‫הפרק "מלחמת יום כיפור"‬

‫מתוך האוטוביוגרפיה של אביהו מדינה שתצא לאור בקרוב‬

‫בשבת ה‪ 6.10.73-‬בשעה ‪ 12:00‬בצהרים הגיע לביתי חבר מפיץ מגדוד השריון‪ ,‬שבו שירתי במילואים כמפקד‬
‫טנק‪ ,‬והודיע לי שאהיה מוכן על מדים עם פק"ל ותד"ל‪ ,‬להסעה לבסיס‪ ,‬בבית דאראס‪ ,‬כי הולכת לפרוץ‬
‫מלחמה כפי הנראה‪ .‬מיד עליתי על מדים‪ ,‬לקחתי כמה חפצים אישיים וחיכיתי בחוץ על המדרכה לרכב‬
‫הצבאי שאסף אותי ועוד כמה מילואימניקים מהיחידה ונסענו לבית דאראס ליד באר טוביה‪.‬‬

‫הגענו לבסיס‪ .‬איש מצוות הטנק שלי עדיין לא הגיע‪ .‬הוצאתי את הטנק שלי לרחבת ההזדוודות וההתחמשות‪,‬‬
‫והתחלתי לזווד את הטנק לבד‪ .‬מסביב הייתה המולה לא קטנה‪ .‬כולם היו בלחץ של התארגנות חירום‪ ,‬כל‬
‫המפקדים שהגיעו קיבלו פקודה להתארגן במהירות‪ ,‬ומי שמוכן שיעלה על מוביל לכיוון סיני‪ .‬למזלי הגיע‬
‫נהג הטנק שלי וזה היה יתרון בולט מול מפקדי טנקים אחרים‪ ,‬שאיש מן הצוותים שלהם לא הגיע‪.‬‬

‫מיד גייסתי שני מפקדי טנקים מהפלוגה שלי שצוותיהם לא הגיעו‪ ,‬וביחד חימשנו וזיוודנו את הטנק שלי‪.‬‬
‫ומשבוששו הצוותים בד"כ מן הצפון להגיע‪ ,‬עלינו על מוביל טנק שלי ‪-3‬ב‪ ,‬עם ‪ 3‬מפקדים וירדנו דרומה לסיני‪,‬‬

‫מעולם לא סיפרתי את הסיפור‪.‬‬

‫רק על הקרב כטנק בודד ב‪ 13-‬לאוקטובר‪ ,‬בו השמדתי ‪ 5‬טנקים בירי מהיר סיפרתי לקהלני‪ .‬זהו‪ .‬מלבד זה‬
‫– שום דבר‪.‬‬

‫לפני כשנה התקשר אליי אלוף יצחק בריק‪ ,‬שהיה מ"פ שלי במלחמת יום כיפור‪ ,‬והזמין אותי להרצאה שלו‬
‫בבסיס פיקוד ומטה‪ ,‬תוך הבטחה שההרצאה תעניין אותי מאד‪ .‬קבענו מקום מפגש והגעתי להרצאה בפ"ום‪.‬‬
‫ההרצאה שלו הייתה מעניינת ביותר‪ .‬מפיו שמעתי את קורות הגדוד מן ה‪ 8.10.73 -‬ואילך והתובנות שהסיק‬
‫מהן ‪ .‬יומיים אחרי ההרצאה‪ ,‬הייתי סהרורי‪ ,‬הפוך לחלוטין‪ .‬התרגשתי מאוד ועל משכבי הפכתי והפכתי‬
‫בדברים שסיפר‪ .‬התחלתי לחשוב‪ ,‬שאולי עדיף היה לי לא לדעת הכל‪ .‬זה חדש לי‪ ,‬לרוב לא עוסק בדברים‬
‫האלה‪ .‬זה קרה‪ ,‬זה נשאר מאחור‪ ,‬לא נוגע בזה‪ .‬אך לאחרונה‪ ,‬כשעלתה האפשרות לספר את הסיפור הזה‪,‬‬
‫החלטתי ללכת על זה‪.‬‬

‫לפני חודשיים הבת שלי אומרת – 'אבא אני יודעת שעברת מלחמה מאוד קשה‪ ,‬ואף פעם לא סיפרת לנו‪'...‬‬

‫'למה זה מעניין אותך?' 'שנדע‪ .‬אבא‪ ,‬רוצה שתספר לנו‪'.‬‬

‫אז עכשיו כשאני מספר אני מעשן הרבה‪.‬‬

‫זה מכניס אותי להתרגשות‪ .‬שמרתי את הסיפור בתוכי בלבד‪.‬‬

‫יצאתי מהמלחמה בלי שריטה‪ .‬לא יודע איך‪ ,‬אלוהים‪ ,‬כוחות‪ ,‬שומרים‪ ,‬מזל‪.‬‬

‫יום אחד כשהיינו באותם ארבעה ימים חוד החנית של השרמנים‪ ,‬ירדתי מהטנק שלי לשרמן פגוע‪ .‬נגמרו לי‬
‫הסיגריות‪ .‬אמרתי לחבר'ה שאני הולך לראות אם יש שם משהו‪ ,‬נכנסתי ואספתי מלא דובק פילטר‪ ,‬אסקוט‪,‬‬
‫חפיסות ביסקווטים‪ 50 .‬מטר בדרך חזרה ועפתי קדימה כמעט את כל שאר הדרך חזרה‪ .‬המצרים לא נגעו‬
‫בשרמן כשחשבו שהוא עזוב‪ ,‬אבל ברגע שראו חייל יוצא ממנו ‪ -‬פוצצו אותו דקה לאחר שיצאתי ממנו‪ .‬מזל?‬

‫‪1‬‬
‫ומי כופף את מחט הירי? אם הייתי מצליח להוציא פגז‪ ,‬הייתי חושף את עצמי‪ ,‬וחמישים טנקים מצריים היו‬
‫קורעים אותי לגזרים‪.‬‬

‫איך יצא שלא אני הייתי המט"ק בזמן שהמ"מ עלה עליו‪ ,‬ונהרג?‬

‫מי שם דיונת חול מאחורי הטנק‪ ,‬כדי שהשמל ייכנס בחול ולא בי?‬

‫מה גרם לי לא לרדת אחרי כל מחלקת המח"ט שאיתה הייתי ולהיכנס לדו"צ הקטלני?‬

‫ועצם זה שהייתי הטנק הראשון שנפגע מנ"ט בודד‪ ,‬בבוקר של ה‪ 8.10 -‬בשטח ההתארגנות שלפני הקרב על‬
‫הפירדאן‪ ,‬עוד לפני שכל החטיבה שלי נכנסה למארב הארור שבו חוסלו ‪ 32‬טנקים של החטיבה‪ ,‬ואני נותרתי‬
‫תקוע עם טנק פגוע מאחור‪ ,‬ולא גלשתי עם כל החטיבה אל גיא ההריגה‪ ,‬מה שהציל אותי ממות בטוח‬
‫בפירדאן?‬

‫בן ‪ ,25‬מילואימניק מחולון‪ ,‬מט"ק בגדוד ‪ 113‬של המג"ד אסף יגורי בפלוגה של יצחק בריק‪.‬‬

‫בקושי ראיתי מישהו מוכר מהגדוד בהתחלה‪ ,‬מיד אחרי הקרב בפירדאן נותרתי לבד‪ .‬בכל תפקיד‪ .‬מט"ק‪,‬‬
‫תותחן‪ ,‬טען‪ ,‬נהג‪ ,‬מדריך‪ .‬מפקד כלא שבויים‪ .‬מוביל של חבר'ה קדישא‪ .‬כן‪ ,‬אני יודע‪ ,‬זה חריג‪ ,‬לא שמעתי על‬
‫אף אחד אחר שעבר מלחמה כמו שלי‪ .‬ולא שזה בכוונה‪ ,‬פשוט כך יצא‪ ,‬שוב ושוב‪ .‬זה יכול להפחיד‪ ,‬אבל זה‬
‫גם יכול להיות כל ההבדל בין חיים ומוות‪ ,‬פעם אחר פעם‪.‬‬

‫הייתי המון לבד‪ ,‬והלבד הזה הציל אותי ואת אחרים בהרבה מקרים‪ ,‬כי במלחמה חשוב שתראה טעות של‬
‫מפקד‪ ,‬שלא רואה הכל‪ ,‬ותיזום בעצמך מהלך להציל את עצמך או אחרים‪ .‬מבחינתי במקרים כאלה היוזמה‬
‫הכרחית וחיובית‪ ,‬מפקד לא רואה הכול וצריך לחשוב‪ ,‬ולא לבטוש רגליים בקרקע עם שאר העדר‪.‬‬

‫מאז גם למדתי‪ :‬מה שאתה לא שולט עליו – אל תנסה לנהל אותו‪ .‬אך מה שאתה שולט בו‪ ,‬חובה עליך לנהל‬
‫אותו‪ ,‬ואל תיכנס למה שאתה לא מבין‪ .‬ועדיף בלי שותפים‪ .‬מאז ומתמיד אני הבוס שלי‪ ,‬תמיד לבד‪ .‬כמו‬
‫במלחמה‪ ,‬זאב בודד‪ ,‬עם טנק‪.‬‬

‫יום כיפור הקדוש חולל כמובן ‪ ...‬פיקוח נפש דוחה הכול‪ ,‬אכלתי ארזתי תד"ל ויצאתי‪ 5 .‬שעות לקח לנו לצייד‬
‫לזווד לחמש‪ ,‬ב‪ 20:00-‬סיימנו‪.‬‬

‫הצוותים האורגניים לא הגיעו‪ ,‬אמרו לנו 'אל תחכו לצוותים‪ .‬מי שהטנק שלו מוכן שיעלה על מוביל וייסע'‪.‬‬
‫לקחתי עוד ‪ 2‬מט"קים מהפלוגה ואת הנהג האורגני שלי‪ .‬אני עצמי במקצוע במקור תותחן‪ ,‬זה ממש‬
‫ספציאליטה שלי‪ ,‬צלף‪ ,‬גם הייתי מדריך תותחנות בצאלים‪.‬‬

‫אז קבעתי עם אוחנה‪ ,‬אחד המט"קים – 'בוא תהיה אתה מט"ק‪ ,‬אני אהיה התותחן שלך ורובין המט"ק‬
‫השני‪ .‬יהיה לך טען‪-‬קשר'‪.‬‬

‫הנהג אפרים כהן הוא נהג אורגני שלי‪ .‬על המובילים יצאנו ‪ 3‬טנקים דרומה‪ .‬נסענו כל הלילה‪ ,‬כל מיני עיכובים‬
‫בדרך אבל שקט‪ ,‬הגענו לרומני בסביבות ‪ ,05:00‬שם התעכבנו כמה שעות‪.‬‬

‫'הקומנדו המצרי מסתובב‪ ,‬לא בטוח להמשיך‪ ,‬הצנחנים עובדים לנקות את השטח ולאבטח‪ .‬חכו אמרו לנו'‪.‬‬
‫אחרי כמה שעות המשכנו עד שירדנו באיזושהי נקודה מהמובילים‪.‬‬

‫המשכנו על זחלים להתקדם לעבר התעלה מהר ככל שיכולנו‪ ,‬כי הסדירים זועקים לתגבורת‪ .‬הוזהרנו כי‬
‫קומנדו מצרי עדיין בשטח‪ .‬חופשיים לירות‪ 3 .‬טנקים בדרך‪ ,‬כבר לילה‪ ,‬אני הסמל‪ ,‬אפילו לא יודע מיהם‬

‫‪2‬‬
‫המ"מ ומי הגור‪ ,‬מגיעים לאזור‪ ,‬מזהים שמיים אדומים מלאים בנותבים ועדיין לא בדיוק יודע איפה אנחנו‪.‬‬
‫נכנסים לעמדות‪ ,‬מ"מ משמאל וגור מימין‪ ,‬אני באמצע מעט מאחור‪ .‬מרים תותח ורואה שמים באדום ואם‬
‫כל כדור רביעי הוא נותב בשירשור‪ ,‬היו פי ‪ 4‬קליעים באוויר מאלה שראיתי‪.‬‬

‫באופן טבעי כתותחן אני מחפש על מה לירות‪ ,‬סורק‪ ,‬כשפתאום רואה בפריטלסקופ שלי נותב גדול מתקרב‬
‫אלינו‪ .‬מעניין‪ .‬הולך ומתקרב‪ ,‬מתקרב וגדל‪ ,‬הרבה יותר גדול מנותב של כדור רגיל‪ ,‬ואז פיצוץ משמאלי‪ .‬טנק‬
‫מ"מ נפגע‪ .‬אני המום‪ .‬אף פעם לא פגשתי טילים נגד טנקים‪ ,‬לא שמלים‪ ,‬לא סאגרים‪ .‬גם לא ‪.RPG‬‬

‫לא עוברות כמה שניות‪ ,‬ונותב שני מגיע גדל ומתקרב‪ .‬מה זה‪ ,‬מלחמת כוכבים? איך אפשר להילחם ככה? לא‬
‫רואים מטרות‪ ,‬לא רואים מי יורה עלינו ובום! טנק גור מתפוצץ‪.‬‬

‫עליתי בקשר פנים ושאלתי‪' :‬מה זה פה אין צ'אנס? לא נותנים פה צ'אנס?'‬

‫ועוד לא סיימתי לדבר ושוב אני רואה נותב שלישי מתקרב מולי ‪ .‬ומי נשאר? רק אנחנו‪ .‬הטנק שלי‪.‬‬
‫אני רואה אותו מתקרב וכבר יודע מה יהיה גורלי‪ ,‬ואוחנה בהלם חטף שיתוק‪ .‬צעקתי בהיסטריה בלי שום‬
‫נוהלי דיבור וקשר 'נהג אחורה!' והנהג הכניס לרברס ונסע אחורה במהירות‪ ,‬ונסע ונסע ונסע עד שנתקענו‬
‫בתוך דיונה‪ .‬הטיל ניסה להשיג אותנו‪ ,‬הסתובב לכיוון המנוע ונכנס צמוד למנוע אבל לתוך גבעת החול‪.‬‬
‫התפוצץ‪ .‬מזל גדול‪ .‬מעיף עלינו כמויות גדולות של חול‪.‬‬

‫אמרתי למט"ק‪' :‬אוחנה‪ ,‬בוא‪-‬בוא ניסע דרומה‪ ,‬המקום לא נראה לי‪ ,‬לא יודעים איפה אנחנו‪ ,‬לא איפה‬
‫האויב‪ ,‬אין לנו מטרות‪ ,‬בוא לא נישאר טרף קל‪'.‬‬
‫הוא עצמו נבהל עוד יותר ממני‪ ,‬לקחנו אחורה שמאלה וירדנו דרומה‪.‬‬
‫נסענו כל הלילה מחפשים את הגדוד‪ ,‬החטיבה‪ ,‬מישהו‪ .‬פגשנו אותם ב‪ 7-‬בבוקר למחרת‪ ,‬יום שני‪ .‬הסתפחנו‪,‬‬
‫סיפרנו את הסיפור שלנו למי שרצה לשמוע‪ ,‬והצטרפנו לפלוגה המקורית שלנו ‪.‬‬

‫מיהרנו לזווד ולסדר‪ ,‬פינינו דברים שהכנסנו בלהט ובלחץ הזיווד בהתחלה לסל צריח וגילינו שאין בהם צורך‬
‫דחוף‪ ,‬החלפנו את סידור הפגזים בבטן הטנק לפי המטרות‪ ,‬הבנו שמסתובב קומנדו אז צריך להעביר קדימה‬
‫הרבה פגזים מעיכים‪ ,‬ולא רק ח"שים כפי שסידרנו בהתחלה‪ .‬זה כבד‪ ,‬זה לוקח זמן‪.‬‬

‫מעכשיו אנחנו כבר לא עצמאיים‪ ,‬מעכשיו אנחנו ת"פ – כלומר תחת פיקודו של אסף יגורי המג"ד ויצחק‬
‫בריק המ"פ‪.‬‬

‫התקדמנו איתם‪ ,‬ומסתבר בבוקר שהגענו עד מבואות הפירדאן‪ .‬על שפת תעלת סואץ‪ ,‬בפיקוד דרום חשבו‬
‫במונחים של ששת הימים‪ ,‬שהנה צה"ל הולך לזנב במצרים‪ ,‬ואוטוטו אנחנו זורקים אותם למים‪ .‬לא מינה‬
‫ולא מקצתה‪.‬‬

‫בבוקרו של ה‪ 8.10-‬בערך‪ ,‬אני זוכר את הטנקים של כל החטיבה‪ ,‬בשדרה רוחבית ארוכה רחבה‪ ,‬הטנק שלי‬
‫עמד על הכביש‪ .‬וכולנו ממתינים‪ ,‬שיבואו עוד טנקים‪ ,‬עוד כוחות‪ .‬הטנק שלי עמד ליד ילין הסמג"ד‪ ,‬אז‬
‫שמעתי מישהו אומר שגורדיש צועק בקשר ‪' -‬תזרקו אותם למים! תזרקו אותם למים!' ואמרתי לעצמי לא‬
‫נראה לי‪ ,‬אבל קיוויתי שאכן כך יהיה‪.‬‬

