‫לבלר אומן‬ ‫בס"ד‬

‫מחיקת אותיות‬
‫כיצד ??‬
‫כתב מר"ן בשו"ע הלכות תפילין (או"ח סימן ל"ב‪ ,‬סעיף כד‪).‬‬

‫מותר לכתוב על מקום הגרר ועל מקום המחק אפילו אזכרה (שמות‬
‫הקודש) ‪ ,‬לא ימחוק בעודו לח אלא ייבשנו יפה כי אז יגרר בקל ולא ישאר‬
‫לו שום רושם‪ .‬עכ"ל‬
‫מקורות; הרמב"ם‪ ,‬אורחות חיים‪ ,‬רבינו יונה‪.‬‬

‫מהו מקום "הגרר" ומהו מקום "המחק" ?‬

‫כך‪( ...‬ע"פ הפוסקים)‬

‫גרירת אות‪ ,‬פירושו שהדיו של האות התייבש לחלוטין עד שכאשר נגררנו‬

‫יהיה אבק ממש‪ ,‬לכן כאשר הדיו התייבש על הקלף כלומר עברו כמה שעות‬
‫לפחות במזג אוויר חם‪ ,‬אז התייבשה האות בכל חלקי עובייה ולא רק פניה‬
‫העליונות‪ ,‬ואם תגררנה עם סכין חדה (מעוגלת‪ ,‬של ניתוחים או על יד נייר‬
‫שיוף וכדו'‪ )..‬יהיה הדבר בקלות‪ ,‬והעיקר הוא שלא יעשה רושם "סביבות‬
‫המחיקה"‪ ,‬כי אין רטיבות ולחות מהדיו שתגרום לכך‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫לבלר אומן‬ ‫בס"ד‬

‫מחיקת אות‪ ,‬פירושו שהדיו רטוב או אפילו רק לח בעוביו הפנימי ועל ידי‬
‫המחיקה עם הסכין הנ"ל‪ ,‬יהיה כתם סביבות האות‪ ,‬כי הדיו היוצא מהאות‬
‫נמרח סביבו‪ ,‬וגם אם נראה שהתייבשה האות למגע חיצוני‪ ,‬מ"מ תוכה‬
‫ועובייה של האות עדיין לחה ותגרום למחיקה לא יפה עם כתם שחור אפור‬
‫סביב האות ויכנס האבק הלח לחלל סיבי הקלף סביב המחיקה‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬שהדיו מחלחל בשעת המחיקה לתוך עובי הקלף ובכך נוצר עם‬
‫המחיקה עצמה שכבה שחורה פנימית עמוקה יותר ויותר‪.‬‬

‫אם כן‪ ,‬הוא אשר כתב מרן בשו"ע לעיל‪ ,‬שאפילו על מקום "המחק" כלומר‬
‫מקום המוכתם באפרורית מועטה מחמת המחיקה‪ ,‬מותר לכתוב עליו‬
‫ואפילו שם ה' מותר‪ ,‬כלומר אע"פ שאינו נוי וכבוד לשם ה'‪.‬‬
‫כי כיון שאין כאן דיו ממש וניכרת האות מצד עצמה בשחרותה לכן חזר‬
‫המקום להיות בגדר מוקף גויל‪( .‬מוקף קלף סביבות האות שלעתיד)‪.‬‬

‫אך ודאי כולם יודו וישבחו את הכתיבה על מקום שאין בו לא כתם ולא‬
‫אפרורית‪ ,‬ובודאי שהכתיבה על "מקום הגרר" עדיפה ‪.‬‬
‫כל שכן בזמנם שהיו כותבים ס"ת על הגויל היה נראה שעדיף ודאי להמתין‬
‫מלמחוק אלא עד שיתייבש ממש הדיו‪ ,‬כי ככל שמתעסקים בגרירה ומחיקה‬
‫על גויל יותר מסתבך המצב הנתון‪ ,‬כי מתגררת שכבת הליצה מן הגויל‬
‫(היא השכבה של העור החיצונה ביותר היכן שניכרים נקבוביות שורשי‬
‫השיער‪ ,‬ושם מקום הכתיבה בגויל בלבד‪ ).‬והוא חוזקו ואיכותו של העור‬
‫כעין ציפוי למינציה על הדף (מקום נחושתו – חוזקו של הקלף)‪ ,‬ואם יוסר‬
‫אז אותו ציפוי עורי האטום יהיה נכתב על השיכבה הפנימית שהיא ספוגית‬
‫וסיבית יותר וייראה לעין שינוי הכתב בצבעו ומראיתו והתפשטות הדיו‬
‫סביב האות ואינו נוי לכתיבה‪ ,‬כל שכן אם יהיה הדבר בכמה מקומות‬
‫באותה היריעה‪.‬‬

