‫ב"ה‬

‫פרק א'‪-‬ב'‪ – 4‬סיפור הבריאה הראשון‬

‫מפרק א' עד פרק ב' פס' ‪ ,4‬מסופר על בריאת העולם‪ ,‬כלומר על ששת ימי הבריאה ועל יום השבת‪.‬‬

‫כבר בפס' ‪ 1‬אנו נתקלים בעיקרון המונותאיזם (=אמונה באל אחד)‪ .‬עיקרון זה בא לידי ביטוי במילה‬
‫"ברא" שכתובה בלשון יחיד ולא בלשון רבים‪ ,‬דבר האומר שהאל הוא אחד ויחיד (בניגוד לריבוי‬
‫האלילים של תרבות עמי המזרח הקדום)‪ .‬בנוסף‪ ,‬רשום שאלוקים הוא זה שברא את השמיים ואת‬
‫הארץ‪ ,‬כלומר‪ ,‬השמיים והארץ הם ברואי ה' וכפופים לו‪ ,‬ולא אלים בפני עצמם‪.‬‬

‫ניתן לראות שהמקרא יוצא כנגד תרבות עמי המזרח הקדום גם בפסוקים נוספים שנראה בהמשך‪.‬‬

‫בריאת האור – יום א'‬

‫‪ ‬ביום הראשון ה' בורא את האור‪ .‬האל בורא אותו באמירה ולא בעשייה פיזית‪.‬‬
‫‪ ‬יש הטוענים שהעולם נברא יש מיש ‪ ,‬כלומר‪ ,‬שלפני הבריאה היו קיימים חומרים ומהם האל ברא‬
‫את העולם‪ ,‬לדוגמא – מים‪ .‬ניתן להוכיח זאת מהפסוק "ורוח אלקים מרחפת על פני המים"‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬יש הטוענים שהעולם נברא יש מאין ‪ ,‬כלומר‪ ,‬נוצר מכלום‪ .‬ניתן להוכיח זאת על ידי‬
‫הפסוק הראשון‪ ,‬שם נאמר "בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ"‪ ,‬כלומר‪ ,‬בהתחלה‬
‫אלוקים ברא את השמיים ואת הארץ‪ ,‬שאלו יסודות העולם‪ ,‬כך שלפני כן לא היה קיים כלום‪.‬‬
‫אפשר לומר גם שהמילה "תוהו ובוהו" פירושה שממה‪ ,‬כלומר ריק‪.‬‬
‫‪" ‬וירא אלקים כי טוב" – ביטוי זה אומר שאלקים מסתכל על בריאתו ומרוצה ממנה כיוון שהיא‬
‫מושלמת כלומר‪ ,‬הסתיימה והושלמה לגמרי‪.‬‬
‫‪" ‬ויקרא אלקים לאור יום" – נתינת שמות מראה על בעלות ה' על ברואיו‪.‬‬

‫בריאת הרקיע (יום ב') והצמחים (יום ג')‬

‫ביום ב' נברא הרקיע (=השמיים) והאל הפריד בין מים עליונים (כלומר‪ ,‬שמיים‪ ,‬עננים) לבין מים‬
‫תחתונים (ימים ואוקיינוסים)‪ ,‬אך מלאכת המים טרם הסתיימה ולכן הביטוי "וירא אלקים כי טוב"‬
‫אינו מופיע"‪.‬‬
‫ביום ג' ה' ממשיך את מלאכת המים – הוא מפריד את היבשה מהים‪ ,‬ובנוסף בורא את הצמחיה‪.‬‬
‫כלומר‪ 2 ,‬דברים נוצרים ביום זה‪ :‬יבשה וצמחיה‪.‬‬

‫לסיכום‪ ,‬ישנן ‪ 2‬הוכחות לכך שיום ג' הוא המשכו הרציף של יום ב'‪:‬‬
‫*הביטוי "וירא אלקים כי טוב" חוזר ביום ג' פעמיים‪.‬‬
‫*ביום ג' אלקים משלים את מה שלא סיים ביום ב' – הפרדת הים מהיבשה‪.‬‬
‫הים נחשב לאל בתרבות העמי המזרח הקדום והמקרא יוצא כנגד כך בכך שאומר שה' הוא זה שברא‬
‫את הים‪.‬‬

