Professional Documents
Culture Documents
פרידריך ניטשה
תרגם דוד פרישמן
חלק ראשון
פתח-דברי סרתוסטרא
א
ויהי בהיות סרתוסטרא בן-שלשים שנה .ויעזב את-מולדתו ואת-נחל מולדתו וי $לך אל ההרים.
שם חיה על-רוחו ועל-בדידתו ולא שבע אותן עשר שנים .ומק$ץ הימים הא$לה נהפך עליו לבו,
– ויהי בקר-יום וישכ$ם עם-השחר וי$צ$א אל-השמש וידב$ר א$ליה ל $אמר:
ּ א$לה אשר להם אתה מ$איר! "אתה הככב הגדול! גם אשרך כלא-היה ,לול $א היו 9
הנ $ה עלית עשר שנים פה על פנ $י מערתי :לול $א אני ונשרי והנחש אשר עמי ,כי-עתה קצת
בארך ובדרך הזאת.
אולם חכינו לך יום יום בבקר ונפרק מ$עליך את-עתרת שפעתך וגם ב$רכנוך תחתיה.
רא$ה! הנ $ה שבעתי את-חכמתי ,כדבורה אשר לקטה הדבש רב מ$הכיל ,ועתה ידים אבק$ש
אשר תהיינה שלוחות.
נתן חפצתי ופז $ר ,עד-אם ישובו החכמים ב$ין האדם לשמוח על-אולתם ועניים ישובו לשמוח
על-עשרם.
ולכ$ן הבו א$רדה למעמקים :כמעשה אשר אתה עשה בערב בבאך אל-מ$אחר $י הים ואת-אורך
אתה מ$ביא גם ליושב$י תחתית – אתה הככב גדל העשר!
כמוך אשקע גם אני – כאשר יאמרו בנ $י האדם בשפתם ,אשר אל $יהם אני יור $ד.
הבה א$פא ברכ$ני נא ,כליל העין השוקטת ,אשר תביט אשר גם בגדלו וקנ $א לא תקנ $א בו!
בר $ך את-הכוס ,אשר מעט עוד ועברה שפתה ,אז יזלו מ$ימיה כע$ין הזהב ונשאו אל כל ע$בר
את זיו נעימותיך!
רא$ה הכוס הזאת תשוב והיתה ר $יקה וסרתוסטרא ישוב והיה אדם".
הח$ל סרתוסטרא לשקוע. – ככה $
ב
וסרתוסטרא ירד מן ההרים לבדו ולא מצא אותו איש .אכ$ן בבאו עד היערות וירא פתאם והנ $ה
איש זק$ן עומ$ד עליו ,אשר עזב ס Dכתו הקדושה לבעבור בק$ש שרשים ביער .ויאמר הזק$ן אל
סרתוסטרא וידב$ר ל $אמר:
"לא זר לי היית ,הה$לך :כי על-כ$ן עברת פה על-פני זה שנים אחדות .אז היה שמך
סרתוסטרא ,ואולם עתה נהפכת.
בימים הה$ם נשאת את-אפרך אל ההרים :התאמר לש $את עתה את-אשך אל העמקים? אם
לא יר $את כי ייסרוך כמשפט מבעיר את הבע$רה?
אכ$ן הכרתי את סרתוסטרא ,הנ $ה ע$ינו טהורה ואל-פיו לא דבק סחי .הא$ין זה כי הוא הול $ך
כהול $ך במחול?
נהפך סרתוסטרא ,לילד היה סרתוסטרא ,שב ונ $עור סרתוסטרא :מה-לך אל היש $נים?
כחי בתוך הים היית בבדידתך ,והים נשא אותך .אוי לי כי אמרת לצ$את אל היבשה! אוי לי כי
אמרת לשוב ולש $את בשרך בעצמך!"
ויען סרתוסטרא ויאמר" :אכ$ן אהבתי את-בנ $י האדם".
אז ענה הקדוש" :למה באתי א$פא אל-היער ואל-המדבר? האם לא מ$אהבתי הרבה אשר
אהבתי את-האדם?
עתה הנ $ה אהבתי את-האFלהים :ואת-בנ $י האדם לא יספתי לאהבה .ראיתי והנ $ה האדם כלי
אשר א$יננו של $ם .אכ$ן אהבתי לאדם רק המית תמית אותי".
וסרתוסטרא ענה" :למה אמרתי כי אהבתי! רק שי אני מ$ביא לבנ $י-האדם".
ויען הקדוש ויאמר" :אל תת$ן לה$ם דבר .טוב כי תחס $ר מ$הם מעט וגם את המעט הנשאר להם
תשא עמהם – כי ככה ת$יטיב עמם מאד :ולו רק ייטב גם לך!
ואם יש עם נפשך לתת-להם ,אל תת$ן בלתי אם נדבה ,וגם בזאת תחכה עד יושיטו יד
לבקשה!"
וסרתוסטרא אמר" :א$ינני נות$ן נדבות .אמנם לדבר הזה א$ינני עני למדי".
וישחק הקדוש על סרתוסטרא ויאמר :כי עתה השמ$ר פן ימאנו לקחת את אוצרך! א$ין ה$ם
בוטחים במתבודדים וא$ין ה$ם מאמינים כי באנו לבעבור ת$ת.
כשמעם את צעד $ינו ,והיו להם הקולות בודדים עד למאד ברחובות .והיה כמשפט שכבם על
משכבם בל $ילות וכשמעם קול צעד $י איש לפנ $י עלות השחר ,אז ישאלו את לבם :לאן הול $ך
הגנב?
תל $ך אל-בנ $י האדם ,כי אם ש $ב תחתיך בתוך היער! טוב ללכת אל-החיה מלכת אל-בנ$י אל $
האדם! למה לא חפצת להיות כמוני – ,דב בקרב ד Dבים ,צפור בקרב צפרים!"
אז שאל סרתוסטרא" :מה אתה עשה בתוך היער?"
והקדוש ענה ואמר" :עושה אני זמירות ומזמ$ר אותן ,ובעשותי את-הזמירות ,אז אשחק ואבכה
ואהFמה :ובזאת אעFבוד את-אFלהים.
בזמרי ובבכותי ובשחקי ובהמותי אנכי עוב$ד את-אFלהים אשר הוא אFלהי ואולם אתה הלא תג$ד
א$י-זה שי אתה נות$ן לנו?"
וכשמוע סרתוסטרא את-הדברים ,וימה$ר ויברך את-הקדוש ויאמר :מה-לי כי אתן-לכם!" – אז
נפרדו שנ $יהם ,הזק$ן והאיש ,איש מ$על אחיו ,וה$ם משחקים כאשר ישחקו שנ $י נערים.
אולם בהיות סרתוסטרא לבדו ,אז ידב$ר אל-לבו ל $אמר :מי פל $ל לדבר אשר כזה! הנ $ה הקדוש
הזה יוש $ב בתוך יערו ,ולא שמע עד היום הזה דבר מן הדברים כי מ$ת האFלהים!" –
ג
ובבא סרתוסטרא אל-העיר הקרובה היושבת על-יד היערות ,וירא והנ $ה עם רב נאFסף לתוך
רחוב העיר ,כי נשמעה השמועה בקרב העם ,אשר יבוא איש מרק$ד על-החבל לה$ראות .וידב$ר
סרתוסטרה אל-העם ל $אמר:
הנ $ה אנכי מורה אתכם את-תורת האדם העליון .היה האדם דבר ,אשר על $ינו לעז עליו עד
הכחדו .מה עשיתם לבעבור לעז עליו?
כל-יש ברא את-אשר יצא ממנו ומעלה :ואתם חפצתם להיות המורד האחד במעלה הגדול
הזה .ועוד לכם מעט ושבתם וירדתם עד החיה מ$אשר תעזו על-האדם!
מה-הקף בע$ינ $י האדם? הלא רק צחוק או כלמה מכאבת .וככה יהיה האדם בע$ינ $י האדם
העליון :צחוק או כלמה מכאבת.
את-הדרך העולה מן-התולעת ועד האדם עברתם ,ואולם עוד נותר בכם רב מן-התולעת.
קפים הLייתם לפנים ,וגם עתה עוד קף האדם שבעתים מכל-קף.
ומי אשר יהיה בכם החכם מכDלכם ,והיה גם הוא רק קרע אדם ודבק-צמח ורוח יחדו .ואולם
האמרתי לכם כי תקומו ותהיו לרוחות או לצמח?
ראו הנ $ה אנכי מורה אתכם את-תורת האדם העליון!
אדם העליון תכלית האדמה .ובכ$ן א$פוא יאמר-נא חפצכם :יהי אדם העליון תכלית האדמה!
השבעתיכם ,אחי ,הFיו נאFמנים לאדמה ואל תאמינו לאומרים לכם :י $ש תקוה מחוץ לאדמה ,רק
מטיפ$י רוש ה$מה בדעת ואם לא-בדעת.
רק בוז $י חיים ה$ם ונוט$י למות ושכור $י רוש גם ה$ם ,אשר נלאתה מ$הם האדמה :כי עתה יחלפו
נא כל-א$לה ויגועו ויתמו!
מן הפשעים היה לפנים הגדול אשר פשע באFלהים ואולם הנ $ה מ$ת אFלהים ועמו מ$תו גם
הפושעים .עתה רק הפוש $ע באדמה והיה זה הנורא מכל-פשע ,ואשר יוקיר את סתר $י א$ין-ח$קר
מהוקירו את-תכלית האדמה!
לפנים הביטה הנשמה בבוז אל-הבשר :אז היה הבוז הזה עליון מכל – כי חפצה הנשמה אשר
יהיה הבשר רזה ודל ומז $ה-רעב ,וככה אמרה להשמ$ט ממנו ומן האדמה.
אי לנשמה אשר היתה רזה ודלה ומזת-רעב גם היא – האכזריות היתה התשוקה אשר לנשמה
הל$זו!
אכ$ן גם אתם אחי עFנו-לי :מה ידב$ר בשרכם בנשמתכם? הא$ין-יש נשמתכם עLני ומאוס ורך עד
לחDמלה?
אמנם נחל נמאס האדם .רק אשר יהיה ים ומצא-לו לאFסף נחל נמאס ולא ימא$ס גם הוא.
ראו הנ $ה אנכי מורה אתכם את-תורת האדם העליון :הלא זה הים אשר בו ישט$ף בוזכם
הגדול.
מה-גדול מגדל אשר יכל למצא אתכם? הלא הרגע אשר י $עור בכם בוזכם הגדול .הרגע אשר
י $הפ$ך בכם כל-אשרכם לבוז וכ$ן ת$הפך גם תבונתכם וגם צדקתכם .הרגע אשר תאמרו" :מה-
בצע באשרי! רק עLני ומאוס ורך עד לחDמלה .ואולם רק עצם חיי לבדם ,והיה לי זה האשר!"
הרגע אשר תאמרו" :מה-בצע בתבונתי! העורגת היא לדעת כארי $ה לטרף? רק עLני ומאוס ורך
עד לחDמלה!"
הרגע אשר תאמרו" :מה-בצע בצדקתי! והיא לא אחזה בי עד להתהול $ל .אכ$ן שבעתי גם את-
טובתי וגם את-רעתי! כל זאת א$יננה בלתי-אם עLני ומאוס ורך עד לחDמלה!"
הרגע אשר תאמרו" :מה-בצע בישרי! לא מצאתי כי-אהיה שלהבת וגחלת – והישר הלא זה
שלהבת וגחלת!?
הרגע אשר תאמרו " :מה-בצע בחמלתי! הא$ין חמלה ע$ץ אשר יתלה עליו האוהב א$ת בנ $י-
האדם? ואולם חי אני כי החמלה א$יננה תליה".
הדברתם ככל הדברים הא$לה? הכבר צעקתם ככל הדברים הא$לה? אוי ,לו שמעתיכם
בצעקכם ככה!
לא חטאתכם – כי-אם השתפקותכם צועקת אל-השמים אשר צרה ע$ינכם בחטאתכם וצעקה
היא אל -השמים!
איה א$יפה הברק אשר ילקקכם בלשונו? איה השגעון אשר חתם י $חת$ם בבשרכם?
ראו הנ $ה אנכי מורה אתכם את-תורת האדם העליון :הלא זה הברק .הלא זה השגעון! –
וככלות סרתוסטרא לדב$ר ,ויהי שם אחד מן-העם אשר צעק" :רב-לנו לשמוע את-המרק$ד על
החבל; עתה הבו נא וגם נביט אותו!" וישחק העם מאד על סרתוסטרא .ואולם המרק$ד על
החבל חשב כי בו דב$ר האיש ויפן ויכון אל מעש $הו.
ד
ה
ויהי אחר $י דב$ר סרתוסטרא את-הד Fברים הא$לה וישב ויב$ט אל-העם ש $נית וידם .ואל-לבו אמר:
"הנ $ה ה$ם נצבים עלי וה$ם משחקים עלי :אמנם לא ה$בינו לדברי כי לא אנכי הפה לאזנים
הא$לה.
הלהכות ח$רם את-אזנ $יהם בראשונה לבעבור ילמדו לשמוע בע$ינ $יהם? אם השתקש$ק
נשתקש $ק כמו תDפים וכמטיפ$י מוסר בראש חוצות? או האם רק לכבד $י-פה יאמינו?
הנ $ה דבר להם אשר עליו גאותם .אם לא ת$דעו הדבר הזה? הלא השכ$ל – זה ש $ם הדבר אשר
יפלאו בו מ$רוע$י העזים.
ולכ$ן תהיה להם לזרא בדב$ר אל $יהם איש על ה"בוז – כי-עתה אדברה נא אל-גאותם.
כי-עתה אדברה נא באזנ $יהם על-הבוז הגדול מכל בוז – :הלא זה האדם האחרון".
וכה אמר סרתוסטרא אל-העם:
הנ $ה בא היום אשר שומה על-האדם להציב לו מטרה .הנ $ה בא היום אשר שומה על-האדם
לזרוע את-זרע תקותו הנשאה.
עוד עשירה אדמתו למדי .ואולם הנ $ה ימים באים אשר תהיה האדמה הזאת עניה ודלה ,אשר
לא יעלה ולא יצמח עוד ממנה ע$ץ נשא.
אללי! הנ $ה יום בא אשר לא ישליך עוד האדם את-ח$ץ תשוקתו ממעל לאדם והלאה ומ$יתר
קשתו ידף ולא יונף עוד!
ראו הנ $ה אנכי אומ$ר לכם :רק בהיות עוד באדם תהו ובהו דיו והוליד ככב אשר ירק$ד .ראו הנ $ה
אנכי אומ$ר לכם :עוד יש-בכם תהו ובהו.
אללי! הנ $ה יום בא אשר לא יוכל עוד האדם להוליד ככב אשר ירק$ד .אללי! הנ $ה יום בא
והאדם יהיה בזוי ונבזה עד-בלתי יכלת עוד לבוז לנפשו.
ראו הנ $ה אנכי מראה לכם את-האדם האחרון.
"מה-לי אהבה? מה-לי בריאה? מה-לי תשוקה? מה-לי ככב?" – ככה ישאל האדם האחרון
ובע$יניו יקרוץ.
והאדמה תהיה אז קטנה ועליה ינת$ר האדם האחרון ,אשר יקטין כל-דבר וכל-ענין .ומשפחת
האדם הזה כמעט אשר לא תשמד ,כאשר לא ישמד פרעוש-האדמה; כי יאריך האדם האחרון
מכל-אשר היה לפניו.
"הנ $ה אנחנו בראנו את-האשר" – ככה יאמרו בנ $י-האדם האחרונים ובע$ינ $יהם יקרצו.
ואת-המחוזות אשר שם יקש על $יהם לחיות יעזבו ,כי על-כ$ן דרוש להם חם ,ואיש את-שכ$נו
יאFהב עוד ויתרפ$ק עליו ויתגר $ד בו :כי על -על-כ$ן דרוש להם חם.
ובחלות איש ואשר לא יאמין איש באחיו ות$חש $ב זאת לחטאה :כל-איש יזה$ר מאד לנפשו
בלכתו .ורק אשר יהיה עוד סכל ותגפינה רגליו באבנים או בבנ $י-אדם!
מע$ת לע$ת ,כי ככה ינעמו החלומות .ואשר-יקח באחרונה רוש הרבה והיה המות ומעט רוש $
נעים.
ועוד יעמול האדם ועוד יעבוד כי תהיה העבודה שעש Dעים .ואולם תחבDלות יקנו אשר-לא ייגעו
השעש Dעים את-הבשר.
ולא ידל האדם ולא יעשיר האדם :כי גם שנ $יהם יהיו למשא .מי יחפץ עוד למשל? ומי לשמוע?
כי גם שנ $יהם יהיו למשא.
ורעה לא יהיה ורק ע$דר יהיה אחד! אז ידרוש כל-אדם ח$לק כח$לק שוה ,אז יהיה משפט אחד
ומדה אחת לכל :ומי אשר יחוש אחרת ובא איש כזה לרצונו לב$ית-המש Dגעים.
תב$ל" – ככה יאמרו המפDנקים ובע$ינ $יהם יקרצו. "לפנים השתגעו כל יושב$י $
והאדם יהיה חכם ואת-הכל י $דע אשר קרה ואשר היה :ככה לא יירא אחרית ,ואיש עם-אחיו –
פן י $חב$ל לבטן.
ותאוה-מעט תהיה לאדם ליום ותאוה-מעט תהיה לו ללילה :ואולם כל איש ישמור את-שלום
בשרו.
"אכ$ן אנחנו בראנו את-האשר" – ככה יאמרו בנ $י האדם האחרונים ובע$ינ $יהם יקרצו– .
פה תמו דבר $י סרתוסטרא האחרונים אשר יקר $א להם גם "פ$תח-דבר $י סרתוסטרא" :כי בהגיעו
עד הדברים הא$לה ולא נתן לו העם לדב$ר עוד ויזעק ויתהול $ל בתענוגים .תן-לנו ,סרתוסטרא,
את-האדם האחרון הזה – ,ככה היו דבר $י העם הצעקים – עש $ה אותנו לבנ $י-האדם אחרונים
כא$לה! כי אז נניח לך את-האדם העליון!" והעם מ$ריע תרועה גדולה וממול $ל בקצ$ה לשונו .אז
יתעצ$ב סרתוסטרא ואל-לבו יאמר:
"רק א$ין ה$ם מבינים לדברי :לא אנכי הפה לאזנים הא$לה.
הנ $ה הרב$יתי לשבת בהרים ולהקשיב לשיח נהרות וע$צים:
הנ $ה אנכי דב$ר אל $יהם עתה כמשפט רוע$י העזים.
שוקטת נשמתי בקרבי ובהירה כהרים לפנ $י עת-צהLרים – ואולם ה$מה חושבים עלי אשר קר
אנכי ואנכי ל $ץ אשר יליץ נוראות.
וה$ם מביטים בי עתה ומשחקים :ואולם גם בשחקם עוד שונאים ה$ם לי .כקרח יהיה בשחקם".
הח$ל ב$ן-כה וכה המרק$ד אז י $עשה דבר אשר ידם כל-פה מ$חרדה ואשר תקום כל-עין .כי הנ $ה $
על-החבל את-מעש$הו :יצא האיש מפתח דלת קטנה ויהי מתהל $ך על-החבל הנמתח ב$ין שנ $י
מגדלות והיה כתולה על-פנ $י רחוב העיר ועל פנ $י כל העם מלמעלה .אז נפתחה הדלת הקטנה
ש $נית ואיש לבוש שלל צבעים אשר מרא$הו כמרא$ה ל $ץ יצא דלג על-החבל וימה$ר ויחפ$ז אחר $י
הראשון .ויהי הוא קרא בקול גדול נורא" :מה$ר ול $ך נכ$ה-רגלים ,מה$ר ול $ך עצ$ל ,זוח$ל ,לבן-
פנים ,לך מהר פן אשוף עק$בך בבהן רגלי! מה-לך פה ב$ין מגדלות ,ולך נאוה לשבת במשמר
ם את-הדרך!" וכאשר ידב$ר כ$ן יקרב הלוך וקרב הלוך וקרב במגדל ,כי לטוב ממך אתה חוס $
א$ליו :ויהי כאשר לא-היה עוד בלתי רק פשע אחד מ$אחריו ,אז נעשתה הפלצות אשר ידום
פתאם כל-פה מ$חרדה ותקום כל-עין – :כי הנ $ה נתן הל $ץ קול-פחדים פתאם כשטן משחית
ויתנש $א ויקפץ קפיצה אחת ממעל לראש האיש אשר חסם לו את-הדרך ויפסח עליו .והאיש
בראותו את-צרו והוא המנצ$ח ,ותעזב$הו בינתו ויעזוב את-החבל; אז ישליך מלפניו את-המוט
אשר בידו ,וכמו גלגל-ידים ורגלים התהפ$ך בחפזון שבעתים מן המוט הנופ$ל ויצנח ויעף
ארצה .וכל-העם היה פתאם כיּּ9ם בהגיח בו סערה :כי נסו איש על-נפשו ואיש על-פנ$י אחיו
ואיש על-כת$ף ר $ע$הו .ובאשר חשבו כי תפול גופת הנופ$ל שם התמלטו שבעתים.
וסרתוסטרא נצב תחתיו ובאשר עמד שם נפלה גופת האיש לרגליו והיא פצועה ושבורה ורק
עוד בה רוח חיים .אז יפקח האיש את-ע$יניו ,כי שבה א$ליו בינתו רגע .וירא והנ $ה סרתוסטרא
כור $ע לרגליו .והאיש ידב$ר באחרונה ל $אמר" :מה אתה עשה בזה? הנ $ה מ$אז ידעתי כי השטן
חב$ני סחב והשל $ך אל-השאול .התאמר לעצר-לו טומ$ן פח לי .עתה הנ $ה הוא מחזיק בי לס L
בעשותו?"
וסרתוסטרא ענה" :הנ $ה נשבעתי לך ,ר$עי ,כי מכל-הדברים א$ין דבר אשר אתה אומ$ר בזה :א$ין
שטן וא$ין שאול .וגם נשמתך תמה$ר למות בטרם עוד ימות בשרך :ולכ$ן אל-נא תירא עוד
דבר!"
והאיש נשא ע$יניו ויב$ט כלא מאמין ואחר $י-כ$ן אמר" :אם אFמת כל-אשר דברת פה כי-עתה לא
יאבד-לי דבר באFבד-לי חיי .א$ין-לי א$פוא יתרון מן-החיה אשר למדוה לרק$ד ברב-מהלDמות
ובנקיון שנים".
וסרתוסטרא אמר" :למה תדב$ר כדברים הא$לה? אם השליך-נפשך מנגד היה לך למשלח-יד,
לא ימצא איש און בזה .עתה הנ $ה היה לך משלח-ידך למחתה כי השיא עליך מות :ואולם
תחת כל-זה הנני ואקברך בעצם ידי".
וכדב$ר סרתוסטרא את-הדברים הא$לה ולא ענה עוד האיש דבר :ורק ה$ניד בידו ויהי כמבק$ש
את-יד סרתוסטרא לבעבור הודות לו את-חסדו.
ז
ב$ין כה וכה והערב קרב לבא ויהי החשך על-פנ $י רחוב העיר :אז נפוץ העם איש לעברו ,כי גם
החרדה וגם התאוה לחדשות תיעפנה .וסרתוסטרא ישב על-יד המ$ת על-הארץ ויהי עזוב
למחשבותיו וישכח ע$ת ורגע .אז ירד הלילה ורוח קרה נשבה על-פנ$י הבד$ד .ויקם סרתוסטרא
וידב$ר אל-לבו ל $אמר:
אכ$ן הFטיבות היום לדוג את-דיגך ,סרתוסטרא! ולא נפש אדם דגת כי-אם נבלת פגר מ$ת.
נאFלחים חי$י האדם בא$ין רעיון ובא$ין תכלית :יש-אשר ל $ץ מתהול $ל יהיה להם לגורל.
הבה ואור את בנ $י-האדם את רעיון חי$יהם :הנ $ה זה האדם העליון ,אשר י$צ$א כברק מן-העב
העכור הוא האדם.
ואולם עוד רחקתי מ$הם וחושי טרם ידב$ר אל-חוש $יהם הייתי בע$ינ $יהם לעומ$ד בתוך ב$ין הפתי
וב$ין נבלת פגר מ$ת.
קד $ר הלילה וקדרים דרכ$י סרתוסטרא .הבה נא ר $עי הקר והמDקשה ואשאך אל-המקום אשר-
שם אקברך בעצם ידי".
ח
ובכלות סרתוסטרא לדב$ר אל-לבו את-הדברים הא$לה ויקח את-נבלת המ$ת וישם על שכמו
ויפן לדרכו .הוא לא-הרחיק מאת צעדים ואיש נגש א$ליו בלאט וידב$ר חרש ,ויכיר $הו
סרתוסטרא והנ $ה הוא – הל $ץ מן-המגדל .והאיש דב$ר א$ליו ויאמר" :קום ועזבת מה$ר את-העיר
הזאת ,סרתוסטרא ,כי רבים פה שונאיך .שנ $אוך הטובים והישרים ואמרו-לך :זה אויב$נו ומבז $נו;
ושנ $אוך המאמינים את-האFמונה השל $מה ואמרו-לך :זה הרע אשר נגד העם .רק בזאת מצאך
טוב ,כי שחקו עליך :כי הנ $ה דברת כמו ל $ץ .רק בזאת מצאך טוב כי התחברת אל-הכלב
המ$ת; יען-אשר השפלת ככה את-נפשך ,את-נפשך הצלת היום .ואולם קום לך-לך מה$ר מן-
העיר הזאת ,פן אקפץ מחר עליך ואפסח גם עליך – אנכי החי על-המ$ת" .ובדב$ר האיש את-
הדברים וי $על $ם פתאם .אז י$ל $ך סרתוסטרא לדרכו בתוך הרחובות האפ$לות.
ובבאו עד לשער-העיר וימצאו אותו המקברים; ויביטו האנשים אל-פניו לאור הלפיד ויכירו את
סרתוסטרא וילעגו לו מאד" .ראו הנ $ה נש $א סרתוסטרא עמו את-הכלב המ$ת; אכ$ן גבור חיל
סרתוסטרא ,כי-היה לקוב$ר מ$תים! כי על-כ$ן יד $ינו טהורות מדי מהיותן נוגעות אל-מנחת
מרחשת אשר כזאת .היאמר סרתוסטרא לגנוב מפי השטן את-בלעו? צלח ורכב ,סרתוסטרא,
ורא$ה טוב באר Dחתך! ואולם השמ$ר-לך פן יהיה השטן גנב-משנה מסרתוסטרא – וגנב גם את-
שנ $יכם ואכל את-שנ $יכם יחדו!" וישחקו מאד איש לאחיו ויטו את-ראש $יהם ויתלחשו.
וסרתוסטרא לא ענה דבר על-הדברים ויפן לדרכו וי $לך .ויהי הוא הול $ך שתים שעות והוא
הח$ל
עוב$ר על-יערות ועל-בצאת ,אז ישמע עד בלי די את-יללת הזא$בים הרע$בים ,והרעב $
להציק לו גם הוא .ויעמד סרתוסטרא ויתיצ$ב לפנ $י בית בד $ד ,כי ראה בו אור נ $ר.
וסרתוסטרא אמר" :הנ $ה כשוד $ד מתנפ$ל עלי הרעב .ביערות ובאשר שם הבצאת מתנפ$ל עלי
רעבי ובעצם הלילה.
נפלאים דרכ$י רעבי .יש-אשר הוא בא לי רק אחר $י אר Dחתי ,וכיום הזה לא בא לי כל-היום :א$י
היה כל-היום?"
וסרתוסטרא התדפ$ק על שער הבית ,וי$צ$א איש זק$ן א$ליו והוא נש $א את-הנ $ר בידו .וישאל
ויאמר" :מי-זה הבא א$לי ואל-שנתי אשר נדדה ממני?"
מאFכולוסרתוסטרא אמר" :אחד חי ואחד מ$ת .הבה תן-לי לאFכול ולשתות ,כי שכחתי היום $
ומשתות .מי אשר ית$ן לרע$ב לחם ,רק את-נפשו הוא מכלכ$ל :כה תאמר החכמה".
והזק$ן פנה וי$ל $ך וישב בעוד רגע וית$ן לסרתוסטרא לחם ויין ויאמר" :אכ$ן מקום א$ין-ברכה
ּּ$כן בחרתי לשבת פה וגם החיה וגם האדם הנ $ה באים א$לי המקום הזה לרע$בים ,כי על9 -
בבדידתי .ואולם רא$ה צו-נא גם את-ר $עך אשר עמך ואכל ושתה גם הוא ,כי עי $ף הוא ממך".
וסרתוסטרא ענה" :הנ $ה ר $עי מ$ת ,ולכ$ן חשבתי כי יקשה ממני לדב$ר על-לבו" .והזק$ן התעבר
ויאמר" :מה-לי ולאשר תאמר? מי-אשר יתדפ$ק על-שער ב$יתי ,ולקח האיש הזה את-כל אשר
אתן לו ויהי מה .אכלו וסעדו את-לבכם!" –
וסרתוסטרא עבר משם וי$ל $ך ש $נית שתים שעות ,והוא בוט$ח בכוכבים ובמסלת אורם :כי
הסכין סרתוסטרא מ$עודו להיות נוד $ד בלילה ויהי אה$ב להביט כל-יש $ן אל-פניו .וכאשר הלבינו
פנ $י הבקר וי $רא סרתוסטרא והנ $ה הוא בתוך יער עבות וא$ין דרך .אז השכיב את-נבלת המ$ת
בתוך ע$ץ נבוב למראשותיו ,למען הFיות לו לסתרה מן הזא$בים ,והוא רבץ ארצה וישכב על-פנ$י
הדשא .ויישן סרתוסטרא וי $רד $ם מה$ר ,כי עיפה עליו גויתו ואולם נשמתו לא נדה ולא נעה.
ט
וסרתוסטרא האFריך לישון ,וית$ן את-השחר לעבור עליו וית$ן לעבור עליו גם את-כל המוע$ד
אשר עד הצהLרים ,אחר $י כ$ן פקח סרתוסטרא את-ע$יניו וישתאה ויב$ט אל-היער ואל-הדממה
אשר מסביב ,וישתאה ויב$ט אל-נפשו פנימה .אז יתעור$ר פתאם ,ויהי כמו חוב$ל בראותו יבשה
פתאם ויצהל ויריע :כי ראה אFמת חדשה .וידב$ר סרתוסטרא אל-לבו ויאמר:
הנ $ה אור נגה לי :י$ש-לי ח$פץ בר $עים ואשר חיים יהיו – ,ואולם א$ין לי ח$פץ בר $עים מ$תים ובפגר $י
נבלות אדם אשר אשא אותם עמי אל9ּ-כל אשר יהיה רוחי.
כי-אם ח$פץ לי בר $עים אשר י $לכו אחרי ,יען כי חפ$צים ה$ם ללכת אחר $י נפשם ה$מה – ואל-
המקום אשר יהיה רוחי.
הנ $ה אור נגה לי :אל נא באזנ $י העם ידב$ר עוד סרתוסטרא כי-אם באזנ $י ר $עים! אל נא יהיה
סרתוסטרא רעה וכלב לע$דר.
לנש $ל רבים מ$אחר $י הע$דר – הנה לזאת באתי .יתאנפו נא בי עם וע$דר :יהי סרתוסטרא לשוד $ד
בע$ינ $י הרעים!
הנ $ה אנכי קר $א להם רעים – וה$ם קראים לנפשם הטובים והישרים .הנ $ה אנכי קר $א להם רעים
– וה$ם קראים לנפשם המאמינים אשר לאFמונה השל $מה.
הוי על הטובים והישרים! את-מי ה$מה שנאים מכל-אדם? הלא את-האיש אשר ישב$ר את
לוחות הערכים אשר להם ,הוא השוב$ר ,הוא העוב$ר – :ואולם הוא הלא בר $א.
הוי על המאמינים אשר לכל-אFמונות! ! את-מי ה$מה שנאים מכל-אדם? הלא את-האיש אשר
ישב$ר את לוחות הערכים אשר להם ,הוא השוב$ר ,הוא העוב$ר – :ואולם הוא הלא בר $א.
ר $עים יבק$ש בר $א ולא פגר $י נבלות אדם ,ואף לא עדרים ומאמינים .את העוזרים עמו לברא,
אותם יבק$ש בר $א ,את-כל א$לה אשר חרתים ערכים חדשים על לוחות חדשים.
ר $עים יבק$ש בר $א ,את-העוזרים עמו לקצור :כי לפניו הנ $ה בש $ל הקציר לכל .ואולם מאת
מגלים יחסר ,ולכ$ן הוא עוק$ר שבLלים וחרה לו.
ר $עים יבק$ש בר $א ,את-כל א$לה אשר יודעים ללטוש מגל $יהם .אכ$ן יקר $א להם המכלים ובוז $י
הטוב והרע – וה$מה הלא הקוצרים והחגגים.
את-העוזרים עמו לברא ,אותם מבק$ש סרתוסטרא ,את-העוזרים עמו לקצר ואת-העוזרים עמו
לחג ,אותם מבק$ש סרתוסטרא :מה-לו ולעדרים ולרעים? מה-לו ולפגר $י נבלות אדם?
ואתה ,ר$עי הראשון ,שלום לך! בעצם ידי קברתיך בע$צך הנבוב ובעצם ידי הסתרתיך מן
הזא$בים.
ועתה אפרדה נא מ$עליך ,כי א$ין לי מוע$ד עוד .ב$ין שחר לשחר באה לי אFמת חדשה.
ורעה לא אהיה וקוב$ר לא אהיה עוד למ$תים ,ואף גם באזנ $י העם לא אשוב עוד לדב$ר; הנ$ה
זאת לי הפעם האחרונה אשר דברתי באזנ $י מ$ת.
אל הבראים ואל הקוצרים ואל החוגגים אתחבר :את הקשת אשר בענן אראה אותם ואת-כל
שלב$י-המעלות אשר לאדם העליון.
אל הבודדים אשיר שירתי ואל אשר שנים שנים ,ומי אשר לו אזנים לשמוע א$ת-מה אשר לא
ישמע והכבדתי עליו את-אשרי.
אל $ך ,ועל המפגרים ועל המתמהמהים אפסח .ככה בלכתי ואל מטרתי אשאף ועל-דרכי $
ואבדו ה$מה!
י
את-הדברים הא$לה דבר סרתוסטרא אל-לבו והשמש עמדה בצהLרים :אז הביט השמימה
כשוא$ל – כי שמע קול עוף אדיר בעופו .ובנשאו את ע$יניו וירא והנ $ה נשר מעופ$ף בשמים ,אשר
יעשה גלגל גדול בעופו ,ונחש תלוי עליו ,אשר לא יהיה לו כשלל כי-אם כר $ע :כי על-כ$ן הקיף
את-צוארו סביב.
וסרתוסטרא קרא" :החיות הא$לה חיותי ה$ן!" וישמח לקראתן מאד.
"הנ $ה הג$אה מכל-חי אשר תחת השמש והערום מכל-חי אשר תחת השמש חברו יחדו ויפשטו
לתור את-הארץ.
כי חפצו לתור את-הארץ ולראות העוד סרתוסטרא חי .ואם אמנם חי אני עוד?
גדולה הרעה להיות עם-אדם מהיות עם-חיות ,והדרכים אשר בהן י$ל $ך סרתוסטרא מל $אות
הרעה הגדולה .תבאנה נא חיותי א$לה והנהיגו אותי ה$ן!"
ובדב$ר סרתוסטרא את-הדברים הא$לה ויזכור את-דברי הקדוש אשר ביער וי $אנח ויאמר אל-
לבו:
מי ית$ן וחכמתי מ$אשר הנני! מי ית$ן וחכמתי מ$ר $אשיתי כנחש אשר לי!
תל $ך היא
אכ$ן שאלתי לנפשי את-אשר ימנע מן האדם :כי-עתה אשאל נא את-גאותי אשר $
עם-חכמתי תמיד!
ובבא יום וחכמתי תעזב$ני – :כי הנ $ה אוהבת חכמת$נו לעוף ממנו והלאה! – ועפה עוד גאותי
עם-סכלותי יחדו! –
הח$ל סרתוסטרא לשקוע. ככה $
משאות סרתוסתרא
ב
וסרתוסטרא החFריש רגע אחד ויב$ט באהבה על פנ $י תלמידיו .אחר $י כ$ן הוסיף וקולו נהפך
לאח$ר וידב$ר ל $אמר:
לכו נא לי בכח צדקתכם זאת והFיו נאFמנים עם האדמה ,אחי! תעבוד-נא כל אהבתכם הנותנת
וכל תבונתכם לתכלית האדמה! ראו הנ $ה בקשתיכם והשבעתיכם על-כל זאת.
אל נא תתנו אותה לעוף מן האדמה והלאה ואל נא תתדפ$ק בכנפיה אל קירות עולם! אללי,
רבה היתה תמיד הצדקה אשר עפה לה!
השיבו כמוני את הצדקה המתעופפת אל האדמה – השיבוה אל הבשר ואל החיים .למען
אשר תת$ן לאדמה את תכליתה – תכלית אדם!
מאת פעמים עפה ככה ונדפה ככה הרוח עם הצדקה יחדו .אללי ,עוד בבשר $נו יוש $ב כל
השגעון וכל המשגה הזה :נהפך בנו לבשר ולח$פץ.
מאת פעמים נסתה ככה ושגתה ככה הרוח עם הצדקה יחדו .אכ$ן רק נסיון היה האדם .אללי,
בערות רבה ושגיאה רבה נהפכו בנו לבשר!
לא רק תבונת אלפ$י שנים – כי אם גם שגעונן מתפר $ץ עתה מתוכ$נו .אכ$ן זה א$יד לאדם ,כי
היה ליור $ש.
עוד נלחמים אנחנו יום יום עם הענק "מקרה" ועל כל משפחת האדם עוד שפך עד כה את-
ממשלתו הסכל – זה חסר-הש $כל.
תעבוד-נא כל רוחכם עם צדקתכם לתכלית האדמה ,אחי ,וע$רך כל דבר יעLרך נא על ידכם
ש$נית! כי על-כ$ן הFיו נא לי לוחמים! כי על-כ$ן הFיו נא לי בראים!
מד $י דעתו – מטה$ר הבשר; בנסותו בדעת – יתנש $א; כל היוד $ע – והתקדשו בו כל-תאותיו; כל
המתנש $א – ועלזה בו נשמתו.
הושיעה נא ,הרופ$א ,לך אתה :ובזאת הושיע גם לחולים .תהי נא זאת מבחר תשועתו ,כי יראה
מא$ליו.
בע$יניו את-זה אשר התרפ$א $
י $ש אלפ$י שבילים אשר לא דרכה עוד בהם כף רגל וי $ש אלפ$י חי$י-בשרים ואי$י-חיים נסתרים.
עוד לא נודעו ולא נחקרו גם עתה אדם ואדמת אדם.
הקיצו ושמעו ,הבודדים! מקרב העתיד באים רוחות עם משק כנפים נעFלמות; ואל אזנים דקות
מגיעה בשורה טובה.
אתם הבדדים היום ,אתם הנבדלים! הנ $ה יום בא ואתם תהיו לעם :מקרבכם אתם ,אשר
נבחרים אתם בעצמכם ,י$צ$א עם נבחר – :ומקרבו י$צ$א האדם העליון.
חי אני כי עוד תהיה האדמה למקום מרפ$א לאדם! הנ $ה גם עתה כבר מרח$ף עליה רוח חדש
אשר רפאות עמו ותקוה חדשה!
ג
ויהי אחר $י דב$ר סרתוסטרא את-הדברים הא$לה וידם ,ויהי כאיש אשר לא הגיד עוד את-דברו
האחרון .אז ישקול בידו את-המטה ויהי כפוס $ח על שת$י סעיפים ,ויאמר וקולו -נהפך ויהי
לאח$ר וידב$ר ל $אמר:
אל $ך עתה ,תלמידי! וגם אתם לכו נא לבדכם מזה והלאה! כי זה חפצי. לבדי $
אכ$ן יעצתיכם :לכו נא ממני והFיו למתקוממים לסרתוסטרא! ועוד רב מזה :הכלמו בו! אולי
רמה אתכם.
שומה היא על האיש החפ$ץ דעת ,אשר לא רק לאהבה את-שונאיו יוכל כי אם גם יוכל לשנוא
את-אהביו.
רעה גומ$ל איש עם מורו אם עד נ $צח יהיה לו רק תלמיד .מדוע זה תיראו לשלוח יד בז $ר אשר
לי?
מכבדים אתם אותי; אבל מה תעשו ליום אשר זה-כבדכם יתעופ$ף? השמרו לכם פן תהרג
אתכם אבן-מצ$בה.
הנ $ה אתם אומרים :האFמנו בסרתוסטרא? אבל מה-בצע בסרתוסטרא? הנ $ה הFייתם לי
למאמינים :אבל מה-בצע בכל-המאמינים?
עוד את נפשכם לא בקשתם – ומצאתם אותי .הנ $ה כ$ן יעשו כל המאמינים; ואולם הלא זה
הדבר אשר ככה נפלה כל-אFמונה.
לכ$ן אנכי מצוה אתכם :התאמצו כי אבד מכם וכי תמצאו אתכם אתם ,ורק אחר $י כחשכם בי
כDלכם ,אשוב אל $יכם.
אכ$ן אחי ,בע$ינים אח$רות אבק$ש לי אז את האובדים אשר לי ובאהבה אחרת אהב אז אתכם.
ועוד גם זאת תבא :אשר נהיה לר $עים ולבנ $י תקוה אחת; ואז הנ $ה אהיה בתוככם בפעם
השלישית ,למען אחג עמכם את חג-הצהLרים הגדול.
וזה חג-הצהLרים הגדול :אשר יעמוד האדם במסלתו בתוך ב$ין החיה וב$ין האדם העליון ויחג
את חג דרכו העלה לקראת הערב כחוג$ג את מבחר תקותו הנשאה :כי היא הדרך לבקר
חדש.
ואז את נפשו לבדו יבר $ך השוק$ע ע$קב אשר היה לעוב$ר ,ושמש הדעת אשר לו תעמוד לו
כצהLרים.
"הנ $ה מ$תים כל האFלהים :ועתה אנחנו חפ$צים כי יחיה האדם העליון" – הנ $ה זה יהיה חפצ$נו
האחרון בחג-הצהLרים הגדול! –
כה אמר סרתוסטרא.
חלק שני
" – ורק אחר $י כחשכם בי כDלכם ,אשוב אל $יכם .אכ$ן אחי ,בע$ינים אח$רות אבק$ש לי אז את
האובדים אשר לי ובאהבה אחרת אהב אז אתכם".
סרתוסטרא,
על הצדקה הנותנת
)א' ,פרק אחרון(
הילד עם המראה
ויהי אחר $י כ$ן וישב סרתוסטרא ש $נית אל ההרים ואל בדידתו אשר במערה וירחק מן האדם:
היה כזור $ע אשר ה$פיץ את-זרעו והוא מחכה .אז מלאה נשמתו קצר-רוח עם תשוקה אל
האנשים אשר אה$ב ,כי עוד רבות היו לו להגיד להם .וזה הכב$ד מכל-דבר :אשר יקפוץ איש
מ$אהבה את ידו הפתוחה וכלמתו שמורה עמו מד $י נתנו.
ככה עברו על הבד $ד חLדשים ושנים וחכמתו הלכה הלך ורבה ,ותכאב לו בשפעת ר Dבה.
ויהי בקר-יום וסרתוסטרא ה$קיץ בטרם עוד יעלה השחר ויחקור הרב$ה בלבו על משכבו ואחר $י
כ$ן דב$ר אל לבו ל $אמר:
"מה-זה חרדתי ככה בחלומי ,כי הFקיצותי? האם לא נגש א$לי ילד נש $א מראה בידו?
והילד דב$ר א$לי" :הוי סרתוסטרא ,הב$ט נא פניך במראה!"
וכאשר הבטתי במראה ,ואזעק ולבי בי התפלץ :כי לא אותי ראיתי שם כי-אם מפלצת פנ $י
שטן עם שחוק לעגו.
ולבי ה$בין מה$רה את פתרון החלום ואת אשר אמר להזכיר $ני" :רעה נגד תורתי ,הסרפד אומ$ר
להיות לחטה!
תקפו שונאי ואת תאר תורתי עוו ,עד כי יכלמו בי עתה ר $עי על המתנות אשר נתתי להם.
אבדו ר $עי לי; ועתה בא לי היום לבק$ש את האובדים לי!" –
ובדב$ר סרתוסטרא את הדברים הא$לה וישתע$ר מ$על משכבו ,ולא היה כנגש המבק$ש רוח כי-
אם כראה וחזה אשר נפלה עליו יד אFלהים .והנשר והנחש אשר לו הביטו א$ליו וישתאו ,כי כמו
שחר חופ$ף על-פניו זה אשרו אשר יבא.
ו Fסרתוסטרא אמר :מה-זה היה לי ,חיותי? האם לא נהפכתי לאח$ר? האם לא כרוח סועה בא
לי אשרי?
עוד מש Dגע אשרי ושגעון ידב$ר :עוד צעיר הוא רב מדי – כי עתה יהי נא לכם ארך רוח עמו!
פצוע אנכי ביד אשרי :יהיו נא כל הכאבים לרפאים לי!
אל $י שונאי! יכול סרתוסטרא ש $נית לדב$ר ולת$ת ולחל $ק אהבה אל $י ר $עי אוכל לרדת ש $נית וגם F
F
לאהובים!
קצרת-רוח היתה אהבתי ושוטפת ויורדת זרמים זרמים ,למזרח ולמערב .מני הרים דוממים
ומקרב סערות כא$ב רעשת נשמתי אל הבקעות.
רב מדי ערגה והביטה נפשי למרחקים .רב מדי התמכרתי לבדידתי :ככה שכחתי מ$החריש.
פה הייתי כDלי והמות נחל נופ$ל מסלע גבוה :אפ$ל נא את דברי למעמק$י הבקעות.
ולו גם יפול זרם אהבתי במקום א$ין-דרך! הלא י $ש אחרית אשר ימצא זרם דרך אל הים!
אכ$ן י $ש בקרבי נחל ,בוד $ד הוא ומוצ$א בי את-שפקו ,ואולם זרם אהבתי יסיע$הו עמו למעמקים
– אל הים!
אל $ך ומלה חדשה תבוא$ני; כמשפט כל הבראים היו לי למשא הלשונות ודרכים חדשים $
הישנות .א$ין רוחי חפ$צה עוד להתהל $ך על פנ $י כפות-נעלים אשר בלו.
לאט רב מדי היתה לי כל מלה – :אל תוך מרכבתך אפרוץ ,הסער! ועוד גם אותך אדפוק
בשוט עברתי!
בזעקה ובתרועת גיל אשתע$ר על ימים רחוקים ,עד מצאי את אי$י הע$דן אשר שם ר $עי שוכנים:
ושונאי גם ה$ם בתוכם! מה אהבתי כל-איש ,אם רק יכול אוכל לדב$ר באזניו! גם שונאי היו לי
לח$לק אשרי.
וכאמרי לעלות על הפרא מכל סוסי ,ועזרה לי תמיד חניתי בעלותי :עבד נאFמן היא כל-הימים
לכף רגלי– :
זאת החנית אשר אטיל בשונאי! מה אודה לשונאי כי בא בא היום אשר אוכל להטיל אותה!
רב מדי ארך הענן המתוח אשר לי :מתוך מצהלות הברקים אקלע עתה אבנ $י-ברד ארצה.
ובחזקה יתרומ$ם לבי המל $א ובחזקה יפיח את סערו על פנ $י ההרים ומ$הם והלאה :ככה יוקל
לו.
אכ$ן כמו סערה בא לי אשרי עם חDפשתי! ואולם יחשבו נא שונאי כי המשחית סוע$ר ממעל
לקדקדם.
ואף גם אתם ,ר$עי ,תחרדו בבא חכמתי פרא; ואולי תנוסו מלפניה עם שונאי יחדו.
הוי מי ית$ן והבינותי להשיבכם א$לי בזמרת חליל רעים! הוי מי ית$ן ולמדה הלביאה-חכמתי
לת$ת קול שאגותיה בנעימות! ורבות עוד למדנו יחדו בהיות$נו איש עם אחיו!
על הרים נעFזבים הרתה חכמתי פרא; על אבנים קשות ילדה לי את עולה ,את צעירה.
ועתה היא נודדת כמש Dגעה ממקום למקום במדבר הקשה ומבקשת נאות דשא רכות – זאת
חכמתי פרא הזק$נה!
על נאות לבכם הרכות ,ר$עי! – על אהבתכם היא אומרת לרפ$ד את מחמד ע$יניה! –
כה אמר סרתוסטרא.
על החולמים
ר$עי ,הנ $ה באו דבר $י-לעג עד לאזנ $י ר $עכם ל $אמר" :ראו נא את -סרתוסטרא! הא$ין הוא מתהל $ך
בקרב$נו כמתהל $ך בקרב חיות?"
אבל נכון מזה לדב$ר ל $אמר" :האיש היוד $ע מתהל $ך בקרב בנ $י האדם שה$ם ה$ם החיות".
כי נחשב האדם בע$ינ $י היוד $ע לחיּּ9ה אשר לה לחיים אד Dמות.
א$יך באה לו כזאת? האם לא יען אשר היה עליו להתאד $ם ימים רבים מאד מ$רב כלמה?
הוי ר$עי! הלא ככה ידב$ר היוד $ע :כלמה ,כלמה ,כלמה – זה דבר תולדות אדם!
וזה הדבר אשר טהור-הל $ב יצו על-נפשו לבלתי הכלים איש :כלמה יצו על-נפשו ,אשר הכל $ם
יכל $ם מפנ $י כל-הכאבים.
אכ$ן היו לי לזרא כDלם ,כל בעל $י-הרחמים הא$לה המתענגים תמיד על רב חמלתם :כלמה ה$ם
חס $רים עד בלי די.
ואם שומה עלי להיות חומ$ל ,אל נא יהי ככה גם שמי; ואם הייתי כזה ,אFהי נא ככה מ$רחוק.
ואת-ראשי אכסה בצעיף ועל-נפשי אנוס בטרם אDכר :וגם אתכם ר $עי אצוה לעשות כ$ן.
מי ית$ן והיה תמיד מגעי ומשאי עם חדל $י-מכאוב כמוכם ועם אנשים אשר אוכל לחל $ק עמם
תקוה ופתבג ודבש!
אמנם עשיתי לפעמים קטנה או גדולה עם כאבים :ואולם ידעתי תמיד כי טוב מזה עשיתי אם
למדתי את-נפשי לה$יטיב לשמוח.
מיום הFיות בנ $י-אדם המעיט האדם מאד לשמוח :רק הדבר הזה ,אחי ,הוא חטאת-שאול וא$ין
זולתו!
ואם נלמ$ד נפש $נו לשמוח ,ולמדנו בזה את-נפש $נו א$יך לשכוח להכאיב לאח$רים ולהמציא יום
יום מכאובים חדשים .ולכ$ן אני רוח$ץ ידי אשר הושיעה לכא$ב ,ולכ$ן אני מוחה אחר $י-כ$ן גם עוד
נשמתי.
כי יען אשר ראיתי את הכא$ב מד $י כאבו ,לכ$ן נכלמתי על-דבר כלמתו; וכאשר הושעתי לו ,אז
חטאתי לגאותו חטאה גדולה.
טובות גדולות לא תעשינה איש למכיר תודה כי-אם לשא$ף נקמה; ואם לא ישכח מה$ר החסד
הקטן והיה עוד לתולעת מוצצת.
"הFיו קשים לקב$ל! עשו חסד עם איש ,כי תקבלו ממנו!" – ככה איעץ את א$לה ,אשר א$ין לה$ם
לבעבור לת$ת.
ואולם אנכי הייתי לנות$ן; בכל מאדי ונפשי את$ן ,כמשפט ר $ע לר $עים; אבל מי נכרי ודל ,ובאו
א$לה וקטפו להם בעצם ידם את פרי ע$צי :ככה תמעט הכלמה.
רק את הפושטים-יד על $ינו להשמיד כליל! ה$ן מתקצפים אנחנו בתת$נו על ידם ומתקצפים
אנחנו אם לא נת$ן.
וכ$ן את-הח9טאים נשמיד ואת הל $ב המיס $ר! האמינו לי ,ר$עי :מוסר-הל $ב מחנ $ך את האדם ליס $ר
רבים.
ואולם מכל א$לה רעות המחשבות הקטנות חי אני אם לא טוב לעשות רעה מ$חשב קטנה!
ה$ן אמנם תאמרו" :התאוה למעש $י זדון קטנים תשמר $נו מפשעים רבים וגדולים" .אבל מה לכם
פה כי תחפצו להשמ$ר?
כמשפט מכה טריה כ$ן משפט הפשע :עוק$ץ ומחכ$ך ומתפר $ץ – בשפה ברורה ונאFמנה הוא
דב$ר.
"רא$ה ,מחלה אנכי – כ$ן דב$ר הפשע; וזאת ברורה ונאFמנה.
ואולם כמשפט הפטריות כ$ן משפט המחשבה הקטנה :זחלת ומשתוחחת ומסתתרת – עד כי
יכמש הבשר וירקב כDלו מ$רב ּּ9טריות קטנות.
וגם האיש אשר השטן יוש $ב בו ,ואמרתי לו באזנו את הדבר הזה" :טוב טוב כי גם שטנך
תרב$ה והיה לגדול! והיה גם לך דרך העולה לגד Dלה!" –
אוי לנו ,אחי! יודעים אנחנו את-כל איש מעט יות$ר מדי! וי $ש אשר יהיה איש מעט מעט זך
לע$ינ $ינו כDלו ,ובכל זה לעבור בעדו לא נוכל.
אכ$ן תכבד על $ינו לחיות עם בנ $י-אדם ,יען כי תכבד על $ינו ככה להחריש.
ולא עם האיש אשר היה לנו לפוקה נתהל $ך בקרי כי-אם עם האיש אשר א$ין לנו ולו דבר.
אם י $ש לך ר $ע כא$ב ,כי עתה הFיה לו למצע-מרגוע למכאובו; ואולם קשה יהי נא מצעך ,כמצע
בשד$ה-מלחמה יהיה :ככה תועיל לו הרב$ה.
ואם יעשה לך ר $ע רעה ,אז תדב$ר ל $אמר :נשאתי לך לכל-אשר עשית לי; אבל את-אשר
עשית לך – א$יך זה אשא לך!"
כ$ן תדב$ר האהבה הגדולה :גם את הסליחה והחמלה היא כובשת.
כבוש את-לבך ועצר בו בכח; כי בעזבך את לבך לנפשך ,ונשא מ$עליך גם את-ראשך!
א$י מעש $י סכלות גדולים מן-הנעשים ביד החומלים? וא$י גדלו הפגעים מן הפגעים אשר בראו
מעש $י הסכלות אשר לחומלים?
הוי על האהבים אשר א$ין עוד גבה להם מ$חמלתם ומעלה!
הנ $ה כה דב$ר פעם אחת השטן א$לי " :י $ש שאול גם ל $אלהים :הלא זאת אהבתו לבנ $י אדם".
וזה לא-כבר שמעתיו מדב$ר א$לי" :האFלהים מ$ת; בחמלתו על בנ $י האדם מ$ת האFלהים ".
כי על-כ$ן הזהרו נא לנפשכם מן החמלה; מן המקום הזה עוד תפתח עננה כב$דה על האדם!
אמנם יוד $ע אני ה$יט$ב את אותות הרוחות!
ואולם גם את-הדבר הזה שימו אל-לבכם :גבוהה כל-אהבה גדולה גם עוד מ$חמלתה :כי את-
האהוב לה ה$ן רק זה עוד – ברא תברא!
"את נפשי שלי אני מקריב על מזבח-אהבתי ואת ר $עי אני מקריב עמי יחדו" – כ$ן ידברו כל-
הבראים.
וקש$י-ל $ב ה$מה כל-הבראים– .
כה אמר סרתוסטרא.
על הכהנים
ובאחד הימים נתן סרתוסטרא אות לתלמידיו וידב$ר אל $יהם את הדברים ל $אמר:
"הנ $ה פה חבר כהנים :הלא שונאי ה$ם ,ואולם עברו נא לי בדממה על פנ $יהם ובחרב נרדמת!
גם ב$ינ $יהם נמצאים גבורים; רבים מ$הם כאבו רב מדי– לכ$ן חשקה נפשם להכאיב גם
לאח$רים.
שנאים רעים ה$מה :א$ין כענותם הרת נקמה .על-נקלה יתגא$ל האיש אשר יגע בהם.
ואולם קרוב דמי קרבת-שאר לדמם .גם בדמם עוד חפצתי כי יכב$ד דמי"– .
וכאשר עברו על $יהם והלאה ,ויכאב לסרתוסטרא פתאם ,ואולם לא האFריך לה$אב$ק עם כא$בו.
ויען ויאמר:
עגם לבי לכה$ן הזה .וגם היו לזרא לרוחי; ואולם זאת לי הקטנה מכל מ$אז אתהל $ך בקרב
אדם.
אכ$ן כא$ב אנכי עמם וכאבתי עמם תמיד :שבוים נחשבו לי ונושא$י-אות על מצחם .וזה אשר
יקראו לו גא$ל אסר אתם בכבלים– :
בכבל $י ערכ$י שוא ואמרות תהו! מי ית$ן ובא עוד איש אשר יגאל $ם גם מגאלם!
ימים היו אשר סער אתם הים ממקום למקום ,וה$ם חשבו כי על-פנ $י אי יצאו; ואולם לא על-פנ$י
אי יצאו ,כי-אם על-פנ$י התנינים הגדולים!
ערכ$י שוא ואמרות תהו :א$לה ה$מה התנינים הרעים אשר נגד בנ $י חלוף – ,ימים רבים יישן
המפגע בה$מה ומחכה.
ובאחריתו הנ $ה הוא בא ,הנ $ה הוא מ$קיץ וזול $ל ובול $ע את זה אשר בנה לו ס Dכות על-גב עורו.
הביטו נא לי את-הס Dכות אשר בנו להם הכהנים הא$לה! בת$י-כנ $סיות ה$ם קראים למערות$יהם
הנותנות ר $יח מתקן .הוי על האור הכוז $ב הזה ועל הרוח אשר רקב! מקום שם א$ין לנשמה
משפט – לעוף למרומיה!
כי-אם ככה תצוה אFמותנה עליה" :על ברכ$יכם טפסו על פנ $י המדר $גות ,אתם החוטאים!"
אכ$ן טוב לי כי אראה איש א$ין לו בשת מ$ראות את ע$ינ $י א$לה הנהפכות מבשת ותפלה!
מי ברא לנפשו מערות ומדר $גות-התחטאות כא$לה? האם לא א$לה אשר חפצו להתחב$א ואשר
בושו מפנ $י השמים הטהורים?
ורק כאשר ישוב היום ושבו השמים הטהורים להביט בעד התקרות השבורות ועל הדשא
מתחת ועל הפרגים האד Dמים אשר עם החומות הבקועות – אז אשוב ואפנה את-לבי למשכנות
האFלהים הזה.
לכל-אשר התנג$ד להם ולאשר הכאיב להם קראו אFלהים :חי אני כי רוח גבורים היתה
בעבודתם!
ולא ידעו דרך אחרת לאהבה את אFלה$יהם ,בלתי אם בתלותם את-האדם על ע$ץ-הצלב!
כפגרים אמרו לחיות ,שחורים כסו על-פנ $י פגרם; גם מקרב דבר $יהם עוד עלה באפי הר $יח
הרע אשר לחדר $י מ$תים.
והיוש $ב קרוב להם יוש $ב קרוב ליאורות שחורים ,אשר מתוכם תשיר הצפרד $ע את-שירתה
במחשבות עמDקות.
מא$לה ,אם חפ$צים ה$ם כי אלמד להאמין בגאלם :יהי נא ואולם ישירו נא לי שירים טובים $
מרא$ה תלמידיו דמ$ה למרא$ה נגאלים!
מי ית$ן וראיתי אותם ער Dמים :כי רק היפי לבדו מטיף לשיבה מ$עון .אבל את-ל $ב מי יקח היגון
הקד $ר הזה המתחפ$ש באפ$ר!
אכ$ן גם גאל $יהם בנפשם לא מן החפש באו ומשמ$י השמים אשר לחפש! אכ$ן גם ה$ם בנפשם
לא התהלכו מ$עודם על פנ $י יריעות הדעת!
פרצים היו ברוח אשר לגאלים הא$לה :אז העFמידו בכל פרץ את-שגעונם ,את מסת$ם-הפרצים
הלזה ,ויקראו לזה אFלהים.
בחמלתם הדולפת טDבע כל-רוחם ,וכאשר גאתה וכאשר עלתה חמלתם על-כל גדותיה ,אז
צפה כפעם בפעם על-פניה מלמעלה סכלות גדולה.
בקנאה גדולה דפקו את-עדרם ובזעקה גדולה על-פנ $י נתיבם :כאלו היה זה הנתיב האחד אל
העתיד! חי אני ,גם הרעים הא$לה עוד היו ח$לק מן הצאן.
רוחות קטנות ונשמות רחבות היו לרעים הה$ם :ואולם מה-קטנות ,אחי ,היו עד עתה הארצות,
ולו גם א$לה אשר לנשמות הרחבות מאד!
אותות דם כתבו על הדרך אשר הלכו ,ואולתם אמרה כי בדם תוכח האFמת.
