‫מעם לועז‬

‫‪.‬‬ ‫או‬

‫הלעזים שבפירוש‪ ,‬רש״י על כתבי הלןדש‬

‫מנוקדים בכתיבתם ונעתקים לכתיבה צרפתית‪ .‬מתורגמים‬
‫ומבוארים ונערכים עם כל הלעזים‪ ,‬דומיהם וחלופיחם‪,‬‬
‫המפוזרים בפירושיו על כתבי הקדש והתלמוד —‬
‫להבין עומק פשוטו של רש״י‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תשס״ט‬
‫כרך שני‬

‫תורה‬
‫מאת‬

‫משה ז‪ .‬אלברטם‪ ,‬איש גוסתון‪.‬‬

‫ניו יורק‪ ,‬תרפ״ג‬

‫דפוס לעוואנט פרעם‪ 138 ,‬הרחוב השני‪ ,‬ניו־וורק‬

 ‫המחבר מצא‪ ,‬כי ראוי לחת לפני הקוראים חותידעת של אי‪-‬אלו‬

‫מביני דבר על־דבר ערך הספר הזה‪ ~ .‬במכתביהם אלי‪.‬‬

‫ב׳ וירא‪ .‬אתפא״ר לפ״ה‪.‬‬

‫לה״ר משה אלבערטס‪ ,‬שלום וי׳מע רב‪.‬‬

‫חכם נכבד !‬

‫אסיר תודה אני לד על התשורה הי^ה‪ .‬אשר בה כבדתני‪ .‬והוא ספרד ‪:‬‬
‫‪.,‬טעם לועז״ על רש״י לבראשית‪ .‬עברתי על ספרך מראשו לסופו וראיתי כי‬
‫עלתה בידד על צד היותר טוב לעמוד על דברי !המפרש הנחל שלנו‪ .‬נם‬
‫במתוטות שחכמים נדולים שלפניד טעו בהבנת דבריו‪ ,‬וא?וה אשר בזטז ג!רוב‬
‫נזכה לראות החלסים האחרים מספרד זה‪.‬‬

‫בברכת שלום‪.‬‬

‫לוי בהרב ריצ״ח זצ״ל גינצבורג‪.‬‬

‫‪THE JEIWISH THEOLOGICAL SEMINARY OF AMERICA‬‬

‫‪New York City.‬‬
 Sept. 10, 1920.
Morris Alberts, Esq.,
129 Devon Street,
Roxbury, Mass.

My dear Mr. Alberts:—

Let me at this late date acknowledge your gift of your

book “Me’am Lo’ez”. Owing to stress of work I had not
been able to turn to it until recently. In connection
with studies in the Book of Genesis I had occasion to
use your work and I am ready now to tell you that I
find it methodical and scolarly. You have certainly
looked about for the best sources. I can only wish you
success in your arduous undertaking and let me hope
that the further parts will be issued in the near future.
If in any manner I can be of service to you, please
let me know. Also something about yourself.

Very truly yours.

Max L. Margolis.
The Dropsle College for Hebrew and
Cognate Learning, Philadelphia.
 May 23, 1921.

Mr. M. Z. Alberts,
129 Devon Street,
Roxbury, Mass.

My dear Mr. Alberts:

I have been interested to receive your letter of May
16th. I had in mind some time ago to publish a review
of your book Me*am Lo*ez and regret that I was prevent•
ed from doing so. Your book seems to me to be a serious
and useful piece of work• I have been glad to see that
in a number of points you have anticipated conculsions
which I reached independently. Your work shows that
you have not only an excellent acquaintance with the
printed works of Rashi but you have made a vigorous
and laudable effort to acquaint yourself with the results
of modem Romance scholarship. I think the publiction
of your work as a whole would be distinctly desirable.
The light you have thrown upon the reasons for employ•
ment of French glosses in individual cases is a unique
feature of your book. I heartily commend your work to
the attention of persons who may be in a position to
assist you in publishing it.
Yours sincerely,
D. S. Blondheim.
Associate Professor of French
Johns Hopkins Uniyersity.
 June 9,1921.
My dear Mr. Alberts:—
I was pleased to read your first volume of **M*am
Lo'ez”, a very commendable attempt to give a scientific
exposition of the French glosses in the Rashi comment•
ary to Genesis. I was also priviledged to see in manuscript
your other volumes, continuing the exposition of the
glosses in the Rashi commentary to the other books of
the Pentateuch. I claim no authoritative opinion on
philological research in which field your major effort
lies, but I was very much impressed with your work
from the point of view of its bearing on Biblical
exegesis. The Rashi commentary, which has become al­
most canonical in the Synagogue, is made clear and
distinct through your work. No small part of your
contribution is your interpretation the motive of Rashi
in inserting the French gloss. I find this part of your
work very ingenious• In it you show, what I admire in
your person, a combination of the **Talmid Chacham**
and the modem scholar. Your wide acquaintance with
Rabbinic literature has been of great service to you in
your work, and it is by virtue of this that you are so
eminently fit to reproduce Rashi*s sentiments in the
more delicate shadings of his interpretation of Biblical
verses by means of French glosses.
Wishing yon success in the publication of your other
volumes, and confident that the generous assistance of
the Jewish public will lis te n your burden in their
publication, I am.
Devotedly yours.
Dr. Rabbi Louis M. Epstein,
Roxbury, Mass.
 ‫ה‪ p‬ד מ ה‬

‫העוסקים בתלמוד יודעים‪ ,‬כי בכל מקום אשר ישתמש חצ‪1‬״י בדבור‬
‫‪.,‬כלומר״‪ ,‬כוונתו לתקז הדבור התלמודי‪ ,‬באיזה אופז שיהיה‪ ,‬לישב איזה‬
‫דבר קשה‪ .‬או איזה דיוק‪ .‬וחוקרי דבר יבקשו תמיד טעם ה״כלומר״ וכוונתו‪.‬‬
‫וכמו זה לא להנם ישתמש רש״י בדבור‪ :‬בלע״ז‪ ,‬אם כהוספה לבאורו‬
‫או במקום באור‪ — ,‬כי אם לברי איזה דבר; ואם כז‪ ,‬למעז אשר נביז‬
‫היטב עומק באורו של מקרא על־פי רש״י‪ .‬עלינו לדעת הוראת הלעז ובאורו‬
‫ולהביז מה ראה דש״י על זה כי ‪-‬שתמש בו‪ .‬וזה תכלית החבור הזה בעצם‬
‫וראשונה‪.‬‬
‫אבל נוסף על זה ימצא הקורא המב^יז פירוש נכוז ורתב על דברי רש״י‬
‫בכל מקום שרש״י משתמש בלע״ז‪.‬‬
‫אך למען יתבררו ויתלבנו הדברים יותר‪ ,‬ראה המחבר כי טוב ויפה‬
‫להקדים לבאור הלעזים את הראוי לדעת על דבר ארצו ולשונו של רש״י‪.‬‬
‫במה יצטיין הוא ממפרשים אחרים בררר באורו וברוכ לעזיו‪ ,‬מה תכלית‬
‫הלעזים בדרך כלל‪ .‬ומצד הלעזים — מה תכונתם‪ — .‬ובאחרונה טה ראה‬
‫המחבר לעשות ספר זה בבאור הלעזים אחרי אשר בבר קדמו א ח ר לבאר‬
‫כל הלעזים שבכתבי הקודש‪ ,‬ועוד אחרים — בבאור איזה ספרים מהם‪— .‬‬
‫לתת מושג נכח מכל הענינים האלה למשכיל על דבר‪ ,‬הקדים המחבר איזה‬
‫מבואים‪ ,‬אשר בהם יבוא המעיין על באורי הלעזים פנימה‪.‬‬
‫ופל המסואים האלה ימצא הקורא בחלק ראשון והוא ספר בראשית‪.‬‬
‫וידע הקורא כי בכרר הבא יבוא פלון של כל הלעזים שנמצאים בחמשת‬
‫חומשי תורה ונם אלה שמובאים מן התלמוד‪ .‬מתודגמים אנגלית‪,‬‬
 ‫הלעזים‬
‫בספר שמות‬
‫א ו ע ז _____________________‬ ‫‪ ____________________ 4‬מ ע ם‬
‫שמות כ׳ ‪hiwn) 3‬‬
‫חדשה ‪ •reuse‬ותמונתו היא כמו שמבאר הערוד‪ :‬״מצודוז עשויח םגםי»‬ ‫כ״א‬
‫שראשו צר וחד ותחתיתו דחבה״‪ .‬והרא״ש פ״י ‪ :‬״מצודות תי ם עשויות‬ ‫זט׳«ר(‬
‫מערבה״‪) .‬ושמו בעברית צאצא׳ עב״י בע‪ 5‬צמח דוד‪ — .‬ו א״ ע ב איו ב‪ ^ :‬צ ל‬
‫דגים‪ .‬וביהודית־&ואנית — בוטש(‪.‬‬
‫צ״ה‪ .‬טעם האעז אסמן דבר׳ וביחוד שאונסאום הניח הדבור הזח כמו‬
‫שהוא ‪ :‬״תבותא דגומא״‪.‬‬

‫שם‪ ,‬שם‪.‬‬

‫בסון^‪ .‬״הוא אשוו אגם׳ רוש!״א באע״ז ודומה או קנה וסווי קטאו״‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬רושל׳ ובכ״צ ‪ rosei‬ובא״א ראהר‪.‬‬
‫העדה‪ .‬ראוי אהתבונז׳ כי אם רש״י מבאיט באעז אשוז סוף‬
‫מטעם שנראה אהאז׳ אבא נראה שמשתמש בזה אא כאשון יחיד‬
‫כי‪-‬אם כשם הבוץ‪ .‬ובז סארטאעז במאונו מתרגם באשכנזית ישנה ‪:‬‬
‫ה נ ה ו ם ו ד ‪ :‬־— רויריז אוגד נערויריכט• ובאשכנזית ספרותית‬
‫ישנה ‪ :‬ראהרע אונד נעראהראד‪.‬‬
‫ז״ל‪ .‬במקרא‪ — .‬שמות י״ג‪ .18 ,‬ים סוף‪ .‬״כמו אים סוף׳ וסוזי הוא‬
‫א ש ‪ v‬ז א ג ם ‪ :‬שנראים בו ) ב י ם ( קנים׳ כמו ותשם בסוף׳ קנח‬
‫ו ס ו ף קמאו״‪ .‬־־־■ ישעיה י״ט‪ 6 ,‬קנה וסוף קמאו‪ .‬״קנה ו ס ו ף שהיו‬
‫נראים שם מרוב מימיהס‪ .‬קטאו• ״כשיבשי היאורים עמדו הקניס מאנרא‬
‫עוד״‪ — .‬שמ״א י״ד‪ .17 ,‬ביערת הדבש‪ .‬״ ב ק נ ה הדבש׳ כמו ותשם‬
‫ב ס ו ף דמתרגמעז ושויתיה ב י ע ר א וסוף הם קנים שא אגם״‪ .‬שה״ש‬
‫ה׳ ‪ .1‬יערי עם דבשי‪« .‬יש דבש שהוא גדא בקנים כעיז שנאמר ביערת הדבש‪,‬‬
‫ויערת הוא אשון ק נ ה כמו ותשם בסוף — ושויתיה ביערא״‪.‬‬
‫בתלמוד‪ — .‬סוטה י“ב‪ .‬ותשם ב ס ו ף ‪ .‬סאאעזראומר ‪ :‬י ם ס ו ף ‪,‬‬
‫ר״ש בר נחמני אומר• א ג ם כדכתיב קנה וסוף קמאו‪ .‬״אגם‪ .‬שא עצי‬
‫ערבה וקנים דקים והוא קנה וסוף דקרא‪ :‬קנה — קני ם; סוף — ערבה‬
‫דקה״‪ — .‬קדושיז ס״ב ‪ :‬אבא באננ‪ 4‬״שאינם אאא וצמחים רכים״‪.‬‬
‫צ״ה‪ .‬טעם האעז אאפוקי מז ‪ :‬י ם ס ו ף ‪ .‬ועייז אעיא סוטה י״ב‪.‬‬
‫_ ____________________‪ ty‬מ ו ת _______________________ם‬

‫שמות ד‪.10 ,‬‬

‫כבד פה‪ .‬בכבדות ^ני מדבר׳ בא׳ ^ע״ז ב^״בו״•‬

‫‪,baibe‬‬ ‫בלבי■‪ ,‬ובכתיבה איטאקית ‪ baibo‬ובצרפתית ישנה‬‫ק״ה‪: “ — .‬‬

‫ובא״א שטאממאער‪ ,‬שטאטטערער‪.‬‬
‫הערה‪ .‬אם האעז איננו משובש׳ מעתיק איטאקי ההאיח זה בזה‪.‬‬
‫ואואי עוד שהאעז בא מקורבת תאשון אדומית בימי רש״י והברתו ‪:‬‬
‫‪ ,baibu‬כמו אעיא גומא‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם האעז אהבאיט ‪ :‬ב כ ב ד ו ת אני מדבר ואיישב הדבור ‪:‬‬
‫כבד פה‪.‬‬

‫שטות ח‪.7 /‬‬

‫תכן‪ .‬ת כ ז לאבוז האבנים‪ .‬אשט״ובאא היו נובאיז אותו עם הטיט‪.‬‬

‫‪ estobie‬ובא״א שטאפפעאן‪.‬‬ ‫ק״ה‪ — .‬אשטו’ כ?א׳ ובכ״צ‬

‫ז״ל‪ .‬אהאז ‪ .7‬וקוששו‪ .‬״ואקטו״‪ — .‬אהאז ‪ .12‬אקושש קש‪ .‬״אאסור‬
‫אסיפת״‪ .‬קש ״אשוז אקוט״׳ עייז שם‪ .‬צפניה ב‪ .1 /‬התקוששו‪ .‬״התאקטו‬
‫והאספו יהד‪ ,‬כמו אקושש קש >שמות ה'(‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬במקרא‪ — .‬ישעיה א״ז‪ .27 ,‬ושדמה‪ .‬״שדמה הוא שקוריז‬
‫אישטו״באא באע״ז‪ ,‬הנשארת בקרקע שרשי הקציר״‪.‬‬
‫בתלמוד‪ — ,‬שבת כ ‪ :‬גבכא‪ .‬״שגובביז מז השדה‪ .‬בא״א שטו״באא״‪.‬‬
‫)בא״א שבימי רש״י היו קוראין אותו ‪ :‬שטאפפעאע(‪ — .‬שם א״ו ‪ :‬גבבא‪.‬‬
‫״הננבב מז השדה׳ אישט״ובאא״‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם האעז הוא אהבאיט דעתו׳ כי נחאקו חכמי צרפת בטעם‬
‫תכז׳ כמו שנראה אהאז‪.‬‬
‫הערה‪ .‬וראוי אדעת‪ ,‬כי בשאר מקומות רש״י מפרש השם קש ‪:‬‬
‫״זנבות השבאין״‪ .‬והם הקנים שמתחיאין מקצה השבואת ומניעיז עד‬
‫הארץ׳ כמו שבת כ׳ ‪ :‬״זנבות שבאין״‪ .‬וכן שם א״ה‪ .‬קש‪ .‬״זנבות‬
‫שבאין אשט״ריים באע״ז״‪ — .‬בא״א שטראה‪ — .‬וכז שם ק״נ‪ .‬קש‪—.‬‬
‫והטעם הוא כי שבואת היא הראש‪ ,‬ובכן הקנה הוא הזנב כמו‬
 ‫__________________ מ ע ם ______________ ____________‬
‫שמות ה‪) .7 .‬המעןר(‬
‫תענית ו׳‪ .‬מלהוש‪ .‬״וכו׳ מליאות׳ דאש שבואת שאדם מו^ל בידו׳‬ ‫תערה‪.‬‬
‫וקשין ‪ :‬קנה״‪ — .‬ובשם תבן דש״י מסמן הקשים המחותכים חתיכות׳‬ ‫תנמזד(‬
‫חתיכות קטנות׳ למאכל בהמה׳ כמו שמ״ב׳ כ״ד‪ .22 ,‬והמודינים‪.‬‬
‫״כלי עץ מלא חדיצים וכבד הוא ומעבידין אותו על ה ק ש תמיד‬
‫ומחתכו להיות ת ב ן ■למאכל בהמה״‪ .‬וכן ישעיה כ״ח׳ ‪ .28‬והמם —‬
‫לא בחדץ‪ .‬וכן ישעיה מ״א‪ .15 ,‬למורג‪ .‬עמוס א׳׳ ‪ .3‬בחדיצות‬
‫הבדזל‪ .‬ועיין ישעיה ה׳׳ ‪ .24‬וחשש‪ .‬ועיין שבת ע״ו‪ .‬עמיד‪ .‬שם‬
‫קנ״ה‪ .‬פקיעי עמיד‪ .‬זבחים קט״ז‪ .‬עיזא דקודנש‪ .‬ביצה נ׳‪ .‬שמא‬
‫יםחיט‪ .‬שם ל״ב ‪ :‬אין שובדין‪ .‬וכן כמה פעמים בלשון התלמוד׳‬
‫כמו ב״ב׳ י״ט ‪ :‬קופה מלאה ת ב ן ‪ .‬בדבות ל״ב‪ .‬אין אדי נוהם‬
‫מתוך קופה של תבן‪ — .‬ולפעמים טעם תבן הוא מה שדש״י קורא‬
‫בשאד מקומות ‪ :‬קש ולועז כמו כן אשריי״ם בלע״ז׳ כמו חולין כ״ב‪.‬‬
‫תיבנא יעביד בזגא‪ .‬תיבנא‪ .‬״אשט״ריים בלע״ז׳ תבן של חטים‬
‫ושעודים"‪ .‬בזנא‪ .‬״ ח ב י ל ה ״ ‪ .‬ובמדדשים ענינו חתיכות קטנות‪.‬‬
‫כמו מדדש תהלים ב׳‪ .13 ,‬מה בעל הבית‪ ,‬אם יש לו בן בית איני‬
‫אומד לו‪ :‬כמה מ ש פ ל ו ת של ת ב ן אתה מכנים לאוצד׳‬
‫כמה ח ב י ל י קש אתה מכנים לאסצד׳ אלא וכו׳ ואת ה ת ב ן‬
‫זורה לחח‪ .‬ועיין שה״ש רבה‪ .‬שדרו‪ .‬בדאשית דבה פ׳ פ״נ‪:‬‬
‫התבן והמוץ מריכין זה עם זה‪. .‬‬
‫ולא כן ידעת התוספת בטעם תבן וקש׳ כמו שבת ל״ו ‪ :‬בקש‬
‫ובנבבא‪ .‬תוספת ‪ :‬״נראה לר״י דקש היינו זנבות השבלין שנשאר‬
‫בשדה‪—.‬ורש״י מסמן בשם זנבות השבלין מת שהתוספות קורא תבן‪.‬‬
‫הנקרא אישט״ובלא בלע״ז‪ ,‬ותבן הוא הנקצר• עם השבולת"‪ .‬והן‬
‫ב״מ ק״ג‪ .‬בתבן ובקש‪ .‬תוספת ‪ :‬אותו שנקצץ עם השבולת קרוי‬
‫תבן והנשאר בארץ קרוי קש שקוריז אישט״ובלא וכו׳‪ .‬וכתיב נמי‬
‫לקושש קש לתבן שהיו מלקטים בשדות הקש הנשאר שם תחת התבן׳‬
‫כי התבן כבר הוליכוהו הבעלים איש■ לביתו״‪ .‬ע״כ‪ — .‬ובאשר‬
‫אין נפקא מינה לפשיטי של רש״י בכתוב זה‪ ,‬לכן אניח את הדבר‬
‫לתלמודים לפשר בין החולקים וליישב כל הדברים בכלל‪.‬‬

‫שם‪ ,‬שם‪.‬‬

‫״טיוו״לש שעושין מטיט ומיבשן אותן בחמה ויש ששורפין‬ ‫לבנים‪.‬‬

‫אותן בכבשן"‪.‬‬
‫ובל״א ציענעל‪.‬‬ ‫ק״ה‪ — .‬טיוולש ובכ״צ ‪tiuis‬‬
‫ב״א‪ .‬צ״א‪ — .‬עיין בראשית י״א‪.3 ,‬‬
 ‫שמות‬

‫שמות ח‪£ /‬‬

‫ועזובה‬ ‫ר פ ו י ה בידם‬ ‫״ נ ר פ י ם ׳הם‪ .‬המצאכת‬ ‫נרפים‪.‬‬
‫מהם והם נרפים ממנה‪ .‬רט״ריש ב^ע״ז‪.‬‬
‫הערה א‪ .‬הדבורים רפויה־עזובה נרדפים הם בעניז וכז יהושע‬
‫א‪ .5 /‬״^א א ר פ ר ולא א ע ז ב ר ״ ‪ — .‬דברים א״א‪ .6 ,‬״^א‬
‫ירפד ואא יעזבד״‪.‬‬
‫הערה ב‪ .‬ה^שוז ״ה^אכה רפויה בידם׳ הוא ^שוז התי^מודי ‪:‬‬
‫״הז ואאו ורפיא בידו״‪.‬‬
‫הערה ג‪ .‬דומה צאשוז זה שא רש״י הוא במשאי ב׳‪ .18 ,‬רפאים‪.‬‬
‫״ נ ר פ י ם מדרך הטוב ו נ ע ז ב י ם מאיז סומר״‪.‬‬
‫הערה ד‪ .‬צשוז נרפים עפ״י רש״י׳ מפורש! בדברים ד‪ .31 /‬צא‬
‫ירפד‪) .‬וכן)שה״ש ג׳( ״אחזתיו וצא ארפנו״‪ (.‬״^א יתז אד ר פ י ו ן ‪.‬‬
‫צא יפריש אותך מאצצו‪ — .‬וכן משצי י״ס‪ .9 ,‬מ ת ר פ ה במצאכתי‪.‬‬
‫״ פ ו ר ש מן התורה״‪ .‬וכז תהצים מ״ו׳ ‪ .11‬הרפו‪ .‬״עצמכם מצבוא‬
‫עוה עצ ירושצים״‪ .‬והוא צשון הפרשה‪.‬‬
‫מהציונים האצה נראה כי רש״ י מפרש! ענין רפיון במושג צדדי בצשוז‬
‫הפרשה מדבר׳ או ממעשה‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬צעיצ‪ .‬כי נרפים הם‪ .‬״נרפים מן העבודה הם״‪.‬‬
‫‪ p‬״ה‪ — ,‬ר טרי ם ^׳ ובכ״צ ‪ retraites‬ובצ״א צוריקהגעצאנען‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬רש״י משתמש בצעז זה עוד בטעם התכוצות והצטמהות‪ ,‬כמו‬
‫ויסרא י״נ‪ .23 .‬וצרב ת השהין‪ .‬״וכו׳ רייט״ריד בצע״ז״‪ — .‬פערנארבט‪— .‬‬
‫שבת ע״ז ‪ :‬מ צ ט מ ק ויפה צו‪ .‬״מתמעט וכויץ׳ רטד״ייט׳ צשון שדים‬
‫צומקים )הושע(״‪ ~ .‬צוזאמענגעצאגען‪ ,‬איינגעשרומפפט‪ — .‬וכן יאמר עצ‬
‫חוטם קצר‪ ,‬בכורות מ״ג‪ :‬חוטמו פוצר‪ ,‬״רטר״ייט‪ ,‬שימור בארכו‪— .‬‬
‫שטומפפנאזיג‪.‬‬
‫והענין הוא כי המצאכה‬ ‫צ״ה‪ — .‬טעם הצעז ציישב הדבור נרפים‪.‬‬
‫בצשון נפעצ? — אבצ — יאמר‬ ‫נ ר פ י ם‬ ‫רפויה בי׳דם אבצ מה טעם‬
‫רש״י — גם בלשוננו נאמר רט״רייט בצשון נפעצ עצ איש שמפריש עצמו‬
‫וצא תקיא‬ ‫מרבד צעשותו‪ .‬ועיין שמות צ״ב‪ .3 ,‬ויתפרקו ויקרא י״ח‪.28 .‬‬
‫צהבין שמוש הצשון עפ״י רש״י‪ .‬ועיין היטב דברים ד׳‪.31 ,‬‬
‫א ו ע ז _____________________‬ ‫‪ ____________________ 8‬מ ע ם‬

‫וארא ז ‪.1 /‬‬

‫נביא^‪ .‬כתרגומו‪ :‬מתורנמנד; וכן כל לש)\ נבואה אדם הטכריז‬

‫ומכרממיע להם דברי תוכחות׳ ובלע״ז קוריז לו פרייד״יגר״‪ — .‬נ״א ‪ :‬סרידיכר‪.‬‬
‫הערה‪ .‬ש‪-‬תי הנוסחאות האלה באו ממעתיק אשבנזי בזמנים‬
‫שונים‪ .‬הלעז הראשון הוא מאוחר‪ ,‬וכז בימינו‪ .‬והשני הוא מימי‬
‫זזבינים‪.‬‬
‫ק״ה‪ .1 _ .‬פריךיגיר‪ .2 .‬פ ףדיכ ר׳ ובכ״א ‪ .predicar. 3‬פרידיקאור‪,‬‬
‫ועוד תמונות אחרות‪.‬‬ ‫רש״י ‪preecheore. predicheor‬‬ ‫ובכתיבה צרפתית בימי‬
‫להוכיח‬ ‫ז״ל‪ — .‬ישעיה מ״ב‪ .2 ,‬לא ישא‪ .‬״לא יצטרד‬
‫ו ל ה ת נ ב א ו ת אל הגוים״‪ .‬נחמיה ו‪ .7,‬וגם נביאים‪ .‬״נביאים בעלי‬
‫לשון׳ כמו בורא ניב שפתים‪ .‬וזה שמפרש דשב״ם ‪ :‬ידסרז‪.‬‬
‫ע״ה‪ — .‬טעם הלעז לאםו>ןי מן ‪ :‬׳׳כי נביא הוא באברהם׳ שעניני רואה‬
‫נםתרות וחוזה עתידות׳ ענין שמשתמש בו הלשון התפתחות הדבור׳ וכמו‬
‫שפירש רש״ י שם ויודע הוא שלא נגע בר״ טשא״ב בכתיב זה׳ ששמושי‬
‫בענינו העברי מלשון ‪ :‬נ י ב שפתים‪ .‬שענעו ‪ :‬דברן‪.‬‬

‫וארא ז‪.7 /‬‬

‫׳׳קבוצת מים שאינם נובעים׳ ואין מושכין׳ אלא עוסדין‬ ‫אגפיהם‪.‬‬

‫במקום אחד וקורין לו אשט״נק״‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ק״ה‪ — .‬אשם^?׳ ובכ״צ ‪ ,estanq‬ובל״א טייר‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬ישעיה י״ט‪ .10 ,‬והיו שתותיה‪ .‬׳‪,‬וכר ונעשים א נ מ י מים׳‬
‫הגקוים ועומדים במקומם״‪ .‬שם׳ א נ מ י נ פ ש ‪ .‬׳׳לשון שבת ו י נ‪ D‬ש ‪.‬‬
‫שמי ה א ג מ י ם נוחים ועומדים במקום אחד״‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז לאפוקי מן האגם שהוא מרי״שק ב^ע״ז׳ ועיין בראשית‬
‫ס״א‪ 2 ,‬לדעת ההבדל‪.‬‬
 ‫׳‪ K‬מ ו ת‬

‫וארא ח‪.2 /‬‬

‫הצפרדע‪ .‬״צפרדע אחת היחה וכו׳ זהו מדרעזו‪ .‬ופ׳ן‪1‬וטו י״א שרוץ‬
‫הצפרדעים קורא לש)\ יחידות וכז ותה י ה כ נ ם ‪ :‬הרחישה׳ פדו״^ירא׳ ואח‬
‫ותע^ה ה צ פ ר ד ע נרינוא״יירא באע״ז"‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬פדוליירא או פלולירא‪ ,‬ובכ״צ ‪ ,peduiiere .peduiaire‬ונגזר‬
‫מל׳‪65‬ון פדולא — לויז‪ — .‬ובל״א נעבריט דער לייזע‪ ,‬לאוזענזוכט‪ .‬יידיש ‪:‬‬
‫לייזיגקייט‪ .‬והגלאם לועז ‪ •puyiiz‬והוא הוא‪.‬‬
‫ובכ״צ ‪ grenuHere—grenulaire‬ובל״א נע״‬ ‫או‬
‫ציכט דער פראשע‪ — .‬מלשוז גרנויל — פראש‪ .‬והגלאם אוען ‪.Grenuylis‬‬
‫והוא הוא‪.‬‬
‫כ״א‪ — .‬להלז‪ .13 ,‬הכנם‪ .‬״הרחישה‪ .‬פדול״יירא רלע״ז"‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט יחידות קיבוצית או מפשטת‪.‬‬
‫ולאפוקי מיחידות מוחלטת‪.‬‬
‫וארא ח‪.5 /‬‬
‫התפאר‪ .‬״כמו היתפאר הגרזז על התוצב בו‪ ,‬משתבח לומר ‪ :‬אני גדול‬ ‫‪'■ A‬‬ ‫ז‬ ‫•‬

‫ממד ונט״יר בלע״ז‪ ,‬וכז התפאר עלי‪ ,‬השתבח להתחכם ולשאול דבר גדול‬
‫ולומר שלא אוכל לעשותו״‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬״שעיה י׳‪ .15 ,‬היתפאד הגרזן‪ .‬״הקב״ה אומר‪ :‬לא היה לד‬
‫להתהלל בזאת‪ ,‬כי אינד אלא כ ג ד ז ן שלי‪ ,‬ו א נ י החוצב בו״‪.‬‬
‫ק״ח‪ — .‬ונטיר‪ ,‬בכ״צ ‪ vanter‬ובל״א נראסספראהלעז —זיד ריהמען‪—.‬‬
‫וברש״י ענינו‪ :‬זיד איבער יעמאנד איבערהעבעז‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬שופטים ז׳‪ .2 ,‬פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי‪.‬‬
‫״וונט״יר בלע״ז״‪.‬‬
‫ומזה הפעל נמצא שם דבר‪ .‬ישעיה י׳‪ .12 ,‬ת פ א ר ת רום עיניו‪.‬‬
‫״על שנתפאר בגאותו‪ .‬תפארת׳ ווינט״מנט בלע״ז‪ .‬והוא גראסשפרעכעריי‪,‬‬
‫פראהולעריי‪ — .‬וכן שם ‪ .21,0‬מן מצרים ת פ א ר ת ם ‪ .‬״וונ״טש בלע״ז״‪.‬‬
‫עיין שם‪.‬‬
 ‫^ו עז‬ ‫סעם‬ ‫‪10‬‬

‫הערה‪ .‬ונמצוא הלעז הזה בהברה הוודמח — ‪ ,?or‬כמו ישעיה‬

‫מ״ה‪ .25 ,‬ב״ד יצדקו ו י ת ה צ ^ ו ‪ .‬״בהבטחת משעז אהבתי ימצאו‬
‫צרתה ו י ת פ א ר ו במעוזו‪ .‬ויתהאלו פורונ״טיר באע״ז״‪— .‬‬
‫בכ״צ —‪ —porvanter‬והאעז הזה במקומות רבים‪ .‬ועיין שם ישעיה‪.‬‬
‫וחהבדלו בין שני הפעלים האלה הוא׳ עפ״י שמוש רש״י׳ כי האעז‬
‫בכתוב ■זה יאמר על איש שמשבח במה שאין בו‪ ,‬או המתגדל על‬
‫חבירו׳ וזה שבישעיהו מ״ה ענינו התהלל במה שיש בו׳ או בטוי‬
‫דגש אוישיר בדבר‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז צהב^יט טעם ‪ :‬התפאר שענינו התנדל על משה׳‬
‫לאמר אני ‪1‬דול ממר וכר‪ .‬עיין עד ׳גמידא‪ .‬ולא בענין ‪ :‬״מטע להתפאר״‪.‬‬

‫ו<*רא ח'‪.13 ,‬‬

‫הכנם‪ .‬הרחישה׳ פדול״יירא בלע״ז״‪.‬‬
‫וענינו שרה הכנים‪ .‬ומזה כלל‬ ‫ק״ה‪®— .‬דול׳׳ילירא׳ ובכתצ ‪peduiiiere‬‬
‫הכנים׳ עיין ^עיל ח׳‪.2 ,‬‬
‫ב״א‪ — .‬עיין לעיל‪.2 ,‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט ״הרחישה״ ולאפוקי מכנים לשון רבים‪.‬‬

‫וארא ח ‪.17 /‬‬

‫״מנרה בר‪ ,‬וכן ושן בהמות אשלח בם )■דברים ל״ב( לשון‬ ‫משליח‪.‬‬
‫ש י ם ו י ׳ אנטיי״ציר בלע״ז"‪.‬‬
‫‪ entider‬ובל״א נענעו יעמאנר רייצעז‪,‬‬ ‫ק ״ ה‪ _ .‬אנ טי ציי ר‪ ,‬ובכ״צ‬
‫אנרייצען‬
‫הערה‪ .‬לכאורה יקשה מה טעם שרש״י פותח בדבור ״מנרה״‬
‫ומסיים בלשון ״שםוי" עניו הדבר החא כי ה&עלים שסה וגרה נררפים‬
‫הם‪ ,‬בשמו שם‪ .‬וההבדל ביניהם הוא‪ ,‬כי הלשון שסוי נאמר אד על‬
‫בהנעת וחיות‪ ,‬ונרוי נאמר גם כן על בני אדם‪ .‬כמו ״להשליח ביהודה‬
‫רציו מלר ארם״‪ ,‬וזה הוא שמדקדק רש״י לומר משליח — מ ג ר ה ‪,‬‬
‫ושן בהמות א ^ ח — ש פ ו י ‪ ,‬אד בלשונו — יאמר רש״י — אין‬
‫הבדל והוא אנטי־צייר‪ .‬וראוי לדעת עוד כי אין הבדל בין‬
‫מ ש ל י ח בהפעיל ובין משלוח‪ .‬בבניו הכבד‪ ,‬כאשר יעיד הכתוק‬
‫י^תהלים ע״ח‪ ; 45 ,‬י ש ל ח בהם ע ר ו ב ויאכלם‪.‬‬
 ‫‪11‬‬ ‫שמות‬
‫וארא ח‪^ 17 .‬המשר(‬
‫ז״ל‪ .‬כמקרא‪ — .‬זיקדא כ״ז‪ .22 ,‬והשלחתי בכם את חית השדת‪.‬‬
‫״והשלחתי לשיז גרוי״‪ — .‬ס״ב‪ ,‬ט״ו‪ .37 ,‬להשליה ביהודה רצין מלר ארם‪.‬‬
‫״להשליח׳ לגרות״‪.‬‬
‫בתלמוד‪ — .‬סנהדריז ע״ו ‪ :‬שיפה בו את הכלב‪ .‬״שיסה‪ .‬גירה״‪.‬‬
‫הערה‪ .‬לכאורה יקשה׳ מה טעם שבויקרא מפרש רש״י ״לשוז‬
‫גרזי" ועפ״י שמפורש לעיל ראוי להיות ״לשון שסוי״ אבל ראוי‬
‫לדעת כי ״גרוי" יותר מורגל מלשון ״שםוי" שהוא דבור תלמודי‬
‫שגם הוא צריד באור׳ ובכל מקום דש״ י מפרש כל דבור ממושג זר!‬
‫בלשון גרוי׳ שהוא דבור עברי ותדגומי׳ משא״ב בכתוב שלפנינו‬
‫שמביא שני האופנים ‪ :‬דבור כלל ‪ :‬של אדם ובהמה׳ ודבור פרטי ‪:‬‬
‫■ושן בהמות׳ כאחד זלכן יבדילם בדבורים שונים׳ כראוי‪.‬‬
‫ויש עוד לשון ‪:‬גירוי׳ שרש״י לועז בדבור אחה כמו דברים י״ג‪ .7 ,‬כי‬
‫יסיתך אהיך‪ .‬״אין ה ס ת ה אלא לשון ג ר ו י ׳ כמו כי הסיתך בי‬
‫)ש״מ א׳( אמיט״דא בלע״ן״‪ — .‬עיין שם‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז הוא להטעים הדבור כפי המושג הראוי ולאפוקי‬
‫משליהות פשוטה•‬

‫וארא ט‪.8 /‬‬

‫הפניכס‪ V.‬״לוי״ינש בלע״ז״‪ — .‬ובספרים אחרים ‪ :‬ילוינ״ייש‪.‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪: I‬‬

‫ק״ה‪ — .‬יל‪1‬יניש‪ ,‬וככת״צ ‪ — jaioinees‬הגלאסס — ובספרות צרפתית‬

‫‪V‬‬ ‫י•‬ ‫*‬

‫‪ .Gaieynes‬ובל״א ‪ :‬האנדעפאלל‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬להבין פשוטו של רש״י׳ וצורך הלעז ראוי להביא איזה מקומות‬
‫ברש״י ‪.‬‬
‫כמקרא‪ — .‬ויקרא ט׳׳ ‪ .17‬וימלא כפו ״זו קמיצה"‪ — .‬שם ב‪ .2 /‬מלא‬
‫קומצו‪ .‬״זכ״ו ח^פה שלש אצבעותיו על פ ס י ד ו וזהו קומץ במשמע‬
‫לשון העברית"‪.‬‬
‫כתלמוד‪ — .‬גזיר נ׳‪ :‬מלא פ י ס ת י ד ‪ .‬״בלא אצבעות״‪ .‬מלא‬
‫חופניו‪ .‬ב ה ד י א צ ב ע ו ת י ו " ‪.‬‬
‫כמו מי מדד בשעלו מים‬ ‫ב״א‪ — .‬יחזקאל י״ג‪ .19 ,‬בשעלי שעורים‪.‬‬
 ‫אועז‬ ‫מעם‬ ‫‪12‬‬

