשבָ ת" ובכל מקום בתורה בו נאמר "השבת" בה' הידיעה‪ ,‬אין הכוונה אלא ליום‬
‫השביעי בשבוע; ‪ -2‬גם ה רבנים מודים כי בניגוד למועדים האחרים בתורה‪ ,‬אין לחג‬
‫השבועות (טקס הנפת העומר) תאריך קבוע והוא תלוי לגמרי בסיום ספירת העומר‪.‬‬
‫אך משום שההלכה קבעה כי יש להתחיל את הספירה כל שנה מתאריך ט"ז בניסן‪,‬‬
‫ייפול חג השבועות דרך קבע על התאריך ו' בסיוון! לסיכום‪ ,‬בשל פרשנותם‬
‫המוטעה של חז"ל לביטוי "ממחרת השבת"‪ ,‬נכפה על מי שהולך לפי שיטתם לציין‬
‫את הנפת העומר בתאריך שגוי; יתרה מכך‪ ,‬על‪-‬פי התורה אין לחג השבועות‬
‫תאריך מפורש והוא נקבע רק עם סיום ספירת העומר; אף על פי כן‪ ,‬סתרו הרבנים‬
‫את הכתוב בכך שפסקו מועד קבוע לחג וכתוצאה מכך עיקרו לגמרי את הצורך‬
‫‪.‬בספירת העומר‬
‫‪153.‬‬ ‫התנ"ך מכנה את בלעם בכמה שמות תואר כמו למשל‪" :‬הקוסם" (יהושע‬
‫י"ג ‪ ,) 22‬אך בשום אופן אינו מתארו בכינוי "נביא"! חרף זאת‪ ,‬הרשו לעצמם חז"ל‬
‫מׁשה;‬
‫להעניק לבלעם פריווילגיה חדשה וקבעו‪ְ " :‬ול ֹא קָ ם נ ִָביא עֹוד ְבי ְִש ָראֵ ל כְ ֶ‬
‫מׁשה? זֶה ִבלְ עָ ם‬
‫ְבי ְִש ָר אֵ ל ל ֹא קָ ם‪ ,‬אֲבָ ל ְב ֻאמֹות הָ עֹולָם קָ ם… וְאֵ יזֶה נ ִָביא הָ יָה לָהֶ ם כְ ֶ‬
‫בֶ ן ְבעֹור"‪( .‬במדבר רבה‪ ,‬פרשת בלק י"ד)‪ .‬בהמשך המדרש חז"ל אף עורכים בין‬
‫משה לבלעם השוואה אשר בסופה יוצאת ידו של בלעם על העליונה‪ .‬בכך טעו‬
‫הרבנים פעמיים‪ :‬א‪ -‬הם העניקו לבלעם את התואר "נביא" למרות שהמקרא נמנע‬
‫מכך; ב‪ -‬בהשוואה שערכו חז"ל בין משה לבלעם‪ ,‬נראה האחרון כנביא גדול ורוחני‬
‫‪.‬יותר‬
‫‪154.‬‬ ‫למרות שהתורה מצווה ומדגישה כי אין להוסיף על מצוות משה (דברים ד'‬
‫‪ ,2‬י"ג ‪ ,)1‬החליטו חז"ל להתערב ברגעים האינטימיים ביותר בחייו של אדם; בעזות‬
‫מצח בלתי נתפסת‪ ,‬פסקו הרבנים הלכות חדשות‪ ,‬אשר אין להן רמז בתנ"ך‪ ,‬כמו‬
‫למשל‪ :‬כאשר נכנסים לבית הכיסא‪" ,‬אין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום… אין‬
‫נפרעין מעומד אלא מיושב… אין מקנחין בימין אלא בשמאל"‪ .‬וכאילו אין די בכך‪,‬‬
‫נכנס רב כהנא לחדר המיטות של רבו‪ ,‬לעניינים שבינו לבינה – כדי ללמוד כיצד יש‬
‫לקיים את מצוות תשמיש המיטה לפי ההלכה‪ .‬בשני המקרים‪ ,‬נאמר בפירוש כי‬
‫‪).‬מדובר בחלק בלתי נפרד מהתורה (בבלי‪ ,‬ברכות ס"ב ע"א‬
‫‪155.‬‬ ‫בֹורה ִא ָשה נְ ִביאָ ה אֵ ֶׁשת ל ִַפידֹות ִהיא ׁש ְֹפטָ ה אֶ ת־‬
‫"ּוד ָ‬
‫בשופטים ד' ‪ 4‬נאמר‪ְ :‬‬
‫י ְִש ָראֵ ל בָ עֵ ת הַ ִהיא"‪ .‬מהתיאור לעיל מובן כי דבורה היתה אשתו של אדם בשם‬
‫לפידות‪ .‬והנה‪ ,‬על‪-‬אף התיאור הפשוט והברור מספר שופטים‪ ,‬קבעו הרבנים – ללא‬
‫כל סימוכין מהמקרא – כי דבורה היתה נשואה דווקא לברק בן אבינעם (ילקוט‬
‫‪).‬שמעוני‪ ,‬שופטים ד'‪ ,‬סימן מ"ב‬
‫‪156.‬‬ ‫ֹׁשל ְבכָל־‬ ‫בבראשית כ"ד ‪ 2‬כתוב‪ַ " :‬וי ֹאמֶ ר אַ ְב ָרהָ ם אֶ ל־עַ ְבדֹו זְ קַ ן בֵ יתֹו הַ מ ֵ‬
‫ֲׁשר־לֹו ִשים־נָא י ְָדָך תַ חַ ת י ְֵרכִ י"‪ .‬לאור פרק ט"ו ‪ 2‬ופרק כ"ד ‪ 34‬ברור מעבר לכל‬ ‫א ֶ‬
‫ספק כי מדובר בדמשק אליעזר‪ .‬מחבר ספר הזוהר חשב אחרת וקבע‪" :‬זהו שכתוב‪:‬‬
‫ויאמר אברהם אל עבדו‪ ,‬זהו מטטרון" (פרשת חיי שרה קנ"ה‪-‬קנ"ז)‪ .‬כלומר‪ :‬לפי‬
‫התורה‪ ,‬עבד אברהם הוא דמשק אליעזר; לפי הזוהר‪ ,‬העבד הוא מלאך הברית‬
‫‪'.‬מטטרון‪ ,‬שאיננו אלא גלגול ושדרוג רבני של האל הפרסי 'מיתרה‬
‫‪157.‬‬ ‫ברית המילה מופיעה לראשונה בתנ"ך בספר בראשית י"ז‪ ,‬שם אומר ה'‬
‫ֲׁשר ִת ְׁש ְמרּו בֵ ינִ י ּובֵ ינֵיכֶם ּובֵ ין ז ְַרעֲָך אַ חֲ ֶריָך ִהמֹול ָלכֶם כָל־‬ ‫יתי א ֶ‬ ‫לאברהם‪" :‬ז ֹאת ְב ִר ִ‬
‫מנַת י ִָמים‬ ‫ן־ׁש ֹ‬
‫ָזכָר‪ּ .‬ונְ מַ לְ תֶ ם אֵ ת ְב ַשר עָ ְרל ְַתכֶם וְהָ יָה לְ אֹות ְב ִרית בֵ ינִ י ּובֵ ינֵיכֶם‪ּ .‬ובֶ ְ‬
‫יִמֹול ָלכֶם כָל־ ָזכָר לְ ֹדרֹתֵ יכֶם… "וַיִ קַ ח אַ ְב ָרהָ ם אֶ ת־י ְִׁשמָ עֵ אל ְבנֹו וְאֵ ת כָל־יְלִ ידֵ י בֵ יתֹו…‬
‫ת־ב ַשר עָ ְרלָתָ ם" (פס' ‪ .)23 ,10-12‬עם‪-‬זאת‪ ,‬ללא כל סימוכין מהמקרא‪,‬‬ ‫… ַויָמָ ל אֶ ְ‬
‫קבעו חז"ל כי שת‪ ,‬בנו של אדם‪ ,‬נולד מהול – ממש כמו אביו (ילקוט שמעוני‪,‬‬
‫בראשית ה'‪ ,‬סימן מ"ב)‪ .‬כלומר‪ :‬לפי התורה‪ ,‬ישמעאל‪ ,‬אברהם ובני ביתו נימולו‬
‫‪.‬ראשונים; לפ י הרבנים‪ ,‬אדם ושת נימולו קודם לכן‬
‫‪158.‬‬ ‫ּוׁשֹלׁש‬
‫בבראשית ה' ‪ 23-24‬כתוב‪ַ " :‬וי ְִהי כָל־יְמֵ י חֲ נֹוְך חָ מֵ ׁש ו ְִׁש ִשים ָׁשנָה ְ‬
‫ֱֹלהים"‪ .‬למרות שמילה‬ ‫ֱֹלהים וְאֵ ינֶנּו כִ י־לָקַ ח אֹתֹו א ִ‬ ‫מֵ אֹות ָׁשנָה‪ .‬וַיִ ְתהַ לְֵך חֲ נֹוְך אֶ ת־הָ א ִ‬
‫"התהלך" מופיעה בתורה בקונוטציה חיובית בלבד‪ ,‬קבעו חז"ל כי חנוך "חנף היה‬
‫– פעמים צדיק פעמים רשע… ולכן "אינו נכתב בתוך טימוסן [ספרם] של צדיקים‪,‬‬
‫אלא בתוך טימוסן של רשעים" (בראשית רבה‪ ,‬פרשה כ"ה)‪ .‬דהיינו‪ ,‬התורה מאירה‬
‫את חנוך באור חיובי בלבד; הרבנים טוענים כי חנוך היה צדיק ורשע גם יחד ונכתב‬
‫‪.‬בספר הרשעים‬
‫‪159.‬‬ ‫בבראשית מ"ט ‪ 33‬כתוב‪ַ " :‬ו ְיכַל ַיעֲקֹ ב לְ צַ ּוֹ ת אֶ ת־בָ נָיו ַו ֶי ֱאסֹף ַרגְ לָיו אֶ ל־הַ ִמטָ ה‬
‫וַיִ גְ וַע ַויֵאָ סֶ ף אֶ ל־עַ מָ יו"‪ .‬בפרק נ' ‪ 5-7‬אומר יוסף לפרעה‪" :‬אָ ִבי ִה ְׁש ִביעַ נִ י לֵאמֹר ִהנֵה‬
‫יתי לִ י ְבאֶ ֶרץ כְ נַעַ ן ָׁשמָ ה ִת ְק ְב ֵרנִ י וְעַ תָ ה אֶ ֱעלֶה־נָא וְאֶ ְק ְב ָרה‬ ‫ֲׁשר כ ִָר ִ‬
‫אָ נֹכִ י מֵ ת ְב ִק ְב ִרי א ֶ‬
‫ֲׁשר ִה ְׁש ִביעֶ ָך‪ַ .‬ויַעַ ל יֹוסֵ ף‬
‫ּוקבֹר אֶ ת־אָ ִביָך ַכא ֶ‬ ‫אֶ ת־אָ ִבי וְאָ ׁשּובָ ה‪ַ .‬וי ֹאמֶ ר פַ ְרעֹה ֲעלֵה ְ‬
‫לִ ְקבֹר אֶ ת־אָ ִביו…"‪ .‬מקטעים אלו ברור מעבר לכל ספק כי יעקב מת‪ .‬רבי יוחנן לא‬
‫השתכנע מכך וקבע על דעת יחיד‪" :‬יעקב אבינו לא מת" (בבלי‪ ,‬תענית ה' ע"ב)‪.‬‬
‫מעניין כי כאשר שמע זאת רב נחמן‪ ,‬תמה ושאל‪ :‬וכי לחינם ספדו‪ ,‬חנטו וקברו את‬
‫!יעקב? תשובתו הלקונית של ר' יוחנן לכך היתה‪ :‬מקרא אני דורש‬
‫‪160.‬‬ ‫ספר במדבר ט"ז מספר על ניסיון המרד בראשות קרח ועל העונש שבא‬
‫בעקבותיו‪ .‬פרק כ"ו ‪ 10‬מזכיר שוב את עונשם של קרח ועדתו‪ .‬למרות שהתורה‬
‫ברורה ביותר בתיאור השותפים לפשע‪ ,‬חז"ל קבעו – ללא כל סימוכין מהתנ"ך – כי‬
‫‪).‬במרד של קרח לקחו חלק גם בני גד ובני שמעון (במדבר רבה‪ ,‬פרשת קרח‬
‫‪161.‬‬ ‫בבראשית א'‪ -‬ב' מתוארת תכונה ייחודית המיוחסת לאלהים לבדו גם ביתר‬
‫ספרי התנ"ך; היכולת לברוא את העולם ואת כל אשר בו‪ .‬מעשה הבריאה‪ ,‬המשויך‬
‫לאלהים‪ ,‬עובר כחוט השני דרך רבים מספרי המקרא‪ ,‬למשל‪ :‬בשמות ל"א ‪;17‬‬
‫בישעיהו מ"ד ‪ ;24‬ביונה א' ‪ ;9‬בזכריה י"ב ‪ ;1‬בתהילים ק"ד ‪ ;5 ,2‬במשלי ג' ‪19‬‬
‫;באיוב ל"ח ‪ ;4‬ובנחמיה ט' ‪ .6‬קיימות במקרא ראיות נוספות רבות לכך‪ ,‬אך די‬
‫בדוגמאות אלו על‪-‬מנת לקבוע כי הבריאה בכתבי הקודש מיוחסת לאלהים בלבד‬
 ‫ולא לשום דמות זולתו‪ ,‬ככתוב‪" :‬הוא צִ וָה ונִ בראו" (מזמור קמ"ח ‪ .)5‬אף על פי כן‪,‬‬
‫מתאר התלמוד הבבלי (סנהדרין ס"ה ע"ב) כיצד חכם בשם 'רבא' ברא אדם של‬
‫ממש‪ ,‬אך לא היה בו כוח הדיבור‪ ,‬נֶבֶ ְך; וכמו‪-‬כן‪ ,‬רב חנינא ור' אושעיא עסקו ב"ספר‬
‫יצירה" ובראו עגלה משולשת מדי ערב שבת‪ ,‬ואכלוה בתיאבון‪ .‬כלומר‪ :‬לפי התנ"ך‪,‬‬
‫!אלהים לבדו ניחן ביכולת לברוא; לפי חז"ל‪ ,‬גם הרבנים מסוגלים לברוא יש מאין‬
‫‪162.‬‬ ‫ֲׁשר יָלְ דָ ה לְ ַיעֲקֹ ב לִ ְראֹות‬
‫בבראשית ל"ד ‪ 1-2‬כתוב‪" :‬וַתֵ צֵ א ִדינָה בַ ת־לֵאָ ה א ֶ‬
‫ִב ְבנֹות הָ אָ ֶרץ‪ַ .‬וי ְַרא אֹתָ ּה ְׁשכֶם בֶ ן־חֲ מֹור הַ ִחּוִ י נְ ִשיא הָ אָ ֶרץ וַיִ קַ ח אֹתָ ּה וַיִ ְׁשכַב אֹתָ ּה‬
‫ַויְעַ נֶהָ "‪ .‬מהתיאור הקצר לעיל‪ ,‬הסיקו חז"ל כי "בת שש שנים היתה דינה‬
‫כשהולידה את אסנת משכם" (מסכת סופרים י"א ט'; ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית ל"ד‬
‫קל"ד)‪ .‬כלומר‪ :‬ללא כל אסמכתא מהמקרא‪ ,‬קבעו הרבנים כי‪ :‬א‪ -‬דינה נאנסה‬
‫כאשר היתה בת שש שנים; ב‪ -‬אסנת‪ ,‬אשתו של יוסף‪ ,‬היתה בתם של שכם ודינה‪.‬‬
‫כאן סותרים חז"ל את התורה באופן גס‪ ,‬שהרי לפי בראשית מ"א ‪ ,45‬אביה של‬
‫"פֹוט י פֶ ַרע כֹהֵ ן ֹאן" (ולא שכם‪ ,‬כפי שנטען במדרשים‬ ‫ִ‬ ‫‪).‬אסנת היה‬
‫‪163.‬‬ ‫בבראשית י"ד ‪ 18‬כתוב‪ּ" :‬ומַ לְ כִ י־צֶ דֶ ק מֶ לְֶך ָׁשלֵם הֹוצִ יא לֶחֶ ם ָו ָייִן וְהּוא כֹהֵ ן‬
‫לְ אֵ ל עֶ לְ יֹון"‪ .‬צירוף המילים 'מלך שלם'‪ ,‬פירושו "שמה העתיק של ירושלים"‪.‬‬
‫במדרש ילקוט שמעוני‪ ,‬החליטו חז"ל להתחכם וקבעו‪" :‬מלך שלם – שנולד מהול"‬
‫(בראשית י"ד‪ ,‬סימן ע"ד)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬בעוד התורה מזהה את 'שלם' עם שמה‬
‫של עיר מקראית (ראו בראשית ל"ג ‪ )18‬מחליט המדרש לסטות לגמרי מהפשט‬
‫‪.‬ולפסוק כי מלכי צדק נולד מהול‬
‫‪164.‬‬ ‫בספר במדבר כ"ה כתוב‪" :‬ו ְִהנֵה ִאיׁש ִמ ְבנֵי י ְִש ָראֵ ל בָ א ַוי ְַק ֵרב אֶ ל־אֶ חָ יו אֶ ת־‬
‫ֹׁשה ּולְ עֵ ינֵי כָל־עֲדַ ת ְבנֵי־י ְִש ָראֵ ל וְהֵ מָ ה בֹכִ ים פֶ תַ ח אֹהֶ ל מֹועֵ ד‪ַ .‬וי ְַרא‬ ‫הַ ִמ ְדיָנִ ית‪ ,‬לְ עֵ ינֵי מ ֶ‬
‫ִפינְ חָ ס בֶ ן־אֶ לְ עָ זָר בֶ ן־אַ הֲ רֹן הַ כֹהֵ ן ַויָקָ ם ִמתֹוְך הָ עֵ דָ ה וַיִ קַ ח רֹמַ ח ְביָדֹו‪ַ .‬ו ָיב ֹא אַ חַ ר ִאיׁש־‬
‫ֲׁשר הֻ כָה אֶ ת־‬ ‫ְׁשם ִאיׁש י ְִש ָראֵ ל הַ מֻ כֶה א ֶ‬ ‫ת־ׁשנֵיהֶ ם… "ו ֵ‬ ‫י ְִש ָראֵ ל אֶ ל־הַ קֻ בָ ה וַיִ ְדקֹ ר אֶ ְ‬
‫הַ ִמ ְדיָנִ ית זִ ְמ ִרי בֶ ן־סָ לּוא נְ ִשיא בֵ ית־אָ ב ל ִַש ְמעֹנִ י" (פס' ‪ .)14 ,6-8‬מהתיאור הזה‬
‫הסיקו הרבנים כי "ארבע מאות ועשרים וארבע בעילות בעל אותו רשע באותו היום‪,‬‬
‫והמתין לו פינחס מבחוץ כדי שיתשש כחו" (ילקוט שמעוני‪ ,‬במדבר כ"ה סימן‬
‫תשע"ב)‪ .‬אם‪ -‬כן‪ ,‬לפי התורה‪ ,‬ברגע שראה פנחס כי זמרי קירב את האישה‬
‫המדינית אל אחיו‪ ,‬הוא לקח את הרומח בידו ודקר אותם; ע"פ גסות ליבם הבלתי‬
‫‪ .‬נתפסת של חז"ל‪ ,‬הספיק זמרי לבעול את האישה ‪ 424‬פעמים לפני שנדקר‬
‫‪165.‬‬ ‫ֲשה אָ דָ ם‬ ‫ֱֹלהים ַנע ֶ‬ ‫בבראשית א' ‪ 26-27‬כתוב באופן חד וברור‪ַ " :‬וי ֹאמֶ ר א ִ‬
‫ֱֹלהים בָ ָרא אֹתֹו ָזכָר‬ ‫ֱֹלהים אֶ ת־הָ אָ דָ ם ְבצַ לְ מֹו ְבצֶ לֶם א ִ‬ ‫ְבצַ לְ מֵ נּו כִ ְדמּותֵ נּו… "וַיִ ְב ָרא א ִ‬
‫ּונְ קֵ בָ ה בָ ָרא אֹתָ ם"‪ .‬הפרשנים המסורתיים התעלמו מהפשט והחליטו כי האדם‬
‫נברא בצלם המלאכים (רש"י‪ ,‬רשב"ם‪ ,‬ראב"ע וכו')‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬התורה‬
‫אומרת מפורשות כי האדם נברא בצלם ובדמות אלהים; הרבנים קבעו‪ ,‬יש מאין‪ ,‬כי‬
‫האדם נברא בצלם המלאכים‪ .‬ראיה לטעותם של אותם פרשנים באה מפי שד"ל‪,‬‬
‫שאמר‪" :‬נעשה – אין הכוונה שנמלך באחרים‪ ,‬כגון במלאכים‪ ,‬כי אמר בצלמנו‪,‬‬
‫‪".‬והאדם איננו בצלם המלאכים‬
‫‪166.‬‬ ‫ֱֹלהים ִמן־הָ אֲדָ מָ ה כָל־עֵ ץ נ ְֶחמָ ד לְ מַ ְראֶ ה‬ ‫בבראשית ב' כתוב‪ַ " :‬ויַצְ מַ ח ה' א ִ‬
‫ֱֹלהים עַ ל־הָ אָ דָ ם‬ ‫וְטֹוב לְ מַ ֲאכָל וְעֵ ץ הַ חַ יִ ים ְבתֹוְך הַ גָן וְעֵ ץ הַ דַ עַ ת טֹוב ו ָָרע… " ַויְצַ ו ה' א ִ‬
 ‫לֵאמֹר ִמכֹל עֵ ץ־הַ גָן אָ כֹל ת ֹאכֵל‪ּ .‬ומֵ עֵ ץ הַ דַ עַ ת טֹוב ו ָָרע ל ֹא ת ֹאכַל ִממֶ נּו…" (פס' ‪,9‬‬
‫‪ .)17-16‬פרק ג' שב ומדגיש כי מדובר היה בעץ ולא בסוג אחר של צמח (פס' ‪,1-7‬‬
‫‪ .)12-11‬ר' מאיר (בראשית רבה ט"ו) לא התרשם מדעת המקרא וקבע כי לא היה‬
‫זה עץ כי‪ -‬אם חיטה (למרות שהחיטה אינה עץ‪ ,‬אלא דגן); ר' יהודה (בראשית רבה‬
‫ט"ו) ביקש אף הוא להתחכם וטען כי מדובר דווקא במיץ ענבים (למרות שגם הגפן‬
‫אינה סוג של עץ)‪ .‬בקיצור‪ ,‬התורה אומרת עץ; חז"ל מתריסים כי אין מדובר בעץ‪,‬‬
‫אלא בחיטה או בגפן‪ .‬לפיכך‪ ,‬טעו הרבנים פעמיים‪ :‬א‪ -‬הם ניסו לקבוע מה מינו של‬
‫עץ הדעת למרות שאין בתנ"ך כל רמז לסוג העץ; ב‪ -‬חלקם טענו כי לא מדובר בעץ‬
‫‪.‬על‪-‬אף שהמקרא מדגיש זאת‬
‫‪167.‬‬ ‫בבראשית ד' ‪ 1-2‬נאמר‪" :‬וְהָ אָ דָ ם יָדַ ע אֶ ת־חַ ּוָה ִא ְׁשתֹו וַתַ הַ ר וַתֵ לֶד אֶ ת־קַ יִן…‬
‫ת־א ְׁשתֹו‬
‫" ַותֹסֶ ף ָללֶדֶ ת אֶ ת־אָ ִחיו אֶ ת־הָ בֶ ל…"‪ .‬בפרק ד' ‪ 25‬כתוב‪ַ " :‬ויֵדַ ע אָ דָ ם עֹוד אֶ ִ‬
‫ת־ׁשמֹו ֵׁשת…"; ובפרק ה' ‪ 4‬כתוב‪" :‬וַיִ ְהיּו יְמֵ י־אָ דָ ם אַ חֲ ֵרי הֹולִ ידֹו‬ ‫וַתֵ לֶד בֵ ן ו ִַת ְק ָרא אֶ ְ‬
‫מנֶה מֵ אֹת ָׁשנָה וַיֹולֶד בָ נִ ים ּובָ נֹות"‪ .‬כך אפוא מתוארות כל לידותיה של‬ ‫ת־ׁשת ְׁש ֹ‬ ‫ֵ‬ ‫אֶ‬
‫חוה‪ .‬חז"ל לא הסתפקו בכך וקבעו‪ ,‬ללא כל ראיות מקראיות‪ ,‬כי בשעה השמינית‬
‫לבריאת האדם כבר נולדו לחוה תאומים – קין ואחותו (בבלי‪ ,‬סנהדרין ל"ח ע"ב);‬
‫הגדיל לעשות מדרש בראשית רבה (פרשה כ"ב) כאשר טען כי באותה עת ממש‬
