‫מבנה העצמות‬

‫מערכת השלד מורכבת מעצמות‪ .‬עצם היא סוג אחד של רקמת‬

‫חיבור‪ .‬העצמות הן איברים גרמיים המתפקדים בתנועה‪ ,‬בהגנה‪,‬‬
‫בתמיכה באגירת מינרלים ובייצור תאי דם‪ .‬העצמות ‪-‬מחולקות‬
‫למספר סוגים על‪-‬פי צורתן‪:‬‬
‫* עצמות ארוכות ‪ -‬כוללות חלק מרכזי מוארך הנקרא גוף‬
‫העצם ושני חלקים סופיים מורחבים הקרויים קצות העצם‪.‬‬
‫העצמות הארוכות משמשות בעיקר כמנופי תנועה‪.‬‬
‫*עצמות שטוחות ‪ -‬משטחי עצם המשמשים בעיקר להגנה‬
‫על איברים פנימיים‪.‬‬
‫*עצמות קצרות ‪ -‬עצמות דמויות קובייה‪.‬‬
‫*עצמות ללא צורה גיאומטרית מוגדרת‪.‬‬

‫העצמות בנויות משני חלקים‪:‬‬

‫*קליפת העצם ‪ -‬רקמת עצם צפופה )דחוסה( שיוצרת את‬
‫הקשר עם כל החלקים שמתחברים לעצם ומקנה לה עמידות‬
‫בפני זעזועים מכניים‪ .‬גוף העצמות הארוכות והקצוות‪ ,‬משטחי‬
‫העצם בעצמות השטוחות ומעטפת העצמות הקצרות בנויים‬
‫מקליפת עצם‪.‬‬
‫*רקמת עצם ספוגית ‪ -‬בנויה משכבות גליליות רבות‪ ,‬דקות‬
‫וצפופות המקיפות תעלות קטנות הקשורות זו לזו‪ .‬בחללי‬
‫התעלות עוברים כלי דם המובילים דם לתאי העצם החיים‬
‫ולעצבים המעצבבים אותם‪ .‬רקמת העצם הספוגית מקנה חוזק‬
‫תוך שמירה על משקל נמוך‪.‬‬
‫באיור ‪ 1‬משורטט חתך בעצם ארוכה שבו ניתן לראות את‬
‫קליפת העצם‪ ,‬ורקמת עצם ספוגית‪.‬‬
 ‫קליפתעצם ורקמתעצם ספוגית‬
‫בעצמות גדולות ישנו חלל מרכזי ובו רקמה )מוח העצם(‬
‫שמייצרת דם )תאי דם אדומים ולבנים וטסיות דם(‪.‬‬
‫רקמת העצם‪ ,‬כמו שאר הרקמות‪ ,‬בנויה מתאים שביניהם ישנו‬
‫חומר בין‪-‬תאי‪ .‬המאפיין של רקמות החיבור‪ ,‬וביניהן גם רקמת‬
‫העצם‪ ,‬שהן בנויות מתאים מעטים ומחומר בין‪-‬תאי רב‪ .‬מבחינים‬
‫בשלושה סוגים של תאי עצם‪:‬‬
‫* אוסטאוציטים ‪ -‬תאי עצם בוגרים שמסביבם חומר בין‪-‬תאי‬
‫קשיח‪.‬‬
‫* אוסטאובלסטים ‪ -‬תאים עובריים יוצרי עצם‪ .‬אלה תאי סחוס‬
‫שהופכים לתאי עצם בתהליך התגרמות‪.‬‬
‫* אוסטאוקלסטים ‪ -‬תאים שהורסים עצם כחלק מתהליך‬
‫גדילת העצם‪ ,‬התפתחותה‪ ,‬תחזוקתה ותיקונה‪.‬‬