‫וארא ט‪ .8 .‬והמ׳טד(‬
‫איגניאלוניא׳!! נלע״ז‪—.‬אין גיאלויניאש __גאלדנ ‪'» f‬׳ וב>״א סיט האנז־‬ ‫ב״א‪.‬‬
‫)געחשטע((‪ — .‬ובי׳עעיה החיציח דעתו׳ ומפחש שעל — הליכה‪ ,‬ואיהפד‬ ‫‪(Ivor‬‬
‫ב׳׳שעאי״ ביחזגואא — שם כ^י ^מדה ידועה‪ .‬כמו ״^׳עוז אחר לש)\ סרה׳׳‬
‫ביחזפאא שם‪.‬‬
‫הערה‪ .‬ראוי אדעת כי אפנים בצרפת׳ בין הםופרים היהודים‬
‫שכתבו צרפתית באותיות עבריות וכיז הסופרים הצרפתים אא הכדיאו‬
‫אפעמים בין ג׳ איו״ד — און בין ‪ g‬ובין ‪ , j‬אסמן קוא השריקה‪ ,‬מה‬
‫שמסמניז עתה באות ‪ , j‬והכא אפי המדינה‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם האעז אהבדיא בין כ ח ו ק ו מ ץ ובין הפנים שענינו‬
‫כפים המדובקים וסימנר ‪ :‬טוב מאא כ ח נחת טמאוא ה פ נ י ם עטא‪,‬‬
‫ובאשונו שא רש׳׳י ‪ :‬כף־קומץ הוא פוי׳׳ז והפנים הוא כמו שנאעז פה ] ‪ -‬וכן‬
‫הנאאם — [‪ .‬וכא זה אמה? —אהבאיט הנם שנעשה בזריקה ועיין רשו״י‬
‫בכתוב זה‪ .‬ומפורש נאמר מדרש ב״ר פ׳׳ה‪ .‬ויאמר■ ר׳ אא משה ואא אהרן‪,‬‬
‫קחו אכם מאא חפניבם‪ .‬א״ר הונא וכי הפני שא משה היחה מחזקת שמונח‬
‫קמצים ? — אא דמי ההוא דחפין אההוא דקמץ ; ההוא דחפן תרי בההוא‬
‫רקמץ‪ ,‬וכן מ״ר צו פ׳׳י‪ .‬א״ר הונא צא דמי הרין דחפיו אחדין דקטיץ ‪ :‬הדין‬
‫דחפיו תרין׳ הרין רקמץ ארבע‪ .‬ועיין שם‪.‬‬
‫שם‪ ,‬שם‪.‬‬
‫פיח‪ .‬״דבר ה נ ם ח מן הגחאים עמומים הנשרפים בכבשן‪ ,‬ובאע״ז‬
‫אוא״בש‪ .‬פיח אשון הפחה שהרוח מפיהן ומפרחן׳׳‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬אואבש‪ ,‬ובכ״צ ‪ oives‬ובא׳׳א פאיגאשע‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬חבקוק ב׳‪ .3 ,‬ויפה• ״אישון דבור׳ והרבה יש בספר משאי וע׳׳ש‬
‫שהדבור אינו אצא רוח היוצא מן הפה קוראו פיח׳׳‪ — .‬משאי א׳‪ .4 ,‬מי עאה‬
‫שמים‪ .‬״כמשה׳׳‪ .‬מי אסף רוח• פיח כבשן׳׳‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם האעז אהבדיא בין פיח׳ שהוא אפר הדק מאד — וכן רשב״ם ‪:‬‬
‫״אפר דק שמתנפח ברוח׳׳‪ — .‬ובין אפר שהוא כא הנשאר■ אחר השריפה שהוא‬
‫באשוגו צינ׳דר ומין אחר‪ :‬פריישיבא וצהבאיט עא־ ‪T‬י זה צשזן פ י ח ‪.‬‬
‫]אי״ח‪ .‬עיין ‪.[Romania XXXIX‬‬
‫‪13‬‬ ‫׳ » םו ת‬

‫וארא ט‪.17 /‬‬

‫מסתילל‪ .‬מסתואא פעמי‪ .‬״כתרגומו ככי׳ן‪ 8‬ת ביח בעמי׳ מגזרת ‪ D‬ס א ה‬
‫דמתרגמינז אורח כבי שא^)במדבר כ׳‪ »(19 ,‬ובאע״ז ^>ן״יר״‪.‬‬
‫‪V V‬‬

‫ובכ״יצ ‪ Chaichier—Caiquier‬זב^״א‪ :‬מרע־‬

‫מעז‪ .‬דריקסעז‪.‬‬
‫ז״ל‪.‬־— ^הבנת בשוטו של ר׳ןן״י‪.‬‬
‫כמקרא‪ — .‬מ״ב׳ י״מ‪ .82 ,‬סואאה‪ .‬״צבור אדמה אהגביה תל ^עמוד‬
‫עאיו להלחם על זזעיר וע״ש שהוא כובשו וחובטו בעצים ובמקבות כדי שיהא‬
‫סדוש וכבוש בחוזק קוראהו טואאה׳ לש)\ סאו׳ סצו ה מ ם ל ה ‪ .‬ישעיה‬
‫י״ט‪ .23 ,‬מ ם ^ ה ‪ .‬״דרד ב ב ו ש ח חצבו בה תמ ‪T‬״‪ .‬ובז שם ^״ו‪.2 ,‬‬
‫ובז תריגומו שא ״ מ ס א ר‪ .‬׳* כבא מקום‪ — .‬שם א״ז‪ .33 ,‬ס ו א א ה ‪ .‬״ע״ש‬
‫שסואאים ו כ ו ב ש י ם אותה במקבות כדי ש י ת ק ש ה ותרגומו מאיתא‬
‫ע״ש שעושים או מתחאח שני מחיצות גדר קגים ושופכיז העפר ביגיהם‬
‫ו כ ו ב ש י ן אותו שם״‪ — .‬ו־בדרד ז׳ה שם מ״ט‪ .11 ,‬ומסאותי ירמון‪ .‬שם‬
‫נ״ז‪ .14 ,‬ואמר טאו‪ ,‬סאו המסאה‪ .‬״ כ ב ש ו מסאה סאואה״‪ — .‬יחזקאא‬
‫נ״ז‪ .27 .‬אשפוך טואאה‪ .‬״שופכיז עפר ו ס ו א א י ז ו צ ו ב ר י ז תא‬
‫גבוה ו כ ו ב ש י ! אותה׳ כעין שכובשי! כותאי המנדאים אעמוד עאיו‬
‫ואהאחם בבני העיר״‪ — .‬ובז שם ר׳‪ — .2 ,‬איכה א׳‪ .15 ,‬״סאה בא אבירי״‪.‬‬
‫ר ט ט ו ר ט ש ‪ ,‬כמו טאו‪ ,‬טאו המסאה‪.‬‬
‫כתלמוד‪ .‬ב״מ א״א‪ .‬איסרטיא‪ .‬״דרך ככושה״‪.‬‬
‫כ״א‪— .‬אשו! כבישה במושג אחר‪ .‬ביצהא״ב‪ :‬מכבשי!‪ .‬״פרימב״רא‬
‫באע״ז״‪ — .‬בא״א ‪ :‬פרעססע!‪*.‬־־ תענית ט״ו‪ .‬דברים כבושין‪ .‬״כם‘ מ כ ב ש‬
‫באע״ז פרי״שא — בא״א פרעסמע — ״שכובשי! האבבות״‪ — .‬יבמות ע״ה‪:‬‬
‫ונכבש על השפחה‪ . .‬נ ד ח ק ו נ ד ב ק עאיה אשו! מכבש פריש״א באע״ז״‪—.‬‬
‫סנהדריז ע״ו ‪ :‬כבש‪ .‬״פר״מיר באע״ז׳ אוחז ראשי שא חברו ותוקפו במים״‪— .‬‬
‫בכ״צ ‪ ,premer‬ובא״א פרעססעז׳ רריקקע!׳ הערונטערדריקקעז — והוא כמו‬
‫פריט״בףא דאעיא‪.‬‬
 ‫^ו עז‬ ‫מעם‬ ‫‪14‬‬
‫וארא ט‪ .17 /‬והמ׳מד(‬
‫הערה‪ .‬להבנת ד ב ר י ■רש׳״י ראוי להתבונן׳ כי רעת רש“ י‬
‫עפ״י התרגום ׳ןזבכל מקום הוא כי הדבורים‪ :‬מסתולל‪ ,‬סוללה‪,‬‬ ‫מסתולל‪.‬‬
‫סלו׳ סלה׳ מסלה שורש אחד להם והמושג הרא׳עי ׳עבהם הוא המו׳סג‬ ‫)חמשו(‬
‫שבדבור מסלה׳ והוא א ו ר ח כ ב י ש א — שהיא דרך כ ב ו ש ה ‪.‬‬
‫ועם זה ראוי לדעת כי הדבור הלעזי שבלשונו היה במחשבתו גם הוא‪,‬‬
‫שהוא ממש הדבור העברי‪ ,‬והוא ‪ ChaJceis‬או ‪ Caude‬שטעמו אורח‬
‫ד ר ו כ ה או כ ב ו ש ה ׳ ובל״א ‪ :‬שאססעה׳ משורש קלק״יר■‬
‫שענינו דריכה׳ כבישה׳ ודחיקה ברגלים ונשאל נם לדחיקה באיזה כלי‬
‫לעטות הדבר קשה‪ .‬וראוי לדעת עוד כי הדבור הלעזי קלק״יר הוא‬
‫ממש הדבור העברי ‪ :‬כ ב י ש ה ׳ כי כשם שהדבור כבישה יאמר‬
‫על דריכה ודחיקה ברגלים׳ ויאמר גם כז על לחץ ודחק׳ כמו ״וכבשוה״׳‬
‫‪,‬׳כבש לעבדים״׳ דומה לזה הוא הדבור הלעזי קלק״יר — קלקייר‬
‫שעניני דריכה׳ רמיסה׳ דחיקה׳ ולחיצה‪ .‬וכן בצרפתית חדשה יאמר ‪:‬‬
‫‪ fouler le peupie‬שענינו דריכה ברגלים — ובדבור זה — לחיצה׳‬
‫זו דחיקת עם הארץ‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז כנראה‪ ,‬להבליט כבישה מוסרית‪ ,‬ומפורש נאמר‬
‫בשמות רבה פ׳ י״ב‪ .‬״עודך ססתולל בעמי״‪ ,‬שהיה עושה אותם כ ט ם ל ה ׳‬
‫שהכל ^דשיז עליה״‪— .‬ודברי רש״י ברורים‪.‬‬

‫בוא י'‪.16 ,‬‬

‫ירק‪ .‬״עלה ירוק׳ ווירד״ורא בלע״ז״‪.‬‬
‫ק״ה‪ .‬ווירדורא‪ ,‬בכת״צ ‪ verdure‬ובל״א ראם גרינע; לויב‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬להבליט פירושו ‪ :‬״עלה ירק‪ ,‬ולאפוקי מן ״ י ר ק ד ש א ״ —‬
‫גרינעם נראז — י ר ק ע ש ב ״ — קרייטער — גז הי ר ק‪-‬ג ע מייז ע‪.‬‬
‫ומהו ירק עץ? — העלים הירוקים׳ ווירד״ורא׳ שכוללם יחד‪.‬‬

‫בוא י'‪.23 ,‬‬

‫ש ל ש ת ‪ ,‬שלשת ימים‪ ,‬שילוש ש!ל ימים‪ ,‬טר״ציינא בלע״ז‪ ,‬וכן‬

‫ש ב ע ת ימים בכל מקום׳ שט״יינא של ימים״‪.‬‬
‫ק״ה‪ .! .‬טרצינא‪ ,‬טירצינא‪ ,‬ובכ״צ ‪ tiercaine—tercaine‬וענינו מספר‬
‫שלשה ביחידות אחת‪ ,‬בדבר שלם ולא כמספר נפרד‪ ,‬ובל״א דרייהייט איינע‬
‫דרייצאהל‪ — .‬ובצרפתית כל המספרים יש להם תמונה כזאת וטעמם כאשר‬
‫אמרנו‪.‬‬
 ‫‪15‬‬ ‫שמות‬
‫בוא יו״ד‪) .23 .‬המשד(‬
‫‪ .2‬שטי^ א׳ ובכ״צ ‪ septaine‬ובל״א אייגע זיעבעגצאהל‪ .‬ועיין בראשית שלשת^‬
‫* ‘‬
‫)חמשו(‬
‫כ״ט‪.27 ,‬‬
‫ב״א‪ — .‬ב״ב פ׳ ג׳‪ .‬נחיליז ״וכ״ו והגחיל זזשלישי מוריז לו טיר״צלינא״‪.‬‬
‫והוא מלשון שלישי‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להראות ההבדל שבין שלשה ימים ובין שלשת ימים‬
‫שבא המספר בסמיכות אל הנספר כשם מספרי מ פ ש ט ולכן אין הבדל‬
‫בין שהנספר זכר כמו שלשת ימים ובין שהנספר נע‪0‬ה» כמו שלשת נשי בניו‪.‬‬
‫בוא י‪.26 /‬‬
‫פרסה‪ .‬״פרסת רנל׳ ©לנ״טא בלע׳׳ז״‪.‬‬
‫ק״ה‪ _ .‬פלנטא׳ ובכ״צ ‪ piante‬ובל״א פוסזאהלע ; הור )נעשפאלטען‬
‫אדער אוננעשפאלטען(‪.‬‬
‫הערה חצונית‪ .‬בעל שפתי חכמים ויברא י״א‪ ,3 ,‬אות ע׳ אומר ‪:‬‬
‫״ופרסה היא פלנ״טא בלע״ז ובלשון אשכנז כפ״יט״‪ — .‬וצריד לתבן ‪:‬‬
‫בלשון כ נ ע ן ׳ שהיא סלבית־פולנית ‪ ,kopyto‬אד באשר גם‬
‫היהורים בוראים לפרטה בשם זה׳ הוא מסמן הרבור הזה ‪ :‬בלשון‬
‫אשכנז‪.‬‬
‫כ״א‪ — .‬ויברא י״א׳ ‪ — .3‬מפרסת פרסה‪ .‬״מפרסת — סריבא‪ .‬פרסה —‬
‫פלנ״טא בלע״ז"‪ .‬וכן דברים י״ד׳ ‪.6‬‬
‫צ״ה‪ — .‬ידוע כי בעל התרגום אונבלום או יונתן היה המפרש הראשון‬
‫של כתבי הקודש׳ והוא מתרגם ‪ :‬״לא חשתאר מ ד ע ם ׳ ואם כן׳ ספי‬
‫הנראה׳ התרגום מפרש פרסה מלשון פרוסה או פריסה׳ וענינו איזה חלב‬
‫בטן ופשוטו של הכתוב הוא׳ לא ישאר ד ב ר בטן או גדול‪ — .‬וכן באמת‬
‫התתום מוציא במבום אחר הרבוד ״פרסה״ מידי פשוטו׳ ומתרגם באופן זח‪,‬‬
‫והוא זכריה י״א׳ ‪ .16‬ו& ר ס י ׳ה ן יפרב‪ .‬תרגום ״ ו ש א ר ה ו ן יגמר״‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫ורש״י ממלא אחריו‪ ,‬שענינו ״עד כלה״‪ — .‬וכדי להזהיר מן הטעות פי׳‬
‫פרסת ה ר ג ל וכדי שלא יטעה איש לומר שפרסה היא סדובה ששוסעת שסע׳‬
‫ולכן יוסיף ‪ :‬מה שאנו בלשוננו בוראים ‪ :‬פלנטא שנאמר■ על גם על צפורן‬
‫שסועה׳ גם על צפורן שלמה‪ .‬וכן יאמר בצרפתית עתיבה גם על בני אדם‬
‫לומר; אין גם אחד‪ .‬ונמצא כתרגום ‪ Q- U R-‬אצל נביאי הבעל ; אי^‬
 ‫^ו עז‬ ‫מעם‬ ‫‪16‬‬
‫כוא יו״ד‪)) ,26 ,‬זכושר(‬
‫אא ימצט ‪ Si que un piene remaignc‬וכז מ״ב י‪ .14 /‬ואא ה׳מאיר מחם‬ ‫‪5‬רםה‬
‫אי׳צז‪ ,‬והתרגום הל׳א מתתם ‪.Si que un pie ne remest‬‬ ‫צ״ה‪.‬‬
‫)חטשך(‬
‫הערה פנימית‪ .‬ובאמת הדבור העברי והאעזי מתאימים מאה‬
‫הן הדבור ״פרםת התל" הוא דבור תרגומי לדבור העברי ״כח תא"‬
‫ונאמר על אדם׳ בהמה ועוף׳ כמו בנוח כ פ ו ת רגלי הכהנים‪,‬‬
‫תרגומו ‪ :‬כמנה ׳׳׳פרסת רגלי כהניא״‪ .‬וכן ״א׳ער לא גסתה הצג כף‬
‫רגלה תרגומו די לא גסיאת פ ר ס ת ר ג ל ה " ‪ .‬ועל בהמה ‪:‬‬
‫וכף רגליהן ככף רגל עגל‪ .‬תרגומו ״ ו ם ר ם ו ת ר ג ל ו י ה ן‬
‫כ פ ר ס ת ע ג ל י ן״‪ .‬ולא מצאה ה י ז ג ה מנוח > כ ף ר ג ל ה ‪.‬‬
‫תרגומו ‪ :‬ל פ ר ס ת ר ג ל ה • וכשם שנאמר על כף שהוא ה׳ןןטח‬
‫היותר תחתון של הרגל׳ שנוגע בסרסע׳ כן נאמר על תחתית הרגל‬
‫וגבה )שחורין ליחתא — יבמות נ״ג( יחד׳ )שחורין קרסולין בעברית‬
‫)תהל׳ים י״ח׳ ‪ (37‬ששייך לאדם(׳ בין שסועה ובין שאיננו שסועה‪.‬‬
‫כמו פרסות ס ו ס י ו כצר נחשכו)ישעיה(׳ וכדומה‪ .‬וכן ופרסות‬
‫ב ה מ ה לא תצלחם )יחזגןאל כ״ו׳ ‪ (11‬וכן ‪ :‬ופרסה איננו מפרים‪.‬‬
‫וכן יאמר על פרסות האדם׳ כמו ישעיה ס׳׳ ‪ : 14‬והשתהוי על כ פ ו ת‬
‫ר נ ל י ד ׳ ותתומו ‪ :‬׳׳ומשתטתין למבעי מניד על פ ר ס ת‬
‫רגליך‪,‬׳‪ .‬ובדרד הלצה נאמר על רגלי בת״חוה׳ כמו בראשית רבה‬
‫פ׳ י״ח ‪ :‬׳׳ולא מן הרגל—)נבראת האשה( —שלא תהא פ רס נ י ת‬
‫— העחמלייפערין‪ — .‬כמו שיאמר‪ :‬׳׳מיט דען היפפען געשאפ*‬
‫מיג״‪ — .‬וכיחם החלח אל הכל בעברית כן הוא בלעז‪ .‬הדבור פלנ״טא‬
‫במשמעותו העברית הוא השמח התחתון של הרגל ויאמר על אדם‬
‫בהמה ועוף ויאמר ממש בלשון ‪ :‬פ ר ס ת ה ר ג ל —‪piante du pied‬‬
‫ונתרחב אח״ב על כל החלח התחתון של הרגל׳ באדם׳ בבהמה ששסועה‬
‫או איננה שסועה׳ וכן בעוף׳ ובלעז פ״יי‪ .‬וזהו כונת רש״י‪ :‬״ פ ר ס ת‬
‫‪ ,‬׳ פ ר ס ת ה ר ג ל שחורין פ ל נ ט א ״ לעמקה ולרחבה‪ .‬ועיין‬
‫שבת ס״ה׳ בת ארעא׳ מכה שהיא תחת פרסת הרגל׳ וא״כ הלא‬
‫פרסת הרגל הוא הלח התחתון של הרגל‪ .‬וטעס הלעז יובן יותר לפי‬
‫ההערה דלעיל‪.‬‬
‫הערה חצונית‪ .‬כמחרת הדבור פרסה׳ כן מחרה הדבור עחב׳‬
‫שנתרחב ממושג חצר׳ כי משמעותו העברית הוא אחורי החרסול‬
‫של אדם׳ כמו וידו אוחזת בעחב עשו‪ .‬ונתרחב לפרסת סום׳ כמו‬
‫הנושך ע ח ב י סוס )ויחי(׳ אז הלמו ע ח ב י סוס )שופטים ה־(‪.‬‬
‫וגם לחרסול של אדם ‪ :‬יאחז ב ע ח ב פח )איוב(‪ ,‬ובתלמוד נתחצר‬
‫ונתרחב למשמעות שטח התחתח׳ כמו ‪ :‬״עבירות שאדם דש בעחבו״‪.‬‬
‫וכן ‪ :‬״ונותנת אותו בין עחבה ■ומנעלה״‪) .‬ילחוט איכה רמז תתרל״ב‪.‬‬
‫עיין ישע״ה׳ ״ובגלים תעכסנה״(‪ .‬ונאמר במשמעות טלפים׳ כסו‬
 ‫‪17‬‬ ‫^ן‪ 1‬ט > ת‬
‫בוא ייו״ד‪) .26 .‬יהכמןד(‬
‫הערה‬ ‫שוסטים ה׳‪ •22 ,‬עקבי סוס‪ .‬רש״י ‪ :‬״נשתאפו טצםי סוסיזזם —‬
‫חצונית‪.‬‬ ‫ע״ י •הרתיחה ה צ פ ו ר־ ז נשמטת״‪ .‬עיין שם ועייז שמות י״ה ‪.24‬‬
‫ואזה עיין תואין נ״ט ‪ :‬כל שיש או קרנים ו ט א ‪ d‬י ם ‪ :‬״ט^פים‬
‫)תנמזך(‬ ‫צ פ ו ר נ י הפרסות״‪ .‬ועייז ינדה נ״א ‪ :‬יש או טאפים‪.‬‬
‫ואהעיר עור כי התאימו חאקי •המנעא אחאקי תרגא אשר יכוסו‬
‫בם׳ כמו שבת קי״ב‪ .‬ה כ ף ‪ .‬״ ש ו א א כאעז שתחת פ ר ס ת‬
‫ה ר נ א ״ ‪ — .‬ובכ״צ ‪ .Sole‬ובא״א זאהאע‪ — ,‬וכן שבת ס״ו‪ .‬אאא‬
‫ה ע ק ב שקוריז שואא״׳‬ ‫אחזק‪ .‬׳‪,‬שמסמרותיו נעשו ^חזק‬
‫ובתאמורית ‪• :‬ניאדא‪ .‬עם הפנתא (שקוריז אינפ״יינא״ — ובכ״וצ‬
‫‪ ,empiegne‬ובא״א ‪ :‬אבעראערער•׳ והוא שעל נ כ ה ר ג א ונקרא‬
‫תאמורית א י ח ת א ‪ — .‬וכן יכמות ק״ג‪ :‬פרט אסנרא המסואיים‪.‬‬
‫׳להנפחת שאין או ע ק ב ש י א א ״ ‪.‬‬
‫בוא י״ב‪.7 ,‬‬
‫ה ^ז קו ף‪ .‬״הוא העאיון‪ ,‬שהדאת שוקף עאיו כשסונרין אותו אינ״טיא‬
‫באע״ז׳ ואשון שקיפה חבטה‪ .‬וכן הגאאס אועז משקוף ‪ Bateuyre:‬מאשון ‪Batre‬‬
‫שהוא הכאה—הבטה‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬לינטיל׳ ובכ״צ ‪ Untei‬ובא״א אבערשוועאע ‪.oberschweiie‬‬
‫צ‪-‬ה‪ — .‬טעם ה>עז אתת הבאטה יתרה אנזרת הדבור מ״אשון ש ס י ם ה ״‬
‫״שהדאת שוקף עאיר‪.‬‬
‫בוא י״ב‪.11 ,‬‬
‫פסח‪ .‬פ ס ח הוא איד׳‪ .‬״הקרבן הוא קרוי פסח׳ ע״ש הדיאוג והפסיחה׳‬
‫שהקב״ה מדאג בתי ישראא מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי אמצרי וישראא‬
‫נמאט׳ ואתם עשו כא עבודותיו אש״ש )— כן במכיאתא —( )ד״א דרד‬
‫דיאונ וקפיצה זכר אשמו שקרוי פסח וגם פס״קא אשון פסיעה״‪ .‬אואי •צ״א‬
‫פסיחה אאסוקי מן ‪ pascage‬שהוא מאשון מרעה‪ ,‬ואואי צריך אנרוס )ד״א(‬
‫ומוסב עא בחפזון כי הוא דרד דאוג וקפיצה זכר אשמו שקוריז פסח וכו״‪.‬‬
‫הערה א‪ .‬האשון ״דיאויג וקפיצה" אקוח מאשון הכתוב‪ .‬״ מ ד א ג‬
‫עא ההדיס מק פ ץ עא הגבעות )שה״ש ב׳( שעגינו אא נניעה ברבר׳‬
‫כי אם עברה׳ מעבר זה אעבר השני׳ ובא״א איבערהיפפען׳ שמסמן‬
‫ח פ ז ו ן הגאואה‪ .‬ועיין מכיאתא‪.‬‬
‫הערה ב‪ .‬מתחיא ב ד א ו נ ומסיים ב פ ס י ח ה ? — ובאמת‬
‫צריד אהתחיא בפסיחה׳ — ר״א ׳׳פסח ע״ש הפסיחה״ — ; אבא באמת‬
‫^ ____________________ מ ע ם ל ו ע ז ____________________‬
‫בוא י״ב‪) .11 ,‬המ׳ןזר(‬
‫פ ס י ח ה אינו מפדש לשון פסח‪ ,‬כי לא ידענו עוד מהו ססיחה‬ ‫הערה כ׳‬
‫ולכן מתחיל ב ד י ל ו ג ‪ ,‬והוא פ ס י ח ה ‪.‬‬
‫)תמשך(‬
‫פסח"‬ ‫הערה ג‪ .‬כנראה לחנם תחנו איזה גדולי ישראל׳‬
‫תחת ״לשם שמים״׳ אבל טעם המכילתא הוא לתרץ הדבור ״לד׳״׳‬
‫וברוב •המהומות שנזכר עשית פסח׳ שם תאמר ״פסח לד׳״׳ כמו להלן ‪:‬‬
‫מה ה ע ב ו ר ח הזאת ? — ואמרתם ‪ :‬זבח פ ס ח ל ד ׳ ‪. .‬‬
‫הערה ד‪ .‬מסיים ב ״ פ ס י ע ה ״ ? — אבל פסיעה מבאר‬
‫פסיחה והוא דבור יותר רגיל באשר נראה להלן׳ וזה הדבר ‪ :‬פסיחה‬
‫ענינו ד ל ו ג ו ה פ י צ ה ולשונו ‪ ■ :‬פ ס י ע ה ‪.‬‬
‫הערה ה‪ .‬ע״פ כעל ״הונטרוס הבלעזין״ רש״י רצה לחבר‬
‫״פש״קא לשון פסיעה״ עם הדבור הצרפתי ‪ ,passer‬ר״ל שע״פ רש״י‬
‫הדבור פס״הא הוא לשון פסיעה ונגזור מהרבור הצרפתי דלעיל׳‬
‫אבל כנראה רש״י י ד ע היטב כי פשהא הוא מלשון פסח׳ ובה״ה‬
‫לא ידע היטב מה הוא פסיעה׳ כאשר נראה להלן‪ .‬וגם ד״ד צונץ‬
‫טעה בכונת רש״י בדבור זה יוע״פ דעתו כונת רש״י כי פש״קא‬
‫הוא מלשון פשיהה׳ כמו ותפשהי רגליך )יחזהאל ט״ז׳ ‪(25‬׳ אבל באמת‬
‫פ ש י ה ה לא לשון פ ס י ע ה ׳ לא מצד הדבור וגם לא מצד‬
‫המשמעות׳ כי ביחזהאל פי ׳רש״י ״לשון פיסוה רגלים‪ .‬ובמשלי י״ג׳‬
‫‪ .3‬״ פ ו ש ה שפתיו‪ .‬פי׳ רש״י ‪ :‬״ פ ו ת ח שפתיו לדבר תמיר‬
‫כ ל ר ו ח ו ׳ מן ותפ׳עהי תליד )יחזהאל ט״ז( ״ל׳ ר ח ב " ‪— .‬‬
‫כלומר פ ת י ח ה ל ר ו ח ה ‪ .‬ובכן נראה כי אין שייכות ביניהם׳‬
‫והוא לשון ■פסיקה או פתיחה‪.‬‬
‫הערה ו‪ .‬ראוי להתבונן׳ בי רש״י משתמש בשני הדבורים ‪:‬‬
‫■דליגה והפיצה בהוראות דומות ובבחימת שונות׳ כי בדליגה משתמש‬
‫לעברה ממהום למהום׳ בבלי נ ג ו ע ה מ ה ו ם שבינתים —‬
‫וענינו איבערהיפפען — ״ מ ד ל ג ב ת י י ש ר א ל מבין בתי‬
‫מצריים״ — ומשתמש בקפ צה לעברה פשוטה ממקום למקום‪— .‬‬
‫״וקופץ מ מ צ ר י ל מ צ ר י וישראל אמצעי נמלט״‪ — .‬וזהו‬
‫שמבליט רש״ י ‪ :‬״דדך ר ל י ג ה ו ק פ י צ ה זבר לשמי שקרוי‬
‫פ ס ח ״ להבליט גם הפסיחה בשוי המושגים האחוזים יחד‪ ,‬וכן‬
‫להלן פסוק י״ג‪ :‬ופסחתי׳ ושם רש״י ״ואני אומר בל פסיחה לשון‬
‫י* ל ו ג ו ק פ י צ ה ׳ ופסחתי ; מדלג היה מבתי ישראל לבתי‬
‫מצרים״ — )הלשון איננו מדויק׳ כי אם לוקח ״מדלג" בלשון ‪ :‬קפיצה׳‬
‫יקשה הדבור‪ :‬״מבתי ישראל״ הא לא עמד שם‪(— .‬וכו׳ וכן פסח‬
‫והמליט ‪ :‬ס■ד ל ג ו וממלטו מבין המומתים״‪.‬‬
 ‫‪19‬‬ ‫^עמ ות‬
‫בוא י״ב‪) .11 ,‬המ׳צזד(‬
‫פסח‪.‬‬ ‫ק״ה‪ — .‬פשקא‪ ,‬פשר»א‪ ,‬ובכ״צ ‪ ,pasche—pasque‬ובל׳א ?!וסטער ^אמם׳—‬
‫אסטערוואכע‪ ,‬בא טרומית ‪ — Pascha‬פסח‪.‬‬
‫)תמשו(‬
‫ז״ל‪ — .‬אהאן‪ .13 .‬ופסחתי‪ .‬״והמאתי ודומה! או פסח ודומציט )י׳עעיה‬
‫א״א‪« (5 ,‬ואני אומר כא פסיחה אשוז דאוג וקפיצה וכו׳״‪ — .‬שס‪ .23 ,‬ופסח‪,‬‬
‫״וחמא וי״א ודאג״‪ — .‬ישעיה א״א‪ .5 ,‬פסוח והמאיט‪ .‬״אשון דאוג‪ ,‬ויש עוד‬
‫אפותדי אשוז חייס‪ ,‬כדאעיא‪.‬‬
‫העדה‪ .‬אגו רואים כי רש״י פוסח עא שתי דעות‪ ,‬דעות רבותיו‪,‬‬
‫והוא דעת אונקאוס שתרגם‪ :‬חייסא — ודעתו בעצמו שהוא אישוז‬
‫דאוג‪ ,‬וכמובז הוא יותר נוטה אדעתו‪ .‬והגאאס אועז ו פ ס ח ת י‬
‫ע״פ שני הדעות ‪ peutrey :‬שהוא אשוז חמאה‪ ,‬נם ‪ tresaidrey‬שהוא‬
‫אשוז דאוג‪.‬‬
‫צ״ה‪— .‬האעז הזה שוגה מאעזים אחרים‪ ,‬כי איננו אועז הדבור העברי‪,‬‬
‫כי אם אהוכיח‪ ,‬מה שכא עצמו שא רש״י בכתוב זה‪ ,‬הוא שאשון רש״י פסח‬
‫הוא דאינה ואא חייסא‪ ,‬ע״פ הענין‪ ,‬וע״פ תנזרה היא אשוז פסיעה‪ ,‬כמו שפירש‬
‫ו י פ ס ח ו ‪,,‬כמו ו י פ ס ע ו " ‪ .‬ואשוז פסיעה הוא‬ ‫מ״א‪ ,‬יה‪.26 ,‬‬
‫כאמת דאיגה‪ ,‬ואא דריכה‪ ,‬כמו סוטה א״ט‪ .‬ואא פסעתי עא ראשי עם קדש‪.‬‬
‫שהיו יושביז התאמידים בבית המדרש ע״ג קרקע והאר ביניהם כשהם יושביז‬
‫ונכנס אישב במקומו מרחיב בפסיעות בעא כרחי ונראה כמפסע עא ראשיהם״‪—.‬‬
‫ב״ק פ״א ‪ :‬מפסע ואזיא‪ , , .‬מ י ת ר א י ת ר פסיעות גסות"‪ .‬ואהבין יותר‬
‫הדבור ‪ :‬״וגם פש״קא״‪ ,‬עאינו אדעת כי כמו שרב האי נאוז אמד אפעמים טעם‬
‫איזה דבור עברי מהכומרים הסורים‪ ,‬וכמו שרשב״ם התוכח אפעמים עם‬
‫נוצדים מאומדים‪ — .‬שמות ‪ 13,0‬בדכר ההכדא בין רציחה וכין הריגה וכי אא‬
‫דקדקו בתרגומם ב״א אטין ‪ :‬״אני א מ ו ת ואחיהו באשוז רציחה )כמו‬
‫שנמצא בוואואגטה(‪ ,‬כז רש״י ידע מתרגום הוואואגאטה שא פסוק שאפנינו‪,‬‬
‫‪et eomedeiis‬‬ ‫ואכאתם‬ ‫והוא‬
‫‪festinanter‬‬ ‫בחפזוז‬
‫‪est enim Phase‬‬ ‫פסח הוא‬
‫)שענינו פסיעה‪ ,‬פסיחה‪ ,‬עברה( )‪(id est transitus‬‬
‫‪Domini‬‬ ‫אף׳‬
 ‫מע ם ^ו עז‬ ‫‪20‬‬
‫בוא י״ב‪) .n ,‬הכמזד(‬
‫וזה הוא בונת ר׳ע״י ‪ :‬דאוג >זכר שס פ ס ח וגם פ׳ע״קא ׳עקורים הלועזים‪,‬‬ ‫פסח‬
‫הוא פסח בעברית‪ ,‬׳עענינו פ ס י ע ה ‪ .‬או פסיהה‪ ,‬עברה‪.‬‬ ‫צ‪-‬ה‪.‬‬
‫הערה‪ .‬ראוי אדעת כי בעא הוואואגאטה ?בל פשטים ודרו׳עים‬ ‫)חנאיר(‬
‫בדרד עקומה מחכמי התאמוד ׳טבימיו והוא הכגיסם בתרגומו ^ טיגי׳‬
‫וכו בגפו מתרגם אבוש‪ ,‬חיות הנה מתרגם ‪ :‬בקיאות‪ .‬ועייז ריש״י‪.‬‬
‫ובז בכמה מקומות‪.‬‬
‫והפשטים האאה היו פורחים באויר‪ .‬רצוני אאמר כי אפעמים איז אנו‬
‫יודעים טי אטד ממי‪ .‬אם נמצא איזה חרוש בתרגום הנודע בשם וואואגאטה‪,‬‬
‫עפ״י רוב אמד זה מהיהודים דבותיו ויש מהם שנמצא בספדות היהודית‬
‫ומהם שאא גשאר בספרות‪ — ,‬בתאטור או כמדרשים‪^ .‬משא במדבר י״א‪.2 ,‬‬
‫ותשקע האש‪ .‬בספדי זוטא שם ‪ :‬שקעה היא במקומה וכו'‪ .‬ד׳ יהודה אומר ;‬
‫אותר האש שירדה מן השמים שקעה בארץ וכו׳‪ .‬והוואואנאטה מתדגם ‪:‬‬
‫‪et absorptus ignis.‬‬
‫והנוסח הספרדי ההואד בעקבותיו טתתם ‪:‬‬
‫‪y soterrase el fuego.‬‬
‫במדבר כ״ב‪ .4 ,‬כאחוד השור‪ .‬עא זה ״דעת זקנים״ מבעאי התוספות ‪:‬‬
‫״מאי שנא שור ואא בהמה אחרת‪ ,‬הטעם הוא כי השור אוחד ירק השדה‬
‫ועוקר את השורש״‪ .‬וברעיוז דומה אזה נדרש במדרש רבה שם ‪ :‬שור כא‬
‫מה שמאחד איז בו פימן ברכה‪ .‬והוואו^גאטה מתרגם בדעת זקנים‪:‬‬
‫‪Quomodo soelt bos herbos usque ad radices carpere.‬‬
‫וכז הנוסח הספרדי ‪:‬‬
‫‪G>mo el buey suele coger 10s yerbas hasta la raiz.‬‬
‫ובשט״ב כ״ג‪ .8 ,‬יושב בשבת תחכמוני ראש השאשי היא עדינו העצני‪.‬‬
‫דש״י שם — ואא נמצא מזה במדרשים —• ״יושב בשבת ס נ ה ד ר י ן‬
‫והוא ת׳חכמוני וכו'״‪ .‬עדינו העצני‪ — .‬מאשוז מעדנות )באגג‪ ,‬בשמואא( —‬
‫״כשעוסק כתודה כורד וכמשד עצמו כתואעת וכו׳ וכשיוצא אמאחמה הוא‬
‫נעשה כעץ והורג ח' מאות״‪ .‬וגם הווואנאטה באופן זה ובקצזד ‪:‬‬
‫‪Sedens in cathedra sapientissimus princeps inter tres, ipse est quasi ten-‬‬
‫‪nerimus ligni vermiculus, qui octigentos interfecit itnpetu uno.‬‬
 ‫‪21‬‬ ‫ש ם\\ז‬
‫בוא י״ב‪) .11 ,‬הכדמד(‬
‫הערה‬ ‫והנוסח הספרדי‬
‫)‪E1 qu se sienta en Catedra, principe tnuy sabio entre tres. el es como e‬‬
‫‪) tierno gusanillo del Madero y el fue el que en un solo choque Mato‬חגמזך(‬
‫‪ochocientos.‬‬
‫וגפאא עוד מאנים ב׳ י״ח‪ .4 ,‬ויקרא או נח׳עתן‪ .‬חמ״י שם‪ .‬״א׳מון בזיון‬
‫כאומר מה ‪.‬צורר בזח ? אעו אאא נחש נחושת״‪ — .‬ואעו נמצא במדר׳מים‬
‫ואא בוזאואנאטה‪ .‬וגמצא בתרגוס צרפתי עתיק גזמאה הי״ב הנודע בסימן‬
‫‪ .Q• L. R‬וזה אשונו ‪:‬‬
‫‪e depechad le serpent de araim.. e bien mustrad li reis que‬‬
‫‪li serpent fud aratm e ne mie deu.‬‬
‫וזה קרוב מאד אאשון רש״י‪ .‬וכא אאה הם מן הפרושים הפורחים באויר שא‬
‫שמי פרשנות שא כתבי הקודש׳ והמפרשים קואטים אותם מז האויר‪ .‬ונפאא‬
‫עוד מה שיסופר עא קארא הנדוא׳ המהואא באנרות הצרפתים׳ בגבורותיו‬
‫ובמאהמותיו׳ כי קומתו היתה שמונה כפות רגא‪ ,‬ובכפו — יעיר הסופר‬
‫טורפין‪ — ,.‬וזה יעיד כי הפירוש שא רש״י באמת איש בספר דברים נ׳ ‪11‬‬
‫היה פורח באויר הפרשנות‪.‬‬
‫בוא י״ב‪.15 ,‬‬
‫שבעת‪ .‬שנעת ימים‪ .‬״שטיי״כא שא ימים״‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬שטת^• בכ״צ ‪ ,Septaine—setaine‬ובא״א דיע זיעבענצאהא‪.‬‬
‫צ‪-‬ה‪ — .‬טעם האעז אר‪.‬ורות ההכדא ביו שבעה ובין שבעת ושמוש הדבור‬
‫באשון‪ .‬ועיין בראשית כ״ט‪ .27 ,‬שמות י׳‪.23 ,‬‬
‫בשלח י ״ ה ‪,3‬‬
‫נ ב ו כ י ם הם באחן‪ .‬״כאואים ומשוקעים ובאעז שיר״יר׳‬ ‫נבוכים‪.‬‬
‫כמו בעמק הבכא )תהאים פ״ד(׳ מבכי נהרות )איוב כ״ח(׳ נבכי ים )שם‬
‫א״ד(׳ נבוכים הם׳ כאואים הם במדבר׳ שאינם יודעים אצאת ממנו ואהיכן‬
‫יאכו‪.‬‬
‫הערה‪ .‬פשוטו שא ‪ .‬רש״י הוא׳ כאאים הם — כמו בבית‬
‫כ א א — שאינם יודעים — ומה טעם ? כי אהיכן יאבו — זה עניו‬
‫שאינם יודעים‪ .‬או אינם יכואים׳ כי מה יעשו ? היאבדו את עצמם‬
‫‪-‬‬ ‫בכניסתם אמדבר? ‪.‬‬
 ‫מע ם ^ו עז‬ ‫‪22‬‬
‫בשלח י״ד‪> .3 .‬הםשר(‬
‫ק״ה‪ — .‬שיריר׳ ובכ״צ ‪ scrrer‬ובצ״א ‪ :‬איינענגעז׳ דריקיועז׳ צודרי?קעז׳‬
‫פערווירט׳ פער־‬ ‫איעשליעססעז׳ וואהיז וועג׳פטעהקעז‪ ,‬־־־ובמושג צדדי‪:‬‬
‫לעגעו זיין‪.‬‬

