Professional Documents
Culture Documents
תרוייהו צדיקי גמורי נינהו ,ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמי ,לשונה פרקו מאה ואחת
)חגיגה ט(:
www.GemaraSedura.com
א עבודה זרה פרק ראשון לפני אידיהן דף ב:
י
ומי איכא ערבוביא קמי שמיא? 14 ומא דתני אידיה,
אלא, מאי טעמא לא תני עידיה?
כי היכי דלא ליערבבו אינהו בהדי הדדי, 15 אמר ל)
דלישמעו מאי דאמר להו. עיקרד תברא עדי .
ותני ¯· :ÛÒÂÈ
אלו פרסיי, ומנא ל דמא דחשיב עייל ברישא?
שאוכלי ושותי כדוב ,ומסורבלי בשר כדוב,
8
כד¯· ,‡„ÒÁ
ומגדלי שער כדוב ,ואי לה מנוחה כדוב.
9
דאמר ¯· :‡„ÒÁ
מל) וצבור
אמר לה הקדוש ברו) הוא: מל) נכנס תחלה לדי, 1
רש"י רש"י
.'ÂÎ ÔÈÓÈÈ˜Ó Ì‡˘ ¯ÓÂÏ 6התרה זו לא טובת היא אלא שאי מצווי לקיימ
וא יקיימו לא יקבלו שכר:
.‰ÏÈÏ ÌÓÂÈ È˙ȯ· ‡Ï ̇ 7א לא בריתי שכתבתי שתהא נוהגת יומ ולילה .Ô¯‡Ù 1אר 3ישמעאל דכתיב )בראשית כא( בהגר )ותשב( במדבר פאר:
והיינו תורה דכתיב )יהושע א( והגית בו יומ ולילה וכתיב )דברי כט( אלה דברי .‰ÂÓÈȘ ‡Ï ‰ÂÏ·˜ ÌÂÏÎ 2כלומר משו דלא קבלנוה לא קיימנוה:
הברית: .Ô‰˙¯·˙ ‡„ ÏÚ 3פירכא היא כלומר נמצא תשובה זו קטיגור לה אמאי לא
8ה' דהששי יתירה וכתבה בסו מעשה בראשית לדרשה זו והכי משמע ויהי קבלוה:
ערב ויהי בקר יו הששי של ששה בסיו שעתידי ישראל לקבל התורה: .˙È‚È‚Î 4קופא בלע''ז ומטילי בה שכר:
.ÔÈ„ ˙ÚÓ˘‰ 9מת תורה: .ÌÈ‚ ¯˙È ‰‡¯ 5נראה בעיניו וישר להתיר:
וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, אמר לה הקדוש ברו) הוא:
שנאמר )תהלי ב,ג(: מכ יבאו ויעידו בה בישראל שקיימו את התורה כולה!
כד
ימו".
יכה ִמ ּ ֶמ ּנ ּו עֲ ב ֵֹת ֹ
ימו ,וְ נַ ׁ ְשלִ ָ
רו ֵת ֹ
מו ְס ֹ
נַת ָקה ֶאת ֹ
"נְ ְּ
14
יבא נמרוד ויעיד באברה שלא עבד עבודה זרה! 3
איכא דמתני להא ד¯· ˜ÁˆÈ Èאהא, מי שלא טרח בערב שבת מהיכ יאכל בשבת!
אלא א על פי כ,
דתניא: מצוה קלה יש לי וסוכה שמה ,לכו ועשו אותה.
¯· ÈÒÂÈ Èאומר:
לעתיד לבא באי אומות העולל ומתגיירי; ומי מצית אמרת הכי?
ומי מקבלינ מינייהו? והא אמר ¯·,ÈÂÏ Ô· Ú˘Â‰È È
והתניא: מאי דכתיב )דברי ז,יא(:
אי מקבלי גרי לימות המשיח, "אֲ ׁ ֶשר ָאנ ִֹכי ְמ ַצ ְ ּו ָך ַהי ֹּום לַ עֲ ׂש ֹו ָתם"?
כה
כיוצא בו לא קבלו גרי לא בימי דוד ולא בימי שלמה! " ַהי ֹּום לַ עֲ ׂש ֹו ָתם" ולא למחר לעשות,
9 8
.Ì˙˘Ù Ì˙‡ˆÈ 6סיפא דוזרחה לכ הוא ופשת לשו שומ וריבוי ועובי כמו
רש"י
)תרגו בראשית א( פושו וסגו וכמו )איוב לה( ולא ידע בפש מאד:
.ÔÈ„‰ ˙Ú· ÁÎ ‡È‚˘ ‡‰È˘ ‰‡ˆÓ ‡Ï 7א ישגיא כחו יתחייבו כול
כלייה: .‰¯Â˙ ȯ·„Ó ˜ÒÂÙ‰ 1מי שעוסק בתורה ופוסק על דברי שיחה בטלה:
.χ¯˘È· ‰Èȯ˙ ¯Ó‡ ‡ÈÁ ¯· ‡Á‡ '¯ 8וה''ק אע''פ שבעל חימה אני חימה .ÁÂÏÓ 2דברי לחלוחי ועיקר ל''א הנכתב בלוחות:
אי לי כבר נשבעתי מקצו עלי): .ÌÈÓ˘ È„È· ÏΉ 3מחושות ומכאובות הבאי לאד כול על ידי גזירת שמי:
.È˙È ÈÓ 9סיפא דהאי קרא הוא: .ÌÈÁÙ ÌÈˆÓ ıÂÁ 4צני צנה פחי חולי הבא ע''י חו כמו )שיר ב( עד שיפוח
.˙È˘Â ¯ÈÓ˘ 10לשו אר 3גזירה וחורב ודוגמתו )איכה ג( השאת והשבר: היו:
.ȯ„ÒÎχ È·¯„ ÂÈȉ 11אדלעיל קאי דאי הקב''ה בא בטרוניא ע בריותיו: .‡·‰ ÌÂȉ 5השמש הבאה דבכמה דוכתי קרינ לשמשא יומא:
יכם",
יכם ֵאת ָּכל עֲ ֹונ ֵֹת ֶַעל ֵּכן ֶא ְפקֹד עֲ לֵ ֶ א יש לה זכות אפד,
מא דאית ליה סיסיא ברחמיה מסיק ליה?
10 9 וא לאו אשמיד. 2
¯· ‡ÙÙרמי:
רש"י
ְּב ָכל ֹיום", 1
כתיב )תהלי ז,יב(ֵ " :אל ז ֵֹעם .Ô‰Ï˘ È‚È· 1בספר זכרו מעשיה:
.Ì„ÈÓ˘‡ Â‡Ï Ì‡Â 2ובדי אפקוד עליה ולא בחמלה כי א בדקדוק
רש"י כדאמרינ לעיל מקדיר עליה חמה מנרתקה אולי יבעטו:
.È˙Ú„È 8אהבתי כמו )תהלי א( יודע ה' דר) צדיקי וכמו )שמות לג( ואדע) בש: .‡·¯ ¯Ó‡„ ÈÓ ÂÈȉ 3שהקב''ה ד אומות העול בדי^:
.‡ÈÒÈÒ ‰ÈÏ ˙ȇ„ Ô‡Ó 9זע: .‰ÓÈ˘‡ ‰ÂÚ ‰ÂÚ ‰ÂÚ 4עיווי עיותה ולעי אשימנה וכ תירג^ יונת חוביהו
.‰ÈÏ ˜ÈÒÓ ‰ÈÓÁ¯· 10מעלהו על אוהבו והנ זועפי )בראשית מ( מתרגמינ חבו בחוביהו אתפרע מינהו:
נסיסי לשו אחר סוסיא סוס שעסקו רע את אוהבו מעלי עליו כדי שימות: .„ÈÙÎ 5ניקור ביקדור''א בלע''ז שמנקרי מעט מעט וכ נפרע מה מעט מעט
.ËÚÓ ËÚÓ ÂÓÓ Ú¯Ù 11כ ישראל נפרע מה הקב''ה את כל עונותיה בהסתר פני בוהיה לאכול לפדות מעונותיה כדי שיזכו לעוה''ב:
בעוה''ז כדי שיזכו ליו הדי ומאומו' העול^ אינו נפרע מה כלל כדי לטרד .Ú¢ Ì‰Ï 6אני נות לה פדיו כמו )שמות יד( ויושע ופרק וכמו )ב''ק פ (.ישוע
מ העוה''ב ופקידה משמע מעט מעט כאד שפוקד את חבירו לפרקי: הב פדיו:
.ÂÏÁ˙ È˘„˜ÓÓ 12גבי )ארבעה( משחיתי שבאו להשחית את ירושלי כתיב .‡·‡ ¯''‡„ ÂÈȉ 7אפד לישראל בממונ והיינו כפיד של תרנגולי פורעי
ביחזקאל: מעט מעט ונוגשי) בצדקה:
אמר ¯· :ÛÒÂÈ קות יְ הֹוָ ה" )ע"פ מיכה ו,ה(, לְ ַמ ַען ַּד ַעת ִצ ְד ֹ
ע
לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא,
11
קות יְ הֹוָ ה" )ש(?
מאי "לְ ַמ ַען ַּד ַעת ִצ ְד ֹ
פא
ביומא קמא דריש שתא ביחיד, אמר ¯·:¯ÊÚχ È
עא
דלמא כיו דמפקיד דינא מידחי. אמר לה הקדוש ברו) הוא לישראל:
אי הכי דעועב כמה צדקות עשיתי עמכ,
רש"י
רש"י .ÌÂÈ Ïη ÌÚÂÊ 1ואפילו הכי קיימי וכתיב מי יעמוד:
.„ÈÁÈ· 2מי יעמוד:
.ÂÙ‡· Ú‚¯ ÈÎ 8אלמא דרגע הוי אפו: .¯Â·ˆ· 3א על גב דבכל יו זוע מתקיימי:
.ȘÈȯÂÒ 9נוקייש לשו לע''ז כמו חוטי חוטי ולשו ישמעאל קורי לחוט .‡·È˯· 4באחו:
סוריאק: .‰ÈÏ È‡„˘ 5השלכתיו לרעות:
.‡Ú¯‡ Á¯Â‡ Â‡Ï 10לכוי שעת זעמו: .˙ÎÂÒ 6לשו מחממת:
.‡˙ÈÈÓ˜ ÈÚ˘ ˙Ï˙· 11בשעת חרו: .Ï‚Ï‚‰ „Ú ÌÈˢ‰ ÔÓ 7עד באכ אל הגלגל שהפלתי לפניכ שונאיכ:
דצבור נמי!?
ואמר ¯·:ÈÂÏ Ô· Ú˘Â‰È È דצבור נפישא זכותיה.
לא עשו ישראל את העגל 9
אי הכי
אלא לית פתחו פה לבעלי תשובה, דיחיד דצפרא נמי לא!? 1
לְ יִ ְר ָאה א ִֹתיָּ ...כל ַה ּי ִָמים" וגו'. שלש ראשונות הקדוש ברו) הוא יושב ועוסק בתורה!?
והיינו דאמר ¯· ÔÁÂÈ Èמשו ¯·:ȇÁÂÈ Ô· ÔÂÚÓ˘ È איפו).
לא דוד ראוי לאותו מעשה, 11
ואיבעית אימא
ולא ישראל ראוי לאותו מעשה. לעול לא תיפו),
לא דוד ראוי לאותו מעשה. תורה דכתיב בה אמת,
דכתיב )תהלי קט,כב(: דכתיב )משלי כג,כג(" :אֱ ֶמת ְקנֵה וְ ַאל ִּת ְמ ּכֹר"
5 4
שא חטא יחיד " ַהי ֹּום לַ עֲ ׂש ֹו ָתם" ולא היו ליטול שכר.
אומרי לו :כל) אצל יחיד,
וא חטאו צבור ואמרפד ¯·:ÈÂÏ Ô· Ú˘Â‰È È
אומרי לו :כל) אצל צבור. כל מצות שישראל עושי בעול הזה
באות ומעידות אות לעול הבא,
וצריכא, שנאמר )ישעיהו מג,ט(:
דאי אשמועינ יחיד
משו דלא מפרס חטאיה;
14
ֹאמר ּו אֱ ֶמת",
יהם וְ יִ ְצ ָ ּדק ּו וְ יִ ׁ ְש ְמע ּו וְ י ְ"יִ ְּתנ ּו ֵע ֵד ֶ
אבל צבור דמפרס חטאיהו יהם וְ יִ ְצ ָ ּדק ּו" אלו ישראל, "יִ ְּתנ ּו ֵע ֵד ֶ
פה
אימא לא; ֹאמר ּו אֱ ֶמת" אלו אומות העול. "יִ ׁ ְש ְמע ּו וְ י ְ
ואי אשמועינ צבור
משו דנפישי רחמייהו; ואמר ¯·:ÈÂÏ Ô· Ú˘Â‰È È
פח
אבל יחיד דלא נפישי רחמיה כל מצות שישראל עושי בעול הזה
אימא לא; באות וטורפות לאומות העולפו על פניה
צריכא. לעול הבא,
שנאמר )דברי ד,ו(:
והיינו דאמר ¯·Èפט ˘ ÈÓÁ ¯· χÂÓאמר ¯·:Ô˙ÂÈ È יתם,ש ֶ" ּו ׁ ְש ַמ ְר ּ ֶתם וַ עֲ ִ ׂ
מאי דכתיב )שמואל ב כג,א(: ִּכי ִהוא ָח ְכ ַמ ְת ֶכם ּו ִבינַ ְת ֶכם לְ ֵעינֵי ָה ַע ִּמים",
"נְ ֻאם ָ ּדוִ ד ּ ֶבן יִ ׁ ַשי ּונְ ֻאם ַה ֶּג ֶבר ֻה ַקם ָעל"? נגד העמי לא נאמר ,אלא "לְ ֵעינֵי ָה ַע ִּמים",
"נְ ֻאם ָ ּדוִ ד ּ ֶבן יִ ׁ ַשי" שהקי עולה של תשובה. מלמד שבאות וטורפות לאומות העולפז על פניה
לעול הבא.
ואמר ¯· ÈÓÁ ¯· χÂÓ˘ Èאמר ¯·:Ô˙ÂÈ È
כל העושה מצוה אחת בעול הזה רש"י
א מקבלי ישראל את התורה מוטב, שאלמלא ה לא חטאו אנו לא באנו לעול,
3
" ַצ ִ ּדיק" )ש( כתיב ביה. ערב יו טוב הראשו של פסח, 5
קד
וצדיק במעשיו!? 15 וכדברי ¯·:ÈÏÈÏ‚‰ ÈÒÂÈ È
לא סלקא דעת) דנח גופיה טריפה הואי, א ערב יו הכפורי בגליל !?
9 8
דאי סלקא דעת) דנח טריפה הוה, הת דלאכילה סגיא בחד יומא,
אמר ליה רחמנא כוות) עייל ,שלמי לא תעייל!? הכא דלהקרבה בעינ תלתא יומי.
10
והשתא דנפקא ליה מ" ִא ָּת ְך", ולהקרבה סגי בתלתא יומי?
"לְ ַחי ֹּות ז ֶַרע" למה לי? והתנ:
אי מ" ִא ָּת ְך" הוה אמינא שואלי בהלכות הפסח קוד הפסח שלשי יו;
לצוותא בעלמא, 16 ¯· χÈÏÓ‚ Ô· ÔÂÚÓ˘ Ôאומר :שתי שבתות!?
ואפילו זק ואפילו סריס, אנ דשכיחי מומי דפסלי ,אפילו בדוקי שבעי
11
קה
כתב רחמנא" :לְ ַחי ֹּות ז ֶַרע". בעינ תלתי יומי;
אינהו דמחוסר אבר אית להו
איבעיא להו: בתלתא יומי סגי,
שלשה ימי ה ואידיה; 17 דאמר ¯·:¯ÊÚχ È
או דלמא 18 מני למחוסר אבר דאסור לבני נח?
12
שמע מינה.
תא שמע:
איבעיא להו: דאמר ¯· ˙ ÈÓÈ„·‡ ¯· ‡ÙÈÏÁאמר ˘:χÂÓ
משו הרווחה; 12
נוצרי קו לדברי ¯· χÚÓ˘È Èלעול אסור;2 1
והא הכא דכי לא יהבינ ליה שקלי איהו, תנא כוליה קלנדא חד יומא הוא חשיב ליה.
וקעבר משו "לִ ְפנֵי ִע ֵ ּור לֹא ִת ּ ֵתן ִמ ְכ ׁשֹל"!?
הכא במאי עסקינ? דקאי בתרי עברי נהרא.
17
אמר ¯· ‡˘ :Èתא שמע )כא(:
דיקא נמי ,דקתני :לא יושיט, לפני אידיה של גויקיב שלשה ימי;
ולא קתני לא ית; ואי סלקא דעת) ה ואידיה
שמע מינה. ליתני: 9
קיג
אידיה של גוי שלשה ימי!
איבעיא להו: וכי תימא 10
קיד
¯ ˘È˜Ï ˘Èאמר :נשא ונת מותר. אידיה של גוי ולפניה שלשה ימי!
אלא שמע מינה ה בלא אידיה;
איתיביה ¯· ÔÁÂÈ Èל¯:˘È˜Ï ˘È
קכ
אידיה של גויקיט נשא ונת אסור; רש"י
מאי לאו הוא הדיקכא לפני אידיה!?
לא, .ȯˆÂ 1ההול) בטעותו של א"א שצוה לה לעשו' לה יו אד בא'^ בשבת^:
.¯ÂÒ‡ ÌÏÂÚÏ Ï‡ÚÓ˘È È·¯ ȯ·„Ï 2לעשות עמה משא ומת ג' ימי לפני יו
רש"י א' וג' ימי לאחריו הרי כל השבת כולה:
.‰˘ÓÁ ‰Ú·¯‡ 3רביעי בשבת וחמישי בשבת:
.‰Á¯‰ ÌÂ˘Ó 12דרווח ואזיל ומודה לע"ז^ ועבר ישראל משו לא ישמע על .ÌÈÓÈ 'Á 4לפני תקופת טבת הוי אידיה כל שמונה:
פי) )שמות כג(: .ÍÓÈÒÂ 5דלא תימא קלנדא לפני התקופה וסטרנלייא לאחר התקופה:
.¯ÂÚ ÈÙÏ 13דמזבי ליה בהמה ומקריבה לע"ז^ ובני נח נצטוו עליה דהיא .È˙¯ˆ Ì„˜Â ¯ÂÁ‡ 6אחור כתיב ברישא ומתניתי נמי האיד דלאחר התקופה
אחת משבע מצות בד' מיתות בסנהדרי )נו (.ונהי דאמר עמד והתיר מיהו אל תנא ברישא:
יעברו על ידי) שהרי עתידי ה לית את הדי על שאי מקיימי אות ואע''פ .„''Ò È‡Â 7יו איד קא חשיב במתניתי ע ימי שלפניו:
שאי לה שכר בקיומ' )ואהני( קא עבר ישראל משו ולפני עור לא תת מכשול
)בחילול שבת משו ממצוא חפצ) ודבר דבר(: .‰ ÌÈÓÈ ‰¯˘Ú 8להו ואמאי קתני שלשה עשרה בעי למתני מאחר דקי''ל
דשמונה ימי מוש) ימי האיד:
.‰Ó‰· ‰ÈÏ ˙ȇ„ 14לגוי^ להקריב ואי לא מזבי ליה ישראל אפ''ה פלח ליה
בדידיה: .ÌÈÓÈ ‰˘Ï˘ ^ÌÈ‚ Ï˘ ԉȄȇ È˙ÈÏ 9אסור לשאת ולתת עמה דמשמע הכי
כשמגיעי ימי אידיה אסור שלשה ימי משא ומתנ ולמה לי למיתני לפני
.¯ÈÊÏ ÔÈÈ ÒÂÎ Ì„‡ ËÈ˘ÂÈ ‡Ï 15שמא יבא לשתותו: דמשמע לפני האיד שלשה:
.Á È·Ï ÈÁ‰ ÔÓ ¯·‡Â 16לפי שנאסר לה דכתיב א) בשר וגו' )בראשית ט(: .ÈÙÏ ‡˙ ÈÎ‰Ï ‡ÓÈ˙ ÈΠ10למעוטי לאחר דאי הוה תני סתמא לא הוה ידעינ
.‡¯‰ ȯ·Ú ȯ˙· ‡ÓÈȘ„ 17זה מצד זה וזה^ מצד זה דאי לא יהיב ליה לא מצי הנ) שני ימי לבד האיד מתי אי לפני אי לאחר ולהכי תנא לפני למעוטי לאחר:
שקיל: .ÔȯÂÒ‡ ̉ÈÙÏ ÌÈÓÈ ‰˘Ï˘ ^ÌÈ‚ Ï˘ ԉȄȇ È˙ÈÏ 11דלישתמע דתנא דיד
.Ô˙ ‡˘ 18לפני אידיה עמה מהו בהנאה: באידיה איירי אלא מדלא אדכר במתני' לאסור כלל ש''מ כל הנ) ג' דקתני
.¯ÂÒ‡ 19ליהנות מאותה סחורה: במתני' אלפני קאי ואידיה ממילא משתמע דכ''ש דאסור וה בלא אידיה קתני:
כולה משו דאזיל ומודה הוא. לא אסרו אלא בדבר המתקיי; 2
וצריכי, 9
ואפילו בדבר המתקיי נשא ונת מותר.
דאי תנא לשאת ולתת עמה
משו דקא מרווח להו ואזיל ומודה; 10
תני ¯· „È·Êב„·:‡Èڢ‡ È·¯ È
4
אבל לשאול מה דמעוטי קא ממעט להו דבר שאי מתקיי מוכרי לה,
שפיר דמי; אבל אי לוקחי מה. 5
צריכא.
קכג
להשאילן ולשאול מהן.
רבי יהודה אומר: בשלמא להשאיל דקא מרווח להו,
נפרעין מהן כו'. אבל לשאול מה מעוטי קא ממעט להו!?
ולית ליה ל¯· ‰„Â‰È Èא על פי שמיצר עכשיו אמר ‡·:ÈÈ
שמח הוא לאחר זמ? גזרה לשאול מה אטו להשאיל;
והתניא: ¯·‡ אמר:
¯· ‰„Â‰È Èאומר: כולה משו דאזיל ומודה הוא. 8
רש"י רש"י
.ÈÎȯˆÂ 9למתני במתני' לכולהו: .Ô‰ÓÚ ˙˙Ï ˙‡˘Ï ¯ÂÒ‡ ¯Ӈ˘Î 1לפני אידיה:
.Â‰Ï ÁÂÂ¯Ó ‡˜„ ÌÂ˘Ó 10גרסינ: .ÌÈȘ˙Ó‰ ¯·„· ‡Ï‡ ¯҇ ‡Ï 2עד יו אידיה דחזי ליה קמיה ביו אידו
.‡˙ÏÈÓ ‰ÈÏ ‡·È˘Á„ 11דצרי) ישראל לשאול את כליו וידע דהדר ליה את ואזיל ומודה:
כליו בעי: .ÌÈȘ˙Ó Âȇ˘ ¯·„ Ï·‡ 3כגו ירק וכיוצא בו מותר:
.„ÂÒ˙ ‡Ï 12לא תת סיד על פניה במועד: .‡Èڢ‡ È·¯ È·„· 4במתניתא דבי רבי אושעיא דאיהו סידרה למתניתא וכ ר'
.‰Ï ‡Â‰ ÏÂÂÈ˘ ÈÙÓ 13בעודו על פניה וא על פי כשנוטלתו מאדימה חייא:
ומצהיל פניה כיו דהנאה זו אינה אלא עד לאחר המועד וניוול בתו) המועד .Ô‰Ó ÔÈÁ˜ÂÏ ‡Ï Ï·‡ 5דמרווח ליה שמתו) שאינו מתקיי מתאוה הוא
אסור: למכרו:
.ÂÏÙ˜Ï 14לנוטלו מעל פניה: .‰‡È¯Ò˜ 6דינר מצורה חדשה שפסל קיסר את הראשונה וגזר על זו:
.„ÚÂÓ‰ ÍÂ˙· 15כגו שבאה לסוד בתחלת המועד ולבסו יו או יומי תטלנו .„È ¯Á‡ÏÎ 7שלא יבי שמדעת השלכתו וכיו שרואה שאבד ממ) לא ישמח:
ונהנית הימנו בתו) המועד: .‡Â‰ ‰„ÂÓ„ ÌÂ˘Ó ‰ÏÂÎ 8שהגוי^ ישמח כשישראל צרי) לו:
אלא הלכה כ¯· ‰„Â‰È Èלמה לי? שמחה היא לאחר זמ!?
פשיטא! אמר ¯· :˜ÁˆÈ ¯· ÔÓÁ
דמחלוקת ואחר כ) סת הלכתא כסת,
10 9
הנח להלכות מועד,
1
מחלוקת בבבא קמא וסת בבבא מציעא, דכולהו מיצר עכשיו שמחה לאחר זמ.
דתנ )בבא מציעא ו:ב(: ¯· ‡Èאמר:
כל המשנה ידו על התחתונה, גויקכח לעני פרעו לעול מיצר.
וכל החוזר בו ידו על התחתונה!?
מתניתי דלא כ¯·;‰Á¯˜ Ô· Ú˘Â‰È È
ו¯· ?!‡Â‰ דתניא:
משו דאי סדר למשנה, 11
¯· ‰Á¯˜ Ô· Ú˘Â‰È Èאומר:
דאיכא למימר: מלוה בשטר אי נפרעי מה, 2
אומר אד לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב. ¯· ‰„Â‰È Èאומר: 5
אמר ¯· ‰Á ¯· ¯· ‰אמר ¯·:ÔÁÂÈ È א השבח יתר על היציאה
7 6
רש"י
.˙˜ÂÏÁÓ 9דרבי מאיר ורבי יהודה בהגוזל בב''ק.
.Ì˙Ò ÍÎ ¯Á‡Â 10ל תנא בבבא מציעא כר' יהודה וכל מחלוקת שנחלקו תנאי
ואח''כ סת לנו במשנתנו כאחד מה הלכה כמותו דכיו דסתמיה אחר .ÂÈ˘ÎÚ ¯ˆÈÓ Â‰ÏÂ΄ 1כל מה שהתירו לעשות במועד מיצר הוא באותה שעה
המחלוקת ש''מ דקמו רבנ בטעמייהו ומסתברא טעמא דהאי): כגו שחיטה ותיקו סעודה והתירו לו משו שמחה דלאחר זמ שבתו) המועד:
.‰˘ÓÏ ¯„Ò Ôȇ 11סידרא דמתניתי לאו דוקא ושמא משנה אחרונה היא .Ô‰Ó ÔÈÚ¯Ù Ôȇ ¯Ë˘· ‰ÂÏÓ 2לפני אידיה מפני ששמח הוא לאחר זמ ביו
נשנית ראשונה בבית המדרש: אידו דכיו דנקט שטרא ישראל עילויה כל שעתא מסתפי מיניה:
.'ÂÎ ÈÓ Ì˙Ò ÍÎ ¯Á‡Â ˙˜ÂÏÁÓ ÏÎ 12אלמה קיימא ל כל מחלוקת ואחר כ) .ÂÏ Ô˙ 3הצבע:
סת הלכה כסת ביבמות בפ' החול) 3מב:(: .¯ӈ ÈÓ„ 4נות לו צבע זה דמי צמר לב כבתחלה א ירצה דסבירא ליה
.¯„Ò Ôȇ ÔȯӇ ‡Ï ÈÎ 13אלא סמכינ אסידרא ה''מ בחד מסכתא: לר''מ כל המשנה מדעת בעליו נקרא גזל וקנאו בשינוי וכדמפרש בבבא קמא
.‰ÏÂÎ ÔȘÈÊ 14תלתא בבי: בהגוזל עצי ונוטל הצמר לעצמו אע''פ שהוא מעולה עכשיו בדמי:
.‡Óȇ ˙Èڷȇ 15להכי אהדרינהו רב יוס לאפיה דאי נמי אי סדר למשנה לא .¯Ó‡ ‰„Â‰È '¯ 5א''כ נמצא זה משתכר בשינויו אלא ידו על התחתונה:
איצטרי) לומר הלכה כרבי יהודה דודאי הלכתא כי האי סתמא דכל המשנה לא .Á·˘‰ ̇ 6שהשביח הצמר:
הוה שייכא למיתנייה הת בהשוכר דהא לא איירי בההוא פירקא בשינוי אלא .‰‡ÈˆÈ‰ ÏÚ ¯˙È 7שהוציא הצבע נות לו בעל הצמר את היציאה סמני ועצי
בחזרה ומדתניא הת ש''מ הלכתא קא פסיק ואזיל: ושכר פעולה כשכיר יו ולא שכר של כמו שהתנה עמו וא היציאה יתירה על
.‰‡¯‰ 16עתה נראה לשו הבוא נבוא )בראשית לז( לא יאמר לו בשבת הנראה השבח כו':
א תעמוד עמי לערב לעשות במלאכתי לערב: .Ú˘Â‰È '¯Î ‰Îω 8דשרי במלוה על פה:
משנה )ב(:
גופא: ¯· χÚÓ˘È Èאומר:
È„Ó‰ ÌÂÁאומר: שלשה לפניה ושלשה לאחריה אסור;
אינו אסור אלא יו אחד לפני אידיה; ו ÌÈÓÎÁאומרי:
אמרו לו: לפני אידיה אסור,
נשתקע הדבר ולא נאמר. 13
לאחר אידיה מותר.
והאיכא ¯· ȇ¯˙· Ôדקיימי כוותיה!?
מא ?ÌÈÓÎÁ גמרא:
È„Ó‰ ÌÂÁהוא. אמר ¯· ˙ ÈÓÈ„·‡ ¯· ‡ÙÈÏÁאמר ˘:χÂÓ
נוצריקמ לדברי ¯· χÚÓ˘È Èלעול אסור.
