‫לבלר אומן‬

‫עובי וגובה האותיות‬

‫(מספר קולמוסים)‬

‫איזוהי דרך ישרה שיבחר בה הסופר לכתיבה אשורית המאושרת בשער‬

‫בת רבים‪.‬‬

‫דרך העולם לחשוב כי כתיבה נכונה היא שלשה קולמוסים לגובה האות‬
‫כלומר עובי גג האות קולמוס‪ ,‬אוויר החלל קולמוס ותחתית האות קולמוס‪,‬‬
‫ובין השורות גם כן שלשה קולמוסים אוויר‪ ,‬כי כך מקובל מהכתיבה‬
‫האשכנזית שהביא המשנה ברורה בשם הברוך שאמר‪.‬‬
‫אך הדבר איננו כלל החלטי וחלק אלא יש בו גדרים והשלכות‪ .‬כי מקור‬
‫הדברים הם מספר "אלפא ביתא" לרבי יום טוב ליפמן זצ"ל המכונה בבית‬
‫יוסף (בנוסח טעות) קונטרס ברוך שאמר‪ .‬אלא שהוא עצמו כתב כמה‬
‫פעמים בחיבורו שיש כתיבה עבה (‪ 3‬קולמוסים) ויש כתיבה דקה (‪3.5‬‬
‫קולמוסים) ומשתנה בזה צורת האותיות מעט לענין דמיון צורת הרכב‬
‫מבנה האות‪.‬‬

‫העובי הנכון לאות הוא ‪ 3.5‬קולמוסים לאות ‪ ,‬כלומר כ‪ 7 -‬קולמוסים לכל‬

‫שורה‪( .‬או לכל הפחות ‪ 6.5‬קולמוסים)‬
‫ויש לכך השלכות הלכתיות וגם מעשיות‪.‬‬

‫ונתחיל בהלכתיות; (על אף שעיקר ענייננו הוא צד המעשה)‬

‫אות פ' כפופה אם נכתבנה ‪ 3‬קולמוסים הרי תהיה יורדת מקו תחתון של‬
‫האותיות הרבה מסיבת גובה החלל של האות כדי שיכנס עובי הקולמוס‬
‫בחללה ולא יהיה נגיעות בין הגג והתחתית לאותו חלק הנכנס‪ ,‬ולמה תיגרע‬

‫‪1‬‬
 ‫לבלר אומן‬

‫בגובהה משאר האותיות לענין תחתית‪ ,‬ועוד שהרי לדעת הפוסקים‪,‬‬

‫אותיות "רבתי" (כלומר האותיות הגדולות והמודגשות שבתורה כדוגמת‬
‫אות בי'ת של בראשית) נמדדות בשיעור גודלן לפי קו התחתון ולא העליון‬
‫כלומר קו האות העליון עם השרטוט כשאר האותיות ורק תחתיתן‬
‫המשפילה מתחת לקו האותיות הוא הגורם להיותן "רבתי"‪ ,‬ואם נעשה את‬
‫אות פ'ה משפילה בתחתיתה מול שאר האותיות למה תהיה כל אות פ'‬
‫כפופה שבתורה "רבתי"‪( .‬ועוד‪ ,‬שכך עשו מעשה באותיות רבתי מהר"י‬
‫אבוהב‪ ,‬ר' חיים סופר ‪ -‬קול יעקב‪ ,‬ועוד מהקדמונים‪ ,‬גם לעניין אות רבתי‬
‫וגם לעניין גובה האותיות כנ"ל)‬
‫ומוכח כן גם מהמקובלים שהגובה המועדף הוא הכתיבה הדקה יותר‬
‫במעט ;‬
‫כי אות ה'ה כלולה משלשה ווי'ן (מהארי'זל‪ ,‬לענין אות ה'א של שם הווי"ה)‪,‬‬
‫ואם נכתוב כתיבה עבה הרי חלל האות יהיה שני קולמוסים גובה‪ ,‬והרגל‬
‫ה פנימית היא רחוקה מהגג לפחות חצי קולמוס‪ ,‬נשאר קולמוס וחצי גובה‬
‫החלל‪ .‬ואם כן הרי זה שיעור אות יו'ד ברגל הפנימית ולא ווי'ן (כל שכן שיש‬
‫הסוברים בכתיבה האשכנזית שמרחק הרגל מהגג הוא כשיעור קולמוס‬
‫ומעט פחות‪ .‬ואם כן הרי לא ישאר חלל כשיעור אות קטנה שהיא יו'ד‪ ,‬ואם‬
‫כן הרי זה כשר לדעת הרא"ש בלבד כמובא בשו"ע סימן ל"ב)‪.‬‬
‫וגם הרב 'ברוך שאמר' (שורש ומקור לכתיבה אשכנזית המובא בבית יוסף)‬
‫כתב שכל אות תהיה "לפחות" שלשה קולמוסים‪ .‬היינו לא פחות כי אז הווי‬
‫שינוי צורה לענין אות למ'ד שאם יעשנה פחות משלשה קולמוסים בגגה‬
‫הרי זה שינוי מבנה האות וכו'‪ ,‬שקורא אותם סופרים "בורים"‪.‬‬
‫אבל יותר משלשה קולמוסים לאות זה ברור שהיא הדרך הכדאית‪.‬‬
‫וכל שכן וק"ו בכתיבה האשכנזית‪ ,‬שהרי אות למ'ד לשיטה האשכנזית היא‬
‫וי'ו בדיוק בגגה ועם שני תגים לראשה‪ ,‬ועוד שהתג הימני גבוה מהשמאלי‬
‫(דברי הראשונים שם) וצריך עוד היקף גויל לאות‪ ,‬הרי אם נעשה ‪3‬‬
‫קולמוסים לאות ושלש קולמוסים לחלל בין שורה לשורה הרי הוי'ו של‬
‫הלמ'ד תהיה פחות מהשיעור ‪ ..‬על כרחך שזה "לא פחות" מ‪ 3.5-‬לאות‪.‬‬

