Professional Documents
Culture Documents
אחידות הכתב - ערוך
אחידות הכתב - ערוך
תמיד דמיין לעצמך לכל אות ואות בשעת כתיבתה שרטוט עומד מימין
ושרטוט עומד משמאל ,וכשם שמהשרטוט העליון והתחתון (הכפול) אינך
יוצא ,כך גם מהשרטוט הימני והשמאלי הדמיוני.
כלומר ,אות שיש לה יותר מיציאה אחת הן מימין והן משמאל לדוגמא אות
אל'ף שיש לה שני חלקים יוצאים משמאלה ושניים מימינה ,וכן אות בי'ת
יש לה שני יציאות משמאלה (גג ומושב) וכן על זה הדרך בשאר אותיות
(חוץ מנו'ן כפופה שצריכה מעט לבלוט במושבה החוצה) כולם יהיו בעיניך
בשעת כתיבה כמונחים כל אות בריבוע שווה גובהו מול רוחבו כעין דף
מחברת חשבון.
דבר שני ,תשתדל בכל עוז להתחיל את האות בקו קולמוס (הנחת
הקולמוס) ישר עומד ,המכונה בפוסקים "פניה שוות".
הטעם( ,המקצועי) כי ישר אין לו שתי משמעויות ,אלא כפשוטו ישר ,אך
אלכסון סובל כל מיני אלכסון,
לכן תמנע מן התחלת האלכסון ותתחיל כל אות עם התחלה ישרה בלבד
(מאונך) ,ואז רוב הכתיבה מיושרת ואחידה( .ומאושרת -אשורית)
היתרונות בכך הם רבים ,ונזכיר כמה מהם ;
א .אות המתחלת במשיכתה באלכסון קולמוס הרי היא גם תסתיים
באלכסון ,מה שיגרום לה דיבוק לאות הקודמת לה מחמת אותו הסיום
האלכסוני.
ב .אות הנצרכת לשלשה תגים של שעטנ'ז ג'ץ ,הרי הגג של האות לא
יהיה ראוי לקבל שלשה תגים מחמת האלכסון של הנחת הקולמוס
ויהיו חלק מהתגים עומדים על צד האות (על פניה) ולא על גגה ולא
כך צריכים להיות מונחים התגים ונחשבים כאינם כי התגים הם כתר
לגג האות ולא כתוספת מן צדדי האותיות.
ג .יש פעמים שאות כמו יו'ד תהיה כל כך קצרה במשך גגה עד שלא
תיחשב לשיעור קולמוס כי תחילתה האלכסונית מונעת מגגה להיות
קולמוס וזה חיסרון הלכתי לאות ומכונה כתיבת משיט'ה ולא כתיבה
תמה.
ד .אות המתחלת אלכסון הווי אומר שהירידות של ירכי האותיות יהיה
מידי עבים כפי תנוחת היד כי הכלל הוא ברור עובי הירך הוא כפי
התחלת האות בהנחת הקולמוס.
דבר נוסף ;
ככל שתלחיץ את עצמך להגיע לתוצאה שווה של הכתיבה זה הדבר יביאך
לידי שאיפת שלימות שלילית וסתם תחליש את עצמך בחיפוש ודקדוק
סרק ,לכן הנכון הוא ידיעת הכללים במח ויישומם לאט לאט.
ואלו הן ;
כשאתה כותב אות תמיד תדע לחלקה במח לחלקים וזה הווי סימנא
מילתא.
כלומר ,סמן לעצמך במח כללים לכל אות מאיזה חלקים היא ואיך הוא כל
חלק .כגון יו'ד העליונה של האל'ף נוגעת בתחילת שליש תחתון של וא'ו
האל'ף ,יו'ד תחתונה בסוף שליש עליון ,וזה יהיה לך ככלל ברור וכן שאר
האותיות יהיו בעיניך תמיד לחלקים ,בשימת דגש על כל אות היכן מיקומו
של כל איבר ביחסי האות !!
אות שי"ן וכיוצא בה מהאותיות שמורכבות מכמה איברים ,עשה סימן
במוחך מהו מרחק האיברים זה מזה ,לדוגמא וא'ו שמאלי של שי"ן יורד
ומשתפע (מתעגל) קצת לימין ותחתיתו וחיבורו עם המושב הוא כנגד
החלל שבין ראש שמאלי לאמצעי( .כמוהו ממש היא גם אות סמ'ך לעניין
זאת נקודת המפגש).
וכן מרחקי הראשים זה מזה יהיו שווים ,וי'ו ימינית של שי"ן תהיה רגלה
האלכסונית משוכה בשיעור אלכסוני עד כדי שסוף רגל ה-וי'ו תהיה מכוונת
כנגד קצה ראשה העליון של הוא'ו ההיא ,וכמובן שהוי'ו הנ"ל לא תגיע
לשרטוט הכפול אלא כחצי קולמוס מרחק ממנו ,כדי שהמושב ימשך אליה
באלכסון ועדיין לא תבלוט האות מתחת השרטוט הכפול.
