‫כה אמר זרתוסטרא‬

‫פרידריך ניטשה‬
‫תרגם דוד פרישמן‬
 ‫חלק ראשון‬
‫פתח‪-‬דברי סרתוסטרא‬

‫א‬
‫ויהי בהיות סרתוסטרא בן‪-‬שלשים שנה‪ .‬ויעזב את‪-‬מולדתו ואת‪-‬נחל מולדתו וי ‪$‬לך אל ההרים‪.‬‬
‫שם חיה על‪-‬רוחו ועל‪-‬בדידתו ולא שבע אותן עשר שנים‪ .‬ומק‪$‬ץ הימים הא‪$‬לה נהפך עליו לבו‪,‬‬
‫– ויהי בקר‪-‬יום וישכ‪$‬ם עם‪-‬השחר וי‪$‬צ‪$‬א אל‪-‬השמש וידב‪$‬ר א‪$‬ליה ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫ּ א‪$‬לה אשר להם אתה מ‪$‬איר!‬ ‫"אתה הככב הגדול! גם אשרך כלא‪-‬היה‪ ,‬לול ‪$‬א היו ‪9‬‬
‫הנ ‪$‬ה עלית עשר שנים פה על פנ ‪$‬י מערתי‪ :‬לול ‪$‬א אני ונשרי והנחש אשר עמי‪ ,‬כי‪-‬עתה קצת‬
‫בארך ובדרך הזאת‪.‬‬
‫אולם חכינו לך יום יום בבקר ונפרק מ‪$‬עליך את‪-‬עתרת שפעתך וגם ב‪$‬רכנוך תחתיה‪.‬‬
‫רא‪$‬ה! הנ ‪$‬ה שבעתי את‪-‬חכמתי‪ ,‬כדבורה אשר לקטה הדבש רב מ‪$‬הכיל‪ ,‬ועתה ידים אבק‪$‬ש‬
‫אשר תהיינה שלוחות‪.‬‬
‫נתן חפצתי ופז ‪$‬ר‪ ,‬עד‪-‬אם ישובו החכמים ב‪$‬ין האדם לשמוח על‪-‬אולתם ועניים ישובו לשמוח‬
‫על‪-‬עשרם‪.‬‬
‫ולכ‪$‬ן הבו א‪$‬רדה למעמקים‪ :‬כמעשה אשר אתה עשה בערב בבאך אל‪-‬מ‪$‬אחר‪ $‬י הים ואת‪-‬אורך‬
‫אתה מ‪$‬ביא גם ליושב‪$‬י תחתית – אתה הככב גדל העשר!‬
‫כמוך אשקע גם אני – כאשר יאמרו בנ ‪$‬י האדם בשפתם‪ ,‬אשר אל ‪$‬יהם אני יור‪ $‬ד‪.‬‬
‫הבה א‪$‬פא ברכ‪$‬ני נא‪ ,‬כליל העין השוקטת‪ ,‬אשר תביט אשר גם בגדלו וקנ ‪$‬א לא תקנ ‪$‬א בו!‬
‫בר‪ $‬ך את‪-‬הכוס‪ ,‬אשר מעט עוד ועברה שפתה‪ ,‬אז יזלו מ‪$‬ימיה כע‪$‬ין הזהב ונשאו אל כל ע‪$‬בר‬
‫את זיו נעימותיך!‬
‫רא‪$‬ה הכוס הזאת תשוב והיתה ר‪ $‬יקה וסרתוסטרא ישוב והיה אדם"‪.‬‬
‫הח‪$‬ל סרתוסטרא לשקוע‪.‬‬ ‫– ככה ‪$‬‬

‫ב‬
‫וסרתוסטרא ירד מן ההרים לבדו ולא מצא אותו איש‪ .‬אכ‪$‬ן בבאו עד היערות וירא פתאם והנ ‪$‬ה‬
‫איש זק‪$‬ן עומ‪$‬ד עליו‪ ,‬אשר עזב ס‪ D‬כתו הקדושה לבעבור בק‪$‬ש שרשים ביער‪ .‬ויאמר הזק‪$‬ן אל‬
‫סרתוסטרא וידב‪$‬ר ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫"לא זר לי היית‪ ,‬הה‪$‬לך‪ :‬כי על‪-‬כ‪$‬ן עברת פה על‪-‬פני זה שנים אחדות‪ .‬אז היה שמך‬
‫סרתוסטרא‪ ,‬ואולם עתה נהפכת‪.‬‬
‫בימים הה‪$‬ם נשאת את‪-‬אפרך אל ההרים‪ :‬התאמר לש‪ $‬את עתה את‪-‬אשך אל העמקים? אם‬
‫לא יר‪ $‬את כי ייסרוך כמשפט מבעיר את הבע‪$‬רה?‬
‫אכ‪$‬ן הכרתי את סרתוסטרא‪ ,‬הנ ‪$‬ה ע‪$‬ינו טהורה ואל‪-‬פיו לא דבק סחי‪ .‬הא‪$‬ין זה כי הוא הול ‪$‬ך‬
‫כהול ‪$‬ך במחול?‬
‫נהפך סרתוסטרא‪ ,‬לילד היה סרתוסטרא‪ ,‬שב ונ ‪$‬עור סרתוסטרא‪ :‬מה‪-‬לך אל היש‪ $‬נים?‬
‫כחי בתוך הים היית בבדידתך‪ ,‬והים נשא אותך‪ .‬אוי לי כי אמרת לצ‪$‬את אל היבשה! אוי לי כי‬
‫אמרת לשוב ולש‪ $‬את בשרך בעצמך!"‬
‫ויען סרתוסטרא ויאמר‪" :‬אכ‪$‬ן אהבתי את‪-‬בנ ‪$‬י האדם"‪.‬‬
‫אז ענה הקדוש‪" :‬למה באתי א‪$‬פא אל‪-‬היער ואל‪-‬המדבר? האם לא מ‪$‬אהבתי הרבה אשר‬
‫אהבתי את‪-‬האדם?‬
‫עתה הנ ‪$‬ה אהבתי את‪-‬הא‪F‬להים‪ :‬ואת‪-‬בנ ‪$‬י האדם לא יספתי לאהבה‪ .‬ראיתי והנ ‪$‬ה האדם כלי‬
‫אשר א‪$‬יננו של ‪$‬ם‪ .‬אכ‪$‬ן אהבתי לאדם רק המית תמית אותי"‪.‬‬
‫וסרתוסטרא ענה‪" :‬למה אמרתי כי אהבתי! רק שי אני מ‪$‬ביא לבנ ‪$‬י‪-‬האדם"‪.‬‬
‫ויען הקדוש ויאמר‪" :‬אל תת‪$‬ן לה‪$‬ם דבר‪ .‬טוב כי תחס‪ $‬ר מ‪$‬הם מעט וגם את המעט הנשאר להם‬
‫תשא עמהם – כי ככה ת‪$‬יטיב עמם מאד‪ :‬ולו רק ייטב גם לך!‬
‫ואם יש עם נפשך לתת‪-‬להם‪ ,‬אל תת‪$‬ן בלתי אם נדבה‪ ,‬וגם בזאת תחכה עד יושיטו יד‬
‫לבקשה!"‬
 ‫וסרתוסטרא אמר‪" :‬א‪$‬ינני נות‪$‬ן נדבות‪ .‬אמנם לדבר הזה א‪$‬ינני עני למדי"‪.‬‬
‫וישחק הקדוש על סרתוסטרא ויאמר‪ :‬כי עתה השמ‪$‬ר פן ימאנו לקחת את אוצרך! א‪$‬ין ה‪$‬ם‬
‫בוטחים במתבודדים וא‪$‬ין ה‪$‬ם מאמינים כי באנו לבעבור ת‪$‬ת‪.‬‬
‫כשמעם את צעד‪ $‬ינו‪ ,‬והיו להם הקולות בודדים עד למאד ברחובות‪ .‬והיה כמשפט שכבם על‬
‫משכבם בל ‪$‬ילות וכשמעם קול צעד‪ $‬י איש לפנ ‪$‬י עלות השחר‪ ,‬אז ישאלו את לבם‪ :‬לאן הול ‪$‬ך‬
‫הגנב?‬
‫תל ‪$‬ך אל‪-‬בנ ‪$‬י האדם‪ ,‬כי אם ש‪ $‬ב תחתיך בתוך היער! טוב ללכת אל‪-‬החיה מלכת אל‪-‬בנ‪$‬י‬ ‫אל ‪$‬‬
‫האדם! למה לא חפצת להיות כמוני‪ – ,‬דב בקרב ד‪ D‬בים‪ ,‬צפור בקרב צפרים!"‬
‫אז שאל סרתוסטרא‪" :‬מה אתה עשה בתוך היער?"‬
‫והקדוש ענה ואמר‪" :‬עושה אני זמירות ומזמ‪$‬ר אותן‪ ,‬ובעשותי את‪-‬הזמירות‪ ,‬אז אשחק ואבכה‬
‫ואה‪F‬מה‪ :‬ובזאת אע‪F‬בוד את‪-‬א‪F‬להים‪.‬‬
‫בזמרי ובבכותי ובשחקי ובהמותי אנכי עוב‪$‬ד את‪-‬א‪F‬להים אשר הוא א‪F‬להי ואולם אתה הלא תג‪$‬ד‬
‫א‪$‬י‪-‬זה שי אתה נות‪$‬ן לנו?"‬
‫וכשמוע סרתוסטרא את‪-‬הדברים‪ ,‬וימה‪$‬ר ויברך את‪-‬הקדוש ויאמר‪ :‬מה‪-‬לי כי אתן‪-‬לכם!" – אז‬
‫נפרדו שנ ‪$‬יהם‪ ,‬הזק‪$‬ן והאיש‪ ,‬איש מ‪$‬על אחיו‪ ,‬וה‪$‬ם משחקים כאשר ישחקו שנ ‪$‬י נערים‪.‬‬
‫אולם בהיות סרתוסטרא לבדו‪ ,‬אז ידב‪$‬ר אל‪-‬לבו ל ‪$‬אמר‪ :‬מי פל ‪$‬ל לדבר אשר כזה! הנ ‪$‬ה הקדוש‬
‫הזה יוש‪ $‬ב בתוך יערו‪ ,‬ולא שמע עד היום הזה דבר מן הדברים כי מ‪$‬ת הא‪F‬להים!" –‬

‫ג‬
‫ובבא סרתוסטרא אל‪-‬העיר הקרובה היושבת על‪-‬יד היערות‪ ,‬וירא והנ ‪$‬ה עם רב נא‪F‬סף לתוך‬
‫רחוב העיר‪ ,‬כי נשמעה השמועה בקרב העם‪ ,‬אשר יבוא איש מרק‪$‬ד על‪-‬החבל לה‪$‬ראות‪ .‬וידב‪$‬ר‬
‫סרתוסטרה אל‪-‬העם ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫הנ ‪$‬ה אנכי מורה אתכם את‪-‬תורת האדם העליון‪ .‬היה האדם דבר‪ ,‬אשר על ‪$‬ינו לעז עליו עד‬
‫הכחדו‪ .‬מה עשיתם לבעבור לעז עליו?‬
‫כל‪-‬יש ברא את‪-‬אשר יצא ממנו ומעלה‪ :‬ואתם חפצתם להיות המורד האחד במעלה הגדול‬
‫הזה‪ .‬ועוד לכם מעט ושבתם וירדתם עד החיה מ‪$‬אשר תעזו על‪-‬האדם!‬
‫מה‪-‬הקף בע‪$‬ינ ‪$‬י האדם? הלא רק צחוק או כלמה מכאבת‪ .‬וככה יהיה האדם בע‪$‬ינ ‪$‬י האדם‬
‫העליון‪ :‬צחוק או כלמה מכאבת‪.‬‬
‫את‪-‬הדרך העולה מן‪-‬התולעת ועד האדם עברתם‪ ,‬ואולם עוד נותר בכם רב מן‪-‬התולעת‪.‬‬
‫קפים ה‪L‬ייתם לפנים‪ ,‬וגם עתה עוד קף האדם שבעתים מכל‪-‬קף‪.‬‬
‫ומי אשר יהיה בכם החכם מכ‪D‬לכם‪ ,‬והיה גם הוא רק קרע אדם ודבק‪-‬צמח ורוח יחדו‪ .‬ואולם‬
‫האמרתי לכם כי תקומו ותהיו לרוחות או לצמח?‬
‫ראו הנ ‪$‬ה אנכי מורה אתכם את‪-‬תורת האדם העליון!‬
‫אדם העליון תכלית האדמה‪ .‬ובכ‪$‬ן א‪$‬פוא יאמר‪-‬נא חפצכם‪ :‬יהי אדם העליון תכלית האדמה!‬
‫השבעתיכם‪ ,‬אחי‪ ,‬ה‪F‬יו נא‪F‬מנים לאדמה ואל תאמינו לאומרים לכם‪ :‬י ‪$‬ש תקוה מחוץ לאדמה‪ ,‬רק‬
‫מטיפ‪$‬י רוש ה‪$‬מה בדעת ואם לא‪-‬בדעת‪.‬‬
‫רק בוז ‪$‬י חיים ה‪$‬ם ונוט‪$‬י למות ושכור‪ $‬י רוש גם ה‪$‬ם‪ ,‬אשר נלאתה מ‪$‬הם האדמה‪ :‬כי עתה יחלפו‬
‫נא כל‪-‬א‪$‬לה ויגועו ויתמו!‬
‫מן הפשעים היה לפנים הגדול אשר פשע בא‪F‬להים ואולם הנ ‪$‬ה מ‪$‬ת א‪F‬להים ועמו מ‪$‬תו גם‬
‫הפושעים‪ .‬עתה רק הפוש‪ $‬ע באדמה והיה זה הנורא מכל‪-‬פשע‪ ,‬ואשר יוקיר את סתר‪ $‬י א‪$‬ין‪-‬ח‪$‬קר‬
‫מהוקירו את‪-‬תכלית האדמה!‬
‫לפנים הביטה הנשמה בבוז אל‪-‬הבשר‪ :‬אז היה הבוז הזה עליון מכל – כי חפצה הנשמה אשר‬
‫יהיה הבשר רזה ודל ומז ‪$‬ה‪-‬רעב‪ ,‬וככה אמרה להשמ‪$‬ט ממנו ומן האדמה‪.‬‬
‫אי לנשמה אשר היתה רזה ודלה ומזת‪-‬רעב גם היא – האכזריות היתה התשוקה אשר לנשמה‬
‫הל‪$‬זו!‬
‫אכ‪$‬ן גם אתם אחי ע‪F‬נו‪-‬לי‪ :‬מה ידב‪$‬ר בשרכם בנשמתכם? הא‪$‬ין‪-‬יש נשמתכם ע‪L‬ני ומאוס ורך עד‬
‫לח‪D‬מלה?‬
‫אמנם נחל נמאס האדם‪ .‬רק אשר יהיה ים ומצא‪-‬לו לא‪F‬סף נחל נמאס ולא ימא‪$‬ס גם הוא‪.‬‬
‫ראו הנ ‪$‬ה אנכי מורה אתכם את‪-‬תורת האדם העליון‪ :‬הלא זה הים אשר בו ישט‪$‬ף בוזכם‬
‫הגדול‪.‬‬
‫מה‪-‬גדול מגדל אשר יכל למצא אתכם? הלא הרגע אשר י ‪$‬עור בכם בוזכם הגדול‪ .‬הרגע אשר‬
‫י ‪$‬הפ‪$‬ך בכם כל‪-‬אשרכם לבוז וכ‪$‬ן ת‪$‬הפך גם תבונתכם וגם צדקתכם‪ .‬הרגע אשר תאמרו‪" :‬מה‪-‬‬
‫בצע באשרי! רק ע‪L‬ני ומאוס ורך עד לח‪D‬מלה‪ .‬ואולם רק עצם חיי לבדם‪ ,‬והיה לי זה האשר!"‬
‫הרגע אשר תאמרו‪" :‬מה‪-‬בצע בתבונתי! העורגת היא לדעת כארי ‪$‬ה לטרף? רק ע‪L‬ני ומאוס ורך‬
‫עד לח‪D‬מלה!"‬
‫הרגע אשר תאמרו‪" :‬מה‪-‬בצע בצדקתי! והיא לא אחזה בי עד להתהול ‪$‬ל‪ .‬אכ‪$‬ן שבעתי גם את‪-‬‬
‫טובתי וגם את‪-‬רעתי! כל זאת א‪$‬יננה בלתי‪-‬אם ע‪L‬ני ומאוס ורך עד לח‪D‬מלה!"‬
‫הרגע אשר תאמרו‪" :‬מה‪-‬בצע בישרי! לא מצאתי כי‪-‬אהיה שלהבת וגחלת – והישר הלא זה‬
‫שלהבת וגחלת!?‬
‫הרגע אשר תאמרו‪ " :‬מה‪-‬בצע בחמלתי! הא‪$‬ין חמלה ע‪$‬ץ אשר יתלה עליו האוהב א‪$‬ת בנ ‪$‬י‪-‬‬
‫האדם? ואולם חי אני כי החמלה א‪$‬יננה תליה"‪.‬‬
‫הדברתם ככל הדברים הא‪$‬לה? הכבר צעקתם ככל הדברים הא‪$‬לה? אוי‪ ,‬לו שמעתיכם‬
‫בצעקכם ככה!‬
‫לא חטאתכם – כי‪-‬אם השתפקותכם צועקת אל‪-‬השמים אשר צרה ע‪$‬ינכם בחטאתכם וצעקה‬
‫היא אל‪ -‬השמים!‬
‫איה א‪$‬יפה הברק אשר ילקקכם בלשונו? איה השגעון אשר חתם י ‪$‬חת‪$‬ם בבשרכם?‬
‫ראו הנ ‪$‬ה אנכי מורה אתכם את‪-‬תורת האדם העליון‪ :‬הלא זה הברק‪ .‬הלא זה השגעון! –‬
‫וככלות סרתוסטרא לדב‪$‬ר‪ ,‬ויהי שם אחד מן‪-‬העם אשר צעק‪" :‬רב‪-‬לנו לשמוע את‪-‬המרק‪$‬ד על‬
‫החבל; עתה הבו נא וגם נביט אותו!" וישחק העם מאד על סרתוסטרא‪ .‬ואולם המרק‪$‬ד על‬
‫החבל חשב כי בו דב‪$‬ר האיש ויפן ויכון אל מעש‪ $‬הו‪.‬‬

‫ד‬

‫וסרתוסטרה הביט אל‪-‬העם ויהי משתאה מאד‪ .‬אז ידב‪$‬ר ל ‪$‬אמר‪:‬‬

‫חבל האדם‪ ,‬אשר קשור הוא מן‪-‬החיה ועד‪-‬האדם העליון – ומתוח על‪-‬פנ ‪$‬י תהום‪.‬‬
‫ובעברו ישים נפשו בכפו ובהיותו בדרך ובהביטו מ‪$‬אחריו ובסמ‪$‬ר בשרו והוא עומ‪$‬ד באשר הוא‪.‬‬
‫ובזאת יגדל האדם‪ :‬אשר עשוי גשר וא‪$‬יננו עשוי תכלית‪ .‬ובזאת אהבתי את‪-‬האדם‪ :‬אשר עשוי‬
‫מעבר ועשוי לשקע‪.‬‬
‫אהבתי את בנ ‪$‬י‪-‬האדם אשר לחיות א‪$‬ינם יודעים‪ ,‬אם לא בהיותם שוקעים – כי א‪$‬לה ה‪$‬מה‬
‫העוברים‪.‬‬
‫אהבתי את‪-‬הבזים הגדולים‪ ,‬כי א‪$‬לה ה‪$‬מה המכבדים הגדולים‪ ,‬וחצים ה‪$‬ם לכליון‪-‬הנפש אשר‬
‫יכל האדם לחף הש‪ $‬ני‪.‬‬
‫אהבתי את בנ ‪$‬י‪-‬האדם אשר לא מ‪$‬אחר‪ $‬י כוכבים יבקשו להם מקום‪ ,‬לבעבור שקע ולבעבור‬
‫ה‪F‬יות קרבן‪ ,‬כי‪-‬אם לאדמה מקריבים את‪-‬נפשם לקרבן‪ ,‬למען תהיה האדמה אחר‪ $‬י‪-‬כ‪$‬ן לאדם‬
‫העליון‪.‬‬
‫אהבתי את‪-‬האיש אשר יחיה למען יא‪F‬סף דעת ואשר יא‪F‬סף דעת למען יחיה אחר‪ $‬י‪-‬כ‪$‬ן האדם‬
‫העליון‪ .‬וככה הוא שוק‪$‬ד על‪-‬שקיעתו‪.‬‬
‫אהבתי את‪-‬האיש אשר יעבוד ויברא חדשות‪ ,‬למען אשר יבנה הבית לאדם העליון ולמען‬
‫אשר יוכן‪-‬לו האדמה והחיה והצמח‪ :‬כי ככה הוא שוק‪$‬ד על‪-‬שקיעתו‪.‬‬
‫אהבתי את‪-‬האיש אשר לא יותיר מ‪$‬רוחו אף נ ‪$‬טף לנפשו‪ ,‬כי‪-‬אם כ‪D‬לו יהיה רוח לצדקתו‪ :‬ככה‬
‫בהיותו רוח הוא עוב‪$‬ר את‪-‬הגשר‪.‬‬
‫אהבתי את‪-‬האיש אשר תהיה לו צדקתו למשאת‪-‬נפשו ולגורל חייו‪ :‬ככה בגלל צדקתו הוא‬
‫חפ‪$‬ץ לחיות ולא יחיה עוד‬
‫אהבתי את‪-‬האיש אשר לא יחפץ ברב צדקות‪ .‬רבה הצדקה האחת מן השתים‪ ,‬כי רבו קשריה‪,‬‬
‫לבעבור תלה בם את גורל‪-‬החיים‪.‬‬
‫אהבתי את‪-‬האיש אשר נשמתו מפזרת הון ואשר תודה לא יבק‪$‬ש ואשר לא ישיב אחר‪ $‬י קחתו‪:‬‬
‫כי תמיד הוא נות‪$‬ן ולנפשו לא ישמר‪.‬‬
‫אהבתי את‪-‬האיש אשר יכל ‪$‬ם בנפול לו חבל טוב במשחקו ואשר את‪-‬נפשו ישאל אז‪ :‬הכרמיה‬
‫עשיתי במשחקי? כי חפ‪$‬ץ הוא באבדו‪.‬‬
‫אהבתי את‪-‬האיש אשר ישליך דבר‪ $‬י‪-‬זהב לפנ ‪$‬י ה‪$‬עשות מעשיו ואשר בכל‪-‬א‪$‬לה עוד עשה הוא‬
 ‫רב מ‪$‬אשר אמר‪ :‬כי חפ‪$‬ץ הוא בכליונו‪.‬‬
‫אהבתי את‪-‬האיש אשר יצד‪ $‬ק את‪-‬הבאים אחריו ואשר יגאל את‪-‬ההולכים לפניו‪ :‬כי בגלל‬
‫ההולכים עמו הוא חפ‪$‬ץ באבדו‪.‬‬
‫אהבתי את‪-‬האיש אשר את‪-‬א‪F‬להיו ייס‪ $‬ר‪ ,‬יען אשר את‪-‬א‪F‬להיו הוא אה‪$‬ב‪ :‬כי בקצף א‪F‬להיו יאבד‪.‬‬
‫אהבתי את‪-‬האיש אשר עמ‪D‬קה נשמתו גם בפצעה ואשר יאבד בבא עליו כל מקרה‪ :‬ככה‬
‫בח‪$‬פץ‪-‬ל ‪$‬ב הוא עוב‪$‬ר את‪-‬הגשר‪.‬‬
‫אהבתי את‪-‬האיש אשר מל ‪$‬אה נשמתו מ‪$‬הכיל‪ ,‬עד לשכוח את‪-‬נפשו‪ ,‬ואשר כל‪-‬הענינים נתונים‬
‫בקרבו‪ :‬ככה יהיו כל‪-‬הענינים למפגע לו עד אבדו‪.‬‬
‫אהבתי את‪-‬האיש אשר רוחו חפשי ואשר לבו חפשי‪ :‬ככה יהיה ראשו רק הקרב ללבו – ולבו‬
‫נג‪$‬ש בו עד אבדו‪.‬‬
‫אהבתי את‪-‬בנ ‪$‬י האדם אשר יהיו כנטפים כב‪$‬דים‪ ,‬הנופלים אחד אחד מן‪-‬העב העכור התלוי‬
‫על בנ ‪$‬י‪-‬האדם‪ :‬מבשרים ה‪$‬ם את‪-‬בא הברק וכמבשרים יאב‪$‬דו‪.‬‬
‫ראו הנ ‪$‬ה הייתי למבש‪ $‬ר את‪-‬הברק והייתי לנ ‪$‬טף כב‪$‬ד מן‪-‬העב‪ :‬והברק הזה הלא האדם העליון‪.‬‬

‫ה‬
‫ויהי אחר‪ $‬י דב‪$‬ר סרתוסטרא את‪-‬הד‪ F‬ברים הא‪$‬לה וישב ויב‪$‬ט אל‪-‬העם ש‪ $‬נית וידם‪ .‬ואל‪-‬לבו אמר‪:‬‬
‫"הנ ‪$‬ה ה‪$‬ם נצבים עלי וה‪$‬ם משחקים עלי‪ :‬אמנם לא ה‪$‬בינו לדברי כי לא אנכי הפה לאזנים‬
‫הא‪$‬לה‪.‬‬
‫הלהכות ח‪$‬רם את‪-‬אזנ ‪$‬יהם בראשונה לבעבור ילמדו לשמוע בע‪$‬ינ ‪$‬יהם? אם השתקש‪$‬ק‬
‫נשתקש‪ $‬ק כמו ת‪D‬פים וכמטיפ‪$‬י מוסר בראש חוצות? או האם רק לכבד‪ $‬י‪-‬פה יאמינו?‬
‫הנ ‪$‬ה דבר להם אשר עליו גאותם‪ .‬אם לא ת‪$‬דעו הדבר הזה? הלא השכ‪$‬ל – זה ש‪ $‬ם הדבר אשר‬
‫יפלאו בו מ‪$‬רוע‪$‬י העזים‪.‬‬
‫ולכ‪$‬ן תהיה להם לזרא בדב‪$‬ר אל ‪$‬יהם איש על ה"בוז – כי‪-‬עתה אדברה נא אל‪-‬גאותם‪.‬‬
‫כי‪-‬עתה אדברה נא באזנ ‪$‬יהם על‪-‬הבוז הגדול מכל בוז – ‪ :‬הלא זה האדם האחרון"‪.‬‬
‫וכה אמר סרתוסטרא אל‪-‬העם‪:‬‬
‫הנ ‪$‬ה בא היום אשר שומה על‪-‬האדם להציב לו מטרה‪ .‬הנ ‪$‬ה בא היום אשר שומה על‪-‬האדם‬
‫לזרוע את‪-‬זרע תקותו הנשאה‪.‬‬
‫עוד עשירה אדמתו למדי‪ .‬ואולם הנ ‪$‬ה ימים באים אשר תהיה האדמה הזאת עניה ודלה‪ ,‬אשר‬
‫לא יעלה ולא יצמח עוד ממנה ע‪$‬ץ נשא‪.‬‬
‫אללי! הנ ‪$‬ה יום בא אשר לא ישליך עוד האדם את‪-‬ח‪$‬ץ תשוקתו ממעל לאדם והלאה ומ‪$‬יתר‬
‫קשתו ידף ולא יונף עוד!‬
‫ראו הנ ‪$‬ה אנכי אומ‪$‬ר לכם‪ :‬רק בהיות עוד באדם תהו ובהו דיו והוליד ככב אשר ירק‪$‬ד‪ .‬ראו הנ ‪$‬ה‬
‫אנכי אומ‪$‬ר לכם‪ :‬עוד יש‪-‬בכם תהו ובהו‪.‬‬
‫אללי! הנ ‪$‬ה יום בא אשר לא יוכל עוד האדם להוליד ככב אשר ירק‪$‬ד‪ .‬אללי! הנ ‪$‬ה יום בא‬
‫והאדם יהיה בזוי ונבזה עד‪-‬בלתי יכלת עוד לבוז לנפשו‪.‬‬
‫ראו הנ ‪$‬ה אנכי מראה לכם את‪-‬האדם האחרון‪.‬‬
‫"מה‪-‬לי אהבה? מה‪-‬לי בריאה? מה‪-‬לי תשוקה? מה‪-‬לי ככב?" – ככה ישאל האדם האחרון‬
‫ובע‪$‬יניו יקרוץ‪.‬‬
‫והאדמה תהיה אז קטנה ועליה ינת‪$‬ר האדם האחרון‪ ,‬אשר יקטין כל‪-‬דבר וכל‪-‬ענין‪ .‬ומשפחת‬
‫האדם הזה כמעט אשר לא תשמד‪ ,‬כאשר לא ישמד פרעוש‪-‬האדמה; כי יאריך האדם האחרון‬
‫מכל‪-‬אשר היה לפניו‪.‬‬
‫"הנ ‪$‬ה אנחנו בראנו את‪-‬האשר" – ככה יאמרו בנ ‪$‬י‪-‬האדם האחרונים ובע‪$‬ינ ‪$‬יהם יקרצו‪.‬‬
‫ואת‪-‬המחוזות אשר שם יקש על ‪$‬יהם לחיות יעזבו‪ ,‬כי על‪-‬כ‪$‬ן דרוש להם חם‪ ,‬ואיש את‪-‬שכ‪$‬נו‬
‫יא‪F‬הב עוד ויתרפ‪$‬ק עליו ויתגר‪ $‬ד בו‪ :‬כי על‪ -‬על‪-‬כ‪$‬ן דרוש להם חם‪.‬‬
‫ובחלות איש ואשר לא יאמין איש באחיו ות‪$‬חש‪ $‬ב זאת לחטאה‪ :‬כל‪-‬איש יזה‪$‬ר מאד לנפשו‬
‫בלכתו‪ .‬ורק אשר יהיה עוד סכל ותגפינה רגליו באבנים או בבנ ‪$‬י‪-‬אדם!‬
‫מע‪$‬ת לע‪$‬ת‪ ,‬כי ככה ינעמו החלומות‪ .‬ואשר‪-‬יקח באחרונה רוש הרבה והיה המות‬ ‫ומעט רוש ‪$‬‬
‫נעים‪.‬‬
‫ועוד יעמול האדם ועוד יעבוד כי תהיה העבודה שעש‪ D‬עים‪ .‬ואולם תחב‪D‬לות יקנו אשר‪-‬לא ייגעו‬
‫השעש‪ D‬עים את‪-‬הבשר‪.‬‬
‫ולא ידל האדם ולא יעשיר האדם‪ :‬כי גם שנ ‪$‬יהם יהיו למשא‪ .‬מי יחפץ עוד למשל? ומי לשמוע?‬
‫כי גם שנ ‪$‬יהם יהיו למשא‪.‬‬
‫ורעה לא יהיה ורק ע‪$‬דר יהיה אחד! אז ידרוש כל‪-‬אדם ח‪$‬לק כח‪$‬לק שוה‪ ,‬אז יהיה משפט אחד‬
‫ומדה אחת לכל‪ :‬ומי אשר יחוש אחרת ובא איש כזה לרצונו לב‪$‬ית‪-‬המש‪ D‬געים‪.‬‬
‫תב‪$‬ל" – ככה יאמרו המפ‪D‬נקים ובע‪$‬ינ ‪$‬יהם יקרצו‪.‬‬ ‫"לפנים השתגעו כל יושב‪$‬י ‪$‬‬
‫והאדם יהיה חכם ואת‪-‬הכל י ‪$‬דע אשר קרה ואשר היה‪ :‬ככה לא יירא אחרית‪ ,‬ואיש עם‪-‬אחיו –‬
‫פן י ‪$‬חב‪$‬ל לבטן‪.‬‬
‫ותאוה‪-‬מעט תהיה לאדם ליום ותאוה‪-‬מעט תהיה לו ללילה‪ :‬ואולם כל איש ישמור את‪-‬שלום‬
‫בשרו‪.‬‬
‫"אכ‪$‬ן אנחנו בראנו את‪-‬האשר" – ככה יאמרו בנ ‪$‬י האדם האחרונים ובע‪$‬ינ ‪$‬יהם יקרצו‪– .‬‬
‫פה תמו דבר‪ $‬י סרתוסטרא האחרונים אשר יקר‪ $‬א להם גם "פ‪$‬תח‪-‬דבר‪ $‬י סרתוסטרא"‪ :‬כי בהגיעו‬
‫עד הדברים הא‪$‬לה ולא נתן לו העם לדב‪$‬ר עוד ויזעק ויתהול ‪$‬ל בתענוגים‪ .‬תן‪-‬לנו‪ ,‬סרתוסטרא‪,‬‬
‫את‪-‬האדם האחרון הזה‪ – ,‬ככה היו דבר‪ $‬י העם הצעקים – עש‪ $‬ה אותנו לבנ ‪$‬י‪-‬האדם אחרונים‬
‫כא‪$‬לה! כי אז נניח לך את‪-‬האדם העליון!" והעם מ‪$‬ריע תרועה גדולה וממול ‪$‬ל בקצ‪$‬ה לשונו‪ .‬אז‬
‫יתעצ‪$‬ב סרתוסטרא ואל‪-‬לבו יאמר‪:‬‬
‫"רק א‪$‬ין ה‪$‬ם מבינים לדברי‪ :‬לא אנכי הפה לאזנים הא‪$‬לה‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה הרב‪$‬יתי לשבת בהרים ולהקשיב לשיח נהרות וע‪$‬צים‪:‬‬
‫הנ ‪$‬ה אנכי דב‪$‬ר אל ‪$‬יהם עתה כמשפט רוע‪$‬י העזים‪.‬‬
‫שוקטת נשמתי בקרבי ובהירה כהרים לפנ ‪$‬י עת‪-‬צה‪L‬רים – ואולם ה‪$‬מה חושבים עלי אשר קר‬
‫אנכי ואנכי ל ‪$‬ץ אשר יליץ נוראות‪.‬‬
‫וה‪$‬ם מביטים בי עתה ומשחקים‪ :‬ואולם גם בשחקם עוד שונאים ה‪$‬ם לי‪ .‬כקרח יהיה בשחקם"‪.‬‬
‫הח‪$‬ל ב‪$‬ן‪-‬כה וכה המרק‪$‬ד‬ ‫אז י ‪$‬עשה דבר אשר ידם כל‪-‬פה מ‪$‬חרדה ואשר תקום כל‪-‬עין‪ .‬כי הנ ‪$‬ה ‪$‬‬
‫על‪-‬החבל את‪-‬מעש‪$‬הו‪ :‬יצא האיש מפתח דלת קטנה ויהי מתהל ‪$‬ך על‪-‬החבל הנמתח ב‪$‬ין שנ ‪$‬י‬
‫מגדלות והיה כתולה על‪-‬פנ ‪$‬י רחוב העיר ועל פנ ‪$‬י כל העם מלמעלה‪ .‬אז נפתחה הדלת הקטנה‬
‫ש‪ $‬נית ואיש לבוש שלל צבעים אשר מרא‪$‬הו כמרא‪$‬ה ל ‪$‬ץ יצא דלג על‪-‬החבל וימה‪$‬ר ויחפ‪$‬ז אחר‪ $‬י‬
‫הראשון‪ .‬ויהי הוא קרא בקול גדול נורא‪" :‬מה‪$‬ר ול ‪$‬ך נכ‪$‬ה‪-‬רגלים‪ ,‬מה‪$‬ר ול ‪$‬ך עצ‪$‬ל‪ ,‬זוח‪$‬ל‪ ,‬לבן‪-‬‬
‫פנים‪ ,‬לך מהר פן אשוף עק‪$‬בך בבהן רגלי! מה‪-‬לך פה ב‪$‬ין מגדלות‪ ,‬ולך נאוה לשבת במשמר‬
‫ם את‪-‬הדרך!" וכאשר ידב‪$‬ר כ‪$‬ן יקרב הלוך וקרב הלוך וקרב‬ ‫במגדל‪ ,‬כי לטוב ממך אתה חוס ‪$‬‬
‫א‪$‬ליו‪ :‬ויהי כאשר לא‪-‬היה עוד בלתי רק פשע אחד מ‪$‬אחריו‪ ,‬אז נעשתה הפלצות אשר ידום‬
‫פתאם כל‪-‬פה מ‪$‬חרדה ותקום כל‪-‬עין‪ – :‬כי הנ ‪$‬ה נתן הל ‪$‬ץ קול‪-‬פחדים פתאם כשטן משחית‬
‫ויתנש‪ $‬א ויקפץ קפיצה אחת ממעל לראש האיש אשר חסם לו את‪-‬הדרך ויפסח עליו‪ .‬והאיש‬
‫בראותו את‪-‬צרו והוא המנצ‪$‬ח‪ ,‬ותעזב‪$‬הו בינתו ויעזוב את‪-‬החבל; אז ישליך מלפניו את‪-‬המוט‬
‫אשר בידו‪ ,‬וכמו גלגל‪-‬ידים ורגלים התהפ‪$‬ך בחפזון שבעתים מן המוט הנופ‪$‬ל ויצנח ויעף‬
‫ארצה‪ .‬וכל‪-‬העם היה פתאם כיּ‪ּ9‬ם בהגיח בו סערה‪ :‬כי נסו איש על‪-‬נפשו ואיש על‪-‬פנ‪$‬י אחיו‬
‫ואיש על‪-‬כת‪$‬ף ר‪ $‬ע‪$‬הו‪ .‬ובאשר חשבו כי תפול גופת הנופ‪$‬ל שם התמלטו שבעתים‪.‬‬
‫וסרתוסטרא נצב תחתיו ובאשר עמד שם נפלה גופת האיש לרגליו והיא פצועה ושבורה ורק‬
‫עוד בה רוח חיים‪ .‬אז יפקח האיש את‪-‬ע‪$‬יניו‪ ,‬כי שבה א‪$‬ליו בינתו רגע‪ .‬וירא והנ ‪$‬ה סרתוסטרא‬
‫כור‪ $‬ע לרגליו‪ .‬והאיש ידב‪$‬ר באחרונה ל ‪$‬אמר‪" :‬מה אתה עשה בזה? הנ ‪$‬ה מ‪$‬אז ידעתי כי השטן‬
‫חב‪$‬ני סחב והשל ‪$‬ך אל‪-‬השאול‪ .‬התאמר לעצר‪-‬לו‬ ‫טומ‪$‬ן פח לי‪ .‬עתה הנ ‪$‬ה הוא מחזיק בי לס ‪L‬‬
‫בעשותו?"‬
‫וסרתוסטרא ענה‪" :‬הנ ‪$‬ה נשבעתי לך‪ ,‬ר‪$‬עי‪ ,‬כי מכל‪-‬הדברים א‪$‬ין דבר אשר אתה אומ‪$‬ר בזה‪ :‬א‪$‬ין‬
‫שטן וא‪$‬ין שאול‪ .‬וגם נשמתך תמה‪$‬ר למות בטרם עוד ימות בשרך‪ :‬ולכ‪$‬ן אל‪-‬נא תירא עוד‬
‫דבר!"‬
‫והאיש נשא ע‪$‬יניו ויב‪$‬ט כלא מאמין ואחר‪ $‬י‪-‬כ‪$‬ן אמר‪" :‬אם א‪F‬מת כל‪-‬אשר דברת פה כי‪-‬עתה לא‬
‫יאבד‪-‬לי דבר בא‪F‬בד‪-‬לי חיי‪ .‬א‪$‬ין‪-‬לי א‪$‬פוא יתרון מן‪-‬החיה אשר למדוה לרק‪$‬ד ברב‪-‬מהל‪D‬מות‬
‫ובנקיון שנים"‪.‬‬
‫וסרתוסטרא אמר‪" :‬למה תדב‪$‬ר כדברים הא‪$‬לה? אם השליך‪-‬נפשך מנגד היה לך למשלח‪-‬יד‪,‬‬
‫לא ימצא איש און בזה‪ .‬עתה הנ ‪$‬ה היה לך משלח‪-‬ידך למחתה כי השיא עליך מות‪ :‬ואולם‬
‫תחת כל‪-‬זה הנני ואקברך בעצם ידי"‪.‬‬
‫וכדב‪$‬ר סרתוסטרא את‪-‬הדברים הא‪$‬לה ולא ענה עוד האיש דבר‪ :‬ורק ה‪$‬ניד בידו ויהי כמבק‪$‬ש‬
 ‫את‪-‬יד סרתוסטרא לבעבור הודות לו את‪-‬חסדו‪.‬‬

‫ז‬
‫ב‪$‬ין כה וכה והערב קרב לבא ויהי החשך על‪-‬פנ ‪$‬י רחוב העיר‪ :‬אז נפוץ העם איש לעברו‪ ,‬כי גם‬
‫החרדה וגם התאוה לחדשות תיעפנה‪ .‬וסרתוסטרא ישב על‪-‬יד המ‪$‬ת על‪-‬הארץ ויהי עזוב‬
‫למחשבותיו וישכח ע‪$‬ת ורגע‪ .‬אז ירד הלילה ורוח קרה נשבה על‪-‬פנ‪$‬י הבד‪$‬ד‪ .‬ויקם סרתוסטרא‬
‫וידב‪$‬ר אל‪-‬לבו ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫אכ‪$‬ן ה‪F‬טיבות היום לדוג את‪-‬דיגך‪ ,‬סרתוסטרא! ולא נפש אדם דגת כי‪-‬אם נבלת פגר מ‪$‬ת‪.‬‬
‫נא‪F‬לחים חי‪$‬י האדם בא‪$‬ין רעיון ובא‪$‬ין תכלית‪ :‬יש‪-‬אשר ל ‪$‬ץ מתהול ‪$‬ל יהיה להם לגורל‪.‬‬
‫הבה ואור את בנ ‪$‬י‪-‬האדם את רעיון חי‪$‬יהם‪ :‬הנ ‪$‬ה זה האדם העליון‪ ,‬אשר י‪$‬צ‪$‬א כברק מן‪-‬העב‬
‫העכור הוא האדם‪.‬‬
‫ואולם עוד רחקתי מ‪$‬הם וחושי טרם ידב‪$‬ר אל‪-‬חוש‪ $‬יהם הייתי בע‪$‬ינ ‪$‬יהם לעומ‪$‬ד בתוך ב‪$‬ין הפתי‬
‫וב‪$‬ין נבלת פגר מ‪$‬ת‪.‬‬
‫קד‪ $‬ר הלילה וקדרים דרכ‪$‬י סרתוסטרא‪ .‬הבה נא ר‪ $‬עי הקר והמ‪D‬קשה ואשאך אל‪-‬המקום אשר‪-‬‬
‫שם אקברך בעצם ידי"‪.‬‬

‫ח‬
‫ובכלות סרתוסטרא לדב‪$‬ר אל‪-‬לבו את‪-‬הדברים הא‪$‬לה ויקח את‪-‬נבלת המ‪$‬ת וישם על שכמו‬
‫ויפן לדרכו‪ .‬הוא לא‪-‬הרחיק מאת צעדים ואיש נגש א‪$‬ליו בלאט וידב‪$‬ר חרש‪ ,‬ויכיר‪ $‬הו‬
‫סרתוסטרא והנ ‪$‬ה הוא – הל ‪$‬ץ מן‪-‬המגדל‪ .‬והאיש דב‪$‬ר א‪$‬ליו ויאמר‪" :‬קום ועזבת מה‪$‬ר את‪-‬העיר‬
‫הזאת‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬כי רבים פה שונאיך‪ .‬שנ ‪$‬אוך הטובים והישרים ואמרו‪-‬לך‪ :‬זה אויב‪$‬נו ומבז ‪$‬נו;‬
‫ושנ ‪$‬אוך המאמינים את‪-‬הא‪F‬מונה השל ‪$‬מה ואמרו‪-‬לך‪ :‬זה הרע אשר נגד העם‪ .‬רק בזאת מצאך‬
‫טוב‪ ,‬כי שחקו עליך‪ :‬כי הנ ‪$‬ה דברת כמו ל ‪$‬ץ‪ .‬רק בזאת מצאך טוב כי התחברת אל‪-‬הכלב‬
‫המ‪$‬ת; יען‪-‬אשר השפלת ככה את‪-‬נפשך‪ ,‬את‪-‬נפשך הצלת היום‪ .‬ואולם קום לך‪-‬לך מה‪$‬ר מן‪-‬‬
‫העיר הזאת‪ ,‬פן אקפץ מחר עליך ואפסח גם עליך – אנכי החי על‪-‬המ‪$‬ת"‪ .‬ובדב‪$‬ר האיש את‪-‬‬
‫הדברים וי ‪$‬על ‪$‬ם פתאם‪ .‬אז י‪$‬ל ‪$‬ך סרתוסטרא לדרכו בתוך הרחובות האפ‪$‬לות‪.‬‬
‫ובבאו עד לשער‪-‬העיר וימצאו אותו המקברים; ויביטו האנשים אל‪-‬פניו לאור הלפיד ויכירו את‬
‫סרתוסטרא וילעגו לו מאד‪" .‬ראו הנ ‪$‬ה נש‪ $‬א סרתוסטרא עמו את‪-‬הכלב המ‪$‬ת; אכ‪$‬ן גבור חיל‬
‫סרתוסטרא‪ ,‬כי‪-‬היה לקוב‪$‬ר מ‪$‬תים! כי על‪-‬כ‪$‬ן יד‪ $‬ינו טהורות מדי מהיותן נוגעות אל‪-‬מנחת‬
‫מרחשת אשר כזאת‪ .‬היאמר סרתוסטרא לגנוב מפי השטן את‪-‬בלעו? צלח ורכב‪ ,‬סרתוסטרא‪,‬‬
‫ורא‪$‬ה טוב באר‪ D‬חתך! ואולם השמ‪$‬ר‪-‬לך פן יהיה השטן גנב‪-‬משנה מסרתוסטרא – וגנב גם את‪-‬‬
‫שנ ‪$‬יכם ואכל את‪-‬שנ ‪$‬יכם יחדו!" וישחקו מאד איש לאחיו ויטו את‪-‬ראש‪ $‬יהם ויתלחשו‪.‬‬
‫וסרתוסטרא לא ענה דבר על‪-‬הדברים ויפן לדרכו וי ‪$‬לך‪ .‬ויהי הוא הול ‪$‬ך שתים שעות והוא‬
‫הח‪$‬ל‬
‫עוב‪$‬ר על‪-‬יערות ועל‪-‬בצאת‪ ,‬אז ישמע עד בלי די את‪-‬יללת הזא‪$‬בים הרע‪$‬בים‪ ,‬והרעב ‪$‬‬
‫להציק לו גם הוא‪ .‬ויעמד סרתוסטרא ויתיצ‪$‬ב לפנ ‪$‬י בית בד‪ $‬ד‪ ,‬כי ראה בו אור נ ‪$‬ר‪.‬‬
‫וסרתוסטרא אמר‪" :‬הנ ‪$‬ה כשוד‪ $‬ד מתנפ‪$‬ל עלי הרעב‪ .‬ביערות ובאשר שם הבצאת מתנפ‪$‬ל עלי‬
‫רעבי ובעצם הלילה‪.‬‬
‫נפלאים דרכ‪$‬י רעבי‪ .‬יש‪-‬אשר הוא בא לי רק אחר‪ $‬י אר‪ D‬חתי‪ ,‬וכיום הזה לא בא לי כל‪-‬היום‪ :‬א‪$‬י‬
‫היה כל‪-‬היום?"‬
‫וסרתוסטרא התדפ‪$‬ק על שער הבית‪ ,‬וי‪$‬צ‪$‬א איש זק‪$‬ן א‪$‬ליו והוא נש‪ $‬א את‪-‬הנ ‪$‬ר בידו‪ .‬וישאל‬
‫ויאמר‪" :‬מי‪-‬זה הבא א‪$‬לי ואל‪-‬שנתי אשר נדדה ממני?"‬
‫מא‪F‬כול‬‫וסרתוסטרא אמר‪" :‬אחד חי ואחד מ‪$‬ת‪ .‬הבה תן‪-‬לי לא‪F‬כול ולשתות‪ ,‬כי שכחתי היום ‪$‬‬
‫ומשתות‪ .‬מי אשר ית‪$‬ן לרע‪$‬ב לחם‪ ,‬רק את‪-‬נפשו הוא מכלכ‪$‬ל‪ :‬כה תאמר החכמה"‪.‬‬
‫והזק‪$‬ן פנה וי‪$‬ל ‪$‬ך וישב בעוד רגע וית‪$‬ן לסרתוסטרא לחם ויין ויאמר‪" :‬אכ‪$‬ן מקום א‪$‬ין‪-‬ברכה‬
‫ּּ‪$‬כן בחרתי לשבת פה וגם החיה וגם האדם הנ ‪$‬ה באים א‪$‬לי‬ ‫המקום הזה לרע‪$‬בים‪ ,‬כי על‪9 -‬‬
‫בבדידתי‪ .‬ואולם רא‪$‬ה צו‪-‬נא גם את‪-‬ר‪ $‬עך אשר עמך ואכל ושתה גם הוא‪ ,‬כי עי ‪$‬ף הוא ממך"‪.‬‬
‫וסרתוסטרא ענה‪" :‬הנ ‪$‬ה ר‪ $‬עי מ‪$‬ת‪ ,‬ולכ‪$‬ן חשבתי כי יקשה ממני לדב‪$‬ר על‪-‬לבו"‪ .‬והזק‪$‬ן התעבר‬
‫ויאמר‪" :‬מה‪-‬לי ולאשר תאמר? מי‪-‬אשר יתדפ‪$‬ק על‪-‬שער ב‪$‬יתי‪ ,‬ולקח האיש הזה את‪-‬כל אשר‬
‫אתן לו ויהי מה‪ .‬אכלו וסעדו את‪-‬לבכם!" –‬
‫וסרתוסטרא עבר משם וי‪$‬ל ‪$‬ך ש‪ $‬נית שתים שעות‪ ,‬והוא בוט‪$‬ח בכוכבים ובמסלת אורם‪ :‬כי‬
‫הסכין סרתוסטרא מ‪$‬עודו להיות נוד‪ $‬ד בלילה ויהי אה‪$‬ב להביט כל‪-‬יש‪ $‬ן אל‪-‬פניו‪ .‬וכאשר הלבינו‬
‫פנ ‪$‬י הבקר וי ‪$‬רא סרתוסטרא והנ ‪$‬ה הוא בתוך יער עבות וא‪$‬ין דרך‪ .‬אז השכיב את‪-‬נבלת המ‪$‬ת‬
‫בתוך ע‪$‬ץ נבוב למראשותיו‪ ,‬למען ה‪F‬יות לו לסתרה מן הזא‪$‬בים‪ ,‬והוא רבץ ארצה וישכב על‪-‬פנ‪$‬י‬
‫הדשא‪ .‬ויישן סרתוסטרא וי ‪$‬רד‪ $‬ם מה‪$‬ר‪ ,‬כי עיפה עליו גויתו ואולם נשמתו לא נדה ולא נעה‪.‬‬

‫ט‬
‫וסרתוסטרא הא‪F‬ריך לישון‪ ,‬וית‪$‬ן את‪-‬השחר לעבור עליו וית‪$‬ן לעבור עליו גם את‪-‬כל המוע‪$‬ד‬
‫אשר עד הצה‪L‬רים‪ ,‬אחר‪ $‬י כ‪$‬ן פקח סרתוסטרא את‪-‬ע‪$‬יניו וישתאה ויב‪$‬ט אל‪-‬היער ואל‪-‬הדממה‬
‫אשר מסביב‪ ,‬וישתאה ויב‪$‬ט אל‪-‬נפשו פנימה‪ .‬אז יתעור‪$‬ר פתאם‪ ,‬ויהי כמו חוב‪$‬ל בראותו יבשה‬
‫פתאם ויצהל ויריע‪ :‬כי ראה א‪F‬מת חדשה‪ .‬וידב‪$‬ר סרתוסטרא אל‪-‬לבו ויאמר‪:‬‬
‫הנ ‪$‬ה אור נגה לי‪ :‬י‪$‬ש‪-‬לי ח‪$‬פץ בר‪ $‬עים ואשר חיים יהיו‪ – ,‬ואולם א‪$‬ין לי ח‪$‬פץ בר‪ $‬עים מ‪$‬תים ובפגר‪ $‬י‬
‫נבלות אדם אשר אשא אותם עמי אל‪9ּ-‬כל אשר יהיה רוחי‪.‬‬
‫כי‪-‬אם ח‪$‬פץ לי בר‪ $‬עים אשר י ‪$‬לכו אחרי‪ ,‬יען כי חפ‪$‬צים ה‪$‬ם ללכת אחר‪ $‬י נפשם ה‪$‬מה – ואל‪-‬‬
‫המקום אשר יהיה רוחי‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה אור נגה לי‪ :‬אל נא באזנ ‪$‬י העם ידב‪$‬ר עוד סרתוסטרא כי‪-‬אם באזנ ‪$‬י ר‪ $‬עים! אל נא יהיה‬
‫סרתוסטרא רעה וכלב לע‪$‬דר‪.‬‬
‫לנש‪ $‬ל רבים מ‪$‬אחר‪ $‬י הע‪$‬דר – הנה לזאת באתי‪ .‬יתאנפו נא בי עם וע‪$‬דר‪ :‬יהי סרתוסטרא לשוד‪ $‬ד‬
‫בע‪$‬ינ ‪$‬י הרעים!‬
‫הנ ‪$‬ה אנכי קר‪ $‬א להם רעים – וה‪$‬ם קראים לנפשם הטובים והישרים‪ .‬הנ ‪$‬ה אנכי קר‪ $‬א להם רעים‬
‫– וה‪$‬ם קראים לנפשם המאמינים אשר לא‪F‬מונה השל ‪$‬מה‪.‬‬
‫הוי על הטובים והישרים! את‪-‬מי ה‪$‬מה שנאים מכל‪-‬אדם? הלא את‪-‬האיש אשר ישב‪$‬ר את‬
‫לוחות הערכים אשר להם‪ ,‬הוא השוב‪$‬ר‪ ,‬הוא העוב‪$‬ר‪ – :‬ואולם הוא הלא בר‪ $‬א‪.‬‬
‫הוי על המאמינים אשר לכל‪-‬א‪F‬מונות! ! את‪-‬מי ה‪$‬מה שנאים מכל‪-‬אדם? הלא את‪-‬האיש אשר‬
‫ישב‪$‬ר את לוחות הערכים אשר להם‪ ,‬הוא השוב‪$‬ר‪ ,‬הוא העוב‪$‬ר‪ – :‬ואולם הוא הלא בר‪ $‬א‪.‬‬
‫ר‪ $‬עים יבק‪$‬ש בר‪ $‬א ולא פגר‪ $‬י נבלות אדם‪ ,‬ואף לא עדרים ומאמינים‪ .‬את העוזרים עמו לברא‪,‬‬
‫אותם יבק‪$‬ש בר‪ $‬א‪ ,‬את‪-‬כל א‪$‬לה אשר חרתים ערכים חדשים על לוחות חדשים‪.‬‬
‫ר‪ $‬עים יבק‪$‬ש בר‪ $‬א‪ ,‬את‪-‬העוזרים עמו לקצור‪ :‬כי לפניו הנ ‪$‬ה בש‪ $‬ל הקציר לכל‪ .‬ואולם מאת‬
‫מגלים יחסר‪ ,‬ולכ‪$‬ן הוא עוק‪$‬ר שב‪L‬לים וחרה לו‪.‬‬
‫ר‪ $‬עים יבק‪$‬ש בר‪ $‬א‪ ,‬את‪-‬כל א‪$‬לה אשר יודעים ללטוש מגל ‪$‬יהם‪ .‬אכ‪$‬ן יקר‪ $‬א להם המכלים ובוז ‪$‬י‬
‫הטוב והרע – וה‪$‬מה הלא הקוצרים והחגגים‪.‬‬
‫את‪-‬העוזרים עמו לברא‪ ,‬אותם מבק‪$‬ש סרתוסטרא‪ ,‬את‪-‬העוזרים עמו לקצר ואת‪-‬העוזרים עמו‬
‫לחג‪ ,‬אותם מבק‪$‬ש סרתוסטרא‪ :‬מה‪-‬לו ולעדרים ולרעים? מה‪-‬לו ולפגר‪ $‬י נבלות אדם?‬
‫ואתה‪ ,‬ר‪$‬עי הראשון‪ ,‬שלום לך! בעצם ידי קברתיך בע‪$‬צך הנבוב ובעצם ידי הסתרתיך מן‬
‫הזא‪$‬בים‪.‬‬
‫ועתה אפרדה נא מ‪$‬עליך‪ ,‬כי א‪$‬ין לי מוע‪$‬ד עוד‪ .‬ב‪$‬ין שחר לשחר באה לי א‪F‬מת חדשה‪.‬‬
‫ורעה לא אהיה וקוב‪$‬ר לא אהיה עוד למ‪$‬תים‪ ,‬ואף גם באזנ ‪$‬י העם לא אשוב עוד לדב‪$‬ר; הנ‪$‬ה‬
‫זאת לי הפעם האחרונה אשר דברתי באזנ ‪$‬י מ‪$‬ת‪.‬‬
‫אל הבראים ואל הקוצרים ואל החוגגים אתחבר‪ :‬את הקשת אשר בענן אראה אותם ואת‪-‬כל‬
‫שלב‪$‬י‪-‬המעלות אשר לאדם העליון‪.‬‬
‫אל הבודדים אשיר שירתי ואל אשר שנים שנים‪ ,‬ומי אשר לו אזנים לשמוע א‪$‬ת‪-‬מה אשר לא‬
‫ישמע והכבדתי עליו את‪-‬אשרי‪.‬‬
‫אל ‪$‬ך‪ ,‬ועל המפגרים ועל המתמהמהים אפסח‪ .‬ככה בלכתי‬ ‫ואל מטרתי אשאף ועל‪-‬דרכי ‪$‬‬
‫ואבדו ה‪$‬מה!‬

‫י‬
‫את‪-‬הדברים הא‪$‬לה דבר סרתוסטרא אל‪-‬לבו והשמש עמדה בצה‪L‬רים‪ :‬אז הביט השמימה‬
‫כשוא‪$‬ל – כי שמע קול עוף אדיר בעופו‪ .‬ובנשאו את ע‪$‬יניו וירא והנ ‪$‬ה נשר מעופ‪$‬ף בשמים‪ ,‬אשר‬
‫יעשה גלגל גדול בעופו‪ ,‬ונחש תלוי עליו‪ ,‬אשר לא יהיה לו כשלל כי‪-‬אם כר‪ $‬ע‪ :‬כי על‪-‬כ‪$‬ן הקיף‬
‫את‪-‬צוארו סביב‪.‬‬
‫וסרתוסטרא קרא‪" :‬החיות הא‪$‬לה חיותי ה‪$‬ן!" וישמח לקראתן מאד‪.‬‬
 ‫"הנ ‪$‬ה הג‪$‬אה מכל‪-‬חי אשר תחת השמש והערום מכל‪-‬חי אשר תחת השמש חברו יחדו ויפשטו‬
‫לתור את‪-‬הארץ‪.‬‬
‫כי חפצו לתור את‪-‬הארץ ולראות העוד סרתוסטרא חי‪ .‬ואם אמנם חי אני עוד?‬
‫גדולה הרעה להיות עם‪-‬אדם מהיות עם‪-‬חיות‪ ,‬והדרכים אשר בהן י‪$‬ל ‪$‬ך סרתוסטרא מל ‪$‬אות‬
‫הרעה הגדולה‪ .‬תבאנה נא חיותי א‪$‬לה והנהיגו אותי ה‪$‬ן!"‬
‫ובדב‪$‬ר סרתוסטרא את‪-‬הדברים הא‪$‬לה ויזכור את‪-‬דברי הקדוש אשר ביער וי ‪$‬אנח ויאמר אל‪-‬‬
‫לבו‪:‬‬
‫מי ית‪$‬ן וחכמתי מ‪$‬אשר הנני! מי ית‪$‬ן וחכמתי מ‪$‬ר‪ $‬אשיתי כנחש אשר לי!‬
‫תל ‪$‬ך היא‬
‫אכ‪$‬ן שאלתי לנפשי את‪-‬אשר ימנע מן האדם‪ :‬כי‪-‬עתה אשאל נא את‪-‬גאותי אשר ‪$‬‬
‫עם‪-‬חכמתי תמיד!‬
‫ובבא יום וחכמתי תעזב‪$‬ני‪ – :‬כי הנ ‪$‬ה אוהבת חכמת‪$‬נו לעוף ממנו והלאה! – ועפה עוד גאותי‬
‫עם‪-‬סכלותי יחדו! –‬
‫הח‪$‬ל סרתוסטרא לשקוע‪.‬‬ ‫ככה ‪$‬‬

‫משאות סרתוסתרא‬

‫על שלש התמורות‬

‫ראו אנכי קר‪ $‬א באזנ ‪$‬יכם שלש תמורות לרוח‪ :‬אשר יהיה הרוח לגמל ואשר יהיה הגמל לארי ‪$‬ה‬
‫ואשר יהיה הארי ‪$‬ה לילד באחריתו‪.‬‬
‫רבות מעמסות לרוח‪ ,‬החזק ואה‪$‬ב משא‪ ,‬ואשר יראת‪-‬קדש בקרבו‪ :‬אל כל‪-‬כב‪$‬ד שא‪$‬ף כחו ואל‪-‬‬
‫הכב‪$‬ד מכל‪-‬כב‪$‬ד‪.‬‬
‫מה‪-‬לכם כב‪$‬ד פה? ככה ישאל הרוח האה‪$‬ב משא‪ ,‬וככה יכרע ארצה כמו גמל‪ ,‬כי יחפוץ להיות‬
‫עמוס כ‪D‬לו‪.‬‬
‫מה‪-‬כב‪$‬ד מכל‪-‬כב‪$‬ד‪ ,‬גבורים? – ככה ישאל הרוח האה‪$‬ב משא – הבה ואש‪ $‬ם אותו עלי‪ ,‬למען‬
‫אתענג על‪-‬כחי‪.‬‬
‫הא‪$‬ין הוא בזאת‪ :‬אשר ישפיל אדם נפשו‪ ,‬לבעבור הכאיב לגבה‪-‬לבו? אשר ית‪$‬ן לסכלותו‬
‫להאיר‪ ,‬לבעבור ילעג לחכמתו?‬
‫או אם הוא בזאת‪ :‬כי יפר‪ $‬ד מן הדבר אשר לו עבד‪ ,‬אחר‪ $‬י הגיעו למטרה? כי יעלה על‪-‬הרים‬
‫רמים‪ ,‬לבעבור נסות את‪-‬המנסה?‬
‫או אם הוא בזאת‪ :‬אשר יכלכ‪$‬ל נפשו בא‪F‬גוז ‪$‬י‪-‬אלון ובחציר יב‪$‬ש מן הדעת ונשמתו תרעב למען‬
‫הא‪F‬מת?‬
‫או אם הוא בזאת‪ :‬כי יח‪F‬לה ושלח את‪-‬המנחמים מ‪$‬עליו ור‪ $‬ע יהיה לח‪$‬רשים‪ ,‬אשר לא ישמעו‬
‫לנצח אשר חפ‪$‬ץ?‬
‫או אם הוא בזאת‪ :‬אשר ת‪$‬ר‪ $‬ד לתוך מים דלוחים‪ ,‬אם מ‪$‬י הא‪F‬מת ה‪$‬מה‪ ,‬ולא תבריח מ‪$‬עליך גם‬
‫צפרדעים קרות וגם עקרבים חמים?‬
‫או אם הוא בזאת‪ :‬כי תא‪F‬הב את‪-‬א‪$‬לה אשר יבזוך ולש‪ $‬ד המחרידך תת‪$‬ן יד?‬
‫את‪-‬כל הכב‪$‬ד הזה‪ ,‬הכב‪$‬ד מכל‪ ,‬יעמיס עליו הרוח האה‪$‬ב משא‪ :‬כגמל מטען משא הממה‪$‬ר‬
‫אל‪-‬המדבר‪ ,‬כ‪$‬ן ימה‪$‬ר אל‪-‬מדברו הוא‪.‬‬
‫אך בהיותו בתוך המדבר העזוב‪ ,‬סגור ומס‪ D‬גר‪ ,‬ובאה לו התמורה השניה‪ :‬לארי ‪$‬ה יהיה פה‬
‫הרוח‪ ,‬ואת‪-‬החפש יאמר לכבוש לו ואדון יאמר להיות במדברו זה‪.‬‬
‫את‪-‬אדונו האחרון יבק‪$‬ש לו פה‪ :‬אוי ‪$‬ב יחפוץ להיות לו ול ‪$‬אלהיו האחרון‪ .‬ואת‪-‬כחו יחפוץ לנסות‬
‫אל‪-‬נחש עקלתון הגדול לבעבור יכל לו‪.‬‬
‫מי זה הוא נחש עקלתון הגדול‪ ,‬אשר לא יאבה עוד הרוח לקרא לו אדון וא‪F‬להים? הלא‬
‫"שומה עליך" – זה ש‪ $‬ם נחש עקלתון הגדול‪ .‬ואולם רוח הארי ‪$‬ה אומ‪$‬ר‪" :‬חפצתי"‪.‬‬
‫זה "שומה עליך" נצב על דרכו‪ ,‬נוצ‪$‬ץ כזהב‪ ,‬כ‪D‬לו כחית‪-‬קשקשים‪ ,‬ומ‪$‬על פנ ‪$‬י כל‪-‬קשקשת מזהיר‬
‫מן‪-‬הזהב‪" :‬שומה עליך"!‬
‫ערכים בנ ‪$‬י אלפ‪$‬י שנים מזהירים מן‪-‬הקשקשים‪ ,‬וכה יאמר נחש עקלתון העצום‪" :‬ערכ‪$‬י כל‪-‬‬
‫הדברים – מקרבי ה‪$‬ם מזהירים"‪.‬‬
‫"כבר נבראו כל‪-‬הערכים ושל ‪$‬מים ה‪$‬ם כ‪D‬לם וכל‪-‬הע‪$‬רך הנברא – הלא זה אני‪ .‬ח‪$‬י אני אם יהיה‬
 ‫עוד זה "חפצתי" עד עולם!" כה יאמר נחש עקלתון‪.‬‬
‫אחי‪ ,‬למה לנו עוד ארי ‪$‬ה בתוך הרוח? על מה לא תשפק החיה האהבת משא‪ ,‬אשר תות‪$‬ר על‬
‫כל‪-‬דבר ואשר יראת‪-‬קדש בקרבה?‬
‫לא יברא הערכים החדשים גם הארי ‪$‬ה‪ ,‬ורק את‪-‬החפש הוא בר‪ $‬א‪ ,‬אשר יכל נוכל לברא – את‪-‬‬
‫זאת יכולה גבורת הארי ‪$‬ה‪.‬‬
‫לבעבור ברא חפש ולבעבור ברא "לא" קדוש לנגד כל מצוה‪ :‬לזאת אחי י ‪$‬ש לנו ח‪$‬פץ בארי ‪$‬ה‪.‬‬
‫כי תקח ערכים חדשים ביד חזקה – והיתה זאת הנוראה מכל הלקיחות בע‪$‬ינ ‪$‬י כל‪-‬רוח אה‪$‬ב‬
‫משא אשר יראת קדש בקרבו‪ .‬אכ‪$‬ן גז ‪$‬לה היא בע‪$‬יניו וטובה לחיה הטרפת‪.‬‬
‫לראש‪-‬קדשו היה לו לפנים זה "שומה עליך" ויא‪F‬הב אותו מאד – ועתה גם בקדשו עליו למצוא‬
‫הול ‪$‬לות ושרירות ל ‪$‬ב‪ ,‬למען יגזול את‪-‬החפש מיד אשר אה‪$‬ב‪ :‬לגז ‪$‬לה אשר כזאת יש‪-‬לנו ח‪$‬פץ‬
‫בארי‪$‬ה‪.‬‬
‫ואולם ענו אחי והגידו לי‪ :‬מה עוד תשיג יד הילד אשר יבצ‪$‬ר מן הארי ‪$‬ה? מה לארי ‪$‬ה הטר‪ $‬ף כי‬
‫יהיה גם לילד?‬
‫כי י ‪$‬ש לילד תם וי ‪$‬ש שכחה לילד ופתיחה חדשה לו ושעשועים וגלגל מתהפ‪$‬ך לבדו וי ‪$‬ש לו‬
‫תנועה ראשונה ואמרת "כ‪$‬ן" קדושה‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן‪ ,‬אחי‪ ,‬לשעש‪ D‬ע‪$‬י בריאה חדשה י ‪$‬ש‪-‬לנו ח‪$‬פץ באמרת "כ‪$‬ן" קדושה‪ :‬את‪-‬חפצו הוא יבק‪$‬ש לו‬
‫הרוח‪ ,‬את‪-‬עולמו הוא ימצא לו האוב‪$‬ד בעולמו‪.‬‬
‫ראו קראתי באזנ ‪$‬יכם שלש תמורות לרוח‪ :‬אשר היה הרוח לגמל ואשר היה הגמל לארי ‪$‬ה‬
‫ואשר היה הארי ‪$‬ה לילד באחריתו‪.‬‬
‫כה אמר סרתוסתרא‪ ,‬והוא יוש‪ $‬ב אז בעיר אשר יקראו לה‪ :‬הפרה הצבועה‪.‬‬

‫על הקתדרות לצדקה‬

‫אז יהללו אל סרתוסתרא איש חכם היוד‪ $‬ע לדב‪$‬ר טבות על הש‪ $‬נה ועל הצדקה; לכ‪$‬ן מה‪D‬לל ש‪ $‬ם‬
‫האיש ושכרו לפניו וכל‪-‬הבח‪D‬רים יושבים לרגליו אל‪-‬פנ ‪$‬י קתדרתו‪ .‬וישמע סרתוסתרא ויבא א‪$‬ליו‬
‫גם הוא וי ‪$‬ש‪ $‬ב לרגליו עם כל‪ -‬הבח‪D‬רים יחדו אל‪-‬פנ ‪$‬י קתדרתו‪ .‬וכה אמר החכם‪:‬‬
‫כבוד ובשת מלפנ ‪$‬י ש‪ $‬נה – זאת לכם ר‪ $‬אשית! ושטו ועברו מ‪$‬על‪-‬כל א‪$‬לה אשר א‪$‬ינם מ‪$‬טיבים‬
‫לישון ואשר ע‪$‬רים בלילה!‬
‫עוד יתבוש‪ $‬ש הגנב מלפנ ‪$‬י הש‪ $‬נה‪ :‬בדממה הוא מתגנ ‪$‬ב תמיד דרך הלילה‪ .‬ואולם באפס‪-‬בושה‬
‫מתהל ‪$‬ך השומ‪$‬ר בלילה ובאפס בושה הוא נש‪ $‬א את‪-‬קרנו‪.‬‬
‫לא מלאכה קלה הש‪ $‬נה‪ :‬ה‪$‬ן בעבור זאת עליך להיות ע‪$‬ר כל היום‪.‬‬
‫עשר פעמים ליום צ‪$‬א על‪-‬נפשך למלחמה עד‪-‬הכנעה‪ :‬כי תיעף ותיגע בזאת והיתה זאת פרח‪$‬י‪-‬‬
‫פרגים לנשמתך‪.‬‬
‫עשר פעמים שוב אחר‪ $‬י כ‪$‬ן ועש‪ $‬ה שלום עם נפשך; כי מרורות תת‪$‬ן מלחמה‪ ,‬ולא י ‪$‬יטיב לישון‬
‫האיש באפס‪-‬שלום‪.‬‬
‫עשר תורות א‪F‬מת עליך למצוא יומם‪ :‬פן תבק‪$‬ש א‪F‬מת עוד בלילה והיתה נשמתך רע‪$‬בה‪.‬‬
‫עשר פעמים ליום ת‪$‬ן בשחוק קולך וע‪F‬לז‪ :‬פן תפריעך כרשך בלילה‪ ,‬והיא א‪$‬ם כל תוגה‪.‬‬
‫רק מּעטים ידעו זאת‪ :‬אך בהיות לאדם כל‪-‬הצדקות וה‪$‬טיב לישון‪ .‬האע‪F‬נה בר‪ $‬עי ע‪$‬ד שקר?‬
‫אם אנאף?‬
‫אם אחמד א‪$‬שת ר‪ $‬עי ואמתו? לא ישלימו כל‪-‬א‪$‬לה עם ש‪ $‬נה טובה‪.‬‬
‫וגם אשר יהיה איש והיו לו כל‪-‬הצדקות יחד‪ ,‬והיה על האיש הזה להבין עוד אחת‪ :‬לת‪$‬ת‬
‫לפעמים ש‪ $‬נה לצדקות הא‪$‬לה גם ה‪$‬ן‪.‬‬
‫אשר לא יהיה ריב לנשים הכבודות הא‪$‬לה אשה עם אחותה! ואשר לא יהיה הריב על‪-‬אדותיך‪,‬‬
‫איש לא‪-‬יצלח!‬
‫ה‪F‬י‪$‬ה תמים עם‪-‬א‪F‬להיך ועם שכ‪$‬נך‪ :‬זאת המצוה אשר תצוך הש‪ $‬נה הטובה‪ .‬ותמים תהיה גם עם‬
‫השטן אשר לשכ‪$‬נך – פן ירק‪$‬ד בב‪$‬יתך בלילה‪.‬‬
‫ת‪$‬ן כבוד לשלטון ממעל ואזן קשבת‪ ,‬וגם לשלטון המע‪D‬קל! זאת המצוה אשר תצוך הש‪ $‬נה‬
‫הטובה‪ .‬מה‪-‬פשעי כי אה‪$‬ב התקיף להתהל ‪$‬ך ברגלים מע‪D‬קלות?‬
‫רק זה י ‪$‬חש‪ $‬ב לי תמיד לרעה טוב‪ ,‬אשר לא ינהיג צאנו בלתי‪-‬אם לנו ‪$‬ה הדשא הירוק כ‪D‬לו‪ :‬ככה‬
‫יהיה שלום א‪F‬מת ב‪$‬ינו וב‪$‬ין הש‪ $‬נה הטובה‪.‬‬
‫לא טוב לאיש כבוד הרב‪$‬ה ולא אשאל אוצרות גדולים‪ :‬כל‪-‬זאת תשים דלקת בטחול‪ .‬ואולם‬
 ‫לא י ‪$‬יטיב איש לישון אם א‪$‬ין לו ש‪ $‬ם טוב וגם אוצר קטן‪.‬‬
‫תצ‪$‬א וכי תבוא‬‫טובה בע‪$‬יני חב‪D‬רה קטנה מ‪$‬חב‪D‬רה רעה‪ :‬ואולם זאת אשר אדרוש ממנה‪ ,‬כי ‪$‬‬
‫לרגע הנכון‪ .‬ככה יהיה שלום א‪F‬מת ב‪$‬ינה וב‪$‬ין הש‪ $‬נה הטובה‪.‬‬
‫וגם מוצאים ח‪$‬ן בע‪$‬יני מאד מאד עני‪$‬י הרוח‪ :‬כי עזרים ה‪$‬ם לש‪ $‬נה‪ .‬אשר‪ $‬יהם וטוב להם – ואף‪-‬כי‬
‫באמרך להם תמיד כי צד‪ $‬קו‪.‬‬
‫ככה יחלוף היום לאיש אוה‪$‬ב צדקות‪ .‬ובבא הלילה ונזהרתי לנפשי מקרא לש‪ $‬נה כי תבא! לא‬
‫בהקראה תחפוץ הש‪ $‬נה‪ ,‬אשר היא גברת כל‪-‬הצדקות!‬
‫כי‪-‬אם אחש‪ $‬ב אשר עשיתי ביום ואשר הגיתי‪ .‬מעלה אנכי את כל‪-‬זאת ג‪$‬רה והייתי כמו פרה‬
‫בארך רוחי ואת‪-‬לבי אשאל‪ :‬מה‪-‬היו עשר מלחמותיך היום אשר שרית א‪$‬ליך ויכלת?‬
‫ועשרת דבר‪$‬י‪-‬השלום ועשר תורות הא‪F‬מת ועשרת דבר‪ $‬י השחוק מה היו אשר ה‪$‬טיבך לבך‬
‫בה‪$‬מה?‬
‫ובחקרי את כל‪-‬א‪$‬לה ומד‪ $‬י אשר ינידו אותי ארבעים המחשבות‪ ,‬והתנפלה עלי הש‪ $‬נה פתאם‬
‫אשר א‪$‬יננה קר‪ D‬אה‪ ,‬זאת גברת הצדקות‪.‬‬
‫הש‪ $‬נה דופקת על ע‪$‬יני‪ :‬והיא תכבד ותסד‪ $‬ר‪ .‬הש‪ $‬נה נוגעת אל‪-‬פי‪ :‬והוא נשאר פעור‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן על‪-‬רגלים קלות היא באה‪ ,‬זאת הנעימה מכל הגנבים‪ ,‬וגנבה את‪-‬מחשבותי‪ :‬פתאם אנכי‬
‫עומ‪$‬ד נבער כמו הקתדרה הזאת‪.‬‬
‫ואולם אחר‪ $‬י כ‪$‬ן לא אאריך עוד לעמוד‪ :‬ראו הנ ‪$‬ה נפלתי ואשכב‪– .‬‬
‫כשמוע סרתוסתרא את‪-‬כל דבר‪ $‬י החכם הא‪$‬לה וישחק בלבו‪ :‬כי נגה אור לו‪ .‬אז ידב‪$‬ר אל‪-‬לבו‬
‫ל‪$‬אמר‪:‬‬
‫אכ‪$‬ן כסיל נחשב לי החכם הזה עם כל ארבעים מחשבותיו; מ‪$‬בין הוא בתורת הש‪ $‬נה‪.‬‬
‫אשר‪ $‬י אדם יוש‪ $‬ב קרוב לחכם הזה‪ :‬ש‪ $‬נה אשר כזאת מדבקת מ‪$‬איש לאיש‪ ,‬בעד כתלים חזקים‬
‫ועבים עוברת היא ומדבקת‪.‬‬
‫גם בקתדרתו מ‪D‬דבק הקסם‪ .‬לא לחנם ישבו הבח‪D‬רים לרגל ‪$‬י מטיף הצדקה‪.‬‬
‫זאת תורת חכמתו‪ :‬ה‪F‬יה ע‪$‬ר‪ ,‬לבעבור תישן ה‪$‬יט‪$‬ב‪ .‬אכ‪$‬ן לו היו החיים באפס‪-‬תכלית ולו יצאתי‬
‫לבחר‪-‬לי סכלות‪ ,‬כי‪-‬עתה בחרתי לי זאת הנבחרה מכל‪ -‬סכלות‪.‬‬
‫עתה ה‪F‬בינותי את‪-‬אשר בקשו לפנים ר‪ $‬אשית לכל המבקשים מורים לצדקה‪ :‬ש‪ $‬נה טובה בקשו‬
‫וצדקות נוטפות ר‪ $‬יח פרח‪$‬י פרגים!‬
‫היתה החכמה לחכמ‪$‬י הקתדרות המה‪D‬ללים הא‪$‬לה ש‪ $‬נה באפס‪-‬חלומות‪ :‬לא ידעו תכלית‪-‬חיים‬
‫נבחרה ממנה‪.‬‬
‫עוד י ‪$‬ש גם עתה בארץ אחדים כמטיף הצדקה הזה‪ ,‬ורק לא כ‪$‬נים יהיו תמיד כמוהו‪ :‬ואולם כבר‬
‫חלפה הלכה עתם‪ .‬וגם לא יאריכו הרב‪$‬ה לעמוד כה‪ :‬ראו הנ ‪$‬ה ה‪$‬ם נופלים ושוכבים‪.‬‬
‫פצ‪$‬י ש‪ $‬נה א‪$‬לה‪ :‬עוד מעט ונמו‪.‬‬
‫אשר‪ $‬י ח ‪$‬‬
‫כה אמר סרתוסתרא‪.‬‬

‫על הדורשים אל‪-‬מ‪$‬אחר‪ $‬י העולם‬

‫מע‪$‬בר לאדם‪ ,‬כמשפט כל‪-‬הדורשים אל‪-‬אשר‬ ‫ימים היו וגם סרתוסתרא זרק את‪-‬דמיונו אל‪$ -‬‬
‫מ‪$‬אחר‪ $‬י העולם‪ .‬פעל א‪F‬לוה כא‪$‬ב ומע‪D‬נה נחשב העולם לי‪:‬‬
‫חלום נחשב העולם לי וחזון מלפנ ‪$‬י א‪F‬לוה; עשן צבעים מלפנ ‪$‬י ע‪$‬ינ ‪$‬י א‪F‬לוה מתקוט‪$‬ט‪.‬‬
‫טוב ורע וגיל ומכאוב ואני ואתה – עשן צבעים כל‪-‬זה מלפנ ‪$‬י ע‪$‬ינ ‪$‬י בר‪ $‬א‪ .‬את‪-‬ע‪$‬יניו חפ‪$‬ץ הבר‪ $‬א‬
‫להעלים מנפשו – ויברא את‪-‬העולם‪.‬‬
‫תאוה משכרת לכא‪$‬ב להעלים עין ממכאוביו ולשכח נפשו‪ .‬תאוה משכרת ושכחת‪-‬נפש נחשב‬
‫לפנים העולם לי‪.‬‬
‫זה העולם אשר א‪$‬יננו של ‪$‬ם לנצח ואשר צלם הוא לסתירות לנצח וצלם לא‪-‬של ‪$‬ם – תאוה‬
‫משכרת הוא לבראו אשר א‪$‬יננו של ‪$‬ם –‪ :‬ככה נחשב לפנים העולם לי‪.‬‬
‫מע‪$‬בר לאדם‪ ,‬כמשפט כל‪-‬הדורשים אל‪-‬אשר מ‪$‬אחר‪ $‬י‬ ‫לכ‪$‬ן זרקתי גם אני לפנים את‪-‬דמיוני אל‪$ -‬‬
‫מע‪$‬בר לאדם בא‪F‬מת?‬ ‫העולם‪ .‬האל‪$ -‬‬
‫הו אחי‪ ,‬הא‪F‬להים הזה אשר בראתי לא היה בלתי‪-‬אם פעל אדם ופעל שגעון אדם כמשפט‬
‫כל‪-‬א‪F‬להים כ‪D‬לם!‬
‫אדם היה ורק ח‪$‬לק אדם דל ורק אני‪ :‬מתוך אפרי ושלהבתי בא לי השעיר הזה‪ ,‬ואולם ח‪$‬י אני!‬
‫מע‪$‬בר לאדם בא!‬ ‫לא ‪$‬‬
 ‫הידעתם‪ ,‬אחי‪ ,‬מה היה אז? שריתי א‪$‬לי‪ ,‬אל‪-‬הכא‪$‬ב‪ ,‬ויכלתי‪ ,‬נשאתי אפרי שלי אל‪-‬ההרים‬
‫ואברא לי שלהבת ברה שבעתים‪ .‬ואתם ראו! סר מ‪$‬עלי השעיר!‬
‫ועתה לו יאמין החי מ‪$‬חליו לשעירים כא‪$‬לה ומצאוהו מכאוב ותלאה; רק מכאוב ושפלות‬
‫ימצאוני אז‪ .‬כה אדב‪$‬ר באזנ ‪$‬י כל‪-‬הדורשים אל‪-‬אשר מ‪$‬אחר‪ $‬י העולם‪.‬‬
‫מכאוב הוא וקצר יד – רק א‪$‬לה בראו את כל‪-‬העולמות אשר מ‪$‬אחר‪ $‬ינו; וגם זה הדמיון הקצר‬
‫על‪-‬דבר האשר‪ ,‬אשר י ‪$‬דענו רק הכא‪$‬ב מכל‪-‬כא‪$‬ב‪.‬‬
‫יגיעה היא‪ ,‬החותרת אל‪-‬האחרון מכל‪-‬אחרון בקפיצה אחת קפיצת מות‪ ,‬זאת היגיעה הדלה‬
‫ולא‪-‬יודעת‪ ,‬אשר גם לחפוץ לא תבק‪$‬ש עוד‪ :‬רק היא בראה את‪-‬כל הא‪F‬להים כ‪D‬לם ואת‪-‬כל‬
‫העולמות אשר מ‪$‬אחר‪ $‬ינו‪.‬‬
‫האמינו לי‪ ,‬אחי! רק הבשר הוא אשר נואש מן‪-‬הבשר – וזה מש‪ $‬ש באצבעות הרוח הנסכל את‬
‫הקירות האחרונים‪.‬‬
‫האמינו לי‪ ,‬אחי! רק הבשר הוא אשר נואש מן‪-‬הבשר – וזה שמע את‪-‬קול בטן ה"י ‪$‬ש" מדב‪$‬ר‬
‫א‪$‬ליו‪.‬‬
‫אז בק‪$‬ש להבקיע בקדקד ראשו אל‪-‬מבעד לקירות האחרונים‪ ,‬ולא רק בקדקד ראשו בק‪$‬ש‪– ,‬‬
‫ויחתר אל "העולם הבא"‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן התחב‪$‬א " העולם הבא " ה‪$‬יט‪$‬ב מפנ ‪$‬י האדם – זה העולם בא‪$‬ין‪-‬אדם וא‪$‬ין ל ‪$‬ב‪-‬אדם‪ ,‬ואשר‬
‫א‪$‬יננו בלתי אם בלימה בת‪-‬שמים; וקול בטן הי ‪$‬ש א‪$‬יננו מדב‪$‬ר אל האדם דבר‪ ,‬בלתי‪-‬אם יהיה‬
‫אדם גם הוא‪.‬‬
‫ח‪$‬י אני‪ ,‬כב‪$‬ד כל‪-‬י ‪$‬ש להוכיחו באותות ובמופתים וכב‪$‬ד לברא לו ניב שפתים‪ .‬ע‪F‬נו אחי והגידו לי‪:‬‬
‫אם לא נק‪$‬ל מכל מצאה עוד יד‪ $‬נו להוכיח באותות ובמופתים את‪-‬הנפלא מכל‪-‬דבר?‬
‫אכ‪$‬ן "אני" זה והסתירות והתעת‪D‬עים אשר ל"אני" זה ה‪$‬מה עוד מרבים מכל לדב‪$‬ר על ה"י ‪$‬ש"‬
‫דבר‪$‬י‪-‬א‪F‬מת וא‪F‬מונה – הלא זה "אני" הבר‪ $‬א והמחפ‪$‬ש והמעריך‪ ,‬אשר הוא המדה והוא הע‪$‬רך‬
‫לכל‪-‬דבר‪.‬‬
‫ו"י‪$‬ש" זה הנא‪F‬מן לנו מכל‪ ,‬זה "אני" –ה‪$‬ן על הבשר הוא מדב‪$‬ר ואל‪-‬הבשר תשוקתו גם עוד‬
‫בחזותו חזון ובדמותו את‪-‬דמיונותיו וברפרפו בכנפיו השבורות‪.‬‬
‫וכאשר יאריך‪ ,‬כ‪$‬ן ירבה "אני" זה ללמד לדב‪$‬ר דבר‪ $‬י‪-‬א‪F‬מת וא‪F‬מונה; וכאשר ירבה ללמוד‪ ,‬כ‪$‬ן‬
‫ירבה למצוא מלים ותהלות לבשר ולאדמה‪.‬‬
‫ג‪$‬אות חדשה למ‪$‬ד אותי אני שלי ואותה אני מלמ‪$‬ד את‪-‬האדם‪ :‬אל נא הוסיף עוד לשים ראש‬
‫בתוך החול אשר למעש‪ $‬י שמים‪ ,‬כי‪-‬אם נשא אותו חפשי לרוח‪ ,‬באשר הוא ראש‪-‬אדמה הנות‪$‬ן‬
‫לאדמה רעיון ותכלית!‬
‫ח‪$‬פץ חדש אנכי מלמ‪$‬ד את‪-‬האדם‪ :‬כי יחפוץ את‪-‬הדרך אשר הלך בו האדם בע‪$‬ינים סגורות‬
‫ויאמר טוב לו ולא י ‪$‬ט עוד ממנו הצדה כמשפט החולים ונוט‪$‬י למות!‬
‫רק חולים ונוט‪$‬י למות היו הבוזים לבשר ולאדמה ויבראו להם את‪-‬מעש‪ $‬י השמים ואת נטפ‪$‬י‪-‬‬
‫הדם המביאים גא‪D‬לה‪ :‬ואולם אף גם את‪-‬הסמים העכורים והמתוקים הא‪$‬לה ה‪$‬ם לוקחים מ‪$‬עם‬
‫הבשר והאדמה!‬
‫מפנ ‪$‬י ע‪L‬נותם אמרו להמל ‪$‬ט‪ ,‬והככבים היו רחוקים מ‪$‬הם‪ .‬אז נאנחו ל ‪$‬אמר‪" :‬מי ית‪$‬ן דרכ‪$‬י‪-‬שמים‬
‫לבעבור התגנ ‪$‬ב חרש אל י ‪$‬ש אח‪$‬ר וא‪$‬ל אשר אח‪$‬ר!" – ואז בראו להם את‪-‬דרכ‪$‬י עקלקלותם‬
‫ואת‪-‬שקוי ‪$‬י סמ‪$‬יהם!‬
‫וה‪$‬ם‪ ,‬שכ‪$‬ח‪$‬י‪-‬טובה‪ ,‬דמו בנפשם כי אמנם התמלטו מ‪$‬עם הבשר ומ‪$‬עם האדמה‪ .‬אבל יד מי נתנה‬
‫להם את הפלצות ואת הנעימות אשר להתמלטות זאת? הלא יד הבשר והאדמה‪.‬‬
‫רחום סרתוסתרא לחולים‪ .‬ח‪$‬י אני אם אקצוף על‪-‬בקשם נחמות ועל‪-‬שכחם טובה‪ .‬מי‪-‬ית‪$‬ן וחיו‬
‫מ‪$‬חלים ושרו את‪-‬עצמם ובראו להם בשר עליון!‬
‫וגם א‪$‬ין סרתוסתרא קוצ‪$‬ף על החי מ‪$‬חליו והוא מביט בכליון‪-‬נפש אל‪-‬מקום שם דמיונו ומתגנ ‪$‬ב‬
‫חרש בחצות הלילה אל‪-‬קבר א‪F‬להיו‪ .‬ואולם עוד גם דמעותיו ת‪$‬חש‪ $‬בנה לי מחלה ובשר חולה‪.‬‬
‫אב‪$‬י א‪F‬להים; בחמת רוח גדולה ה‪$‬ם שונאים את‪-‬‬ ‫מחנ ‪$‬ה חולים גדול נמצא מ‪$‬אז ב‪$‬ין חוז ‪$‬י חזון ות ‪$‬‬
‫המבק‪$‬ש להכיר ואת‪-‬הצעירה מן הצדקות‪ :‬את הא‪F‬מת והא‪F‬מונה‪.‬‬
‫לאחור ה‪$‬ם מביט‪$‬ים תמיד אל‪-‬מול דורות החשך‪ :‬אמנם אח‪$‬ר היה בימים הה‪$‬ם משפט הדמיון‬
‫והא‪F‬מונה; בהשתגע הרוח והתהול ‪$‬ל והיה זה דומה לא‪F‬להים‪ ,‬ואשר אכלו השפק והיה זה חטא‪.‬‬
‫ואולם ידעתי עד למאד את הדומים לא‪F‬להים הא‪$‬לה‪ .‬כי יאמין העם רק להם יחפצו וכי יחשוב‬
‫כל שפק לח‪$‬טא‪ ,‬ואולם ידעתי עד למאד גם אשר ה‪$‬ם עצמם מאמינים בלבם‪.‬‬
 ‫חי אני אם בעולמות אשר מ‪$‬אחר‪ $‬ינו ואם בנטפ‪$‬י דם גא‪D‬לה‪ :‬כי‪-‬אם בבשר מאמינים גם ה‪$‬ם בכל‬
‫מאדם‪ ,‬ובשרם ה‪$‬ם זה להם "הדבר בעצם"‪.‬‬
‫ואולם דבר אשר תחל ‪D‬אים לו‪ :‬וה‪$‬ם מתאמצים להנש‪ $‬ל מתוך עורם‪ .‬לכ‪$‬ן ה‪$‬ם שומעים אל‬
‫המטיפים אשר יטיפו מות ולכ‪$‬ן גם ה‪$‬מה אל עולמות אשר מ‪$‬אחר‪ $‬ינו יטיפו‪.‬‬
‫לו‪ ,‬אחי‪ ,‬שמעו לקול הבשר הבריא‪ :‬הקול הזה נא‪F‬מן וטהור מן‪-‬הקולות האח‪$‬רים שבעתים‪.‬‬
‫אל ‪$‬ינו הבשר הבריא‪ ,‬השל ‪$‬ם וישר‪-‬הזוית‪ :‬ועל תכלית האדמה הוא‬ ‫נא‪F‬מן וטהור שבעתים דוב‪$‬ר ‪$‬‬
‫אל ‪$‬ינו‪.‬‬
‫דוב‪$‬ר ‪$‬‬
‫כה אמר סרתוסתרא‪.‬‬

‫על בוז ‪$‬י הבשר‬

‫אל בוז ‪$‬י הבשר אג‪$‬ד נא דברי‪ .‬אל למד ואל למ‪$‬ד על סביבותם‪ ,‬כי‪-‬אם יפרדו נא מ‪$‬על בשרם‬
‫ה‪$‬מה – ככה א‪$‬פוא י ‪$‬אלמו כ‪D‬לם‪.‬‬
‫"בשר אנכי ונשמה" – ככה ידב‪$‬ר הילד‪ .‬ולמה זה לא נדב‪$‬ר א‪$‬פוא כילדים?‬
‫ואולם ראו הנ ‪$‬ה המ‪$‬קיץ והיוד‪ $‬ע אומ‪$‬ר‪ :‬בשר אנכי כ‪D‬לי וא‪$‬ין דבר חוץ ממנו; ונשמה א‪$‬יננה בלתי‪-‬‬
‫אם מלה לדבר‪-‬מה אשר עם‪-‬הבשר‪.‬‬
‫א‪$‬ין הבשר בלתי‪-‬אם ש‪ $‬כל גדול‪ ,‬רב‪-‬ענין עם חוש אחד‪ ,‬מלחמה ושלום‪ ,‬ע‪$‬דר ורעה‪.‬‬
‫כלי‪-‬מלאכה לבשרך גם שכלך הקטן‪ ,‬אחי‪ ,‬אשר תקרא לו "רוח "; רק כלי‪-‬מלאכה וכלי‬
‫שעש‪ D‬עים קטן לשכלך הגדול‪.‬‬
‫"אנכי" אתה אומ‪$‬ר – ואתה ג‪$‬א על המלה הזאת‪ .‬ואולם גדול ממנו – ואתה לא תאבה האמין –‬
‫הלא בשרך ושכלו הגדול‪ :‬שכלך הגדול הזה א‪$‬יננו אומ‪$‬ר "אנכי" כי‪-‬אם עשה "אנכי"‪.‬‬
‫את‪-‬אשר מרגיש החוש ואת‪-‬אשר מכיר הרוח‪ ,‬ה‪$‬מה א‪$‬ין להם עד‪-‬עולם אחרית בקרבם ה‪$‬ם‪.‬‬
‫ואולם החוש והרוח מתאמצים להשיא אותך‪ ,‬כי ה‪$‬ם אחרית כל‪-‬הדברים‪ :‬ככה ה‪$‬ם מתהללים‬
‫מע‪$‬בר להם עוד לך העצם אשר‬ ‫בגאותם‪ .‬כל ‪$‬י‪-‬מלאכה וכל ‪$‬י שעש‪ D‬עים לך החוש והרוח‪ :‬אך ‪$‬‬
‫בך‪ .‬והעצם גם הוא מחפ‪$‬ש בע‪$‬ינ ‪$‬י החושים ומקשיב גם הוא באזנ ‪$‬י הרוח‪.‬‬
‫תמיד מקשיב העצם ומחפ‪$‬ש‪ :‬ממשיל ולוכ‪$‬ד וכוב‪$‬ש והור‪ $‬ס‪ .‬מוש‪ $‬ל הוא וגם ב"אנכי" הוא מוש‪ $‬ל‪.‬‬
‫מ‪$‬אחר‪ $‬י למחשבותיך ולרגשותיך‪ ,‬אחי‪ ,‬עומ‪$‬ד מוש‪ $‬ל אדיר‪ ,‬מורה לא נודע – עצם שמו‪ .‬בבשרך‬
‫הוא יוש‪ $‬ב‪ ,‬והוא בשרך‪.‬‬
‫י ‪$‬ש תבונה בבשרך שבעתים מ‪$‬אשר‪-‬י ‪$‬ש במבחר חכמתך ומי א‪$‬פוא יוד‪ $‬ע מה‪-‬ח‪$‬פץ לבשרך‬
‫במבחר חכמתך?‬
‫לוע‪$‬ג העצם שבך ל"אנכי" שלך ולרקידותיו הרמות‪" .‬מה‪-‬לי הרקידות הא‪$‬לה ומעופ‪$‬י הרעיון? –‬
‫ככה הוא מדב‪$‬ר‪ .‬הלא רק דרך לא ישרה למטרתי‪ .‬אכ‪$‬ן אני הנני המדדה את "אנכי" בהליכותיו‬
‫ואני הלני הלוח‪$‬ש באזניו את‪-‬מושגיו"‪.‬‬
‫כי יאמר העצם ל"אנכי"‪" :‬הבה וחשת מכאוב!" וכאב כרגע וחשב מחשבות לבלתי הוסיף‬
‫לדאבה עוד – כי רק בעבור זאת שומה עליו לחשוב מחשבות‪.‬‬
‫כי יאמר העצם ל"אנכי"‪ " :‬הבה וחשת גיל!" והיה לו גיל כרגע וחשב מחשבות להוסיף עוד‬
‫גיל כזה וכזה – כי רק בעבור זאת שומה עליו לחשוב מחשבות‪.‬‬
‫אל בוז ‪$‬י הבשר אג‪$‬ד נא דבר‪ .‬כי בוזים ה‪$‬ם‪ ,‬וזה להם כב‪$‬ד‪ .‬מי ברא כב‪$‬ד ובזה ומי עשה ע‪$‬רך‬
‫וח‪$‬פץ?‬
‫העצם הבר‪ $‬א ברא לו כב‪$‬ד ובזה וברא לו גיל ומכאוב‪ .‬הבשר הבר‪ $‬א ברא לו את‪-‬הרוח להיות לו‬
‫יד לחפצו‪.‬‬
‫גם באולתכם ובוזכם‪ ,‬אתם בוז ‪$‬י הבשר‪ ,‬הלא לעצם אשר לכם אתם עובדים‪ ,‬ראו אנכי אומ‪$‬ר‬
‫לכם‪ :‬העצם בנפשו חפ‪$‬ץ במותו והוא נוטה מ‪$‬אחר‪ $‬י החיים‪.‬‬
‫כי לא תשיג עוד ידו את‪-‬הנבחר לו מכל –‪ :‬אשר ברא יברא ממנו ומעלה לו‪ .‬את‪-‬זה הוא חפ‪$‬ץ‬
‫מכל וזה כל חמת תשוקתו‪.‬‬
‫ואולם קצרה לו עתה עתו לזאת‪ – :‬ועל‪-‬כ‪$‬ן חפ‪$‬ץ העצם אשר לכם באבדו‪ ,‬אתם בוז ‪$‬י הבשר‪.‬‬
‫באבדו חפ‪$‬ץ העצם אשר לכם‪ ,‬ולכ‪$‬ן ה‪F‬ייתם לבוז ‪$‬י בשר! כי לא תשיג עוד ידכם לברא מכם‬
‫ומעלה לכם‪.‬‬
‫ולכ‪$‬ן עתה קופצים אתם על החיים ועל האדמה‪ .‬קנאה אשר לא‪-‬ידועה יושבת בע‪$‬ינכם הצרה‬
‫אשר לבוזכם‪.‬‬
‫אל ‪$‬ך בדרכ‪$‬יכם‪ ,‬אתם בוז ‪$‬י הבשר! לא אתם הגשרים לאדם העליון! –‬ ‫לא ‪$‬‬
 ‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על התענ ‪D‬גות והתאות‬

‫אחי‪ ,‬אם צדקה לך‪ ,‬והיא צדקתך‪ ,‬אז לך היא לבדך וא‪$‬ין לאיש ח‪$‬לק בה‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן ידעתי‪ :‬הנ ‪$‬ה י ‪$‬ש‪-‬עם לבבך לקרא לה ש‪ $‬ם ולהתרפ‪$‬ק עליה; י‪$‬ש‪-‬עם לבבך לצרום מעט‬
‫באזנה ולהשתעש‪ $‬ע בה‪.‬‬
‫ואתה רא‪$‬ה! עתה הנ ‪$‬ה י ‪$‬ש לעם גם הוא ח‪$‬לק בשמה ואתה לעם ולע‪$‬דר היית בצדקתך‪.‬‬
‫הלא טוב מזה עשית לו אמרת‪" :‬בא‪$‬ין‪-‬מבטא וחדל‪-‬ש‪ $‬ם הדבר אשר הוא ע‪L‬ני נשמתי וגם מתקה‬
‫והוא גם רעבון קרבי"‪.‬‬
‫נשגבה צדקתך מהיות לה שעש‪ D‬ע‪$‬י ש‪ $‬מות‪ :‬ואם שומה עליך לדב‪$‬ר על‪-‬אדותיה‪ ,‬אל‪-‬נא ת‪$‬בוש‬
‫לגמג‪$‬ם בלשונך על‪ -‬אדותיה‪.‬‬
‫ואתה דב‪$‬ר וגמג‪$‬ם בלשונך ל ‪$‬אמר‪" :‬זה‪-‬לי טובי אני‪ ,‬את‪-‬זה אהבתי וככה הוא מוצ‪$‬א ח‪$‬ן בע‪$‬יני‬
‫למאד וכמשפט הזה חפצתי אני לבדי את‪-‬טובי‪.‬‬
‫לא בהיותו חק אשר חקקו א‪F‬להים חפצתיו ולא בהיותו ח‪D‬קת‪-‬אדם וצרכו‪ :‬לא מורה‪-‬דרך יהיה‬
‫לי לאדמות עליונות ולגנ ‪$‬י‪-‬ע‪$‬דן‪.‬‬
‫צדקה בת‪-‬אדמה היא אשר אהבתי‪ :‬מעט חכמה בה ועוד מעט מזאת ש‪ $‬כל אשר‪-‬לכל‪.‬‬
‫ואולם בנתה הצפור הזאת את‪-‬קנה בלבי‪ :‬לכ‪$‬ן אהבתיה וחבקתיה – ועתה היא יושבת בלבי‬
‫על ב‪$‬יצ‪$‬י הזהב אשר לה ודוגרת"‪.‬‬
‫ככה תגמג‪$‬ם בלשונך ותהל ‪$‬ל את‪-‬צדקתך‪.‬‬
‫לפנים היו לך תאות ואתה אמרת רעות ה‪$‬נה‪ .‬ואולם עתה א‪$‬ין‪-‬לך עוד בלתי‪-‬אם צדקות‪ :‬מקרב‬
‫תאותיך גדלו ויצאו לך א‪$‬לה‪.‬‬
‫את‪-‬הגבהה ממטרותיך שמת לנכח פנ ‪$‬י תאותיך‪ :‬אז נהפכו ותהיינה לך לצדקות ולתענ ‪D‬גות‪.‬‬
‫ואם ב‪$‬ן היית למשפחת קצר‪ $‬י‪-‬האף ואם לרודפ‪$‬י‪-‬הזמה ואם למש‪ D‬גע‪$‬י‪-‬הרוח ואם ממבקש‪ $‬י‪-‬‬
‫נקמות‪.‬‬
‫כל תאותיך א‪$‬לה נהפכו באחריתן והיו לצדקות וכל בנ ‪$‬י‪-‬השטן אשר‪-‬לך היו למלאכים –‬
‫לפנים היו לך כלבים פראים בבורך‪ ,‬ואולם באחריתם נהפכו והיו לצפ‪L‬רים ולמזמרות נע‪F‬למות‪.‬‬
‫מנטפ‪$‬י רושך מהלת לך את‪-‬צריך; את פרתך התוגה חלבת – ועתה אתה שותה את‪-‬החלב‬
‫המתוק מ‪$‬עטינה‪.‬‬
‫ולא י‪$‬צ‪$‬א עוד מקרבך כל‪-‬רע עד העולם – זולתי אם הרע – הוא היוצ‪$‬א מן‪-‬המלחמה אשר‬
‫לצדקותיך‪.‬‬
‫אחי‪ ,‬אם א‪D‬שרת‪ ,‬אז תהיה לך רק צדקה אחת ולא יות‪$‬ר‪ :‬ככה תעבור על‪-‬נקלה את‪-‬הגשר‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן מופלא האדם אשר‪-‬לו צדקות הרב‪$‬ה‪ ,‬ואולם גורלו כב‪$‬ד‪ ,‬וי ‪$‬ש אשר הלך איש המדברה‬
‫ויבחר מות לנפשו‪ ,‬כי נלאה מהיות תמיד מלחמה ושד‪ $‬ה‪-‬מלחמה לצדקות‪.‬‬
‫אחי‪ ,‬הרעים קרב ומלחמה? ואולם לא יסוף הרע הזה והקנאה והמשט‪$‬מה והלוך רכיל מקרב‬
‫צדקותיך‪.‬‬
‫רא‪$‬ה‪ ,‬מה‪-‬תשאף כל צדקה מצדקותיך לעליון מכל‪-‬עליון‪ :‬את‪-‬כל רוחך היא שאלת‪ ,‬אשר‬
‫יהיה לפה רק לה‪ ,‬ותבק‪$‬ש את‪-‬כל רוחך אשר בקצפך ובשנאתך ובאהבתך‪.‬‬
‫כי‪-‬תקנ ‪$‬א כל‪-‬צדקה באחותה‪ ,‬ונורא דבר כל‪-‬קנאה‪ .‬גם צדקות הולכות לאבדון בגלל הקנאה‪.‬‬
‫אשר שלהבת הקנאה אחזתו‪ ,‬וקם זה באחריתו והפך כמו עקרב את‪-‬עקצו המרעל אל‪-‬מול‬
‫נפשו הוא‪.‬‬
‫אחי! האם לא ראית עוד צדקה כי תלשן את‪-‬נפשה אל‪-‬עצמה ואת‪-‬נפשה תדקור?‬
‫עשוי האדם אשר יעז על‪-‬נפשו עד הכחדו‪ :‬ולכ‪$‬ן א‪F‬הב את‪-‬צדקותיך –‪ :‬כי ככה תאבד ותכלה‬
‫בגללן‪– .‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על הפוש‪ $‬ע לבן‪-‬הפנים‬

‫הנ ‪$‬ה המית לא חפצתם‪ ,‬אתם השופטים ומגיש‪ $‬י קרבן‪ ,‬עד‪-‬עם ה‪$‬נידה החיה בראשה? ראו‪ ,‬הנ‪$‬ה‬
‫ה‪$‬ניד הפוש‪ $‬ע לבן‪-‬הפנים בראשו‪ :‬מתוך ע‪$‬יניו דב‪$‬ר הבוז הגדול‪.‬‬
‫"זה "אני" דבר הוא אשר עלי לעז עליו עד‪-‬הכחדו‪ :‬זה "אני" היה לי הבוז אשר אני בז לכל‪-‬‬
‫האדם" ‪ :‬ככה יהיו הדברים היוצאים מן העין הזאת‪.‬‬
 ‫כי שפט את‪-‬נפשו בעצם ידו – והיה זה לו רגעו הנשא‪ :‬חלילה לכם לת‪$‬ת את הנשגב הזה‬
‫לשוב אל שפלותו!‬
‫א‪$‬ין גא‪D‬לה לאיש אשר ככה כא‪$‬ב בלתי‪-‬אם במותו מות חפזון‪.‬‬
‫והמיתכם‪ ,‬אתם השופטים‪ ,‬יהי נא מעשה חמלה ולא יהיה מעשה נקמה‪ .‬ובהמיתכם ובקשתם‬
‫כי אתם פה תצדקו את‪-‬החיים!‬
‫א‪$‬ין די לכם בהשלימכם עם איש אשר המ‪$‬ת תמית‪D‬הו‪ .‬יהי נא יגונכם אהבה לאדם העליון‪ :‬ככה‬
‫תצדקו אתם את חי‪$‬יכם‪-‬עוד‪.‬‬
‫"שונ‪$‬א" אמרו ולא "רשע"; "חולה" אמרו ולא "נבל"; "פותה" אמרו ולא "חוט‪$‬א"‪.‬‬
‫ואתה‪ ,‬השופ‪$‬ט האדום‪ ,‬לו חפצת להגיד בקול את‪-‬כל אשר עשית אתה זה‪-‬מ‪$‬אז בקרב‬
‫מחשבותיך‪ :‬כי אז יקרא כל‪-‬אדם‪" :‬סור מזה קיא צאה ותולעת רוש!"‬
‫ואולם נבדלה המחשבה מן המעשה ונבדל המעשה מציור‪ -‬המעשה‪ .‬א‪$‬ין גלגל הסבה סוב‪$‬ב‬
‫ב‪$‬ינ‪$‬יהם‪.‬‬
‫רק ציור עשה את האדם לבן‪-‬הפנים הזה ללבן‪-‬פנים‪ .‬קומה אחת היתה לו ולמעש‪ $‬הו בעשותו‬
‫אותו‪ :‬ואולם את‪-‬ציורו לא נשא אחר‪ $‬י אשר נעשה‪.‬‬
‫כל‪-‬היום לא חדל מ‪$‬ראות נפשו בתבנית עשה מעשה‪ .‬שגעון נחשב לי הדבר‪ :‬את‪-‬אשר עשה‬
‫במקרה ורק פעם אחת‪ ,‬זה נהפך לו לעצם‪.‬‬
‫בנטותך קו‪ ,‬וקפאה התרנגלת תחתיה ועמדה מוצק; הקו אשר נטה הרוצ‪$‬ח בעשותו מעש‪ $‬הו‬
‫הקפיא את‪-‬שכלו הדל – שגעון אשר אחר‪$‬י המעשה נחשב לי הדבר‪.‬‬
‫שמעו‪ ,‬אתם השופטים! הנ ‪$‬ה לנו עוד שגעון‪ :‬הלא זה אשר יבא לפנ ‪$‬י המעשה‪ .‬אי לכם כי לא‬
‫הע‪F‬מקתם לטפ‪$‬ס ולבא לתוך הנשמה הזאת פנימה!‬
‫וככה אומ‪$‬ר השופ‪$‬ט האדום‪" :‬על‪-‬מה זה רצח הפוש‪ $‬ע? הלא יען אשר חפ‪$‬ץ לגזול"‪ .‬ואולם אנכי‬
‫אומ‪$‬ר לכם‪ :‬דם חפצה נשמתו ולא גזל‪ :‬צמ‪$‬א היה לאשר השכין!‬
‫אכ‪$‬ן לא ה‪$‬בין שכלו הדל את‪-‬משפט השגעון הזה ויפתה אותו‪" .‬מה‪-‬בצע בדם! – ככה דב‪$‬ר‬
‫על‪-‬לבו – הא‪$‬ין אתה חפ‪$‬ץ על‪-‬המעט לשלוח יד בגזל? או להנק‪$‬ם נקמה?"‬
‫והוא שמע לקול שכלו הדל‪ :‬כעופרת רבצה אמרתו עליו – ואז גזל מד‪ $‬י רצחו‪ .‬לא חפ‪$‬ץ כי‬
‫יכל ‪$‬ם משגעונו‪.‬‬
‫ועתה הנ ‪$‬ה רבצה עליו עופרת עונו‪ ,‬ושכלו הדל גם הוא נהפך ויהי מוצק ויב‪$‬ש וכב‪$‬ד מאד‪.‬‬
‫לו רק עצר כח להניע את‪-‬ראשו‪ ,‬כי אז גלל את סבלו ונפל מ‪$‬עליו‪ :‬אבל מי יניע את הראש‬
‫הזה?‬
‫מה האדם הזה? הלא רק צרור מחלות אשר בכח הרוח עד לחוץ תגענה‪ :‬וא‪$‬לה בקשו לשלול‬
‫את שללן‪.‬‬
‫מה האדם הזה? הלא רק פקעת נחשים פראים אשר צר להם מ‪$‬רבץ איש א‪$‬צל אחיו – אז‬
‫יתפרצו איש לעברו ובקשו שלל על‪-‬סביבם‪.‬‬
‫הביטו את הבשר הדל הזה! את‪-‬אשר נשא ואת‪-‬אשר בק‪$‬ש‪ ,‬אותה פתרה לה הנשמה הדלה‬
‫הל‪$‬זו‪ ,‬באמרה‪ :‬תאות רצח היא ותשוקה לאשר השכין‪.‬‬
‫בחלות איש עתה והוא חפ‪$‬ץ רע‪ ,‬אשר נחשב עתה לרע‪ :‬הלא הכאיב הוא חפ‪$‬ץ תחת אשר‬
‫כאב‪ .‬ואולם ימים אח‪$‬רים היו ורע אח‪$‬ר וטוב אח‪$‬ר‪.‬‬
‫ימים היו ונחשב השפק לרע וכ‪$‬ן הח‪$‬פץ אל העצם בנו‪ .‬ואיש כי חלה אז‪ ,‬והיה לכופ‪$‬ר‬
‫ולמכש‪ $‬פה‪ .‬ככופ‪$‬ר וכמכש‪ $‬פה נענה האדם ויחפוץ לענות‪.‬‬
‫ואולם הדברים הא‪$‬לה א‪$‬ינם משיגים את אזנ ‪$‬יכם‪ :‬רעה ה‪$‬ם מביאים לצדיקים אשר לכם – ככה‬
‫תאמרו לי‪ ,‬אבל מה‪-‬בצע לי בצדיק‪$‬יכם?‬
‫רבות ראיתי בצדיק‪$‬יכם אשר יהיה לי לזרא‪ ,‬וחי אני כי לא רעתם‪ ,‬אשר יאמרו ה‪$‬ם רעה‪ ,‬היתה‬
‫לי לזרא‪ .‬מי ית‪$‬ן והיה להם גם ה‪$‬ם שגעון אשר בגללו יאבדו עד‪-‬הכחדם‪ ,‬כמשפט הפוש‪ $‬ע‬
‫לבן‪-‬הפנים הזה!‬
‫ח‪$‬י אני כי חפצתי אשר א‪F‬מת או א‪$‬מון או ישר יהיה דבר שגעונם‪ :‬ואולם צדקתם ה‪$‬ם הלא א‪$‬יננה‬
‫בלתי‪-‬אם האריך ימים והתענ ‪$‬ג בנעימות עד לח‪D‬מלה‪.‬‬
‫מעקה אני אל‪-‬פנ ‪$‬י נהר‪ :‬יח‪F‬זק נא בי כל‪-‬אשר ישיג אותי! ואולם משענתכם א‪$‬ינני‪.‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על הקריאה והכתיבה‬

 ‫מכל הכתוב אהבתי רק את‪-‬זה אשר יכתוב אדם בדמו‪ .‬כתב בדם! ואתה תראה כי הדם הוא‬
‫הרוח‪.‬‬
‫לא קל לאדם להבין דם זר‪ :‬שנ ‪$‬אתי את‪-‬הבט‪$‬לים הקראים רק מ‪$‬רב בטלה‪.‬‬
‫כל‪-‬היוד‪ $‬ע את‪-‬הקר‪ $‬א לא יוסיף עוד לעשות דבר למען הקר‪ $‬א‪ .‬עוד מאת שנים קראים – וגם‬
‫הרוח יבאש והיה לצחנה‪.‬‬
‫אשר י ‪$‬ש לכל‪-‬אדם הצדקה ללמוד לקרא‪ ,‬הלא בהאריך הדבר הזה והיה לאסון לא רק‬
‫לכתיבה כי‪-‬אם גם למחשבה‪.‬‬
‫לפנים היה הרוח א‪F‬להים ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן היה אדם‪ ,‬ועתה המעט לו כל‪-‬זה והוא עוד יהיה אספסוף‪.‬‬
‫מי אשר כות‪$‬ב בדם ובאמר‪ $‬י‪-‬משל א‪$‬יננו חפ‪$‬ץ בהקראו‪ ,‬כי‪-‬אם אשר ילמדו אותו על‪-‬פה‪.‬‬
‫הדרך הקרובה ב‪$‬ין ההרים היא הדרך מגבעה לגבעה‪ :‬ואולם לזאת י ‪$‬ש‪-‬לך ח‪$‬פץ ברגלים‬
‫אר‪D‬כות‪ .‬יהיו נא אמר‪ $‬י‪-‬משל לגבעות וא‪$‬לה אשר אל ‪$‬יהם יד‪ D‬בר יהיו נא גדולים וגבה‪$‬י קומה‪.‬‬
‫והרוח מסביב דק וטהור והא‪$‬יד קרוב והנפש מל ‪$‬אה רשע על ‪$‬ז‪ :‬ככה מקבילים כל‪-‬א‪$‬לה ה‪$‬יט‪$‬ב‬
‫איש איש לאחיו‪.‬‬
‫אספו נא א‪$‬לי רוחות‪-‬מדבר‪ ,‬כי אמיץ אני ברוחי‪ .‬רוח ‪-‬האדם אשר יבריח את הש‪ $‬דים מ‪$‬עליו‪ ,‬הוא‬
‫בנפשו יברא‪-‬לו את רוחות‪-‬מדבר‪ – :‬חפ‪$‬ץ רוח‪-‬האדם למל ‪$‬א שחוק פיו‪.‬‬
‫א‪$‬ינני חש עוד עמכם‪ :‬העב הזאת אשר אנכי ראה תחתי‪ ,‬האפ‪$‬לה הזאת עם הכב‪$‬דות‪ ,‬אשר‬
‫אשחק להן – הלא לכם היא עב ענן הסערה‪.‬‬
‫מביטים אתם למעלה‪ ,‬כאשר תחפצו בהתנשאכם‪ .‬ואני מביט לארץ‪ ,‬יען כי נשא אני‪.‬‬
‫מי בכם יכול לשח‪$‬ק ולהיות נשא גם יחד?‬
‫האיש אשר יעלה על ההרים הגבהים‪ ,‬ושחק זה לכל שעש‪ D‬ע‪$‬י‪-‬תוגה עם מצ‪D‬קות‪-‬תוגה יחד‪.‬‬
‫בלי שים ל ‪$‬ב‪ ,‬בלעג‪ ,‬בחזק‪-‬יד – ככה תחפוץ החכמה‪ :‬אשר היה נהיה אנחנו‪ .‬אשה היא ועל‪-‬כ‪$‬ן‬
‫אהבת איש‪-‬מלחמה‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה אתם אומרים לי‪" :‬כב‪$‬דים החיים מנשא"‪ .‬ואולם מה‪-‬לכם א‪$‬פוא לפנ ‪$‬י הצה‪L‬רים גאונכם‬
‫ובערב כל‪-‬הכנעכם?‬
‫כב‪$‬דים החיים מנשא‪ :‬ואולם ראו עשו עמי רק את החסד הזה ואל נא תתחטאו ככה לפני!‬
‫קנ ‪$‬ינו הננו חמורים ואתונות עד‪-‬בלי די‪.‬‬
‫הלא בנער‪ $‬ינו ובז ‪$‬‬
‫מה‪-‬יש לנו דמיון עם נצת‪-‬השושנה‪ ,‬אשר ילין א‪$‬גל טל על‪-‬בשרה וחרדה?‬
‫הנ ‪$‬ה נכון הדבר‪ :‬אהבים אנחנו את החיים לא מ‪$‬אשר הסכנו עם החיים כי‪-‬אם מ‪$‬אשר הסכנו‬
‫עם האהבה‪.‬‬
‫י ‪$‬ש תמיד מעט שגעון באהבה‪ .‬ואולם י ‪$‬ש תמיד גם מעט ש‪ $‬כל בשגעון‪.‬‬
‫וגם אני הנוטה אחר‪ $‬י החיים‪ ,‬חשבתי כי הפרפרים ואבעב‪D‬עות‪-‬הבורית והדומים להם באדם‬
‫יודעים את האשר יות‪$‬ר מכל‪.‬‬
‫כאשר תרח‪$‬פנה הנשמות הקטנות והקלות והפתיות והנחמדות והנחפזות הא‪$‬לה – והדיחו את‬
‫סרתוסטרא לשפוך דמעות ולכתוב שירים‪.‬‬
‫רק עוד בא‪F‬להים היוד‪ $‬ע לרק‪$‬ד י ‪$‬ש עם לבי להאמין‪.‬‬
‫ובראותי את השטן אשר‪-‬לי וראיתי והנ ‪$‬ה הוא כבד‪-‬ראש ועמוק וערל‪-‬שמחה‪ :‬כ‪D‬לו רוח אשר‬
‫לכב‪$‬דות – ‪ :‬בגללו אוב‪$‬ד כל‪-‬דבר‪.‬‬
‫לא בקצף נמית כי‪-‬אם בשחוק‪ .‬הבה ונמית את רוח הכב‪$‬דות!‬
‫למדתי הלוך‪ :‬ומני אז את‪$‬ן לרוחי חפש וארוץ‪ .‬למדתי עוף‪ :‬ומני אז לא אחכה עד אשר יהדפו‬
‫אותי‪ ,‬לבעבור אעתיק ממקומי‪.‬‬
‫עתה קלותי‪ ,‬עתה אעוף‪ ,‬עתה אביט אותי מתחת לי‪ ,‬עתה א‪L‬להים מרק‪$‬ד על‪-‬פי‪.‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על הע‪$‬ץ א‪$‬צל ההר‬

‫וע‪$‬ין סרתוסטרא ראתה עלם והוא נוטה מפניו כפעם בפעם‪ .‬ויהי בערב‪-‬יום וסרתוסטרא‬
‫מתהל ‪$‬ך לבדו ב‪$‬ין ההרים הסובבים את‪-‬העיר קר‪ D‬את ש‪ $‬ם "הפרה הצבועה" וירא והנ ‪$‬ה העלם‬
‫יוש‪ $‬ב נשען אל‪-‬אחד הע‪$‬צים ומביט לתוך הבקעה יע‪$‬ף‪-‬ע‪$‬ינים‪ .‬ויגש סרתוסטרא ויחזק בע‪$‬ץ אשר‬
‫העלם יוש‪ $‬ב תחתיו וידב‪$‬ר ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫"אם‪-‬אמרתי‪ :‬אניע את‪-‬הע‪$‬ץ הזה בשת‪$‬י ידי‪ ,‬כי‪-‬עתה לא היה בי הכח‪.‬‬
‫ואולם הרוח אשר א‪$‬יננו נראה מ‪$‬ציק לו ומטה אותו אל‪-‬כל אשר יחפוץ‪ .‬אכן ידים אשר לא‬
 ‫ת‪$‬ראינה ה‪$‬ן המטות אותנו ומציקות לנו שבעתים מכל‪.‬‬
‫והעלם התנש‪ $‬א והוא נפעם מאד ויקרא‪ :‬את‪-‬קול סרתוסטרא אנכי שומ‪$‬ע ורק זה‪-‬עתה הגיתי‬
‫בו"‪ .‬וסרתוסטרא ענה אותו ויאמר‪:‬‬
‫"למה זה נבהלת? – ה‪$‬ן כמשפט הע‪$‬ץ משפט האדם‪.‬‬
‫כאשר יוסיף לעלות וכאשר יוסיף לפרוץ לאדמה מלמטה ולמחשכים ולמעמקים – אל‬
‫הרעה"‪.‬‬
‫והעלם קרא‪ :‬אכ‪$‬ן א‪L‬מת דברת‪ ,‬אל הרעה יפרוץ?‬
‫א‪$‬יך היתה כזאת כי נחשת לי ומצאת את‪-‬נשמתי?"‬
‫וסרתוסטרא שחק ויאמר‪" :‬י ‪$‬ש נשמה אשר עד‪-‬עולם לא נמצאנה זולתי‪-‬אם נברא אותה‬
‫בראשונה"‪.‬‬
‫והעלם קרא ש‪ $‬נית‪" :‬כ‪$‬ן דברת‪ ,‬אל הרעה!‬
‫ודברך א‪F‬מת‪ ,‬סרתוסטרא‪ .‬גם בנפשי לא אבטח עוד מ‪$‬אז החלי לפרוץ למרום וגם אח‪$‬רים לא‬
‫יבטחו בי עוד‪ – .‬א‪$‬יך היה כדבר הזה?‬
‫נחפז הייתי רב מדי להיות נהפך לאח‪$‬ר‪ :‬יומי היום מתקומ‪$‬ם לאתמולי‪ .‬רבות פעמים אפסח על‬
‫המדר‪ $‬גות מד‪ $‬י עלותי – ולזאת לא תשא לי כל‪-‬מדר‪ $‬גה‪.‬‬
‫ובהיותי במרום והייתי תמיד גלמוד‪ .‬א‪$‬ין איש דב‪$‬ר א‪$‬לי וקרח הבדידה ירגיז ‪$‬ני‪ .‬מה‪-‬לי א‪$‬פוא‬
‫במרום?‬
‫בוזי וכליון‪-‬נפשי יגדלו בי גם יחד‪ .‬וכאשר אוסיף לעלות‪ ,‬כ‪$‬ן אבוז לכל‪-‬עלה‪ .‬מה‪-‬לו א‪$‬פוא‬
‫במרום?‬
‫מה‪-‬בושתי על‪-‬דבר עלותי ועל‪-‬הכשלי והנגפי בלכתי! מה‪-‬אלעג לדבר השיבי רוח בחזקה!‬
‫מה‪-‬אשנא את‪-‬המתעופ‪$‬ף! מה עיפתי במרום!"‬
‫ובכלות העלם לדב‪$‬ר את‪-‬כל‪-‬הדברים הא‪$‬לה ויחר‪ $‬ש‪ .‬וסרתוסטרא התבונ ‪$‬ן אל‪-‬הע‪$‬ץ אשר עמדו‬
‫תחתיו וידב‪$‬ר ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫"הנ ‪$‬ה הע‪$‬ץ עומ‪$‬ד פה גלמוד ב‪$‬ין‪-‬ההרים; כי עלה ויפרוץ למעלה מן‪-‬האדם ומן הבה‪$‬מה‪.‬‬
‫ולו דב‪$‬ר‪ ,‬כי‪-‬עתה לא מצא איש אשר יבין לו‪ :‬ככה פרץ למעלה‪.‬‬
‫ועתה הוא מחכה ומוסיף ומחכה‪ .‬אל‪-‬מה הוא מחכה? קרוב הוא רב מדי אל‪-‬מקום שם עבים‬
‫יושבים‪ :‬המחכה הוא א‪$‬פוא אל הברק הראשון?"‬
‫עוד סרתוסטרא מדב‪$‬ר את‪-‬הדברים הא‪$‬לה והעלם קרא בחמת רוח גדולה וינד בראשו‪" :‬כ‪$‬ן‬
‫הוא‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬רק א‪F‬מת וצדק דברת‪ .‬את‪-‬שקיעתי שאלה נפשי כאשר שאלה לעלות‪,‬‬
‫ואתה הברק אשר לו חכיתי! רא‪$‬ה‪ ,‬מה אני ובמה נחשבתי עוד מ‪$‬אז נגל ‪$‬ית לנו? הקנאה אשר‬
‫קנ ‪$‬אתי בך‪ ,‬היא אשר חבל ‪$‬תני!" – כה דב‪$‬ר העלם וי ‪$‬בך מר‪ .‬אז שם סרתוסטרא את ידו על‪-‬‬
‫ערפו וינהיג‪$‬הו עמו משם‪.‬‬
‫ויהי בלכתם שנ ‪$‬יהם רגע ויחל סרתוסטרא ויען ויאמר‪" :‬את לבי יקרע מרא‪$‬ה פניך‪ .‬שבעתים‬
‫מ‪$‬אשר יאמרו דבריך תאמר‪-‬לי ע‪$‬ינך את‪-‬דבר כל‪-‬א‪$‬ידך‪.‬‬
‫עוד לא חפשי אתה‪ ,‬כי‪-‬אם עוד אתה מבק‪$‬ש את‪-‬ח‪D‬פ‪F‬שתך‪ .‬ובבקשך ועיפת מרב ה‪F‬יות ע‪$‬ר‬
‫ומל ‪$‬יל ללא‪-‬ש‪$‬נה‪.‬‬
‫אל‪-‬מרומים חפשים שאלת נפשך‪ ,‬לככבים צמאה נשמתך‪ .‬ואולם גם תאותיך הרעות צמ‪$‬אות‬
‫לחפש‪.‬‬
‫כלביך הרעים שאפים אל החפש; מנבחים ה‪$‬ם מ‪$‬רב ח‪$‬שק בבורם בקום רוחך לנסות לגדע כל‬
‫בת‪$‬י‪-‬כלא‪.‬‬
‫עוד שבוי אתה נחשב‪-‬לי אשר יקנה ע‪$‬צות לבעבור ח‪D‬פשתו; אכ‪$‬ן תחכם נשמת שבוי אשר‬
‫כזאת‪ ,‬ואולם גם תך ורעות תקנה‪.‬‬
‫וגם היוצ‪$‬א לחפשי עוד שומה עליו להטה‪$‬ר ברוחו‪ :‬עוד נותר בו רב מן האסור ומן הרקב‪ .‬ולכ‪$‬ן‬
‫שומה עליו להיות גם ע‪$‬ינו טהורה‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן ידעתי את‪-‬א‪$‬ידך אשר נגד פניך‪ .‬ואולם באהבתי ובתקותי השבעתיך‪ :‬אל נא תשל ‪$‬ך‬
‫מלפניך את‪-‬אהבתך ואת–תקותך!‬
‫עוד אתה נחשב בע‪$‬יניך כמו נדיב וכ‪$‬ן יחשבוך עוד כמו נדיב גם אח‪$‬רים‪ ,‬אשר צרים לך ואשר‬
‫עוינים אותך‪ .‬דע כי נדיב נצב להם כ‪D‬לם לשטן בדרך‪.‬‬
‫גם לטובים נצב פה נדיב לשטן על‪-‬דרכם‪ :‬וגם באמרם עליו אשר טוב הוא והיתה מחשבתם‬
‫להגותו בזה הצדה‪.‬‬
‫חדשות אומ‪$‬ר הנדיב לברא וצדקה חדשה‪ .‬ישנות חפ‪$‬ץ הטוב ואשר תשארנה הישנות על‪-‬תלן‪.‬‬
‫ואולם לא זאת הרעה אשר לנוכח הנדיב כי יהפ‪$‬ך והיה לטוב‪ ,‬כי‪-‬אם אשר יהפ‪$‬ך והּה למצח‬
‫נחושה ולמגד‪ $‬ף ולמכלה‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה ידעתי נדיבים רבים אשר אבדה להם תקותם הנשאה; ולכ‪$‬ן הלשינו את‪-‬כל התקות‬
‫הנשאות‪.‬‬
‫ולכ‪$‬ן היו לחזק‪$‬י מצח אשר ימצאו שפקם בתאות קצרות‪ ,‬וגם בהשליכם מטרות לא הרחיקו‬
‫ממדת יום אחד‪.‬‬
‫"גם הוללות רוח" – ככה היו דבר‪ $‬יהם‪ .‬אז שברו לרוחם את‪-‬כנפיו‪ :‬ועתה הוא שור‪ $‬ץ על האדמה‬
‫ובנקרו יטנ‪$‬ף‪.‬‬
‫לפנים קוו להיות גבורים‪ :‬ועתה ה‪$‬מה הוללים‪ .‬היה להם הגבור לכע ‪7‬ש ולחרדה‪.‬‬
‫ואולם באהבתי ובתקותי השבעתיך‪ :‬אל נא תשל ‪$‬ך מלפניך את הגבור אשר בנשמתך! תהי נא‬
‫תקותוך הנשאה קדושה לך! – "‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על המטיפים למות‬

‫י ‪$‬ש מטיפים למות‪ :‬והאדמה מל ‪$‬אה אדם‪ ,‬אשר טוב למטיפים להטיף להם יום יום לנטות‬
‫מ‪$‬אחר‪ $‬י החיים‪.‬‬
‫מל ‪$‬אה האדמה עודפים‪ ,‬נשחתו החיים מפנ ‪$‬י הרבים המר‪ D‬בים‪ .‬ולכ‪$‬ן יבאו נא א‪$‬לה אשר "העולם‬
‫הבא" על לשונם והוגו אותם מן החיים והלאה!‬
‫"צהובים" – ככה יקר‪ $‬א ש‪ $‬ם למטיפים למות‪ ,‬או "שחורים"‪ .‬ואולם הנני ואעביר אותם לפנ ‪$‬יכם‬
‫גם בצבעים אח‪$‬רים‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה לנו האיומים‪ ,‬אשר החיה הטרפת יושבת בקרבם ואשר בחירה א‪$‬ין להם‪ ,‬זולתי‬
‫בתאות‪$‬יהם וברטשם את‪-‬בשרם עצמם‪ ,‬וגם תאות‪$‬יהם א‪$‬ינן בלתי‪-‬אם רט‪$‬ש בשר‪-‬עצמם‪.‬‬
‫והאדומים הא‪$‬לה אף בנ ‪$‬י‪-‬אדם לא היו עוד‪ :‬יטיפו נא לנטות מ‪$‬אחר‪ $‬י החיים ויחלפו נא גם ה‪$‬ם!‬
‫הנ ‪$‬ה לנו חול ‪$‬י‪-‬הרזון אשר לנשמה‪ :‬כמעט אשר נולדו וה‪$‬ם מחלים למות ונפשם תכלה לקראת‬
‫תורות של‪-‬ה‪F‬יות עי ‪$‬ף וא‪F‬מר נואש‪.‬‬
‫שאלים ה‪$‬ם בח‪$‬פץ ל ‪$‬ב למות‪ .‬ואנחנו נאמר‪-‬נא טוב לחפצם זה! חלילה לנו לעור‪ $‬ר את המ‪$‬תים‬
‫הא‪$‬לה ולנקוב חר בארונות חיים א‪$‬לה!‬
‫כי יפגשו בדרכם איש חולה או זק‪$‬ן או נבלת פגר ואמרו כרגע‪" :‬ראו‪ ,‬הנ ‪$‬ה בטלו החיים!"‬
‫ואולם רק ה‪$‬מה ה‪$‬ם אשר בטלו ורק ע‪$‬ינם‪ ,‬אש‪ $‬ר א‪$‬יננה ראה בלתי‪-‬אם את‪-‬החזון האחד בכל‪-‬‬
‫ה‪F‬יות‪$‬נו‪.‬‬
‫אב‪$‬י פגעים קטנים מבי ‪$‬אי מות‪ :‬ככה ה‪$‬ם מחכים וחרקים שנ ‪$‬יהם בחזקה‬ ‫עטופ‪$‬י עננ ‪$‬י קשי רוח ות ‪$‬‬
‫אשה אל‪-‬אחותה‪.‬‬
‫או גם‪ :‬אשר ישלחו יד אל הממתקים וילעגו למעש‪ $‬י‪-‬הילדות אשר ה‪$‬ם עשים‪ :‬אל שבלת הקש‬
‫אשר להם יתלו את החיים וילעגו על‪-‬דבר אשר ה‪$‬ם תלויים עוד בשבלת קש‪.‬‬
‫וזאת תורת חכמתם‪" :‬רק סכל האדם החפ‪$‬ץ חיים עוד‪ ,‬ואמנם סכלים אנחנו עד למאד! וזאת‬
‫הסכלות הגדולה מכל‪-‬אשר בחיים!" –‬
‫וי ‪$‬ש אשר יאמרו ל ‪$‬אמר‪" :‬א‪$‬ין החיים בלתי‪-‬אם פגעים"‪ ,‬וגם לא ישקרו בדברם‪ :‬ואולם‬
‫התאמצו אתם א‪$‬פוא עד‪-‬חדלכם! התאמצו‪-‬נא כי יחדלו חיים אשר א‪$‬ינם בלתי‪-‬אם פגעים!‬
‫ותורת צדקתכם ככה תהיה‪ :‬קום והמ‪$‬ת את‪-‬נפשך אתה! התגנ ‪$‬ב מזה אתה בעצמך! וי ‪$‬ש אשר‬
‫יאמרו ל ‪$‬אמר‪" :‬א‪$‬ין התאוה בלתי‪-‬אם ח‪$‬טא"‪ ,‬וגם ה‪$‬ם מטיפ‪$‬י מות – "נסורה‪-‬נא א‪$‬פוא הצדה ואל‬
‫נחיה זרע!"‬
‫וי ‪$‬ש אשר יאמרו‪" :‬כי נוליד והיה זה טרח‪ .‬מה‪-‬לנו הוליד עוד? הלא נוליד רק א‪D‬מללים!" וגם‬
‫ה‪$‬מה א‪$‬ינם בלתי‪-‬אם מטיפ‪$‬י מות‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש אש‪ $‬ר ידברו‪" :‬חמלה דרושה לאדם‪ .‬קחו לכם את‪-‬אשר לי‪ ,‬קחו את‪-‬אשר הנ ‪$‬ני! כי‪-‬אז‬
‫אל ‪$‬יהם!"‬
‫ימעטו החיים מקשור אותי ‪F‬‬
‫ואולם לו היו חומלים בא‪F‬מת‪ ,‬כי‪-‬אז את‪-‬חי‪$‬י ר‪ $‬ע‪$‬יהם מ‪$‬ררו עד‪-‬בלתי שא‪$‬ת עוד‪ .‬והיתה רעתם‬
‫טובתם הנא‪F‬מנה‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן חפ‪$‬צים ה‪$‬ם להמל ‪$‬ט מן‪-‬החיים‪ :‬מה‪-‬בצע כי י ‪$‬אסרו אח‪$‬רים בכבל ‪$‬יהם ומתנות‪$‬יהם שבעתים‬
‫ככה! –‬
 ‫וגם אתם אשר היו לכם החיים עבודת‪-‬פראים ואפס מרגוע‪ :‬האם לא עיפתם מאד מכבד‬
‫חיים! האם לא בשלתם כ‪D‬לכם למען החזון מפי מטיפ‪$‬י המות?‬
‫אתם כ‪D‬לכם אשר שפרה על ‪$‬יכם עבודת‪-‬פראים ואשר שפרו על ‪$‬יכם המעשים בחפזון והחדשים‬
‫והזרים הלא למשא ה‪F‬ייתם על ‪$‬יכם וכל‪-‬עמלכם א‪$‬יננו בלתי‪-‬אם מנוסה על‪-‬נפשכם וח‪$‬פץ‬
‫לשכוח איש את‪-‬נפשו‪.‬‬
‫לו הרב‪$‬יתם להאמין בחיים‪ ,‬כי‪-‬אז המעטתם להפיץ ככה את‪-‬נפשכם אל כל מעש‪ $‬ה‪-‬רגע‪.‬‬
‫ואולם א‪$‬ין‪-‬די תכן בקרבכם לבעבור תחכו – וגם לא לבעבור ת‪$‬עצ‪$‬לו!‬
‫מכל‪-‬עברים עולה קול א‪$‬לה אשר יטיפו למות‪ :‬האדמה מל ‪$‬אה את‪-‬א‪$‬לה אשר טוב למטיפים‬
‫להטיף להם מות‪.‬‬
‫או חי‪$‬י "עולם הבא"‪ :‬משפט אחד להם בע‪$‬יני – ורק לו ימהרו לחלוף מזה!‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על המלחמה ואנש‪ $‬י המלחמה‬

