‫וידוי הגדול‬

‫אמנון שמוש‬

‫המצגת נערכה ע"י שירי אופיר‬

‫כל הזכויות שמורות לוויסקול לימודים מקוונים בע"מ‬
 ‫וידוי הגדול ‪ /‬אמנון שמוש‬

‫ַעל ַמה ִספְ ָרּה ו ְַעל ַמה ֹלא‬ ‫ִא ִמי‬

‫ִספְ ָרה‬ ‫הָ י ְתָ ה בָָאה ֵא ַלי‬
‫קֹולָּה ִמתְ נַ ֵגן‬
‫ְבכָל ַקיִץ‬
‫כְעּוד‬
‫ו ְ ַכפֹות י ָדֶ יהָ מְ בָאֲ רֹות‬
‫ְט ְל ְצ ִלים‬
‫צ ְִמידֶ יהָ ִמצ ַ‬ ‫ֵעינֶיהָ י ְ ֵגעֹות ִמקְ ִריָאה‬
‫זָהָ ב אֶ ל זָהָ ב‬ ‫עֲ ב ָָרּה עָ מּוס ל ְַעיְפָ ּה‬
‫כְאֹותָ ן ִאמְ רֹות ָכנָף‬ ‫מְ ַספֶ ֶרת הָ י ְתָ ה‬
‫שֶ ב ִ‬
‫ְפיהָ‬ ‫ּומְ ַספֶ ֶרת‬
‫שֶ ֵאין ַלז ְַמן שְ ִליטָ ה ָבן‪-‬‬
 ‫וַאֲ נִי‬
‫מָ סָ ְך‬ ‫ֻּכ ִלי‬
‫ֵבין קֹולֹות תְ מֹולֶיהָ‬ ‫אֹזֶן סְ תּומָ ה‬
‫ְל ֵבין אֹזֶן ַהכְרּוי ָה‬
‫ּומפְ עָ ֶליהָ ִהיא‬
‫ִלשְ אֹון קְ בּוצָה ִ‬ ‫קּוע ִבלְהֹו ִציא‬
‫שָ ַ‬
‫מְ ַספֶ ֶרת‬ ‫אֶ ת ַה ִקבּוץ ִמן‬
‫ַעל ֵבן‪-‬צְרּוי ָה‬ ‫ַהבֹוץ‬
‫ו ְַעל סְ גּולֹות ַהקָ ֵמ ַע‬ ‫לְהָ ִזיז דְ ב ִָרים קָ ִדימָ ה‬
‫וַאֲ נִי‬ ‫ּול ִ‬
‫ְמי‬
‫ֵמנִיד ָר ִ‬
‫אשי‬
‫(נּו ‪ -‬בֶאֱ מֶ ת)‬
‫ְשֹומ ַע‬
‫כ ֵ‬
‫יֵש פְ נַאי‬
‫ְאמָ א‬ ‫ל ִ‬
 ‫חָ ַלף ָא ִביב‬ ‫ַקיִץ אֶ חָ ד‬
‫ָכלָה ַקיִץ‬ ‫ֹלא‬
‫ּו ַבסְ תָ ו‬
‫ִהתְ ִחילָה י ִָדי‬ ‫בָָאה‬
‫ַמעֲ לָה ַעל ַהכְתָ ב‪-‬‬ ‫ּו ַבח ֶֹרף‬
‫פּורים‬‫ִס ִ‬ ‫נִפְ טְ ָרה‬
‫ִמן הָ עֹולָם‬
‫אתי‬‫קָ ָר ִ‬
‫ּומָ צ ִ‬
‫ָאתי‬ ‫ּומן ַהצָרֹות‬‫ִ‬
‫אֶ ת עֹולָמָ ּה‬ ‫ַהצְרּורֹות ִבצְרֹור ַה ַחיִים‬
‫שֶ ל ִאמָ א‬
‫ַת ְרבּות‪ַ -‬חיִים‬
‫שֶ הָ ְלכָה‬
‫לְעֹולָמָ ּה‬
 ‫ָר ִצ ִ‬
‫יתי‬ ‫אֶ פְ שָ ר‬
‫יע ִס ַ‬
‫פּורי‬ ‫ְהשְ ִמ ַ‬ ‫ל ַ‬ ‫ָא ְזנִי הָ י ְתָ ה סְ תּומָ ה‬
‫בְָא ְזנָּה‬ ‫ו ְ ִל ִבי ֵער‬
‫שֶ ל ִאמָ א‬
‫ו ְאּו ַלי‬
‫ִב ַקשְ ִתי‬
‫ִלשְ מ ַֹע עֹוד ו ְעֹוד‬ ‫ִחלְחֲ לּו ַהדְ ב ִָרים‬
‫ִממֶ נָה‬ ‫ַבדֶ ֶרְך ֵ‬
‫ַאחר‬
‫ַאְך ִא ִמי‬
‫שֶ הָ י ְתָ ה‬
‫כָל ַקיִץ‬
‫ִע ִמי‬
‫( ֵמ ֵעבֶר לְאֹותֹו ַה ַחיִץ)‬
‫הָ י ְתָ ה ‪-‬‬
‫ו ְֵאינֶנָה‬
 ‫רקע‬
‫השיר נכתב בערב יום כיפור והוא נושא אופי של וידוי‪.‬‬
‫"וידוי הגדול" זהו הכינוי לתפילות וידוי ארוכות הנאמרות ביום כיפור – תפילות "על‬
‫חטא" ו"אשמנו"‪ ,‬הבנויות כרשימת חטאים ארוכה ומפורטת בסדר אלפביתי‪ ,‬כאשר‬
‫כל אות מא' עד ת' באה בראש חטא מסוים‪.‬‬
‫קטע מ"וידוי הגדול"‪" :‬על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון‪,‬‬
‫ועל חטא שחטאנו לפניך באימוץ הלב‪.‬‬
‫על חטא שחטאנו לפניך בבלי דעת‪"...‬‬
 ‫נושא השיר‬