(כל האותיות הם במדד של 6.5עובי קולמוס לכל שורה)
אות למ'ד כדוגמא ,קצה התחתית השמאלי של העיקום בשמאל יהיה מכוון
כנגד אמצע גגה ,וכן וי'ו שעל ראשה "תתחיל" את ראש הוי''ו באוויר
השמאלי כקולמוס לאחר גגה ,כך כשתמשוך ותכתוב את ראשה של הוי'ו
יהיה מכוון סוף ראש הוי'ו בימינו כנגד קצה גגה השמאלי של למ'ד ואז
הירידה שווה תמיד ותהיה כאות וי'ו עומדת על גג האות בצורה ישרה.
וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד וכו' ..ללמד על הכלל כולו יצא !!
לכן זהו בסיס לכל האותיות שיהיה כולם בחלקים מכוונים לפי כללי חלוקה
קבועים במוחך וזה סיבת אחידות הכתב !!
כלל גדול ; אל תנסה לעשות סלסולי כתב כל זמן שאין לך בסיס כתיבה
ישרה וקבועה הלכתית ע"פ הסימנים לעיל כל אות בחלקיה ,כי הסלסולים
מונעים את אחידות הכתב ! (בשנים הראשונות).
תצמד רק לספר אחד הלכתי מובהק לגבי צורות אותיות ולא לעשות ערבוב
כתבים ,כי זה מכניס את דעותיך האישיות בתוך הכתב וגורם לשינויים
בצורת הכתב כשינויי מצב רוחך !!
שרטוט כפול עוזר מאוד לאחידות ,רק שהקולמוס יהיה גם אחיד בעוביו
ובזווית שלו.
לעולם אל תקצע את חדות הקולמוס באמצע שורה רק בסופה לאחר
סיומה ,בכל כתיבה עם שורות קצרות כגון ס"ת מזוזה ומגילה.
אבל בתפילין יהיה הקיצוע לפני מילה האחרונה של השורה כדי שתחילת
הבאה תהיה טובה כי העין קולטת את תחילת השורות שיהיו ביופיין ועוד
שלאחר קיצוע נעשה הקולמוס מושלם רק לאחר כתיבת מילה אחת כי
שיוף הקולמוס על הקלף יוצר לקולמוס אחיזה נכונה של חודו ונעשית אות
יפה ,לכן תכתוב את אותה המילה האחרונה של השורה ותיכף בשורה
הבאה החדשה יהיה הקולמוס מוכן כפי מידתו הנכונה.
כשאתה כותב עם קיפולים ,תהיה צמוד מילה מול מילה ואם התקדמת
או התרחקת( ,בפרט בתפילין בפרשת והיה אם שמוע של ראש בשורה
הראשונה שהיא צפופה ,וכן בשורה האחרונה בפרשיות של ר"ת) תשיג
את עצמך בפער שאינו מורגש ולא במשיכת אותיות מוגזמות או
בהצטופפות פתאומית אלא שיהיה שוויון שווה בנטל של המרווחים ואז
יהיה מרווחים שווים בעין.
שורה שהיא מרווחת מאוד (כדוגמת חלק משורות המזוזה וכן בתפילין
ובפרט בשורות האחרונות של פרשיות תפילין ר"ת) ,אל תמשוך האותיות
הרבה אלא תמשוך את הרווחים ,כלומר בין המילים שיהיה כקולמוס וחצי
עד שתיים ולא כדי קולמוס בלבד ,ובין האותיות של תוך מילה פחות מומלץ
לשחק כדי שלא תבוא לכדי הגזמה ,אבל גם שם נגיעונת של עודף מרווח
ואז הכתב ישמור על אחידות !!
קוצי האותיות השמ אליים כדוגמת אל'ף ,בי'ת ,דל'ת ,ה'א ,וי'ו ,וכו'..
תמיד שיהיו מעל השרטוט וקצת ,לא מתחת לשרטוט כי כל תבנית האות
משתנית ע"י כן.
וכמובן ידוע שקולמוס עם כתיבה עבה זה מתכון לאיטיות הכתיבה וכן
מתכון לדיבוקים וכן לצפיפות מיותרת וגורמת הרבה הפסד יופי ומונעת
חופש פע ולה לשלימות האות( .בפרט באותיות אל'ף ,צד'י ,פ'ה ,שי'ן ,ושאר
אותיות מורכבות שעלולות ליצור גודש דיו ונזילות) וכן לענין צורת אות למ'ד
שהוי'ו שלה נעשה פחות מכשיעור וכן רגל הפנימית של אות ה'ה ,ועוד
חסרונות למתבונן.
וכן להיפך ,קולמוס בעובי דק מדי בעוביו גורם לכתב מרווח והרבה משיכת
אותיות.
לכן צריך להיות מידה אחידה בעובי הקולמוס ,הגם שלא יהיה בעובי פחות
מששה קולמוסים לשורה (ששה משיכות פסים זה למעלה מזה במדרגה),
מ"מ גם לא הרבה דק מעבר לזה ,לכן המידה המומלצת היא 6.5קולמוסים
לשורה.
חוץ מכתב של פרשיות תפילין פצפון שמחמת דקות הכתב ראוי שיהיה 6
עוביי קולמוסים לשורה בדיוק כדי שיהיה עובי מסויים לאות ולא יהיה
ככתיבת עט בעלמא( .אך בזה גם צריך להיזהר כנ"ל לעניין צפיפות
ואותיות מורכבות).
בהצלחה !!