‫הולידה חוה גם שלישיית תאומים – הבל ושתי אחיותיו‪" :‬עלו למיטה שנים‪ ,‬וירדו‬
‫‪".‬שבעה‪ :‬קין ותאומתו‪ ,‬והבל ושתי תאומותיו‬
‫‪168.‬‬ ‫בויקרא כ"א ‪ 13-14‬מצווה הכוהן הגדול כי "הּוא ִא ָשה ִב ְבתּולֶיהָ יִקָ ח‪.‬‬
‫ם־בתּולָה מֵ עַ מָ יו יִקַ ח ִא ָשה"‪.‬‬ ‫רּוׁשה וַחֲ ָללָה ֹזנָה אֶ ת־אֵ לֶה ל ֹא יִקָ ח כִ י ִא ְ‬ ‫אַ לְ מָ נָה ּוגְ ָ‬
‫בפשטות‪ ,‬אין הכוהן הגדול יכול להינשא אלא לבתולה משבט לוי‪ .‬בהסתמך על‬
‫פסוק ‪ 13‬קבע הרמב"ם כי אסור לכוהן הגדול לשאת נערה בוגרת מעל גיל ‪ 12‬או‬
‫קטנה מגיל ‪" :12‬מצות עשה על כוהן גדול‪ ,‬שיישא נערה בתולה; ומשתבגור‪,‬‬
‫תיאסר עליו‪ ,‬שנאמר‪' :‬והוא‪ ,‬אישה בבתוליה ייקח' (ויקרא כא‪,‬יג) – 'אישה'‪ ,‬לא‬
‫קטנה; 'בבתוליה '‪ ,‬לא בוגרת" (משנה תורה‪ ,‬הלכות איסורי ביאה י"ז)‪ .‬מדוע אסרו‬
‫חז"ל על הכוהן לשאת בתולה בוגרת? תשובה‪" :‬והוא אשה בבתוליה יקח‪ ,‬פרט‬
‫לבוגרת – שכלו לה בתוליה" (דהיינו‪ ,‬מעל גיל ‪ 12‬מתחילים הבתולים להתכלות‬
‫וערכה של האישה יורד בהתאמה‪ ,‬בבלי‪ ,‬יבמות נ"ט ע"א)‪ .‬לסיכום‪ ,‬התורה מצווה‬
‫על הכוהן הגדול לשאת אישה בתולה; חז"ל הוסיפו מצווה שאינה מן התורה וקבעו‬
‫‪.‬כי עליו לשאת ילדה בדיוק בת ‪ ,12‬לא פחות ולא יותר‬
‫‪169.‬‬ ‫בבראשית ל"ז ‪ 24‬נאמר כי הבור אליו הושלך יוסף היה ריק‪ .‬התלמוד לא‬
‫קיבל את דעת המקרא וקבע כי הבור לא היה ריק אלא שרץ עקרבים ונחשים (בבלי‪,‬‬
‫שבת כ"ב ע"א)‪ .‬יש לציין כי גם לאחר עיון בפרק ל"ז כולו‪ ,‬אין בנמצא כל אינדיקציה‬
‫‪.‬לכך שהיו בבור שרצים‬
‫‪170.‬‬ ‫במשלי כ"ג ‪ 31‬כתוב‪" :‬אַ ל־תֵ ֶרא ַי ִין כִ י י ְִתאַ דָ ם כִ י־יִתֵ ן בַ כֹוס עֵ ינֹו י ְִתהַ לְֵך‬
‫יׁש ִרים"‪ .‬למעשה‪ ,‬פסוקים ‪ 29-32‬מהווים תמרור אזהרה חמור מפני הפיתוי‬ ‫ְבמֵ ָ‬
‫והסכנה אשר גלומים ביין‪ .‬משום מה‪ ,‬החליט התלמוד להפוך לגמרי את הפירוש‬
‫וקבע‪" :‬דכתיב (משלי כג) 'אל תרא יין כי יתאדם'‪ ,‬ת"ר‪ :‬הכל חייבין בארבעה כוסות‬
‫הללו; אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות" (בבלי‪ ,‬פסחים ק"ח ע"ב)‪ .‬מעניין‪,‬‬
 ‫לא זו בלבד שחז"ל סטו לחלוטין מפשוטו של מקרא‪ ,‬הם אף גזרו מהפסוק מצווה‬
‫אשר אינה מן התורה‪ ,‬לפיה חובה (אפילו על ילדים) לשתות ‪ 4‬כוסות יין בערב‬
‫‪.‬פסח‬
‫‪171.‬‬ ‫אֹו־ה ָשבַ ע ְׁשבֻעָ ה ל ְֶאסֹר ִאסָ ר‬‫ִ‬ ‫"איׁש כִ י־ ִידֹר נֶדֶ ר לַה'‬ ‫בספר במדבר ל' ‪ 3‬כתוב‪ִ :‬‬
‫ֲשה"‪ .‬הנודר נדר‪ ,‬מחויב אפוא לנהוג על‬ ‫עַ ל־נ ְַפׁשֹו ל ֹא יַחֵ ל ְדבָ רֹו כְ כָל־הַ יֹ צֵ א ִמ ִפ יו ַיע ֶ‬
‫פי נדרו‪ ,‬כפי שהודה הרב מרדכי אליהו‪" :‬הפשט הוא‪ ,‬שמוטלת עליו חובה לקיים‬
‫את נדרו"‪ .‬התורה מסייגת זאת ע"י ‪ 3‬מקרים אשר בגינם ניתן להתיר נדרים וחשוב‬
‫לציין כי כל השלושה נוגעים לנשים בלבד (פס' ‪ .)4-16‬בתנ"ך קיימות דוגמאות‬
‫המבליטות את מידת חומרתו של הנדר ומדגישות את החובה לקיימו (כגון‪ :‬דברים‬
‫כ"ג ‪ ;22-23‬שופטים י"א ‪ ;29-39‬שמ"א א' ‪ ;11‬וקהלת ה' ‪ .)3-4‬ברם על‪-‬אף‬
‫האיסור התורני בהתרת נדרים‪ ,‬מלבד ‪ 3‬המקרים יוצאי הדופן‪ ,‬תיקנו חז"ל "נוסח‬
‫התרת נדרים" דרקוני‪ ,‬המתאים לכל אדם וכולל פדיון כספי שבזכותו מתירים‬
‫הרבנים את הנדר‪ ,‬באמרם‪" :‬הַ כל י ְִהיּו מֻ תָ ִרים לְָך‪ ,‬הַ כל ְמחּולִ ים לְָך‪ ,‬הַ כל ְׁשרּויִם לְָך‪,‬‬
‫אֵ ין כַאן לא נֶדֶ ר‪ ,‬וְלא ְׁשבּועָ ה…"; בתלמוד אף נקבע‪" :‬הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל‬
‫השנה יעמוד בראש השנה ויאמר‪ :‬כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל…"; גם‬
‫"קיצור שולחן ערוך" מתעלם מהאיסור המקראי ומפרט הלכות להתרת נדרים‪ ,‬על‬
‫‪.‬אפה וחמתה של התורה‬
‫‪172.‬‬ ‫התורה מתנגדת ואוסרת מכל וכל את העיסוק בכישוף; בשמות כ"ב ‪17‬‬
‫נֹו־ּובתֹו‬
‫ַשפָ ה ל ֹא ְתחַ יֶה" ובדברים י"ח כתוב‪" :‬ל ֹא־יִמָ צֵ א ְבָך מַ ע ֲִביר ְב ִ‬ ‫"מכ ֵ‬ ‫נאמר‪ְ :‬‬
‫ַשף"‪ .‬על‪-‬אף יחסה השלילי של התורה‬ ‫ּומכ ֵ‬ ‫ּומנַחֵ ׁש ְ‬
‫בָ אֵ ׁש קֹ סֵ ם ְקסָ ִמים ְמעֹונֵן ְ‬
‫לכישוף‪ ,‬חושפים חוקרי התלמוד כי תופעת הכישוף רווחה ופרחה בקרב חז"ל‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬הרבנים עצמם הודו בכך בלי בושה‪" :‬אני רואה בגמרא דברים רבים…‬
‫שהתירו מכלל הנחשים והלחשים ומן המכשפים" (שו"ת הרשב"א‪ ,‬חלק א' סימן‬
‫תי"ג)‪ .‬אין תמה אפוא שהתלמוד רווי בדוגמאות של רבנים אשר עשו שימוש‬
‫בכשפים ונתנו להם גושפנקא (ראו למשל‪ :‬בבלי‪ ,‬קידושין ל"ט ע"ב; גיטין מ"ה ע"א;‬
‫סנהדרין ס"ה ע"ב; סנהדרין ס"ז ע"ב; סנהדרין ס"ח ע"א)‪ .‬התלמוד אף מודה כי‬
‫הרבנים אשר כיהנו בס נהדרין היו "בעלי כשפים" (סנהדרין י"ז ע"א; מנחות ס"ה‬
‫ע"א)‪ .‬לסיכום‪ ,‬התורה מגנה את המכשפים ואוסרת על העיסוק בכישוף בכל‬
‫תוקף; ספרות חז"ל מלאה בדוגמאות של רבנים אשר עסקו במאגיה ובכישוף באין‬
‫‪.‬מפריע וללא סייג‬
‫‪173.‬‬ ‫ִיהי מַ ְב ִדיל‬
‫ֱֹלהים י ְִהי ָר ִקיעַ ְבתֹוְך הַ מָ יִם ו ִ‬ ‫בבראשית א' ‪ 6-10‬נאמר‪ַ " :‬וי ֹאמֶ ר א ִ‬
‫ֲׁשר ִמתַ חַ ת ל ָָר ִקיעַ ּובֵ ין‬‫ֱֹלהים אֶ ת־הָ ָר ִקיעַ ַוי ְַבדֵ ל בֵ ין הַ מַ יִם א ֶ‬
‫בֵ ין מַ יִם לָמָ יִם‪ַ .‬ויַעַ ש א ִ‬
‫ֱֹלהים ל ָָר ִקיעַ ָׁשמָ יִם ַוי ְִהי־עֶ ֶרב ַוי ְִהי־בֹקֶ ר יֹום‬‫ֲׁשר מֵ עַ ל ל ָָר ִקיעַ ַוי ְִהי־ ֵכן‪ .‬וַיִ ְק ָרא א ִ‬
‫הַ מַ יִם א ֶ‬
‫ֱֹלהים יִקָ וּו הַ מַ יִם ִמתַ חַ ת הַ ָשמַ יִם אֶ ל־מָ קֹום אֶ חָ ד וְתֵ ָראֶ ה הַ יַבָ ָׁשה ַוי ְִהי־‬ ‫ֵׁשנִ י‪ַ .‬וי ֹאמֶ ר א ִ‬
‫ֱֹלהים ַליַבָ ָׁשה אֶ ֶרץ ּולְ ִמ ְקוֵה הַ מַ יִם קָ ָרא י ִַמים"‪ .‬כך מתוארת אפוא בריאת‬ ‫ֵכן‪ .‬וַיִ ְק ָרא א ִ‬
‫הים; אלהים ברא זאת לבדו ללא שום התערבות של גורם חיצוני לו‪ .‬ברם בניגוד‬
‫לכל מה שמלמד התנ"ך‪ ,‬קבעו חז"ל כי כאשר ביקש אלהים לברוא את הים‪ ,‬היה‬
‫‪).‬עליו להתעמת תחילה עם אל הים‪' ,‬רהב' שמו (בבלי‪ ,‬בבא בתרא ע"ד ע"ב‬
‫‪174.‬‬ ‫ֲׁשר ל ֹא־אָ ׁשּוב מֵ אַ חֲ ֵריהֶ ם‬
‫בירמיהו ל"ב ‪ 40‬נאמר‪ְ " :‬וכ ַָר ִתי לָהֶ ם ְב ִרית עֹולָם א ֶ‬
‫יבי אֹותָ ם וְאֶ ת־י ְִראָ ִתי אֶ תֵ ן ִבלְ בָ בָ ם לְ ִבלְ ִתי סּור מֵ עָ לָי"‪ .‬מהפסוק עולה באופן‬ ‫יט ִ‬‫לְ הֵ ִ‬
‫ברור כי יראת השמים ניתנת על ידי אלהים‪ .‬עם‪-‬זאת‪" ,‬אמר רבי חנינא‪ :‬הכל בידי‬
‫שמים חוץ מיראת שמים" (בבלי‪ ,‬ברכות ל"ג ע"ב)‪ .‬דהיינו‪ ,‬בניגוד לכתוב בתנ"ך‪,‬‬
‫‪.‬לימדו חז"ל כי יראת השמים אינה בידי אלהים אלא בידי האדם‬
‫‪175.‬‬ ‫י־ת ְׁשמַ ע ְבאַ חַ ת עָ ֶריָך… יָצְ אּו‬
‫בדברים י"ג ‪ 13-16‬מתואר חוק 'עיר נידחת'‪" :‬כִ ִ‬
‫ֱֹלהים‬ ‫ֵי־בלִ יַעַ ל ִמ ִק ְרבֶ ָך ַוי ִַדיחּו אֶ ת־יֹ ְׁשבֵ י עִ ָירם לֵאמֹר נֵלְ כָה ְונַעַ ְבדָ ה א ִ‬
‫ֲאנ ִָׁשים ְבנ ְ‬
‫ְׁשאַ לְ תָ הֵ יטֵ ב ו ְִהנֵה אֱמֶ ת נָכֹון הַ דָ בָ ר… הַ כֵה תַ כֶה‪ ,‬אֶ ת־יֹ ְׁשבֵ י‬ ‫אֲחֵ ִרים… וְדָ ַר ְׁשתָ וְחָ קַ ְרתָ ו ָ‬
‫הָ עִ יר הַ ִהיא לְ ִפי־חָ ֶרב…"‪ .‬בפרק כ"א ‪ 18-19‬מוסבר חוק 'בן סורר ומורה'‪" :‬כִ י־י ְִהיֶה‬
‫ּובקֹול ִאמֹו… וְתָ ְפשּו בֹו אָ ִביו ו ְִאמֹו‬ ‫ּומֹורה אֵ ינֶנּו ׁשֹמֵ עַ ְבקֹול אָ ִביו ְ‬‫ֶ‬ ‫סֹורר‬
‫לְ ִאיׁש בֵ ן ֵ‬
‫ל־ׁשעַ ר ְמקֹ מֹו"‪ .‬על‪-‬אף שמצוות אלו כתובות בתורה‬ ‫וְהֹוצִ יאּו אֹתֹו אֶ ל־זִ ְקנֵי עִ ירֹו וְאֶ ַ‬
‫באופן ברור‪ ,‬שחור על גבי לבן‪ ,‬קבעו חז"ל כי הן לא היו ולא עתידים להיות (בבלי‪,‬‬
‫סנהדרין ע"א ע"א)‪ .‬פעמיים אזר ר' יונתן אומץ והעמיד את הרבנים על טעותם‪ :‬א‪-‬‬
‫כאשר העיד כי במו עיניו ראה עיר נידחת‪" :‬אמר רבי יונתן‪ :‬אני ראיתיה וישבתי על‬
‫תילה"; ב‪ -‬כאשר כמו‪ -‬כן העיד בנושא 'בן סורר ומורה'‪" :‬אני ראיתיו‪ ,‬שהייתי במקום‬
‫‪".‬שנידון בו… ואף ישבתי על קברו לאחר שנידון והרגוהו‬
‫‪176.‬‬ ‫בויקרא י"ד ‪ 34-37‬מפורטים הדינים לגבי בית שנמצא נגוע בצרעת‪" :‬כִ י‬
‫תָ בֹאּו אֶ ל־אֶ ֶרץ כְ נַעַ ן… ּובָ א ֲא ֶׁשר־לֹו הַ בַ יִת ו ְִהגִ יד ַלכֹהֵ ן לֵאמֹר כְ ֶנגַע נִ ְראָ ה לִ י בַ בָ יִת‪.‬‬
‫ּופנּו אֶ ת־הַ בַ יִת ְבטֶ ֶרם ָיב ֹא הַ כֹהֵ ן לִ ְראֹות אֶ ת־הַ ֶנגַע… וְאַ חַ ר ֵכן ָיב ֹא הַ כֹהֵ ן‬ ‫וְצִ ּוָה הַ כֹהֵ ן ִ‬
‫לִ ְראֹות אֶ ת־הַ בָ יִת‪ .‬ו ְָראָ ה אֶ ת־הַ ֶנגַע…"‪ .‬למרות שהדברים כתובים בתורה באופן‬
‫מפורש‪ ,‬נקבע בתלמוד‪" :‬בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות" (בבלי‪ ,‬סנהדרין‬
‫ע"א ע"א)‪ .‬ראיה לכך שחז"ל טעו והתורה צודקת מתקבלת מר' אליעזר ור' שמעון‪,‬‬
‫‪".‬אשר העידו ואמרו‪" :‬הרי שהיה במציאות בית המנוגע‬
‫‪177.‬‬ ‫בבראשית י"א ‪ 29 ,27‬כתוב‪" :‬תֶ ַרח הֹולִ יד אֶ ת־אַ ְב ָרם אֶ ת־נָחֹור וְאֶ ת־הָ ָרן וְהָ ָרן‬
‫ְׁשם אֵ ֶׁשת־‬ ‫הֹולִ יד אֶ ת־לֹוט… וַיִ קַ ח אַ ְב ָרם ְונָחֹור לָהֶ ם נ ִָׁשים ֵׁשם אֵ ֶׁשת־אַ ְב ָרם ָש ָרי ו ֵ‬
‫י־מלְ ָכה ַוא ֲִבי י ְִסכָה"‪ .‬בפרק כ' ‪ 12‬אומר אברהם בנוגע‬ ‫נָחֹור ִמלְ כָה בַ ת־הָ ָרן א ֲִב ִ‬
‫ת־א ִמי ו ְַת ִהי־לִ י לְ ִא ָשה"‪ .‬מהקטעים לעיל‬ ‫לשרה‪" :‬אֲחֹ ִתי בַ ת־אָ ִבי ִהוא אַ ְך ל ֹא בַ ִ‬
‫מצטיירת התמונה הבאה‪ :‬א‪ -‬תרח היה אביהם של אברהם ושל שרה; ב‪ -‬הרן‪ ,‬אחיו‬
‫של אברהם ובנו של תרח‪ ,‬היה אביהם של מלכה ושל יסכה; ג‪ -‬שרה היתה אשתו‬
‫של אברהם‪ .‬התלמוד הפך את היוצרות ובסתירה מוחלטת לתורה‪ ,‬קבע‪" :‬שרה‬
‫דכתיב (בראשית יא)‪ :‬אבי מלכה ואבי יסכה‪ .‬ואמר ר' יצחק‪ :‬יסכה זו שרה" (בבלי‪,‬‬
‫מגילה י"ד ע"א)‪ .‬במקרה זה‪ ,‬סתרו הרבנים את המקרא שלוש פעמיים‪ :‬א‪-‬‬
‫כשקבעו כי תרח לא היה אביה של שרה; ב‪ -‬כשטענו כי שרה היתה יסכה‪ ,‬בתו של‬
‫הרן; ג‪ -‬כאשר בכך קבעו למעשה‪ ,‬כי שרה לא היתה אחותו של אברהם מצד תרח‬
‫‪.‬אביו‬
‫‪178.‬‬ ‫בספר דניאל ד' מתואר כיצד הושלכו שלושת חבריו של דניאל – שדרך‬
‫(חנניה)‪ ,‬מישך (מישאל) ועבד נגו (עזריה) – אל כבשן האש משום שסירבו‬
‫להשתחוות לצלם המלך‪ .‬מהטקסט ברור כי השלושה הושלכו לכבשן בכוח (פס'‬
‫‪ )24-15‬ולא קפצו לשם ביוזמתם‪ ,‬חלילה‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬קבעו חז"ל בעזות מצח‬
 ‫בלתי נתפסת‪ ,‬כי השלושה ניסו להתאבד ממש בדומה לשאול המלך (בראשית‬
‫!)רבה‪ ,‬נח‪ ,‬פרשה ל"ד; בבלי‪ ,‬פסחים נ"ג ע"ב‬
‫‪179.‬‬ ‫חז"ל קבעו כי אסור לאדם לעמוד ולהתפלל במקום גבוה‪ ,‬אלא רק במקום‬
‫נמוך‪" :‬אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל… "לא יעמוד אדם‪ ,‬לא על גבי כיסא ולא‬
‫ע"ג שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל‪ ,‬אלא במקום נמוך" (בבלי‪ ,‬ברכות י' ע"ב)‪.‬‬
‫קביעה זו סותרת את המקרא‪ ,‬שם יש כמה דוגמאות לאנשים שהתפללו במקומות‬
‫גבוהים ואלהים שמעם‪ ,‬למשל‪ :‬א‪ -‬משה עלה להר סיני והתפלל בעד עם ישראל‬
‫(שמות ל"ב ‪ ;)30-35 ,11-15‬ב‪ -‬שמואל התפלל לה' במצפה וברמה (שמ"א ז' ‪;5-9‬‬
‫ח' ‪ ;)4-6‬ג‪ -‬איש האלהים עלה על המזבח בבית אל והתפלל בעד המלך ירבעם‬
‫(מל"א י"ג ‪ ;)1-6‬ד‪ -‬דניאל נכנס לביתו אשר היה למעלה (אולי בעליית גג) והתפלל‬
‫‪).‬לה' (דניאל ו' ‪11‬‬
‫‪180.‬‬ ‫לפי המקרא‪ ,‬יהדותו של אדם נקבעת לפי מוצאו של אביו (במדבר א' ‪16- ,2‬‬
‫‪ ,18‬י"ז ‪ ;)18‬במילים אחרות‪ ,‬בין אם אמו של הילד יהודייה או לאו‪ ,‬הוא יחשב יהודי‬
‫כל עוד אביו נמנה על צאצאי בני ישראל‪ .‬ואמנם‪ ,‬התנ"ך שופע דוגמאות לגברים‬
‫שנשאו נשים נוכריות וצאצאיהם נחשבו יהודים לכל דבר‪ ,‬כמו למשל‪ :‬בניו של‬
‫יעקב מבלהה ומזלפה (בראשית ל' ‪ ;)5-13‬בניו של יהודה מהאישה הכנענית (פרק‬
‫ל"ח ‪ ;)2-5‬בניו של יוסף מאסנת (פרק מ"ו ‪ ;)20‬בניו של משה מציפורה (שמות י"ח‬
‫‪ ;)4-2‬בנו של בעז מרות (רות ד' ‪ .)13‬אך בניגוד לדעת המקרא‪ ,‬עיוותו חז"ל את‬
‫כוונתו של פס' ‪ 3‬מספר דברים פרק ז'‪ ,‬וקבעו כי צאצאיו של גבר הנושא אישה‬
‫נוכרייה‪ ,‬לא ייחשבו יהודים (בבלי‪ ,‬קידושין ס"ח ע"ב)‪ .‬דהיינו‪ ,‬לפי התנ"ך נקבע‬
‫‪.‬המוצא ע"פ האב; לפי ההלכה הרבנית‪ ,‬נקבע המוצא לפי האם‬
‫‪181.‬‬ ‫ל־פנֵי הָ אָ דֹן‬
‫ָל־זְכּורָך אֶ ְ‬
‫ְ‬ ‫"ׁשֹלׁש ְפעָ ִמים בַ ָשנָה י ֵָראֶ ה כ‬ ‫בשמות כ"ג ‪ 17‬כתוב‪ָ :‬‬
‫ֹׁשה אֹותָ ם לֵאמֹר ִמקֵ ץ ֶׁשבַ ע ָׁשנִ ים ְבמֹעֵ ד‬ ‫ה'"‪ .‬בדברים ל"א ‪ 10-12‬נאמר‪ַ " :‬ויְצַ ו מ ֶ‬
‫ֲׁשר‬
‫ת־פנֵי ה' אֱֹלהֶ יָך בַ מָ קֹום א ֶ‬
‫ְׁשנַת הַ ְש ִמטָ ה ְבחַ ג הַ סֻ כֹות‪ְ .‬בבֹוא כָל־י ְִש ָראֵ ל ל ֵָראֹות אֶ ְ‬
‫תֹורה הַ ז ֹאת ֶנגֶד כָל־י ְִש ָראֵ ל ְבאָ זְ נֵיהֶ ם‪ .‬הַ ְקהֵ ל אֶ ת־הָ עָ ם הָ ֲאנ ִָׁשים‬
‫י ְִבחָ ר ִת ְק ָרא אֶ ת ־הַ ָ‬
‫וְהַ נ ִָׁשים וְהַ טַ ף ְוג ְֵרָך…"‪ .‬מקטעים אלו ברור כי המצווה לעלות לבית המקדש במועד‬