‫מא‪$‬ת א‪$‬לה אשר אהבנו בכל‪-‬מאד‪$‬נו‪ .‬כי‬ ‫מא‪$‬ת אויב‪$‬ינו בנפש‪ $‬נו ואל לנו גם ‪$‬‬
‫אל לנו בק‪$‬ש חנינה ‪$‬‬
‫על‪-‬כ‪$‬ן הבו עתה ואג‪$‬ד לכם דבר‪-‬א‪F‬מת!‬
‫אחי למלחמה! אהבתיכם בכל מאדי‪ .‬אחד מכם הייתי וגם הנ ‪$‬ני‪ .‬וגם אויבכם הנ ‪$‬ני בנפשכם‪ .‬כי‬
‫על‪-‬כן הבו עתה ואג‪$‬ד לכם דבר‪-‬א‪F‬מת!‬
‫ידעתי את השנאה ואת הקנאה אשר בלבבכם‪ .‬א‪$‬ין אתם גדולים עד‪-‬בלתי דעת שנאה וקנאה‪.‬‬
‫כי‪-‬עתה ה‪F‬יו על‪-‬המעט גדולים עד‪-‬בלתי הכל ‪$‬ם בהן!‬
‫ואם‪-‬נבצרה מכם מהיות קדוש‪ $‬י דעת‪ ,‬ה‪F‬יו לה על‪-‬המעט לאנש‪ $‬י מלחמתה‪ .‬כי א‪$‬לה ה‪$‬מה‬
‫החב‪$‬רים והרצים אשר לפנ ‪$‬י קדושה כזאת‪.‬‬
‫ראה אנכי אנש‪ $‬י צבא רבים‪ :‬ולו רק ראיתי אנש‪ $‬י מלחמה רבים! "בגד‪$‬י שרד" יקר‪ $‬א לבגדים‬
‫אשר ה‪$‬ם לובשים‪ :‬ולו רק היו שרידים בא‪F‬מת‪.‬‬
‫ה‪F‬יו נא לי אנשים אשר ע‪$‬ינם מבקשת תמיד אוי ‪$‬ב‪ – ,‬את אויבכם אתם ‪ .‬אכ‪$‬ן י ‪$‬ש בכם אחדים‬
‫אשר יושבת בהם השנאה למן רגעם הראשון‪.‬‬
‫את אויבכם צאו ובקשו‪ ,‬את מלחמתכם קומו ולחמו‪ ,‬ולמען מחשבתכם תהיה המלחמה! והיה‬
‫כאשר תכרע מחשבתכם ותפול‪ ,‬וקרא בר לבבכם גם אז עוד‪" :‬נצחון!"‬
‫את השלום אה‪F‬בו כמו דרך למלחמות חדשות‪ .‬ואת השלום הקצר אה‪F‬בו מן הארך‪.‬‬
‫ולא איעץ לכם לגשת לעבודה‪ ,‬כי אם למלחמה‪ .‬ולא איעץ לכם לגשת לשלום‪ ,‬כי אם‬
‫לנצחון‪ .‬תהי עבודתכם מלחמה‪ ,‬יהי שלומכם נצחון!‬
‫יכול האדם שבת דם והחר‪ $‬ש רק בהיות לו ח‪$‬ץ וקשת‪ :‬בלעד‪ $‬י זאת ירבה להג ויבק‪$‬ש מדון‪ .‬יהי‬
‫שלומכם נצחון‪.‬‬
‫האמרתם‪ :‬התכלית הטובה היא המקדשת גם מלחמה? ואולם ראו אנכי אומ‪$‬ר לכם‪ :‬המלחמה‬
‫הטובה היא המקדשת כל‪-‬דבר וכל‪-‬ענין‪.‬‬
‫המלחמה ורוח הגבורה פעלו גדולות בארץ שבעתים מ‪$‬אהבת האדם לר‪ $‬עו‪ .‬לא חמלתכם‪,‬‬
‫זולתי גבורתכם מלטה עד כה את הא‪D‬מללים‪.‬‬
‫מה‪-‬טוב‪ ,‬תשאלו? – כי יהיה איש גבור חיל‪ ,‬והיה זה טוב‪ .‬תאמרנה נא הנערות הקטנות אשה‬
‫לרעותה‪" :‬כל היאה וכל אשר יניע את הל ‪$‬ב והיה זה הטוב"‪.‬‬
‫רבים אומרים לכם כי אנשים א‪$‬ין ל ‪$‬ב אתם‪ :‬ואולם לבכם א‪F‬מת‪ .‬ואני אה‪$‬ב את הכלמה אשר‬
‫רחש‪ $‬י לבכם מתכסים בה‪ .‬נכלמים אתם במעלות שטפכם ואח‪$‬רים נכלמים במורדות שטפם‪.‬‬
‫חדל ‪$‬י תאר אתם? הבו אחי‪ ,‬עטו לכם א‪$‬פוא על כת‪$‬ף את הנשגב‪ ,‬כי הוא אדרת כל חדל ‪$‬י תאר!‬
‫ובגדול נשמתכם והיה לה רוח ע‪$‬ינים ובהיות לכם שיא גבה ומל ‪$‬אתם רשעה‪ .‬הלא ידעתיכם!‬
‫י ‪$‬ש רשעה לז ‪$‬ד ולחלש גם יחד‪ ,‬ואולם א‪$‬ין שנ ‪$‬יהם מבינים איש את אחיו‪ .‬הלא ידעתיכם!‬
‫מי ית‪$‬ן והיו לכם אויבים אשר תשנאו להם ולא אויבים כי תבוזו להם‪ .‬מי ית‪$‬ן והיתה גאותכם‬
‫על איבכם‪ :‬אז בכל אשר יעשה חיל והיה זה ח‪$‬ילכם גם אתם‪.‬‬
‫הרים יד באדונו – הלא זה כבוד העבד‪ .‬ואולם יהי כבודכם אתם שמע! וגם בצוותכם והיה גם‬
‫זה לכם הקשיב‪.‬‬
‫מי איש מלחמה נא‪F‬מן וערבה עליו "שומה עליך" שבעתים מני "חפצתי"‪ .‬וגם אשר ינעם לכם‬
‫צו ‪$‬יתם‪.‬‬
‫והיה גם זה לכם דבר אשר ‪D‬‬
‫תהי אהבתכם לחיים אהבה לתקותכם הנשאה‪ :‬ותקותכם הנשאה תהי נא המחשבה הנשאה‬
‫אשר לחי‪$‬יכם!‬
‫ואני פה מצוה לכם היום את מחשבתכם הנשאה – וזאת תורת המחשבה ההיא‪ :‬עשוי האדם‬
‫דבר אשר על ‪$‬יכם לעז עליו עד הכחדו‪.‬‬
‫ואתם פה חיו את חי‪$‬יכם חי‪$‬י שמע וחי‪$‬י מלחמה! מה‪-‬בצע בארך‪-‬ימים? מי איש מלחמות החפ‪$‬ץ‬
‫חנינה?‬
‫לא אחן אתכם‪ ,‬כי‪-‬אם אהבתיכם בכל‪-‬מאדי‪ ,‬אחי למלחמה! –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על הא‪F‬ליל החדש‬

‫עוד לנו מקומות על‪-‬פנ ‪$‬י האדמה אשר שם עמים ועדרים ואולם לא בתוכ‪$‬נו ה‪$‬ם‪ ,‬אחי‪ :‬פה א‪$‬ין‬
‫לנו בלתי‪-‬אם מדינות‪.‬‬
‫מדינה? והיא מה א‪$‬פוא? – הבו נא‪ ,‬פקחו עתה אזנ ‪$‬יכם לרוחה‪ ,‬כי הנ ‪$‬ה אנכי מגיד לכם עתה‬
‫את דברי על מות העמים‪.‬‬
‫מדינה – זה ש‪ $‬ם החיה הקרה מ‪$‬כל החיות הקרות‪ .‬וגם מכזבת היא בקרתה; וזה הכזב השר‪ $‬ץ‬
‫מפיה‪" :‬אנכי המדינה הנני העם‪...‬‬
‫אי לך הכזב! בראים היו אשר בראו את העמים ויתלו על ‪$‬יהם את הא‪F‬מונה והאהבה‪ :‬וככה‬
‫עבדו את החיים‪.‬‬
‫ומביא‪$‬י כליון היו המציבים מצודות לרגל ‪$‬י רבים וקראים לא‪$‬לה מדינה; חרב ומאת תאות ה‪$‬ם‬
‫תולים על ‪$‬יהם‪.‬‬
‫ובאשר עוד עם‪ ,‬לא יבין העם למדינה ושונ ‪$‬א הוא לה וראה אותה כראות עין רעה וכראות‬
‫ח‪$‬טא אל ח‪D‬קות‪-‬אדם ואל משפטיו‪.‬‬
‫וזה לכם האות אשר אנכי נות‪$‬ן לכם‪ :‬כל עם ועם ידב‪$‬ר את שפתו אשר לו לטוב ולרע‪ :‬ושכ‪$‬נו‬
‫לא יבין ולא ישמע אותה‪ .‬את שפתו בח‪D‬קותיו ובמשפטיו ברא לו כל עם ועם‪.‬‬
‫ואולם המדינה דברת כזב בכל השפות אשר לטוב ולרע; ובכל אשר היא דברת היא כזבת –‬
‫וכל אשר לה גנ ‪$‬בה הוא אתה‪.‬‬
‫וכל אשר בה א‪$‬יננו בלתי אם רמיה; בשנים גנובות תשך זאת המנשכת‪ .‬ואף גם קרביה קרב‪$‬י‬
‫רמיה‪.‬‬
‫בליל שפות הטוב והרע – זה לכם האות למדינה אשר אנכי נות‪$‬ן לכם‪ .‬אמנם רק ח‪$‬פץ למות‬
‫האות הזה! אמנם רק למטיפים למות רומ‪$‬ז האות הזה!‬
‫רבים ומר‪ D‬בים מדי יול ‪$‬דו‪ :‬למען העודפים נבראה המדינה!‬
‫שאו ע‪$‬ינ ‪$‬יכם וראו מה‪-‬היא ארבת וקר‪ $‬את לרבים ומר‪ D‬בים הא‪$‬לה! ועד‪-‬מה היא בולעת ולעסת‬
‫ומעלה אותם ג‪$‬רה!"‬
‫"א‪$‬ין דבר על פנ ‪$‬י כל‪-‬האדמה אשר יגדל ממני‪ .‬אנכי היא אצבע הא‪F‬להים העשה שלטון" –‬
‫ככה תשאג החיה הרעה הל ‪$‬זו‪ ,‬ובהשמע הקול וכרעו לארץ לא רק אר‪ D‬כ‪$‬י האזנים וקצר‪ $‬י‬
‫הע‪$‬ינים!‬
‫אוי לי! גם בכן אתן הנשמות הגדלות תלח‪$‬ש את כזביה הקדרים! נח‪$‬ש תנח‪$‬ש ואת הלבבות‬
‫העשירים תמצא הנכונים תמיד לת‪$‬ת ולפז ‪$‬ר!‬
‫נח‪$‬ש תנח‪$‬ש וגם אתכם תמצא‪ ,‬אתם המנצחים על הא‪F‬להים הישן! יגעתם במלחמתכם‪ ,‬ועתה‬
‫הנ ‪$‬ה ביגיעתכם זאת תעבדו את האליל החדש!‬
‫גבורים ובר‪ $‬י ל ‪$‬ב מבק‪$‬ש לו הא‪F‬ליל החדש על סביביו! באור שמש הל ‪$‬ב הטהור אהבת‬
‫להתחמ‪$‬ם החיה הקרה הל ‪$‬זו!‬
‫את‪-‬הכל הוא מבק‪$‬ש לת‪$‬ת לכם‪ ,‬זה הא‪F‬ליל החדש‪ ,‬אם רק תעבדו לו‪ :‬ככה הוא קונה לו את‪-‬‬
‫יפעת צדקתכם ואת המבט אשר לע‪$‬ינ ‪$‬יכם הג‪$‬אות‪.‬‬
‫את הרבים המר‪ D‬בים מדי הוא חפ‪$‬ץ לצוד בתוככם! אכ‪$‬ן א‪$‬ין זאת בלתי אם בריאת להט‪$‬י‪-‬שאול‪,‬‬
‫סוס מות הוא הדה‪$‬ר במכלול ‪$‬י תפארת א‪$‬לים!‬
‫אכ‪$‬ן מות לרבים הוא‪ ,‬אשר יתהל ‪$‬ל ויאמר חיים הוא‪ :‬אמנם תאות ל ‪$‬ב מטיפ‪$‬י המות נתנה בזה!‬
‫מדינה אנכי קר‪ $‬א למקום שם נועדו כל שות‪$‬י רוש עם הטובים ועם הרעים; מדינה יקר‪ $‬א למקום‬
‫שם כל איש ואיש שול ‪$‬ח יד בנפשו ומ‪$‬ת מעט מעט – אשר לזאת י ‪$‬אמ‪$‬ר "חיים"‪.‬‬
‫הביטו וראו נא לי פה את העודפים הא‪$‬לה! את מעש‪ $‬י יד‪ $‬י הבראים ואת אוצרות החכמים ה‪$‬ם‬
 ‫גונבים לנפשם‪ :‬השכ‪$‬ל יקראו לגנ ‪$‬בתם – וכל דבר וכל ענין י ‪$‬הפ‪$‬ך להם למחלה ולפגע רע!‬
‫הביטו וראו נא לי פה את העדפים הא‪$‬לה! חלים ה‪$‬מה תמיד ואת קיא מרתם ה‪$‬ם מקיאים תמיד‬
‫וקראים לזה ש‪ $‬ם "מכתב‪-‬עתי"‪ .‬איש את אחיו בול ‪$‬ע וגם עכ‪$‬ל א‪$‬ינם יכולים איש את אחיו‪.‬‬
‫הביטו וראו נא לי פה את העדפים הא‪$‬לה‪ :‬סג‪D‬לות עשר ה‪$‬ם קובצים להם – ובזאת ה‪$‬ם הולכים‬
‫ודלים‪ .‬תקף ה‪$‬ם מבקשים להם‪ ,‬ואת המפץ החוצ‪$‬ב את התקף ה‪$‬ם מבקשים ראשונה – את‬
‫הכסף; – וככה ה‪$‬מה אנשים א‪$‬ין אונים!‬
‫הביטו וראו נא את הקפים המהירים הא‪$‬לה ומה ה‪$‬ם מטפסים! מטפסים ה‪$‬ם איש על כתף‬
‫ר‪ $‬ע‪$‬הו וככה ה‪$‬ם סוחבים ומשליכים איש אחיו ליו ‪$‬ן הטיט ולמעמקים‪.‬‬
‫ועד הכס‪ $‬א ה‪$‬ם שאפים כ‪D‬לם‪ :‬וזה להם שגעונם – אשר ידמו כי האשר יוש‪ $‬ב על הכס‪ $‬א! ולרב‬
‫יוש‪ $‬ב הכס‪ $‬א על יו ‪$‬ן הטיט‪.‬‬
‫מש‪ D‬געים נחשבו לי כ‪D‬לם וקפים מטפסים וגדל ‪$‬י חם לה‪$‬ט‪ .‬ר‪ $‬יח באשה מעלה א‪F‬לילם‪ ,‬זאת‬
‫המפלצת הקרה‪ :‬ר‪ $‬יח באשה ה‪$‬ם מעלים כ‪D‬לם באפי – א‪$‬לה עובד‪ $‬י הא‪F‬לילים‪.‬‬
‫אחי‪ ,‬האם לה‪$‬חנ ‪$‬ק אתם אומרים בא‪$‬ד פיות‪$‬יהם ותאות‪$‬יהם? הלא טוב מזה תעשו לו תנפצו את‬
‫החלונות וקפצתם החוצה‪.‬‬
‫פנו ושעו לכם מן הבאשה הרעה הזאת! פנו וסעו לכם מ‪$‬עבודת הא‪F‬לילים אשר לעודפים!‬
‫פנו ושעו לכם מן הבאשה הרעה הזאת! פנו וסעו לכם מ‪$‬עתר ענן קרבנות אדם א‪$‬לה!‬
‫עוד גם עתה פתוחה הארץ לפנ ‪$‬י נשמות גדלות; ר‪ $‬יקים גם עתה עוד מושבות רבים לבודדים‬
‫ולאשר יושבים שנים שנים אשר יפיח בהם מסביב ר‪ $‬יח ימים חרישים‪.‬‬
‫עוד חפשים חי‪$‬י חפש לנשמות גדלות‪ .‬חי אני כי כאשר ימעט קנין האדם כ‪$‬ן ימעט מהיות קנין‬
‫לאח‪$‬רים‪ :‬ברוך תהיה לי הע‪L‬ני הקטן!‬
‫באשר תחדל המדינה יח‪$‬ל האדם אשר א‪$‬יננו עוד‪ $‬ף‪ :‬שם תח‪$‬ל שירת הדרוש והנחוץ‪ ,‬והיא‬
‫השירה האחת והיחידה אשר א‪$‬ין לה שלומים‪.‬‬
‫ובאשר תחדל המדינה – הלא תביטו ותראו שמה‪ ,‬אחי! האם לא תראו את הקשת ואת‬
‫הגשרים אשר לאדם העליון? –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫כה אמר סרתוסטרא‬

‫על זבוב‪$‬י השוק‬

‫ברח‪ ,‬ר‪$‬עי‪ ,‬על בדידתך! ראה אנכי אותך והנ ‪$‬ה נעו ‪$‬ית כ‪D‬לך משאון האנשים הגדולים ונשוך‬
‫עקצ‪$‬י הקטנים‪.‬‬
‫יער וסלע יודעים כבדך‪ ,‬כי יחרישו עמך‪ .‬שוב וה‪F‬י ‪$‬ה כע‪$‬ץ רחב הענפים אשר אהבת‪ :‬דומ‪$‬ם‬
‫ומקשיב תלה הוא מ‪$‬על פנ ‪$‬י הים‪.‬‬
‫הח‪$‬ל שאון משחק‪$‬י הת‪$‬יאטרה הגדולים‬ ‫כאשר תחדל הבדידה יח‪$‬ל השוק; ובאשר יח‪$‬ל השוק ו ‪$‬‬
‫והמות הזבובים מל‪$‬א‪$‬י הרוש‪.‬‬
‫לא יועילו ולא יצליחו גם מבחר הדברים כל‪-‬עוד לא יהיה להם איש אשר י ‪$‬על ‪$‬ם לפנ ‪$‬ינו‪ :‬אנשים‬
‫גדולים יקרא פי העם למעלים הא‪$‬לה‪.‬‬
‫ממעיט העם להבין את הגדול אשר גדול בא‪F‬מת‪ :‬את הכח הבר‪ $‬א‪ .‬ואולם מ‪$‬בין הוא את‪-‬כל‬
‫המעלים ואת כל משחק‪$‬י הת‪$‬יאטרה אשר לדברים גדולים‪.‬‬
‫סב‪$‬ב העולם מסביב לברא‪$‬י ערכים חדשים‪ – :‬סב‪$‬ב הוא ונראה א‪$‬יננו‪ .‬ואולם מסביב למשחק‪$‬י‬
‫הת‪$‬יאטרה סב‪$‬ב העם והכבוד‪ :‬ככה הוא "ס‪$‬דר העולם"‪.‬‬
‫י ‪$‬ש רוח למשח‪$‬ק הת‪$‬יאטרה‪ ,‬ואולם מעט מוסר לרוח הזה‪ .‬מאמין הוא רק לדבר אשר בו ישיא‬
‫את העם לבעבור יאמין לו!‬
‫ומחר והנ ‪$‬ה א‪F‬מונה חדשה לו וביום מחר הש‪ $‬ני והנ ‪$‬ה א‪F‬מונה חדשה מזאת‪ ,‬כמשפט העם כ‪$‬ן גם‬
‫לו חושים מהירים ומעלות רוח המשתנות לרגעים‪.‬‬
‫עקר–זה לו‪ :‬הוכיח‪ .‬התע‪$‬ה–זה לו‪ :‬קבע על פי מופתים‪ .‬ודם י ‪$‬חש‪ $‬ב לו הטוב מכל המשפטים‪.‬‬
‫ולא‪F‬מת אשר תג‪D‬נב רק לתוך אזנים דקות יקרא כזב ואפס‪ .‬אכ‪$‬ן רק בא‪$‬לים אשר ירבו שאון‬
‫בעולם יאמין‪.‬‬
‫מל ‪$‬א השוק עש‪ $‬י להטים הולכים זקופים – והעם יראה אותם והתגאה באנשיו הגדולים! א‪$‬לה‬
‫ה‪$‬ם לו אדונ ‪$‬י השעה‪.‬‬
 ‫ואולם השעה מאיצה בהם‪ :‬ולכ‪$‬ן ה‪$‬ם מאיצים גם בך‪ .‬וגם ממך ישאלו כי תאמר כ‪$‬ן או לא‪ .‬אוי‬
‫לך! החפצת להכין כ‪$‬סאך ב‪$‬ין בעד ונגד?‬
‫למען המחלטים והמאיצים הא‪$‬לה אל נא‪ ,‬אהב א‪F‬מת‪ ,‬תחגר את קנאתך! מעודה לא היתה עוד‬
‫הא‪F‬מת ביד המחלט‪.‬‬
‫למען אנש‪ $‬י‪-‬פתאם הא‪$‬לה שוב וה‪$‬חב‪$‬א במקום סתרך‪ :‬רק בשוק מתנפלים על האדם‬
‫ושואלים‪" :‬הכ‪$‬ן?" או‪" :‬לא?"‬
‫כל הבא‪$‬רות העמ‪D‬קות הלא זה משפטן אשר לאט לאט תעבורנה על ‪$‬יהן כל המוצאות אותן‪:‬‬
‫ימים רבים ה‪$‬ן מחכות עד אשר ת‪$‬דענה את אשר נפל במעמק‪$‬יהן‪.‬‬
‫מן השוק ומן הכבוד והלאה נעשים כל המעשים הגדולים‪ :‬מן השוק ומן הכבוד והלאה ישבו‬
‫מ‪$‬עולם כל הבראים אשר בראו ערכים חדשים‪.‬‬
‫ברח‪ ,‬ר‪$‬עי‪ ,‬עד בדידתך‪ :‬ראה אני אותך והנ ‪$‬ה כ‪D‬לך נשוך זבוב רוש‪ .‬ברח לך אל המקום אשר‬
‫שם ישב הרוח הצח והחזק!‬
‫ברח לך עד בדידתך‪ :‬קרוב היית רב מדי אל הקטנים והבזוים‪ .‬ברח לך מפנ ‪$‬י נקמתם אשר לא‬
‫ת‪$‬ראה! א‪$‬ין ה‪$‬ם לך בלתי אם מלוא כף נקמה‪.‬‬
‫אל נא תוס‪ $‬ף עוד להרים על ‪$‬יהם זרועך! רבים ה‪$‬ם מספור‪ ,‬ולא זה גורלך להיות יעה לזבובים‪.‬‬
‫רבים הקטנים והבזוים הא‪$‬לה מספור; וי ‪$‬ש בנין לא‪-‬אחד אשר עלה שיאו למרום ואשר מ‪$‬די‬
‫נטפ‪$‬י גשם ומיד דרדרים בא לו הכליון‪.‬‬
‫ואתה לא אבן – וכבר היית נבוב מ‪$‬רב נטפים‪ .‬עוד מעט והתפוצצת והתפררת מ‪$‬רב נטפים‪.‬‬
‫ואני ראיתיך עי ‪$‬ף מזבוב‪$‬י רוש‪ ,‬שרוט עד לדם במאת פצעים; וגם זע‪$‬ף א‪$‬ין גאותך חפ‪$‬צה‪.‬‬
‫את‪-‬דמך ה‪$‬ם מבקשים ברב ת‪D‬מתם‪ ,‬דם מבקשות נשמות‪$‬יהן ר‪ $‬יקות‪-‬הדם – ולכ‪$‬ן ה‪$‬ם מפרישים‬
‫ברב ת‪D‬מתם‪.‬‬
‫ואתה‪ ,‬העמק‪ ,‬הלא עמק מכאובך‪ ,‬וגם בפצעיך הקטנים אתה כא‪$‬ב‪ .‬עוד טרם ת‪$‬רפ‪$‬א‪ ,‬ותולעת‬
‫הרוש ההיא הנ ‪$‬ה זה זחלה ש‪ $‬נית על‪-‬פנ ‪$‬י כף ידך‪.‬‬
‫ואתה ג‪$‬א רב מדי מ‪$‬המית את המלקקים הא‪$‬לה‪ .‬ואולם השמר‪-‬לך פן יהיה גורלך לש‪ $‬את את‬
‫חמס כל רושם!‬
‫גם במהללם ה‪$‬ם הומים סביב לך‪ :‬למעמסה ה‪$‬ם בהללם‪ :‬את קרבת עורך ה‪$‬ם מבקשים ואת‬
‫קרבת דמך‪.‬‬
‫חונפים ה‪$‬ם לך כחנף לא‪$‬ל או לשטן! זוחלים ה‪$‬ם לפניך כזחול לפנ ‪$‬י א‪$‬ל או לפנ ‪$‬י שטן‪ .‬מה‪-‬בצע‬
‫לך במעש‪ $‬יהם‪ :‬חנ ‪$‬פים ה‪$‬ם וזוחלים וא‪$‬ין דבר חוץ מזה‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש אשר יתחפשו לפניך ונחשבו לך לאנשים נעימים‪ .‬ואולם הנ ‪$‬ה זאת היתה תמיד חכמת מוג‪$‬י‬
‫הל‪$‬ב‪ .‬אכ‪$‬ן חכמים מוג‪$‬י הל ‪$‬ב!‬
‫במחשבות‪$‬יהם הצרות ה‪$‬ם חושבים עליך יום יום – היית להם לחשבון תמיד! מי אשר י ‪$‬חש‪ $‬ב‬
‫עליו הרב‪$‬ה והיה זה לחשבון‪.‬‬
‫על כל צדקותיך ה‪$‬ם עונשים אותך‪ ,‬וסולחים ה‪$‬ם בכל מאדם רק – לשגיאותיך‪.‬‬
‫יען כי רחמן אתה וישר משפט לכ‪$‬ן תדב‪$‬ר‪" :‬חפים ה‪$‬מה בחי‪$‬יהם הקטנים"‪ .‬ואולם נשמתם‬
‫הצרה אומרת‪" :‬אש‪ $‬ם כל‪-‬אשר לו חיים גדולים"‪.‬‬
‫וגם עוד בהיותך רחמן וטוב ל ‪$‬ב והא‪F‬מינו ה‪$‬ם כי נקלו בע‪$‬יניך; ואת חסדיך ה‪$‬ם גומלים עליך‬
‫אשר ישלחו בך פגעים נסתרים‪.‬‬
‫גאונך אשר א‪$‬ין לו דברים צר‪ $‬ר תמיד את טעמם; ואם ענו היית רגע והתיפ‪$‬ית והתהללת מעט‬
‫– ועלזו מאד‪.‬‬
‫את אשר אנחנו מוצאים באדם אותה הבעיר נבעיר בו על‪-‬נקלה‪ .‬ובכ‪$‬ן א‪$‬פוא הזה‪$‬ר מן‬
‫הקטנים!‬
‫חשים ה‪$‬ם כי קטנים ה‪$‬מה בעמדם לנגדך‪ ,‬ושפלותם להטת ובוערת נגדך בנקמה אשר לא‬
‫ת‪$‬ראה‪.‬‬
‫האם לא ראית כי החרישו פתאם כפעם בפעם בגשתך אל ‪$‬יהם וכי סר כחם מ‪$‬עמם כעשן‬
‫הא‪$‬ש ההולכת וכבה?‬
‫אכ‪$‬ן‪ ,‬ר‪$‬עי‪ ,‬מוסר היית לכל מיודעיך לענותם‪ :‬כי א‪$‬ינם ראוים לך‪ .‬ולכ‪$‬ן ישנאוך וה‪$‬ם תא‪$‬בים‬
‫לינוק מדמך‪.‬‬
‫אל ‪$‬ינו ולא באנו אנחנו א‪$‬ליה‪.‬‬
‫האם לא אולת הצניעות? ואולם האולת הזאת באה ‪$‬‬
‫ולאור‪ $‬ח הזה נתנו מלון ול ‪$‬ב‪ .‬ועתה הוא שוכ‪$‬ן בקרב‪$‬נו – יהי נא שם עמנו כל‪-‬הימים אשר‬
 ‫יחפוץ!"‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬
‫על הר‪ $‬ע‬
‫"אחד תמיד עוד‪ $‬ף עלי" – ככה חוש‪ $‬ב הבד‪ $‬ד תמיד‪ :‬פעם אחת אחת – והיה גם זה באחריתו‬
‫שנים"!‬
‫אני ואותי מתוכחים תמיד בקנאה גדולה איש עם אחיו‪ :‬ולול ‪$‬א הר‪ $‬ע אשר יהיה לנו‪ ,‬א‪$‬יך זה‬
‫נכלכ‪$‬ל זאת?‬
‫תמיד י ‪$‬חש‪ $‬ב הר‪ $‬ע בע‪$‬ינ ‪$‬י הבד‪ $‬ד לשלישי‪ :‬פקק יהיה השלישי אשר יסתם בעד שיחת השנים‬
‫לבלתי ת‪$‬ר‪ $‬ד לירכת‪$‬י תהום‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן רבים ועצ‪D‬מים התהומות אשר לפנ ‪$‬י הבדדים לכ‪$‬ן ערגת נפשם ככה לר‪ $‬ע ולמרומיו‪.‬‬
‫הא‪F‬מונה אשר לנו באח‪$‬רים תגלה את‪-‬דבר אשר חפצנו כי האמין נאמין בקרב‪$‬נו בעצמ‪$‬נו‪.‬‬
‫התשוקה אשר לנו לר‪ $‬ע תהיה לנו למלשין‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש אשר באהבת‪$‬נו לא נחפוץ בלתי אם לדלוג ולעבור בה על קנאת‪$‬נו‪ .‬וי ‪$‬ש אשר נשתע‪$‬ר על‬
‫איש ונעשנו לנו לאוי ‪$‬ב רק לבעבור הסתיר כי י ‪$‬ש צדקה לאח‪$‬רים להשתע‪$‬ר על ‪$‬ינו‪.‬‬
‫"ה‪F‬יה לי על‪-‬המעט לאוי ‪$‬ב!" – ככה אמרת יראת‪-‬הכבוד הנא‪F‬מנה אשר עז א‪$‬ין לה לבק‪$‬ש ר‪ $‬עות‪.‬‬
‫החפ‪$‬ץ בהיות לו ר‪ $‬ע‪ ,‬עליו שומה להיות נכון גם להלחם‪-‬לו‪ :‬ולבעבור הלח‪$‬ם שומה היא על‬
‫האדם כי יוכל להיות אוי ‪$‬ב‪.‬‬
‫וגם עוד בר‪ $‬עך עליך לכב‪$‬ד את אויבך‪ .‬התוכל לגשת עד ר‪ $‬עך ועד המקום אשר הוא שם‬
‫ואחריו לא ת‪$‬ט?‬
‫יהי נא ר‪ $‬עך לך אויבך הנא‪F‬מן‪ .‬קרוב תהיה לו בלבבך גם ברגע אשר מרית אותו‪.‬‬
‫הלע‪$‬ינ ‪$‬י ר‪ $‬עך א‪$‬ין לך ח‪$‬פץ בבגד? הכבוד ר‪ $‬עך הוא אשר ת‪$‬ראה א‪$‬ליו כאשר נוצרת? ואולם ה‪$‬ן‬
‫בעבור זאת ישלח אותך ר‪ $‬עך לעזאז ‪$‬ל!‬
‫מי אשר לא ישים כסות לנפשו יהי לזועה‪ :‬הנ ‪$‬ה ככה על ‪$‬יכם לירוא מהיות ע‪$‬יר‪ D‬מים! רק‬
‫בהיותכם א‪F‬להים לא תתבוששו על‪-‬דבר אשר א‪$‬ין לכם בגדים!‬
‫כל מכלוליך ובגד‪ $‬י תפארתך א‪$‬ין די לך לבעבור התיפות לע‪$‬ינ ‪$‬י ר‪ $‬עך‪ :‬כי שומה היא עליך להיות‬
‫לו ח‪$‬ץ ותשוקה אל האדם העליון‪ .‬הכבר ראית את ר‪ $‬עך מד‪ $‬י ישנו‪ – ,‬לבעבור ת‪$‬דע מה מרא‪$‬הו?‬
‫מה היו לך פנ ‪$‬י ר‪ $‬עך כפעם בפעם? הלא רק פניך ה‪$‬ם אשר אתה ראה מתוך מראה לא חלקה‬
‫ולא של ‪$‬מה‪.‬‬
‫הכבר ראית את ר‪ $‬עך מד‪ $‬י ישנו? האם לא התחלחלת בראותך כי ככה מרא‪$‬ה פנ ‪$‬י ר‪ $‬עך? אללי‬
‫ר‪$‬עי! עשוי אדם דבר אשר על ‪$‬ינו לעז עליו עד הכחדו‪.‬‬
‫בשערו ובהחרישו יגדל נא כח הר‪ $‬ע‪ :‬אל לך בק‪$‬ש לראות את‪-‬כל דבר‪ .‬יגלה לך חלומך א‪$‬ת‬
‫אשר עשה ר‪ $‬עך בהקיץ‪.‬‬
‫שער – זה יהיה לך חמלתך‪ :‬למען אשר ת‪$‬דע בראשונה אם חפ‪$‬ץ ר‪ $‬עך בחמלתך‪ .‬אולי אה‪$‬ב‬
‫הוא בך את ע‪$‬ינך הבהירה ואת מבטך נ ‪$‬צח‪.‬‬
‫ת‪$‬חב‪$‬א נא חמלתך עם ר‪ $‬עך בקלפה קשה‪ ,‬עד לפוצ‪$‬ץ שנך בנגעך א‪$‬ליו‪ .‬ככה תפיק לו נעימות‬
‫ומתק‪.‬‬
‫ההיית לרעך לרוח צח ולבדידה וללחם ולשקוי מרפ‪$‬א? י ‪$‬ש איש אשר לא יוכל לגאל את נפשו‬
‫מן הכבלים ולר‪ $‬ע‪$‬הו יהיה גא‪$‬ל‪.‬‬
‫העבד אתה? כי‪-‬עתה נבצרה ממך להיות ר‪ $‬ע‪ .‬העריץ אתה? כי‪-‬עתה נבצרה ממך מהיות לך‬
‫ר‪$‬עים‪.‬‬
‫רב מדי הא‪F‬ריכה האשה להטמין בקרבה את העבד ואת העריץ‪ .‬לכ‪$‬ן לא ראויה עוד האשה‬
‫לר‪$‬עות‪ :‬רק את האהבה היא יודעת‪.‬‬
‫באהבת האשה עצור סלף משפט ועורון לכל אשר א‪$‬יננה אהבת‪ .‬וגם בהיות אהבת האשה‬
‫אהבה מדעת ומצאנו גם לה עוד א‪$‬צל האור די שד וברק ולילה‪.‬‬
‫לא ראויה עוד האשה לר‪ $‬עות‪ :‬עוד לחתולים נחשבו הנשים ולצפ‪L‬רים‪ .‬ואם רב הוא ונחשבו‬
‫לפרות‪.‬‬
‫לא ראויה עוד האשה לר‪ $‬עות‪ .‬אבל הגידו‪ ,‬לי‪ ,‬אתם הגברים‪ ,‬מי זה מכם ראוי לר‪ $‬עות?‬
‫הוי על עניכם‪ ,‬אתם הגברים‪ ,‬ועל צרות ע‪$‬ינכם בנשמתכם! את‪-‬כל אשר אתם נותנים לר‪ $‬עכם‬
‫אותה אנכי נכון לת‪$‬ת אף לאויבי ולא אדל בזאת‪.‬‬
‫י ‪$‬ש חב‪$‬רים בארץ‪ :‬מי ית‪$‬ן והיו גם ר‪ $‬עים!‬
 ‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על אלף מטרות ואחת‬

‫ארצות רבות ראה סרתוסטרא ועמים רבים‪ :‬ככה גלה את הטוב ואת הרע אשר לעמים רבים‪.‬‬
‫ועל פנ ‪$‬י כל‪-‬האדמה לא מצא סרתוסטרא כח גדול מן הטוב והרע‪.‬‬
‫נבצרה מכל עם מהיות עם מלבד אם הע‪F‬ריך בראשונה‪ :‬והעם החפץ לעמוד‪ ,‬אל‪-‬לו העריך‬
‫אשר יעריך שכ‪$‬נו‪.‬‬
‫הרב‪$‬ה אשר י ‪$‬חש‪ $‬ב לעם האחד לטוב י ‪$‬חש‪ $‬ב לש‪ $‬ני לשנינה ולחרפה‪ :‬את‪-‬זה מצאתי‪ .‬וי ‪$‬ש אשר‬
‫מצאתי בארץ האחת וקראו לו רע ובארצות אח‪$‬רות מצאתיו והנ ‪$‬ה הוא לבוש הדר ארגמן‪.‬‬
‫מ‪$‬עודו לא ה‪$‬בין שכ‪$‬ן לשכ‪$‬נו; תמיד השתוממה בו נפשו על שגעון שכ‪$‬נו ורשעתו‪.‬‬
‫לוח קנינים תלוי ממעל לכל עם‪ .‬רא‪$‬ה‪ ,‬לוח נצחונותיו הוא הלוח הזה; רא‪$‬ה‪ ,‬הלוח הזה הוא‬
‫קול חפצו אל הכח‪.‬‬
‫נכבד בע‪$‬יניו זה אשר י ‪$‬חש‪ $‬ב לכב‪$‬ד; כל הקשה וכל הכב‪$‬ד זה לו הטוב; וכל‪-‬אשר יגאל את‬
‫האדם מ‪$‬ראש צרותיו וכל הנפלא וכל הכב‪$‬ד מכל כב‪$‬ד – לו י ‪$‬אמ‪$‬ר קדוש‪.‬‬
‫כל אשר ית‪$‬ן לו ידים להיות שליט ומנצ‪$‬ח ומזהיר‪ ,‬לחרדת שכ‪$‬נו ולקנאתו‪ :‬זה י ‪$‬חש‪ $‬ב לו לנשא‬
‫ולראשון ולמדה ולתכלית‪-‬כל ענין‪.‬‬
‫ואתה‪ ,‬אחי‪ ,‬אם חקרת ודרשת ה‪$‬יט‪$‬ב צרת עם ואת ארצו ואת שמיו ואת שכ‪$‬נו‪ :‬אז מצא תמצא‬
‫אל‪-‬נכון את ח‪D‬קת נצחונותיו ואז ת‪$‬דע מדוע הוא עלה בס‪ D‬לם הזה אל תקותו‪.‬‬
‫"ה‪F‬י ‪$‬ה תמיד ראש וראשון ונשא מקרב אח‪$‬רים‪ :‬אל לנשמתך המל ‪$‬אה קנאה לאהבה איש זולתי‬
‫ר‪$‬עך" – ככה היתה התורה אשר הרעידה את‪-‬נשמת היוני‪ :‬וזאת היתה המסלה אשר עלה בה‬
‫למרום גדלו‪.‬‬
‫"דב‪$‬ר א‪F‬מת ודע לתפוש קשת וח‪$‬ץ" – את‪-‬זה חשב לטוב וגם לכב‪$‬ד העם אשר ממנו נחלתי את‬
‫שמי‪ :‬והש‪ $‬ם הזה גם הוא טוב וכב‪$‬ד כאחד‪.‬‬
‫"כב‪$‬ד את אביך ואת אמך וה‪F‬י ‪$‬ה נכון תמיד לרצונם בכל מאדך"‪ :‬את לוח הנצחון הזה תלה עם‬
‫אח‪$‬ר ממעל לו ויע‪F‬צם בזה ויהי לעם עולם‪.‬‬
‫"עש‪ $‬ה בא‪F‬מונה ולמען א‪F‬מונה הקר‪ $‬ב כבודך ודמך גם לאשר רע ולאשר יביא פגע וא‪$‬יד"‪ :‬ככה‬
‫הורה עם אח‪$‬ר את נפשו ותמל ‪$‬א רוחו ויהי כב‪$‬ד בתקות גדולות‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן את‪-‬כל הטוב ואת‪-‬כל הרע נתנו בנ ‪$‬י האדם לנפשם בעצם ידם‪ .‬חי אני אם לקחו להם את‬
‫א‪$‬לה ואם מצאו אותם ואם באו להם על‪9ּ-‬פי קול מן השמים‪.‬‬
‫רק האדם שם ערכים לכל ענין‪ ,‬לבעבור יעמוד – רק הוא ברא תכלית לכל ענין‪ ,‬תכלית‪-‬‬
‫אדם! ולזה יקר‪ $‬א "אדם"‪ ,‬ל ‪$‬אמר‪ :‬מדמה ומעריך‪.‬‬
‫העריך – הלא זה ברא‪ :‬שמעו זאת‪ ,‬הבראים! העריך – הלא זה אוצר כל הדברים המע‪L‬רכים‬
‫ועדים‪.‬‬
‫רק על פי אשר יעריך ינת‪$‬ן לדבר ע‪$‬רך‪ :‬ולול ‪$‬א אשר יעריך כי עתה נבוב יהיה א‪F‬גוז כל‪-‬ה‪F‬יות‪$‬נו‪.‬‬
‫שמעו זאת‪ ,‬הבראים!‬
‫ובהשתנות הערכים – הלא זו השתנות הבראים‪ .‬מ‪$‬אז ומ‪$‬עולם יעקור האיש אשר יאמר להיות‬
‫בר‪$‬א‪.‬‬
‫בראים היו בראשונה עמים‪ ,‬ורק אחר‪ $‬י כ‪$‬ן היו יחידים בראים; אכ‪$‬ן אף היחיד א‪$‬יננו בלתי אם‬
‫הבריאה האחרונה‪.‬‬
‫עמים תלו לפנים ממעל להם את לוח הטוב והרע‪ .‬אהבה אשר אמרה למשול ואהבה אשר‬
‫אמרה לשמע‪ .‬שת‪$‬יהן יחדו בראו להן לוחות כא‪$‬לה‪.‬‬
‫מ‪F‬שוש האדם על הע‪$‬דר כביר לימים ממשושו על "אנכי"‪ :‬כל הימים אשר הי ‪$‬צר הטוב יקר‪ $‬א‬
‫ע‪$‬דר יאמר רק הי ‪$‬צר הרע‪ :‬אנכי‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן "אנכי" הערום‪ ,‬ער‪ $‬ל האהבה‪ ,‬המבק‪$‬ש תועלתו בתועלת הרבים‪ :‬לא מקור הע‪$‬דר הוא כי‪-‬‬
‫אם קצו‪.‬‬
‫אהבים היו מ‪$‬אז ומ‪$‬עולם ובראים כל‪-‬א‪$‬לה אשר בראו טוב ורע‪ .‬א‪$‬ש אהבה להטת בשמות כל‬
‫הצדקות וא‪$‬ש זעם‪.‬‬
‫ארצות רבות ראה סרתוסטרא ועמים רבים‪ :‬על פנ ‪$‬י כל האדמה לא מצא סרתוסטרא כח גדול‬
‫ממעלל ‪$‬י האהבים‪" :‬טוב" ו"רע" זה שמם‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן חיה טרפת י ‪$‬חש‪ $‬ב לי כח תהלתם ותה‪L‬לתם זאת‪ .‬הגידו לי‪ ,‬מי יעלה בחיה הזאת ויכבשנה‬
 ‫לי‪ ,‬אחי? הגידו לי‪ ,‬מי ישליך על החיה הזאת את האזיקים על פנ ‪$‬י אלף גביה?‬
‫אלף מטרות היו לנו עד כּה‪ ,‬כי אלף עמים היו‪ .‬ורק האזיקים אשר לאלף הגבים עוד חס‪ $‬רים‬
‫– עוד חס‪$‬רה המטרה האחת‪ .‬א‪$‬ין עוד למשפחת האדם מטרה‪.‬‬
‫ואולם הגידו נא לי‪ ,‬אחי‪ :‬אם חס‪ $‬רה עוד המטרה למשפחת האדם‪ ,‬האם לא חס‪ $‬רה – משפחת‬
‫האדם גם היא עוד? –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על אהבת האדם לאדם‬

‫על הר‪ $‬ע אתם מתגודדים ומליצות יפות לכם על‪-‬זה‪ .‬אכ‪$‬ן אנכי אומ‪$‬ר לכם‪ :‬אהבתכם לר‪ $‬ע הלא‬
‫זאת רק אהבה נשחתה לנפשכם אתם‪.‬‬
‫מפנ ‪$‬י נפשכם אתם ברחים ומתמלטים אל הר‪ $‬ע‪ .‬ואת‪-‬זאת אתם חשבים לכם לצדקה‪ .‬אכ‪$‬ן‬
‫אבינה ה‪$‬יט‪$‬ב את מחשבת "בטול עצמכם" זה!‬
‫זה "אתה" כביר לימים מני "אנכי"; זה "אתה" התקדש תחת אשר לא התקדש עוד "אנכי"‪ :‬וזה‬
‫הדבר אשר יתגוד‪ $‬ד האדם על קרובו‪.‬‬
‫היעצתיכם‪ :‬לכו ואה‪F‬בו איש את ר‪ $‬ע‪$‬הו? הלא טוב מזה איעצכם‪ :‬נוסו מפנ ‪$‬י הקרוב ואה‪F‬בו את‬
‫הרחוק!‬
‫נשגבה מ‪$‬אהבה לר‪ $‬ע הקרוב האהבה לרחוק ולאשר יבא; נשגבה מ‪$‬אהבה לאדם נחשבה לי‬
‫האהבה לדברים ולש‪ $‬דים‪.‬‬
‫הש‪ $‬ד הנחפז לרוץ לפניך‪ ,‬אחי‪ ,‬יפה ממך שבעתים‪ .‬למה לא תת‪$‬ן לו את בשרך ואת עצמותיך?‬
‫אכ‪$‬ן יר‪ $‬א אתה – ואתה רץ אל ר‪ $‬עך‪.‬‬
‫לא תוכלו כלכ‪$‬ל את‪-‬עצמכם אתם ולא תאה‪F‬בו די ‪$‬כם את נפשכם אתם‪ :‬כי על כ‪$‬ן תאמרו‬
‫לפתות את ר‪ $‬עכם לבעבור יא‪F‬הב ולצפות את נפשכם בזהב שגיאתו‪.‬‬
‫כנ ‪$‬יהם יחדו; כי אז מקרבכם בראתם לכם ר‪ $‬ע‬ ‫מי ית‪$‬ן ולא יכלתם כלכ‪$‬ל את‪-‬כל ר‪ $‬ע‪$‬יכם עם ש ‪$‬‬
‫עם ל ‪$‬ב משתפ‪$‬ך על‪-‬כל גדותיו‪.‬‬
‫ע‪$‬ד אתם מעידים לכם‪ ,‬כאשר תאמרו לדב‪$‬ר טוב על נפשכם; ואם פת‪$‬ה פתיתם אותו‪ ,‬לחשוב‬
‫על ‪$‬יכם טוב‪ ,‬אז תחשבו גם אתם כי טובים אתם‪.‬‬
‫מא‪$‬ין‬ ‫לא רק זה יקר‪ $‬א מכז ‪$‬ב‪ ,‬אשר ידב‪$‬ר דבר להפך מ‪$‬אשר הוא יוד‪ $‬ע‪ ,‬כי‪-‬אם זה הוא המכז ‪$‬ב ‪$‬‬
‫כמוהו‪ ,‬אשר ידב‪$‬ר דבר להפך מ‪$‬אשר א‪$‬יננו יוד‪ $‬ע‪ .‬הנ ‪$‬ה ככה אתם דברים בדבר נפשכם‬
‫במשאכם איש עם אחיו ואתם עוקבים את שכ‪$‬נכם על‪-‬דבר נפשכם זאת‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה כה אומ‪$‬ר הסכל‪" :‬כאשר יהיה לאדם שיח ושיג עם ר‪ $‬ע‪$‬הו‪ ,‬ושח‪$‬ת זה את תכונת‪-‬נפשו –‬
‫ואף כי בא‪$‬ין לו תכונת‪-‬נפש"‪.‬‬
‫האחד הול ‪$‬ך אל הר‪ $‬ע‪ ,‬יען כי את‪-‬עצמו הוא מחפ‪$‬ש‪ ,‬והש‪ $‬ני הול ‪$‬ך – יען אשר חפ‪$‬ץ הוא באבדן‬
‫עצמו‪ .‬רק אהבתכם הנשחתה לנפשכם אתם עשה את‪-‬בדידתכם לב‪$‬ית‪-‬כלא‪.‬‬
‫והרחוקים ה‪$‬ם המשלמים במחיר אהבתכם לר‪ $‬ע‪$‬יכם הקרובים; כמעט תהיו חמשה יחדו – והנ ‪$‬ה‬
‫י ‪$‬ש ששי אשר מות ימות‪.‬‬
‫וגם את חג‪$‬י מועד‪ $‬יכם א‪$‬ינני אה‪$‬ב; משחק‪$‬י‪-‬ת‪$‬יאטרה מצאתי בהם רב מדי‪ ,‬וגם הקהל המביט‬
‫עשה בר‪ D‬בו משחק‪$‬י‪-‬ת‪$‬יאטרה‪.‬‬
‫לא את הקרוב הקרוב לכם אנכי מצוה אתכם‪ ,‬כי אם את הר‪ $‬ע‪ .‬יהי נא לכם הר‪ $‬ע לחג מוע‪$‬ד‬
‫אשר לאדמה ולפתחון‪-‬רגש המנב‪$‬א את בא האדם העליון‪.‬‬
‫הב‪D‬הו‬ ‫הנ ‪$‬ה אנכי מצוה אתכם את הר‪ $‬ע ואת לבו המל ‪$‬א מ‪$‬הכיל‪ .‬אכ‪$‬ן מי האיש החפ‪$‬ץ אשר יא ‪F‬‬
‫לבבות מל ‪$‬אים מ‪$‬הכיל כי‪-‬עתה יבין נא להיות ספוג‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה אנכי מצוה אתכם את הר‪ $‬ע עם העולם השל ‪$‬ם בלבו‪ ,‬אשר זה קלפת הטוב‪ – ,‬ר‪$‬ע בר‪$‬א‬
‫הוא‪ ,‬אשר י ‪$‬ש עמו תמיד עולם של ‪$‬ם לתתו שי‪.‬‬
‫וכאשר נגל ונפזר העולם בידו‪ ,‬כן ישוב ויכנ ‪$‬ס בידו טבעת לטבעת‪ ,‬בצ‪$‬את לו טוב מקרב רע‬
‫ובצ‪$‬את לו תכלית מקרב מקרה‪.‬‬
‫יהי נא לך הרחוק ואשר‪-‬יבא לנסבה ליומך היום‪ :‬ובאהבתך את ר‪ $‬עך א‪F‬הב את האדם העליון‬
‫כי הוא לך לנסבה‪.‬‬
‫אחי‪ ,‬לא יעצתיכם לאהבה את הר‪ $‬ע ואת הקרוב‪ ,‬כי אם יעצתיכם לאהבה את הרחוק‪.‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬
 ‫על דרך הבראים‬
‫החפצת אחי‪ ,‬ללכת עד לבדידתך? אם חפצת לבק‪$‬ש דרך לך עד לעצמך? – ה‪$‬עצ‪$‬ר נא עוד‬
‫רגע ושמע‪$‬ני‪.‬‬
‫"כל‪-‬איש אשר יבק‪$‬ש‪ ,‬ואבד זה בנפשו עד‪-‬נקלה‪ .‬א‪$‬ין הבדידה בלתי‪-‬אם ח‪$‬טא"‪ :‬ככה ידב‪$‬ר‬
‫הע‪$‬דר‪ .‬ואתה הארכת זמן רב מדי להיות אחד מן הע‪$‬דר‪.‬‬
‫וקול הע‪$‬דר עוד יאריך לדב‪$‬ר גם בך‪ .‬והיה כי תאמר‪" :‬א‪$‬ין עוד רוחי רוחכם" – ונשמע מן‬
‫הדברים הא‪$‬לה כקול מתאונ ‪$‬ן וכא‪$‬ב‪.‬‬
‫ואתה רא‪$‬ה‪ :‬גם את הכא‪$‬ב הזה הנחילך זה הרוח אשר הוא עוד רוחם; הניצוץ האחרון אשר‬
‫לרוח הזה נוצ‪$‬ץ עוד גם מקרב יגונך‪.‬‬
‫אולם החפצת ללכת את הדרך אשר ליגונך אשר היא גם הדרך עד לעצמך? כי‪-‬עתה הרא‪$‬ני‬
‫נא בראשונה אם‪-‬י ‪$‬ש לך המשפט ויש‪-‬לך הכח לכל א‪$‬לה!‬
‫מא‪$‬ליו? היכולת‬ ‫הכח חדש אתה ומשפט חדש? אם תנועה ראשונה אתה? ואם אופן מתגלג‪$‬ל ‪$‬‬
‫לצוות גם לככבים וסבבו מסביב לך?‬
‫אב‪$‬י הכבוד! הרא‪$‬ני נא בראשונה כי א‪$‬ין‬ ‫אללי‪ ,‬רבה מאד התאוה למרומים! ורבים מאד עוית‪$‬י ת ‪$‬‬
‫אב‪$‬י הכבוד!‬ ‫אתה מן המתאוים ומת ‪$‬‬
‫אללי‪ ,‬רבות מאד המחשבות הגדלות אשר לא תרבינה עשה מ‪$‬אשר יעשה המפ‪D‬ח‪ :‬נופחות ה‪$‬ן‬
‫ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן תהיינה ר‪ $‬יקות מבראשנה‪.‬‬
‫חפשי אתה קר‪ $‬א לנפשך? – את מחשבתך השלטת אנכי חפ‪$‬ץ לשמוע ולא כי נמלטת מתחת‬
‫על‪.‬‬
‫האיש אתה אשר לו הצדקה להמל ‪$‬ט מתחת על? י ‪$‬ש איש אשר בהשליכו מלפניו את עבד‪ D‬תו‬
‫והשליך בזה את ערכו האחרון מלפניו‪.‬‬
‫חפשי – מני מה? מה לסרתוסטרא ולדבר הזה! ואולם תענה נא לי ע‪$‬ינך הטהורה‪ :‬חפשי –‬
‫אל ‪$‬י מה?‬
‫‪F‬‬
‫היכול אתה לת‪$‬ת לנפשך בעצמך את הרע ואת הטוב שלך ולתלות ממעל לך את חפצך‬
‫אתה כמו חק? היכול אתה להיות לנפשך בעצמך שופ‪$‬ט ונוק‪$‬ם את נקם חקך?‬
‫נורא ה‪F‬יות האדם לבדו עם השופ‪$‬ט ועם הנוק‪$‬ם את נקם ח‪D‬קו הוא‪ .‬הנ ‪$‬ה כ‪$‬ן ישלך ככב לתוך‬
‫המרחב הר‪ $‬יק ולתוך הא‪$‬ד הקר אשר לבדידה‪.‬‬
‫עוד כא‪$‬ב אתה כיום הזה‪ ,‬אתה היחיד על‪-‬דבר הרבים; עוד י ‪$‬ש לך כיום הזה כל מלא אמץ‬
‫רוחך ותקותיך‪:‬‬
‫ואולם יום יבא והבדידה תיגע אותך‪ ,‬יום יבא וג‪$‬אותך תשח ואמץ רוחך יחרק ש‪ $‬ן‪ ,‬ובבא היום‬
‫הזה וזעקת‪" :‬אוי לי‪ ,‬בד‪ $‬ד אנכי!"‪.‬‬
‫יום יבא ואת הנשא בך לא תראה עוד וראית רק את השפל בך קרוב לע‪$‬ינ ‪$‬יך; וגם הנשגב בך‬
‫יהיה לך לפלצות‪ ,‬אשר יחרידך כמו ש‪ $‬ד‪ .‬ובבא היום הזה וזעקת‪" :‬אוי לי‪ ,‬הכל תרמית!"‬
‫י ‪$‬ש רגשים המשתערים על הבד‪ $‬ד להמיתו; ואם תקצר ידם לזאת‪ ,‬ומ‪$‬תו ה‪$‬מה‪ .‬התוכל אתה‬
‫כזאת ולהיות למרצ‪$‬ח?‬
‫הכבר ידעת‪ ,‬אחי‪ ,‬את המלה "בוז"? ואת מצוקת ת‪D‬מתך להיות תמים עם א‪$‬לה אשר בוז יבזוך?‬
‫את הרבים אתה דוח‪$‬ק לשנות את מחשבתם אשר היתה להם עליך – ואת הדבר הזה יחשבו‬
‫לך לעון; היית קרוב אל ‪$‬יהם בלכתך ועברת אותם מ‪$‬הם והלאה – את הדבר הזה לא יסלחו‬
‫לך לנצח‪.‬‬
‫גבהת מ‪$‬הם ומעלה‪ :‬ואולם כאשר תגבה וכאשר תעלה כ‪$‬ן תקטן בע‪$‬ין הקנאה‪ .‬ושבעתים מכל‬
‫ה‪$‬ם שנאים את המתעופ‪$‬ף‪.‬‬
‫"א‪$‬יך זה חפצתם להיות תמימים עמי! – ככה תאמר אל ‪$‬יהם – ואני אבחר לי את הפככם‪ ,‬אשר‬
‫תעשו עמי עול‪ ,‬כי הוא הח‪$‬לק המגיע לי"‪.‬‬
‫עול וקיא חלאה ה‪$‬ם משליכים על הבד‪ $‬ד‪ :‬ואולם אם חפצת‪ ,‬אחי‪ ,‬להיות ככב‪ ,‬אל לך להמעיט‬
‫להאיר להם בגלל זאת!‬
‫והזה‪$‬ר לנפשך מפנ ‪$‬י הטובים והצדיקים! בח‪$‬פץ לבם ה‪$‬ם מוקיעים על הע‪$‬ץ את‪-‬כל א‪$‬לה אשר‬
‫יבראו לנפשם את צדקתם ה‪$‬מה‪ – ,‬שנאים ה‪$‬ם את הבד‪ $‬ד‪.‬‬
‫וגם מפנ ‪$‬י הפתיות הקדושה הזה‪$‬ר לנפשך! כל אשר א‪$‬ין פתיות עמו לא‪-‬קדוש נחשב לה; וגם‬
‫את שעש‪ D‬ע‪$‬י הא‪$‬ש היא אהבת – אשר על‪-‬פנ ‪$‬י במות המדורות‪.‬‬
‫וגם מפנ ‪$‬י התפרצות אהבתך השמ‪$‬ר והזה‪$‬ר! נחפזה עד למאד אהבת הבד‪ $‬ד להושיט ידה לכל‪-‬‬
 ‫אשר תפגוש בדרכה‪.‬‬
‫י ‪$‬ש רבים אשר תחת ת‪$‬ת להם יד עליך לת‪$‬ת להם רגל חיה טרפת‪ :‬ואנכי חפצתי כי גם צפרנים‬
‫תהיינה לכף רגלך זאת‪.‬‬
‫ואולם הרע מכל אויביך אשר תמצא בדרכך תהיה לך תמיד אתה בנפשך‪ :‬אתה בנפשך‬
‫תא‪F‬רב א‪$‬ליך במערות וביערות‪.‬‬
‫ואתה הבד‪$‬ד‪ ,‬הול ‪$‬ך את‪-‬דרכך א‪$‬ליך אתה! והדרך עוברת על פניך ועל‪-‬פנ ‪$‬י שבעת שעיריך‪.‬‬
‫וכופ‪$‬ר תהיה לך אתה בנפשך ומכש‪ $‬פה וקוס‪ $‬ם וא‪F‬ויל ופוס‪ $‬ח על שנ ‪$‬י הסעפים ולא קדוש ורשע‪.‬‬
‫וידע ת‪$‬דע כי תשר‪ $‬ף בלבת אשך אתה – כי א‪$‬יך זה תאמר להתחד‪ $‬ש ולא היית בראשונה‬
‫לא‪$‬פר?‬
‫הול ‪$‬ך אתה‪ ,‬הבד‪$‬ד‪ ,‬את דרך הבר‪ $‬א‪ :‬א‪F‬להים אתה אומ‪$‬ר לברא לך מקרב שבעת שעיריך!‬
‫הול ‪$‬ך אתה‪ ,‬הבד‪$‬ד‪ ,‬את דרך האה‪$‬ב‪ :‬את נפשך אתה אהבת‪ ,‬ולכ‪$‬ן בוז תבוז לך כאשר יבוזו רק‬
‫אהבים‪.‬‬
‫לברא חפ‪$‬ץ האה‪$‬ב‪ ,‬יען כי בוז יבוז! א‪$‬יך י ‪$‬דע איש את האהבה ונפשו לא בזה את‪-‬כל אשר היא‬
‫אהבת!‬
‫עם אהבתך ל ‪$‬ך וה‪$‬חב‪$‬א‪ ,‬אחי‪ ,‬בבדידתך ועם הבריאה אשר בלבך; ורק ברבות הימים ומצאך‬
‫גם ישר ומשפט אשר יפסח אחריך לאטו‪.‬‬
‫עם דמעותי ל ‪$‬ך וה‪$‬חב‪$‬א‪ ,‬אחי‪ ,‬בהתבודדותך‪ .‬אהבתי את‪-‬זה אשר יאמר לברא ממנו ומעלה‬
‫וככה הוא הול ‪$‬ך ואוב‪$‬ד‪.‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על הנשים הזק‪$‬נות והצעירות‬

‫"מה אתה ככה מתגנ ‪$‬ב חרש ב‪$‬ין‪-‬הערבים‪ ,‬סרתוסטרא? ומה אתה ככה שוק‪$‬ד להסתיר מתחת‬
‫לאדרתך?‬
‫האוצר הוא אשר נתון לך? אם ילד אשר נולד על ברכיך? ואם הול ‪$‬ך אתה בנפשך על דרך‬
‫הגנבים‪ ,‬אתה ר‪ $‬ע לרעים?"‬
‫וסרתוסטרא ענה‪ :‬אמנם אחי! אוצר הוא אשר נתון לי‪ :‬א‪F‬מת קטנה היא‪ ,‬אשר אשא פה עמי‪.‬‬
‫ואולם פרועה היא כילד רך‪ ,‬ואם לא אשים ידי על פיה וזעקה בקול גדול‪.‬‬
‫לבדד הלכתי היום את‪-‬דרכי‪ ,‬לע‪$‬ת רדת השמש‪ ,‬ובלכתי והנ ‪$‬ה אשה זק‪$‬נה לקראתי ותדב‪$‬ר א‪$‬לי‬
‫ל‪$‬אמר‪:‬‬
‫"גם באזנ ‪$‬ינו הנשים דב‪$‬ר סרתוסטרא דברים רבים‪ ,‬ואולם על‪-‬דבר האשה לא דב‪$‬ר מ‪$‬עודו"‪.‬‬
‫ואמר‪ " :‬אל לנו דב‪$‬ר בדבר האשה בלתי‪-‬אם באזנ ‪$‬י הגברים‪.‬‬
‫והאשה אמרה‪" :‬דב‪$‬ר נא גם באזני דבר על האשה; הנ ‪$‬ה זקנתי למדי ומחר ואשכח את‪-‬אשר‬
‫דברת"‪.‬‬
‫ואני עשיתי את שא‪F‬לתה ואדב‪$‬ר באזנ ‪$‬י האשה הזק‪$‬נה ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫היתה לחידה כל אשר באשה‪ ,‬וכל אשר באשה א‪$‬ין לו בלתי אם הפתרון האחד‪ ,‬וזה שמו‪:‬‬
‫ה‪$‬ריון‪.‬‬
‫א‪$‬ין האיש למען האשה בלתי‪-‬אם כלי בעבור התכלית‪ ,‬ואולם התכלית הוא הילד‪ ,‬אבל מה‬
‫האשה למען האיש?‬
‫שנים יבק‪$‬ש האיש הנא‪F‬מן‪ :‬אשר יוכל לשים נפשו בכפו ואשר ישתעש‪ $‬ע‪ .‬ולכ‪$‬ן הוא חפ‪$‬ץ באשה‪,‬‬
‫כי כלי‪-‬שעש‪ D‬עים נורא היא לו ועליה ישים נפשו בכפו‪.‬‬
‫למלחמה נחנ ‪$‬ך את האיש‪ ,‬ואת האשה נחנ ‪$‬ך לשעש‪ $‬ע את איש‪-‬המלחמה‪ :‬כל הנותר א‪$‬יננו‬
‫בלתי‪-‬אם סכלות‪.‬‬
‫לא יא‪F‬הב איש‪-‬המלחמה פרי מתוק הרב‪$‬ה‪ .‬ולכ‪$‬ן הוא חפ‪$‬ץ באשה; גם המתוקה מן הנשים מרה‬
‫עד בלי די‪.‬‬
‫יות‪$‬ר מן האיש מבינה האשה את ל ‪$‬ב הילדים‪ ,‬ורוח ‪-‬ילדות בל ‪$‬ב האיש יות‪$‬ר מן האשה‪.‬‬
‫ילד נחבא בל ‪$‬ב כל איש נא‪F‬מן‪ ,‬וזה חפ‪$‬ץ שעש‪ D‬עים! קומנה אתן הנשים ומצאנה לי את הילד‬
‫אשר בל ‪$‬ב האיש‪.‬‬
‫כלי שעש‪ D‬עים תהי נא האשה‪ ,‬טהור וזך‪ ,‬כאשר תהיה האבן הטובה‪ ,‬ושפוכים עליו זה‪L‬ר‪ $‬י‬
‫צדקות עולם אשר לא נברא עוד‪.‬‬
‫אל ‪$‬ד את האדם העליון!"‬ ‫קרן אור ככב נוצצת באהבתכן! וזה יהי ש‪ $‬ם תקותכן‪" :‬מי ית‪$‬ן ו ‪$‬‬
 ‫תהי נא גבורה בתוך אהבתכן! באהבתכן תנגחנה את‪-‬זה אשר מלפניו אתן יר‪ $‬אות‪.‬‬
‫יהי נא באהבתכן כל כבודכן! ה‪$‬ן א‪$‬ין האשה מבינה את דבר‪-‬הכבוד בלתי‪-‬אם מעט‪ .‬ואולם יהי‬
‫נא זה כבודכן לאהבה תמיד יות‪$‬ר מ‪$‬אשר אתן נא‪F‬הבות ואל נא תהיינה עד עולם שניות‬
‫במערכה‪.‬‬
‫יירא נא האיש את האשה ברגע אשר תא‪F‬הב; א‪$‬ין קרבן אשר יפל ‪$‬א ממנה באהבתה‪ ,‬וכל‬
‫הנותר א‪$‬ין לו בע‪$‬יניה כל ע‪$‬רך‪.‬‬
‫יירא נא האיש את האשה ברגע אשר תשנא; אכ‪$‬ן רע האיש בעצם נשמתו‪ ,‬ואולם האשה‬
‫בעצם נשמתה רשעה‪.‬‬
‫ואת‪-‬מי תשנא האשה יות‪$‬ר מכל? – הנ ‪$‬ה כה אמר הברזל אל האבן השאבת‪" :‬אות‪$‬ך אני שונ ‪$‬א‬
‫יות‪$‬ר מכל‪ ,‬יען אשר מושכת את וא‪$‬ין ד‪ $‬י כח בך למשוך עד להדביק א‪$‬ליך"‪.‬‬
‫אשר האיש הלא הוא‪ :‬חפצתי‪ ,‬ואשר האשה‪ :‬הוא חפ‪$‬ץ‪.‬‬
‫"רא‪$‬ה הנ ‪$‬ה ברגע הזה הפך העולם ויהי של ‪$‬ם!" – ככה תחשוב האשה‪ ,‬ברגע אשר היא‬
‫מקשיבה מ‪$‬רב אהבה של ‪$‬מה‪.‬‬
‫ועל האשה היא שומה להקשיב‪ ,‬לבעבור תמצא עמק אל שטחה‪ .‬שטח עשויה נפש האשה‬
‫ועור מתנוד‪ $‬ד בסערה על פנ ‪$‬י מים שטוחים‪.‬‬
‫אבל עמ‪D‬קה נפש האיש‪ ,‬וזרמתה רעשת בנקרות צורים מתחת לה‪ :‬ל ‪$‬ב האשה מגיד לה כי י ‪$‬ש‬
‫פה כח א‪$‬יתן‪ ,‬ואולם א‪$‬ין היא מבינה לכח הזה‪– .‬‬
‫מה‪$‬נה דב‪$‬ר‬ ‫אז ענתה האשה הזק‪$‬נה אותי ל ‪$‬אמר‪" :‬נעימות רבות דבר פי סרתוסטרא ושבעתים ‪$‬‬
‫למען הנשים אשר עוד צעירות דין לשמען‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן נפלא הדבר‪ :‬ה‪$‬ן לא ידע סרתוסטרא את הנשים בלתי אם מעט‪ ,‬ובכל זאת צדק במשפטו‬
‫על ‪$‬יהן! הבעבור זאת היא‪ ,‬כי א‪$‬ין דבר אשר יבצ‪$‬ר בדבר‪ $‬נו על האשה?‬
‫ועתה קח נא ממני לאות ברכה א‪F‬מת קטנה‪ ,‬הלא זקנתי למדי לבעבור זאת!‬
‫החת‪$‬ל אותה ה‪$‬יט‪$‬ב ושים ידך על פיה‪ :‬פן תזעק זאת הא‪F‬מת הקטנה ותת‪$‬ן קול גדול"‪.‬‬
‫תך הקטנה!" והאשה הזק‪$‬נה ענתה ותאמר‪:‬‬ ‫ואקרא ואמר‪ " :‬תני נא לי‪ ,‬אשה‪ ,‬את אמ ‪$‬‬
‫"אם הול ‪$‬ך אתה אל הנשים? אל נא תשכח את השוט!"‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על נשיכת הצפעוני‬

‫ויהי היום וסרתוסטרא נרדם תחת תא‪$‬נה‪ ,‬כי גדול החם‪ ,‬ואת זרעותיו שם על פניו‪ .‬אז עלה‬
‫צפעוני וישך לו בצוארו‪ ,‬ויזעק סרתוסטרא מ‪$‬עצמת הכא‪$‬ב‪ .‬וכאשר הע‪F‬ביר סרתוסטרא את ידיו‬
‫מ‪$‬על פניו‪ ,‬וירא את הנחש‪ .‬והנחש ראה את ע‪$‬ינ ‪$‬י סרתוסטרא ויתפת‪$‬ל ללא‪-‬יועיל להמל ‪$‬ט‪.‬‬
‫וסרתוסטרא אמר‪ :‬אל לך המל ‪$‬ט‪ ,‬כי עוד לא נשאת את ברכתי מלפני! הנ ‪$‬ה העירותני למוע‪$‬ד‬
‫הנכון‪ ,‬כי עוד הדרך רחוקה לפני"‪ .‬והצפעוני ענה בעצב‪" :‬עוד הדרך קרובה לפניך – ה‪$‬ן חמתי‬
‫המ‪$‬ת תמית"‪ .‬וסרתוסטרא צחק ויאמר‪" :‬אי ‪$‬ה היתה כזאת כי ימות שרף מעופ‪$‬ף בחמת נחש?‬
‫ואולם שוב וקח ממני את חמתך! לא עשרת דיך‪ ,‬כי נתן תת‪$‬ן אותה לי בא‪$‬ין השיב לך"‪ .‬אז שב‬
‫הצפעוני וישתע‪$‬ר על צוארו ש‪ $‬נית וילק את פצעו‪.‬‬
‫ויהי כאשר ספ‪$‬ר סרתוסטרא את הדברים הא‪$‬לה באזנ ‪$‬י תלמידיו וישאלוהו ל ‪$‬אמר‪ " :‬הלא‬
‫תגידה‪ּ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬מה‪-‬משפט המוסר היוצ‪$‬א מדבריך א‪$‬לה"? וסרתוסטרא ענה ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫מ‪$‬פיר המוסר יקראו לי הטובים והצדיקים‪ :‬אכ‪$‬ן הדבר אשר ספרתי הוא להפך ‪ F‬מכל מוסר‪.‬‬
‫ואולם אם י ‪$‬ש לכם אוי ‪$‬ב‪ ,‬אל נא תגלמו אותו טוב תחת רעתו‪ ,‬כי רק הכל ‪$‬ם תכלימו אותו; ורק‬
‫הוכ‪$‬ח תוכיחו כי עשה עמכם רק את הטוב‪.‬‬
‫ושבעתים ת‪$‬טיבו לעשות‪ ,‬כי תקצפו מ‪$‬אשר תכלימו! וכאשר יקל ‪$‬ל איש אתכם‪ ,‬לא טוב בע‪$‬יני‬
‫כי אתם תברכוהו‪ .‬שבעתים ת‪$‬טיבו לעשות‪ ,‬כי תקללו גם אתם מעט!‬
‫ואם נעשתה לכם עולה גדולה‪ ,‬מהרו גם אתם והוסיפו עליה חמ‪$‬ש קטנות! כי נורא מרא‪$‬ה‬
‫האיש‪ ,‬אשר יעיק עליו לבדו ס‪ $‬בל העולה‪.‬‬
‫הידעתם את‪-‬כל זאת מ‪$‬אז? עולה מתחלקת ישר הוא למח‪F‬צה‪ .‬וזה יעמיס את העולה על שכמו‪,‬‬
‫אשר יכול לש‪ $‬את אותה!‬
‫יפה נקמה קטנה לאדם שבעתים מ‪$‬אפס נקמה‪ .‬ואם לא נחשב ענש גם לישר ולכבוד לחוט‪$‬א‪,‬‬
‫א‪$‬ין לי ח‪$‬פץ גם בענשכם‪.‬‬
‫תפארת לאדם להעמיס העולה על נפשו מלהיות הצדיק במעשיו – ובלבד בהיותו צדיק‬
 ‫בא‪F‬מת‪ .‬ואולם רק העשיר בנפשו דיו ועשה את‪-‬כל זה‪.‬‬
‫א‪$‬ין לי ח‪$‬פץ בישרכם הקר; ומתוך ע‪$‬ינ ‪$‬י שופט‪$‬יכם נשקף לי תמיד ההור‪ $‬ג עם ברזלו הקר‪.‬‬
‫הגידו לי‪ :‬א‪$‬י מקום ישר זה‪ ,‬אשר א‪$‬יננו בלתי אם אהבה עם ע‪$‬ינים פקוחות?‬
‫כי עתה בראו נא לי אהבה אשר לא רק את‪-‬כל ענש תשא כי‪-‬אם תשא גם את‪-‬כל אשמה!‬
‫כי עתה בראו נא לי ישר אשר יזכה כל איש במשפט זולתי את השופ‪$‬ט!‬
‫ואף גם זאת תחפצו לשמוע? מי אשר חפ‪$‬ץ להיות צדיק בכל נפשו‪ ,‬ונחשב בע‪$‬יניו גם השקר‬
‫לחבת‪-‬אדם‪.‬‬
‫אבל א‪$‬יך זה אצדק בכל נפשי! א‪$‬יך זה אוכל ואת‪$‬ן לכל‪-‬אדם את אשר לו! רב לי גם בזה‪ :‬אתן‪-‬‬
‫נא לכל‪-‬איש את אשר לי‪.‬‬
‫וזאת אחרית דברי הפעם‪ ,‬אחי‪ :‬השמרו לנפשכם מ‪$‬עשות עול לבדדים! א‪$‬יך זה יוכל בד‪ $‬ד‬
‫לשכוח! א‪$‬יך זה יוכל לגמול אתכם תחת הרעה!‬
‫כבא‪$‬ר עמ‪D‬קה נחשב הבד‪ $‬ד‪ .‬קל לאדם להשליך לתוכה אבן‪ ,‬אבל כי ירדה האבן עד‬
‫קרקעיתה‪ ,‬מי זה יוציאנה?‬
‫השמרו לכם מהקלות את הבד‪ $‬ד! ואם עשיתם כזאת‪ ,‬כי עתה גם המ‪$‬ת המיתו אותו‪.‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על הילד ועל הלוק‪$‬ח אשה‬

‫שא‪$‬לה לי א‪$‬ליך‪ ,‬אחי‪ ,‬א‪$‬ליך לבדך‪ :‬כאנך אשקיע את‪-‬השא‪$‬לה ההיא אל תוך נשמתך‪ ,‬למען‬
‫א‪$‬דע את עמקה‪.‬‬
‫צעיר אתה וילד אתה שא‪$‬ל לך ולקח אשה‪ .‬ואולם שא‪$‬ל אני את‪-‬פיך‪ :‬האיש אתה אשר י ‪$‬ש‪-‬‬
‫לו הצדקה לבק‪$‬ש‪-‬לו ילד?‬
‫המנצ‪$‬ח אתה‪ ,‬אם הכוב‪$‬ש את‪-‬עצמו‪ ,‬אם המצוה לחושיו ואם האדון לצדקותיך? ככה אני שא‪$‬ל‬
‫את פיך‪.‬‬
‫או המפי שא‪$‬לתך דברת החיה והצרך? אם הבדידה? ואם מחסר השלום עם נפשך?‬
‫חפצתי כי נצחונך וגא‪D‬לתך ה‪$‬מה יערגו בך לילד‪ .‬מצ‪$‬בות חיות תבנה לנצחונך ולצ‪$‬אתך לגא‪D‬לה‪.‬‬
‫ממך ומעלה תבנה אותן‪ .‬ואולם בראשונה ה‪F‬י ‪$‬ה נא בנוי אתה בנפשך ישר‪-‬קצות בבשרך‬
‫ובנשמתך‪.‬‬
‫ולא רק אשר תפרה ע‪$‬ץ פריך‪ ,‬כי‪-‬אם אשר תעלה אותו מעלה! הנ ‪$‬ה לזה יהיה לך גן האשה!‬
‫מא‪$‬ליו‪ – ,‬את הבר‪ $‬א תברא‪.‬‬
‫ובשר נשא שבעתים תברא ותנועה ראשונה ואופן מתהפ‪$‬ך ‪$‬‬
‫לקח אשה‪ – :‬ככה אקרא לח‪$‬פץ אשר לשנים‪ ,‬להיות בראים את האחד‪ ,‬אשר ירבה ואשר יגדל‬
‫מבראיו‪ .‬לקח אשה‪ – :‬ככה אקרא ליראת‪-‬הכבוד אשר יכבדו השנים איש את אחיו ע‪$‬קב אשר‬
‫להם ח‪$‬פץ כזה‪.‬‬
‫וזאת התכלית והא‪F‬מת אשר לדבר קרתך אשה‪ .‬ואולם את אשר יקראו לקח אשה כל הרבים‬
‫המר‪ D‬בים וכל העדפים‪ – ,‬א‪$‬י זה ש‪ $‬ם אקרא לה אנכי?‬
‫הוי על ע‪L‬ני הנשמה לשנים יחדו! הוי על חלאת הנשמה לשנים יחדו! הוי על הרך עד לח‪D‬מלה‬
‫אשר לשנים יחדו!‬
‫וכל א‪$‬לה ה‪$‬ם קראים לקח אשה! וי ‪$‬ש עוד אשר אומרים‪ :‬בשמים כרתה בריתם עם האשה‪.‬‬
‫כי עתה א‪$‬ין לי ח‪$‬פץ בהם – בשמים א‪$‬לה אשר לעודפים! וא‪$‬ין לי ח‪$‬פץ בה‪$‬נה – בחיות הא‪$‬לה‬
‫הנא‪F‬חזות ברשת שמים!‬
‫וגם הא‪F‬להים ירחק נא מ‪$‬עלי‪ ,‬הפוס‪ $‬ח והול ‪$‬ך ובא לבר‪ $‬ך את הדבק אשר לא דב‪$‬ק!‬
‫אל נא ככה תלעיגו לדבר קחת אשה זה! א‪$‬י לכם ילד אשר א‪$‬ין לו סבה להיות בוכה בגלל‬
‫אבותיו?‬
‫י ‪$‬ש אשר ראוי נחשב לי איש ובש‪ $‬ל למען תכלית‪-‬האדמה‪ :‬אבל בראותי את‪-‬אשתו ונחשבה לי‬
‫האדמה לב‪$‬ית‪-‬מש‪D‬געים‪.‬‬
‫ואת זה ראיתי וחפצתי כי נוע תנוע האדמה מ‪$‬רב פלצות‪ ,‬כי נצמד קדוש אל בת‪-‬אוז‪.‬‬
‫והשלישי יצא כמו גבור לבק‪$‬ש דבר א‪F‬מת‪ ,‬ובאחריתו מצא לו לשלל תרמית קטנה עדוית‬
‫מכלול ‪$‬י תפארת‪ .‬אשה הוא קר‪ $‬א לדבר הזה‪.‬‬
‫וזה היה קש‪ $‬ה מעשה וכבד פע‪D‬לה בכל‪-‬ארחותיו‪ ,‬ולּא נמהר בבחרו‪ .‬ואולם פתאם שח‪$‬ת‬
‫לעולם את‪-‬כל חברתו‪ :‬אשה הוא קר‪ $‬א לדבר אשר לקח‪.‬‬
‫וזה בק‪$‬ש לו שפחה אשר תהיינה לה צדקות מלאך‪ :‬ואולם פתאם נהפך ויהי הוא שפחת אשה‪,‬‬
 ‫ולא חס‪ $‬ר עתה דבר עוד זולתי אשר בזאת יהיה הוא לבדו למלאך‪.‬‬
‫ה‪$‬ן נזהרים מצאתי עתה את‪-‬כל הקונים ולכ‪D‬לם ע‪$‬ינ ‪$‬י ערומים‪ .‬ורק את אשתו יקנה גם הערום‬
‫מכל ערום בעודה טמונה בשק‪.‬‬
‫מעש‪ $‬י פתיות רבים וקצרים – לזאת אתם קראים אהבה‪ .‬וקחתם אשה תשים ק‪$‬ץ למעש‪ $‬י פתיות‬
‫רבים וקצרים והיתה לסכלות אחת אר‪ D‬כה‪.‬‬
‫אהבתכם אל האשה ואהבת האשה אל האיש – לו רק היתה זאת חמלה עם א‪F‬להים כאבים‬
‫ומס‪D‬תרים‪ :‬ואולם על‪-‬פי הרב רק שת‪$‬י חיות מבקשות למצוא אשה את אחותה‪.‬‬
‫ואולם גם מבחר אהבתכם א‪$‬יננה בלתי אם משל מל ‪$‬א הזיה ולבת א‪$‬ש מכאבת‪ .‬והיא הלא‬
‫לפיד בע‪$‬ר לבעבור האיר לכם לדרכים נשאות!‬
‫ושומה על ‪$‬יכם אשר תוכלו לאהבה באחרית הימים מכם ומעלה! כי עתה למדו נא בראשונה‬
‫לאהבה! ה‪$‬ן בעבור זאת באתכם עתה כל זאת לשתות את‪-‬מררות כוס אהבתכם‪.‬‬
‫מררות מלאה הכוס אשר גם למבחר אהבתכם‪ :‬ככה היא מביאה את התשוקה אל האדם‬
‫העליון‪ ,‬ככה היא מביאה לך את הצמאון‪ ,‬אתה הבר‪ $‬א!‬
‫צמאון אל הבר‪ $‬א‪ ,‬ח‪$‬ץ ותשוקה אל האדם העליון‪ .‬כי עתה ענ ‪$‬ה אחי והגידה‪ :‬הככה היה חפצך‬
‫ביום קחתך אשה?‬
‫קדוש יהיה לי ח‪$‬פץ אשר כזה וקחת אשה אשר כזאת‪– .‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‬

‫על השולחים יד בנפשם‬

‫רבים המאחרים למות ואחדים מ‪$‬תים לפנ ‪$‬י עתם‪ .‬עוד נכריה התורה; מות למוע‪$‬ד הנכון‪.‬‬
‫מות למוע‪$‬ד הנכון – הנ ‪$‬ה כה הורה סרתוסטרא‪.‬‬
‫ואשר לא חי למוע‪$‬ד הנכון‪ ,‬א‪$‬יך ימות זה למוע‪$‬ד הנכון? מי ית‪$‬ן ולא נולד האיש ההוא! כה‬
‫יעצתי את העודפים‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן עוד גם העודפים מתגדלים בדבר מותם‪ .‬וגם הנבוב מן הא‪F‬גוזים עוד חפ‪$‬ץ בהבקעו‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן מגדילים בנ ‪$‬י האדם את מעש‪ $‬ה דבר מותם; ואולם עוד לא חג המות‪ .‬עוד לא למדו בנ ‪$‬י‬
‫האדם לחג את מבחר החגים‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה אנכי מראה לכם את המות אשר בצע את מעשיו‪ ,‬כי הוא יהיה לאדם החי למעור‪ $‬ר ולנ ‪$‬דר‪.‬‬
‫את‪-‬מותו ימות האיש אשר ב‪$‬צע את מעשיו‪ ,‬כמנצ‪$‬ח ימות והוא מוקף מקוים ונודרים‪.‬‬
‫כה תלמדו למות; ואם לא חג יהיה היום ההוא אשר יקד‪ $‬ש מות כזה את נדר‪ $‬י החיים!‬
‫נבחר מכל מות אשר כזה‪ .‬ואולם זה לנו ש‪ $‬ני‪ :‬אשר ימות איש במלחמה ואשר יפז ‪$‬ר נשמה‬
‫גדולה‪ ,‬ואולם גם בע‪$‬ינ ‪$‬י הנלחם וגם בע‪$‬ינ ‪$‬י המנצ‪$‬ח נתעב זה מותכם הנעוה אשר כמו גנב יתגנ ‪$‬ב‬
‫חרש – ובכל זה יבוא כמו מוש‪ $‬ל‪.‬‬
‫ומהלל אני אל ‪$‬יכם את מותי בשלחי יד בנפשי ‪ ,‬כי יבוא לי זה יען אשר חפצתי אנכי‪.‬‬
‫וא‪$‬י זה יום אשר חפצתי? – האיש אשר מטרה לו ויור‪ $‬ש לו‪ ,‬וחפ‪$‬ץ זה במותו למוע‪$‬ד הנכון למען‬
‫מטרתו ולמען יורשו‪.‬‬
‫ומ‪$‬רב כבדו את מטרתו ואת יורשו א‪$‬ין הוא חפ‪$‬ץ עוד להוסיף לתלות ז ‪$‬רים יב‪$‬שים במקדש‬
‫החיים‪.‬‬
‫כי לא אל משזיר‪ $‬י החבלים אובה להדמות‪ :‬מושכים ה‪$‬ם את פתילם לארכו‪ ,‬ובמשכם צעדים‬
‫ה‪$‬מה תמיד אחרנית‪.‬‬
‫י ‪$‬ש אשר יזקן איש מלהשמיע גם את אמתו הוא ומלנצ‪$‬ח את נצחונו הוא; פה באפס שנים א‪$‬ין‬
‫לו צדקה עוד לדבר‪-‬א‪F‬מת‪.‬‬
‫וכל‪-‬איש החפ‪$‬ץ ש‪ $‬ם תפארת שומה היא עליו להפר‪ $‬ד מ‪$‬עם הכבוד בעוד מוע‪$‬ד ולהתרג‪$‬ל‬
‫במלאכה הקשה אשר בבא המוע‪$‬ד הנכון ויכול – ללכת‪.‬‬
‫שומה היא עליו למנוע את נפשו מהיותו מאכל לאח‪$‬רים בעוד הוא מתוק לחכם מאד מאד‪:‬‬
‫את‪-‬זאת יודעים כל‪-‬האנשים החפ‪$‬צים להיות אהובים לאר‪ $‬ך ימים‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן י ‪$‬ש תפוחים חמוצ‪$‬י טעם‪ ,‬אשר זה גורלם להיות עומדים עד יום האחרון בחרף‪ :‬בע‪$‬ת אחת‬
‫ובעצם יום אחד יבשלו וגם יצהבו וגם יק‪D‬מטו‪.‬‬
‫י ‪$‬ש אשר לבם יזקן על ‪$‬יהם בראשונה וי ‪$‬ש אשר רוחם יזקן בראשונה‪ .‬וי ‪$‬ש אשר ה‪$‬ם זק‪$‬נים בעודם‬
‫בצעירתם; ואולם מי אשר א‪$‬חרה עליו צעירתו והא‪F‬ריכה צעירתו עמו‪.‬‬
‫י ‪$‬ש אשר א‪$‬ינו מצליח בחייו‪ :‬תולעת רוש נוקבת ואוכלת בקרב לבו‪ .‬כי עתה יעמל‪-‬נא האיש‬
 ‫הזה אשר הצליח יצליח פי שנים במותו‪.‬‬
‫י ‪$‬ש אשר לעולם לא ימתק עוד והוא רק‪$‬ב עודו בקיץ‪ :‬רק מרך ל ‪$‬ב הוא אשר יחזיק עוד אותו על‬
‫פנ‪$‬י הענף‪.‬‬
‫רבים מאד ומר‪ D‬בים מאד אשר יחיו ואשר יאריכו רב מדי להיות תולים בענפ‪$‬יהם‪ .‬מי ית‪$‬ן ובאה‬
‫רוח סערה גדולה וטלטלה את‪-‬כל אשר רקב ואת‪-‬כל אשר אכלתו התולעת ונפלו לארץ!‬
‫מי ית‪$‬ן ובאו מטיפים והטיפו למות חפזון! כי א‪$‬לה י ‪$‬חשבו לי לרוחות סערות גדולות ונא‪F‬מנות‬
‫ולמטלטל ‪$‬י כל עצ‪$‬י החיים! ואולם א‪$‬ין אנכי שומ‪$‬ע בלתי אם בהטיפם למות מתנה‪$‬ל לאטו‬
‫ולהיות לאדם ארך רוח עם "פגע‪$‬י האדמה"‪.‬‬
‫הוי על המטיפים המטיפים לארך רוח עם פגע‪$‬י האדמה! הלא פגע‪$‬י האדמה ה‪$‬מה אשר י ‪$‬ש‬
‫להם ארך רוח רב מדי עמכם‪ ,‬אתם המחרפים והמגדפים!‬
‫אכ‪$‬ן לפנ ‪$‬י עתו מ‪$‬ת זה העברי‪ ,‬אשר המטיפים למות לאט נותנים כבוד לשמו‪ :‬ולרבים היה מותו‬
‫בלא ע‪$‬ת לגורל אסונם‪.‬‬
‫עוד טרם ידע זה דבר זולתי את דמעות העברי ואת קשי רוחו עם שנאת התמימים והצדיקים‪,‬‬
‫– זה העברי י ‪$‬שוע‪ :‬ולכ‪$‬ן תקפה אותו התשוקה אל המות‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן לו רק הוסיף עוד לשבת במדבר ורחוק מן התמימים והצדיקים! א‪$‬ין זה כי אז למד למד‬
‫עוד לחיות ולאהבה את האדמה – וגם לת‪$‬ת בשחוק פיו‪.‬‬
‫האמינו לי זאת‪ ,‬אחי! לפנ ‪$‬י עתו מ‪$‬ת‪ ,‬ולו הגיע עד לשנותי‪ ,‬כי אז שב וה‪$‬שיב במו פיו כל תורתו!‬
‫ה‪$‬ן רוח נדיבה היתה בו דיו לבעבור יוכל להשיב!‬
‫ואולם עוד לא בש‪ $‬ל אז דיו‪ .‬ה‪$‬ן בטרם בשלו אה‪$‬ב העלם ובטרם בשלו גם שנא ישנא לאדם‬
‫ולאדמה‪ .‬עוד אסורה וכב‪$‬דה בו נשמתו ועוד אסורות וכב‪$‬דות כנפ‪$‬י רוחו‪.‬‬
‫אבל פי‪-‬שנים שוכ‪$‬ן הילד בקרב האיש משכנו בקרב העלם‪ ,‬וגם מעט בו קשי רוח‪ :‬שבעתים‬
‫יבין מה‪-‬מות ומה‪-‬חיים‪.‬‬
‫חפשי הוא למות וחפשי במות‪ ,‬קדוש הוא מקדוש‪ $‬י אומר‪ $‬י‪-‬לא אם א‪$‬ין עוד ע‪$‬ת לו לענות כ‪$‬ן‪:‬‬
‫ככה הוא מ‪$‬בין מה‪-‬מות ומה‪-‬חיים‪.‬‬
‫רק אשר לא יהיה מותכם נשא חרפה על האדם ועל האדמה‪ ,‬ר‪$‬עי‪ :‬את זאת אנכי שא‪$‬ל מ‪$‬עם‬
‫הדבש אשר בקרב נשמתכם‪.‬‬
‫עוד במותכם תלה‪$‬ט רוחכם עם צדקתכם והיו כאדם‪-‬ערבים על פנ ‪$‬י האדמה מסביב‪ :‬ולא כי‬
‫אז לא הצלחתם במותכם‪.‬‬
‫וככה חפצתי למות גם אני‪ ,‬למען תאה‪F‬בו אתם ר‪ $‬עי את האדמה פי שנים; ושבתי והייתי‬
‫לאדמה‪ ,‬למען ה‪F‬יות לי מנוחה בך‪ ,‬אשר ילדתני‪.‬‬
‫חי אני‪ ,‬י ‪$‬ש מטרה לסרתוסטרא ואת כדורו השליך‪ :‬ה‪F‬יו נא אתם ר‪ $‬עי יורש‪ $‬י מטרתי‪ ,‬אל ‪$‬יכם אני‬
‫משליך את כדור הזהב‪.‬‬
‫ושבעתים מכל אהבתי‪ ,‬ר‪$‬עי‪ ,‬לראותכם משליכים את כדור הזהב! ולכ‪$‬ן הבו נא ואתמהמ‪$‬ה פה‬
‫עוד מעט‪ :‬ואתם תשאו לי לזאת!‬
‫כה אמר סרתוסטרא‬

‫על הצדקה הנותנת‬

‫א‬
‫ויהי בעזב סרתוסטרא את העיר אשר דבק לבו אחריה ואשר זה שמה‪" :‬הפרה הצבועה"‪– ,‬‬
‫וי ‪$‬לכו אחריו רבים אשר קראו לנפשם תלמידיו וישלח‪D‬הו‪ .‬ויבאו עד לפרשת הדרכים‪ ,‬ויג‪$‬ד להם‬
‫סרתוסטרא את שא‪$‬לתו וכי י ‪$‬ש עם לבו ללכת לבדו מזה והלאה‪ ,‬כי אהב סרתוסטרא מ‪$‬עודו‬
‫את‪-‬לכתו לבדו‪ .‬אז הגישו לו תלמידיו מטה להיות לו מתנה‪ ,‬והמטה עשוי זהב ובראשו תבנית‬
‫נחש מתפת‪$‬ל סביב לשמש‪ .‬וישמח סרתוסטרא על המטה וישע‪$‬ן עליו‪ ,‬ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן דב‪$‬ר אל‬
‫תלמידיו ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫הלא תגידו‪ :‬א‪$‬יך היה הזהב למבחר כל‪-‬סג‪D‬לה? הלא רק יען אשר יקר הוא למצאו ומועיל א‪$‬ין‬
‫בו והוא נוצ‪$‬ץ ורך בזה‪L‬רו; נכון הוא תמיד להיות למתנה‪.‬‬
‫רק מהיותו סמל למבחר הצדקות נחשב הזהב למבחר הסג‪D‬לות‪ .‬כמשפט הזהב כ‪$‬ן נוצצת‬
‫העין אשר לנות‪$‬ן‪ .‬זיו‪-‬זהב עשה שלחם ב‪$‬ין היר‪ $‬ח וב‪$‬ין השמש‪.‬‬
‫יקרה גם מבחר הצדקות למצאה ומועיל א‪$‬ין בה‪ .‬ונוצצת גם היא ורכה בזה‪L‬רה‪ :‬הצדקה‬
‫הנותנת היא מבחר הצדקות‪.‬‬
 ‫אכ‪$‬ן הנ ‪$‬ה מצאתי את חידתכם‪ ,‬תלמידי‪ :‬כמוני אתם נשאים את נפשכם אל הצדקה הנותנת‪.‬‬
‫ה‪$‬ן לא משפט אחד לכם ולחתולים וזא‪$‬בים?‬
‫זה הוא צמאכם‪ :‬אשר תהיו אתם בעצמכם לקרבנות ולמתנות‪ .‬ולכ‪$‬ן זה לכם הצמא‪ :‬לצבר‬
‫לתוך נשמתכם את‪-‬כל סג‪D‬לות העשר‪.‬‬
‫כמהה כל‪-‬נפשכם לצבר אוצרות וסג‪D‬לות ולא תשבע‪ ,‬כי לא תשבע גם צדקתכם והיא שאלת‬
‫רק לת‪$‬ת‪.‬‬
‫את כל דבר ואת כל ענין אתם כובשים לכם ולתוככם‪ ,‬למען אשר ישובו וישטפו מתוך‬
‫בא‪$‬רכם והיו למתנות אשר תת‪$‬ן אהבתכם‪.‬‬
‫חי אני כי כמו שוד‪ $‬ד תהיה אהבה נותנת כזאת‪ ,‬אשר תשל ואשר תשד לנפשה את‪-‬כל‬
‫הסג‪D‬לות‪ ,‬ואולם אשר‪ $‬י האיש וקדוש האיש אשר ככה תהיה תאותו לטובת עצמו‪– .‬‬
‫אכ‪$‬ן הנ ‪$‬ה י ‪$‬ש עוד תאוה אחרת לטובת עצמו‪ ,‬והיא דלה עד למאד ורע‪$‬בה‪ ,‬ותמיד היא מבקשת‬
‫לגנוב‪ :‬היא התאוה לטובת עצמם אשר לחולים; תאוה חולה היא‪.‬‬
‫בע‪$‬ין הגנב היא מבטת על כל‪-‬אשר נוצ‪$‬ץ‪ ,‬בתשוקת הרעב היא מודדת כל‪-‬איש אשר י ‪$‬ש לו‬
‫לא‪F‬כל לשבע‪ ,‬ותמיד היא מתגנבת ומתחרשת סביב לש‪ D‬לחן הנותנים‪.‬‬
‫מחלה דברת מתוך תשוקה כזאת ושחיתות מין אדם נסתרה; על בשר בלוי מעידה תשוקת‪-‬‬
‫גנבים זאת אשר לתאוה ההיא‪.‬‬
‫הגידו לי‪ ,‬אחי‪ :‬מה נחשב לנו לרע ולרע מכל רע? – האם לא שחיתות מין האדם? – כאשר‬
‫תחסר הנשמה הנותנת‪ ,‬שם נמצא תמיד שחיתות מין האדם‪.‬‬
‫למעלה עלה דרכ‪$‬נו‪ ,‬מן המין והלאה עד למין העליון‪ .‬ואולם לזועה לנו רעיון המשחית אשר‬
‫יאמר‪" :‬כל‪-‬י ‪$‬ש רק למעני י ‪$‬שנו"‪.‬‬
‫למעלה יתעופ‪$‬ף רעיוני‪ :‬ככה יהיה לי רק למשל לבשר‪ $‬נו‪ ,‬משל לכל אשר מתנש‪ $‬א‪ .‬שמות כל‬
‫הצדקות י ‪$‬חשבו לי רק למשלים להתנשאות אשר כזאת‪.‬‬
‫וככה עוב‪$‬ר הבשר את חי‪$‬י העולם‪ ,‬ומתנש‪ $‬א ומתפת‪$‬ח‪ ,‬ומתנש‪ $‬א ונלחם‪ .‬והרוח– מה‪-‬לו הרוח?‬
‫רק המבש‪ $‬ר הוא למלחמותיו ולנצחונותיו‪ ,‬רק חב‪$‬רו הוא וה‪$‬ד קולו‪.‬‬
‫משלים נחשבו כל‪-‬הש‪ $‬מות אשר לטוב ולרע א‪$‬ין ה‪$‬ם מבטאים בשפתם דבר כי‪-‬אם רומזים‪.‬‬
‫סכל האיש אשר יבק‪$‬ש מ‪$‬הם גם דעת!‬
‫ואתם שמרו לי אחי את‪-‬כל רגע‪ ,‬אשר יתעור‪ $‬ר רוחכם לדב‪$‬ר במשלים‪ :‬כי שם המקור‬
‫לצדקתכם‪.‬‬
‫בשרכם התנש‪ $‬א אז והתעור‪ $‬ר לתחיה; בנעימותיו הוא מחיה את הרוח‪ ,‬למען אשר יהיה זה‬
‫לבר‪ $‬א ולמעריך ולאה‪$‬ב ולעשה חסד עם כל דבר‪.‬‬
‫כאשר יגאה לבכם בכל ע‪D‬זו‪ ,‬והיה כמו נהר שוט‪$‬ף‪ ,‬אשר ברכה הוא ופיד לכל היושבים קרובים‬
‫א‪$‬ליו‪ ,‬וידעתם‪ :‬שם המקור לצדקתכם‪.‬‬
‫כאשר תתנשאו ממעל לתהלה ולתה‪L‬לה וחפצכם יהיה המפק‪$‬ד לכל‪-‬דבר‪ ,‬כי על כ‪$‬ן הוא‬
‫הח‪$‬פץ אשר לאה‪$‬ב‪ ,‬וידעתם‪ :‬שם המקור לצדקתכם‪.‬‬
‫כאשר תתעבו את הער‪ $‬ב ואת המצע הרך‪ ,‬ואת‪-‬משכבכם תציעו הרח‪$‬ק כמטחו ‪$‬י קשת מן‬
‫הרכים‪ ,‬וידעתם‪ :‬שם המקור לצדקתכם‪.‬‬
‫פצ‪$‬י‪-‬ח‪$‬פץ‪ ,‬וזה הגלגל המגלג‪$‬ל את הפגעים יקר‪ $‬א בפיכם חובה‪ ,‬וידעתם‪ :‬שם‬ ‫כאשר תהיו ח ‪$‬‬
‫המקור לצדקתכם‪.‬‬
‫חי אני כי היא הבראה טוב חדש ורע חדש! חי אני כי היא המית חדשה ועמ‪D‬קה וקול היא אשר‬
‫למעין חדש!‬
‫והיא כח א‪$‬יתן‪ – ,‬זאת הצדקה החדשה; רעיון שליט הוא ועמו נשמה חכמה‪ :‬שמש זהב היא‬
‫אשר מסביב לה נחש הדעת‪.‬‬

‫ב‬
‫וסרתוסטרא הח‪F‬ריש רגע אחד ויב‪$‬ט באהבה על פנ ‪$‬י תלמידיו‪ .‬אחר‪ $‬י כ‪$‬ן הוסיף וקולו נהפך‬
‫לאח‪$‬ר וידב‪$‬ר ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫לכו נא לי בכח צדקתכם זאת וה‪F‬יו נא‪F‬מנים עם האדמה‪ ,‬אחי! תעבוד‪-‬נא כל אהבתכם הנותנת‬
‫וכל תבונתכם לתכלית האדמה! ראו הנ ‪$‬ה בקשתיכם והשבעתיכם על‪-‬כל זאת‪.‬‬
‫אל נא תתנו אותה לעוף מן האדמה והלאה ואל נא תתדפ‪$‬ק בכנפיה אל קירות עולם! אללי‪,‬‬
‫רבה היתה תמיד הצדקה אשר עפה לה!‬
 ‫השיבו כמוני את הצדקה המתעופפת אל האדמה – השיבוה אל הבשר ואל החיים‪ .‬למען‬
‫אשר תת‪$‬ן לאדמה את תכליתה – תכלית אדם!‬
‫מאת פעמים עפה ככה ונדפה ככה הרוח עם הצדקה יחדו‪ .‬אללי‪ ,‬עוד בבשר‪ $‬נו יוש‪ $‬ב כל‬
‫השגעון וכל המשגה הזה‪ :‬נהפך בנו לבשר ולח‪$‬פץ‪.‬‬
‫מאת פעמים נסתה ככה ושגתה ככה הרוח עם הצדקה יחדו‪ .‬אכ‪$‬ן רק נסיון היה האדם‪ .‬אללי‪,‬‬
‫בערות רבה ושגיאה רבה נהפכו בנו לבשר!‬
‫לא רק תבונת אלפ‪$‬י שנים – כי אם גם שגעונן מתפר‪ $‬ץ עתה מתוכ‪$‬נו‪ .‬אכ‪$‬ן זה א‪$‬יד לאדם‪ ,‬כי‬
‫היה ליור‪ $‬ש‪.‬‬
‫עוד נלחמים אנחנו יום יום עם הענק "מקרה" ועל כל משפחת האדם עוד שפך עד כה את‪-‬‬
‫ממשלתו הסכל – זה חסר‪-‬הש‪ $‬כל‪.‬‬
‫תעבוד‪-‬נא כל רוחכם עם צדקתכם לתכלית האדמה‪ ,‬אחי‪ ,‬וע‪$‬רך כל דבר יע‪L‬רך נא על ידכם‬
‫ש‪$‬נית! כי על‪-‬כ‪$‬ן ה‪F‬יו נא לי לוחמים! כי על‪-‬כ‪$‬ן ה‪F‬יו נא לי בראים!‬
‫מד‪ $‬י דעתו – מטה‪$‬ר הבשר; בנסותו בדעת – יתנש‪ $‬א; כל היוד‪ $‬ע – והתקדשו בו כל‪-‬תאותיו; כל‬
‫המתנש‪ $‬א – ועלזה בו נשמתו‪.‬‬
‫הושיעה נא‪ ,‬הרופ‪$‬א‪ ,‬לך אתה‪ :‬ובזאת הושיע גם לחולים‪ .‬תהי נא זאת מבחר תשועתו‪ ,‬כי יראה‬
‫מא‪$‬ליו‪.‬‬
‫בע‪$‬יניו את‪-‬זה אשר התרפ‪$‬א ‪$‬‬
‫י ‪$‬ש אלפ‪$‬י שבילים אשר לא דרכה עוד בהם כף רגל וי ‪$‬ש אלפ‪$‬י חי‪$‬י‪-‬בשרים ואי‪$‬י‪-‬חיים נסתרים‪.‬‬
‫עוד לא נודעו ולא נחקרו גם עתה אדם ואדמת אדם‪.‬‬
‫הקיצו ושמעו‪ ,‬הבודדים! מקרב העתיד באים רוחות עם משק כנפים נע‪F‬למות; ואל אזנים דקות‬
‫מגיעה בשורה טובה‪.‬‬
‫אתם הבדדים היום‪ ,‬אתם הנבדלים! הנ ‪$‬ה יום בא ואתם תהיו לעם‪ :‬מקרבכם אתם‪ ,‬אשר‬
‫נבחרים אתם בעצמכם‪ ,‬י‪$‬צ‪$‬א עם נבחר‪ – :‬ומקרבו י‪$‬צ‪$‬א האדם העליון‪.‬‬
‫חי אני כי עוד תהיה האדמה למקום מרפ‪$‬א לאדם! הנ ‪$‬ה גם עתה כבר מרח‪$‬ף עליה רוח חדש‬
‫אשר רפאות עמו ותקוה חדשה!‬

‫ג‬
‫ויהי אחר‪ $‬י דב‪$‬ר סרתוסטרא את‪-‬הדברים הא‪$‬לה וידם‪ ,‬ויהי כאיש אשר לא הגיד עוד את‪-‬דברו‬
‫האחרון‪ .‬אז ישקול בידו את‪-‬המטה ויהי כפוס‪ $‬ח על שת‪$‬י סעיפים‪ ,‬ויאמר וקולו‪ -‬נהפך ויהי‬
‫לאח‪$‬ר וידב‪$‬ר ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫אל ‪$‬ך עתה‪ ,‬תלמידי! וגם אתם לכו נא לבדכם מזה והלאה! כי זה חפצי‪.‬‬ ‫לבדי ‪$‬‬
‫אכ‪$‬ן יעצתיכם‪ :‬לכו נא ממני וה‪F‬יו למתקוממים לסרתוסטרא! ועוד רב מזה‪ :‬הכלמו בו! אולי‬
‫רמה אתכם‪.‬‬
‫שומה היא על האיש החפ‪$‬ץ דעת‪ ,‬אשר לא רק לאהבה את‪-‬שונאיו יוכל כי אם גם יוכל לשנוא‬
‫את‪-‬אהביו‪.‬‬
‫רעה גומ‪$‬ל איש עם מורו אם עד נ ‪$‬צח יהיה לו רק תלמיד‪ .‬מדוע זה תיראו לשלוח יד בז ‪$‬ר אשר‬
‫לי?‬
‫מכבדים אתם אותי; אבל מה תעשו ליום אשר זה‪-‬כבדכם יתעופ‪$‬ף? השמרו לכם פן תהרג‬
‫אתכם אבן‪-‬מצ‪$‬בה‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה אתם אומרים‪ :‬הא‪F‬מנו בסרתוסטרא? אבל מה‪-‬בצע בסרתוסטרא? הנ ‪$‬ה ה‪F‬ייתם לי‬
‫למאמינים‪ :‬אבל מה‪-‬בצע בכל‪-‬המאמינים?‬
‫עוד את נפשכם לא בקשתם – ומצאתם אותי‪ .‬הנ ‪$‬ה כ‪$‬ן יעשו כל המאמינים; ואולם הלא זה‬
‫הדבר אשר ככה נפלה כל‪-‬א‪F‬מונה‪.‬‬
‫לכ‪$‬ן אנכי מצוה אתכם‪ :‬התאמצו כי אבד מכם וכי תמצאו אתכם אתם‪ ,‬ורק אחר‪ $‬י כחשכם בי‬
‫כ‪D‬לכם‪ ,‬אשוב אל ‪$‬יכם‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן אחי‪ ,‬בע‪$‬ינים אח‪$‬רות אבק‪$‬ש לי אז את האובדים אשר לי ובאהבה אחרת אהב אז אתכם‪.‬‬
‫ועוד גם זאת תבא‪ :‬אשר נהיה לר‪ $‬עים ולבנ ‪$‬י תקוה אחת; ואז הנ ‪$‬ה אהיה בתוככם בפעם‬
‫השלישית‪ ,‬למען אחג עמכם את חג‪-‬הצה‪L‬רים הגדול‪.‬‬
‫וזה חג‪-‬הצה‪L‬רים הגדול‪ :‬אשר יעמוד האדם במסלתו בתוך ב‪$‬ין החיה וב‪$‬ין האדם העליון ויחג‬
‫את חג דרכו העלה לקראת הערב כחוג‪$‬ג את מבחר תקותו הנשאה‪ :‬כי היא הדרך לבקר‬
‫חדש‪.‬‬
 ‫ואז את נפשו לבדו יבר‪ $‬ך השוק‪$‬ע ע‪$‬קב אשר היה לעוב‪$‬ר‪ ,‬ושמש הדעת אשר לו תעמוד לו‬
‫כצה‪L‬רים‪.‬‬
‫"הנ ‪$‬ה מ‪$‬תים כל הא‪F‬להים‪ :‬ועתה אנחנו חפ‪$‬צים כי יחיה האדם העליון" – הנ ‪$‬ה זה יהיה חפצ‪$‬נו‬
‫האחרון בחג‪-‬הצה‪L‬רים הגדול! –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬
 ‫חלק שני‬
‫" – ורק אחר‪ $‬י כחשכם בי כ‪D‬לכם‪ ,‬אשוב אל ‪$‬יכם‪ .‬אכ‪$‬ן אחי‪ ,‬בע‪$‬ינים אח‪$‬רות אבק‪$‬ש לי אז את‬
‫האובדים אשר לי ובאהבה אחרת אהב אז אתכם"‪.‬‬
‫סרתוסטרא‪,‬‬
‫על הצדקה הנותנת‬
‫)א'‪ ,‬פרק אחרון(‬

‫הילד עם המראה‬
‫ויהי אחר‪ $‬י כ‪$‬ן וישב סרתוסטרא ש‪ $‬נית אל ההרים ואל בדידתו אשר במערה וירחק מן האדם‪:‬‬
‫היה כזור‪ $‬ע אשר ה‪$‬פיץ את‪-‬זרעו והוא מחכה‪ .‬אז מלאה נשמתו קצר‪-‬רוח עם תשוקה אל‬
‫האנשים אשר אה‪$‬ב‪ ,‬כי עוד רבות היו לו להגיד להם‪ .‬וזה הכב‪$‬ד מכל‪-‬דבר‪ :‬אשר יקפוץ איש‬
‫מ‪$‬אהבה את ידו הפתוחה וכלמתו שמורה עמו מד‪ $‬י נתנו‪.‬‬
‫ככה עברו על הבד‪ $‬ד ח‪L‬דשים ושנים וחכמתו הלכה הלך ורבה‪ ,‬ותכאב לו בשפעת ר‪ D‬בה‪.‬‬
‫ויהי בקר‪-‬יום וסרתוסטרא ה‪$‬קיץ בטרם עוד יעלה השחר ויחקור הרב‪$‬ה בלבו על משכבו ואחר‪ $‬י‬
‫כ‪$‬ן דב‪$‬ר אל לבו ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫"מה‪-‬זה חרדתי ככה בחלומי‪ ,‬כי ה‪F‬קיצותי? האם לא נגש א‪$‬לי ילד נש‪ $‬א מראה בידו?‬
‫והילד דב‪$‬ר א‪$‬לי‪" :‬הוי סרתוסטרא‪ ,‬הב‪$‬ט נא פניך במראה!"‬
‫וכאשר הבטתי במראה‪ ,‬ואזעק ולבי בי התפלץ‪ :‬כי לא אותי ראיתי שם כי‪-‬אם מפלצת פנ ‪$‬י‬
‫שטן עם שחוק לעגו‪.‬‬
‫ולבי ה‪$‬בין מה‪$‬רה את פתרון החלום ואת אשר אמר להזכיר‪ $‬ני‪" :‬רעה נגד תורתי‪ ,‬הסרפד אומ‪$‬ר‬
‫להיות לחטה!‬
‫תקפו שונאי ואת תאר תורתי עוו‪ ,‬עד כי יכלמו בי עתה ר‪ $‬עי על המתנות אשר נתתי להם‪.‬‬
‫אבדו ר‪ $‬עי לי; ועתה בא לי היום לבק‪$‬ש את האובדים לי!" –‬
‫ובדב‪$‬ר סרתוסטרא את הדברים הא‪$‬לה וישתע‪$‬ר מ‪$‬על משכבו‪ ,‬ולא היה כנגש המבק‪$‬ש רוח כי‪-‬‬
‫אם כראה וחזה אשר נפלה עליו יד א‪F‬להים‪ .‬והנשר והנחש אשר לו הביטו א‪$‬ליו וישתאו‪ ,‬כי כמו‬
‫שחר חופ‪$‬ף על‪-‬פניו זה אשרו אשר יבא‪.‬‬
‫ו ‪F‬סרתוסטרא אמר‪ :‬מה‪-‬זה היה לי ‪ ,‬חיותי? האם לא נהפכתי לאח‪$‬ר? האם לא כרוח סועה בא‬
‫לי אשרי?‬
‫עוד מש‪ D‬גע אשרי ושגעון ידב‪$‬ר‪ :‬עוד צעיר הוא רב מדי – כי עתה יהי נא לכם ארך רוח עמו!‬
‫פצוע אנכי ביד אשרי‪ :‬יהיו נא כל הכאבים לרפאים לי!‬
‫אל ‪$‬י שונאי! יכול סרתוסטרא ש‪ $‬נית לדב‪$‬ר ולת‪$‬ת ולחל ‪$‬ק אהבה‬ ‫אל ‪$‬י ר‪ $‬עי אוכל לרדת ש‪ $‬נית וגם ‪F‬‬
‫‪F‬‬
‫לאהובים!‬
‫קצרת‪-‬רוח היתה אהבתי ושוטפת ויורדת זרמים זרמים‪ ,‬למזרח ולמערב‪ .‬מני הרים דוממים‬
‫ומקרב סערות כא‪$‬ב רעשת נשמתי אל הבקעות‪.‬‬
‫רב מדי ערגה והביטה נפשי למרחקים‪ .‬רב מדי התמכרתי לבדידתי‪ :‬ככה שכחתי מ‪$‬החריש‪.‬‬
‫פה הייתי כ‪D‬לי והמות נחל נופ‪$‬ל מסלע גבוה‪ :‬אפ‪$‬ל נא את דברי למעמק‪$‬י הבקעות‪.‬‬
‫ולו גם יפול זרם אהבתי במקום א‪$‬ין‪-‬דרך! הלא י ‪$‬ש אחרית אשר ימצא זרם דרך אל הים!‬
‫אכ‪$‬ן י ‪$‬ש בקרבי נחל‪ ,‬בוד‪ $‬ד הוא ומוצ‪$‬א בי את‪-‬שפקו‪ ,‬ואולם זרם אהבתי יסיע‪$‬הו עמו למעמקים‬
‫– אל הים!‬
‫אל ‪$‬ך ומלה חדשה תבוא‪$‬ני; כמשפט כל הבראים היו לי למשא הלשונות‬ ‫ודרכים חדשים ‪$‬‬
‫הישנות‪ .‬א‪$‬ין רוחי חפ‪$‬צה עוד להתהל ‪$‬ך על פנ ‪$‬י כפות‪-‬נעלים אשר בלו‪.‬‬
‫לאט רב מדי היתה לי כל מלה‪ – :‬אל תוך מרכבתך אפרוץ‪ ,‬הסער! ועוד גם אותך אדפוק‬
‫בשוט עברתי!‬
‫בזעקה ובתרועת גיל אשתע‪$‬ר על ימים רחוקים‪ ,‬עד מצאי את אי‪$‬י הע‪$‬דן אשר שם ר‪ $‬עי שוכנים‪:‬‬
‫ושונאי גם ה‪$‬ם בתוכם! מה אהבתי כל‪-‬איש‪ ,‬אם רק יכול אוכל לדב‪$‬ר באזניו! גם שונאי היו לי‬
‫לח‪$‬לק אשרי‪.‬‬
‫וכאמרי לעלות על הפרא מכל סוסי‪ ,‬ועזרה לי תמיד חניתי בעלותי‪ :‬עבד נא‪F‬מן היא כל‪-‬הימים‬
 ‫לכף רגלי‪– :‬‬
‫זאת החנית אשר אטיל בשונאי! מה אודה לשונאי כי בא בא היום אשר אוכל להטיל אותה!‬
‫רב מדי ארך הענן המתוח אשר לי‪ :‬מתוך מצהלות הברקים אקלע עתה אבנ ‪$‬י‪-‬ברד ארצה‪.‬‬
‫ובחזקה יתרומ‪$‬ם לבי המל ‪$‬א ובחזקה יפיח את סערו על פנ ‪$‬י ההרים ומ‪$‬הם והלאה‪ :‬ככה יוקל‬
‫לו‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן כמו סערה בא לי אשרי עם ח‪D‬פשתי! ואולם יחשבו נא שונאי כי המשחית סוע‪$‬ר ממעל‬
‫לקדקדם‪.‬‬
‫ואף גם אתם‪ ,‬ר‪$‬עי‪ ,‬תחרדו בבא חכמתי פרא; ואולי תנוסו מלפניה עם שונאי יחדו‪.‬‬
‫הוי מי ית‪$‬ן והבינותי להשיבכם א‪$‬לי בזמרת חליל רעים! הוי מי ית‪$‬ן ולמדה הלביאה‪-‬חכמתי‬
‫לת‪$‬ת קול שאגותיה בנעימות! ורבות עוד למדנו יחדו בהיות‪$‬נו איש עם אחיו!‬
‫על הרים נע‪F‬זבים הרתה חכמתי פרא; על אבנים קשות ילדה לי את עולה‪ ,‬את צעירה‪.‬‬
‫ועתה היא נודדת כמש‪ D‬געה ממקום למקום במדבר הקשה ומבקשת נאות דשא רכות – זאת‬
‫חכמתי פרא הזק‪$‬נה!‬
‫על נאות לבכם הרכות‪ ,‬ר‪$‬עי! – על אהבתכם היא אומרת לרפ‪$‬ד את מחמד ע‪$‬יניה! –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על פנ ‪$‬י אי‪$‬י ע‪$‬דן‬

