‫א‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬

‫הקדמה קצרה למעיין‬

‫בעניין פרקים א' ב'‬
‫דע כי כל דברי חז"ל בקדש נכתבו‪ ,‬משום כך כל דבר שחז"ל אמרו יש לו יסוד אמתי בכל‬
‫בחינות החיים‪ .‬מרוב עומק דעתם כתבו את הדברים שמתאימים לעבודת האדם ברמז בכל‬
‫חלקי התורה הקדושה‪ ,‬כי התורה היא תורת חיים‪ .‬כלומר יש לחיות לפי ההוראות שלה לכן‬
‫כל מה שאמרו חז"ל הם הוראות חיים של עבודת ה'‪.‬‬
‫מבואר בזוהר כי סוכה היא צל האמונה‪ .‬כלומר הסוכה‪ ,‬שעל שם הסכך נקראת כך‪ ,‬היא צל‬
‫האמונה‪ .‬אם כך הרי כל פעם שמופיע המילה סכך יש בביאור הדברים עניין הקשור לאמונת‬
‫האדם‪.‬‬
‫אני הקטן באתי לנסות ולדלות מים זכים בענייני אמונה בבורא ית' לפי מה שלמדונו חז"ל‬
‫במסכת סוכה‪ .‬כל מקום של סכך פרשתי אותו לפי עניינה של האמונה וניסיתי להבין‪ ,‬לפי‬
‫מיעוט דעתי‪ ,‬כיצד כיוונו חז"ל למסור לנו כאן הוראות ואופני לימוד בענייני האמונה בבורא‬
‫עולם‪.‬‬
‫לכן לומד יקר דע כי את הכול כתבתי מעצמי ללא מקורות אלא לפי הכלל כי סכך שווה‬
‫אמונה‪ .‬אם יכול אתה לפרש אחרת אדרבה ואדרבה פרש והגדל והרחב‪ ,‬כי אמונה בבורא‬
‫עולם צריכה חיזוק תמידי ועיסוק ללא הרף כדי שתהיה קבוע בלב האדם תמיד‪ .‬האמונה‬
‫היא הבסיס והשורש לכל קיומנו ואל לנו לשכוח זאת‪ .‬לכן חדש ואל תחשוש‪.‬‬
‫כמו כל לימוד כך גם את האמונה צריכים ללמוד‪ ,‬ואולי יותר מכל שאר הלימודים כי רבים‬
‫חושבים שעצם האמונה הוא להיות מאמין‪ .‬אך אין זה כך כי הלימוד בדרכי האמונה הוא‬
‫לימוד בדרכי החיים עצמם בגילוי נוכחות ה' ית' במציאות והכרת מלכותו ית' על כל מעשינו‪.‬‬
‫הטעם לשמו של חיבור זה בשם צל האמונה הוא מה צל אינו עוזב את האדם ומקושר אליו‬
‫תמיד וכן כל פעולה שהאדם עושה הצל עושה עמו כך האמונה של האדם חייבת להיות אתו‬
‫בכל עת ורגע ולא לעזוב אותו לעולם‪.‬‬
‫על האדם להבין שכל מעשיו הם כפי מה שאנו אומרים בכל יום בבוקר בתפילת מודה אני‪,‬‬
‫רבה אמונתך‪ .‬כלומר הקב"ה מאמין בי שאני אעשה מעשים טובים ועל ידי אמונה זו מחייה‬
‫אותי‪ ,‬לכן חייב אני להאמין בו ית' על החסדים הרבים שנותן לי‪ .‬משום כך צריך גם אני‬
‫להיות בצל האמונה‪ ,‬כלומר להתחבר לאמונת ה' ולהכילה בי ולהאמין בה' בכל מעשי ודיבורי‬
‫ומחשבתי‪ .‬להתחבר אליו לגמרי וזה בחינת צל האמונה בחינת סוכה‪.‬‬
‫בעניין פרק ג'‬
‫פרק ג' עוסק בעניין קשרי בני שיראל אלו לאלו כיצד הם משפיעים אחד על השני ומשלימים‬
‫זה את זה‪ .‬על כן ביארנו בפרק ג' לפי מדרשי חז"ל מתארים את ארבעת המינים כחלקי העם‬
‫או חלקי הגוף של כללות העם‪.‬‬
‫שאר הפרקים אינם שייכים לאופן ביאור זה ולכן לא נתבארו בחיבור זה‪.‬‬
 ‫ב‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬

‫מי יתן ויתקבל חיבור זה בליבות הלומדים לעוררם לעיין בענייני האמונה לפי דברי חז"ל‬
‫שכתבנום כאן‪.‬‬
‫המייחל לגילוי אמונה שלימה בבורא ית' ויתעלה‪ ,‬המייחל לגילוי שמו ית' במציאות‪ ,‬הקטן‬
‫רזיאל בן ר' מנחם לבית ולרשטיינר‪.‬‬
 ‫ג‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬

‫פרק א‬
‫משנה א‬
‫סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה‪ .‬רבי יהודה מכשיר‪ .‬ושאינה‬
‫גבוהה עשרה טפחים‪ ,‬ושאין לה שלוש דפנות‪ ,‬ושחמתה מרובה מצלתה‪,‬‬
‫פסולה‪ .‬סוכה ישנה‪ ,‬בית שמאי פוסלין‪ ,‬ובית הלל מכשירין‪ .‬ואיזו היא סוכה‬
‫ישנה‪ ,‬כל שעשאה קדם לחג שלשים יום‪ .‬אבל אם עשאה לשם חג‪ ,‬אפילו‬
‫מתחילת השנה‪ ,‬כשרה‪.‬‬
‫סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה‪ .‬שלושה טעמים נאמרו בגמרא מדוע סכך‬
‫שהוא למעלה מעשרים אמה פסול‪.‬‬
‫קודם שנבאר את הטעמים לפי דרכינו‪ ,‬לפי צל האמונה‪ ,‬יש לבאר מה הוא עניין הדופן וכן‬
‫מה הוא העניין של עשרים אמות אלו בכללות‪.‬‬
‫הדופן‪ ,‬היא בניינו של האדם כלומר הדפנות הם הגבולות שהאדם מציב לעצמו כדי שיוכל‬
‫לתעל את הכוחות שלו לעליה ולא לפיזור‪ .‬אחר שביארנו ממש בקצרה את עניין הדופן נבאר‬
‫מה הם אותם עשרים אמות שמדובר בהם‪.‬‬
‫מבואר בגמרא במספר מקומות (סוכה‪ ,‬ערובין‪ ,‬שבת) כי עד עשרים אמה שולטת עינו של‬
‫האדם בדבר ואילו למעלה מעשרים אמה אין יכולה לשלוט שם עין האדם‪ ,‬משום כך הדין‬
‫הוא פסול (הנחת הסכך‪ ,‬או הקורה או החנוכיה) מעל גובה זה של עשרים אמה‪ .‬כלומר עינו‬
‫של האדם היא הקובעת לכשר או לפסול‪.‬‬
‫חכמי העדה מכונים עיני העדה‪ .‬מהקבלה זו של חכמים ועיניים מבואר כי החכמה שייכת‬
‫לעיניים‪ .‬לפי הבנה זו כי עד עשרים אמה יכול האדם להשיג בחכמתו‪ ,‬בשכלו‪ ,‬את המציאות‬
‫אך מעבר לבחינה של עשרים אמה אין יכול האדם להשיג זאת בשכלו ולכן יש בזה איסור‬
‫של המשך התבוננות בדבר‪ .‬כמו שאמרו חז"ל (מגילה יא' ע"ב)‪ ,‬כל המסתכל בארבעה דברים‬
‫רתוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה כו' וכל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא‬
‫לעולם‪ .‬מבואר כי התבוננות במקום שאין להתבונן בו יכולה לגרום לפגם באמונה כי חוקר‬
‫מעבר ליכולת הבנתו‪.‬‬
‫זה מה שיתבאר כאן כי ישנם שלושה מקרים שאין לאדם לחקור בהם יותר ממקומו וכל זה‬
‫בתנאים מגבילים מסוימים‪ .‬אך אם ישנם שינוים בתנאים האלו יהיה מותר לאדם לחקור‬
‫בדבר‪ ,‬כי אדרבא על ידי חקירה מוסיף לאמונתו בהתבוננות מעבר למה שיכול להשיג‪ ,‬ואז‬
‫יש בו בחינה של דביקות בנשגב ממנו‪.‬‬
‫המקרים הם‪:‬‬
‫א) עד עשרים אמה אדם יודע כי הוא בסוכה‪ .‬כל זה מדובר כאשר אין הדפנות של הסוכה‬
‫מגיעות עד לסכך‪ .‬אבל כאשר מגיעות הדפנות לסכך‪ ,‬כשרה‪.‬‬
 ‫ד‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫עניין הדפנות המגיעות לסכך באות לרמז על כך שהאדם צריך לעלות במעלות עבודתו את ה'‬
‫לאט לאט ובסדר הדרגתי‪ .‬כלומר כאשר עבודת האדם היא עקבית ומדורגת‪ ,‬יודע האדם כי‬
‫הוא חוסה בצל הסכך של הסוכה‪ ,‬כי לעולם הוא מחובר אל הסכך‪ ,‬מחובר אל האמונה‪ .‬הוא‬
‫צועד בהדרגה תוך כדי ידיעה אמתית שכל מה שנעשה לו הוא בהשגחת ה'‪ ,‬משום כך אין מה‬
‫למהר ולדלג מדרגות שעוד אינן ראויות לו‪.‬‬
‫לכן אם הוא עובד לאט יכול להתרגל בכל פעם למצבו המחודש של קניין המדרגה החדשה‪,‬‬
‫אז הוא דומה לאדם חדש‪ ,‬אם הוא חדש הרי מקומו החדש נותן לו יכולת לעלות שוב פעם‬
‫עשרים אמות מחודשות‪ ,‬לכן יכול לעלות למעלה מעשרים אמה ממקום נקודת ההתחלה שלו‬
‫על ידי עליה הדרגתית‪.‬‬
‫יוצא כי הכוונה במה שכתוב למעלה מעשרים אמה הוא ביחס למדרגתו הראשונה‪ ,‬כי לעולם‬
‫אל לו לעלות מעל עשרים אמה לפי מקום המדרגה שאוחז בה כעת‪.‬‬
‫אך כאשר אין מגיעות הדפנות לסכך‪ ,‬הרי יש רווח בין הדופן לסכך‪ ,‬יש הפרש בין מצב האדם‬
‫לבין מקום אמונתו‪ ,‬שה' משגיח ונותן לכל אחד כפי הראוי לו‪ .‬לכן אסור על האדם לדלג‬
‫ממקומו האמתי במטרה להגיע למקום שאינו יכול להיות בו עדיין‪ ,‬כי דבר זה פוגם באמונתו‬
‫בהשגחתו המדויקת של ה' ית'‪ .‬אז האדם מנסה לעלות מעבר למה שיכול להשיג‪ ,‬והרי זה‬
‫פסול‪ ,‬כי אז יש לו פגם באמונה‪.‬‬
‫עניין האמונה‬
‫יש לבאר מה היא אמונה‪ ,‬אמונה היא מילה גדולה ונפלאה אך קשה להגדירה כראוי‪.‬‬
‫יש שחושבים כי אמונה היא דבר שהוא לא מובן בשכל ואז אני מאמין שהוא כך‪ .‬אין זה נכון‬
‫כי אמונה שהעולם עגול אינה מעל השכל ואם יראו לאדם תמונה מהירח ידע בשכלו שהוא‬
‫עגול‪ .‬לכן יש להגדיר את עניין האמונה‪.‬‬
‫אמונה אמתית היא ידיעה שכלית ברורה ללא כל צל של ספק ללא עוררין כלל אפילו יוכיחו‬
‫לו בכל ההוכחות שבעולם לא כך‪ ,‬כי ה' משגיח על כל העולם‪ .‬לא רק כמילים נבובות ללא‬
‫דבר מאחוריהם‪ ,‬אלא בידיעה ממשית כראות השמש בצהרים‪ .‬זו היא אמונה‪ ,‬השגה שכלית‬
‫של המציאות שאותה מנהיג הבורא ית'‪ .‬ובזה אין גבול כלל כי גבוה מעל גבוה שומר‪ ,‬וככול‬
‫שהאדם משיג יותר בשכלו כך יכול להגדיל את כח אמונתו בהשגחת הבורא ית'‪ ,‬כי רואה‬
‫ממש כיצד הוא ית' משגיח‪.‬‬
‫לאחר שביארנו מה היא אמונה נמשיך בביאור שני המקרים הנוספים שדנים בהם במשנתינו‪.‬‬
‫ב) עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה‪ .‬כי עניין הצל הוא צל האמונה כמבואר בזהר‪ ,‬צילא‬
‫דמהימנותא‪ .‬ולכן עד עשרים אמה אדם נמצא בצל האמונה כי עד שם יכול להשיג שהקב"ה‬
‫משגיח עליו ויכול האדם להתבטל אליו‪ .‬אבל אם יחקור מעבר לעשרים אמה יכול לאבד את‬
‫אמונתו‪.‬‬
 ‫ה‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫כל זה כאשר הוא במקום קטן של שבעה טפחים על שבעה טפחים‪ ,‬שהוא מקום המצומצם‬
‫ביותר של האדם‪ .‬וכמו שמבואר בגמרא כי ז' טפחים על ז' טפחים הם ראשו ורובו של האדם‬
‫ושולחנו‪ .‬זה מרמז על בחינה של קטנות האדם‪ ,‬על חוסר רצונו לחקור‪ ,‬וכאשר האדם אינו‬
‫רוצה לחקור הרי אין לו לנסות ולעיין במה שלמעלה מהשגתו‪ ,‬כי הוא מסתפק בהסתכלות‬
‫פחותה זו של המציאות הסובבת אותו‪ ,‬שהיא הסתכלות פשוטה של העולם ללא עיון בהנהגה‬
‫אשר בה‪ .‬ודי לו בידיעה כי יש השגחה ומנהיג‪.‬‬
‫אבל בסוכה גדולה ארבע אמות על ארבע אמות‪ ,‬שהיא מידתו של אדם השוכב בפישוט ידיים‬
‫ורגליים ממש כנודע‪ ,‬הנה אז יכול האדם השלם לגדול יותר ולחקור יותר באמונה‪ ,‬ואז מותר‬
‫לאדם כזה‪ ,‬שחוקר‪ ,‬לעלות ולהתבונן אף למעלה מעשרים אמות‪.‬‬
‫ולכן עניין החקירה הוא לפי מצבו של האדם כיצד הוא מתבונן במציאות‪ ,‬האם לפי קטנותו‬
‫שרק יודע את מציאות ה' והשגחתו או גם רוצה לראותה ולהיות שותף לבורא עולם בקיום‬
‫המציאות‪ .‬כי האדם שמקושר להשגחת בורא עולם הוא נעשה חלק מקיום המציאות‪ ,‬והרי‬
‫זו מעלה נפלאה מאוד של האדם השלם‪.‬‬
‫זה על פי הדפנות שביארנו שהם גבולותיו של האדם‪ ,‬אם הם מצומצמות או רחבות‪ ,‬כי‬
‫הדפנות הם הקובעות את יכולתו ורצונו של האדם‪.‬‬
‫ג) עד עשרים אמה דירת האדם היא דירת עראי‪ ,‬ומעל עשרים אמה דירתו היא דירת קבע‪.‬‬
‫טעם זה הוא הפוך משאר הטעמים שביארנו‪ ,‬כי על האדם לחיות תמיד במציאות שהוא‬
‫נמצא בעולם זמני ואינו קבוע‪ .‬לכן גם האדם אשר חי במצב של ארעיות בחייו יודע כי כל‬
‫מצב שבו הוא נמצא הוא זמני ומשתנה‪.‬‬
‫ומשום כך אמונתו חזקה בבורא עולם‪ ,‬כי אין לו שום אחיזה במציאות כקבועה ולכן חי חיי‬
‫אמונה שלמים שכל רגע יכולה המציאות להשתנות‪ ,‬ולכן הוא תלוי רק בבורא עולם‪.‬‬
‫אך אם הוא חי בדירת קבע‪ ,‬שהיא מעל עשרים אמה‪ ,‬אין לו בטחון בה' ית' אלא הוא בטוח‬
‫בעצמו‪ ,‬דבר זה הוא נוגד את בחינת האמונה הבסיסית של האדם‪ .‬ומשום כך אין לאדם לדור‬
‫בדירה מעל עשרים אמה‪ ,‬כי אז הוא אינו חי באמונה כלל‪.‬‬
‫התבוננות זו היא שונה משתי ההתבוננויות הקודמות‪ ,‬לפי מה שנתבאר לעיל הרי ישנה‬
‫מציאות שיכול האדם לעלות מעל לעשרים אמה‪ ,‬אך לפי המבואר כאן לעולם לא יוכל לעלות‬
‫למעלה מעשרים אמה‪ ,‬אלא אם כן הוא פוגם באמונתו‪.‬‬
‫ענייני עוה"ז הם עראיים‪ .‬ל כן כאשר מבין האדם כי מעבר לכ' אמות יוצא מחיי עוה"ז לחיי‬
‫נצח שהם חיי עוה"ב אז היא דירת קבע‪ .‬הסוכה היא הכנה והבנה כי המציאות סביבנו היא‬
‫עראית וזמ נית ולכן לא יבנה מעל כ' אמה כדי שיישאר בעולם עראי ויחזק את אמונתו בבורא‬
‫עולם‪ .‬ולפי זה הטעמים שווים אלא הפסק שונה‪.‬‬
‫רבי יהודה מכשיר ‪ .‬ר' יהודה סובר כי עולמך תראה בחייך‪ ,‬כי אין הבדל לאדם העובד באמת‬
‫את ה' ית' בין חיי עוה"ז לחיי עוה"ב‪ .‬ויש לחיות בזמן הזה כמו שחיים לעתיד לבוא לכן‬
 ‫ו‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫האדם יכול לדור בסוכה גבוהה מעשרים אמה גם כעת כי יכול להשיג את עוה"ב בחיי עוה"ז‪,‬‬
‫וזו מדרגה גבוהה מאוד שלא כל אחד יכול לה ומועטים כן יכולים לה ומשום כך אין הלכה‬
‫כמותו‪.‬‬
‫ושאינה גבוהה עשרה טפחים‪ .‬כמו שאמרו בגמרא (דף ה' ע"א)‪ ,‬מעולם לא ירדה שכינה‬
‫למטה מעשרה טפחים‪ .‬כי מתחת לי' טפחים אין השראת הקדושה וחושך שורר שם והקלי'‪.‬‬
‫לכן בחנוכה מאירים עם החנוכיה דווקא מתחת לי' טפחים כדי להאיר שם‪.‬‬
‫אך בסוכות היות והיא בחינתו של צל האמונה יש להיות במקום שבו השכינה שורה ויש שם‬
‫אחיזה לאדם בקדושה‪ .‬לכן מבואר כי הסכך‪ ,‬שהוא האמונה כמבואר‪ ,‬צריך להיות מי'‬
‫טפחים ועד כ' אמה ששם שורה השכינה ויש שם יכולת לאדם להשיגה לפי מדרגתו‪.‬‬
‫עוד כי עד י' טפחים הוא מקום רשות הרבים להלכות שבת‪ .‬לכן רבים מעיד על פירוד והסוכה‬
‫שהיא צל האמונה מעידה על אחדות האדם עם בוראו ולכן אל לאדם להיות מתחת לי'‬
‫טפחים כי אז כביכול נמצא ברשות אחרת מרשות הסוכה שהיא אחדותו ית' במציאות‪.‬‬
‫ושאין לה שלוש דפנות‪ .‬העולם כולל ו' קצוות‪ .‬ד' רוחות השמים‪ ,‬מעלה ומטה‪ .‬קצוות אלו‬
‫הם כנגד המקום‪ .‬מבואר באותיות דרבי עקיבא כי אות ב' פתוח מלפנים והוא כיוון הצפון‪.‬‬
‫כתוב (ירמיה א' יד')‪ ,‬כי מצפון תפתח הרעה‪ .‬לכן פתח אחד יכול להישאר פתוח כי הוא ג"כ‬
‫מראה על אמונת האדם שמאמין כי הקב"ה יסתום את אותו פתח הפתוח ויגן על ישראל‬
‫עמו‪.‬‬
‫משום כך יש בסוכה ג' דפנות (ב' דפנות וטפח‪ ,‬אך טפח זה מצטרף ללבוד כנודע ואז היא דופן‬
‫ממש)‪ ,‬שדי בהם כדי להכשיר את הסוכה‪ .‬כי כשר הוא בחינה של הכנה‪ .‬זה ההבדל בין כשר‬
‫ופסול‪ .‬פסול הוא מצב שאין מוכן לקבלת אור ה' ית'‪ .‬כשר הוא כאשר המציאות המצב כן‬
‫מוכן לקבלת אור ה' ית'‪ .‬הוא האדם המוכן לקבל את אור ה' ית' ע"י כך שמראה על אמונתו‬
‫שדופן רביעית זו‪ ,‬שהיא כנגד הצפון‪ ,‬יגן ה' ית' עליו בפני הרעות הבאות לעולם‪ ,‬ולכן היא‬
‫פתוחה לרווחה והסוכה כשירה בכך‪ ,‬כי מעידה על אמונת האדם‪.‬‬
‫ושחמתה מרובה מצלתה פסולה ‪ .‬צלא דמהימנותא שהוא צל האמונה צריך להיות חופף על‬
‫כללותו של האדם שיהיה שוכן בתוכה לגמרי‪ ,‬אם האדם נמצא באמונה ממש בכל רמ"ח‬
‫אביריו ושס"ה גידיו הוא מראה על הנהגת ה' ית' בכל המציאות שלו בכל גופו ולכן מראה‬
‫שהוא מאמין שה' ית' מנהיג את העולם‪.‬‬
‫חמה מראה את המציאות כפי שהיא‪ ,‬מראה את גילוי ההנהגה‪ ,‬ובאופן רגיל דבר זה הוא‬
‫נפלא מאוד כי אז האדם מודע ורואה בהנהגת ה' בעולם‪.‬‬
‫אך בחג הסוכות שבו אנו רוצים לבנות את אמונת האדם אין דבר זה נכון וטוב‪ ,‬כי הוא מבטל‬
‫את האמונה‪ .‬הסיבה היא כי בחמה האדם רואה את השגחת ה' בעולם ממש‪ .‬למרות מעלת‬
‫הדבר‪ ,‬פסול הוא בחג האמונה‪ .‬כי אז מתבטלת ממנו יכולת הבחירה‪ .‬אמונה היא בחירה‬
‫ועשיה באמונה שהכל מאת ה' ואם יודע ורואה את ההשגחה הנה נלקחה ממנו יכולת‬
‫ה אמונה‪ ,‬כי גילוי שהוא גדול מאמונה מבטל אותה ואין דבר זה נכון בחג הסוכות כמבואר‬
 ‫ז‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫כי צריך להישאר ביכולת בחירתו לבחור באמונה בה' ית' ולא בידיעה ממש כי חמה היא‬
‫ידיעה‪.‬‬
‫למרות שביארנו כי אמונה אמתית היא ידיעה עמוקה של הדבר‪ ,‬הנה בחג האמונה יש צורך‬
‫דווקא לחיות לא ביד יעה ועל ידי אי ידיעה זו להגיע להבנה על ידי התבוננות להגיע לקביעת‬
‫הידיעה האמתית בה'‪.‬‬
‫אם מראש אנו לוקחים את ההבנה שהבנו משנה קודמת אין יכולת לבנות אמונה חזקה יותר‬
‫כי הידיעה הקודמת תבטל את יכולת ההתבוננות המחודשת שלנו וקביעת האמונה‬
‫המחודשת שלנו בבורא ית' באופן גדול יותר‪ .‬לכן צריך שלא תהיה חמה כלל אך אם יש חמה‬
‫שלא תהיה מרובה מהצל‪ ,‬נשארת לאדם יכולת הבחירה כיצד לברור לעצמו אמונה חדשה‬
‫ומחוזקת יותר‪.‬‬
‫סוכה ישנה בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין‪ .‬יש לבאר מה הוא ישן ומה הוא חדש‪.‬‬
‫כבר ביארנו את עניין הסוכה שהוא עניין האמונה‪ .‬באה המשנה לבאר כי ישנה מחלוקת בדין‬
‫הסוכה‪ ,‬בדין האמונה‪.‬‬
‫ישנו עניין של אמונה ישנה‪ .‬בית שמאי סוברים שהאדם צריך כל פעם להתחדש באמונתו‬
‫ואין לו לסמוך על ההבנות שהיו לו קודם לכן (אמונה היא לימוד וכמו כל לימוד יש לאדם‬
‫הבנות מחודשות בהם וכן באמונה יש לאדם הבנות מחודשות על ידי התבוננותו במציאות‬
‫בהשגחת ה' עליו)‪.‬‬
‫לכן על האדם להתחדש כל פעם מחדש‪ .‬כמו שאומרים בכל בוקר המחדש בטובו בכל יום‬
‫מעשה בראשית‪ .‬שכל יום יהיה חדש ממש‪ .‬בחינה זו היא מתקיימת כשאר אינו מסתמך‬
‫האדם על השגות קודמות שהיו לו אפילו ביום האתמול כי היום שהוא חדש יש בו חידושים‬
‫משלו חידושים עצמאיים‪ .‬עניין השגה באמונה היא הכרה של אמונה בה' ית' על פי מעשה‬
‫שנעשה לו או חוויה שחווה וכו'‪.‬‬
‫בית הלל סוברים כי כאשר האדם מאמין באמונה שלימה הרי אין עניין לחדש את עצמו‬
‫באמונה בכל פעם מחדש אלא להמשיך אותה תמיד בכל רגע בחייו‪ .‬כי אם יצטרך לחדשה‬
‫ישנו חשש שייפול מאמונתו כאשר ירצה לחדשה והסכנה כאן היא רבה מאוד ולכן על האדם‬
‫לדבוק במה שהשיג ולא לנסות לחדש עוד‪ .‬אך כמובן אם מתחדש לו עוד דברים אשרי וטוב‬
‫לו ויוכל להמשיך עוד אמונה עליו‪.‬‬
‫באמת עניין אמונה אינו ברור כל כך‪ .‬כי לכאורה מדברינו נראה שהוא כמו סוג של לימוד או‬
‫דבר אחר נרכש‪ .‬באמת אמונה צריכה תרגול ואחזקה תמידית‪ .‬כי ללא זה לא תתקיים באדם‬
‫ואז יוכל להגיע לנקודות בחייו שלא יוכל לדבוק באמונתו ויבוא לידי ספקות חלילה‪.‬‬
‫לכן בית הלל סוברים שאת מה שקיים יש לתחזק ואילו בית שמאי סוברים כי כאשר האדם‬
‫מחדש את אמונתו כל יום על ידי שמאבד את האמונה הקודמת שאחז בה‪ ,‬מתעלה באמונתו‬
‫עד שיוכל להגיע לדבקות ממש‪.‬‬
 ‫ח‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫באמת נפסק כשתי הדעות שסוכה ישנה כשרה אלא שיש לחדש בה דבר מה עבור החג‪ .‬לכן‬
‫סוכה ישנה כשרה כמו בית הלל אך יש לחדש בה דבר מה כמו בית שמאי‪ ,‬וכך יוצא לפי שתי‬
‫הדעות של מה היא האמונה שהאדם צריך לרכוש‪.‬‬
‫ואיזו היא סוכה ישנה כל שעשאה קדם לחג שלשים יום‪ .‬כעת מתבאר הזמן של סוכה ישנה‪,‬‬
‫כלומר ממתי לפי בית שמאי יש לשנות את תפיסת האמונה שלו ולנסות ולהשיג אמונה‬
‫מחודשת גבוה יותר‪ .‬הזמן הוא ל' יום לפני המועד שאז עוסקים בהלכותיו‪ .‬כאשר עוסקים‬
‫בהלכות האדם דבק ברצון ה' ית' ועל ידי כך מחזק את אמונתו ולכן בתוך ל' יום שיש בהם‬
‫שייכות לחג אין הסוכה נחשבת לישנה כי וודאי עושה אותה עבור סוכה‪ ,‬עבור המצווה‬
‫שמקרבת ומדבקת אותו באמונה שלימה ברצון ה' ית'‪.‬‬
‫אבל אם עשאה לשם חג אפילו מתחילת השנה כשרה‪ .‬אמונה יכולה להתחדש בכול רגע‬
‫ורגע כאשר האדם בונה את סוכתו‪ ,‬את בחינת האמונה שלו כבר בתחילת השנה‪ ,‬היא בחינה‬
‫של שינוי אז היא כשרה‪ .‬כי כאשר‪ ,‬אפילו לבית שמאי‪ ,‬האדם משתנה אל העמקת האמונה‬
‫הרי הדבר טוב מאוד‪.‬‬
‫למרות שבית הלל סוברים שאין לחדש כי יש בזה סכנה‪ ,‬הרי אין לחדש מצד הדין‪ .‬אבל‬
‫בבחירה האדם יכול לחדשה אם יודע שזקוק לכך לכן אין חשש לכך כאשר יש צורך ובחירה‬
‫בדבר‪.‬‬
‫יוצא שאין כל כך מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל ויכולים לקיים את שתי הדעות ללא‬
‫קושי רב‪.‬‬
‫משנה ב‬
‫העושה סוכתו תחת האילן‪ ,‬כאלו עשאה בתוך הבית‪ .‬סוכה על גבי סוכה‪,‬‬
‫העליונה כשרה‪ ,‬והתחתונה פסולה‪ .‬רבי יהודה אומר‪ ,‬אם אין דיורין בעליונה‪,‬‬
‫התחתונה כשרה‪.‬‬
‫העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית‪ .‬סוכה נקראת על שם הסכך‪ .‬סכך‬
‫בגימטריא מאה שהוא מרמז לספירת הבינה שהיא אור עליון רוחני המקיף על האדם ואין‬
‫האדם יכול להכילו בפנימיותו עדיין עד לעתיד לבוא שהוא בבחינת עולם הבאא‪ .‬ומרמז הסכך‬
‫לעולם הבא‪ ,‬שפע הבא תמיד אלא שצריך כלי כדי לקבלו‪.‬‬
‫הסכך הוא פסולת‪ ,‬כמו שכתוב פסולת גורן ויקב‪ .‬כלומר הוא נכלל מהדברים שאין האדם‬
‫זקוק להם לקיומו‪ .‬יש להבין כי לכאורה נראה הדבר להפך ממש‪ ,‬כי כל המותרות הם אלו‬
‫שדוחקים את האדם מרוחניותו‪ .‬אם כן יש לשאול מדוע הסכך שהוא מה שהאדם אינו צריך‬
‫הוא זה שמביא לו שפע תמיד בבחינת עולם הבא‪.‬‬