‫האמור לעיל כוללת את התינוקות (הטף)‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬קבעו חכמי המשנה כי‬
‫"הכול חייבין בראייה ‪ ,‬חוץ מחירש שוטה וקטן" (מסכת חגיגה א')‪ .‬דהיינו‪ ,‬התורה‬
‫כּורָך"‪" ,‬כָל־י ְִש ָראֵ ל" "וְהַ טַ ף"); ואילו המשנה‬ ‫כוללת את התינוקות במצווה ("כָל־זְ ְ‬
‫‪.‬מדירה את התינוקות מהמצווה‬
‫‪182.‬‬ ‫איוב מתואר בתנ"ך כאדם צדיק (יחזקאל י"ד ‪ ;)20 ,14‬כאיש אשר אין כמוהו‬
‫ֱֹלהים וְסָ ר מֵ ָרע" (איוב א' ‪ ,8 ,1‬ב' ‪ ;)3‬כאדם אשר לא‬ ‫בכל בארץ‪" ,‬תָ ם ְוי ָָׁשר ִו ֵירא א ִ‬
‫חטא בשפתיו (א' ‪ ,22‬ב' ‪ ;)10‬כי‪-‬אם דיבר נכונה אל אלהים (מ"ב ‪ .)7‬רבא ור'‬
‫אליעזר לא התרשמו מכך וטענו כי איוב חטא בליבו ואף ביקש "להפוך קערה על‬
‫פיה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬לכפור באלהים (בבלי‪ ,‬בבא בתרא ט"ז ע"א)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬בעוד‬
‫‪.‬המקרא הצדיק את איוב; חלק מהרבנים הפלילוהו‬
‫‪183.‬‬ ‫חז"ל טענו כי שרה אימנו היתה בתו של שם (מדרש ילקוט שמעוני לאיוב‪,‬‬
‫פרק ח'‪ ,‬סימן תתק"ד)‪ .‬אך קביעה זו אינה נכונה‪ ,‬משני טעמים עיקריים‪ :‬א‪ -‬אין‬
‫בתנ"ך כל אסמכתא לכך; ב‪ -‬לפי בראשית י"א ‪ ,10-26‬כעשרה דורות מפרידים בין‬
 ‫תקופת חייו של נוח לזו של אברהם אבינו (גם חז"ל הודו בכך במסכת אבות ד')‪.‬‬
‫לפי התנ"ך‪ ,‬תקופה של דור אחד נמשכת בין ‪ 20‬ל‪ 40 -‬שנה (ראו במדבר ל"ב ‪;13‬‬
‫או מזמור צ"ה ‪ .)10‬אם‪ -‬כך‪ ,‬בחשבון פשוט ניתן להסיק כי בין שם לאברהם חלפו‬
‫לכל היותר ‪ 400‬שנה (‪ 10‬דורות כפול ‪ 40‬שנה)‪ ,‬או לכל הפחות ‪ 200‬שנה (‪10‬‬
‫דורות כפול ‪ 20‬שנה)‪ .‬יוצא מכך‪ ,‬שאם שרה אכן היתה בתו של שם‪ ,‬כטענת‬
‫הרבנים‪ ,‬אזי כאשר פגש אותה אברהם היא כבר היתה חייבת להיות לכל הפחות‬
‫בת ‪ 200‬שנה‪ .‬אך אין זה אפשרי כיוון שהתורה קובעת כי טרם נולד יצחק‪ ,‬היתה‬
‫שרה בת ‪ 90‬שנה (בראשית י"ז ‪ ;)17‬וביום פטירתה‪ ,‬היתה בת "מֵ אָ ה ָׁשנָה וְעֶ ְש ִרים‬
‫ְׁשבַ ע ָׁשנִ ים" (כ"ג ‪1‬‬ ‫‪ָׁ ).‬שנָה ו ֶ‬
‫‪184.‬‬ ‫במלכים ב'‪ ,‬פרק ב' כתוב‪ַ " :‬וי ְִהי ְבהַ עֲלֹות ה' אֶ ת־אֵ לִ יָהּו בַ ְסעָ ָרה הַ ָשמָ יִם ַו ֵילְֶך‬
‫יׁשע ִמן־הַ גִ לְ גָל… ַוי ְִהי הֵ מָ ה הֹ לְ כִ ים הָ לֹוְך וְדַ בֵ ר ו ְִהנֵה ֶרכֶב־אֵ ׁש וְסּוסֵ י אֵ ׁש‬
‫אֵ לִ יָהּו ֶו ֱאלִ ָ‬
‫ַוי ְַפ ִרדּו בֵ ין ְׁשנֵיהֶ ם ַויַעַ ל אֵ לִ יָהּו בַ ְסעָ ָרה הַ ָשמָ יִם" (פס' ‪ .)11 ,1‬למרות הדברים‬
‫הברורים‪ ,‬קבעו חז"ל כי "מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו‬
‫למרום" (בבלי‪ ,‬סוכה ה' ע"א)‪ .‬כלומר‪ :‬בתנ"ך נאמר במפורש כי אליהו הנביא עלה‬
‫‪.‬השמימה; התלמוד קובע כי לא היו דברים מעולם‬
‫‪185.‬‬ ‫ל־בלִ י־מָ ה"‪.‬‬ ‫תלֶה אֶ ֶרץ עַ ְ‬ ‫בספר איוב כ"ו ‪ 7‬כתוב‪" :‬נֹטֶ ה צָ פֹון עַ ל־תֹהּו ֹ‬
‫"בלִ י־‬
‫התקבולת בין שני חלקי הפסוק עורכת השוואה בין הביטוי "תֹהּו" לביטוי ְ‬
‫"בלִ י־מָ ה" חייב להיות 'מאומה'‪ ,‬או 'לא‬ ‫מָ ה"‪ .‬מכאן ברור כי הפירוש הנ כון של ְ‬
‫כלום'‪ .‬במילים פשוטות‪ ,‬איוב מתאר את העובדה כי הקב"ה כביכול תלה את כדור‬
‫הארץ בחלל האוויר‪ ,‬בלי דבר שיחזיקו‪ .‬חכמי התלמוד טעו והבינו את הביטוי כמילה‬
‫אחת‪" :‬בלימה"‪ ,‬כמו מעצור; לכן הם פירשו את הפסוק כך‪" :‬תולה ארץ על‬
‫בלימה… אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה"‬
‫(בבלי‪ ,‬חולין פ"ט ע"א)‪ .‬כלומר‪ :‬בתנ"ך נאמר "בלי‪-‬מה" – צירוף שתי מילים‬
‫נפרדות שכוונתן‪ :‬לא‪ -‬כלום; חז"ל לא בחלו מהחלפת הביטוי‪ ,‬במילה אחת בעלת‬
‫‪.‬משמעות שונה לחלוטין ("בלימה") ובכך סטו לחלוטין מכוונת המקרא‬
‫‪186.‬‬ ‫בספר יונה ב' כתוב‪ַ " :‬ויְמַ ן ה' דָ ג גָדֹול לִ ְבֹלעַ אֶ ת־יֹונָה ַוי ְִהי יֹונָה ִב ְמעֵ י הַ דָ ג‬
‫ֹלׁשה לֵילֹות‪ .‬וַיִ ְתפַ לֵל יֹונָה אֶ ל־ה' אֱֹלהָ יו ִמ ְמעֵ י הַ דָ גָה… ַוי ֹאמֶ ר יְהוָה‬ ‫ּוׁש ָ‬
‫ֹלׁשה י ִָמים ְ‬‫ְׁש ָ‬
‫לַדָ ג ַויָקֵ א אֶ ת־יֹונָה אֶ ל־הַ יַבָ ָׁשה" (פס' ‪ .)11 ,1-2‬מקטעים אלה ברור כי המילים‬
‫"הַ דָ גָה"‪" ,‬לַדָ ג" ו"הַ דָ ג"‪ ,‬מתייחסות לאותו דג גדול אשר בלע את יונה‪ .‬חז"ל הבינו‬
‫זאת אחרת לגמרי והחליטו (על סמך פס' ‪ )2‬כי יונה נבלע על ידי שני דגים שונים‪,‬‬
‫אחד זכר והשני נקבה (אוצר מדרשים‪ ,‬מדרש יונה עמ' ‪ .)219‬כלומר‪ ,‬התנ"ך‬
‫מדגיש כי מדובר בדג אחד שבלע את יונה; המדרש טוען כי שני דגים נבדלים בלעו‬
‫את יונה‪ ,‬בזה אחר זה‪" :‬אמר לה לדגה‪ :‬לכי ובולע את הנביא שבמעי הדג‪ .‬פולטו‬
‫‪".‬הדג ובולעו אותו הדגה‬
‫‪187.‬‬ ‫ׁשכֵב ְבהֵ יכַל‬ ‫ּוׁשמּואֵ ל ֹ‬ ‫ֱֹלהים טֶ ֶרם יִכְ בֶ ה ְ‬
‫בספר שמואל א' פרק ג' כתוב‪ְ " :‬ונֵר א ִ‬
‫ֱֹלהים" (פס' ‪ .)3‬חז"ל לא יכלו לסבול את המחשבה כי שמואל‬ ‫ר־ׁשם אֲרֹון א ִ‬
‫ֲׁש ָ‬ ‫ה' א ֶ‬
‫שכב בהיכל אלהים ממש ולכן הרשו לעצמם לסלף את פשוטו של מקרא באופן‬
‫הבא‪" :‬נר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל שוכב במקומו" (בבלי‪ ,‬קידושין ע"ח‬
 ‫ע"ב)‪ .‬בהתייחסו לכך‪ ,‬הודה הרב אמנון בזק כי חז"ל סירסו את הפסוק ויצרו קושי‬
‫‪.‬על דרך הפשט‬
‫‪188.‬‬ ‫במדרש שמות רבה (פרשה מ"א) קבעו חז"ל באופן קטיגורי כי כל מקום‬
‫בתנ"ך "שאתה מוצא ישיבה‪ ,‬אתה מוצא שם תקלה"‪ .‬כלומר‪ ,‬בכל סיפור בו מופיע‬
‫השורש י‪.‬ש‪.‬ב‪ ,.‬בהכרח ימצא בסופו חטא‪ .‬המדרש מצא לכך כמה דוגמאות‬
‫וביניהן‪ :‬מגדל בבל ("וַיִ ְמצְ אּו ִב ְקעָ ה ְבאֶ ֶרץ ִׁשנְ עָ ר ַוי ְֵׁשבּו ָׁשם"‪ ,‬בראשית י"א ‪;)2‬‬
‫ֵׁשב‬‫מכירת יוסף (" ַוי ְֵׁשבּו ֶל ֱאכָל־לֶחֶ ם"‪ ,‬פרק ל"ז ‪ ;)25‬העם זונה עם בנות מואב (" ַוי ֶ‬
‫י ְִש ָראֵ ל בַ ִש ִטים"‪ ,‬במדבר כ"ה ‪ .)1‬במקרים לעיל אכן מתוארת ישיבה אשר מביאה‬
‫לתקלה‪ ,‬אול ם קביעתם של חז"ל סותרת קטעים רבים במקרא‪ ,‬אשר בהם מתוארת‬
‫ֵׁשב ְבאֵ ֹלנֵי מַ ְמ ֵרא ֲא ֶׁשר‬ ‫ישיבה ללא חטא או תקלה‪ ,‬כגון‪ַ " :‬ו ֶיאֱהַ ל אַ ְב ָרם ַו ָיב ֹא ַוי ֶ‬
‫ן־ׁשם ִמזְ בֵ חַ לַה'" (בראשית י"ג ‪ַ " ;)18‬וי ֵָרא אֵ לָיו ה' ְבאֵ ֹלנֵי מַ ְמ ֵרא וְהּוא‬ ‫ְבחֶ ְברֹון וַיִ בֶ ָ‬
‫ֵׁשב יֹוסֵ ף ְב ִמצְ ַריִם הּוא ּובֵ ית אָ ִביו ַוי ְִחי יֹוסֵ ף‬ ‫יֹ ֵׁשב פֶ תַ ח־הָ אֹהֶ ל כְ חֹ ם הַ יֹום" (י"ח ‪ַ " ;)1‬וי ֶ‬
‫ל־מזּוזַת הֵ יכַל ה'"(שמ"א‬ ‫מֵ אָ ה וָעֶ ֶשר ָׁשנִ ים" (נ' ‪" ;) 22‬וְעֵ לִ י הַ כֹהֵ ן יֹ ֵׁשב עַ ל־הַ כִ סֵ א עַ ְ‬
‫ֵׁשב דָ וִד עִ ם־אָ כִ יׁש ְבגַת" (כ"ז ‪ .)3‬כל זאת לומר‪ ,‬חז"ל קבעו חוק מקראי‬ ‫א' ‪ַ " ;)9‬וי ֶ‬
‫על‪ -‬פיו ישיבה גוררת תקלה וחטא; אך כפי שראינו‪ ,‬קביעה זו עומדת בסתירה עם‬
‫‪.‬התנ"ך‪ ,‬שהרי הוא מלא דוגמאות לישיבה ללא תקלה באחריתה‬
‫‪189.‬‬ ‫בספר יהושע י' ‪ 12-13‬כתוב‪" :‬אָ ז יְדַ בֵ ר יְהֹוׁשֻ עַ לַה' ְביֹום תֵ ת ה' אֶ ת־הָ ֱאמ ִֹרי‬
‫לִ ְפ נֵי ְבנֵי י ְִש ָראֵ ל ַוי ֹאמֶ ר לְ עֵ ינֵי י ְִש ָראֵ ל ֶׁשמֶ ׁש ְבגִ ְבעֹון דֹום ְוי ֵָרחַ ְבעֵ מֶ ק אַ יָלֹון‪ .‬וַיִ דֹם‬
‫הַ ֶשמֶ ׁש ְוי ֵָרחַ עָ מָ ד עַ ד־יִקֹ ם גֹוי ֹאיְבָ יו…"‪ .‬הסיבה המפורשת לעצירת גרמי השמים‬
‫נעוצה ברצון לדחות את החשיכה ולנצל את אור היום על‪-‬מנת לנצח בקרב; כך‬
‫הבינו זאת גם הפרשנים המסורתיים כגודמת "מצודת דוד"‪ ,‬שכתב‪" :‬שמש בגבעון‬
‫דום – כי בעת ההיא עמד השמש נוכח גבעון‪ ,‬וחשש פן ישקע בעונתו ולא יוכלו‬
‫לרדוף אחרי האויב באישון הלילה"‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬במדרש "פרקי דרבי אליעזר"‬
‫(פרק נ"ב)‪ ,‬קבעו חז"ל סיבה אחרת לחלוטין‪" :‬שבא יהושע ועשה מלחמתן של‬
‫ישראל‪ ,‬והגיע ערב שבת‪ ,‬וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת…"‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬ללא כל גושפנקא מהתנ"ך‪ ,‬קבע המדרש שני דברים חסרי ביסוס מקראי‪:‬‬
‫א‪ -‬הקרב התרחש ביום שישי; ב‪ -‬יהושע בן‪-‬נון חשש מחילול שבת ולכן חולל את‬
‫הנס‪ .‬אגב‪ ,‬התלמוד הבבלי (עבודה זרה כ"ה ע"א) מדגים את הבלבול ששרר בקרב‬
‫חז"ל בהתייחס לזמן שעבר עד שקיעתה של השמש (רב אחד טען ל‪ 12 -‬שעות‪,‬‬
‫שני ‪ 24‬שעות‪ ,‬רב נוסף ‪ 36‬שעות ואחר ל‪ 48 -‬שעות)‪ .‬אך זה לא הכל; מדרש "סדר‬
‫עולם הבא" מראה כי הרבנים נחלקו גם לגבי התאריך בו חל הנס‪ :‬חלקם טוענים‬
‫‪.‬ג' בתמוז וחלקם אומרים א' בניסן‬
‫‪190.‬‬ ‫עֹושין ְמלָאכָה ִבידֵ יהֶ ם לְ כְָך כְ ִתיב ּומֵ עִ צְ בֹון‬ ‫ִ‬ ‫חז"ל קבעו כי "עַ ד ֶׁשל ֹא נֹולַד נֹחַ‬
‫יָדֵ ינּו‪ .‬נֹולָד נֹחַ ִה ְת ִקין לָהֶ ם מַ חֲ ֵרׁשֹות ּומַ גָלֹות וְקַ ְרדֻמֹות ְוכָל כְ לֵי ְמלָאכָה" (מדרש‬
‫תנחומא‪ ,‬בראשית י"א)‪ .‬דהיינ ו‪ ,‬לדידם של הרבנים‪ ,‬כלי המלאכה הוכנסו לשימוש‬
‫רק על‪ -‬ידי נוח‪ ,‬שכן לפני כן עבדו בני האדם רק בידיהם‪ .‬ברם קביעה זו עומדת‬
‫ַם־הוא יָלְ דָ ה אֶ ת־תּובַ ל‬ ‫בסתירה עם התורה‪ ,‬שהרי טרם הולדת נוח‪ ,‬נאמר‪" :‬וְצִ לָה ג ִ‬
‫קַ יִן ֹלטֵ ׁש כָל־חֹ ֵרׁש נְ חֹ ֶׁשת ּובַ ְרזֶל" (בראשית ד' ‪ .)22‬תרגום אונקלוס ותרגום יונתן בן‬
‫עוזיאל לתורה‪ ,‬מפרשים את הביטוי "חֹ ֵרׁש" כעבודה ("עבידת" בארמית)‪ ,‬קרי‪:‬‬
 ‫כמלאכת נחושת וברזל‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬התורה מצביעה על כך שמלאכת הכנת‬
‫כלי הברזל הופיעה לראשונה ע"י צאצאי קין‪ ,‬לפני שנולד נוח; לפי מדרש תנחומא‪,‬‬
‫‪.‬צצו כלי המלאכ ה רק לאחר הולדת נוח‪ ,‬למרות שאין לכך ולו גם רמז קט בתורה‬
‫‪191.‬‬ ‫בדברים כ"ד ‪ 17‬נאמר‪" :‬ל ֹא תַ טֶ ה ִמ ְׁשפַ ט גֵר יָתֹום ְול ֹא תַ חֲ בֹל בֶ גֶד אַ לְ מָ נָה"‪.‬‬
‫פירוש הביטוי "תַ חֲ בֹל" בהקשר זה הוא משכון‪ ,‬דהיינו‪ :‬התורה אוסרת ליטול‬
‫מהאלמנות בגד כמשכון או כשעבוד‪ .‬המשנה נתנה לציווי זה משנה תוקף‬
‫והסבירה‪" :‬אלמנה‪ ,‬בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה‪ ,‬אין ממשכנין אותה"‪ .‬אף על‬
‫פי כן‪ ,‬ביקש ר' שמעון להתחכם וקבע‪" :‬עשירה ממשכנין אותה‪ ,‬ענייה אין‬
‫ממשכנין אותה" (בבלי‪ ,‬בבא מציעא קט"ו ע"א)‪ ,‬כלומר‪ :‬אם האלמנה עשירה‪,‬‬
‫מותר למשכן את בגדיה (בכך סתר ר' שמעון לא רק את התורה‪ ,‬כי אם גם את‬
‫המשנה)‪ .‬למרות שהמצווה ברורה בהתייחסותה לכל אלמנה שהיא‪ ,‬מצער לגלות‬
‫כי הרבנים לאורך הדורות חככו בדעתם ולא הכריעו האם יש לנהוג כפי שכתוב‬
‫‪.‬בתורה או ע"פ גישתו של ר' שמעון בתושב"ע‬
‫‪192.‬‬ ‫חכמי התלמוד החליטו על דעת עצמם לפטור את הנשים ממצוות אשר‬
‫הזמן גרמן‪ ,‬כגון‪" :‬סוכה ולולב שופר וציצית"‪ .‬כאמור‪ ,‬חז"ל פטרו נשים ממצוות‬
‫ישיבה בסוכה‪ ,‬ככתוב במשנה‪" :‬נשים ועבדים וקטנים‪ ,‬פטורין מן הסוכה"‪ .‬לפטור‬
‫המוזר הזה אין שום סימוכין בתנ"ך והוא אף סותר אותו באופן גס; בויקרא כ"ג‬
‫נאמר במפורש כי המצווה נתונה לכל בני ישראל‪" :‬בַ סֻ כֹת תֵ ְׁשבּו ִׁש ְבעַ ת י ִָמים כָל‪-‬‬
‫הָ אֶ זְ ָרח ְבי ְִש ָראֵ ל י ְֵׁשבּו בַ סֻ כֹת" (פס' ‪ .)42 ,34‬גם תיאור מצוות חג הסוכות בספר‬
‫ּובתֶ ָך וְעַ ְב ְדָך ַו ֲאמָ תֶ ָך‬
‫ּובנְ ָך ִ‬
‫דברים ט"ז ‪ 14‬אינו פוטר את הנשים‪ ,‬שנאמר‪" :‬אַ תָ ה ִ‬
‫ֲׁשר ִב ְׁשעָ ֶריָך"‪ .‬דוגמא נוספת לכך שהמקרא כלל‬ ‫וְהַ ֵל ִוי וְהַ גֵר ְוהַ יָתֹום וְהָ אַ לְ מָ נָה א ֶ‬
‫נשים במצוות הסוכה‪ ,‬באה מספר נחמיה ח'‪ ,‬שם כתוב כי כל "הַ קָ הָ ל מֵ ִאיׁש וְעַ ד‪-‬‬
‫ִא ָשה… הָ ֲאנ ִָׁשים וְהַ נ ִָׁשים"‪ ,‬ישבו בסוכות (פס' ‪ .)17 ,2-3‬מדוע אם‪-‬כן פטרו הרבנים‬
‫את הנשים ממצוות שהזמ ן גרמן? הרב דוד אבודרהם הסביר‪" :‬לפי שהאשה‬
‫משועבדת לבעלה לעשות צרכיו‪ .‬ואם היתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמן‪,‬‬
‫אפשר שבעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו‪ ,‬ואם תעשה מצוות‬
‫הבורא ותניח מצוותו – אוי לה מבעלה; ואם תעשה מצוותו ותניח מצוות הבורא –‬
‫אוי לה מ יוצרה‪ .‬לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה"‪.‬‬
‫לאמיתו של דבר‪ ,‬לא הבורא פטר אותה; חז"ל פטרו אותה! ולשם מה? על‪-‬מנת‬
‫‪.‬שתהיה האישה משועבדת למצוות בעלה ולצרכיו בלבד‬
‫‪193.‬‬ ‫בזכריה י"ד ‪ 4‬כתוב‪ְ " :‬ויָצָ א ה' וְנִ לְ חַ ם בַ גֹויִם הָ הֵ ם כְ יֹום ִהלָחֲ מֹו ְביֹום ְק ָרב‪.‬‬
‫ְרּוׁש ַל ִם ִמקֶ דֶ ם…"‪ .‬למרות‬ ‫ל־פנֵי י ָ‬‫ֲׁשר עַ ְ‬ ‫וְעָ ְמדּו ַרגְ לָיו בַ יֹום־הַ הּוא עַ ל־הַ ר הַ ז ִֵתים א ֶ‬
‫שהכתוב אומר באופן מפורש כי רגלי ה' יעמדו על ההר‪ ,‬החליטו חז"ל להתחכם‬
‫ולקבוע כי למעשה‪ ,‬ירחף הקב"ה "למעלה מעשרה טפחים" מעל ההר ולא יגע בו‬
‫‪).‬ממש (בבלי‪ ,‬סוכה ה' ע"א‬
‫‪194.‬‬ ‫ּוׁשנֵי לְ א ִֻמים ִממֵ עַ יְִך‬