‫בינתיים כמעט צהרים מוציאים מנת קרב ואוכלים משהו‪ ,‬ואז אומרים לנו 'היכונו לתזוזה'‪.‬‬

‫‪3‬‬
 ‫נכנסנו כולנו לתוך הטנק‪ .‬שקט מסביב וממתינים לפקודה נוע‪.‬‬

‫ופתאום – בום! נ"ט בטנק שלי‪ .‬בול בין תובה לצריח‪.‬‬

‫אבל מוזר‪ ,‬אין המשך‪ ,‬נ"ט אחד בטנק שלי ושקט מוחלט אחריו!‬

‫זו הפגיעה הישירה הראשונה שאני חוטף‪ ,‬ולכולם שלום‪.‬‬

‫אני צועק לזאב בוטווין הסמ"פ‪' :‬חטפתי נ"ט‪ ,‬אין לי קשר‪ ,‬ואין צידוד‪ ,‬אני צריך את החוליה הטכנית!'‬

‫זאב משיב לי‪' :‬כבר אני שולח לך!'‬

‫‪ 10‬דקות עוברות ואף אחד לא בא‪ .‬עובר לידי ילין לשאול מה קורה‪ ,‬אני אומר לו‪ ,‬והוא מרגיע –‬
‫'הם יגיעו אליך‪ ,‬הם פה מאחורה‪'.‬‬

‫עובר זמן ושום חוליה טכנית לא מגיעה‪.‬‬

‫שני המט"קים שגייסתי לטנק‪ ,‬אוחנה ורובין‪ ,‬לא רצו לחכות עוד‪.‬‬

‫הם ידעו שהנה אוטוטו הגדוד מתקדם‪ ,‬ולא רצו להישאר מאחור ולהפסיד את המלחמה כדבריהם‪ .‬לקחו‬
‫את חפציהם האישיים‪ ,‬וקפצו מהטנק‪ ,‬להסתפח כאנשי צוות חמישי בטנקים אחרים‪ .‬ניסיתי להניא אותם‬
‫מלעשות זאת‪ ,‬אך הם לא נענו להפצרותיי‪.‬‬

‫לא רציתי להישאר עם טנק דפוק לבד רק עם נהג‪ .‬אני לא יעיל ככה‪ ,‬מה גם שבלי צוות‪ ,‬אין לי מה לעשות עם‬
‫הטנק גם כשיתוקן‪.‬‬

‫הם עלו על טנקים אחרים‪ .‬הכוח התחיל לנוע‪ ,‬אני נשאר מאחור‪ ,‬ומזהה את החוליות הטכניות מתקדמות‬
‫איתם‪ ,‬ומשאירות אותי שם מאחור‪ .‬רק אני והנהג אפרים כהן‪.‬‬

‫הם מתרחקים ממני באיטיות‪.‬‬

‫‪ 100‬מטר‪ .300 .200 .‬כשהם עדיין קרובים‪ ,‬לא הרבה מעל ‪ 500‬מטר – אש תופת משלושה כיוונים‪ .‬כמו הר‬
‫געש מתפרץ‪ ,‬הטנקים נכנסו למארב משפך מצרי‪.‬‬

‫השקט שהיה לפני המארב הפך להמולה רועשת של קרב עקוב מדם‪ .‬זה שירה בי‪ ,‬כנראה פלט פגז‪ ,‬כי אחרי‬
‫הנ"ט שפגע בי השקט נמשך‪ ,‬הם קיוו שלא נבין שיש שם מארב‪ ,‬ושלא הרסו לעצמם את ההפתעה‪ .‬הצליח‬
‫להם‪.‬‬

‫תוך שעה קלה כל הטנקים שלנו‪ ,‬כל הכוח‪ ,‬כל הנגמ"שים‪ ,‬נבלעים באש‪.‬‬

‫‪4‬‬
‫ואני רואה את הנגמ"שים המצרים מסתובבים בין הטנקים הפגועים שלנו‪ ,‬ועושים את שלהם באכזריות לא‬
‫קטנה‪.‬‬

‫בהרבה מקרים לא לוקחים שבויים‪ ,‬דורסים או יורים על צוותי הטנקים שנחלצו מטנקים בוערים איך שהם‬
‫על האדמה‪.‬‬

‫ואז מתחילים להתקדם לעברי‪ ,‬ו'טק טק טק טק טק' דופק לי נשק קל על תאי הזיווד של הטנק‪.‬‬

‫'בוא נרד נתחבא בחולות‪ ,‬הטנק מטרה בולטת' אמרתי לאפרים הנהג‪ ,‬ויחד רצנו לדיונה משאירים את הטנק‬
‫מאחורינו התחפרנו בחול‪ ,‬והם ממשיכים להתקרב!‬

‫ובעוד הם מתקרבים – מיג ‪ 17‬מגיח ממערב יורד על הטנק שלי – משגר‪ .‬ומפספס!‬

‫אחרי דקות חוזר‪ ,‬אותו מיג ממזרח‪ ,‬פעם שנייה – ושוב לא פוגע‪.‬‬

‫ובינתיים המצרים מתקדמים‪ ,‬לאט אבל בטוח‪ ,‬והנשק קל ממשיך לפגוע בטנק שבינם לביננו‪.‬‬

‫אני אומר לאפרים‪' :‬אנחנו לא יכולים להישאר פה‪ .‬החי"רניקים שלהם מתקרבים והם יקצרו אותנו‪ .‬לך‬
‫תניע ונברח מפה עם הטנק‪ ,‬ברגל אין לנו סיכוי‪'.‬‬

‫הוא קם‪ ,‬לוקח את הפק"ל‪ ,‬רץ לטנק עם העוזי‪ ,‬דילג כאייל על החרטום של הטנק שהיה מופנה למצרים‪,‬‬
‫ומבחוץ שולח יד אל הסטרטר להניע ‪ -‬וכלום‪ .‬לא מניע‪.‬‬

‫הוא יורד מהטנק ורץ חזרה – 'לא מניע‪ '.‬הוא אמר לי תוך כדי התחפרות בחול‪.‬‬

‫'מה לא מניע? אין לנו שום סיכוי ברגל ‪ ,‬אנחנו לא חי"רניקים‪ ,‬מה נעשה עם העוזי ו‪ 3-‬מחסניות מול הנגמשים‬
‫שלהם? אם לא נצא עם הטנק לא נצא מפה‪ .‬ראית מה הם עשו לאחרים!' אמרתי ורצתי אני לתוך הטנק‪.‬‬
‫נכנסתי לתא הנהג‪ ,‬בירכתי הגומל‪.‬‬

‫כשהגעתי ולא נפגעתי‪ ,‬אני בא להניע‪ .‬ורואה שידית ההילוכים של הטנק לא בפארקינג‪ .‬איך יניע? הכנסתי ל‪-‬‬
‫‪ ,P‬לחצתי על הסטרטר – וום! עובד‪ .‬הסתובבתי במהירות על הכביש והתחלתי לדהור מזרחה‪ ,‬מנסה להשאיר‬
‫להם אבק‪ .‬עמדתי על הכיסא והוצאתי את הגוף לחפש את אפרים ראיתי אותו מימיני‪ ,‬קצת מאחור‪ ,‬רץ‬
‫וצורח 'מדינה! מדינה! מדינה!' האטתי את הטנק להילוך איטי‪ ,‬הוא בא‪ ,‬עלה על התובה מלפנים כך שהצריח‬
‫יגן עליו מירי המצרים‪ ,‬ודהרנו מזרחה חזרה לכוחותינו‪ .‬בדרך‪ ,‬אחרי כק"מ אחד‪ ,‬אני רואה חיילי חי"ר שלנו‪,‬‬
‫מילואימניקים‪ ,‬שואלים אותי בתנועות ידיים – 'מה קורה?'‬

‫ואני משיב להם בתנועות ידיים – 'דופקים אותם‪ '.‬לא אמרתי אמת‪ .‬כי לא רציתי להכניס אותם לפחד‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫למי זה היה עוזר? אם הייתי אומר שההתקפה נכשלה?‬

‫נסעתי לבלוזה לסדנה המרחבית לתקן את הטנק‪ .‬סיפרתי לחימושניקים שהטנק חטף נ"ט בין תובה לצריח‪,‬‬
‫אין לי צידוד ואין לי קשר‪ ,‬כל האנטנות נקרעו‪ .‬אמרו לי‪' :‬תשאיר את הטנק ולך ל‪-‬מאגר‪ ,‬היכן שכל החבר'ה‬
‫שמגיעים מהבית‪ ,‬ואין להם עדיין טנקים‪ .‬שם מצוותים אותם‪'.‬‬

‫הערב ירד‪ .‬אכלתי ארוחה‪ ,‬התקלחתי‪ ,‬והלכתי לישון‪.‬‬

‫אחרי הקרב בפירדאן חשבו בגדוד שאני חלק מהאבדות‪.‬‬

‫בריק מספר בהרצאה שלו‪ ,‬שאחרי התופת בפירדאן נותרו מהגדוד ‪ 4‬טנקים בלבד‪ ,‬אך בעצם נותרו ‪ 5‬טנקים‪,‬‬
‫אך לו לא היה מידע מוסמך מה עלה בגורלו של הטנק שלי‪ .‬הוא רק ידע שהטנק שלי חטף נ"ט והושבת‪.‬‬

‫בבוקר קמתי למוסך‪ ,‬לשאול אם הטנק מוכן‪.‬‬

‫הם עבדו כמו משוגעים שם כל היום וכל הלילה בשביל לתקן טנקים‪ .‬באמת כל הכבוד‪.‬‬

‫אך תשובתם היתה – 'הטנק הוא של צה"ל‪ ,‬לא שלך‪'.‬‬

‫'אבל אני הבאתי אותו‪ ,‬נלחמתי בו‪ ,‬רוצה אותו בחזרה‪'.‬‬

‫'לא‪-‬לא‪ ,‬לך למאגר‪ ,‬יצוותו אותך‪'.‬‬

‫חיכיתי לארוחת צהריים‪ ,‬שילכו לאכול‪ ,‬נכנסתי לתא הנהג הנעתי ויצאתי‪ .‬שאלתי את אפרים שעמד בצד‬
‫הדרך מחוץ לסדנא ‪' ,‬אתה בא?'‬

‫'לא לא‪ ,‬מספיק לי‪ .‬הוא השיב'‪ .‬הבנתי אותו‪ ,‬ילד עדין‪ ,‬עד כמה שאני זוכר גם בן יחיד‪ ,‬עבר טראומה המסכן‪.‬‬
‫המשכתי הלאה‪.‬‬

‫נסעתי עם הטנק איזה קילומטר בערך לנקודת היאספות של חיילים‪ ,‬אבל לא המאגר‪.‬‬

‫שם פגשתי את המ"מ האורגינלי שלי מהמילואים גדעון! שמחתי מאוד‪ .‬והוא כבר על טנק‪ ,‬ואיתו טנק נוסף‪.‬‬

‫אמר לי – 'יופי שאתה פה‪ ,‬יש לך צוות? לא? אוקי‪ ,‬נרכיב‪ '.‬חזרתי להיות מט"ק‪ .‬הרכבתי לי צוות‪ ,‬נהג ‪ -‬אלי‬
‫מרמלה‪ ,‬טען ‪ -‬רוזנר מחיפה‪ ,‬ושוב לקחתי מט"ק הפעם זה היה ג' מחולון‪ ,‬אחד שהכרתי‪ ,‬והצעתי לו‪' :‬בוא‬
‫תהיה מט"ק במקומי ואני התותחן – אבל תזכור – זה הטנק שלי!' 'בטח‪-‬בטח!' אמר‪ .‬היו לו משקפיים עבים‬
‫במספר גבוה ‪ -‬בקושי רואה‪ ,‬ובטנק גריז ואבק‪ .‬בקושי רואה משהו‪ .‬זה מה יש‪ ,‬מתקדמים‪ ,‬והנה אנחנו שוב‬
‫מחלקת טנקים‪ ,‬מעדכנים אותנו ושולחים אותנו לעמוד בחזית מול המצרים‪ ,‬לגונן על גדוד שרמנים ‪ 75‬מ"מ‬
‫ענתיקות‪ ,‬גדוד של בני ‪.40‬‬

‫‪6‬‬
‫בקושי הרגשנו אותם‪ ,‬כי הוצבנו כקילומטר לפניהם עם טנק השוט קל שלנו ‪ 105‬מ"מ‪ ,‬שמסוגל לחדור כל‬
‫טנק שהיה למצרים בחזית‪ ,‬שהם השרמנים לא מסוגלים לחדור ולפצח את השריון של הטנקים הרגילים של‬
‫המצרים‪ ,‬ה‪ T-55-‬וה‪ T-54-‬שלא לדבר על כלי כבד כמו הסטלין‪ ,‬תותח ‪ 120‬מ"מ‪ ,‬משחית טנקים ענק עם‬
‫שריון עצום וכוח אש מטורף‪ .‬אז אנחנו חוד החנית‪ ,‬אנחנו הסטלין שלהם‪ .‬עמדנו לפניהם‪ ,‬והם על הגבעות‬
‫מאחורינו‪ .‬ובמשך ארבעה ימים ירינו בלי סוף‪ .‬על כל דבר‪ .‬נגמ"שים‪ ,‬משאיות‪ ,‬וטנקים שהיו לרוב רחוקים‬
‫מדיי‪.‬‬

‫מכיוון שזה גדוד שרמנים‪ ,‬החימוש שהם קיבלו לא התאים לשוט קל שלנו‪ .‬אז בסוף כל יום היינו מסמנים‬
‫לעצמנו בשטח את הפגרים של הטנקים הישראלים שנפגעו ולא התפוצצו‪ ,‬ובלילה היינו מתגנבים אליהם‪,‬‬
‫מגנים אחד על השני בחניון קרבי‪ ,‬מטפסים על הפגרים‪ ,‬וכמו נשרים עטים לבזוז אותם מכל התחמושת‬
‫החיה‪ .‬לבטן מלאה של ‪ 72‬פגזים לא הגענו אף פעם‪ ,‬אבל גם עם ‪ 40-30‬יש לטנק עם מה לעבוד למחרת‪.‬‬

‫אחרי הפשיטות הליליות היינו חוזרים לחניון קרבי‪ ,‬קילומטר וחצי מזרחה משם‪ ,‬עם השרמנים והכלים‬
‫הרכים והולכים לישון‪ .‬לא הכרנו שם אף אחד‪ ,‬לא היה גם הרבה על מה לדבר‪ ,‬השפה של השוטים והשרמנים‬
‫שונה‪ ,‬והם היו בני ‪ 40‬פלוס‪ ,‬ואנחנו בני ‪ 20‬פלוס‪ .‬והערכתי אותם‪ ,‬הם היו בנחיתות מדהימה עם טנקים שלא‬
‫מסוגלים להשמיד טנקים שמולם‪ ,‬ועדיין עלו כל בוקר על הטנק להילחם‪.‬‬

‫כל לילה היו התרעות על חיילי קומנדו מצרי שפושטים על טנקיסטים שלנו‪ ,‬מטפסים בשקט ומחסלים‬
‫נרדמים‪ ,‬אז מצאתי שהמקום הכי בטח לישון הוא על התותח‪ ,‬על הסדן הרחב‪.‬‬

‫זה לא נוח‪ ,‬אבל זה הכי בטוח‪ ,‬אף אחד לא יכול להגיע לשם‪ ,‬אף אחד לא ידמיין שאני שם‪ .‬שם בקרבות‬
‫למדתי זהירות‪ ,‬מי שמזלזל – נפגע‪ ,‬ומאז הפכתי זהיר מאד‪ .‬ויצאתי בלי שריטה‪ .‬ביום אחד שקט הקלתי‬
‫ראש‪ .‬מול הגבעה‪ ,‬בעמדות הקבועות שלנו‪ ,‬עליתי ושכבתי בשמש‪ ,‬עם הידיים אחורה על הצריח‪ ,‬על כיפת‬
‫המפקד‪ ,‬נהנה מהשמש‪ ,‬מהפסטורליות‪ ,‬כשפתאום עברה ליד אוזני הימנית ציפור שחורה‪ ,‬ושפשפה לי את‬
‫האוזן‪ .‬כולנו מכירים את זה‪ ,‬הציפורים הכמעט מתאבדות האלה‪ ,‬בכביש‪ ,‬או בשדה‪ .‬ואני שואל את עצמי‬
‫'מה הציפור לא רואה?'‬

‫הסתובבתי לראות אותה‪ ,‬ואחרי ‪ 500‬מטר היא התפוצצה על נגמ"ש אחריי ופגעה במישהו‪ .‬זה היה טיל‪ .‬מאז‬
‫הפסקתי לשכב בשמש‪ ,‬ותמיד רק בפנים מאבטח את עצמי‪ ,‬לא להיות חשוף כמטרה‪.‬‬