‫מן הע‪$‬צים נופלות התא‪$‬נים וה‪$‬ן טובות ומת‪D‬קות‪ .‬ובנפלן והתבקע עורן האדום‪ .‬רוח צפון אני‬
‫לתא‪$‬נים אשר בשלו‪.‬‬
‫כי‪-‬הנ ‪$‬ה כמו תא‪$‬נים נופלות אל ‪$‬יכם תורותי‪ ,‬ר‪$‬עי; ואתם שתו את עסיסן ואת בשרן המתוק!‬
‫מסביב לנו הסתו וטהורים השמים והמוע‪$‬ד מוע‪$‬ד אחר‪ $‬י‪-‬הצה‪L‬רים‪.‬‬
‫הביטו וראו את שפעת כל‪-‬הברכה מסביב לנו! ומתוך עתרת הטוב הזה הלא טוב כי נביט על‬
‫פנ ‪$‬י ימים רחוקים‪.‬‬
‫לפנים אמרו א‪F‬להים‪ ,‬בהביטם על פנ ‪$‬י ימים רחוקים; ואולם אני למדתיכם כי תאמרו‪ :‬האדם‬
‫העליון‪.‬‬
‫א‪F‬להים הוא חזון מלבכם; ואולם חפצתי כי לא יעבור חזון‪-‬הל ‪$‬ב את הגבול אשר לחפצכם‬
‫הבר‪ $‬א‪.‬‬
‫האם יכל תוכלו לברא א‪F‬להים? – כי עתה החשו נא לי מכל הא‪$‬לים אשר לכם! ואולם את ה‬
‫יכל תוכלו לברא הלא יכל תוכלו לברא‪.‬‬
‫אולי לא אתם פה תברא‪D‬הו‪ ,‬אחי! ואולם אתם יכולים לחד‪ $‬ש ולברא את נפשכם להיות לאבות‬
‫ולאבות‪-‬אבות לאדם העליון‪ ,‬וזאת תהיה הטובה מבריאות‪$‬יכם‪.‬‬
‫א‪F‬להים הוא חזון מלבכם; ואולם חפצתי כי גבול יושם לחזון‪-‬הל ‪$‬ב על יד‪ $‬י המחשבה‪.‬‬
‫האם יכל תוכלו לחשוב א‪F‬להים? – ואולם זה לכם ח‪$‬פץ אל הא‪F‬מת‪ ,‬אשר י ‪$‬הפ‪$‬ך הכל למחשבה‬
‫בגבול מחשבות אדם ולמראה בגבול מראות אדם ולרגש בגבול רגש‪ $‬י אדם! את‪-‬כל אשר‬
‫בחוש‪ $‬יכם בכם אותו חשב תחשבו עד הק‪$‬ץ בו!‬
‫ואת‪-‬אשר קראתם בש‪ $‬ם עולם הלא אותו על ‪$‬יכם עוד לברא‪ :‬תבונתכם וציורכם וחפצכם‬
‫ואהבתכם יהיו נא לכם לעולם! וחי אני כי רק לאשרכם יהיה זה‪ ,‬אתם היודעים!‬
‫וא‪$‬יך זה אמרתם לש‪ $‬את את ס‪ $‬בל החיים‪ ,‬לול ‪$‬א התקוה הזאת‪ ,‬אתם היודעים? אל לכם‬
‫הסתופ‪$‬ף באשר למעלה מן המושג ולא באשר א‪$‬ין תבונה בו‪.‬‬
‫ואולם הבו ואגידה לכם הפעם את‪-‬כל לבי‪ ,‬ר‪$‬עי‪ :‬לו היו א‪F‬להים‪ ,‬כי אז א‪$‬יך יכלתי נשא לבלתי‬
‫ה‪F‬יות א‪F‬להים! ובכ‪$‬ן א‪$‬ין א‪F‬להים‪.‬‬
‫על ‪$‬יתי לי; ואולם עתה הוא מעלה אותי‪– .‬‬ ‫הנ ‪$‬ה זה מוצא‪-‬הדבר אשר ה ‪F‬‬
‫א‪F‬להים הוא חזון מלבכם; ואולם הוא ישתה כל המצ‪D‬קות אשר לחזון‪-‬ל ‪$‬ב ומות לא ימות! הביד‬
‫י ‪D‬קח מן הבר‪ $‬א א‪F‬מונתו ומן הנשר זה עופו במרחק‪$‬י נשרים?‬
‫א‪F‬להים הוא הרעיון אשר יעק‪$‬ם את‪-‬כל הישר ובכל העומ‪$‬ד מוצק יגע והתגלגל‪ .‬הא‪D‬מנם כ‪$‬ן?‬
‫העבר הזמן וחלף וכל אשר עבר א‪$‬יננו בלתי‪-‬אם שקר?‬
‫אשר יחשב כזאת והיתה זאת לעועים ולתעת‪D‬עים לעצמות אדם‪ ,‬וגם בבטן תהיה לו לקיא‪:‬‬
‫אכ‪$‬ן מחלת עועים אני קר‪ $‬א לאשר יח‪F‬זה כזאת בלבו‪.‬‬
‫רעה אני קר‪ $‬א ושנאה לאדם לכל התורה על דבר האחד והשל ‪$‬ם והמוצק והשב‪$‬ע והקים תמיד‬
‫בלי חלוף!‬
 ‫הקים תמיד בלי חלוף – זה א‪$‬יננו בלתי משל! והחוזים מכזבים רב מדי‪– .‬‬
‫ואולם ידברו נא לנו המשלים הטובים רק על הזמן ועל ההויה‪ :‬תהלה יהיו נא לנו ומליצת ישר‬
‫לכל‪-‬עוב‪$‬ר וחול ‪$‬ף!‬
‫ברא – זה לנו הגא‪D‬לה הגדולה מכל‪-‬מכאוב וזה לנו הק‪$‬ל את‪-‬ס‪ $‬בל החיים‪ .‬ואולם לבעבור יקום‬
‫בר‪$‬א‪ ,‬ודרוש גם לזה מדוים ותמורות רבות‪.‬‬
‫וזאת על ‪$‬יכם שומה כי תהיינה לחי‪$‬יכם מצ‪D‬קות מות רבות‪ ,‬אתם הבראים! ככה תהיו למליצ‪$‬י‬
‫ישר ולמצדיקים לכל‪-‬עוב‪$‬ר וחול ‪$‬ף‪.‬‬
‫כי יהיה הבר‪ $‬א עצמו הילד אשר י ‪D‬לד חדש‪ .‬והיתה שומה עליו כי יהיה גם יולדת וגם ציר‪ $‬י יול ‪$‬דה‬
‫יחד‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן ב‪$‬ין מ‪$‬אות נשמות עברתי את‪-‬דרכי וב‪$‬ין מ‪$‬אות מטות ילדים וציר‪ $‬י ל ‪$‬דה‪ .‬פעמים הרב‪$‬ה כבר‬
‫"נפרדתי" מעל מיודעים וגם את "הרגעים האחרונים" כבר ידעתי השוברים את הל ‪$‬ב‪.‬‬
‫אבל ככה חפ‪$‬ץ חפצי הבר‪ $‬א‪ ,‬ככה חפ‪$‬ץ גורלי‪ .‬או אדברה נא דבר‪ $‬י א‪F‬מת ברורים‪ :‬גורל זה –‬
‫אותו חפ‪$‬ץ חפצי‪.‬‬
‫כל‪-‬הרגש אשר בי דוי עלי ונא‪F‬סר בכבלים‪ :‬ואולם הנ ‪$‬ה חפצי בא והיה לי לגא‪$‬ל ולמ‪$‬ביא גיל‪.‬‬
‫רק הח‪$‬פץ מוציא חפשי‪ :‬ככה תהיה תורת הא‪F‬מת אשר לח‪$‬פץ ולחפש – וככה מורה גם‬
‫סרתוסטרא‪.‬‬
‫לא הוס‪ $‬ף לחפוץ עוד ולא הוס‪ $‬ף להעריך עוד ולא הוס‪ $‬ף לברא עוד – הוי מי ית‪$‬ן ורחקה ממני‬
‫לנצח יגיעת הבשר הגדולה הזאת!‬
‫גם בדעת לא הרגשתי בלתי‪-‬אם תאות חפצי להוליד ולהחיות; ואם י ‪$‬ש תם בדעתי והיה זה רק‬
‫מהיות בה ח‪$‬פץ להוליד‪.‬‬
‫וחפצי זה הוא אשר השיא אותי מ‪$‬אחר‪ $‬י כל א‪$‬ל וא‪F‬להים‪ .‬מה היה לי לברוא עוד‪ ,‬לו היו –‬
‫א‪F‬להים‪.‬‬
‫ואל האדם הוא דוחה אותי כפעם בפעם – זה הח‪$‬פץ הלוה‪$‬ט בי‪ ,‬זה חפצי לברא; ככה ידחה‬
‫גם הפטיש אל האבן‪ .‬הוי אתם האדם‪ ,‬באבן יישן‪-‬לי מראה‪ ,‬זה מרא‪$‬ה המראות אשר לי! הוי‬
‫למראה זה כי באבן הקשה והנמאסה מכל אבן הוא יש‪ $‬ן!‬
‫ועתה הנ ‪$‬ה יור‪ $‬ד פטישי בחמת זעמו באכזריות על פנ ‪$‬י כלאו‪ .‬מן האבן מתפררות אבקות גזרים‬
‫לכל‪-‬רוח‪ ,‬מה‪-‬לי כי אשים לבי להם?‬
‫ואני אכלנה‪ :‬כי צ‪$‬ל בא א‪$‬לי – בא לי לפנים המחריש והקל מכל‪-‬דבר!‬
‫יפי האדם העליון בא א‪$‬לי כמו צ‪$‬ל‪ .‬הוי אחי! מה‪-‬לי עוד – ולא‪F‬להים? –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על החולמים‬
‫ר‪$‬עי‪ ,‬הנ ‪$‬ה באו דבר‪ $‬י‪-‬לעג עד לאזנ ‪$‬י ר‪ $‬עכם ל ‪$‬אמר‪" :‬ראו נא את‪ -‬סרתוסטרא! הא‪$‬ין הוא מתהל ‪$‬ך‬
‫בקרב‪$‬נו כמתהל ‪$‬ך בקרב חיות?"‬
‫אבל נכון מזה לדב‪$‬ר ל ‪$‬אמר‪" :‬האיש היוד‪ $‬ע מתהל ‪$‬ך בקרב בנ ‪$‬י האדם שה‪$‬ם ה‪$‬ם החיות"‪.‬‬
‫כי נחשב האדם בע‪$‬ינ ‪$‬י היוד‪ $‬ע לחיּ‪ּ9‬ה אשר לה לחיים אד‪ D‬מות‪.‬‬
‫א‪$‬יך באה לו כזאת? האם לא יען אשר היה עליו להתאד‪ $‬ם ימים רבים מאד מ‪$‬רב כלמה?‬
‫הוי ר‪$‬עי! הלא ככה ידב‪$‬ר היוד‪ $‬ע‪ :‬כלמה‪ ,‬כלמה‪ ,‬כלמה – זה דבר תולדות אדם!‬
‫וזה הדבר אשר טהור‪-‬הל ‪$‬ב יצו על‪-‬נפשו לבלתי הכלים איש‪ :‬כלמה יצו על‪-‬נפשו‪ ,‬אשר הכל ‪$‬ם‬
‫יכל ‪$‬ם מפנ ‪$‬י כל‪-‬הכאבים‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן היו לי לזרא כ‪D‬לם‪ ,‬כל בעל ‪$‬י‪-‬הרחמים הא‪$‬לה המתענגים תמיד על רב חמלתם‪ :‬כלמה ה‪$‬ם‬
‫חס‪ $‬רים עד בלי די‪.‬‬
‫ואם שומה עלי להיות חומ‪$‬ל‪ ,‬אל נא יהי ככה גם שמי; ואם הייתי כזה‪ ,‬א‪F‬הי נא ככה מ‪$‬רחוק‪.‬‬
‫ואת‪-‬ראשי אכסה בצעיף ועל‪-‬נפשי אנוס בטרם א‪D‬כר‪ :‬וגם אתכם ר‪ $‬עי אצוה לעשות כ‪$‬ן‪.‬‬
‫מי ית‪$‬ן והיה תמיד מגעי ומשאי עם חדל ‪$‬י‪-‬מכאוב כמוכם ועם אנשים אשר אוכל לחל ‪$‬ק עמם‬
‫תקוה ופתבג ודבש!‬
‫אמנם עשיתי לפעמים קטנה או גדולה עם כאבים‪ :‬ואולם ידעתי תמיד כי טוב מזה עשיתי אם‬
‫למדתי את‪-‬נפשי לה‪$‬יטיב לשמוח‪.‬‬
‫מיום ה‪F‬יות בנ ‪$‬י‪-‬אדם המעיט האדם מאד לשמוח‪ :‬רק הדבר הזה‪ ,‬אחי‪ ,‬הוא חטאת‪-‬שאול וא‪$‬ין‬
‫זולתו!‬
 ‫ואם נלמ‪$‬ד נפש‪ $‬נו לשמוח‪ ,‬ולמדנו בזה את‪-‬נפש‪ $‬נו א‪$‬יך לשכוח להכאיב לאח‪$‬רים ולהמציא יום‬
‫יום מכאובים חדשים‪ .‬ולכ‪$‬ן אני רוח‪$‬ץ ידי אשר הושיעה לכא‪$‬ב‪ ,‬ולכ‪$‬ן אני מוחה אחר‪ $‬י‪-‬כ‪$‬ן גם עוד‬
‫נשמתי‪.‬‬
‫כי יען אשר ראיתי את הכא‪$‬ב מד‪ $‬י כאבו‪ ,‬לכ‪$‬ן נכלמתי על‪-‬דבר כלמתו; וכאשר הושעתי לו‪ ,‬אז‬
‫חטאתי לגאותו חטאה גדולה‪.‬‬
‫טובות גדולות לא תעשינה איש למכיר תודה כי‪-‬אם לשא‪$‬ף נקמה; ואם לא ישכח מה‪$‬ר החסד‬
‫הקטן והיה עוד לתולעת מוצצת‪.‬‬
‫"ה‪F‬יו קשים לקב‪$‬ל! עשו חסד עם איש‪ ,‬כי תקבלו ממנו!" – ככה איעץ את א‪$‬לה‪ ,‬אשר א‪$‬ין לה‪$‬ם‬
‫לבעבור לת‪$‬ת‪.‬‬
‫ואולם אנכי הייתי לנות‪$‬ן; בכל מאדי ונפשי את‪$‬ן‪ ,‬כמשפט ר‪ $‬ע לר‪ $‬עים; אבל מי נכרי ודל‪ ,‬ובאו‬
‫א‪$‬לה וקטפו להם בעצם ידם את פרי ע‪$‬צי‪ :‬ככה תמעט הכלמה‪.‬‬
‫רק את הפושטים‪-‬יד על ‪$‬ינו להשמיד כליל! ה‪$‬ן מתקצפים אנחנו בתת‪$‬נו על ידם ומתקצפים‬
‫אנחנו אם לא נת‪$‬ן‪.‬‬
‫וכ‪$‬ן את‪-‬הח‪9‬טאים נשמיד ואת הל ‪$‬ב המיס‪ $‬ר! האמינו לי‪ ,‬ר‪$‬עי‪ :‬מוסר‪-‬הל ‪$‬ב מחנ ‪$‬ך את האדם ליס‪ $‬ר‬
‫רבים‪.‬‬
‫ואולם מכל א‪$‬לה רעות המחשבות הקטנות חי אני אם לא טוב לעשות רעה מ‪$‬חשב קטנה!‬
‫ה‪$‬ן אמנם תאמרו‪" :‬התאוה למעש‪ $‬י זדון קטנים תשמר‪ $‬נו מפשעים רבים וגדולים"‪ .‬אבל מה לכם‬
‫פה כי תחפצו להשמ‪$‬ר?‬
‫כמשפט מכה טריה כ‪$‬ן משפט הפשע‪ :‬עוק‪$‬ץ ומחכ‪$‬ך ומתפר‪ $‬ץ – בשפה ברורה ונא‪F‬מנה הוא‬
‫דב‪$‬ר‪.‬‬
‫"רא‪$‬ה‪ ,‬מחלה אנכי – כ‪$‬ן דב‪$‬ר הפשע; וזאת ברורה ונא‪F‬מנה‪.‬‬
‫ואולם כמשפט הפטריות כ‪$‬ן משפט המחשבה הקטנה‪ :‬זחלת ומשתוחחת ומסתתרת – עד כי‬
‫יכמש הבשר וירקב כ‪D‬לו מ‪$‬רב ּ‪ּ9‬טריות קטנות‪.‬‬
‫וגם האיש אשר השטן יוש‪ $‬ב בו‪ ,‬ואמרתי לו באזנו את הדבר הזה‪" :‬טוב טוב כי גם שטנך‬
‫תרב‪$‬ה והיה לגדול! והיה גם לך דרך העולה לגד‪ D‬לה!" –‬
‫אוי לנו‪ ,‬אחי! יודעים אנחנו את‪-‬כל איש מעט יות‪$‬ר מדי! וי ‪$‬ש אשר יהיה איש מעט מעט זך‬
‫לע‪$‬ינ ‪$‬ינו כ‪D‬לו‪ ,‬ובכל זה לעבור בעדו לא נוכל‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן תכבד על ‪$‬ינו לחיות עם בנ ‪$‬י‪-‬אדם‪ ,‬יען כי תכבד על ‪$‬ינו ככה להחריש‪.‬‬
‫ולא עם האיש אשר היה לנו לפוקה נתהל ‪$‬ך בקרי כי‪-‬אם עם האיש אשר א‪$‬ין לנו ולו דבר‪.‬‬
‫אם י ‪$‬ש לך ר‪ $‬ע כא‪$‬ב‪ ,‬כי עתה ה‪F‬יה לו למצע‪-‬מרגוע למכאובו; ואולם קשה יהי נא מצעך‪ ,‬כמצע‬
‫בשד‪$‬ה‪-‬מלחמה יהיה‪ :‬ככה תועיל לו הרב‪$‬ה‪.‬‬
‫ואם יעשה לך ר‪ $‬ע רעה‪ ,‬אז תדב‪$‬ר ל ‪$‬אמר‪ :‬נשאתי לך לכל‪-‬אשר עשית לי; אבל את‪-‬אשר‬
‫עשית לך – א‪$‬יך זה אשא לך!"‬
‫כ‪$‬ן תדב‪$‬ר האהבה הגדולה‪ :‬גם את הסליחה והחמלה היא כובשת‪.‬‬
‫כבוש את‪-‬לבך ועצר בו בכח; כי בעזבך את לבך לנפשך‪ ,‬ונשא מ‪$‬עליך גם את‪-‬ראשך!‬
‫א‪$‬י מעש‪ $‬י סכלות גדולים מן‪-‬הנעשים ביד החומלים? וא‪$‬י גדלו הפגעים מן הפגעים אשר בראו‬
‫מעש‪ $‬י הסכלות אשר לחומלים?‬
‫הוי על האהבים אשר א‪$‬ין עוד גבה להם מ‪$‬חמלתם ומעלה!‬
‫הנ ‪$‬ה כה דב‪$‬ר פעם אחת השטן א‪$‬לי‪ " :‬י ‪$‬ש שאול גם ל ‪$‬אלהים‪ :‬הלא זאת אהבתו לבנ ‪$‬י אדם"‪.‬‬
‫וזה לא‪-‬כבר שמעתיו מדב‪$‬ר א‪$‬לי‪" :‬הא‪F‬להים מ‪$‬ת; בחמלתו על בנ ‪$‬י האדם מ‪$‬ת הא‪F‬להים "‪.‬‬
‫כי על‪-‬כ‪$‬ן הזהרו נא לנפשכם מן החמלה; מן המקום הזה עוד תפתח עננה כב‪$‬דה על האדם!‬
‫אמנם יוד‪ $‬ע אני ה‪$‬יט‪$‬ב את אותות הרוחות!‬
‫ואולם גם את‪-‬הדבר הזה שימו אל‪-‬לבכם‪ :‬גבוהה כל‪-‬אהבה גדולה גם עוד מ‪$‬חמלתה‪ :‬כי את‪-‬‬
‫האהוב לה ה‪$‬ן רק זה עוד – ברא תברא!‬
‫"את נפשי שלי אני מקריב על מזבח‪-‬אהבתי ואת ר‪ $‬עי אני מקריב עמי יחדו" – כ‪$‬ן ידברו כל‪-‬‬
‫הבראים‪.‬‬
‫וקש‪$‬י‪-‬ל ‪$‬ב ה‪$‬מה כל‪-‬הבראים‪– .‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על הכהנים‬
 ‫ובאחד הימים נתן סרתוסטרא אות לתלמידיו וידב‪$‬ר אל ‪$‬יהם את הדברים ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫"הנ ‪$‬ה פה חבר כהנים‪ :‬הלא שונאי ה‪$‬ם‪ ,‬ואולם עברו נא לי בדממה על פנ ‪$‬יהם ובחרב נרדמת!‬
‫גם ב‪$‬ינ ‪$‬יהם נמצאים גבורים; רבים מ‪$‬הם כאבו רב מדי– לכ‪$‬ן חשקה נפשם להכאיב גם‬
‫לאח‪$‬רים‪.‬‬
‫שנאים רעים ה‪$‬מה‪ :‬א‪$‬ין כענותם הרת נקמה‪ .‬על‪-‬נקלה יתגא‪$‬ל האיש אשר יגע בהם‪.‬‬
‫ואולם קרוב דמי קרבת‪-‬שאר לדמם‪ .‬גם בדמם עוד חפצתי כי יכב‪$‬ד דמי"‪– .‬‬
‫וכאשר עברו על ‪$‬יהם והלאה‪ ,‬ויכאב לסרתוסטרא פתאם‪ ,‬ואולם לא הא‪F‬ריך לה‪$‬אב‪$‬ק עם כא‪$‬בו‪.‬‬
‫ויען ויאמר‪:‬‬
‫עגם לבי לכה‪$‬ן הזה‪ .‬וגם היו לזרא לרוחי; ואולם זאת לי הקטנה מכל מ‪$‬אז אתהל ‪$‬ך בקרב‬
‫אדם‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן כא‪$‬ב אנכי עמם וכאבתי עמם תמיד‪ :‬שבוים נחשבו לי ונושא‪$‬י‪-‬אות על מצחם‪ .‬וזה אשר‬
‫יקראו לו גא‪$‬ל אסר אתם בכבלים‪– :‬‬
‫בכבל ‪$‬י ערכ‪$‬י שוא ואמרות תהו! מי ית‪$‬ן ובא עוד איש אשר יגאל ‪$‬ם גם מגאלם!‬
‫ימים היו אשר סער אתם הים ממקום למקום‪ ,‬וה‪$‬ם חשבו כי על‪-‬פנ ‪$‬י אי יצאו; ואולם לא על‪-‬פנ‪$‬י‬
‫אי יצאו‪ ,‬כי‪-‬אם על‪-‬פנ‪$‬י התנינים הגדולים!‬
‫ערכ‪$‬י שוא ואמרות תהו‪ :‬א‪$‬לה ה‪$‬מה התנינים הרעים אשר נגד בנ ‪$‬י חלוף‪ – ,‬ימים רבים יישן‬
‫המפגע בה‪$‬מה ומחכה‪.‬‬
‫ובאחריתו הנ ‪$‬ה הוא בא‪ ,‬הנ ‪$‬ה הוא מ‪$‬קיץ וזול ‪$‬ל ובול ‪$‬ע את זה אשר בנה לו ס‪ D‬כות על‪-‬גב עורו‪.‬‬
‫הביטו נא לי את‪-‬הס‪ D‬כות אשר בנו להם הכהנים הא‪$‬לה! בת‪$‬י‪-‬כנ ‪$‬סיות ה‪$‬ם קראים למערות‪$‬יהם‬
‫הנותנות ר‪ $‬יח מתקן‪ .‬הוי על האור הכוז ‪$‬ב הזה ועל הרוח אשר רקב! מקום שם א‪$‬ין לנשמה‬
‫משפט – לעוף למרומיה!‬
‫כי‪-‬אם ככה תצוה א‪F‬מותנה עליה‪" :‬על ברכ‪$‬יכם טפסו על פנ ‪$‬י המדר‪ $‬גות‪ ,‬אתם החוטאים!"‬
‫אכ‪$‬ן טוב לי כי אראה איש א‪$‬ין לו בשת מ‪$‬ראות את ע‪$‬ינ ‪$‬י א‪$‬לה הנהפכות מבשת ותפלה!‬
‫מי ברא לנפשו מערות ומדר‪ $‬גות‪-‬התחטאות כא‪$‬לה? האם לא א‪$‬לה אשר חפצו להתחב‪$‬א ואשר‬
‫בושו מפנ ‪$‬י השמים הטהורים?‬
‫ורק כאשר ישוב היום ושבו השמים הטהורים להביט בעד התקרות השבורות ועל הדשא‬
‫מתחת ועל הפרגים האד‪ D‬מים אשר עם החומות הבקועות – אז אשוב ואפנה את‪-‬לבי למשכנות‬
‫הא‪F‬להים הזה‪.‬‬
‫לכל‪-‬אשר התנג‪$‬ד להם ולאשר הכאיב להם קראו א‪F‬להים‪ :‬חי אני כי רוח גבורים היתה‬
‫בעבודתם!‬
‫ולא ידעו דרך אחרת לאהבה את א‪F‬לה‪$‬יהם‪ ,‬בלתי אם בתלותם את‪-‬האדם על ע‪$‬ץ‪-‬הצלב!‬
‫כפגרים אמרו לחיות‪ ,‬שחורים כסו על‪-‬פנ ‪$‬י פגרם; גם מקרב דבר‪ $‬יהם עוד עלה באפי הר‪ $‬יח‬
‫הרע אשר לחדר‪ $‬י מ‪$‬תים‪.‬‬
‫והיוש‪ $‬ב קרוב להם יוש‪ $‬ב קרוב ליאורות שחורים‪ ,‬אשר מתוכם תשיר הצפרד‪ $‬ע את‪-‬שירתה‬
‫במחשבות עמ‪D‬קות‪.‬‬
‫מא‪$‬לה‪ ,‬אם חפ‪$‬צים ה‪$‬ם כי אלמד להאמין בגאלם‪ :‬יהי נא‬ ‫ואולם ישירו נא לי שירים טובים ‪$‬‬
‫מרא‪$‬ה תלמידיו דמ‪$‬ה למרא‪$‬ה נגאלים!‬
‫מי ית‪$‬ן וראיתי אותם ער‪ D‬מים‪ :‬כי רק היפי לבדו מטיף לשיבה מ‪$‬עון‪ .‬אבל את‪-‬ל ‪$‬ב מי יקח היגון‬
‫הקד‪ $‬ר הזה המתחפ‪$‬ש באפ‪$‬ר!‬
‫אכ‪$‬ן גם גאל ‪$‬יהם בנפשם לא מן החפש באו ומשמ‪$‬י השמים אשר לחפש! אכ‪$‬ן גם ה‪$‬ם בנפשם‬
‫לא התהלכו מ‪$‬עודם על פנ ‪$‬י יריעות הדעת!‬
‫פרצים היו ברוח אשר לגאלים הא‪$‬לה‪ :‬אז הע‪F‬מידו בכל פרץ את‪-‬שגעונם‪ ,‬את מסת‪$‬ם‪-‬הפרצים‬
‫הלזה‪ ,‬ויקראו לזה א‪F‬להים‪.‬‬
‫בחמלתם הדולפת ט‪D‬בע כל‪-‬רוחם‪ ,‬וכאשר גאתה וכאשר עלתה חמלתם על‪-‬כל גדותיה‪ ,‬אז‬
‫צפה כפעם בפעם על‪-‬פניה מלמעלה סכלות גדולה‪.‬‬
‫בקנאה גדולה דפקו את‪-‬עדרם ובזעקה גדולה על‪-‬פנ ‪$‬י נתיבם‪ :‬כאלו היה זה הנתיב האחד אל‬
‫העתיד! חי אני ‪ ,‬גם הרעים הא‪$‬לה עוד היו ח‪$‬לק מן הצאן‪.‬‬
‫רוחות קטנות ונשמות רחבות היו לרעים הה‪$‬ם‪ :‬ואולם מה‪-‬קטנות‪ ,‬אחי‪ ,‬היו עד עתה הארצות‪,‬‬
‫ולו גם א‪$‬לה אשר לנשמות הרחבות מאד!‬
‫אותות דם כתבו על הדרך אשר הלכו‪ ,‬ואולתם אמרה כי בדם תוכח הא‪F‬מת‪.‬‬
 ‫ואולם הדם הוא הרע מכל המופתים אשר לא‪F‬מת‪ ,‬גם את הטהורה מן התורות מרעיל הדם‬
‫ונוט‪$‬ע שגעון ושנאה בל ‪$‬ב‪.‬‬
‫ואם גם י‪$‬ל ‪$‬ך איש למען תורתו במו א‪$‬ש – מה יוכיח‪$‬נו זה! הלא טוב מזה אם מקרב לבת נפשו‬
‫תצ‪$‬א לו תורתו הוא!‬
‫הוא ‪$‬‬
‫ל ‪$‬ב כבד חם לוח‪$‬ץ וראש קר‪ :‬באשר נצמדו שנ ‪$‬י א‪$‬לה‪ ,‬שם יקום הרוח המפעפ‪$‬ע – "הגא‪$‬ל"‪.‬‬
‫מא‪$‬לה אשר יקרא העם להם גאלים – א‪$‬לה הרוחות המפעפעים‬ ‫אכ‪$‬ן כבר היו גדולים ועליונים ‪$‬‬
‫המסערים את כל סביבם אתם!‬
‫וגם מן הגדולים‪ ,‬הגדולים מכל הגאלים אשר היו‪ ,‬על ‪$‬יכם אחי‪ ,‬להגא‪$‬ל עוד‪ ,‬אם חפ‪$‬צים אתם‬
‫למצא את‪-‬הדרך לחפש!‬
‫לא היה עוד אדם עליון מ‪$‬עולם‪ .‬ער‪ D‬מים ראיתי את שנ ‪$‬יהם‪ ,‬את הגדול ואת הקטן מכל אדם‪– :‬‬
‫עוד מרבים ה‪$‬ם רב מדי לדמות איש אל אחיו‪ .‬חי אני כי גם את‪-‬הגדול‪ ,‬הגדול מכל‪ ,‬מצאתי‬
‫והנ ‪$‬ה הוא – אדם רב מדי! –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על הצדיקים‬
‫ברעמים ובלהט‪$‬י א‪$‬ש שמים על ‪$‬ינו לדב‪$‬ר על חושים נהדמים ונרדמים‪.‬‬
‫אבל קול כל‪-‬יפה מדב‪$‬ר חרש‪ :‬רק אל הנשמות הע‪$‬רות הוא מתגנ ‪$‬ב לבוא‪.‬‬
‫חרש זע עלי היום מגני וישחק; הנ ‪$‬ה זה השחוק וזאת הזועה הקדושה אשר ליפי‪.‬‬
‫ועל ‪$‬יכם הצדיקים‪ ,‬שחק יפיי היום‪ .‬וככה שמעתי את קולו‪ " :‬רא‪$‬ה‪ ,‬הנ ‪$‬ה עוד דרשים ה‪$‬ם גם –‬
‫של‪D‬מים!"‬
‫עוד דרשים אתם גם שכר‪ ,‬אתם הצדיקים! גמול אתם חפ‪$‬צים תחת צדקה ושמים תחת אדמות‬
‫ונ ‪$‬צח תחת יומכם?‬
‫ועתה אתם מתקצפים עלי אשר הור‪ $‬יתי‪ ,‬כי א‪$‬ין בעל גמולות וא‪$‬ין אדון של ‪D‬מים? חי אני כי לא‬
‫הור‪$‬יתי אף זאת‪ ,‬אשר הצדקה היא השכר לנפשה‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן זה לי עצבי‪ :‬באו מכזבים ויפיחו כזב‪$‬י שכר וכזב‪$‬י ענש אל תוך ‪ F‬יסוד כל המעשים – וגם אל‬
‫תוך יסוד נשמתכם‪ ,‬הצדיקים!‬
‫ואולם כמלתעות חזיר היער תכרס‪ $‬ם מלתי את נשמתכם עד היסוד בה; מחר‪ $‬שה אהיה לכם‪.‬‬
‫כל צפונות יסודכם יגלו‪ ,‬וכאשר תשכבו קרועים ושטוחים לע‪$‬ינ ‪$‬י השמש‪ ,‬אז יבד‪ $‬ל כזבכם‬
‫מ‪$‬אמתכם‪.‬‬
‫כי זאת היא אמתכם‪ :‬טהורים אתם די ‪$‬כם מ‪$‬חלאת המלים‪ :‬נקמה‪ ,‬ענש‪ ,‬שכר וגמול‪.‬‬
‫אהבתם את הצדקה כאהבת א‪$‬ם את עולה; אבל מי שמע מ‪$‬עודו‪ ,‬כי בקשה א‪$‬ם של ‪D‬מים תחת‬
‫אהבתה?‬
‫חמדת נפשכם שומה בנפשכם‪ ,‬צדקתכם היא‪ .‬צמאון הטבעת בכם‪ :‬אשר תשוב ותשיג‬
‫עצמה‪ ,‬מתאמצת וסובבת כל טבעת‪.‬‬
‫וכמשפט הככב אשר יכבה‪ ,‬כ‪$‬ן מפעל כל צדקתכם‪ :‬תמיד אורו עוד בדרך והוא נוס‪ $‬ע – הוי‪,‬‬
‫מתי לא יהיה בדרך עוד?‬
‫ככה גם אור צדקתכם עודו בדרך גם אחר‪ $‬י כלות מפעלו‪ .‬ולו גם ישכח וימות‪ :‬הנ ‪$‬ה קרן אורו‬
‫עוד חיה ונוסעת‪.‬‬
‫אשר תהיה צדקתכם עצם מ‪$‬עצמכם ולא דבר זר ולא עור ולא כסות‪ :‬זאת היא הא‪F‬מת מקרב‬
‫יסוד נשמתכם‪ ,‬אתם הצדיקים! –‬
‫אכ‪$‬ן י ‪$‬ש אנשים אשר נחשבה להם צדקתם רק הפלצות תחת השוט‪ :‬ואתם הנ ‪$‬ה שמעתם רב‬
‫מדי לזעקת א‪$‬לה!‬
‫וי ‪$‬ש אנשים אשר יקראו צדקה לעצלות תאות זדונם; ואם י ‪$‬ש יום אשר שנאתם וקנאתם תרמנה‬
‫יד ורגל‪ ,‬אז י ‪$‬עור "ישרם" וימחה ש‪ $‬נה מ‪$‬על ע‪$‬יניו‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש אנשים אשר ימשכו למעמקים; ש‪ $‬ד‪ $‬יהם מושכים אותם‪ .‬אבל כאשר ישקעו הלך ושקע‪ ,‬כ‪$‬ן‬
‫תלה‪$‬ט ע‪$‬ינם הלך ולה‪$‬ט וכ‪$‬ן תגבר תשוקתם ל ‪$‬אלהים‪.‬‬
‫וגם זעקת א‪$‬לה חדרה עד לאזנכם‪ ,‬אתם הצדיקים‪" :‬את אשר א‪$‬יננ‪$‬י – הלא זה לי א‪F‬להים‬
‫וצדקה!"‬
‫וי ‪$‬ש אנשים אשר בכב‪$‬ד‪ D‬ת יבאו ובקול רעש‪ ,‬כעגלות מסיעות אבנים לע‪$‬מק‪ :‬רבות ה‪$‬ם מדברים‬
‫על כבוד‪-‬האדם ועל הצדקה – לעק‪$‬ב העוצר אשר בנעלם ה‪$‬ם קראים צדקה!‬
 ‫וי ‪$‬ש אנשים וה‪$‬מה כמור‪ $‬י‪-‬השעות‪ ,‬אשר יום יום נהל ‪$‬ך את גלגל ‪$‬יהם‪ :‬את טקטוקם ה‪$‬מה עשים‪,‬‬
‫וה‪$‬ם חפ‪$‬צים כי נקרא לטקטוק – צדקה‪.‬‬
‫חי אני כי א‪$‬לה יהיו לי לתענ ‪D‬גות‪ :‬בכל אשר אמצא לי מור‪ $‬י‪-‬שעות א‪$‬לה‪ ,‬בלעגי אהל ‪$‬ך אותם;‬
‫ישתקשקו נא באזני כמעט‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש אנשים אשר על מלא כף ישרם יתגאו‪ ,‬ובגללו יעשו עול עם כל‪-‬י ‪$‬ש‪ .‬ככה תטבע כל הארץ‬
‫ברב אי‪-‬ישרם‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן זרה מלת "ישר" אם מפי א‪$‬לה תזל! ובאמרם "צדקתי"‪ ,‬והא‪F‬מין השומ‪$‬ע תמיד כי אמרו‬
‫"צעקתי!"‬
‫בצדקתם הם אומרים לנק‪$‬ר את ע‪$‬ינ ‪$‬י אויב‪$‬יהם; רק מתנשאים ה‪$‬מה‪ ,‬לבעבור השפיל אח‪$‬רים‪.‬‬
‫אל ‪$‬ינו מן הקנה‪" :‬צדקה – הלא זאת שבת‬ ‫ועוד י ‪$‬ש אנשים היושבים בבצתם‪ ,‬וככה הם קראים ‪$‬‬
‫בתוך בצה‪.‬‬
‫לא נשך איש‪ ,‬ואם יאמר איש לנשוך אותנו והסתתרנו; ובכל ענין י ‪$‬ש‪-‬לנו רק המחשבה אשר‬
‫תנת‪$‬ן לנו"‪.‬‬
‫ועוד י ‪$‬ש אנשים אשר יאהבו העויות‪ ,‬וה‪$‬ם חושבים צדקה זאת היא העויה‪.‬‬
‫ברכ‪$‬יהם תשתחוינה תמיד‪ ,‬יד‪ $‬יהם תהיינה מהללים לצדקה‪ ,‬ואולם לבם לא י ‪$‬דע דבר מכל‬
‫הדברים הא‪$‬לה‪.‬‬
‫ועוד י ‪$‬ש אנשים החושבים להם לצדקה לקרא‪" :‬הצדקה נחוצה מאד"; ובא‪F‬מת ה‪$‬ם חושבים‬
‫בזאת‪ ,‬כי פקידות‪-‬השוטרים נחוצה‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש איש אשר לא יוכל לראות את‪-‬הנשגב בבנ ‪$‬י אדם‪ ,‬וקרא צדקה לכל השפ‪$‬ל בהם אשר‬
‫יראה קרוב א‪$‬ליו‪ :‬ככה הוא קר‪ $‬א צדקה לע‪$‬ינו הרעה‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש אשר יבקשו התנשאות נפש והתרוממות‪ ,‬וקראו לזאת צדקה; וי ‪$‬ש אשר יבקשו‬
‫בהשתוחחות נפשם – וקראו צדקה גם לזאת‪.‬‬
‫וככה יאמינו כמעט כ‪D‬לם כי ח‪$‬לק להם בצדקה; לכל‪-‬המעט יחשוב כל איש כי יוד‪ $‬ע הוא מה‬
‫"טוב" ומה "רע"‪.‬‬
‫ואולם לא לזאת בא סרתוסטרא‪ ,‬לבעבור הגיד לכל המכזבים והכסילים הא‪$‬לה ל ‪$‬אמר‪ :‬מה‬
‫אתם יודעים על‪-‬דבר הצדקה! מה אתם יכולים לדעת על‪-‬דבר הצדקה!‬
‫כי‪-‬אם‪ :‬אשר אתם ר‪ $‬עי תלאו מנשא את‪-‬הדברים הנושנים הא‪$‬לה‪ ,‬אשר למדתם מן‪-‬הכסילים‬
‫והמכזבים‪.‬‬

‫סרתוסטרא‪.‬‬ ‫אמר‬ ‫כה‬

‫סרתוסטרא‪.‬‬ ‫אמר‬ ‫כה‬
‫סרתוסטרא‪.‬‬ ‫אמר‬ ‫כה‬
‫סרתוסטרא‪.‬‬ ‫אמר‬ ‫כה‬
‫סרתוסטרא‪.‬‬ ‫אמר‬ ‫כה‬

‫כי תלאו מנשא את‪-‬המלים "שכר"‪" ,‬גמול"‪" ,‬ענש" "נקמה בישר" –‬

‫כי תלאו מקרא‪" :‬הנ ‪$‬ה זה מעשה טוב‪ ,‬כי עשה אותו האדם ולא זכר את‪-‬עצמו"‪.‬‬
‫לא‪ ,‬ר‪$‬עי! אשר יהיה עצמכם אתם בכל מעשה אשר אתם עשים‪ ,‬כאשר תהיה א‪$‬ם בפרי‬
‫בטנה‪ :‬הנ ‪$‬ה זה יהי נא דברכם אתם על‪-‬דבר הצדקה!‬
‫א‪$‬ין זאת כי לקחתי מ‪$‬עמכם דברים למ‪$‬אות ואת‪-‬מבחר השעש‪ D‬עים אשר לצדקתכם לקחתי;‬
‫ועתה אתם קצפים עלי כילדים‪.‬‬
‫על גדות הים שעשעו – ועתה בא הגל ויסיע את‪-‬כל שעש‪ D‬ע‪$‬יהם ויעביר‪ $‬ם למצולות‪ ,‬ועתה ה‪$‬ם‬
‫בכים‪.‬‬
‫ואולם הגל הזה ישוב ויביא להם כל ‪$‬י שעש‪ D‬עים חדשים וישטח לפנ ‪$‬יהם קלפות פנינים צבועות‬
‫וחדשות!‬
‫ככה ינח‪$‬מו; וכמוהם כ‪$‬ן תמצאו ר‪ $‬עי גם אתם את נחמות‪$‬יכם – וקלפות פנינים חדשות! –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על האספסוף‬
‫מעין תאוה החיים; אבל כאשר ישתה גם האספסוף‪ ,‬שם כל‪-‬הבא‪$‬רות נמלאו רוש‪.‬‬
 ‫הול ‪$‬ך לבי אחר‪ $‬י כל‪-‬טהור; אבל לזרא לי כל הפיות המפ‪D‬שקים וצמאון הטמ‪$‬אים‪.‬‬
‫את ע‪$‬ינם השקיעו בתוך הבא‪$‬ר; ועתה נוצ‪$‬ץ א‪$‬לי שחוק פיהם הנא‪F‬לח מתוך הבא‪$‬ר‪.‬‬
‫את המים הקדושים מלאו רוש בזמת תאותם; וכאשר קראו לחלומות‪$‬יהם המגאלים תאוה‪ ,‬אז‬
‫מלאו רוש גם את המלים‪.‬‬
‫הלהבה תתגע‪$‬ש‪ ,‬כאשר ירביצו ה‪$‬מה את לבב‪$‬יהם הלחים אל מול הא‪$‬ש; הרוח גם הוא יזעף‬
‫ויע‪F‬שן‪ ,‬כאשר יגש האספסוף אל הא‪$‬ש‪.‬‬
‫בידם י ‪$‬הפ‪$‬ך הפרי והיה כמוש ומת‪D‬לע; לשלכת ולק‪$‬ר‪ $‬ח תעשה ע‪$‬ינם את ע‪$‬ץ‪-‬הפרי כאשר רק‬
‫יביטו בו‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש אשר פנה איש מ‪$‬אחר‪ $‬י החיים‪ ,‬והוא רק מ‪$‬אחר‪ $‬י האספסוף פנה‪ :‬לא חפ‪$‬ץ כי יחל ‪$‬ק עם‬
‫האספסוף יחד בא‪$‬ר ולהבה ופרי‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש אשר ברח איש המדברה לצמא למים עם חיות טרף יחדו‪ ,‬והוא רק לא חפ‪$‬ץ לשבת על‬
‫הבא‪$‬ר עם מנהיג‪$‬י גמלים מגאלים‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש אשר כמטאט‪$‬א השמ‪$‬ד בא וכזרם ברד על שד‪ $‬י תבואות‪ ,‬והוא רק את‪-‬רגלו חפ‪$‬ץ לשום‬
‫בגרון האספסוף ולסתום ככה את‪-‬פיו‪.‬‬
‫ולא זה בלעי אשר נחנקתי כמעט עליו‪ ,‬למען דעת כי לחיים כאשר ה‪$‬מה נחוצים א‪$‬יבה ומות‬
‫ומצוקות צלב‪– :‬‬
‫כי‪-‬אם זה‪-‬אשר שאלתי פעם וכמעט אשר נחנקתי על שא‪$‬לתי‪ :‬היתכ‪$‬ן? האם גם‬
‫האספסוף נחוץ לנו לחיים?‬
‫הנחוצים בא‪$‬רות מל ‪$‬אות רוש ואשים מעלות צחנה וחלומות מגאלים ותולעים בלחם החיים?‬
‫מע‪$‬ץ‪-‬חיי!‬
‫לא שנאתי כי‪-‬אם געל נפשי אכל ברעבו ‪$‬‬
‫אכ‪$‬ן גם הרוח בא‪F‬נוש היה לי לפעמים למשא‪ ,‬בראותי כי היו גם בנ ‪$‬י האספסוף לבעל ‪$‬י רוח!‬
‫ולמושלים פניתי ערפי בראותי מה‪-‬יקראו עתה משל‪:‬‬
‫מסחר וע‪$‬סק על‪-‬דבר השלטון – עם האספסוף!‬
‫וב‪$‬ין עמים התגוררתי עם לשונות נכריות ואזני היו אטומות‪ :‬לבעבור נכריה תהיה לי לשון‬
‫מסחרם ועסקם ולא אשמע את אתננם על‪-‬דבר השלטון‪.‬‬
‫ואת‪-‬אפי חטמתי לבלתי הריח וא‪$‬לך מר ב‪$‬ין כל‪-‬אתמול והיום‪ :‬אכ‪$‬ן עולה מתוך כל‪-‬אתמול‬
‫והיום הר‪ $‬יח הרע אשר לאספסוף הכות‪$‬ב!‬
‫כאיש אשר לו מום‪ ,‬ח‪$‬ר‪ $‬ש או עו ‪$‬ר או אל ‪$‬ם ככה הייתי ימים רבים; רק אשר לא תהיה נפשי עם‬
‫אספסוף המושלים ואספסוף הכותבים ואספסוף המתאוים‪.‬‬
‫בעמל עלה רוחי על‪-‬פנ ‪$‬י מדרגות ונזהר לנפשי; נדבות תאוה היו שקויו; במקלו עבר העו ‪$‬ר את‪-‬‬
‫ימ‪$‬י חייו‪.‬‬
‫מה היה לי א‪$‬פוא? מי גאל אותי מגעל נפשי? מי חד‪ $‬ש נעור‪ $‬י ע‪$‬יני? א‪$‬יך עפתי למרום‪ ,‬מקום א‪$‬ין‬
‫עוד אספסוף יוש‪ $‬ב על‪-‬יד הבא‪$‬ר?‬
‫הגעל נפשי ברא לי כנפים וכחות המרגישים מעינות? אם עד למרומ‪$‬י מרום היה לי לעוף‬
‫לבעבור אשוב ואמצא את מעין התאוה?‬
‫וחי אני כי מצאתיו‪ ,‬אחי! פה במרומ‪$‬י מרום נוב‪$‬ע לי מעין התאוה! י ‪$‬ש חיים אשר לא ישתה שם‬
‫האספסוף עמי יחדו!‬
‫כמעט עצם ממני זה נזלך‪ ,‬מעין התאוה! וי ‪$‬ש כי הרב‪$‬ה פעמים תשוב ותריק את‪-‬כוסי מד‪ $‬י‬
‫חפצך למל ‪$‬א אותה!‬
‫ועוד עלי ללמוד לקרבה א‪$‬ליך צנוע וענו‪ :‬עז מדי עוד יחרד לבי לקראתך‪– :‬‬
‫לבי אשר ק‪$‬יצי בע‪$‬ר עליו‪ ,‬זה הקיץ הקצר והחם והכב‪$‬ד ושכור השלוה‪ :‬מה‪-‬ישאף ל ‪$‬ב‪-‬ק‪$‬יצי את‬
‫קרתך!‬
‫עברו התלאות המתמהמהות אשר לאביבי! עברו סערות פת‪$‬י שלגי בתמוז! קיץ הייתי כ‪D‬לי‬
‫וצה‪L‬ר‪$‬י קיץ!‬
‫קיץ במרומ‪$‬י מרום עם מעינות קרים ודממת שלוה‪ :‬הוי באו ר‪ $‬עי‪ ,‬למען תשלו הדממה שבעתים‬
‫ככה!‬
‫כי זה מרומ‪$‬נו אנחנו וארץ מולדת‪$‬נו‪ :‬גבהים ותלולים רב מדי אנחנו יושבים פה מכל‪-‬הטמ‪$‬אים‬
‫וצמאונם‪.‬‬
‫השקיעו נא את ע‪$‬ינ ‪$‬יכם הטהורות בתוך בא‪$‬ר תאותי‪ ,‬ר‪$‬עי! ה‪$‬ן לא על ידכם תדלח בא‪$‬רי!‬
‫בשחוק תצהיר לנגדכם בטה‪L‬רתה היא‪.‬‬
 ‫אל ‪$‬ינו הבדדים את‪-‬אכל ‪$‬נו בחרט‪D‬מם!‬ ‫על ע‪$‬ץ העתיד נבנה את‪-‬קנ ‪$‬נו; נשרים יביאו ‪$‬‬
‫והאכל א‪$‬יננו אכל אשר יאכלו עמנו גם טמ‪$‬אים ממנו! א‪$‬ש י ‪$‬חש‪ $‬ב להם אכל ‪$‬נו‪ ,‬וה‪$‬ם יראו לחטוף‬
‫ממנו גם ה‪$‬ם פן תכוינה בו שפת‪$‬יהם!‬
‫ולא משכנות נכונים עמנו פה בעד טמ‪$‬אים! מערת קרח י ‪$‬חש‪ $‬ב אשר‪ $‬נו לבשרם ולרוחם!‬
‫וכמו רוחות סערה נחיה ממעל להם‪ ,‬שכ‪$‬נים נהיה לנשרים‪ ,‬שכ‪$‬נים לשלג‪ ,‬שכ‪$‬נים לשמש‪:‬‬
‫ככה חיים רוחות סערה‪.‬‬
‫וכמשפט רוח גדולה עוד אשף בהם פעם אחת‪ ,‬ובנשמתי אהם את נשמת אפם‪ :‬את‪-‬זה שא‪$‬ל‬
‫מ‪$‬עמי עתידי‪.‬‬
‫חי אני‪ ,‬רוח סערה גדולה יהיה סרתוסטרא לכל השפ‪$‬לות; וזאת הע‪$‬צה אשר יעצתי את כל‬
‫אויבי ואת כל המקיאים והרוקקים‪" :‬השמרו לכם מ‪$‬רק לנגד הרוח! –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על העקרבים‬
‫רא‪$‬ה הנ ‪$‬ה פה מערת העקרב! החפצת לראות אותו גם הוא? פה הנ ‪$‬ה רשתו תלויה‪ :‬גע בה‬
‫ותתנוד‪$‬ד‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן הנ ‪$‬ה הוא בא לרצונו‪ :‬ברוך אתה העקרב בבואך! ציונך המש‪ D‬לש רב‪$‬ץ שחור על‪-‬פנ ‪$‬י ערפך‬
‫עם סמלך אשר לך; ואולם אנכי הנ ‪$‬ה ידעתי גם את הרב‪$‬ץ בקרב נשמתך‪.‬‬
‫נקמה רבצת בקרב נשמתך‪ :‬באשר תשך‪ ,‬שם יעלה גלד שחור; רוש הנקמה אשר תקיא‬
‫מחול ‪$‬ל את הנשמה‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה כה א‪$‬פוא אדב‪$‬ר במשל אל ‪$‬יכם‪ ,‬אתם מחולל ‪$‬י הנשמות‪ ,‬אשר תטיפו לשויון! רק עקרבים‬
‫ה‪F‬ייתם בע‪$‬יני ושאפ‪$‬י נקמות בס‪ $‬תר‪.‬‬
‫ואולם את סתרכם זה אגלה לע‪$‬ינ ‪$‬י השמש‪ :‬לכ‪$‬ן אשחק לכם על‪-‬פנ ‪$‬יכם את‪-‬שחוק לעגי‬
‫מגבוה‪.‬‬
‫לכ‪$‬ן אזעזע את‪-‬רשתכם‪ ,‬לבעבור ת‪$‬עור חמתכם ונשלה אתכם אל‪-‬מחוץ למערת כזב‪$‬יכם‬
‫והתפרצה נקמתכם מ‪$‬אחר‪ $‬י מלתכם "ישר"‪.‬‬
‫כי אשר יגא‪$‬ל האדם מן הנקמה – זה לי הגשר אל הנשגבה מכל‪-‬תקות וזה לי הקשת בענן‬
‫אחר‪ $‬י הסופות האר‪ D‬כות‪.‬‬
‫ואולם הנ ‪$‬ה אחרת חפ‪$‬צים העקרבים‪" .‬רק זה נחשב בע‪$‬ינ ‪$‬ינו לישר‪ ,‬אשר תמל ‪$‬א הארץ את‪-‬‬
‫סופות נקמת‪$‬נו" – ככה ה‪$‬ם מדברים איש באזנ ‪$‬י אחיו‪.‬‬
‫אל ‪$‬ינו" – ככה נשבעים לבות‪-‬‬‫"נקמה אנחנו חפ‪$‬צים להשיא וחרפה על‪-‬כל אשר לא ישוה ‪$‬‬
‫העקרבים‪.‬‬
‫ו"ח‪$‬פץ אל שויון" – זה יהיה מ‪$‬עתה הש‪ $‬ם אשר לצדק; "ולע‪D‬מת כל‪-‬איש אשר יכלת לו נרים את‪-‬‬
‫קול צעקת‪$‬נו!"‬
‫אתם מטיפ‪$‬י השויון‪ :‬רק שגעון‪-‬עריצים אשר א‪$‬ין אונים לו צע‪$‬ק מקרבכם ל"שויון"; רק תאות‬
‫עריצים אשר התחבאו מתחפשות במלות הצדק!‬
‫וגבה‪-‬ל ‪$‬ב נ ‪D‬פח וקנאה עצורה‪ ,‬ואולי רק גבה‪-‬ל ‪$‬ב והקנאה אשר לאבות‪$‬יכם‪ :‬ואולם מקרבכם ה‪$‬ם‬
‫מתפרצים בלבת‪-‬א‪$‬ש וכמו שגעון‪-‬נקמה‪.‬‬
‫את‪-‬אשר כח‪$‬ד האב תחת לשונו אותו ידב‪$‬ר הב‪$‬ן‪ :‬ופעמים הרב‪$‬ה ראיתי ב‪$‬ן והוא רק הסוד‬
‫המג‪D‬לה אשר היה לאביו‪.‬‬
‫אל הנלהבים נדמו – ואולם לא הל ‪$‬ב הוא המלהיבם‪ ,‬כי אם הנקמה‪ .‬והיה גם בהיותם רכים‬
‫וקר‪ $‬י‪-‬רוח‪ ,‬אז לא הרוח היא אשר עשתה אותם לרכים ולקר‪ $‬י‪-‬רוח ‪ ,‬כי אם הקנאה‪.‬‬
‫וחמת קנאתם היא אשר גם עד לנתיבות החוקרים תביא‪$‬ם; וזה האות אשר לחמת קנאתם‪:‬‬
‫תמיד ה‪$‬ם הולכים מן המטרה והלאה‪ ,‬עד כי באחרונה ייעפו והיה על ‪$‬יהם לשכב על השלג‬
‫לישון‪.‬‬
‫מכל זעקה מזעקות‪$‬יהם קר‪ $‬את הנקמה‪ ,‬בכל מהלל ממהלל ‪$‬יהם שכ‪$‬ן הח‪$‬פץ להכאיב; וה‪F‬יות‬
‫לשופ‪$‬ט – זה להם הגדול מכל‪-‬אשר‪.‬‬
‫ואולם זה הדבר אשר אנכי יוע‪$‬ץ אתכם‪ ,‬ר‪$‬עי‪ :‬הזהרו מכל אדם אשר תאות‪-‬ע‪F‬נש חזקה בם!‬
‫רק עם א‪$‬ין‪-‬תרבות וחסר כבוד‪-‬אבות העם הזה; מתו ‪$‬י פנ ‪$‬יהם נשקף ההור‪ $‬ג והכלב המרג‪$‬ל‪.‬‬
‫הזהרו מכל המרבים לדב‪$‬ר על צדקתם! חי אני כי יחסר לנשמתם עוד הרב‪$‬ה גם חוץ מדבש‪.‬‬
‫ואם ה‪$‬ם במו‪-‬פיהם קראים לנפשם "הטובים והצדיקים"‪ ,‬אל נא תשכחו‪ ,‬אשר א‪$‬ין לה‪$‬ם דבר‬
 ‫להיות קנאים בלתי אם – הכח!‬
‫ר‪$‬עי‪ ,‬לא חפצתי כי בהם אתער‪ $‬ב ובם תחליפוני‪.‬‬
‫י ‪$‬ש בהם המטיפים תורתי על החיים‪ :‬ואולם בזמן ההוא גם מטיפ‪$‬י לשויון ה‪$‬מה ועקרבים‪.‬‬
‫כי ידברו טוב על החיים‪ ,‬בעוד אשר ה‪$‬מה – תולע‪$‬י הרוש – יושבים במערות‪$‬יהם וה‪$‬ם מפנים מן‬
‫החיים‪ :‬וזה האות כי בזה חפ‪$‬צים ה‪$‬ם רק להכאיב‪.‬‬
‫ולהכאיב לא‪$‬לה‪ ,‬אשר להם עתה הכח‪ :‬ואולם א‪$‬לה הלא נאוה להם עוד להטיף באזנם על‬
‫המות!‬
‫אבל לו אחרת היתה עמם‪ ,‬כי עתה הורו העקרבים אחרת‪ :‬וה‪$‬ם הלא האנשים אשר לפנים היו‬
‫מלשינ ‪$‬י עולם ושורפ‪$‬י כופרים‪.‬‬
‫בנביא‪$‬י השויון הא‪$‬לה לא חפצתי להתער‪ $‬ב ובם אל תחליפוני‪ .‬כי זה הדבר אשר א‪$‬לי ידב‪$‬ר‬
‫הישר‪" :‬א‪$‬ין בנ ‪$‬י האדם שוים!"‬
‫וגם חלילה מ‪$‬הם כי י ‪$‬לכו וישוו! ה‪$‬ן מה אחרית אהבתי את האדם העליון לו אחרת אדב‪$‬ר?‬
‫על אלפ‪$‬י גשרים ונתיבות יחרדו נא אל העתיד ומיום ליום תגדל נא המלחמה וירב אפס‪-‬‬
‫השויון‪ :‬כה תצוה אהבתי אותי לדב‪$‬ר!‬
‫וליוצר‪ $‬י מראות וש‪ $‬דים יהיו נא בריבות‪$‬יהם‪ ,‬וגם במראות‪$‬יהם ובש‪ $‬ד‪ $‬יהם עוד ילחמו נא איש אל‬
‫אחיו את הנשגבה ממלחמות‪$‬יהם!‬
‫וטוב ורע ועשיר ועני ורם ושפ‪$‬ל וכל שמות הערכים למינ ‪$‬יהם‪ :‬כל ‪$‬י נשק יהיו נא כל‪-‬א‪$‬לה ואותות‬
‫משתקשקים אשר למחשבה האחת‪ :‬כי על החיים לשוב כפעם בפעם ולכבוש את‪-‬עצמם!‬
‫למרומים שואפים ה‪$‬ם‪ ,‬החיים הא‪$‬לה‪ ,‬לבנות בה‪$‬מה את עמוד‪ $‬יהם ומעלות‪$‬יהם‪ :‬למרחקים‬
‫גדולים חותרים ה‪$‬ם להביט ולקראת חמדות היפי – ולכ‪$‬ן ח‪$‬פץ להם במרומים!‬
‫ויען אשר ח‪$‬פץ להם במרומים‪ ,‬לכ‪$‬ן ח‪$‬פץ להם במעלות ובמעקשים אשר למעלות ולעולים!‬
‫לעלות שאפים החיים ולכבוש את‪-‬עצמם מד‪ $‬י עלותם‪.‬‬
‫ואתם הבו נא וראו‪ ,‬ר‪$‬עי! הנ ‪$‬ה פה לפנ ‪$‬יכם‪ ,‬במקום שם מערב העקרב‪ ,‬חרבות עיים אשר‬
‫לה‪$‬יכל ישן‪ – ,‬פקחו נא ע‪$‬ינ ‪$‬יכם ה‪$‬יט‪$‬ב!‬
‫וחי אני כי האיש אשר חצב פה באבן את מחשבותיו למעלה למעלה ידע את‪-‬סוד כל‪-‬החיים‬
‫כאחד החכמים!‬
‫כי עוד מלחמה ואפס‪-‬שויון שוכנים גם בקרב יפי‪ .‬ומלחמה בדבר העז ומלחמה בדבר היד‬
‫העליונה‪ :‬את כל זאת הוא מורה אותנו פה במשל בשפה ברורה‪.‬‬
‫כאשר יפרצו פה הכפה והצ‪$‬לע בהדרת‪-‬א‪$‬לים בהתגוששן אשה עם אחותה‪ ,‬וכאשר יחתרו‬
‫באור ובצ‪$‬ל אשה למול רעותה החותרות הא‪$‬לה החותרות בכח‪-‬א‪$‬לים –‬
‫כ‪$‬ן נהיה נא בהדר ולנכון לאויבים גם אנחנו‪ ,‬ר‪$‬עי! נחתר‪-‬נא כא‪$‬לים גם אנחנו איש למול אחיו!‬
‫אויה! הנ ‪$‬ה זה נשכני עתה העקרב‪ ,‬זה אויבי מ‪$‬אז! לנכון ובהדרת א‪$‬לים נשך אותי באצבעי!‬
‫"הלא י ‪$‬ש עוד ענש ומשפט צדק – ככה יחשוב‪" :‬אל נא לחנם יזמ‪$‬ר לנו פה את זמירותיו לכבוד‬
‫השנאה!"‬
‫כ‪$‬ן הוא‪ ,‬נקם לקח! ואולם אוי ואבוי לי! כי המעט ממנו נקמתו‪ ,‬והוא יביא את חמת הנקמה גם‬
‫בי ויחול ‪$‬ל את‪-‬נשמתי!‬
‫ואולם לבלתי אחול‪ ,‬ר‪$‬עי‪ ,‬אסרוני נא מוצק פה אל העמוד הזה! טוב לי להיות קדוש‪-‬עמודים‬
‫מהיותי גלגל לפנ ‪$‬י נקמה!‬
‫קד!‬‫חי אני‪ ,‬לא יהיה סרתוסטרא רוח מתחול ‪$‬ל ומתהפ‪$‬ך; ואם מרק‪$‬ד הוא‪ ,‬לא על פי עקרב יר ‪$‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על החכמים המה‪D‬ללים‬

‫לעם עבדתם ולא‪F‬מונה הטפ‪$‬לה אשר לעם‪ ,‬אתם החכמים המה‪D‬ללים פה כ‪D‬לכם – ולא לא‪F‬מת!‬
‫ה‪$‬ן בעבור זה עוד נתנו לכם כבוד ויראה‪.‬‬
‫ובעבור זה נשאו גם את אפס‪-‬א‪F‬מונתכם‪ ,‬כי היא היתה מזמה ודרך‪-‬נפתולים לבא אל העם‪.‬‬
‫ככה ית‪$‬ן האדון את עבדיו לעשות ככל העלה על רוחם ואף עוד יתענ ‪$‬ג על שרירות לבם‪.‬‬
‫אבל השנוא בע‪$‬ינ ‪$‬י העם‪ ,‬כאשר שנוא הזא‪$‬ב בע‪$‬ינ ‪$‬י הכלבים‪ ,‬הלא זה הרוח החפשי‪ ,‬זה אוי ‪$‬ב‪-‬‬
‫הכבלים‪ ,‬זה שונ ‪$‬א השתחות‪ ,‬זה שוכ‪$‬ן יערים‪.‬‬
‫ואשר יבריח אותו מס‪ D‬בכו – וקרא העם לזה מ‪$‬אז "עשות משפט צדק"‪ :‬ואף עוד ישסה בו גם‬
‫עתה את מבחר כלביו חד‪ $‬י‪-‬השנים‪.‬‬
 ‫"הנ ‪$‬ה פה הא‪F‬מת‪ :‬כי פה הלא העם! הוי הוי למבקשים!" – ככה נשמעה הקריאה תמיד‪.‬‬
‫וצדק אמרתם לת‪$‬ת לעמכם שם באשר מצא דבר ח‪$‬ן בע‪$‬יניו‪ :‬את‪-‬זה קראתם "ח‪$‬פץ אל א‪F‬מת"‪,‬‬
‫אתם החכמים המה‪D‬ללים!‬
‫ולבכם דב‪$‬ר תמיד בקרבו‪" :‬מן העם באתי‪ :‬משם בא לי גם קול א‪F‬להים"‪.‬‬
‫חכמים ואנש‪ $‬י ערף קשה כמשפט החמור‪ :‬ככה הייתם תמיד לפה לעם‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש ב‪$‬ין התקיפים בארץ‪ ,‬אשר בהיות עם‪-‬לבו לנסוע לרוח העם‪ ,‬ורתם לו לפנ ‪$‬י סוסו גם חמור‬
‫קטן – את אחד החכמים המה‪D‬ללים‪.‬‬
‫ועתה הנ‪$‬ה זה חפצתי‪ ,‬אתם החכמים המה‪D‬ללים‪ ,‬כי תהיה אחרית וכי תפשטו מ‪$‬על ‪$‬יכם כלה‬
‫את‪-‬עור הארי!‬
‫את‪-‬עור החיה הטורפת‪ ,‬העור הצבוע‪ ,‬ואת בלוא‪$‬י סחבות החוק‪$‬ר והמבק‪$‬ש והכוב‪$‬ש!‬
‫אמנם לבעבור למדי להאמין לכם כי "נא‪F‬מנים" אתם‪ ,‬על ‪$‬יכם לשב‪$‬ר בראשונה את חפצכם‬
‫לכב‪$‬ד‪.‬‬
‫נא‪F‬מן – ככה אני קר‪ $‬א את‪-‬זה אשר הלך לערבות מדבר במקום א‪$‬ין א‪F‬להים ואשר שב‪$‬ר את‪-‬לבו‬
‫החפ‪$‬ץ כב‪$‬ד‪.‬‬
‫בחול הצהוב ושזוף מלהט השמש יביט כמתגנ ‪$‬ב לנאות המדבר וצמ‪$‬א למעינות מ‪$‬ימ‪$‬יהן‪ ,‬אשר‬
‫שם חיתו מדבר שוכנות תחת ע‪$‬צים עב‪D‬תים‪.‬‬
‫ואולם לא ישיא אותו צמאו ללכת ולדמות אל המתענגות הה‪$‬ן‪ :‬כי באשר נאות מדבר שם גם‬
‫עצב‪$‬י א‪F‬לילים‪.‬‬
‫רע‪$‬ב וטר‪ $‬ף ובד‪ $‬ד וא‪$‬ין א‪F‬להים‪ :‬ככה יהיה ח‪$‬פץ‪-‬האריה וככה ישאל מ‪$‬עם נפשו להיות‪.‬‬
‫חפשי מ‪$‬אשר עבדים‪ ,‬נגאל מ‪$‬אלהים ומ‪$‬עבודת א‪F‬להים‪ ,‬באפס יראה ונורא‪ ,‬שגיא ובד‪ $‬ד‪ :‬ככה‬
‫יהיה הח‪$‬פץ אשר לנא‪F‬מן רוח‪.‬‬
‫במדבר ישבו מעולם הנא‪F‬מנים‪ ,‬א‪$‬לה הרוחות החפשים‪ ,‬ויהיו שם לאדונ ‪$‬י המדבר; ואולם‬
‫בערים יושבים החכמים המה‪D‬ללים‪ ,‬השב‪$‬עים והאבוסים ה‪$‬יט‪$‬ב – החיות המושכות בס‪ $‬בל‪.‬‬
‫תמיד ה‪$‬ם מושכים‪ ,‬כמשפט החמורים‪ ,‬את עגלת העם!‬
‫ואני לא אקצוף על ‪$‬יהם על כל זה‪ :‬ואולם עבדים יהיו בע‪$‬יני ורתומ‪$‬י לעגלות‪ ,‬ואף אם נוצצים‬
‫כל ‪$‬י הריתמה מזהב!‬
‫וי ‪$‬ש אשר היו עבדים טובים ושוים מאד במחירם‪ ,‬כי ככה תדב‪$‬ר הצדקה‪" :‬אם זה גורלך להיות‬
‫מא‪$‬ין כמוה!‬
‫עבד‪ ,‬ובקשת לך את‪-‬זה‪ ,‬אשר עבודתך מועילה לו ‪$‬‬
‫"ורוח אדונך וצדקתו יגדלו נא הלך וגדל בגלל ה‪F‬יותך לו לעבד‪ :‬וגדלת גם אתה יחד עם רוחו‬
‫ועם צדקתו!"‬
‫ואמנם כ‪$‬ן הוא‪ ,‬אתם החכמים המה‪D‬ללים‪ ,‬אתם עבד‪ $‬י העם! גם אתם גדלתם עם רוח העם ועם‬
‫צדקתו – ככל אשר גדל העם בגללכם! ואת‪-‬כל‪-‬זאת אני אומ‪$‬ר לכם רק לתפארתכם!‬
‫ואולם אספסוף‪-‬עם תהיו לי גם בכל צדקות‪$‬יכם‪ ,‬אספסוף עם ע‪$‬ינים כ‪$‬הות – אשר יוד‪ $‬ע א‪$‬יננו‬
‫מה‪-‬זה רוח !‬
‫רוח הלא זה חיים אשר בעצם ידם יקרעו את החיים‪ :‬על פי המכאוב בעצם נפשם ירבו‬
‫לנפשם דעת‪ – .‬הכבר ידעתם את‪-‬כל זאת?‬
‫וזה האשר אשר לרוח‪ :‬להיות משוח על‪-‬פי דמעות ומק‪D‬דש לקרבן‪ – .‬הכבר ידעתם את‪-‬כל‬
‫זאת?‬
‫ועורון העו ‪$‬ר ורב חפשו ומששו יעידו גם ה‪$‬מה עוד על כח השמש הגדול אשר א‪$‬ליה הביט –‬
‫הכבר ידעתם את‪-‬כל זאת?‬
‫והמוצ‪$‬א דעת ילמוד לבנות הרים על‪-‬גב‪$‬י הרים! מעט הוא ממנו‪ ,‬כי יעתיק הרוח הרים‬
‫ממקומם‪ – .‬הכבר ידעתם את‪-‬כל זאת?‬
‫רק את ניצוצות הרוח ידעתם‪ :‬ואולם את הסדן‪ ,‬אשר הוא הוא הרוח‪ ,‬לא ראיתם ולא את‬
‫אכזריות פטישו!‬
‫אמנם כ‪$‬ן‪ ,‬לא ידעתם עוד את‪-‬גאון הרוח ! ואולם עוד מעט מזה תוכלו להכיל את ענות הרוח‪,‬‬
‫לו רק תפתח את‪-‬פיה !‬
‫ומעולם לא השיגה עוד ידכם להשליך רוחכם לתוך גומץ שלג‪ :‬א‪$‬ין לכם די חם למעשה הזה‬
‫כי על כ‪$‬ן א‪$‬ין אתם יודעים גם את‪-‬תענ‪D‬גות קרתו‪.‬‬
‫ובכל זאת אתם עשים תמיד כמו ה‪F‬ייתם אנשים‪-‬אחים לרוח; ופעמים הרב‪$‬ה עשיתם את‬
‫החכמה לב‪$‬ית‪-‬עניים ולב‪$‬ית‪-‬חולים לחוז ‪$‬י‪-‬חזיונות רעים‪.‬‬
 ‫לא נשרים ה‪F‬ייתם‪ :‬כי על כ‪$‬ן לא הרגשתם מ‪$‬עודכם גם את האשר אשר בבלהות הרוח‪ .‬ומי‬
‫אשר א‪$‬יננו עוף‪-‬כנף‪ ,‬אל נא ירבץ זה על פנ ‪$‬י תהומות ממעל‪.‬‬
‫פושרים אתם כ‪D‬לכם‪ :‬ואולם קר יהיה תמיד זרם כל דעת עמ‪D‬קה‪ .‬ככפור היו הבא‪$‬רות הפנימיות‬
‫אשר לרוח‪ :‬מחיה ה‪$‬ן לידים להטות ולעובדים נלהבים‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה אתם עומדים פה לע‪$‬יני בהדר וזקופ‪$‬י קומה ומי ‪D‬שר‪ $‬י ערף‪ ,‬אתם החכמים המה‪D‬ללים! – רוח‬
‫חזק ורצון חזק לא יניע אתכם‪.‬‬
‫המ‪$‬עודכם לא ראיתם מפרש על פנ ‪$‬י הים אשר גלום הוא ונפוח ורע‪$‬ד מפנ ‪$‬י זעף הרוח?‬
‫כמשפט המפרש הרע‪$‬ד מפנ ‪$‬י זעף הרוח כ‪$‬ן תעבור חכמתי על פנ ‪$‬י הים – זאת חכמתי‪-‬פרא!‬
‫ואולם אתם עבד‪ $‬י העם‪ ,‬אתם החכמים המה‪D‬ללים‪ ,‬א‪$‬יך זה תוכלו אתם ללכת עמי! –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫שירת הלילה‬
‫הנ ‪$‬ה לילה‪ :‬כל הבא‪$‬רות השוקקות מדברות עתה בקול גדול – וגם נשמתי היתה בא‪$‬ר שוקקת‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה לילה‪ :‬כל השירים אשר לאהבים מקיצים עתה – וגם נשמתי היתה שירת אה‪$‬ב‪.‬‬
‫דבר‪-‬מה ישנו בי אשר לא ידם ואשר ד‪ L‬מי א‪$‬ין לו; ועתה הוא חפ‪$‬ץ להרים קולו‪ .‬תשוקה לאהבה‬
‫ישנה בי‪ ,‬והיא גם היא דברת את שפת האהבה‪.‬‬
‫אור אנכי‪ :‬אויה‪ ,‬מי ית‪$‬ן והייתי לילה! ואולם זאת היא בדידתי כי חגור אנכי אור‪.‬‬
‫הוי מי ית‪$‬ן וחשך הייתי ולילה! כי‪-‬אז ינקתי משד‪ $‬י האור!‬
‫וגם אתכם עוד ברך ב‪$‬רכתי‪ ,‬אתם ניצוצ‪$‬י הכוכבים ותולע‪$‬י האור הקטנים במרום! – ומתענ‪$‬ג‬
‫הייתי אז על מתנות‪-‬אורכם‪.‬‬
‫ואולם באורי אשר לי אנכי חי ואת הלהבות המתפרצות מקרבי אנכי שותה ומ‪$‬שיב אל קרבי‪.‬‬
‫לא א‪$‬דע את תענ ‪D‬גות הלוק‪$‬ח; וי ‪$‬ש אשר אח‪F‬לום חלום כי טוב מקחת גם גנב‪.‬‬
‫וזה לי עניי אני‪ ,‬כי ידי לא תנוח רגע מת‪$‬ת; וזאת לי קנאתי אני‪ ,‬כי ראה אנכי תמיד עינים‬
‫מחכות ואת‪-‬הל ‪$‬ילות הבהירים אשר לכליון‪-‬נפש‪.‬‬
‫הוי המא‪$‬רה אשר על‪-‬כל הנותנים! הוי הקדרות אשר לשמשי! הוי התשוקה אל התשוקה! הוי‬
‫לרעבון מ‪$‬רב שבע!‬
‫לוקחים ה‪$‬ם מ‪$‬אתי‪ :‬אבל האגע עוד אל‪-‬נשמתם? הנ ‪$‬ה תהום מבדיל ב‪$‬ין ת‪$‬ת וב‪$‬ין קחת‪ ,‬וגם‬
‫הקטנה בתהומות נבצרה ממנו משום עליה גשר‪.‬‬
‫מא‪$‬ת‬‫הנ ‪$‬ה רעב עלה מקרב יפיי‪ :‬מי ית‪$‬ן ויכלתי להדאיב לאשר אאיר‪ ,‬מי ית‪$‬ן ויכלתי לגזל ‪$‬‬
‫הלוקחים ממני‪ – :‬ככה רע‪$‬ב אנוכי לרשע‪.‬‬
‫להשיב ידי ברגע‪-‬אשר נשלחה יד לקראתה; לעצור בעדי כמפל‪-‬מים‪ ,‬אשר גם בנפלו יעצור‬
‫עוד בשטפו‪ – :‬ככה רע‪$‬ב אנכי לרשע‪.‬‬
‫זאת היא הנקמה אשר חקרה עתרת שפעתי; זאת היא המזמה המפכה מתוך בדידתי‪.‬‬
‫תענוגי אשר נולד לי בתתי מ‪$‬ת עלי ברב‪-‬ת‪$‬ת‪ ,‬צדקתי היתה למשא על נפשה בהמון ר‪ D‬בה!‬
‫מי אשר ית‪$‬ן תמיד והיתה זאת הרעה אשר לנגדו תמיד‪ ,‬כי תאמר לו כלמתו‪ :‬מי אשר יפז ‪$‬ר‬
‫תמיד וצבו ידו ולבו והיו להם אבעב‪D‬עות מ‪$‬רב ת‪$‬ת‪.‬‬
‫ע‪$‬יני לא תמל ‪$‬א עוד על‪-‬דבר הכלמה אשר לשאלים‪ ,‬וידי קשתה רב מדי לחרדת הידים‬
‫המל ‪$‬אות‪.‬‬
‫אנה פנתה דמעת ע‪$‬יני ואנה הלך הרך אשר ללבי? הוי לבדידה אשר לכל הנותנים! הוי‬
‫לדממה אשר לכל המאירים!‬
‫שמשות רבות סובבות ביקום הר‪ $‬יק‪ :‬אל‪-‬כל אשר חשך לו מדברות ה‪$‬ן באורן – ולי ה‪$‬ן‬
‫מחרישות‪.‬‬
‫אויה‪ ,‬זאת היא שנאת האור לכל‪-‬מ‪$‬איר‪ :‬בלי חמלה הוא נוס‪ $‬ע את נתיבותיו‪.‬‬
‫זע‪$‬ף מקרב ל ‪$‬ב עמוק לע‪D‬מת כל מ‪$‬איר‪ ,‬קר לע‪D‬מת שמשות – ככה נוס‪ $‬ע כל שמש‪.‬‬
‫כרוח סערה עפות השמשות את נתיבות‪$‬יהן‪ ,‬ככה יהיה משפט מסען‪ ,‬נמשכות ה‪$‬ן אחר‪ $‬י חפצן‬
‫אשר לא ימט רגע‪ ,‬ככה יהיה משפט קרתן‪.‬‬
‫עד שבאתם‪ ,‬הקדרים‪ ,‬עד שבאתם‪ ,‬בנ ‪$‬י הלילה‪ ,‬אשר תבראו חם מכל מ‪$‬איר! עד שבאתם‬
‫אתם ותשתו חלב ועסיס מ‪$‬עטינ ‪$‬י האור!‬
‫הוי הקרח הסב‪$‬ב אותי וידי תכוה בכפור הקרח‪ ,‬הוי הצמא המסוך בקרבי והוא כמה לצמאכם!‬
‫הנ ‪$‬ה לילה‪ :‬הוי כי אור הייתי! וצמ‪$‬א לילה! וצמ‪$‬א בדידה!‬
 ‫הנ ‪$‬ה לילה‪ :‬כמו מעין מתפרצת עתה תשוקתי מקרבי – שא‪$‬ל אנכי לדב‪$‬ר‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה לילה‪ :‬כל הבא‪$‬רות השוקקות מדברות עתה בקול גדול – וגם נשמתי היתה בא‪$‬ר שוקקת‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה לילה‪ :‬כל השירים אשר לאהבים מקיצים עתה – וגם נשמתי היתה שירת אה‪$‬ב‪– .‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫שירת המחול‬
‫ויהי ערב‪-‬יום וסרתוסטרא הלך הוא ותלמידיו עמו דרך היער‪ .‬ויהי הוא מבק‪$‬ש בא‪$‬ר‪ ,‬ויבא עד‬
‫כר‪-‬דשא ירוק‪ ,‬והנ ‪$‬ה ע‪$‬צים וסבכים עוטרים לו דומם ונערות מחללות על‪-‬פנ ‪$‬י הדשא‪ .‬והנערות‬
‫הכירו ותראינה והנ ‪$‬ה זה סרתוסטרא‪ ,‬ותחדלנה פתאם לחל‪ .‬אז נגש אל ‪$‬יהן סרתוסטרא ויא‪$‬ר‬
‫אל ‪$‬יהן פניו וידב‪$‬ר אל ‪$‬יהן ל ‪$‬אמור‪:‬‬
‫"אל נא לכן‪ ,‬נערות אהובות‪ ,‬כי תחדלנה לחל! לא משבית‪-‬שעש‪ D‬ע סר אל ‪$‬יכן הפעם עם עין‬
‫רעה ולא שנ ‪$‬א נערות‪.‬‬
‫מ‪$‬ליץ אנכי על א‪F‬להים לפנ ‪$‬י השטן‪ ,‬אף אמנם א‪$‬ין השטן הזה בלתי‪-‬אם הרוח אשר לכב‪$‬ד‪ D‬ת‪.‬‬
‫וא‪$‬יך א‪$‬פוא אהיה אנכי‪ ,‬אתן הקלות‪ ,‬שנ ‪$‬א למחלות א‪F‬להים? וא‪$‬יך זה שנ ‪$‬א לרגל ‪$‬י נערות עם‬
‫קרס‪ D‬לים יפים?‬
‫אכ‪$‬ן יער הייתי ול ‪$‬יל ע‪$‬צים קדרים‪ :‬אבל מי אשר א‪$‬יננו יר‪ $‬א את קדרותי‪ ,‬ומצא זה גם חרוז ‪$‬י‬
‫שושנים ב‪$‬ין קפריסי‪.‬‬
‫וגם את הא‪F‬להים הקטן ימצא‪ ,‬אשר הוא הנחמד לנערות מכל א‪F‬להים‪ :‬על יד הבא‪$‬ר הוא שכ‪$‬ב‬
‫דומם ובע‪$‬ינים סגורות‪.‬‬
‫ואמנם בעצם היום חלף לי וי ‪$‬רד‪ $‬ם‪ ,‬זה‪-‬גנב בצה‪L‬רים! הרדף רב מדי אחר‪ $‬י בנ ‪$‬י צפרת?‬
‫אל‪-‬נא תקצופנה עלי‪ ,‬אתן המחללות היפות‪ ,‬כי איס‪ $‬ר מעט את הא‪F‬להים הקטן! אכ‪$‬ן צעק‬
‫יצעק וגם יבכה – ואולם גם בבכותו עוד יעיר שחוק‪.‬‬
‫ובדמעות בעפעפיו יתחנ ‪$‬ן אל ‪$‬יכן כי תחלנה עמו‪ ,‬ואני הוא אשר אשיר לו שירי למחולו‪:‬‬
‫שירת מחול עם לעג על הרוח אשר לכב‪$‬ד‪ D‬ת – הלא זה שטני הגבוה מכל‪-‬גבוה ועצום מכל‪-‬‬
‫עצום‪ ,‬אשר עליו אומרים כי הוא "אדון העולם"‪– .‬‬
‫וזה דבר השירה אשר שר סרתוסטרא בצ‪$‬את ק‪D‬פידון עם הנערות יחדו למחול‪.‬‬
‫אל‪-‬תוך ע‪$‬ינכם‪ ,‬החיים‪ ,‬הבטתי לפנ ‪$‬י‪-‬ימים! אז חשבתי כי צללתי בתהום א‪$‬ין‪-‬ח‪$‬קר‪.‬‬
‫ואולם אתם שבתם ומשית‪D‬ני משם בחכת‪-‬זהב‪ ,‬ובלעג שחקתם עלי כי קראתי לכם א‪$‬ין‪-‬ח‪$‬קר‪.‬‬
‫ואמרתם א‪$‬לי‪" :‬כ‪$‬ן כל הדגים דברים; את‪-‬אשר לא יחקרו ה‪$‬מה‪ ,‬זה להם א‪$‬ין‪-‬ח‪$‬קר‪.‬‬
‫ואולם רק חליפות לי ושוב‪$‬בה אנכי ואשה אנכי בכל‪ ,‬ואשה לא צדיקה‪.‬‬
‫אף‪-‬כי יקרא לי פיכם‪ ,‬אתם הגברים‪" ,‬העמ‪D‬קה" או "הנא‪F‬מנה" או "בת נצח" או "הנסתרה"‪.‬‬
‫ואולם אתם הגברים נותנים לנו תמיד את צדקות‪$‬יכם אתם – אתם הצדיקים!"‬
‫ככה שחקה זאת לא‪-‬א‪$‬מון בה; ואולם לא אאמין לה לעולם ולשחוק לעגה‪ ,‬כאשר תדב‪$‬ר‬
‫רעות בה בנפשה‪.‬‬
‫וכאשר ישבתי עם חכמתי‪-‬פרא לבדה בא‪$‬ין זר עמנו‪ ,‬ותדב‪$‬ר א‪$‬לי בצדק‪" :‬הנ ‪$‬ה חפצת‪ ,‬הנ‪$‬ה‬
‫בקשת ‪ ,‬הנ ‪$‬ה אהבת‪ ,‬ולכ‪$‬ן הנ ‪$‬ה הללת את‪-‬החיים!"‬
‫עוד מעט ואמרתי לענות אותה בחמת רוח ולהגיד לקוצפת את הא‪F‬מת על‪-‬פניה ; כי מה חמת‬
‫רוח גדולה אם לא ברגע אשר יגיד איש לחכמתו "את הא‪F‬מת" על פניה‪.‬‬
‫ככה משפט הדברים אשר ב‪$‬ין שלשת‪$‬נו‪ .‬בעצם נפשי אהבתי רק את החיים– וחי אני אם לא‬
‫אהבתים פי שנים ברגע אשר אשנא‪$‬ם!‬
‫ואם טוב לבי על החכמה ואם טוב אני לה לפעמים רב מדי‪ ,‬כי אז רק מ‪$‬אשר תזכיר לי יום יום‬
‫את החיים!‬
‫ועין לה כע‪$‬ינם ושחוק לה כמוהם וגם חכת‪-‬זהב קטנה לה כמוהם‪ :‬מה‪-‬פשעי כי דומים השנים‬
‫הא‪$‬לה ככה במרא‪$‬יהם?‬
‫ובשאל החיים אותי יום אחד‪ :‬מי זאת א‪$‬פוא החכמה? – אז עניתי בקנאה גדולה‪" :‬הנ ‪$‬ה כ‪$‬ן!‬
‫החכמה!"‬
‫צמ‪$‬א האדם א‪$‬ליה ולעולם לא ישבע‪ ,‬בעד צעיפים יביט אותה‪ ,‬בחרמים יצודנה‪.‬‬
‫היפה היא? מה אני כי א‪$‬דע! ואולם גם את זקנ ‪$‬י דג‪$‬י הים עוד צוד תצודו בה‪.‬‬
‫חליפות לה ומל ‪$‬אה מרי; ורבת ראיתיה מד‪ $‬י נשכה את שפתה והיא מעבירה את המסר‪ $‬ק כנגד‬
‫הלך שערותיה‪.‬‬
 ‫אולי רעה היא ומל ‪$‬אה תככים ומשפטה בכל משפט אשה; ואולם בדברה רעות בה בנפשה‪,‬‬
‫אז תדיח שבעתים"‪.‬‬
‫וכאשר דברתי את‪-‬הדברים הא‪$‬לה באזנ ‪$‬י החיים‪ ,‬ויתנו קול שחוק מ‪$‬רע ל ‪$‬ב ויסגרו את ע‪$‬ינ ‪$‬יהם‬
‫ויאמרו‪" :‬במי א‪$‬פוא דברת כל א‪$‬לה? הבי דברת?‬
‫ולו גם צדקת – הבפני עליך לענות בי את כל א‪$‬לה? אכ‪$‬ן פתח פיך ודבר‪-‬נא הפעם גם בחכמה‬
‫אשר לך?"‬
‫אויה‪ ,‬ועתה פקחתם את ע‪$‬ינכם ש‪ $‬נית‪ ,‬הוי חיים נחמדים! אז חשבתי ש‪ $‬נית כי צללתי בתהום‬
‫א‪$‬ין‪-‬ח‪$‬קר‪.‬‬
‫ככה שר סרתוסטרא‪ .‬ואולם בכלות המחול והנערות הלכו לדרכן‪ ,‬אז התעצ‪$‬ב אל‪-‬לבו‪.‬‬
‫ובאחריתו פתח את‪-‬פיו וידב‪$‬ר‪" :‬הנ ‪$‬ה זה ירדה השמש זה‪-‬כבר; רטוב כר הדשא ומן היערות‬
‫באה קרה‪.‬‬
‫דבר‪-‬מה זר סבב‪$‬ני ומביט בי כבד‪-‬מחשבות‪ .‬הא‪D‬מנם! עודך חי סרתוסטרא?‬
‫למה? על‪-‬מה? במה? אנה? אי ‪$‬ה? א‪$‬יך? האם לא אולת היא להוסיף עוד לחיות?‬
‫הוי ר‪$‬עי‪ ,‬רק הערב הוא השא‪$‬ל ככה מתוך קרבי‪ .‬סלחו לי כי נע‪F‬צבתי!‬
‫"הערב בא‪ :‬סלחו לי כי בא הערב!"‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫שירת הקבר‬
‫"שם הנ ‪$‬ה אי הקברים הדומ‪$‬ם; שם הנ ‪$‬ה קברות עלומי גם ה‪$‬ם‪ .‬אל המקום הזה אב‪$‬א נא את ז ‪$‬רי‪,‬‬
‫ז ‪$‬ר‪-‬חיים אשר ירוק נצח"‪.‬‬
‫ככה גמרתי בלבי ואקום ואע‪F‬בור את הים‪– .‬‬
‫הוי אתם מראות עלומי עם חזיונות‪$‬יהם! הוי אתם מבט‪$‬י האהבה כ‪D‬לכם‪ ,‬מבט‪$‬י רגע‪$‬י א‪F‬להים!‬
‫א‪$‬יך מהרתם למות עלי! אעלה נא היום את‪-‬זכרכם כמו זכרון מ‪$‬תי‪.‬‬
‫מ‪$‬עמכם‪ ,‬מ‪$‬תי האהובים‪ ,‬בא לי ר‪ $‬יח מתוק‪ ,‬אשר יתיר מוסרות לבי עם מוסרות דמעותי ואשר‬
‫יזעזע ויפתח את ל ‪$‬ב היור‪ $‬ד‪-‬בא‪L‬ניה הבד‪ $‬ד‪.‬‬
‫ובכל‪-‬זה עוד עשיר אנכי מכל וי ‪$‬ש לקנ ‪$‬א בי מכל – אנכי הבד‪ $‬ד מכּל! כי הנ ‪$‬ה ה‪F‬ייתם לי אתם‬
‫ועוד אני שלכם‪ .‬ענו בי ואמרו‪ :‬למי נפלו כמו לי תפוח‪$‬י שושנים מן הע‪$‬ץ?‬
‫ובכל‪-‬זה עוד יור‪ $‬ש אנכי לאהבתכם ולאדמת מטעכם ופר‪ $‬ח אנכי לזכרכם צדקות עלות פרע‬
‫ומל ‪$‬אות צבעים – הוי אתם האהובים!‬
‫אכ‪$‬ן ע‪D‬ש‪ $‬ינו להיות קרובים תמיד איש לאחיו‪ ,‬אתם פלאי הנחמדים והזרים; ולא כצפ‪L‬רים יר‪ $‬אות‬
‫ומתגנבות נגשתם א‪$‬לי ואל תשוקתי – כי אם כמאמינים אל המאמין!‬
‫אמנם כ‪$‬ן הוא‪ ,‬לא‪F‬מונה ע‪D‬ש‪ $‬יתם כמוני ולנצח‪$‬י נעימות; ואם שומה עלי לקרא לכם ש‪ $‬ם על דבר‬
‫אי‪-‬א‪F‬מונתכם‪ ,‬אתם מבט‪$‬י א‪F‬להים ורגע‪$‬י א‪F‬להים‪ ,‬ש‪ $‬ם אחר לא למדתי עוד‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה מהרתם למות עלי‪ ,‬אתם הפליטים‪ .‬ואולם לא ברחתם מפני ולא ברחתי אנכי מפנ ‪$‬יכם‪:‬‬
‫חפים אנחנו יחדו במעל ‪$‬נו‪.‬‬
‫לבעבור הרג‪$‬ני אני חנקו אתכן‪ ,‬אתן צפ‪L‬ר‪ $‬י הזמרה אשר לתקותי! אל ‪$‬יכן האהובות ירתה‬
‫הרשעה את חציה – ולבי אני היה המטרה!‬
‫והחצים מצאו את המטרה! כי אתם הלא ה‪F‬ייתם מקור לבי‪ ,‬אח‪D‬זתי ואשר בה נא‪F‬חזתי‪ :‬לכ‪$‬ן‬
‫היתה שומה על ‪$‬יכם למות בעודכם רכים ובטרם מוע‪$‬ד!‬
‫אל אשר ימח‪$‬ץ על‪-‬נקלה מכל אשר לי‪ ,‬שם ירו המורים את חצם‪ :‬וזה ה‪F‬ייתם לי אתם‪ ,‬אשר‬
‫עורכם רך כמו נוצה קלה וכמו השחוק הקל הגו ‪$‬ע בהביט בו עין!‬
‫ואולם זה אשר אדב‪$‬ר באזנ ‪$‬י שנאי‪ :‬מה כל‪-‬רצח אדם מדר דר לע‪D‬מת זה אשר עשיתם לי!‬
‫כי הר‪ $‬עותם לעשות לי מכל רצח אדם; את‪-‬אשר לא יושב לנצח‪ ,‬אותו לקחתם מ‪$‬אתי‪ – :‬זה‬
‫אשר אדב‪$‬ר באזנ ‪$‬י שנאי!‬
‫כי את‪-‬מראות עלומי ואת מבחר פלאי המתם לי! את ילד‪ $‬י שעש‪ D‬עי לקחתם מ‪$‬אתי ואת רוחות‬
‫הע‪$‬דן! הנ ‪$‬ה פה לזכרכם אנח נא היום את ז ‪$‬רי זה ואת קללתי‪.‬‬
‫הקללה הזאת לכם היא‪ ,‬שנאי! כי הנ ‪$‬ה קפדתם את‪-‬נצחי‪ ,‬כקול אשר נשבר בתוך הלילה‬
‫הקר! רק כניצוץ ע‪$‬ין א‪F‬להים נגלה עלי זה – רק כהרף עין!‬
‫הנ ‪$‬ה זה אשר דברה א‪$‬לי טה‪L‬רתי למוע‪$‬ד טוב‪" :‬א‪$‬לים יהיו לי כל הנבראים"‪.‬‬
‫אז התנפלתם עלי עם ש‪ $‬ד‪ $‬יכם הנתעבים; אוי לי‪ ,‬אנה ברח המוע‪$‬ד הטוב ההוא?‬
 ‫"כל הימים יהיו לי קדשים" – הנ ‪$‬ה זה אשר דברה א‪$‬לי לפנים חכמת עלומי‪ :‬אכ‪$‬ן דבר‪ $‬י נגידים‬
‫ה‪$‬ם אשר לחכמה עליזה!‬
‫אז גנבתם ממני‪ ,‬אתם שנאי‪ ,‬את ל ‪$‬ילותי ומכרתם אותם למצ‪D‬קות בא‪$‬ין ש‪ $‬נה‪ :‬אוי לי‪ ,‬אנה ברחה‬
‫החכמה העליזה ההיא?‬
‫הב‪$‬אתם עלי את הינשוף‪ ,‬זאת צפורכם‬ ‫ושאלתי אני לפנים לי אותות צפ‪L‬רים מבשרות טוב‪ :‬אז ‪$‬‬
‫המאוסה והבזויה‪ .‬אוי לי אנה ברחה משא‪$‬לתי המפ‪D‬נקה?‬
‫ונ ‪$‬דר נדרתי לפנים לבלתי ה‪F‬יות לי געל נפש עד עולם‪ :‬אז הפכתם לי את‪-‬כל קרובי ואת‬
‫הקרובים מכל קרובי ועשיתם אותם לי למכות טריות‪ .‬לאן ברח נדרי הנחמד?‬
‫עו ‪$‬ר הייתי והלכתי נתיבות אשר‪ :‬אז השלכתם קיא חלאה על דרך העו ‪$‬ר‪ ,‬ועתה געלה נפשו‬
‫את נתיב העו ‪$‬ר הישן אשר לרגלו‪.‬‬
‫וכאשר עשיתי את‪-‬הכב‪$‬ד מכל כב‪$‬ד וחגתי את‪-‬חג התגברותי על‪-‬עצמי‪ :‬אז הזעקתם עלי את‪-‬‬
‫א‪$‬לה אשר אה‪$‬בוני וה‪$‬מה צעקו א‪$‬לי כי אנכי המדאיב להם שבעתים‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה זאת היתה פעולתכם מ‪$‬עולם‪ :‬את‪-‬מבחר דבשי מררתם לי ואת יגיע מבחר דבורותי‪.‬‬
‫לנדבת צדקותי שלחתם לי תמיד את‪-‬עז ‪$‬י הפנים מכל העניים; לחמלתי קבצתם עלי תמיד את‬
‫מא‪$‬ין כמוהם‪ .‬ככה מחצתם את צדקותי בעצם א‪F‬מונתן‪.‬‬ ‫חסר‪ $‬י הכלמה ‪$‬‬
‫ואם באתי עוד והגשתי לקרבן גם את‪-‬הקדוש מכל קדוש‪ :‬אז באתם אתם חיש‪-‬קל והוספתם‬
‫עליו כרגע גם את‪-‬מתנות "חסידותכם" השמ‪$‬נות ממנו‪ :‬ככה ח‪D‬נק גם הקדוש לי בעתר עשן‬
‫דשנכם‪.‬‬
‫ולחל חפצתי לפנים כאשר לא חוללתי מ‪$‬עודי‪ :‬ממעל לשמים והלאה שאפתי לחל‪ .‬אז פתיתם‬
‫מ‪$‬אחרי את‪-‬מבחר נעים משררי!‬
‫ואז נתן קול פחדים‪ ,‬קול נגינות נורא; אוי לי כשופר מבש‪ $‬ר קדרות תקע באזני!‬
‫הוי משר‪$‬ר מרצ‪$‬ח ‪ ,‬כלי למעשה רשעה‪ ,‬חף מפשע! הנ ‪$‬ה כבר נצבתי הכ‪$‬ן לקראת מבחר‬
‫מחלותי‪ :‬אז רצחת בקולותיך את א‪$‬ש שלהבתי!‬
‫ואולם רק במחול ידעתי דב‪$‬ר את‪-‬משל כל נשגבות‪ :‬ועתה נשאר לי משלי לא‪-‬דבור ועצור‬
‫בעצמותי!‬
‫לא‪-‬דבור ולא‪-‬נגאל נשאר לי בחיר תקותי ומ‪$‬תו עלי כל מראותי וכל נחמותי אשר לעלומי!‬
‫א‪$‬יך זה נשאתי את כל‪-‬זאת? א‪$‬יך סבלתי וא‪$‬יך הבלגתי על‪-‬פצעים כמו א‪$‬לה? א‪$‬יך זה קמה‬
‫נשמתי ש‪ $‬נית מתוך הקברים הא‪$‬לה? אכ‪$‬ן י ‪$‬ש בי דבר אשר לא ימח‪$‬ץ ואשר לא יקב‪$‬ר ואשר‬
‫יפוצ‪$‬ץ סלע‪ :‬הלא זה חפצי אשר לי‪ .‬אל ‪$‬ם הוא מהל ‪$‬ך ובא‪$‬ין חליפות בקרב כל השנים‪.‬‬
‫את‪-‬דרכו הוא אומ‪$‬ר ללכת ברגלי‪ ,‬זה חפצי הישן; קש‪ $‬ה ּ‪$‬לב הוא וכבד מחשבה וא‪$‬ין מחץ‬
‫שליט בו‪.‬‬
‫ועק‪$‬ב רגלי גם אני א‪$‬ין מחץ שליט בו‪ .‬כ‪$‬ן עודך חי פה וכאשר היית כ‪$‬ן הנך‪ ,‬אתה ארך הרוח!‬
‫הנ ‪$‬ה כ‪$‬ן עודך מתפר‪ $‬ץ תמיד מתוך כל הקברים!‬
‫עוד חי בקרבך גם סוד עלומי אשר לא היתה לו גא‪D‬לה; כמשפט החיים והעלומים אתה יוש‪ $‬ב‬
‫פה ומקוה על עי‪$‬י קבר צהובים‪.‬‬
‫אמנם כ‪$‬ן‪ :‬עודך לי המהר‪ $‬ס אשר יהרוס כל הקברים! אשריך חפצי! רק באשר קברים‪ ,‬שם‬
‫תהיה גם תחיה‪– .‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על המתגברים על עצמם‬

‫"ח‪$‬פץ לא‪F‬מת תקראו"‪ ,‬אתם גדול ‪$‬י החכמים‪ ,‬לזה אשר ינגש בכם וייח‪$‬ם אתכם? ח‪$‬פץ לדעת‬
‫את‪-‬כל י ‪$‬ש‪ :‬ככה קר‪ $‬א אני לחפצכם! את כל‪-‬י ‪$‬ש אתם חפ‪$‬צים ר‪ $‬אשית לכם לסג‪$‬ל אל הדעת‪ :‬כי‬
‫א‪$‬ין אתם מאמינים – וגם י ‪$‬ש ידים לאי‪-‬א‪F‬מונתכם – אם כבר מס‪ D‬גל זה אל הדעת‪.‬‬
‫ואשר יהיה כל דבר ישר לכם וכש‪ $‬ר לכם! ככה חפ‪$‬ץ חפצכם‪ .‬חלק יהיה כל‪-‬דבר ונכנע אל‬
‫הרוח‪ ,‬להיות לו לראי ולצלם דמות‪.‬‬
‫זה לכם כל חפצכם‪ ,‬אתם גדול ‪$‬י החכמים‪ ,‬ח‪$‬פץ הוא לכח; ואף בדברכם על הטוב ועל הרע‬
‫ועל ערכ‪$‬י הערכים‪.‬‬
‫ועוד אתם אומרים לברא את העולם‪ ,‬אשר לפניו תוכלו לכרע על ברככם‪ :‬זאת לכם תקותכם‬
‫האחרונה ושכרונכם‪.‬‬
‫ואולם א‪$‬לה אשר לא חכמו ואשר קרא להם עם – משפט הנחל משפטם‪ ,‬אשר סירת שיט‬
 ‫משוטטת עליו ועוברת לדרכה‪ ,‬ובתוך הסירה יושבים בהדרת כבוד ולבוש‪ $‬י מסוה ערכ‪$‬י‬
‫הערכים‪.‬‬
‫את חפצכם ואת ערכ‪$‬יכם הוצ‪$‬אתם אל נחל כל ההוה ואשר‪-‬יהיה; ואת אשר קר‪ $‬א לו העם טוב‬
‫ורע והרכתי גם בו ח‪$‬פץ קדמוני אל הכח‪.‬‬
‫אתם ה‪$‬ם‪ ,‬גדול ‪$‬י החכמים‪ ,‬אשר הושבתם אורחים כא‪$‬לה בסירת השיט ונתתם להם תפארת‬
‫וגד‪ D‬לה וש‪ $‬מות יפים‪ – ,‬אתם וחצפכם המש‪ $‬ל!‬
‫והנחל נש‪ $‬א את סירתכם הלאה‪ :‬שומה היא עליו לש‪ $‬אתה‪ .‬מה‪-‬בצע בקצף הגל הנשבר‬
‫ובהשתערו ובהתקוממו אל אדן הסירה!‬
‫לא הנחל הוא השואה אשר לנגד פנ ‪$‬יכם ולא הוא אחרית טובכם ורעתכם‪ ,‬אתם גדול‪$‬י‬
‫החכמים‪ ,‬כי‪-‬אם הח‪$‬פץ ההוא‪ ,‬זה הח‪$‬פץ לכח‪ – ,‬ח‪$‬פץ‪-‬החיים המוליד ולנצח לא ייגע‪.‬‬
‫ואולם למען תבינו את‪-‬דברי על הטוב והרע‪ ,‬הבה ואגידה לכם בראשונה את‪-‬דברי על החיים‬
‫ועל ארח כל‪-‬חי‪.‬‬
‫את‪-‬כל חי חקרתי‪ ,‬הלכתי את‪-‬כל הנתיבות הגדולות עם הקטנות‪ ,‬לבעבור אכיר את‪-‬ארחו‪.‬‬
‫בראי מל ‪D‬טש מ‪$‬אה קלטתי עוד את מבטו‪ ,‬כי היה פיו סגור‪ ,‬לבעבור תדב‪$‬ר א‪$‬לי ע‪$‬ינו‪ ,‬וע‪$‬ינו‬
‫דברה לי‪.‬‬
‫ואולם בכל‪-‬אשר מצאתי חי‪ ,‬שם שמעתי דברים גם על דבר אזן שומעת ומקשיבה‪ .‬כל חי‬
‫א‪$‬יננו בלתי אם נפש מקשיבה‪.‬‬
‫וזאת לי ש‪ $‬נית‪ :‬כל איש אשר יפל ‪$‬א ממנו להיות מקשיב לנפשו עצמו‪ ,‬וקמו לו מצוים‪ .‬זה ארח‬
‫כל חי‪.‬‬
‫וזאת גם השלישית אשר שמעתי‪ :‬כב‪$‬ד צו ‪$‬ה מ‪$‬הקשיב‪ .‬ולא רק אשר ישא המצוה את ס‪ $‬בל כל‬
‫המקשיבים ואשר עוד מעט ודכ‪$‬א אותו הס‪ $‬בל כ‪D‬לו‪– :‬‬
‫כי אם מסה והשליך נפשו מנגד ראתה ע‪$‬יני בכל מצוה; ותמיד בצוות החי‪ ,‬וערב הוא אל נפשו‪.‬‬
‫ואף גם בצוות החי לנפשו עצמו‪ ,‬ושל ‪$‬ם גם בזה את‪-‬דבר המצוה בעצם נפשו‪ .‬אל ח‪D‬קו הוא‪,‬‬
‫אשר חקק לנפשו יהיה לשופ‪$‬ט ולנוק‪$‬ם ולקרבן גם יחד‪.‬‬
‫א‪$‬יך היה ככל זה? ככה שאלתי את נפשי‪ :‬מה הכח הרודה בקרב החי‪ ,‬אשר יקשיב ויצוה‬
‫ואשר גם בצוותו יהיה למקשיב?‬
‫שמעו נא את‪-‬דברי‪ ,‬אתם גדול ‪$‬י החכמים! בחנו נא אותו בכל מאודכם‪ ,‬אם ירדתי עד ל ‪$‬ב‬
‫החיים ועד השרשים אשר ללבם!‬
‫באשר מצאתי חי‪ ,‬שם מצאתי גם ח‪$‬פץ לכח; ואף בח‪$‬פץ העבד עוד מצאתי את‪-‬ח‪$‬פץ להיות‬
‫לאדון‪.‬‬
‫אשר יעבוד החלש את החזק ממנו – רק הח‪$‬פץ הוא אשר יפתה אותו ככה‪ ,‬יען אשר חפ‪$‬ץ הוא‬
‫להיות לאדון גם הוא לאשר חלש ממנו‪ :‬רק מן התאוה הזאת לא יחפוץ לה‪$‬חל ‪$‬ץ‪.‬‬
‫וכאשר יתמכ‪$‬ר הקטן אל הגדול ממנו‪ ,‬לבעבור ה‪F‬יות לו תאוה וכח על הקטן ממנו‪ ,‬כ‪$‬ן יתמכ‪$‬ר‬
‫הגדול גם הוא ובגלל הכח – ישים נפשו בכפו‪.‬‬
‫קביות אם לחיים ואם‬ ‫וזה דבר ההתמכרות אשר לגדול‪ :‬שואה והשליך נפשו מנגד ומשחק ב ‪D‬‬
‫למות‪.‬‬
‫ובאשר קרבן ועבודה ומבט‪$‬י אהבה‪ ,‬ומצאנו גם שם עוד את הח‪$‬פץ להיות לאדון‪ .‬בארחות‬
‫עקלקלות מתגנ ‪$‬ב פה החלש אל הה‪$‬יכל ועד הל ‪$‬ב אשר לחזק – וגנב שם כח לו‪.‬‬
‫ודבר‪-‬ס‪$‬תר זה דברו א‪$‬לי החיים בעצם פיהם‪ ,‬וזה אשר אמרו לי‪" :‬רא‪$‬ה‪ ,‬הנ‪$‬ה זה אנחנו‪ ,‬אשר‬
‫שומה על ‪$‬יהם להתגבר על‪-‬עצמם כפעם בפעם‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן קראים אתם לזה ח‪$‬פץ להוליד או נטיה אל התכלית‪ ,‬אל הנשגב‪ ,‬אל הרחוק‪ ,‬אל העצום‬
‫שבעתים‪ :‬אבל כל‪-‬זה חזיון אחד הוא ודבר‪-‬ס‪$‬תראחד‪.‬‬
‫וגם אבחר לכלות כליל מליא‪$‬ש את האחד ההוא; ואף אמנם כ‪$‬ן הוא‪ :‬באשר כליון ועלים‬
‫נופלים‪ ,‬שם יהיו החיים לקרבן – בגלל הכח‪.‬‬
‫"אוי לי כי שומה עלי להיות גם מלחמה וגם י ‪$‬ש וגם תכלית וגם ה‪$‬פך כל‪-‬תכלית! ואשר יחק‪$‬ר‬
‫וימצא חפצי‪ ,‬ומצא זה גם את הדרכים העק‪D‬מות אשר היה על חפצי ללכת בהן‪.‬‬
‫"אברא נא אשר אברא ואהב אותו ככל אשר אהב – ואולם עוד מעט ועלי להיות לצר לו‬
‫ולאהבתי‪ :‬ככה חפ‪$‬ץ חפצי"‪.‬‬
‫וגם אתה‪ ,‬המוצ‪$‬א דעת‪ ,‬רק שביל אתה לי ועק‪$‬ב לחפצי‪ :‬אכ‪$‬ן חפצי לכח מתהל ‪$‬ך גם בעקב‪$‬י‬
‫חפצך לא‪F‬מת!‬
 ‫"וחי אני כי לא מצא זה את הא‪F‬מת‪ ,‬אשר ירה א‪$‬ליה את המלה על דבר "הח‪$‬פץ אל הי ‪$‬ש"‪ :‬ח‪$‬פץ‬
‫כזה‪-‬אין!‬
‫"כי אשר א‪$‬יננו‪ ,‬זה יפל ‪$‬א ממנו לחפץ; ואולם זה אשר נמצא וי ‪$‬ש‪ ,‬א‪$‬יך א‪$‬פוא יחפץ זה עוד אל‬
‫הי‪$‬ש!‬
‫"רק באשר חיים‪ ,‬שם גם ח‪$‬פץ; ואולם לא ח‪$‬פץ לחיים כי אם ח‪$‬פץ לכח – הנ ‪$‬ה זה אשר אנחנו‬
‫מורים אותך‪.‬‬
‫"הרב‪$‬ה י ‪$‬ש לחי‪ ,‬אשר יקר לו גם מ‪$‬חיים; ואולם גם בהעריכו ככה את ערכו‪ ,‬הלא דבר ממנו רק‬
‫– הח‪$‬פץ לכח!" –‬
‫ככה הורו אותי לפנים החיים‪ :‬ועל פי התורה הזאת אפתור גם לכם‪ ,‬גדול ‪$‬י החכמים‪ ,‬את חידת‬
‫לבכם‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן זה הדבר אשר אגיד לכם‪ :‬טוב ורע בא‪$‬ין חליפות – אין! מקרבם שומה על ‪$‬יהם לכבוש את‬
‫עצמם תמיד ולהתגב‪$‬ר על עצמם כפעם בפעם‪ .‬ובערכ‪$‬יכם ובדבר‪ $‬יכם על הטוב והרע נהגים‬
‫אתם ביד חזקה‪ ,‬אתם מעריכ‪$‬י הערכים‪ :‬וזה כל אהבתכם הנסתרה ונגה נשמתכם וחרדתכם‬
‫והמון זעפכם‪.‬‬
‫ואולם יד חזקה ממנה תצמח מקרב ערכ‪$‬יכם והתגברות חדשה על עצמכם‪ :‬וא‪$‬ליה תשב‪$‬ר גם‬
‫הב‪$‬יצה וגם קלפתה‪.‬‬
‫ומי אשר שומה עליו להיות יוצ‪$‬ר טוב ורע‪ :‬חי אני אם לא יהיה זה ראשונה למהר‪ $‬ס ואם לא‬
‫ערכים ישב‪$‬ר‪:‬‬
‫ככה דבק הגדול מכל רע אל הגדולה מכל טובה‪ :‬ואולם יוצרת היא‪– .‬‬
‫נדב‪$‬ר נא בה‪ ,‬אתם גדול ‪$‬י החכמים‪ ,‬אם כי רעה היא‪ .‬רע מזה החר‪ $‬ש; כל א‪F‬מת מחרישה תהיה‬
‫לרוש‪.‬‬
‫וישב‪$‬ר נא באמת‪$‬נו כל‪-‬אשר יכול – להיות נשבר‪ ,‬עוד י ‪$‬ש בתים למכביר אשר על ‪$‬ינו לבנות! –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על הנשאים‬
‫דומם התהום אשר לימי‪ ,‬ומי יאמין כי חיות משחקות יצפין!‬
‫לא ינוע ולא יזוע עמקי‪ ,‬ואולם נוצ‪$‬ץ הוא מ‪$‬חידות צפות עליו וממצהלות‪-‬שחוק‪.‬‬
‫איש נשא ראיתי היום‪ ,‬הדור הוא בכבוד‪ ,‬נענה על‪-‬דבר רוחו‪ :‬הוי מה‪-‬שחקה בי נשמתי על‬
‫תא‪L‬רו הנמאס!‬
‫זקוף‪-‬ל ‪$‬ב וכמשפט איש העוצ‪$‬ר בעד נשמת‪-‬אפו‪ :‬ככה נצב עלי‪ ,‬זה הנשא‪ ,‬והוא מחריש!‬
‫ותלוי בו כל דבר‪-‬א‪F‬מת נמאס‪ ,‬זה צ‪$‬ידו ושללו‪ ,‬ועשיר הוא בבגדים קרועים; גם חרולים רבים‬
‫תלוים בו – ורק שושנה לא ראיתי עוד‪.‬‬
‫עוד שחוק לא למד ולא יפי עוד‪ .‬קד‪ $‬ר שב הציד הזה מן היער אשר לדעת‪.‬‬
‫מן המלחמה שב‪ ,‬אשר נלחם עם חיות טרפות‪ :‬ואולם עוד מביטה גם ממנו‪ ,‬מן הכב‪$‬ד‪ D‬ת אשר‬
‫לרוחו‪ ,‬חיה טרפת – והיא עוד לא נכבשה!‬
‫כמו נמ‪$‬ר עודו נצב עלי‪ ,‬אשר עוד מעט ויזנ ‪$‬ק; ואולם קצה נפשי בכל הנשמות הא‪$‬לה הדרוכות‬
‫כקשתות‪ ,‬מאס טעמי בכל נזור‪ $‬י‪-‬אחור א‪$‬לה!‬
‫ואתם תאמרו לי‪ ,‬ר‪$‬עי‪ :‬מי זה יריב על‪-‬דבר הטעם ואשר יטעם לח‪$‬ך? ואולם כל‪-‬החיים א‪$‬ינם‬
‫בלתי ריב על‪-‬דבר הטעם ואשר יטעם לח‪$‬ך!‬
‫טעם – הלא זה המשקל והמאזנים והשוק‪$‬ל גם יחדו; ואוי לחי אשר יאמר לחיות בא‪$‬ין ריב על‪-‬‬
‫דבר משקל ומאזנים ושוקלים!‬
‫כאשר ת‪$‬לה נפש הנשא הזה בכל שיאו‪ :‬אז יח‪$‬ל יפיו; רק אז אטעם אותו ואמצא בו טעם‪.‬‬
‫רק כאשר יפנה מ‪$‬אחר‪ $‬י עצמו ‪ ,‬אז יפסח על צלו הוא ואז יקפ‪$‬ץ לתוך שמשו הוא!‬
‫רב מדי הא‪F‬ריך לשבת בצלו‪ ,‬לכ‪$‬ן חורו לח‪F‬י ‪$‬י האיש הזה הנענה על‪-‬דבר רוחו; כמעט מ‪$‬ת ברעב‬
‫מד‪ $‬י שבתו עם תקותיו לעתיד‪ּ.‬‬
‫עוד רב‪$‬ץ הבוז בע‪$‬יניו‪ ,‬עוד יסת‪$‬ר געל‪-‬נפש בפנת פיו‪ .‬אמנם עתה ינוח – ואולם לא רבצה עוד‬
‫מנוחתו לנוכח פנ ‪$‬י השמש‪.‬‬
‫מי ית‪$‬ן והיה כשור‪-‬פר; והיה ר‪ $‬יח לאשרו כר‪ $‬יח האדמה ולא יעלה ממנו ר‪ $‬יח הבוז לאדמה‪.‬‬
‫מי ית‪$‬ן וראיתיו כשור‪-‬פר לבן‪ ,‬מהל ‪$‬ך לפנ ‪$‬י מחרשתו ונוה‪$‬ם ונוח‪$‬ר‪ :‬וגם בנהמתו עודו משב‪$‬ח את‪-‬‬
‫כל היוצ‪$‬א מן האדמה!‬
 ‫הנ ‪$‬ה הצ‪$‬ל אשר לכף‪-‬ידו עוד רע‪$‬ד על ‪$‬יהם‪ .‬עוד נבט מתחת צא‪F‬לים הרעיון‬‫עוד פניו קדרים; ‪$‬‬
‫אשר בתוך ע‪$‬ינו‪.‬‬
‫ומעש‪ $‬הו גם הוא עוד עליו לצ‪$‬ל‪ :‬עוד היד משליכה קדרות על העשה; לא התגב‪$‬ר עוד על‬
‫מעש‪ $‬הו‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן אהבתי בו את ערף שור‪-‬הפר‪ :‬ואולם עוד חפצתי לראות בו גם את ע‪$‬ין המלאך‪.‬‬
‫וגם את ח‪$‬פץ‪-‬הגבור אשר בקרבו עוד עליו לשכוח‪ :‬יהי נא לי מנ ‪D‬שא ולא רק נשא‪ – :‬מי ית‪$‬ן‬
‫ונשאו הרוח לבדו‪ ,‬את חדל‪-‬ח‪$‬פץ זה!‬

‫חיות כבש וחידות פתר‪ :‬יגאל נא עוד גם את חיותיו ואת חידותיו הוא והפך אותן לבנ ‪$‬י‪-‬שמים‪.‬‬
‫עוד לא למדה דעתו לת‪$‬ת בשחוק קול ולהיות באפס קנאה; עוד לבת תאותו הזורמת לא‬
‫שקטה בתוך היפי‪.‬‬
‫ואמנם לא בשבע תחריש תשוקתו ותטב‪$‬ל כי‪-‬אם ביפי! אכ‪$‬ן לוית גדל‪-‬רוח הח‪$‬ן לגדל‪-‬ל ‪$‬ב‪.‬‬
‫וזרוע ידו על קדקד ראשו‪ :‬ככה ינוח נא הגבור‪ ,‬ככה גם על מנוחתו עוד יתגבר‪.‬‬
‫אך הנ ‪$‬ה כב‪$‬ד היפה לגבור מכל הדברים תחת השמש‪ ,‬דבר לא‪-‬יכב‪$‬ש יהיה היפה בע‪$‬ינ ‪$‬י כל‬
‫ח‪$‬פץ חזק‪.‬‬
‫רק מעט הוס‪$‬ף עוד‪ ,‬רק מעט המעיט עוד‪ :‬וזה יהיה רב פה‪ ,‬וזה יהיה פה עד בלי די‪.‬‬
‫התיצ‪$‬ב רגע ברפיון עורקים ובח‪$‬פץ לא‪-‬רתום‪ :‬הנ ‪$‬ה זה הכב‪$‬ד מכל‪-‬דבר לכם הנשאים!‬
‫ואם י ‪$‬ר‪ $‬ד הכח בחסדו לתוך העולם אשר נראה‪ :‬יפי אנכי קרא לירידה אשר כזאת‪.‬‬
‫ולא אשאל מ‪$‬איש יפי כאשר אשאל מ‪$‬עמך‪ ,‬בעל‪-‬הכח ‪ :‬יהי נא טוב לבך ההתגברות האחרונה‬
‫על נפשך‪.‬‬
‫ידעתי כי כל רעה לא תבצ‪$‬ר מ‪$‬עמך‪ :‬ולכ‪$‬ן אני שא‪$‬ל מ‪$‬עמך את הטוב‪.‬‬
‫רבות צחקתי על הרפים; מאמינים ה‪$‬ם כי טובים ה‪$‬מה‪ ,‬יען כי ה‪$‬מה נכ‪$‬י‪-‬כפים!‬
‫יהי נא משפטך כמשפט העמוד‪ :‬עלה הוא הלך ויפה‪ ,‬הלך ורך‪ ,‬וכאשר י‪$‬ל ‪$‬ך הלך ועלה‪ ,‬כ‪$‬ן‬
‫יח‪F‬זק ויגבר בקרבו‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה כ‪$‬ן א‪$‬פוא‪ ,‬הנשא! עוד יום בא ואתה תיף וראי מוצק תחזיק בידך לע‪D‬מת יפיך אתה‪.‬‬
‫אז תתפלץ בך נשמתך מ‪$‬רב תשוקות א‪F‬להים‪ ,‬וגם בגאות לבך עוד תכרע על ברכיך!‬
‫הנ ‪$‬ה זאת התעל ‪D‬מה אשר לנשמה‪ :‬רק בעזוב אותה הגבור‪ ,‬וקרב א‪$‬ליה כמו חלום – הגבור‬
‫העליון‪– .‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על ארץ המשכילים‬

‫אל תוך העתיד הרחקתי לעוף‪ :‬חיל אחז אותי‪.‬‬
‫ובהביטי על סביבי וא‪$‬רא והנ ‪$‬ה – היה הזמן לי בן דודי האחד‪.‬‬
‫אז מהרתי לנוס לאחור‪ ,‬למולדתי – ונחפזתי הלך ונחפז‪ :‬ככה באתי אל ‪$‬יכם‪ ,‬בנ ‪$‬י ההוה‪ ,‬ולתוך‬
‫ארץ המשכילים‪.‬‬
‫הב‪$‬אתי עמי אל ‪$‬יכם עין ראה ותשוקה טובה‪ :‬חי אני אם לא בכליון‬ ‫וזאת לי הפעם הראשונה כי ‪$‬‬
‫נפש באתי אל ‪$‬יכם‪.‬‬
‫אבל מה‪-‬זה היה לי? – בכל פחדי אשר פחדתי – פרץ שחוק מפי! עוד לא ראתה ע‪$‬יני מ‪$‬עודי‬
‫מראה ברור וטלוא כזה!‬
‫ואני שחקתי בעוד רעדה רגלי ולבי רעד גם הוא‪" :‬א‪$‬ין זאת – קראתי – כי‪-‬אם פה מולדת כל‬
‫סירי הצבעים!"‬
‫חמשים כתמ‪$‬י‪-‬צבע על פנ ‪$‬יכם ועל יצור‪ $‬י בשרכם‪ :‬ככה ישבתם לתמהוני‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י ההוה!‬
‫וחמשים מראות מל ‪D‬טשות על סביב‪$‬יכם‪ ,‬אשר תראינה לכם את חזון הצבעים ואשר תחנפנה‬
‫לכם‪.‬‬
‫חי אני אם מצאה ידכם‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י ההוה‪ ,‬להתחפ‪$‬ש באפ‪$‬ר טוב מזה אשר לעצם פנ ‪$‬יכם! מי עוד‬
‫יוכל עתה – להכירכם!‬
‫מל ‪$‬א כל בשרכם כתב אותות העבר‪ ,‬וגם ה‪$‬מה עוד משוחים ממעל באותות חדשים‪ :‬ככה‬
‫נסתרתם ה‪$‬יט‪$‬ב מפנ ‪$‬י כל‪-‬דרש‪ $‬י אותות ופותר‪ $‬יהם!‬
‫וגם בהיות איש בוח‪$‬ן כליות – מי יאמין עוד כי י ‪$‬ש לכם כליות! רק אפוי ‪$‬י‪-‬צבעים ה‪F‬ייתם כ‪D‬לכם‬
‫ומד‪ D‬בק‪$‬י טיח כתבים!‬
 ‫כל הדרות וכל העמים מביטים ע‪$‬רב רב מתוך חתול ‪$‬יכם; כל המנהגים וכל הא‪F‬מונות מדברים‬
‫ע‪$‬רב רב מתוך תנועות‪$‬יכם‪.‬‬
‫ומי אשר יפשוט מ‪$‬על ‪$‬יכם חתולים ומעטפות וצבעים ותנועות‪ :‬ונשאר לפניו רק די הבהיל את‬
‫בעל ‪$‬י‪-‬הכנף‪.‬‬
‫ואני בנפשי הנני בעל‪-‬הכנף הנבהל‪ ,‬אשר ראה אתכם פעם ער‪ D‬מים ובאפס צבעים; אז‬
‫נמלטתי על‪-‬נפשי בהח‪$‬ל השלד ההוא לקרוץ אהבה לי בע‪$‬יניו‪.‬‬
‫אבחר להיות שכיר‪-‬יום בשאול תחתית ונמכר לצלל ‪$‬י עולם‪-‬היה – הלא גם יושב‪$‬י שאול עוד‬
‫מא‪$‬לה!‬
‫שמנו ועבתו ‪$‬‬
‫וזאת היא מררה למ‪$‬עי‪ ,‬כי גם ער‪ D‬מים וגם לבושים לא אוכל אתכם שא‪$‬ת‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י ההוה!‬
‫כל בלהות עתיד וכל אשר סמ‪$‬ר מ‪$‬אז את בשר בעל ‪$‬י הכנף הלא קרוב לנפש שבעתים מכל‬
‫ההוה אשר לכם "בא‪F‬מת"!‬
‫כי כה אתם אומרים‪" :‬הוים אנחנו בא‪F‬מת ובא‪$‬ין א‪F‬מונה ובאפס א‪F‬מונה זרה"‪ :‬ככה אתם‬
‫מגביהים לבכם – וא‪$‬ין לכם גם ל ‪$‬ב!‬
‫כי א‪$‬יך זה תוכלו האמין‪ ,‬אתם הצבועים ברודים וטלואים! – אשר אתם רק ציור‪ $‬י התפ‪$‬ל מכל‬
‫אשר הא‪F‬מין אדם מ‪$‬אז ומעולם!‬
‫רק סתירות מתהלכות אתם לכל א‪F‬מונה ושובר‪ $‬י‪-‬עצמות לכל מחשבה‪ .‬א‪$‬ין האמין בם‪– :‬‬
‫ככה אנכי קר‪ $‬א לכם‪ ,‬אתם בעל ‪$‬י ההוה "בא‪F‬מת"!‬
‫כל הדרות מצפצפים ומגהים ברוחות‪$‬יכם איש כנגד אחיו; וגם החלומות אשר לכל הדורות עוד‬
‫הוים בא‪F‬מת יות‪$‬ר מכל אשר לכם כ‪D‬לכם בהקיץ!‬
‫עקרים אתם‪ :‬לכ‪$‬ן חסתרם א‪F‬מונה‪ .‬אבל מי אשר עליו לברא‪ ,‬והיו לו חלומות‪-‬א‪$‬מון ואותות‬
‫ככבים – וא‪F‬מונה לו בא‪F‬מונה! –‬
‫שערים פתוחים למח‪F‬צה אתם‪ ,‬אשר קבר‪ $‬י –מ‪$‬תים מחכים על יד מז ‪D‬זות‪$‬יהם‪ .‬וזה דבר ההוה‬
‫בא‪F‬מת אשר לכם‪" :‬כל אשר י ‪$‬ש‪ ,‬י‪$‬ל ‪$‬ך נא לאבדון!"‬
‫הוי א‪$‬יך אתם נצבים עלי פה‪ ,‬אתם העקרים‪ ,‬הוי מה רזים אתם בצלעות‪$‬יכם! וי ‪$‬ש ב‪$‬ינ ‪$‬יכם גם‬
‫אשר בעצם ע‪$‬יניו ראה כי כ‪$‬ן הוא‪.‬‬
‫והוא אמר‪" :‬א‪$‬ין זאת כי בא לי א‪F‬להים בשנתי ויגנב ממני דבר בסתר! וזה ישפוק לו לעשות‬
‫ממנו אשה!‬
‫"אכ‪$‬ן נפלא הרזון אשר בצלעותי!" ככה כבר דברו רבים מ‪$‬אנש‪ $‬י ההוה‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן רק לשחוק תהיו לי‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י ההוה! ושבעתים אשחק מד‪ $‬י אראה כי משתוממים אתם על‬
‫נפשכם!‬
‫אי לי לול ‪$‬א יכלתי לשח‪$‬ק על השתוממותכם‪ ,‬אי לי לו היתה שומה עלי לשתות אל‪-‬קרבי את‪-‬‬
‫כל הסחי אשר בתוך סיר‪ $‬יכם!‬
‫ואולם נקלותם בע‪$‬יני ככה‪ ,‬יען כי כב‪$‬ד המשא אשר עלי לש‪ $‬את; מה‪-‬בצע כי י ‪$‬רדו על צרורי‬
‫עוד זבובים אחדים ותולע‪$‬י‪-‬כנף!‬
‫לא מזאת יכבד המשא! לא מכם‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י ההוה‪ ,‬תבוא עלי היג‪$‬עות הגדולה‪.‬‬
‫הוי לאן אע‪F‬לה עתה עוד עם כליון נפשי! מ‪$‬ראש כל ההרים אשא ע‪$‬יני לארצות אבות ולארצות‬
‫אמות‪.‬‬
‫ועל‪-‬פנ ‪$‬י כל האדמה לא מצאתי לי ארץ מולדת‪ :‬נע ונד אנכי בכל הערים ונוד‪ $‬ד על יד כל שער‪.‬‬
‫זרים לי ושחוק לי בנ ‪$‬י ההוה‪ ,‬אשר על ‪$‬יהם הדיח לבי אותי באחרונה‪ ,‬ומגרש אני מ‪$‬ארצות אבות‬
‫ומ‪$‬ארצות אמות‪.‬‬
‫כי על כ‪$‬ן הבו נא ואהב רק עוד את ארץ הבנים אשר לי‪ ,‬זה הארץ אשר לא נגלתה עוד ואשר‬
‫מושבה בימים רחוקים‪ :‬א‪$‬ליה צויתי את מפרשי‪ ,‬לבעבור אבק‪$‬ש ואשוב ואבק‪$‬ש‪.‬‬
‫לילדים אשר לי אתק‪$‬ן את המע‪D‬ות אשר הייתי ב‪$‬ן לאבותי; ולכל העתיד – אשר היה ההוה‬
‫הזה! –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על הדעת אשר לא ידעה איש‬