‫הערה‪ .‬במושג האחדוז ׳השתמשז בזמן מאוחר בפעל ‪:‬‬

‫‪ ,enserrer‬וכן הגלא״ס ‪6‬ה לועז ‪.ansarez :‬‬

‫ז״ל‪ — .‬להבנת דברי רש״י בפירושז‪ ,‬ישעיה ט׳‪ .15 ,‬ומאושדיו‬

‫מ ■ב ו ל ע י ם ‪ .‬״הנדרכים בדרך המתעים המאשרים אותם בדרכים הלל‪,1‬‬
‫דרכים מ ס ו ת ר י ם ו נ ב ו כ י ם ש א י ו פ ת ח ל צ א ת מ ט נ ו " ‪ — .‬ועיי!‬
‫בראשית י״ט‪ .17 ,‬ללשו! בליעה׳ — שם‪ .17 ,‬ו י ת א ב כ ו גאות עשן‪.‬‬
‫״״היו ג כ ו כ י ם ו מ ס ו ג ר י ם בחוזק עשז התבערה״‪ — .‬יואל א׳‪.18 ,‬‬
‫נ ב ו כ י עדרי בקר‪ .‬״ נ ת ע ר ב ל ו ו נ ס ג ר ו ו ת ע ו ביערים‬
‫ובמדברות״‪ — .‬מיכה ז׳‪ , .4 ,‬מבוכתם‪ .‬״ערבוליהו! כמו נבוכים הם )שמות‬
‫י״ר( מ ה ו מ ת ם ‪ .‬״ — איוב ל״ח‪ .16 ,‬נבכי ים‪ .‬״מ ס ג ר י ים‪ ,‬כמו‬
‫נבוכים הם בארץ״‪ — .‬ובשני מקומות עזב רש״י דרר הפשט שבכתוב זה‬
‫ומבאר בדרד ררש‪ ,‬כמו איוב כ״ח‪ .11 ,‬מבכי נהרות‪ .‬״בבריאת העולם‪,‬‬
‫כשבכו מים התחתונים״‪ — .‬תהלים פ״ד‪ .9 ,‬בעמק הבכא‪ .‬״וכר והנם בעומקה‬
‫של גיהנם בבכי ויללה״‪.‬‬

‫הערה‪ .‬ירוע כי רש״י הוא מבעלי השניים‪ ,‬ולפי רעתו השורש‬

‫בד כולל כל ההוראות האלה‪.‬‬

‫כ ״ א‪ - .‬ו מ ז ה השורש יצא שם דבר‪ .‬עירובי! ק״א‪ ,‬למקומו‪ ,‬״למנעיל‬

‫על גביו כמי! מנעולי! הללו של עץ‪ ,‬שעושי! בפתחיה! וראשיה! רחבים‬
‫ובלע״ז שר״דורא״‪ •—se^edu^e—.‬אייגע אייגריכטונג צום פערשליעססע!‪— .‬‬
‫פסחים קי״ט‪ .‬וקולפי‪ ,‬״•פותחות שקורי! בלע״ז שר״דורא״‪.‬‬

‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט הבאור ״כלואים ומשוקעים״‪.‬‬

 ‫‪28‬‬ ‫שטיו ת‬

‫נשלח י״ה ‪.11‬‬

‫ח ב ר י ם ‪ .‬״וכי מחמת ח ס ר ו ז‬ ‫איז‬ ‫המבלי‬ ‫המבלי אין‪.‬‬
‫ח ב ר י ם במצרים ליקבר שם לחחתנו ^עם‪ .‬ש״י‬ ‫ח ב ר י ם ׳ ש׳איז‬
‫פו״ר פיל״גצא די״נוז פו״שט בלע״ז״‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬שי פור פילנצא די נון פ‪1‬שש‪ .‬ובכ״צתסת ‪si por faiiiance de‬‬
‫‪ fosses‬ובל״א ‪ :‬עטווא פאר מאנגעל׳ ראםם קיינע גראבער )איז עגיפטען( ?‬
‫ב״א• — בראשית ט״א ‪ .14‬מז הבור‪ .‬״מז בית הסוהר שהוא עשוי‬
‫במיז ג ו מ א ובו׳ חרוי כור פו״ש בלע״ז״‪ .‬ישעיה ג׳‪ .6 ,‬ו ה מ כ ש ל ה‬
‫הזאת‪ .‬״ ס י י ל נ יצ א בלע״ז׳ מ ח ם ר ו נ י ׳ שאני מחוםר לחם ״תחת‬
‫י ר ד להםפיחני״‪ — .‬שם נ״ז‪ .11 ,‬כי ת כ ז ב י ‪ .‬״כי ם ס ח ת לר‬
‫מעבורתי וכזבת בי כמו כי לא יכזבו מימיו‪ ,‬פי״לינץ בלע״ז — ירמיה ט‪/‬‬
‫‪ .18‬כמו א כ ז ב ‪ .‬סחור פ ו ס ח פ י י ״ ל י נ ץ בלע״ז״‪.faiiienz— .‬‬
‫בינוני ושם תואר — ת׳הלים חט״ז׳ ‪ .11‬כל האדם כ ו ז ב ‪ .‬״כו׳׳ כל לשון‬
‫כ ז ב אינו אלא לשוז ח ס ר ו ן ‪ ,‬מבטח שבטחו עליו‪ ,‬פלינ״צא בלע״ז״‪.‬‬
‫כמו לעיל‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט באורו ולתת כפילת השלילה בלי׳ איז׳‬
‫ומפרש בלי כש״ד וענינו חסרון‪ ,‬הוא הבאור ל״בלי״‪.‬‬
‫הערה‪ .‬נראה כי הכפילה היא לנחץ השאלה‪ ,‬וכן מלכים ב׳‬
‫א׳‪ .3 ,‬״המבלי אין אלהים בישראל״‪ ,‬ובאמת בא כן גם במשפט‬
‫חיובי‪ ,‬כמו מלכים א׳ י'‪ .21 ,‬״אין כסח לא נחשב בימי שלמה״‪.‬‬
‫וכן הרד״ה בספר השרשים‪ ,‬שרש נדב וחודא אותו ‪ :‬״תוספת באור״‪.‬‬
‫וכן א״ע‪.‬‬
‫בשלה י״ד‪.24 ,‬‬
‫ויהם‪ .‬״לשון מחומה‪ ,‬אשרורד״ישון בלע״ז‪.‬‬
‫ובל״א פער•‬ ‫ק״ה‪ — .‬אשד‪1‬רךיש‪1‬ן‪ ,‬אשט‪1‬רדיש‪1‬ן‪ ,‬בכ״צ ‪<Jsturdison‬‬
‫ווירוגג‪ ,‬בעשטירצונג‪ ,‬פאניח‪.‬‬
‫?״ל‪ ,‬ג״ א ‪ —,‬ן}יין ‪9‬רא׳‪¥‬ית א׳‪•2 ,‬‬
 ‫מעם לועז‬ ‫‪24‬‬
‫בשלח י״ד‪) .24 ,‬המ׳עד(‬
‫צ״ה‪ .‬־־־ טעם הלעז להבליט ״ ל ש ו ז מ ה ו מ ה ״ ול»פוסי מלשונות‬ ‫ויחם‬
‫)תמשו( אחרות של שורש זה׳ כמו ״המוז גליו״׳ ״המו מעי״ וכדומה‪.‬‬
‫בשלח ט״ו‪.10 ,‬‬
‫כעופרת‪ .‬״אבר׳ פלו״ם בלע״ז‪.‬‬
‫ק‪-‬ה‪ — .‬פלוס׳ ובכ״צ ‪ piom‬ובל״א ב^יי״א‪• .‬‬
‫הערה‪ .‬התמונה הזאת פרובנצלית היא׳ ובצרפתית תמונות‬
‫שונות ובצרפתית חרשה פלומב והברת המלה ‪ :‬פלון‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬ב״ב פ״ט‪ :‬אבר‪ .‬״פלומבא״‪ — .‬בהברה ‪.piomme‬‬
‫ומזה השורש יצא הפעא פלומיר שענינו צפוי כלי חרס באבר ובל״א ‪:‬‬
‫אויסבלייעז׳ גלאזירען‪ — .‬פסחים ל׳‪ :‬הוניא‪ .‬״פלומ״יר בלעז ושל חרס‬
‫הוא ומוח באפר״‪ — .‬צ״^ פלהמיד׳ שעניגד‪ :‬טוח באבר‪ — .‬ע״ז ל״ג‪:‬‬
‫קוניא‪ .‬״כלי חרס מצופה באבר והוריז פול״מיד״‪ — .‬צ״ל פלומ״יד‪ — .‬ובז‬
‫שס ע״ה‪ :‬קוניא‪ .‬״פלומ״ירי״‪ — .‬וצ״א פלומידא׳ והוא לשון נסבה‪— .‬‬
‫זבחים נ״ד‪ .‬קוניא‪ .‬״ניתור אבר׳ כנוז שעושיז לצפוי כלי חרם׳ שסוריז‬
‫פולמ״יד״‪ — .‬וצ״ל פלומיר‪ — .‬חוליו מ״ז‪ :‬סייתינו צעא דסלניא‪ .‬״סערה‬
‫של חרם המחופה באבר שסורין פלומי״אה בלע״ז״‪ piomee— .‬והוא לשון‬
‫נסבה בצרפתית מאוחרת׳ ומיוחם ל ס ע ר ה שהיא לנ׳‪ — .‬כתובות ס״ז ‪:‬‬
‫מאני דסוניא‪ .‬״כלי חרם שמחפין עליהם עופרת שסורין פלומב״ליר בלע״ז‪— .‬‬
‫תמונה מסופסת‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז לסמן דבר׳ ואחר שמפרש בלשון אבר כתרגומו מבליט‬
‫זה ■בלעז‪ .‬לאפוסי מלשון ‪ :‬אברים שפלנת בנו‪.‬‬
‫בשלח ט״ו‪.24 ,‬‬
‫וילונו‪ .‬״לשון נפעל הוא וכן התרגום לשון נפעל הוא׳ ואתרעמו׳ וכן‬
‫דרך לשון תלונה להםב הדבור אל האדם ‪ :‬מתלונן׳ מתרעם ולא אמר לונו׳‬
‫רועם׳ וכן יאמר הלועז׳ דסומפלי״שינט ש״יי׳ מוסב הדבור אליו באסרו ש״יי״‪.‬‬
‫^י ובכ׳׳צ ‪ deconapieisant - sei‬ובל״א זיע‬ ‫?״ו*י•—‬
‫בעסלאנטען ז יד שטארס‪.‬‬
‫הערה ‪ .1‬ראוי לדעת כי ההברה די או ד בראש הפעל יורה‬
‫עם״ י רוב על חוזס הפעולה‪.‬‬
 ‫‪26‬‬ ‫׳‪ B‬מז ת‬
‫בשלח ט״ו‪) .24 .‬המ׳עד(‬
‫!ץל‪ 1‬גי ־‬ ‫הערה ‪ .2‬ראוי לרעת בי ההברה הזאת יש שבטאו בצירה די‬
‫ויש שבטאו בג«צרה ‪I‬ד —‬
‫)תט״ד(‬ ‫הערה ‪ .3‬ראוי לדעת בי היתה נטיה אצל הצרפתים הקרטונים‬
‫להפיל נו״ז לפני שי״ן‪.‬‬
‫הערה ‪ .4‬ראוי לדעת בי המקור העקרי של פעל זה הוא‬
‫קוטפליינדרא ונמצא פעסים הרבה ברש״י‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬במקרא‪ — .‬ירמיה א׳ ‪ .6‬אהה ״לשון יליל‪ ,‬קונ״&ליינט בלע"! —‬
‫‪ —Compiainte‬קלאגע — ועייז שם‪ .‬שם ד׳‪ .81 ,‬תתיפח‪ .‬״תייליל ותצעק‬
‫גניחות׳ קוגפ״ליינט בלע״ז‪ —Complaint—-‬קלאנט׳ בעקלאגט זיך‪ .‬שם ל״א‪,‬‬
‫‪ .17‬מתנודד‪ .‬״קומפל׳׳יינט בלע״ז״‪ — .‬איוב מ״ב‪ .11 ,‬וינודו לו‪ .‬׳׳לשון‬
‫קונפל״יינט כלע״ז״‪ — .‬זיע בעדויערטעז איהן‪ — .‬איבה ג׳‪ .19 ,‬ומרודי‪.‬‬
‫קומפ״ליינט בלע״ז‪.‬‬
‫כתלמוד‪ — .‬כתובות ם׳‪ .‬גונח‪ .‬׳׳מייליל מכאב לבו׳ פליינ״דרא״‪— .‬‬
‫קרעכצען‪ — .‬ב״ק פ׳‪ .‬חם ‪ T‬אחד היה גונח׳ פליד״רא׳ צועק מפני כאב הלב״‪—.‬‬
‫ב״ב ט׳‪ .‬מרודים ׳׳קומפלייגט בלע״ז כמו א ר י ד בשיחי ואהימה״‪— .‬‬
‫תמורה ט״ו גונח‪» .‬פלי״נט בלע״ז צועק מסאב לבו כמו גנוחי ננה דסיםרא״‪.‬‬
‫חולין נ״א ‪ :‬קל גניחותיה ״כמו גונח מלבו פלינד״ר״ש שנשמע קול יללתו‬
‫כשנפל״‪ —piaindrcs .‬ראם קרעכצען‪ — .‬ועיין ירמיה שם פרטי הדברים‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז ליישב הלשון של נפעל׳ כי אין ענינו נפעל מאחרים‪.‬‬
‫ואין בזח זרות׳ — מפרש רש״י׳ — כי כן דרד בני אדם לדבר נם בלעז לומר‬
‫לונן את עצמו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫בשלח ט״ז‪.5 ,‬‬
‫^ נ ה ‪ .‬אשר יביאו והיה מ ש נ ה על אשר ילקטו יום יום‪ .‬״על שהיו‬
‫רגילים ללקוט יום יום‪ .‬אומר אני אשר יביאו והיה משנה — לאחר שיביאו‬
‫ימצאו משגה במדידה על אשר לקטו וימודו יום יום׳ וזהו לקטו לחם‬
‫משנה — בלקיטתו היה נמצא לחם משנה‪ .‬וזהו על כן נותן לכם ביום הששי‬
‫לחם יומים — )להלן ‪ — (29‬נותר לכם ברכה )פוי״שן( בבית‪ ,‬למלאות העומר‬
‫פעמים ללחם יומים״‪.‬‬
 ‫ט ע ם ^ ו ‪/‬נ ז‬ ‫‪26‬‬
‫כשלח ט״י‪) .5 .‬המ׳מד(‬
‫הערה‪ .‬הדבור ״שהיו רגיאים״ בא אתרץ זזעתייד ‪ :‬״ילקוטו״‪.‬‬ ‫משגח‪.‬‬
‫שהעתיד בעברית יסמן רגיאות הפעואה כמו שטפרש רש״י תמיד‪.‬‬ ‫• ‪VI‬‬
‫)תט״ר(‬
‫ק״ה‪ — .‬פדשון‪ ,‬ובכ״צ ‪ ,foison‬ובא״א גראססע מענגע׳ איבערסאוסס׳‬
‫רייכאיכעם אויסגעבען‪) .‬היער( איבערגאטיראיכעס אויסגעבעז•‬
‫הערה‪ .‬האעז ׳הזה בעיסרו ענינו איכות ההתגברות ורביוז שא‬
‫דבר‪ ,‬ונשאא אהוראת ‪ :‬מספר רב או אשר יתרבה אכמות רב‪ ,‬והיהודים‬
‫הצרפתים סמנו כזה הברכה הנבנסת באיזה דבר‪ ,‬אם ירצה השם‬
‫דרכי איש או מאיזו סבה שתהיה )ויאמינו ■כי הוא מעשה אאיהו כמו‬
‫^ ו ע ‪ ,‬וגם בימים האחרונים פרה מה שפרה אאיש הסיד‪ .(...‬והוא‬
‫מעיז הברכה שנדרש ברות רבה פ״ה• ז י צ ב ט אה פ א י ‪— :‬‬
‫פ א י א בשתי א צ ב ע ו ת י ו ‪ .pnse .‬אמר רבי יצחפ או ב ר כ ה‬
‫שרת באצבעותיו שא אותו צדיק‪ ,‬או ברכה שרת במעיה שא אותה‬
‫צדפת‪) — .‬וביהודית־עברית נפראת ‪ :‬מזא־ברכה‪ ,‬וביהודית־סאבית ‪:‬‬
‫א ספאר פיעאעם אויסנעבעז(‪.‬‬

‫ז‪-‬ל‪ .‬במקרא‪ — .‬ויפרא כ״ה‪ .10 ,‬ואכאתם א ש ו ב ע ‪ .‬״אח בתור‬

‫הטעים תהא בו ברכה״‪>— .‬כן שם כ״ו‪ .5 ,‬ואכאתם אחמכם אשובע‪ .‬״אוכא‬
‫פ י מ ע א ‪ ,‬והוא מתברר במעיו״‪ .‬וההפד מזה שם כ״ו‪ .26 ,‬ואכאתם ואא‬
‫תשבעו‪ .‬״והו ה מ א ר ה בתור המעים״‪.‬‬
‫בתלמוד‪ — .‬סוטה מ״ח‪ :‬שתי ככרות הנדבפות ״שחיתח ב ר כ ת‬
‫מצויה בעיסה‪ ,‬וכשמדבפיז ככרות ברופני התנור‪ ,‬אחת בדופן זה ואחת בדופז‬
‫זה שכנגדו‪ ,‬והז תפוחות‪ ,‬אנפא״ייד באע״ז — )אויפגעפוואאלעז( — ער‬
‫שמגעה פני זו אזו״‪.‬‬
‫״שהוא ותרן‬ ‫ברכה‪.‬‬ ‫ב״א‪ .‬במקרא‪ — .‬משאי י״א‪ .25 ,‬נפש‬
‫בממונו‪ .‬וכא אשון ב ר כ ה פו״שון באע״ז״•‬
‫בתלמוד‪ — .‬בט״‪ ,‬מ״ב‪ .‬אין ה ב ר כ ה ‪ .‬״ ש מ ב ר ר ו ר ב ה‬
‫מ א א י ו ‪ ,‬פו״שון באע״ז״‪ .‬יכמות ס״ג‪ .‬ואע״ג דכי הדדי נינחו‪ .‬״וכו׳‬
‫ברכה מצויד• בדבר שאין אופה בדמים‪ ,‬ואין כאד• מהר‪ .‬ברכה‪ ,‬פוי״שון באע״ז"‪.‬‬
‫סוטר• י׳‪ .‬במד• בירכו‪ .‬״בא אשח ברכד• שבספרא‪ .‬דבר ח ס ר ב ה ומצוי‬
‫בו שובע‪ ,‬פוי״שון בלע״ז״•‬
 ‫‪27‬‬ ‫ש מו ת‬
‫בשלח ט״ז‪ .5 .‬להמשר(‬
‫משנה‬ ‫הערה‪ .‬יש‪ .‬לעז הדומה צזה בכתיבה‪ ,‬אך שונה מריאה וביהוראה‪,‬‬
‫והוא שבת כל״ט ‪ :‬אנומליו‪ .‬״פושיז״‪ .‬ברכות נ׳ ‪ :‬לסורייטי‪.‬‬
‫)תנזשד(‬ ‫״פוישי״ז בלע״ז‪ ,‬ובלשון חכמים ‪ :‬אנומליז ואלונתית"‪ .‬חולין ו‪/‬‬
‫לתת לתוך המורייס‪ .‬״•וכר‪ ,‬וכז לתת לתור אלונתית פזי״שז‪ .‬שנותן‬
‫מים ויין ושמן אפרסמון״‪ .‬וכן במקומות אחרים‪.‬‬

‫ק‪-‬ה‪ — .‬פוץטון‪ ,‬בכ״ע ‪ poison‬וענינו משקה לרפואה ובל״א ‪ :‬ארצניי‬

‫טראנק‪ ,‬געזונרהייט טראנק‪ ,‬והמילדות העבריות קוראות לה עתה ״זויף״‪ ,‬והוא‬
‫געזונרהייטםטראנק באשכנזית עתיקה‪.‬‬
‫הערה‪ .‬הלעז הזה נשתנה בהוראתו — כאשר יקרה לפעמים‬
‫בכל הלשונות — מהוראת משקה מבריא‪ ,‬להפר מזה‪ ,‬להוראת משקה‬
‫מחלה וממית — גיפטטראנק‪.‬‬

‫ציון‪ .‬ראוי להביא פה קטע טש‪,‬יר נבורים אחד‪ ,‬שגזכר שקוי זה בדברי‬
‫אשת ■הגבור‪ ,‬שמתחננת לו בצאתו למלחמה לבלי ישכחנה והיא מתחננת‪,‬‬
‫מתחננת ואומרת ‪:‬‬
‫‪manglesVOS Quant‬‬ ‫כאשר תאכל‬
‫‪la char et la povree‬‬ ‫את הבשר והפלפלה‪,‬‬
‫‪boiston vin Et‬‬ ‫ויינך תשתה‬
‫‪doreela coupe a‬‬ ‫בכוס מוזהבה‬
‫‪puison ciere Le‬‬ ‫המשקה הצליל‬
‫‪et I'espisse colee.‬‬ ‫והנוזל המבושם )ןכן׳(‪,‬‬

‫הערה‪ .‬״ כ ל ל ש ו ן ״ברכה״ שברש״י במ״צ מ״ב‪ .‬לאו דוקא‬

‫וענינו הרוב מהם‪ ,‬כמו ישעיה א־‪ .4 ,‬הוי‪ .‬״ כ ל הוי שבמקרא ענינו‬
‫קובל וקו־נה‪ ,‬אלא שיש מהם מועטים שהם צעקת קול״‪ .‬וכן בראשית‬
‫מ״ז ‪ .22‬״ כ ל לשון כהן משרת לאלהות‪ ,‬חוץ מאותן שהן לשון‬
‫נדולה״‪ — .‬וכן שמות וכן שמות כ׳‪ .5 ,‬קנא‪ .‬״וזהו כל לשון קנאה‪,‬‬
‫אוחז בנצחונו ופורע מעוזביו״‪ — .‬ובש״ב כ׳‪ .2 ,‬בקנאתו‪ .‬״וזה‬
‫לשון קנאה לטובה״‪ — .‬ויצדק הדבר ע״& המאמר בעירובין כ״ז ‪:‬‬
‫אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ״‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט לשוז ברכה בהסכם לפירושו‪ ,‬ולאפוקי מן ‪:‬‬
‫״עשו אתי ב ר כ ה ״ ‪ ,‬וכדומה‪.‬‬
 ‫מ ע ם א וע ז‬ ‫‪28‬‬

‫שם‪.14 ,‬‬
‫ככפוי• ״ג^י״דא באע״ז‪ .‬דעד? בניר‪ ,‬כאבני גיר והוא מיז צבע שחור‪...‬‬
‫דק !היה בגיר ושוכב מוגצד מרח עא הארץ״•‬
‫הערה‪ .‬רש״י מפרש אשון התרגום‪« :‬דעדק בניר שענינו‬
‫גצי״דא"‪ .‬ואם ״נאידא״ הוא לעז של «כםור״ שהוא ״ג^י״דא באעז״‬
‫אם כן מהו דעדס כגיר‪ ,‬שהוא תרגומו שא ״דק ככפור" ואכן‬
‫מוסיף רש״י מה שמוסיף ומבאר ‪ :‬ד ק היה כגיר וישוכב סוגאד‬
‫כקרח — ככפור‪.‬‬
‫ק״ה^• — י*?‪.‬ייא׳ ובכ״צ ‪ ,geiede‬ובתמונה מאוחרת ‪ geiec‬והוראתו‬
‫קרה‪ ,‬קרח‪ ,‬או טא נקפא בקרת הבוקר‪ .‬ובא״א פראשט‪ ,‬אייז‪ ,‬דייף‪.‬‬
‫כ‪-‬א‪ .‬כמקרא‪ — .‬יחזקאא א׳‪ .22 ,‬הקרח הנורא‪ .‬״ת״י גאיד‪ ,‬חסיז‪,‬‬
‫נאי״אה‪ ,‬פדרט"‪) — .‬ובכ״צ ‪ —geiee forte‬פעסטעס אייז‪ — (.‬תהאים קט״ז‪,‬‬
‫‪ .16‬כפור כאפר יפזר‪ .‬״כפור נאי״רא באע״ז"‪ .‬יבאעז אחר איוב ל״ח‪.29 ,‬‬
‫וכפור שטים‪ .‬״גרי״שא כאע״ז״‪ .‬ופז חשב״ם בכתוב שאפגעו‪) — .‬צ״א‬
‫גריש״אא והוא גרעיני ברד כמו אאה היורדים עפ" י דוב בתחאת האביב‬
‫ובא״א‪ :‬גרויפעאז(‪.‬‬
‫בתלמוד‪ — .‬ב׳׳ב כ׳‪ .‬הכפור• ״גדייש״און״‪ .‬הנאיד‪- .‬הוא קרח אבז״‪— .‬‬
‫)והוא סצרפתית ‪ Geiee blanche :‬ובא״א רייף‪ .‬וביחס אא אעז שא הכפור‬
‫הוא בצרפתית ישגה ‪ .(Greiion‬ע״ז נ״ד‪ .‬כאבני גיר• ‪-‬ניר כפור נריש‪-‬אא‬
‫בלע״ז"‪.Gresil—Gresle— .‬‬
‫הערה‪ .‬קשיו גיר אגיד וכפור אכפור‪ .‬ויש אישב בדוחק‪.‬‬
‫ועיין רטב״ן‪.‬‬
‫צ‪-‬ה‪-—.‬טעם האעז אסמן דבר בחאוף טאעז שא רשב״ם ואישב הדברים‬
‫עפ״י התרגום‪.‬‬
‫כשלה ט״ז‪.14 ,‬‬
‫לק‪- .‬טינ״ביש באעז שהיה סגאיד נאד דק מאטעאה״‪) — .‬כסו אעיא‬
‫‪-‬דק כפפוד‪ ,‬שטוח קאוש(‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬טעבי ש׳ בכ״צ ‪ tenves‬זבא״א דינן אונר פאאך‪.‬‬
‫ב״א‪ — -‬עיין בראשית מ״א‪.3 ,‬‬
 ‫‪29‬‬ ‫'‪ VDB‬ת‬
‫בשלח ט״ז‪) .14 ,‬הטיעד(‬
‫ככפור‪.‬‬ ‫צ‪-‬ח‪ — .‬טעם הלעז להבליט לשון ‪ m‬בכתוב שלפנינו‪ ,‬כראוי לפירושו‬
‫•‪I‬‬
‫שענינו נלד דח‪ ,‬שטוח ולאפוסי טלשח ״עד אשר ‪ pi‬לעפר״‪ ,‬שענינו כטו אבע‪.‬‬
‫)חנמזד(‬
‫שם‪.21 ,‬‬
‫ונמם• ״!הנשאר בשדה״ — )בתרגומו׳ לאפוסי טהנטצא בבית( — ניטוח‪,‬‬
‫פשר‪) .‬בראשית ו'‪ .13 ,‬רש״י נטוחו ונטשטשו‪ (.‬שם ‪ .7‬אטחה את האדם‪.‬‬
‫״הוא עפר ואביא עליו מים ואטהה אותו׳ לכן נאטר לשון טחוי״‪) .‬ניטוח‬
‫לשוז רש״י; פשר לשוז תתום( —לשוז פושרים‪ ,‬ע״י השמש מתחמם‬
‫ומפשיר‪ .‬ונמס‪ ,‬דיישנטפריר בלע״ז׳ ודוגמתו סות ד׳ מיתות בסנהדריז״‪.‬‬
‫ב״צ ‪ Destemprer‬באיטלקית ‪Stemperare‬‬
‫והוראתו יציקת מים על דבר כמו קמח לחם‪ ,‬סיד או הדרד שנטשטש ע״ י‬
‫הגשם וכיוצא‪ ,‬ינתהוה לדבר יצוק וזה הוא המחה׳ ובל״א‪ :‬אויפווייכעז‪,‬‬
‫אויפלאזעץ‪.‬‬
‫ז‪-‬ל‪ .‬כמקרא‪ — .‬בראשית ד‪ .13 ,‬את האדן‪ .‬״וכד ג״ט של עומק‬
‫המחרישה נ מ ו ח ו ו נ ט ש ט ש ו ״ ‪ — .‬ויקרא י״א‪ .3 ,‬נרה‪ .‬״וכד‬
‫ותרגמו פשרא שע״י הגרה האוכל נ פ ש ר ו נ מ ו ח ״ ‪.‬‬
‫בתלמוד‪ — .‬ב״ק׳ כ״ח‪ .‬גפשדה ‪ .‬״נימוחה הכד‪ .‬נפשרה ‪ :‬נימוחה‬
‫כרמתרגיגז וחם השמש ו נ מ ס ׳ פ ש ן ר ‪ .‬״ — סנהדריז ס״ז ‪ :‬זעירי‬
‫איקלא לאלכסנדריא של מצרים‪ ,‬זבן חטרא ; כי מטא לאשקויה מיא פשר‪,‬‬
‫וקם גמלא דסקופיתא‪ .‬״ פ ש ר ‪ ,‬נם ם המכשפות‪ .‬כל טילי מכשפות‬
‫נבדקיז על מים חיים ונמוחיז״‪.‬‬
‫כ״א‪ — .‬טמחו‪ .‬״דישט״פדיר בלע״ז )צריד תקון( במים או כיין״‪— .‬‬
‫פסחים ל״ה‪ .‬הטחה‪ .‬״־דישטנ״פריר בלע״ז‪ ,‬שהטחתו כמים״‪ — .‬שם ס״ח‪.‬‬
‫מנקבן בסיכין‪ .‬״שיצא הרעי וכד ולשון מיחוי שמחצא פרש רכה שנמחה‬
‫בתוכה‪ .‬דשנ״פיר בלע״ז‪) .‬צריד תפו ‪ .0‬־‪ --‬כתובות י׳ ‪ :‬ח ה נחת וכו'‬
‫תמונננה‪ .‬״תמונגנה —ידישט״פיר״‪) .‬וכן שמות ט״ו‪ .15 ,‬נמוגו‪ .‬״נמסו‪,‬‬
‫כמו ברביבים תמונגנה״‪ .‬ובתהלים פי׳ רש״י מלשון נוע ונדנוד וכן בכמה‬
‫מקומות(‪.‬‬
 ‫‪ ___________________ m‬מ ע ם ל ו ע ז _____________ _______‬
‫בשלח ט״ז‪!) .21 ,‬המ׳ער(‬
‫צ״ה‪ — .‬כידוע לשוז המסה י^זמר על סחוי שענינו מזוג דבר נוזלי עם‬ ‫ונמס‪.‬‬
‫דבר סשה‪ ,‬כמו ‪ :‬הרים כדונג נמסו)תהלים צ״ז‪ .(5 ,‬ויאמר על הזלה‪ ,‬כמו ‪:‬‬
‫)תטער(‬
‫וימם לבב העם ויהי ל מ י ם )יהושע ז'‪ .(5 ,‬ולכז ידגיש רש״י ו נ מ ם —‬
‫דישט״פריר בלע״ז שענינו מחוי‪ .‬וזה שעורו של רש״י ‪ :‬ונמס‪ .‬נימוח ותרגומו‬
‫פשר‪ ,‬ו״אין ענינו כמו מים פושרין או פשר בם׳ וישב שענינו פתרון‪ ,‬ואין ענינו‬
‫שהיה למים כי אם נימוח‪ .‬כ״א שע״י חום השמש מפשירין ובכן ונמס הוא‬
‫דיצטנ״פריר ובזה •ההוראה וכח הדבור ממש נמצא בם׳ ר׳ מיתות‪ ,‬ר״ל‪ :‬פ שר‪.‬‬
‫שם‪ ,‬שם‪.31 ,‬‬
‫גי• ״עשב ששמו קוליינ״דרי״‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬קוליץךרא׳ כ״יצ ‪ ,CoHandre‬והוא בעצם וראשונה ‪.Coriandre‬‬
‫בל״א הוריאנרער׳ וואנצען דילל׳ והוא צמח אשר עליו וגם זרעו בעודו לח‬
‫ריח פספסים להם׳ וזרעו ממראה ירוק ובמצב יבש יטעם להר מאר‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬במקרא‪ — .‬במדבר י״א‪ .7 ,‬בזרע גד‪ .‬״ובו׳ זרע קוליינדר״‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬בתלמוד‪ .‬שבת ס״ט‪ .‬כוסברתא‪ .‬״אלייאנדרא״‪) — .‬וכן הגלאס‪.‬‬
‫לועז נד‪ :‬׳‪ —.(AHandre:‬עירוביז כ״ח• גותדניות‪ .‬״אליינ״ררא בלע״ז"‪— .‬‬
‫)ובברכות נ״ז ‪ :‬נודגדניות‪ .‬״צירתיש״‪ .‬ודוא ‪—Cerises‬קירשען(‪ — .‬סוכה‬
‫ל״ט‪ :‬והכוסבר של הרים‪ .‬״אליינ״דרא והוא נדל בהרים״‪ — .‬יומא ע״ה‪.‬‬
‫דגידא‪ .‬״גרעין של אליינ״ררא״‪) — .‬ובעין יעקב שם‪ :‬כגרגר של וקולי‪-‬‬
‫אנדרא(‪ — .‬גיטיז ע׳‪ .‬גודנדניות‪ .‬״איילאנ״דרא״‪ — .‬דמאי פ״א מ״א‪ .‬הר״ש‪.‬‬
‫כוסבר‪ .‬״זרע גד לבן תרנום ירושלמי כוסבר‪ ,‬אליינ״דרא‪ .‬וכן הרמב״ם ‪:‬‬
‫הוא זרע גד לבן(‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז לסמן דבר‪.‬‬
‫הערה‪ .‬התמונה הטרויקה היא קורייגדרא׳ והתמונה השניה היא‬
‫בלשון בורגנית ונראה כי גם ביתר מדעות צרפת השתמ־עו בל בלשון‬
‫ההמון‪.‬‬
‫יתרן י״ח‪.18 ,‬‬
‫תבול‪ .‬״כתרגומו ‪ :‬מלאי תלאי‪ ,‬ולשונו לשון כמישה‪ .‬פלייש׳׳טרא‪,‬‬
‫״כמו והעלה נבל )ירמיה ח׳‪( 13 ,‬׳ כגבול עלה מגפן ישעיה ל״יד‪(4 ,‬׳ שהוא‬
 ‫‪31‬‬ ‫ש מ> ת‬