6
.Ô˜Ê ¯ÎÊ ÒÂÒ Ô‰Ï ÔȯÎÂÓ 1בתו) המלחמה שאינו אלא לקלקל ומלתא דלא
שכיחא הוא ולא אתי למיל מינה למכור בהמה אחריתי דהא דאמרי רבנ אי
רש"י
מוכרי לה בהמה גסה לא אסרו אלא משו שאלה או שכירות כדאמר בפירקי
דלקמ )טו (.והכא במלתא דלא שכיחא לא גזור רבנ:
.ÒÂÒ· ¯È˙Ó ‡¯È˙· Ô· 2לפי שמלאכתו לרכוב אד עליו ואי במלאכה זו חיוב
.È·¯·¯ ÈÏ˘‡· 11חבלי עבי וחזקי ויש אומרי באילנות גדולות כמו ויטע חטאת שהחי נושא את עצמו דתנ במשילי פירות )ביצה לו (:אלו ה משו שבות
אשל )בראשית כא( כלומר הא לאו כוותיה אתו עבדי פלוגתא דרבנ נמי היא לא רוכבי על גבי בהמה:
כדקתני לקמ וחכ''א כו': .‰·˜Ï ¯ÎÊ ÔÈ· ‚ÈÏÙÓ ‡˜ ‡Ï 3בי זק לבחור איהו מדקמפליג ואוסר בבחור:
.ÏÏÙ˙È Î''Á‡Â 12י''ח: .‰ÈÏ ‡¯È·Ò Ô·¯Î 4דאסרי משו תורת כלי זיי דקטיל בסיחופיה כדלקמ:
.ÛÂËÚÈ ÈÎ 13עטיפת נפשו ודאגת לבו יתפלל תחלה והדר לפני ה' ישפו) שיחו .¯·„‰ Ú˜˙˘ Ô·¯Ï 5שיהא מותר בזק דכול אסורי:
שמונה עשרה: .˙·˘‰ 6ירק של תבלי שקורי אוי''ר ובלשו רומי אניט''ו:
.‰ÙÈËÚ 14לשו כאב ופריחת לב מתו) צרה כמו בהתעטפ כחלל )איכה ב(:
.ÔȯÈÊ ˜¯ÈÂ Ú¯Ê ¯˘Ú˙Ó 7בי שלקטו כשהוא ירק בי שלקטו כשהוא זירי
.‰„˘· ÁÂ˘Ï 15תפלת המנחה תק בפרק תפלת השחר )ברכות כו:(: דולדיילש''א בלע''ז ובי שהניחו עד שצמחו גרעיני זרעו בתוכו והוקשו וחבט
.„È‚‡ ÂÈÙÏ È˙¯ˆ˘ ÔÓÊ· 16כבר קוד לכ: צרי) לעשר את הזרע מדרבנ דאורחיה למיכליה זרע וירק וזירי הלכ) כולהו
.'ÂΠȘÈÈ„ ¯ÓÎ ‡Ï 17דהא איכא לשנויי הכי והכי: הוו להו גמר פירי:
.‰''·˜‰ Ï˘ ÂÁ·˘ Ì„‡ ¯„ÒÈ 18שלש ברכות ראשונות אבות גבורות וקדושת .‡˙È‚„· 8הגדל בגנה דראוי לאכול זרע וירק וזירי אבל הגדל בשדות אינו
הש שאי בה תפלה אלא שבח ואח''כ בשאר ברכות יש דברי תחנה ותפלה: נאכל ירק אלא זרע כעי חרדל:
.‰˘ÓÓ ÔÈÙÏÈ ¯·Ò Ú˘Â‰È '¯ 19להסדיר שבח תחלה הלכ) יתפלל י''ח תחלה .Ôȯ˙‡Ó 9ממקומנו ממדי:
דאיכא שבח בתחלת: .‰ÏÙ˙ ÚÓ¢· 10מארי) בה ושואל צרכיו:
הא חזא ליה יומי זוטי ויומי אריכי!? קלנדא ,וסטרנריא,קנ וקרטיסי, 4
קנא
דהווקסב זוטי כולי האי לא חזא. ויו גנוסיא של מלכי,
ויו הלידה ,ויו המיתה; 5
רש"י
.'ÂÎ Â˜Ê ˙ÁÏ‚˙ ÌÂÈ Ï·‡ 8שאי זמ קבוע לרבי אלא כל אחד ואחד
רש"י
כשמגלח עושה יו איד:
.Â˙ȯÂÏ· 9כשמספר פעמי הרבה מניח בלורית מאחריו ומגלחה משנה לשנה
ויו שמגלחה עושה יו איד: .‰È¯·Â‚ ·¯„ 1גדולת מעשיו וחכמתו רבה ונאה לו לשבח ולהעדי בשבחו של
.Ìȉ ÔÓ ‰ÏÚ˘ ÌÂÈ 10מקריב זבחי לע"ז^ על דבר שניצל ובכל הנ) אינו מל) מלכי המלכי אבל איניש בעלמא מיחזי כיוהרא:
אסור אלא אותו היו ולא לפניו ולא לאחריו דלא חשיבי כולי האי: .‰Î¯·Â ‰Î¯· ÏÎ ÔÈÚÓ 2א היה משכח תלמודו מארי) בחונ הדעת א בעל
.‰Ù˜˙‰ ¯Á‡ :'Ó‚ 11היא תקופת טבת שעושי^ ח' ימי רצופי איד תשובה הוא מארי) בהרוצה בתשובה וכ כול:
כדלקמ: .ԉȄȇ Âχ :'È˙Ó 3דאסורי ג' ימי לפניה:
.ÍÓÈÒ 12שלא תחלי לומר קלנדא קרי אות דלפני התקופה: .‡¯Â¯ËÒ ‡„Ϙ 4כולהו מפרש בגמרא:
.È˙¯ˆ Ì„˜Â ¯ÂÁ‡ 13אחור כתיב ברישא מתני' נמי הנ) דלאחר התקופה תנא .‰„Èω ÌÂÈ 5של מל) עושי כל בני מלכותו יו איד משנה לשנה ומקריבי
ברישא: זבחי:
.Íω ËÚÓ˙Ó˘ ÌÂÈ 14מתשרי ועד טבת: .‰Ùȯ˘ 6ששרפו עליו כלי תשמישו כדר) המלכי:
.‰ÈÏ ‡ÊÁ ‡‰ 15יומי אריכי ביו תקופת תמוז והיה לו לידע שמנהגו של עול .Ê"Ú ‰· ˘È 7כלומר אותו היו עובדי ע"ז^ והוא לה יו איד וכ משנה
הוא: לשנה כל ימי בנו ובכל הנ) דחשבינ הכא חשיבי ליה ואסור ג' ימי לפניה:
קעה
וגוי שעשה משתה לבנו - שנאמר )תהלי סט,לב(:
קעז
אינוקעו אסור אלא אותו היו ,ואותו האיש בלבד; יטב לַ יהֹוָ ה ִמ ּ ׁש ֹור ּ ָפר ַמ ְק ִרן ַמ ְפ ִריס",
"וְ ִת ַ
2
קסו
בשלמא אותו היו לאפוקי לפניו ולאחריו, מקרי ברישא והדר מפריס.
אלא אותו האיש לאפוקי מאי? 10
קסח
לאו לאפוקי משעבדיו? 11 אמרקסז ¯· :‰„‰È
שמע מינה. שור שהקריב אד הראשו
קר אחת היתה לו במצחו,
תניא: שנאמר:
קעח
¯· ¯ÊÚχ Ô· ÔÂÚÓ˘ Èאומר: יטב לַ יהֹוָ ה ִמ ּ ׁש ֹור ּ ָפר ַמ ְק ִרן ַמ ְפ ִריס".
"וְ ִת ַ
ישראל שבחוצה לאר 3עובדי עבודה זרהקעט בטהרה ה!
12
" ַמ ְק ִרן" תרתי משמע!?
כיצד? אמר ¯· :˜ÁˆÈ ¯· ÔÓÁ
גויקפ שעשה משתה לבנו וזימ כל היהודי שבעירו, "מקרן" כתיב.
א על פי שאוכלי משלה ושותי משלה,
ושמש שלה עומד לפניה,
מעלה עליה הכתוב כאילו אכלו מזבחי מתי, בעיקסט ¯· :‰˙Ó
שנאמר )שמות לד,טו(: רומי עשתהקע קלנדא, 3
ואימא עד דאכיל!? ¯· ÈÂÏ Ô· Ú˘Â‰È Èאמר :קלנדא אסורה לכל היא;
אמר ¯·‡: ¯· ÔÁÂÈ Èאמר :אי אסורה אלא לעובדיה בלבד.
5
קעג
מכא ואיל) ויו גנוסיא של מלכי,
אי אמר ליה מחמת הלולא אסור, ויו שהומל) בו מל)
ואי לא אמר ליה מחמת הלולא שרי. לפניו אסור ,אחריו מותר;
וגויקעד שעשה משתה לבנו 8
וכי אמר ליה מחמת הלולא אי אסור אלא אותו היו ואותו האיש.
עד אימת?
אמר ¯· :‡ÙÙ אמר ¯· ‡˘:È
עד תריסר ירחי שתא.
ומעיקרא מאימת אסור?17 רש"י
עשרי ושית שני קמו להו בהימנותייהו בהדי ישראל, 12 ולבתר תריסר ירחי שתא שרי?
קפא
מכא ואיל) אישתעבדו בהו. והא ¯· ‡È˘¯˘Ó ·¯„ ‰È¯· ˜ÁˆÈאיקלע לבי ההוא גוי,
מעיקרא מאי דרוש,
14 13
לבתר תריסר ירחי שתא,
ולבסו מאי דרוש? ושמעיה דאודי ,ופירש ולא אכל!?
מעיקרא דרוש: שאני ¯· ,‡È˘¯˘Ó ·¯„ ‰È¯· ˜ÁˆÈ
"נִ ְס ָעה וְ נֵלֵ ָכה וְ ֵאלְ ָכה לְ נֶגְ ֶּד ָך" )בראשית לג,יב(,
15
דאד חשוב הוא. 3
אלא בטלו דיני קנסות מישראל, איזו מה יעשה בסיס לחבירו?
קפד
שגזרה מלכות הרשעה שמד: אב טובה לאינ).
כל הסומ) יהרג, אינ) וספר תורה,
וכל הנסמ) יהרג, איזו מה יעשה בסיס לחבירו?
ועיר שסומכי בה תחרב, אינ) לספר תורה.
רש"י רש"י
.Â‰Ï ÂÙÎ 11רומאי ליונאי: .È˙ÈÒ‡· È¯Ú˘ ÂÓ¯ ÈÎÓ 1לעשות שכר ליו המשתה:
.ÂÓ˜ ÔÈ˘ ˙È˘Â Ôȯ˘Ú 12רומאי בהימנותייהו לישראל: .È˙ÈÒ‡ 2עריבות ששורי בה שעורי לעשות שכר ל''א נותני עפר בעריבות
.‡¯˜ÈÚÓ 13כי קמו רומאי בהימנותייהו: וזורעי ש שעורי קוד ימי החופה ומביאי לפני החת והכלה כשה צמוחי
.˘Â¯„ È‡Ó 14רומיי: ואומרי לה פרו ורבו כשעורי הללו שממהרי לצאת מכל התבואה:
.Í„‚Ï ‰Îχ 15יעקב ועשו שוי בגדולה: .‡Â‰ ·Â˘Á Ì„‡„ 3ושמח ממנו הגוי^ מאד:
.„·Ú ÈÙÏ 16דר) השר להל) לפני: .˙ÂÎÏÓ ÈÓ¯ · ‰ÒÙ˙˘ ÌÂÈ 4שנלחמו ע יוני ונצחו ומלכו בכל העול:
5
.‰Ë˘Ù 17שלטה: · .‡˙ÎÏÓ ‡¯ËÙϘ ÈÓÈשל אלכסנדריא כדאמר בהמפלת במסכת נדה )ל(:
ונלחמו רומיי עמה ונצחוה ותפסו ה המלוכה:
^.'Ú˘¯‰ 18רומי:
.‰ÈÙ˙˘„ „Ú 6רומאי לישראל בהדייהו:
.˙ÂÁ· 19מקו בהר הבית וחנות שמו:
.Â˙‡ ÈΉ 7רומאי לישראל אי מינ מלכי כו':
.˙ÂÒ˜ ÈÈ„ 20אונס ומפתה ושלשי של עבד שנתנה תורה קצבה אחת ליקר
ולזולל ומאחר שלא ישבו בלשכת הגזית לא דנו ובטלו דיני קנסות דכתיב .˙ÈÏ‚¯Ó 8אינה חשובה כאב טובה^:
בתשלומי כפל שהוא קנס אשר ירשיעו אלהי דהיינו מומחי וסמוכי בש רבי .ÒÈÒ· 9כ תרגו כנו בסיסיה למושב חברתה להושיבה עליה:
כדאמרינ בסנהדרי ומי שאינו סמו) אינו ד דיני קנסות: .Íȇ 10הוא נופ) קרבונקל''א:
כשפשטה מלכות הרשעה על ישראל. ¯· ¯È‡Ó Èו¯· ‰„Â‰È Èו¯· ÈÒÂÈ Èו¯·,ÔÂÚÓ˘ È
ו¯·,ÚÂÓ˘ Ô· ¯ÊÚχ È
אמר ¯· :‡ÙÙ 10
ו¯· ‡ ‡ÈÂמוסי :א ¯·;‰ÈÓÁ È
אי טעי האי תנא ולא ידע פרטי כמה הוה,
12 11
כיו שהכירו בה אויבי
לישייליה לספרא כמה כתיב, 13
אמר לה :בני ,רוצו!
וניטפי עלייהו עשרי שני; 14
אמרו לו :רבי ,ואתה מה תהא עלי)?
ומשכח ליה לחומריה,
15
אמר לה :הריני מוטל לפניה כאב שאי לה הופכי.
וסימני):
ָ
יתך" )בראשית לא,מא(. ש ִרים ׁ ָשנָ ה ְּב ֵב ֶ
"זֶה ִּלי ֶע ְ ׂ אמרו:
לא זזו מש,
אי טעי ספרא, 16
עד שנעצו לגופו שלש מאות לולניאות של ברזל,
3
9
‡ .Â‰Ï ·È˘Á ‡Ï ÈÎ‰Ï ÂËÓר' ישמעאל לעיל בהדי הנ) דפשטה על ישראל
דהא בהנהו לא שלטה עליה דשותפי הוו: מאה ושמני ותו לא?
.‡˙ ȇ‰ ÈÚË È‡ ‡ÙÙ ·¯ ¯Ó‡ 10דתנייה לה) מתני' דצא וחשוב אחר חורב: קפה
והתניא:
.Ú„È ‡Ï 11במני שני שאחר חורב הבית כמה שני טעה בשנה שהוא עומד קפו
¯· * È·¯· ÈÒÂÈ Èאומר: ט.
בה לא ידע אי שנת כ' היא על המאות או שנת כ''א או שתי:
.‰ ‰ÓÎ È˯٠12אי אד טועה במאות אלא טועה בשנה או בשתי דהיינו מלכות פרס בפני הבית שלשי וארבע שנה, 6
פרטי דמאות ואלפי הוו כללי: מלכות יו בפני הבית מאה ושמוני שנה,
.‰ÓÎ ‡¯ÙÒÏ ‰ÈÏÈÈ˘ 13לסופר הכותב גטי ושטרות שהוא מונה למלכות יו מלכות חשמונאי בפני הבית מאה ושלש,
כדאמר לקמ )י (.בגולה אי מוני אלא למלכות יו ואי מוני לתחלת מלכות מלכות בית הורדוס מאה ושלש;
שהיו שש שני מקוטעות שלא מלכו אלא בעיל ומשש שני ואיל) פשטה
מלכות ומש והלאה מוני לה כדאמר לקמ נישייליה האי תנא לספרא כמה מכא ואיל) 7
פרט השני יש לו על הכלל שלו: צא וחשוב כמה שני אחר חורב הבית; 8
.‰ÈÈÏÚ ÈÙË 14תנא עשרי שני א יש לו לסופר פרט ט''ו על כללו למני
יוני יש לו לתנא ל''ה פרט על כללו למני שני חורב: רש"י
.‰È¯ÓÂÁÏ 15קשר כלומר סכו חשבונו ימצא כהוג שהרי מני הסופר מתחיל
ש''פ שני קוד החורב כדתניא לעיל דיו נטלו מלכות לסו ל''ד לבני הבית
הוס עליה שש שני שאי מוני לה הרי תחלת מניינ לסו מ' לבניינו .ÌÂÁ˙ 1אלפי אמה סביבות העיר:
דהיינו ש''פ קוד חורב נמצא כשהתחיל תנא למנות לחורב ומנה כבר כ' שנה .'ÂÎ Ì˘ ÍÓÒ 2והני רבנ בתר חורב הבית הוו טובא:
נשל כלל הסופר להיות ד' מאות וכשהיה לסופר אחת פרט הי' ליה לתנא כ' .˙‡ÈÏÂÏ 3חניתות:
ואחת כשהיה לסופר עשר שני פרט היה לו לתנא ל' כשהגיע הסופר לת''ק .·ÈÈÁÈÏ ‡Ï„ ÈÎȉ ÈÎ 4רוצחי קטלא דאי דני דיני נפשות אפילו בסנהדרי
ואחת יש לו לתנא קכ''א דהוי פרטי כ''א וה''ה דמצי למיתני נבצר מנייהו תמנ קטנה שבכל עיר אלא בזמ שהיתה סנהדרי גדולה בישיבתה ובמקו המיוחד
ואידי ואידי חד חושבנא ודר) קצרה נקט למלתיה: לה והוא לשכת הגזית:
.‡¯ÙÒ ÈÚË È‡Â 16בפרטא דידיה נשייליה לתנא כמה פרטא דיליה ונבצר .̯‚ ̘Ӊ 5לחייב הנדו וא אינ ש לא ידונו והאי קרא בדיני נפשות
מינייהו עשרי וטעמא כדפרישית וא יהיו לו לתנא מאתי ול' יהיו לו לסופר קאי כי יפלא ממ) דבר בפרשת שופטי ושוטרי בזק ממרא:
שש מאות ועשר וא יש לתנא מאתי ועשר יהיו לו לסופר חמש מאות ותשעי .˙È·‰ ÈÙ· Ò¯Ù ˙ÂÎÏÓ 6בזמ הבית בעודו בנוי לאחר שבנאו כורש נמשכה
וה''ה דמצי למיתני ניטפי עלייהו תמנ אלא משו דר) קצרה נקט ועוד דבעי מלכותו שלשי וארבע שני ובטלה ותפשוה בני יו ומלכו מאה ושמוני הרי
לאוקומי בצירותא אספרא ותוספתא אתנא משו סימנא דספרא בצירא ותנא מאתי וי''ד ובני חשמונאי נטלו מלכות מיוני ומלכו ק''ג והורדוס אחריה
תוספאה: ק''ג הרי ד' מאות וכ' שנה שהיה בית שני בישובו:
.ÍÓÈÒ 17שלא תתחל הי מבצר והי מטפי דלא תחלי'^: .ÍÏȇ ԇÎÓ 7ממלכות הורדוס ואיל) חרב הבית ובטלה מלכות:
.‡¯Èˆ· ‡¯ÙÒ 18מדקדק בתיבות וכותב במסורה בחסרו אותיות: .·Â˘Á ‡ˆ 8והבא למנות סדר חכמי וחייה או שני שטר חוב או שו מעשה
.‰‡ÙÒÂ˙ ‡˙ 19תני תוספתא: המאורע ימנה לחורב מעכשיו כ) וכ) שני לחורב הבית אלמא מאת ושית
.ÌÈ˘ ÌÈÙχ ˙˘˘ 20נגזר על העול להתקיי כמני ימי השבוע וביו קוד חורב הבית פשטה דהא אמר לעיל דרומיי וישראל נטלו יחד המלכות
השביעי שבת ובשבעת אלפי נוח לעול: מיוני וקתני הכא דישראל מלכו קוד חורב מאת ושית:
ונחשוב כללי ביובלי ופרטי בשבועי, 20 ארבע מאה וארבעי ותמניא שני הויי, 10
ונשדי אפרטי ונחשובינהו לפרטי בשבועי, מ"וְ ֶאת ַה ּנ ֶֶפ ׁשקצ אֲ ׁ ֶשר ָע ׂש ּו ְב ָח ָרן" עד מת תורה
וידע כמה שני בשבוע, ארבע מאה וארבעי ותמניא שני הויי.
וסימני): 22
אמר ¯· :‡ÙÙ
אי טעי תנא ולא ידע פרטיה כמה הוי, 12
רש"י
.‡˙ ÈÚË È‡ 12דתני ובעונותינו שרבו יצאו מה מה שיצאו ורוצה למנות כמה
יצאו מימות המשיח וטועה בשנה או בשתי או יותר דלא ידע פרטי על כלל
המאות כמה הוו דאי אד טועה במאות לפיכ) לא הוצר) רב פפא לתת סימ רש"י
בטעותא דכללי: .ÌÈÙχ È˘ 1ראשוני נגזר עליו להיות תוהו בלא תורה:
.‡¯ÙÒÏ ‰ÈÏÈÈ˘ÈÏ 13המונה למלכות יו כמה פרטי הוא כותב על כללא דידיה: .‰¯Â˙ ÌÈÙχ È˘Â 2בלא ימות המשיח:
.‰ÈÙË 14תנא בפרטא דידיה על פרטא דספרא: .‡ˆÈ ·¯˘ ÂÈ˙ÂÂÚ·Â ÁÈ˘Ó‰ ˙ÂÓÈ ÌÈÙχ È˘Â 3משני אלפי אחרוני מה
.‰˘ Á''Ó 15שהרי מני התנא מתחיל לאחר קע''ב שני לחורב הבית שיצאו ומשיח לא בא:
ששלמו שני אלפי תורה ומני הסופר מתחיל ש''פ שני קוד חורב הבית הרי .ÂÈ˘ÎÚ „Ú ‰¯Â˙ Ô˙ÓÓ ‡ÓÈ È‡ 4עד גמר ארבעת אלפי לבריאת עול
מני הסופר קוד לתנא תקנ''ב שני וכשמונה התנא ארבעי ושמונה שנה כדקאמרת ליכא ב' אלפי:
נשלמו כללו של סופר לשש מאות והתחיל פרטו מכא ואיל) כשהיה לו שנה .‰· ˙ÈÈÚÓ È΄ 5בשני קמאי דתוהו קוד מת תורה תרי אלפי ופרטי מאל
פרט היו לו לתנא מ''ט כשהיו י' שני פרט היו לו לתנא נ''ח וה''ה דמצי למימר ג' תמ''ח שני משכחת בהו:
ונבציר מינייהו נ' ושני שנה שהי' לו לסופר קוד שהתחיל תנא למנות אלא 6הכי גרסינ „ .'ÂÎ ‰¯Â˙ Ô˙Ó Ì„Â˜„ È˘· ‰· ˙ÈÈÚÓ ÈÎולא גרסינ ועוד דכי
משו דאנח סימנא מ''ח עיר ועוד דבעי לאוקומי בצירותא אספרא משו סימנא מעיינת כו' ופירוש כדפרישית צא וחשוב שנות דור ודור שחי כל אחד קוד
דספרא בצירא תנא תוספאה: שנולד בנו דשני שאחרי כ אתה נות לב ותמצא מאד עד שנולד נח תתרנ''ו
.‰‡ÙÒÂ˙ ‡˙ 16קורא מקרא של בתוספת אותיות לישנא אחרינא קרי שני ונח חי תק''ב שני קוד שנולד ש דכתיב )בראשית ה( ויהי נח ב חמש
תוספאה וזה נראה עיקר דלעני קריאה דקרא לא שיי) תנא כלל אלא קרא: מאות שנה וגו' כשנולד בנו הראשו היה ב ת''ק שני ויפת הוא הגדול מח
.¯ÈÚ ‰ÂӢ ÌÈÚ·¯‡ 17בערי הלוי כתיב: שנה וח גדול מש שנה הרי תק''ב שני לנח כשנולד ש כדכתיב )ש יא( ב
.Ú·˘· È˘ ‰Óη Ú„È ‡Ï„ Ô‡Ó È‡‰ 18קאי למני סדר שמיטות שהיו ישראל מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתי אחר המבול וא ש לת''ק שני דנח
מוני והולכי בפני הבית דקי''ל שביעית בזמ הזה נהגא ואפי' )לר''מ( דאמר אתייליד כי מטו שנתי אחר המבול הוה ליה בר ק''ב דהא כתיב )ש ז( ונח ב
בזמ שאתה משמט קרקע אתה משמט כספי מודה הוא דמדרבנ נהגא בפ' שש מאות שנה והמבול היה חשוב תק''ב דנח ומאה דש עד ארפכשד והוס על
השולח גט )גיטי לו (.ובמשקי בית השלחי )מו''ק ב:(: נ''ו של פרט הרי תרנ''ח וארפכשד הוליד את שלח בל''ה הרי תרצ''ג ומשלח עד
.‡˙˘ ‡„Á ÈÙË 19על שני דמחורב ועד שנה שהוא עומד בה מהאי טעמא עבר ל' הרי תשכ''ג ומעבר עד פלג ל''ד הרי תשנ''ז ומפלג עד רעו ל' הרי תשפ''ז
דתניא )תענית כט (.מגלגלי זכות ליו זכאי וחובה ליו חייב כשחרב הבית ומרעו לשרוג ל''ב הרי תתי''ט ומשרוג לנחור ל' הרי תתמ''ט ומנחור לתרח כ''ט
בראשונה מוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ותשעה באב היה וכ בשניה הרי תתע''ח ומתרח לאברה ע' הרי תתקמ''ח על אל ומאברה עד יצחק ק'
אלמא שתא דחורב אתחלתא דשמטה למהדר הוות ומא דמני לשני חורב לא הרי אלפי ומ''ח ומיצחק עד מת תורה ת' שני כיצד ס' עד שנולד יעקב
מני לההיא שתא בהדי שני דחורב אלא בהדי שני דק ביתא הואיל ונפק ליה וברדתו למצרי כתיב ימי שני מגורי שלשי ומאת שנה הרי ק''צ משנולד יצחק
רובא בט' באב הלכ) מא דבעי לממני שמטה לוספה לשנת חורב על מני שני וישראל היו במצרי רד''ו הרי ד' מאות ומ''ח שני על אלפי לבריאת עול
דבתר חורב: נמצא ממת תורה עד ד' אלפי לבריאתו של עול אל וחמש מאות וחמשי
ושתי:
.ÈÏÏÎ ·˘Á 20המאות ביובלי שתי יובלות למאה לקצר מניינו:
.'‚ ˘Ù‰ ˙‡Â ÔÓ ‡Ï‡ 7ומתרגמינ דשעבידו לאורייתא:
.È˯ه È„˘È È˙¯˙ ‰‡Ó ÏÎÓ Ï˜˘Â 21כר' יהודה דאמר )ר"ה ט (.שנת
חמשי עולה לכא ולכא היא שנת יובל והיא שנת תחלת השמטה הבאה ונמנית .·'' ¯· ̉¯·‡ ‰Â‰ ‡˙Ú˘ ‡È‰‰„ ȯÈÓ‚Â 8הוסיפ על אל ותתקמ''ח שהיו
לראש יובל הבא דאי כרבנ הא אמרי שנת חמשי היא שנת יובל היא שנת ביד) כשנולד אברה הרי אלפי תוהו:
חמשי ובחמשי ואחת מתחיל מני יובל הבא נמצאת שנה מתוספת על סדר .ԯȈ· ‰Ó΄ 9ל) השתא דתורה דתני תנא:
השמטה לכל יובל ולרבי יהודה משהתחילו למנות השמיטי לא זז הסדר משבע .ÌÈ˘ Á''Ó˙ 10היו בציר ל):
שני לז' שני: .‰¯Â˙ Ô˙Ó „Ú Â˘Ú ¯˘‡ ˘Ù‰ ˙‡ÂÓ ˙ÈÈÚÓ ÈÎ 11הכי הוו הוס אות על
.ÔÓÈÒÂ 22דלא תעביד כרבנ אלא כר' יהודה למשקל תרתי שני מכל מאה כי זה מני מת תורה ונמצא אלפי מכווני מואת הנפש אשר עשו וגו' עד גמר ד'
שנתי ובמסכת ערכי )יב (:פרכינ לר' יהודה חורב בית שני במוצאי שביעית מי אלפי לבריאת עול והוא קע''ב שני לאחר חורב כיצד הרי מנית עד יציאת
משכחת ליה מכדי בית שני כמה ק ארבע מאות ועשרי פש ליה תמני שני מצרי תמ''ח על עוד אלפי וכתיב )מ''א ו( ויהי בשמני שנה וארבע מאות
לארבע מאה דיובלי שדינהו אעשרי הרי עשרי ושמונה אשתכח דבשנת שנה לצאת בני ישראל עד ויב שלמה את הבית הרי תתקכ''ח על אלפי כשנבנה
השמטה חרב ומשנינ הנ) שית שני עד דסליק עזרא ומקדיש לא מני שמיטי הבית וימי בית ראשו ד' מאות ועשר הרי שלשה אלפי ושל''ח שני וגלות
הלכ) דל מנייהו שית שני קמייתא אשתכח דבעשרי ותרתי ליובל חרב והיא בבל ע' שני הרי ת''ח וימי בית שני ת'') הרי תתכ''ח נמצא קע''ב חסרי מד'
מוצאי שביעית: אלפי והכי תני בסדר עול:
דתניא:
בגולה אי מוני אלא למלכי יוני בלבד. במתניתא תנא: 2
ראש השנה לשני ,ולשמיטי; ניעכביה עד דמטיא זמניה ולא טרי . 5
ואמר ¯· :‡„ÒÁ והנ) שית שני דמלכו בעיל דאנ לא חשבינ להו,
לשטרות; הוא קחשיב ליה ובזמניה כתביה;
קשיא שטרות אהדדי! דתניא:
ומשנינ: ¯· ÈÒÂÈ Èאומר:
כא למלכי ישראל, שש שני מלכו בעיל,
קצב
כא למלכי אומות העול, ואחר כ) פשטה מלכות בכל העול כולו.
קצג
למלכי ישראל מנינ מניס;
קצד
למלכי אומות העול מנינ מתשרי, מתקי לה ¯· ‡:·˜ÚÈ ¯· ‡Á
קצה
ואנ השתא מנינ מתשרי, 13
ואי סלקא דעת) ליציאת מצרי מנינ, ממאי דלמלכות יוני מנינ? 7
קצו
ויהב ליה יונה לעילאי, ויום גנוסיא של מלכים.
ואמר ליה לתתאה: קצז
מאי יו גנוסיא?
אימר לעילא דלמפרח מ ידיה יונה. אמר ¯· :‰„‰È
אמר: קצח
יו שמעמידי בו את המל).
שמע מינה
הכי קאמר לי והתניא:
קצט
את בעי מינייהו דאסוירוס ברי ימלו) תחותי, יו גנוסיא ,ויו שמעמידי בו את המל)!?
ואימא ליה לאסוירוס דתעביד טבריא קלניא. 8 לא קשיא,
הא דידיה, 1
רי
אמר ליה:
ליהוו למא דבתר) דיהבי לבתראי דאתו בתר), אמר ליה אנטונינוס ל¯·:È
ודאתי מינייהו ניפוק עלייהו. 1
בעינא דימלו) אסוירוס ברי תחותי,
ותתעביד טבריא קלניא,
6
רש"י
ואי אימא להו חדא עבדי,
.'ÂΠ‰È·Î¯‡ ‡¯·‚ È·¯ È˙Èȇ 7כלומר הרכב את בנ) עליה ועלי) ותהא תרי לא עבדי.