‫א בעניין מניין המספרים מבואר כי ספרות האחדות הם נמנים בספירת המלכות‪ ,‬עשרות נמנים בספירת‬
‫התפארת ואילו מאות נמנים בספירת הבינה שהיא כנגד בחינת עולם הבא‪.‬‬
 ‫ט‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫פסולת זו אינה בבחינה של תוספת יותר ממה שצריך‪ ,‬אלא מלשון פסול‪ .‬והוא שורש פ‪.‬ס‪.‬ל‬
‫שהוא גם כן בחינת פסול לך לוחות‪ .‬בחינת התורה הקדושה‪ .‬הוא עניין הדברים שהאדם‬
‫פוסל אותם שהם מיותרים עבורו והוא מוותר עליהם למען חיי התורה חיי הדבקות בה'‪ ,‬לכן‬
‫ביחד עם דברים גשמיים אלו שהאדם מוותר עליהם יכול הוא לסכך את הסוכה‪ ,‬להכין את‬
‫עצמו לקבלת השפע העליון‪ ,‬כי בעצם הוויתור עליהם הם הפכו להיות כלי קבלה לשפע עליון‬
‫שיכול להיות מושפע על האדם‪.‬‬
‫הסכך שהוא השפע יכול להתלבש באדם על ידי לימוד התורה הקדושה ואין כלי נושא ברכה‬
‫אלא השלום‪ .‬לכן מכונה הסוכה סוכת שלום כי היא עושה שלום בין עליונים ותחתונים‪.‬‬
‫העליונים קנאו במשה רבנו שהוא זה שעלה להר לקבל את הלוחות‪ ,‬ולכן אנו אומרים‪ ,‬עושה‬
‫שלום במרומיו‪ ,‬בין מלאך הממונה על המים למלאך הממונה על האש וכו' הוא יעשה שלום‬
‫עלינו כו'‪.‬‬
‫בחינת השלום האמתית היא התורה שעל ידי לימודה יודע האדם את אורחות חייו כאן‬
‫באדמה לפי ההנהגה העליונה השמימית‪ .‬דבר זה עושה שלום‪.‬‬
‫לכן הסוכה שהיא בחינת אור השפע שצריך כלי והכלי הוא הסוכה עצמה שבה האדם נמצא‬
‫כמבואר שלומד בה וישן בה כו'‪ .‬כל עצם מציאותו בסוכה הוא מקיים מצווה מהתורה‪ ,‬וזה‬
‫הקשר והיכולת שלנו לקבלת השפע‪ .‬לא כמו המתמיהים שאז הולכים להם לטיול ולבלות‬
‫את זמנם לריק‪ .‬אלא יעסוק לכל הפחות במצווה של ישיבת סוכה ואז יכול הוא להפוך להיות‬
‫כלי נושא ברכה‪.‬‬
‫לפי הקדמה זו מבואר מה שאמרו‪ ,‬העושה סוכתו‪ ,‬כלומר השפע‪ ,‬תחת האילן‪ ,‬שהוא עץ‬
‫החיים‪ ,‬ולא באילן אלא תחתיו‪ ,‬כלומר אינו משתמש בענפיו עבור הסוכה אלא רק יושב‬
‫תחתיו ואינו מחובר אליו‪ .‬הרי זה כמו שעשאה בתוך הבית‪ .‬הבית הוא הפך המטרה של‬
‫העראיות של הסוכה לכן אינו עושה דבר כי אינו מתחבר לעץ החיים אלא הוא נמצא רק‬
‫תחתיו‪.‬‬
‫סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה‪ .‬יש להבין מדוע כתוב סוכה על גבי‬
‫סוכה ולא סוכה תחת סוכה‪ .‬יש להבין כי תחילה נבנתה הסוכה התחתונה ועליה העליונה‪,‬‬
‫כמו שנראה שכך צריך להיות סדר הדברים‪ .‬לפי מה שביארנו עד כה כך צריכה להיות בניית‬
‫האדם את אמונתו‪.‬‬
‫כלומר אדם שהתחיל בעבודת האמונה שלו והתעלה למדרגה נוספת‪ .‬הרי המדרגה התחתונה‬
‫נבחנת לאינה קיימת‪ .‬לכן הסוכה התחתונה פסולה‪ ,‬כי נבחנת לחוסר אמונה ביחס למדרגתו‬
‫החדשה‪ .‬מבואר כי עיקר מחלוקת המשנה בדין סוכה עליונה אם יכולה לקבל כרים וכסתות‬
‫ע"י שעת הדחק היא כאשר האדם עוד לא נמצא ממש בבחינה חדשה ועליונה של האמונה‪,‬‬
‫אלא שעדיין לא קנה את הבחינה החדשה לגמרי‪.‬‬
 ‫י‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫מבואר כי ת"ק סובר שהתחתונה פסולה ורק העליונה כשירה כי היות וכן יש לאדם בחינת‬
‫שייכות חדשה לבחינת האמונה החדשה שלו הרי קנה אותה ונמצא שם‪ ,‬כי עבודת האדם‬
‫היא רק להתחיל בעבודה והקב"ה מסיימה‪.‬‬
‫רבי יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה‪ .‬ר' יהודה חולק כי עד שלא קנה‬
‫האדם מדרגה חדשה לגמרי הרי עוד לא עזב את מדרגתו הישנה‪ .‬לכן על האדם להתעלות כל‬
‫כולו במדרגה ורק אחר כך‪ ,‬שהגיע לשם‪ ,‬הקב"ה עוזר לו להישאר שם‪ .‬אך עד שלא קנאה אין‬
‫הקב"ה עוזרו ממש‪ .‬כי הקב"ה רוצה את יגיעת האדם והשכר הוא המדרגה עצמה‪ .‬ת"ק‬
‫סובר שהקב"ה רוצה את רצון האדם ומעט מיגיעתו‪.‬‬

‫משנה ג‬
‫פרס עליה סדין מפני החמה‪ ,‬או תחתיה מפני הנשר‪ ,‬או שפרס על גבי הקינוף‪,‬‬
‫פסולה‪ .‬אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה‪.‬‬
‫פרס עליה סדין מפני החמה‪ .‬העניין הוא כי אם האדם הנמצא בסוכה‪ ,‬בצל האמונה‪ ,‬מרגיש‬
‫כי אמונתו אינה דייה ואור החמה מאיר יתר על המידה (ראה את ביאורנו בעניין החמה‬
‫במשנה א'‪ ,‬צלתה מרובה מחמתה)‪ .‬הנה רוצה לחזור לבחינת האמונה‪ ,‬אך עושה זאת באופן‬
‫מוחצן ולא פנימי‪ ,‬ורוצה לזכות באמונה ע"י גורם חיצוני כמו סדין‪ ,‬ולא באופן מופנם שהוא‬
‫הסכך והאמונה האמתית בבורא עולם‪.‬‬
‫או תחתיה מפני הנשר‪ .‬כאן העניין הוא להפך מהדבור הקודם‪ .‬כי כאן אין רוצה לחזק את‬
‫אמונתו ולהיות בבחינת מוסיף והולך‪ ,‬אלא להפך הוא מתחיל לאבד את אמונתו האמתית‪.‬‬
‫ע"י גורמים מוחצנים מנסה לאחוז באמונתו הקיימת ולא לאבדה‪ ,‬כי הנשר הוא מה שנושר‬
‫מאמונתו וחושש האדם כי יאבדה לגמרי‪ ,‬לכן פורס דבר חיצוני ולא עבודה פנימית ואמתית‬
‫באמונה‪.‬‬
‫או שפרס על גבי הקינוף פסולה‪ .‬מבואר כי קינוף הוא דבר המיועד לקישוט‪ ,‬נוי‪ .‬שלא שמו‬
‫אותו שם כדי לסכך מעליו אלא לקישוט בלבד‪ .‬יש להבין קישוט זה מה הוא‪ .‬קישוט הוא‬
‫בחינה של תוספת כדי למצוא חן בעיני אחרים‪ .‬לכן האישה מתקשטת כדי למצוא חן בעיני‬
‫בעלה‪ .‬ומבואר כאן כי קישוט כזה פסול‪.‬‬
‫הטעם לכך הוא כי ע"י קישוט מנסה למצוא חן בעיני אחרים‪ ,‬והרי אנו מתפללים‪ ,‬ולא לידי‬
‫מתנת בשר ודם אלא לידך הפתוחה והרחבה‪ .‬כלומר קישוט זה מראה על חוסר אמונה בבורא‬
‫ית'‪ ,‬אלא רצון האדם שבשר ודם יעזור אותו ולא רק ה' ית'‪ .‬לכן דבר זה מראה על חוסר‬
‫אמונה ופוסל‪.‬‬
‫אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה‪ .‬הטעם הוא כי הוא רוצה לעשות לעצמו מקום בפני‬
‫עצמו ולא בשטח הסוכה הכללי‪ ,‬כי רוצה להתבודד עם קונו כדי להגביר את אמונתו‪ ,‬ולכן‬
‫לא עושה אותה בצורת גג דדומייא לסכך‪ ,‬אלא באופן משופע הרומז על השפע הנמשך עליו‬
 ‫יא‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫מלמעלה בעת התבודדותו עם קונו והתייחדו עמו ית'‪ .‬לכן אופן זה של כביכול מקום הוא‬
‫נכון וטוב כי למרות שהו עושה לעצמו מקום שונה ונפרד מהסוכה‪ ,‬עדיין במהותה אינו שונה‬
‫ממנו כלל ולכן כשר כמבואר‪.‬‬
‫אבל אם עושה גג ממש ולא כאהל הרי זה פסול משום שאז אין את בחינת המשכת השפע‬
‫כמבואר אלא בחינה בפני עצמה ויציאה ממהות עניין הסוכה ממש‪ .‬כי למרות שהמעשה‬
‫שווה שבשנ יהם רוצה להתבודד עם קונו‪ ,‬הנה יש בהם הפרש גדול מאוד עד שזה כשר וזה‬
‫פסול‪.‬‬
‫ההפרש הוא כי שיפוע מעיד על ביטול‪ .‬ראש השיפוע הוא חד ואין לו ממשות עצמית והוא‬
‫מתבטל לחלל הסובב אותו‪ ,‬לכן אז האדם מעיד על ביטול לסובב אותו לסוכה ולכן שיפוע‬
‫מעיד על שפע‪ .‬אך כאשר אין שיפו ע ויש גג ממש (של טפח) הנה אז יש לאדם גג חדש בחינת‬
‫מקור שפע מחודש‪ ,‬אז ההתבודדות שלו עם קונו היא עם עצמו ולא עם קונו ומחליף בין‬
‫הדברים‪.‬‬
‫אפשר לחשוב כי היות והאדם הוא חלק אלוה ממעל הרי אם האדם מכיר עצמו מכיר הוא‬
‫את ה' ית'‪ ,‬ודבר זה אולי נכון במשך ימות השנהב ‪ ,‬אך בימי הסוכות אין ראוי לעשות זאת‬
‫משום שאז יש נוכחות השגחת ה' ממש בכל רגע על ידי הסוכה והאדם צריך להיות בקשר‬
‫ישיר עם ה' ית' ללא אמצעי של עצמו כלל‪.‬‬

‫משנה ד‬
‫הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקסום וסכך על גבה‪ ,‬פסולה ואם היה‬
‫סכוך הרבה מהן‪ ,‬או שקצצן‪ ,‬כשרה‪ .‬זה הכלל‪ ,‬כל שהוא מקבל טמאה ואין‬
‫גדולו מן הארץ‪ ,‬אין מסככין בו‪ .‬וכל דבר שאינו מקבל טמאה וגדולו מן הארץ‪,‬‬
‫מסככין בו‪.‬‬
‫הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקסום וסכך על גבה פסולה‪ .‬ביאור עניין אלו‬
‫הגידולים‪ .‬יש בגידולים שתי תכונות והם‪:‬‬
‫א) מחוברים מצד אחד לקרקע‪.‬‬
‫ב) ניתן להגביהם ולהפכם לסכך‪.‬‬
‫בחינה שניה זו היא בחינה של אמונה כמו שבעהי"ת יתבאר בדברינו‪ .‬והטעם שסכך זה פסול‪,‬‬
‫כי הוא מחובר לקרקע‪.‬‬

‫ב וגם בזה יש לעיין למרות שיש אבן עזרא שמרמז לכך ראה פרשת כי תשא פרק לא' פסוק יח'‬
 ‫יב‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫הביאור הוא כי אמונת האדם אינה יכולה להישען ולהסתמך על דברים ארציים בלבד‪.‬‬
‫שיקולים ומחשבות אלו הם הפך האמונה‪ ,‬כנודע מגדולי ישראל שהיו מכלים בכל יום ויום‬
‫את כספם כי בטחו בה' ית' שיספק להם כל צרכם למחרת‪.‬‬
‫למרות שאין נדרש מהאדם להגיע לדרגות אמונה כאלו‪ ,‬אך אין לו ביטחון אמתי בה' אם יש‬
‫לו בצד את הביטחון הכוזב של מתנת בשר ודם‪ .‬הוא הרכוש שאסף ואוסף בימי חייו‪.‬‬
‫לכן אם הסכך‪ ,‬שהוא האמונה כמבואר‪ ,‬מחובר לקרקע הרי הוא פסול משום שהאמונה של‬
‫האדם היא תלוית דבר גשמי‪ ,‬ממון שרכש‪ ,‬או סומך על עזרת אחרים לו‪ ,‬אז מאבד את‬
‫האמונה בה' ית' שממנו הכל ממש‪ .‬אך גם לזה ישנה תקנה‪ ,‬וכמו שמבואר בהמשך המשנה‪.‬‬
‫ואם היה סכוך הרבה מהן‪ .‬כלומר שעירב את המחובר לקרקע‪ ,‬את האמונה הכוזבת ביחד‬
‫עם אמונה אמתית שהיא הסכך הכשר שנמצא על גג סוכתו‪ .‬הרי זה כשר‪.‬‬
‫כי על ידי הפעולה הזו מחבר את אמונת בשר ודם שיש בו‪ ,‬ביחד עם אמונת שמיים‪ .‬כך האדם‬
‫מבטל את אמונתו הכוזבת וכן את דעותיו הלא ישרות ביחד עם אמונת חכמים שיורו לו את‬
‫הדרך הנכונה המובילה בית אל‪ .‬כי אז מבין שגם אותה עזרה שמקבל מהזולת היא רק מה'‬
‫ית'‪ .‬כן הממון שרכש אין הוא שלו ולכן יכול הממון להעלם באותה קלות כמו שבא‪ .‬אך ה'‬
‫ית' הוא זה שרצה שיהיה לו ממון זה כעת‪ ,‬ולכן יש לו ממון‪ ,‬אך ללא רצון ה' לא היה לו ממון‬
‫כלל‪.‬‬
‫אם האדם מבין עניין זה הנה יש לו אפשרות להשתמש בממון זה באופן ראוי ואז אולי יתברך‬
‫ממונו ולא יאבד‪ ,‬כי עושה עמו דברים טובים שהם עבור גדולת ה' ועשיית רצונו ולכן מרבה‬
‫לו ה' ית' את שפעו‪ .‬זה יכול להיעשות רק אם האדם מכיר שהכל מה' ומחבר אמונה כוזבת‬
‫זו עם אמונת ה' אמתית‪.‬‬
‫או שקצצן כשרה‪ .‬כמובן שאם האדם עקר את אמונתו הכוזבת לגמרי ושם את מבטחו בה'‬
‫הרי שהסוכה כשירה‪ .‬כי למרות שמכיר שמה' הכל הנה כל זמן שיש בו מעט בטחון בדבר‬
‫גשמי כמו ממון יש בו עדיין פניות מאמונה אמתית‪ ,‬כמו שכתבנו על גדולי ישראל לעיל‪ ,‬לכן‬
‫עקירת ספק אמונה זו היא פתרון אמתי ונכון אך קשה מאוד ולא כל אדם מסוגל לעמוד‬
‫בדרגה מאין זו‪.‬‬
‫זה הכלל‪ ,‬כל שהוא מקבל טמאה ואין גדולו מן הארץ‪ ,‬אין מסככין בו‪ .‬שני תנאים מבוארים‬
‫כאן‪ ,‬טמא וגידולו מן הארץ‪.‬‬
‫יש להבין מדוע דווקא שני תנאים אלו הם אלו שגורמים שיהיה ניתן לסכך וזה כדי להיות‬
‫באמונה שלימה עם ה' ית'‪.‬‬
‫טומאה וטהרה הם ב' מצבים רוחניים ומראים על השתנות המדרגות של האדם‪ .‬כלומר על‬
‫אי יציבות‪ .‬אמונה שלימה בה' ית' אינה דבר שמשתנה היא יציבה ולכן אינה מקבלת טומאה‪,‬‬
‫כי לעולם היא טהורה‪ .‬לעולם היא במצב אחיד של אמונה ובטחון בה'‪ .‬כמובן שיש בזה‬
‫מדרגות שונות ורבות‪ .‬אך באה כאן המשנה לבאר לנו כי מי שהוא במדרגה של טומאה‪,‬‬
‫כלומר שמצבי הרוח שלו משתנים ועבודת ה' שלו אינה באחדות אלא בשינוי מתמיד‪ ,‬הרי‬
 ‫יג‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫דרגת האמונה שלו בה' אינה גבוה ולכן אי אפשר לסכך עם אמונה מאין זו כי אין זו אמונה‬
‫ממש אלא רק לרגעים באה ואז חולפת הולכת לה‪.‬‬
‫משום כך מבואר כי על האדם להיות קבוע בעבודתו עם ה'‪ ,‬ולאו דווקא במעשה‪ ,‬כי הזמנים‬
‫משתנים ופעמים שהעייפות גוברת‪ ,‬אך כל זמן שהעייפות גוברת ולא העצלות הרי יש בזה‬
‫עבודת ה' תמה‪.‬‬
‫אך אם מתחלף עייפות בעצלות יש בזה בחינה של פסול גדול של טומאה כי אז פוסק האדם‬
‫מהתמדת מחשבתו ולהתנסות בנסיון רציני ואמתי בעבודת ה'‪.‬‬
‫למרות שאולי דברים אלו הם קשים הרי יש בהם אמת ממש‪ ,‬כי עבודת ה' אינה דבר פשוט‬
‫כלל והאדם צריך לשעבד את כל כולו על מנת להגיע לדבקות גדולה ככול יכולתו‪ ,‬לכן אל‬
‫לאדם להתייאש ואל לו להתעצל‪ ,‬אך עייף מותר לו להיות ואף חייב להיות כי מעיד זה על‬
‫שעובד הוא‪.‬‬
‫וכן גידולי קרקע‪ ,‬כבר נתבאר כי עיקר העבודה היא לקחת את האמונה הכוזבת שהיא מתנת‬
‫בשר ודם‪ ,‬ולהעלותה לאמונה בה' ית'‪ .‬ולכן הסכך‪ ,‬האמונה השלימה צריכה להיות דווקא‬
‫מגדולי קרקע‪ ,‬אך מנותקת מהקרקע‪.‬‬