‫‪2‬‬
‫לבלר אומן‬ ‫בס"ד‬

‫ועוד‪ ,‬שיגרום לדיבוקים פנימיים של האותיות וכן להתרחבות האות לעין‬

‫הקורא‪.‬‬

‫הגם שיש לכך בגויל תקנה במריחת חומר המיועד לכך קודם הכתיבה‬
‫ולאחר המחיקה‪ ,‬מ"מ בגויל כמה שפחות מחיקות עדיף‪ ,‬כי מקום המחיקה‬
‫לעולם לא יהיה כמו הגויל הטבעי שלא נמחק מעולם‪..( .‬הלומד ילד למה‬
‫הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש וכו'‪ ...‬מסכת אבות)‬

‫לכן‪ ,‬בגויל אם יש צורך במחיקה‪ ,‬אין ספק שעדיף להמתין לייבוש מלא‬
‫(כלומר "מקום הגרר")‪ ,‬או אם טעית ושמת לב מיד‪ ,‬תיכף תשאב את מקום‬
‫הדיו של האות ההיא עם נייר טישו‪ ,‬ומנעת בכך כמה שפחות נזק‪ ,‬וכן בגויל‬
‫ניתן תיכף ממש לנקות עם סמרטוט לח את מקום אותיות הטעות כי‬
‫"הליצה" כלומר השיכבה החיצונה לא ממהרת עדיין לספוג את הדיו וניתן‬
‫תוך כדי המהירות לתקן‪.‬‬

‫אך בקלף שהוא הרוב המצוי היום בכתיבת סת"ם וכן בתפילין שחיוב‬
‫כתיבתן רק על הקלף‪ ,‬נעסוק בו כיצד האופן הראוי במחיקה‪..‬‬

‫כבר ברור לכל סופר סת"ם שהקלף הוא סיבי וסופג ואין לו דמיון עם‬
‫הכתיבה על הגויל‪ ,‬לכן המחיקה בו היא או על ידי "גרר" או על ידי "מחק"‪.‬‬
‫מלכתחילה אם שמת לב שטעית בכתיבה ויש אותיות לפניך הנצרכות‬
‫למחיקה‪ ,‬עדיף כמה שיותר מהר לספוג עם טישו את הדיו ההוא‪ ,‬כי בכך‬
‫האות ממהרת להתייבש ותוכל לזרז את המלאכה‪.‬‬

‫לאחר ייבוש "מוחלט" של האות לאחר זמן וכנ"ל‪ ,‬יש לקחת סכין מעוגלת‬
‫(ניתוחים) "חדשה" (או סכין גילוח ולקפלה כעין פה דג ‪ ,‬אך בזה צריך‬
‫שימת לב כי הסכין גילוח בצורה הזו עלול גם לנזקים) ולגרור בכיוון אחד‬

‫‪3‬‬
‫לבלר אומן‬ ‫בס"ד‬

‫בלבד משמאל לימין את כל "מהות הדיו" היבש עד שיהיה לעין רק רושם‬

‫קל של אות הטבועה בקלף עצמו‪.‬‬
‫(הסיבה לגרירה בכיוון אחד כי הגרירה לכל הכיוונים יוצרת חדירת האבק‬
‫השחור לסיבי הקלף שסביב‪.‬‬
‫ומכאן תזכורת שתוך כדי הגרירה כדאי מאוד להעיף עם הפה או עם‬
‫מאוורר חזק את כל הנגרר כדי שלא יהיה מתפזר סביבות המחיקה‪ ,‬וכן‬
‫עם מברשת יבשה‪).‬‬
‫מידי פעם כדאי לסלק את השחרורית עם מחק ידני רגיל‪.‬‬