‫"ׁשנֵי ֹגיִים ְב ִב ְטנְֵך ְ‬
‫בבראשית כ"ה ‪ 23‬הבטיח ה' לרבקה‪ְ :‬‬
‫יִפָ ֵרדּו ּולְ אֹם ִמלְ אֹם ֶיאֱמָ ץ ו ְַרב ַי ֲעבֹד צָ עִ יר"‪ .‬מייד לאחר מכן מתברר כי שני הגויים‬
‫תֹומם ְב ִב ְטנָּה‪ַ .‬ויֵצֵ א‬ ‫אינם אלא עשיו ויעקב‪ ,‬שנאמר‪" :‬וַיִ ְמלְ אּו יָמֶ יהָ ָללֶדֶ ת ְו ִהנֵה ִ‬
‫הָ ִראׁשֹון… וַיִ ְק ְראּו ְׁשמֹו עֵ ָשו‪ .‬וְאַ חֲ ֵרי־ ֵכן יָצָ א אָ ִחיו… וַיִ ְק ָרא ְׁשמֹו ַיעֲקֹ ב" (פס' ‪.)24-26‬‬
 ‫חז"ל החליטו לסלף את הפשט וקבעו‪" :‬אל תקרי גוים אלא גיים… אלו אנטונינוס‬
‫ורבי" (בבלי‪ ,‬ברכות נ"ז ע"ב)‪ .‬כאן טעה התלמוד פעמיים‪ :‬א‪ -‬כאשר סילף את פשט‬
‫התורה והחליף את הביטוי " ֹג ִיים" (גויים‪ ,‬עם חולם מעל האות ג')‪ ,‬בביטוי "גיים"‬
‫(ללא החולם); ב‪ -‬כאשר החליט כי כוונת הפסוק אינה לעשיו ויעקב כי‪-‬אם‬
‫‪.‬לאנטונינוס ורבי‬
‫‪195.‬‬ ‫הקטע בבראשית י"א ‪ 7-9‬מתאר מה עשה ה' לאותם בני האדם אשר תכננו‬
‫ֲׁשר ל ֹא י ְִׁש ְמעּו ִאיׁש ְשפַ ת‬ ‫לבנות את מגדל בבל‪" :‬הָ בָ ה נ ְֵרדָ ה ְונ ְָבלָה ָׁשם ְשפָ תָ ם א ֶ‬
‫ּומ ָשם הֱ ִפיצָ ם ה'‬ ‫ל־פנֵי כָל־הָ אָ ֶרץ ַוי ְַח ְדלּו לִ ְבנֹת הָ עִ יר… ִ‬ ‫ֵרעֵ הּו‪ַ .‬ויָפֶ ץ ה' אֹתָ ם ִמ ָשם עַ ְ‬
‫ל־פנֵי כָל־הָ אָ ֶרץ"‪ .‬על‪-‬אף התיאור הקצר והקולע לעיל‪ ,‬קבעו חז"ל – ללא כל‬ ‫עַ ְ‬
‫הצדקה מקראית – כי אלהים העניש כשליש מאותם אנשים בכך שהפכם לקופים‬
‫(מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת נח‪ ,‬סימן י"ח)‪ .‬אם‪-‬כן‪ ,‬התורה אומרת‪ :‬בלבל את שפתם‬
‫‪.‬והפיצם על פני כל הארץ; המדרש קובע‪ :‬הפך אותם לקופים‬
‫‪196.‬‬ ‫ֹׁשה ָל ֶרדֶ ת ִמן־הָ הָ ר וַיִ קָ הֵ ל הָ עָ ם‬ ‫ֹׁשׁש מ ֶ‬‫בשמות ל"ב ‪ 1‬כתוב‪ַ " :‬וי ְַרא הָ עָ ם כִ י־ב ֵ‬
‫ֹׁשה הָ ִאיׁש‬ ‫ֲׁשר יֵלְ כּו לְ פָ נֵינּו כִ י־זֶה מ ֶ‬‫ֱֹלהים א ֶ‬‫ֲשה־לָנּו א ִ‬ ‫ֹאמרּו אֵ לָיו קּום ע ֵ‬
‫עַ ל־אַ הֲ רֹן ַוי ְ‬
‫ֲׁשר הֶ ֱעלָנּו מֵ אֶ ֶרץ ִמצְ ַריִם ל ֹא יָדַ עְ נּו מֶ ה־הָ יָה לֹו"‪ .‬מהקשר הפסוק ברור כי כוונת‬ ‫א ֶ‬
‫ֹׁשׁש" היא ה תעכב וכך מפורש גם במילון העברית המקראית‪ .‬למרות‬ ‫הביטוי "ב ֵ‬
‫זאת‪ ,‬לקחו לעצמם חז"ל את הרשות לסלף את הכתוב ואת משמעותו לגמרי‪" :‬אל‬
‫תקרי בושש‪ ,‬אלא באו שש; בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל‪ :‬לסוף‬
‫‪).‬ארבעים יום בתחלת שש אני בא…" (בבלי‪ ,‬שבת פ"ט ע"א‬
‫‪197.‬‬ ‫ֱֹלהים י ְִהי ְמ ֹארֹת ִב ְר ִקיעַ הַ ָשמַ יִם‬ ‫בבראשית א' ‪ 14-15‬נאמר‪ַ " :‬וי ֹאמֶ ר א ִ‬
‫לְ הַ ְב ִדיל בֵ ין הַ יֹום ּובֵ ין הַ ָל ְילָה… "וְהָ יּו לִ ְמאֹורֹת ִב ְר ִקיעַ הַ ָשמַ יִם לְ הָ ִאיר עַ ל־הָ אָ ֶרץ ַוי ְִהי־‬
‫ֵכן"‪ .‬מתיאור זה עולה באופן ברור כי ה' ברא את המאורות ביום רביעי‪ .‬רש"י לא‬
‫התרשם מכך וזיה ה את האור ביום א' עם המאורות ביום ד'‪" :‬מיום ראשון נבראו‬
‫וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע"‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬התורה קובעת‪ :‬נבראו‬
‫המאורות ביום רביעי; רש"י מתריס‪ :‬ביום ראשון! אגב‪ ,‬ראיה לכך שהאור שברא‬
‫אלהים ביום א' אינו קשור למאורות של יום ד'‪ ,‬באה לא מהתורה לבדה כי‪-‬אם‬
‫‪.‬מכמה מדרשי חז"ל אשר טענו כי האור מיום ראשון הוא דווקא אורו של המשיח‬
‫‪198.‬‬ ‫ֹׁשה ּולְ אַ הֲ רֹן ַל ְילָה ַוי ֹאמֶ ר‬
‫בשמות י"ב כתוב‪ַ " :‬ויָקָ ם פַ ְרעֹה ַל ְילָה… וַיִ ְק ָרא לְ מ ֶ‬
‫ַם־בנֵי י ְִש ָראֵ ל ּולְ כּו עִ ְבדּו אֶ ת־ה' כְ דַ בֶ ְרכֶם… וַיִ ָשא‬ ‫קּומּו צְ אּו ִמתֹוְך עַ ִמי גַם־אַ תֶ ם ג ְ‬
‫ל־ׁשכְ מָ ם… ַוי ֹאפּו אֶ ת־‬ ‫ת־בצֵ קֹו טֶ ֶרם י ְֶחמָ ץ ִמ ְׁש ֲארֹתָ ם צְ ֻררֹת ְב ִש ְמֹלתָ ם עַ ִ‬ ‫הָ עָ ם אֶ ְ‬
‫ֲׁשר הֹוצִ יאּו ִמ ִמצְ ַריִם ֻעגֹת מַ צֹות כִ י ל ֹא חָ מֵ ץ כִ י־ג ְֹרׁשּו ִמ ִמצְ ַריִם ְול ֹא יָכְ לּו‬ ‫הַ בָ צֵ ק א ֶ‬
‫לְ ִה ְתמַ ְהמֵ ּהַ ְוגַם־צֵ דָ ה ל ֹא־עָ שּו לָהֶ ם… לֵיל ִׁשמֻ ִרים הּוא לַה' לְ הֹוצִ יאָ ם מֵ אֶ ֶרץ ִמצְ ָריִם‬
‫ָל־בנֵי י ְִש ָראֵ ל לְ ֹדרֹתָ ם" (פס' ‪ .)30-42‬בדברים ט"ז ‪1‬‬ ‫הּוא־הַ ַל ְילָה הַ זֶה לַה' ִׁשמֻ ִרים לְ כ ְ‬
‫"ׁשמֹור אֶ ת־חֹ דֶ ׁש הָ אָ ִביב וְעָ ִשיתָ פֶ סַ ח לַה' אֱֹלהֶ יָך כִ י ְבחֹ דֶ ׁש הָ אָ ִביב הֹוצִ י ֲאָך ה'‬ ‫נאמר‪ָ :‬‬
‫אֱֹלהֶ יָך ִמ ִמצְ ַריִם ָל ְילָה"‪ .‬משני קטעים אלה ברור כי בני ישראל יצאו ממצרים בלילה‪.‬‬
‫חכמי התלמוד לא התרשמו מכך וקבעו‪" :‬וכשיצאו‪ ,‬לא יצאו אלא ביום… וכי בלילה‬
‫יצאו? והלא לא יצאו אלא ביום" (בבלי ברכות ט' ע"א)‪ .‬אם‪-‬כן‪ ,‬בעוד המקרא אומר‪:‬‬
‫‪.‬לילה; חז"ל אומרים‪ :‬יום‬
‫‪199.‬‬ ‫בספרא לספר ויקרא נקבע באופן גורף‪" :‬למדנו לכל הקרבנות שאין כשירים‬
‫אלא ביום [בבוקר]" (פרק י"ח)‪ .‬כלומר‪ :‬לפי חז"ל‪ ,‬אין קורבנות כשירים מן התורה‪,‬‬
‫אלא בשעות היום‪ .‬אך קביעה זו סותרת את התורה‪ ,‬שהרי בספר במדבר כ"ח ‪2-4‬‬
‫ת־בנֵי י ְִש ָראֵ ל וְאָ מַ ְרתָ ֲאלֵהֶ ם אֶ ת־קָ ְרבָ נִ י ל ְַח ִמי לְ ִא ַשי ֵריחַ נִ יחֹ ִחי ִת ְׁש ְמרּו‬
‫כתוב‪" :‬צַ ו אֶ ְ‬
‫ֵי־ׁשנָה‬
‫ֲׁשר תַ ְק ִריבּו לַה' כְ בָ ִשים ְבנ ָ‬ ‫לְ הַ ְק ִריב לִ י ְבמֹועֲדֹו‪ .‬וְאָ מַ ְרתָ לָהֶ ם זֶה הָ ִא ֶשה א ֶ‬
‫ֲשה בַ בֹקֶ ר וְאֵ ת הַ כֶבֶ ש הַ ֵשנִ י‬ ‫ימם ְׁש ַניִם לַיֹום ֹעלָה תָ ִמיד‪ .‬אֶ ת־הַ כֶבֶ ש אֶ חָ ד תַ ע ֶ‬ ‫ְת ִמ ִ‬
‫ֲשה בֵ ין הָ עַ ְרבָ יִם"‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬לפי התורה‪ ,‬גם קרבן הפסח נשחט בערב ולא ביום‬ ‫תַ ע ֶ‬
‫‪().‬ויקרא כ"ג ‪ ;5‬במדבר ט' ‪ ;3‬דברים ט"ז ‪6‬‬
‫‪200.‬‬ ‫"…ּומ ִמ ְקדָ ִׁשי תָ חֵ לּו ַויָחֵ לּו בָ ֲאנ ִָׁשים הַ זְ קֵ נִ ים ֲא ֶׁשר לִ ְפנֵי‬
‫ִ‬ ‫ביחזקאל ט' ‪ 6‬כתוב‪:‬‬
‫הַ בָ יִת"‪ .‬חז"ל לא היססו לסלף את הכתוב ולשנות את משמעותו לחלוטין‪" :‬אל‬
‫תקרי 'מקדשי'‪ ,‬אלא מקודשי‪ .‬אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו"‬
‫(בבלי‪ ,‬שבת נ"ה ע"א)‪ .‬גודל הטעות שעשה התלמוד מתברר כאשר מבינים כי‬
‫"ּומ ִמ ְקדָ ִׁשי תָ חֵ לּו" היתה לומר כי "תתחילו להכות‬ ‫כוונתו המקורית של הביטוי ִ‬
‫מהאנשים העומדים לפני מקדשי" (כפי שפירש "מצודת דוד" )‪ .‬דהיינו‪ ,‬בהיפוך‬
‫גמור לדעת חז"ל‪ ,‬הדמויות המתוארות בפסוק ‪ 6‬הוכו קשות דווקא מפני שלא קיימו‬
‫את תורת ה'‪ ,‬ככתוב‪" :‬עֲֹון בֵ ית־י ְִש ָראֵ ל וִיהּודָ ה גָדֹול ִב ְמ ֹאד ְמאֹד ו ִַתמָ לֵא הָ אָ ֶרץ‬
‫‪ ).‬דָ ִמים… ְוגַם־אֲנִ י ל ֹא־תָ חֹוס עֵ ינִ י ְול ֹא אֶ ְחמֹל דַ ְרכָם…" (פס' ‪9-10‬‬
‫‪201.‬‬ ‫במלכים א' ג' ‪ , 27-28‬לקראת סיומו של משפט שלמה‪ ,‬מתוארת פסיקתו‬
‫של שלמה ותגובת העם‪ַ " :‬ויַעַ ן הַ מֶ לְֶך ַוי ֹאמֶ ר‪ְ ,‬תנּו־לָּה אֶ ת־הַ יָלּוד הַ חַ י וְהָ מֵ ת ל ֹא‬
‫ֲׁשר ָׁשפַ ט הַ מֶ לְֶך וַיִ ְראּו ִמ ְפנֵי‬ ‫ְת ִמיתֻ הּו ִהיא ִאמֹו‪ .‬וַיִ ְׁש ְמעּו כָל־י ְִש ָראֵ ל אֶ ת־הַ ִמ ְׁשפָ ט א ֶ‬
‫הַ מֶ לְֶך…"‪ .‬חז"ל המציאו גרסה משלהם לסיפור‪" :‬כיון שאמר‪' :‬תנו לה את הילוד‬
‫החי והמת לא תמיתהו'‪ ,‬יצתה בת קול ואמרה לו‪' :‬היא אמו'…" (מדרש תהלים על‬
‫מזמור ע"ב)‪ .‬בכך‪ ,‬סתרו חז"ל את התנ"ך פעמיים‪ :‬א‪ -‬פסוק ‪ 27‬אומר באופן ברור‬
‫"היא ִאמֹו" יצאו מפיו של שלמה‪ ,‬אך המדרש החליט כי היתה זו‬ ‫כי המילים ִ‬
‫אמירתה של הבת קול (זאת על‪-‬אף שהבת קול אינה מוזכרת כלל); ב‪ -‬המדרש‬
‫רומז כי לא חכמתו של שלמה הצילה את הילד‪ ,‬אלא בת הקול שיצאה משמים‬
‫‪().‬למרות שהקשר הסיפור בפרק כולו מבקש להדגים את חכמת שלמה‬
‫‪202.‬‬ ‫במלכים א' כתוב‪" :‬וְהַ מֶ לְֶך ְׁשֹלמֹה אָ הַ ב נ ִָׁשים נָכְ ִריֹות ַרבֹות… ִמן־הַ גֹויִם ֲא ֶׁשר‬
‫ל־בנֵי י ְִש ָראֵ ל ל ֹא־תָ בֹאּו בָ הֶ ם וְהֵ ם ל ֹא־ ָיבֹאּו בָ כֶם אָ ֵכן יַטּו אֶ ת־לְ בַ ְבכֶם אַ חֲ ֵרי‬ ‫אָ מַ ר־ה' אֶ ְ‬
‫ָׁשיו ִהטּו אֶ ת־לְ בָ בֹו אַ חֲ ֵרי‬ ‫ָׁשיו אֶ ת־לִ בֹו… נ ָ‬ ‫אֱֹלהֵ יהֶ ם בָ הֶ ם דָ בַ ק ְׁשֹלמֹה לְ אַ הֲ בָ ה… ַויַטּו נ ָ‬
‫ֱֹלהים אֲחֵ ִרים ְול ֹא־הָ יָה לְ בָ בֹו ָׁשלֵם עִ ם־ה' אֱֹלהָ יו… ַו ֵילְֶך ְׁשֹלמֹה אַ חֲ ֵרי עַ ְׁשת ֶֹרת אֱֹלהֵ י‬ ‫א ִ‬
‫צִ דֹנִ ים וְאַ חֲ ֵרי ִמלְ כֹם ִׁשקֻ ץ עַ מֹנִ ים‪ַ .‬ויַעַ ש ְׁשֹלמֹה הָ ַרע ְבעֵ ינֵי ה'… אָ ז י ְִבנֶה ְׁשֹלמֹה בָ מָ ה‬
‫מלְֶך ִׁשקֻ ץ ְבנֵי עַ מֹון‪ְ .‬ו ֵכן עָ ָשה לְ כָל־‬ ‫ְרּוׁש ָל ִם ּולְ ֹ‬
‫ל־פנֵי י ָ‬ ‫ֲׁשר עַ ְ‬ ‫לִ כְ מֹוׁש ִׁשקֻ ץ מֹואָ ב בָ הָ ר א ֶ‬
‫ּומז ְַבחֹות לֵאֹלהֵ יהֶ ן" (פס' ‪ .)1-8‬הכתוב לעיל מדגיש כי‬ ‫ָׁשיו הַ נָכְ ִריֹות מַ ְק ִטירֹות ְ‬
‫נ ָ‬
‫שלמה הלך אחרי אלהים אחרים ובנה במות לעבודה זרה‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬בתלמוד‬
‫הבבלי (שבת נ"ו ע"ב) נאמר‪" :‬ויהי לעת זקנת שלמה‪ ,‬נשיו הטו את לבבו ללכת‬
‫אחרי אלהים אחרים‪ ,‬ולא הלך‪ .‬והכתיב (מלכים א יא)‪ :‬אז יבנה שלמה במה לכמוש‬
‫שקוץ מואב‪ ,‬שבקש לבנות ולא בנה"‪ .‬כאן סתרו חז"ל את התנ"ך פעמיים‪ :‬ראשית‪,‬‬
 ‫בתלמוד נאמר‪' :‬לא הלך'‪ ,‬אך בתנ"ך כתוב‪ַ " :‬ו ֵילְֶך ְׁשֹלמֹה"(פס' ‪ ;)5‬שנית‪ ,‬בתלמוד‬
‫‪ ).‬נאמר‪' :‬לא בנה'‪ ,‬אך בתנ"ך כתוב‪" :‬אָ ז י ְִבנֶה ְׁשֹלמֹה" (פס' ‪7‬‬
‫‪203.‬‬ ‫במגילת אסתר פרק ט' מתוארים ‪ 3‬מנ הגי חג הפורים‪" :‬יְמֵ י ִמ ְׁשתֶ ה ו ְִש ְמחָ ה‬
‫ּומ ְׁשלֹוחַ מָ נֹות ִאיׁש לְ ֵרעֵ הּו ּומַ תָ נֹות לָאֶ ְביֹונִ ים" (פס' ‪ .)22‬ר' יהושע בן לוי לא‬ ‫ִ‬
‫הסתפק בכך וקבע על דעת עצמו מצוות נוספת‪" :‬חייב אדם לקרות את המגילה‬
‫בלילה ולשנותה ביום…" (בבלי‪ ,‬מגילה כ' ע"א)‪ .‬בכך סתר רבי יהושע לא רק את‬
‫התנ"ך‪ ,‬אלא גם את דברי המשנה‪ ,‬שם נאמר כי יש לקרוא את המגילה דווקא‬
‫‪').‬מ"הנץ החמה… כל היום כשר לקרות את המגילה" (מסכת מגילה פרק ב‬
‫‪204.‬‬ ‫בתלמוד הבבלי (יומא כ"ח ע"ב) נקבע כי "קיים אברהם אבינו כל התורה‬
‫כולה"‪ .‬אך קביעה זו סותרת את המקרא שהרי אברהם נשא לאישה את אחותו –‬
‫"איׁש‬‫בת אביו (בראשית כ' ‪ ,)12‬על‪-‬אף שהתורה אוסרת זאת מכל וכל‪ ,‬ככתוב‪ִ :‬‬
‫ֲחֹותָך בַ ת־אָ ִביָך אֹו בַ ת־‬ ‫ָל־ׁשאֵ ר ְב ָשרֹו ל ֹא ִת ְק ְרבּו לְ גַלֹות עֶ ְרוָה… עֶ ְרוַת א ְ‬ ‫ִאיׁש אֶ ל־כ ְ‬
‫‪ִ ).‬אמֶ ָך… ל ֹא ְת ַגלֶה עֶ ְרוָתָ ן" (ויקרא י"ח ‪9 ,6‬‬
‫‪205.‬‬ ‫ת־בנֹות הָ אָ דָ ם כִ י ֹטבֹת הֵ נָה וַיִ ְקחּו‬‫ֱֹלהים אֶ ְ‬ ‫בבראשית ו' כתוב‪" :‬וַיִ ְראּו ְבנֵי־הָ א ִ‬
‫ֲׁשר ָיבֹאּו‬ ‫ֲׁשר בָ חָ רּו…הַ נְ ִפלִ ים הָ יּו בָ אָ ֶרץ בַ י ִָמים הָ הֵ ם ְוגַם אַ חֲ ֵרי־ ֵכן א ֶ‬ ‫לָהֶ ם נ ִָׁשים ִמכֹל א ֶ‬
‫ל־בנֹות הָ אָ דָ ם ְויָלְ דּו לָהֶ ם…" (פס' ‪ .)4 ,2‬מהקטע לעיל ברור כי‬ ‫ֱֹלהים אֶ ְ‬ ‫ְבנֵי הָ א ִ‬
‫"מכֹל ֲא ֶׁשר בָ חָ רּו"‪ ,‬מתייחס לבנות האדם אשר מצאו חן בעיני בני האלהים‪.‬‬ ‫הביטוי ִ‬
‫"מכֹל‬ ‫מדרש בראשית רבה (פרשה כ"ו) לא הסתפק בכך וקבע באופן גס ותמוה כי ִ‬
‫ּובהֵ מָ ה"‪ .‬כלומר‪ :‬התורה אומרת כי בני האלהים בחרו להם‬ ‫ֲׁשר בָ חָ רּו‪ ,‬זֶה ָזכָר ְ‬ ‫א ֶ‬
‫נשים מבנות האדם; חז"ל הוסיפו על דעת עצמם וללא כל רמז לכך מהטקסט‪ ,‬כי‬
‫‪.‬בני האלהים בחרו לשכב גם עם זכרים ובהמות‬
‫‪206.‬‬ ‫בויקרא (פרק כ"ו) ובדברים (פרקים כ"ז‪-‬כ"ח) מזהירה התורה באופן כללי כי‬
‫ציות למצוות יביא ברכות ושגשוג ואילו חוסר‪-‬ציות יגרור עונשים וקללות‪ .‬חז"ל‬
‫ֹׁשה‪ ,‬אַ זְ הָ רֹות‬ ‫קבעו חוק קטיגורי לפיו "עַ ל כָל דָ בָ ר וְדָ בָ ר ֶׁשצִ ּוָה הַ קָ דֹוׁש בָ רּוְך הּוא לְ מ ֶ‬
‫ָו ֳענ ִָׁשין" (מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת במדבר)‪ .‬כלומר‪ ,‬על‪-‬פי המדרש כל מצוה ומצוה‬
‫בתורה כוללת אזהרה ועונש‪ .‬ברם עיון בתרי"ג המצוות שבתורה מוכיח על‪-‬נקלה כי‬
‫הכלל שקבעו חז"ל אינו מחזיק מים; רבות ממצוות התורה אינן כוללות אזהרה‬
‫ורבות אחרות כוללות אזהרה אך אינן מזכירות ענישה‪ .‬הנה מספר דוגמאות‪ :‬לבנות‬
‫את המשכן (שמות כ"ה); לעשות בגדי קודש לכוהנים (שמות כ"ח); מצוות הכוהן‬
‫לשאת בתולה (ויקרא כ"א); להקריב עולה לה' בראשי חודשים(במדבר כ"ח);‬
‫למלוח כל קרבן (ויקרא ב'); להפריש חלה לכוהן (במדבר ט"ו); לא לבשל גדי בחלב‬
‫אמו (שמות כ"ג‪ ,‬ל"ד; דברים י"ד); לא לאכול בשר שור הנסקל (שמות כ"א); לא‬
‫‪).‬לחסום שור בדישו (דברים כ"ה‬
‫‪207.‬‬ ‫בספר במדבר כ"ז נאמר‪…" :‬קַ ח־לְ ָך אֶ ת־יְהֹוׁשֻ עַ ִבן־נּון… וְהַ עֲמַ ְדתָ אֹתֹו לִ ְפנֵי‬
‫הֹודָך עָ לָיו לְ מַ עַ ן י ְִׁש ְמעּו‬
‫אֶ לְ עָ זָר הַ כֹהֵ ן וְלִ ְפנֵי כָל־הָ עֵ דָ ה וְצִ ּוִ יתָ ה אֹתֹו לְ עֵ ינֵיהֶ ם ְונָתַ תָ ה מֵ ְ‬