‫יום ד' – בריאת מאורות הרקיע (שמש‪ ,‬ירח וכוכבים)‬

‫ישנם ‪ 3‬תפקידים עיקריים למאורות‪:‬‬
‫א‪ .‬להאיר על הארץ‬
‫ב‪ .‬להבדיל בין יום ובין לילה‬
‫ג‪ .‬לקבוע את הזמנים‪ ,‬הימים‪ ,‬השנים‪ ,‬החגים‪ ,‬כיווני רוח וכו'‬

‫‪ ‬ישנו קושי בין פס' ‪ 3‬לפס' ‪ :18-14‬יש כפילות בבריאת האור ולא מובן מדוע האור נברא ביום א'‬
‫וגם ביום ד' (הרי תפקיד המאורות הוא להאיר)‪.‬‬
‫יש הטוענים שביום א' מדובר באור רוחני יותר‪ ,‬ואילו ביום ד' מדובר באור גשמי‪ ,‬פיזי‪.‬‬
‫רש"י (ר' שלמה יצחקי) מפרש שביום א' המאורות נבראו וביום ד' ה' ציווה לתלות אותם ברקיע‪.‬‬

‫יום ה' – בריאת חיות המים (שרצים) ועופות‬

‫קושי בפס' ‪ :21‬ישנו אזכור ספציפי של התנינים לעומת אזכור כללי של חיות המים והעופות‪.‬‬
‫פתרון‪ :‬בתרבות עמי המזרח הקדום‪ ,‬התנינים נחשבו למפלצות אלים בעלות כח רב‪ ,‬ולכן המקרא יוצא‬
‫כנגד התפיסה הזו ואומר שה' הוא זה שברא את התנינים והם לא בראו את עצמם אלא הם בסך הכל‬
‫ברואי האל וכפופים לו‪.‬‬

‫יום ו' – בריאת חיות היבשה והאדם ‪‬‬

‫ביום זה נבראו חיות היבשה‪ :‬חיות בר‪ ,‬בהמות וזוחלים‪.‬‬
‫ובנוסף – נברא האדם (!!!)‬

‫פס' ‪ :29-26‬בריאת האדם ומעמדו‬

‫ישנו קושי לשוני ותאולוגי (=דתי) בפס' ‪ 26‬בביטוי "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"‪:‬‬
‫‪ ‬קושי לשוני‪ :‬המילה "נעשה" כתובה בלשון רבים במקום בלשון יחיד‪ ,‬והרי האל הוא אחד‪.‬‬
‫פתרון‪ :‬א‪ .‬התייעצות עם המלאכים‪ .‬ב‪ .‬לשון רבים מעידה על זירוז – אדם המזדרז לעשות דבר‬
‫מה‪ ,‬לעתים משתמש בלשון רבים‪.‬‬
‫‪ ‬קושי תאולוגי‪ :‬לפי התפיסה המקראית‪/‬התנכ"ית‪ ,‬האל הוא מופשט‪ ,‬כלומר אין לו גוף‪/‬צורה‪/‬דמות‬
‫ולכן לא מובן כיצד האל יכול לברוא אדם בצלמו ובדמותו אם אין לו דמות‪.‬‬
‫פתרון‪ :‬מדובר בדמיון רוחני (כמו שכל או תכונות מיוחדות שיש לאל) ולא גשמי בין האל לאדם‪.‬‬

‫ישנן מספר משמעויות לביטוי "בצלם אלקים"‪:‬‬

‫‪ ‬שכל האדם‬
 ‫‪ ‬ניחן בכישרונות מיוחדים – למשל שליטה בטבע‬
‫‪ ‬ניתנה לו הבחירה חופשית‬
‫‪ ‬חז"ל אומרים‪ :‬דמיון גשמי לאל‬

‫"זכר ונקבה ברא אותם"‪ :‬פסוק זה מעיד על שוויון בין המינים ובין בני האדם‪ ,‬ללא הבדלים של גזע‪,‬‬
‫תרבות‪ ,‬דת וכיוצא בזה‪.‬‬

‫ברכת האל לאדם ותפקידו‬

‫פס' ‪ – 28‬ברכת האדם‪:‬‬
‫‪ .1‬פרייה ורבייה‪.‬‬
‫‪ .2‬שליטה על הארץ ושעבוד הטבע לתועלת האדם‪.‬‬
‫‪ .3‬שליטה על בע"ח‪.‬‬

‫פס' ‪ :29‬האדם נדרש לאכול רק מהצומח וכך גם החיות‪ .‬זה מעיד על קדושת החיים כערך עליון –‬
‫אסור להרוג חיות על מנת לאכול אותן כי גם להן יש נשמה‪.‬‬