‫ב‪ 13.10-‬בבוקר‪ ,‬התכוננו להיכנס לעמדות הקבועות שלנו‪ ,‬קילומטר וחצי מערבה‪ .‬חיכינו שתחזור הסיירת‬
‫מסיור הבוקר הקבוע‪ ,‬שנועד לוודא שאין כוחות מצריים שנכנסו בלילה לעמדות שלנו‪ ,‬ושאין מוקשים‪,‬‬
‫באותו יום חוזרת –הסיירת ומורה לנו 'אל תיכנסו‪ ,‬המצרים הגיעו לפניכם‪ .‬פועלים לנפנף אותם משם‪ .‬חכו‪'.‬‬
‫התעכבנו שעתיים עד שנפנפו אותם‪ ,‬ומסתבר שהמצרים לא קידמו לשם טנקים עדיין‪ ,‬אלא קומנדו‪ ,‬עם‬
‫בזוקות‪ ,‬וטילי נ"ט‪ ,‬וקט"קים – קציני טיווח ארטילרי שייטיבו לכוון את התותחים שלהם‪ .‬אבל לא ידענו‬
‫שהם עדיין באזור בגבעות השולטות‪ .‬לנו אמרו אחרי שעתיים 'אוקיי‪ ,‬אתם יכולים לצאת‪ ,‬אבל היכנסו‬
‫לעמדות במהירות! בלי להתעכב בדרך!'‪ .‬הצלחנו להיכנס‪ ,‬עוברים איזה שטח מישורי כזה של ‪ 900-800‬מטר‬
‫במהירות‪ ,‬ואיך שהגענו לעמדות – ארטילריה נוחתת בול עלינו‪.‬‬

‫‪7‬‬
‫שלושת הטנקים שלנו ‪ 20‬מטר אחד מהשני‪ ,‬הם פגעו בינוני בצוות של טנק גור‪ ,‬שהתפלל שחרית על הסיפון‪,‬‬
‫על אף שהוזהר לא לעשות כן‪ .‬כשפסקה הארטילריה אחרי כרבע שעה‪ ,‬אני מבחין שטנק המ"מ שלנו מטפס‬
‫למעלה על הגבעה‪ ,‬וצופה בעמידה עם המשקפת לכיוון המצרים‪ ,‬ופתאום מתחיל לירות במקלעים‪ ,‬ומיד‬
‫מסתער קדימה אל הצד השני של הגבעה‪ ,‬תוך כדי ירי מקלעים‪.‬‬

‫אני אומר לאלי הנהג שלנו ‪' -‬עלה עלה למעלה! נראה מה קורה!' בינתיים ירי המקלעים פסק‪.‬‬

‫אנחנו עולים לעמדת תצפית‪ ,‬ואז אני רואה את הטנק של ג' המ"מ מעלה עשן‪ ,‬ואת ג' המ"מ רץ בחולות‬
‫משמאל לטנק שלו‪ ,‬ואחריו רודפים איזה ‪ 20‬חיילים מצריים‪ ,‬רוצים לתפוס אותו חי‪.‬‬

‫אני מתחיל לירות בהם אש מקלעים‪ ,‬שני המקלעים עובדים‪ ,‬ואני רואה שזה לא מרתיע אותם בכלל‪,‬‬
‫מסתכלים עליי באדישות כמו מסוממים‪ .‬אמרתי לרוזנר הטען 'תכניס מעיך'!‬

‫המעיך מבהיל כשמתפוצץ‪ ,‬עם הרבה רעש אש ועשן‪ ,‬ומעיף הרבה רסיסים שיכולים לנטרל הרבה מהרודפים‬
‫אחרי ג' המ"מ‪ .‬יריתי ‪ 2‬מעיכים למרכז הגזרה שלהם‪ ,‬הרבה מהם נפגעו‪ ,‬השאר הפסיקו לרדוף‪ .‬אני אומר‬
‫לנהג‪' :‬סע אחורה'‪ .‬גל המט"ק שעומד בכיפת צריח אומר לו‪' :‬רגע אני לא רואה את גידי'‪ .‬הנהג משתהה‪ ,‬ואז‬
‫אני צורח שוב‪' :‬נהג אחורה'‪ ,‬ובום! אנחנו חוטפים נ"ט‪ ,‬גל נופל פנימה‪ .‬למזלו הוא לא נפגע והטנק יורד‬
‫אחורה‪ .‬אני פ ולט כמה קללות לעברו של גל‪ .‬מסתבר שמהפגיעה של הנ"ט שחטפנו‪ ,‬עפו לנו ‪ 2‬קצות חוליות‬
‫שרשרת בצד החיצוני של הזחל הימני‪ ,‬אך הזחל לא נקרע למזלנו‪ .‬בינתיים ג' המ"מ הגיע אלינו משמאל‪ ,‬אני‬
‫יוצא מהטנק רואה אותו כולו שרוף‪ ,‬ומקולף עור בידיים בפנים‪ ,‬חטף בזוקה‪.‬‬

‫ואז פנה אלי‪' :‬מדינה אתם הטנק היחיד שמתפקד פה‪ ,‬עלה חזרה למעלה‪ ,‬תן לי חיפוי‪ ,‬אני רוצה לחלץ את‬
‫הטען הפצוע ברגלו'‪ .‬עליתי לחיפוי‪ ,‬המצרים לא נראו בשטח והוא חזר לטנק המעשן שלו ברגל‪ .‬עלה אל‬
‫הצריח של הטנק המעשן‪ ,‬היטה גוף מטה למשוך את הטען‪-‬קשר‪ ,‬הוריד אותו מהתובה‪ ,‬נשא אותו על הגב‬
‫והתחיל לרוץ אלינו‪ .‬בינתיים קראתי לרופא‪ ,‬שהגיע ופינה שלושה פצועים‪ ,‬שניים מהארטילריה של הבוקר‪,‬‬
‫ואת הטען קשר של גל‪.‬‬

‫ג' המ"מ עצמו סירב להתפנות‪' ,‬לא לא אני בסדר'‪ ,‬אז אמרתי לג' המ"מ‪' :‬בוא תהיה המט"ק כאן‪ '.‬את גל'‬
‫שלחתי לטנק גור עם צוות חסר‪ ,‬שנפגע מוקדם יותר‪ ,‬אך היה תקין‪ ,‬אבל בלי תותחן‪ .‬גידי עלה לטנק שלי‪,‬‬
‫ומיד עלינו לעמדת תצפית לראות מה קורה‪ ,‬ג' אומר לי – 'מדינה אתה צופה גזרה ימנית‪ ,‬אני צופה שמאלה‬
‫לראות מה קורה שם עם הטנק שלי‪'.‬‬

‫סובבתי את התותח ימינה וצפיתי קדימה‪ ,‬ג' צפה שמאלה עם המשקפת שבקושי יכול היה להחזיק בידיים‬
‫בגלל הכוויות‪ .‬ואיך שאני מכוון ימינה ונפתח לי צוהר למה שמאחורי הגבעה‪ ,‬אני רואה לפחות ‪ 5‬טנקים‪.‬‬
‫הראשון סטלין משחית טנקים עצום‪ ,‬ואחריו לסירוגין ‪ T-54 ,4‬ו‪ ,T-55 -‬וים אנטנות אחריהם‪.‬‬

‫אני אומר לג'‪' :‬מימין ‪ 100‬מטר ‪ 5‬כבדים!'‬

‫‪8‬‬
 ‫'אתה על?'‬
‫'כן‪'.‬‬

‫'מה יש לך בקנה?' הוא שואל‪' ,‬ח"ש‪ '.‬אמרתי‪.‬‬

‫'יופי‪ ,‬אש!'‬

‫אני לוחץ על ההדק – לא יוצא פגז‪.‬‬

‫לוחץ בהדק משני – לא יוצא‪.‬‬

‫ג' מנסה עם המחולל ירי – לא יוצא‪.‬‬

‫ראיתי את המפקד המצרי על הסטאלין‪ ,‬כשהוא צופה קדימה ושמאלה ממנו‪ ,‬אל השרמנים שעמדו מימין‬
‫לנו מאחרינו כ‪ 1000-‬מטר‪ .‬וזה היה מזל גדול שלנו‪ .‬כי המצרים כבר לא ספרו אותנו‪.‬‬

‫הם הניחו שכולנו מושבתים‪ ,‬והמשיכו להתקדם ליעד הבא‪ ,‬לשרמנים‪ .‬המפקד שלהם אפילו לא מסתכל‬
‫לכיוון שלנו במשקפת‪.‬‬

‫הם לא יודעים ש‪ 2-‬מאתנו עדיין בתנועה‪ ,‬ושהטנק שלי עדיין פעיל‪ ,‬על אף הנ"ט שפגע בו לפני כחצי שעה‪,‬‬
‫באותו רגע‪ ,‬לו היו מגלים אותנו‪ ,‬היו יכולים לפרק אותנו לחתיכות‪.‬‬

‫'נהג אחורה מהר!' אומר ג' המ"מ‪.‬‬

‫נוסעים אחורה מהר‪.‬‬

‫שני הטנקים שלנו מסתובבים‪ ,‬ליתר ביטחון פותחים מדוכות עשן להסוות את עצמנו‪ ,‬וטסים מזרחה‬
‫כקילומטר לכיוון חניון הלילה ברכס שולט גבוה יותר‪ ,‬וקרוב יותר לשרמנים‪.‬‬

‫התמקמנו בעמדה נוחה‪ ,‬וסוף סוף יכולתי לבדוק מדוע התותח לא ירה‪ .‬פתחתי את הסדן‪ ,‬אני שולף את מחט‬
‫הירי ורואה שהנוקר שלה מכופף‪ .‬וזה אמור להיות החומר הכי חזק בעולם‪ ,‬טונגסטן‪-‬קרביד‪ .‬לא יודע איך‬
‫התכופפה‪ .‬ואני וודאי לא יכול לכופף אותה בחזרה‪ ,‬וגם אם כן‪ ,‬עלולה להישבר‪ .‬מסתכל בתא של המחט‬
‫הרזרבית‪ ,‬אין מחט‪.‬‬

‫פונה לגל' בטנק השני ושואל אם יש לו מחט ירי רזרבית‪ .‬הוא משיב בשלילה‪ ,‬ואז אני אומר לו – 'תן לי את‬
‫המחט שלך!'‬

‫ומה איתי?' הוא עונה‪.‬‬

‫‪9‬‬
‫'אתה בלאו הכי לא יורה‪ '.‬השבתי לו‪ .‬בחוסר רצון הוא מפרק את המחט שלו מתוך הסדן ומעביר לי אותה‪.‬‬

‫אני מכניס את מחט הירי של גל'‪ ,‬טוען ח"שים ועולה לעמדה החדשה‪.‬‬

‫וכעת ים של אנטנות מולי‪ .‬אני מודיע לג' המ"מ‪' :‬לפנינו ‪ 50‬כבדים‪ .‬מתקרבים‪ '.‬וג' מודיע למג"ד השרמנים‪,‬‬

‫מג"ד השרמנים נכנס להיסטריה‪ .‬ושואל את ג' בקשר‪' :‬מי זה שמדווח על ‪ 50‬כבדים?'‬

‫'זה צייד שלי‪( '.‬צייד זה תותחן) עונה ג'‪.‬‬

‫'תכניס אתה את הראש בפנים‪ ,‬תראה אתה ותגיד לי‪'.‬‬

‫המ"מ עונה לו – 'הצייד שלי גם כן קודקוד‪'.‬‬

‫"איך כל‪-‬כך הרבה‪ ,‬אני לא רואה שום דבר!' כמעט מייבב המג"ד‪.‬‬

‫ג' מאמת איתי– 'מדינה‪ ,‬אתה באמת רואה ‪ 50‬כבדים?'‬

‫'לא'‪ ,‬אני עונה‪' ,‬עכשיו ‪ 50 .100‬כבדים‪ ,‬ו‪ 50-‬חצי כבדים‪ .‬ים אנטנות‪'.‬‬

‫בראש הטור של הטנקים המצרים‪ ,‬מתקדם הסטאלין לשטח השמדה‪ ,‬למרגלות הגבעה ממנה נסוגנו ואחריו‬
‫עוד ‪ 4‬טנקים מסוג ‪ ,t-54 t-55‬ומצד שני של הגבעה הרחוק מאיתנו‪ ,‬נכנסו ‪ 2‬נגמ"שים‪ .‬כמו במצעד יום‬
‫העצמאות‪.‬‬

‫אני אומר לרוזנר הטען‪' :‬תכין הרבה ח"שים'‪ ,‬ועם מחט הירי החדשה מכוון ומתכונן לירי מהיר! והטען הזה‬
‫עבד כמו שד‪ ,‬אם לא המהירות שלו היינו אוכלים אותה‪ .‬כל פעם שיוצא פגז צריך לזרוק את התרמיל‪ ,‬דרך‬
‫פתח המתן‪-‬דקה‪ ,‬הוא טוען‪ ,‬אני יורה‪ ,‬כל פגז בול‪ .‬וכל פגיעה אנחנו שואגים משמחה‪ .‬ראשון הורדנו את‬
‫הסטלין‪ ,‬אחריו את ארבעת הטנקים לפי הסדר‪ ,‬ואחרון היה הנגמ"ש הראשון הרחוק‪ .‬כל החי"רניקים ברחו‬
‫ממנו‪ .‬ומהנגמ"ש השני קפצו עוד לפני שהספקנו לירות עליו‪ .‬מהטנקים אף אחד לא יצא‪ .‬גם לא מהסטלין‪.‬‬
‫בו הנהג כנראה נהרג ונפל על ידית היגוי ימנית ‪ ,‬המנוע המשיך לעבוד‪ ,‬והסטלין המשיך להסתובב סביב עצמו‬
‫ברדיוס יפה בלי סוף‪ ,‬השרמנים שמאחורינו עלו לעמדות ירי והתחילו לירות פגזים על פגר הסטאלין החג‬
‫לאט במעגלים‪ .‬שום פגז ‪ 75‬מ"מ של השרמנים‪ ,‬לא הצליח לחדור אותו‪ ,‬וכל הפגזים שנורו לעברו ניתזו ממנו‬
‫והלאה‪ ,‬מבלי לגרום לו נזק כלשהו‪ ,‬שאר הכוח המצרי המשוריין שנבלם וודאי חשבו‪ ,‬מי יודע כמה טנקים‬
‫יורים עליהם‪ ,‬עצרו ונסוגו לאחור‪ .‬ההתקפה נבלמה‪.‬‬

‫דיווחנו למג"ד על השמדת ‪ 5‬כבדים ו‪ 2-‬חצי‪-‬כבדים ושמתקפת המצרים נעצרה‪.‬‬

‫‪10‬‬
‫הסטאלין המשיך להסתובב סביב עצמו‪ ,‬שום דבר לא מפריע לו בדרך‪ .‬והמג"ד של השרמנים באנחת רווחה‪,‬‬
‫מחמיא למ"מ שלנו בקשר חוץ‪' .‬כל הכבוד‪ ,‬לא יודע איך עשית‪ ,‬אבל הצלת פה את עם ישראל!' וממשיך לדבר‬
‫ציונות וכו'‪ ,‬כשלפתע נשמעת מאחורינו נפילה‪.‬‬

‫טרררום‪ .‬ארטילריה‪ .‬הקת"קים שלהם עדיין כאן‪.‬‬

‫ומיד פגז שני‪ .‬בול על צריח הטנק שלנו‪.‬‬

‫המ"מ שעמד על כסא המפקד וצפה לשטח‪ ,‬כשחצי גופו בחוץ נהרג במקום‪.‬‬

‫לא קלטתי את זה בהתחלה‪.‬‬

‫שמעתי פיצוץ אדיר על הטנק שהזדעזע‪ ,‬ולאחריו צליל של פכפוך מים‪ ,‬חשבתי שהג'ריקן נקרע לנו‪ ,‬אבל מה‬
‫שזלג לי על המעיל ולמרגלות כסא המפקד היה אדום‪ .‬הסתובבתי אחורה וראיתי שג' נפגע קשה והוא כבר‬
‫לא איתנו‪.‬‬

‫רוזנר הטען שראה את ג' המ"מ ההרוג‪ ,‬נכנס להיסטריה כשהוא צורח לנהג – 'סע אחורה! סע אחורה !' והנהג‬
‫נסע אחורה וחשף אותנו לפגיעה ישירה‪ .‬ואני אומר לאלי הנהג בשקט‪' :‬אלי סע קדימה‪ .‬עוד עוד תמשיך‬
‫קדימה‪ .‬עצור‪'.‬‬

‫הטען ממשיך לצעוק – 'ג' מת! ג' מת'!‬

‫הסתובבתי לאחור בכסא התותחן‪ ,‬הרמתי את הגווייה של המ"מ אל מחוץ לטנק‪ ,‬והכנסתי לתוך שכמיה של‬
‫שק שינה‪.‬‬