‫ָל־בנֵי־י ְִש ָראֵ ל ִאתֹו ְוכָל־‬ ‫כָל־עֲדַ ת ְבנֵי י ְִש ָראֵ ל… וְלִ ְפנֵי אֶ לְ עָ זָר הַ כֹהֵ ן ַי ֲעמֹד… הּוא ְוכ ְ‬
‫הָ עֵ דָ ה" (פס' ‪ .)18-21‬הביטוי " ְו ָכל־הָ עֵ דָ ה" מתייחס לכל עדת ישראל‪ ,‬כפי שמתברר‬
‫בנקל‪ ,‬הן מפסוק ‪ 20‬והן מפסוק ‪ 2‬באותו הפרק‪ .‬אולם כדי להצדיק את קיום‬
‫הסנהדרין בתקופת המקרא‪ ,‬קבעו חז"ל‪" :‬וכל העדה‪ ,‬זו סנהדרין" (בבלי‪ ,‬יומא ע"ג‬
 ‫ע"ב)‪ .‬הפרשנות של התלמוד תמוהה עוד יותר בהתחשב בכך שלאורך התנ"ך‪,‬‬
‫מתייחס הביטוי "כָל־הָ עֵ דָ ה" לכלל בית ישראל ולא לקבוצה נפרדת כמו הסנהדרין‪.‬‬
‫ֹׁשה‬ ‫מעניין כי חז"ל עשו טעות דומה גם בפרשנות לשמות י"ט ‪ ,3‬שם נאמר‪ּ" :‬ומ ֶ‬
‫ֱֹלהים וַיִ ְק ָרא אֵ לָיו ה' ִמן־הָ הָ ר לֵאמֹר כֹה ת ֹאמַ ר לְ בֵ ית ַיעֲקֹ ב וְתַ גֵיד לִ ְבנֵי‬ ‫עָ לָה אֶ ל־הָ א ִ‬
‫"בנֵי י ְִש ָראֵ ל" ומדובר‬ ‫ִי ְש ָראֵ ל"‪ .‬מההקשר דנן ברור כי "בֵ ית ַיעֲקֹ ב" מקביל לביטוי ְ‬
‫בהיינו‪ -‬הך‪ .‬למרות זאת‪ ,‬במדרש שמות רבה נקבע‪" :‬כה תאמר לבית יעקב —אלו‬
‫הסנהדרין" (סדר יתרו‪ ,‬פרשה כ"ח)‪ .‬גם כאן מדובר בטעות אומללה שהרי "בֵ ית‬
‫‪ַ .‬יעֲקֹ ב" במקרא‪ ,‬מתייחס תדיר לעם ישראל‬
‫‪208.‬‬ ‫בשמואל ב' י"ב ‪ 9‬מוכיח נתן הנביא את דוד על חטאו ואומר‪" :‬מַ דּועַ בָ זִ יתָ‬
‫ת־א ְׁשתֹו לָקַ ְחתָ לְ ָך‬ ‫אּוריָה הַ ִח ִתי ִהכִ יתָ בַ חֶ ֶרב וְאֶ ִ‬
‫ת־דבַ ר ה' ַלעֲשֹות הָ ַרע ְבעֵ ינֹו אֵ ת ִ‬ ‫אֶ ְ‬
‫לְ ִא ָשה ְואֹתֹו הָ ַרגְ תָ ְבחֶ ֶרב ְבנֵי עַ מֹון"‪ .‬בתלמוד הבבלי (שבת נ"ו ע"א) כתוב‪" :‬מדוע‬
‫בזית את דבר ה' לעשות הרע? רבי אומר‪ :‬משונה רעה זו מכל רעות שבתורה; שכל‬
‫רעות שבתורה כתיב בהו 'ויעש' וכאן כתיב 'לעשות'‪ ,‬שביקש לעשות ולא עשה"‪.‬‬
‫באומרו זאת‪ ,‬טעה ר' יהודה הנשיא פעמיים‪ :‬ראשית‪ ,‬הוא גרס כי למעט מקרה זה‪,‬‬
‫בכל הרעות שבתורה כתוב 'ויעש הרע' ולא 'לעשות הרע'‪ .‬אך אין זה נכון! הביטוי‬
‫" ַלעֲשֹות הָ ַרע" מופיע כתריסר פעמים נוספות בתנ"ך‪ ,‬כגון‪ :‬דברים ט' ‪ ;18‬שופטים‬
‫ג' ‪ ;12‬מל"א ט"ז ‪ ;19‬מל"ב י"ז ‪ ;17‬דה"ב ל"ג ‪ 6‬וכו'; שנית‪ ,‬הוא טען כי מקרה זה‬
‫יוצא דופן מפני שכאן ביקש דוד לעשות רעה ולא עשה‪ .‬אך בתנ"ך נאמר בצורה‬
‫ֲׁשר־עָ ָשה דָ וִד ְבעֵ ינֵי ה'" (שמ"ב י"א ‪ ;27‬ראו גם שמ"ב י"ב‬ ‫ברורה‪ַ " :‬וי ֵַרע הַ דָ בָ ר א ֶ‬
‫אתי וְהָ ַרע‬ ‫‪ .)13‬בתהילים נ"א ‪ 6‬מתוודה דוד על חטאו בפני ה' ומודה‪" :‬לְ ָך לְ בַ ְדָך חָ טָ ִ‬
‫יתי‬‫‪".‬בעֵ ינֶיָך עָ ִש ִ‬ ‫ְ‬
‫‪209.‬‬ ‫בהסתמך על ויקרא י"ט ‪ ,32‬קבעו חז"ל כלל מקראי חדש‪" :‬מפני שיבה‬
‫תקום… ואין זקן אלא חכם" (בבלי‪ ,‬קידושין ל"ב ע"ב)‪ .‬דהיינו‪ ,‬לפי התלמוד‪ ,‬התואר‬
‫'זקן' בתנ"ך ניתן רק לאדם חכם‪ .‬אך קביעתם של חז"ל סותרת את המקרא‪ ,‬שם יש‬
‫כמה וכמה דוגמאות המתארות אנשים זקנים שאינם חכמים‪ ,‬למשל‪ :‬ישעיהו ט'‬
‫‪ ;15-13‬איוב ל"ב ‪ ;6-9‬קהלת ד' ‪ . 13‬בקיצור‪ ,‬התלמוד אומר‪ :‬זקן שווה חכם; התנ"ך‬
‫!אומר‪ :‬לאו דווקא‬
‫‪210.‬‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬בהסתמך על התלמוד הבבלי (סנהדרין ע"א ע"א)‪ ,‬קבע כי "זו‬
‫אכילת בן סורר ומורה‪ ,‬שאינו נהרג אלא על אכילה מכוערת שאכל"‪ .‬כלומר‪ ,‬לפי‬
‫הרמב"ם‪ ,‬בן סורר ומורה נענש רק בגין אכילה מופרזת של בשר ויין (משנה תורה‪,‬‬
‫הלכות ממרים ז')‪ .‬אך שימו לב כיצד מתואר הבן הסורר בתורה‪" :‬כִ י־י ְִהיֶה לְ ִאיׁש בֵ ן‬
‫ּובקֹול ִאמֹו ְוי ְִסרּו אֹתֹו ְול ֹא י ְִׁשמַ ע ֲאלֵיהֶ ם‪ .‬וְתָ ְפשּו‬‫ּומֹורה אֵ ינֶנּו ׁשֹמֵ עַ ְבקֹול אָ ִביו ְ‬‫ֶ‬ ‫סֹורר‬
‫ֵ‬
‫סֹורר ּומ ֶֹרה אֵ ינֶנּו ׁשֹמֵ עַ ְבקֹ לֵנּו זֹולֵל‬
‫בֹו אָ ִביו ו ְִאמֹו… וְאָ ְמרּו אֶ ל־זִ ְק נֵי עִ ירֹו ְבנֵנּו זֶה ֵ‬
‫ְוסֹבֵ א" (דברים כ"א ‪ .)18-20‬על‪-‬פי התורה אם‪-‬כן‪ ,‬בן סורר ומורה מתאפיין בראש‬
‫ובראשונה בכך שאינו שומע בקול הוריו ואינו סר למשמעתם; בנוסף לכך‪ ,‬הוא גם‬
‫זולל וסובא (אגב‪ ,‬בניגוד לדברי חז"ל‪ ,‬אין כאן כל אזכור לבשר וליין)‪ .‬ישעיהו הנביא‬
‫(פרק ל' ‪ )1‬מתאר בנים סוררים ככאלו שאינם נועצים בה' ומתכסים באצטלא‬
‫שאינה לרוחו‪ .‬בתהילים ע"ח מתואר הדור הסורר והמורה ככזה אשר "ל ֹא‪-‬הֵ כִ ין לִ בֹו‬
‫ּובתֹו ָרתֹו מֵ אֲנּו ָל ֶלכֶת‪ .‬וַיִ ְׁשכְ חּו‬
‫ֱֹלהים ְ‬ ‫ְול ֹא‪-‬נֶאֶ ְמנָה אֶ ת‪-‬אֵ ל רּוחֹו… ל ֹא ָׁש ְמרּו ְב ִרית א ִ‬
 ‫עֲלִ ילֹותָ יו וְנִ ְפלְ אֹותָ יו ֲא ֶׁשר הֶ ְראָ ם" (פס' ‪ .)8-11‬בשני המקרים (ישעיהו ל' ותהילים‬
‫‪.‬ע"ח) אין זכר לצריכה מופרזת של בשר ויין‬
‫‪211.‬‬ ‫בדברים כ' ‪ 5-7‬נאמר על‪ -‬ידי שוטרי העם כי איש אשר בנה בית חדש‪ ,‬נטע‬
‫כרם ולא חיללו‪ ,‬התארס לאישה וטרם לקחה – איש זה רשאי לקבל פטור מיציאה‬
‫"מי־הָ ִאיׁש הַ י ֵָרא ו ְַרְך הַ לֵבָ ב ֵילְֵך ְו ָיׁשֹב‬‫למלחמה‪ .‬השוטרים הוסיפו סיבה רביעית‪ִ :‬‬
‫"רְך לֵבָ ב" בתנ"ך איננו‬ ‫לְ בֵ יתֹו ְול ֹא יִמַ ס אֶ ת־לְ בַ ב אֶ חָ יו כִ לְ בָ בֹו" (פס' ‪ .)8‬פירוש הביטוי ַ‬
‫אלא פחד או חוסר אומץ‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬במדרש "ספרי דברים" (פרשת שופטים‪,‬‬
‫פיסקא קצ"ז)‪ ,‬קבע ר' יוסי הגלילי‪" :‬הירא ורך הלבב‪ ,‬שהוא בעל מום"‪ .‬דהיינו‪,‬‬
‫‪.‬התורה אומרת‪ :‬ירא ורך לבב; רבי יוסי אומר‪ :‬בעל מום‬
‫‪212.‬‬ ‫במטרה להצדיק את נחיצותה של התושב"ע‪ ,‬נאמר ב"מדרש שמואל" (על‬
‫מסכת אבות א')‪" :‬משה קיבל תורה מסיני – לפי שלא נתן לו הקב"ה כל התורה‬
‫בשלמות‪ ,‬משום שלא היה בו הכנה לקבל את כולה… כלומר מה שקיבל הוא תורה‪,‬‬
‫אבל מקצתה קיבל ולא כולה"‪ .‬דהיינו‪ ,‬אליבא המדרש דנן‪ ,‬לא קיבל משה אלא חלק‬
‫קטן מהתורה בלבד‪ .‬קביעה זו תמוהה ביותר בהתחשב בכך שפעמים רבות מדגיש‬
‫התנ"ך כי משה ק יבל וכתב את התורה במלואה ואף העבירה בשלמות ליהושע בן‪-‬‬
‫ת־ד ְב ֵרי‬
‫ֹׁשה לִ כְ תֹב אֶ ִ‬ ‫נון‪ .‬בדברים ל"א ‪ 24‬נאמר בצורה ברורה‪ַ " :‬וי ְִהי כְ כַלֹות מ ֶ‬
‫תֹורה־הַ ז ֹאת עַ ל־סֵ פֶ ר עַ ד תֻ מָ ם"‪ .‬הרד"צ הופמן העז לצאת נגד דעת חז"ל כאשר‬ ‫הַ ָ‬
‫פירש את הביטוי "עַ ד תֻ מָ ם" באופן מדויק‪" :‬כאן מדובר בסיום כל התורה כולה"‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬בתלמוד נאמר כי "שלושת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה"; גם‬
‫‪.‬טענה זו חסרת כל בסיס מקראי‬
‫‪213.‬‬ ‫ֹׁשה וְאֶ ל‪-‬אַ הֲ רֹן לֵאמֹר ֲאלֵהֶ ם‪ .‬דַ ְברּו‬‫בויקרא י"א ‪ 1-2‬כתוב‪ַ " :‬ויְדַ בֵ ר ה' אֶ ל‪-‬מ ֶ‬
‫אֶ ל‪ְ -‬בנֵי י ְִש ָראֵ ל לֵאמֹר…" ‪ .‬משני פסוקים אלו ברור כשמש כי אלהים דיבר‪ ,‬הן אל‬
‫משה והן אהרן ולא אל אחד מהם בלבד‪ .‬שלושה ביטויים מחזקים עובדה זו ביתר‪-‬‬
‫ֹׁשה וְאֶ ל‪-‬אַ הֲ רֹן"; ‪ֲ " -2‬אלֵהֶ ם"; ‪" -3‬דַ ְברּו"‪ .‬ברם למרות שהתורה‬ ‫שאת‪" -1 :‬אֶ ל‪-‬מ ֶ‬
‫מדגישה כי ה' דיבר אל משה ואל אהרן‪ ,‬טען רש"י‪" :‬למשה אמר שיאמר לאהרן"‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אליבא דרש"י‪ ,‬אלהים דיבר אל משה לבדו וביקשו כי יאמר לאהרן לאחר‬
‫מכן‪ .‬בקיצור‪ ,‬הפסוק אומר‪ :‬למשה ולאהרן; רש"י אומר‪ :‬לא! למשה בלבד‪ .‬מעניין כי‬
‫בפרשנותו זו מתגלה חוסר עקביות מוזר; בפעמים הקודמות בתורה אשר בהן‬
‫ֹׁשה וְאֶ ל‪-‬אַ הֲ רֹן" (שמות ו' ‪ ,13‬י"ב ‪ ,)1‬קבע רש"י כי אלהים‬ ‫מסופר כי ה' פנה "אֶ ל‪-‬מ ֶ‬
‫‪.‬דיבר אל שניהם ביחד‬
‫‪214.‬‬ ‫בתלמוד הבבלי (שבת י"ג ע"ב) מסופר‪" :‬זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן‬
‫חזקיה שמו‪ ,‬שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה"‪.‬‬
‫כלומר‪ :‬לחז"ל היתה את עזות‪-‬המצח לנסות ולמנוע מיחזקאל להיכלל בקאנון של‬
‫כתבי הקודש‪ ,‬מפני שלדידם הוא עומד בסתירה עם התורה‪ .‬עמדתם של חז"ל‬
‫ֹלׁשים‬ ‫תמוהה ביותר לנוכח העובדה שספר יחזקאל נפתח באופן הבא‪ַ " :‬וי ְִהי ִב ְׁש ִ‬
‫ָׁשנָה בָ ְר ִביעִ י בַ חֲ ִמ ָשה לַחֹ דֶ ׁש ַואֲנִ י ְבתֹוְך־הַ גֹולָה עַ ל־נְ הַ ר־כְ בָ ר נִ ְפ ְתחּו הַ ָשמַ יִם וָאֶ ְראֶ ה‬
‫ֱֹלהים… הָ יֹ ה הָ יָה ְדבַ ר־ה' אֶ ל־יְחֶ זְ קֵ אל בֶ ן־בּוזִ י הַ כֹהֵ ן ְבאֶ ֶרץ כ ְַש ִדים עַ ל־נְ הַ ר־‬ ‫מַ ְראֹות א ִ‬
‫כְ בָ ר ו ְַת ִהי עָ לָיו ָׁשם יַד־ה'" (פרק א' ‪ .)1-3‬יחזקאל מעיד אפוא כי מילותיו משקפות‬
‫את דבר ה' ועל‪-‬כן‪ ,‬נותרנו עם שתי ברירות‪ :‬א‪ -‬חז"ל צדקו; ספר יחזקאל סותר את‬
 ‫התורה‪ ,‬ולכן עדותו בפסוק ‪ 3‬אינה נכונה; ב‪ -‬חז"ל טעו; דבר ה' היה אל יחזקאל‬
‫!ואלהים אינו סותר את עצמו‪ .‬לא יודע מה אתכם‪ ,‬אני דבק באופציה השנייה‬
‫‪215.‬‬ ‫בתלמוד הבבלי (עירובין ס"ה ע"א) כתוב‪" :‬אמר רב‪ :‬כל שאין דעתו מיושבת‬
‫עליו אל יתפלל‪ ,‬משום שנאמר‪ :‬בצר אל יורה"‪ .‬שימו לב‪ ,‬על‪-‬מנת להצדיק את‬
‫טענתו – לפיה כל מי שכועס‪ ,‬עדיף שלא יתפלל – מסתמך הרב על הפסוק "בצר‬
‫אל יורה"‪ .‬ברם השימוש בציטוט זה מוזר ביותר מפני שהוא אינו מופיע כלל בתנ"ך‪.‬‬
‫גם רש"י השתומם על‪-‬כך והודה במבוכה כי בדק בכל המקרא ולא מצא רמז‬
‫לציטוט; לפיכך סבר רש"י שאולי נלקח הביטוי מתוך ספר בן‪-‬סירא (אולם בדיקה‬
‫'בבן סירא' מגלה כי גם שם לא מופיע הביטוי "בצר אל יורה")‪ .‬התלמוד מוסיף‬
‫ומספר על רבי חנינא‪" :‬ביום שהיה כועס בו‪ ,‬לא היה מתפלל‪ ,‬שנאמר‪ :‬בצר אל‬
‫יורה"‪ .‬לסיכום‪ ,‬חז"ל נשענו על פסוק אשר בדו יש‪-‬מאין כדי להצדיק הלכה בנושא‬
‫‪.‬תפילה בשעת כעס‬
‫‪216.‬‬ ‫ּוׁשמֹו‬
‫ד־איׁש ֲע ֻדל ִָמי ְ‬
‫בבראשית ל"ח ‪ 1-2‬כתוב‪ַ " :‬וי ֵֶרד יְהּודָ ה מֵ אֵ ת אֶ חָ יו ַויֵט עַ ִ‬
‫ּוׁשמֹו ׁשּועַ וַיִ קָ חֶ הָ ַו ָיב ֹא אֵ לֶיהָ "‪ .‬פסוק ‪ 2‬אומר‬ ‫ת־איׁש כְ ַנעֲנִ י ְ‬
‫א־ׁשם יְהּודָ ה בַ ִ‬ ‫ִח ָירה‪ַ .‬וי ְַר ָ‬
‫באופן מפורש כי יהודה לקח לאישה בת זוג ממוצא כנעני‪ .‬הביטוי "כְ ַנעֲנִ י" מופיע‬
‫קודם לכן‪ ,‬בבראשית כ"ד‪ ,‬כאשר אברהם משביע את עבדו כי לא ייקח אישה‬
‫כנענית לבנו יצחק‪ .‬למעשה‪ ,‬הכינוי "כְ ַנעֲנִ י" מופיע בספר בראשית כתריסר פעמים‬
‫ובכולן אין הכוונה אלא לעם ספציפי השוכן בארץ כנען‪ .‬חז"ל לא סבלו את העובדה‬
‫כי יהודה לקח אישה כנענית‪ ,‬חרף אזהרותיהם של אברהם ויצחק שלא לשאת‬
‫נשים כנעניות; לפיכך‪ ,‬החליטו הרבנים כמעט פה אחד לסלף את משמעות הכתוב‬
‫ולקבוע‪" :‬מאי כנעני?… בת גברא תגרא"‪ .‬כלומר‪ :‬מפני שמעשיו של יהודה לא‬
‫נראו להם כשרים‪ ,‬החליטו חז"ל לקבוע כי "בת איש כנעני"‪ ,‬פירושו בת של סוחר‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬בכך סתרו חז"ל לא רק את התורה כי‪-‬אם גם את עצמם‪ ,‬שהרי במדרש אחר‬
‫נאמר כי כל נשותיהם של בני יעקב – לרבות יהודה – "כנעניות היו" (ילקוט‬
‫‪).‬שמעוני‪ ,‬פרשת וישב סימן קמ"ג‬
‫‪217.‬‬ ‫רבי יוחנן קבע כלל מקראי‪ ,‬לפיו‪" :‬כל מקום שנאמר 'וישב'‪ ,‬אינו אלא לשון‬
‫צער‪ ,‬שנא' (במדבר כה)‪ :‬וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב"‬
‫(בבלי‪ ,‬סנהדרין ק"ו ע"א)‪ .‬לדידו של ר' יוחנן‪ ,‬בכל פעם בתנ"ך בה מופיע הביטוי‬
‫ֵׁשב" יש למצוא אינדיקציה לצער‪ .‬אך בדיקה במקרא מוכיחה כי קביעה זו אינה‬ ‫" ַוי ֶ‬
‫נכונה ועומדת בסתירה עם פסוקים בהם ביטוי זה אינו מתאר נסיבות מצערות‪ ,‬כמו‬
‫למשל‪ :‬בראשית י"ג ‪ :18‬אלהים בירך את אברהם והבטיח לזרעו הרב את הארץ‪,‬‬
‫ן־ׁשם ִמזְ בֵ חַ לַה'"; ברא' כ"ט‬ ‫ֵׁשב ְבאֵ ֹלנֵי מַ ְמ ֵרא ֲא ֶׁשר ְבחֶ ְברֹון וַיִ בֶ ָ‬ ‫ואז נאמר‪ַ " :‬ו ָיב ֹא ַוי ֶ‬
‫ֵׁשב‬‫ֵׁשב עִ מֹו חֹ דֶ ׁש י ִָמים"; ברא' ל"ז ‪ַ " :1‬וי ֶ‬ ‫ּוב ָש ִרי אָ תָ ה ַוי ֶ‬
‫‪ַ " :14‬וי ֹאמֶ ר לֹו לָבָ ן אַ ְך עַ צְ ִמי ְ‬
‫ֵׁשב יֹוסֵ ף ְב ִמצְ ַריִם הּוא ּובֵ ית‬‫גּורי אָ ִביו ְבאֶ ֶרץ כְ נָעַ ן"; ברא' נ' ‪ַ " :22‬וי ֶ‬ ‫ַיעֲקֹ ב ְבאֶ ֶרץ ְמ ֵ‬
‫אָ ִביו ַוי ְִחי יֹוסֵ ף מֵ אָ ה וָעֶ ֶשר ָׁשנִ ים"; במדבר כ"א ‪" :25‬וַיִ קַ ח י ְִש ָראֵ ל אֵ ת כָל‪-‬הֶ עָ ִרים‬
‫ּובכָל‪ְ -‬בנֹתֶ יהָ "; במד' ל"ב ‪" :40‬וַיִ תֵ ן‬ ‫ֵׁשב י ְִש ָראֵ ל ְבכָל‪-‬עָ ֵרי הָ ֱאמ ִֹרי ְבחֶ ְׁשבֹון ְ‬ ‫הָ אֵ לֶה ַוי ֶ‬
‫ֵׁשב"‪,‬‬ ‫ֵׁשב בָ ּה"‪ .‬אם‪-‬כן‪ ,‬על‪-‬פי התלמוד‪ַ " :‬וי ֶ‬ ‫ַשה ַוי ֶ‬ ‫ֹׁשה אֶ ת‪-‬הַ גִ לְ עָ ד לְ מָ כִ יר בֶ ן‪ְ -‬מנ ֶ‬ ‫מ ֶ‬
‫‪.‬פירושו תמיד לשון צער; לפי התנ"ך‪ :‬לאו דווקא‬
‫‪218.‬‬ ‫ֹלׁשה‬‫בבראשית י"ח ‪ 2-8‬מסופר על אברהם‪" :‬וַיִ ָשא עֵ ינָיו ַוי ְַרא ו ְִהנֵה ְׁש ָ‬
‫אתי חֵ ן ְבעֵ ינֶיָך אַ ל־‬ ‫ֲאנ ִָׁשים נִ צָ ִבים עָ לָיו ַוי ְַרא ַוי ָָרץ לִ ְק ָראתָ ם… ַוי ֹאמַ ר ֲא ֹדנָי ִאם־נָא מָ צָ ִ‬
‫נָא תַ ֲעבֹר מֵ עַ ל עַ ְבדֶ ָך‪ .‬יֻקַ ח־נָא ְמעַ ט־מַ יִם ו ְַרחֲ צּו ַרגְ לֵיכֶם ו ְִה ָשעֲנּו תַ חַ ת הָ עֵ ץ… וַיִ קַ ח‬