‫החומר הבין‪-‬תאי מקנה לעצם את התכונות הבאות‪:‬‬

‫*קשיות וחוזק ‪ -‬בחומר הבין‪-‬תאי ישנם משקעים של חומרים‬
‫אנאורגניים )סידן וזרחן( שמקנים את הקשיות ואת החוזק‪.‬‬
‫*אלסטיות ‪ -‬החומר האורגני )חלבון וקולגן( שמצוי בחומר‬
‫הבין‪-‬תאי‪ ,‬מקנה לעצם אלסטיות שמאפשרת גמישות ויכולת‬
‫לבלום זעזועים‪.‬‬
‫היחס בין החומר האורגני לאנאורגני משתנה במהלך החיים‪.‬‬
‫לילדים יש הרבה חומר אורגני‪ ,‬ולכן עצמותיהם גמישות‪ .‬לזקנים‬
‫אין הרבה חומר אורגני ורמת הסידן בעצמותיהם פחותה‪ ,‬לכן‬
‫עצמותיהם חלשות‪ ,‬חסרות גמישות ועקב כך גם יותר שבירות‪.‬‬

‫היכרות עם עצמות השלד‬

 ‫בשלדו של אדם מצויות ‪ 206‬עצמות‪ 32 :‬בכל זרוע‪ ,‬ו ‪ 3‬בכל‬
‫רגל‪ 29 ,‬בגולגולת‪ 26 ,‬בעמוד י ‪ 26‬בעמוד השדרה‪ ,‬ו‪25 -‬‬
‫בבית החזה‪ .‬עצמות השלד מחולקות לעצמות ציר השלד‬
‫ולעצמות שלוחות השלד‪ .‬באיור ‪ 2‬מתוארת מערכת השלד‪.‬‬
‫עצמות הציר כוללות את‪:‬‬
‫*עמוד השדרה הבנוי מ‪ 7 -‬חוליות צוואר‪2 ,‬ו חוליות חזה‪5 ,‬‬
‫חוליות מותניים‪ ,‬עצם העצה המורכבת מ‪ 5 -‬חוליות המגורמות זו‬
‫לזו ועצם הזנב‪ .‬חוליות עמוד השדרה הן עצמות ללא צורה‬
‫גאומטרית מוגדרת‪.‬‬
‫*קופסת הגולגולת שהיא עצם שטוחה‪.‬‬
‫*בית החזה הבנוי מעצם החזה המחולקת לידית‪ ,‬גוף ולהב‪,‬‬
‫ומ‪2 -‬ו צלעות זוגיות שמתוכן ‪ 7‬העליונות מתחברות ישירות‬
‫לעצם החזה‪ ,‬צלע ‪ 7‬מתחברת ל‪ 8 -‬וצלעות ‪ ,9, 8‬ו ‪10‬‬
‫מתחברות זו לזו‪ ,‬צלעות ‪2 -11‬ו הן חופשיות ומחוברות אך ורק‬
‫לחוליות עמוד השדרה‪ .‬עצם החזה והצלעות הן עצמות שטוחות‪.‬‬

‫שלוחות השלד כוללות את‪:‬‬

‫*חגורת הכתפיים הבנויה מעצם הבריח‪ ,‬שהיא חסרת צורה‬
‫גיאומטרית‪ ,‬ומעצם השכמה 'שהיא עצם שטוחה‪.‬‬
‫*עצמות הזרוע הכוללות את עצם הזרוע‪ ,‬עצם הגומד ועצם‬
‫החישור המסווגות כעצמות ארוכות‪.‬‬
‫*עצמות כף היד הכוללות ‪ 8‬עצמות שורש כף היד המסווגות‬
‫כעצמות קצרות וכן ‪ 5‬עצמות כף היד ו‪ 4 -‬עצמות אצבעות‬
‫)סולמיות( שהן עצמות ארוכות‪.‬‬
‫*חגורת אגן הירכיים הבנויה מעצם החלציים שכוללת ‪3‬‬
‫עצמות זוגיות )כסל‪ ,‬חיק ושת( המאוחות זו לזו‪ .‬עצם החלציים‬
‫היא עצם שטוחה‪.‬‬
‫*עצמות הרגל הכוללות את עצם הירך‪ ,‬עצם השוקה ועצם‬
‫השוקית המסווגות כעצמות ארוכות וכן את פיקת הברך שהיא‬
‫עצם קצרה‪.‬‬
 ‫*עצמות כף הרגל הכוללות ‪ 7‬עצמות בשורש כף הרגל‬
‫המסווגות כעצמות קצרות וכן ‪ 5‬עצמות פיסת כף הרגל ו‪4 -‬‬
‫עצמות בהונות שהן עצמות ארוכות‪.‬‬