‫אלי הנהג יצא מתא הנהג‪ ,‬ראה את הגוויה של ג'‪ ,‬ושמע את הבכי של רוזנר הטען שהיה בהלם קרב‪ ,‬נכנס גם‬
‫הוא להלם‪ ,‬והפסיק לתפקד‪ .‬עכשיו אני שוב לבד עם הרוג ושני הלומי קרב‪.‬‬

‫אחרי שכבר לא נשאר כלום ניסיתי להרגיע את הטען‪ .‬אבל גם זה היה קשה‪ ,‬אף פעם לא ראיתי בן אדם‬
‫בהלם קרב‪' .‬תפסיק לצעוק! תפסיק! יש פה ארטילריה! תגן על עצמך!' אני אומר לו‪ ,‬אבל הוא בוכה‪:‬‬
‫'ג' מת! ג' מת!' ורץ‪ ,‬בסיבובים‪.‬‬

‫הודעתי בקשר שקודקוד נהרג‪ ,‬והגיע הנגמ"ש של הרופא‪.‬‬

‫הוא לקח את הגוויה העטופה‪ ,‬את הנהג והטען‪-‬קשר‪ ,‬ואמר לי– 'בוא‪'.‬‬

‫'לאן?' אני שואל‪.‬‬

‫'בוא לזחל"מ‪ ,‬אני מפנה אותך‪'.‬‬

‫‪11‬‬
 ‫'למה? אני שואל‪.‬‬

‫'אתה בסדר?'‬

‫'בסדר גמור‪ '.‬אני משיב‪.‬‬

‫'אבל‪ '...‬והצביע עליהם ועל הטנק‪ ,‬וכשלא אמרתי כלום המשיך – '‪...‬גם אין לך צוות‪'.‬‬

‫'מה זה משנה‪ ,‬אני לא משאיר פה טנק‪ '.‬השבתי‪.‬‬

‫הנחתי שאמצא מיד בהמשך צוות‪ ,‬כמו שהסתדרתי עד עכשיו‪.‬‬

‫'ואיך תיסע? אין לך נהג‪ '.‬אמר‪.‬‬

‫'לא צריך נהג‪ ,‬אני יכול לנהוג בעצמי‪'.‬‬

‫'לא תותחן?'‬

‫'לא‪ .‬אני מט"ק מכיר את כל המקצועות‪'.‬‬

‫'אז אתה יודע לנהוג?'‬

‫'בוודאי‪ ''.‬השבתי ‪.‬‬

‫'אז סע אחריי'‪.‬‬

‫נכנסתי לתא נהג‪ ,‬הנעתי‪ ,‬ונסעתי אחריו איזה קילומטר וחצי משהו כזה‪ ,‬עד לתאג"ד של השרמנים‪.‬‬

‫זה מרחב מלבני מוקף סוללות עפר‪ ,‬עם כל האפסנאות‪ ,‬חימוש‪ ,‬ומה שתרצה‪ .‬אבל כל האספקה ‪ -‬לשרמנים‪.‬‬

‫אני מגיע לאמצע הרחבה בצורת ח'‪ ,‬ויורד למטה מהטנק‪ .‬הייתי רעב‪ .‬אבל לא היה לי לחם‪ ,‬ואם פה שרמנים‪,‬‬
‫משמע לא אמצא לי צוות‪ .‬אז הלכתי קודם‪-‬כול לרכב של הדוקטור‪ ,‬שפינה את הגופה ואת הטען והנהג‪,‬‬
‫וניסיתי לשכנע אותם‪' .‬יאללה מספיק‪ ,‬נחתם מספיק‪ .‬בואו תחזרו לטנק‪ '.‬לא באמת ידעתי מה זה הלם קרב‪.‬‬

‫שניהם מסכלים עליי במבט מזוגג ולא עונים‪ .‬בא הדוקטור ואומר– זה לא יעזור לך‪ ,‬הם בהלם קרב‪ ,‬לקרב‬
‫הם כבר לא יחזרו‪ ,‬לא תוכל להוציא מהם כלום‪'.‬‬

‫'התעלמתי ממנו – 'נו חבר'ה מספיק עם ההצגות‪ ,‬בואו כבר'!‬

‫‪12‬‬
 ‫אין תשובה‪ .‬אין עם מי לדבר‪.‬‬

‫הלכתי לזלדה של החימוש – 'יש לך אולי לחם?' שאלתי חייל מהזלדה‪ .‬הביא לי‪ .‬שמחתי‪ .‬הסתובבתי‪ ,‬רוצה‬
‫לחזור לטנק‪ .‬והחייל מהזלדה קורא לי – 'היי היי חייל‪ ,‬בוא רגע‪ ,‬בוא רגע‪ ,‬תוריד את המעיל‪' .‬למה שאוריד?‬
‫קר לי‪'.‬‬

‫'לא לא לא‪ ,‬תוריד תוריד‪ '.‬הוא מתעקש‪.‬‬

‫'מה הבעיה שלך עם המעיל שלי?'‬

‫'תוריד תוריד אותו‪'.‬‬

‫'קר לי‪ ,‬לא מוריד‪'.‬‬

‫'נו בוא‪-‬בוא רגע‪'.‬‬

‫הגיש לי נייר עיתון‪.‬‬

‫'למה זה? בשביל מה?' אני שואל‪.‬‬

‫'תנגב‪ ,‬תנגב את‪'...‬‬

‫רק אז הורדתי את המעיל‪ ,‬הסתכלתי על צידו האחורי‪ ,‬וראיתי שנדבקו עליו שאריות מהאירוע האחרון‪.‬‬
‫הורדתי עם הנייר‪ ,‬מחיתי‪ ,‬גירדתי‪ ,‬זרקתי לאדמה‪ ,‬כיסיתי‪ ,‬לבשתי שוב את המעיל‪ ,‬והתכוונתי לחזור לטנק‬
‫ולהתחיל כבר לאכול‪ .‬מורעב‪ .‬ופתאום שוב ארטילריה‪ ...‬בום‪ ,‬בום‪ ,‬בום‪ ,‬בום‪.‬‬

‫אני יודע שהטנק מלא שאריות ודם‪ ,‬והשמש יוקדת וזה מתחיל להסריח חמוץ כזה‪ ,‬אבל גם יודע שהטנק‬
‫הוא המקום הכי בטוח שיש‪ .‬רצתי לעבר הטנק‪ ,‬ומסביבי אנשי מפקדה‪.‬‬

‫ידעתי שאין לי זמן להיכנס לתא נהג‪ ,‬נדחפתי בגלישת כדורגל ישר מתחת לטנק‪.‬‬

‫רוב אנשי המפקדה שם ללא מחסה‪ .‬אבל ראו אותי גולש אל מתחת לטנק‪ ,‬וכולם אחריי‪' ,‬זוז קצת‪ ...‬זוז‬
‫קצת‪ ,‬זוז קצת‪ '...‬אחד אחרי השני דחפו אותי כל פעם קצת לאורך תחתית הטנק‪ ,‬עד שמצאתי את עצמי‬
‫בולט החוצה מצדו השני‪.‬‬

‫ושוב בלי מחסה‪ .‬לקחתי סיכון קמתי‪ ,‬ובמהירות טיפסתי על הטנק קפצתי לתוך תא הנהג‪ ,‬סגרתי מדפים‪.‬‬
‫עכשיו שיפגיזו‪ ,‬אמרתי לעצמי‪.‬‬

‫רעב‪ .‬ויותר מזה עייף‪ ,‬נרדמתי בתוך תא הנהג‪.‬‬

‫‪13‬‬
‫אני מעריך שנרדמתי מ‪ 9-‬בבוקר לתוך שינה עמוקה‪ ,‬והתעוררתי ב‪ .11.30-‬בוקר מאוחר‪ .‬כשהתעוררתי לא‬
‫זיהיתי איפה אני‪.‬‬

‫לקח לי כ‪ 5-‬דקות למקם את עצמי‪ .‬מסתכל‪ ,‬מסביב‪ ,‬בתוך תא הנהג ולא מצליח להבין איפה אני‪ .‬כאילו‬
‫בתוך חלום‪ .‬ושקט‪ ...‬שקט‪ .‬שומע מלחמה‪ ,‬אבל רחוק‪ .‬רחוק‪ .‬הדים של בומים רחוקים אי שם‪.‬‬

‫עד שזיהיתי שאני בתוך תא נהג של טנק‪ .‬ואז חשבתי לעצמי – וואו‪ .‬אז איפה כולם? מה זה השקט המפחיד‬
‫הזה בסביבה הקרובה?‬

‫הסתכלתי דרך הפריסקופים של הנהג‪ ,‬לא רואה הרבה‪.‬‬

‫אבל מצליח לראות את הזחל"מ של הרופא‪ ,‬איפה שהיו הנהג והטען‪ ,‬והגווייה של ג'‪ .‬אבל עכשיו שקט‪ ,‬אף‬
‫אחד לא זז‪ ,‬והזחל"מ ריק‪ ,‬אין כלום‪ .‬אז מה‪ ,‬כולם ברחו? צה"ל ברח? המצרים עברו אותי? אולי חיילים‬
‫מצרים פה מחוץ לטנק? פוחד לפתוח מדף‪.‬‬

‫לאחר שיקול ארוך תפסתי אומץ‪ ,‬פתחתי לאט לאט לאט‪ ,‬והמדף הזה‪ ,‬באיזשהו שלב עשה חריקה צורמנית‬
‫כזו אייייייי‪....‬‬

‫מקווה שלא יירו בי‪ .‬מסתכל החוצה ממנו‪ ,‬לא רואה אף אחד‪.‬‬

‫פותח מדף שני‪ ,‬יוצא עם חצי גוף החוצה‪ ,‬אין נפש חיה‪.‬‬

‫רק גוויות‪ .‬כ‪ 15-‬במספר‪ .‬מפוזרות בכל השטח‪ ,‬יחד עם רכבים רכים ונגמ"שים‪ ,‬שנפגעו מהארטילריה‬
‫המצרית והושבתו‪ .‬גם הזחל"מ של הרופא קיבל פגיעה ישירה‪.‬‬

‫אני ברגל לא עוזב כמובן‪ .‬רק עם הטנק מבטיח לעצמי‪.‬‬

‫פחדתי להניע‪ ,‬שמא יש מישהו עוין בסביבה‪ ,‬שרעש המנוע יעיר אותו מרבצו‪ .‬המתנתי עוד ‪ 15-10‬שניות‬
‫והנעתי!!! אני עצמי נבהלתי מרעש המנוע‪ ,‬המתנתי כמה שניות מאזין אם מישהו מגיב‪ ,‬יורה עלי‪ ,‬אולי‬
‫המצרים השאירו שם שמירה? לא השאירו‪.‬‬

‫אבל כל התאג"ד שהיה‪ ,‬נטש את המקום והשאיר אותי מאחור‪.‬‬

‫מסתכל היכן השמש ופונה אחורה מזרחה‪.‬‬

‫אחרי נסיעה מהירה של קילומטר‪ ,‬אני מבחין בג'יפ על גבעה מולי קילומטר ממני‪ ,‬נוהג בהיסטריה ושני‬
‫חיילים מסמנים לי עם היד – עצור! עצור! עצור! עצרתי‪.‬‬

‫‪14‬‬
 ‫ואז מסמנים לי עם היד לבוא לכיוונם‪.‬‬

‫משכתי ידית ימין‪ ,‬וכשהתקרבתי למרגלות הגבעה הגיעו גם הם עד אליי – 'מה אתה משוגע? לאן אתה נוסע?'‬

‫'מה הבעיה?'‬

‫'אתה נוסע למצרים!'‬

‫'לא ידעתי!'‬

‫'מאיפה באת?'‬

‫'מהתאג"ד של השרמנים!'‬

‫'סע אחרינו‪'.‬‬

‫נסעתי אחריהם עוד איזה קילומטר‪ ,‬לקחו אותי לתאג"ד חטיבתי גדול יותר‪ .‬מסתבר שהתאג"ד הקודם של‬
‫השרמנים נסוג לכאן‪ 3 ,‬קילומטר אחורה‪.‬‬

‫'חנה פה‪ '.‬אני רואה את הטנק השוט‪ .‬של גל' מהבוקר! כשפינה אותנו הדוקטור נסע ישר לכאן‪.‬‬

‫גל' פונה אליי – 'איפה היית?'‬

‫'מה זה איפה הייתי? בתאג"ד הקדמי‪ ,‬של השרמנים‪'.‬‬

‫'אתה יודע כמה מחפשים אותך'?‬

‫'אותי? בשביל מה? למה?''‬

‫"לא יודע‪ ,‬כועסים עליך מאוד‪'.‬‬

‫'כועסים על מה?'‬

‫בעוד אנחנו מדברים מתקרבים ובאים אליי ‪ 3‬קצינים‪ ,‬סא"ל ו‪ 2-‬רס"נים‪ ,‬ובמבט לא חביב שואל הסגן אלוף‪:‬‬
‫'אתה מדינה?'‬

‫'כן‪'.‬‬

‫'בוא למטה‪'.‬‬

‫‪15‬‬
 ‫אני יורד‪ .‬מסתכל עליהם‪ .‬מה רוצים ממני?‬

‫'איפה היית?'‬

‫'מה זה איפה הייתי? בתאג"ד הקדמי‪'.‬‬

‫'כן‪ ,‬גם אנחנו היינו שם‪ ,‬וחיפשנו אותך‪'.‬‬

‫'בתוך הטנק‪ '.‬השבתי‪.‬‬

‫'ולא שמעת שקוראים לך?'‬

‫'לא‪ .‬נרדמתי‪'.‬‬

‫'נרדמת? עם כל הארטילריה שהיתה?'‬

‫'כן‪'.‬‬

‫חשבתי לעצמי איזו שאלה מטומטמת‪ ,‬לאן כבר יש לי ללכת?‬

‫טוב‪...‬‬

‫'אכלת? התארגנת?'‬

‫'לא‪ '.‬השבתי‪.‬‬

‫'טוב תאכל תתארגן‪ ,‬אנחנו רוצים לבקש ממך משהו‪'.‬‬

‫הייתי מלוכלך‪ ,‬מזיע‪ ,‬ספוג בדם של המ"מ‪ .‬אכלתי משהו‪ .‬שטפתי את עצמי‪ ,‬חפפתי זריז והחלפתי בגדים‬
‫שהיו מחוררים מרסיסים‪ ,‬ואחרי חצי שעה בערך‪ ,‬שבים אליי השלושה פתאום נחמדים יותר‪' ,‬מדינה!'‬

‫'כן‪'.‬‬

‫'אני הסמח"ט‪ .‬אנחנו רוצים לבקש ממך משהו‪ .‬אתה לא חייב‪ .‬אבל נשמח אם תיענה לבקשה שלנו‪'.‬‬

‫'מה אתם מבקשים?'‬

‫‪16‬‬
‫'שתחזור לתאג"ד הקדמי עם הטנק‪ .‬נשלח אתך ג'יפ של הסיירת שייקח אותך לשם ויאבטח אותך‪ ,‬כשתגיעו‬
‫שם תרתום את הטנק לאיזה רכב מושבת‪ ,‬והחיילים שבג'יפ יעמיסו עליו את הגוויות‪ ,‬ותגרור חזרה לאן‬
‫שנגיד לך‪ .‬מוכן?'‬

‫'כן‪ .‬אין בעיה'‪.‬‬

‫התפלאתי מדוע לא השתמשו בטנק של גל‪ ,‬שהיה מול עיניהם כמעט ‪ 4‬שעות? נכנסתי לתא נהג‪.‬‬

‫גל' שואל‪' :‬אתה יכול להוציא לי את המקלע של הטען?'‬

‫'למה?'‬

‫'חסר לי מקלע‪ ,‬נהרס בארטילריה אתמול‪'.‬‬

‫'קח‪'.‬‬

‫מה יכולתי לעשות‪ ,‬גם אם הוא לא יורה‪ ,‬הוא נתן לי אתמול את מחט הירי וגם לא ביקש אותה חזרה‪.‬‬

‫'בחייך מדינה עשה לי טובה‪ ,‬תוציא לי את המקלע ‪ ,‬אני לא מסוגל לראות את מה שיש שם‪'.‬‬

‫'אוקי אוציא לך אותו' אמרתי‪.‬‬

‫כשבאתי להוציא את המקלע המקביל‪ ,‬מחום השמש נפלט צרור מהמקלע‪ ,‬אבל הקנה של המקלע היה מופנה‬
‫לשמים‪ .‬לא קרה כלום‪ ,‬מסרתי לו את המקלע‪ ,‬ונכנסתי לתא הנהג לנסוע חזרה‪.‬‬