טבריא מסורה בידו: אייתי גברא ארכביה אחבריה, 7
.‰ÈÏ ‡Óȇ 8לבר) דליפרחה ליונה מ ידיה כלומר דליעבד טבריא קלניא
להוציאה מתחת עולו:
.‰ÈÏ ‡ÓÈÏ 9בפרהסיא:
.‡ÓÏ„ 10מצערי ליה לרבי: רש"י
.‡¯ÂÒȇ ‰„·Ú 11זנתה:
.‰ÈÏ ¯„˘ 12אנטונינוס לרבי עשב ששמו גרגירא רוק''א בלע''ז והבי רבי מה .‰È¯·„ ‡‰ ‰È„È„ ‡‰ 1כשמעמידי ב מל) בחיי אביו להחזיקו במלוכה שמח
לי ולעשב הזה ודאי סימנא הוא דשלח לי גרגירא נגרר' ונמש) לב גירא ע האב ועושה אותו יו איד:
הנואפי יודע היה ללמוד אנטונינוס: .ÈÓ˜ÂÓ ÈÓ 2רומיי מלכא בר מלכא כל הני יו אידיה דמתני' דרומיי נינהו
.‰ÈÏ ¯„˘ 13רבי כוסברתא בלע''ז אלוינאר''א כלומר שחוט הבת כוס ברתא כדתניא לעיל יו שתפסה בו רומי מלכות ותניא רומי עשתה קלנדא:
שתי מלות: 3כתב ולשו של רומיי מאומה אחרת באה לה אחרי תקנו לה כל ספריה:
.‰ÈÏ ¯„˘ ¯„‰ 14אנטונינוס כרתי בלע''ז פורי''ש כלומר א כ יכרת זרעי: .‰Ï‡˘ È''Ú 4נוטלי רשות מ השרי ומבקש האב מה להעמיד בנו תחתיו:
.‡ÒÁ ‰ÈÏ ¯„˘ ¯„‰ 15לייטוג''א בלע''ז כלומר חוס עלה: .ÒÂÈ¡ Ô· Ò¯ÈÂÒ‡ Ô‚Π5דמל) על ידי שאלת אביו:
.‡˙‡¯ËÓ 16דיאסקאות של עור כמי שקי גדולי: .‡ÈϘ 6בת חורי שלא תת מס לעול משו דאית בה רבנ ואנטונינוס עצמו
.‰ÈÈÓÂÙ‡ ÈËÈÁÂ] 17שא יפתחו השקי רואי החטי ולא יבינו[: היה משמש בפני רבי כדלקמ ומשו הכי היה אוהב לרבנ:
אמר ליה:
.ÂÏ‚¯· ‡ÓÈ ÂÏ ˘È˘ ÈÓ 6בשר מת ומצערו:
.‰ÈÁÈ 7ויבריא:
.‡ÎÏÓ ÈÎÊ„ ÏÎ 8נוצח את המל) בדברי בושת הוא למל) ומשפט האיש רש"י
להשליכו: .‰ÈÈÏÚ ˜ÂÙÈ Â‰ÈÈÈÓ Â˙‡„ 1היוצאי מבני) יוציאו הוצאות למלכי רומי
.‡ÏÈÏÁ ‡ÈÂÓ˜Ï 9בית מלא עפר: העומדי אחרי על סמ) הממו הלז:
.‡˙ȯËÓ 10רומית: .‡˙¯˜ 2מערה לשו נקרת הצור )שמות לג(:
.‡ÙÏȇ 11ספינה: .È·¯„ ‰È˙È·Ï 3ללמוד תורה:
.‡ÒÎÈÓ ‡Ï· 12כלומר אוי ל) הואיל ועליה אתה נהרג שלא מלתה את עצמ) .‰ÈÏ ˘Ó˘Ó 4משמש לפניו בסעודה:
ותטול חלק עמה: .Ì„‡ ‰Ó˘ 5בגיהנ משתעי קרא:
רש"י
רש"י
.ÂÈ·Ï ԯ‰‡Ï ‰˙ȉ 1בלח הפני כתיב וכה נוטל מחצה כדאמרינ בסדר
.ÌÈÈ‚ È˘ 7כתיב וקרינ גוי: יומא )יז (:ונוטל חלה אחת משתי חלות של עצרת וארבע או חמש ממעשה לח
.È·¯Â ÒÂÈ¡ 8זה בא מעשו וזה בא מיעקב: הפני והת מפרש לה דפלגא היא והכי נמי השוה אותי נגד כול שהזכיר שמי
.˙¯ÊÁ 9לייטוג''א בלע''ז: לבד:
.Ôˆ 10רפנ''א בלע''ז: .Ôί„‡ 2שר שבאומות^ היה:
11חיתו) והיפו) מועילי למאכל: .‰ÏÈ·Á ‰„¯Ù˙ 3אהבתינו שנקשרה נפש בנפש:
.‰· ÈÁÏÙ 12עושי אותו יו איד קבע כל ימי בנו העומד תחתיו: .‡„‚ 4גדוד:
.‡Óχ 13מדלא תלי ר''מ טעמא בשריפה אלמא לאו חק הגוי^ הוא לש .‡¯ÂÈÙÈÙ‡Ï ‡¯Â ËȘ ‡¯ÂÈÙÈ 5נוטל ומולי) האבוקה לפני אפיפיור כול מיני
עבודה זרה^: שררה ה זה למעלה מזה:
.Ô·¯Â 14דתלו טעמייהו בה קסברי חוקה היא לה: .‡Ó˜ 6מל):
יו שמגלח זקנו שער ומניח בלורית אפודלי 3מאחורי העור לש ע"ז^: אמר ¯· :‡ÙÙ
.Â˙ȯÂÏ· ˙¯·Ú‰Â 14לסו שנה שמגלח אותה בלורית לבדה:
˙¯·Ú‰Â Â˜Ê ˙ÁÏ‚˙ ÌÂÈ Â˙ȯÂÏ· ˙Á‰Â Â˜Ê ˙ÁÏ‚˙ ÌÂÈ Â‰Èȯ˙ ‡È˙„ 15
סוס שרכב עליו. 8
· .Â˙ȯÂÏותרתי מתני' נינהו ולאו גבי הדדי תניא להו: ובהמה טהורה לא?
.˙¯Á‡ „ÂÚ 16עוד איד אחרת יש לה לרומיי שאינה שנויה במשנה: והתניא:
.ÌÏ˘ Ì„‡ 17כנגד עשו: עיקור שיש בה טריפה אסור, 9
.¯‚ÈÁ Ì„‡ 18כנגד יעקב צולע על יריכו כלומר עדיי עשו שולט על יעקב:
.Ô¢‡¯‰ Ì„‡ Ï˘ 19וה בגדי חמודות שהיו לעשו:
.χÚÓ˘È '¯ Ï˘ ÂÏÙȘ¯˜ 20כה גדול ומהרוגי מלכות היה ומתו) יפיו נכנס רש"י
בלב בת קיסר והפשיט עור פניו וחנטה באפרסמו שתהא מקויימת ולא ישתנה .ȯÂÓ‡‰אינה מדרכי האמורי לחוש ללא תעשה כמעשיה )שמות Èί„Ó ‡Ï 1
ועדיי מונח בגינזי רומי: כג(:
.‡ÊÈÙ„ 21פז והוא אב יקרה עד מאד ואינו מצוי בעול: .‡Â‰ ‡˙Â·È˘Á 2מי ששורפי עליו מראי שמיתתו חשובה לה חשיבא לה
.¯˙ÒÏ٠ȯȘ ÍÒ 22חשבו הקצי כזב ]הוא[ נבואת יעקב שקרא לבניו לאחרית המיתה ששרפו עלה ופלחי לעבודה זרה^:
]הימי[ שסופ ליגאל כזב הוא: .˙ÂÓ˙ ÌÂÏ˘· 3בצדקיהו כתיב:
.ÍÒ 23חשבו: .ȯˆ ‰Ó ÌÈÚ·˘ 4משמע הכס שר צורי משקל של צור והוא כ''ה סלעי
.ȯȘ 24קצי: והסלע ד' דינרי והדינר הוא משקל זהוב קושטנטינ''ה:
.‡ÙÈÈÊ ‡¯Ó„ ‰ÂÁ‡ 25אחיו של אדונינו עשו זייפ הוא יעקב שרימה לעשו .‰Ó ÌÈÚ·˘· 5כלי תשמיש היו שוי שבעי מנה:
וחשב ליטול ברכה להיות גביר לאחיו: .‡Ï ‡È¯Á‡ È„ÈÓ 6מפסדינ אלא כלי תשמישו:
.ÈÓÁ ÈÓÁ„ 26הרואה בשמחה זו עכשיו רואהו ומי שאינו רואה עכשיו לא .Ôȯ˜ÂÚ 7בהמה הגידי לבד שעל פרסותיה עוקר וחות) אפוגרימ''ט בלע''ז:
יראה עוד דעד ע' שנה אינה נעשית: .ÂÈÏÚ ·Î¯˘ ÒÂÒ· 8דהוא כלי תשמיש:
אמר ליה:
הכי אמר אבוה דאימ): אמר ¯· ‡˘:È
קבועי ה לעול, הכשיל פיה לרשעי,
תדירא כולה שתא פלחי להו. 13
אי אמרו זייפנא אחוה דמרנא כדקאמרי;
השתא דאמרי :דמרנא זייפנא מרנא גופיה זייפנא הוא.
אמר ˘:χÂÓ
בגולה אינו אסור אלא יו איד בלבד. 14
ו˙‡ „ Ô„Èמאי טעמא לא קחשיב לה להאי? 4
רלא
אסור ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת, 15 * וראית ישראל וגוי יב.
דברי ¯·;¯È‡Ó È ששפתו שתי קדירות על גבי כירה אחת, 4
רלז
לא ישחה ויטל, משו דמי עבודה זרה ביד גוי.
רמז
מפני שנראה כמשתחוה לעבודה זרה, ¯·‡ אמר: 9
מעיי המוש) בפני עבודה זרה דכוותה הכא נמי לא חשו להרמ חכמי, 11
19
פרצופות המקלחי מי לכרכי
18
רש"י
לא יניח פיו על פיה וישתה, .‰ÊÚ 1עיר של פלשתי והיה בה ע"ז^ והיה חוצה לה ישוב סמו) לעיר מאד:
רנ
מפני שנראה כמנשק לעבודה זרה; .‰ÊÚ Ï˘ ‡ÊÂÏËÚ 2דסמוכה לעיר מאד מהו מי שרי מתני' כה''ג או לא:
כיוצא בו לא יניח פיו על סילו וישתה,
20
.¯Âˆ 3עיר שישראל וגוי^ דרי בה:
מפני הסכנה.
21
.‰¯È„˜ ˙˙ÈÙ˘ 4כשמניחי אותה אצל האור על גבי כירה קרי שפיתה לשו
שפות הסיר )יחזקאל כד(:
מאי אינו נראה? .ÌÈÓÎÁ ¢Á ‡Ï 5אע''פ שסמו) איסור אצל היתר מאד הכא נמי אע''פ שבני
אילימא דלא מתחזי; 22 העיר האסורי סמוכי לבני חוצה לה שאי לה ע"ז^ היו לא חשו:
.¢Á ‡Ï È‡Ó 6איכא למימר בשתי קדירות דליל הכא דכוותה:
והאמר ¯· ‰„‰Èאמר ¯·: .‰ÏÈ· ¯˘· ÌÂ˘Ó 7ואע''ג דאיכא למיחש לאיסור דאוריית' לא חשו לאחזוקי
כל מקו שאסרו חכמי מפני מראית העי, 23
איסור בקדירות מ הספיקא:
אפילו בחדרי חדרי אסור!24
.ÈÓ ‡Î‰ 8לא מחזקינ דמי עבודה זרה בידי גוי^ שבחוצה לה דנימא אסור
אלא אימא: למכור לה בהמה שדמי הללו שהוא מקבל מה מחמת בהמה זו דמי עבודה
א אינו נראה כמשתחוה לעבודה זרה רנא מותר. 25 זרה^ ה שהבהמה היו לצור) בני תוכה היא ונקרבי היו לעבודה זרה^ והוא
איסור דאורייתא מלא ידבק ביד) מאומה וגו' )דברי יג( וכ''ש היכא דידעינ
וצריכא, דמשל חוצה לה ה דלספק איסורא דרבנ לא חיישינ דנימא דלמא האי גברא
שיי) בתר בני תוכה והוי היו יו אידו ועבר האי גברא אדרבנ דאסרי לישראל
לשאת ולתת עמ ביו איד:
רש"י .¯Ó‡ ‡·¯ 9האי לא חשו לאו לבשר נבילה קאמר דניל מינה דכוותה דלא
ניחוש לדמי ע"ז דהא לא דמי דהת לית הנאה לגוי^ דנישדי נבילה לקדירה
.‡Îȉ ÏÎ 14דתני שיש בה ע"ז^ משמע שהיו עובדי ליראה שלה: דמיסתפי דאי חזי ליה ישראל תבע ליה בדינא אבל הכא מתכוי גוי^ לעשות
רצו חבירו אלא ה''ק לא חשו לה חכמי:
.‰ÎÂ˙Ï ÒÎÈÏ ¯ÂÒ‡ 15משו חשד דאמרי איהו נמי אזיל למפלח: .ÌÈ‚ ÈÏÂ˘È· ÌÂ˘Ó 10דלמא סמי) ישראל לגוי^ לבשליה וקאכיל בשולי גוי^
.ı˜ ÂÏ ·˘È 16נתחב לו קו 3ברגלו: דרבנ:
.‰‡¯ Âȇ ̇ 17מפרש לקמ: .''‰Â 11היכא דפשיטא דדמי הללו מתו) תיבתו לקח וליכא למיחש
.ÌÈÓ ÔÈÁϘӉ ˙ÂÙˆ¯Ù 18פרצופות אד חלולי ונכנס סילו מי לאחוריה לאיסורא דאורייתא לא חשו חכמי לספק איסורא דרבנ:
לתוכ ויוצאי דר) פיה: .̄ȇ ÌÂÈ ÌÂ˘Ó 12למיחש דלמא האי גוי^ שיי) בתר בני תוכה ושקיל וטרי
.ÌÈίη 19דר) יושבי כרכי להתנהג בגדולה להכי נקט כרכי: האי ישראל בהדיה ביו אידו:
.ÔÂÏÈÒ ‚''Ú 20צינור מחובר בקרקע: .¯Ó‡ ‡ÏÂÚ ¯· ‰·¯ 13ביו איד של בני עזה לא שרא ר''ח לשאת ולתת ע
.‰ÎÒ ÈÙÓ 21שלא יבלע עלוקה שנשו''א בלע''ז: בני עטלוזא ולא דמי לשתי קדירות דהת ליכא למיחש משו בישולי גוי מכי
.ÈÊÁ˙ÈÓ ‡Ï„ ‡ÓÈÏȇ 22שאי אד רואהו: חתי^ ישראל חדא זימנא בגחלי אבל הכא איכא למיחש דלמא האי גוי^ שיי)
בתר בני תוכה הואיל וסמוכה לה ומתני' דקתני דחוצה לה מותר לאו בסמוכה
.ÌÈÓÎÁ ¯҇˘ ÌÂ˜Ó ÏÎ 23דבר המותר ואסרוהו מפני מראית העי שהרואהו כולי האי קאמר ור''ח לפני אידיה הוא דשרי וה''ק לא חשו לה חכמי לשמא
חושדו בדבר עבירה: נתזה צינורא מתו) קדירת גוי^ לתו) קדירת ישראל הואיל ואיסור קל הוא חדא
.¯ÂÒ‡ Ìȯ„Á ȯ„Á· ÂÏÈÙ‡ 24במקו שאי אד רואה אסרוהו: דלא שכיח ועוד דאי נמי שכיח בטיל ברובא ה''נ לא חשו לאיסור חוצה לה של
.‰ÂÁ˙˘ÓÎ ‰‡¯ Âȇ ̇ 25שפונה אחריו או צידו לצד עבודה זרה^: בני עזה ואע''פ שסמוכה לה ממש:
תנו רבנ:
משנה )ד(: לא ישתה אד מי לא מ הנהרות ,ולא מ האגמי,
רנב
עיר שיש בה עבודה זרה, 15
לא בפיו ולא בידו אחת,
5
רש"י
.Ê‚Ó˘ ‡ÏÁ 10חומ 3חזק איגר''א בלע''ז: אמר ¯· ‡:ÔÈ·‡ ¯· È„È
.ȯȯ·˘ 11שד הממונה על מכת סנוירי לא גרס הכא לא מ הנהרות ומ האי מא דבלע זיבורא מחייא לא חיי,
9
אימתי?
בזמ שאי מוצא ללמוד, מיתיבי:
אבל בזמ שמוצא ללמוד אינו מטמא; ¯· Ô˙ Èאומר:
¯· ÈÒÂÈ Èאומר: יו שעבודה זרהרנג מנחת בו את המכס,
אפילו בזמ שמוצא ללמוד יטמא, מכריזי ואומרי:
לפי שאי אד זוכה ללמוד מכל; רנד
כל מי שנוטל עטרה ויניח בראשו ובראש חמורו
אמר ¯·:ÈÒÂÈ È יניח לו את המכס;
מעשה ב ԉΉ ÛÒÂÈשהל) אחר רבו לציד ללמוד תורה;
10
וא לאו אל יניח לו את המכס;
ואמר ¯·:ÔÁÂÈ È 11 יהודי שנמצא ש מה יעשה?
הלכה כ¯·;ÈÒÂÈ È יניח נמצא נהנה! 3
מכא אמרו:
אמר ל) ¯· ÔÁÂÈ È רנה
הנושא ונות ביריד של גוי
לעול, בהמה תיעקר ,פירות כסות וכלי ירקבו,
לא פליגי, מעות וכלי מתכות יוליכ לי המלח;
ולא קשיא, ואיזהו עיקור?
כא בלוקח מ התגר דשקלי מיכסא מיניה,
12
המנשר פרסותיה מ הארכובה ולמטה;
5
רש"י
רש"י
.˙¯ÈÙ· Ï·‡ 1מותרי ליקח מה וא על גב דמטיא הנאה לעבודה זרה^ בהנ)
זביני לית ל בה כדמפרש במהנה מותר:
.Ì„ÈÓ ÏȈÓÎ ‡Â‰˘ 8שמתו) כ) יהיו לו עדי ומסייעי להציל מ העוררי: .˘''Î ‡Ï ‰‰Ó 2והא מהנה הוא שהחנווני שבתוכ סוחרי מעות של כומרי
.Ò¯Ù‰ ˙È· 9שדה שנחרש בה קבר וחשו חכמי עד מאה אמות דלדלה ה אי נמי הוא יהיב ליה לבעל המעות מסחורתו שעושה ש ומטיא להו הנאה
מחרישה את כתיתי העצמות ושמא יעבור על עצ כשעורה ויסיטנו: אבל שאינ מעוטרות לאו דכומרי ה:
.Ô„ÈˆÏ 10לחוצה לאר 3ואר 3העמי מטמא מדרבנ כבית הפרס: .‰‰ 3מ הריח של עשבי או של בשמי:
.ÈÒÂÈ È·¯Î ‰Îω ÔÁÂÈ È·¯ ¯Ó‡Â 11ומדאיירי ר' יוחנ ש''מ שמיעא ליה לר' .‰‰Ó 4נות מכס:
יוחנ ה) מתני' ולוקחי מה בהמה פליגא אדרבי נת: .‰ËÓÏ ‰·Âί‡‰ ÔÓ 5אבל עיקור שתטר בו אסור לעשות כ בידי בבהמה
.‡ÒÎÈÓ ‰ÈÈÓ ÈϘ˘„ 12מ הלוקח ונמצא מהנה: ואע''פ שהיא אסורה בהנאה:
.¯˜Ú˙ ̉ÈÒÂÒ ˙‡Â 13ביהושע כתיב אלמא מותר לרדות בכ): .·˙ÂΠ6שטרות:
14
.ÔÈÓȯÁÓ ÔȇÂקסבר סת חרמי לבדק הבית דפלוגתא היא ]בערכי[ )כח(: .Ô‰Ï˘ ˙‡ίڷ ‰ÏÚÓ 7מקו גדוליה ושופטיה ומעלה שטרותיו לפניה
וכיו דהשתא ליכא בית המקדש אתי בהו לידי תקלה דמתהני מהקדש ומעילה: לחתו וא על פי שכבוד ותפארת היא לה ואיכא למימר דאזיל ומודה:
או דלמא
רס
אפילו עבד גוי? ולישויה גיסטרא!?
5
אטו בהמה מאי מכניס תחת כנפי השכינה איכא? בזמ שבית המקדש קיי דחזי להקרבה, 7
רסג
אלא משו מעוטינהו, 17
השתא דלא חזי להקרבה לית ל בה.
כל היכארסד דממעטי שרי.
וליהוי כמטיל מו בבעל מו, 8
¯· ·˜ÚÈ Èזב סנדלא ‰ÈÓ¯È È·¯ ,זב פיתא, 18 דא על גב דלא חזי להקרבה אסור!?
אמר ליה חד לחבריה :יתמא ,עבד רב) הכי?
20 19
בעל מו ,נהי דלא חזי לגופיה לדמי חזי,
9
אמר ליה איד) :יתמא ,עבד רב) הכי? לאפוקי הכא דלא לדמי חזי ולא לגופיה חזי. 10
בפטוטרותיה שנו.
11
משנה )ה(:
לבונה. רסה
אלו דברי אסורי למכור לגוי:
אמר ¯· ˜ÁˆÈ Èאמר ¯·:˘È˜Ï Ô· ÔÂÚÓ˘ È אצטרובלי ובנות שוח ופטוטרות, 21
ושאר כל הדברי:
וליחוש דלמא אזיל ומזבי לאחריני ומקטרי!? סתמ מותר ,ופירוש אסור; 4
אמר ¯· ‰ÂÈ Èאמר ¯· ‡¯ÈÊ Èאמר ¯· ,„È·Ê מאי איצטרובלי )כא(?
תורניתא. 6
אילימא
17
דקאמר תרנגול לב למי תרנגול לב למי; אלא אמר ¯· :‡¯ÙÒ
אפילו בי התרנגולי נמי לא! 18 פירי דארזא. 10
.¢ Ô‰È˙¯ËÂËÙ· 11פטוטרות דמתני' לאו מי הוא באפי נפשיה אלא ה''ק רש"י
אי מוכרי לה כל אלו איצטרובלי ובנות שוח בעוקציה לפי שתולי אות
בפני ע"ז^ ודרכ לעובד בכ):
.Á¢ ˙· ÔÈϷ¯ˈȇ :'È˙Ó 1מפרש בגמרא:
.‰ÎÊ ‰Â·Ï 12מי לבונה היא:
.ÈÂ‚Ï ¯ÂÎÓÏ ¯ÂÒ‡ 2דלצור) ע"ז^ קבעי לה:
.ÔÈÓ ‰˘Ï˘ 13משקל שלשת מני דהא ודאי לסחורה קא מכוי:
.ÌÈÏ‚¯˙‰ ÔÈ· Ô·Ï Ï‚¯˙ ÂÏ ¯ÎÂÓ 3לקח גוי^ מישראל תרנגולי הרבה
.ÔÈ„˜ÙÓ ÈÙχ 14על לפני עור אנו מצווי שלא לית מכשול בדבר האסור לו מותר למכור ביניה תרנגול לב דכיו דשקיל מיניה אחריני לאו לעבודה זרה^
וכל הני דאסרינ לזבוני להו משו לפני עור לא תת מכשול דב נח מוזהר על קא בעי להו:
עבודה זרה^:
.Ô˘Â¯ÈÙ ÔÓ˙Ò 4מפרש בגמרא:
.ÈÙÏ„ ÈÙχ 15כגו הכא דהאי ודאי לאו לעבוד' זרה^ קבעי ומשו דלא
ליזדב איהו לאחריני ומקטרי לא מפקדינ למיסר: .·Ï˜Â ·ˆÁ ·Ë Ϙ„ 5מפרש בגמ':
.ÂÏ ¯ÂÎÓÏ ¯˙ÂÓ 16לנכרי^ תרנגול לב כיו דלא אידכר לב לאו לעבוד' זרה^ .‡˙ȯÂ˙ :'Ó‚ 6מי ארז והיא שטה כדאמר בר''ה )כג:(.
קבעי: .Ô‰ÈÏÚ ÂÙÈÒ‰ 7לעני שביעית:
.ÈÓÏ Ô·Ï Ï‚¯˙ ¯Ó‡„ ‡ÓÈÏȇ 17וא''ל ישראל לא מזבנינא ל) אלא בהדי .¯˜ÈÚ ÂÏ Ôȇ˘ ÏÎ 8להתקיי באר 3בימות הגשמי כגו קישואי ודילועי
אחרינא: וכיוצא בה:
.‡Ï ÈÓ ÔÈÏ‚¯˙‰ ÔÈ· ÂÏÈÙ‡ 18דהא גלי דעתיה דלעבודה זרה^ קבעי ליה .˙ÈÚÈ·˘ ÂÏ Ôȇ 9ומותר לעשות מה סחורה ואינו מצווה להפקיר:
וניחא ליה דליזבו שאר התרנגולי בשביל הלב: .‡Ê¯‡„ ȯÈÙ 10גלנ''ט:
האי גברא לאו לעבודה זרהרעה קא בעי, בזמ שאמר תרנגול זה לב, 4
רעו
אלא מיבק הוא דאביק בעבודה זרה, 13
אבל א אמר זה וזה מותר ,ואפילו אמר תרנגול זה.
6 5
מי אמרינ
מדקאמר קטוע לאו לעבודה זרהרעז קבעי; תנ )כא(:
או דלמא ושאר כל הדברי:
איערומי קא מערי? 15
סתמ מותר ,ופירוש אסור;
א תימצי לומר האי איערומי הוא דקא מערי מאי סתמ ומאי פירוש?
תרנגול לב למי ,תרנגול לב למי, אילימא
ויהבו ליה שחור ושקל ויהבו ליה אדו ושקל, 16 סתמ רעב דקאמר חיטי חוורתא,
רעג
מהו למכור לו לב? * פירוש דקאמר לעבודה זרה, יד:
מי אמרינ לא סתמ צריכא למימר דמזבנינ, 10
כיו דיהבו שחור ושקל ,אדו ושקל ולא פירוש צריכא למימר דלא מזבנינ!
לאו לעבודה זרהרעח קא בעי; אלא
או דלמא סתמ דקאמר חיטי,
איערומי קא מערי? פירוש דקאמר חוורתא;
תיקו. מכלל דתרנגול אפילו סתמ נמי לא!?
11
רפה
וניעביד, אמרת להו נקלבס ולא ידעי;
כיו דזבנה קנייה!? 17 אמרת להו :קורייטי,
גזירה משו שאלה ומשו שכירות. 1 וידעי וקא מחוו ל).
משנה )ו(:
רש"י רפו
.‰¯Â·˘· ¯È˙Ó 9מפרש טעמא בגמ': מקו שנהגו למכור בהמה דקה לגוי 6
.ÒÂÒ· ¯È˙Ó 10שאי מלאכתו אלא לרכיבה ורכיבה שבות היא ולאו מלאכה מוכרי;
משו דחי נושא את עצמו לא איכפת ל אי אתי להשאילו ולהשכירו: מקו שנהגו שלא למכור
.‰ÚÈ·¯‰ ÏÚ ÔÈ„Â˘Á˘ ÈÙÓ :'Ó‚ 11ואיכא משו לפני עור לא תת מכשול אי מוכרי.
דבני נח נצטוו על הרביעה דכתיב )בראשית ב( והיו לבשר אחד יצאו בהמה וחיה
שאי נעשי בשר אחד )סנהדרי נח:(. ובכל מקו אי מוכרי לה בהמה גסה, 7
.'ÂÎ ¯ÂÎÓÏ Â¯È˙‰˘ ̘ӷ ·¯ ¯Ó‡ 12כלומר יחוד נמי במנהגא תליא מילתא עגלי וסייחי ,שלמי ושבורי; 8
ומקו שנהגו למכור דקתני מתני' כגו במקו שאי חשודי על הרביעה לפיכ)
התירו לייחד: ¯· ‰„Â‰È Èמתיר בשבורה;
9
.„ÁÈÈÏ Â¯Ò‡˘ ̘Ӡ13כדקתני אי מעמידי מיירי במקו שחשודי על
הרביעה שמנהג בכ) ולפיכ) אסורי למכור והכל הול) אחר המנהג ולא קשיא
הא דלא קאמר נמי כי האי לישנא מקו שאסרו למכור אסור לייחד כי היכי רש"י
דקאמר מקו שהתירו למכור התירו לייחד משו דהתירו למכור דקתני קא
מהדר אמתני' דקתני מקו שנהגו למכור מוכרי דתנא דיד לא איירי אלא .˘È· Ϙ„ ·Ë Ϙ„ 1שני מיני דקלי ה:
במכירה ומקו שאסרו לייחד דקמהדר אההיא דאי מעמידי דמיירי באיסור
יחוד: .Ú˜¯˜Ï ¯·ÂÁÓ· Ô‰Ï ÔȯÎÂÓ Ôȇ 2כדמפ' לקמ )כ (.משו דכתיב לא תחנ לא
תת לה חניי' בקרקע:
.„ÁÈÈÏ Â¯Ò‡˘ ̘ӷ Û‡ ¯Ó‡ ‡''¯Â 14כדקתני בההוא דאי מעמידי התירו
למכור דיחוד בכל מקו אסור משו מכשול דרביעה ולא במנהגא תליא מילתא .‡·˘˜ 3מי תמרי כמו )מגילה ז (:מלא טסקא דקשבי ואית דאמר היינו חצובה
אבל במכירה ליכא למיחש לרביעה דגוי^ חס על בהמתו מלרבעה מאחר שקנאה שבו תיח יהושע את האר) 3ב''ב נו (.ועשב נאה הוא:
כדי שלא תעקר שנעשית עקורה ברביע' הלכ) במנהגא תליא מילתא היכא .ÈËÈȯ˜ 4מי פירות וי''א עפרורית קרטי לבונה ואינו נראה דא''כ אמאי לא
דאחמור עלייהו דלא מזבני אחמור והיכא דלא אחמור שרי ולגבי העמדת בהמה ידעי:
בפונדקאות של גוי^ שהבהמה של ישראל היא אי הגוי^ חס עליה מלרבעה .Ì˙‰Ï ˙Ïʇ È΄ 5לא''י:
וקא עבר אלפני עור לא תת מכשול ואהכי אסור: .‰˜„ ‰Ó‰· ¯ÂÎÓÏ Â‚‰˘ ÌÂ˜Ó :'È˙Ó 6כגו מקו שלא נחשדו על הרביעה
.‰È· ¯„‰ ·¯ ۇ 15וקסבר כר''א: והכי מפרש לה בגמרא ואל ישנה אד מפני המחלוק' לא גרס לה הכא אלא
.ÔÈ˘ÈÈÁ ‡Ï ‰ÚÈ·¯Ï„ ȉ 16דגוי^ חס על בהמתו שלא תעקר: בפסחי )נ (:גרס לה:
.‰ÈȘ ‰·Ê„ ÔÂÈÎ 17ואינה של ישראל ומשו לפני עור לא תת מכשול לא .‰Ò‚ ‰Ó‰· Ô‰Ï ÔȯÎÂÓ Ôȇ ÌÂ˜Ó Ïη 7מפני שמיוחדת למלאכה ועושה
קעבר דבני נח לא נצטוו על השביתה אבל גבי רביעה ליכא למימר הכי משו בהמתו מלאכה בשבת:
דהת קעבר אלפני עור לא תת מכשול )ויקרא יט( לפני שבני נח נצטוו על .Ìȯ·˘Â ÌÈÓÏ˘ ÌÈÁÈÈÒ ÌÈÏ‚Ú 8ואפילו שבורי שאינ ראוי למלאכה גזרו
הרביעה אבל על השבת לא נצטוו בני נח ומה שאסור לישראל לומר לגוי^ עשה בהו רבנ דלמא אתי לאחלופי ואתי למזב להו גדולי ושלמי הראוי למלאכה
לי כ) זהו משו ממצוא חפצ) ודבר דבר )ישעיהו נח( דבור אסור: ואיכא למיחש להו לשאלה ולשכירות ולנסיוני כדמפרש טעמא בגמ':
ואי צרי) לומר נקבות אצל זכרי וזכרי אצל נקבות; 12
רש"י
ואי מוסרי בהמה לרועה שלה ,ואי מייחדי עמה,
14 13
.˜ÂÈ˙ Ì‰Ï ÔȯÒÂÓ Ôȇ 15דמשכי ליה למינות ועוד משו משכב זכור וה ואי מוסרי לה תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות; 15
מהו? 17
אמר ¯· :„È·Ê
רש"י בפרזלא הינדואה. 8
17
אבל בוני עמה בימוסיאות ובית מרחצאות.