‫משנה ה‬
‫חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין‪ ,‬אין מסככין בהן‪ .‬וכלן שהתירן‪ ,‬כשרות‪.‬‬
‫וכלן כשרות לדפנות‪.‬‬
‫חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין‪ ,‬אין מסככין בהן‪ .‬מבואר כאן על סכך שהוא כשר‪,‬‬
‫דהרי אינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ‪ .‬אך אין בו כוונה לשם סכך‪ .‬כאן מתבאר לנו עניין‬
‫חדש בדרכי האמונה‪.‬‬
‫איתמר‪ ,‬אין עושין מצוות חבילות חבילות‪ ,‬הכוונה כי כל מצוה היא צורת חיבור פרטית לה'‬
‫ית' ולכן יש לעשותה בפני עצמה עם מלא הכוונה ולא לערבה עם עוד קשורים עם ה'‪.‬‬
‫כן כאן כאשר עושים את האמונה חבילות חבילות‪ ,‬והכוונה נעשית מילים סתמיות על‬
‫שייכות האדם לה' כמו‪ ,‬אני מאמין בה' שכל מה שעושה הוא לטובה‪ .‬הרי אי אפשר לסכך‬
‫בזה כי אינו מראה על אמונה אמתית אלא על בחינה של מהפה החוצה ואין בזה ממש כלל‪.‬‬
‫אך כאשר פורטים את האמונה לפרטים רבים בכל מהלך היום‪ .‬ומתבוננים ומבינים כי הכל‬
‫מה' ית'‪ .‬ומאמינים בזה הרי אפשר לסכך בזה‪ .‬כי אז יש בזה ממשות יש בזה מעשה כי האדם‬
‫בכל פעולה שנעשית לא די שיאמר ברוך ה' או כפרת עוונות או הכל מה'‪ ,‬אלא יעמוד רגע‬
‫אחד ויתבונן כיצד מה שנעשה כעת הוא לא רק שנעשה מה'‪ ,‬וזה צריך להיות ברור ופשוט‬
‫לכל יהודי‪ .‬אלא אותו דבר שנעשה לו הוא הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לו ממש‪ .‬וזה‬
‫למרות שיש פעמים שקשה הדבר מאוד והכל לפי גודל הניסיון ומעלת האדם‪.‬‬
 ‫יד‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫ולזה באה המשנה ומבארת כיצד ניתן להכשיר מצוות מחוברות אלו ואמונה כללית‪ ,‬על ידי‬
‫שפורטן לפרטים רבים ולא מתייחס לחיים כחבילות חבילות שהם מובילים אותו לאן‬
‫שמובילים‪ ,‬אלא שהאדם על ידי שמתבונן בדברים יש לו יכולת לראות את החלקים של חייו‬
‫ולא לראותם כמקשה אחת‪.‬‬
‫וכלן שהתירן‪ ,‬כשרות‪ .‬כמו שביארנו‪ .‬כי אחר שמתבונן בכל דבר ודבר בפני עצמו מכשירן כי‬
‫מבין את טובו ית' בכל מה שנעשה לו‪.‬‬
‫וכלן כשרות לדפנות‪ .‬כאן לראשונה מוזכר עניין הדפנות במפורש‪ ,‬אמנם נרמז במשנה‬
‫הראשונה בעניין גבוהה עשרים אמה אך שם דובר על הסכך ולא על הדפנות‪.‬‬
‫נבאר‪ ,‬דופן כבר נזכרה במניין שהם שלוש אך לא הוזכר עדיין ממה עושים אותה‪.‬‬
‫דופן הוא בניין האמונה כמו שביארנו במשנה ראשונה בעניין דפנות המגיעות עד לסכך‪ .‬כמו‬
‫שסכך הוא האמונה עצמה‪.‬‬
‫לכן מבארת המשנה כאן כי ניתן לבנות את אמונת האדם באופן כוללני כל זמן שהדבר בונה‬
‫את אמונתו‪ .‬לכן טוב להרבות בדברים כמו ברוך ה' וכו' כמו שהזכרנו‪ ,‬אך זה רק הכשר‬
‫מצווה כמו הכשר אמונה ולא אמונה ממש בה'‪ ,‬ויש בזה הפרש גדול מאוד בין השניים‪.‬‬
‫האמונה עצמה אינה יכולה להיות כללית‪ .‬כלומר שכנוע עצמי של אני מאמין‪ .‬כי זה טוב עבור‬
‫הבניין‪ ,‬עבו ר הדופן‪ .‬אך לא עבור האמונה עצמה שהוא הסכך כי רק על ידי הכרה אמתית‬
‫בדבר על ידי התבוננות מעמיקה אפשר להגיע לדרגות אמונה גבוהות ואמתיות‪.‬‬
‫יש להבין כי עניין האמונה אינו דבר קל כלל אלא רוב זמנו ומעשיו של האדם צריכים להיות‬
‫עבור בניין אמתי שלו עד שיגיע לאמונה אמתית‪ ,‬לכן שכנוע עצמי בעניין של בניין הדפנות יש‬
‫בו תועלת אך צריך לדעת כי תועלת זו היא זמנית בלבד ורק הכשר לאמונה אמתית של‬
‫הסתכלות והבנה שהכל נעשה לטובתו של האדם ממש‪.‬‬

‫משנה ו‬
‫מסככין בנסרים‪ ,‬דברי רבי יהודה‪ .‬ורבי מאיר אוסר‪ .‬נתן עליה נסר שהוא רחב‬
‫ארבעה טפחים‪ ,‬כשרה‪ ,‬ובלבד שלא יישן תחתיו‪.‬‬
‫מסככין בנסרים‪ ,‬דברי רבי יהודה‪ .‬כדי להבין את מחולקת התנאים הזאת על פי שיטתנו יש‬
‫להקדים ולבאר‪.‬‬
‫אמונה בבורא ית' צריכה להיות תמידית בקשר אמיץ בל ינתק ממנו ית'‪ .‬כאשר האדם אינו‬
‫מחובר לחי החיים‪ ,‬הקב"ה‪ ,‬הרי האדם נבחן כי יצא מאמונתו בו ית'‪ .‬כי פעמים רבות קורה‬
‫שהקב"ה אינו ממלא את כל ישותו של האדם ואז הוא מרגיש חוסר בקשר עם הבורא ית'‪,‬‬
‫זו היא סתירה גדולה וקושיא רבה כי הרי הקב"ה לית אתר פנוי מיניה וממלא את כל‬
‫המציאות עד שחז"ל אמרו לנו שאין העולם מקומו של ה' אלא ה' הוא מקומו של העולם‪.‬‬
 ‫טו‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫ישנה עוד בחי נה של קשר עם ה' ית' והיא כאשר האדם אינו תופס את עצמו ממש‪ ,‬כלומר‬
‫אין הוא מחשיב את עצמו כמרכז המציאות שהכל נעשה בעבורוג‪ .‬אז כאשר האדם אינו חושב‬
‫כך הנה אז אין גאוותו ממלאה את כל עצמיותו‪ ,‬אלא נשאר מעט כלי ריקן בו‪ .‬זה מה שאמרו‬
‫חז"ל על בעל הגאוה‪ ,‬שאין אני והוא יכולים לדור במקום אחד‪ .‬כי הוא כלי מלא מעצמו ואם‬
‫כן היכן יהיה ה' ית'‪.‬‬
‫ואחר הקדמה קצרה זו נבוא בעהי"ת לבאר את מחלוקת ר' יהודה ור' מאיר‪.‬‬
‫ר' יהודה סובר שכל זמן שהסיכוך‪ ,‬במקרה שלנו נסר‪ ,‬אינו בן ד' טפחים הרי הוא כשר‪ .‬הטעם‬
‫לכך הוא כי ד' טפחים הם מכונים מקום חשוב‪ .‬כל זמן שאין האדם מחשיב את עצמו לגמרי‬
‫ואין גאותו תופסת את כל עצמיותו הרי האמונה עדיין קיימת‪ .‬לכן יש לו יכולת ליצור קשר‬
‫טוב עם ה' ית'‪.‬‬
‫כאן נראה כי ר' יהודה מקל מאוד ולא כפי שביארנו שמחמיר גדולד‪ .‬אך כאן מדובר לפי חוזק‬
‫האמונה של האדם ועד עד היכן היא מגעת‪ ,‬בזה ר' יהודה מחמיר‪ .‬וסובר שהאמונה יכולה‬
‫להגיע ולהשפיע הרבה מאוד גם לרחוקים מה' ית' וזה החומרה של בחינת האמונה לפי ר'‬
‫יהודה שיכולה להשפיע רבות במציאות‪.‬‬
‫עניין ההשפעה לאחרים הרחוקים היא כאשר האדם יש בו ביטול לה' ית' הרי הוא נעשה‬
‫חלק מכח השפעתו ית' כי אין לו עצמיות בפני עצמו לכן יש בו כח להשפיע גם כן לאחרים‬
‫הרחוקים מה' ית'‪ ,‬כי על ידי שהאדם בטל הרי ניכרת מציאות ה' מאותו אדם‪.‬‬
‫על אדם זה אמרו חז"ל (יומא פו' ע"א)‪ ,‬ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על‬
‫ידך שיהא קורא ושונה ומשמש ת''ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות‬
‫אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו‬
‫תורה פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר‪,‬‬
‫ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר‪ .‬לכן הוא נעשה גילוי של השכינה ממש‬
‫במציאות וכל הרואה מושפע ממנו‪.‬‬
‫ורבי מאיר אוסר‪ .‬והטעם שהוא אוסר משום שיצא כבר מדין לבוד‪.‬‬
‫כלומר לפי ההקדמה כל זמן שהאדם יוצא ומתנתק מרבונו של עולם הרי הוא מעיד על עצמו‬
‫שאין לו קשר תמידי אתו ית'‪ .‬ומשום כך אמונתו פחותה מאוד עד שנבחנת שאינה ממשית‬
‫ח"ו‪ .‬כי אין אתר פנוי מיניה‪ ,‬והאדם שמפנה ליבו מהקב"ה הרי הוא אינו מאמין דיו בה'‪ .‬על‬
‫כן כאשר ישנם נסרים שמראים על בחינה של עצמיות‪ ,‬למרות שאין האדם מלא מעצמו‬
‫עדיין‪ ,‬הנה לר' מאיר הוא אינו יכול להיות חלק מהאמונה השלמה‪.‬‬

‫ג למרות שאמרו חז"ל שכל העולם נברא בשבילי‪ ,‬אך שם הכוונה לגדולת האדם וחשיבותו ולא שהכל מכוון‬
‫אל האדם ממש‬
‫ד ראה משנה א' ומשנה ב'‪.‬‬
 ‫טז‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫כי כל זמן שיש לאדם עצמיות ישייך את הדברים שנעשים במציאות אל עצמו גם כן ולא‬
‫יבטל עצמו ממש לה' ית' שהכל מאיתו ית'‪ .‬ולכן כל נסר פסול הוא אם יש בו ד' טפחים‪.‬‬
‫נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים‪ ,‬כשרה‪ ,‬ובלבד שלא יישן תחתיו‪ .‬שינה היא אחד‬
‫חלקי שישים ממיתה‪ .‬השינה מראה על התבטלות האדם לאלקיו והאמונה בה' ית' שיחזיר‬
‫את נשמתו של האדם חזרה אליו בקומו משנתו‪ .‬לכן חייב האדם לישון בסוכה כדי להעיד על‬
‫עצמו שאמונתו בה' היא באהבה כה רבה‪ ,‬כמו שכתוב בכל נפשך‪ ,‬אפילו לוקח את נפשך‪ .‬וזה‬
‫בחינת השינה לקיחת הנשמה‪.‬‬
‫מבואר כאן ב משנה כי אם הנסר הוא ד' טפחים הרי הוא אינו ראוי לאמונה כי יש בו מקום‬
‫חשוב ומראה על גאוותו המרובה של האדם‪ ,‬ולכן אין לישון תחתיו‪.‬‬
‫כלומר אין לאדם לשקוע באמונה הכוזבת בעצמו וליפול לאשליה הזו של להתבטל לכוחי‬
‫ועוצם ידי‪ .‬כי ההנאה הרגעית והרגשת ההצלחה והכוח אלו יכולים לגרום לשיכרון לאדם‬
‫ולשקר לעצמו‪ .‬משום כך כאשר האדם מלא מעצמו‪ ,‬העצה היא לא ליפול לדבר זה ולא‬
‫להתבטל להרגשת הכוח והעוצמה המדומים‪.‬‬
‫עדיין יש לבאר מדוע היא כשרה אותה סוכה‪ ,‬דהרי יש בה נסר ד' טפחים שמעיד על עצמיות‬
‫האדם שאין אני והוא יכולים לדור במקום אחד‪.‬‬
‫אלא שלמרות שיש כאן עצמיות של האדם סוף כל סוף הנסר הוא חלק מהסכך שמגן‪ ,‬כלומר‬
‫הוא חלק מאותו צל אמונה‪ .‬לכן יש בו יכולת להיות חלק מהכשר סוכה אך אין הוא חלק‬
‫ממש של הסכך ולכן אינו יכול לישון תחתיו כמבואר‪ .‬כי אז האדם למרות שהוא מלא בעצמו‬
‫הנה יש בו עדיין זיקה לה' ית' באמונתו בו ית' כי מבין שמה שמגן עליו הוא מה' ית' למרות‬
‫שהביטוי לכך הוא דרך מעשי האדם עצמו‪ .‬משום כך יש בו שייכות לאמונה אך אין זו אמונה‬
‫שלמה כמבואר כי האדם כן נתון בעצמו ולא התנתק מעצמו לגמרי‪ ,‬אך נכלל באמונה בה'‬
‫ולכן גם בחינה זו יש בה שייכות וכשרות לסכך‪ ,‬לאמונת האדם‪.‬‬