‫הג'יפ שהוביל אותי נחבא מאחוריי כל הדרך‪ ,‬הבנתי אותם‪ .‬נסעתי בדיוק על הקוליס שלי‪ ,‬בדרך שבה באתי‪,‬‬
‫הגענו למקום‪ ,‬הם העמיסו את כל הגוויות על זחל"מ שנפגע במנוע‪ ,‬חיברו אותי עם כבלים‪ ,‬והתחלתי לגרור‬
‫את הזחל"מ שרשרת‪ ,‬שהיה עמוס בכ‪ 15-‬גופות‪ .‬אחרי קילומטר החיילים בג'יפ עוצרים אותי ואומרים לי‬
‫'אנחנו חוזרים לתאג"ד החטיבתי‪ ,‬אתה לא חוזר איתנו‪ ,‬אתה עולה על הכביש הזה‪ ,‬ונוסע צפונה עם שיירה‬
‫לכיוון בלוזה‪ .‬שם אתה מוריד את כל הגוויות בפינוי חללים‪ ,‬וממשיך לסדנה לתקן את הטנק‪ .‬בסדר?'‪.‬‬

‫'רגע איפה השיירה?'‬

‫'תמשיך ישר‪ ,‬הם יצאו לא מזמן‪ ,‬אבל לא רחוק מכאן‪'.‬‬

‫'בסדר' אמרתי‪ .‬כך משך יומיים שלמים גררתי את הזחל"ם עם הגוויות‪ .‬כל פעם הקומנדו המצרי היה חוסם‬
‫את הדרך‪ ,‬והצנחנים פותחים‪ .‬אני חבר'ה קדישא‪ ,‬עם כל הריח של הגוויות‪ ,‬מחום השמש היוקדת‪.‬‬

‫‪17‬‬
‫אנשים מהשיירה לא התקרבו אליי‪ ,‬ביקשו שאסע אחרון מאחורה ורחוק בגלל הריח‪ .‬אחרי יומיים הגעתי‬
‫לבלוזה‪.‬‬

‫שחררתי את הטנק מהזחל"ם ונסעתי לסדנה בבלוזה‪ .‬אמרתי לסדנאים –‬

‫'צריך לנקות פה‪ .‬ולסדר את האנטנות‪ ,‬הטנק מסריח ממש‪'.‬‬

‫'תשאיר את הטנק ולך לסוכה‪ .‬תתקלח‪ ,‬תאכל משהו‪ ,‬תנוח‪ '.‬הסוכה היא המאגר החדש‪.‬‬

‫קודם‪-‬כול מקלחת‪ .‬והמקלחות‪...‬ממש הילטון‪ ...‬כאלה מטונפות‪ ,‬ורק מים קרים‪ .‬כמו במלחמה‪...‬‬

‫ניסיתי אצל הבנות‪ ,‬הרי אין בנות‪ ,‬ושם היה גרוע יותר‪ .‬חזרתי לגברים‪ .‬התקלחתי‪ ,‬ישבתי בסוכה‪ ,‬אכלתי‬
‫והלכתי לישון בסוכה‪ .‬מניסיוני קמתי בבוקר מוקדם‪ .‬באתי לבקר את הטנק שלי‪.‬‬

‫‪ 07:30‬אין אף אחד בסדנה‪ ,‬שומר אחד מנמנם‪ ,‬והשדים של הסדנה שוב עשו עבודת קודש מדהימה על הטנק‪.‬‬
‫שני מקלעים חדשים‪ .‬אנטנות‪ ,‬ג'ריקנים מלאים במים‪ ,‬דלק פול‪ .‬מוכן לצאת‪.‬‬

‫‪ 07:30‬הם הולכים לאכול‪ ,‬אני נכנס לתא נהג‪ ,‬מניע ויוצא‪ .‬עדיף טנק על אוכל‪ .‬נסתדר‪.‬‬

‫'הלו! הלו חייל!' המשכתי לנסוע‪.‬‬

‫אחרי קילומטר וחצי עוצר אותי רב‪-‬סרן 'לאן אתה?'‬

‫'לא יודע‪ ,‬אמרו לי שבדרך אפגוש שליש ויגיד לאן לנסוע‪'.‬‬

‫'הה יופי! אתה נוסע ישר‪ 5 ,‬ק"מ משמאל‪ ,‬אתה תראה‪'.‬‬

‫עוד קילומטר – עוד שליש עוצר אותי‪ .‬מכוון אותי קצת אחרת‪ .‬אני מחייך וממשיך בנתיב המקורי‪.‬‬

‫כולם גנבו אז טנקים‪ .‬כולם‪ .‬כל יחידה שלחה קצין שלישות שימצא לה טנקים‪ .‬ואלה עמדו בדרך כמו‬
‫טרמפיסטים רק הפוך –שלחו רכבים במקום לעלות‪ .‬ובאמת אחרי ‪ 6-5‬קילומטר ראיתי מאהל‪ ,‬יפה‪,‬‬
‫פסטורלי‪ ,‬טבח עם כובע לבן של טבחים‪ ,‬לא גבוה‪ ,‬רזה‪ ,‬עדין‪ ,‬עם משקפיים‪ ,‬ומבשל אוכל בחוץ‪ .‬על כיריים‪.‬‬
‫‪ 5-6‬אוהלים‪ .‬החלטתי ‪ -‬זה מקום טוב בשבילי‪ .‬לקחתי שמאלה‪ ,‬נכנסתי‪ .‬יוצא סא"ל‪' .‬כן?'‬
‫'מה כן?'‬

‫'שלחו אותי אליך‪'.‬‬

‫'הה כן‪ ,‬איזה טנק זה?'‬

‫‪18‬‬
 ‫'שוט קל 'צנטוריון‪'.‬‬

‫הבנתי ישר שהוא לא בעניינים‪ ,‬שריונר ידע לזהות מיד‪'.‬‬

‫'יש לך צוות?'‬

‫'לא‪ ,‬אמרו שיהיה פה‪'.‬‬

‫באמת אחד הראשונים אמר את זה‪.‬‬

‫'אכלת?'‬

‫'לא‪ '.‬לא הספקתי"‪.‬‬

‫הרי היה לי יותר חשוב לקום מוקדם לגנוב את הטנק‪.‬‬

‫'זה פיליפ הטבח‪ ,‬תגיד לו מה אתה רוצה‪'.‬‬

‫'מה אתה רוצה?' במבטא צרפתי כבד‪.‬‬

‫'תעשה לי ‪ 2‬עיניים שרופות וצ'יפס‪'.‬‬

‫לקח סיר‪ ,‬לא כזה גדול‪ ,‬רוקן אותו מצ'יפס ישן‪ ,‬שטף וניקה‪ ,‬ופתאום ‪ -‬אזעקה‪ .‬צופר ארטילריה‪.‬‬

‫התחילו לפול פגזים‪ .‬לקח את הסיר‪ ,‬שם על הראש‪ ,‬וקפץ קדימה על האדמה‪ .‬וכשקפץ קדימה הסיר חתך לו‬
‫את האף‪.‬‬

‫אמרתי – זהו‪ ,‬הלכה ארוחת הבוקר‪ .‬אחרי שחבשו אותו‪,‬‬

‫חזר אליי ואמר – 'אל תדאג‪ ,‬אני בסדר‪ ,‬אני אעשה לך מחדש‪'.‬‬

‫ואומנם הוא הכין לי צ'יפס‪ 2 ,‬עיניים‪ ,‬שרוף כמו שאני אוהב‪ ,‬ושואל אם להפוך‪' .‬לא אל תהפוך‪ .‬תשאיר כך'‪.‬‬
‫אכלתי בתאבון‪.‬‬

‫נתנו לי אוהל‪ ,‬שאשים את הראש‪ .‬שמתי ונרדמתי‪.‬‬

‫בשעה ‪ 2‬קורא לי הסמח"ט‪ ,‬ואומר לי – 'הגיעו אנשי צוות!'‬

‫'יופי!'‬

‫‪19‬‬
 ‫מחוץ לאוהל עמדו ‪ 3‬חיילים דנדשים כאלה‪ ,‬עוד לא היו במלחמה‪.‬‬

‫'שוטניקים?' שאלתי‪ ,‬מקווה שכן‪.‬‬

‫'פטונים' השיבו‪.‬‬

‫'לא מתאים‪ ,‬יש לי שוט קל‪ ,‬מה אעשה אתכם?'‬

‫'מה הבעיה? תראה לנו‪ .‬תן תדריך קצר איך מפעילים ונסתדר‪'.‬‬

‫'מה אתם משוגעים‪ ,‬זו מלחמה‪ ,‬זו לא קייטנה‪'.‬‬

‫הולכים לסמח"ט – מדינה לא רוצה ללמד אותנו‪.‬‬

‫הסמח"ט קורא לי‪' .‬מה הסיפור?' הוא שואל‪.‬‬

‫'מה אתה שולח אנשים להתאבד?'‬

‫ואז הסמח"ט שואל אותם – 'מוכנים לקחת לבד על עצמכם?'‬

‫'כן‪ '.‬הם משיבים‪.‬‬

‫'טוב אז בפקודה‪ .‬תן להם את הטנק‪ ,‬פנה את הדברים שלך‪'.‬‬

‫אמרתי לו – 'הם לא יסתדרו‪'.‬‬

‫'אין מה לעשות‪ .‬אם אתה לא מוכן לשתף איתם פעולה ולעזור‪ ,‬אז זה מה יש‪'.‬‬

‫ניסיתי להתעקש‪,‬‬

‫'אני אומר לך‪ ,‬עושים צמ"פ ‪ 3‬שבועות בבית ספר לשריון כדי לדעת להפעיל טנק הם לא יצליחו ללמוד בחצי‬
‫שעה וגם לא ביום‪.‬‬

‫זה באמת שונה לגמרי‪ .‬הטנקים האמריקאים עליהם למדו הם כמו פרייבטים‪ ,‬כל דבר שם הידראולי‬
‫אלקטרוני‪ ,‬יש מסכים‪,‬‬

‫את כל זה אין בשוט הבריטי‪ ,‬בו הכול מכני‪ ,‬אחר לגמרי‪ .‬הרבה יותר קשה לתפעול‪ ,‬מה‪ ,‬תשלח אותם למות?'‬

‫‪20‬‬
 ‫'הם כבר יסתדרו‪ '.‬משיב הסגן אלוף‪.‬‬

‫טוב‪ .‬הורדתי את הדברים מהטנק‪ ,‬חזרתי לאוהל‪ ,‬אחרי ‪ 20‬דקות קורא לי הסמח"ט‪' .‬אתה מוכן רק להוציא‬
‫להם את הטנק לכביש? הם לא מסתדרים‪'.‬‬

‫איזה מטומטם‪ .‬סיננתי לעצמי‪.‬‬

‫אני בא לטנק‪ ,‬כל הצד האחורי השמאלי שלו שקוע בחול‪ ,‬הגלגל הנע האחורי שבור מהציר‪ .‬זה חלק ענק‪ ,‬לא‬
‫לאגר קטן‪.‬‬

‫צריך לפרוש שרשרת‪ ,‬לפרק את הציר האחורי ולהחליפו בחדש‪ ,‬אין מה לעשות עכשיו‪ ,‬זו עבודה של חימוש‪.‬‬

‫'אמרתי לך‪ ,‬לא יסתדרו‪ .‬הם לא מכירים – אל תאשים אותם!'‬

‫'מה אין מה לעשות?' שואל הסא"ל ‪.‬‬

‫'אתה לא רואה שהסרן שבור? ואתה יודע כמה עולה החלק הזה? זה ‪ 800,000‬לירות!'‬

‫הסמח"ט הזעיק חימוש‪ ,‬באה סדנה שלימה עם מנוף לסדר‪ .‬אחרי שעתיים קורא לי הסמח"ט ואומר לי –‬
‫'הרכב של השליש בדרך‪ ,‬יש שם צוות שוט‪ ,‬רד לצומת טסה‪ ,‬שם יתנו לך טנק‪'.‬‬

‫'שוט?' שאלתי‪,‬‬

‫'כן כן‪ ,‬שוט‪ '.‬בסדר השבתי‪.‬‬

‫עליתי לאוטובוס של השליש החטיבתי‪ ,‬ושם בדרך הכרתי את החבר'ה שכבר יהיו איתי עד סוף המלחמה‪.‬‬
‫חבר'ה טובים‪ ,‬דתיים חבושי כיפה‪ ,‬והייתי מבסוט מהם‪ .‬אפילו שהיו חסרי ניסיון מלחמתי עד אז‪.‬‬
‫אנחנו מגיעים עם האוטובוס אל התאג"ד הרפואי של הצנחנים‪ ,‬שניהלו קרב קשה בחווה הסינית‪ ,‬שעדיין לא‬
‫הסתיים‪ .‬עם הרבה הרוגים ופצועים‪ ,‬תזמון לא אידיאלי לחיילים חדשים כמותם‪ ,‬להיכנס ככה לעניינים‪.‬‬
‫ועכשיו מחכים לתורנו‪ ,‬להחליף צוותים עייפים‪ .‬מדי חצי שעה בא טנק לעשות מלא‪-‬מחדש‪ ,‬כלומר למלא‬
‫את הבטן בדלק‪ ,‬פגזים‪ ,‬תחמושת‪ ,‬הכול במהירות‪ ,‬שעה לא יותר‪ .‬הגיע צוות ראשון‪ ,‬אני שואל אותם –‬

‫'אתם עייפים? רוצים שנחליף אתכם?'‬

‫'לא‪-‬לא‪ ,‬אנחנו ממשיכים‪'.‬‬

‫'בטוחים?'‬
‫'כן‪-‬כן‪ ,‬ממשיכים‪'.‬‬

‫'טוב‪ '.‬השבתי מאוכזב‪ .‬עם הצוות החדש‪ ,‬הרגשתי כמו זוג צעיר‪ ,‬הומלס בלי בית‪.‬‬

‫‪21‬‬
‫עשו להם ביקורת קצרה על הטנק‪ ,‬פתאום מגלים גלגל מתח סדוק‪ ,‬הגלגל שמותח מקדימה את שרשרת‬
‫הטנק‪ .‬אם ימשיכו לנסוע יתפרק גלגל המתח השרשרת תיפול והטנק יושבת‪ .‬אומרים להם להחליף גלגל‬
‫מתח קדמי שמאל‪ .‬קיבלו חושך בעיניים‪ .‬זו עבודה קשה‪ ,‬לפרוס שרשרת‪ .‬אמרתי –‬

‫'נו מה אומרים‪ ,‬תתנו לנו לעשות את זה‪ ,‬תלכו תנוחו קצת?'‬

‫המט"ק התחרט שלא העביר לנו את הטנק והתחיל להתלונן על כאבים מרסיסים ‪.....‬האחרים הצטרפו לדווי‪,‬‬
‫והסכימו להתחלף‪ ,‬ואנחנו נכנסנו מיד לעבודה‪.‬‬

‫עבדנו כמו חמורים‪ ,‬פירקנו תיקנו הרכבנו‪ ,‬אמרתי לשליש שמתחלפים איתם והוא אישר‪.‬‬

‫ורק אז ראיתי מה כתוב על הטנק‪20 .‬ג‪ .‬זה טנק מח"ט!‬

‫סיימנו‪ ,‬אני מעלה את החבר'ה ושואל 'מי זה המח"ט?'‬

‫'פהדאלה‪ .‬ואתה תקבל תכף פקודה בקשר לאן לנסוע‪'.‬‬

‫אין בעיה‪ .‬ובאותו רגע בקשר‬

‫'כבד של ‪20‬ג עבור?'‬

‫כאן כבד של ‪ 20‬ג שומע‪ .‬אני משיב‪.‬‬

‫'סע דרומה לכיוון צומת טסה‪'.‬‬

‫לקחתי מפה‪ ,‬סמוך למילים 'צומת טסה' הופיעו ‪ 2‬צמתים צמודים במרחק קצר‪ ,‬כ‪ 200-‬מטר זה מזה‪.‬‬

‫הגעתי לצפוני‪ ,‬אין כלום איש לא חיכה לי‪ .‬נסעתי לדרומי הגבוה יותר והמתנתי‪ ,‬ואז שומע בקשר –‬

‫'אפרוח של ‪20‬ג‪ .‬איפה אתה?'‬

‫'בצומת טסה‪ '.‬אני משיב‬

‫'גם אני‪ ,‬למה לא רואה אותך?'‬

‫אני מתאר לו את הצומת‪.‬‬

‫'לא התכוונתי להיא‪ ,‬התכוונתי לראשונה‪ ,‬י טוקמק!' – (קללה שימושית בשריון‪ ,‬אידיוט בטורקית‪).‬‬

‫‪22‬‬
 ‫'למי אתה אומר טוקמק?' אני עונה‪.‬‬

‫והכול בקשר חוץ‪ .‬כל החטיבה שומעת‪.‬‬

‫'לך! י‪-‬חתיכת טוקמק שכמוך!'‬

‫'טוׄ ְקמָ ק מי שילד אותך י‪-‬חתיכת בן אלף! ככה אתה מדבר בקשר חוץ? השבתי‬

‫'אני מגיע אליך‪ '.‬אמר‪.‬‬

‫לא זזתי‪ ,‬אני רואה מהצומת השנייה רכב מסוג גלדיאטור מתקרב ונעצר מולי כ‪ 3‬מטרים מהטנק‪ ,‬ממנו יורד‬
‫רב סרן‪ ,‬לבוש מדי א' מבריקים ודרגות מצוחצחות‪.‬‬