‫תב‪1‬ל‪.‬‬ ‫כ » ו ׳‪ e‬ע^־י׳די חמזז זעל־ידי לןרח ובזזו ת ׳‪ 15‬ו כ ל א זז ״ ‪] — .‬ובכ״י‬

‫םאי׳עטריר[‪.‬‬
‫)הסשו(‬
‫‪ .1‬ק״ה‪ — .‬פלןשטרא‪ .‬כ״צ ‪ Fiaistre‬ובל׳א פערוועקא^‪ ,‬׳‪15‬וואר קראנק‪.‬‬
‫‪ .2‬ק״ה — פלישטריר‪ ,‬פלישטריי‪^ ,‬׳‪ flestrir, fiaistrerv‬ובל״א פעד־‬
‫יועלקעז׳ שוואך׳ קראנק זיין‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬ישעיה ב'^‪ .4 ,‬גבלה הארץ‪ .‬״במו והעלה נבל )ירמיזז ח׳( ^שוז‬
‫ב ט ו ש ו ת ש ו ת ב‪-‬ח״‪ .‬שם ל״ה‪ .4 ,‬יבול ״יבמוש״ ‪ :‬ובנובלת מתאנה‪.‬‬
‫״בטושה באילן יורוי׳ה נובלת"‪ — .‬שם מ‪ .8 /‬נבל‪ .‬״במש"‪ — .‬תהלים י״ח‪.‬‬
‫‪ .46‬בני נבר יבולו‪ .‬י ל א ו במו נבל תבול דמתרגם ‪ :‬מלאי תלאי"‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬במקרא‪ — .‬ויהרא י״ט‪ .19 ,‬ובגר בלאים‪ .‬״ובו' במו חזיון לנאזי‬
‫דאית בחון שאנו ספרשים לשון במש פליש״טרא״‪) .‬וצ״ע שם(‪ .‬ש״ב׳ כ״ב‪,‬‬
‫‪ .46‬בגי כבר יבולו‪ .‬״ י ל א ו ‪ ,‬לשון והעלה נבל )ירמיה י״ח( פלישט״יונט‬
‫בלע״ז״‪) — .‬וצ״ל פלישט״רינט והוא עתיד במו בעברית(‪ .‬ישעיה א׳‪.80 ,‬‬
‫נובלת עלה‪ .‬״!העלה שלה נובלת‪ ,‬בטוש‪ ,‬בלישט״יישנט )צ״ל פלישט״רישנט‬
‫זהוא בינוני במו בעברית(‪ ,‬בבוא עליו שרב או קרח הוא במוש זלחלוחו אבד‬
‫ובלה‪ ,‬ואין גובל לשון רקביון במו בלה ובו׳ אלא נובל לשון דבר הנלאה ובלה‪,‬‬
‫כטו גבל תבול ומתרנמיגן מלאי תלאי״‪ — .‬ישעיה ס״ד‪ .5 ,‬ונבל בעלה‪.‬‬
‫״ונבמוש בעלה״‪■ .‬פלייש״טרא בלע״ז״‪ — .‬ירמיה ח׳‪ .13 ,‬והעלה נבל לשון‬
‫כמוש פליי״טיא״‪) .‬צ״ל פליישטריא והוא בינוני פעול( — תהלים א׳‪.3 ,‬‬
‫לא יבול‪ .‬״לשון כמוש‪ ,‬פלישט״ריר בלע״ז״‪) .‬והוא מקור(‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬בתלמוד‪ — .‬סוכה ל״א‪ .‬כמישין‪ .‬״פלצריש״ )‪1‬צ״ל פלשט״ריש(‪.‬‬
‫שסל״ג‪ :‬כמישה‪ .‬״פלד״יא׳׳‪) — .‬וצ״ל פלשטריא(‪ .‬פסחים ל״ט‪ :‬כטושין‪.‬‬
‫״פלצדאי״ )צ״ל פלשט״ריש(‪ — .‬ב״ב ט״ז ‪ :‬דכמשי‪ .‬״לשון כמוש פלט״ייא״‪.‬‬
‫)וצ״ל סלשט״ריא(‪.‬‬
‫הערה‪ .‬המושג של תשית כה רודף תמיד את המושג של כמישה‬
‫וכן ברומית הפעלים ‪ Fiaccesco ,Marcesco‬ובספרדית ‪,Marchito‬‬
‫עניגם בראשונה כמישה וסהשאלה — תשית כח‪.‬‬
 ‫טעם לועז‬ ‫‪82‬‬
‫יתרו י״ח‪) .18 .‬זזמ׳עד(‬
‫צ״ה‪ — .‬בראשונה טפר׳ט רש״י טעם הדבור נבא תבוא ׳עחוא ״כתרנוטו״‬ ‫תב^ל‪.‬‬
‫וטישב הטעם הזה עא־ ‪T‬י ההוראה העיקרית שהיא אשוז כטישה ומזה אשוז‬ ‫)חכמזך(‬
‫״אאות״ וטבאיט זה באעז׳ •שבז טשתטשים בו באשונו‪.‬‬
‫הערה‪ .‬אגב אורחא ראוי ארלביא תרגום הוואואנאטה ‪:‬‬
‫נבא‬ ‫‪Stuito labore‬‬ ‫בהסכא המעשה‬
‫תבוא‬ ‫‪Consumeris‬‬ ‫תכא<ה‬
‫נם אתה‬ ‫‪et tu‬‬ ‫)גם אתה(‬
‫גם העם הזה‬ ‫‪et popuius iste‬‬ ‫)גם העם הזה(‬
‫הקורא ידאה בי המקור נבא הוא מתרגם טאשון טפשית‪ ,‬הוראה ידיעה‬
‫ציון‪ .‬ספר תהאים הנחדע בשם ספר תר‪S‬ים האוקספורדי בשפת‬
‫ערפת ישנה אועז פסוק ‪26‬׳ קאפ‪ .‬ק״ז׳ בזה האופן ‪:‬‬
‫יעאה שמים‪munteut desque as dels,‬‬
‫ירדו תהומות ‪et descendent desque as abysmes,‬‬
‫‪d’ els en mats‬‬ ‫‪Faneme‬‬ ‫נפשם ברעה‬
‫‪enflaistrisseit‬‬ ‫תתמוגג‬
‫והוא אשון חואשה ותשית כח‪.‬‬
‫יתרו‪ ,‬כ‪.5 /‬‬
‫קנא‪- .‬מקנא אהפרע ואינו עובר עא מדותיו ובו׳‪ .‬כא אשוז קנא אנפרי״מנט‬
‫באע״ז נותן אב אהפח‪4‬‬
‫אנפרינרמנט‪ ,‬בכ״צ‪ Emp^endement‬־‪empreneInent‬‬
‫אנפרימנט‪ \ ’ ,‬״ ז ־ ‪:‬‬
‫■ז‬ ‫ק״ה‪• .‬‬
‫ובא״א אייפעה עראייפערונג‪.‬‬
‫‪enprendre—cnprenre‬‬ ‫הערה‪ .‬האעז הזה הוא שם הפעואה מהפעא‬
‫והוראתו אחיזה׳ הבע־חה וראקד‪ H‬ומזה בדרד מוסרי ‪ :‬נתינת אב אאיזה‬
‫מעשה בכא תוקף׳ חסימת אב ^‪4‬דם אם אכעס ואם אנקמה או כא‬
‫תאוה ומזה הרגש החזק באב איש אהפרע מעשה רע או׳ או אנקום‬
‫נקמת איש שאו נעשתה רעה ובאאה המושגים השתמשו באעז זה‬
‫בימי רש״י‪.‬‬
‫ז״א‪ .‬במקרא‪ — .‬שמות א״ר‪ .14 ,‬קנא שמו‪- .‬מקנא אהפרע ואינו‬
‫מוותר׳ וזהו בא א ש ו ז ק נ א ה ‪ :‬א ו ח ז בנצחונו ופורע מעוזביו״‪— .‬‬
‫וזה אשון אחיזה‪ — .‬דברים א״ב׳ ‪ .16‬יקניאוהו‪ .‬׳ ׳ ה ב ע י ר ו חמתי״‪— .‬‬
‫וזהו אשון הבערה‪ — .‬ש״ב כ״א׳ ‪ .2‬בקנאותו אבני ישראא‪ - .‬ב ח ת ו אב‬
‫אנקות ואטהר את ישראא״‪ — .‬נתינת אב‪ — .‬מ״ א י״ד׳ ‪ .22‬ויקנאו אותו‪.‬‬
‫‪-‬אשוז קניטה״‪ — .‬יחזקאא א״ט׳ ‪ .25‬וקנאתי אשם קדשי‪- .‬ואבשתי קנאת‬
 ‫‪33‬‬ ‫ש מיו ת‬
‫יתרו כ׳ — ‪) 5‬המ׳ער(‬
‫ז״ל‬ ‫תשועה ונקם"‪ — .‬לשוז לנקום גקמת אי^צ‪ — .1‬יואל ב׳‪ .18 ,‬ויקנא ד ׳>‪»5‬רצו קנא‬
‫״לשוז המקנא את לי‪ ,‬כמו בשבילי׳ נכנסה בלבי עדתה ונלחם במלחמתה‬
‫ונתעסק בצרכיה״‪ — .‬כסו ׳הקודם‪ — .‬נחום א׳‪ .2 ,‬אל קנוא ונוקם ר׳‪ .‬מאז‬
‫ש נ פ ר ע ■לישראל וגם עדיין עתה נ ו ק ם הוא ו ב ע ל ח מ ה ״ ‪— .‬‬
‫לשון פרעון‪ — .‬זכריה א׳‪ .14 ,‬קנאתי לירושלים‪ .‬״’ מ ת פ ר ע אני‬
‫פ ו ר ע נ > ת ירושלים מן והמציקים לה״‪ — .‬כקודם‪ — .‬איוב ה׳‪ .2 ,‬קנאה‪.‬‬
‫״הוא כעס וחימה״•‬
‫ז״ל‪ .‬בתלמוד‪ — .‬גטין ז׳‪ .‬קנאה‪ .‬״כעס מחמת צער שצערו קנאה‬
‫הוא לשון שאדם מתעבר על ר י כ ו או על ר י ב א ח ר י ם כמו קנא‬
‫וקנאתי)מ״א‪ ,‬י״ט(‪ ,‬בקנאו את קנאתי )במדבר כ״ט(״‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬במדבר י״א‪ .21 ,‬המקנא אתת לי‪ .‬״לי כמו בשבילי‪ .‬כל‬
‫לשון קנאה «דם ה נ ו ת ן ל ב על הדבר או ל נ ק ו ם או ל ע ז ו ר‬
‫אנפר״נמנט בלע״ז‪ .‬אוחז בעובי המשא‪) .‬ברכות ם״ד‪ .‬מכאן לבעל הקורה‬
‫שנכנס בעביה של ק‪1‬חה‪ .‬רש״י שם‪ .‬״אוחז בעובי הקורה אם בא לטלטלה‬
‫ממקום למקום״‪ .‬וכן בראשית י״ד‪ .4 ,‬בא כדרלעומר‪ .‬רש״י‪ .‬״לפי שהוא‬
‫היה בעל המעשה נכנס בעובי הקורה"‪ .‬וכן ב״ר פ׳ מ״ב בעל הקורה טעון‬
‫בעוביה[‪ — .‬שם כ״יה‪ .11 ,‬בקנאו את הנאתי‪ .‬״בקצפו את הקצו« שהיה לי‬
‫לקצוף‪ .‬כל לשון קנאה ■הוא המתחרה לנקום נקמת דבר אפרט״מנט בלעז״ז״‪— .‬‬
‫)צ״ל אפרג״מנט( — דברים ר׳‪ .24 ,‬אל קנא‪ .‬״מקנא לנקום‪ ,‬אנפרד״מנט‬
‫בלע״ז מתחרה על רוגזו להפרע מע״א"‪) .‬צ״ל אנפהנר״מנט(‪ — .‬ישעיה‬
‫נ״ט‪ .17 ,‬קנאה‪ .‬״אינפר״מגט בלע״ז לקנאות לשמי הגדול״‪ — .‬תהלים ע״ט‪,‬‬
‫‪ .5‬קנאתו‪ .‬״חמתו שאתה מקנא להנקם ל׳ אל קנא‪ .‬אנפר״מנט בלע^‪— .‬‬
‫שה״ש ח‪ .6 /‬קשה כשאול קנאה‪ .‬״וכו'‪ .‬קנאה בכל מקום אינפר״נמנט‬
‫בלע״ז‪ .‬לשון א ח י ז ת הלב לנקום נקם"‪.‬‬
‫]הערה‪ .‬אין לערבב הלעז הזיה עם לעז אחר הדומה מעט‬
‫בכתיבה והוא בסנהדרין ע״ר‪ :‬אכיזרייהו‪ .‬״לו״ד אפרט״מנט״‪— .‬‬
‫וצ״ל לור אפרטנמנט‪ .‬וענעו‪ :‬דאס דאצו געהערינע[‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט ההוראה הראויה פת )לאפוקי טהדבור קנאה‬
 ‫פ ע ם ^ו עז‬ ‫‪84‬‬
‫‪.‬‬ ‫יתרו כ‪5 /‬‬
‫‪ -‬צ״ההמורגא בתאמוה כמו ״המאה והתאוה"‪ ,‬שבא׳?‪5‬ונו זזוא ‪ envie :‬או ״זהנא‬
‫‪ gdosie‬וצהרחיה ההגשמה הגסה שאינה ראויה‬ ‫את אשתו״‪ ,‬ובאע״ז‬
‫זר(‬
‫ליחס אהשי״ת‪.‬‬
‫ציון‪ .‬ספר תהאים שנהרא ספר תהאים שא ארץ אותר אועז ‪:‬‬
‫יקניאוהו ‪ echanfeit— :‬מאשוז חמימות ודאיקה•‬
‫הערה א׳ מכא ותציוניס האאה אנו רואים כי רש״י אפעמים‬
‫אועז הדבור לןנאה באעז אנפר״מנט ברעיון אחיזה ואפעמים ברעיון‬
‫הכערה — וכו באיטאקית עתי>!ה ‪ —Apprendere‬כאשר הוא באמת‬
‫באשונו בצרפתית עתיק־ה‪ .‬וכן אועז הגאאס‪ .‬ב ד א ק ת ‪— :‬‬
‫אפרנ״מנט‪.‬‬
‫הערה ב׳‪ .‬גם הגאאם‪ .‬אועז הדבור הנא באעז אונפריגור והוא‬
‫שם התואר מאותו הפעא‪ .‬וכן ישתמשו סרבור זה בסאיחה הרמונית‬
‫שגתחברה עא הנשרפים עא הר^ש השם בטר״ויש‪ ,‬בעירו שא רש״י —‬
‫הזכרתי אעיא במבוא שא בראשית — ושם נאמר‪:‬‬
‫גי ו ו נ ק י ר א‬ ‫נוהם‬ ‫אא‬
‫אי א נ פ ר י נ י ר א‬ ‫ן־ה נ א‬
‫ווגק טש‬ ‫נהום אגו‬
‫אאה ה ר ש ע י ם‬
‫ד צ י פ ל‪ 1‬נ ש ‪.‬‬ ‫י )או בני באיעא(‬

‫יתרו כ'‪.23 ,‬‬

‫בםעל‪1‬ח‪ .-‬״וכו' אא תעשה מעאות‪ ,‬מעאות‪ ,‬אשהא״נש באע״ז"‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬אשקלוג^ט׳ ובכ״צ ‪ escheion‬ובא״א שפראססען‪ ,‬שטאפפעא —‬
‫הרבה תמוטת אאעז הזה‬
‫כ״א‪ .‬כמקרא‪ — .‬יהז>ןאא א״ח‪ .20 ,‬וגפאו המדרגות‪ .‬״וכו׳‪ .‬ואגי‬
‫אומר׳ הם תאי מגדאים‪ ,‬שחופרים סביב וזירהים העפר באמצע׳ אהגביה התא‬
‫ועשוי מררגות׳ מדרגות׳ אשהאו״גש באע״ז״‪ .‬שה״ש ב׳‪ .14 ,‬בסתר המדרגה‪.‬‬
‫״אשהאו״נש באע״ז‪ ,‬כשעושין חריץ סביב המנדאים׳ ושופכיז העפר אמעאה‬
‫אהגביה התא סביב עושין אותו מררגות‪ ,‬מררגות‪ ,‬זו אמעאה מזו״‪.‬‬
‫כ״א‪ .‬בתלמוד — עירובין ע״ז ‪ :‬חווהין‪ .‬״אישהאונ״ייש"‪ — .‬שם‪.‬‬
‫סואם ששאיבותיו פורחות‪ .‬שאיבות — ״חווהין‪ ,‬שהאונ״ש >חסר אאף(‪.‬‬
 ‫‪85‬‬ ‫‪ VDly‬ת‬
‫יתרו כ‪23 /‬‬
‫מדרגות ^צ{לנו ע{קורין גרדיץ )‪ ,gredez‬ובל״א טרע‪5‬םענלויף( קרי ליה נמי במעל!‬
‫סולם׳ וסולם שאינו עשוי נעיז מדרגה׳ אלאן כעין שליבות של‪-‬נ\ שיש אויר‬
‫בין חולקיהז׳ והיינו פורחות״‪) — .‬ד״ל התלמורים קורין בשם סולם בין זה‬
‫‪Echeiie‬‬ ‫ובל״א לייטער ובין זה שקורי?‬ ‫שקורים בלשונו‬
‫טדעפפע׳ שטיעבע׳ אבל מגבילים את זה שקורין ‪ Echeiie‬בדבור ‪ :‬״ששליבותיו‬
‫פורחות״(‪ — .‬קדושין מ׳ ‪ :‬כדי להורישז למדרגה התחתונה‪ ,‬״למדרגה‪.‬‬
‫אשול״וייא )משובש?( פדרד שעושין מדרגות לחריצין שסביבות המגדלים׳‬
‫פשמגביהי קרקעיתן״‪ — .‬ב״מ כ״ה‪ .‬כסולם‪ . .‬רוב אמצעי על התחתון ורוב‬
‫העליון על האמצעי׳ כמו מעלות שקורין אשק״לוגש״‪ — .‬ב״ב י״א ‪ :‬מרפסת‪.‬‬
‫״אלו״יר ‪ aieure‬ועוד תמונות אחרות מלעז הזה׳ ובל״א פאססאגע׳ נאלעריע(׳‬
‫והרבה פתחי עליה פתוחין לו וכלם עולין דרד סולם אחד שקורין דגר״יד‪— .‬‬
‫)‪ — degrez‬ובל״א שטיעגע(‪ .‬ב״ב נ״ט‪ .‬חולקין‪ .‬״שליבות׳ אשקלו״יינש״‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם ר^עז להבליט מ ע ל ו ת ׳ מ ע ל ו ת ולא יקשה הלשון‬
‫במעלות שלפעמים ענינו עליה או מקום עליה׳ או מסלה העולה‪.‬‬
‫מש&טים כ״א‪.25 .‬‬
‫פצע‪ .‬״מפה ■המוציאה דם׳ שפצע את בשרו׳ נפר״דורא בלע״ז״‪.‬‬
‫ק״ה‪_— .‬נפרדורא^ נברדורא‪ .‬כ"צ ‪ ,Nafredure‬ובל״א פערלעטצונג‪,‬‬
‫•וואוגדע‪.‬‬
‫ז״ל‪ .‬במקרא‪ .‬ישעיה א׳‪ .6 ,‬פצע‪ .‬״מכת חרב״‪) .‬וכן ההד״ק שם‪,‬‬
‫״פצע׳ מסה המוצא ידם או ליחה׳ שגפצע הבשר״(‪ .‬איוב ט׳׳ ‪ .7‬פצע ״מכה‬
‫המוציאה הם וליחה״‪.‬‬
‫ז״ל‪ .‬בתלמוד‪ — .‬סנהדרין ל״ז ‪ :‬פצעים‪ .‬״מכת חרב קרוי פצעים״‪— .‬‬
‫מכות כ״ח‪ .‬פדעתא‪ .‬״פצע׳ מכת חרב״‪ — .‬יבמות ע״ה‪ .‬נפצעו‪ .‬״כמו פצע‬
‫״שמות כ״א(׳ מכת חרב וסכין״‪.‬‬

‫״וכד כל פצע מכת‬ ‫ב״א‪ .‬במקרא‪ — .‬שה״ש ה׳׳ ‪ .7‬הכוני פצעוני‪.‬‬

‫כלי זין הוא נבר״דורא בלע״ז‪.‬‬
 ‫מעם לועז‬ ‫‪36‬‬
‫משפטים כ״א‪25 ,‬‬
‫כ״א‪ .‬בתלמוד‪ .‬סנהדריז ק״מ ‪ :‬דפז־ע‪ .‬״עשה לו פצע וכו׳ נפח־״ורא‬ ‫פצע‪ ,‬בא‬
‫)חמשך( בלע״ז‪.‬‬
‫צ״הה‪ — .‬טעם הלעז להבדיל הוראת ‪ :‬פצע מהוראת ‪ :‬חבורה‪.‬‬
‫שם‪ ,‬שם‪ ,‬שם‪.‬‬
‫חבורה‪ .‬״היא מכה שהדם נצרר בה‪ ,‬ואינו יוצא‪ ,‬אלא שמאדים הבשר‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬

‫לשון חבורה טק״א בלע״ז׳ כמו ונמר ח ב ר ב ו ר ו ת י ו ׳ ותרגומו משפופי‬

‫לשון חבטה‪ ,‬בט״דורא בלע״ז וכן שרופות הדים‪ ,‬שקיפז הרים‪ ,‬חבוטות ברוח‬
‫וכן על המשהוח׳ שה;דלת נוהש עליו״‪.‬‬
‫‪take ,taiche‬‬ ‫ק״ה‪ — .‬טקא ובכ״צ ‪ .tache‬ובלשונות מדינות אחרות‬
‫ובל״א פלעההעז׳ צייכעז׳ בלויער פלעההעז פאן אייגעם שלאגע‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬ישעיה א׳‪ .6 ,‬חבורה‪ .‬״לשון חבלה״ )והרד״ה שם ‪ :‬״ופירוש‬
‫חבורה מכה שנצרר ׳חרם או הליח׳ה״(‪ .‬שם ג׳‪ .24 ,‬ותחת חגורה נ ה פ ה ‪.‬‬
‫״מהרם שחוגרת והיה כהר‪ .‬גחתד ב ח ב ו ר ו ת ו ר ש ו מ י מנות״‪.‬‬
‫ב״א‪ ,‬במקרא‪ — .‬ויהרא י״ג‪ .‬בהרת‪ .‬״ ח| ב ר כ ו ר ו ת ׳ טייא‬
‫בלע״ז"‪) — .‬הברת ארץ לותר שני יו״ידין כמו > ‪ .( 0‬ירמיה ב׳‪ .22 ,‬כתם‪.‬‬
‫״סא״פא ׳בלע״ז״ )וצ״ל טא״הא(‪ — .‬שם י״ג‪ .23 ,‬וגמר ח ב ר ב ו ר ו ת י ו ‪.‬‬
‫״הנמר מנומר הוא והם חחברבורות טה״ש בלע״ז״ )לשון רבים(‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬בתלמוד‪ — .‬ברכות ז׳‪ .‬שורייהי סומהי‪ .‬״טיי״ש בלע״ז״‪.‬‬
‫)ובסנהדרין ה״ה‪ :‬סוריהי סומהי‪ .‬״שורות שורות אדומות״(‪ — .‬ע״ז ר׳‪:‬‬
‫סורייהי‪ .‬״נו״היי לשון לע״ז כמו חוטין׳ חוטין‪ .‬צ״ל טה״ש והט׳ נתפרד לג׳־ו׳‪.‬‬
‫חולין מ״ז‪ :‬שורייהי חיוורי‪ .‬״טה״ש בלע״ז״‪ — .‬סוכה ל״ג‪ :‬מנומר‪ .‬וכו׳‪,‬‬
‫מנומר תצי״יש בלע״יז״‪) .‬דיביחה של שריהה(‪ .‬בל״א‪ :‬בעפלעהנ‪ — 4‬גרה‬
‫נ״א‪ .‬מנמר‪ .‬״טיי״ר בלע״ז׳ שמלהט כאן את המבושלים כל צרכן‪ ,‬ומניח‬
‫תא הלחים שלא בשלו וחוזר ומלהט במקום אחר דהוי לו מנומר״‪tacher—tajjer) .‬‬
‫ובל״א פלעההען מאכען‪ ,‬שטעללענווייזע תלייבען(‪ .‬וזכר לדבר דניאל ז׳‪.6 ,‬‬
‫בגמר‪ .‬״ונקראת גמד ע״ש שהיתה גוזרת גזרות מנומרות‪ ,‬משונות ז> מזו״‬
 ‫‪37‬‬ ‫שכו\ ת‬
‫משפטיים כ״א‪25 .‬‬
‫חבורה‪ .‬ס‬
‫‪I‬‬
‫הערה‪ .‬ונמצא אעז אחל דומה בכתיבה אאעז זה‪ ,‬אבא שונה‬
‫י )הפמזך(‬ ‫בהוראה והוא בחואיז פ״ח ‪ :‬יאניבא‪ .‬״תואעח האוכאת פשתז‪,‬‬
‫טיי״ש באע״ז״‪) .‬ונראה שצ״א טינ״ש והשם הרגיא הוא בכ״צ‬
‫‪ teigne‬ויכוטא ‪ tin‬ובא״א מאטטע(‪.‬‬
‫)המשך מאשוז רש״י(‪ ,‬״ותרגומו משהופי אשוז הבטה‪ ,‬בטדו״רא באע״ז"‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬בנזתרא‪ ,‬בכ״צ ‪ batedure‬ובא״א איין שאאגעז‪ ,‬קאאפפען‪.‬‬
‫ז״ל‪ .‬במקרא‪ — .‬בראשית מ״א‪ .6 ,‬ושדופות קדים‪ .‬״ושקיפו קידום‪,‬‬
‫חבוטות‪ .‬אשוז משקור החבוט תמיד עא־ידי הדאת השוקח עאיו"‪ .‬שמות י״ב‬
‫‪ .7‬׳המשקוף‪ .‬״הוא העאיון שהדאת ש ו ק ה עאיו‪ ,‬כשסוגרין אותו‪ .‬ואשון‬
‫ש ק י פ ה ח ב ט ה ‪ ,‬כמו קוא עאה נדה )ויקרא כ״ו(‪ ,‬מרפא‪ ,‬השקוה‪ ,‬חבור‪-‬ה —‬
‫משקופי״‪.‬‬
‫ז״ל‪ .‬בתלמוד‪ — .‬שבת א״ב‪ .‬תפוס תירוס אמתא‪ .‬תרבה פשעים השפהה‬
‫וכואז תאקח בחבטח אחת״‪ .‬שם‪ .‬בחרא מ ח ט ר א איחוי‪ .‬״מחטרא‪,‬‬
‫בט״ידור באע״ז״‪) — .‬מייט איינעם שאאיג( — ומזה שם נ״ג‪ .‬ובז נ״ח ‪ :‬עינבא‪.‬‬
‫״בט״ידיא שעשוי בתוכו אהשמיע קוא״• ‪,tedei-‬־״‪ .‬ובתמונה מאוחרת‬
‫‪ fiataii ,Batei‬ובא״א קאעפפעא‪ — .‬ומזה חואיז נ״א‪ :‬כיתנא דדייקי‪ .‬״חביט‬
‫במ״והה״‪ batude— .‬ובא״א געקאאפפט‪ — .‬ומזה שם קכ״ו‪ .‬ודקאמרת‪ .‬״•וכו׳‬
‫והאיסקופה רחבה ושקוה מחותר בו‪ ,‬שהדאת נוקה ושוקה בו‪ ,‬כשסוגרין אותו‬
‫וכו׳‪ .‬שקוה בט״ייא באע״ז‪ ,‬כמו שאנו עושיז אמפתן ואמשקוה העאיוז‪ ,‬מקום‬
‫שחדאת נוקש עאיהז‪ ,‬ואשוז ש ק י פ ח היא ה כ א ה שנוקש דבר עא‬
‫חב ירו כדמתרגמינז חבורה משקופי וכו׳‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם האע״ז כמובז אהבאיט ההבדא שבין דעת רש״י וביז התרגום‪,‬‬
‫שעא־פי רש״ י הוא אשוז חברבורות משא״כ דעת התרגום ומפרש ג"כ תרגומו‬
‫שא אונקאוס‪.‬‬
‫משפטים ב״א‪.32 ,‬‬
‫]שאשים שקאים‪ .‬״וכו׳ השקא הוא ד׳ זהובים‪ ,‬שהם חצי אונקיא אטשקא‬
‫חישר שא קואו״ניא״‪.‬‬
 ‫מעם ^ ו ע ז‬ ‫‪38‬‬
‫משפטים כ״א‪32 ,‬‬
‫ק״ה‪ — .‬ק‪1‬ל‪ 1‬ניא‪ ,‬ק‪1‬ל‪ 1‬ניא‪ ,‬ובצרפתית חדשה ‪ ,Cologne‬ובא״א הע^ז‬
‫)שם עיר בא ‪ n‬אשכנז(‪.‬‬
‫כ״א‪ — .‬שמות כ״ה ‪ .39‬ובא זכרה בתלמוד לעניז גט‪.‬‬
‫הערה‪ .‬נראה כי בימי רש״י ההבירו הולוניא‪ ,‬כמו שהוא‬
‫ברומית‪ ,‬וגם אחריו עוד והשתמשו בשמות הריומים׳ כמו שפירא‪,‬‬
‫נערמייזא‪ ,‬מגנצא‪ ,‬וכדומה[‪.,‬‬
‫משפטים כ״ב‪.5 ,‬‬
‫ק׳וצים‪ ,‬״קחד״ינש בלע״ז״‪.‬‬
‫ק״ה‪ _ .‬קרד‪ 1‬נש‪ .‬כ״צ ‪ Chardons‬והוא עשב‪ ,‬מכוסה ?יטקשים ועוסצים‬
‫על־פי כלו ובל״א רישטעלז‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬במקרא‪ — .‬ש״ב כ״ג‪ .6 ,‬כקוץ מונד‪ .‬קר״ריז בלע״ז )לשון‬
‫יחיד וככתוב שלפנינו ל״ר(‪ ,‬שבקטנותו רר וםופו מתקשה‪—.‬ישעי' י״ז‪,13 ,‬‬
‫כגלגל‪ .‬״׳הוא פרח של קוצים שקודיז קר״רונש בלע״ז״‪ — .‬ירמיה ד׳‪.3 ,‬‬
‫ואל תזרעו אל קוצים‪ .‬״וכו׳‪ .‬זורע בלא ניר• והיא נהפכת לקוצים‪ ,‬קרד״ונש‬
‫בלע״ז‪ .‬תחלים פ״נ‪ .14 ,‬שיתמו כנלנל כקש‪ .‬״הנ׳חפים מפני רוח‪ .‬ומהו‬
‫נל׳גל? — הוא ראשי קוצי השדה והקרוים קרר״ונש בלע״ז‪ ,‬וכשטגיעיו ימי‬
‫החורר ניתקים ונשחתים מאליהן ופורחיז מעט‪ ,‬מעט‪ ,‬ודומה אותו הניתק‬
‫מהם‪ ,‬כמין גלגלי אופן העגלה והדוח מוליכתן‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬בתלמוד‪ — .‬ש בת י ״א ‪ :‬במשיחה‪ .‬״הוא קושר הקוצים שקורין‬
‫גרד״ונש״‪ — .‬ב״ק קי״ט‪ .‬שהסורק מוציא‪ .‬״ע״י הקוצים שקורין קהד״ונש‬
‫בלע״ד‪ — .‬ב״ב קנ״ו‪ .‬מקיימי קוצים‪ .‬״קחד״ונש בלע״ד‪.‬‬
‫צ״ה —טעם הלעז לסמן דבר‪ ,‬כפי ההוראה המקובלת והלעז המקובל בימיו‪.‬‬
‫כי באמת קוצים בכלל‪ ,‬כמה מינים מהם‪ ,‬כמו ישעיה ל״ד‪ .17 .‬״כד ררד‬
‫חורבות לצמוח בהם קוצים וסנאים‪ .‬והוא קימוש‪ ,‬והוא חוה‪ ,‬כ ו ל ם מ י נ י‬
‫ק ו‪1‬צ י ם הם"‪.‬‬
‫הערה‪ .‬יש להבדיל בין הלעז הזה ובין לעז אחר הדומה לו‬
‫בכתיבה‪ ,‬והוא בכורות מ״ה‪ .‬יצירין‪ .‬״קררונש״‪ — .‬וקריאתו קהדונש‬
‫—‪ .Gardens‬וענינו ‪ :‬טהיראנגעלן‪ ,‬יובצ״ח ‪ •Gonds‬וכן נהפכו עליה‬
‫ציריה )ש״מ א׳( לועז רש״י ‪ :‬״קדד״ונלש בלע״ז׳׳‪ — .‬ועיין שם‪.‬‬
 ‫‪89‬‬ ‫שמות‬
‫משפטים כ״ב‪.20 ,‬‬
‫ת‪ 1‬נה‪., .‬אונאת דברים‪ ,‬כונטרי^׳יאר בצע״ז׳ כמו והאכלתי את מוגיד‬
‫את בשרם״‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬ק‪ 1‬נטראלייר‪ ,‬כ״צ ‪ ,Contraiier‬ונה־ח אזה ‪ ,Contrarier‬וכן‬
‫בספרדית ‪ ,Contrariar ,Contraiiar‬ובא״א ‪ :‬ערגערז‪ ,‬הרענהעז‪ ,‬פאאגעז‪& ,‬ער־‬
‫‪-‬דרוס מאכעז‪ ,‬צום בעסטען ■האבען‪ ,‬בעזוויאיג‪ ,‬נעקקען‪ ,‬שטיכעאן‪ ,‬צום נאררען‬
‫מאכעז •וכדומה‪.‬‬