‫עלה היר‪ $‬ח תמול‪ ,‬ואני דמיתי כי שמש י‪$‬ל ‪$‬ד‪ :‬ככה רבץ על פנ ‪$‬י השמים רחב ומל ‪$‬א כ‪D‬לו‪.‬‬
‫ואולם כז ‪$‬ב לי בה‪$‬רונו; הנק‪$‬ל לי להאמין את‪-‬הא‪F‬מונה הישנה‪ ,‬כי איש בתוך היר‪ $‬ח‪ ,‬מ‪$‬האמין‬
‫באשה‪.‬‬
 ‫ואף אמנם א‪$‬ין זה איש כמעט‪ ,‬זה בעל‪-‬החלומות אשר בל ‪$‬ילות מתהל ‪$‬ך‪ .‬במחשבה לא‪-‬טהורה‬
‫מתהל ‪$‬ך הוא על‪-‬פנ ‪$‬י הגגות‪.‬‬
‫כי בעל תאוה הוא ובעל קנאה‪ ,‬זה הנזיר אשר בתוך היר‪ $‬ח; בתאוה נסתרה מביט הוא לארץ‬
‫ולכל תענ ‪D‬גות האהבים‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן לא אוכל ש‪ $‬את את החתול הלזה אשר על הגגות! תוע‪$‬בה לי כל המתגנבים לעבור על‬
‫חלונות סגורים למח‪F‬צה‪.‬‬
‫תם ודומם מהל ‪$‬ך הוא על משטח יריעות ככבים ‪ – :‬אבל תוע‪$‬בה לי כל רגל‪-‬גבר הצעדת לאט‬
‫ואשר לא ישתקש‪ $‬ק דרבן בעק‪$‬ב‪-‬הנעל‪.‬‬
‫כל איש נא‪F‬מן גם לצעדו שפת‪-‬נא‪F‬מנים; ורק החתול מתגנ ‪$‬ב חרש על פנ ‪$‬י העליה‪ .‬שא ע‪$‬יניך‬
‫ורא‪$‬ה‪ :‬כמו חתול בא היר‪ $‬ח וכאיש לא‪-‬נא‪F‬מן‪– .‬‬
‫ואת המשל הזה אני מגיד באזנ ‪$‬יכם‪ ,‬אתם החנ ‪$‬פים המפ‪D‬נקים‪ ,‬אתם "צנוע‪$‬י הדעת! לכ‪$‬ן אנכי‬
‫קר‪ $‬א – בעל ‪$‬י תאוה!‬
‫גם אתם אהבתם את האדמה ואת כל אשר על‪ -‬האדמה‪ :‬ידעתי את סתר‪ $‬י מזמות‪$‬יכם! – ואולם‬
‫כלמה רבצת על אהבתכם ומחשבה לא‪-‬טהורה‪ – ,‬ליר‪$‬ח דמיתם!‬
‫כי לבוז לכל אשר על‪ -‬האדמה פתו את רוחכם‪ ,‬ולא את קרב‪$‬יכם‪ :‬ואולם קרב‪$‬יכם הלא ה‪$‬מה‬
‫לכם ראש‪-‬דבר בכל‪-‬אשר תפנו!‬
‫ועתה נכלם רוחכם על עמדו נכון לפקודות קרב‪$‬יכם‪ ,‬ומפנ ‪$‬י כלמתו מתהל ‪$‬ך הוא כמתגנ ‪$‬ב על‬
‫ארחות עקלקלות ודרכ‪$‬י כזב‪.‬‬
‫"רק זה יהיה לי העליון מכל – ככה ידב‪$‬ר אל נפשו זה רוחכם הנתעה בכזבים – אשר אב‪$‬ט על‬
‫החיים באפס תאוה ואשר לא ככלב ולשונו תלויה לו החוצה‪.‬‬
‫"אשר אהיה של ‪$‬ו מד‪ $‬י הביטי וחפצי יהיה ח‪$‬פץ גו ‪$‬ע‪ ,‬בא‪$‬ין תנועה נמרצה ובאפס ח‪$‬שק אשר‬
‫לאה‪$‬ב‪-‬נפשו – קר ושב אהיה בכל בשרי‪ ,‬והיו לי רק ע‪$‬י ‪$‬ני יר‪ $‬ח שכורות‪.‬‬
‫"רק זה יהיה לי העליון מכל – ככה יתעה הנתעה את עצם נפשו – אשר אהב את האדמה‬
‫כאשר יא‪F‬הב אותה היר‪ $‬ח‪ ,‬ורק בע‪$‬יני לבדה אמש‪ $‬ש את‪-‬יפיה‪.‬‬
‫"ורק זאת תהיה לי בכל‪-‬ענין דעת אשר לא ידעה איש‪ ,‬כי לא אשאל דבר מכל‪-‬ענין; ורק‬
‫ארבץ לנוכח פניה כראי מל ‪D‬טש עם מאת ע‪$‬ינים" –‬
‫הוי אתם החנ ‪$‬פים המפ‪D‬נקים‪ ,‬אתם בעל ‪$‬י התאוה! חס‪ $‬רים אתם את התם בחשקכם; לכ‪$‬ן אתם‬
‫ענים סרה בכל חמדה‪.‬‬
‫חי אני אם כבראים וכמולידים וכמבקש‪ $‬י‪-‬ה‪F‬יות אתם אהכים את‪-‬האדמה!‬
‫אי‪$‬ה תם? שם באשר ח‪$‬פץ להוליד‪ .‬אשר חפ‪$‬ץ לברא מנפשו והלאה‪ ,‬זה יהיה לי האיש אשר‬
‫טהור חפצו בע‪$‬יני מכל טהר‪.‬‬
‫אי ‪$‬ה יפי? שם באשר שומה עלי לחפץ במלא כל חפצי; שם באשר אחפץ לאהבה ולכלות‪,‬‬
‫אשר לא תשא‪$‬ר תמונה רק תמונה‪.‬‬
‫אהב וכלה מקבילים איש אל אחיו מ‪$‬אז ומ‪$‬עולם‪ .‬חפץ לאהבה‪ :‬הלא זה אשר יחפץ ואשר יהיה‬
‫איש נכון גם למות‪ .‬ככה אני מדב‪$‬ר אל ‪$‬יכם‪ ,‬אתם רכ‪$‬י הל ‪$‬ב!‬
‫ועתה הנ ‪$‬ה באתם אתם וללזות ע‪$‬ינ ‪$‬יכם העק‪D‬מות בא‪$‬ין א‪F‬יל אתם קראים "התבונ‪$‬ן"! ואשר יגש‪ $‬ש‬
‫אותו איש בע‪$‬ינים מל ‪$‬אות מרך‪ ,‬וקראתם ש‪ $‬ם לזה "יפה"! הוי אתם מטנפ‪$‬י ש‪ $‬מות טהורים!‬
‫ואולם זאת תהיה לכם הקללה‪ ,‬אתם מרדפ‪$‬י דעת אשר לא ידעה איש‪ ,‬אתם צנוע‪$‬י החכמה‪,‬‬
‫אשר עד עולם לא תולידו‪ :‬ואם גם תרבצו על פנ ‪$‬י השמים רחבים ומל ‪$‬אים כ‪D‬לכם!‬
‫אכ‪$‬ן ממלאים אתם את‪-‬פיכם מלים נחמדות‪ :‬ואם האמין נאמין לכם‪ ,‬כי גם לבכם מל ‪$‬א‪ ,‬אתם‬
‫מפיח‪$‬י הכזבים?‬
‫ואולם מלי שלי קלות ונבזות ומע‪D‬קלות‪ :‬בח‪$‬פץ ל ‪$‬ב אני מלק‪$‬ט את‪-‬כל הנופ‪$‬ל אל‪-‬מתחת‬
‫לש‪ D‬לחנכם באכלכם את ארוחתכם‪.‬‬
‫אבל עוד ה‪$‬ן שפקות לי להגיד בהן – את הא‪F‬מת לחנ ‪$‬פים לנוכח פנ ‪$‬יהם! יבאו נא גרמי וקלפותי‬
‫וגרגר‪ $‬י קוצי א‪$‬לה וטפחו מעט לחנ ‪$‬פים מתחת לאפם!‬
‫רוח נבאש סב‪$‬ב אתכם תמיד ואת משת‪$‬יכם‪ :‬מחשבות תאות‪$‬יכם וכזב‪$‬יכם וסתר‪ $‬יכם הלא ברוח‬
‫הזה שוכנות תמיד!‬
‫ערבו נא את‪-‬לבכם בראשונה להאמין לכם אתם בנפשכם – לכם ולקרב‪$‬יכם! מי אשר לא‬
‫יאמין לנפשו‪ ,‬יכז ‪$‬ב תמיד‪.‬‬
‫מסו ‪$‬ה א‪F‬להים תליתם לכם על פנ ‪$‬יכם בעבור הסתת‪$‬ר מפנ ‪$‬יכם בנפשכם‪ ,‬אתם "הטהורים"‪:‬‬
 ‫בתוך מסו ‪$‬ה א‪F‬להים התחבאה תולעת‪-‬הטבעות הנתעבה אשר לכם‪.‬‬
‫חי אני אם לא עקבים אתם‪ ,‬אתם "המתבוננים"! גם סרתוסטרא היה לפנים הפתי אשר הא‪F‬מין‬
‫לעורות‪-‬א‪F‬להים אשר לכם; לא פל ‪$‬ל כי סתמתם אותם בגליל ‪$‬י טבעות נחשים‪.‬‬
‫דמיתי לפנים לראות נשמת‪-‬אלהים משתעשעה בשעש‪ D‬ע‪$‬יכם‪ ,‬אתם צנוע‪$‬י הדעת! הא‪F‬מנתי כי‬
‫א‪$‬ין מלאכת‪-‬מחשבת טובה ממלאכות‪$‬יכם!‬
‫את חלאת הנחשים ואת הר‪ $‬יח הרע בלע מלפני המרחק‪ ,‬וכי ערמת לטאה מתשוטטת פה‬
‫בתאות עגביה‪.‬‬
‫ואולם קרבתי אל ‪$‬יכם‪ :‬אז ה‪$‬איר לי היום – ועתה יאיר גם לכם – ואחרית תהיה לעגב‪$‬י אהבת‬
‫היר‪ $‬ח!‬
‫שאו ע‪$‬ינ ‪$‬יכם וראו! הנ ‪$‬ה הוא עומ‪$‬ד פה נתפש בכף ולבן‪-‬פנים – לנוכח הצפירה!‬
‫כי הנ ‪$‬ה היא עלה‪ ,‬הלוהטת הל ‪$‬זו‪ – ,‬הנ ‪$‬ה עלה אהבתה היא אשר היא אהבת לאדמה! תם‬
‫ותשוקת יצירה תהיה אהבת כל שמש!‬
‫מע‪$‬בר לים! הא‪$‬ין אתם חשים את הצמאון ואת הנשמה‬ ‫שאו ע‪$‬ינ ‪$‬יכם וראו בעלותה קצרת רוח ‪$‬‬
‫הלוהטת אשר לאהבתה?‬
‫מן הים היא חפ‪$‬צה לינוק ואת‪-‬עמקו היא חפ‪$‬צה לשתות ולגמאו עד למרום‪ :‬אז תתנש‪ $‬א תשוקת‬
‫הים מתוך אלפ‪$‬י דדיו‪.‬‬
‫והוא חפ‪$‬ץ כי צמאון השמש ישק לו ויינק אותו; והוא חפ‪$‬ץ כי י ‪$‬הפ‪$‬ך והיה לרוח ולמרום ולנתיב‪-‬‬
‫אור ולאור גם הוא!‬
‫אכ‪$‬ן כמו שמש אנכי אה‪$‬ב את‪-‬החיים ואת כל הימים העמ‪D‬קים‪.‬‬
‫ולזה אנכי קר‪ $‬א דעת‪ :‬אשר יעלה כל‪-‬העמוק – אל מרומ‪$‬י אני! –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על החכמים‬
‫ויהי בישני את‪-‬שנתי על משכבי‪ ,‬והנ ‪$‬ה שה קרב א‪$‬לי ויאכל מז ‪$‬ר‪-‬הא‪$‬זוב אשר בראשי‪ – ,‬וידב‪$‬ר‬
‫ל‪$‬אמר‪" :‬חדל סרתוסטרא מהיות חכם"‪.‬‬
‫ככה דב‪$‬ר ואחר עבר לדרכו נטוי גרון וג‪$‬א‪ .‬הנ ‪$‬ה כ‪$‬ן ספ‪$‬ר באזנ ‪$‬י אחד ילד‪.‬‬
‫כי הנ ‪$‬ה אהבתי מאד לשכב פה על יד הגד‪ $‬ר הדחויה‪ ,‬כאשר ילדים משעשעים‪ ,‬ב‪$‬ין חרולים‬
‫ופרח‪$‬י פרגים אד‪ D‬מים‪.‬‬
‫עוד חכם אני בע‪$‬ינ ‪$‬י הילדים וגם בע‪$‬ינ ‪$‬י החרולים ופרח‪$‬י הפרגים האד‪ D‬מים‪ .‬תמימים ה‪$‬ם‪ ,‬וגם כי‬
‫ירשיעו עוד יתמו‪.‬‬
‫ואולם בע‪$‬ינ ‪$‬י הש‪ $‬יות חדלתי מהיות חכם‪ :‬ככה גזר עלי גורלי – ברוך הוא!‬
‫וזה דבר הא‪F‬מת‪ :‬אמנם עזבתי את ב‪$‬ית החכמים‪ ,‬וגם את הדלת הנ ‪$‬ה זרקתי מ‪$‬אחרי ואסגרנה‬
‫בחמת רוח ‪.‬‬
‫רב מדי הא‪F‬ריכה נשמתי לשבת אל ש‪ D‬לחנם רע‪$‬בה; לא הסכנתי כמוהם לפצ‪$‬ע דעת כמפצ‪$‬ע‬
‫א‪F‬גוזים‪.‬‬
‫את הח‪D‬פשה אהבתי ואת הרוח אשר על פנ ‪$‬י אדמה רעננה‪ :‬טוב לי שבעתים לישון על עורות‪-‬‬
‫בקרים מלישון על אותות‪-‬תפארתם ושיא מהלל ‪$‬יהם‪.‬‬
‫לוה‪$‬ט אני רב מדי ויקוד מ‪$‬רב מחשבותי אני‪ :‬רבות פעמים תקצר בי נשמת אפי‪ .‬אז עלי למה‪$‬ר‬
‫החוצה רחוק מכל ח‪$‬דר מכ‪D‬סה אבק‪.‬‬
‫ואולם ה‪$‬מה יושבים בקרתם בצ‪$‬ל קר‪ :‬חפ‪$‬צים ה‪$‬ם כפעם בפעם להיות רק הראים מ‪$‬רחוק‪ ,‬וה‪$‬ם‬
‫נזהרים משבת במקום שם להטת השמש על פנ ‪$‬י המעלות‪.‬‬
‫ומשפטם כמשפט העומדים ברחוב ומשתאים לכל‪-‬עוב‪$‬ר‪ :‬ככה ה‪$‬ם מחכים א‪$‬פוא ומשתאים‬
‫לכל רעיון אשר הגו אח‪$‬רים‪.‬‬
‫ומי אשר נגע אל ‪$‬יהם בקצ‪$‬ה אצבעו‪ ,‬והע‪F‬לו למורת חפצם אבק מסביב כמו שק‪$‬י קמח‪ :‬אבל מי‬
‫פל ‪$‬ל א‪$‬פוא כי בא אבקם זה מן הדגן ומן החמדה הצהובה אשר לשד‪ $‬י –קיץ?‬
‫ואם יפתחו את‪-‬פיהם בחכמה‪ ,‬ונשב על פני קר מתוך משל ‪$‬יהם ופתגמ‪$‬י אמתם הקטנים‪ :‬י‪$‬ש‬
‫לפעמים ר‪ $‬יח לחכמתם כמו יצאה מן הבצה‪ :‬אף אמנם שמעתי גם את הצפרד‪ $‬ע מקרקרת‬
‫ממנה!‬
‫חרוצים ה‪$‬ם ואצבעות להם משכילות" מה‪-‬בצע בתמימתי לע‪D‬מת ערמתם! כל‪-‬דבר ארג וסרג‬
‫וקשר מבינות אצבעות‪$‬יהם‪ :‬ככה ה‪$‬ם טוים את פ‪D‬זמק‪$‬י הרוח!‬
 ‫מור‪$‬י‪-‬שעות טובים ה‪$‬ם‪ :‬ורק על ‪$‬ינו לדאג כי נמשוך אל‪-‬נכון את גלגל ‪$‬יהם! אז יורו בלי רמיה את‬
‫השעה הנכונה‪ ,‬וגם שאון לא יעלו בלתי אם מעט וברב ענוה‪.‬‬
‫כמו ר‪ $‬חים עש‪ L‬ים ה‪$‬ם את מלאכתם וכמו טחנה‪ :‬רק יבא נא איש וישל ‪$‬ך אל ‪$‬יהם את גרגר‪ $‬י‬
‫זרעו! – וה‪$‬מה כבר יודעים לטחון את הדגן עד דק ולהעלות ממנו אבק לבן‪.‬‬
‫ואיש על ר‪ $‬ע‪$‬הו שומ‪$‬ר ומביט על כל תנועות אצבעותיו‪ ,‬ולא ירבו להאמין איש לאחיו‪ .‬בראים‬
‫ה‪$‬ם יום יום ערמות קטנות ומחכים לאנשים אשר דעתם צולעת על יר‪ $‬כה – כמו עכבישים‬
‫מחכים ה‪$‬ם‪.‬‬
‫ואני ראיתים תמיד בהכינם רוש‪ ,‬וה‪$‬ם נזהרים מאד מד‪ $‬י הכינם; תמיד חגרו על אצבעות‪$‬יהם‬
‫נעל‪$‬י‪-‬יד עשויות זכוכית‪.‬‬
‫וגם באבנ ‪$‬י מרמה יודעים ה‪$‬ם לשח‪$‬ק‪ :‬בחמת קנאה גדולה ראיתי אותם משחקים‪ ,‬עד כי ירדה‬
‫הז ‪$‬עה מ‪$‬על ‪$‬יהם בשחקם‪.‬‬
‫וזרים אנחנו איש לאחיו וצדקות‪$‬יהם תהיינה לזרא לי ולטעמי שבעתים מכל מרמות‪$‬יהם ומ‪$‬אבנ ‪$‬י‬
‫המרמה אשר להם‪.‬‬
‫וכאשר ישבתי עמהם‪ ,‬ישבתי ממעל להם‪ .‬לכ‪$‬ן ה‪$‬ם עוינים אותי‪.‬‬
‫א‪$‬ין ה‪$‬ם חפ‪$‬צים לדעת וא‪$‬ין ה‪$‬ם חפ‪$‬צים לשמוע‪ ,‬כי יתהל ‪$‬ך איש ממעל לקדקדם; וככה הרביצו‬
‫ב‪$‬יני וב‪$‬ין קדקדם ע‪$‬צים ועפר וקיא צאה‪.‬‬
‫ככה השביחו את צליל צעדי; מכל האדם המעיטו עד כה החכמים לשמוע את קולי‪.‬‬
‫כל שגיאה וכל רפיון אשר לאדם הרביצו ב‪$‬יני וב‪$‬ינם‪" – :‬מדת השגיאה" ה‪$‬ם קראים לזה בבת‪$‬י‬
‫החכמה אשר להם‪.‬‬
‫ואולם על אפם ועל חמתם מתהל ‪$‬ך אני עם מחשבותי ממעל לקדקדם; וגם כי אחפץ‬
‫להתהל ‪$‬ך על פנ ‪$‬י שגיאותי‪ ,‬והייתי עוד מרום מ‪$‬הם ומקדקדם‪.‬‬
‫כי בנ ‪$‬י האדם א‪$‬ינם שוים איש אל אחיו‪ :‬ככה תדב‪$‬ר הצדקה‪ .‬ואת אשר חפצתי אני אותה‬
‫לא יוכלו לחפץ גם ה‪$‬ם!‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על החוזים‬
‫ואל אחד מתלמידיו דב‪$‬ר סרתוסטרא ל ‪$‬אמר‪" :‬מ‪$‬אז ידעתי את הבשר ה‪$‬יט‪$‬ב‪ ,‬היה לי הרוח רק‬
‫רוח; וגם זה "הקים תמיד בלי חלוף" בלתי משל"‪.‬‬
‫ויען אותו התלמיד ויאמר‪" :‬ככה כבר שמעתיך מדב‪$‬ר; ואף גם זאת הוספת אז‪" :‬אבל החוזים‬
‫מכזבים רב מדי"‪ .‬מדוע זה אמרת‪ ,‬כי רב מדי מכזבים החוזים!"‬
‫וסרתוסטרא ענה ל ‪$‬אמר‪ " :‬מדוע ? שא‪$‬ל אתה אותי מדוע? אכ‪$‬ן א‪$‬ינני מן האנשים אשר יכול‬
‫איש לשאל אותם למדוע אשר להם‪.‬‬
‫האם תמול חיי? הלא זה לי ע‪$‬ת אר‪ D‬כה מאד מ‪$‬אז באו לי עם‪-‬חיי סבות מחשבותי‪.‬‬
‫ולו אמרתי לשמור בקרבי את כל סבותי‪ ,‬האם לא הוטל עלי להיות חבית מל ‪$‬אה זכרון?‬
‫הלא רב לי כי עלי לשמור את עצם מחשבותי; וגם בהן י ‪$‬ש לפעמים צפור אשר עוף תתעופ‪$‬ף‬
‫לה‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש כי אמצא באר‪ D‬בת‪-‬היונים אשר לי גם עוף אשר בא לי מ‪$‬רחוק והוא זר‪ ,‬וחר‪ $‬ד הוא בשימי‬
‫עליו את‪-‬כפי‪.‬‬
‫ומה דב‪$‬ר סרתוסטרא א‪$‬ליך אז? כי מכזבים החוזים רב מדי? – והלא גם סרתוסטרא חוזה!‬
‫התאמין א‪$‬פוא כי בזה דב‪$‬ר דבר‪-‬א‪F‬מת? "מדוע אתה מאמין כזאת?"‬
‫ותלמידו ענה ויאמר‪" :‬מאמין אנכי בסרתוסטרא"‪ .‬וסרתוסטרא ה‪$‬ניד בראשו ויצחק‪.‬‬
‫ויען ויאמר‪" :‬א‪$‬ין הא‪F‬מונה מאשרת אותי‪ ,‬ואף‪-‬לא הא‪F‬מונה בי"‪.‬‬
‫ואוּ‪9‬לם לו יהי כדבריך כי אמר אמר איש בא‪F‬מת‪ ,‬אשר החוזים מכזבים הרב‪$‬ה‪ :‬הלא צדקו‬
‫דבריו‪ – ,‬כי אמנם מכזבים אנחנו הרב‪$‬ה‪.‬‬
‫גם ממעיטים אנחנו מאד לדעת וא‪$‬ין אנחנו מטיבים ללמוד‪ :‬כי על‪-‬כ‪$‬ן לא יפל ‪$‬א אם היינו‬
‫למכזבים‪.‬‬
‫ומי ממנו החוזים לא מהל את י ‪$‬ינו במים? וי ‪$‬ש כי תערבת מל ‪$‬אה רוש נעשתה במרתפ‪$‬נו‪ ,‬וי ‪$‬ש כי‬
‫דברים אשר לא י ‪$‬עשו נעשו שמה‪.‬‬
‫ויען כי ידענו מעט‪ ,‬לכ‪$‬ן מצאו ח‪$‬ן בע‪$‬ינ ‪$‬ינו מאד עני‪$‬י הרוח‪ ,‬ומה גם אם ה‪$‬ם – נשים צעירות!‬
‫וגם אל הדברים אשר תספ‪$‬רנה הנשים הזק‪$‬נות אשה לרעותה בערב עוד תאבה נפש‪ $‬נו‪ ,‬ולזה‬
 ‫אנחנו קראים "נ ‪$‬צח האשה"‪.‬‬
‫וכמבוא‪-‬ס‪$‬תר מי ‪D‬חד יהיה אל הדעת‪ ,‬אשר יסת‪$‬ם בפנ ‪$‬י כל איש הלומ‪$‬ד דבר‪-‬מה‪ :‬ככה אנחנו‬
‫מאמינים בעם וב"חכמה" אשר לו‪.‬‬
‫ואולם זה אשר יאמינו כל החוזים‪ :‬כי אשר ישכב על הדשא במורדות הרים בדדים ואזניו‬
‫פקוחות מאד‪ ,‬וידע זה מעט מן הדברים אשר ב‪$‬ין השמים וב‪$‬ין הארץ‪.‬‬
‫והחוזים בהתעט‪$‬ף על ‪$‬יהם נפשם ברגע‪$‬י עדנים‪ ,‬והא‪F‬מינו תמיד כי היקום גם הוא חשק בהם‬
‫לאהבה‪.‬‬
‫והוא מתגנ ‪$‬ב עד לאזנם לבעבור לחש לה דבר‪-‬ס‪$‬תר עם חלקות אהבה‪ :‬ובזאת ה‪$‬ם מתגאים‬
‫ובזאת לבם יגבה לע‪$‬ינ ‪$‬י כל בנ ‪$‬י תמותה!‬
‫ואמנם רבים הדברים ב‪$‬ין השמים וב‪$‬ין הארץ אשר לא יעלו על ל ‪$‬ב איש גם בחלומו זולתי על‬
‫ל ‪$‬ב חוזים!‬
‫ואף כי הדברים אשר ממעל לשמים‪ :‬כי כל הא‪F‬להים א‪$‬ינם בלתי אם משל ‪$‬י חוזים ומשל ‪$‬י הוזים!‬
‫ואם י ‪$‬ש דבר אשר ימשוך אותנו תמיד למעלה – הלא זה רק לממלכת העבים‪ :‬שם אנחנו‬
‫מושיבים את צלמ‪$‬ינו הצב‪D‬עים למינ ‪$‬יהם ולהם אנחנו קראים א‪F‬להים ובנ ‪$‬י‪-‬אדם עליונים‪– :‬‬
‫אכ‪$‬ן קלים ה‪$‬ם למדי לבעבור יוכלו התחז ‪$‬ק על הכסאות הא‪$‬לה! – כל הא‪F‬להים ובנ ‪$‬י האדם‬
‫העליונים הא‪$‬לה‪.‬‬
‫הוי מה‪-‬נלא‪$‬יתי כלכ‪$‬ל את‪-‬כל "לא‪-‬מ‪D‬שג" זה אשר יהיה לחוזה ל"מעשה בא‪F‬מת"! הוי מה‪-‬‬
‫נלא‪$‬יתי כלכ‪$‬ל את‪-‬החוזים!‬
‫ויהי כאשר דב‪$‬ר סרתוסטרא את כל הדברים הא‪$‬לה‪ ,‬ויקצוף עליו תלמידו בלבו‪ ,‬ואולם הח‪F‬ריש‪,‬‬
‫וגם סרתוסטרא הח‪F‬ריש‪ ,‬וע‪$‬ינו היתה מפנה אל‪-‬קרבו‪ ,‬ויהי כמביט למרחקים גדולים‪ .‬ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן‬
‫נא‪F‬נח וישאף רוח‪.‬‬
‫ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן הוסיף ויאמר‪ :‬מ‪$‬היום אנכי ומלפנים; ואולם י ‪$‬ש בי דבר גם ממחר וממח‪L‬רת המחר‬
‫ומאשר יהיה‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן נלא‪$‬יתי כלכ‪$‬ל את החוזים‪ ,‬את הקדמונים עם החדשים‪ :‬שטוחים ה‪$‬ם לי כ‪D‬לם וימים לא‪-‬‬
‫עמ‪D‬קים‪.‬‬
‫לא הרבו לחשוב למעמקים‪ :‬לכ‪$‬ן לא ירד רגשם עד לתהומות‪.‬‬
‫מעט תאוה ומעט קצר‪-‬רוח‪ :‬הלא זה עוד הנבחר מכל רעיונותיהם‪.‬‬
‫נשמת ש‪ $‬דים ומעוף ש‪ $‬דים היה לי צליל כל זמרת נבלם; מה‪-‬ידעו עד היום הזה מכל שלהבת‬
‫האהבה אשר בקולות!‬
‫וגם לא טהורים ה‪$‬ם לי למדי; דלחים ה‪$‬ם כ‪D‬לם את מ‪$‬ימ‪$‬יהם‪ ,‬לבעבור יאמין הראה כי עמ‪D‬קים‬
‫ה‪$‬ם‪.‬‬
‫ובזאת חשקה נפשם להראות כמו משלימים עם החיים‪ ,‬ואולם רק אנש‪ $‬י‪-‬ב‪$‬ינים ועומד‪ $‬י בתוך‬
‫ה‪$‬ם לי וחצי‪-‬טהורים ומחצית ולא‪ -‬טהורים!‬
‫אי לי! הנ ‪$‬ה השלכתי לפעמים את מכמרתי לתוך מ‪$‬ימ‪$‬יהם ואמרתי לצוד לי דגים יפים; ואולם‬
‫לא משיתי בלתי‪-‬אם ג‪D‬לגלת א‪F‬להים ישן‪.‬‬
‫ככה נתן הים לרע‪$‬ב רק אבן; וגם ה‪$‬ם בנפשם א‪$‬ין זאת בלתי אם יליד‪ $‬י הים ה‪$‬ם‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן מוצאים אנחנו בה‪$‬מה גם פנינים‪ :‬וגם בעבור זאת דומים ה‪$‬ם הרב‪$‬ה לחיות‪-‬הקלפות‬
‫הקשות‪ .‬ותחת נשמה מצאתי להם לרב רק ריר מלוח‪.‬‬
‫ומן הים למדו גם את תשוקתם להתיפות‪ :‬הא‪$‬ין הים ת‪D‬כי הת‪D‬כיים?‬
‫גם לע‪$‬ינ ‪$‬י הנמאס מכל שור‪ $‬י המדבר יגלג‪$‬ל את זנבו ולא ילאה לנצח מ‪$‬הראות את רקמת גלגלו‬
‫העשוי כסף ומשי‪.‬‬
‫ובמרי יביט שור‪-‬המדבר אל כל המראה הזה‪ ,‬והוא קרוב בנשמתו אל החול וקרוב שבעתים‬
‫אל סבך‪-‬הקנה וקרוב מכל אל הבצה‪.‬‬
‫מה לו יפי וים ותפארת ת‪D‬כיים! את המשל הזה אנכי נש‪ $‬א באזנ ‪$‬י החוזים‪.‬‬
‫כי הנ ‪$‬ה רוחם בם רוח ת‪D‬כי הת‪D‬כיים וים תשוקה להתיפות!‬
‫קהל‪-‬ראים מסביב יבק‪$‬ש לו רוח החוזים‪ :‬ולו גם עדת שורים! –‬
‫ואולם נלא‪$‬יתי כלכ‪$‬ל את הרוח הזה‪ :‬ואני אראה יום בא אשר הוא בנפשו ילאה מכלכלו‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן כבר ראיתי את החוזים והנ ‪$‬ה נהפכו מעט וע‪$‬ינם נטויה אל‪-‬נפשם‪.‬‬
‫מתענים על‪-‬דבר רוחם כבר ראיתי באים‪ :‬מקרב החוזים יצאו א‪$‬לה‪.‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬
 ‫על המעשים הגדולים‬
‫אי היה בים – לא רחוק מ‪$‬אי‪$‬י הע‪$‬דן אשר לסרתוסטרא – ויהי שם הר‪-‬א‪$‬ש אשר עש‪ $‬ן תמיד; ועל‬
‫מה‪$‬מה אמרו הנשים הזק‪$‬נות מקרב העם‪ ,‬כי כצוק‪-‬סלע הע‪L‬מד לפנ ‪$‬י‬ ‫האי הזה אמר העם‪ ,‬ויות‪$‬ר ‪$‬‬
‫שער השאול; ומקרב הר‪-‬הא‪$‬ש יור‪ $‬ד נתיב צר אל‪-‬מתחת לאדמה‪ ,‬אשר שם שער השאול‪.‬‬
‫ויהי בימים הה‪$‬ם‪ ,‬כשבת סרתוסטרא באי‪$‬י הע‪$‬דן‪ ,‬וא‪L‬ניה באה עד האי אשר שם ההר העש‪ $‬ן‬
‫ותשל ‪$‬ך שם את‪-‬עגנה; ואנש‪ $‬י הא‪L‬ניה עלו אל היבשה‪ ,‬לבעבור ירה שם את השפנים‪ .‬ויהי‬
‫למוע‪$‬ד צה‪L‬רים‪ ,‬בשוב האנשים וה‪$‬ם יושבים עם רב החוב‪$‬ל יחדו‪ ,‬ויראו והנ ‪$‬ה איש חוצה את‬
‫הרוח ועוב‪$‬ר וקר‪ $‬ב אל ‪$‬יהם וקול אומ‪$‬ר בשפה ברורה‪" :‬הנ ‪$‬ה בא מוע‪$‬ד! הנ ‪$‬ה המוע‪$‬ד האחרון!"‪.‬‬
‫וכאשר קרבה תמונת האיש‪ ,‬והיא קרובה אל ‪$‬יהם מאד‪ ,‬ותעף חיש כמו צ‪$‬ל מ‪$‬על ‪$‬יהם והלאה‪,‬‬
‫ופניה מועדות אל פאת האי אשר שם הר הא‪$‬ש‪ ,‬והאנשים נבהלו מאד‪ ,‬כי הכירו אשר‬
‫סרתוסטרא הוא; כי כבר ראו אותו כ‪D‬לם‪ ,‬מלבד רב החוב‪$‬ל‪ ,‬ויא‪F‬הב‪D‬הו כ‪D‬לם‪ ,‬כאשר רק העם‬
‫יוד‪ $‬ע לאהבה‪ ,‬ל ‪$‬אמר‪ :‬במעט אהבה ובמעט יראה יחדו‪.‬‬
‫ותופ‪$‬ש‪-‬המשוט הזק‪$‬ן קרא‪" :‬התיצבו נא וראו! הנ ‪$‬ה סרתוסטרא יור‪ $‬ד לשאול!" –‬
‫בע‪$‬ת ההיא‪ ,‬כבוא המלחים אל אי‪-‬הא‪$‬ש‪ ,‬ושמועה עברה אז בארץ‪ ,‬כי נעלם סרתוסטרא‬
‫פתאם; וכאשר שאלו את‪-‬פי ר‪$‬עיו‪ ,‬ויספרו כי ירד בלילה בא‪L‬ניה ולא הגיד לאיש לאן הוא נוס‪ $‬ע‪.‬‬
‫ככה קמה בהלה; ומק‪$‬ץ שלשת ימים‪ ,‬ונוסף על כל זאת גם דבר המעשה אשר ספרו אנש‪ $‬י‬
‫הח‪$‬ל העם לספ‪$‬ר איש לאחיו‪ ,‬כי לקח השטן את סרתוסטרא‪.‬‬ ‫הא‪L‬ניה – ואז ‪$‬‬
‫ותלמיד‪ $‬י סרתוסטרא שחקו על הדבה הזאת‪ ,‬וי ‪$‬ש גם אשר אמר האחד‪" :‬נק‪$‬ל לי יות‪$‬ר להאמין‪,‬‬
‫כי לקח לו סרתוסטרא את השטן "‪ .‬ואולם בקרב נשמתם פנימה היו כ‪D‬לם מל‪$‬א‪$‬י דאגה וכליון‪-‬‬
‫נפש‪ :‬ולכ‪$‬ן גדלה שמחתם שבעתים בהיות היום החמישי וסרתוסטרא שב אל ‪$‬יהם‪.‬‬
‫וזאת תורת הדברים אשר היו ב‪$‬ין סרתוסטרא וב‪$‬ין כלב‪-‬הא‪$‬ש‪:‬‬
‫עור אמר סרתוסטרא ר‪ D‬קם על פנ ‪$‬י האדמה ממעל‪ ,‬ולעור הזה מחלות‪ .‬לאחת המחלות הא‪$‬לה‬
‫קראים למשל "אדם"‪.‬‬
‫ולמחלה ש‪ $‬נית מן המחלות הא‪$‬לה קראים "כלב‪-‬א‪$‬ש"; הלא זה אשר עליו הרבו בנ ‪$‬י האדם‬
‫כזבים רבים ועליו הטו אזנם לשמוע כזבים רבים‪.‬‬
‫ולבעבור חקר את התעל ‪D‬מה הזאת‪ ,‬עברתי את הים; ואת הא‪F‬מת ראיתי עתה ער‪ D‬מה‪ .‬חי אני!‬
‫אם לא ראיתיה יח‪$‬פה עד הצואר‪.‬‬
‫ואת דבר כלב‪-‬הא‪$‬ש ידעתי עתה‪ .‬וגם את דבר כל השטנים המתפרצים והמהרסים‪ ,‬אשר‬
‫מפנ ‪$‬יהם י ‪$‬חתו לא רק הנשים הזק‪$‬נות‪.‬‬
‫קום כלב‪-‬הא‪$‬ש ועל ‪$‬ה ממעמקיך‪ ,‬קראתי‪ ,‬קום והע‪$‬ד‪ :‬עד מה עמקו המעמקים הא‪$‬לה? וא‪$‬י מזה‬
‫תקח את‪-‬כל אשר אתה נשפת ברוחך פה?‬
‫שותה אתה דיך מן הים‪ :‬הלא על זאת תענה בך הלשון המהירה אשר לך המש‪ D‬קה מלח! חי‬
‫אני אם מד‪ $‬י ה‪F‬יותך כלב א‪$‬ין אתה מרבה לקחת את‪-‬מזונך רב מדי מ‪$‬על פנ ‪$‬י השטח אשר‬
‫מלמעלה!‬
‫רק זאת עוד אאמין כי אתה הדב‪$‬ר מבטן אשר לאדמה‪ :‬ותמיד בשמעי שטנים מהרסים‬
‫ושטנים מתפרצים מדברים‪ ,‬מצאתים דמים א‪$‬ליך‪ :‬מלוחים ה‪$‬ם כמוך ומפיח‪$‬י כזב שטוחים‪.‬‬
‫יודעים אתם לשאג ולהקדיר ארץ בא‪$‬פר! גדולים אתם מכל מאריכ‪$‬י‪-‬לשון ולמדתם די ‪$‬כם את‬
‫המלאכה להרתיח בץ עד כי ילה‪$‬ט‪.‬‬
‫ובאשר הנכם‪ ,‬שם קרוב אל ‪$‬יכם גם הבץ‪ ,‬וכל טרית‪-‬עפר ור‪ $‬יח גחרים וא‪$‬ד כבוש שא‪$‬ף אל‬
‫הח‪D‬פשה‪.‬‬
‫"ח‪D‬פשה" שאגים אתם כ‪D‬לכם בחמדת נפש; ואולם אבדה לי הא‪F‬מונה ב"מעשים גדולים"‪ ,‬אם‬
‫שאגה הרב‪$‬ה ועשן הרב‪$‬ה עמהם‪.‬‬
‫ואתה האמ‪$‬ן נא לי‪ ,‬אתה שאון‪-‬השאול! המעשים הגדולים – לא רגע‪$‬י הצעקות הגדולות ה‪$‬מה‪,‬‬
‫כי‪-‬אם רגע‪$‬י הדממה הגדולה‪.‬‬
‫לא על ברא‪$‬י שאונות חדשים‪ ,‬כי‪-‬אם על ברא‪$‬י ערכים חדשים סב‪$‬ב העולם; בלי קול סבב הוא‪.‬‬
‫ואתה ת‪$‬ן תודה וענ ‪$‬ה בי! הלא רק מעט מאד נעשה כפעם בפעם אחר‪ $‬י כלות שאונך ועשנך‪.‬‬
‫מה‪-‬בצע כי נהפכה עיר ותהי לחנוטה ואם מצבת‪-‬פסל השלכה בבץ!‬
‫ואת המלה הזאת אנכי מגיד לכם‪ ,‬מהרס‪$‬י מצבות‪-‬פסל! הלא זה רק מעש‪ $‬ה‪-‬כסל להשליך‬
‫מלח אל הים ומצבות‪-‬פסל אל הבץ‪.‬‬
 ‫בבץ אשר לבוזכם השלכה מצבת‪-‬הפסל‪ :‬ואולם הלא זאת ח‪D‬קה לה‪ ,‬כי מן הבוז יעלו ש‪ $‬נית‬
‫חיים ויפי רענן!‬
‫ובהתעוררה לתחיה ש‪ $‬נית והיו תו ‪$‬י פניה יפים שבעתים‪ ,‬והיו פנ ‪$‬י מדיחה‪-‬וכאבת; וחי אני! אם‬
‫לא תגיש את‪-‬ברכת תודתה על דבר הרסכם אותה‪ ,‬המהרסים!‬
‫וזאת הע‪$‬צה אשר איעץ למלכים ולבת‪$‬י‪-‬כנסת ולכל אשר חלש ברב שנים וחלש בצדקה – ‪:‬‬
‫הבו נא והרסו אתכם! כי אז תקומו ש‪ $‬נית לחיים חדשים‪ ,‬והיתה עמכם גם – צדקה! –"‬
‫ככה דברתי באזנ ‪$‬י כלב‪-‬הא‪$‬ש‪ ,‬והוא לא נתן אותי לכלות את דברי ויגעש ויקרא‪" :‬ב‪$‬תי‪-‬כנסת"!‬
‫מה‪-‬זאת א‪$‬פוא?‬
‫ואני עניתי‪" :‬אכ‪$‬ן גם זה כע‪$‬ין מדינה‪ ,‬ואף אמנם הכוזבת מכ‪D‬לן‪ .‬ואולם דם לך‪ ,‬כלב מתחס‪ $‬ד!‬
‫הלא א‪$‬ין זה כי‪-‬אם יוד‪ $‬ע אתה ה‪$‬יט‪$‬ב את בן‪-‬מינך!‬
‫כמוך אתה היתה גם המדינה כלב מתחס‪ $‬ד; כמוך אתה אהבת גם היא לדב‪$‬ר בעשן ובשאגה‪,‬‬
‫– לבעבור יאמינו לה כמוך‪ ,‬כי דברת היא מתוך בטן המעשים‪.‬‬
‫כי חפ‪$‬צה המדינה להיות בכל החיה הנחשבה מכל החיות אשר על האדמה; ואף גם י ‪$‬ש רבים‬
‫אשר יאמינו לה"‪– .‬‬
‫ויהי כאשר דברתי את הדברים הא‪$‬לה‪ ,‬ויהי כלב‪-‬הא‪$‬ש כמש‪ D‬גע מ‪$‬חמת קנאה‪ .‬ויצעק ויאמר‪:‬‬
‫"מה אתה דב‪$‬ר? הנחשבה מכל החיות אשר על‪-‬פנ‪$‬י האדמה‪ ,‬וגם י ‪$‬ש אשר יאמינו לה רבים?‬
‫וקיטור רב וקולות נוראים התפרצו מתוך לועו‪ ,‬עד כי חשבתי‪ ,‬כי י ‪$‬חנ ‪$‬ק מ‪$‬רב קצף וקנאה‪.‬‬
‫ובאחריתו שקט וגם חדל להפ‪$‬ח; ויהי כאשר שקט‪ ,‬ואשחק ואמר לו‪:‬‬
‫"מתקצ‪$‬ף אתה כלב‪-‬הא‪$‬ש"‪ :‬וזה אות כי צדקתי עליך!‬
‫ולמען אחזיק בצדקה‪ ,‬הבה ואגיד לך דבר כלב‪-‬א‪$‬ש ש‪ $‬ני‪ :‬הלא זה אשר ידב‪$‬ר בא‪F‬מת מל ‪$‬ב‬
‫האדמה‪.‬‬
‫זהב ישיב רוחו וגשמ‪$‬י זהב‪ :‬ככה יחפץ לבו‪ .‬במה נחשב לו עוד א‪$‬פר ועשן ובץ לה‪$‬ט!‬
‫שחוק יעטף מלפניו כמו שלל‪-‬עבים צב‪D‬ע‪ :‬והוא מתע‪$‬ב את נחרת גרונך ואת קיאך ואת זעפך‬
‫אשר לקרביך!‬
‫ואת זהבו ואת שחוק‪-‬קולו – מל ‪$‬ב האדמה הוא לוק‪$‬ח אותם; ואתה שמע לבעבור ת‪$‬דענה‪ :‬ל‪$‬ב‬
‫האדמה עשוי זהב"‪.‬‬
‫כשמוע כלב‪-‬הא‪$‬ש את הדברים הא‪$‬לה‪ ,‬לא נשא עוד רוחו אותו להוסיף שמוע א‪$‬לי‪ .‬אז אסף‬
‫זנבו מ‪$‬רב כלמתו וברפיון רוח ובקול דממה נבח‪ :‬וי! וי! ויתפ‪$‬ש וי ‪$‬רד אל תוך מערתו‪– .‬‬
‫ככה ספ‪$‬ר סרתוסטרא‪ .‬ותלמידיו לא שמעו לו כמעט‪ ,‬כי בערה תשוקתם‪ ,‬לשמוע אותו מדב‪$‬ר‬
‫על אנש‪ $‬י הא‪F‬ניה ועל השפנים ועל האיש אשר התעופ‪$‬ף‪.‬‬
‫וסרתוסטרא ענה‪" :‬מה‪-‬פ‪$‬שר הדבר הזה? האם א‪$‬פוא ש‪ $‬ד אנכי?"‬
‫ואולם א‪$‬ין זה כי‪-‬אם היה זה צלי‪ .‬הלא ידעתם את דבר הנוס‪ $‬ע וצלו?‬
‫אבל אחת ברורה לי‪ :‬שומה עלי לכבוש אותו ולהקטין מעט מדתו – פן יעשה לי ש‪ $‬ם רע"‪.‬‬
‫וש‪ $‬נית ה‪$‬ניד סרתוסטרא בראשו ויהי כמשתומ‪$‬ם‪ :‬וש‪ $‬נית קרא‪" :‬מה‪-‬פשר הדבר הזה!‬
‫מדוע זה קרא הש‪$‬ד‪ :‬הנ ‪$‬ה בא מוע‪$‬ד! הנ ‪$‬ה המוע‪$‬ד האחרון!" –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫נביא הא‪F‬מת‬
‫"– וא‪$‬רא והנ ‪$‬ה יגון כב‪$‬ד ירד על בנ ‪$‬י‪-‬האדם‪ .‬גם הנבחר בהם נלאה את מפעליו‪.‬‬
‫כי הנ ‪$‬ה יצאה תורה ואחריה פשטה א‪F‬מונה ל ‪$‬אמר‪ :‬הכל ר‪ $‬יק‪ ,‬הכל משפט אחד לו‪ ,‬הכל היה!"‬
‫ומכל הגבעות נשמע ה‪$‬ד הקול‪ " :‬הכל ר‪ $‬יק‪ ,‬הכל משפט אחד לו‪ ,‬הכל היה!"‬
‫אמנם קצרנו את קציר‪ $‬נו‪ :‬אבל למה רקב כל פרי ‪$‬נו ולמה הפך צהוב? מה‪-‬נפל מ‪$‬על היר‪ $‬ח הרע‬
‫בלילה האחרון לארץ?‬
‫לשוא היה כל עמל ‪$‬נו‪ ,‬לרוש נהפך י‪$‬ינ ‪$‬נו‪ ,‬עין רעה חרכה את שדות‪$‬ינו ואת לבות‪$‬ינו ויצהבו‪.‬‬
‫יב‪$‬שים היינו כ‪D‬לנו‪ ,‬ובנפול א‪$‬ש על ‪$‬ינו ונזרה כמו א‪$‬פר‪ – :‬אכ‪$‬ן גם את‪-‬הא‪$‬ש הלא‪$‬ינו‪.‬‬
‫כל הבא‪$‬רות ס‪ D‬תמו לפנ ‪$‬ינו וגם הים נס מפנ ‪$‬ינו לאחור‪ .‬כל קרקע מתמוט‪$‬ט‪ ,‬והתהום א‪$‬יננו בול ‪$‬ע!‬
‫"א‪$‬י לנו עוד ים‪ ,‬אשר נוכל לטבוע בו"‪ :‬ככה ינש‪ $‬א קול קינת‪$‬נו מ‪$‬על פנ ‪$‬י בצות שטוחות והלאה!‬
‫חי אני אם לא נלא‪$‬ינו כבר למות; עוד ע‪$‬רים אנחנו כמעט ועוד אנחנו מוסיפים לחיות – בכלא‪$‬י‬
‫קברים!" –‬
‫ככה שמע סרתוסטרא קול נביא‪-‬א‪F‬מת מדב‪$‬ר‪ ,‬ונבואתו באה אל לבו ותהפכ‪$‬הו‪ .‬ויהי הוא‬
 ‫מתהל ‪$‬ך ביגונו ונלאה‪ ,‬אז היה כאחד מן האנשים אשר בהם דב‪$‬ר הנביא‪.‬‬
‫ואל תלמידיו אמר‪" :‬הלא זה רק מעט עוד ובאו דמדומ‪$‬י ב‪$‬ין‪-‬ערבים א‪$‬לה‪ .‬אללי לי! א‪$‬יכה‬
‫אמל ‪$‬ט לי את אורי משם והלאה!‬
‫אשר לא י ‪$‬חנ ‪$‬ק בתוך היגון הזה! ולמען אשר יהיה לאור לעולמות רחוקים ואף גם לל ‪$‬ילות‬
‫רחוקים!"‬
‫ככה התהל ‪$‬ך סרתוסטרא קד‪ $‬ר ביגונו‪ ,‬מים לא שתה ולחם לא אכל ולא היתה לו מנוחה וגם‬
‫הח‪F‬ריש מדב‪$‬ר‪ .‬אז נפלה עליו תרד‪ $‬מה גדולה‪ .‬ותלמידיו ישבו מסביב לו ולא ישנו בלילה ויחכו‬
‫לו בדאגה‪ ,‬לראות אם ייקץ וישוב וידב‪$‬ר ורפא לו מיגונו‪.‬‬
‫וזה המשא אשר נשא סרתוסטרא בהקיצו; ואולם קולו בא עד לאזנ ‪$‬י תלמידיו כקול ממרחקים‬
‫רבים‪:‬‬
‫"שמעו נא את החלום אשר חלמתי‪ ,‬ר‪$‬עי‪ ,‬ועזרתם אחרי למצא לו פתרון!‬
‫עוד חידה לי החלום הזה; עוד פתרונו מסתת‪$‬ר ממני בקרבו ומתחב‪$‬א ועוד א‪$‬יננו מרח‪$‬ף ממעל‬
‫לו חפשי בכנפיו‪.‬‬
‫חלמתי כי נואשתי מכל החיים‪ .‬לשומ‪$‬ר‪-‬לילה ולשומ‪$‬ר‪-‬קברים הייתי ואני יוש‪ $‬ב על מצודת ההר‬
‫אשר למות‪.‬‬
‫ובמצודה אשר מלמעלה שמרתי את ארונות‪-‬המ‪$‬תים‪ :‬מל ‪$‬אות היו המהמורות הלחות את‬
‫אותות‪-‬השלל הא‪$‬לה‪ .‬מ‪$‬ארונות זכוכית הביטו א‪$‬לי פנ ‪$‬י חיים אשר הכרעו‪.‬‬
‫ור‪ $‬יח נצחים מל‪$‬א‪$‬י אבק עלה באפי; ונשמתי התקבצה והיא נלחצת ומל ‪$‬אתי אבק‪ .‬כי מי יכול‬
‫לשטוח שם את נשמתו לרוח!‬
‫ונגה חצות‪-‬לילה היה עמי תמיד‪ ,‬ושניה לו רבצה על‪-‬ידו הבדידה‪ ,‬והשלישי – דממת מות‬
‫מתיפחת‪ :‬זה הרעה מכל רעותי‪.‬‬
‫ומפתחות היו לי אשר מלאו חלודה מכל המפתחות‪ ,‬ואני ידעתי לפתוח בהם את החור‪ $‬ק מכל‬
‫השערים‪.‬‬
‫ובנשוא השער את דלתיו ועבר הקול כשריקה רעה ומרה דרך כל האולמים האר‪ D‬כים‪ :‬בזעף‬
‫צעק העוף הזה‪ ,‬בלי חמדה התעור‪ $‬ר‪.‬‬
‫ואולם נורא ולוח‪$‬ץ שבעתים מבראשונה היה בשובו ובהחרישו ובשוב הדממה להיות כב‪$‬דה‪,‬‬
‫ואני יוש‪ $‬ב לבדד בתוך דממה זאת המל ‪$‬אה תככים‪.‬‬
‫ככה באה וחלפה עלי הע‪$‬ת – אם רק היתה כזאת לעולמים‪ :‬כי מה‪-‬זאת ע‪$‬ת אשר א‪$‬דענה! –‬
‫אז בא הדבר אשר ה‪F‬עירני‪.‬‬
‫קול מתדפ‪$‬ק נשמע שלש פעמים על‪-‬פנ‪$‬י השער‪ ,‬כרעמים נשמע‪ ,‬והמהמורות ה‪$‬ילילו וענו שלש‬
‫פעמים בה‪$‬ד קולם; אז הלכתי אל השער‪.‬‬
‫ואקרא‪ :‬אלפא! מי זה נש‪ $‬א את‪-‬אפרו אל ההר? אלפא‪ ,‬אלפא! מי זה נש‪ $‬א את‪-‬אפרו אל ההר?‬
‫ואת כף המנעול לחצתי ואנש‪ $‬א את השער ואעמול בו‪ ,‬ואולם גם עד לרחב אצבע לא נפתח‬
‫השער‪.‬‬
‫אז התיק רוח סע‪$‬ר את דלתות השער ויפתח‪$‬ן בחזקה‪ :‬בקול שריקה ודפיקה וחריקה השליך‬
‫אל מול פני ארון שחור‪.‬‬
‫ובתוך השאון והחריקה והשריקה נשבר הארון‪ ,‬ויק‪$‬א קול‪-‬שחוק כפול אלף‪.‬‬
‫ומתוך אלפ‪$‬י מפלצות פנ ‪$‬י ילדים ומלאכים וינשופים ול ‪$‬צים וצפ‪L‬ר‪ $‬י קיץ גדולים כילדים עלה א‪$‬לי‬
‫קול השחוק והלעג והשאון‪.‬‬
‫ואני נבהלתי נוראות על המראה הזה‪ ,‬ואפול על הארץ ואצעק מ‪$‬רב פלצות כאשר לא צעקתי‬
‫מ‪$‬עודי‪.‬‬
‫וקול צעקתי זה ה‪F‬עירני‪ – :‬אז שב א‪$‬לי רוחי‪"– .‬‬
‫ככה ספ‪$‬ר סרתוסטרא את‪-‬דבר חלומו ויחר‪ $‬ש‪ ,‬כי עוד נבצר ממנו פתרון חלומו‪ .‬ואולם תלמידו‬
‫אשר אותו אהב מכל תלמידיו קם בעוד רגע ויח‪F‬זק ביד סרתוסטרא ויאמר‪:‬‬
‫"חייך אתה‪ ,‬סרתוסטרא‪ :‬זה פתרון החלום הזה!‬
‫האם לא אתה הוא אשר היית הרוח הסע‪$‬ר והשר‪ $‬ק‪ ,‬אשר יפר‪ $‬ק שערים ופות‪$‬ח את מצודות‬
‫המות?‬
‫האם לא אתה הוא אשר היית הארון המל ‪$‬א רשעות חיים שונות ומפלצות פנ ‪$‬י מלאכים אשר‬
‫לחיים?‬
‫אכ‪$‬ן כשחוק‪-‬ילדים כפול אלף יעלה סרתוסטרא ויבא אל‪-‬כל חדר‪ $‬י המות‪ ,‬והוא משח‪$‬ק על‬
 ‫שומר‪ $‬י הלילה ועל שומר‪ $‬י הקברים ועל‪-‬כל האנשים הה‪$‬מה המשתקשקים במפתחות‪$‬יהם‬
‫הקודרים‪.‬‬
‫ובשחוק‪-‬קולך תבהיל ‪$‬ם ותפיל ‪$‬ם‪ :‬בהיותם א‪$‬ין‪-‬אונים ובשובם והתעוררו יוכיחו את תגרת ידך‬
‫על ‪$‬יהם‪.‬‬
‫וגם בבא דמדומ‪$‬י ב‪$‬ין‪-‬הערבים האר‪ D‬כים ויגיעת‪-‬המות‪ ,‬לא תשקע מ‪$‬על‪-‬פנ ‪$‬י שמ‪$‬ינו‪ ,‬אתה המ‪$‬ליץ‬
‫על החיים!‬
‫ככבים חדשים נתת לנו לראות וחמדות‪-‬לילה חדשות; חי אני כי את השחוק גם הוא מתחת‬
‫על ‪$‬ינו כמו אהל צבוע‪.‬‬
‫ועתה הנ ‪$‬ה יבע תמיד שחוק ילדים מתוך ארונות מ‪$‬תים‪ ,‬ורוח גדולה הנ ‪$‬ה ת‪$‬ר‪ $‬ד עתה תמיד על‬
‫כל יגיעת‪-‬מות‪ :‬על‪-‬כל זאת היית אתה בנפשך לנו לער‪ $‬ב ולנביא א‪F‬מת!‬
‫אכ‪$‬ן את אויביך בנפשם ראית בחלום‪ :‬וזה היה לך הנורא מכל חלומותיך!‬
‫וכאשר ה‪F‬קיצות מפנ ‪$‬יהם ורוחך שב א‪$‬ליך‪ ,‬ככה יקיצו נא גם ה‪$‬ם מ‪$‬אל ‪$‬יהם – ושבו א‪$‬ליך!" –‬
‫ככה דב‪$‬ר תלמידו‪ ,‬ויתרם נדחקו אל סרתוסטרא ויחזקו בידו וידברו על לבו‪ ,‬כי יקום ממטתו‬
‫ויחדל מיגונו וישוב אל ‪$‬יהם‪ .‬וסרתוסטרא יוש‪ $‬ב על מטתו‪ ,‬וע‪$‬ינו היתה נכריה‪ .‬ויהי כאיש אשר‬
‫שב מ‪$‬ארץ נכריה מק‪$‬ץ ימים רבים‪ ,‬ויב‪$‬ט את תלמידיו ויבחן את פנ ‪$‬יהם; ולא הכיר אותם עוד‪.‬‬
‫ויהי כאשר נשאו אותו ויקימוהו על רגליו‪ ,‬אז נהפכה ע‪$‬ינו פתאם ברגע אחד; אז ידע פתאם‬
‫את‪-‬כל אשר נעשה‪ ,‬ויעב‪$‬ר את‪-‬כף ידו על זקנו וידב‪$‬ר בקול חזק ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫"הבה א‪$‬פוא ונ ‪$‬לכה! הלא עוד מוע‪$‬ד לדבר‪ $‬ינו א‪$‬לה; ואתם‪ ,‬תלמידי‪ ,‬עמלו נא עתה והיתה לנו‬
‫במה‪$‬רה ארוחה טובה לאכלה! ככה אני אומ‪$‬ר להרצות את עון החלומות הרעים!‬
‫ונביא‪-‬הא‪F‬מת י ‪$‬ש‪ $‬ב נא על ידי ויאכל וישתה‪ :‬חי אני אם לא אראה לו גם ים אשר בו יוכל‬
‫לטבוע!?‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪ .‬ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן הא‪F‬ריך להביט בפנ ‪$‬י תלמידו אשר היה לו לפות‪$‬ר‪-‬חלום וינד‬
‫בראשו‪– .‬‬

‫על הגא‪D‬לה‬
‫ויהי היום וסרתוסטרא עבר את הגשר הגדול ויסבו אותו עדת דלים ונגועים אשר מום בהם‬
‫ואחד גב‪$‬ן דב‪$‬ר א‪$‬ליו ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫הח‪$‬ל גם העם לשמוע מפיך תורה ולהאמין בה; ואולם לבעבור יאמינו‬ ‫"רא‪$‬ה סרתוסטרא! הנ ‪$‬ה ‪$‬‬
‫לך בכל לבם עליך לעשות עוד גם את‪-‬זאת – כי תקנה גם את לב‪$‬נו אנחנו הנגועים ואנש‪ $‬י‬
‫מכ‪$‬י א‪F‬להים כנפשך שבעך‪ ,‬אשר בהם תמצא לך ידים לעשות את‬ ‫מום! הנ ‪$‬ה פה לפניך עדת ‪D‬‬
‫מפעליך דיך! את העורים תרפ‪$‬א ואת הפסחים תריץ; וזה אשר רב מדי לו מ‪$‬אחוריו‪ ,‬וחסרת‬
‫ממנו מעט‪ – :‬ככה חשבתי יהיה הדרך הנכון אשר בו תטע א‪F‬מונה בל ‪$‬ב הנגועים להאמין‬
‫בסרתוסטרא!"‬
‫וסרתוסטרא ענה את הדב‪$‬ר בו ל ‪$‬אמר‪" :‬כי יקח איש מ‪$‬עם הגב‪$‬ן את גבנונו‪ ,‬ולקה ממנו את רוחו‬
‫– ככה יורה העם‪ .‬וכי ית‪$‬ן איש לעו ‪$‬ר את ע‪$‬יניו‪ ,‬והרבה זה לראות את הרעות אשר על‪-‬פנ‪$‬י‬
‫האדמה‪ :‬ואז יקל ‪$‬ל את האיש אשר רפ‪$‬א אותו‪ .‬וכי יריץ איש את הפס‪ $‬ח‪ ,‬ועשה האיש הזה עמו‬
‫מכ‪$‬י‬
‫את הגדולה מכל הרעות כי גם כל חטאותיו ירוצו עמו – ככה יורה העם על‪-‬דבר ‪D‬‬
‫הא‪F‬להים‪ .‬ולכ‪$‬ן א‪$‬פוא מדוע זה לא ילמד סרתוסטרא גם מפי העם‪ ,‬אחר‪ $‬י אשר למד העם תורה‬
‫מפיו?‬
‫ואולם מ‪$‬אז ה‪F‬יותי בקרב בנ ‪$‬י האדם זה לי המעט מ‪$‬אשר ראיתי‪" :‬לאיש האחד חס‪ $‬רה העין‬
‫ולש‪ $‬ני האזן ולשלישי הרגל‪ ,‬וי ‪$‬ש עוד אשר אבד להם לשונם או אפם או ראשם"‪.‬‬
‫ואני הלא ראיתי ואני ראה רעה רבה מזאת ותוע‪$‬בה רבה‪ ,‬עד כי נבצרה ממני לדב‪$‬ר על‪-‬כל‬
‫ועל הרב‪$‬ה ממנה לא חפצתי אף להחריש‪ :‬כי ראיתי בנ ‪$‬י אדם אשר חסרו את‪-‬כל‪ ,‬ורק דבר‬
‫אחד היה להם רב מדי – אנשים אשר בשרם כ‪D‬לו לא היה בלתי‪-‬אם עין אחת גדולה או פה‬
‫גדול או בטן גדולה או יצור אחד גדול מכל יתר יצור‪ $‬י הבשר‪ – .‬בעל ‪$‬י‪-‬מום הפוכים אנכי קר‪ $‬א‬
‫לה‪$‬מה‪.‬‬
‫ואני בבאי מבדידתי ובעברי בפעם הראשונה את הגשר הזה‪ :‬אז לא הא‪F‬מנתי לאשר תראינה‬
‫ע‪$‬יני‪ ,‬ואב‪$‬ט מלפני ה‪$‬יט‪$‬ב‪ ,‬ואוס‪ $‬ף ואב‪$‬ט‪ ,‬ואחר‪$‬י‪-‬כ‪$‬ן קראתי‪" :‬הלא זאת אזן! גדולה כתבנית איש‬
‫כ‪D‬לו!" וכאשר הוספתי ואב‪$‬ט‪ ,‬אז ראיתי והנ ‪$‬ה נסחב מ‪$‬אחר‪ $‬י האזן עוד דבר‪-‬מה‪ ,‬והוא קטן עד‬
‫לח‪D‬מלה ומעט ודל מאד‪ .‬ואמנם ישבה האזן הגדולה והעצומה על פנ ‪$‬י גבעול קטן ודק‪,‬‬
 ‫והגבעול הזה היה – אדם! ואם היה איש אשר חגר קנ ‪$‬ה‪-‬ראים על ע‪$‬יניו וראה לפניו גם תבנית‬
‫פנים דלים ומל‪$‬א‪$‬י קנאה‪ ,‬ואף גם נשמה קטנה ונפוחה‪ ,‬אשר תנוד אנה ואנה בראש הגבעול‪.‬‬
‫ואולם העם אמר‪ ,‬כי לא רק אדם האזן הגדולה ההיא‪ ,‬כי‪-‬אם אדם גדול‪ ,‬אדם נפלא‪ .‬אכ‪$‬ן‬
‫מ‪$‬עודי לא הא‪F‬מנתי לעם מד‪ $‬י דברו על‪-‬דבר אנשים גדולים – ואוס‪ $‬ף להאמין‪ ,‬כי א‪$‬ין זה בלתי‪-‬‬
‫אם בעל‪-‬מום הפוך‪ ,‬אשר מכל‪-‬הדברים נתן לו מעט ואשר מן‪-‬הדבר האחד יש לו רב מדי"‪.‬‬
‫וכאשר כלה סרתוסטרא לדב‪$‬ר את הדברים הא‪$‬לה באזנ ‪$‬י הגב‪$‬ן ובאזנ ‪$‬י האנשים אשר היה להם‬
‫תמיד לפה ולמ‪$‬ליץ‪ ,‬ויפן ברוח מרה מאד אל תלמידיו ויאמר‪:‬‬
‫"אמנם כ‪$‬ן הוא‪ ,‬אתם ר‪$‬עי! בהתהלכי ב‪$‬ין בנ ‪$‬י‪-‬אדם הנני כמתהל ‪$‬ך ב‪$‬ין שברים ומפל ‪$‬י‪-‬בשר אשר‬
‫לאדם!‬
‫וזה הנורא לע‪$‬יני‪ :‬כי מוצ‪$‬א אני את האדם רצוץ לרסיסים ופזור כמו על פנ ‪$‬י שד‪ $‬ה‪-‬מלחמה‬
‫ושד‪$‬ה‪-‬שוחטים‪.‬‬
‫ואם תתמל ‪$‬ט ע‪$‬יני מכל אשר‪-‬עתה אל אשר היה לפנים‪ ,‬ומצאה תמיד כדבר הזה‪ :‬שברים ויצ‪D‬ר‪ $‬י‬
‫מפל ‪$‬י בשר ומקרים אכזרים – ולא אדם!‬
‫כל‪-‬אשר עתה ואשר היה לפנים על האדמה – אללי ר‪ $‬עי! – הלא זה אשר אנכי לא אוכל‬
‫ש‪$‬אתו; וגם לחיות לא ידעתי‪ ,‬לול ‪$‬א ראה הייתי‪ ,‬אשר יראה את הבא עוד‪.‬‬
‫ראה ומבק‪$‬ש ובר‪ $‬א ועתיד וגשר אל העתיד – ואף גם בעל‪-‬מום על יד הגשר ההוא‪ :‬את‪-‬כל‬
‫א‪$‬לה יחדו היה סרתוסטרא‪.‬‬
‫וגם אתם ה‪$‬ן שאלתם את נפשכם פעמים הרב‪$‬ה‪" :‬מה לנו סרתוסטרא!" וכמוני נתתם לנפשכם‬
‫תחת מענה רק שא‪$‬לות‪.‬‬
‫האיש מבטיח הוא? או מ‪$‬קים דבר? איש לוכ‪$‬ד? או יור‪ $‬ש? סתו? או מחר‪ $‬שה? רופ‪$‬א? או מתרפ‪$‬א?‬
‫החוזה הוא? או איש‪-‬א‪F‬מת? גא‪$‬ל? או כוב‪$‬ש? טוב? או רע?‬
‫מתהל ‪$‬ך אנכי ב‪$‬ין בנ ‪$‬י‪-‬האדם כמתהל ‪$‬ך ב‪$‬ין שבר‪ $‬י עתיד‪ :‬זה העתיד אשר אשור‪ $‬נו אנכי‪.‬‬
‫וזה כל חזוני והגיגי‪ :‬כי אח‪F‬זה ואכנ ‪$‬ס את‪-‬כל אשר היה שבר יחידה ומקרה אכזרי‪.‬‬
‫כי א‪$‬יך זה נשאתי להיות אדם‪ ,‬לול ‪$‬א ידעתי כי חוזה האדם ופות‪$‬ר‪-‬חידות וגוא‪$‬ל למקרה!‬
‫אשר יגאל את כל‪-‬עבר ויהפוך את "כל‪-‬היה" ויעשנו ל"ככה חפצתי!" – הנ ‪$‬ה זה אשר יהיה לי‬
‫גא‪D‬לה!‬
‫ח‪$‬פץ – זה אשר יהיה ש‪ $‬ם הגא‪$‬ל הנות‪$‬ן שמחות‪ :‬ככה הור‪ $‬יתיכם‪ ,‬ר‪$‬עי! ועתה הוסיפו נא על‬
‫התורה הזאת עוד זה‪ :‬גם הח‪$‬פץ עוד נחשב לי שבוי‪.‬‬
‫אשר יחפוץ – יגאל‪ :‬אבל מה‪-‬ש‪ $‬ם הדבר השם כבלים גם על יד הגא‪$‬ל?‬
‫"אשר היה"‪ :‬זה ש‪ $‬ם הדבר אשר יהיה לחרק‪-‬שנים לכל ח‪$‬פץ ולתוגתו החרישית‪ .‬א‪$‬ין אונים הוא‬
‫בפנ ‪$‬י הדבר אשר נעשה – עומ‪$‬ד הוא וראה רק רע בכל אשר עבר‪.‬‬
‫לא יוכל הח‪$‬פץ להשיב את‪-‬זה אשר חפ‪$‬ץ; לא יוכל לנפ‪$‬ץ את הע‪$‬ת ואת תשוקת הע‪$‬ת – זאת‬
‫היא התוגה החרישית אשר לח‪$‬פץ‪.‬‬
‫אשר יחפוץ – יגאל‪ :‬אבל מה הדבר אשר ימציא הח‪$‬פץ לו בנפשו לבעבור תסור ממנו תוגתו‬
‫וילעג לכלאו?‬
‫לא‪F‬ויל יהיה כל שבוי! באולת אומ‪$‬ר הח‪$‬פץ השבוי לגאל את נפשו‪.‬‬
‫כי לא תשוב הע‪$‬ת ברוצה‪ :‬הנ ‪$‬ה זה כל חמתו‪" ,‬זה‪ ,‬אשר היה" – ככה תקר‪ $‬א האבן אשר יבצ‪$‬ר‬
‫ממנו לגל אותה‪.‬‬
‫וככה הוא גול ‪$‬ל אבנים מ‪$‬רב ח‪$‬מה ורוח מרה ואת נקמתו הוא נות‪$‬ן בכל אשר לא יחוש כמוהו‬
‫קצף ורוח מרה‪.‬‬
‫וזה הדבר אשר זה הגא‪$‬ל – הח‪$‬פץ – יהיה למ‪$‬ביא מכאובים‪ :‬מכל נפש אשר יבצ‪$‬ר ממנה לסבול‬
‫לוק‪$‬ח הוא את נקמתו תחת אשר לא יוכל לשוב‪.‬‬
‫וזאת לבדה היא הנקמה‪ :‬שנאת הח‪$‬פץ לע‪$‬ת ול"כל‪-‬היה" אשר לה‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן אולת גדולה שוכנת בחפצ‪$‬נו‪ .‬וזה אשר יהיה לקללה לכל יצור האדם‪ ,‬כי למדה האולת‬
‫הזאת גם את דרך הרוח!‬
‫את רוח הנקמה‪ :‬הנ ‪$‬ה זאת‪ ,‬ר‪$‬עי‪ ,‬היתה עד כה מבחר מחשבת האדם; באשר מכאוב שם יהיה‬
‫נא גם ענש‪.‬‬
‫" ענש " – הלא זה הש‪ $‬ם אשר תקרא הנקמה עצמה לנפשה‪ :‬בדבר‪-‬כזב זה תתחס‪ $‬ד והיתה‬
‫כברת‪-‬ל‪$‬ב‪.‬‬
‫ויען אשר כל המבק‪$‬ש כא‪$‬ב דיו על בלתי יכלתו לשוב ולחפוץ – לכ‪$‬ן כל ח‪$‬פץ וכל חיים לא יהיו‬
 ‫– בלתי ענש‪.‬‬
‫ואז התגלג‪$‬ל עב על פנ ‪$‬י עב וירד על הרוח‪ :‬עד כי באחריתו הטיף השגעון ל ‪$‬אמר‪" :‬כל אשר‪-‬‬
‫י ‪$‬ש יחלוף – ולכ‪$‬ן אות הוא כי מגיע לו לחלוף‪".‬‬
‫"וזה לבדו יהיה לישר‪ ,‬זה החק אשר לע‪$‬ת‪ ,‬אשר אכל תאכל את בניה"‪ :‬ככה הטיף השגעון‪.‬‬
‫"רק במשפט וצדקה ערוכים המעשים והכל עשוי בישר וענש‪ .‬הוי מי ית‪$‬ן גא‪D‬לה ממרוצת‬
‫המעשים ומ‪$‬ענש "ה‪F‬יות"? – ככה הטיף השגעון‪.‬‬
‫היש גא‪D‬לה כל‪-‬עוד אשר יש ישר‪-‬נצח? הוי אבן אשר לא תגל היתה אבן זאת אשר ל"כל‬
‫היה"‪ :‬וגם הענשים היו לדבר‪-‬נצח!" ככה הטיף השגעון‪.‬‬
‫"נבצרה לכח‪$‬ד מן העולם מעשה אשר נעשה‪ :‬כי א‪$‬יך זה יהיה בגלל הענש ללא‪ -‬נעשה! אכ‪$‬ן‬
‫זה לנו הנצח אשר לענש "ה‪F‬יות"‪ .‬כי ה‪F‬יות‪$‬נו גם הוא יהיה תמיד למעשה ולענש!‬
‫"עד כי יבוא היום אשר יגאל הח‪$‬פץ את נפשו והיה הח‪$‬פץ ללא‪-‬ח‪$‬פץ –" ואתם אחי הלא ידעתם‬
‫ה‪$‬יט‪$‬ב מליצה‪-‬חידה זאת אשר חקרה השגעון‪.‬‬
‫ואנכי הנהגתי אתכם ממליצות‪-‬חידות א‪$‬לה והלאה ביום למדי אתכם ל ‪$‬אמר‪" :‬הח‪$‬פץ הוא‬
‫הבר‪ $‬א"‪.‬‬
‫כל "אשר היה" יהיה לשבר ולחידה ולמקרה אכזרי – עד כי ידב‪$‬ר הח‪$‬פץ א‪$‬ליו‪ :‬הנ ‪$‬ה ככה‬
‫חפצתי"!‬
‫– עד כי ידב‪$‬ר א‪$‬ליו הח‪$‬פץ הבר‪ $‬א‪" :‬הנ ‪$‬ה ככה אנכי חפ‪$‬ץ! הנ ‪$‬ה ככה אחפוץ!"‬
‫ואולם הדב‪$‬ר כבר ככה? ומתי יהיה כדבר הזה? הכבר פ‪D‬תח הח‪$‬פץ ממוסרות אולתו?‬
‫אם כבר היה הח‪$‬פץ לגא‪$‬ל לנפשו ולמ‪$‬ביא שמחות? ואם השכיח כבר מלבו את רוח הנקמה‬
‫ואת כל חרק השנים?‬
‫ומי למ‪$‬ד אותו עשות שלום אל הע‪$‬ת וגם את הנשא מכל מעשה שלום?‬
‫שומה על הח‪$‬פץ לחפוץ את הנשא ממעש‪ $‬ה שלום‪ ,‬אשר הוא הח‪$‬פץ אל הכח –‪ :‬אבל א‪$‬יך יהיה‬
‫כדבר הזה? מי ילמ‪$‬ד אותו גם את הדבר לשוב ולחפוץ?"‬
‫– ובהגיע סרתוסטרא אל הדברים הא‪$‬לה ויעמוד פתאם מדב‪$‬ר ויהי מרא‪$‬הו כ‪D‬לו כמרא‪$‬ה איש‬
‫אשר נבהל מאד מאד‪ .‬ויהי הוא מביט בע‪$‬ינים מל ‪$‬אות פלצות על פנ ‪$‬י תלמידיו וע‪$‬ינו נקבה כמו‬
‫ח‪$‬ץ את כל‪-‬מחשבותם ואת‪-‬כל סתר‪ $‬י מזמות‪$‬יהם‪ .‬ואולם מק‪$‬ץ רגע קטן שב וישח‪$‬ק ויא‪$‬ר פניו‬
‫ויאמר‪:‬‬
‫"אכ‪$‬ן כב‪$‬ד מאד לשבת עם בנ ‪$‬י אדם יחדו‪ ,‬כי כב‪$‬ד מאד להחריש‪ .‬ואף‪-‬כי על איש‪-‬שפתים‬
‫האה‪$‬ב לדב‪$‬ר"‪– .‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪ .‬ואולם הגב‪$‬ן שמע את‪-‬כל הדברים ויהי מכסה את‪-‬פניו בכל ע‪$‬ת שמעו‪,‬‬
‫ובשמעו עתה את סרתוסטרא משח‪$‬ק וישב ויב‪$‬ט כמתאוה ובנחת אמר‪:‬‬
‫אל ‪$‬ינו אחרת מ‪$‬אשר ידב‪$‬ר לתלמידיו?"‬ ‫אבל מדוע זה ידב‪$‬ר סרתוסטרא ‪$‬‬
‫וסרתוסטרא ענה‪" :‬מה‪-‬יפל‪$‬א! אל גבנים י ‪$‬ש לנו הצדקה לדב‪$‬ר דבר‪ $‬י גבנונים!"‬
‫והגב‪$‬ן ענה‪" :‬אמ‪$‬ן טוב הדבר! ואל תלמידים י ‪$‬ש לנו הצדקה להיות מגל ‪$‬י‪-‬סוד מב‪$‬ית–התלמוד‪.‬‬
‫אבל מדוע זה ידב‪$‬ר סרתוסטרא אחרת לתלמידיו מ‪$‬אש‪ $‬ר ידב‪$‬ר – אל לבו הוא?" –‬

‫על חכ‪F‬מת האדם‬

‫לא הגבה – המורד הוא הנורא!‬
‫המורד אשר משם פרצת העין למטה והיד תמש‪ $‬ש למעלה – אשר אז י ‪D‬כה הל ‪$‬ב בתמהון בגלל‬
‫חפצו הכפול‪.‬‬
‫התמצאו ר‪ $‬עי את הח‪$‬פץ הכפול אשר גם ללבי אני?‬
‫הלא זה המורד אשר לי אני וזאת השואה אשר לנגדי אני‪ :‬אשר פרצת ע‪$‬יני למרום וידי‬
‫מתאמצת להתחז ‪$‬ק ולהשע‪$‬ן – על פנ ‪$‬י מעמקים!‬
‫אל האדם מדב‪$‬ק חפצי‪ ,‬בכבלים אתקש‪ $‬ר אל האדם‪ ,‬יען כי רוחי מסיע‪$‬ני בחזקה אל האדם‬
‫העליון‪ :‬כי שמה שא‪$‬ף חפצי הש‪ $‬ני‪.‬‬
‫ובעבור זאת אחיה כמו עו ‪$‬ר ב‪$‬ין בנ ‪$‬י אדם‪ ,‬וכמו לא ידעתים‪ :‬אשר לא תאבד לידי הא‪F‬מונה‬
‫בדבר מוצק‪.‬‬
‫מע‪$‬ת אל ע‪$‬ת‪.‬‬‫לא ידעתיכם‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י אדם‪ :‬הנ ‪$‬ה זאת החש‪ $‬כה המנחמת פרושה על סביבי ‪$‬‬
‫יוש‪ $‬ב אני במבוא השער נכון לכל נבל ושא‪$‬ל‪ :‬מי איש חפ‪$‬ץ לרמות‪$‬ני?‬
‫וזאת לי חכמת‪-‬האדם הראשונה‪ :‬נות‪$‬ן אנכי את בנ ‪$‬י האדם לרמות‪$‬ני‪ ,‬למען ה‪F‬יותי חפשי מ‪$‬עמוד‬
 ‫על המשמר תמיד מפנ ‪$‬י אנש‪ $‬י מרמה‪.‬‬
‫כי א‪$‬יך זה הצליח האדם להיות עגן לנ ‪$‬טל משאי‪ ,‬לו היתה שומה עלי לעמוד על המשמר מפנ ‪$‬י‬
‫האדם! כי אז על‪-‬נקלה יבא הרוח ונטלני בחזקה למעלה ומשם והלאה!‬
‫אכ‪$‬ן זה לי כרוב הסוכ‪$‬ך על גורלי‪ :‬אשר א‪$‬ין לי ח‪$‬פץ לסך עלי‪.‬‬
‫מי אשר יחפץ לשבת עם האדם ונפשו לא תתעלף בצמא – ולמד האיש הזה להיות שתה מכל‬
‫הכוסות למינ ‪$‬יהן; ומי אשר יחפץ לשבת עם האדם ולהיות טהור כבראשנה – ולמד האיש הזה‬
‫להתרח‪$‬ץ גם במים נרפשים‪.‬‬
‫מע‪$‬ת אל‪-‬ע‪$‬ת אל לבי‪ ,‬לבעבור נח‪$‬ם אותי‪ :‬הבה נא‪ ,‬עורה נא‪ ,‬ל ‪$‬ב זק‪$‬ן! אסון קרך‪:‬‬ ‫וכה דברתי ‪$‬‬
‫יהי נא לך כמו היה – אשרך!‬
‫מח‪D‬ני את הג‪$‬אים‪.‬‬‫אכ‪$‬ן זאת לי חכמת‪-‬האדם הש‪$‬נית‪ :‬א‪$‬ת הפת‪$‬ר אכן שבעתים ‪$‬‬
‫הא‪$‬ין פתיות אשר הכלמנוה אם לכל חזיונות‪-‬תוגה? ואולם אם הכלמנו את הגאון‪ ,‬ויצא ממנו‬
‫דבר נבחר שבעתים גם מן הגאון‪.‬‬
‫לבעבור הב‪$‬ט בל ‪$‬ב‪-‬טוב אל החיים ‪,‬שומה היא‪ ,‬כי יצחקו לפנ ‪$‬ינו ה‪$‬יט‪$‬ב את צחוק‪-‬החיים‪ :‬ואולם‬
‫למלאכה הזאת דרושים לנו מצחקים טובים‪.‬‬
‫ומצחקים טובים על הבמות מצאתי תמיד את הפתים‪ :‬מצחקים ה‪$‬ם וה‪$‬ם חפ‪$‬צים כי ירבו‬
‫המביטים בהם מד‪ $‬י צחקם‪– ,‬כל רוחם מל ‪$‬א את הח‪$‬פץ הזה‪.‬‬
‫מעלים ה‪$‬ם את נפשם על הבמות‪ ,‬בראים ה‪$‬ם את נפשם‪ ,‬בקרבתם אהבתי תמיד להביט אל‬
‫החיים‪ – ,‬כי זה אשר ירפ‪$‬א נפש איש בהיותו קש‪ $‬ה‪-‬רוח ‪.‬‬
‫לכ‪$‬ן אחן את הפתים‪ ,‬כי רפאים ה‪$‬ם לי לקשי‪-‬רוחי ומקשרים אותי אל האדם כמקש‪ $‬ר לחזון‪-‬‬
‫משחק‪.‬‬
‫ואף גם זאת‪ :‬מי ימד לנו את עמק כל הענוה אשר לרוח הפתה! ל ‪$‬ב טוב וחומ‪$‬ל לו בגלל ענותו‪.‬‬
‫מכם הוא חפ‪$‬ץ ללמוד את א‪F‬מונתו בנפשו הוא; מב‪$‬ט ע‪$‬ינכם יהיה לו למזון‪ ,‬את התהלה הוא‬
‫אוכ‪$‬ל מ‪$‬על פנ ‪$‬י כף ידכם‪.‬‬
‫וגם לכזב‪$‬יכם עוד יאמין אם ת‪$‬יטיבו לכז ‪$‬ב על אדותיו‪ :‬כי במעמקיו י ‪$‬אנח לבו‪" :‬מה אנכי!"‬
‫ואם לזאת נקרא צדקה נא‪F‬מנה‪ ,‬אשר לא ת‪$‬דע הצדקה את נפשה‪ ,‬כי עתה א‪$‬ין הפתה יוד‪ $‬ע‬
‫דבר מכל ענותו! –‬
‫וזאת לי חכמת‪-‬אדם השלישית אשר לי‪ :‬אשר לא יניא אותי פחדכם מ‪$‬הביט אל הרעים‪.‬‬
‫שמחתי מאד לראות את הנפלאות‪ ,‬אשר השמש הלהטת יחמה ובקעה אותן‪ :‬נמ‪$‬רים ותמ‪$‬רים‬
‫ונחשים משתקשקים‪.‬‬
‫וגם בקרב האדם נמצא זרע יפה אשר יח‪F‬מתו שמש להטת ורעות רבות אשר יפליאו אותנו‪.‬‬
‫ואולם כאשר לא נחשבו חכמ‪$‬יכם לי לחכמים עד‪-‬בלי די‪ ,‬כ‪$‬ן מצאתי גם את הרשעה והנ ‪$‬ה‬
‫טובה היא משמעה‪ .‬ופעמים רבות שאלתי במנוד ראש‪ :‬מדוע זה עוד תשתקשקו‪ ,‬אתם‬
‫הנחשים המשתקשקים?‬
‫חי אני‪ ,‬י ‪$‬ש עתיד גם לרע! עוד לא נמצא לבנ ‪$‬י אדם הדרום הלה‪$‬ט עד היום הזה‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן רב מספר הדברים אשר נחשבו לנו לרעות נוראות‪ ,‬וה‪$‬ם רק שנ ‪$‬ים עשר זרת רחבם וארכם‬
‫מא‪$‬לה עוד יולדו על פנ ‪$‬י הארץ‪.‬‬ ‫שלשה ח‪L‬דשים! ואולם י ‪$‬ש יום אשר צפעונים גדולים שבעתים ‪$‬‬
‫כי לבעבור ה‪F‬יות לאדם העליון גם הצפעוני הראוי לו‪ ,‬הוא הצפעוני העליון‪ ,‬הלא לזאת שומה‬
‫היא‪ ,‬כי עוד שמש להטת רבה תיקד על‪-‬פנ‪$‬י יער‪-‬קדומים אשר לח!‬
‫עד כי י ‪$‬הפכו בראשנה חתול ‪$‬יכם הפראים והיו לנמ‪$‬רים ועד כי י ‪$‬הפכו בראשנה צפרדע‪$‬י –הרוש‬
‫אשר לכ‪$‬ם והיו לתנינים‪ :‬לבעבור ימצא לפניו הציד הטוב גם ציד טוב!‬
‫ואף אמנם‪ ,‬אתם הטובים והצדיקים רבות לי ללעג לכם על‪-‬דבר פחדכם מפנ ‪$‬י הנפש הל ‪$‬זו‬
‫אשר קראו לה עד עתה "שטן"!‬
‫הנ ‪$‬ה ככה נכריה נשמתכם לכל גדול‪ ,‬עד‪-‬כי נורא י ‪$‬חש‪ $‬ב לכם האדם העליון מ‪$‬רב טובו!‬
‫ואתם‪ ,‬החכמים והיודעים‪ ,‬הלא תנוסו על נפשכם מפנ ‪$‬י יקוד שמש הדעת‪ ,‬אשר בו ירחץ‬
‫האדם העליון את מער‪ D‬מיו בתאות נפש!‬
‫אתם בנ ‪$‬י אדם הנשאים‪ ,‬אשר אתכם הביטה ע‪$‬יני עד כה‪ ,‬הלא זה אי‪-‬א‪F‬מונתי בכם וזה לעגי‬
‫המס‪ D‬תר‪ :‬יוע‪$‬ץ אני אתכם כי תקראו לאדם העליון אשר לי – שטן!‬
‫אוי לי כי שבעתי את הנשאים ואת‪-‬הטובים הא‪$‬לה‪ :‬מ‪$‬רום גבהם נטלתני נפשי למעלה וחוצה‬
‫ומשם והלאה ועד האדם העליון!‬
‫חיל אחז אותי בראותי את הטובים הא‪$‬לה במער‪ D‬מ‪$‬יהם‪ :‬אז צמחו לי כנפים לעוף מזה עד‬
 ‫לעתידות רחוקים‪.‬‬
‫לעתידות רחוקים שבעתים ולפאת‪$‬י‪-‬דרום מל ‪$‬אות שבעתים רוחות דרום‪ ,‬אשר לא יראה כמוהן‬
‫יוצ‪$‬ר גם בחלומו‪ :‬אל המקום אשר שם יתבוששו כל א‪F‬להים בראותם כי לבושים ה‪$‬מה!‬
‫ואולם בעוד תתחפשו בלבושים חפצתי להיות אתכם‪ ,‬אתם הקרובים ואנש‪ $‬י דורי; וכי תהיו‬
‫כלולים בהדר ומי ‪D‬פים ומכ‪D‬בדים כתור "הטובים והצדיקים"‪– ,‬‬
‫וכי אני גם אני אתחפ‪$‬ש בלבוש וא‪$‬ש‪ $‬ב ב‪$‬ינ ‪$‬יכם – עד כי לא אכיר עוד את נפשי וגם לא אתכם‪:‬‬
‫הנ ‪$‬ה זאת לי חכמת האדם האחרונה‪– .‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫הדממה החרישית‬
‫מה‪-‬זה נעשה בי‪ ,‬ר‪$‬עי? הנ ‪$‬ה אתם ראים אותי נפעם ונדחף ומקשיב על‪-‬אפי וחמתי ונכון ללכת‬
‫– אויה‪ ,‬נכון אני ללכת מ‪$‬עמכם!‬
‫אמנם כ‪$‬ן הוא‪ ,‬ר‪$‬עי‪ .‬עוד הפעם שומה על סרתוסטרא לבא אל בדידתו; ואולם בא‪$‬ין‪-‬תשוקה‬
‫ישוב הפעם הדב אל מאורתו!‬
‫מה‪-‬זה נעשה בי! מי זה יצוה עלי כזאת? אויה גברתי הקצפת שאלת מ‪$‬עמי כזאת והיא הדברת‬
‫בי; הקראתי כבר באזנ ‪$‬יכם בשמה?‬
‫אתמול לע‪$‬ת ערב דברה א‪$‬לי הדממה החרישית‪ .‬זה ש‪ $‬ם גברתי הנוראה‪.‬‬
‫וזה אשר היה; – כי את‪-‬כל הנעשה בי אספ‪$‬ר באזנ ‪$‬יכם‪ ,‬ולא תקשיחו עוד את לבכם מן ההול ‪$‬ך‬
‫פתאם!‬
‫הידעתם את חרדת האיש הנוטה לישון? –‬
‫עד לבהונות רגליו יחרד‪ ,‬יען כי ישמט הקרקע מתחת רגליו והחלום יח‪$‬ל‪.‬‬
‫את‪-‬הדבר הזה אני מגיד לכם למשל‪ .‬אתמול בתוך הדממה החרישית שמט הקרקע מתחת לי‬
‫הח‪$‬ל‪.‬‬
‫והחלום ‪$‬‬
‫הקו המורה נעתק ממקומו‪ ,‬מורה‪-‬השעות אשר לחיי שאף רוח; – מ‪$‬עודי לא שמעתי דממה‬
‫אשר כזאת על סביבי‪ ,‬עד כי נבהל לבי‪.‬‬
‫אז יד‪ D‬בר א‪$‬לי‪ ,‬וקול ולא ישמע‪ ,‬ל ‪$‬אמר‪" :‬הידעת כזאת‪ ,‬סרתוסטרא?!"‬
‫ואני צעקתי לקול הדממה הזה ודמי חלף מקרב פני; ואולם הח‪F‬ש‪ $‬יתי‪.‬‬
‫אז יד‪ D‬בר א‪$‬לי ש‪ $‬נית וקול ולא ישמע‪ ,‬ל ‪$‬אמר‪" :‬אכ‪$‬ן ידעת זאת‪ ,‬סרתוסטרא' ורק דב‪$‬ר לא תדב‪$‬ר!"‬
‫–‬
‫ואני הייתי כקש‪ $‬ה‪-‬ערף ועניתי ואמרתי‪" :‬כ‪$‬ן הוא‪ ,‬ידעתיה‪ ,‬ואולם לא חפצתי להגידה!"‬
‫אז יד‪ D‬בר א‪$‬לי עוד הפעם וקול לא ישמע ל ‪$‬אמר‪ :‬לא חפצת ‪ ,‬סרתוסטרא? האף אמנם א‪F‬מת‬
‫הדבר הזה? ואולם אל נא לך התחב‪$‬א אל תוך קשי‪-‬ערפך!" –‬
‫ואני בכיתי וחרדתי כמו ילד ואמרתי‪" :‬אכ‪$‬ן חפצתי‪ ,‬ואולם א‪$‬יך אוכל כזאת! נק‪$‬ני נא הפעם מן‬
‫הדבר הזה! גדול הוא ממני ומכחי!‬
‫אז יד‪ D‬בר א‪$‬לי עוד הפעם וקול לא ישמע ל ‪$‬אמר‪" :‬מה‪-‬בצע בנפשך אתה סרתוסטרא! דב‪$‬ר את‬
‫דברך ‪Y‬‬
‫ּ והתפוצ‪$‬ץ!" –‬
‫ואני עניתי ואמרתי‪" :‬אוי לי‪ ,‬האם זה דברי אני? מי אנכי? מחכה אני לטוב ממני‪ ,‬אשר א‪$‬ינני‬
‫שוה גם כי אתפוצ‪$‬ץ א‪$‬ליו"‪.‬‬
‫אז יד‪ D‬בר א‪$‬לי עוד הפעם וקול לא ישמע ל ‪$‬אמר‪" :‬מה‪-‬בצע בנפשך אתה? עוד לא היית לי ענו‬
‫למדי‪ .‬י ‪$‬ש לענוה עור והוא קשה עד‪-‬בלי תכלית"‪– .‬‬
‫ואני עניתי ואמרתי‪ :‬מה‪-‬לא נשא עור ענותי עד עתה! לרגל גבהי אני מתגור‪ $‬ר‪ :‬עד כמה יגבהו‬
‫ראש‪$‬י‪-‬הרי? עוד איש לא הגידה לי‪ .‬ואולם ידעתי ה‪$‬יט‪$‬ב את עמקי"‪.‬‬
‫אז יד‪ D‬בר א‪$‬לי עוד הפעם וקול לא ישמע ל ‪$‬אמר‪ :‬אי לך סרתוסטרא! מי איש אשר לו להעתיק‬
‫הרים‪ ,‬והעתיק איש כזה גם עמקים ושפ‪$‬לות"‪– .‬‬
‫ואני עניתי ואמרתי‪" :‬עוד דברי לא העתיק הרים ואשר דברתי לא השיג עוד את האדם‪ .‬אמנם‬
‫הלכתי לקראת בנ ‪$‬י האדם‪ ,‬ואולם לא באתי עוד אל ‪$‬יהם"‪.‬‬
‫אז יד‪ D‬בר א‪$‬לי עוד הפעם וקול לא ישמע ל ‪$‬אמר‪" :‬מי אתה כי ת‪$‬דע את אשר י ‪$‬עשה ואת אשר לא‬
‫י‪$‬עשה! גם הטל נופ‪$‬ל על פנ ‪$‬י הע‪$‬שב בהיות הלילה מחריש ודומם כ‪D‬לו"‪– .‬‬
‫ואני עניתי ואמרתי‪" :‬אכ‪$‬ן לעגו לי במצאי את דרכי לבדי ובלכתי עליו; ובא‪F‬מת הלא חרדו אז‬
‫רגלי תחתי‪.‬‬
 ‫וככה דברו א‪$‬לי‪" :‬שכחת את הדרך‪ ,‬ועתה עוד מעט ושכחת גם הלוך!"‬
‫אז יד‪ D‬בר א‪$‬לי עוד הפעם וקול לא ישמע ל ‪$‬אמר‪" :‬מה בצע בלעגם! אדם אתה אשר שכחת‬
‫שמע ‪ ,‬כי על כ‪$‬ן קום וצו ‪$‬ה!‬
‫מא‪$‬ין כמוהו‪ :‬הלא האיש המצוה גדולות!‬ ‫האם לא ידעת מי האיש הדרוש לרבים ‪$‬‬
‫כב‪$‬ד לעשות גדולות‪ :‬ואולם כב‪$‬ד שבעתים לצוות גדולות‪.‬‬
‫וזה עונך אשר לא יכ‪D‬פר‪ :‬י ‪$‬ש לך הכח‪ ,‬ולמשול א‪$‬ין אתה חפ‪$‬ץ"‪– .‬‬
‫ואני עניתי ואמרתי‪" :‬חסרתי את קול הארי לבעבור צוות"‪.‬‬
‫אז ידב‪$‬ר א‪$‬לי עוד הפעם‪ ,‬והקול כקול דממה דקה מאד לאמר‪ " :‬הדברים הנא‪F‬מרים בלאט ה‪$‬ם‬
‫המביאים את הסערה‪ .‬מחשבות ההולכות ברגל ‪$‬י‪-‬יונים ה‪$‬ן הנהגות את העולם‪.‬‬
‫אי לך סרתוסטרא! ל ‪$‬ך והיית הצ‪$‬ל לפנ ‪$‬י זה אשר יבא‪ :‬ככה תצוה ומד‪ $‬י צוותך תעבור בראש‪– ".‬‬
‫ואני עניתי ואמרתי‪" :‬אכ‪$‬ן בושתי"‪.‬‬
‫אז יד‪ D‬בר א‪$‬לי עוד הפעם וקול לא ישמע ל ‪$‬אמר‪ :‬כי עתה שוב והיית לילד והיית בא‪$‬ין בושה‪.‬‬
‫עוד גאון צעירתך חופ‪$‬ץ עליך‪ ,‬כי אח‪$‬ר לבוא מוע‪$‬ד צעירתך; ואולם מי החפ‪$‬ץ להיות לילד ונצח‬
‫זה גם את צעירתו"‪– .‬‬
‫ואני הע‪F‬מקתי לחשוב מחשבות ואחרד חרדה גדולה‪ ,‬ובאחריתי אמרתי את אשר אמרתי‬
‫בראשונה ל ‪$‬אמר‪" :‬לא חפצתי"‪.‬‬
‫אז קם שחוק מסביב לי‪ ,‬אויה‪ ,‬מה‪-‬קרע השחוק הזה את קרבי ומה‪-‬שסע את לבי!‬
‫אז יד‪ D‬בר א‪$‬לי בפעם האחרונה ל ‪$‬אמר‪" :‬אי לך סרתוסטרא! פריך בש‪ $‬ל‪ ,‬אך אתה לא בשלת עוד‬
‫למען פריך!‬
‫לכ‪$‬ן קום ושוב לבדידתך עד כי ת‪$‬הפ‪$‬ך והיית רך"‪– .‬‬
‫ועוד הפעם והנ ‪$‬ה שחוק והכל גז‪ ,‬ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן קמה דממה מסביב לי ותהי כדממה כפולה‪ .‬ואני‬
‫שכבתי על פנ ‪$‬י הארץ וז ‪$‬עתי שטפה מכל יצ‪D‬רי‪.‬‬
‫– ועתה הנ ‪$‬ה שמעתם את‪-‬כל ומה הגיע לי כי אשוב לבדידתי‪ .‬לא כחדתי מכם דבר‪ ,‬ר‪$‬עי‪.‬‬
‫ואולם גם את‪-‬זה שמעתם מפי ומי האיש אשר היה המחריש מכל האדם – וגם חפ‪$‬ץ להיותו!‬
‫הוי ר‪$‬עי! עוד רבות לי להגיד לכם‪ ,‬עוד רבות לי לת‪$‬ת לכם! מדוע זה לא אתננה? הכילי אנכי?"‬
‫–‬
‫ובדב‪$‬ר סרתוסטרא את הדברים הא‪$‬לה ותפול עליו יד המכאוב עם קרבת הפרדו מ‪$‬על ר‪ $‬עיו‬
‫וי ‪$‬בך בקול גדול ולא ידע איש לנחמו‪ .‬ובהיות הלילה‪ ,‬ויקם וי ‪$‬לך לבדו לדרכו ויעזוב את ר‪ $‬עיו‪.‬‬

‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬
 ‫חלק שלישי‬
‫מביטים אתם למעלה‪ ,‬כאשר תחפצו בהתנשאכם‬
‫ואני מביט לארץ‪ ,‬יען כי נשא אני‪.‬‬
‫מי בכם יכול לשח‪$‬ק ולהיות נשא גם יחד?‬
‫האיש אשר יעלה על ההרים הגבהים‪ ,‬ושחק זה לכל‬
‫שעש‪ D‬ע‪$‬י‪-‬תוגה עם מצ‪D‬קות‪-‬תוגה יחד"‪.‬‬
‫סרתוסטרא‪,‬‬
‫על הקריאה והכתיבה‬

‫ההול ‪$‬ך‬
‫כחצות הלילה וסרתוסטרא עבר בדרכו את כת‪$‬ף האי ויבא עם עלות הבקר עד החף אשר‬
‫מנגד‪ :‬כי אמר לרדת בא‪L‬ניה שם‪ .‬והמפרץ מפרץ טוב‪ ,‬אשר אותו חמדו גם א‪L‬ניות נכריות‬
‫להשליך בו את‪-‬עגנן‪ ,‬ויהי ה‪$‬ן לוקחות עמהן את האיש אשר חשקה נפשו לעלות מ‪$‬אי‪$‬י‪-‬הע‪$‬דן‬
‫ולעבור את הים‪ .‬וסרתוסטרא עלה את ההר‪ ,‬ומד‪ $‬י לכתו זכר את‪-‬כל ארחותיו הרבים‬
‫והגלמודים אשר הסכין אל ‪$‬יהן מנע‪D‬ריו‪ ,‬ויזכור את ר‪ D‬ב‪$‬י ההרים ואת כתפ‪$‬י ההרים ואת ראש‪ $‬י‬
‫ההרים אשר כבר עבר אותם עד עתה‪.‬‬
‫ואל לבו אמר‪ :‬עוב‪$‬ר‪-‬דרך אנכי מ‪$‬עודי ועל ‪$‬ה‪-‬הרים‪ .‬א‪$‬ין זאת כי לא אהבתי מישור ואף לא‬
‫אהבתי לשבת ימים רבים תחתי‪.‬‬
‫ויהי נא גורלי אשר יהיה ויבא עלי אשר יבא עוד‪ – ,‬והיה גם זה רק מסע ועלות בהרים‪ :‬אכ‪$‬ן רק‬
‫מ‪$‬אשר בנפשו יבא עוד על האדם באחריתו‪.‬‬
‫עברה הע‪$‬ת אשר מקרה באני יום יום‪ ,‬ומה‪-‬י ‪$‬ש עוד לקרות‪$‬ני‪ ,‬ולא עלה כבר בחלקי!‬
‫הנ ‪$‬ה שוב ישוב א‪$‬לי ובא יבא באחריתי רק זה אשר היה עצם מ‪$‬עצמי ומפ‪D‬זר ימים רבים בנ ‪$‬כר‬
‫ב‪$‬ין אלפ‪$‬י ענינים וקורות‪.‬‬
‫ועוד גם זה ידעתי‪ :‬עומ‪$‬ד אנכי עתה לפנ ‪$‬י ראש‪-‬ההר האחרון אשר נשאר לפני עוד ואשר נמנע‬
‫ממני עד כה‪ .‬אוי לי כי את הכב‪$‬ד מכל דרכי עלי ללכת עתה! אוי לי כי את הגלמוד מכל‬
‫מסעי עלי להח‪$‬ל עתה!‬
‫אבל מי איש כגילי‪ ,‬ולא ימל ‪$‬ט זה לנצח מלפנ ‪$‬י יום אשר כזה! יום אשר יגיד לו‪ :‬רק עתה אתה‬
‫הול ‪$‬ך את‪-‬דרך גדלך! ראש‪-‬הר ותהום – כל א‪$‬לה יהיו לך לדבר אחד!‬
‫הול ‪$‬ך אתה את‪-‬דרך גדלך‪ :‬ואשר היה עד עתה פחדך האחרון‪ ,‬זה יהיה לך כע‪$‬ת מקלטך‬
‫האחרון!‬
‫הול ‪$‬ך אתה את‪-‬דרך גדלך‪ :‬וכאשר ת‪$‬דע כי א‪$‬ין דרך עוד מ‪$‬אחריך‪ ,‬והיה לך זה מבחר אמץ‬
‫רוחך‪.‬‬
‫הול ‪$‬ך אתה את‪-‬דרך גדלך‪ :‬ופה לא יתגנ ‪$‬ב עוד איש מ‪$‬אחריך! כף רגלך באשר היא שם תמחה‬
‫מ‪$‬אחריך את הדרך‪ ,‬וממעל לה יהיה כתוב‪ :‬א‪$‬ין מבוא‪.‬‬
‫ואם יחסרו לך אז כל הס‪ D‬למות‪ ,‬ולמדת לעלות על קדקד ראשך גם הוא‪ :‬כי א‪$‬ין זה תאמר‬
‫לעלות למעלה וכזאת לא תעשה?‬
‫על ראשך אתה ומ‪$‬על לבך והלאה! גם את הרך בך תהפוך עתה להיות הקשה בך‪.‬‬
‫כל‪-‬אשר חמל את נפשו רב מדי והיתה לו חמלתו זאת באחריתו למחלה‪ .‬ברוך יהיה לך כל‪-‬‬
‫אשר יקשה אותך! א‪$‬ין אנכי משב‪$‬ח את הארץ אשר היא – זבת חלב ודבש!‬
‫טוב לאדם ללמוד להעלים עין מנפשו לבעבור ראה הרב‪$‬ה‪ – :‬זה הקשה דרוש לכל עלה‬
‫בהרים‪.‬‬
‫ומי אשר בע‪$‬יניו יהרוס אל הדעת‪ ,‬ולא י ‪$‬דע האיש הזה מכל הדברים בלתי‪-‬אם את פנ ‪$‬יהם‬
‫מחוץ!‬
‫ואתה סרתוסטרא הלא חפצת לראות את כל הדברים עד היסוד בם עם פנ ‪$‬יהם ואחור‪ $‬יהם‪:‬‬
‫לכ‪$‬ן עליך היא שומה לעלות ממעל לך והלאה‪ – ,‬למעלה‪ ,‬למרום‪ ,‬עד אשר גם את ככביך‬
‫תראה מתחת לך!‬
‫ואף אמנם כ‪$‬ן הוא! כי אשפיל להביט על נפשי וגם על ככבי‪ :‬אז יהיה לי זה לראש‪-‬הרי‪ ,‬אז‬
‫יהיה לי לראש‪-‬הרי האחרון! –‬
 ‫כה אמר סרתוסטרא אל לבו מד‪ $‬י עלותו‪ ,‬והוא מנח‪$‬ם את לבו במשלים קשים‪ ,‬כי היה לבו‬
‫כא‪$‬ב כאשר לא היה מ‪$‬עודו‪ .‬ובהגיעו עד למרום כת‪$‬ף ההר‪ ,‬וירא והנ ‪$‬ה הים אשר מנגד פרוש‬
‫לפניו‪ ,‬אז עמד תחתיו דומם ויחר‪ $‬ש ע‪$‬ת רבה‪ .‬והלילה מסביב קר במרומים א‪$‬לה ובהיר וזרוע‬
‫ככבים‪.‬‬
‫הח‪$‬לה‬‫ובאחריתו אמר אל‪-‬לבו בעצב‪ :‬אכ‪$‬ן הכרתי את‪-‬גורלי‪ .‬הבה‪-‬נא‪ ,‬נכון אנכי! הנ ‪$‬ה זה ‪$‬‬
‫בדידתי האחרונה!‬
‫אוי לי‪ ,‬הנ ‪$‬ה הים השחור והאב‪$‬ל הזה אשר מתחתי! אוי לי‪ ,‬הנ ‪$‬ה העזובה החש‪ $‬כה וההרה‬
‫הזאת! אוי לי‪ ,‬אתה גורלי ואתה הים! אל ‪$‬יכם אנכי יור‪$‬דעתה!‬
‫לפנ ‪$‬י העליון מכל הרי אנכי עומ‪$‬ד פה ולפנ ‪$‬י הארך מכל מסעי‪ :‬לכ‪$‬ן עלי לרדת עמוק עמוק‪,‬‬
‫שבעתים מכל‪-‬אשר ירדתי מ‪$‬עודי‪:‬‬
‫‪ - -‬עמוק עמוק אל תוך הכא‪$‬ב‪ ,‬שבעתים מכל‪-‬אשר ירדתי מ‪$‬עודי‪ ,‬ועד לתוך השחורה מכל‬
‫התהומות! זה הדבר אשר חפ‪$‬ץ גורלי‪ :‬הבה נא‪ ,‬נכון אנכי!‬
‫מי הוליד את‪-‬ההרים הגבהים? ככה שאלתי את‪-‬נפשי לפנים‪ .‬אז דרשתי וידעתי כי הים הוא‬
‫המוליד אותם‪.‬‬
‫וכתובה התעודה הזאת באבנ ‪$‬יהם ובקירות ראש‪ $‬יהם‪ .‬רק מ‪$‬עמק‪$‬י מעמקים עלה העליון עד‬
‫למרום עליותיו‪– .‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא מד‪ $‬י ה‪F‬יותו על ראש ההר אשר שם הקר; ובבאו עד לפנ ‪$‬י הים והוא עומ‪$‬ד‬
‫בד‪ $‬ד ב‪$‬ין הסלעים‪ ,‬ויהי עי ‪$‬ף מדרכו ומל ‪$‬א כליון‪-‬נפש שבעתים מבראשנה‪.‬‬
‫אז ידב‪$‬ר‪ :‬עוד יש‪ $‬ן הכל וגם הים עודו יש‪ $‬ן‪ .‬שכורת‪-‬ש‪ $‬נה ונכריה מבטת ע‪$‬ינו א‪$‬לי‪.‬‬
‫ואולם רוח אפו חם – את‪-‬זאת אחיש בנפשי‪ .‬וגם את‪-‬זאת חשתי בנפשי כי חול ‪$‬ם הוא‪ .‬מתגול ‪$‬ל‬
‫הוא בחלומו על פנ ‪$‬י כרים קשות‪.‬‬
‫הט‪$‬ה אזנך ושמע! מה‪-‬מתיפ‪$‬ח הוא מ‪$‬רב זכרונות רעים! – או האם תקות רעות ה‪$‬ן?‬
‫עמ‪$‬ך אנכי בעצב‪ ,‬את החיה הקדרת‪ ,‬ועל נפשי חרה אפי בגלל ‪$‬ך‪.‬‬
‫אוי לי כי א‪$‬ין די אונים לידי! חי אני אם לא בכל לבי חפצתי לגאל ‪$‬ך מ‪$‬חלומותיך הרעים! –‬
‫ובדב‪$‬ר סרתוסטרא את הדברים הא‪$‬לה וישחק מר בקשי רוחו על נפשו‪ .‬מה‪-‬לך סרתוסטרא!‬
‫אמר – הלים אתה אומ‪$‬ר לשיר נחמה?‬
‫אי לך סרתוסטרא‪ ,‬אי לך כסיל מל ‪$‬א אהבה וכבד א‪F‬מונה וכבד בטחון! ואולם ככה היית‬
‫תמיד‪ :‬תמיד נגשת גלוי‪-‬ל ‪$‬ב אל‪-‬כל נורא‪.‬‬
‫את‪-‬כל חיה רעה עוד סלס‪ $‬ל תסלס‪ $‬ל‪ .‬מעט נשמת רוח חמה‪ ,‬מעט מגע רך אשר לכף רגלה‪:‬‬
‫– ואתה נכון כרגע לאהבה אותה ולהתרפ‪$‬ק עליה‪.‬‬
‫האהבה היא אסון הבד‪ $‬ד‪ ,‬האהבה לכל אשר רק רוח חיים באפו! אכ‪$‬ן רק לשחוק אהיה‬
‫באולתי ובענותי אשר באהבתי! –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪ ,‬ובדברו שחק ש‪ $‬נית‪ .‬אז זכר את ר‪ $‬עיו העזובים‪ – ,‬ויהי כמו חטא להם‬
‫במחשבותיו‪ ,‬ויקצוף על מחשבותיו‪ .‬ובעוד רגע וישב המשח‪$‬ק וי ‪$‬בך‪ – :‬מקצף ומכליון‪-‬נפש בכה‬
‫סרתוסטרא מרה‪.‬‬

‫על המראה והחידה‬

‫א‬
‫ויהי כאשר נשמע ב‪$‬ין אנש‪ $‬י הא‪L‬ניה‪ ,‬אשר סרתוסטרא נוס‪ $‬ע גם הוא – כי היה איש אשר עלה‬
‫עמו יחדו מ‪$‬אי‪$‬י‪-‬הע‪$‬דן לרדת גם הוא בא‪L‬ניה – ותקם בהם תשוקה גדולה עם תוחלת‪ .‬ואולם‬
‫סרתוסטרא הח‪F‬ריש שנ ‪$‬י ימים ויהי קר וח‪$‬ר‪ $‬ש מ‪$‬עצב ולא ענה דבר גם על מבט‪$‬י‪-‬ע‪$‬ינ ‪$‬יהם וגם על‬
‫שא‪$‬לות‪$‬יהם‪ .‬ויהי בער‪ $‬ב יום ש‪ $‬ני‪ ,‬אז שב ויפקח את‪-‬אזניו‪ ,‬ורק החר‪ $‬ש הח‪F‬ריש עוד‪ :‬כי דבר‪ $‬י‬
‫נפלאות זרות עם שואות פתאם מצאו האזנים לשמוע בא‪L‬ניה הזאת‪ ,‬אשר ממרחקים באה‬
‫ולמרחקים רבים שבעתים מועדות פניה‪ .‬וסרתוסטרא היה מ‪$‬עודו ר‪ $‬ע לכל האנשים אשר‬
‫ירחיקו לנסוע ואשר לא יחיו בלתי‪-‬אם בהשליכם נפשם מנגד‪ .‬אכ‪$‬ן באחריתו ותפתחנה פתאם‬
‫שפתיו גם ה‪$‬ן מד‪ $‬י הרבותו לשמוע וקרח לבו נמס‪ – :‬אז פתח את‪-‬פיו וידב‪$‬ר ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫לכם המחפשים אמיצ‪$‬י הל ‪$‬ב‪ ,‬לכם המנסים ולכל א‪$‬לה אשר עם מפרש‪ $‬י תהו ירדו בא‪L‬ניות בל ‪$‬ב‬
‫ימים נוראים‪– ,‬‬
‫לכם שכור‪ $‬י החידות ועליז ‪$‬י ב‪$‬ינות‪-‬ערבים‪ ,‬אשר נשמתכם מושכת אתכם בזמירות חלילים אל‪-‬‬
‫כל תהום מתעה‪:‬‬
 ‫כי לא למש‪ $‬ש אתם חפ‪$‬צים ביד‪-‬מפחדים אחר‪ $‬י כל חוט‪ ,‬ובאשר תוכלו לחוד‪ ,‬שם‬
‫תתעבו להחליט דבר –‬
‫לכם כ‪D‬לכם אספ‪$‬ר את החידה אשר ראיתי – מראה היא אשר לבד‪ $‬ד מכל בד‪ $‬ד‪– .‬‬
‫קד‪ $‬ר הלכתי בימים האחרונים ב‪$‬ין דמדומים אשר מרא‪$‬יהם כמרא‪$‬ה המ‪$‬תים‪ – ,‬קד‪$‬ר וקש‪$‬ה‪-‬ל ‪$‬ב‬
‫ושפתי סג‪D‬רות ומס‪ D‬גרות‪ .‬ה‪$‬ן לא רק שמש אחת שקעה עלי‪.‬‬
‫ומסלול עלה פרא ב‪$‬ין אבנ ‪$‬י חצץ‪ ,‬והוא פתלתול וגלמוד‪ ,‬אשר גם ע‪$‬שב וגם שיח לא יספחו עוד‬
‫א‪$‬ליו‪ :‬מסלול‪-‬הרים הוא אשר התפור‪ $‬ר תחת רגלי הממרה‪.‬‬
‫אל ‪$‬ם דרכתי על חל‪D‬ק‪$‬י אבנים אשר צללו בלעגם‪ ,‬את האבן אשר נתנה למוט רגלי רמסתי‪:‬‬
‫ככה העפילה רגלי לעלות מעלה מעלה‪.‬‬
‫מעלה מעלה‪ – :‬למרת הרוח אשר משך אותי מטה מטה ועד למעמק‪$‬י תהומות‪ ,‬זה רוח‬
‫הכב‪$‬דות‪ ,‬זה שטני ואויבי מ‪$‬אז‪.‬‬
‫מעלה מעלה‪ – :‬אף‪-‬כי ישב עלי זה אשר חציו גמד וחציו עטל ‪$‬ף; נכ‪$‬ה‪-‬רגלים ישב ועש‪ $‬ה נ ‪$‬כים;‬
‫והוא מזיל עופרת אל אזני ונטפ‪$‬י מחשבות עופרת אל תוך לבי‪.‬‬
‫"הוי סרתוסטרא! הפטיר חרש מלה אחר‪ $‬י מלה בלעגו‪ .‬אתה אבן החכמים! אל על השלכת‬
‫את רוחך לבדך‪ ,‬ואולם חק הוא‪ :‬כל‪-‬אבן מ‪D‬שלכת – שוב תשוב ותפול!‬
‫הוי סרתוסטרא! אתה אבן החכמים‪ ,‬אתה אבן הקלע‪ ,‬אתה מפצ‪$‬ץ הככבים! את רוחך לבדך‬
‫השלכת אל על‪ – ,‬ואולם כל אבן מ‪D‬שלכת – שוב תשוב ותפול!‬
‫וזה לך ענשך‪ :‬לש‪ $‬את את נפשך לבדך ולהיות נרגם באבניך אתה‪ .‬אי לך‪ ,‬סרתוסטרא! ה‪$‬ן‬
‫הרחקת מאד להשליך את האבן – ואולם עליך תשוב לנפול!"‬
‫ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן הח‪F‬ריש הגמד ויהי מאריך בהחרישו‪ .‬ואולם דבר החרישו היה לי ללחץ אשר לחצני‬
‫מאד; בשבת השנים ככה‪ ,‬והיו גלמודים שבעתים משבת האחד גלמוד!‬
‫עלה עליתי‪ ,‬חלם חלמתי‪ ,‬חשב חשבתי – ואולם כל אשר מסביב לי לחץ אותי‪ .‬לחולה‬
‫נמשלתי אשר מדוה אכזרי הוגיעהו עד לה‪$‬רד‪ $‬ם ואשר חלום אכזרי ממנו שב ויעיר‪ $‬הו מתרד‪ $‬מתו‪.‬‬
‫–‬
‫אכ‪$‬ן י ‪$‬ש בי דבר אשר פי יקרא לו אמץ‪-‬רוח – והוא אשר ה‪$‬מית לי תמיד את כל קשי רוחי‪ .‬אז‬
‫צוה אמץ רוחי זה לעמוד רגע תחתי ולדב‪$‬ר ל ‪$‬אמר‪" :‬שמעה נא הגמד! אתה! או אנכי!" –‬
‫אמץ‪-‬הרוח הוא הנבחר מכל הממותתים‪ – ,‬אמץ‪-‬הרוח המשתע‪$‬ר על אויבו; אכ‪$‬ן י ‪$‬ש צליל‬
‫שעש‪ D‬עים בכל דבר השתערות‪.‬‬
‫והאדם הוא האמיץ מכל החיות‪ :‬כי על כ‪$‬ן התגב‪$‬ר על כל חיה‪ .‬בצליל שעש‪ D‬עים התגב‪$‬ר גם על‬
‫כל מדוה – ומדוה האדם הלא זה העמק מכל המדוים‪.‬‬
‫אמץ‪-‬הרוח ממות‪$‬ת גם את החלחלה אשר תאחז את האדם מד‪ $‬י עמדו על‪-‬פי תהומות‪ :‬וא‪$‬י‬
‫המקום אשר שם לא יעמד האדם על‪-‬פי תהומות? הא‪$‬ין ראה גם הוא רק – ראה תהומות?‬
‫אמץ‪-‬הרוח הוא הנבחר מכל הממותתים; אמץ‪-‬הרוח ממות‪$‬ת גם את החמלה‪ ,‬והחמלה הלא‬
‫העמ‪D‬קה מכל התהומות; ככל אשר יעמיק האדם להביט אל תוך החיים כ‪$‬ן יעמיק להביט גם‬
‫אל תוך הכא‪$‬ב‪.‬‬
‫ואולם אמץ הרוח הוא הנבחר מכל הממותתים‪ – ,‬אמץ הרוח המשתע‪$‬ר על אויבו; הוא את‬
‫המות גם הוא‪ ,‬כי אמר יאמר‪ :‬הלזה יקר‪$‬א חיים? הבה נא! הבה עוד הפעם!"‬
‫ובדברים אשר כא‪$‬לה י ‪$‬ש צליל שעש‪ D‬עים הרב‪$‬ה‪ .‬מי אשר אזנים לו ישמע‪– .‬‬

‫ב‬
‫"הבה נא‪ ,‬גמד! קראתי‪ .‬אני! או אתה! ואולם אני החזק משנ ‪$‬ינו– ‪ :‬אתה טרם ת‪$‬דע את‬
‫מחשבתי העמ‪D‬קה כתהום! אותה – ה‪$‬ן לא יכלת כי תכילנה!" –‬
‫אז בא דבר אשר ה‪$‬קל מ‪$‬עלי את משאי‪ :‬קפץ הגמד‪ ,‬זה המתאוה‪ ,‬מ‪$‬על שכי וי ‪$‬רד וירבץ על פנ ‪$‬י‬
‫אבן ממ‪D‬לי! ואולם המקום אשר עמדנו ראיתי והנ ‪$‬ה שער‪.‬‬
‫"רא‪$‬ה נא את השער הזה‪ ,‬גמד! הוספתי לדב‪$‬ר‪ :‬הנ ‪$‬ה כ‪$‬פל פנים לו‪ .‬הנ ‪$‬ה שנ ‪$‬י דרכים מתלכדים‬
‫פה יחדו – ואותם לא עבר עוד איש עד קצ‪$‬יהם‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה הדרך האחד הארוך הפונה לאחור‪ :‬מדתו נצח‪ .‬ועוד זה גם הדרך הש‪ $‬ני הארוך הפונה‬
‫מזה והלאה נצח ש‪ $‬ני הוא‪.‬‬
‫והדרכים הא‪$‬לה צררים איש לאחיו‪ ,‬מתנגחים ה‪$‬ם ראש לע‪D‬מת ראש‪ – :‬ופה על יד השער הזה‬
‫הנה המקום אשר שם יתלכדו יחדו‪ .‬וש‪ $‬ם השער כתוב מלמעלה‪" :‬רגע"‪.‬‬
 ‫אבל מי איש אשר י‪$‬ל ‪$‬ך על הדרך האחד‪ ,‬הלך והוס‪ $‬ף הלך והרח‪$‬ק הלאה הלאה‪ :‬האם תדמה‬
‫בנפשך‪ ,‬הגמד‪ ,‬כי עד עולם יצרו הדרכים הא‪$‬לה איש לאחיו?" –‬
‫"כל דבר ישר יכז ‪$‬ב‪ ,‬הפטיר הגמד בשפתיו בבוז‪ .‬עק‪D‬מה כל א‪F‬מת והזמן גם הוא – עשוי מעגל"‪.‬‬
‫"רב לך‪ ,‬אתה רוח הכב‪$‬ד‪ D‬ת! דברתי בקצף‪ ,‬אל נא תק‪$‬ל ככה את משאך אתה! עוד מעט‬
‫ואעזבה אותך פה באשר אתה רוב‪$‬ץ‪ ,‬נכ‪$‬ה‪-‬רגלים – ואני הלא נשאתיך גבוהה!‬
‫רא‪$‬ה נא – הוספתי לדב‪$‬ר – את הרגע הזה! מן השער‪-‬הרגע הזה יוצ‪$‬א ויור‪ $‬ד רחוב נצח‪ ,‬רחוב‬
‫ארוך מאד‪ ,‬הפונה לאחור‪ :‬מ‪$‬אחר‪ $‬ינו רב‪$‬ץ הנצח‪.‬‬
‫הא‪$‬ין זה כי כל ענין תחת השמש‪ ,‬אשר יכול לרוץ‪ ,‬כבר רץ את דרך הרחוב הזה? הא‪$‬ין זה כי‬
‫כל ענין תחת השמש‪ ,‬אשר יכול להיות‪ ,‬כבר היה פעם אחת וכבר נעשה וכבר חלף פה?‬
‫ואם כל המעשה אשר תחת השמש כבר היה לעולמים‪ :‬מה אתה חוש‪ $‬ב‪ ,‬גמד‪ ,‬על דבר הרגע‬
‫הזה? הא‪$‬ין זה כי גם השער הזה כבר – היה?‬
‫ואם לא קשורים ככה בקשר אמיץ כל הענינים‪ :‬אשר ימשוך אחריו הרגע הזה את כל הענינים‬
‫הבאים? ובכ‪$‬ן א‪$‬פוא – – גם את נפשו עצמו?‬
‫כי כל ענין תחת השמש‪ ,‬אשר יכול לרוץ‪ ,‬גם ברחוב הארוך הזה וגם מזה והלאה‪ ,‬הלא שומה‬
‫עליו כי עוד ירוץ בו בבא ע‪$‬ת! –‬
‫וגם העכביש הרמ‪$‬ש פה לאטו לאור היר‪ $‬ח וגם אור היר‪ $‬ח לבדו וגם אני וגם אתה העומדים פה‬
‫בשער ומתלחשים בקול דממה על הדברים אשר בנ ‪$‬צח – הא‪$‬ין זה כי כ‪D‬לנו יחדו כבר היינו פה?‬
‫וגם שוב נשוב עוד ואל תוך הרחוב הש‪ $‬ני אשר פה עוד נרוץ ומזה ולנוכח פנ ‪$‬ינו דרך הרחוב‬
‫הארוך והאיום הזה – האם לא שוב נשוב תמיד ולנ ‪$‬צח ככה?" –‬
‫ככה דברתי בלט ואת קולי השפלתי הלך והשפ‪$‬ל‪ ,‬כי יר‪ $‬אתי מפנ ‪$‬י מחשבתי אנכי ומפנ ‪$‬י אחור‪ $‬י‬
‫מחשבתי‪ .‬אז שמעתי פתאם קול כלב אשר י‪$‬יליל מקרוב‪.‬‬
‫המ‪$‬עודי שמעתי קול כלב אשר י‪$‬יליל ככה? אז רצה מחשבתי לאחור‪ :‬אמנם כ‪$‬ן! בעודי ילד‪,‬‬
‫בשחר ימ‪$‬י ילדותי‪– – :‬‬
‫– אז שמעתי קול כלב בה‪$‬ילילו ככה‪ .‬וגם ראה ראיתיו‪ ,‬והוא נעוה ומתפל ‪$‬ץ וראשו נטוי למעלה‪,‬‬
‫ומסביב לו דממת חצי הלילה‪ ,‬אשר יאמינו אז גם הכלבים ברוחות‪:‬‬
‫– עד כי חמלה אחזתני חמלה למרא‪$‬הו‪ .‬כי עלה היר‪ $‬ח במלא אורו בדממת מות מ‪$‬על‪-‬פנ‪$‬י‬
‫הבית‪ ,‬ויעמוד ומרא‪$‬הו כמרא‪$‬ה לבת‪-‬א‪$‬ש עג‪D‬לה; – דומם עמד מ‪$‬על‪-‬פנ ‪$‬י הגג השטוח‪ ,‬כעומ‪$‬ד‬
‫על‪-‬פנ ‪$‬י נחלה נכריה‪– :‬‬
‫ולמראה הזה נבהל הכלב – כי מאמינים הכלבים בגנבים וברוחות‪ .‬ובשמעי גם עתה קול‬
‫יללה אשר כזאת‪ ,‬תאחז ‪$‬ני חמלה גם הפעם‪.‬‬
‫אי ‪$‬ה א‪$‬יפה הגמד? אי ‪$‬ה השער? אי ‪$‬ה העכביש? וא‪$‬י קול המלחשים? – האם רק חלמתי? ואם‬
‫אחר‪ $‬י כ‪$‬ן הקיצותי? – רא‪$‬ה הנ ‪$‬ה ב‪$‬ין סלעים פראים אנכי עומ‪$‬ד פתאם‪ ,‬בד‪ $‬ד ושומ‪$‬ם באור יר‪ $‬ח‬
‫שומ‪$‬ם‪.‬‬
‫ופה הנ ‪$‬ה אדם שוכ‪$‬ב על פנ ‪$‬י האדמה! ופה הנ ‪$‬ה גם הכלב – והוא מדל ‪$‬ג וכ‪D‬לו נעוה ונה‪$‬ם‪– ,‬‬
‫ועתה הנ ‪$‬ה הוא ראה אותי בבאי‪ – ,‬ואז י ‪$‬יליל ש‪ $‬ניתוישאג‪ – .‬המ‪$‬עודי שמעתי קול כלב קר‪ $‬א ככה‬
‫לעזרה?‬
‫ואף אמנם המראה אשר ראיתי עתה לא ראיתי כמהו מ‪$‬עודי‪ .‬רעה צעיר ראיתי מתגול ‪$‬ל‬
‫במכאוביו‪ ,‬והוא נחנק ומתנוד‪ $‬ד ונעו ‪$‬ה פנים‪ ,‬ונחש שחור וכב‪$‬ד יוצ‪$‬א ותלוי מפיו‪.‬‬
‫המ‪$‬עודי ראיתי בפנ ‪$‬י אדם תוע‪$‬בה רבה וזועה נוראה ככה ככל אשר ראיתי הפעם? האם יש‪ $‬ן?‬
‫– ואז עלה הנחש בלועו וישכ‪$‬הו ויתחז ‪$‬ק על לשונו עד בלתי הפרד עוד!‬
‫וידי התיקה את הנחש‪ ,‬הלך והת‪$‬ק הלך והת‪$‬ק – ולשוא! לא התיקה ידי את הנחש מתוך לועו‪.‬‬
‫אז קראתי בקול גדול‪" :‬כי אתה נשוך בו! נשוך בו!‬
‫מלק ראשו! נשוך בו!" – ככה התפר‪ $‬ץ קול מקרבי‪ ,‬כי חרדתי ושנאתי‪ ,‬תועבתי וחמלתי‪ ,‬כל‬
‫הטוב וכל הרע אשר בי‪ ,‬כל א‪$‬לה יחדו נתנו את הקול האחד הזה‪– .‬‬
‫ואתם אמיצ‪$‬י הל ‪$‬ב אשר מסביב‪ ,‬אתם המחפשים‪ ,‬אתם המנסים‪ ,‬וכל א‪$‬לה אשר במפרש‪ $‬י תהו‬
‫ירדו בא‪L‬ניות בימים אשר לא י ‪$‬חק‪$‬רו! אתם עליז ‪$‬י החידות!‬
‫חודו נא לי את החידה אשר ראיתי אז‪ ,‬פתרו נא לי את המראה אשר ראה הבד‪ $‬ד!‬
‫כי מראה היה לי זה וחזון‪ – :‬מה ראיתי א‪$‬פוא אז במשל החזון? ומי זה אשר שומה עליו לבא‬
‫עוד באחרית הימים?‬
‫מי זה א‪$‬פוא הרעה אשר עלה הנחש אל לועו? ומי האיש אשר שומה עליו כי כל הקשה וכל‬
 ‫השחור יבא אל לועו?‬
‫– ואמנם עשה הרעה ככל‪-‬אשר יעץ אותו קול זעקתי‪ ,‬וישך בו‪ ,‬וגם ה‪$‬טיב מאד לנשוך! – ממנו‬
‫והלאה הרח‪$‬ק מאד ה‪$‬קיא את ראש הנחש‪ – :‬אז התעוד‪ $‬ד ויקם‪.‬‬
‫ולא רעה עוד ולא אדם עוד‪ – ,‬כי אם נהפך כ‪D‬לו ויהי נאור פתאם‪ ,‬וישחק! ככה לא שחק עוד‬
‫איש מ‪$‬עולם!‬
‫הוי אחי‪ ,‬קול שחוק שמעתי אשר לא היה שחוק אדם‪ – – ,‬ומני אז אוכ‪$‬ל בי צמאון‪ ,‬כליון נפש‬
‫הוא אשר לא ידום‪.‬‬
‫כליון נפש אוכ‪$‬ל בי לשחוק ההוא‪ :‬אויה א‪$‬יך זה אוכל לש‪ $‬את את חיי עוד! וא‪$‬יך זה יכלתי כי‬
‫אשא עתה את מותי! –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על אשר האדם למרות רצונו‬

‫וסרתוסטרא מענה את‪-‬לבו בחידות ומררות כא‪$‬לה מד‪ $‬י עברו את הים‪ ,‬ואולם כאשר הרחיק‬
‫דרך ארבעה ימים מ‪$‬אי‪$‬י הע‪$‬דן ומ‪$‬ר‪ $‬עיו‪ ,‬אז התאוש‪ $‬ש ויתגב‪$‬ר על‪-‬כל מכאובו –‪ :‬ביד רמה‬
‫וברגלים חזקות עמד ש‪ $‬נית אל גורלו‪ :‬אז ידב‪$‬ר סרתוסטרא אל‪-‬לבו הצה‪$‬ל ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫הנ ‪$‬ה ש‪ $‬נית הייתי גלמוד כי ככה חפצתי להיות‪ .‬גלמוד אנכי לנוכח שמים טהרים ולנוכח ים‬
‫חפשי – וגם הפעם הנ ‪$‬ה מסביב לי מוע‪$‬ד אחר‪-‬הצה‪L‬רים‪.‬‬
‫למוע‪$‬ד אחר‪-‬הצה‪L‬רים מצאתי את ר‪ $‬עי בפעם הראשנה ולמוע‪$‬ד אחר‪-‬הצה‪L‬רים גם בפעם השניה‬
‫–‪ :‬למוע‪$‬ד אשר הול ‪$‬ך כל‪-‬האור הלך ומחריש‪.‬‬
‫כי אשר נחשל עוד אחר‪ $‬י האשר בחצי הדרך ב‪$‬ין השמים וב‪$‬ין הארץ ובק‪$‬ש זה לו למלון עתה‬
‫נשמה מאירה‪ :‬מ‪$‬רב אשר הול ‪$‬ך כל‪-‬האור הלך ומחריש‪.‬‬
‫אי לך אחר‪-‬הצה‪L‬רים אשר לחיי! לפנים ירד גם אשרי שלי אל העמק‪ ,‬לבעבור בק‪$‬ש לו מלון;‬
‫אז מצא לו את הנשמות הפתוחות הא‪$‬לה השמ‪$‬חות בבא להן אור‪ $‬ח‪.‬‬
‫ע החי‬ ‫אי לך אחר‪-‬הצה‪L‬רים אשר לחיי! ה‪$‬ן כל אשר לי נתתי בעד הדבר האחד הזה‪ :‬בעד המט ‪9‬‬
‫הלז אשר למחשבותי ובעד אור‪-‬הבקר הלז אשר למבחר תקותי!‬
‫ר‪ $‬עים בק‪$‬ש לפנים הבר‪ $‬א לו ובנים לתקותו הוא‪ :‬ורא‪$‬ה נא‪ ,‬כי לא יכול למצא אותם זולתי אם‬
‫בעצם ידו‪ -‬יברא‪$‬ם לו בראשנה‪.‬‬
‫כי על‪-‬כ‪$‬ן אנכי עומ‪$‬ד א‪$‬פוא בחצי מפעלי‪ ,‬מד‪ $‬י לכתי אל בני ומד‪ $‬י שובי מ‪$‬עמם; למען בניו שומה‬
‫היא על סרתוסטרא להשלים בראשנה את בנין נפשו‪.‬‬
‫כי בכל מאדו אה‪$‬ב האדם רק את בנו ואת מפעלו‪ ,‬ובאשר י ‪$‬ש אהבה גדולה לעצמו ולבשרו‬
‫שם אות הוא לה‪$‬ריון‪ :‬זה הדבר אשר מצאתי אנכי‪.‬‬
‫עוד בני רעננים באביבם הראשון וה‪$‬ם שתולים קרובים איש לאחיו והרוחות מנידים אותם יחדו‬
‫את עצ‪$‬י גני א‪$‬לה ועצ‪$‬י מבחר אדמתי‪.‬‬
‫חי אני‪ ,‬במקום שם שתולים ע‪$‬צים כא‪$‬לה יחדו‪ ,‬שם אי‪$‬י הע‪$‬דן!‬
‫ואולם י ‪$‬ש יום ואני אוציא‪$‬ם מן הארץ ואטע את‪-‬כל אחד בלבדו‪ :‬למען אשר ילמוד ה‪F‬יות בד‪ $‬ד‬
‫וממר‪ $‬ה ונזהר‪.‬‬
‫וקשה יהיה ונעקש ורך לנטות גם בקשיו; ככה יעמוד לי על שפת הים – מגדל אור חי אשר‬
‫א‪$‬ין אדון לחייו‪.‬‬
‫ובאשר הסערות מגיחות אל הים ופי ההרים שותה מים‪ ,‬שם תהיה לכל איש מ‪$‬הם משמרת יום‬
‫ומשמרת לילה‪ ,‬למען הבח‪$‬ן ולמען הכיר את נפשו לבדו‪.‬‬
‫לבעבור י ‪D‬כר ויבח‪$‬ן אם הוא כמוני ומבנ ‪$‬י גילי‪ – ,‬אם אדון הוא לרצון המאריך ימים ומחריש גם‬
‫בדברו ונות‪$‬ן לאיש שא‪F‬לתו‪ ,‬כי ככה הוא לוק‪$‬ח גם מד‪ $‬י תתו‪.‬‬
‫– לבעבור יהיה באחרית הימים לר‪ $‬ע לי ולבר‪ $‬א וחוג‪$‬ג יחד עם סרתוסטרא –‪ :‬איש אשר יכתוב‬
‫את חפצי על לוחותי‪ :‬אשר י ‪D‬שלם כל דבר וכל ענין שבעתים ככה‪.‬‬
‫ולמענו ולמען הדומים לו שומה עלי להשלים את נפשי גם אני‪ :‬לכ‪$‬ן אני בור‪ $‬ח עתה מפנ ‪$‬י‬
‫אשרי ומתמכ‪$‬ר לכל אסון – לבעבור בחן ולבעבור הכיר את נפשי גם אני בפעם האחרונה‪.‬‬
‫אל ‪$‬ך; וגם הצ‪$‬ל אשר להול ‪$‬ך וגם קצר הרוח וגם‬ ‫וחי אני אם לא היה כבר המוע‪$‬ד הנכון אשר ‪$‬‬
‫הדממה החרישית – כ‪D‬לם ענו ואמרו לי‪" :‬כבר הגיע המוע‪$‬ד הנכון!"‬
‫הרוח נשב לי בעד חר המנעול ויאמר "בא!"‪ .‬הדלת הע‪F‬רימה לי ותפתח לרוחה ותאמר "ל ‪$‬ך!"‪.‬‬
‫ואולם ר‪ D‬תק ר‪ D‬תקתי אל האהבה לבני‪ :‬התשוקה טמנה לי את המוק‪$‬ש הזה‪ ,‬התשוקה לאּהבה‬
 ‫– אשר שלל אהיה לבני אשר אאביד נפשי להם‪.‬‬
‫אם רק חשק אחשק – והיה גם זה לי כבר האביד נפשי‪ .‬לי אתם‪ ,‬בני! ובדבר הזה יהי נא כל‬
‫בטחון של ‪$‬ם ולא יהיה בו שמץ תשוקה‪.‬‬
‫אבל שמש אהבתי רבצה עלי בח‪D‬מה‪ ,‬בעצם עסיסו ר‪ D‬תח סרתוסטרא – אז התעופפו עלי‬
‫צללים ופקפוקים‪.‬‬
‫לקרח ולחרף התאותה נפשי‪" :‬מי ית‪$‬ן לי קרח וחרף‪ ,‬אשר אח‪F‬רוק ואשרוק ש‪ $‬נית!" ככה‬
‫נאנחתי – אז עלו מלפני ערפל ‪$‬י קר‪.‬‬
‫כל‪-‬עבר אשר לי פתח את קבריו‪ ,‬וי ‪$‬ש אשר עלה משם כא‪$‬ב אשר נקבר חי‪ – :‬כי רק הא‪F‬ריך‬
‫לישון ויהי נחבא בתכריכ‪$‬י מ‪$‬תים‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה ככה קרא א‪$‬לי באותות כל דבר מסביב‪" :‬כבר הגיע המוע‪$‬ד!" ואני לא שמעתי; עד אם‬
‫רעשה באחרונה גם תהומי ומחשבתי נשכה לי‪.‬‬
‫הוי לתהום‪-‬מחשבתי‪ ,‬אשר את מחשבתי שלי! מתי יהיה לי הכח לשמוע אותך חתרת בי ולא‬
‫אחרד עוד?‬
‫עד לצוארי יך לבי בי בשמעי אות‪$‬ך חתרת! גם דממת‪$‬ך עוד חונקת אותי‪ ,‬את הדממת עד‬
‫לתהום!‬
‫עוד לא זדתי לקרא לך כי תעלי‪ :‬רב לי כי עמי – נשאתיך! עוד לא חזקתי למדי לבעבור ה‪F‬יות‬
‫לי שרירות ל ‪$‬ב הארי ‪$‬ה וזדון רוחו!‬
‫גם כבד‪ $‬ך לבדו כבר היה לי נורא עד בלי די‪ .‬ואולם יום יבא ואמצא גם את הכח וגם את קול‬
‫הארי ‪$‬ה‪ ,‬אשר יקרא לך לעלות!‬
‫והיה כי ככה אתגבר עלי‪ ,‬והתאמצתי להתגב‪$‬ר גם מעט עוד מזה והלאה; נצחון של ‪$‬ם יהיה‬
‫חותם השתלמי! –‬
‫וב‪$‬ין כה וכה ואני א‪$‬תע על פנ ‪$‬י ימים מבשר‪ $‬י שאה; הגורל‪ ,‬זה מחליק‪-‬לשון‪ ,‬משח‪$‬ק א‪$‬לי; לפנים‬
‫ולאחור אביט – ואחרית לא אביט עוד‪.‬‬
‫עוד לא בא לי רגע מלחמתי האחרנה‪ – ,‬או האם זה עתה הוא הול ‪$‬ך ובא? אכ‪$‬ן ביפי רמיה‬
‫מביטים בי מסביב הים והחיים!‬
‫הוי אחר‪-‬הצה‪L‬רים אשר לחיי! הוי אשר לפנ ‪$‬י ערב! הוי חף בל ‪$‬ב ים! הוי שלום ברב פקפוקים!‬
‫עד כמה אני מביט אל ‪$‬יכם בא‪$‬ין‪-‬א‪F‬מונה!‬
‫אכ‪$‬ן א‪$‬ין‪-‬א‪F‬מונה אני לע‪D‬מּ‪ּ9‬ת מרמת יפיכם! אל האה‪$‬ב נמשלתי‪ ,‬אשר בהיות השחוק רך מדי‬
‫לא יאמין לו‪ .‬וכאשר ידחף‪ ,‬זה הקנא‪ ,‬את אהובתו מלפניו והוא ענג גם מד‪ $‬י הקשותו את‪-‬לבו‪,‬‬
‫– כ‪$‬ן אדחף מלפני את רגע אשרי‪.‬‬
‫ברח לך‪ ,‬רגע אשרי! בא לי טובך עמך למרות רצוני! נכון אנכי פה לקראת מכאוב עמק –‬
‫ואתה באת לי ללא מוע‪$‬ד‪.‬‬
‫ברח לך‪ ,‬רגע אשרי! טוב לך כי תבחר את מלונך שם – בקרב בני! רק מה‪$‬ר ול ‪$‬ך! וגם ברכ‪$‬ם‬
‫נא בר‪ $‬ך לפנ ‪$‬י‪-‬ערב באשרי שלי!‬
‫הנ ‪$‬ה הלילה הול ‪$‬ך וקר‪ $‬ב‪ :‬השמש יורדת‪ .‬ל ‪$‬ך ועבר – אשרי –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪ .‬ויהי הוא מחכה לאסונו כל הלילה‪ ,‬והוא מחכה לשוא‪ :‬היה הלילה בהיר‬
‫ומחריש כאשר היה בראשנה והאשר בא א‪$‬ליו הלך וקר‪ $‬ב‪ ,‬הלך וקר‪ $‬ב‪ .‬אך בהיות הבקר‬
‫לעלות‪ ,‬וישחק סרתוסטרא אל לבו ובלעגו אמר‪" :‬הנ ‪$‬ה האשר רוד‪$‬ף אחרי‪ .‬אכ‪$‬ן זה לי‪ ,‬יען כי‬
‫אנכי לא רדפתי מ‪$‬עודי אחר‪ $‬י נשים‪ .‬ואולם האשר הלא אשה"‪.‬‬

‫לפנ ‪$‬י עלות השמש‬

‫הו רקיע ממעל לי‪ ,‬אתה הטהור! אתה העמק! אתה תהום‪-‬האור! כי אביט א‪$‬ליך ורעד בשרי‬
‫מ‪$‬רב תשוקות א‪F‬להים‪.‬‬
‫אשר אשליך נפשי אל תוך מרומיך – הנ ‪$‬ה זה לי מעמקי אני! אשר אסתתר בטה‪L‬רתך – הנ ‪$‬ה‬
‫זאת ת‪D‬מתי אני!‬
‫ביפיו מתכסה א‪F‬להים‪ :‬הנ ‪$‬ה כ‪$‬ן אתה מסתיר את ככביך‪ .‬א‪$‬ין אתה דב‪$‬ר דבר‪ :‬הנ ‪$‬ה כ‪$‬ן אתה‬
‫מספ‪$‬ר את חכמתך לי‪.‬‬
‫אל ‪$‬ם על פנ ‪$‬י ים המה עלית לי היום‪ ,‬אהבתך כלמתך מטיפות כבוד‪-‬א‪F‬להים אל נשמתי ההמיה‪.‬‬
‫כי באת א‪$‬לי יפה‪ ,‬בעודך מתכסה ביפיך‪ ,‬כי תדב‪$‬ר א‪$‬לי אל ‪$‬ם‪ ,‬בעודך גלוי בחכמתך‪:‬‬
‫וא‪$‬יך זה לא אכיר כל הכלמה החבויה בנשמתך! לפנ ‪$‬י שמש באת א‪$‬לי הבד‪ $‬ד מכל בד‪ $‬ד‪.‬‬
 ‫ר‪ $‬עים אנחנו למבראשנה‪ :‬צרה אחת ורגז אחד ותהום אחד לנו גם יחד; ואף גם השמש לנו‬
‫היא יחד‪.‬‬
‫א‪$‬ין אנחנו דברים איש לאחיו‪ ,‬כי רבות מדי ידענו‪ – :‬אלמים אנחנו מביטים איש אל אחיו‬
‫ומשחקים חרש איש לאחיו את רב חכמת‪$‬נו‪.‬‬
‫האם לא אתה האור אשר לאשי? הא‪$‬ין לך אתה הנשמה‪-‬האחות אשר לבינתי?‬
‫יחדו למדנו את‪-‬כל; יחדו למדנו לעלות ממעל לנו עד אל עצמ‪$‬נו ולשח‪$‬ק בא‪$‬ין‪-‬עבים‪– :‬‬
‫– לשח‪$‬ק בא‪$‬ין‪-‬עבים לארץ מתוך ע‪$‬ינים מאירות וממרחק‪$‬י א‪$‬ין ק‪$‬ץ‪ ,‬בעוד אשר מתחת לנו‬
‫יתאבכו חזקת‪-‬יד ותכלית ופשע כהתאב‪$‬ך גשם‪.‬‬
‫ואם בדד הלכתי בדרך‪ :‬למי רעבה נפשי בל ‪$‬ילות ובנתיבות עקלקלות? ואם עליתי הרים את‬
‫מי בקשתי תמיד על ההרים‪ ,‬אם לא אותך?‬
‫וכל לכתי בדרך וכל עלותי בהרים‪ :‬הלא רק עצת צרה ועזרת רגע היו א‪$‬לה לאיש לא‪-‬עזור‪– :‬‬
‫כי התעופ‪$‬ף חפ‪$‬ץ כל חפצי בי‪ ,‬רק התעופ‪$‬ף אל קרבך!‬
‫ואת מי שנ ‪$‬אתי מכל‪ ,‬אם לא את העבים הנוסעים ואת כל אשר ג‪$‬אל אותך? ואת שנאתי גם‬
‫היא שנ ‪$‬אתי ע‪$‬קב אשר גאלה אותך!‬
‫עוי ‪$‬ן אני את העבים הנוסעים – את חתול ‪$‬י‪-‬טרף הזחלים הא‪$‬לה‪ :‬יען וביען ה‪$‬ם לוקחים מ‪$‬עמי‬
‫ומ‪$‬עמך את‪-‬אשר לנו שנ ‪$‬ינו יחדו – את דברת כ‪$‬ן וענות אמ‪$‬ן עד א‪$‬ין גבול ותכלית!‬
‫את עומד‪ $‬י‪-‬בתוך ואת המתערבים הא‪$‬לה אנחנו עוינים – את העבים הנוסעים הא‪$‬לה‪ :‬א‪$‬לה‬
‫בעל ‪$‬י המחצה ומחצית המחצה‪ ,‬אשר בר‪ $‬ך לא למדו ואשר גם קל ‪$‬ל עד היסוד א‪$‬ינם יודעים‪.‬‬
‫טוב לי שבת בתוך גיגית תחת שמים סגורים ונבחר לי שבת בלי שמים בתוך התהום‪ ,‬מ‪$‬ראות‬
‫אותך‪ ,‬רקיע אור‪ ,‬מגאל בעב‪$‬י‪-‬מסע!‬
‫ופעמים רבות התאו ‪$‬יתי להדביק אותם בחדוד‪ $‬י חוט‪$‬י זהב ברק‪ ,‬למען אשר אשתע‪$‬ר כמו רעם‬
‫על בטן סירם הנפוח ואף עליה כמו תף‪– :‬‬
‫והייתי להם למתופ‪$‬ף אכזרי‪ ,‬יען אשר גזלו ממני את אמרת כ‪$‬ן ואמרת אמ‪$‬ן אשר לך‪ ,‬אתה‬
‫הרקיע ממעל לי‪ ,‬אתה הטהור‪ ,‬אתה המ‪$‬איר! אתה תהום‪-‬האור! – ויען אשר ממך גזלו את‪-‬כ‪$‬ן‬
‫ואת‪-‬אמ‪$‬ן אשר לי אני‪.‬‬
‫טוב לי שבעתים שאון ורעם וקללות חזיז ממנוחת‪-‬חתולים זאת הזוחלת והפוסחת על‬
‫הסעפים; וגם ב‪$‬ין האדם שנ ‪$‬אתי מכל את הולכ‪$‬י‪-‬לאט ואת אנש‪ $‬י המחצה ומחצית המחצה ואת‬
‫עב‪$‬י‪-‬המסע הפוסחים על הסעפים וזוחלים‪.‬‬
‫ו"מי אשר א‪$‬יננו יוד‪ $‬ע לבר‪ $‬ך ילמוד לקל ‪$‬ל!" – הנ ‪$‬ה זאת התורה הבהירה אשר נפלה מתוך שמים‬
‫בהירים‪ ,‬הנ ‪$‬ה זה הככב אשר עלה לי ברקיע שמי גם בל ‪$‬ילות אפ‪$‬לים‪.‬‬
‫ואני הנני איש מבר‪ $‬ך ואומ‪$‬ר‪-‬כ‪$‬ן‪ ,‬אם רק אתה לי על סביבי‪ ,‬אתה הטהור! אתה המ‪$‬איר! אתה‬
‫תהום האור! – עוד אל כל התהומות אנכי נש‪ $‬א את אמרת כ‪$‬ן שלי המברכת‪.‬‬
‫למבר‪ $‬ך הייתי ולאומ‪$‬ר כ‪$‬ן‪ :‬הנ ‪$‬ה זה הדבר אשר נלחמתי עם נפשי ימים רבים והייתי לנלחם‪,‬‬
‫למען אשר חפשיות תהיינה ידי בבא מוע‪$‬ד ואבר‪ $‬ך‪.‬‬
‫וזאת לי הברכה אשר לי‪ :‬כי יעמוד כל איש ממעל לכל ענין והיה לו לרקיע שמים והיה לו לגג‬
‫עגל והיה לו לכפת תכ‪$‬לת ולמבטח נ ‪$‬צח‪ .‬אשר‪ $‬י האיש אשר ככה יבר‪ $‬ך!‬
‫מע‪$‬בר לטוב ולרע; וטוב ורע גם ה‪$‬מה א‪$‬ינם בלתי אם‬ ‫כי נטהר והתקדש כל ענין בבא‪$‬ר הנ ‪$‬צח ו ‪$‬‬
‫צללים מפרידים ומצוקות לחות ועב‪$‬י‪-‬מסע‪.‬‬
‫חי אני אם לא ברכה היא ולא גדופה בלמדי ל ‪$‬אמר‪" :‬ממעל לכל‪-‬דבר תלוים שמ‪$‬י מקרה‪ ,‬שמ‪$‬י‬
‫ת‪D‬מה‪ ,‬שמ‪$‬י פתע פתאם‪ ,‬שמ‪$‬י שרירות ל ‪$‬ב"‪.‬‬
‫" מקרה " – זה הוא היחש הקדמוני אשר לכל העולם‪ ,‬ואותו שבתי ונתתי לכל דבר אשר על‬
‫הארץ‪ ,‬כי גאלתים מן העבדות מתחת יד התכלית‪.‬‬
‫ואת הח‪D‬פשה הזאת ואת חדות השמים הזאת פרשתי כמו כפת תכ‪$‬לת על פנ ‪$‬י כל ענין ממעל‪,‬‬
‫כי למדתי‪ ,‬אשר ממעל להם ובלעד‪ $‬יהם א‪$‬ין כל "ח‪$‬פץ נצח" – חפ‪$‬ץ‪.‬‬
‫את שרירות ל ‪$‬ב זאת ואת‪-‬אולת שגעון זאת הקימותי תחת הח‪$‬פץ הלז‪ ,‬כי למדתי ל ‪$‬אמר‪" :‬מכל‬
‫ענין נבצרה האחת – החכמה‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן מעט חכמה‪ ,‬ורק דעת מעט נפץ מככב לככב – הלא זאת המחמצת המעטה המהולה אל‬
‫כל דבר וענין‪ :‬למען הסכלות מהולה מעט חכמה בכל דבר וענין!‬
‫מעט חכמה לא נפלאה ממנו; ואולם את זאת מצאתי לבטח בכל דבר וענין‪ :‬אשר טוב להם‬
‫שבעתים לחול ‪$‬ל – בכף רגל מקרה‪.‬‬
 ‫הו הרקיע ממעל לי‪ ,‬אתה הטהור! אתה הנשא! הלא זאת היא טה‪L‬רתך‪ ,‬אשר זה עכביש‪-‬‬
‫החכמה א‪$‬ין עמך וא‪$‬ין רשת עכביש‪-‬החכמה‪ – :‬כי אדמת‪-‬מחול אתה לי למקר‪ $‬י א‪F‬להים‪ ,‬כי‬
‫קביות! –‬
‫ש‪ D‬לחן א‪F‬להים אתה לי לק‪D‬ביות א‪F‬להים ולמשחק‪$‬י ב ‪D‬‬
‫הפניך יאדימו? אם את אשר לא יד‪ D‬בר דברתי? אם גדפתי תחת אשר אמרתי לבר‪ $‬ך?‬
‫או הכלמת שנים יחדו היא אשר הלהיבה את פניך? המצוה אתה אותי ללכת ולהחריש‪ ,‬יען כי‬
‫– היום הול ‪$‬ך וקר‪ $‬ב עתה?‬
‫עמוק העולם‪ – :‬ועמוק שבעתים מ‪$‬אשר חשב היום מ‪$‬אז‪ .‬לא לכל י ‪$‬ש הצדקה להיות לו דברים‬
‫לפנ ‪$‬י עלות היום‪ .‬ואולם היום הול ‪$‬ך וקר‪ $‬ב‪ :‬כי על כ‪$‬ן נפר‪ $‬ד נא עתה איש מ‪$‬על אחיו!‬
‫הו רקיע ממעל לי‪ ,‬אתה הנכלם! אתה הלוה‪$‬ט! הו אתה אשרי לפנ ‪$‬י עלות השמש! הנ‪$‬ה היום‬
‫הול ‪$‬ך וקרב‪ :‬כי על כ‪$‬ן נפרד‪-‬נא עתה איש מ‪$‬על אחיו! –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‬