‫משנה ז‬
‫תקרה שאין עליה מעזיבה‪ ,‬רבי יהודה אומר‪ ,‬בית שמאי אומרים‪ ,‬מפקפק‬
‫ונוטל אחת מבינתים‪ ,‬ובית הלל אומרים‪ ,‬מפקפק או נוטל אחת מבינתים‪ .‬רבי‬
‫מאיר אומר‪ ,‬נוטל אחת מבינתים‪ ,‬ואינו מפקפק‪.‬‬
‫משנה זו עוסקת בהבנה העמוקה של עניין הקבוע והעראי בחיים‪ ,‬ובהדרכת גדולי העם כיצד‬
‫לעבוד באופן נכון בעניין עדין זה‪.‬‬
‫בית הוא קבוע והסוכה‪ ,‬שהיא צל האמונה‪ ,‬היא עראית‪ .‬אך ר' יהודה סובר כי אף את הסוכה‬
‫יש לעשותה באופן קבוע ולא באופן עראי‪ ,‬כמבואר במשנה א'‪.‬‬
 ‫יז‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫הטעם הוא כי את האמונה של האדם יש להכניס לכל תחומי החיים ולהפכה לחלק בלתי‬
‫נפרד מחיי האדם‪ .‬שתהיה סוכתו כמו ביתו ששם הוא מקום עיקר משכן האדם‪.‬‬
‫אך חכמים סוברים שאמונה אמנם צריכה להיות בכל חלקי החיים של האדם‪ ,‬ובזה אינם‬
‫חולקים‪ .‬אלא חולקים רק באופן ההבנה שהעולם הזה אינו קבוע‪ .‬וזה באה הסוכה לסמל‪.‬‬
‫ומשום כך סוכה היא דירת עראי דווקא‪.‬‬
‫יוצא כי מחלוקת ר' יהודה וחכמים הוא באופן הבנת הסוכה במהותה‪.‬‬
‫ר' יהודה סובר שהסוכה היא כמו החיים ולכן האמונה צריכה להיות קבוע כמו הבית‪.‬‬
‫וחכמים סוברים כי הסוכה מסמלת את עוה"ז והאמונה היא מעבר לארעיות העוה"ז שהיום‬
‫כאן ומחר חולף‪ ,‬לכן אל לנו להכניסה באופן ארעי אלא להאמין שיש מציאות של קביעות‬
‫לאדם והוא רק בעוה"ב‪ .‬כי כאן כל הדברים הם בני חלוף‪.‬‬
‫וכעת נבוא לביאור המשנה בעהי"ת‪.‬‬
‫תקרה שאין עליה מעזיבה‪ .‬קביעות האדם‪ ,‬ביתו‪ ,‬שאין לה אחיזה ובטחון בבחינת האני‪,‬‬
‫שהוא עצמיות וגאוות האדם‪ ,‬ורוצים להכניס את האמונה לביתו‪ .‬כיצד עליו לנהוג בהכנסת‬
‫האמונה לחייו‪.‬‬
‫רבי יהודה אומר‪ ,‬בית שמאי אומרים‪ ,‬מפקפק ונוטל אחת מבינתים‪ .‬לפי בית שמאי יש צורך‬
‫בב' פעולות שעל האדם לקיים‪.‬‬
‫א) פקפוק‪ .‬ב) נטילה‪ .‬ויש לבאר מה הם ב' פעולות אלו‪.‬‬
‫פקפוק‪ ,‬נעור המציאות ולהשאיר אותה כמו שהיא אך לאחר שעברה טלטלה‪ .‬זה הוא הרעיון‬
‫של הרמת הנסרים‪ ,‬שהם הגג‪ ,‬טלטולם והחזרתם למקומם הראשון‪ .‬רק אחר כך לקיחה של‬
‫חלקים ושימת סכך אחר במקום הראשון‪ .‬כלומר שינוי החיים‪.‬‬
‫העניין הוא כי כאשר האדם מתחיל להתקרב לאמת ורוצה להכניס את אמונת ה' ית' בעולמו‪,‬‬
‫עליו לעשות שינויים רבים‪ .‬בית שמאי סוברים כי השינוי צריך להיות מאוד קיצוני כדי‬
‫להראות על קביעות וקביעת האמונה בחיי האדם‪.‬‬
‫תחילה עליו להתנער מדעותיו הקודמות והכוזבות‪ ,‬זה עדיין רק עניין של פקפוק‪ .‬ואח"כ עליו‬
‫לשנות את חייו ולא רק את תפיסתו‪ ,‬אלא את לבושו ומקומו וכו'‪ .‬זה עניין הנטילה מבנתיים‪.‬‬
‫כלומר שינוי המציאות והפנמתה מחדש באופן שונה ממה שהיה מורגל אליו בתחילה‪.‬‬
‫ובית הלל אומרים‪ ,‬מפקפק או נוטל אחת מבינתים‪ .‬לשיטתם כדי לקבוע את האמונה בבורא‬
‫עולם אין צורך לעשות ב' פעולות אלו‪ ,‬אלא או לטלטל את חייו‪ ,‬ועל ידי טלטלה זו כבר יגרום‬
‫שהאמונה תחדור פנימה לאט לאט‪ ,‬אבל באופן מופנם וחזק‪.‬‬
‫או שאפשר‪ ,‬כדי להכניס את האמונה לחייו באופן קבוע‪ ,‬לשנות את החיים ואת מקומו‪ .‬ועל‬
‫ידי השפעה החבר תית יפנים את אורח החיים החדש‪ .‬וכך גם כן תיכנס בו האמונה באופן‬
‫תמידי‪ .‬כי יחווה עניין זה של שינוי כל הזמן‪.‬‬
 ‫יח‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫יותר בעומק ‪ .‬כאשר האדם מכיר במציאות חדשה שסובבת אותו‪ ,‬יכול לשנות את כל אורח‬
‫חייו‪ ,‬יש בזה יתרון כי משנה לבושו ומקומו ואז מתנתק בכח ממה שהיה עליו לטורח גדול‬
‫ומעיק בעבר‪ .‬אך יש בזה גם כן חסרון‪ ,‬כי אז פועל פעמים רבות כנגד עצמו ממש כנגד מהותו‬
‫הפנימית‪ .‬ומנסה בכח לאלץ סגנון חיים שונה ממהותו הפנימית‪ .‬בזה יכול לגרום לנזק גדול‬
‫מאוד ויש להיזהר מזה‪.‬‬
‫אך אם האדם רק משנה את דעותיו ונשאר באורח חיים ישן שלו הרי יש בזה סכנה שיישאר‬
‫שם ויחזור למה שהיה שם מעולם‪ .‬אך יש בזה יתרון כי אז ההפנה היא עמוקה יותר ונכנסת‬
‫פנימה יותר מאשר מה שהיא מבחינת החוץ ודי בזה‪ ,‬אלא כאשר הוא מבפנים בעומק אז‬
‫השינוי הוא תהליך מופנם ואיטי‪.‬‬
‫רבי מאיר אומר‪ ,‬נוטל אחת מבינתים‪ ,‬ואינו מפקפק‪ .‬והוא דעת חכמים שהסוכה מראה על‬
‫עראיות העולם והדבר הזה מביא את האדם לבטחון בה'‪.‬‬
‫לכן הפעולה הדרושה היא הכנסת האמונה על ידי שינוי דרכיו‪ ,‬כי על ידי שינוי זה מראה‬
‫שהעולם משתנה‪ ,‬ושינוי מעיד על עראיות‪ .‬ואילו תפיסת האדם היא קבועה אך שינוי מקומו‬
‫ואף לבושו מתחלפים‪ ,‬כי מחליף כל פרק זמן את בגדו‪ .‬כי הרי הם מתלכלכים‪ .‬לכן בגדים‪,‬‬
‫מלשון בגידה‪ ,‬מעידים על שינוי‪ .‬וכן שינוי מקום מגורים וכו' מעיד על עראיות העולם‪ .‬וכן‬
‫סובר שחוששים למיעוט והנה יש מיעוט של חזרה לדרכו הסוררת אם לא ישנה מקומו‪ ,‬כמו‬
‫שביארנו בשיטת בית הלל‪ .‬לכן האדם ישנה את מקומו ולבושו וקודם זה משינוי תפיסתו‬
‫לגמרי‪ ,‬כי סכנה רבה יש בזה‪.‬‬
‫משנה ח‬
‫המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה‪ ,‬אם יש רוח ביניהן כמותן‪ ,‬כשרה‪.‬‬
‫החוטט בגדיש לעשות בו סוכה‪ ,‬אינה סוכה‪.‬‬
‫המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה‪ ,‬אם יש רוח ביניהן כמותן‪ ,‬כשרה‪ .‬מבאר‬
‫הברטנורא כי שיפוד אינו מגדולי קרקע‪ ,‬וארוכות המיטה הם כלים המקבלים טומאה‪.‬‬
‫יש לעיין מדוע חוזר התנא ונותן דוגמאות כאשר כבר נאמר כלל זה במשנה ד' ובדרך כלל‬
‫המשנה מביאה פרט ורק אח"כ מוסרת את הכלל‪ ,‬ומדוע כאן הדבר שונה ונאמרו הפרטיים‬
‫הדוגמאות כמה משניות מאוחר יותר ששם מפרטת מעט את הדברים‪.‬‬
‫אך למעיין מובן כי הדוגמאות כאן הם של מעמידי הסכך‪ ,‬שמסדרים כלונסאות תחילה בסכך‬
‫ונותנים פסל עליהן‪ .‬יש להבין מה הוא מעמיד האמונה‪ ,‬שהיא הסכך‪.‬‬
‫העמדת האמונה וקיומה הוא על ידי פעילות האדם בתמידות‪ ,‬לימוד התורה וקיום המצות‪.‬‬
‫על ידי עשייתן הרי האמונה מקבלת כלי קיבול כדי שתהיה יכולה להיות מוכלת על ידי‬
‫התורה הקדושה ומצוותיה‪.‬‬
‫מבאר לנו כאן התנא כי התורה צריכה להיות תורה שאינה מקבלת טומאה‪ ,‬כי נאמר שדברי‬
‫תורה אינם מקבלים טומאה‪.‬‬
 ‫יט‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫אך דברי תורה שאינם מקבלים טומאה נכונים לעניין התורה עצמה‪ .‬אך טומאה וטהרה תלוי‬
‫במי שאמרה ולא בגופא של תורה‪ .‬רק מי שהוא אומר דברי תורה הרי עצם הדברים אינם‬
‫מקבלים טומאה‪ ,‬ותורתו של האדם מעמידה את אמונתו‪ .‬אך אם טמא האדם הרי למרות‬
‫שאין הדברים מקבלים טומאה הרי כלל הוא שטמא יוצא מטמא וטהור יוצא מטהור‪ .‬לכן‬
‫יש להבין כיצד כאן מטמא יוצר טהור שהם דברי התורה עצמם‪.‬‬
‫כיצד האדם נעשה טמא‪ .‬על ידי שמהפך את הקדושה ועל ידי כך מעלים אותה‪ .‬כבר גדרו לנו‬
‫חז"ל ואמרו כי בכל מקום שבו אתה מוצא גדר עריות שם אתה מוצא קדושה‪ .‬גדר העריות‬
‫הוא רחב מאוד החל ממעשה דרך דיבור ומחשבה רח"ל‪ .‬לכן כל דבר שהוא עריות שהם‬
‫בחינה של זנות‪ ,‬תזוזה למקום אחר למעט דברי קודש של תורה וכו' הרי הם ערוה ועריות‬
‫על האדם‪.‬‬
‫למרות שכאשר האדם עמל וצריך לדברי הרשות הרי אין זה עבירה‪ ,‬אך עדיין צריך למעט‬
‫בהם ככול יכולתו כי יש לו משיכה פנימית לדבר בהם יותר ולהאריך היכן שלא צריך והרי‬
‫זה בחינה של סייג שלא ימשך יותר מידי ואז יבוא גם כן ח"ו לידי דיבורים אסורים שאז‬
‫נעשה טמא לגמרי‪.‬‬
‫בזה מתחילה להיות כאן הבנה כיצד דברי תורה שאין בהם גופא טומא‪ ,‬הנה הם נעשים‬
‫זולים‪ ,‬בלשון הגמרא דברי תיפלות שנאמרו בכלל כי כל המלמד ביתו תורה הרי מלמדה דברי‬
‫תיפלות‪ .‬כי תדבר בהם בכל מקום וכן במקומות האסורים רח"ל‪ .‬לכן אדם טמא הוא המדבר‬
‫בהם‪ ,‬בדברי התורה הקדושים‪ ,‬דברי תיפלות ממש למרות שהם טהורים בעצמם הרי יש‬
‫בהם מאין זלזול‪.‬‬
‫עניין גדולי הארץ הוא קיום המצוות‪ .‬כי ההפרש בין קיום המצווה ואי קיומה לפעמים תלוי‬
‫בהפרשים דקים מאוד כחודו של שיפוד‪ .‬לכן צריך האדם שסומך על האמונה שיהיה גידולו‬
‫מהארץ מהקרקע‪ .‬ובית נחשב לקרקע ולכן צריך שגידולו יהיה מהבית‪.‬‬
‫בבית ינחילו לאדם‪ ,‬לילד‪ ,‬תורה ומצוות ואמונה בבורא ית'‪ .‬וכמו כן יתנו לו הבנה אמתית‬
‫במעשיו‪ .‬על ידי כך ירצה ויחפוץ לקיים מצוות ה'‪ .‬עצם נפשו החפצה תיתן לו את מקום‬
‫אמונתו בליבו‪ .‬ולא ילך חלילה לרעות בשדות זרים שיש בהם שועלים קטנים המחבלים את‬
‫הכרמים‪ ,‬את כרם ישראל הקדושים‪.‬‬
‫מבואר כי כל עניין המעמידים שדיברנו בהם הם התורה של האדם שהיא זו שמעמידה את‬
‫אמונתו של האדם‪ ,‬התורה היא כלי האמונה‪.‬‬
‫החוטט בגדיש לעשות בו סוכה‪ ,‬אינה סוכה‪ .‬מבואר כי הסכך כבר קיים והוא רוצה רק‬
‫לבנות את הדפנות מלמטה‪ .‬הרי זה בבחינת תעשה ולא מן העשוי‪ .‬כלומר הסכך כבר עשוי‬
‫ואין כאן עשיה כלל‪.‬‬
‫כי את האמונה צריך האדם לבנות נדבך אחרי נדבך‪ ,‬שלב אחר שלב‪ .‬ואי אפשר לקבלה‬
‫מהמוכן‪ .‬והעמל על האמונה הוא רב מאוד‪.‬‬
 ‫כ‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫לכן אינו יכול לקבל את אמונתו אף לא מביתו‪ .‬אלא שבבית אפשר להחדיר בו את שורשי‬
‫האמונה בהבנה‪ .‬אך כל אחד צריך לעשות את עבודתו בעצמו‪ .‬זה מה שמבואר כי את הסכך‬
‫יש לעשות בעצמו ולא שיהיה מהעשוי‪ .‬יש לבנותו לאט לאט ובאופן מדורג ממטה למעלה‪.‬‬
‫יש לבאר כיצד יש בחינה של עשוי באמונה‪ ,‬סכך מוכן שחוטטים בתוכו את הסוכה‪.‬‬
‫יכול אדם לחשוב שעצם זה שנולד בבית שומר תורה ומצוות הנה יש בו גם כן אמונה‪ .‬כי‬
‫מדברים אתו על זה ולמד בחיידר על ה' ית' וכו' לכן חושב שיש בו כבר קניין של אמונה‪ .‬זו‬
‫טעות גדולה שאינה נכונה כלל כי רק כאשר האדם עמל ביגיעה אמתית הנה יש בו יכולת‬
‫להפנים את אמונתו על ידי נסיונות חייו‪ .‬רק על ידי נסיון בסופו של דבר נכנסת באדם‬
‫האמונה כמו אברהם אבינו שהיה צריך לעבור עשרה נסיונות עד שהיה בעל אמונה שלמה‬
‫בה' ובצוויו‪.‬‬
‫משנה ט‬
‫המשלשל דפנות מלמעלה למטה‪ ,‬אם גבוהה מן הארץ שלשה טפחים‪ ,‬פסולה‪.‬‬
‫מלמטה למעלה‪ ,‬אם גבוהה מן הארץ עשרה טפחים‪ ,‬כשרה‪ .‬רבי יוסי אומר‪,‬‬
‫כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים‪ ,‬כך מלמעלה למטה עשרה טפחים‪.‬‬
‫הרחיק את הסכוך מן הדפנות שלשה טפחים‪ ,‬פסולה‪.‬‬
‫המשלשל דפנות מלמעלה למטה‪ .‬ב' סוגי עבודה יש לאדם‪ .‬מלמעלה למטה ומלמטה למעלה‪.‬‬
‫והם שני אופני הסתכלות על המציאות‪.‬‬
‫האדם שמסתכל מלמעלה למטה היא בחינת הסתכלות כללית ממעוף הציפור ומנסה‬
‫מהכללות לתפוס את הפרט‪ .‬כלומר יש להאמין וכעת הוא מנסה לראות כיצד הוא יכול‬
‫להנחיל את תפיסת עולמו זו של הכללות‪ ,‬לפרטים קטנים אשר בחייו‪ .‬כי יודע את האמת אך‬
‫אינו יודע כיצד להכיל אותה עדיין על עצמו ממש‪ .‬מבארת לנו המשנה שדבר זה הוא טוב‬
‫ויפה באופן העבודה אך רק אם היא לא‪,‬‬
‫אם גבוהה מן הארץ שלשה טפחים‪ ,‬פסולה‪ .‬כי האמונה צריכה אחיזה בארץ במציאות‪.‬‬
‫האדם המנותק מהמציאות אינו מצליח להחדיר את אמונתו בתוך המציאות‪ ,‬הרי הוא מנתק‬
‫את אמונתו ואין לה ממשות‪ .‬כי היא מנותקת מאחיזה ממשית‪.‬‬
‫כל שלושה הם כלבוד‪ ,‬מחובר‪ ,‬אם יש יותר משלושה הוא מופרד מנותק‪ ,‬לכן המציאות שהיא‬
‫הקרקע היא אחיזת האמונה‪ .‬כי רק מי שמחובר למציאות יכול להגיע לאמונה אמתית כי‬
‫לא בשמים היא ורצה הקב"ה להשרות שכינתו בתחתונים‪ ,‬שיהיה לו מקום דיור שם‪ .‬לכן‬
‫רק אם מחובר לקרקע האדם יכול לבוא לידי אמונה שלמה‪.‬‬
‫מלמטה למעלה‪ ,‬אם גבוהה מן הארץ עשרה טפחים‪ ,‬כשרה‪ .‬מבואר בגמרא (סוכה ד' ע"ב)‬
‫כי השכינה לא ירדה מעולם מתחת לעשרה טפחים‪ .‬מבואר כי אותם עשרה טפחים שאין‬
 ‫כא‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫בהם כביכול שכינה‪ ,‬הנה הם מקומות שאין בהם יכולת של בהירות ולכן הם מקומות של‬
‫בלבול וחוסר ידיעה אמתיתה‪.‬‬
‫גם מקומות אלו הרחוקים מידיעה על האדם להחדיר בהם מציאות של ידיעת ה' וסדר עולם‬
‫על פי רצונו ית'‪ .‬לכן הסוכה שדפנותיה צריכים להיות י' ממטה למעלה היא מכניסה סדר‬
‫באדם ובבלבוליו‪.‬‬
‫כלומר כאשר יש שכינה עד עשרה טפחים והיא בחינת צל האמונה‪ ,‬הנה כאשר יש דפנות‬
‫שמגיעות לעשרה טפחים הרי גורם לחיבור לשכינה את אותם עשרת טפחים‪ ,‬אז יש בזה‬
‫כשרות כי זה חלק ממהותה של הסוכה לחבר את כל המציאות הקיימת של האדם עם הבורא‬
‫ית'‪.‬‬
‫רבי יוסי אומר‪ ,‬כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים‪ ,‬כך מלמעלה למטה עשרה טפחים‪.‬‬
‫בא לחלוק על גישת ת"ק שהאמונה צריכה אחיזה בארץ ממש‪ .‬סובר כמו ר' יוסי כי כמו שיש‬
‫להעלות את האמונה מעל כל הספקות והבלבולים כך אם אדם מצליח להוריד את האמונה‬
‫אף לחלל השמים‪ ,‬שהוא מעל הארץ אך אינו מעורב עם המציאות ממש‪ ,‬הרי זו בחינה‬
‫לאמונה שלימה‪.‬‬
‫כי האדם צריך להמשיך אפילו במעט את אמונתו לחייו אך אינו צריך להחדירה לכל פרטי‬
‫הפרטים של חייו בכדי שהיא תכה שורשים אמתיים בתפיסת עולמו‪ .‬כאשר יש בה תפיסה‬
‫מועטה הרי מעט ככולו ולכן היא ממלא אותו ממש‪ .‬כמו מעט היום ככולו בעניין ברית‬
‫ולהבדיל אבלות‪ .‬לכן מעט אמונה בחיי האדם מכניסה הרבה ממנה לפנימיותו ואז לכללות‬
‫חייו ממש‪.‬‬
‫הרחיק את הסכוך מן הדפנות שלשה טפחים‪ ,‬פסולה‪ .‬דופן ביארנו כי היא הכנסת האמונה‬
‫לחיים‪ .‬כאן מבואר כי יש לאדם רצון להכניסה לחיים אך מה שהוא מכניס אינו אמונה כי‬
‫אם חלל‪.‬‬
‫יש לבאר חלל זה מה הוא‪ .‬חלל הוא מקום שבו האדם מרגיש שאין בורא לעולם‪ ,‬האדם לוקה‬
‫ב אמונתו ולפתע אין לו דבר אין הוא מצליח למצוא את ה' בלבבו כלל ובודאי הוא פסול‪.‬‬
‫יש להבין כיצד מצב זה מתרחש בחיי האדם שיש בו אמונה‪ ,‬מה קרה שאמונתו נעלמה לגמרי‬
‫ואין הוא מוצא את הקב"ה‪ .‬הדבר מתרחש כאשר הדברים מתנהלים לא על פי רצונו של‬
‫האדם ואין הוא מסוגל לקבל כי זה רצון ה' שיעשו הדברים כך ולא אחרת‪.‬‬
‫אז האדם נכנס למרה שחורה ומחשבות זרות‪ ,‬למה זה מגיע לי‪ ,‬מה עשיתי רע‪ ,‬וכן הלאה‬
‫באופן זה‪ .‬מחשבות שאינן בריאות לנפש‪.‬‬
‫אז לאט לאט מתרחק האדם מבורא עולם‪ .‬וזה מה שמבואר במשנה‪ .‬כי האדם כן בונה ומגיע‬
‫למקום האמונה‪ .‬אך האמונה רחוקה ממנו כי כבר נוצר חלל בינו ובין בורא עולם רח"ל‪ .‬לכן‬

‫ה בעניין עשרה טפחים ביארנו כבר במשנה א'‪.‬‬

 ‫כב‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫כל זמן שהחלל הוא פחות מג'‪ ,‬עדיין לבוד הוא כי יש בו עדיין קשר לבורא עולם למרות‬
‫שמתחיל להיווצר חלל זה‪.‬‬
‫אך כאשר כבר אין בו בחינה זו של לבוד‪ ,‬הוא יוצא מכלל אמונה ממש כי החלל עשה פער‬
‫גדול בינו ובין בורא עולם וקשה מאוד לגשר על חלל זה שנוצר‪ .‬כי חלל זה הוא שורשי מאוד‬
‫בעמקי הנפש של האדם עד שהרחמים העצמיים של האדם משתלטים על כל כולו ואז אין‬
‫הוא יכול לקבל שמה שנעשה לו הוא תרופה ממש מה' ית'‪ ,‬כי אין בו יכולת התבוננות זו כלל‪.‬‬
‫לכן האדם נעשה מרוחק מה' ית' כי אינו יכול להיות מחובר להשגחתו ית'‪.‬‬

‫משנה י‬
‫בית שנפחת וסכך על גביו‪ ,‬אם יש מן הכתל לסכוך ארבע אמות‪ ,‬פסולה‪ .‬וכן‬
‫חצר שהיא מקפת אכסדרה‪ .‬סוכה גדולה‪ ,‬שהקיפוה בדבר שאין מסככים בו‪,‬‬
‫אם יש תחתיו ארבע אמות‪ ,‬פסולה‪.‬‬
‫בית שנפחת וסכך על גביו‪ .‬עיקר הבית הוא הקרקע שעליו הוא נמצא‪ .‬בית הוא מקומו של‬
‫האדם והרגשת הביטחון שיש לו במציאות‪.‬‬
‫האדם חי את חייו במישרין מוגן מפני הרעות החולפות בחוץ‪ ,‬רוח וסערה‪ ,‬חמה ושלג‪ .‬ולפתע‬
‫פתאום אותה הגנה שהייתה לו נפסקה וכל הרעות שיש בחוץ עומדות להיכנס לחייו‪.‬‬
‫הדרך היחידה שיש לאדם אז במצב של אי בהירות זו הוא ניסיון להכניס סדר בבלגן‪ .‬סדר‬
‫זה הוא על ידי הכנסת הקב"ה לחייו‪ .‬תחילת האמונה בבורא עולם‪.‬‬
‫אם יש מן הכותל לסכוך ארבע אמות‪ ,‬פסולה‪ .‬אם יש עדיין אותה הגנה דמיונית והרגשת‬
‫הביטחון שעור של ד' אמות של אמונה בבורא עולם‪ ,‬היא אינה שלימה‪ .‬ומשום כך פוסלת‬
‫את הסוכה‪ .‬יש להבין מה הוא שיעור ד' אמות זה‪ .‬אם ד' טפחים ביארנו שזה שיעור של‬
‫חשיבות‪ ,‬הרי ד' אמות הוא שיעור של מקום‪ .‬כל זמן שהאדם חושב שיש לו עדיין מקום כאן‬
‫בעולם בלי הקב"ה אלא שהוא בעצמו קיים‪ ,‬הרי יש כאן ד' אמות של עצמו ואין כאן אמונה‬
‫ממש בבורא עולם‪ .‬ומשום כך הסוכה פסולה‪.‬‬
‫וכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה‪ .‬ב' בחינות ישנן במציאות ומכונים עיגולים ויושר‪.‬‬
‫עגולים הם הסובבים את האדם‪ .‬כלומר אינם שייכים כעת לאדם ולמצבו או מעשיו‪ .‬ולכן‬
‫הם נבחנים שהם מקיפים לאדם‪ .‬יש עוד בחינה והיא בחינת היושר‪ ,‬שהאדם צריך כעת‬
‫לצרכיו ולמעשיו אשר במדרגתו‪.‬‬
‫מבארת לנו המש נה כי אם החצר של האדם‪ ,‬שהיא מקומו ושייכת אליו אך אין הוא מוקף‬
‫ומוגן כל כך כמו ביתו‪ ,‬אלא היא הבחינה של האדם המוחצנת יותר שבה הוא מתראה כלפי‬
‫אחרים‪.‬‬
 ‫כג‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫בחינה זו שאתה הוא עוסק אין הוא מתעסק עם הראוי לו כרגע עבור מדרגתו‪ ,‬אלא עם‬
‫דברים שאינם שייכים לו‪ .‬בבחינה של מקיפים בחינת עגולים‪ .‬והוא נותן להם מקום גדול‬
‫מדי בעבודתו את ה' ית'‪.‬‬
‫כלומר האדם סובל אז מחוסר ריכוז של כאן ועכשיו‪ ,‬הרי אמונתו לוקה כי הוא מתבונן על‬
‫העתיד יותר ממה שיש בו צורך‪ ,‬ואינו מתמקד בהווה ובעבודתו‪ .‬לכן הוא נמצא מחוץ‬
‫לאמונה שלמה בה' ית'‪ .‬כי ה' ית' מפרנס את האדם ממש כמו שיש לאדם צורך‪ .‬לכן אם‬
‫חושב על העתיד יותר מהראוי הרי מראה בזה כי ה' ית' אינו זן אותו כראוי כי יש לו צורך‬
‫לתכנן עוד דברים כיצד כביכול "לעזור" לה' כדי שייתן לו די מחסורו‪.‬‬
‫סוכה גדולה‪ ,‬שהקיפוה בדבר שאין מסככים בו‪ ,‬אם יש תחתיו ארבע אמות‪ ,‬פסולה‪ .‬מבאר‬
‫הברטנורא כי כל סוכה שלוקח סכך שאינו כשר לסכך בה ונשאר ז' טפחים על ז' טפחים הרי‬
‫היא סוכה גדולה‪.‬‬
‫לפי זה מבואר כי כל העניין כאן הוא על שם ההתנסות שאינה צריכה לאדם‪ .‬כי גודל הסוכה‬
‫האמתי שצריך לאדם הוא ז' טפחים על ז' טפחים והם כנגד העולם שהוא כולו עשוי משבע‪.‬‬
‫שבע יבשות‪ ,‬שבעה ימים (מלשון אוקינוס)‪ ,‬שבעה ימים וכו'‪ .‬כי המקום והזמן‪ ,‬שהם אומדנה‬
‫של חומר‪ ,‬הם מסביב למספר שבע‪ .‬מובן כי סוכה גדולה היא סוכה שיש בה תוספת יותר‬
‫ממה שצריך‪ .‬לכן אין חשיבות לתוספת הגודל כל זמן שהסכך כשר‪ .‬כי כל סוכה כשירה אף‬
‫אם היא גדולה נבחנת לפי ההגדרה כאן כסוכה רגילה שהיא לפי צרכי האדם ומדרגתו‪.‬‬
‫מבואר כי האמונה בבורא עולם היא בדרך העולם דווקא‪ ,‬אמונה המלובשת בחומר ובזמן‪.‬‬
‫לכן יש להאמין כי בשבת קודש ישנה נשמה יתירה המתפשטת באדם‪ ,‬וביום זה שבת ה' מכל‬
‫מלאכתו‪ .‬וכן בימים טובים שבהם התרחשו המאורעות כמו יציאת מצרים וקריעת ים סוף‬
‫ומתן תורה אז ישנה תוספת הארה של אותם אירועים במציאות‪.‬‬
‫אם האדם הופך את הסוכה לגדולה‪ ,‬גדולה ממה שצריך הרי זה פסול‪ ,‬פוסל את אמונתו‬
‫בבורא עולם שנותן לנו את כל צורכנו כמבואר לעיל‪.‬‬
‫כי זה עיקר האמונה הפשוטה של האדם כי ה' נותן מה שצריך לכל ברייה אשר ברא‪ ,‬ולאדם‬
‫יותר מכולם כי הוא בחיר הנבראים‪ .‬ורק אם הוא מאמין שה' מולך על כל המציאות כי אם‬
‫לא הרי יתוש קדמו שנברא ביום ה' לבריאה‪ .‬משום כך אם האדם‪ ,‬ככול מה שיש לו‪ ,‬נשאר‬
‫באמונה שלמה בה' הרי היא לעולם נחשבת לסוכה קטנה‪ .‬קטנה המתאימה לגודלו של‬
‫האדם‪ ,‬ואין היא סוכה גדולה פסולה‪.‬‬
 ‫כד‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬

‫משנה יא‬
‫העושה סוכתו כמין צריף‪ ,‬או שסמכה לכותל‪ ,‬רבי אליעזר פוסל‪ ,‬מפני שאין לה‬
‫גג‪ ,‬וחכמים מכשירין‪ .‬מחצלת קנים גדולה‪ ,‬עשאה לשכיבה‪ ,‬מקבלת טמאה‬
‫ואין מסככין בה‪ .‬לסכוך‪ ,‬מסככין בה ואינה מקבלת טמאה‪ .‬רבי אליעזר אומר‪,‬‬
‫אחת קטנה ואחת גדולה‪ ,‬עשאה לשכיבה‪ ,‬מקבלת טמאה ואין מסככין בה‪.‬‬
‫לסכוך‪ ,‬מסככין בה ואינה מקבלת טמאה‪.‬‬
‫העושה סוכתו כמין צריף‪ ,‬או שסמכה לכותל‪ .‬סכך הוא עניין האמונה אך ישנו עוד עניין‬
‫בסכך והוא השפע האלקי המושפע לאדם‪.‬‬
‫בסוכה זו של צריף או הסמוכה לכותל‪ ,‬אין הסכך עומד ישר אלא עומד משופע‪ .‬זה מראה‬
‫ברמז‪ ,‬כי השפע האלקי המושפע לאדם אינו מגיע בשווה‪.‬‬
‫כי מקום המחודד הוא הגבוה ביותר והמקום הקרוב לדפנות נמוך ביותר מכל השאר‪ .‬ובאה‬
‫המשנה לרמז כי אין השפע מגיע בשווה ומשום כך‪,‬‬
‫רבי אליעזר פוסל‪ ,‬מפני שאין לה גג‪ .‬וסובר ר' אליעזר כי אין מציאות כזו שהשפע האלקי‬
‫יכ ול להגיע באופן שונה ואינו שווה‪ .‬כי השפע אינו משתנה לעולם וכל השוני הוא לא בשפע‬
‫אלא במקבל אותו‪ ,‬בעבודת האדם‪ .‬כי יש אדם שבעבודתו המרובה את קונו יקבל שפע רב‬
‫יותר‪ .‬ואילו יש אדם שאין עבודתו מרובה ומשום כך אינו מקבל שפע רב‪.‬‬
‫אך השפע עצמו אינו משתנה לעולם‪ .‬ומשום כך סוכה הרומזת לשפע שאינו שווה אינה סוכה‪.‬‬
‫וחכמים מכשירין‪ .‬כי סוברים חכמים שעיקר כלי האדם אינם מעשיו‪ ,‬כי כל מעשה שעושה‬
‫אותו האדם הוא תוצאה של דבר עמוק ושורשי יותר‪ .‬ואותו עניין שורשי ועמוק הוא עניין‬
‫האמונה‪.‬‬
‫לכן על פי אמונת האדם‪ ,‬הנבחן לסכך‪ ,‬כך מקבל האדם את שפעו בין יותר מלמעלה ובין‬
‫מלמטה יותר‪ .‬והכל על פי אמונתו‪ .‬ולכן סכך זה כשר הוא‪ .‬כי פעמים האדם בבחינה של‬
‫מאמין יותר ויש זמנים שאמונתו יורדת ולכן הכל כשר בסכך מאין זה‪.‬‬
‫מחצלת קנים גדולה‪ .‬עשאה לשכיבה‪ ,‬מקבלת טומאה ואין מסככין בה‪ .‬העשויה מגדולי‬
‫קרקע וכל עניינה הוא עבור טעם עשייתה‪ .‬אם עשה אותה עבור כלי‪ ,‬הרי היא מקבלת‬
‫טומאה‪ .‬ואם עשה אותה לשם סיכוך אין מקבלת טומאה‪.‬‬
‫העניין הוא‪ ,‬כפי שנתבאר במשנה ד' בעניין גידולו מן הארץ‪ ,‬שעל האדם לקחת את תפיסת‬
‫העולם הכוזבת שלו‪ ,‬של ידי מתנת בשר ודם‪ ,‬ולהעלות אותה לאמונה בה' ית'‪ ,‬כי אין עוד‬
‫מלבדו‪ .‬אבל הכלי שבו הוא מכיל את האמונה נתבאר שתלוי במצבי רוח המשתנים של‬
‫האדם‪ .‬כי לפי מצבי הרוח כך גם הוא הופך בעצמו לכלי במקבל טומאה וטהרה‪.‬‬
‫לכן מחצלת הקנים הגדולה הזו היא כלי שיכול להיות עבור סכך‪ .‬כלומר אמונה אמתית בה'‪.‬‬
‫אם האדם ישמור על מצבי רוח קבועים ומתועלים לכיוון אחד‪ .‬ואין הכוונה שאין לאדם‬
 ‫כה‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫מצבי רוח משתנים‪ ,‬פעם שמח ופעם לא‪ .‬אלא הכוונה שכל מגמתו לעולם היא אמונה בה'‪.‬‬
‫ולכן גם במצבי רוח נמוכים האדם צריך להיות כלי נושא ברכה של אמונת ה' ממש‪.‬‬
‫לסכוך‪ ,‬מסככין בה ואינה מקבלת טמאה מחצלת קטנה עשה אותה כפי הייעוד שלה שהוא‬
‫לשכיבה‪.‬‬
‫האדם יכול לחשוב שישנם מצבים מסיימים שבהם הוא חייב לפעול באופן מסוים‪ ,‬ואין בו‬
‫אפשרות פעולה אחרת‪.‬‬
‫כמו כאשר הוא כועס‪ ,‬הרי הוא חייב לפעול באופן מסוים‪ .‬או כאשר מתרחש דבר מסוים‬
‫מסביבו שמחייבו תגובה מסוימת‪ ,‬וכל זה הוא לפי דעתו של האדם‪ .‬ואילו‪,‬‬
‫ר' אליעזר אומר‪ ,‬בין גדולה ובין קטנה‪ ,‬אם עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככים‬
‫בה‪ .‬אם עשאה לסיכוך מסככים בה ואינה מקבלת טומאה‪ .‬הוא סובר כי הכל זה לפי החלטת‬
‫האדם‪.‬‬
‫אם רוצה האדם לנהוג באופן הנהגה מסוים‪ ,‬יבואו לו נסיונות רבים כדי לבוחנו‪ .‬אך אין‬
‫הקב"ה מביא נסיונות שאין האדם יכול לעמוד בהם ולכן יכול להתנהג באופן קבוע ללא‬
‫שינוי‪ .‬דרך עבודה זו היא קשה מאוד‪.‬‬

‫סליק פרק ראשון של מסכת סוכה‬

 ‫כו‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬

‫פרק ב‬
‫משנה א‬
‫הישן תחת המטה בסוכה‪ ,‬לא יצא ידי חובתו‪ .‬אמר רבי יהודה‪ ,‬נוהגין היינו‪,‬‬
‫שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים‪ ,‬ולא אמרו לנו דבר‪ .‬אמר רבי שמעון‪,‬‬
‫מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה‪ ,‬ואמר להן רבן‬
‫גמליאל לזקנים‪ ,‬ראיתם טבי עבדי‪ ,‬שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורים‬
‫מן הסוכה‪ ,‬לפיכך ישן הוא תחת המטה‪ .‬ולפי דרכנו למדנו‪ ,‬שהישן תחת‬
‫המטה‪ ,‬לא יצא ידי חובתו‪.‬‬
‫הישן תחת המטה בסוכה‪ ,‬לא יצא ידי חובתו‪ .‬מבואר כי שינה היא אחד משישים של מיתה‪.‬‬
‫עוד מבואר בגמרא כי רק אם המיטה היא מעל י' טפחים לא יצא‪ ,‬כי אז ישנה מחיצה נפרדת‬
‫החוצצת בפני הסכך‪ ,‬אך אם המיטה מתחת לי' טפחים הנה כשרה כי אין הפרדה‪.‬‬
‫העניין הוא כי האדם צריך למס ור את נפשו לבורא עולם‪ ,‬כי אין נפשו שלו אלא רק בבחינה‬
‫של פיקדון זמני לעשות רצון בוראו‪ .‬כאשר הוא ישן ומוסר נשמתו לבורא‪ ,‬הרי הוא מראה‬
‫כי האמונה שלו בבורא עולם היא רבה כמו שכל בוקר אנו מתחילים את היום בהודאה לבורא‬
‫עולם על שהחזיר לנו את נשמתנו‪ ,‬כי אינה שלנו אלא רק בהשאלה לזמן קצוב שבו צריך‬
‫לקיים רצון בוראו‪.‬‬
‫כאשר מסיים האדם את העשיה של היום על ידי הפיקדון שקיבל והולך לישון מוסר את‬
‫נשמתו חזרה למקורה‪ ,‬כי סיים את ההשאלה ומחזיר את הפיקדון‪.‬‬
‫אך אם ישן תחת המיטה ולא מעליה‪ ,‬מראה כי יש בו פירוד מבורא עולם כי שם חציצה בינו‬
‫לבין בוראו והחציצה היא רשות בפני עצמה כי היא למעלה מי' טפחים שהיא רשות עצמאית‪.‬‬
‫אך אם ישן על המיטה הנה הוא תחת השראת השכינה‪ .‬ואם המיטה למטה מי' טפחים אין‬
‫זו רשות בפני עצמה וברור‪.‬‬
‫ומה שיש כאן מיטה והרי כבר ביאר נקליטי המיטה בפרק הקודם ואם כן מה הוא החידוש‬
‫במיטה זו‪ .‬כי מיטה היא מקום שתחתיו יש את הטומאה כנודע שאין להשאיר מים מתחת‬
‫למיטה כדי שלא תשרה עליהם רוח רעה (אף אם הם מכוסים)‪ ,‬ולכן אם שוכב מתחת למיטה‬
‫מראה שהוא שייך לבחינת הרוח הרעה ומנסה לנתק עצמו מהשכינה שנמצאת כעת בסוכה‪.‬‬
‫וזה נכון גם אם אין י' טפחים‪ ,‬אך אם אין י' טפחים יש בו עדיין שייכות לשכינה כי אין זו‬
‫רשות בפני עצמה‪ .‬אך אם יש י' טפחים הרי זו רשות בפני עצמה עם שייכות האדם לרוח‬
‫הרעה הזו‪ ,‬וזה החידוש של המשנה כאן בעניין שייכות לרוח רעה דווקא‪.‬‬
‫אמר רבי יהודה‪ ,‬נוהגין היינו‪ ,‬שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים‪ ,‬ולא אמרו לנו דבר‪.‬‬
‫סובר ר' יהודה כי אף שינה במקום נמוך כזה שבו לכאורה אין השכינה שורה מותר ואין‬
‫חשש בסוכה מפני רוח רעה כי הסוכה מגינה על האדם מפניה ואין לה רשות להיכנס לשם‪.‬‬
 ‫כז‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫הסיבה היא כי במקום שיש שם השראת שכינה ממש הנה מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך‬
‫ולכן יש שם ר ק אור גדול שאינו מתיר מקום ריק עבור הרוח רעה שתשרה שם ח"ו‪ .‬ומביא‬
‫ראיה לדבריו כי הזקנים לא אמרו דבר על פעולה זו ולכן הסכימו עם שיטתו‪.‬‬
‫זקן הוא מי שקנה חכמה כלומר חכמה שהם בחינת עיני העדה מנהיגים‪ .‬אם ההנהגה‬
‫העליונה לא מוחה בפעולה זו על זה נאמר כולם בחכמה עשית ולכן גם במקום נמוך כל כך‬
‫ומרוחק כל כך‪ ,‬ואף מקום מסוכן כל כך שיכולה להיות בו השראת רוח רעה‪ ,‬הנה החכמה‬
‫תחיה בעליה‪ ,‬ולכן אין חשש כלל כי הודו לו זקנים במעשה זה‪.‬‬
‫אמר רבי שמעון‪ ,‬מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה‪ ,‬ואמר להן רבן‬
‫גמליאל לזקנים‪ ,‬ראיתם ט בי עבדי‪ ,‬שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורים מן הסוכה‪,‬‬
‫לפיכך ישן הוא תחת המטה‪ .‬עבד‪ ,‬אדם שאין הקב"ה אדונו אלא אדם אחר‪.‬‬
‫העניין הוא כי כאשר ה אדם הוא בדרגה נמוכה כזאת שחושב שהדברים שניתנים לו הם לא‬
‫על ידי ה' ית'‪ ,‬אלא על ידי מתנת בשר ודם‪ ,‬אינו יכול לישון תחת האמונה השלימה בסוכה‬
‫ממש‪ .‬כי אינו מאמין שהכל ניתן לאדם על פי מעשיו מה' ית'‪ .‬אלא סומך על האדם האחר‬
‫שייתן לו את מחסורו‪.‬‬
‫לכן הוא בחינה של תלמיד חכם‪ ,‬כלומר הזקנים שהם בחינת החכמה‪ ,‬אינם משפיעים בו‬
‫אלא הוא חושב שהוא תלמיד חכם שיכול לקבל את אור החכמה‪ ,‬שהיא התורה‪.‬‬
‫אך גם התורה שקנה ולמד אינה נכנסת בו כראוי באופן שלם‪ ,‬כי אינו מבין שהכל מה' ית'‪.‬‬
‫ויתכן אף שלמד על כך אך לא הפנים את הדבר באופן שלם‪ .‬ומשום כך אומר רבן גמליאל‬
‫לזקנים‪ ,‬כי עבדו הוא תלמיד חכם שיש בו תורה‪ ,‬אך אמונה שלימה שהיא בחינת פנימיות‬
‫התורה‪ ,‬אין בו‪ .‬ומשום כך הוא ישן תחת המיטה‪.‬‬
‫ולפי דרכנו למדנו‪ ,‬שהישן תחת המטה‪ ,‬לא יצא ידי חובתו‪ .‬מסיימת המשנה במסקנה זו כי‬
‫יכול האדם לחשוב מדברי ר' יהודה שיש התר לישון תחת המיטה‪ ,‬ויתכן כי לשיטת דרגת ר'‬
‫יהודה נכון הדבר אך לגבי שאר בני האדם אין מציאות כזו שיוכל האדם להיות מנותק‬
‫מאמונה ולהיות במקום שיתכן בו רוח רעה‪ ,‬וינצל מכך‪ .‬מסכמת המשנה‪ ,‬דבר שלא נעשה‬
‫בשום משנה אחרת‪ ,‬כי אין לישון תחת מיטה כי אז הוא במקום סכנה כמבואר ולא כל אדם‬
‫יכול להינצל מזה‪.‬‬
‫משנה ב‬
‫הסומך סוכתו בכרעי המטה‪ ,‬כשרה‪ .‬רבי יהודה אומר‪ ,‬אם אינה יכולה לעמוד‬
‫בפני עצמה‪ ,‬פסולה‪ .‬סוכה המדבללת‪ ,‬ושצלתה מרבה מחמתה‪ ,‬כשרה‪ .‬המעבה‬
‫כמין בית‪ ,‬אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה‪ ,‬כשרה‪.‬‬
‫הסומך סוכתו בכרעי המטה‪ ,‬כשרה‪ .‬כרעי המיטה הם רגלי המיטה מה שמחזיק אותה‬
‫באויר מעל הקרקע‪ .‬מיטה שהיא מקום שינת האדם היא כמו שביארנו במשנה הקודמת‪,‬‬
‫בחינה של אחד משישים מהמיתה‪ ,‬במסירת הנשמה‪ .‬לבורא ית'‪.‬‬
 ‫כח‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫הביאור הוא כי מי שסומך את אמונתו‪ ,‬היא הסוכה‪ ,‬ברגלי המיטה ששם האדם מוסר נשמתו‬
‫לבוראו‪ ,‬מראה על אמונה גדולה בה' ית' עד שמוכן למסור את כל עצמו לה' באמונה שלמה‬
‫שה' ישמור עליו‪ .‬והרי זה ממש כמו אחד שקופץ לאש באמונה שה' יגן עליו כמו חנניה מישאל‬
‫אלצפן‪ .‬כי זה אמונה בחיי עולם הבא ממש‪ .‬לכן פשוט כי היא כשרה‪ ,‬כי זו מעלה גדולה מאוד‬
‫של אמונת האדם בבורא ית'‪.‬‬
‫אך יש בזה גם כן חסרון מסוים כי אם מאמין באמונה שלמה הרי שייך כל הזמן לבחינה‬
‫שאינה שייכת עולם הזה כי חי בעולם הזה בבחינה של עולם הבא‪ .‬לכן אינו יכול להיות שייך‬
‫לכאן ולתפקד כאחד האדם‪ .‬ולמרות מדרגתו הגדולה יש בזה פגם מעט‪.‬‬
‫רבי יהודה אומר‪ ,‬אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה‪ ,‬פסולה‪ .‬ר' יהודה סובר כי הסוכה‬
‫צריכה להיות סוכת קבע‪ ,‬כלומר גם בחיי עוה"ז אדם צריך לעמול ולא רק עבור חיי עוה"ב‪.‬‬
‫לכן אומר כי אם לאדם אין על מה לסמוך כי אינו מתייחס לחיי עוה"ז‪ ,‬הרי אמונתו פסולה‪.‬‬
‫וזה בניגוד לדעה הראשונה שביארנו כי חי חיי עולם הבא כבר בעולם הזה‪.‬‬
‫בעוה"ז יש גם כן די עבודה לעשות עבור תיקון עוה"ז גופא‪ ,‬ולא רק חיי עוה"ב הפרטיים של‬
‫האדם‪ .‬לכן יש בעוה"ז את בחינת חשבון תיקון הכלל ולא רק תיקון הפרט‪ ,‬וזה בפני עצמו‬
‫דבר גדול של כללות המציאות של בחינה יחד ולא כל אחד בפני עצמו‪.‬‬
‫סוכה המדבללת‪ ,‬ושצלתה מרבה מחמתה‪ ,‬כשרה‪ .‬ישנן דרגות שונות באמונת האדם‪ .‬יש‬
‫אדם שמאמין בכל רגע ורגע מחייו שהכל בהשגחה פרטית‪ ,‬ויש שרק לעיתים מרגיש את‬
‫ההשגחה‪ .‬ולמרו ת שהוא מאמין בבורא ית'‪ ,‬הרי מרוב עסקי יומו וטרדתו אינו שם לב דיו‬
‫להשגחה ואין בו את הזמן ואת הכוח‪ ,‬ולעיתים אף לא את היכולת‪ ,‬לעיין בה‪.‬‬
‫לכן מבואר כאן כי מי שסככו מדובלל‪ ,‬כלומר האמונה שלו בעליות וירידות‪ ,‬פרוש המילה‬
‫מדובלל שהוא קנה עולה וקנה יורד‪ .‬הרי אף אם יש חמה שהיא חוסר אמונה‪ ,‬כל זמן שיש‬
‫רגעים שבהם מעיין באמונתו ובהשגחת ה' ית' עליו‪ ,‬נקרא כי אמונתו כשירה ואין בה פגם‬
‫למרות שאינה בשלמות ויש לו עוד הרבה לעמול עליה כדי להשלימה‪.‬‬
‫כן כאשר צלתה מרובה מחמתה שאז אין אמונתו שלמה כמו מי שהסכך שלו שלם ואין‬
‫החמה נראית כלל‪ .‬הרי זה גם כן כשר כי יש בו עדיין יותר אמונה מאי אמונה ולכן בתר רובא‬
‫אזלינן‪.‬‬
‫כמה נראית החמה יתבאר בעהי"ת בהמשך‪ ,‬כי יש צורך גם כן בחמה‪ .‬ואף אם יש חמה וחוסר‬
‫התבונות לעיתים‪ ,‬הרי אמונתו כשירה‪.‬‬
‫המעבה כמין בית‪ ,‬אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה‪ ,‬כשרה‪ .‬בית הוא לכאורה הפך‬
‫הסוכה‪ ,‬עניין של בטחון בכוחי ועוצם ידי‪ .‬ידי אדם שהכינו מגן עבורו‪ .‬אם כן יש להבין מדוע‬
‫כאן הסוכה תהיה כשירה‪ ,‬דהרי היא כמו בית‪ .‬כמו כן יש להבין מה מתווסף כאן התנאי‬
‫שאין כוכבים נראים מתוכה‪.‬‬
‫עניין גדול יש כאן‪ .‬כי עניין הכוכבים הוא ההשפעה מבחוץ‪ .‬כלומר מלמעלה‪ ,‬מה' ית' וזה‬
‫הסוכה שהאדם נמצא בתוכה ומאמין באמונה שלימה בהשגחת ה' עליו‪ ,‬אך כאשר רואה את‬
 ‫כט‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫הכוכבים הוא גם כן רואה‪ ,‬כלומר מבין את ההשגחה כיצד היא שורה עליו כל הזמן מאת ה'‬
‫ית'‪ .‬והרי יש בזה מעלה גדולה כי אינו רק מאמין אלא גם כן חש את השגחת ה' עליו‪.‬‬
‫זה בחינ ה של קרבן ראיה‪ ,‬שרואים את השכינה ממש ולכן מביאים קרבן כדי שהאדם יוכל‬
‫להתקרב לשכינה על ידי כפרה זו של קורבן‪ .‬כי השכינה אש אוכלה היא וכאשר מביא כפרה‬
‫על נפשו יכול לראותה בלי פגע‪.‬‬
‫אך אדם שאינו רואה את השכינה שהם השפעת הכוכבים‪ ,‬ולכאורה נראה כי כל מעשיו הם‬
‫בטחון עצמי ועוצמה פנימי של כוחי ועוצם ידי למראית עין נראה כמו בית‪ .‬הרי אמונתו‬
‫כשירה וטובה כי סוף כל סוף יושב בסוכה באמונה למרות שאינו רואה את ההשגחה ולמרות‬
‫שנראה כמי שאינו מאמין‪ ,‬אלא בתוכו יש בו אמונה אך אין בו ידיעה והרגשה ממש‪.‬‬
‫אותו אדם הוא כמו פשוטי העם שיש להם אמונה פשוטה ללא חקירה ולימוד‪ ,‬ובוודאי‬
‫שאמונתם היא אינה שלמה כי אין להם את הידיעה השכלית‪ ,‬אך ידיעה רגשית יש להם ולכן‬
‫יש בה מעלה גדולה מאוד ולעיתים אף יותר ממי שחוקר את הדברים‪.‬‬
‫אותו אדם יושב באמונתו ולא נותן להשפעות חיצוניות להגיע אליו‪ .‬כי יש כוכבים שהם‬
‫השפעת וידיעת שכינה כמבואר‪ .‬אך אם אור הכוכבים נכנס יכולים עוד אורות ודברים‬
‫אחרים להיכנס‪ ,‬זה גם כן מעלת מי שסוכתו כבית כי אינו מתיר לדבר להיכנס אליו ולהטרידו‬
‫מעבודת ה' שלו‪.‬‬
‫ופשוט שמי שחש את השכינה אינו צריך להיות כל כך מסוגר כי הרי השכינה אתו ושומרת‬
‫עליו בכל אשר ילך ולכן אין חשש ממש שיושפע מהסובב אלא דווקא הוא זה אשר ישפיע על‬
‫הסובב אותו משום שיש בו את רשמי השכינה ממש‪.‬‬