‫שלב הבא‪ ,‬הוא מכשיר שיוף חשמלי‪..‬‬

‫כדאי ממש עם ראש שיוף עדין ( ראש מחק בתוספת סיבי זכוכית‪ ,‬בצבע‬
‫אפור בהיר ‪ .‬נמכר בחנויות הסת"ם או בחנויות לכלי צורפות) ובמהירות‬
‫אחידה מתונה‪ ,‬כי מהירות חזקה גורמת לחימום הקלף והורסת אותו כי‬
‫נהיה הקלף קשה מאוד‪ ,‬וידוע שעור משתנה איכותו במזג החום‪.‬‬
‫חשוב להדגיש‪ ,‬בשעת מעשה‪ ,‬סיבוב הראש של הגלגל שיוף יהיה עם צד‬
‫הסיבים של הקלף כלומר שישייף הגלגל משמאל לימין (היפך מסיבוב‬
‫השעון)‪.‬‬

‫מאוד כדאי שתהיה היד השמאלית מתחת לקלף באותו מקום השיוף כדי‬
‫שיורגש מתינות השיוף וחימום הקלף‪ ,‬גם על ידי כן יגרם פחות סיכוי‬
‫לחורים בקלף‪.‬‬
‫לאחר מכן כדאי עם אותו המכשיר לעשות אותה הפעולה עם מחק לבן‬
‫ללא תערובת של סיבי זכוכית וכדו'‪.‬‬
‫זהו בעצם שלב הגימור וההדמייה הסופית של מקום המחיקה להשוותו‬
‫ככל שניתן לשאר הקלף‪.‬‬

‫‪4‬‬
‫לבלר אומן‬ ‫בס"ד‬

‫המדד לסיום הוא שייראה צבע מקום המחיקה ממש ב ‪ 99%‬כמו שאר‬
‫היריעה בצבעה‪.‬‬
‫לאחר מכן ניתן למרוח גיר (לבן או משי‪ ,‬כפי צבע הקלף) במידה מבוקרת;‬
‫‪ .1‬כדי שלא תהיה שכבה עבה מעל הקלף‪.‬‬
‫‪ .2‬שלא תשתנה צבע היריעה במקום ההוא‪.‬‬
‫לאחר מכן עם נייר שיוף (מספר ‪ )400‬למרוח את הגיר על הקלף משמאל‬
‫לימין ובכך ליצור אחידות צבע ואחידות החומר וכן שלא יהיו האותיות‬
‫נכתבות על שכבת גיר אלא על הקלף‪.‬‬

‫שלב הבא‪ ,‬לספוג חתיכת טישו או בד לבן עם מי קלף ולמרוח על מקום‬

‫המחיקה משמאל לימין‪( .‬מי הקלף פועלים בדבק שבהם לאטימות הסיבים‬
‫הפנ ימיים של הקלף שנפגמו והורמו עם המחיקה‪ ,‬ובכך נוצרת שכבה‬
‫אטומה שוב לעור ונמנע ספיגת דיו מופרזת‪ ,‬ובכך נוצר כתיבת אותיות‬
‫בדמיון לקודמות להם כי המרקם של הקלף נעשה שווה‪).‬‬

‫שלב הבא‪ ,‬אם הקלף נעשה מדי חלק ניתן להעביר שוב בעדינות נייר שיוף‬
‫הנ"ל פעם או פעמיים משמאל לימין ואז נוצרת מעין קטיפה לקלף והוא‬
‫ממש שלב הסופי‪ .‬אם אין צורך‪ ,‬אז פשוט לוותר‪.‬‬

‫שלב הבא שלב השרטוט שלאחר המחיקה‪.‬‬

‫צריך בדבר הזה זהירות רבה !!!‬
‫כי הקלף יתכן שנהיה דק מידי‪ ,‬והבעיות המצויות הם ;‬
‫‪ . 1‬חשש לקריעת היריעה עם השרטוט במרצע‪.‬‬
‫‪ . 2‬החשש לשרטט ח זק‪ ,‬ואז מחמת הרפיון נוצר שרטוט הנעלם לאחר‬
‫תקופה‪ ,‬ובספר תורה ומזוזות השרטוט הוא חובה תמידית (כלומר שיהיה‬
‫מצוי תמיד על הקלף גם לאחר שנים)‪.‬‬