‫גדילת עצמות‬

‫גוף האדם גדל וצומח בין השאר בגלל גדילת עצמות‬

‫השלד‪.‬העצמות גדלות לאורך וגם לרוחב‪.‬‬

‫גדילת עצם לאורך‬

 ‫גדילת העצם לאורך תלויה בגורמים הבאים‪ :‬תורשה‪ ,‬מין )זכר‬
‫נקבה( ותנאי חיים )תזונה(‪.‬‬
‫בתקופת העוברות העצם מלאה בתאי סחוס )אוסטאובלסטים(‪.‬‬
‫במהלך תקופת הגדילה תאי הסחוס עוברים תהליך התגרמות –‬
‫הפיכה לתאי עצם‪.‬התהליך מתחיל בשלושה מרכזי התגרמות‪.‬‬
‫עם השנים נותרים בעצם שני אזורי סחוס‪ ,‬שבהם חל גידול‬
‫העצם לאורך )אזורי צמיחה( אשר נקראים לוחות האפיפיזה‪.‬‬
‫בתקופת הגדילה ממשיכים תאי הסחוס שבלוח האפיפיזה‬
‫להתרבות‪ ,‬ובמקביל נמשך תהליך ההתגרמות של תאי הסחוס‬
‫הוותיקים משני צדדיו של אזור ההתגרמות‪ .‬באיור ‪ 3‬ישנו תאור‬
‫סכמתי של מרכזי ההתגרמות‪ ,‬כיווני תהליך ההתגרמות ולוחות‬
‫האפיפיזה‪.‬‬

‫םלאורך‬
‫גדילתעצ‬

‫איור ‪ 3‬שלושת מרכזי ההתגרמות‪ ,‬כיווני ההתגרמות‬

‫ולוחות האפיפיזה‬

‫סיום תקופת הגדילה בסוף העשור השני לחיים מאופיין‬

‫בהגברת קצב ההתגרמות על‪-‬פני קצב ההתרבות של תאי‬
‫הסחוס‪ .‬כתוצאה מכך נעלם לוח האפיפיזה‪ ,‬ונוצר קו האפיפיזה‬
‫המעיד על עצירת גדילת העצם לאורך‪.‬‬
‫אחת משיטות חיזוי הגובה השכיחות עושה שימוש בצילום רנטגן‬
‫של שורש כף היד‪ .‬בצילום ניתן להבחין במצבו של לוח‬
 ‫האפיפיזה המראה את תהליך ההתגרמות‪ ,‬וממנו ניתן להסיק‬
‫לגבי גדילת העצם לאורך‪.‬‬

‫אוסגוד שלאטר‬
‫זוהי מחלה הקשורה לאזורי הצמיחה של העצם )לוח האפיפיזה(‬
‫המופיעה בעיקר בקרב ספורטאים בנים בגילאים ‪2‬ו ‪5 -‬ו )גיל‬
‫ההתבגרות(‪ .‬המחלה מאופיינת בכאבים‪ ,‬בדלקת ולעתים‬
‫בנפיחות באזור הצמיחה העליון של עצם השוקה במקום החיבור‬
‫של גיד שריר הארבע‪-‬ראשי‪ .‬המחלה נובעת משילוב של‬
‫התחזקות השרירים בתקופת ההתבגרות‪ ,‬הפעלה אינטנסיבית‬
‫שלהם בפעילות ספורטיבית היוצרת גירוי חזק במקום החיבור‬
‫בעצם ומחולשה זמנית של העצמות בתקופת הגדילה המהירה‪.‬‬
‫הכאבים מורגשים בעיקר בעת ביצוע מאמץ גופני המפעיל את‬
‫שרירי הירך‪.‬‬