‫משנה ג‬
‫העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה‪ ,‬כשרה‪ ,‬ועולין לה ביום טוב‪.‬‬
‫בראש האילן או על גבי גמל‪ ,‬כשרה‪ ,‬ואין עולין לה ביום טוב‪ .‬שתים באילן ואחת‬
‫בידי אדם‪ ,‬או שתים בידי אדם ואחת באילן‪ ,‬כשרה‪ ,‬ואין עולין לה ביום טוב‪.‬‬
‫שלש בידי אדם ואחת באילן‪ ,‬כשרה‪ ,‬ועולין לה ביום טוב‪ .‬זה הכלל‪ ,‬כל שנטל‬
‫האילן ויכולה לעמוד בפני עצמה‪ ,‬כשרה‪ ,‬ועולין לה ביום טוב‪.‬‬
‫העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה‪ ,‬כשרה‪ ,‬ועולין לה ביום טוב‪ .‬עניין ספינה‬
‫ועגלה‪ ,‬שניהם נעים וזזים ומרמזים על מהלך החיים‪ .‬וישנם ב' מהלכים בחיים‪ .‬אחד ביבשה‬
‫והשני בים‪.‬‬
‫יבשה הוא מקום גלוי וזה כאשר האדם נמצא במסע חייו ודרכו גלויה לפניו ואין לפניו‪,‬‬
‫כביכול‪ ,‬תהיות להיכן לפנות ולהיכן להגיע‪ .‬אלא חייו מחוורים לו בדרכם‪.‬‬
 ‫ל‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫ים הוא נסתר שאין הדרך גלויה כלל ונעלם המהלך שבה‪ ,‬כי הספינה נעה להיכן שרוצה ללא‬
‫הכוונה ממשית של דרך ברורה‪.‬‬
‫מרמזת לנו המשנה כי בשני אופנים אלו על האדם להיאחז באמונתו‪ .‬החידוש הוא דווקא‬
‫בעגלה‪ .‬שאמונת האדם צריכה להיות ברורה לו יותר מהדרך שבה הוא צועד‪ ,‬למרות שנראה‬
‫כי דרכו ידוע וגלויה‪ .‬כלומר האדם חושב כי דרכו סלולה ובטוחה ומובילה אותו למקום‬
‫מסוים‪ .‬אך פעמים רבות אין הדרך מובילה אותו להיכן שחשב אלא למקום שונה בתכלית‪.‬‬
‫עדיין האדם צריך לדעת באמונה שלמה שהמקום שאליו הוא צועד הוא המקום הנכון לו על‬
‫פי הדרכתו של ה' ית' אותו‪ .‬כי ה' מוביל את האדם למקום חפצו האמתי ולא חפצו המדומה‬
‫שאותו חושב האדם‪.‬‬
‫החידוש בים הוא שמקום הסוכה הוא בכל מקום ובכל זמן בכל מעשי האדם‪ ,‬אף אם נוסע‬
‫מעבר לים בחיפוש‪ ,‬עליו להאמין שהכל מודרך באופן מדויק גם כאשר אין דרכו ברורה לו‬
‫דיה ונראית לו מאוד נעלמת והוא כביכול אובד עצה מה לעשות‪ .‬עליו להאמין כי דרכו כן‬
‫סלולה בפני יודע תעלומות ומוביל אותו בדרך בטוחה למקומו האמתי‪.‬‬
‫יום טוב מרמז ליום שלישי של הבריאה שנאמר בו פעמים כי טוב‪ ,‬והוא היום שבו הטוב‬
‫שופע‪ .‬ביום זה נתגלתה היבשה‪ ,‬והים נפרד ממנה‪ .‬אלו הם ב' הבחינות המבוארות במשנה‪,‬‬
‫גלוי ונגלה‪ .‬ולכן ביום טוב מותר לעלות ולטפס עליהם‪ ,‬כי שניהם נרמזים ביום השלישי של‬
‫הבריאה‪.‬‬
‫בראש האילן או על גבי גמל‪ ,‬כשרה‪ ,‬ואין עולין לה ביום טוב‪ .‬אילן הוא עץ הדעת טוב ורע‬
‫והגמל הוא הס"מ (כמבואר במדרש פרדר"א שרכב הס"מ על גמל)‪ .‬הם כשירים מהטעם של‬
‫בחיר ה‪ ,‬כאשר האדם עומד בצומת דרכים עליו להאמין שהפעולה שהוא עושה היא הנכונה‬
‫והיא על פי רצון ה' ית'‪.‬‬
‫באמת אותה התלבטות היא נכונה וצריכה שיקול דעת אמתי‪ ,‬אך אחר שהאדם כבר בחר את‬
‫בחירתו ונעשה המעשה‪ ,‬אין על האדם לחזור בו מהראשונות‪ .‬כי אחר שבחר ועשה הרי זה‬
‫היה ודאי רצון ה' שיעשה באופן זה ולא אחר‪ .‬כל מה שמותר לאדם לחשוב בו הוא לפני‬
‫שעשה בזמן ההתלבטות‪ .‬אך אחר כך אסור לו לתהות על הראשונות כנ"ל‪ ,‬כדי שידע זאת‬
‫שבאמת אחרי המעשה הוא בחר בדרך ה' על ידי במעשיו‪ ,‬עליו להתייעץ עם דעת תורה‪ .‬דעת‬
‫תורה היא ההפכי של הס"א‪ ,‬של הגמל‪.‬‬
‫לכן כשירה הסוכה כי הוא תולה עצמו באמונת חכמים בצמתים של טוב ורע לפי דעת תורה‪.‬‬
‫וכן בהתגברות על היצר‪ .‬אך אין עולים עליה ביום טוב‪ ,‬כמו שביארנו שהוא היום השלישי‬
‫לבריאה‪ ,‬הוא גילוי הנעלם‪ .‬כי במקרה כזה הוא בספק ואינו בוחר באחד מהמצבים של טוב‬
‫או רע אלא מתלבט בהם וחושש מהבחירה‪ .‬משום חשש זה של התלבטות אסור לו לעלות‬
‫עליהם ביום טוב להיכנס לסוכה כי עוד לא בחר וכאשר אין האדם בטוח בבחירתו מראה על‬
‫חוסר אמונה‪ ,‬כי בכל מקום של ספק יש פגם מסוים באמונה שהוא עמלק ולכן צריך דעת‬
‫תורה כיצד לבחור‪.‬‬
 ‫לא‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫שתים באילן ואחת בידי אדם‪ ,‬או שתים בידי אדם ואחת באילן‪ ,‬כשרה‪ ,‬ואין עולין לה ביום‬
‫טוב‪ .‬אמרו חז"ל על שלושה דברים העולם עומד‪ ,‬על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים‪.‬‬
‫עולם קטן הוא האדם כמבואר באבות דרבי נתן פרק לא'‪ ,‬לכן קיום האדם עומד על ג' בחינות‬
‫אלו‪.‬‬
‫תורה‪ ,‬לימוד מה הוא רצון ה'‪ .‬עבודה היא‪ ,‬או התפילה או מעשה הקורבנות‪ .‬גמילות‬
‫החסדים היא בין אדם לחבירו‪ .‬ג' בחינות אלו הם ג' הדפנות המחזיקות את אמונת האדם‪.‬‬
‫ואם חסר אחת מהן האמונה אינה שלמה‪.‬‬
‫מעשה האדם הוא גמילות חסדים‪ ,‬אך יתכן גם כן מעשה הקורבנות‪ ,‬כלומר מעשים גשמיים‬
‫שעל ידם האדם מתקרב לה' (כי קרבן מלשון קירבה)‪ ,‬לכן התורה והתפלה הם מעשה שמיים‬
‫ולא מעשה אדם‪ ,‬כי ניתנו לנו מסיני‪ ,‬תורה ותפילה‪.‬‬
‫בזה מבואר כי שתים באילן‪ ,‬שהוא עץ החיים הקשר לחיים תמידיים הם תורה ותפילה‪.‬‬
‫למרות שתפילה מכונה חיי עולם הזה‪ .‬אך היא מכונה כך משום שאז מבקש על צרכיו‪ .‬לכן‬
‫היא חיי עוה"ז‪ .‬אך אם האדם מבקש על ידי תפילתו קרבת ה' הרי זה אינו שייך לעוה"ז ויש‬
‫בו בחינה של חיי נצח‪.‬‬
‫אחת באדם היא גמילות חסדים‪ .‬ויתכן שהיא כאשר התפילה היא באמת על חיי עוה"ז על‬
‫ידי שמבקש צרכיו ואינו מבקש קרבת ה' על ידי תפילתו‪ .‬הדופן על העץ היא התורה‪ ,‬ובכל‬
‫אחד מאופני ם אלו כשר כי יש חלק בגשמי וחלק ברוחני ולכן מעיד על אמונה בה'‪.‬‬

‫משנה ד‬
‫העושה סוכתו בין האילנות‪ ,‬והאילנות דפנות לה‪ ,‬כשרה‪ .‬שלוחי מצוה פטורין‬
‫מן הסוכה‪ .‬חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה‪ .‬אוכלין ושותין עראי חוץ‬
‫לסוכה‪.‬‬
‫העושה סוכתו בין האילנות‪ ,‬והאילנות דפנות לה‪ ,‬כשרה‪ .‬הטעם לפי מה שביארנו עד כה כי‬
‫מי שסומך עצמו לגמרי בכל הדפנות‪ ,‬שהם מחזיקי האמונה‪ ,‬בעץ החיים שהיא התורה‬
‫והמצות‪ ,‬הרי אין לך אמונה גדולה מזו ולכן כשר‪.‬‬
‫שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה‪ .‬כאן מתחילים לעסוק מי פטור מהסוכה‪ ,‬מהאמונה‪ .‬הרי זה‬
‫קשה מאוד וכי מי יכול להיות פטור מאמונה‪.‬‬
‫אלא שיש בחינה נוספת והיא שהאדם פועל ועצם פעולתו מעידה על אמונה‪ .‬כאן מבואר כי‬
‫שלוחי מצוה‪ ,‬ועצם זה שהם עושים מצווה הרי הם מעידים על עצמם שהם מאמינים‪ ,‬כי אם‬
‫לא היו מאמינים מדוע יעשו מצווה‪ .‬לכן הם פטורים מצל האמונה שעליו מעידה הסוכה‪ .‬כי‬
‫עצם מעשיהם מעיד על אמונה שלמה‪.‬‬
 ‫לב‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה‪ .‬חולה הוא אדם שיש לו כעת קשיים עם חיבור לעולם‬
‫הזה‪ ,‬כי אם היה חש טוב בעולם הזה מדוע שיהיה חולה‪.‬‬
‫לכן עצם מצבו מעיד על אמונה‪ ,‬כי הוא מאמין שה' ירפא אותו‪ ,‬לכן הוא סובל בסוכה‪ ,‬משום‬
‫שהסוכה היא אמונה בתוך עולם הזה‪ ,‬והרי האדם החולה מנותק כעת מעולם הזה ולכן‬
‫סובל‪ .‬משום כך הוא פטור מלהיות בסוכה‪ ,‬וגם אלו שעוזרים לו פטורים כי הם עוסקים‬
‫במצוה‪ ,‬וראה ד"ה הקודם בעניין העוסק במצווה‪.‬‬
‫אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה‪ .‬אכילה ושתיה הם עיקר חיבור האדם לעולם הזה‪ .‬אך היות‬
‫והסוכה ה יא ביתו של האדם בזמן החג‪ ,‬הרי כל דבר שהוא אינו בקביעות יכול האדם לעשותו‬
‫מחוץ לסוכה‪ ,‬כי אינם שייכים להראות את אמונתו‪ ,‬כי הם בעצמם מעידים על אמונה היות‬
‫והם אינם קבועים הם עראיים‪.‬‬
‫ולכן דבר שאינו קבוע מותר להיות אתו מחוץ לסוכה כי רק דבר קבוע‪ ,‬שהוא בחינה של‬
‫אמ ונה שייך אליה‪ .‬להראות את החיבור של האדם במעשיו שמכניס לתוכו‪ ,‬אכילה ושתיה‪,‬‬
‫שהם קבועים בו בצל האמונה‪.‬‬
‫משנה ה‬
‫מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל‪ ,‬ולרבן גמליאל שתי‬
‫כותבות ודלי של מים‪ ,‬ואמרו‪ ,‬העלום לסוכה‪ .‬וכשנתנו לו לרבי צדוק אכל פחות‬
‫מכביצה‪ ,‬נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא ברך אחריו‪.‬‬
‫ואמרו‪ ,‬העלום לסוכה‪ .‬ולמרות שביארנו כי דברים ארעיים אין צריך להעלות לסוכה משום‬
‫שהאמונה צריכה להיות קבועה ואין צורך להכניס דברים משתנים לשם‪ .‬יש אנשים‪ ,‬כמו‬
‫גדולי ישראל המוזכרים כאן‪ ,‬שאף את הארעי העלו לסוכה‪ ,‬כי מבחינתם כל המציאות‬
‫למרות שהיא חולפת היא קבועה כי רואים את ה' ית' בכל דבר ודבר אשר במציאות‪ .‬לכן אם‬
‫האדם מגיע לדרגה שהכל הוא ה' ית'‪ ,‬הרי אין ארעי מבחנתו כלל‪ .‬ולכן אכלו גם דברים שהם‬
‫ארעיים בסוכה‪ ,‬כי מבחינתם אינם ארעיים כלל‪.‬‬
‫וכשנתנו לו לרבי צדוק אכל פחות מכביצה‪ ,‬נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה‪ .‬כאן יש לנו מעשה‬
‫רב שרצה להראות לתלמידיו שמי שאינו ברמה כזו שרואה כי הכל הוא ה' ית' כמבואר לעיל‪,‬‬
‫יכול לאכול מחוץ לסוכה‪ ,‬כמו שביארנו במשנה ד'‪.‬‬
‫וודאי שר' צדוק היה בדרגה אחרת מכך‪ ,‬אך בעבור מעשה רב הראה כך את הדברים והבן‪.‬‬
 ‫לג‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬

‫משנה ו‬
‫רבי אליעזר אומר‪ ,‬ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה‪ ,‬אחת ביום‬
‫ואחת בלילה‪ .‬וחכמים אומרים‪ ,‬אין לדבר קצבה‪ ,‬חוץ מלילי יום טוב ראשון של‬
‫חג בלבד‪ .‬ועוד אמר רבי אליעזר‪ ,‬מי שלא אכל לילי יום טוב הראשון‪ ,‬ישלים‬
‫בלילי יום טוב האחרון‪ .‬וחכמים אומרים‪ ,‬אין לדבר תשלומין‪ ,‬על זה נאמר‬
‫(קהלת א)‪ ,‬מעות לא יוכל לתקן‪ ,‬וחסרון לא יוכל להמנות‪.‬‬
‫רבי אליעזר אומר‪ ,‬ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה‪ ,‬אחת ביום ואחת בלילה‪.‬‬
‫סעודה מראה על קביעות‪ ,‬כמבואר שאין קידוש אלא במקום סעודה‪ .‬לכן ר' אליעזר סבר‬
‫שיש להראות על ידי קביעת סעודה ביום ובלליה‪ ,‬כי הכל קבוע עבור האדם הדר בסוכה‪ ,‬וכך‬
‫לקבוע את אמונתו שתהיה קבוע‪.‬‬
‫אך דעת חכמים שונה בזה והם אומרים‪,‬‬
‫וחכמים אומרים‪ ,‬אין לדבר קצבה‪ ,‬חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד‪ .‬כי לאמונה אין‬
‫יכולת לקבוע אותה לפי דברים גשמיים שהם כאן בחינת סעודות‪ ,‬אלא הם עבודת הלב של‬
‫כ ל אחד ואחד‪ ,‬יש מי שאצלו האמונה קבועה יותר ומי שהיא קבוע פחות‪ ,‬ולא כל בני האדם‬
‫שווים‪ .‬ולכן אין לה קצבה‪.‬‬
‫אך יום טוב ראשון בלילה הוא זמן חובה לקביעת סעודה‪ ,‬כי הוא השורש של כל החג‬
‫שבעקבותיו האדם מגלה את האמונה לאט לאט במשך שבעת ימי הסוכות‪ ,‬לכן זמן ראשון‬
‫שאדם עושה בסוכה מחויב לאכול‪ ,‬כדי שלכל אחד תהיה יכולת להרבות באמונה לפי דרגתו‪.‬‬
‫ואם יש את השורש יוכל להרבות אחר כך‪.‬‬

‫משנה ז‬
‫מי שהיה ראשו ורבו בסוכה‪ ,‬ושלחנו בתוך הבית‪ ,‬בית שמאי פוסלין‪ ,‬ובית הלל‬
‫מכשירין‪ .‬אמרו להן בית הלל לבית שמאי‪( ,‬לא כך היה) מעשה‪ ,‬שהלכו זקני‬
‫בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את (רבי) יוחנן בן החורני‪ ,‬ומצאוהו שהיה‬
‫יושב ראשו ורבו בסוכה‪ ,‬ושלחנו בתוך הבית‪( ,‬ולא אמרו לו דבר)‪ .‬אמרו להן בית‬
‫שמאי‪ ,‬משם ראיה‪ ,‬אף הם אמרו לו‪ ,‬אם כן היית נוהג‪ ,‬לא קימת מצות סוכה‬
‫מימיך‪.‬‬
‫מי שהיה ראשו ורבו בסוכה‪ ,‬ושלחנו בתוך הבית‪ ,‬בית שמאי פוסלין‪ .‬ולא כולו‪ .‬כלומר הכל‬
‫הולך אחר הרוב ולכן האדם למרות שראשו ורובו בסוכה ולא כולו הרי נבחן שכולו בסוכה‪,‬‬
‫כי כל מה שנשאר בחוץ הם הרגליים‪ ,‬שהם בחינת ההרגלים שעליהם האדם צריך לעבוד ולכן‬
‫אינו מחייב להכניסם לסוכה כי זה כל עבודתו בכל שאר ימי השנה לשנות את ההרגלים שלו‬
‫להרגלים שיש בהם יותר תועלת לעבודת ה' ית'‪.‬‬
 ‫לד‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫הם גם כן הבחינה שמחברת את האדם למציאות ולכן האדם צריך לעבוד ולהכניס את‬
‫המציאות לסוכה‪ ,‬אך אם לא עשה כך אין בזה פסול כי מקיים את האמונה אך לא בשלימות‪.‬‬
‫אך רכושו של האדם הוא עניין אחר‪ ,‬כי מי ששולחנו‪ ,‬שהוא בחינת הרכוש היחיד שמחויב‬
‫להיות בסוכה‪ ,‬כי אחרת כיצד יאכל וכיצד יקבע את האמונה כמ"ש במשנה הקודמת בעניין‬
‫הסעודה המחויבת בסוכה‪ ,‬הרי חייב להיות בחינה זו בתוך הסוכה‪ .‬כי אם לא יאכל בסוכה‬
‫יהיה אולי נמשך לאכול בתוך ביתו וכך להפסיד את מעלת חג האמונה‪.‬‬
‫לכן מי ששולחנ ו בבית פסולה האמונה שלו כי אין הוא מאמין שכללות הרכוש הוא מאת ה'‬
‫ולא קובע בזה מסמרות חזקות של האמונה‪.‬‬
‫ובית הלל מכשירין‪ .‬שיטתם של בית הלל שונה כי הם סוברים שרכושו של האדם אינו שייך‬
‫לאדם ממש אלא הוא בחינת של תוספת עבורו לכן אף אם רכושו בבית אין בזה פגם באמונה‬
‫שלו‪ .‬באמת אין מחלוקת אלא אלו דיברו בחינת רמת אמונה כזאת ואלו בבחינת אמונה‬
‫כזאת‪.‬‬
‫משנה ח‬
‫נשים ועבדים וקטנים‪ ,‬פטורים מן הסוכה‪ .‬קטן שאינו צריך לאמו‪ ,‬חייב‬
‫בסוכה‪ .‬מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופחת את המעזיבה וסכך על גבי‬
‫המטה בשביל הקטן‪.‬‬
‫נשים ועבדים וקטנים‪ ,‬פטורים מן הסוכה‪ .‬ומדוע‪ ,‬וכי הם פטורים מעניין האמונה‪ .‬אלא‬
‫עבדים פשוט כי אין ה' ית' אדון להם ולכן אין יכולה להיות אמונתם שלימה‪ .‬וכבר ביארנו‬
‫זאת לעיל במשנה א'‪.‬‬
‫כך באמת בעניין קטן שאין לו שום יכולת עצמאות כלל להתמיד עם המציאות וכל פעם‬
‫שקורה משהו הוא צ ועק לעזרת בשר ודם‪ ,‬כמו שמבואר בהמשך שאינו צריך לאמו וכו'‪ .‬לכן‬
‫אין לו יכולת לאמונה שלימה גם כן‪.‬‬
‫אך נשים מדוע הן פטורות מהסוכה‪ .‬אלא האמת היא כי האישה שכל מעשיה הוא בחינה של‬
‫אמונה אינה צריכה מצווה שתוכיח את אמונתה‪ .‬דהרי הריון ולידה הם בחינה של אמונה‪.‬‬
‫וכן כל תפילותיה על לימוד התורה של בעלה ובניה וכל מעשיה הם ראיה של אמונה‪ ,‬ומשום‬
‫כך אינה צריכה לסוכה כדי להראות את אמונתה‪.‬‬
‫קטן שאינו צריך לאמו‪ ,‬חייב בסוכה‪ .‬כי כבר אינו תלוי בבשר ודם כל הזמן ולכן חייב בסוכה‬
‫בבחינה של אמונה בביטחון בשמייא ולא בבשר ודם ופשוט‪.‬‬
 ‫לה‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬

‫משנה ט‬
‫כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי‪ .‬ירדו גשמים‪ ,‬מאימתי‬
‫מתר לפנות‪ ,‬משתסרח המקפה‪ .‬משלו משל‪ ,‬למה הדבר דומה‪ ,‬לעבד שבא‬
‫למזוג כוס לרבו‪ ,‬ושפך לו קיתון על פניו‪.‬‬
‫כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי‪ .‬ודבר זה פשוט לפי כלל דברינו כי אז‬
‫חייב לקבועה את האמונה בקביעות וחיי עולם הזה‪ ,‬בחינת בטחון בבית‪ ,‬לארעי שאינו חשוב‬
‫כלל‪ ,‬ואין להרחיב בזה כי זה כללות כל דברינו עד כה‪.‬‬
‫לעבד שבא למזוג כוס לרבו‪ ,‬ושפך לו קיתון על פניו‪ .‬משנה זו הביאורים בה רבים וננסה‬
‫כאן לבארה על פי שיטתנו‪.‬‬
‫מבואר כי עבדים פטורים מהסוכה‪ ,‬אך אין מבואר שאינם יכולים לשבת בסוכה‪ ,‬לכן העבד‬
‫כאן יושב בסוכה‪ ,‬רוצה ומחפש את בחינת האמונה למרות שאינו עבד לה' אלא רק לבשר‬
‫ודם‪.‬‬
‫והנה האדון רוצה לשתות יין שפטור מהסוכה‪ ,‬ולעשותו קבע על ידי שהעבד ימזוג לו את‬
‫הכוס‪ ,‬כלומר ידלל את היין במים כי היין חזק הוא‪ .‬לכן האדם הוא צדיק כי מחייב עצמו‬
‫לשתות דבר עראי באופן קבוע‪ ,‬וזה על ידי להופך את אמונתו לדבר קבוע ולא ארעי‪ ,‬וכמו‬
‫שביארנו במשנה ה'‪.‬‬
‫הנה העבד רוצה לרצות את רבו אך במקום למזוג את כוסו של האדון‪ ,‬הוא שופך את המים‬
‫על פניו‪.‬‬
‫ויש להבין מדוע שיעשה מעשה מאין זה דהרי זה תמוה מאוד‪ .‬אלא שהאדון רצה לשתות יין‬
‫ושכח שאינו מזוג ואינו בקביעות ולכן רצה לשתותו‪ ,‬והעבד שחש לצדקת האדון ורצה‬
‫שיישאר בדרגתו וישתה את היין בקביעות מיהר לשפוך לו את המים לכוס שכבר התקרבה‬
‫לפיו של האדון‪ ,‬לכן נשפכו המים על פני האדון‪ ,‬והרי לא היה בזה כוונת זדון כלל אלא‬
‫להראות את חיבת העבד לאדון‪.‬‬
‫כן כאן שמדובר על ירידת גשמים‪ ,‬מאימתי מותר להתפנות מהסוכה‪ ,‬הנה הדמיון הוא‬
‫שהגשם הוא מה שהעבד רוצה לשפוך לאדון‪ ,‬כי בני ישראל הם האדון כאן שהם מושלים‬
‫באמונתם ואז הקב"ה כמו‪ ,‬להבדיל‪ ,‬עבד שלהם‪ .‬כי הוא זה שדואג להם בכל צרכיהם‪ ,‬כמו‬
‫העבד שדואג לאדון‪ .‬ורואה הקב"ה כי בני ישראל אינם משכילים להפוך את הסוכה לבחינה‬
‫של קביעות‪ ,‬והם עושים את כל פעולתם שלא בקביעות ממש ואינם הופכים להיות מסמרות‬
‫בהם לאמונתם‪.‬‬
‫לכן מה עושה שופך מים‪ ,‬גשם‪ ,‬כדי שיכנסו חזרה לבית‪ ,‬שהם עדיין מחשיבים לקבוע‪ ,‬ויבינו‬
‫שהוא ארעי וי חזרו לסוכה פעם נוספת כאשר הם מוכנים יותר להיות דבוקים בקביעות‬
‫אמונתם‪.‬‬
‫סליק פרק שני של מסכת סוכה‬
 ‫לו‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬

‫פרק ג'‬
‫הקדמה‬
‫המשילו חז"ל את עם ישראל לארבעת המינים וכמו שמבואר במדרש (ויקרא רבה אמור‬
‫פסקה יב')‪,‬פרי עץ הדר אלו ישראל מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם‬
‫בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים‪ .‬כפות תמרים אלו ישראל מה התמרה‬
‫הזו יש בו טעם ואין בו ריח כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים‬
‫טובים‪ .‬וענף עץ עבות אלו ישראל מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש‬
‫בהם מעשים טובים ואין בהם תורה‪ .‬וערבי נחל אלו ישראל מה ערבה זו אין בה טעם ואין‬
‫בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים‪ .‬ומה‬
‫הקב"ה עושה להם לאבדן אי אפשר אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת‬
‫והן מכפרין אלו על אלו ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה הה"ד‪ ,‬הבונה בשמים‬
‫מעלותיו‪ .‬ואימתי הוא מתעלה כשהן עשויין אגודה אחת שנאמר‪ ,‬ואגודתו על ארץ יסדה‪.‬‬
‫לפיכך משה מזהיר לישראל‪ ,‬ולקחתם לכם ביום הראשון‪.‬‬
‫חז"ל גם כן המשילו את ישראל לחלקי גוף האדם (ויקרא רבה אמור יד')‪ ,‬רבי מני פתח‪ ,‬כל‬
‫עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך‪ .‬לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב השדרה של לולב דומה‬
‫לשדרה של אדם וההדס דומה לעין וערבה דומה לפה והאתרוג דומה ללב אמר דוד אין בכל‬
‫האיברים גדול מאלו שהן שקולין כנגד כל הגוף הוי כל עצמותי תאמרנה‪.‬‬
‫בביאור פרק זה ננסה ללכת לפי מהלך חלקות המינים לעם ישראל ופעמים שגם נלך אחרי‬
‫חלקי גוף האדם‪ .‬וכל זה כדי להבין את השונות של העם הקדוש הזה אך מצד שני את‬
‫אחדותו הנפלאה‪.‬‬
‫משנה א‬
‫לולב הגזול והיבש ‪ ,‬פסול‪ .‬של אשרה ושל עיר הנדחת‪ ,‬פסול‪ .‬נקטם ראשו‪,‬‬
‫נפרצו עליו‪ ,‬פסול‪ .‬נפרדו עליו‪ ,‬כשר‪ .‬רבי יהודה אומר‪ ,‬יאגדנו מלמעלה‪ .‬צני הר‬
‫הברזל‪ ,‬כשרות‪ .‬לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו‪ ,‬כשר‪.‬‬
‫לולב מבואר במדרש שהוא כנגד חלקי העם שיש בהם תורה אך אין בהם מעשים טובים‪,‬‬
‫כלומר מסוגרים בעצמם בתוך ד' אמות של הלכה ואינם מסתכלים סביבם לראות את הנזק‬
‫של השכן מה נעשה עמו‪ .‬זה הכוונה במעשים טובים שאינם עושים טוב במעשיהם כלפי‬
‫הזולת‪ .‬משנה זו באה לבאר לנו את הגדרים של אותה קבוצה הסגורה בעצמה ואינה מעורבת‬
‫עם הזולת‪.‬‬
‫לולב הגזול והיבש‪ ,‬פסול‪ .‬שני גדרים מבוארים כאן ושניהם פסולים‪ ,‬גזול ויבש‪ .‬האדם‬
‫הספון בחדרי התורה ללא מעורבות עם השכן הוא גזלן‪ .‬כלומר לוקח מהשני דבר ללא רשות‬
‫אך בידיעה גמורה הן ביום והן בלילה‪ .‬כל אחד שעוסק בעולמה של תורה יש לו יכולת השפעה‬
‫מרובה ואם מונע אותה הרי הוא גוזל את שכינו שאולי זקוק לאותה תמיכה בו‪ .‬לכן אם יש‬
 ‫לז‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫אדם שיש בו תורה ולא מעשים טובים הוא בבחינה של גזלן‪ ,‬המונע משכינו את ההשפעה‬
‫הראויה לו‪.‬‬
‫כן היבש הוא אותו חכם שכאשר הוא כן משפיע לזולת הוא עושה זאת באופן של יובש לצאת‬
‫ידי חובתו במחויבות שלו לזולת‪ ,‬אומר את השיעור מורה את ההלכה אך אינו חש את הזולת‬
‫את צרכיו ממש‪ ,‬לכן גם אופן זה הוא פסול כי החכם צריך להעריב את דברי התורה שלו‬
‫לזולת לתת להם את הצריך בחיות רבה‪.‬‬
‫של אשרה‪ .‬אשרה היא אחד מהעבודות הזרות‪ .‬מי שתורתו היא בפניות לא לה' לבדו אלא‬
‫שרוצה להתגדר בתורתו להפוך להיות רב עבור הכבוד ולא עבור השפעה לעם ישראל‪ ,‬הוא‬
‫כביכול עובד עבודה זרה‪ ,‬לכן מי שתורתו יש בה סייג של לעצמו הרי זה פסול‪.‬‬
‫ושל עיר הנדחת‪ ,‬פסול‪ .‬עיר הנידחת‪ ,‬עיר שרובה עובדי עבודה זרה ולכן דינה הרס וחורבן‬
‫מלא שלה ושל כל יושביה‪ .‬בהמשך למה שמבואר קודם לכן‪ ,‬הנה אדם שתורתו גדולה מאוד‬
‫ורוצה כבוד ומצליח להיות מורה שלא כהלכה‪ ,‬למרות גדולתו התורנית הנה היא העבירה‬
‫אותו משכלו הישר והוא מורה ומדיח אנשים שילכו אחריו‪ ,‬הרי דרך זו פסולה היא מאוד‪.‬‬
‫מה שכתוב פסול הוא אינו מראה את גודל החומרה של המעשה או הפניות שבה כי יש רק‬
‫שתי בחינות של כשר או פסול‪ ,‬לכן על האדם להבין להיכן הוא הולך כיצד הוא מפתח את‬
‫עצמו ומה מותר ומה אסור‪.‬‬
‫הדבר האחרון שביארנו הנה הוא יכול לבלבל גם אדם שחושב שהוא ישר כי נהנה מהכבוד‬
‫שרוחשים לו כבר בפועל ולא רק בבחינה של רצון שיהיה כך‪ ,‬לכן כל מי שהולך אחריו‪ ,‬גם‬
‫אם אינו מודע לכך‪ ,‬הרי הוא הולך כמו לעיר הנדחת הוא מסייע לאדם להגדדיל את כבודו‬
‫במקום להגדיל שם שמים‪ ,‬הרי אדם זה שמדיח הוא ממש מכשול ברשות הרבים ודבר זה‬
‫פסול מאוד‪.‬‬
‫נקטם ראשו‪ .‬נחתך הראש העיקר חסר‪ .‬אדם שראשו חסר מגופו‪ ,‬אין הכוונה שאין לו ראש‬
‫אלא שאינו מקושר לגוף‪ ,‬אין קשר בין הלב‪ ,‬שהוא הרגש‪ ,‬והשכל‪ .‬הרי זה פסול כמבואר כי‬
‫י ש לקשר את הלב עם הדעת וכמו שכתוב‪ ,‬וידעת היום והשיבות אל לבבך‪ .‬כלומר חייב להיות‬
‫קשר רב בין הלב ובין הראש ומי שחסר ראשו מגופו אין לתורתו רגש אלא רק שכל‪ ,‬וגם זה‬
‫פסל כי צריך את החלק החמישי של השולחן ערוך ובלעדיו‪ ,‬שהוא חלק ההרגשה של ההלכה‪,‬‬
‫אין יכולת להשפיע ממש את התורה באופן נכון ומתאים לכל אחד ואחד‪.‬‬
‫נפרצו עליו‪ ,‬פסול‪ .‬כלומר אין הם מחוברים לשדרה אלא מחוברים על ידי אגידה שלהם‬
‫יחדיו‪ .‬העניין הוא כמו שמבואר קודם לכן עניין חיבור הראש עם הגוף‪ .‬כאן הגוף הוא מפורד‬
‫לגמרי כלומר אם הגוף הוא רומז לרגש כמבואר‪ ,‬הנה כאן מבואר כי הרגש של האדם אינו‬
‫מחובר אליו ממש אלא הוא רגשי מידי הוא מפוזר‪ ,‬גם כאן יש פסול כי הרגש של האדם צריך‬
‫להיות מחובר אליו כראוי הוא צריך להרגיש את הזולת אך לא לאבד עצמו‪.‬‬
 ‫לח‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫לכן מי שיש לו רגש רב מידי מפוזר ולא ממוקד הרי גם תורתו אינו יכולה להיות בהשפעה‬
‫נכונה כי היא משתנה תדיר והתורה היא אחת ואינה משתנה ממש אלא רק לפי האדם‬
‫שמושפע ממנה‪ ,‬כאן השינוי הוא על פי המשפיע וזה אינו ראוי ונכון‪.‬‬
‫נפרדו עליו‪ ,‬כשר‪ .‬כאן מצב דומה למה שביארנו בנפרצו אלא שהם עדיין מקושרים מחוברים‬
‫לאדם אינם מנותקים ממנו אלא שהם מרובים‪ ,‬לכן אדם כזה למרות שאינם ממוקדים‬
‫לגמרי הרי הוא רגיש מאוד אך אינו מנותק מעצמו לכן יכול להשפיע כראוי את תורתו וכשר‪.‬‬
‫רבי יהודה אומר‪ ,‬יאגדנו מלמעלה‪ .‬נותן פתרון לבעיה של הרגשות האלו שאינם מרוכזים‬
‫למקום אחד אך עדיין יש בהם שייכות לאדם‪ ,‬יאגוד אותם לראש למעלה‪ .‬כלומר יחבר את‬
‫כל הרגשות הר בים הללו מקום אחד לשכל לדעת ואז על יד כך יהיה לאדם יכולת של ריכוז‬
‫ועל ידי כך יוכל להפעיל שיקול דעת נכון בהוראתו לרבים את תורתו‪.‬‬
‫צני הר הברזל‪ ,‬כשרות‪ .‬העלים שלו הם עולים אחד על השני אך רק עליון לגובה התחתון‬
‫ולא למעלה יותר והוא כשר‪ .‬כי עלים הם הרגשות כמו שביארנו לכן כל זמן שרגשות האדם‬
‫יש להם קשר זה עם זה ואינם נפרדים כל אחד לעצמו‪ ,‬כמו אדם שיש לו רגשות מרובים אך‬
‫הם אינם מאוחדים אלא מתגלים באופנים רבים אך יש חוט המקשר ביניהם‪.‬‬

‫עניין הרגש‬
‫רגש הוא שייכות לסובב עם התכוונות עצמית‪ .‬כלומר כאשר יש לאדם הרגשה את הסובב‬
‫אותו ויש לו קשר של הסובב עם עצמו הרי יש כאן רגש בריא וטוב‪ ,‬מכונה רגש זה רגש בונה‪.‬‬
‫אך יש פעמים שהאדם מרגיש את הסובב יש לו תחושה של הסובב אותו ואינו מקשר את‬
‫הדבר עם עצמו‪ ,‬דבר זה גורם לו להיות מנותק מהסובב אותו אין לו קשר אמתי עם הסובב‬
‫לכן הוא מנותק‪.‬‬
‫רגשות האדם הם רבים ויש בכללותם כמה עיקריים כמו אהבה כעס שנאה פחד קנאה‪ .‬כאשר‬
‫האדם מצליח לקשר אותם עם הנקודה העצמית שלו הוא יכול לגדול עמהם ולשנות אותם‪.‬‬
‫זה ציני הר הברזל‪ .‬כלומר יש להם חיבור לרגשות זה עם זה אך אינם מעורבים יחדיו‪ .‬יש‬
‫בזה יתרון וחסרון כאחד לכן זה בבחינה של כשר‪.‬‬
‫היתרון שיכול האדם אז לעבוד על כל רגש בנפרד ולתעל אותו למעלה לראש לדעת לחיבור‬
‫העליון עם בורא עולם‪ .‬אך החי סרון הוא שבזמן שעובד על נקודה אחת השאר נשארים‬
‫יתומים ויכולים להתקלקל בדרך עבודתו‪ ,‬לכן היות ויש כאן עבודה של ניסיון לעבודה‬
‫אמתית הוא כשר אך עדיף לקחת לולב שעליו מגיעים ומכסים חלק עליון גם כן כי אז האדם‬
‫יכול לעבוד על כמה בחינות יחדיו ולא לזנוח אחת מהן‪.‬‬
‫לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו‪ ,‬כשר‪ .‬עיקר העניין של הלולב הוא הנענוע שלו‪,‬‬
‫כלומר ההזזה שלו וזה עניין תזוזת האדם הלומד שיתקדם ולכן כל התקדמות צריכה חיזוק‬
‫וצריכה מאין ניעור נענוע‪ .‬לכן אנו מנענעים את המינים שמשולים לסוגי אדם שונים‪ ,‬כדי‬
 ‫לט‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫להזיז אותם כי אם אני משתייך לאחת מקבוצות הנ"ל הרי על ידי הנענוע אני רומז לעצמי‬
‫שיש עלי לזוז להתקדם הלאה‪.‬‬
‫מבואר כי שיעור הלולב הוא ה' טפחים‪ .‬ג' כמו שאר המינים וכן עליו להיות גבוה מהם טפח‬
‫ונמוך מהם טפח כדי שיכלו לאחוז בו‪ .‬השלושה טפחים שמבוארים במשנה הם השתוות‬
‫הלולב לשאר המינים‪ .‬כי כל האנשים שווים‪ ,‬כלומר כולם צריכים להיות מנוענעים ואין אחד‬
‫חשוב מחברו גם אלו שאין בהם מעשים ותורה הרי גם הם צריכים להיות בעלי יכולת‬
‫השתנות‪.‬‬
‫עוד כי כל אחד צריך להשפיע לחברו ולכן יש להם מידה שווה‪ ,‬אך הלולב שהם בעלי התורה‬
‫יש להם שינוי גדול כי הם צריכים להיות מובילים ומשפיעים לכן הם גבוהים מכולם‪ .‬אך יש‬
‫בהם גם כן יכולת הפוכה ח"ו‪ .‬אם הם אינם פועלים כשורה הם למטה מכולם ולכן הלולב יש‬
‫בו שני טפחים יתרים אחד למעלה ואחד למטה מכולם כי האחיזה חייבת להיות בתורה‬
‫והתורה צריכה גם כן להוביל את כולם למטרה משותפת‪.‬‬
‫עד כאן התבאר לנו עניין בעלי התורה שאין בהם מעשים טובים כיצד עליהם לפעול מה טוב‬
‫ומה אינו נכון בפעולתם‪ ,‬וכיצד הם צריכים להשתנות‪.‬‬
‫כעת נבוא לבאר את ההדס בחינת העלים שיש בהם ריח ללא טעם‪ ,‬בעלי המעשים טובים‬
‫שאין בהם תורה‪.‬‬
‫הקדמה להדס‬
‫תחילה יש לבאר מה הכוונה אין בהם תורה‪ .‬כי מעשים טובים ביארנו כבר בלולב שהוא עניין‬
‫של השפעה לזולת עניין של חסד‪ ,‬אם כן מה הכוונה שאין בהם תורה‪ .‬כי אם אין בהם תורה‬
‫כלל נבלה טובה מ הם ומעשיהם אינם על פי דרכי התורה ומה מועיל מעשים טובים שלהם‪.‬‬
‫אלא חייב להיות כאן ביאור נוסף לכוונה שאין בהם תורה‪.‬‬
‫עניין שאין בהם תורה הכוונה היא אין בהם את הגדלת התורה כמו שכתוב יגדיל תורה‬
‫ויאדיר אלא מעשיהם הם כלפי שאר בני האדם מעשים טובים ולא לימוד התורה וקישור‬
‫העליונים עם עוה"ז‪ ,‬אלא חיבור עוה"ז עם עוה"ז בחינת חיבור בני האדם‪ .‬אך כמובן‬
‫שלומדים את אותם הדברים והסדרים שהם מחויבים לדעת וכו'‬

‫משנה ב‬
‫הדס הגזול והיבש‪ ,‬פסול‪ .‬של אשרה ושל עיר הנדחת‪ ,‬פסול‪ .‬נקטם ראשו‪,‬‬
‫נפרצו עליו או שהיו ענביו מרבות מעליו‪ ,‬פסול‪ .‬ואם מעטן‪ ,‬כשר‪ .‬ואין ממעטין‬
‫ביום טוב‪.‬‬
‫הדס הגזול‪ .‬בדומה למבואר בלולב אלא להיפך‪ .‬כלומר אם יש לו השפעה אך אינו משפיע‬
‫אותה כראוי כלומר יש לו עדיפות של אחד מהשני ואין בו מעשים שווים לכל בני האדם‬
 ‫מ‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫הזקוקים לו‪ ,‬הרי יש כאלו שהוא גוזלם ואינו משפיע להם את החסדים הראויים להם וזה‬
‫גוזל אותם‪.‬‬
‫והיבש‪ ,‬פסול‪ .‬כאן מתבארים הדברים בשונה מהלולב ששם ביארנו שמעביר את דברי‬
‫התורה כחייב ולצאת ידי חובה בלבד וללא חיות‪ .‬כאן אי אפשר לבאר כך כי מעשים אלו אין‬
‫בהם חיות ממש‪ .‬אך אין זה נכון כי גם בהשפעה יתכן דבר שעושים עם חיות‪ ,‬בחיוך מתוך‬
‫כוונת להנות את הזולת‪ ,‬ויכול להיות גם כן בחינה של חוסר חיות ללא חיוך‪ .‬ולכן גם בזה יש‬
‫צורך להיות חי עם הרבה חיות במעשיו‪.‬‬
‫של אשרה‪ .‬יש להבין מה עניין אשרה שהיא עבודה זרה להדס‪ .‬כאשר אדם שיש בו את כח‬
‫ההשפעה הנה הוא עושה את כל ההשפעה לעצמו ולא עבור השפעה לזולת‪ ,‬כדי להיות עסקן‬
‫להיקרא גביר לקבל מקום במזרח וכו'‪ ,‬ולא עבור השפעה ממשית לזולת הנזקק לו‪.‬‬
‫ושל עיר הנדחת‪ ,‬פסול‪ .‬כאשר יש לאדם עוזרים הנה ביארנו בלולב כי הוא מדיח אותם כי‬
‫נותן להם הרגשה של השפעה למרות שהם על ידי שעוזרים לו הם כביכול נכשלים בעצמם‪.‬‬
‫כך גם כן באופן זה כאשר האדם נותן לאחרים הרגשה של עזרה והם מגבים אותו הרי‬
‫מכשילם וזה עיר נידחת‪.‬‬
‫נקטם ראשו‪ .‬גם כאן יש עניין של חיבור לראש לעיקר לשורש‪ .‬כי כל המעשים שהאדם עושה‬
‫צריכים להיות עם מחשבה ולא באופן אימפולסיבי‪ ,‬לכן אם הראש מנותק‪ ,‬נקטם הראש‪,‬‬
‫הרי אדם פועל ומשפיע ללא מחשבה ו זה פסול גם כן כי אין עניין רק להשפיע לזולת אלא‬
‫להשפיע עם טעם עם מחשבה באופן ההשפעה‪.‬‬
‫נפרצו עליו‪ .‬בדומה לנקטם ראשו‪ ,‬הנה הוא אינו פועל עם כיוון אלא אין למעשים שלו שייכות‬
‫זה לזה‪ .‬פעם כך ופעם כך אין כאן חוט מכוון את המעשים שיהיו מתועלים לכיוון אחד‪ .‬כי‬
‫העלים הם הרגשות כמו שביארנו בלולב‪ ,‬אך כאן הם רגשות של מעשים ללא עמוד שדרה‬
‫ללא כיוון כמבואר‪.‬‬
‫או שהיו ענביו מרבות מעליו‪ ,‬פסול‪ .‬ענבים הם פירות‪ ,‬ולכאורה יש להבין הרי עיקר בכל‬
‫צומח הם פירותיו‪ ,‬אך כאן אין אנו רוצים את הפירות אלא רק את העלים ולכן יש לבאר מה‬
‫הם העלים ומה הם הפירות שאנו עוסקים כאן בביאורם‪.‬‬
‫עלה הוא כיסוי‪ ,‬ולמרות שאנו מבארים כי הם רגשות הנה אין כאן סתירה וכמו שיבואר‪.‬‬
‫העלים הם הרגשות אך הרגשות הנסתרים ולא הרגשות המגולים‪ ,‬לכן יוצא כי הפירות הם‬
‫רגשות מגולים‪ .‬וכעת נבוא לעיקר הביאור‪.‬‬
‫מטרתם של ארבעת המינים הוא לתעל את כוחות האדם למקסימום‪ ,‬על ידי העלתם‬
‫והוצאתם מהכוח לפועל על ידי שמגלה אותם‪.‬‬
‫לכן אם הרגשות של האדם הם מגולים‪ ,‬והם רבים מהנסתר הוא פסול כי אין לו יכולת לפתח‬
‫אותם כי הם כבר גלויים ולכן המטרה אינה מושגת כראוי‪.‬‬
 ‫מא‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫ואם מעטן‪ ,‬כשר‪ .‬לכן אם האדם מצליח להפנים את הרגשות החיצוניים הללו פנימה ולא‬
‫לתת להם דרור ויכולת גילוי עדיין וזה עד שיהיו מפותחים דיים כדי שיוכל לפעול עמהם‬
‫כראוי הוא מכשיר את ההדס הזה‪ ,‬כי יכול למלא את תפקידו של פיתוח הרגש בכוח ועדיין‬
‫לא להוציא אותו מהכוח לפועל עד שיהיה מוכן האדם לכך‪.‬‬
‫ואין ממעטין ביום טוב‪ .‬יום טוב הוא שורש הדבר כי יום טוב של סוכות אחריו הולך כל חול‬
‫המועד שבו אנו ממשיכים לפתח את הכוחות הגלומים בנו‪ .‬לכן אם ביום טוב האדם משחק‬
‫אם הרגשות נגלים ונע למים‪ ,‬הרי הוא אינו נאמן לאמת ולכן אסור לשנות את מהותו ביום‬
‫שקובע את המציאות שלו‪.‬‬
‫משום כך למרות שהיה אפשר לחשוב כי אדרבא שישנה את עצמו דווקא ביום טוב‪ ,‬מבארת‬
‫לנו המשנה כי יש להיכנס ליום טוב באופן הכי אמתי ואז יוכל בחול המועד לשנות את עצמו‪,‬‬
‫אך אם ישנה עצמו בכוונה ואין בזה הפנמה מציאותית הרי פוגם באמת‪.‬‬