16
אבל האי דכי משהי ליה אתי לכלל מלאכה 1
שט
הגיע לכיפה שמעמידי בה עבודה זרה
18
אסור;
אסור לבנות. או דלמא
אפילו ל¯· Ôלא קא אסרי הת
גמרא: אלא דסתמיה לאו לשחיטה קאי,
2
שלא למכור אי מוכרי. חסר ארבעה ריבב שאי מקריבי אותו היו אלא למחר,
6 5
סת ארי שבור הוא אצל מלאכה. וכי משהי ליה 7
כ) אי מוכרי לה חיה גסה; בר תורא משהינ ליה ועביד על חד תרי.
11 10
רש"י
משנה )ז(:
· .‰ÓÈנמי כעי מגדל קצר הוא וגבוה כדאמר במס' סוטה )מא (.בימה של ע3 15 אי מוכרי לה דובי ואריות,
עושי לו בעזרה ואנו קורי אותו אלמבר''א והיו עושי אותו לדחו מש איש ולאשח כל דבר שיש בו נזק לרבי.
להמיתו ובכל אלה יש נזק לרבי וכדי שלא יתפש ישראל ש אסור לבנות
עמה:
.˙‡ÈÒÂÓÈ· 16גרסינ בני שאינו לצור) ע"ז^ ומפרש לקמ בפרק רבי ישמעאל
15
אי בוני עמה בסילקי ,גרדו ,איצטדייא ,ובימה;
14 13 12
)נג (:וקורי לו אלט''ר דקתני בימוסיאות של גוי^ מותרי ומאי בימוס בימה של
אב אחת ומקריב זבחי דהוי תשמיש דתשמיש לע"ז^:
.˙‡ˆÁ¯Ó 17בקרקע ה עשוי עמוקי מאד והמי נופלי מתחת ואנשי רש"י
רוחצי מלמעלה ע''ג הנסרי:
.‰ÙÈÎ 18אריוולד''י דר) גוי להעמיד ע"ז^ בבית המרח 3שלה:
‚ .ÒÂίÈÙÏ ‰˜„ ‰Ó‰·Î :'Óכדאמר גבי בהמה מסוכנת בשחיטת חולי )לז(.
19 .¯ÂÒ‡ ‰Î‡ÏÓ ÏÏÎÏ È˙‡„ ȇ‰ Ï·‡ 1דמשהו ליה וחזו ליה לאחר זמ בידיה
בהמה דקה שפשטה ידה אחר שחיטתה ולא החזירה אסורה דבהמה מסוכנת היא ואע''ג דהשתא ליכא למיחש לנסיוני מיהו נפקא מינה חורבה למכור שאר
ואינה מותרת עד שתפרכס וא לא פרכסה הויא כמתה קוד שחיטה ופישוט יד שוורי לגוי^:
לדקה אינה אלא הוצאת נפש אבל גסה בי פשטה ולא כפפה בי כפפה ולא .‡ÓÈȘ ‰ËÈÁ˘Ï Â‡Ï 2דכחושה ומשהו לה לגדל וולדות:
פשטה פירכוס היא וכשרה הכי מפרש הת וחיה גסה נמי דרכה לפשוט יד .Ôȷȯ˜Ó 3מס ודור למל):
בהוצאת נפש הלכ) שחט חיה גסה מסוכנת ולא פרכסה אלא פשטה ידה ולא .ÌËÙ Ï˘ ¯Â˘ 4ועבודת בזיו היתה:
החזירה אסורה: .Ô··È¯ '„ ¯ÒÈÁ 5הוציא ד' ריבואות ממו לבטל שלא יקריבוהו ביו איד:
.‰¯ÈÎÓÏ ‡Ï Ï·‡ 20למיתלי במנהגא אלא כבהמה גסה היא ובכל מקו אי .¯ÁÓÏ ‡Ï‡ 6ולמיעקר פורתא מיכוי:
מוכרי:
.‰Î‡ÏÓ „È·Ú ‡È¯· ‰ÈÏ Â‰˘Ó ÈΠ7אתקפתא היא כלומר ואי משהו ליה
.‡‰ 21ארי דלית ביה ניזקא כגו ארי תרבות שרי אלמא חיה גסה מוכרי לה בריא תו למעבד מלאכה דקא בעית למיסריה:
וקשיא לרב וסייעתא לרב חנ:
.‡È¯· 8מתחזק:
.¯Â·˘ ȯ‡· 22הא דקתני מתני' דארי תרבות שרי בארי שבור:
.‡„È·Ê 9פט היה:
.‰„Â‰È '¯„ ‡·Èχ 23דשרי דכוותיה בבהמה גסה אבל לרבנ אסור ולרבי
יהודה נמי ארי של אסור וחיה גסה כבהמה גסה כרב: .‡¯Â˙ ¯· 10שור שפטמוהו משהי ליה עד דכחיש:
.¯Ó‡ È˘‡ ·¯ 24אפילו תימא בארי של ומתני' ר' יהודה היא דשרי בשבורה .Ôȯ˙ „Á ÏÚ „È·Ú 11בשוורי אחרי:
וכל אריות שבורי ה אצל מלאכה דארי לאו בר מלאכה הוא אבל רבנ דאסרי .ȘÏÈÒ· :'È˙Ó 12לשו טירה גבוהה היא כדאמר בסדר יומא )כה (.לשכת
בשבורה אסרי נמי בארי ור' יהודה נמי בשאר חיה גסה כגו ערוד דטחני בהו הגזית כמי בסילקי גדולה היתה וש דני בני אד ומפילי אותו ומת:
ריחיא כדלקמ מודה דאי מוכרי: .Ì„¯‚ 13בני אחד הוא לדו נפשות כמו שני שעלו לגרדו בר''ה )יח:(.
25ה''ג .ÔȯÎÂÓ Ôȇ ‰Ò‚ ‰ÈÁ ‰˜„ ‰Ó‰· Ì‰Ï ÔȯÎÂÓ˘ ̘ӷ ÂÏÈÙ‡Âוש''מ ‡ .‡ÈȄˈÈמקו שעושי ש איצטדנית שור כמו שור האיצטדי )ב''ק לט(.
14
חיה גסה אינה כבהמה דקה למכירה: מנגח והורג אנשי ושחוק הוא לה:
אמר ¯· ‡È¯Â‚ ¯· ‡ÓÁמשמיה ד¯·: מא לימא ל דארי חיה גסה היא?
דלמא חיה דקה היא!
חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס;
אמרי ליה: ¯· ‡˘ Èדייק מתניתי ומותיב תיובתא; 4
תנ )כא(:
אמר ליה: אי מוכרי לה דובישיב ואריות,
פתיא אוכמא, 9
ולא כל דבר שיש בו נזק לרבי;
מינאי ומינ) תסתיי שמעתא.
11 10
טעמא דאית ביה נזק,
הא לית ביה נזק מוכרי;
איתמר נמי: וטעמא ארי,
אמר ¯· ‡¯ÈÊ Èאמר ¯· ‡ÈÒ דסת ארי שבור הוא אצל מלאכה;
אמר ¯· ‰ÈÓ¯È ¯· ‰אמר ¯· ‡È¯Â‚ ¯· ‡ÓÁאמר ¯·: אבל מידי אחרינא דעביד מלאכה לא;
חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס. תיובתא ד¯· ?!‡·¯ ¯· ÔÁ
תיובתא.
אין בונין כו'.
אמר ¯· ‰Á ¯· ¯· ‰אמר ¯·:ÔÁÂÈ È וחיה גסה מיהת מאי מלאכה עבדא?
שלש בסילקאות ה: אמר ‡·:ÈÈ
של מלכי,שטו ושל מרחצאות ,ושל אוצרות.
1 אמר לי ‰„Â‰È ¯Óדבי :ÈÁÂÈ ¯Ó
5
שיז
מהו לעשות הימנו בית הכסא לכה גדול?
13
וסימני):
ולא אמרתי לו כלו. יהם ְּבזִ ִּקים" )תהלי קמט,ח(.
ַמלְ ֵכ ֶ 4
"לֶ ְאסֹר
שכג
אמר לי :כ) לימדני ישו הנוצרי:
" ִּכי ֵמ ֶא ְתנַ ן ֹזונָ ה ִק ָּב ָצה וְ ַעד ֶא ְתנַן ֹזונָ ה י ָׁש ּוב ּו" )מיכה א,ז(, ואיכא דאמרי:
ממקו הטנופת באו, אמר ¯·‡:
למקו הטנופת ילכו; כול להיתר.
והנאני הדבר, והתנ )כא(: 5
על ידי זה נתפסתי למינות, אי בוני עמה בסילקי ,גרדו ,איצטדייא ,ובימה!?
ועברתי על מה שכתוב בתורה: אימא: 6
ו¯·,Ô 15
דימוס ,פטור אתה. 11
אמר: .‰ÈÈ„Á È·‡ 1חזה דר) בני אד כשיוצאי מבית הכנסת מיד הוא נושק לאביו
ולאמו ולגדול ממנו בארכובה או בפס ידיו ]משו כבוד[:
אי הדבר תלוי אלא בי, .Ì‰È‚Ó ˙˜Úˆ˘ 2על רוב ייסורי גיהנ:
הניח ראשו בי ברכיו, .˙ÂÈÓ 3צועקת הבא תקרובת לע"ז^:
וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו; .˙¢¯ 4צועקת הבא ממו ודורונות וארנונא ומס למל):
יצתה בת קול ואמרה: .ÔÂ·Â˘È ‡Ï 5כל המשתמדי^ אחר שנאבקו במינות אינ שבי וא שבי
ממהרי למות מתו) צרה וכפיית יצר וזו גזירת מל) עליה למות:
.˙ÂϘ·˘ ‰Ï˜ 6עבירה קלה שבידה זו היא שעשתה בנה קט מבנה ]גדול בנה[
הגדול בא עליה והולידה ממנו בנה הקט ובאה לקבל די ולשוב בתשובה:
רש"י
.‡˙„ÂÂÊ· 7תכריכי צידה לדר) )בראשית מב( מתרגמינ זוודי לאורחא ותכריכי
ה צידה לדר) מתי:
.¯·„ Ï‚¯‰ 9תשמיש הרגל התחלה כמו )אבות פ''ג מי''ג( מרגילי את האד 8ה''ג .˙ÂϘ·˘ ‰Ï˜ ‰¯Ó‡˜„Óולא מתה אתקפתא היא ואיכא דמותבי הכי
לערוה ממשיכי ]והיינו התחלה[: אמינות אי מעבירה לא והא ההיא דאתיא כו' ומתה ומשנינ מדקאמרה קלה
.‰ÁÈÙ‰ 10רוח: שבקלות מכלל דמינות נמי הוה בה ומשו הכי מתה:
לא ית אד מעותיו לארנקי של צדקה, אמר ליה :מנא ל) הא? 4
רש"י
.Ê"Ú„ ‡Á˙ÈÙ‡ Ȉ٠1פתוח לפתח ע"ז^ כמו )תהלי כב( פצו עלי פיה:
.‰È¯ˆÈ ÒÈ΄ 2נשחט יצרא אנשי כנסת הגדולה בקשו רחמי ונמסר ביד
.Ìȯ·„ '‰ ÏÚ 8חמש עלילות ה שואלי עלי: והרגוהו כדאמרי' בד' מיתות בסנהדרי )סד (.כלומר ניזיל בההוא שבילא ולא
.‰Âχ ÂÏ Ôȇ˘ ÈÓÎ 9להג עליו: ניזיל אפיתחא דבי זונות שלא ישלוט בנו יצר הרע:
10ה''ג :‡ÏÏ È‡Ó .‰ÈÈÓ˜Ó ˙ÂÂÊ ÂÚÎȇ 3נכנסו מפניה לקובת:
11ר' חנינא ב תרדיו גבאי של צדקה הוה: .‡‰ ÍÏ ‡Ó 4דסמכת אנפש) למיתי הכא ולא מיסתפית מיצר הרע:
12
.ÌȯÂÙ Ï˘ ˙ÂÚÓשגביתי מבני העיר לחלק לעניי לסעודת פורי ותנ )ב''מ .ÔȇËÁ ˙ˆÚ 'ÈÓ‚¯˙Ó ‰ÓÈÊ 5עצת הוא תרגו של זימה היא וחטאי הוא
עח (:אי העני רשאי ליקח מה רצועה לסנדלו: תוספת התרגו מפרש שעצה זו רעה היא של חטא אלמא דזימה היינו לשו עצה
.‰˜„ˆ Ï˘ ˙ÂÚÓ· ÈÏ ÂÙÏÁ˙ 13וסבור הייתי שה של צדקה וחלקתי לעניי ותורה נקראת עצה דכתיב )ישעיהו כח( הפליא עצה הגדיל תושיה ומשמע תורה
שלא לסעודת פורי ואני פרעתי משלי את^ של פורי ל''א מעות שלי לסעודת תשמור עלי):
פורי נתחלפו לי במעות של צדקה וסבור הייתי שה של צדקה וחלקתי לעניי .‰ÓÈÊÓ 6מ הזנות:
ולא חזרתי ליפרע מארנקי של צדקה: .‰¯Â˙ ÍÈÏÚ ¯ÂÓ˘˙ 7דסיפיה דקרא תבונה תנצרכה מזימה תשמור עלי) מכל
.˙·‚ 14גנב ולסטי היית: דבר רע והרהור חטא ואנו הולכי הלו) ודבר בדברי תורה:
" ַּכאֲ ׁ ֶשר ִצ ַ ּונִ י יְ הֹוָ ה אֱ ל ָֹהי" )דברי ד,ה(. אמרו ליה:
הי דשתיא והי דערבא? 5
ועל בתו לישב בקובה של זונות. ואתאי זיבורא ויתיב על דערבא; 7
אמר להו:
עליו לשריפה. 14
האי דשתיא והאי דערבא.
שהיה * הוגה את הש באותיותיו. 15
יח.
מאישמב טעמא לא אתית לבי אביד!?
8
שמו
משו דהוגה את הש בפרהסיא הוה. אמר ליה:
מדאתרחיש ליה ניסא בכולהו,
ועל אשתו להריגה. בהא נמי אתרחיש ליה ניסא,
דלא מיחה ביה. וההוא גברא בישותיה הוא דקא אחוי!
11
.‰˜„˜„ 18לפסוע פסיעות נאות וכתיב )תהלי מה( כל כבודה בת מל) פנימה: שקל קלא פתק ביה:
שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבי, מסובי לו ליו הדי.
וספר תורה מונח לו בחיקו.
הביאוהו וכרכוהו בספר תורה, בשעה שיצאו שלשת צדקו עליה את הדי,
והקיפוהו בחבילי זמורות ,והציתו בה את האור, הוא אמר:
והביאו ספוגי של צמר ושראו במי, לו" )דברי לב,ד(;
" ַה ּצ ּור ּ ָת ִמים ּ ָפעֳ ֹ
והניחו על לבו, ואשתו אמרה:
כדי שלא תצא נשמתו מהרה. " ֵאל אֱ מ ּונָ ה וְ ֵאין ָעוֶ ל" )ש(;
אמרה לו בתו :אבא, בתו אמרה:
ארא) בכ)!? 8
" ְ ּגדֹל ָה ֵע ָצה וְ ַרב ָהעֲ לִ ילִ ּיָה,
אמר לה: חות אֲ ׁ ֶשר ֵעינ ָ
ֶיך ְפ ֻק ֹ
אילמלי אני נשרפתי לבדי שמח
היה הדבר קשה לי, ַעלָּ 2כל ַּד ְר ֵכי ְּבנֵי ָא ָדם " )ירמיהו לב,יט(.
עכשיו שאני נשר וספר תורה עמי אמר ¯·:È
מי שיבקש עלבונושנ של ספר תורה הוא יבקש עלבוני. כמה גדולי צדיקי הללו,
שנא
אמרו לו תלמידיו :רבינו, שנזדמנו לה שלש מקראות של צדוק הדי
מה אתה רואה? בשעת צדוק הדי.
אמר לה:
גוילישנב נשרפי ואותיות פורחות. תנו רבנ:
א אתה פתח פי) ותכנס האש! כשחלה ¯·,‡ÓÒȘ Ô· ÈÒÂÈ È
אמר לה: הל) ¯· ÔÂÈ„¯˙ Ô· ‡ÈÁ Èלבקרו,
מוטב שיטלנה מי שנתנה, אמר לו ‡ÈÁ :אחי,
ואל יחבל הוא בעצמו. אי אתה יודע שאומה זו מ השמי המליכוה?
אמר לו קלצטונירי :רבי,
9 שהחריבה את ביתו ,ושרפה את היכלו,
א אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגי של צמר מעל לב) והרגה את חסידיו ,ואבדה את טוביו,
אתה מביאני לחיי העול הבא? ועדיי היא קיימת,
אמר לו :ה. ואני שמעתי עלי) שאתה יושב ועוסק בתורה,
3
א הוא קפ 3ונפל לתו) האור. ואתה אומר לי :מ השמי ירחמו?
יצאה בת קול ואמרה: תמה אני א לא ישרפו אות) ואת ספר תורה באש!
¯· ÔÂÈ„¯˙ Ô· ‡ÈÁ Èוקלצטונירי אמר לו :רבי,
מזומני ה לחיי העול הבא. מה אני לחיי העול הבא?
אמר לו :כלו מעשה בא ליד)? 5
הרי זה מושב לצי, אמר ליה :וכי שלמי מאי איעביד? 5
ועליה הכתוב אומר: אמר ליה :אימא אלהא דמאיר ענני ומתצלת.
שנו
ָשב, מו ׁ ַשב לֵ ִצים ל ֹא י ׁ ָ " ּו ְב ֹ אמר ליה * :ומי יימר דהכי איכא?
6
יח:
צו,
תו ַרת יְ הֹוָ ה ֶח ְפ ֹ ִ ּכי ִאם ְּב ֹ הוו הנהו כלבי דהוו קא אכלי אינשי,
שנז
תו י ְֶה ּגֶה ֹיו ָמם וָ לָ יְ לָ ה" )תהלי א,אב(,
תו ָר ֹ
ּו ְב ֹ שקל קלא שדא בהו ,הוו קאתו למיכליה, 7
רש"י
אמרי:
.ȯӇ„ ‡Îȇ 14משו האי מעשה ערק: רש"י
.‡È¯Â¯·„ ‰˘ÚÓ ÌÂ˘Ó È¯Ó‡„ ‡Îȇ 15שפע אחת ליגלגה על שאמרו .‡˘¯Ù „ÁÎ ‰È˘Ù ˘ 1התקי ענייני לבושו כאחד מ הפרשי:
חכמי )קדושי פ (:נשי דעת קלות ה עלייהו ואמר לה חיי) סופ) להודות
לדבריה וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימי רבי עד .‡‡ ‡˙˘„ 2דר) נשי לי:
שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא: .Á˙¯Ó ‡Á¯˙Ó 3כלומר אמתי ל) עד שיפסוק לי) ודוגמתו בב''ק בפרק
.ÔÈÈ„ËˆÈ‡Ï 16מקו שמנגחי את השור: מרובה )פ (:מא תרח נתרח שמואל:
.̘¯ÎÏ 17מצור ועושי ש שחוק וליצנות: .ÁÏÙ ‡‚ÏÙ 4את המל)^ בכל עת שיעליל עלי) פייסהו בממו:
.ÌÈ˘Á‰ ˙‡ 18מנחשי ומכשפי: .ÈÓÏ˘ ÈΠ5כשיכלו הדינרי ממאי פלחנא:
.Ìȯ·Á‰ ˙‡Â 19לוחשי נחשי: .¯ÓÈÈ ÈÓ 6שאמת את) שאנצל בתפלה זו:
.ÔÂȯ‚ÏÒ ÔÂÈÏÂÏ ÔÂȘÂÓ ÔÂȘ· 20כול מיני ליצני ה: .‡Ï˜ Ϙ˘ 7פיסת רגבי:
.˙„ÓÏ ‡‰ 21מדסמי) ליה כי א בתורת וגו' מכלל דאזיל להכי לאו בתורת ה' .‰Â˙Èȇ 8לשומר:
חפצו: .‰ÙȘÊÏ ‰Â˜Ò‡ 9לתליה זקיפה פורק''א שצולבי בה:
.ÏȈÓ Áˆ˘ 22א רואה שיגיחו ש יהודי צועק ומתחנ לה ומצילו: .ȇ‰ È‡Ó 10דלא מצינא למיזקפיה:
.‰È„Ó ·Â˘È ÈÙÓ 23ישראל הדרי באותה העיר שזה מבקש בני הכרכי^ .˙ÂÂÊ È·Ï ‡˙‡ 11כדי שיאמרו לא הוא דאיהו לא הוה עייל:
להציל: .‡‰· ˜˙Ó ‡‰· ˘ÓË 12טבל אחת מאצבעותיו ומצ 3את חבירתה:
.̉ÓÚ ·˘Á˙È ‡Ï˘ 24לחזק^ ולעשות עמה מצור: .‰È˙ίΠ13חיבקתו כאילו היה רגיל אצלה:
אמר להו ¯·‡ ל¯·:Ô ו¯· Ô˙ Èמתיר מפני שני דברי,
במטותא בעינא מינייכו דלא תתלוצצו, אחד מפני שצווח ומציל,
דלא ליתו עלייכו יסורי. ואחד מפני שמעיד עדות אשה להשיאה. 1
ואמר ¯·‡:
בתחילה נקראת על שמו של הקדוש ברו) הוא, " ְּב ִמ ְצ ֹו ָתיו ָח ֵפץ ְמאֹד" )ש(.
ולבסו נקראת על שמו, 13 אמר ¯·:¯ÊÚχ È
שנאמר: במצותיו ,ולא בשכר מצותיו, 5
רש"י
.ıÙÁ Â·Ï˘ ̘ÓÓ 7לא ישנה לו רבו אלא מסכת שהוא מבקש הימנו שא רש"י
ישנה לו מסכת אחרת אי מתקיימת לפי שלבו על תאותו:
.ˆÙÁ 8באותו שאד חפ 3מדלא כתיב חפ:3 .ÂÈ·‡ ̉¯·‡ 1בימי דור הפלגה היה בסו ימי פלג נפלגה האר 3כדתניא
.‡¯„ÈÒ È˜ÒÙ 9פרשיות של מקרא: בסדר עול א''ר יוסי נביא גדול היה עבר שקרא לבנו פלג שא תאמר^ בתחילת
.‡¯ÙÈÒ ˜ÈÏÒ 10סיימו את אחד מ הספרי: ימיו כו' ופלג ראה את אברה כמה שני דהא לקצ''א דפלג נולד אברה וחיה
.ÌÈÏÈ˙ 11ספר תהלי: פלג אחר כ) כמה שני:
.ÂȈÙÁ ÂÏ ‰˘ÂÚ 12הכי קאמר קרא כי א בתורת ה' עושה חפצו: .ÌÈ˙˘ÏÙ È˘‡ ·˘ÂÓ· 2כשגר ביניה דכתיב ויגר אברה באר 3פלשתי:
.ÂÓ˘ ÏÚ ˙‡¯˜ 13של ]אותו[ תלמיד שטרח בה כדכתיב ובתורתו דמשמע של .˘È‡ ‡Â‰˘Î 3כשהוא בחור בכחו כלומר ממהר להכיר בוראו קוד ימי
כל אד: הזקנה:
.Ì„‡ „ÓÏÈ 14מרבו עד שתהא גירסת התלמוד ופירושו שגורה לו בפיו: .˘È‡Î 4גבור:
.‰‚‰È Î''Á‡Â 15יעיי בתלמודו לדמות מילתא למילתא להקשות ולתר3 .ÂÈ˙ÂˆÓ ¯Î˘· ‡Ï 5שעובד את יוצרו מאהבת שמו ומאהבת מצות פיו ולא
ובראשונה לא יעשה כ שמא יבטל והרב לא ימצא לו כל שעה ועוד לאחר ששנה לש קיבול שכר:
הרבה הוא מתיישב בתלמודו ומתר 3לעצמו דבר הקשה וה''נ אמרינ בהרואה .Ò¯Ù Ï·˜Ï ‡Ï˘ ˙Ó ÏÚ 6יהי לב) עמו לומר אפילו אי סופי לקבל שכר
)ברכות סג (:הסכת הס ואח''כ כתת ומייתינ להא דרבא הת: אוהב אני את בוראי וחפ 3במצותיו:
כי אתא ¯· „ ÈÓÈאמר: " ָּג ְר ָסה" כתיב ,ולא כתיב טחנה. 3
"וְ ָהיָה ְּכ ֵעץ ׁ ָשת ּול ַעל ּ ַפלְ גֵי ָמיִ ם" )תהלי א,ג(, בתחלה " ַעל ַּג ּ ֵפי",
אמרי דבי ¯·:È‡È È ולבסו " ַעל ִּכ ּ ֵסא".
" ְּכ ֵעץ ׁ ָשת ּול" ולא כע 3נטוע,
17 16
שליש במקרא ,שליש במשנה ,שליש בתלמוד. וא קוב 3על יד ירבה. 11
רש"י
רש"י
14 .¯Ó‡˜ È‡Ó Ú„È ‡Ï„ 1שאי רבו יודע לפרש לו כלו:
.ͯÁÈ ‡Â‰ ȇӯ‰ „ÈȈ ¯Ó‡ ˙˘˘ ·¯Âבלשו )שבת כ (:איחרוכי איחרי)
כלומר יש לו עופות לחרו) ולאכול כ)^ מי שלומד וגורס מעט מעט ומחזר עליו .‰Ò¯‚ 2לשו גרש וכרמל )ויקרא ב( שלא היה טוח הדק אלא כריחי של
פעמי הרבה עד ששגור בפיו ואח''כ חוזר ולומד תלמודו מתקיי וקרא אתמוהי גרוסות המחלקי חיטה לשני או לארבע ]לצור)[ מאכל:
מתמה וכי לא יחרו) מי שצידו רמייה: .‰·‡˙Ï È˘Ù ‰Ò¯‚ 3מרוב תאותי לתורה הייתי שובר לפי היכולת אע''פ
.‰ÈÙÎ 15שלא תברח: שאיני טוחנה הדק ליכנס בעומקה:
.ÏÂ˙˘ 16נעקר מכא וחזר ונשתל במקו אחר: .ÈÙ‚ ÏÚ ·È˙Î 4בתורה משתעי שלחה נערותיה תקרא תלמידי העוסקי בה על
גפי משמע כעל כנפי מושב שאינו קבוע:
.ÚÂË 17מעיקרו ולא זז מש לעול כלומר כע 3שתול יעשה תלמיד את^
עצמו ליל) וללמוד מכל האד ולא כע 3נטוע להתקבע^ לפני רב אחד: .·È˙ÎÂ 5קרא אחרינא על כסא מקו כבוד קבוע כמו רק הכסא אגדל ממ)
)בראשית מא( ל''א בתחילה על גפי יחידי בלא תלמידי כמו א בגפו יבא:
.‡¯·Ò 18ללמוד חריפות וחידוד הלב לאחר שלמד ושגורה בפיו גירסת
התלמוד: .ÌÈÓÂ¯Ó ˘‡¯· 6מסתלק במחבואות:
.È˘ÈÏ ‚ÂÏÙÈÏ ‡Ï„ 19שלא יתחלקו הלשונות דהאי גריס שמעתא בהאי לישנא .ͯ„ ÈÏÚ ÛÂÒ·Ï 7מורה הוראה לעי כל:
והאי גריס לה בלישנא אחרינא וחדא מילתא היא ומיהו תלמיד דגריס מתרוייהו .ͯ· 8מי מכונסי וסופ כלי:
)לישני( משתבש בגירסיה משו דמבלבל לישני: .ͯ‡· 9מי חיי ואי פוסקי:
.ÈÓÂÈ· 20ב' ימי מקרא וב' ימי משנה וכו' וכ כל שבוע ושבוע: .˙ÂÏÈ·Á 10דגריס הרבה ]יחד אינו יכול לחזור עליו פעמי רבות ומשכח:
.Â˙Ú· Ô˙È Âȯ٠̇ 21שיקבע עתי לתורה: .„È ÏÚ 11מעט[:
.ÌÈÚ˘¯ 22תרי משמע לומד ומלמדו ל''א פריו ית בעתו שלומד ועושה פרי .ͯÁÈ 12נוטריקו יחיה ויארי):
כלומר מקיי מה שכתוב בתורה וזה עיקר: .ȇӯ‰ „ÈȈ 13שמרמה אנשי להראות כמה אני חכ להעמיד גירסות הרבה
.„ÓÏÓ‰ ÏÚ „ÓÂω ÏÚ 23שאסור ללמד תורה לתלמיד שאינו הגו: והוא משכח ומקצר ימיו דכתיב )דברי ל( כי הוא חיי) ואור) ימי):
אמרי ליה :הב ל חיי! זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה.
אמר להו: גֶיה" )ש(."וַ עֲ צֻ ִמים ָּכל הֲ ֻר ָ 2
שעו
טוב?
אות ֹ
יש ֶה ָח ֵפץ ַח ִּיים א ֵֹהב י ִָמים לִ ְר ֹ
" ִמי ָה ִא ׁ
שעז שפ ֶת ָ ָ זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה.