‫‪2‬‬
 ‫לבלר אומן‬

‫(וכן אות שי'ן למקובלים היא שלשה ווי'ן (הארי'זל) ‪ ..‬ואם תהיה ‪3‬‬
‫קולמוסים היא וי'ו בשמאל ושני יודי'ן או יו'ד בימין‪ ..‬על כרחך ‪ 3.5‬לפחות‬
‫קולמוסים גם לאשכנזית להמקובלים שתהיה שי'ן של שלש ווי'ן‪).‬‬
‫וכן לכתיבה האשכנזית כל אות המורכבת צריכה להיות ממש כמו שאילו‬
‫היא הייתה לבדה ככל שניתן (מוכח מברוך שאמר ומשנת סופרים בדין‬
‫אות טי'ת) וכגון אות בי'ת צורתה היא דל'ת בתוך גרון של וי'ו שוכבת‪ ,‬ואם‬
‫היא (הדל'ת) שלשה קולמוסים בגובהה בכתיבתה לבדה‪ ,‬הרי באות בי'ת‬
‫חסר מרגל הדל'ת קולמוס‪ ,‬הרי על כרחך יותר מ ‪ 3‬לאות צריך גם‬
‫לאשכנזית כדי להיטיב יותר את תמונת האותיות המורכבות‪ ,‬ועוד היד‬
‫נטוייה לראיות‪..‬‬

‫ולעניין המעשה ברור לכל כי כתב של ‪ 3‬קולמוסים בין לאשכנזית ובין‬

‫לספרדית‪ ,‬יוצר דיבוקים וכן עומס דיו על היריעה ונעשה כיריעה מושחרת‬
‫ולא יפה לקריאה‪ ,‬והרי צריך זה א'לי ואנוהו ואינו נוי שיהיה גדוש עד כדי‬
‫עייפות העיניים לקורא‪ .‬הגע עצמך ; שנפסק להלכה שאורך השורה (מימין‬
‫לשמאל) יהיה כרוחב ‪ 3‬פעמים "למשפחתיכם"‪ ..‬והטעם כדי שלא יהיו עיניו‬
‫של הקורא בתורה משוטטות על הכתב (שולחן ערוך) ‪ ,‬הרי שצריך כדי‬
‫קריאה נכונה ויפה ונוחה לקורא (הגם שלא גוזרים גזירות מדעתנו מ"מ‬
‫לעניין הדימוי לכאורה על כל פנים כן הוא)‪.‬‬
‫וכן לעניין נוחות ומהירות הכתיבה וחשש יציאה מהשורות ורווחים בין‬
‫המילים ובין האותיות‪ ,‬כל זה מאוד מושפע מעובי הכתב‪.‬‬
‫וכן לעניין שינויי צורה בקל יכול להדמות הרבה פעמים אות יו'ד לאות וי'ו‬
‫כי ההפרש ביניהם בכתיבה עבה הוא ממש גבולי‪.‬‬
‫וכן הרבה פעמים במהלך הכתיבה נוצר גודש דיו לאות בכתיבה עבה כגון‬
‫באותיות המורכבות כאות אל'ף ואות צד'י ואות שי'ן ואות גימ'ל ואות חי'ת‬
‫ועוד‪ ..‬מסיבת עובי האות וריבוי הצפיפות בשעת כתיבתה‪.‬‬

‫‪3‬‬
 ‫לבלר אומן‬

‫ובוודאי גם שהקורא בתורה לא יעדיף את הקריאה בכתיבה העבה כי היא‬

‫מכבידה לו על הראות המתמשכת‪ ,‬וככל שהכתב מואר אז קל ונגיש לקורא‬
‫לרוץ בכתב ולא לאמץ את לבבו ועינו‪.‬‬

‫לכן‪ ,‬עצתי נתונה לכלל‪ ,‬היא בין כ ‪ 6.5 -‬לפחות קולמוסים לגובה השורה‬
‫עד כ ‪ 7‬קולמוסים‪ .‬כך שהאות תהיה כ ‪ 3.5 -‬קולמוסים גובה‪ ,‬כלומר חלל‬
‫האות תמיד יהיה יותר גבוה מעובי הקולמוס‪.‬‬
‫וכבר אמרו חז"ל; כל ההתחלות קשות אבל מכאן ואילך יערב לך‪.‬‬
‫כי רק ההרגל הראשוני יהיה קשה עד שהמח יורגל לכך בטבעיות‪.‬‬
‫(אם כי בכתיבת תפילין עדיף ‪ 6.5‬קולמוסים ולא יותר דק כי צריך גם שיעור‬
‫עובי טוב לאותיות שיהיו בריאות וטובות ובכדי שלא יהיו נמחקים במהרה‬
‫עם הזמן‪ ,‬וכל שכן בתפילין פצפונים ודו'ק)‬

‫בהצלחה ‪..‬‬

‫מאמר זה מתוך קובץ "לבלר אומן" המכיל כ‪ 20-‬מאמרים ענייניים‬ ‫•‬

‫לסופרי הסת"ם‪.‬‬

‫‪4‬‬