‫ֲׁשר עָ ָשה וַיִ תֵ ן לִ ְפנֵיהֶ ם וְהּוא־עֹמֵ ד ֲעלֵיהֶ ם תַ חַ ת הָ עֵ ץ‬ ‫חֶ ְמאָ ה וְחָ לָב ּובֶ ן־הַ בָ קָ ר א ֶ‬
‫י־רבָ ה וְחַ טָ אתָ ם כִ י‬ ‫ַוי ֹאכֵלּו"‪ .‬בהמשך הפרק כתוב‪ַ " :‬וי ֹאמֶ ר ה' ַזעֲקַ ת ְסדֹם ַו ֲעמ ָֹרה כִ ָ‬
‫כ ְָבדָ ה ְמאֹד‪ .‬אֵ רֲדָ ה־נָא וְאֶ ְראֶ ה הַ כְ צַ עֲקָ תָ ּה הַ בָ אָ ה אֵ לַי עָ שּו ָכלָה ו ְִאם־ל ֹא אֵ דָ עָ ה‪ .‬וַיִ ְפנּו‬
‫ִמ ָשם הָ ֲאנ ִָׁשים ַויֵלְ כּו ְסדֹמָ ה וְאַ ְב ָרהָ ם עֹודֶ נּו עֹמֵ ד לִ ְפנֵי ה'"‪ .‬לפי הפשט‪ ,‬אברהם עמד‬
‫לפני ה' בעת שאורחיו אכלו ונותר לעמוד לפני ה' כאשר שניים מהם פנו לסדום‪.‬‬
‫חז"ל לא התרשמו מכך וקבעו בדיוק את ההפך‪ :‬מלכתחילה אברהם ישב והקב"ה‬
‫עמד לפניו ורק לאחר תיקון סופרים נאמר כי אברהם עמד‪ .‬למעשה‪ ,‬מסתבר‬
‫שהרבנים קבעו כי ה' עמד לפני אברהם על‪-‬מנת להצדיק את תקנת "עמידת זקן"‪,‬‬
‫לפיה חובה לעמוד מפני תלמיד חכם גם אם אינו זקן כלל‪ .‬אליבא דרבי דוד פרנקל‪,‬‬
‫אמר הקב"ה‪" :‬אני הוא שקיימתי 'עמידת זקן' תחילה; שהיה אברהם יושב ושכינה‬
‫עומדת"‪ .‬שימו לב לעזות המצח הבלתי נתפסת של חז"ל‪ :‬לא זו בלבד שהם יצקו‬
‫פרשנות נרקיסיסטית למושג "עמידת זקן"‪ ,‬הם אף סילפו את התנ"ך על‪-‬מנת‬
‫להצדיק זאת‪ .‬אם‪-‬כן‪ ,‬על‪-‬פי התורה‪ :‬אברהם עמד לפני ה'; לפי חז"ל‪ :‬ה' עמד לפני‬
‫‪.‬אברהם‬
‫‪219.‬‬ ‫במדרש שמות רבה (פרשה א')‪ ,‬קבעו חז"ל חוק מקראי אשר לפיו‪" :‬אֵ ין‬
‫ְמצַ חֵ ק אֶ לָא עֲבֹודַ ת כֹוכ ִָבים"‪ .‬במדרש אחר נקבע‪" :‬אֵ ין ְמצַ חֵ ק אֶ לָא גִ לּוי ע ֲָריֹות"‬
‫"מצַ חֵ ק"‬ ‫(בראשית רבה‪ ,‬סדר וירא‪ ,‬פרשה נ"ג)‪ .‬בהמשך המדרש מתואר הפועל ְ‬
‫אף כשפיכות דמים‪ .‬הוי אומר‪ ,‬ע"פ חז"ל‪ ,‬בכל פעם בתנ"ך בה מופיע הביטוי‬
‫"מצַ חֵ ק" אין הכוונה אלא לעבודה זרה‪ ,‬לגילוי עריות ולשפיכות דמים‪ .‬ברם טענתם‬ ‫ְ‬
‫של חז"ל עומדת בסתירה מוחלטת לתורה‪ ,‬למשל בבראשית י"ט ‪ַ " :14‬ו ֵיצֵ א לֹוט‬
‫ֹלקחֵ י ְבנֹתָ יו ַוי ֹאמֶ ר קּומּו צְ אּו ִמן־הַ מָ קֹום הַ זֶה כִ י־מַ ְׁש ִחית ה' אֶ ת־‬ ‫ַויְדַ בֵ ר אֶ ל־חֲ תָ נָיו ְ‬
‫הָ עִ יר ַוי ְִהי כִ ְמצַ חֵ ק ְבעֵ ינֵי חֲ תָ נָיו"‪ .‬לוט ביקש להזהיר את חתניו והפציר בהם לעזוב‬
‫"מצַ חֵ ק"‬ ‫את סדום‪ ,‬אך חרף מאמציו הוא נראה בעיניהם כמצחק‪ .‬ברור כי הביטוי ְ‬
‫בהקשר זה אינו יכול להתפרש כגילוי עריות‪ ,‬כעבודה זרה או כשפיכות דמים‪ ,‬שהרי‬
‫איזו סיבה יש לחתניו של לוט לחשוב שהוא מעודד אותם לכיוון זה?‪ ..‬דוגמא נוספת‬
‫מופיעה בבראשית כ"ו ‪ , 8‬שם כתוב‪ַ " :‬וי ְִהי כִ י אָ ְרכּו־לֹו ָׁשם הַ י ִָמים ַוי ְַׁשקֵ ף א ֲִבימֶ לְֶך‬
‫מֶ לְֶך ְפלִ ְׁש ִתים ְבעַ ד הַ חַ לֹון ַוי ְַרא ו ְִהנֵה יִצְ חָ ק ְמצַ חֵ ק אֵ ת ִר ְבקָ ה ִא ְׁשתֹו"‪ .‬מההקשר של‬
‫"מצַ חֵ ק" כאן אינו מתאר עבודה זרה‪ ,‬גילוי עריות‬ ‫הפסוק בפרק כולו‪ ,‬ברור כי הפועל ְ‬
‫"מצַ חֵ ק"‪ ,‬פירושו עבודה זרה‪ ,‬גילוי עריות או‬ ‫או שפיכות דמים‪ .‬לסיכום‪ ,‬לפי חז"ל‪ְ :‬‬
‫"מצַ חֵ ק"‪ ,‬פירושו מגחך‪ ,‬צוחק (מלגלג) או מקיים‬ ‫שפיכות דמים‪ ,‬לפי התורה‪ְ :‬‬
‫‪.‬תשמיש המיטה‬
‫‪220.‬‬ ‫חז"ל קבעו‪" :‬שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר‬
‫בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה… וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה‪ ,‬אלא לומר‬
‫לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים" (בבלי‪ ,‬כתובות ק"י ע"ב)‪ .‬לדידם של‬
‫חז"ל אפוא‪ ,‬יהודי המתגורר בחו"ל אין לו אלהים וכאילו עוסק בעבודה זרה‪ .‬אמירה‬
‫זו תמוהה ביותר וסותרת את התנ"ך על ימין ועל שמאל‪ .‬הנה שלוש דוגמאות לכך‪:‬‬
 ‫משה דר בחו"ל ונהיר כי היה לו אלהים והוא לא עסק בעבודה זרה (דברים ל"ג ‪;)10‬‬
‫מרדכי גר בחו"ל‪ ,‬אין ספק כי היה לו אלהים והוא סירב בתוקף לעבודה זרה (אסתר‬
‫ג' ‪ ,)2-5‬דניאל דר בחו"ל ובגלל אמונתו באלהים נמנע מעבודה זרה (דניאל ו' ‪10-‬‬
‫‪ .)29‬מעניין מהו אפוא יחסם של מאות אלפי החרדים החיים בגולה לקטע‬
‫‪?..‬מהתלמוד‬
‫‪221.‬‬ ‫"א ָשה כִ י תַ זְ ִריעַ ְויָלְ דָ ה ָזכָר וְטָ ְמאָ ה ִׁש ְבעַ ת י ִָמים…‬
‫בויקרא י"ב ‪ 2-7‬נאמר‪ִ :‬‬
‫ּוב ְמל ֹאת יְמֵ י טָ הֳ ָרּה לְ בֵ ן אֹו לְ בַ ת‬
‫ֹלׁשת י ִָמים תֵ ֵׁשב ִב ְדמֵ י טָ הֳ ָרה… ִ‬‫ּוׁש ֶ‬ ‫ֹלׁשים יֹום ְ‬ ‫ּוׁש ִ‬
‫ְ‬
‫ן־ׁשנָתֹו לְ ֹעלָה ּובֶ ן־יֹונָה אֹו־תֹר לְ חַ טָ את אֶ ל־פֶ תַ ח אֹהֶ ל־מֹועֵ ד אֶ ל־הַ כֹהֵ ן‪.‬‬ ‫תָ ִביא כֶבֶ ש בֶ ְ‬
‫ו ְִה ְק ִריבֹו לִ ְפנֵי ה' וְכִ פֶ ר עָ לֶיהָ וְטָ הֲ ָרה ִמ ְמקֹ ר דָ מֶ יהָ "‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬מהכתוב בסוף פסוק‬
‫‪ 7‬ברור כי הסיבה שבעטיה נדרשת היולדת בהבאת קרבן נעוצה בצורך לטיהור דם‬
‫נדתה‪ .‬בספר ההלכה "קיצור שלוחן ערוך" עמדו על כך ולכן קבעו‪" :‬כל אישה‬
‫שנעקרה ממקורה טיפת דם… הרי היא טמאה נידה‪ ,‬עד שתספור שבעה נקיים‬
‫ותטבול כראוי"‪ .‬הצורך בתהליך הטהרה נובע אפוא מדם הנידה‪ .‬למרות שהדבר‬
‫פשוט וברור‪ ,‬החליט התלמוד לתת סיבה אחרת‪" :‬שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן‬
‫יוחי‪ :‬מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן? אמר להן‪ :‬בשעה שכורעת לילד‬
‫קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה‪ ,‬לפיכך אמרה תורה‪ :‬תביא קרבן" (בבלי‪ ,‬נידה‬
‫ל"א ע"ב)‪ .‬הוי אומר‪ ,‬בסתירה מוחלטת לתורה ולהלכה‪ ,‬קבע ר' שמעון בר יוחאי כי‬
‫האישה חייבת בהבאת קרבן מפני שבלידתה היא נודרת שלא תזדקק עוד לבעלה‪,‬‬
‫‪.‬כדי שלא תלד יותר לעולם‬
‫‪222.‬‬ ‫שלושה פסוקים במגילת אסתר מדגישים כי בשל מות אביה ואמה‪ ,‬אימץ‬
‫מרדכי את אסתר כבתו שלו והיה לה לאומן‪ ,‬ככתוב‪ַ " :‬וי ְִהי אֹמֵ ן אֶ ת־הֲ דַ סָ ה ִהיא‬
‫ּובמֹות אָ ִביהָ ו ְִאמָ ּה לְ קָ חָ ּה מָ ְר ֳד ַכי לֹו לְ בַ ת" (פרק ב' ‪ ;7‬ראו גם פס' ‪.)20 ,15‬‬ ‫אֶ ְסתֵ ר… ְ‬
‫חז"ל לא נרתעו מלסתור את הכתוב וקבעו כי מרדכי נשא את אסתר לאישה וקיים‬
‫עימה יחסי אישות (בבלי‪ ,‬מגילה י"ג ע"א‪-‬ב)‪ .‬לכבוד עמדתם‪ ,‬לא התביישו חז"ל‬
‫לסלף את דבר המגילה וקבעו‪" :‬אל תקרי לבת אלא לבית" (שם)‪ .‬אמירתם של חז"ל‬
‫נראית מוזרה עוד יותר לאור העובדה שע"פ המגילה‪ ,‬מרדכי לא מנע מאסתר‬
‫להילקח לארמונו של אחשוורוש ואף עודד אותה לעשות כן (אסתר ב' ‪ ,10-11‬ד'‬
‫‪14-13).‬‬
‫‪223.‬‬ ‫בבראשית כ"ד ‪ 64-67‬כתוב‪" :‬ו ִַת ָשא ִר ְבקָ ה אֶ ת־עֵ ינֶיהָ וַתֵ ֶרא אֶ ת־יִצְ חָ ק ו ִַתפֹל‬
‫ת־ר ְבקָ ה ו ְַת ִהי־לֹו לְ ִא ָשה‬ ‫מֵ עַ ל הַ גָמָ ל… ַוי ְִבאֶ הָ יִצְ חָ ק הָ אֹהֱ לָה ָש ָרה ִאמֹו וַיִ קַ ח אֶ ִ‬
‫ַו ֶיאֱהָ בֶ הָ …"‪ .‬בהתבסס על התיאור הרומנטי לעיל‪ ,‬קבעו חז"ל את התרחיש הבא‪:‬‬
‫"ותיפול מעל הגמל – לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע‪,‬‬
‫נזדעזעה ונעשית מוכת עץ ויצא ממנה דם בתולים‪ .‬מיד אמר הקב"ה לגבריאל‪ :‬רד‬
‫ושמור את הדם שלא יסריח ולא יהיה בו מום‪ .‬בא יצחק עליה ולא מצא לה בתולים‬
‫חשדה מאליעזר‪ .‬אמר לה‪ :‬בתולותיך היכן הן? אמר לו‪ :‬כשנפלתי מן הגמל נעשיתי‬
‫מוכת עץ‪ .‬אמר לה‪ :‬שקר את מדברת‪ ,‬אלא אליעזר פגע בך‪ ,‬ונשבעה לו שלא נגע‬
‫בה‪ .‬הלכו ומצאו העץ צבוע דם מיד ידע יצחק שהיא טהורה" (ילקוט שמעוני‪,‬‬
‫בראשית כ"ד‪ ,‬סימן ק"ט)‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬כאשר נפלה מהגמל‪ ,‬איבדה את בתוליה‬
‫וחשד בה יצחק כי שכבה עם אליעזר‪ .‬לאחר שנשבעה רבקה כי לא היו דברים‬
 ‫מעולם‪ ,‬נמצא הדם וסלח לה יצחק‪ .‬את כל זאת הוסיפו חז"ל לסיפור ללא שמץ של‬
‫‪.‬אינדיקציה מהטקסט המקראי‬
‫‪224.‬‬ ‫סּורה‬
‫יס ָרא ַות ֹאמֶ ר אֵ לָיו ָ‬ ‫בשופטים ד' ‪ 18-19‬כתוב‪" :‬וַתֵ צֵ א יָעֵ ל לִ ְק ַראת ִס ְ‬
‫ל־ת ָירא ַויָסַ ר אֵ לֶיהָ הָ אֹהֱ לָה ו ְַתכַסֵ הּו בַ ְש ִמיכָה‪ַ .‬וי ֹאמֶ ר אֵ לֶיהָ‬ ‫סּורה אֵ לַי אַ ִ‬ ‫ֲאדֹנִ י ָ‬
‫אתי ו ִַת ְפתַ ח אֶ ת־נ ֹאוד הֶ חָ לָב וַתַ ְׁשקֵ הּו ו ְַתכַסֵ הּו"‪ .‬ללא‬ ‫הַ ְׁש ִקינִ י־נָא ְמעַ ט־מַ יִם כִ י צָ מֵ ִ‬
‫כ ל סימוכין מהטקסט‪ ,‬חכמי התלמוד (בבלי‪ ,‬נידה נ"ה ע"ב) "ראו בחלב שנתנה יעל‬
‫לסיסרא חלב אשה"‪ .‬כלומר‪ ,‬לדידם של חז"ל‪ ,‬יעל השקתה את סיסרא בחלב אֵ ם‪,‬‬
‫שלה עצמה‪ .‬אגב‪ ,‬בשירת דבורה (שופטים ה' ‪ )25‬נשנה הסיפור וגם שם אין כל‬
‫‪.‬אסמכתא לפרי דמיונם של חז"ל‬
‫‪225.‬‬ ‫מגילת אסתר שבה ומדגישה כי בעת שנלקחה אסתר אל בית המלך היא‬
‫עודנה היתה נערה‪ -‬בתולה‪ ,‬ככל הנערות האחרות שהוזמנו לארמון (פרק ב'‪,‬‬
‫פסוקים‪ .)7-13 ,2-4 :‬חז"ל התעלמו מכך לחלוטין ופרצו בוויכוח הבא‪ַ " :‬וי ְִהי אֹמֵ ן‬
‫ּוׁשמּואֵ ל אָ מַ ר‪ :‬בַ ת ְׁשמֹונִ ים‬ ‫אֶ ת הֲ דַ סָ ה ִהיא אֶ ְסתֵ ר‪ַ ,‬רב אָ מַ ר‪ :‬בַ ת אַ ְרבָ עִ ים הָ יְתָ ה; ְ‬
‫ָׁשנָה; ַרבָ נָן אַ ְמ ֵרי‪ :‬בַ ת ִׁש ְבעִ ים וַחֲ ִמ ָשה" (בראשית רבה ל"ט)‪ .‬דהיינו‪ ,‬התנ"ך מתאר‬
‫את אסתר כנערה‪ -‬בתולה; חז"ל מתווכחים ביניהם האם היתה בת ‪ 75 ,40‬או ‪80‬‬
‫שנה‪ .‬נוסף על‪ -‬כך‪ ,‬בדומה ליתר הנערות שהובאו למלך‪ ,‬מזהה הטקסט במגילה את‬
‫אסתר כנערה בתולה (שלא ידעה איש)‪ .‬חז"ל סתרו גם את זאת באומרם כי אסתר‬
‫‪ ).‬היתה נשואה למרדכי ושכבה עימו (בבלי‪ ,‬מגילה י"ג ע"א‪-‬ב‬
‫‪226.‬‬ ‫הרמב"ם פסק כי "ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיה‪ ,‬או שהוא עובד‬
‫עבודה זרה‪ ,‬הרי הוא כגוי לכל דבריו" (משנה תורה‪ ,‬הלכות עירובין ב')‪ .‬קביעה זו‬
‫טופחת על פני התנ"ך וסותרת פסוקים רבים המכריזים כי על‪-‬אף שיחלל עם‪-‬‬
‫ישראל את בריתו ויפנה לעבודה זרה‪ ,‬אלהים לא יחדל להתייחס אליו כאל עמו‬
‫הנבחר (ויקרא כ"ו ‪ ;44-45‬דברים ל"ב; יחזקאל כ' ‪ ,32-38‬ל"ו ‪ ;22-28‬תהלים ק"ו‬
‫‪ .)48-45‬בניגוד אפוא לעמדתו של הרמב"ם‪ ,‬המקרא מעיד כי אלהים לא התייחס‬
‫‪.‬לישראל כאל גויים גמורים‪ ,‬על‪-‬אף שחיללו את השבת ופנו לעבודה זרה‬
‫‪227.‬‬ ‫בתלמוד נאמר‪" :‬שלשה יינות הן‪ :‬יין נסך – אסור בהנאה ומטמא טומאה‬
‫חמורה בכזית; סתם יינם – אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית; המפקיד‬
‫יינו אצל עובד כוכבים‪ ,‬גוי‪ – ,‬אסור בשתיה ומותר בהנאה" (בבלי‪ ,‬עבודה זרה ל'‬
‫ע"ב)‪ .‬לדידם של חז"ל‪ ,‬יין נסך פירושו יין אשר הוקדש לעבודה זרה ובשל כך‪ ,‬אסור‬
‫מדאורייתא (מהתורה ) בשתייה ובהנאה‪ .‬ד"ר משיח מסביר‪" :‬עם השנים חלה‬
‫הרחבה של דין זה ואף מגע של גוי שאינו עובד עבודה זרה יאסור את היין במגעו"‪.‬‬
‫אולם הפירוש הרבני למושג "יין נסך" מעוות וסותר לחלוטין את משמעותו בתורה‪.‬‬
‫ֲשה עַ ל־הָ ֹעלָה אֹו ַלזָבַ ח‬ ‫בספר במדבר ט"ו ‪ 7 ,5‬נאמר‪ְ " :‬ו ַי ִין ַלנֶסֶ ְך ְר ִביעִ ית הַ ִהין תַ ע ֶ‬
‫ַלכֶבֶ ש הָ אֶ חָ ד… ְו ַי ִין ַלנֶסֶ ְך ְׁשלִ ִׁשית הַ ִהין תַ ְק ִריב ֵריחַ ־נִ יחֹ חַ לַה'… ְו ַי ִין תַ ְק ִריב ַל ֶנסֶ ְך חֲ צִ י‬
‫הַ ִהין ִא ֵשה ֵריחַ ־נִ יחֹ חַ לַה'" (פס' ‪ .)10 ,7 ,5‬בניגוד גמור לדעת חז"ל‪ ,‬המשמעות‬
‫כאן איננה אלא ליין הנשפך; נסך‪ ,‬פירושו – שפך‪ ,‬כפי שציין רש"י בצדק‪ .‬יתרה‬
‫מכך‪ ,‬אין לבמדבר ט"ו שום נגיעה לגויים או לעובדי כוכבים בהקשר יין הנסך‪.‬‬
‫בבראשית ל"ה ‪ 14‬נאמ ר‪ַ …" :‬ויַסֵ ְך עָ לֶיהָ נֶסֶ ְך וַיִ צֹק עָ לֶיהָ ָׁשמֶ ן"‪ .‬זו אינדיקציה נוספת‬
‫‪".‬לכך שהביטוי "יַסֵ ְך" מקביל לביטוי "יִ צֹק‬
 ‫‪228.‬‬ ‫ֲׁשר־עָ ָשה ה' לְ י ְִש ָראֵ ל ֲא ֶׁשר‬ ‫בשמות י"ח ‪ 9‬כתוב‪" :‬וַיִ חַ ְד י ְִתרֹו עַ ל כָל־הַ טֹובָ ה א ֶ‬
‫ִהצִ ילֹו ִמיַד ִמצְ ָריִם"‪ .‬הביטוי "וַיִ חַ ְד" אינו מבטא אלא שמחה‪ ,‬חדוה והכרת תודה –‬
‫אולם ללא כל ]‪.[125‬כפי שברור מההקשר וכפי שהבינו זאת הפרשנים המסורתיים‬
‫אסמכתא או רמז מהתורה‪ ,‬החליטו חז"ל כי יתרו התגייר ולפיכך לא נמנעו מלשנות‬
‫ְהּודי" (מדרש‬
‫ֲשה י ִ‬ ‫את הטקסט‪" :‬וַיִ חַ ְד י ְִתרֹו; אַ ל ִת ְק ֵרי וַיִ חַ ְד אֶ לָא וַיִ הַ ד‪ֶׁ ,‬ש ַנע ָ‬
‫‪).‬תנחומא‪ ,‬פרשת יתרו‬
‫‪229.‬‬ ‫בספר במדבר י"ח ‪ 16‬כתוב במפורש כי אין לערוך את טקס פדיון הבן אלא‬
‫"מבֶ ן־חֹ דֶ ׁש ִת ְפדֶ ה"‪ .‬דהיינו‪ ,‬יש להמתין לפחות ‪ 30‬יום מהולדת הבן לפני הפדיון‪.‬‬ ‫ִ‬
‫חז"ל לא התרגשו מכך ונחלקו בדעתם אם ניתן לפדות את הבן לפני שמלאו ‪30‬‬
‫אמר‪ :‬בנו פדוי; ושמואל אמר‪ :‬אין בנו פדוי" (בבלי‪ ,‬בכורות י"ב ע"ב)‪[126] .‬יום‪" :‬רב‬
‫לסיכום‪".[127] ,‬וכך‪" ,‬בימי רבא נראה שנתקבלה הדעה שהפודה לפני הזמן‪ ,‬בנו פדוי‬
‫‪.‬התורה קובעת‪ :‬פדיון הבן – לא לפני ‪ 30‬יום; התלמוד מתריס‪ :‬לאו דווקא‬