‫'מי זה המפקד?'‬

‫'אני‪'.‬‬

‫'אתה יודע שאתה נמצא במלחמה?'‬

‫'אני יודע– אתה עוד לא יודע!'‬

‫'אתה מתחצף! ואתה צריך להגיע לצומת ההיא‪ ,‬ולא לזו!‬

‫אתה לא ממלא הוראות ומסרב פקודה בעת מלחמה‪ ,‬אני יכול לירות בך על זה!'‬

‫אני אומר לו – 'נו קדימה תוציא את האקדח‪ ,‬נראה אותך!'‬

‫'בין העיניים אני נותן לך צרור! תוציא את האקדח!'‬

‫החבר'ה בטנק שלי מכירים אותי שעתיים‪-‬שלוש‪ .‬חשבו שירדתי מהפסים ושהם נפלו עם מט"ק משוגע‪.‬‬

‫אף שהייתי כבר דיי מפורסם‪ .‬רדיו‪ ,‬טלוויזיה‪.‬‬

‫ואחד מהדתיים הכיר את שמי‪ ,‬והבעות פניהם אמרו הכל ‪.‬‬

‫הרס"ן מסתכל לי בעיניים ואמר‪,‬‬

‫'טוב אנחנו נסגור חשבון יותר מאוחר‪ ,‬בינתיים סע אחריי'‪.‬‬

‫‪23‬‬
‫נסעתי אחריו לצומת השנייה שם פנינו שמאלה לכיוון מערב‪ ,‬נוסעים כ ק"מ ‪ 1‬עד שראינו ‪ 6‬פטונים חונים‬
‫בטור מימין לכביש‪ ,‬שם הוא עוצר‪ ,‬ומורה לי לחנות ראשון לפניהם‪ ,‬ונוסע לו חזרה‪.‬‬

‫אוקי‪ .‬עמדתי ראשון‪.‬‬

‫בינתיים ירד החושך‪ ,‬ואנחנו בעלטה התיישבנו על הסיפון לאכול ארוחת ערב‪ .‬הצוות של הפאטון שאחרינו‬
‫סיפרו לנו שההוא עם מדי ה‪-‬א‪ ,‬הוא נפוליאון קטן‪ ,‬שהגיע היום מחו"ל‪ .‬לפתע באמצע ארוחת הערב‪ ,‬מגיע‬
‫הגלדיאטור‪ ,‬ממנו יורד נפוליאון המדובר‪.‬‬

‫'מי זה מדינה‪'.‬‬

‫'כן מה עכשיו?'‬

‫'אתה מדינה?'‬

‫'כן‪'.‬‬

‫'בוא‪-‬בוא‪ .‬רד למטה‪ .‬רוצה לדבר איתך‪'.‬‬

‫אני קופץ מהטנק למטה‪.‬‬

‫'אני רוצה להתנצל בפניך‪ '...‬אומר הוא לי‪,‬‬

‫אוקי‪ ...‬אני משיב‪.‬‬

‫'‪ ...‬אני מצטער שככה דיברתי אליך בקשר חוץ וקראתי לך טוקמק‪ .‬לא ידעתי מה שכבר עברת‪ .‬השליש סיפר‬
‫לי‪,‬‬

‫שעברת כבר הרבה במלחמה‪ .‬מצטער‪ ,‬מקווה שאתה סולח לי‪ .‬סגרנו?'‬

‫'סגרנו‪ '.‬השבתי‪.‬‬

‫זה שסיפר לו‪ ,‬היה כפי הנראה‪ ,‬אחד משני רבי הסרנים שביקשו‪ ,‬שאגרור את הגוויות לנקודת איסוף החללים‬
‫בבלוזה‪.‬‬
‫לא יודע איך הגיע לשם‪ ,‬כפי הנראה הכוחות נעים‪.‬‬

‫'‪ ...‬אז כשתגמרו לאכול‪ ,‬תעבור אחורה ותעמוד שביעי אחרי ‪ 6‬הפטונים ‪.‬‬

‫‪24‬‬
 ‫אוקי‪.‬‬

‫ב‪ 12-‬בלילה פקודה‪ ,‬בלי אורות‪ ,‬אחד בתחת של השני‪ ,‬רק עיני חתול דולקות‪ ,‬מתקרבים לחציית התעלה‪.‬‬
‫ועל הציר הזה היה כל עם ישראל‪ ,‬נעים כמו צב‪ ,‬נוסעים בחושך‪ ,‬נזהרים לא להיתקע אחד באחוריים של‬
‫השני‪ .‬צריך נהג טוב וערני‪.‬‬

‫והנהג שלי לא היה כזה‪ .‬הגענו ב‪ 3-2-‬בבוקר לגשר הגלילים‪ .‬שם אמרו לנו‪ ,‬אסור למשוך ידיות על הגשר לכן‬
‫חייבים לעלות ישר‪ ,‬מסתכלים על הגשר ונוסעים ישר עד לגדה שמנגד‪ .‬מי שרואה שהוא עומד לפול מהגשר‬
‫‪ -‬שיפיל את הטנק אל המים אחרת יחסום את כולם‪ ,‬ותוך כדי‪ ,‬שהצוות ימלט את עצמו‪ .‬לא התנסינו בזה‪,‬‬
‫זה נראה קצת קשה לביצוע‪ ,‬וזה לא סרט פעולה‪ ,‬כי לנהג אין איך להסיע את הטנק וגם לקפוץ‪ ,‬כדי שהטנק‬
‫ייסע וייפול צריך להכניס אותו להילוך מחוץ לטנק עד הנפילה‪ ,‬וקצת לפני לקפוץ למים‪.‬‬

‫אנחנו כבר לא הטנק הראשון כמו בתכנון‪ ,‬עכשיו אנחנו הרי הטנק השביעי‪.‬‬

‫הטנק הראשון עולה‪ .‬הוא עולה עקום‪ ,‬ובאמצע הגשר‪ ,‬פתאום נוחת פגז ארטילריה של המצרים‪.‬‬

‫הוא פוגע בצד הגשר‪ ,‬לא בו עצמו‪ ,‬אבל ממש‪-‬ממש צמוד לגשר‪ ,‬הפיצוץ במים הרים את הגשר מצד אחד שלו‪,‬‬
‫וניער את הטנק שהיה עליו‪ ,‬הטנק התהפך אל המים ושקע לקרקעית‪ .‬בתקווה שהצוות נחלץ משם‪.‬‬

‫הגלילים חלולים בפנים‪ ,‬ואחרי כמה נענועים חזרו למקום כאילו שום דבר לא קרה‪ .‬כל חמשת הפטונים‬
‫הנותרים צלחו בהצלחה‪,‬‬
‫ועכשיו אני‪ .‬ואני לא פאטון עם שרשרת גומי ואחיזה טובה בברזל על הגשר‪ ,‬לי יש שרשרת ברזל‪ ,‬ומגע מתכת‬
‫על מתכת מחליק‪ ,‬מה גם שאם מושכים ידית היגוי‪ ,‬השרשרת יכולה להיתקע בין שני גלילים ולקרוע את‬
‫הגשר‪ .‬אנחנו יורדים‪ ,‬וכל הגשר לפנינו מתרומם למעלה‪ ,‬וכל הגשר מאחורינו מתרומם‪ ,‬ואנחנו תקועים‬
‫באמצע‪ ,‬השרשרת נוגעת במים עד גובה התובה ‪ .‬זה מפחיד‪,‬‬

‫אבל עכשיו עשוי להיות אפילו קל יותר להתקדם‪ ,‬אור הירח מבליט‬

‫את מבנה הגשר‪ ,‬רק צריך לשמור על נסיעה ישרה‪ .‬כשאתה באמצע הלולאה‪ .‬כשהגענו לאמצע הגשר אני‬
‫שם לב שאנחנו עקומים שמאלה ואוטוטו נופלים‪ .‬אני אומר לנהג‪' ,‬בעדינות הכי גדולה שהייתה לך אי פעם‬
‫בחיים ביד‪ ,‬אתה לוקח טיפה ימינה‪ .‬טיפה‪'.‬‬

‫נכון שהפקודה הייתה איסור על משיכת ידיות‪ ,‬ועדיין‪ ,‬לא הייתה ברירה ונתתי את ההוראה‪.‬‬
‫אבל הוא מצדו טלטל בגסות את הידית –'משוגע! קח טיפה‪-‬טיפה שמאלה בחזרה!' ושוב עשה את זה בלי‬
‫רגש‪ ,‬או שפשוט החיכוך בין ברזל לברזל היה חלקלק מדי‪ ,‬אבל חזרנו לנקודה קצת פחות קרובה לקצה‬
‫השמאלי של הגשר‪ ,‬מכפי שהיינו‪.‬‬

‫‪25‬‬
‫קרוב לגדה המצרית‪ ,‬הייתה שרשרת דופן שמאל של הטנק שלנו‪ ,‬צמודה לקצה השמאלי של הגשר‪ ,‬אבל‬
‫הצלחנו לעבור‪.‬‬

‫וכשעלינו על הגדה שממול עצרנו‪.‬‬

‫היינו הטנק האחרון במחלקת המח"ט‪ ,‬הטנק האחרון בטור‪ ,‬ואחרי שעברנו‪ ,‬הגשר נקרע מארטילריה מצרית‪.‬‬

‫מסביב לנו הכול שרוף ולשונות של אש לרוב‪ ,‬וריח חריף של גוויות שרופות‪.‬‬

‫מתוך העלטה מגיע מפקד מחלקת המח"ט ואומר ‪ -‬תשמעו‪ 2 :‬ישנים‪ 2 ,‬ערים‪ .‬לא ‪ 1‬ער ו‪ 3‬ישנים‪ .‬יש פה‬
‫קומנדו מצרי‪ ,‬יש להם נעלי פלדיום‪ ,‬אתם לא מרגישים איך הם עולים על הטנק‪ ,‬והם פשוט מורידים ראשים‪.‬‬
‫שוחטים‪ .‬שימו לב!'‬

‫היו בטנק המון משולשי בד לחבישה וחסימת עורקים‪ ,‬לקחתי כמה מהם וליפפתי סביב הצוואר‪ ,‬עד שהיה‬
‫לי צוואר עבה כמו של לוחם סומו‪ ,‬ככה גם ימיני הטען שלי‪ ,‬ואנחנו שמרנו ראשונים עם הראש בחוץ‪ .‬אמרתי‬
‫לנהג ולתותחן 'לכו לישון‪ ,‬נעיר אתכם עוד שעתיים‪'.‬‬

‫תוך חצי שעה כולנו נרדמנו‪ .‬עם העוזים ביד‪.‬‬

‫קצת לפני אור ראשון מתעורר לא יודע איך ולמה‪ .‬שעות שינה יקרות‪ ,‬איזו הצלה‪.‬‬

‫ו‪ 30-‬שניות אחרי‪ ,‬מגיע המ"מ‪ ,‬ולוחש חזק‪20' :‬ג! ‪20‬ג! תעיר את כולם תתכוננו לתזוזה'‪,‬‬

‫אני מעיר את הטען ואת הנהג 'קום קום עוד מעט זזים'‪ .‬השארתי את התותחן‪-‬לישון‪ ,‬היה הכי עייף‪ ,‬ומסכן‬
‫איזה תנוחה יש לו לישיבה במקום הצפוף הזה‪ ,‬מלא ברזלים בכלל לא נוח‪,‬‬

‫ראיתי אותו ישן שינה עמוקה‪ ,‬נוחר‪ ,‬עזבתי אותו‪ .‬לא צריך אותו‪.‬‬

‫צריך רק טען ונהג‪ .‬אם תהיה אש יתעורר לבד‪.‬‬

‫באה הפקודה להניע‪ ,‬תנועה מהירה סיבובית של היד קדימה‪ ,‬מתחילים להתקדם‪.‬‬

‫המעטנו שימוש בקשר בבוקר‪ ,‬הטנק שלי היה מחובר רק לרשת החטיבתית‪ ,‬לא היה לי קשר עם שאר‬
‫המחלקה‪ ,‬אז כמי שהיה אחרון עשיתי כמותם‪ ,‬והייתי דרוך לאיתותי ידיים ודגלים‪ .‬הגענו לצומת צח‪ .‬כבר‬
‫היה קצת אור‪ ,‬וראינו את סימני הקרב שהיה שם לכוחותינו הרגליים‪ .‬עדיין הכול בוער‪ .‬והרבה גוויות על‬
‫הכביש ובצידיו‪ .‬התקדמנו משם ויצאנו אל שטח הפתוח‪ ,‬סרקנו כל היום עם הכלים הרכים‪ ,‬שטיהרו בונקרים‬
‫ומחנות מצריים‪ ,‬ולא פגשנו טנקים מצרים כל היום‪ ,‬לקראת השעה ‪ 17:00‬נכנסנו למחפורות של בסיס‬
‫טילים‪ ,‬שנועדו לטריילרים הענקיים‪ ,‬שנשאו עליהם את הטילים‪ .‬הטריילרים לא היו שם‪ ,‬והמחפורות טובות‬
‫לנו כחניון‪ ,‬אפשר להכניס ‪ 2‬טנקים במחפורת‪ .‬היינו לבד במחפורת וה‪ 5-‬סביבנו‪ .‬בסביבות ‪ 17-17:30‬אנחנו‬

‫‪26‬‬
‫באמצע ארוחת ערב‪ ,‬ופתאום רואה ושומע את הפטונים מזנקים מהמחפורות במהירות‪ .‬אני מזניק את‬
‫החבר'ה ‪' -‬כנסו מהר לתאים!' זרקנו את האוכל כמו שהוא לתאי זיווד‪ ,‬ויצאנו מהמחפורת לרדוף אחרי‬
‫הפאטונים‪ .‬אני מנסה לברר מה קורה‪ ,‬איך קורה?‬

‫הם נסעו כל‪ -‬כך מהר ולא אמרו לי שום דבר‪ ,‬ואני לא יודע לאן הם שועטים! הגענו לבסיס הטילים המצרי‬
‫שהחבר'ה שלנו כבר כבשו‪ ,‬ועדיין לא יודע לאן נוסעים מכאן‪ ,‬והחושך מתחיל לרדת‪ .‬ראיתי כמה חיילי צה"ל‬
‫בבסיס הטילים‪ ,‬ולהם היה קשר עם המחלקה שלנו‪ ,‬ואני שואל – 'מה קרה? לאן פניהם של הטנקים?'‬

‫ואומרים לי – סקייהוק שלנו נפל והטייסים צנחו בוואדי למטה‪ ,‬לא רחוק‪ .‬קראו למחלקה לחלץ טייס ונווט‪.‬‬

‫עד שהם סיימו לדווח לי‪ ,‬הפטונים כבר ירדו למטה‪ ,‬לחפש את הטייסים וכבר קשה להבחין בין זאב לכבש‪.‬‬
‫הייתי צריך להחליט מה אני עושה עכשיו‪ .‬ממשיך בדהרה אחריהם‪ ,‬או עוצר‪ .‬אני לא מכיר את השטח‪ ,‬לא‬
‫רואה אותם‪ ,‬ולא רוצה לחפש אותם‬

‫ואת עצמי בשטח אויב‪ ,‬לפני שאני מבין מה קורה פה‪ .‬כשאין לי שום קשר עם אף אחד‪.‬‬

‫וזה היה מזל‪ .‬כי הפאטונים התפרסו בשטח שבו היו המצרים בחיפוש אחר הטייסים שלנו‪ ,‬הם באו משני‬
‫כיוונים‪ .‬אחד מול השני‪ 3 .‬פאטונים ירדו בשביל אחד‪ 2 ,‬בשביל אחר‪ ,‬ואז בגלל החושך וזיהוי לקוי הם ירו‬
‫אחד בשני‪2 .‬מה‪ 5-‬נפגעו‪ .‬ה‪ 3-‬שנשארו קראו לדוקטור‪ ,‬וכשהגיע האמבולנס – ירו גם בו‪ .‬בדיעבד סיפרו לי‬
‫שהמצרים הגיעו ראשונים‪ ,‬ותפסו את הנווט‪ ,‬ואיני יודע לבטח מה נפל בגורלו של הטייס‪.‬‬