ואולם הדם הוא הרע מכל המופתים אשר לאFמת ,גם את הטהורה מן התורות מרעיל הדם
ונוט$ע שגעון ושנאה בל $ב.
ואם גם י$ל $ך איש למען תורתו במו א$ש – מה יוכיח$נו זה! הלא טוב מזה אם מקרב לבת נפשו
תצ$א לו תורתו הוא!
הוא $
ל $ב כבד חם לוח$ץ וראש קר :באשר נצמדו שנ $י א$לה ,שם יקום הרוח המפעפ$ע – "הגא$ל".
מא$לה אשר יקרא העם להם גאלים – א$לה הרוחות המפעפעים אכ$ן כבר היו גדולים ועליונים $
המסערים את כל סביבם אתם!
וגם מן הגדולים ,הגדולים מכל הגאלים אשר היו ,על $יכם אחי ,להגא$ל עוד ,אם חפ$צים אתם
למצא את-הדרך לחפש!
לא היה עוד אדם עליון מ$עולם .ער Dמים ראיתי את שנ $יהם ,את הגדול ואת הקטן מכל אדם– :
עוד מרבים ה$ם רב מדי לדמות איש אל אחיו .חי אני כי גם את-הגדול ,הגדול מכל ,מצאתי
והנ $ה הוא – אדם רב מדי! –
כה אמר סרתוסטרא.
על הצדיקים
ברעמים ובלהט$י א$ש שמים על $ינו לדב$ר על חושים נהדמים ונרדמים.
אבל קול כל-יפה מדב$ר חרש :רק אל הנשמות הע$רות הוא מתגנ $ב לבוא.
חרש זע עלי היום מגני וישחק; הנ $ה זה השחוק וזאת הזועה הקדושה אשר ליפי.
ועל $יכם הצדיקים ,שחק יפיי היום .וככה שמעתי את קולו " :רא$ה ,הנ $ה עוד דרשים ה$ם גם –
שלDמים!"
עוד דרשים אתם גם שכר ,אתם הצדיקים! גמול אתם חפ$צים תחת צדקה ושמים תחת אדמות
ונ $צח תחת יומכם?
ועתה אתם מתקצפים עלי אשר הור $יתי ,כי א$ין בעל גמולות וא$ין אדון של Dמים? חי אני כי לא
הור$יתי אף זאת ,אשר הצדקה היא השכר לנפשה.
אכ$ן זה לי עצבי :באו מכזבים ויפיחו כזב$י שכר וכזב$י ענש אל תוך Fיסוד כל המעשים – וגם אל
תוך יסוד נשמתכם ,הצדיקים!
ואולם כמלתעות חזיר היער תכרס $ם מלתי את נשמתכם עד היסוד בה; מחר $שה אהיה לכם.
כל צפונות יסודכם יגלו ,וכאשר תשכבו קרועים ושטוחים לע$ינ $י השמש ,אז יבד $ל כזבכם
מ$אמתכם.
כי זאת היא אמתכם :טהורים אתם די $כם מ$חלאת המלים :נקמה ,ענש ,שכר וגמול.
אהבתם את הצדקה כאהבת א$ם את עולה; אבל מי שמע מ$עודו ,כי בקשה א$ם של Dמים תחת
אהבתה?
חמדת נפשכם שומה בנפשכם ,צדקתכם היא .צמאון הטבעת בכם :אשר תשוב ותשיג
עצמה ,מתאמצת וסובבת כל טבעת.
וכמשפט הככב אשר יכבה ,כ$ן מפעל כל צדקתכם :תמיד אורו עוד בדרך והוא נוס $ע – הוי,
מתי לא יהיה בדרך עוד?
ככה גם אור צדקתכם עודו בדרך גם אחר $י כלות מפעלו .ולו גם ישכח וימות :הנ $ה קרן אורו
עוד חיה ונוסעת.
אשר תהיה צדקתכם עצם מ$עצמכם ולא דבר זר ולא עור ולא כסות :זאת היא האFמת מקרב
יסוד נשמתכם ,אתם הצדיקים! –
אכ$ן י $ש אנשים אשר נחשבה להם צדקתם רק הפלצות תחת השוט :ואתם הנ $ה שמעתם רב
מדי לזעקת א$לה!
וי $ש אנשים אשר יקראו צדקה לעצלות תאות זדונם; ואם י $ש יום אשר שנאתם וקנאתם תרמנה
יד ורגל ,אז י $עור "ישרם" וימחה ש $נה מ$על ע$יניו.
וי $ש אנשים אשר ימשכו למעמקים; ש $ד $יהם מושכים אותם .אבל כאשר ישקעו הלך ושקע ,כ$ן
תלה$ט ע$ינם הלך ולה$ט וכ$ן תגבר תשוקתם ל $אלהים.
וגם זעקת א$לה חדרה עד לאזנכם ,אתם הצדיקים" :את אשר א$יננ$י – הלא זה לי אFלהים
וצדקה!"
וי $ש אנשים אשר בכב$ד Dת יבאו ובקול רעש ,כעגלות מסיעות אבנים לע$מק :רבות ה$ם מדברים
על כבוד-האדם ועל הצדקה – לעק$ב העוצר אשר בנעלם ה$ם קראים צדקה!
וי $ש אנשים וה$מה כמור $י-השעות ,אשר יום יום נהל $ך את גלגל $יהם :את טקטוקם ה$מה עשים,
וה$ם חפ$צים כי נקרא לטקטוק – צדקה.
חי אני כי א$לה יהיו לי לתענ Dגות :בכל אשר אמצא לי מור $י-שעות א$לה ,בלעגי אהל $ך אותם;
ישתקשקו נא באזני כמעט.
וי $ש אנשים אשר על מלא כף ישרם יתגאו ,ובגללו יעשו עול עם כל-י $ש .ככה תטבע כל הארץ
ברב אי-ישרם.
אכ$ן זרה מלת "ישר" אם מפי א$לה תזל! ובאמרם "צדקתי" ,והאFמין השומ$ע תמיד כי אמרו
"צעקתי!"
בצדקתם הם אומרים לנק$ר את ע$ינ $י אויב$יהם; רק מתנשאים ה$מה ,לבעבור השפיל אח$רים.
אל $ינו מן הקנה" :צדקה – הלא זאת שבת ועוד י $ש אנשים היושבים בבצתם ,וככה הם קראים $
בתוך בצה.
לא נשך איש ,ואם יאמר איש לנשוך אותנו והסתתרנו; ובכל ענין י $ש-לנו רק המחשבה אשר
תנת$ן לנו".
ועוד י $ש אנשים אשר יאהבו העויות ,וה$ם חושבים צדקה זאת היא העויה.
ברכ$יהם תשתחוינה תמיד ,יד $יהם תהיינה מהללים לצדקה ,ואולם לבם לא י $דע דבר מכל
הדברים הא$לה.
ועוד י $ש אנשים החושבים להם לצדקה לקרא" :הצדקה נחוצה מאד"; ובאFמת ה$ם חושבים
בזאת ,כי פקידות-השוטרים נחוצה.
וי $ש איש אשר לא יוכל לראות את-הנשגב בבנ $י אדם ,וקרא צדקה לכל השפ$ל בהם אשר
יראה קרוב א$ליו :ככה הוא קר $א צדקה לע$ינו הרעה.
וי $ש אשר יבקשו התנשאות נפש והתרוממות ,וקראו לזאת צדקה; וי $ש אשר יבקשו
בהשתוחחות נפשם – וקראו צדקה גם לזאת.
וככה יאמינו כמעט כDלם כי ח$לק להם בצדקה; לכל-המעט יחשוב כל איש כי יוד $ע הוא מה
"טוב" ומה "רע".
ואולם לא לזאת בא סרתוסטרא ,לבעבור הגיד לכל המכזבים והכסילים הא$לה ל $אמר :מה
אתם יודעים על-דבר הצדקה! מה אתם יכולים לדעת על-דבר הצדקה!
כי-אם :אשר אתם ר $עי תלאו מנשא את-הדברים הנושנים הא$לה ,אשר למדתם מן-הכסילים
והמכזבים.
על האספסוף
מעין תאוה החיים; אבל כאשר ישתה גם האספסוף ,שם כל-הבא$רות נמלאו רוש.
הול $ך לבי אחר $י כל-טהור; אבל לזרא לי כל הפיות המפDשקים וצמאון הטמ$אים.
את ע$ינם השקיעו בתוך הבא$ר; ועתה נוצ$ץ א$לי שחוק פיהם הנאFלח מתוך הבא$ר.
את המים הקדושים מלאו רוש בזמת תאותם; וכאשר קראו לחלומות$יהם המגאלים תאוה ,אז
מלאו רוש גם את המלים.
הלהבה תתגע$ש ,כאשר ירביצו ה$מה את לבב$יהם הלחים אל מול הא$ש; הרוח גם הוא יזעף
ויעFשן ,כאשר יגש האספסוף אל הא$ש.
בידם י $הפ$ך הפרי והיה כמוש ומתDלע; לשלכת ולק$ר $ח תעשה ע$ינם את ע$ץ-הפרי כאשר רק
יביטו בו.
וי $ש אשר פנה איש מ$אחר $י החיים ,והוא רק מ$אחר $י האספסוף פנה :לא חפ$ץ כי יחל $ק עם
האספסוף יחד בא$ר ולהבה ופרי.
וי $ש אשר ברח איש המדברה לצמא למים עם חיות טרף יחדו ,והוא רק לא חפ$ץ לשבת על
הבא$ר עם מנהיג$י גמלים מגאלים.
וי $ש אשר כמטאט$א השמ$ד בא וכזרם ברד על שד $י תבואות ,והוא רק את-רגלו חפ$ץ לשום
בגרון האספסוף ולסתום ככה את-פיו.
ולא זה בלעי אשר נחנקתי כמעט עליו ,למען דעת כי לחיים כאשר ה$מה נחוצים א$יבה ומות
ומצוקות צלב– :
כי-אם זה-אשר שאלתי פעם וכמעט אשר נחנקתי על שא$לתי :היתכ$ן? האם גם
האספסוף נחוץ לנו לחיים?
הנחוצים בא$רות מל $אות רוש ואשים מעלות צחנה וחלומות מגאלים ותולעים בלחם החיים?
מע$ץ-חיי!
לא שנאתי כי-אם געל נפשי אכל ברעבו $
אכ$ן גם הרוח באFנוש היה לי לפעמים למשא ,בראותי כי היו גם בנ $י האספסוף לבעל $י רוח!
ולמושלים פניתי ערפי בראותי מה-יקראו עתה משל:
מסחר וע$סק על-דבר השלטון – עם האספסוף!
וב$ין עמים התגוררתי עם לשונות נכריות ואזני היו אטומות :לבעבור נכריה תהיה לי לשון
מסחרם ועסקם ולא אשמע את אתננם על-דבר השלטון.
ואת-אפי חטמתי לבלתי הריח וא$לך מר ב$ין כל-אתמול והיום :אכ$ן עולה מתוך כל-אתמול
והיום הר $יח הרע אשר לאספסוף הכות$ב!
כאיש אשר לו מום ,ח$ר $ש או עו $ר או אל $ם ככה הייתי ימים רבים; רק אשר לא תהיה נפשי עם
אספסוף המושלים ואספסוף הכותבים ואספסוף המתאוים.
בעמל עלה רוחי על-פנ $י מדרגות ונזהר לנפשי; נדבות תאוה היו שקויו; במקלו עבר העו $ר את-
ימ$י חייו.
מה היה לי א$פוא? מי גאל אותי מגעל נפשי? מי חד $ש נעור $י ע$יני? א$יך עפתי למרום ,מקום א$ין
עוד אספסוף יוש $ב על-יד הבא$ר?
הגעל נפשי ברא לי כנפים וכחות המרגישים מעינות? אם עד למרומ$י מרום היה לי לעוף
לבעבור אשוב ואמצא את מעין התאוה?
וחי אני כי מצאתיו ,אחי! פה במרומ$י מרום נוב$ע לי מעין התאוה! י $ש חיים אשר לא ישתה שם
האספסוף עמי יחדו!
כמעט עצם ממני זה נזלך ,מעין התאוה! וי $ש כי הרב$ה פעמים תשוב ותריק את-כוסי מד $י
חפצך למל $א אותה!
ועוד עלי ללמוד לקרבה א$ליך צנוע וענו :עז מדי עוד יחרד לבי לקראתך– :
לבי אשר ק$יצי בע$ר עליו ,זה הקיץ הקצר והחם והכב$ד ושכור השלוה :מה-ישאף ל $ב-ק$יצי את
קרתך!
עברו התלאות המתמהמהות אשר לאביבי! עברו סערות פת$י שלגי בתמוז! קיץ הייתי כDלי
וצהLר$י קיץ!
קיץ במרומ$י מרום עם מעינות קרים ודממת שלוה :הוי באו ר $עי ,למען תשלו הדממה שבעתים
ככה!
כי זה מרומ$נו אנחנו וארץ מולדת$נו :גבהים ותלולים רב מדי אנחנו יושבים פה מכל-הטמ$אים
וצמאונם.
השקיעו נא את ע$ינ $יכם הטהורות בתוך בא$ר תאותי ,ר$עי! ה$ן לא על ידכם תדלח בא$רי!
בשחוק תצהיר לנגדכם בטהLרתה היא.
אל $ינו הבדדים את-אכל $נו בחרטDמם! על ע$ץ העתיד נבנה את-קנ $נו; נשרים יביאו $
והאכל א$יננו אכל אשר יאכלו עמנו גם טמ$אים ממנו! א$ש י $חש $ב להם אכל $נו ,וה$ם יראו לחטוף
ממנו גם ה$ם פן תכוינה בו שפת$יהם!
ולא משכנות נכונים עמנו פה בעד טמ$אים! מערת קרח י $חש $ב אשר $נו לבשרם ולרוחם!
וכמו רוחות סערה נחיה ממעל להם ,שכ$נים נהיה לנשרים ,שכ$נים לשלג ,שכ$נים לשמש:
ככה חיים רוחות סערה.
וכמשפט רוח גדולה עוד אשף בהם פעם אחת ,ובנשמתי אהם את נשמת אפם :את-זה שא$ל
מ$עמי עתידי.
חי אני ,רוח סערה גדולה יהיה סרתוסטרא לכל השפ$לות; וזאת הע$צה אשר יעצתי את כל
אויבי ואת כל המקיאים והרוקקים" :השמרו לכם מ$רק לנגד הרוח! –
כה אמר סרתוסטרא.
על העקרבים
רא$ה הנ $ה פה מערת העקרב! החפצת לראות אותו גם הוא? פה הנ $ה רשתו תלויה :גע בה
ותתנוד$ד.
אכ$ן הנ $ה הוא בא לרצונו :ברוך אתה העקרב בבואך! ציונך המש Dלש רב$ץ שחור על-פנ $י ערפך
עם סמלך אשר לך; ואולם אנכי הנ $ה ידעתי גם את הרב$ץ בקרב נשמתך.
נקמה רבצת בקרב נשמתך :באשר תשך ,שם יעלה גלד שחור; רוש הנקמה אשר תקיא
מחול $ל את הנשמה.
הנ $ה כה א$פוא אדב$ר במשל אל $יכם ,אתם מחולל $י הנשמות ,אשר תטיפו לשויון! רק עקרבים
הFייתם בע$יני ושאפ$י נקמות בס $תר.
ואולם את סתרכם זה אגלה לע$ינ $י השמש :לכ$ן אשחק לכם על-פנ $יכם את-שחוק לעגי
מגבוה.
לכ$ן אזעזע את-רשתכם ,לבעבור ת$עור חמתכם ונשלה אתכם אל-מחוץ למערת כזב$יכם
והתפרצה נקמתכם מ$אחר $י מלתכם "ישר".
כי אשר יגא$ל האדם מן הנקמה – זה לי הגשר אל הנשגבה מכל-תקות וזה לי הקשת בענן
אחר $י הסופות האר Dכות.
ואולם הנ $ה אחרת חפ$צים העקרבים" .רק זה נחשב בע$ינ $ינו לישר ,אשר תמל $א הארץ את-
סופות נקמת$נו" – ככה ה$ם מדברים איש באזנ $י אחיו.
אל $ינו" – ככה נשבעים לבות-"נקמה אנחנו חפ$צים להשיא וחרפה על-כל אשר לא ישוה $
העקרבים.
ו"ח$פץ אל שויון" – זה יהיה מ$עתה הש $ם אשר לצדק; "ולעDמת כל-איש אשר יכלת לו נרים את-
קול צעקת$נו!"
אתם מטיפ$י השויון :רק שגעון-עריצים אשר א$ין אונים לו צע$ק מקרבכם ל"שויון"; רק תאות
עריצים אשר התחבאו מתחפשות במלות הצדק!
וגבה-ל $ב נ Dפח וקנאה עצורה ,ואולי רק גבה-ל $ב והקנאה אשר לאבות$יכם :ואולם מקרבכם ה$ם
מתפרצים בלבת-א$ש וכמו שגעון-נקמה.
את-אשר כח$ד האב תחת לשונו אותו ידב$ר הב$ן :ופעמים הרב$ה ראיתי ב$ן והוא רק הסוד
המגDלה אשר היה לאביו.
אל הנלהבים נדמו – ואולם לא הל $ב הוא המלהיבם ,כי אם הנקמה .והיה גם בהיותם רכים
וקר $י-רוח ,אז לא הרוח היא אשר עשתה אותם לרכים ולקר $י-רוח ,כי אם הקנאה.
וחמת קנאתם היא אשר גם עד לנתיבות החוקרים תביא$ם; וזה האות אשר לחמת קנאתם:
תמיד ה$ם הולכים מן המטרה והלאה ,עד כי באחרונה ייעפו והיה על $יהם לשכב על השלג
לישון.
מכל זעקה מזעקות$יהם קר $את הנקמה ,בכל מהלל ממהלל $יהם שכ$ן הח$פץ להכאיב; והFיות
לשופ$ט – זה להם הגדול מכל-אשר.
ואולם זה הדבר אשר אנכי יוע$ץ אתכם ,ר$עי :הזהרו מכל אדם אשר תאות-עFנש חזקה בם!
רק עם א$ין-תרבות וחסר כבוד-אבות העם הזה; מתו $י פנ $יהם נשקף ההור $ג והכלב המרג$ל.
הזהרו מכל המרבים לדב$ר על צדקתם! חי אני כי יחסר לנשמתם עוד הרב$ה גם חוץ מדבש.
ואם ה$ם במו-פיהם קראים לנפשם "הטובים והצדיקים" ,אל נא תשכחו ,אשר א$ין לה$ם דבר
להיות קנאים בלתי אם – הכח!
ר$עי ,לא חפצתי כי בהם אתער $ב ובם תחליפוני.
י $ש בהם המטיפים תורתי על החיים :ואולם בזמן ההוא גם מטיפ$י לשויון ה$מה ועקרבים.
כי ידברו טוב על החיים ,בעוד אשר ה$מה – תולע$י הרוש – יושבים במערות$יהם וה$ם מפנים מן
החיים :וזה האות כי בזה חפ$צים ה$ם רק להכאיב.
ולהכאיב לא$לה ,אשר להם עתה הכח :ואולם א$לה הלא נאוה להם עוד להטיף באזנם על
המות!
אבל לו אחרת היתה עמם ,כי עתה הורו העקרבים אחרת :וה$ם הלא האנשים אשר לפנים היו
מלשינ $י עולם ושורפ$י כופרים.
בנביא$י השויון הא$לה לא חפצתי להתער $ב ובם אל תחליפוני .כי זה הדבר אשר א$לי ידב$ר
הישר" :א$ין בנ $י האדם שוים!"
וגם חלילה מ$הם כי י $לכו וישוו! ה$ן מה אחרית אהבתי את האדם העליון לו אחרת אדב$ר?
על אלפ$י גשרים ונתיבות יחרדו נא אל העתיד ומיום ליום תגדל נא המלחמה וירב אפס-
השויון :כה תצוה אהבתי אותי לדב$ר!
וליוצר $י מראות וש $דים יהיו נא בריבות$יהם ,וגם במראות$יהם ובש $ד $יהם עוד ילחמו נא איש אל
אחיו את הנשגבה ממלחמות$יהם!
וטוב ורע ועשיר ועני ורם ושפ$ל וכל שמות הערכים למינ $יהם :כל $י נשק יהיו נא כל-א$לה ואותות
משתקשקים אשר למחשבה האחת :כי על החיים לשוב כפעם בפעם ולכבוש את-עצמם!
למרומים שואפים ה$ם ,החיים הא$לה ,לבנות בה$מה את עמוד $יהם ומעלות$יהם :למרחקים
גדולים חותרים ה$ם להביט ולקראת חמדות היפי – ולכ$ן ח$פץ להם במרומים!
ויען אשר ח$פץ להם במרומים ,לכ$ן ח$פץ להם במעלות ובמעקשים אשר למעלות ולעולים!
לעלות שאפים החיים ולכבוש את-עצמם מד $י עלותם.
ואתם הבו נא וראו ,ר$עי! הנ $ה פה לפנ $יכם ,במקום שם מערב העקרב ,חרבות עיים אשר
לה$יכל ישן – ,פקחו נא ע$ינ $יכם ה$יט$ב!
וחי אני כי האיש אשר חצב פה באבן את מחשבותיו למעלה למעלה ידע את-סוד כל-החיים
כאחד החכמים!
כי עוד מלחמה ואפס-שויון שוכנים גם בקרב יפי .ומלחמה בדבר העז ומלחמה בדבר היד
העליונה :את כל זאת הוא מורה אותנו פה במשל בשפה ברורה.
כאשר יפרצו פה הכפה והצ$לע בהדרת-א$לים בהתגוששן אשה עם אחותה ,וכאשר יחתרו
באור ובצ$ל אשה למול רעותה החותרות הא$לה החותרות בכח-א$לים –
כ$ן נהיה נא בהדר ולנכון לאויבים גם אנחנו ,ר$עי! נחתר-נא כא$לים גם אנחנו איש למול אחיו!
אויה! הנ $ה זה נשכני עתה העקרב ,זה אויבי מ$אז! לנכון ובהדרת א$לים נשך אותי באצבעי!
"הלא י $ש עוד ענש ומשפט צדק – ככה יחשוב" :אל נא לחנם יזמ$ר לנו פה את זמירותיו לכבוד
השנאה!"
כ$ן הוא ,נקם לקח! ואולם אוי ואבוי לי! כי המעט ממנו נקמתו ,והוא יביא את חמת הנקמה גם
בי ויחול $ל את-נשמתי!
ואולם לבלתי אחול ,ר$עי ,אסרוני נא מוצק פה אל העמוד הזה! טוב לי להיות קדוש-עמודים
מהיותי גלגל לפנ $י נקמה!
קד!חי אני ,לא יהיה סרתוסטרא רוח מתחול $ל ומתהפ$ך; ואם מרק$ד הוא ,לא על פי עקרב יר $
כה אמר סרתוסטרא.
שירת הלילה
הנ $ה לילה :כל הבא$רות השוקקות מדברות עתה בקול גדול – וגם נשמתי היתה בא$ר שוקקת.
הנ $ה לילה :כל השירים אשר לאהבים מקיצים עתה – וגם נשמתי היתה שירת אה$ב.
דבר-מה ישנו בי אשר לא ידם ואשר ד Lמי א$ין לו; ועתה הוא חפ$ץ להרים קולו .תשוקה לאהבה
ישנה בי ,והיא גם היא דברת את שפת האהבה.
אור אנכי :אויה ,מי ית$ן והייתי לילה! ואולם זאת היא בדידתי כי חגור אנכי אור.
הוי מי ית$ן וחשך הייתי ולילה! כי-אז ינקתי משד $י האור!
וגם אתכם עוד ברך ב$רכתי ,אתם ניצוצ$י הכוכבים ותולע$י האור הקטנים במרום! – ומתענ$ג
הייתי אז על מתנות-אורכם.
ואולם באורי אשר לי אנכי חי ואת הלהבות המתפרצות מקרבי אנכי שותה ומ$שיב אל קרבי.
לא א$דע את תענ Dגות הלוק$ח; וי $ש אשר אחFלום חלום כי טוב מקחת גם גנב.
וזה לי עניי אני ,כי ידי לא תנוח רגע מת$ת; וזאת לי קנאתי אני ,כי ראה אנכי תמיד עינים
מחכות ואת-הל $ילות הבהירים אשר לכליון-נפש.
הוי המא$רה אשר על-כל הנותנים! הוי הקדרות אשר לשמשי! הוי התשוקה אל התשוקה! הוי
לרעבון מ$רב שבע!
לוקחים ה$ם מ$אתי :אבל האגע עוד אל-נשמתם? הנ $ה תהום מבדיל ב$ין ת$ת וב$ין קחת ,וגם
הקטנה בתהומות נבצרה ממנו משום עליה גשר.
מא$תהנ $ה רעב עלה מקרב יפיי :מי ית$ן ויכלתי להדאיב לאשר אאיר ,מי ית$ן ויכלתי לגזל $
הלוקחים ממני – :ככה רע$ב אנוכי לרשע.
להשיב ידי ברגע-אשר נשלחה יד לקראתה; לעצור בעדי כמפל-מים ,אשר גם בנפלו יעצור
עוד בשטפו – :ככה רע$ב אנכי לרשע.
זאת היא הנקמה אשר חקרה עתרת שפעתי; זאת היא המזמה המפכה מתוך בדידתי.
תענוגי אשר נולד לי בתתי מ$ת עלי ברב-ת$ת ,צדקתי היתה למשא על נפשה בהמון ר Dבה!
מי אשר ית$ן תמיד והיתה זאת הרעה אשר לנגדו תמיד ,כי תאמר לו כלמתו :מי אשר יפז $ר
תמיד וצבו ידו ולבו והיו להם אבעבDעות מ$רב ת$ת.
ע$יני לא תמל $א עוד על-דבר הכלמה אשר לשאלים ,וידי קשתה רב מדי לחרדת הידים
המל $אות.
אנה פנתה דמעת ע$יני ואנה הלך הרך אשר ללבי? הוי לבדידה אשר לכל הנותנים! הוי
לדממה אשר לכל המאירים!
שמשות רבות סובבות ביקום הר $יק :אל-כל אשר חשך לו מדברות ה$ן באורן – ולי ה$ן
מחרישות.
אויה ,זאת היא שנאת האור לכל-מ$איר :בלי חמלה הוא נוס $ע את נתיבותיו.
זע$ף מקרב ל $ב עמוק לעDמת כל מ$איר ,קר לעDמת שמשות – ככה נוס $ע כל שמש.
כרוח סערה עפות השמשות את נתיבות$יהן ,ככה יהיה משפט מסען ,נמשכות ה$ן אחר $י חפצן
אשר לא ימט רגע ,ככה יהיה משפט קרתן.
עד שבאתם ,הקדרים ,עד שבאתם ,בנ $י הלילה ,אשר תבראו חם מכל מ$איר! עד שבאתם
אתם ותשתו חלב ועסיס מ$עטינ $י האור!
הוי הקרח הסב$ב אותי וידי תכוה בכפור הקרח ,הוי הצמא המסוך בקרבי והוא כמה לצמאכם!
הנ $ה לילה :הוי כי אור הייתי! וצמ$א לילה! וצמ$א בדידה!
הנ $ה לילה :כמו מעין מתפרצת עתה תשוקתי מקרבי – שא$ל אנכי לדב$ר.
הנ $ה לילה :כל הבא$רות השוקקות מדברות עתה בקול גדול – וגם נשמתי היתה בא$ר שוקקת.
הנ $ה לילה :כל השירים אשר לאהבים מקיצים עתה – וגם נשמתי היתה שירת אה$ב– .
כה אמר סרתוסטרא.
שירת המחול
ויהי ערב-יום וסרתוסטרא הלך הוא ותלמידיו עמו דרך היער .ויהי הוא מבק$ש בא$ר ,ויבא עד
כר-דשא ירוק ,והנ $ה ע$צים וסבכים עוטרים לו דומם ונערות מחללות על-פנ $י הדשא .והנערות
הכירו ותראינה והנ $ה זה סרתוסטרא ,ותחדלנה פתאם לחל .אז נגש אל $יהן סרתוסטרא ויא$ר
אל $יהן פניו וידב$ר אל $יהן ל $אמור:
"אל נא לכן ,נערות אהובות ,כי תחדלנה לחל! לא משבית-שעש Dע סר אל $יכן הפעם עם עין
רעה ולא שנ $א נערות.
מ$ליץ אנכי על אFלהים לפנ $י השטן ,אף אמנם א$ין השטן הזה בלתי-אם הרוח אשר לכב$ד Dת.
וא$יך א$פוא אהיה אנכי ,אתן הקלות ,שנ $א למחלות אFלהים? וא$יך זה שנ $א לרגל $י נערות עם
קרס Dלים יפים?
אכ$ן יער הייתי ול $יל ע$צים קדרים :אבל מי אשר א$יננו יר $א את קדרותי ,ומצא זה גם חרוז $י
שושנים ב$ין קפריסי.
וגם את האFלהים הקטן ימצא ,אשר הוא הנחמד לנערות מכל אFלהים :על יד הבא$ר הוא שכ$ב
דומם ובע$ינים סגורות.
ואמנם בעצם היום חלף לי וי $רד $ם ,זה-גנב בצהLרים! הרדף רב מדי אחר $י בנ $י צפרת?
אל-נא תקצופנה עלי ,אתן המחללות היפות ,כי איס $ר מעט את האFלהים הקטן! אכ$ן צעק
יצעק וגם יבכה – ואולם גם בבכותו עוד יעיר שחוק.
ובדמעות בעפעפיו יתחנ $ן אל $יכן כי תחלנה עמו ,ואני הוא אשר אשיר לו שירי למחולו:
שירת מחול עם לעג על הרוח אשר לכב$ד Dת – הלא זה שטני הגבוה מכל-גבוה ועצום מכל-
עצום ,אשר עליו אומרים כי הוא "אדון העולם"– .
וזה דבר השירה אשר שר סרתוסטרא בצ$את קDפידון עם הנערות יחדו למחול.
אל-תוך ע$ינכם ,החיים ,הבטתי לפנ $י-ימים! אז חשבתי כי צללתי בתהום א$ין-ח$קר.
ואולם אתם שבתם ומשיתDני משם בחכת-זהב ,ובלעג שחקתם עלי כי קראתי לכם א$ין-ח$קר.
ואמרתם א$לי" :כ$ן כל הדגים דברים; את-אשר לא יחקרו ה$מה ,זה להם א$ין-ח$קר.
ואולם רק חליפות לי ושוב$בה אנכי ואשה אנכי בכל ,ואשה לא צדיקה.
אף-כי יקרא לי פיכם ,אתם הגברים" ,העמDקה" או "הנאFמנה" או "בת נצח" או "הנסתרה".
ואולם אתם הגברים נותנים לנו תמיד את צדקות$יכם אתם – אתם הצדיקים!"
ככה שחקה זאת לא-א$מון בה; ואולם לא אאמין לה לעולם ולשחוק לעגה ,כאשר תדב$ר
רעות בה בנפשה.
וכאשר ישבתי עם חכמתי-פרא לבדה בא$ין זר עמנו ,ותדב$ר א$לי בצדק" :הנ $ה חפצת ,הנ$ה
בקשת ,הנ $ה אהבת ,ולכ$ן הנ $ה הללת את-החיים!"
עוד מעט ואמרתי לענות אותה בחמת רוח ולהגיד לקוצפת את האFמת על-פניה ; כי מה חמת
רוח גדולה אם לא ברגע אשר יגיד איש לחכמתו "את האFמת" על פניה.
ככה משפט הדברים אשר ב$ין שלשת$נו .בעצם נפשי אהבתי רק את החיים– וחי אני אם לא
אהבתים פי שנים ברגע אשר אשנא$ם!
ואם טוב לבי על החכמה ואם טוב אני לה לפעמים רב מדי ,כי אז רק מ$אשר תזכיר לי יום יום
את החיים!
ועין לה כע$ינם ושחוק לה כמוהם וגם חכת-זהב קטנה לה כמוהם :מה-פשעי כי דומים השנים
הא$לה ככה במרא$יהם?
ובשאל החיים אותי יום אחד :מי זאת א$פוא החכמה? – אז עניתי בקנאה גדולה" :הנ $ה כ$ן!
החכמה!"
צמ$א האדם א$ליה ולעולם לא ישבע ,בעד צעיפים יביט אותה ,בחרמים יצודנה.
היפה היא? מה אני כי א$דע! ואולם גם את זקנ $י דג$י הים עוד צוד תצודו בה.
חליפות לה ומל $אה מרי; ורבת ראיתיה מד $י נשכה את שפתה והיא מעבירה את המסר $ק כנגד
הלך שערותיה.
אולי רעה היא ומל $אה תככים ומשפטה בכל משפט אשה; ואולם בדברה רעות בה בנפשה,
אז תדיח שבעתים".
וכאשר דברתי את-הדברים הא$לה באזנ $י החיים ,ויתנו קול שחוק מ$רע ל $ב ויסגרו את ע$ינ $יהם
ויאמרו" :במי א$פוא דברת כל א$לה? הבי דברת?
ולו גם צדקת – הבפני עליך לענות בי את כל א$לה? אכ$ן פתח פיך ודבר-נא הפעם גם בחכמה
אשר לך?"
אויה ,ועתה פקחתם את ע$ינכם ש $נית ,הוי חיים נחמדים! אז חשבתי ש $נית כי צללתי בתהום
א$ין-ח$קר.
ככה שר סרתוסטרא .ואולם בכלות המחול והנערות הלכו לדרכן ,אז התעצ$ב אל-לבו.
ובאחריתו פתח את-פיו וידב$ר" :הנ $ה זה ירדה השמש זה-כבר; רטוב כר הדשא ומן היערות
באה קרה.
דבר-מה זר סבב$ני ומביט בי כבד-מחשבות .האDמנם! עודך חי סרתוסטרא?
למה? על-מה? במה? אנה? אי $ה? א$יך? האם לא אולת היא להוסיף עוד לחיות?
הוי ר$עי ,רק הערב הוא השא$ל ככה מתוך קרבי .סלחו לי כי נעFצבתי!
"הערב בא :סלחו לי כי בא הערב!"
כה אמר סרתוסטרא.
שירת הקבר
"שם הנ $ה אי הקברים הדומ$ם; שם הנ $ה קברות עלומי גם ה$ם .אל המקום הזה אב$א נא את ז $רי,
ז $ר-חיים אשר ירוק נצח".
ככה גמרתי בלבי ואקום ואעFבור את הים– .
הוי אתם מראות עלומי עם חזיונות$יהם! הוי אתם מבט$י האהבה כDלכם ,מבט$י רגע$י אFלהים!
א$יך מהרתם למות עלי! אעלה נא היום את-זכרכם כמו זכרון מ$תי.
מ$עמכם ,מ$תי האהובים ,בא לי ר $יח מתוק ,אשר יתיר מוסרות לבי עם מוסרות דמעותי ואשר
יזעזע ויפתח את ל $ב היור $ד-באLניה הבד $ד.
ובכל-זה עוד עשיר אנכי מכל וי $ש לקנ $א בי מכל – אנכי הבד $ד מכּל! כי הנ $ה הFייתם לי אתם
ועוד אני שלכם .ענו בי ואמרו :למי נפלו כמו לי תפוח$י שושנים מן הע$ץ?
ובכל-זה עוד יור $ש אנכי לאהבתכם ולאדמת מטעכם ופר $ח אנכי לזכרכם צדקות עלות פרע
ומל $אות צבעים – הוי אתם האהובים!
אכ$ן עDש $ינו להיות קרובים תמיד איש לאחיו ,אתם פלאי הנחמדים והזרים; ולא כצפLרים יר $אות
ומתגנבות נגשתם א$לי ואל תשוקתי – כי אם כמאמינים אל המאמין!
אמנם כ$ן הוא ,לאFמונה עDש $יתם כמוני ולנצח$י נעימות; ואם שומה עלי לקרא לכם ש $ם על דבר
אי-אFמונתכם ,אתם מבט$י אFלהים ורגע$י אFלהים ,ש $ם אחר לא למדתי עוד.
הנ $ה מהרתם למות עלי ,אתם הפליטים .ואולם לא ברחתם מפני ולא ברחתי אנכי מפנ $יכם:
חפים אנחנו יחדו במעל $נו.
לבעבור הרג$ני אני חנקו אתכן ,אתן צפLר $י הזמרה אשר לתקותי! אל $יכן האהובות ירתה
הרשעה את חציה – ולבי אני היה המטרה!
והחצים מצאו את המטרה! כי אתם הלא הFייתם מקור לבי ,אחDזתי ואשר בה נאFחזתי :לכ$ן
היתה שומה על $יכם למות בעודכם רכים ובטרם מוע$ד!
אל אשר ימח$ץ על-נקלה מכל אשר לי ,שם ירו המורים את חצם :וזה הFייתם לי אתם ,אשר
עורכם רך כמו נוצה קלה וכמו השחוק הקל הגו $ע בהביט בו עין!
ואולם זה אשר אדב$ר באזנ $י שנאי :מה כל-רצח אדם מדר דר לעDמת זה אשר עשיתם לי!
כי הר $עותם לעשות לי מכל רצח אדם; את-אשר לא יושב לנצח ,אותו לקחתם מ$אתי – :זה
אשר אדב$ר באזנ $י שנאי!
כי את-מראות עלומי ואת מבחר פלאי המתם לי! את ילד $י שעש Dעי לקחתם מ$אתי ואת רוחות
הע$דן! הנ $ה פה לזכרכם אנח נא היום את ז $רי זה ואת קללתי.
הקללה הזאת לכם היא ,שנאי! כי הנ $ה קפדתם את-נצחי ,כקול אשר נשבר בתוך הלילה
הקר! רק כניצוץ ע$ין אFלהים נגלה עלי זה – רק כהרף עין!
הנ $ה זה אשר דברה א$לי טהLרתי למוע$ד טוב" :א$לים יהיו לי כל הנבראים".
אז התנפלתם עלי עם ש $ד $יכם הנתעבים; אוי לי ,אנה ברח המוע$ד הטוב ההוא?
"כל הימים יהיו לי קדשים" – הנ $ה זה אשר דברה א$לי לפנים חכמת עלומי :אכ$ן דבר $י נגידים
ה$ם אשר לחכמה עליזה!
אז גנבתם ממני ,אתם שנאי ,את ל $ילותי ומכרתם אותם למצDקות בא$ין ש $נה :אוי לי ,אנה ברחה
החכמה העליזה ההיא?
הב$אתם עלי את הינשוף ,זאת צפורכם ושאלתי אני לפנים לי אותות צפLרים מבשרות טוב :אז $
המאוסה והבזויה .אוי לי אנה ברחה משא$לתי המפDנקה?
ונ $דר נדרתי לפנים לבלתי הFיות לי געל נפש עד עולם :אז הפכתם לי את-כל קרובי ואת
הקרובים מכל קרובי ועשיתם אותם לי למכות טריות .לאן ברח נדרי הנחמד?
עו $ר הייתי והלכתי נתיבות אשר :אז השלכתם קיא חלאה על דרך העו $ר ,ועתה געלה נפשו
את נתיב העו $ר הישן אשר לרגלו.
וכאשר עשיתי את-הכב$ד מכל כב$ד וחגתי את-חג התגברותי על-עצמי :אז הזעקתם עלי את-
א$לה אשר אה$בוני וה$מה צעקו א$לי כי אנכי המדאיב להם שבעתים.
הנ $ה זאת היתה פעולתכם מ$עולם :את-מבחר דבשי מררתם לי ואת יגיע מבחר דבורותי.
לנדבת צדקותי שלחתם לי תמיד את-עז $י הפנים מכל העניים; לחמלתי קבצתם עלי תמיד את
מא$ין כמוהם .ככה מחצתם את צדקותי בעצם אFמונתן. חסר $י הכלמה $
ואם באתי עוד והגשתי לקרבן גם את-הקדוש מכל קדוש :אז באתם אתם חיש-קל והוספתם
עליו כרגע גם את-מתנות "חסידותכם" השמ$נות ממנו :ככה חDנק גם הקדוש לי בעתר עשן
דשנכם.
ולחל חפצתי לפנים כאשר לא חוללתי מ$עודי :ממעל לשמים והלאה שאפתי לחל .אז פתיתם
מ$אחרי את-מבחר נעים משררי!
ואז נתן קול פחדים ,קול נגינות נורא; אוי לי כשופר מבש $ר קדרות תקע באזני!
הוי משר$ר מרצ$ח ,כלי למעשה רשעה ,חף מפשע! הנ $ה כבר נצבתי הכ$ן לקראת מבחר
מחלותי :אז רצחת בקולותיך את א$ש שלהבתי!
ואולם רק במחול ידעתי דב$ר את-משל כל נשגבות :ועתה נשאר לי משלי לא-דבור ועצור
בעצמותי!
לא-דבור ולא-נגאל נשאר לי בחיר תקותי ומ$תו עלי כל מראותי וכל נחמותי אשר לעלומי!
א$יך זה נשאתי את כל-זאת? א$יך סבלתי וא$יך הבלגתי על-פצעים כמו א$לה? א$יך זה קמה
נשמתי ש $נית מתוך הקברים הא$לה? אכ$ן י $ש בי דבר אשר לא ימח$ץ ואשר לא יקב$ר ואשר
יפוצ$ץ סלע :הלא זה חפצי אשר לי .אל $ם הוא מהל $ך ובא$ין חליפות בקרב כל השנים.
את-דרכו הוא אומ$ר ללכת ברגלי ,זה חפצי הישן; קש $ה ּ$לב הוא וכבד מחשבה וא$ין מחץ
שליט בו.
ועק$ב רגלי גם אני א$ין מחץ שליט בו .כ$ן עודך חי פה וכאשר היית כ$ן הנך ,אתה ארך הרוח!
הנ $ה כ$ן עודך מתפר $ץ תמיד מתוך כל הקברים!
עוד חי בקרבך גם סוד עלומי אשר לא היתה לו גאDלה; כמשפט החיים והעלומים אתה יוש $ב
פה ומקוה על עי$י קבר צהובים.
אמנם כ$ן :עודך לי המהר $ס אשר יהרוס כל הקברים! אשריך חפצי! רק באשר קברים ,שם
תהיה גם תחיה– .
כה אמר סרתוסטרא.
על הנשאים
דומם התהום אשר לימי ,ומי יאמין כי חיות משחקות יצפין!
לא ינוע ולא יזוע עמקי ,ואולם נוצ$ץ הוא מ$חידות צפות עליו וממצהלות-שחוק.
איש נשא ראיתי היום ,הדור הוא בכבוד ,נענה על-דבר רוחו :הוי מה-שחקה בי נשמתי על
תאLרו הנמאס!
זקוף-ל $ב וכמשפט איש העוצ$ר בעד נשמת-אפו :ככה נצב עלי ,זה הנשא ,והוא מחריש!
ותלוי בו כל דבר-אFמת נמאס ,זה צ$ידו ושללו ,ועשיר הוא בבגדים קרועים; גם חרולים רבים
תלוים בו – ורק שושנה לא ראיתי עוד.
עוד שחוק לא למד ולא יפי עוד .קד $ר שב הציד הזה מן היער אשר לדעת.
מן המלחמה שב ,אשר נלחם עם חיות טרפות :ואולם עוד מביטה גם ממנו ,מן הכב$ד Dת אשר
לרוחו ,חיה טרפת – והיא עוד לא נכבשה!
כמו נמ$ר עודו נצב עלי ,אשר עוד מעט ויזנ $ק; ואולם קצה נפשי בכל הנשמות הא$לה הדרוכות
כקשתות ,מאס טעמי בכל נזור $י-אחור א$לה!
ואתם תאמרו לי ,ר$עי :מי זה יריב על-דבר הטעם ואשר יטעם לח$ך? ואולם כל-החיים א$ינם
בלתי ריב על-דבר הטעם ואשר יטעם לח$ך!
טעם – הלא זה המשקל והמאזנים והשוק$ל גם יחדו; ואוי לחי אשר יאמר לחיות בא$ין ריב על-
דבר משקל ומאזנים ושוקלים!
כאשר ת$לה נפש הנשא הזה בכל שיאו :אז יח$ל יפיו; רק אז אטעם אותו ואמצא בו טעם.
רק כאשר יפנה מ$אחר $י עצמו ,אז יפסח על צלו הוא ואז יקפ$ץ לתוך שמשו הוא!
רב מדי האFריך לשבת בצלו ,לכ$ן חורו לחFי $י האיש הזה הנענה על-דבר רוחו; כמעט מ$ת ברעב
מד $י שבתו עם תקותיו לעתידּ.
עוד רב$ץ הבוז בע$יניו ,עוד יסת$ר געל-נפש בפנת פיו .אמנם עתה ינוח – ואולם לא רבצה עוד
מנוחתו לנוכח פנ $י השמש.
מי ית$ן והיה כשור-פר; והיה ר $יח לאשרו כר $יח האדמה ולא יעלה ממנו ר $יח הבוז לאדמה.
מי ית$ן וראיתיו כשור-פר לבן ,מהל $ך לפנ $י מחרשתו ונוה$ם ונוח$ר :וגם בנהמתו עודו משב$ח את-
כל היוצ$א מן האדמה!
הנ $ה הצ$ל אשר לכף-ידו עוד רע$ד על $יהם .עוד נבט מתחת צאFלים הרעיוןעוד פניו קדרים; $
אשר בתוך ע$ינו.
ומעש $הו גם הוא עוד עליו לצ$ל :עוד היד משליכה קדרות על העשה; לא התגב$ר עוד על
מעש $הו.
אכ$ן אהבתי בו את ערף שור-הפר :ואולם עוד חפצתי לראות בו גם את ע$ין המלאך.
וגם את ח$פץ-הגבור אשר בקרבו עוד עליו לשכוח :יהי נא לי מנ Dשא ולא רק נשא – :מי ית$ן
ונשאו הרוח לבדו ,את חדל-ח$פץ זה!
חיות כבש וחידות פתר :יגאל נא עוד גם את חיותיו ואת חידותיו הוא והפך אותן לבנ $י-שמים.
עוד לא למדה דעתו לת$ת בשחוק קול ולהיות באפס קנאה; עוד לבת תאותו הזורמת לא
שקטה בתוך היפי.
ואמנם לא בשבע תחריש תשוקתו ותטב$ל כי-אם ביפי! אכ$ן לוית גדל-רוח הח$ן לגדל-ל $ב.
וזרוע ידו על קדקד ראשו :ככה ינוח נא הגבור ,ככה גם על מנוחתו עוד יתגבר.
אך הנ $ה כב$ד היפה לגבור מכל הדברים תחת השמש ,דבר לא-יכב$ש יהיה היפה בע$ינ $י כל
ח$פץ חזק.
רק מעט הוס$ף עוד ,רק מעט המעיט עוד :וזה יהיה רב פה ,וזה יהיה פה עד בלי די.
התיצ$ב רגע ברפיון עורקים ובח$פץ לא-רתום :הנ $ה זה הכב$ד מכל-דבר לכם הנשאים!
ואם י $ר $ד הכח בחסדו לתוך העולם אשר נראה :יפי אנכי קרא לירידה אשר כזאת.
ולא אשאל מ$איש יפי כאשר אשאל מ$עמך ,בעל-הכח :יהי נא טוב לבך ההתגברות האחרונה
על נפשך.
ידעתי כי כל רעה לא תבצ$ר מ$עמך :ולכ$ן אני שא$ל מ$עמך את הטוב.
רבות צחקתי על הרפים; מאמינים ה$ם כי טובים ה$מה ,יען כי ה$מה נכ$י-כפים!
יהי נא משפטך כמשפט העמוד :עלה הוא הלך ויפה ,הלך ורך ,וכאשר י$ל $ך הלך ועלה ,כ$ן
יחFזק ויגבר בקרבו.
הנ $ה כ$ן א$פוא ,הנשא! עוד יום בא ואתה תיף וראי מוצק תחזיק בידך לעDמת יפיך אתה.
אז תתפלץ בך נשמתך מ$רב תשוקות אFלהים ,וגם בגאות לבך עוד תכרע על ברכיך!
הנ $ה זאת התעל Dמה אשר לנשמה :רק בעזוב אותה הגבור ,וקרב א$ליה כמו חלום – הגבור
העליון– .
כה אמר סרתוסטרא.
על החכמים
ויהי בישני את-שנתי על משכבי ,והנ $ה שה קרב א$לי ויאכל מז $ר-הא$זוב אשר בראשי – ,וידב$ר
ל$אמר" :חדל סרתוסטרא מהיות חכם".
ככה דב$ר ואחר עבר לדרכו נטוי גרון וג$א .הנ $ה כ$ן ספ$ר באזנ $י אחד ילד.
כי הנ $ה אהבתי מאד לשכב פה על יד הגד $ר הדחויה ,כאשר ילדים משעשעים ,ב$ין חרולים
ופרח$י פרגים אד Dמים.
עוד חכם אני בע$ינ $י הילדים וגם בע$ינ $י החרולים ופרח$י הפרגים האד Dמים .תמימים ה$ם ,וגם כי
ירשיעו עוד יתמו.
ואולם בע$ינ $י הש $יות חדלתי מהיות חכם :ככה גזר עלי גורלי – ברוך הוא!
וזה דבר האFמת :אמנם עזבתי את ב$ית החכמים ,וגם את הדלת הנ $ה זרקתי מ$אחרי ואסגרנה
בחמת רוח .
רב מדי האFריכה נשמתי לשבת אל ש Dלחנם רע$בה; לא הסכנתי כמוהם לפצ$ע דעת כמפצ$ע
אFגוזים.
את החDפשה אהבתי ואת הרוח אשר על פנ $י אדמה רעננה :טוב לי שבעתים לישון על עורות-
בקרים מלישון על אותות-תפארתם ושיא מהלל $יהם.
לוה$ט אני רב מדי ויקוד מ$רב מחשבותי אני :רבות פעמים תקצר בי נשמת אפי .אז עלי למה$ר
החוצה רחוק מכל ח$דר מכDסה אבק.
ואולם ה$מה יושבים בקרתם בצ$ל קר :חפ$צים ה$ם כפעם בפעם להיות רק הראים מ$רחוק ,וה$ם
נזהרים משבת במקום שם להטת השמש על פנ $י המעלות.
ומשפטם כמשפט העומדים ברחוב ומשתאים לכל-עוב$ר :ככה ה$ם מחכים א$פוא ומשתאים
לכל רעיון אשר הגו אח$רים.
ומי אשר נגע אל $יהם בקצ$ה אצבעו ,והעFלו למורת חפצם אבק מסביב כמו שק$י קמח :אבל מי
פל $ל א$פוא כי בא אבקם זה מן הדגן ומן החמדה הצהובה אשר לשד $י –קיץ?
ואם יפתחו את-פיהם בחכמה ,ונשב על פני קר מתוך משל $יהם ופתגמ$י אמתם הקטנים :י$ש
לפעמים ר $יח לחכמתם כמו יצאה מן הבצה :אף אמנם שמעתי גם את הצפרד $ע מקרקרת
ממנה!
חרוצים ה$ם ואצבעות להם משכילות" מה-בצע בתמימתי לעDמת ערמתם! כל-דבר ארג וסרג
וקשר מבינות אצבעות$יהם :ככה ה$ם טוים את פDזמק$י הרוח!
מור$י-שעות טובים ה$ם :ורק על $ינו לדאג כי נמשוך אל-נכון את גלגל $יהם! אז יורו בלי רמיה את
השעה הנכונה ,וגם שאון לא יעלו בלתי אם מעט וברב ענוה.
כמו ר $חים עש Lים ה$ם את מלאכתם וכמו טחנה :רק יבא נא איש וישל $ך אל $יהם את גרגר $י
זרעו! – וה$מה כבר יודעים לטחון את הדגן עד דק ולהעלות ממנו אבק לבן.
ואיש על ר $ע$הו שומ$ר ומביט על כל תנועות אצבעותיו ,ולא ירבו להאמין איש לאחיו .בראים
ה$ם יום יום ערמות קטנות ומחכים לאנשים אשר דעתם צולעת על יר $כה – כמו עכבישים
מחכים ה$ם.
ואני ראיתים תמיד בהכינם רוש ,וה$ם נזהרים מאד מד $י הכינם; תמיד חגרו על אצבעות$יהם
נעל$י-יד עשויות זכוכית.
וגם באבנ $י מרמה יודעים ה$ם לשח$ק :בחמת קנאה גדולה ראיתי אותם משחקים ,עד כי ירדה
הז $עה מ$על $יהם בשחקם.
וזרים אנחנו איש לאחיו וצדקות$יהם תהיינה לזרא לי ולטעמי שבעתים מכל מרמות$יהם ומ$אבנ $י
המרמה אשר להם.
וכאשר ישבתי עמהם ,ישבתי ממעל להם .לכ$ן ה$ם עוינים אותי.
א$ין ה$ם חפ$צים לדעת וא$ין ה$ם חפ$צים לשמוע ,כי יתהל $ך איש ממעל לקדקדם; וככה הרביצו
ב$יני וב$ין קדקדם ע$צים ועפר וקיא צאה.
ככה השביחו את צליל צעדי; מכל האדם המעיטו עד כה החכמים לשמוע את קולי.
כל שגיאה וכל רפיון אשר לאדם הרביצו ב$יני וב$ינם" – :מדת השגיאה" ה$ם קראים לזה בבת$י
החכמה אשר להם.
ואולם על אפם ועל חמתם מתהל $ך אני עם מחשבותי ממעל לקדקדם; וגם כי אחפץ
להתהל $ך על פנ $י שגיאותי ,והייתי עוד מרום מ$הם ומקדקדם.
כי בנ $י האדם א$ינם שוים איש אל אחיו :ככה תדב$ר הצדקה .ואת אשר חפצתי אני אותה
לא יוכלו לחפץ גם ה$ם!
כה אמר סרתוסטרא.
על החוזים
ואל אחד מתלמידיו דב$ר סרתוסטרא ל $אמר" :מ$אז ידעתי את הבשר ה$יט$ב ,היה לי הרוח רק
רוח; וגם זה "הקים תמיד בלי חלוף" בלתי משל".
ויען אותו התלמיד ויאמר" :ככה כבר שמעתיך מדב$ר; ואף גם זאת הוספת אז" :אבל החוזים
מכזבים רב מדי" .מדוע זה אמרת ,כי רב מדי מכזבים החוזים!"
וסרתוסטרא ענה ל $אמר " :מדוע ? שא$ל אתה אותי מדוע? אכ$ן א$ינני מן האנשים אשר יכול
איש לשאל אותם למדוע אשר להם.
האם תמול חיי? הלא זה לי ע$ת אר Dכה מאד מ$אז באו לי עם-חיי סבות מחשבותי.
ולו אמרתי לשמור בקרבי את כל סבותי ,האם לא הוטל עלי להיות חבית מל $אה זכרון?
הלא רב לי כי עלי לשמור את עצם מחשבותי; וגם בהן י $ש לפעמים צפור אשר עוף תתעופ$ף
לה.
וי $ש כי אמצא באר Dבת-היונים אשר לי גם עוף אשר בא לי מ$רחוק והוא זר ,וחר $ד הוא בשימי
עליו את-כפי.
ומה דב$ר סרתוסטרא א$ליך אז? כי מכזבים החוזים רב מדי? – והלא גם סרתוסטרא חוזה!
התאמין א$פוא כי בזה דב$ר דבר-אFמת? "מדוע אתה מאמין כזאת?"
ותלמידו ענה ויאמר" :מאמין אנכי בסרתוסטרא" .וסרתוסטרא ה$ניד בראשו ויצחק.
ויען ויאמר" :א$ין האFמונה מאשרת אותי ,ואף-לא האFמונה בי".
ואוּ9לם לו יהי כדבריך כי אמר אמר איש באFמת ,אשר החוזים מכזבים הרב$ה :הלא צדקו
דבריו – ,כי אמנם מכזבים אנחנו הרב$ה.
גם ממעיטים אנחנו מאד לדעת וא$ין אנחנו מטיבים ללמוד :כי על-כ$ן לא יפל $א אם היינו
למכזבים.
ומי ממנו החוזים לא מהל את י $ינו במים? וי $ש כי תערבת מל $אה רוש נעשתה במרתפ$נו ,וי $ש כי
דברים אשר לא י $עשו נעשו שמה.
ויען כי ידענו מעט ,לכ$ן מצאו ח$ן בע$ינ $ינו מאד עני$י הרוח ,ומה גם אם ה$ם – נשים צעירות!
וגם אל הדברים אשר תספ$רנה הנשים הזק$נות אשה לרעותה בערב עוד תאבה נפש $נו ,ולזה
אנחנו קראים "נ $צח האשה".
וכמבוא-ס$תר מי Dחד יהיה אל הדעת ,אשר יסת$ם בפנ $י כל איש הלומ$ד דבר-מה :ככה אנחנו
מאמינים בעם וב"חכמה" אשר לו.
ואולם זה אשר יאמינו כל החוזים :כי אשר ישכב על הדשא במורדות הרים בדדים ואזניו
פקוחות מאד ,וידע זה מעט מן הדברים אשר ב$ין השמים וב$ין הארץ.
והחוזים בהתעט$ף על $יהם נפשם ברגע$י עדנים ,והאFמינו תמיד כי היקום גם הוא חשק בהם
לאהבה.
והוא מתגנ $ב עד לאזנם לבעבור לחש לה דבר-ס$תר עם חלקות אהבה :ובזאת ה$ם מתגאים
ובזאת לבם יגבה לע$ינ $י כל בנ $י תמותה!
ואמנם רבים הדברים ב$ין השמים וב$ין הארץ אשר לא יעלו על ל $ב איש גם בחלומו זולתי על
ל $ב חוזים!
ואף כי הדברים אשר ממעל לשמים :כי כל האFלהים א$ינם בלתי אם משל $י חוזים ומשל $י הוזים!
ואם י $ש דבר אשר ימשוך אותנו תמיד למעלה – הלא זה רק לממלכת העבים :שם אנחנו
מושיבים את צלמ$ינו הצבDעים למינ $יהם ולהם אנחנו קראים אFלהים ובנ $י-אדם עליונים– :
אכ$ן קלים ה$ם למדי לבעבור יוכלו התחז $ק על הכסאות הא$לה! – כל האFלהים ובנ $י האדם
העליונים הא$לה.
הוי מה-נלא$יתי כלכ$ל את-כל "לא-מDשג" זה אשר יהיה לחוזה ל"מעשה באFמת"! הוי מה-
נלא$יתי כלכ$ל את-החוזים!
ויהי כאשר דב$ר סרתוסטרא את כל הדברים הא$לה ,ויקצוף עליו תלמידו בלבו ,ואולם החFריש,
וגם סרתוסטרא החFריש ,וע$ינו היתה מפנה אל-קרבו ,ויהי כמביט למרחקים גדולים .ואחר $י כ$ן
נאFנח וישאף רוח.
ואחר $י כ$ן הוסיף ויאמר :מ$היום אנכי ומלפנים; ואולם י $ש בי דבר גם ממחר וממחLרת המחר
ומאשר יהיה.
אכ$ן נלא$יתי כלכ$ל את החוזים ,את הקדמונים עם החדשים :שטוחים ה$ם לי כDלם וימים לא-
עמDקים.
לא הרבו לחשוב למעמקים :לכ$ן לא ירד רגשם עד לתהומות.
מעט תאוה ומעט קצר-רוח :הלא זה עוד הנבחר מכל רעיונותיהם.
נשמת ש $דים ומעוף ש $דים היה לי צליל כל זמרת נבלם; מה-ידעו עד היום הזה מכל שלהבת
האהבה אשר בקולות!
וגם לא טהורים ה$ם לי למדי; דלחים ה$ם כDלם את מ$ימ$יהם ,לבעבור יאמין הראה כי עמDקים
ה$ם.
ובזאת חשקה נפשם להראות כמו משלימים עם החיים ,ואולם רק אנש $י-ב$ינים ועומד $י בתוך
ה$ם לי וחצי-טהורים ומחצית ולא -טהורים!
אי לי! הנ $ה השלכתי לפעמים את מכמרתי לתוך מ$ימ$יהם ואמרתי לצוד לי דגים יפים; ואולם
לא משיתי בלתי-אם גDלגלת אFלהים ישן.
ככה נתן הים לרע$ב רק אבן; וגם ה$ם בנפשם א$ין זאת בלתי אם יליד $י הים ה$ם.
אכ$ן מוצאים אנחנו בה$מה גם פנינים :וגם בעבור זאת דומים ה$ם הרב$ה לחיות-הקלפות
הקשות .ותחת נשמה מצאתי להם לרב רק ריר מלוח.
ומן הים למדו גם את תשוקתם להתיפות :הא$ין הים תDכי התDכיים?
גם לע$ינ $י הנמאס מכל שור $י המדבר יגלג$ל את זנבו ולא ילאה לנצח מ$הראות את רקמת גלגלו
העשוי כסף ומשי.
ובמרי יביט שור-המדבר אל כל המראה הזה ,והוא קרוב בנשמתו אל החול וקרוב שבעתים
אל סבך-הקנה וקרוב מכל אל הבצה.
מה לו יפי וים ותפארת תDכיים! את המשל הזה אנכי נש $א באזנ $י החוזים.
כי הנ $ה רוחם בם רוח תDכי התDכיים וים תשוקה להתיפות!
קהל-ראים מסביב יבק$ש לו רוח החוזים :ולו גם עדת שורים! –
ואולם נלא$יתי כלכ$ל את הרוח הזה :ואני אראה יום בא אשר הוא בנפשו ילאה מכלכלו.