‫הדובר כמבוגר עורך חשבון נפש ומתוודה על חטאו – חטא התרחקותו מאמו‬
‫ואדישותו למורשת העבר של משפחתו‪.‬‬

‫על ידי הוידוי מנסה הדובר למצוא את זהותו שהודחקה‪.‬‬

‫וידוי הוא הודאה על האמת‪ ,‬ובייחוד הבעת חרטה על חטא אגב סיפור‬
‫הפרטים הקשורים בו ‪.‬‬
 ‫תוכן השיר‬

‫האם ייצגה בעיניו עולם רחוק‪ ,‬זר‪ ,‬שהוא התנתק ממנו בתהליך של עיצובו‬
‫כאדם ישראלי חדש‪ .‬כאדם צעיר‪ ,‬הרואה את עצמו משתייך לתרבות חדשה‪,‬‬
‫עסוק בבניית חברה חדשה –מודרנית‪ ,‬שיתופית‪ ,‬שוויונית – הקיבוץ‪,‬‬
‫הוא אוטם את אוזניו מלשמוע את סיפוריה של האם בעודה בחיים‪ ,‬אבל לאחר‬
‫מותה‪ ,‬בהתבגרותו‪ ,‬הוא מגלה עד כמה הוא כמיה אל סיפוריה‪,‬‬
‫חש קשר אל התרבות שעליה התחנך בילדותו‪ ,‬ועד כמה היו סיפוריה של האם‬
‫חלק ממהותו‪.‬‬
 ‫מותה של האם והתהליך הנפשי שעבר – מעוררים בו את הצורך להמשיך‬
‫ולספר על העולם שאבד – "עולמה של אימא תרבות‪-‬חיים שהלכה‬
‫לעולמה"‪ .‬הוא גם היה רוצה שאימא תשמש לו כאוזן קשבת ותשמע את‬
‫סיפורו‪ ,‬את יצירותיו‪ ,‬המבוססות על סיפוריה‪ ,‬שאף כי לא האזין להם ממש –‬
‫בכל זאת חלחלו לתוכו ונקלטו‪ ,‬ולו בחלקם‪ .‬הוא גם מיצר על כך שלא שמע‬
‫מספיק – אבל זה כבר דבר שאין לו תקנה‪.‬‬
‫הוא איחר את המועד‪ ,‬ואימא כבר איננה‪ ,‬ואתה הלכו לעולמם גם סיפוריה‪.‬‬
 ‫מבנה השיר‬
‫השיר בנוי מטורים קצרים וקטועים‪ .‬אין בשיר סימני פיסוק‪ ,‬וזה יוצר רצף אחד של‬
‫זרימה‪ .‬בשיר שני חלקים ‪:‬‬

‫החלק הראשון מתחיל במילים "אמי הייתה באה אלי בכל קיץ"‪ -‬כאן מוצג הניגוד‬
‫בין האם לבנה‪ .‬האם חיה לה בעולם מורשת העבר והבן חי בעול עשייה דינמי של‬
‫ההווה‪.‬‬
‫החלק השני מתחיל במילים "קיץ אחד לא באה" – כאן מובלט הדמיון בין שתי‬
‫הדמויות ‪ .‬באופן טבעי החל לכתוב סיפורים‪ ,‬אשר ביטאו את תרבותה של אמו‪.‬‬
 ‫דמות האמא‬
‫"עולמה של אמא‪ -‬תרבות חיים שהלכה לעולמה" – תרבות מזרחית מסורתית‪.‬‬
‫האם חיה בעולם של סיפורים וצלילים השייכים למורשת העבר ‪ ,‬האם מוצגת‬
‫כמספרת‪ ,‬שעיקר כוחה בדרך דיבורה‪ ,‬היא חיה את סיפוריה בכל ישותה ‪ ,‬הצלילים‬
‫בולטים בתיאור האם ‪ :‬קולה מתנגן כעוד‪ ,‬ידיה דוברות יחד עם צמידיה המצטלצלים‬
‫‪ ,‬האם מתוארת באמצעות קולה‪ ,‬כפות ידיה‪ ,‬צמידיה וסגנון דיבורה‪ ,‬האופי המזרחי‬
‫בולט בה‪ ,‬קולה מתנגן כעוד (צליל המזרח) נושאי שיחתה אופייניים לחברה‬
‫השמרנית שרווחת בה אמונות בכוחות בלתי רציונליים ‪ ,‬היא מדברת על פולקלור‬
‫ועל מסורת שאבדה‪.‬‬
 ‫דמות הבן‪ -‬הדובר‬