‫נשארתי לבד‪ .‬קצת התקדמתי‪ ,‬עליתי על רכס לנסות להבין מה קורה שם ומה הלאה‪.‬‬

‫כל הזמן הזה מפקד החטיבה לא פנה אליי אפילו פעם אחת‪.‬‬

‫גם לא נפוליאון‪ .‬גם לא הסמח"ט‪ .‬לא יודע איפה הם‪.‬‬

‫עוד פעם לבד‪ ,‬אמרתי לעצמי‪ ,‬מה כבר יש לי לעשות פה לבד? לא יודע מי נגד מי‪.‬‬

‫החלטתי שהכי בטוח לחזור לשחור‪ .‬לכביש‪ .‬ראיתי אותו בדרך הנה‪ ,‬וחציתי אותו‪ ,‬אחזור אליו ואחליט‪ .‬מה‬
‫שבטוח הוא שצה"ל תפס את הציר‪ ,‬עובדה שחצינו אותו‪.‬‬

‫היה כזה חושך‪ ...‬שירדתי ברגל‪ ,‬לפני הטנק‪ ,‬ואני נותן לנהג סימנים מ‪ 5-‬מטר‪ .‬כמעט נפלנו לתוך מחפורת של‬
‫משאית נושאת טילים‪ .‬מזל שנסענו לאט‪ ,‬עקפנו והמשכנו עד שהגענו לכביש‪ .‬ועכשיו לאן?‬

‫זכרתי שראיתי את הכוחות נעים דרומה‪ .‬הנחתי שינסו להגיע לעיר סואץ‪ ,‬ובכל מקרה זה הכיוון‪ .‬נוסע‬
‫דרומה‪ ,‬ולמרות החושך רואים עדיין בחצי ירח את הגוויות‪ .‬כבר נפוחות‪ .‬וכלבים נוגסים בהם‪.‬‬

‫‪27‬‬
‫זה לא משנה שזו גוויה של חייל אויב‪ ,‬בכל מקרה זה מזעזע‪ .‬רכבים שרופים והאש עדיין בוערת‪ .‬אז צריך‬
‫לעקוף‪ .‬לפעמים לרדת מהכביש‪.‬‬
‫ואת כל זה אני עושה בלי אור‪ ,‬לא רציתי להתגלות‪ ,‬לא ידעתי איזה כוחות יש בסביבה‪.‬‬

‫הירח היה גבוה ובחציו‪ ,‬ודווקא איתו ולאור הכוכבים ראיתי מצוין‪ .‬ודווקא מדורות או אורות רכבים‪ ,‬ייצרו‬
‫סנוור שהרס את הראייה למרחוק‪ .‬אחרי ‪ 3‬קילומטר עצרתי‪ ,‬מימיננו צלליות‪ .‬חשבתי נגמ"שים‪ .‬לא זיהיתי‬
‫אם מצרי או ישראלי‪' .‬אני יורד‪ '.‬כיביתי את מנוע הטנק‪ ,‬לקחתי את הנשק האישי שלי‪ ,‬והתקדמתי ברגל‬
‫לכיוון הנגמ"שים‪ .‬לא הייתי בטוח מה זה‪ ,‬יכול להיות גם צלליות של מבנים‪ .‬לא שמעתי מנועים‪ .‬אני מתקרב‪,‬‬
‫הגעתי לטווח ‪ 50‬מטר‪ ,‬ושומע קול‪ .‬התקרבתי לוודא שאני קולט נכון‪.‬‬

‫אני יודע ערבית‪ .‬אז אדע לזהות‪ .‬ואז שמעתי עברית בבירור‪ ,‬ולא רק זאת‪ ,‬אלא שהקול היה מוכר לי!‬

‫אני חוזר לטנק שלי‪ 150 .‬מטר‪ .‬מניע‪ ,‬מתקדם‪ ,‬ולפני שהבחינו בי בכלל‪...‬צעקתי‬

‫'מאיר י‪-‬מניאק!'‬

‫'מי זה? הוא משיב‬

‫'מאיר ששון אתה מניאק!' צעקתי שוב‪.‬‬

‫כל‪-‬כך שמחתי לשמוע את הקול שלו‪ .‬הייתי חייב לשחרר איזו קללה‪ ,‬פורקן אדיר‪...‬‬

‫ומאיר איש גדול כזה שלא מרשה שיקראו לו מניאק‪.‬‬

‫'זה אבי!'‬

‫'איזה אבי?'‬

‫'אבי מהקיבוץ!'‬

‫היינו יחד ‪ 4‬שנים בקיבוץ‪ .‬לקיבוצניקים‪ ,‬אביהו היה שם ארוך מדיי‪ ,‬אז קיצרו את שמי לאבי‪ .‬גם את ישעיהו‬
‫קיצרו לשייקה‪ ,‬ואת שבתאי לשאבי‪ .‬ומאיר ששון‪ ,‬עיראקי במוצאו‪ ,‬לימים מאיר שגיב‪ ,‬היה הקפטן של‬
‫קבוצת הכדורגל שלנו בקיבוץ כיסופים‪ .‬הוא גם ניגן בגיטרה‪ ,‬ושר‪ .‬איש גבוה‪ ,‬גדול‪ ,1.90 ,‬רחב כתפיים‪ ,‬פנים‬
‫בשרניות‪ ,‬ז'לוב‪.‬‬

‫'מה אתה עושה פה!' שמעתי אותו משיב בהתלהבות‪.‬‬

‫'אני בא אליך‪'.‬‬

‫‪28‬‬
 ‫היו שם ‪ 6-5‬נגמ"שים קומנדקר וג'יפ‪.‬‬

‫'מאיפה באת?'‬

‫'הרפתקה לא כל‪-‬כך מוצלחת‪ '...‬השבתי ‪,‬התחבקנו‪.‬‬

‫הבנתי שהגעתי הביתה‪ .‬יופי‪ .‬יש פה אדם שאני מכיר! מכירים טוב‪ .‬היינו חברים טובים בקיבוץ‪.‬‬

‫מאיר לקח אותי אל מפקד היחידה שלהם‪ ,‬שתחקר אותי קצת‪' ,‬מאיפה באת‪ ,‬מה עשית‪ ,‬איזה טנק יש לך?'‬

‫'צנטוריון שוט קל‪ '.‬השבתי‬

‫'יופי! מחר בבוקר בסריקה תהיה אתנו‪'.‬‬

‫הוא שמח שיש לו טנק‪ ,‬היו שם נגמ"שים בלבד‪ ,‬חי"רניקים‪.‬‬

‫למחרת בבוקר התייחסו אלינו בחשיבות‪ ,‬ויחד עשינו סריקות לאיסוף שבויים‪ .‬אותם החליטו לרכז ליד‬
‫הטנק שלי‪.‬‬

‫הם הסתובבו בשטח עם ג'יפים זלדות ונגמ"שים‪ ,‬נכנסים לבונקרים ומביאים שבויים קשורים בידיים‬
‫באזיקים מאחורי הגב‪,‬‬

‫ומושיבים אותם ליד הטנק‪ ,‬כדי שצוות טנק‪ 4 ,‬חיילים ישמרו עליהם‪.‬‬

‫'עוד מעט תבוא משאית לאסוף את השבויים‪ ,‬שמור עליהם עד שתגיע המשאית‪'.‬‬

‫הביאו ‪ .10‬ועוד ‪ .4‬ועוד ‪ .6‬ועוד ‪ .5‬ועוד ‪ .8‬עד שהיו ליד הטנק כ ‪ 250‬שבויים‪ .‬מה אעשה עם כל אלה? אם כולם‬
‫עולים עליי עם הרגליים גומרים אותי‪ ,‬ועוד מעט יורד הלילה!‬

‫משאית ראשונה הגיעה‪ ,‬לקחה ‪ 50‬ועוד קצת‪ ,‬נשארו כמעט ‪ .200‬משאית שניה לא נראתה באופק‪ ,‬ואני חושש‬
‫מהלילה הקרב‪.‬‬
‫כפי הנראה‪ ,‬הם הרחיקו לכת במלאכת הטיהור של תעלות ובונקרים‪ .‬ומיקומי כבר היה רחוק להם כנקודת‬
‫איסוף‪ ,‬לכן הקימו נקודת איסוף שניה‪ ,‬קרובה יותר למקום הטיהור שבו היו‪ ,‬ולשם כיוונו את המשאיות‬
‫לאיסוף שבויים‪ ,‬ואני נותרתי מאחור‪ .‬ושוב לבד‪ .‬חששתי מהלילה הקרב‪ ,‬והחלטתי לשחרר את השבויים‪,‬‬

‫אם בחצי השעה הקרובה‪ ,‬לא תגיע משאית איסוף לשבויים‪ .‬התחלתי לעשות מיון‪ ,‬בין הקצינים הלבושים‬
‫בבגד החאקי הבהיר שלהם‪ ,‬ובין החיילים הפשוטים‪ .‬היו שם כ‪ 30‬קצינים‪ .‬הקצינים הורידו דרגות ועשו הכול‬
‫להיראות חיילים פשוטים‪ ,‬אבל הפחד והכבוד של החיילים כלפיהם‪ ,‬הסגיר אותם‪ .‬אחרי שהפרדתי את‬
‫הקצינים‪ ,‬הוצאתי אחד מן החיילים שהיה חסר מנוחה ונראה זומם משהו‪ .‬ומול כולם התריתי בו‪.‬‬

‫‪29‬‬
 ‫'עוד פעם אחת תזוז או תדבר‪ ,‬ואני יורה בך‪ '.‬הוא שוב דיבר‪ .‬לקחתי אותו‪ ,‬אל מאחורי הגבעה‪.‬‬

‫קשרתי אותו גם ברגליים‪ .‬יריתי צרור באוויר‪ ,‬וחזרתי לשאר‬

‫השבויים‪ .‬חשבו שהרגתי אותו‪ .‬מאז הכול עבד חלק‪.‬‬

‫התחלתי לתחקר‪ .‬זה מנקה‪ ,‬זה יש לו עגלה בשוק‪ .‬זה פלאח עובד אדמה‪ ,‬כל מיני 'מָ סַ אקין' (מסכנים)‪.‬‬

‫'מי פה נשוי?' מי שנשוי שיישען לימין‪' ,‬אל מגאוואז לילימין'‪.‬‬

‫כמעט כולם‪ ,‬כל הגוש מתכופף ימינה כמו בריקודי עם‪.‬‬

‫'אּומּו' – קומו‪.‬‬

‫'אגעודו הון' ‪ -‬שבו פה‪.‬‬

‫עברתי לתשאל אחד‪ -‬אחד‪ .‬הראשון היה זה מאחורי הגבעה שחשבו שהרגתי‪ ,‬ימיני שחרר לו את הרגליים‬
‫והביא‪.‬‬

‫'אנתא מגאוואז?' (אתה נשוי)‬

‫'נעם' (כן‪).‬‬

‫'עייאל? (ילדים)‬

‫'‪'.4‬‬

‫'ומיהנתק?' (ומקצועך?)‬

‫'כאבאז' (אופה‪).‬‬

‫'פאיין בתשתג'ל?' (איפה?)‬

‫'איסכאנדריה' (אלכסנדריה)‬

‫ואז לשאלת השאלות‪:‬‬

‫'פאיין בידק‪ ,‬תל אביב אוו קהרה?' (לאן תרצה‪ ,‬ת"א או קהיר?)‬

‫‪30‬‬
 ‫הסתכל עליי בהססנות ובחשד‪ ,‬ולא ענה‪.‬‬

‫שאלתי שוב‪.‬‬

‫לא ענה‪.‬‬

‫ואז הבהרתי‪' :‬כי אם אתה רוצה לתל‪-‬אביב – עלה על המשאית שתבוא (שלא באה) אבל אם אתה רוצה‬
‫לקהיר – אתה יכול ללכת‪ '.‬חשב רגע‪ .‬שתק‪ .‬ואז אמר‪' :‬קהרה' כלומר קהיר‪.‬‬

‫'תעל עיוני – (בוא‪-‬עיניים שלי) פתחתי לו את האזיקים‪ ,‬ושלחתי אותו‪ .‬אחרי ‪ 3-4‬כאלה הפסקתי לשאול‬
‫ושחררתי אותם אוטומטית‪ ,‬כך התפטרתי מעשרות חיילים שבויים‪ ,‬שפנו מערבה לעבר קהיר‪ ,‬כשכמעט כולם‬
‫מביטים אחורה מפחד שאירה להם בגב‪' .‬אימשי אימשי מה תכאף'– (תמשיך תמשיך אל תפחד ') אני אומר‬
‫לו‪' ,‬רוח לל קהרה' – (לך לקהיר)‪.‬‬

‫לא היה להם נשק‪ ,‬אז נתתי להם ללכת‪ ,‬לא יודע איך הם מתמצאים במדבר הזה‪ ,‬אחרי ‪ 20-30‬מטר היו‬
‫נעלמים‪.‬‬

‫גם את ההוא מאחורי הגבעה‪.‬‬

‫אחד מהם אמר‪ ,‬שהוא רוצה להישאר איתי‪ .‬סמל מחיל האוויר‪' .‬לא רוצה לקהיר‪'.‬‬

‫אני שואל אותו‪,‬‬

‫'תל‪-‬אביב או קהיר?'‬

‫'כאליני אגעוד מאעאק שוויה?' (תרשה לי לשבת אתך קצת?)‬

‫'לאש'? (למה?) אני שואל‪.‬‬

‫'אינתא בני אדם' (אתה בן אדם) השיב‪.‬‬

‫'בידק תיתעשה מאעאנא'? (רוצה לאכול ארוחת ערב איתנו?)‬

‫'שוקרן‪ ,‬שוקרן‪ ,‬מאנאש ג'אווע' השיב‪.‬‬

‫(תודה‪ ,‬תודה‪ ,‬אני לא רעב)‬

‫'זאקאן מא בידק תיתעשה מאעאנא רוח איתעשה פיבייתק'‪.‬‬

‫‪31‬‬
 ‫(בגלל שאתה לא רוצה לאכול איתנו לך תאכל בביתך)‬

‫והצבעתי לכיוון קהיר‪.‬‬

‫'לא‪ ,‬לא‪ ,‬מה בידי באקול מאעאקום' (לא‪ ,‬לא‪ ,‬רוצה לאכול איתכם)‬

‫ישבנו לאכול ארוחת ערב ביחד‪ ,‬חוץ ממנות קרב היה לנו חומוס פול בצל יבש ולחם‪ .‬כשסיימנו לאכול שאלתי‬
‫אותו‪,‬‬

‫'תעראף תעמל אווה?' ( אתה יודע להכין קפה)‬

‫'מעלום‪ ,‬עאלא ראסי'‪ ,‬ענה (בוודאי‪ ,‬על ראשי)‬

‫הוא הכין קפה חזק ומתוק‪ ,‬וישבנו לדבר כמו חברים‪ .‬הוא סיפר על המשפחה במצרים‪ ,‬בקהיר‪ .‬הגיש בקשה‬
‫להגיע לקצונה‪ ,‬רצה לעשות קריירה צבאית‪ ,‬וללמוד רפואה‪ ,‬אבא פלאח‪' .‬איך תלמד רפואה‪ ,‬לא נותנים‬
‫לפלאחים?' שאלתי‪' .‬אח שלי הגדול כבר רופא‪ ,‬יש לנו קרוב משפחה בקהיר שעוזר‪ '.‬היה נעים לדבר איתו‪.‬‬
‫ידע קצת אנגלית‪ .‬לא סתם פלאח‪ .‬ניסה לדבר אינטלקטואלית‪ .‬גם על יחסי ערבים יהודים דיבר– 'זה לא‬
‫עניין שלנו בכלל‪ ,‬על מה רבים‪ ,‬על מה הורגים‪ ,‬אתה יודע מה היה פה בשישים ושבע‪ ,‬כמה נהרגו‪ ,‬כמה בתים‬
‫באבל‪ ,‬והכול בגלל המנהיגים‪ ,‬שלא אכפת להם מהעם‪ ,‬גם ככה רק פלאחים מתים‪ .‬להם לא קורה שום דבר‪,‬‬
‫יושבים תמיד מאחורה‪'.‬‬

‫מה אני אגיד‪ ,‬נשמע אמין‪ ,‬לא שניסה להתחבב‪ .‬אבל לך תדע‪ ,‬בכל‪-‬זאת‪ ,‬הוא שבוי‪ .‬למרות שבחר בסוף את‬
‫השבי‪ ,‬יכול להיות שהיה בהלם מהיחס שקיבל‪ .‬וכך אמר‪' -‬כל הזמן סיפרו שאתם חייוואנים – ' (חיות‪...' ),‬‬
‫‪ -‬ואתה בן‪-‬אדם‪' .‬שאלוהים יברך אותך' אמר‪.‬‬

‫בערב ביקש ללכת לעשות את צרכיו‪ ,‬הצבעתי לכיוון מערב ואמרתי לו 'רוח הינאק' לך לשם‪ .‬והוא הלך ללא‬
‫שוב‪ ,‬לקחתי בחשבון שהוא עלול לא לשוב‪ ,‬שמחתי שהלך‪.‬‬