‫גדילת עצם לרוחב‬

‫תהליך הגדילה לרוחב מאופיין בהתעבות העצם ודפנות העצם‬
‫ובעלייה בצפיפות ובמסת העצם‪ .‬התעבות רקמת העצם נמשכת‬
‫עד גיל ‪ 25,‬ויש הטוענים שאף מעבר לכך ‪ -‬עד שנות ה‪30 -‬‬
‫הראשונות‪ .‬התהליך נגרם כתוצאה מהצטברות של שכבות תאי‬
‫עצם חדשים בהיקף ובמקביל הריסה של שכבות פנימיות על‪-‬‬
‫ידי תאים הורסי עצם ‪ -‬אוסטאוקלסטים‪ .‬גדילת העצם לרוחב‬
‫גורמת להתחזקות העצם תוך שמירה על משקל נמוך‪ .‬גדילת‬
‫העצם לרוחב חלה על‪-‬פי חוק גידול העצם‪ ,‬או בשמו האחר חוק‬
‫וולף‪ ,‬שלפיו עצם גדלה ביחס ישר לעומס המכאני שמופעל‬
‫עליה בתנאי שעומס זה הוא עומס פיזיולוגי ואינו מתמיד‪ .‬מחוק‬
‫גידול העצם ניתן להבין שפעילות גופנית המלווה בהפוגות‬
‫מנוחה מתאימות‪ ,‬תעודד את בניית העצם לרוחב ואת‬
‫התחזקותה‪ .‬באיור ‪ 4‬מתואר באופן סכמאתי תהליך גדילת‬
‫העצם לרוחב‪.‬‬
 ‫גדילת עצם לרוחב‬
‫העלייה הגדולה ביותר בצפיפות העצם שמתבטאת בהגדלת‬
‫מסת העצם‪ ,‬מתרחשת בתקופת ההתבגרות‪ .‬במחקרים נמצא‬
‫שפעילויות הכוללות קפיצות וכן פעילויות לפיתוח כוח המבוצעות‬
‫כנגד משקל גוף או באמצעות מכשירים קטנים‪ ,‬כגון משקוליות‪,‬‬
‫גרמו להגדלת מסת העצם אצל צעירים‪.‬‬
‫ילד שמבלה את רוב שעות היום בישיבה מול המחשב ונמנע‬
‫מריצה וממשחק‪ ,‬איננו פוגע בגדילת עצמותיו לאורך‪ ,‬אך הן יהיו‬
‫דקות וחלשות מאוד‪ .‬הדבר עלול לגרום לכאבי עצמות ופרקים‪,‬‬
‫כאשר הילד יידרש לבצע מאמצים גופניים אינטנסיביים‪.‬‬
‫חשוב לזכור שעל‪-‬פי חוק גידול העצם יש להימנע ממאמץ‬
‫רציף‪ .‬עומס‪-‬יתר רציף‪ ,‬ללא הפוגה ומנוחה‪ ,‬עלול לגרום לא‪-‬‬
‫סימטריה בין תהליך ההרס לתהליך הבנייה‪ ,‬שתגרום‬
‫להיחלשות העצם עד למצבים של שבר מאמץ‪ .‬הסבר מפורט‬
‫על שבר מאמץ יינתן בהמשך הפרק‪ .‬בעשור האחרון נערכו‬
‫מספר מחקרים שבדקו את השפעת הפעילות הגופנית על מסת‬
‫העצם )צפיפות המינרלים בעצם ‪ -‬בעיקר סידן(‪ ,‬המשקפת את‬
‫חוזק העצם‪ .‬במחקרים אלה נמצא שלמתבגרים שעסקו בענפי‬
‫ספורט המערבים נשיאת משקל‪ ,‬כגווי התעמלות מכשירים‪,‬‬
‫כדורגל‪ ,‬הרמת משקולות‪ ,‬כדורסל כדורעף וכדור נוצה‬
‫)בדמינטון(‪ ,‬הייתה מסת עצם גבוהה יותר בהשוואה למתבגרים‬
‫שלא עסקו בפעילות גופנית‪ .‬חיזוק נוסף להשפעת הפעילות‬
‫הגופנית על מסת העצם ניתן במחקרים שהשוו צד דומיננטי‬
‫לעומת צד לא דומיננטי‪ .‬במחקרים אלה נמצא שבענפי ספורט‬
‫כטניס‪ ,‬סקווש וכדור בסיס מסת העצם באיבו הדומיננטי הייתה‬
‫גדולה יותר בהשוואת למסת העצם באיבר הלא דומיננטי‪.‬‬