‫ז״ל‪ — .‬מהו אונאת דברים? — במקרא‪ .‬ויקרא כ״ה‪ .17 ,‬ואא תונו‬
‫איש את עמיתו‪ .‬״כאז הזהיר עא א ו נ א ת דברים‪ ,‬שאא יקניט איש את‬
‫חברו‪ ,‬ואא ישיאנו עצה שאינה דוגנת או אפי דרכו והנאתו ש איועץ״‪ -‬במדבר‬
‫י״ט‪ .2 ,‬זאת הקת התורה‪ .‬״אפי שהשטן ׳ואומות העואם מ ו נ י ז את‬
‫ישראא אאמר‪ :‬מה המצות הזאת ומה טעם בה?״ — צפניה ב׳‪ .8 ,‬אשר‬
‫חרפו את עמי‪ .‬״כשהיו מואיכיז את ישדאא בגואה‪ ,‬והיו עובריז דרך עמון‬
‫ומואב‪ ,‬ורואיז ישראא כוכין‪ ,‬ונונחיז היו מ ו נ י ז אותז נאומרים‪ ,‬מה אכם‬
‫אהיות סונפים ? מה תבכו ?‪ :‬האא אבית אביכם אתם הואכים ״בעבר הנהר‬
‫ישבו אבותיכם מעואם״‪ — .‬ישעיה מ״ט‪ •26 ,‬״והאכאתי את מ ו ג י ך ‪.‬‬
‫מגניר אשון אא תונו אונאת דברים‪ ,‬המקנתרים אותך בגדופיהם‪—.‬שה״ש‬
‫ו׳‪ .1 ,‬אנה האד דודו ? ״ מ ו נ י ם ו מ ק נ ט ר י ם )אשון ‪( Contrarier‬‬
‫האומות את ישראא׳ אנה האך דודך‪ ,‬אמה הניה אותך עזובה‪ ,‬אאמנה?״‪— .‬‬
‫והוא בחאוך מאונאת ממון‪ ,‬כמו יחזקאא מ״ה‪ .8 ,‬ואא יונו‪ .‬״אשון אונאת‬
‫ממון‪ ,‬שגוזאין את נחאתז"‪.‬‬
‫ז״ל‪ .‬בתלמוד‪ .‬ב״מ״ נ״ח ‪ :‬באונאת דברים‪ .‬הא כיצד ? — אם היה‬
‫בעא תשובה‪ ,‬אא יאמר או ‪ :‬זכור מעשיך הראשונים ; אם היה בז זרים‪,‬‬
‫אא יאמר או ‪ :‬זכור מעשר‪ ,‬אבותיך ; אם היה זר‪ ,‬ובא אאמוד‪ ,‬אא יאמר או ‪:‬‬
‫פה שאכא נבאות וטרפות שקצים ורמשים‪ ,‬בא אאמחד תורה שנאמרה מפי‬
‫הגבורה‪ .‬אם היו יסוריז באין עאיו‪ ,‬חאאיז באין עאיו‪ ,‬אא יאמר או כדרך‬
‫שאמרו או חבריו שא איוב ‪ :‬האא יראתך כסאתך וכו׳‪ — .‬יומא ע״א ‪:‬‬
‫דאא עבד עוברא ראד‪,‬רוז‪ .‬״שהוניתנו' אונאת דברים ואמר מר )ב״מ נ״ח(‬
 ‫מעם ^ו עז‬ ‫‪40‬‬
‫משפטים כ״ב‪20 .‬‬
‫‪__ m ir‬ז״לבאיונאת ידכרים הכתוב מדבר שאם היה כז זרים ^א יאמר ‪ :‬זכור וכו׳״‪— .‬‬
‫)תטשך( ב״מ ג״ט‪ .‬באונאת אשתו‪ .‬״כאונאת דברים ל צ ע ר ה " ‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬מ״ב‪ ,‬י״ד‪ .26 ,‬ראה את עני ישראל מ ו ר ה מאד‪ .‬״מיצר‬
‫מאיד‪ ,‬קונטרי״אוש בלע״ז‪ ,‬כמו‪ :‬אשר ימרה את פיר )יהושע א׳(‪ ,‬ממרים‬
‫הייתם )דברים מ׳(‪ ,‬ותהיינה מורת רוח )בראשית כ״ו(‪.‬‬
‫הערה א׳‪ .‬ביחס אל תמונת ■הלעז הזה ראוי לדעת‪.‬אפשר כי‬
‫מדויקת היא והיא תמונה של לשון העם וקריאתן ק‪ 1‬נטריא‪ 1‬ש‬
‫והוא שם התואר ונמצא הפעל מזה בפירוש רשב״ם בראשית כ״ב‪.6 ,‬‬
‫■וה׳ נסה את אברהם‪ .‬״נסה‪ ,‬קנתרו וצערו‪ .‬נסה קוונט״אריה"‪ .‬אר‬
‫יותר נראה‪ ,‬שבשני המקומות‪ ,‬רש״ י ורב״ם חסר די״ש אחת‪ ,‬וצ״ל‬
‫התמונה הספרותית קונטרויוש‪ ,‬ובכ״צ ‪ ,Contranos‬ובאיטלקית‬
‫‪ ,Contrarioso‬וענינו קנתור‪ ,‬צער ואיבה‪ .‬וכל״א געגנעריש‪ ,‬ווידריג‪,‬‬
‫פייגדליד‪ ,‬פיינדזעליג והוראות רבות מזה המיז‪ ,‬כאשר יבואר במקומו‬
‫במ״ב שם‪.‬‬
‫הערה ב׳‪ .‬וראוי לדעת עור‪ ,‬כי קונטרר״יוש נרדה לתמונה‬
‫קונטר״ליוש והוא שם תואר מהפעל קונטר״ליאר שבכתוב שלפנינו‪.‬‬
‫הערה ג׳‪ .‬פירוש רש״י במלכים בהסכם עם הלעז צדיר עיון וישוב‬
‫ועיין שם‪.‬‬
‫ובמקום אחר רש״י לועז בלעז אחר והוא בישעיה נ״ג‪ .7 ,‬והוא נענה‪.‬‬
‫״ ב א ו נ א ת ד ב ר י ם " ‪ .‬״שירפר״לדיץ בלע״ז _ ש‪1‬רפרלדןץ‪_ .‬‬
‫ההוראה ;העברית מזה הלעז ‪ :‬דבר באיש יותר מהראוי‪ ,‬ותמיד משתמשין‬
‫בו לדבור רע‪ .‬וזכר לדבר ברכות כ״ח‪ .‬מחול לי‪ ,‬נ ע נ י ת י לר‪.. ,‬דברתי‬
‫למולד י ו ת ר מ ן ה ר א ו י " ‪ .‬ועיין שם בישעיה‪ — .‬ועוד בלעז אחר‬
‫והוא בפסחים ס״ו‪ .‬מקנטרין‪ .‬״לשון קניטה ועצבון‪ .‬קונטנ״דיר בלע״ז"‪— .‬‬
‫וצ״ל קונטרדיר —‪ Contredire‬והוראתו העברית‪ :‬סתר דברי איש‪ ,‬אמר‬
‫דבר בהפך מאמירה איש אחר‪ ,‬ומזה קנטור והכעסה‪ — .‬ובכלל ארבעה‬
‫הפעלים האלה שונים מצד ונדדפים מצר‪ ,‬ורש״י משתמש בהם‪ ,‬כל אחד‬
‫במקום שיאות יותר‪.‬‬
‫הערה חצוניית‪ Rocqefort .‬במלונו של צרפתית ישנה ח״ג‬
‫מחליט כי מעולם לא השתמשו בפעל קונט״רדיר בלשון קנטור‪ ,‬אבל‬
‫לו למד מסכת פסחים עם פירוש רש"י‪ ,‬כי אז לא אמר מה שאמר‪,‬‬
‫וכן אין במלונים הפעא ‪ Sorparier‬בלשון אונאה‪ ,‬אבל בימי רש״י‬
‫השתמשו כן‪.‬‬
 ‫‪41‬‬ ‫ע{מו ת‬
‫משפטים ס ב ‪20‬‬
‫תענון‬ ‫הערה‪ .‬להבין את ׳האעזים יותד‪ — .‬שם‪ ,‬לא ת ע נ ו ז ׳‬
‫זזגאאס יצועז ‪ ,Contraiieras‬מ ו ר ה כמו במאכים לועז ‪;Conteaiionz‬‬
‫)הסשד(‬ ‫נ ע ג ׳ה בישעיה לועז ‪ .Contreaiiez‬והבן‪.‬‬
‫ציונים‪ .‬צהראות שמיוש הצעזים האצה בספרות הישנה‪.‬‬
‫ו י ע ט ב ה ם )נבא בנערי רוד( ‪e qu’ii les out cuntraried.‬‬
‫)מ״ב מתורגם צרפתית ישנה ממאה הי״ב(‬
‫כאשר ראה רוצאנד העם ה ש נ ו א ‪Quant Roianz veit la contredite gent.‬‬
‫‪Chansons de Roland 73.‬‬
‫לצרפתים הוא שונא ג!רוצ ‪Envers Franceis est molt contrarios‬‬
‫‪Chansons de Roland 47.‬‬
‫)השועצ טוען ‪ ( :‬כצ איש מרבר בי‬
‫‪Molt sui sordis‬‬ ‫ר ב ת י רעה ביפי כל‪.‬‬
‫‪ .Roman de Renaud, 211, 496‬חרבור הזה נרדר לרבור ‪,sorparler‬‬
‫א נ י א ו ת ך א ח צ ה י ו ם ‪Je te conmecerai ancui‬‬
‫ל ה ר ע ‪ 1‬ל ה ו ‪ 1‬ו ת ‪a nuire et a conralier‬‬
‫‪.Roman de Renaud, 317, 1358‬‬
‫בנפול הנורמנים‪ ,‬האנגצים ירונו ‪Quant Normant chieent Engieis orient‬‬
‫ברברים אישי רעהו י ו נ ו ‪De paroles se cuntralient .‬‬
‫‪.Roma de Rou. Bartch. 53-54‬‬
‫תרומה כ״ה‪.2 ,‬‬
‫ירכנו‪ .‬יד מו לבו‪ .‬״לשון נדבה‪ ,‬והוא לשון רצון מוב‪ ,‬פיי״שנט בלע״ז״‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬פלי שמנם‪ ,‬כ״צ ‪ ,piaisement‬ובפרוכניצצית ‪,piazer ,piazemen :‬‬
‫ובל״א ‪ :‬גוטער וויללע‪ — .‬פלישנט‪ ,‬כ״צ ‪ ^)laisant‬ובצ״א מיט גוטער ווילע‪.‬‬
‫הערה‪ .‬ראוי צהעיר כי בכמה מקומות רש״י מפרש הרבור רצון ‪:‬‬
‫לשון פיוס‪ .‬ועיין בראשית צ״ה‪ .10 ,‬ותרצני‪.‬‬
‫ז״ל‪ .‬במקרא‪ — .‬תהלים קי״ט‪ .108 ,‬נ ד ב ו ת פי רצה נא‪ .‬״ ד ב ר י‬
‫ר צ ו י שפי מתנדב לר‪ ,‬כצ נ ד ב ה לשון ר צ ו ן הוא״‪ — .‬ובדבור זה‬
‫משתמש רש״י כראשית מ״בז‪ .8 ,‬יהודה אתה‪ .‬הוכיח את הראשונים בקנטורים‬
‫וכו׳ וקראו יעקב ב ד ב ר י ר צ ו י " ‪ — .‬שמות י״ח‪ ,‬צ'‪ .‬אצ המדבר‪.‬‬
‫שהיה יתרו יושב בכבודו שצ עוצם ו נ ד ב ו צ ב ו צצאת אצ המדבר לשמוע‬
‫דברי תודה״‪.‬‬
‫לתלמוד‪ .‬תענית י״ט‪ ,‬ונדבות ״רצון ועין יפה׳‪/‬‬
 ‫מעם לועז‬ ‫‪42‬‬
‫תרומה כ״ה‪ 2 ,‬והפי‪,‬׳ער(‬
‫הערה‪ .‬מכל אלה אנו למדים‪ ,‬כי נדבה עגינו ר צ ו ן מ ו ב ‪.‬‬ ‫הערה‬
‫צ״די• — טעם הלעז הוא‪ ,‬לבד שמבליט ל׳עון נדבה‪ ,‬הוא בא עוד ל׳עם‬ ‫)חמשו(‬
‫הלשון י ד ב נ ו לבו‪ — ,‬שהוא לשון נדבה‪ — ,‬ולא נאמר נדב לבו‪ ,‬או‬
‫פשוט‪ :‬ידוב‪ ,‬הוא באשר לשון נייבה הוא לשון דצון טוב והלשון יעמיד‬
‫הנודב תחת פעולת הרצון‪ ,‬וכן יאמר בלישונו פלייז״מנט או פלייז״נט ותזזת‬
‫שבעברית יאמר ‪ :‬האיש ר ו צ ה בדבר‪ ,‬יאמר בלעז הדבר ר צ ו י לאיש‪.‬‬
‫וכן הלשון נ ד ב ה שענינו ר צ ו ן ט ו ב דומה ללעז ויאמר ‪ :‬י ד ב ג ו‪.‬‬
‫ציונים‪ .‬לי״ח‪ .‬ראוי להתבונן לתרגום חדבור ר צ ו ן בספרות‬
‫צרפתית ישסה סמור לימי רש״י‪ .‬והנה ספר תד^ים האו?ספורדי‬
‫י ר צ ה באופן זה ‪:‬‬ ‫ממאה הי״ב לועז ״לא בשוהי האיש‬
‫—‬ ‫‪nen‬‬
‫‪estives‬‬ ‫‪cn‬‬ ‫— בשוקי‬
‫‪d’utne‬‬ ‫— האיש‬
‫‪luibien ploude chose sera a,‬‬ ‫— ירצה‬
‫ספר תהלים בלשון לותר ממאה הי״ד לועז ‪:‬‬
‫‪coisses ne en gatnber‬‬ ‫‪en‬‬ ‫— בשוקי‬
‫‪I'ome de‬‬ ‫— האייש‬
‫‪n’ait point de plaisance.‬‬ ‫ירצה‬ ‫— לא‬
‫הערה‪ .‬קצרתי מעט‪ ,‬כי הבאתי אר החלק הנצרר של הפסוקים‪.‬‬
‫וכן תהלים גקי״מ‪ ,108 ,‬לועז תהלים האוקספורדי‬
‫‪Les voluntrives choses‬‬ ‫— נדבות‬
‫‪de la mei buche‬‬
‫‪bien ploude fai.‬‬ ‫•י‪-‬ר צ ה נא‪.‬‬
‫ובספר תהלים בשפת לותר ‪:‬‬
‫‪Les voloirs‬‬ ‫— נדבות‬
‫‪de ma bouche‬‬ ‫— פי‬
‫‪fai les bien plaisance a ti.‬‬ ‫ר^ה נא )רצון טוב — דבר רןווי לר(‬
 ‫‪43‬‬ ‫מו ת‬
‫תרומה כ״ה‪) 2 ,‬המ׳טר(‬
‫הערה‬ ‫תהצים האוקספוררי מ״׳ר‪.4 ,‬‬
‫)תמ׳מד(‬ ‫‪e renluminement‬‬ ‫— ו‪K‬ור‬
‫‪del tuen vult‬‬ ‫— פגיד‬
‫‪Kar‬‬ ‫— כי‬
‫‪tu pious en el.‬‬ ‫— רציתם‪.‬‬
‫וספר תהצים ׳טצ צותר ׳טם‬
‫‪quar‬‬ ‫—י כי‬
‫‪il plaisoient a ti.‬‬ ‫— רציתם‬
‫תהצים תאזהספורדי קמ״ט‪A ,‬‬
‫‪bien ploude chose est‬‬ ‫חצה‬
‫‪al Segnor‬‬ ‫— ד׳‬
‫‪en suen pople‬‬ ‫— בעמו‪.‬‬
‫ותהצים הצותרי‪.‬‬
‫‪ait plaisance‬‬ ‫— רוצה‬
‫‪Nostre Sires‬‬ ‫— ד׳‬
‫‪a son pueple.‬‬ ‫— בעמו‪.‬‬
‫תהצים האוהספורדי מ‪.14 /‬‬
‫‪plaiset a tei‬‬ ‫— רצה‬
‫‪Sire‬‬ ‫— ר•‬
‫‪que tu delivres mei.‬‬ ‫— ^הציצני‪.‬‬
‫והצותרי ש‪.u‬‬
‫‪te plaise‬‬ ‫— רצה‬
‫‪Sire,‬‬ ‫— ד׳‬
‫‪a mi delivrere.‬‬ ‫— צהציצני‪.‬‬
‫וכן בספרות י׳טגה עוצמית ‪ R. R. xx iii,31111154‬ה׳טועצ אומר‬
‫‪qu’ii soit au roi piesant‬‬ ‫צמצר החיות ‪55' :‬יהיה ר צ ו י צמצך —‬
‫וכן בכמה מקומות בספרות כתבי הקודש ובםפרות כצצית; וכן‬
 ‫מע ם ^ו עז‬ ‫‪44‬‬
‫תרומה כ״ה‪> 2 ,‬הפדעד(‬
‫!הג^אס צועז י ד ב ג ן _ ^ ‪ voientera lui‬שענינו ‪ :‬יע׳?{ה אותו‬ ‫הערה‬
‫רוצה‪ .‬והנה מכיצ המקומות האיצה׳ בין ספר‪-‬ות קדש בצחפתית ישנה‬
‫ישנה בין ספרות הוא׳ כי נ דר ב ה הוא ‪ .voientrive‬כאומר ר כ ר‬ ‫)תמשך(‬
‫ש ב ר צ ו ן והדבור רצון ר״א תפע‪-‬א רצה אא יאמר ביהס שבז‬
‫)אר במקום אהד( או כיחס הפעוא׳ כי אם בתמונה הוזרת‪ ,‬כי אא‬
‫יאמר א נ י ר ו צ ה א ת ■דבר א ו ב ד ב ר כי אם ‪ :‬הדבר‬
‫רצוי אי ובאשון רש״י ‪ ,piaisance‬וכשם דבר ‪ piaiser‬וזה הוא אעז‬
‫שא דש״י שא ר צ ו ן ט ו ב שהוא ■פירוש אהדבזר נדבה וזה הוא‬
‫י דב נו‪.‬‬
‫הערה א׳‪ .‬כבר נרמז במבוא שא בראשית בי צרפתית ישנה‬
‫נתהאקה אאשונות רבות‪ ,‬וכואם נקראו אשונות שא ‪ ,oil‬ורוח אחד‬
‫אהם ואכן נקראו כואם ‪ :‬אשון שא רש״ו‪.‬‬
‫הערה ב׳‪ .‬הנם כי בכ״י עתיק נמצא הנוסח פר״זנט באע״ז‪ ,‬אבא‬
‫זה נשתבש כבר אכא המוקדם במאה הי״ב‪.‬‬

‫תרומה כ״ה‪.10 ,‬‬

‫אר‪1‬ן‪ .‬ועשו ארון‪ .‬״כמין ארונות שעושין באא רגאים‪ ,‬עשוים כמין אתז‬
‫שקוריז אשק״רין יושב עא שואיו״‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬אשקריה בכ״צ ‪ ,escrin‬ובא״א קיסטע׳ קאסמען׳ שריין׳ שטוק־‬
‫קעסטכען‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬במקרא‪ — .‬יחזקאא כ״ז‪ .24 ,‬בגנזי ברומים‪ .‬״בתכשיטי פאה‬
‫שגונזין אותן בארגזין ישקורין אשק״רין באע״ז‪ ,‬והם מחופין עור ומצויריז‬
‫אנוי במיני מסמרות‪ .‬שורות‪ ,‬שורות וציוריז״‪ .‬שמואא א״א‪ ,‬בארגז‪ .‬״שקרי״ניו‬
‫ממעתיק איטאקי‪.‬‬ ‫באע״ז״‪) — .‬והוא תמונה איטאקית ‪serigno‬‬
‫ב״א‪ .‬בתלמוד‪ — .‬שבת ס״ב‪ .‬הקופסא‪ .‬״אישקר״יינה )דיאאעקטיש(‬
‫באע״ז כדי אהצניעה שם״‪) .‬ורש״י באאפם שם‪ .‬קופסא‪ .‬״תיבה׳ שריי״נא‬
‫באשכנז — )שריין( —אשק״רין באע״ז״‪ — .‬מגאה כ״ו‪ :‬קמטרא‪ .‬״ארגז‬
‫שקורין אשקר״יניין״‪ — .‬ורש״י ביחזקאא שם ‪ :‬״והם באשון ארמי קמטרא״‪— .‬‬
‫תענית א״א‪ .‬אפיאו מקופאין ומונחין בקופסא‪ .‬״אישקו״רייך‪ — .‬יומא ע״ה ‪:‬‬
‫קופסא‪ .‬״אשק״רין באע״ז״‪ — .‬יבמות מ״ו‪ .‬טפסא‪ .‬״ארגז אשק״ריז באע״ז״‪.‬‬
‫— ב״מ מ״ב‪ .‬קרטאיתא‪ .‬״ארגז אשק״רא באע״ז״‪.‬‬
 ‫‪45‬‬ ‫ש מז ת‬
‫תרונזה כ״ה‪10 ,‬‬
‫אר‪1‬ן‬ ‫צ״ה‪ — .‬מעם ה^עז א‪-‬הב^יט !הוראת‪ :‬ארוז׳ עןהיא תיבה ע{יו׳צ‪ 1‬בת עא‬
‫)תמשך(‬ ‫כזה ^ענקרא מגדא׳ ובאשונו משט״יר‬ ‫שז^יח׳ ׳}{מוכרח מתמונת ׳הארוז׳‬
‫ובא׳צזכנזית א^מער‪ ,‬בתמונות ׳}{ונות‪ ,‬׳}{עומר עא רג^יו‪ .‬ועייז א״ע‪ — .‬ועייז‬
‫יחזקאא שם — וכז היה המנהג בימיו להצניע דברים קדושים בתיבות ׳}{קראום‬
‫באשכנז שרייז׳ זבצחפת אשק״ריז״‪.‬‬

‫תרומה כ״ה‪.13 .‬‬

‫מקשה‪ .‬מ ק ש ה תעשה‪ .‬״וכר אאא הטא זהב הרבה בתח^ת עשית‬
‫הכפורת ו ■ה| כ ה בפטיש ובקורנם באמצע וראשיז בו^מיז ^מע^ה וצייר‬
‫הכרובים בבליטת קצותיו‪ .‬מקשה‪ .‬בטד״יץ ב^ע״ז׳ כמו דניאא ה׳׳ ‪ .6‬רא לדא‬
‫נקשז״‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬ב טיי ץ׳ ^בכ״צ ‪ ,batediz‬וב^״א ראם שאאנעז; האממערז׳‬
‫טרייבעז‪.‬‬
‫הערה‪ .‬והיא תמונה עתיקה׳ וכז בפרובנצ^ית׳ כמו שאועז‬
‫ארד״ק בספר השרשים וז״א ‪ :‬״מקשה אשוז ‪, :‬דא ^!דא גקשז׳ עניז‬
‫ה כ א ה — במד״יץ ב^ע״ז״‪ — .‬ובהשאלה ענינו הדבר ה מ ו כ ה ׳‬
‫ובל׳א אשכנז עטוואס געהאממערטעס; געטריעבענעס ווערק‪.‬‬
‫והגלאם לועז ‪ :‬בטיץ‪ .‬׳והיא תמונה; מאוחרת על מי}{קל ■מליץ לעז‬
‫של כל ז כ ו ר ד ‪.‬‬
‫ז״ל‪ .‬במקרא‪ — .‬במדבר י׳׳ ‪ .2‬מקשה‪ .‬״מהעשת תעשה ב ה ק ש ת‬
‫הקורנס״‪ — .‬ירמיה י‪ .5 /‬כתומר מקשה‪ .‬״ מ ק י ש אותם בקורנס עד‬
‫שזוקח לו קומה כדקל״‪.‬‬
‫ז > כתלמלד‪ — .‬סנהדריז כ״ה ‪ :‬נקשא‪ .‬׳ ׳ ה כ א ה ■ זו על זו"‪— .‬‬
‫מנחות כ״ח‪ .‬מז העשת‪ .‬״עשייתה חתיכה שלמה ו מ כ ה בקורנס עד שיצא‬
‫כל הכלים״‪ — .‬שם ‪ .rm>D‬״משמע חתיכה אחת׳ כרמתרגמינז‪ :‬נגיד —‬
‫מ׳}{וד׳ שנמ׳}{ך הכל מחתיכה אחת‪ .‬מקשה משמע דבר המוכה ונהלם׳ כדכתיב ‪:‬‬
‫דא לדא נקשז״‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬במדבר ח׳‪ .4 ,‬מקשה‪ .‬״במד״יץ בלע״ז מלשוז דא לדא נקשז ;‬
‫עשת של ככר זהב היתה ו מ ק י ש בקורנס וכר״‪— .‬להלז׳ ‪ .31‬מקשה‪.‬‬
 ‫^ו עז‬ ‫מעם‬ ‫‪46‬‬
‫תרומה כ״ה‪18 ,‬‬
‫״^עאא יע׳ןןנה חואיות ונו׳ אאא בואה ז מ ‪ p‬י ש בהותס וכו׳‪ .‬מ?׳עה וכו׳‪.‬‬ ‫ב״א‬
‫ב ה ק ש ת ה?ורגוס‪ .‬ואעןוז מ?שה מ כ ת ?ורג־ום בטד״יץ באע״ז"‪.‬‬ ‫)חבמזך(‬
‫המשר אשון רש״י‪.‬‬
‫״שאא תעשה כפני עצמם ותחברם וכד כמעשה צורפים שקוריז‬
‫שואד״ריץ‪ ,‬וכד״‪. .‬‬
‫ק״ה‪— .‬שולדדי^ן‪ ,‬וככ״צ ‪ ( soidd, soidiz)—soidediz‬ובא״א‪ :‬צווזאכד‬
‫מעניגעאעטהעטעס׳ יצוזאממענאעטהונג׳ צוזאממעגגעוואקסענעם׳ צוזאממעננע־‬
‫פעטעם‪.‬‬
‫הערה‪ .‬שדש הדבור הזה ענינו החזק דבר או דבר אדבר‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬במקרא‪ — .‬אהאן‪ .31 ,‬מקשה‪ .‬״שאא יעשנה חואיות וכד אברים‪,‬‬
‫אברים‪ ,‬ואח״כ ידביקם כדרר הצורפים‪ ,‬שקוריז שואד״ריץ״ )שואודדיץ(‪ — .‬מ״א‬
‫ז׳‪ .24 ,‬שני טורים‪ .‬״הכא מוצק יחד‪ ,‬אא שהבר או את הפקעים אחר יציקתו‬
‫ע״י מסמרות או ע״י דבר שקוריז שואד״ודא באע״ז״ —‪ —soidure‬ובא״א אעטה־‬
‫טיטטעא‪ — .‬שם ‪ .29‬מעשה מורד‪., .‬וכו' מרבק עובד כבוש‪ .‬שואר״רש״‪— .‬‬
‫וצ״א שואדורא‪ — .‬שם ‪ .36‬כמער אי׳ן‪ 4‬״ואפי משמעותו אויות אשוז דבוק‬
‫שואד״ורא באע״ז״‪ — .‬ישעיה מ״א‪ .7 ,‬אומר א׳דבק טוב‪ .‬״מחזיריז אחר‬
‫קרקע טובה אדבק בו‪ .‬דבק — שוארורא באע״ז"‪) .‬וכז ד״ה ב'‪ ,‬ד'‪ .3 ,‬יציקים׳(‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬בתלמוד‪ — .‬שבת ט״ז ‪ :‬ונטמאו כא כאיה ושברתן וריתכן‪.‬‬
‫״וריתכן שוא״דו באע״ז‪ — .‬״‪ — Soide‬שמחבר כסר במקום שברו״‪ — .‬צוזאם־‬
‫מענגעשווייסט‪ — .‬שם מ״א‪ :‬והאא מצרף‪ .‬וכד והמים מצרפין פעפועין‬
‫שוא״דיר באע״ז״‪ — .‬צוזאממענציעהען‪ .Solder— .‬והוא מקור — שם צ״א‪:‬‬
‫מקום האמה‪ .‬מקום הת׳פיהה‪ .‬חאמא‪ ,‬שואד״ורא״‪ — .‬צוזאממענפיגונג‪ ,‬נאהט‪.‬‬
‫—׳קדושין כ״ה‪ .‬רחאים‪ .‬״סוגר פיו בחזקה‪ ,‬עד ששפתיו נדבקות מאד‪ .‬חאים‪.‬‬
‫דבר שהוא מדבק יפה‪ .‬שואדות״א באע״ז״‪ — .‬דאס צוזאממענ|העאכ‪— 4‬‬
‫ע״ז ס״ט‪ :‬דחאים‪ .‬״מתמאא הנקב מאמטה כאמעאה‪ .‬סאד״יר באע״ז" —‬
‫שואד״יר‪ — ,‬חואין מ״ה‪ .‬נסדקה‪ .‬״וכו׳ ניתק והואר אגמרי‪ ,‬ואא הדר חאים‪,‬‬
‫שואדו״רא כאע״ז‪ — .‬צוזאממענוואקסען‪.‬‬
‫_ ____________________‪ ty‬מו ת _____________________‪47‬‬
‫תרומה כ״ה‪18 ,‬‬
‫הערה א‪ .‬הלעז הזה בע?רו ענינו היוו^ יןזלם ולא שבור ולא‬
‫גתוגן ולא רפה ולא ספועפע׳ ותהון דבר להיות שלם וזה טעם הלעז‬
‫בכל טקום‪.‬‬

‫צ״ה־ — טעם הלעז להבליט התפר בין ׳טני מיני המלאכות וזכר ללעז הראשון‬
‫דא ל דא ‪ P i‬ש \ ‪.‬‬
‫לי״ח‪ — .‬על דבר הלעז ’‪ Soide‬שבת ט״ז‪ :‬י׳ט להעיר כי לפי תמונתו‬
‫«פשר להיות ביגוני פעול וענינו ‪ :‬מרותה וגם עבר וענינו ריתר׳ כי גם‬
‫בתמונה זאת השתמשו לפנים בארצו של רש״י בלשון עבה אכל בשני האופנים‬
‫היא תמונה מאוחרת‪ ,‬אשר שני המעתיקים לא יצאה מ ‪T‬ו של רש״י׳ כי בזמנו‬
‫של רש״י תמונת בינוני פעול היתה ‪ Soidet‬ובלשון עבר ‪ Soidad‬או ‪.Soidat‬‬
‫וד״ל‪.‬‬
‫תרומה כ״ה‪.31 ,‬‬
‫גביעיייי‪ .‬״הן כמין כוםות שעושין מזכוכית‪ ,‬ארוכים וקצרים ו?ורין להן‬
‫מרי״תש ; ואלו עשוין מזהב וכד״‪.‬‬
‫ק״ה‪ _ .‬מדרינש‪ ,‬ובכ״צ ‪ ,Madrins‬ובל״א ‪ :‬בעכער אוים מאדר האל״ז‪,‬‬
‫אדער מאזעריגער בעכער‪ .‬והוא פום •גבוהה‪ ,‬עומדת על רגל אהת ועשויה‬
‫מעץ שנקרא מאדר או מאזר והוא ‪ .yv‬שכתמים ועגולים בו מצללי צבעים‬
‫שונים‪ ,‬ולפעמים היא עשויה מחומרים אחרים‪ ,‬כמו בארצו של רש״י רגילים‬
‫היו לעשות אותה מזכוכית‪ ,‬ומיפים אותה בציורים‪ ,‬בכםף ובזהב — והשתמשו‬
‫בהם הגדולים וחורי־הארץ‪.‬‬
‫ב״א‪ ,‬צ״ה ופרטים אהרים עיין בראשית מ״ד‪.2 ,‬‬

‫תרומה כ״ה‪.31 ,‬‬

‫כפת׳וריה‪ .‬״כמין תפוחים היו עגולים סביב וכד כדרר שעושין למנורות‬
‫שלפני השרים וקורין להן פומ״ילש״‪.‬‬
‫ק״ה‪ _ .‬פ‪ 1‬ם ץ ש‪ ,‬וככ״צ ‪ .?omeis‬ובל״א אפפעל עהנליכע פערציעחננען‪,‬‬
‫קנעפפע•‬
 ‫מ ע ם ►צועז‬ ‫‪48‬‬
‫תרומה כ״ה‪ 31 .‬והמעןך(‬
‫ז״ל‪ — .‬כזשלי כ״ה׳ ‪ .11‬ת פ ו ח י זהב‪ .‬״כעיז כ פ ת ו ר י ם מצוירים‬ ‫כפת‪1‬ריה‬
‫)חטשך( עא ^צזכיות כסף״‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬במקרא‪ — .‬מאכים א‪ ,-‬׳ז־‪ .16 ,‬ושתי כותרות‪ .‬״פומ״יאש באע״ז״‪.‬‬
‫— סאפיטעא׳ יונייפע‪ — .‬יחזקאא מ׳‪ .16 ,‬ואא איא תמורים‪ .‬״וכו‪ /‬בראש!‬
‫האיא היה עשוי כמין כותרות וכו׳ פומ״ייאש באע״ז״‪ — .‬צפניה ב'‪14 .‬‬
‫בכפתוריה‪ .‬״פומ״ייש שבראש הגג״‪) — .‬תמוגה מאוחרת(‪.‬‬
‫הערה‪ .‬בראש הגג שא בית או אוהא היו חגיאים אעשות איפוי‬
‫כמיז תפוח גרוא‪.‬‬
‫וטפח שבו‪ .‬״וכו׳ מצד אחד שא‬ ‫ב״א‪ .‬בתלמוד‪ — .‬מנחות כ״ח ‪:‬‬
‫מנורה גביע ומצד השני כפתור‪ ,‬פוט"יא"‪.‬‬
‫הערה‪ .‬וראוי אדעת׳ כי ‪-‬גם גובה האחיים קראו פומ״יאש‪.‬‬
‫בשה״ש ד׳‪ 3 ,‬רקתו‪ .‬״הוא גומה הפנים שקוריז פומ׳׳יאש באעז אצא‬
‫העינים"‪ .‬ובא׳ תאמו׳די קוריז אותם ; רומני דאפי‪ .‬קהאת י״ב‪.2 ,‬‬
‫והכוכבים‪ .‬״אאו האסתות׳ רומני דאפי שקוריז פומ״יאש שא אחיים‬
‫שמצהיביז״‪.‬‬
‫צ׳׳ה‪ — .‬טעם האעז אסמז דבר מאאכותי‪.‬‬

‫תרומה כ״ה‪,33 ,‬‬

‫^טוהןדים‪ .‬״מצויריז היו כדרר שעושים אכאי כסף וזהב שקוריז אי״אא‬
‫באע״ז״‪ — .‬צ״א ני״אא‪ — .‬ג״א גייאא״ד‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬ני אל׳ ובכ״צ ‪ ■Niei‬וענינו ציורים מחוקים עא כאי והחקק‬
‫\‬ ‫“‬ ‫״‬

‫ממואא בערבוב כסף ועופרת וגפרית מהותד יחד‪ .‬ובא״א מיט שווארצעם‬
‫שמעאצע אויסנעאעגטע פערציערונגען‪■] .‬נ״א נייילאר והוא פרובנצאית או‬
‫ספריית ‪.[Naeiar‬‬
‫הערה‪ .‬והציורים בעצמם קורא רש״י ש ק ד י ם • אהאן א״ב׳‬
‫‪ .4‬בחרט‪ .‬״וכו׳ כאי אומנות שחורצים בו בזהב אותיות ו ש ק ד י ם ״ ‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬מנחות כ״ח ‪ :‬הרנא*פ והפרח‪ .‬״מתחת שאשה טפחיס פרח‪,‬‬
‫ציוריז שחוקקיז הצוחפים זהב בעימק במנורות וכאים"‪.‬‬
 ‫‪49‬‬ ‫שמות‬
‫תרומה ס ה‪33 ,‬‬
‫א ו מ נ ו ת משוקדים‬ ‫ב״א‪ .‬ב‪p‬קרא‪ — .‬אד^ז ל״ב‪ .4 ,‬ב ח ר ט ‪ .‬״ כ ^ י‬
‫)חמשו(‬ ‫הצורפים׳ שחורציז וחורתיז בו צורות זהב׳ בעט סופר החורת אותיות בצרחות‬
‫ופנהסין׳ כמו )ישעיה ח( וכתוב עציו בחרט אנוש וזהו שת״א ויצר יתיח‬
‫ב ז י פ א צשוז זיוה הוא והוא כ צ י א ו מ נ ו ת ׳ שחורצין בו בזהב‬
‫וש>זדי‪.‬ם שתוריז בצע״ז נ״יי^״‪.‬‬
‫המכתב‪.‬‬ ‫הערה‪ .‬והחרט בעצמו שם אחר צו‪ .‬שבועו ■ד׳‪:‬‬
‫״ ח ר ט שקוריז ג ר י פ א ״ ‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬בתלמוד‪ .‬שבת י״ח‪ .‬נפדית‪ .‬״תחת כצי כסה׳ שמציירים בהם‬
‫פרחים וצורות בחרט ומעשניז בגפרית והז משחירות׳ ש>ןורי‪ 1‬ניי״ציר״‪— .‬‬
‫והוא מקור ה‪5‬ע^ ‪ —Nieiier‬נטיז ז׳‪ .‬כציצא‪ .‬״היו עושין עטרות צחתנים׳‬
‫יש שצו ז!הב וכסה צכ׳ועות ומצוירות בנפרית ומצח שקורין נ״ייצ״‪ — .‬סוטה‬
‫מ״ט ‪ :‬שצ מצח ושצ!ספרית‪ .‬״וכר וצוכעין אותו במיז ציוריז בגפרית כשם‬
‫שעושיז בכצי זהב וכסה נאו״צא״‪ Noieie ,Node? — .‬חוציז כ״ה‪ :‬צכרכר‪.‬‬
‫״בציורים שקוריז נ״ייצ״‪.‬‬
‫הערה‪ .‬רומה צצעז הזה בכתב ושוגה בהוראה בדכ‪-‬ות מ*‪ .‬קצח‪.‬‬
‫״רבותינו מפרשים ניי״צא כצע״ז‪ .‬והוא ‪ ,Nidie‬בצ״א שוואחצ־‬
‫>ןיממעצ‪ .‬פסחים צ״ה שיצנותא‪ .‬״קצח שקוריז ניי״צא בצע״ז׳ הוא‬
‫כעיז דוחז וחור״‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הצעז צבאר היטב דבר מצאכותי‪.‬‬
‫ציונים‪ .‬מצד צרפת ‪Le empereres de France‬‬
‫עצ רנציו עמד ‪est en pies releves‬‬
‫ושצופה החזיק שמחה )שם חרנ‪.‬ו( ‪Et tint trait Joieuse‬‬
‫ויידה זהב׳ משוקדה‪{Bartch 20,17). au poing d’or noieie’..‬‬
‫עמן! התוך ‪La estache del miliu‬‬
‫משוקד כסף ‪neiele’ d’argent 349.‬־‪Karls Reise 21‬‬