‫אחרי כחצי שעה הגיע אלינו ג'יפ‪ ,‬שבא להוביל אותנו אל מקום חניית הלילה של הנגמשים‪ ,‬ומשום מה‪ ,‬אפילו‬
‫לא שאל היכן השבויים‪ ,‬ואני לא התנדבתי לספר לו‪ .‬נסענו אחריו‪ ,‬עד שהגענו אל מקום חניית הלילה של‬
‫הנגמשים המטהרים‪.‬‬

‫שם נודע לנו מהרדיו‪ ,‬על הפסקת אש מוסכמת בין ישראל למצרים‪ ,‬וכולנו התחלנו לחלום על הבית‪.‬‬

‫בחניון קרא לי מפקד הכוח‪ ,‬ושאל אם אספו את כל השבויים‪ .‬השבתי לו שמשאית איסוף לקחה כ‪ 50-‬שבויים‬
‫ולא שבה יותר‪ ,‬לכן ש חררתי את השאר עם השקיעה‪ .‬השיב לי 'טוב עשית‪ .‬יש לנו יותר מדי שבויים'‪ .‬ואז‬
‫הוסיף ואמר‪ ,‬כי קיבל הוראה להעביר אותי למחרת עם הטנק‪ ,‬לגדוד טנקי שוט שבסמוך אלינו‪.‬‬

‫‪32‬‬
‫למחרת ב‪ 23,10-‬עברתי עם הטנק לגדוד טנקי שוט בחטיבה ‪ ,786‬שישבה סמוך לנמל עאדאבייה‪ ,‬למרגלות‬
‫הרי עאתאקה דרומית לעיר סואץ‪ .‬שם קיבלתי אנשי צוות חדשים‪ ,‬והצטרפתי לפלוגה א' של גדי בגדוד ‪.183‬‬

‫טרם פרוץ המלחמה באוקטובר ‪ 73‬עוד הספקתי לשלוח שני שירים לפסטיבל הזמר הקרוי מזרחי 'שיר שמח'‬
‫לאורי שבח‪ ,‬ו'עורה אדם' לבועז שרעבי‪ ,‬ושניהם נכנסו לפסטיבל 'שיר שמח'‪.‬‬

‫א‪ .‬שיר שמח ליבי פורח לך האהבה‬

‫לך זימרתי קולי נשאתי את האהובה‬

‫עורי ילדתי נשקיני את מאור עיני‬

‫כה ערגה אלייך נפשי בואי אל גני‬

‫את סודך אנא גלי לי אנא רק לי‬

‫מי ייתן ואת תהי לי תהי רק לי‬

‫פז' לייללהיליי‪.......‬את סודך אנא גלי לי אנא רק לי‬

‫מי ייתן ואת תהי לי תהי רק לי‬

‫ב‪ .‬לך אתנה סלתא ושמנה כל טוב ויקר‬

‫גם נווה קט אם רק רוצה את עם גן מהודר‬

‫בואי כי חלף הגשם גם הסתיו עבר‬

‫בואי ונצא לשוח בין פרחי הבר‬

‫כבר יבשו מימיי הגשם משבילי עפר‬

‫אל הגן נצאה יחד על סוסי נדהר‪.‬‬

‫פז' ליילהליליי‪.......‬כבר יבשו מימיי הגשם משבילי עפר‬

‫אל הגן נצאה יחד על סוסי נדהר‪.‬‬

‫‪33‬‬
 ‫'עורה אדם'‬

‫א‪.‬‬

‫קול קורא לי בחצות הליל אפל שם בחורשות‬

‫בגן עדן מזמרות הציפורים גם בלילות‬

‫קול של נערה קרא את שמי מתוך האפילה‬

‫בוא אדם פרי זה תטעם אזי תראה תהיה חכם‬

‫פז'‬

‫עורה אדם אייכה נרדם כי תחבא מצעדיי ממני תתעלם‬

‫עורה אדם אייכה נרדם כי תחבא ממני תתעלם‬

‫ב‪.‬‬

‫אז חמקנו שנינו יחד להחבא בין השיחים‬

‫התביישנו פן יראנו זה האל לא לבושים‬

‫הוא קרב אט אט אלינו מסביבו המלאכים‬

‫עד עמד הוא מעלינו בקול גדול עלי הרעים‬

‫פז'‬

‫עורה אדם‪....‬‬

‫הפסטיבל אמור היה להתקיים בירושלים ב ‪19.12.73‬‬

‫‪34‬‬
‫קיבלתי הזמנה זוגית לפסטיבל‪ ,‬ומאד רציתי לקחת את יהודית איתי‪ ,‬ולהיות שם נוכח! לא כל כך האמנתי‬
‫שאקבל שחרור‪ ,‬אך בכל זאת פניתי למג”ד חגי כהן‪ ,‬לקבלת אישור יציאה ל‪ 48-‬שעות‪.‬‬

‫בלאו הכי לא הייתה אז פעילות מבצעית‪ ,‬שביתת הנשק התקיימה ואנחנו היינו פעילים מאד בתרגילי בטן‬
‫גב‪ ,‬משך שבועות‪ ,‬כששיחות השלום התנהלו בק"מ ה‪ 101-‬בין ישראל ומצרים‪.‬‬

‫נכנסתי לחגי המג"ד‪ ,‬שהיה אדם נחמד וחביב‪ ,‬שטחתי בפניו את בקשתי‪ ,‬ולהפתעתי השיב לי‪ ,‬אתה תצא‬
‫בתנאי שאתה מבטיח שתביא איתך פרס‪ .‬עניתי לו שאכן יש סיכוי סביר‪ .‬הוא נענה לבקשתי ושחרר אותי‬
‫הביתה ל ‪ 72‬שעות‪.‬‬

‫למחרת טסתי הביתה מפאיד שבמצרים לשדה התעופה לוד‪.‬‬

‫והגעתי הביתה בהפתעה‪ ,‬פעם ראשונה מאז פרוץ המלחמה‪ .‬אבי שמח מאד לקראתי‪ ,‬והיה נרגש כמו שאף‬
‫פעם לא ראיתי‪.‬‬

‫ואז הוא סיפר לי כי קיבל ביקור של נציגי צה"ל כעשרה ימים לאחר פרוץ המלחמה‪ ,‬ובביקור זה הודיעו לו‬
‫שאני נעדר‪ ,‬מתאריך ה‪ 8.10.73‬ביום הקרב על הפירדאן‪ .‬אבי מיד שלף להם גלויה שקיבל ממני מתאריך‬
‫‪ . 9.10.73‬כשהייתי בבלוזה בתיקון של הטנק‪ ,‬שלחתי גלויה הביתה שאני בסדר‪ .‬נציגי צה”ל שמחו לדעת‬
‫ששרדתי את התופת מול הפירדאן‪.‬‬

‫למחרת לקחתי את יהודית ויחד נסענו לפסטיבל בירושלים‪.‬‬

‫בפסטיבל הזה לאבא שלי הייתה חגיגה גדולה‪.‬‬

‫אחי נדב מדינה היה שותף של אבנר צדוק בלחן לשיר 'לקראת שבת' מילים עודד לוי‪ ,‬שביצע יגאל בשן‪ ,‬שזכה‬
‫במקום הראשון‪.‬‬

‫במקום שני זכה אורי שבח ב' שיר שמח'‪ ,‬ובמקום שלישי בועז שרעבי בשיר 'עורה אדם'‪ ,‬שאת שניהם כתבתי‬
‫והלחנתי‪.‬‬

‫חזרתי לגדוד‪ ,‬עטור בשני פרסים ושני תקליטים של הפסטיבל‪ ,‬אחד מהם הענקתי לחגי כהן המג”ד‪.‬‬

‫כהרגלי אני מאזין למצעד הפזמונים של קול ישראל‪ .‬מצפה לשמוע את שלושת השירים‪ ,‬שזכו בשלושת‬
‫המקומות הראשונים‪ ,‬מוצגים בפינה לשיפוטכם‪ ,‬כפי שהיה נהוג בשלוש השנים הקודמות‪ .‬ולאכזבתי הרבה‪,‬‬
‫עוברים שבועיים‪ ,‬והם לא מוצגים!‬

‫אני מרים טלפון‪ ,‬מחניון הטנקים מדרום לעיר סואץ שבמצרים‪ ,‬ליוסף בן ישראל‪ ,‬ושואל אותו‪ .‬מדוע השירים‬
‫לא מוצגים במצעד? ותשובתו הייתה‪ ,‬כי מנהל התוכניות הקלות ג‪.‬ב‪.‬ש‪ ,‬החליט להפריד‪ !!!!..‬בין הזמר‬
‫'המזרחי' לבין הזמר 'הישראלי'!‬

‫‪35‬‬
 ‫וכי מתכננים לזמר ה'מזרחי' מצעד משלו בשם 'פעמי המזרח'‪.‬‬

‫כל כך הרבה פשעים נגד החברה‪ ,‬בשני משפטים קצרים!!‬

‫לשמע התשובה‪ ,‬הרגשתי שאפרטהייד מלוכלך הולך ומתעצם‪ ,‬ועומד לנחות על החברה הישראלית‪ ,‬מידי‬
‫אנשים‪ ,‬שניתן בידם כלי תקשורתי ממלכתי רב עוצמה‪ ,‬מתוך הנחה שחוק רשות השידור‪ ,‬המחייב אותם‬
‫לשקף את חיי התרבות במדינת ישראל‪ ,‬הוא נר לרגליהם‪ .‬שיש בליבם אהבת ישראל‪ ,‬שינהגו ביושר בהגינות‬
‫ובתום לב‪ ,‬בכלי התקשורת הממלכתי החשוב הזה‪ ,‬שאחד מתפקידיו החשובים ביותר היה‪ ,‬ללכד וליצור‬
‫מרקם ישראלי בריא ורב גוני‪ ,‬שישקף נאמנה את התרבות הישראלית הרב גונית‪ ,‬שממנה תיווצר תרבות‬
‫ישראלית מגוונת‪ ,‬השואבת ממקורותיה ההיסטוריים‪ ,‬ומן ההווי העכשווי‪ .‬שתפיץ את העברית ותשמור על‬
‫הגייתה הנכונה‪ .‬שלכל מרכיביה של החברה בישראל‪ ,‬תהיה הרגשת שייכות ושוויון‪ ,‬בעיצוב הווייתה של‬
‫התרבות הישראלית המתחדשת‪ ...‬וכו'‪.‬‬

‫לצערי ולצערם של לפחות חצי מאזרחי המדינה‪ ,‬כל זה לא התקיים! ובפועל ההפך היה הנכון! רבים מאד‬
‫מאנשי קול ישראל ורשות השידור‪ ,‬שהייתה מונופול מיום הכרזת העצמאות ובמשך כ‪ 40-‬שנה‪ .‬הבינו את‬
‫העוצמה שיש בידיהם‪ .‬וכפו על כולנו את העדפותיהם‪ ,‬השקפת עולמם ואת טעמם האישי‪.‬‬

‫ותוך כדי רמסו ברגל גסה את טעמם והעדפותיהם של בני עדות המזרח ואזרחי המדינה הדתיים‪.‬‬

‫איש בפוליטיקה הישראלית לא ביקר אותם על כך‪ ,‬רוב חברי הכנסת פחדו מהתקשורת המונופוליסטית‪,‬‬
‫ומילאו פיהם מים בנושא האפליה הקשה‪ ,‬שהתקיימה בפומבי אל מול עיניהם ואוזניהם של הנבחרים‪.‬‬
‫ה פוליטיקאים העדיפו לשמור את הסיכוי של חשיפה אישית בתקשורת המונופוליסטית לקידום עצמי‪ ,‬על‬
‫פני הטחת בקורת בתקשורת‪ ,‬ואילוצה לקיים את חוק רשות השידור ככתבו וכלשונו‪' ,‬לשקף נאמנה את‬
‫התרבות בישראל על כל גווניה'‪.‬‬

‫לצערי‪ ,‬נקודת הכניסה שלי לעולם התרבות בישראל הייתה בנקודת זמן‪ ,‬של עיוות חריף בשיקוף התרבות‬
‫הישראלית‪.‬‬

‫מתוך המציאות העגומה הזאת הבנתי‪ ,‬כי המלחמה הבאה שלי‪ ,‬תהיה על שוויון‪ ,‬חופש הביטוי‪ ,‬חופש יצירה‪.‬‬
‫וכנגד כל ביטויי גזענות מפלה‪ ,‬בתקשורת הישראלית הממלכתית!‬

‫בוקר אחד מגיע לטנק שלי גדי המ"פ‪ ,‬שתינו קפה ביחד ואז הוא פונה אלי בציניות מרומזת‪ .‬מדינה‪' ,‬כבר‬
‫הרבה זמן החיילים בפלוגה לא אכלו בשר'‪ ...‬הבנתי את הרמז‪ ,‬והשבתי‪ .‬בקר או עוף? 'מה שתביא יהיה טוב‬
‫' אמר גדי‪ .‬תן לי את הג'יפ שלך לשעתיים‪ ,‬והערב כולם יאכלו סטייקים! השבתי‪ .‬הוא השליך אלי את‬
‫מפתחות הג'יפ‪ ,‬ואמר לי 'שעתיים הא‪ ...‬בזהירות'! לקחתי איתי את שני הקצבים של הפלוגה‪ ,‬שניהם נהגי‬
‫טנקים אחד מהם היה נ'‪ ,‬נהג הטנק שלי‪ .‬השני ר'‪ .‬הם הביאו איתם יריעת אוהל‬

‫‪36‬‬
‫שני סכיני מטבח מושחזים‪ ,‬וחבל די ארוך‪ ,‬עלינו על הג'יפ ונסענו ישר בכיוון מזרח‪ ,‬לאיזור הסוואנה של‬
‫החיץ החקלאי‪ ,‬בסמוך לנמל עאדאביה‪ .‬בתוך כרבע שעה הבחנו בתאו מלחך עשב בתוך הסבך‪ .‬שני הקצבים‬
‫נכנסו לפעולה וחיש השכיבו את התאו‪ ,‬עקדו אותו‪ ,‬ושניהם ביחד‪ ,‬ביצעו שחיטה כשרה!‬

‫אחרי שהפקנו כ‪ 60-‬ק"ג בשר אדום לתוך היריעה‪ ,‬פנינו לשוב אל חניון הטנקים שלנו‪ .‬לפתע צץ מול עינינו‬
‫אגמון קטן‪ ,‬ובו ברברו הרבה ברווזים‪ .‬העברנו את המידע לאסיף הרס"פ‪ ,‬והמשכנו לכיוון הפלוגה‪ .‬הגענו‬
‫סמוך לארוחת ערב‪ ,‬הדלקנו מדורה‪ ,‬ומעל למדורה הנחנו מיטת רשת ממתכת‪ ,‬עליה צלינו את הבשר המתובל‬
‫במלח ופלפל‪ .‬וכל הפלוגה ‪ +‬חגגו על הסטייקים באותו ערב‪.‬‬

‫את הברווזים שהביא אסיף‪ ,‬שמרנו ל'מרק עוף אסיף' ע"ש הרס"פ דוד אסיף‪ ,‬שהתמכר למרק עוף ברווז‬
‫שהייתי מכין לצהרים‪ ,‬משך כל אותו שבוע‪.‬‬

‫מדי פעם המצרים היו מפירים את הפסקת האש‪ ,‬ומנסים להכניס ציוד וכלי משחית לכוחותיהם במובלעת‪,‬‬
‫נולד צורך‪ ,‬שאחד הטנקים יצא לעמדת ירי קדמית‪ ,‬כדי לירות ברכבים קרביים ובמשאיות אספקה‪ .‬המ"פ‬
‫היה שואל במסדר הפלוגה מי מתנדב?‬

‫ואני תמיד הרמתי את ידי‪ ,‬והייתי יוצא ליום ירי במטרות נעות של רכבים מצרים על הכביש‪ .‬יום אחד שאלו‬
‫אותי אנשי הצוות שלי‪ '.....‬למה כל הזמן אתה מתנדב?'‬

‫'כי משעמם לי'‪ ,‬השבתי‪.‬‬

‫מבחינתי‪ ,‬זה היה אימון צוות בירי‪ ,‬לצוות החדש שלא הכרתי‪ ,‬ולא ידעתי איך הוא יגיב בפעילות מבצעית‪.‬‬

‫שיחות הפרדת הכוחות בין ישראל ומצרים‪ ,‬נמשכו חודשים ארוכים‪ ,‬ואנחנו המילואימניקים היינו תקועים‬
‫בשטח‪ ,‬עד שיסוכמו התנאים וייחתם הסכם‪.‬‬

‫אחרי כ‪ 5-‬חודשים התבשרנו שאנחנו מתפנים‪ ,‬עם צוו ביד לשרות מילואים בעוד ‪ 3‬שבועות‪ ,‬למשך ‪ 45‬ימיי‬
‫מילואים ברמה הסורית‪.‬‬

‫הוצבנו בחאן ארנבה‪ ,‬החזקנו קוו והיינו חשופים לארטילריה כמעט מדי יום‪ ,‬אבל קרבות שריון לא היו‪.‬‬

‫‪37‬‬