אכ$ן כבר ראיתי את החוזים והנ $ה נהפכו מעט וע$ינם נטויה אל-נפשם.
מתענים על-דבר רוחם כבר ראיתי באים :מקרב החוזים יצאו א$לה.
כה אמר סרתוסטרא.
על המעשים הגדולים
אי היה בים – לא רחוק מ$אי$י הע$דן אשר לסרתוסטרא – ויהי שם הר-א$ש אשר עש $ן תמיד; ועל
מה$מה אמרו הנשים הזק$נות מקרב העם ,כי כצוק-סלע העLמד לפנ $י האי הזה אמר העם ,ויות$ר $
שער השאול; ומקרב הר-הא$ש יור $ד נתיב צר אל-מתחת לאדמה ,אשר שם שער השאול.
ויהי בימים הה$ם ,כשבת סרתוסטרא באי$י הע$דן ,ואLניה באה עד האי אשר שם ההר העש $ן
ותשל $ך שם את-עגנה; ואנש $י האLניה עלו אל היבשה ,לבעבור ירה שם את השפנים .ויהי
למוע$ד צהLרים ,בשוב האנשים וה$ם יושבים עם רב החוב$ל יחדו ,ויראו והנ $ה איש חוצה את
הרוח ועוב$ר וקר $ב אל $יהם וקול אומ$ר בשפה ברורה" :הנ $ה בא מוע$ד! הנ $ה המוע$ד האחרון!".
וכאשר קרבה תמונת האיש ,והיא קרובה אל $יהם מאד ,ותעף חיש כמו צ$ל מ$על $יהם והלאה,
ופניה מועדות אל פאת האי אשר שם הר הא$ש ,והאנשים נבהלו מאד ,כי הכירו אשר
סרתוסטרא הוא; כי כבר ראו אותו כDלם ,מלבד רב החוב$ל ,ויאFהבDהו כDלם ,כאשר רק העם
יוד $ע לאהבה ,ל $אמר :במעט אהבה ובמעט יראה יחדו.
ותופ$ש-המשוט הזק$ן קרא" :התיצבו נא וראו! הנ $ה סרתוסטרא יור $ד לשאול!" –
בע$ת ההיא ,כבוא המלחים אל אי-הא$ש ,ושמועה עברה אז בארץ ,כי נעלם סרתוסטרא
פתאם; וכאשר שאלו את-פי ר$עיו ,ויספרו כי ירד בלילה באLניה ולא הגיד לאיש לאן הוא נוס $ע.
ככה קמה בהלה; ומק$ץ שלשת ימים ,ונוסף על כל זאת גם דבר המעשה אשר ספרו אנש $י
הח$ל העם לספ$ר איש לאחיו ,כי לקח השטן את סרתוסטרא. האLניה – ואז $
ותלמיד $י סרתוסטרא שחקו על הדבה הזאת ,וי $ש גם אשר אמר האחד" :נק$ל לי יות$ר להאמין,
כי לקח לו סרתוסטרא את השטן " .ואולם בקרב נשמתם פנימה היו כDלם מל$א$י דאגה וכליון-
נפש :ולכ$ן גדלה שמחתם שבעתים בהיות היום החמישי וסרתוסטרא שב אל $יהם.
וזאת תורת הדברים אשר היו ב$ין סרתוסטרא וב$ין כלב-הא$ש:
עור אמר סרתוסטרא ר Dקם על פנ $י האדמה ממעל ,ולעור הזה מחלות .לאחת המחלות הא$לה
קראים למשל "אדם".
ולמחלה ש $נית מן המחלות הא$לה קראים "כלב-א$ש"; הלא זה אשר עליו הרבו בנ $י האדם
כזבים רבים ועליו הטו אזנם לשמוע כזבים רבים.
ולבעבור חקר את התעל Dמה הזאת ,עברתי את הים; ואת האFמת ראיתי עתה ער Dמה .חי אני!
אם לא ראיתיה יח$פה עד הצואר.
ואת דבר כלב-הא$ש ידעתי עתה .וגם את דבר כל השטנים המתפרצים והמהרסים ,אשר
מפנ $יהם י $חתו לא רק הנשים הזק$נות.
קום כלב-הא$ש ועל $ה ממעמקיך ,קראתי ,קום והע$ד :עד מה עמקו המעמקים הא$לה? וא$י מזה
תקח את-כל אשר אתה נשפת ברוחך פה?
שותה אתה דיך מן הים :הלא על זאת תענה בך הלשון המהירה אשר לך המש Dקה מלח! חי
אני אם מד $י הFיותך כלב א$ין אתה מרבה לקחת את-מזונך רב מדי מ$על פנ $י השטח אשר
מלמעלה!
רק זאת עוד אאמין כי אתה הדב$ר מבטן אשר לאדמה :ותמיד בשמעי שטנים מהרסים
ושטנים מתפרצים מדברים ,מצאתים דמים א$ליך :מלוחים ה$ם כמוך ומפיח$י כזב שטוחים.
יודעים אתם לשאג ולהקדיר ארץ בא$פר! גדולים אתם מכל מאריכ$י-לשון ולמדתם די $כם את
המלאכה להרתיח בץ עד כי ילה$ט.
ובאשר הנכם ,שם קרוב אל $יכם גם הבץ ,וכל טרית-עפר ור $יח גחרים וא$ד כבוש שא$ף אל
החDפשה.
"חDפשה" שאגים אתם כDלכם בחמדת נפש; ואולם אבדה לי האFמונה ב"מעשים גדולים" ,אם
שאגה הרב$ה ועשן הרב$ה עמהם.
ואתה האמ$ן נא לי ,אתה שאון-השאול! המעשים הגדולים – לא רגע$י הצעקות הגדולות ה$מה,
כי-אם רגע$י הדממה הגדולה.
לא על ברא$י שאונות חדשים ,כי-אם על ברא$י ערכים חדשים סב$ב העולם; בלי קול סבב הוא.
ואתה ת$ן תודה וענ $ה בי! הלא רק מעט מאד נעשה כפעם בפעם אחר $י כלות שאונך ועשנך.
מה-בצע כי נהפכה עיר ותהי לחנוטה ואם מצבת-פסל השלכה בבץ!
ואת המלה הזאת אנכי מגיד לכם ,מהרס$י מצבות-פסל! הלא זה רק מעש $ה-כסל להשליך
מלח אל הים ומצבות-פסל אל הבץ.
בבץ אשר לבוזכם השלכה מצבת-הפסל :ואולם הלא זאת חDקה לה ,כי מן הבוז יעלו ש $נית
חיים ויפי רענן!
ובהתעוררה לתחיה ש $נית והיו תו $י פניה יפים שבעתים ,והיו פנ $י מדיחה-וכאבת; וחי אני! אם
לא תגיש את-ברכת תודתה על דבר הרסכם אותה ,המהרסים!
וזאת הע$צה אשר איעץ למלכים ולבת$י-כנסת ולכל אשר חלש ברב שנים וחלש בצדקה – :
הבו נא והרסו אתכם! כי אז תקומו ש $נית לחיים חדשים ,והיתה עמכם גם – צדקה! –"
ככה דברתי באזנ $י כלב-הא$ש ,והוא לא נתן אותי לכלות את דברי ויגעש ויקרא" :ב$תי-כנסת"!
מה-זאת א$פוא?
ואני עניתי" :אכ$ן גם זה כע$ין מדינה ,ואף אמנם הכוזבת מכDלן .ואולם דם לך ,כלב מתחס $ד!
הלא א$ין זה כי-אם יוד $ע אתה ה$יט$ב את בן-מינך!
כמוך אתה היתה גם המדינה כלב מתחס $ד; כמוך אתה אהבת גם היא לדב$ר בעשן ובשאגה,
– לבעבור יאמינו לה כמוך ,כי דברת היא מתוך בטן המעשים.
כי חפ$צה המדינה להיות בכל החיה הנחשבה מכל החיות אשר על האדמה; ואף גם י $ש רבים
אשר יאמינו לה"– .
ויהי כאשר דברתי את הדברים הא$לה ,ויהי כלב-הא$ש כמש Dגע מ$חמת קנאה .ויצעק ויאמר:
"מה אתה דב$ר? הנחשבה מכל החיות אשר על-פנ$י האדמה ,וגם י $ש אשר יאמינו לה רבים?
וקיטור רב וקולות נוראים התפרצו מתוך לועו ,עד כי חשבתי ,כי י $חנ $ק מ$רב קצף וקנאה.
ובאחריתו שקט וגם חדל להפ$ח; ויהי כאשר שקט ,ואשחק ואמר לו:
"מתקצ$ף אתה כלב-הא$ש" :וזה אות כי צדקתי עליך!
ולמען אחזיק בצדקה ,הבה ואגיד לך דבר כלב-א$ש ש $ני :הלא זה אשר ידב$ר באFמת מל $ב
האדמה.
זהב ישיב רוחו וגשמ$י זהב :ככה יחפץ לבו .במה נחשב לו עוד א$פר ועשן ובץ לה$ט!
שחוק יעטף מלפניו כמו שלל-עבים צבDע :והוא מתע$ב את נחרת גרונך ואת קיאך ואת זעפך
אשר לקרביך!
ואת זהבו ואת שחוק-קולו – מל $ב האדמה הוא לוק$ח אותם; ואתה שמע לבעבור ת$דענה :ל$ב
האדמה עשוי זהב".
כשמוע כלב-הא$ש את הדברים הא$לה ,לא נשא עוד רוחו אותו להוסיף שמוע א$לי .אז אסף
זנבו מ$רב כלמתו וברפיון רוח ובקול דממה נבח :וי! וי! ויתפ$ש וי $רד אל תוך מערתו– .
ככה ספ$ר סרתוסטרא .ותלמידיו לא שמעו לו כמעט ,כי בערה תשוקתם ,לשמוע אותו מדב$ר
על אנש $י האFניה ועל השפנים ועל האיש אשר התעופ$ף.
וסרתוסטרא ענה" :מה-פ$שר הדבר הזה? האם א$פוא ש $ד אנכי?"
ואולם א$ין זה כי-אם היה זה צלי .הלא ידעתם את דבר הנוס $ע וצלו?
אבל אחת ברורה לי :שומה עלי לכבוש אותו ולהקטין מעט מדתו – פן יעשה לי ש $ם רע".
וש $נית ה$ניד סרתוסטרא בראשו ויהי כמשתומ$ם :וש $נית קרא" :מה-פשר הדבר הזה!
מדוע זה קרא הש$ד :הנ $ה בא מוע$ד! הנ $ה המוע$ד האחרון!" –
כה אמר סרתוסטרא.
נביא האFמת
"– וא$רא והנ $ה יגון כב$ד ירד על בנ $י-האדם .גם הנבחר בהם נלאה את מפעליו.
כי הנ $ה יצאה תורה ואחריה פשטה אFמונה ל $אמר :הכל ר $יק ,הכל משפט אחד לו ,הכל היה!"
ומכל הגבעות נשמע ה$ד הקול " :הכל ר $יק ,הכל משפט אחד לו ,הכל היה!"
אמנם קצרנו את קציר $נו :אבל למה רקב כל פרי $נו ולמה הפך צהוב? מה-נפל מ$על היר $ח הרע
בלילה האחרון לארץ?
לשוא היה כל עמל $נו ,לרוש נהפך י$ינ $נו ,עין רעה חרכה את שדות$ינו ואת לבות$ינו ויצהבו.
יב$שים היינו כDלנו ,ובנפול א$ש על $ינו ונזרה כמו א$פר – :אכ$ן גם את-הא$ש הלא$ינו.
כל הבא$רות ס Dתמו לפנ $ינו וגם הים נס מפנ $ינו לאחור .כל קרקע מתמוט$ט ,והתהום א$יננו בול $ע!
"א$י לנו עוד ים ,אשר נוכל לטבוע בו" :ככה ינש $א קול קינת$נו מ$על פנ $י בצות שטוחות והלאה!
חי אני אם לא נלא$ינו כבר למות; עוד ע$רים אנחנו כמעט ועוד אנחנו מוסיפים לחיות – בכלא$י
קברים!" –
ככה שמע סרתוסטרא קול נביא-אFמת מדב$ר ,ונבואתו באה אל לבו ותהפכ$הו .ויהי הוא
מתהל $ך ביגונו ונלאה ,אז היה כאחד מן האנשים אשר בהם דב$ר הנביא.
ואל תלמידיו אמר" :הלא זה רק מעט עוד ובאו דמדומ$י ב$ין-ערבים א$לה .אללי לי! א$יכה
אמל $ט לי את אורי משם והלאה!
אשר לא י $חנ $ק בתוך היגון הזה! ולמען אשר יהיה לאור לעולמות רחוקים ואף גם לל $ילות
רחוקים!"
ככה התהל $ך סרתוסטרא קד $ר ביגונו ,מים לא שתה ולחם לא אכל ולא היתה לו מנוחה וגם
החFריש מדב$ר .אז נפלה עליו תרד $מה גדולה .ותלמידיו ישבו מסביב לו ולא ישנו בלילה ויחכו
לו בדאגה ,לראות אם ייקץ וישוב וידב$ר ורפא לו מיגונו.
וזה המשא אשר נשא סרתוסטרא בהקיצו; ואולם קולו בא עד לאזנ $י תלמידיו כקול ממרחקים
רבים:
"שמעו נא את החלום אשר חלמתי ,ר$עי ,ועזרתם אחרי למצא לו פתרון!
עוד חידה לי החלום הזה; עוד פתרונו מסתת$ר ממני בקרבו ומתחב$א ועוד א$יננו מרח$ף ממעל
לו חפשי בכנפיו.
חלמתי כי נואשתי מכל החיים .לשומ$ר-לילה ולשומ$ר-קברים הייתי ואני יוש $ב על מצודת ההר
אשר למות.
ובמצודה אשר מלמעלה שמרתי את ארונות-המ$תים :מל $אות היו המהמורות הלחות את
אותות-השלל הא$לה .מ$ארונות זכוכית הביטו א$לי פנ $י חיים אשר הכרעו.
ור $יח נצחים מל$א$י אבק עלה באפי; ונשמתי התקבצה והיא נלחצת ומל $אתי אבק .כי מי יכול
לשטוח שם את נשמתו לרוח!
ונגה חצות-לילה היה עמי תמיד ,ושניה לו רבצה על-ידו הבדידה ,והשלישי – דממת מות
מתיפחת :זה הרעה מכל רעותי.
ומפתחות היו לי אשר מלאו חלודה מכל המפתחות ,ואני ידעתי לפתוח בהם את החור $ק מכל
השערים.
ובנשוא השער את דלתיו ועבר הקול כשריקה רעה ומרה דרך כל האולמים האר Dכים :בזעף
צעק העוף הזה ,בלי חמדה התעור $ר.
ואולם נורא ולוח$ץ שבעתים מבראשונה היה בשובו ובהחרישו ובשוב הדממה להיות כב$דה,
ואני יוש $ב לבדד בתוך דממה זאת המל $אה תככים.
ככה באה וחלפה עלי הע$ת – אם רק היתה כזאת לעולמים :כי מה-זאת ע$ת אשר א$דענה! –
אז בא הדבר אשר הFעירני.
קול מתדפ$ק נשמע שלש פעמים על-פנ$י השער ,כרעמים נשמע ,והמהמורות ה$ילילו וענו שלש
פעמים בה$ד קולם; אז הלכתי אל השער.
ואקרא :אלפא! מי זה נש $א את-אפרו אל ההר? אלפא ,אלפא! מי זה נש $א את-אפרו אל ההר?
ואת כף המנעול לחצתי ואנש $א את השער ואעמול בו ,ואולם גם עד לרחב אצבע לא נפתח
השער.
אז התיק רוח סע$ר את דלתות השער ויפתח$ן בחזקה :בקול שריקה ודפיקה וחריקה השליך
אל מול פני ארון שחור.
ובתוך השאון והחריקה והשריקה נשבר הארון ,ויק$א קול-שחוק כפול אלף.
ומתוך אלפ$י מפלצות פנ $י ילדים ומלאכים וינשופים ול $צים וצפLר $י קיץ גדולים כילדים עלה א$לי
קול השחוק והלעג והשאון.
ואני נבהלתי נוראות על המראה הזה ,ואפול על הארץ ואצעק מ$רב פלצות כאשר לא צעקתי
מ$עודי.
וקול צעקתי זה הFעירני – :אז שב א$לי רוחי"– .
ככה ספ$ר סרתוסטרא את-דבר חלומו ויחר $ש ,כי עוד נבצר ממנו פתרון חלומו .ואולם תלמידו
אשר אותו אהב מכל תלמידיו קם בעוד רגע ויחFזק ביד סרתוסטרא ויאמר:
"חייך אתה ,סרתוסטרא :זה פתרון החלום הזה!
האם לא אתה הוא אשר היית הרוח הסע$ר והשר $ק ,אשר יפר $ק שערים ופות$ח את מצודות
המות?
האם לא אתה הוא אשר היית הארון המל $א רשעות חיים שונות ומפלצות פנ $י מלאכים אשר
לחיים?
אכ$ן כשחוק-ילדים כפול אלף יעלה סרתוסטרא ויבא אל-כל חדר $י המות ,והוא משח$ק על
שומר $י הלילה ועל שומר $י הקברים ועל-כל האנשים הה$מה המשתקשקים במפתחות$יהם
הקודרים.
ובשחוק-קולך תבהיל $ם ותפיל $ם :בהיותם א$ין-אונים ובשובם והתעוררו יוכיחו את תגרת ידך
על $יהם.
וגם בבא דמדומ$י ב$ין-הערבים האר Dכים ויגיעת-המות ,לא תשקע מ$על-פנ $י שמ$ינו ,אתה המ$ליץ
על החיים!
ככבים חדשים נתת לנו לראות וחמדות-לילה חדשות; חי אני כי את השחוק גם הוא מתחת
על $ינו כמו אהל צבוע.
ועתה הנ $ה יבע תמיד שחוק ילדים מתוך ארונות מ$תים ,ורוח גדולה הנ $ה ת$ר $ד עתה תמיד על
כל יגיעת-מות :על-כל זאת היית אתה בנפשך לנו לער $ב ולנביא אFמת!
אכ$ן את אויביך בנפשם ראית בחלום :וזה היה לך הנורא מכל חלומותיך!
וכאשר הFקיצות מפנ $יהם ורוחך שב א$ליך ,ככה יקיצו נא גם ה$ם מ$אל $יהם – ושבו א$ליך!" –
ככה דב$ר תלמידו ,ויתרם נדחקו אל סרתוסטרא ויחזקו בידו וידברו על לבו ,כי יקום ממטתו
ויחדל מיגונו וישוב אל $יהם .וסרתוסטרא יוש $ב על מטתו ,וע$ינו היתה נכריה .ויהי כאיש אשר
שב מ$ארץ נכריה מק$ץ ימים רבים ,ויב$ט את תלמידיו ויבחן את פנ $יהם; ולא הכיר אותם עוד.
ויהי כאשר נשאו אותו ויקימוהו על רגליו ,אז נהפכה ע$ינו פתאם ברגע אחד; אז ידע פתאם
את-כל אשר נעשה ,ויעב$ר את-כף ידו על זקנו וידב$ר בקול חזק ל $אמר:
"הבה א$פוא ונ $לכה! הלא עוד מוע$ד לדבר $ינו א$לה; ואתם ,תלמידי ,עמלו נא עתה והיתה לנו
במה$רה ארוחה טובה לאכלה! ככה אני אומ$ר להרצות את עון החלומות הרעים!
ונביא-האFמת י $ש $ב נא על ידי ויאכל וישתה :חי אני אם לא אראה לו גם ים אשר בו יוכל
לטבוע!?
כה אמר סרתוסטרא .ואחר $י כ$ן האFריך להביט בפנ $י תלמידו אשר היה לו לפות$ר-חלום וינד
בראשו– .
על הגאDלה
ויהי היום וסרתוסטרא עבר את הגשר הגדול ויסבו אותו עדת דלים ונגועים אשר מום בהם
ואחד גב$ן דב$ר א$ליו ל $אמר:
הח$ל גם העם לשמוע מפיך תורה ולהאמין בה; ואולם לבעבור יאמינו "רא$ה סרתוסטרא! הנ $ה $
לך בכל לבם עליך לעשות עוד גם את-זאת – כי תקנה גם את לב$נו אנחנו הנגועים ואנש $י
מכ$י אFלהים כנפשך שבעך ,אשר בהם תמצא לך ידים לעשות את מום! הנ $ה פה לפניך עדת D
מפעליך דיך! את העורים תרפ$א ואת הפסחים תריץ; וזה אשר רב מדי לו מ$אחוריו ,וחסרת
ממנו מעט – :ככה חשבתי יהיה הדרך הנכון אשר בו תטע אFמונה בל $ב הנגועים להאמין
בסרתוסטרא!"
וסרתוסטרא ענה את הדב$ר בו ל $אמר" :כי יקח איש מ$עם הגב$ן את גבנונו ,ולקה ממנו את רוחו
– ככה יורה העם .וכי ית$ן איש לעו $ר את ע$יניו ,והרבה זה לראות את הרעות אשר על-פנ$י
האדמה :ואז יקל $ל את האיש אשר רפ$א אותו .וכי יריץ איש את הפס $ח ,ועשה האיש הזה עמו
מכ$י
את הגדולה מכל הרעות כי גם כל חטאותיו ירוצו עמו – ככה יורה העם על-דבר D
האFלהים .ולכ$ן א$פוא מדוע זה לא ילמד סרתוסטרא גם מפי העם ,אחר $י אשר למד העם תורה
מפיו?
ואולם מ$אז הFיותי בקרב בנ $י האדם זה לי המעט מ$אשר ראיתי" :לאיש האחד חס $רה העין
ולש $ני האזן ולשלישי הרגל ,וי $ש עוד אשר אבד להם לשונם או אפם או ראשם".
ואני הלא ראיתי ואני ראה רעה רבה מזאת ותוע$בה רבה ,עד כי נבצרה ממני לדב$ר על-כל
ועל הרב$ה ממנה לא חפצתי אף להחריש :כי ראיתי בנ $י אדם אשר חסרו את-כל ,ורק דבר
אחד היה להם רב מדי – אנשים אשר בשרם כDלו לא היה בלתי-אם עין אחת גדולה או פה
גדול או בטן גדולה או יצור אחד גדול מכל יתר יצור $י הבשר – .בעל $י-מום הפוכים אנכי קר $א
לה$מה.
ואני בבאי מבדידתי ובעברי בפעם הראשונה את הגשר הזה :אז לא האFמנתי לאשר תראינה
ע$יני ,ואב$ט מלפני ה$יט$ב ,ואוס $ף ואב$ט ,ואחר$י-כ$ן קראתי" :הלא זאת אזן! גדולה כתבנית איש
כDלו!" וכאשר הוספתי ואב$ט ,אז ראיתי והנ $ה נסחב מ$אחר $י האזן עוד דבר-מה ,והוא קטן עד
לחDמלה ומעט ודל מאד .ואמנם ישבה האזן הגדולה והעצומה על פנ $י גבעול קטן ודק,
והגבעול הזה היה – אדם! ואם היה איש אשר חגר קנ $ה-ראים על ע$יניו וראה לפניו גם תבנית
פנים דלים ומל$א$י קנאה ,ואף גם נשמה קטנה ונפוחה ,אשר תנוד אנה ואנה בראש הגבעול.
ואולם העם אמר ,כי לא רק אדם האזן הגדולה ההיא ,כי-אם אדם גדול ,אדם נפלא .אכ$ן
מ$עודי לא האFמנתי לעם מד $י דברו על-דבר אנשים גדולים – ואוס $ף להאמין ,כי א$ין זה בלתי-
אם בעל-מום הפוך ,אשר מכל-הדברים נתן לו מעט ואשר מן-הדבר האחד יש לו רב מדי".
וכאשר כלה סרתוסטרא לדב$ר את הדברים הא$לה באזנ $י הגב$ן ובאזנ $י האנשים אשר היה להם
תמיד לפה ולמ$ליץ ,ויפן ברוח מרה מאד אל תלמידיו ויאמר:
"אמנם כ$ן הוא ,אתם ר$עי! בהתהלכי ב$ין בנ $י-אדם הנני כמתהל $ך ב$ין שברים ומפל $י-בשר אשר
לאדם!
וזה הנורא לע$יני :כי מוצ$א אני את האדם רצוץ לרסיסים ופזור כמו על פנ $י שד $ה-מלחמה
ושד$ה-שוחטים.
ואם תתמל $ט ע$יני מכל אשר-עתה אל אשר היה לפנים ,ומצאה תמיד כדבר הזה :שברים ויצDר $י
מפל $י בשר ומקרים אכזרים – ולא אדם!
כל-אשר עתה ואשר היה לפנים על האדמה – אללי ר $עי! – הלא זה אשר אנכי לא אוכל
ש$אתו; וגם לחיות לא ידעתי ,לול $א ראה הייתי ,אשר יראה את הבא עוד.
ראה ומבק$ש ובר $א ועתיד וגשר אל העתיד – ואף גם בעל-מום על יד הגשר ההוא :את-כל
א$לה יחדו היה סרתוסטרא.
וגם אתם ה$ן שאלתם את נפשכם פעמים הרב$ה" :מה לנו סרתוסטרא!" וכמוני נתתם לנפשכם
תחת מענה רק שא$לות.
האיש מבטיח הוא? או מ$קים דבר? איש לוכ$ד? או יור $ש? סתו? או מחר $שה? רופ$א? או מתרפ$א?
החוזה הוא? או איש-אFמת? גא$ל? או כוב$ש? טוב? או רע?
מתהל $ך אנכי ב$ין בנ $י-האדם כמתהל $ך ב$ין שבר $י עתיד :זה העתיד אשר אשור $נו אנכי.
וזה כל חזוני והגיגי :כי אחFזה ואכנ $ס את-כל אשר היה שבר יחידה ומקרה אכזרי.
כי א$יך זה נשאתי להיות אדם ,לול $א ידעתי כי חוזה האדם ופות$ר-חידות וגוא$ל למקרה!
אשר יגאל את כל-עבר ויהפוך את "כל-היה" ויעשנו ל"ככה חפצתי!" – הנ $ה זה אשר יהיה לי
גאDלה!
ח$פץ – זה אשר יהיה ש $ם הגא$ל הנות$ן שמחות :ככה הור $יתיכם ,ר$עי! ועתה הוסיפו נא על
התורה הזאת עוד זה :גם הח$פץ עוד נחשב לי שבוי.
אשר יחפוץ – יגאל :אבל מה-ש $ם הדבר השם כבלים גם על יד הגא$ל?
"אשר היה" :זה ש $ם הדבר אשר יהיה לחרק-שנים לכל ח$פץ ולתוגתו החרישית .א$ין אונים הוא
בפנ $י הדבר אשר נעשה – עומ$ד הוא וראה רק רע בכל אשר עבר.
לא יוכל הח$פץ להשיב את-זה אשר חפ$ץ; לא יוכל לנפ$ץ את הע$ת ואת תשוקת הע$ת – זאת
היא התוגה החרישית אשר לח$פץ.
אשר יחפוץ – יגאל :אבל מה הדבר אשר ימציא הח$פץ לו בנפשו לבעבור תסור ממנו תוגתו
וילעג לכלאו?
לאFויל יהיה כל שבוי! באולת אומ$ר הח$פץ השבוי לגאל את נפשו.
כי לא תשוב הע$ת ברוצה :הנ $ה זה כל חמתו" ,זה ,אשר היה" – ככה תקר $א האבן אשר יבצ$ר
ממנו לגל אותה.
וככה הוא גול $ל אבנים מ$רב ח$מה ורוח מרה ואת נקמתו הוא נות$ן בכל אשר לא יחוש כמוהו
קצף ורוח מרה.
וזה הדבר אשר זה הגא$ל – הח$פץ – יהיה למ$ביא מכאובים :מכל נפש אשר יבצ$ר ממנה לסבול
לוק$ח הוא את נקמתו תחת אשר לא יוכל לשוב.
וזאת לבדה היא הנקמה :שנאת הח$פץ לע$ת ול"כל-היה" אשר לה.
אכ$ן אולת גדולה שוכנת בחפצ$נו .וזה אשר יהיה לקללה לכל יצור האדם ,כי למדה האולת
הזאת גם את דרך הרוח!
את רוח הנקמה :הנ $ה זאת ,ר$עי ,היתה עד כה מבחר מחשבת האדם; באשר מכאוב שם יהיה
נא גם ענש.
" ענש " – הלא זה הש $ם אשר תקרא הנקמה עצמה לנפשה :בדבר-כזב זה תתחס $ד והיתה
כברת-ל$ב.
ויען אשר כל המבק$ש כא$ב דיו על בלתי יכלתו לשוב ולחפוץ – לכ$ן כל ח$פץ וכל חיים לא יהיו
– בלתי ענש.
ואז התגלג$ל עב על פנ $י עב וירד על הרוח :עד כי באחריתו הטיף השגעון ל $אמר" :כל אשר-
י $ש יחלוף – ולכ$ן אות הוא כי מגיע לו לחלוף".
"וזה לבדו יהיה לישר ,זה החק אשר לע$ת ,אשר אכל תאכל את בניה" :ככה הטיף השגעון.
"רק במשפט וצדקה ערוכים המעשים והכל עשוי בישר וענש .הוי מי ית$ן גאDלה ממרוצת
המעשים ומ$ענש "הFיות"? – ככה הטיף השגעון.
היש גאDלה כל-עוד אשר יש ישר-נצח? הוי אבן אשר לא תגל היתה אבן זאת אשר ל"כל
היה" :וגם הענשים היו לדבר-נצח!" ככה הטיף השגעון.
"נבצרה לכח$ד מן העולם מעשה אשר נעשה :כי א$יך זה יהיה בגלל הענש ללא -נעשה! אכ$ן
זה לנו הנצח אשר לענש "הFיות" .כי הFיות$נו גם הוא יהיה תמיד למעשה ולענש!
"עד כי יבוא היום אשר יגאל הח$פץ את נפשו והיה הח$פץ ללא-ח$פץ –" ואתם אחי הלא ידעתם
ה$יט$ב מליצה-חידה זאת אשר חקרה השגעון.
ואנכי הנהגתי אתכם ממליצות-חידות א$לה והלאה ביום למדי אתכם ל $אמר" :הח$פץ הוא
הבר $א".
כל "אשר היה" יהיה לשבר ולחידה ולמקרה אכזרי – עד כי ידב$ר הח$פץ א$ליו :הנ $ה ככה
חפצתי"!
– עד כי ידב$ר א$ליו הח$פץ הבר $א" :הנ $ה ככה אנכי חפ$ץ! הנ $ה ככה אחפוץ!"
ואולם הדב$ר כבר ככה? ומתי יהיה כדבר הזה? הכבר פDתח הח$פץ ממוסרות אולתו?
אם כבר היה הח$פץ לגא$ל לנפשו ולמ$ביא שמחות? ואם השכיח כבר מלבו את רוח הנקמה
ואת כל חרק השנים?
ומי למ$ד אותו עשות שלום אל הע$ת וגם את הנשא מכל מעשה שלום?
שומה על הח$פץ לחפוץ את הנשא ממעש $ה שלום ,אשר הוא הח$פץ אל הכח – :אבל א$יך יהיה
כדבר הזה? מי ילמ$ד אותו גם את הדבר לשוב ולחפוץ?"
– ובהגיע סרתוסטרא אל הדברים הא$לה ויעמוד פתאם מדב$ר ויהי מרא$הו כDלו כמרא$ה איש
אשר נבהל מאד מאד .ויהי הוא מביט בע$ינים מל $אות פלצות על פנ $י תלמידיו וע$ינו נקבה כמו
ח$ץ את כל-מחשבותם ואת-כל סתר $י מזמות$יהם .ואולם מק$ץ רגע קטן שב וישח$ק ויא$ר פניו
ויאמר:
"אכ$ן כב$ד מאד לשבת עם בנ $י אדם יחדו ,כי כב$ד מאד להחריש .ואף-כי על איש-שפתים
האה$ב לדב$ר"– .
כה אמר סרתוסטרא .ואולם הגב$ן שמע את-כל הדברים ויהי מכסה את-פניו בכל ע$ת שמעו,
ובשמעו עתה את סרתוסטרא משח$ק וישב ויב$ט כמתאוה ובנחת אמר:
אל $ינו אחרת מ$אשר ידב$ר לתלמידיו?" אבל מדוע זה ידב$ר סרתוסטרא $
וסרתוסטרא ענה" :מה-יפל$א! אל גבנים י $ש לנו הצדקה לדב$ר דבר $י גבנונים!"
והגב$ן ענה" :אמ$ן טוב הדבר! ואל תלמידים י $ש לנו הצדקה להיות מגל $י-סוד מב$ית–התלמוד.
אבל מדוע זה ידב$ר סרתוסטרא אחרת לתלמידיו מ$אש $ר ידב$ר – אל לבו הוא?" –
הדממה החרישית
מה-זה נעשה בי ,ר$עי? הנ $ה אתם ראים אותי נפעם ונדחף ומקשיב על-אפי וחמתי ונכון ללכת
– אויה ,נכון אני ללכת מ$עמכם!
אמנם כ$ן הוא ,ר$עי .עוד הפעם שומה על סרתוסטרא לבא אל בדידתו; ואולם בא$ין-תשוקה
ישוב הפעם הדב אל מאורתו!
מה-זה נעשה בי! מי זה יצוה עלי כזאת? אויה גברתי הקצפת שאלת מ$עמי כזאת והיא הדברת
בי; הקראתי כבר באזנ $יכם בשמה?
אתמול לע$ת ערב דברה א$לי הדממה החרישית .זה ש $ם גברתי הנוראה.
וזה אשר היה; – כי את-כל הנעשה בי אספ$ר באזנ $יכם ,ולא תקשיחו עוד את לבכם מן ההול $ך
פתאם!
הידעתם את חרדת האיש הנוטה לישון? –
עד לבהונות רגליו יחרד ,יען כי ישמט הקרקע מתחת רגליו והחלום יח$ל.
את-הדבר הזה אני מגיד לכם למשל .אתמול בתוך הדממה החרישית שמט הקרקע מתחת לי
הח$ל.
והחלום $
הקו המורה נעתק ממקומו ,מורה-השעות אשר לחיי שאף רוח; – מ$עודי לא שמעתי דממה
אשר כזאת על סביבי ,עד כי נבהל לבי.
אז יד Dבר א$לי ,וקול ולא ישמע ,ל $אמר" :הידעת כזאת ,סרתוסטרא?!"
ואני צעקתי לקול הדממה הזה ודמי חלף מקרב פני; ואולם החFש $יתי.
אז יד Dבר א$לי ש $נית וקול ולא ישמע ,ל $אמר" :אכ$ן ידעת זאת ,סרתוסטרא' ורק דב$ר לא תדב$ר!"
–
ואני הייתי כקש $ה-ערף ועניתי ואמרתי" :כ$ן הוא ,ידעתיה ,ואולם לא חפצתי להגידה!"
אז יד Dבר א$לי עוד הפעם וקול לא ישמע ל $אמר :לא חפצת ,סרתוסטרא? האף אמנם אFמת
הדבר הזה? ואולם אל נא לך התחב$א אל תוך קשי-ערפך!" –
ואני בכיתי וחרדתי כמו ילד ואמרתי" :אכ$ן חפצתי ,ואולם א$יך אוכל כזאת! נק$ני נא הפעם מן
הדבר הזה! גדול הוא ממני ומכחי!
אז יד Dבר א$לי עוד הפעם וקול לא ישמע ל $אמר" :מה-בצע בנפשך אתה סרתוסטרא! דב$ר את
דברך Y
ּ והתפוצ$ץ!" –
ואני עניתי ואמרתי" :אוי לי ,האם זה דברי אני? מי אנכי? מחכה אני לטוב ממני ,אשר א$ינני
שוה גם כי אתפוצ$ץ א$ליו".
אז יד Dבר א$לי עוד הפעם וקול לא ישמע ל $אמר" :מה-בצע בנפשך אתה? עוד לא היית לי ענו
למדי .י $ש לענוה עור והוא קשה עד-בלי תכלית"– .
ואני עניתי ואמרתי :מה-לא נשא עור ענותי עד עתה! לרגל גבהי אני מתגור $ר :עד כמה יגבהו
ראש$י-הרי? עוד איש לא הגידה לי .ואולם ידעתי ה$יט$ב את עמקי".
אז יד Dבר א$לי עוד הפעם וקול לא ישמע ל $אמר :אי לך סרתוסטרא! מי איש אשר לו להעתיק
הרים ,והעתיק איש כזה גם עמקים ושפ$לות"– .
ואני עניתי ואמרתי" :עוד דברי לא העתיק הרים ואשר דברתי לא השיג עוד את האדם .אמנם
הלכתי לקראת בנ $י האדם ,ואולם לא באתי עוד אל $יהם".
אז יד Dבר א$לי עוד הפעם וקול לא ישמע ל $אמר" :מי אתה כי ת$דע את אשר י $עשה ואת אשר לא
י$עשה! גם הטל נופ$ל על פנ $י הע$שב בהיות הלילה מחריש ודומם כDלו"– .
ואני עניתי ואמרתי" :אכ$ן לעגו לי במצאי את דרכי לבדי ובלכתי עליו; ובאFמת הלא חרדו אז
רגלי תחתי.
וככה דברו א$לי" :שכחת את הדרך ,ועתה עוד מעט ושכחת גם הלוך!"
אז יד Dבר א$לי עוד הפעם וקול לא ישמע ל $אמר" :מה בצע בלעגם! אדם אתה אשר שכחת
שמע ,כי על כ$ן קום וצו $ה!
מא$ין כמוהו :הלא האיש המצוה גדולות! האם לא ידעת מי האיש הדרוש לרבים $
כב$ד לעשות גדולות :ואולם כב$ד שבעתים לצוות גדולות.
וזה עונך אשר לא יכDפר :י $ש לך הכח ,ולמשול א$ין אתה חפ$ץ"– .
ואני עניתי ואמרתי" :חסרתי את קול הארי לבעבור צוות".
אז ידב$ר א$לי עוד הפעם ,והקול כקול דממה דקה מאד לאמר " :הדברים הנאFמרים בלאט ה$ם
המביאים את הסערה .מחשבות ההולכות ברגל $י-יונים ה$ן הנהגות את העולם.
אי לך סרתוסטרא! ל $ך והיית הצ$ל לפנ $י זה אשר יבא :ככה תצוה ומד $י צוותך תעבור בראש– ".
ואני עניתי ואמרתי" :אכ$ן בושתי".
אז יד Dבר א$לי עוד הפעם וקול לא ישמע ל $אמר :כי עתה שוב והיית לילד והיית בא$ין בושה.
עוד גאון צעירתך חופ$ץ עליך ,כי אח$ר לבוא מוע$ד צעירתך; ואולם מי החפ$ץ להיות לילד ונצח
זה גם את צעירתו"– .
ואני העFמקתי לחשוב מחשבות ואחרד חרדה גדולה ,ובאחריתי אמרתי את אשר אמרתי
בראשונה ל $אמר" :לא חפצתי".
אז קם שחוק מסביב לי ,אויה ,מה-קרע השחוק הזה את קרבי ומה-שסע את לבי!
אז יד Dבר א$לי בפעם האחרונה ל $אמר" :אי לך סרתוסטרא! פריך בש $ל ,אך אתה לא בשלת עוד
למען פריך!
לכ$ן קום ושוב לבדידתך עד כי ת$הפ$ך והיית רך"– .
ועוד הפעם והנ $ה שחוק והכל גז ,ואחר $י כ$ן קמה דממה מסביב לי ותהי כדממה כפולה .ואני
שכבתי על פנ $י הארץ וז $עתי שטפה מכל יצDרי.
– ועתה הנ $ה שמעתם את-כל ומה הגיע לי כי אשוב לבדידתי .לא כחדתי מכם דבר ,ר$עי.
ואולם גם את-זה שמעתם מפי ומי האיש אשר היה המחריש מכל האדם – וגם חפ$ץ להיותו!
הוי ר$עי! עוד רבות לי להגיד לכם ,עוד רבות לי לת$ת לכם! מדוע זה לא אתננה? הכילי אנכי?"
–
ובדב$ר סרתוסטרא את הדברים הא$לה ותפול עליו יד המכאוב עם קרבת הפרדו מ$על ר $עיו
וי $בך בקול גדול ולא ידע איש לנחמו .ובהיות הלילה ,ויקם וי $לך לבדו לדרכו ויעזוב את ר $עיו.
ההול $ך
כחצות הלילה וסרתוסטרא עבר בדרכו את כת$ף האי ויבא עם עלות הבקר עד החף אשר
מנגד :כי אמר לרדת באLניה שם .והמפרץ מפרץ טוב ,אשר אותו חמדו גם אLניות נכריות
להשליך בו את-עגנן ,ויהי ה$ן לוקחות עמהן את האיש אשר חשקה נפשו לעלות מ$אי$י-הע$דן
ולעבור את הים .וסרתוסטרא עלה את ההר ,ומד $י לכתו זכר את-כל ארחותיו הרבים
והגלמודים אשר הסכין אל $יהן מנעDריו ,ויזכור את ר Dב$י ההרים ואת כתפ$י ההרים ואת ראש $י
ההרים אשר כבר עבר אותם עד עתה.
ואל לבו אמר :עוב$ר-דרך אנכי מ$עודי ועל $ה-הרים .א$ין זאת כי לא אהבתי מישור ואף לא
אהבתי לשבת ימים רבים תחתי.
ויהי נא גורלי אשר יהיה ויבא עלי אשר יבא עוד – ,והיה גם זה רק מסע ועלות בהרים :אכ$ן רק
מ$אשר בנפשו יבא עוד על האדם באחריתו.
עברה הע$ת אשר מקרה באני יום יום ,ומה-י $ש עוד לקרות$ני ,ולא עלה כבר בחלקי!
הנ $ה שוב ישוב א$לי ובא יבא באחריתי רק זה אשר היה עצם מ$עצמי ומפDזר ימים רבים בנ $כר
ב$ין אלפ$י ענינים וקורות.
ועוד גם זה ידעתי :עומ$ד אנכי עתה לפנ $י ראש-ההר האחרון אשר נשאר לפני עוד ואשר נמנע
ממני עד כה .אוי לי כי את הכב$ד מכל דרכי עלי ללכת עתה! אוי לי כי את הגלמוד מכל
מסעי עלי להח$ל עתה!
אבל מי איש כגילי ,ולא ימל $ט זה לנצח מלפנ $י יום אשר כזה! יום אשר יגיד לו :רק עתה אתה
הול $ך את-דרך גדלך! ראש-הר ותהום – כל א$לה יהיו לך לדבר אחד!
הול $ך אתה את-דרך גדלך :ואשר היה עד עתה פחדך האחרון ,זה יהיה לך כע$ת מקלטך
האחרון!
הול $ך אתה את-דרך גדלך :וכאשר ת$דע כי א$ין דרך עוד מ$אחריך ,והיה לך זה מבחר אמץ
רוחך.
הול $ך אתה את-דרך גדלך :ופה לא יתגנ $ב עוד איש מ$אחריך! כף רגלך באשר היא שם תמחה
מ$אחריך את הדרך ,וממעל לה יהיה כתוב :א$ין מבוא.
ואם יחסרו לך אז כל הס Dלמות ,ולמדת לעלות על קדקד ראשך גם הוא :כי א$ין זה תאמר
לעלות למעלה וכזאת לא תעשה?
על ראשך אתה ומ$על לבך והלאה! גם את הרך בך תהפוך עתה להיות הקשה בך.
כל-אשר חמל את נפשו רב מדי והיתה לו חמלתו זאת באחריתו למחלה .ברוך יהיה לך כל-
אשר יקשה אותך! א$ין אנכי משב$ח את הארץ אשר היא – זבת חלב ודבש!
טוב לאדם ללמוד להעלים עין מנפשו לבעבור ראה הרב$ה – :זה הקשה דרוש לכל עלה
בהרים.
ומי אשר בע$יניו יהרוס אל הדעת ,ולא י $דע האיש הזה מכל הדברים בלתי-אם את פנ $יהם
מחוץ!
ואתה סרתוסטרא הלא חפצת לראות את כל הדברים עד היסוד בם עם פנ $יהם ואחור $יהם:
לכ$ן עליך היא שומה לעלות ממעל לך והלאה – ,למעלה ,למרום ,עד אשר גם את ככביך
תראה מתחת לך!
ואף אמנם כ$ן הוא! כי אשפיל להביט על נפשי וגם על ככבי :אז יהיה לי זה לראש-הרי ,אז
יהיה לי לראש-הרי האחרון! –
כה אמר סרתוסטרא אל לבו מד $י עלותו ,והוא מנח$ם את לבו במשלים קשים ,כי היה לבו
כא$ב כאשר לא היה מ$עודו .ובהגיעו עד למרום כת$ף ההר ,וירא והנ $ה הים אשר מנגד פרוש
לפניו ,אז עמד תחתיו דומם ויחר $ש ע$ת רבה .והלילה מסביב קר במרומים א$לה ובהיר וזרוע
ככבים.
הח$להובאחריתו אמר אל-לבו בעצב :אכ$ן הכרתי את-גורלי .הבה-נא ,נכון אנכי! הנ $ה זה $
בדידתי האחרונה!
אוי לי ,הנ $ה הים השחור והאב$ל הזה אשר מתחתי! אוי לי ,הנ $ה העזובה החש $כה וההרה
הזאת! אוי לי ,אתה גורלי ואתה הים! אל $יכם אנכי יור$דעתה!
לפנ $י העליון מכל הרי אנכי עומ$ד פה ולפנ $י הארך מכל מסעי :לכ$ן עלי לרדת עמוק עמוק,
שבעתים מכל-אשר ירדתי מ$עודי:
- -עמוק עמוק אל תוך הכא$ב ,שבעתים מכל-אשר ירדתי מ$עודי ,ועד לתוך השחורה מכל
התהומות! זה הדבר אשר חפ$ץ גורלי :הבה נא ,נכון אנכי!
מי הוליד את-ההרים הגבהים? ככה שאלתי את-נפשי לפנים .אז דרשתי וידעתי כי הים הוא
המוליד אותם.
וכתובה התעודה הזאת באבנ $יהם ובקירות ראש $יהם .רק מ$עמק$י מעמקים עלה העליון עד
למרום עליותיו– .
כה אמר סרתוסטרא מד $י הFיותו על ראש ההר אשר שם הקר; ובבאו עד לפנ $י הים והוא עומ$ד
בד $ד ב$ין הסלעים ,ויהי עי $ף מדרכו ומל $א כליון-נפש שבעתים מבראשנה.
אז ידב$ר :עוד יש $ן הכל וגם הים עודו יש $ן .שכורת-ש $נה ונכריה מבטת ע$ינו א$לי.
ואולם רוח אפו חם – את-זאת אחיש בנפשי .וגם את-זאת חשתי בנפשי כי חול $ם הוא .מתגול $ל
הוא בחלומו על פנ $י כרים קשות.
הט$ה אזנך ושמע! מה-מתיפ$ח הוא מ$רב זכרונות רעים! – או האם תקות רעות ה$ן?
עמ$ך אנכי בעצב ,את החיה הקדרת ,ועל נפשי חרה אפי בגלל $ך.
אוי לי כי א$ין די אונים לידי! חי אני אם לא בכל לבי חפצתי לגאל $ך מ$חלומותיך הרעים! –
ובדב$ר סרתוסטרא את הדברים הא$לה וישחק מר בקשי רוחו על נפשו .מה-לך סרתוסטרא!
אמר – הלים אתה אומ$ר לשיר נחמה?
אי לך סרתוסטרא ,אי לך כסיל מל $א אהבה וכבד אFמונה וכבד בטחון! ואולם ככה היית
תמיד :תמיד נגשת גלוי-ל $ב אל-כל נורא.
את-כל חיה רעה עוד סלס $ל תסלס $ל .מעט נשמת רוח חמה ,מעט מגע רך אשר לכף רגלה:
– ואתה נכון כרגע לאהבה אותה ולהתרפ$ק עליה.
האהבה היא אסון הבד $ד ,האהבה לכל אשר רק רוח חיים באפו! אכ$ן רק לשחוק אהיה
באולתי ובענותי אשר באהבתי! –
כה אמר סרתוסטרא ,ובדברו שחק ש $נית .אז זכר את ר $עיו העזובים – ,ויהי כמו חטא להם
במחשבותיו ,ויקצוף על מחשבותיו .ובעוד רגע וישב המשח$ק וי $בך – :מקצף ומכליון-נפש בכה
סרתוסטרא מרה.
ב
"הבה נא ,גמד! קראתי .אני! או אתה! ואולם אני החזק משנ $ינו– :אתה טרם ת$דע את
מחשבתי העמDקה כתהום! אותה – ה$ן לא יכלת כי תכילנה!" –
אז בא דבר אשר ה$קל מ$עלי את משאי :קפץ הגמד ,זה המתאוה ,מ$על שכי וי $רד וירבץ על פנ $י
אבן ממDלי! ואולם המקום אשר עמדנו ראיתי והנ $ה שער.
"רא$ה נא את השער הזה ,גמד! הוספתי לדב$ר :הנ $ה כ$פל פנים לו .הנ $ה שנ $י דרכים מתלכדים
פה יחדו – ואותם לא עבר עוד איש עד קצ$יהם.
הנ $ה הדרך האחד הארוך הפונה לאחור :מדתו נצח .ועוד זה גם הדרך הש $ני הארוך הפונה
מזה והלאה נצח ש $ני הוא.
והדרכים הא$לה צררים איש לאחיו ,מתנגחים ה$ם ראש לעDמת ראש – :ופה על יד השער הזה
הנה המקום אשר שם יתלכדו יחדו .וש $ם השער כתוב מלמעלה" :רגע".
אבל מי איש אשר י$ל $ך על הדרך האחד ,הלך והוס $ף הלך והרח$ק הלאה הלאה :האם תדמה
בנפשך ,הגמד ,כי עד עולם יצרו הדרכים הא$לה איש לאחיו?" –
"כל דבר ישר יכז $ב ,הפטיר הגמד בשפתיו בבוז .עקDמה כל אFמת והזמן גם הוא – עשוי מעגל".
"רב לך ,אתה רוח הכב$ד Dת! דברתי בקצף ,אל נא תק$ל ככה את משאך אתה! עוד מעט
ואעזבה אותך פה באשר אתה רוב$ץ ,נכ$ה-רגלים – ואני הלא נשאתיך גבוהה!
רא$ה נא – הוספתי לדב$ר – את הרגע הזה! מן השער-הרגע הזה יוצ$א ויור $ד רחוב נצח ,רחוב
ארוך מאד ,הפונה לאחור :מ$אחר $ינו רב$ץ הנצח.
הא$ין זה כי כל ענין תחת השמש ,אשר יכול לרוץ ,כבר רץ את דרך הרחוב הזה? הא$ין זה כי
כל ענין תחת השמש ,אשר יכול להיות ,כבר היה פעם אחת וכבר נעשה וכבר חלף פה?
ואם כל המעשה אשר תחת השמש כבר היה לעולמים :מה אתה חוש $ב ,גמד ,על דבר הרגע
הזה? הא$ין זה כי גם השער הזה כבר – היה?
ואם לא קשורים ככה בקשר אמיץ כל הענינים :אשר ימשוך אחריו הרגע הזה את כל הענינים
הבאים? ובכ$ן א$פוא – – גם את נפשו עצמו?
כי כל ענין תחת השמש ,אשר יכול לרוץ ,גם ברחוב הארוך הזה וגם מזה והלאה ,הלא שומה
עליו כי עוד ירוץ בו בבא ע$ת! –
וגם העכביש הרמ$ש פה לאטו לאור היר $ח וגם אור היר $ח לבדו וגם אני וגם אתה העומדים פה
בשער ומתלחשים בקול דממה על הדברים אשר בנ $צח – הא$ין זה כי כDלנו יחדו כבר היינו פה?
וגם שוב נשוב עוד ואל תוך הרחוב הש $ני אשר פה עוד נרוץ ומזה ולנוכח פנ $ינו דרך הרחוב
הארוך והאיום הזה – האם לא שוב נשוב תמיד ולנ $צח ככה?" –
ככה דברתי בלט ואת קולי השפלתי הלך והשפ$ל ,כי יר $אתי מפנ $י מחשבתי אנכי ומפנ $י אחור $י
מחשבתי .אז שמעתי פתאם קול כלב אשר י$יליל מקרוב.
המ$עודי שמעתי קול כלב אשר י$יליל ככה? אז רצה מחשבתי לאחור :אמנם כ$ן! בעודי ילד,
בשחר ימ$י ילדותי– – :
– אז שמעתי קול כלב בה$ילילו ככה .וגם ראה ראיתיו ,והוא נעוה ומתפל $ץ וראשו נטוי למעלה,
ומסביב לו דממת חצי הלילה ,אשר יאמינו אז גם הכלבים ברוחות:
– עד כי חמלה אחזתני חמלה למרא$הו .כי עלה היר $ח במלא אורו בדממת מות מ$על-פנ$י
הבית ,ויעמוד ומרא$הו כמרא$ה לבת-א$ש עגDלה; – דומם עמד מ$על-פנ $י הגג השטוח ,כעומ$ד
על-פנ $י נחלה נכריה– :
ולמראה הזה נבהל הכלב – כי מאמינים הכלבים בגנבים וברוחות .ובשמעי גם עתה קול
יללה אשר כזאת ,תאחז $ני חמלה גם הפעם.
אי $ה א$יפה הגמד? אי $ה השער? אי $ה העכביש? וא$י קול המלחשים? – האם רק חלמתי? ואם
אחר $י כ$ן הקיצותי? – רא$ה הנ $ה ב$ין סלעים פראים אנכי עומ$ד פתאם ,בד $ד ושומ$ם באור יר $ח
שומ$ם.
ופה הנ $ה אדם שוכ$ב על פנ $י האדמה! ופה הנ $ה גם הכלב – והוא מדל $ג וכDלו נעוה ונה$ם– ,
ועתה הנ $ה הוא ראה אותי בבאי – ,ואז י $יליל ש $ניתוישאג – .המ$עודי שמעתי קול כלב קר $א ככה
לעזרה?
ואף אמנם המראה אשר ראיתי עתה לא ראיתי כמהו מ$עודי .רעה צעיר ראיתי מתגול $ל
במכאוביו ,והוא נחנק ומתנוד $ד ונעו $ה פנים ,ונחש שחור וכב$ד יוצ$א ותלוי מפיו.
המ$עודי ראיתי בפנ $י אדם תוע$בה רבה וזועה נוראה ככה ככל אשר ראיתי הפעם? האם יש $ן?
– ואז עלה הנחש בלועו וישכ$הו ויתחז $ק על לשונו עד בלתי הפרד עוד!
וידי התיקה את הנחש ,הלך והת$ק הלך והת$ק – ולשוא! לא התיקה ידי את הנחש מתוך לועו.
אז קראתי בקול גדול" :כי אתה נשוך בו! נשוך בו!
מלק ראשו! נשוך בו!" – ככה התפר $ץ קול מקרבי ,כי חרדתי ושנאתי ,תועבתי וחמלתי ,כל
הטוב וכל הרע אשר בי ,כל א$לה יחדו נתנו את הקול האחד הזה– .
ואתם אמיצ$י הל $ב אשר מסביב ,אתם המחפשים ,אתם המנסים ,וכל א$לה אשר במפרש $י תהו
ירדו באLניות בימים אשר לא י $חק$רו! אתם עליז $י החידות!
חודו נא לי את החידה אשר ראיתי אז ,פתרו נא לי את המראה אשר ראה הבד $ד!
כי מראה היה לי זה וחזון – :מה ראיתי א$פוא אז במשל החזון? ומי זה אשר שומה עליו לבא
עוד באחרית הימים?
מי זה א$פוא הרעה אשר עלה הנחש אל לועו? ומי האיש אשר שומה עליו כי כל הקשה וכל
השחור יבא אל לועו?
– ואמנם עשה הרעה ככל-אשר יעץ אותו קול זעקתי ,וישך בו ,וגם ה$טיב מאד לנשוך! – ממנו
והלאה הרח$ק מאד ה$קיא את ראש הנחש – :אז התעוד $ד ויקם.
ולא רעה עוד ולא אדם עוד – ,כי אם נהפך כDלו ויהי נאור פתאם ,וישחק! ככה לא שחק עוד
איש מ$עולם!
הוי אחי ,קול שחוק שמעתי אשר לא היה שחוק אדם – – ,ומני אז אוכ$ל בי צמאון ,כליון נפש
הוא אשר לא ידום.
כליון נפש אוכ$ל בי לשחוק ההוא :אויה א$יך זה אוכל לש $את את חיי עוד! וא$יך זה יכלתי כי
אשא עתה את מותי! –
כה אמר סרתוסטרא.
על הבוגדים
מה אבל נבל כל אשר-היה רק זה עתה עוד ירק וצבוע על פנ $י כר הדשא הזה! מה רב היה
דבש התקוה אשר נשאתי מזה אל כורותי!
כל הלבבות הרעננים הא$לה כבר זקנו כDלם – ולא רק אשר זקנו! כי הנ $ה יג$עים היו ועי $פים
ומבקש $י רוחה – וקראים ה$מה לזאת" :שבנו והיינו יר $א$י אFלהים"?
עוד זה מעט וראיתים בבקר רצים החוצה ורגל $יהם נכונות :ואולם רגל $י בינתם עיפו ,ועתה ה$ם
נותנים דפי גם בגבורתם אשר בבקר!
חי אני אם לא היו בהם אנשים אשר ה$רימו רגל $יהם כמרקדים ואשר השחוק בתורתי משך
אותם אחריו – :ופתאם שבו לאחור .זה עתה ראיתים והנ $ה ה$ם – כורעים על ברך ומתודים.
מסביב לאור וחפש עופפו לפנים כמו יתושים ונביאים צעירים .עתה ה$ם מזקינים – ויהיו פתאם
למבינים :עתה רא$ה הנ $ה כDלם עדת מתחסדים ומורד $י אור ורובצ$י מ$אחר $י התנורים.
הנפל לבם על $יהם על-דבר אשר בלעה אותי הבדידה כמו תנין? אם האFריכו לחכות חנם
בכליון אזנים אל קולי ואל קריאות חצוצרותי ותרועותי?
אללי! רק מעטים מאד אשר יעמוד בהם לבם וחדות לבם; ואותם לא יעזוב רוחם עד עולם.
ואולם יתרם כDלם רכ$י ל $ב.
יתרם :הלא זה מרבית האדם ,אנש $י יום יום ,העודפים ,הרבים ומר Dבים מדי – כל א$לה רכ$י ל $ב
–
מי האיש כמשפטי ומצאו גם אותו כמשפט כל המוצאות אותי ,ל$אמר :אשר יהיו חב$ריו
הראשונים פגר $י מ$תים ול $צים.
וחב$ריו אשר אחר $יהם יהיו – א$לה אשר קרא להם מאמיניו :ע$דה הומיה ,רבת אהבה ,רבת
פתיות ורבת תהלת נערים.
מי האיש ב$ין אנשים כמשפטי אל נא יקשור את לבו אל המאמינים הא$לה; וזה אשר יוד $ע את
משפט בנ $י האדם עם פחזותם ומרך לבם אל נא יאמ$ן באביבים ובנאות הדשא הצבועים
הא$לה.
לו יכלו הFיות לאח$רים כי אז גם אחרת חפ$צו .בעל $י מחFצה ומחצית ה$מה ומשחיתים ה$ם את כל
אשר של $ם .אשר יבלו עלים באחריתם – מי זה יתאונ $ן על זאת!
ת$ן להם ויפלו ,סרתוסטרא ,ואל תתאונ $ן! הלא שבעתים ת$יטיב כי עוד הפ$ח תפ$ח בהם רוחות
מסערות– ,
הפ$ח בעלים הא$לה ,סרתוסטרא ,וכל הנוב$ל ימה$ר נא לנפול מ$אחריך! –
ב
"שבנו והיינו יר $א$י אFלהים" – ככה מתודים הבוגדים הא$לה; וי $ש בהם אשר גם להתודות לא
יקום בהם רוח.
וה$ם ה$מה אשר אביט אל תוך ע$ינ $יהם – ,וה$ם ה$מה אשר אגיד להם על פנ $יהם ועל פנ $י אדם
לחי$יהם :אתם האנשים אשר שבתם ותתפללו!
אבל חרפה היא להתפל $ל! לא לכל אדם חרפה ,כי אם לי ולך ולכל אשר ישר בקדקדו .לך
חרפה היא להתפל $ל!
ח$בק ידים בח$יק ובק$שואמנם ידעת זאת :רק השטן היר $א והחר $ד אשר בך ,האה$ב מעל ידים ו 9
רוחה בכל ,רק הוא המ$סיתך ל $אמר" :י $ש אFלהים!"
ואולם בזאת היה היית לאחד ממורד $י האור ,אשר האור לא ית$ן לו לעולם מנוח; כי על כ$ן
שומה עליך עתה להשקיע ראשך יום יום במעמק$י לילה וערפל!
הח$לו הינשופים להתעופ$ף בחוץ. וחי אני אם לא בחרת לך את המוע$ד הנכון :כי זה עתה $
המוע$ד הזה הוא הנכון לכל יר $א$י אור ,מוע$ד ערב ומוע$ד שבתון – ואשר רק העם הזה לא
"ישבות" בו.
ואני שמעתים והריחותים :הנ $ה בא מועדם לצ$את לצ$ידם ולתהלוכות$יהם ,לא צ$יד גבורים פרא
כי אם צ$יד מתלחשים ומתחבאים וארבים ,צ$יד מתפללים בלאט ומתעללים מעט– .