‫על הצדקה המקטינה‬

‫א‬
‫ויהי כאשר שב סרתוסטרא להיות ש‪ $‬נית על היבשה‪ ,‬אז לא הלך ישר אל‪-‬ע‪$‬בר פנ ‪$‬י הריו‬
‫ומערתו‪ ,‬כי אם דרכים שונות הלך ושא‪$‬לות שונות שאל‪ ,‬ויהי תר את המקום לארכו ולרחבו‪ ,‬כי‬
‫על‪-‬כ‪$‬ן אמר על נפשו בלצון ל ‪$‬אמר‪" :‬הנ ‪$‬ה נחל היא אשר ישוב לבוא למקורו ברב נפתולים!" –‬
‫כי בקשה נפשו לדעת את אשר נעשה עם האדם‪ :‬הגדל ב‪$‬ין כה וכה אם קטן‪ .‬ויהי היום וירא‬
‫והנ ‪$‬ה טור בתים חדשים לפניו‪ ,‬וישתאה ויאמר‪:‬‬
‫"מה‪-‬פ‪$‬שר הבתים הא‪$‬לה?" חי אני כי לא נשמה גדולה ה‪$‬קימה אותם לבעבור ה‪F‬יותם לה‬
‫למופ‪$‬ת!‬
‫הילד סכל לקח אותם מן הצרור אשר לשעש‪ D‬עיו? מי ית‪$‬ן ובא ילד ש‪ $‬ני וה‪$‬שיב אותם אל תוך‬
‫צרורו!‬
‫והחדרים והתאים הא‪$‬לה – הבנ ‪$‬י‪-‬אדם יוכלו לבא ולצ‪$‬את בה‪$‬ם? אכ‪$‬ן חשבתי כי עשוים ה‪$‬ם‬
‫למען פסיל ‪$‬י צלמ‪$‬י משי‪ ,‬או למען חתולים מלקקים אשר נכונו לת‪$‬ת את בשרם גם ה‪$‬ם‬
‫למלקקים"‪.‬‬
‫וסרתוסטרא עמד ויהי חוש‪ $‬ב מחשבות‪ .‬אז ידב‪$‬ר בעצב ל ‪$‬אמר‪" :‬הנ ‪$‬ה כל אשר לפני הול ‪$‬ך וקטן!‬
‫בכל‪-‬אשר אביט אראה רק שערים שפלים‪ :‬מי איש אשר כמוני הלא עבר יעבר אותם‪,‬‬
‫ואולם שומה תהיה עליו – להשתוח‪$‬ח!‬
‫הוי מתי יבא היום אשר אשוב ש‪ $‬נית אל מולדתי ולא תהיה עוד שומה עלי להשתוח‪$‬ח – ואף כי‬
‫לפנ ‪$‬י הקטנים!" – וסרתוסטרא נא‪F‬נח ויב‪$‬ט למרחקים‪– .‬‬
‫ביום ההוא נשא סרתוסטרא את משאו על הצדקה המקטינה‪.‬‬
‫ב‬
‫עב‪$‬ר אנכי בקרב העם הזה וע‪$‬יני פקוחות‪ :‬לא יאבו סלוח לי את‪-‬אשר לא צרה ע‪$‬יני‬
‫בצדקות‪$‬יהם‪.‬‬
‫נושכים ה‪$‬ם אותי‪ ,‬יען כי אומ‪$‬ר אנכי אל ‪$‬יהם‪ :‬לאנשים קטנים דרושות צדקות – ורק כי יקש‬
‫ממני להבין כי אנשים קטנים דרושים!‬
‫דמה לתרנגל בחצ‪$‬ר נכריה‪ ,‬אשר גם התרנגלות נושכות אותו‪ .‬ואולם בגלל זה א‪$‬ין לבי רע‬
‫על ‪$‬יהם‪.‬‬
‫נש‪ $‬א אנכי אותם כנשוא כל שערורה קטנה; עקוץ לקטנים נחשבה לי לחכמה בעבור הקפוד‪.‬‬
‫מדברים ה‪$‬ם כ‪D‬לם בי בשבתם בערב אל פנ ‪$‬י הא‪$‬ש; הנ ‪$‬ה ה‪$‬ם מדברים בי‪ ,‬ואולם א‪$‬ין איש מ‪$‬הם –‬
‫חוש‪ $‬ב עלי!‬
‫הנ ‪$‬ה זה משפט הדממה החדשה אשר למדתי‪ .‬שאונם על סביבי ישים אדרת על פנ ‪$‬י‬
‫מחשבותי‪.‬‬
‫שאון ה‪$‬ם מרבים איש באזנ ‪$‬י אחיו ל ‪$‬אמר‪" :‬מה חפ‪$‬צה העב הקדרת הזאת ממנו? הבו נא ונשמ‪$‬ר‬
‫לנפש‪$‬נו‪ ,‬פן תביא על ‪$‬ינו מג‪$‬פה!‬
‫ובאחד הימים האחרונים ואשה אחת מן הנשים ה‪$‬שיבה אחור בחזקה את בנה הילד מ‪$‬עלי‬
‫בחפצו לסור א‪$‬לי‪ ,‬ותצעק‪" :‬קחו את הילדים מזה! ע‪$‬ינים אשר כא‪$‬לה אוכלות נשמות ילדים"‪.‬‬
‫גונחים ה‪$‬ם בע‪$‬ת דברי‪ :‬אכ‪$‬ן חושבים ה‪$‬מה כי גנוח והיה זה דבר‪-‬מענה על רוחות חזקות – א‪$‬ין‬
‫ה‪$‬ם מבינים דבר מכל הסערה אשר לאשרי!‬
 ‫"עוד א‪$‬ין לנו ע‪$‬ת לסרתוסטרא" –ככה ה‪$‬ם עונים; אבל מה‪-‬בצע בע‪$‬ת אשר "ע‪$‬ת א‪$‬ין לה"‬
‫לסרתוסטרא?‬
‫ואף כי בהללם אותי! – האוכל ואישן על פנ ‪$‬י מהללם ה‪$‬מה? חגורת‪-‬קוצים תהלתם לי‪ :‬גם‬
‫אחר‪ $‬י הסירי אותה עוד היא ממאירה‪.‬‬
‫וגם את זאת למדתי בהיותי ב‪$‬ינ ‪$‬יהם‪ :‬המהל ‪$‬ל מתחפ‪$‬ש והיה כמ‪$‬שיב‪ ,‬ובאמת הוא חפ‪$‬ץ כי ירבו‬
‫לת‪$‬ת לו!‬
‫שאלו את רגלי אם ישר בע‪$‬יניה זה ארח מהללם! אכ‪$‬ן לפי קולות וצלילים כא‪$‬לה גם רק‪$‬ד א‪$‬ין‬
‫היא חפ‪$‬צה וגם לא עמד תחתיה‪.‬‬
‫אל הצדקה הקטנה ה‪$‬ם מושכים ומהללים אותי; אל צליל ‪$‬י האשר הקטן ה‪$‬ם אומרים להדיח‬
‫את רגלי‪.‬‬
‫עוב‪$‬ר אנכי בקרב העם הזה והע‪$‬ינים פקוחות‪ :‬קטנו מ‪$‬אשר היו ועוד הולכים ה‪$‬ם וקטנים‪:‬‬
‫– ואולם הלא זאת כל תורתם על דבר האשר ועל דבר הצדקה!‬
‫כי הנ ‪$‬ה גם בצדקתם א‪$‬ין ה‪$‬ם הולכים בגדולות – יען כי חפ‪$‬צים ה‪$‬ם לשבת בשלוה‪ .‬ואולם עם‬
‫השלוה תחיה בשלום רק צדקה אשר א‪$‬יננה הולכת בגדולות‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן על‪-‬פי דרכם מלמדים גם ה‪$‬ם צעד וגם צעד לפנים‪ :‬ואולם קר‪ $‬א אנכי לזאת פסח אשר ה‪$‬ם‬
‫פסחים‪ – .‬לנגף יהיו כזאת לכל איש בהיותו נחפז לדרכו‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש בהם אשר י‪$‬ל ‪$‬ך לפניו ואשר מד‪ $‬י לכתו יביט לאחור ויקשה את ערפו‪ :‬בתאות נפש הנני‬
‫משתע‪$‬ר לע‪D‬מת איש כזה בדרכי מד‪ $‬י רוצי‪.‬‬
‫אל נא יכזבו רגל וע‪$‬ינים וגם אל נא יכזיבו אשה את אחותה‪ .‬ואולם מלאכת דבר הכזבים‬
‫נפוצה מאד ב‪$‬ין האנשים הקטנים‪.‬‬
‫אחדים מ‪$‬הם חפ‪$‬צים‪ ,‬ואולם ר‪ D‬בם י ‪$‬חפ‪$‬צו; אחדים מ‪$‬הם נא‪F‬מנים‪ ,‬ואולם ר‪ D‬בם רק משחקים רעים‬
‫על הבמה‪.‬‬
‫י ‪$‬ש בהם משחקים למרות דעתם ומשחקים למרות חפצם – והנא‪F‬מנים מעטים מאד‪ ,‬ואף כי‬
‫המשחקים הנא‪F‬מנים‪.‬‬
‫ודרכ‪$‬י גבר מעטות פה‪ ,‬כי על‪-‬כ‪$‬ן נהפכות נש‪ $‬יהם לגברים‪ .‬כי רק מי גבר בא‪F‬מת וגאל זה‬
‫באשה – את האשה‪.‬‬
‫וזאת הרעה מן החנ ‪D‬פות אשר מצאתי להם‪ :‬כי גם המצוים מחניפים ועשים את צדקות‬
‫העובדים‪.‬‬
‫"אנכי עוב‪$‬ד‪ ,‬אתה עוב‪$‬ד‪ ,‬הוא עוב‪$‬ד" – ככה מתפללת פה גם חנ ‪D‬פת השליט‪ .‬אכ‪$‬ן אוי לאדם‪,‬‬
‫אם האדון הראשון הוא רק העבד הראשון!‬
‫וגם עד לתוך חנ ‪D‬פות‪$‬יהם התגנבה תאות הדעת אשר לע‪$‬יני; אכ‪$‬ן נחשתי ומצאתי ה‪$‬יט‪$‬ב את‬
‫אשר‪-‬הזבובים אשר להם ואת המיתם מסביב ללוחות הזכוכית בחלונות מואר‪ $‬י שמש‪.‬‬
‫כרוב הטובה כ‪$‬ן רב רפיון הרוח אשר אנכי ראה מסביב‪ .‬כרב הישר והחמלה כ‪$‬ן רב רפיון‬
‫הרוח‪.‬‬
‫עג‪D‬לים וישרים וטובים ה‪$‬מה איש לנגד אחיו‪ .‬כגרגר‪ $‬י חול אשר עג‪D‬לים וישרים וטובים יהיו לנגד‬
‫גרגר‪ $‬י חול‪.‬‬
‫התרפ‪$‬ק ברב הסתפקות על אשר קטן – הנ ‪$‬ה זאת להם "ענוה" וגם מד‪ $‬י עשותם כזאת והנ ‪$‬ה‬
‫ה‪$‬ם ארבים כבר בענוה לאשר קטן חדש‪.‬‬
‫וזאת אשר ה‪$‬ם חפ‪$‬צים בסכלותם יות‪$‬ר מכל‪ :‬אשר רק לא יכאיב להם איש‪ .‬וככה ה‪$‬ם ממהרים‬
‫לקד‪ $‬ם פנ ‪$‬י כל איש בשלום ושחרים טוב לו‪.‬‬
‫ואולם כל‪-‬זה רק מרך ל ‪$‬ב‪ ,‬אם כי "צדקה" שמו‪– .‬‬
‫ואם י ‪$‬ש אשר ידברו האנשים הקטנים הא‪$‬לה קשות‪ ,‬הנ ‪$‬ה אנכי הוא השומ‪$‬ע כי רק גרונם נחר;‬
‫כל רוח קלה הנושבת תחרח‪$‬ר את גרונם‪.‬‬
‫חכמים ה‪$‬ם ולצדקות‪$‬יהם אצבעות חכמות‪ .‬ואולם אגרופים ה‪$‬מה חס‪ $‬רים; א‪$‬ין אצבעות‪$‬יהם‬
‫יודעות להסתת‪$‬ר תחת אגרופים‪.‬‬
‫לצדקה נח‪F‬שב בע‪$‬ינ ‪$‬יהם כל‪-‬אשר ית‪$‬ן ענוה והתאפקות‪ :‬הנ ‪$‬ה ככה עשו את הזא‪$‬ב לכלב ואת‬
‫האדם בנפשו עשו למבחר חית‪-‬הבית אשר לאדם‪.‬‬
‫"את כסא‪$‬נו נשים בתוך – הנ ‪$‬ה זאת תגיד לי גנ ‪$‬בת שחוקם – ככה נהיה רחוקים מרחק אחד גם‬
‫מן הלוחמים המ‪$‬תים וגם מן החזירים המתענגים"‪.‬‬
‫ואולם כל זאת א‪$‬יננה בלתי אם – מדת אנש‪ $‬י‪-‬ב‪$‬ינים‪ ,‬אם כי קוראים ה‪$‬מה לה המדה הנכונה‪.‬‬
 ‫ג‬
‫עוב‪$‬ר אנכי בקרב העם הזה‪ ,‬וי ‪$‬ש אשר אפיל לפנ ‪$‬יהם דבר מדברי‪ :‬ואולם ה‪$‬מה גם קחת וגם‬
‫לשמור בלבם א‪$‬ינם יודעים‪.‬‬
‫משתאים ה‪$‬ם כי לא באתי לבעבור קרא חמס על תאות ומעש‪ $‬י חמס; ואולם חי אני כי גם‬
‫להזהיר מן הגנבים בשוק לא באתי!‬
‫משתאים ה‪$‬ם כי לא באתי לחד‪ $‬ד ולרד‪ $‬ד את חכמתם שבעתים ככה‪ :‬כמו א‪$‬ין די להם חכמים‬
‫מח‪D‬כמים עד כה‪ ,‬אשר קולם שר‪ $‬ט באזני כצפרן שמיר על לוח אבן!‬
‫ובקראי‪" :‬ארורים יהיו הש‪ $‬דים החר‪ $‬דים אשר בקרבכם‪ ,‬ע‪$‬קב אשר אהבו לה‪$‬יליל ולהכות כף‬
‫אל כף ולעבור תמיד" –‬
‫וקראו ה‪$‬מה! "הנ ‪$‬ה רשע סרתוסטרא"‪.‬‬
‫ועל כ‪D‬לם יקראו ככה מלמד‪ $‬יהם המלמדים להם את תורת הענוה –; ולכ‪$‬ן ה‪$‬ם ה‪$‬מה אשר‬
‫אהבתי מכל לקרא אל תוך אזניהם‪ :‬אמנם כ‪$‬ן הוא! אנכי הנני סרתוסטרא הרשע!‬
‫הוי למור‪ $‬י הענוה הזאת! שרצים ה‪$‬ם ככנים בכל מקום אשר שם קטנות ומדוים ושחין פור‪ $‬ח‪,‬‬
‫ורק געל נפשי ימנע‪$‬ני מזור אותם‪.‬‬
‫כי על כ‪$‬ן זה המשא אשר לי בעבור אזנ ‪$‬יהם ה‪$‬מה‪ :‬אני הנני סרתוסטרא הרשע‪ ,‬האומ‪$‬ר‪" :‬מי‬
‫רשע שבעתים ממני‪ ,‬אשר אוכל לשמוח לקראת תורתו?"‬
‫אני הנני סרתוסטרא הרשע‪ :‬אי ‪$‬ה אמצא אדם כגילי? – וא‪$‬לה הנ ‪$‬ה בנ ‪$‬י אדם כגילי‪ :‬אשר יתנו‬
‫לנפשם את חפצה היא ואשר יסירו מקרבם את‪-‬כל דבר ענוה‪.‬‬
‫אני הנני סרתוסטרא הרשע‪ :‬עוד אנכי מבש‪ $‬ל לי את‪-‬כל מקרה בסירי אני; ורק כאשר בש‪ $‬ל‬
‫הוא כ‪D‬לו ואמרתי לו‪ :‬ברוך תהיה לי מאכלי שלי‪.‬‬
‫ואף אמנם י ‪$‬ש אשר בא א‪$‬לי מקרה כמו מוש‪ $‬ל – ואולם בקול מוש‪ $‬ל שבעתים ככה דב‪$‬ר א‪$‬ליו‬
‫חפצי אני וכרגע והנ ‪$‬ה הוא כור‪ $‬ע ארצה ומתחנ ‪$‬ן א‪$‬לי –‬
‫ומתחנ ‪$‬ן א‪$‬לי לבעבור ימצא מלון אצלי ול ‪$‬ב‪ ,‬ובשפת חלקות הוא מדב‪$‬ר על לבי‪" :‬הביטה נא‬
‫ורא‪$‬ה‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬הלא ככה יבא רק הר‪ $‬ע לר‪ $‬ע!" –‬
‫אבל מה אדב‪$‬ר פה במקום א‪$‬ין לאיש אזנים כמוני! – כי על כ‪$‬ן הבו ואקרא החוצה ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫הולכים אתם הלך וקטנים‪ ,‬אתם האנשים הקטנים! מתפוררים אתם הלוך והתפור‪ $‬ר‪ ,‬אתם‬
‫שאפ‪$‬י השלוה! הולכים אתם עוד מעט וכלים –‬
‫– מפנ ‪$‬י צדקות‪$‬יכם הרבות והקטנות ומפנ ‪$‬י חטא‪$‬יכם הרבים והקטנים ומפנ ‪$‬י ענותכם הרבה‬
‫והקטנה!‬
‫חמל רב מדי ונשא פנים רב מדי – הנ ‪$‬ה זאת אדמת מטעכם! ואולם לבעבור יגדל ע‪$‬ץ הלא‬
‫שומה עליו כי יכה שרשים קשים מסביב לסלעים קשים!‬
‫וגם אשר תחסרו מ‪$‬עשות וארג זה את ארג עתיד כל האדם; גם האפס אשר לכם רשת עכביש‬
‫הוא או עכביש אשר יחיה מדם העתיד‪.‬‬
‫ובקחתכם והיה זה כגנ ‪$‬בה‪ ,‬אתם הצדיקים הקטנים; ואולם ה‪$‬ן גם ב‪$‬ין נבלים עוד ידב‪$‬ר הכבוד‪:‬‬
‫"רק כאשר נבצרה מגזול‪ ,‬שב יגנוב האדם"‪.‬‬
‫"עוד יבא יום" – הנ ‪$‬ה גם זאת תורה מתורות הענוה‪ .‬ואולם ראו הנ ‪$‬ה אנכי אומ‪$‬ר לכ‪$‬ם‪ ,‬אתם‬
‫שאפ‪$‬י שלוה‪ :‬עוד י‪$‬ל ‪$‬ך יום ועוד אתם גם אתם ת‪$‬לכו ומעט!‬
‫הוי לו הסירותם מקרבכם את‪-‬כל ח‪$‬פץ למח‪F‬צה והייתם של ‪$‬מים בדעתכם גם לעצלות וגם‬
‫למעשה!‬
‫הוי לו הבינותם את דברי אשר דברתי ל ‪$‬אמר‪" :‬עשו נא את‪-‬כל אשר תחפצו – ואולם אנשים‬
‫ה‪F‬יו אשר יכולים לחפץ!"‬
‫אה‪F‬בו את רעכם כמוכם – ואולם אנשים ה‪F‬יו בראשונה אשר תאה‪F‬בו אתכם בנפשכם –‬
‫–אשר תאה‪F‬בו אתכם בנפשכם בכל האהבה הגדולה ואשר תאה‪F‬בו בנפשכם בכל הבוז‬
‫הגדול!" כה אומ‪$‬ר סרתוסטרא הרשע‪– .‬‬
‫אבל מה אדב‪$‬ר פה במקום א‪$‬ין לאיש אזנים כמוני! עוד הקדמתי לבא פה יום אחד‪.‬‬
‫אנכי הוא הרץ אשר הקדמתי לרוץ לפני אני בקרב העם הזה‪ .‬אנכי הוא התרנגל הקר‪ $‬א לנפשו‬
‫פה בתוך הרחובות האפ‪$‬לים‪.‬‬
‫ּ יבלו‪ ,‬הוי ע‪$‬שב נוב‪$‬ל! הוי אדמת‬ ‫אבל הנ ‪$‬ה יומם יבא! וגם יומי אני יבא! מיום ליום יקטנו‪ ,‬ידלו‪9 ,‬‬
‫מטעים נובלת!‬
 ‫ועוד מעט ועמדו לפני כמו חציר יב‪$‬ש וערבה‪ ,‬וגם אמנם יהיו למשא על נפשם ה‪$‬מה –‬
‫ושבעתים מ‪$‬אשר יערגו למים‪ ,‬יערגו לא‪$‬ש!‬
‫אי לך יום ברק מברך! אי לך ס‪ $‬תר תעלומה לפנ ‪$‬י‪-‬צה‪L‬רים! – עוד יבא יום אשר אע‪F‬שה אותם‬
‫ללבות א‪$‬ש מתלקחות ומתנבאים יהיו לי עם לשונות להבים‪– :‬‬
‫והתנבאו בבא היום בלשונות להבים ל ‪$‬אמר‪ :‬הנ ‪$‬ה הוא בא‪ ,‬הנ ‪$‬ה הוא בא‪ ,‬הנ‪$‬ה קר‪$‬ב‪ ,‬זה מוע‪$‬ד‬
‫צה‪L‬רים הגדול!‬
‫כה אמר סרתוסטרא‬
‫על הר הז ‪$‬יתים‬
‫אור‪$‬ח רע‪ ,‬החרף‪ ,‬יוש‪ $‬ב לי בחדרי; עוד חכלילות ידי מלחץ יד ידידותו‪.‬‬
‫כבדתי אותו‪ ,‬את האור‪ $‬ח הרע הזה‪ ,‬ואולם בח‪$‬פץ ל ‪$‬ב אנכי עוז ‪$‬ב אותו לנפשו; בח‪$‬פץ ל ‪$‬ב אנכי רץ‬
‫ובור‪ $‬ח מפניו ומי המ‪$‬יטיב לרוץ‪ ,‬ונמלט זה מפניו!‬
‫ברגלים חמות ובמחשבות חמות אנכי רץ אל המקום אשר שם הרוחות שוקטים – אל פנת‪-‬‬
‫השמש אשר להר ז ‪$‬יתי‪.‬‬
‫אז אשחק לאורחי הקשה‪ ,‬ואולם לבי טוב עליו; כי על כ‪$‬ן הוא משמיד מב‪$‬יתי את הזבובים‬
‫ומ‪$‬קים לי לדממה שאון קטן ורב‪.‬‬
‫כי א‪$‬ין אזנו סובלת בחפץ יתוש לזמ‪$‬ר‪ ,‬ואף כי שנים; גם את הרחוב ישם‪ ,‬עד אשר גם אור‬
‫היר‪ $‬ח יח‪F‬רד בלילה לאחור‪.‬‬
‫אור‪ $‬ח קשה הוא‪ – ,‬ואולם כבדתיו; ורק עבד לא אע‪F‬בוד כמשפט המפ‪D‬נקים לא‪F‬ליל הא‪$‬ש עב‬
‫הבטן‪.‬‬
‫טוב לי השתקש‪ $‬ק מעט בשני מ‪$‬עבד לא‪F‬לילים! – הנ ‪$‬ה זה ארח דרכי‪ ,‬ומכ‪D‬לם אתע‪$‬ב את כל‬
‫א‪F‬ליל ‪$‬י הא‪$‬ש המתחממים ומתאבכים ונדפים‪.‬‬
‫אשר אהבתי‪ ,‬אהבתי בחרף שבעתים מבקיץ; שבעתים אלעג עתה לשנאי ומ‪$‬עמק לבי‪ ,‬מ‪$‬אז‬
‫שבת החרף בב‪$‬יתי‪.‬‬
‫וחי אני אם לא מ‪$‬עמק לבי – וגם כי אזחל להתחב‪$‬א אל מטתי‪ ,‬עוד ישחק ויתהול ‪$‬ל אשרי‬
‫המתחב‪$‬א; עוד ישחק חלום‪-‬הכזבים אשר לי‪.‬‬
‫האנכי – זוח‪$‬ל? מ‪$‬עודי ועד כה לא זחלתי מפנ ‪$‬י עצ‪D‬מים; ואם י ‪$‬ש כי כזבתי‪ ,‬ה‪$‬ן מ‪$‬אהבה כזבתי‪.‬‬
‫לכ‪$‬ן אנכי שמ‪$‬ח גם במטת‪-‬החרף‪.‬‬
‫מטה דלה מחממת אותי שבעתים ממטה עשירה‪ ,‬כי שומ‪$‬ר אנכי בקנאה גדולה על עניי –‬
‫ובחרף הוא שומ‪$‬ר לי את חסדו שבעתים‪.‬‬
‫מח‪$‬ל את מעשי בדבר זדון‪ :‬אלעג לחרף בהכיני לי רחצה קרה – ועל כ‪$‬ן עלי זע‪$‬ף‬ ‫יום יום אני ‪$‬‬
‫ר‪$‬ע ‪-‬ב‪$‬יתי הקשה‪.‬‬
‫גם אקח בח‪$‬פץ ל ‪$‬ב נ ‪$‬ר דונג קטן ובו אחט‪$‬ט אותו מעט‪ :‬או אז יניח לי את רקיע השמים מב‪$‬ין‬
‫דמדומים מכ‪D‬ס‪ $‬י ע‪$‬ין הא‪$‬פר‪.‬‬
‫ושבעתים אתהול ‪$‬ל בבקר‪ :‬באשמרה הראשנה בצלצ‪$‬ל הדלי אל הבא‪$‬ר והסוסים צהלים בח‪D‬מם‬
‫בתוך רחובות קדרים‪– :‬‬
‫אז אחכה בכליון ע‪$‬ינים‪ ,‬כי יעלה לי רקיע אור‪ ,‬רקיע חרף מע‪D‬טר זקן‪-‬שלג‪ ,‬זה השב ולבן‬
‫הקדקד‪– ,‬‬
‫– רקיע חרף‪ ,‬זה הדומ‪$‬ם‪ ,‬אשר לפעמים גם את שמשו עוד העלים יעלים!‬
‫הממנו למדתי את הדממה האר‪ D‬כה והמאירה? או אם למד הוא ממני? או האיש איש בראה לו‬
‫לבדו באשר הוא?‬
‫רב ומר‪ D‬בה מקור כל הדברים הטובים‪ – .‬מ‪$‬רב תשוקה מקפצים כל הדברים הטובים והעליזים‬
‫אל תוך ה‪F‬יותם‪ :‬וא‪$‬יך זה יעשו כזאת – רק פעם אחת!‬
‫ודבר טוב ועל ‪$‬ז גם הדממה האר‪ D‬כה והב‪$‬ט כרקיע חרף מתוך פנים מאירים ומס‪ D‬ב‪$‬י ע‪$‬ינים עג‪D‬לות‪:‬‬
‫–‬
‫והעלים כמוהו בדממה את שמשו ואת ח‪$‬פץ‪ -‬שמשו אשר לא יכנע מפנ ‪$‬י כל‪ :‬חי אני כי את‬
‫המלאכה הזאת ואת זדון חרף זה למדתי ה‪$‬יט‪$‬ב!‬
‫מבחר זדוני ומלאכתי הוא אשר למדה דממתי‪ ,‬לבלתי התודע על‪-‬פי דממה‪.‬‬
‫משתקש‪ $‬ק אנכי במלים ובק‪D‬ביות‪ ,‬וככה אני משלה את השומרים נשוא‪$‬י הפנים אשר לי; מיד‬
‫כל הארבים הקשים הא‪$‬לה עלי למל ‪$‬ט את חפצי ואת תכליתי‪.‬‬
‫לבלתי יביט איש אל תוך יסודי ועד קרקע חפצי האחרון‪ – ,‬לזאת בראתי לי את הדממה‬
 ‫האר‪ D‬כה והמאירה‪.‬‬
‫י ‪$‬ש אשר ראיתי חכם‪ ,‬והוא התכסה במסוה ואת מ‪$‬ימיו דלח‪ ,‬לבלתי יביט איש אל קרבו ואל‬
‫אשר לו‪.‬‬
‫אז באו א‪$‬ליו החכמים ממנו חסר‪ $‬י הא‪F‬מונה ומפצח‪$‬י הא‪F‬גוזים‪ :‬והוא הוא היה הראשון להם אשר‬
‫דיגו את דגו הנסתר שבעתים!‬
‫ורק הבהירים‪ ,‬האמיצים‪ ,‬הזכים – א‪$‬לה ה‪$‬מה לי מבחר הדוממים המח‪D‬כמים‪ :‬כי הנ ‪$‬ה יסודם‬
‫עמוק אשר גם המים הזכים שבעתים לא יגלוהו‪– .‬‬
‫הוי רקיע חרף דומ‪$‬ם וזקן שלג‪ ,‬הוי לבן קדקד עגול ע‪$‬ינים ממעל לי! הוי מופ‪$‬ת‪-‬שמים אשר‬
‫לנשמתי ולהול ‪$‬לותה!‬
‫ואם לא שומה עלי להסתת‪$‬ר‪ ,‬כאיש אשר בלע זהב לבלתי רטשם לי את נשמתי?‬
‫אם לא שומה עלי לצ‪$‬את בקבים‪ ,‬לבלתי ראותם את רגלי האר‪ D‬כות – כל א‪$‬לה בעל ‪$‬י הקנאה‬
‫וקל ‪$‬י הבינה אשר על סביבי?‬
‫כל א‪$‬לה הנשמות העש‪ $‬נות‪ ,‬המק‪D‬מטות‪ ,‬המח‪D‬ממות‪ ,‬הירקרקות‪ ,‬הזעפות – א‪$‬יך‬
‫זה תוכל קנאתם לש‪ $‬את את אשרי?‬
‫כי על כ‪$‬ן אנכי מראה להם רק את הקרה ואת החרף על פנ ‪$‬י גבעותי‪ ,‬ולא – כי על הרי עוד‬
‫משתרגות כל חגרות השמש מסביב!‬
‫שומעים ה‪$‬ם רק את סערות חרפי בשרקן‪ ,‬ולא – כי נוס‪ $‬ע אנכי גם על פנ ‪$‬י ימים חמים‪ ,‬כמו‬
‫רוחות דרום חמים וכב‪$‬דים וערגים‪.‬‬
‫ואף גם חומלים ה‪$‬ם עלי בגלל מקרי ופגעי‪ – :‬ואני הלא אמר‪" :‬הניחו למקרה ויבא א‪$‬לי – תמים‬
‫הוא כמו ילד!"‬
‫א‪$‬יך יוכלו א‪$‬פוא לש‪ $‬את את אשרי‪ ,‬לול ‪$‬א שמתי על פנ ‪$‬י אשרי פגעים וצרות‪-‬חרף ומצנפות ד‪ D‬ב‪$‬י‬
‫קרח ומעטפות שמ‪$‬י שלג!‬
‫– ולול ‪$‬א חמלתי על חמלתם ה‪$‬מה‪ :‬חמלת בעל ‪$‬י הקנאה וקל ‪$‬י הבינה הא‪$‬לה!‬
‫– ולול ‪$‬א נא‪F‬נחתי לפנ ‪$‬יהם והשתקשתי מקר ונתתי אותם בארך רוחי להחתיל ‪$‬ני בחתול ‪$‬י‬
‫חמלתם!‬
‫הנ ‪$‬ה זאת חכמת זדוני וחכמת רצוני אשר לנשמתי‪ .‬כי את חרפה ואת סערות קרחה א‪$‬ין היא‬
‫מסתירה; גם את חב‪D‬רות‪-‬הקרח אשר לה א‪$‬ין היא מסתירה‪.‬‬
‫לאחד תהיה הבדידה למפלט אשר לחולה‪ ,‬ולש‪ $‬ני תהיה הבדידה למפלט אשר מפנ ‪$‬י החולים‪.‬‬
‫ישמעו נא אותי בהשתקשקי ובה‪$‬אנחי מקר החרף – כל הנבלים הדלים וצר‪ $‬י עין א‪$‬לה אשר על‬
‫סביבי! באנחות ובהשתקשות אשר כא‪$‬לה הלא אמל ‪$‬ט על נפשי מפנ ‪$‬י חדר‪ $‬יהם אשר השיקום‬
‫בא‪$‬ש‪.‬‬
‫ינודו נא לי וי ‪$‬אנחו עמי על חב‪D‬רות‪-‬הקרח אשר מצאוני‪" :‬עוד מעט והוא יקפא בקרח הדעת!" –‬
‫ככה ה‪$‬ם מתאוננים‪.‬‬
‫וב‪$‬ין כה וכה ואני הנני רץ ברגלים חמות על פנ ‪$‬י הר‪-‬הז ‪$‬יתים אשר לי לארכו ולרחבו; בפנת‬
‫השמש אשר להר‪-‬ז ‪$‬יתי אני שר ואני לוע‪$‬ג לכל חמלה‪– .‬‬
‫כה שר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על א‪$‬לה אשר יעברו‬

‫וסרתוסטרא עב‪$‬ר לאטו בקרב עם רב ועל פנ ‪$‬י ערים רבות‪ ,‬וישב דרך עקלקלות אל הרו ואל‬
‫מערתו‪ .‬הוא בא לת‪D‬מו עד השער לעיר הגדולה‪ ,‬וא‪F‬ויל מתהול ‪$‬ל חרד לקראתו ויפר‪ $‬ש א‪$‬ליו בידיו‬
‫וישתע‪$‬ר עליו ויגדר לפניו דרכו‪ .‬והא‪F‬ויל הוא אשר קרא לו העם "הקף אשר לסרתוסטרא"‪,‬‬
‫ע‪$‬קב אשר חקה את זה מעט בארח דברו ובגזרת מליו וגם לקח לו לפעמים ממנו דברים‬
‫מ‪$‬אוצר חכמתו‪ .‬והא‪F‬ויל דב‪$‬ר אל סרתוסטרא ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫"הנ ‪$‬ה פה‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬העיר הגדולה! פה א‪$‬ין לך לבק‪$‬ש דבר וי ‪$‬ש כי יאבד לך הכל פה‪.‬‬
‫למה אמרת לעבור בבץ הזה? חמל נא על רגלך!‬
‫ירק על שער העיר – ושוב‪.‬‬
‫פה השאול למחשבות בד‪ $‬ד; פה תר‪ D‬תחנה מחשבות גדלות בעודן חיות ופה תב‪D‬שלנה עד‬
‫תקטנה‪.‬‬
‫פה יבלו כל ההגיונות הגדולים; פה רק ההגיונות הקטנים מהגים ומצפצפים!‬
‫הא‪$‬ין עלה באפך ר‪ $‬יח בת‪$‬י הטבח עם בת‪$‬י המבשלות לרוח? הא‪$‬ין עשן העיר הזאת עשן ענן‬
 ‫הרוח הטבוח?‬
‫הא‪$‬ין אתה ראה פה את הנשמות התלויות כבלוא‪$‬י סחבות סרוחים ומגאלים? – ועוד ה‪$‬מה‬
‫לוקחים את בלוא‪$‬י הסחבות הא‪$‬לה לעשות בהם כתב‪$‬י‪-‬עתים!‬
‫הא‪$‬ין אתה שומ‪$‬ע פה כי היה הרוח לצלל ‪$‬י מלים? רק צלל ‪$‬י גלל ‪$‬י מלים נמאסות מתפרצים‬
‫החוצה! – ועוד ה‪$‬מה לוקחים לעשות בגלל ‪$‬י מלים א‪$‬לה כתב‪$‬י‪-‬עתים‪.‬‬
‫מלעיבים איש את אחיו וא‪$‬ינם יודעים עד אנה! מלהיבים איש ר‪ $‬ע‪$‬הו וא‪$‬ינם יודעים למה! מכים‬
‫בפח ברזלם‪ ,‬מצלצלים בזהבם!‬
‫קרים ה‪$‬ם ומבקשים חם במים שרופים‪ ,‬נלהבים ה‪$‬ם ומבקשים התקר‪ $‬ר ברוחות קפאים; דאבים‬
‫וכאבים כ‪D‬לם מפנ ‪$‬י משפט הקהל‪.‬‬
‫כל זמה וכל מזמה פה ב‪$‬יתן; ואולם י ‪$‬ש פה גם צדיקים‪ ,‬הלא היא צדקת פקידים ומשרתים‪– :‬‬
‫צדקת פקידים בעל ‪$‬י אצבעות כותבות ובעל ‪$‬י הבשר הקשה היוד‪ $‬ע שבת וחכות וברוכ‪$‬י "ככבים"‬
‫על לוח לבם וברוכ‪$‬י בנות חסרות ש‪ $‬ת וממ‪D‬לאות‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש פה גם חסידים רבים וגם מאמינים רבים לוקק‪$‬י רק ורקק‪$‬י שחוק לפנ ‪$‬י א‪F‬לה‪$‬י צבאות‪.‬‬
‫כי "ממרום" יטף "הככב" ויזל הרק בחסדו; למרום ישתוק‪$‬ק כל ל ‪$‬ב אשר א‪$‬ין לו "ככב" עוד‪.‬‬
‫י ‪$‬ש ליר‪ $‬ח "חצ‪$‬ר" וי ‪$‬ש ל"חצר" ככבים וכסיל ‪$‬יהם‪ :‬ולכ‪$‬ן כל אשר יבוא מן החצ‪$‬ר‪ ,‬לו ישתחוה ואותו‬
‫יעבוד המון העם הפוש‪ $‬ט יד והמון הצדיקים הפושטים יד‪.‬‬
‫"אנכי עוב‪$‬ד‪ ,‬אתה עוב‪$‬ד‪ ,‬אנחנו עובדים" – הנ ‪$‬ה כ‪$‬ן ישתחוו כל הצדיקים המשרתים וכ‪$‬ן ישאו‬
‫ע‪$‬ינ ‪$‬יהם אל המש‪ $‬ל‪ :‬אולי יבא להם באחריתם "הככב" אשר ה‪$‬ם מחכים לו וידבק אל לוח לבם‬
‫הצר!‬
‫ואולם הנ ‪$‬ה היר‪ $‬ח הול ‪$‬ך סוב‪$‬ב את כל אשר על פנ ‪$‬י האדמה‪ ,‬וגם המש‪ $‬ל הול ‪$‬ך סוב‪$‬ב את כל‬
‫אשר על פנ ‪$‬י האדמה‪ – :‬סוב‪$‬ב הוא את הזהב אשר לעדת הכנענים‪.‬‬
‫ו ‪$‬אלה‪$‬י הצבאות א‪$‬יננו א‪F‬לה‪$‬י רצ‪$‬י זהב; המש‪ $‬ל יחש‪ $‬ב דרכו‪ ,‬ואולם הכנעני – יכין צעדו!‬
‫בש‪ $‬ם כל המ‪$‬איר והחזק והטוב אשר בקרבך‪ ,‬סרתוסטרא; ירק על העיר הזאת אשר לכנענים‬
‫ושוב!‬
‫פה נוז ‪$‬ל כל הדם עצ‪$‬ל וכב‪$‬ד ונגרש בתוך כל הגידים‪ :‬ירק על העיר הגדולה אשר א‪$‬יננה בלתי‬
‫אם הער‪ $‬מה הגדולה אשר כל החלאה חותרת א‪$‬ליה!‬
‫ירק על העיר אשר לנשמות הנלחצות ואשר ללבות הצרים ואשר לע‪$‬ינים החדות ואשר‬
‫לאצבעות המדבקות –‬
‫אב‪$‬י צעק ואשר לרודפ‪$‬י כבוד נלהבים –‬ ‫אב‪$‬י כתב ולת ‪$‬‬ ‫– על העיר אשר לסרבים ולעז ‪$‬י מצח ולת ‪$‬‬
‫– אשר שם כל שב וכל זב וכל תאוה וכל אשר לראוה וכל אשר נבאש וכל אשר רקב וכל‬
‫אשר התפר‪ $‬ץ ויהי לחבורה אחת וגדולה –‪.‬‬
‫– ירק על העיר הגדולה ושוב!" – –‬
‫וסרתוסטרא לא נתן את האויל המתהול ‪$‬ל לכלות דבריו ויא‪F‬טר עליו את פיו‪.‬‬
‫"חדל לך! צעק סרתוסטרא‪ ,‬הנ ‪$‬ה זה כבר היו לי לגעל גם דברך וגם ארח דברך!‬
‫הלזאת הא‪F‬רכת לשבת על עבר‪ $‬י פי הבצה‪ ,‬כי היית גם אתה לצפרד‪ $‬ע ולעקרב?‬
‫"האם לא יזל גם בקרב גידיך זה דם‪-‬הבצה העצ‪$‬ל והנרגש‪ ,‬כי ככה אתה מקרק‪$‬ר ומנא‪$‬ץ?‬
‫מדוע לא הלכת היערה? או שדדת את האדמה? הא‪$‬ין הים מל ‪$‬א איים רעננים?‬
‫בז אנכי לבוזך‪ ,‬ואם הזהרת אותי – למה לא הזהרת את נפשך אתה?‬
‫רק מן האהבה יקום לי בוזי וגם צפורי אשר יזהיר‪ $‬ני – ולא מן הבצה! –‬
‫הקף אשר לי יקראו לך‪ ,‬אתה הא‪F‬ויל המתהול ‪$‬ל‪ ,‬ואולם אני הנני קר‪ $‬א לך החזיר החר‪ $‬ק אשר לי‬
‫ברב חריקותיך שחת לי גם תהלתי את הא‪F‬וילים‪.‬‬
‫מה שרש הדבר כי החלות לחרק? הלא כי חסרת איש אשר החניף לך דיך‪ – :‬לכ‪$‬ן ישבת על‬
‫פנ ‪$‬י חלאתך‪ ,‬לבעבור ה‪F‬יות לך סבה לחרק הרב‪$‬ה‪– ,‬‬
‫– לבעבור ה‪F‬יות לך סבה לנקמה הרב‪$‬ה! כל קצפך‪ ,‬הא‪F‬ויל‪ ,‬הלא רק הנקמה‪ ,‬ואני חקרתיך!‬
‫ואולם דבר אולתך אשר אתה דב‪$‬ר יר‪ $‬ע לי גם בעשר תצדק! לו יצדק דברי מ‪$‬אה פעמים ככה‪,‬‬
‫הלא אתה בדברך אותו תעשה בו – רעה תמיד!"‬
‫ככה דב‪$‬ר סרתוסטרא והוא מביט על פנ ‪$‬י העיר הגדולה ונא‪F‬נח ומחריש ע‪$‬ת רבה‪ .‬אחר כ‪$‬ן פתח‬
‫את פיו ש‪ $‬נית ויאמר‪:‬‬
‫גם העיר הגדולה הזאת היתה לי לגעל‪ ,‬ולא רק הא‪F‬ויל הזה‪ .‬גם את שנ ‪$‬יהם לא אשכיל ולא‬
‫אסכיל עוד‪.‬‬
 ‫אי לך העיר הגדולה! – מי ית‪$‬ן וראיתי את עמוד הא‪$‬ש אשר יבעיר אותה כליל!‬
‫כי הנ ‪$‬ה עמוד‪ $‬י א‪$‬ש י ‪$‬לכו לפנ ‪$‬י בא מוע‪$‬ד הצה‪L‬רים הגדול‪ .‬ואולם עוד לא בא המוע‪$‬ד ולא יצא‬
‫הגורל‪– .‬‬
‫אל ‪$‬ך‪ :‬באשר נבצרה מ‪$‬אדם כי יא‪F‬הב‪ ,‬שם‬ ‫אכ‪$‬ן זאת התורה אנכי נות‪$‬ן לך‪ ,‬הא‪F‬ויל‪ .‬בטרם ‪$‬‬
‫– יעבור! –‬
‫כה אמר סרתוסטרא ויעבור על פנ ‪$‬י הא‪F‬ויל ועל פנ ‪$‬י העיר הגדולה‪.‬‬

‫על הבוגדים‬
‫מה אבל נבל כל אשר‪-‬היה רק זה עתה עוד ירק וצבוע על פנ ‪$‬י כר הדשא הזה! מה רב היה‬
‫דבש התקוה אשר נשאתי מזה אל כורותי!‬
‫כל הלבבות הרעננים הא‪$‬לה כבר זקנו כ‪D‬לם – ולא רק אשר זקנו! כי הנ ‪$‬ה יג‪$‬עים היו ועי ‪$‬פים‬
‫ומבקש‪ $‬י רוחה – וקראים ה‪$‬מה לזאת‪" :‬שבנו והיינו יר‪ $‬א‪$‬י א‪F‬להים"?‬
‫עוד זה מעט וראיתים בבקר רצים החוצה ורגל ‪$‬יהם נכונות‪ :‬ואולם רגל ‪$‬י בינתם עיפו‪ ,‬ועתה ה‪$‬ם‬
‫נותנים דפי גם בגבורתם אשר בבקר!‬
‫חי אני אם לא היו בהם אנשים אשר ה‪$‬רימו רגל ‪$‬יהם כמרקדים ואשר השחוק בתורתי משך‬
‫אותם אחריו‪ – :‬ופתאם שבו לאחור‪ .‬זה עתה ראיתים והנ ‪$‬ה ה‪$‬ם – כורעים על ברך ומתודים‪.‬‬
‫מסביב לאור וחפש עופפו לפנים כמו יתושים ונביאים צעירים‪ .‬עתה ה‪$‬ם מזקינים – ויהיו פתאם‬
‫למבינים‪ :‬עתה רא‪$‬ה הנ ‪$‬ה כ‪D‬לם עדת מתחסדים ומורד‪ $‬י אור ורובצ‪$‬י מ‪$‬אחר‪ $‬י התנורים‪.‬‬
‫הנפל לבם על ‪$‬יהם על‪-‬דבר אשר בלעה אותי הבדידה כמו תנין? אם הא‪F‬ריכו לחכות חנם‬
‫בכליון אזנים אל קולי ואל קריאות חצוצרותי ותרועותי?‬
‫אללי! רק מעטים מאד אשר יעמוד בהם לבם וחדות לבם; ואותם לא יעזוב רוחם עד עולם‪.‬‬
‫ואולם יתרם כ‪D‬לם רכ‪$‬י ל ‪$‬ב‪.‬‬
‫יתרם‪ :‬הלא זה מרבית האדם‪ ,‬אנש‪ $‬י יום יום‪ ,‬העודפים‪ ,‬הרבים ומר‪ D‬בים מדי – כל א‪$‬לה רכ‪$‬י ל ‪$‬ב‬
‫–‬
‫מי האיש כמשפטי ומצאו גם אותו כמשפט כל המוצאות אותי‪ ,‬ל‪$‬אמר‪ :‬אשר יהיו חב‪$‬ריו‬
‫הראשונים פגר‪ $‬י מ‪$‬תים ול ‪$‬צים‪.‬‬
‫וחב‪$‬ריו אשר אחר‪ $‬יהם יהיו – א‪$‬לה אשר קרא להם מאמיניו‪ :‬ע‪$‬דה הומיה‪ ,‬רבת אהבה‪ ,‬רבת‬
‫פתיות ורבת תהלת נערים‪.‬‬
‫מי האיש ב‪$‬ין אנשים כמשפטי אל נא יקשור את לבו אל המאמינים הא‪$‬לה; וזה אשר יוד‪ $‬ע את‬
‫משפט בנ ‪$‬י האדם עם פחזותם ומרך לבם אל נא יאמ‪$‬ן באביבים ובנאות הדשא הצבועים‬
‫הא‪$‬לה‪.‬‬
‫לו יכלו ה‪F‬יות לאח‪$‬רים כי אז גם אחרת חפ‪$‬צו‪ .‬בעל ‪$‬י מח‪F‬צה ומחצית ה‪$‬מה ומשחיתים ה‪$‬ם את כל‬
‫אשר של ‪$‬ם‪ .‬אשר יבלו עלים באחריתם – מי זה יתאונ ‪$‬ן על זאת!‬
‫ת‪$‬ן להם ויפלו‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬ואל תתאונ ‪$‬ן! הלא שבעתים ת‪$‬יטיב כי עוד הפ‪$‬ח תפ‪$‬ח בהם רוחות‬
‫מסערות‪– ,‬‬
‫הפ‪$‬ח בעלים הא‪$‬לה‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬וכל הנוב‪$‬ל ימה‪$‬ר נא לנפול מ‪$‬אחריך! –‬

‫ב‬
‫"שבנו והיינו יר‪ $‬א‪$‬י א‪F‬להים" – ככה מתודים הבוגדים הא‪$‬לה; וי ‪$‬ש בהם אשר גם להתודות לא‬
‫יקום בהם רוח‪.‬‬
‫וה‪$‬ם ה‪$‬מה אשר אביט אל תוך ע‪$‬ינ ‪$‬יהם‪ – ,‬וה‪$‬ם ה‪$‬מה אשר אגיד להם על פנ ‪$‬יהם ועל פנ ‪$‬י אדם‬
‫לחי‪$‬יהם‪ :‬אתם האנשים אשר שבתם ותתפללו!‬
‫אבל חרפה היא להתפל ‪$‬ל! לא לכל אדם חרפה‪ ,‬כי אם לי ולך ולכל אשר ישר בקדקדו‪ .‬לך‬
‫חרפה היא להתפל ‪$‬ל!‬
‫ח‪$‬בק ידים בח‪$‬יק ובק‪$‬ש‬‫ואמנם ידעת זאת‪ :‬רק השטן היר‪ $‬א והחר‪ $‬ד אשר בך‪ ,‬האה‪$‬ב מעל ידים ו ‪9‬‬
‫רוחה בכל‪ ,‬רק הוא המ‪$‬סיתך ל ‪$‬אמר‪" :‬י ‪$‬ש א‪F‬להים!"‬
‫ואולם בזאת היה היית לאחד ממורד‪ $‬י האור‪ ,‬אשר האור לא ית‪$‬ן לו לעולם מנוח; כי על כ‪$‬ן‬
‫שומה עליך עתה להשקיע ראשך יום יום במעמק‪$‬י לילה וערפל!‬
‫הח‪$‬לו הינשופים להתעופ‪$‬ף בחוץ‪.‬‬ ‫וחי אני אם לא בחרת לך את המוע‪$‬ד הנכון‪ :‬כי זה עתה ‪$‬‬
‫המוע‪$‬ד הזה הוא הנכון לכל יר‪ $‬א‪$‬י אור‪ ,‬מוע‪$‬ד ערב ומוע‪$‬ד שבתון – ואשר רק העם הזה לא‬
 ‫"ישבות" בו‪.‬‬
‫ואני שמעתים והריחותים‪ :‬הנ ‪$‬ה בא מועדם לצ‪$‬את לצ‪$‬ידם ולתהלוכות‪$‬יהם‪ ,‬לא צ‪$‬יד גבורים פרא‬
‫כי אם צ‪$‬יד מתלחשים ומתחבאים וארבים‪ ,‬צ‪$‬יד מתפללים בלאט ומתעללים מעט‪– .‬‬
‫צ‪$‬יד חנ ‪$‬פים בעל ‪$‬י נפש‪ :‬כל מצודות עכבר‪ $‬י הל ‪$‬ב העמדו עתה ש‪ $‬נית! באשר ארים יריעה שם‬
‫יח‪F‬רד לקראתי זבוב‪-‬לילה קטן‪.‬‬
‫הבחש‪ $‬כה רבץ פה עם זבוב‪ -‬לילה ש‪ $‬ני? כי בכל אריח ר‪ $‬יח ע‪$‬דות קטנות מתחבאות‪ ,‬ובאשר‬
‫תאים קטנים‪ ,‬שם גם עדת בעל ‪$‬י תפלה ור‪ $‬יח בעל ‪$‬י תפלה‪.‬‬
‫ויושבים ה‪$‬ם בערב‪$‬י ל ‪$‬ילות אר‪ D‬כים יחדו ומדברים ואומרים‪" :‬הבה ונשובה והיינו כילדים ואמרנו "‬
‫הו‪ ,‬א‪F‬להים הנחמד"! – וה‪$‬ם נשחתים על פיהם ועל קרבם ברב ממתקים אשר הא‪F‬כילום‬
‫אופ‪$‬יהם הצדיקים‪.‬‬
‫או יושבים ה‪$‬ם יומם אל פנ ‪$‬י הבצות ומשליכים חכות‪ .‬ובזאת יחשבו כי מעמיקים ה‪$‬ם; אבל מי‬
‫איש דג במקום א‪$‬ין דגים‪ ,‬גם שטוח לא אקרא לו!‬
‫או לומדים ה‪$‬ם בענות תם לנג‪$‬ן בנ ‪$‬בל מפי שר בשירים אשר חשקה נפשו לתפוש בשיריו‬
‫לבבות נשים צעירות‪ – :‬כי היו רגליו למשא הנשים הזק‪$‬נות ותהלתן‪.‬‬
‫או לומדים ה‪$‬ם א‪$‬ימ‪$‬י להטים מפי מל ‪D‬מד מש‪ D‬גע מעט‪ ,‬המחכה בחדרים אפ‪$‬לים עד בא א‪$‬ליו‬
‫הרוחות – ורוחו הוא נמלט ממנו!‬
‫או מקשיבים ה‪$‬ם לחליל מנג‪$‬ן בחצ‪$‬ר החור‪ $‬ק ושור‪ $‬ק אשר מפי רוחות קדרים למד קולותיו‬
‫הקדרים‪ ,‬ועתה הוא מחל ‪$‬ל לפי הרוח ומלמ‪$‬ד בקולות קדרים ללכת קדרנית‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש בהם אשר היו גם לשומר‪ $‬י לילה‪ ,‬ובלילה ה‪$‬ם מתהלכים אנה ואנה לבעבור עור‪ $‬ר ענינים‬
‫נושנים אשר נרדמו זה כבר‪.‬‬
‫ואתמול בלילה שמעתי על יד חומת הגן חמשה ענינים נושנים כא‪$‬לה; מפי שומר‪ $‬י לילה‬
‫שמעתים‪ ,‬וה‪$‬ם זק‪$‬נים וקדרים ויב‪$‬שים‪.‬‬
‫"אם אב הוא – א‪$‬ין הוא דא‪$‬ג לבניו דים‪ .‬אכ‪$‬ן האבות בבנ ‪$‬י אדם דאגים לבנ ‪$‬יהם יות‪$‬ר ממנו!" –‬
‫"רק הזק‪$‬ן הזקין מאד וא‪$‬ין הוא דא‪$‬ג עוד לבניו ברב או במעט" – ככה ענה שומ‪$‬ר הלילה הש‪ $‬ני‪.‬‬
‫"האם י ‪$‬ש לו בנים? ואיש א‪$‬ין כי יוכיח זאת‪ ,‬אם הוא לא יוכיחנה! אכ‪$‬ן זה מ‪$‬אז חפצתי‪ ,‬כי ית‪$‬ן‬
‫באחריתו אות נא‪F‬מן"‪.‬‬
‫"האות נא‪F‬מן ית‪$‬ן? והוא מ‪$‬עודו לא נסה לת‪$‬ת אותות! נפלא ממנו לת‪$‬ת אותות‪ ,‬ורק זאת כל‬
‫מלאכתו‪ ,‬כי נאמין לו!"‬
‫אמנם כ‪$‬ן הוא! רק בא‪F‬מונתו יחיה אשר יאמינו בו‪ .‬זה דרך זק‪$‬נים מ‪$‬אז – וגם אנחנו פה זה יהיה‬
‫דרכ‪$‬נו!" –‬
‫– ככה דברו איש אל אחיו שנ ‪$‬י שומר‪ $‬י הלילה הזק‪$‬נים יר‪ $‬א‪$‬י האור‪ ,‬ואחר כ‪$‬ן תקעו בקרנ ‪$‬יהם‬
‫קדרנית‪ .‬ככה היה המראה אשר ראיתי תמול ליד חומת הגן‪.‬‬
‫ובקרבי השתע‪$‬ר עלי לבי מ‪$‬רב שחוק ויאמר להתפר‪ $‬ץ ולא ידע אנה‪ ,‬וי ‪$‬ר‪ $‬ד ויגע עד קרום הבטן‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן יר‪ $‬אתי כי ככה תהיה אחריתי אשר א‪$‬חנ ‪$‬ק משחוק למרא‪$‬ה חמורים משתכרים ולמשמע‬
‫שומר‪ $‬י לילה המפקפקים פתאם ב‪$‬אלהים‪.‬‬
‫האם לא זה מכבר עברו הימים גם לפקפוקים כא‪$‬לה? מי יעור‪ $‬ר עוד כיום הזה ענינים נושנים‬
‫בע‪$‬י אפל כא‪$‬לה משנתם?‬ ‫וש ‪$‬‬
‫וא‪F‬להים הישנים הלא זה כבר היתה להם אחרית‪ – :‬וח‪$‬י אני כי אחרית טובה ונעימה היתה‬
‫להם!‬
‫לא ב"דמדומים" תמו הא‪F‬להים הא‪$‬לה למות – הדבר הזה שקר! ורק זה א‪F‬מת‪ ,‬כי ה‪$‬ם מ‪$‬תו –‬
‫מ‪$‬רב שחוק!‬
‫והדבר הזה בא והיה ביום אשר יצא דבר א‪$‬ין‪-‬א‪F‬להים מפי אחד הא‪$‬לים אשר דב‪$‬ר ל ‪$‬אמר‪" :‬י ‪$‬ש‬
‫א‪F‬לה אחד! לא יהיו לך א‪F‬להים אח‪$‬רים על פני!"‬
‫– א‪F‬להים זק‪$‬ן‪ ,‬א‪F‬לה‪$‬י ח‪$‬מה וקצף‪ ,‬א‪$‬ל קנא הוא‪ ,‬אשר דב‪$‬ר כזאת בחפזו‪– :‬‬
‫וכל הא‪$‬לים מסביב שחקו אז וינועו כ‪D‬לם על כסאות‪$‬יהם ויקראו‪" :‬האם לא נפלאות‬
‫א‪F‬להים הוא‪ ,‬כי י ‪$‬ש א‪F‬להים וא‪$‬ין א‪$‬ל?"‬
‫מי אשר אזנים לו‪ ,‬ישמע‪– .‬‬
‫כה דב‪$‬ר סרתוסטרא בעיר אשר אהב ואשר קרא לה ש‪ $‬ם "הפרה הצבועה"‪ ,‬ומפה עוד לו רק‬
‫דרך שנ ‪$‬י ימים עד בואו אל מערתו ואל חיותיו‪ :‬ורוחו בו צהלת כל היום על דבר קרבת‬
‫תשובתו‪– .‬‬
 ‫התשובה‬
‫הוי הבדידה‪ ,‬את מולדתי הבדידה! הא‪F‬רכתי לשבת פרא בארץ נכריה ופרועה‪ ,‬אשר אוכל‬
‫עתה לשוב א‪$‬ליך בא‪$‬ין דמעות!‬
‫ועתה שלחי נא אצבע‪$‬ך ואימי עלי‪ ,‬כאשר תעשינה האמות‪ ,‬ועתה שחקי נא א‪$‬לי‪ ,‬כאשר‬
‫תשחקנה האמות‪ ,‬ועתה דברי ואמרי‪" :‬מי א‪$‬פוא היה זה‪ ,‬אשר ברוח סע‪$‬ר נחפז לפנים מזה? –‬
‫"– אשר קרא מד‪ $‬י הפרדו‪ :‬הא‪F‬רכתי לשבת עם הבדידה‪ ,‬עד כי שכחתי החר‪ $‬ש! ואת זה – האם‬
‫למדת עתה?‬
‫"אי סרתוסטרא! את‪-‬הכל ידעתי‪ ,‬וכי בקרב הרבים היית עזוב שבעתים‪ ,‬אתה האחד‪ ,‬מכל‬
‫אשר היית מ‪$‬אז אצלי!‬
‫"כי שונה ה‪F‬יות עזוב מהיות בד‪ $‬ד‪ :‬את זה – ה‪$‬ן למדת עתה! וכי בקרב בנ ‪$‬י אדם תהיה תמיד‬
‫פרא ונכרי!‬
‫"– פרא ונכרי גם באהבתם אותך; כי ר‪ $‬אשית לכל שאלים ה‪$‬ם להיות נשמרים לנפשם!‬
‫"ואולם פה אתה במולדתך ובב‪$‬יתך; פה לא נבצרה ממך מלהגיד את כל לבך ומלשפוך את‬
‫כל רחשיך‪ ,‬וא‪$‬ין נכלם פה מפנ ‪$‬י רגשותיו הסתומים עם העק‪D‬מים‪.‬‬
‫"פה יתרפ‪$‬ק כל ענין על אמריך והח‪F‬ליק לך‪ :‬כי חפ‪$‬ץ הוא להנש‪ $‬א על כת‪$‬פיך‪ .‬עם כל משל‬
‫אתה מתנש‪ $‬א פה לקראת כל דבר א‪F‬מת‪.‬‬
‫"ישר ובישר ל ‪$‬ב דב‪$‬ר תד‪$‬ר פה אל‪-‬כל סביביך‪ ,‬וחי אני אם לא כמהללים יבאו הדברים‬
‫באזנ‪$‬יהם‪ .‬יען כי י ‪$‬ש איש אשר באזנ ‪$‬י כל סביביו – ידב‪$‬ר ישר!‬
‫"אכ‪$‬ן שונה מזה ה‪F‬יות עזוב‪ .‬ואתה העוד זכרת זאת‪ ,‬סרתוסטרא? אז בקרא צפורך ממעל לך‪,‬‬
‫ואתה עמדת ביער פוס‪ $‬ח על הסעפים ולא ידעת לאן‪ ,‬וצ‪$‬את ובא לא ידעת וקרוב היית אל‬
‫נבלת פגר‪– :‬‬
‫"– אז כאשר דברת‪ :‬תהיינה נא חיותי לי למורות דרך! שבעתים יגדל הא‪$‬יד בשבת‪$‬נו בקרב בנ ‪$‬י‬
‫אדם משבת‪$‬נו בקרב חיות‪ – :‬אז היית עזוב!‬
‫ואם עוד זכרת זאת‪ ,‬סרתוסטרא? אז בשבתך על פנ ‪$‬י האי אשר לך‪ ,‬בא‪$‬ר יין היית בקרב כדים‬
‫ר‪ $‬יקות‪ ,‬נות‪$‬ן היית ומוס‪ $‬ך‪ ,‬בקרב צמ‪$‬אים היית משקה ומוז ‪$‬ג‪:‬‬
‫"– עד ישבת באחריתך אתה לבדך צמ‪$‬א ב‪$‬ין שכורים ובלילה נהמת‪" :‬אם לא נבחר קחת‬
‫תת? ונבחר גנב גם מקחת? – אז היית עזוב!‬ ‫מ ‪$‬‬
‫ואם עוד זכרת זאת‪ ,‬סרתוסטרא? אז בבא עליך דממתך החרישית ותגר‪ $‬ש אותך מפנ ‪$‬י נפשך‬
‫אתה ותדב‪$‬ר א‪$‬ליך בקול מלח‪$‬ש רע‪" :‬דב‪$‬ר את‪-‬דברך והתפוצ‪$‬ץ!"‬
‫הצ‪$‬רה עליך את‪-‬כל חכותך ואת כל החרישך ודכאה בך את רוחך‬ ‫"– אז כאשר ‪$‬‬
‫השפ‪$‬ל‪ :‬אז היית עזוב!" –‬
‫הוי הבדידה! את מולדתי הבדידה! מה‪-‬טוב ומה ענוג מדב‪$‬ר א‪$‬לי קול ‪$‬ך!‬
‫לא נחקור איש את אחיו‪ ,‬לא נתאונ ‪$‬ן איש באזנ ‪$‬י אחיו‪ ,‬כי אם בל ‪$‬ב פתוח נ ‪$‬לכה יחדו בעד‬
‫דלתות פתוחות‪.‬‬
‫כי פתוח הכל פה ובהיר; וגם הרגעים עפים פה ברגלים קלות שבעתים‪ .‬כי שבעתים תקש‬
‫הע‪$‬ת על ‪$‬ינו בחש‪ $‬כה מ‪$‬אשר לנוכח האור‪.‬‬
‫פה נפתחים לקראתי כרגע כל דבר‪ $‬י י ‪$‬ש וכל ארונות ה‪F‬יות‪ :‬כל‪-‬י ‪$‬ש חפ‪$‬ץ פה להיות למלה‪ ,‬כל‪-‬‬
‫ה‪F‬יות חפ‪$‬ץ פה ללמד ממני לדב‪$‬ר‪.‬‬
‫ואולם שם בשפל – כל הדב‪$‬ר לחנם! שם הטובה מכל חכמה רק שכח ועבר‪ :‬את זה – למדתי‬
‫עתה!‬
‫כי מי אשר חפ‪$‬ץ להבין את‪-‬כל בבנ ‪$‬י אדם‪ ,‬עליו היא שומה למש‪ $‬ש את‪-‬כל‪ .‬ואולם טהרו‬
‫אצבעותי מד‪ $‬י המלאכה הזאת‪.‬‬
‫ואני גם את נשמת אפם לא אוכל עוד לשאף! אוי לי כי הא‪F‬רכתי ככה לשבת בקרב שאונם‬
‫ובתוך נשמת אפם המבאישה!‬
‫הוי הדממה הנחמדה אשר סביבי! הו הר‪ $‬יחות הטהורים אשר סביבי! מה טהור הרוח אשר‬
‫תשאף הדממה הזאת מתוך מעמקיה! מה שומעת היא‪ ,‬זאת הדממה הנחמדה!‬
‫ואולם שם בשפל – כ‪D‬לם מדברים וא‪$‬ין עוד שומ‪$‬ע‪ .‬אם בפעמונים יריע איש את חכמתו החוצה‪,‬‬
‫וצלצלו הכנענים בשוק באגורות‪$‬יהם עד בלתי ת‪$‬ת לשמוע אותה‪.‬‬
‫כ‪D‬לם מדברים שם וא‪$‬ין עוד יוד‪ $‬ע להבין‪ .‬הכל נופ‪$‬ל המימה וא‪$‬ין עוד דבר אשר יפול לתוך‬
 ‫בא‪$‬רות עמ‪D‬קות‪.‬‬
‫כ‪D‬לם מדברים שם וא‪$‬ין עוד דבר אשר יצליח ואשר יבא עד קצ‪$‬הו‪ .‬כ‪D‬לם דגרים‪ ,‬ומי יחפוץ עוד‬
‫לשבת דומם בק‪$‬ן ולחמ‪$‬ם ב‪$‬יצים?‬
‫כ‪D‬לם מדברים שם והכל יר‪ D‬תח בדברים‪ ,‬ואשר תמול קשה היה מן הזמן ושנו‪ ,‬היום הנ ‪$‬ה הוא‬
‫תלוי מפיות אנש‪ $‬י היום מפ‪D‬לח וכתות‪.‬‬
‫כ‪D‬לם מדברים שם והכל יגלה‪ ,‬ואשר היה לפנים סוד ודבר ס‪$‬תר לנשמות עמ‪D‬קות‪ ,‬היום הנ‪$‬ה‬
‫היה לקנין למחצצרים בשוק ולזבוב‪$‬י יום אח‪$‬רים‪.‬‬
‫הוי תבונת האדם‪ ,‬את הזרה! הוי השאון אשר בחוצות האפ‪$‬לים! עתה אתה רוב‪$‬ץ ש‪ $‬נית מ‪$‬אחרי‬
‫– הגדול מכל א‪$‬ידי רוב‪$‬ץ עתה מ‪$‬אחרי!‬
‫בחמלתי ובחנינתי שכ‪$‬ן תמיד הגדול מכל א‪$‬ידי; וכל אשר תכונת אדם לו חפ‪$‬ץ בחמלת‪$‬נו‬
‫ובחנינת‪$‬נו אותו‪.‬‬
‫עם דבר‪ $‬י א‪F‬מת עצורים ויד‪-‬פתאים ול ‪$‬ב פתיות ועשיר ברב כזבים קטנים אשר לחמלה – ככה‬
‫ישבתי תמיד בקרב בנ ‪$‬י האדם‪.‬‬
‫ומתחפ‪$‬ש באפ‪$‬ר ישבתי תמיד בקרבם ונכון להתנכ‪$‬ר א‪$‬לי לבעבור אוכל שא‪$‬ת אותם ובכל‬
‫מאדי החלותי לפתות נפשי להאמין ל ‪$‬אמר‪" :‬פתי אתה‪ ,‬אשר את‪-‬בנ ‪$‬י האדם א‪$‬ינך יוד‪ $‬ע!"‬
‫את רוח האדם נשכח מד‪ $‬י שבת‪$‬נו בקרב האדם‪ :‬י ‪$‬ש פה פנים רב מדי לבנ ‪$‬י אדם‪ ,‬עד כי לא‬
‫יסכנו עוד פה! – ע‪$‬ינים מביטות או ע‪$‬ינים מחליטות למ‪$‬רחוק!‬
‫ואם נכרו אותי ולא ידעוני‪ ,‬אז נשאתי להם אני הפתי וחמלתי אותם יות‪$‬ר ממני‪ :‬הסכנתי להיות‬
‫קשה א‪$‬לי ופעמים רבות נקמתי מנפשי את נקמתי על‪-‬דבר חמלתי זאת‪.‬‬
‫פצוע בפיות זבוב‪$‬י רוש ונקוב כמו אבן מ‪$‬רב נטפ‪$‬י רשע‪ ,‬ככה ישבתי ב‪$‬ינ ‪$‬יהם ועוד נסיתי לפתות‬
‫נפשי להאמין ל ‪$‬אמר‪" :‬תם ונקי כל הקטן ברב קטנו!"‬
‫זולתי הקראים לנפשם "הטובים"‪ ,‬אותם מצאתי זבוב‪$‬י רוש לפני‪ .‬עוקצים ה‪$‬ם ברב ת‪D‬מתם‪,‬‬
‫מכזבים ה‪$‬ם ברב ת‪D‬מתם – וא‪$‬יך זה יוכלו להיות תמימים עמי!‬
‫מי אשר י ‪$‬ש‪ $‬ב בתוך הטובים‪ ,‬אותו תלמ‪$‬ד החמלה לכז ‪$‬ב‪ .‬החמלה תכביד על הנשמות‬
‫החפשיות את הרוח מסביב‪ .‬כי סכלות הטובים א‪$‬ין לה ח‪$‬קר‪.‬‬
‫הסת‪$‬ר את נפשי ואת עשרי – את זה למדתי בשפל‪ :‬כי מצאתי את‪-‬כל איש עוד עני ברוח‪ .‬אכ‪$‬ן‬
‫זה היה הכזב אשר לחמלתי‪ ,‬כי ידעתי עם כל איש‪– ,‬‬
‫– כי ראיתי והריחותי עם כל איש עד מה די לו הרוח ועד מה לו הרוח רב מדי!‬
‫חכמ‪$‬יהם היב‪$‬שים‪ :‬חכמים קראתי להם ולא יב‪$‬שים – ככה למדתי לבלוע את דבר‪ $‬יהם‪ .‬את‬
‫מקבר‪ $‬י‪-‬המ‪$‬תים אשר להם‪ :‬חוקרים קראתי להם ובוחנים – ככה למדתי להחליף את המלים‪.‬‬
‫ומקבר‪ $‬י המ‪$‬תים רק מחלות קברו להם מקברים‪ .‬מתחת לעיים עתיקים רובצים רוחות רעים‪.‬‬
‫אל נא לנו לשגש בטיט‪.‬‬
‫בנחיר‪ $‬י תאוה אני שב ושא‪$‬ף ח‪D‬פשת הרים! נפדה עתה אפי מ‪$‬ר‪ $‬יחות תכונת אדם!‬
‫רוחות אמיצים פוגעים בי כמו י ‪$‬ינות אמיצים ונשמתי מזוררת – מזוררת וקר‪ $‬את אל נפשי‬
‫בצה‪L‬לה‪ :‬לרפואה טובה!‬
‫כה אמר סרתוסטרה‬

‫על שלש הרעות‬

‫א‬
‫בחלומי‪ ,‬הוא האחרון מ‪$‬חלומות הבקר אשר לי‪ ,‬ואני עומ‪$‬ד על פנ ‪$‬י הר; מחוץ לעולם אני עומ‪$‬ד‬
‫ומחזיק מאזנים בידי ושוק‪$‬ל את העולם‪.‬‬
‫הוי מה קד‪ $‬ם השחר לעלות עלי היום! עד להעיר‪ $‬ני לה‪$‬ט אותי זה המקנ ‪$‬א! קנא הוא תמיד על‬
‫להט‪$‬י חלומות הבקר אשר לי‪– .‬‬
‫והעולם נכון למדה לכל אשר עתו לפניו‪ ,‬טוב למשקל לכל אשר יוד‪ $‬ע לשקול אותו ה‪$‬יט‪$‬ב‪,‬‬
‫נחמד להתעופ‪$‬ף בו לכל אשר לו כנפים חזקות וטוב לחידות לכל אשר יתחשב במפצח‪$‬י א‪F‬גוז ‪$‬י‬
‫א‪F‬להים –‪ :‬ככה מצא חלומי את העולם‪.‬‬
‫וחלומי מלח אמיץ ל ‪$‬ב‪ ,‬חציו א‪L‬ניה וחציו סערה‪ ,‬יוד‪ $‬ע הוא לחשות כזבוב קיץ‪ ,‬קצר רוח הוא‬
‫כדיה בשמים‪ .‬ואולם היום רבו ארך רוחו וארך עתו לבעבור ישקול!‬
‫החכמתי דברה על לבו בס‪$‬תר‪ ,‬זה חכמת יומי העליזה והע‪$‬רה‪ ,‬אשר לכל "העולמות בא‪$‬ין ק‪$‬ץ"‬
‫תלעג? כי הנ ‪$‬ה היא אומרת‪" :‬באשר הכח שם יהיה גם המספר לעש‪ $‬ה נפלאות; כח לו‬
 ‫שבעתים"‪.‬‬
‫עד מה הביט חלומי בבטחה אל העולם הזה הנכון לק‪$‬ץ! לא תא‪$‬ב היה לחדשות‪ ,‬לא תא‪$‬ב‬
‫לישנות‪ ,‬לא יר‪ $‬א היה ולא מבק‪$‬ש‪– :‬‬
‫– וכמו נתן תפוח מל ‪$‬א על ידי‪ ,‬תפוח זהב אשר בש‪ $‬ל ואשר עורו קר ורך כמשי – ככה נתן‬
‫העולם לי –‬
‫– וכמו קרא לי ע‪$‬ץ רחב ענפים וחזק ח‪$‬פץ וגם כפוף בקצ‪$‬הו לבעבור ה‪F‬יותו למשענת וגם להדום‬
‫לעי ‪$‬ף על ‪$‬י דרך‪ :‬ככה עמד העולם על פנ ‪$‬י איי בתוך הים‪–:‬‬
‫אל ‪$‬י חדות ע‪$‬ינים נכלמות וחר‪ $‬דות חרדת‬
‫וכמו הושיטו ידים ענ ‪D‬גות ארון לי‪ ,‬ארון והוא פתוח ‪F‬‬
‫כבוד‪ :‬ככה היה העולם לי‪– :‬‬
‫א‪$‬ין ד‪ $‬י חידה‪ ,‬עד הבריחו מ‪$‬עליו אהבת בנ ‪$‬י אדם‪ ,‬וא‪$‬ין ד‪ $‬י פתרון‪ ,‬עד ישנו חכמת אדם‪ :‬כי‪-‬אם‬
‫ענין אדם נבחר היה העולם לי‪ ,‬אשר ככה מרבים לת‪$‬ת בו דפי!‬
‫מה יבר‪ $‬ך לבי את חלום הבקר אשר לי‪ ,‬על כי ככה שקלתי היום את העולם! כמו ענין‪-‬אדם‬
‫נבחר בא א‪$‬לי זה החלום וזה מנח‪$‬ם הלבבות!‬
‫ולבעבור עשות יומם את אשר הוא עשה בל ‪$‬ילות ולבעבור אלמד ואלמ‪$‬ד על‪-‬פיו את‪-‬כל הטוב‬
‫אשר לו‪ :‬הנ ‪$‬ה אנכי ממה‪$‬ר עתה לת‪$‬ת על כפות המאזנים את שלש הגדולות מכל הרעות‬
‫ואשקול אותן במשקל‪-‬אדם נבחר‪– .‬‬
‫מי אשר למ‪$‬ד לבר‪ $‬ך גם לקל ‪$‬ל למ‪$‬ד‪ :‬מי השלשה בכל ענינ ‪$‬י העולם אשר ק‪D‬ללו שבעתים?‬
‫אותם אש‪ $‬ם נא על כפות המאזנים!‬
‫אהבת תענ ‪D‬גות‪ ,‬תאות ממשלה ואהבת אדם את נפשו‪ :‬שלש א‪$‬לה ק‪D‬ללו עד עתה ה‪$‬יט‪$‬ב ה‪$‬יט‪$‬ב‬
‫ואת דבתן ה‪$‬ביאו רעה עם כזב‪ – :‬את א‪$‬לה אשקל‪-‬נא ה‪$‬יט‪$‬ב במאזנ ‪$‬י אדם‪.‬‬
‫הבו! הנ ‪$‬ה פה הרי בתוך הים ופה הנ ‪$‬ה הים‪ :‬וזה מתגול ‪$‬ל א‪$‬לי ומחליק ומחניף‪ – ,‬זה הכלב‬
‫הנורא‪ ,‬הזק‪$‬ן והנא‪F‬מן עם מ‪$‬אות ראשיו אשר אהבתי‪.‬‬
‫הבו! פה ממעל לים המתגול ‪$‬ל אחזיק במאזנים‪ ,‬וגם ע‪$‬ד אבחר לי‪ ,‬לבעבור יביט ויראה – אותך‬
‫ע‪$‬ץ הבדדים חזק הר‪ $‬יח וכבד הכפה אשר אהבתי! –‬
‫א‪$‬י זה הגשר אשר יעבור בו זה "עתה" אל זה "לפנים"? ומה הכח אשר על פיו יתאמ‪$‬ץ הנשא‬
‫אל השפל? ומי יצוה גם על הנשא – כי עוד יצמח ויעלה? –‬
‫עתה הנ ‪$‬ה עומדים המאזנים ישרים ודוממים‪ :‬שלש שא‪$‬לות כב‪$‬דות הטלתי על פנ ‪$‬י הכף האחת‬
‫ושלש תשובות כב‪$‬דות נש‪ $‬את הכף הש‪ $‬נית‪.‬‬

‫ב‬
‫אהבת תענ ‪D‬גות – קוץ וסלון לכל בוז ‪$‬י הבשר הלבושים שק ובש‪ $‬ם "עולם" היתה לקללה בע‪$‬ינ ‪$‬י‬
‫כל יושב‪$‬י מ‪$‬אחר‪ $‬י העולם‪ .‬כי לועגת ומצחקת היא לכל חכמת שוא ותורת שוא‪.‬‬
‫אהבת תענ ‪D‬גות – א‪$‬ש מהבהבת לאספסוף‪ ,‬אשר בה ישר‪ $‬ף‪ ,‬ותנור רחבה בערת ומחרחרת לכל‬
‫ע‪$‬ץ רקבון וכל בלוא‪$‬י סחבות מעל ‪$‬י צחנה‪.‬‬
‫אהבת תענ ‪D‬גות – תמימה וחפשית לכל ל ‪$‬ב חפשי‪ ,‬נחת‪-‬גנים לאדמה‪ ,‬שפעת תודה אשר ישא‬
‫העתיד לכל אשר עתה‪.‬‬
‫אהבת תענ ‪D‬גות – רוש מתוק רק לזה אשר נוב‪$‬ל‪ ,‬ואולם רפאות ל ‪$‬ב גדולה היא לכל ח‪$‬פץ‪-‬ארי‬
‫וי ‪$‬ין הי‪$‬ינות המש‪ D‬מר בקנאה גדולה‪.‬‬
‫אהבת תענ ‪D‬גות – אשר על‪-‬פי משל לכל אשר נשגב אשר יבא ולנשגבה מכל תקוה‪ .‬כי לרבים‬
‫היא נותנת תקוה אשר יתחתנו ועוד יות‪$‬ר מ‪$‬אשר יתחתנו‪– ,‬‬
‫– לרבים אשר זרים איש לאחיו שבעתים מ‪$‬אשר יהיה איש לאשתו‪ – :‬ומי יוד‪ $‬ע עד היסוד עד‬
‫כמה זרים איש לאשתו!‬
‫אהבת תענ ‪D‬גות –ואולם אבנה נא גד‪ $‬רות למחשבותי ואף גם למלי‪ :‬פן יתגנבו אל תוך גנ ‪$‬י‬
‫חזירים ופושטים! –‬
‫תאות ממשלה – ש‪ $‬בט להבים ביד הקשים מכל קש‪ $‬י הל ‪$‬ב; מוסר אכזרי אשר נכון לאיש‬
‫האכזר מכל אכזרים; הלהבה הקדרת אשר למדרות א‪$‬ש חיות בעבור הפושעים‪.‬‬
‫תאות ממשלה – המעצרת הצרה אשר תושם בפי כל העמים ערל ‪$‬י הל ‪$‬ב; הלועגת המלעיגה‬
‫לכל צדקה אשר א‪$‬יננה נכונה; הרוכבת אשר תרכב על כל סוס ועל כל גאוה‪.‬‬
‫תאות ממשלה – זועת‪-‬אדמה אשר תנפ‪$‬ץ את‪-‬כל אשר רקב ואשר תחשוף אותו; השוברת‬
‫המתגוללת ומתנפלת ועונשת אשר לכל הקברים המוטחים טיח; אות‪-‬השא‪$‬לה המזהיר‬
 ‫אשר על יד כל תשובה בטרם מוע‪$‬ד‪.‬‬
‫תאות ממשלה – אשר למראיה שור‪ $‬ץ האדם וזוח‪$‬ל ועוב‪$‬ד עבודת פרך והיה שפל מן הנחש ומן‬
‫החזיר‪ – :‬עד כי באחריתו יצעק מקרב לבו הבוז הגדול –‪,‬‬
‫תאות ממשלה – המלמדת הנוראה אשר תלמ‪$‬ד את הבוז הגדול‪ ,‬הקר‪ $‬את לערים ולעשירים‬
‫על פנ ‪$‬יהם‪" :‬סור לך מזה!" – עד כי באחריתם יעלה קול הצעקה מקרב לבם ה‪$‬מה‪" :‬אסור לי‬
‫מזה!"‬
‫תאות ממשלה – ואולם עלה היא ולוקחת ל ‪$‬ב גם עד הטהורים והבדדים ועד מרום הגבה‬
‫המוצ‪$‬א שפקו בקרבו‪ ,‬והיא להטת כמו אהבה אשר תתו על פנ ‪$‬י שמ‪$‬י אדמה נעימות ארגמן‬
‫לוקחות ל ‪$‬ב‪.‬‬
‫תאות ממשלה‪ – :‬אכ‪$‬ן מי יקרא לזה תאוה‪ ,‬אם הנשגב יתאמ‪$‬ץ למטה לבעבור ה‪F‬יות לו עז! חי‬
‫אני אם י ‪$‬ש תאוה ותוע‪$‬בה בח‪$‬שק אשר כזה ובירידה אשר כזאת!‬
‫אשר מרום הגבה הבד‪ $‬ד לא יהיה בדד לנצח ולא לנצח ימצא שפקו רק בקרבו; אשר יבא ההר‬
‫אל הע‪$‬מק ורוחות הגבה אל המורדות‪– :‬‬
‫הוי מי ימצא את הש‪ $‬ם הנכון‪ ,‬את ש‪ $‬ם הקדש ואת ש‪ $‬ם הכבוד אשר לתשוקה הזאת! "הצדקה‬
‫הנותנת" – ככה קרא סרתוסטרא לפנים ש‪ $‬ם לזה אשר ש‪ $‬ם א‪$‬ין לו‪.‬‬
‫ואז היה גם הדבר – וחי אני כי היה כזה בפעם הראשנה! – אשר בדברו הל ‪$‬ל בקהל את‬
‫אהבת האדם לנפשו "זאת האהבה הבריאה והמל ‪$‬אה‪ ,‬הנובעת מקרב נשמה חזקה‪– :‬‬
‫– מקרב נשמה חזקה‪ ,‬אשר ח‪$‬לק ממנה יהיה גם הבשר הנעלה‪ ,‬זה היפה והנשגב ומ‪$‬שיב נפש‪,‬‬
‫אשר כל ענין מסביב יהיה לו לראי מל ‪D‬טש‪:‬‬
‫– זה הבשר הענוג ולוק‪$‬ח ל ‪$‬ב‪ ,‬זה המרק‪$‬ד אשר משלו ותמציתו היא הנשמה השמ‪$‬חה על נפשה‬
‫היא‪ .‬שמחת‪-‬נפש אשר לבשרים ולגשמות כא‪$‬לה תקרא לנפשה "צדקה‪.‬‬
‫בדבריה על הטוב והרע תסוכ‪$‬ך שמחת‪-‬נפש זאת לנפשה כמו באש‪ $‬רות קדושות; בשמות‬
‫אשרה תבריח מ‪$‬עליה את כל נקלה‪.‬‬
‫את כל רפ‪$‬ה‪-‬ידים תבריח מ‪$‬עליה; כי ככה היא דברת‪ :‬רע – זה רפ‪$‬ה‪-‬הידים! נקלה יהיה בע‪$‬יניה‬
‫כל הדא‪$‬ג תמיד ונא‪F‬נח תמיד ומתאונ ‪$‬ן תמיד וגם אשר ילק‪$‬ט פרט היתרונות הקטנים‪.‬‬
‫וגם נקלה בע‪$‬יניה כל חכמה הגה נכאים‪ :‬כי חי אני‪ ,‬גם חכמה י ‪$‬ש‪ ,‬אשר תפרח בחש‪ $‬כה‪,‬‬
‫חכמת צ‪$‬ל לילה המתיפחת תמיד ואומרת‪" :‬הכל הבל!"‬
‫ושפל בע‪$‬יניה חסר‪-‬הא‪F‬מונה החר‪ $‬ד תמיד וכל אשר יבק‪$‬ש שבועות תחת מבט‪$‬י ע‪$‬ינים ותחת‬
‫ידים‪ :‬גם כל חכמה אשר רב מדי לא תת‪$‬ן א‪$‬מון באיש‪ ,‬כי זה דרך נשמות רפות ידים‪.‬‬
‫ושבעתים שפל בע‪$‬יניה כל המתרצה בן‪-‬רגע ומתרפ‪$‬ס לפנ ‪$‬י כל ככלב ומתנפ‪$‬ל כרגע על גבו‬
‫ומל ‪$‬א תמיד ענוה; גם חכמה י ‪$‬ש‪ ,‬אשר עמה ענוה כזאת ודרך כלב כזה‪ ,‬והיא מתחסדת‬
‫ומתרצה כרגע‪.‬‬
‫ואולם נתעב שבעתים מכל זה וגם לזרא לה כל אשר לא ינסה לעמוד על נפשו; אשר יבלע‬
‫בנעימות קיא רוש ולזות ע‪$‬ינים וסוב‪$‬ל תמיד וסוב‪$‬ל הכל ומוצ‪$‬א שפקו בכל‪ :‬כי זה דרך עבדים‪.‬‬
‫אם לא‪$‬לים יהיה איש עבד וסיר רחץ לא‪$‬לים ואם לבנ ‪$‬י אדם ולמחשבות אדם תפ‪$‬לות‪ :‬על כל‬
‫דרך עבדים תירק את ר‪ D‬קה זאת אהבת‪-‬נפש הנשאה אשר יא‪F‬הב אדם את נפשו!‬
‫רע – ככה היא קר‪ $‬את לכל אשר כתות ומעוך וכבד עבדות‪ ,‬לכל נלוז ‪$‬י הע‪$‬ינים באפס בטחה‬
‫ולכל הלבבות הנלחצים ולדרך שקר אשר לאדם להתרפ‪$‬ס תמיד ולנש‪ $‬ק בשפתים רחבות‬
‫ורפות‪.‬‬
‫וחכמת שוא‪ :‬ככה תקרא לכל אשר יערימו אנשים עבדים וזק‪$‬נים ועי ‪$‬פים; ושבעתים ככה לכל‪-‬‬
‫סכלות הכהנים הרשעה עם שגעותיה ושגיונותיה!‬
‫וחכמ‪$‬י שוא כל הכהנים ועי‪$‬פ‪$‬י העולם וכל אשר מלאה נשמתו דרך נשים ודרך עבדים‪ .‬אכ‪$‬ן עוו‬
‫נעו ‪$‬י ל ‪$‬ב א‪$‬לה את אהבת הנפש אשר יא‪F‬הב אדם את נפשו!‬
‫ואשר עוו את אהבת הנפש – לזאת קראו צדקה! ושכח את נפשו ואת עצמו – את זאת שאלו‬
‫מנפשם בצדקה כל רפ‪$‬י הידים והעכבישים עי‪$‬פ‪$‬י העולם!‬
‫ואולם הנ ‪$‬ה יום בא על כל א‪$‬לה‪ ,‬הנ‪$‬ה חדשה‪ ,‬הנ ‪$‬ה חרב המשפט‪ ,‬הנ‪$‬ה מוע‪$‬ד הצה‪L‬רים הגדול –‬
‫אשר יאיר האור על כל!‬
‫ואשר יאמר קדוש וברוך ל"אנכי" אשר בנפשו וברוכה האהבה אשר יאהב אדם את נפשו‪ ,‬חי‬
‫אני כי בזה יאמר את אשר הוא יודע והיה לאיש דעת‪ ,‬כי ככה יאמר‪" :‬ראה הנה בא‪ ,‬הנה קרוב‬
‫מוע‪$‬ד הצה‪L‬רים הגדול!"‬
 ‫כה אמר סרתוסטרא‬

‫על רוח הכב‪$‬דות‬

‫א‬
‫פי המדב‪$‬ר – לעם נתתיו‪ :‬קשות אדב‪$‬ר וכלבבי‪ ,‬רב מדי מהיות דברי לארנבות המשי‪ .‬וזר‬
‫שבעתים יהיה דבר באזנ ‪$‬י כל דג‪$‬י‪-‬הדיו ושועל ‪$‬י הנוצה‪.‬‬
‫צע‪$‬י פתי ולשעש‪ D‬ע‪$‬י פתי!‬
‫ידי – יד פתי‪ :‬אוי לש‪ D‬לחנות ולקירות ולכל דבר אשר עוד בו מקום לצע ‪D‬‬
‫רגלי – רגל סוס; בה אדל ‪$‬ג ואדהר על ע‪$‬צים ועל אבנים‪ ,‬בשדות ובערבות מדבר‪ ,‬ותרועת שטן‬
‫עמי בשטף מרוצתי‪.‬‬
‫בטני – הבטן נשר היא? כי נחמד לה מכל בשר ש‪ $‬יות‪ .‬ואמנם א‪$‬ין זאת כי אם בטן בעל כנף לי‪.‬‬
‫קל ומעט אכלי‪ ,‬שוק‪$‬ד אני ורוחי בי קצרה לעוף ולהתעופ‪$‬ף תמיד ממקומי – זה דרכי מ‪$‬עודי‪,‬‬
‫וזה הלא דרך בעל כנפם!‬
‫בשגם אנכי שונ ‪$‬א לרוח הכב‪$‬דות‪ ,‬וזה הלא דרך בעל ‪$‬י כנפים‪ :‬וחי אנכי כי שנאתי שנאת נפש‪,‬‬
‫שנאת מות‪ ,‬שנאת בלי תכלית! עד אנה לא עפה ועד מה לא התעופפה כבר שנאתי!‬
‫ועל זאת יכל יכלתי לש‪ $‬את את משלי – וגם נכון אני לש‪ $‬את אותו; אם אמנם בדד אני בבית‬
‫הר‪ $‬יק‪ ,‬ואם אשא משלי – רק באזני אשא‪$‬הו‪.‬‬
‫י ‪$‬ש מושל ‪$‬י משל אשר רק בהיות הבית מל ‪$‬א והפך גרונם להיות רך וידם תהיה לבעלת דברים‬
‫וע‪$‬ינם תפיק חכמה ולבם י ‪$‬עור‪ – :‬אל א‪$‬לה לא דמיתי‪.‬‬

‫ב‬
‫מי אשר ילמ‪$‬ד באחרית הימים את בנ ‪$‬י האדם לעוף‪ ,‬והעתיק האיש הזה ממקומן את כל אבנ ‪$‬י‬
‫הגבולים; כל אבנ ‪$‬י הגבולים תעופנה אחריו גם ה‪$‬ן השמימה ולאדמה יקרא ש‪ $‬ם חדש –‬
‫"הקלה"‪.‬‬
‫ממהרת היענה לעוף מכל סוס‪ ,‬ואולם גם היא עוד תשים בכב‪$‬דות את ראשה לתוך האדמה‬
‫הכב‪$‬דה‪ :‬כ‪$‬ן משפט האדם אשר לעוף א‪$‬יננו יוד‪ $‬ע‪.‬‬
‫כב‪$‬דים לו האדמה והחיים – כי ככה יחפוץ רוח הכב‪$‬דות! ואולם מי אשר יחפוץ להיות קל‬
‫ולהיות לצפור‪ ,‬עליו היא שומה לאהבה את נפשו‪ – :‬זאת התורה אשר אנכי מורה‪.‬‬
‫לא אהבת הדאבים והכאבים – כי גם אהבת האדם את נפשו מעלה צחנה במחנ ‪$‬ה האנשים‬
‫הא‪$‬לה!‬
‫שומה על האדם ללמוד לאהבה את‪-‬נפשו – זאת התורה אשר אנכי מורה – והאהבה‬
‫אהבה של ‪$‬מה ובריאה‪ :‬למען אשר יוכל האדם לגור עם נפשו ולא ידד עוד למרחקים‪.‬‬
‫ובהיותו נוד‪ $‬ד למרחקים וקרא לזה ש‪ $‬ם " אהבה לר‪ $‬ע‪$‬הו כמוהו"; בש‪ $‬ם הזה הרבו עד כה כזבים‬
‫וחנ ‪D‬פה דים‪ ,‬ומכ‪D‬לם כזבו והח‪F‬ניפו א‪$‬לה אשר היו ה‪$‬מה למשא כב‪$‬ד על‪-‬כל העולם‪.‬‬
‫אמנם לא ליום הזה ולא למחר החק‪ ,‬אשר ילמוד האדם לאהבה את נפשו‪ ,‬כי‪-‬אם מכל‬
‫כשרונות האדם הוא העמוק והערום והאחרון ומל ‪$‬א ארך רוח‪.‬‬
‫מי אשר י ‪$‬ש לו דבר‪-‬מה אשר הוא קנינו וקנין נפשו‪ ,‬והסתיר האיש הזה את שלו בקרב נפשו‬
‫ה‪$‬יט‪$‬ב ה‪$‬יט‪$‬ב; מכל המטמונים חופ‪$‬ר האדם את מטמונו שלו רק באחרונה‪ – ,‬ככה יפעל רוח‬
‫הכב‪$‬דות‪.‬‬
‫עוד בערש ילדות‪$‬נו נותנים על ‪$‬ינו מלים וערכים כב‪$‬דים; "טוב" ו"רע" – ככה יקר‪ $‬א המתן והמהר‬
‫הזה‪ .‬בגללם יסלחו לנו את עונ ‪$‬נו כי חיים אנחנו‪.‬‬
‫אל ‪$‬ינו!" למען אשר יאסרו על ‪$‬יהם בעודם בשחר ילדותם‬ ‫וזה אשר יקראו " הבה ויבאו הילדים ‪$‬‬
‫לאהבה את נפשם ה‪$‬מה‪ :‬ככה יפעל רוח הכב‪$‬דות‪.‬‬
‫ואנחנו נשאים בא‪F‬מונה על שכמ‪$‬נו הקשה על פנ ‪$‬י צחיח‪$‬י הרים את אשר הונח על ‪$‬ינו! והיה‬
‫כאשר ת‪$‬ר‪ $‬ד מ‪$‬על ‪$‬ינו הז ‪$‬עה‪ :‬וענו ואמרו לנו‪" :‬אכ‪$‬ן כב‪$‬דים החיים מנשוא!"‬
‫ואולם רק האדם כב‪$‬ד על נפשו מנשוא! וזה רק יען אשר ישא על שכמו זרות רבות‪ .‬כמו גמל‬
‫הוא כור‪ $‬ע ארצה וחכה עד אשר יעמיסו עליו מעמסה גדולה‪.‬‬
‫ויות‪$‬ר מכ‪D‬לם יעשה ככה האדם החזק למוד משא ומל ‪$‬א יראת כבוד‪ :‬מלים וערכים זרים רב מדי‬
‫הוא מעמיס על נפשו – אז י ‪$‬חשבו החיים בע‪$‬יניו למדבר!‬
‫וחי אני אם לא כב‪$‬ד לאדם לש‪ $‬את רבות גם מ‪$‬אשר לנפשו הוא! והרב‪$‬ה בקרב האדם פנימה‬
‫מא‪F‬חז בו‪– ,‬‬
‫אשר משפטו כמשפט שרץ‪-‬הקלפה‪ :‬מתעב וחלקלק וקשה ‪$‬‬
 ‫אשר קלפה יפה עם צעצ‪D‬עים יפים תהיה לו למ‪$‬ליץ‪ .‬ואולם גם את המלאכה הזאת על ‪$‬ינו‬
‫ללמוד‪ :‬להיות לנו קלפה עם מראה יפה וחכמה עורת!‬
‫וגם בזאת עוד רבות עם האדם אשר יתעו אותנו‪ :‬כי י ‪$‬ש קלפה אשר תהיה קלה ואב‪$‬לה והיא‬
‫קלפה הרב‪$‬ה מדי‪ .‬י ‪$‬ש ל ‪$‬ב טוב הרב‪$‬ה וכח הרב‪$‬ה אשר לא י ‪D‬כרו לנצח; מטעמים נחמדים רבים‬
‫לא ימצאו טוע‪$‬ם!‬
‫והנחמדות בנשים יודעות את הדבר הזה‪ :‬מעט משמן בשר יות‪$‬ר‪ ,‬מעט רזון יות‪$‬ר – עד כמה‬
‫תלוי הגורל במעט אשר כזה!‬
‫קשה האדם מלהגלות ושבעתים יקש דבר הגלותו לנפשו הוא; י ‪$‬ש אשר יכז ‪$‬ב הרוח בדבר‬
‫הנשמה‪ .‬ככה יפעל רוח הכב‪$‬דות‪.‬‬
‫ואולם זה גלה את נפשו‪ ,‬אשר יאמר‪ :‬הנ ‪$‬ה זה טובי אני וזאת רעתי אני; בזאת סתם את פי‬
‫העטל ‪$‬ף ואת פי הגמד האומרים‪" :‬טוב לכל‪ ,‬רע לכל"‪.‬‬
‫אמנם גם א‪$‬לה לא אוכל כלכ‪$‬ל‪ ,‬אשר כל‪-‬דבר טוב בע‪$‬ינ ‪$‬יהם ואשר טוב בע‪$‬ינ ‪$‬יהם העולם הזה‬
‫מא‪$‬ין כמוהם‪:‬‬ ‫מכל העולמות‪ .‬להם אני קר‪ $‬א‪ :‬מוצאים ספקם ‪$‬‬
‫מא‪$‬ין כמוהם אשר כל‪-‬דבר יטעם להם‪ :‬הטעם הזה א‪$‬יננו הנבחר! שב‪$‬ח‬ ‫הוי למוצאים ספקם ‪$‬‬
‫אני את הלשונות ואת הקרבים הממרים והבררים אשר למדו לענות "אנכי" ו"יהי" ו"לא"‪.‬‬
‫ואולם לעס את‪-‬כל ואכ‪$‬ל את‪-‬כל – זה ארח לחזירים! ונער תמיד " י‪-‬הי" – את‪-‬זה למד רק‬
‫החמור ומי אשר כמהו! –‬
‫הצהב העמוק והאדום הלה‪$‬ט‪ :‬את‪-‬זה רצה טעמי אני; דם הוא מוס‪ $‬ך לתוך כל הצבעים‪ .‬ואולם‬
‫מי אשר יטוח את‪-‬ב‪$‬יתו לבן וה‪$‬עיד זה על נפשו לפני כי נשמתו מוטחת לבן‪.‬‬
‫א‪$‬לה מזה אהבים את החנוטים וא‪$‬לה מזה את הרוחות התועות ושנ ‪$‬יהם שנאים לכל בשר ולכל‬
‫דם – הוי מה יגעל טעמי את‪-‬שנ‪$‬יהם! כי אה‪$‬ב דם אנכי‪.‬‬
‫וגם שם לא אחפץ שבת והסתופ‪$‬ף במקום כל איש יור‪ $‬ק ומ‪$‬קיא‪ :‬זה לי טעמי אני; נבחר לי שבת‬
‫עם גנבים ועם מחלל ‪$‬י שבועה‪ .‬א‪$‬ין איש אשר יהיה זהב בפיו‪.‬‬
‫ומכל א‪$‬לה נתעבים לי שבעתים כל המלקקים רק‪ .‬והנתעב מכל חית האדם אשר מצאתי‪ ,‬לו‬
‫קראתי מלק‪$‬ק קערות על ש‪ D‬לחנות זרים‪ :‬לא חפ‪$‬ץ זה לאהבה ועל האהבה הוא חי‪.‬‬
‫וא‪D‬מללים אנכי קר‪ $‬א לכל‪-‬א‪$‬לה אשר י ‪$‬ש להם רק הבחירה האחת‪ :‬להיות חיות רעות או להיות‬
‫כובש‪ $‬י חיות רעים; ב‪$‬ינ ‪$‬יהם לא חפצה נפשי לבנות לי ס‪ D‬כות‪.‬‬
‫וא‪D‬מללים אנכ‪$‬י קר‪ $‬א גם לא‪$‬לה אשר תמיד שומה על ‪$‬יהם לחכות‪ – ,‬אותם יגעל טעמי‪ :‬כל‬
‫לוקח‪$‬י מסים וכנענים ומלכים ויתר שומר‪ $‬י הארצות ושומר‪ $‬י החנ ‪D‬יות‪.‬‬
‫חי אני אם לא למדתי גם אני לחכות – ועד היסוד למדתי; ואולם רק לחכות לנפשי‪ .‬ויות‪$‬ר‬
‫מכל למדתי עמוד והלוך ורוץ ודל ‪$‬ג ועלות ורקוד‪.‬‬
‫ואולם זאת התורה אשר אנכי מורה‪ :‬מי החפ‪$‬ץ ללמוד לעוף באחרית הימים‪ ,‬שומה עליו ללמוד‬
‫בראשנה עמוד והלוך ורוץ ודל ‪$‬ג ועלות ורקוד‪ – :‬לא בהתעופ‪$‬ף איש ילמד להתעופ‪$‬ף!‬
‫בסולמ‪$‬י‪-‬חבלים למדתי לעלות בחלונות שונים‪ ,‬ברגלים קלות דלגתי ועליתי למרום תרנים‬
‫גבוהים; שבת בראש תרנים גבוהים אשר לחכמה נחשב בע‪$‬יני לנחת לא מעטה‪– ,‬‬
‫– כמו לבות‪-‬א‪$‬ש קטנות מתלקחות בראש תרנים גבוהים‪ :‬אכ‪$‬ן קטן האור‪ ,‬ואולם נחמה גדולה‬
‫הוא ליורד‪ $‬י ים אובד‪ $‬י דרך ולאשר נשברה א‪L‬ניתם! –‬
‫בדרכים רבות ובשבילים שונים באתי עד לאמתי‪ :‬לא על ס‪ D‬לם אחד עליתי למרום בעוד ע‪$‬יני‬
‫תעה למרחקים‪.‬‬
‫ולנתיבות דרכים שאלתי תמיד בלי ח‪$‬שק‪ – ,‬את‪-‬זאת געל טעמי! נבחר בע‪$‬יני שבעתים לשאל‬
‫בנפשי ולנסות בנפשי את נתיבות הדרכים‪.‬‬
‫כל לכתי לא היה בלתי‪-‬אם שאל ונס‪ $‬ה‪ ,‬וחי אני כי גם ענות על שא‪$‬לה אשר כזאת על ‪$‬ינו‬
‫ללמוד! ואולם זה הדבר לפי טעמי‪:‬‬
‫– לא טעם טוב ולא טעם רע‪ ,‬כי‪-‬אם טעמי שלי‪ ,‬אשר לא י ‪$‬בוש בו ואשר לא אעלים אותו‪.‬‬
‫"זה הנ ‪$‬ה דרכי שלי – ואולם אי ‪$‬ה דרככם אתם?" ככה עניתי את‪-‬א‪$‬לה אשר שאלו אותו‬
‫ל"דרך"‪ .‬כי דרך אשר א‪$‬יננו שלי וא‪$‬יננו שלכם כי‪-‬אם דרך בעולם – אין!‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫על לוחות ישנים וחדשים‬

‫א‬
 ‫פה אנכי יוש‪ $‬ב ומחכ‪$‬ה ומסביב לי לוחות ישנים שבורים וגם חדשים כתובים עד הח‪$‬צי‪ ,‬מתי‬
‫יגיע יומי?‬
‫– זה יום רדתי ושקעי‪ :‬כי הנ ‪$‬ה עוד הפעם חפצתי לבוא אל בנ ‪$‬י האדם‪.‬‬
‫ולזאת אנכי מחכה פה‪ ,‬למען אשר יבאו לי בראשנה האותות לבעבור א‪$‬דע כי יומי הוא‪– :‬‬
‫הלא ה‪$‬מה הארי אשר ישחק ועדת היונים‪.‬‬
‫ועד כה וכה אדב‪$‬ר נא את דברי באזני אני‪ ,‬כאיש אשר עתו לפניו‪ .‬הנ ‪$‬ה א‪$‬ין איש אשר יספ‪$‬ר‬
‫באזני חדשות‪ ,‬כי עתה אספרה נא באזני אני לבדי‪– .‬‬

‫ב‬
‫ואני בבאי אל‪-‬בנ ‪$‬י האדם מצאתי אותם רובצים על דמיון‪-‬שוא ישן‪ :‬כ‪D‬לם דמו אשר יודעים ה‪$‬ם‬
‫זה מ‪$‬אז‪ ,‬מה‪-‬טוב ומה רע לאדם‪.‬‬
‫וענין ישן ויג‪$‬ע נחשבו בע‪$‬יניו כל האמרות על‪-‬דבר הצדקה; ומי אשר חפ‪$‬ץ לישון ה‪$‬יט‪$‬ב ומה‪$‬ר זה‬
‫לפנ ‪$‬י שנתו לדב‪$‬ר עוד על "טוב" ועל "רע"‪.‬‬
‫ואת‪-‬זאת הש‪ $‬נה הפרעתי אני מד‪ $‬י הורותי ל ‪$‬אמר‪ :‬מה‪-‬טוב ומה רע א‪$‬ין איש יוד‪ $‬ע עוד‪ – :‬זולתי‬
‫הבר‪ $‬א!‬
‫– ואולם בר‪ $‬א יקר‪ $‬א רק לזה‪ ,‬אשר יברא לאדם מטרה וית‪$‬ן לאדמה את תכליתה ואת עתידה‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה זה רק ברא יברא‪ ,‬אשר יהיה דבר טוב ורע‪.‬‬
‫ואני ציויתים כי יהפכו לארץ את‪-‬קתדרות‪$‬יהם ואת כל‪-‬כס‪ $‬א אשר רבץ עליו זה דמיון‪-‬שוא הישן‪:‬‬
‫ואני ציויתים כי ישחקו לכל מור‪ $‬יהם מור‪ $‬י הצדקה הגדולים ולכל קדוש‪ $‬יהם וחוז ‪$‬יהם וגאל ‪$‬יהם‬
‫גאל ‪$‬י העולם‪.‬‬
‫לכל חכמ‪$‬יהם הקדרים ציויתים לשחוק ולכל גלם שחור חרדת כל‪-‬צפור אשר נתלה על ע‪$‬ץ‬
‫החיים ויהי משם למזהיר‪.‬‬
‫אל פנ ‪$‬י רחוב הקברים הגדולה אשר להם ישבתי ר‪ $‬ע לנבלות פגרים ולע‪$‬יטים – ואשחק לכל‬
‫"לפנים" אשר להם ולכבודו אשר גלה וחלף‪.‬‬
‫וחי אני אם לא כמטיף או כמש‪ D‬גע צעקתי חמס וקצף על כל גדלם וכל קטנם – אשר ככה‬
‫קטון טובם ואשר ככה קטנה רעתם! – הנ ‪$‬ה ככה שחקתי‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה תשוקתי החכמה צעקה ככה ותשחק מקרבי‪ ,‬אשר על‪-‬הרים נולדה‪ ,‬חכמת‪-‬פרא! – זאת‬
‫תשוקתי הגדולה רחבת כנפים סערות‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש אשר הח‪F‬זיקתני בכח ותמשכ‪$‬ני מזה והלאה ומזה ומעלה ומזה והרח‪$‬ק ואני עודי משח‪$‬ק‪ :‬אז‬
‫עפתי בחרדה‪ ,‬ח‪$‬ץ הייתי‪ ,‬טבול סערת נפש שכורת שמש‪.‬‬
‫– מזה והרח‪$‬ק עפתי לתוך עתידות רחוקים אשר לא נב‪$‬א עוד להם כל‪-‬חלום‪ ,‬לתוך דרומים‬
‫חמים שבעתים אשר לא ראה עוד יוצ‪$‬ר בחלומו‪ :‬שם באשר א‪$‬לים מרקדים ובוש י ‪$‬בושו כי עוד‬
‫ה‪$‬ם לבושים בגדים‪– :‬‬
‫– כי שומה עלי לדב‪$‬ר עוד במשלים ולהיות צול ‪$‬ע וכבד פה כמו חוזה‪ :‬וחי אני אם לא בוש‬
‫א‪$‬בוש כי עוד עלי להיות חוזה! –‬
‫בעוד אשר כל‪-‬ה‪F‬יות נחשב בע‪$‬יני מחול א‪$‬לים ושרירות ל ‪$‬ב א‪$‬לים וכל העולם פרוע וחפשי מ‪$‬על‬
‫והוא שב לעוף אל תוכו‪– :‬‬
‫– וא‪$‬ין כל ז ּאת בלתי אם מנוסת נצח ובקשת נצח אשר לא‪$‬לים רבים וסתירת עולם וחזירת‬
‫עולם והתחברות ש‪ $‬נית אשר לא‪$‬לים רבים‪– :‬‬
‫ואשר כל הזמן נחשב לי רק לעג עדנים לרגעים‪ ,‬ואשר האנס בעצמו היה רק החפש‪ ,‬והוא‬
‫משתעש‪ $‬ע בעדנים על להב החפש –‪:‬‬
‫אשר שם שבתי ומצאתי גם את שטני הקדמוני שונאי בנפש‪ ,‬את רוח הכב‪$‬דות ואת‪-‬כל אשר‬
‫ברא זה‪ :‬חזק‪-‬יד וחק ומצוה ותכלית ומטרה וח‪$‬פץ וטוב ורע‪– :‬‬
‫ואם לא שומה היא‪ ,‬כי י ‪$‬ש לעולמים זה‪ ,‬אשר על ‪$‬ינו לרקד עליו וממנו והלאה? ואם לא שומה‬
‫היא‪ ,‬כי בעבור הקלים וקל ‪$‬י הקלים – יהיו עטל ‪$‬פים וגמדים כב‪$‬דים? –‬

‫ג‬
‫ושם היה גם הדבר אשר בדרך בעברי לקטתי לי מ‪$‬על פנ ‪$‬י האדמה את המלה "האדם העליון"‬
‫וכי עשוי האדם דבר אשר על ‪$‬ינו עוד להתגב‪$‬ר עליו עד הכחדו‪.‬‬
‫– ועשוי האדם גשר ולא תכלית‪ :‬אשר הל ‪$‬ל יהל ‪$‬ל את‪-‬נפשו על דבר צה‪L‬ריו וערבו‪ .‬יען כי ה‪$‬ם‬
 ‫דרך לככב‪$‬י שחר חדשים‪:‬‬
‫– זאת מלת סרתוסטרא על אדות מוע‪$‬ד הצה‪L‬רים הגדול וכל יתר הדברים אשר תליתי על פנ ‪$‬י‬
‫האדם כמו ככב‪$‬י שחר חדשים לבוש‪ $‬י ארגמן‪.‬‬
‫חי אני כי גם ככבים חדשים נתתים להביט עם ל ‪$‬ילות חדשים; וגם על עבים ועל יום ולילה‬
‫מתחתי עוד את השחוק כמו אהל צבוע‪.‬‬
‫ואור אותם את‪-‬כל אשר חזיתי ואשר הגיתי אני‪ :‬לחזות חזון אחד ולהגות מן המסלה את‪-‬כל‬
‫אשר שבר באדם וחידה ומקרה אכזרי‪– ,‬‬
‫וכמו חוזה ופות‪$‬ר חידות וגא‪$‬ל ממקרה למדתים לעבוד למען העתיד‪ ,‬אשר מד‪ $‬י עברם יגאלו‬
‫את‪-‬כל אשר‪-‬היה‪.‬‬
‫– אשר יגאלו את‪-‬כל אשר עבר על האדם וישובו ליצור ש‪ $‬נית את "אשר היה"‪ ,‬עד כי יאמר‬
‫הח‪$‬פץ‪" :‬הלא זה אשר חפצתי! וזה אשר אחפץ" –"‬
‫– ורק לזאת קראתי ש‪ $‬ם גא‪D‬לה‪ ,‬ורק לזאת למדתים לקרוא ש‪ $‬ם גא‪D‬לה‪– .‬‬
‫ועתה הנ ‪$‬ה אנכי מחכה לגא‪D‬לתי אני‪ – ,‬כי א‪$‬ר‪ $‬ד אל ‪$‬יהם בפעם האחרונה‪.‬‬
‫כי עוד הפעם חפצתי לרדת אל בנ ‪$‬י האדם‪ :‬ב‪$‬ינ ‪$‬יהם אחפץ לשקוע ובמותי לת‪$‬ת להם את‬
‫העשירה מכל מתנותי!‬
‫כי אל דרך השמש למדתי מד‪ $‬י רדתה – דרך העשירה הזאת העשירה מכל‪ :‬זהב היא יוצקת‬
‫אל תוך הים מ‪$‬רב עשר אשר לא י ‪$‬חק‪$‬ר‪– ,‬‬
‫למען אשר גם הדל בדיגים עוד ישוט עם משוטו כסוי זהב כ‪D‬לו! את המראה הזה ראיתי פעם‬
‫אחת וע‪$‬יני לא שבעו דמעות מ‪$‬ראות‪– – .‬‬
‫וכמו שמש חפ‪$‬ץ גם סרתוסטרא לשקוע‪ :‬ועתה הנ ‪$‬ה הוא יוש‪ $‬ב פה ומחכה ומסביב לו לוחות‬
‫ישנים שבורים וגם לוחות חדשים‪ – ,‬כתובים עד הח‪$‬צי‪.‬‬

‫ד‬
‫ראו הנ ‪$‬ה פה לוח חדש‪ – :‬אבל א‪$‬י א‪$‬יפה אחי אשר ישאו אותו עמי אל הע‪$‬מק ואל תוך לבבות‬
‫בשר?‬
‫וזאת אשר תדרש אהבתי הגדולה אל הרחוקים‪ :‬אל תחמול את רעך כמוך הקרוב! עשוי‬
‫האדם אשר על ‪$‬ינו להתגב‪$‬ר עליו עד הכחדו‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש דרכים וא‪L‬רחות שונים אשר בם התגב‪$‬ר נתגב‪$‬ר על האדם‪" :‬הדבר הזה בידך נתתיו! ואולם‬
‫רק איש ל ‪$‬ץ יחשוב‪ :‬עשוי האדם גם לקפ‪$‬ץ עליו"‪.‬‬
‫התגב‪$‬ר על נפשך גם עוד במגעך ובמשאך עם ר‪ $‬עך; ומשפט אשר תוכל לגזול לך‪ ,‬אל נא‬
‫תחכה כי יתנוהו לך! את אשר תעשה א‪$‬ין אדם בארץ יכול להשיב לך‪ .‬א‪$‬ין גמול על פנ ‪$‬י‬
‫האדמה‪.‬‬
‫מי אשר נבצרה ממנו להיות לנפשו למפק‪$‬ד יהיה נא לשומ‪$‬ע‪ .‬וי ‪$‬ש איש אשר יכול לפק‪$‬ד לנפשו‪,‬‬
‫ורק עודו חס‪ $‬ר אשר גם שמע יוכל לנפשו!‬

‫ה‬
‫וזה אשר ידרוש ארח נשמות טהורות‪ :‬לא תחפוצנה דבר חנם‪ ,‬ומעט מכל תחפוצנה חיים חנם‪.‬‬
‫ומי איש מן האספסוף הלא חפ‪$‬ץ זה לחיות חנם; ואולם אנחנו כ‪D‬לנו אשר החיים נתנו לנו‪– ,‬‬
‫חוקרים אנחנו לדעת תמיד‪ ,‬מה על ‪$‬ינו לת‪$‬ת תחת‪$‬יהם!‬
‫ואמנם אלה המה דברי נגידים אשר יאמרו‪" :‬את אשר יתנו החיים לנו‪ ,‬אותו נשמור אנחנו בעד‬
‫החיים!"‬
‫לא טוב לחפץ התענג‪ ,‬אם לא נתן גם אנחנו להתענג‪ .‬וגם לא טוב – לחפץ להתענג!‬
‫תענוג ותם – הלא המה המסתתרים והמתחבאים מכל הדברים אשר על‪-‬פני האדמה‪ :‬שינהם‬
‫לא יחפצו כי יבקשו‪ .‬אכן טוב בהיותם לנו – ואולם מזה שבעתים לבקש עון ומכאוב! –‬

‫ו‬
‫מי בנו בכור פטר רחם לאמו‪ ,‬ויקרב זה תמיד‪ ,‬ואנחנו‪ ,‬אחי‪ ,‬הלא כלנו בכורים‪.‬‬
‫דם כלנו ישפך על‪-‬פני מזבחות סתר; כלנו מקטרים וצלוים לאלילי צלמים קדמונים‪.‬‬
‫כל נתח טוב בנו עודו רך ומעט ימים‪ :‬וזה אשר יעורר תאות חך זקנים‪ .‬בשרנו ענג‪ ,‬עורנו עור‬
‫שה – ואיך זה לא נעורר תאות כהני אלילים זקנים!‬
 ‫ובקרב נפשנו אנחנו עודו שוכן כהן האליל הזקן‪ ,‬אשר את‪-‬כל נתח טוב בנו יצלה לו‬
‫למעדנים‪ .‬הוי אחי‪ ,‬איך אפוא לא יהיו בכורים לקרבנות!‬
‫ואולם זה אשר ידרוש ארח נפשנו; ואני אהבתי את אלה אשר לא יחפצו להשמר‪ .‬את‬
‫השוקעים אנכי אהב בכל אהבתי‪ :‬כי המה העוברים‪– .‬‬

‫ז‬
‫אשר יוכלו להיות אנש‪ $‬י א‪F‬מת – מעטים! וגם זה‪ ,‬אשר יכול‪ ,‬א‪$‬יננו חפ‪$‬ץ להיותו! ויות‪$‬ר מכ‪D‬לם א‪$‬ין‬
‫טוב‪$‬י הל ‪$‬ב יכולים להיותם‪.‬‬
‫הוי הטובים הא‪$‬לה! אנשים טובים לא ידברו א‪F‬מת לנצח; היה איש טוב כזה רק מחלה היא‬
‫לרוח ‪.‬‬
‫הטובים הא‪$‬לה – נעתרים ה‪$‬ם לכל איש ולכל איש ה‪$‬ם נכנעים‪ .‬לבם בם שומ‪$‬ע בדב‪$‬ר איש‬
‫ומדב‪$‬ר אחריו כמהו; יסודם בם מאזין ומקשיב לכל‪ ,‬אבל מי איש אשר יאזין ויקשיב תמיד‪ ,‬אל‬
‫נפשו הוא לא ישמע לנצח!‬
‫למען אשר תולד הא‪F‬מת האחת שומה היא כי כל אשר נחשב בע‪$‬ינ ‪$‬י טוב‪$‬י הל ‪$‬ב לרע יח‪D‬בר‬
‫יחדו‪ :‬הוי אחי! אם רשעתם די ‪$‬כם למען א‪F‬מת כזאת?‬
‫כי יחר‪ $‬ף איש נפשו לשקול וכי יאריך לבלתי האמין וכי יענה "לא" אכזרי וכי יגעל את‪-‬כל וכי‬
‫ית‪$‬ן את מאכלתו בבשר החי – מה‪-‬יארכו הימים עד כי יח‪D‬בר כל‪-‬זה! ואולם זה הזרע אשר ממנו‬
‫תולד – הא‪F‬מת!‬
‫א‪$‬צל י ‪$‬צר הל ‪$‬ב הרע שגש‪ $‬ג עד כה כל דעת! שברו נא לי‪ ,‬שברו אתם היודעים‪ ,‬את הלוחות‬
‫הישנים!‬

‫ח‬
‫כי תהיינה קורות על פנ ‪$‬י המים וכי מעקות ויציעות תהיינה על פנ ‪$‬י השטף‪ ,‬אז לא יאמינו לאיש‬
‫באמרו‪" :‬הכל שוט‪$‬ף"‪.‬‬
‫אז גם הסכלים יענו לו אחרת‪" .‬א‪$‬יכה תהיה כזאת? יצעקו הסכלים‪ .‬האף אמנם שוט‪$‬ף הכל?‬
‫והקורות והיציעות הלא ממעל לשטף!‬
‫ממעל לשטף מוצק הכל – כל הערכים וכל הענינים‪ ,‬כל הגשרים והדמיונות‪ ,‬כל ה"טוב"‬
‫וה "רע"‪ :‬הכל מוצק!" –‬
‫והיה בבא‪ ,‬החרף‪ ,‬זה כוב‪$‬ש החיות המכניע את השטף‪ ,‬אז ילמדו גם הערומים לבלתי האמין‪,‬‬
‫אכ‪$‬ן לא רק הסכלים יאמרו אז‪ " :‬האף א‪$‬ין זאת כי – הכל עומ‪$‬ד דומם?"‬
‫"הנ ‪$‬ה בא‪F‬מת הכל עומ‪$‬ד דומם " – זאת תורת חרף נא‪F‬מנה‪ ,‬ענין טוב לימים א‪$‬ין ח‪$‬פץ בם‪ ,‬נחמה‬
‫טובה ליש‪ $‬נ ‪$‬י חרף ולרובצ‪$‬י מ‪$‬אחר‪ $‬י התנורים‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה בא‪F‬מת הכל עומ‪$‬ד דומם – ואולם לנגד התורה הזאת מטיף רוח הטל!‬
‫רוח הטל! – זה שור פר אשר א‪$‬יננו פר לחרוש בו‪ ,‬כי‪-‬אם שור פר מתקצ‪$‬ף ומחב‪$‬ל‪ ,‬אשר בקרנ ‪$‬י‬
‫קצף ישב‪$‬ר קרח! והקרח – ישב‪$‬ר מעקות!‬
‫אחי! האם לא עתה שוט‪$‬ף הכל? האם לא כל היציעות והמעקות נפלו המימה? מי זה יחזיק‬
‫עוד ב"טוב" וב"רע"?‬
‫"אללי לנו! אשר‪$‬ינו! רוח הטל סע‪$‬ר!" – ככה הטיפו נא לי‪ ,‬אחי‪ ,‬בתוך כל‪-‬רחובות!‬

‫ט‬
‫י ‪$‬ש דמיון כוז ‪$‬ב עתיק ימים ושמו טוב ורע‪ .‬במסבת חרט‪D‬מים וחוז ‪$‬י בככבים התגלג‪$‬ל עד עתה‬
‫האופן אשר לדמיון הכוז ‪$‬ב הזה‪.‬‬
‫לפנים הא‪F‬מינו בחרט‪D‬מים ובחוז ‪$‬י בככבים‪ ,‬ולכ‪$‬ן הא‪F‬מינו כי "א‪$‬ין דבר בלתי" אם גורל מן‬
‫השמים‪ :‬ככה עליך לעשות‪ ,‬יען כי שומה עליך!"‬
‫ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן נתנו כת‪$‬ף סררת לכל החרט‪D‬מים וחוז ‪$‬י בככבים‪ ,‬ולכ‪$‬ן הא‪F‬מינו כי "א‪$‬ין דבר בלתי אם‬
‫חפש‪ :‬ככה אתה יכול‪ ,‬יען כי ככה אתה חפ‪$‬ץ!"‬
‫אחי! על‪-‬דבר הככבים ועל‪-‬דבר העתיד לא ידע איש עד פה קטנה או גדולה‪ ,‬זולתי דמה‬
‫דמיונות‪ .‬ולכ‪$‬ן לא ידע איש עד כה קטנה או גדולה על‪-‬דבר טוב ורע זולתי דמה דמיונות!‬

‫י‬
 ‫"לא תגזול! לא תרצח!" – רק קדושים היו לפנים אמרות כא‪$‬לה; לשמעם כרעו על ברכים‬
‫וכפפו ראש ונשלו נעלים מ‪$‬על כפות הרגלים‪.‬‬
‫ואולם הנ ‪$‬ה זה אשר אנכי שא‪$‬ל אתכם‪ :‬א‪$‬י הימים אשר רבו בם הגוזלים והרוצחים כמו אז‪,‬‬
‫בעוד קדושים היו האמרות הא‪$‬לה?‬
‫הי ‪$‬ש עוד בחיים דבר זולתי – גזל ורצח? ובהיות דברים כמו א‪$‬לה דבר‪ $‬י קדש האם לא נרצחה‬
‫בזאת – הא‪F‬מת בנפשה?‬
‫או האם המות הוא אשר הטיף את החזון הזה‪ ,‬והוא אשר אמר קדש לכל דבר אשר ערע‪$‬ר‬
‫ואשר חב‪$‬ל את‪-‬כל החיים עד היסוד בם? – הוי אחי‪ ,‬שברו‪ ,‬שברו נא לי את הלוחות הישנים!‬

‫יא‬
‫הנ ‪$‬ה זאת חמלתי עם כל אשר עבר‪ :‬אשר אנכי ראה כי מכור הוא –‬
‫– מכור לחסד ולרוח ולשגעון אשר לכל דר ודר‪ ,‬כי יפתר כל דר את אשר‪-‬היה עד שימו אותו‬
‫גשר לדמיונותיו הוא!‬
‫וי ‪$‬ש אשר יבא עריץ אשר ידו חזקה או ז ‪$‬ד ערום‪ ,‬וזה יטה את כל‪-‬עבר ויאלצנו לפי רוחו עד‬
‫ה‪F‬יותו לו לגשר ולאות ולמבש‪ $‬ר ולקריאת תרנגל‪.‬‬
‫ואולם זאת הרעה השניה וחמלתי השניה‪ – :‬מי איש מן ההמון והגיעו זכרונותיו עד אבי אביו –‬
‫ואולם עם אבי אביו תחדל הע‪$‬ת מהיות‪.‬‬
‫ככה מכור כל‪-‬עבר‪ :‬כי י ‪$‬ש אשר יבא יום והיה ההמון לאדון‪ ,‬אז יטביע במ‪$‬ימיו את‪-‬כל ע‪$‬ת‪.‬‬
‫לכ‪$‬ן‪ ,‬אחי‪ ,‬דרוש לנו יחש חדש‪ ,‬אשר אוי ‪$‬ב יהיה לכל המון ולכל עריץ חזק יד‪ ,‬ועל לוחות‬
‫חדשים יכתוב בכתב חדש את – ש‪ $‬ם "יחש"‪.‬‬
‫בנ ‪$‬י יחש רבים ובנ ‪$‬י יחש שונים דרושים לנו‪ ,‬לבעבור אשר יהיה יחש על פנ ‪$‬י הארץ! או כאשר‬
‫דברתי לפנים במשל ל ‪$‬אמר‪" :‬הנ ‪$‬ה זאת לנו רוח‪-‬א‪F‬להים כי י ‪$‬ש א‪$‬לים וא‪$‬ין א‪$‬ל!"‬

‫יב‬
‫הנ ‪$‬ה אנכי ממל ‪$‬א את ידכם‪ ,‬אחי‪ ,‬ומקדיש אתכם קדש ליחש חדש‪ :‬מולידים ומגדלים תהיו לי‬
‫ומזריע‪$‬י זרע העתיד‪– ,‬‬
‫– חי אני לא ליחש אשר תקנו אותו ככנענים ובזהב כנענים‪ :‬כי מעט ע‪$‬רך דבר אשר מחיר לו‪.‬‬
‫תל ‪$‬כו! רצונכם וזה רגלכם השאפת‬ ‫לא מ‪$‬אשר יצאתם י ‪$‬חש‪ $‬ב לכם מ‪$‬עתה לכבוד‪ ,‬כי‪-‬אם לאשר ‪$‬‬
‫לצ‪$‬את מנפשכם והלאה זה יהיה כבודכם החדש!‬
‫חי אני כי לא עבדכם אשר עבדתם את אחד הקצינים – כי במה נחשבו עוד הקצינים! – ולא‬
‫ה‪F‬יותכם לחומה בצורה לכל עומ‪$‬ד לבעבור יעמוד מוצק שבעתים ככה!‬
‫לא כי היתה משפחתכם משפחת אנש‪ $‬י חצ‪$‬ר בחצרות מלכות ואתם למדתם להיות צבועים‬
‫כעיט הצבוע ולעמוד על רגלכם יום תמים בתוך נחלים שטוחים‪:‬‬
‫– כי הבין עמוד י ‪$‬חש‪ $‬ב לצדקה לאנש‪ $‬י חצ‪$‬ר; וכל אנש‪ $‬י החצר מאמינים כי הגדול מתענוגות חי‪$‬י‬
‫העולם – אשר יהיה להם משפט לשבת! –‬
‫ולא כי רוח אשר קדוש י ‪$‬אמר לו הוליך את אבות‪$‬יכם ויביא‪$‬ם לארץ חמדה אשר בע‪$‬יני לא‬
‫נחשבה מ‪$‬עודה לנחמדה‪ :‬כי‪-‬אם לארץ אשר שם יצמח הרע מכל הע‪$‬צים‪ ,‬הוא ע‪$‬ץ הצלב – זאת‬
‫הארץ אשר א‪$‬ין בה דבר אשר נחמד יהיה! –‬
‫– וחי אני אם בכל מקום‪ ,‬אשר הוליך "רוח קדוש" כזה את אביריו אחריו‪ ,‬לא עברו לפנ ‪$‬י העזים‬
‫הא‪$‬לה בראשם גם – עזים ואוזים ועז ‪$‬י ראש ועז ‪$‬י מצח! –‬
‫הוי אחי! אל נא לאחור יב‪$‬ט עוד יחשכם כי אם לפנים! נדחים תהיו לי מכל ארצות אבות‬
‫ואבות אבות!‬
‫לא ארץ אבות כי אם ארץ בנים תאהבו לי‪ :‬ואהבתכם זאת תהיה יחשכם החדש – במרחק‪$‬י‬
‫ימים במקום אשר לא י ‪$‬חק‪$‬ר! את המקום הזה יבק‪$‬ש נא משוטכם וא‪$‬ליו יחתר!‬
‫בבנ ‪$‬יכם אחר‪ $‬יכם תתקנו את המע‪D‬ות אשר ה‪F‬ייתם אתם בנים לאבות‪$‬יכם‪ :‬ככה תגאלו את כל‪-‬‬
‫עבר! את הלוח החדש הזה אנכי מציג ממעל לכם!‬

‫יג‬
‫"למה זה לנו חיים? הכל הבל‪ .‬חיים – זה דוש תבן; חיים – זה השר‪ $‬ף בא‪$‬ש ולא התחמ‪$‬ם! –‬
‫ולהג עתיק ימים זה עוד י ‪$‬חש‪ $‬ב גם עתה ל"חכמה"; ויען אשר עתיק ימים הוא‪ ,‬כי על כ‪$‬ן נכבד‬
 ‫הוא שבעתים‪ .‬גם הרקב מרבה יחש‪– .‬‬
‫טוב לילדים דב‪$‬ר ככה‪ :‬יר‪ $‬אים ה‪$‬ם את הא‪$‬ש‪ ,‬כי נכוו בה! רבה הילדות אשר אנחנו מוצאים‬
‫בספר‪ $‬י חכמה עתיק‪$‬י הימים‪.‬‬
‫ומי אשר "ידוש תבן" תמיד‪ ,‬א‪$‬ין זה ימלאנו לבו לת‪$‬ת דפי במלאכת הדישה! הלא טוב נעשה כי‬
‫נסתום פי סכל כזה!‬
‫אנשים כא‪$‬לה יושבים אל הש‪ D‬לחן ולא יביאו עמם דבר‪ ,‬ואף לא רעב כמשפט‪ – :‬ועוד ה‪$‬מה‬
‫מחרפים ומלעיגים‪ " :‬הכל הבל "!‬
‫ואולם אכל ה‪$‬יט‪$‬ב ושתה ה‪$‬יט‪$‬ב – חי אני‪ ,‬אחי אם כשרון הבל הוא! שברו לי‪ ,‬אחי‪ ,‬שברו את‬
‫הלוחות אשר ללא‪-‬עליזים לנצח!‬

‫יד‬
‫"בע‪$‬ינ ‪$‬י הטהור טהור כל דבר" – ככה ידב‪$‬ר העם‪ .‬ואולם אנכי אומ‪$‬ר לכם‪ " :‬בע‪$‬ינ ‪$‬י החזיר חזיר‬
‫כל דבר!"‬
‫ולכ‪$‬ן כל ההוזים ומוריד‪ $‬י ראש אשר גם לבם יור‪ $‬ד בם מטיפים ל ‪$‬אמר‪ " :‬העולם כ‪D‬לו א‪$‬יננו בלתי‬
‫אם חיה מל ‪$‬את צאה"‪.‬‬
‫מא‪$‬י רוח‪ ,‬ושבעתים טמאו א‪$‬לה אשר א‪$‬ין להם מרגע בלתי אם בהביטם על‬ ‫כי כל א‪$‬לה ה‪$‬מה ט ‪$‬‬
‫העולם מ‪$‬אחוריו – הלא ה‪$‬מה אנש‪ $‬י מ‪$‬אחר‪ $‬י העולם!‬
‫ולהם אנכי מגיד על פנ ‪$‬יהם‪ ,‬אף כי לא יפים הדברים לשמעם‪ :‬בזאת דמה העולם לאדם‪ ,‬כי‬
‫י ‪$‬ש אחור גם לו – זה הוא א‪F‬מת!‬
‫י ‪$‬ש בעולם צאה הרב‪$‬ה זה הוא א‪F‬מת! ואולם בעבור זאת א‪$‬ין עוד העולם חיה מל ‪$‬את צאה!‬
‫אכ‪$‬ן רבה החכמה הצפונה בזה‪ ,‬אשר י ‪$‬ש בעולם הרב‪$‬ה המעלה צחנה‪ ,‬ואולם כנפים וכח‬
‫מעופ‪$‬ף בר‪ $‬א הגעל לבק‪$‬ש מעינות!‬
‫גם בנבחר מכל נבחר י ‪$‬ש עוד אשר יהיה לגעל‪ ,‬וגם הנבחר מכל נבחר עוד עשוי אשר שומה‬
‫על ‪$‬ינו להתגב‪$‬ר עליו! –‬
‫הוי אחי! רבה החכמה הצפונה בזה‪ ,‬אשר י ‪$‬ש בעולם צאה הרב‪$‬ה! –‬

‫טו‬
‫ואמרות כא‪$‬לה שמעתי מפי אנש‪ $‬י מ‪$‬אחר‪ $‬י העולם מדברים בצדקה ובל ‪$‬ב תמים – אף כי א‪$‬ין‬
‫מא‪$‬לה‪.‬‬
‫שקר וא‪$‬ין חנ ‪D‬פה יות‪$‬ר ‪$‬‬
‫"ת‪$‬ן לעולם והיה כאשר הוא! אל נא תר‪ $‬ם נגדו גם את אצבעך הקטנה!"‬
‫"ת‪$‬ן לכל איש וחנק ודקר ושחט וערף את בנ ‪$‬י האדם ככל אשר תאוה נפשו‪ :‬אל נא תר‪ $‬ם נגדו‬
‫גם את אצבעך הקטנה! ע‪$‬קב אשר בזאת ילמדו למאס את העולם!"‬
‫ותבונתך גם אתה – חנ ‪$‬ק לה ומלוק אותה בידיך‪ ,‬כי הוא תבונה בת העולם הזה – וככה תלמד‬
‫גם אתה למאס את העולם"‪– .‬‬

‫טז‬
‫"כל אשר ירבה ללמוד ילמד לשכוח את‪-‬כל תאוה עזה" – כזאת מפטירים עתה איש באזנ ‪$‬י‬
‫ר‪ $‬ע‪$‬הו בראש כל חוצות האפ‪$‬לים‪.‬‬
‫"החכמה תיגע את האדם; א‪$‬ין דבר אשר שוה לשום א‪$‬ליו ל ‪$‬ב; לא תחמוד!" – את הלוח החדש‬
‫הזה מצאתי תלוי גם בראש שוקים‪.‬‬
‫שברו נא לי‪ ,‬שברו אחי גם את הלוח החדש הזה! עי‪$‬פ‪$‬י עולם תלו אותו פה ומטיפ‪$‬י למות וא‪$‬לה‬
‫האהבים לרדות בש‪ $‬בט‪ :‬כי הנ ‪$‬ה גם בזאת ה‪$‬ם מטיפים לעבדות‪– :‬‬
‫יען כי ה‪$‬ר‪ $‬עו ללמוד ואת הטוב לא למדו וקדמו ללמוד ומהרו ללמוד ללא ע‪$‬ת ויען כי ה‪$‬ר‪ $‬עו‬
‫לא‪F‬כול – לכ‪$‬ן באה להם זאת הבטן הכאבת‪.‬‬
‫– כי רק בטן כאבת כל רוחם‪ ,‬והוא יעץ להם את המות! ואתם אחי דעו נא‪ :‬א‪$‬ין הרוח בלתי‬
‫אם בטן!‬
‫בא‪$‬ר תענ ‪D‬גות לנו החיים – ואולם מי אשר תדב‪$‬ר באזנו בטנו הכאבת א‪$‬ם כל עצב והיה לו כל‬
‫המעינות לרוש‪.‬‬
‫דעת – תאות תענ ‪D‬גות היא לאיש אשר ח‪$‬פץ‪-‬אריות לו! אבל מי אשר עי ‪$‬ף בדרך‪ ,‬והיה זה בנפשו‬
‫ל"ח‪$‬פץ" אשר משחק הוא לגלים‪.‬‬
 ‫וזה ארח כל החלשים באדם‪ :‬הולכים ה‪$‬ם הלך ואבד בראש דרכ‪$‬יהם‪ ,‬ובאחריתם עוד עי ‪$‬פתם‬
‫תשאל‪ :‬למה זה נואלנו מ‪$‬ר‪ $‬אשית‪$‬נו לצ‪$‬את על‪-‬דרכים! מה‪-‬בצע בהלוך איש!"‬
‫ולהם ינעם כי יוטף‪" :‬א‪$‬ין דבר אשר שוה! חלילה לכם כי תחפצו!" ואולם בזאת הלא יוטף‬
‫לעבדות‪.‬‬
‫אחי! הנ ‪$‬ה בא סרתוסטרא כרוח סע‪$‬ר עז לכל עי‪$‬פ‪$‬י דרך; עוד החליק יחליק על אף רבים עד כי‬
‫יזוררו!‬
‫גם מבעד לחומות עוד תשב נשמת אפי החפשית ואל תוך בת‪$‬י מאסור ואל אף רוחות כלואים!‬
‫כל ח‪$‬פץ יגאל‪ ,‬כי חפץ – זה ברא‪ :‬ככה אנכי מורה‪ .‬ורק לבעבור תבראו שומה על ‪$‬יכם ללמוד!‬
‫וגם את הדרך ללמוד הלא רק מפי תלמדו – את הדרך ללמוד ה‪$‬יט‪$‬ב! – מי אשר אזנים לו‪,‬‬
‫ישמע!‬

‫יז‬
‫הנ ‪$‬ה פה אני השיט‪ .‬אולי מזה והלאה עלה הדרך אל תוך "אין" הגדול‪ – .‬אבל מי איש חפ‪$‬ץ‬
‫לרדת אל תוך "אולי" זה?‬
‫א‪$‬ין בכם איש אשר יחפוץ לרדת לתוך א‪L‬ני המות! ולמה זה א‪$‬פוא תתאמרו כי עי‪$‬פ‪$‬י עולם אתם?‬
‫עי‪$‬פ‪$‬י עולם – ועוד לא ה‪F‬ייתם למתמלטים מ‪$‬על פנ ‪$‬י האדמה! עוד מתאוים מצאתיכם תמיד‬
‫ודב‪$‬קים באהבה אחר‪ $‬י האדמה ודב‪$‬קים באהבה גם אחר‪ $‬י עי ‪$‬פת האדמה אשר תאמרו!‬
‫לא לחנם שפתכם תלויה עוד לארץ‪ – :‬מעט תאות האדמה עוד רובצת עליה! ובתוך ע‪$‬ינכם –‬
‫האם לא מעט ח‪$‬שק האדמה עוד טוב‪$‬ל שם?‬
‫הנ ‪$‬ה י ‪$‬ש על פנ ‪$‬י האדמה יצירות טובות רבות‪ ,‬המועילות לאחד ונעימות לש‪ $‬ני‪ :‬למענן י ‪$‬ש לאדם‬
‫לאהבה את האדמה‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש ב‪$‬ין היצירות אשר משפטה כמשפט ח‪$‬יק אשה‪ :‬מועיל ונעים יחדו‪.‬‬
‫צל ‪$‬י האדמה‪ ,‬מי ית‪$‬ן וי ‪$‬חב‪$‬ט בשרכם בשוטים! י‪$‬חב‪$‬ט‪-‬נא‬
‫ואולם אתם עי‪$‬פ‪$‬י העולם‪ ,‬אתם ע ‪$‬‬
‫בשוטים‪ ,‬עד‪-‬כי תשובנה רגל ‪$‬יכם להיות מהירות‪.‬‬
‫בע‪$‬י חיים‪ ,‬אשר האדמה היתה לכם למשא‪ ,‬כי‪-‬עתה אתם עצ‪$‬לים‬ ‫אם לא חולים אתם וז ‪$‬דים ש ‪$‬‬
‫פצ‪$‬י לק‪$‬ק‪ .‬ואולם‪-‬לא תחפצו לשוב ולרוץ‪ ,‬כי‪-‬עתה – רדו‬ ‫ערומ‪$‬י דעת וחתול ‪$‬י‪-‬תאוה שוקקים וח ‪$‬‬
‫לכם וכלו!‬
‫אל לרופ‪$‬א לחפוץ רפ‪$‬א את‪-‬אשר לא י ‪$‬רפ‪$‬א לנצח‪ :‬הנ ‪$‬ה ככה מורה סרתוסטרא‪ – :‬כי‪-‬עתה רדו‬
‫לכם וכלו!‬
‫ואולם דרוש אמץ ל ‪$‬ב שבעתים לעשות אחרית מ‪$‬עשות חרוז חדש‪ :‬את‪-‬זאת יודעים כל‬
‫הרופאים וכותב‪$‬י חזיונות‪– .‬‬

‫יח‬
‫י ‪$‬ש לוחות‪ ,‬אחי‪ ,‬אשר בראה אותם העי ‪$‬פה ולוחות אשר העצלות בראה אותם‪ ,‬זאת המל ‪$‬אה‬
‫רקב עצלות‪ – :‬אכ‪$‬ן דומים דבר‪ $‬יהם יחד‪ ,‬ואולם חפ‪$‬צים ה‪$‬ם כי ישמעו אותם שונים‪.‬‬
‫ראו והביטו נא פה את‪-‬זה אשר התעל ‪$‬ף בדרך! רק עוד כפשע ב‪$‬ינו וב‪$‬ין מטרתו‪ ,‬והוא ברב‬
‫עי ‪$‬פתו רבץ פה במריו בתוך האבק‪ – :‬זה אמיץ‪-‬הל ‪$‬ב!‬
‫מ‪$‬רב עי ‪$‬פה יפער פיו ויגהק על דרכו ועל האדמה ועל מטרתו ועל עצם נפשו‪ ,‬וגם פשע אחד‬
‫לא יחפוץ להוסיף עוד‪ – :‬זה אמיץ הל ‪$‬ב!‬
‫ועתה הנ ‪$‬ה מלהטת אותו השמש והכלבים מלקקים את ז ‪$‬עתו‪ :‬ואולם רוב‪$‬ץ הוא פה במריו‬
‫ונבחר בע‪$‬יניו להתעל ‪$‬ף‪– :‬‬
‫להתעל ‪$‬ף בעוד רק כפשע ב‪$‬ינו וב‪$‬ין מטרתו! חי אני כי עוד בשערותיו תהיה על ‪$‬יכם שומה‬
‫למשוך אותו אל תוך שמיו‪ – :‬את הגבור הלזה!‬
‫ואולם טוב שבעתים כי תעזבוהו שוכ‪$‬ב באשר הוא שם‪ ,‬עד בא א‪$‬ליו הש‪ $‬נה‪ ,‬זאת המנחמת‪,‬‬
‫ועד ה‪F‬יות סערת המטר המ‪$‬שיב נפש בנעימות קרתו‪:‬‬
‫עזבוהו נא באשר הוא שם‪ ,‬עד אשר ייקץ לרצונו ועד אשר בנפשו ישליך מ‪$‬עליו את עי ‪$‬פתו‬
‫ואת‪-‬אשר למדה העי ‪$‬פה אותו לדב‪$‬ר!‬
‫ורק זאת לכם‪ ,‬אחי‪ :‬כי תבריחו מ‪$‬עליו את הכלבים‪ ,‬את הזוחלים העצ‪$‬לים ואת כל השקץ‬
‫הפוש‪ $‬ט עליו‪– :‬‬
‫– את כל השקץ הפוש‪ $‬ט מקרב עדת "המשכילים" אשר ז ‪$‬עת כל גבור תטעם לו להשתכ‪$‬ר בה!‬
 ‫–‬