יך ִמ ַּד ּ ֵבר ִמ ְר ָמה" )ש לד,יגיד(! נְ צֹר לְ ׁש ֹונְ ך ֵמ ָרעּ ,ו ְ ׂ ָ
שמא יאמר אד: ועד כמה? 3
נצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה, עד ארבעי שני. 4
דבר אחר:
דבר אחר: "לֹא ְת ָח ּנֵם",
לא תת לה ח;
רש"י
רש"י
7
.ÍÈ¯Ú˘· ¯˘‡ ¯‚Ïגר תושב שקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח ונבילה
מותרת לו ואתה מצווה להחיותו דכתיב )ויקרא כה( גר^ ותושב וחי עמ): .Ô¯Á‡‰ ˘ÂÎÓ· 1מכת קורנס האחרו:
.¯ÂÎÓ Â‡ Ï''˙ 8וקאי אגר דלעיל מיניה לגר תתננה ואכלה או מכור: .‰Ë¯٠‰Â˘ ‰È· ˙ÈÏ 2הלכ) שרי דשכירות שאר מכושות לא מיתסר דההוא
.ȯÎÏ ¯ÂÎÓ Â‡ ‰˙˙ Ï''˙ ÔÈÓ ‰È˙· ^ÈÂ‚Ï 9ודרוש לתרוייהו אנכרי דאי לאו שכר ע"ז^ הוא וקסבר ר''א ישנה לשכירות מתחלה ועד סו אומ המקבל
לדברי ככתב אתא דלגוי^ אסור לתתנה הכי איבעי ליה למכתב תתננה ואכלה עליו לעשות בשכר לא אמרינ בגמר המלאכה הוא קונה כל השכירות אלא כל
לגר אשר בשערי) או מכור לנכרי דלא מצי לאוקומי קרייה דנתינה אנכרי: פורתא ופורתא דעבד קמא קמא קני אגרא דפלוגתא היא בקדושי )מח (.עשה לי
.‰¯ÈÎÓ· ^È‚Ï 10אבל בחנ אסור לית לו שו מתנה: שירי נזמי וטבעות ואקדש כו':
11ופרכינ .Ó''¯ ¯Ó‡˜ ¯ÈÙ˘ ȇ„ ‡‰ ‰„Â‰È '¯Âדבי מכירה בי נתינה איכא .ÔÁ Ì‰Ï Ô˙˙ ‡Ï 3שלא יאמר כמה גוי^ זה נאה:
למישדינהו אגוי^ ואגר: 4ה''ג ‡ .ÌÂÁ˙ ‡Ï ·Â˙ÎÏ ÔÎ Ìבקריאתו מלא דמשמע לשו חנינה והוא ח:
.‡ 12חלוק הוא: .ÌÁ˙ ‡Ï È‡Ó 5חסר קרי ביה לא תחנ לשו חניית קרקע:
.¯‚„ ‰È˙ ÌÈ„˜‰Ï 13א יש גר בשערי) לא ימכרנה לגוי^ ולהכי אתא או .ÈÓ ‡È˙ 6דכולהו ילפי מהאי קרא לא תת לה חנייה מדלא כתיב תחונ קרי
למשמע הכי לגר אשר בשערי) תתננה והוא עיקר מצוה או א אי גר מוכרה ביה תחנ לא תת לה ח קרי ביה לא תחונ לשו חנינה והיינו ח מתנת חנ
לנכרי^: קרי ביה לא תחינ לשו חנ:
דלמא ההיא טיפה מחתכה להו לסימני. ולא בבגדי צבע אשה; 1
אימא מודי ליה ל¯·;‰„Â‰È È זהירות מביאה לידי זריזות, 3
איבעיא להו:
בהמה על מנת לשחוט,
מהו? ופליגא ד¯·,ÈÂÏ Ô· Ú˘Â‰È È
הת טעמא מאי שרי ¯·?‰„Â‰È È דאמר ¯·:ÈÂÏ Ô· Ú˘Â‰È È
דלאו ברשותיה קיימי ולא מצי משהי להו, 14 ענוה גדולה מכול,
אבל בהמה כיו דברשותיה דגוייז קיימא 15 שנאמר )ישעיהו סא,א(:
משהי לה; "ר ּו ַח אֲ דֹנָ י יֱהֹוִ ה ָעלָ י י ַַען ָמ ׁ ַשח יְ הֹוָ ה א ִֹתי לְ ַב ּ ֵׂשר עֲ נָ וִ ים",
או דלמא חסידי לא נאמר ,אלא "עֲ נָ וִ ים",
לא שנא? הא למדת שענוה גדולה מכול.
תא שמע: טז
דתניא: אבל מוכר הוא.
בהמה על מנת לשחוט ושוחט,16
תנו רבנ:
דברי ¯·;‰„Â‰È È מוכרי לה איל על מנת לקו 3וקוצ,3
¯· ¯È‡Ó Èאומר: דברי ¯·;‰„Â‰È È
אי מוכרי לו אלא שחוטה. ¯· ¯È‡Ó Èאומר:
אי מוכרי לה אלא קצוצה.
משנה )ח(: שחת על מנת לגזוז וגוזז, 9
בתי דלית בהו תרתי לא גזרו בהו רבנ. א במקו שאמרו להשכיר 4
אי שכונה פחותה משלשה בני אד. ואנ ניקו וניגזור גזרה לגזרה?
רש"י
והא שכירות שדה דבסוריא, 8
.‡È‰ ‰¯ÈÊ‚Ï ‰¯ÈÊ‚„ ‡È¯ÂÒ„ ˙„˘ ˙¯È΢ ‡‰Â 8דקס''ד משו שכירות דא''י
איתסר:
.˘Â·ÈÎ ‰ÈÓ˘ 9ובמכירה דסוריא איכא איסורא בי בתי בי שדות הלכ) רש"י
שכירות שדות דסוריא לאו גזירה היא משו שכירות דא''י אלא משו מכירות .ı¯‡Ï ‰ˆÂÁ 1דמרחק וליכא למיגזר מכירה דהת אטו מכירה דא''י:
שדות דלאו גזירה היא אלא איסורא דאורייתא ומיהו לא אחמור בה רבנ למיגזר .˙„˘ ÔȯÈ΢Ó ÌÈ˙· ÔȯÎÂÓ 2אבל מכירה דשדות לא כיו דאיכא תרתי
שכירות דבתי אטו מכירה: גזרינ:
.¯ʂ È˙¯˙ ‡Îȇ„ ˙„˘ Ï·‡ 10שכירות אטו מכירה: 3טעמא דרבי יוסי מפרש בגמ':
.Ô·¯ ‰· ¯ʂ È˙¯˙ ‰· ˙ȇ„ ˙„˘ 'ÂÎ Ï''ÂÁ·Â 11דמשכירי ולא מוכרי .¯È΢‰Ï ¯Ӈ˘ ̘ӷ Û‡ 4בתי לא לבית דירה אמרו אלא לאשתמושי בהו
משו מכירה דא''י: בציבי ותיבנא:
.ÌÈ˙· Ì‰Ï ÔȯÈÎ˘Ó È''‡· ¯Ó‡ ÈÒÂÈ È·¯ 12ולא גזרינ אטו מכירה: .ÂÓ˘ ÏÚ ˙‡¯˜˘ ÈÙÓ 5והרואה שמחממי בשבת אומר שהבלני שלוחי
.˙„˘ Ï·‡ 13דאיכא במכירת תרתי לאיסור' גזרינ שכירות אטו מכירה: של ישראל ה:
14ה''ג ˜ .˘Â·ÈÎ ‰ÈÓ˘ Â‡Ï „ÈÁÈ ˘Â·ÈÎ ¯·Òהלכ) ליכא איסורא במכירת .‡Â‰ ¯„‰ ˙·ÂÁ :'Ó‚ 6ולא חובת הבית הלכ) ליכא אפקעתא דכתיב בית) דר)
בתי: ביאת) אלמא למי שנכנס ויוצא לתוכה אזהר רחמנא:
.Ô·¯ ‰· ¯ʂ È˙¯˙ ‰· ˙ȇ„ ˙„˘ 15מכירת בסוריא אטו מכירה דא''י: .‰¯ÈÊ‚ ‡Ù‚ ‡È‰ 7שכירות אטו מכירה:
כו
אריסותא ל¯· ¯ÊÚχ Ô· ÔÂÚÓ˘ Èלית ליה. 9
ומזבי לחד,
לה
אלא שדהו לגוי, ואזיל היא) ומזבי לה לתרי!? 2
לו
מאי טעמא שרי? אמר ‡·:ÈÈ
דאמרינ ליה וציית; אלפני מפקדינ,
3
כותי לא ציית,
דאמר :אנא גמירנא טפי מינ). אף במקום שאמרו להשכיר.
אי הכי
10 כא :מכלל דאיכא דוכתא דלא מוגרי* ,
12
מאי איריא מפני שנקראת על שמו? 11 וסתמא כ¯·;¯È‡Ó È 5
תיפוק ליה משו "לִ ְפנֵי ִע ֵ ּור לֹא ִת ּ ֵתן ִמ ְכ ׁשֹל" )ויקרא יט,יד(!? דאי ¯· ÈÒÂÈ È
חדא ועוד קאמר, בכל דוכתא מוגרי.
חדא משו "לִ ְפנֵי ִע ֵ ּור",
ועוד מפני שנקראת על שמו. ובכל מקום -
לא ישכור וכו'.
הנהו מוריקאי,
13
תניא:
דגוילז נקיט בשבתא וישראל בחד בשבתא, 14
¯· χÈÏÓ‚ Ô· ÔÂÚÓ˘ Ôאומר:
אתו לקמיה ד¯·‡, כז
לא ישכור אד מרחצו לגוי,
שרא להו. מפני שנקרא על שמו,
איתיביה ¯· ‡Èל¯·‡: וגויכח זה עושה בו מלאכה בשבתות ובימי טובי.
ישראל וגוילח שקיבלו שדה בשותפות,
15
אבל לכותי,
6
לט
לא יאמר ישראל לגוי 16
מאי? שרי;
טול חלק) בשבת ואני בחול, כותי אימר עביד ביה מלאכה בחולו של מועד!?
וא התנו מתחלה מותר,
18 17
בחולו של מועד אנ נמי עבדינ. 7
כט
איכסי . אבל שדהו לגוי, 8
תא שמע:
א התנו מתחילה מותר;
הא סתמא אסור.
אימא סיפא:
א באו לחשבו אסור; 6
רש"י
.‰Â‰ ‰Ï¯Ú„ ÈÏÈ˙˘ ‡Ï‡ 1ישראל וגוי^ קיבלו שדה בשותפות ונוטעה ויטלו
החצי בי שניה ונתעסק גוי^ כל צרכו שני ערלה ואכל וישראל קבל ג' שני
אחרות כנגד ואכל:
.Â‰Ï ‡¯˘ 2דהיתר גמור הוה דהא אע''ג דקיבלוה יחד לכתחילה ואמר לו
ישראל היה אתה עובד בג' שני הללו ואני ג' אחריה אי כא איסור שליחות
דהא ישראל נמי שרי לעובדה ואי משו אכילה שישראל אוכל כנגד ונמצא
נהנה מפירות ערלה שמכר אי זה נהנה שכ המשפט שנה שזה עובד הוא אוכל:
.‡È·¯ ‰È·˙‡ ‡‰Â 3וא''כ מאי תיובתא גבי שבת איסור שליחות במלאכה מה
שאי כ בערלה:
.‰ÈÚÈÈÒ ÈÚÂÈÒÏ 4מדקתני התנו לכתחילה מותר אלמא כי ליכא איסור שליחות
דמלאכה שרי ואע''ג דמטיא הנאה לישראל וה''ה לערלה:
.È‡Ó ‡Ó˙Ò 5שקיבלו סת ועשו סת גוי^ בשבת וישראל בחד בשבת ולא
אמר ישראל מעול טול אתה את השבת ואני בחול מהו לחלוק סת בשוה ולא
יזכיר ישראל את השבת:
.Ô·˘ÁÏ Â‡· ̇ 6הזכיר לו ישראל של שבת באותה חלוקה וגלי דעתיה
דשלוחיה הוא:
.‡Ó˙Ò ‡‰ 7דא בשעת חלוקה סת מותר:
ודלמא דכולי עלמא לא חיישינ לרביעה, על ידי נפשות אסורה לבעלה!
אלא לאו שמע מינה
והכא היינו טעמיהיב ד¯·,¯ÊÚÈχ È שאני ל בי לכתחלה לדיעבד?
כדתני ˘,‡ÏÈ
דתני ˘:‡ÏÈ ממאי?
מאי טעמיה ד¯·?¯ÊÚÈχ È דלמא לעול אימא ל)
יג
דכתיב )במדבר יט,ב(: אפילו דיעבד נמי לא,
ָ
" ַּד ּ ֵבר ֶאל ְּבנֵי יִ ְ ׂש ָר ֵאל וְ יִ ְקח ּו ֵאלֶ יך", והכא היינו טעמא
בני ישראל יקחו,
17
דמתיירא משו הפסד ממונו;
5
תדע, 6
רש"י
וחיישינ שמא נבעלה לאחד מה ברצו ואית דמוקמי לה באשת כה דמיתסרא
באונס וראשו עיקר דבכתובות )כו (:מוכח דבאשת ישראל קאי: רש"י
.È„ÈÓ ‡Ï Â˙ 7אי להקשות על דבר זה דודאי טעמא ע''י ממו מותר משו
דחייש גוי^ להפסד ממונו: .ÈÈÒ ¯‰ ÏÚ Â„ÓÚ˘ χ¯˘È 1ונתקנו מכל מו כדכתיב )שיר ד( כול) יפה רעיתי
.˙‡ËÁ ˙¯Ù 8פרה אדומה: ומו אי ב):
9ה''ג :'ÂÎ ‡''¯„ ‡ÓÚË ‰ÚÈ·¯Ï È˘ÈÈÁ ‡Ï ‡ÓÏÚ ÈÏÂÎ ‡ÓÏ„ ȇÓÓ .‡È·¯ 2מהדר לתרוצי מתני' וברייתא דלעיל לעול חשידי ומתני' לכתחילה
.ÔȘ˘ Ï˘ ‰„ÂÚ 10שקי הרבה ריקני קשורי ביחד: קתני דאי מעמידי משו דלמא רבע לה וברייתא דקתני אי חוששי משו
.‰ÏÒÙ 11דכתיב אשר לא עלה עליה בהעלאה בעלמא: רובע משו נרבע דיעבד דמשו לשעבר קבעית למיסרה דלמא כבר רבעה
.‰Ï‚Ú·Â 12עגלה ערופה אינה נפסלת בהעלאת עול: ולכבר ארבעה לא חיישינ:
.· Í¢Ó˙˘ „Ú 13דכתיב בעגלה )דברי כא( אשר לא משכה בעול )לישנא .‡¯ÓÈ˙ ‡Ó 3דלמידי דחשידי ביה שני ל בי לכתחילה בי לדיעבד
אחרינא עודה ע 3שטווי בו שקי(: דלכתחילה לא מייחדינ ליה בהדייהו והיכא דאיתיחד לא מיתסר ולא אמרינ
.„''Ò ‡Ï 14דטעמא דר''א משו עודה: נבעלה לו:
.‡˙¯ÂÙ ‰‡‰ Ì¢ӄ 15להקל מעליו משוי מעט: .ÔÂÓÓ È''Ú 4שהיתה חייבת ממו מותרת לבעלה:
.‡·ÂË „ÈÒÙÓ ‡Ï 16דמי יקרי של פרה אדומה אלא ודאי טעמא משו .ÔÂÓÓ „ÒÙ‰ 5דסבר אי בעילנא לה תו לא פרע לי בעלה מידי:
רביעה הוא: .Ú„˙ 6דמשו הפסד ממו הוא דשרי לה דקתני על ידי נפשות שנתחייבה
.ÂÁ˜È 17ימכרו קרי ביה ויקיחו: הריגה אסורה לבעלה אלמא היכא דלא מירתת להפסד ממונו אפקורי מפקר לה
" ַּד ּ ֵבר ֶאל ְּבנֵי יִ ְ ׂש ָר ֵאל וְ יִ ְקח ּו", דחטאת קרייה רחמנא.
בני ישראל יקחו, אלא מעתה
ואי הגוייח יקחו. תיפסל ביוצא דופ! 10
.Ìȯ˜È ‰ÈÓ„„ ‰Ó„‡ ‰¯Ù· ‡Ï‡ 1דחייש גוי^ להפסד מרובה וכיי ליצריה:
רש"י .„ÂÓ ˙·¯˜ ¯‡˘· Ï·‡ 2והא דתניא לעיל לוקחי מה בהמה אמא תרמייה
.‡Â‰ ‡ÈÏÚÓ „Ï 12במסכת נדה )מ (.יוצא דופ אי יושבי עליו ימי טומאה לא רבי אליעזר ולא רבנ:
וימי טהרה ואי חייבי עליו קרב לידה ר''ש אומר הרי הוא כילוד ויש לו .¯„˜ Ô‡ˆ ÏÎ 3קדר ישמעאל וכתיב יעלו )לרצו על( מזבחי אלמא בשאר קרבנות
טומאת שבעה לזכר ושבועיי לנקבה וכ ימי טוהר וקרב: נמי שרי ושפיר איתרצ רומיי דלעיל:
.˘''¯ ‰„ÂÓ 13לעני קדשי דבהמה שיצאה דר) דופ פסולה לקרב דגבי .'ÂÎ È‚ÈÏÙ ‡Ï ԇΠ„Ú 4מלתא באפי נפשיה קאמר ואזיל:
טומאה וטהרה דאמו הוא דקאמר ליה ר''ש מריבוי הכתוב א נקבה תלד הוסי .‡˘˘Á· ‡Ï‡ 5היכא דלא חזינ דרבעה פליגי דמר חייש ומר לא חייש:
לידה אחרת לרבות יוצא דופ אבל בקדשי מודי והא דר' יוחנ במסכת נדה: .‡È‰ Á·ÊÓ È˘„˜ 6די קדושת מזבח יש לה ליפסל ברביעה ולעני פדייה דלא
14ה''ג ‡‰· ÏÒÂÙ ^Ê"Ú ‰Â¯Ú ¯·„ ‰· ÏÒÂÙ ÌÂÓ Ïȇ‰ ‰¯Ù ȇ˘ ‡Ï נפקא לחול בלא מו וא ע''ג דלאו למזבח קרבה:
„ÔÙ „Ú 'ÂÎ ÌÂ˜Ó ÏΠχÚÓ˘È '¯ È·„ ‡˙ ÌÂÓ Ì‰· Ì˙Á˘Ó ÈÎ ·È˙Î .„''Ò È‡„ 7לא אלימא קדושתיה מקדושת בדק הבית ועל כל דבר חל קדושת
˙˘ .'ÂΠ· ÏÒÂÙ ÌÂÓ‰˘ ÏÎ ÔÂ˙ÈÁלא תימא דטעמא דמיפסלא ברביעה משו בדק הבית אפי' על אבני:
דחטאת קרייה רחמנא אלא היינו טעמא דאע''ג דקדשי בדק הבית הואיל ומו .ȇӇ 8פסלה בה רביעה:
פוסל בה כדכתיב אשר אי בו מו: .‡ÓÁ¯ ‰Èȯ˜ ˙‡ËÁ„ ‰¯Ù ȇ˘ 9לעול גבי פדייה והעמדה והערכה די
.‰Â¯Ú ¯·„ 15נרבע: קדשי בדק הבית עליה ומיהו לעני פסולי סגיא מילתא לאתויי בפסול דחטאת
^.Ê"ÚÂ 16כגו מוקצה ונעבד פסולי בה דאיתקש השחתה למו: קרייה רחמנא למי נדה חטאת היא:
.Âί„ ˙‡ ¯˘· ÏÎ ˙ÈÁ˘‰ ÈÎ 17תשמיש דור המבול בעבירה קלקלו דכתיב .ÔÙ„ ‡ˆÂÈ· ÏÒÙ˙ 10דפסול הוא לשאר קרבנות דתניא )בכורות נז (.שור או כשב
ויראו בני האלהי וגו': פרט לכלאי או עז פרט לנדמה כי יולד פרט ליוצא דופ והאי קרא בקרבנות
.''‰ ‡ÓÈ˙ ÈÎÂ 18דאסור לקנות זהב ואבני טובות למלאכת המשכ מ כתיב:
הגוי^: .ÔÙ„ ‡ˆÂÈ· ˘È„˜‰ 11הקדיש לפרה אדומה יוצא דופ פסולה כו':
אמר מר:
ישראל היו משמרי אותה משעה שנוצרה. ו¯· ¯ÊÚÈχ Èלא חייש לרביעה? 10
יתיב ¯· ÈÓ‡ Èו¯· ‡ÁÙ ˜ÁˆÈ Èאקלעא ד¯·,‡ÁÙ ˜ÁˆÈ È
21 אמר מר:
פתח חד מינייהו ואמר: ישראל היו משמרי אותה משעה שנולדה.
וכ היה ¯· ¯ÊÚÈχ Èפוסל בכל הקרבנות כול. 22 וניחוש דלמא רבעי לאמא כי הוה מעברה,
דאמר ¯·‡:
פתח איד) מינייהו ואמר:
וולד הנוגחת אסורה ,היא וולדה נגחו,
14 13
רש"י רש"י
.˙Á‚ „Ï 13פרה שנגחה ישראל כשהיא מעוברת ומת ולדה פסול לקרב: .̇ ·‡ „·ÈÎ ÔÎȉ „Ú 1כמה אד מצווה להזהר בכיבוד אב וא:
.‰ÂÁ‚ ‰„Ï ‡È‰„ 14ונוגח שנגח בעד אחד או ע''פ הבעלי שהודו מעצמ ^.È‚ ‰˘Ú ‰Ó 2וכ''ש ישראל שמצווה על כ):
ואי עדי בדבר אינו נסקל ואמרינ בתורת כהני מ הצא להוציא את המוקצה .¯Î˘ ‡Â·È¯ ÌÈ˘˘· 3ששי ריבוא דינר היו רוצי לית לו ריוח:
ומ הצא וי''ו יתירה להוציא את הנוגח: .¯ÚȈ ‡Ï 4להקיצו משנתו:
.‰¯ˆÂ˘ ‰Ú˘Ó 15במעי אמה לקמ מפרש מנא ידעי דהאי ולד אדו הוא: .ÔÈÚ‰ ˜ÈÒÙ‰ ̉˘ È·‡ 5מדלא כתיב ואבני שה כדכתיב בכולהו וכס
.Ôȯ˙ÂÓ Ô‰È˙„Ï 16אות שנתעברו בה אחרי כ: ונחשת ותכלת וארגמ ועורות הפסיק העני ולא קאי אויקחו:
.˙˜ÂÏÁÓ 17דר''א ורבנ כשנרבעו כשה מוקדשי ובמסכת תמורה מפרש .‰ȷ¯Ú ¯„‰„ ·È˙Î ÌȇÂÏÓ È·‡Â ‡‰Â 6למילתא קמייתא וליתסרו:
טעמא דר''א משו דבזיא מילתא: .„ÂÚÂ 7הא קתני עלה דההיא דר''א:
.‰· ˙ÂÏÒÂÙ ˙Â¯Ú˘ È˙˘ 18שחורות או לבנות: .'ÂÎ ‰„Ï ‰‡·‰ ‰˘Ï 8אלמא לית ליה קיחה לר''א:
.‰„È„ ˘''Ó 19דאזלי ישראל ועבדי לדגוי^ נעבד הא מלתא בבהמת ישראל: .χ¯˘È ȯ‚˙ 9סרסור ישראל לקחה משלו מ הגוי^ לעצמו וחזר ומכרה
.˙˜ÊÁÂÓ· 20מי משפחות פרות היו לו לדמא ב נתינא מוחזקות לילד ולדות לצבור:
אדומי בהעברת כוס: .‰ÚÈ·¯Ï ˘ÈÈÁ ‡Ï ‡''¯Â 10לשילא פרכינ דתני טעמא דר''א משו קיחה:
.‡ÚÏȘ‡ 21פורק''א לפני הטרקלי: .ÂÓ˘ ‡Ó„ 11זהו הנזכר למעלה:
.'ÂÎ ‡''¯ ‰È‰ ÔΠ22משו דחייש לרביעה: .‰ÈÏ ˙ȇ 12קיחה ובעינ תגרי וחייש לרביעה ובעינ שימור:
יטב ַה ּצֹאן וְ ַה ָּב ָקר, אֲ ׁ ֶשר ָח ַמל ָה ָעם ַעל ֵמ ַ אמר ¯· :ÛÒÂÈ
ָ
לְ ַמ ַען זְ ב ַֹח לַ יהֹוָ ה אֱ ל ֶֹהיך" )שמואל א טו,טו(!? כד
מאי קראה?
יטב", יטב"? דמי " ֵמ ַ מאיֵ " 7מ ַ ש ָפה ְבר ּו ָרה " ִ ּכי ָאז ֶא ְה ּפ ְֹך ֶאל ַע ִּמים ָ ׂ
יטב"?
ומאי שנא " ֵמ ַ כה
לִ ְקרֹא ֻכ ּ ָלם ְּב ׁ ֵשם יְ הֹוָ ה" )צפניה ג,ט(.
8
כי היכי דליקפ 3עליה זבינא. אמר ליה ‡·:ÈÈ
כו
תא שמע: ודלמא מעבודה זרה הוא דהדור בהו!? 2
עות ַּכ ּמֹץ ָּת ִ ׂשים" )ישעיהו מא,טו(. ּ ָתד ּו ׁשָ 14ה ִרים וְ ָתדֹק ּוגְ ָב ֹ ודלמא מעבודה זרהלא הוא דהדורלב בהו!?
אמר ליה ‡·:ÈÈ
מיתיבי: דו ׁ ְש ֶכם ֶא ָחד" כתיב.
"לְ ָע ְב ֹ
4
מאי "וַ ִּי ּ ׁ ַש ְרנָ ה"? מני לעולה נקבה שהיא כשרה בבמת יחיד?
אמר ¯· ÔÁÂÈ Èמשו ¯·:¯È‡Ó È שנאמר )ש ז,ט(:
שאמרו שירה. עולָ ה".
"וַ ִּי ַ ּקח ׁ ְשמ ּו ֵאל ְטלֵ ה ָחלָ ב ֶא ָחד וַ ּיַעֲ לֵ ה ּו )כתיב ויעלה( ֹ
1
" ָאז י ׁ ִָשיר מ ׁ ֶֹשה ּו ְבנֵי יִ ְ ׂש ָר ֵאל" )שמות טו(. גבול יש לה, 3
¯· ‡˘ Èמתני לה להא ד¯· ˜ÁˆÈ Èאהא: מכא ואיל) ספק!? 87
מב
¯· ÈÂÏ Ô· Ú˘Â‰È Èאמר: 20
ואמאי קרו ליה ספר הישר?
נב מג
עשרי וארבע, דכתיב ביה )דברי יח,ו(:
מד
אזיל שית וק תריסר, "וְ ָע ִ ׂש ָית ַה ּי ׁ ָָשר וְ ַה ּט ֹוב ְּב ֵעינֵי יְ הֹוָ ה".
אזיל שית וק תריסר, מה
והיכא רמיזא?
עמידתו " ְּכ ֹיום ָּת ִמים"; מו
דכתיב )ש לג,יז(:
מז
¯· ¯ÊÚχ Èאמר: 21
" ָּב ֶהם ַע ִּמים יְ ַנ ַּגח י ְַח ָ ּדו ַא ְפ ֵסי ָא ֶרץ",
מח
שלשי ושש, אימתי?
אזיל שית וק תריסר, מט
נג
בשעה שעמדה לו חמה ליהושע.
אזיל שית וק עשרי וארבע,
בוא ְּכ ֹיום ָּת ִמים"; "וְ ל ֹא ָאץ לָ ֹ "וַ ּיַעֲ מֹדַ 10ה ּ ׁ ֶש ֶמ ׁש ּ ַבחֲ ִצי ַה ּ ׁ ָש ַמיִ ם,
¯· ÈÓÁ ¯· χÂÓ˘ Èאמר: 22
בוא ְּכ ֹיום ָּת ִמים" )יהושע י,יג(. וְ ל ֹאָ 11אץ לָ ֹ
ארבעי ושמונה, וכמה?
נד
אזיל שית וק עשרי וארבע, אמר ¯·:ÈÂÏ Ô· Ú˘Â‰È È
אזיל שית וק עשרי וארבע, עשרי וארבענ שעי, 12
מה ביאתו " ְּכ ֹיום ָּת ִמים", אזיל שית וק שית, 15
13
יה,
"וַ ּי ֶָרםַ 12ה ּ ַט ָּבח ֶאת ַה ּ ׁש ֹוק וְ ֶה ָעלֶ ָ
דכתיב )ש,יא(:
נט
חורֹן,
מו ַרד ּ ֵבית ֹ ש ָר ֵאל ֵהם ְּב ֹ "וַ יְ ִהי ְּבנ ָֻסם ִמ ּ ְפנֵי יִ ְ ׂ
וַ ּי ֶָׂשם לִ ְפנֵי ׁ ָשא ּול" )שמואל א ט,כד(. וַ יהֹוָ ה ִה ׁ ְשלִ ְ
ֹלות ִמן ַה ּ ׁ ָש ַמיִ ם ַעד עֲ ז ֵָקה,
יהם אֲ ָבנִ ים ְ ּגד ֹ יך עֲ לֵ ֶ
יה"?
מאי "וְ ֶה ָעלֶ ָ ס
סג
וַ ּי ָֻמת ּו ַר ִּבים אֲ ׁ ֶשר ֵמת ּו ְּב ַא ְבנֵי ַה ָּב ָרד" וכו'.
¯· ÔÁÂÈ Èאמר:
שוק ואליה; סא
ֹאמר 5לְ לַ ּ ֵמד ְּבנֵי יְ ה ּו ָדה ָק ׁ ֶשת, "וַ ּי ֶ
יה"?
מאי "וְ ֶה ָעלֶ ָ
ִה ּנֵהְ 6כת ּו ָבה ַעל ֵס ֶפר ַה ּי ׁ ָָשר" )שמואל ב א,יח(.
דמסמכא שוק לאליה. 14
סח
יה"?
מאי "וְ ֶה ָעלֶ ָ
תניא כוותיה ד¯· ‡:È„È שופי עילויה דשוק קאי.
האשה ,א על פי שהשלו עמה 15
¯· ‰˜Â¯· Ô· ÔÁÂÈ È·¯ Ï˘ · χÚÓ˘È Èאומר: אלא בתלתא; 3
סו
דכתיב )בראשית לג,יד(: ישראל אשתו משמרתו,
סז
" ַעד אֲ ׁ ֶשר ָאבֹא ֶאל אֲ דֹנִ י ֵׂש ִע ָירה", גוי אי אשתו משמרתו. 98
וכתיב )ש,יז(:
"וְ יַעֲ קֹב נָ ַסע ֻס ּכ ָֹתה".
25 ותיפוק ליה משו שפיכות דמי!? 10
.‰ÈÈÈ· È‡Ó 13בי לר' ירמי' דמוקי לה באשה חשובה הא לאו חשובה חיישי'
לשפיכו' דמי בי לרב אידי דאמר כלי זיינה עליה וליכא משו שפיכות דמי
מ''מ משו ערוה איכא בה ולא מתייחדת:
.‰ÈÈÈ· ‡Îȇ 14אשה חשובה בי האנשי קרובה למלכות ואינה חשובה בי
רש"י
הנשי אינה יפה לרבי ירמיה דמוקי לה באשה חשובה דמשמע חשובה בי
האנשי ובי הנשי דקרובה למלכות היא ולא קטלי לה אבל משו עריות איכא
למיחש דיפה היא הכא חשובה בי האנשי ולא בי הנשי שריא לייחודי .ÈÙ¢ 1כ היר) הסובב עצ הקולית וקורי פולפ''א:
דמשו שפיכות דמי ליכא דהא קרובה למלכות ומשו עריות נמי ליכא דהא .ÌÈ˘ È˙˘ ÌÚ „Á‡ ˘È‡ „ÁÈÈ˙È ‡Ï 2שהנשי דעת קלות ושתיה תתרצינה
מכוערת היא לרב אידי אסירא לייחודי דכולהו חיישינ לערוה דהא סתמא קאמר לעבירה:
אשה כלי זיינה עליה ולא קאמר הכא באשה יפה עסקינ דכלי זיינה עליה: .‡˙Ï˙· ‡Ï‡ 3להכי נקט תלתא דבישראל בתלתא שרו בי בעיר בי בדר)
.‰ÓÚ ÌÂÏ˘‰˘ Ù''Ú‡ 15דודאי לא יהרגוה דהא כלי זיינה עליה לא תתייחד אבל תרי בעיר אי בדר) לא שמא יצטר) אחד מה לנקביו ונמצא אחד מה
עמה כו' והיינו כרב אידי בר אבי השלו עמה משמע היא נושאת את שלומה יתייחד ע הערוה בפ' עשרה יוחסי )קדושי פא:(.