‫תרומה כ״ה‪.38 ,‬‬

‫ומלקחיה‪ .‬״הם הצבתים העשוים ציקח בהם הפתיצה מתור השמז׳‬
‫וע״ש ש צ ו ק ח י ם בדג‪ 1‬קמים מצ ק ח י ם ׳ וצבתיה שת״א צשוז צכת‪,‬‬
‫טנצ״ייש בצע״ז"‪,‬‬
 ‫סעם אועז‬ ‫‪50‬‬
‫תרומה ה״ח‪> 38 .‬המע‪6‬ר׳(‬
‫בכ״צ ‪ ,tenaiiies‬ובא״א צאננען‪ — .‬ביצ״ח ‪;tenaiiie‬‬ ‫ק״ה‪— .‬‬ ‫מלקחיה‬
‫)חטשך( ורש״י לועז לשוז רבים כמו שבכתוב‪.‬‬
‫ז״ל• — במדבר ד׳‪ .9 ,‬מלתהיה‪ -‬״כמין צ ב ת שמושך בה את הפתילה‬
‫לכל צד שירצה״‪ — .‬ישעי!‪ ,‬ו׳‪ .6 ,‬במלקהים‪ .‬״בצבת״‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬במקרא‪ — .‬תהל ים כ״ב‪ .16 ,‬מלקותי‪^, .‬וכו׳ ומנהם פתר■ מלקוהי‬
‫אנטיי״לאש בלע״ז׳ כמו במלההים להה מעל המזבה )ישעיה ד‪(6 ,‬״‪) — .‬צ״ל‬
‫אטניילאש׳ בכ״צ ‪ .esteneiies‬תמוגה אהרת(‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬בתלמוד‪ — .‬שבת >ן״י‪ .‬צבתא‪ .‬״אימנל״ייש״׳ כמו כתהלים‬
‫לעיל‪ — .‬פסחים ג״ר‪ .‬הצבת‪ .‬״טנל״ייש״‪ — .‬יבמות מ״ג‪ .‬למלהטי‪.‬‬
‫• מ ל ק ח י ם שקורי! טנ״לש״‪ — .‬בה״ט‪ :‬צבתא דחרש‪ .‬״ א ח י ז ת ו‬
‫וכהו מלשון צבתא שקוריז טיי״נלאש בלע״ז״‪ — .‬שם נ״ט ‪ :‬צבתא‪ .‬״צבת‪,‬‬
‫טנל״ייש״‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז לסמן דבר מלאכותי ולסר מזה להראות כי מלקחים‬
‫בעברית הוא מלשון ל ק י ח ה ו א ח י ז ה כמו הלעז שבלשוגו טנ״יילש‬
‫הוא מלשון ‪ tenir‬שהוא לקיחה ואחיזה — והוא צבת׳ כתרגומו‪ .‬וכן דיגלאס‬
‫לועז כ פ ו ת המנעול בשח״ש — ‪ ,tenayi‬שאוחזיו בה‪.‬‬

‫תרומה כ״ה‪.08 ,‬‬

‫ומחת‪ 1‬תיה‪ .‬״כמין בזיכיו קטנים שחותיו בהן את האפר שבנר‪ .‬ילשוז‬
‫מחתה‪ ,‬פויש״דיא בלע״ז כמו)ישעייה ל׳( לחתות אש מיסוד״‪—.‬נ״א פושד״ריא‪.‬‬
‫ק״ה‪ _ .‬פוישריא‪ ,‬בכ״צ ‪ ^)uiserie‬ובל״א דאס שעפפען‪ .‬ענינו שאיברי‬
‫ק״ה‪ — .‬פץשדורא‪ ,‬בכ״צ ‪ ,puisedure‬ובל״א דאם שעפפען‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬או פוישד‪ 1‬ךא‪ ,‬בכ״צ ‪ ,pmsedore‬ובל״א שאפפער‪ ,‬וענינו כלי‬
‫לשאוב בו‪ .‬תמונה מאוחרת ‪ ,puiseor‬וכל הלעזים האלה לשון ש א י כ ה ‪.‬‬
‫וכן הגלאם לועז יזל מים מ ד ל י ו ‪ ,pureves :‬לשון דלה דלה לנו‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬שמות כ״ז‪ . ) ,‬ומחתותיוי ״בית קבול יש להם ליטול בהס נחלים‬
 ‫‪51‬‬ ‫ת‬
‫תרומה כ״ה ‪) 38‬המ׳?{ר(‬
‫איבת‬ ‫וכו׳ וע״׳‪ 15‬ה ת י י ת ם קווים מחתות‪ ,‬כמו צחתות ‪K‬׳‪ tJ‬מי?וד‪,‬‬
‫אש ממקומה"‪ — .‬במדבר ד׳‪ .®,‬מחתותייה‪ .‬״כמין כה קמנח וכו׳ ו ח ו ת ה י ״‬
‫)תנמזר(‬
‫בה את הגחלים״‪ — .‬שם ט״ז‪ .6 ,‬מחתות‪ .‬״כ^ים ש ח ו ת י ז בהם גח^ים"‪.‬‬
‫—• ישעיה ל‪ .14 /‬״ ו ל ח ת ו ת אש‪ .‬ו ה ש א ו ב בו אש‪ .‬מן ההסק‪.‬‬
‫כל ש א י ב ת אש גו׳פא בו אשון ח ת י ת ״ • ' — מש^י ו׳‪ .27 ,‬ה י ח ת ה‬
‫איש גחצים‪ .‬״ה י ש א ב איש נחצים בשפואי בגדיו וכר‪ .‬כל ^שון ח ת י ת‬
‫גחצים צשון ש א י ב ה הוא‪ ,‬כמשמעו כשממצא הכצי כחוד המדורה"‪— .‬‬
‫)בא צהצדיק צשון שאימה( — ש ם כ״ה‪ .22 ,‬גחצים אתה ח ו ת ה ‪ .‬״וכו׳‬
‫שאתה ח ו ת ה ו ש ו א ב מן ה מ ד ו ר ה צתת עצ ראשו׳ ח ו ת ה ‪,‬‬
‫כצ ש א י ב ת ינחצים מן ההסק קרוי חותה‪ ,‬כד״א צחתות אש מיקוד"‪.‬‬
‫כ״א‪ — .‬צעז אחר מזה השרש‪ .‬ישעיה צ׳‪ .14 ,‬ו צ ח ש ו ה מים‪.‬‬
‫ח ש פ י שובצ ‪:‬‬ ‫״וצדצות‪ ,‬וכן )חגי ב׳( צ ח ש ו ה חמשים פורה^ וכן‪:‬‬
‫דצי מים מן שכיצד‪ .‬אשפוי״שאכט בצע״ז ‪ —espuisant‬שעפפענד‪ .‬הצעז‬
‫הזה מוסב עצ ‪ :‬וצחשוה כדרכו צלעוז מקור‪.‬‬
‫ע״ה‪ — .‬טעם הצעז צהבציט כי אם הכצי בשמו ענינו כזיו אבצ צפי‬
‫נ ז ר ה ה צ ש ו ן ענינו שאיבה‪.‬‬
‫הערה א׳‪ .‬וכן הנצאס צועז ו ה מ ח ת ו ת מ״ב ז׳‪.56 ,‬‬
‫‪ les puyseurs‬׳‪ e‬וכן יזצ מים סדציו ‪ puysore‬צשון רצה דצה צנו‪,‬‬
‫וצשון חתיה בכל מקום צוש מצשון שאיבה‪ .‬והתבונן צצשון דש״י ‪:‬‬
‫״יוצשון מחתה וכו׳״‪ — .‬עיין מבוא ד׳ צספר בראשית‪ .‬ועיין צעיצ‬
‫י״ב‪ ,‬ז׳ וישעיה נ״ט‪. .5 ,‬‬
‫תרומה כ״ו‪.1 ,‬‬
‫מ;ן)שה ה‪ 1‬שכ‪ .‬״כרובים היו מצוירין בהם ב א ר י ג ת ם וצא‬
‫מ ר ק י ס ה■ שהוא מ ע ש ה מ ח ט ‪ ,‬אצא ב א ר י נ ה בשני כותצים‬
‫פרצוח אחד מכאן׳ ופרצוה אחד מכאן כמו שאורגין חגורות שצ משי׳ שקוריז‬
‫בצע״ז פיי״שישא״‪) — ,‬ר״צ אצה החגורות הידועות בשם םיי״ע{י׳צ{(‪.‬‬
‫ובכ״זצ ‪ ,faisses‬ובצ״א באגדע׳ גירטעצ‪.‬‬ ‫ק״ה‪— .‬‬
‫א ו ר ג ‪ ,‬ש״ש ציריעה שתי‬ ‫״מעשה‬ ‫ז״ל‪ — .‬יומא ע״ב ‪ :‬חושב‪.‬‬
 ‫מע ם >ועז‬ ‫‪52‬‬
‫תרומה כ״י‪) 1 ,‬המשר(‬
‫קירות ושתי צוחת של >ןירותיה אעז דומות זו אז׳ו׳ פעמים שמצד זה ארי‬ ‫מעשה‬
‫ומצד זת נשה כמו ל ח ג ו ר ו ת ש ל מ ש י ■ ״ ‪.‬‬ ‫חושב‬
‫)חטשך(‬
‫ב״א‪ — .‬בראשית ל״א‪ .10 ,‬וברודים‪ .‬״מיי״שר ב^ע״ז׳ חוט של אבן‬
‫מקיח את גופו סבייב״‪ — .‬צ״^ םיישיה ובכ״צ ‪ —faissed‬געשטרייפט׳ באנד־‬
‫■‬ ‫פערמע‪ .‬זעייז שם‪.‬‬
‫ע״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט פירושו ע״י דבר ידוע למדברים באשונו‪.‬‬
‫הערה‪ .‬ואולי ההריאה הנכונה היא ‪ facienses‬וענינו אשר לו‬
‫פנים לכאן ופנים לכאז‪ ,‬כמו שלועז הגלאס לחם פ נ י ם ‪faceze‬‬
‫שענינו לפי !דעתי ‪ :‬שני פנים׳ וכז פירוש רש״ י שמוח ל״ה‪.13 ,‬‬
‫לחם פנים‪ .‬״ע״ש שהיות לו פגים לכאז ולכאז״‪.‬‬

‫תרומה סו‪.4 ,‬‬

‫לולא‪1‬ת‪, .‬׳לצ״ילש בלע״יז‪ .‬וכן ת״א ענובין לשון עניבה״‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬לצ^ש׳ כ״צ ‪- ,laceis‬ובל״א שלייפען‪.‬‬
‫״ואני‬ ‫בגדי השרד־‪.‬‬ ‫ב״א‪ — .‬מזוה השרש לעז אחר‪ .‬להלן ל״א‪.10 ,‬‬
‫אומר דכו׳ שהיד ארוגים במחט עשוים נקבים׳ גקבים לצי״דין בלע״ז״‪— .‬‬
‫)וצ״ל לצידיע וענינו ב׳גד העשוי ענובים׳ ענוכים(‪.‬‬
‫צ״ה‪— .‬טעם הלעז לסמן ידבר עפ״י תרגומו של אונקלוס‪.‬‬

‫תרומה כ״ו‪.6 ,‬‬

‫קרסי‪ .‬״פיירמ״יילש בלע״ז״‪.‬‬
‫ובל״א שפאנגען׳ שנאללען‪,‬‬ ‫‪.fermaiis‬‬ ‫ק״ה‪ _ .‬פיךמילש׳ ובכ״צ‬
‫העקסען‪.‬‬
‫ב״א‪ - - .‬ישעיה ‪-‬ג׳‪ .23 ,‬והרדידים‪ .‬״כבינתא׳ פרמלץ בלע״ז )על דבר‬
‫התמעה הזאת עיין בראשית מ״ט׳ ‪( 26‬׳ והם של זהב שמכבנין בהם הסרבל‬
‫שהאשה מתעטפת בה״‪.‬‬
 ‫________________________ ____________; ______________^‪5‬‬
‫תרומה כ״ו‪6 .‬‬
‫האעז‬ ‫הערה‪ .‬ראוי ^הכדי^ חהוראה הזאת מחוראה אחרת‬
‫קרסי‬
‫הזח׳ •והוא ב״מ‪ ,‬מ״ח‪ :‬הנותז ערבוז‪ .‬״אא רמי ^ההוא דלעי^׳‬
‫)תנאיו(‬ ‫רזה אעו פריעת מקצת מעות ^צמורי! איי״סצז )נכ״צ ‪,arhes‬‬
‫ובל׳א האנרנעלד(‪ ,‬אאא ערבוז ומשכוז >תגוס את החוזר בו‪.‬‬
‫פרמנ״ינן״‪) .‬וצ״^ ‪ ,fermine‬איינ^אנע׳ איעזאטץ׳ ו^עמטגעצד(׳‬
‫ובתמונה אחרת שבועית א״א‪ .‬משחק בקוביא‪, .‬״׳בעירבוז והמראה‪,‬‬
‫!שקוריז פרמ״ייצה״‪) — .‬ובכ״צ ‪ ,fermaiie‬׳וענינו כ^עיא( וכ> א^ה‬
‫>שוז חזוק׳ אשור וקיום•‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הצעז כמובן אסמן רבד מצאכותי‪.‬‬

‫תרומה כ״ו‪.14 ,‬‬

‫ה נ ח ש י ם זתוח‬ ‫אורד‬ ‫ע‪ 1‬מךים‪ .‬״איוושט״ביש באע״ז׳ שיוהא‬
‫ו^א שוכבים״‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬אי שטנטיבש‪ ,‬בכ״צ ‪ .estantives‬וב^״א אויסרעכטער ווייזע‪.‬‬

‫צ״ה‪ — .‬מעם האעז אישב ^שון הכתוב ומזה יצא הפירוש הנכון אדבור‬
‫זה‪ .‬כי מאשון הכתוב{ ועשית עצי שטים עומדים׳ נראה כי עומדים מוסב‬
‫עא ״עצי שטים״ והאם יש בטבע עצי שמים שוכבים׳ האא כל עץ עומד?‬
‫ואכן אועז אשטנ״טיבס׳ שענינו ה ע ש י ה תהיה באופן שיהיו עומדים‬
‫ומפרש אשון ו ע ש י ת והוא ״שיהא אורד הקרשים זקור׳ ר״א ב ע ש י ה ‪.‬‬
‫ויש הברא בין והדבור היעןן ‪ estant‬שענעו עומד׳ ובין אשטנט״יבש שענינו‬
‫ב ע מ י ד ה ׳ כאומר באופן שיהיה עומד‪ .‬וזה עומק אעזו שא רש״י‪ .‬אהורות‬
‫תכונה והוא שם תואר ואא בינוני‪.‬‬
‫תרומה כ״ו‪.26 ,‬‬
‫בריחים‪ .‬״כתתומו עבריז ובאע״ז אשפ״ריע{״‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬אשפריש׳ ובכ״צ ‪espares‬׳ וכא״א ‪ :‬ריעגעא; קווערהאאץ‪.‬‬

‫״ויעבר אשוי‬ ‫ו י ע ב ר ברתיקות‪.‬‬ ‫ז״ל‪ .‬במקרא‪ — .‬מ״א ו׳׳ ‪.21‬‬

‫בריחים״‪) .‬עפ״י תרגומו שא בריחים(‪.‬‬
 ‫מעם צועז‬ ‫‪54‬‬
‫תרומה כ״ו‪) 26 ,‬הפדצ{ד(‬
‫ז״ל‪ .‬בתלמוד‪ — ,‬סוכה ג״ב‪ .‬תצא נפשיה בעיגורא ח־שא‪ .‬״נשען‬ ‫בריחיה‬
‫‪T‬‬
‫)חנמ‪,‬ך( על בריח הדלת"‪ .‬חגיגה ט״ו ‪ :‬ותלי בעמברא דדשא‪ .‬״נשען על הבריח״‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הצע^ צסמן רבד מצאכותי‪ ,‬וצאפופי מן בריחיה ער צוער‬
‫)ישעיה ט״ו‪.(5 ,‬‬

‫תרומה כ״ז‪.3 ,‬‬

‫״צהסיר דשנו‪ .‬ובלע״ז אדשגד״ריד״‪.‬‬

‫דשצנדר^ה• ובכ״צ ‪ —.a descendrer‬ל ^?^‪ •1‬ובצ״א צוא‬ ‫ק״ה‪— .‬‬

‫ענטאשען‪.‬‬
‫הערה‪ .‬ההברה ההודמת רש‪ ...‬יורה על הפד ממה שנראה בפעל‬
‫זולת ההברה והמדקדקים קראו לו עקירת הדבר והפכו‪ .‬והפעל‬
‫צנד״ריר יכול להודות שים דשן על׳ ויבהבחה ד״ש‪ ...‬עניינו הסיר הדשן‪.‬‬
‫וכן בראשיית ט״ו‪.2 ,‬‬
‫ז״ל‪ — .‬במדבר ד׳‪ .13 ,‬ורשנו ״יטלו את הדשן מעליו״‪.‬‬
‫ולאפוקי מן ‪:‬‬ ‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט הפד השרש‪ ,‬כנאמר‪.‬‬
‫י ד ש נ יה סלה‪ ,‬שענינו עשיית דשן‪.‬‬

‫תרומה כ״ז‪.3 ,‬‬

‫ויעיו‪ .‬״כתרגומו מגריפות וכו׳ והן כמין כסוי קדרה של מתכת ולו בית‬
‫יד‪ ,‬וכלע״ז ׳וו״דיל"‪) .‬וכן דשב״ם(‪.‬‬
‫ק״ה‪— .‬ול^ל‪ ,‬כ״צ ‪) •(badii‬איטלקית ‪ badiie? paiieta‬ספרדית ‪vadii‬‬
‫ובל״א פייער שויפעל‪.‬‬

‫ז״ל‪ — .‬במדבח כ״א‪ .11 ,‬בעיי העברים‪ .‬״וכר וע״י לשון הורבה‪ ,‬הוא‬
‫דבר הטאוט במטאטא וכר‪ ,‬והוא מלשון י ע י ם ‪ ,‬ויעה ברד״‪ .‬ישעיה כ״ח‪,‬‬
‫‪ .17‬ויעה ברד‪ .‬״ויעה לשון טיאוט‪ ,‬כמו את !היעים שגורפין בהם אפר‬
‫הכירות"‪.‬‬
 ‫‪55‬‬ ‫ת‬
‫תרומה כ״ז‪3 ,‬‬
‫ויעיו‬ ‫ב״א‪ .‬במקרא‪ — .‬במדבר ד׳‪ .14 ,‬יעים• ״הם כ^‪:‬רפות‪ ,‬ובאע״ז וד״י^‬
‫‪11:‬‬
‫)חטיטך(‬ ‫של גחושת ובהז מכבדים את ‪ ttjnn‬מעל מהזבח״‪ — .‬מאכים א׳׳ ז׳‪.40 ,‬‬
‫בתוך‬ ‫היעים‪ .‬״מגרפות של נחושת ׳}{>ןורין ווי״דיל באשכנז לחתות בהן‬
‫הכירות״‪ .‬ועיין שם‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬בתלמוד‪ — .‬שבח כ׳‪ .‬גרוח‪ .‬״מן הגחלים במגריפה שסוריז‬
‫ווד״יל״‪ — .‬שם הכ״ב‪ :‬מגריופה‪ .‬״ווד״יל״‪ — .‬חגיגה כ׳‪ .‬ומגריפה בתוכה‪.‬‬
‫״כלי ברזל הוא שגווריז ווד״יל׳ שגורפין בו איפר ׳הכירה׳ וגם מבדיליז בו‬
‫תאנים המדובישות זו בזו"‪ — .‬ב״מ ל׳‪ .‬מגריפות‪ .‬״וד״ילש עשוין לגרור‬
‫!הכירות או ל ה פ ר י ש ת א נ י ם ה מ ד ו ב ל ו י ן ״ ‪ — .‬ערכין י׳ ‪:‬‬
‫מגריפה היתה במקדש‪ .‬״מגריפה שבה גורפין את דשן המזבח׳ ו ה י ה‬
‫כעין כר״‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬מעם הלעז לסמן דבר מלאכותי עפ״י שרש הלשון‪.‬‬
‫הערה‪ .‬מה שנאמר במלכים ״שקורין ווידיל באשכנז״׳ והשם‬
‫ווידיל באשכנז שענינו מטאטא קטן עשוי מענפים לנקות הכירה׳‬
‫הטעהו לכתוב ‪ :‬ב א ש כ נ ז תחת ב ל ע ז ׳ והציונים האלה‬
‫יורו טעותו‪.‬‬
‫תרומה כ״ז‪.3 ,‬‬
‫ומזלג‪1‬תיו‪ .‬״כמין אונקליות כפופים ומכה כהם בכשר וכו׳ ומתהפבין‬
‫בהם על גחלי המערכה ובלע״ז קרו״צינש )נ״א קרו״ציש( ובלשון‪-‬חכמים‬
‫צינוריות״‪.‬‬
‫ק״ה‪_.‬קרוצילש‪ ,‬קר^צינש‪ ,‬קרוציש׳ ובכ״צ ‪.Croces ,croceins ,Croceis‬‬
‫ובל״א האקען׳ ווידערהאקען‪.‬‬
‫״צינוריות של נחשת׳ שבהן מכין‬ ‫ז״ל‪ — .‬במדבר ד׳‪ .14 ,‬מזלגות‪.‬‬
‫באברים של מזבח להפכן׳ פדי שיתעכלו״‪.‬‬
‫כ״א‪ — .‬פסחים ס״ד‪ .‬אונקליות של ברזל‪ .‬״מסמרים שראשן כפופים‬
‫למעלה קר״וקש בלע״ז )‪ (crocs‬כלים פי״ב׳ מי״ב• אונקליות‪ ,‬״הר״׳ן;‪,‬‬
‫?ןר״וש נילזן״ז״‪) .‬תמונה מאוחרת ‪.(rrQ(r)s =-.‬‬
 ‫^____________________ מ ע ם ל ו ע ז _____________________‬
‫תרומה כ״ז‪3 .‬‬
‫הערה‪ .‬הלעז קרו״צינע{ אולי בא טסעתיק איטלקי ׳}{פתח‬ ‫תיו‬ ‫ומזלג‪1‬‬
‫בהברה ‪ cro-‬באימלקית ‪ -me‬וטי ים בהברה ‪.(Uncine‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ; ז‬

‫)חנאזד(‬
‫תרומה כ״ז‪.4 ,‬‬
‫מ ^ ר‪ .‬״ל׳}{וז כברה ׳צ{קוריז הרי״בל׳ן{״‪) — .‬ש’ במקום א׳ והוא אחד‬
‫׳}{בו׳‪{5‬י הלעזים‪.‬‬
‫ז״ל‪— .‬להלן ‪ .9‬קלעים‪ .‬״ובד עשויז נקבים‪ .‬נקבים ותר«מו סרדיז‪,‬‬
‫כתתומו של מכבר — סרדא‪ ,‬לטי שהן מנוקביז בכברה״‪.‬‬
‫ק״ה‪ _ .‬קריבלא׳ ובכ״צ ‪ cribie‬וכן בצ״ח‪ ,‬ובל״א זיעבע‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬טרה פ״ג‪ ,‬י״א‪ ,‬וכובריז בכברה‪ .‬הר״מ‪ .‬״ינוף בפברח שקורי!‬
‫קרי״בל )ובימינו ‪.( Criba‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז לםמז דבר להטעים יותר לשוז ‪ :‬מכבר‪.‬‬

‫תרומה כ״ז‪.10 ,‬‬

‫ואדנ^ןם‪ .‬״וכד היה עושה במיז קוטדסים ׳צזקורין פל״אש וכד תקוע‬
‫בעמוד׳ כאותן שעושיז להציב דלתות שקורין נונ״זא׳ן{״‪)) .‬נ״א גונ״ח}{(‪,‬‬
‫נונזיש‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬פאלש‪ .‬בכתיבה פרומצלית ‪ pais‬ובב״צ ‪ pels‬ובל״א טפאהלע׳‬
‫שטאקקע‪.‬‬
‫ק״ה‪— .‬גונדש‪ ,‬בכ״צ ‪) .gonds‬ג‪1‬נזאש‪ ,‬ג‪1‬נזןש‪goznes ,gonces .‬‬
‫דומה לםפדדית׳( ובל״א מהיראנגעלן‪ .‬ואפשר עוד כי בא ז' במקום ד'‪ .‬ונראה‬
‫עוד כי התמונה בעברית בונז״יאש והוא דבור מקומי ובא מהדבור גונ״דיל‪.‬‬
‫ועיין בראשית‪ .‬כטנין ר׳ן{״י לועז אוכלידיש׳ ובדבורו של בעל התוספות‬
‫אוכליז״יאש‪ .‬עייז שם‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬עירובי! ל״ר ‪ :‬קו^רש‪ ,‬״©ל״ו ייליז״»״ )תמונה איטלקיח ‪paio‬‬
‫התגנבה(‪.‬‬
 ‫_ _______________________ ש מווז_______________________‪B7‬‬
‫תרומה כ״ז‪) 10 .‬המשד(‬
‫הע״י ציריה —קרדי״נאיצש‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫ב׳ן‪ 1‬מ״א‬ ‫הערה‪.‬‬
‫ואתיהם‬
‫ועייז שב‪.1‬‬
‫)חס״ו(‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם האעז צסמז דבר ואהבאים פירושו‪.‬‬

‫תצדה כ״ה‪.3 ,‬‬

‫‪,,‬ל‪p‬רש) להכניסו בכהוגה ע״י הבגדים שיהיו כ ה ז לי‪^ .‬שוז‬
‫כהונה‪ — .‬שידות׳ שרינט״ריאה באע״ז‪ — .‬שירות ^שוז טודנא בעבודת‬
‫הכהנים ד^וים‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬שריינמריאה‪ ,‬ובב״צ ‪ Serjanterie, ,sergenterie‬וב^״א פערדיב*‬
‫טוגגידעס )פריעסטער^יכעם( אמטעס‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬להבנת דברי רש״י‪ .‬במקרא‪ — .‬בראשית ט״ז‪ .22 ,‬הנהגים‪.‬‬
‫׳׳הבומרים‪ .‬בל לשה בהז מ ש ר ת לאלהות ובו׳״‪ .‬לה^ז ב״ט‪ .30 ,‬שבעת‬
‫ימים י ל ב ש ם ה כ ה ז תהתיו‪ .‬״מבאז ראיה בל ^שוז כ ה ן פ ו ע ל‬
‫ע ו ב י ד מ מ ש ״ ‪--------- .‬ויקרא א׳‪ .7 ,‬בגי אהרן ה כ ה ז ‪ .‬׳‪,‬בשהוא‬
‫ב כ ה ו נ ו ׳ הא אם עופר ב ב ג ד י כ ה ן ה ד י ו ט ׳ עבודתו פסולה‪— .‬‬
‫להלן כ״ט׳ ‪ .20‬ולמלא בם את ‪T‬ם‪ .‬״״ע״י ה ב ג ד י ם הוא מתלבש‬
‫בבהוגה גדולה‪.‬‬
‫ז״ל‪ .‬בתלמוד‪ — .‬זבחים י״ז ‪ :‬ההיתה להם כהונה‪ .‬״בזמן ש ב ג ד י ה ם‬
‫עליהם׳ כ ה ו נ ת ם עליהם׳ אין בגדיהם עליהם ובו׳׳ והיתה להם ה ל ב ו ש ה‬
‫הזאת ל כ ה ו נ ת ״ ‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז להבליט פירושו׳ כי אין ענינו כי ה ב ג ד י ם יעשו‬
‫אותו כ ה ן — שם דבר׳ והפעל הוא פעל יוצא׳ והבנוי הוא כנוי של יהס‬
‫הפעול׳ כי אם שהבגדים יהדשו אותו להכניסו בכהונה׳ והפעל הוא פעל עומר׳‬
‫כמו שמתרגם ל ש מ ש א והבנוי מוסב על הכהן ביחס הישר )ו׳׳כהונה״ אין‬
‫ענינו מצב של מי הוא כהן׳ כי אם ע ב ו ד ת הפהן — שירות(‪ .‬והדבור‬
‫״שיהא כ ה ן " ענינו משרת‪ .‬והטעם לזה‪ :‬״ ו כ ה נ י לי )להלן ‪— .(40‬‬
‫]וכן דעת א״ע׳ בראשית י״׳ד‪ .18 ,‬ובאו!פן זה הגלאס שלועז ‪.[a serjanes‬‬
 ‫מע ם ^ו עז‬ ‫‪58‬‬
‫תצוה כ״ח‪3 .‬‬
‫לי״ח‪ — .‬ובדרך זה מתרגם הוואו^גאמה ‪:‬‬ ‫לכהנ‪1‬‬
‫ועשו את בנדי אהתן ‪ut faciant vestes Aaron‬‬ ‫‪! “ t‬־‬
‫‪in quibus sanctificatus‬‬ ‫)חטשך(‬
‫‪ministret mihi‬‬ ‫לבדינו‬
‫ובז תרגום איטלהי של ‪.Diodati‬‬
‫ל^דשו ‪per consacrar 10‬‬
‫לכהנו אי ‪acciocche mi eserciti il saccedozio‬‬
‫ולא כן שד״ל בחומש איטלקי שלו‪ .‬ובבאורו רדברים מערבבים‪.‬‬
‫לכהנו ‪ — ad essere sacerdote a mi‬וענינו שיהא כ ה ז לי‪.‬‬
‫ובאופן זה — כמ\ רש״י — בעל ״גלות יהודה" ‪:‬‬
‫ל כה נ ו )והבנוי יחס הפעול( ‪per saccrdotar 10‬‬
‫שם‪ .‬שם‬
‫ס ינר‬ ‫ואפוי• ״וכו׳‪ .‬ולבי אומר לי שהיא חגורה מאחוריו במיז‬
‫שקורין ‪6‬ור״ציינט‪ ,‬שחוגרות חשרות כשחכבות״‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬פ׳ו מ ע ט ובכ״צ ‪ porceint‬וכל״א גורט׳ שורץ׳ קניעחאזעז‪,‬‬
‫קורצער אונטערראק )אונטעז צוזאמענגעשנירט(‪.‬‬

‫ז״ל‪— .‬להלן ‪ .6‬ועשו את האפוד‪ .‬״וכו׳ האפוד עשוי כמין ס י נ ר‬

‫ישל נשים רוכבות סוסים וחוגר אותו מאחוריו כנגד לבו למטה מאציליו‪ ,‬רחבו‬
‫כמדת רוחב ג ב ו של אדם ומגיע עד עקביו״‪ .‬וח״מקרי דרדקי״ מתרגם‬
‫‪ dorsaie‬שענינו ‪ :‬שעל ג ב איש(‪ .‬ובעל ״צמח דוד״ מבאר ; חגורח על‬
‫כתח ומדמה אותו ללבוש שלובשין הכומרים על כתפיהם ממעל למעיל‪.‬‬
‫מהו סיגר? — שבת ל״ב‪ :‬סינר‪ .‬״כמין מכנסים קטנים׳ וחוגרות אותן‬
‫לצניעות"‪ — .‬יבמות פ״יב‪ .‬סינר‪ .‬״דוגמת מכנסים קטנים״‪ — .‬ב״ק פ״ג‪.‬‬
‫סינר‪ .‬״דוגמת מכנסים קטנים"‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬במקרא‪ — .‬שמ״ב ו׳׳ ‪ .14‬אפוד בד‪ .‬״מעיל בוץ‪ .‬״פורצ״יינט‬
‫בלע״ז"‪ — .‬ירמיה י״ג׳ ‪ .1‬אזור‪ .‬״פורצייגט״‪ — .‬ישעיה נ׳‪ .20 ,‬והקשורים‪.‬‬
‫״כמשמעו קשורים קצרים לקשור בהן שערן פרש״יינט בלעז"‪) .‬עיין שם(‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬בתלמוד‪ — .‬שבת י״ג‪ :‬סינור‪ .‬״פור״ציינט׳ שהיא חוגרת בו‬
 ‫‪59‬‬ ‫׳ט מ ו ת‬
‫תצוה כ״ח‪3 ,‬‬
‫זמגיע ממתנים ו^מטה״‪ — .‬גדה י״ג‪ :‬מכנסי מהנים ?■סה הז דומיז? —ואפוד־־ב‬
‫כמין פאמניא של פר׳טים‪ .‬״פצמנייא‪ .‬״סינור •פורציינ׳ט׳ חאאו תאוי אמטה'■’‬
‫)תמשך(‬
‫בדוהב‪ ,‬כדי שלא יתעטף האבר״‪) — .‬פצמניא הוא בחמית ‪ feminaiis‬שלבש\‬
‫הפרשים והוא אבוש שמכסה השובים וחאא רחב בין הרגלים ו?צר הוא(‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬מעם האעז כמובן אסמן ‪1‬כר אהבאיט פירושו‪.‬‬

‫תצוד• כ״ח‪.4 ,‬‬

‫תשבץ‪ .‬״עשוין משבצות אנוי‪• ,‬והמשבצות הן כמין גומות העשויות‬

‫בתכשיט זהב אמושב קביעת אבנים טובות‪ .‬ובאע״ז >ןורין אותו קשט״ינש״‪.‬‬
‫ק״ד»‪ — .‬קשטונש‪ ,‬ובכ״יצ ‪ .chatons ,Castons‬ובא״א איינפאססונגען׳‬
‫איינעם עדעאשטיינס‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬אהאן ‪ .11‬משבצות זהב‪ .‬״וכו׳ שעושה מושב האבן בזהב כמין‬
‫‪.‬‬ ‫גומא אמדת האבן ומשקעה״‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬תהאים מ״ה‪ .14 ,‬ממש־בצות זהב אבושה‪ .‬״וכו׳ עתה בגדיה‬
‫חשובים ממשבצות זהב שא כהנים נדואים׳ משבצות׳ קשט״גאש באע״ז"‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם האעז אסמן דבר ואחבציט ע״י זה פירושו שא תשבץ‪.‬‬

‫תצוד• כ״ח‪.4 ,‬‬

‫מצנפת‪ .‬״כמין כיפת כובע שקורין קו״פיא"‪.‬‬

‫ק״ה‪ — .‬ק‪ 1‬יפא‪ ,‬בכ״צ ‪) .Coife‬הוראות רבות אאעז הזה ‪ :‬מכסה הראש‬
‫שתחת הכובע׳ ורגיאים הפרשים אעשות אותו מאבד׳ או איזה בגד רד אמנוע‬
‫סקיבת הראש עא ידי מתכת שא הכובע(‪ .‬מכסה קטנה שאינה עמוקה‪ ,‬מכסה‬
‫מעשה רשת שאובשות הנשים עא שערן נם איזה יפוי עא ראש עמודים‪.‬‬
‫ובתאמוד סנויורתא‪ .‬רש״י ״כובע עור תחת כובע המתכת״‪ .‬עיין שבת ס״ב‪.‬‬
‫)והרד״ק אועז כובע בעצמו בפרובנצאית קו״פא(׳ ובא״א פוטטער דעס הוטעם׳‬
 ‫מעם לועז‬ ‫‪60‬‬
‫תצוה כ״ח‪4 ,‬‬
‫מצנפת איינע ווייכע קא&ם־בעדע>ן?ונ‪ 1‬אוטער ׳דעם העלמע׳ מיטצע׳ אופפע׳ זזייבנעז‪.‬‬
‫ק״יי קאפפכעז ; תנויף אויח זיילעז•‬
‫>חם׳יד(‬
‫— ז״ל‪ .‬במקרא‪ — .‬להלז כ״נ^ ‪ .6‬על המצנפת‪ .‬״הוא נותנו על‬
‫הסצניפת במיז כובע״‪ — .‬ב״ח‪ .37 ,‬והי׳ה על המצנפת‪ .‬״וכו׳ והיה נותן הציץ‬
‫על ראשו כמין כובע על המצנפת׳ שהמצנפת למעלה בגובה הראש ואינה‬
‫עמוקה להכניס בה כל הראש״‪ — .‬ויקרא מ״ז‪ .4 ,‬״יצנווי‪ .‬״כתרגומו‪:‬‬
‫י ח י ת בראשו׳ יניח בראש׳ ובו׳״‪ .‬ולאפוקי סלשוז סביבה‪.‬‬

‫ז״ל‪ .‬כתלמוד‪ — .‬חולין קל״ח‪ .‬כמין כיפה של צמר היתר• מונחת בראש‬
‫כד!ן גדול‪ .‬״כיפת כובע פלט״ריא״‪.‬‬

‫ב״א‪ .‬במקרא‪— .‬מ״א׳ ד׳ ‪ .17‬ץ<בכים מעשה שבכה‪ .‬השבכות שהיו‬

‫להם׳ ידומה כמין כיפה שקורין קוי״פא"‪ — .‬מ״ב׳ כ״ה׳ ‪ .17‬ושבבה• ״קו״פיא‬
‫בלעז כמין כובע״‪ — .‬יאוב י״ח׳ ‪ .8‬ועל ש ב כ ה יתהלך‪ .‬״היא רשת‬
‫האמור למעלה בכתוב׳ כל שבפה עשויה כמו רשת׳ והיא קוי״פא שבראשי‬
‫הנשים‪.‬‬

‫ב״א‪ .‬כתלמוד‪ — .‬שבת נ״ז‪ .‬בזמן שאין תפורין‪ .‬״עם השבכה שקורין‬
‫שקו״פיא״‪) .‬תמונה איטלקית פה׳ וככתיבד• איטלקית היא ‪ ,scuffia‬ובספרדית‬
‫‪ — (escufia‬ובארץ אשכנז קראו לה‪ :‬היבולי‪ .‬רש״י אלפס שם‪ — .‬שם‬
‫ע״ט‪ .‬פי סבכה‪ .‬״קוי״פא נותנין בגר באמצעיתד•״‪ .‬שבת קי״א‪ .‬סבכה‪.‬‬
‫״קויפא״‪ .‬ובאשכנזית הובא ‪ —Haube-------‬חש״י אלפס שם(‪.‬‬

‫ויש ש ב כ ה נלעז בלשון אחר׳ והוא מ״ב א׳‪ J2 ,‬בעד השבכה‪.‬‬

‫״גרא״והה בלע״ז‪ .‬אומר אני שרגילים לארוג שחי וערב בנסרים ארוכים וקצרים‬
‫ועושים נקבים׳ נקבים כעין שבכד•״‪ .‬בל״א ניטטער׳ והיא מעשה רשת(‪.‬‬
‫ועיין שם‪.‬‬