צ$יד חנ $פים בעל $י נפש :כל מצודות עכבר $י הל $ב העמדו עתה ש $נית! באשר ארים יריעה שם
יחFרד לקראתי זבוב-לילה קטן.
הבחש $כה רבץ פה עם זבוב -לילה ש $ני? כי בכל אריח ר $יח ע$דות קטנות מתחבאות ,ובאשר
תאים קטנים ,שם גם עדת בעל $י תפלה ור $יח בעל $י תפלה.
ויושבים ה$ם בערב$י ל $ילות אר Dכים יחדו ומדברים ואומרים" :הבה ונשובה והיינו כילדים ואמרנו "
הו ,אFלהים הנחמד"! – וה$ם נשחתים על פיהם ועל קרבם ברב ממתקים אשר האFכילום
אופ$יהם הצדיקים.
או יושבים ה$ם יומם אל פנ $י הבצות ומשליכים חכות .ובזאת יחשבו כי מעמיקים ה$ם; אבל מי
איש דג במקום א$ין דגים ,גם שטוח לא אקרא לו!
או לומדים ה$ם בענות תם לנג$ן בנ $בל מפי שר בשירים אשר חשקה נפשו לתפוש בשיריו
לבבות נשים צעירות – :כי היו רגליו למשא הנשים הזק$נות ותהלתן.
או לומדים ה$ם א$ימ$י להטים מפי מל Dמד מש Dגע מעט ,המחכה בחדרים אפ$לים עד בא א$ליו
הרוחות – ורוחו הוא נמלט ממנו!
או מקשיבים ה$ם לחליל מנג$ן בחצ$ר החור $ק ושור $ק אשר מפי רוחות קדרים למד קולותיו
הקדרים ,ועתה הוא מחל $ל לפי הרוח ומלמ$ד בקולות קדרים ללכת קדרנית.
וי $ש בהם אשר היו גם לשומר $י לילה ,ובלילה ה$ם מתהלכים אנה ואנה לבעבור עור $ר ענינים
נושנים אשר נרדמו זה כבר.
ואתמול בלילה שמעתי על יד חומת הגן חמשה ענינים נושנים כא$לה; מפי שומר $י לילה
שמעתים ,וה$ם זק$נים וקדרים ויב$שים.
"אם אב הוא – א$ין הוא דא$ג לבניו דים .אכ$ן האבות בבנ $י אדם דאגים לבנ $יהם יות$ר ממנו!" –
"רק הזק$ן הזקין מאד וא$ין הוא דא$ג עוד לבניו ברב או במעט" – ככה ענה שומ$ר הלילה הש $ני.
"האם י $ש לו בנים? ואיש א$ין כי יוכיח זאת ,אם הוא לא יוכיחנה! אכ$ן זה מ$אז חפצתי ,כי ית$ן
באחריתו אות נאFמן".
"האות נאFמן ית$ן? והוא מ$עודו לא נסה לת$ת אותות! נפלא ממנו לת$ת אותות ,ורק זאת כל
מלאכתו ,כי נאמין לו!"
אמנם כ$ן הוא! רק באFמונתו יחיה אשר יאמינו בו .זה דרך זק$נים מ$אז – וגם אנחנו פה זה יהיה
דרכ$נו!" –
– ככה דברו איש אל אחיו שנ $י שומר $י הלילה הזק$נים יר $א$י האור ,ואחר כ$ן תקעו בקרנ $יהם
קדרנית .ככה היה המראה אשר ראיתי תמול ליד חומת הגן.
ובקרבי השתע$ר עלי לבי מ$רב שחוק ויאמר להתפר $ץ ולא ידע אנה ,וי $ר $ד ויגע עד קרום הבטן.
אכ$ן יר $אתי כי ככה תהיה אחריתי אשר א$חנ $ק משחוק למרא$ה חמורים משתכרים ולמשמע
שומר $י לילה המפקפקים פתאם ב$אלהים.
האם לא זה מכבר עברו הימים גם לפקפוקים כא$לה? מי יעור $ר עוד כיום הזה ענינים נושנים
בע$י אפל כא$לה משנתם? וש $
ואFלהים הישנים הלא זה כבר היתה להם אחרית – :וח$י אני כי אחרית טובה ונעימה היתה
להם!
לא ב"דמדומים" תמו האFלהים הא$לה למות – הדבר הזה שקר! ורק זה אFמת ,כי ה$ם מ$תו –
מ$רב שחוק!
והדבר הזה בא והיה ביום אשר יצא דבר א$ין-אFלהים מפי אחד הא$לים אשר דב$ר ל $אמר" :י $ש
אFלה אחד! לא יהיו לך אFלהים אח$רים על פני!"
– אFלהים זק$ן ,אFלה$י ח$מה וקצף ,א$ל קנא הוא ,אשר דב$ר כזאת בחפזו– :
וכל הא$לים מסביב שחקו אז וינועו כDלם על כסאות$יהם ויקראו" :האם לא נפלאות
אFלהים הוא ,כי י $ש אFלהים וא$ין א$ל?"
מי אשר אזנים לו ,ישמע– .
כה דב$ר סרתוסטרא בעיר אשר אהב ואשר קרא לה ש $ם "הפרה הצבועה" ,ומפה עוד לו רק
דרך שנ $י ימים עד בואו אל מערתו ואל חיותיו :ורוחו בו צהלת כל היום על דבר קרבת
תשובתו– .
התשובה
הוי הבדידה ,את מולדתי הבדידה! האFרכתי לשבת פרא בארץ נכריה ופרועה ,אשר אוכל
עתה לשוב א$ליך בא$ין דמעות!
ועתה שלחי נא אצבע$ך ואימי עלי ,כאשר תעשינה האמות ,ועתה שחקי נא א$לי ,כאשר
תשחקנה האמות ,ועתה דברי ואמרי" :מי א$פוא היה זה ,אשר ברוח סע$ר נחפז לפנים מזה? –
"– אשר קרא מד $י הפרדו :האFרכתי לשבת עם הבדידה ,עד כי שכחתי החר $ש! ואת זה – האם
למדת עתה?
"אי סרתוסטרא! את-הכל ידעתי ,וכי בקרב הרבים היית עזוב שבעתים ,אתה האחד ,מכל
אשר היית מ$אז אצלי!
"כי שונה הFיות עזוב מהיות בד $ד :את זה – ה$ן למדת עתה! וכי בקרב בנ $י אדם תהיה תמיד
פרא ונכרי!
"– פרא ונכרי גם באהבתם אותך; כי ר $אשית לכל שאלים ה$ם להיות נשמרים לנפשם!
"ואולם פה אתה במולדתך ובב$יתך; פה לא נבצרה ממך מלהגיד את כל לבך ומלשפוך את
כל רחשיך ,וא$ין נכלם פה מפנ $י רגשותיו הסתומים עם העקDמים.
"פה יתרפ$ק כל ענין על אמריך והחFליק לך :כי חפ$ץ הוא להנש $א על כת$פיך .עם כל משל
אתה מתנש $א פה לקראת כל דבר אFמת.
"ישר ובישר ל $ב דב$ר תד$ר פה אל-כל סביביך ,וחי אני אם לא כמהללים יבאו הדברים
באזנ$יהם .יען כי י $ש איש אשר באזנ $י כל סביביו – ידב$ר ישר!
"אכ$ן שונה מזה הFיות עזוב .ואתה העוד זכרת זאת ,סרתוסטרא? אז בקרא צפורך ממעל לך,
ואתה עמדת ביער פוס $ח על הסעפים ולא ידעת לאן ,וצ$את ובא לא ידעת וקרוב היית אל
נבלת פגר– :
"– אז כאשר דברת :תהיינה נא חיותי לי למורות דרך! שבעתים יגדל הא$יד בשבת$נו בקרב בנ $י
אדם משבת$נו בקרב חיות – :אז היית עזוב!
ואם עוד זכרת זאת ,סרתוסטרא? אז בשבתך על פנ $י האי אשר לך ,בא$ר יין היית בקרב כדים
ר $יקות ,נות$ן היית ומוס $ך ,בקרב צמ$אים היית משקה ומוז $ג:
"– עד ישבת באחריתך אתה לבדך צמ$א ב$ין שכורים ובלילה נהמת" :אם לא נבחר קחת
תת? ונבחר גנב גם מקחת? – אז היית עזוב! מ $
ואם עוד זכרת זאת ,סרתוסטרא? אז בבא עליך דממתך החרישית ותגר $ש אותך מפנ $י נפשך
אתה ותדב$ר א$ליך בקול מלח$ש רע" :דב$ר את-דברך והתפוצ$ץ!"
הצ$רה עליך את-כל חכותך ואת כל החרישך ודכאה בך את רוחך "– אז כאשר $
השפ$ל :אז היית עזוב!" –
הוי הבדידה! את מולדתי הבדידה! מה-טוב ומה ענוג מדב$ר א$לי קול $ך!
לא נחקור איש את אחיו ,לא נתאונ $ן איש באזנ $י אחיו ,כי אם בל $ב פתוח נ $לכה יחדו בעד
דלתות פתוחות.
כי פתוח הכל פה ובהיר; וגם הרגעים עפים פה ברגלים קלות שבעתים .כי שבעתים תקש
הע$ת על $ינו בחש $כה מ$אשר לנוכח האור.
פה נפתחים לקראתי כרגע כל דבר $י י $ש וכל ארונות הFיות :כל-י $ש חפ$ץ פה להיות למלה ,כל-
הFיות חפ$ץ פה ללמד ממני לדב$ר.
ואולם שם בשפל – כל הדב$ר לחנם! שם הטובה מכל חכמה רק שכח ועבר :את זה – למדתי
עתה!
כי מי אשר חפ$ץ להבין את-כל בבנ $י אדם ,עליו היא שומה למש $ש את-כל .ואולם טהרו
אצבעותי מד $י המלאכה הזאת.
ואני גם את נשמת אפם לא אוכל עוד לשאף! אוי לי כי האFרכתי ככה לשבת בקרב שאונם
ובתוך נשמת אפם המבאישה!
הוי הדממה הנחמדה אשר סביבי! הו הר $יחות הטהורים אשר סביבי! מה טהור הרוח אשר
תשאף הדממה הזאת מתוך מעמקיה! מה שומעת היא ,זאת הדממה הנחמדה!
ואולם שם בשפל – כDלם מדברים וא$ין עוד שומ$ע .אם בפעמונים יריע איש את חכמתו החוצה,
וצלצלו הכנענים בשוק באגורות$יהם עד בלתי ת$ת לשמוע אותה.
כDלם מדברים שם וא$ין עוד יוד $ע להבין .הכל נופ$ל המימה וא$ין עוד דבר אשר יפול לתוך
בא$רות עמDקות.
כDלם מדברים שם וא$ין עוד דבר אשר יצליח ואשר יבא עד קצ$הו .כDלם דגרים ,ומי יחפוץ עוד
לשבת דומם בק$ן ולחמ$ם ב$יצים?
כDלם מדברים שם והכל יר Dתח בדברים ,ואשר תמול קשה היה מן הזמן ושנו ,היום הנ $ה הוא
תלוי מפיות אנש $י היום מפDלח וכתות.
כDלם מדברים שם והכל יגלה ,ואשר היה לפנים סוד ודבר ס$תר לנשמות עמDקות ,היום הנ$ה
היה לקנין למחצצרים בשוק ולזבוב$י יום אח$רים.
הוי תבונת האדם ,את הזרה! הוי השאון אשר בחוצות האפ$לים! עתה אתה רוב$ץ ש $נית מ$אחרי
– הגדול מכל א$ידי רוב$ץ עתה מ$אחרי!
בחמלתי ובחנינתי שכ$ן תמיד הגדול מכל א$ידי; וכל אשר תכונת אדם לו חפ$ץ בחמלת$נו
ובחנינת$נו אותו.
עם דבר $י אFמת עצורים ויד-פתאים ול $ב פתיות ועשיר ברב כזבים קטנים אשר לחמלה – ככה
ישבתי תמיד בקרב בנ $י האדם.
ומתחפ$ש באפ$ר ישבתי תמיד בקרבם ונכון להתנכ$ר א$לי לבעבור אוכל שא$ת אותם ובכל
מאדי החלותי לפתות נפשי להאמין ל $אמר" :פתי אתה ,אשר את-בנ $י האדם א$ינך יוד $ע!"
את רוח האדם נשכח מד $י שבת$נו בקרב האדם :י $ש פה פנים רב מדי לבנ $י אדם ,עד כי לא
יסכנו עוד פה! – ע$ינים מביטות או ע$ינים מחליטות למ$רחוק!
ואם נכרו אותי ולא ידעוני ,אז נשאתי להם אני הפתי וחמלתי אותם יות$ר ממני :הסכנתי להיות
קשה א$לי ופעמים רבות נקמתי מנפשי את נקמתי על-דבר חמלתי זאת.
פצוע בפיות זבוב$י רוש ונקוב כמו אבן מ$רב נטפ$י רשע ,ככה ישבתי ב$ינ $יהם ועוד נסיתי לפתות
נפשי להאמין ל $אמר" :תם ונקי כל הקטן ברב קטנו!"
זולתי הקראים לנפשם "הטובים" ,אותם מצאתי זבוב$י רוש לפני .עוקצים ה$ם ברב תDמתם,
מכזבים ה$ם ברב תDמתם – וא$יך זה יוכלו להיות תמימים עמי!
מי אשר י $ש $ב בתוך הטובים ,אותו תלמ$ד החמלה לכז $ב .החמלה תכביד על הנשמות
החפשיות את הרוח מסביב .כי סכלות הטובים א$ין לה ח$קר.
הסת$ר את נפשי ואת עשרי – את זה למדתי בשפל :כי מצאתי את-כל איש עוד עני ברוח .אכ$ן
זה היה הכזב אשר לחמלתי ,כי ידעתי עם כל איש– ,
– כי ראיתי והריחותי עם כל איש עד מה די לו הרוח ועד מה לו הרוח רב מדי!
חכמ$יהם היב$שים :חכמים קראתי להם ולא יב$שים – ככה למדתי לבלוע את דבר $יהם .את
מקבר $י-המ$תים אשר להם :חוקרים קראתי להם ובוחנים – ככה למדתי להחליף את המלים.
ומקבר $י המ$תים רק מחלות קברו להם מקברים .מתחת לעיים עתיקים רובצים רוחות רעים.
אל נא לנו לשגש בטיט.
בנחיר $י תאוה אני שב ושא$ף חDפשת הרים! נפדה עתה אפי מ$ר $יחות תכונת אדם!
רוחות אמיצים פוגעים בי כמו י $ינות אמיצים ונשמתי מזוררת – מזוררת וקר $את אל נפשי
בצהLלה :לרפואה טובה!
כה אמר סרתוסטרה
ב
אהבת תענ Dגות – קוץ וסלון לכל בוז $י הבשר הלבושים שק ובש $ם "עולם" היתה לקללה בע$ינ $י
כל יושב$י מ$אחר $י העולם .כי לועגת ומצחקת היא לכל חכמת שוא ותורת שוא.
אהבת תענ Dגות – א$ש מהבהבת לאספסוף ,אשר בה ישר $ף ,ותנור רחבה בערת ומחרחרת לכל
ע$ץ רקבון וכל בלוא$י סחבות מעל $י צחנה.
אהבת תענ Dגות – תמימה וחפשית לכל ל $ב חפשי ,נחת-גנים לאדמה ,שפעת תודה אשר ישא
העתיד לכל אשר עתה.
אהבת תענ Dגות – רוש מתוק רק לזה אשר נוב$ל ,ואולם רפאות ל $ב גדולה היא לכל ח$פץ-ארי
וי $ין הי$ינות המש Dמר בקנאה גדולה.
אהבת תענ Dגות – אשר על-פי משל לכל אשר נשגב אשר יבא ולנשגבה מכל תקוה .כי לרבים
היא נותנת תקוה אשר יתחתנו ועוד יות$ר מ$אשר יתחתנו– ,
– לרבים אשר זרים איש לאחיו שבעתים מ$אשר יהיה איש לאשתו – :ומי יוד $ע עד היסוד עד
כמה זרים איש לאשתו!
אהבת תענ Dגות –ואולם אבנה נא גד $רות למחשבותי ואף גם למלי :פן יתגנבו אל תוך גנ $י
חזירים ופושטים! –
תאות ממשלה – ש $בט להבים ביד הקשים מכל קש $י הל $ב; מוסר אכזרי אשר נכון לאיש
האכזר מכל אכזרים; הלהבה הקדרת אשר למדרות א$ש חיות בעבור הפושעים.
תאות ממשלה – המעצרת הצרה אשר תושם בפי כל העמים ערל $י הל $ב; הלועגת המלעיגה
לכל צדקה אשר א$יננה נכונה; הרוכבת אשר תרכב על כל סוס ועל כל גאוה.
תאות ממשלה – זועת-אדמה אשר תנפ$ץ את-כל אשר רקב ואשר תחשוף אותו; השוברת
המתגוללת ומתנפלת ועונשת אשר לכל הקברים המוטחים טיח; אות-השא$לה המזהיר
אשר על יד כל תשובה בטרם מוע$ד.
תאות ממשלה – אשר למראיה שור $ץ האדם וזוח$ל ועוב$ד עבודת פרך והיה שפל מן הנחש ומן
החזיר – :עד כי באחריתו יצעק מקרב לבו הבוז הגדול –,
תאות ממשלה – המלמדת הנוראה אשר תלמ$ד את הבוז הגדול ,הקר $את לערים ולעשירים
על פנ $יהם" :סור לך מזה!" – עד כי באחריתם יעלה קול הצעקה מקרב לבם ה$מה" :אסור לי
מזה!"
תאות ממשלה – ואולם עלה היא ולוקחת ל $ב גם עד הטהורים והבדדים ועד מרום הגבה
המוצ$א שפקו בקרבו ,והיא להטת כמו אהבה אשר תתו על פנ $י שמ$י אדמה נעימות ארגמן
לוקחות ל $ב.
תאות ממשלה – :אכ$ן מי יקרא לזה תאוה ,אם הנשגב יתאמ$ץ למטה לבעבור הFיות לו עז! חי
אני אם י $ש תאוה ותוע$בה בח$שק אשר כזה ובירידה אשר כזאת!
אשר מרום הגבה הבד $ד לא יהיה בדד לנצח ולא לנצח ימצא שפקו רק בקרבו; אשר יבא ההר
אל הע$מק ורוחות הגבה אל המורדות– :
הוי מי ימצא את הש $ם הנכון ,את ש $ם הקדש ואת ש $ם הכבוד אשר לתשוקה הזאת! "הצדקה
הנותנת" – ככה קרא סרתוסטרא לפנים ש $ם לזה אשר ש $ם א$ין לו.
ואז היה גם הדבר – וחי אני כי היה כזה בפעם הראשנה! – אשר בדברו הל $ל בקהל את
אהבת האדם לנפשו "זאת האהבה הבריאה והמל $אה ,הנובעת מקרב נשמה חזקה– :
– מקרב נשמה חזקה ,אשר ח$לק ממנה יהיה גם הבשר הנעלה ,זה היפה והנשגב ומ$שיב נפש,
אשר כל ענין מסביב יהיה לו לראי מל Dטש:
– זה הבשר הענוג ולוק$ח ל $ב ,זה המרק$ד אשר משלו ותמציתו היא הנשמה השמ$חה על נפשה
היא .שמחת-נפש אשר לבשרים ולגשמות כא$לה תקרא לנפשה "צדקה.
בדבריה על הטוב והרע תסוכ$ך שמחת-נפש זאת לנפשה כמו באש $רות קדושות; בשמות
אשרה תבריח מ$עליה את כל נקלה.
את כל רפ$ה-ידים תבריח מ$עליה; כי ככה היא דברת :רע – זה רפ$ה-הידים! נקלה יהיה בע$יניה
כל הדא$ג תמיד ונאFנח תמיד ומתאונ $ן תמיד וגם אשר ילק$ט פרט היתרונות הקטנים.
וגם נקלה בע$יניה כל חכמה הגה נכאים :כי חי אני ,גם חכמה י $ש ,אשר תפרח בחש $כה,
חכמת צ$ל לילה המתיפחת תמיד ואומרת" :הכל הבל!"
ושפל בע$יניה חסר-האFמונה החר $ד תמיד וכל אשר יבק$ש שבועות תחת מבט$י ע$ינים ותחת
ידים :גם כל חכמה אשר רב מדי לא תת$ן א$מון באיש ,כי זה דרך נשמות רפות ידים.
ושבעתים שפל בע$יניה כל המתרצה בן-רגע ומתרפ$ס לפנ $י כל ככלב ומתנפ$ל כרגע על גבו
ומל $א תמיד ענוה; גם חכמה י $ש ,אשר עמה ענוה כזאת ודרך כלב כזה ,והיא מתחסדת
ומתרצה כרגע.
ואולם נתעב שבעתים מכל זה וגם לזרא לה כל אשר לא ינסה לעמוד על נפשו; אשר יבלע
בנעימות קיא רוש ולזות ע$ינים וסוב$ל תמיד וסוב$ל הכל ומוצ$א שפקו בכל :כי זה דרך עבדים.
אם לא$לים יהיה איש עבד וסיר רחץ לא$לים ואם לבנ $י אדם ולמחשבות אדם תפ$לות :על כל
דרך עבדים תירק את ר Dקה זאת אהבת-נפש הנשאה אשר יאFהב אדם את נפשו!
רע – ככה היא קר $את לכל אשר כתות ומעוך וכבד עבדות ,לכל נלוז $י הע$ינים באפס בטחה
ולכל הלבבות הנלחצים ולדרך שקר אשר לאדם להתרפ$ס תמיד ולנש $ק בשפתים רחבות
ורפות.
וחכמת שוא :ככה תקרא לכל אשר יערימו אנשים עבדים וזק$נים ועי $פים; ושבעתים ככה לכל-
סכלות הכהנים הרשעה עם שגעותיה ושגיונותיה!
וחכמ$י שוא כל הכהנים ועי$פ$י העולם וכל אשר מלאה נשמתו דרך נשים ודרך עבדים .אכ$ן עוו
נעו $י ל $ב א$לה את אהבת הנפש אשר יאFהב אדם את נפשו!
ואשר עוו את אהבת הנפש – לזאת קראו צדקה! ושכח את נפשו ואת עצמו – את זאת שאלו
מנפשם בצדקה כל רפ$י הידים והעכבישים עי$פ$י העולם!
ואולם הנ $ה יום בא על כל א$לה ,הנ$ה חדשה ,הנ $ה חרב המשפט ,הנ$ה מוע$ד הצהLרים הגדול –
אשר יאיר האור על כל!
ואשר יאמר קדוש וברוך ל"אנכי" אשר בנפשו וברוכה האהבה אשר יאהב אדם את נפשו ,חי
אני כי בזה יאמר את אשר הוא יודע והיה לאיש דעת ,כי ככה יאמר" :ראה הנה בא ,הנה קרוב
מוע$ד הצהLרים הגדול!"
כה אמר סרתוסטרא
ב
מי אשר ילמ$ד באחרית הימים את בנ $י האדם לעוף ,והעתיק האיש הזה ממקומן את כל אבנ $י
הגבולים; כל אבנ $י הגבולים תעופנה אחריו גם ה$ן השמימה ולאדמה יקרא ש $ם חדש –
"הקלה".
ממהרת היענה לעוף מכל סוס ,ואולם גם היא עוד תשים בכב$דות את ראשה לתוך האדמה
הכב$דה :כ$ן משפט האדם אשר לעוף א$יננו יוד $ע.
כב$דים לו האדמה והחיים – כי ככה יחפוץ רוח הכב$דות! ואולם מי אשר יחפוץ להיות קל
ולהיות לצפור ,עליו היא שומה לאהבה את נפשו – :זאת התורה אשר אנכי מורה.
לא אהבת הדאבים והכאבים – כי גם אהבת האדם את נפשו מעלה צחנה במחנ $ה האנשים
הא$לה!
שומה על האדם ללמוד לאהבה את-נפשו – זאת התורה אשר אנכי מורה – והאהבה
אהבה של $מה ובריאה :למען אשר יוכל האדם לגור עם נפשו ולא ידד עוד למרחקים.
ובהיותו נוד $ד למרחקים וקרא לזה ש $ם " אהבה לר $ע$הו כמוהו"; בש $ם הזה הרבו עד כה כזבים
וחנ Dפה דים ,ומכDלם כזבו והחFניפו א$לה אשר היו ה$מה למשא כב$ד על-כל העולם.
אמנם לא ליום הזה ולא למחר החק ,אשר ילמוד האדם לאהבה את נפשו ,כי-אם מכל
כשרונות האדם הוא העמוק והערום והאחרון ומל $א ארך רוח.
מי אשר י $ש לו דבר-מה אשר הוא קנינו וקנין נפשו ,והסתיר האיש הזה את שלו בקרב נפשו
ה$יט$ב ה$יט$ב; מכל המטמונים חופ$ר האדם את מטמונו שלו רק באחרונה – ,ככה יפעל רוח
הכב$דות.
עוד בערש ילדות$נו נותנים על $ינו מלים וערכים כב$דים; "טוב" ו"רע" – ככה יקר $א המתן והמהר
הזה .בגללם יסלחו לנו את עונ $נו כי חיים אנחנו.
אל $ינו!" למען אשר יאסרו על $יהם בעודם בשחר ילדותם וזה אשר יקראו " הבה ויבאו הילדים $
לאהבה את נפשם ה$מה :ככה יפעל רוח הכב$דות.
ואנחנו נשאים באFמונה על שכמ$נו הקשה על פנ $י צחיח$י הרים את אשר הונח על $ינו! והיה
כאשר ת$ר $ד מ$על $ינו הז $עה :וענו ואמרו לנו" :אכ$ן כב$דים החיים מנשוא!"
ואולם רק האדם כב$ד על נפשו מנשוא! וזה רק יען אשר ישא על שכמו זרות רבות .כמו גמל
הוא כור $ע ארצה וחכה עד אשר יעמיסו עליו מעמסה גדולה.
ויות$ר מכDלם יעשה ככה האדם החזק למוד משא ומל $א יראת כבוד :מלים וערכים זרים רב מדי
הוא מעמיס על נפשו – אז י $חשבו החיים בע$יניו למדבר!
וחי אני אם לא כב$ד לאדם לש $את רבות גם מ$אשר לנפשו הוא! והרב$ה בקרב האדם פנימה
מאFחז בו– ,
אשר משפטו כמשפט שרץ-הקלפה :מתעב וחלקלק וקשה $
אשר קלפה יפה עם צעצDעים יפים תהיה לו למ$ליץ .ואולם גם את המלאכה הזאת על $ינו
ללמוד :להיות לנו קלפה עם מראה יפה וחכמה עורת!
וגם בזאת עוד רבות עם האדם אשר יתעו אותנו :כי י $ש קלפה אשר תהיה קלה ואב$לה והיא
קלפה הרב$ה מדי .י $ש ל $ב טוב הרב$ה וכח הרב$ה אשר לא י Dכרו לנצח; מטעמים נחמדים רבים
לא ימצאו טוע$ם!
והנחמדות בנשים יודעות את הדבר הזה :מעט משמן בשר יות$ר ,מעט רזון יות$ר – עד כמה
תלוי הגורל במעט אשר כזה!
קשה האדם מלהגלות ושבעתים יקש דבר הגלותו לנפשו הוא; י $ש אשר יכז $ב הרוח בדבר
הנשמה .ככה יפעל רוח הכב$דות.
ואולם זה גלה את נפשו ,אשר יאמר :הנ $ה זה טובי אני וזאת רעתי אני; בזאת סתם את פי
העטל $ף ואת פי הגמד האומרים" :טוב לכל ,רע לכל".
אמנם גם א$לה לא אוכל כלכ$ל ,אשר כל-דבר טוב בע$ינ $יהם ואשר טוב בע$ינ $יהם העולם הזה
מא$ין כמוהם: מכל העולמות .להם אני קר $א :מוצאים ספקם $
מא$ין כמוהם אשר כל-דבר יטעם להם :הטעם הזה א$יננו הנבחר! שב$ח הוי למוצאים ספקם $
אני את הלשונות ואת הקרבים הממרים והבררים אשר למדו לענות "אנכי" ו"יהי" ו"לא".
ואולם לעס את-כל ואכ$ל את-כל – זה ארח לחזירים! ונער תמיד " י-הי" – את-זה למד רק
החמור ומי אשר כמהו! –
הצהב העמוק והאדום הלה$ט :את-זה רצה טעמי אני; דם הוא מוס $ך לתוך כל הצבעים .ואולם
מי אשר יטוח את-ב$יתו לבן וה$עיד זה על נפשו לפני כי נשמתו מוטחת לבן.
א$לה מזה אהבים את החנוטים וא$לה מזה את הרוחות התועות ושנ $יהם שנאים לכל בשר ולכל
דם – הוי מה יגעל טעמי את-שנ$יהם! כי אה$ב דם אנכי.
וגם שם לא אחפץ שבת והסתופ$ף במקום כל איש יור $ק ומ$קיא :זה לי טעמי אני; נבחר לי שבת
עם גנבים ועם מחלל $י שבועה .א$ין איש אשר יהיה זהב בפיו.
ומכל א$לה נתעבים לי שבעתים כל המלקקים רק .והנתעב מכל חית האדם אשר מצאתי ,לו
קראתי מלק$ק קערות על ש Dלחנות זרים :לא חפ$ץ זה לאהבה ועל האהבה הוא חי.
ואDמללים אנכי קר $א לכל-א$לה אשר י $ש להם רק הבחירה האחת :להיות חיות רעות או להיות
כובש $י חיות רעים; ב$ינ $יהם לא חפצה נפשי לבנות לי ס Dכות.
ואDמללים אנכ$י קר $א גם לא$לה אשר תמיד שומה על $יהם לחכות – ,אותם יגעל טעמי :כל
לוקח$י מסים וכנענים ומלכים ויתר שומר $י הארצות ושומר $י החנ Dיות.
חי אני אם לא למדתי גם אני לחכות – ועד היסוד למדתי; ואולם רק לחכות לנפשי .ויות$ר
מכל למדתי עמוד והלוך ורוץ ודל $ג ועלות ורקוד.
ואולם זאת התורה אשר אנכי מורה :מי החפ$ץ ללמוד לעוף באחרית הימים ,שומה עליו ללמוד
בראשנה עמוד והלוך ורוץ ודל $ג ועלות ורקוד – :לא בהתעופ$ף איש ילמד להתעופ$ף!
בסולמ$י-חבלים למדתי לעלות בחלונות שונים ,ברגלים קלות דלגתי ועליתי למרום תרנים
גבוהים; שבת בראש תרנים גבוהים אשר לחכמה נחשב בע$יני לנחת לא מעטה– ,
– כמו לבות-א$ש קטנות מתלקחות בראש תרנים גבוהים :אכ$ן קטן האור ,ואולם נחמה גדולה
הוא ליורד $י ים אובד $י דרך ולאשר נשברה אLניתם! –
בדרכים רבות ובשבילים שונים באתי עד לאמתי :לא על ס Dלם אחד עליתי למרום בעוד ע$יני
תעה למרחקים.
ולנתיבות דרכים שאלתי תמיד בלי ח$שק – ,את-זאת געל טעמי! נבחר בע$יני שבעתים לשאל
בנפשי ולנסות בנפשי את נתיבות הדרכים.
כל לכתי לא היה בלתי-אם שאל ונס $ה ,וחי אני כי גם ענות על שא$לה אשר כזאת על $ינו
ללמוד! ואולם זה הדבר לפי טעמי:
– לא טעם טוב ולא טעם רע ,כי-אם טעמי שלי ,אשר לא י $בוש בו ואשר לא אעלים אותו.
"זה הנ $ה דרכי שלי – ואולם אי $ה דרככם אתם?" ככה עניתי את-א$לה אשר שאלו אותו
ל"דרך" .כי דרך אשר א$יננו שלי וא$יננו שלכם כי-אם דרך בעולם – אין!
כה אמר סרתוסטרא.
ב
ואני בבאי אל-בנ $י האדם מצאתי אותם רובצים על דמיון-שוא ישן :כDלם דמו אשר יודעים ה$ם
זה מ$אז ,מה-טוב ומה רע לאדם.
וענין ישן ויג$ע נחשבו בע$יניו כל האמרות על-דבר הצדקה; ומי אשר חפ$ץ לישון ה$יט$ב ומה$ר זה
לפנ $י שנתו לדב$ר עוד על "טוב" ועל "רע".
ואת-זאת הש $נה הפרעתי אני מד $י הורותי ל $אמר :מה-טוב ומה רע א$ין איש יוד $ע עוד – :זולתי
הבר $א!
– ואולם בר $א יקר $א רק לזה ,אשר יברא לאדם מטרה וית$ן לאדמה את תכליתה ואת עתידה.
הנ $ה זה רק ברא יברא ,אשר יהיה דבר טוב ורע.
ואני ציויתים כי יהפכו לארץ את-קתדרות$יהם ואת כל-כס $א אשר רבץ עליו זה דמיון-שוא הישן:
ואני ציויתים כי ישחקו לכל מור $יהם מור $י הצדקה הגדולים ולכל קדוש $יהם וחוז $יהם וגאל $יהם
גאל $י העולם.
לכל חכמ$יהם הקדרים ציויתים לשחוק ולכל גלם שחור חרדת כל-צפור אשר נתלה על ע$ץ
החיים ויהי משם למזהיר.
אל פנ $י רחוב הקברים הגדולה אשר להם ישבתי ר $ע לנבלות פגרים ולע$יטים – ואשחק לכל
"לפנים" אשר להם ולכבודו אשר גלה וחלף.
וחי אני אם לא כמטיף או כמש Dגע צעקתי חמס וקצף על כל גדלם וכל קטנם – אשר ככה
קטון טובם ואשר ככה קטנה רעתם! – הנ $ה ככה שחקתי.
הנ $ה תשוקתי החכמה צעקה ככה ותשחק מקרבי ,אשר על-הרים נולדה ,חכמת-פרא! – זאת
תשוקתי הגדולה רחבת כנפים סערות.
וי $ש אשר החFזיקתני בכח ותמשכ$ני מזה והלאה ומזה ומעלה ומזה והרח$ק ואני עודי משח$ק :אז
עפתי בחרדה ,ח$ץ הייתי ,טבול סערת נפש שכורת שמש.
– מזה והרח$ק עפתי לתוך עתידות רחוקים אשר לא נב$א עוד להם כל-חלום ,לתוך דרומים
חמים שבעתים אשר לא ראה עוד יוצ$ר בחלומו :שם באשר א$לים מרקדים ובוש י $בושו כי עוד
ה$ם לבושים בגדים– :
– כי שומה עלי לדב$ר עוד במשלים ולהיות צול $ע וכבד פה כמו חוזה :וחי אני אם לא בוש
א$בוש כי עוד עלי להיות חוזה! –
בעוד אשר כל-הFיות נחשב בע$יני מחול א$לים ושרירות ל $ב א$לים וכל העולם פרוע וחפשי מ$על
והוא שב לעוף אל תוכו– :
– וא$ין כל ז ּאת בלתי אם מנוסת נצח ובקשת נצח אשר לא$לים רבים וסתירת עולם וחזירת
עולם והתחברות ש $נית אשר לא$לים רבים– :
ואשר כל הזמן נחשב לי רק לעג עדנים לרגעים ,ואשר האנס בעצמו היה רק החפש ,והוא
משתעש $ע בעדנים על להב החפש –:
אשר שם שבתי ומצאתי גם את שטני הקדמוני שונאי בנפש ,את רוח הכב$דות ואת-כל אשר
ברא זה :חזק-יד וחק ומצוה ותכלית ומטרה וח$פץ וטוב ורע– :
ואם לא שומה היא ,כי י $ש לעולמים זה ,אשר על $ינו לרקד עליו וממנו והלאה? ואם לא שומה
היא ,כי בעבור הקלים וקל $י הקלים – יהיו עטל $פים וגמדים כב$דים? –
ג
ושם היה גם הדבר אשר בדרך בעברי לקטתי לי מ$על פנ $י האדמה את המלה "האדם העליון"
וכי עשוי האדם דבר אשר על $ינו עוד להתגב$ר עליו עד הכחדו.
– ועשוי האדם גשר ולא תכלית :אשר הל $ל יהל $ל את-נפשו על דבר צהLריו וערבו .יען כי ה$ם
דרך לככב$י שחר חדשים:
– זאת מלת סרתוסטרא על אדות מוע$ד הצהLרים הגדול וכל יתר הדברים אשר תליתי על פנ $י
האדם כמו ככב$י שחר חדשים לבוש $י ארגמן.
חי אני כי גם ככבים חדשים נתתים להביט עם ל $ילות חדשים; וגם על עבים ועל יום ולילה
מתחתי עוד את השחוק כמו אהל צבוע.
ואור אותם את-כל אשר חזיתי ואשר הגיתי אני :לחזות חזון אחד ולהגות מן המסלה את-כל
אשר שבר באדם וחידה ומקרה אכזרי– ,
וכמו חוזה ופות$ר חידות וגא$ל ממקרה למדתים לעבוד למען העתיד ,אשר מד $י עברם יגאלו
את-כל אשר-היה.
– אשר יגאלו את-כל אשר עבר על האדם וישובו ליצור ש $נית את "אשר היה" ,עד כי יאמר
הח$פץ" :הלא זה אשר חפצתי! וזה אשר אחפץ" –"
– ורק לזאת קראתי ש $ם גאDלה ,ורק לזאת למדתים לקרוא ש $ם גאDלה– .
ועתה הנ $ה אנכי מחכה לגאDלתי אני – ,כי א$ר $ד אל $יהם בפעם האחרונה.
כי עוד הפעם חפצתי לרדת אל בנ $י האדם :ב$ינ $יהם אחפץ לשקוע ובמותי לת$ת להם את
העשירה מכל מתנותי!
כי אל דרך השמש למדתי מד $י רדתה – דרך העשירה הזאת העשירה מכל :זהב היא יוצקת
אל תוך הים מ$רב עשר אשר לא י $חק$ר– ,
למען אשר גם הדל בדיגים עוד ישוט עם משוטו כסוי זהב כDלו! את המראה הזה ראיתי פעם
אחת וע$יני לא שבעו דמעות מ$ראות– – .
וכמו שמש חפ$ץ גם סרתוסטרא לשקוע :ועתה הנ $ה הוא יוש $ב פה ומחכה ומסביב לו לוחות
ישנים שבורים וגם לוחות חדשים – ,כתובים עד הח$צי.
ד
ראו הנ $ה פה לוח חדש – :אבל א$י א$יפה אחי אשר ישאו אותו עמי אל הע$מק ואל תוך לבבות
בשר?
וזאת אשר תדרש אהבתי הגדולה אל הרחוקים :אל תחמול את רעך כמוך הקרוב! עשוי
האדם אשר על $ינו להתגב$ר עליו עד הכחדו.
וי $ש דרכים ואLרחות שונים אשר בם התגב$ר נתגב$ר על האדם" :הדבר הזה בידך נתתיו! ואולם
רק איש ל $ץ יחשוב :עשוי האדם גם לקפ$ץ עליו".
התגב$ר על נפשך גם עוד במגעך ובמשאך עם ר $עך; ומשפט אשר תוכל לגזול לך ,אל נא
תחכה כי יתנוהו לך! את אשר תעשה א$ין אדם בארץ יכול להשיב לך .א$ין גמול על פנ $י
האדמה.
מי אשר נבצרה ממנו להיות לנפשו למפק$ד יהיה נא לשומ$ע .וי $ש איש אשר יכול לפק$ד לנפשו,
ורק עודו חס $ר אשר גם שמע יוכל לנפשו!
ה
וזה אשר ידרוש ארח נשמות טהורות :לא תחפוצנה דבר חנם ,ומעט מכל תחפוצנה חיים חנם.
ומי איש מן האספסוף הלא חפ$ץ זה לחיות חנם; ואולם אנחנו כDלנו אשר החיים נתנו לנו– ,
חוקרים אנחנו לדעת תמיד ,מה על $ינו לת$ת תחת$יהם!
ואמנם אלה המה דברי נגידים אשר יאמרו" :את אשר יתנו החיים לנו ,אותו נשמור אנחנו בעד
החיים!"
לא טוב לחפץ התענג ,אם לא נתן גם אנחנו להתענג .וגם לא טוב – לחפץ להתענג!
תענוג ותם – הלא המה המסתתרים והמתחבאים מכל הדברים אשר על-פני האדמה :שינהם
לא יחפצו כי יבקשו .אכן טוב בהיותם לנו – ואולם מזה שבעתים לבקש עון ומכאוב! –
ו
מי בנו בכור פטר רחם לאמו ,ויקרב זה תמיד ,ואנחנו ,אחי ,הלא כלנו בכורים.
דם כלנו ישפך על-פני מזבחות סתר; כלנו מקטרים וצלוים לאלילי צלמים קדמונים.
כל נתח טוב בנו עודו רך ומעט ימים :וזה אשר יעורר תאות חך זקנים .בשרנו ענג ,עורנו עור
שה – ואיך זה לא נעורר תאות כהני אלילים זקנים!
ובקרב נפשנו אנחנו עודו שוכן כהן האליל הזקן ,אשר את-כל נתח טוב בנו יצלה לו
למעדנים .הוי אחי ,איך אפוא לא יהיו בכורים לקרבנות!
ואולם זה אשר ידרוש ארח נפשנו; ואני אהבתי את אלה אשר לא יחפצו להשמר .את
השוקעים אנכי אהב בכל אהבתי :כי המה העוברים– .
ז
אשר יוכלו להיות אנש $י אFמת – מעטים! וגם זה ,אשר יכול ,א$יננו חפ$ץ להיותו! ויות$ר מכDלם א$ין
טוב$י הל $ב יכולים להיותם.
הוי הטובים הא$לה! אנשים טובים לא ידברו אFמת לנצח; היה איש טוב כזה רק מחלה היא
לרוח .
הטובים הא$לה – נעתרים ה$ם לכל איש ולכל איש ה$ם נכנעים .לבם בם שומ$ע בדב$ר איש
ומדב$ר אחריו כמהו; יסודם בם מאזין ומקשיב לכל ,אבל מי איש אשר יאזין ויקשיב תמיד ,אל
נפשו הוא לא ישמע לנצח!
למען אשר תולד האFמת האחת שומה היא כי כל אשר נחשב בע$ינ $י טוב$י הל $ב לרע יחDבר
יחדו :הוי אחי! אם רשעתם די $כם למען אFמת כזאת?
כי יחר $ף איש נפשו לשקול וכי יאריך לבלתי האמין וכי יענה "לא" אכזרי וכי יגעל את-כל וכי
ית$ן את מאכלתו בבשר החי – מה-יארכו הימים עד כי יחDבר כל-זה! ואולם זה הזרע אשר ממנו
תולד – האFמת!
א$צל י $צר הל $ב הרע שגש $ג עד כה כל דעת! שברו נא לי ,שברו אתם היודעים ,את הלוחות
הישנים!
ח
כי תהיינה קורות על פנ $י המים וכי מעקות ויציעות תהיינה על פנ $י השטף ,אז לא יאמינו לאיש
באמרו" :הכל שוט$ף".
אז גם הסכלים יענו לו אחרת" .א$יכה תהיה כזאת? יצעקו הסכלים .האף אמנם שוט$ף הכל?
והקורות והיציעות הלא ממעל לשטף!
ממעל לשטף מוצק הכל – כל הערכים וכל הענינים ,כל הגשרים והדמיונות ,כל ה"טוב"
וה "רע" :הכל מוצק!" –
והיה בבא ,החרף ,זה כוב$ש החיות המכניע את השטף ,אז ילמדו גם הערומים לבלתי האמין,
אכ$ן לא רק הסכלים יאמרו אז " :האף א$ין זאת כי – הכל עומ$ד דומם?"
"הנ $ה באFמת הכל עומ$ד דומם " – זאת תורת חרף נאFמנה ,ענין טוב לימים א$ין ח$פץ בם ,נחמה
טובה ליש $נ $י חרף ולרובצ$י מ$אחר $י התנורים.
הנ $ה באFמת הכל עומ$ד דומם – ואולם לנגד התורה הזאת מטיף רוח הטל!
רוח הטל! – זה שור פר אשר א$יננו פר לחרוש בו ,כי-אם שור פר מתקצ$ף ומחב$ל ,אשר בקרנ $י
קצף ישב$ר קרח! והקרח – ישב$ר מעקות!
אחי! האם לא עתה שוט$ף הכל? האם לא כל היציעות והמעקות נפלו המימה? מי זה יחזיק
עוד ב"טוב" וב"רע"?
"אללי לנו! אשר$ינו! רוח הטל סע$ר!" – ככה הטיפו נא לי ,אחי ,בתוך כל-רחובות!
ט
י $ש דמיון כוז $ב עתיק ימים ושמו טוב ורע .במסבת חרטDמים וחוז $י בככבים התגלג$ל עד עתה
האופן אשר לדמיון הכוז $ב הזה.
לפנים האFמינו בחרטDמים ובחוז $י בככבים ,ולכ$ן האFמינו כי "א$ין דבר בלתי" אם גורל מן
השמים :ככה עליך לעשות ,יען כי שומה עליך!"
ואחר $י כ$ן נתנו כת$ף סררת לכל החרטDמים וחוז $י בככבים ,ולכ$ן האFמינו כי "א$ין דבר בלתי אם
חפש :ככה אתה יכול ,יען כי ככה אתה חפ$ץ!"
אחי! על-דבר הככבים ועל-דבר העתיד לא ידע איש עד פה קטנה או גדולה ,זולתי דמה
דמיונות .ולכ$ן לא ידע איש עד כה קטנה או גדולה על-דבר טוב ורע זולתי דמה דמיונות!
י
"לא תגזול! לא תרצח!" – רק קדושים היו לפנים אמרות כא$לה; לשמעם כרעו על ברכים
וכפפו ראש ונשלו נעלים מ$על כפות הרגלים.
ואולם הנ $ה זה אשר אנכי שא$ל אתכם :א$י הימים אשר רבו בם הגוזלים והרוצחים כמו אז,
בעוד קדושים היו האמרות הא$לה?
הי $ש עוד בחיים דבר זולתי – גזל ורצח? ובהיות דברים כמו א$לה דבר $י קדש האם לא נרצחה
בזאת – האFמת בנפשה?
או האם המות הוא אשר הטיף את החזון הזה ,והוא אשר אמר קדש לכל דבר אשר ערע$ר
ואשר חב$ל את-כל החיים עד היסוד בם? – הוי אחי ,שברו ,שברו נא לי את הלוחות הישנים!
יא
הנ $ה זאת חמלתי עם כל אשר עבר :אשר אנכי ראה כי מכור הוא –
– מכור לחסד ולרוח ולשגעון אשר לכל דר ודר ,כי יפתר כל דר את אשר-היה עד שימו אותו
גשר לדמיונותיו הוא!
וי $ש אשר יבא עריץ אשר ידו חזקה או ז $ד ערום ,וזה יטה את כל-עבר ויאלצנו לפי רוחו עד
הFיותו לו לגשר ולאות ולמבש $ר ולקריאת תרנגל.
ואולם זאת הרעה השניה וחמלתי השניה – :מי איש מן ההמון והגיעו זכרונותיו עד אבי אביו –
ואולם עם אבי אביו תחדל הע$ת מהיות.
ככה מכור כל-עבר :כי י $ש אשר יבא יום והיה ההמון לאדון ,אז יטביע במ$ימיו את-כל ע$ת.
לכ$ן ,אחי ,דרוש לנו יחש חדש ,אשר אוי $ב יהיה לכל המון ולכל עריץ חזק יד ,ועל לוחות
חדשים יכתוב בכתב חדש את – ש $ם "יחש".
בנ $י יחש רבים ובנ $י יחש שונים דרושים לנו ,לבעבור אשר יהיה יחש על פנ $י הארץ! או כאשר
דברתי לפנים במשל ל $אמר" :הנ $ה זאת לנו רוח-אFלהים כי י $ש א$לים וא$ין א$ל!"
יב
הנ $ה אנכי ממל $א את ידכם ,אחי ,ומקדיש אתכם קדש ליחש חדש :מולידים ומגדלים תהיו לי
ומזריע$י זרע העתיד– ,
– חי אני לא ליחש אשר תקנו אותו ככנענים ובזהב כנענים :כי מעט ע$רך דבר אשר מחיר לו.
תל $כו! רצונכם וזה רגלכם השאפת לא מ$אשר יצאתם י $חש $ב לכם מ$עתה לכבוד ,כי-אם לאשר $
לצ$את מנפשכם והלאה זה יהיה כבודכם החדש!
חי אני כי לא עבדכם אשר עבדתם את אחד הקצינים – כי במה נחשבו עוד הקצינים! – ולא
הFיותכם לחומה בצורה לכל עומ$ד לבעבור יעמוד מוצק שבעתים ככה!
לא כי היתה משפחתכם משפחת אנש $י חצ$ר בחצרות מלכות ואתם למדתם להיות צבועים
כעיט הצבוע ולעמוד על רגלכם יום תמים בתוך נחלים שטוחים:
– כי הבין עמוד י $חש $ב לצדקה לאנש $י חצ$ר; וכל אנש $י החצר מאמינים כי הגדול מתענוגות חי$י
העולם – אשר יהיה להם משפט לשבת! –
ולא כי רוח אשר קדוש י $אמר לו הוליך את אבות$יכם ויביא$ם לארץ חמדה אשר בע$יני לא
נחשבה מ$עודה לנחמדה :כי-אם לארץ אשר שם יצמח הרע מכל הע$צים ,הוא ע$ץ הצלב – זאת
הארץ אשר א$ין בה דבר אשר נחמד יהיה! –
– וחי אני אם בכל מקום ,אשר הוליך "רוח קדוש" כזה את אביריו אחריו ,לא עברו לפנ $י העזים
הא$לה בראשם גם – עזים ואוזים ועז $י ראש ועז $י מצח! –
הוי אחי! אל נא לאחור יב$ט עוד יחשכם כי אם לפנים! נדחים תהיו לי מכל ארצות אבות
ואבות אבות!
לא ארץ אבות כי אם ארץ בנים תאהבו לי :ואהבתכם זאת תהיה יחשכם החדש – במרחק$י
ימים במקום אשר לא י $חק$ר! את המקום הזה יבק$ש נא משוטכם וא$ליו יחתר!
בבנ $יכם אחר $יכם תתקנו את המעDות אשר הFייתם אתם בנים לאבות$יכם :ככה תגאלו את כל-
עבר! את הלוח החדש הזה אנכי מציג ממעל לכם!
יג
"למה זה לנו חיים? הכל הבל .חיים – זה דוש תבן; חיים – זה השר $ף בא$ש ולא התחמ$ם! –
ולהג עתיק ימים זה עוד י $חש $ב גם עתה ל"חכמה"; ויען אשר עתיק ימים הוא ,כי על כ$ן נכבד
הוא שבעתים .גם הרקב מרבה יחש– .
טוב לילדים דב$ר ככה :יר $אים ה$ם את הא$ש ,כי נכוו בה! רבה הילדות אשר אנחנו מוצאים
בספר $י חכמה עתיק$י הימים.
ומי אשר "ידוש תבן" תמיד ,א$ין זה ימלאנו לבו לת$ת דפי במלאכת הדישה! הלא טוב נעשה כי
נסתום פי סכל כזה!
אנשים כא$לה יושבים אל הש Dלחן ולא יביאו עמם דבר ,ואף לא רעב כמשפט – :ועוד ה$מה
מחרפים ומלעיגים " :הכל הבל "!
ואולם אכל ה$יט$ב ושתה ה$יט$ב – חי אני ,אחי אם כשרון הבל הוא! שברו לי ,אחי ,שברו את
הלוחות אשר ללא-עליזים לנצח!
יד
"בע$ינ $י הטהור טהור כל דבר" – ככה ידב$ר העם .ואולם אנכי אומ$ר לכם " :בע$ינ $י החזיר חזיר
כל דבר!"
ולכ$ן כל ההוזים ומוריד $י ראש אשר גם לבם יור $ד בם מטיפים ל $אמר " :העולם כDלו א$יננו בלתי
אם חיה מל $את צאה".
מא$י רוח ,ושבעתים טמאו א$לה אשר א$ין להם מרגע בלתי אם בהביטם על כי כל א$לה ה$מה ט $
העולם מ$אחוריו – הלא ה$מה אנש $י מ$אחר $י העולם!
ולהם אנכי מגיד על פנ $יהם ,אף כי לא יפים הדברים לשמעם :בזאת דמה העולם לאדם ,כי
י $ש אחור גם לו – זה הוא אFמת!
י $ש בעולם צאה הרב$ה זה הוא אFמת! ואולם בעבור זאת א$ין עוד העולם חיה מל $את צאה!
אכ$ן רבה החכמה הצפונה בזה ,אשר י $ש בעולם הרב$ה המעלה צחנה ,ואולם כנפים וכח
מעופ$ף בר $א הגעל לבק$ש מעינות!
גם בנבחר מכל נבחר י $ש עוד אשר יהיה לגעל ,וגם הנבחר מכל נבחר עוד עשוי אשר שומה
על $ינו להתגב$ר עליו! –
הוי אחי! רבה החכמה הצפונה בזה ,אשר י $ש בעולם צאה הרב$ה! –
טו
ואמרות כא$לה שמעתי מפי אנש $י מ$אחר $י העולם מדברים בצדקה ובל $ב תמים – אף כי א$ין
מא$לה.
שקר וא$ין חנ Dפה יות$ר $
"ת$ן לעולם והיה כאשר הוא! אל נא תר $ם נגדו גם את אצבעך הקטנה!"
"ת$ן לכל איש וחנק ודקר ושחט וערף את בנ $י האדם ככל אשר תאוה נפשו :אל נא תר $ם נגדו
גם את אצבעך הקטנה! ע$קב אשר בזאת ילמדו למאס את העולם!"
ותבונתך גם אתה – חנ $ק לה ומלוק אותה בידיך ,כי הוא תבונה בת העולם הזה – וככה תלמד
גם אתה למאס את העולם"– .
טז
"כל אשר ירבה ללמוד ילמד לשכוח את-כל תאוה עזה" – כזאת מפטירים עתה איש באזנ $י
ר $ע$הו בראש כל חוצות האפ$לים.
"החכמה תיגע את האדם; א$ין דבר אשר שוה לשום א$ליו ל $ב; לא תחמוד!" – את הלוח החדש
הזה מצאתי תלוי גם בראש שוקים.
שברו נא לי ,שברו אחי גם את הלוח החדש הזה! עי$פ$י עולם תלו אותו פה ומטיפ$י למות וא$לה
האהבים לרדות בש $בט :כי הנ $ה גם בזאת ה$ם מטיפים לעבדות– :
יען כי ה$ר $עו ללמוד ואת הטוב לא למדו וקדמו ללמוד ומהרו ללמוד ללא ע$ת ויען כי ה$ר $עו
לאFכול – לכ$ן באה להם זאת הבטן הכאבת.
– כי רק בטן כאבת כל רוחם ,והוא יעץ להם את המות! ואתם אחי דעו נא :א$ין הרוח בלתי
אם בטן!
בא$ר תענ Dגות לנו החיים – ואולם מי אשר תדב$ר באזנו בטנו הכאבת א$ם כל עצב והיה לו כל
המעינות לרוש.
דעת – תאות תענ Dגות היא לאיש אשר ח$פץ-אריות לו! אבל מי אשר עי $ף בדרך ,והיה זה בנפשו
ל"ח$פץ" אשר משחק הוא לגלים.
וזה ארח כל החלשים באדם :הולכים ה$ם הלך ואבד בראש דרכ$יהם ,ובאחריתם עוד עי $פתם
תשאל :למה זה נואלנו מ$ר $אשית$נו לצ$את על-דרכים! מה-בצע בהלוך איש!"
ולהם ינעם כי יוטף" :א$ין דבר אשר שוה! חלילה לכם כי תחפצו!" ואולם בזאת הלא יוטף
לעבדות.
אחי! הנ $ה בא סרתוסטרא כרוח סע$ר עז לכל עי$פ$י דרך; עוד החליק יחליק על אף רבים עד כי
יזוררו!
גם מבעד לחומות עוד תשב נשמת אפי החפשית ואל תוך בת$י מאסור ואל אף רוחות כלואים!
כל ח$פץ יגאל ,כי חפץ – זה ברא :ככה אנכי מורה .ורק לבעבור תבראו שומה על $יכם ללמוד!
וגם את הדרך ללמוד הלא רק מפי תלמדו – את הדרך ללמוד ה$יט$ב! – מי אשר אזנים לו,
ישמע!
יז
הנ $ה פה אני השיט .אולי מזה והלאה עלה הדרך אל תוך "אין" הגדול – .אבל מי איש חפ$ץ
לרדת אל תוך "אולי" זה?
א$ין בכם איש אשר יחפוץ לרדת לתוך אLני המות! ולמה זה א$פוא תתאמרו כי עי$פ$י עולם אתם?
עי$פ$י עולם – ועוד לא הFייתם למתמלטים מ$על פנ $י האדמה! עוד מתאוים מצאתיכם תמיד
ודב$קים באהבה אחר $י האדמה ודב$קים באהבה גם אחר $י עי $פת האדמה אשר תאמרו!
לא לחנם שפתכם תלויה עוד לארץ – :מעט תאות האדמה עוד רובצת עליה! ובתוך ע$ינכם –
האם לא מעט ח$שק האדמה עוד טוב$ל שם?
הנ $ה י $ש על פנ $י האדמה יצירות טובות רבות ,המועילות לאחד ונעימות לש $ני :למענן י $ש לאדם
לאהבה את האדמה.
וי $ש ב$ין היצירות אשר משפטה כמשפט ח$יק אשה :מועיל ונעים יחדו.
צל $י האדמה ,מי ית$ן וי $חב$ט בשרכם בשוטים! י$חב$ט-נא
ואולם אתם עי$פ$י העולם ,אתם ע $
בשוטים ,עד-כי תשובנה רגל $יכם להיות מהירות.
בע$י חיים ,אשר האדמה היתה לכם למשא ,כי-עתה אתם עצ$לים אם לא חולים אתם וז $דים ש $
פצ$י לק$ק .ואולם-לא תחפצו לשוב ולרוץ ,כי-עתה – רדו ערומ$י דעת וחתול $י-תאוה שוקקים וח $
לכם וכלו!
אל לרופ$א לחפוץ רפ$א את-אשר לא י $רפ$א לנצח :הנ $ה ככה מורה סרתוסטרא – :כי-עתה רדו
לכם וכלו!
ואולם דרוש אמץ ל $ב שבעתים לעשות אחרית מ$עשות חרוז חדש :את-זאת יודעים כל
הרופאים וכותב$י חזיונות– .
יח
י $ש לוחות ,אחי ,אשר בראה אותם העי $פה ולוחות אשר העצלות בראה אותם ,זאת המל $אה
רקב עצלות – :אכ$ן דומים דבר $יהם יחד ,ואולם חפ$צים ה$ם כי ישמעו אותם שונים.
ראו והביטו נא פה את-זה אשר התעל $ף בדרך! רק עוד כפשע ב$ינו וב$ין מטרתו ,והוא ברב
עי $פתו רבץ פה במריו בתוך האבק – :זה אמיץ-הל $ב!
מ$רב עי $פה יפער פיו ויגהק על דרכו ועל האדמה ועל מטרתו ועל עצם נפשו ,וגם פשע אחד
לא יחפוץ להוסיף עוד – :זה אמיץ הל $ב!
ועתה הנ $ה מלהטת אותו השמש והכלבים מלקקים את ז $עתו :ואולם רוב$ץ הוא פה במריו
ונבחר בע$יניו להתעל $ף– :
להתעל $ף בעוד רק כפשע ב$ינו וב$ין מטרתו! חי אני כי עוד בשערותיו תהיה על $יכם שומה
למשוך אותו אל תוך שמיו – :את הגבור הלזה!
ואולם טוב שבעתים כי תעזבוהו שוכ$ב באשר הוא שם ,עד בא א$ליו הש $נה ,זאת המנחמת,
ועד הFיות סערת המטר המ$שיב נפש בנעימות קרתו:
עזבוהו נא באשר הוא שם ,עד אשר ייקץ לרצונו ועד אשר בנפשו ישליך מ$עליו את עי $פתו
ואת-אשר למדה העי $פה אותו לדב$ר!
ורק זאת לכם ,אחי :כי תבריחו מ$עליו את הכלבים ,את הזוחלים העצ$לים ואת כל השקץ
הפוש $ט עליו– :
– את כל השקץ הפוש $ט מקרב עדת "המשכילים" אשר ז $עת כל גבור תטעם לו להשתכ$ר בה!
–
יט
מעגלים אנכי עשה מסביב לי וגבולות קדושים; מיום ליום י$ל $ך הלך ומעט מספר העלים עמי
על-פנ $י ההרים ההולכים הלוך ורום; בונה אנכי לי הר בתוך ההרים ההולכים הלך וקדוש.
ואולם בכל אשר תעלו עמי ,אחי ,השמרו נא לכם פן יעלו עמכם גם לוקק$י קערות על
ש Dלחנות זרים!
לוקק$י קערות – רמש הוא הרמ$ש וזוח$ל וחפ$ץ השמ$ן בקרב צלעות$יכם הנגועות והכאבות.
וזה כשרונו אשר נתן לו :כי לבו יגיד לו תמיד א$י נשמות עולות אשר יגעו בדרך :בתוך כא$בכם
ועצבכם ובתוך כלמתכם הרכה יבנה את-קנו הנמאס.