‫יש לציין כי לא נאמר "כי טוב" על האדם כיוון שהאדם נוצר עם יצר טוב ויצר רע‪ ,‬כלומר האדם יכול‬
‫לחטוא ולכן הוא אינו רק "טוב" אלא ניתנה לו הבחירה החופשית לפעול כרצונו בעולם‪.‬‬

‫פס' ‪ :31‬הביטוי "כי טוב מאד" מתייחס לכל הבריאה ולא רק ליום שישי‪ .‬ביטוי זה מעיד על השלמות‬
‫וההרמוניה שבבריאה‪.‬‬
‫לסיכום – מעמד האדם‪:‬‬
‫‪ ‬נברא בצלם אלקים – קירבה מיוחדת בינו לבין ה'‬
‫‪ ‬ניתן לו השלטון על הברואים והוא נצטווה לכבוש הארץ‬
‫‪ ‬נברא בעשייה ולא באמירה‪ ,‬וללא תיווך‬
‫‪ ‬נברא כנזר הבריאה – נברא אחרון כשהכל מוכן למענו‬
‫‪ ‬בתיאור בריאתו הטקסט ארוך יותר – דבר המעיד על חשיבותו ומעמדו‬
‫‪ ‬רק לגבי האדם ניתן לראות תכנון והתייעצות ("נעשה אדם בצלמנו‪)"...‬‬
‫‪ ‬נברא כזוג יחידי (נברא זכר ונקבה ביחד)‬

‫מעמד האדם בפרק זה הוא גבוה‪ ,‬נעלה ונשגב מכל שאר הברואים‪.‬‬

‫פרק ב'‪4-1 ,‬א – יום השבת‬

‫‪ ‬מספר טיפולוגי‪ :‬מספר סמלי (=שמסמל משהו מעבר למשמעות המדויקת שלו) המביע רעיון‬
‫מסוים‪ .‬למשל‪ 40 – 40 :‬שנה נדודים במדבר‪ 40 ,‬יום משה היה בשמיים במעמד הר סיני‪.‬‬
‫יום שבת מאופיין במספר ‪ 7‬שהוא גם כן מספר טיפולוגי‪ .‬מספר זה מביע את שלמות וקדושת‬
‫השבת‪( .‬דברים הקשורים לספרה ‪ :7‬שנת שמיטה‪ ,‬שנת יובל‪ ,‬שבעת ימי השבוע‪.)...‬‬
‫‪" -‬ויקדש אותו" – ה' הבדיל את יום השבת בצורה חיובית משאר הימים‪.‬‬

‫‪ ‬יסוד‪/‬סיפור אטיולוגי‪ ,‬הוא סיפור הבא להסביר תופעה שהייתה נהוגה בעבר‪ ,‬מנהגים מסוימים‬
‫שעדיין קיימים‪ .‬למשל‪ :‬מדוע עם ישראל שובת (=נח) ביום שבת? כיוון שאלקים עצמו נח ביום‬
‫שבת‪.‬‬
‫או‪ :‬מדוע האישה חווה קשיי לידה כיום? כיוון שזה עונש על כך שחווה אכלה מפרי עץ הדעת בניגוד‬
‫לצו ה'‪.‬‬
‫או‪ :‬מדוע אישה קרויה בשם "אישה"? כיוון שהיא נוצרה מהאיש‪.‬‬

‫כלומר‪ ,‬סיפור אטיולוגי מסביר למה קיימות תופעות‪/‬מנהגים‪/‬שמות מסוימים‪.‬‬

‫צירופי מילים החוזרים בפרק‬

‫‪" ‬ויאמר אלקים" – הבריאה נעשית באמירה וציווי של האל והוא השולט בעולם בדברו‪.‬‬
‫‪" ‬וירא אלקים כי טוב" – ה' סיים את מלאכתו בצורה מושלמת ומרוצה מהבריאה‪.‬‬
‫‪" ‬ויהי ערב ויהי בוקר" – הבריאה מתוכננת ומסודרת‪ ,‬כל יום מיועד לבריאה אחרת‪.‬‬
‫‪" ‬ויקרא אלקים" – נתינת שמות לבריות מדגישה את שליטת ה' בעולם‪.‬‬
‫‪" ‬ויהי כן" – האל מצווה והדברים מבוצעים בדיוק כפי שאמר‪.‬‬