ואינה צריכה שלו מלכות: .ȯ˘ ÈÓ ÔȈ¯ٷ 4וגוי^ למה ליה לתנא לאשמועינ הא אפי' ישראל
.ÂÈÓÈÏ ÂÏÙÂË 16מחברו לגוי לימינו של ישראל שא ירצה הגוי^ להורגו דכוותייהו אסירי:
ישלח ישראל יד ימינו ויאחז בו: .ÌȈȯ٠‰¯˘Ú ‰Â‡ÈˆÂ‰Â 5לאשת איש זונה:
.ÛÈÈÒ· 17דא היה הגוי^ חגור סיי טופלו ישראל לימינו כדי שיהא יד שמאל .‰ËÓ· 6חו 3לעיר לעבירה כעי קוברי מת שלא יבינו:
של גוי^ שהסיי חגור בו לצד ימינו של ישראל ומזומנת לימי ישראל לאחוז .Â˙˘‡· 7של גוי^ עמו:
בה: .Â˙¯Ó˘Ó Â˙˘‡ Ôȇ ^È‚ 8דלא קפדה דאיהו בקרי ואיתתיה בבוציני:
.Ϙӷ 18א ביד גוי^ מקל: .Â˙¯Ó˘Ó Â˙˘‡ χ¯˘È Ï·‡ 9שרי כדתנ בעשרה יוחסי בזמ שאשתו עמו
.ÂÏ‡Ó˘Ï Ï‡¯˘È ÂÏÙÂË 19שתהא יד ימי הגוי^ שהמקל בה סמוכה לישראל יש עמה בפונדקי מפני שאשתו משמרתו:
וא ירי יד ימינו תאחזו שמאלו של ישראל במקל הסמו) לה דאי טופלו לימינו .‰ÈÏ ˜ÂÙÈ˙ 10בלאו עבירה נמי לא תתייחד משו שפיכות דמי:
יהא המקל רחוק מידו של ישראל: .‰·Â˘Á ‰˘‡· 11בי האנשי ובי הנשי אשה יפה וקרובה למלכות
.‰ÏÚÓ· 20בהר או בסלע: דמיסתפו מינה ולא קטלי לה אבל משו עריות איכא דיפה היא ואצטרי)
.‰ÏÚÓÏ ‡Ï‡ ‰ËÓÏ Ï‡¯˘È ‡‰È ‡Ï 21בעלייה יל) ישראל לפני הגוי^ דהיינו לאשמועי' דלא תתייחד חיישינ שמא תתפתה אבל אשה שאינה חשובה בי
למעלה אלא שטופלו לימינו דלא הוי אחריו ממש ובירידה יולי) הגוי^ לפניו: האנשי וחשובה בי הנשי משו רציחה נמי איכא דבא עליה ואחר כ) הורגה
.ÂÈÙÏ ÁÂ˘È Ï‡Â 22אפי' במישור אל ישחה ישראל לפני הגוי^ ליטול כלו: דלא ס''ל אשה כלי זיינה עליה וחשובה בי האנשי ולא בי הנשי מותרת
.Â˙Ï‚Ï‚ ˙‡ ıÂ¯È ‡Ó˘ 23ירוצ:3 להתייחד ומשו עריות ליכא דאינה יפה:
.ͯ„‰ ˙‡ ÂÏ ·ÈÁ¯È 24א היה צרי) לו ליל) עד פרסה יאמר לו ב' פרסאות אני .‰ÈÏÚ ‰ÈÈÊ ÈÏÎ ‰˘‡ 12אע''ג דאינה חשובה לא בי האנשי ולא בי הנשי
צרי) ליל) אולי ימתי הגוי^ מלהכותו עד פרסה שניה וזה יפרוש ממנו קוד אי גוי^ הורג אותה אלא בא עליה וכיו שבא עליה אינו הורגה ואפילו אינה
לכ: קרובה למלכות נמי אי לא אשמועינ דחיישינ לעריות לא הוה מסתברא
.‰˙ÂÎÒ ÚÒ 25ולא הל) עד שעיר: דמיתסרא משו שפיכות דמי:
בת ישראל לא תניק. אזלו עבדו גניבתא עשרי ותרתי שני ולא אצלחו.
תנו רבנ: כיו דחזו
פח
בת ישראל לא תניק בנה של נכרית אתו כולהו תבעו שמתייהו;
פט
מפני שמגדלת ב לעבודה זרה, הוהעב בהו חד גירדנא דלא אתא לשרויה שמתיה,
6
וצריכא,
דאי אשמעינ מילדת, גמרא:
בההיא קאמרי ¯· Ôדשרי,
דלא אפשר, תנו רבנ:
פ
משו דאחרות רואות אותה;
19
בת ישראל לא תיילד את הנכרית
פא
אבל מניקה מפני שמילדת ב לעבודה זרה,
דאפשר דשייפא ליה ס לדד מאבראי וקטלא ליה, ונכריתפב לא תיילד את בת ישראל
מפני שחשודי על שפיכות דמי,
אימא מודי ליה ל¯·;¯È‡Ó È
דברי ¯·;¯È‡Ó È
רש"י
רש"י
‚ .χ¯˘È ˙· ˙‡ „ÏÈÈ˙ ‡Ï ^˙ȯΠ:'Óואפילו אחרות ישראליות עומדות 11
פליגי ¯· ‡ ‡Áו¯·,‡È
חד אמר: סבר ¯· ÛÒÂÈלמימר
קה
לתיאבו משומד, אולודי בשבתצד בשכר שרי משו איבה;
קו
להכעיס מי; אמר ליה ‡· :ÈÈיכלה למימר לה:
וחד אמר: דיד דמינטרי שבתא מחללינ עלייהו,
2
קז
אפילו להכעיס משומד, דידכו דלא מינטרי שבתא לא מחללינ.
אלא איזהו מי?
קח
זה העובד עבודה זרה. סבר ¯· ÛÒÂÈלמימר
אנוקי בשכר שרי משו איבה;
מיתיבי: אמר ליה ‡·:ÈÈ
אכל פרעוש אחד או יתוש אחד 10 יכלה למימר אי פנויה היא:
קט
הרי זה משומד; בעינא לאינסובי,
והא הכא דלהכעיס הוא, אי אשת איש היא
קי
וקא קרי ליה: לא קא מזדהמנא באפי גברא.
קיא
משומד!?
הת בעי למיטע טעמא דאיסורא.
11 סבר ¯· ÛÒÂÈלמימר
הא דתניא:
צה
אמר מר: הגוי והרועי בהמה דקה
מורידיקיב אבל לא מעלי. לא מעלי ולא מורידי,
השתא אחותי מחתינ, אסוקי בשכר שרי משו איבה. 3
רש"י
רש"י
.Ô·‡È˙Ïכשאי לה בשר אבל אינו מופקר להיות איסור והיתר לפניו להניח 8
היתר ולאכול איסור וא עושי כ זה להכעיס: .‰·È‡ ÌÂ˘Ó È¯˘ ¯Î˘· 1ומתני' בחנ קמיירי דמצי לאישתמוטי ולמימר
.‡Â‰ ÔÈÓ 9והא תנא ליה רישא מיני בכמה דברי מצינו חילוק בי מי צריכה אני לשכר מזונותיי:
למשומד^ כגו ספר תורה שכתבו מי ישר ומורידי^ דהכא: .ȯ˘ ‡˙·˘· ^‰È‚ È„Âχ 2בשכר כבחול משו איבה דהא אינהו חזו
.˘Â˙È ˘ÂÚ¯Ù 10אי אד אוכל לתיאבו: דמיילדי לנשי דיד בשבת כבחול:
.‡¯ÂÒȇ„ ‡ÓÚË ÌÂÚËÏ 11לא להכעיס אלא מתאוה לטעו טעמו לפי שאי .¯Î˘· ȘÂÒ‡ 3שרי כו':
ישראל טועמו מעול: .‡¯‚ȇ‡ ȯ· ȇ˜ 4וא לא אורידנו ימות ונוח לי להפסיד שכרי ולהצילו:
.¯Â·· ‰ÏÚÓ ‰˙ȉ ̇˘ 12עשויה בקרקע ויכול לעלות מגררה והאי לא מעלי .¯‡Â„ È·Ï ‡ÓÈÊ ÈÏ ‡ËȘ 5השלטו קבע לי זמ ליו וועד וא לא אל) יצא
דקאמר אי מניחי לעלות קאמר: שכרי בהפסדי:
.¯Ó‡Â ‡ÏÈÚ ‰ÈÏ ËȘ„ 13כלומר אית ליה לאישתמוטי מאיבה ולמימר ליה: .ÔÈÈÓ 6כומרי לע"ז בי גוי^ בי ישראלי:
.‰ÈÏÚ ‰È„È„ ‡˙ÂÈÁ ˙ÂÁÈ˙ ‡Ï„ 14דר) מעלה זו ותמות בבור: .˙¯ÂÒÓ 7מלשיני המוסרי ממו חבריה ביד גוי^:
קיח
ויש בה רופא כותי ורופא ארמאי,
אמר ¯· :‡„ÒÁ ימול ארמאיקיט ואל ימול כותי,
7 6
קכח
" ִה ּמ ֹול יִ ּמ ֹול" )בראשית יז,יג( מכל מקו.
14
איפו),
קכא
קכט
ÈÒÂÈ È·¯Âנמי, ימול כותי ולא ימול ארמאי;
קכב
הכתיב" :לַ יהֹוָ ה ִה ּמ ֹול"!? דברי ¯·;¯È‡Ó È
ההוא בפסח כתיב.
15 ¯· ‰„Â‰È Èאומר:
ארמאיקכג ולא כותי.
ואיד) נמי,
הכתיבִ " :ה ּמ ֹול יִ ּמ ֹול"!? וסבר ¯· ‰„Â‰È È
דברה תורה כלשו בני אד. ארמאיקכד שפיר דמי?
והתניא:
איתמר: ¯· ‰„Â‰È Èאומר:
מני למילה בגויקל שהיא פסולה? מני למילה בגויקכה שהיא פסולה?
„¯ ‡ÙÙ ¯· Âמשמיה ד¯· אמר: שנאמר )בראשית יז,ט(:
"וְ ַא ָּתה ֶאת ְּב ִר ִיתי ִת ׁ ְשמֹר";
16
"וְ ַא ָּתה ֶאת ְּב ִר ִיתי ִת ׁ ְשמֹר"!?
קלא
ו¯· ÔÁÂÈ Èאמר: אלא,
" ִה ּמ ֹול יִ ּמ ֹול".
17
לעול לא תיפו),
והכא במאי עסקינ? * כז.
ברופא מומחה, 9
רש"י
.‰ÁÓÂÓ ‡Ù¯ 9לא מרע נפשיה לשוייה כרות שפכה:
.‡¯˜ÈÚÓ ÔÈÎÙ‡„Î ÍÂÙȇ ÌÏÂÚÏ ‡Ï‡ 10דלרבי יהודה כותי אסור וגוי^ מותר רש"י
דגוי אי דרכו למול בניו לש ע"ז^ ולשפיכת דמי לא חייש הואיל ואחרי על .‰ÈÏÚ ‡˙ÂÈÁ È¯Â·Ú‡Ï ‡ÈÚ· 1צרי) אני להעביר עדר צאני למרעה ודרכי על
גביו: שפת בור זה וירא אני שלא יפלו:
.‰„Â‰È È·¯„‡ ‰„Â‰È È·¯„ ÍÏ ‡È˘˜„ 11דפסיל מילת גוי^ מגזירת הכתוב .‡¯ÂÓ ÌÂ˘Ï È˜ÂÙ‡Ï 2תולעת שיש לו בערלתו דלא דאסור לרפאותו בחנ
ההיא ר' יהודה הנשיא היא: דהא אמר לא מעלי ולא מורידי:
.‰„Â‰È È·¯„ Ë''Ó 12בר פלוגתא דרבי יוסי דפסיל כותי: .Èψӄ 3מטה הסכי כדמתרגמינ מטה משפט מצלי די:
.ÏÂÓ‰ '‰Ï 13ועשה פסח לה' המול וגו' ודריש ביה מילה לשמה הלכ) כותי .‰ÎÙ˘ ˙¯Π4מי שנכרת לו מ הגיד מ העטרה ולמעלה לצד הגו ושוב אינו
פסול דמל שלא לשמה אבל גוי^ לא מהיל אלא אדעתא דישראל שאומר לו מוליד:
מהול והיינו לשמה: .‡Ù¯ 5שיודע למול:
.ÏÂÓÈ ÏÂÓ‰ 14רבויא הוא: .ȇӯ‡ ÏÂÓÈ 6שאי מילתו לש ע"ז^ שהרי אי דרכ למול את בניה:
.·È˙Î ÁÒÙ· 15לה' דקרא אפסח קאי שתהא עשייתו לשמה: .È˙ÂÎ ÏÂÓÈ Ï‡Â 7שמל לש דמות יונה שמצאו בראש הר גריזי ועובדי לה
.¯ÂÓ˘˙ È˙ȯ· ˙‡ ‰˙‡Â 16וזרע) אחרי) ולא גוי^: עבודה כדאמר בהכל שוחטי )חולי ו (.ומלי את בניה לש יונה זו:
.ÏÂÓÈ ÏÂÓ‰ 17קרי ביה המל ימול מי שהוא מהול ימול אחרי: .È˙ÂÎ 8ולא ארמאי^ מפני שחשוד על שפיכות דמי:
קלד
ומאי ריפוי נפשות? מותר בערלי ישראל ,ואסור במולי אומות העול;
אילימא אלמא
ריפוי ממו בשכר, א על גב דמהילי כמא דלא מהילי דמו!?
ריפוי נפשות בחנ; 9
אלא למא דאמר" :וְ ַא ָּתה ֶאת ְּב ִר ִיתי ִת ׁ ְשמֹר" איכא,
ריפוי ממו דבר שאי בו סכנה, 11
למא דאמרִ " :ה ּמ ֹול יִ ּמ ֹול" ליכא.
ריפוי נפשות דבר שיש בו סכנה;
והאמר ¯· :‰„Â‰È ולמא דאמרִ " :ה ּמ ֹול יִ ּמ ֹול" ליכא?
אפילו ריבדא דכוסילתא לא מתסינ מינייהו!?12
והתנ )ש(:
קלה
קונ שאיני נהנה למולי
אלא, קלו
אסור בערלי ישראל ,ומותר במולי אומות העול;
ריפוי ממו בהמתו, אלמא
ריפוי נפשות גופיה. 13
א על גב דלא מהילי כמא דמהילי דמו!?
והיינו דאמר ¯· :‰„‰È
אפילו ריבדא דכוסילתא לא מתסינ מינייהו. אלא איכא בינייהו
אשה,
אמר ¯· ‡„ÒÁאמר :‡·˜ÂÚ ¯Ó למא דאמר" :וְ ַא ָּתה ֶאת ְּב ִר ִיתי ִת ׁ ְשמֹר" ליכא,
אבל א אמר לו: דאשה לאו בת מילה היא;
ס פלוני יפה לו ,ס פלוני רע לו מותר* . כז: ולמא דאמרִ " :ה ּמ ֹול יִ ּמ ֹול" איכא,
סבר 14
דאשה כמא דמהילא דמיא.
שיולי משאיל לו, 15
כי היכי דמשאיל לו משאיל לאיניש אחרינא, ומי איכא למא דאמר אשה לא?
ואתא ההוא גברא לאורועי נפשיה. והכתיב )שמות ד,כה(:
"וַ ִּת ַ ּקח ִצ ּפ ָֹרה צֹר"!?
אמר ¯·‡ אמר ¯·,ÔÁÂÈ È קרי ביה ותקח.
4
"וָ ַחי ָּב ֶהם" )ויקרא יח,ה( ,ולא שימות בה. ודאיקלז מת.
ו¯·?!χÚÓ˘È È האיכא חיי שעה!? 2
תלמוד לומר:
"וָ ַחי ָּב ֶהם" )ויקרא יח,ה( ,ולא שימות בה; מיתיבי:
לא ישא וית אד ע המיני,
יכול אפילו בפרהסיא; ואי מתרפאי מה אפילו לחיי שעה;
תלמוד לומר: מעשה ב· ‡Ó„ Ôב אחותו של ¯· χÚÓ˘È Èשהכישו נחש,
"וְ לֹא ְת ַח ְּלל ּו ֶאת ׁ ֵשם ָק ְד ׁ ִשי" )ויקרא כב,לב(. ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו, 6
16
רמי מידי בי ככי ומייתי דמא מבי דרי. 15
בעי ¯·:¯ÊÚÈχ È
ככי ושיני, 2
רש"י
13ה''ג ‡ .‡ÈÓ„ ÏÏÁ Ï˘ ‰ÎÓÎ ‡ÓÏאמר רב נחמ בר יצחק שאני צפדינא
הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיי:
.‰ÈÓÈÒ È‡Ó 14למידע דהוא צפדינא: רש"י
.ȯ„ È·Ó ‡Ó„ È˙‡Â ÈÎÎ È· È„ÈÓ ÈÓ¯ 15כשנות כלו לתו) פיו יוצא מבי
שיניו ד: .‰Ù˘‰ ÔÓ 1שפתיי:
.ȯ„ 16ה שורות השיני: .ÈÎÎ 2זינציב''ש:
.ÈËÈÁ„ ȯȯ˜ ȯȯ˜Ó 17מאכל של חיטי ואכלו כשהוא צונ מאד בימי חור : .È˘Â˜‡„ 3קשי ה:
.‡Ò¯‰„ ‡ÒÎ 18דג שטיגנהו בשומ היוצא ממנו ע הקמח: .ÚÓ‚È ‡Ï 4בשבת דכל רפואה אסרו חכמי לעשותה בשבת היכא דליכא סכנה
.‰ÈÏ ‡„·Ú È‡Ó 19מטרונא לרבי יוחנ: משו שחיקת סממני במסכת שבת )נג(:
.‡Ê‡„ ‡Ù„‚· ‡Ê‡„ ‡Á˘Ó 20שמ אווזא המחוי באור וסכת ע''י אחד .‡È„Ùˆ 5חולי השיני ובלע''ז מישג''א:
מכנפי האווז על שיניו מבחו:3 .‡˙ȯËÓ 6גויה^ היתה:
.‡ÚÈÈË 21ישמעאל: .‰„·Ú 7ליה רפואה חמשא בשבתא ומעלי בשבתא:
.È˙ÈÊ„ ‡˙ÈÈ˘˜ 22גרעיני של זיתי: .‡˙·˘· 8מאי איעביד דלא מצינא למייתי גב) מפני תלמידי בני כלה:
.‡˙ÏÈ˙ ÂÏÓ ‡Ï„ 23שלא הביאו שליש: .‡˜¯ÈÙ· ‰˘¯„ 9לימד הרפואה לכל:
.‡˙„Á ‡¯Ó‡ ‰Ϙ 24ליב באור מרא חדשה פושיי''ר בלע''ז ושרפ עליו: .Ì˘‰ ÏÂÏÈÁ 10דאיהי סברה אישתבע ועבר אשבועתיה:
.ȯ„ È· ˜È·„ 25בשורות שיני מבפני: .‡¯˜ÈÚÓ ‰Ï ÈÏ‚„ 11משעה שגילתה לו אמר לה דעי שלא נשבעתי ולא אמרתי
.‰Â‰ ·Â˘Á Ì„‡ 26ומיסתפי ממלכותא למיקטליה: באלהא דישראל אלא לאלהא דישראל:
.‰È˜˘Ï ‰ÂÎÁÏ 27להעביר הס שהוא חזק רבי אבהו הוה קרוב למלכות .‡Óχ 12מדבעי לאסויי בשבתא כמכה של חלל דמיא ולקמיה פרי) כיו דהכי
כדאמרינ בסנהדרי )יד( ובכתובות )יז( דנפקי אמהתא דבי קיסר ומשרו ליה הוא היכי מיתסי מגוי^ והאמר רבי יוחנ כל מכה שמחללי עליה ]את השבת[
ומצער להו^ למיני בקראי: אי מתרפאי מה והכא לא גרס לה עד לקמ:
אבל חיור רישיה לית ל בה. ד¯· ‰·‡ Èנמי רופא מומחה הוה!?
שאני ¯·,‰·‡ È 21
לייתי תלת טרפא קרא דמייבשי בטולא, 37 אדהכי והכי, 16
אמר ¯·‡:
ואי לא האי סימטא 20
הני מילי הוא דשחקי סמני מאתמול, ואיד) רישא מותבא באודנא,
אבל משחק סמניקמב בשבת ואתויי דר) רשות הרבי לא; 22 וליתוב אודניה להדא נורא,
אמר ליה ההוא מרבנ ו¯· ·˜ÚÈ Èשמיה, ויזדהר מזיקא, 11
לדידי מיפרשא מיניה ד¯· :‰„Â‰È ונישקול חדא וננח חדא. 12
25
לכולי עלמא שרי ,לדיד) אסיר! ולתלייה לאודניה להדי נורא,
וכי מדידי הוא? 26 ומזדהר מזיקא.
דמר ˘ χÂÓהיא! 27 ואי לא
דההיאקמד אמתא דהואי בי מר ˘Ï‡ÂÓ לייתי גובתא דקניא עתיקא בר מאה שני, 15
רש"י רש"י
.‡·ÈË¯Ï ‡˙˘·È ‡˙˘·ÈÏ ‡·È˯ 17כל הרפואות הללו אינ שוות לכל חולי .ÈÈȘ˘ 1משקי:
האז אלא אות הרפואות שיש בה דבר לח כגו מיא דכוליתא ומשח קירא .‡Á¯· 2ש צא:
וכיוצא בה מעלי לאוז יבשה שיש לו חולי ואינה מוציאה לחה ורפואות של .‡Á¯˜ ‡Á¯· 3עז שאינה מסורבל בצמר כרחל:
יבש כגו גובתא דקניא ומילחא גללניתא לאודנא רטיבא המוציאה לחה: .‡ÏÏÓ‡ 4גחלי לוחשות:
.ÌÈʇ ÔÈÏÚÓ 18גידי אזני פעמי שיורדי למטה ומתפרקי הלחיי וצרי) .‡˙˘ÂÙÈÁ 5אשקרבו''ט ובלשו כנע קרוקי'':
להעלות ויש סכנה בדבר: .‡˙ÈÏÓ‚ 6גסה והוא הנטו'':
.ÌÒ· ‡Ï Ï·‡ 19הואיל ואפשר ביד: .‡˙ÒÙÒ‡„ ‰ÏÈ˙Ù 7עלה ארו) של שחת ירק של חטי:
.ÛÈ¯Ê Û¯ÊÈÓ 20עושה חבורה ויש חילול שבת יותר אבל קשירת ס אי ש .‡Ó¢„ ‡˙Ù¢ 8בית יד של שו וה עלי היבשי שה נאחזי בה שופתא
חילול דאורייתא: לשו אחיזה כדאמרינ בגיטי )לב (.שופתא דקופינא דמרא רפיא:
.‰„¯Ó˘ 21שרוצה לצאת כאד המורד ויוצא: .‡˜¯· 9כמו נירא ברקא שער של לייצ''א:
.‡Ï ÌÈ·¯‰ ˙¢¯ ͯ„ ÈÈÂ˙ȇ ˜Á˘ÈÓ Ï·‡ 22דלאו סכנת נפשות אלא סכנת .‡¯Â ‰· ÈÏ˙È 10יבעיר בה האור:
עוורו: .‡˜ÈÊÓ ¯‰Ê 11לא ית אזנו לרוח:
.'ÂÎ ÈÈÂ˙ȇ ˜Á˘ÈÓ ÂÏÈÙ‡ 23כדאמרינ לקמ שורייני דעינא בליבא תלו מאור .‡„Á ÁÈ ‡„Á Ϙ˘Â 12כשיטול זו מ האז ית את זו עד שיכלו כול:
העי מעורי ואחוזי בטרפשי הלב: .‡„„ ‡¯„‡ 13מוכי הצבועי בצבע שקורי פויילי''ד:
24ה''ג .È·˘ ÏÈÁÓ ‰„‰ÈÏ ‰ÈÏ ˙ÈȈ„ Ô‡Óהשומע דבריו ומקבל יחלל שבת: .Û˜˘Ó ‡Ï„ 14אינו חבוט בשמ לנפצו משק לשו עלה נד )ויקרא כו( טרפא
.¯ÈÒ‡ Í„È„Ï 25שאתה אסרת וערערת על דברי: דשקי נחבט:
.‡Â‰ È„È„Ó ÈΠ26מדעתי הייתי אומר דבר זה שמחית על ידי: .ÔÈ˘ ‰‡Ó ¯· ‡È˜„ ‡˙·Â‚ 15שפופרת של קנה יש שנתלש הרי מאה שנה:
.‡È‰ χÂÓ˘ ¯Ó„ 27ממנו קיבלתיה: .‡˙ÈÏÏ‚ ‡ÁÏÓ 16מלח של אב הדומה לשייש בלע''ז שליימ''א:
לא חלב ,ולא גבינה ,ולא בצלי ,ולא שחלי. כגו מאי?
אמר ¯· :‰„‰È
א אכל כגו רירא ,דיצא ,דמא,
5 4 3
נייתי רביעתא דחלא ורביעתא דחמרא, לאפוקי סו אוכלא ופצוחי עינא דלא.
9 8
אמר מר: ¯· ‡ ‡·¯„ ‰È¯· ‡Áשחיק להו לכולהו בהדי הדדי,
ישראל המסתפר מגוי קנב רואה במראה. ושקיל ליה מלא חמש אצבעתיה ושתי ליה. 1
למה לי מראה?
ואי ברשות היחיד אמר ¯· :‡ÙÙ
כי רואה מאי הוי!? אנא עבדי לכל הני ולא איתסאי,
לעול ברשות היחיד, עד דאמר לי ההוא טייעא:
וכיו דאיכא מראה אייתי כוזא חדתא ומלייה מיא, 3
ולמחר אישתי,
¯· ‡ÊÈ· ¯· ‡Áהוה מסתפר מגויקנג בשבילי דנהרדעא,
11 עבדי הכי ואיתסאי.
אמר ליה :חנא ,חנא,
יאי קועי) לזוגא!
13 12 תנו רבנ:
אמר :תיתי לי דעברי אד¯·.¯È‡Ó È ששה דברי מרפאי את החולה מחליו ורפואת רפואה,
ואלו ה:
ואד¯· Ôלא עבר? קמה
כרוב ,ותרדי ,ומי סיסי יבשי,
6
אי איסור איסור הנאה. היי ,והחומ 3של גויקנח שהיה מתחלתו יי,
3
אבל אמרו :אי נהני ולא מועלי! 24 אסור לשאת ולתת עמה; 9
ְ
טו ִבים ּד ַֹדיִ ך"? אוּ ִ " :כי ֹ 28
אסורי ,ואיסור איסור הנאה,
ְ
טו ִבים ּד ַֹדיִ ך". אמר לוּ ִ " :כי ֹ דברי ¯·;¯È‡Ó È
אמר לו :אי הדבר כ, ו ÌÈÓÎÁאומרי:
שהרי חבירו מלמד עליו: 29
לחי אסורי ,יבישי מותרי. 15 14
גמרא: רש"י
יי מנל? .‰ÈÈÈ· È‡Ó 1בי רב פפא לרב חנינא:
.˙ÂÁÙ˘ ‰ÈÈÈ· ‡Îȇ 2דאוקי רב חנינא כרב מלכיו ורב פפא כרב מלכיה
ומעייל אפר מקלה כרב מלכיו דהנ) תלת שפוד ואפר מקלה וגומות שמעתא
נינהו ולא אמתני' קיימא אבל שפחות א''ר מלכיה הלכה כר''א דאמר במשנתינו
רש"י
אפי' הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר בלורית דהכא אפירושא
דמתניתא קאי דקתני לעיל שומט את ידו ואתי איהו לפרושי שיעורה וכ גבינה
.ÒÈȯÂÓ‰ 16שמ של דגי: דקתני מתני' אלו דברי האסורי כו' אמרינ מפני מה אסרו גבינות הגוי^ ופי'
.‰‡‰ ¯ÂÒȇ Ô¯ÂÒȇ 17שמא עירב בו יי: רב מלכיה והא דנקיט תלמודא איכא בינייהו שפחות ולא נקט שפחות ואפר
.ȘÈȇ ˙È· ^˙È·‚ 18ש הכפר אבל שאר גבינות מותרי בהנאה ובגמרא מקלה אמילתיה דרב מלכיה דאתנח ביה רב פפא סימ נקט:
מפרש לה )לד:(: .ÔÈÈ Â˙ÏÈÁ˙Ó ‰È‰˘ :'È˙Ó 3ביד הגוי לאפוקי היכא דזבי גוי^ חומ3
.¯҇ ‰Ó ÈÙÓ 19לרבנ קבעי לה דאסרו לה באכילה ולא בהנאה: מישראל דלא מיתסר בהנאה דטעמא דאסור בהנאה משו דדלמא נסכיה הוא
.‰¯ÂÓÁ ‰ÏÂÚ ˙·È˜ ‡Ï‰Â 20שהעולה אסורה בהנאה ומועלי בה: וחומ 3לא מנס):
.‰ÙÈ Â˙Ú„˘ 21שאינו ק 3ומואס בה: .ÈÈȯ„‰ Ò¯Á 4בגמרא מפרש ששוריהו במי ויוצא יי הנבלע בו:
.‰Ù¯Â˘ 22הומי''ר בלע''ז גומעה: .ÔÈ·Â·Ï ˙¯ÂÚ 5שקורעי כנגד הלב דרכ לעשות כ לעבודה זרה^ ומוציאי
.ÂÏ Â„Â‰ ‡Ï 23לאומרי כ להיתירא לכתחלה: את הלב דר) הנקב ומיתסר משו זבחי מתי:
.ÔÈÏÚÂÓ ‡Ï Ôȉ ‡Ï ¯Ӈ Ï·‡ 24וכל היכא דתנ הכי שרי מדאורייתא אבל .¯˙ÂÓ ÍÂ˘Ó 6שאי עושי כ לע"ז^:
רבנ דגזרו בה והכי משמע לא נהני מדרבנ וא נהנה אי בה מעילה אלמא .¯ÂÒ‡ ‡ˆÂȉ 7בהנאה דעושי תקרובת:
מדלית בה מעילה ש''מ האי חלב הכנוס בקיבת העולה כפירשא בעלמא הוא: .˙ÂÙ¯˙Ï 8לטעות עבודה זרה^ למרחוק:
.Ê"Ú ÈÏ‚Ú ˙·È˜· 25שנעשו לה תקרובת וגבי עבוד' זרה^ אפי' פרש אסור .˙˙Ï ˙‡˘Ï ¯ÂÒ‡ 9דאזיל ומודה לע"ז ועוד דזבני מידי דאצטרי) לע"ז^
דניחא ליה בנפחיה שיראה יפה כדאמרינ בגמרא: לתקרובת:
.¯Á‡ ¯·„Ï Â‡È˘‰ 26לא רצה לגלות דבר הברור כדמפרש בגמרא טעמא: ^.ÌÈ‚ ˙„ 10של עור:
.ÍȄ„ ÌÈ·ÂË ÈÎ 27לשו זכר: .̉Ș˜Â 11חרס:
.ÍȄ„ ‡ 28לשו נקבה והכי קאמרה כנסת ישראל ישקני הקב''ה מנשיקות .Ô‰· ÒÂÎ 12הכניס בה יי לקיו:
פיהו כי כ) אמר לי טובי דודי) מיי: .ÔÈ‚Ê ÌȈ¯Á 13פסולת של ענבי וגרעיני שבתוכ:
.ÂÈÏÚ „ÓÏÓ Â¯È·Á 29שהוא לשו זכר וכנסת ישראל היא דקאמרה לפני שכינה .ÌÈÁÏ 14כל שני עשר חדש:
לריח שמני) טובי וגו' עלמות אהבו) לא שיי) למימר לנקבה: .ÔȯÂÒ‡ 15א בהנאה:
קעב
¯· χÚÓ˘È È·¯· È‡È Èחלש, הא אתא לאשמועינ:
על לגביה ¯· „¯ÈÊ Ô· χÚÓ˘È Èורבנ לשיולי ביה. חומ 3שלנו ביד גויקסח אי צרי) חות בתו) חות,
יתבי וקא מבעיא להו: אי משו אינסוכי לא מנסכי,
יי מבושל, ואי משו איחלופי 4
מיתסר בהנאה וקמשמע ל דלא מנסכי גוי^ יי מבושל הלכ) יי מבושל שלנו
שהופקד לגוי^ א''צ כו':
.ÈÙÂÏÁȇ 8לשתות:
.˙È˙Âχ 9פושו'':
.¯ÂÒ‡ 10שהרי תחלתו יי: רש"י
.‡˙Èȯ·Î ˙È˙Âχ 11שלא היה יי מתחלה ביד גוי^ אלא לקחה עשויה מיד
ישראל: .¯ÂÒ‡ ÔÈÈ Û‡ :'Ó‚ 1שנתנס) לעבודה זרה^:
.˙¯˙ÂÓ 12בהנאה דתו לא מנס) ליה: .‰· ·È˙Î ‰¯ÙÎ 2כפר לעמ) ישראל )דברי כא( הלכ) אסור בהנאה כקדשי:
.ÔÈÏÓ‡ ÔÈ˘ÂÚ 13בשבת שהוא לשתות: .ÂÏ˘ ıÓÂÁ ÔÈÚÂÓ˘‡Ï ‡˙‡ ‡‰ È˘‡ ·¯ ¯Ó‡ ‚''‰ 3חומ 3של ישראל
.˙È˙Âχ ÔÈ˘ÂÚ Ôȇ 14שהוא לרפואה להצטנ כשיוצאי מבית המרח3 שהפקידו אצל גוי^ אינו צרי) אלא חות אחד דהואיל ואשמועינ מתני' דלא
כדמפרש: מנסכי חומ:3
.ÔÈÏÂψ ÌÈÓ 15שנשאבו ועמדו בכלי יו או יומי להיות צלולי ושופי .ÈÙÂÏÁȇ ÌÂ˘Ó 4לצורכו להחליפו ברע ממנו:
העליוני בנחת במסננת: .ÛÈÈÊÓ Á¯Ë ‡Ï 5לסתור חותמו של ישראל ולעשות חות אחר מזויי :
.‚ÂÊÓ 16שני חלקי מי ואחד יי: .Ï˘Â·Ó ÔÈÈ 6משמע שהיה מתחלתו יי ביד גוי^ ובשלו אסור בהנאה משו
.ÈÂÏÈ‚ ÌÂ˘Ó Â· Ôȇ 17שאי נחש שותה הימנו: תחילתו:
יי מבושל אי בו משו גילוי ואי בו משו יי נס). יי מבושל אי בו משו יי נס).