‫הקדמה להערבה‪.‬‬
‫מבואר כי ערבה אין בה לא טעם ולא ריח‪ ,‬כלומר לא מעשים טובים ולא תורה‪ .‬לפי מה‬
‫שביארנו בעניין הדס אין הכוונה שאין בהם תורה שאינם מקיימים את התורה אלא שאינן‬
‫מבאי בית המדרש אך הלכה הצריכה להם מכירים‪.‬‬
‫כמו כן אין בהם ריח אין בהם מעשים טובים ואין ישיבת בתי מדרש‪ ,‬אלא הם אנשים שחיים‬
‫עם עצמם ללא קשר ממשי לזולת‪ ,‬מעט מחייכים מעט נותנים צדקה‪ ,‬כלומר רוב העם שנמצא‬
‫בשווקים הוא מהסוג הזה‪.‬‬
‫אם כן לכאורה אין מה שיפסול באנשים אלו ולמרות כל זאת המשנה באה ומבארת שגם‬
‫לאנשים שאין בהם מעשים טובים ותורה יש להם אופן מסוים שעליהם להתנהג או‬
‫שמעשיהם יחשבו לפסולים‪.‬‬
‫משנה ג‬
‫ערבה גזולה ‪ .‬ויבשה‪ ,‬פסולה‪ .‬של אשרה ושל עיר הנדחת‪ ,‬פסולה‪ .‬נקטם‬
‫ראשה‪ ,‬נפרצו עליה‪ ,‬והצפצפה‪ ,‬פסולה ‪ .‬כמושה ‪ ,‬ושנשרו מקצת עליה‪ ,‬ושל‬
‫בעל‪ ,‬כשרה‪.‬‬
‫ערבה גזולה‪ .‬מה כבר אנשים שאין להם כלום יכולים לגזול מאחרים‪.‬‬
‫אלא שיש כאן ביאור כי אדם כזה הוא גזלן לא מהזולת אלא מעצמו‪ ,‬כי אינו נותן לעצמו‬
‫יכולת גדילה‪ ,‬ועל דרך זו כל המשנה תתבאר כי אדם זה אינו מאפשר לעצמה יכולת זמן‬
‫וכוחות גדילה ולכן הוא נחשב לגזול‪ ,‬כי גוזל הוא מעצמו‪.‬‬
‫ויבשה‪ ,‬פסולה‪ .‬אדם שאין לו חדוות חיים כלל כל הזמן תקוע בחיים הקטנים שלו ללא חיוך‬
‫ללא שמחה הוא פסול‪ ,‬כי ג ם מי שאין לו מעשים ותורה יכול להיות לו חדוות חיים חיות‬
 ‫מב‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫שמחה על ידי התבוננות במציאות במה שעובר עליו‪ ,‬לפתח את האמונה‪ ,‬ולכן יובש רוחני‬
‫הוא פסול בכל אופן שהוא אצל כל אחד‪.‬‬
‫של אשרה ושל עיר הנדחת‪ ,‬פסולה‪ .‬גם כאן עניין של עבודה זרה שהאדם עובד את הכסף‬
‫או הולך אחר דמיונות שווא הם פסולים כי הם מסיטים את האדם מחיים אמתיים בכל‬
‫רמה שהוא נמצא בה‪.‬‬
‫נקטם ראשה‪ ,‬גם כאן ללא הנהגה נכונה של הראש של האדם היודע מה הוא רוצה להשיג‬
‫אינו יכול להצליח‪ ,‬כלומר אם אין לו מטרה כל שהיא בחיים הרי זה פסול כי כל המטרה של‬
‫האדם היא בראשו לכן אם אין לו מטרה הרי זה פסול גדול של החיים גם לאדם שאין לו לא‬
‫חסדים ולא תורה‪.‬‬
‫נפרצו עליה‪ ,‬כבר ביארנו כי עלים הם רגשות לכן כל אדם צריך למתן את רגשותיו ולא שיהיו‬
‫פונים לכל מקום כי אם אין לו רגשות מכוונים הרי יכול להוציא אותם למקומות לא טובים‬
‫ולגרום לנזק רב‪.‬‬
‫והצפצפה‪ ,‬פסולה‪ .‬צפצפה דומה לערבה אך אינה ממש כזו ולכן פסולה‪ ,‬כך גם כן האדם‬
‫צריך להיות נאמן לעצמו ולא להיות מושפע ומחקה את הסובב אותו‪.‬‬
‫כמושה‪ ,‬גם אדם שאין מו חיוניות כל הזמן הרי זה דבר טבעי ביותר ויכול הוא עדיין להיות‬
‫אדם ירא שמיים וכו'‪ ,‬לכן גם אם כמוש כשר‪ ,‬אפילו אם אינו בשיא חיותו תמיד‪.‬‬
‫ושנשרו מקצת עליה‪ ,‬מדובר על אדם זקן שאין לו כל כך הרבה כוחות‪ ,‬אך עדיין יש לו כרשות‬
‫בחינות שאיתם הוא יכול לפעול למרות שלא כולם פעילים ממש‪ ,‬הרי זה עדיין בגדר של חיות‬
‫וטוב‪.‬‬
‫ושל בעל‪ ,‬כשרה‪ .‬גם אדם שלא היה בבית מדרש עם כיוון מסוים אלא שגידל את עצמו‬
‫מכלום יש בזה צד טוב גם כן ולכן כשר‪ ,‬כי פעמים הגידול העצמי הוא יותר אמתי יותר‬
‫אוטנטי ללא זיופים ולכן טוב יותר מהדרכה כפויה מבחוץ לדרך מסוימת‪.‬‬

‫משנה ד‬
‫רבי ישמעאל אומר‪ ,‬שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד‪ ,‬אפלו‬
‫שנים קטומים ואחד אינו קטום‪ .‬רבי טרפון אומר‪ ,‬אפלו שלשתן קטומים‪ .‬רבי‬
‫עקיבא אומר‪ ,‬כשם שלולב אחד ואתרוג אחד‪ ,‬כך הדס אחד וערבה אחת‪.‬‬
‫רבי ישמעאל אומר‪ ,‬שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד‪ .‬כעת מונה המשנה‬
‫כמה מינים יש לאגוד יחדיו‪ ,‬על האתרוג יתבאר בהמשך הדברים‪.‬‬
‫תחילה יש להבין מדוע יש לאחד את ארבעת המינים הללו‪ .‬ובאמת אין קושי בהבנה הפשוטה‬
‫וכמו שכתוב בהקדמה בשם המדרש כדי שיהיו יחדיו מכפרין זה על זה‪ .‬ויש יותר לעיין בזה‪.‬‬
 ‫מג‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫לכל אחד מעם ישראל יש יחודיות מסוימת שאין אצל השני‪ ,‬אך פעמים אין רואים את‬
‫המיוחדות הזו אלא את מה שאין לאותו האדם‪ .‬לכן כאשר כל בחינות עם ישראל נמצאים‬
‫יחדיו כל אחד מבליט את המיוחדות שיש לא‪ ,‬כי החיסרון שלו מגובה על ידי האחרים ולכן‬
‫רק המיוחדות של כל אחד מתגלה‪ .‬כשאר רואים את המיוחד אז הקב"ה מכפר על עם ישראל‬
‫כי אם יאבד אחד מהם‪ ,‬או קבוצה‪ ,‬הרי יתבלט החיסרון אצל האחר שאותו אחד מגונן עליה‪,‬‬
‫ולכן רק על ידי כללות עם ישראל יש שלמות ואז אין קטרוג על עם ישראל אלא להיפך‪.‬‬
‫לכן ברור לכולם שיש לאחד אותם אך יש כאן מחלוקת כמה כל קבוצה תופסת באוכלוסיה‬
‫כמה היא כמותה ביחס לשלמות עם ישראל‪.‬‬
‫רבי ישמעאל סובר כי יש שלושה חלקים משבע שהם בעלי חסד ולכן הרבה חסד יש בעם‬
‫ישראל אך שני חלקים הם ללא כל חסד ותורה ורק חלק אחד יש בו תורה וחלק אחד גם‬
‫חסד וגם תורה‪ ,‬ולכן מחלק את המינים באופן זה‪.‬‬
‫אפילו שנים קטומים ואחד אינו קטום‪ .‬כאן מדבר על ההדסים שאין חש אם הם קטומים‬
‫בתנאי שיש אחד שיש לו ראש שיש יכולת לחבר את הרגשות למקורן שהוא הראש‪ .‬על זה‬
‫חולק ר' טרפון ואומר‪,‬‬
‫רבי טרפון אומר‪ ,‬אפילו שלשתן קטומים‪ .‬היות ומדובר כאן בבעלי רגשות עניין של השפעה‬
‫וגמילות חסדים לכן אין משנה עניין הראש כלל אלא מה שקובע הוא הלב בלבד ולכן אין‬
‫צורך ממש לראש‪.‬‬
‫רבי עקיבא אומר‪ ,‬כשם שלולב אחד ואתרוג אחד‪ ,‬כך הדס אחד וערבה אחת‪ .‬ר' עקיבא אינו‬
‫מתייחס לכמות היחסית בעם אלא לחשיבות של כל חלק ולכן אין שונה בעלי תורה ובעלי‬
‫חסדים ואלו שיש להם את שניהם או אף אחד מהם‪ ,‬כי לכולם ישנה השפעה שווה בעם‬
‫ישראל‪.‬‬
‫ונפסק כמו ר' ישמעאל שסובר שיש לסווג את המינים לפי כמות ולא לפי איכות‪.‬‬

‫משנה ה‬
‫אתרוג הגזול והיבש‪ ,‬פסול‪ .‬של אשרה ושל עיר הנדחת‪ ,‬פסול‪ .‬של ערלה‪ ,‬פסול‪.‬‬
‫של תרומה טמאה‪ ,‬פסול‪ .‬של תרומה טהורה ‪ ,‬לא יטול‪ .‬ואם נטל‪ ,‬כשר‪ .‬של‬
‫דמאי‪ ,‬בית שמאי פוסלין‪ ,‬ובית הלל מכשירין‪ .‬של מעשר שני בירושלים‪ ,‬לא‬
‫יטול‪ .‬ואם נטל‪ ,‬כשר‪.‬‬
‫אתרוג הגזול והיבש‪ ,‬פסול‪ .‬עניין האתרוג הוא אלו שיש בהם גם תורה וגם גמילות חסדים‪,‬‬
‫טעם וריח‪.‬‬
‫אדם כזה לכאורה יש בו שלמות ומדוע שיצטרך אחרים עבור האגד שלו עם שאר המינים‪.‬‬
‫באמת אנשים מאין אלו הם מיוחדים ולכן כאשר אוגדים האתרוג הוא בנפרד משאר המינים‬
 ‫מד‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫אך צריך להיות קרוב אליהם כי הוא צריך אותם‪ .‬שללא שאר האנשים להיכן ישפיע את‬
‫גמילות החסדים שלו‪.‬‬
‫לכן אם האדם אינו אמתי אלא גוזל את הבריות שמראה עצמו כאחד כזה מהמיוחדים ואיינו‬
‫כזה יש בזה בעיה גדולה והוא פסול‪ ,‬וכן אם הוא יבש‪ ,‬כלומר הוא אמתי בתכונות תרומיות‬
‫אלו אך האופן שהוא מעביר את הדברים אין בו כדי להדביק אחרים במעשיו והתלהבותו‬
‫הוא יבש ולכן הוא פסול‪.‬‬
‫של אשרה ושל עיר הנדחת‪ ,‬פסול‪ .‬גם כן כמו לעיל בשאר המינים שאם עושה את הדברים‬
‫לעצמו או שגורם לאחרים ללכת אחריו ולא מדריך אותם באופן נכון הוא פסול בפעולותיו‬
‫אלו‪.‬‬
‫של ערלה‪ ,‬פסול‪ .‬כאשר האדם יש בו יכולת לגדול לאיש כזה אך הוא מזדרז בלגלות את‬
‫הפעולות הללו לחוץ טרם זמנם זה פסול‪.‬‬
‫כי אדם מאין זה צריך להיות בנוי באופן נכון כדי שיוכל להתחיל להשפיע את מה שיש לו‬
‫להשפיע‪ ,‬כי אם מזדרז מידי יש בזה נזק לאחרים כי אינו שקול מספיק ויש בו יותר כוח של‬
‫ריתחא ואין בו איזון ראוי ולכן ההשפעה שלו יכולה להיות לא מתאימה‪ ,‬מוקדמת מידי‪.‬‬
‫של תרומה טמאה‪ ,‬פסול‪ .‬תרומה יש בה יכולת של קודש לכן אדם צריך לקדש עצמו כדי‬
‫להגיע למעמד נישא כזה של בעל תורה וחסדים‪ ,‬מאין שלמות בעולם הזה‪ .‬אך אם יש בו‬
‫טומאה‪ ,‬מחשבות של רוממות עצמו ואפילו מעט הרי זה פסול‪.‬‬
‫של תרומה טהורה‪ ,‬לא יטול‪ .‬ואם נטל‪ ,‬כשר‪ .‬גם טהורה לא יטול כי היא מובדלת‪ ,‬כי אדם‬
‫למרות שהוא בעל יכולות רמות כאשר יש לו יכולת להבדל לא יעשה זאת ולכן אין בו שייכות‬
‫לקודש ממש כי הוא חייב להתערב עם הקהל‪.‬‬
‫לכן למרות אין לו להבדל אך אם עשה זאת עדיין שפיר כי בכל זאת לא נגרע מנו כוח‬
‫ההשפעה שלו לאחרים‪ ,‬כי מידי פעם בפעם נכלל עם העם ולא זונח אותו לבדו‪.‬‬
‫של דמאי‪ ,‬בית שמאי פוסלין‪ ,‬ובית הלל מכשירין‪ .‬הספק הוא אם יש להבדיל את האדם‬
‫מהציבור‪ ,‬כי יכול הציבור לפגוע בו מבחינה רוחנית ואז לקיים את מה שהרמב"ם אומר‬
‫שיברח למדבריות‪ ,‬או אולי הציבור כן יכול להכיל את האדם אז צריך להשאר עם הציבור‬
‫ולכן ישנה מחלוקת מה הדין‪.‬‬
‫האם האדם עצמו קודם או הציבור‪ ,‬בית שמאי שסוברים כי שהאדם קודם לכן יישאר‬
‫בבדידות ולא יתערה עם הציבור‪.‬‬
‫לעומתם בית הלל סוברים כי הציבור חשוב מהאדם ולכן למרות שיש לו תפקיד גדול עדיין‬
‫יש לו צורך להשפיע לציבור מעבר לחשיבות עצמו‪.‬‬
 ‫מה‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬

‫משנה ו‬
‫עלתה חזזית על רבו‪ ,‬נטלה פטמתו‪ ,‬נקלף‪ ,‬נסדק‪ ,‬נקב וחסר כל שהוא‪ ,‬פסול‪.‬‬
‫עלתה חזזית על מעוטו‪ ,‬נטל עקצו‪ ,‬נקב ולא חסר כל שהוא‪ ,‬כשר‪ .‬אתרוג הכושי‪,‬‬
‫פסול‪ .‬והירוק ככרתי‪ ,‬רבי מאיר מכשיר‪ ,‬ורבי יהודה פוסל‪.‬‬
‫עלתה חזזית על רבו‪ ,‬חזזית היא דבר המכסה את האתרוג‪ ,‬כלומר אם יש דבר מה שמכסה‬
‫על אור התורה והחסדים של האדם הרי זה פסול כי עיקר הכוונה היא לגלות את אורו כדי‬
‫להגדיל תורה ולהאדירה‪ ,‬ולכן הוא פסול‪.‬‬
‫גם עניין של צנעה מרובה ומיותרת מאין מידת חסידות מדומה‪ ,‬היא פסולה כי העולם זקוק‬
‫לאור תורה כדי לגדול ואם האדם שיש ביכולתו לתת אור זה מכסה אותו אפילו במחשבה‬
‫שכך היא דרך נכונה להצניע את דרכו‪ ,‬הרי זה פסול משום שהעולם זקוק לו‪.‬‬
‫נטלה פטמתו‪ ,‬פיטם הוא החלק הבולט מהאתרוג ההבלטה שלו כלפי חוץ‪ .‬אדם יכול לחשוב‬
‫שהחצנה היא פסולה אך כמו שביארנו למעלה עניין התורה של האדם עם שלמות מעשיו הנה‬
‫הם נחוצים לעולם ולכן אם אדם מוריד את כוח ההשפעה שלו את הפיטם‪ ,‬זה פסול כי העולם‬
‫זקוק לו כל כך‪.‬‬
‫נקלף‪ ,‬למרות שהאדם צריך להשפיע אינו צריך להיות גלוי כל כך שיראה את עצמו כלפי חוץ‬
‫כל כך‪ ,‬כי על ידי כך גם מראה את הפגמים שלו וככול שהאדם מרבה להראות את פגמיו‪ ,‬יש‬
‫שיאמרו שהדבר טוב כי הוא יותר אמתי‪ ,‬אך בעומק זה פגם כי אז היכולים לקבל ממנו יקבלו‬
‫פחות כי מעלתו פחתה בעיניהם‪ ,‬ולכן לגלות עצמו יתר על המידה הוא פסול‪.‬‬
‫נסדק‪ ,‬אין תוכו כברו‪ ,‬כלומר אין הוא אמתי דיו ולכן המסכה שלו נסדקה הרי פשוט שדבר‬
‫זה הוא פסול‪ ,‬כי האדם אסור שתהיה לו מסכה שיהיה אחד בפה ואחד בלב‪ .‬כי מידתו של‬
‫הקב"ה היא אמת ולכן על האדם להיות אמתי עם כולם אך בראש ובראשונה עם עצמו ולכן‬
‫דבר זה פסול מאוד‪.‬‬
‫נקב וחסר כל שהוא‪ ,‬פסול‪ .‬גם כאן מתגלה קלונו של החכם שאין הוא ממש שלם שיש בו‬
‫פגמים‪ ,‬והרי על ידי כך הוא גורם לאחרים גם מפח נפש גדול וגם יכול לגרום להם לחוסר‬
‫אמונה ועוד רעות חולות שיגרמו להם להיות פחות דבוקים בה' ית'‪.‬‬
‫כי אם זה נציגו של ה' ית' בעולם כך הוא נוהג הרי יש בזה פגם גדול מאוד בקשר עם הבורא‬
‫ית'‪ .‬לכן פגם וחסרון בחכם בעל התורה והמעשים הוא חסרון גדול ופסול מעשה זה‪.‬‬
‫אם הוא פגום שלא יראה עצמו כאתרוג כבעל מעשים ותורה כמו שהיה רוצה להראות עצמו‬
‫אלא לפי מה שהוא באמת‪.‬‬
‫עלתה חזזית על מעוטו‪ ,‬כאן מתחילים לבאר כי יכול להיות סוגי חסרונות מסוימים באדם‬
‫הדגול הזה ויהיה עדיין בגדר של כשר‪ .‬כמו שעל חלקו הקטן יש כיסוי אין הוא ממש מגלה‬
‫את כולו‪.‬‬
 ‫מו‬ ‫מסכת סוכה עם ביאור צל האמונה‬
‫פעמים החכם יש בו כל כך הרבה אור שאם יגלה את כולו לא יוכל העולם לסבלו ולכן נכון‬
‫הוא עושה שממעיט ממנו קצת עבור קיבולת העולם‪ ,‬אך שלא יעלימו לגמרי כי זה פסול‬
‫כמבואר‪.‬‬
‫נטל עקצו‪ ,‬בניגוד לפיטם שהוא הבליטה לחוץ ואסור למעט בה‪ ,‬הנה העוקץ הוא השורש‬
‫שממנו צומח הפרי‪ .‬ומבואר כאן כי אם ניתק השורש האדם פותח לעצמו דרך מחודשת שלא‬
‫קבלה מאבותיו אין זה אומר שיש בזה פסול ואולי אף דבר חיובי כי היא בחינה נוספת לאדם‬
‫להגיע לקרבת ה'‪ ,‬ואולי דרך מחודשת זו תהיה נוחה יותר לאחרים ממה שקיים להם כיום‪.‬‬
‫ולכן אין זה פסול ואולי כאמור אולי אף משובח מאוד‪.‬‬
‫נקב ולא חסר כל שהוא‪ ,‬כשר‪ .‬אם אינו חסר ואף אם יש בו פגם שאינו גורע מפנימיותו‬
‫מאומה יש בזה יכולת של הכשר‪ ,‬כמובן שאין זה הטוב ביותר אלא כשר‪ ,‬כי הפנים חייב‬
‫להיות שלם ולעמוד בכל פרץ שיהיה‪ ,‬אך אם הפנים חסר הרי הכל פסול‪.‬‬
‫אם יש פגם ואין חסרון פנימי יש אפשרות להכשיר את האדם הזה‪.‬‬
‫אתרוג הכושי‪ ,‬פסול‪ .‬ניסיון להיות אחר לגמרי למרות שמפנים הוא באמת שלם הוא פסול‬
‫כי אין לך מסכה גדולה מזו‪.‬‬

‫סליק פרק ג'‬