‫צ״ה‪— .‬טעם הלעז לסמן דבר‪.‬‬

 ‫‪61‬‬ ‫׳צזמו ת‬

‫תצוה כ״ח‪.7 ,‬‬

‫אצילים‪ .‬״ונו׳ וגבהו עד כעד האצילים ׳עקוריז קוד״יש"‪.‬‬

‫ק״ה‪ — .‬קודיש‪ ,‬ובכ״צ ‪ .Coudes‬וכל׳א עא^ענבויגעז‪.‬‬

‫ב״א‪ — .‬זבהים י״ח ‪ :‬ולא למעלה מאצי^יהן‪ .‬״צמעאה ־מננד מרפסו‬

‫שקוריז קו״דא‪ ,‬לפי ששם הזרוע שוכב תמיד על הצלעות ומזיע״‪.‬‬

‫הערה א׳‪ .‬ראוי לדעת כי מה שבעברית איציל הוא תרגומית‬

‫ותלמודית מרפק׳ וכן יחזקאל י״ג‪ .18 ,‬אצילי ירי התרגום מתרגם‬
‫מרפקי ידיה‪.‬‬

‫הערה ב׳‪ .‬וראוי לדעת עוד כי במקומות אחרים בתלמוד *ובכתבי‬

‫׳הקדש רש״י לועז אצילים — אייש״ילש׳ והוא בבתיבה צרפתית‬
‫‪ aisseies‬ולפעמים ‪ ,esseis‬והוא בתלמודית שחי או בית השחי׳‬
‫ובל״א אבזעלהעהלע‪.‬‬

‫כ״א‪ .‬במקרא‪ — .‬ירמיה ל״ח‪ .12 ,‬תחת אצילות‪ .‬״איש״ילש בלע״ד‪—.‬‬

‫׳‬ ‫יחזקאל י״ג‪ .18 ,‬אצילי ירי‪ .‬אע^״ליט )וצ״ל איש״ליש( בלע״ז"‪.‬‬

‫ב״א‪ .‬בתלמוד‪ — .‬שבת צ״ב‪ .‬מרפקו‪ .‬״אייש״ילא בלע״ז״‪. —aisseiie—.‬‬

‫סנהדריז ס״ה‪ .‬פרתים‪ .‬״שם חמכשר המדבר משחיו‪ ,‬מעלה את המת מן הארץ‬
‫׳ומושיב לו כ ש ח י ו תחת זר־ועותיו ומדבר משחי‪ .‬איי״שלה בלעז״‪— .‬‬
‫״ א צ י ל שקורי! איי״שילא״‪ — .‬נדה‬ ‫עירובי! י״ט‪ .‬עד ־ מ רפ ק ו ‪.‬‬
‫ל׳‪ .‬אציליו‪ .‬״איי״שילש״‪.‬‬

‫הערה‪ ,‬וחתום' חולק על רש"י‪ .‬שבת‪ .‬שם‪ .‬במרפקו‪ .‬״הוא שקורי!‬

‫קו״דא׳ ולא כמו שפירש בקונטרוס אייש״ילש׳ מרתג! ובו׳״‪ — .‬וב!‬
‫מנחות ל״׳ז‪ .‬בד״ה קיבורת‪ .‬״׳וכו׳ ואומר ר״ת׳ דהוא גובה הבשר‬
‫שבזרוע שבי! בית ׳השחי למרפק שקורי! קו״דא ולא כפירוש‬
‫■הקונטרוס גבי אוב וידעוני — איי״שיל וכו׳‪.‬״ — עיי! שם‪.‬‬

‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז כמוב! לסמן רבר ולהבליט פירושו‪.‬‬

 ‫מעם לוע ז‬ ‫‪62‬‬

‫תצוה כ״ח‪.14 ,‬‬

‫מעשה נקבים ופפאים כעין‬ ‫מעשה ;ןב‪ 1‬ת‪ .‬״מעשה קליעת חוטין‬
‫שעושיז לבורות‪ ,‬אלא כאותז שעושיז לערדסקאות שקוריז אינשינש״יירע{‪.‬‬
‫ק״ה‪ — ,‬אינשינשץל*^׳ ובכ״צ ‪ .Encensiers‬ובל״א דויבפאסם•‬
‫הערה‪ .‬כלי כשם זה השתמשו ׳בו בבתי תפלות‪ ,‬כי תלוהו‬
‫בספוז ■הבית‪ ,‬ולבונה בו מוקטרת להפיע ריח ניחוח‪ ,‬ובז עשו בבתי‬
‫חורי תארץ‪ ,‬וקראו בשם זה נ״כ כלי מנוקבה‪ ,‬מלא ריתנים טובים‬
‫לעשז בו בגרים וכדומה‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬שבת &״ח‪ :‬שכורמים‪ .‬״שמאספים עליו את הבגדים והוא‬
‫רר ארור ומנוקבת נקבים חרבה ומניח המוגמר תחתיה והכלים מתגמריז‬
‫דרד ‪-‬הנקבים״‪ — .‬כ^לים פכ״ב‪ ,‬מ״ו‪ .‬קגקאיז‪ — .‬הרש — ״פי׳ בערוד כלי‬
‫שמשימיז תחתיו אש וגפרית כדי לעשז הבגדים עליו״‪ — .‬וכז הר״מ‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬ביצה כ״ב‪ :‬מביאין עחדסקאות של ברזל ומעשניז אותז מערב‬
‫יום טוב ופוקקיז נקביהז מערב יו״ט‪ ,‬למחר בשבאיז אורחיז פותחיז את נקביהז‬
‫ונסצא הבית מתנמר‪ .‬ערדסקאות‪ ,‬אינצינ״ציירש בלע״ז‪ ,‬והם נבובים‬
‫ומנוקבים״‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז‪ ,‬להבליט מעשה עבות‪.‬‬

‫תצוה ס ח‪.15 ,‬‬

‫״וכו׳‪ .‬ד״א משפט‪ ,‬ש מ ב ר ר ד ב ר י ו ‪ ,‬והבטחתז‬ ‫ח‪ 1‬שן‬

‫א מ ת ‪ .‬דרישנ״מנט בלע״ז‪ ,‬ש יה מ ש פ ט משמש ג׳ לשונות‪ :‬דברי‬
‫טענות בעלי חדיז‪ ,‬ונמר הדיז ועונש הריז‪ ,‬אם עונש מיתה‪ ,‬אם עונש מכות‪,‬‬
‫אם עונש ממון‪ ,‬וזה משמש לשוז ב ר ו ר ■ ד ב ר י ם ‪ ,‬ש מ פ ר ש ו מ ב ר ר‬
‫דבריו״‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬להבנת עומק פשוטו של רש״י וטעם הלעז צריד להקדים או אלו‬
‫ציונים ברש״י ובמקומות אחרים והם ‪ :‬א( לשון ה ו כ ח ה ‪ ,‬וענינו ‪:‬‬
 ‫‪63‬‬ ‫׳גןמו ת‬
‫תצוה כ״ח‪15 .‬‬
‫ב ר ו ר ד ב ר י ם ‪ .‬בראיעית כ׳‪ .16 ,‬ונוכחת‪ .‬״יהא■ לד פתחיז פה א זז ת ו כ ח ח‪1‬שן‬
‫וצהראות דברים נכרים הא>צו וי^׳עוז ת ו כ ח ת בכא מ?ום ב ר ו ד ד ב ר י ם ״ ‪ .‬משפט‬
‫ז״ל‬
‫׳צ{ם׳ כ״ד‪ .44 ,‬הוכיח׳ בירר והזדיע‪ .‬וכז כל •הוכחה ׳עבמקרא ברור‬
‫)הטשך(‬
‫ד ב ר ״ ‪ — .‬שם‪ .14 ,‬א‪-‬ותה הוכחת‪ .‬״ ב י ר ר ת ״ ‪ — .‬שם א״א‪37 ,‬״‬
‫ו י ו כ י ח ו ביז שנינו‪ ■ .‬ו יבררו עם מיז חדיז"‪ — .‬מלכים ב'‪ ,‬י״ט‪A ,‬‬
‫והוכיח בדברים‪ .‬״ח ר א ה פ נ י ם לדברים״‪ — .‬ישעיה ל״ז‪ •4 ,‬ה ג י ד‬
‫כהו ו ה ר א ה ■הצלחחו‪ — .‬איוב ף‪ .25 ,‬ומה יוכיח‪ .‬״כל הוכחה שבאיוב‬
‫ב ד ו ר ה ד ב ר י ם הם ומעמידם על ה א מ ת ״ ‪) — .‬ועיין בראשית כ׳‪,‬‬
‫‪ 16‬לכל הציונים במקרא ובתלמוד(‪ — .‬ומזה הפעל התוכח משנים המריבים‬
‫ל ב ר ר עם מ י ה ד י ז ‪ :‬בראשית מ״ה‪ .24 ,‬אל תרגזו‪ .‬״וכו׳ שמא‬
‫יריבו בדרד‪ ,‬ל ח ת ו כ ח זה עם זח וכר״‪ — .‬מלכים ב׳׳ י״ט‪ .3 ,‬ותוכחה‪.‬‬
‫״שהרשעים מ ת ו כ ה ים ו מ ר א י ם פ נ י ם לדבריהם״‪.‬‬
‫ב(‪ .‬בכמה מקומות הלשוז מ ש פ ט ענינו ה ו כ ח ה )וזכר לדבר‬
‫מיכה ד׳‪ : 3 ,‬ו ש פ ט ביז גוים רבים׳ ■ ו ה ו כ י ח לגוים עצומים‪ .‬והם‬
‫פעלים נרדפים(‪ — .‬ש״מ א׳‪ ,‬י״ב‪ .7 ,‬אשפטה אתכם‪ .‬״א ת ו כ ח עמכם״‪—.‬‬
‫ירמיה א׳‪ .16 ,‬ודברתי מ ש פ ט י אותם‪ .‬״א ת ו כ ח עמם״‪ — .‬שם‬
‫ר׳‪ .12 ,‬אדבר מ ש פ ט י ם ‪ .‬לשון ו י כ ו ח ״ ‪ — .‬שם ב׳‪ .9 ,‬א ר י ב‬
‫אתכם‪ .‬בטרם אביא עליכם רעה א ת ו כ ח עמכם״‪ — .‬יחזקאל כ׳‪.4 ,‬‬
‫ה תש!פ ו ט אותם‪ .‬״לשון ו י כ ו ח ״‪ —^.‬איוב י״נ‪ .18 ,‬ערכתי מ ש פ ט ‪.‬‬
‫״ ה ו כ ח ת ד ב ר י ם ‪ ,‬ס ד ר ת י ט ע נ ו ת י " ‪ — .‬שם ל״ר‪ .4 ,‬מ ש פ ט‬
‫נבחרה‪ .‬״משפט ה ו כ ח ת דברים״‪—.‬איוב ט׳‪ .32 ,‬נבוא יחדיו ב מ ש פ ט‪.‬‬
‫״בדברי תוכחות‪ ,‬משפט משמש נ׳ לשונות‪ ,‬תחלחו ה ו כ ח ת ד ב ר י ם‬
‫)סדור הטענות(‪ ,‬אמצעיתו פסק דיו וסופו משטר )לשון שוטרים( יסורים‪,‬‬
‫או גבוי חוב‪ ,‬ופעמים שהמקרא כתבו ע״ש תחלתו ופעמים על שם אמצעיתו‪,‬‬
‫ופעמים ע״יש אחריתו"‪.‬‬
 ‫מ ע ם ^ו ע »‬ ‫‪64‬‬
‫תצוה כ״ח‪) 15 .‬הפדער(‬
‫סוח דבר ‪ :‬מש‪ 3‬ט הוא הובחה — הובחה הוא ברור דברים‪.‬‬ ‫ח‪1‬שן‬
‫אם כז מע{פט הוא ברור ודברים‪.‬‬ ‫טש&ט‬
‫ז״ל‬
‫יג(‪ .‬משפט בכתוב זה אין ענינו כמו‪ :‬ואלה המשפטים׳ כי מעולם‬
‫)חטשך(‬
‫לא שאלו באורים דבר משפט׳ כי אם דבר ברור וודאי׳ אם לעשות דבר או‬
‫לחדול׳ או למצוא ודבר שנעלם מהכהל׳ כמו שמות כ״ח׳ ‪ .a4‬את מ ש פ ט‬
‫בני ישראל‪ .‬״דבר שהם נ ש פ ט י ם ו נ ו כ ח י ם על ידו אם לעשות‬
‫דבר נאם לא לעשות״‪ — .‬במדבר כ״ז‪ .21 ,‬ושאל לו במשפט האורים‪,‬‬
‫״ כ ש י צ ט ר ר לצאת למלחמה״‪) .‬ועיין רשב״ם‪ .‬חושז מ ש פ ט ‪.‬‬
‫״להגיד לישראל צ ר כ י ה ם ״ ( ‪.‬‬
‫ד(‪ .‬״משפט זה עניני ב ר ו ר ד ב ר י ם והבטחתו א מ ת ״ ‪— .‬‬
‫להלן כ״ח׳ ‪ .30‬את ה א ו ר י ם ואת ח ת ו מ י ם ‪ .‬״הוא כתב שם המפורשת‬
‫ש ע ל י ד ו הוא מ א י ר דבריו ו מ ת מ ם את דבריו וע״ש אותו‬
‫ה כ ת ב נןרוי משפט״‪ — .‬ש״מ א׳׳ י״ד‪ .41 ,‬חבה ת מ י ם ‪ .‬״תן גורל‬
‫א מ ת ״ ‪ .‬והרבור משפט בכלל ענינו משפט א מ ת ‪ ,‬אם לא שמסומן‬
‫הפכו׳ כמו בראשית י״ח׳ ‪ .25‬השופט כל הארץ צא יעשה מ ש פ ט ‪ .‬״וכי‬
‫מה שהוא שופט לא’ יעשה מ ש פ ט אמת״‪ — .‬וכן משלי א׳׳ ‪ .3‬צדק‬
‫ומשפט‪ .‬״צדק ממונו ; משפט לשפוט אמת״‪ — .‬יומא ע״נ ‪ :‬למה נקרא‬
‫שטם אורים ? שמאירים את דבריהם‪ .‬״ ש מ פ ר ש י ם את דבריהם״‪.‬‬
‫תומים ? — שמשלימין את !דבריהם‪ .‬״סדאמרינן ‪ :‬אין גזירתן חוזרת״‪.‬‬
‫ועיין שם׳ ועיין ברכות ד׳ ‪ :‬אביתר‪.‬‬
‫ובכ״צ ‪,derainiement ,deresniement ,deraisnetnent‬‬
‫‪desraisrieinent‬‬
‫הערה‪ .‬הלעז הזה חוא שם הפעולה׳ והפעל מזה ‪desraisnier,‬‬
‫‪ .deraisnier‬והוראות רבות לו‪ .‬ובל״א ‪ :‬ערצהעלען ; אומשטאנד־‬
‫ליר איבער עטוואס שפרעכען ; איינע רעד האלטען ; ערקלערען׳‬
‫בעווייזען ; איינע שטרייטזאכע פאר נעריכט פיהרען ‪ :‬דישפו־‬
‫טירען ; איין אורטהייל אויסשפרעכען‪.‬‬
 ‫‪.65‬‬ ‫שמות‬
‫תצוה ס ח‪) 15 .‬הפין«ר(‬
‫ב״א‪ — .‬י׳צןעיה ט״ץ^ ‪ .3‬ע׳עו פאיאה‪^ .‬י^עריי״נמנט ב^ע״ז‪ ,‬והוא ח‪1‬שן‬
‫לש)] ו ב ו ח ט׳צ‪ 1‬פט‪ ,‬ו ב ח ר אך את הטוב״‪ — .‬זיינע זאכע אויסאייג־ טשפבן‬
‫אטדערזעטצעז‪ — .‬שם א״ב‪ .7 ,‬ובדבר אביוז מ ש ■פ ט ‪ .‬משפט זה צשוז ב״א‬
‫תחאת דברים במשפט שמדבר האבדז במשפט‪ .‬משפט מש׳מש נ' אשונות‪ :‬תזזאת )חמיטך(‬
‫טענות‪ ,‬דריי״שמנט‪ ,‬וגזר הדין‪ ,‬יואי״מבט )‪ (juembmem‬ומשטר ששוטריז‬
‫אות יושט״יצא )‪ ,(justice‬כמו ישעיה ג״א‪ .5 ,‬עמים ישפטו‪ .‬״ייטרו׳‬
‫יושט״ יצא באע״ז״‪ .‬שם ס״ו‪ .16 ,‬בי באש ד׳ נשפט‪ .‬״אפי שהוא ב ע א‬
‫ד ין ו ד י י ן נום^ בו אשון נשפט שאר טוען טענותיו אמצוא עונם ופשעם‪,‬‬
‫ובן ונשפטתי אותו אשון ו ב ו ח הוא‪ ,‬דישט״ייר באע״ז״‪) .‬משובש מעט(‪— .‬‬
‫מיבת ר׳‪ .3 ,‬ושפט בין עמים רבים‪ ,‬והוביח אנוים עצומים‪ .‬״משפט זה ^שון‬
‫ת ו ב ח ה הוא דישריי״מנט באע״ז״‪) .‬משובש מעט(‪ — .‬איוב ט״ז‪.33 ,‬‬
‫נבוא יחד ב מ ש פ ט אא יש בינוני מ ו ב י ח ‪ ,‬ררשנ״ייר — )‪—deresnieres‬‬
‫פראכוראטאד( — מראה אבא אחר תובתו וזבותו״‪ — .‬אסתר ג׳‪ .14 ,‬פתשגן‬
‫כתב חדת‪ .‬״פתשגז — ס פ ו ר הבתב‪ ,‬דרישנ״מנט ב^ע״ז״‪ .‬ועיין שם‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם האעז של» יקשה אשון משפט‪ ,‬כי האורים אא שפטו ^יז‬
‫איש ארעהו ואכן פירש מה שפירש ומובן חיטב ע״י חציונים‪ ,‬ומבאיט זה‬
‫באעז אאמר דרייש״נמנט הוא ואא יואי״מנט‪ ,‬ואכן ייצדק האשון‪ — .‬ועיין‬
‫שפתי חכמים‪ .‬והמבין יבחין‪.‬‬

‫‪J22‬‬ ‫תצוה כ״ח‪,‬‬

‫ג ב א ת ״הוא מנבאות חאמור אמעאה‪ ,‬שתתקעם בטבעות שיחיו בנבוא‬
‫חחשן‪ .‬ובא נ ב ו א ^שון ק צ ח אשומ״יא באע״ז״‪.‬‬
‫ק״ה‪ — .‬אשומיל‪ ,‬כ״צ ‪ .Assomaii‬בא״א ‪ :‬דאס אייססערסטע ענד‪.‬‬

‫ז״ל‪— .‬אעיא ‪ .14‬מנבאות• ״אסוף נבוא החשז תעשה אותן״‪.‬‬

‫ב״א‪ — .‬עיין בראשית מ״ט‪ .26 ,‬עד ת א ו ת נבעתעואם‪.‬‬

‫נ ב ו א ‪ ,‬כי לאו דוקא הו^‬ ‫^״ה‪ — ,‬טעס האעז אהכאיט פירוש אשון‬
 ‫מ ע ם ל^ ‪\ v‬‬ ‫‪66‬‬

‫תצוה כ״ח‪) 22 ,‬המשר(‬

‫נבוא הארץ כרגיצ׳ וצא ת ו ר הארץ׳ כמו שהוא לפעמים׳ כי אם אשון קצה‬ ‫ח‪ 1‬שן‬
‫בכא מקום שיהיו וצכז ייצדק פירושו‪.‬‬ ‫משפט‬
‫צ״ה‬
‫תצרה כ״ח‪.41 ,‬‬ ‫)המשך(‬

‫ומלאת‪ .‬ומאאת את ידם‪ .‬״אשוז הנור׳ כשהוא נכנם אדבר אהיות‬

‫מוחזק בו מאותו יום והאאה‪ .‬ובאשוז אעז׳ כשממניז ארם עא פקורת דכר‬
‫נותן השאיט בידו בית יד שא עור שקוריז גואנ״טו‪ ,‬ועא ידו הוא מהזיקו בדבר‬
‫וקורין אאותה מסירה ריווי״שיטר )כצ״א( והוא מארי ידים״‪.‬‬
‫‪ .1‬ק ״ ה‪ _ .‬גו אנ ט‪ ,1‬גואנמז■‪ -‬ותמונה איטאקית( ובכתיבתה ‪,guanto‬‬
‫ובכתיבה צרפתית ‪ ,gant‬ובא״א האטדשוה‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬מנהות א״ה‪ .‬תיתורא‪ .‬״שהבתים עשוים כמין בתי ידים שקוריז‬
‫נו״טז )צ״א נונ״ט(‪.‬‬
‫מיט איינעם‬ ‫‪ .2‬ק״ה‪ — .‬ריור שטית ובכ״צ ‪ ,revestir‬ובא״א ‪:‬‬
‫אמט בעקאיידעז׳ אין איין אמט איינזעטצען‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬שופטים י״ז‪ .5 ,‬וימאא את יד אחד‪ .‬״חנכו אעבודת הפסא‪.‬‬
‫כא חנוד דבר שאדם נכנס בו אשם ג ד ו א ה ׳ קמי מאוי ידים‪ ,‬רישוו״שטיר‬
‫באע״ז‪ ,‬וכשנותניז פקידות יורין אמתן רישווי״שטיר באע״ז"‪.‬‬

‫הערה‪ .‬וראוי אדעת׳ כי השרש מזה הפעא הוא וויש״טיר שענינו‬

‫האבשה‪ ,‬ובזה יובן האעז ברכות ד׳‪ .‬ובשאיא ״והוא כמין א ב ו ש ‪,‬‬
‫שהואר שוכב בתוכה וקודיז ווישטי״־דור באע״ז״•‬
‫צ״ה‪ — .‬ט עם האעז במובן אסמז דבר ואהצדיק פירושו‪.‬‬

‫הערה‪ .‬בימיו שא רש״י׳ בימי הפרשים׳ בית יד שא איש היה‬

‫סמא האיש בעצמ^ אם המאד נתן בית ירו אאיש עשה אותו בזה‬
‫בא כהה^ או עשה אותו שאטון בארץ וקורין המסירה הזאת ריוושטיר ;‬
‫נתינת בית יד שא איש אנדוא ממנו ענינו התמסר או בנפשו ובמאדו‪.‬‬
‫)ועיין ״דעת זקנים מבעאי התוספות"‪ ,‬שמות ג‪ .‬שא נעאיד מעא‬
 ‫‪67‬‬ ‫׳צ{ מ ו ת‬
‫תצוה כ״ה‪) 41 .‬המשך(‬
‫ומלאת ­‬ ‫הגליד• ״הוצרד צומר ‪ :‬מעצ רגליו׳ משום שיש ׳נעא ש‪]1‬ל היד ובצעז‬
‫״ ־« ‪T‬‬ ‫ג״ינט והוא נעל שנתז בועז לגואל וכו׳ וגם עכשיו רגילים השרים‬
‫העדה‬ ‫והשלטונים להנות צגנ״ט שלהם״(‪ .‬השלכת הגנ״ט לפני איש יראה‬
‫)חכזשד(‬ ‫בזה עצמו וכהו וכי הוא הורא אותו למלחמה‪.‬‬

‫תצוה כ״ט‪.13 ,‬‬

‫המכסה־ החלב מ כ ס ה את ההרב‪ .‬״הוא ההדום שעל הכרס ש?וריז‬

‫טי״לא"‪) .‬ובויקרא ט'‪ 19 ,‬נקרא ״מכסה" סתם‪ ,‬ובתלמוד נתרא תותב שענינו‬
‫שמלה(‪.‬‬

‫טילא‪ ,‬בכ״צ ‪ ,taiie ,teuie‬בצרפתית חדשה ‪—.toiie‬‬

‫••‬
‫טיל•א‪,‬‬
‫•י‬
‫ק״ה —‬
‫וענינו בעיקרו‪ ,‬חתיכה גדולה או קטנה מאיזה ארג‪ ,‬ומזה איזה קרום שמכסה‬
‫איזה אבר פנימי‪ ,‬ויסמנו בזה גם הפנים הקשים של איזה מאפה והדומה לזה‪.‬‬
‫ובל״א ענינו בעיקרו געוועב ופה ענינו ‪ :‬פעט הויט•‬

‫כ״א‪ — .‬חוליז ח׳‪ .‬קרמא״‪ .‬״קרום‪ ,‬טילא״‪ — .‬שם מ״ט‪ :‬חלב שעל‬
‫הדקי!• ״וכו׳ מפני חלב שעל הקרב שקורי! טיי״לא״‪ — .‬שם ^״׳ג‪ ,‬המםט•‬
‫״וכו׳ ולא זה עקר חלב שמכסה את הקרב שקורי! טיי״לא"‪-.‬״ברכות כ״ה‪.‬‬
‫שקרמו פניה‪ .‬״לשו! קרום‪ ,‬טיי״לא‪: ,/‬לומר גלד מעט״‪ — .‬ובהוראת כתם‬
‫על עור הרשת שבעי!‪ .‬ויקרא ב״א‪ .20 ,‬או דק‪ .‬״שיש לו ■בעיניו רוקי‬
‫טי״לא בלע״ז״‪ — .‬ובהוראת יריעה‪ .‬ישעיה מ׳‪ .22 ,‬הנוטה כדוק שמים‪.‬‬
‫״כיריעה וטיי״לא בלע״ז"‪.‬‬

‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז לסמ! דבר‪ .‬ולאפוקי מחלב שעל!הדקי!‪.‬‬

‫תצוה כ״ט‪.13 ,‬‬

‫היו תי ת‪ .‬״הוא טרפשא דכבדא שקורי! איב״רש״‪) .‬וכףהרד״ק ״השרשיס ׳‬

‫שורש יתר וז״ל ‪ :‬בלשו! רבותינו ז״ל טרפשא ובלעז אב״רש״‪■ .‬ובלשו! לדי;ו‬
‫§‪ ,torpu‬ור' גרשו! מאה״ג לועז איב״רא‪ .‬והוא הוא(‪.‬‬
‫___________________‬ ‫^ ____________________ מ ע ם ^ ו ‪ y‬ז‬
‫תצוה ב״ט‪) 13 .‬הכדצזד(‬
‫נעטץ איבער!דער ^עבער‬ ‫ק״ה‪ — .‬איברש‪ ,‬בכ״צ ‪ ,evres‬ובצ״א ראם‬ ‫ה יותרת‬
‫••‬
‫)חמשך( בצדטתית חדשה ‪,tai de foi‬‬
‫כ‪-‬א‪ .‬במקרא‪— .‬וי>ןרא ג׳‪ .4 ,‬היותרת‪ .‬״הוא דופן המסד שסוריז‬
‫איברש ובלשון ארמי חצרא דכבדא‪.‬‬
‫ב‪-‬א‪ .‬בתלמוד‪ .‬ברכות מ״ד ‪• :‬ויותרת יהכסד‪ .‬״טרפשא דכבדא שקורין‬
‫אייב״דש״‪ — .‬שם נ״ז ‪ :‬״יותרת הכבד אייב״רש של ■בחמה״‪ .‬־ ‪ -‬וחולין ל״ח ‪:‬‬
‫חצר כבר‪ .‬״טרפשא דכבדא שקורין איי״ביר״‪ — .‬ע״ז‪ .‬כ״ט‪ .‬ויותרת הכבד‪.‬‬
‫«טרםשא ■רכברא שקורין איי״ברש״‪ — .‬חולין מ״ו‪ .‬במקום שהיא חיה‪.‬‬
‫״וכו'‪ .‬ל״א ביותרת הכבר‪ .‬אייב״רש בלע״ז וחן טרפשין״‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם הלעז כמובן לסמן דבר ולהבליט לשון יותרת׳ שהוא טרפש‬
‫שענינו רבק בשרי אחוז ומעור רארר עיסרי‪ .‬לאפפען בל״א‪ ,‬ויותרת מלשון‬
‫יותר‪.‬‬

‫תצוה כ״ט ‪.20‬‬

‫\תניר‪ .‬״הוא חסחוס׳ סדר ה א מ צ ע ש ב ת ו ר האוזן שקורין‬
‫טנר״וס״‪ — .‬ור״!נ מאה^ג לועז ‪ :‬טסדרום׳ וכן נמצא לפעמים ומנוקד טגדרום‪.‬‬
‫ובאיטלכית •‪.tenerume‬‬
‫ק״ה‪ — .‬טנרוס‪ .‬טנר‪1‬ם‪ .‬ובכ״צ ‪ ,tentros—tendros‬ובל״א קנארפעל‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬
‫הערה‪ .‬ההברה ‪ en‬לפנים היו מבטאים אן׳ אבל אח״כ החלו‬
‫לבטא אן^ •ולכן עצ^פי רוב מנוקד בספר זה בפתח‪.‬‬
‫ז״ל‪ — .‬להבין פשוטו של רש״י ראוי לדעת מהו חסחוס‪ — .‬עמוס נ ‪.12 /‬‬
‫בדל אוזן‪ .‬״הסכוס ראוה״‪> .‬כתתומו(‪ .‬בכורות ל״ז‪ .‬החסכוס‪« .‬ת נ ו ד‬
‫האוזן שקורין טנ״דרון״‪ —tendron—.‬והיא תמונה מאתזרת‪• ,‬וכן לועז הנלאם‬
‫•הדבור ת נ ו ד וגם ב וד ל אוזין(‪ — .‬שם מ׳‪ .‬חסחוס‪ .‬״ ת ג ו ר ״ ‪— .‬‬
‫פסחים פ״ד‪ .‬וראשי כנפים והסחוסים‪ .‬שקורין טיב״רום )‪.‬צ״ל טינרום(‬
‫שבראש נף הכתה אשפרלין )צ״ל אשפל״דיז(‪ .‬והקחוקים‪ ,‬שאר הסחוס שבו‬
 ‫‪69‬‬ ‫שמות‬
‫תצור‪ .‬כ״ב‘‪) 2() .‬זזמשד(‬
‫נגוז תנוד האוזז וחסחום‪ .‬החזה ותצ^עות הקטנות שבסוף השדרה״‪ — .‬תנוך — ז׳‬
‫ע״ז כ״ט‪ .‬איסטומכא דאיבא‪ .‬״וכי' א״א תנוד שכנגד האב שקוריז נוב״אא )חטמד(‬
‫‪ lobule‬ופעמים שנכפף אצד פנים ומעכב את הנשימה״‪.‬‬
‫;המחוס נקרא גם ״ ג י ב ה ש א א ו ז ז״‪» .‬אפוקי מן סוף האוזן(‪.‬‬
‫קדושין כ״א ‪ :‬יורן בריבי היה דורש׳ אין רחצעים אאא יב מ י א ת א ‪ .‬״אאיה‬
‫שא אוזן‪ ,‬ב ב ש ר ואא ב ת נ ו ר“‪ .‬והכ״א אין עבד כהן נרצע‪ ,‬מפני‬
‫שנעשה בעא מום‪ .‬״וכו׳ והענין בכורות א״ז‪ ,‬נבי מומין‪ ,‬נפגמה אזנו מן‬
‫הסחוס״‪ .‬הא אין רוצעים‪ .‬״הרי יש אד אאמוד מכאן שאין רוצעין אאא‬
‫בגובה שא אוזן״‪ .‬בבורות א״ז ‪ :‬הא אין רוצעין‪ .‬״בניחותא הא ודאי אין‬
‫רוצעין אאא בגובה שא אוזן‪ ,‬שהוא הסחוס״‪ — .‬כתובות ה׳‪ :‬האוזן באה‬
‫ק ש ה )סחוס( והאאיה ר־ כ ה וכד‪ .‬״אאיה בשר שבסוף ׳האוזן״‪ .‬מכאתא‬
‫משפטים‪ .‬אזנו‪ .‬מן המיאת דברי ר״י‪ .‬ר״מ אומר ‪ :‬אף מן הסחוס‪.‬‬
‫מזה אנו רואים‪ ,‬כי תנוד הוא סחוס ■והוא החאק הקשה שבאתן‪ ,‬והיא‬
‫גובה של אוזן‪ ,‬ובשר שבסוה האוזן‪ ,‬החאק הרד שבה הוא אאיה או מיאת‪,‬‬
‫ונקרא גם כן עור‪ .‬בכורות א“ז‪ .‬ואא מן העור‪ .‬״והאי עור היינו אאיה‬
‫רכה שא האוזן״‪ .‬ובא״א אהרי ציפפעא‪ — .‬ועיין נגעים פי״ר‪ ,‬מ״ט פירוש הר״מ‬
‫שא תנוד‪ ,‬ועיין פירוש המשניות אהר״ם הואין במשנה בל המומין‪ ,‬ובפסהים‬
‫פ״ד‪ .‬מהו גדר אמצעי ? — שם נגעים‪ .‬הר״ש‪ .‬בת״כ דריש ‪ :‬אי כתיב‬
‫ונתן עא תנוד יכוא נכ“ו ת״א נוד‪ ,‬אי עא נוד יבוא עא ג ו ב ה ש א א ו ז ן‬
‫ת״א תנד‪ .‬הא כיצד? — ז ה גדר אמצעי״‪ .‬עיין שם פירושו שא תוספות‬
‫יום טוב‪ ,‬ומאבי״ם בפירושו ויקרא י״ד‪ .‬ומהמאונים יש שמתרגמים בא״א ‪:‬‬
‫״דער מיטטעאסטע אהרציפפעא״‪ — .‬אעווי במאונו התרגומי וראאמאן במאונו‬
‫מתתם ‪ :‬״אנטעהעאיקם׳ או ‪ :‬דיע גענענאייסטע דעס אהרעס״‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬מעם האעז אהכאיט שהוא הסחוס ואא הרד שבסוף האוזן‪:‬‬
‫אאיה או מיאת‪.‬‬

‫הערה א׳‪> .‬אא כן הרד״ק׳ ובספר השרשים הוא מפרש‪ : .‬״תנוד‬

‫הוא הרד שבאוזן מו״א באע״ז״‪ .‬ובבדא אוזן הוא מסופק אם הוא‬
 ‫מע ם ^ ו עז‬ ‫‪70‬‬
‫תצוד‪ .‬ס־ט‪) 20 ,‬המשד(‬
‫חרר ׳?ןבאחז או ה>ןשה‪ .‬וכי >די ■םומי׳ן‪ 1‬בספרו ״צמח רוד ‪ :‬״תנור‬ ‫תנןך _‬
‫הרר בקצר‪ .‬האוזן״‪ .‬וכן כא האחרונים במאוניהם׳ וברוב העתקותיהם‪.‬‬
‫הערה א׳‬
‫הערר‪ .‬ב׳‪ .‬אונקאוס מתרגם ‪ :‬רום אודנא׳ ואא פרע‪1‬והו אעווי‬ ‫)המשך(‬
‫במאונו התרגובי ואא העריר השאם׳ וכמדומה שהבינו ביזה ‪ :‬״גובה‬
‫שא אוזן‪ .‬״אבא כנראה הוא השם ■הערבי שא קצה האוזן הרר‪ ,‬ובא״א ‪:‬‬
‫אהראעפפכען‪.‬‬

‫הערה ג׳‪ .‬רומה ששורש הדבור הוא בסורית ‪ :‬תנה שענינו‬

‫משואא הרגשה וכן הוא ס ו ף האוזן׳ שאא יחוש בו אדם כבשאר‬
‫אברים ועייז חואון ראעיא גבי סומיז‪.‬‬

‫תצוה ס ט‪.27 ,‬‬

‫ד‪.‬תנופה‪ .‬״אשוז הואכה והבאה‪ .‬וינטאיר באע״ז"‪.‬‬

‫ק״ה‪ — .‬וינטליר׳ בכ״צ ‪ ,venteier‬ובא״א ישנה ‪ :‬וועבען׳ ר‪.‬ינ אונר הער‬

‫**‬ ‫בעוועגען‪.‬‬

‫ז״ל‪ — .‬ויקרא י׳‪ .15 ,‬שוק ה ת ר ו מ ה וחזה ה ת נ ו פ ה • ״אשון‬

‫אשד ‪ .1‬ו נ ף ואשר ה ו ר ם ׳ ת נ ו פ ה מ ו א י ד ו מ ב י א ‪— ,‬‬
‫תרומה מעאה ומוריד״‪ — .‬ואא כן ויקרא כ״ג‪ .11 ,‬והניף‪ .‬״כא תנופה מואיר‬
‫ומביא‪ ,‬מעאה ומוריד״‪.‬‬
‫ב״א‪ — .‬ביצה א״ג ‪ :‬אהניף‪ .‬״וונטאיר‪ ,‬משום הבאא״‪) .‬בא״א פאכעאן(‪.‬‬
‫סוכה א״ז ‪ :‬הונף‪ .‬״היינו מואיר ומביא‪ .‬וונט״איר באע״ז"‪.‬‬
‫צ״ה‪ — .‬טעם האעז אהבאיט אשוז ת נ ו פ ה בחאוף מן ת ר ו מ ה ׳‬
‫ואאפוקי מאשוז ‪ :‬הניף שבמנחת קנאות שענינו תנועה כפואה׳ כמו שמפרש‬
‫שם רש״י ‪ :‬מואיר ומביא‪ ,‬מעאה ■ומוריד‪.‬‬

‫תצוה ל'‪.7 ,‬‬

‫הנר‪ 1‬ת‪ .‬״אוצ״יש באעז" ) — נ״א אושיש — (וכן כא נרות האמורות‬
‫במנורה‪ ,‬הוץ ממקום שנאמר שם העאא‪:‬ת״ שהוא צשוז הדאקה"‪.‬‬
 ‫‪71‬‬ ‫מו ת‬
‫תצור׳ ל‪) 7 /‬המשר(‬
‫‪!1‬נר‪ 1‬ת‬ ‫וכל״א דיללעז׳‬ ‫בכ"צ ‪,loses, luces ,loces‬‬ ‫ק״ה‪ — .‬לוציש‪,‬‬
‫)הנמזך(‬ ‫ל^ימפעז־‬