‫יט‬
‫מעגלים אנכי עשה מסביב לי וגבולות קדושים; מיום ליום י‪$‬ל ‪$‬ך הלך ומעט מספר העלים עמי‬
‫על‪-‬פנ ‪$‬י ההרים ההולכים הלוך ורום; בונה אנכי לי הר בתוך ההרים ההולכים הלך וקדוש‪.‬‬
‫ואולם בכל אשר תעלו עמי‪ ,‬אחי‪ ,‬השמרו נא לכם פן יעלו עמכם גם לוקק‪$‬י קערות על‬
‫ש‪ D‬לחנות זרים!‬
‫לוקק‪$‬י קערות – רמש הוא הרמ‪$‬ש וזוח‪$‬ל וחפ‪$‬ץ השמ‪$‬ן בקרב צלעות‪$‬יכם הנגועות והכאבות‪.‬‬
‫וזה כשרונו אשר נתן לו‪ :‬כי לבו יגיד לו תמיד א‪$‬י נשמות עולות אשר יגעו בדרך‪ :‬בתוך כא‪$‬בכם‬
‫ועצבכם ובתוך כלמתכם הרכה יבנה את‪-‬קנו הנמאס‪.‬‬
‫כאשר יהיה הגבור לחלש והנדיב יהיה רך שבעתים – שם יבנה את‪-‬קנו הנמאס‪ .‬באשר י ‪$‬ש‬
‫לגדול צלעות קטנות ונגועות שם יעשה המלק‪$‬ק קערות משכן לו‪.‬‬
‫מי הרם מכל י ‪$‬ש ומי הדל בו? הלוק‪$‬ק קערות הוא הדל מכל; ואולם מי הרם מכל‪ ,‬וכלכ‪$‬ל זה‬
‫את המר‪ D‬בים בלוקק‪$‬י הקערות‪.‬‬
‫זאת הנשמה אשר לה הס‪ D‬לם הארך עד לשמים ומגיע עד לתהומות ארץ – א‪$‬יך זה לא ירבצו‬
‫עליה ר‪ D‬ב‪$‬י לוקק‪$‬י הקערות? –‬
‫– הגדולה מכל הנשמות‪ ,‬הרחוקה במעגלותיה וסבוכה ומס‪ D‬בכה ברב נתיבותיה‪ ,‬זאת‬
‫הנא‪F‬נסה‪ ,‬אשר מ‪$‬רב תאוה תתנפ‪$‬ל על כל מקרה‪– :‬‬
‫– הנשמה ההויה‪ ,‬אשר תטבול בתוך אשר‪-‬יהיה‪ ,‬זאת בעלת י ‪$‬ש‪ ,‬אשר תחשק לכל ח‪$‬שק ולכל‬
‫ח‪$‬פץ‪– :‬‬
‫– זאת הברחת‪ ,‬הברחת מפנ ‪$‬י נפשה ושבה ומצ‪$‬את את נפשה בכל אפס‪ $‬י מרחקים; זאת‬
‫הנשמה המח‪D‬כמה‪ ,‬אשר הפתיות תדב‪$‬ר תמיד על לבה ברב נעימותיה‪– :‬‬
‫זאת רבת האהבה‪ ,‬אשר כל ענין וכל דבר יטו אל תוכה את כל זרמות‪$‬יהם וחליפות‪$‬יהם‬
‫ועלותם ורדתם‪ – :‬א‪$‬יך זה לא יהיו לנשמה הרמה מכל גם לוקק‪$‬י הקערות הרעים מכל?‬

‫כ‬
‫האכזר אנכי‪ ,‬אחי? אולם ראו אנכי אומ‪$‬ר‪ :‬מי אשר יפול‪ ,‬אותו נדחף‪-‬נא גם ביד‪ $‬ינו!‬
‫כל אשר עמנו כיום הזה נופ‪$‬ל ואוב‪$‬ד – מי יחפוץ עוד לתמוך בו? אולם אנכי הוא החפ‪$‬ץ – כי‬
‫דחף נדחוף אותו גם בידים!‬
‫היודעים אתם את הענג בהתגלג‪$‬ל אבנים לתוך מעמק‪$‬י תהומות? – הוי האנשים אשר ליום זה!‬
‫הביטו נא וראו א‪$‬יך ה‪$‬מה מתגלגלים לתוך תהומותי!‬
‫פתח שחוק אנכי‪ ,‬אחי‪ ,‬למטיבים ממני לשח‪$‬ק! מופ‪$‬ת אנכי ומשל! עשו כמוני!‬
‫ואשר לא תלמדו אותו לעוף‪ ,‬אותו למדו נא – למה‪$‬ר לנפול! –‬

‫כא‬
‫אהבתי את אמיצ‪$‬י הל ‪$‬ב‪ .‬אכ‪$‬ן מעט לאדם להיות חרב מפגע לכל – כי‪-‬אם‪ :‬פגע ודע את‪-‬מי‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש כי אמץ ל ‪$‬ב שבעתים יהיה באיש הכוב‪$‬ש רוחו ועוב‪$‬ר‪ ,‬למען אשר את נפשו יחשוך לאוי ‪$‬ב‬
‫נכבד שבעתים!‬
‫יהי נא אויבכם אוי ‪$‬ב אשר שנא תשנאו אותו ולא אשר בוז תבוזו לו; שומה היא כי על אויבכם‬
‫תהיה גאותכם‪ .‬הנ ‪$‬ה זאת התורה אשר הור‪ $‬יתיכם זה מ‪$‬אז‪.‬‬
‫לאוי ‪$‬ב נכבד שבעתים תחשכו את נפשכם‪ ,‬ר‪$‬עי‪ :‬לכ‪$‬ן שומה על ‪$‬יכם כי תעברו על רבים‪– ,‬‬
‫– ומכ‪D‬לם שומה על ‪$‬יכם לעבור על אספסוף רב‪ ,‬אשר יה‪F‬מה ואשר ירגש באזנכם על דבר עם‬
‫ועמים‪.‬‬
‫תהיינה נא ע‪$‬ינ ‪$‬יכם טהורות מכל "בעד" ומכל "נגד" אשר להם! י ‪$‬ש עמם צדקה הרב‪$‬ה ועולה‬
‫הרב‪$‬ה‪ ,‬ומי אשר יביט שמה והתקצף‪.‬‬
‫אם רק תביטו – תניפו חרב! חברים שנים א‪$‬לה איש אל אחיו! לכ‪$‬ן לכו לכם אל המערות ואת‬
‫חרבכם תנו וישנה את שנתה!‬
‫לכו לדרככם אתם‪ ,‬ועם ועמים י ‪$‬לכו נא לדרכ‪$‬יהם ה‪$‬ם! – דרכים אב‪$‬לות ה‪$‬ן‪ ,‬אשר גם תקוה‬
‫אחת לא תברוק על ‪$‬יהן ברק אור!‬
‫ימשל לו הכנעני במקום אשר כל הנוצ‪$‬ץ א‪$‬יננו בלתי אם – זהב כנענים! חדלה הע‪$‬ת להיות ע‪$‬ת‬
 ‫למלכים! א‪$‬ת אשר יקר‪ $‬א היום עם א‪$‬ין לו צדקה להיות לו מלכים‪.‬‬
‫ראו נא א‪$‬יך העמים הא‪$‬לה עושים גם ה‪$‬מה כמעש‪ $‬י הכנענים‪ :‬מלקטים ה‪$‬ם להם גם מן‬
‫האשפה את‪-‬כל המ‪$‬ביא להם שכר מעט!‬
‫אורבים ה‪$‬ם איש לאחיו‪ ,‬אורבים ה‪$‬ם איש לאשר לאחיו – ולדבר הזה ה‪$‬ם קראים "שבת אחים‬
‫יחדו"‪ .‬הוי הע‪$‬ת הנפלאה והרחוקה‪ ,‬אשר אמר עם לנפשו‪ :‬חפ‪$‬ץ אנכי להיות לעמים – אדון!"‬
‫כי הנ ‪$‬ה‪ ,‬אחי‪ ,‬רק לנבחר יאתה למשול‪ ,‬וגם חפ‪$‬ץ למשול רק הנבחר! ובאשר נשמע תורה‬
‫אחרת‪ ,‬שם – חס‪ $‬ר כל נבחר‪.‬‬

‫כב‬

‫לו א‪$‬לה ימצאו לחם חנם‪ ,‬כי אז על‪-‬מה יצעקו עוד! – מחיתם – כל שיחתם‪ .‬ולכ‪$‬ן טוב כי יכבד‬
‫על ‪$‬יהם משא חי‪$‬יהם!‬
‫חיות טרף ה‪$‬ם‪ :‬גם ב"עבודתם" עוד ת‪D‬כר תשוקתם לטרף וגם ב"השתכרם" עוד ת‪D‬כר מרמתם!‬
‫לכ‪$‬ן טוב כי יכבד על ‪$‬יהם משא חי‪$‬יהם‪.‬‬
‫יהיו נא א‪$‬פוא לחיות טרף טובות מ‪$‬עתה ונבחרות מ‪$‬עתה וחכמות מ‪$‬עתה ודומות יות‪$‬ר לאדם‪ :‬כי‬
‫בחיר כל חיתו טרף – האדם‪.‬‬
‫מכל החיות כבר טרף האדם מ‪$‬אשה אשה את כשרונותיה‪ :‬הנ ‪$‬ה ככה כב‪$‬ד על האדם משא‬
‫החיים שבעתים מכל החיות‪.‬‬
‫רק עוד בעל ‪$‬י הכנף עולים עליו‪ .‬והיה אם ילמד האדם לעוף גם הוא – אללי‪ ,‬עד אנה‬
‫למרומים לא תעוף – תשוקת טרפו?‬

‫כג‬
‫וזאת אשר אנכי דר‪ $‬ש מן האיש ומן האשה‪ :‬כי יהיה האיש גבור למלחמה והאשה גבורה‬
‫ללדת ושנ ‪$‬יהם יחדו גבורים יהיו לרק‪$‬ד בכל נפשם ומאדם‪.‬‬
‫וארור היום אשר בו לא ירקדו לכל‪-‬המעט פעם אחת! ושקר כל א‪F‬מת אשר לא יריע עמה‬
‫שחוק לכל‪-‬המעט פעם אחת!‬

‫כד‬
‫וארשכם לכם אשה – השמרו נא פן תהיה ארשת שפתים רעה! כי הנ ‪$‬ה נחפזתם לאר‪ $‬ש‪ ,‬והיו‬
‫צא‪F‬צא‪$‬יכם – זנונים!‬
‫אכ‪$‬ן עוד טובים זנונים מתאונים והפ‪$‬ח א‪L‬הבים מכזבים! – הנ ‪$‬ה זה הדבר אשר דברה אלי אשה‪:‬‬
‫"אמנם שטיתי תחת בעלי‪ ,‬ואולם שבתי בב‪$‬ית בעלי עשה בראשונה ש‪ $‬טים – בי"!‬
‫ותמיד מצאתי את האיש ואת האשה אשר א‪$‬ינם מתאימים ה‪$‬יט‪$‬ב‪ ,‬והנ ‪$‬ה ה‪$‬ם נוקמים ונוטרים‬
‫מא‪$‬ין כמוהם; את חמתם ה‪$‬ם משליכים בכל סביבם על‪-‬דבר אשר א‪$‬ין ה‪$‬ם פונים עוד איש איש‬ ‫‪$‬‬
‫לבדו אל קצ‪$‬הו הבד‪ $‬ד‪.‬‬
‫לכ‪$‬ן זה הדבר אשר אשאל‪ :‬ידברו נא הישרים איש אל אחיו ל ‪$‬אמר‪" :‬הנ ‪$‬ה אהבנו איש את ר‪ $‬ע‪$‬הו‬
‫– נשקוד נא א‪$‬פוא כי נא‪F‬הב איש את ר‪ $‬ע‪$‬הו גם מ‪$‬עתה והלאה! או האם שגות‪$‬נו באהבה היה רק‬
‫משגה?" –‬
‫תנו לנו מוע‪$‬ד וחת‪D‬נה קטנה‪ ,‬למען נראה אם טובים אנחנו גם לחתונה הגדולה! כב‪$‬ד הדבר‬
‫להיות תמיד שנים יחדו!"‬
‫ככה עצתי לכל הישרים‪ ,‬ומה כל אהבתי לאדם העליון ולכל אשר יבא עוד‪ ,‬לו אחרת יעצתי‬
‫ולו אחרת דברתי!‬
‫לא רק כי תזרעו את זרעכם מ‪$‬עתה והלאה‪ ,‬כי‪-‬אם אשר תזרעו אותו גם מזה ומעלה – רק‬
‫לזאת‪ ,‬אחי‪ ,‬נתן הגן אשר לברית איש עם אשה!‬

‫כה‬
‫מי אשר השכיל לדעת מקורות ראשונים‪ ,‬ראו הנ ‪$‬ה שא‪$‬ל זה באחריתו לבק‪$‬ש לו גם את מעינות‬
‫העתיד ומקורות חדשים‪– .‬‬
‫אחי! לא יארכו עוד הימים אשר עמים חדשים יק‪$‬רו ומעינות חדשים ירעשו למעמק‪$‬י תהומות‬
‫חדשים‪.‬‬
 ‫כי הנ ‪$‬ה הרעד באדמה – זה אשר יסת‪$‬ם בא‪$‬רות רבות וצמ‪$‬אים רבים יברא; ואולם גם כח פנימי‬
‫ותעל ‪D‬מות רבות אז יגלו‪.‬‬
‫הרעד באדמה יחשוף מעינות חדשים‪ .‬ברעד האדמה אשר לעמים קדמונים יפרצו מעינות‬
‫חדשים‪.‬‬
‫ומי הקר‪ $‬א אז‪" :‬הנ ‪$‬ה פה בא‪$‬ר לצמ‪$‬אים רבים‪ ,‬הנ ‪$‬ה פה ל ‪$‬ב לכמ‪$‬הים רבים‪ ,‬הנ ‪$‬ה פה ח‪$‬פץ‬
‫למפעלים רבים‪ – :‬ונא‪F‬סף על האיש הזה עם ל ‪$‬אמר‪ :‬המון מנסים רבים‪.‬‬
‫וזה הדבר אשר ינסו שם‪ :‬כי יחפצו לדעת – מי יכל לפק‪$‬ד ומי לשמוע! הוי עד מה יאריכו שם‬
‫לבק‪$‬ש ולהתיע‪$‬ץ ולת‪$‬ת דפי וללמוד ולשוב לנסות!‬
‫כל חברת האדם א‪$‬יננה בלתי אם מסה אשר ינסו בנ ‪$‬י האדם‪ – ,‬ככה אנכי מורה אתכם; מנסים‬
‫ומבקשים ה‪$‬ם ימים רבים – את המפק‪$‬ד ה‪$‬ם מבקשים! –‬
‫– מסה היא‪ ,‬אחי‪ ,‬ולא "ברית כרותה?! שברו; שברו נא לי מלה זאת אשר לרכ‪$‬י הל ‪$‬ב ולאנש‪ $‬י‬
‫מחצית ומח‪F‬צה!‬

‫כו‬
‫תצ‪$‬א השואה הגדולה הצפויה לכל עתיד האדם? האם לא מבטן הטובים‬ ‫אחי! מבטן מי ‪$‬‬
‫והצדיקים? –‬
‫ּ גם בלבם ל ‪$‬אמר‪" :‬זה‪-‬כבר ידענו מה טוב ומה צדק‪,‬‬ ‫– כי ה‪$‬מה ה‪$‬ם אשר ידברו ואשר יחושו ‪9‬‬
‫וגם הנ ‪$‬ה י ‪$‬ש עמנו כבר כל טוב וכל צדק – "אוי לכם המבקשים עוד!"‬
‫ואם תרבה הרעה אשר יביאו על ‪$‬ינו הרעים‪ :‬רעת הטובים היא הרעה מ‪$‬כל הרעות!‬
‫ואם תרבה הרעה אשר יביאו על ‪$‬ינו מלשינ ‪$‬י העולם‪ :‬רעת הטובים היא הרעה מכל הרעות!‬
‫רק אחד היה‪ ,‬אחי‪ ,‬אשר הביט אל ל ‪$‬ב הטובים והצדיקים‪ ,‬וזה דב‪$‬ר ל ‪$‬אמר‪" :‬רק פרושים ה‪$‬ם" –‬
‫ואולם איש לא ה‪$‬בין אותו‪.‬‬
‫והטובים והצדיקים גם ה‪$‬מה לא ה‪$‬בינו אותו‪ :‬בינתם הלכה שבי לפנ ‪$‬י טובם‪ .‬אולת הטובים‬
‫חכמה עד לא‪$‬ין ח‪$‬קר‪.‬‬
‫אבל זאת לכם הא‪F‬מת‪ :‬שומה על הטובים להיות פרושים – בא‪$‬ין להם דרך אחרת!‬
‫שומה על הטובים לתלות על הע‪$‬ץ את האיש אשר יברא לנפשו את צדקתו הוא – זאת לכם‬
‫הא‪F‬מת!‬
‫וזה לכם הש‪ $‬ני אשר גלה את ארצם‪ ,‬את‪-‬ארץ הטובים והצדיקים ואת‪-‬לבם ואת‪-‬אדמת נחלתם‪,‬‬
‫הלא זה אשר שאל ל ‪$‬אמר‪" :‬את מי ה‪$‬ם שנאים מכל?"‬
‫את האיש הבר‪ $‬א ה‪$‬ם שנאים מכל‪ ,‬השוב‪$‬ר לוחות וערכים ישנים; את השוב‪$‬ר – כי הוא להם‬
‫העוב‪$‬ר‪.‬‬
‫כי הנ ‪$‬ה הטובים לא יוכלו לברוא! ר‪ $‬אשית ה‪$‬ם תמיד לכל אחרית‪– :‬‬
‫– תולים ה‪$‬ם על הע‪$‬ץ את האיש אשר יכתוב ערכים חדשים על לוחות חדשים‪ ,‬את העתיד ה‪$‬ם‬
‫מקריבים קרבן לנפשם – תולים ה‪$‬ם על הע‪$‬ץ את‪-‬כל עתיד האדם!‬
‫הוי הטובים! מ‪$‬אז ומ‪$‬עולם היו ה‪$‬מה ר‪ $‬אשית לכל אחרית‪– .‬‬

‫כז‬
‫אחי! הגם את‪-‬דברי זה ה‪F‬בינותם? וא‪$‬ת אשר דברתי פעם על‪-‬דבר "האדם האחרון?" – –‬
‫תצ‪$‬א הגדולה מן השואות הצפויות לכל עתיד האדם? האם לא מבטן הטובים‬ ‫מבטן כי ‪$‬‬
‫והצדיקים?‬
‫שברו‪ ,‬שברו נא לי את הטובים והצדיקים! – אחי‪ ,‬הגם את‪-‬דברי זה ה‪F‬בינותם?‬

‫כח‬
‫התנוסו מלפני? אם הח‪F‬רדתי אתכם? אם תרעדו מפנ ‪$‬י דברי זה?‬
‫אחי! כאשר קראתי לכם לקום ולשב‪$‬ר את הטובים ואת הלוחות הטובים‪ ,‬הלא רק אז חתרתי‬
‫עם האדם בא‪L‬ניתי לקראת ימו הגדול‪.‬‬
‫ורק זה‪-‬עתה תבא עליו החרדה הגדולה והחזות הגדולה מסביב והמחלה הגדולה וגעל הנפש‬
‫הגדול – זאת מחלת‪-‬ים הגדולה‪.‬‬
‫חפ‪$‬י שוא ובטוחות שוא הורוכם הטובים; בכזב‪$‬י הטובים נולדתם ונטמנתם‪ .‬כל אשר מסביב‬
‫‪D‬‬
‫מל ‪$‬א כזבים ושט‪$‬י רהבים עד היסוד בו מטעם הטובים‪.‬‬
 ‫אבל מי אשר גלה את הארץ אשר קרא לה "האדם" וגלה זה גם את הארץ אשר קרא לה‬
‫"עתיד האדם"‪ .‬כי‪-‬עתה קומו וה‪F‬יו נא לי עובר‪ $‬י ימים גבור‪ $‬י חיל וארכ‪$‬י רוח!‬
‫בעוד מוע‪$‬ד לכו נא לי קוממיות‪ ,‬אחי‪ ,‬למדו נא ללכת קוממיות! הים הול ‪$‬ך וסע‪$‬ר‪ :‬וי ‪$‬ש רבים‬
‫אשר יחפצו לשוב ולהתעוד‪ $‬ד עמכם‪.‬‬
‫הים הול ‪$‬ך וסע‪$‬ר‪ :‬ובתוך הים צפון כל טובכם‪ .‬שאו יד‪ $‬יכם‪ ,‬שאו נ ‪$‬ס‪ ,‬אתם לבבות עובר‪ $‬י ימים‬
‫מ‪$‬אז!‬
‫מה‪-‬לכם ארץ‪-‬אבות! הנ ‪$‬ה שמה חות‪$‬ר משוט‪$‬נו‪ ,‬חות‪$‬ר הוא אל המקום אשר שם ארץ בנ‪$‬ינו! אל‬
‫המקום ההוא נחתור בעוד אנחנו סערים שבעתים מן הים ובעוד סערת תשוקת נפש‪ $‬נו‬
‫הגדולה! –‬

‫כט‬
‫"מדוע אתה ככה קשה – דברה גחלת‪-‬המבשלות אל השמיר; האם לא קרובים אנחנו מאד‬
‫קרבת‪-‬אחים איש לאחיו? –‬
‫מדוע אתם ככה רכים‪ ,‬אחי? ככה אנכי שא‪$‬ל אתכם‪ :‬הא‪$‬ין אתם – אחים לי?‬
‫מדוע אתם ככה רכים‪ ,‬ככה דכים ומתרצים אל‪-‬כל? מדוע ככה רב כחשכם והתכחשתם אל‬
‫לבכם? מדוע ככה מעט ורע מרא‪$‬ה הגורל במבט ע‪$‬ינכם?‬
‫ואם א‪$‬ין אתם חפ‪$‬צים להיות גורלות ואנשים אשר לא י ‪$‬עתרו‪ :‬א‪$‬יך זה תוכלו לקום עמי – ולעוף?‬
‫ואם לא יוכל קשיכם לברוק ולפר‪ $‬ק ולגזור‪ :‬א‪$‬יך זה תוכלו לקום עמי באחרית הימים – ולברוא?‬
‫כי כל הבראים קשים‪ .‬וחי אני אם לא ע‪$‬דן הוא לנפש אדם לדעת‪ ,‬כי ירביץ את ידיו על פנ ‪$‬י‬
‫שנות אלפים כהרביץ על דונג‪– ,‬‬
‫– ע‪$‬דן הוא לנפש אדם להיות ידו כותבת על פנ ‪$‬י ח‪$‬פץ שנות אלפים ככתוב על פנ ‪$‬י ברזל עשות‪,‬‬
‫– וקשה מברזל עשות ויקר שבעתים מברזל עשות‪ .‬רק היקר מכל זה הקשה‪.‬‬
‫את הלוח החדש הזה הציבו נא אחי ממעל לכם‪ :‬ה‪F‬יו נא לקשים! –‬

‫ל‬
‫הוי אתה חפצי! אתה מנהיג כל צרכי אתה צרכי אני! שמר‪ $‬ני נא מכל הנצחונות הקטנים!‬
‫אתה משלחת נשמתי‪ ,‬אשר לך אני קר‪ $‬א גורלי! אתה אשר ממעל לי! אשר בקרבי! שמר‪$‬ני‬
‫וחשכ‪$‬ני נא לגורל אחד וגדול!‬
‫ואת גדלך האחרון‪ ,‬חפצי‪ ,‬חשוך לך לאחרונה‪ – ,‬כי תהיה עד‪-‬בלתי‪-‬ה‪$‬עת‪$‬ר מדי נצחך! הוי מי‬
‫לא נפל שדוד לפנ ‪$‬י נצחונו!‬
‫וע‪$‬ין מי לא ע‪D‬ורה בל ‪$‬יל‪-‬זה מל ‪$‬א תמהוןו! ורגל מי לא כשלה ותשכח בנצחון – עמוד!‬
‫– למען אשר נכון אהיה ובש‪ $‬ל למוע‪$‬ד הצה‪L‬רים הגדול‪ :‬נכון ובש‪ $‬ל כמו ברז ‪$‬ל לוה‪$‬ט וכמו עב‬
‫הרת חזיזים וכמו עטין חלב מל ‪$‬א‪– :‬‬
‫– נכון לקראת נפשי אני ולקראת חפצי הטמון במעמקים‪ :‬קשת תא‪$‬בה לקראת חצה‪ ,‬ח‪$‬ץ תא‪$‬ב‬
‫לקראת ככבו‪– :‬‬
‫– ככב נכון ובש‪ $‬ל בצה‪L‬ריו ולוה‪$‬ט ומפ‪D‬לח וחר‪ $‬ד מ‪$‬חצ‪$‬י זהב שנונים‪– :‬‬
‫– ושמש וח‪$‬פץ שמש כביר אשר לא י ‪$‬עת‪$‬ר ואשר נכון יהיה להשחית ברגע נצחו!‬
‫הוי חפצי‪ ,‬מנהיג כל צרכי‪ ,‬אתה צרכי אני! חשוך נא אותי לנצחון אחד וגדול! – –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‬

‫המתרפ‪$‬א‬
‫א‬
‫ויהי בקר‪-‬יום‪ ,‬רק ימים אחדים אחר‪ $‬י שוב סרתוסטרא אל המערה‪ ,‬וסרתוסטרא התפלץ מ‪$‬על‬
‫משכבו כמש‪ D‬גע ויקפוץ וישאג בקול‪ ,‬ויהי כאיש אשר מצא על משכבו איש ש‪ $‬ני עוד אשר לא‬
‫יחפוץ לקום‪ .‬והקול הלך הלוך ונורא‪ ,‬עד כי חרדו א‪$‬ליו חיותיו אשה מקצה‪ ,‬ומכל המערות‬
‫ומכל החוחים מסביב הקרובים למערת סרתוסטרא התמל ‪$‬ט כל חי – כל המעופ‪$‬ף וכל השר‪ $‬ץ‬
‫וכל הרמ‪$‬ש וכל המנת‪$‬ר‪ ,‬כל אשר כנפים או אשר רגלים או כרעים לו‪ .‬וא‪$‬לה הדברים אשר‬
‫דב‪$‬ר סרתוסטרא‪:‬‬
‫עלי א‪$‬לי‪ ,‬מחשבה מני תהום‪ ,‬עלי ממעמקי! אני תרנגל ‪$‬ך ופנות בקר‪ $‬ך‪ ,‬את תולעת אחוזת ש‪ $‬נה!‬
‫עלי‪ ,‬עלי כי לא יחדל קול קריאתי עד‪-‬אם יעיר‪ $‬ך!‬
 ‫פתחי מוסרות אזניך! שמעי! כי חפ‪$‬ץ גם אני לשמוע! עלי! עלי! פה לנו רעמ‪$‬י ברק לרב אשר‬
‫ילמדו גם קברים לשמוע!‬
‫מע‪$‬יניך ואת‪-‬כל תמהון ואת‪-‬כל סנו ‪$‬רים! גם בע‪$‬יניך שמעי אותי‪ :‬רפאות תעלה‬ ‫ומחי את הש‪ $‬נה ‪$‬‬
‫קולי גם לעורים מבטן‪.‬‬
‫ואם רק הקיץ תקיץ‪ ,‬אז מ‪$‬קיץ תהיה לי עד נ ‪$‬צח נצחים‪ .‬לא זה ארח דרכי לעור‪ $‬ר אמות זק‪$‬נות‬
‫משנתן‪ ,‬לבעבור אצוה אותן‪ ,‬כי – תוספנה לישון!‬
‫מתעוררת את ומתמודדת ומתלחשת? עלי‪ ,‬עלי! לא התלח‪$‬ש – כי‪-‬אם תדברי! סרתוסטרא‬
‫קר‪ $‬א לך‪ ,‬אנכי סרתוסטרא הרשע!‬
‫אנכי סרתוסטרא המ‪$‬ליץ על החיים ומ‪$‬ליץ על המעגל הסוב‪$‬ב – ולך אני קר‪ $‬א‪ ,‬את ‪ ,‬מחשבתי‬
‫מני תהום!‬
‫אשרי! הנ ‪$‬ה באה את – שומ‪$‬ע אנכי אותך! תהומי דברת; את‪-‬תהומי האחרונה חשפתי אל‪-‬פנ‪$‬י‬
‫האור!‬
‫אשרי! באי! תני יד – – אויה! חדלי! אויה‪ ,‬אויה! – – געל‪ ,‬געל‪ ,‬געל – – – אללי לי!‬

‫ב‬
‫כמעט כלה סרתוסטרא לדב‪$‬ר את‪-‬הדברים הא‪$‬לה ויפול ארצה כמ‪$‬ת‪ ,‬ויהי כמ‪$‬ת‪ ,‬ויהי כמ‪$‬ת ע‪$‬ת‬
‫רבה‪ .‬ובשוב רוחו א‪$‬ליו‪ ,‬ויהיו פניו לבנים וירעדו כל עצמותיו ויוסף לשכב ויזהם ע‪$‬ת רבה גם‬
‫אכל וגם שתה‪ .‬ככה עברו עליו שבעת ימים‪ .‬ואולם חיותיו לא עזבו אותו גם יומם וגם לילה‪,‬‬
‫זולתי הנשר אשר התעופ‪$‬ף לרגעים למען הב‪$‬א טרף‪ .‬וכל‪-‬אשר ה‪$‬ביא וכל‪-‬אשר טרף‪ ,‬אותו שם‬
‫לפנ ‪$‬י סרתוסטרא על משכבו‪ :‬ויהי סרתוסטרא שוכ‪$‬ב כ‪D‬לו ב‪$‬ין גרגרים צה‪D‬בים ואד‪ D‬מים וענבים‬
‫ותפוח‪$‬י ששנים ועל ‪$‬י ירק נותנ ‪$‬י ר‪ $‬יח וסבכ‪$‬י א‪F‬גוזים‪ ,‬ולרגליו נכונו שת‪$‬י שיות אשר אותן גזל הנשר‬
‫בעמלו הרב מתוך ע‪$‬דר רוע‪$‬יהן‪.‬‬
‫וביום השביעי התעוד‪ $‬ד סרתוסטרא על משכבו ויקח בידו תפוח ששנים ויריח בו‪ ,‬וייטב ר‪ $‬יחו‬
‫בע‪$‬יניו‪ .‬אז ידעו חיותיו כי בא המוע‪$‬ד לדב‪$‬ר א‪$‬ליו‪.‬‬
‫ותדב‪$‬רנה א‪$‬ליו ל ‪$‬אמר‪ :‬הוי סרתוסטרא! שבעת ימים אתה שוכ‪$‬ב לך פה‪ ,‬וע‪$‬ינ ‪$‬יך כב‪$‬דות‪ :‬הא‪$‬ין‬
‫עם‪-‬לבך לקום עתה ולהתיצ‪$‬ב על רגליך!‬
‫צ‪$‬א ממערתך‪ ,‬כי הארץ מחכה לך כמו גן‪ ,‬הרוח מתרפ‪$‬ק על ר‪ $‬יחות טובים‪ ,‬וא‪$‬ליך ה‪$‬ם שאפים‬
‫ללכת; רק אחריך יאמרו כל הנחלים לרוץ‪.‬‬
‫כל‪-‬ענין אשר תחת השמש נכסף א‪$‬ליך‪ ,‬ע‪$‬קב אשר שבעת ימים נע‪F‬זבת לנפשך‪ .‬צ‪$‬א נא‬
‫ממערתך! כל‪-‬ענין אשר תחת השמש מתאוה להיות רפאך!‬
‫האם דעת חדשה נבקעה א‪$‬ליך‪ ,‬והיא חמ‪$‬צה וכב‪$‬דה? כמו מחמצת רבצת פה‪ ,‬ונשמתך עלתה‬
‫ובצקה על כל גדותיה –"‬
‫וסרתוסטרא ענה ויאמר‪ – :‬הוי חיותי! מי ית‪$‬ן והרב‪$‬יתן ככה להג ולא חדלתן ואני פה אשמע‪,‬‬
‫כי למשיב‪-‬נפש יהיה לי להגכן‪ .‬באשר ירבו להג‪ ,‬שם תהיה לי הארץ כמו גן‪.‬‬
‫מה נבחר לאדם כי י ‪$‬ש מלים וקולות! האם לא יהיו מלים וקולות לקשתות בענן ולגשר‪ $‬י דמיון‬
‫ב‪$‬ין נפרד‪$‬י נ‪$‬צח?‬
‫י ‪$‬ש לכל נשמה עולם אח‪$‬ר עוד; ולכל נשמה א‪$‬ין הנשמה הש‪ $‬נית בלתי אם חיים מ‪$‬אחר‪ $‬י עולם‬
‫אח‪$‬ר‪.‬‬
‫וב‪$‬ין הדומים שבעתים איש אל‪-‬אחיו‪ ,‬שם יכז ‪$‬ב הדמיון שבעתים; כי את הקטנה מן התהומות‪,‬‬
‫אותה קשה לגש‪ $‬ר שבעתים‪.‬‬
‫ולנפשי אני – א‪$‬יך זה יהיה דבר חוץ‪-‬ממני? הנ ‪$‬ה א‪$‬ין כל חצון‪ – :‬ואולם את הדבר הזה נשכח‬
‫למשמע כל קול – ומה נבחר לאדם כי ישכח!‬
‫האם לא נתונים לכל ח‪$‬פץ ולכל ענין ש‪ $‬מות וקולות‪ ,‬למען אשר יוכל האדם להשיב בהם‬
‫נפשו? אכ‪$‬ן דמיון שוא ויפה מאד – הדב‪$‬ר‪ :‬בו ירק‪$‬ד האדם וידל ‪$‬ג מ‪$‬על כל ענין וח‪$‬פץ והלאה‪.‬‬
‫מה‪-‬נבחר לאדם כל הדב‪$‬ר וכל הכזב אשר לקולות! בקולות תרק‪$‬ד נשמת‪$‬נו ותדל ‪$‬ג מ‪$‬על‬
‫הקשתות בענן הצבועות‪– .‬‬
‫והחיות ענו ואמרו‪" – :‬הוי סרתוסטרא! לכל א‪$‬לה אשר י ‪$‬חשבו כמונו מרקדים כל הדברים‬
‫מ‪$‬אל‪$‬יהם‪ :‬באים ה‪$‬ם‪ ,‬נותנים יד איש לאחיו‪ ,‬משחקים‪ ,‬בורחים איש מפנ ‪$‬י אחיו – ושבים‪.‬‬
‫הכל הול ‪$‬ך‪ ,‬הכל שב; גלגל "י ‪$‬ש" מתגלג‪$‬ל נצח‪ ,‬הכל מ‪$‬ת‪ ,‬הכל שב לפרוח‪ ,‬שנת "י‪$‬ש" סבבת‬
‫נצח‪.‬‬
 ‫הכל נשבר‪ ,‬הכל יד‪ D‬בק חדש; ב‪$‬ית "י ‪$‬ש" יבנה בא‪$‬ין חליפות נ ‪$‬צח‪ ,‬הכל נפרד‪ ,‬הכל שב ונפגש‬
‫בשלום; טבעת "י‪$‬ש" נא‪F‬מנה לנצ‪$‬ח‪.‬‬
‫מח‪$‬ל "י‪$‬ש"; סביב לכל "פה" מתגלג‪$‬ל כדור "שם"‪ .‬בכל מקום ומקום שם נק‪D‬דת‬ ‫בכל רגע ‪$‬‬
‫התוך‪ .‬מע‪D‬קל הנתיב אשר לנ ‪$‬צח"? –‬
‫וסרתוסטרא שחק ויאמר‪ – :‬הוי אתם פתא‪$‬י‪-‬ר‪$‬עי הנחמדים‪ ,‬הוי אתם בעל ‪$‬י נגינות הגלגולים!‬
‫מה ה‪F‬טיבותם לדעת את כל הנעשה באדם בקרב שבעת ימים‪– :‬‬
‫ואת אשר זחל השרץ הנמאס אל תוך לועי ויחנק‪$‬ני אז! ואני נשכתיו בשני והתזתי ראשו מ‪$‬עליו‬
‫והקיאותיו למ‪$‬רחוק‪.‬‬
‫ואתם – הכבר עשיתם לכם מזה נגינת נ ‪$‬בל חדשה?‬
‫ואולם ראו הנ ‪$‬ה אנכי שוכ‪$‬ב פה ועודי עי ‪$‬ף מנשכי ומ‪$‬הקיאי ועודי חולה מגא‪D‬לתי אשר נגאלתי‪.‬‬
‫ואתם הנצבתם מ‪$‬רחוק וראיתם בכל א‪$‬לה? הוי חיותי! האכזריות גם אתן? החפצתן להתיצ‪$‬ב‬
‫מ‪$‬רחוק ולראות בכא‪$‬בי הגדול‪ ,‬כמעשה אשר יעשה האדם? והאדם הלא האכזרי מכל החיות‬
‫על פנ ‪$‬י האדמה!‬
‫שעשוע‪$‬י חזיונות‪-‬תוגה ומלחמות‪-‬שורים ותלאת – א‪$‬לה היו עד עתה מבחר תענוגיו על פנ ‪$‬י‬
‫האדמה; וכאשר ברא לו דמיונו את השאול‪ ,‬אז היה לו זה – שמים על פנ ‪$‬י האדמה‪.‬‬
‫כאשר יצעק האדם הגדול‪ ,‬אז ימה‪$‬ר האדם הקטן א‪$‬ליו ולשונו תלויה לו מתוך פיו מ‪$‬רב תאוה;‬
‫– לדבר הזה הוא קר‪ $‬א "חמלה"‪.‬‬
‫האדם הקטן ומשר‪ $‬ר‪-‬חוזה יות‪$‬ר מכ‪D‬לם – מה יתאונ ‪$‬ן זה בדברים על החיים! ואולם הטו אזנכם‬
‫ושמעו ה‪$‬יט‪$‬ב וגליתם גם את קול התענ ‪D‬גות אשר בתאנתו‪.‬‬
‫מע‪$‬ינ ‪$‬יהם‪" .‬האהבתני"? תדב‪$‬ר אשה זרה‬ ‫מתאוננ ‪$‬י על חיים כא‪$‬לה – אותם יכניעו החיים באחת ‪$‬‬
‫זאת בח‪$‬ן קולה; "ואולם חכ‪$‬ה עוד מעט‪ ,‬כי א‪$‬ין עוד מוע‪$‬ד לי בעבורך"‪.‬‬
‫אכזרי האדם לנפשו מכל החיות על פנ ‪$‬י האדמה‪ ,‬ובכל‪-‬אשר ידברו בנ ‪$‬י‪-‬האדם הקראים‬
‫לנפשם "חוטאים" ו"נושא‪$‬י צלב" ו"מתודים על עון" הטו אזנכם ושמעו וגלותם גם את קול‬
‫התענ ‪D‬גות אשר בכל זעקתם ותאנתם!‬
‫ואני גם אני – הבדברי חפצתי להיות מתאונ ‪$‬ן על האדם? הוי חיותי! הנ ‪$‬ה זאת אשר למדתי עד‬
‫כה לבעבור א‪$‬דע‪ :‬הרעה המוצ‪$‬את את האדם דרושה לו מכל מבחר טובתו‪– ,‬‬
‫כי מבחר הכח ואבן קשה תהיה הרעה – לכל בר‪ $‬א גדולות; וכי שומה היא אשר ייטב האדם‬
‫וגם י ‪$‬רע! –‬
‫לא זה ע‪$‬ץ מצ‪D‬קותי אשר עליו נתל ‪$‬יתי‪ ,‬כי ידע ידעתי אשר רע האדם – כי‪-‬אם זה הדבר אשר‬
‫צעקתי כאשר לא צעק עוד אדם מ‪$‬עולם‪:‬‬
‫גע‪L‬לי‪ ,‬כי רעתו תקטן ככה! אללי כי טובתו תקטן ככה!‬
‫גע‪L‬לי הגדול מפנ ‪$‬י האדם – זה חנ ‪$‬ק אותי ויזחל אל תוך לועי‪ ,‬או זה אשר נב‪$‬א דב‪$‬ר‪-‬הא‪F‬מת‪:‬‬
‫"הכל הבל! א‪$‬ין דבר שוה! הדעת חונקת!"‬
‫ע‪$‬ת ערפל אר‪ D‬כה עברה לפני צולעת על יר‪ $‬כה; תוגה יג‪$‬עה למות ושכורת מות אשר דברה‬
‫תמיד בפה מפה‪$‬ק‪.‬‬
‫"לנצח י‪$‬ל ‪$‬ך וישוב האדם – זה האדם אשר היה לך למשא‪ ,‬זה האדם הקטן" – ככה פהקה‬
‫תוגתי ותגרר את רגלה אחריה ולישון לא יכולה‪.‬‬
‫למערה נהפכה לי אדמת האדם‪ ,‬לוח ‪-‬לבה צמק‪ ,‬כי‪-‬אשר נשמת חיים באפו נהפך ויהי לי‬
‫לרקב אדם ולעצמות ועבר נוב‪$‬ל‪.‬‬
‫ואנחתי ישבה על כל קברות אדם ולא יכלה עוד לקום; אנחתי ושא‪$‬לתי נהמה וחנקה ומצצה‬
‫וזעקה יומם ולילה‪:‬‬
‫– הוי האדם הול ‪$‬ך ושב לנצח! האדם הקטן הול ‪$‬ך ושב לנצח!" –‬
‫ער‪ D‬מים ראיתי פעם את שנ ‪$‬יהם – את הגדול ואת הקטן באדם‪ :‬וה‪$‬ם דומים רב מדי איש לאחיו;‬
‫רב מדי ראיתי תכונת‪-‬אדם גם בגדול!‬
‫וגם הגדול קטן רב מדי! – הנ ‪$‬ה זה היה לי גע‪L‬לי מפנ ‪$‬י האדם! וזאת תשובת‪-‬נ ‪$‬צח אשר ישוב גם‬
‫הקטן! – הנ ‪$‬ה זה היה גע‪L‬לי מפנ ‪$‬י כל י ‪$‬ש!‬
‫הוי געל‪ ,‬געל‪ ,‬געל! – – כה אמר סרתוסטרא וי ‪$‬אנח ויתנוד‪ $‬ד; כי זכר את מחלתו‪ .‬אולם חיותיו‬
‫לא נתנוהו לדב‪$‬ר עוד‪.‬‬
‫"אל נא תוס‪ $‬ף דב‪$‬ר עוד‪ ,‬אתה המתרפ‪$‬א! – ככה ענו אותו חיותיו‪ .‬כי‪-‬אם צ‪$‬א מזה החוצה‪ ,‬אשר‬
‫שם מחכה לך הארץ כמו גן‪.‬‬
 ‫צ‪$‬א לך אל הששנים ואל הדברים ואל עדת היונים‪ ,‬ומכ‪D‬לן פנ ‪$‬ה לך אל הצפרים‪ ,‬למען אשר‬
‫תלמד מפיהן לזמ‪$‬ר!‬
‫כי טוב למתרפ‪$‬א זמ‪$‬ר והבריא דב‪$‬ר ידב‪$‬ר‪ .‬ואם י ‪$‬ש כי יחפוץ גם הבריא בזמירות‪ ,‬והיו הזמירות‬
‫זמירות אח‪$‬רות מ‪$‬אשר יחפוץ המתרפ‪$‬א‪.‬‬
‫וסרתוסטרא שחק לחיותיו ויען ויאמר‪ – :‬הוי אתם פתאי‪-‬ר‪$‬עי הנחמדים‪ ,‬הוי אתם בעל ‪$‬י נגינות‬
‫הגלגולים! מה ה‪F‬טיבותם לדעת את הנחמה אשר חקרתי לי בקרב שבעת ימים‪.‬‬
‫כי עלי לשוב ולזמ‪$‬ן – את הנחמה הזאת חקרתי לי ואת הרפאות הל ‪$‬זו; הגם מזה תעשו לכם‬
‫במה‪$‬רה נגינת נ ‪$‬בל חדשה? –‬
‫וחיותיו קראו גם הפעם ותאמרנה‪" :‬אל נא תוס‪ $‬ף לדב‪$‬ר עוד! נבחר שבעתים‪ ,‬המתרפ‪$‬א‪ ,‬כי הכ‪$‬ן‬
‫תכין לך אתה בראשונה נ ‪$‬בל; נ ‪$‬בל חדש תכין לך‪.‬‬
‫כי רא‪$‬ה גם רא‪$‬ה‪ ,‬סרתוסטרא‪ :‬למען זמירותיך החדשות דרושים לך נבלים חדשים‪.‬‬
‫הריע נא בזמירות‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬ורפ‪$‬א בזמירות חדשות את נשמתך‪ :‬למען אשר תשא את‬
‫גורלך הגדול‪ ,‬אשר לא היה עוד כמוהו גורל אדם לגדל!‬
‫כי הנ ‪$‬ה חיותיך‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬יודעות מי אתה ואת אשר שומה עליך להיות‪ :‬רא‪$‬ה הנ ‪$‬ה אתה‬
‫המורה אשר לתשובת נ ‪$‬צח‪ – ,‬זה הוא גורלך אתה!‬
‫ויען אשר שומה עליך להיות הראשון לתורה הזאת‪ ,‬לכ‪$‬ן לא יפל ‪$‬א כי היה הגורל הגדול הזה‬
‫גם שואתך הגדולה וגם מחלתך!‬
‫רא‪$‬ה הנ ‪$‬ה אנחנו יודעים את אשר אתה מורה‪ – :‬כי כל הדברים וכל הענינים אשר תחת השמש‬
‫שבים נצח ואנחנו עמהם‪ ,‬וכי אנחנו כבר היינו פה פעמים נצח וכל הדברים וכל הענינים עמנו‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה אתה מורה כי י ‪$‬ש שנת‪-‬י ‪$‬ש גדולה‪ ,‬שנה גדולה היא בלי ר‪ $‬אשית ובלי אחרית‪ ,‬וכמשפט‬
‫מור‪ $‬ה‪-‬שעות אשר לחול היא שבה כפעם בפעם מ‪$‬חדש‪ ,‬למען אשר ימלאו ימיה מ‪$‬חדש ויתמו‬
‫מ‪$‬חדש‪– :‬‬
‫– עד כי יהיה משפט אחד לכל השנים הא‪$‬לה ואשה לאחותה תדמ‪$‬ינה בכל גדולה ובכל‬
‫קטנה; – ועד כי יהיה משפט אחד גם לנו כ‪D‬לנו בכל שנה גדולה ואיש לאחיו נדמה בכל גדולה‬
‫ובכל קטנה‪.‬‬
‫ולו אמרת למות‪ ,‬עתה‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬כי עתה ידענו גם את אשר תדב‪$‬ר אז אל נפשך‪ – :‬ואולם‬
‫רא‪$‬ה הנ ‪$‬ה חיותיך מתחננות א‪$‬ליך ‪ ,‬אשר לא תמות עוד!‬
‫כי אז תדב‪$‬ר באפס מגור וגם תשאף רוח מ‪$‬רב נחת‪ :‬כי משא כב‪$‬ד ומחנק גדול י ‪D‬קח מ‪$‬עליך‪,‬‬
‫אתה ארך הרוח! –‬
‫"עתה הנ ‪$‬ה אנכי מ‪$‬ת וחד‪ $‬ל – ככה תדב‪$‬ר‪ – :‬ובעוד רגע והייתי לאין‪ .‬כנשמה כבשר גם שנ ‪$‬יהם‬
‫בנ ‪$‬י מות‪.‬‬
‫ואולם קשר הסבות שוב ישוב‪ ,‬אשר בהן נא‪F‬חזתי גם אני‪ – ,‬וזה ישוב ויברא‪$‬ני! אני בנפשי הנני‬
‫אחת מן הסבות אשר לתשובת נ ‪$‬צח‪.‬‬
‫שוב אשוב עם השמש הזאת ועם האדמה הזאת ועם הנשר הזה ועם הנחש הזה –; לא לחיים‬
‫מא‪$‬לה או לחיים דומים לא‪$‬לה‪:‬‬ ‫חדשים אשוב או לחיים טובים ‪$‬‬
‫– כי אם שוב אשוב אל עצם החיים הא‪$‬לה כאשר ה‪$‬ם‪ ,‬גם בכל הגדולה וגם בכל הקטנה אשר‬
‫להם‪ ,‬למען אשר אשוב ואור ש‪ $‬נית את תשובת הנ ‪$‬צח אשר לכל הדברים וכל הענינים‪– ,‬‬
‫– למען אשר אשוב ואדב‪$‬ר את דברי ש‪ $‬נית על מוע‪$‬ד צה‪L‬ר‪ $‬י‪-‬אדמה וצה‪L‬ר‪$‬י‪-‬אדם הגדול ואשוב‬
‫ואנב‪$‬א לאדם את דבר האדם העליון‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה דברתי את דברי ואל דברי זה אני נשבר‪ :‬ככה יחפוץ גורלי אשר מ‪$‬עולם ועד עולם‪– :‬‬
‫מתנב‪$‬א גדולות אנכי וכמתנב‪$‬א גדולות אנכי הול ‪$‬ך וכלה!‬
‫ועתה הנ ‪$‬ה בא היום אשר השוק‪$‬ע יבר‪ $‬ך את נפשו גם הוא‪ .‬ככה – יתם סרתוסטרא לשקוע‪– ".‬‬
‫–‬
‫ויהי כאשר דברו החיות את הדברים הא‪$‬לה ות‪$‬אלמנה ותחכינה‪ ,‬אולי ידב‪$‬ר אל ‪$‬יהן סרתוסטרא‬
‫דבר; ואולם סרתוסטרא לא שמע עוד בדברן ולא ידע כי הח‪F‬רישו‪ :‬כי עוד ה‪$‬ן מדברות בו והוא‬
‫שכב דומם וע‪$‬יניו סגורות כמו יש‪ $‬ן – והוא לא יש‪ $‬ן‪ ,‬כי‪-‬אם שיח ושיג היה לו עם נשמתו‪.‬‬
‫והנחש והנשר בראותם אותו מחריש ככה‪ ,‬ויתנו כבוד לדממה הגדולה אשר מסביב לו‬
‫ויתגנּ‪9‬בו לצ‪$‬את‪.‬‬

‫כה אמר סרתוסטרא‬

 ‫על כליון הנפש הגדול‬
‫מע‪$‬בר‬ ‫הוי נשמתי! למדתיך א‪F‬מר "היום" כא‪F‬מר "לפנים" ו"בראשונה" ולמדתיך לחל את מחול ‪$‬ך ‪$‬‬
‫לכל "פה" ו"הלום" ו"שם"‪.‬‬
‫הוי נשמתי! גאלתיך מכל הזויות וטאט‪$‬תי מ‪$‬עליך אבק ועכבישים וערפל‪.‬‬
‫הוי נשמתי! מחיתי מ‪$‬עליך את הכלמה הקטנה ואת הצדקה הרובצת בזוית ופתיתיך לעמד‬
‫ער‪ D‬מה לע‪$‬ינ ‪$‬י השמש‪.‬‬
‫בסערה אשר יקר‪ $‬א לה "רוח " נשבתי על פנ ‪$‬י ימ‪$‬ך הסע‪$‬ר; את‪-‬כל העבים השבתי משם וחנקתי‬
‫גם את המחנקת אשר יקר‪ $‬א לה "חטאה"‪.‬‬
‫הוי נשמתי! נתתי לך את המשפט ל ‪$‬אמר "לא" כאשר תאמר הסערה לא ול ‪$‬אמר "כ‪$‬ן" כאשר‬
‫יאמרו השמים הגלוים כ‪$‬ן‪ :‬דומם כמו אור את עומדת ובתוך סערות אומרות "לא" את עוברת‬
‫עתה‪.‬‬
‫הוי נשמתי! השיבותי א‪$‬ליך את הח‪D‬פשה אשר לך על כל נברא ועל כל אשר לא נברא‪ ,‬ומי‬
‫כמוך יוד‪ $‬ע את חמדת התענ ‪D‬גות אשר בעתיד?‬
‫הוי נשמתי! למדתיך את הבוז אשר לא כתולעת זוחלת יבוא‪ ,‬כי‪-‬אם את הבוז הגדול הבא מ‪$‬רב‬
‫אהבה‪ ,‬הוא הבוז הבז שבעתים בכל‪-‬אשר הוא אה‪$‬ב שבעתים‪.‬‬
‫הוי נשמתי! למדתיך לפתות‪ ,‬עד‪-‬כי פתית את‪-‬התהומות גם ה‪$‬ן להיות שאפות א‪$‬ליך; כשמש‬
‫היית‪ ,‬אשר תפתה את הים גם הוא להיות שא‪$‬ף אל מרומיה‪.‬‬
‫הוי נשמתי! הסירותי מ‪$‬עליך כל‪-‬שמע וכל‪-‬כרע על ברך וא‪F‬מר אדון; ולך גם את קראתי ש‪ $‬ם‬
‫"מנהיג כל צרכי" ו"גורלי"‪.‬‬
‫הוי נשמתי! ש‪ $‬מות חדשים קראתי לך ושעש‪ D‬עים צבועים נתתי לך! "גורל" קראתי לך ו"אופן‬
‫האופנים" ו"טבור הע‪$‬ת" ו"פעמון תכ‪$‬לת"‪.‬‬
‫הוי נשמתי! את אדמת מטעיך השק‪$‬יתי כל‪-‬חכמה‪ ,‬את‪-‬כל הי‪$‬ינות החדשים ואת‪ -‬כל הי‪$‬ינות‬
‫הישנים והעזים אשר לחכמה מקדם קדמתה‪.‬‬
‫הוי נשמתי! את‪-‬כל שמש יצקתי עליך ואת‪-‬כל לילה ואת‪-‬כל דממה ואת‪-‬כל כליון נפש – ‪ :‬אז‬
‫עלית לי כמו גפן פרחת‪.‬‬
‫הוי נשמתי! כב‪$‬דה בעתרת עשר‪ $‬ך את עומדת פה‪ ,‬גפן עם עטינים נפוחים ועם ענב‪$‬י זהב‬
‫אדמדמים ועמוסים‪ – .‬עמוסים ונגשים מ‪$‬רב אשר‪ $‬ך ומחכים מ‪$‬רב שפע וה‪$‬ם נכלמים גם על‬
‫דבר חכות‪$‬ך‪.‬‬
‫הוי נשמתי! מי עוד נשמה כמוך מל ‪$‬את אהבה ומתרפקת וחובקת! א‪$‬י עתיד ועבר דב‪$‬קים יות‪$‬ר‬
‫מ‪$‬אשר בך!‬
‫הוי נשמתי! את‪-‬כל נתתי לך‪ ,‬את‪-‬כל ידי הריקותי רק א‪$‬ליך‪" – :‬ועתה – את אומרת לי בשחוק‬
‫ומל ‪$‬את עצב‪ :‬על מי מ‪$‬אתנו לת‪$‬ת תודה? –‬
‫– הא‪$‬ין על הנות‪$‬ן לת‪$‬ת תודה ע‪$‬קב אשר לקח הלוק‪$‬ח? הא‪$‬ין נתן תאוה לנפש? הא‪$‬ין לקח –‬
‫חמל?‬
‫הוי נשמתי! הבינותי לשחוק עצב‪$‬ך‪ :‬הנ ‪$‬ה עתרת עשר‪ $‬ך גם היא שוטחת ידים מל ‪$‬אות כליון‬
‫נפש!‬
‫שפעת‪$‬ך מביטה על פנ ‪$‬י ימים סערים ומבקשת ומחכה – זה כליון עתרת השפעה מתוך שמ‪$‬י‬
‫ע‪$‬יניך המשחקות!‬
‫וח‪$‬י אני‪ ,‬את נשמתי‪ ,‬אם יביט איש את שחוק שפת‪$‬ך ולא ימס מפנ ‪$‬י דמעות! גם מלאכים ימסו‬
‫מפנ ‪$‬י דמעות על עתרת הטוב אשר בשחוק שפת‪$‬ך‪.‬‬
‫טוב‪$‬ך ועתרת טוב‪$‬ך הוא אשר לא יחפוץ בהתאונ ‪$‬ן ובבכות‪ :‬ובכל‪-‬זה‪ ,‬הוי נשמתי‪ ,‬כלה שחוק‬
‫שפת‪$‬ך לדמעות ופיך הרוע‪$‬ד כלה לאנחות‪.‬‬
‫"האם כל‪-‬בכי א‪$‬יננו – זעקה? וכל זעקה א‪$‬יננה – זעקת מתאונ ‪$‬ן?" – ככה את דברת אל נפש‪ $‬ך‪,‬‬
‫אב‪$‬ך‪.‬‬‫ולכ‪$‬ן‪ ,‬נשמתי‪ ,‬את חפ‪$‬צה שבעתים בשחק‪$‬ך משפכ‪$‬ך את‪-‬כ ‪$‬‬
‫אב‪$‬ך על עתרת שפעת‪$‬ך ועל כל ח‪$‬שק הגפן לבוצרים‬ ‫– משפכ‪$‬ך בפרץ דמעות את‪-‬כל כ ‪$‬‬
‫ולמזמרות בוצרים!‬
‫אכ‪$‬ן‪ ,‬נשמתי‪ ,‬אם לא תחפצי לבכות ולשפוך את‪-‬כל מרי רוח‪$‬ך לבוש הארגמן‪ ,‬כי‪-‬עתה עליך‬
‫לזמ‪$‬ר! – ראי הנ ‪$‬ה גם אנכי משח‪$‬ק פה בנבאי לך כזאת;‬
‫– זמ‪$‬ר תזמרי ובזמירות תריעי‪ ,‬עד‪-‬כי יחרישו א‪$‬ליך כל הימים ויאזינו לקול כליון נפש‪ $‬ך‪– ,‬‬
 ‫– עד כי סירה תרח‪$‬ף על פנ ‪$‬י הימים המחרישים ומל‪$‬א‪$‬י כליון נפש; פלא‪-‬זהב ירח‪$‬ף שם‪ ,‬אשר‬
‫מסביב לזהבו מדל ‪$‬ג כל‪-‬דבר טוב ורע ונפלא‪– :‬‬
‫– גם חיות גדולות וקטנות רבות וכל‪-‬אשר לו רגלים נפלאות היודעות לרוץ על‪-‬פנ ‪$‬י שביל ‪$‬י ציצ‪$‬י‬
‫תכ‪$‬לת‪– ,‬‬
‫– לרוץ אל מקום הפלא המ‪D‬זהב‪ ,‬אל הסירה החפשית לנפשה ולאדונה‪ :‬וזה הלא הבוצ‪$‬ר‬
‫המחכה עם המזמ‪$‬רה העשויה שמיר –‬
‫– גאל ‪$‬ך הגדול‪ ,‬את נשמתי‪ ,‬אשר ש‪ $‬ם א‪$‬ין לו – – ואשר רק זמירות דרות יבואו תמצאנה לו‬
‫ש‪$‬מות! וח‪$‬י אני אם לא עלה כבר ממ‪$‬ך ר‪ $‬יח הזמירות הבאות –‬
‫– כבר את להטת וחלמת וכבר את שתה בצמא‪$‬ך מכל בא‪$‬רות הנחמה העמ‪D‬קות והשוקקות‬
‫וכבר רב‪$‬ץ מרי רוח‪$‬ך בתוך נעימות הזמירות הבאות! –‬
‫הוי נשמתי! ראי הנ ‪$‬ה נתתי לך את‪-‬כל וגם את האחרונה אשר‪-‬לי ואת‪-‬כל ידי הריקותי א‪$‬ליך‪– :‬‬
‫כי צויתיך לזמ‪$‬ר‪ :‬הנ ‪$‬ה זאת היתה האחרונה אשר לי!‬
‫כי צויתיך לזמ‪$‬ר – ואת דברי דברי נא‪ :‬על‪-‬מי משנ ‪$‬ינו עתה לת‪$‬ת תודה? ואולם טוב מזה‪ :‬זמרי‬
‫זמרי נא לי‪ ,‬את נשמתי ואותי תני ואודה! –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫שיר המחול הש‪ $‬ני‬

‫א‬
‫"אל תוך ע‪$‬ינכם הבטתי מקרוב‪ ,‬הוי חיים‪ :‬זהב ראיתי נוצ‪$‬ץ בע‪$‬ין‪-‬הלילה אשר לכם – ולבי עמד‬
‫בי דם מתענ ‪D‬גות‪.‬‬
‫– סירת זהב ראיתי נוצצת על‪-‬פנ ‪$‬י מ‪$‬ימ‪$‬י לילה‪ ,‬סירת‪-‬נוע עשויה זהב צוללת מחוללת ושבה‬
‫ושאלת –‬
‫ואל רגלי החר‪ $‬דה לקראת מחול שלחת מבט עין‪ ,‬מבט‪-‬נוע מצח‪$‬ק ושא‪$‬ל ומתחנ ‪$‬ן‪:‬‬
‫רק פעמים ה‪F‬ניעות את מנענעיך בידים קטנות – וכבר נעה רגלי מ‪$‬רב חשקת מחול‪– .‬‬
‫עק‪$‬בי התנשאו‪ ,‬בהונותי הא‪F‬זינו לזמר‪ $‬ך וקולותיו‪ .‬כי אזן המחול ‪$‬ל – בבהונותיו!‬
‫א‪$‬ליך דלגתי – אז אחור נסוגות מפנ ‪$‬י תנודותי היפות; ולע‪D‬מתי לחכה לשון שערותיך‬
‫המתעופפות ועפות‪.‬‬
‫מ‪$‬עליך דלגתי ומפנ ‪$‬י נחשיך – אז הפכת א‪$‬לי פנים וא‪$‬רא בע‪$‬יניך את מאוייך‪.‬‬
‫בע‪$‬ינים עק‪D‬מות למדת אותי לעק‪$‬ש דרכים; ועל פנ ‪$‬י דרכים נע‪F‬קשים למדה רגלי – תככים!‬
‫יר‪ $‬אתיך את קרובה ומקורבה‪ ,‬אהבתיך את רחוקה ומר‪ D‬חקה; נוס‪ $‬ך ימשכ‪$‬ני וקרבת‪$‬ך תדיח‪$‬ני‪– :‬‬
‫כא‪$‬ב אנכי‪ ,‬ואולם למענ ‪$‬ך אשא בח‪$‬פץ ל ‪$‬ב כל מועקה!‬
‫קרבת‪$‬ך מבערת ושנאת‪$‬ך מלהבת‪ ,‬מנוסת‪$‬ך אוסרת ושפת לעג‪$‬ך – מרהבת‪:‬‬
‫– מי לא ישנא‪$‬ך‪ ,‬את האוסרת הגדולה הצררת‪ :‬את המצודדת ולוכדת ומבקשת ומוצ‪$‬את! מי‬
‫לא יא‪F‬הב‪$‬ך את נקיה ופושעת‪ ,‬את נחפזה ונוסעת‪ ,‬את מהירת רוח וסיר נפוח ובאה ויוצ‪$‬את‪.‬‬
‫לאן תמשכיני עתה‪ ,‬את סררת וסור‪ $‬רה? ועתה את בורחת מלפני‪ ,‬את שוב‪$‬בה נעימה ושוכחת‬
‫עד‪-‬מה‪$‬רה!‬
‫דלגתי אחריך ואע‪F‬בור עמ‪$‬ך על‪-‬כל נתיב ושביל‪ .‬אי ‪$‬ך? תני יד או אצבע ולא יאחז ‪$‬ני חיל!‬
‫פה מערות וסבכים – הלא נתעה בחשך ובנשפים! – עמדי! התיצבי רגע! אם לא תראי כי‬
‫לילית וינשוף פה עפים?‬
‫הוי לילית‪ ,‬הוי ינשוף! הסבבוני עדת ל ‪$‬צים? – אי ‪$‬ה אנחנו? מפי כלבים למדת נבח אשר רעה‬
‫חפ‪$‬צים‪.‬‬
‫בשנים לבנות וקטנות תחרקי עלי ובקצף גלים; ע‪$‬יניך הרעות מקפצות א‪$‬לי מתוך חמדת‬
‫התלתלים!‬
‫ככה אנחנו מחוללים על הע‪$‬צים ועל האבנים‪ .‬אנכי הציד – התחפצי להיות כלבי או בת יע‪$‬לים‬
‫נא‪F‬מנים?‬
‫הנ ‪$‬ה פה את לימיני! חיש‪-‬מה‪$‬ר‪ ,‬ה‪$‬מחוללת! – למעלה! מזה ומעלה! – אויה‪ ,‬הנ ‪$‬ה נפלתי ואת‬
‫המפלת!‬
‫הוי הביטי בי שוב‪$‬בה בשכבי פה ובהתחנני א‪$‬ליך‪ .‬המלאך! מי ית‪$‬ן וארחות נעם עוד עמ‪$‬ך‬
‫אתהלך!‬
‫– ארחות אהבה לב‪$‬ינות שלל צבע‪$‬י ערבים – או על יד שפת הים אשר שם יפזזו דגים מ‪D‬זהבים!‬
‫העי ‪$‬פה את מאד? – על זרעותי אקח‪$‬ך ואת את זרעותיך קפצי! ואם צמ‪$‬את – הנ ‪$‬ה י ‪$‬ש עמי דבר‪-‬‬
‫מה ואולם את בו לא תחפצי! –‬
‫– הוי נחש ארור ופוח‪$‬ז ומכש‪ $‬פה בבצות ימים! – לאן ברחת? ואולם על‪-‬פני חשתי שת‪$‬י בהרות‬
‫מיד‪ $‬ך וכתמים אדמדמים‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן נלא‪$‬יתי מהיות תמיד מאהב‪$‬ך הסכל והנקי! – הוי מכש‪ $‬פה! אם זמרתי לך עד כה‪ ,‬עתה את‬
‫א‪$‬לי תזעקי!‬
‫לפי קול שוטי תרקדי לי עתה ותזעקי פה! – האם לא שכחתי את השוט? – לא!"‬

‫ב‬
‫אז ענו החיים אותי ל ‪$‬אמר ואת אזנ ‪$‬יהם הנחמדות אטמו‪" :‬אל לך‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬ספק ככה‬
‫נוראות בשוטך! הלא ידעת‪ :‬השאון רוצ‪$‬ח מחשבות‪ – ,‬ועתה זה הנ ‪$‬ה באו לי מחשבות ענ ‪D‬גות‪.‬‬
‫מע‪$‬בר לטוב ולרע נמצא את האי ואת הכר הירוק אשר‬ ‫שנ ‪$‬ינו פה הננו אל‪-‬טובים ואל‪-‬רעים‪$ .‬‬
‫לנו – אנחנו שנ ‪$‬ינו לבד‪ $‬נו! כי על‪-‬כ‪$‬ן שומה על ‪$‬ינו להיות של ‪$‬מים איש עם אחיו!‬
‫ואם א‪F‬מת הוא כי א‪$‬ין אנחנו אהבים איש אחיו בכל נפש‪ $‬נו – הלזאת א‪$‬פוא שומה על ‪$‬ינו כי צרר‬
‫נצרור איש לאחיו אם לא נא‪F‬הב איש לאחיו בכל נפש‪ $‬נו?‬
‫ועתה ידעת ה‪$‬יט‪$‬ב עד‪-‬מה לבי טוב עליך‪ ,‬ומי יוד‪ $‬ע אם לא טוב הוא עליך רב מדי‪ .‬אכ‪$‬ן רק זה‬
‫שרש הדבר כי רוח קנאה צררתני על האשה החדשה אשר לקחת לך – על החכמה‪ .‬הוי‬
‫חכמה זק‪$‬נה פתיה ומש‪ D‬געה!‬
‫ואם יבא יום וחכמתך תברח מפניך – אז גם אהבתי תמה‪$‬ר לברוח מ‪$‬אחריך‪– ".‬‬
‫ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן הביטו החיים כה וכה על סביבות‪$‬יהם ברב‪-‬שרעפ‪$‬יהם וידברו בקול דממה ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫"הוי סרתוסטרא‪ ,‬לא תמים לבך עמי ככל אשר יאתה!‬
‫לא אהבתני ככל אשר תדב‪$‬ר – ואני ידעתי מחשבתך וכי חוש‪ $‬ב אתה לעזב‪$‬ני מה‪$‬ר‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה י ‪$‬ש פה עמנו פעמון הומה‪ ,‬ישן וכב‪$‬ד מאד מאד‪ .‬בלילה הוא נות‪$‬ן קול המיתו עד למעל ‪$‬ה‬
‫מערתך פה‪– :‬‬
‫– ובשמעך את‪-‬קול הפעמון בחצי הלילה בבשרו את מוע‪$‬ד הע‪$‬ת‪ ,‬אז אתה חוש‪ $‬ב ב‪$‬ין אחת‬
‫ושת‪$‬ים עשר‪ $‬ה את המחשבה –‬
‫– את המחשבה אתה חוש‪ $‬ב‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬כי עזב תעזב‪$‬ני מה‪$‬ר‪– ".‬‬
‫"כ‪$‬ן הוא‪ ,‬עניתי בלי ח‪$‬פץ‪ ,‬ואולם גם את הלא ידעתה –" ואלחש דבר באזנה לב‪$‬ינות קו ‪D‬צות‬
‫שערותיה הצה‪D‬בות הסבוכות והמס‪ D‬בכות‪.‬‬
‫"האת‪-‬זאת ידעת‪ ,‬סרתוסטרא? ואת‪-‬זאת הלא א‪$‬ין איש יוד‪ $‬ע‪"– – .‬‬
‫ואנחנו הבטנו איש אל פנ ‪$‬י אחיו ונשק‪$‬ף על‪-‬פנ ‪$‬י הכר הירוק‪ ,‬אשר רוח הערב הקר חלף עליו‬
‫זה‪-‬עתה‪ ,‬ונבך יחדו‪ – .‬ואולם ברגע הזה יקרו לי החיים מכל חכמתי‪– .‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‬

‫ג‬
‫אחת!‬
‫בן‪-‬אדם‪ ,‬שמע!‬
‫שתים!‬
‫מה‪-‬ידב‪$‬ר חצות‪-‬לילה העמוק‪ ,‬מה?‬

‫שלש!‬
‫ישנתי‪ ,‬ישנתי –‬
‫ארבע!‬
‫מ‪$‬חלומי העמוק פתאם התרוננתי‪– :‬‬

‫חמ‪$‬ש!‬
‫עמוק העולם מתהום‪,‬‬

‫ש‪$‬ש!‬
‫ועמוק מ‪$‬אשר חשב היום‪.‬‬
 ‫שבע!‬
‫עמוק בו הכא‪$‬ב‪– ,‬‬

‫שמונה!‬
‫והתענוג – עמוק מכא‪$‬ב הל ‪$‬ב;‬
‫ת‪$‬שע!‬
‫הכא‪$‬ב אומ‪$‬ר‪ :‬גוע!‬
‫עשר!‬
‫אך כל‪-‬תענוג ישאל לו חי‪$‬י נצחים –"‬
‫אחת עשר‪ $‬ה!‬
‫– מעמק‪$‬י מעמק‪$‬י חי‪$‬י נצחים!"‬

‫שת‪$‬ים עשר‪ $‬ה‪.‬‬

‫שבעת החותמות‬
‫)או‪ :‬שירת‪-‬כ‪$‬ן ואמ‪$‬ן(‬

‫א‬
‫אם מגיד עתידות אני ומל ‪$‬א את רוח הנבואה המתהל ‪$‬ך על ניר גבוה ב‪$‬ינות לשנ ‪$‬י ימים‪– ,‬‬
‫ומתהל ‪$‬ך כמו עב כב‪$‬ד ב‪$‬ין אשר‪-‬עבר וב‪$‬ין אשר יהיה ושונ ‪$‬א למורדות נלחצים ולכל אשר נחשל‬
‫ולכל אשר לא י ‪$‬דע גם למות וגם לחיות‪:‬‬
‫ונכון לברק מבטן החשך ולקרן האור הגאלת‪ ,‬מטען ברקים אשר יאמרו "כ‪$‬ן" ואשר ישחקו‬
‫"כ‪$‬ן" ונכון לחצצ‪$‬י ברקים מגיד‪ $‬י עתידות‪– :‬‬
‫– כי אשר‪ $‬י האיש המטען ככה! – חי אני אם האיש אשר יעלה באחרית הימים את נ ‪$‬ר העתיד‬
‫לא תהיה שומה עליו להיות תלוי כמו עב ימים רבים על פנ ‪$‬י הרים! –‬
‫ואם א‪F‬מת כל הדבר הזה – כי אז א‪$‬פוא א‪$‬יך לא תערוג נפשי לחי ‪$‬י נצחים ולטבעת הטבעת‬
‫אשר ליום שמחת לבי – זו טבעת תשובתי!‬
‫לא מצאתי אשה אשר חפצתי כי ממנה אקים לי זרע‪ ,‬זולתי האשה הזאת אשר אהבתי‪ :‬כי‬
‫אהבתיכם‪ ,‬הוי חי‪$‬י נצחים!‬
‫כי אהבתיכם‪ ,‬הוי חי‪$‬י נצחים!‬

‫ב‬
‫בנ ‪$‬י גבולים וגלג‪$‬ל לוחות נשברים וישנים אל תוך‬ ‫אם י ‪$‬ש אשר שב‪$‬ר חרון אפי קברים והעתיק א ‪F‬‬
‫תהומות תלויות;‬
‫אם י ‪$‬ש אשר לעגי נפח במלים בלויות והתפזרו וכמו מטאט‪$‬א באתי על כל עכביש וכמו רוח‬
‫מסע‪$‬ר על כל חדר‪ $‬י הקברים הנושנים ומל‪$‬א‪$‬י רקב;‬
‫אם י ‪$‬ש אשר ישבתי במצהלות גיל במקום שם א‪$‬לים ישנים קבורים‪ ,‬ואני מבר‪ $‬ך את העולם‬
‫ואה‪$‬ב את העולם על‪-‬יד מצבות הזכרון אשר למלשינ ‪$‬י עולם ישנים; –‬
‫– כי גם את בת‪$‬י‪-‬התפלה וקברות הא‪$‬לים אהבתי‪ ,‬אם רק הביטו השמים טהור‪ $‬י הע‪$‬ינים מבעד‬
‫לגגות‪$‬יהם השבורים; כמו חציר ופרג אדם אהבתי לה‪$‬אח‪$‬ז על‪-‬פנ‪$‬י בת‪$‬י‪-‬תפלה שבורים –‬
‫ואם א‪F‬מת כל הדבר הזה – כי אז א‪$‬פוא א‪$‬יך לא תערוג נפשי לחי‪$‬י נצחים ולטבעת הטבעת‬
‫אשר ליום שמחת לבי – זה טבעת תשובתי!‬
‫לא מצאתי אשה אשר חפצתי כי ממנה אקים לי זרע‪ ,‬זולתי האשה הזאת אשר אהבתי‪ :‬כי‬
‫אהבתיכם‪ ,‬הוי חי‪$‬י נצחים!‬
‫כי אהבתיכם‪ ,‬הוי חי‪$‬י נצחים!‬

‫ג‬
‫אם י ‪$‬ש אשר בא א‪$‬לי שמץ נשמת רוח מן הרוח הבר‪ $‬א ומן הכח הנג‪$‬ש גם במקרה לחל‬
 ‫מחולות‪-‬ככבים;‬
‫אם י ‪$‬ש אשר שחקתי שחוק ברק בר‪ $‬א‪ ,‬אשר רעם הפע‪D‬לה הגדול מתגלג‪$‬ל אחריו ברגזו ובכל‬
‫זה ישמע לו וי‪$‬צ‪$‬א אחריו;‬
‫אם י ‪$‬ש אשר ישבתי אל ש‪ D‬לחן א‪F‬להים על פנ ‪$‬י האדמה ועם א‪$‬לים יחדו שחקתי בק‪D‬ביות‪ ,‬עד‪-‬כי‬
‫פור התפוררה האדמה ותשב‪$‬ר ויתאבכו שטפ‪$‬י א‪$‬ש; –‬
‫כי ש‪ D‬לחן א‪F‬להים האדמה והיא רעדת כ‪D‬לה מ‪$‬רב מלים חדשות ובראות וממפל ‪$‬י ק‪D‬ביות א‪$‬לים; –‬
‫ואם א‪F‬מת כל הדבר הזה – כי אז א‪$‬פוא א‪$‬יך לא תערוג נפשי לחי‪$‬י נצחים ולטבעת הטבעת‬
‫אשר ליום שמחת לבי – זה טבעת תשובתי!‬
‫לא מצאתי אשה אשר חפצתי כי ממנה אקים לי זרע‪ ,‬זולתי האשה הזאת אשר אהבתי‪ :‬כי‬
‫אהבתיכם‪ ,‬הוי חי‪$‬י נצחים!‬
‫כי אהבתיכם‪ ,‬הוי חי‪$‬י נצחים!‬

‫ד‬
‫אם י ‪$‬ש אשר שתיתי בכל פה מן הכד המל ‪$‬אה אשר בשמים ותערובות מהולים בה יחדו וכל‬
‫הסמים מערבים בה ה‪$‬יט‪$‬ב;‬
‫אם י ‪$‬ש אשר מזגה ידי את הרחוק עם הקרוב וא‪$‬ש עם רוח ותענוג עם צרה ורע עם טוב;‬
‫אם הייתי גם אני גרגר מן המלח הגא‪$‬ל הלז‪ ,‬אשר בכחו מתערבים כל הסמים ה‪$‬יט‪$‬ב בכד‬
‫התערובות ההיא; –‬
‫כי הנ ‪$‬ה י ‪$‬ש מלח המחב‪$‬ר טוב עם רע; וגם הרע מכל רע עוד כש‪ $‬ר לעשותו בשם להיות ע‪$‬ין‬
‫הכד מל ‪$‬אה; –‬
‫ואם א‪F‬מת כל הדבר הזה – כי אז א‪$‬פוא א‪$‬יך לא תערוג נפשי לחי‪$‬י נצחים ולטבעת הטבעת‬
‫אשר ליום שמחת לבי – זה טבעת תשובתי!‬
‫לא מצאתי אשה אשר חפצתי כי ממנה אקים לי זרע‪ ,‬זולתי האשה הזאת אשר אהבתי‪ :‬כי‬
‫אהבתיכם‪ ,‬הוי חי‪$‬י נצחים!‬

‫ה‬
‫אם אהבתי את הים ואת‪-‬כל דבר אשר ארח‪-‬ים לו ושבעתים אהבתיו ברגע קצפו אשר רוחו‬
‫לא יהיה כרוחי;‬
‫אם י ‪$‬ש בי התאוה המבקשת תמיד‪ ,‬אשר משוטה חות‪$‬ר אחר כל‪-‬אשר לא י ‪$‬חק‪$‬רו‪ ,‬ואם י ‪$‬ש תאות‬
‫עוב‪$‬ר‪-‬ים בתאותי;‬
‫אם י ‪$‬ש אשר קראה תרועת גילי ל ‪$‬אמר‪ :‬הנ ‪$‬ה חלף החף – ועתה הנ ‪$‬ה נפל מ‪$‬עלי רתוק הכבלים‬
‫האחרון –‬
‫ואשר א‪$‬ין לו גבול סע‪$‬ר עתה מסביב לי ועד אפס‪ $‬י מרחקים נוצ‪$‬ץ לפני המקום והזמן‪ .‬אשריך‬
‫אשריך‪ ,‬אתה הל ‪$‬ב הישן!"‬
‫ואם א‪F‬מת כל הדבר הזה – כי אז א‪$‬פוא א‪$‬יך לא תערוג נפשי לחי‪$‬י נצחים ולטבעת הטבעת‬
‫אשר ליום שמחת לבי – זה טבעת תשובתי!‬
‫לא מצאתי אשה אשר חפצתי כי ממנה אקים לי זרע‪ ,‬זולתי האשה הזאת אשר אהבתי‪ :‬כי‬
‫אהבתיכם‪ ,‬הוי חי‪$‬י נצחים!‬

‫ו‬
‫אם צדקתי צדקת מחול ‪$‬ל ואם י ‪$‬ש אשר בשת‪$‬י רגלי דלגתי לתוך חדוה מל ‪$‬את זהב אזמרגדים;‬
‫אם רשעתי רשעה משחקת אשר חמדה לשבת ב‪$‬ין ער‪ D‬גות ששנים וסבכ‪$‬י חבצלות;‬
‫– כי בשחוק דבק כל‪-‬הרע יחד‪ ,‬ורק כי נקדש ויטהר על פי הנחת אשר בו ובקרבו; –‬
‫אם זה כל שיחי וכל הגיגי‪ ,‬אשר כל‪-‬הכב‪$‬ד י‪$‬ק‪$‬ל וכל הבשר יחול ‪$‬ל וכל הרוח יהיה לצפור‪ :‬וח‪$‬י‬
‫אני אם לא זה כל שיחי וכל הגיגי! –‬

‫ואם א‪F‬מת כל הדבר הזה – כי אז א‪$‬פוא א‪$‬יך לא תערוג נפשי לחי‪$‬י נצחים ולטבעת הטבעת‬
‫אשר ליום שמחת לבי – זה טבעת תשובתי!‬
‫לא מצאתי אשה אשר חפצתי כי ממנה אקים לי זרע‪ ,‬זולתי האשה הזאת אשר אהבתי‪ :‬כי‬
‫אהבתיכם‪ ,‬הוי חי‪$‬י נצחים!‬
 ‫ז‬
‫אם י ‪$‬ש אשר פרשתי ממעל לי שמ‪$‬י דממה ועשיתי לי כנפים להתעופ‪$‬ף בהן אל תוך שמי א‪$‬לה;‬
‫קי אור עמ‪D‬קים וחכמת‪-‬צפ‪L‬רים אשר לח‪D‬פשתי באה לי; –‬ ‫אם כמשתעש‪ $‬ע שטתי במרח ‪$‬‬
‫וזה אשר תדב‪$‬ר חכמת הצפ‪L‬רים ל ‪$‬אמר‪" :‬רא‪$‬ה הנ ‪$‬ה א‪$‬ין מעל וא‪$‬ין תחת! קום והתנוד‪ $‬ד על‬
‫סביביך וחוצה ולאחוריך‪ ,‬אתה הקל! זמ‪$‬ר! אל תוס‪ $‬ף עוד דב‪$‬ר!‬
‫– האם לא רק למען הכב‪$‬דים נבראו המלים? האם לא קבץ כזבים כל המלים למען הקל?‬
‫זמ‪$‬ר! אל תוס‪ $‬ף עוד דב‪$‬ר!" –‬
‫ואם א‪F‬מת כל הדבר הזה – כי אז א‪$‬פוא א‪$‬יך לא תערוג נפשי לחי‪$‬י נצחים ולטבעת הטבעת‬
‫אשר ליום שמחת לבי – זה טבעת תשובתי!‬
‫לא מצאתי אשה אשר חפצתי כי ממנה אקים לי זרע‪ ,‬זולתי האשה הזאת אשר אהבתי‪ :‬כי‬
‫אהבתיכם‪ ,‬הוי חי‪$‬י נצחים!‬
 ‫חלק רביעי ואחרון‬
‫א‪$‬י מעש‪ $‬י סכלות גדולים מן הנעשים ביד החומלים?‬
‫וא‪$‬י גדלו הפגעים מן הפגעים אשר בראו מעש‪ $‬י הסכלות אשר לחומלים?‬
‫הוי על האהבים אשר א‪$‬ין עוד גבה להם מ‪$‬חמלתם ומעלה!‬
‫הנ ‪$‬ה כה דב‪$‬ר פעם אחת השטן א‪$‬לי‪" :‬י ‪$‬ש שאול גם ל ‪$‬אלהים‪ :‬הלא זאת אהבתו לבנ ‪$‬י אדם"‪.‬‬
‫וזה לא‪-‬כבר שמעתיו מדב‪$‬ר א‪$‬לי‪" :‬הא‪F‬להים מ‪$‬ת; בחמלתו על בנ ‪$‬י האדם מ‪$‬ת הא‪F‬להים "‪.‬‬
‫סרתוסטרא‪,‬‬
‫על החומלים‬
‫)חלק ב'‪(.‬‬

‫קרבן הדבש‬
‫– ועל סרתוסטרא עברו ירחים ושנים חדשים והוא לא התבונ ‪$‬ן‪ ,‬ורק שערותיו הלבינו‪ .‬ויהי היום‬
‫והוא יוש‪ $‬ב על האבן אשר לפנ ‪$‬י פתח מערתו ומביט מחריש למ‪$‬רחוק – ואולם משם תביט כל‬
‫עין את הים ועל‪-‬פנ ‪$‬י תהומות א‪$‬ין ח‪$‬קר – אז התחרשו חיותיו ות‪$‬לכנה סביב סביב לו כבדות‬
‫מחשבה ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן התיצבו ותעמודנה לפניו‪.‬‬
‫ותדב‪$‬רנה החיות ל ‪$‬אמר‪" :‬אי לך‪ ,‬סרתוסטרא! האל אשרך אתה יוש‪ $‬ב פה ומצפה?"‬
‫וסרתוסטרא ענה ויאמר‪" :‬מה בצע באשרי! הנ ‪$‬ה חדלתי מ‪$‬אז מ‪$‬הגות עוד באשרי ואנכי הוגה‬
‫רק במפעלי"‪ – .‬ותוספנה החיות ותאמרנה‪" :‬הנ ‪$‬ה אתה דב‪$‬ר את הדברים הא‪$‬לה כאיש אשר‬
‫לו עתרת כל‪-‬טוב‪ .‬הא‪$‬ין אתה שוכ‪$‬ב פה בים שמ‪$‬י תכ‪$‬לת כבד אשר?" – וסרתוסטרא ענה‬
‫וישחק‪" :‬הוי אתם ל ‪$‬צים ופתאים‪ ,‬מה ה‪F‬טיבותם לבחר לכם את‪-‬משלכם‪ :‬ואולם ה‪$‬ן גם את‪-‬זאת‬
‫ידעתם‪ ,‬כי אשרי כב‪$‬ד וא‪$‬יננו כגל מים נדף‪ :‬מ‪$‬איץ הוא בי וא‪$‬יננו חפ‪$‬ץ לסור מ‪$‬עלי‪ ,‬והיה משפטו‬
‫כמשפט זפת נתכה"‪– .‬‬
‫אז התחרשו חיותיו ש‪ $‬נית ות‪$‬לכנה סביב סביב לו כבדות מחשבה ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן התיצבו ש‪ $‬נית לפניו‬
‫ותעמודנה ותדב‪$‬רנה ל ‪$‬אמר‪" :‬אי לך‪ ,‬סרתוסטרא! הזה א‪$‬פוא שרש הדבר אשר אתה הול ‪$‬ך‬
‫מיום אל יום הלך והצהיב‪ ,‬הלך והשחיר‪ ,‬בעוד אשר שערותיך ילבינו וע‪$‬ינן כע‪$‬ין הפשתה? רא‪$‬ה‬
‫הנ ‪$‬ה אתה יוש‪ $‬ב פה בתוך זפתך!" – וסרתוסטרא שחק וידב‪$‬ר ל ‪$‬אמר‪" :‬מה אתן דברות הפעם‪,‬‬
‫חיותי! אכ‪$‬ן צדקתן‪ :‬חטאתי כי דברתי על דבר הזפת‪ .‬אשר מצאני‪ ,‬זה ימצא את כל פרי אשר‬
‫בש‪ $‬ל‪ .‬רק הדבש בקרב גידי הוא אשר ה‪$‬עיב את‪-‬דמי ואת נשמתי הפך למחרישה"‪ – .‬והחיות‬
‫ענו‪" :‬הנ ‪$‬ה כ‪$‬ן דברת סרתוסטרא!" ותלחצנה א‪$‬ליו; "ואולם הא‪$‬ין עם לבך היום לעלות על הר‬
‫נשא? הנ ‪$‬ה צח הרוח אשר מסביב ובהביטך משם אל הארץ וראית אותה היום פי שבעה מכל‬
‫הימים"‪ – .‬וסרתוסטרא ענה ויאמר‪" :‬מה ה‪F‬טיבותן ליעץ אותי היום ולדב‪$‬ר כלבבי‪ :‬אע‪F‬לה נא לי‬
‫על הר נשא! ואולם התאמ‪$‬צנה נא חיותי להכין לפני שם דבש דיי‪ ,‬דבש‪-‬ככרים יהיה‪ ,‬דבש‪-‬‬
‫זהב‪ ,‬צהוב ולבן וטוב וצח כקרח‪ ,‬כי י ‪$‬ש עם לבי להקריב שם במרום הרים את קרבן‪-‬הדבש"‪.‬‬
‫–‬
‫ויהי בהיות סרתוסטרא במרום ההר וישלח מלפניו את חיותיו אשר הלכו אחריו עד הלום‪ ,‬ויפן‬
‫כה וכה וירא כי בד‪ $‬ד הוא עתה לנפשו‪ – :‬אז שחק בכל לבו ויב‪$‬ט על סביביו ויאמר‪:‬‬
‫"הנ ‪$‬ה קראתי בש‪ $‬ם קרבן ואמרתי קרבן‪-‬דבש‪ .‬ואולם רק ערמה היה דברי זה ופתיות מועילה!‬
‫אכ‪$‬ן הנ ‪$‬ה אנכי עומ‪$‬ד עתה במרום ההר וא‪$‬ין מעצור עוד לרוחי לדב‪$‬ר את‪-‬דברי חפשי לרוחי‬
‫שבעתים מכל אשר יכלתי לדב‪$‬ר באזנ ‪$‬י חיות‪-‬בית אשר לבדדים ובעודי במערות בדדים‪.‬‬
‫מה לי קרבן ומי לי קרבן! רק מפז ‪$‬ר אני את אשר נתן לי‪ ,‬אנכי המפז ‪$‬ר באלפ‪$‬י חפנים; וא‪$‬יך זה‬
‫אקרא לזה – הקריב!‬
‫וכאשר שאלתי לי דבש לא שאלתי בלתי אם להיותו לי ברות בראש חכה‪ :‬נפת צוף ומחמאות‬
‫מתק‪ ,‬אשר ישתוק‪$‬ק אל ‪$‬יהם גם הדב השוק‪$‬ק וכל בעל כנף זוע‪$‬ם ומר רוח‪:‬‬
‫– ברות‪-‬יקושים נבחרה‪ ,‬כאשר ישאל לו כל ציד וכל מצוד‪ $‬ד דגים‪ .‬כי הנ ‪$‬ה היתה הארץ בע‪$‬ינ ‪$‬י‬
‫כל כמו יער חיות עבות וגנת חמד תאות כל ציד פרא‪ ,‬ואולם בע‪$‬יני היתה כמו ים גדול ומל ‪$‬א‬
‫ורב תהום‪,‬‬
‫– ים מל ‪$‬א דגים צבעים וסרטנים‪ ,‬אשר אל ‪$‬יהם יתאוו גם בנ ‪$‬י א‪$‬לים‪ ,‬והיו גם ה‪$‬ם לדיגים‬
‫ולמשליכ‪$‬י רשת‪ :‬הנ ‪$‬ה ככה מלאה הארץ פלאות עם גדולות ועם קטנות‪.‬‬
 ‫ואף כי ארץ האדם‪ ,‬זה ים האדם‪ – :‬אל‪-‬זה אנכי משליך היום את חכת‪-‬הזהב אשר לי ואקרא‪:‬‬
‫ה‪$‬עלי נא‪ ,‬את תהום האדם!‬
‫ה‪$‬עלי נא והקיאי א‪$‬לי את דגיך ואת סרטניך הנוצצים!‬
‫במבחר יקושי אנכי יוק‪$‬ש לי היום את מפלאות דג‪$‬י‪-‬אדם!‬
‫– את‪-‬אשרי אנכי משליך היום אל‪-‬כל מרחק ואל‪-‬כל מרחב‪ ,‬אל מזרח וצה‪L‬רים ומערב‪ ,‬למען‬
‫אראה אם לא יעלו לי דג‪$‬י אדם ונוקשו באשרי ונא‪F‬חזו בו והשתערו עליו‪.‬‬
‫מק‪$‬י תהום א‪$‬לה אשר‬ ‫– עד‪-‬אם ישכו את ראש ווי הנסתר ועלו עמי אל שיאי אשר לי – ע ‪D‬‬
‫במעמקים יעלו אל הרע מכל מצודד‪ $‬י דג‪$‬י אדם‪ .‬כי הנ ‪$‬ה זה ארחי וזה משפטי מ‪$‬אז ומר‪ $‬אשית‪:‬‬
‫מוש‪ $‬ך אנכי ומעלה ושוא‪$‬ב ומוציא‪ ,‬אומ‪$‬ן אנכי ומאמ‪$‬ן ואמן‪ ,‬אשר לא חנם דב‪$‬ר לפנים אל נפשו‪:‬‬
‫"ה‪F‬י‪$‬ה את‪-‬אשר עליך להיות!"‬
‫ועל כ‪$‬ן א‪$‬פוא יעלו נא בנ ‪$‬י האדם א‪$‬לי‪ :‬כי עוד אנכי מחכה אל האותות אשר יגידו לי‪ ,‬כי בא‬
‫מוע‪$‬ד לי לשקוע; א‪$‬ינני שוק‪$‬ע עוד בקרב אדם גם אני ככל אשר שומה עלי‪.‬‬
‫ולזאת אנכי מחכה פה על פנ ‪$‬י הרים נשאים מל ‪$‬א ערמה ולעג‪ ,‬ואני לא קצר רוח ולא ארך רוח‪,‬‬
‫ורק איש אשר גם את ארך הרוח שכח – יען כי חדל מהיות לו רוח ל"משא"‪.‬‬
‫כי הנ ‪$‬ה גורלי מניח לי מוע‪$‬ד דיי‪ – :‬הא‪D‬מנם שכחני גורלי? או האם יוש‪ $‬ב הוא מ‪$‬אחר אבן גדולה‬
‫בתוך הצ‪$‬ל ומצוד‪ $‬ד זבובים?‬
‫וחי אני כי לבי טוב עליו על גורלי זה אשר מ‪$‬אז ולעולם‪ ,‬ע‪$‬קב אשר לא יגש בי ולא יאיץ בי‬
‫ומוע‪$‬ד יניח לי להוללות ולפחזות‪ :‬כי על כ‪$‬ן עליתי לי היום על ההר הגבוה הזה לצוד דגים‪.‬‬
‫העלה אדם מ‪$‬עודו על ראש הרים לבעבור יצוד דגים? ולו גם פתיות היא אשר אנכי חפ‪$‬ץ ואשר‬
‫אנכי עשה פה במרום ההר‪ :‬הנ ‪$‬ה נבחר הוא לי שבעתים משבת שם בשפל כמו חוג‪$‬ג מ‪$‬רב‬
‫חכות ואשר י ‪$‬הפ‪$‬ך שם מרא‪$‬ה פני ירוק וצהוב – ואשר אהיה מפש‪ $‬ק שפתים ושא‪$‬ף ח‪$‬מות מ‪$‬רב‬
‫חכות ואשר אהיה יל ‪$‬יל סערות קדוש בתוך הרים ואהיה קצר רוח‪ ,‬הקר‪ $‬א אל העמקים מתחת‪:‬‬
‫"שמעו לי‪ ,‬פן איס‪$‬ר אתכם בש‪ $‬בט א‪F‬להים!"‬
‫ולא כי זע‪$‬ף אני על חוגר‪ $‬י ח‪$‬מות כא‪$‬לה! הלא טובים ה‪$‬ם לי לבעבור אשחק על ‪$‬יהם! וה‪$‬ם קצר‪ $‬י‬
‫תפ‪$‬י הסערה הגדולים הא‪$‬לה‪ ,‬השאפים להוציא היום את‪-‬כל רוחם או‬ ‫רוח עד למאד – כל ‪D‬‬
‫לכלוא אותו לנצח נצחים!‬
‫ואולם אני וגורלי – לא נדב‪$‬ר אל "היום" ולא נדב‪$‬ר אל "לא לנ ‪$‬צח נצחים"‪ :‬י ‪$‬ש לנו ארך רוח‬
‫ומוע‪$‬ד ומוע‪$‬ד עליון די ‪$‬נו לבעבור דב‪$‬ר‪ .‬כי י ‪$‬ש יום אשר יבוא ולא יעבור‪.‬‬
‫מי הוא זה אשר יבוא ולא יעבור? הלא זה ה"זר" הגדול אשר לנו‪ ,‬זאת ממלכת האדם הגדולה‬
‫והרחוקה‪ ,‬ממלכת סרתוסטרא לאלפ‪$‬י שנים – –‬
‫הירחק מאד "רחוק" אשר כזה? מה לי כי אשים א‪$‬ליו ל ‪$‬ב! ואולם גם ברחקו מוצק הוא לי –‬
‫ובשת‪$‬י רגלי אנכי עומ‪$‬ד על היסוד הזה‪.‬‬
‫– על יסוד נ ‪$‬צח‪ ,‬על‪-‬פנ ‪$‬י אבנ ‪$‬י עולם מוצקות‪ ,‬על מרום ההר הגבוה והקשה הזה מ‪$‬אז ומ‪$‬עולם‪,‬‬
‫אשר באים א‪$‬ליו כל הרוחות כבא אל פרשת הדרכים ושאלו‪ :‬אי‪$‬ה? ומ‪$‬אן? ולאן?‬
‫פה שחקי‪ ,‬שחקי את פחזותי הבריאה והטובה! מ‪$‬ראש הרים השליכי את שחוק לעג‪$‬ך הנוצ‪$‬ץ!‬
‫צודי לי בנוצצ‪$‬ך את מבחר דג‪$‬י‪-‬אדם!‬
‫ואת אשר לי הוא בכל הימים ואת אשר לי הוא לעצמי ולנפשי בכל דבר ובכל ענין – אותו דוגי‬
‫לי משם ואותו העלי נא א‪$‬לי‪ ,‬כי א‪$‬ליו אני מחכה – אני הרע מכל מצודד‪ $‬י הדגים‪.‬‬
‫רדי רדי‪ ,‬את חכתי! ר‪$‬ד‪ ,‬העמ‪$‬ק‪ ,‬אתה המוק‪$‬ש אשר לאשרי! הרע‪$‬ף את טלך המתוק‪ ,‬אתה‬
‫דבש לבי! נשכי‪ ,‬את חכתי‪ ,‬את בטן כל היגון הקד‪ $‬ר!‬
‫רדי רדי את ע‪$‬יני! הוי מה רבים הימים אשר מסביב לי ומה עצ‪D‬מים עתידות האדם כסוי ‪$‬י‬
‫הדמדומים! וממעל לי – מה רבה הדממה עם אדם הששנים! מה עצ‪D‬מה המנוחה פדוית כל‬
‫עב!‬

‫זעקת שבר‬
‫ויהי ממח‪L‬רת היום וסרתוסטרא ישב ש‪ $‬נית על אבנו אשר לפנ ‪$‬י פתח המערה‪ ,‬והחיות אשר עמו‬
‫פשטו על פנ ‪$‬י חוץ לבעבור הב‪$‬א טרף חדש וגם – דבש חדש‪ ,‬כי את הדבש הישן פז ‪$‬ר‬
‫סרתוסטרא ויכל ‪$‬הו עד הקרט האחרון‪ ,‬ויהי הוא יוש‪ $‬ב ובידו מטה וצ‪$‬ל תבניתו מח‪D‬קה על פנ ‪$‬י‬
‫האדמה ולבו חוש‪ $‬ב מחשבות – ואולם לא על נפשו ולא על צלו היו מחשבותיו – אז התפלץ‬
‫פתאם ממקומו וירגז תחתיו‪ ,‬כי ראה על יד צלו והנ ‪$‬ה עוד צ‪$‬ל ש‪ $‬ני‪ .‬וימה‪$‬ר סרתוסטרא ויב‪$‬ט על‬
 ‫סביביו ויקם וירא והנ ‪$‬ה לפניו נביא הא‪F‬מת‪ .‬והאיש הוא אשר אותו הא‪F‬כיל ואותו השקה על‬
‫ש‪ D‬לחנו באחד הימים‪ ,‬והוא מנב‪$‬א אז את דבר העי ‪$‬פה הגדולה ומלמ‪$‬ד את התורה ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫"משפט אחד לכל‪ ,‬א‪$‬ין דבר שוה‪ ,‬א‪$‬ין לעולם תכלית‪ ,‬הדעת מחנקת"‪ .‬ואולם פנ ‪$‬י האיש ש‪ D‬נו‬
‫מאד מ‪$‬אז ועד היום‪ ,‬וכאשר הביט סרתוסטרא אל ע‪$‬יניו‪ ,‬ויבה‪$‬ל לבו בו גם הפעם‪ :‬כי הנ ‪$‬ה‬
‫נבואות רעות וברקים כע‪$‬ין הא‪$‬פר עופפו על פניו‪.‬‬
‫ונביא הא‪F‬מת הביט ויבן את הנעשה בל ‪$‬ב סרתוסטרא‪ ,‬ויעב‪$‬ר את ידו על פניו ויהי כאיש אשר‬
‫חפ‪$‬ץ למחות את פניו; וגם סרתוסטרא עשה כמשפט הזה‪ ,‬אז שב אל ‪$‬יהם לבם גם שנ ‪$‬יהם‬
‫ויתחזקו כמעט‪ ,‬ויתנו את ידם איש לר‪ $‬ע‪$‬הו‪ ,‬ויהי לאות כי אומרים ה‪$‬ם לשוב ולחד‪ $‬ש את ברית‬
‫שלומם‪.‬‬
‫וסרתוסטרא אמר‪" :‬ברוך אתה לי בבאך‪ ,‬נביא העי ‪$‬פה הגדולה! ה‪$‬ן לא לשוא היית לי באחד‬
‫הימים אור‪ $‬ח אל ש‪ D‬לחני ואור‪ $‬ח בב‪$‬יתי; א‪F‬כל ושת‪$‬ה גם היום בב‪$‬יתי‪ ,‬וסלח נא לי אם איש זק‪$‬ן‬
‫ועל ‪$‬ז י ‪$‬ש‪ $‬ב עמך אל הש‪ D‬לחן!" – ונביא הא‪F‬מת השתאה א‪$‬ליו ויען‪ :‬הא‪D‬מנם אתה זה הזק‪$‬ן העל ‪$‬ז?‬
‫אמנם ה‪F‬י ‪$‬ה נא‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬את אשר תהיה ואת אשר תחפוץ להיות‪ ,‬ואולם דע לך כי כבר‬
‫מלאו ימיך פה במרום – עוד מעט ונשאה אותך א‪L‬נית‪-‬ש‪ $‬יטך מתוך יבשתך זאת!" וסרתוסטרא‬
‫שחק לדבריו ויקרא‪" :‬הא‪D‬מנם יב‪$‬ש לי ככה?" ונביא הא‪F‬מת ענה‪" :‬הנ ‪$‬ה הגלים אשר מסביב‬
‫להרך עולים הלך ועלה‪ ,‬וה‪$‬ם גל ‪$‬י השבר הגדול והמצוקה הגדולה; עוד מעט ונגעו גם אל א‪L‬ני‪-‬‬
‫ש‪ $‬יטך ונשאו אותך מזה"‪ .‬וסרתוסטרא הח‪F‬ריש אחר‪ $‬י הדברים הא‪$‬לה וישתומ‪$‬ם מאד‪ .‬ונביא‬
‫הא‪F‬מת הוסיף ויאמר‪" :‬הא‪$‬ין אתה שומ‪$‬ע עוד דבר? אם לא ממעמקים ועד הלום הול ‪$‬ך ועלה‬
‫הקול הסע‪$‬ר והזע‪$‬ף?" – וסרתוסטרא הח‪F‬ריש גם עתה ואת אזנו הטה לשמוע‪ :‬אז שמע קול‬
‫זעקת שבר גדול ורב‪ ,‬אשר נשאו התהומות יחדו ואשר נתן תהום אל תהום‪ .‬כי לא חפ‪$‬ץ איש‬
‫מ‪$‬הם לעצרו עמו – ע‪$‬קב אשר היה קולו מר מאד‪.‬‬
‫וסרתוסטרא קרא באחרונה‪" :‬הוי לך הנביא הרע! הלא זאת זעקת שבר‪ ,‬זעקת אדם היא‪,‬‬
‫אשר תתפר‪ $‬ץ מתוך ים שחור‪ .‬ואולם מה‪-‬זעקת שבר זאת כי תגע אל לבי! הנ ‪$‬ה הפשע האחרון‬
‫אשר חשכתי את נפשי ממנו עד היום – הידעת מה‪-‬שמו?‬
‫– חמלה! ענה נביא הא‪F‬מת מקרב ל ‪$‬ב מל ‪$‬א וישא את שת‪$‬י ידיו – הוי סרתוסטרא! רא‪$‬ה הנ ‪$‬ה‬
‫באתי לבעבור השיא אותך אל פשעך האחרון!"‬
‫וכמעט נשמעו הדברים הא‪$‬לה וקול זעקת השבר התפר‪ $‬ץ עוד הפעם ויהי נורא וגדול‬
‫מבראשנה וגם קרוב מבראשנה‪ .‬ונביא הא‪F‬מת קרא‪ :‬השמעת סרתוסטרא? השמעת? הלא רק‬
‫למענך הקול הזה ורק א‪$‬ליך הוא קר‪ $‬א‪ :‬בא‪ ,‬בא‪ ,‬בא‪ ,‬כי המוע‪$‬ד הגיע‪ ,‬הגיע הרגע האחרון!" –‬
‫וסרתוסטרא הח‪F‬ריש אחר‪ $‬י הדברים הא‪$‬לה‪ ,‬והוא נבהל ונבעת ורק באחריתו שאל ויהי כפוס‪ $‬ח‬
‫על סעפים‪ :‬מי הוא א‪$‬פוא אשר יקרא לי שם?‬
‫ונביא הא‪F‬מת ענה בעז‪" :‬הלא ידעת‪ ,‬סרתוסטרא! למה זה אתה מסתת‪$‬ר? הנ ‪$‬ה הוא האדם‬
‫הנעלה הצוע‪$‬ק א‪$‬ליך!"‬
‫וסרתוסטרא התחלח‪$‬ל ויצעק מ‪$‬רב יראה‪ :‬האם האדם הנעלה? ואולם מה זה חפ‪$‬ץ זה? מה זה‬
‫חפ‪$‬ץ זה? הנ ‪$‬ה האדם הנעלה! ואולם מה זה חפ‪$‬ץ זה פה? – אז התכסה עורו ז ‪$‬עה‪.‬‬
‫ונביא הא‪F‬מת לא ענה דבר על יראת סרתוסטרא‪ ,‬כי אם הא‪F‬זין וישמע למעמקים‪ ,‬ויהי כאשר‬
‫הא‪F‬ריך להאזין והדממה היתה כב‪$‬דה ולא שמע דבר‪ ,‬אז הפנה את ע‪$‬יניו ש‪ $‬נית לסרתוסטרא‬
‫וירא אותו והנ ‪$‬ה הוא עומ‪$‬ד ורוע‪$‬ד‪.‬‬
‫ויען ויאמר בקול עצ‪$‬ב‪ :‬הוי סרתוסטרא! חי אני כי א‪$‬ין אתה עומ‪$‬ד פה כאיש אשר אשרו ירקיד‬
‫אותו; ואולם דע לך כי רק‪$‬ד תרק‪$‬ד‪ ,‬ולא תפול פה ארצה לע‪$‬יני!‬
‫ואולם גם ברקדך פה לע‪$‬יני ובחוללך כנפשך‪ ,‬אל נא יאמר לי איש‪ :‬הנ ‪$‬ה האיש העל ‪$‬ז האחרון‬
‫קד פה!"‬‫מר ‪$‬‬
‫רק לחנם יבא איש אל המרומים הא‪$‬לה לבעבור בק‪$‬ש לו פה איש כזה‪ :‬רק מערות ימצא פה‬
‫ומכפלות מערות ומחבואים למען מתחבאים‪ ,‬ואולם לא ימצא פה מחלות אשר וחדר‪ $‬י מטמונים‬
‫וגיד‪ $‬י זהב אשר חדשים‪.‬‬
‫אשר – א‪$‬יך זה ימצא איש את האשר א‪$‬צל קבורים ובודדים כא‪$‬לה! העלי לבק‪$‬ש את האשר‬
‫האחרון על פנ ‪$‬י אי‪$‬י ע‪$‬דן ובמרחק‪$‬י ימים נשכחים?‬
‫ואולם משפט אחד לכל‪ ,‬א‪$‬ין דבר שוה‪ ,‬א‪$‬ין מועיל בבקש‪ $‬נו‪ ,‬וגם אי‪$‬י ע‪$‬דן א‪$‬ינם עוד!" – –‬
‫ככה נא‪F‬נח נביא הא‪F‬מת‪ ,‬ואולם בתתו את קול אנחתו האחרונה ותחי פתאם רוח סרתוסטרא‬
‫ויכון וי ‪$‬אור לו‪ ,‬ויהי פתאם כאיש אשר ממעמק‪$‬י בור עלה לקראת אור‪" ,‬לא! לא! ושלש פעמים‬
 ‫לא!" ככה קרא בקול חזק ויחל ‪$‬ק את זקנו – הנ ‪$‬ה את זאת ידעתי שבעתים ממך! י ‪$‬ש עוד אי‪$‬י‬
‫ע‪$‬דן! החר‪ $‬ש מזה‪ ,‬אתה שק א‪$‬בל מתיפ‪$‬ח!‬
‫חדל לך מ‪$‬הרעיף פה כזה‪ ,‬אתה ענן גשם לפנ ‪$‬י צה‪L‬רים! הא‪$‬ין אנכי כבר עומ‪$‬ד פה לח מ‪$‬רב‬
‫תנואותיך ושטוף כמו כלב?‬
‫ועתה אני מתנודד אנה ואנה ואני בור‪ $‬ח מפניך‪ ,‬לבעבור אשוב ואיבש‪ :‬ואתה אל נא יפל ‪$‬א‬
‫בע‪$‬יניך! הלזאת א‪$‬חש‪ $‬ב בע‪$‬יניך לאיש מקלה אורחים? ואולם הלא בתוך גבולי אנכי!‬
‫ובדבר האדם הנעלה אשר אמרת‪ :‬הבה נא‪ ,‬הנני ואבקשו כרגע בתוך היערות אשר פה – כי‬
‫הנ ‪$‬ה משם באה זעקתו! ומי יוד‪ $‬ע אם לא חיה רעה קמה עליו שם‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה הוא בתוך גבולי‪ ,‬ולכ‪$‬ן כל רעה לא תמצא אותו כי אמנם י ‪$‬ש אתי פה חיות רעות רבות"‪– .‬‬
‫ובדב‪$‬ר סרתוסטרא את הדברים האלה ויפן ויאמר ללכת‪ .‬ואולם נביא‪-‬הא‪F‬מת ענה אותו ויאמר‪:‬‬
‫אכ‪$‬ן ערום אתה‪ ,‬סרתוסטרא!‬
‫ידעתי כי חפצת להיות נקי ממני! ולכ‪$‬ן נבחר לך לרוץ אל תוך היערות ולא‪F‬רב לחיות רעות!‬
‫אבל מה יושיעך כל זה? הלא כבא הערב ושבת ומצאתני פה; בתוך מערתך זאת א‪$‬ש‪ $‬ב והייתי‬
‫ארך רוח וכב‪$‬ד כמו קורה – ואחכה א‪$‬ליך!"‬
‫וסרתוסטרא מד‪ $‬י לכתו קרא גם הוא‪" :‬יהי כדבריך! ואולם כל אשר לי פה במערתי גם לך‬
‫הוא‪ ,‬אתה אורחי!‬
‫ואם י ‪$‬ש אשר גם דבש תמצא פה‪ ,‬ולקקת אותו עד תם‪ ,‬אתה הדב השוק‪$‬ק‪ ,‬והמתקת בו את‬
‫נשמתך! כי בבא הערב והיינו שנ ‪$‬ינו טוב‪$‬י ל ‪$‬ב‪.‬‬
‫– טוב‪$‬י ל ‪$‬ב ושמ‪$‬חים כי עבר היום הזה! ובזמרי את שירי והיית לי אתה לדב מרק‪$‬ד‪.‬‬
‫הא‪$‬ין אתה מאמין בזה? אם מ‪$‬ניד אתה בראשך? הבה נא‪ ,‬הבה נא‪ ,‬אתה הדב הזק‪$‬ן! ואולם דע‬
‫לך כי גם אנכי – נביא א‪F‬מת"‪.‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫דברים עם המלכים‬
‫א‬
‫וסרתוסטרא הול ‪$‬ך בהריו וביעריו‪ ,‬עוד טרם ירחיק מהלך שעה אחת והנ ‪$‬ה תכונה נפלאה‬
‫לקראתו‪ .‬כי על הדרך‪ ,‬אשר עליה אמר לרדת עתה‪ ,‬באו שנ ‪$‬י מלכים עדוים עטרות וחגרות‬
‫ארגמן ומכ‪D‬ס‪ $‬י צבעים כמו ע‪$‬יטים צבועים‪ ,‬וה‪$‬ם נהגים ביד‪ $‬יהם חמור עמוס משא‪ .‬וסרתוסטרא‬
‫השתאה ויאמר אל לבו‪" :‬מה למלכים הא‪$‬לה ולאדמת ממשלתי פה?" וימה‪$‬ר ויתחב‪$‬א אל‪-‬‬
‫מתחת לאחד השיחים‪ .‬ויהי בהגיע המלכים עד המקום אשר הוא שם‪ ,‬אז דב‪$‬ר בחצי‪-‬קולו ויהי‬
‫כמדב‪$‬ר לנפשו ויאמר‪ " :‬אכ‪$‬ן נפלא הדבר מאד ומי יגיד לי את פשרו? שנ ‪$‬י מלכים אנכי רואה‬
‫ורק חמור אחד!"‬
‫תיהם וישחקו ויביטו אל המקום אשר משם בא הקול‪ ,‬ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן שבו ויביטו‬ ‫והמלכים עמדו תח ‪$‬‬
‫איש בפנ ‪$‬י אחיו‪ ,‬והמלך ההול ‪$‬ך מימין אמר‪" :‬אכ‪$‬ן יחשוב כזאת גם איש ממנו‪ ,‬ורק לא ידב‪$‬ר‬
‫כזאת איש ממנו גם בשפתיו"‪.‬‬
‫והמלך ההול ‪$‬ך משמאל ה‪$‬ניד בכת‪$‬פיו ויאמר‪" :‬א‪$‬ין‪-‬זה כי אם רע‪$‬ה עזים הוא או בד‪ $‬ד‪ ,‬אשר‬
‫הא‪F‬ריך לשבת בדד ב‪$‬ין סלעים וע‪$‬צים‪ .‬כי מי איש רחוק מ‪$‬חברת אדם כ‪D‬לו ושכח זה את המדות‬
‫הטובות"‪.‬‬
‫והמלך הש‪ $‬ני ענה בלי רצון וברוח מרה‪" :‬הנ ‪$‬ה המדות הטובות! ואולם מפנ ‪$‬י מה אנחנו ברחים‬
‫כיום הזה אם לא מפנ ‪$‬י "המדות הטובות" ואם לא מפנ ‪$‬י "החברה הנעלה"?‬
‫אכ‪$‬ן חי אני אם לא נבחר שבת עם בדדים ועם רע‪$‬י עזים משבת עם אספסופ‪$‬נו המל ‪$‬א תך‬
‫ורמיה וכסוי זהב שוא וקור‪ $‬ע בפוך ע‪$‬יניו‪ – ,‬ואף כי קר‪ $‬א לנפשו " החברה הנעלה "‪.‬‬
‫– ואף כי קר‪ $‬א לנפשו "יחש"‪ .‬ואולם כל‪-‬אשר שם רמיה כ‪D‬לו ובאשה‪ ,‬ושבעתים נבאש בו הדם‪,‬‬
‫חלאים רעים ומר‪ D‬ב‪$‬י ימים וע‪$‬קב אשר רפאוהו רפאים וה‪$‬ם רעים שבעתים‪.‬‬ ‫ע‪$‬קב אשר מל ‪$‬א הדם ‪L‬‬
‫וגם האכר עוד נבחר לי עתה מ‪$‬הם‪ ,‬והוא בריא וגס וערום וקשה ועק‪$‬ש‪ :‬ואולם הלא זה הארח‬
‫הנחשב עתה מכל ארח‪.‬‬
‫היה עתה האכר הנבחר מכל – כי ארח אכרים י ‪$‬ש לו עתה משפט הבכורה! אכ‪$‬ן נתונה‬
‫הממשלה ביד האספסוף – ואני לא את‪$‬ן עוד להשלות את‪-‬נפשי! אספסוף הלא זה אסף אנש‪ $‬י‬
‫תערובות שונים‪.‬‬
‫אנש‪ $‬י התערובות אשר לאספסוף‪ ,‬כי בהם התערבו כ‪D‬לם יחדו‪ :‬נביא ונבל ונדיב ויהודי וכל‪-‬‬
 ‫בה‪$‬מה היוצ‪$‬את מת‪$‬בת נח‪.‬‬
‫המדות הטובות! כל‪-‬אשר לנו מל ‪$‬א רמיה ובאשה‪ .‬א‪$‬ין איש יוד‪ $‬ע עוד כב‪$‬ד‪ :‬ומפנ ‪$‬י זה אנחנו‬
‫ברחים‪ .‬רק כלבים מת‪D‬קים וחנ ‪$‬פים ה‪$‬ם; את על ‪$‬י התמרים ה‪$‬ם מכסים זהב‪.‬‬
‫וזה לי הגעל אשר יהיה לי למחנק‪ ,‬ע‪$‬קב אשר גם אנחנו המלכים היינו לרמיה‪ :‬עדוים וכסוים‬
‫ומצ‪D‬פים עדי רקב מימות שנות אבות אבות‪$‬ינו; היינו אגורות לראי לפתאים ולערומים ולכל‪-‬‬
‫אשר עשים מקנה וקנין בתקף ממשלה‪.‬‬
‫א‪$‬ין אנחנו ראשנים ועל ‪$‬ינו שומה לה‪$‬ראות כראשנים‪ :‬הנ ‪$‬ה זה דבר המרמה אשר כבר היה לנו‬
‫למשא ולזרא‪.‬‬
‫מפנ ‪$‬י האספסוף ברחנו ומפנ ‪$‬י כל הצעקים ומפנ ‪$‬י תרבות כל זבוב‪$‬י הכתיבה ומפנ ‪$‬י הצחנה אשר‬
‫לאנש‪ $‬י החנ ‪D‬יות ומפנ ‪$‬י סערת תאות הכבוד ומפנ ‪$‬י הר‪ $‬יח הרע – ‪ :‬אי לאיש היוש‪ $‬ב עם האספסוף‬
‫הזה‪,‬‬
‫– אי לאנשים אשר שומה על ‪$‬יהם להיות הראשנים לאספסוף הזה! געל! געל! געל! מה‪-‬בצע‬
‫בנו המלכים!" –‬
‫והמלך ההול ‪$‬ך משמאל ענה‪" :‬הנ ‪$‬ה נפל הגעל עליך אחי הא‪D‬מלל‪ .‬ואולם הלא ידעת כי י ‪$‬ש בזה‬
‫איש השומ‪$‬ע אותנו בדבר‪ $‬נו"‪.‬‬
‫וסרתוסטרא התנש‪ $‬א פתאם ממחבאו‪ ,‬כי הקשיב באזנים נטויות ובע‪$‬ינים פקוחות את‪-‬כל‬
‫הדברים‪ .‬ויגש אל המלכים ויקרא‪:‬‬
‫"האיש השומ‪$‬ע אתכם ואשר בתאות ל ‪$‬ב שמע – סרתוסטרא שמו‪.‬‬
‫סרתוסטרא אנכי‪ ,‬אשר כה היה דברו באחד הימים‪" :‬מה בצע במ‪F‬לכים! ועתה שאו נא לי אם‬
‫שמחתי בשמעי אתכם היום מדברים איש אל אחיו‪" :‬מה‪-‬בצע בנו המלכים!"‬
‫ואולם ראו הנ ‪$‬ה פה אדמת ממשלתי וממשלתי אני‪ .‬ענו א‪$‬פוא ואמרו‪ :‬מה אתם מבקשים פה‬
‫על אדמת ממשלתי? או אולי מצאת‪$‬ם אתם בדרך בלכתכם את אשר אנכי מבק‪$‬ש‪ :‬את האדם‬
‫הנעלה?"‬
‫ויהי בשמוע המלכים את הדברים הא‪$‬לה ויכו ביד‪ $‬יהם על‪-‬לבם ויקראו פה אחד‪" :‬אכ‪$‬ן ה‪D‬כרנו!‬
‫בחרב דברך זה אתה מרצ‪$‬ץ את עבי חשכת לבב‪$‬נו‪ :‬אכ‪$‬ן גלית את לחצ‪$‬נו אשר ילחץ אותנו‪ ,‬כי‬
‫אמנם הולכים אנחנו עתה לבעבור מצא את האדם הנעלה –‬
‫– את האדם אשר נעלה על ‪$‬ינו‪ :‬אם‪-‬כי מלכים אנחנו‪ .‬א‪$‬ליו אנחנו מביאים את החמור הזה –‬
‫ויהי נא האדם הנעלה גם המשל הנעלה אשר על‪-‬פנ ‪$‬י האדמה‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן מכל רעות האדם זאת הרעה הגדולה‪ :‬אשר יהיו תקיפ‪$‬י הארץ גם הראשנים בבנ ‪$‬י אדם‪ .‬כי‬
‫שּרש הדבר אשר הכל הול ‪$‬ך רמיה ונע‪F‬קש ורע מאד‪.‬‬ ‫זה ‪Z‬‬
‫מח‪$‬לק האדם‪ :‬אז יעלה וייקר מיום ליום‬ ‫ועוד גם אם ה‪$‬מה האחרנים ואם ח‪$‬לק הבה‪$‬מה רב בם ‪$‬‬
‫האספסוף‪ ,‬עד‪-‬כי באחרית תקרא צדקת האספסוף‪" :‬רק אני לבדי הנני צדקה!" –‬
‫וסרתוסטרא קרא‪" :‬מה אנכי שומ‪$‬ע? חכמה רבה כזאת לא פללתי בפי מלכים‪ ,‬ואנכי שמ‪$‬ח‬
‫עליה עד‪-‬כי חשק חשקתי לש‪ $‬את עליה את משלי בחרוזים‪– :‬‬
‫–ולו גם חרוז אשר לא לכל אזן ינעם‪ .‬כי הנ ‪$‬ה זה לי כבר אשר שכחתי משום ל ‪$‬ב לאזנים‬
‫אר‪D‬כות‪ .‬הבו נא! הבו א‪$‬פא!‬
‫)ואולם פה ענה גם החמור את חלקו‪ ,‬כי אמר מפרש ובל ‪$‬ב רע‪ " :‬י‪-‬הי"‪(.‬‬
‫לפנים – בשנת אחת לספירה המסורה –‬
‫דברה הסבלה ולא מיין שכורה‪:‬‬
‫"אויה‪ ,‬הכל הול ‪$‬ך עקלקלות וחלקלקות!‬
‫מ‪D‬טה! מ‪D‬טה! יור‪ $‬ד העולם עד תהום המעמקות!‬
‫קבת זונות למרודי‪,‬‬ ‫היתה רומי זונה לפצעי ו ‪D‬‬
‫מלך רומי היה לבה‪$‬מה וגם א‪F‬להים – היה יהודי!"‬

‫ב‬
‫ובדב‪$‬ר סרתוסטרא את החרוזים הא‪$‬לה‪ ,‬ויתענגו על ‪$‬יהם המלכים מאד מאד‪ ,‬והמלך ההול ‪$‬ך‬
‫מימין אמר‪" :‬הוי סרתוסטרא! מה ה‪F‬טיבונו כי הלכנו לבעבור ראות פניך!‬
‫כי הנ ‪$‬ה משנאיך הראו אותנו את תמונתך במראה אשר להם‪ ,‬ויהיו שם פניך פנ ‪$‬י מפלצת שטן‬
‫ומל ‪$‬א לעג‪ ,‬עד‪-‬כי יר‪ $‬אנו מפניך‪.‬‬
‫אבל‪-‬מה‪-‬בצע בזה! מיום אל יום עלתה באזנ ‪$‬ינו אחת מ‪$‬אמרותיך ותבת‪$‬ק אזנ ‪$‬ינו ולב‪$‬נו‪ .‬אז‬
 ‫אמרנו‪ :‬מה‪-‬לנו ולמרא‪$‬ה פניו!‬
‫שומה על ‪$‬ינו לשמוע אותו – את האיש אשר הורה‪" :‬את השלום אה‪F‬בו כמו דרך למלחמות‬
‫חדשות‪ .‬ואת השלום הקצר אה‪F‬בו מן הארוך ‪"!F‬‬
‫לא דב‪$‬ר עוד איש דבר‪ $‬י מלחמה כמוהו‪ ,‬כי אמר‪" :‬מה טוב? כי יהיה איש גבור חיל! המלחמה‬
‫הטובה היא המקדשת כל‪-‬דבר וכל‪-‬ענין"‪.‬‬
‫הוי סרתוסטרא! דם אבות‪$‬ינו התעור‪ $‬ר בנו בעורק‪$‬ינו למשמע דברים כא‪$‬לה‪ .‬היו כמו דבר‪ $‬י‬
‫האביב לחביות יין רבות‪-‬ימים‪.‬‬
‫ובהתעופ‪$‬ף החרבות אשה מול רעותה כמו נחשים טלוא‪$‬י ארגמן – או‪-‬אז חמדו אבות‪$‬ינו את‪-‬‬
‫החיים! כל‪-‬שמש שלום נחשבה להם עצ‪$‬לה ואב‪$‬לה‪ ,‬ובהיות השלום ארוך‪ ,‬אז היה להם‬
‫לחרפה‪.‬‬
‫א‪$‬יכה נאנחו אבות‪$‬ינו בראותם על‪-‬פנ ‪$‬י הקיר חרבות להטות ויב‪$‬שות! כמוהן צמאו גם ה‪$‬ם‬
‫למלחמה‪ .‬כל‪-‬חרב באשר היא שם צמ‪$‬אה לדם ולהטת מתאוה"‪– – .‬‬
‫ויהי בדב‪$‬ר המלכים כדברים הא‪$‬לה בקנאה גדולה על‪-‬דבר משוש אבות‪$‬יהם ואשרם‪ ,‬ותצלח‬
‫על סרתוסטרא הרוח ללעג מעט לקנאתם; כי ראה את המלכים הא‪$‬לה העומדים פה לפניו‬
‫עם פנ ‪$‬יהם הענ ‪D‬גים ועם רב ימ‪$‬יהם‪ ,‬וי ‪$‬דע כי אהב‪$‬י שלום ה‪$‬ם בכל‪-‬נפשם ובכל מאדם‪ .‬אולם‬
‫סרתוסטרא התגב‪$‬ר על תאותו ויאמר‪" :‬הבו א‪$‬פוא ועלו! הנ ‪$‬ה פה הדרך העלה אל המערה‬
‫אשר לסרתוסטרא‪ .‬ויהי נא ליום הזה ערב גדול עוד! אבל עתה הנ ‪$‬ה זעקת שבר קר‪ $‬את ל ‪$‬י‬
‫מ‪$‬עמכם‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן כבוד הוא למערתי‪ ,‬כי מלכים י ‪$‬שבו בה ויחכו; ואולם דעו לכם כי חכ‪$‬ה תחכו הרב‪$‬ה!‬
‫יהי א‪$‬פוא אשר יהיה! אחת היא! א‪$‬י המקום אשר ירבו ללמוד שם חכות מ‪$‬אשר בחצרות‬
‫מלכים? כל צדקת המלכים אשר עוד נשארה להם – האם לא יקר‪ $‬א לה היום‪ :‬היכלת‬
‫לחכות?"‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫העלוקה‬
‫וסרתוסטרא מעמיק לחשוב והוא הול ‪$‬ך בדרך הלך והרח‪$‬ק הלך ועבר‪ ,‬ויעבור על‪-‬פנ ‪$‬י יערות‬
‫ועל‪-‬פנ ‪$‬י אגמ‪$‬י בצות; וכמשפט איש אשר יחשוב מחשבות גדולות ואל‪-‬אשר לפניו לא יתבונן‪,‬‬
‫ככה חשב ולא התבונ ‪$‬ן גם הוא וידרוך ברגלו על איש שוכ‪$‬ב על הארץ‪ .‬אז רעש פתאם אל‪-‬מול‬
‫פניו קול זעקת אבוי ושת‪$‬י קללות ועשרים חרפות קשות‪ ,‬ויתחלחל סרתוסטרא וינף את מקלו‪,‬‬
‫ויהי הוא מכה את האיש נוספות על אשר דרך אותו‪ .‬אבל מק‪$‬ץ רגע אחד שב א‪$‬ליו רוחו‪ -‬עם‬
‫בינתו ויצחק אל אולתו אשר עשה‪.‬‬
‫ואל האיש הרמוס‪ ,‬אשר התנש‪ $‬א בחמתו וי ‪$‬ש‪ $‬ב‪ ,‬אמר‪" :‬סלח נא לי! סלח ושמע ר‪ $‬אשית את‬
‫המשל אשר אנכי נש‪ $‬א באזניך‪:‬‬
‫כמו עוב‪$‬ר ארח אשר יחשוב רחוקות ולא יתבונן וברחוב עזוב יגף ברגלו את גב הכלב היש‪ $‬ן‬
‫השוכ‪$‬ב בשמש‪:‬‬
‫– ושנ ‪$‬יהם ילפתו פתאם ואיש על אחיו יתעור‪ $‬ר‪ ,‬כמו שונאים בנפש‪ ,‬וגם נבהלים שנ ‪$‬יהם עד‬
‫למות‪ :‬ככה היה גם לנו‪.‬‬
‫ובכל‪-‬זה ה‪$‬ן לא יחסר כמעט דבר כי יחבקו שנ ‪$‬יהם איש את אחיו‪ ,‬זה הכלב וזה הבד‪ $‬ד‪ ,‬כי‬
‫שנ ‪$‬יהם הלא – בדדים!"‬
‫והרמוס‪ ,‬אשר קצפו לא חדל עוד‪ ,‬צעק‪" :‬ה‪F‬י ‪$‬ה אשר תהיה! ואולם המעט לך כי ברגלך רמסת‬
‫אותי‪ ,‬כי תרמס‪ $‬ני זה‪-‬עתה גם במשלך!‬
‫ואתה הב‪$‬ט ורא‪$‬ה‪ :‬האם כלב אנכי?" – ובדברו התנש‪ $‬א היוש‪ $‬ב ואת זרועו הער‪ D‬מה משה מן‬
‫הבץ‪ ,‬כי שכב בר‪ $‬אשיתו סרוח על הארץ ומתחב‪$‬א ומתנכ‪$‬ר כאיש אר‪ $‬ב לחית הבץ‪.‬‬
‫"אבל מה זה לך! קרא סרתוסטרא ויבה‪$‬ל‪ ,‬כי ראה והנ ‪$‬ה זרוע האיש הער‪ D‬מה זבה דם כ‪D‬לה –‬
‫"מה‪-‬זה קרך בדרך? האם חיה רעה נשכתך‪ ,‬הא‪D‬מלל?"‬
‫והפצוע שחק וקצפו עוד טרם יסור ממנו ויקרא‪" :‬מה לך ולי!" ויאמר לעבור לדרכו‪ ,‬ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן‬
‫אמר‪" :‬פה הנני על פנ ‪$‬י אדמתי ובגבול ממשלתי! ישאל ‪$‬ני מי ישאל‪ ,‬ואולם א‪$‬ין לי ח‪$‬פץ לענות‬
‫דבר לאיש סכל"‪.‬‬
‫וסרתוסטרא עצרו מלכת ויענ ‪$‬הו בחמלה‪" :‬אכ‪$‬ן שגית! לא על‪-‬פנ ‪$‬י אדמתך אתה פה כי‪-‬אם‬
‫בגבול ממשלתי‪ ,‬ובגבולי זה לא תא‪D‬נה רעה לאיש‪.‬‬
‫קרא לי בש‪ $‬מות ככל אשר תקרא‪ – ,‬ואולם דע לך כי הנני את‪-‬אשר עלי להיות‪ .‬אנכי בפי קר‪ $‬א‬
‫לנפשי סרתוסטרא‪.‬‬
‫ועתה הבה נא! הנ ‪$‬ה פה עלה הדרך עד למערת סרתוסטרא והיא לא רחוקה‪ :‬הא‪$‬ין את נפשך‬
‫להתרפא מפצעיך תחת צ‪$‬ל קורתי?‬
‫לא טובה היתה מנת חלקך בחיים‪ ,‬אתה הא‪D‬מלל! בראשנה נשכתך החיה‪ ,‬ואחר‪ $‬י‪-‬כ‪$‬ן – רמסך‬
‫האדם!" ––‬
‫אבל כשמוע הרמוס את הש‪ $‬ם סרתוסטרא ויהי פתאם לאח‪$‬ר‪ .‬אז קרא‪" :‬מה זה נעשה בי היום!‬
‫מי נוג‪$‬ע עוד אל לבי זולתי האיש האחד הזה‪ ,‬זולתי סרתוסטרא‪ ,‬וזולתי זאת החיה האחת החיה‬
‫מן הדם‪ ,‬היא העלוקה?‬
‫בגלל העלוקה רבצתי פה בבץ הזה כמו דיג וזרועי הפשוטה נשוכה זה עשרת מונים‪ ,‬אז באה‬
‫העלוקה היפה ממנה שבעתים ותתאו לדמי – הוא סרתוסטרא בנפשו!‬
‫הוי אשר! הוי פלא! ברוך היום אשר השיאני אל הבץ הזה! ברוך לי הכלי החי הזה המוצ‪$‬ץ דם‪,‬‬
‫הטוב מכל מוצצ‪$‬י דם על פנ ‪$‬י האדמה‪ ,‬ברוך לי סרתוסטרא העלוקה הגדולה אשר לרוח!" –‬
‫כה אמר הרמוס וסרתוסטרא שמח על דבריו שמחה גדולה ועל יראת הכבוד אשר בהם‪,‬‬
‫ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן נתן לו את‪-‬ידו וישאל‪" :‬מי אתה א‪$‬פוא? עוד רבים הדברים ב‪$‬ין שנ ‪$‬ינו אשר לבר‪ $‬ר‬
‫וללב‪$‬ן; אכ‪$‬ן עוד מעט והיה ב‪-‬קר ברור ובהיר כ‪D‬לו‪.‬‬
‫והנשאל ענה‪" :‬הנא‪F‬מן אנכי אשר לרוח‪ ,‬ובדברים אשר לרוח א‪$‬ין עוד כמוני עז וצר וקשה‪ ,‬חוץ‬
‫מן האיש אשר ממנו למדתי את כל זה – חוץ מסרתוסטרא‪.‬‬
‫נבחר בע‪$‬ינ ‪$‬י לבלתי דעת דבר מדעת דבר למח‪F‬צה! נבחר בע‪$‬ינ ‪$‬י היות סכל לפי רוחו מהיות‬
‫חכם לפי בינת זר! אנכי – יור‪ $‬ד עד היסוד‪:‬‬
‫– מה‪-‬בצע אם גדול הוא ואם קטן? אם בץ שמו ואם שמים? יסוד כמדת כף איש ישפוק לי –‬
‫ולו רק יסוד הוא וקרקע!‬
‫– יסוד כמדת כף איש מקום הוא אשר עליו יכלו איש לעמוד ברגליו‪ .‬בממלכת הא‪$‬מון אשר‬
‫לדעת א‪$‬ין דבר גדול וא‪$‬ין דבר קטן"‪.‬‬
‫וסרתוסטרא קרא‪" :‬הא‪$‬ין אתה א‪$‬פוא החוק‪$‬ר אשר לעלוקה? ואחר‪ $‬י העלוקה אתה יור‪ $‬ד עד‬
‫יסוד כל יסודותיה‪ ,‬אתה הנא‪F‬מן?"‬
‫והרמוס ענה אותו‪" :‬הוי סרתוסטרא! קטנתי מכל‪-‬זאת ולא אע‪F‬רוב את‪-‬לבי להיות ככל אשר‬
‫תאמר פה!‬
‫ואולם את אשר אנכי יוד‪ $‬ע ואמן אנכי לו הלא זה מח העלוקה‪ – :‬זה עולמי אני!‬
‫אבל גם זה עולם! ואתה סלח כי נות‪$‬ן אנכי דברים לגאותי פה‪ ,‬כי ידעתי אשר א‪$‬ין דומה לי‬
‫במקצוע הזה‪ .‬וזה הדבר אשר אמרתי‪" :‬פה הנני על‪-‬פנ ‪$‬י אדמתי"‪.‬‬
‫זה לי מ‪$‬אז אשר אנכי דב‪$‬ק אחר‪ $‬י האחד הזה‪ ,‬אחר‪ $‬י המח אשר לעלוקה‪ ,‬ולא תשמ‪$‬ט ולא‬
‫ת‪$‬חל ‪$‬ק עוד מידי הא‪F‬מת החלקלקה! פה הנני בגבול ממשלתי!‬
‫– כי על‪-‬כ‪$‬ן השלכתי מ‪$‬עלי את כל יתר הדברים ולא יגע עוד א‪$‬לי כל דבר למטוב ועד רע‪.‬‬
‫א‪$‬צל דעתי רבצת יד ביד אי‪-‬דעתי השחורה‪.‬‬
‫הא‪$‬מון אשר לרוחי שא‪$‬ל מ‪$‬עמי כי את הדבר האחד א‪$‬דע עד היסוד ולא א‪$‬דע את‪-‬כל; היו לי‬
‫לגעל כל אנש‪ $‬י המחצית אשר לרוח וכל אנש‪ $‬י הערפל וכל המרחפים וכל ההוזים‪.‬‬
‫באשר יחדל א‪$‬מון לבי‪ ,‬שם עו ‪$‬ר אנכי ושם חפ‪$‬ץ אנכי‪ ,‬להיות עו ‪$‬ר‪ .‬ואולם באשר אחפוץ לדעת‪,‬‬
‫שם אנכי חפ‪$‬ץ בהיותי נא‪F‬מן‪ ,‬ל ‪$‬אמר‪ :‬קשה ועד וצר ואכזרי ובא‪$‬ין נטות ימין או שמאל‪.‬‬
‫כי אתה סרתוסטרא‪ ,‬דברת פעם ל ‪$‬אמר‪ " :‬רוח – זה חיים אשר בעצם ידם יפצעו את החיים"‪,‬‬
‫וזה אשר השיאני א‪$‬ליך ואל תורתך‪ .‬חי אני כי רק בעצם דמי הרב‪$‬יתי לי את עצם דעתי!"‬
‫וסרתוסטרא אמר‪ " :‬אמנם ראיתי בך כי כ‪$‬ן הוא! – כי עוד הדם זב לארץ מתוך הזרוע הער‪ D‬מה‬
‫אשר לאיש הנא‪F‬מן‪ ,‬יען אשר עלוקות עלו בה וישכו לה‪.‬‬
‫הוי אתה האדם הנפלא‪ ,‬מה רבה התורה אשר ילמד‪ $‬ני מרא‪$‬ה ע‪$‬יני זה‪ ,‬ל ‪$‬אמר אתה! אבל א‪$‬ין‬
‫צק‪$‬ת לך אל תוך אזניך הנזהרות!‬ ‫זאת כי לא את הכל אוכל ל ‪$‬‬
‫הבה א‪$‬פוא! נפר‪ $‬ד נא פה איש מ‪$‬על אחיו! ואולם חפצה נפשי כי עוד אשוב ואראך‪ ,‬רא‪$‬ה הנ ‪$‬ה‬
‫פה עלה הדרך אל מערתי‪ :‬ה‪F‬י ‪$‬ה נא לי שם לאור‪ $‬ח אהוב הלילה הזה!‬
‫בכל נפשי חפצתי לגמול גם עם בשרך את הרעה אשר עשה לך סרתוסטרא ברמסו אותך‬
‫ברגליו‪ :‬בדבר הזה כבר הגיתי רבות‪ .‬ואולם עתה רא‪$‬ה הנ ‪$‬ה זעקת שבר קר‪ $‬את לי מזה וממך"‪.‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬
 ‫הקוס‪ $‬ם‬
‫א‬
‫ויהי כאשר נטה סרתוסטרא בדרכו מ‪$‬אחר‪ $‬י אחד הסלעים ויעבור אותו‪ ,‬וירא והנ ‪$‬ה איש שוכ‪$‬ב‬
‫על א‪$‬ם הדרך מתחת‪ ,‬לא‪-‬הרח‪$‬ק ממנו‪ ,‬והאיש מתפת‪$‬ל בידיו וברגליו ובכל יצ‪D‬ר‪ $‬י בשרו‬
‫כמשתג‪$‬ע ‪ ,‬ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן יתנפ‪$‬ל על בטנו ארצה‪ .‬וסרתוסטרא אמר בלבו‪" :‬א‪$‬ין זה כי‪-‬אם הוא האדם‬
‫הנעלה ומפיו באה זעקת השבר‪ .‬א‪$‬רדה נא ואראה אם י ‪$‬ש עוד בזה להושיע"‪ .‬ויהי כאשר רץ עד‬
‫המקום אשר שם האיש שוכ‪$‬ב על פנ ‪$‬י האדמה‪ ,‬וירא והנ ‪$‬ה הוא איש זק‪$‬ן רע‪$‬ד וחר‪ $‬ד וע‪$‬יניו קמות‪.‬‬
‫ובכל העמל אשר עמל בו סרתוסטרא לעודדו ולהקימו על רגליו ויהי עמלו לריק‪ .‬והאיש היה‬
‫כלא‪-‬ראה כי איש עומ‪$‬ד עליו‪ ,‬ויהי להפך‪ ,‬כי הביט על סביביו כה וכה כמתחנ ‪$‬ן ומשפטו‬
‫הח‪$‬ל להתיפ‪$‬ח ל ‪$‬אמר‪:‬‬ ‫משפט איש עזוב מכל וגלמוד‪ .‬אז התעו ‪$‬ת ויתעק‪$‬ם ויתפת‪$‬ל‪ .‬ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן ‪$‬‬
‫מי יחממ‪$‬ני‪ ,‬מי יא‪F‬הב‪$‬ני עוד?‬
‫תנו ידים להטות!‬
‫תנו מחתות גחל ‪$‬י ל ‪$‬ב!‬
‫סרוח ומתעו ‪$‬ת ‪,‬‬
‫כנוטה למות אשר יחממו רגליו‬
‫וא‪F‬חוז פלצות לא‪-‬ידועות‬
‫ורצוץ חצ‪$‬י קרח קפאים וחדים‬
‫ומ‪D‬רדף מפניך‪ ,‬הוי רעיון!‬
‫זה אשר ש‪ $‬ם א‪$‬ין לו! זה סתום! זה נורא!‬
‫זה הציד מ‪$‬אחר‪ $‬י העבים!‬
‫והלום רעמך אתה‪,‬‬
‫זה אשר ע‪$‬ינך הלועגת מבטת בי‪– :‬‬
‫ככה אנכי שוכ‪$‬ב‬
‫ומתעו ‪$‬ת ומתפת‪$‬ל וכא‪$‬ב‪,‬‬
‫ומע‪D‬נה‬
‫בכל מכאוב‪$‬י נצח‬
‫תחת ידך‪ ,‬אתה האכזרי בצידים‪,‬‬
‫אתה א‪$‬ין‪-‬ש‪ $‬ם – א‪F‬להים!‬