כאשר יהיה הגבור לחלש והנדיב יהיה רך שבעתים – שם יבנה את-קנו הנמאס .באשר י $ש
לגדול צלעות קטנות ונגועות שם יעשה המלק$ק קערות משכן לו.
מי הרם מכל י $ש ומי הדל בו? הלוק$ק קערות הוא הדל מכל; ואולם מי הרם מכל ,וכלכ$ל זה
את המר Dבים בלוקק$י הקערות.
זאת הנשמה אשר לה הס Dלם הארך עד לשמים ומגיע עד לתהומות ארץ – א$יך זה לא ירבצו
עליה ר Dב$י לוקק$י הקערות? –
– הגדולה מכל הנשמות ,הרחוקה במעגלותיה וסבוכה ומס Dבכה ברב נתיבותיה ,זאת
הנאFנסה ,אשר מ$רב תאוה תתנפ$ל על כל מקרה– :
– הנשמה ההויה ,אשר תטבול בתוך אשר-יהיה ,זאת בעלת י $ש ,אשר תחשק לכל ח$שק ולכל
ח$פץ– :
– זאת הברחת ,הברחת מפנ $י נפשה ושבה ומצ$את את נפשה בכל אפס $י מרחקים; זאת
הנשמה המחDכמה ,אשר הפתיות תדב$ר תמיד על לבה ברב נעימותיה– :
זאת רבת האהבה ,אשר כל ענין וכל דבר יטו אל תוכה את כל זרמות$יהם וחליפות$יהם
ועלותם ורדתם – :א$יך זה לא יהיו לנשמה הרמה מכל גם לוקק$י הקערות הרעים מכל?
כ
האכזר אנכי ,אחי? אולם ראו אנכי אומ$ר :מי אשר יפול ,אותו נדחף-נא גם ביד $ינו!
כל אשר עמנו כיום הזה נופ$ל ואוב$ד – מי יחפוץ עוד לתמוך בו? אולם אנכי הוא החפ$ץ – כי
דחף נדחוף אותו גם בידים!
היודעים אתם את הענג בהתגלג$ל אבנים לתוך מעמק$י תהומות? – הוי האנשים אשר ליום זה!
הביטו נא וראו א$יך ה$מה מתגלגלים לתוך תהומותי!
פתח שחוק אנכי ,אחי ,למטיבים ממני לשח$ק! מופ$ת אנכי ומשל! עשו כמוני!
ואשר לא תלמדו אותו לעוף ,אותו למדו נא – למה$ר לנפול! –
כא
אהבתי את אמיצ$י הל $ב .אכ$ן מעט לאדם להיות חרב מפגע לכל – כי-אם :פגע ודע את-מי.
וי $ש כי אמץ ל $ב שבעתים יהיה באיש הכוב$ש רוחו ועוב$ר ,למען אשר את נפשו יחשוך לאוי $ב
נכבד שבעתים!
יהי נא אויבכם אוי $ב אשר שנא תשנאו אותו ולא אשר בוז תבוזו לו; שומה היא כי על אויבכם
תהיה גאותכם .הנ $ה זאת התורה אשר הור $יתיכם זה מ$אז.
לאוי $ב נכבד שבעתים תחשכו את נפשכם ,ר$עי :לכ$ן שומה על $יכם כי תעברו על רבים– ,
– ומכDלם שומה על $יכם לעבור על אספסוף רב ,אשר יהFמה ואשר ירגש באזנכם על דבר עם
ועמים.
תהיינה נא ע$ינ $יכם טהורות מכל "בעד" ומכל "נגד" אשר להם! י $ש עמם צדקה הרב$ה ועולה
הרב$ה ,ומי אשר יביט שמה והתקצף.
אם רק תביטו – תניפו חרב! חברים שנים א$לה איש אל אחיו! לכ$ן לכו לכם אל המערות ואת
חרבכם תנו וישנה את שנתה!
לכו לדרככם אתם ,ועם ועמים י $לכו נא לדרכ$יהם ה$ם! – דרכים אב$לות ה$ן ,אשר גם תקוה
אחת לא תברוק על $יהן ברק אור!
ימשל לו הכנעני במקום אשר כל הנוצ$ץ א$יננו בלתי אם – זהב כנענים! חדלה הע$ת להיות ע$ת
למלכים! א$ת אשר יקר $א היום עם א$ין לו צדקה להיות לו מלכים.
ראו נא א$יך העמים הא$לה עושים גם ה$מה כמעש $י הכנענים :מלקטים ה$ם להם גם מן
האשפה את-כל המ$ביא להם שכר מעט!
אורבים ה$ם איש לאחיו ,אורבים ה$ם איש לאשר לאחיו – ולדבר הזה ה$ם קראים "שבת אחים
יחדו" .הוי הע$ת הנפלאה והרחוקה ,אשר אמר עם לנפשו :חפ$ץ אנכי להיות לעמים – אדון!"
כי הנ $ה ,אחי ,רק לנבחר יאתה למשול ,וגם חפ$ץ למשול רק הנבחר! ובאשר נשמע תורה
אחרת ,שם – חס $ר כל נבחר.
כב
לו א$לה ימצאו לחם חנם ,כי אז על-מה יצעקו עוד! – מחיתם – כל שיחתם .ולכ$ן טוב כי יכבד
על $יהם משא חי$יהם!
חיות טרף ה$ם :גם ב"עבודתם" עוד תDכר תשוקתם לטרף וגם ב"השתכרם" עוד תDכר מרמתם!
לכ$ן טוב כי יכבד על $יהם משא חי$יהם.
יהיו נא א$פוא לחיות טרף טובות מ$עתה ונבחרות מ$עתה וחכמות מ$עתה ודומות יות$ר לאדם :כי
בחיר כל חיתו טרף – האדם.
מכל החיות כבר טרף האדם מ$אשה אשה את כשרונותיה :הנ $ה ככה כב$ד על האדם משא
החיים שבעתים מכל החיות.
רק עוד בעל $י הכנף עולים עליו .והיה אם ילמד האדם לעוף גם הוא – אללי ,עד אנה
למרומים לא תעוף – תשוקת טרפו?
כג
וזאת אשר אנכי דר $ש מן האיש ומן האשה :כי יהיה האיש גבור למלחמה והאשה גבורה
ללדת ושנ $יהם יחדו גבורים יהיו לרק$ד בכל נפשם ומאדם.
וארור היום אשר בו לא ירקדו לכל-המעט פעם אחת! ושקר כל אFמת אשר לא יריע עמה
שחוק לכל-המעט פעם אחת!
כד
וארשכם לכם אשה – השמרו נא פן תהיה ארשת שפתים רעה! כי הנ $ה נחפזתם לאר $ש ,והיו
צאFצא$יכם – זנונים!
אכ$ן עוד טובים זנונים מתאונים והפ$ח אLהבים מכזבים! – הנ $ה זה הדבר אשר דברה אלי אשה:
"אמנם שטיתי תחת בעלי ,ואולם שבתי בב$ית בעלי עשה בראשונה ש $טים – בי"!
ותמיד מצאתי את האיש ואת האשה אשר א$ינם מתאימים ה$יט$ב ,והנ $ה ה$ם נוקמים ונוטרים
מא$ין כמוהם; את חמתם ה$ם משליכים בכל סביבם על-דבר אשר א$ין ה$ם פונים עוד איש איש $
לבדו אל קצ$הו הבד $ד.
לכ$ן זה הדבר אשר אשאל :ידברו נא הישרים איש אל אחיו ל $אמר" :הנ $ה אהבנו איש את ר $ע$הו
– נשקוד נא א$פוא כי נאFהב איש את ר $ע$הו גם מ$עתה והלאה! או האם שגות$נו באהבה היה רק
משגה?" –
תנו לנו מוע$ד וחתDנה קטנה ,למען נראה אם טובים אנחנו גם לחתונה הגדולה! כב$ד הדבר
להיות תמיד שנים יחדו!"
ככה עצתי לכל הישרים ,ומה כל אהבתי לאדם העליון ולכל אשר יבא עוד ,לו אחרת יעצתי
ולו אחרת דברתי!
לא רק כי תזרעו את זרעכם מ$עתה והלאה ,כי-אם אשר תזרעו אותו גם מזה ומעלה – רק
לזאת ,אחי ,נתן הגן אשר לברית איש עם אשה!
כה
מי אשר השכיל לדעת מקורות ראשונים ,ראו הנ $ה שא$ל זה באחריתו לבק$ש לו גם את מעינות
העתיד ומקורות חדשים– .
אחי! לא יארכו עוד הימים אשר עמים חדשים יק$רו ומעינות חדשים ירעשו למעמק$י תהומות
חדשים.
כי הנ $ה הרעד באדמה – זה אשר יסת$ם בא$רות רבות וצמ$אים רבים יברא; ואולם גם כח פנימי
ותעל Dמות רבות אז יגלו.
הרעד באדמה יחשוף מעינות חדשים .ברעד האדמה אשר לעמים קדמונים יפרצו מעינות
חדשים.
ומי הקר $א אז" :הנ $ה פה בא$ר לצמ$אים רבים ,הנ $ה פה ל $ב לכמ$הים רבים ,הנ $ה פה ח$פץ
למפעלים רבים – :ונאFסף על האיש הזה עם ל $אמר :המון מנסים רבים.
וזה הדבר אשר ינסו שם :כי יחפצו לדעת – מי יכל לפק$ד ומי לשמוע! הוי עד מה יאריכו שם
לבק$ש ולהתיע$ץ ולת$ת דפי וללמוד ולשוב לנסות!
כל חברת האדם א$יננה בלתי אם מסה אשר ינסו בנ $י האדם – ,ככה אנכי מורה אתכם; מנסים
ומבקשים ה$ם ימים רבים – את המפק$ד ה$ם מבקשים! –
– מסה היא ,אחי ,ולא "ברית כרותה?! שברו; שברו נא לי מלה זאת אשר לרכ$י הל $ב ולאנש $י
מחצית ומחFצה!
כו
תצ$א השואה הגדולה הצפויה לכל עתיד האדם? האם לא מבטן הטובים אחי! מבטן מי $
והצדיקים? –
ּ גם בלבם ל $אמר" :זה-כבר ידענו מה טוב ומה צדק, – כי ה$מה ה$ם אשר ידברו ואשר יחושו 9
וגם הנ $ה י $ש עמנו כבר כל טוב וכל צדק – "אוי לכם המבקשים עוד!"
ואם תרבה הרעה אשר יביאו על $ינו הרעים :רעת הטובים היא הרעה מ$כל הרעות!
ואם תרבה הרעה אשר יביאו על $ינו מלשינ $י העולם :רעת הטובים היא הרעה מכל הרעות!
רק אחד היה ,אחי ,אשר הביט אל ל $ב הטובים והצדיקים ,וזה דב$ר ל $אמר" :רק פרושים ה$ם" –
ואולם איש לא ה$בין אותו.
והטובים והצדיקים גם ה$מה לא ה$בינו אותו :בינתם הלכה שבי לפנ $י טובם .אולת הטובים
חכמה עד לא$ין ח$קר.
אבל זאת לכם האFמת :שומה על הטובים להיות פרושים – בא$ין להם דרך אחרת!
שומה על הטובים לתלות על הע$ץ את האיש אשר יברא לנפשו את צדקתו הוא – זאת לכם
האFמת!
וזה לכם הש $ני אשר גלה את ארצם ,את-ארץ הטובים והצדיקים ואת-לבם ואת-אדמת נחלתם,
הלא זה אשר שאל ל $אמר" :את מי ה$ם שנאים מכל?"
את האיש הבר $א ה$ם שנאים מכל ,השוב$ר לוחות וערכים ישנים; את השוב$ר – כי הוא להם
העוב$ר.
כי הנ $ה הטובים לא יוכלו לברוא! ר $אשית ה$ם תמיד לכל אחרית– :
– תולים ה$ם על הע$ץ את האיש אשר יכתוב ערכים חדשים על לוחות חדשים ,את העתיד ה$ם
מקריבים קרבן לנפשם – תולים ה$ם על הע$ץ את-כל עתיד האדם!
הוי הטובים! מ$אז ומ$עולם היו ה$מה ר $אשית לכל אחרית– .
כז
אחי! הגם את-דברי זה הFבינותם? וא$ת אשר דברתי פעם על-דבר "האדם האחרון?" – –
תצ$א הגדולה מן השואות הצפויות לכל עתיד האדם? האם לא מבטן הטובים מבטן כי $
והצדיקים?
שברו ,שברו נא לי את הטובים והצדיקים! – אחי ,הגם את-דברי זה הFבינותם?
כח
התנוסו מלפני? אם החFרדתי אתכם? אם תרעדו מפנ $י דברי זה?
אחי! כאשר קראתי לכם לקום ולשב$ר את הטובים ואת הלוחות הטובים ,הלא רק אז חתרתי
עם האדם באLניתי לקראת ימו הגדול.
ורק זה-עתה תבא עליו החרדה הגדולה והחזות הגדולה מסביב והמחלה הגדולה וגעל הנפש
הגדול – זאת מחלת-ים הגדולה.
חפ$י שוא ובטוחות שוא הורוכם הטובים; בכזב$י הטובים נולדתם ונטמנתם .כל אשר מסביב
D
מל $א כזבים ושט$י רהבים עד היסוד בו מטעם הטובים.
אבל מי אשר גלה את הארץ אשר קרא לה "האדם" וגלה זה גם את הארץ אשר קרא לה
"עתיד האדם" .כי-עתה קומו והFיו נא לי עובר $י ימים גבור $י חיל וארכ$י רוח!
בעוד מוע$ד לכו נא לי קוממיות ,אחי ,למדו נא ללכת קוממיות! הים הול $ך וסע$ר :וי $ש רבים
אשר יחפצו לשוב ולהתעוד $ד עמכם.
הים הול $ך וסע$ר :ובתוך הים צפון כל טובכם .שאו יד $יכם ,שאו נ $ס ,אתם לבבות עובר $י ימים
מ$אז!
מה-לכם ארץ-אבות! הנ $ה שמה חות$ר משוט$נו ,חות$ר הוא אל המקום אשר שם ארץ בנ$ינו! אל
המקום ההוא נחתור בעוד אנחנו סערים שבעתים מן הים ובעוד סערת תשוקת נפש $נו
הגדולה! –
כט
"מדוע אתה ככה קשה – דברה גחלת-המבשלות אל השמיר; האם לא קרובים אנחנו מאד
קרבת-אחים איש לאחיו? –
מדוע אתם ככה רכים ,אחי? ככה אנכי שא$ל אתכם :הא$ין אתם – אחים לי?
מדוע אתם ככה רכים ,ככה דכים ומתרצים אל-כל? מדוע ככה רב כחשכם והתכחשתם אל
לבכם? מדוע ככה מעט ורע מרא$ה הגורל במבט ע$ינכם?
ואם א$ין אתם חפ$צים להיות גורלות ואנשים אשר לא י $עתרו :א$יך זה תוכלו לקום עמי – ולעוף?
ואם לא יוכל קשיכם לברוק ולפר $ק ולגזור :א$יך זה תוכלו לקום עמי באחרית הימים – ולברוא?
כי כל הבראים קשים .וחי אני אם לא ע$דן הוא לנפש אדם לדעת ,כי ירביץ את ידיו על פנ $י
שנות אלפים כהרביץ על דונג– ,
– ע$דן הוא לנפש אדם להיות ידו כותבת על פנ $י ח$פץ שנות אלפים ככתוב על פנ $י ברזל עשות,
– וקשה מברזל עשות ויקר שבעתים מברזל עשות .רק היקר מכל זה הקשה.
את הלוח החדש הזה הציבו נא אחי ממעל לכם :הFיו נא לקשים! –
ל
הוי אתה חפצי! אתה מנהיג כל צרכי אתה צרכי אני! שמר $ני נא מכל הנצחונות הקטנים!
אתה משלחת נשמתי ,אשר לך אני קר $א גורלי! אתה אשר ממעל לי! אשר בקרבי! שמר$ני
וחשכ$ני נא לגורל אחד וגדול!
ואת גדלך האחרון ,חפצי ,חשוך לך לאחרונה – ,כי תהיה עד-בלתי-ה$עת$ר מדי נצחך! הוי מי
לא נפל שדוד לפנ $י נצחונו!
וע$ין מי לא עDורה בל $יל-זה מל $א תמהוןו! ורגל מי לא כשלה ותשכח בנצחון – עמוד!
– למען אשר נכון אהיה ובש $ל למוע$ד הצהLרים הגדול :נכון ובש $ל כמו ברז $ל לוה$ט וכמו עב
הרת חזיזים וכמו עטין חלב מל $א– :
– נכון לקראת נפשי אני ולקראת חפצי הטמון במעמקים :קשת תא$בה לקראת חצה ,ח$ץ תא$ב
לקראת ככבו– :
– ככב נכון ובש $ל בצהLריו ולוה$ט ומפDלח וחר $ד מ$חצ$י זהב שנונים– :
– ושמש וח$פץ שמש כביר אשר לא י $עת$ר ואשר נכון יהיה להשחית ברגע נצחו!
הוי חפצי ,מנהיג כל צרכי ,אתה צרכי אני! חשוך נא אותי לנצחון אחד וגדול! – –
כה אמר סרתוסטרא
המתרפ$א
א
ויהי בקר-יום ,רק ימים אחדים אחר $י שוב סרתוסטרא אל המערה ,וסרתוסטרא התפלץ מ$על
משכבו כמש Dגע ויקפוץ וישאג בקול ,ויהי כאיש אשר מצא על משכבו איש ש $ני עוד אשר לא
יחפוץ לקום .והקול הלך הלוך ונורא ,עד כי חרדו א$ליו חיותיו אשה מקצה ,ומכל המערות
ומכל החוחים מסביב הקרובים למערת סרתוסטרא התמל $ט כל חי – כל המעופ$ף וכל השר $ץ
וכל הרמ$ש וכל המנת$ר ,כל אשר כנפים או אשר רגלים או כרעים לו .וא$לה הדברים אשר
דב$ר סרתוסטרא:
עלי א$לי ,מחשבה מני תהום ,עלי ממעמקי! אני תרנגל $ך ופנות בקר $ך ,את תולעת אחוזת ש $נה!
עלי ,עלי כי לא יחדל קול קריאתי עד-אם יעיר $ך!
פתחי מוסרות אזניך! שמעי! כי חפ$ץ גם אני לשמוע! עלי! עלי! פה לנו רעמ$י ברק לרב אשר
ילמדו גם קברים לשמוע!
מע$יניך ואת-כל תמהון ואת-כל סנו $רים! גם בע$יניך שמעי אותי :רפאות תעלה ומחי את הש $נה $
קולי גם לעורים מבטן.
ואם רק הקיץ תקיץ ,אז מ$קיץ תהיה לי עד נ $צח נצחים .לא זה ארח דרכי לעור $ר אמות זק$נות
משנתן ,לבעבור אצוה אותן ,כי – תוספנה לישון!
מתעוררת את ומתמודדת ומתלחשת? עלי ,עלי! לא התלח$ש – כי-אם תדברי! סרתוסטרא
קר $א לך ,אנכי סרתוסטרא הרשע!
אנכי סרתוסטרא המ$ליץ על החיים ומ$ליץ על המעגל הסוב$ב – ולך אני קר $א ,את ,מחשבתי
מני תהום!
אשרי! הנ $ה באה את – שומ$ע אנכי אותך! תהומי דברת; את-תהומי האחרונה חשפתי אל-פנ$י
האור!
אשרי! באי! תני יד – – אויה! חדלי! אויה ,אויה! – – געל ,געל ,געל – – – אללי לי!
ב
כמעט כלה סרתוסטרא לדב$ר את-הדברים הא$לה ויפול ארצה כמ$ת ,ויהי כמ$ת ,ויהי כמ$ת ע$ת
רבה .ובשוב רוחו א$ליו ,ויהיו פניו לבנים וירעדו כל עצמותיו ויוסף לשכב ויזהם ע$ת רבה גם
אכל וגם שתה .ככה עברו עליו שבעת ימים .ואולם חיותיו לא עזבו אותו גם יומם וגם לילה,
זולתי הנשר אשר התעופ$ף לרגעים למען הב$א טרף .וכל-אשר ה$ביא וכל-אשר טרף ,אותו שם
לפנ $י סרתוסטרא על משכבו :ויהי סרתוסטרא שוכ$ב כDלו ב$ין גרגרים צהDבים ואד Dמים וענבים
ותפוח$י ששנים ועל $י ירק נותנ $י ר $יח וסבכ$י אFגוזים ,ולרגליו נכונו שת$י שיות אשר אותן גזל הנשר
בעמלו הרב מתוך ע$דר רוע$יהן.
וביום השביעי התעוד $ד סרתוסטרא על משכבו ויקח בידו תפוח ששנים ויריח בו ,וייטב ר $יחו
בע$יניו .אז ידעו חיותיו כי בא המוע$ד לדב$ר א$ליו.
ותדב$רנה א$ליו ל $אמר :הוי סרתוסטרא! שבעת ימים אתה שוכ$ב לך פה ,וע$ינ $יך כב$דות :הא$ין
עם-לבך לקום עתה ולהתיצ$ב על רגליך!
צ$א ממערתך ,כי הארץ מחכה לך כמו גן ,הרוח מתרפ$ק על ר $יחות טובים ,וא$ליך ה$ם שאפים
ללכת; רק אחריך יאמרו כל הנחלים לרוץ.
כל-ענין אשר תחת השמש נכסף א$ליך ,ע$קב אשר שבעת ימים נעFזבת לנפשך .צ$א נא
ממערתך! כל-ענין אשר תחת השמש מתאוה להיות רפאך!
האם דעת חדשה נבקעה א$ליך ,והיא חמ$צה וכב$דה? כמו מחמצת רבצת פה ,ונשמתך עלתה
ובצקה על כל גדותיה –"
וסרתוסטרא ענה ויאמר – :הוי חיותי! מי ית$ן והרב$יתן ככה להג ולא חדלתן ואני פה אשמע,
כי למשיב-נפש יהיה לי להגכן .באשר ירבו להג ,שם תהיה לי הארץ כמו גן.
מה נבחר לאדם כי י $ש מלים וקולות! האם לא יהיו מלים וקולות לקשתות בענן ולגשר $י דמיון
ב$ין נפרד$י נ$צח?
י $ש לכל נשמה עולם אח$ר עוד; ולכל נשמה א$ין הנשמה הש $נית בלתי אם חיים מ$אחר $י עולם
אח$ר.
וב$ין הדומים שבעתים איש אל-אחיו ,שם יכז $ב הדמיון שבעתים; כי את הקטנה מן התהומות,
אותה קשה לגש $ר שבעתים.
ולנפשי אני – א$יך זה יהיה דבר חוץ-ממני? הנ $ה א$ין כל חצון – :ואולם את הדבר הזה נשכח
למשמע כל קול – ומה נבחר לאדם כי ישכח!
האם לא נתונים לכל ח$פץ ולכל ענין ש $מות וקולות ,למען אשר יוכל האדם להשיב בהם
נפשו? אכ$ן דמיון שוא ויפה מאד – הדב$ר :בו ירק$ד האדם וידל $ג מ$על כל ענין וח$פץ והלאה.
מה-נבחר לאדם כל הדב$ר וכל הכזב אשר לקולות! בקולות תרק$ד נשמת$נו ותדל $ג מ$על
הקשתות בענן הצבועות– .
והחיות ענו ואמרו" – :הוי סרתוסטרא! לכל א$לה אשר י $חשבו כמונו מרקדים כל הדברים
מ$אל$יהם :באים ה$ם ,נותנים יד איש לאחיו ,משחקים ,בורחים איש מפנ $י אחיו – ושבים.
הכל הול $ך ,הכל שב; גלגל "י $ש" מתגלג$ל נצח ,הכל מ$ת ,הכל שב לפרוח ,שנת "י$ש" סבבת
נצח.
הכל נשבר ,הכל יד Dבק חדש; ב$ית "י $ש" יבנה בא$ין חליפות נ $צח ,הכל נפרד ,הכל שב ונפגש
בשלום; טבעת "י$ש" נאFמנה לנצ$ח.
מח$ל "י$ש"; סביב לכל "פה" מתגלג$ל כדור "שם" .בכל מקום ומקום שם נקDדת בכל רגע $
התוך .מעDקל הנתיב אשר לנ $צח"? –
וסרתוסטרא שחק ויאמר – :הוי אתם פתא$י-ר$עי הנחמדים ,הוי אתם בעל $י נגינות הגלגולים!
מה הFטיבותם לדעת את כל הנעשה באדם בקרב שבעת ימים– :
ואת אשר זחל השרץ הנמאס אל תוך לועי ויחנק$ני אז! ואני נשכתיו בשני והתזתי ראשו מ$עליו
והקיאותיו למ$רחוק.
ואתם – הכבר עשיתם לכם מזה נגינת נ $בל חדשה?
ואולם ראו הנ $ה אנכי שוכ$ב פה ועודי עי $ף מנשכי ומ$הקיאי ועודי חולה מגאDלתי אשר נגאלתי.
ואתם הנצבתם מ$רחוק וראיתם בכל א$לה? הוי חיותי! האכזריות גם אתן? החפצתן להתיצ$ב
מ$רחוק ולראות בכא$בי הגדול ,כמעשה אשר יעשה האדם? והאדם הלא האכזרי מכל החיות
על פנ $י האדמה!
שעשוע$י חזיונות-תוגה ומלחמות-שורים ותלאת – א$לה היו עד עתה מבחר תענוגיו על פנ $י
האדמה; וכאשר ברא לו דמיונו את השאול ,אז היה לו זה – שמים על פנ $י האדמה.
כאשר יצעק האדם הגדול ,אז ימה$ר האדם הקטן א$ליו ולשונו תלויה לו מתוך פיו מ$רב תאוה;
– לדבר הזה הוא קר $א "חמלה".
האדם הקטן ומשר $ר-חוזה יות$ר מכDלם – מה יתאונ $ן זה בדברים על החיים! ואולם הטו אזנכם
ושמעו ה$יט$ב וגליתם גם את קול התענ Dגות אשר בתאנתו.
מע$ינ $יהם" .האהבתני"? תדב$ר אשה זרה מתאוננ $י על חיים כא$לה – אותם יכניעו החיים באחת $
זאת בח$ן קולה; "ואולם חכ$ה עוד מעט ,כי א$ין עוד מוע$ד לי בעבורך".
אכזרי האדם לנפשו מכל החיות על פנ $י האדמה ,ובכל-אשר ידברו בנ $י-האדם הקראים
לנפשם "חוטאים" ו"נושא$י צלב" ו"מתודים על עון" הטו אזנכם ושמעו וגלותם גם את קול
התענ Dגות אשר בכל זעקתם ותאנתם!
ואני גם אני – הבדברי חפצתי להיות מתאונ $ן על האדם? הוי חיותי! הנ $ה זאת אשר למדתי עד
כה לבעבור א$דע :הרעה המוצ$את את האדם דרושה לו מכל מבחר טובתו– ,
כי מבחר הכח ואבן קשה תהיה הרעה – לכל בר $א גדולות; וכי שומה היא אשר ייטב האדם
וגם י $רע! –
לא זה ע$ץ מצDקותי אשר עליו נתל $יתי ,כי ידע ידעתי אשר רע האדם – כי-אם זה הדבר אשר
צעקתי כאשר לא צעק עוד אדם מ$עולם:
געLלי ,כי רעתו תקטן ככה! אללי כי טובתו תקטן ככה!
געLלי הגדול מפנ $י האדם – זה חנ $ק אותי ויזחל אל תוך לועי ,או זה אשר נב$א דב$ר-האFמת:
"הכל הבל! א$ין דבר שוה! הדעת חונקת!"
ע$ת ערפל אר Dכה עברה לפני צולעת על יר $כה; תוגה יג$עה למות ושכורת מות אשר דברה
תמיד בפה מפה$ק.
"לנצח י$ל $ך וישוב האדם – זה האדם אשר היה לך למשא ,זה האדם הקטן" – ככה פהקה
תוגתי ותגרר את רגלה אחריה ולישון לא יכולה.
למערה נהפכה לי אדמת האדם ,לוח -לבה צמק ,כי-אשר נשמת חיים באפו נהפך ויהי לי
לרקב אדם ולעצמות ועבר נוב$ל.
ואנחתי ישבה על כל קברות אדם ולא יכלה עוד לקום; אנחתי ושא$לתי נהמה וחנקה ומצצה
וזעקה יומם ולילה:
– הוי האדם הול $ך ושב לנצח! האדם הקטן הול $ך ושב לנצח!" –
ער Dמים ראיתי פעם את שנ $יהם – את הגדול ואת הקטן באדם :וה$ם דומים רב מדי איש לאחיו;
רב מדי ראיתי תכונת-אדם גם בגדול!
וגם הגדול קטן רב מדי! – הנ $ה זה היה לי געLלי מפנ $י האדם! וזאת תשובת-נ $צח אשר ישוב גם
הקטן! – הנ $ה זה היה געLלי מפנ $י כל י $ש!
הוי געל ,געל ,געל! – – כה אמר סרתוסטרא וי $אנח ויתנוד $ד; כי זכר את מחלתו .אולם חיותיו
לא נתנוהו לדב$ר עוד.
"אל נא תוס $ף דב$ר עוד ,אתה המתרפ$א! – ככה ענו אותו חיותיו .כי-אם צ$א מזה החוצה ,אשר
שם מחכה לך הארץ כמו גן.
צ$א לך אל הששנים ואל הדברים ואל עדת היונים ,ומכDלן פנ $ה לך אל הצפרים ,למען אשר
תלמד מפיהן לזמ$ר!
כי טוב למתרפ$א זמ$ר והבריא דב$ר ידב$ר .ואם י $ש כי יחפוץ גם הבריא בזמירות ,והיו הזמירות
זמירות אח$רות מ$אשר יחפוץ המתרפ$א.
וסרתוסטרא שחק לחיותיו ויען ויאמר – :הוי אתם פתאי-ר$עי הנחמדים ,הוי אתם בעל $י נגינות
הגלגולים! מה הFטיבותם לדעת את הנחמה אשר חקרתי לי בקרב שבעת ימים.
כי עלי לשוב ולזמ$ן – את הנחמה הזאת חקרתי לי ואת הרפאות הל $זו; הגם מזה תעשו לכם
במה$רה נגינת נ $בל חדשה? –
וחיותיו קראו גם הפעם ותאמרנה" :אל נא תוס $ף לדב$ר עוד! נבחר שבעתים ,המתרפ$א ,כי הכ$ן
תכין לך אתה בראשונה נ $בל; נ $בל חדש תכין לך.
כי רא$ה גם רא$ה ,סרתוסטרא :למען זמירותיך החדשות דרושים לך נבלים חדשים.
הריע נא בזמירות ,סרתוסטרא ,ורפ$א בזמירות חדשות את נשמתך :למען אשר תשא את
גורלך הגדול ,אשר לא היה עוד כמוהו גורל אדם לגדל!
כי הנ $ה חיותיך ,סרתוסטרא ,יודעות מי אתה ואת אשר שומה עליך להיות :רא$ה הנ $ה אתה
המורה אשר לתשובת נ $צח – ,זה הוא גורלך אתה!
ויען אשר שומה עליך להיות הראשון לתורה הזאת ,לכ$ן לא יפל $א כי היה הגורל הגדול הזה
גם שואתך הגדולה וגם מחלתך!
רא$ה הנ $ה אנחנו יודעים את אשר אתה מורה – :כי כל הדברים וכל הענינים אשר תחת השמש
שבים נצח ואנחנו עמהם ,וכי אנחנו כבר היינו פה פעמים נצח וכל הדברים וכל הענינים עמנו.
הנ $ה אתה מורה כי י $ש שנת-י $ש גדולה ,שנה גדולה היא בלי ר $אשית ובלי אחרית ,וכמשפט
מור $ה-שעות אשר לחול היא שבה כפעם בפעם מ$חדש ,למען אשר ימלאו ימיה מ$חדש ויתמו
מ$חדש– :
– עד כי יהיה משפט אחד לכל השנים הא$לה ואשה לאחותה תדמ$ינה בכל גדולה ובכל
קטנה; – ועד כי יהיה משפט אחד גם לנו כDלנו בכל שנה גדולה ואיש לאחיו נדמה בכל גדולה
ובכל קטנה.
ולו אמרת למות ,עתה ,סרתוסטרא ,כי עתה ידענו גם את אשר תדב$ר אז אל נפשך – :ואולם
רא$ה הנ $ה חיותיך מתחננות א$ליך ,אשר לא תמות עוד!
כי אז תדב$ר באפס מגור וגם תשאף רוח מ$רב נחת :כי משא כב$ד ומחנק גדול י Dקח מ$עליך,
אתה ארך הרוח! –
"עתה הנ $ה אנכי מ$ת וחד $ל – ככה תדב$ר – :ובעוד רגע והייתי לאין .כנשמה כבשר גם שנ $יהם
בנ $י מות.
ואולם קשר הסבות שוב ישוב ,אשר בהן נאFחזתי גם אני – ,וזה ישוב ויברא$ני! אני בנפשי הנני
אחת מן הסבות אשר לתשובת נ $צח.
שוב אשוב עם השמש הזאת ועם האדמה הזאת ועם הנשר הזה ועם הנחש הזה –; לא לחיים
מא$לה או לחיים דומים לא$לה: חדשים אשוב או לחיים טובים $
– כי אם שוב אשוב אל עצם החיים הא$לה כאשר ה$ם ,גם בכל הגדולה וגם בכל הקטנה אשר
להם ,למען אשר אשוב ואור ש $נית את תשובת הנ $צח אשר לכל הדברים וכל הענינים– ,
– למען אשר אשוב ואדב$ר את דברי ש $נית על מוע$ד צהLר $י-אדמה וצהLר$י-אדם הגדול ואשוב
ואנב$א לאדם את דבר האדם העליון.
הנ $ה דברתי את דברי ואל דברי זה אני נשבר :ככה יחפוץ גורלי אשר מ$עולם ועד עולם– :
מתנב$א גדולות אנכי וכמתנב$א גדולות אנכי הול $ך וכלה!
ועתה הנ $ה בא היום אשר השוק$ע יבר $ך את נפשו גם הוא .ככה – יתם סרתוסטרא לשקוע– ".
–
ויהי כאשר דברו החיות את הדברים הא$לה ות$אלמנה ותחכינה ,אולי ידב$ר אל $יהן סרתוסטרא
דבר; ואולם סרתוסטרא לא שמע עוד בדברן ולא ידע כי החFרישו :כי עוד ה$ן מדברות בו והוא
שכב דומם וע$יניו סגורות כמו יש $ן – והוא לא יש $ן ,כי-אם שיח ושיג היה לו עם נשמתו.
והנחש והנשר בראותם אותו מחריש ככה ,ויתנו כבוד לדממה הגדולה אשר מסביב לו
ויתגנּ9בו לצ$את.
ב
אז ענו החיים אותי ל $אמר ואת אזנ $יהם הנחמדות אטמו" :אל לך ,סרתוסטרא ,ספק ככה
נוראות בשוטך! הלא ידעת :השאון רוצ$ח מחשבות – ,ועתה זה הנ $ה באו לי מחשבות ענ Dגות.
מע$בר לטוב ולרע נמצא את האי ואת הכר הירוק אשר שנ $ינו פה הננו אל-טובים ואל-רעים$ .
לנו – אנחנו שנ $ינו לבד $נו! כי על-כ$ן שומה על $ינו להיות של $מים איש עם אחיו!
ואם אFמת הוא כי א$ין אנחנו אהבים איש אחיו בכל נפש $נו – הלזאת א$פוא שומה על $ינו כי צרר
נצרור איש לאחיו אם לא נאFהב איש לאחיו בכל נפש $נו?
ועתה ידעת ה$יט$ב עד-מה לבי טוב עליך ,ומי יוד $ע אם לא טוב הוא עליך רב מדי .אכ$ן רק זה
שרש הדבר כי רוח קנאה צררתני על האשה החדשה אשר לקחת לך – על החכמה .הוי
חכמה זק$נה פתיה ומש Dגעה!
ואם יבא יום וחכמתך תברח מפניך – אז גם אהבתי תמה$ר לברוח מ$אחריך– ".
ואחר $י כ$ן הביטו החיים כה וכה על סביבות$יהם ברב-שרעפ$יהם וידברו בקול דממה ל $אמר:
"הוי סרתוסטרא ,לא תמים לבך עמי ככל אשר יאתה!
לא אהבתני ככל אשר תדב$ר – ואני ידעתי מחשבתך וכי חוש $ב אתה לעזב$ני מה$ר.
הנ $ה י $ש פה עמנו פעמון הומה ,ישן וכב$ד מאד מאד .בלילה הוא נות$ן קול המיתו עד למעל $ה
מערתך פה– :
– ובשמעך את-קול הפעמון בחצי הלילה בבשרו את מוע$ד הע$ת ,אז אתה חוש $ב ב$ין אחת
ושת$ים עשר $ה את המחשבה –
– את המחשבה אתה חוש $ב ,סרתוסטרא ,כי עזב תעזב$ני מה$ר– ".
"כ$ן הוא ,עניתי בלי ח$פץ ,ואולם גם את הלא ידעתה –" ואלחש דבר באזנה לב$ינות קו Dצות
שערותיה הצהDבות הסבוכות והמס Dבכות.
"האת-זאת ידעת ,סרתוסטרא? ואת-זאת הלא א$ין איש יוד $ע"– – .
ואנחנו הבטנו איש אל פנ $י אחיו ונשק$ף על-פנ $י הכר הירוק ,אשר רוח הערב הקר חלף עליו
זה-עתה ,ונבך יחדו – .ואולם ברגע הזה יקרו לי החיים מכל חכמתי– .
כה אמר סרתוסטרא
ג
אחת!
בן-אדם ,שמע!
שתים!
מה-ידב$ר חצות-לילה העמוק ,מה?
שלש!
ישנתי ,ישנתי –
ארבע!
מ$חלומי העמוק פתאם התרוננתי– :
חמ$ש!
עמוק העולם מתהום,
ש$ש!
ועמוק מ$אשר חשב היום.
שבע!
עמוק בו הכא$ב– ,
שמונה!
והתענוג – עמוק מכא$ב הל $ב;
ת$שע!
הכא$ב אומ$ר :גוע!
עשר!
אך כל-תענוג ישאל לו חי$י נצחים –"
אחת עשר $ה!
– מעמק$י מעמק$י חי$י נצחים!"
שבעת החותמות
)או :שירת-כ$ן ואמ$ן(
א
אם מגיד עתידות אני ומל $א את רוח הנבואה המתהל $ך על ניר גבוה ב$ינות לשנ $י ימים– ,
ומתהל $ך כמו עב כב$ד ב$ין אשר-עבר וב$ין אשר יהיה ושונ $א למורדות נלחצים ולכל אשר נחשל
ולכל אשר לא י $דע גם למות וגם לחיות:
ונכון לברק מבטן החשך ולקרן האור הגאלת ,מטען ברקים אשר יאמרו "כ$ן" ואשר ישחקו
"כ$ן" ונכון לחצצ$י ברקים מגיד $י עתידות– :
– כי אשר $י האיש המטען ככה! – חי אני אם האיש אשר יעלה באחרית הימים את נ $ר העתיד
לא תהיה שומה עליו להיות תלוי כמו עב ימים רבים על פנ $י הרים! –
ואם אFמת כל הדבר הזה – כי אז א$פוא א$יך לא תערוג נפשי לחי $י נצחים ולטבעת הטבעת
אשר ליום שמחת לבי – זו טבעת תשובתי!
לא מצאתי אשה אשר חפצתי כי ממנה אקים לי זרע ,זולתי האשה הזאת אשר אהבתי :כי
אהבתיכם ,הוי חי$י נצחים!
כי אהבתיכם ,הוי חי$י נצחים!
ב
בנ $י גבולים וגלג$ל לוחות נשברים וישנים אל תוך אם י $ש אשר שב$ר חרון אפי קברים והעתיק א F
תהומות תלויות;
אם י $ש אשר לעגי נפח במלים בלויות והתפזרו וכמו מטאט$א באתי על כל עכביש וכמו רוח
מסע$ר על כל חדר $י הקברים הנושנים ומל$א$י רקב;
אם י $ש אשר ישבתי במצהלות גיל במקום שם א$לים ישנים קבורים ,ואני מבר $ך את העולם
ואה$ב את העולם על-יד מצבות הזכרון אשר למלשינ $י עולם ישנים; –
– כי גם את בת$י-התפלה וקברות הא$לים אהבתי ,אם רק הביטו השמים טהור $י הע$ינים מבעד
לגגות$יהם השבורים; כמו חציר ופרג אדם אהבתי לה$אח$ז על-פנ$י בת$י-תפלה שבורים –
ואם אFמת כל הדבר הזה – כי אז א$פוא א$יך לא תערוג נפשי לחי$י נצחים ולטבעת הטבעת
אשר ליום שמחת לבי – זה טבעת תשובתי!
לא מצאתי אשה אשר חפצתי כי ממנה אקים לי זרע ,זולתי האשה הזאת אשר אהבתי :כי
אהבתיכם ,הוי חי$י נצחים!
כי אהבתיכם ,הוי חי$י נצחים!
ג
אם י $ש אשר בא א$לי שמץ נשמת רוח מן הרוח הבר $א ומן הכח הנג$ש גם במקרה לחל
מחולות-ככבים;
אם י $ש אשר שחקתי שחוק ברק בר $א ,אשר רעם הפעDלה הגדול מתגלג$ל אחריו ברגזו ובכל
זה ישמע לו וי$צ$א אחריו;
אם י $ש אשר ישבתי אל ש Dלחן אFלהים על פנ $י האדמה ועם א$לים יחדו שחקתי בקDביות ,עד-כי
פור התפוררה האדמה ותשב$ר ויתאבכו שטפ$י א$ש; –
כי ש Dלחן אFלהים האדמה והיא רעדת כDלה מ$רב מלים חדשות ובראות וממפל $י קDביות א$לים; –
ואם אFמת כל הדבר הזה – כי אז א$פוא א$יך לא תערוג נפשי לחי$י נצחים ולטבעת הטבעת
אשר ליום שמחת לבי – זה טבעת תשובתי!
לא מצאתי אשה אשר חפצתי כי ממנה אקים לי זרע ,זולתי האשה הזאת אשר אהבתי :כי
אהבתיכם ,הוי חי$י נצחים!
כי אהבתיכם ,הוי חי$י נצחים!
ד
אם י $ש אשר שתיתי בכל פה מן הכד המל $אה אשר בשמים ותערובות מהולים בה יחדו וכל
הסמים מערבים בה ה$יט$ב;
אם י $ש אשר מזגה ידי את הרחוק עם הקרוב וא$ש עם רוח ותענוג עם צרה ורע עם טוב;
אם הייתי גם אני גרגר מן המלח הגא$ל הלז ,אשר בכחו מתערבים כל הסמים ה$יט$ב בכד
התערובות ההיא; –
כי הנ $ה י $ש מלח המחב$ר טוב עם רע; וגם הרע מכל רע עוד כש $ר לעשותו בשם להיות ע$ין
הכד מל $אה; –
ואם אFמת כל הדבר הזה – כי אז א$פוא א$יך לא תערוג נפשי לחי$י נצחים ולטבעת הטבעת
אשר ליום שמחת לבי – זה טבעת תשובתי!
לא מצאתי אשה אשר חפצתי כי ממנה אקים לי זרע ,זולתי האשה הזאת אשר אהבתי :כי
אהבתיכם ,הוי חי$י נצחים!
ה
אם אהבתי את הים ואת-כל דבר אשר ארח-ים לו ושבעתים אהבתיו ברגע קצפו אשר רוחו
לא יהיה כרוחי;
אם י $ש בי התאוה המבקשת תמיד ,אשר משוטה חות$ר אחר כל-אשר לא י $חק$רו ,ואם י $ש תאות
עוב$ר-ים בתאותי;
אם י $ש אשר קראה תרועת גילי ל $אמר :הנ $ה חלף החף – ועתה הנ $ה נפל מ$עלי רתוק הכבלים
האחרון –
ואשר א$ין לו גבול סע$ר עתה מסביב לי ועד אפס $י מרחקים נוצ$ץ לפני המקום והזמן .אשריך
אשריך ,אתה הל $ב הישן!"
ואם אFמת כל הדבר הזה – כי אז א$פוא א$יך לא תערוג נפשי לחי$י נצחים ולטבעת הטבעת
אשר ליום שמחת לבי – זה טבעת תשובתי!
לא מצאתי אשה אשר חפצתי כי ממנה אקים לי זרע ,זולתי האשה הזאת אשר אהבתי :כי
אהבתיכם ,הוי חי$י נצחים!
ו
אם צדקתי צדקת מחול $ל ואם י $ש אשר בשת$י רגלי דלגתי לתוך חדוה מל $את זהב אזמרגדים;
אם רשעתי רשעה משחקת אשר חמדה לשבת ב$ין ער Dגות ששנים וסבכ$י חבצלות;
– כי בשחוק דבק כל-הרע יחד ,ורק כי נקדש ויטהר על פי הנחת אשר בו ובקרבו; –
אם זה כל שיחי וכל הגיגי ,אשר כל-הכב$ד י$ק$ל וכל הבשר יחול $ל וכל הרוח יהיה לצפור :וח$י
אני אם לא זה כל שיחי וכל הגיגי! –
ואם אFמת כל הדבר הזה – כי אז א$פוא א$יך לא תערוג נפשי לחי$י נצחים ולטבעת הטבעת
אשר ליום שמחת לבי – זה טבעת תשובתי!
לא מצאתי אשה אשר חפצתי כי ממנה אקים לי זרע ,זולתי האשה הזאת אשר אהבתי :כי
אהבתיכם ,הוי חי$י נצחים!
ז
אם י $ש אשר פרשתי ממעל לי שמ$י דממה ועשיתי לי כנפים להתעופ$ף בהן אל תוך שמי א$לה;
קי אור עמDקים וחכמת-צפLרים אשר לחDפשתי באה לי; – אם כמשתעש $ע שטתי במרח $
וזה אשר תדב$ר חכמת הצפLרים ל $אמר" :רא$ה הנ $ה א$ין מעל וא$ין תחת! קום והתנוד $ד על
סביביך וחוצה ולאחוריך ,אתה הקל! זמ$ר! אל תוס $ף עוד דב$ר!
– האם לא רק למען הכב$דים נבראו המלים? האם לא קבץ כזבים כל המלים למען הקל?
זמ$ר! אל תוס $ף עוד דב$ר!" –
ואם אFמת כל הדבר הזה – כי אז א$פוא א$יך לא תערוג נפשי לחי$י נצחים ולטבעת הטבעת
אשר ליום שמחת לבי – זה טבעת תשובתי!
לא מצאתי אשה אשר חפצתי כי ממנה אקים לי זרע ,זולתי האשה הזאת אשר אהבתי :כי
אהבתיכם ,הוי חי$י נצחים!
חלק רביעי ואחרון
א$י מעש $י סכלות גדולים מן הנעשים ביד החומלים?
וא$י גדלו הפגעים מן הפגעים אשר בראו מעש $י הסכלות אשר לחומלים?
הוי על האהבים אשר א$ין עוד גבה להם מ$חמלתם ומעלה!
הנ $ה כה דב$ר פעם אחת השטן א$לי" :י $ש שאול גם ל $אלהים :הלא זאת אהבתו לבנ $י אדם".
וזה לא-כבר שמעתיו מדב$ר א$לי" :האFלהים מ$ת; בחמלתו על בנ $י האדם מ$ת האFלהים ".
סרתוסטרא,
על החומלים
)חלק ב'(.
קרבן הדבש
– ועל סרתוסטרא עברו ירחים ושנים חדשים והוא לא התבונ $ן ,ורק שערותיו הלבינו .ויהי היום
והוא יוש $ב על האבן אשר לפנ $י פתח מערתו ומביט מחריש למ$רחוק – ואולם משם תביט כל
עין את הים ועל-פנ $י תהומות א$ין ח$קר – אז התחרשו חיותיו ות$לכנה סביב סביב לו כבדות
מחשבה ואחר $י כ$ן התיצבו ותעמודנה לפניו.
ותדב$רנה החיות ל $אמר" :אי לך ,סרתוסטרא! האל אשרך אתה יוש $ב פה ומצפה?"
וסרתוסטרא ענה ויאמר" :מה בצע באשרי! הנ $ה חדלתי מ$אז מ$הגות עוד באשרי ואנכי הוגה
רק במפעלי" – .ותוספנה החיות ותאמרנה" :הנ $ה אתה דב$ר את הדברים הא$לה כאיש אשר
לו עתרת כל-טוב .הא$ין אתה שוכ$ב פה בים שמ$י תכ$לת כבד אשר?" – וסרתוסטרא ענה
וישחק" :הוי אתם ל $צים ופתאים ,מה הFטיבותם לבחר לכם את-משלכם :ואולם ה$ן גם את-זאת
ידעתם ,כי אשרי כב$ד וא$יננו כגל מים נדף :מ$איץ הוא בי וא$יננו חפ$ץ לסור מ$עלי ,והיה משפטו
כמשפט זפת נתכה"– .
אז התחרשו חיותיו ש $נית ות$לכנה סביב סביב לו כבדות מחשבה ואחר $י כ$ן התיצבו ש $נית לפניו
ותעמודנה ותדב$רנה ל $אמר" :אי לך ,סרתוסטרא! הזה א$פוא שרש הדבר אשר אתה הול $ך
מיום אל יום הלך והצהיב ,הלך והשחיר ,בעוד אשר שערותיך ילבינו וע$ינן כע$ין הפשתה? רא$ה
הנ $ה אתה יוש $ב פה בתוך זפתך!" – וסרתוסטרא שחק וידב$ר ל $אמר" :מה אתן דברות הפעם,
חיותי! אכ$ן צדקתן :חטאתי כי דברתי על דבר הזפת .אשר מצאני ,זה ימצא את כל פרי אשר
בש $ל .רק הדבש בקרב גידי הוא אשר ה$עיב את-דמי ואת נשמתי הפך למחרישה" – .והחיות
ענו" :הנ $ה כ$ן דברת סרתוסטרא!" ותלחצנה א$ליו; "ואולם הא$ין עם לבך היום לעלות על הר
נשא? הנ $ה צח הרוח אשר מסביב ובהביטך משם אל הארץ וראית אותה היום פי שבעה מכל
הימים" – .וסרתוסטרא ענה ויאמר" :מה הFטיבותן ליעץ אותי היום ולדב$ר כלבבי :אעFלה נא לי
על הר נשא! ואולם התאמ$צנה נא חיותי להכין לפני שם דבש דיי ,דבש-ככרים יהיה ,דבש-
זהב ,צהוב ולבן וטוב וצח כקרח ,כי י $ש עם לבי להקריב שם במרום הרים את קרבן-הדבש".
–
ויהי בהיות סרתוסטרא במרום ההר וישלח מלפניו את חיותיו אשר הלכו אחריו עד הלום ,ויפן
כה וכה וירא כי בד $ד הוא עתה לנפשו – :אז שחק בכל לבו ויב$ט על סביביו ויאמר:
"הנ $ה קראתי בש $ם קרבן ואמרתי קרבן-דבש .ואולם רק ערמה היה דברי זה ופתיות מועילה!
אכ$ן הנ $ה אנכי עומ$ד עתה במרום ההר וא$ין מעצור עוד לרוחי לדב$ר את-דברי חפשי לרוחי
שבעתים מכל אשר יכלתי לדב$ר באזנ $י חיות-בית אשר לבדדים ובעודי במערות בדדים.
מה לי קרבן ומי לי קרבן! רק מפז $ר אני את אשר נתן לי ,אנכי המפז $ר באלפ$י חפנים; וא$יך זה
אקרא לזה – הקריב!
וכאשר שאלתי לי דבש לא שאלתי בלתי אם להיותו לי ברות בראש חכה :נפת צוף ומחמאות
מתק ,אשר ישתוק$ק אל $יהם גם הדב השוק$ק וכל בעל כנף זוע$ם ומר רוח:
– ברות-יקושים נבחרה ,כאשר ישאל לו כל ציד וכל מצוד $ד דגים .כי הנ $ה היתה הארץ בע$ינ $י
כל כמו יער חיות עבות וגנת חמד תאות כל ציד פרא ,ואולם בע$יני היתה כמו ים גדול ומל $א
ורב תהום,
– ים מל $א דגים צבעים וסרטנים ,אשר אל $יהם יתאוו גם בנ $י א$לים ,והיו גם ה$ם לדיגים
ולמשליכ$י רשת :הנ $ה ככה מלאה הארץ פלאות עם גדולות ועם קטנות.
ואף כי ארץ האדם ,זה ים האדם – :אל-זה אנכי משליך היום את חכת-הזהב אשר לי ואקרא:
ה$עלי נא ,את תהום האדם!
ה$עלי נא והקיאי א$לי את דגיך ואת סרטניך הנוצצים!
במבחר יקושי אנכי יוק$ש לי היום את מפלאות דג$י-אדם!
– את-אשרי אנכי משליך היום אל-כל מרחק ואל-כל מרחב ,אל מזרח וצהLרים ומערב ,למען
אראה אם לא יעלו לי דג$י אדם ונוקשו באשרי ונאFחזו בו והשתערו עליו.
מק$י תהום א$לה אשר – עד-אם ישכו את ראש ווי הנסתר ועלו עמי אל שיאי אשר לי – ע D
במעמקים יעלו אל הרע מכל מצודד $י דג$י אדם .כי הנ $ה זה ארחי וזה משפטי מ$אז ומר $אשית:
מוש $ך אנכי ומעלה ושוא$ב ומוציא ,אומ$ן אנכי ומאמ$ן ואמן ,אשר לא חנם דב$ר לפנים אל נפשו:
"הFי$ה את-אשר עליך להיות!"
ועל כ$ן א$פוא יעלו נא בנ $י האדם א$לי :כי עוד אנכי מחכה אל האותות אשר יגידו לי ,כי בא
מוע$ד לי לשקוע; א$ינני שוק$ע עוד בקרב אדם גם אני ככל אשר שומה עלי.
ולזאת אנכי מחכה פה על פנ $י הרים נשאים מל $א ערמה ולעג ,ואני לא קצר רוח ולא ארך רוח,
ורק איש אשר גם את ארך הרוח שכח – יען כי חדל מהיות לו רוח ל"משא".
כי הנ $ה גורלי מניח לי מוע$ד דיי – :האDמנם שכחני גורלי? או האם יוש $ב הוא מ$אחר אבן גדולה
בתוך הצ$ל ומצוד $ד זבובים?
וחי אני כי לבי טוב עליו על גורלי זה אשר מ$אז ולעולם ,ע$קב אשר לא יגש בי ולא יאיץ בי
ומוע$ד יניח לי להוללות ולפחזות :כי על כ$ן עליתי לי היום על ההר הגבוה הזה לצוד דגים.
העלה אדם מ$עודו על ראש הרים לבעבור יצוד דגים? ולו גם פתיות היא אשר אנכי חפ$ץ ואשר
אנכי עשה פה במרום ההר :הנ $ה נבחר הוא לי שבעתים משבת שם בשפל כמו חוג$ג מ$רב
חכות ואשר י $הפ$ך שם מרא$ה פני ירוק וצהוב – ואשר אהיה מפש $ק שפתים ושא$ף ח$מות מ$רב
חכות ואשר אהיה יל $יל סערות קדוש בתוך הרים ואהיה קצר רוח ,הקר $א אל העמקים מתחת:
"שמעו לי ,פן איס$ר אתכם בש $בט אFלהים!"
ולא כי זע$ף אני על חוגר $י ח$מות כא$לה! הלא טובים ה$ם לי לבעבור אשחק על $יהם! וה$ם קצר $י
תפ$י הסערה הגדולים הא$לה ,השאפים להוציא היום את-כל רוחם או רוח עד למאד – כל D
לכלוא אותו לנצח נצחים!
ואולם אני וגורלי – לא נדב$ר אל "היום" ולא נדב$ר אל "לא לנ $צח נצחים" :י $ש לנו ארך רוח
ומוע$ד ומוע$ד עליון די $נו לבעבור דב$ר .כי י $ש יום אשר יבוא ולא יעבור.
מי הוא זה אשר יבוא ולא יעבור? הלא זה ה"זר" הגדול אשר לנו ,זאת ממלכת האדם הגדולה
והרחוקה ,ממלכת סרתוסטרא לאלפ$י שנים – –
הירחק מאד "רחוק" אשר כזה? מה לי כי אשים א$ליו ל $ב! ואולם גם ברחקו מוצק הוא לי –
ובשת$י רגלי אנכי עומ$ד על היסוד הזה.
– על יסוד נ $צח ,על-פנ $י אבנ $י עולם מוצקות ,על מרום ההר הגבוה והקשה הזה מ$אז ומ$עולם,
אשר באים א$ליו כל הרוחות כבא אל פרשת הדרכים ושאלו :אי$ה? ומ$אן? ולאן?
פה שחקי ,שחקי את פחזותי הבריאה והטובה! מ$ראש הרים השליכי את שחוק לעג$ך הנוצ$ץ!
צודי לי בנוצצ$ך את מבחר דג$י-אדם!
ואת אשר לי הוא בכל הימים ואת אשר לי הוא לעצמי ולנפשי בכל דבר ובכל ענין – אותו דוגי
לי משם ואותו העלי נא א$לי ,כי א$ליו אני מחכה – אני הרע מכל מצודד $י הדגים.
רדי רדי ,את חכתי! ר$ד ,העמ$ק ,אתה המוק$ש אשר לאשרי! הרע$ף את טלך המתוק ,אתה
דבש לבי! נשכי ,את חכתי ,את בטן כל היגון הקד $ר!
רדי רדי את ע$יני! הוי מה רבים הימים אשר מסביב לי ומה עצDמים עתידות האדם כסוי $י
הדמדומים! וממעל לי – מה רבה הדממה עם אדם הששנים! מה עצDמה המנוחה פדוית כל
עב!
זעקת שבר
ויהי ממחLרת היום וסרתוסטרא ישב ש $נית על אבנו אשר לפנ $י פתח המערה ,והחיות אשר עמו
פשטו על פנ $י חוץ לבעבור הב$א טרף חדש וגם – דבש חדש ,כי את הדבש הישן פז $ר
סרתוסטרא ויכל $הו עד הקרט האחרון ,ויהי הוא יוש $ב ובידו מטה וצ$ל תבניתו מחDקה על פנ $י
האדמה ולבו חוש $ב מחשבות – ואולם לא על נפשו ולא על צלו היו מחשבותיו – אז התפלץ
פתאם ממקומו וירגז תחתיו ,כי ראה על יד צלו והנ $ה עוד צ$ל ש $ני .וימה$ר סרתוסטרא ויב$ט על
סביביו ויקם וירא והנ $ה לפניו נביא האFמת .והאיש הוא אשר אותו האFכיל ואותו השקה על
ש Dלחנו באחד הימים ,והוא מנב$א אז את דבר העי $פה הגדולה ומלמ$ד את התורה ל $אמר:
"משפט אחד לכל ,א$ין דבר שוה ,א$ין לעולם תכלית ,הדעת מחנקת" .ואולם פנ $י האיש ש Dנו
מאד מ$אז ועד היום ,וכאשר הביט סרתוסטרא אל ע$יניו ,ויבה$ל לבו בו גם הפעם :כי הנ $ה
נבואות רעות וברקים כע$ין הא$פר עופפו על פניו.
ונביא האFמת הביט ויבן את הנעשה בל $ב סרתוסטרא ,ויעב$ר את ידו על פניו ויהי כאיש אשר
חפ$ץ למחות את פניו; וגם סרתוסטרא עשה כמשפט הזה ,אז שב אל $יהם לבם גם שנ $יהם
ויתחזקו כמעט ,ויתנו את ידם איש לר $ע$הו ,ויהי לאות כי אומרים ה$ם לשוב ולחד $ש את ברית
שלומם.
וסרתוסטרא אמר" :ברוך אתה לי בבאך ,נביא העי $פה הגדולה! ה$ן לא לשוא היית לי באחד
הימים אור $ח אל ש Dלחני ואור $ח בב$יתי; אFכל ושת$ה גם היום בב$יתי ,וסלח נא לי אם איש זק$ן
ועל $ז י $ש $ב עמך אל הש Dלחן!" – ונביא האFמת השתאה א$ליו ויען :האDמנם אתה זה הזק$ן העל $ז?
אמנם הFי $ה נא ,סרתוסטרא ,את אשר תהיה ואת אשר תחפוץ להיות ,ואולם דע לך כי כבר
מלאו ימיך פה במרום – עוד מעט ונשאה אותך אLנית-ש $יטך מתוך יבשתך זאת!" וסרתוסטרא
שחק לדבריו ויקרא" :האDמנם יב$ש לי ככה?" ונביא האFמת ענה" :הנ $ה הגלים אשר מסביב
להרך עולים הלך ועלה ,וה$ם גל $י השבר הגדול והמצוקה הגדולה; עוד מעט ונגעו גם אל אLני-
ש $יטך ונשאו אותך מזה" .וסרתוסטרא החFריש אחר $י הדברים הא$לה וישתומ$ם מאד .ונביא
האFמת הוסיף ויאמר" :הא$ין אתה שומ$ע עוד דבר? אם לא ממעמקים ועד הלום הול $ך ועלה
הקול הסע$ר והזע$ף?" – וסרתוסטרא החFריש גם עתה ואת אזנו הטה לשמוע :אז שמע קול
זעקת שבר גדול ורב ,אשר נשאו התהומות יחדו ואשר נתן תהום אל תהום .כי לא חפ$ץ איש
מ$הם לעצרו עמו – ע$קב אשר היה קולו מר מאד.