‫שברים‬

‫שבר הוא הפרעה בשלמות העצם‪ ,‬שעשויה להיות קלה בצורת‬

‫סדק או גדולה ובולטת בצורת 'שבר מרוסק‪ .‬שברים עלולים‬
‫לגרום פגיעה בכלי דם גדולים והיווצרות שטפי דם‪ ,‬כמו‪-‬כן‬
‫פגיעה בעצבים ושיתוק זמני או תמידי‪ .‬ניתן לחלק את השברים‬
‫לשתי קבוצות עיקריות‪:‬‬
‫*שבר סגור ‪ -‬שבר שבו אין חשיפה של העצם השבורה לאוויר‬
‫החיצוני‪.‬‬
‫*שבר פתוח ‪ -‬שבר שבו נגרם נזק לרקמות סביב העצם‪ ,‬ועקב‬
‫כך נוצר מגע בין העצם השבורה לאוויר החיצוני‪.‬‬

‫שבר יכול להיגרם מהסיבות הבאות‪:‬‬

‫*חבלה חיצונית‬
‫*שבר מאמץ כתוצאה מהתעייפות העצם‬
‫*שבר פתולוגי כתוצאה ממחלה או גידול‬
‫*שבר על רקע של דלדול העצם )אוסטאופורוזיס(‬

‫איחוי שברים‬

‫לעצם יש יכולת התחדשות‪ .‬יכולת זו מאפיינת את מרבית תאי‬

‫הגוף‪ ,‬להוציא תאי שריר‪ ,‬תאי עצב ותאי סחוס‪ .‬מיד לאחר‬
‫היווצרות השבר מתפתח באזור שטף דם היוצר קריש דם‬
‫המהווה מוקד לפלישת תאים‪ ,‬ליצירת דלקת ולהתנפחות‪ .‬לפני‬
‫תחילת תהליך האיחוי של העצם ישנו הרס של הרקמה המתה‬
‫באזורי העצם בקצוות השבורים על‪-‬ידי פגוציטים‬
 ‫ואוסטאוקלסטים ותאים הורסי עצם(‪ ,‬המגיעים עם נימי דם‬
‫חדשים שנוצרו‪ .‬הרס זה נועד ליצור אזורי איחוי הבנויים מתאים‬
‫שלמים ובריאים‪ .‬אל תוך קריש הדם משקע הגוף גם תאים בוני‬
‫עצם‪ ,‬המביאים למקום חומרים סידניים ומאחים בדרך זו את‬
‫השבר‪ .‬רקמת העצם החדשה המאחה את השבר‪ ,‬נקראת‬
‫קלוס‪.‬‬
‫לכל עצם ולכל אזור בעצם משך איחוי משלהם‪ .‬משך האיחוי‬
‫תלוי בכמה גורמים‪ :‬סוג השבר‪ ,‬עמדת השבר‪ ,‬המצב הגופני‬
‫הכללי‪-‬של האדם‪ ,‬גיל האדם ורמת פעילותו טרם הפציעה‪.‬‬
‫כללית ניתן לומר כי הזמן הנדרש לאיחוי שברים נע בין שלושה‬
‫לשנים עשר שבועות‪ .‬האיחוי הוא תהליך איטי בגלל כמה‬
‫סיבות‪ :‬השקעת המינרלים היא איטית‪ ,‬תאי עצם צומחים לאט‪, ,‬‬
‫באזור השבר ישנה ירידה באספקת דם למרות אספקת הדם‬
‫הרבה לעצם‪.‬‬
‫טיפול בשבר מחייב את קיבוע האיבר השבור הגורם להיחלשות‬
‫השרירים ולירידה בטווח התנועה של המפרקים שהיו בקיבוע‪.‬‬