‫שפרה זו יוכבד‪ .‬ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד… "פועה זו מרים‪ .‬ולמה נקרא שמה פועה? שהיתה פועה…" (בבלי סוטה י"א ע"ב)‪ .‬שימו לב‪ ,‬מבלי שום סימוכין בטקסט‪[1] " ,‬‬

‫!קבעו חז"ל כי המילדות העבריות שפרה ופועה‪ ,‬למעשה היו יוכבד ומרים‬

‫‪.‬ראו גם ב"פרקי דרבי אליעזר" פרק מ"ה ]‪[2‬‬

‫‪").‬הדבר נשנה גם בבשורת מתי א' ‪ ;3-6‬ובלוקס ג' ‪( 31-33‬שם נקרא רם – "ארם בן חצרון ]‪[3‬‬

‫‪".‬נקרא גם "מדרש תהלים ]‪[4‬‬

‫‪).‬גם הרמב"ם תמך בדעה כי איוב היה משל בלבד‪ ,‬בספרו "מורה נבוכים" (בתוך‪ :‬פרופ' ישעיהו נבנצל‪" ,‬איש תם וישר‪ :‬לימוד ועיון בספר איוב"‪[5] 1 :2008 ,‬‬

‫‪).‬הטענה כי דינה נישאה לאיוב נשנית הן במדרש בראשית רבה (פרשה י"ט) והן בתלמוד הבבלי (בבא בתרא ט"ו ע"ב ]‪[6‬‬

‫‪.‬ראו גם‪ :‬קיצור שולחן ערוך‪ ,‬הלכות אישות ה'‪ ,‬סימן קמ"ה ]‪[7‬‬

‫‪".‬מעניין כי רש"י סתר את דעת חכמי התלמוד וקבע בצדק‪" :‬ותזנה עליו פילגשו – זנתה מביתו אל החוץ‪ :‬כל לשון זנות אינו אלא לשון יוצאת… יוצאת מבעלה לאהוב את אחרים ]‪[8‬‬

‫‪.‬בן המאה ה‪ ,15 -‬בפרשנותו על פרשת חיי שרה ]‪[9‬‬

‫‪.‬מבואר ע"י שטיינזלץ ]‪[10‬‬

‫‪.‬גם פרשנים כגון‪ :‬רשב"ם‪ ,‬ראב"ע ושד"ל‪ ,‬התנגדו לדברי התלמוד וקבעו‪ ,‬בהתאם לתורה‪ ,‬כי ציפורה מלה את ערלת בנה ]‪[11‬‬

‫‪.‬ראו בין היתר‪ :‬בראשית רבה‪ ,‬נח‪ ,‬פרשה ל'; מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת נח; ילקוט שמעוני‪ ,‬פרשת נח ]‪[12‬‬

‫‪.‬בפרשנותו לבראשית ו' ‪[13] 14‬‬

‫‪.‬ציינתי כי שם היה חייב להיות לפחות כבן ‪ 121‬שנה‪ ,‬כי ע"פ הנרטיב המקראי הם שהו בתיבה למעלה משנה תמימה ]‪[14‬‬

‫‪).‬לאורך התורה כולה‪ ,‬אלהים הוא היחיד שמחליף שמות לאנשים (ראו בראשית י"ז ‪[15] 15 ,5‬‬

‫הביטוי "לָמָ ה זֶה ִת ְׁשאַ ל לִ ְׁש ִמי" (בראשית ל"ב ‪ )30‬מופיע בתנ"ך פעם נוספת אחת בלבד (שופטים י"ג ‪ )18‬ושם רשום באופן ברור כי המדבר הוא מלאך ה' בכבודו ובעצמו (פס' ‪[16] .)3-21‬‬

‫‪.‬להרחבה ראו‪ :‬פרופ' אוריאל סימון‪" ,‬בקש שלום ורדפהו‪ :‬שאלות השעה באור המקרא – המקרא באור שאלות השעה"‪113-115 :2002 ,‬‬

‫חז"ל מזהים את סמאל עם שר השדים – השטן‪ :‬ראו בתלמוד הבבלי‪ ,‬סוטה י' ע"ב; בפרקי דרבי אליעזר‪ ,‬י"ג; ובספרו של ד"ר דוד ברזיס‪" ,‬בין קנאות לחסד‪ :‬מגמות אנטי־קנאיות במחשבת ]‪[17‬‬

‫‪.‬חז״ל"‪396 :2015 ,‬‬

‫‪.‬אגב‪ ,‬בזאת סותר המדרש לא רק את התורה כי‪-‬אם גם התלמוד הבבלי (זבחים קט"ו ע"ב)‪ ,‬שם נאמר כי היה זה נוח שהעלה את העולות ולא בנו ]‪[18‬‬

‫‪).‬ר' בחיי בן אשר (המאה ה‪[19] 13 -‬‬

‫‪:‬לדוגמאות נוספות ולדיון נרחב‪ ,‬ראו ]‪[20‬‬

‫‪http://eretzhemdah.org/newsletterArticle.asp?lang=he&pageid=48&cat=1&newsletter=989&article=3762‬‬

‫‪.‬בפירושו לקטע‪ ,‬מאשר זאת רש"י ומסביר כי רצה הקב"ה לפייס את דעת הלבנה לאחר עוגמת הנפש שנגרמה לה ]‪[21‬‬

‫‪).‬וכך בדיוק כתב על כך מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי במילון לעברית מקראית‪" :‬יוסף סירב להצעת אשת פוטיפר" (‪[22] 574 :2007‬‬

‫‪.‬ראו גם‪ :‬בראשית א' ‪ ,26-27‬ב' ‪ ;21-22 ,7‬ישעיהו מ' ‪ ,12-14‬מ"ד ‪ ;24‬מזמור קמ"ח ‪ ;5‬איוב ל"ח ‪ ;4‬נחמיה ט' ‪[23] 6‬‬

‫ראו גם‪ :‬בראשית רבה פרשה ח'; רש"י על בראשית א' ‪ ;26‬פירוש "רבנו בחיי"‪ ,‬במדבר פרשת חקת פרק י"ט; פרשנות "עקידת יצחק"‪ ,‬בראשית שער י'; ואת דבריו הברורים של ר' ]‪[24‬‬

‫‪: http://www.yba.org.il ).‬אברהם צוקרמן‪" :‬הוא [האדם] היחידי שנוצר מתוך התייעצות עם פמליה של מעלה" (במאמר שפורסם באתר‬

‫‪'.‬מדרש תנחומא‪ ,‬פרשת בראשית; ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית רמז ב ]‪[25‬‬

‫‪.‬גם ב"פרקי דרבי אליעזר" (פרק מ"ג) נטען כי פרעה לא נספה עם חילו בים סוף ]‪[26‬‬

‫‪.‬בהשראת הגמרא בבבלי‪ ,‬מסכת בבא בתרא ק"י ע"א ]‪[27‬‬

‫וכך הבינו זאת‪ :‬קדרי‪ ,‬במילון לעברית מקראית (שתום = "בעל יכולת ראייה של מחזה שדי"); קאסוטו‪ ,‬בפירושו לאותם פסוקים (שתום = מי שעינו פתוחה לראות מחזה אלהים‪ ,‬כמפרש ]‪[28‬‬

‫בפסוק הבא"); מילון אבן שושן‪ ,‬בפרושו למילה 'שתום' ("גלוי‪ ,‬פתוח"); מילון אלקלעי‪ ,‬שם כתוב‪ :‬שתום = "היפך מן סתום"); ואפילו תרגום אונקלוס‪ ,‬אשר תרגם זאת "פתוח העין" (כפי שציין‬

‫‪).‬רש"י‬

‫‪".‬הרמב"ם חוזר על כך בפירושו למשנה‪" :‬וכן אמרו (סוטה יג‪,‬ב)‪ :‬משה רבנו ע"ה לא מת‪ ,‬אלא עלה ומשמש במרום ]‪[29][29‬‬

‫‪).‬בניגוד למצּווה בתורת המלך (דברים י"ז ‪[30] 16-17‬‬

‫בבלי‪ ,‬מסכתות‪ :‬ברכות‪ ,‬מגילה‪ ,‬מנחות‪ ,‬עירובין‪ ,‬שבת‪ .‬התלמוד גדוש בדוגמאות של סתירות בין הלכות החכמים למצוות התורה בגין תירוצים כגון‪" :‬כבוד הבריות"‪" ,‬סייג לתורה"‪ ,‬מפני ]‪[31‬‬

‫‪"".‬שהשעה צריכה" ומפני "דרכי שלום‬

‫‪ www.etzion.org.il/vbm/archive/10-halak/15briot.rtf‬במאמרו "כבוד הבריות"‪[32] ,‬‬

‫‪.‬הרמב"ם חוזר ומאשר את הכלל התלמודי הזה בספרו "משנה תורה"‪ ,‬הלכות כלאיים‪ ,‬פרק י'‪ ,‬כ"ה‪-‬כ"ו‬

‫‪'.‬בבלי‪ ,‬יומא כ"ח ע"ב; ירושלמי‪ ,‬עירובין ל"ב; תנא דבי אליהו‪ ,‬פרק ו'; בראשית רבה‪ ,‬תולדות‪ ,‬פרק י'; ויקרא רבה‪ ,‬פרשה ב ]‪[33‬‬

‫‪.‬בבלי‪ ,‬סנהדרין נ"ו ע"א ]‪[34‬‬

‫‪'.‬בבלי‪ ,‬יבמות ס"ה ע"ב; בבא מציעא כ"ג ע"ב; אבות דרבי נתן י"ב ג'; חידושי הריטב"א‪ ,‬מסכת חולין פרק ז'; שו"ת שארית יוסף‪ ,‬חלק ב ]‪[35‬‬

‫‪).‬בספר מלאכי ב' פס' ‪ 14-16‬נאמר כי ה' שונא גירושים (ראו גם משלי ה' ‪[36] 18-19‬‬

‫‪.‬לפי מסכת כתובות ע"ה ע"א‪ ,‬מותר לגרש את האישה גם בגין גודל דדיה ]‪[37‬‬

‫‪.‬ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית ב' סימן כ"ד ]‪[38‬‬

‫‪'.‬כעשרים אחוזים מכלל מצוות התורה מוקדשים להוראות הנוגעות למשכן‪ ,‬לכהונה ולהקרבת עולות וזבחים לה ]‪[39‬‬

‫‪).‬אדרבא‪ ,‬יש כמה וכמה מקרים במקרא שבהם התפילה מופיעה לצד הקורבנות (למשל‪ ,‬מלכים א' ח'‪ ,‬איוב מ"ב ]‪[40‬‬

‫‪).‬ובתלמוד הירושלמי כתוב כי בזבח ומנחה כבר "אין מתכפר‪ ,‬אבל מתכפר בתפילה" (ראש השנה‪ ,‬דף ד‪,‬א פרק א הלכה ב גמרא ]‪[41‬‬

‫‪.‬בבלי‪ ,‬ברכות כ"ו ע"א; תענית כ"ז ע"ב; מגילה ל"א ע"ב; אבות דרבי נתן‪ ,‬פרק רביעי‪ ,‬סימן ה ]‪[42‬‬

‫‪.‬שטיינלזץ מפרש "מעורים" כ"דבוקים ומחובקים"‪ .‬בכל אופן‪ ,‬מההקשר של הקטע התלמודי כולו אין ספק כי חז"ל כיוונו לאקט מיני ]‪[43‬‬

‫‪.‬בפירושו על יחזקאל י"ח ]‪[44‬‬

‫‪.‬בפירושו על דברים כ"ד ]‪[45‬‬

‫‪).‬תרגום מארמית ע"פ שטיינזלץ (רש"י פירש "אנדרטא"‪ :‬צלם דמות המלך ]‪[46‬‬
‫‪).‬וְאֶ ת‪ָ -‬זכָר ל ֹא ִת ְׁשכַב ִמ ְׁשכְ בֵ י ִאשָ ה‪ ,‬תֹועֵ בָ ה ִהוא" (ויקרא י"ח ‪" ;)22‬ו ְִאיׁש אֲׁשֶ ר י ְִׁשכַב אֶ ת‪ָ -‬זכָר ִמ ְׁשכְ בֵ י ִאשָ ה‪ ,‬תֹועֵ בָ ה עָ שּו ְׁשנֵיהֶ ם‪ .‬מֹות יּומָ תּו‪ְ ,‬דמֵ יהֶ ם בָ ם" (שם‪ ,‬כ' ‪[47] "13‬‬

‫‪'.‬משנה תורה‪ ,‬הלכות איסורי ביאה‪ ,‬א ]‪[48‬‬

‫והרמב"ם מרחיב בנושא‪" :‬כל אישה אסורה מאלו‪ :‬אם הייתה בת שלוש שנים ויום אחד ומעלה‪ ,‬גדול הבא עליה‪ ,‬חייב מיתה או כרת או מלקות; והיא פטורה מכלום‪ ,‬אלא אם כן הייתה ]‪[49‬‬

‫גדולה‪ .‬ואם הייתה פחותה מזה‪ ,‬הרי שניהן פטורין‪ ,‬שאין ביאתה ביאה‪ .‬וכן אישה גדולה שבא עליה קטן‪ ,‬אם היה בן תשע שנים ויום אחד ומעלה‪ ,‬היא חייבת כרת‪ ,‬או מיתה‪ ,‬או מלקות; והוא‬

‫‪').‬פטור‪ .‬ואם היה בן תשע שנים ולמטה‪ ,‬שניהם פטורין" (משנה תורה‪ ,‬הלכות איסורי ביאה א‬

‫בפרשנותו על בראשית כ"ה ‪ .20‬להלן הציטוט במלואו‪" :‬הרי ליצחק ל"ז שנים‪ ,‬ובו בפרק נולדה רבקה‪ .‬המתין לה עד שתהא ראויה לביאה [ובהגיעה לגיל] ג' שנים ונשאה"‪ .‬חשוב לציין ]‪[50‬‬

‫‪.‬כי רש"י אינו מבטא דעת יחיד בעניין גילה של רבקה; בפרקי דרבי אליעזר ט"ז נאמר כי כאשר עזבה רבקה את ביתה כדי לפגוש את יצחק‪ ,‬יצאה עימה דבורה – המיינקת שלה‬

‫‪).‬מראה לו פנים"‪ ,‬כלומר צדדים – להוכיח שהוא טהור (ביאור שטיינזלץ" ]‪[51‬‬

‫‪.‬בבלי‪ ,‬סנהדרין כ"א ע"א ]‪[52‬‬

‫‪.‬משנה תורה‪ ,‬הלכות אישות‪ ,‬פרק י"ד‪ ,‬הלכה ד ]‪[53‬‬

‫שם‪ ,‬הלכה ו'‪ .‬למען הגילוי הנאות‪ ,‬יש להזכיר כי מאז שנת ‪ 1000‬לספירה‪ ,‬נמנעו היהודים אשר חיו בארצות אשכנז לשאת למעלה מאישה אחת‪ .‬הדבר קרה בעקבות תקנה האוסרת ]‪[54‬‬

‫על נשיאת אישה שנייה‪ .‬את התקנה מייחסת המסורת היהודית לאחד מחשובי הרבנים באירופה – רבנו גרשום‪ .‬עם‪-‬זאת‪ ,‬יש לציין כי קהילות מסוימות סרבו לקבל את התקנה החדשה‬

‫‪.‬והמשיכו במנהגי הפוליגיניה הישנים בחסות ההלכה‬

‫סידור התפילה‪ :‬שער הבוקר‪ ,‬שער שבת‪ .‬לגבי הדלקת הנרות בשבת‪ ,‬היתה לחז"ל עזות המצח לקבוע כי מדובר במצווה מן התורה שבכתב (מדרש תנחומא‪ ,‬נח א'; ותנחומא‪ ,‬מצורע ]‪[55‬‬

‫‪').‬ט‬

‫קיצור שולחן ערוך‪ ,‬סימנים‪ :‬ל"ה‪ ,‬ע"ב (מצוות הפרשת חלה מצויה גם בהוספות לסידור התפילה‪ ,‬ברכות המצוות)‪ .‬אין שום אינדיקציה לכך שמצוות הפרשת חלה מיועדת לנשים בלבד ]‪[56‬‬