שמעיה ד¯· È·ÂË ¯· ‰È˜ÏÁאיגליא ההוא קיסתא דמיא,
15
אמתיה ד¯· ‡ÈÈÁ Èאיגלויי לה ההוא חמרא מבשלא,
והוה ניי גבה, אתיא לקמיה ד¯·,‡ÈÈÁ È
אתא לגביה ד¯· ;È·ÂË ¯· ‰È˜ÏÁ אמר לה :הרי אמרו:
אמר ליה :הרי אמרו: יי מבושל אי בו משו גילוי.
אימת יש עליה; 16
והני מילי ביממא, שמעיה ד¯· ‡„‡ ·¯ ‡ ‰·‰איגלי ליה חמרא מזיגא,
אבל בליליא לא. אמר ליה :הרי אמרו:
ולא היא, יי מזוג אי בו משו גילוי.
לא שנא ביממא ולש בליליא
אימת יש עליה לא אמרינ. אמר ¯· :‡ÙÙ
לא אמר אלא דמזיג טובא,
¯· לא שתי מבי ארמאה, אבל מזיג ולא מזיג שתי. 5
אמר :לית לה אימתא דגברא ולא מיכסיא מיא; אמר ליה לשמעיה:
אבל מבי ארמאה שתי, סמי עיניה דדי, 7
נהי דאגילויא לא קפדי, שקיל קלי מיא שדא ביה ,וסר לאחוריה!? 8
איכא דאמרי:
¯· לא שתי מיא מבי ארמאה, ואמזיגא לא מסר נפשיה?
אבל מבי ארמלתא שתי; והא ¯· È‡È Èהוה בי עכבורי,
11
אמר ¯· :È˘Ó
אי אית ביה נקורי חיישינ.
19 ¯· ‡ÓÁמתני לעילויא:
חד חמר ופלפלי, 5
אמר ¯· ‡˘:È
והוא דעביד טי להדי טי טי .
21 אמר ¯·:˘È˜Ï Ô· ÔÂÚÓ˘ È
קרינא אי בו משו גילוי. 9
קעד
אמר ¯· ‡¯ÙÒמשו ¯·,‰‡Ó¯„ Ú˘Â‰È È אמר ¯·‡:
שלשה מיני ארס ה: האי חמרא דאקרי,
12
למימרא דכמה דקשיש כחוש חיליה? מכא ואיל) אי בו משו גילוי ואי בו משו יי נס); 13
וכמה תסיסתו?
של בחור שוקע. שלשה ימי.
למאי הלכתא?
דתניא: השחלי אי בה משו גילוי, 15
קעה
חבית שנתגלתה, ובני גולה נהגו בה איסור.
א על פי ששתו ממנה תשעה בני אדקעו ולא מתו
לא ישתה ממנה עשירי; 26 ולא אמר אלא דלית בהו חלא,
16
קעח קעז
מעשה היה ששתו ממנה תשעה בני אד ולא מתו,
ושתה עשירי ומת. רש"י
אמר ¯·:‰ÈÓ¯È È
זהו שוקע. .‡ÙȯÁ ‡ÈÏÈË 1מי יי חזק ואי טעמו טוב ומתוק אלא כחומ 3ומתו) חזקו
אי נחש שותהו:
.ȘÈÊ È¯ˆÓ„ 2מבקע נודות מחזקו:
.‡˜¯È ¯Ó 3רע ומר:
רש"י .˜Â˙Ó ‡ÈÏÂÁ 4מחמת השמש בתו) הענבי ושוב אינו הגו:
.Â‰Ï È˙Ó ‡ÓÁ ·¯ 5להנ) ג' יינות שינוי שלה לשבח:
.‰· ȯ‚ÈÓ 17החומ 3מתגרה ונלח בחכ של נחשי ואי שותי בו ממנו: .ÛȯÁ „Á 6מחמת פלפלי וסממני הנתוני בו:
.ÈÏ··‰ Á˙ÂÎ 18חזק הוא כחומ 3כדמפרש באלו עוברי )פסחי מב (.דיהבו ביה .ÔÈ˙ÈÒÙ‡ 7אולישנ''א בלע''ז:
עיפושי פת ונסיובי דחלבא משג''א בלע''ז: .‚¯‡· ÈÓ 8משקה משובח בארג לשו פרס משובח כמו סוסיא בארג בחלק
.È¯Â˜È 19כמי מקו נשיכת הנחש: וכול אי נחש שותה מה:
.ÛÈË ÛÈË 20כלי שתחת חבית שמקבל יי הנוט : .‡È¯˜ 9חליא מתוק:
.ÛÈË ÛÈË È„‰Ï ÛÈË 21שמטפט תדיר והטיפי רודפות זו את זו ותכופות .ÂÓ˜ӷ 10במדינתו:
והנחש שומע ובורח: .‡Â‰ ‰È„Ó ¯ÓÁ 11והנחשי רגילי בו:
.‰‡˙ ÈÙ 22כשתולשי אותה נעשה לה פה קצר במקו עוקצה: .Ìȯ˜‡„ 12החמי 3ולא חומ 3הגו:
.Ú˜Â˘ 23לפי שחזק הוא וכבד ושוקע בתו) המשקה לקרקעיתו של כלי: .ÍÏȇ ԇÎÓ 13נתקלקל הרבה ואי בו משו גילוי:
.ÚÙÚÙÓ 24בינתיי: .ÒÒÂ˙ ÔÈÈ 14יי חדש מגיתו עד שהוא מחמי 3להיות יי קרי ליה תוסס:
.‰È¯‰ÈÊ 25ארס שלו: .ÌÈÏÁ˘‰ 15קרשי'' טרו בכלי ושחוק ויי או מי נתוני בו:
.È¯È˘Ú ‰˙˘È ‡Ï 26שהארס שוקע למטה וישתהו וימות: .‡ÏÁ 16חומ:3
אמר מר:
לא ישקה מה לא בהמתו ולא בהמת חבירו.
אמר ¯·:‡¯ÈÊ È והתניא:
לא קשיא, אבל משקהו לבהמת עצמו!?
הא ¯·,¯ÊÚÈχ È כי תניא ההיא לשונרא.
7
הא ¯·;Ô
דתניא: אי הכי
קפד
אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של נכרי, דחבריה נמי!?
ומלאוהו יי, דחבריה כחיש.
ומפתח או חות ביד ישראל דידיה נמי כחיש!?
¯· ¯ÊÚÈχ Èמתיר; 18 הדר בריא.
ו ÌÈÓÎÁאוסרי. 19
דחבריה נמי הדר בריא!?
זימני דבעי לזבונא ומפסיד ליה מיניה.
אמר ¯·‰·¯„ ‰È¯· ‡ÈÈÁ Èקפה ·¯ ÈÓÁאמר ¯· ‡„ÒÁ
אמר ¯·, אמר ¯· ÈÒ‡ Èאמר ¯· ÔÁÂÈ Èמשו ¯·:‡¯È˙· Ô· ‰„Â‰È È
ואמרי לה: שלשה יינות ה:
אמר ¯· ‡„ÒÁאמר ,ȯÈÚÊ יי נס) 8
רש"י
רש"י
.ÁÈË·‡ 1מלפפו מלו בלע''ז וגסה היא וכשפותחי אותה לאכול קצת
.‰‡‰· ¯ÂÒ‡ ÌÈÈ Ì˙Ò 10משו גזירת יי נס): ועומדת מגולה אוכל נחש ממנה והיא רכה והארס שוקע בה הלכ) שמעינ מרב
.ÔȘ˘Ó ˙‡ÓÂË ‡ÓËÓ 11מטמא טומאת אוכלי ומשקי כתורת משקי ספרא טובא ראשו לא ישתה שמא נחש זק שתה ש וצ הארס למעלה
טומאת שר 3שאינו מטמא אד וכלי אלא אוכלי ומשקי ושיעור לקבל אמצעיי שמא נחש בינוני היה ומפעפע שתו תשעה לא ישתה עשירי שמא
טומאה ברביעית הלוג ככל טומאת משקי: בחור היה:
.ÂÈ˙¯ÈÙÎ Ô‰ ȯ‰ ^ȯΉ ψ‡ ÂÈ˙¯ÈÙ „ȘÙÓ‰ Ô˙‰Â 12למעשרות ולשביעית .ÌÎÙ˘È ‡Ï 2שמא יעבור אד יח ויעמוד הארס בי קשרי אצבעותיו וכיו
דחשידי לחלופי וה''נ דלמא חלפיה והאי חמרא דגוי^ הוא: שנכנס מעט ונוקב בבשר שוב אי לו רפואה:
.˙ÈÂÊ Ô¯˜ ÂÏ „ÁÈÈ˘ 13ומסר לו מפתח או עשה חות: .ı·¯È ‡Ï 3להשכיב את האפר ואבק שלא יעלה:
.„¯٠14מקו של בר קפרא הוא ונפטר בר קפרא: .‡Ë¯ÈÒ 4סדק שהארס מתעכב ש ואינו נופל מהר ונוקב הבשר:
.ıÚ‰ ÏÂÙÈ˘ 15ששכ ש תלמידי חכמי: .˜''˙ ÂÈȉ 5דהא פני יד ורגל יש ש פתחי וסדקי כמו בי אצבע לאצבע
.„''Ò Â‰È Ì˘ 16שהוא עצמו ימצא ש והא שכיב ליה: ובתו) הכ יש סדקי והאוז והשפתי:
.[ÂÈ˙¯È٠‰È] Ì˘ ‡Ï‡ 17ימצאו פירות הע 3שנשרו ממנו א כא הצרי) .ÈÙ‡„ ÈÓ¯ 6פומיל''א של פני אשר אצל העי ואי ש סדק ולאחרי שרי:
לדברי חכמי ישאל את בני העיר ששומעי ולמדי ממנו ומלמדי אות .‡¯Â˘· 7דלא מזיק ליה ארס דשונרא אכיל ליה לחיויא כדאמרינ בערבי
לאחרי: פסחי )פסחי קיב:(:
.¯È˙Ó ‡''¯ Ì˙ÂÁ ‡ Á˙ÙÓ 18א בשתיה: .ÍÒ ÔÈÈ 8שנתנס) לע"ז^:
.ÔȯÒ‡ ÌÈÓÎÁ 19לעשות כ ואי עבד שרי בהנאה כדאמרינ לעיל: .‰¯ÂÓÁ ‰‡ÓÂË 9משא ואהל כמת איתקש תקרובת עבודה זרה^ למת:
כיו דכולי עלמא אפכי מירתת 25 הוי חות בתו) חות;
אמר: לא מיהדק 6
רש"י
רש"י
ואזיל מרורא דכשותא וקלי ליה זיהריה, 11
.‡˙¢΄ ‡¯Â¯Ó Ïʇ„ ÌÂ˘Ó 11טע מרירות של כשות וקלי ליה לזיהרא ואי
בו כח להלקות אד בריא:
.‰ÈÏ È˜ÏÓ È˜Ï„Â 12אד שהוא חולה קוד לכ ושותהו מזיקו ומכביד חליו: רש"י
.ȘÏÓ 13מזיק:
.ȇ˜ÂÊ 14נפוחי: .˙Â˙Á ÌÂ˘Ó 1שלא ירגיל לעשות משתאות אצל גוי^ וית עיניו בבתו:
.‡È„¯Â„ 15שמרי: .‡˙ÈÈÊ„ 2בעוד שהשכר בגיגית שהיא נעשית:
.¯ˆÂ‡Ó 16א הביאו מ האוצר מכלי העשוי לקיו: .ÔÈÏ‚Ó ÈÓ Ô‡ 3דקיי''ל דשיכרא לא שתי חיויא מיניה:
.È¯Ò ‡¯ÒÓ 17מסריח כשמשהי אותו: .‡ÈÓ Âψӄ ‡¯˙‡· 4במקו שרגילי להשהות המי בכלי עד שיהו צלולי
.¯ÒȘ ÒÂÈȯ„‡ Ï˘ 18כשיוצא בגייסות מוליכ עמו: ומי יש בה משו גילוי:
.‰„·Ú ‡Ï˘ ‰ÏÂ˙· 19והיה כל כחה קיי והוציאתו ביי זה ונעשה חזק: .¯˙ÂÓ Ô˘È 5כל דבר גילוי שהשהו אותו עד שנתייש מותר דאי מניחו ארס
.ÈÙÏ‚ 20כלי חרס: של נחש לייש א היה בתוכו:
.ȯÂÈÁ 21חדשי דמייצי: .¯˙ÂÓ ıÈÓÁ‰ 6יי מגתו חדש שנתגלה עד שלא החמי 3והחמי 3מותר בידוע
.‰ÈÈ„‰· ¯„ 22נושאי עמה: שלא שתה בו נחש דאילו שתה בו נחש לא היה מניחו להחמי:3
.Â‰Ï Â¯˙ 23שורי אות במי: .ԇ‚¯ÓÏ 7ישראל חשודי היו ולא היו מקפידי על יינ של גוי^:
.ÂÏ˘ Ô¢‡¯ 24יי משובח שלנו: .‡ˆÓÈ˘ ÌÂ˘Ó 8חשד יי נס):
.Ô‰Ï˘ È˘ÈÏ˘Î ‡Ï‡ Âȇ 25כשהוא שרוי ג' פעמי במי היו המי השלישיי .‡ˆÓÈ˘„ ‡ˆÓÈ˘ 9גזרה שיכרא אטו חמרא:
משובחי כיי שלנו: .‡ÈÂÏÈ‚ ÌÂ˘Ó 10ומיהו לכו''ע שרי שאינ חולי והאי זיהרא לא מלקי להו:
בזמן שהקרע שלו עגול -אסור, על ¯· χÈÏÓ‚ Ôששתה ממנו בעכו,
משוך -מותר. ולא הודו לו;
קצז
אמר ¯· ÛÒÂÈאמר ¯· ‰„‰Èאמר ˘:χÂÓ נודות של גוי
¯· χÈÏÓ‚ Ô· ÔÂÚÓ˘ Ôאומר משו ¯·:ȇÒÂÙ˜ Ô· Ú˘Â‰È È
הלכה כ¯·.χÈÏÓ‚ Ô· ÔÂÚÓ˘ Ô
אסור לעשות מה שטיחי לחמור;
5
אמר ליה ‡·:ÈÈ והא הכא דרוצה בקיומו על ידי דבר אחר,
הלכה? מכלל דפליגי!?
14
וקתני דאסור!?
אמר ליה :מאי נפקא ל) מינה!?
15
אמר ¯·:˘È˜Ï Ô· ÔÂÚÓ˘ È א תקרובת עבודה זרה רד מטמאה באהל.
לא שנו אלא שאי קשורי זה בזה,
אבל קשורי זה בזה אסורי,
8
ההולכין לתרפות -
אימא דעתו לחזור. אסורין לשאת ולתת עמהם.
אמר ˘:χÂÓ 2
רכו
הלוקח קנקני מ הגוי, שרי.
חדשי נות לתוכ יי, מתקי לה ¯· ‡˘:È
ישני נות לתוכ ציר ומורייס לכתחלה. מי דמי?
הת קאזיל לאיבוד,
בעא מיניה ¯· ‰‡È˘ ‰„Â‰È Èמ¯·:ÈÓ‡ È הכא לא קאזיל לאיבוד!? 2
פקעו;
אמר ליה ¯·:‡·‡ È רש"י
אסרתינהו על) איסורא דלעול,
1
דרש :¯ÓȯÓ
קוניא, דבי פרזק רופילא אנס הני כובי מפומבדיתא,
5 4
אמר ¯· ‡:‡·¯„ ‰È¯· ‡Á במה שימש משה כל שבעת ימי המלואי?
הני גולפי שחימי ואוכמי, לא הוה בידיה.
בתר תריסר ירחי שתא שרי. אתא שאל בי מדרשא ,אמרי:
הלכתא:
והמורייס. מתעני לשעות,
תנו רבנ: וא השלי מתפלל תפלת תענית.
מורייס אומ מותר; 8
והלכתא:
¯· χÈÏÓ‚ Ô· ‰„Â‰È Èאומר משו ¯·:χÈÏÓ‚ Ô· ‡ÈÁ È רלא
קנקני של גוי לאחר שני עשר חדש מותרי.
1
בחלוק לב.
תני ‡·:‰·‡ È·¯„ ‰È¯· ÈÓÈ ¯· ‡‰Îמתני:
מורייס אומ מותר. בחלוק לב שאי בו אימרא.
3
שומניה פע ראשו ושני מקלקל להו חמרא: בתר תריסר ירחי שתא שרי.
.˜ÏÈÁ 9מי דגי טהורי וסולתנית שמ כדמפרש לקמ בפרקי ובקטנותו אי
לו סנפיר וקשקשת ועתיד לגדל לאחר זמ ואמרינ לקמ )לט (.חילק של גוי'^
אסור אותו מי דגי קטני ומוכר הרבה ביחד ומפני מה אסורה מפני שעירבונה
עולה עמה דגי טמאי דומי לה ועולי עמה והאי חילק אומ כיו דאומ הוא
רש"י
ובקי בדבר מבדיל הימנה משו דלא חשיב טעמא ומקלקלי ליה לסולתנית
ומרע ליה לכולי ארביה:
.È˘Â Ô¢‡¯ ÌÚÙ 10שכ דרכ נותני מי ומלח על שומ הדגי ומוצצות .Ôȯ˙ÂÓ ˘„Á ¯˘Ú ÌÈ˘ ¯Á‡Ï 1מיד בלי תיקו וא רצה להשתמש קוד לכ
שומנו וכשכלות חוזר ונות אחרי: ממלא במי כדאמר:
.ÂÎÚ„ ‡ÏÈÓ 11פור''ט בלע''ז מקו שהספינות עולות בו ביבשה: .‰˘Ó 2לא נשתמש בבגדי כהונה דכתיב ועשית בגדי קדש לאהר אחי) והוא
.‡ËÒȘ 12ש המדה: היה זר אצל ועל פי הדבור שימש ולא הוזכרו בו^ בגדי:
.‡ÓÂÏ· 13בזוזא במדינתו של גוי^ זה היי נמכר ביוקר והמורייס בזול אבל כא .‡¯Óȇ 3שפה יש אומר שלא יחשדוהו שש בה מתרומת המשכ ולאו מילתא
היי בזול והמורייס ביוקר וחיישינ לערובי: שהרי כבר נגמרה המלאכה ובשעת עבודה מהיכ שקיל:
.‡˙‡ ¯Âˆ„ È„Èȇ 14דר) שפת הי הסמוכה לצור אתא האי ארבא: .‡È„¯Â„ 4שמרי:
.‡¯ÓÁ È¢„ 15כלומר שהיי בזול שוי לשו זול כדאמרינ בעלמא )ב''מ נב(. .‡Ë·‡ 5חמת מעור עב וקורי אותו בוטי:
עשיק לגב) ושוי לכריס): .ÈÚÈÈË„ 6הולכי דרכי נושאי אותו מלא יי למרחוק והוי כמכניסו לקיו
.‡Îȇ È¯Â˘Ù ÈÏÂ˜Ú 16מי שהולכי עקלתו ופשורי מי שלגי נפשרי על ומשו הכי בעי שהייה י''ב חדש:
שפת המי ואי מושכי הספינה יכולי לבא באותו הדר): .Ȉ¯ÂÙ 7פסולת של ענבי:
רלז
איבעית אימא סברא. מפני שרוב עגלי של אותה עיר נשחטי לעבודה זרה. 2
רמה
גבי עגלי עבודה זרה ניחא ליה בנפחיה,
12
מאי איריא רוב עגלי?
אבל גבי שור הנסקל לא ניחא ליה בנפחיה.
13
אפילו מיעוט נמי,
איבעית אימא קרא. דהא ¯· ¯È‡Ó Èחייש למיעוטא!? 3
כתיב הכא )דברי יג,יח(: אי אמרת רוב איכא מיעוט, 4
רמו
"לֹא יִ ְד ַּבק ְּבי ְָד ָך ְמא ּו ָמה ִמן ַה ֵח ֶרם",
14
רלח
אלא אי אמרת מיעוט
וכתיב הת )שמות כא,כח(: כיו דאיכא רוב עגלי דאי נשחטי לעבודה זרה,
רלט
רו",
ש ֹקול יִ ּ ָס ֵקל ַה ּ ׁש ֹור וְ ל ֹא י ֵָא ֵכל ֶאת ְּב ָ ׂ
" ָס ֹ ואיכא נמי שאר בהמות דאי נשחטי לעבודה זרה
הוירמ מיעוטא דמיעוטא,
" ְּב ָ ׂשר ֹו" אסור,
רמז ומיעוטא דמיעוטא לא חייש ¯·.¯È‡Ó È
פרשו מותר.
אמר ליה ¯· ÌȘÈχ ¯· ÔÂÚÓ˘ Èל¯·:˘È˜Ï Ô· ÔÂÚÓ˘ È
אמר ¯·‡: כי נשחטי לעבודה זרהרמא מאי הוי?
תרוייהו תננהי, והא את הוא דשרי!
מדקאמר ליה )כא(: דאתמר:
מפני שמעמידי אותה בקיבת נבילה; רמב
השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודה זרה, 5
הכא כיו דאוקמיה קא מוקי בפרש עגלי עבודה זרה רמד אינה מקודשת.
חשיב ליה כמא דאיתיה לאיסוריה בעיניה.
רש"י
השיאו לדבר אחר וכו'. .ȘÈȇ ˙È· ˙È·‚ ¯҇ ‰Ó ÈÙÓ 1לר''מ דאסר ליה בהנאה:
טו ִבים ּד ֶֹד ָ
יך ִמ ּיָיִ ן" )שיר השירי א,ב(? מאי " ִ ּכי ֹ .'ÂÎ ÌÈÏ‚Ú ·Â¯˘ 2מעמידי את החלב בקיבת:
כי אתא ¯· „ ÈÓÈאמר, .ËÂÚÈÓÏ ˘ÈÈÁ Ó''¯ 3בפ''ב דיבמות )קיט (.קט וקטנה לא חולצי ולא מייבמי
קט שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית:
אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברו) הוא :רבונו של עול, .·Â¯ ˙¯Ó‡ ȇ 4עגלי נשחטי לע"ז^ איכא למיסר גבינה משו חששא
עריבי עלי דברי דודי) יותר מיינה של תורה.
17 16
דמיעוט קיבות האסורות בהנאה דרוב עגלי הוה מיעוט לגבי שאר בהמה
שמעמידי בה בקיבותיה:
^.Ê"ÚÏ ‰Ó„ ˜Â¯ÊÏ ‰Ó‰·‰ ˙‡ ËÁ¢‰ 5שלא שחט הבהמה לש עבודת
מאי שנא האי קרא דשייליה? ע"ז^ שיהא עובדה בשחיטה אלא חשב בשחיטה ע''מ לזרוק:
אמר ¯· ,ÈÊÙ Ô· ÔÂÚÓ˘ Èואיתימא ¯·:ÈÓ‡ ¯· ÔÂÚÓ˘ È .‰¯ÂÒ‡ ¯Ó‡ ÔÁÂÈ '¯ 6קסבר מחשבי מעבודה לעבודה דילפינ חו 3מפני
מרישיה דקרא קאמר ליה: לריש לקיש לא ילפינ דפני הוא דאמר רחמנא השוחט ע''מ לזרוק את הד
פיגול ואע''ג דלא זרק דהוי מחשב מעבודה לעבודה מעבודה זו על חבירתה
אבל לעני ע"ז^ לא:
רש"י
.Í˙Ú˘ ÍÈÓ¯˙ 7ירו מזל):
.‰„·ÂÚ ‡Â‰ ‰ÁÈ·Ê ¯Ó‚· ¯Ó‡· 8שחשב על השחיטה עצמה לע"ז^ ואמר
בלבו בזביחה זו עובדה לע"ז^ ובהא מודינא דמיתסר דזביחה הויא עבודה
.‰ÈÁÙ· ‰ÈÏ ‡ÁÈ 12שיהא נראה שמ לכ) חייל ש איסור ע"ז^ על הפרש: חשובה כזריקה ולהכי נקט גמר זביחה דקסבר ריש לקיש )ב"ק עב .חולי כט (:אינה
.‰ÈÁÙ· ‰ÈÏ ‡ÁÈ ‡Ï 13הלכ) לא חשיב פירשא למיחל עליו איסור: לשחיטה אלא לבסו :
.‰ÓÂ‡Ó 14ואפי' פרש: ^.'È‚‰ ˙È·‚ ¯҇ ‰Ó ÈÙÓ 9באכילה ולרבנ קבעי לה דהא משו חלב של
.‰‡‰ ȯÂÒȇ„ ÏÏÎÓ 15כי עולה וה''ה לשור הנסקל שרי פרשייהו: בהמה טמאה ליכא למיחש דקי''ל חלב טמא אינו עומד כלומר אינו נקפה^:
.ÍȄ„ ȯ·„ 16דברי סופרי: .È·„Á‡ 10ש חכ:
.‰ÈÈÓ 17עיקר תורה שבכתב: .Ϙ҉ ¯Â˘ 11אסור בהנאה הוא:
מאי גזירתא?
¯· ‡ÈÎÏÓמשמיה ד¯· ‡„‡ ·¯ ‡ ‰·‰אמר: אמר ¯· ÈÊÙ Ô· ÔÂÚÓ˘ Èאמר ¯·:ÈÂÏ Ô· Ú˘Â‰È È
מפני שמחליקי פניה בשומ חזיר. משו ניקור.
ולימא ליה משו ניקור!?
¯· ‡„ÒÁאמר: כד,‡ÏÂÚ
מפני שמעמידי אותה בחומ.3
16
דאמר :‡ÏÂÚ
כי גזרי גזירתא במערבא,
¯· ˜ÁˆÈ ¯· ÔÓÁאמר: לא מגלו טעמא עד תריסר ירחי שתא, 5
מפני שמעמידי אותה בשר הערלה. דלמא איכא איניש דלא סבירא ליה ואתי לזלזולי בה. 6
עד כא לא פליג ¯· Ú˘Â‰È Èעליה ד¯· ¯ÊÚÈχ È יש מותר ,אי מניחו ליש!? 8
שהמעמיד בשר העלי ,ובשר העיקרי מותר, הא קיבה גופא שריא.
רנד
בשר הפגי אסור ,מפני שהוא פרי. ומי אמר ˘ χÂÓהכי? 11
פע אחת יצא ¯· Èלשדה, והשלקות ,וכבשי שדרכ לתת לתוכ יי וחומ,3 5 4
אמר ¯·:È
וציר שאי בה דגה כלבית שוטטת בו, 8
6
אנ לא דרשינ? והוא לא אמר אלא פלטר ישראל.
והכתיב )דניאל א,ח(:
ָשם ָ ּדנִ ּיֵאל ַעל לִ ּב ֹו,
"וַ ּי ֶׂ אמר ¯·:·ÏÁ È
ְ
אֲ ׁ ֶשר לֹא יִ ְת ָּג ַאל ְּב ַפ ְת ַּבג ַה ּ ֶמלֶ ך ּו ְביֵין ִמ ׁ ְש ָּתיו",
רסא
אפילו למא דאמר :פלטר גוי,
בשתי משתאות הכתוב מדבר, לא אמר אלא דליכא פלטר ישראל,
אחד משתה יי ,ואחד משתה שמ. אבל במקו דאיכא פלטר ישראל לא;
ו¯· ÔÁÂÈ Èאמר:
¯· סבר " ַעל לִ ּב ֹו" ש ולכל ישראל הורה, רסב
אפילו למא דאמר :פלטר גוי
ו˘ χÂÓסבר " ַעל לִ ּב ֹו" ש ולכל ישראל לא הורה. הני מילי בשדה,
אבל בעיר לא ,משו חתנות.
ושמ דניאל גזר?
והאמר ·‡ ‰‡˙ ÈÓÈ·‡ ÈÏמשמיה ד¯·: ‡ ·Èהוה מנכית ואכיל פת אבי מצרי,
2 1
ואתו אינהו וגזור אפילו בשדה. אטו כולי עלמא אוכלי טהרות נינהו!?
אלא,
ו¯·,‡È˘‰ ‰„Â‰È È זליפת של כלי אסורי אוסרת.