‫פגע ה‪$‬יט‪$‬ב!‬
‫פגע בי עוד הפעם!‬
‫בת‪$‬ק‪ ,‬נת‪$‬ק לבי זה!‬
‫למה לך זה ענות‬
‫בחצים אשר שנ ‪$‬יהם ק‪$‬הות?‬
‫למה לך זה הב‪$‬ט‬
‫על מדו ‪$‬י אדם בלי הרף‬
‫בע‪$‬ינ ‪$‬י ברק‪-‬א‪$‬ל שמ‪$‬חות לא‪$‬יד?‬
‫לא המית חפצת‪,‬‬
‫כי‪-‬אם ענות ורק ענות?‬
‫למה לך – ענות אותי‪,‬‬
‫אתה א‪F‬לה‪$‬י א‪$‬ין ש‪ $‬ם השמ‪$‬ח לא‪$‬יד?‬
‫אי אי לך! מה‪-‬תתגנ ‪$‬ב א‪$‬לי?‬
‫מה תחפוץ בי‪ ,‬הגידה‪,‬‬
‫בעצם חצות לילה זה?‬
‫נגשתני‪ ,‬לחצתני –‬
‫אי לך! מה קרבת א‪$‬לי!‬
‫ג‪$‬ש הלאה! ג‪$‬ש הלאה!‬
‫שומ‪$‬ע אתה בנשבי רוחי‬
‫ומאזין לדפק לבי‪,‬‬
 ‫אתה הקנא –‬
‫על מה תקנ ‪$‬א?‬
‫ג‪$‬ש הלאה! ג‪$‬ש הלאה! למה לך הס‪ D‬לם?‬
‫החפצת בא‬
‫אל תוך לבי פנימה‪,‬‬
‫בא אל תוך מחשבותי‬
‫הנסתרות והכמוסות?‬
‫אתה חזק מ‪$‬צח‪ ,‬א‪$‬ין‪-‬ש‪ $‬ם – גנב!‬
‫מה חפצת לגנוב ממני?‬
‫מה חפצת להאזין מתעלומותי!‬
‫מה חפצת לרכוש לך ממני במצוקותיך‪,‬‬
‫אתה המ‪$‬ציק!‬
‫אתה – א‪F‬להים‪-‬רב‪-‬טבחים‪:‬‬
‫או האם‪ ,‬כמו כלב‪,‬‬
‫אתרפ‪$‬ס לפניך?‬
‫כרע והשתחו ‪$‬ה ונפעם עד בלי דעת‬
‫וחפז בזנבי והפ‪$‬ח אהבה – א‪$‬ליך?‬

‫לשוא! בת‪$‬ק והוס‪ $‬ף‬

‫אתה המבת‪$‬ק האכזרי! לא‪,‬‬
‫לא כלב – כי רק צ‪$‬ידך אני‪,‬‬
‫אתה האכזרי בצידים!‬
‫הג‪$‬א מכל שבויך אני‪,‬‬
‫אתה השוד‪ $‬ד מ‪$‬אחר‪ $‬י העבים!‬
‫ובכ‪$‬ן יהי אחרית ופתח פיך!‬
‫מה אתה חפ‪$‬ץ‪ ,‬אר‪ $‬ב למו דרך‪ ,‬ממני?‬
‫אתה חבוי ברקים! א‪$‬ין ש‪ $‬ם! הגידה‪,‬‬
‫מה חפצת אתה א‪$‬ין‪-‬ש‪ $‬ם – אלהים? – –‬

‫הא‪D‬מנם? כפר פדיון נפש? –‬

‫במה יהיה כפר פדיון נפש זה?‬
‫הרב‪$‬ה לבק‪$‬ש – ככה יועצת גאותי!‬
‫המע‪$‬ט לדב‪$‬ר – ככה יועצת גאותי הש‪ $‬נית!‬

‫אי לך‪ ,‬אי לך!‬

‫האותי חפצת? אותי?‬
‫אותי – כ‪D‬לי?‪...‬‬

‫אי לך‪ ,‬אי לך!‬

‫התפצפ‪$‬ץ אותי‪ ,‬אתה הפתי‪,‬‬
‫ותרט‪$‬ש את‪-‬גאותי?‬
‫ת‪$‬ן אהבה לי – מי יחממ‪$‬ני עוד?‬
‫מי יא‪F‬הב‪$‬ני עוד? – תנו ידים להטות‪.‬‬
‫תנו מחתות גחל ‪$‬י ל ‪$‬ב‪,‬‬
‫ת‪$‬ן לי‪ ,‬ליחיד מכל‪,‬‬
‫אשר הקרח‪ ,‬זה קרח שבעתים‪,‬‬
‫אל ‪$‬י אויבים‪,‬‬
‫למדהו השתוק‪$‬ק גם ‪F‬‬
‫אל ‪$‬י אויבים גם ה‪$‬ם‪,‬‬ ‫‪F‬‬
‫ת‪$‬ן‪ ,‬הוי ת‪$‬ן‪,‬‬
‫האכזרי מכל אויבי‪,‬‬
 ‫לי – את נפשך אתה! – –‬

‫הנ ‪$‬ה חלף עבר!‬

‫ברח גם הוא‪,‬‬
‫ר‪$‬עי האחרון והאחד‪,‬‬
‫אויבי הגדול‪,‬‬
‫א‪$‬ין‪-‬ש‪ $‬ם שלי‪,‬‬
‫א‪F‬להים‪-‬רב‪-‬טבחים שלי! –‬

‫לא! שובה א‪$‬לי‬

‫עם כל המון פגעיך!‬
‫אל האחרון מכל הבדדים‬
‫שובה ‪ ,‬שובה !‬
‫כל נחל ‪$‬י דמעותי שוטפים‪,‬‬
‫שוטפים א‪$‬ליך!‬
‫ולבת לבי האחרונה –‬
‫א‪$‬ליך היא להטת‪:‬‬
‫שובה א‪$‬לי‪,‬‬
‫הוי א‪$‬לי א‪$‬ין‪-‬ש‪$‬ם! הוי מכאובי! הוי אשרי – האחרון!‬

‫ב‬
‫וסרתוסטרא לא יכול עוד להתאפ‪$‬ק ויתפש את‪-‬מקלו ויך בכל כחו את המתיפ‪$‬ח ובשחוק ח‪$‬מה‬
‫צעק א‪$‬ליו‪" :‬חדל לך‪ ,‬חדל‪ ,‬אתה הל ‪$‬ץ! אתה המחק‪$‬ה! אתה המכז ‪$‬ב עד היסוד בך! הכרתיך!‬
‫הנני ואחמ‪$‬ם לך את רגליך על‪-‬פי דרכי‪ ,‬אתה הקוס‪ $‬ם הרע! כי ידעתי את‪-‬המלאכה ה‪$‬יט‪$‬ב‬
‫לבוא אל אנשים כמוך – ולהשיקם"?‬
‫והאיש הזק‪$‬ן השתע‪$‬ר ממקומו ויקרא‪" :‬הרף ממני‪ ,‬אל נא תוס‪$‬ף להכות‪$‬ני‪ ,‬סרתוסטרא! הלא‬
‫רק שחוק עשיתי לי!‬
‫כזאת וכזאת אני עשה כפעם בפעם בלהטי; וגם אותך חפצתי לנסות‪ ,‬ועל‪-‬כ‪$‬ן נתתי לפניך את‬
‫המסה הזאת! ואולם אתה חקרתני כרגע!‬
‫אבל גם אתה – נתת לי את מסתך‪ ,‬אשר לא קטנה‪ ,‬למען א‪$‬דעך‪ :‬אכ‪$‬ן איש קשה אתה‬
‫סרתוסטרא החכם! ביד קשה אתה מכה בש‪ $‬בט אמתך"‪ ,‬ומקלך מוציא מפי בחזקה את הא‪F‬מת‬
‫הזאת!"‬
‫וסרתוסטרא ענה‪ ,‬והוא עוד זע‪$‬ף ומביט קדרנית‪" :‬אל נא בחנ ‪D‬פות‪ ,‬אתה הל ‪$‬ץ עד היסוד בך!‬
‫כוז ‪$‬ב אתה וא‪$‬יך תדב‪$‬ר פה – על הא‪F‬מת!‬
‫אתה הת‪D‬כי בת‪D‬כיים‪ ,‬אתה ים הבלים‪ ,‬מה המשחק אשר שחקת לפני‪ ,‬אתה הקוס‪ $‬ם הרע‪ ,‬ובמי‬
‫חפצת כי אאמין בהחלך להתיפ‪$‬ח באזני – ככל אשר עשית?"‬
‫והאיש הזק‪$‬ן ענה‪" :‬את המתענה תחת יד הרוח‪ ,‬אותו חפצתי – לחקות לע‪$‬יניך‪ :‬אתה בנפשך‬
‫בראת פעם את המלה הזאת –‬
‫– את החוזה והקוס‪ $‬ם אשר את רוחו יעור‪ $‬ר על נפשו בעצמו‪ ,‬את הנהפך אשר קר לו בגלל‬
‫דעתו הרעה ובגלל רוחו הרעה‪.‬‬
‫ואתה ת‪$‬ן תודה ואל תכח‪$‬ד‪ :‬הנ ‪$‬ה ימים רבים עברו גם עליך סרתוסטרא‪ ,‬עד כי מצאת את‬
‫מסתר‪ $‬י להטי א‪$‬לה ואת כזבי! הלא הא‪F‬מנת גם אתה בצרתי‪ ,‬מד‪ $‬י החזיקך בשת‪$‬י ידיך בקדקד‬
‫ראשי –‬
‫ואני שמעתיך דא‪$‬ג‪" :‬אכ‪$‬ן המעיטו לאהבה אותו‪ ,‬המעיטו לאהבה אותו!" הנ ‪$‬ה ככה רמיתיך –‬
‫ועל זה תרן כל רעתי בי"‪.‬‬
‫וסרתוסטרא ענה קשות‪" :‬אכ‪$‬ן גם נזהרים יות‪$‬ר ממני רמית‪ .‬אנכי לא נשמרתי מ‪$‬עודי מפנ ‪$‬י אנש‪ $‬י‬
‫רמיה‪ ,‬וגם שומה עלי אשר לא אזה‪$‬ר; הנ ‪$‬ה ככה דר‪ $‬ש גורלי‪.‬‬
‫ואולם אתה – שומה עליך לרמות‪ :‬הנ ‪$‬ה זה אשר ידעתיך! שומה עליך לדב‪$‬ר אחת בפה ואחת‬
‫בל ‪$‬ב וגם שתים ושלש וארבע בל ‪$‬ב! וגם את‪-‬אשר הוד‪ $‬ית זה‪-‬עתה במו פיך א‪$‬יננו לי א‪F‬מת למדי‬
‫וגם לא שקר למדי!‬
 ‫אתה המחקה הרע‪ ,‬אשר אחרת לא תוכל לעשות! ה‪$‬ן גם את מחלתך עוד תמשך בששר‬
‫ברגע אשר ת‪$‬ראה לע‪$‬ינ ‪$‬י רופאך ערום‪.‬‬
‫כי על‪-‬כ‪$‬ן משחת בששר זה‪-‬עתה גם את כזבך לפני‪ ,‬בדברך א‪$‬לי‪" :‬רק שחוק עשיתי לי!" אכ‪$‬ן‬
‫גם א‪F‬מת וגם תם‪-‬ל ‪$‬ב יחדו היו במעשיך‪ ,‬ואתה בא‪F‬מת י ‪$‬ש בך מעט מ‪$‬אשר למתענה תחת יד‬
‫הרוח!‬
‫ואני מצאתי את אשר עמך‪ :‬היית לקוס‪$‬ם לכל ואת לבם לקחת בקסמיך‪ ,‬ואולם אתה בנפשך‬
‫לא נותר לך כל שקר וכל ערמה – ערום אתה מכל קסם לנפשך!‬
‫את הגעל קצרת לך ביום קציר והוא אמתך האחת‪ .‬א‪$‬ין עוד עמך כל דבר א‪F‬מת זולתי פיך‪,‬‬
‫ל‪$‬אמר‪ :‬הגעל הדב‪$‬ק אל פיך"‪– – .‬‬
‫והקוס‪ $‬ם הזק‪$‬ן זעק פתאם זעקה גדולה וקולו מל ‪$‬א מרי‪" :‬מי אתה א‪$‬פוא! מי האיש אשר יערוב‬
‫לבו לדב‪$‬ר כדברים הא‪$‬לה א‪$‬לי ואני הגדול בבנ ‪$‬י האדם כיום הזה?" – ובדברו התעופ‪$‬ף ברק‬
‫ירוק למראה מתוך ע‪$‬ינו אל מול סרתוסטרא‪ .‬ואולם בעוד רגע והוא נהפך פתאם לאח‪$‬ר וידב‪$‬ר‬
‫בקול נכאים‪:‬‬
‫"הוי סרתוסטרא‪ ,‬עד‪-‬כמה יגעתי! געל יאחז ‪$‬ני אל‪-‬כל מעש‪ $‬י להטי‪ .‬א‪$‬ינני גדול – למה זה‬
‫אתחפ‪$‬ש! ואולם אחת הלא ידעת גם אתה‪ – :‬בקשתי את הגדל!‬
‫התחפשתי והייתי לאדם גדול ורבים פתיתי להאמין בי‪ :‬ואולם הכזב הזה רב היה מכחי וא‪$‬ליו‬
‫נשברתי‪.‬‬
‫הוי סרתוסטרא‪ ,‬כל אשר בי כזב הוא ושקר; ואולם כי נשברתי – זה שברי א‪F‬מת!" –‬
‫וסרתוסטרא ענה קדרנית וע‪$‬יניו מביטות ארצה‪" :‬רק כב‪$‬ד יכבדך זה‪-‬בקשך גדל‪ ,‬ואולם זה גם‬
‫אשר יקום עליך לענות בך‪ .‬לא גדול אתה‪.‬‬
‫אתה הקוס‪ $‬ם הזק‪$‬ן והרע! הנ ‪$‬ה זה מבחר ישרך אשר כבד אכב‪$‬ד בך‪ ,‬ע‪$‬קב אשר קצת מפניך‬
‫וע‪$‬קב אשר במו פיך דברת‪ :‬אכ‪$‬ן א‪$‬ינני גדול"‪.‬‬
‫בזה אכבדך ובזה מצאתי בך את המתענה תחת יד רוחו – ולו רק כהרף עין וכצ‪$‬ל עב‪$‬ר; ואולם‬
‫ברגע האחד הזה היית – א‪F‬מת‪.‬‬
‫ועתה הגידה נא לי – מה אתה מבק‪$‬ש פה בתוך יערי ובתוך סלעי אשר‪-‬לי? ואם ארבת לי למו‬
‫דרך‪ ,‬מה המסה אשר בקשת לך ממני?‬
‫– במה אמרת לנסות אותי!" –‬
‫כה אמר סרתוסטרא וע‪$‬יניו רבו ברקים‪ ,‬והקוס‪ $‬ם הזק‪$‬ן הח‪F‬ריש רגע ואחר כ‪$‬ן אמר‪ ,‬הנס‪$‬ה‬
‫נסיתיך? ואני הלא רק נסיתי – לבק‪$‬ש‪.‬‬
‫הוי סרתוסטרא! את איש הא‪F‬מת בקשתי‪ ,‬את הישר‪ ,‬את הנא‪F‬מן‪ ,‬את האיש בא‪$‬ין חשבונות‪ ,‬את‬
‫האיש אשר לו כל הצדקות‪ ,‬את כלי החכמה‪ ,‬את קדוש הדעת‪ ,‬את האדם הגדול!‬
‫האם לא ידעת כזאת‪ ,‬סרתוסטרא? הלא בקשתי את סרתוסטרא‪".‬‬
‫– ודממה גדולה קמה ב‪$‬ין שנ ‪$‬יהם פתאם‪ ,‬וסרתוסטרא שקוע במזמותיו והוא עומ‪$‬ד וע‪$‬יניו‬
‫סגורות‪ .‬אחר כ‪$‬ן שב אל איש שיחו ויחזק ביד הקוס‪ $‬ם וידב‪$‬ר א‪$‬ליו נעימות ומל ‪$‬א מזמה‪:‬‬
‫"הבה א‪$‬פוא! הנ ‪$‬ה פה הדרך עלה ושם המערה אשר לסרתוסטרא‪ .‬על ‪$‬ה ובק‪$‬ש‪-‬לך שם את‪-‬כל‬
‫אשר חפצת למצוא‪.‬‬
‫ובעצת חיותי שאל‪ ,‬עצת נשרי ונחשי‪ ,‬וה‪$‬ם יעזרו עמך לבק‪$‬ש‪ .‬ואולם מערתי גדולה‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן אני במו ע‪$‬יני – לא ראיתי עוד איש גדול‪ .‬גם הפקוחה מכל הע‪$‬ינים טחה כיום הזה מ‪$‬ראות‬
‫את הגדול‪ .‬זה הגבול לממשלת ההמון‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה פה ושם כבר ראיתי איש מתמוד‪ $‬ד ונפח‪ ,‬והעם קרא‪" :‬הנ ‪$‬ה איש גדול!" ואולם מה יועילו‬
‫כל כל ‪$‬י‪-‬מפ‪D‬ח! יעבור הרוח באחריתו וי‪$‬צ‪$‬א‪.‬‬
‫באחריתה תבקע הצפרד‪ $‬ע אשר נפחה‪ ,‬והרוח יעבור וי‪$‬צ‪$‬א‪ .‬ברוך הדק‪$‬ר חנית בבטן איש אשר‬
‫צבה – כי זה לנו שעש‪ D‬ע נחמד מקצר רוח‪ .‬שמעו זאת‪ ,‬אתם הנערים!‬
‫היום הזה יום לאספסוף‪ :‬מי עוד יוד‪ $‬ע כיום הזה מה‪-‬גדול ומה קטן! מי זה יבק‪$‬ש עוד גדל‬
‫וימצא! אולי רק הסכל לבדו‪ :‬הסכל מבק‪$‬ש ומוצ‪$‬א תמיד‪.‬‬
‫בנ ‪$‬י אדם גדולים אתה מבק‪$‬ש לך‪ ,‬אתה הסכל אשר דרכו זר? מי למדך כזאת? הזה לנו ע‪$‬ת‬
‫לדבר אשר כזה? הוי אתה המבק‪$‬ש הרע – מה אתה מבק‪$‬ש לנסות‪$‬ני גם אותי?" –‬
‫כה אמר סרתוסטרא ולבו מל ‪$‬א נחמה והוא משח‪$‬ק‪ ,‬ויקם וי‪$‬ל ‪$‬ך לדרכו‪.‬‬

‫בא‪$‬ין עבודה‬
 ‫וסרתוסטרא כמעט נמלט מן הקוס‪ $‬ם‪ ,‬והנ ‪$‬ה איש ש‪ $‬ני יוש‪ $‬ב על הדרך אשר הוא הול ‪$‬ך עליה‪,‬‬
‫והאיש שחור וארך קומה ופניו לבנים ורזים; ויחר אף סרתוסטרא מאד מאד על האיש הזה‪.‬‬
‫ואל לבו אמר‪" :‬הנ ‪$‬ה פה יוש‪ $‬ב היגון ומתכסה באפ‪$‬ר‪ ,‬ואולם חי אני אם א‪$‬ין זה מן הכהנים‪ :‬אבל‬
‫מה לא‪$‬לה בגבולות ממשלתי?‬
‫אוי לי! כמעט נמלטתי על נפשי מן הקוס‪ $‬ם הלז והנ ‪$‬ה זה מכש‪ $‬ף ש‪ $‬ני לקראתי בדרך –‬
‫– ידעוני הוא או עשה להטים או עשה מופתים בחסד א‪F‬להים או מלשין רע על העולם‪ ,‬אשר‬
‫בשרו משוח‪ ,‬ושטן אין אשר יקח אותו!‬
‫אכ‪$‬ן בכל‪-‬מקום אשר נדרש השטן לנו‪ ,‬שם א‪$‬יננו‪ :‬תמיד ובכל ע‪$‬ת מאח‪$‬ר הגמד הארור הזה‬
‫נכ‪$‬ה הרגלים!" –‬
‫וסרתוסטרא מקל ‪$‬ל ככה בלבו בקצר נפשו ומבק‪$‬ש ע‪$‬צה לפסוח על האיש השחור ולהמל ‪$‬ט‬
‫טרם ירא‪$‬הו‪ ,‬ואולם אחרת קמה ותהי‪ .‬כי ברגע ההוא נשא גם האיש היוש‪ $‬ב את ע‪$‬יניו וירא את‬
‫סרתוסטרא‪ ,‬ויהי מרא‪$‬ה פניו כאיש אשר בא לו אשר פתאם‪ ,‬ויגיח ממקומו ויח‪F‬רד אל‬
‫סרתוסטרא‪.‬‬
‫ובגשתו קרא‪ :‬ה‪F‬יה מי תהיה‪ ,‬אתה ההול ‪$‬ך! אולם הושיעה נא לתועה‪ ,‬הושיעה נא לאיש זק‪$‬ן‬
‫ומבק‪$‬ש‪ ,‬ולא יפול פה ברעה!‬
‫זר לי ורחוק העולם הזה‪ ,‬וגם חיות רעות שמעתי מ‪$‬ילילות; וזה אשר היה עם כחו להיות לי פה‬
‫למחסה א‪$‬יננו גם הוא עוד‪.‬‬
‫בקשתי את הצדיק האחרון‪ ,‬את האיש הקדוש והבד‪ $‬ד‪ ,‬אשר בהיותו בד‪ $‬ד ביערו לא שמעה‬
‫אזנו דבר מכל אשר יודעת עתה כל‪-‬הארץ"‪.‬‬
‫וסרתוסטרא קרא‪" :‬מה הדבר אשר כל הארץ יודעת עתה – האם זה א‪$‬פוא כי א‪$‬ין עוד‬
‫הא‪F‬להים הישן חי‪ ,‬אשר בו הא‪F‬מינו לפנים כל בנ ‪$‬י הארץ?"‬
‫והאיש הזק‪$‬ן ענה וי ‪$‬אנ ‪$‬ח‪" :‬למה תשאל ואתה ידעתה! את הא‪F‬להים הישן הזה עבדתי עד רגעו‬
‫האחרון‪.‬‬
‫ועתה הנ ‪$‬ה נשארתי בא‪$‬ין עבדה ובא‪$‬ין אדון‪ ,‬ובכל‪-‬זה לא יצאתי לחפשי‪ ,‬וגם א‪$‬ינני על ‪$‬ז עוד אף‬
‫רגע אחד זולתי רק בזכרונותי‪.‬‬
‫ולכ‪$‬ן ירדתי אל ההרים הא‪$‬לה לבעבור אשוב ואע‪F‬שה לי חג‪ ,‬כאשר יאתה לכה‪$‬ן‪-‬גדול ואב‬
‫למקדש‪ ,‬כי דע לך‪ :‬הכה‪$‬ן הגדול האחרון אנכי! – חג אמרתי לעשות לי לזכרונות קדושים‬
‫ולעבודות א‪F‬להים‪.‬‬
‫ועתה הנ ‪$‬ה מ‪$‬ת גם הוא‪ ,‬זה הצדיק מכל צדיק‪$‬י הארץ‪ ,‬זה קדוש היער‪ ,‬אשר עבד תמיד את‬
‫א‪F‬להיו מד‪ $‬י זמרו ומד‪ $‬י המותו‪.‬‬
‫ואני במצאי את ס‪ D‬כתו לא מצאתי אותו גם הוא – זולתי שנ ‪$‬י זא‪$‬בים אשר ה‪$‬ילילו שם על מותו –‬
‫כי כל החיות אה‪$‬בוהו‪ .‬אז ברחתי על נפשי‪.‬‬
‫הלחנם באתי א‪$‬פוא אל היערות ואל ההרים הא‪$‬לה? אז חלטתי בלבי לבק‪$‬ש לי אח‪$‬ר‪ :‬את‬
‫הצדיק מכל האנשים אשר א‪$‬ינם מאמינים ב‪$‬אלהים – את סרתוסטרא!‬
‫ככה דב‪$‬ר הזק‪$‬ן ויחדור בע‪$‬ינו אל העומ‪$‬ד לפניו וסרתוסטרא אחז בכף יד הכה‪$‬ן הגדול ויתבונ ‪$‬ן‬
‫א‪$‬ליה רגעים אחדים וישתאה א‪$‬ליה‪.‬‬
‫ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן אמר‪" :‬הביטה נא ורא‪$‬ה‪ ,‬נשוא פנים‪ ,‬מה יפה ומה אר‪ D‬כה כף ידך! הנ ‪$‬ה זאת כף יד‬
‫איש אשר חלקה ברכות תמיד! ועתה הנ ‪$‬ה היא מחזיקה בכח את האיש אשר אתה מבק‪$‬ש‪:‬‬
‫אותי – את סרתוסטרא‪.‬‬
‫אני האיש – אני סרתוסטרא א‪$‬ין‪-‬א‪F‬להים האומ‪$‬ר‪ :‬מי א‪$‬ין‪-‬א‪F‬להים יות‪$‬ר ממני‪ ,‬אשר אוכל עוד‬
‫לשמוח על תורתו?"‬
‫כה אמר סרתוסטרא ובע‪$‬יניו חדר לכל המחשבות ולכל סתר‪ $‬י המחשבות אשר לכה‪$‬ן הגדול‪.‬‬
‫והכה‪$‬ן הגדול הח‪F‬ריש רגעים אחדים ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן אמר‪:‬‬
‫"מי האיש אשר הרבה לאהבה אותו מכל ולרכוש אותו מכל – והיתה גם אב‪$‬דתו גדולה ורבה‬
‫מכל – ‪:‬‬
‫– הא‪D‬מנם א‪$‬ין אנכי עתה א‪$‬ין‪-‬א‪F‬להים יות‪$‬ר ממך? ואולם מי זה ישמח על זה!" –‬
‫וסרתוסטרא הע‪F‬מיק לחשוב ויהי מחריש רגעים אחדים‪ ,‬ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן שאל‪" :‬העד רגעו האחרון‬
‫עבדתו? וגם אמנם ידעת א‪$‬יככה מ‪$‬ת? הא‪F‬מת הדבר אשר אומרים‪ ,‬כי החמלה חנקה אותו‪.‬‬
‫– כי ראה את האדם תלוי על הצלב‪ ,‬ורוחו קצרה בו מ‪$‬ראות אשר האהבה לאדם היתה לו‬
‫לשאול ואחר‪ $‬י‪-‬כ‪$‬ן גם למות?" ––‬
 ‫והכה‪$‬ן הזק‪$‬ן לא ענה דבר כי‪-‬אם הביט לארץ נכלם וקוד‪ $‬ר‪.‬‬
‫וסרתוסטרא חשב רגעים אחדים ולא חדל מ‪$‬הביט אל פנ ‪$‬י האיש הזק‪$‬ן ישר אל תוך ע‪$‬ינו‪ .‬ואחר‪ $‬י‬
‫כ‪$‬ן אמר‪" :‬הרף ממנו! הרף ממנו‪ ,‬כי מ‪$‬ת‪ .‬אכ‪$‬ן מדב‪$‬ר אתה רק טובות על המ‪$‬ת‪ ,‬והיא תכבדך‪,‬‬
‫ואולם כמוני הלא ידעת גם אתה את אשר היה וכי דרכים נפלאים הלך"‪.‬‬
‫והכה‪$‬ן הגדול הצהיל את‪-‬פניו ויקרא‪" :‬הלא רק שלש ע‪$‬ינים אנחנו פה )כי היה עו ‪$‬ר בע‪$‬ינו‬
‫האחת(‪ ,‬ולכ‪$‬ן אגידה נא את כל לבי‪ :‬בדברים על אדות הא‪F‬להים חפשי אנכי במחשבותי גם‬
‫מסרתוסטרא – ואף י ‪$‬ש לי הצדקה להיות ככה‪.‬‬
‫אהבתי עבדה אותו שנים רבות וחפצי נכנע תמיד מלפנ ‪$‬י חפצו‪ .‬ואולם מי עבד חרוץ‪ ,‬וידע זה‬
‫את‪-‬כל אשר עם אדונו‪ ,‬וי ‪$‬ש כי י ‪$‬דע גם את הנסתר מ‪$‬אדונו בנפשו‪.‬‬
‫א‪F‬לה‪$‬י תעלומות היה א‪F‬להים זה ויא‪F‬הב סתרים‪ .‬אכ‪$‬ן גם ב‪$‬ן לא הוליד בלתי אם בלכתו‬
‫עקלקלות‪ .‬על פתח‪$‬י א‪F‬מונת דתו נצבת הזנות‪.‬‬
‫מי אשר יקרא לו א‪F‬לה‪$‬י אהבה‪ ,‬לא יחשוב גדולות על‪-‬דבר האהבה‪ .‬האם לא חפ‪$‬ץ א‪F‬להים זה‬
‫מע‪$‬בר לשכר וגמול‪.‬‬ ‫להיות גם לשופ‪$‬ט? ואולם מי אשר יא‪F‬הב – ואהב זה ‪$‬‬
‫וא‪F‬להים זה‪ ,‬אשר מ‪$‬ארץ הקדם בא‪ ,‬בעודו צעיר ויהי א‪$‬ל קשה ונוק‪$‬ם ויבן לו שאול לשמחת‬
‫נפש אהוביו‪.‬‬
‫ואחר כ‪$‬ן בא בימים ויזקן וי‪$‬רך וי‪$‬הפ‪$‬ך לבעל חמלה‪ ,‬וידמה יות‪$‬ר לאב‪-‬זק‪$‬ן מהיותו דמה לאב‪,‬‬
‫ויות‪$‬ר מזה דמה לא‪$‬ם זק‪$‬נה כפופה ומתנודדת‪.‬‬
‫ככה ישב נוב‪$‬ל כ‪D‬לו בפנת תנורו ולבו דאב בו על רגליו העי ‪$‬פות ונפשו עיפה לעולם כ‪D‬לו וחפצו‬
‫בו עי ‪$‬ף גם הוא‪ ,‬אז בא היום והוא נח‪F‬נק אל חמלתו הגדולה"‪–– .‬‬
‫וסרתוסטרא קרא‪" :‬הבע‪$‬יניך ראית את‪-‬כל זאת? או רק דמית כי ככה הדבר או כי ככה היה‬
‫וגם – אחרת היתה? כי הנ ‪$‬ה במות א‪$‬לים ומ‪$‬תו על‪-‬פי אפנ ‪$‬י מות שונים!‬
‫ואולם יהי כ‪$‬ן או כ‪$‬ן‪ ,‬יהי אשר יהי‪ – ,‬הלא מ‪$‬ת וא‪$‬יננו! אכ‪$‬ן היה תמיד לזרא לאזני ולע‪$‬יני – רעה‬
‫מזאת לא אובה לדב‪$‬ר בו אחר‪ $‬י מותו‪.‬‬
‫אהבתי את‪-‬כל אשר מרא‪$‬הו בהיר ודברו ישר; וזה – הלא כמוני ידעתה‪ ,‬אתה הכה‪$‬ן הזק‪$‬ן‪ :‬היה‬
‫בו מ‪$‬אשר ישנו גם לך ארח‪-‬כהנים היה לו – ולדבריו היו תמיד פנים שונות‪.‬‬
‫וגם סתום היה בדבריו‪ .‬למה קצף על ‪$‬ינו חבור קצף זה‪ ,‬אם ה‪F‬בינונו את‪-‬דבריו לא כמחשבותיו?‬
‫אל ‪$‬ינו בשפה ברורה?‬ ‫למה לא דב‪$‬ר ‪$‬‬
‫ואם אש‪ $‬מות בזה אזנ ‪$‬ינו – למה זה נטע לנו אזנים אשר לא י ‪$‬יטיבו לשמוע? ואם טיט יו ‪$‬ן באזנ ‪$‬ינו‬
‫– הלא תגידו‪ ,‬מי שם אותו באזנ ‪$‬ינו?‬
‫יוצ‪$‬ר חרש זה לא למד ה‪$‬יט‪$‬ב את‪-‬מלאכתו‪ ,‬ועל‪-‬כ‪$‬ן פע‪L‬לו לא הצליח! אבל כי נקם לקח מ‪$‬חרש‪ $‬י‬
‫הסירים וממעש‪ $‬י ידיו על‪-‬דבר אשר לא הצליחו – הלא פשע הוא לנגד הטעם הטוב‪.‬‬
‫מא‪F‬להים כזה! נבחר ה‪F‬יות בא‪$‬ין‬ ‫כי י ‪$‬ש טעם טוב גם בא‪F‬מונה ובדת – וזה קרא‪ :‬חדל לך ‪$‬‬
‫א‪F‬להים ונבחר לאדם לנצ‪$‬ח על גורלו בעצם ידו ונבחר ה‪F‬יות סכל ונבחר ה‪F‬יות ל ‪$‬אלהים בנפשו!"‬
‫והכה‪$‬ן הזק‪$‬ן קרא‪ ,‬ואזניו היו קשובות מאד‪ " :‬מה אנכי שומ‪$‬ע! אכ‪$‬ן אי‪-‬א‪F‬מונה אשר כזאת‪,‬‬
‫סרתוסטרא‪ ,‬תעשה אותך לצדיק שבעתים מ‪$‬אשר חשבת! הלא רק אחד א‪F‬להים היוש‪ $‬ב‬
‫בקרבך ה‪F‬ביאך עד אי‪-‬א‪F‬מונתך‪.‬‬
‫האם לא צדקתך היא אשר ה‪F‬ביאתך עד הלום לבלתי האמין עוד ב‪$‬אלהים? וישרתך בך עד‬
‫מע‪$‬בר לטוב ולרע!‬ ‫בלי כל מדה הלא היא אשר תוליכך גם ‪$‬‬
‫רא‪$‬ה נא‪ :‬מה זה יבצ‪$‬ר עוד ממך? הנ ‪$‬ה לך ע‪$‬ינים וידים ופה‪ ,‬וה‪$‬ם מ‪$‬אז מנצח נכונים לבר‪ $‬ך‪ .‬ה‪$‬ן‬
‫לא ביד לבדה יבר‪ $‬ך איש‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן תאמר בפיך‪ :‬א‪$‬ין עוד כמוך איש א‪$‬ין‪-‬א‪F‬להים‪ ,‬ואולם בקרבתך אחוש בס‪ $‬תר ר‪ $‬יח קדש‪ ,‬ר‪$‬יח‬
‫ניחוח ‪ ,‬מל ‪$‬א ברכות; מה טוב לי פה ומה נעים לי פה!‬
‫ת‪$‬ן נא‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬ואהיה לך לאור‪ $‬ח ולו רק לילה אחד! א‪$‬ין מקום על‪-‬פנ ‪$‬י האדמה אשר ייטב‬
‫לי שם מ‪$‬אשר אצלך! –‬
‫וסרתוסטרא השתאה מאד ויען‪" :‬אמ‪$‬ן‪ ,‬לו יהי כדבריך! הנ ‪$‬ה פה הדרך עלה ושם מערת‬
‫סרתוסטרא‪.‬‬
‫בכל‪-‬לבי אמרתי להנהיגך בעצם ידי עד למעוני‪ ,‬אתה הנכבד‪ ,‬כי אהבתי את האנשים‬
‫הצדיקים‪ .‬ואולם קול זעקת שבר קרא לי עתה ללכת מ‪$‬עמך מה‪$‬רה‪.‬‬
‫בגבול ממשלתי לא יא‪D‬נה לאיש רע; חף טוב לכל מערתי‪ .‬ויות‪$‬ר מכל חפצתי לשוב ולעוד‪ $‬ד‬
‫את‪-‬כל נכאה ולהקימו על אדמה מוצקה ועל רגלים מוצקות‪.‬‬
 ‫אבל מי זה יקח מ‪$‬על שכמך את‪-‬רוח תוגתך אתה? רפיתי מ‪$‬עשות כזאת‪ .‬ה‪$‬ן רב מדי חכ‪$‬ה‬
‫תחכ‪$‬ה עד‪-‬כי יעור‪ $‬ר לך איש את א‪F‬להיך‪.‬‬
‫כי האלהים הישן הזה א‪$‬יננו עוד בחיים‪ :‬מ‪$‬ת אלהים זה עד היסוד בו"‪– .‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬

‫הנמאס בבנ ‪$‬י אדם‬

‫ורגל ‪$‬י סרתוסטרא חפזו ש‪ $‬נית דרך הרים ויערות וע‪$‬יניו בקשו ולא חדלו‪ ,‬ואת‪-‬האיש‪ ,‬אשר חפצו‬
‫לראות‪ ,‬לא ראו‪ :‬את‪-‬הכא‪$‬ב הגדול אשר נתן את‪-‬זעקת השבר הגדולה‪ .‬אולם בכל‪-‬הדרך אשר‬
‫הלך עלזו כליותיו בקרבו ויהי מל ‪$‬א תודה‪ ,‬ואל‪-‬לבו אמר‪" :‬מה רבו הדברים הטובים אשר נתן‬
‫הח‪$‬ל! מה נפלאים אנש‪ $‬י שיחי כ‪D‬לם אשר פגעתי היום!‬ ‫לי היום הזה ע‪$‬קב הרעות אשר בה‪$‬ן ‪$‬‬
‫ימים רבים אגר‪ $‬ם עוד דבר‪ $‬יהם כמו גרגרים טובים! עד דק תטחנ ‪$‬ם שני ותגריס‪ $‬ם‪ ,‬עד‪-‬יזובו כמו‬
‫חלב לתוך נשמתי!" –‬
‫והדרך אשר הלך עליה סרתוסטרא נטתה ש‪ $‬נית מ‪$‬אחר‪ $‬י אחד הסלעים‪ ,‬אז ש‪ D‬נו פתאם פנ ‪$‬י כל‪-‬‬
‫צק‪$‬י סלעים שחורים‬ ‫הארץ מסביב‪ ,‬והוא בא עד אדמת ממשלת המות‪ .‬אז הביט וירא והנ ‪$‬ה מ ‪D‬‬
‫ואד‪ D‬מים עלים השמימה וא‪$‬ין חציר וא‪$‬ין ע‪$‬ץ וא‪$‬ין קול צפור עוד‪ .‬כי היה המקום הזה מקום‬
‫בקעה‪ ,‬אשר נמלטו מפניה כל החיות וגם הטרפות; ורק י ‪$‬ש אשר נחשים בזוי ‪$‬י מראה ועב‪$‬י גחון‬
‫וירוקים באו עד הלום לע‪$‬ת זקנתם לבעבור ימותו פה‪ .‬לכ‪$‬ן קראו הרעים לבקעה הזאת‪ :‬מות‪-‬‬
‫נחשים‪.‬‬
‫וסרתוסטרא שקע בזכרון שחור‪ ,‬כי היה פתאם עם‪-‬לבו‪ ,‬אשר כבר עמד עמד פעם בבקעה‬
‫הזאת‪ ,‬ונ ‪$‬טל משא כב‪$‬ד רבץ על מחשבותיו‪ .‬ויהי הוא מתנה‪$‬ל פתאם לאטו ומ‪$‬רגע לרגע לאט‬
‫בלכתו‪ ,‬עד‪-‬כי עמד דומם‪ .‬אז נשא את‪-‬ע‪$‬יניו וירא והנ ‪$‬ה דבר‪-‬מה רוב‪$‬ץ על הדרך‪ ,‬אשר תא‪L‬רו‬
‫כאדם ואשר אדם א‪$‬יננו ואשר א‪$‬ין ערוך לו בדברים‪ .‬ופתאם נפלה על סרתוסטרא הכלמה‬
‫הגדולה על‪-‬דבר אשר ראה מראה כזה‪ ,‬ויתאד‪ $‬ם עד למעל ‪$‬ה שערותיו הלבנות‪ ,‬ויפן את ע‪$‬ינו‬
‫משם וישא את רגליו לבעבור עזב את המקום הנורא הזה‪ .‬אז באה רוח חיים במדבר המ‪$‬ת‬
‫הזה‪ :‬מ‪$‬על פנ ‪$‬י האדמה עלה הקול‪ .‬ערע‪$‬ר וגרג‪$‬ר‪ ,‬כקול מים רבים בלילה המערערים ומגרגרים‬
‫בצנורות מים סתומים ואחר כ‪$‬ן היה הקול לקול אדם ולדבר‪ $‬י אדם‪ – :‬וא‪$‬לה הדברים‪:‬‬
‫"סרתוסטרא‪ ,‬סרתוסטרא! חודה את חידתי! פתח פיך והג‪$‬ד‪ :‬מה הנקמה מן הע‪$‬ד הראה?"‬
‫עד הלום משכתיך‪ ,‬ופה חלק הקרח! השמר נא פן תשברנה פה רגל ‪$‬י גאותך!‬
‫אמרת בלבך‪ :‬חכמתי –אתה סרתוסטרא הג‪$‬אה! כי‪-‬עתה חודה נא את חידתי‪ ,‬אתה המפצ‪$‬ח‬
‫א‪F‬גוזים קשים‪ – ,‬חודה את החידה אשר אני היא החידה! הגידה נא‪ :‬מי אנכי?"‬
‫– ובשמוע סרתוסטרא את הדברים הא‪$‬לה – הידעתם את אשר נעשה בקרב לבו? נפלה עליו‬
‫יד החמלה‪ ,‬ויפול פתאם מלא קומתו ארצה כא‪$‬לה אשר ימים רבים עמדה בפנ ‪$‬י חוצביה ולא‬
‫נעה ולא זעה‪ – ,‬ופתאם רעשה לארץ‪ ,‬נפלה‪ ,‬רבצה כ‪D‬לה במלא כבדה‪ ,‬לחרדת האנשים גם‬
‫ה‪$‬ם אשר אמרו להפילה‪ .‬אולם בעוד רגע שב ויתעוד‪ $‬ד ויקם מ‪$‬על האדמה ויעמוד ופניו היו‬
‫קשים‪.‬‬
‫אל ‪$‬ך‪.‬‬
‫ואחר כ‪$‬ן דב‪$‬ר בקול נחושה ל ‪$‬אמר‪" :‬אמנם הכרתיך‪ :‬אתה הוא רוצ‪$‬ח הא‪F‬להים! תנ ‪$‬ני ו ‪$‬‬
‫לא יכלת נשא את‪-‬זה אשר ראה אותך – אשר תמיד ראה אותך ואת‪-‬כל כליותיך עד השרש‪,‬‬
‫אתה הנמאס בבנ ‪$‬י אדם! לכ‪$‬ן נקם לקחת מן הע‪$‬ד הראה הזה!"‬
‫כה אמר סרתוסטרא ויפן כה וכה ויאמר להמל ‪$‬ט‪ .‬ואולם זה אשר א‪$‬ין ערוך לו אחז אותו‬
‫בכנף שמלתו וישב ש‪ $‬נית לגרג‪$‬ר בגרונו ולבק‪$‬ש לו מלים ואחר‪-‬כ‪$‬ן צעק‪" :‬עמוד!"‬
‫–עמוד! אל נא תעבור מזה! אכ‪$‬ן חקרתיה וידעתי עתה את הגרזן אשר הפלך ארצה‪ :‬אשריך‪,‬‬
‫סרתוסטרא‪ ,‬כי שבת ותקם!‬
‫ידעתי ה‪$‬יט‪$‬ב‪ :‬אתה חקרת את נפש האיש אשר המיתו – את נפש רוצ‪$‬ח הא‪F‬להים‪ .‬ועתה עמוד!‬
‫ש‪ $‬ב נא על ידי‪ ,‬כי לא ר‪ $‬יק הוא ממנו‪.‬‬
‫ה‪$‬ן אל‪-‬מי אמרתי ללכת‪ ,‬אם לא א‪$‬ליך? עמד וש‪ $‬ב נא עמי! ואולם אל נא תב‪$‬ט אל פני! כב‪$‬ד‬
‫נא‪-‬את רע תא‪L‬רי!‬
‫רדפוני – ועתה אתה מנוסי האחרון‪ ,‬לא בשנאתם רדפוני וגם לא על יד‪ $‬י מלאכ‪$‬יהם האכזרים‪:‬‬
‫– ה‪$‬ן לרדפם רק לעגתי וא‪F‬הי ג‪$‬א ושמ‪$‬ח! –‬
‫האם לא ראו תמיד ברכה בחי‪$‬יהם רק א‪$‬לה אשר ר‪ D‬דפו ה‪$‬יט‪$‬ב? ומי האיש אשר למד לרד‪ $‬ף‬
‫ה‪$‬יט‪$‬ב ולמד זה על‪-‬נקלה להיות הול ‪$‬ך אחר‪ $‬י משנ ‪$‬הו – כי על‪-‬כ‪$‬ן הוא מ‪$‬אחריו! ואולם חמלתם‬
 ‫היא –‬
‫חמלתם היא אשר מפניה אנכי בור‪ $‬ח ואשר מלפניה אנכי נמלט א‪$‬ליך‪ .‬ה‪F‬יה לי מחסה‪,‬‬
‫סרתוסטרא‪ ,‬אתה מנוסי האחרון‪ ,‬אתה היחיד אשר חקרתני‪:‬‬
‫חקרת את נפש האיש אשר ה‪$‬מית אותו‪ .‬שבה פה עמדי! ואם י ‪$‬ש עם לבבך ללכת‪ ,‬אתה קצר‪-‬‬
‫תל ‪$‬ך בדרך אשר באתי בה‪ .‬הדרך הזאת רעה‪.‬‬ ‫הרוח‪ ,‬אל נא ‪$‬‬
‫התתאנ ‪$‬ף בי על‪-‬דבר אשר הא‪F‬רכתי לדב‪$‬ר בך ולהדביר אותך? ועל‪-‬דבר אשר הייתי לך ליוע‪$‬ץ?‬
‫אבל דע לך‪ ,‬כי אנכי הוא הנמאס בבנ ‪$‬י אדם‪ – ,‬אשר לו גם הרגלים הגדולות והכב‪$‬דות מכל‪-‬‬
‫איש‪ .‬בכל מקום אשר אנכי הלכתי בו‪ ,‬שם הדרך רעה‪ .‬את‪-‬כל הדרכים דרכתי עד להמית‬
‫ועד השחיתן כליל‪.‬‬
‫ואולם כי עברת על פני מחריש וכי הא‪F‬דימו פניך בכלמתך ואני ראיתי כל‪-‬זאת‪ :‬בזאת הכרתיך‬
‫כי אתה הוא סרתוסטרא‪.‬‬
‫לו היה אח‪$‬ר תחתיך‪ ,‬כי‪-‬אז השל ‪$‬ך השליך אל תוך ח‪$‬יקי את נדבתו‪ ,‬את החמלה אשר לו‪ ,‬אם‬
‫במבט ע‪$‬ינו‪ ,‬ואם באמר‪ $‬י‪-‬פיו‪ .‬ואולם לדבר הזה א‪$‬ינני עני דיי – ואת זאת חקרת אתה‪.‬‬
‫לדבר הזה עשיר אנכי רב מדי‪ :‬עשיר בגדולות‪ ,‬בנוראות‪ ,‬בסחי ומאוס ובכל אשר א‪$‬ין לו ערוך‬
‫בדברים! כלמתך‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬היא אשר כבדה אותי!‬
‫בעור בשרי נמלטתי מפנ ‪$‬י המון החומלים – למען אמצא את האחד והיחיד המורה כיום הזה כי‬
‫"א‪$‬ין חמלה בלתי‪-‬אם על ומשא" – למען אמצא אותך סרתוסטרא!‬
‫אם חמלת א‪F‬להים ואם חמת אדם‪ :‬כל‪-‬חמלה א‪$‬יננה בלתי‪-‬אם למוק‪$‬ש לכל‪-‬כלמה‪ ,‬וגם לא‬
‫חפ‪$‬ץ הושיע נבחר שבעתים מן הצדקה הל ‪$‬זו המתרפקת על איש‪.‬‬
‫ואולם רק החמלה היא אשר נחשבה כיום הזה לצדקה בע‪$‬ינ ‪$‬י כל הקטנים‪ :‬כי א‪$‬ין להם יראת‬
‫כבוד מפנ ‪$‬י אסון גדול ומפנ ‪$‬י סחי ומאוס גדול ומפנ ‪$‬י מום גדול‪.‬‬
‫מ‪$‬על כל א‪$‬לה והלאה אנכי מביט‪ ,‬כאשר יביט הכלב מ‪$‬על גב‪$‬י עדר‪ $‬י צאן הומיות והלאה‪.‬‬
‫אנשים קטנים ה‪$‬ם כסוי ‪$‬י ש‪ $‬יבה ולבוש‪ $‬י צמר ולבוש‪ $‬י תם‪.‬‬
‫כאשר יביט השלך בבוז מ‪$‬על לנחלים שטוחים והלאה וראשו נטוי הצדה‪ ,‬כ‪$‬ן אנכי מביט‬
‫והלאה על המונ ‪$‬י הגלים והדלים והנשמות הקטנות כסויות ש‪ $‬יבה‪.‬‬
‫רב מדי נתנה הצדקה לקטנים הא‪$‬לה‪ ,‬עד‪-‬כי באחריתם נתנה להם גם הממשלה – ועתה ה‪$‬ם‬
‫מלמדים ל ‪$‬אמר‪" :‬רק לאשר יאמרו הקטנים טוב והיה זה טוב"‪.‬‬
‫ו"א‪F‬מת" יקר‪ $‬א היום לאשר אמר המטיף אשר יצא גם הוא מקרב האנשים הא‪$‬לה; זה הקדוש‬
‫הזר וזה המ‪$‬ליץ על האנשים הקטנים‪ ,‬אשר דב‪$‬ר אל‪-‬נפשו ל ‪$‬אמר‪" :‬אנכי הוא – הא‪F‬מת"‪.‬‬
‫חדל‪-‬ענוה זה אשר נטע זה מ‪$‬אז גאוה זרה בל ‪$‬ב האנשים הקטנים – זה אשר לא‪-‬קטנה היתה‬
‫שגיאתו מד‪ $‬י הורותו ל ‪$‬אמר‪" :‬אנכי הוא – הא‪F‬מת"‪.‬‬
‫הי ‪$‬ש כי ענה איש לחדל‪-‬ענוה דברים רכים מדבריך? הלא אתה הוא‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬אשר עברת‬
‫על פניו ואמרת‪" :‬לא‪ ,‬לא! ושלש פעמים לא!"‬
‫ואתה הזהרת מפנ ‪$‬י השגיאה הזאת‪ ,‬הראשון היית אשר הזהרת מפנ ‪$‬י החמלה – לא את כ‪D‬לם‬
‫ולא איש כי‪-‬אם אותך בנפשך הזהרת ואת הדומים א‪$‬ליך‪.‬‬
‫נכלם אתה מפנ ‪$‬י הכלמה אשר לכא‪$‬ב הגדול – ולכ‪$‬ן בדברך את דבריך ל ‪$‬אמר‪" :‬מן החמלה‬
‫יוצ‪$‬את עב גדולה‪ .‬ואתם השמרו לנפשכם‪ ,‬בנ ‪$‬י אדם!"‬
‫ובהורותך ל ‪$‬אמר‪" :‬אנשים קשים כל הבראים‪ ,‬כל‪-‬אהבה יושבת ממעל לחמלתם"‪ ,‬אז הכרתי‪,‬‬
‫סרתוסטרא‪ ,‬עד‪-‬כמה אתה מ‪$‬בין את אותות הרוחות הנושבות!‬
‫ועתה הזה‪$‬ר‪-‬נא גם את נפשך אתה מפנ ‪$‬י חמ;לתך! כי הנ ‪$‬ה רבים עתה בדרך ‪ F‬הבאים א‪$‬ליך‪:‬‬
‫כאבים ופוסח‪$‬י על‪-‬סעפים ונואשים ונופל ‪$‬י במצולות וקפאים מקרח –‬
‫הנני מזהיר אותך גם מפני‪ .‬מצאת את הנבחרה והאכזריה מכל חידותי‪ :‬אותי מצאת ואת‪-‬כל‬
‫מעללי חקרת‪ .‬יוד‪ $‬ע אנכי את הגרזן המפילך‪.‬‬
‫ואולם הוא שומה היתה עליו למות‪ :‬בע‪$‬ינים הביט אשר ראו את כל – ראה את מעמק‪$‬י האדם‬
‫ואת כל מצפוניו‪ ,‬את חרפתו המס‪ D‬תרה ואת סחיו הנמאס‪.‬‬
‫מא‪$‬ין‬
‫וחמלתו לא ידעה כלמה‪ :‬אל כל פנותיו הנמאסות התגנ ‪$‬ב לבוא‪ .‬וזה המתאוה לתעל ‪D‬מות ‪$‬‬
‫כמוהו‪ ,‬זה ראש החודרים לכל מקצוע‪ ,‬זה ראש החומלים – שומה היתה עליו למות‪.‬‬
‫תמיד ראה אותי‪ .‬כי על‪-‬כ‪$‬ן חפצתי נקם מן הע‪$‬ד הזה – או כי לא אוסיף לחיות גם אני‪.‬‬
‫א‪F‬להים אשר ראה את‪-‬כל וגם את האדם – א‪F‬להים כזה מות יומת! לא ישא האדם‪ ,‬כי ע‪$‬ד כזה‬
‫יחיה"‪.‬‬
 ‫כה אמר הנמאס בבנ ‪$‬י אדם‪ ,‬וסרתוסטרא קם ויפן ללכת כי קרה אחזתו עד יסוד כל קרביו‪.‬‬
‫ואל הדב‪$‬ר בו אמר‪" :‬הוי אנוש א‪$‬ין ערוך לו! הנ ‪$‬ה הזהרתני מפנ ‪$‬י דרכך‪ ,‬ולכ‪$‬ן אע‪F‬שה נא חסד‬
‫‪183‬‬ ‫עמך גם אני אהל ‪$‬ל את‪-‬דרכי א‪$‬ליך רא‪$‬ה הנ ‪$‬ה שם הדרך העלה למערת סרתוסטרא‪.‬‬
‫ומערתי גדולה ועמ‪D‬קה ופנות לה רבות; גם המתחב‪$‬א מכל המתחבאים ימצא שם את מחבואו‪.‬‬
‫ועל ידה גם חוחים ונקיקים למ‪$‬אות אשר יוכל לשרוץ שם כל שור‪ $‬ץ ואשר יעוף שם כל מתעופ‪$‬ף‬
‫ותנת‪$‬ר שם כל החיה המנתרת‪.‬‬
‫ואתה הנדח‪ ,‬אשר ר‪ $‬אשית הדחת את‪-‬נפשך אתה‪ ,‬הא‪$‬ין עם לבך לשבת ב‪$‬ין בנ ‪$‬י אדם ועם‬
‫חמלת אדם? כי עתה קום ועש‪ $‬ה כמוני‪ .‬ככה תלמד גם ממני דבר‪ .‬רק העשה – לומ‪$‬ד‪.‬‬
‫ודברת ר‪ $‬אשית לך ובראשנה עם חיותי! הג‪$‬אה מכל חיה והערומה מכל חיה – הלא גם לשנ ‪$‬ינו‬
‫א‪$‬ין בארץ יוע‪$‬ץ טוב מ‪$‬הן!" –‬
‫כה אמר סרתוסטרא וי ‪$‬לך לדרכו‪ ,‬והוא שקוע במחשבות ומתנה‪$‬ל לאטו שבעתים מבראשנה‪:‬‬
‫כי רבת שאל את נפשו ולא על‪-‬נקלה ידע לענות‪.‬‬
‫וזה אשר חשב בלבו‪" :‬מה דל האדם ומה נמאס‪ ,‬מה מערע‪$‬ר ומגרג‪$‬ר ומה מל ‪$‬א כלמה נסתרה!‬
‫הנ ‪$‬ה י ‪$‬ש אשר אומ‪$‬רים לי‪ ,‬כי אוה‪$‬ב האדם את נפשו – אכ‪$‬ן עד כמה תגדל האהבה הזאת‬
‫לנפשו! הלא רב הבוז אשר יבוז לה!‬
‫וגם האיש הלזה הלא רק את נפשו אה‪$‬ב מד‪ $‬י בזותו את נפשו – אה‪$‬ב גדול הוא נחשב לי ובז‬
‫גדול‪.‬‬
‫לא מצאתי עד כה איש אשר בז את נפשו יות‪$‬ר ממנו – ואולם גם זה גדל‪ .‬הא‪$‬ין זה א‪$‬פוא כי‬
‫היה זה האיש הנעלה אשר את קול זעקתו שמעתי?‬
‫אהבתי את הבזים הגדולים‪ .‬היה האדם דבר אשר על ‪$‬ינו לעז ולהתגב‪$‬ר עליו עד הכחדו"‪– – .‬‬

‫העני לרצונו‬
‫ויהי כאשר עזב סרתוסטרא את הנמאס בבנ ‪$‬י אדם‪ ,‬וי ‪$‬קר לו מאד‪ ,‬וי ‪$‬דע כי בד‪ $‬ד הוא; כי קר רב‬
‫ועזובה גדולה חלפו את שכיות לבו‪ ,‬ולכ‪$‬ן קרו יצ‪D‬ר‪ $‬י ג‪$‬וו מבראשנה‪ .‬ואולם מד‪ $‬י הרחיקו לכת‬
‫ומד‪ $‬י עלותו ומד‪ $‬י התנשאו ומד‪ $‬י רדתו‪ ,‬והוא עב‪$‬ר על שדות מרעה ירק ועל מרבץ אבנים פרא‪,‬‬
‫אשר שקק שם לפנים פלג מים עד כי הח‪F‬ריש‪ – ,‬אז חם לו פתאם ועשתונותיו מלאו נעימות‪.‬‬
‫ואת לבו שאל‪" :‬מה‪-‬זה נעשה בי? הנ ‪$‬ה צ‪$‬ל חם וצ‪$‬ל חיים משיבים עתה את‪-‬נפשי; א‪$‬ין‪-‬זה כי לא‬
‫רחוקים עוד א‪$‬לה ממני‪.‬‬
‫מעטתי פתאם מהיות גלמוד עוד; חב‪$‬רים ואחים לא‪-‬נראים מתשוטטים על סביבי ונשמת אפם‬
‫החמה נוגעת עד נשמתי"‪.‬‬
‫וכאשר תרו ע‪$‬יניו מסביב וה‪$‬ן מבקשות את מנחמ‪$‬י עזובתו‪ ,‬וירא והנ ‪$‬ה פרות עומדות א‪L‬שה א‪$‬צל‬
‫אחותה על ראש גבעה‪ ,‬ויבן כי ה‪$‬ן ה‪$‬נה אשר חממו את‪-‬לבו בקרבתן ובר‪ $‬יחן‪ .‬והפרות עומדות‬
‫ותהיינה כמקשיבות בקנאה גדולה לדבר‪ $‬י איש מד‪ $‬י דברו אל ‪$‬יהן‪ ,‬ולא התבוננו אל הזר הבא‪.‬‬
‫ויהי כאשר קרב סרתוסטרא עד המקום אשר ה‪$‬ן שם‪ ,‬אז שמע מפרש קול אדם מדב‪$‬ר בקרב‬
‫עדת הפרות‪ ,‬והפרות הטו כ‪D‬לן את ראש‪ $‬יהן אל הדב‪$‬ר ותקשבנה‪.‬‬
‫אז השתע‪$‬ר סרתוסטרא בחמת קנאה אל המקום ההוא ואת הבה‪$‬מות ה‪$‬עיז הצדה‪ ,‬כי יר‪ $‬א פן‬
‫קרה אסון לאיש והפרות גם בחמלתן לא תוכלנה להיות לו לתשועה גדולה‪ .‬אולם שגה‬
‫סרתוסטרא במחשבתו‪ ,‬כי ראה איש יוש‪ $‬ב על הארץ והוא כמדב‪$‬ר על ל ‪$‬ב הפרות אשר לא‬
‫מע‪$‬יניו יטף טוב לבו‪,‬‬
‫ת‪$‬חתנה ולא תיראנה מלפניו‪ ,‬והאיש איש‪-‬שלום נביא הרים אשר ‪$‬‬
‫וסרתוסטרא קרא א‪$‬ליו והוא משתאה לו‪" :‬מה אתה מבק‪$‬ש פה?"‬
‫והאיש ענה‪" :‬מה אני מבק‪$‬ש פה? את הדבר אשר גם אתה מבקשו‪ ,‬אתה המרגיז שלום! את‬
‫האשר על‪-‬פנ ‪$‬י האדמה אנכי מבק‪$‬ש‪.‬‬
‫וגם זאת חפצתי‪ :‬אשר למד אלמד מן הפרות הא‪$‬לה ואתה דע לך‪ ,‬כי זה כחצי הבקר אנכי‬
‫מדב‪$‬ר פה על לבן‪ ,‬ועוד מעט וה‪$‬ן אמרו לפתוח פה ולענות דבר‪ .‬למה‪-‬זה הפרעת אותן פתאם‬
‫בבאך?‬
‫אם לא נשוב גם אנחנו באחרית‪$‬נו והיינו כפרות‪ ,‬לא נבוא לנצח לממלכת השמים‪ .‬אכ‪$‬ן אחת‬
‫על ‪$‬ינו ללמוד מ‪$‬הן‪ :‬להעלות ג‪$‬רה‪.‬‬
‫חי אני‪ :‬אם ימצא האדם לנפשו את מלא כל העולם‪ .‬ואת האחת הזאת‪ ,‬את המלאכה‬
‫להעלות ג‪$‬רה‪ ,‬לא ילמוד‪ :‬מה יועיל לו כל‪-‬עמלו! לא יסור ממנו יגונו –‬
‫– יגונו הגדול‪ :‬געל שמו‪ ,‬מי איש כיום הזה אשר לבו ופיו וע‪$‬יניו לא מלאו געל! וגם אתה‪ ,‬גם‬
 ‫אתה! ואולם הביטה נא את הפרות הא‪$‬לה!" –‬
‫כה אמר נביא ההרים ובכלותו נשא ע‪$‬יניו אל סרתוסטרא – כי היו ע‪$‬יניו תלויות עד כה באהבה‬
‫אל הפרות‪ :‬אז נהפך פתאם לאח‪$‬ר‪" .‬מי זה האיש אשר עמו דברתי?" כה קרא בחרדה ויקפוץ‬
‫ממקומו‪.‬‬
‫"הלא זה האיש חדל הגעל‪ ,‬הלא זה סרתוסטרא המכריע‪ ,‬אשר הכריע את הגעל הגדול‪ ,‬הלא‬
‫זאת ע‪$‬ינו וזה ל ‪$‬ב סרתוסטרא!"‬
‫ובדברו את הדברים הא‪$‬לה וישק את‪-‬יד‪ $‬י האיש אשר א‪$‬ליו דב‪$‬ר וע‪$‬יניו מלאו על גדות‪$‬יהן‪ ,‬ויהי‬
‫משפטו משפט איש אשר כלי חמדה וסג‪D‬לה יקרה נפלו מן השמים אל‪-‬ח‪$‬יקו פתאם‪ .‬והפרות‬
‫ראו את כל‪-‬א‪$‬לה ותשתאינה‪.‬‬
‫וסרתוסטרא עצרו מדב‪$‬ר כדברים הא‪$‬לה ומ‪$‬התרפ‪$‬ק עליו ויאמר‪" :‬אל נא תדב‪$‬ר בי‪ ,‬אתה‬
‫הנפלא‪ ,‬אתה הנחמד‪ ,‬כי אם דב‪$‬ר בראשנה בך ובנפשך! האם לא אתה זה העני לרצונו‪ ,‬אשר‬
‫השליך פעם מלפניו אל‪-‬כל עשרו הרב –‬
‫– אשר עשרו ואשר עדת העשירים חשב לו לחרפה וימל ‪$‬ט אל העניים‪ ,‬לבעבור תתו להם את‪-‬‬
‫כל עתרת שפעתו ואת לבו? ואשר ה‪$‬מה לא קבלו אותו?‬
‫והעני לרצונו ענה‪" :‬אשר ה‪$‬מה לא קבלו אותי – ואתה הלא ידעת את כל‪-‬זה! אז הלכתי‬
‫באחריתי אל הבה‪$‬מות ואל הפרות הא‪$‬לה"‪.‬‬
‫וסרתוסטרא לא נתן אותו לכלות את דבריו ויקרא‪" :‬הנ ‪$‬ה כ‪$‬ן ראית ולמדת אשר כב‪$‬ד לת‪$‬ת‬
‫ה‪$‬יט‪$‬ב מקחת ה‪$‬יט‪$‬ב וכי מלאכת אמן היא לת‪$‬ת מתן ה‪$‬יט‪$‬ב והוא מעש‪ $‬ה להטים האחרון ומל ‪$‬א‬
‫מזמה אשר לל ‪$‬ב טוב"‪.‬‬
‫והעני לרצונו הוסיף‪" :‬ואף‪-‬כי עתה אשר כל שפל התקומ‪$‬ם וימרוד ויהי נבהל וגבה‪-‬ע‪$‬ינים על‪-‬‬
‫פי דרכו – דרך אספסוף‪.‬‬
‫ואתה הלא ידעת‪ :‬בא יום למרד האספסוף ומרד העבדים הגדול והרע והארוך והממ‪D‬שך‪ ,‬והוא‬
‫הול ‪$‬ך וגדול‪ ,‬הול ‪$‬ך וגדול מיום אל יום!‬
‫ועתה הנ ‪$‬ה כל מעשה טוב וכל מתן קטן אשר ינת‪$‬ן מרגיז את השפלים – ולכ‪$‬ן ישמרו נא כל‬
‫כבד‪ $‬י העשר לנפשות‪$‬יהם!‬
‫מי אשר יטיף כיום הזה נטפים נטפים מתוך גרונות צרים מדי כמשפט בקבוקים רחב‪$‬י בטן‪– :‬‬
‫הלא גרונות אשר לבקבוקים כא‪$‬לה התיז נתיז כיום הזה בשמחת נפש!‬
‫תאוה שאפת‪ ,‬קנאה מל ‪$‬אה לענה‪ ,‬נקמה צרה‪ ,‬גאות אספסוף – כל‪-‬א‪$‬לה התפרצו ותעל ‪$‬ינה‬
‫אל‪-‬פני‪ .‬חדל מהיות א‪F‬מת כי לעניים חי ‪$‬י הנצח; נתונה ממלכת השמים לפרות"‪.‬‬
‫וסרתוסטרא אמר לנסות אותו וישאל‪" :‬מדוע א‪$‬פוא א‪$‬יננה נתונה לעשירים? ואת הפרות עצר‬
‫מ‪$‬התרפ‪$‬ק על איש השלום‪.‬‬
‫והאיש ענה‪ :‬למה זה אתה מנסה אותי? ואתה הלא ידעת את הדבר שבעתים ממני! מה‪-‬זה‬
‫ה‪$‬ניס אותי עד לעניים סרתוסטרא? האם לא הגעל מפנ ‪$‬י עשיר‪ $‬ינו?‬
‫– מפנ ‪$‬י פושע‪$‬י העשר‪ ,‬אשר ילקטו להם את‪-‬בצעם מ‪$‬על כל גל אשפה וע‪$‬ינ ‪$‬יהם קרות‬
‫ומחשבות‪$‬יהם מל ‪$‬אות זמה; מפנ ‪$‬י האספסוף הלז‪ ,‬אשר עלה צחנתו עד לשמים –‬
‫– מפנ ‪$‬י ההמון הרע הזה העשוי רמיה ומצ‪D‬פה זהב‪ ,‬אשר היו אבותיו חבר‪ $‬י גנבים או ע‪$‬יטים על‬
‫פגרים או מלקט‪$‬י בלוי ‪$‬י סחבות‪ ,‬ואשר בהיות להם דבר עם נשים והיו עוש‪ $‬י‪-‬רצונן ומרדפ‪$‬י זמה‬
‫וקלים לשכוח‪ – :‬כי כ‪D‬לם כיום הזה א‪$‬ינם רחוקים עוד מן הזונה –‬
‫אספסוף ממעל ואספסוף מתחת! מי לנו עוד כיום הזה "עני" או "עשיר"! הנ ‪$‬ה שכחתי מדעת‬
‫עוד להבדיל ב‪$‬ינ ‪$‬יהם – אז נסתי על נפשי ואברח‪ ,‬ואוס‪$‬ף ואברח‪ ,‬עד‪-‬כי באתי אל הפרות‬
‫הא‪$‬לה‪".‬‬
‫כה אמר איש השלום וישם בחזקה ויתכסה ז ‪$‬עה בדברו‪ ,‬עד‪-‬כי שבו הפרות ותשתא‪$‬ינה א‪$‬ליו‪.‬‬
‫וסרתוסטרא עמד ויב‪$‬ט אל פניו וישחק מד‪ $‬י שמעו אותו מדב‪$‬ר קשות וינד בראשו ויחר‪ $‬ש‪.‬‬
‫רק רדה אתה בנפשך בפרק‪ ,‬אתה נביא ההרים‪ ,‬אם תקח עמך דברים קשים כא‪$‬לה‪ .‬גם פיך‬
‫וגם ע‪$‬ינך קטנו מכפי מדת הקשות הא‪$‬לה ולא יגיעו אל ‪$‬יהן‪.‬‬
‫ולא אשגה כי אמר אשר גם בטנך קטנה מכל‪-‬זאת‪ :‬לזרא לה כל התרגזך ושנאתך וחמתך‪.‬‬
‫מא‪$‬לה‪ :‬א‪$‬ין אתה מ‪$‬אהב‪$‬י הבשר‪.‬‬ ‫חפ‪$‬צה בטנך דברים נעימים ‪$‬‬
‫ואם לא שגיתי הנ ‪$‬ה אתה מ‪$‬אהב‪$‬י הצמח‪ ,‬איש שרשים אתה‪ .‬אולי טוח‪$‬ן אתה גרגרים; ואולם‬
‫זאת האחת ברורה בע‪$‬יני‪ ,‬כי פונ ‪$‬ה לבך מ‪$‬אחר‪ $‬י תענוגות הבשר ואתה אוה‪$‬ב דבש‪".‬‬
‫והעני לרצונו שאף רוח כי הוקל לו ויען‪" :‬אכ‪$‬ן ה‪F‬טיבות לחקר‪ $‬ני‪ ,‬אה‪$‬ב אנכי את הדבש וגם‬
 ‫גרגרים אנכי טוח‪$‬ן‪ ,‬כי בקשתי לי את המתוק לח‪$‬ך אשר מ‪$‬ביא נשמת רוח טהורה‪:‬‬
‫– וגם א‪$‬ת אשר יאריך להיות בקשתי‪ :‬כל אשר יהיה למלאכת‪-‬יום או למלאכת‪-‬פה לעצ‪$‬לים‬
‫נעימים ולמבל ‪$‬י עולם‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן יות‪$‬ר מכ‪D‬לם הצליחו הפרות הא‪$‬לה‪ :‬בראו להן את המלאכה להעלות ג‪$‬רה ולרבוץ באור‬
‫השמש‪ .‬וגם נשמרות ה‪$‬ן מכל מחשבה כב‪$‬דה אשר תצבה את הל ‪$‬ב‪".‬‬
‫וסרתוסטרא אמר" "הבה א‪$‬פוא! קום ול ‪$‬ך וראית גם את חיותי אשר לי‪ ,‬את נשרי ואת נחשי –‬
‫כי א‪$‬ין כמוהם כיום הזה על פנ ‪$‬י כל האדמה‪.‬‬
‫רא‪$‬ה הנ ‪$‬ה שם הדרך העולה למערתי‪ :‬ה‪F‬י ‪$‬ה נא הלילה הזה לה לאור‪ $‬ח‪ .‬ועם חיותי דב‪$‬ר‪-‬נא על‬
‫דבר האשר אשר לחיות –‬
‫– עד‪-‬כי אשוב למערתי גם אני‪ .‬כי קר‪ $‬את לי עתה זעקת שבר למה‪$‬ר ללכת מ‪$‬עמך‪ .‬גם מצא‬
‫תמצא במעוני דבש חדש‪ ,‬זהב דבש‪-‬ככרים קר כקרח‪ .‬אותו א‪F‬כל!‬
‫ועתה הפר‪ $‬ד‪-‬נא חיש מ‪$‬על פרותיך‪ ,‬אתה הנפלא! אתה הנחמד‪ ,‬אם כי ידעתי אשר יכבד ממך‬
‫הדבר‪ .‬אכ‪$‬ן הטובות ה‪$‬ן מכל ר‪ $‬עיך וממלמדיך!" –‬
‫והעני לרצונו חלט ממנו ויען‪" :‬מלבד האחד‪ ,‬אשר אותו אהבתי גם מ‪$‬הן‪ .‬הלא אתה‬
‫סרתוסטרא טוב ונבחר לי שבעתים גם מפרה!‬
‫וסרתוסטרא קרא בצדיה‪" :‬רק קום ועבר‪ ,‬קום ועבר! אתה הפה הרע המחליק לשון! למה‬
‫אתה משחית‪$‬ני בתהלתך זאת ובדבש חנ ‪D‬פתך?"‬
‫"ל ‪$‬ך ועבר‪ ,‬ל ‪$‬ך ועבר ממני!" קרא ש‪ $‬נית וינף את מקלו על העני המתרפ‪$‬ק עליו‪ ,‬והעני נשא את‬
‫רגליו וירץ משם נדחף ונבהל‪.‬‬

‫הצ‪$‬ל‬
‫כמעט אשר חלף העני לרצונו וירץ לדרכו וכמעט אשר שב סרתוסטרא ויהי בד‪ $‬ד לנפשו‪,‬‬
‫וישמע והנ ‪$‬ה זה קול חדש קר‪ $‬א מ‪$‬אחריו‪" :‬עמוד‪,‬סרתוסטרא! חכ‪$‬ה נא לי! הלא זה אני‪,‬‬
‫סרתוסטרא‪ ,‬אני צלך!" אולם סרתוסטרא לא חכה לו‪ ,‬וימל ‪$‬א פתאם חמת קצף על הנוגשים‬
‫והדוחקים הרבים אשר נלחצו לבוא אל גבולו אשר בתוך הריו ויקרא‪" :‬לאן הלכה בדידתי?‬
‫רבו כל הדברים הא‪$‬לה ממני‪ ,‬מלאו הרי פתאם המון תשואות‪ ,‬חדלה ממלכתי מהיות עוד‬
‫ממלכת העולם הזה וי ‪$‬ש לי ח‪$‬פץ עתה בהרים חדשים‪.‬‬
‫הצלי זה קר‪ $‬א א‪$‬לי? מה‪-‬בצע בצלי! ירוץ נא אחרי כאות נפשו! ואני גם אני – ארוץ נא לי לפניו‬
‫ואברח‪".‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא אל לבו ויתעוד‪ $‬ד וירץ‪ .‬אולם זה אשר היה מ‪$‬אחריו רץ אחריו גם הוא‪ ,‬ויהיו‬
‫פתאם שלשה רצים אשר רצו איש אחר‪ $‬י אחיו‪ :‬העני לרצונו רץ בראשנה ואחריו סרתוסטרא‬
‫והשלישי והאחרון היה צלו‪ .‬עוד לא הרחיקו לרוץ‪ ,‬וסרתוסטרא התעש‪ $‬ת פתאם ותשב א‪$‬ליו‬
‫בינתו וי ‪$‬דע את הסכלות אשר הוא עשה ויסר מקרבו בפעם אחת את‪-‬כל קצפו ואת מריו‪.‬‬
‫"מה זה היה לי! – קרא – האם לא נעשו זה מ‪$‬אז כל מעש‪ $‬י סכלות רק בקרב עדת‪$‬נו‪ ,‬עדת‬
‫בדדים וקדושים זק‪$‬נים?‬
‫ח‪$‬י אני כי סכלותי הלכה הלוך וגדול בקרב ההרים הא‪$‬לה! ועתה הנ ‪$‬ה אנכי שומ‪$‬ע קול שעטת‬
‫ש‪ $‬ש רגל ‪$‬י סכלים משתקשקות אשה אחר‪ $‬י אחותה!‬
‫אבל המפנ ‪$‬י צ‪$‬ל יירא סרתוסטרא? ואף גם אשר ראיתי הלום ברגע האחרון והנ ‪$‬ה גם רגלים‬
‫אר‪ D‬כות לו מ‪$‬אשר לי"‪.‬‬
‫כה אמר סרתוסטרא וישחק בע‪$‬יניו ובכל קרביו ויעמוד תחתיו ויפן בפתע פתאם לאחוריו –‬
‫ובפנותו הפיל כמעט ארצה את הבא אחריו‪ ,‬את צלו‪ ,‬כי ככה קרב א‪$‬ליו צלו מד‪ $‬י לכתו אחריו‬
‫על עק‪$‬ביו וככה דל כחו‪ .‬וכאשר בחן אותו בע‪$‬יניו‪ ,‬ויח‪F‬רד צלו מפניו כאשר יח‪F‬רד איש מפנ ‪$‬י ש‪ $‬ד‬
‫פתאם‪ :‬כי ככה היה דק למראה ושחור ונבוב ויגע חיים‪.‬‬
‫וסרתוסטרא קרא בחמת רוח‪" :‬מי אתה זה? מה מעשיך פה? ומדוע אתה קר‪ $‬א לנפשך צלי?‬
‫אמנם לא מצאת ח‪$‬ן בע‪$‬יני!"‬
‫והצ‪$‬ל ענה‪" :‬סלח נא לי על‪-‬כי הייתי לך לצ‪$‬ל; ואם לא מצאתי ח‪$‬ן בע‪$‬יניך‪ ,‬סרתוסטרא הלא א‪$‬ין‬
‫דבר; משב‪$‬ח אני על הדבר הזה אותך ואת טעמך הטוב‪.‬‬
‫עב‪$‬ר ארח אנכי‪ ,‬אשר הרב‪$‬יתי מאד לעבור אחריך ולא‪F‬חוז בעקבותיך זה מ‪$‬אז‪ :‬תמיד אנכי‬
‫בדרך‪ ,‬ואולם א‪$‬ין לי מטרה וא‪$‬ין לי בית; עוד אחת מעט והייתי כיהודי הנד‪ $‬ד לנצח‪ ,‬ורק כי לא‬
‫נצח אנכי ולא יהודי‪.‬‬
 ‫הלעולם שומה עלי להיות בדרך? אם גלגל לפנ ‪$‬י כל רוח ונע ונד ונדח? הוי אדמה‪ ,‬עג‪D‬לה את‬
‫לי רב מדי!‬
‫על פנ ‪$‬י כל מקום כבר ישבתי כאבק עי ‪$‬ף כבר ישנתי על פנ ‪$‬י מראות על הקירות ועל פנ ‪$‬י לוחות‬
‫זכוכית בחלונים; הכל לוק‪$‬ח מ‪$‬עמי וא‪$‬ין נות‪$‬ן לי דבר‪ ,‬וככה דקתי – ועוד מעט והיה לי מרא‪$‬ה‬
‫צ‪$‬ל‪.‬‬
‫ואולם אחריך‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬עפתי‪ ,‬ושאפתי כל הימים‪ ,‬וגם בהסתרי מפניך הייתי לך לצלך‬
‫הנבחר‪ :‬בכל‪-‬אשר ישבת‪ ,‬ישבתי גם אני‪.‬‬
‫עמך הייתי בכל העולמות הרחוקים והקרים‪ .‬כמו ש‪ $‬ד אשר ירוץ לרצונו על פנ ‪$‬י גגות קרח‬
‫ושלג‪.‬‬
‫עמך שאפתי אחר‪ $‬י כל דבר אסור ואחר‪ $‬י כל רע ואחר‪ $‬י כל רחוק‪ ,‬ואם י ‪$‬ש בי דבר אשר יחש‪ $‬ב‬
‫לי לצדקה‪ ,‬הלא רק זה‪ :‬כי לא יר‪ $‬אתי מפנ ‪$‬י כל אסר‪.‬‬
‫עמך שברתי את‪-‬כל אשר היה קדוש ללבי‪ ,‬כל‪-‬אבנ ‪$‬י הגבולים וכל הצלמים הפלתי לארץ‪,‬‬
‫אחר‪ $‬י כל תאוה הרת שוד רצתי – חי אני אם לא רצתי פעם על‪-‬פנ ‪$‬י כל פשע‪.‬‬
‫עמך השכחתי מל ‪$‬ב את הא‪F‬מונה במלים ובערכים ובש‪ $‬מות גדולים‪ .‬אם יתפש‪ $‬ט השטן את‬
‫עורו‪ ,‬האם לא יפול ממנו גם שמו? הלא גם זה א‪$‬יננו בלתי‪-‬אם עור‪ .‬אולי א‪$‬ין השטן גם הוא‬
‫בלתי – עור‪.‬‬
‫"א‪$‬ין כל דבר‪-‬א‪F‬מת והכל נתן לעשות" – ככה דברתי אל נפשי‪ .‬אל‪-‬כל נחל ‪$‬י מים קרים‬
‫התנפלתי על ראשי ועל‪-‬קרבי‪ .‬הוי‪ ,‬עד כמה פעמים עמדתי ככה ערום ואדום כסרטן!‬
‫לאן פנה כל הטוב וכל הכלמה וכל הא‪F‬מונה בטובים! לאן הלך התם בלבוש רמיה אשר היה‬
‫לי מ‪$‬אז‪ ,‬תם הטובים וכזב‪$‬יהם היקרים‪:‬‬
‫אכ‪$‬ן רב מדי הלכתי אחר‪ $‬י הא‪F‬מת והייתי קרוב לה על שרש‪ $‬י רגליה ופתאם פסחה על ראשי‪.‬‬
‫וי ‪$‬ש אשר חשבתי כי מכז ‪$‬ב אני‪ ,‬ופתאם והנ ‪$‬ה מצאתי בזה – את הא‪F‬מת‪.‬‬
‫רב מדי ג‪D‬לו לי פנ ‪$‬י כל הדברים‪ :‬ועתה א‪$‬ין ה‪$‬ם נוגעים עוד אל לבּי‪ .‬א‪$‬ין כל דבר חי עוד אשר‬
‫אהב – וא‪$‬יך זה אהב עוד את נפשי?‬
‫אחיה נא ככל אשר אחפוץ או אחדל כליל מחיות"‪ :‬ככה שאלתי וככה ישאל גם קדוש כל‬
‫הקדושים‪ .‬אבל אללי לי! אי ‪$‬ה לי עוד – תאוה?‬
‫אי ‪$‬ה לי – עוד מטרה? אי ‪$‬ה חף אשר א‪$‬ליו יחתר משוטי שלי?‬
‫אי ‪$‬ה רוח טוב? רק האיש אשר י ‪$‬דע לאן הוא נוס‪ $‬ע‪ ,‬וידע זה גם את משפט הרוחות ואם טוב הוא‬
‫ואם הוא לו רוח לעבור בו‪.‬‬
‫מה זה נותר עוד לי? רק ל ‪$‬ב עי ‪$‬ף ונב‪$‬ל‪ ,‬רק ח‪$‬פץ נע ונד‪ ,‬רק כנפים משיקות‪ ,‬ורק שלד נשבר‪.‬‬
‫זה בקשי לי בית – הידעת‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬כי בקשי זה היה לי לצרת‪-‬בית אשר תאכל ‪$‬ני בכל‪-‬‬
‫פה?‬
‫אי ‪$‬ה ב‪$‬יתי שלי? את‪-‬זה אשאל ואת‪-‬זה אבק‪$‬ש ובקשתי ואת‪-‬זה לא מצאתי‪ .‬הוי נדוד‪ $‬י נצח בכל‪-‬‬
‫מקום‪ ,‬הוי נדוד‪ $‬י נצח בא‪$‬ין‪-‬מקום‪ ,‬הוי נדוד‪ $‬י חנם – לנצח!"‬
‫כה אמר הצ‪$‬ל ופנ ‪$‬י סרתוסטרא ארכו למשמע דבריו‪ ,‬ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן דב‪$‬ר ביגון‪" :‬אכ‪$‬ן צלי אתה!‬
‫הרעה אשר נגד פניך א‪$‬יננה קטנה‪ ,‬אתה רוח ח‪D‬פשה ועב‪$‬ר ארח! רע היה יומך‪ ,‬ואתה הזה‪$‬ר‪-‬נא‬
‫פן יהיה ערבך רע ממנו שבעתים!‬
‫לנודדים כמוך י ‪$‬חש‪ $‬ב באחריתם גם ב‪$‬ית‪-‬כלא לנו ‪$‬ה שלום‪ .‬הראית פושעים יושב‪$‬י בת‪$‬י כלא‬
‫בהיותם יש‪ $‬נים? שנת מנוחה ה‪$‬ם יש‪ $‬נים‪ ,‬כי מתענגים ה‪$‬ם על מבטחם החדש‪.‬‬
‫השמר נא לנפשך כי לא תאסרך באחריתך א‪F‬מונה צרה או שגעון קשה ועז! כי אותך ידיח‬
‫עתה כל דבר אשר צר הוא ומוצק‪.‬‬
‫אבדה ממך מטרתך‪ :‬אללי לך א‪$‬יך תתיח‪$‬ם וא‪$‬יך תתנח‪$‬ם אחר‪ $‬י האב‪$‬דה הזאת? בזאת – אבדה‬
‫ממך גם הדרך! הוי ‪ ,‬נוד‪ $‬ד ומשוט‪$‬ט א‪D‬מלל‪ ,‬הוי‪ ,‬זבוב קיץ עי ‪$‬ף! החפצת מקום מנוחה ובית‬
‫בערב הזה? כי עתה קום ועל ‪$‬ה לך אל מערתי!‬
‫הנ ‪$‬ה שם הדרך עלה למערתי‪ ,‬ועתה אחפוז נא מ‪$‬עמך ואנוס על נפשי‪ ,‬כי הנ ‪$‬ה כמו‪-‬צ‪$‬ל כבר‬
‫רוב‪$‬ץ עלי‪.‬‬
‫ארוץ נא לבדי עד‪-‬אשר י ‪$‬אור לי מסביב; ולזה א‪$‬ין לי מוצא‪ ,‬בלתי‪-‬אם לקפ‪$‬ץ לבדי על רגלי‬
‫ולעלוז לנפשי ע‪$‬ת רבה‪ .‬ואולם בערב והיה בב‪$‬יתי – חג למרקדים!" –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪.‬‬
 ‫בצהרים‬
‫סרתוסטרא רץ הלוך ורוץ‪ ,‬ולא יסף עוד לפגוש איש בדרכו‪ ,‬ויהי בד‪ $‬ד לנפשו; אז מצא רק את‪-‬‬
‫נפשו‪ ,‬וישב וימצא אותה מ‪$‬רגע לרגע ש‪ $‬נית‪ ,‬ויתענ ‪$‬ג על‪-‬בדידתו וי ‪$‬שת אותה בכל פה‪,‬‬
‫והוא חוש‪ $‬ב בלבו רק מחשבות טובות ונעימות שעה אחר‪ $‬י שעה‪ .‬ובהגיע מוע‪$‬ד הצה‪L‬רים‬
‫והשמש עמד ישר ממעל לקדקד סרתוסטרא‪ ,‬ויעבר סרתוסטרא על ע‪$‬ץ זק‪$‬ן ומע‪D‬קם ומס‪ D‬בך‪,‬‬
‫ושם גפן אדרת עומדת על‪-‬יד הע‪$‬ץ והיא מתרפקת עליו וחובקת אותו בזרועות אהבתה והע‪$‬ץ‬
‫מסתת‪$‬ר ב‪$‬ין שריגיה‪ .‬ומן הגפן תלוים ענבים צה‪D‬בים אשר לא יספרו מ‪$‬רב‪ ,‬וה‪$‬ם עולים ישר‬
‫לנוכח פנ ‪$‬י ההול ‪$‬ך‪ .‬אז תקפה תאוה את נפש סרתוסטרא לשב‪$‬ר את צמאו המעט ולקטוף לו‬
‫ע‪$‬נב אחד; ויהי כאשר שלח את‪-‬ידו לעשות את‪-‬מחשבתו‪ ,‬והנ ‪$‬ה עוד תאוה אחת גדולה מן‬
‫הראשנה תוקפת אותו‪ ,‬ויתאו לשכב ארצה תחת הע‪$‬ץ ולישון בעצם מוע‪$‬ד הצה‪L‬רים‪.‬‬
‫וסרתוסטרא עשה את מחשבתו וישכב על הארץ‪ ,‬ובתוך הדממה ובעזובת השיח הצבוע שכח‬
‫מה‪$‬ר את צמאו הקטן וי ‪$‬רד‪ $‬ם‪ .‬כי אמנם הלא זה משל סרתוסטרא מ‪$‬אז‪ :‬נחוץ הדבר האחד‬
‫ממשנ ‪$‬הו‪ .‬ובכל‪-‬זה לא סגר סרתוסטרא את ע‪$‬יניו‪ – :‬כי לא שבעו ע‪$‬יניו מ‪$‬הב‪$‬ט את הע‪$‬ץ ואת‬
‫עתרת אהבת הגפן והוא מהל ‪$‬ל אותם בלבו; ויהי מד‪ $‬י ה‪$‬רדמו וידב‪$‬ר אל לבו ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫"הס! הס! האף א‪$‬ין‪-‬זה כי היה העולם פתאם של ‪$‬ם זה‪-‬עתה? מה‪-‬זה היה לי?‬
‫כרוח רך אשר לא י ‪$‬ראה והוא מרק‪$‬ד על פנ ‪$‬י ים חלק‪ ,‬קל כנפים‪ ,‬כנוצה – קל‪ :‬ככה – מרקדת‬
‫עלי שנתי‪.‬‬
‫את ע‪$‬יני לא תסגור לי ואת נשמתי לא תיש‪ $‬ן‪ .‬קלה היא עד למאד‪ ,‬כמו נוצה קלה היא‪.‬‬
‫מדברת היא על לבי ואנכי לא א‪$‬דע מה‪ ,‬נוגעת היא ביד רכה אל קרבי ובכף חלקה ומאיצה‬
‫בי‪ .‬מאיצה היא בי אשר התמוד‪ $‬ד תתמוד‪ $‬ד נשמתי בי ותשתר‪ $‬ע – ‪:‬‬
‫– הוי מה אר‪ D‬כה היתה בי נשמתי הנפלאה ומה יג‪$‬עה! הערב יום שביעי בא לה פתאם‬
‫בצה‪L‬רים? אם הא‪F‬ריכה להתהל ‪$‬ך רבות בנעימותיה ב‪$‬ין כל הדברים הטובים אשר בשלו?‬
‫משתרעת היא לארכה‪ ,‬לארכה – והולכת ומאריכה! שוכבת היא דומם‪ ,‬זאת נשמתי הנפלאה!‬
‫רבת כבר טעמה מכל‪-‬טוב; זהב היגון הזה רוב‪$‬ץ עליה כמועקה והיא פושקת את פיה‪.‬‬
‫כמו א‪L‬ניה אשר שבה אל ח‪D‬פה השוק‪$‬ט‪ – :‬אל קצ‪$‬ה האדמה תשע‪$‬ן‪ ,‬כי עיפה מן המסעות‬
‫האר‪ D‬כים ומן הימים אשר לא ידועים‪ .‬האם לא נא‪F‬מנה האדמה שבעתים ככה?‬
‫– כאשר תדבק א‪L‬ניה אשר כזאת אל האדמה ותתרפ‪$‬ק עליה‪ ,‬אז רב לה כי עכביש יא‪F‬רוג את‬
‫מא‪$‬לה למותר לה –‬ ‫קוריו מן היבשה ועד המקום אשר היא שם‪ .‬עבותות חזקים ‪$‬‬
‫– כא‪L‬ניה עי ‪$‬פה אשר כזאת בח‪D‬פה השוק‪$‬ט‪ ,‬ככה אנוח גם אני קרוב אל האדמה ונא‪F‬מן ובטוח –‬
‫ואנכי מחכה; בקורים קלים אנכי אסור א‪$‬ליה‪.‬‬
‫הוי אשר‪ ,‬הוי אשר! – הלשיר את אומרת‪ ,‬נשמתי? הנ ‪$‬ה את רובצת על פנ ‪$‬י הדשא – ואולם‬
‫המוע‪$‬ד הזה מוע‪$‬ד ס‪ $‬תר וקדוש לך‪ ,‬אשר לא יחל ‪$‬ל בו הרעה על פי חלילו‪.‬‬
‫יראי את המוע‪$‬ד הזה והוראי! הנ ‪$‬ה חם צה‪L‬רים רוב‪$‬ץ על פנ ‪$‬י השדות ואת אל נא תשירי! הס‬
‫מפנ ‪$‬י העולם אשר של ‪$‬ם עתה מסביב!‬
‫אל נא תשירי‪ ,‬את כנף רננים אשר על הדשא‪ ,‬את נשמתי! גם התלח‪$‬ש אל תתלח‪$‬שי! רק‬
‫הביטי – ודמי! גם מוע‪$‬ד הצה‪L‬רים רב‪-‬הימים הלזה יש‪ $‬ן עתה את שנתו ומ‪$‬ניד את פיו‪ :‬הא‪$‬ין זה כי‬
‫שותה הוא עתה נ ‪$‬טף מן האשר? –‬
‫נ ‪$‬טף זהב ומ‪D‬צהב ורב‪-‬ימים מן האשר המ‪D‬זהב אשר ליין מ‪D‬זהב? – כמו צ‪$‬ל על פניו יחלוף‪ ,‬אשרו‬
‫הוא אשר ישח‪$‬ק‪ .‬ככה – ישח‪$‬ק א‪$‬ל א‪$‬לים‪ ,‬הס מפניו כל העולם!‬
‫"האשר – מה מעט אשר דרוש לאשר!" ככה דברתי לפנים‪ ,‬ודמיתי בנפשי כי חכמתי‪ .‬ואולם‬
‫לא היו הדברים הא‪$‬לה בלתי אם גדופים‪ :‬את‪-‬זאתלמדתי עתה‪ .‬פתאים ערומים מ‪$‬יטיבים לדב‪$‬ר‬
‫ממני‪.‬‬
‫רק המעט והרך והקל וניד הלטאה ורוח פה ורחש קל וניד עפעף – רק המעט ית‪$‬ן את האשר‬
‫הנבחר‪ .‬הס!‬
‫– מה זה היה לי? הט אזנך ושמע‪ :‬האם עוף התעופ‪$‬ף הזמן ויחלוף? הא‪$‬ינני נופ‪$‬ל? הט אזנך‬
‫ושמע‪ :‬האם לא נפלתי אל בא‪$‬ר הנ ‪$‬צח?‬
‫– מה זה היה לי? הסו! אויה‪ ,‬הלבי נגף? הוי השב‪$‬ר‪ ,‬השב‪$‬ר נא לבי אחר‪ $‬י אשר אשר כזה ואחר‪ $‬י‬
‫מג‪$‬פה אשר כזאת!‬
‫– הא‪D‬מנם? אם לא של ‪$‬ם היה רק זה‪-‬עתה כל‪-‬העולם? האם לא עגול ובש‪ $‬ל? הוי פרי הזהב‬
‫העגול והבש‪ $‬ל – לאן הוא מתעופ‪$‬ף? הבה וארוץ אחריו! חיש!‬
 ‫הס –" )ובזה התמוד‪ $‬ד סרתוסטרא וישתר‪ $‬ע ויחש כי יש‪ $‬ן הוא(‪.‬‬
‫קום! – דב‪$‬ר לנפשו – קום אתה היש‪ $‬ן‪ ,‬היש‪ $‬ן בצה‪L‬רים‪ ,‬עורנה‪ ,‬התעוררנה אתן הרגלים‬
‫הכב‪$‬דות! הנ ‪$‬ה בא מוע‪$‬ד‪ ,‬מוע‪$‬ד‪-‬אחרון הוא‪ ,‬ועוד הדרך רחוקה לפני –‬
‫הנ ‪$‬ה ישנתן את שנתכן – ועד מתי עוד? הלא זה כבר כחצי הנצח! עורה נא‪ ,‬התעור‪ $‬ר נא‪ ,‬אתה‬
‫לבי הזק‪$‬ן! עד מתי לך התמוד‪ $‬ד והשתר‪ $‬ע אחר‪ $‬י ש‪ $‬נה כזאת עד אם – כלותך להקיץ?"‬
‫)ואולם הנ ‪$‬ה זה שב וי ‪$‬רד‪ $‬ם ש‪ $‬נית ונשמתו רבה א‪$‬ליו ותלח‪$‬ם בו ותשב לשכב( – הניחה לי! הס!‬
‫האם לא היה העולם רק זה עתה של ‪$‬ם? אי לך כדור זהב ועגול!" –‬
‫וסרתוסטרא אמר‪ :‬קומי‪ ,‬את הגנבת הקטנה‪ ,‬את הגנבת ביום! הא‪D‬מנם? העוד לך התמוד‪ $‬ד‬
‫והשתר‪ $‬ע ופה‪$‬ק והתיפ‪$‬ח ונפל לתוך בא‪$‬רות עמ‪D‬קות?‬
‫מי זאת את‪ ,‬נשמתי! )ובזה נבהל‪ ,‬כי קרן אור נפלה ברגע הזה מן השמים על פניו(‪.‬‬
‫"הוי השמים אשר ממעל לי – קרא וי ‪$‬אנ ‪$‬ח ויתעוד‪ $‬ד וי ‪$‬ש‪ $‬ב – המביטים אתם עלי? "השמעתם את‬
‫דבר‪ $‬י נשמתי הנפלאה?‬
‫מתי תשתו את נ ‪$‬טף הטל הזה‪ ,‬אשר נפל על כל ענין מ‪$‬ענינ ‪$‬י האדמה‪ .‬מתי תשתו את‪-‬הנשמה‬
‫הנפלאה הזאת –‬
‫מתי‪ ,‬הוי בא‪$‬ר הנ ‪$‬צח‪ ,‬הוי תהום צה‪L‬רים מל ‪$‬אה מוראות צה‪L‬לה‪ ,‬מתי תשוב ותגמאי את נשמתי‬
‫אל קרבך?‬
‫כה אמר סרתוסטרא ויתעור‪ $‬ר מ‪$‬רבצו אשר תחת הע‪$‬ץ ויהי כמתעור‪ $‬ר משכרון זר‪ :‬אז ראה והנ‪$‬ה‬
‫השמש עוד עומ‪$‬ד ישר ממעל לקדקד ראשו; והיה כל המתבונ ‪$‬ן וה‪$‬בין כי סרתוסטרא לא‬
‫הא‪F‬ריך אז לישן‪.‬‬

‫ברכת שלום‬
‫ובנטות הצה‪L‬רים מאד שב סרתוסטרא אל מערתו‪ ,‬אחר‪ $‬י האריכו לבק‪$‬ש חנם את אשר בק‪$‬ש‬
‫ואחר‪ $‬י שוטו בארץ ה‪$‬נה והלום‪ .‬הוא בא עד לפנ ‪$‬י מערתו‪ ,‬לא הרחיק בלתי אם כעשרים צעדים‪,‬‬
‫ודבר‪-‬פלא הגיע אותו אשר לא פל ‪$‬ל א‪$‬ליו ברגע הזה אף כמעט‪ :‬כי שמעו אזניו עוד הפעם‬
‫את זעקת השברהגדולה‪ .‬וגם אמנם נפלא היה הדבר‪ :‬כי הפעם הזאת בא הקול מן המערה‬
‫אשר לו‪ .‬והזעקה היתה זעקה אר‪ D‬כה וזרה ורבת קולות‪ ,‬וסרתוסטרא שמע ויקש‪ $‬ב עתה ה‪$‬יט‪$‬ב‪,‬‬
‫וי ‪$‬דע כי מפיות רבים יצא הקול; ואולם מ‪$‬רחוק נשמע הקול כקול היוצ‪$‬א מפי אחד‪.‬‬
‫אז ישתע‪$‬ר סרתוסטרא על מערתו‪ ,‬והנ‪$‬ה מרא‪$‬ה‪-‬ע‪$‬ינים נפלא לפניו אחר‪ $‬י משמע‪-‬האזנים הלז‪:‬‬
‫כי ישבו שם כ‪D‬לם יחדו‪ ,‬כל‪-‬אשר פגע בדרך ביום ההוא‪ :‬גם המלך אשר מימין וגם המלך אשר‬
‫משמאל וגם הקוס‪ $‬ם הזק‪$‬ן וגם הכה‪$‬ן הגדול וגם העני לרצונו וגם הצ‪$‬ל וגם נא‪F‬מן הרוח וגם‬
‫הנב‪$‬יא העצ‪$‬ב וגם החמור; והנמאס בבנ ‪$‬י אדם ישב גם הוא והוא שם כתר בראשו ויחגור‬
‫במתניו שת‪$‬י חגורות ארגמן כי אהב ככל הנמאסים להתחפ‪$‬ש ולהתהד‪ $‬ר תמיד‪ .‬ובתוך הע‪$‬דה‬
‫האב‪$‬לה הזאת עמד הנשר אשר לסרתוסטרא והוא מתנוד‪ $‬ד ונוצתו זקופה‪ ,‬כי שומה היתה עליו‬
‫לענות על שא‪$‬לות רבות מדי אשר א‪$‬ין לגאותו על ‪$‬יהן מענה‪ ,‬והנחש הערום תלוי על צואריו‪.‬‬
‫וסרתוסטרא ראה את כל‪-‬זאת וישתומ‪$‬ם מאד‪ ,‬ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן בחן בעפעפיו את‪-‬כל איש מ‪$‬אורחיו‬
‫ויב‪$‬ט אותם בפנים מאירים ובתשוקת מתאוה לדעת ויקרא את‪-‬כל אשר בנשמתם וישתומ‪$‬ם‬
‫ש‪$‬נית‪ .‬ואולם ב‪$‬ין כה וכה והנא‪F‬ספים קמו ממושבות‪$‬יהם ויחכו ביראת כבוד אל הדברים אשר‬
‫ידב‪$‬ר אל ‪$‬יהם סרתוסטרא‪ ,‬וסרתוסטרא פתח את‪-‬פיו וזה אשר אמר‪:‬‬
‫"אתם הנואשים‪ ,‬אתם הנפלאים! האף א‪$‬ין זאת כי את זעקתכם שמעתי? עתה הנ ‪$‬ה ידעתי את‬
‫המקום לבק‪$‬ש לי משם את‪-‬אשר בקשתי חנם כל היום‪ :‬את האדם הנעלה –‪:‬‬
‫– בתוך מערתי הוא יוש‪ $‬ב‪ ,‬זה האדם הנעלה! אבל על מה‪-‬זה אשתומ‪$‬ם? האם לא אני בעצם‬
‫ידי משכתיו עד הלום בקרבן הדבש ובקריאות העליזות אשר לאשרי?‬
‫ואני הנ ‪$‬ה זאת חשבתי ואותה אגיד לכם? אתם כ‪D‬לכם יחדו פה לא תצלחו להיות חבורה טובה‪,‬‬
‫כי בשבתכם יחדו איש עם אחיו‪ ,‬אתם זועק‪$‬י זעקת השבר‪ ,‬והייתם למשא איש על אחיו‪ .‬מי ית‪$‬ן‬
‫ובא אחד –‬
‫– אחד אשר יבין ללמ‪$‬ד אתכם לשח‪$‬ק‪ ,‬ל ‪$‬ץ על ‪$‬ז ופוח‪$‬ז וטוב ל ‪$‬ב‪ ,‬מרק‪$‬ד ורוע‪$‬ה רוח ופרא אדם‬
‫ופתי זק‪$‬ן‪ – :‬האם לא תחשבו גם אתם ככה?‬
‫ואתם סלחו נא לי‪ ,‬אתם הנואשים‪ ,‬כי מדב‪$‬ר אנכי באזנ ‪$‬יכם דברים קטנים וקלים כא‪$‬לה וה‪$‬ם‬
‫לא ראוים לאורחים נח‪F‬שבים אשר כמוכם! ואולם אתם לא תמצאו את חידתי להגיד לי מה‬
‫הדבר אשר מל ‪$‬א את לבי הוללות‪– :‬‬
 ‫– ואתם ה‪$‬ם אשר עשיתם את הדבר הזה ומרא‪$‬ה פנ ‪$‬יכם – ואתם סלחו נא לי! כל איש ואיש‬
‫י ‪$‬הפ‪$‬ך לאמיץ ל ‪$‬ב למרא‪$‬ה פנ ‪$‬י נואש‪ .‬דב‪$‬ר על ל ‪$‬ב נואש – זה דבר הגבורה אשר ימצא בקרב‬
‫נפשו כל איש‪.‬‬
‫גם לי אני נתתם את הגבורה הזאת – מתנה טובה נתתם לי‪ ,‬אתם אורחי הנעלים‪ ,‬מתנת‬
‫אורחים מטוב ל ‪$‬ב! כי על כ‪$‬ן הבו נא ולא תקצפו עלי אם את‪$‬ן לכם עתה גם מ‪$‬אשר לי‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה זאת פה אדמתי ואדמת ממשלתי‪ :‬כל‪-‬אשר לי פה יהיה נא לערב הזה וללילה הזה גם‬
‫לכם‪ ,‬חיותי תשרתנה אתכם ומערתי תהיה לכם ליצוע!‬
‫בב‪$‬יתי ובמעוני לא יאמר עוד איש‪ :‬רע לי‪ ,‬ובגבולות אדמתי אסוכ‪$‬ך על כל איש מפנ ‪$‬י חיותי‬
‫הרעות‪ .‬וזאת לכם ר‪ $‬אשית אשר אנכי נות‪$‬ן לכם פה‪ :‬מבטח עז!‬
‫וזאת לכם ש‪ $‬נית‪ :‬את אצבעי הקטנה‪ .‬והיה כאשר תהיה בידכם זאת הקטנה ולקחתם מה‪$‬ר את‬
‫היד כ‪D‬לה ואת הל ‪$‬ב גם הוא! הבו נא‪ ,‬הבו אתם אורחי‪-‬קר‪D‬אי‪ ,‬יהי באכם ברוך!"‬
‫כה אמר סרתוסטרא וישחק מ‪$‬אהבה ומ‪$‬הול ‪$‬לות‪ ,‬וקר‪ D‬איו שמעו את ברכת‪-‬השלום הזאת וישתחו‬
‫ש‪ $‬נית וידמו ביראה‪ .‬אז קם המלך אשר מימין ויען את סרתוסטרא בשמם וידב‪$‬ר ל ‪$‬אמר‪:‬‬
‫"במנהגך‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬ובמשפט מעשיך אשר אתה עשה‪ ,‬מד‪ $‬י תתך לנו את‪-‬ידך ואת‪-‬שלומך‪,‬‬
‫הכרנוך כי אתה זה סרתוסטרא‪ .‬את‪-‬נפשך השפלת לע‪$‬ינ ‪$‬ינו; כמעט הכאבת בזאת ליראת‪$‬נו –‬
‫– אבל מי עוד כמוך יוד‪ $‬ע להשפיל נפשו וגאונו לא יחסר? הנ ‪$‬ה זה הדבר אשר יעודד‪ $‬נו גם אנו‬
‫ואשר יהיה מרפ‪$‬א לע‪$‬ינ ‪$‬ינו וללבב‪$‬נו‪.‬‬
‫לבעבור ראה את המראה הזה נכונים היינו לעלות על הרים גבהים שבעתים מן ההר הזה‪.‬‬
‫אב‪$‬י מראות היינו‪ ,‬כי חפצנו לראות את‪-‬הדברים אשר יתנו אור לע‪$‬ינים כ‪$‬הות‪.‬‬ ‫ת ‪$‬‬
‫וכמעט באנו ויהי כרגע ק‪$‬ץ לזעקת כל שבר‪ $‬נו‪ .‬לב‪$‬נו פתוח וחוש‪ $‬נו ישר וכל‪-‬רוח‪$‬נו יעלוץ בנו‪ .‬עוד‬
‫מעט ורוח‪$‬נו יתהול ‪$‬ל ויליץ‪.‬‬
‫א‪$‬ין יקר על פנ ‪$‬י כל האדמה‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬מ‪$‬רצון חזק ונשא‪ :‬הנ ‪$‬ה זה העם הנבחר מכל ע‪$‬ץ אשר‬
‫יעלה ממנה‪ .‬ע‪$‬ץ כזה יהיה למ‪$‬שיב נפש לכל‪-‬הארץ מסביב‪.‬‬
‫אל הברוש דמיתי את‪-‬כל אשר כמוך יצמח‪ :‬גבוה ומחריש‪ ,‬קשה ובד‪ $‬ד‪ ,‬קל להכוף ונאוה –‬
‫– וצמרתו שולחת פארות חזקות וירוקות אל תוך גבולות ממשלתו‪ ,‬והיה כשא‪$‬ל שא‪$‬לות‬
‫נמרצות את‪-‬כל רוח ואת‪-‬כל סערה ואת‪-‬כל אשר א‪$‬יתן על פנ ‪$‬י פסגות גבהות –‬
‫– ונות‪$‬ן תשובות נמרצות‪ ,‬כמו מצוה וכמו מפק‪$‬ד אשר לו העז‪ :‬מי יעלה על הרים גבוהים‬
‫לבעבור ראה ע‪$‬ץ אשר כזה?‬
‫וע‪$‬צך‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬ישוב‪$‬ב גם את נפש הקד‪ $‬ר ואת כל לא‪-‬יצלח; למראיך יבא שקט גם בל ‪$‬ב‬
‫הנוד‪ $‬ד ורפא לו‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן אל הרך ואל ע‪$‬צך תלויות כיום הזה ע‪$‬ינים רבות; תשוקה גדולה התעוררה בקרב כל‬
‫הארץ ורבים אשר שאלים עתה‪ :‬מי זה סרתוסטרא?‬
‫וכל איש אשר מצא ח‪$‬ן בע‪$‬יניך לבעבור הטיפך לו אל אזנו את שירתך ואת דבשך‪ ,‬כל‬
‫המתחבאים וכל הבדדים וכל הנואשים‪ ,‬ופתחו כ‪D‬לם את‪-‬פיהם פתאם ודברו אל לבם‪:‬‬
‫"העוד סרתוסטרא חי? מה‪-‬כל החיים ומה כל ענין תחת השמש ומה כל המעשה‪ .‬זולתי – אם‬
‫חיה נחיה כסרתוסטרא!"‬
‫ורבים ישאלו‪" :‬מדוע זה יאח‪$‬ר לבא והוא את דבר באו בש‪ $‬ר? הבלעה אותו הבדידה? אם על ‪$‬ינו‬
‫לבא א‪$‬ליו?"‬
‫אז נעשתה חדשה כי הבדידה גם היא ר‪ D‬ככה ותשב‪$‬ר; כקבר היתה אשר נשבר ואת מ‪$‬תיו לא‬
‫יכיל עוד‪ .‬אל‪-‬כל אשר נשא עין וראינו והנ ‪$‬ה מתעורר‪ $‬י מקבר‪.‬‬
‫והגלים עלים הלך ועלה עד לשיא הרך סרתוסטרא‪ .‬עתה יגבה נא שיא הרך ככל אשר יגבה‪,‬‬
‫ואולם רבים הנ ‪$‬ה עלים א‪$‬ליך ולא ירפו עוד‪ :‬לא תוסיף עוד א‪L‬ני ש‪ $‬יטך לשבת על היבשה‪.‬‬
‫ואשר באנו אנחנו הנואשים אל מערתך ולא נאמר עוד נואש‪ ,‬הלא זה רק אות וע‪$‬דה כי רבים‬
‫וטובים ממנו עלים עוד וה‪$‬ם כבר בדרך –‬
‫והוא גם הוא עלה א‪$‬ליך והוא כבר בדרך‪ ,‬זה שריד א‪F‬להים האחרון בקרב בנ ‪$‬י האדם‪ :‬זה המון‬
‫האדם עם התשוקה הגדולה ועם הגעל הגדול ועם הזרא הגדולה –‬
‫כל‪-‬א‪$‬לה אשר לא יחפצו חיים ושבו ולמדו לקוות – או למד ילמדו ממך‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬את‬
‫התקוה הגדולה!"‬
‫כה אמר המלך מימין ויח‪F‬זק ביד סרתוסטרא לנש‪ $‬ק לה‪ ,‬וסרתוסטרא מה‪$‬ר ויעצור אותו מ‪$‬עשות‬
‫ויהי נבהל וי ‪$‬ט הצדה‪ ,‬והוא מחריש כ‪D‬לו ומשפטו פתאם כמשפט איש אשר נפשו תלין‬
 ‫במרחקים‪ .‬אכ‪$‬ן בעוד רגע והוא שב אל קר‪ D‬איו ומביט בהם בע‪$‬ינים בהירות ובחנות ויאמר‪:‬‬
‫"אתם אורחי‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י האדם הנעלים‪ ,‬תנוני נא ואדברה באזנ ‪$‬יכם הפעם גרמנית ברורה‪:‬‬
‫לא אל ‪$‬יכם חכיתי פה על ההרים הא‪$‬לה"‪.‬‬
‫)"גרמנית וברורה? רק ישמר‪ $‬נו א‪F‬להים!" ככה קרא המלך משמאל בדממה; "ראים אנחנו כרגע‬
‫כי א‪$‬ין חכם ארץ הקדם הלזה מכיר את הגרמנים הנא‪F‬מנים! א‪$‬ין זה כי היה עם לבו להגיד‪" :‬‬
‫גרמנית וקשות" – לו יהיה כדבר הזה! ה‪$‬ן עתה יהיה גם זה לפי הטעם הטוב!"(‬
‫וסרתוסטרא הוסיף‪" :‬אולי כ‪D‬לכם אתם פה בנ ‪$‬י אדם נעלים‪ ,‬ואולם בע‪$‬יני – א‪$‬ינכם נעלים‬
‫וחזקים די ‪$‬כם‪.‬‬
‫בע‪$‬יני – ל ‪$‬אמר‪ :‬בע‪$‬ינ ‪$‬י העז והקשה בי‪ ,‬אשר עודו מחריש‪ ,‬ואשר לא לעולם יחריש‪ .‬ואם גם‬
‫התחב‪$‬ר תתחברו א‪$‬לי‪ ,‬ה‪$‬ן לא תוכלו להיות לי ליד ימיני‪.‬‬
‫כי מי אשר רגליו רפות ורכות כמוכם‪ ,‬הלא זה ר‪ $‬אשית חפצו גם אם י ‪$‬דע וגם אם יעלים את‬
‫הדבר מנפשו‪ ,‬כי חנן יחוננו אותו‪.‬‬
‫ואני את ידי ואת רגלי לא אחן‪ ,‬כי לא אחן את צבאותי; וא‪$‬יך זה תצליחו אתם להיות לי לצבא?‬
‫ה‪$‬ן את כל תפארת ע‪D‬זי עוד השחית אשחית בגללכם‪ .‬וי ‪$‬ש בקרבכם אשר נפל יפול ארצה‬
‫כאשר רק ישמע צליל הקול החזק אשר לת‪D‬פי‪.‬‬
‫גם לא יפיפיתם די ‪$‬כם ולא טוב תארכם‪ ,‬ואולם אנכי הנ ‪$‬ה לוחות טהורים אבק‪$‬ש לי לתורתי‪,‬‬
‫אשר ישקיפו מ‪$‬על ‪$‬יהם פג‪$‬י תורתי זכים וישרים; על פנ ‪$‬י עורכם י‪$‬צ‪$‬א גם מרא‪$‬ה‪-‬פני מע‪D‬קל‬
‫י ‪$‬ש אשר ר‪ $‬בץ מעמסה יעיק על שכמכם‪ ,‬על זכרון ישן הוא אשר יעיק עליה; י ‪$‬ש אשר אחד‬
‫הגמדים הרעים מסתת‪$‬ר ורוב‪$‬ץ באחת מפנות‪$‬יכם‪ .‬גם בכם עוד נמצא אספסוף נסתר‪.‬‬
‫ואם גם נעלים אתם וממעל ‪$‬ה המדר‪ $‬גה‪ ,‬עוד רבת בכם עקלקלות ועקבה‪ .‬א‪$‬ין על פנ ‪$‬י כל‬
‫האדמה גם חרש‪-‬ברז ‪$‬ל אחד אשר הצליח יצליח לרד‪ $‬ד וליש‪ $‬ר אתכם‪.‬‬
‫רק גשרים אתם לי‪ :‬יבאו נא נעלים מכם ויעברו על פנ ‪$‬יכם! מעלות אתם לי אשר י ‪$‬עב‪$‬ר על ‪$‬יכם‪,‬‬
‫ולכ‪$‬ן אל נא תקצפו על איש אשר על פנ ‪$‬יכם יעלה לשיאו אשר לו!‬
‫י ‪$‬ש אשר מזרעכם יצמח בן נא‪F‬מן גם לי ויור‪ $‬ש של ‪$‬ם‪ ,‬ואולם רחוק הדבר ממני‪ .‬אכ‪$‬ן אתם פה‬
‫כ‪D‬לכם א‪$‬ינכם האנשים אשר להם י ‪D‬תן ירושתי ושמי‪.‬‬
‫לא לכם אנכי מחכה פה בהרים הא‪$‬לה ולא עמכם א‪$‬ר‪ $‬ד מזה בפעם האחרנה‪ .‬רק אותות אתם‬
‫לי מבשר‪ $‬י טוב‪ ,‬כי נעלים מכם הולכים א‪$‬לי ובאים א‪$‬לי וה‪$‬מה בדרך –‬
‫– לא אנשים עם התשוקה הגדולה ועם הגעל הגדול ועם הזרא הגדולה ועם כל זה אשר אתם‬
‫קראים לו שריד א‪F‬להים –‬
‫– לא! לא! ושלש פעמים לא! לאח‪$‬רים אנכי מחכה פה בהרים הא‪$‬לה ובלעד‪ $‬יהם לא ארים עוד‬
‫את רגלי מזה –‬
‫– לנעלים מכם וחזקים וגבורים ועליזים מכם‪ ,‬לאנשים אשר זויות‪$‬יהם ישרות ומה‪D‬קצעות ה‪$‬יט‪$‬ב‬
‫גם בבשרם וגם בנשמתם‪ :‬אריות משחקים יבאו נא!‬
‫הוי ארחי‪ ,‬הוי אתם הנפלאים! האם לא שמעתם דבר על אדות בני? וכי בדרך ה‪$‬מה עתה וה‪$‬ם‬
‫באים א‪$‬לי?‬
‫דברו נא באזני על דבר גני ועל אי ‪$‬י עדני ועל מנהגי החדש והיפה אשר אנכי נה‪$‬ג בו – מדוע זה‬
‫לא תדברו על כל זה?‬
‫את המתנה הזאת‪ ,‬מתנת אורחים‪ ,‬אנכי שא‪$‬ל מ‪$‬אהבתכם‪ ,‬כי דב‪$‬ר תדברו באזני על דבר בני‪,‬‬
‫בעבור זה הע‪F‬שרתי בעבור זה רוששתי‪ :‬את‪-‬מה לא נתתי –‬
‫את‪-‬מה לא נתתי‪ ,‬ורק א‪F‬שר היה יהיה לי ב‪$‬ן‪ :‬הבנים הא‪$‬לה‪ ,‬עצ‪$‬י החיים הא‪$‬לה‪ ,‬עצ‪$‬י חיים אשר‬
‫לרצוני ואשר לתקותי הנשאה!"‬
‫כה אמר סרתוסטרא ויעצור פתאם בדבריו‪ ,‬כי תקפה אותו פתאם תשוקתו והוא סגר את ע‪$‬יניו‬
‫ואת פיו מ‪$‬רב סערת לבו‪ .‬וגם כל אורחיו הח‪F‬רישו ויעמדו דומם ברעדה‪ .‬ורק נביא הא‪F‬מת הזק‪$‬ן‬
‫נתן אותות בידיו ויקרוץ בע‪$‬יניו‪.‬‬

‫לחם הערב‬
‫ונביא הא‪F‬מת לא נתן עוד את סרתוסטרא ואת אורחיו לכלות את ברכת השלום אשר נשאו‬
‫ב‪$‬ינ‪$‬יהם‪ ,‬וישתע‪$‬ר מקרב כל ר‪ $‬עיו כאיש אשר א‪$‬ין לו מוע‪$‬ד לשח‪$‬ת אותו חנם ויח‪F‬זק ביד‬
‫סרתוסטרא ויקרא‪" :‬הלא תשמע‪ ,‬סרתוסטרא! הנ ‪$‬ה הור‪ $‬יתנו במו פיך‪ :‬נחוץ הדבר האחד‬
‫ממשנ ‪$‬הו – ולכ‪$‬ן הבה נא וידעת‪ ,‬כי לי נחוץ עתה מכל הדברים הדבר האחד‪.‬‬
 ‫אדברה נא דבר נכון ברגע הנכון‪ :‬האם לא קראת לי לא‪F‬כול עמך היום לחם? ופה הנ ‪$‬ה רבים‬
‫עוד עמנו אשר הא‪F‬ריכו ללכת בדרך‪ .‬ה‪F‬אמרת להאכיל ‪$‬נו רק מלים?‬
‫הנ ‪$‬ה הרב‪$‬יתם כ‪D‬לכם פה למאד להזכיר את המ‪$‬תים בקרח ואת המ‪$‬תים בשטף מים ואת‬
‫המ‪$‬תים בחניקה ואת כל יתר הפגעים אשר לאדם; ואולם את פגעי אני לא הזכיר איש‪ ,‬אשר‬
‫י ‪$‬ש כי ימות איש ברעב – "‬
‫)כה דב‪$‬ר נביא הא‪F‬מת‪ ,‬וכשמוע חיות סרתוסטרא את הדברים הא‪$‬לה ותבה‪$‬לנה מאד ותברחנה‬
‫על נפשן‪ ,‬כי ראו והנ ‪$‬ה כל אשר לקטו כל היום לא ישפוק לכלכ‪$‬ל אף את נביא הא‪F‬מת האחד‬
‫הזה(‪.‬‬
‫ונביא הא‪F‬מת הוסיף‪" :‬ונוסף על זה גם הצמא‪ .‬כי אמנם שמעתי פה המון מים מפכים‪ ,‬כמו‬
‫דבר‪ $‬י חכמה פכו וה‪$‬ם רבים מאד ובלי הרף‪ ,‬ואולם אנכי – הלא יין חפצתי!‬
‫לא כל איש ממנו היה כמו סרתוסטרא איש שותה מים מ‪$‬רחם‪ ,‬וגם לא טובים מים לעי ‪$‬פים‬
‫ונח‪F‬שלים; לנו פה יאתה יין – כי רק זה ית‪$‬ן לנו מרפ‪$‬א פתאם ותעלה כרגע!"‬
‫ויהי בהיות כל הדברים הא‪$‬לה‪ ,‬אשר בק‪$‬ש נביא הא‪F‬מת יין‪ ,‬ויתעור‪ $‬ר גם המלך משמאל‪ ,‬אשר‬
‫הח‪F‬ריש כל‪-‬הע‪$‬ת‪ ,‬ויהי עם לבו גם הוא לפתוח את‪-‬פיו‪ .‬אז אמר‪" :‬ליין דאגנו א‪F‬נחנו‪ ,‬אני ואחי‬
‫המלך מימין‪ :‬י ‪$‬ש עמנו יין למכביר – חמור עמוס כ‪D‬לו יין‪ .‬לא חסרנו דבר עוד בלתי‪-‬אם לחם"‪.‬‬
‫וסרתוסטרא נתן בשחוק קולו ויקרא‪" :‬הגם לחם? הנה רק הלחם הוא אשר א‪$‬יננו לבדדים‪.‬‬
‫ואולם לא על הלחם לבדו יחיה האדם‪ ,‬כי‪-‬אם גם על ש‪ $‬יות טובות – וש‪ $‬יות י ‪$‬ש לי פה שתים‪:‬‬
‫אותן נשחוט פה עד‪-‬מה‪$‬רה ונשים על ‪$‬יהן בשמים ושמן מר‪ ,‬כי ככה אהבתי‪ .‬וגם שרשים ופרי‬
‫מגדים לא יחסרו לנו‪ ,‬אשר יטעמו לח‪$‬ך כל לוק‪$‬ק ומשתוק‪$‬ק‪ ,‬וגם א‪F‬גוזים ועוד חידות רבות‬
‫לפצ‪$‬ח אותם‪.‬‬
‫ככה נעשה לנו משתה בן‪-‬רגע‪ .‬ואולם מי איש מכם אשר יתאוה לא‪F‬כול והיתה עליו לעזור‬
‫עמנו לעשות את העבודה‪ ,‬וגם המלכים יעזרו נא עמנו‪ .‬כי אתם דעו לכם אשר בצ‪$‬ל קורת‬
‫סרתוסטרא לא י ‪$‬עצ‪$‬ל גם מלך מהיות טבח"‪.‬‬
‫והע‪$‬צה אשר יעץ סרתוסטרא היתה כל ‪$‬ב האנשים כ‪D‬לם יחדו‪ ,‬ורק העני לרצונו מאס בבשר‬
‫מא‪F‬כל אותם‪ ,‬ובלצון קרא‪:‬‬‫וביין ובבשמים ‪$‬‬
‫"שמעו נא לי את הסוב‪$‬א והזול ‪$‬ל הזה‪ ,‬את סרתוסטרא! הלזאת יבאו בנ ‪$‬י האדם אל המערות‬
‫ואל ראש‪ $‬י הרים לבעבור א‪F‬כל משתים אשר כא‪$‬לה?‬
‫אכ‪$‬ן ה‪F‬בינותי הפעם את‪-‬אשר הורנו לפנים סרתוסטרא זה באמרו‪" :‬ברוך העני הקטן!" ועל מה‬
‫אמר להעביר את הענים מן העולם"‪.‬‬
‫וסרתוסטרא ענה אותו‪" :‬רא‪$‬ה חיים על‪-‬פי דרכך וה‪F‬י ‪$‬ה שמ‪$‬ח כמוני! ה‪F‬י ‪$‬ה נא‪F‬מן לחקך‪ ,‬אתה‬
‫הנחמד‪ ,‬טחון את גרגריך ושת‪$‬ה את מ‪$‬ימיך והל ‪$‬ל את מאכליך – ולו רק יתנו שמחה בלבך!‬
‫חק אני רק לא‪$‬לה אשר כמני וא‪$‬ינני חק לכל‪ .‬ואולם מי איש אשר יחפוץ להיות כמוני‪ ,‬שומה‬
‫עליו להיות חזק עצמות וקל ברגליו –‬
‫ושמ‪$‬ח לקראת מלחמה ולקראת משתה ולא הול ‪$‬ך קדורנית ולא יוס‪ $‬ף בעל חלומות ונכון‬
‫לקראת כל‪-‬קשה כהול ‪$‬ך לקראת חג וכ‪D‬לו בריא ועצום‪.‬‬
‫כל ח‪$‬לק נבחר לי הוא ולאנשי – ואם לא יתנוהו לנו ולקחנוהו בחזקה‪ :‬את מבחר כל‪-‬נ‪$‬תח‪ ,‬את‬
‫מבחר תאר השמים‪ ,‬את מבחר כל‪-‬רעיון חזק ואת מבחר כל‪-‬אשה יפה!" –‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪ ,‬והמלך מימין ענה‪" :‬אכ‪$‬ן נפלא הדבר הזה! מי שמע מ‪$‬עודו דברים אשר‬
‫כא‪$‬לה מפי חכם?‬
‫חי אני אם לא זה הפלא אשר באיש חכם‪ ,‬כי י ‪$‬ש לו מלבד כל‪-‬מעלות רוחו גם חכמה והוא‬
‫א‪$‬יננו חמור"‪.‬‬
‫כה אמר המלך מימין וישתאה‪ ,‬והחמור שמע את דבריו והוא מתמרמ‪$‬ר וגעה‪ " :‬י‪-‬הי"‪ .‬וזה היה‬
‫ר‪ $‬אשית המשתה הגדול אשר יקראו לו בספר‪ $‬י דבר‪ $‬י הימים בש‪ $‬ם "לחם הערב"‪ ,‬ובהיות‬
‫המשתה לא דברו דבר זולתי על האדם הנעלה‪.‬‬

‫על האדם הנעלה‬

‫א‬
‫כי באתי אל בנ ‪$‬י האדם בפעם הראשנה‪ ,‬אז עשיתי את סכלות הבדדים‪ ,‬זאת הסכלות‬
‫הגדולה‪ ,‬אשר ירד ירדתי אל השוק‪.‬‬
‫ואני בדברי אל כל לא דברתי אל איש‪ ,‬ולכ‪$‬ן בבא הערב ויהיו מרקד‪ $‬י על פי חבלים חב‪$‬רי‬
 ‫ונבלות פגרים; ואני גם אני כמעט הייתי לנבלת פגר‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן בהיות הבקר יום ש‪ $‬ני ותבא בי א‪F‬מת חדשה‪ .‬אז למדתי לדב‪$‬ר ל ‪$‬אמר‪ :‬מה‪-‬לי ולשוק‬
‫ולאספסוף ולהמון ולשאון המון ולאזנ ‪$‬י המון אר‪ D‬כות!"‬
‫ואתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים למדו נא ממני את הדבר הזה‪ :‬בשוק א‪$‬ין איש אשר יאמין בבנ ‪$‬י אדם‬
‫נעלים‪ .‬אם חפצתם לדב‪$‬ר שם‪ ,‬לכו ודברו – ואולם ההמון יקרוץ בע‪$‬יניו ויאמר‪" :‬משפט אחד‬
‫לכ‪D‬לנו"‪.‬‬
‫"האתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים?" – כה ידב‪$‬ר ההמון ואל ‪$‬יכם יקרוץ – א‪$‬ין בנ ‪$‬י אדם נעלים על פנ ‪$‬י‬
‫האדמה! רק משפט אחד לנו‪ ,‬האדם הוא אדם; לפנ ‪$‬י א‪F‬להים – משפט אחד לכ‪D‬לנו!"‬
‫לפנ ‪$‬י א‪F‬להים – ואולם מ‪$‬ת הא‪F‬להים הזה‪ ,‬ולפנ ‪$‬י ההמון אל נא יהיה משפט אחד לכ‪D‬לנו‪ .‬חדלו‬
‫לכם‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ ,‬מן השוק!‬

‫ב‬
‫לפנ ‪$‬י א‪F‬להים – ואולם מ‪$‬ת הא‪F‬להים הזה! הא‪F‬להים הזה‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י האדם הנעלים‪ ,‬היה הגדול‬
‫מכל אסון אשר לנגד פנ ‪$‬יכם‪.‬‬
‫ומ‪$‬אז שכבו בקבר שבתם וקמתם לתחיה‪ .‬רק עתה בא יבוא מוע‪$‬ד הצה‪L‬רים הגדול ורק עתה‬
‫קום יקום האדם הנעלה והיה – לאדון‪.‬‬
‫אם ה‪F‬בינותם אחי את המלה הזאת? ראו הנ ‪$‬ה נבהלתם – האחז לבכם פלצות? אם תהום‬
‫פערה לע לכם? אם כלב השאול פער את‪-‬פיו לחרוץ לכם לשונו?‬
‫הבו נא‪ ,‬עלו נא‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים! רק עתה יחול ההר וילד את עתידות האדם‪ .‬מ‪$‬ת‬
‫הא‪F‬להים‪ .‬ועתה חפצנו אנחנו – כי יחיה האדם העליון!‬

‫ג‬
‫שאל ישאלו הדאגים ליום מחר‪" :‬א‪$‬יך זה יתיצב האדם ויעמוד לדרות?" ואולם סרתוסטרא הוא‬
‫האחד והראשון אשר ישאל‪" :‬א‪$‬יך זה נעז על האדם כי הכח‪$‬ד יכח‪$‬ד?‬
‫האדם העליון קרוב ללבבי; זה לי ר‪ $‬אשית ואחד – ולא האדם; לא הקרוב לי ולא העני מכל‬
‫ולא הכא‪$‬ב מכל ולא הנבחר מכל‪.‬‬
‫הוי אחי! א‪$‬ת אשר אהבתי באדם‪ ,‬הלא זה אשר הוא עשוי מעבר ועשוי לשקוע‪ ,‬וגם בכם‬
‫מצאתי הרב‪$‬ה אשר יתנ ‪$‬ני לאהבה ולקוות‪.‬‬
‫אשר בזה בזיתם‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ ,‬ונתן אותי זה לקוות‪ .‬הבזים הגדולים הלא ה‪$‬מה‬
‫המכבדים הגדולים‪.‬‬
‫נוּאשתם‪ ,‬והיה גם זה בכם דבר לכב‪$‬ד אותו הרב‪$‬ה‪ .‬כי לא למדתם להיות שפל ‪$‬י‬ ‫אשר נואש ‪Z‬‬
‫ברך; לא למדתם את הערמות הקטנות‪.‬‬
‫כי הנ ‪$‬ה כיום הזה היו האנשים הקטנים לאדונ ‪$‬י המקום‪ :‬כ‪D‬לם יטיפו לשפלה ולענוה ולערמה‬
‫וליגיע כפים ולרחש‪ $‬י חנינה ולכל "עוד יבוא" הארוך אשר לצדקות הקטנות‪.‬‬
‫כל‪-‬אשר דרכו דרך‪-‬נשים‪ ,‬כל‪-‬אשר שרשו שרש עבדים‪ ,‬ויות‪$‬ר מכ‪D‬לם זה הע‪$‬רב הרב אשר‬
‫לאספסוף‪ :‬כל‪-‬א‪$‬לה חפ‪$‬צים כיום הזה להיות לאדונ ‪$‬י כל גורל האדם – הוי געל! געל! געל!‬
‫כל‪-‬א‪$‬לה שאלים ערב ובקר וצהרים ולא ייעפו ל ‪$‬אמר‪" :‬א‪$‬י זה הדרך אשר יאריך האדם לחיות‬
‫שבעתים ככה ועל‪-‬נקלה ובנעימות?" בזאת – היו לאדונ ‪$‬י היום‪.‬‬
‫א‪$‬ת אדונ ‪$‬י היום הא‪$‬לה הכריעו נא לי‪ ,‬אחי‪ ,‬עד הכחדם; האנשים הקטנים הא‪$‬לה ה‪$‬ם ה‪$‬מה‬
‫הגדולה מכל שואה אשר נגד פנ ‪$‬י האדם העליון!‬
‫את הצדקות הקטנות הכריעו נא לי‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ ,‬ואת הערמות הקטנות ואת‬
‫החנינות כגרגר חול ואת המית הנמלים הרומשות ואת הרך עד לח‪D‬מלה ואת "אשר הרבים" – !‬
‫נבחר לכם שבעתים הוא‪$‬ש מ‪$‬הכנ ‪$‬ע‪ .‬אכ‪$‬ן אהבתיכם‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ ,‬ע‪$‬קב אשר כיום‬
‫הזה לא ידעתם לחיות‪ .‬הנ ‪$‬ה ככה אתם חיים – את מבחר החיים!‬