‫הדובר‪ ,‬כאדם צעיר ‪ ,‬איש ההווה ‪ ,‬רואה עצמו בן לתרבות חדשה‪.‬‬

‫הבן החי בעולם דינמי משתנה‪ ,‬שייך לחברה הקיבוצית ששאפה להביא פתרון‬
‫חדש לחיי האדם היהודי‪ .‬הוא עסוק בעשייה בעולם הקיבוצי‪ ,‬הוא מאזין‬
‫לקולות ‪ ,‬אך אלו הם קולות ההווה‪" -‬שאון הקבוצה ומפעליה" ‪ ,‬בניגוד לפנאי‬
‫העומד לרשות האם ‪ ,‬זמנו מוגבל ‪ ,‬הוא רץ וטורח בענייני הכלל‪.‬‬
 ‫אמצעים אומנותיים‬

‫מבנה‪-‬‬

‫בולטות שתי תופעות צורניות‪ :‬שורות קצרות מאוד‪ ,‬לעתים קרובות בנות מלה‬
‫אחת או שתי מילים בלבד‪ ,‬והעדר סימני פיסוק (אם כי לא העדר תחביר תקני‪,‬‬
‫מגובש וברור)‪ .‬השורות הקטועות‪ ,‬העדר הפיסוק‪ ,‬הלשון הפשוטה והמובנת –‬
‫כל אלה יוצרים בקורא הרגשה שזהו וידוי היוצא מן הלב‪.‬‬
 ‫אמצעים אומנותיים‬
‫אלוזיה (ארמז)‪"-‬אוזני הייתה סתומה ולבי ער" – אלוזיה גלויה לשיר השירים – "אני ישנה‬
‫ולבי ער"‪ ( .‬שיר השירים ה'‪ .) 2 ,‬במקור – כוחה של האהבה הפועלת על האדם גם בעת‬
‫השינה‪ ,‬גם כשהאדם הוא נטול הכרה‪ .‬כלומר‪ :‬ביטוי זה מתאר את האופן התת הכרתי שבו‬
‫חדרו סיפוריה של האם אל תודעתו של הדובר‪.‬‬

‫דימוי‪" -‬קולה מתנגן כ‪ -‬עוד"‪-‬הדימוי הזה מכוון את הקורא לצלילי המזרח‪( .‬גם הדיבור‬
‫באמצעות תנועות הידיים וענידת צמידי הזהב מבליטים את המראה המזרחי)‪.‬‬
 ‫מסרים‬

‫החטא כפול‪ :‬חטא אישי – זלזול באמו ובסיפוריה‪ ,‬חוסר הקשבה‪ ,‬התנהגות‬
‫מתנשאת של בן כלפי אמו‪ ,‬וחטא במישור התרבותי – אדישותו והתנכרותו‬
‫למורשת העבר של משפחתו‪ ,‬של מוצאו העדתי‪ .‬שני החטאים האלה‬
‫מתלכדים בעניין אחד – סירובו של הבן להקשיב לסיפוריה של אמו‪,‬‬
‫ותוצאותיהם – החמצה גדולה‪ ,‬שהנפגע העיקרי ממנה הוא עצמו‪ ,‬שלא‬
‫השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו להבין טוב יותר את עולמו‪.‬‬
‫פער דורות קיים תמיד ובכל מקום‪ ,‬חוסר נכונות של הבנים הצעירים להאזין להורים‪,‬‬
‫לקלוט את עולמם‪ ,‬לגלות בו עניין‪ ,‬חוסר סבלנות וסובלנות של צעירים כלפי עולמם‬
‫של הוריהם אינו מיוחד לתרבות ספציפית דווקא; ומישור שני ‪ -‬ברובד העמוק יותר –‬
‫זהו המישור הבין‪-‬תרבותי‪ ,‬והוא קשור מציאות החיים המיוחדת לארץ זהו קונפליקט‬
‫בין תרבויות‪ ,‬בין תרבות ההורים המזרחית‪-‬המסורתית‪ ,‬שנראתה לבן בשעתו‬
‫רחוקה‪ ,‬זרה ומיושנת‪ ,‬ובין התרבות השלטת ‪ -‬התרבות המערבית‪ ,‬המודרנית‪,‬‬
‫בגילויה הייחודי והמובהק בתקופה מסוימת – החברה הקיבוצית‪ ,‬שהוקמה כדי‬
‫להגשים תפיסת עולם חדשה ולהביא פתרון לחיי האדם היהודי בארץ‪.‬‬