וסרתוסטרא קרא באחרונה" :הוי לך הנביא הרע! הלא זאת זעקת שבר ,זעקת אדם היא,
אשר תתפר $ץ מתוך ים שחור .ואולם מה-זעקת שבר זאת כי תגע אל לבי! הנ $ה הפשע האחרון
אשר חשכתי את נפשי ממנו עד היום – הידעת מה-שמו?
– חמלה! ענה נביא האFמת מקרב ל $ב מל $א וישא את שת$י ידיו – הוי סרתוסטרא! רא$ה הנ $ה
באתי לבעבור השיא אותך אל פשעך האחרון!"
וכמעט נשמעו הדברים הא$לה וקול זעקת השבר התפר $ץ עוד הפעם ויהי נורא וגדול
מבראשנה וגם קרוב מבראשנה .ונביא האFמת קרא :השמעת סרתוסטרא? השמעת? הלא רק
למענך הקול הזה ורק א$ליך הוא קר $א :בא ,בא ,בא ,כי המוע$ד הגיע ,הגיע הרגע האחרון!" –
וסרתוסטרא החFריש אחר $י הדברים הא$לה ,והוא נבהל ונבעת ורק באחריתו שאל ויהי כפוס $ח
על סעפים :מי הוא א$פוא אשר יקרא לי שם?
ונביא האFמת ענה בעז" :הלא ידעת ,סרתוסטרא! למה זה אתה מסתת$ר? הנ $ה הוא האדם
הנעלה הצוע$ק א$ליך!"
וסרתוסטרא התחלח$ל ויצעק מ$רב יראה :האם האדם הנעלה? ואולם מה זה חפ$ץ זה? מה זה
חפ$ץ זה? הנ $ה האדם הנעלה! ואולם מה זה חפ$ץ זה פה? – אז התכסה עורו ז $עה.
ונביא האFמת לא ענה דבר על יראת סרתוסטרא ,כי אם האFזין וישמע למעמקים ,ויהי כאשר
האFריך להאזין והדממה היתה כב$דה ולא שמע דבר ,אז הפנה את ע$יניו ש $נית לסרתוסטרא
וירא אותו והנ $ה הוא עומ$ד ורוע$ד.
ויען ויאמר בקול עצ$ב :הוי סרתוסטרא! חי אני כי א$ין אתה עומ$ד פה כאיש אשר אשרו ירקיד
אותו; ואולם דע לך כי רק$ד תרק$ד ,ולא תפול פה ארצה לע$יני!
ואולם גם ברקדך פה לע$יני ובחוללך כנפשך ,אל נא יאמר לי איש :הנ $ה האיש העל $ז האחרון
קד פה!"מר $
רק לחנם יבא איש אל המרומים הא$לה לבעבור בק$ש לו פה איש כזה :רק מערות ימצא פה
ומכפלות מערות ומחבואים למען מתחבאים ,ואולם לא ימצא פה מחלות אשר וחדר $י מטמונים
וגיד $י זהב אשר חדשים.
אשר – א$יך זה ימצא איש את האשר א$צל קבורים ובודדים כא$לה! העלי לבק$ש את האשר
האחרון על פנ $י אי$י ע$דן ובמרחק$י ימים נשכחים?
ואולם משפט אחד לכל ,א$ין דבר שוה ,א$ין מועיל בבקש $נו ,וגם אי$י ע$דן א$ינם עוד!" – –
ככה נאFנח נביא האFמת ,ואולם בתתו את קול אנחתו האחרונה ותחי פתאם רוח סרתוסטרא
ויכון וי $אור לו ,ויהי פתאם כאיש אשר ממעמק$י בור עלה לקראת אור" ,לא! לא! ושלש פעמים
לא!" ככה קרא בקול חזק ויחל $ק את זקנו – הנ $ה את זאת ידעתי שבעתים ממך! י $ש עוד אי$י
ע$דן! החר $ש מזה ,אתה שק א$בל מתיפ$ח!
חדל לך מ$הרעיף פה כזה ,אתה ענן גשם לפנ $י צהLרים! הא$ין אנכי כבר עומ$ד פה לח מ$רב
תנואותיך ושטוף כמו כלב?
ועתה אני מתנודד אנה ואנה ואני בור $ח מפניך ,לבעבור אשוב ואיבש :ואתה אל נא יפל $א
בע$יניך! הלזאת א$חש $ב בע$יניך לאיש מקלה אורחים? ואולם הלא בתוך גבולי אנכי!
ובדבר האדם הנעלה אשר אמרת :הבה נא ,הנני ואבקשו כרגע בתוך היערות אשר פה – כי
הנ $ה משם באה זעקתו! ומי יוד $ע אם לא חיה רעה קמה עליו שם.
הנ $ה הוא בתוך גבולי ,ולכ$ן כל רעה לא תמצא אותו כי אמנם י $ש אתי פה חיות רעות רבות"– .
ובדב$ר סרתוסטרא את הדברים האלה ויפן ויאמר ללכת .ואולם נביא-האFמת ענה אותו ויאמר:
אכ$ן ערום אתה ,סרתוסטרא!
ידעתי כי חפצת להיות נקי ממני! ולכ$ן נבחר לך לרוץ אל תוך היערות ולאFרב לחיות רעות!
אבל מה יושיעך כל זה? הלא כבא הערב ושבת ומצאתני פה; בתוך מערתך זאת א$ש $ב והייתי
ארך רוח וכב$ד כמו קורה – ואחכה א$ליך!"
וסרתוסטרא מד $י לכתו קרא גם הוא" :יהי כדבריך! ואולם כל אשר לי פה במערתי גם לך
הוא ,אתה אורחי!
ואם י $ש אשר גם דבש תמצא פה ,ולקקת אותו עד תם ,אתה הדב השוק$ק ,והמתקת בו את
נשמתך! כי בבא הערב והיינו שנ $ינו טוב$י ל $ב.
– טוב$י ל $ב ושמ$חים כי עבר היום הזה! ובזמרי את שירי והיית לי אתה לדב מרק$ד.
הא$ין אתה מאמין בזה? אם מ$ניד אתה בראשך? הבה נא ,הבה נא ,אתה הדב הזק$ן! ואולם דע
לך כי גם אנכי – נביא אFמת".
כה אמר סרתוסטרא.
דברים עם המלכים
א
וסרתוסטרא הול $ך בהריו וביעריו ,עוד טרם ירחיק מהלך שעה אחת והנ $ה תכונה נפלאה
לקראתו .כי על הדרך ,אשר עליה אמר לרדת עתה ,באו שנ $י מלכים עדוים עטרות וחגרות
ארגמן ומכDס $י צבעים כמו ע$יטים צבועים ,וה$ם נהגים ביד $יהם חמור עמוס משא .וסרתוסטרא
השתאה ויאמר אל לבו" :מה למלכים הא$לה ולאדמת ממשלתי פה?" וימה$ר ויתחב$א אל-
מתחת לאחד השיחים .ויהי בהגיע המלכים עד המקום אשר הוא שם ,אז דב$ר בחצי-קולו ויהי
כמדב$ר לנפשו ויאמר " :אכ$ן נפלא הדבר מאד ומי יגיד לי את פשרו? שנ $י מלכים אנכי רואה
ורק חמור אחד!"
תיהם וישחקו ויביטו אל המקום אשר משם בא הקול ,ואחר $י כ$ן שבו ויביטו והמלכים עמדו תח $
איש בפנ $י אחיו ,והמלך ההול $ך מימין אמר" :אכ$ן יחשוב כזאת גם איש ממנו ,ורק לא ידב$ר
כזאת איש ממנו גם בשפתיו".
והמלך ההול $ך משמאל ה$ניד בכת$פיו ויאמר" :א$ין-זה כי אם רע$ה עזים הוא או בד $ד ,אשר
האFריך לשבת בדד ב$ין סלעים וע$צים .כי מי איש רחוק מ$חברת אדם כDלו ושכח זה את המדות
הטובות".
והמלך הש $ני ענה בלי רצון וברוח מרה" :הנ $ה המדות הטובות! ואולם מפנ $י מה אנחנו ברחים
כיום הזה אם לא מפנ $י "המדות הטובות" ואם לא מפנ $י "החברה הנעלה"?
אכ$ן חי אני אם לא נבחר שבת עם בדדים ועם רע$י עזים משבת עם אספסופ$נו המל $א תך
ורמיה וכסוי זהב שוא וקור $ע בפוך ע$יניו – ,ואף כי קר $א לנפשו " החברה הנעלה ".
– ואף כי קר $א לנפשו "יחש" .ואולם כל-אשר שם רמיה כDלו ובאשה ,ושבעתים נבאש בו הדם,
חלאים רעים ומר Dב$י ימים וע$קב אשר רפאוהו רפאים וה$ם רעים שבעתים. ע$קב אשר מל $א הדם L
וגם האכר עוד נבחר לי עתה מ$הם ,והוא בריא וגס וערום וקשה ועק$ש :ואולם הלא זה הארח
הנחשב עתה מכל ארח.
היה עתה האכר הנבחר מכל – כי ארח אכרים י $ש לו עתה משפט הבכורה! אכ$ן נתונה
הממשלה ביד האספסוף – ואני לא את$ן עוד להשלות את-נפשי! אספסוף הלא זה אסף אנש $י
תערובות שונים.
אנש $י התערובות אשר לאספסוף ,כי בהם התערבו כDלם יחדו :נביא ונבל ונדיב ויהודי וכל-
בה$מה היוצ$את מת$בת נח.
המדות הטובות! כל-אשר לנו מל $א רמיה ובאשה .א$ין איש יוד $ע עוד כב$ד :ומפנ $י זה אנחנו
ברחים .רק כלבים מתDקים וחנ $פים ה$ם; את על $י התמרים ה$ם מכסים זהב.
וזה לי הגעל אשר יהיה לי למחנק ,ע$קב אשר גם אנחנו המלכים היינו לרמיה :עדוים וכסוים
ומצDפים עדי רקב מימות שנות אבות אבות$ינו; היינו אגורות לראי לפתאים ולערומים ולכל-
אשר עשים מקנה וקנין בתקף ממשלה.
א$ין אנחנו ראשנים ועל $ינו שומה לה$ראות כראשנים :הנ $ה זה דבר המרמה אשר כבר היה לנו
למשא ולזרא.
מפנ $י האספסוף ברחנו ומפנ $י כל הצעקים ומפנ $י תרבות כל זבוב$י הכתיבה ומפנ $י הצחנה אשר
לאנש $י החנ Dיות ומפנ $י סערת תאות הכבוד ומפנ $י הר $יח הרע – :אי לאיש היוש $ב עם האספסוף
הזה,
– אי לאנשים אשר שומה על $יהם להיות הראשנים לאספסוף הזה! געל! געל! געל! מה-בצע
בנו המלכים!" –
והמלך ההול $ך משמאל ענה" :הנ $ה נפל הגעל עליך אחי האDמלל .ואולם הלא ידעת כי י $ש בזה
איש השומ$ע אותנו בדבר $נו".
וסרתוסטרא התנש $א פתאם ממחבאו ,כי הקשיב באזנים נטויות ובע$ינים פקוחות את-כל
הדברים .ויגש אל המלכים ויקרא:
"האיש השומ$ע אתכם ואשר בתאות ל $ב שמע – סרתוסטרא שמו.
סרתוסטרא אנכי ,אשר כה היה דברו באחד הימים" :מה בצע במFלכים! ועתה שאו נא לי אם
שמחתי בשמעי אתכם היום מדברים איש אל אחיו" :מה-בצע בנו המלכים!"
ואולם ראו הנ $ה פה אדמת ממשלתי וממשלתי אני .ענו א$פוא ואמרו :מה אתם מבקשים פה
על אדמת ממשלתי? או אולי מצאת$ם אתם בדרך בלכתכם את אשר אנכי מבק$ש :את האדם
הנעלה?"
ויהי בשמוע המלכים את הדברים הא$לה ויכו ביד $יהם על-לבם ויקראו פה אחד" :אכ$ן הDכרנו!
בחרב דברך זה אתה מרצ$ץ את עבי חשכת לבב$נו :אכ$ן גלית את לחצ$נו אשר ילחץ אותנו ,כי
אמנם הולכים אנחנו עתה לבעבור מצא את האדם הנעלה –
– את האדם אשר נעלה על $ינו :אם-כי מלכים אנחנו .א$ליו אנחנו מביאים את החמור הזה –
ויהי נא האדם הנעלה גם המשל הנעלה אשר על-פנ $י האדמה.
אכ$ן מכל רעות האדם זאת הרעה הגדולה :אשר יהיו תקיפ$י הארץ גם הראשנים בבנ $י אדם .כי
שּרש הדבר אשר הכל הול $ך רמיה ונעFקש ורע מאד. זה Z
מח$לק האדם :אז יעלה וייקר מיום ליום ועוד גם אם ה$מה האחרנים ואם ח$לק הבה$מה רב בם $
האספסוף ,עד-כי באחרית תקרא צדקת האספסוף" :רק אני לבדי הנני צדקה!" –
וסרתוסטרא קרא" :מה אנכי שומ$ע? חכמה רבה כזאת לא פללתי בפי מלכים ,ואנכי שמ$ח
עליה עד-כי חשק חשקתי לש $את עליה את משלי בחרוזים– :
–ולו גם חרוז אשר לא לכל אזן ינעם .כי הנ $ה זה לי כבר אשר שכחתי משום ל $ב לאזנים
ארDכות .הבו נא! הבו א$פא!
)ואולם פה ענה גם החמור את חלקו ,כי אמר מפרש ובל $ב רע " :י-הי"(.
לפנים – בשנת אחת לספירה המסורה –
דברה הסבלה ולא מיין שכורה:
"אויה ,הכל הול $ך עקלקלות וחלקלקות!
מDטה! מDטה! יור $ד העולם עד תהום המעמקות!
קבת זונות למרודי, היתה רומי זונה לפצעי ו D
מלך רומי היה לבה$מה וגם אFלהים – היה יהודי!"
ב
ובדב$ר סרתוסטרא את החרוזים הא$לה ,ויתענגו על $יהם המלכים מאד מאד ,והמלך ההול $ך
מימין אמר" :הוי סרתוסטרא! מה הFטיבונו כי הלכנו לבעבור ראות פניך!
כי הנ $ה משנאיך הראו אותנו את תמונתך במראה אשר להם ,ויהיו שם פניך פנ $י מפלצת שטן
ומל $א לעג ,עד-כי יר $אנו מפניך.
אבל-מה-בצע בזה! מיום אל יום עלתה באזנ $ינו אחת מ$אמרותיך ותבת$ק אזנ $ינו ולב$נו .אז
אמרנו :מה-לנו ולמרא$ה פניו!
שומה על $ינו לשמוע אותו – את האיש אשר הורה" :את השלום אהFבו כמו דרך למלחמות
חדשות .ואת השלום הקצר אהFבו מן הארוך "!F
לא דב$ר עוד איש דבר $י מלחמה כמוהו ,כי אמר" :מה טוב? כי יהיה איש גבור חיל! המלחמה
הטובה היא המקדשת כל-דבר וכל-ענין".
הוי סרתוסטרא! דם אבות$ינו התעור $ר בנו בעורק$ינו למשמע דברים כא$לה .היו כמו דבר $י
האביב לחביות יין רבות-ימים.
ובהתעופ$ף החרבות אשה מול רעותה כמו נחשים טלוא$י ארגמן – או-אז חמדו אבות$ינו את-
החיים! כל-שמש שלום נחשבה להם עצ$לה ואב$לה ,ובהיות השלום ארוך ,אז היה להם
לחרפה.
א$יכה נאנחו אבות$ינו בראותם על-פנ $י הקיר חרבות להטות ויב$שות! כמוהן צמאו גם ה$ם
למלחמה .כל-חרב באשר היא שם צמ$אה לדם ולהטת מתאוה"– – .
ויהי בדב$ר המלכים כדברים הא$לה בקנאה גדולה על-דבר משוש אבות$יהם ואשרם ,ותצלח
על סרתוסטרא הרוח ללעג מעט לקנאתם; כי ראה את המלכים הא$לה העומדים פה לפניו
עם פנ $יהם הענ Dגים ועם רב ימ$יהם ,וי $דע כי אהב$י שלום ה$ם בכל-נפשם ובכל מאדם .אולם
סרתוסטרא התגב$ר על תאותו ויאמר" :הבו א$פוא ועלו! הנ $ה פה הדרך העלה אל המערה
אשר לסרתוסטרא .ויהי נא ליום הזה ערב גדול עוד! אבל עתה הנ $ה זעקת שבר קר $את ל $י
מ$עמכם.
אכ$ן כבוד הוא למערתי ,כי מלכים י $שבו בה ויחכו; ואולם דעו לכם כי חכ$ה תחכו הרב$ה!
יהי א$פוא אשר יהיה! אחת היא! א$י המקום אשר ירבו ללמוד שם חכות מ$אשר בחצרות
מלכים? כל צדקת המלכים אשר עוד נשארה להם – האם לא יקר $א לה היום :היכלת
לחכות?"
כה אמר סרתוסטרא.
העלוקה
וסרתוסטרא מעמיק לחשוב והוא הול $ך בדרך הלך והרח$ק הלך ועבר ,ויעבור על-פנ $י יערות
ועל-פנ $י אגמ$י בצות; וכמשפט איש אשר יחשוב מחשבות גדולות ואל-אשר לפניו לא יתבונן,
ככה חשב ולא התבונ $ן גם הוא וידרוך ברגלו על איש שוכ$ב על הארץ .אז רעש פתאם אל-מול
פניו קול זעקת אבוי ושת$י קללות ועשרים חרפות קשות ,ויתחלחל סרתוסטרא וינף את מקלו,
ויהי הוא מכה את האיש נוספות על אשר דרך אותו .אבל מק$ץ רגע אחד שב א$ליו רוחו -עם
בינתו ויצחק אל אולתו אשר עשה.
ואל האיש הרמוס ,אשר התנש $א בחמתו וי $ש $ב ,אמר" :סלח נא לי! סלח ושמע ר $אשית את
המשל אשר אנכי נש $א באזניך:
כמו עוב$ר ארח אשר יחשוב רחוקות ולא יתבונן וברחוב עזוב יגף ברגלו את גב הכלב היש $ן
השוכ$ב בשמש:
– ושנ $יהם ילפתו פתאם ואיש על אחיו יתעור $ר ,כמו שונאים בנפש ,וגם נבהלים שנ $יהם עד
למות :ככה היה גם לנו.
ובכל-זה ה$ן לא יחסר כמעט דבר כי יחבקו שנ $יהם איש את אחיו ,זה הכלב וזה הבד $ד ,כי
שנ $יהם הלא – בדדים!"
והרמוס ,אשר קצפו לא חדל עוד ,צעק" :הFי $ה אשר תהיה! ואולם המעט לך כי ברגלך רמסת
אותי ,כי תרמס $ני זה-עתה גם במשלך!
ואתה הב$ט ורא$ה :האם כלב אנכי?" – ובדברו התנש $א היוש $ב ואת זרועו הער Dמה משה מן
הבץ ,כי שכב בר $אשיתו סרוח על הארץ ומתחב$א ומתנכ$ר כאיש אר $ב לחית הבץ.
"אבל מה זה לך! קרא סרתוסטרא ויבה$ל ,כי ראה והנ $ה זרוע האיש הער Dמה זבה דם כDלה –
"מה-זה קרך בדרך? האם חיה רעה נשכתך ,האDמלל?"
והפצוע שחק וקצפו עוד טרם יסור ממנו ויקרא" :מה לך ולי!" ויאמר לעבור לדרכו ,ואחר $י כ$ן
אמר" :פה הנני על פנ $י אדמתי ובגבול ממשלתי! ישאל $ני מי ישאל ,ואולם א$ין לי ח$פץ לענות
דבר לאיש סכל".
וסרתוסטרא עצרו מלכת ויענ $הו בחמלה" :אכ$ן שגית! לא על-פנ $י אדמתך אתה פה כי-אם
בגבול ממשלתי ,ובגבולי זה לא תאDנה רעה לאיש.
קרא לי בש $מות ככל אשר תקרא – ,ואולם דע לך כי הנני את-אשר עלי להיות .אנכי בפי קר $א
לנפשי סרתוסטרא.
ועתה הבה נא! הנ $ה פה עלה הדרך עד למערת סרתוסטרא והיא לא רחוקה :הא$ין את נפשך
להתרפא מפצעיך תחת צ$ל קורתי?
לא טובה היתה מנת חלקך בחיים ,אתה האDמלל! בראשנה נשכתך החיה ,ואחר $י-כ$ן – רמסך
האדם!" ––
אבל כשמוע הרמוס את הש $ם סרתוסטרא ויהי פתאם לאח$ר .אז קרא" :מה זה נעשה בי היום!
מי נוג$ע עוד אל לבי זולתי האיש האחד הזה ,זולתי סרתוסטרא ,וזולתי זאת החיה האחת החיה
מן הדם ,היא העלוקה?
בגלל העלוקה רבצתי פה בבץ הזה כמו דיג וזרועי הפשוטה נשוכה זה עשרת מונים ,אז באה
העלוקה היפה ממנה שבעתים ותתאו לדמי – הוא סרתוסטרא בנפשו!
הוי אשר! הוי פלא! ברוך היום אשר השיאני אל הבץ הזה! ברוך לי הכלי החי הזה המוצ$ץ דם,
הטוב מכל מוצצ$י דם על פנ $י האדמה ,ברוך לי סרתוסטרא העלוקה הגדולה אשר לרוח!" –
כה אמר הרמוס וסרתוסטרא שמח על דבריו שמחה גדולה ועל יראת הכבוד אשר בהם,
ואחר $י כ$ן נתן לו את-ידו וישאל" :מי אתה א$פוא? עוד רבים הדברים ב$ין שנ $ינו אשר לבר $ר
וללב$ן; אכ$ן עוד מעט והיה ב-קר ברור ובהיר כDלו.
והנשאל ענה" :הנאFמן אנכי אשר לרוח ,ובדברים אשר לרוח א$ין עוד כמוני עז וצר וקשה ,חוץ
מן האיש אשר ממנו למדתי את כל זה – חוץ מסרתוסטרא.
נבחר בע$ינ $י לבלתי דעת דבר מדעת דבר למחFצה! נבחר בע$ינ $י היות סכל לפי רוחו מהיות
חכם לפי בינת זר! אנכי – יור $ד עד היסוד:
– מה-בצע אם גדול הוא ואם קטן? אם בץ שמו ואם שמים? יסוד כמדת כף איש ישפוק לי –
ולו רק יסוד הוא וקרקע!
– יסוד כמדת כף איש מקום הוא אשר עליו יכלו איש לעמוד ברגליו .בממלכת הא$מון אשר
לדעת א$ין דבר גדול וא$ין דבר קטן".
וסרתוסטרא קרא" :הא$ין אתה א$פוא החוק$ר אשר לעלוקה? ואחר $י העלוקה אתה יור $ד עד
יסוד כל יסודותיה ,אתה הנאFמן?"
והרמוס ענה אותו" :הוי סרתוסטרא! קטנתי מכל-זאת ולא אעFרוב את-לבי להיות ככל אשר
תאמר פה!
ואולם את אשר אנכי יוד $ע ואמן אנכי לו הלא זה מח העלוקה – :זה עולמי אני!
אבל גם זה עולם! ואתה סלח כי נות$ן אנכי דברים לגאותי פה ,כי ידעתי אשר א$ין דומה לי
במקצוע הזה .וזה הדבר אשר אמרתי" :פה הנני על-פנ $י אדמתי".
זה לי מ$אז אשר אנכי דב$ק אחר $י האחד הזה ,אחר $י המח אשר לעלוקה ,ולא תשמ$ט ולא
ת$חל $ק עוד מידי האFמת החלקלקה! פה הנני בגבול ממשלתי!
– כי על-כ$ן השלכתי מ$עלי את כל יתר הדברים ולא יגע עוד א$לי כל דבר למטוב ועד רע.
א$צל דעתי רבצת יד ביד אי-דעתי השחורה.
הא$מון אשר לרוחי שא$ל מ$עמי כי את הדבר האחד א$דע עד היסוד ולא א$דע את-כל; היו לי
לגעל כל אנש $י המחצית אשר לרוח וכל אנש $י הערפל וכל המרחפים וכל ההוזים.
באשר יחדל א$מון לבי ,שם עו $ר אנכי ושם חפ$ץ אנכי ,להיות עו $ר .ואולם באשר אחפוץ לדעת,
שם אנכי חפ$ץ בהיותי נאFמן ,ל $אמר :קשה ועד וצר ואכזרי ובא$ין נטות ימין או שמאל.
כי אתה סרתוסטרא ,דברת פעם ל $אמר " :רוח – זה חיים אשר בעצם ידם יפצעו את החיים",
וזה אשר השיאני א$ליך ואל תורתך .חי אני כי רק בעצם דמי הרב$יתי לי את עצם דעתי!"
וסרתוסטרא אמר " :אמנם ראיתי בך כי כ$ן הוא! – כי עוד הדם זב לארץ מתוך הזרוע הער Dמה
אשר לאיש הנאFמן ,יען אשר עלוקות עלו בה וישכו לה.
הוי אתה האדם הנפלא ,מה רבה התורה אשר ילמד $ני מרא$ה ע$יני זה ,ל $אמר אתה! אבל א$ין
צק$ת לך אל תוך אזניך הנזהרות! זאת כי לא את הכל אוכל ל $
הבה א$פוא! נפר $ד נא פה איש מ$על אחיו! ואולם חפצה נפשי כי עוד אשוב ואראך ,רא$ה הנ $ה
פה עלה הדרך אל מערתי :הFי $ה נא לי שם לאור $ח אהוב הלילה הזה!
בכל נפשי חפצתי לגמול גם עם בשרך את הרעה אשר עשה לך סרתוסטרא ברמסו אותך
ברגליו :בדבר הזה כבר הגיתי רבות .ואולם עתה רא$ה הנ $ה זעקת שבר קר $את לי מזה וממך".
כה אמר סרתוסטרא.
הקוס $ם
א
ויהי כאשר נטה סרתוסטרא בדרכו מ$אחר $י אחד הסלעים ויעבור אותו ,וירא והנ $ה איש שוכ$ב
על א$ם הדרך מתחת ,לא-הרח$ק ממנו ,והאיש מתפת$ל בידיו וברגליו ובכל יצDר $י בשרו
כמשתג$ע ,ואחר $י כ$ן יתנפ$ל על בטנו ארצה .וסרתוסטרא אמר בלבו" :א$ין זה כי-אם הוא האדם
הנעלה ומפיו באה זעקת השבר .א$רדה נא ואראה אם י $ש עוד בזה להושיע" .ויהי כאשר רץ עד
המקום אשר שם האיש שוכ$ב על פנ $י האדמה ,וירא והנ $ה הוא איש זק$ן רע$ד וחר $ד וע$יניו קמות.
ובכל העמל אשר עמל בו סרתוסטרא לעודדו ולהקימו על רגליו ויהי עמלו לריק .והאיש היה
כלא-ראה כי איש עומ$ד עליו ,ויהי להפך ,כי הביט על סביביו כה וכה כמתחנ $ן ומשפטו
הח$ל להתיפ$ח ל $אמר: משפט איש עזוב מכל וגלמוד .אז התעו $ת ויתעק$ם ויתפת$ל .ואחר $י כ$ן $
מי יחממ$ני ,מי יאFהב$ני עוד?
תנו ידים להטות!
תנו מחתות גחל $י ל $ב!
סרוח ומתעו $ת ,
כנוטה למות אשר יחממו רגליו
ואFחוז פלצות לא-ידועות
ורצוץ חצ$י קרח קפאים וחדים
ומDרדף מפניך ,הוי רעיון!
זה אשר ש $ם א$ין לו! זה סתום! זה נורא!
זה הציד מ$אחר $י העבים!
והלום רעמך אתה,
זה אשר ע$ינך הלועגת מבטת בי– :
ככה אנכי שוכ$ב
ומתעו $ת ומתפת$ל וכא$ב,
ומעDנה
בכל מכאוב$י נצח
תחת ידך ,אתה האכזרי בצידים,
אתה א$ין-ש $ם – אFלהים!
פגע ה$יט$ב!
פגע בי עוד הפעם!
בת$ק ,נת$ק לבי זה!
למה לך זה ענות
בחצים אשר שנ $יהם ק$הות?
למה לך זה הב$ט
על מדו $י אדם בלי הרף
בע$ינ $י ברק-א$ל שמ$חות לא$יד?
לא המית חפצת,
כי-אם ענות ורק ענות?
למה לך – ענות אותי,
אתה אFלה$י א$ין ש $ם השמ$ח לא$יד?
אי אי לך! מה-תתגנ $ב א$לי?
מה תחפוץ בי ,הגידה,
בעצם חצות לילה זה?
נגשתני ,לחצתני –
אי לך! מה קרבת א$לי!
ג$ש הלאה! ג$ש הלאה!
שומ$ע אתה בנשבי רוחי
ומאזין לדפק לבי,
אתה הקנא –
על מה תקנ $א?
ג$ש הלאה! ג$ש הלאה! למה לך הס Dלם?
החפצת בא
אל תוך לבי פנימה,
בא אל תוך מחשבותי
הנסתרות והכמוסות?
אתה חזק מ$צח ,א$ין-ש $ם – גנב!
מה חפצת לגנוב ממני?
מה חפצת להאזין מתעלומותי!
מה חפצת לרכוש לך ממני במצוקותיך,
אתה המ$ציק!
אתה – אFלהים-רב-טבחים:
או האם ,כמו כלב,
אתרפ$ס לפניך?
כרע והשתחו $ה ונפעם עד בלי דעת
וחפז בזנבי והפ$ח אהבה – א$ליך?
ב
וסרתוסטרא לא יכול עוד להתאפ$ק ויתפש את-מקלו ויך בכל כחו את המתיפ$ח ובשחוק ח$מה
צעק א$ליו" :חדל לך ,חדל ,אתה הל $ץ! אתה המחק$ה! אתה המכז $ב עד היסוד בך! הכרתיך!
הנני ואחמ$ם לך את רגליך על-פי דרכי ,אתה הקוס $ם הרע! כי ידעתי את-המלאכה ה$יט$ב
לבוא אל אנשים כמוך – ולהשיקם"?
והאיש הזק$ן השתע$ר ממקומו ויקרא" :הרף ממני ,אל נא תוס$ף להכות$ני ,סרתוסטרא! הלא
רק שחוק עשיתי לי!
כזאת וכזאת אני עשה כפעם בפעם בלהטי; וגם אותך חפצתי לנסות ,ועל-כ$ן נתתי לפניך את
המסה הזאת! ואולם אתה חקרתני כרגע!
אבל גם אתה – נתת לי את מסתך ,אשר לא קטנה ,למען א$דעך :אכ$ן איש קשה אתה
סרתוסטרא החכם! ביד קשה אתה מכה בש $בט אמתך" ,ומקלך מוציא מפי בחזקה את האFמת
הזאת!"
וסרתוסטרא ענה ,והוא עוד זע$ף ומביט קדרנית" :אל נא בחנ Dפות ,אתה הל $ץ עד היסוד בך!
כוז $ב אתה וא$יך תדב$ר פה – על האFמת!
אתה התDכי בתDכיים ,אתה ים הבלים ,מה המשחק אשר שחקת לפני ,אתה הקוס $ם הרע ,ובמי
חפצת כי אאמין בהחלך להתיפ$ח באזני – ככל אשר עשית?"
והאיש הזק$ן ענה" :את המתענה תחת יד הרוח ,אותו חפצתי – לחקות לע$יניך :אתה בנפשך
בראת פעם את המלה הזאת –
– את החוזה והקוס $ם אשר את רוחו יעור $ר על נפשו בעצמו ,את הנהפך אשר קר לו בגלל
דעתו הרעה ובגלל רוחו הרעה.
ואתה ת$ן תודה ואל תכח$ד :הנ $ה ימים רבים עברו גם עליך סרתוסטרא ,עד כי מצאת את
מסתר $י להטי א$לה ואת כזבי! הלא האFמנת גם אתה בצרתי ,מד $י החזיקך בשת$י ידיך בקדקד
ראשי –
ואני שמעתיך דא$ג" :אכ$ן המעיטו לאהבה אותו ,המעיטו לאהבה אותו!" הנ $ה ככה רמיתיך –
ועל זה תרן כל רעתי בי".
וסרתוסטרא ענה קשות" :אכ$ן גם נזהרים יות$ר ממני רמית .אנכי לא נשמרתי מ$עודי מפנ $י אנש $י
רמיה ,וגם שומה עלי אשר לא אזה$ר; הנ $ה ככה דר $ש גורלי.
ואולם אתה – שומה עליך לרמות :הנ $ה זה אשר ידעתיך! שומה עליך לדב$ר אחת בפה ואחת
בל $ב וגם שתים ושלש וארבע בל $ב! וגם את-אשר הוד $ית זה-עתה במו פיך א$יננו לי אFמת למדי
וגם לא שקר למדי!
אתה המחקה הרע ,אשר אחרת לא תוכל לעשות! ה$ן גם את מחלתך עוד תמשך בששר
ברגע אשר ת$ראה לע$ינ $י רופאך ערום.
כי על-כ$ן משחת בששר זה-עתה גם את כזבך לפני ,בדברך א$לי" :רק שחוק עשיתי לי!" אכ$ן
גם אFמת וגם תם-ל $ב יחדו היו במעשיך ,ואתה באFמת י $ש בך מעט מ$אשר למתענה תחת יד
הרוח!
ואני מצאתי את אשר עמך :היית לקוס$ם לכל ואת לבם לקחת בקסמיך ,ואולם אתה בנפשך
לא נותר לך כל שקר וכל ערמה – ערום אתה מכל קסם לנפשך!
את הגעל קצרת לך ביום קציר והוא אמתך האחת .א$ין עוד עמך כל דבר אFמת זולתי פיך,
ל$אמר :הגעל הדב$ק אל פיך"– – .
והקוס $ם הזק$ן זעק פתאם זעקה גדולה וקולו מל $א מרי" :מי אתה א$פוא! מי האיש אשר יערוב
לבו לדב$ר כדברים הא$לה א$לי ואני הגדול בבנ $י האדם כיום הזה?" – ובדברו התעופ$ף ברק
ירוק למראה מתוך ע$ינו אל מול סרתוסטרא .ואולם בעוד רגע והוא נהפך פתאם לאח$ר וידב$ר
בקול נכאים:
"הוי סרתוסטרא ,עד-כמה יגעתי! געל יאחז $ני אל-כל מעש $י להטי .א$ינני גדול – למה זה
אתחפ$ש! ואולם אחת הלא ידעת גם אתה – :בקשתי את הגדל!
התחפשתי והייתי לאדם גדול ורבים פתיתי להאמין בי :ואולם הכזב הזה רב היה מכחי וא$ליו
נשברתי.
הוי סרתוסטרא ,כל אשר בי כזב הוא ושקר; ואולם כי נשברתי – זה שברי אFמת!" –
וסרתוסטרא ענה קדרנית וע$יניו מביטות ארצה" :רק כב$ד יכבדך זה-בקשך גדל ,ואולם זה גם
אשר יקום עליך לענות בך .לא גדול אתה.
אתה הקוס $ם הזק$ן והרע! הנ $ה זה מבחר ישרך אשר כבד אכב$ד בך ,ע$קב אשר קצת מפניך
וע$קב אשר במו פיך דברת :אכ$ן א$ינני גדול".
בזה אכבדך ובזה מצאתי בך את המתענה תחת יד רוחו – ולו רק כהרף עין וכצ$ל עב$ר; ואולם
ברגע האחד הזה היית – אFמת.
ועתה הגידה נא לי – מה אתה מבק$ש פה בתוך יערי ובתוך סלעי אשר-לי? ואם ארבת לי למו
דרך ,מה המסה אשר בקשת לך ממני?
– במה אמרת לנסות אותי!" –
כה אמר סרתוסטרא וע$יניו רבו ברקים ,והקוס $ם הזק$ן החFריש רגע ואחר כ$ן אמר ,הנס$ה
נסיתיך? ואני הלא רק נסיתי – לבק$ש.
הוי סרתוסטרא! את איש האFמת בקשתי ,את הישר ,את הנאFמן ,את האיש בא$ין חשבונות ,את
האיש אשר לו כל הצדקות ,את כלי החכמה ,את קדוש הדעת ,את האדם הגדול!
האם לא ידעת כזאת ,סרתוסטרא? הלא בקשתי את סרתוסטרא".
– ודממה גדולה קמה ב$ין שנ $יהם פתאם ,וסרתוסטרא שקוע במזמותיו והוא עומ$ד וע$יניו
סגורות .אחר כ$ן שב אל איש שיחו ויחזק ביד הקוס $ם וידב$ר א$ליו נעימות ומל $א מזמה:
"הבה א$פוא! הנ $ה פה הדרך עלה ושם המערה אשר לסרתוסטרא .על $ה ובק$ש-לך שם את-כל
אשר חפצת למצוא.
ובעצת חיותי שאל ,עצת נשרי ונחשי ,וה$ם יעזרו עמך לבק$ש .ואולם מערתי גדולה.
אכ$ן אני במו ע$יני – לא ראיתי עוד איש גדול .גם הפקוחה מכל הע$ינים טחה כיום הזה מ$ראות
את הגדול .זה הגבול לממשלת ההמון.
הנ $ה פה ושם כבר ראיתי איש מתמוד $ד ונפח ,והעם קרא" :הנ $ה איש גדול!" ואולם מה יועילו
כל כל $י-מפDח! יעבור הרוח באחריתו וי$צ$א.
באחריתה תבקע הצפרד $ע אשר נפחה ,והרוח יעבור וי$צ$א .ברוך הדק$ר חנית בבטן איש אשר
צבה – כי זה לנו שעש Dע נחמד מקצר רוח .שמעו זאת ,אתם הנערים!
היום הזה יום לאספסוף :מי עוד יוד $ע כיום הזה מה-גדול ומה קטן! מי זה יבק$ש עוד גדל
וימצא! אולי רק הסכל לבדו :הסכל מבק$ש ומוצ$א תמיד.
בנ $י אדם גדולים אתה מבק$ש לך ,אתה הסכל אשר דרכו זר? מי למדך כזאת? הזה לנו ע$ת
לדבר אשר כזה? הוי אתה המבק$ש הרע – מה אתה מבק$ש לנסות$ני גם אותי?" –
כה אמר סרתוסטרא ולבו מל $א נחמה והוא משח$ק ,ויקם וי$ל $ך לדרכו.
בא$ין עבודה
וסרתוסטרא כמעט נמלט מן הקוס $ם ,והנ $ה איש ש $ני יוש $ב על הדרך אשר הוא הול $ך עליה,
והאיש שחור וארך קומה ופניו לבנים ורזים; ויחר אף סרתוסטרא מאד מאד על האיש הזה.
ואל לבו אמר" :הנ $ה פה יוש $ב היגון ומתכסה באפ$ר ,ואולם חי אני אם א$ין זה מן הכהנים :אבל
מה לא$לה בגבולות ממשלתי?
אוי לי! כמעט נמלטתי על נפשי מן הקוס $ם הלז והנ $ה זה מכש $ף ש $ני לקראתי בדרך –
– ידעוני הוא או עשה להטים או עשה מופתים בחסד אFלהים או מלשין רע על העולם ,אשר
בשרו משוח ,ושטן אין אשר יקח אותו!
אכ$ן בכל-מקום אשר נדרש השטן לנו ,שם א$יננו :תמיד ובכל ע$ת מאח$ר הגמד הארור הזה
נכ$ה הרגלים!" –
וסרתוסטרא מקל $ל ככה בלבו בקצר נפשו ומבק$ש ע$צה לפסוח על האיש השחור ולהמל $ט
טרם ירא$הו ,ואולם אחרת קמה ותהי .כי ברגע ההוא נשא גם האיש היוש $ב את ע$יניו וירא את
סרתוסטרא ,ויהי מרא$ה פניו כאיש אשר בא לו אשר פתאם ,ויגיח ממקומו ויחFרד אל
סרתוסטרא.
ובגשתו קרא :הFיה מי תהיה ,אתה ההול $ך! אולם הושיעה נא לתועה ,הושיעה נא לאיש זק$ן
ומבק$ש ,ולא יפול פה ברעה!
זר לי ורחוק העולם הזה ,וגם חיות רעות שמעתי מ$ילילות; וזה אשר היה עם כחו להיות לי פה
למחסה א$יננו גם הוא עוד.
בקשתי את הצדיק האחרון ,את האיש הקדוש והבד $ד ,אשר בהיותו בד $ד ביערו לא שמעה
אזנו דבר מכל אשר יודעת עתה כל-הארץ".
וסרתוסטרא קרא" :מה הדבר אשר כל הארץ יודעת עתה – האם זה א$פוא כי א$ין עוד
האFלהים הישן חי ,אשר בו האFמינו לפנים כל בנ $י הארץ?"
והאיש הזק$ן ענה וי $אנ $ח" :למה תשאל ואתה ידעתה! את האFלהים הישן הזה עבדתי עד רגעו
האחרון.
ועתה הנ $ה נשארתי בא$ין עבדה ובא$ין אדון ,ובכל-זה לא יצאתי לחפשי ,וגם א$ינני על $ז עוד אף
רגע אחד זולתי רק בזכרונותי.
ולכ$ן ירדתי אל ההרים הא$לה לבעבור אשוב ואעFשה לי חג ,כאשר יאתה לכה$ן-גדול ואב
למקדש ,כי דע לך :הכה$ן הגדול האחרון אנכי! – חג אמרתי לעשות לי לזכרונות קדושים
ולעבודות אFלהים.
ועתה הנ $ה מ$ת גם הוא ,זה הצדיק מכל צדיק$י הארץ ,זה קדוש היער ,אשר עבד תמיד את
אFלהיו מד $י זמרו ומד $י המותו.
ואני במצאי את ס Dכתו לא מצאתי אותו גם הוא – זולתי שנ $י זא$בים אשר ה$ילילו שם על מותו –
כי כל החיות אה$בוהו .אז ברחתי על נפשי.
הלחנם באתי א$פוא אל היערות ואל ההרים הא$לה? אז חלטתי בלבי לבק$ש לי אח$ר :את
הצדיק מכל האנשים אשר א$ינם מאמינים ב$אלהים – את סרתוסטרא!
ככה דב$ר הזק$ן ויחדור בע$ינו אל העומ$ד לפניו וסרתוסטרא אחז בכף יד הכה$ן הגדול ויתבונ $ן
א$ליה רגעים אחדים וישתאה א$ליה.
ואחר $י כ$ן אמר" :הביטה נא ורא$ה ,נשוא פנים ,מה יפה ומה אר Dכה כף ידך! הנ $ה זאת כף יד
איש אשר חלקה ברכות תמיד! ועתה הנ $ה היא מחזיקה בכח את האיש אשר אתה מבק$ש:
אותי – את סרתוסטרא.
אני האיש – אני סרתוסטרא א$ין-אFלהים האומ$ר :מי א$ין-אFלהים יות$ר ממני ,אשר אוכל עוד
לשמוח על תורתו?"
כה אמר סרתוסטרא ובע$יניו חדר לכל המחשבות ולכל סתר $י המחשבות אשר לכה$ן הגדול.
והכה$ן הגדול החFריש רגעים אחדים ואחר $י כ$ן אמר:
"מי האיש אשר הרבה לאהבה אותו מכל ולרכוש אותו מכל – והיתה גם אב$דתו גדולה ורבה
מכל – :
– האDמנם א$ין אנכי עתה א$ין-אFלהים יות$ר ממך? ואולם מי זה ישמח על זה!" –
וסרתוסטרא העFמיק לחשוב ויהי מחריש רגעים אחדים ,ואחר $י כ$ן שאל" :העד רגעו האחרון
עבדתו? וגם אמנם ידעת א$יככה מ$ת? האFמת הדבר אשר אומרים ,כי החמלה חנקה אותו.
– כי ראה את האדם תלוי על הצלב ,ורוחו קצרה בו מ$ראות אשר האהבה לאדם היתה לו
לשאול ואחר $י-כ$ן גם למות?" ––
והכה$ן הזק$ן לא ענה דבר כי-אם הביט לארץ נכלם וקוד $ר.
וסרתוסטרא חשב רגעים אחדים ולא חדל מ$הביט אל פנ $י האיש הזק$ן ישר אל תוך ע$ינו .ואחר $י
כ$ן אמר" :הרף ממנו! הרף ממנו ,כי מ$ת .אכ$ן מדב$ר אתה רק טובות על המ$ת ,והיא תכבדך,
ואולם כמוני הלא ידעת גם אתה את אשר היה וכי דרכים נפלאים הלך".
והכה$ן הגדול הצהיל את-פניו ויקרא" :הלא רק שלש ע$ינים אנחנו פה )כי היה עו $ר בע$ינו
האחת( ,ולכ$ן אגידה נא את כל לבי :בדברים על אדות האFלהים חפשי אנכי במחשבותי גם
מסרתוסטרא – ואף י $ש לי הצדקה להיות ככה.
אהבתי עבדה אותו שנים רבות וחפצי נכנע תמיד מלפנ $י חפצו .ואולם מי עבד חרוץ ,וידע זה
את-כל אשר עם אדונו ,וי $ש כי י $דע גם את הנסתר מ$אדונו בנפשו.
אFלה$י תעלומות היה אFלהים זה ויאFהב סתרים .אכ$ן גם ב$ן לא הוליד בלתי אם בלכתו
עקלקלות .על פתח$י אFמונת דתו נצבת הזנות.
מי אשר יקרא לו אFלה$י אהבה ,לא יחשוב גדולות על-דבר האהבה .האם לא חפ$ץ אFלהים זה
מע$בר לשכר וגמול. להיות גם לשופ$ט? ואולם מי אשר יאFהב – ואהב זה $
ואFלהים זה ,אשר מ$ארץ הקדם בא ,בעודו צעיר ויהי א$ל קשה ונוק$ם ויבן לו שאול לשמחת
נפש אהוביו.
ואחר כ$ן בא בימים ויזקן וי$רך וי$הפ$ך לבעל חמלה ,וידמה יות$ר לאב-זק$ן מהיותו דמה לאב,
ויות$ר מזה דמה לא$ם זק$נה כפופה ומתנודדת.
ככה ישב נוב$ל כDלו בפנת תנורו ולבו דאב בו על רגליו העי $פות ונפשו עיפה לעולם כDלו וחפצו
בו עי $ף גם הוא ,אז בא היום והוא נחFנק אל חמלתו הגדולה"–– .
וסרתוסטרא קרא" :הבע$יניך ראית את-כל זאת? או רק דמית כי ככה הדבר או כי ככה היה
וגם – אחרת היתה? כי הנ $ה במות א$לים ומ$תו על-פי אפנ $י מות שונים!
ואולם יהי כ$ן או כ$ן ,יהי אשר יהי – ,הלא מ$ת וא$יננו! אכ$ן היה תמיד לזרא לאזני ולע$יני – רעה
מזאת לא אובה לדב$ר בו אחר $י מותו.
אהבתי את-כל אשר מרא$הו בהיר ודברו ישר; וזה – הלא כמוני ידעתה ,אתה הכה$ן הזק$ן :היה
בו מ$אשר ישנו גם לך ארח-כהנים היה לו – ולדבריו היו תמיד פנים שונות.
וגם סתום היה בדבריו .למה קצף על $ינו חבור קצף זה ,אם הFבינונו את-דבריו לא כמחשבותיו?
אל $ינו בשפה ברורה? למה לא דב$ר $
ואם אש $מות בזה אזנ $ינו – למה זה נטע לנו אזנים אשר לא י $יטיבו לשמוע? ואם טיט יו $ן באזנ $ינו
– הלא תגידו ,מי שם אותו באזנ $ינו?
יוצ$ר חרש זה לא למד ה$יט$ב את-מלאכתו ,ועל-כ$ן פעLלו לא הצליח! אבל כי נקם לקח מ$חרש $י
הסירים וממעש $י ידיו על-דבר אשר לא הצליחו – הלא פשע הוא לנגד הטעם הטוב.
מאFלהים כזה! נבחר הFיות בא$ין כי י $ש טעם טוב גם באFמונה ובדת – וזה קרא :חדל לך $
אFלהים ונבחר לאדם לנצ$ח על גורלו בעצם ידו ונבחר הFיות סכל ונבחר הFיות ל $אלהים בנפשו!"
והכה$ן הזק$ן קרא ,ואזניו היו קשובות מאד " :מה אנכי שומ$ע! אכ$ן אי-אFמונה אשר כזאת,
סרתוסטרא ,תעשה אותך לצדיק שבעתים מ$אשר חשבת! הלא רק אחד אFלהים היוש $ב
בקרבך הFביאך עד אי-אFמונתך.
האם לא צדקתך היא אשר הFביאתך עד הלום לבלתי האמין עוד ב$אלהים? וישרתך בך עד
מע$בר לטוב ולרע! בלי כל מדה הלא היא אשר תוליכך גם $
רא$ה נא :מה זה יבצ$ר עוד ממך? הנ $ה לך ע$ינים וידים ופה ,וה$ם מ$אז מנצח נכונים לבר $ך .ה$ן
לא ביד לבדה יבר $ך איש.
אכ$ן תאמר בפיך :א$ין עוד כמוך איש א$ין-אFלהים ,ואולם בקרבתך אחוש בס $תר ר $יח קדש ,ר$יח
ניחוח ,מל $א ברכות; מה טוב לי פה ומה נעים לי פה!
ת$ן נא ,סרתוסטרא ,ואהיה לך לאור $ח ולו רק לילה אחד! א$ין מקום על-פנ $י האדמה אשר ייטב
לי שם מ$אשר אצלך! –
וסרתוסטרא השתאה מאד ויען" :אמ$ן ,לו יהי כדבריך! הנ $ה פה הדרך עלה ושם מערת
סרתוסטרא.
בכל-לבי אמרתי להנהיגך בעצם ידי עד למעוני ,אתה הנכבד ,כי אהבתי את האנשים
הצדיקים .ואולם קול זעקת שבר קרא לי עתה ללכת מ$עמך מה$רה.
בגבול ממשלתי לא יאDנה לאיש רע; חף טוב לכל מערתי .ויות$ר מכל חפצתי לשוב ולעוד $ד
את-כל נכאה ולהקימו על אדמה מוצקה ועל רגלים מוצקות.
אבל מי זה יקח מ$על שכמך את-רוח תוגתך אתה? רפיתי מ$עשות כזאת .ה$ן רב מדי חכ$ה
תחכ$ה עד-כי יעור $ר לך איש את אFלהיך.
כי האלהים הישן הזה א$יננו עוד בחיים :מ$ת אלהים זה עד היסוד בו"– .
כה אמר סרתוסטרא.
העני לרצונו
ויהי כאשר עזב סרתוסטרא את הנמאס בבנ $י אדם ,וי $קר לו מאד ,וי $דע כי בד $ד הוא; כי קר רב
ועזובה גדולה חלפו את שכיות לבו ,ולכ$ן קרו יצDר $י ג$וו מבראשנה .ואולם מד $י הרחיקו לכת
ומד $י עלותו ומד $י התנשאו ומד $י רדתו ,והוא עב$ר על שדות מרעה ירק ועל מרבץ אבנים פרא,
אשר שקק שם לפנים פלג מים עד כי החFריש – ,אז חם לו פתאם ועשתונותיו מלאו נעימות.
ואת לבו שאל" :מה-זה נעשה בי? הנ $ה צ$ל חם וצ$ל חיים משיבים עתה את-נפשי; א$ין-זה כי לא
רחוקים עוד א$לה ממני.
מעטתי פתאם מהיות גלמוד עוד; חב$רים ואחים לא-נראים מתשוטטים על סביבי ונשמת אפם
החמה נוגעת עד נשמתי".
וכאשר תרו ע$יניו מסביב וה$ן מבקשות את מנחמ$י עזובתו ,וירא והנ $ה פרות עומדות אLשה א$צל
אחותה על ראש גבעה ,ויבן כי ה$ן ה$נה אשר חממו את-לבו בקרבתן ובר $יחן .והפרות עומדות
ותהיינה כמקשיבות בקנאה גדולה לדבר $י איש מד $י דברו אל $יהן ,ולא התבוננו אל הזר הבא.
ויהי כאשר קרב סרתוסטרא עד המקום אשר ה$ן שם ,אז שמע מפרש קול אדם מדב$ר בקרב
עדת הפרות ,והפרות הטו כDלן את ראש $יהן אל הדב$ר ותקשבנה.
אז השתע$ר סרתוסטרא בחמת קנאה אל המקום ההוא ואת הבה$מות ה$עיז הצדה ,כי יר $א פן
קרה אסון לאיש והפרות גם בחמלתן לא תוכלנה להיות לו לתשועה גדולה .אולם שגה
סרתוסטרא במחשבתו ,כי ראה איש יוש $ב על הארץ והוא כמדב$ר על ל $ב הפרות אשר לא
מע$יניו יטף טוב לבו,
ת$חתנה ולא תיראנה מלפניו ,והאיש איש-שלום נביא הרים אשר $
וסרתוסטרא קרא א$ליו והוא משתאה לו" :מה אתה מבק$ש פה?"
והאיש ענה" :מה אני מבק$ש פה? את הדבר אשר גם אתה מבקשו ,אתה המרגיז שלום! את
האשר על-פנ $י האדמה אנכי מבק$ש.
וגם זאת חפצתי :אשר למד אלמד מן הפרות הא$לה ואתה דע לך ,כי זה כחצי הבקר אנכי
מדב$ר פה על לבן ,ועוד מעט וה$ן אמרו לפתוח פה ולענות דבר .למה-זה הפרעת אותן פתאם
בבאך?
אם לא נשוב גם אנחנו באחרית$נו והיינו כפרות ,לא נבוא לנצח לממלכת השמים .אכ$ן אחת
על $ינו ללמוד מ$הן :להעלות ג$רה.
חי אני :אם ימצא האדם לנפשו את מלא כל העולם .ואת האחת הזאת ,את המלאכה
להעלות ג$רה ,לא ילמוד :מה יועיל לו כל-עמלו! לא יסור ממנו יגונו –
– יגונו הגדול :געל שמו ,מי איש כיום הזה אשר לבו ופיו וע$יניו לא מלאו געל! וגם אתה ,גם
אתה! ואולם הביטה נא את הפרות הא$לה!" –
כה אמר נביא ההרים ובכלותו נשא ע$יניו אל סרתוסטרא – כי היו ע$יניו תלויות עד כה באהבה
אל הפרות :אז נהפך פתאם לאח$ר" .מי זה האיש אשר עמו דברתי?" כה קרא בחרדה ויקפוץ
ממקומו.
"הלא זה האיש חדל הגעל ,הלא זה סרתוסטרא המכריע ,אשר הכריע את הגעל הגדול ,הלא
זאת ע$ינו וזה ל $ב סרתוסטרא!"
ובדברו את הדברים הא$לה וישק את-יד $י האיש אשר א$ליו דב$ר וע$יניו מלאו על גדות$יהן ,ויהי
משפטו משפט איש אשר כלי חמדה וסגDלה יקרה נפלו מן השמים אל-ח$יקו פתאם .והפרות
ראו את כל-א$לה ותשתאינה.
וסרתוסטרא עצרו מדב$ר כדברים הא$לה ומ$התרפ$ק עליו ויאמר" :אל נא תדב$ר בי ,אתה
הנפלא ,אתה הנחמד ,כי אם דב$ר בראשנה בך ובנפשך! האם לא אתה זה העני לרצונו ,אשר
השליך פעם מלפניו אל-כל עשרו הרב –
– אשר עשרו ואשר עדת העשירים חשב לו לחרפה וימל $ט אל העניים ,לבעבור תתו להם את-
כל עתרת שפעתו ואת לבו? ואשר ה$מה לא קבלו אותו?
והעני לרצונו ענה" :אשר ה$מה לא קבלו אותי – ואתה הלא ידעת את כל-זה! אז הלכתי
באחריתי אל הבה$מות ואל הפרות הא$לה".
וסרתוסטרא לא נתן אותו לכלות את דבריו ויקרא" :הנ $ה כ$ן ראית ולמדת אשר כב$ד לת$ת
ה$יט$ב מקחת ה$יט$ב וכי מלאכת אמן היא לת$ת מתן ה$יט$ב והוא מעש $ה להטים האחרון ומל $א
מזמה אשר לל $ב טוב".
והעני לרצונו הוסיף" :ואף-כי עתה אשר כל שפל התקומ$ם וימרוד ויהי נבהל וגבה-ע$ינים על-
פי דרכו – דרך אספסוף.
ואתה הלא ידעת :בא יום למרד האספסוף ומרד העבדים הגדול והרע והארוך והממDשך ,והוא
הול $ך וגדול ,הול $ך וגדול מיום אל יום!
ועתה הנ $ה כל מעשה טוב וכל מתן קטן אשר ינת$ן מרגיז את השפלים – ולכ$ן ישמרו נא כל
כבד $י העשר לנפשות$יהם!
מי אשר יטיף כיום הזה נטפים נטפים מתוך גרונות צרים מדי כמשפט בקבוקים רחב$י בטן– :
הלא גרונות אשר לבקבוקים כא$לה התיז נתיז כיום הזה בשמחת נפש!
תאוה שאפת ,קנאה מל $אה לענה ,נקמה צרה ,גאות אספסוף – כל-א$לה התפרצו ותעל $ינה
אל-פני .חדל מהיות אFמת כי לעניים חי $י הנצח; נתונה ממלכת השמים לפרות".
וסרתוסטרא אמר לנסות אותו וישאל" :מדוע א$פוא א$יננה נתונה לעשירים? ואת הפרות עצר
מ$התרפ$ק על איש השלום.
והאיש ענה :למה זה אתה מנסה אותי? ואתה הלא ידעת את הדבר שבעתים ממני! מה-זה
ה$ניס אותי עד לעניים סרתוסטרא? האם לא הגעל מפנ $י עשיר $ינו?
– מפנ $י פושע$י העשר ,אשר ילקטו להם את-בצעם מ$על כל גל אשפה וע$ינ $יהם קרות
ומחשבות$יהם מל $אות זמה; מפנ $י האספסוף הלז ,אשר עלה צחנתו עד לשמים –
– מפנ $י ההמון הרע הזה העשוי רמיה ומצDפה זהב ,אשר היו אבותיו חבר $י גנבים או ע$יטים על
פגרים או מלקט$י בלוי $י סחבות ,ואשר בהיות להם דבר עם נשים והיו עוש $י-רצונן ומרדפ$י זמה
וקלים לשכוח – :כי כDלם כיום הזה א$ינם רחוקים עוד מן הזונה –
אספסוף ממעל ואספסוף מתחת! מי לנו עוד כיום הזה "עני" או "עשיר"! הנ $ה שכחתי מדעת
עוד להבדיל ב$ינ $יהם – אז נסתי על נפשי ואברח ,ואוס$ף ואברח ,עד-כי באתי אל הפרות
הא$לה".
כה אמר איש השלום וישם בחזקה ויתכסה ז $עה בדברו ,עד-כי שבו הפרות ותשתא$ינה א$ליו.
וסרתוסטרא עמד ויב$ט אל פניו וישחק מד $י שמעו אותו מדב$ר קשות וינד בראשו ויחר $ש.
רק רדה אתה בנפשך בפרק ,אתה נביא ההרים ,אם תקח עמך דברים קשים כא$לה .גם פיך
וגם ע$ינך קטנו מכפי מדת הקשות הא$לה ולא יגיעו אל $יהן.
ולא אשגה כי אמר אשר גם בטנך קטנה מכל-זאת :לזרא לה כל התרגזך ושנאתך וחמתך.
מא$לה :א$ין אתה מ$אהב$י הבשר. חפ$צה בטנך דברים נעימים $
ואם לא שגיתי הנ $ה אתה מ$אהב$י הצמח ,איש שרשים אתה .אולי טוח$ן אתה גרגרים; ואולם
זאת האחת ברורה בע$יני ,כי פונ $ה לבך מ$אחר $י תענוגות הבשר ואתה אוה$ב דבש".
והעני לרצונו שאף רוח כי הוקל לו ויען" :אכ$ן הFטיבות לחקר $ני ,אה$ב אנכי את הדבש וגם
גרגרים אנכי טוח$ן ,כי בקשתי לי את המתוק לח$ך אשר מ$ביא נשמת רוח טהורה:
– וגם א$ת אשר יאריך להיות בקשתי :כל אשר יהיה למלאכת-יום או למלאכת-פה לעצ$לים
נעימים ולמבל $י עולם.
אכ$ן יות$ר מכDלם הצליחו הפרות הא$לה :בראו להן את המלאכה להעלות ג$רה ולרבוץ באור
השמש .וגם נשמרות ה$ן מכל מחשבה כב$דה אשר תצבה את הל $ב".
וסרתוסטרא אמר" "הבה א$פוא! קום ול $ך וראית גם את חיותי אשר לי ,את נשרי ואת נחשי –
כי א$ין כמוהם כיום הזה על פנ $י כל האדמה.
רא$ה הנ $ה שם הדרך העולה למערתי :הFי $ה נא הלילה הזה לה לאור $ח .ועם חיותי דב$ר-נא על
דבר האשר אשר לחיות –
– עד-כי אשוב למערתי גם אני .כי קר $את לי עתה זעקת שבר למה$ר ללכת מ$עמך .גם מצא
תמצא במעוני דבש חדש ,זהב דבש-ככרים קר כקרח .אותו אFכל!