‫‪().‬ראו במדבר ט"ו ‪17-21‬‬

‫‪: http://www.yba.org.il(.‬גם ר' אברהם צוקרמן הבין זאת כך וקבע‪" :‬למענו [של אדם] נברא העולם" (באתר ]‪[57‬‬

‫‪.‬גם לפי הכרונולוגיה המתוארת בתהילים פרק ע"ח ופרק ק"ה ברור כי בריאת העולם קדמה לתורה ]‪[58‬‬

‫‪".‬על סמך המדרש‪" :‬וכשברא הקב"ה את עולמו‪ ,‬נתייעץ בתורה וברא את העולם ]‪[59‬‬

‫‪.‬בפרשת יתרו‪ ,‬דף ע"ו ע"א ]‪[60‬‬

‫‪".‬בתרגום לעברית‪" :‬שני אלהים כאן; אחד כלפי זכר ואחד כלפי נקבה ]‪[61‬‬

‫בפסוק ‪ ,3‬פונה אליו אברהם בתואר‪ֲ " :‬א ֹדנָי"; בכל המקרא כולו‪ ,‬כאשר מילה זו מנוקדת כך‪ ,‬כוונתה לה' לבדו! בפסוק ‪ 22‬נאמר כי שניים מהאנשים ירדו לסדום (ראו גם‪ :‬פרק י"ט ‪[62] )1‬‬

‫‪'".‬ואברהם נותר עם השלישי‪ ,‬ככתוב‪" :‬עֹודֶ נּו עֹמֵ ד לִ פְ נֵי ה‬

‫‪".‬במדרש בראשית רבה (פרשת וירא) קבעו הרבנים כי האיש האמצעי מבין השלישי היה מיכאל ואליו פנה אברהם בתואר " ֲא ֹדנָי ]‪[63‬‬

‫כלומר‪ :‬ב"גר צדק"‪ .‬למשל‪ ,‬במיכלתא דרבי ישמעאל (משפטים‪ ,‬מסכתא דכספא‪ ,‬פרשה כ); מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (פרק כ'); וילקוט שמעוני (פרשות‪ :‬משפטים‪ ,‬ואתחנן) ובדברי ]‪[64‬‬

‫‪).‬פרשונתם של‪ :‬הרמב"ן (בן המאה ה‪ ;)13 -‬המלבי"ם (פרשן בן המאה ה‪ ;)19 -‬והרש"ר הירש (בן המאה ה‪19 -‬‬

‫‪).‬וכך מאשרים‪ :‬מילון העברית המקראית (מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי‪ ;)164 :2007 ,‬ודעת מקרא לשמות כ' (מפורש ע"י עמוס חכם‪ ,‬מוסד הרבה קוק‪ ,‬עמ' שפ"ה ]‪[65‬‬

‫‪:‬לחידוד ולהרחבה‪ ,‬ראו דבריה של פרופ' וייס בלינק ]‪[66‬‬

‫‪http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4513139,00.html‬‬

‫‪: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4480611,00.html‬ובלינק‬

‫‪".‬רָ וַוח בקרב יהודי אירופה בכינויו ביידיש – "שאבעס גוי ]‪[67‬‬

‫‪".‬ראו למשל‪ :‬משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות שבת פרק ו'‪" :‬אסור לומר לגוי‪ ,‬לעשות לנו מלאכה בשבת ]‪[68‬‬

‫‪: http://www.yeshiva.org.il/ask/91349‬דברי ר' יצחק בן יוסף‪ ,‬בלינק ]‪[69‬‬

‫‪:‬דברי ר' נפתלי הרצל‪ ,‬בלינק‬

‫‪http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_50509_342.pdf‬‬
‫‪:‬ודברי האתר "כושרות" (עליו ממונה ר' אליקים לבנון)‪ ,‬בלינק‬

‫‪http://www.kosharot.co.il/show_hadracha.asp?id=42013‬‬

‫‪').‬למעשה‪ ,‬לפי חז"ל‪ ,‬גוי אשר מעז לשמור שבת חייב מיתה (בבלי‪ ,‬סנהדרין נ"ח ע"ב; משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות מלכים ומלחמות פרק י ]‪[70‬‬

‫מתוך ספרו של ספי ברכלבסקי "חמורו של משיח"; שם מתואר בהרחבה מעמד הגוי בספרות ההלכה והמדרש‪ .‬להלן מספר דוגמאות‪ :‬לדברי הראב"ד‪ ,‬המהר"ל ור' יהודה הלוי‪ ,‬שווים ]‪[71‬‬

‫הגויים לבהמות ואינם ראויים להיקרא אדם; גם הרמב"ם כותב כי הגוי אינו אדם באמת וכל תכליתו איננה אלא לשמש את היהודי; לפי ר' צדיק הכהן מלובלין‪ ,‬כל הגויים הם כבהמה בדמות‬

‫אדם; על‪-‬פי הזוהר‪ ,‬בניגוד ליהודים שיש להם נפש חיה‪ ,‬שאר העמים אינם נפש חיה (פרק ‪ ,7‬עמ' ‪ .)104-113‬הרב קוק אף קבע כי ההבדל בין היהודי לגוי גדול ועמוק יותר מההבדל שבין‬

‫‪:‬נפש האדם לנפש הבהמה‪ ,‬כי בין היהודים לגויים "שורר הבדל עצמי איכותי" ("אורות"‪ ,‬אורות ישראל‪ ,‬פרק ה')‪ .‬לשאלה האם יש לגויים נשמה‪ ,‬ענה ר' בנימין שמואלי ואמר‬

‫‪: http://www.hidabroot.org/he/question/19043 ).‬לגוי יש רק נפש" (מאתר "הידברות"‪ ,‬בלינק"‬

‫‪.‬לפי מדרש בראשית רבה (פרשה ל"ו)‪ ,‬סירס חם את אביו כדי למנוע ממנו להביא בן נוסף לעולם ]‪[72‬‬

‫‪".‬רש"י‪'" :‬לא תהיה אחרי רבים לרעת' – אם ראית רשעים מטין משפט‪ ,‬לא תאמר הואיל ורבים הם הנני נוטה אחריהם ]‪[73‬‬

‫"אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני‪ ,‬אין אנו משגיחין בבת קול‪ ,‬שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג)‪ :‬אחרי רבים להטות" ]‪[74‬‬

‫‪).‬מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי (מילון העברית המקראית) מפרש את הביטוי 'על‪-‬פי' כך‪' :‬בהתאם ל…'‪' ,‬כפי' או 'לפי' (‪[75] 848 ,799 :2007‬‬

‫‪".‬אמר רבי יוסי‪ :‬רבי יהודה היה דורש ה' מסיני בא אל תקרי כן אלא ה' לסיני בא" ]‪[76‬‬

‫כך הבינו זאת גם מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי (מילון העברית המקראית‪ )12 :2007 ,‬וגם אבן‪-‬שושן‪ .‬עובדה זו מקבלת חיזוק בבראשית י"ח ‪ ,22‬כאשר מסופר כי לאחר המפגש עם אברהם באלוני ממרא‪[77] ,‬‬

‫‪"'".‬וַיִ פְ נּו ִמשָ ם הָ ֲאנ ִָׁשים וַיֵלְ כּו ְסדֹמָ ה וְאַ בְ רָ הָ ם עֹודֶ נּו עֹמֵ ד לִ פְ נֵי ה‬

‫בתלמוד הבבלי‪ ,‬שבת דף ל"א‪-‬ל"ב‪ ,‬מפורטים לעומק – האיום‪ ,‬החטא ועונשו‪ .‬יש לציין כי אין שום אינדיקציה מקראית לכך שמצוות התרומה מלחם הארץ (במדבר ט"ו ‪ )17-21‬מיוחסת ]‪[78‬‬

‫‪.‬לנשים בלבד ולפיכך‪ ,‬אין פלא שהתנ"ך לא מזכיר את העונש הנורא שהמציאו הרבנים‬

‫‪.‬דף על הדף"‪ ,‬עירובין מ"ז ע"ב" ]‪[79‬‬

‫‪.‬חשוקי חמד"‪ ,‬עבודה זרה דף י"ט ע"א" ]‪[80‬‬

‫‪'.‬ילקוט יוסף"‪ ,‬קצוש"ע יורה דעה סימן ק"מ‪-‬קמ"א; השכמת הבוקר הערות סימן ג'; תפילה א' הערות סימן צ' סעיף ט" ]‪[81‬‬

‫‪.‬לר' יצחק יוסף ]‪[82‬‬

‫‪.‬ר' שלמה יצחקי (המאה ה‪ ,)11 -‬נחשב לגדול פרשני התנ"ך והתלמוד ]‪[83‬‬

‫‪.‬ר' דוד אלטשולר (המאה ה‪ ,)17 -‬מגדולי פרשני התנ"ך ]‪[84‬‬

‫‪).‬הרש"ר הירש (רב ופרשן מהמאה ה‪ ,)19 -‬התנגד בצדק לעיוות התלמודי כאשר טען כי "בהלה" זו מבוכה הנובעת מתחושת חוסר אונים" (בביאורו לויקרא כ"ו ‪[85] 16‬‬

‫‪".‬רוב פרשני המקרא מאשרים זאת‪ ,‬לרבות מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי (מילון העברית המקראית‪ )17 :2007 ,‬שעל‪-‬פיו‪ ,‬כוונת "אולי" במקרה זה היא‪" :‬מילה המורה על אפשרות ]‪[86‬‬

‫‪".‬גם לפי מדרש ילקוט שמעוני (שמות ל"ג‪ ,‬סימן שצ"ו)‪ ,‬מניח אלהים תפילין‪" :‬והסירותי את כפי וראית את אחורי – מלמד‪ ,‬שהראה לו הקב"ה קשר של תפלין ]‪[87‬‬

‫‪.‬דברים ד' ‪ ,2‬י"ג ‪[88] 1‬‬

‫‪'.‬משנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות עדות‪ ,‬ט ]‪[89‬‬

‫‪.‬וכן מרבית מצוות התורה האחרות ]‪[90‬‬

‫‪.‬הקרוי גם "פסיקתא זוטרא"‪ ,‬מהמאה ה‪ 11 -‬לספירה ]‪[91‬‬

‫‪'.‬משנה תורה‪ ,‬הלכות מגילה וחנוכה‪ ,‬פרק ד ]‪[92‬‬

‫‪').‬ראו למשל‪ :‬מדרש "חומת אנך" מהמאה ה‪ 18 -‬לספירה (שמות‪ ,‬פרשת בשלח); ומדרש "תורה תמימה" מהמאה ה‪( 19 -‬הערות לשיר השירים‪ ,‬פרק א ]‪[93‬‬

‫‪).‬לפי מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי (מילון העברית המקראית‪[94] 276 :2007 ,‬‬

‫על‪-‬פי הבבלי‪ ,‬ביצה ט"ו ע"ב; לפי "שיטה מקובצת" לר' אשכנזי (המאה ה‪" :)16 -‬חדות ה' היא מעוזכם‪ ,‬זה מגדל בניו לתלמוד תורה"; ולפי מדרש "חומת אנך" (נחמיה ט')‪ ,‬שם נאמר‪[95] :‬‬

‫‪"".‬חדות ה'‪ ,‬שהיא התורה שקבלתם‬

‫‪.‬נחמיה ח' ‪[96] 1-12‬‬

‫‪).‬מועד יום כיפור‪ ,‬בעשרה בחודש בשביעי‪ ,‬חוזר על עצמו לכל אורך התורה (ראו‪ :‬ויקרא ט"ז ‪ ,29‬כ"ה ‪ ;9‬ובמדבר כ"ט ‪[97] 7‬‬

‫דרך אגב‪ ,‬מדרש תהילים ד' מגלה כי אותו הדין תקף גם ביחס למועדים אחרים‪ ,‬כגון ראש השנה‪" :‬הקב"ה‪ ,‬מה שהסנהדרין של מטה גוזרין‪ ,‬הוא מקיים‪ ,‬ואימתי? בראש השנה‪[98] ,‬‬

‫כשהסנהדרין יושבין ואומרים‪ :‬נעשה ראש השנה בשני בשבת‪ ,‬או בשלישי בשבת‪ ,‬מיד הקב"ה מושיב שם למעלה סנהדרין של מלאכי השרת… …ואותו היום שישראל גזרו הוא יום ראש השנה‬

‫‪".‬אף לאלהי יעקב‪ ,‬שהוא מקיים גזירתם‪ ,‬ומסכים על ידם‬

‫במהדורת שטיינזלץ לקטע זה בתלמוד‪ ,‬נאמר‪" :‬כיון שנודעו דברי ר' יהושע אלה‪ ,‬שלח לו רבן גמליאל‪ :‬גוזרני עליך שתבוא אצלי… "ביום הכיפורים שחל להיות לפי חשבונך‪ ,‬שהוא לפי ]‪[99‬‬

‫חשבוננו אחד עשר בתשרי‪ .‬הלך ומצאו ר' עקיבא לר' יהושע כשהוא מיצר על שמאלצו הנשיא לחלל את יום הכיפורים לפי חשבונו‪ ,‬אמר לו ר' עקיבא לר' יהושע‪ :‬יש לי ללמוד שכל מה שעשה‬

‫‪…".‬רבן גמליאל בקידוש החודש הריהו עשוי‬

‫‪'.‬משנה תורה‪ ,‬הלכות קידוש החודש‪ ,‬פרק ב ]‪[100‬‬

‫‪".‬רב ושמואל‪ :‬חד אמר פרצוף וחד אמר זנב‪ .‬בשלמא למ"ד פרצוף‪ ,‬היינו דכתיב‪ :‬אחור וקדם צרתני‪ ,‬אלא למ"ד זנב מאי אחור וקדם צרתני" ]‪[101‬‬

‫‪).‬מסכתות קטנות‪ ,‬מסכת שמחות ח'; בבלי‪ ,‬תענית ט"ז ע"א; תענית כ"ג ע"ב; סוטה ל"ד ע"ב (בתוספת פרשנותו של רש"י במדבר י"ד ‪[102] 22‬‬

‫ספרות חז"ל מספקת לא מעט דוגמאות לרבנים שעודדו השתטחות על קברי צדיקים ואף עשו זאת בעצמם‪ :‬בבלי‪ ,‬בבא מציעא פ"ה ע"ב; סוטה י"ד ע"א; עבודה זרה י"ח ע"א‪-‬ב; חגיגה ]‪[103‬‬

‫כ"ג ע"ב; ילקוט שמעוני‪ ,‬פרשת בשלח‪ .‬כיום‪ ,‬ניתן לראות זאת בא לידי ביטוי בדמות אין ספור ההילולות הפגניות ל"צדיקים"‪ ,‬ל"מקובלים" ול"קדושים" לכאורה‪ .‬וכאילו להוסיף חטא על פשע‪,‬‬

‫‪).‬קבעו חז"ל כי גם דמויות מקראיות – כיהושע וכלב למשל – השתטחו על קברי צדיקים (פסיקתא זוטרתא [לקח טוב]‪ ,‬במדבר‪ ,‬פרשת שלח לך‬

‫‪: http://din.org.il/wp-‬ראו למשל ב"תיקון הכללי"‪ ,‬המיוחס לר' נחמן מברסלב‪ ,‬שם נמצא העידוד "להשתטח על קבר הצדיק האמת הקדוש הזה…"; וגם באתרים ]‪[104‬‬

‫‪content/uploads/newsletter/he_61.pdf‬‬

‫‪http://www.breslev.org/pages.php?subaction=showfull&id=1182187161&ucat=36‬‬

‫‪http://www.biu.ac.il/jh/parasha/shlach/klei.html‬‬

‫‪.‬קיימת אפוא‪ ,‬מידה לא מבוטלת של אירוניה בעובדה שכיום יש המשתטחים גם על קברו של הרמב"ם ]‪[105‬‬

‫‪.‬מילון אבן שושן על הביטוי "דראון עולם"; גם מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי (מילון העברית המקראית‪ )782 :2007 ,‬הבין את המילה "עולם" כזמן בלתי מוגבל ]‪[106‬‬

‫רש"י ביקש להצדיק את חז"ל והתעלם אף הוא מהסתירה הברורה בין התלמוד למקרא‪" :‬מתוך שבלבל משכבו‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאלו שכבה‪ .‬ולמה בלבל וחלל יצועיו? שכשמתה ]‪[107‬‬

‫רחל‪ ,‬נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה‪ .‬בא ראובן ותבע עלבון אמו; אמר‪ :‬אם אחות אמי היתה צרה לאמי‪ ,‬שפחת אחות אמי תהא צרה‬

‫‪".‬לאמי? לכן בלבל‬

‫מחוזק ע"י התלמוד הירושלמי ‪ ,‬סוטה דף לא‪,‬א פרק ז הלכה ד גמרא‪" :‬לא למד ולא לימד ולא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקה בידו להחזיק והחזיק‪ ,‬הרי זה בכלל ברוך… "עתיד הקב"ה ]‪[108‬‬

‫‪".‬לעשות צל לבעלי מצות בצילה של בעלי תורה‬

‫‪).‬ביאור מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי (מילון העברית המקראית‪[109] 680 :2007 ,‬‬

‫‪.‬פירוש מילון אבן שושן ]‪[110‬‬

‫הסכם יששכר וזבולון" שימש יסוד ההנמקה למתן כסף לתלמידי חכמים‪ ,‬כפי שמפרט קיצור שולחן ערוך ‪" :‬ומי שאינו יודע כלל ללמוד‪ ,‬או שאי אפשר לו מחמת רוב הטרדות‪ ,‬יספיק " ]‪[111‬‬

‫לאחרים הלומדים‪ ,‬ותחשב לו כאילו לומד בעצמו‪ .‬כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה בפסוק‪ :‬שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך‪ .‬זבולון ויששכר עשו שותפות‪ ,‬זבולון עסק בסחורה והספיק‬

‫‪').‬ליששכר פרנסתו‪ ,‬שיהיה לו פנאי לעסוק בתורה" (סימן כ"ז‪ ,‬סעיף ב‬

‫‪'.‬ראו גם‪ :‬קהלת רבה פרשה ו'; ילקוט שמעוני על מלכים ב'; מדרש שוחר טוב‪ ,‬שמואל פרשה ב ]‪[112‬‬

‫‪".‬בנוסח אחר נאמר‪" :‬כל המרבה בתפילה‪ ,‬נענה ]‪[113‬‬

‫ל־תפַ ְטפְ טּו כַגֹויִם הָ א ְֹמ ִרים בִ לְ בָ בָ ם‪ :‬בְ רֹב ְדבָרֵ ינּו נִׁשָ מֵ עַ" (מתי ו' ‪[114] 7‬‬
‫‪).‬ישוע המשיח חיזק ואישש את דעת המקרא כאשר לימד‪ּ" :‬ובְ ִה ְתפַ לֶלְ כֶם‪ ,‬אַ ְ‬

‫‪).‬הכוונה איננה אלא ל"נְחֶ ְמיָה בֶ ן־חֲ כַלְ יָה" (נחמיה א' ‪[115] 1‬‬

‫‪.‬בן המאה ה‪ ,18 -‬היה פוסק מקובל ומחבר ספרי הלכה ]‪[116‬‬

‫‪".‬ראו חיזוקים לכך בתלמוד הבבלי‪ ,‬ברכות ס"ד ע"א‪" :‬הנפטר מחברו‪ ,‬אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום ]‪[117‬‬

‫‪".‬ראו פרשנותו של רש"י לקטע‪":‬בני ימא – דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א ]‪[118‬‬
‫ר' יוסף וייצן מסביר כי מדובר ב"יצור שנולד מזיווג של בני אדם ודולפינים… "במדרש ספרא (שמיני פרשה ג ז) על האמור בויקרא‪" :‬ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם" וז"ל‪[119] :‬‬

‫"חיה – זו חית הים‪ .‬הנפש – להביא את הסירונית‪ .‬יכול תהא מטמא באהל כדברי ר’ חנינא‪ ,‬תלמוד לומר ’ואת’"‪ .‬כלומר‪ ,‬אסור לאכול סירונית‪ ,‬מן הטעם שחיה זו היא דג‪ ,‬אך יחד עם זאת‬

‫‪: http://www.yeshiva.org.il/ask/49593‬כשתמות‪ ,‬תטמא באהל כאילו היתה אדם"‪ .‬מתוך הלינק‬

‫אגב‪ ,‬בתחילת אותו קטע מהתלמוד‪ ,‬קובע ר' יוחנן באופן נמרץ כי "כותבי הלכות כשורף התורה והלמד מהן אינו נוטל שכר"‪ .‬כלומר‪ ,‬מי שיעז להעלות את התושב"ע על הכתב ואף ]‪[120‬‬

‫‪?..‬ללמוד ממנה שווה לשורף התורה ואינו נוטל שכר‪ .‬מעניין מה חושבים על כך תלמידי הישיבות‬

‫מן הסתם‪ ,‬העדיפו רוב הפרשנים המסורתיים לרקוד לצלילי החליל התלמודי; לכן ראויה לציון פרשנותו של ר' פנחס הורוביץ (המאה ה‪ ,18 -‬בעל פירוש "פנים יפות"‪ ,‬פרשת ויקרא ]‪[121‬‬

‫‪.‬פרק ד')‪ ,‬אשר העז לצאת כנגד דעת הרוב ודבק בכוונתו הפשוטה והברורה של הפסוק‬

‫בדיקה במילון העברית המקראית (מ‪ .‬צ‪ .‬קדרי‪ )773 ,204 :2007 ,‬מעלה כי אכן מדובר בשני מינים שונים של עצים‪ .‬כמו‪-‬כן‪ ,‬גם עיון בתרגום השבעים (לנחמיה ח' ‪ )15‬מראה כי הפסוק ]‪[122‬‬

‫‪.‬מבדיל בין ההדס לבין עץ העבות‬

‫‪).‬מעניין כי בעל הפירוש "תורה תמימה" (ר' ברוך הלוי אפשטיין‪ ,‬המאה ה‪ )19 -‬הודה בטעותם וקבע‪" :‬עלי הדס ועלי עץ עבות‪ ,‬ומבואר דשני מינים הם" (הערות על ויקרא כ"ג ]‪[123‬‬

‫‪).‬גם הביטוי 'יצר רע'‪ ,‬אינו מופיע בשלמותו‪ ,‬אך יש לקיומו רמזים רבים בתנ"ך (למשל‪ ,‬ברא' ו' ‪ ,5‬ח' ‪ ;21‬דבר' ל"א ‪ ;21‬קהלת ח' ‪ ;6-11‬דהי"א כ"ט ‪[124] 18‬‬

‫‪.‬ראו‪ :‬פסיקתא זוטרתא‪ ,‬רש"י‪ ,‬רשב"ם‪ ,‬ראב"ע‪ ,‬אברבנאל‪ ,‬רבנו בחיי‪ ,‬אבן עזרא (על איוב פרק ג') ועוד ]‪[125‬‬

‫‪).‬כינויו של ר' אבא אריכא שהיה מחשובי אמוראי בבל (במאה ה‪ 3 -‬בקירוב ]‪[126‬‬

‫‪.‬פרופ' ניסן רובין‪" ,‬ראשית החיים"‪[127] 129 :2005 ,‬‬