‫שבר מאמץ‬

‫שבר מאמץ אינו נגרם עקב חבלה‪ .‬שבר מאמץ הוא כישלון‬
‫העצם להגיב בצורה נורמאלית לעומס גופני גדול מהרגיל‪.‬‬
‫התהליך המביא להיווצרות השבר נובע מאי‪-‬יכולת של התאים‬
‫בוני העצם לעמוד בקצב הריסת התאים על‪-‬ידי תאים הורסי‬
‫עצם‪ ,‬הנגרמת כחלק טבעי מתגובת העצם לעומס‪ .‬עקב הפער‬
‫'שנוצר בין הרס מואץ של תאי עצם לבנייה בקצב מואט יותר‪,‬‬
‫האזור בעצם נחלש ונחשף להתפתחות של שבר‪ .‬התפתחות‬
‫השבר באזור העצם המוחלש מוסברת על‪-‬ידי שתי תאוריות‪:‬‬
‫*תיאורית עומס‪-‬היתר שלפיה השבר נובע ממאמץ חוזר של‬
‫שרירים המחוברים לעצם‪ ' ,‬אשר גורם לכיפוף העצם ולשבירת‬
‫קליפת העצם‪.‬‬
‫*תיאורית ההתשה שלפיה השבר נגרם עקב התעייפות‬
‫שרירים ואובדן כושר בלימת הזעזועים שלהם ועקב כך מעבר‬
‫של כל הלחצים לכיוון העצם‪.‬‬
‫הסיבות שיכולות לגרום לעומס גדול מהרגיל ועקב כך לתהליך‬
‫בנייה לא תקין של העצם‪ ,‬להיחלשותה ולהיווצרות שבר מאמץ‬
‫הן‪:‬‬
‫*מאמץ ממושך של שרירים המחוברים לעצם וריצות ארוכות‬
‫בתדירות גבוהה(‪.‬‬
‫*שינוי פני השטח שעליו מתבצעת הפעילות הגופנית )מעבר‬
‫מריצה על משטחים רכים כדרכי עפר לריצה על משטחים‬
‫קשים ככביש(‪.‬‬
‫*יצירת לחץ במינון גבוה על העצם‪ ,‬גם אם עוצמתו של לחץ זה‬
‫חלשה )ריבוי ניתורים באימוני ריקוד ומחול(‪.‬‬
‫*שימוש בנעליים לא מתאימות )ביצוע ריצות ממושכות בנעליים‬
‫צבאיות(‪.‬‬
‫*העלאת עומס הפעילות באופן מהיר מדיי‪.‬‬