ועתה הפר $ד-נא חיש מ$על פרותיך ,אתה הנפלא! אתה הנחמד ,אם כי ידעתי אשר יכבד ממך
הדבר .אכ$ן הטובות ה$ן מכל ר $עיך וממלמדיך!" –
והעני לרצונו חלט ממנו ויען" :מלבד האחד ,אשר אותו אהבתי גם מ$הן .הלא אתה
סרתוסטרא טוב ונבחר לי שבעתים גם מפרה!
וסרתוסטרא קרא בצדיה" :רק קום ועבר ,קום ועבר! אתה הפה הרע המחליק לשון! למה
אתה משחית$ני בתהלתך זאת ובדבש חנ Dפתך?"
"ל $ך ועבר ,ל $ך ועבר ממני!" קרא ש $נית וינף את מקלו על העני המתרפ$ק עליו ,והעני נשא את
רגליו וירץ משם נדחף ונבהל.
הצ$ל
כמעט אשר חלף העני לרצונו וירץ לדרכו וכמעט אשר שב סרתוסטרא ויהי בד $ד לנפשו,
וישמע והנ $ה זה קול חדש קר $א מ$אחריו" :עמוד,סרתוסטרא! חכ$ה נא לי! הלא זה אני,
סרתוסטרא ,אני צלך!" אולם סרתוסטרא לא חכה לו ,וימל $א פתאם חמת קצף על הנוגשים
והדוחקים הרבים אשר נלחצו לבוא אל גבולו אשר בתוך הריו ויקרא" :לאן הלכה בדידתי?
רבו כל הדברים הא$לה ממני ,מלאו הרי פתאם המון תשואות ,חדלה ממלכתי מהיות עוד
ממלכת העולם הזה וי $ש לי ח$פץ עתה בהרים חדשים.
הצלי זה קר $א א$לי? מה-בצע בצלי! ירוץ נא אחרי כאות נפשו! ואני גם אני – ארוץ נא לי לפניו
ואברח".
כה אמר סרתוסטרא אל לבו ויתעוד $ד וירץ .אולם זה אשר היה מ$אחריו רץ אחריו גם הוא ,ויהיו
פתאם שלשה רצים אשר רצו איש אחר $י אחיו :העני לרצונו רץ בראשנה ואחריו סרתוסטרא
והשלישי והאחרון היה צלו .עוד לא הרחיקו לרוץ ,וסרתוסטרא התעש $ת פתאם ותשב א$ליו
בינתו וי $דע את הסכלות אשר הוא עשה ויסר מקרבו בפעם אחת את-כל קצפו ואת מריו.
"מה זה היה לי! – קרא – האם לא נעשו זה מ$אז כל מעש $י סכלות רק בקרב עדת$נו ,עדת
בדדים וקדושים זק$נים?
ח$י אני כי סכלותי הלכה הלוך וגדול בקרב ההרים הא$לה! ועתה הנ $ה אנכי שומ$ע קול שעטת
ש $ש רגל $י סכלים משתקשקות אשה אחר $י אחותה!
אבל המפנ $י צ$ל יירא סרתוסטרא? ואף גם אשר ראיתי הלום ברגע האחרון והנ $ה גם רגלים
אר Dכות לו מ$אשר לי".
כה אמר סרתוסטרא וישחק בע$יניו ובכל קרביו ויעמוד תחתיו ויפן בפתע פתאם לאחוריו –
ובפנותו הפיל כמעט ארצה את הבא אחריו ,את צלו ,כי ככה קרב א$ליו צלו מד $י לכתו אחריו
על עק$ביו וככה דל כחו .וכאשר בחן אותו בע$יניו ,ויחFרד צלו מפניו כאשר יחFרד איש מפנ $י ש $ד
פתאם :כי ככה היה דק למראה ושחור ונבוב ויגע חיים.
וסרתוסטרא קרא בחמת רוח" :מי אתה זה? מה מעשיך פה? ומדוע אתה קר $א לנפשך צלי?
אמנם לא מצאת ח$ן בע$יני!"
והצ$ל ענה" :סלח נא לי על-כי הייתי לך לצ$ל; ואם לא מצאתי ח$ן בע$יניך ,סרתוסטרא הלא א$ין
דבר; משב$ח אני על הדבר הזה אותך ואת טעמך הטוב.
עב$ר ארח אנכי ,אשר הרב$יתי מאד לעבור אחריך ולאFחוז בעקבותיך זה מ$אז :תמיד אנכי
בדרך ,ואולם א$ין לי מטרה וא$ין לי בית; עוד אחת מעט והייתי כיהודי הנד $ד לנצח ,ורק כי לא
נצח אנכי ולא יהודי.
הלעולם שומה עלי להיות בדרך? אם גלגל לפנ $י כל רוח ונע ונד ונדח? הוי אדמה ,עגDלה את
לי רב מדי!
על פנ $י כל מקום כבר ישבתי כאבק עי $ף כבר ישנתי על פנ $י מראות על הקירות ועל פנ $י לוחות
זכוכית בחלונים; הכל לוק$ח מ$עמי וא$ין נות$ן לי דבר ,וככה דקתי – ועוד מעט והיה לי מרא$ה
צ$ל.
ואולם אחריך ,סרתוסטרא ,עפתי ,ושאפתי כל הימים ,וגם בהסתרי מפניך הייתי לך לצלך
הנבחר :בכל-אשר ישבת ,ישבתי גם אני.
עמך הייתי בכל העולמות הרחוקים והקרים .כמו ש $ד אשר ירוץ לרצונו על פנ $י גגות קרח
ושלג.
עמך שאפתי אחר $י כל דבר אסור ואחר $י כל רע ואחר $י כל רחוק ,ואם י $ש בי דבר אשר יחש $ב
לי לצדקה ,הלא רק זה :כי לא יר $אתי מפנ $י כל אסר.
עמך שברתי את-כל אשר היה קדוש ללבי ,כל-אבנ $י הגבולים וכל הצלמים הפלתי לארץ,
אחר $י כל תאוה הרת שוד רצתי – חי אני אם לא רצתי פעם על-פנ $י כל פשע.
עמך השכחתי מל $ב את האFמונה במלים ובערכים ובש $מות גדולים .אם יתפש $ט השטן את
עורו ,האם לא יפול ממנו גם שמו? הלא גם זה א$יננו בלתי-אם עור .אולי א$ין השטן גם הוא
בלתי – עור.
"א$ין כל דבר-אFמת והכל נתן לעשות" – ככה דברתי אל נפשי .אל-כל נחל $י מים קרים
התנפלתי על ראשי ועל-קרבי .הוי ,עד כמה פעמים עמדתי ככה ערום ואדום כסרטן!
לאן פנה כל הטוב וכל הכלמה וכל האFמונה בטובים! לאן הלך התם בלבוש רמיה אשר היה
לי מ$אז ,תם הטובים וכזב$יהם היקרים:
אכ$ן רב מדי הלכתי אחר $י האFמת והייתי קרוב לה על שרש $י רגליה ופתאם פסחה על ראשי.
וי $ש אשר חשבתי כי מכז $ב אני ,ופתאם והנ $ה מצאתי בזה – את האFמת.
רב מדי גDלו לי פנ $י כל הדברים :ועתה א$ין ה$ם נוגעים עוד אל לבּי .א$ין כל דבר חי עוד אשר
אהב – וא$יך זה אהב עוד את נפשי?
אחיה נא ככל אשר אחפוץ או אחדל כליל מחיות" :ככה שאלתי וככה ישאל גם קדוש כל
הקדושים .אבל אללי לי! אי $ה לי עוד – תאוה?
אי $ה לי – עוד מטרה? אי $ה חף אשר א$ליו יחתר משוטי שלי?
אי $ה רוח טוב? רק האיש אשר י $דע לאן הוא נוס $ע ,וידע זה גם את משפט הרוחות ואם טוב הוא
ואם הוא לו רוח לעבור בו.
מה זה נותר עוד לי? רק ל $ב עי $ף ונב$ל ,רק ח$פץ נע ונד ,רק כנפים משיקות ,ורק שלד נשבר.
זה בקשי לי בית – הידעת ,סרתוסטרא ,כי בקשי זה היה לי לצרת-בית אשר תאכל $ני בכל-
פה?
אי $ה ב$יתי שלי? את-זה אשאל ואת-זה אבק$ש ובקשתי ואת-זה לא מצאתי .הוי נדוד $י נצח בכל-
מקום ,הוי נדוד $י נצח בא$ין-מקום ,הוי נדוד $י חנם – לנצח!"
כה אמר הצ$ל ופנ $י סרתוסטרא ארכו למשמע דבריו ,ואחר $י כ$ן דב$ר ביגון" :אכ$ן צלי אתה!
הרעה אשר נגד פניך א$יננה קטנה ,אתה רוח חDפשה ועב$ר ארח! רע היה יומך ,ואתה הזה$ר-נא
פן יהיה ערבך רע ממנו שבעתים!
לנודדים כמוך י $חש $ב באחריתם גם ב$ית-כלא לנו $ה שלום .הראית פושעים יושב$י בת$י כלא
בהיותם יש $נים? שנת מנוחה ה$ם יש $נים ,כי מתענגים ה$ם על מבטחם החדש.
השמר נא לנפשך כי לא תאסרך באחריתך אFמונה צרה או שגעון קשה ועז! כי אותך ידיח
עתה כל דבר אשר צר הוא ומוצק.
אבדה ממך מטרתך :אללי לך א$יך תתיח$ם וא$יך תתנח$ם אחר $י האב$דה הזאת? בזאת – אבדה
ממך גם הדרך! הוי ,נוד $ד ומשוט$ט אDמלל ,הוי ,זבוב קיץ עי $ף! החפצת מקום מנוחה ובית
בערב הזה? כי עתה קום ועל $ה לך אל מערתי!
הנ $ה שם הדרך עלה למערתי ,ועתה אחפוז נא מ$עמך ואנוס על נפשי ,כי הנ $ה כמו-צ$ל כבר
רוב$ץ עלי.
ארוץ נא לבדי עד-אשר י $אור לי מסביב; ולזה א$ין לי מוצא ,בלתי-אם לקפ$ץ לבדי על רגלי
ולעלוז לנפשי ע$ת רבה .ואולם בערב והיה בב$יתי – חג למרקדים!" –
כה אמר סרתוסטרא.
בצהרים
סרתוסטרא רץ הלוך ורוץ ,ולא יסף עוד לפגוש איש בדרכו ,ויהי בד $ד לנפשו; אז מצא רק את-
נפשו ,וישב וימצא אותה מ$רגע לרגע ש $נית ,ויתענ $ג על-בדידתו וי $שת אותה בכל פה,
והוא חוש $ב בלבו רק מחשבות טובות ונעימות שעה אחר $י שעה .ובהגיע מוע$ד הצהLרים
והשמש עמד ישר ממעל לקדקד סרתוסטרא ,ויעבר סרתוסטרא על ע$ץ זק$ן ומעDקם ומס Dבך,
ושם גפן אדרת עומדת על-יד הע$ץ והיא מתרפקת עליו וחובקת אותו בזרועות אהבתה והע$ץ
מסתת$ר ב$ין שריגיה .ומן הגפן תלוים ענבים צהDבים אשר לא יספרו מ$רב ,וה$ם עולים ישר
לנוכח פנ $י ההול $ך .אז תקפה תאוה את נפש סרתוסטרא לשב$ר את צמאו המעט ולקטוף לו
ע$נב אחד; ויהי כאשר שלח את-ידו לעשות את-מחשבתו ,והנ $ה עוד תאוה אחת גדולה מן
הראשנה תוקפת אותו ,ויתאו לשכב ארצה תחת הע$ץ ולישון בעצם מוע$ד הצהLרים.
וסרתוסטרא עשה את מחשבתו וישכב על הארץ ,ובתוך הדממה ובעזובת השיח הצבוע שכח
מה$ר את צמאו הקטן וי $רד $ם .כי אמנם הלא זה משל סרתוסטרא מ$אז :נחוץ הדבר האחד
ממשנ $הו .ובכל-זה לא סגר סרתוסטרא את ע$יניו – :כי לא שבעו ע$יניו מ$הב$ט את הע$ץ ואת
עתרת אהבת הגפן והוא מהל $ל אותם בלבו; ויהי מד $י ה$רדמו וידב$ר אל לבו ל $אמר:
"הס! הס! האף א$ין-זה כי היה העולם פתאם של $ם זה-עתה? מה-זה היה לי?
כרוח רך אשר לא י $ראה והוא מרק$ד על פנ $י ים חלק ,קל כנפים ,כנוצה – קל :ככה – מרקדת
עלי שנתי.
את ע$יני לא תסגור לי ואת נשמתי לא תיש $ן .קלה היא עד למאד ,כמו נוצה קלה היא.
מדברת היא על לבי ואנכי לא א$דע מה ,נוגעת היא ביד רכה אל קרבי ובכף חלקה ומאיצה
בי .מאיצה היא בי אשר התמוד $ד תתמוד $ד נשמתי בי ותשתר $ע – :
– הוי מה אר Dכה היתה בי נשמתי הנפלאה ומה יג$עה! הערב יום שביעי בא לה פתאם
בצהLרים? אם האFריכה להתהל $ך רבות בנעימותיה ב$ין כל הדברים הטובים אשר בשלו?
משתרעת היא לארכה ,לארכה – והולכת ומאריכה! שוכבת היא דומם ,זאת נשמתי הנפלאה!
רבת כבר טעמה מכל-טוב; זהב היגון הזה רוב$ץ עליה כמועקה והיא פושקת את פיה.
כמו אLניה אשר שבה אל חDפה השוק$ט – :אל קצ$ה האדמה תשע$ן ,כי עיפה מן המסעות
האר Dכים ומן הימים אשר לא ידועים .האם לא נאFמנה האדמה שבעתים ככה?
– כאשר תדבק אLניה אשר כזאת אל האדמה ותתרפ$ק עליה ,אז רב לה כי עכביש יאFרוג את
מא$לה למותר לה – קוריו מן היבשה ועד המקום אשר היא שם .עבותות חזקים $
– כאLניה עי $פה אשר כזאת בחDפה השוק$ט ,ככה אנוח גם אני קרוב אל האדמה ונאFמן ובטוח –
ואנכי מחכה; בקורים קלים אנכי אסור א$ליה.
הוי אשר ,הוי אשר! – הלשיר את אומרת ,נשמתי? הנ $ה את רובצת על פנ $י הדשא – ואולם
המוע$ד הזה מוע$ד ס $תר וקדוש לך ,אשר לא יחל $ל בו הרעה על פי חלילו.
יראי את המוע$ד הזה והוראי! הנ $ה חם צהLרים רוב$ץ על פנ $י השדות ואת אל נא תשירי! הס
מפנ $י העולם אשר של $ם עתה מסביב!
אל נא תשירי ,את כנף רננים אשר על הדשא ,את נשמתי! גם התלח$ש אל תתלח$שי! רק
הביטי – ודמי! גם מוע$ד הצהLרים רב-הימים הלזה יש $ן עתה את שנתו ומ$ניד את פיו :הא$ין זה כי
שותה הוא עתה נ $טף מן האשר? –
נ $טף זהב ומDצהב ורב-ימים מן האשר המDזהב אשר ליין מDזהב? – כמו צ$ל על פניו יחלוף ,אשרו
הוא אשר ישח$ק .ככה – ישח$ק א$ל א$לים ,הס מפניו כל העולם!
"האשר – מה מעט אשר דרוש לאשר!" ככה דברתי לפנים ,ודמיתי בנפשי כי חכמתי .ואולם
לא היו הדברים הא$לה בלתי אם גדופים :את-זאתלמדתי עתה .פתאים ערומים מ$יטיבים לדב$ר
ממני.
רק המעט והרך והקל וניד הלטאה ורוח פה ורחש קל וניד עפעף – רק המעט ית$ן את האשר
הנבחר .הס!
– מה זה היה לי? הט אזנך ושמע :האם עוף התעופ$ף הזמן ויחלוף? הא$ינני נופ$ל? הט אזנך
ושמע :האם לא נפלתי אל בא$ר הנ $צח?
– מה זה היה לי? הסו! אויה ,הלבי נגף? הוי השב$ר ,השב$ר נא לבי אחר $י אשר אשר כזה ואחר $י
מג$פה אשר כזאת!
– האDמנם? אם לא של $ם היה רק זה-עתה כל-העולם? האם לא עגול ובש $ל? הוי פרי הזהב
העגול והבש $ל – לאן הוא מתעופ$ף? הבה וארוץ אחריו! חיש!
הס –" )ובזה התמוד $ד סרתוסטרא וישתר $ע ויחש כי יש $ן הוא(.
קום! – דב$ר לנפשו – קום אתה היש $ן ,היש $ן בצהLרים ,עורנה ,התעוררנה אתן הרגלים
הכב$דות! הנ $ה בא מוע$ד ,מוע$ד-אחרון הוא ,ועוד הדרך רחוקה לפני –
הנ $ה ישנתן את שנתכן – ועד מתי עוד? הלא זה כבר כחצי הנצח! עורה נא ,התעור $ר נא ,אתה
לבי הזק$ן! עד מתי לך התמוד $ד והשתר $ע אחר $י ש $נה כזאת עד אם – כלותך להקיץ?"
)ואולם הנ $ה זה שב וי $רד $ם ש $נית ונשמתו רבה א$ליו ותלח$ם בו ותשב לשכב( – הניחה לי! הס!
האם לא היה העולם רק זה עתה של $ם? אי לך כדור זהב ועגול!" –
וסרתוסטרא אמר :קומי ,את הגנבת הקטנה ,את הגנבת ביום! האDמנם? העוד לך התמוד $ד
והשתר $ע ופה$ק והתיפ$ח ונפל לתוך בא$רות עמDקות?
מי זאת את ,נשמתי! )ובזה נבהל ,כי קרן אור נפלה ברגע הזה מן השמים על פניו(.
"הוי השמים אשר ממעל לי – קרא וי $אנ $ח ויתעוד $ד וי $ש $ב – המביטים אתם עלי? "השמעתם את
דבר $י נשמתי הנפלאה?
מתי תשתו את נ $טף הטל הזה ,אשר נפל על כל ענין מ$ענינ $י האדמה .מתי תשתו את-הנשמה
הנפלאה הזאת –
מתי ,הוי בא$ר הנ $צח ,הוי תהום צהLרים מל $אה מוראות צהLלה ,מתי תשוב ותגמאי את נשמתי
אל קרבך?
כה אמר סרתוסטרא ויתעור $ר מ$רבצו אשר תחת הע$ץ ויהי כמתעור $ר משכרון זר :אז ראה והנ$ה
השמש עוד עומ$ד ישר ממעל לקדקד ראשו; והיה כל המתבונ $ן וה$בין כי סרתוסטרא לא
האFריך אז לישן.
ברכת שלום
ובנטות הצהLרים מאד שב סרתוסטרא אל מערתו ,אחר $י האריכו לבק$ש חנם את אשר בק$ש
ואחר $י שוטו בארץ ה$נה והלום .הוא בא עד לפנ $י מערתו ,לא הרחיק בלתי אם כעשרים צעדים,
ודבר-פלא הגיע אותו אשר לא פל $ל א$ליו ברגע הזה אף כמעט :כי שמעו אזניו עוד הפעם
את זעקת השברהגדולה .וגם אמנם נפלא היה הדבר :כי הפעם הזאת בא הקול מן המערה
אשר לו .והזעקה היתה זעקה אר Dכה וזרה ורבת קולות ,וסרתוסטרא שמע ויקש $ב עתה ה$יט$ב,
וי $דע כי מפיות רבים יצא הקול; ואולם מ$רחוק נשמע הקול כקול היוצ$א מפי אחד.
אז ישתע$ר סרתוסטרא על מערתו ,והנ$ה מרא$ה-ע$ינים נפלא לפניו אחר $י משמע-האזנים הלז:
כי ישבו שם כDלם יחדו ,כל-אשר פגע בדרך ביום ההוא :גם המלך אשר מימין וגם המלך אשר
משמאל וגם הקוס $ם הזק$ן וגם הכה$ן הגדול וגם העני לרצונו וגם הצ$ל וגם נאFמן הרוח וגם
הנב$יא העצ$ב וגם החמור; והנמאס בבנ $י אדם ישב גם הוא והוא שם כתר בראשו ויחגור
במתניו שת$י חגורות ארגמן כי אהב ככל הנמאסים להתחפ$ש ולהתהד $ר תמיד .ובתוך הע$דה
האב$לה הזאת עמד הנשר אשר לסרתוסטרא והוא מתנוד $ד ונוצתו זקופה ,כי שומה היתה עליו
לענות על שא$לות רבות מדי אשר א$ין לגאותו על $יהן מענה ,והנחש הערום תלוי על צואריו.
וסרתוסטרא ראה את כל-זאת וישתומ$ם מאד ,ואחר $י כ$ן בחן בעפעפיו את-כל איש מ$אורחיו
ויב$ט אותם בפנים מאירים ובתשוקת מתאוה לדעת ויקרא את-כל אשר בנשמתם וישתומ$ם
ש$נית .ואולם ב$ין כה וכה והנאFספים קמו ממושבות$יהם ויחכו ביראת כבוד אל הדברים אשר
ידב$ר אל $יהם סרתוסטרא ,וסרתוסטרא פתח את-פיו וזה אשר אמר:
"אתם הנואשים ,אתם הנפלאים! האף א$ין זאת כי את זעקתכם שמעתי? עתה הנ $ה ידעתי את
המקום לבק$ש לי משם את-אשר בקשתי חנם כל היום :את האדם הנעלה –:
– בתוך מערתי הוא יוש $ב ,זה האדם הנעלה! אבל על מה-זה אשתומ$ם? האם לא אני בעצם
ידי משכתיו עד הלום בקרבן הדבש ובקריאות העליזות אשר לאשרי?
ואני הנ $ה זאת חשבתי ואותה אגיד לכם? אתם כDלכם יחדו פה לא תצלחו להיות חבורה טובה,
כי בשבתכם יחדו איש עם אחיו ,אתם זועק$י זעקת השבר ,והייתם למשא איש על אחיו .מי ית$ן
ובא אחד –
– אחד אשר יבין ללמ$ד אתכם לשח$ק ,ל $ץ על $ז ופוח$ז וטוב ל $ב ,מרק$ד ורוע$ה רוח ופרא אדם
ופתי זק$ן – :האם לא תחשבו גם אתם ככה?
ואתם סלחו נא לי ,אתם הנואשים ,כי מדב$ר אנכי באזנ $יכם דברים קטנים וקלים כא$לה וה$ם
לא ראוים לאורחים נחFשבים אשר כמוכם! ואולם אתם לא תמצאו את חידתי להגיד לי מה
הדבר אשר מל $א את לבי הוללות– :
– ואתם ה$ם אשר עשיתם את הדבר הזה ומרא$ה פנ $יכם – ואתם סלחו נא לי! כל איש ואיש
י $הפ$ך לאמיץ ל $ב למרא$ה פנ $י נואש .דב$ר על ל $ב נואש – זה דבר הגבורה אשר ימצא בקרב
נפשו כל איש.
גם לי אני נתתם את הגבורה הזאת – מתנה טובה נתתם לי ,אתם אורחי הנעלים ,מתנת
אורחים מטוב ל $ב! כי על כ$ן הבו נא ולא תקצפו עלי אם את$ן לכם עתה גם מ$אשר לי.
הנ $ה זאת פה אדמתי ואדמת ממשלתי :כל-אשר לי פה יהיה נא לערב הזה וללילה הזה גם
לכם ,חיותי תשרתנה אתכם ומערתי תהיה לכם ליצוע!
בב$יתי ובמעוני לא יאמר עוד איש :רע לי ,ובגבולות אדמתי אסוכ$ך על כל איש מפנ $י חיותי
הרעות .וזאת לכם ר $אשית אשר אנכי נות$ן לכם פה :מבטח עז!
וזאת לכם ש $נית :את אצבעי הקטנה .והיה כאשר תהיה בידכם זאת הקטנה ולקחתם מה$ר את
היד כDלה ואת הל $ב גם הוא! הבו נא ,הבו אתם אורחי-קרDאי ,יהי באכם ברוך!"
כה אמר סרתוסטרא וישחק מ$אהבה ומ$הול $לות ,וקר Dאיו שמעו את ברכת-השלום הזאת וישתחו
ש $נית וידמו ביראה .אז קם המלך אשר מימין ויען את סרתוסטרא בשמם וידב$ר ל $אמר:
"במנהגך ,סרתוסטרא ,ובמשפט מעשיך אשר אתה עשה ,מד $י תתך לנו את-ידך ואת-שלומך,
הכרנוך כי אתה זה סרתוסטרא .את-נפשך השפלת לע$ינ $ינו; כמעט הכאבת בזאת ליראת$נו –
– אבל מי עוד כמוך יוד $ע להשפיל נפשו וגאונו לא יחסר? הנ $ה זה הדבר אשר יעודד $נו גם אנו
ואשר יהיה מרפ$א לע$ינ $ינו וללבב$נו.
לבעבור ראה את המראה הזה נכונים היינו לעלות על הרים גבהים שבעתים מן ההר הזה.
אב$י מראות היינו ,כי חפצנו לראות את-הדברים אשר יתנו אור לע$ינים כ$הות. ת $
וכמעט באנו ויהי כרגע ק$ץ לזעקת כל שבר $נו .לב$נו פתוח וחוש $נו ישר וכל-רוח$נו יעלוץ בנו .עוד
מעט ורוח$נו יתהול $ל ויליץ.
א$ין יקר על פנ $י כל האדמה ,סרתוסטרא ,מ$רצון חזק ונשא :הנ $ה זה העם הנבחר מכל ע$ץ אשר
יעלה ממנה .ע$ץ כזה יהיה למ$שיב נפש לכל-הארץ מסביב.
אל הברוש דמיתי את-כל אשר כמוך יצמח :גבוה ומחריש ,קשה ובד $ד ,קל להכוף ונאוה –
– וצמרתו שולחת פארות חזקות וירוקות אל תוך גבולות ממשלתו ,והיה כשא$ל שא$לות
נמרצות את-כל רוח ואת-כל סערה ואת-כל אשר א$יתן על פנ $י פסגות גבהות –
– ונות$ן תשובות נמרצות ,כמו מצוה וכמו מפק$ד אשר לו העז :מי יעלה על הרים גבוהים
לבעבור ראה ע$ץ אשר כזה?
וע$צך ,סרתוסטרא ,ישוב$ב גם את נפש הקד $ר ואת כל לא-יצלח; למראיך יבא שקט גם בל $ב
הנוד $ד ורפא לו.
אכ$ן אל הרך ואל ע$צך תלויות כיום הזה ע$ינים רבות; תשוקה גדולה התעוררה בקרב כל
הארץ ורבים אשר שאלים עתה :מי זה סרתוסטרא?
וכל איש אשר מצא ח$ן בע$יניך לבעבור הטיפך לו אל אזנו את שירתך ואת דבשך ,כל
המתחבאים וכל הבדדים וכל הנואשים ,ופתחו כDלם את-פיהם פתאם ודברו אל לבם:
"העוד סרתוסטרא חי? מה-כל החיים ומה כל ענין תחת השמש ומה כל המעשה .זולתי – אם
חיה נחיה כסרתוסטרא!"
ורבים ישאלו" :מדוע זה יאח$ר לבא והוא את דבר באו בש $ר? הבלעה אותו הבדידה? אם על $ינו
לבא א$ליו?"
אז נעשתה חדשה כי הבדידה גם היא ר Dככה ותשב$ר; כקבר היתה אשר נשבר ואת מ$תיו לא
יכיל עוד .אל-כל אשר נשא עין וראינו והנ $ה מתעורר $י מקבר.
והגלים עלים הלך ועלה עד לשיא הרך סרתוסטרא .עתה יגבה נא שיא הרך ככל אשר יגבה,
ואולם רבים הנ $ה עלים א$ליך ולא ירפו עוד :לא תוסיף עוד אLני ש $יטך לשבת על היבשה.
ואשר באנו אנחנו הנואשים אל מערתך ולא נאמר עוד נואש ,הלא זה רק אות וע$דה כי רבים
וטובים ממנו עלים עוד וה$ם כבר בדרך –
והוא גם הוא עלה א$ליך והוא כבר בדרך ,זה שריד אFלהים האחרון בקרב בנ $י האדם :זה המון
האדם עם התשוקה הגדולה ועם הגעל הגדול ועם הזרא הגדולה –
כל-א$לה אשר לא יחפצו חיים ושבו ולמדו לקוות – או למד ילמדו ממך ,סרתוסטרא ,את
התקוה הגדולה!"
כה אמר המלך מימין ויחFזק ביד סרתוסטרא לנש $ק לה ,וסרתוסטרא מה$ר ויעצור אותו מ$עשות
ויהי נבהל וי $ט הצדה ,והוא מחריש כDלו ומשפטו פתאם כמשפט איש אשר נפשו תלין
במרחקים .אכ$ן בעוד רגע והוא שב אל קר Dאיו ומביט בהם בע$ינים בהירות ובחנות ויאמר:
"אתם אורחי ,אתם בנ $י האדם הנעלים ,תנוני נא ואדברה באזנ $יכם הפעם גרמנית ברורה:
לא אל $יכם חכיתי פה על ההרים הא$לה".
)"גרמנית וברורה? רק ישמר $נו אFלהים!" ככה קרא המלך משמאל בדממה; "ראים אנחנו כרגע
כי א$ין חכם ארץ הקדם הלזה מכיר את הגרמנים הנאFמנים! א$ין זה כי היה עם לבו להגיד" :
גרמנית וקשות" – לו יהיה כדבר הזה! ה$ן עתה יהיה גם זה לפי הטעם הטוב!"(
וסרתוסטרא הוסיף" :אולי כDלכם אתם פה בנ $י אדם נעלים ,ואולם בע$יני – א$ינכם נעלים
וחזקים די $כם.
בע$יני – ל $אמר :בע$ינ $י העז והקשה בי ,אשר עודו מחריש ,ואשר לא לעולם יחריש .ואם גם
התחב$ר תתחברו א$לי ,ה$ן לא תוכלו להיות לי ליד ימיני.
כי מי אשר רגליו רפות ורכות כמוכם ,הלא זה ר $אשית חפצו גם אם י $דע וגם אם יעלים את
הדבר מנפשו ,כי חנן יחוננו אותו.
ואני את ידי ואת רגלי לא אחן ,כי לא אחן את צבאותי; וא$יך זה תצליחו אתם להיות לי לצבא?
ה$ן את כל תפארת עDזי עוד השחית אשחית בגללכם .וי $ש בקרבכם אשר נפל יפול ארצה
כאשר רק ישמע צליל הקול החזק אשר לתDפי.
גם לא יפיפיתם די $כם ולא טוב תארכם ,ואולם אנכי הנ $ה לוחות טהורים אבק$ש לי לתורתי,
אשר ישקיפו מ$על $יהם פג$י תורתי זכים וישרים; על פנ $י עורכם י$צ$א גם מרא$ה-פני מעDקל
י $ש אשר ר $בץ מעמסה יעיק על שכמכם ,על זכרון ישן הוא אשר יעיק עליה; י $ש אשר אחד
הגמדים הרעים מסתת$ר ורוב$ץ באחת מפנות$יכם .גם בכם עוד נמצא אספסוף נסתר.
ואם גם נעלים אתם וממעל $ה המדר $גה ,עוד רבת בכם עקלקלות ועקבה .א$ין על פנ $י כל
האדמה גם חרש-ברז $ל אחד אשר הצליח יצליח לרד $ד וליש $ר אתכם.
רק גשרים אתם לי :יבאו נא נעלים מכם ויעברו על פנ $יכם! מעלות אתם לי אשר י $עב$ר על $יכם,
ולכ$ן אל נא תקצפו על איש אשר על פנ $יכם יעלה לשיאו אשר לו!
י $ש אשר מזרעכם יצמח בן נאFמן גם לי ויור $ש של $ם ,ואולם רחוק הדבר ממני .אכ$ן אתם פה
כDלכם א$ינכם האנשים אשר להם י Dתן ירושתי ושמי.
לא לכם אנכי מחכה פה בהרים הא$לה ולא עמכם א$ר $ד מזה בפעם האחרנה .רק אותות אתם
לי מבשר $י טוב ,כי נעלים מכם הולכים א$לי ובאים א$לי וה$מה בדרך –
– לא אנשים עם התשוקה הגדולה ועם הגעל הגדול ועם הזרא הגדולה ועם כל זה אשר אתם
קראים לו שריד אFלהים –
– לא! לא! ושלש פעמים לא! לאח$רים אנכי מחכה פה בהרים הא$לה ובלעד $יהם לא ארים עוד
את רגלי מזה –
– לנעלים מכם וחזקים וגבורים ועליזים מכם ,לאנשים אשר זויות$יהם ישרות ומהDקצעות ה$יט$ב
גם בבשרם וגם בנשמתם :אריות משחקים יבאו נא!
הוי ארחי ,הוי אתם הנפלאים! האם לא שמעתם דבר על אדות בני? וכי בדרך ה$מה עתה וה$ם
באים א$לי?
דברו נא באזני על דבר גני ועל אי $י עדני ועל מנהגי החדש והיפה אשר אנכי נה$ג בו – מדוע זה
לא תדברו על כל זה?
את המתנה הזאת ,מתנת אורחים ,אנכי שא$ל מ$אהבתכם ,כי דב$ר תדברו באזני על דבר בני,
בעבור זה העFשרתי בעבור זה רוששתי :את-מה לא נתתי –
את-מה לא נתתי ,ורק אFשר היה יהיה לי ב$ן :הבנים הא$לה ,עצ$י החיים הא$לה ,עצ$י חיים אשר
לרצוני ואשר לתקותי הנשאה!"
כה אמר סרתוסטרא ויעצור פתאם בדבריו ,כי תקפה אותו פתאם תשוקתו והוא סגר את ע$יניו
ואת פיו מ$רב סערת לבו .וגם כל אורחיו החFרישו ויעמדו דומם ברעדה .ורק נביא האFמת הזק$ן
נתן אותות בידיו ויקרוץ בע$יניו.
לחם הערב
ונביא האFמת לא נתן עוד את סרתוסטרא ואת אורחיו לכלות את ברכת השלום אשר נשאו
ב$ינ$יהם ,וישתע$ר מקרב כל ר $עיו כאיש אשר א$ין לו מוע$ד לשח$ת אותו חנם ויחFזק ביד
סרתוסטרא ויקרא" :הלא תשמע ,סרתוסטרא! הנ $ה הור $יתנו במו פיך :נחוץ הדבר האחד
ממשנ $הו – ולכ$ן הבה נא וידעת ,כי לי נחוץ עתה מכל הדברים הדבר האחד.
אדברה נא דבר נכון ברגע הנכון :האם לא קראת לי לאFכול עמך היום לחם? ופה הנ $ה רבים
עוד עמנו אשר האFריכו ללכת בדרך .הFאמרת להאכיל $נו רק מלים?
הנ $ה הרב$יתם כDלכם פה למאד להזכיר את המ$תים בקרח ואת המ$תים בשטף מים ואת
המ$תים בחניקה ואת כל יתר הפגעים אשר לאדם; ואולם את פגעי אני לא הזכיר איש ,אשר
י $ש כי ימות איש ברעב – "
)כה דב$ר נביא האFמת ,וכשמוע חיות סרתוסטרא את הדברים הא$לה ותבה$לנה מאד ותברחנה
על נפשן ,כי ראו והנ $ה כל אשר לקטו כל היום לא ישפוק לכלכ$ל אף את נביא האFמת האחד
הזה(.
ונביא האFמת הוסיף" :ונוסף על זה גם הצמא .כי אמנם שמעתי פה המון מים מפכים ,כמו
דבר $י חכמה פכו וה$ם רבים מאד ובלי הרף ,ואולם אנכי – הלא יין חפצתי!
לא כל איש ממנו היה כמו סרתוסטרא איש שותה מים מ$רחם ,וגם לא טובים מים לעי $פים
ונחFשלים; לנו פה יאתה יין – כי רק זה ית$ן לנו מרפ$א פתאם ותעלה כרגע!"
ויהי בהיות כל הדברים הא$לה ,אשר בק$ש נביא האFמת יין ,ויתעור $ר גם המלך משמאל ,אשר
החFריש כל-הע$ת ,ויהי עם לבו גם הוא לפתוח את-פיו .אז אמר" :ליין דאגנו אFנחנו ,אני ואחי
המלך מימין :י $ש עמנו יין למכביר – חמור עמוס כDלו יין .לא חסרנו דבר עוד בלתי-אם לחם".
וסרתוסטרא נתן בשחוק קולו ויקרא" :הגם לחם? הנה רק הלחם הוא אשר א$יננו לבדדים.
ואולם לא על הלחם לבדו יחיה האדם ,כי-אם גם על ש $יות טובות – וש $יות י $ש לי פה שתים:
אותן נשחוט פה עד-מה$רה ונשים על $יהן בשמים ושמן מר ,כי ככה אהבתי .וגם שרשים ופרי
מגדים לא יחסרו לנו ,אשר יטעמו לח$ך כל לוק$ק ומשתוק$ק ,וגם אFגוזים ועוד חידות רבות
לפצ$ח אותם.
ככה נעשה לנו משתה בן-רגע .ואולם מי איש מכם אשר יתאוה לאFכול והיתה עליו לעזור
עמנו לעשות את העבודה ,וגם המלכים יעזרו נא עמנו .כי אתם דעו לכם אשר בצ$ל קורת
סרתוסטרא לא י $עצ$ל גם מלך מהיות טבח".
והע$צה אשר יעץ סרתוסטרא היתה כל $ב האנשים כDלם יחדו ,ורק העני לרצונו מאס בבשר
מאFכל אותם ,ובלצון קרא:וביין ובבשמים $
"שמעו נא לי את הסוב$א והזול $ל הזה ,את סרתוסטרא! הלזאת יבאו בנ $י האדם אל המערות
ואל ראש $י הרים לבעבור אFכל משתים אשר כא$לה?
אכ$ן הFבינותי הפעם את-אשר הורנו לפנים סרתוסטרא זה באמרו" :ברוך העני הקטן!" ועל מה
אמר להעביר את הענים מן העולם".
וסרתוסטרא ענה אותו" :רא$ה חיים על-פי דרכך והFי $ה שמ$ח כמוני! הFי $ה נאFמן לחקך ,אתה
הנחמד ,טחון את גרגריך ושת$ה את מ$ימיך והל $ל את מאכליך – ולו רק יתנו שמחה בלבך!
חק אני רק לא$לה אשר כמני וא$ינני חק לכל .ואולם מי איש אשר יחפוץ להיות כמוני ,שומה
עליו להיות חזק עצמות וקל ברגליו –
ושמ$ח לקראת מלחמה ולקראת משתה ולא הול $ך קדורנית ולא יוס $ף בעל חלומות ונכון
לקראת כל-קשה כהול $ך לקראת חג וכDלו בריא ועצום.
כל ח$לק נבחר לי הוא ולאנשי – ואם לא יתנוהו לנו ולקחנוהו בחזקה :את מבחר כל-נ$תח ,את
מבחר תאר השמים ,את מבחר כל-רעיון חזק ואת מבחר כל-אשה יפה!" –
כה אמר סרתוסטרא ,והמלך מימין ענה" :אכ$ן נפלא הדבר הזה! מי שמע מ$עודו דברים אשר
כא$לה מפי חכם?
חי אני אם לא זה הפלא אשר באיש חכם ,כי י $ש לו מלבד כל-מעלות רוחו גם חכמה והוא
א$יננו חמור".
כה אמר המלך מימין וישתאה ,והחמור שמע את דבריו והוא מתמרמ$ר וגעה " :י-הי" .וזה היה
ר $אשית המשתה הגדול אשר יקראו לו בספר $י דבר $י הימים בש $ם "לחם הערב" ,ובהיות
המשתה לא דברו דבר זולתי על האדם הנעלה.
ב
לפנ $י אFלהים – ואולם מ$ת האFלהים הזה! האFלהים הזה ,אתם בנ $י האדם הנעלים ,היה הגדול
מכל אסון אשר לנגד פנ $יכם.
ומ$אז שכבו בקבר שבתם וקמתם לתחיה .רק עתה בא יבוא מוע$ד הצהLרים הגדול ורק עתה
קום יקום האדם הנעלה והיה – לאדון.
אם הFבינותם אחי את המלה הזאת? ראו הנ $ה נבהלתם – האחז לבכם פלצות? אם תהום
פערה לע לכם? אם כלב השאול פער את-פיו לחרוץ לכם לשונו?
הבו נא ,עלו נא ,אתם בנ $י אדם הנעלים! רק עתה יחול ההר וילד את עתידות האדם .מ$ת
האFלהים .ועתה חפצנו אנחנו – כי יחיה האדם העליון!
ג
שאל ישאלו הדאגים ליום מחר" :א$יך זה יתיצב האדם ויעמוד לדרות?" ואולם סרתוסטרא הוא
האחד והראשון אשר ישאל" :א$יך זה נעז על האדם כי הכח$ד יכח$ד?
האדם העליון קרוב ללבבי; זה לי ר $אשית ואחד – ולא האדם; לא הקרוב לי ולא העני מכל
ולא הכא$ב מכל ולא הנבחר מכל.
הוי אחי! א$ת אשר אהבתי באדם ,הלא זה אשר הוא עשוי מעבר ועשוי לשקוע ,וגם בכם
מצאתי הרב$ה אשר יתנ $ני לאהבה ולקוות.
אשר בזה בזיתם ,אתם בנ $י אדם הנעלים ,ונתן אותי זה לקוות .הבזים הגדולים הלא ה$מה
המכבדים הגדולים.
נוּאשתם ,והיה גם זה בכם דבר לכב$ד אותו הרב$ה .כי לא למדתם להיות שפל $י אשר נואש Z
ברך; לא למדתם את הערמות הקטנות.
כי הנ $ה כיום הזה היו האנשים הקטנים לאדונ $י המקום :כDלם יטיפו לשפלה ולענוה ולערמה
וליגיע כפים ולרחש $י חנינה ולכל "עוד יבוא" הארוך אשר לצדקות הקטנות.
כל-אשר דרכו דרך-נשים ,כל-אשר שרשו שרש עבדים ,ויות$ר מכDלם זה הע$רב הרב אשר
לאספסוף :כל-א$לה חפ$צים כיום הזה להיות לאדונ $י כל גורל האדם – הוי געל! געל! געל!
כל-א$לה שאלים ערב ובקר וצהרים ולא ייעפו ל $אמר" :א$י זה הדרך אשר יאריך האדם לחיות
שבעתים ככה ועל-נקלה ובנעימות?" בזאת – היו לאדונ $י היום.
א$ת אדונ $י היום הא$לה הכריעו נא לי ,אחי ,עד הכחדם; האנשים הקטנים הא$לה ה$ם ה$מה
הגדולה מכל שואה אשר נגד פנ $י האדם העליון!
את הצדקות הקטנות הכריעו נא לי ,אתם בנ $י אדם הנעלים ,ואת הערמות הקטנות ואת
החנינות כגרגר חול ואת המית הנמלים הרומשות ואת הרך עד לחDמלה ואת "אשר הרבים" – !
נבחר לכם שבעתים הוא$ש מ$הכנ $ע .אכ$ן אהבתיכם ,אתם בנ $י אדם הנעלים ,ע$קב אשר כיום
הזה לא ידעתם לחיות .הנ $ה ככה אתם חיים – את מבחר החיים!
ד
הי $ש לכם גבורה? אם לבכם בכם אמיץ? לא גבורה לע$ינ $י ע$דים ,כי-אם גבורת בדדים וגבורת
נשרים ,אשר גם אFלהים לא ישים עוד א$ליה ל $ב?
לנשמות קרות ולבכר $י מדבר ולעורים ולשכורים לא נקרא אמיצ$י ל $ב .נתון ל $ב רק לאיש אשר
יראה לו ומתאמ$ץ להכריע את יראתו; רק הראה את התהום ואת גאותו לא יזנח.
רק הראה את התהום וע$יניו ע$ינ $י נשרים – רק התפ$ש את התהום בצפרנ $י נשר ,לו נתון אמץ
ל$ב– – .
ה
"רע האדם"– ככה דברו א$לי כל החכמים ,לבעבור נחמ$ני .הה לו רק אFמת היה הדבר כיום
הזה! כי הרע הלא זה מבחר כח האדם.
"שומה על האדם ללכת הלוך וטוב ,הלוך ורע" – ככה למדתי אנכי .דרוש הרע לטובת
האדם.
אולי האיש המטיף אשר היה פעם לאנשים הקטנים טוב עשה כי נשא וכי סבל את עון האדם
– ואולם אנכי פה שמ$ח על העון הגדול ,כי הוא לי הנחמה הגדולה– .
ואולם לא על אזנים אר Dכות י $אמרו דברים כא$לה .לא כל מלה יאתה לכל-פה .דברים רחוקים
ונבחרים הדברים הא$לה אשר לא ישלטו בהם טלפ$י הצאן!
ו
החשבתם ,בנ $י אדם הנעלים ,כי באתי למען ה$יטיב את-אשר הר $עותם אתם?
או כי זה חפצי לרפ$ד לכם יצוע ,אתם הכאבים ,למען תשכבו לרוחה? או כי משעולים חדשים
וקלים אראה אתכם ,אתם הנעים והנדים ,אתם התועים ,אתם הנלוזים בדרך?
לא ,לא ושלש פעמים לא! עוד רבים וטובים מכם לע$ינ $יכם י $לכו הלך ואבד – כי עוד רעות
וקשות שבעתים תקרינה אתכם הלך והוס $ף .רק ככה –
– רק ככה יצמח האדם ויעלה למעלה ,אשר שם יפגע$הו הברק ויפצפצ$הו ,כי יהיה למעלה דיו
למען הברק!
אל המעט ,אל המאDחר ואל הרחוק אשא את לבי ואת תשוקתי :מה לי ולצרתכם הקטנה
והרבה והקצרה!
לא כאבתם עוד די $כם! בכאבכם כאבתם רק לנפשכם ולא אל האדם .אמנם מכזבים תהיו אם
תגידו אחרת! איש מכם לא כאב עוד אל-כל אשר כאבתי אני– .
ז
לא ישפוק לי אשר הברק לא יר $ע עוד .לא הצדה אט אותו למען יעבור .כי-אם ילמד-נא
לעבוד את עבודתו – למעני.
וזה-כבר מתקבצת בי חכמתי כמו עב והיא הולכת הלך וקדר ,הלך והחריש .ככה תעשה כל-
חכמה אשר תאמר להוליד ברקים בבא ע$ת לה– .
לא חפצתי להיות אור לבנ $י אדם אשר כיום הזה ולהיות נקרא בפיהם אור .אותם – חפצתי
להכות בסנו $רים .עורה הברק אשר לחכמתי! נק$ר להם את ע$ינ $יהם!
ח
אל נא תבקשו דבר אשר ממעל ליכלתכם :תרמית רעה היא לבנ $י אדם כי יבקשו ממעל
ליכלתם.
ואף כי בשאלם דברים גדולים! כל עש $י כסף רמיה וכל המתחפשים הנעימים הא$לה רק
מניאים את-ל $ב העם מ$האמין עוד בדברים גדולים– :
עד כי באחריתם יהיו לאנש $י רמיה גם לנפשם ה$מה ולנלוז $י ע$ינים ולאכול $י תולעת כסוי $י טיח
ולעטופ$י אדרות מלים חזקות אשר לצדקות התלויות אל-פנ $י חוץ ואשר למפעלים מל$א$י שוא
ונגה להם.
הזהרו נא על-כל-זה לנפשכם ,אתם בנ $י אדם הנעלים! א$ין דבר יקר בימים הא$לה ורחוק
למצא מנקיון ל $ב.
האם לא יום האספסוף היום הזה? והאספסוף לא ידע מ$עודו מה-גדול ומה-קטן ,מה-ישר
ומה-נאFמן; מעDקל הוא בתם-לבו ונ $צח יכז $ב.
ט
חסר $י אFמונה הFיו נא כיום הזה ,אתם בנ $י אדם הנעלים ,אתם הנלבבים! ואת משפט$יכם
ומופת$יכם הסתירו בלבכם! היום הזה יום הוא לאספסוף.
את אשר למד האספסוף לפנים להאמין בא$ין משפטים ומופתים ,מי זה יכל לבא עתה
במשפטים ובמופתים לבעבור הפילו?
ובשוק יוכיחו עתה רק ברמיזות ובקריצות עין .ברב-משפטים וברב-מופתים י $הפ$ך אספסוף
והיה לחדל-אFמונה.
ואם י $ש אשר תעז לפעמים מעט אFמת ,אז יהי נא לכם השפק כבראשונה ואל תאמינו ושאלו:
"מה משפט השגיאה כי ככה נלחמה לה?"
וגם מן המל Dמדים הזהרו לנפשכם! שנאים ה$ם לכם ,כי עקרים ה$מה .ע$ינים קרות ויב$שות
להם :כל עוף כנף שוכ$ב לע$ינ $יהם מוסר נוצתו.
וה$מה מתפארים כי שק$ר לא ישק$רו – ואולם א$ין-אונים לשק$ר א$יננו אהבה לאFמת .השמרו
לנפשות$יכם!
חסר קדחת א$יננו דעת! לא אאמין לרוחות אשר מלאו קפאון .מי אשר א$יננו יוד $ע לכז $ב ,א$יננו
יוד $ע מה אFמת.
י
אם חפצתם התנש$א ,תהיינה נא רגל $יכם לכם לע$זר! אל נא תתנו לנשא אתכם ואל נא ת$שבו
על כתפ$י זרים ועל ראש $י קדק Lד $י זרים!
אבל אתה האם לא על סוס עלית? אם לא חיש וקל אתה רוכ$ב רכב ועלה אל מטרתך? – יהי
כדבריך ,ר$עי! ואולם רגלך הפסחת הלא גם היא ישנה עמך פה על פנ $י הסוס כמוך!
ובבאך אל מטרתך וברדתך מ$על סוסך ואתה עומ$ד על מרום גבהך ,אתה האדם הנעלה,
וראית פתאם כי כוש $ל אתה!
יא
אתם הבראים ,אתם בנ $י אדם הנעלים! הלא רק בגלל הילד אשר בתוך בטנה הרה האשה.
ואתם אל נא תתנו להשיא אתכם ולפתות אתכם! כי מי א$פא קרובכם הקרוב לכם מכל? וגם
אם עשה תעשו דבר למען ר $עכם "הקרוב לכם" ,לא תבראו למענו דבר!
שכחו נא לי את-כל "למען" ,אתם הבראים! הנ $ה צדקתכם היא הדורשת מ$עמכם אשר לא
תעשו דבר "למען" ו"בגלל" ו"יען" – למלים הקטנות המל $אות רמיה אטמו נא אזנ $יכם.
זה "למען הר$ע הקרוב" א$יננו בלתי-אם צדקת האנשים הקטנים; בפיהם תמצאו תמיד "זה
בעד זה" ו"כף רוחצת כף" – ואולם א$ין להם צדקה ולא כח לתועלתכם לנפשכם אתם!
ובתועלתכם לנפשכם אתם ,אתם הבראים ,צפונה כל ההשתמרות וכל שימת הל $ב אשר
להרה! הדבר אשר לא ראה עוד איש בע$יניו ,זה הפרי בעודו בבטן ,הלא הוא השומ$ר וחונ $ן
ומכלכ$ל את-כל אהבתכם!
ובמקום שם כל אהבתכם ,במקום הילד ,שם גם כל צדקתכם! מפעלכם ורצונכם הוא הוא
ר $עכם הקרוב לכם מכל קרוב; אל נא תתנו להשיא אתכ$ם בערכ$י רמיה!
יב
אתם הבראים ,ואתם בנ $י אדם הנעלים! מי נפש אשר עליה ללדת ,הלא תחFלה ,ומי אשר
ילדה ,הלא תטמא.
שאלו את הנשים :א$ין אשה יולדת ,יען כי תענ Dגות היא לה .רק המכאוב פות$ח פה לתרנגלות
ולמשוררים כי צעק יצעקו בחבל $יהם.
אתם הבראים! הלא רבה בכם הטDמאה .ולכ$ן שומה על $יכם כי היה תהיו לאמות.
ילד חדש י Dלד :מה רב הסחי אשר נולד עמו יחד! הבדלו נא ,ומי אשר ילד ,יקום-נא וירחץ עד-
יטהר!
יג
אל נא תרבו הצטד $ק מכפי יכלתכם ,אל נא תשאלו מנפשכם דבר אשר נגד כל-הנמצא!
לכו נא בעקבות הרגל אשר גם צדקת אבות$יכם כבר דרכה בהם! א$יך זה תאמרו לעלות
למעלה אם לא יעלה עמכם רצון אבות$יכם גם הוא?
ואולם מי אשר יחפוץ להיות בכור ,ראשון לרחם ,ישמר נא אשר לא יהיה אחרון לאחרונים!
ובמקום שם פשע$י אבות$יכם ,אל נא תבקשו להיות קדושים!
מי אשר אבותיו רעו נשים ורדפו י$ינות חזקים וחזיר $י יער :מה-בצע כי ישאל מנפשו הצנע לכת?
הלא רק לסכלות ת$חש $ב לו זאת! הלא רב אם איש כזה יהיה בעל רק לאשה אחת או לשתים
או לשלש!
ואם גם יקים לו בת$י נזירים ועל דלתות ב$יתו יחרות" :פה נתיב לקדוש" – ואמרתי אחר $י כל-
זאת :מה-בצע בא$לה! הלא רק סכלות היא!
ואם ב$ית-סהר וב$ית-מקלט ה$קים לנפשו – יהי השלום עמו! ואולם האמין לא אאמין בזה.
בתוך הבדידה יצמח ויציץ רק אשר ה$ביא עמו כל-איש א$ליה ,וגם הבה$מה אשר בה .כי על כ$ן
לא טובה לרבים הבדידה.
הי $ש על פנ $י האדמה דבר אשר נמאס מקדוש בתוך מדבר? מסביב לאנשים הא$לה רק$ד לא
רק השטן – כי-אם גם החזיר.
יד
יר $אים ונכלמים וכב$דים ,וכמו נמ$ר אשר לא הצליח בקפצו על טרפו ,ככה ראיתיכם פעמים
רבות ,אתם בנ $י אדם הנעלים ,בהתגנבכם הצדה .הלא רק לא הצלחתם פעם אחת
בהשליככם גורלכם!
ואולם אתם ,משליכ$י הקDביות ,מה בצע בכל-זה! אכ$ן לא למדתם לצח$ק ולהתלוצ$ץ ,ככל אשר
יאתה לאדם לצח$ק ולהתלוצ$ץ! הא$ין אנחנו יושבים פה לש Dלחן גדול במושב מצחקים ול $צים?
ואם י $ש כי גדול הדבר אשר לא הצליח בידכם – העל זאת א$פוא אתם אנשים לא יצלחו? ואם
הFייתם אתם ללא-יצלחו – העל זאת א$פוא לא יצלח האדם? ואם לא יצלח האדם – הלא רק
טובה תבוא$נו בזאת! הלא רק עלה נעלה!
טו
ככל אשר נעלה וככל אשר נשגב דבר למינו ,כ$ן ימעט וכ$ן יקטן להצליח .ואתם בנ $י-אדם
הנעלים ,הא$ין אתם כDלכם פה – אנשים לא יצלחו?
שלום לכם ,מה-בצע בכל זאת! אכ$ן רבים הדברים אשר עוד בא יבאו! למדו נא להתלוצ$ץ
בכם בנפשכם ככל-אשר יאתה לאדם להתלוצ$ץ!
מה-יפל $א כי הFייתם ללא-מצליחים ולמצליחים למחFצה ,אתם השבורים למחFצה! האם לא
יפרוץ ולא יגעש בכם – עתיד האדם?
הרחוקות אשר לאדם ועמDקותיו ומרומ$י ככביו וכל כחו הכביר :האם כל-א$לה לא ירתחו יחד
בתוך סירכם?
מה-יפל $א כי י $ש אשר תשב$ר אחת הסירות! למדו נא להתלוצ$ץ בכם בנפשכם ככל-אשר יאתה
לאדם להתלוצ$ץ! אכ$ן רבים הדברים אשר עוד בא יבאו ,אתם בנ $י-אדם הנעלים.
וחי אני ,כי רבים מ$הם כבר הצליחו ביד $נו! מה עשירה אדמה הזאת בדברים טובים ושל $מים
וקטנים אשר הצליחו לנו!
הציבו נא מסביב לכם ,אתם בנ $י-אדם הנעלים ,דברים טובים ושל $מים וקטנים! זהב פרים אשר
בשל ירפ$א את הל $ב והשל $ם ילמ$ד לקוות.
טז
מה נחשב עד היום הזה לגדול מכל הפשעים אשר על פנ $י האדמה? האם לא דבר האיש
אשר דב$ר ל $אמר" :הוי לאנשים אשר ימלאו פה שחוק פיהם"?
אם לא מצא סבות דיו על פנ $י האדמה לבעבור ימל $א שחוק פיו – כי אז רק לא ה$טיב לבק$ש.
גם ילד ימצא פה סבות דיו.
האיש הלז – לא אהב דיו; לול $א הדבר הזה ,כי-עתה אהב אהב גם אותנו הנותנים בשחוק
פיהם! ואולם האיש הזה שנ $א אותנו ויחרפ$נו ויקלל $נו ביללות ובפיק שנים.
הא$ין ע$צה אחרת לאיש אשר לא יאFהב בלתי-אם לקל $ל כרגע? הדבר הזה ע$ד לי כי טעמו היה
רע .אבל הלא כדבר הזה עשה עשה זה הא$יתן! מן האספס Dף עלה.
והוא בנפשו לא אהב דיו – לול $א הדבר הזה ,כי-עתה המעיט להתקצ$ף על-דבר אשר לא
אהבו אותו .כל אהבה גדולה א$יננה שאלת אהבה – :שאלת היא יות$ר.
שטו מ$על אנשים א$יתנים כא$לה! רק דרך רעה וחלה הדרך הזאת ,דרך האספס Dף היא:
מביטים ה$מה ברעה על החיים! עין רעה להם אשר רעה באדמה הזאת.
שטו מ$על אנשים א$יתנים כא$לה! רגלים כב$דות להם ולבבות קודרים – :א$ין ה$מה יודעים
לרק$ד ,וא$יך זה ת$קל לאנשים כא$לה האדמה!
יז
בארחות עקלקלות באים כל הענינים וקר $בים אל מטרתם .כמו חתולים יכפו את-גבם ,יהFמו
בנפשם מפנ $י אשרם הקרוב – כל הענינים הטובים נותנים בשחוק פיהם.
צעד $י איש מגידים לכל ,אם כבר צוע$ד הוא במסלולו שלו :הבו וראו אותי בלכתי! ואולם מי
אשר יקרב אל מטרתו הלא רק$ד ירק$ד.
חי אני כי לא הייתי למצ$בה וכי א$ינני עומ$ד פה מDקשה וק$הה וכב$ד כמו עמוד; אהבתי מרוצת
חפזון.
ואם י $ש אשר יהיה על פנ $י האדמה גם בץ ויגון עב ,הלא האיש אשר רגליו קלות ירוץ על פנ $י
טיט והלאה וירק$ד כמרק$ד על פנ $י קרח חלק.
שאו את לבכם למרום אחי! למעלה שאו! וגם את הרגלים אל נא תשכחו! שאו גם את
רגל $יכם ,אתם המרקדים החרוצים ,ועוד שבעתים ככה :גם על-פנ $י קדקד ראשכם עמדו נא!
יח
ועטרת משחקים זאת עטרת ז $ר ששנים היא :בעצם ידי עטרתיה לי לראשי ,במו פי אמרתי כי
קדוש שחוק פי .לא מצאתי לי איש ש $ני גבור דיו לדבר הזה.
סרתוסטרא המרק$ד ,סרתוסטרא הקל ,אשר בכנפים ירמוז ואשר נכון תמיד להתעופ$ף ואשר
בע$יניו יקרוץ לכל צפור כנף ,נכון ושל $ם תמיד ,קל ומפז $ז מ$רב עדנים– :
סרתוסטרא נביא האFמת ,סרתוסטרא נביא השחוק ,לא קצר-רוח ולא א$יתן ,כי-אם איש אשר
אה$ב לקפ$ץ וגם מצד אל צד; אני במו ידי עטרתי לי לראשי את העטרת הזאת!
יט
שאו את לבכם למרום אחי! למעלה שאו! וגם את הרגלים אל נא תשכחו! שאו גם את
רגל $יכם ,אתם המרקדים החרוצים ,ועוד שבעתים ככה :גם על-פנ $י קדקד ראשכם עמדו נא!
גם בגבול האשר י $ש אשר נמצא בה$מות כב$דות וגס $י רגלים מ$ר $אשיתם .אכ$ן נפלאים ה$ם
בהיותם מתאמצים תמיד ,כמו שנהב ,אשר יתאמ$ץ להתיצ$ב על-פנ $י קדקד ראשו.
אכ$ן נבחר הFיות מתהול $ל מ$רב אשר מהיות מתהול $ל מ$רב אסון ,נבחר הFיות מרק$ד גס מהיות
צול $ע בלכתו .כי-עתה למדו נא ממני את חכמתי :גם הרע מכל הענינים י $ש-לו שנ $י עברים
טובים –
– גם הרע מכל הענינים י $ש-לו שת$י רגלים טובות לרק$ד :כי עתה למדו נא לי את נפשכם
אתם ,אתם בנ $י אדם הנעלים ,להתיצ$ב הכ$ן על רגל $יכם הישרות!