‫‪5‬‬
‫לבלר אומן‬ ‫בס"ד‬

‫‪ . 3‬שיהיה השרטוט שווה גובה במדוייק לשאר השורות ויהיה כתב אחיד‪.‬‬

‫לכן‪ ,‬הדבר צריך שיקול דעת לפי הקלף ולפי היכולת וכמובן עם שימת לב‬
‫על מה משרטטים כלומר על משטח קשיח יותר ולא על משטח רך כי עלול‬
‫הקלף להי קרע‪ ,‬וכן המרצע צריך להיות יותר באלכסון מהרגיל בעת‬
‫השרטוט כדי שחוד המרצע לא יגרום קרע וחתך‪ ,‬לכן מאוד חשוב לתת על‬
‫זה את הדעת ולא על כל מקום לשרטט אלא על מקום נוח וראוי לשרטוט‪.‬‬

‫כמובן‪ ,‬לאחר ששיחקנו הרבה עם הקלף וחיממנו אותו במגע יד ובמחיקות‬

‫ושיופים‪ ,‬מן הראוי שישהה קצת בחדר עם לחות רגילה כמו בעת הכתיבה‬
‫למשך זמן סביר (כחצי שעה)‪ ,‬ואז יחזור לקדמותו ככל שניתן‪.‬‬

‫לסיום ‪ ,‬הדבר החשוב ביותר בעת המחיקה הוא סבלנות ואורך רוח‪ ,‬כי‬
‫בלחץ ובתסכול יצ א יותר נזק מאשר תיקון‪ ,‬כי במקרה של חור בקלף כבר‬
‫יצטרך עשיית טלאי והדבקה מקצועית ומורכבות וידיעה נוספת שאינה אלא‬
‫למקצוענים‪.‬‬

‫[מי שכבר מקצועי יודע שניתן גם לתקן מיד לאחר הטעות על ידי ספיגת‬
‫הדיו ועל ידי קילוף של האות עם סכין גילוח חדשה בלבד בכל פעם‪ ,‬כמובן‬
‫שכד אי להתאמן על כך בשאריות קלפים של כתיבת חולין‪ ..‬וכן לא שייך‬
‫הדבר בקילוף שמות קודש כי אם למקצוענים ולא למתנסים‪.‬‬
‫הכלל בזה בקילוף אותיות (של חול) תמיד לאחר התחלת הקילוף תהיה‬
‫עם הסכין גילוח כלפי מעלה ובכך תגרום כמה שפחות נזק וחשש נקב כי‬
‫האותיות מתקלפות במהירות חצאי אותיות וכלפי מעלה הם נקלפות‪] .‬‬

‫כמובן שלאחר קילוף‪ ,‬הקלף נעשה חלק ממש ולא כמו בגירוד כי הסכין‬
‫חותכת ומשאירה את מקום הקילוף חד ושטוח מה שיגרום לדיו לזלוג על‬

‫‪6‬‬
‫לבלר אומן‬ ‫בס"ד‬

‫הקלף ולהחליק‪ ,‬לכן לאחר קילוף מומלץ לשייף מעט עם נייר שיוף ליצירת‬
‫קטיפה עדינה ולמרוח מי קלף‪.‬‬

‫*ריכוז בשעת הכתיבה מונע את כל הנ"ל‪ ,‬לכן כדאי לכולנו להיות יותר‬
‫מרוכזים ויותר ערניים ופחות עם הסביבה‪ ,‬ובכך נמנע מעצמנו את כל הנ"ל‬
‫כמה שאפשר‪.‬‬
‫(מקווה שלא החסרנו פרטים חשובים‪ ,‬אם בכל זאת יש עוד‪ ,‬נשמח להשכיל‬
‫וליידע לאחרים‪).‬‬

‫בהצלחה !!!‬
‫מאמר זה מתוך קובץ "לבלר אומן" ‪ ,‬כ ‪ 20‬מאמרים מועילים‬
‫בתחום הסת"ם‬

‫‪7‬‬