‫המכנה המשותף לסיבות הנ"ל להתפתחות שבר מאמץ‪ ,‬הוא‬

‫הפעלת עומס גדול ו‪/‬או חדש באופן רציף וללא הפוגות של‬
‫מנוחה והסתגלות‪.‬‬
‫העצמות שבהן מופיעים שברי מאמץ בשכיחות גבוהה הן עצם‬
‫השוקה‪ ,‬עצם הירך ועצמות פיסת כף הרגל‪.‬‬
‫אוכלוסיות שבהן מופיע שבר מאמץ בשכיחות גבוהה יחסית הן‬
‫רצים למרחקים ארוכים‪ ,‬טירונים בראשית שירותם הצבאי‪,‬‬
‫רקדנים ורקדניות בעיקר בשלב הראשון של אימוני מחול‪ .‬רבים‬
‫מהנפגעים בשבר מאמץ הנם בעלי קשת שטוחה מדיי ופלטפוס‬
‫או בעלי קשת גבוהה מדיי בכף הרגל‪ ,‬שגורמות לעומס גדול‬
‫יותר על עצמות פיסת כף הרגל והשוק‪ .‬כמו‪-‬כן נמצא שבעלי‬
‫עצמות דקות )צפיפות עצם נמוכה( חשופים יותר להיפגעות‬
‫משברי מאמץ‪ .‬שבר מאמץ ותחושות הכאב הנלוות מתפתחים‬
‫בדרך כלל באופן הדרגתי כמפורט להלן‪:‬‬
‫*שלב א ‪ -‬הכאב מופיע בתחילת המאמץ ופוחת בהמשכו‪.‬‬
‫הכאב מופיע שוב לאחר האימון וחולף לאחר מנוחה‪ .‬בשלב זה‬
‫מתפתחת דלקת בקרום העצם‪ .‬כאשר הדלקת מתרחשת בעצם‬
 ‫השוקה‪ ,‬התופעה נקראת ‪ shin's split‬בשלב הדלקת‬
‫הכאב מפושט )במצב של שבר הכאב ממוקד(‪.‬‬
‫*שלב ב ‪ -‬מופיע כאב נסבל תוך כדי האימון‪ .‬הכאב מתחזק‬
‫ככל שהמאמץ גובר‪ .‬הכאב חולף רק לאחר מנוחה ארוכה‪.‬‬
‫*שלב ג ‪ -‬הכאב קשה מנשוא במשך האימון ואחריו‪ .‬הוא חולף‬
‫רק בחלקו ולאחר מנוחה ממושכת‪.‬‬
‫*שלב ד ‪ -‬הכאב מתמיד ואינו חולף גם לאחר מנוחה‪.‬‬
‫איתור ואבחון של שבר מאמץ נעשים באמצעות צילום רנטגן‬
‫ומיפוי עצמות‪ ,‬שהוא האמצעי המתאים ביותר לגילוי שברי‬
‫מאמץ בשלב מוקדם‪.‬‬
‫בעייתם של ספורטאים וחיילים בעלי מוטיבציה גבוהה להצליח‬
‫במשימותיהם היא‪ ,‬שהם אינם מפסיקים את האימון לצורך‬
‫מנוחה זמנית‪ ,‬גם כאשר הם חשים את סימני ההתפתחות‬
‫הראשוניים של שבר מאמץ‪ .‬בדרך כלל הפנייה שלהם לטיפול‬
‫נעשית‪ ,‬כאשר הכאב קשה מנשוא ואיננו חולף‪ ,‬שהוא השלב‬
‫שבו לא ניתן כבר למנוע את התפתחות השבר‪.‬‬

‫הטיפול בשברי מאמץ כולל‪:‬‬

‫*מנוחה‪.‬‬
‫*הקלת הסימפטומים הדלקתיים באמצעות קרח ותרופות‬
‫אנטי דלקתיות‪* .‬פעילות פיזיותראפית לחיזוק השרירים‬
‫ולגמישות‪.‬‬
‫*פעילויות כשחייה ורכיבה על אופניים באמצעות העקבים‬
‫החשובות לשמירה על מרכיבי הכושר סבולת ממושכת וסבולת‬
‫שרירים‪.‬‬
‫*שיפור הנעל או בולמי הזעזועים בסוליה בהתאם לצורך‪.‬‬