‫ז״ל‪ .‬במקרא‪ — .‬ב ה י ט י ב ו את הנרות‪ .‬״לש\\ נ?וי ה ב ז י כ י ז‬

‫של המנורה‪ ,‬מחטן הפתילות״‪ — .‬לעיל כ״ה‪ .37 ,‬את נחתיה‪ .‬״כטיז בזיכין‬
‫׳ענותניו בתוכז ה׳עמן והפתילות"‪ — .‬מ״א‪ ,‬ז׳ ‪ .49‬והנרות ״בזיכין שנותנין‬
‫בהן השמן והפתילה"‪ — .‬זכריה ר׳‪ .2 ,‬ושבעה נרותיה‪ .‬״במיז בזיכיז שנותנים‬
‫השמן והפתילה בתוכם"‪.‬‬

‫ז״ל‪ .‬בתלמוד — מנחות כ״ח‪ .‬שבעה נרותיה‪ .‬״בראש כל קנה והנה‬

‫היה נר אחר כמין בזיד ושם נותניז השמן והפתילות‪.‬‬

‫ב״א‪ .‬במקרא‪ — .‬להלן ל״ה‪ .14 ,‬נרותיה‪ .‬״לוצ״יש בלע״ז )לוציש‪,‬‬

‫לוצי״רנש ?( בזיכין שהשמן והפתילות נתוניז בהם"‪ — .‬במדבר ד׳‪ .4 ,‬נרותיה‪.‬‬
‫״לו״ציש בלע״ז‪ .,‬שנותנין בהן השמן והפתילות"‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬בתלמוד‪ — .‬שבת כ״ב נר מערבי‪ .‬״וכו׳‪ .‬נרות׳ לוציש של‬
‫זהב שנותנין לתוכן שמן ופתילה"‪) .‬לידעת כי במנורה שבמקהש מודבר‪,‬‬
‫ועיין להלן וגם צ״ה ויובן ■חדבור לו״ציש של זהב(‪ .‬כלים פ״ב מ״ח‪ .‬הלפיד‪.‬‬
‫״״וכו׳ כעין שיש לנר קטן של חרם שלנו שקורין לוצ״יש בלע״ז‪ ,‬ש מ נ י ח י ן‬
‫על ג ב י מ נ ו ר ה של עץ לומיי״רא )‪ —lumiere‬ליכט שטאקק׳ לייכטער(‪.‬‬

‫ונקרא נם כן קרו״זעל‪ .‬שבת כ״א‪ .‬לנר‪ .‬״קרו״יזל״ י‪ ( Croisei) -‬י ­‬

‫שם כ״ט‪ .‬הנר‪ .‬״קרוי״זל"‪ — .‬שם ק״כ ‪ :‬נר‪ .‬״דולק‪ ,‬קרוישל״‪) .‬ובאשכנזית‬
‫ליכטשערבע‪ ,‬רש״י באלפס שם(‪ .‬שם ל׳‪ :‬השמן שבנר‪ .‬״נר קרוי״זל"‪— .‬‬
‫שם ל״ב‪ .‬אין פוחתין את הנר‪ .‬״ליטול אחד מן הביצים של י ו צ ר‬
‫ו ל ת ח ו ב א ג ר ו פ ו ל ח ק י ק נר‪ .‬קרוי״זל בלע״ז"‪ — .‬פסזזים י״א‪.‬‬
‫נר‪ .‬״כל נר שבגמרא היינו ה כ ל י ‪ ,‬קר״וישל"‪ — .‬מנחות פ״ח‪ :‬נר של‬
‫מקדש‪ .‬״נרות הקביעיז במנורה‪ ,‬שמדליק ב ה ן שקורין קרוש״ולייש‬
‫נר;‬ ‫בלע״ז״‪) — .‬תמונה מקומית(‪ — .‬ערכין ו׳ ‪ :‬מנורה‪ .‬״כמשמעה;‬
‫קרוישל של כסח או של זהב"‪.‬‬
 ‫מעם ‪ $‬ו ע ‪t‬‬ ‫‪72‬‬
‫תצוה ל‪7 /‬‬
‫— מעם הלעז לאפוקי מהוראת ש מ ז ו פ ת י ל ה במקום‬ ‫הנר‪ 1‬ת‬
‫שבאמר העלאה׳ ופה הוא ה כ ל י ‪ .‬ומבואר■ היטב ב״ספר רושד׳טים״ לתד״ק‬ ‫)המשך(‬
‫שורש גור וז״ל ‪ :‬׳׳נר׳ יש מהן ה פ ת י ל ה ה ד ו ל ק ת ׳ ויש מהן הכלי‬
‫שדולקת בו׳ והכלי שמשימיז עליו את הנר נקרא ע״ש מנורה״‪ .‬ע״כ‪ .‬וזה‬
‫טעם הלעז בכל מקום‪.‬‬
‫הערה‪ .‬חה מעשה הנר שנקרא קרויזל בימי הבינים ‪ :‬שתי‬
‫פתילות הונחו בו בתמונת שת^ ועדב וראשיהן יוצאין מד׳ חורים‬
‫ונראה ד׳ נרות‪.‬‬

‫תשא ל‪.34 /‬‬

‫נטר‪ .‬׳׳הוא צרי׳ ועל שאינו אלא שרף ה נ ו ט ף מעצי הקטף קחי‬
‫נ מ ף ובלע״ז גו״מא והצרי קוריו לו מרי״אקה‪.‬‬
‫ק״ה‪ _ .‬ג‪ 1‬מא‪ ,‬ובכ״צ ‪ gomwz‬והוא ליחה שיוצאת מאיזה עץ ומתקשה‪,‬‬
‫ובל״א ׳גוממי‪* .‬‬
‫ז״ל‪ .‬במקרא‪ .‬בראשית ל״ז‪ .25 ,‬וצרי‪ .‬״שרף הנוטף מעצי הקטף‬
‫והוא נטף הנמנה עם סממני הקטורת״‪.‬‬
‫ז״ל‪ .‬בתלמוד‪ .‬שבת כ״ג‪ .‬שרף‪ ,‬״נוםא״‪ .‬כריתות ו׳ הצרי‪ .‬״שרף‬
‫נטף וכו׳‪ .‬ושרף היינו מ ‪T‬י דמנטף מעצי הקטף‪ ,‬וקורין טמ״א״‪ .‬שם ‪:‬‬
‫מיז אילן‪ ,‬״ידהוא צרי״‪.‬‬
‫טליא?א‪ .‬ובכ״צ ‪ ,thenaque‬והוא לשון חכמים‪ ,‬וסצרפתית ספרותית‬
‫•‬ ‫•‬
‫קדמונית ‪ p1>,triade‬באנגלית ‪ ( treacle‬ובל״א ‪ :‬טעריאק‪.‬‬
‫הערה א'‪ .‬פשוטו של רש״י הוא; צרי הוא שדף ידוע‪,‬‬
‫וככל השרבים נקרא גומ״א‪ ,‬והצרי כיחוד קורין לו טריאק״א‪.‬‬
‫הערה כ׳‪ .‬באיטלקית וספרדית קורין א ‪ ,tnaca‬ובספדדית‬
‫>ןטלונית — לשון אדצו של הרמב״ז )עיין רמב״ז סעיף ( ־־־‬
‫קורין לו ‪ ,tnaga‬וכאשכנזית ישנה‪ :‬דריאוקם‪ ,‬וכן לועז‬
‫סאורמלין במלונו‪ .‬והערוד של ד׳ לשונות‪ .‬או ״מקרי דרדקי״‪.‬‬
‫ומזה הדבור המשובש שבו תרגמו לנו רבותינו; טריפוואקס‪.‬‬
 ‫‪73‬‬ ‫שמות‬
‫תשא ל‪34 /‬‬
‫נטןן‬ ‫ב״א‪ .‬שבת ק״ט‪ :‬אניגרין זאבמר ותיריי>ןי‪^ .‬וכ״ו אניגריז מיא‬
‫)משעד(‬ ‫וכי תירייסא‬ ‫נדרים מ״ א‪:‬‬ ‫רסיצמא •ותידייכא — צרי״‪.‬‬
‫״תורייקא‪ :‬תיריי״כא״‪ .‬והר״ז שם‪ :‬תירייקא מרקחת מועיצ והיריז צו‬
‫תריי״קא״‪) — .‬והוא כסםחדית‪ ,‬בצשוג‪-‬ו(‪.‬‬
‫הערה‪ .‬ויש קטוז שאינו עץ שצ צרי‪ .‬שבת כ״ג‪ .‬כצ השרפים‬
‫יפים צדיו‪ ,‬ושרה הטה יפה מכוצם‪ .‬הטה פרונ״ייצ שצ יער״ —‬
‫—)‪ ,pruneiie‬והוא עץ שצ שזיפים יערי(‪.‬‬
‫הערה עקרית‪ .‬דברי רש״י בכתוב זה‪ ,‬כנראה צפי שטחיות‬
‫הדברים הצים חם אהביז וכמבואר צעיצ בהערה א'‪ ,‬אבא אחרי‬
‫התבוננות יתרה ימצאו השים צהביז‪ .‬ונחזור עציהם ‪ :‬״נטה הוא‬
‫צרי״‪) .‬וצהפד ״צרי הוא נטה‪ .‬בראשית‪ ,‬צ״ז‪ .(25 ,‬וצרי‪ ,‬״שרה‬
‫הנוטה מעצי ההטה והוא נטה הנמנה עם סמני ההטר־ת״(‪ .‬״ועצ‬
‫שאינו אצא שרה הנוטה מעצי ההטה קרוי נטה״‪) .‬וכז בראשית‪,‬‬
‫שם(‪ .‬״ובצע״ז גומ״א״ )וכז בשבת ובכריתות(‪ .‬ו״הצרי קורי! צו‬
‫תריאה״ה״‪) .‬וכז בשבת ה״ט בהפך‪ ,‬תרייהי ״הוא צרי״‪— .(.‬‬
‫ואם צרי ותירייהי דבר אחד הוא‪ — .‬ונתבונן עתה מהו תרייהה?‬
‫— תרייהה כידוע הוא כעהרו ערבוב סממנים* צרפא או צהמניע‬
‫חוצי‪) .‬הר״ז נדרים מ״א‪ :‬תרייהי — ״מרהחת מועיצ״‪ — (.‬ואם‬
‫כן הדבר‪ .‬אם צרי הוא שרה היוצא מן העץ )וכן כריתות ו׳‪ :‬מיז‬
‫איצן‪ .‬רש״י ‪ :‬״דהוא צרי״‪ (.‬איננו תרייקי‪ ,‬ואם צרי הוא‬
‫תרייקי הצא איננו שרה‪ .‬ואיך תתקימנה שתי ההחצטות‬
‫המכחישות זו את זו? — ויש צישב ע״ם המעשה‪ ,‬כי היהודים‬
‫בדורו שצ רש״י ידברו בשתי הצשונות ‪ :‬צרפתית ועברית )עיין‬
‫מחברת הערוד צר״ש פרחיו בסוה(‪ .‬זכונת רש״י הוא נטה הוא‬
‫צרי שנמנה בסמני הקטורת והוא שרה‪ ,‬והיהודים ישתמשו בדבור‬
‫צרי בעברית צסמן הרפואה הנודעת בשם תדייקי‪ ,‬וסמנו בזה‬
‫דבר שהיא רפואה נצחת צכצ חוצי‪ ,‬וביחוד צנשיכת נחשים‪ ,‬שהוא‬
‫תרייקי‪ ,‬וכן דש״י ירמי׳ כ״ב— ‪ 5‬עצי נצעד‪ .‬״שממני וצדי ורפואזז‬
‫צכצ העוצם״‪) .‬וכן רד״ק ירמי׳ ח׳—‪ ,22‬״הצרי אין בגצעד״ והיא‬
‫רפואה צחציים קשים‪ ,‬כמו נשיכת הנחש וזוצתו״(‪ .‬וצעניננו‬
‫איו נפקא מינא בזה מה מעשה התרייקי והרכבתה‪.‬‬
‫הערה צדדית‪ .‬הרמב״ז בפירושו מתקשה מאד בדברי רש״י‪,‬‬
‫וז״צ‪ .‬וכתוב בפירוש רש״י‪ :‬״והצרי קוריו צו טרינ״א )עיין‬
‫צעיצ( וע״ש שאינו אצא שרה הנוטה מעצי הקטה קרוי נטה״‪— .‬‬
‫״וצא ידעתי — אומר הרמב״ו — אם היא טעות סופרים‪ ,‬או‬
‫המניד כחש צו‪ ,‬כי הטרייאקה איננה סם אחד‪ ,‬אבצ הוא מרקחת‬
‫רבת ההרכבה‪ ,‬יכנס בה וכו׳ ובשר שקצים ורמשים‪ ,‬כי יכנסו בה‬
‫^____________________ מ ע ם ^ ו ‪ y‬ז ______________ _______‬
‫תשא ל‪) 34 /‬הכדעד(‬
‫אבק העקרבים וב׳טר האכאה ^כז נקראת טריאק‪ ,‬כי הארס ביצשוז‬
‫יוז טריאק׳ ובאשון רגותינו ‪ :‬טרקיה חזיא ובו׳ וחציאה ׳ענכנם‬ ‫נטו! _‬
‫‪TI‬‬
‫בקטורת בשר שקצים ובו‪ /‬אבא הצרי הוא השרף כעין שמן‬ ‫הערה‬
‫הנוטף טעץ הבאםמיז ובאשוז הכמים נטף‪ ,‬והוא מה ששנינו רבן‬
‫•נמאיאא אומר ‪ :‬הצרי אינו אאא שרף ובו‪ /‬וראיתי ארב משה‬ ‫צדדית‬
‫שמכנים בקטורת עץ האיאן הנקרא בערבי עורבוסז )צ״א עור באם!‬ ‫)הנמזך(‬
‫כי בערבית עוד הוא עץ(‪ .‬ונראה‪ ,‬כי בא אחאוק עא רשב״ג ואומר‬
‫שאיז הצרי מסמני הקטרת ובו' ובקטורת אין השרף נכנם בו אאא‬
‫הקטף עצמו‪ .‬ע״ב‪.‬‬
‫ויש איישר הספקות ואיישב בא הקושי הזה ובא הדברים כסדרן ‪:‬‬
‫ראשון—ראשון‪ .‬ואחרוז—אחרון‪ .(1) .‬״טעות סופרים״ — הנוסח כמו‬
‫שמובא בפירושי‪ ,‬ודאי משובש‪ ,‬והנוסח הישר הוא כסו שאפנינו‪ .‬הן שרף‬
‫אועז גומ״א‪ .‬וכן בשבת כ״ג ובכריתות ו׳• ותרייקי הוא צרי‪ ,‬וכן פי' שבת‬
‫ק״ט‪ ,‬וכונת רש״י נראה כסו שמבואר אעיא ופה מקום אהעיר‪ ,‬כי אואי בונת‬
‫רש״י‪ ,‬כי נטף הוא צרי שמנו ח כ מ י ם בסמני הקטורת‪ ,‬והוא שרף —‬
‫•נומ״א‪ ,‬אבא הצרי שבמקרא אינו שרף אחד‪ ,‬גוס״א‪ ,‬כי אם טרייא״קה —‬
‫ובאמת כא המתרגמים שאחרי התאסוד הבריאו בין נטף שהוא צרי ע״פ‬
‫רש״י שבקטורת ובין צרי שבמקרא שתרגמו בכא מקום תרייא״קה‪ .‬סעדי'‬
‫נאון בתרגומו הערבי מתרגם נכאות וצרי ‪ :‬כרנובאת ותריאקא‪ .‬ונטף‬
‫תרגם מצטכי )ובל׳א ‪ .( Mastix‬וכן חומש ערבי אחר עם הערות מחמדיות‬
‫)הוצאת די אגרדי(‪ .‬מימות הגאונים מתרגם צרי בבראשית ‪ :‬רריאק ונטף‬
‫מתרגם אצטראק )בא״א שטאראקס(‪ .‬וגם הגאאם‪ .‬בדור שאחרי רש״י אועז‬
‫נטף גומ״א וצרי אועז בבא מקום ‪e‬ז‪( t^iac‬בצרפתית המינית(‪ ,‬וכן סארטאען‬
‫במאונו עברית אשכנזית מגרמן דרייאוקס‪ .‬ומקרי דרדקי אועז ברומית‬
‫‪) resina‬והוא גומ״א‪ .‬וכן הוואואגאטה‪ (.‬ומוסיף בא״א דריא״וקם‪ .‬וז״ה‬
‫ממש כדברי רש״י שאפנינו‪ .‬ובז נוסח יהודית ספרדית‪ .‬מתרגם נטף גוט״ה‬
‫והוא ממש נטופא שבאונקאוס‪ .‬מאשון נטיפה וצרי בבא המקרא מתרגם‬
‫טריאתה וכן בעא גאות יהודה במאונו עברית איטאקית‪ .‬מזה נראה כי‬
‫כאם הסכימו כי צרי שבמקרא הוא טריאק״ה‪ .‬זואתי רר״ק בפירושו אבראשית‬
‫מפרש צ רי‪ -‬ב א ס ם‪ .‬ועיין אהאן‪.‬‬
‫)‪ .(2‬״או המגיד כחש או"‪ — .‬באופן זה מכחיש אבן עזרא )שמות‬
‫ט״ז‪ (15 ,‬פידוש רש״י ״מן הוא" כי באשון ישמעאא תרגום מה‬
‫הוא — מן הוא‪ .‬ואומר א״ע כי המגיר או אא דבר נכון ובו'‪ ,‬וכן שמות‬
‫כ״ה—‪ ,29‬בפירוש ״קשות"‪ ,‬ושם אוסר ״כי המגיר או נאעג אשון ובערבית‬
‫קצרו‪ ,‬אבא במה דברים אמורים בדבר שנוגע אאשון ערבי‪ ,‬שרש״י ידע אד‬
‫מאשר שסע מאיזה מגיד‪ ,‬או מאשר מצא בספרים‪ ,‬כסו הערוד וכתבי דונש‬
‫או משמועה‪ ,‬כמו ביצה א״ג‪ :‬במוסתקא‪ .‬״וכו׳ ובאשון ערבי קורין או מוסתקי‬
‫וכו'‪ ,‬כר אמר אי רבי שמואא המכונה חסיד סן קרבשטא‪ ".‬אבא בעניננו‬
 ‫‪75‬‬ ‫שמות‬
‫תשא ל‪) 34 /‬המשך(‬
‫נטח —‬ ‫היא מיצה צרפתית שדבר בה )והיא אשון חכמים שאהב רש״י ליהשתמש‬
‫)ועיין מבוא לבראשית( ובלשון ההמון הוא טריאיואא(‪ ,‬ומי הוא המגיד ז ז‘‬
‫הערה‬ ‫שבחש יצו ?‬
‫)‪ . (3‬״הטריאקה איננו סם אחד אבא הוא מרקחת רבת ההרכבה״♦ צדדית‬
‫ואמת הוא‪ ,‬אבא כן יקשה עא סערי׳ גאון ואחרים‪ ,‬מה יעשה בצרי שבקטרת ? )המשך(‬
‫— עיין אעיא ועיין אהאן‪.‬‬
‫)‪ . (4‬״יכנם בה בשר שקצים ורמשים"‪ — .‬אבא באמת אא אעכובא‪,‬‬
‫כי יש שנעשה מסם אחד‪ ,‬כמו רד״ק ירמי׳ ח׳‪ .‬ויש שנעשה מסמנים רבים‬
‫ובאופנים שונים )ועיין המאונים הנדואים שא האשונות הידועות( ויסופר‬
‫בשה״ש רבה פסוק שני שדיר ‪ :‬שתי משפחות כהנים היו באאכסנדריה שא‬
‫מצרים‪ ,‬אחת מקרית ואחת מרתחת‪ .‬מעשה ששאחו הרופאים ותביאו מהן‬
‫)מדמם? מחאב — הנשים?( ועשו אותו תרייקי ובהן היו מרפאין‪ .‬ע״ב‪.‬‬
‫ושונה אפי ■הארצות‪ .‬במצרים בארצו שא סעדי' גאון עשו אותו מחמשה‬
‫ושבעים עקרים )א״ע בראשית א״ז(‪ ,‬ובבבא ארצו שא האי גאון הוסיפו‬
‫איזה אנשים בשר אפעח אנשיכת נחש )הרא״ש פסחים מ״ה ושם‪ ,‬כתב רבינו‬
‫האי ובו׳ וכ״ש טריאק שמערבין בו חמץ ובו׳ עם בשר אפעה שאין צריך‬
‫אבערו״‪ .‬והנח ראינו כי אא בבא מקום עשו באופן אחר‪ .‬ועיין אעיא‪.‬‬
‫‪ .‬״ואכן נקראת טריאק‪ ,‬כי• הארס באשון יון טריאק ובאשו! רבותינו ‪:‬‬ ‫)‪(5‬‬
‫טרקיא הויא״ — ובאמת הרבור טריי״קא מתפרד אשני חאקים‪ ,‬החאק הא׳ ‪:‬‬
‫ת י ר וענינו חיות רעות המזיקות בנשיכתם והחאק הב' ‪ :‬י י א ק ה הוא‬
‫הברת יצירה‪ ,‬ובחבור אההברה הראשונה ‪ :‬תיר נעשה שם תואר וענינו ‪:‬‬
‫שמתיחס אחיות רעות ואין ענינו ארס‪ ,‬כ״א דבר שמתנגד אארס המרפא את‬
‫הארם‪ .‬ואין כא שייכות אדבור הארמי טרק‪ ,‬שענינו ‪ :‬הכה ומשתמשי!‬
‫בו אסמן החיות או שרצים ארסיים‪ ,‬כי בנשיכתם ירגיש הנשוך כמו הכאה‬
‫פתאומית בגואפי‪ .‬והמנוסה יודע‪.‬‬
‫)‪ . (6‬״אבא הצרי הוא השרף‪ ,‬שמן הנוטף מעץ הבאסמין‪ ,‬כמו ששנינו ‪:‬‬
‫רבן גמאיאא אומר ‪ :‬הצרי אינו אאא השרף וכו׳״‪ ,‬אבא אא כן דעת רש״י‪,‬‬
‫כי ביחץקאא כ״ז מונה בסחורת יהודה המובאה אצור ‪ :‬ם נ ג ו ־צ ו ר י ורש״י‬
‫מפרש פנג הוא באסמ״א באע״ז‪ ,‬ובוואמוד הוא פיאון ורש״י אועז באס״מי‬
‫)שבת ס״ב(‪.‬‬
‫‪ .‬״וראיתי ארב רבי משה שמכנים בקטורת עץ האיאן הנקרא‬ ‫)‪(7‬‬
‫בעברי עור באסן)וצ״א עוד באפן(‪ ,‬כי עוד בערבית הוא עץ וכן אועז שביעית‬
‫פ״ז‪ ,‬מ״ז‪ ,‬והקטף הוא איאן אפרסמין הנקרא באס״ם( ונראה כי חואק הוא‬
‫עא רבן גמאיאא וכו׳״ — ובאמת התאמודים הגדואים נחאפו בדבר זה ואבן‬
‫עזרא בראשית א״ז מביא שאש דעות בטעם צרי ‪ :‬דעת סעדי׳ גאון שנעשה‬
‫מע״ה עקרים ודעת יוסף בן גוריו! ודעת ר׳ ישמעאא‪ ,‬וגומר א״ע ואנחנו‬
‫נסמוך עא דעתו‪ .‬מזה אנו רואים כי אא כאם הסכימו בדבר‪.‬‬
 ‫מע ם ^ו עז‬ ‫‪76‬‬
‫תשא ל‪34 /‬‬
‫סו ח יד ב ר‪ .‬כא׳ןןר ראינו אין דבר >ן׳עה ביזה העניז זדברי ר׳מ״י‬ ‫נטה _‬
‫מתורצים משני האופנים המבוארים צעיצ‪ .‬וראוי צרעת כי היהודים ני־רנו‬ ‫‪'w‬‬
‫הערח י?ראו צו טריאנקא וקורין כן כצ משהה תרופה‪.‬‬
‫צדדית‬
‫תשא ל‪.34 /‬‬
‫)הנמזד(‬
‫וחלבנה‪., .‬כשם שריהו רע ‪*.‬קוריו צו גצב״נה"‪.‬‬
‫;••• ‪ : :‬ז‬
‫ק׳״ה‪ .‬גלבנא‪ .‬ובכ״צ ‪ ,gaibane‬ובםפרות קדמונית ‪ ,gaibanen‬ובצ״ח‬
‫‪ ,gaibanum‬והוא שרף נוטף מעץ ידוע‪ ,‬שגדל בארץ כוש‪ .‬ערב ובסוריה והוא‬
‫צבו ושמן וריחו קשה‪ ,‬ובצ״א נאצבאן‪.‬‬
‫כ״א‪ .‬כריתות ‪ .0‬חצבנה ״גצב״נדר‪.‬‬
‫״חצבנה‬ ‫ויש חצבונה מתוקה‪ .‬כמו נטין ם״ט‪ .‬חצבניתא דובשניתא‪.‬‬
‫מתוקה‪ .‬שקוריז גומ״א״‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫צ״ה‪ .‬טעם הצעז כמובן צסמז דבר‪.‬‬

‫תשא ל״א‪.10 ,‬‬

‫^השיד‪ .‬וכו׳‪ .‬ואני אומד שהוא צשון ארמי‪ ,‬כתרנום שצ קצעים ושצ‬
‫מכבר שהיו ארוגים במחט‪ .‬עשוים נקבים‪ .‬נקבים וקורים צצידי״ן בצע״ז״‪.‬‬
‫—>וצ״צ צצדי״ץ(‪.‬‬
‫ק״ה‪ .‬לצ‪.‬ידי^‪ ,‬ובכ״צ ‪) lacediz‬ובתמונה מאוחרת ‪ ,laceiz‬ומאוחרת‬
‫עוד ‪ •laziz‬הגצאס‪ (.‬ובצ״א צאזע געשטריקטעם‪ .‬נעמצארטעעס געוועבע‪.‬‬
‫ועיין צעיצ כ״ו—‪.4‬‬

‫צ״ה‪ .‬טעם הצע״ז כמובן צסטן דבר וצהבציט פירושו‪.‬‬

‫תשא ל‪-‬ב‪.3 ,‬‬

‫ילת^ךקי‪« .‬צשון פריקת משא‪ ,‬כשניטצים מאזניהם‪ ,‬נמצאו הם‬
‫מפורקים מאזניהם‪ ,‬דישקר״ייר בצע״ז‪.‬״‬
 ‫‪77‬‬ ‫ש סו ת‬
‫תשא ל״ב‪1) 4 ,‬זסשר(‬
‫ק״ה‪ .‬דישקרייר‪ ,‬ובכ״(צ ‪ .deschargicr ,deschargcr‬ובא״א ענטצאדעז‪ ,‬ויתפרקו‬
‫)הכמזד(‬ ‫זיד ענט^אדעז‪.‬‬
‫השאג שעאיו‬ ‫ז״ל‪ .‬יומא ל״ה ‪ :‬פירסוהו‪ i p n ' B ,‬מ ש א ו י‬
‫)ולא םימווהו — אותו‪ ,‬את עצמו^‪.(-‬‬
‫ב״א‪ .‬ש ב ת ע״ג‪ :‬מפר?‪ .‬״תולדה דדש‪ ,‬שמפרס תבואה מן שבלית‬
‫לשוז פורס מז החמור‪ ,‬דישסארג״ייר בלע״ז וכו׳ ואח זה מפרס התמרים‬
‫מז המכבדות״‪.‬‬
‫צ״ה‪ .‬טעם הלעז ליישב לשון התפעל‪ ,‬שמשמע‪ ,‬כי הם בעצמם היו‬
‫המשא ופרסו את עצמם מן הנושא‪ ,‬כמו התרתץ‪ ,‬ובאמת ענינו ‪ :‬פרסו אף‬
‫נזמיהם ״נמצאו הם מפורסים מאזניהם״ וכן יאמר בלשונו המדוברת דיש׳ס־‬
‫ר״ייר‪ ,‬כי יאמר על המשא שנוא ההמור‪ ,‬ויאמר גם על ההמור‪ ,‬ודומה לזה‬
‫ישעיה י״ד‪ .2 ,‬והתנחלתם‪ .‬״יהיו ננהלים מהם״ — וכן ויסרא כ״ה‪ .46 ,‬ועיין‬
‫שמות ה׳—‪ .8‬נרפים‬

‫תשא ל״ב‪.4 ,‬‬

‫בחרט‪ .‬ויוצד אותן בחרט‪ .‬יש לתרגמו בשני פנים‪■ ,‬האתר ויצר לשון‬
‫סשירה‪ .‬בהרט לשון סודר‪ .‬והב' ויצר לשון צירה‪ .‬בחרט‪ .‬״כלי אומנות‬
‫הצורפין ש ח ו ר צ י ן והורטין בו צורות בזהב‪ ,‬שחורצין בו בזהב אותיות‬
‫ו ש ס ד י ם שסורין בלע״ז ניי״ל‪ ,‬ומזייפין על י‪/‬דו הותמות״‪.‬‬
‫וכל הציונים‪.‬‬ ‫נללל‪ .‬ובכ״צ ‪ Niei‬ועיין לעיל כ״ה—‪.33‬‬ ‫ק״ה‪.‬‬

‫הערה‪ .‬הלע״ז ניי״ל מוסב על שסדים‪ .‬כי כן סראו חיהורים‬

‫לאותן הצוחת הלשון מ ש ו ס ר י ם —למעלה כ״ח—‪,— 53‬‬
‫י‬ ‫ואיננו מוסב על ״ כ ל י א ו מ נ ו ת ״ — ועיין שבת י״ח‪ .‬גפרית‪.‬‬
‫וכלי האומנות נסרא גריפ״א בלע״ז‪ ,‬כמו שבועות ד' ‪ :‬המכתב‪.‬‬
‫■‬ ‫״ ה ר ט שסורין גריס״א וכן ע״ז ע״ב ‪ :‬מכתבא‪ .‬״מכתב שסורין‬
‫גריפא״‪ .‬וכן הנלאם לועז ע״פ רש״י בשני הפנים‪ .1 :‬כלי־‬
‫‪ •2‬סודר‪ —.an drapey .‬ועיין מלונו של‬ ‫אומנות‬
 ‫וע ז‬ ‫מעם‬ ‫‪78‬‬
‫תשא ל״ב‪4 ,‬‬
‫’‪ Littre‬ערך ‪ ffe‬״‪ g‬להבין דברי רש״י ‪ :‬ומזייפיז על ידו‬ ‫_‬
‫חותמות‪ .‬ויש אומרים כי הלעז מוסב על בזיפא‪ ,‬כלי אומנות‪ .‬ולפי עניות‬
‫הערה‬
‫‪ ,‬דעתי טעות הוא‪.‬‬ ‫^‬
‫)המשך(‬

‫תשא ל״ב‪.16 ,‬‬

‫אנטל״ייר‬ ‫ה ת ת‪ .‬״לשון ■חרת וחרט אחד הוא‪ :‬שניהם לשון חהוק‪.‬‬
‫בלע״ז‪.‬‬
‫ובכ״צ ‪ .entaiiier‬ובל״א איינשניידעז‪ ,‬נראווירעז‪.‬‬ ‫אנט^ליר‪.‬‬ ‫ק״ה‪.‬‬
‫■ •‬

‫״ ח ק ו ק ה ‪ ,‬כזה שהוא‬ ‫ז״ל‪ .‬ירמי' י״ז—‪ .1‬חרושה על לוח לבם‪.‬‬

‫חורש בעומג!״‪.‬‬
‫כ״א‪ .‬תחלים כ״ט—‪ .7‬חוצב להבות אש‪ .‬טייל״נט בלע״ז — )פועל‬
‫מהפעל ‪ ( —taiiier‬רבותינו פירשו שהיה הדבור של עשרת הדברים יוצא‬
‫בלהבת אש מפיו ו נ ח ק ק על הלוחות"‪.‬‬

‫ח ק ו ק ‪ ,‬כלומר ‪ :‬חרת — חרט —‬ ‫טעם הלע״ז צמבליט לשון‬

‫חקק—אנטל״ייר‪.‬‬
‫ויקהל ל״ה‪.14 ,‬‬

‫)נ״א ליצי״ש(‪ ,‬בזיכין שהשמן והפתילה‬ ‫ליצינ״ש בלע״ז‪.‬‬ ‫נרותיה‪.‬‬

‫בתוכן"‪.‬‬
‫ןע‪-,1‬ן‬ ‫לת!ינש _ לוציש‪.‬‬ ‫ק״ה‪.‬‬

‫ויקהל ל״ח‪.8 ,‬‬

‫וכ״י מראות‪ ,‬שרואין בהן‪ ,‬כשהן מתקשטות‪ ,‬מירוי״רש‬ ‫במראות‪.‬‬

‫בלע״ז"‪,‬‬
‫׳‬ ‫ק״ה‪ .‬מיר׳ויךש‪ ,‬ובכ״צ ‪ .Miroirs‬ובל׳א שפיעגעל‪.‬‬
 ‫‪79‬‬ ‫ע{ מ ו ת‬
‫׳‬ ‫ויקהל ל״ח‪8 ,‬‬
‫״מירוא״ייר״‪ — .‬ע״ז כ״ט‪ .‬במרא‪ 1‬ת‬ ‫שבת קמ״ט‪, .‬אין רואין בסראה‪.‬‬ ‫ב״א‪.‬‬
‫)המשך(‬ ‫״מירד״ויר״‪ — .‬והיא תמונה עתיקה ‪ Miredoir‬ובאיטלקית‬ ‫במראה‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ Miratore‬ומזיה נתהוה הלעז שבשבת ‪ :‬מירואייר — ור׳ע״י באלפס שת‪:‬‬
‫״קלי״ר בלע״ז״ — )— )‪Cier‬‬ ‫״שפיעגעל בלשון אשכנז — חוליז ט״ז‪ :‬זיג‪.‬‬
‫הגליונים‪.‬‬ ‫ובהלוה מזה ישעי' ג'—‪.23‬‬ ‫כעין מראה שקוריז מירר״ויר"‪.‬‬
‫‪,.,‬הן המראות‪ ,‬ספיק״יו בלע״ז — והוא איטלקית ממעתיק איטלקי‪.‬‬
‫צ״ה‪ .‬טעם הלע״ז לסמן רבר ילאפוקי מז ‪ :‬במראה אליו אתודע‪ .‬ולהראות‬
‫בלע״ז השם נגזר מן ‪ Mirer‬שהוא בעקרו לשין ראיה‪.‬‬

‫פקודי ל״ט‪.3 ,‬‬

‫טסין היו מהדרין מן‬ ‫וירקעו‪ .‬״כמו לרוקע הארץ‪ ,‬בתרגומו וררידו‪:‬‬
‫■הזהב‪ .‬אשטנדר״א בלע״ז טסין דקות״‪.‬‬

‫ק״ה‪ .‬אשטנדרא‪ ,‬ובכ״‪ ,estendrev‬והוראתו הפשטה והמשכה ורודקה‪.‬‬

‫אויסברייטען‪ .‬אויסציהען‪ ,‬דינן שלאגען‪.‬‬
‫ב״א‪ .‬שבת קל״ז ‪ :‬ת ו ל י ן את המשמרת‪ .‬״ מ ו ת ח פיה לבל‬
‫צד בעיגל ונעשה כאוהל על כלל הכלי והוא שקורין אשטנאד״‪) — .‬וצ״ל‬
‫אשטנ״ררא(‪.‬‬

‫ועוד בא הלעז הזה בשנוי מעט בלשון הקטנה ודומה בהוראתו‪ ,‬והוא‬
‫במקרא‪ .‬ישעי' כ״ח—‪ .20‬מהשתרע‪ .‬״מהשתטח להאריך אבריו‪,‬‬
‫אישטנר״לייר בלע״ז — )‪ ,estendiiHer‬ובל״א‪ :‬זיד רעקקין — זיד אוים־‬
‫ציהען(‪.‬‬

‫בתלמוד‪ .‬עירובין ק'‪ .‬אין ניתלין באילן‪ .‬״אשטנדל״ייר״‪ — .‬ע״ז ע'‪:‬‬

‫אמצרי‪ .‬״וכו' ל״א מתשובות הגאונים ‪ :‬מתמוגג אני‪ ,‬אשטנדלייר בלע״ז"‪.‬‬
‫)— וצ״ל כדלעיל —(‪ — .‬וכדומה שטעה בזה עמת״ל ובעל ערוד השלם‪,‬‬
‫^ ____________________ ס ע ם______________________ _____‬
‫פקודי ל‪-‬ט‪3 ,‬‬
‫הערה‪ .‬זבסםר במדבר לועז רש״י בלעז אחר‪ ,‬ושם וירהעים‪.‬‬
‫•אינטינב״רט בצע״^״‪ —entenvert—.‬שהוא לש)\ הדסה‪ ,‬ר״ל‬
‫יורקעי‬
‫)הטעזד(‬
‫עשום דהים‪.‬‬
‫צ״ה‪ .‬טעם הלעז להבליט פירושו‪ ,‬ולאפוקי מן ‪ :‬ורקע בתלד )יחזסאל(‬
‫ורש״י שם ‪* :‬לשון מדפם״‪.‬‬
‫צייון‪ .‬משעה לשעה יאריך אבריו‪.d’ours en ours s’estendeiiie .‬‬
‫‪R. R. 147151.‬‬

‫סליק ספר שמות‪.‬‬

 M ’A M LOEZ
(DU POPLE ROMANCANT)

or
the transliteration and explanation of the Hebrew French
glosses of Rabbi Solomon Yitzhoki, commonly called Rashi
in his Commentary of the Bible elucidated by all the passages
in his Commentaries, both in the Bible and on the Talmud
directly or indirectly, related to any given gloss. *

Volume 2

EXODUS
By
MORRIS Z. ALBERTS.

NKW YORK
iftes.
Levant Press, 138 East Second Street, New York.