‫ד‬
‫הי ‪$‬ש לכם גבורה? אם לבכם בכם אמיץ? לא גבורה לע‪$‬ינ ‪$‬י ע‪$‬דים‪ ,‬כי‪-‬אם גבורת בדדים וגבורת‬
‫נשרים‪ ,‬אשר גם א‪F‬להים לא ישים עוד א‪$‬ליה ל ‪$‬ב?‬
‫לנשמות קרות ולבכר‪ $‬י מדבר ולעורים ולשכורים לא נקרא אמיצ‪$‬י ל ‪$‬ב‪ .‬נתון ל ‪$‬ב רק לאיש אשר‬
‫יראה לו ומתאמ‪$‬ץ להכריע את יראתו; רק הראה את התהום ואת גאותו לא יזנח‪.‬‬
 ‫רק הראה את התהום וע‪$‬יניו ע‪$‬ינ ‪$‬י נשרים – רק התפ‪$‬ש את התהום בצפרנ ‪$‬י נשר‪ ,‬לו נתון אמץ‬
‫ל‪$‬ב‪– – .‬‬

‫ה‬
‫"רע האדם"– ככה דברו א‪$‬לי כל החכמים‪ ,‬לבעבור נחמ‪$‬ני‪ .‬הה לו רק א‪F‬מת היה הדבר כיום‬
‫הזה! כי הרע הלא זה מבחר כח האדם‪.‬‬
‫"שומה על האדם ללכת הלוך וטוב‪ ,‬הלוך ורע" – ככה למדתי אנכי‪ .‬דרוש הרע לטובת‬
‫האדם‪.‬‬
‫אולי האיש המטיף אשר היה פעם לאנשים הקטנים טוב עשה כי נשא וכי סבל את עון האדם‬
‫– ואולם אנכי פה שמ‪$‬ח על העון הגדול‪ ,‬כי הוא לי הנחמה הגדולה‪– .‬‬
‫ואולם לא על אזנים אר‪ D‬כות י ‪$‬אמרו דברים כא‪$‬לה‪ .‬לא כל מלה יאתה לכל‪-‬פה‪ .‬דברים רחוקים‬
‫ונבחרים הדברים הא‪$‬לה אשר לא ישלטו בהם טלפ‪$‬י הצאן!‬

‫ו‬
‫החשבתם‪ ,‬בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ ,‬כי באתי למען ה‪$‬יטיב את‪-‬אשר הר‪ $‬עותם אתם?‬
‫או כי זה חפצי לרפ‪$‬ד לכם יצוע‪ ,‬אתם הכאבים‪ ,‬למען תשכבו לרוחה? או כי משעולים חדשים‬
‫וקלים אראה אתכם‪ ,‬אתם הנעים והנדים‪ ,‬אתם התועים‪ ,‬אתם הנלוזים בדרך?‬
‫לא‪ ,‬לא ושלש פעמים לא! עוד רבים וטובים מכם לע‪$‬ינ ‪$‬יכם י ‪$‬לכו הלך ואבד – כי עוד רעות‬
‫וקשות שבעתים תקרינה אתכם הלך והוס‪ $‬ף‪ .‬רק ככה –‬
‫– רק ככה יצמח האדם ויעלה למעלה‪ ,‬אשר שם יפגע‪$‬הו הברק ויפצפצ‪$‬הו‪ ,‬כי יהיה למעלה דיו‬
‫למען הברק!‬
‫אל המעט‪ ,‬אל המא‪D‬חר ואל הרחוק אשא את לבי ואת תשוקתי‪ :‬מה לי ולצרתכם הקטנה‬
‫והרבה והקצרה!‬
‫לא כאבתם עוד די ‪$‬כם! בכאבכם כאבתם רק לנפשכם ולא אל האדם‪ .‬אמנם מכזבים תהיו אם‬
‫תגידו אחרת! איש מכם לא כאב עוד אל‪-‬כל אשר כאבתי אני‪– .‬‬

‫ז‬
‫לא ישפוק לי אשר הברק לא יר‪ $‬ע עוד‪ .‬לא הצדה אט אותו למען יעבור‪ .‬כי‪-‬אם ילמד‪-‬נא‬
‫לעבוד את עבודתו – למעני‪.‬‬
‫וזה‪-‬כבר מתקבצת בי חכמתי כמו עב והיא הולכת הלך וקדר‪ ,‬הלך והחריש‪ .‬ככה תעשה כל‪-‬‬
‫חכמה אשר תאמר להוליד ברקים בבא ע‪$‬ת לה‪– .‬‬
‫לא חפצתי להיות אור לבנ ‪$‬י אדם אשר כיום הזה ולהיות נקרא בפיהם אור‪ .‬אותם – חפצתי‬
‫להכות בסנו ‪$‬רים‪ .‬עורה הברק אשר לחכמתי! נק‪$‬ר להם את ע‪$‬ינ ‪$‬יהם!‬

‫ח‬
‫אל נא תבקשו דבר אשר ממעל ליכלתכם‪ :‬תרמית רעה היא לבנ ‪$‬י אדם כי יבקשו ממעל‬
‫ליכלתם‪.‬‬
‫ואף כי בשאלם דברים גדולים! כל עש‪ $‬י כסף רמיה וכל המתחפשים הנעימים הא‪$‬לה רק‬
‫מניאים את‪-‬ל ‪$‬ב העם מ‪$‬האמין עוד בדברים גדולים‪– :‬‬
‫עד כי באחריתם יהיו לאנש‪ $‬י רמיה גם לנפשם ה‪$‬מה ולנלוז ‪$‬י ע‪$‬ינים ולאכול ‪$‬י תולעת כסוי ‪$‬י טיח‬
‫ולעטופ‪$‬י אדרות מלים חזקות אשר לצדקות התלויות אל‪-‬פנ ‪$‬י חוץ ואשר למפעלים מל‪$‬א‪$‬י שוא‬
‫ונגה להם‪.‬‬
‫הזהרו נא על‪-‬כל‪-‬זה לנפשכם‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים! א‪$‬ין דבר יקר בימים הא‪$‬לה ורחוק‬
‫למצא מנקיון ל ‪$‬ב‪.‬‬
‫האם לא יום האספסוף היום הזה? והאספסוף לא ידע מ‪$‬עודו מה‪-‬גדול ומה‪-‬קטן‪ ,‬מה‪-‬ישר‬
‫ומה‪-‬נא‪F‬מן; מע‪D‬קל הוא בתם‪-‬לבו ונ ‪$‬צח יכז ‪$‬ב‪.‬‬

‫ט‬
‫חסר‪ $‬י א‪F‬מונה ה‪F‬יו נא כיום הזה‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ ,‬אתם הנלבבים! ואת משפט‪$‬יכם‬
‫ומופת‪$‬יכם הסתירו בלבכם! היום הזה יום הוא לאספסוף‪.‬‬
 ‫את אשר למד האספסוף לפנים להאמין בא‪$‬ין משפטים ומופתים‪ ,‬מי זה יכל לבא עתה‬
‫במשפטים ובמופתים לבעבור הפילו?‬
‫ובשוק יוכיחו עתה רק ברמיזות ובקריצות עין‪ .‬ברב‪-‬משפטים וברב‪-‬מופתים י ‪$‬הפ‪$‬ך אספסוף‬
‫והיה לחדל‪-‬א‪F‬מונה‪.‬‬
‫ואם י ‪$‬ש אשר תעז לפעמים מעט א‪F‬מת‪ ,‬אז יהי נא לכם השפק כבראשונה ואל תאמינו ושאלו‪:‬‬
‫"מה משפט השגיאה כי ככה נלחמה לה?"‬
‫וגם מן המל ‪D‬מדים הזהרו לנפשכם! שנאים ה‪$‬ם לכם‪ ,‬כי עקרים ה‪$‬מה‪ .‬ע‪$‬ינים קרות ויב‪$‬שות‬
‫להם‪ :‬כל עוף כנף שוכ‪$‬ב לע‪$‬ינ ‪$‬יהם מוסר נוצתו‪.‬‬
‫וה‪$‬מה מתפארים כי שק‪$‬ר לא ישק‪$‬רו – ואולם א‪$‬ין‪-‬אונים לשק‪$‬ר א‪$‬יננו אהבה לא‪F‬מת‪ .‬השמרו‬
‫לנפשות‪$‬יכם!‬
‫חסר קדחת א‪$‬יננו דעת! לא אאמין לרוחות אשר מלאו קפאון‪ .‬מי אשר א‪$‬יננו יוד‪ $‬ע לכז ‪$‬ב‪ ,‬א‪$‬יננו‬
‫יוד‪ $‬ע מה א‪F‬מת‪.‬‬

‫י‬
‫אם חפצתם התנש‪$‬א‪ ,‬תהיינה נא רגל ‪$‬יכם לכם לע‪$‬זר! אל נא תתנו לנשא אתכם ואל נא ת‪$‬שבו‬
‫על כתפ‪$‬י זרים ועל ראש‪ $‬י קדק‪ L‬ד‪ $‬י זרים!‬
‫אבל אתה האם לא על סוס עלית? אם לא חיש וקל אתה רוכ‪$‬ב רכב ועלה אל מטרתך? – יהי‬
‫כדבריך‪ ,‬ר‪$‬עי! ואולם רגלך הפסחת הלא גם היא ישנה עמך פה על פנ ‪$‬י הסוס כמוך!‬
‫ובבאך אל מטרתך וברדתך מ‪$‬על סוסך ואתה עומ‪$‬ד על מרום גבהך‪ ,‬אתה האדם הנעלה‪,‬‬
‫וראית פתאם כי כוש‪ $‬ל אתה!‬

‫יא‬
‫אתם הבראים‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים! הלא רק בגלל הילד אשר בתוך בטנה הרה האשה‪.‬‬
‫ואתם אל נא תתנו להשיא אתכם ולפתות אתכם! כי מי א‪$‬פא קרובכם הקרוב לכם מכל? וגם‬
‫אם עשה תעשו דבר למען ר‪ $‬עכם "הקרוב לכם"‪ ,‬לא תבראו למענו דבר!‬
‫שכחו נא לי את‪-‬כל "למען"‪ ,‬אתם הבראים! הנ ‪$‬ה צדקתכם היא הדורשת מ‪$‬עמכם אשר לא‬
‫תעשו דבר "למען" ו"בגלל" ו"יען" – למלים הקטנות המל ‪$‬אות רמיה אטמו נא אזנ ‪$‬יכם‪.‬‬
‫זה "למען הר‪$‬ע הקרוב" א‪$‬יננו בלתי‪-‬אם צדקת האנשים הקטנים; בפיהם תמצאו תמיד "זה‬
‫בעד זה" ו"כף רוחצת כף" – ואולם א‪$‬ין להם צדקה ולא כח לתועלתכם לנפשכם אתם!‬
‫ובתועלתכם לנפשכם אתם‪ ,‬אתם הבראים‪ ,‬צפונה כל ההשתמרות וכל שימת הל ‪$‬ב אשר‬
‫להרה! הדבר אשר לא ראה עוד איש בע‪$‬יניו‪ ,‬זה הפרי בעודו בבטן‪ ,‬הלא הוא השומ‪$‬ר וחונ ‪$‬ן‬
‫ומכלכ‪$‬ל את‪-‬כל אהבתכם!‬
‫ובמקום שם כל אהבתכם‪ ,‬במקום הילד‪ ,‬שם גם כל צדקתכם! מפעלכם ורצונכם הוא הוא‬
‫ר‪ $‬עכם הקרוב לכם מכל קרוב; אל נא תתנו להשיא אתכ‪$‬ם בערכ‪$‬י רמיה!‬

‫יב‬
‫אתם הבראים‪ ,‬ואתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים! מי נפש אשר עליה ללדת‪ ,‬הלא תח‪F‬לה‪ ,‬ומי אשר‬
‫ילדה‪ ,‬הלא תטמא‪.‬‬
‫שאלו את הנשים‪ :‬א‪$‬ין אשה יולדת‪ ,‬יען כי תענ ‪D‬גות היא לה‪ .‬רק המכאוב פות‪$‬ח פה לתרנגלות‬
‫ולמשוררים כי צעק יצעקו בחבל ‪$‬יהם‪.‬‬
‫אתם הבראים! הלא רבה בכם הט‪D‬מאה‪ .‬ולכ‪$‬ן שומה על ‪$‬יכם כי היה תהיו לאמות‪.‬‬
‫ילד חדש י ‪D‬לד‪ :‬מה רב הסחי אשר נולד עמו יחד! הבדלו נא‪ ,‬ומי אשר ילד‪ ,‬יקום‪-‬נא וירחץ עד‪-‬‬
‫יטהר!‬

‫יג‬
‫אל נא תרבו הצטד‪ $‬ק מכפי יכלתכם‪ ,‬אל נא תשאלו מנפשכם דבר אשר נגד כל‪-‬הנמצא!‬
‫לכו נא בעקבות הרגל אשר גם צדקת אבות‪$‬יכם כבר דרכה בהם! א‪$‬יך זה תאמרו לעלות‬
‫למעלה אם לא יעלה עמכם רצון אבות‪$‬יכם גם הוא?‬
‫ואולם מי אשר יחפוץ להיות בכור‪ ,‬ראשון לרחם‪ ,‬ישמר נא אשר לא יהיה אחרון לאחרונים!‬
‫ובמקום שם פשע‪$‬י אבות‪$‬יכם‪ ,‬אל נא תבקשו להיות קדושים!‬
‫מי אשר אבותיו רעו נשים ורדפו י‪$‬ינות חזקים וחזיר‪ $‬י יער‪ :‬מה‪-‬בצע כי ישאל מנפשו הצנע לכת?‬
‫הלא רק לסכלות ת‪$‬חש‪ $‬ב לו זאת! הלא רב אם איש כזה יהיה בעל רק לאשה אחת או לשתים‬
‫או לשלש!‬
‫ואם גם יקים לו בת‪$‬י נזירים ועל דלתות ב‪$‬יתו יחרות‪" :‬פה נתיב לקדוש" – ואמרתי אחר‪ $‬י כל‪-‬‬
‫זאת‪ :‬מה‪-‬בצע בא‪$‬לה! הלא רק סכלות היא!‬
‫ואם ב‪$‬ית‪-‬סהר וב‪$‬ית‪-‬מקלט ה‪$‬קים לנפשו – יהי השלום עמו! ואולם האמין לא אאמין בזה‪.‬‬
‫בתוך הבדידה יצמח ויציץ רק אשר ה‪$‬ביא עמו כל‪-‬איש א‪$‬ליה‪ ,‬וגם הבה‪$‬מה אשר בה‪ .‬כי על כ‪$‬ן‬
‫לא טובה לרבים הבדידה‪.‬‬
‫הי ‪$‬ש על פנ ‪$‬י האדמה דבר אשר נמאס מקדוש בתוך מדבר? מסביב לאנשים הא‪$‬לה רק‪$‬ד לא‬
‫רק השטן – כי‪-‬אם גם החזיר‪.‬‬

‫יד‬
‫יר‪ $‬אים ונכלמים וכב‪$‬דים‪ ,‬וכמו נמ‪$‬ר אשר לא הצליח בקפצו על טרפו‪ ,‬ככה ראיתיכם פעמים‬
‫רבות‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ ,‬בהתגנבכם הצדה‪ .‬הלא רק לא הצלחתם פעם אחת‬
‫בהשליככם גורלכם!‬
‫ואולם אתם‪ ,‬משליכ‪$‬י הק‪D‬ביות‪ ,‬מה בצע בכל‪-‬זה! אכ‪$‬ן לא למדתם לצח‪$‬ק ולהתלוצ‪$‬ץ‪ ,‬ככל אשר‬
‫יאתה לאדם לצח‪$‬ק ולהתלוצ‪$‬ץ! הא‪$‬ין אנחנו יושבים פה לש‪ D‬לחן גדול במושב מצחקים ול ‪$‬צים?‬
‫ואם י ‪$‬ש כי גדול הדבר אשר לא הצליח בידכם – העל זאת א‪$‬פוא אתם אנשים לא יצלחו? ואם‬
‫ה‪F‬ייתם אתם ללא‪-‬יצלחו – העל זאת א‪$‬פוא לא יצלח האדם? ואם לא יצלח האדם – הלא רק‬
‫טובה תבוא‪$‬נו בזאת! הלא רק עלה נעלה!‬

‫טו‬
‫ככל אשר נעלה וככל אשר נשגב דבר למינו‪ ,‬כ‪$‬ן ימעט וכ‪$‬ן יקטן להצליח‪ .‬ואתם בנ ‪$‬י‪-‬אדם‬
‫הנעלים‪ ,‬הא‪$‬ין אתם כ‪D‬לכם פה – אנשים לא יצלחו?‬
‫שלום לכם‪ ,‬מה‪-‬בצע בכל זאת! אכ‪$‬ן רבים הדברים אשר עוד בא יבאו! למדו נא להתלוצ‪$‬ץ‬
‫בכם בנפשכם ככל‪-‬אשר יאתה לאדם להתלוצ‪$‬ץ!‬
‫מה‪-‬יפל ‪$‬א כי ה‪F‬ייתם ללא‪-‬מצליחים ולמצליחים למח‪F‬צה‪ ,‬אתם השבורים למח‪F‬צה! האם לא‬
‫יפרוץ ולא יגעש בכם – עתיד האדם?‬
‫הרחוקות אשר לאדם ועמ‪D‬קותיו ומרומ‪$‬י ככביו וכל כחו הכביר‪ :‬האם כל‪-‬א‪$‬לה לא ירתחו יחד‬
‫בתוך סירכם?‬
‫מה‪-‬יפל ‪$‬א כי י ‪$‬ש אשר תשב‪$‬ר אחת הסירות! למדו נא להתלוצ‪$‬ץ בכם בנפשכם ככל‪-‬אשר יאתה‬
‫לאדם להתלוצ‪$‬ץ! אכ‪$‬ן רבים הדברים אשר עוד בא יבאו‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י‪-‬אדם הנעלים‪.‬‬
‫וחי אני‪ ,‬כי רבים מ‪$‬הם כבר הצליחו ביד‪ $‬נו! מה עשירה אדמה הזאת בדברים טובים ושל ‪$‬מים‬
‫וקטנים אשר הצליחו לנו!‬
‫הציבו נא מסביב לכם‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י‪-‬אדם הנעלים‪ ,‬דברים טובים ושל ‪$‬מים וקטנים! זהב פרים אשר‬
‫בשל ירפ‪$‬א את הל ‪$‬ב והשל ‪$‬ם ילמ‪$‬ד לקוות‪.‬‬

‫טז‬
‫מה נחשב עד היום הזה לגדול מכל הפשעים אשר על פנ ‪$‬י האדמה? האם לא דבר האיש‬
‫אשר דב‪$‬ר ל ‪$‬אמר‪" :‬הוי לאנשים אשר ימלאו פה שחוק פיהם"?‬
‫אם לא מצא סבות דיו על פנ ‪$‬י האדמה לבעבור ימל ‪$‬א שחוק פיו – כי אז רק לא ה‪$‬טיב לבק‪$‬ש‪.‬‬
‫גם ילד ימצא פה סבות דיו‪.‬‬
‫האיש הלז – לא אהב דיו; לול ‪$‬א הדבר הזה‪ ,‬כי‪-‬עתה אהב אהב גם אותנו הנותנים בשחוק‬
‫פיהם! ואולם האיש הזה שנ ‪$‬א אותנו ויחרפ‪$‬נו ויקלל ‪$‬נו ביללות ובפיק שנים‪.‬‬
‫הא‪$‬ין ע‪$‬צה אחרת לאיש אשר לא יא‪F‬הב בלתי‪-‬אם לקל ‪$‬ל כרגע? הדבר הזה ע‪$‬ד לי כי טעמו היה‬
‫רע‪ .‬אבל הלא כדבר הזה עשה עשה זה הא‪$‬יתן! מן האספס‪ D‬ף עלה‪.‬‬
‫והוא בנפשו לא אהב דיו – לול ‪$‬א הדבר הזה‪ ,‬כי‪-‬עתה המעיט להתקצ‪$‬ף על‪-‬דבר אשר לא‬
‫אהבו אותו‪ .‬כל אהבה גדולה א‪$‬יננה שאלת אהבה‪ – :‬שאלת היא יות‪$‬ר‪.‬‬
‫שטו מ‪$‬על אנשים א‪$‬יתנים כא‪$‬לה! רק דרך רעה וחלה הדרך הזאת‪ ,‬דרך האספס‪ D‬ף היא‪:‬‬
‫מביטים ה‪$‬מה ברעה על החיים! עין רעה להם אשר רעה באדמה הזאת‪.‬‬
 ‫שטו מ‪$‬על אנשים א‪$‬יתנים כא‪$‬לה! רגלים כב‪$‬דות להם ולבבות קודרים‪ – :‬א‪$‬ין ה‪$‬מה יודעים‬
‫לרק‪$‬ד‪ ,‬וא‪$‬יך זה ת‪$‬קל לאנשים כא‪$‬לה האדמה!‬

‫יז‬
‫בארחות עקלקלות באים כל הענינים וקר‪ $‬בים אל מטרתם‪ .‬כמו חתולים יכפו את‪-‬גבם‪ ,‬יה‪F‬מו‬
‫בנפשם מפנ ‪$‬י אשרם הקרוב – כל הענינים הטובים נותנים בשחוק פיהם‪.‬‬
‫צעד‪ $‬י איש מגידים לכל‪ ,‬אם כבר צוע‪$‬ד הוא במסלולו שלו‪ :‬הבו וראו אותי בלכתי! ואולם מי‬
‫אשר יקרב אל מטרתו הלא רק‪$‬ד ירק‪$‬ד‪.‬‬
‫חי אני כי לא הייתי למצ‪$‬בה וכי א‪$‬ינני עומ‪$‬ד פה מ‪D‬קשה וק‪$‬הה וכב‪$‬ד כמו עמוד; אהבתי מרוצת‬
‫חפזון‪.‬‬
‫ואם י ‪$‬ש אשר יהיה על פנ ‪$‬י האדמה גם בץ ויגון עב‪ ,‬הלא האיש אשר רגליו קלות ירוץ על פנ ‪$‬י‬
‫טיט והלאה וירק‪$‬ד כמרק‪$‬ד על פנ ‪$‬י קרח חלק‪.‬‬
‫שאו את לבכם למרום אחי! למעלה שאו! וגם את הרגלים אל נא תשכחו! שאו גם את‬
‫רגל ‪$‬יכם‪ ,‬אתם המרקדים החרוצים‪ ,‬ועוד שבעתים ככה‪ :‬גם על‪-‬פנ ‪$‬י קדקד ראשכם עמדו נא!‬

‫יח‬
‫ועטרת משחקים זאת עטרת ז ‪$‬ר ששנים היא‪ :‬בעצם ידי עטרתיה לי לראשי‪ ,‬במו פי אמרתי כי‬
‫קדוש שחוק פי‪ .‬לא מצאתי לי איש ש‪ $‬ני גבור דיו לדבר הזה‪.‬‬
‫סרתוסטרא המרק‪$‬ד‪ ,‬סרתוסטרא הקל‪ ,‬אשר בכנפים ירמוז ואשר נכון תמיד להתעופ‪$‬ף ואשר‬
‫בע‪$‬יניו יקרוץ לכל צפור כנף‪ ,‬נכון ושל ‪$‬ם תמיד‪ ,‬קל ומפז ‪$‬ז מ‪$‬רב עדנים‪– :‬‬
‫סרתוסטרא נביא הא‪F‬מת‪ ,‬סרתוסטרא נביא השחוק‪ ,‬לא קצר‪-‬רוח ולא א‪$‬יתן‪ ,‬כי‪-‬אם איש אשר‬
‫אה‪$‬ב לקפ‪$‬ץ וגם מצד אל צד; אני במו ידי עטרתי לי לראשי את העטרת הזאת!‬

‫יט‬
‫שאו את לבכם למרום אחי! למעלה שאו! וגם את הרגלים אל נא תשכחו! שאו גם את‬
‫רגל ‪$‬יכם‪ ,‬אתם המרקדים החרוצים‪ ,‬ועוד שבעתים ככה‪ :‬גם על‪-‬פנ ‪$‬י קדקד ראשכם עמדו נא!‬
‫גם בגבול האשר י ‪$‬ש אשר נמצא בה‪$‬מות כב‪$‬דות וגס‪ $‬י רגלים מ‪$‬ר‪ $‬אשיתם‪ .‬אכ‪$‬ן נפלאים ה‪$‬ם‬
‫בהיותם מתאמצים תמיד‪ ,‬כמו שנהב‪ ,‬אשר יתאמ‪$‬ץ להתיצ‪$‬ב על‪-‬פנ ‪$‬י קדקד ראשו‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן נבחר ה‪F‬יות מתהול ‪$‬ל מ‪$‬רב אשר מהיות מתהול ‪$‬ל מ‪$‬רב אסון‪ ,‬נבחר ה‪F‬יות מרק‪$‬ד גס מהיות‬
‫צול ‪$‬ע בלכתו‪ .‬כי‪-‬עתה למדו נא ממני את חכמתי‪ :‬גם הרע מכל הענינים י ‪$‬ש‪-‬לו שנ ‪$‬י עברים‬
‫טובים –‬
‫– גם הרע מכל הענינים י ‪$‬ש‪-‬לו שת‪$‬י רגלים טובות לרק‪$‬ד‪ :‬כי עתה למדו נא לי את נפשכם‬
‫אתם‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ ,‬להתיצ‪$‬ב הכ‪$‬ן על רגל ‪$‬יכם הישרות!‬
‫ולמדו נא לשכוח את אבעב‪D‬עות היגון ואת כל ארחות העצב אשר לאספס‪ D‬ף! אב‪$‬לים נחשבו לי‬
‫כיום הזה גם הל ‪$‬צים אשר לאספס‪ D‬ף! ואולם היום הזה הלא יום האספס‪ D‬ף‪.‬‬

‫כ‬
‫ה‪F‬יו נא לי כמו רוח בגיחו ממערות הריו‪ :‬על‪-‬פי חלילו אשר לו ירק‪$‬ד וימים ירעשו ויחולו לקול‬
‫צעד‪ $‬י רגליו‪.‬‬
‫אשר ישים לחמורים כנפים וחלב ירד מ‪$‬עטינ ‪$‬י לביאות; – ברוך לי הרוח הטוב והזוע‪$‬ף הזה‪,‬‬
‫אשר כמו סערה יבא על כל אשר ליום הזה ועל‪-‬כל אספס‪ D‬ף –‬
‫– אשר עוי ‪$‬ן את‪-‬כל הברקנים והסלונים‪ :‬ברוך יהיה לי הרוח השובב והטוב והחפשי הזה‪,‬‬
‫המרק‪$‬ד על‪-‬פנ ‪$‬י בצות ועל‪-‬כל יגון כמרק‪$‬ד על נאות דשא!‬
‫– אשר ישנא את‪-‬כל כלב‪$‬י הרזון אשר לאספס‪ D‬ף ואת כל השרץ הקוד‪ $‬ר אשר‪-‬לא יצלח‪ :‬ברוך‬
‫יהיה לי הרוח הזה אשר לכל הרוחות החפשים‪ ,‬ברוך יהיה לי הסער המשח‪$‬ק‪ ,‬אשר אבק יש‪ $‬ב‬
‫מכ‪$‬ה אחור!‬
‫אל תוך ע‪$‬ינ ‪$‬י כל ראה שחור ו ‪D‬‬
‫אתם בנ ‪$‬י האדם הנעלים! הנ ‪$‬ה זאת הרעה מכל רעות‪$‬יכם‪ ,‬כי לא למדתם לרק‪$‬ד‪ ,‬כאשר שומה‬
‫על האדם לרק‪$‬ד – ממעל לבשרו והלאה! מה‪-‬לי ולכם אשר אתם אנשים לא‪-‬יצלחו!‬
‫אכ‪$‬ן עוד רבים הדברים אשר בא יבאו כי‪-‬עתה למדו נא לשח‪$‬ק ממעל לכם והלאה! שאו את‬
‫לבכם‪ ,‬אתם המרקדים החרוצים למרום! למעלה שאו! רק אל נא תשכחו את השחוק הצה‪$‬ל!‬
 ‫עטרת משחקים זאת עטרת ז ‪$‬ר ששנים היא‪ :‬לכם‪ ,‬אחי‪ ,‬אנכי נות‪$‬ן את העטרה הזאת! לשחוק‬
‫אמרתי קדש! – אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ ,‬למדו נא – לשח‪$‬ק!‬

‫שיר הרוח הרעה‬

‫א‬
‫ויהי בנשוא סרתוסטרא את האמרות הא‪$‬לה והוא עומ‪$‬ד קרוב אל פתח המערה‪ ,‬והיה בהגיעו‬
‫אל דבריו האחרנים‪ ,‬ויתגנ ‪$‬ב מ‪$‬עם ארחיו לצ‪$‬את ויתמל ‪$‬ט החוצה לרגעים אחדים‪.‬‬
‫ובבאו החוצה קרא‪" :‬הוי ר‪ $‬יחות טהורים אשר על סביבי‪ ,‬הוי דממת ע‪$‬דן אשר על סביבי! אך‬
‫אי ‪$‬ה חיותי? באו‪ ,‬באו נא א‪$‬לי‪ ,‬נשרי ונחשי!‬
‫הג‪$‬דנה לי‪ ,‬חיותי‪ :‬כל האנשים הנעלים הא‪$‬לה כ‪D‬לם – הא‪$‬ין י ‪$‬ש כי ר‪ $‬יחם א‪$‬יננו צח דיו? הוי ר‪ $‬יחות‬
‫טהורים אשר על סביבי! רק עתה ידעתי‪ ,‬מה אהבתיכן‪ ,‬חיותי!‬
‫וסרתוסטרא הוסיף וידב‪$‬ר‪" :‬אהבתיכן‪ ,‬חיותי!" והנשר והנחש נלחצו לגשת א‪$‬ליו בשמעם את‬
‫הדברים הא‪$‬לה וישאו א‪$‬ליו את ע‪$‬ינ ‪$‬יהם‪ .‬אז הח‪F‬רישו שלשתם וישאפו ויגיחו אל קרבם את הרוח‬
‫הצח אשר מסביב‪ .‬כי היה הרוח אשר בחוץ טוב שבעתים מן הרוח אשר עם בנ ‪$‬י האדם‬
‫הנעלים‪.‬‬

‫ב‬
‫וסרתוסטרא כמעט עזב את מערתו‪ ,‬והקוס‪ $‬ם הזק‪$‬ן קם ויב‪$‬ט בערמה על סביביו ויאמר‪" :‬הנ ‪$‬ה‬
‫חמק!‬
‫ובן‪-‬רגע‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים – הלא תתנוני כי אחניף לכם גם אני כמוהו ואקראכם בש‪ $‬ם‬
‫הכבוד והחנ ‪D‬פה הזה – ובן רגע ראו הנ ‪$‬ה נופלת עלי הרוח הרעה‪ ,‬רוח הקסמים אשר לי‪ ,‬זה‬
‫שטני קש‪ $‬ה הרוח‪,‬‬
‫– אשר אוי ‪$‬ב הוא לסרתוסטרא זה בכל לבו‪ ,‬ואתם סלחו נא לו על הדבר הזה! ואולם עתה‬
‫הנ ‪$‬ה חפץ זה לעשות לפנ ‪$‬יכם בלהטיו‪ ,‬כי הרגע הזה רגעו שלו – ואני רק לשוא אלח‪$‬ם אל‬
‫הרוח הרע הזה‪.‬‬
‫את‪-‬כ‪D‬לכם פה עם כל הכבוד אשר תתנו לנפשכם ועם אשר תקראו לנפשכם "הרוחות‬
‫החפשים" או "אנש‪ $‬י הא‪F‬מת" או "הנא‪F‬מנים אשר לרוח" או "הנגאלים" או "המשתוקקים‬
‫הגדולים" –‬
‫– את‪-‬כ‪D‬לכם‪ ,‬אשר זאת מחלתכם היא הגעל הגדול כמוני אני ואשר הא‪F‬להים הישן מ‪$‬ת על ‪$‬יכם‬
‫וא‪F‬להים חדש א‪$‬יננו עוד שוכ‪$‬ב נכון לפנ ‪$‬יכם בערשו ובחתוליו – את‪-‬כ‪D‬לכם פה יחדו אוה‪$‬ב הרוח‬
‫הרע אשר לי ושטן הקסם‪.‬‬
‫ידעתיכם אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים וידעתיו גם אותו‪ ,‬וגם את העריץ הנחמד הזה‪ ,‬את‬
‫סרתוסטרא‪ ,‬ידעתי‪ ,‬אשר אהבתיו לנגד רצוני‪ :‬אכ‪$‬ן נחשב בע‪$‬יני לפעמים למסוה יפה על פנ ‪$‬י‬
‫קדוש –‬
‫– ולאפ‪$‬ר חדש ונפלא על פנ ‪$‬י מתחפ‪$‬ש‪ ,‬אשר חשקה א‪$‬ליו נפש רוחי הרע‪ ,‬זה שטני קש‪ $‬ה הרוח‪:‬‬
‫– אהבתי את סרתוסטרא רק בגלל הרוח הרע אשר לי‪ ,‬ככה אחשבה לפעמים‪.‬‬
‫ואולם הנ ‪$‬ה זה נופ‪$‬ל עלי זה רוחי הרע‪ ,‬רוח הנכאים שטן דמדומ‪$‬י ב‪$‬ין‪-‬ערבים ונוג‪$‬ש בי‪ ,‬אכ‪$‬ן חי‬
‫אני‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ ,‬כי מתאוה הוא –‬
‫– פקחו נא את ע‪$‬ינ ‪$‬יכם לרוחה! – מתאוה הוא לבוא ערם‪ ,‬ואני טרם א‪$‬דע אם כזכר ואם‬
‫כנק‪$‬בה; אולם בא יבא אל‪-‬נכון‪ ,‬נג‪$‬ש הוא בי‪ ,‬אללי! פתחו את חוש‪ $‬יכם!‬
‫היום הול ‪$‬ך ופנה‪ ,‬הערב יור‪ $‬ד על‪-‬כל דבר ועל‪-‬כל ענין‪ .‬וגם על הטובים בכל הדברים והענינים‪,‬‬
‫ואתם שמעו נא וראו‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ ,‬מה‪-‬משפט השטן הזה אשר יבא‪ ,‬זה הרוח הרע‬
‫אשר לערב‪ ,‬אם איש הוא ואם אשה!"‬
‫כה אמר הקוס‪ $‬ם הזק‪$‬ן‪ ,‬ויב‪$‬ט בערמה על סביביו ואחר כ‪$‬ן עוד‪ $‬ד את נבלו‪.‬‬

‫ג‬
‫לרוח היום כי יפוח‬
‫כאשר נחמת הטל‬
‫כבר תרעף לארץ‪,‬‬
‫וראה אין וא‪$‬ין שומ‪$‬ע –‬
 ‫כי נעלים קלות ברגל ‪$‬י המנח‪$‬ם טל‪,‬‬
‫כמשפט כל ענו ‪$‬י נחם –‪:‬‬
‫התזכור עוד‪ ,‬אם תזכור‪ ,‬אתה הל ‪$‬ב הלה‪$‬ט‪,‬‬
‫א‪$‬יך צמא צמ‪$‬את אז‬
‫לדמעות שמים ולרעיפ‪$‬י טל‪,‬‬
‫אכול יקוד ועי ‪$‬ף צמ‪$‬את‪,‬‬
‫ואז על תלמ‪$‬י דשא צה‪D‬בים‬
‫הגיחו עליך מב‪$‬ינות לע‪$‬צים שחורים‪,‬‬
‫מבט‪$‬י שמש ערבים ז ‪$‬דונים‬
‫מבט‪$‬י שמש להטים מנקר‪ $‬י עין ושמ‪$‬חים לא‪$‬יד?‬

‫"האתה בחיר הא‪F‬מת? אתה? – ככה לעגו?‬

‫לא! הלא רק מ‪$‬ליץ!‬
‫חיה ערומה וטרפת ומתחדשת‪,‬‬
‫אשר כז ‪$‬ב תכז ‪$‬ב‪,‬‬
‫אשר בדעת וברצון כז ‪$‬ב תכז ‪$‬ב‪:‬‬
‫שאפת לשלל‪,‬‬
‫מתחפשת בשלל צבעים‪,‬‬
‫ולנפשה עצמה מסוה‪,‬‬
‫ולנפשה עצמה שלל –‬
‫וזה – בחיר הא‪F‬מת?‬
‫לא! הלא רק פתי! הלא רק מ‪$‬ליץ!‬
‫רק מדב‪$‬ר שונות‬

‫מתחת למסו ‪$‬ה‪-‬פתאים רק מצע‪$‬ק שונות‬

‫ומדל ‪$‬ג על כזב‪$‬י גשר‪ $‬י‪-‬מלים‬
‫מ‪$‬על לקשתות צב‪D‬עות‬
‫ב‪$‬ינות לשמ‪$‬י רמיה‬
‫וב‪$‬ינות לאדמות רמיה‬
‫מתשוט‪$‬ט ומרח‪$‬ף‪– ,‬‬
‫ורק פתי! ורק מ‪$‬ליץ!‬

‫וזה – בחיר הא‪F‬מת?‬

‫לא דומם ומוצק‪-‬וחלק וקר‬
‫כאיש אשר נהפך למצ‪$‬בה‬
‫ולעמוד א‪F‬להים‪,‬‬
‫לא מ‪D‬צב לפנ ‪$‬י ה‪$‬יכל ‪$‬י קדש‪,‬‬
‫כשומ‪$‬ר פתח‪$‬י חצרות א‪F‬להים‪:‬‬
‫לא! כי‪-‬אם שנ ‪$‬א למצבות‪-‬א‪F‬מת כא‪$‬לה‪,‬‬
‫אזרח שבעתים בכל מדבר מ‪$‬אשר לפנ ‪$‬י ה‪$‬יכל‪,‬‬
‫מל ‪$‬א זדון חתולים‬
‫מקפ‪$‬ץ בעד כל חלון‬
‫חיש אל תוך כל מקרה‪,‬‬
‫שא‪$‬ף אל‪-‬כל יער א‪$‬יתנים‪,‬‬
‫בתאות כליון נפש שא‪$‬ף‬
‫אשר רצת בתוך יערות א‪$‬יתנים‬
‫ב‪$‬ין חיות טרפות צב‪D‬עות‪...‬‬
‫מל ‪$‬א כח תאות וצב‪D‬ע ויפ‪$‬ה רגלים‬
‫עם שפתים מתאוות‬
‫טעון לעג עדנים‪ ,‬עלוקת עדנים‪ ,‬צמ‪$‬א דם עדנים‬
 ‫וטר‪ $‬ף ומתחר‪ $‬ש ושוח‪$‬ר לטרף רצת‪– :‬‬

‫או כמו נשר‪ ,‬אשר האריך הא‪F‬ריך‬

‫להביט דומם אל תוך תהומות‪,‬‬
‫תהומותיו שלו‪– :‬‬
‫הוי‪ ,‬מה משתרגות ה‪$‬נה עד למטה‬
‫ומתחת ומבעד‬
‫ועד למעמקים עמ‪D‬קים ההולכים הלך והעמיק! –‬
‫או‪-‬אז‬
‫פתאם במעוף אחד‪,‬‬
‫במשק כנפים אחד‪,‬‬
‫יתנפ‪$‬ל על ש‪ $‬יות‪,‬‬
‫בפתע פתאם וברעבון נפש‪,‬‬
‫ער‪ $‬ג לש‪ $‬יות‪,‬‬
‫צר‪ $‬ר לנשמת כל שה‪,‬‬
‫מל ‪$‬א שצף קצף לכל‪-‬אשר מרא‪$‬הו‬
‫מרא‪$‬ה כבש וע‪$‬ין כבש לו וצמר מס‪ D‬לסל‬
‫וצחור למראה וטעון טוב ל ‪$‬ב כבשת שה!‬

‫ככה‬
‫כמשפט הנשר וכמו נמ‪$‬ר‬
‫תהיינה תאות המ‪$‬ליץ‪,‬‬
‫תהיינה תאותיך אתה מתחת לאלפ‪$‬י מסוות‬
‫אתה הפתי! אתה המ‪$‬ליץ!‬

‫אשר ראה ראית את האדם‬

‫וגם א‪F‬להים כמו צאן – ‪:‬‬
‫לטרוף א‪F‬להים בקרב האדם‬
‫כמו צאן בקרב האדם‬
‫ולשח‪$‬ק מד‪ $‬י טרף –‬

‫זה‪ ,‬זה לך עדנך!‬

‫ע‪$‬דן נמ‪$‬ר ונשר!‬
‫ע‪$‬דן פתי ומ‪$‬ליץ!" – –‬
‫לרוח היום כי יפוח‬
‫כאשר מגל היר‪ $‬ח‬
‫כבר מתגנ ‪$‬ב לב‪$‬ינות אדמומ‪$‬י ארגמן‬
‫ירוק ומתקנ ‪$‬א‪:‬‬
‫שנ ‪$‬א ליום‪,‬‬
‫ועל‪-‬כל צעד חרש‬
‫יקצור במגלו טרפ‪$‬י רפידות שושנים‪,‬‬
‫עד נפלם‪,‬‬
‫עד נפלם וגועם חורים לקראת לילה‪– :‬‬

‫ככה נפלתי לפנים גם אני‬

‫מתוך שגעוני לא‪F‬מת‪,‬‬
‫מתוך תאותי ליום‪,‬‬
‫עי ‪$‬ף מני יום וחלה מני אור‪,‬‬
‫וא‪$‬ר‪ $‬ד מטה מטה לקראת ערב ולקראת צללים‪:‬‬
‫שרוף הא‪F‬מת האחת‬
 ‫וצמ‪$‬א‪:‬‬
‫– התזכור עוד‪ ,‬אם תזכור‪ ,‬אתה הל ‪$‬ב הלה‪$‬ט‪,‬‬
‫מה צמ‪$‬את אז? –‬
‫אשר נדח אנכי‬
‫מ‪$‬על פנ ‪$‬י כל א‪F‬מת‬
‫ואני רק פתי!‬
‫רק מ‪$‬ליץ!‬

‫על הדעת‬
‫כה זמ‪$‬ר הקוס‪ $‬ם‪ ,‬וכל האנשים אשר ישבו עמו נלכדו ולא ידעו כמו צפ‪L‬ר‪ $‬י כנף ברשת תאות לבו‬
‫המל ‪$‬אה ערמה ורוח נכאים‪ .‬ורק הנא‪F‬מן אשר לרוח לא נלכד גם הוא‪ ,‬ויקם ויגזול את הנ ‪$‬בל‬
‫מיד הקוס‪ $‬ם ויקרא‪" :‬הבו רוח ! הבו הלום רוח צח! הבו את סרתוסטרא הלום! הלא את המערה‬
‫הזאת אתה הופ‪$‬ך למחנק ולרעל‪ ,‬אתה הקוס‪ $‬ם הרע והזק‪$‬ן!‬
‫הוי לכל הרוחות החפשים אשר לא יזהרו מפנ ‪$‬י קוסמים כא‪$‬לה! בא הק‪$‬ץ לח‪D‬פשתם‪ :‬מורה‬
‫ומשיא אתה לשוב לבת‪$‬י‪-‬כלא –‬
‫אתה השטן הזק‪$‬ן ונכ‪$‬ה הרוח‪ ,‬מקינתך עלה צליל חלילך המשיא‪ ,‬לאנשים דמית אשר בהללם‬
‫את הצנעה קראים ה‪$‬מה חרש אל תענ ‪D‬גות התאוה!"‬
‫כה אמר הנא‪F‬מן אשר לרוח‪ ,‬ואולם הקוס‪ $‬ם הזק‪$‬ן הביט על סביביו ויתענ ‪$‬ג על תפארת ע‪D‬זו אשר‬
‫מצא לו בזה‪ ,‬ולכ‪$‬ן בלע בנעימות את המרורים אשר השקה אותו הנא‪F‬מן אשר לרוח‪ ,‬ובקול‬
‫צנוע וענו ענה‪" :‬שים יד לפה‪ ,‬שירים טובים מבקשים לה‪$‬ם גם ה‪$‬ד טוב‪ ,‬ולכ‪$‬ן טוב כי אחר‪ $‬י‬
‫שירים טובים יאריכו השומעים להחריש‪.‬‬
‫וככה עשים כ‪D‬לם פה‪ ,‬כל בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ ,‬רק אתה א‪$‬ין זה כי לא ה‪F‬בינות מכל שירי בלתי‪-‬‬
‫מ"רוח הקסם"‪.‬‬ ‫אם מעט‪ .‬רק מעט לך בקרבך ‪$‬‬
‫והנא‪F‬מן אשר לרוח ענה‪" :‬רק מגיד אתה את תהלתי בזה אשר הפר‪ $‬ד הפרדתני מ‪$‬עליך‪ .‬הנני!‬
‫ואולם אתם כ‪D‬לכם פה – מה אני ראה? עוד כ‪D‬לכם אתם יושבים פה וע‪$‬ינ ‪$‬יכם שכורות מתאות –‬
‫‪:‬‬
‫אתם הרוחות החפשים‪ ,‬לאן הלכה ח‪D‬פשתכם! כמעט ראה אני אתכם כראות פנ ‪$‬י אנשים אשר‬
‫הא‪F‬ריכו להביט בנערות ער‪ D‬מות ורשעות היוצאות לרק‪$‬ד‪ :‬אכ‪$‬ן גם נשמות‪$‬יכם בכם יצאו לרק‪$‬ד!‬
‫א‪$‬ין‪-‬זה כי בכם‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י‪-‬אדם הנעלים‪ ,‬טמון מעט מ‪$‬הרב‪$‬ה מן הדבר אשר לו קר‪ $‬א הקוס‪ $‬ם רוח‬
‫קסמיו ורוח תעתועיו הרע‪ – :‬א‪$‬ין‪-‬זה כי שונים אנחנו איש מ‪$‬אחיו‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן רבות כבר דברנו ורבות כבר חשבנו איש עם אחיו יחדו בטרם ישוב סרתוסטרא אל‬
‫המערה‪ ,‬לבעבור א‪$‬דע כי אמנם שונים אנחנו‪.‬‬
‫וגם פה למעלה אנחנו מבקשים שונות איש לעברו‪ ,‬אתם ואנכי‪ .‬אנכי מבק‪$‬ש לי מבטח‪ ,‬כי על‪-‬‬
‫כ‪$‬ן באתי אל סרתוסטרא‪ .‬זה לי עוד כיום הזה מגדל עז ורצון עז –‬
‫– כיום הזה אשר ינוע כל‪-‬דבר תחתיו והאדמה תרגז תחתיה‪ .‬ואולם אתם כי אביט את ע‪$‬ינ ‪$‬יכם‬
‫אשר אתם מראים בזה‪ ,‬וידעתי כמעט כי מבקשים אתם להוסיף לכם רק כשלון תחת מבטח‬
‫–‬
‫– ולהוסיף זועה ולהוסיף פחד שואה ולהוסיף רעש אדמה תאוה נפשכם – את‪-‬זאת דמיתי‬
‫על ‪$‬יכם ואתם סלחו לי את דבר דמיוני‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י‪-‬אדם הנעלים –‬
‫– תאוה נפשכם לחיים מל‪$‬א‪$‬י פחד‪ $‬י שואה רעים ומרים‪ ,‬אשר אנכי יר‪ $‬א מפנ ‪$‬יכם יראה גדולה‪,‬‬
‫ולחי‪$‬י חיות טרפות וליערות‪-‬עד ולמערות ולהרים תלולים ולג‪$‬יאיות מתעים‪.‬‬
‫ולא המוליכים אתכם מן השואה מוצאים ח‪$‬ן בע‪$‬ינ ‪$‬יכם כי‪-‬אם המוליכים אתכם מכל‪-‬דרך‬
‫סלולה והלאה‪ ,‬הלא ה‪$‬ם המתעים‪ .‬ואולם אם באמת התאות הא‪$‬לה נטועות בכם‪ ,‬הלא‬
‫דרככם לא יתכ‪$‬ן‪.‬‬
‫כי‪-‬הנ ‪$‬ה היראה – הלא זה הרגש המתנח‪$‬ל וראשון לרגשים אשר לאדם; על‪-‬פי היראה יפרש‬
‫כל‪-‬דבר‪ ,‬גם הח‪$‬טא המתנח‪$‬ל וגם הצדקה המתנחלת‪ .‬מן היראה עלתה גם צדקתי אני ושמה‪:‬‬
‫דעת‪.‬‬
‫כי‪ -‬הנ ‪$‬ה היראה מפנ ‪$‬י החיות הרעות – אותה הא‪F‬ריכו זה מ‪$‬אז לנטוע בל ‪$‬ב האדם‪ ,‬וב‪$‬ינ‪$‬יהן גם‬
‫החיה אשר הסתיר יסתיר האדם בעצם קרבו ואשר מפניה יירא‪ – :‬סרתוסטרא קרא לה ש‪ $‬ם‬
‫"הבה‪$‬מה הפנימית"‪.‬‬
 ‫יראה אר‪ D‬כה לרבת ימים היא‪ ,‬אשר באחריתה לבשה נדיבות ותהי כ‪D‬לה רוח ותהי כ‪D‬לה נשמת‬
‫רוח – וכיום הזה‪ ,‬דמיתי קראים לה דעת"‪– .‬‬
‫כה אמר הנא‪F‬מן אשר לרוח‪ ,‬וסרתוסטרא הנ ‪$‬ה שב זה עתה אל מערתו וישמע את הדברים‬
‫האחרונים‪ ,‬אז זרק מלא הכף ששנים אל הנא‪F‬מן אשר לרוח וישחק על "דבר‪ $‬י אמתו" ויקרא‪:‬‬
‫"מה זה שמעתי עתה? חי אני אם לא דמיתי כי פתי אתה או כי אנכי פתי‪ .‬ואולם את "אמתך"‬
‫זאת אנכי לוק‪$‬ח ואה‪F‬פך אותה על פניה חיש קל ובאפס יד‪.‬‬
‫כי הנ ‪$‬ה היראה – הלא היא א‪$‬יננה בלתי אם מקרה לנו‪ .‬ואולם אמץ‪-‬רוח עם נוראות ונפלאות‬
‫ועם תאוה לאשר לא‪-‬ידוע ולאשר לא‪-‬י ‪$‬עשה הוא הוא אשר נחשב בע‪$‬יני לר‪ $‬אשית בתולדות‬
‫האדם‪.‬‬
‫אל הטרפות ואמיצות הרוח בחיות למד ויקנ ‪$‬א בסג‪D‬לות‪$‬יהן ויגזל ‪$‬ן מ‪$‬הן‪ :‬ורק בזאת היה – לאדם‪.‬‬
‫ואמץ הרוח הלזה‪ ,‬אשר באחריתו לבש נדיבות ויהי כ‪D‬לו רוח ויהי כ‪D‬לו נשמת רוח‪ ,‬זה אומץ רוח‬
‫אדם עם כנפ‪$‬י נשר ועם חכמת נחש‪ ,‬זה דמיתי יקר‪ $‬א היום – "‬
‫"סרתוסטרא!" צעקו כ‪D‬לם כל היושבים יחדו פה אחד ויתנו קול שחוק גדול – ויהי כמו עב‬
‫כב‪$‬דה אשר גזה ותעבור מ‪$‬על ‪$‬יהם‪ .‬וגם הקוס‪ $‬ם שחק ויאמר בחכמה‪" :‬הנ ‪$‬ה כ‪$‬ן! חלף חמק גם‬
‫הוא‪ ,‬זה רוחי הרע!‬
‫האם לא במו פי הזהרתיכם מפניו ואמרתי‪ :‬רק ב‪$‬ן‪-‬תרמית הוא ורוח כזבים ותעתועים?‬
‫ושבעתים יתעה מד‪ $‬י ה‪$‬ראותו ערם‪ .‬אבל מה‪-‬פשעי אני כי מל ‪$‬א הוא תככים! האנכי בראתיו‬
‫ואם את העולם אני יצרתי?‬
‫הבו נא ונשוב ונהיה שמ‪$‬חים וטוב‪$‬י‪-‬ל ‪$‬ב! אכ‪$‬ן ראה אני כי פנ ‪$‬י סרתוסטרא זעפים – הלא תראו‬
‫ותביטו‪ :‬א‪$‬ין‪-‬זה כי לבו רע עלי –‬
‫הב‪$‬ני ולהלל ‪$‬ני; ה‪$‬ן לא יוכל זה להאריך‬ ‫– ואולם עוד טרם הלילה יבא והוא ישוב וילמוד לא ‪F‬‬
‫לחיות אם לא בעשותו מעש‪ $‬י סכלות כא‪$‬לה‪.‬‬
‫וזה‪-‬אה‪$‬ב לכל שנאיו‪ :‬את המלאכה הזאת הוא יוד‪ $‬ע שבעתים מכל אשר ראיתי עד הלום‪.‬‬
‫ואולם על הדבר הזה יקח נקם – מ‪$‬עם ר‪ $‬עיו!"‬
‫כה אמר הקוס‪ $‬ם הזק‪$‬ן‪ ,‬ובנ ‪$‬י אדם הנעלים שמחו על דבריו‪ ,‬אז התעור‪ $‬ר סרתוסטרא וי‪$‬ל ‪$‬ך מ‪$‬איש‬
‫לאיש טעון זדון ואהבה יחד וילחוץ את יד‪ $‬י ר‪ $‬עיו‪ – ,‬וכמשפטו כמשפט איש אשר עליו לה‪$‬יטיב‬
‫בכל‪-‬מקום את אשר ה‪$‬רע ולבק‪$‬ש סליחה‪ .‬ואולם כאשר הקריב לבוא עד פתח המערה‪ ,‬ויתאו‬
‫פתאם ש‪ $‬נית אל הרוח הצח אשר בחוץ ואל חיותיו – ויאמר להתגנ ‪$‬ב ולהמל ‪$‬ט ש‪ $‬נית‪.‬‬

‫ב‪$‬ין בנות המדבר‬

‫א‬
‫תל ‪$‬ד מזה! שבה נא עמנו פה – פן‬‫והה‪$‬לך אשר קרא לנפשו צ‪$‬ל סרתוסטרא צעק‪ :‬אל נא ‪$‬‬
‫תשוב הרוח הרעה לנפול על ‪$‬ינו כבראשנה‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה‪-‬זה הע‪F‬ביר הקוס‪ $‬ם הזק‪$‬ן על‪-‬פנ ‪$‬ינו את כל‪-‬טובו אשר לו באוצר רעתו‪ ,‬ואתה רא‪$‬ה כי גם‬
‫הכה‪$‬ן הגדול הטוב והצדיק אשר עמנו פה כבר מל ‪$‬א את ע‪$‬יניו דמעות וכבר שב לרדת בא‪L‬ניתו‬
‫ש‪ $‬נית אל הים אשר לקשי הרוח‪.‬‬
‫והמלכים הא‪$‬לה גם ה‪$‬ם הלא בעודם עמנו מ‪$‬יטיבים ה‪$‬ם את‪-‬פנ‪$‬יהם‪ :‬את‪-‬זאת למדו א‪$‬לה‬
‫הח‪$‬ל השיר הישן‬ ‫שבעתים מכ‪D‬לנו פה! ואולם לול ‪$‬א הע‪$‬דים אשר פה‪ ,‬כי עתה‪ ,‬חי אני‪ ,‬אם לא ‪$‬‬
‫–‬
‫– השיר הישן אשר לעבים הנוסעים ואשר לקשי הרוח הלח ואשר לשמים המתקדרים ואשר‬
‫לשמשות הגנובים ואשר לרוחות הסתו המיללות –‬
‫– השיר הישן אשר ליללת‪$‬נו ולזעקת שבר‪ $‬נו! – ש‪ $‬ב נא עמנו פה‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬כי הנ ‪$‬ה פה עמנו‬
‫ע‪L‬ני רב ורוח‪-‬ערבים רב וענן רב ורוח שממון רב!‬
‫ואתה בעודך יוש‪ $‬ב עמנו פה כלכלת אותנו מאכל‪-‬גברים א‪$‬יתן עצמות‪ :‬אל‪-‬נא תת‪$‬ן כי לע‪$‬ת‬
‫ה‪$‬אכ‪$‬ל המגדים אשר לאחר המשתה תשובנה הרוחות הרכות והמר‪ D‬ככות‪ ,‬רוחות‪-‬נשים‪ ,‬לנפול‬
‫על ‪$‬ינו!‬
‫אתה לבדך וא‪$‬ין זולתך תהפוך את הרוח על סביביך והיה וחזק ובהיר! המצאתי מ‪$‬עודי על‪-‬פנ‪$‬י‬
‫כל הארץ רוח צח כרוח אשר עמך פה במערתך?‬
‫ארצות רבות ראיתי‪ ,‬למד אפי לבחון את‪-‬כל הרוחות למינ ‪$‬יהם! ואולם עמך פה ישאפו נחירי‬
‫את הגדול ברוחות‪.‬‬
 ‫זולתי – זולתי – ואתה שא לי כי אזכור נשכחות! שא נא כי אזכור שיר לאחר המשתה ישן‬
‫נושן‪ ,‬אשר אותו שוררתי פעם אחת ב‪$‬ין בנות המדבר‪– :‬‬
‫– אשר היה גם על סביב‪$‬יהן רוח טוב וצח‪ ,‬רוח ארץ הקדם; כי שם הייתי רחוק שבעתים מ‪$‬ארץ‬
‫א‪$‬יר‪ D‬פה הישנה כסוית העבים ולחה וקשת הרוח!‬
‫אז אהבתי נערות ארצות קדם ועוד פאת‪$‬י שמ‪$‬י תכ‪$‬לת אח‪$‬רות אשר על ‪$‬יהן לא רבצה כל עב‬
‫וכל מחשבה‪.‬‬
‫ואתם טרם תאמינו עד‪-‬מה ישבו הנערות הא‪$‬לה תחת‪$‬יהן ברגע אשר לא יצאו במחולות וה‪$‬ן‬
‫מל ‪$‬אות טוב טעם ועמ‪D‬קות‪ ,‬ורק מחשבות לא חשבו‪ ,‬ותהיינה כמו תעל ‪D‬מות קטנות‪ ,‬וכמו חידות‬
‫עדויות קשורים וכמו א‪F‬גוזים אשר לאחר המשתה –‬
‫– ואף אמנם צב‪D‬עות היו שלל צבעים וזרות‪ ,‬ואולם עבים לא היו לה‪$‬נה! חידות היו אשר הושמו‬
‫לפנ‪$‬ינו; בגלל נערות כא‪$‬לה הגיתי אז מלבי את "מזמור השיר אשר לאחר המשת‪$‬ה"‪.‬‬
‫כה אמר הצ‪$‬ל ההול ‪$‬ך‪ ,‬וטרם עוד יענה אותו איש דבר‪ ,‬והוא תפש את נ ‪$‬בל הקוס‪ $‬ם וישם את‬
‫רגליו אשה על אחותה ויב‪$‬ט במנוחה ובתבונה על סביביו‪ – :‬ואולם בנחיר‪ $‬י אפו שאף חרש את‬
‫הח‪$‬ל לזמ‪$‬ר וקולו היה‬
‫הרוח וכשוא‪$‬ל‪ ,‬ויהי כאיש טוע‪$‬ם רוח חדש בארצות חדשות‪ .‬אחר כ‪$‬ן ‪$‬‬
‫כקול שאגה‪.‬‬

‫ב‬
‫המדבר ישגא‪ :‬ארור המשיג גבולות מדבר!‬

‫– הנ ‪$‬ה כ‪$‬ן! הדרת קדש!‬

‫הדרת קדש בא‪F‬מת!‬
‫פ‪$‬תח‪-‬דבר נכבד!‬
‫הדרת קדש אפריקנית!‬
‫נכבד ללביא‬
‫או לקף שא‪$‬ג מוסר –‬
‫אך לא לכ‪$‬ן‪,‬‬
‫אתן ר‪ $‬עותי הנחמדות‪,‬‬
‫אשר מצאתי בע‪$‬ינ ‪$‬יכן ח‪$‬ן‬
‫לשבת לרגל ‪$‬יכן‬
‫בפעם הראשנה‪,‬‬
‫אני הא‪$‬יר‪ D‬פי תחת תמרים‪ ,‬סלה‪.‬‬

‫אכ‪$‬ן נפלא הדבר!‬

‫הנ ‪$‬ה אנכי יוש‪ $‬ב פה‬
‫קרוב למדבר וכמו‪-‬כ‪$‬ן רחוק‬
‫מן המדבר השמ‪$‬ם‬
‫ועוד לא נשמותי ברב או במעט‪:‬‬
‫כי נבלע נבלעתי‬
‫בנות‪-‬דשא קטנה זאת – ‪:‬‬
‫ע‪$‬קב אשר פיה הנחמד פערה‬
‫ברגע ההוא בפהקה‪,‬‬
‫זה הפה הנחמד מכל הפיות;‬
‫ואני נפלתי בו‬
‫ואל תוכו ואל תחתיתו – ואל ‪$‬יכן‪,‬‬
‫אתן הנחמדות מכל ר‪ $‬עותי! סלה‪.‬‬

‫אשר‪$‬י התנין הזה‪ ,‬אשר‪ $‬יהו‬

‫כי ככה ה‪$‬יטיב‬
‫עם אורחו – הלא הבינותן‬
‫את‪-‬רמזי זה המל ‪$‬א סתר‪ $‬י תורה!‬
 ‫אשר‪ $‬י כר‪ $‬שו‪,‬‬
‫כי ככה א‪$‬פוא‬
‫היה לכ‪$‬ר‪ $‬ש נות‪-‬דשא נחמדה‬
‫כזאת – אף כי האמין לא אאמין בזה –‬
‫מא‪$‬יר‪ D‬פה באתי‪,‬‬‫כי על‪-‬כ‪$‬ן ‪$‬‬
‫זאת חסרת הא‪F‬מונה שבעתים‬
‫מכל הנשים המזקינות‪,‬‬
‫יחד‪ $‬ש א‪F‬להים לה רוח נכון!‬
‫אמ‪$‬ן!‬

‫הנ ‪$‬ה אנכי יוש‪ $‬ב פה‬

‫בנות‪-‬דשא קטנה זאת‪,‬‬
‫ודמיתי לפרי תמר‪,‬‬
‫אדום ומתוק וטעון זהב ומתאוה‬
‫לשפת‪$‬י נערה עג‪D‬לות‪,‬‬
‫ושבעתים מ‪$‬הן לשנים טחנות‬
‫יקרות ולבנות וכורתות‬
‫אשר לנערה – כי הנ ‪$‬ה לא‪$‬לה‬
‫יערוג ל ‪$‬ב כל‪-‬התמרים הלהטים‪ .‬סלה‪.‬‬

‫לפרי הדרום הזה‬

‫דמיתי‪ ,‬דמיתי למאד‪,‬‬
‫ואני שוכ‪$‬ב פה‬
‫מוקף ומשע‪L‬שע‬
‫המות זבוב‪$‬י‪-‬אביב קטנים‬
‫וגם המות שא‪$‬לות ומחשבות‬
‫קטנות שבעתים‬
‫ומל ‪$‬אות פתיות ומל ‪$‬אות פשע –‬
‫מוקף אתכן‬
‫אתן חתול ‪$‬י‪-‬נערות‬
‫אלמות ומבינות למ‪$‬רחוק‪,‬‬
‫ד‪ D‬דו וז‪D‬ל ‪$‬יכה‪,‬‬
‫– שטוף‪-‬אורים ות‪D‬מים‪ :‬אשר אשקיע‬
‫במלה מרכבת זאת רגשים רבים‪:‬‬
‫)יסלח לי א‪F‬להים‬
‫לח‪$‬טא הלשון הזה!(‬
‫– ככה א‪$‬ש‪ $‬ב ואשאף הרוח הצח‬
‫רוח גן ע‪$‬דן כ‪D‬לו‪,‬‬
‫רוח קל ובהיר וא‪F‬חוז זהב‬
‫הרוח הטוב אשר כמוהו‬
‫לא ירד עוד מ‪$‬על‪-‬פנ‪$‬י יר‪$‬ח‬
‫המקרה הוא‪,‬‬
‫ואם בזדון נעשה?‬
‫כדבר‪-‬אשר יספרו המליצים הקדמונים‬
‫ואולם אני פה חדל‪-‬הא‪F‬מונה‬
‫מא‪$‬יר‪ D‬פה‪,‬‬‫‪$‬‬
‫זאת חסרת הא‪F‬מונה שבעתים‬
‫מכל הנשים המזקינות‪,‬‬
‫יחד‪ $‬ש א‪F‬להים לה רוח נכון!‬
‫אמ‪$‬ן!‬
 ‫את הנחמד ברוחות הזה אשתה‬
‫בנחירים נפוחים כמו גביעים‬
‫בא‪$‬ין עתיד ובא‪$‬ין זכרונות;‬
‫ככה אני יוש‪ $‬ב פה‪,‬‬
‫אתן ר‪ $‬עותי הנחמדות‪,‬‬
‫ואב‪$‬ט אל כפת‪-‬התמר‬
‫ברגע אשר היא‪ ,‬כמו מחוללת‬
‫מתנודדת ומתעודדת ומרקדת –‬
‫עד כי כל‪-‬הראה ועשה כמוה!‬
‫כמו מחוללת‪ ,‬שלפי ראות ע‪$‬יני‬
‫כבר הא‪F‬ריכה‪ ,‬הא‪F‬ריכה רב מדי‪,‬‬
‫להתיצ‪$‬ב בלי הרף על רגלה האחת?‬
‫– עד כי שכחה‪ ,‬לפי ראות ע‪$‬יני‪,‬‬
‫את רגלה הש‪$‬נית!‬
‫רק לשוא‬
‫בקשתי את הנפקד ‪8‬ה‪,‬‬
‫את ע‪F‬די התאמים‬
‫זאת הרגל הש‪ $‬נית –‬
‫בקרבת סביב‪$‬י הקדש‬
‫אשר לחנפ‪$‬י כנפ‪$‬י ענפ‪$‬י שמלתה‬
‫הנחמדים והנא‪F‬הבים‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן אם אתן‪ ,‬ר‪$‬עותי הנחמדות‪,‬‬
‫תחפוצנה להאמין לי‪ ,‬כי‪-‬עתה האמ‪$‬נה‪:‬‬
‫אבדה‪ ,‬הרגל ממנה!‬
‫אבדה‪ ,‬חמקה!‬
‫לנצח חמקה!‬
‫זאת הרגל הש‪ $‬נית!‬
‫צר לי על הרגל הש‪ $‬נית הנחמדה הזאת!‬
‫אי ‪$‬ה היא וא‪$‬י תא‪F‬בל בדד עתה‪,‬‬
‫זאת הרגל העזובה?‬
‫או אולי נמוגה ברב פחדה מפנ ‪$‬י‬
‫לביא טר‪ $‬ף‪,‬‬
‫זע‪$‬ף ולבוש רעמה צה‪D‬בה? או כבר היא‬
‫מטרפה ה‪$‬יט‪$‬ב ומכ‪D‬רסמה –‬
‫הוי שבר‪ ,‬אללי! אללי! מכ‪D‬רסמה! סלה‪.‬‬

‫אל נא תבכו לי‪,‬‬

‫לבבות רכים‬
‫ּל נא תבכו לי‪ ,‬אתם‬
‫לבבות‪-‬תמרים! דד‪ $‬י חלב!‬
‫אתם כיס‪ $‬י‪-‬ל‪$‬ב‬
‫אשר לע‪$‬ץ מתוק!‬
‫אל נא תוסיפי לבכות‪,‬‬
‫ד‪D‬דו חורת הפנים!‬
‫ה‪F‬יי לאיש‪ ,‬ז‪D‬ל ‪$‬יכה! ויתאמ‪$‬ץ נא בך לב‪$‬ך!‬
‫– או הי ‪$‬ש כי תועיל בזה‬
‫רפאות תעלה‬
‫משובבת נפש?‬
‫או – פתגם משוח משחת קדש?‬
 ‫או משל נשא בהדרת קדש? –‬

‫הנ ‪$‬ה‪-‬כ‪$‬ן! עלי הדרת קדש!‬

‫הדרת צעקה! הדרת בנ ‪$‬י א‪$‬יר‪ D‬פה?‬
‫פח‪$‬ה נא‪ ,‬שוב ופח‪$‬ה‬
‫מפוח הצדקה!‬
‫הנ ‪$‬ה‪-‬כ‪$‬ן!‬
‫עוד הפעם שאג‪,‬‬
‫שאג שאגת מוסר!‬
‫שאגת מוסר לביא‬
‫באזנ ‪$‬י בנות המדבר!‬
‫– כי יללת‪-‬צדקה‪,‬‬
‫אתן הנערות הנחמדות‪,‬‬
‫נבחרה‬
‫מכל חם אהבת בנ ‪$‬י א‪$‬יר‪ D‬פה‪ ,‬מכל חם רעבון בנ ‪$‬י א‪$‬יר‪ D‬פה!‬
‫ועתה כבר אני עומ‪$‬ד‬
‫אני יליד א‪$‬יר‪ D‬פה‬
‫מבלי יכלת עשות אחרת‪ ,‬כ‪$‬ן יעזר‪-‬לי א‪F‬להים!‬
‫אמ‪$‬ן!‬

‫המדבר ישגא‪ :‬ארור המשיג גבולות מדבר?‬

‫המתעוררים‬
‫א‬
‫ובכלות שיר הצ‪$‬ל ההול ‪$‬ך‪ ,‬ותמל ‪$‬א המערה בפעם אחת שאון ושחוק רב‪ .‬אז ידברו כל הקר‪ D‬אים‬
‫כ‪D‬לם יחדו כמו אחד‪ ,‬וגם את החמור לבשה הרוח ולא הוסיף עוד גם הוא להחריש‪ .‬ועל‬
‫סרתוסטרא נפלה פתאם רוח זרא מעט עם לעג לנגד אורחיו‪ ,‬ואולם בקרב לבו שמח על‬
‫עליזות‪$‬יהם; כי היו א‪$‬לה לו רק אות טוב אשר יבא כפעם בפעם לפנ ‪$‬י המרפ‪$‬א‪ .‬אז התגנ ‪$‬ב‬
‫לצ‪$‬את החוצה וידב‪$‬ר אל חיותיו ויקרא‪:‬‬
‫"לאן הלך פתאם כל‪-‬שברם? – כה קרא‪ ,‬ואולם כרגע שאף רוח גם הוא מ‪$‬רגזו המעט – רק‬
‫א‪$‬ין‪-‬זאת כי בצ‪$‬ל קורתי שכחו מה‪$‬ר את זעקת כל שברם!‬
‫– אכ‪$‬ן צר לי כי לא שכחו את קול הזעקה גם היא אשר ה‪$‬ם זעקים ככה" – וסרתוסטרא אטם‬
‫את אזניו‪ ,‬כי ברגע הזה התער‪ $‬ב גם קול " י‪-‬הי" אשר לחמור עם שאון הצה‪L‬לה אשר לבנ ‪$‬י‪-‬אדם‬
‫הנעלים ויהי לפלא‪.‬‬
‫ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן הוסיף ש‪ $‬נית‪" :‬אכ‪$‬ן עליזים ה‪$‬מה! ומי יוד‪ $‬ע אם לא עליזים ה‪$‬ם רק על‪-‬פי כחי אני;‬
‫ואולם אם למדו ממני לשח‪$‬ק‪ ,‬לא שחוק‪-‬קולי הוא זה אשר למדו‪.‬‬
‫אבל יהי‪-‬נא אשר יהיה! הלא כ‪D‬לם אנשים זק‪$‬נים; מתרפאים ה‪$‬ם מ‪$‬חלים על‪-‬פי דרכם ומשחקים‬
‫מא‪$‬לה ולא צללו לקולן‪.‬‬ ‫ה‪$‬ם על‪-‬פי דרכם‪ ,‬כבר שמעו אזני רעות ‪$‬‬
‫ואולם היום הזה יום תפארת עז לי! הנ ‪$‬ה כבר הול ‪$‬ך ופונה‪ ,‬כבר חול ‪$‬ף ובור‪ $‬ח גם רוח הכב‪$‬ד‪ D‬ת‪,‬‬
‫זה שנאי בנפש! הנ ‪$‬ה כ‪$‬ן נוטה היום הזה לאחרית טובה‪ ,‬אשר ר‪ $‬אשיתו היתה רעה וכב‪$‬דה ככה!‬
‫מע‪$‬בר לים הוא רוכ‪$‬ב ובא‪ ,‬זה הרוכ‪$‬ב‬ ‫ולאחריתו הנ ‪$‬ה נוטה היום הזה‪ .‬עוד מעט ובא הערב‪$ :‬‬
‫הקל! הנ ‪$‬ה הוא מתנוד‪ $‬ד‪ ,‬זה הנחמד‪ ,‬זה השב‪ ,‬בכר‪$‬י‪-‬סוסו‪ -‬המר‪ D‬פדות ארגמן!‬
‫והשמים מביטים וה‪$‬ם בהירים והארץ רבצת מתחת והיא עמ‪D‬קה! – הוי אתם כל הנפלאים‪,‬‬
‫אשר באתם א‪$‬לי‪ ,‬הלא טוב הסתופ‪$‬ף בצ‪$‬ל קורתי!"‬
‫כה אמר סרתוסטרא‪ .‬וקול הזעקה והצה‪L‬לה אשר לבנ ‪$‬י האדם הנעלים נשמע ש‪ $‬נית מן‬
‫המערה‪ .‬אז ידב‪$‬ר סרתוסטרא ש‪ $‬נית‪:‬‬
‫"טעמו מן הברות אשר שמתי להם בפי חכתי‪ ,‬ועתה הנ ‪$‬ה ברותי עשה את פע‪D‬לתה בא‪F‬מונה;‬
‫סר גם מ‪$‬על ‪$‬יהם זה שנאם בנפש‪ ,‬זה רוח הכב‪$‬ד‪ D‬ת‪ ,‬והנ ‪$‬ה ה‪$‬ם מלמדים את שפת‪$‬יהם לשח‪$‬ק גם‬
‫ה‪$‬ם‪ .‬או האם לא ה‪F‬טיבותי לשמוע!‬
‫מאכל הגברים אשר לי‪ ,‬זה משלי המל ‪$‬א ל ‪$‬ח ואון‪ ,‬פע‪$‬ל את פע‪D‬לתו בא‪F‬מונה‪ :‬חי אני כי לא‬
 ‫כלכלתים בז ‪$‬רועים מפיח‪$‬י בטן‪ ,‬כי אם במאכל אנש‪ $‬י מלחמה ובמאכל גבורים‪ :‬תשוקות‬
‫חדשות עוררתי בלבם‪.‬‬
‫תקות חדשות סערות בזרועות‪$‬יהם וברגל ‪$‬יהם ולבם בהם משתר‪ $‬ע‪ .‬מלים חדשות ה‪$‬ם מוצאים‪,‬‬
‫ועוד מעט ומל ‪$‬א רוחם גם מצהלות הול ‪$‬לות‪.‬‬
‫אמנם לא לילדים מאכל כזה ולא לנשים שוקקות זק‪$‬נות וצעירות‪ .‬לא‪$‬לה מדברים בלשון‬
‫אחרת לתפוש אותן במע‪$‬יהם אשר בקרבן; לא להן אנכי רופ‪$‬א ומורה‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה סר הגעל מ‪$‬עם בנ ‪$‬י האדם הנעלים הא‪$‬לה‪ ,‬וזאת הלא תפארת ע‪D‬זי אני‪ .‬על פנ ‪$‬י אדמת‬
‫ממשלתי היו לאנשים הולכ‪$‬י בטח‪ ,‬סרה הכלמה המל ‪$‬אה פתיות‪ ,‬והנ ‪$‬ה ה‪$‬ם שופכים את לבם‪.‬‬
‫שופכים ה‪$‬ם את לבם‪ ,‬שבים אל ‪$‬יהם רגעים טובים‪ .‬חוגגים ה‪$‬ם ומעלים ג‪$‬רה‪ – ,‬רחש‬
‫לבם תודה‪.‬‬
‫וזה לי הטוב מכל האותות‪ :‬רחש לבם תודה‪ .‬אכן לא יארכו עוד הימים וה‪$‬ם יה‪F‬גו להם מלבם‬
‫חגים ויציבו מצבות זכרון לשמחות‪$‬יהם הקדמוניות‪.‬‬
‫אנשים מתרפאים ה‪$‬ם! כה אמר סרתוסטרא ויעלוז בלבו ויב‪$‬ט החוצה; וחיותיו גם ה‪$‬ן נלחצו‬
‫א‪$‬ליו ותת‪$‬נה כבוד לאשרו ולדממתו‪.‬‬

‫ב‬
‫ופתאם חרדה‪-‬אזן סרתוסטרא‪ :‬כי המערה אשר מלאה עד כה שאון ושחוק רב קמה בפתע‬
‫פתאם לדממה; – ואפו ה‪$‬ריח עתר ענן ר‪ $‬יח ניחוח וקטרת לבונה‪ ,‬ויהי כר‪ $‬יח יקוד זמורות ברוש‪.‬‬
‫וסרתוסטרא שא‪$‬ל את נפשו‪" :‬מה‪-‬זה היה פתאם? מה ה‪$‬ם עשים שם? ויתגנ ‪$‬ב אל פתח‬
‫המערה‪ ,‬לבעבור יראה את אורחיו בע‪$‬יניו ואיש לא ירא‪$‬הו‪ .‬והנ ‪$‬ה פלא על‪-‬פנ ‪$‬י פלא! את‪-‬אשר‬
‫לא פל ‪$‬ל ראו ע‪$‬יניו!‬
‫"אכ‪$‬ן שבו כ‪D‬לם ויהיו לירא‪$‬י א‪F‬להים‪ ,‬מתפללים ה‪$‬ם‪ ,‬רק מש‪D‬געים ה‪$‬מה!" – קרא וישתומ‪$‬ם בלי‬
‫חק‪ .‬וכאשר אמר כ‪$‬ן היה‪ :‬כל בנ ‪$‬י‪-‬האדם הנעלים הא‪$‬לה‪ ,‬שנ ‪$‬י המלכים והכה‪$‬ן הגדול אש‪ $‬ר בא‪$‬ין‬
‫עבודה והקוס‪ $‬ם הרע והעני לרצונו והצ‪$‬ל ההול ‪$‬ך ונביא הא‪F‬מת הזק‪$‬ן והנא‪F‬מן אשר לרוח והנמאס‬
‫בבנ ‪$‬י אדם‪ :‬כ‪D‬לם כמו ילדים וכמו נשים זק‪$‬נות ומאמינות כרעו על ברכ‪$‬יהם ויהיו עובדים אל‬
‫הח‪$‬ל לגרג‪$‬ר בגרונו ולנחור באפו‪ ,‬ויהי כחפ‪$‬ץ לדב‪$‬ר‬‫החמור‪ .‬ברגע ההוא והנמאס בבנ ‪$‬י אדם ‪$‬‬
‫א‪$‬ת‪-‬אשר לא יד‪ D‬בר‪ ,‬עד‪-‬כי מצא באחריתו את המלים אשר בק‪$‬ש‪ ,‬והנ ‪$‬ה היא תחנה זרה ומל ‪$‬אה‬
‫יראת א‪F‬להים‪ ,‬לבעבור הל ‪$‬ל לחמור אשר הקטירו לו‪ ,‬וא‪$‬לה דבר‪ $‬י התחנה‪:‬‬
‫אמ‪$‬ן! תהלה ותפארת וחכמה ותודה וכבוד ועז לא‪F‬לה‪$‬ינו מ‪$‬עולם ועד עולם!‬
‫– והחמור ענה אחר‪ $‬י הדברים הא‪$‬לה " י‪-‬הי"‪.‬‬
‫את סבל ‪$‬נו הוא נשא‪ ,‬לעבד היה לנו‪ ,‬והוא נענה ולא יפתח פיו ולא יאמר לנצח לא‪ ,‬ומי אשר‬
‫יא‪F‬הב א‪F‬להיו יוכיחו‪.‬‬
‫– והחמור ענה אחר‪ $‬י הדברים הא‪$‬לה " י‪-‬הי"‪.‬‬
‫לא ידב‪$‬ר דבר‪ ,‬זולתי רק באמרו אל העולם כפעם בפעם יהי; ככה יתנה תהלת עולמו‪ .‬הנ‪$‬ה‬
‫זאת חכמתו כי דבר לא ידב‪$‬ר; ככה ישמ‪$‬ר לנפשו מדב‪$‬ר און‪.‬‬
‫– והחמור ענה אחר‪ $‬י הדברים הא‪$‬לה " י‪-‬הי"‪.‬‬
‫לא תאר לו ולא הדר‪ ,‬צבע עורו ש‪ $‬יבה ובה יעטוף צדקתו‪ ,‬אם רוח בו‪ ,‬יחביא‪$‬הו; ואולם כל‪-‬איש‬
‫יאמין באזניו האר‪ D‬כות‪.‬‬
‫– והחמור ענה אחר‪ $‬י הדברים הא‪$‬לה " י‪-‬הי"‪.‬‬
‫אכ‪$‬ן עמ‪D‬קה חכמתו‪ .‬כי על‪-‬כ‪$‬ן אזנים לו אר‪ D‬כות והוא יאמר תמיד יהי ולא יאמר לנצח לא! האם‬
‫לא ברא את העולם בצלמו‪ ,‬אשר יהיה נבער כמוהו?‬
‫– והחמור ענה אחר‪ $‬י הדברים הא‪$‬לה " י‪-‬הי"‪.‬‬
‫הול ‪$‬ך אתה ישרות ועקלקלות‪ :‬מה‪-‬לך ולדבר אשר אנחנו בנ ‪$‬י האדם קראים לו ישר או מע‪D‬קל?‬
‫מ‪$‬עבר לטוב ולרע נתונה ממשלתך‪ .‬רק מ‪$‬רב ת‪D‬מך לא ת‪$‬דע מה זה תם‪.‬‬
‫– והחמור ענה אחר‪ $‬י הדברים הא‪$‬לה " י‪-‬הי"‪.‬‬
‫איש לא תגר‪ $‬ש מ‪$‬על פניך‪ ,‬גם לא ענים וגם לא מלכים‪ .‬את הילדים אתה קר‪ $‬א לבוא א‪$‬ליך‪,‬‬
‫ואם יפתוך חטאים תענה באולתך י‪-‬הי"‪.‬‬
‫– והחמור ענה אחר‪ $‬י הדברים הא‪$‬לה " י‪-‬הי"‪.‬‬
‫אה‪$‬ב אתה אתונות וגם תא‪$‬נים חנוטות; א‪$‬ין אתה מא‪$‬ס במאכל טוב‪ .‬גם הדרדר קרוב ללבך‪,‬‬
‫אם רע‪$‬ב אתה‪ .‬א‪$‬ין זאת כי חכמת א‪F‬להים בקרבך‪.‬‬
 ‫– והחמור ענה אחר‪ $‬י הדברים הא‪$‬לה " י‪-‬הי"‪.‬‬
‫חג החמורים‬
‫א‬
‫ובהגיע התחנה עד הדברים הא‪$‬לה לא יכל עוד סרתוסטרא להתאפ‪$‬ק ויצעק גם הוא " י‪-‬הי"‬
‫וקולו חזק שבעתים מקול החמור‪ ,‬ויגיח בפתע פתאם אל תוך מחנה אורחיו אשר השתגעו‪ .‬אז‬
‫יקרא "מה אתם עשים פה‪ ,‬בנ ‪$‬י אדם?" ואת המתפללים נתק בחזקה ויקימ‪$‬ם מ‪$‬על הקרקע –‬
‫"אויה! לו ראתה אתכם ע‪$‬ין אח‪$‬ר פה מלבד סרתוסטרא!‬
‫הלא יאמין כל ראה כי ה‪F‬ייתם באמונתכם החדשה לרעים מכל מגדפ‪$‬י א‪F‬להים אשר היו מ‪$‬אז‬
‫ומ‪$‬עולם ולנשים זק‪$‬נות ופתיות‪.‬‬
‫וגם אתה פה‪ ,‬הכה‪$‬ן הגדול והזק‪$‬ן‪ ,‬א‪$‬יך זה יאתה הדבר לך ולרוחך כי ככה אתה עוב‪$‬ד פה‬
‫לחמור והוא היה לך ל ‪$‬אלהים?" –‬
‫והכה‪$‬ן הגדול ענה‪" :‬שא נא לי‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬הפעם! ואולם בדברים אשר לא‪F‬להים חכמתי גם‬
‫ממך‪ .‬לכ‪$‬ן דע לך א‪$‬פא‪ ,‬כי ככה יאתה!‬
‫נבחר עבד א‪F‬להים בצלם אשר כזה מבלתי עבדו בכל‪-‬צלם אשר יהיה! שים נא את הפתגם‬
‫הזה אל לבך וחקור אותו‪ ,‬אתה ר‪ $‬עי הנעלה‪ ,‬או‪-‬אז תמצא על‪-‬נקלה כי י ‪$‬ש חכמה בפתגם אשר‬
‫כזה‪.‬‬
‫וזה אשר למ‪$‬ד כי "א‪$‬ין א‪F‬להים בלתי‪-‬אם רוח" – הלא מכל ההולכים לפניו הוליך זה בפעם‬
‫אחת ובצעדה ישרה – עד המקום אשר לא‪$‬ין‪-‬א‪F‬מונה‪ :‬תורה אשר כזאת לא על נקלה תת‪D‬קן!‬
‫לבי הזק‪$‬ן מפז ‪$‬ז ומכרכ‪$‬ר מ‪$‬רב שמחה על‪-‬דבר אשר י ‪$‬ש עוד על פנ ‪$‬י האדמה דבר להשתחות‬
‫א‪$‬ליו‪ .‬שא נא‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬על הדבר הזה לל ‪$‬ב‪-‬כה‪$‬ן גדול זק‪$‬ן ותמים!" –‬
‫– ואתה! קרא סרתוסטרא אל הצ‪$‬ל ההול ‪$‬ך – האתה זה אשר קראת לנפשך רוח חפשי ואשר‬
‫הא‪F‬מנת כי רוח חפשי אתה? מה‪-‬לך ומי לך פתאם פה כי בחרת לך עבודת א‪F‬לילים ועבודת‬
‫נזיר‪ $‬י כהנים?‬
‫הלא רעה דרכך פה שבעתים מהיותה לפנ ‪$‬י נערותיך החטאות והאד‪ D‬מות‪ ,‬אתה המאמין החדש‬
‫והרע!"‬
‫והצ‪$‬ל ההול ‪$‬ך ענה‪" :‬כ‪$‬ן דברת‪ ,‬רעה היא למדי‪ :‬ואולם לא בי העון! הא‪F‬להים הישן עודו חי‪,‬‬
‫סרתוסטרא‪ ,‬אם תאבה ואם תמא‪$‬ן‪.‬‬
‫והנמאס בבנ ‪$‬י אדם אש‪ $‬ם בכל זה‪ :‬הוא האיש אשר עור‪ $‬ר אותו ש‪ $‬נית לחיים‪ .‬ואם יאמר‪-‬לנו‪ ,‬כי‬
‫הוא אשר מות‪$‬ת אותו לפנים‪ ,‬אז דע לך‪ ,‬כי נחשב המות בע‪$‬ינ ‪$‬י הא‪$‬לים רק לא‪F‬מונה ר‪ $‬יקה"‪.‬‬
‫– ואתה‪ ,‬קרא סרתוסטרא‪ ,‬אתה הקוס‪ $‬ם הזק‪$‬ן והרע‪ ,‬הג‪$‬ד‪ ,‬מה עשית! מי זה יאמין עוד לך בדר‬
‫החפש הזה‪ ,‬אם אתה הוא המאמין בחמור‪ $‬י‪-‬א‪F‬להים כא‪$‬לה?‬
‫ה‪$‬ן הסכלת לעשות – אבל א‪$‬יך יכולת‪ ,‬אתה החכם‪ ,‬לעשות סכלות אשר כזאת?"‬
‫והקוס‪ $‬ם החכם ענה‪" :‬הוי‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬צדקת ‪ ,‬כי אמנם סכלות עשיתי – ואולם דע לך כי‬
‫בל ‪$‬ב כב‪$‬ד עשיתיה"‪.‬‬
‫– ואתה גם אתה‪ ,‬קרא סרתוסטרא אל הנא‪F‬מן אשר לרוח‪ ,‬התבונ ‪$‬ן נא אל אשר לפניך ושים‬
‫את‪-‬אצבעך למו אפך! הא‪$‬ין בזה דבר אשר יהיה לזרא לאפך? אם א‪$‬ין רוחך טהור מדי התפל ‪$‬ל‬
‫ככה ומד‪ $‬י כלכ‪$‬ל את הא‪$‬ד העלה מקרב עדת הכורעים והמשתחוים הא‪$‬לה?"‬
‫והנא‪F‬מן אשר לרוח שם את אצבעו למו אפו ויען‪" :‬אכ‪$‬ן י ‪$‬ש דבר בחזון הזה‪ ,‬אשר גם לקח יקח‬
‫את לבי‪.‬‬
‫בא‪F‬להים‪ ,‬ואולם בצלם הזה קרוב הוא לי להאמין בו שבעתים מכל‬ ‫אולם לא טוב לי להאמין ‪$‬‬
‫א‪F‬להים אח‪$‬רים‪.‬‬
‫רק א‪F‬ל‪-‬ה‪$‬י נצח הא‪F‬להים – ככה יאמרו חסידיו‪ .‬אכ‪$‬ן מי אשר עתו בידו כמוהו‪ ,‬לא יחיש ולא‬
‫אל ‪$‬י מטרה‬ ‫ימה‪$‬ר בעשותו‪ .‬לאט לאט ובסכלות מעט יעשה את מעשיו‪ :‬ככה יבא א‪F‬להים כזה ‪F‬‬
‫טובה‪.‬‬
‫ומי אשר עתרת רוח לו‪ ,‬הלא י ‪$‬ש כי בעצם נפשו ישאל להוק‪$‬ש באולתו ובסכלותו‪ .‬התבונ ‪$‬ן נא‬
‫אל נפשך אתה סרתוסטרא!‬
‫אתה בנפשך חי אני אם לא יכל יכלת להיות גם אתה באחריתך לחמור מ‪$‬רב שפעת חכמה‪.‬‬
‫האם לא בתאות נפש יבחר חכם גדול ללכת ארחות עקלקלות? כזאת יאלפ‪$‬נו מרא‪$‬ה‬
‫הע‪$‬ינים‪ ,‬סרתוסטרא – מרא‪$‬ה ע‪$‬ינ ‪$‬יך אתה!‬
‫– וסרתוסטרא פנה אל הנמאס בבנ ‪$‬י אדם‪ ,‬אשר כרע עוד על הארץ וידו שלוחה אל החמור‬
 ‫)כי הקריב לו אשכר יין(‪ ,‬ויקרא‪ :‬ואתה האחרון! הגידה נא‪ ,‬אתה אשר‪-‬לא י ‪$‬חק‪$‬ר‪ ,‬מה עשית?‬
‫ראה אני כי נהפכת‪ :‬ע‪$‬ינך להטת‪ ,‬אדרת כל‪-‬נשגב עטויה על רע תארך‪ :‬הגידה מה עשית?‬
‫הא‪F‬מת הדבר אשר יאמרו עליך פה כי שבת ועוררת אותו? למה עשית כדבר הזה? האם לא‬
‫בצדקה הומת ויע‪L‬בר מן העולם?‬
‫וגם אתה בנפשך הלא נחשבת בע‪$‬יני כמתעור‪ $‬ר‪ :‬מה עשית? למה נהפכת אתה? למה‬
‫שבת אתה? הגידה אתה אשר‪-‬לא י ‪$‬חק‪$‬ר!"‬
‫והנמאס בבנ ‪$‬י אדם ענה‪ :‬אי לך‪ ,‬סרתוסטרא! רק ל ‪$‬ץ אתה!‬
‫אם הא‪F‬להים הלז עודו חי ואם שב לחיים ואם מ‪$‬ת בלי שוב – מי משנ ‪$‬ינו י ‪$‬יטיב לדעת את כל‪-‬‬
‫זה? הלא תענה‪ ,‬סרתוסטרא!‬
‫ואולם אחת ידעתי – וממך‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬למדתיה לפנים‪ – :‬מי אשר יחפוץ למות‪$‬ת עד היסוד‪,‬‬
‫רק שח‪$‬ק ישח‪$‬ק‪.‬‬
‫"לא בקצף כי‪-‬אם בצחוק מות נמית – ככה למדתנו לפנים‪ .‬אי לך‪ ,‬סרתוסטרא‪ ,‬אתה הנסתר‪,‬‬
‫אתה הממות‪$‬ת בבלי קצף‪ ,‬אתה הקדוש הנורא – הלא רק ל ‪$‬ץ אתה!"‬

‫ב‬
‫ובעוד סרתוסטרא משתומ‪$‬ם על‪-‬כל דבר‪ $‬י הל ‪$‬צים הא‪$‬לה‪ ,‬ויתעוד‪ $‬ד וימה‪$‬ר ש‪ $‬נית אל פתח‬
‫מערתו‪ ,‬ואל אורחיו פנה ויקרא בקול גדול‪:‬‬
‫הוי אתם ז ‪$‬דים ערומים‪ ,‬פוחזים ועש‪ $‬י להטים כ‪D‬לכם! למה אתם מתחפשים ומתחבאים מלפני!‬
‫מה פז ‪$‬ז ל ‪$‬ב כל איש מכם מ‪$‬רב שמחה וזדון‪ ,‬כי שבתם ויכולתם להיות רגע כמו ילדים קטנים‪,‬‬
‫להתחס‪ $‬ד ולהתמ‪$‬ם –‬
‫– כי שבתם ויכולתם רגע אחד לעשות את אשר עשים הילדים‪ ,‬להתפל ‪$‬ל ולהכות כף אל כף‬
‫ולצפצ‪$‬ף "א‪F‬לה‪$‬ינו הטוב"!‬
‫ואולם הניחו לי את חדר הילדים הזה‪ ,‬זאת מערתי אני‪ ,‬אשר שם משכן היום לשכ‪$‬ן שם כל‬
‫מעש‪ $‬י ילדות‪ .‬שברו נא בחוץ את‪-‬כל רעבון הול ‪$‬לות הילדים הגדול אשר לכם ואת‪-‬כל שאון‬
‫לבכם!‬
‫אכ‪$‬ן א‪F‬מת הדבר ואני שכחתיו‪ :‬אם לא תהיו כילדים ה‪$‬ן בא לא תבאו אל ממלכת השמים‬
‫הזאת )וסרתוסטרא הורה בידו למעלה(‪.‬‬
‫ואולם הלא א‪$‬ין אנחנו חפ‪$‬צים עוד כיום הזה לבוא אל ממלכת השמים‪ :‬לגברים היינו – וככה‬
‫אנחנו חפ‪$‬צים את ממלכת האדמה"‪.‬‬

‫ג‬
‫וסרתוסטרא פתח את‪-‬פיו ש‪ $‬נית לדב‪$‬ר‪ ,‬ויאמר‪:‬‬
‫"הוי אתם ר‪ $‬עי החדשים‪ ,‬אתם הנפלאים‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ ,‬מה חמד לבי אתכם –‬
‫מ‪$‬אז שבתם והייתם עליזים! הלא כ‪D‬לכם צצתם ופרחתם; וי ‪$‬ש כי אדמה אשר לפרחים כמוכם‬
‫טובים חגים חדשים –‬
‫– וטובה סכלות מעטה והול ‪$‬לות‪ :‬אם עבודת א‪F‬להים וחג חמורים ואם איש זק‪$‬ן ועל ‪$‬ז אשר שמו‬
‫סרתוסטרא הפתי ואם רוח מסע‪$‬ר אשר יסע‪$‬ר מעט את נשמתכם להאיר אותה‪.‬‬
‫אל נא תשכחו את הלילה הזה ואת חג החמורים הזה‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ ,‬אותו בראתם‬
‫תחת צ‪$‬ל קורתי‪ ,‬וזה לי אות לטוב; דברים כא‪$‬לה יבראו רק אנשים מתרפאים מ‪$‬חלים!‬
‫ואם תשובו לחג אותו‪ ,‬את חג החמורים הזה‪ ,‬חגו נא אותו בגללכם וחגו אותו גם בגללי ולזכרי‬
‫אני!"‬
‫כה אמר סרתוסטרא‬

‫שיר השכרון‬
‫א‬
‫ב‪$‬ין כה וכה והאנשים כ‪D‬לם‪ ,‬אחד אחר האחד‪ ,‬יצאו החוצה ואל תוך הלילה הצח ומל ‪$‬א סוד‪,‬‬
‫וסרתוסטרא נה‪$‬ג את הנמאס בבנ ‪$‬י אדם בעצם ידו‪ ,‬לבעבור הראות אותו את ממלכת הלילה‬
‫ואת היר‪ $‬ח העגול והגדול ואת כסף מפרצ‪$‬י המים אשר על‪-‬יד מערתו‪ .‬אז עמדו מחרישים איש‬
‫על‪-‬יד אחיו‪ ,‬וה‪$‬ם כ‪D‬לם אנשים זק‪$‬נים‪ ,‬ולבם בם מל ‪$‬א נחמה ועז‬
‫וה‪$‬מה משתאים ומשתוממים על‪-‬דבר אשר ככה טוב להם על‪-‬פנ ‪$‬י האדמה; וס‪ $‬תר תעל ‪D‬מות‬
 ‫הלילה הלך הלוך וקר‪ $‬ב ויגע אל לבם‪ .‬אז שב סרתוסטרא ויצחק בלבו ויחשוב‪" :‬הוי מה טבו‬
‫בנ ‪$‬י אדם הנעלים הא‪$‬לה בע‪$‬יני!" – ואולם בשפתיו לא דב‪$‬ר את הדברים‪ ,‬כי נתן כבוד לאשרם‬
‫ולדממתם‪– .‬‬
‫הח‪$‬ל‬‫אז בא דבר אשר היה נפלא מכל הנפלאות אשר ליום פלאות זה‪ :‬כי הנמאס בבנ ‪$‬י אדם ‪$‬‬
‫ש‪ $‬נית ובפעם האחרונה לגרג‪$‬ר בגרונו ולנשום באפו‪ ,‬ויהי כאשר מצא את המלה הנכונה אשר‬
‫בק‪$‬ש אז יצאה על שפתיו שא‪$‬לה בהירה וברורה‪ ,‬טובה ועמ‪D‬קה וזכה‪ ,‬והיה כל השומעים אשר‬
‫שמעו אותה ויח‪F‬רד לבם בם לשמעה‪.‬‬
‫וזה אשר דב‪$‬ר‪" :‬אתם כ‪D‬לכם פה ר‪ $‬עי! הא‪$‬ין גם מחשבתכם כמוני? הנ ‪$‬ה היום האחד הזה –‬
‫ובגללו אנכי שמ‪$‬ח בפעם הראשנה כי חייתי את‪-‬כל ימ‪$‬י חיי‪.‬‬
‫וגם ע‪$‬דותי הגדולה הזאת עוד קטנה לי‪ .‬אכ‪$‬ן י ‪$‬ש שכר לאדם לחיות על‪-‬פנ ‪$‬י האדמה‪ :‬יום אחד‬
‫וחג אחד עם סרתוסטרא יחד למדני לאהבה את האדמה‪.‬‬
‫"הא‪$‬לה ה‪$‬ם – החיים?" ככה חפצתי לדב‪$‬ר אל המות‪" .‬כי‪-‬עתה א‪$‬פוא הבו נא! הבו נא עוד‬
‫הפעם!‬
‫ר‪$‬עי‪ ,‬הא‪$‬ין גם מחשבתכם כמוני? האם לא תחפצו כמוני לדב‪$‬ר אל המות‪ " :‬הא‪$‬לה ה‪$‬ם –‬
‫החיים? כי‪-‬עתה הבו נא למען סרתוסטרא! הבו נא עוד הפעם!" – –‬
‫כה אמר הנמאס בבנ ‪$‬י אדם – ומועד חצי הלילה הקריב‪ .‬ומה אתם חושבים כי בא אז והיה? –‬
‫כמעט שמעו בנ ‪$‬י אדם הנעלים את‪-‬דבר השא‪$‬לה ההיא‪ ,‬וי ‪$‬דעו פתאם בנפשם כי נהפכו כ‪D‬לם‬
‫וכי התרפאו מ‪$‬חלים וגם ידעו מי האיש אשר מידו באה להם כל‪-‬זאת‪ :‬אז השתערו על‬
‫סרתוסטרא בתודה רבה וביראת כבוד ויתרפקו עליו וישקו את‪-‬ידיו איש איש לפי דרכו‪ ,‬ויהיו‬
‫א‪$‬לה מפה משחקים וא‪$‬לה מפה בוכים‪ .‬והקוס‪ $‬ם הזק‪$‬ן רק‪$‬ד מ‪$‬רב שמחה; ואמנם י ‪$‬ש אשר‬
‫מספרים כי מלאו אז היין המתוק‪ ,‬ואולם א‪$‬ין‪-‬זה כי שבעתים מזה מלאוהו אז החיים המתוקים‬
‫וכל עמל נס ממנו‪ .‬וי ‪$‬ש אשר מספרים‪ ,‬כי גם החמור רק‪$‬ד‪ ,‬כי לא לחנם השקה אותו הנמאס‬
‫בבנ ‪$‬י אדם יין‪ .‬ואולי א‪F‬מת כל הדברים הא‪$‬לה‪ ,‬או אולי היו הדברים אח‪$‬רים כ‪D‬לם; ואם גם א‪F‬מת‬
‫כי לא רק‪$‬ד החמור בלילה ההוא‪ ,‬הלא נפלאות אח‪$‬רות ונשגבות נעשו אז וה‪$‬ן גדולות שבעתים‬
‫מנפלאות חמור מרק‪$‬ד‪ .‬ובכ‪$‬ן יהי נא כמשל סרתוסטרא המדב‪$‬ר כפעם בפעם ל ‪$‬אמר‪" :‬מה‪-‬בצע‬
‫בכל זה!"‬

‫ב‬
‫וסרתוסטרא עמד ויהי כשכור בכל הע‪$‬ת אשר עשה הנמאס בבנ ‪$‬י אדם את מעשיו‪ :‬אור ע‪$‬יניו‬
‫כבה ולשונו כבדה ורגליו פקו‪ .‬ומי איש אשר ימצא את משפט המחשבות אשר סערו בנשמת‬
‫סרתוסטרא ברגעים הא‪$‬לה? אכ‪$‬ן היה למרא‪$‬ה‪-‬ע‪$‬ינים כמו איש אשר רוחו סר לאחור ואשר‬
‫נחפז לפנים ואשר היה במרחקים רבים וכמו "על ניר גבוה ב‪$‬ינות לשנ ‪$‬י ימים – ככתוב –‬
‫ומתהל ‪$‬ך כמו עב כב‪$‬ד ב‪$‬ין אשר‪-‬עבר וב‪$‬ין אשר‪-‬יהיה"‪ .‬ואולם מעט מעט ובעוד אשר בנ ‪$‬י אדם‬
‫הנעלים תמכו בו בזרועות‪$‬יהם שב א‪$‬ליו רוחו ויעצור במו ידיו בעד המתרפקים ובעד הנלחצים‬
‫א‪$‬ליו ובעד הדאגים לו; ואולם דבר לא דב‪$‬ר‪ .‬ופתאם הפנה את‪-‬ראשו בחפזון כאיש אשר שמע‬
‫דבר ואחר‪-‬כ‪$‬ן שם אצבעו למו פיו ויאמר‪" :‬באו!"‬
‫וכרגע ותהי מסביב דממה חרישית; ואולם ממעמקים נשמע בלאט צליל קול פעמון‪.‬‬
‫וסרתוסטרא הקשיב מאד‪ ,‬וכ‪$‬ן עשו גם בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ ,‬ואחר‪-‬כ‪$‬ן שם ש‪ $‬נית את‪-‬אצבעו למו‬
‫פיו וידב‪$‬ר ש‪ $‬נית ל ‪$‬אמר‪" :‬באו! באו! הנ ‪$‬ה חצות הלילה הול ‪$‬ך וקר‪ $‬ב!" וקולו נהפך ויהי לאח‪$‬ר‪.‬‬
‫ואולם בכל‪-‬זה לא מש ממקומו‪ .‬והדממה הלכה הלוך וגדולה‪ ,‬הלוך וחרישית‪ ,‬וכל‪-‬אשר‬
‫מסביב הקשיב‪ ,‬גם החמור וגם חיות הכבוד אשר לסרתוסטרא‪ ,‬ה‪$‬ם הנשר והנחש‪ ,‬וגם‬
‫המערה אשר לסרתוסטרא וגם היר‪ $‬ח הקר והגדול והלילה גם הוא‪ .‬וסרתוסטרא שם בפעם‬
‫השלישית את אצבעו למו פיו ויאמר‪:‬‬
‫"באו! באו! הבו עתה ונהל ‪$‬ך! הנ ‪$‬ה בא הרגע‪ ,‬הבו עתה ונהל ‪$‬ך אל תוך הלילה!‬

‫ג‬
‫אתם בנ ‪$‬י‪-‬אדם הנעלים! הנ ‪$‬ה חצות הלילה הול ‪$‬ך ובא‪ :‬הבו ואגידה באזנ ‪$‬יכם דבר‪ ,‬אשר הגיד‬
‫אותו הפעמון הישן הלז באזני גם אני –‬
‫– מה‪-‬חרש‪ ,‬מה‪-‬נורא ומה‪-‬לוק‪$‬ח ל ‪$‬ב! ככל‪-‬אשר דב‪$‬ר אותו א‪$‬לי זה הפעמון אשר לחצות‪-‬‬
‫הלילה‪ ,‬שמוצאותיו רבו שבעתים מכל המוצאות את אחד האדם‪:‬‬
 ‫– כי עוד הלמות הכא‪$‬ב אשר בל ‪$‬ב אבות אבות‪$‬יכם ספר במספר – אויה! אויה! מה יתיפ‪$‬ח‬
‫עתה! מה יצחק עתה בחלומו! – זה חצות‪-‬הלילה העמוק מכל עמוק וקדמוני!‬
‫הס! הס! הנ ‪$‬ה ישמע עתה דבר אשר יומם שומה עליו להחריש‪ ,‬ורק עתה כשך רוח היום וכשך‬
‫גם כל השאון אשר ללבכם –‬
‫– עתה הוא נות‪$‬ן קולו‪ ,‬עתה הוא נשמע‪ ,‬עתה הוא מתגנ ‪$‬ב לבוא אל תוך נשמות המקיצים‬
‫בלילה‪ .‬אויה! אויה! מה‪-‬יתיפ‪$‬ח עתה! מה‪-‬יצחק עתה בחלומו!‬
‫– הא‪$‬ין אתה שומ‪$‬ע אותו מדב‪$‬ר א‪$‬ליך חרש ונורא ולוק‪$‬ח ל ‪$‬ב‪ ,‬זה חצות הלילה העמוק מכל‬
‫עמוק וקדמוני?‬
‫בן‪-‬אדם‪ ,‬שמע!‬

‫ד‬
‫אּללי לי! לאן חלף הזמן? האם לא נפלתי לתוך בא‪$‬רות עמ‪D‬קות? העולם יש‪ $‬ן –‬
‫אויה! אויה! הכלב בוכה‪ ,‬היר‪$‬ח מ‪$‬איר‪ .‬טוב לי למות‪ ,‬למות‪ ,‬מ‪$‬הגיד לכם את אשר ל ‪$‬ב‪-‬חצות‪-‬‬
‫הלילה אשר לי מחש‪ $‬ב עתה‪.‬‬
‫הנ ‪$‬ה מתי‪ .‬הכל חלף‪ .‬הוי העכביש! מה אתה אור‪ $‬ג עלי? הדם חפצת? אויה! אויה! הטל יור‪ $‬ד‪,‬‬
‫הרגע בא –‬
‫הרגע אשר קר יבוא‪$‬ני וקפאון ואשר ישאל וישאל וישאל‪" :‬מי האיש אשר עמד בו לבו לכל‪-‬‬
‫הדבר הזה?‬
‫– מי האיש אשר יהיה אדון לאדמה? מי‪-‬זה יחפוץ לצוות ל ‪$‬אמר‪ :‬ככה על ‪$‬יכם לרוץ את דרככם‪,‬‬
‫אתם הנחלים הגדולים עם הקטנים!"‬
‫– הרגע הול ‪$‬ך וקר‪ $‬ב; הוי אדם‪ :‬הוי האדם הנעלה‪ ,‬שמע! הלא רק לאזנים חדות הדברים‬
‫הא‪$‬לה‪ ,‬הלא רק לאזניך אתה מה‪-‬ידב‪$‬ר חצות לילה העמוק‪ ,‬מה?‬

‫ה‬
‫הנ ‪$‬ה אנש‪ $‬א‪ ,‬הנ ‪$‬ה נשמתי מרקדת‪ .‬הוי מלאכת היום! הוי מלאכת היום! מי האיש אשר יהיה‬
‫אדון לאדמה?‬
‫היר‪ $‬ח קר‪ ,‬הרוח מחריש‪ .‬אויה! אויה! הכבר התרוממתם די ‪$‬כם לעוף? הנ ‪$‬ה אתם מרקדים‪:‬‬
‫ואולם רגל א‪$‬יננה כנף‪.‬‬
‫קבעת‪,‬‬‫אתם המרקדים החרוצים‪ ,‬הנ ‪$‬ה ערבה כל‪-‬שמחה‪ :‬נהפך היין לשמרים‪ ,‬היתה הכוס ל ‪D‬‬
‫הקברים מתלחשים‪.‬‬
‫לא התרוממתם די ‪$‬כם לעוף‪ :‬ועתה מתלחשים הקברים ל ‪$‬אמר‪" :‬גאלו נא את המ‪$‬תים! למה‬
‫יא‪F‬רך ככה הלילה? האם לא ינסוך על ‪$‬ינו היר‪ $‬ח רוח שכרון?"‬
‫אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ ,‬גאלו נא את הקברים‪ ,‬עוררו את הפגרים! אויה‪ ,‬למה זה תחפור עוד‬
‫התולעת? הנ ‪$‬ה קרוב הרגע‪ ,‬הנ ‪$‬ה קרוב הרגע לבוא –‬
‫הפעמון הומה‪ ,‬הל ‪$‬ב רוע‪$‬ש עוד‪ ,‬תולעת‪-‬הע‪$‬ץ חופרת עוד‪ ,‬זאת תולעת הל ‪$‬ב‪ .‬אויה! אויה! עמוק‬
‫העולם מתהום!‬

‫ו‬
‫ע‪D‬גב מתוק! ע‪D‬גב מתוק! אהבתי את צליל קולך‪ ,‬צליל קול אנקה נסוך שכרון אשר לך! – כמו‬
‫ממרחקים רבים יעלה א‪$‬לי קולך‪ ,‬הרח‪$‬ק הרח‪$‬ק‪ ,‬מתוך נהר‪ $‬י נחל ‪$‬י האהבה!‬
‫אתה הפעמון הישן‪ ,‬אתה הע‪D‬גב המתוק! כל כא‪$‬ב למינו קרע קרע בלבך‪ ,‬כא‪$‬ב אב‪ ,‬כא‪$‬ב‪-‬‬
‫אבות‪ ,‬כא‪$‬ב‪-‬אבות אבות; עתה פ‪D‬תח דברך ויהי בש‪ $‬ל –‬
‫– בש‪ $‬ל כּמו בציר מ‪D‬זהב וכמו אחר‪-‬צה‪L‬רים וכמו ל ‪$‬ב‪-‬הבדידה אשר לי – ועתה אתה מדב‪$‬ר‪:‬‬
‫העולם גם הוא פ‪D‬תח ויהי בש‪ $‬ל‪ ,‬הע‪$‬נב התאדם –‬
‫ועתה הוא שא‪$‬ל את נפשו למות‪ ,‬למות מ‪$‬רב אשר‪.‬‬
‫הוי אתם‪ ,‬בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ .‬האם לא תריחו את הר‪ $‬יח הזה? הנ ‪$‬ה ר‪ $‬יח נוב‪$‬ע חרש עד הלום –‬
‫– בשם הנ ‪$‬צח ור‪ $‬יחו‪ ,‬ר‪ $‬יח יין מ‪D‬זהב אדום ונעים ששנים מל ‪$‬א אשר ישן –‬
‫– אשר מות‪-‬חצות‪-‬לילה נסוך שכרון‪ ,‬אשר יזמ‪$‬ר‪ :‬עמוק העולם מתהום‪ ,‬ועמוק מ‪$‬אשר חשב‬
‫היום!‬
 ‫ז‬
‫הרף ממני! הרף ממני! טהור אני מהיות לך‪ ,‬אל נא תגע בי! האם לא היה זה‪-‬עתה העולם‬
‫של‪$‬ם?‬
‫טהור עורי מהיות למגע לידיך‪ .‬הרף ממני‪ ,‬אתה היום העכור והתפ‪$‬ל והנא‪F‬לח! האם חצות‬
‫הלילה א‪$‬יננו בהיר ממך?‬
‫רק הטהורים יהיו אדונ ‪$‬י האדמה‪ ,‬רק הזרים עד‪-‬בלתי הוד‪ $‬ע‪ ,‬רק האמיצים‪ ,‬רק נשמות חצות‪-‬‬
‫הלילה‪ ,‬כי בהירים ה‪$‬מה ועמ‪D‬קים מכל יום‪.‬‬
‫הוי יום! המגש‪ $‬ש אתה אחרי? האחר‪ $‬י אשרי אתה ממש‪ $‬ש? העשיר אני בע‪$‬יניך‪ ,‬אם בוד‪ $‬ד‪ ,‬אם‬
‫מטמון ואם מכר‪ $‬ה זהב?‬
‫הוי עולם! האותי חפצת? הבן‪-‬עולם אני לך? אם איש‪-‬שמים? ואם איש א‪F‬להים? הוי יום והוי‬
‫עולם! מה אתם תפ‪$‬לים –‬
‫– תהיינה נא יד‪ $‬יכם חרוצות שבעתים‪ ,‬תפשו נא לכם אשר עמוק שבעתים ואסון עמוק‬
‫שבעתים‪ ,‬תפשו לכם א‪$‬ל‪ ,‬אך רק אל נא תתפשו אותי‪:‬‬
‫– אסוני וגם אשרי עמ‪D‬קים‪ ,‬אתה היום הנפלא‪ ,‬ואולם א‪$‬ינני א‪$‬ל וא‪$‬ינני שאול אשר לא‪$‬ל‪ :‬עמוק‬
‫בו הכא‪$‬ב‪.‬‬

‫ח‬
‫כא‪$‬ב א‪$‬לים עמוק שבעתים‪ ,‬אתה העולם הנפלא‪ ,‬שלח ידך ותפוש לך כא‪$‬ב א‪F‬להים ולא אותי!‬
‫מה אני! רק ע‪D‬גב מתוק נסוך שכרון –‬
‫– רק ע‪D‬גב חצות‪-‬לילה‪ ,‬רק פעמון אנקה אשר איש לא יבינו‪ ,‬ואשר שומה עליו לדב‪$‬ר באזנ ‪$‬י‬
‫ח‪$‬רשים‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י אדם הנעלים‪ ,‬כי א‪$‬ין אתם מבינים אותי!‬
‫חלף! חלף! – הוי נער! הוי מוע‪$‬ד‪-‬צה‪L‬רים! הוי חצות‪-‬לילה! ועתה הנ ‪$‬ה בא ערב ולילה וחצות‪-‬‬
‫לילה – הכלב בוכה‪ ,‬הרוח –‬
‫– הא‪$‬ין הרוח כלב! הנ ‪$‬ה הוא מיב‪$‬ב‪ ,‬הנה הנ ‪$‬ה הוא נוב‪$‬ח‪ ,‬הנ ‪$‬ה הוא בוכה‪ .‬אויה‪ :‬אויה! מה הוא‬
‫מתיפ‪$‬ח עתה! מה הוא מצח‪$‬ק‪ ,‬מה הוא שא‪$‬ף ונוש‪ $‬ם בכב‪$‬דות‪ ,‬זה חצות‪-‬הלילה!‬
‫ועתה הנ ‪$‬ה הוא מדב‪$‬ר פתאם ברוח שוקטת‪ ,‬זה המ‪$‬ליץ השכור! הא‪D‬מנם הא‪F‬ריך עד סור‬
‫שכרונו? אם הא‪F‬ריך עד התרוננו כ‪D‬לו? אם שב ויעל ג‪$‬רה?‬
‫– את כא‪$‬בו יגר‪ ,‬בחלומו יגר‪ ,‬זה חצות‪-‬לילה העמוק והקדמוני‪ ,‬ושבעתים מזה יגר את תענוגו‪,‬‬
‫כי גם בהיות הכא‪$‬ב עמוק מאד‪ ,‬התענוג עמוק מכא‪$‬ב הל ‪$‬ב‪.‬‬

‫ט‬
‫גפן אתה לי! על‪-‬מה אתה מהלל ‪$‬ני? ואני הלא זמרתיך! אכזר אנכי‪ ,‬ועתה אתה זב דם‪ :‬מה‬
‫אתה מהל ‪$‬ל את אכזריותי נסוכת השכרון?‬
‫"כל‪-‬אשר של ‪$‬ם‪ ,‬כל‪-‬אשר בש‪ $‬ל – הול ‪$‬ך למות!" כ‪$‬ן דברת‪ .‬ברוכה‪ ,‬ברוכה את המזמ‪$‬רה! ואולם‬
‫כל‪-‬אשר לא בש‪ $‬ל חפ‪$‬ץ חיים‪ :‬הוי כא‪$‬ב!‬
‫הכא‪$‬ב אומ‪$‬ר‪" :‬גוע! הרף הכא‪$‬ב!" ואולם כל‪-‬אשר כא‪$‬ב חפ‪$‬ץ חיים‪ ,‬עד ה‪F‬יותו בש‪ $‬ל ועל ‪$‬ז ונכסף –‬
‫– נכסף לכל‪-‬רחוק ולכל‪-‬נעלה ולכל‪-‬מ‪$‬איר‪" .‬יורשים חפצתי – כה יאמר כל‪-‬אשר כא‪$‬ב – בנים‬
‫חפצתי‪ ,‬לא אותי חפצתי" –‬
‫ואולם התענוג לא יחפוץ יורשים ולא בנים – התענוג חפ‪$‬ץ רק את נפשו; חפ‪$‬ץ נ ‪$‬צח‪ ,‬חפ‪$‬ץ לשוב‪,‬‬
‫חפ‪$‬ץ ה‪F‬יות‪-‬כל‪-‬דמה‪-‬נ‪$‬צח‪.‬‬
‫הכא‪$‬ב אומ‪$‬ר‪" :‬השב‪$‬ר וזוב דם‪ ,‬אתה הל ‪$‬ב! לכי‪ ,‬את הרגל! עופי‪ ,‬את הכנף! הנש‪ $‬א‪ ,‬הכא‪$‬ב!" –‬
‫על ‪$‬ה א‪$‬פוא! ה‪$‬על‪$‬ה‪ .‬הוי לבי הישן! הכא‪$‬ב אומ‪$‬ר‪" :‬גוע!"‬

‫י‬
‫אתם בנ ‪$‬י‪-‬אדם הנעלים‪ ,‬מה תדמו לכם? הנביא א‪F‬מת אנכי! אם חול ‪$‬ם חלומות? אם שכור? אם‬
‫פות‪$‬ר חלומות? אם פעמון חצות‪-‬לילה?‬
‫אם א‪$‬גל טל? אם א‪$‬ד ור‪ $‬יח אשר לנ ‪$‬צח? האם לא שמעתם אותי? האם לא הריחותם אותי? הנ ‪$‬ה‬
‫זה‪-‬עתה נהפך העולם ויהי של ‪$‬ם; גם חצות‪-‬לילה היה צה‪L‬רים –‬
‫גם הכא‪$‬ב היה תענוג‪ ,‬גם קללה ברכה‪ ,‬גם לילה שמש – לכו לכם או שמעו ובעו‪ :‬גם חכם‬
‫פתי‪.‬‬
 ‫האמרתם מ‪$‬עודכם לתענוג "כ‪$‬ן"? הוי ר‪$‬עי‪ ,‬כי‪-‬אז אמרתם "כ‪$‬ן" גם לכל‪-‬כא‪$‬ב‪ .‬כל‪-‬ענין תחת‬
‫השמש אחוז וקשור ועור‪ $‬ג איש לאחיו –‬
‫– אם חפצתם מ‪$‬עודכם כי הפעם האחת תהיה פעמים‪ .‬אם דברתם מ‪$‬עודכם‪" :‬מצאתי ח‪$‬ן‬
‫בע‪$‬ינ‪$‬י‪ ,‬אשר! חיש‪ ,‬הרגע!" כי‪-‬אז חפצתם אשר הכל ישוב!‬
‫– הכל ישוב ש‪ $‬נית‪ ,‬הכל נ ‪$‬צח‪ ,‬הכל אחוז וקשור ועור‪ $‬ג איש לאחיו – ככה אהבתם את העולם‪.‬‬
‫– אתם בנ ‪$‬י הנ ‪$‬צח אהבתם אותו נצח ובכל‪-‬ע‪$‬ת‪ :‬וגם לכא‪$‬ב אמרתם‪ :‬גוע ואחר‪ $‬י כ‪$‬ן שוב ש‪ $‬נית!‬
‫כי כל‪-‬תענוג ישאל לו – חי‪$‬י נצחים!‬

‫יא‬
‫כל‪-‬תענוג ישאל לו – חי‪$‬י נצחים אשר לכל‪-‬ענין‪ :‬ישאל לו דבש‪ ,‬ישאל לו שמרים‪ ,‬ישאל לו‬
‫חצות‪-‬לילה נסוך שכרון‪ ,‬ישאל לו קברים‪ ,‬ישאל לו נחמת דמעות קברים‪ ,‬ישאל לו אדם ערב‬
‫מ‪D‬זהב –‬
‫– מה לא ישאל התענוג לנפשו! צמ‪$‬א הוא ונלבב ורע‪$‬ב ונורא ומחריש שבעתים מכל כא‪$‬ב; את‪-‬‬
‫נפשו הוא שא‪$‬ל ‪ ,‬את‪-‬קרבו הוא נוש‪ $‬ך‪ ,‬טבעת הרצון סובבת בו‪– -‬‬
‫– חפ‪$‬ץ הוא אהבה‪ ,‬חפ‪$‬ץ שנאה‪ ,‬עשיר הוא רב מדי‪ ,‬מתנות ית‪$‬ן‪ ,‬יהבו ישליך החוצה‪ ,‬על‬
‫הפתחים ישאל כי י ‪D‬קח לאיש‪ ,‬ברכת תודה ית‪$‬ן לאשר יקח אותו‪ ,‬חפ‪$‬ץ הוא כי ישנא‪D‬הו –‬
‫– עשיר התענוג עד‪-‬כי צמ‪$‬א הוא לכא‪$‬ב‪ ,‬לשאול‪ ,‬לשנאה‪ ,‬לחרפה‪ ,‬לכל‪-‬אשר מום בו‪ ,‬לעולם‬
‫– כי העולם הזה הלא ידעתם אותו!‬
‫אתם בנ ‪$‬י‪-‬אדם הנעלים! אל ‪$‬יכם הוא ער‪ $‬ג‪ ,‬זה התענוג‪ ,‬השובב וגם הנעים – ער‪ $‬ג הוא לכא‪$‬בכם‪,‬‬
‫אתם לא‪-‬מצליחים! ללא‪-‬מצליחים יערוג כל‪-‬תענוג נצח‪.‬‬
‫כי כל‪-‬תענוג חפ‪$‬ץ את נפשו – כי על‪-‬כ‪$‬ן חפ‪$‬ץ הוא גם כא‪$‬ב ל ‪$‬ב! הוי אשר‪ ,‬הוי כא‪$‬ב! השב‪$‬ר‪,‬‬
‫הל‪$‬ב‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י‪-‬אדם הנעלים‪ ,‬למדו נא את‪-‬זה ודעו‪ :‬התענוג ישאל לו חי‪$‬י נצחים –‬
‫– התענוג ישאל לו חי‪$‬י נצחים אשר לכל‪-‬דבר‪ ,‬מעמק‪$‬י‪ ,‬מעמק‪$‬י חי‪$‬י נצחים!‬

‫יב‬
‫הלמדתם א‪$‬פוא את‪-‬שירי? החדתם את שא‪$‬לתו? ה‪$‬עלו! ה‪$‬רומו‪ ,‬אתם בנ ‪$‬י‪-‬אדם הנעלים! שירו‬
‫נא לי א‪$‬פוא את שיר המקה‪$‬לים אשר לי!‬
‫שירו נא לי א‪$‬פוא במו פיכם את‪-‬השיר אשר שמו "עוד הפעם" ואשר רעיונו‪" ,‬לנ ‪$‬צח נצחים" –‬
‫שירו נא אתם בנ ‪$‬י‪-‬אדם הנעלים את שיר המקה‪$‬לים אשר לסרתוסטרא!‬
‫בן אדם‪ ,‬שמע!‬
‫מה ידב‪$‬ר חצות‪-‬לילה העמוק‪ ,‬מה?‬
‫"ישנתי‪ ,‬ישנתי –‬
‫"מ‪$‬חלומי העמוק פתאם התרוננתי‪– :‬‬
‫"עמוק העולם מתהום‪,‬‬
‫"ועמוק מ‪$‬אשר חשב היום‬
‫"עמוק בו הכא‪$‬ב –‬
‫"והתענוג – עמוק מכא‪$‬ב הל ‪$‬ב‪:‬‬
‫"הכא‪$‬ב אומ‪$‬ר‪ :‬גוע!‬
‫"אך כל‪-‬תענוג ישאל לו חי‪$‬י נצחים –"‬
‫" מעמק‪$‬י‪ ,‬מעמק‪$‬י חי‪$‬י נצחים"‬

‫האות‬
‫ויהי בבקר אחר‪ $‬י הלילה הזה וסרתוסטרא השתע‪$‬ר מ‪$‬על‪-‬משכבו ויחגור את‪-‬מתניו וי‪$‬צ‪$‬א‬
‫ממערתו‪ ,‬והוא לה‪$‬ט וחזק כשמש‪-‬בקר היוצ‪$‬א מ‪$‬אחר‪ $‬י הרים אפ‪$‬לים‪.‬‬
‫והוא מדב‪$‬ר כאשר דב‪$‬ר לפנים פעם אחת ל ‪$‬אמר‪" :‬אתה הככב הגדול! אתה ע‪$‬ין האשר‬
‫העמ‪D‬קה! גם אשרך כלא‪-‬היה‪ ,‬לול ‪$‬א א‪$‬לה אשר להם אתה מ‪$‬איר!‬
‫ואם ה‪$‬מה עודם סרוחים בחדר‪ $‬יהם בעוד אשר אתה כבר באת ואת מתנותיך אתה נות‪$‬ן ומפז ‪$‬ר‪:‬‬
‫מה‪-‬תקצוף כלמתך הג‪$‬אה על‪-‬כל זאת!‬
‫הבה הנ ‪$‬ה ה‪$‬ם יש‪ $‬נים עוד‪ ,‬א‪$‬לה בנ ‪$‬י‪-‬אדם הנעלים ואני ע‪$‬ר; לא א‪$‬לה לי א‪$‬פוא ר‪ $‬עים מקבילים!‬
‫לא להם יחלתי פה בהרי א‪$‬לה‪.‬‬
 ‫אצ‪$‬א נא לפע‪L‬לי וליומי‪ .‬ואולם ה‪$‬ם לא יבינו מה האותות אשר לבקרי; צעדי – לא להם היה‬ ‫‪$‬‬
‫לקול מעור‪ $‬ר‪:‬‬
‫עוד ה‪$‬ם יש‪ $‬נים במערתי‪ ,‬עוד חלומם שותה משירי השכורים‪ .‬ואולם את האזן אשר תאזין לי –‬
‫את האזן המקשיבה יחסרו יצ‪D‬ר‪ $‬י בשרם‪".‬‬
‫– את הדברים הא‪$‬לה דב‪$‬ר סרתוסטרא אל לבו מד‪ $‬י עלות השמש‪ .‬אז הביט השמימה כשוא‪$‬ל‪,‬‬
‫כי שמע ממעלה את הקול העז אשר לנשרו‪" .‬הבה! – קרא השמימה – ככה ישר וככה יאתה‬
‫לי‪ .‬הנ ‪$‬ה ע‪$‬רות חיותי‪ ,‬כי ע‪$‬ר גם אני‪.‬‬
‫נשרי ע‪$‬ר ונות‪$‬ן כמוני כבוד לשמש‪ .‬בפרסות נשר הוא טר‪ $‬ף את האור החדש‪ .‬אתן לי חיותי‬
‫המקבילות; אתכן אהבתי‪.‬‬
‫ואולם עוד חסרתי את בנ ‪$‬י‪-‬האדם המקבילים!" –‬
‫כה אמר סרתוסטרא; ופתאם והנ ‪$‬ה קול במרום כקול מחנ ‪$‬ה צפ‪L‬רים אשר לא יספרו מ‪$‬רב וה‪$‬ם‬
‫מתעופפים ומתגודדים סביב סביב – והמון משק הכנפים מסביב לראשו גדול וחזק עד‪-‬כי‬
‫סגר את ע‪$‬יניו‪ .‬ואף אמנם ירד עליו כמו עב‪ ,‬הוא עב אשר כחצים יבוא ונתכים על‪-‬פנ ‪$‬י אוי ‪$‬ב‪.‬‬
‫ואולם היה העב רק עב אהבה וכמו נתך על ראשו ר‪ $‬ע חדש‪.‬‬
‫"מה‪-‬זה נעשה עמי?" חשב סרתוסטרא בלבו המשתומ‪$‬ם ויצנח לאטו על האבן הגדולה אשר‬
‫עם פתח מערתו‪ .‬ויהי כאשר נסה לגש‪ $‬ש בידיו מסביב לו ממעל לו ומתחת לו לבעבור עצר‬
‫בעד בעל ‪$‬י‪-‬הכנף‪ ,‬המתרפקים עליו‪ ,‬אז באו לו נפלאות עוד גדולות שבעתים‪ :‬כי אחזה ידו‬
‫פתאם בסבך‪-‬שערות עב וחם‪ ,‬וברגע ההוא והנ ‪$‬ה גם קול שאגה עלה באזניו – שאגת ארי ‪$‬ה‬
‫אר‪ D‬כה ורכה‪.‬‬
‫וסרתוסטרא אמר‪" :‬הנ ‪$‬ה האות הול ‪$‬ך ובא" ולבו נהפך‪ .‬ואמנם כשוב האות להיות בהיר‪ ,‬וירא‬
‫והנ ‪$‬ה חיה עצ‪D‬מה וצה‪D‬בה רובצת לרגליו ואת ראשה שמה על‪-‬ברכיו ותתרפ‪$‬ק עליו ולא הרפתה‬
‫ממנו מ‪$‬רב אהבה‪ ,‬ותהי כמו כלב אשר שב וימצא את אדונו הראשון‪ .‬ואולם גם היונים לא‬
‫המעיטו בקנאת אהבתם מן הארי ‪$‬ה; והיה כפעם בפעם בהתעופ‪$‬ף יונה קלה על‪-‬פנ ‪$‬י אף הארי‪,‬‬
‫אז יניע הארי את ראשו והוא משתאה ומשח‪$‬ק‪.‬‬
‫ולמרא‪$‬ה כל‪-‬זאת לא דב‪$‬ר סרתוסטרא בלתי‪-‬אם את הדבר האחד ל ‪$‬אמר‪" :‬הנ ‪$‬ה בני קרובים‪,‬‬
‫מע‪$‬יניו נטפו דמעות ות‪$‬רדנה על כפות ידיו‪ .‬והוא‬ ‫הנ ‪$‬ה בני " – ואחר כ‪$‬ן הח‪F‬ריש‪ .‬ואולם לבו פ‪D‬תח ו ‪$‬‬
‫לא שם ל ‪$‬ב עוד לכל‪-‬דבר וי ‪$‬ש‪ $‬ב ולא ידע מה ולא נע ולא עצר עוד בעד החיות‪ .‬והיונים‬
‫התעופפו ה‪$‬נה והלום ות‪$‬שבנה על כת‪$‬פיו ותתרפ‪$‬קנה על שערותיו הלבנות ולא עיפו מ‪$‬התרפ‪$‬ק‬
‫ומ‪$‬עלז‪ .‬והארי ‪$‬ה החזק לקק בלי הרף את‪-‬דמעותיו אשר ירדו על כפות יד‪ $‬י סרתוסטרא וישאג‬
‫ויהמה רכות‪ .‬ככה עשו החיות‪– .‬‬
‫והדברים הא‪$‬לה הא‪F‬ריכו ע‪$‬ת רבה ואולי רק ע‪$‬ת קצרה‪ ,‬כי בא‪F‬מת א‪$‬ין ע‪$‬ת לדברים כא‪$‬לה על‪-‬‬
‫פנ‪$‬י האדמה‪ – .‬ב‪$‬ין כה וכה ובנ ‪$‬י‪-‬האדם הנעלים אשר במערת סרתוסטרא ה‪$‬קיצו‪ ,‬אז התכוננו‬
‫יחדו להיות למסע אחד‪ ,‬לבעבור צ‪$‬את לקראת סרתוסטרא לבר‪ $‬ך אותו ברכת בקר‪ .‬כי ראו‬
‫בהקיצם והנ ‪$‬ה א‪$‬ין עוד סרתוסטרא בתוכם‪ .‬ויהי בצ‪$‬אתם את המערה וקול שעטת צעד‪ $‬י‬
‫רגל ‪$‬יהם עוב‪$‬ר לפנ ‪$‬יהם‪ ,‬והארי ‪$‬ה נלפת פתאם בחזקה ויפן בן‪-‬רגע מסרתוסטרא ויגיח בקול‬
‫שאגה גדולה לע‪D‬מת המערה; ובנ‪$‬י‪-‬האדם הנעלים כשמעם את קול השאגה ויזעקו כ‪D‬לם קול‬
‫זעקה גדולה פה אחד וינוסו וי ‪$‬עלמו כרגע‪.‬‬
‫וסרתוסטרא כ‪D‬לו נפעם ומשומ‪$‬ם ויתנש‪ $‬א מ‪$‬על מקומו ויב‪$‬ט על סביבו ויעמוד משתאה וישאל‬
‫את לבו ויתבונ ‪$‬ן – ויהי לבדו‪ .‬אז שאל בלאט‪" :‬מה‪-‬זה שמעתי? מה‪-‬זה נעשה עמי זה‪-‬עתה?"‬
‫וכרגע שב א‪$‬ליו רוח זכרונו ויבן פתאם את‪-‬כל אשר נעשה מ‪$‬אז ה‪F‬יות תמול ועד היום‪ .‬אז אמר‬
‫ויחל ‪$‬ק בידו את‪-‬זקנו‪" :‬הלא פה האבן‪ ,‬הלא עליה ישבתי אתמול בבקר‪ ,‬ופה נגש א‪$‬לי נביא‬
‫הא‪F‬מת ופה שמעתי בראשונה את קול הזעקה‪ ,‬אשר שמעתיו גם זה עתה‪ ,‬את קול זעקת‬
‫השבר הגדול‪.‬‬
‫הוי אתם בנ ‪$‬י‪-‬אדם הנעלים‪ ,‬הלא זה היה שברכם אתם אשר נב‪$‬א אותו לי אתמול בבקר נביא‬
‫הא‪F‬מת הזק‪$‬ן –‬
‫– אל שברכם חפ‪$‬ץ להשיא אותי ולנסות‪$‬ני‪ :‬הוי סרתוסטרא – דב‪$‬ר א‪$‬לי – הנ ‪$‬ה אנכי בא‪,‬‬
‫לבעבור השיא אותך אל פשעך האחרון‪ .‬וסרתוסטרא קרא‪" :‬אל פשעי האחרון? וישחק‬
‫ויתקצ‪$‬ף על המלה אשר במו פיו דברה‪" .‬מה‪-‬זה נשאר לי עוד אם לא פשעי האחרון?"‬
‫וסרתוסטרא נשקע ש‪ $‬נית אל תוכו וישב וי ‪$‬שב על האבן הגדולה ויעמ‪$‬ק לחשוב‪ .‬אכ‪$‬ן פתאם‬
‫השתע‪$‬ר ממקומו –‬
‫ובקול זעקה קרא‪" :‬החמלה! זאת החמלה על האדם הנעלה! ופניו נהפכו ויהיו לברזל‪" .‬הנ‪$‬ה‬
‫כ‪$‬ן‪ :‬הדבר הזה – הלא בא יומו! מכאובי עם חמלתי – מה‪-‬יתנו ומה‪-‬יוסיפו? האשר אבק‪$‬ש?‬
‫הלא רק את‪-‬פע‪L‬לי אנכי מבק‪$‬ש!‬
‫הבה! הנ ‪$‬ה בא הארי ‪$‬ה‪ ,‬בני קרובים‪ ,‬סרתוסטרא בש‪ $‬ל‪ ,‬רגעי הגיע‪– :‬‬
‫הנ ‪$‬ה הבקר בקרי אני‪ ,‬יומי אני הגיע‪ :‬על‪$‬ה‪ ,‬על ‪$‬ה אתה מוע‪$‬ד‪-‬הצה‪L‬רים הגדול!" – –‬
‫כה אמר סרתוסטרא ויעזוב את מערתו‪ .‬והוא לה‪$‬ט וחזק כשמש‪-‬בקר היוצ‪$‬א מ‪$‬אחר‪ $‬י הרים‬
‫אפ‪$‬לים‪.‬‬

‫קץ כ"ה אמר סרתוסטרא‬