ולמדו נא לשכוח את אבעבDעות היגון ואת כל ארחות העצב אשר לאספס Dף! אב$לים נחשבו לי
כיום הזה גם הל $צים אשר לאספס Dף! ואולם היום הזה הלא יום האספס Dף.
כ
הFיו נא לי כמו רוח בגיחו ממערות הריו :על-פי חלילו אשר לו ירק$ד וימים ירעשו ויחולו לקול
צעד $י רגליו.
אשר ישים לחמורים כנפים וחלב ירד מ$עטינ $י לביאות; – ברוך לי הרוח הטוב והזוע$ף הזה,
אשר כמו סערה יבא על כל אשר ליום הזה ועל-כל אספס Dף –
– אשר עוי $ן את-כל הברקנים והסלונים :ברוך יהיה לי הרוח השובב והטוב והחפשי הזה,
המרק$ד על-פנ $י בצות ועל-כל יגון כמרק$ד על נאות דשא!
– אשר ישנא את-כל כלב$י הרזון אשר לאספס Dף ואת כל השרץ הקוד $ר אשר-לא יצלח :ברוך
יהיה לי הרוח הזה אשר לכל הרוחות החפשים ,ברוך יהיה לי הסער המשח$ק ,אשר אבק יש $ב
מכ$ה אחור!
אל תוך ע$ינ $י כל ראה שחור ו D
אתם בנ $י האדם הנעלים! הנ $ה זאת הרעה מכל רעות$יכם ,כי לא למדתם לרק$ד ,כאשר שומה
על האדם לרק$ד – ממעל לבשרו והלאה! מה-לי ולכם אשר אתם אנשים לא-יצלחו!
אכ$ן עוד רבים הדברים אשר בא יבאו כי-עתה למדו נא לשח$ק ממעל לכם והלאה! שאו את
לבכם ,אתם המרקדים החרוצים למרום! למעלה שאו! רק אל נא תשכחו את השחוק הצה$ל!
עטרת משחקים זאת עטרת ז $ר ששנים היא :לכם ,אחי ,אנכי נות$ן את העטרה הזאת! לשחוק
אמרתי קדש! – אתם בנ $י אדם הנעלים ,למדו נא – לשח$ק!
ב
וסרתוסטרא כמעט עזב את מערתו ,והקוס $ם הזק$ן קם ויב$ט בערמה על סביביו ויאמר" :הנ $ה
חמק!
ובן-רגע ,אתם בנ $י אדם הנעלים – הלא תתנוני כי אחניף לכם גם אני כמוהו ואקראכם בש $ם
הכבוד והחנ Dפה הזה – ובן רגע ראו הנ $ה נופלת עלי הרוח הרעה ,רוח הקסמים אשר לי ,זה
שטני קש $ה הרוח,
– אשר אוי $ב הוא לסרתוסטרא זה בכל לבו ,ואתם סלחו נא לו על הדבר הזה! ואולם עתה
הנ $ה חפץ זה לעשות לפנ $יכם בלהטיו ,כי הרגע הזה רגעו שלו – ואני רק לשוא אלח$ם אל
הרוח הרע הזה.
את-כDלכם פה עם כל הכבוד אשר תתנו לנפשכם ועם אשר תקראו לנפשכם "הרוחות
החפשים" או "אנש $י האFמת" או "הנאFמנים אשר לרוח" או "הנגאלים" או "המשתוקקים
הגדולים" –
– את-כDלכם ,אשר זאת מחלתכם היא הגעל הגדול כמוני אני ואשר האFלהים הישן מ$ת על $יכם
ואFלהים חדש א$יננו עוד שוכ$ב נכון לפנ $יכם בערשו ובחתוליו – את-כDלכם פה יחדו אוה$ב הרוח
הרע אשר לי ושטן הקסם.
ידעתיכם אתם בנ $י אדם הנעלים וידעתיו גם אותו ,וגם את העריץ הנחמד הזה ,את
סרתוסטרא ,ידעתי ,אשר אהבתיו לנגד רצוני :אכ$ן נחשב בע$יני לפעמים למסוה יפה על פנ $י
קדוש –
– ולאפ$ר חדש ונפלא על פנ $י מתחפ$ש ,אשר חשקה א$ליו נפש רוחי הרע ,זה שטני קש $ה הרוח:
– אהבתי את סרתוסטרא רק בגלל הרוח הרע אשר לי ,ככה אחשבה לפעמים.
ואולם הנ $ה זה נופ$ל עלי זה רוחי הרע ,רוח הנכאים שטן דמדומ$י ב$ין-ערבים ונוג$ש בי ,אכ$ן חי
אני ,אתם בנ $י אדם הנעלים ,כי מתאוה הוא –
– פקחו נא את ע$ינ $יכם לרוחה! – מתאוה הוא לבוא ערם ,ואני טרם א$דע אם כזכר ואם
כנק$בה; אולם בא יבא אל-נכון ,נג$ש הוא בי ,אללי! פתחו את חוש $יכם!
היום הול $ך ופנה ,הערב יור $ד על-כל דבר ועל-כל ענין .וגם על הטובים בכל הדברים והענינים,
ואתם שמעו נא וראו ,אתם בנ $י אדם הנעלים ,מה-משפט השטן הזה אשר יבא ,זה הרוח הרע
אשר לערב ,אם איש הוא ואם אשה!"
כה אמר הקוס $ם הזק$ן ,ויב$ט בערמה על סביביו ואחר כ$ן עוד $ד את נבלו.
ג
לרוח היום כי יפוח
כאשר נחמת הטל
כבר תרעף לארץ,
וראה אין וא$ין שומ$ע –
כי נעלים קלות ברגל $י המנח$ם טל,
כמשפט כל ענו $י נחם –:
התזכור עוד ,אם תזכור ,אתה הל $ב הלה$ט,
א$יך צמא צמ$את אז
לדמעות שמים ולרעיפ$י טל,
אכול יקוד ועי $ף צמ$את,
ואז על תלמ$י דשא צהDבים
הגיחו עליך מב$ינות לע$צים שחורים,
מבט$י שמש ערבים ז $דונים
מבט$י שמש להטים מנקר $י עין ושמ$חים לא$יד?
ככה
כמשפט הנשר וכמו נמ$ר
תהיינה תאות המ$ליץ,
תהיינה תאותיך אתה מתחת לאלפ$י מסוות
אתה הפתי! אתה המ$ליץ!
על הדעת
כה זמ$ר הקוס $ם ,וכל האנשים אשר ישבו עמו נלכדו ולא ידעו כמו צפLר $י כנף ברשת תאות לבו
המל $אה ערמה ורוח נכאים .ורק הנאFמן אשר לרוח לא נלכד גם הוא ,ויקם ויגזול את הנ $בל
מיד הקוס $ם ויקרא" :הבו רוח ! הבו הלום רוח צח! הבו את סרתוסטרא הלום! הלא את המערה
הזאת אתה הופ$ך למחנק ולרעל ,אתה הקוס $ם הרע והזק$ן!
הוי לכל הרוחות החפשים אשר לא יזהרו מפנ $י קוסמים כא$לה! בא הק$ץ לחDפשתם :מורה
ומשיא אתה לשוב לבת$י-כלא –
אתה השטן הזק$ן ונכ$ה הרוח ,מקינתך עלה צליל חלילך המשיא ,לאנשים דמית אשר בהללם
את הצנעה קראים ה$מה חרש אל תענ Dגות התאוה!"
כה אמר הנאFמן אשר לרוח ,ואולם הקוס $ם הזק$ן הביט על סביביו ויתענ $ג על תפארת עDזו אשר
מצא לו בזה ,ולכ$ן בלע בנעימות את המרורים אשר השקה אותו הנאFמן אשר לרוח ,ובקול
צנוע וענו ענה" :שים יד לפה ,שירים טובים מבקשים לה$ם גם ה$ד טוב ,ולכ$ן טוב כי אחר $י
שירים טובים יאריכו השומעים להחריש.
וככה עשים כDלם פה ,כל בנ $י אדם הנעלים ,רק אתה א$ין זה כי לא הFבינות מכל שירי בלתי-
מ"רוח הקסם". אם מעט .רק מעט לך בקרבך $
והנאFמן אשר לרוח ענה" :רק מגיד אתה את תהלתי בזה אשר הפר $ד הפרדתני מ$עליך .הנני!
ואולם אתם כDלכם פה – מה אני ראה? עוד כDלכם אתם יושבים פה וע$ינ $יכם שכורות מתאות –
:
אתם הרוחות החפשים ,לאן הלכה חDפשתכם! כמעט ראה אני אתכם כראות פנ $י אנשים אשר
האFריכו להביט בנערות ער Dמות ורשעות היוצאות לרק$ד :אכ$ן גם נשמות$יכם בכם יצאו לרק$ד!
א$ין-זה כי בכם ,אתם בנ $י-אדם הנעלים ,טמון מעט מ$הרב$ה מן הדבר אשר לו קר $א הקוס $ם רוח
קסמיו ורוח תעתועיו הרע – :א$ין-זה כי שונים אנחנו איש מ$אחיו.
אכ$ן רבות כבר דברנו ורבות כבר חשבנו איש עם אחיו יחדו בטרם ישוב סרתוסטרא אל
המערה ,לבעבור א$דע כי אמנם שונים אנחנו.
וגם פה למעלה אנחנו מבקשים שונות איש לעברו ,אתם ואנכי .אנכי מבק$ש לי מבטח ,כי על-
כ$ן באתי אל סרתוסטרא .זה לי עוד כיום הזה מגדל עז ורצון עז –
– כיום הזה אשר ינוע כל-דבר תחתיו והאדמה תרגז תחתיה .ואולם אתם כי אביט את ע$ינ $יכם
אשר אתם מראים בזה ,וידעתי כמעט כי מבקשים אתם להוסיף לכם רק כשלון תחת מבטח
–
– ולהוסיף זועה ולהוסיף פחד שואה ולהוסיף רעש אדמה תאוה נפשכם – את-זאת דמיתי
על $יכם ואתם סלחו לי את דבר דמיוני ,אתם בנ $י-אדם הנעלים –
– תאוה נפשכם לחיים מל$א$י פחד $י שואה רעים ומרים ,אשר אנכי יר $א מפנ $יכם יראה גדולה,
ולחי$י חיות טרפות וליערות-עד ולמערות ולהרים תלולים ולג$יאיות מתעים.
ולא המוליכים אתכם מן השואה מוצאים ח$ן בע$ינ $יכם כי-אם המוליכים אתכם מכל-דרך
סלולה והלאה ,הלא ה$ם המתעים .ואולם אם באמת התאות הא$לה נטועות בכם ,הלא
דרככם לא יתכ$ן.
כי-הנ $ה היראה – הלא זה הרגש המתנח$ל וראשון לרגשים אשר לאדם; על-פי היראה יפרש
כל-דבר ,גם הח$טא המתנח$ל וגם הצדקה המתנחלת .מן היראה עלתה גם צדקתי אני ושמה:
דעת.
כי -הנ $ה היראה מפנ $י החיות הרעות – אותה האFריכו זה מ$אז לנטוע בל $ב האדם ,וב$ינ$יהן גם
החיה אשר הסתיר יסתיר האדם בעצם קרבו ואשר מפניה יירא – :סרתוסטרא קרא לה ש $ם
"הבה$מה הפנימית".
יראה אר Dכה לרבת ימים היא ,אשר באחריתה לבשה נדיבות ותהי כDלה רוח ותהי כDלה נשמת
רוח – וכיום הזה ,דמיתי קראים לה דעת"– .
כה אמר הנאFמן אשר לרוח ,וסרתוסטרא הנ $ה שב זה עתה אל מערתו וישמע את הדברים
האחרונים ,אז זרק מלא הכף ששנים אל הנאFמן אשר לרוח וישחק על "דבר $י אמתו" ויקרא:
"מה זה שמעתי עתה? חי אני אם לא דמיתי כי פתי אתה או כי אנכי פתי .ואולם את "אמתך"
זאת אנכי לוק$ח ואהFפך אותה על פניה חיש קל ובאפס יד.
כי הנ $ה היראה – הלא היא א$יננה בלתי אם מקרה לנו .ואולם אמץ-רוח עם נוראות ונפלאות
ועם תאוה לאשר לא-ידוע ולאשר לא-י $עשה הוא הוא אשר נחשב בע$יני לר $אשית בתולדות
האדם.
אל הטרפות ואמיצות הרוח בחיות למד ויקנ $א בסגDלות$יהן ויגזל $ן מ$הן :ורק בזאת היה – לאדם.
ואמץ הרוח הלזה ,אשר באחריתו לבש נדיבות ויהי כDלו רוח ויהי כDלו נשמת רוח ,זה אומץ רוח
אדם עם כנפ$י נשר ועם חכמת נחש ,זה דמיתי יקר $א היום – "
"סרתוסטרא!" צעקו כDלם כל היושבים יחדו פה אחד ויתנו קול שחוק גדול – ויהי כמו עב
כב$דה אשר גזה ותעבור מ$על $יהם .וגם הקוס $ם שחק ויאמר בחכמה" :הנ $ה כ$ן! חלף חמק גם
הוא ,זה רוחי הרע!
האם לא במו פי הזהרתיכם מפניו ואמרתי :רק ב$ן-תרמית הוא ורוח כזבים ותעתועים?
ושבעתים יתעה מד $י ה$ראותו ערם .אבל מה-פשעי אני כי מל $א הוא תככים! האנכי בראתיו
ואם את העולם אני יצרתי?
הבו נא ונשוב ונהיה שמ$חים וטוב$י-ל $ב! אכ$ן ראה אני כי פנ $י סרתוסטרא זעפים – הלא תראו
ותביטו :א$ין-זה כי לבו רע עלי –
הב$ני ולהלל $ני; ה$ן לא יוכל זה להאריך – ואולם עוד טרם הלילה יבא והוא ישוב וילמוד לא F
לחיות אם לא בעשותו מעש $י סכלות כא$לה.
וזה-אה$ב לכל שנאיו :את המלאכה הזאת הוא יוד $ע שבעתים מכל אשר ראיתי עד הלום.
ואולם על הדבר הזה יקח נקם – מ$עם ר $עיו!"
כה אמר הקוס $ם הזק$ן ,ובנ $י אדם הנעלים שמחו על דבריו ,אז התעור $ר סרתוסטרא וי$ל $ך מ$איש
לאיש טעון זדון ואהבה יחד וילחוץ את יד $י ר $עיו – ,וכמשפטו כמשפט איש אשר עליו לה$יטיב
בכל-מקום את אשר ה$רע ולבק$ש סליחה .ואולם כאשר הקריב לבוא עד פתח המערה ,ויתאו
פתאם ש $נית אל הרוח הצח אשר בחוץ ואל חיותיו – ויאמר להתגנ $ב ולהמל $ט ש $נית.
ב
המדבר ישגא :ארור המשיג גבולות מדבר!
המתעוררים
א
ובכלות שיר הצ$ל ההול $ך ,ותמל $א המערה בפעם אחת שאון ושחוק רב .אז ידברו כל הקר Dאים
כDלם יחדו כמו אחד ,וגם את החמור לבשה הרוח ולא הוסיף עוד גם הוא להחריש .ועל
סרתוסטרא נפלה פתאם רוח זרא מעט עם לעג לנגד אורחיו ,ואולם בקרב לבו שמח על
עליזות$יהם; כי היו א$לה לו רק אות טוב אשר יבא כפעם בפעם לפנ $י המרפ$א .אז התגנ $ב
לצ$את החוצה וידב$ר אל חיותיו ויקרא:
"לאן הלך פתאם כל-שברם? – כה קרא ,ואולם כרגע שאף רוח גם הוא מ$רגזו המעט – רק
א$ין-זאת כי בצ$ל קורתי שכחו מה$ר את זעקת כל שברם!
– אכ$ן צר לי כי לא שכחו את קול הזעקה גם היא אשר ה$ם זעקים ככה" – וסרתוסטרא אטם
את אזניו ,כי ברגע הזה התער $ב גם קול " י-הי" אשר לחמור עם שאון הצהLלה אשר לבנ $י-אדם
הנעלים ויהי לפלא.
ואחר $י כ$ן הוסיף ש $נית" :אכ$ן עליזים ה$מה! ומי יוד $ע אם לא עליזים ה$ם רק על-פי כחי אני;
ואולם אם למדו ממני לשח$ק ,לא שחוק-קולי הוא זה אשר למדו.
אבל יהי-נא אשר יהיה! הלא כDלם אנשים זק$נים; מתרפאים ה$ם מ$חלים על-פי דרכם ומשחקים
מא$לה ולא צללו לקולן. ה$ם על-פי דרכם ,כבר שמעו אזני רעות $
ואולם היום הזה יום תפארת עז לי! הנ $ה כבר הול $ך ופונה ,כבר חול $ף ובור $ח גם רוח הכב$ד Dת,
זה שנאי בנפש! הנ $ה כ$ן נוטה היום הזה לאחרית טובה ,אשר ר $אשיתו היתה רעה וכב$דה ככה!
מע$בר לים הוא רוכ$ב ובא ,זה הרוכ$ב ולאחריתו הנ $ה נוטה היום הזה .עוד מעט ובא הערב$ :
הקל! הנ $ה הוא מתנוד $ד ,זה הנחמד ,זה השב ,בכר$י-סוסו -המר Dפדות ארגמן!
והשמים מביטים וה$ם בהירים והארץ רבצת מתחת והיא עמDקה! – הוי אתם כל הנפלאים,
אשר באתם א$לי ,הלא טוב הסתופ$ף בצ$ל קורתי!"
כה אמר סרתוסטרא .וקול הזעקה והצהLלה אשר לבנ $י האדם הנעלים נשמע ש $נית מן
המערה .אז ידב$ר סרתוסטרא ש $נית:
"טעמו מן הברות אשר שמתי להם בפי חכתי ,ועתה הנ $ה ברותי עשה את פעDלתה באFמונה;
סר גם מ$על $יהם זה שנאם בנפש ,זה רוח הכב$ד Dת ,והנ $ה ה$ם מלמדים את שפת$יהם לשח$ק גם
ה$ם .או האם לא הFטיבותי לשמוע!
מאכל הגברים אשר לי ,זה משלי המל $א ל $ח ואון ,פע$ל את פעDלתו באFמונה :חי אני כי לא
כלכלתים בז $רועים מפיח$י בטן ,כי אם במאכל אנש $י מלחמה ובמאכל גבורים :תשוקות
חדשות עוררתי בלבם.
תקות חדשות סערות בזרועות$יהם וברגל $יהם ולבם בהם משתר $ע .מלים חדשות ה$ם מוצאים,
ועוד מעט ומל $א רוחם גם מצהלות הול $לות.
אמנם לא לילדים מאכל כזה ולא לנשים שוקקות זק$נות וצעירות .לא$לה מדברים בלשון
אחרת לתפוש אותן במע$יהם אשר בקרבן; לא להן אנכי רופ$א ומורה.
הנ $ה סר הגעל מ$עם בנ $י האדם הנעלים הא$לה ,וזאת הלא תפארת עDזי אני .על פנ $י אדמת
ממשלתי היו לאנשים הולכ$י בטח ,סרה הכלמה המל $אה פתיות ,והנ $ה ה$ם שופכים את לבם.
שופכים ה$ם את לבם ,שבים אל $יהם רגעים טובים .חוגגים ה$ם ומעלים ג$רה – ,רחש
לבם תודה.
וזה לי הטוב מכל האותות :רחש לבם תודה .אכן לא יארכו עוד הימים וה$ם יהFגו להם מלבם
חגים ויציבו מצבות זכרון לשמחות$יהם הקדמוניות.
אנשים מתרפאים ה$ם! כה אמר סרתוסטרא ויעלוז בלבו ויב$ט החוצה; וחיותיו גם ה$ן נלחצו
א$ליו ותת$נה כבוד לאשרו ולדממתו.
ב
ופתאם חרדה-אזן סרתוסטרא :כי המערה אשר מלאה עד כה שאון ושחוק רב קמה בפתע
פתאם לדממה; – ואפו ה$ריח עתר ענן ר $יח ניחוח וקטרת לבונה ,ויהי כר $יח יקוד זמורות ברוש.
וסרתוסטרא שא$ל את נפשו" :מה-זה היה פתאם? מה ה$ם עשים שם? ויתגנ $ב אל פתח
המערה ,לבעבור יראה את אורחיו בע$יניו ואיש לא ירא$הו .והנ $ה פלא על-פנ $י פלא! את-אשר
לא פל $ל ראו ע$יניו!
"אכ$ן שבו כDלם ויהיו לירא$י אFלהים ,מתפללים ה$ם ,רק משDגעים ה$מה!" – קרא וישתומ$ם בלי
חק .וכאשר אמר כ$ן היה :כל בנ $י-האדם הנעלים הא$לה ,שנ $י המלכים והכה$ן הגדול אש $ר בא$ין
עבודה והקוס $ם הרע והעני לרצונו והצ$ל ההול $ך ונביא האFמת הזק$ן והנאFמן אשר לרוח והנמאס
בבנ $י אדם :כDלם כמו ילדים וכמו נשים זק$נות ומאמינות כרעו על ברכ$יהם ויהיו עובדים אל
הח$ל לגרג$ר בגרונו ולנחור באפו ,ויהי כחפ$ץ לדב$רהחמור .ברגע ההוא והנמאס בבנ $י אדם $
א$ת-אשר לא יד Dבר ,עד-כי מצא באחריתו את המלים אשר בק$ש ,והנ $ה היא תחנה זרה ומל $אה
יראת אFלהים ,לבעבור הל $ל לחמור אשר הקטירו לו ,וא$לה דבר $י התחנה:
אמ$ן! תהלה ותפארת וחכמה ותודה וכבוד ועז לאFלה$ינו מ$עולם ועד עולם!
– והחמור ענה אחר $י הדברים הא$לה " י-הי".
את סבל $נו הוא נשא ,לעבד היה לנו ,והוא נענה ולא יפתח פיו ולא יאמר לנצח לא ,ומי אשר
יאFהב אFלהיו יוכיחו.
– והחמור ענה אחר $י הדברים הא$לה " י-הי".
לא ידב$ר דבר ,זולתי רק באמרו אל העולם כפעם בפעם יהי; ככה יתנה תהלת עולמו .הנ$ה
זאת חכמתו כי דבר לא ידב$ר; ככה ישמ$ר לנפשו מדב$ר און.
– והחמור ענה אחר $י הדברים הא$לה " י-הי".
לא תאר לו ולא הדר ,צבע עורו ש $יבה ובה יעטוף צדקתו ,אם רוח בו ,יחביא$הו; ואולם כל-איש
יאמין באזניו האר Dכות.
– והחמור ענה אחר $י הדברים הא$לה " י-הי".
אכ$ן עמDקה חכמתו .כי על-כ$ן אזנים לו אר Dכות והוא יאמר תמיד יהי ולא יאמר לנצח לא! האם
לא ברא את העולם בצלמו ,אשר יהיה נבער כמוהו?
– והחמור ענה אחר $י הדברים הא$לה " י-הי".
הול $ך אתה ישרות ועקלקלות :מה-לך ולדבר אשר אנחנו בנ $י האדם קראים לו ישר או מעDקל?
מ$עבר לטוב ולרע נתונה ממשלתך .רק מ$רב תDמך לא ת$דע מה זה תם.
– והחמור ענה אחר $י הדברים הא$לה " י-הי".
איש לא תגר $ש מ$על פניך ,גם לא ענים וגם לא מלכים .את הילדים אתה קר $א לבוא א$ליך,
ואם יפתוך חטאים תענה באולתך י-הי".
– והחמור ענה אחר $י הדברים הא$לה " י-הי".
אה$ב אתה אתונות וגם תא$נים חנוטות; א$ין אתה מא$ס במאכל טוב .גם הדרדר קרוב ללבך,
אם רע$ב אתה .א$ין זאת כי חכמת אFלהים בקרבך.
– והחמור ענה אחר $י הדברים הא$לה " י-הי".
חג החמורים
א
ובהגיע התחנה עד הדברים הא$לה לא יכל עוד סרתוסטרא להתאפ$ק ויצעק גם הוא " י-הי"
וקולו חזק שבעתים מקול החמור ,ויגיח בפתע פתאם אל תוך מחנה אורחיו אשר השתגעו .אז
יקרא "מה אתם עשים פה ,בנ $י אדם?" ואת המתפללים נתק בחזקה ויקימ$ם מ$על הקרקע –
"אויה! לו ראתה אתכם ע$ין אח$ר פה מלבד סרתוסטרא!
הלא יאמין כל ראה כי הFייתם באמונתכם החדשה לרעים מכל מגדפ$י אFלהים אשר היו מ$אז
ומ$עולם ולנשים זק$נות ופתיות.
וגם אתה פה ,הכה$ן הגדול והזק$ן ,א$יך זה יאתה הדבר לך ולרוחך כי ככה אתה עוב$ד פה
לחמור והוא היה לך ל $אלהים?" –
והכה$ן הגדול ענה" :שא נא לי ,סרתוסטרא ,הפעם! ואולם בדברים אשר לאFלהים חכמתי גם
ממך .לכ$ן דע לך א$פא ,כי ככה יאתה!
נבחר עבד אFלהים בצלם אשר כזה מבלתי עבדו בכל-צלם אשר יהיה! שים נא את הפתגם
הזה אל לבך וחקור אותו ,אתה ר $עי הנעלה ,או-אז תמצא על-נקלה כי י $ש חכמה בפתגם אשר
כזה.
וזה אשר למ$ד כי "א$ין אFלהים בלתי-אם רוח" – הלא מכל ההולכים לפניו הוליך זה בפעם
אחת ובצעדה ישרה – עד המקום אשר לא$ין-אFמונה :תורה אשר כזאת לא על נקלה תתDקן!
לבי הזק$ן מפז $ז ומכרכ$ר מ$רב שמחה על-דבר אשר י $ש עוד על פנ $י האדמה דבר להשתחות
א$ליו .שא נא ,סרתוסטרא ,על הדבר הזה לל $ב-כה$ן גדול זק$ן ותמים!" –
– ואתה! קרא סרתוסטרא אל הצ$ל ההול $ך – האתה זה אשר קראת לנפשך רוח חפשי ואשר
האFמנת כי רוח חפשי אתה? מה-לך ומי לך פתאם פה כי בחרת לך עבודת אFלילים ועבודת
נזיר $י כהנים?
הלא רעה דרכך פה שבעתים מהיותה לפנ $י נערותיך החטאות והאד Dמות ,אתה המאמין החדש
והרע!"
והצ$ל ההול $ך ענה" :כ$ן דברת ,רעה היא למדי :ואולם לא בי העון! האFלהים הישן עודו חי,
סרתוסטרא ,אם תאבה ואם תמא$ן.
והנמאס בבנ $י אדם אש $ם בכל זה :הוא האיש אשר עור $ר אותו ש $נית לחיים .ואם יאמר-לנו ,כי
הוא אשר מות$ת אותו לפנים ,אז דע לך ,כי נחשב המות בע$ינ $י הא$לים רק לאFמונה ר $יקה".
– ואתה ,קרא סרתוסטרא ,אתה הקוס $ם הזק$ן והרע ,הג$ד ,מה עשית! מי זה יאמין עוד לך בדר
החפש הזה ,אם אתה הוא המאמין בחמור $י-אFלהים כא$לה?
ה$ן הסכלת לעשות – אבל א$יך יכולת ,אתה החכם ,לעשות סכלות אשר כזאת?"
והקוס $ם החכם ענה" :הוי ,סרתוסטרא ,צדקת ,כי אמנם סכלות עשיתי – ואולם דע לך כי
בל $ב כב$ד עשיתיה".
– ואתה גם אתה ,קרא סרתוסטרא אל הנאFמן אשר לרוח ,התבונ $ן נא אל אשר לפניך ושים
את-אצבעך למו אפך! הא$ין בזה דבר אשר יהיה לזרא לאפך? אם א$ין רוחך טהור מדי התפל $ל
ככה ומד $י כלכ$ל את הא$ד העלה מקרב עדת הכורעים והמשתחוים הא$לה?"
והנאFמן אשר לרוח שם את אצבעו למו אפו ויען" :אכ$ן י $ש דבר בחזון הזה ,אשר גם לקח יקח
את לבי.
באFלהים ,ואולם בצלם הזה קרוב הוא לי להאמין בו שבעתים מכל אולם לא טוב לי להאמין $
אFלהים אח$רים.
רק אFל-ה$י נצח האFלהים – ככה יאמרו חסידיו .אכ$ן מי אשר עתו בידו כמוהו ,לא יחיש ולא
אל $י מטרה ימה$ר בעשותו .לאט לאט ובסכלות מעט יעשה את מעשיו :ככה יבא אFלהים כזה F
טובה.
ומי אשר עתרת רוח לו ,הלא י $ש כי בעצם נפשו ישאל להוק$ש באולתו ובסכלותו .התבונ $ן נא
אל נפשך אתה סרתוסטרא!
אתה בנפשך חי אני אם לא יכל יכלת להיות גם אתה באחריתך לחמור מ$רב שפעת חכמה.
האם לא בתאות נפש יבחר חכם גדול ללכת ארחות עקלקלות? כזאת יאלפ$נו מרא$ה
הע$ינים ,סרתוסטרא – מרא$ה ע$ינ $יך אתה!
– וסרתוסטרא פנה אל הנמאס בבנ $י אדם ,אשר כרע עוד על הארץ וידו שלוחה אל החמור
)כי הקריב לו אשכר יין( ,ויקרא :ואתה האחרון! הגידה נא ,אתה אשר-לא י $חק$ר ,מה עשית?
ראה אני כי נהפכת :ע$ינך להטת ,אדרת כל-נשגב עטויה על רע תארך :הגידה מה עשית?
האFמת הדבר אשר יאמרו עליך פה כי שבת ועוררת אותו? למה עשית כדבר הזה? האם לא
בצדקה הומת ויעLבר מן העולם?
וגם אתה בנפשך הלא נחשבת בע$יני כמתעור $ר :מה עשית? למה נהפכת אתה? למה
שבת אתה? הגידה אתה אשר-לא י $חק$ר!"
והנמאס בבנ $י אדם ענה :אי לך ,סרתוסטרא! רק ל $ץ אתה!
אם האFלהים הלז עודו חי ואם שב לחיים ואם מ$ת בלי שוב – מי משנ $ינו י $יטיב לדעת את כל-
זה? הלא תענה ,סרתוסטרא!
ואולם אחת ידעתי – וממך ,סרתוסטרא ,למדתיה לפנים – :מי אשר יחפוץ למות$ת עד היסוד,
רק שח$ק ישח$ק.
"לא בקצף כי-אם בצחוק מות נמית – ככה למדתנו לפנים .אי לך ,סרתוסטרא ,אתה הנסתר,
אתה הממות$ת בבלי קצף ,אתה הקדוש הנורא – הלא רק ל $ץ אתה!"
ב
ובעוד סרתוסטרא משתומ$ם על-כל דבר $י הל $צים הא$לה ,ויתעוד $ד וימה$ר ש $נית אל פתח
מערתו ,ואל אורחיו פנה ויקרא בקול גדול:
הוי אתם ז $דים ערומים ,פוחזים ועש $י להטים כDלכם! למה אתם מתחפשים ומתחבאים מלפני!
מה פז $ז ל $ב כל איש מכם מ$רב שמחה וזדון ,כי שבתם ויכולתם להיות רגע כמו ילדים קטנים,
להתחס $ד ולהתמ$ם –
– כי שבתם ויכולתם רגע אחד לעשות את אשר עשים הילדים ,להתפל $ל ולהכות כף אל כף
ולצפצ$ף "אFלה$ינו הטוב"!
ואולם הניחו לי את חדר הילדים הזה ,זאת מערתי אני ,אשר שם משכן היום לשכ$ן שם כל
מעש $י ילדות .שברו נא בחוץ את-כל רעבון הול $לות הילדים הגדול אשר לכם ואת-כל שאון
לבכם!
אכ$ן אFמת הדבר ואני שכחתיו :אם לא תהיו כילדים ה$ן בא לא תבאו אל ממלכת השמים
הזאת )וסרתוסטרא הורה בידו למעלה(.
ואולם הלא א$ין אנחנו חפ$צים עוד כיום הזה לבוא אל ממלכת השמים :לגברים היינו – וככה
אנחנו חפ$צים את ממלכת האדמה".
ג
וסרתוסטרא פתח את-פיו ש $נית לדב$ר ,ויאמר:
"הוי אתם ר $עי החדשים ,אתם הנפלאים ,אתם בנ $י אדם הנעלים ,מה חמד לבי אתכם –
מ$אז שבתם והייתם עליזים! הלא כDלכם צצתם ופרחתם; וי $ש כי אדמה אשר לפרחים כמוכם
טובים חגים חדשים –
– וטובה סכלות מעטה והול $לות :אם עבודת אFלהים וחג חמורים ואם איש זק$ן ועל $ז אשר שמו
סרתוסטרא הפתי ואם רוח מסע$ר אשר יסע$ר מעט את נשמתכם להאיר אותה.
אל נא תשכחו את הלילה הזה ואת חג החמורים הזה ,אתם בנ $י אדם הנעלים ,אותו בראתם
תחת צ$ל קורתי ,וזה לי אות לטוב; דברים כא$לה יבראו רק אנשים מתרפאים מ$חלים!
ואם תשובו לחג אותו ,את חג החמורים הזה ,חגו נא אותו בגללכם וחגו אותו גם בגללי ולזכרי
אני!"
כה אמר סרתוסטרא
שיר השכרון
א
ב$ין כה וכה והאנשים כDלם ,אחד אחר האחד ,יצאו החוצה ואל תוך הלילה הצח ומל $א סוד,
וסרתוסטרא נה$ג את הנמאס בבנ $י אדם בעצם ידו ,לבעבור הראות אותו את ממלכת הלילה
ואת היר $ח העגול והגדול ואת כסף מפרצ$י המים אשר על-יד מערתו .אז עמדו מחרישים איש
על-יד אחיו ,וה$ם כDלם אנשים זק$נים ,ולבם בם מל $א נחמה ועז
וה$מה משתאים ומשתוממים על-דבר אשר ככה טוב להם על-פנ $י האדמה; וס $תר תעל Dמות
הלילה הלך הלוך וקר $ב ויגע אל לבם .אז שב סרתוסטרא ויצחק בלבו ויחשוב" :הוי מה טבו
בנ $י אדם הנעלים הא$לה בע$יני!" – ואולם בשפתיו לא דב$ר את הדברים ,כי נתן כבוד לאשרם
ולדממתם– .
הח$לאז בא דבר אשר היה נפלא מכל הנפלאות אשר ליום פלאות זה :כי הנמאס בבנ $י אדם $
ש $נית ובפעם האחרונה לגרג$ר בגרונו ולנשום באפו ,ויהי כאשר מצא את המלה הנכונה אשר
בק$ש אז יצאה על שפתיו שא$לה בהירה וברורה ,טובה ועמDקה וזכה ,והיה כל השומעים אשר
שמעו אותה ויחFרד לבם בם לשמעה.
וזה אשר דב$ר" :אתם כDלכם פה ר $עי! הא$ין גם מחשבתכם כמוני? הנ $ה היום האחד הזה –
ובגללו אנכי שמ$ח בפעם הראשנה כי חייתי את-כל ימ$י חיי.
וגם ע$דותי הגדולה הזאת עוד קטנה לי .אכ$ן י $ש שכר לאדם לחיות על-פנ $י האדמה :יום אחד
וחג אחד עם סרתוסטרא יחד למדני לאהבה את האדמה.
"הא$לה ה$ם – החיים?" ככה חפצתי לדב$ר אל המות" .כי-עתה א$פוא הבו נא! הבו נא עוד
הפעם!
ר$עי ,הא$ין גם מחשבתכם כמוני? האם לא תחפצו כמוני לדב$ר אל המות " :הא$לה ה$ם –
החיים? כי-עתה הבו נא למען סרתוסטרא! הבו נא עוד הפעם!" – –
כה אמר הנמאס בבנ $י אדם – ומועד חצי הלילה הקריב .ומה אתם חושבים כי בא אז והיה? –
כמעט שמעו בנ $י אדם הנעלים את-דבר השא$לה ההיא ,וי $דעו פתאם בנפשם כי נהפכו כDלם
וכי התרפאו מ$חלים וגם ידעו מי האיש אשר מידו באה להם כל-זאת :אז השתערו על
סרתוסטרא בתודה רבה וביראת כבוד ויתרפקו עליו וישקו את-ידיו איש איש לפי דרכו ,ויהיו
א$לה מפה משחקים וא$לה מפה בוכים .והקוס $ם הזק$ן רק$ד מ$רב שמחה; ואמנם י $ש אשר
מספרים כי מלאו אז היין המתוק ,ואולם א$ין-זה כי שבעתים מזה מלאוהו אז החיים המתוקים
וכל עמל נס ממנו .וי $ש אשר מספרים ,כי גם החמור רק$ד ,כי לא לחנם השקה אותו הנמאס
בבנ $י אדם יין .ואולי אFמת כל הדברים הא$לה ,או אולי היו הדברים אח$רים כDלם; ואם גם אFמת
כי לא רק$ד החמור בלילה ההוא ,הלא נפלאות אח$רות ונשגבות נעשו אז וה$ן גדולות שבעתים
מנפלאות חמור מרק$ד .ובכ$ן יהי נא כמשל סרתוסטרא המדב$ר כפעם בפעם ל $אמר" :מה-בצע
בכל זה!"
ב
וסרתוסטרא עמד ויהי כשכור בכל הע$ת אשר עשה הנמאס בבנ $י אדם את מעשיו :אור ע$יניו
כבה ולשונו כבדה ורגליו פקו .ומי איש אשר ימצא את משפט המחשבות אשר סערו בנשמת
סרתוסטרא ברגעים הא$לה? אכ$ן היה למרא$ה-ע$ינים כמו איש אשר רוחו סר לאחור ואשר
נחפז לפנים ואשר היה במרחקים רבים וכמו "על ניר גבוה ב$ינות לשנ $י ימים – ככתוב –
ומתהל $ך כמו עב כב$ד ב$ין אשר-עבר וב$ין אשר-יהיה" .ואולם מעט מעט ובעוד אשר בנ $י אדם
הנעלים תמכו בו בזרועות$יהם שב א$ליו רוחו ויעצור במו ידיו בעד המתרפקים ובעד הנלחצים
א$ליו ובעד הדאגים לו; ואולם דבר לא דב$ר .ופתאם הפנה את-ראשו בחפזון כאיש אשר שמע
דבר ואחר-כ$ן שם אצבעו למו פיו ויאמר" :באו!"
וכרגע ותהי מסביב דממה חרישית; ואולם ממעמקים נשמע בלאט צליל קול פעמון.
וסרתוסטרא הקשיב מאד ,וכ$ן עשו גם בנ $י אדם הנעלים ,ואחר-כ$ן שם ש $נית את-אצבעו למו
פיו וידב$ר ש $נית ל $אמר" :באו! באו! הנ $ה חצות הלילה הול $ך וקר $ב!" וקולו נהפך ויהי לאח$ר.
ואולם בכל-זה לא מש ממקומו .והדממה הלכה הלוך וגדולה ,הלוך וחרישית ,וכל-אשר
מסביב הקשיב ,גם החמור וגם חיות הכבוד אשר לסרתוסטרא ,ה$ם הנשר והנחש ,וגם
המערה אשר לסרתוסטרא וגם היר $ח הקר והגדול והלילה גם הוא .וסרתוסטרא שם בפעם
השלישית את אצבעו למו פיו ויאמר:
"באו! באו! הבו עתה ונהל $ך! הנ $ה בא הרגע ,הבו עתה ונהל $ך אל תוך הלילה!
ג
אתם בנ $י-אדם הנעלים! הנ $ה חצות הלילה הול $ך ובא :הבו ואגידה באזנ $יכם דבר ,אשר הגיד
אותו הפעמון הישן הלז באזני גם אני –
– מה-חרש ,מה-נורא ומה-לוק$ח ל $ב! ככל-אשר דב$ר אותו א$לי זה הפעמון אשר לחצות-
הלילה ,שמוצאותיו רבו שבעתים מכל המוצאות את אחד האדם:
– כי עוד הלמות הכא$ב אשר בל $ב אבות אבות$יכם ספר במספר – אויה! אויה! מה יתיפ$ח
עתה! מה יצחק עתה בחלומו! – זה חצות-הלילה העמוק מכל עמוק וקדמוני!
הס! הס! הנ $ה ישמע עתה דבר אשר יומם שומה עליו להחריש ,ורק עתה כשך רוח היום וכשך
גם כל השאון אשר ללבכם –
– עתה הוא נות$ן קולו ,עתה הוא נשמע ,עתה הוא מתגנ $ב לבוא אל תוך נשמות המקיצים
בלילה .אויה! אויה! מה-יתיפ$ח עתה! מה-יצחק עתה בחלומו!
– הא$ין אתה שומ$ע אותו מדב$ר א$ליך חרש ונורא ולוק$ח ל $ב ,זה חצות הלילה העמוק מכל
עמוק וקדמוני?
בן-אדם ,שמע!
ד
אּללי לי! לאן חלף הזמן? האם לא נפלתי לתוך בא$רות עמDקות? העולם יש $ן –
אויה! אויה! הכלב בוכה ,היר$ח מ$איר .טוב לי למות ,למות ,מ$הגיד לכם את אשר ל $ב-חצות-
הלילה אשר לי מחש $ב עתה.
הנ $ה מתי .הכל חלף .הוי העכביש! מה אתה אור $ג עלי? הדם חפצת? אויה! אויה! הטל יור $ד,
הרגע בא –
הרגע אשר קר יבוא$ני וקפאון ואשר ישאל וישאל וישאל" :מי האיש אשר עמד בו לבו לכל-
הדבר הזה?
– מי האיש אשר יהיה אדון לאדמה? מי-זה יחפוץ לצוות ל $אמר :ככה על $יכם לרוץ את דרככם,
אתם הנחלים הגדולים עם הקטנים!"
– הרגע הול $ך וקר $ב; הוי אדם :הוי האדם הנעלה ,שמע! הלא רק לאזנים חדות הדברים
הא$לה ,הלא רק לאזניך אתה מה-ידב$ר חצות לילה העמוק ,מה?
ה
הנ $ה אנש $א ,הנ $ה נשמתי מרקדת .הוי מלאכת היום! הוי מלאכת היום! מי האיש אשר יהיה
אדון לאדמה?
היר $ח קר ,הרוח מחריש .אויה! אויה! הכבר התרוממתם די $כם לעוף? הנ $ה אתם מרקדים:
ואולם רגל א$יננה כנף.
קבעת,אתם המרקדים החרוצים ,הנ $ה ערבה כל-שמחה :נהפך היין לשמרים ,היתה הכוס ל D
הקברים מתלחשים.
לא התרוממתם די $כם לעוף :ועתה מתלחשים הקברים ל $אמר" :גאלו נא את המ$תים! למה
יאFרך ככה הלילה? האם לא ינסוך על $ינו היר $ח רוח שכרון?"
אתם בנ $י אדם הנעלים ,גאלו נא את הקברים ,עוררו את הפגרים! אויה ,למה זה תחפור עוד
התולעת? הנ $ה קרוב הרגע ,הנ $ה קרוב הרגע לבוא –
הפעמון הומה ,הל $ב רוע$ש עוד ,תולעת-הע$ץ חופרת עוד ,זאת תולעת הל $ב .אויה! אויה! עמוק
העולם מתהום!
ו
עDגב מתוק! עDגב מתוק! אהבתי את צליל קולך ,צליל קול אנקה נסוך שכרון אשר לך! – כמו
ממרחקים רבים יעלה א$לי קולך ,הרח$ק הרח$ק ,מתוך נהר $י נחל $י האהבה!
אתה הפעמון הישן ,אתה העDגב המתוק! כל כא$ב למינו קרע קרע בלבך ,כא$ב אב ,כא$ב-
אבות ,כא$ב-אבות אבות; עתה פDתח דברך ויהי בש $ל –
– בש $ל כּמו בציר מDזהב וכמו אחר-צהLרים וכמו ל $ב-הבדידה אשר לי – ועתה אתה מדב$ר:
העולם גם הוא פDתח ויהי בש $ל ,הע$נב התאדם –
ועתה הוא שא$ל את נפשו למות ,למות מ$רב אשר.
הוי אתם ,בנ $י אדם הנעלים .האם לא תריחו את הר $יח הזה? הנ $ה ר $יח נוב$ע חרש עד הלום –
– בשם הנ $צח ור $יחו ,ר $יח יין מDזהב אדום ונעים ששנים מל $א אשר ישן –
– אשר מות-חצות-לילה נסוך שכרון ,אשר יזמ$ר :עמוק העולם מתהום ,ועמוק מ$אשר חשב
היום!
ז
הרף ממני! הרף ממני! טהור אני מהיות לך ,אל נא תגע בי! האם לא היה זה-עתה העולם
של$ם?
טהור עורי מהיות למגע לידיך .הרף ממני ,אתה היום העכור והתפ$ל והנאFלח! האם חצות
הלילה א$יננו בהיר ממך?
רק הטהורים יהיו אדונ $י האדמה ,רק הזרים עד-בלתי הוד $ע ,רק האמיצים ,רק נשמות חצות-
הלילה ,כי בהירים ה$מה ועמDקים מכל יום.
הוי יום! המגש $ש אתה אחרי? האחר $י אשרי אתה ממש $ש? העשיר אני בע$יניך ,אם בוד $ד ,אם
מטמון ואם מכר $ה זהב?
הוי עולם! האותי חפצת? הבן-עולם אני לך? אם איש-שמים? ואם איש אFלהים? הוי יום והוי
עולם! מה אתם תפ$לים –
– תהיינה נא יד $יכם חרוצות שבעתים ,תפשו נא לכם אשר עמוק שבעתים ואסון עמוק
שבעתים ,תפשו לכם א$ל ,אך רק אל נא תתפשו אותי:
– אסוני וגם אשרי עמDקים ,אתה היום הנפלא ,ואולם א$ינני א$ל וא$ינני שאול אשר לא$ל :עמוק
בו הכא$ב.
ח
כא$ב א$לים עמוק שבעתים ,אתה העולם הנפלא ,שלח ידך ותפוש לך כא$ב אFלהים ולא אותי!
מה אני! רק עDגב מתוק נסוך שכרון –
– רק עDגב חצות-לילה ,רק פעמון אנקה אשר איש לא יבינו ,ואשר שומה עליו לדב$ר באזנ $י
ח$רשים ,אתם בנ $י אדם הנעלים ,כי א$ין אתם מבינים אותי!
חלף! חלף! – הוי נער! הוי מוע$ד-צהLרים! הוי חצות-לילה! ועתה הנ $ה בא ערב ולילה וחצות-
לילה – הכלב בוכה ,הרוח –
– הא$ין הרוח כלב! הנ $ה הוא מיב$ב ,הנה הנ $ה הוא נוב$ח ,הנ $ה הוא בוכה .אויה :אויה! מה הוא
מתיפ$ח עתה! מה הוא מצח$ק ,מה הוא שא$ף ונוש $ם בכב$דות ,זה חצות-הלילה!
ועתה הנ $ה הוא מדב$ר פתאם ברוח שוקטת ,זה המ$ליץ השכור! האDמנם האFריך עד סור
שכרונו? אם האFריך עד התרוננו כDלו? אם שב ויעל ג$רה?
– את כא$בו יגר ,בחלומו יגר ,זה חצות-לילה העמוק והקדמוני ,ושבעתים מזה יגר את תענוגו,
כי גם בהיות הכא$ב עמוק מאד ,התענוג עמוק מכא$ב הל $ב.
ט
גפן אתה לי! על-מה אתה מהלל $ני? ואני הלא זמרתיך! אכזר אנכי ,ועתה אתה זב דם :מה
אתה מהל $ל את אכזריותי נסוכת השכרון?
"כל-אשר של $ם ,כל-אשר בש $ל – הול $ך למות!" כ$ן דברת .ברוכה ,ברוכה את המזמ$רה! ואולם
כל-אשר לא בש $ל חפ$ץ חיים :הוי כא$ב!
הכא$ב אומ$ר" :גוע! הרף הכא$ב!" ואולם כל-אשר כא$ב חפ$ץ חיים ,עד הFיותו בש $ל ועל $ז ונכסף –
– נכסף לכל-רחוק ולכל-נעלה ולכל-מ$איר" .יורשים חפצתי – כה יאמר כל-אשר כא$ב – בנים
חפצתי ,לא אותי חפצתי" –
ואולם התענוג לא יחפוץ יורשים ולא בנים – התענוג חפ$ץ רק את נפשו; חפ$ץ נ $צח ,חפ$ץ לשוב,
חפ$ץ הFיות-כל-דמה-נ$צח.
הכא$ב אומ$ר" :השב$ר וזוב דם ,אתה הל $ב! לכי ,את הרגל! עופי ,את הכנף! הנש $א ,הכא$ב!" –
על $ה א$פוא! ה$על$ה .הוי לבי הישן! הכא$ב אומ$ר" :גוע!"
י
אתם בנ $י-אדם הנעלים ,מה תדמו לכם? הנביא אFמת אנכי! אם חול $ם חלומות? אם שכור? אם
פות$ר חלומות? אם פעמון חצות-לילה?
אם א$גל טל? אם א$ד ור $יח אשר לנ $צח? האם לא שמעתם אותי? האם לא הריחותם אותי? הנ $ה
זה-עתה נהפך העולם ויהי של $ם; גם חצות-לילה היה צהLרים –
גם הכא$ב היה תענוג ,גם קללה ברכה ,גם לילה שמש – לכו לכם או שמעו ובעו :גם חכם
פתי.
האמרתם מ$עודכם לתענוג "כ$ן"? הוי ר$עי ,כי-אז אמרתם "כ$ן" גם לכל-כא$ב .כל-ענין תחת
השמש אחוז וקשור ועור $ג איש לאחיו –
– אם חפצתם מ$עודכם כי הפעם האחת תהיה פעמים .אם דברתם מ$עודכם" :מצאתי ח$ן
בע$ינ$י ,אשר! חיש ,הרגע!" כי-אז חפצתם אשר הכל ישוב!
– הכל ישוב ש $נית ,הכל נ $צח ,הכל אחוז וקשור ועור $ג איש לאחיו – ככה אהבתם את העולם.
– אתם בנ $י הנ $צח אהבתם אותו נצח ובכל-ע$ת :וגם לכא$ב אמרתם :גוע ואחר $י כ$ן שוב ש $נית!
כי כל-תענוג ישאל לו – חי$י נצחים!
יא
כל-תענוג ישאל לו – חי$י נצחים אשר לכל-ענין :ישאל לו דבש ,ישאל לו שמרים ,ישאל לו
חצות-לילה נסוך שכרון ,ישאל לו קברים ,ישאל לו נחמת דמעות קברים ,ישאל לו אדם ערב
מDזהב –
– מה לא ישאל התענוג לנפשו! צמ$א הוא ונלבב ורע$ב ונורא ומחריש שבעתים מכל כא$ב; את-
נפשו הוא שא$ל ,את-קרבו הוא נוש $ך ,טבעת הרצון סובבת בו– -
– חפ$ץ הוא אהבה ,חפ$ץ שנאה ,עשיר הוא רב מדי ,מתנות ית$ן ,יהבו ישליך החוצה ,על
הפתחים ישאל כי י Dקח לאיש ,ברכת תודה ית$ן לאשר יקח אותו ,חפ$ץ הוא כי ישנאDהו –
– עשיר התענוג עד-כי צמ$א הוא לכא$ב ,לשאול ,לשנאה ,לחרפה ,לכל-אשר מום בו ,לעולם
– כי העולם הזה הלא ידעתם אותו!
אתם בנ $י-אדם הנעלים! אל $יכם הוא ער $ג ,זה התענוג ,השובב וגם הנעים – ער $ג הוא לכא$בכם,
אתם לא-מצליחים! ללא-מצליחים יערוג כל-תענוג נצח.
כי כל-תענוג חפ$ץ את נפשו – כי על-כ$ן חפ$ץ הוא גם כא$ב ל $ב! הוי אשר ,הוי כא$ב! השב$ר,
הל$ב ,אתם בנ $י-אדם הנעלים ,למדו נא את-זה ודעו :התענוג ישאל לו חי$י נצחים –
– התענוג ישאל לו חי$י נצחים אשר לכל-דבר ,מעמק$י ,מעמק$י חי$י נצחים!
יב
הלמדתם א$פוא את-שירי? החדתם את שא$לתו? ה$עלו! ה$רומו ,אתם בנ $י-אדם הנעלים! שירו
נא לי א$פוא את שיר המקה$לים אשר לי!
שירו נא לי א$פוא במו פיכם את-השיר אשר שמו "עוד הפעם" ואשר רעיונו" ,לנ $צח נצחים" –
שירו נא אתם בנ $י-אדם הנעלים את שיר המקה$לים אשר לסרתוסטרא!
בן אדם ,שמע!
מה ידב$ר חצות-לילה העמוק ,מה?
"ישנתי ,ישנתי –
"מ$חלומי העמוק פתאם התרוננתי– :
"עמוק העולם מתהום,
"ועמוק מ$אשר חשב היום
"עמוק בו הכא$ב –
"והתענוג – עמוק מכא$ב הל $ב:
"הכא$ב אומ$ר :גוע!
"אך כל-תענוג ישאל לו חי$י נצחים –"
" מעמק$י ,מעמק$י חי$י נצחים"
האות
ויהי בבקר אחר $י הלילה הזה וסרתוסטרא השתע$ר מ$על-משכבו ויחגור את-מתניו וי$צ$א
ממערתו ,והוא לה$ט וחזק כשמש-בקר היוצ$א מ$אחר $י הרים אפ$לים.
והוא מדב$ר כאשר דב$ר לפנים פעם אחת ל $אמר" :אתה הככב הגדול! אתה ע$ין האשר
העמDקה! גם אשרך כלא-היה ,לול $א א$לה אשר להם אתה מ$איר!
ואם ה$מה עודם סרוחים בחדר $יהם בעוד אשר אתה כבר באת ואת מתנותיך אתה נות$ן ומפז $ר:
מה-תקצוף כלמתך הג$אה על-כל זאת!
הבה הנ $ה ה$ם יש $נים עוד ,א$לה בנ $י-אדם הנעלים ואני ע$ר; לא א$לה לי א$פוא ר $עים מקבילים!
לא להם יחלתי פה בהרי א$לה.
אצ$א נא לפעLלי וליומי .ואולם ה$ם לא יבינו מה האותות אשר לבקרי; צעדי – לא להם היה $
לקול מעור $ר:
עוד ה$ם יש $נים במערתי ,עוד חלומם שותה משירי השכורים .ואולם את האזן אשר תאזין לי –
את האזן המקשיבה יחסרו יצDר $י בשרם".
– את הדברים הא$לה דב$ר סרתוסטרא אל לבו מד $י עלות השמש .אז הביט השמימה כשוא$ל,
כי שמע ממעלה את הקול העז אשר לנשרו" .הבה! – קרא השמימה – ככה ישר וככה יאתה
לי .הנ $ה ע$רות חיותי ,כי ע$ר גם אני.
נשרי ע$ר ונות$ן כמוני כבוד לשמש .בפרסות נשר הוא טר $ף את האור החדש .אתן לי חיותי
המקבילות; אתכן אהבתי.
ואולם עוד חסרתי את בנ $י-האדם המקבילים!" –
כה אמר סרתוסטרא; ופתאם והנ $ה קול במרום כקול מחנ $ה צפLרים אשר לא יספרו מ$רב וה$ם
מתעופפים ומתגודדים סביב סביב – והמון משק הכנפים מסביב לראשו גדול וחזק עד-כי
סגר את ע$יניו .ואף אמנם ירד עליו כמו עב ,הוא עב אשר כחצים יבוא ונתכים על-פנ $י אוי $ב.
ואולם היה העב רק עב אהבה וכמו נתך על ראשו ר $ע חדש.
"מה-זה נעשה עמי?" חשב סרתוסטרא בלבו המשתומ$ם ויצנח לאטו על האבן הגדולה אשר
עם פתח מערתו .ויהי כאשר נסה לגש $ש בידיו מסביב לו ממעל לו ומתחת לו לבעבור עצר
בעד בעל $י-הכנף ,המתרפקים עליו ,אז באו לו נפלאות עוד גדולות שבעתים :כי אחזה ידו
פתאם בסבך-שערות עב וחם ,וברגע ההוא והנ $ה גם קול שאגה עלה באזניו – שאגת ארי $ה
אר Dכה ורכה.
וסרתוסטרא אמר" :הנ $ה האות הול $ך ובא" ולבו נהפך .ואמנם כשוב האות להיות בהיר ,וירא
והנ $ה חיה עצDמה וצהDבה רובצת לרגליו ואת ראשה שמה על-ברכיו ותתרפ$ק עליו ולא הרפתה
ממנו מ$רב אהבה ,ותהי כמו כלב אשר שב וימצא את אדונו הראשון .ואולם גם היונים לא
המעיטו בקנאת אהבתם מן הארי $ה; והיה כפעם בפעם בהתעופ$ף יונה קלה על-פנ $י אף הארי,
אז יניע הארי את ראשו והוא משתאה ומשח$ק.
ולמרא$ה כל-זאת לא דב$ר סרתוסטרא בלתי-אם את הדבר האחד ל $אמר" :הנ $ה בני קרובים,
מע$יניו נטפו דמעות ות$רדנה על כפות ידיו .והוא הנ $ה בני " – ואחר כ$ן החFריש .ואולם לבו פDתח ו $
לא שם ל $ב עוד לכל-דבר וי $ש $ב ולא ידע מה ולא נע ולא עצר עוד בעד החיות .והיונים
התעופפו ה$נה והלום ות$שבנה על כת$פיו ותתרפ$קנה על שערותיו הלבנות ולא עיפו מ$התרפ$ק
ומ$עלז .והארי $ה החזק לקק בלי הרף את-דמעותיו אשר ירדו על כפות יד $י סרתוסטרא וישאג
ויהמה רכות .ככה עשו החיות– .
והדברים הא$לה האFריכו ע$ת רבה ואולי רק ע$ת קצרה ,כי באFמת א$ין ע$ת לדברים כא$לה על-
פנ$י האדמה – .ב$ין כה וכה ובנ $י-האדם הנעלים אשר במערת סרתוסטרא ה$קיצו ,אז התכוננו
יחדו להיות למסע אחד ,לבעבור צ$את לקראת סרתוסטרא לבר $ך אותו ברכת בקר .כי ראו
בהקיצם והנ $ה א$ין עוד סרתוסטרא בתוכם .ויהי בצ$אתם את המערה וקול שעטת צעד $י
רגל $יהם עוב$ר לפנ $יהם ,והארי $ה נלפת פתאם בחזקה ויפן בן-רגע מסרתוסטרא ויגיח בקול
שאגה גדולה לעDמת המערה; ובנ$י-האדם הנעלים כשמעם את קול השאגה ויזעקו כDלם קול
זעקה גדולה פה אחד וינוסו וי $עלמו כרגע.
וסרתוסטרא כDלו נפעם ומשומ$ם ויתנש $א מ$על מקומו ויב$ט על סביבו ויעמוד משתאה וישאל
את לבו ויתבונ $ן – ויהי לבדו .אז שאל בלאט" :מה-זה שמעתי? מה-זה נעשה עמי זה-עתה?"
וכרגע שב א$ליו רוח זכרונו ויבן פתאם את-כל אשר נעשה מ$אז הFיות תמול ועד היום .אז אמר
ויחל $ק בידו את-זקנו" :הלא פה האבן ,הלא עליה ישבתי אתמול בבקר ,ופה נגש א$לי נביא
האFמת ופה שמעתי בראשונה את קול הזעקה ,אשר שמעתיו גם זה עתה ,את קול זעקת
השבר הגדול.
הוי אתם בנ $י-אדם הנעלים ,הלא זה היה שברכם אתם אשר נב$א אותו לי אתמול בבקר נביא
האFמת הזק$ן –
– אל שברכם חפ$ץ להשיא אותי ולנסות$ני :הוי סרתוסטרא – דב$ר א$לי – הנ $ה אנכי בא,
לבעבור השיא אותך אל פשעך האחרון .וסרתוסטרא קרא" :אל פשעי האחרון? וישחק
ויתקצ$ף על המלה אשר במו פיו דברה" .מה-זה נשאר לי עוד אם לא פשעי האחרון?"
וסרתוסטרא נשקע ש $נית אל תוכו וישב וי $שב על האבן הגדולה ויעמ$ק לחשוב .אכ$ן פתאם
השתע$ר ממקומו –
ובקול זעקה קרא" :החמלה! זאת החמלה על האדם הנעלה! ופניו נהפכו ויהיו לברזל" .הנ$ה
כ$ן :הדבר הזה – הלא בא יומו! מכאובי עם חמלתי – מה-יתנו ומה-יוסיפו? האשר אבק$ש?
הלא רק את-פעLלי אנכי מבק$ש!
הבה! הנ $ה בא הארי $ה ,בני קרובים ,סרתוסטרא בש $ל ,רגעי הגיע– :
הנ $ה הבקר בקרי אני ,יומי אני הגיע :על$ה ,על $ה אתה מוע$ד-הצהLרים הגדול!" – –
כה אמר סרתוסטרא ויעזוב את מערתו .והוא לה$ט וחזק כשמש-בקר היוצ$א מ$אחר $י הרים
אפ$לים.