היכי מצי למישרא תקנתא דתלמידי ˘ ȇÓו?Ïω
והתנ )ש(: אמר ליה ˘ χÂÓל¯·:
אי בית די יכול לבטל דברי בית די חבירו, בשלמא לדידי דאמינא:
אלא א כ גדול הימנו בחכמה ובמני! זליפת של כלי אסורי אוסרת
ועוד היינו דכי אתא ¯· ‡˙¯Ó ¯· χÂÓ˘ ¯· ˜ÁˆÈואמר:
הא אמר ¯· ‰Á ¯· ¯· ‰אמר ¯·:ÔÁÂÈ È דריש ¯· ȇÏÓ˘ Èבנציבי:
בכל יכול לבטל בית די דברי בית די חבירו, 10 שמ,
חו 3משמונה עשר דבר, ¯·‡È˘‰ ‰„Â‰È Èרסה ובית דינו נמנו עליו והתירוהו;
שאפילו יבא אליהו ובית דינו אי שומעי לו!? קסבר
נות טע לפג מותר;
אמר ¯· :‡È˘¯˘Ó אלא לדיד) דאמרת דניאל גזר עליו,
מה טע? דניאל גזר ואתא ¯· ‡È˘‰ ‰„Â‰È Èומבטל ליה?
הואיל ופשט איסורו ברוב ישראל; והתנ )עדיות א:ה(:
שמ לא פשט איסורו ברוב ישראל, אי בית די יכול לבטל דברי בית די חבירו,
דאמר ¯· ‡·‡ ¯· χÂÓ˘ Èאמר ¯·:ÔÁÂÈ È אלא א כ גדול הימנו בחכמה ובמני!?
ישבו רבותינו, 11
אמר ליה:
ובדקו על שמ שלא פשט איסורו ברוב ישראל, 12
˘ ȇÏÓלודאה קא אמרת?
וסמכו רבותינו על דברי ¯·Ï‡ÈÏÓ‚ Ô· ÔÂÚÓ˘ Ô שאני לודאי דמזלזלו.
4
ועל דברי ¯·È·¯· ¯ÊÚχ Èרסו ˆ„,˜Â אמר ליה :אשלח ליה.
איכסי .
רש"י
.¢¯„ ‡Ï ̉ ̇ 5א ר' יהודה הנשיא לא דרש את המקרא להבי שדניאל אמר ¯·:
גזר עליו וסבר דבי דינא אחרינא גזר עליו משו זליפת כלי ושרייה: א ה לא דרשו 5
.ÔÈ˘¯„ ‡Ï Ô‡ 6בתמיה:
.¯·„ ¯˘Ú ‰ÂÓ˘ 7ב''ש וב''ה יחד נמנו וגזרו עליה בפ''ק דשבת )יג (:ולקמ
פרי) בנותיה דאורייתא היא:
.·¯„ ‰È˙„‰Ò‡ È‡Ó 8דאמר דדניאל גזר עליו כיו דדריה לא קביל מיניה לאו
רש"י
גזרה היא:
.¯ÈÚ· 9משו חתנות:
.¯ȷÁ „''· ˙¯ÈÊ‚ ÔÈ„ ˙È· ÏË·Ï ÏÂÎÈ Ïη 10שגזר על דבר המותר ובלבד .˙ÈÎÓ 1נוש):
שיהא גדול ממנו: .ȯˆÓ È·‡ 2בשדות אצל המצרי:
.ÂÈ˙·¯ 11רבי יהודה הנשיא: .Ô˙ÙÈÏÊ 3פליטת שפולטי ומזיעי שמנונית איסור שבלעו:
.Ë˘Ù ‡Ï 12עדיי לא החזיקו רוב באותה הגזירה לנהוג בו איסור: .ȇ„ÂÏ 4מזלזלי במידי דרבנ:
הלכה למשה מסיני היא, וְ א ִֹתי ַא ּ ֶתם ק ְֹב ִעים ַהג ֹּוי ּ ֻכ ּל ֹו" )מלאכי ג,ט(,
דאמר מר: אי איכא "ג ֹּוי ּ ֻכ ּל ֹו" אי,
הבועל ארמית קנאי פוגעי בו!?
7 6
כי גזרו בית דינו של חשמונאי ביאה, ו‚ ‡·Èמשמיה ד¯· אמר:
אבל ייחוד לא, כול משו עבודה זרהרסח גזרו בה,
ואתו אינהו גזור אפילו ייחוד. דכי אתא ¯· ‡ ‡„‡ ¯· ‡Áאמר ¯·:˜ÁˆÈ È
גזרו על פית משו שמנ;
ייחוד נמי בית דינו של דוד גזרו, מאי אולמיה דשמ מפת?
דאמר ¯· :‰„Â‰È אלא,
באותה שעה גזרו על ייחוד!? על פית ושמנ משו יינ,
3
אבל ייחוד דגויה רעח לא; ועל דבר אחר משו דבר אחר. 5
רעט
ואתו אינהו גזרו אפילו אייחוד דגויה.
בנותיה דאורייתא היא,
ייחוד דבת ישראל דאורייתא היא,
1110
דכתיב )דברי ז,ג(" :לֹא ִת ְת ַח ּ ֵתן ָּבם"!?
רסט
דאמר ¯· ÔÁÂÈ Èמשו ¯·:˜„ˆÂ‰È Ô· ÔÂÚÓ˘ È דאורייתא שבעה גוי,
רמז לייחוד מ התורה מני? אבל שאר אומות רע לא,
רעא
שנאמר )דברי יג,ז(: ואתו אינהו וגזור אפילו דשאר אומות.
יך ֶבן ִא ּ ֶמ ָך",ית ָך ָא ִח ָ
" ִ ּכי יְ ִס ְ ול¯· ÈÁÂÈ Ô· ÔÂÚÓ˘ Èדאמר:
וכי ב א מסית, " ִּכי י ִָסיר ֶאת ִּבנְ ָך ֵמ ַאחֲ ַרי" )ש,ד(,
ב אב אינו מסית? לרבות כל המסירות;
אלא, מאי איכא למימר?
ב מתייחד ע אמו,
ואי אחר מתייחד ע כל עריות שבתורה!? אלא דאורייתא אישות דר) חתנות,
ואתו אינהו גזור אפילו דר) זנות.
רש"י זנות נמי בבית דינו של ש גזרו,
דכתיב )בראשית לח,כד(:
.Ìȇ˜ 6בני אד המקנאי קנאתו של מקו לנקו נקמותיו: הו ִציא ּו ָה וְ ִת ּ ָ ׂש ֵרף"!?
ֹאמר יְ ה ּו ָדה ֹ
"וַ ּי ֶ
.· ÔÈÚ‚ÂÙ 7בשעת בעילה לפי שאינו במיתת ב''ד וכמעשה שהיה דזמרי
וכזבי: אלא,
.‡''‚˘ 8גזרו עליה משו נדה דרבנ ואע''ג דנכרית^ אי דמה מטמאה מ
התורה שהרי היא כבהמה חכמי גזרו עליה ומשו שפחה משו גויה^ כאילו רש"י
מתחת בה דר) אישות ומשו אשת איש דבעולת בעל יש לה לבני נח דכתיב
והיא בעולת בעל וישראל הרגיל בכ) הואיל ובא עליה בנדתה אתי למיבעל נמי
נדה ישראלית ואתי למינסב שפחה ועבר משו לא יהיה קדש ואתי למנסבה .Ìȯ‡ Ì˙‡ ‰¯‡Ó· 1את מקבלי עליכ גזירה בארור ובקללה ונאסר עליכ
לגויה^ ועבר אלא תתחת ואתי למיבעל אשת איש ישראל: ואח''כ אותי את קובעי גוזלי שאת נהני שוב מ הארורי:
.Ê''‚˘ ÌÂ˘Ó 9נדה שפחה גויה^ זונה שא כה הוא יש כא משו לאו דזונה .Ô˙ÒȯÚÓ 2מקטנות שה שוכבות בעריסה שקורי בריי'':3
ולא לאו ממש אלא גזירה משו זונה ישראלית שנבעלה לאסור לה: .ÔÈÈ ÌÂ˘Ó 3שהיי בוער בו ומביאו לידי בנותיה:
.‡˙Èȯ‡„ 10דמייחדא בהדיה כו' לא גרסי' וה''ג כי גזור רבנ בית חשמונאי .¯Á‡ ¯·„ ÌÂ˘Ó ÔȯÂÒ‡ Ô‰È˙· 4עבודה זרה^:
ביאה אבל ייחוד לא כו' ואתו אינהו תלמידי שמאי והלל: .¯Á‡ ¯·„ ÌÂ˘Ó Â¯Ê‚ ԇΠ¯Îʉ ‡Ï˘ ¯Á‡ ¯·„ ÏÚ 5ולא משו ע"ז^ לקמ
.‰Ú˘ ‰˙‡· 11מעשה אמנו ותמר והא דרב יהודה בסנהדרי בפ' כ''ג: מפרש לה:
העיד ¯·‰„ȯˆ ˘È‡ ¯ÊÚÂÈ Ô· ÈÒÂÈ È ייחוד דאורייתא דאשת איש,
רפה
7
על אייל קמצא -דכי; 6 ואתא דוד וגזר אפילו אייחוד דפנויה,
ועל משקה בית מטבחיא -דכ;
9 8 ואתו תלמידי · È‡Ó˘ ˙Èו·,Ïω ˙È
רפ
גזור אפילו אייחוד דגויה.
ועל דיקרב למיתא -מסאב; 10
וקרו ליהÈÒÂÈ :רפו שריא. מאי על דבר אחר משו דבר אחר?
אמר ליה: אמר ¯· :˜ÁˆÈ ¯· ÔÓÁ
הת שרא תלת ,ומר שרא חדא, 11
גזרו על תינוק גוירפא שיטמא בזיבה,
1
ואי שרי מר חדא אחריתי, שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור;
אכתי תרתי הוא דהויי. דאמר ¯·:‡¯ÈÊ È
אמר ליה :אנא שראי אחריתי. צער גדול היה לי אצל ¯·,ÈÒ‡ È 2
רש"י
מיסתמי) ואזיל ¯·‰‡È˘ ‰„Â‰È È
אכתפיה ד¯· ȇÏÓ˘ Èשמעיה,
.‡ˆÓ˜ ÏÈȇ 6מי חגב הוא: אמר ליה,ȇÏÓ˘ :
.Ô΄ 7שהוא טהור ומותר באכילה: לא היית אמש בבית המדרש כשהתרנו את השמ?
.‡ÈÁ·ËÓ ˙È· ‰˜˘Ó ÏÚ 8הד והמי שה בבית המטבחיי שבעזרה: אמר לו:
.Ô΄ 9לא גזרו עליה טומאת משקי ופלוגתא היא לקמ רב אמר דכ ממש
דסבר אי משקי מקבלי טומאה אלא מדרבנ ובהני לא גזור ושמואל אמר דכ בימינו תתיר א את הפת.
מלטמא טומאת אחרי אבל טומאת עצמ יש בה קסבר שמואל יש למשקי אמר לו:
טומאה מ התורה להיטמא ולא מצו רבנ לדכינהו: א כ קרו ל בית דינא שריא,
.·‡ÒÓ ‡˙ÈÓÏ ·¯˜È„ ÏÚ 10הנוגע במת טמא ולקמ פרי) הא דאורייתא היא דתנ )עדיות ח:ד(:
ועוד הא חומרא היא ויוס אסרא מיבעי ליה:
.˙Ï˙ ‡¯˘ 11דהא לקמ מפרש דהאי על דיקרב למיתא מסאב קולא היא:
.Ë‚ Âȇ 12דהא לא אמר שיהא גט אלא עד י''ב חודש והוא כבר מת ואי יכול רש"י
לגרש וזקוקה ליב א אי לו ב אבל אי אמר מעכשיו יהא גט א לא באתי עד
י''ב חודש ומת בתו) כ) הרי זה גט ואינה זקוקה ליב:
.ÈÒÂÈ '¯Î 13בב''ב בפרק יש נוחלי )קלו (.הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו .‰·ÈÊ· ‡ÓËÈ˘ 1אפי' לא ראה גזרו עליו להיות כזב:
צרי) שיכתוב מהיו ולאחר מיתה דלהוי משמע גופא מהיו שלא אהא רשאי .'ÂÎ ÈÏ ‰È‰ Ï„‚ ¯Úˆ 2כלומר טורח גדול היה לי אצלו בשאילה זו ששאלתיה
למכר ופירא לאחר מיתה וא לא כתב מהיו אלא לאחר מיתה לא אמר כלו ממנו כמה פעמי ולא היה בידו:
ויירשו אחיו עמו או א היה עליו בע''ח מאוחר לאחר מתנה זו בע''ח גובה את .'ÂÎ ‰‡È·Ï ȇ¯Â Ïȇ‰ 3דטעמא דגזירת זיבה משו ביאה הואי כדאמר
חובו רבי יוסי אמר אינו צרי) דלהכי כתיב זמ בשטר לומר מעכשיו תהא מתנה שלא יהא תינוק של ישראל רגיל אצלו במשכב זכור הלכ) לא גזרו עליה עד
מגופה של קרקע ופירות לאחר מיתה דאי לא בעי למיתב ליה אלא לאחר מיתה דחזי לביאה:
למה כתב זמ בשטר וה''נ זמנו של גט מוכיח דה''ק ליה מעכשיו יהא גט א לא .‡ËÈ˘Ù 4כיו דתינוק משעה שראוי ה''ה לתינוקת:
באתי ותנאה בעלמא הוא וכי לא אתא איקיי תנאה: .‡ÓÈ˙„ Â‰Ó 5האי תינוק כשראוי לביאה הוא ערו לארגולי להמשי) ישראל
.‡È˘‰ ‰„Â‰È È·¯ 14ב בנו של רבי היה הורה שהיא מותרת לינשא: אצלו אבל תינוקת בת ג' אע''ג דבת ביאה היא אי בה ערמומית דלא ידעה
.Â˙Ú˘ ÏÎ 15כל ימיו נחלקו עליו: לארגולי עד שתהא בת תשעה לא נגזר עליה קמ''ל:
ו¯· ÈÓ‡ ¯· ‡ÈÈÁמשמיה ד ‡ÏÂÚאמר :סוסביל. אלא משו דהוית בההוא מניינא. 4
רצ
וכי מיית בליליא לא הוי גיטא;
בראשו ארו) כולי עלמא לא פליגי דאסור, על מנת שתצא חמה מנרתיקה 7
כא בחיבורי,
6
טומאת משקי דרבנ, 1
.‡ÓËÈ ‡Óˉ · Ú‚È ¯˘‡ ÏÎ 8משמע שבעת ימי כסת טומאת מת: וכתיב )ש(:
.È˜È¯Ò È˜Â· 9כדי ריקי כלומר דברי שאינ טע:
.Ì‰Ï ¯È˙‰ ¯''‰¯· ‰‡ÓÂË ˜ÙÒ 10שאינ נוהגי בה איסור וה''ק ועל דיקרב
"וְ ַה ּנ ֶֶפ ׁש ַה ּנֹגַ ַעת ִּת ְט ָמא ַעד ָה ָע ֶרב",
ודאי למיתא מסאב אבל מספק לא: הא כיצד?
.‰ËÂÒÓ ‰Ï ȯÈÓ‚ ‡˙Îω ‡‰ 11דטהור דכל איסור ספק טומאה מהת נפקא
דאפיק לה קרא בלשו טומאה ונסתרה והיא נטמאה מגיד ל) הכתוב שעל הספק
אסור מכא אתה ד לשר 3לטמא מספק: רש"י
.È''‰¯ ‰ËÂÒ ‰Ó 12שהרי אי סתירה ברה''ר א טומאת ספק בשר 3אינה אלא
ברה''י במסכת סוטה )כח:(: .Ô·¯„ ÔȘ˘Ó ˙‡ÓÂË 1ובמסכת פסחי )טז (.פרכינ והכתיב וכל משקה אשר
.‰Îω 13דבספק טומאה ברה''ר טהור: ישתה וגו' ומשני מאי יטמא הכשר:
.ÔȯÂÓ Ôȇ 14ברבי כ דלא ליזלזלו בה טפי: .ÌȯÁ‡ ‡ÓËÏ 2אבל טומאת עצמ מדאורייתא רמיא עלייהו א נטמא:
.Ô‰Ï ıÚ ˙¯˜ 15לסימני בי רה''ר ובי שדות של בקעה שה רה''י לטומאה .‰ȇ ‡˙‡Â ·¯˜È„· ·¯˜È„ ÏÚ ¯ÂÊ‚ ‰ȇ Â˙‡Â 3יוס ואסהיד על דיקרב
שבעל השדה מקפיד בדריסת הרגל ועוד דאמרינ בהשותפי )ב''ב יב (.ד' אמות למיתא מסאב דהא דאורייתא היא אבל דיקרב בדיקרב לא גזרינ עליה והיינו
הסמוכות לרה''ר כגו מקו פנוי הסמו) לרה''ר והוא ארו) הרבה לד' אמות יוס שריא:
הראשונות רה''ר לטומאה ובאות מקומות נע 3לה קורות: .‡˙Èȯ‡„‡ ‰ÈӘ‡ ‰ȇ ‡˙‡Â 4והכי קאמר על דיקרב למיתא מסאב
.È‡È È·¯„ ‰ÈÓ˜Ï Â˙‡ ÈÎ 16מי שאירע בו ספק טומאה ברה''ר: טומאת שבעה אבל דיקרב בדיקרב לא מסאב אלא טומאת ערב:
.ÈÏÈÓ È‰Ó 17דבישולי גוי^ אסירי: .‡ÓËÈ ‡Óˉ · Ú‚È ¯˘‡ ÏΠ5אותו שנגע במת קרי טמא וקאמר כל מי שיגע
.˙ÂÈϘ 18יבשו בתנור: בו אותו טמא יטמא:
.Ì‚‡·˘ ÌÈ·‚Á‰ ÏÎשנחרכו ונתבשלו מחמת האור חגב אינו טעו שחיטה: 8
.‰È‡ ˘È¯Ó 'ÈÙ‡ 9שהאוז רכה ונצלית בחריכתה אפי' הכי שרי הואיל וגוי^
לא לבשל נתכוי: רש"י
.‡˙ÎÈÒ ‡„˘„ 10קובליי''א בלע''ז ליבשה בתנור:
.‡¯˜ÈÚÓ ‡¯˜ χ¯˘È ‰· ¯·˜Â 11והטמי ישראל בתנור דלעת חיה קוד .Ô·¯„Ó 1שלא יהא ישראל רגיל אצלו במאכל ובמשתה ויאכילנו דבר טמא:
שהוסק התנור והגוי^ הסיקו ונתבשלה הדלעת: ^.‡ÒÈÈ„Â È„¯‡Â ÌÈ˘ ÌÈ‚„ 2אי נאכלי חיי ואי עולי על שולח מלכי
.ÈÓ„ ¯ÈÙ˘ 12הואיל והגוי^ לא לבשל נתכוי: ללישנא קמא יש בה משו בישולי גוי^ ללישנא בתרא שרו:
.‡ËÈ˘Ù 13היינו דר' יוחנ: .È„¯‡ 3בולי'':3
.‡ÓÈ˙„ Â‰Ó 14האי גוי^ לבשולא להאי סיכתא איכוו והא לש בישול הסיקו: .ÔÈÁÂÏÓ 4נאכלי כמות שה מחמת מלח:
.Ï''Ó˜ 15דאי בישול בכלי: .‡Ò¯‰„ ‡ÒÎ 5טיג במורייס שומ דגי ע קמח:
.ÔÈÂÎȇ ‰È‡Ó ȯ¯˘Ï ‡Ï‡ 16להקשות את היתד ואי דעתו לבישול: .¯˜ÈÚ ‡Ò¯‰ 6ואותו מורייס נאכל כמות שהוא חי ושרי:
.ȯ¯˘Ï 17לשו שריר וקי חזק: .¯˜ÈÚ ‡ÁÓȘ Ï''Ó˜ 7ויש בו משו בישולי גוי^ שהקמח אינו נאכל חי:
שיח
כי אתא ¯· „ ÈÓÈאמר: אי בו משו בישולי גוי,
אחד דג מליח ואחד ביצה צלויה הא אינו כמאכל ב דרוסאי
שיט
‰È˜ÊÁו·¯ ˜ ‡¯Ùשרו; יש בו משו בשולי גוי!?
ו¯· ÔÁÂÈ Èאסר. הת כגו דאותביה בסילתא,
2
שכג
אמר להו ¯· :„È·Ê ובאת גויהשכב * ומגיסה בה
4
לח:
שכד
לא תציתו ליה! עד שתבא מבית המרח 3או מ השוק,
הכי אמר ‡·:ÈÈ ואינה חוששת.
הלכתא כוותיה ד¯·.ÔÁÂÈ È
אשקיוהו נגוטא דחלא ונח נפשיה.
13 12
איבעיא להו:
שכה
הניח גוי והיפ) ישראל,
תנו רבנ: מהו?
הקפריסי ,והקפלוטות ,והמטליא,
16 15 14
אמר ¯· :˜ÁˆÈ ¯· ÔÓÁ
והחמי ,והקליות שלה
18 17
קל וחומר
מותרי; גמרו ביד גוישכו מותר,
ביצה צלויה גמרו ביד ישראל לא כל שכ?
אסורה; איתמר נמי:
שמ ¯· ‡È˘‰ ‰„Â‰È Èובית דינו נמנו עליו והתירוהו. אמר ¯· ‰Á ¯· ¯· ‰אמר ¯·,ÔÁÂÈ È
ואמרי לה אמר ¯· ‡ ‰Á ¯· ¯· ‡Áאמר ¯·:ÔÁÂÈ È
תניא: בי שהניח גוי והיפ)שכז ישראל,
היא המטליא ,היא פשליא ,היא שיעתא.
19 שכח
בי שהניח ישראל והיפ) גוי מותר,
שכט
ואינו אסור עד שתהא תחלתו וגמרו ביד גוי.
מאי שיעתא?
אמר ¯· ‰Á ¯· ¯· ‰אמר ¯·:ÔÁÂÈ È אמר ¯·:‡È
הלכתא:
רש"י הא ריפתא דשגר גוישל ואפה ישראל;
.˙ÈÈ˙Á 6גחלת מחממת ומוציאה חו הגחלי: אי נמי
.ÁÈÏÓ ‚„ 7שמלחו לגוי^ ובמליחתו הוא נאכל בלא בישול: שלא
שגר ישראל ואפה גוי; 5
.ȯ˘ ‡¯Ù˜ ¯· 11הואיל ובליע אוכל דידיה ולא נגע גוי^ באוכלא:
.‰È˜˘‡ 12אשקיוהו לרב זביד:
.‡ÏÁ„ ‡Ë‚ 13הנ) דבי ריש גלותא דלא הוו מעלו משו דאחמיר עלייהו: רש"י
.ÔÈÒȯ٘‰ 14שומר לפרי ה ממי צל ודר) לאכל חיי ויש ששולקי אות
וא בישל גוי^ מותרי: .ȇÒ¯„ Ô· 1לסטי היה ואוכל כל דבר המבושל קצת:
.˙ÂËÂÏÙ˜‰Â 15כרתי נאכלי כמות שה חיי: .‡˙ÏÈÒ· 2בסל אבל הכא דמנחא אגומרי בלאו היסק דגוי^ הוה מבשל לה
.‡ÈÏËӉ 16לקמ מפרש: לזמ מרובה:
.ÔÈÓÁ‰Â 17מי חמי דהא אי משתני מבריית ע''י האור: .‰¯È„˜ ˙˙ÈÙ˘ 3קרי כשנותני אותה על האור:
.˙ÂÈϘ 18נמי לא נשתנו: .‰ÒÈ‚Ó 4מהפכת בכ :
.‡Òٯ΄ ‡¯ÊÈ· ‡˙ÚÈ˘ 19זרע של כרפס: ^.È‚ ¯‚˘„ 5הסיק בתנור:
מר סבר גזרינ הא אטו הא, כל שאי ראש צפור דרור יכול ליכנס בתוכה.
ומר סבר לא גזרינ.
והתניא:
ואיכא דאמרי: 23
אחת יורה גדולה ואחת יורה קטנה מותר!?
בטלפחי דמיא כולי עלמא לא פליגי דאסיר; לא קשיא,
כי פליגי בחיטי ושערי, הא כמא דאמר :נות טע לפג אסור;
13
מר סבר גזרינ הא אטו הא, הא כמא דאמר :נות טע לפג מותר.
ומר סבר לא גזרינ.
אמר ¯· ˘˘˙:
אמר ¯·:
תרי מיני שתיתאשלח שדר ברזילי הגלעדי לדוד, האי מישחא שליקא דארמאי
דכתיב )שמואל ב יז,כח(:
" ִמ ׁ ְש ָּכב וְ ַס ּפ ֹותּ 24ו ְכלִ י ֹיו ֵצר, רש"י
1
וְ ִח ִּטיםשלט ּו ְ ׂשע ִֹרים וְ ֶק ַמח וְ ָקלִ י ּו ֹפול וַ עֲ ָד ׁ ִשים וְ ָקלִ י".
.‡˙ÏÈÏ·˘ 1פנגריי''א והוא תלת:
.Â‰Ï Â¯˙ 2שורי אות במי:
רש"י
.Ï·˜Ó„ 3שצומחי:
.‡˙˘È‚¯‚ 4ארזיל''א:
.ȷ¯Úȇ 14שמא נתערב בו יי: .ÔȘ·„Ó 5הנ) ביזרא:
.È¯Ò 15מסריח: .‰ÈÈ˘È¯„ ‡˙È·Ó 6שיער ראשו וקמ''ל ברייתא דאי נמי תרו להו בחמימי
.Èȉ‡ 16תמרי: שרי:
.ÍÏ ÈÚ·È˙ ‡Ï ÈÈÏÂÁ 17מתוקי ודאי שרו דאי משו בישולי גוי^ הרי נאכלי .ÔÈÏÈÓ 7דברי כזב ה דלא מלבלבי בחדא שעתא:
חיי: .ÔÈÏÈÓ· 8על ידי דברי לחש של כשפי ה עושי:
.ÔÈ¯È¯Ó 18אינ נאכלי ובישול ממתק: .ÔÙÒÂΉ 9פסולת של תמרי שעשו מה שכר וחולטי אות:
.ȇÚÈˆÓ 19נאכלי חיי ע''י הדחק: .'ÂÎ ¯Â¯„ ¯ÂÙˆ Ôȇ˘ ÏÎ 10שפיה קצר דבהא ודאי לא איבשל דבר טמא
^.'˙È˙˘ 20תבשיל העשוי מקמח של קליות שייבש בתנור ויש שעושי אותו דניחוש לגיעולי גוי^:
מקמח עדשי ולפי שה מתוקי יותר מדאי נות ש חומ:3 .‰ÂÓ„‡ ÈÈÂÓ„‡ ‡ÓÏ„Â 11נתחוה לאברי והכניסוה ונתבשלה בו ועכשיו פלט
.È¯Ú˘ ‡ ÈËÈÁ· 21אי דר) לתת ש חומ:3 הטע בחמי הללו:
.ÈÁÙÂÏË 22עדשי: .'ÂÎ ¯Â¯„ ¯ÂÙˆ ˘‡¯ Ôȇ˘ ÏÎ ‡Ï‡ 12ואי ל) חתיכת איסור קטנה מזו:
^.¯ÈÒ‡„ È‚ÈÏÙ ‡Ï Ú''Î ‡ÈÓ ÈÁÙÂÏË· ȯӇ„ ˙ȇ 23דמיחל בטלופחי .Ì‚ÙÏ ÌÚË Ô˙ 13פלוגתא היא בפ' בתרא )לקמ סז (:וכל גיעולי גוי^ נות
וחלא: טע לפג שהרי נתבשל האיסור אתמול וכבר הופג טעמו ונפסל בלינה חו3
.˙ÂÙÒÂ 24כלי להשתמש כמו שומרי הס )אסתר ב(: מקדירה בת יומא דנות טע לשבח הוא ואסור:
והאי דג טמא ,כיו דלית ליה חוט השדרה והשתא הוא דקא מפקי צני צני לשוקי דנהרדעא,
בדוכתא דרדיפי מיא לא מצי קאי; ולית דחייש להא ד‡· χÂÓ˘„ ‰Âו.ÈÂÏ
והא קא חזינ דקאי!
אלא וכבשין שדרכן לתת בתוכן יין.
משו דמליחי מיא, אמר :‰È˜ÊÁ
והאי דג טמא ,כיו דלית ליה קלפי לא שנו אלא שדרכ,
בדוכתא דמליחי מיא לא מצי קאי; אבל בידוע אסור אפילו בהנאה.
והא קחזינ דקאי!?
אלא משו דלא מרבה טינא דג טמא.
13 ומאי שנא ממורייס דשרו רבנ בהנאה? 2
וסימני):
טמא טהור ,טהור טמא. 15 וטרית טרופה,
וציר שאין בה דגה וכו'.
אמר ¯· ‡˘:È מאי חילק )כא(?
שפר נונא שרי, אמר ¯· ‡·‡ ¯· ÔÓÁאמר ¯·:
קדש נונא אסיר. זו סולתנית.
וסימני):
קדש ליי. 1716 ומפני מה אסורה?
מפני שערבונה עולה עמה.
איכא דאמרי:
קבר נונא אסור. תנו רבנ:
וסימני): אי לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמ,
שמג
קברי גוי. כגו הסולתנית והעפי 3
הרי זה מותר; 6
¯· ‡·È˜Ú Èאיקלע לגינזק, יש לו עכשיו ועתיד להשיר בשעה שעולה מ הי,
18
אייתו לקמיה ההוא נונא דהוה דמי לחיפושא, כגו אקונס ואפונס,
חפייה בדיקולא ,חזא ביה קלפי ושרייה. 19 שמ
כטספטייס ואכספטייס ואטונס
מותר.
¯· ‡˘ Èאיקלע לטמדוריא,
20
אייתו לקמיה ההוא נונא דהוה דמי לצלופחא, התירשמא ¯· ‰·‡ Èבקיסרי:
נקטיה להדי יומא, 21
קירבי דגי ועובר ניקחי מכל אד,
8 7
מאי טעמא?
אילימא
רש"י
נשאת למוכס,8
והוה ליה כנות טע לשבח ואסור.
והיתה קושרת לו קשרי מוכס על ידו.
9
שמה
ו¯·, ¯· ÈÓÂÈÓ ¯· ‡Â‰זב תכילתא
מאי שנא גבינה? 13 מאנשי דביתיה ד¯· ,‡„ÈÒÁ ̯ÓÚ 5
שמט
לדברי האומר זו וזו אסורה אי משו אחלופי 3
שנ
זה וזה מעורבי בה. חמימא בקרירא מידע ידיע,
שנא
דחטי בדשערי נמי מידע ידיע!?
שנב
אמר ¯· ‰·‡ Èמשו ¯·:χÈÏÓ‚ Ô· ‡ÈÁ È מאי איכא למיחש?
שנג
זק אחד היה בשכונתנו, 10
54
אי בהדדי
שנד
שהיה מחליק פניה בשומ חזיר. לא טרח ומזיי .
תנו רבנ:
הרי אלו אסורים. אי לוקחי ימ"ח מח"ג בסוריא. 6
כשחתיכות שוות.
13
ואיזו ציר שיש בה דגה?
אי הכי מאי למימרא!? כל שכילבית אחת או שתי כילביות * שוטטות בו.
7 6
מ.
מהו דתימא? השתא כילבית אחת אמרת שרי,
ניחוש דלמא אתרמי;
רש"י
רש"י
.χ¯˘È ·˘ÂÈ :'Ó‚ 1ואפילו אי רואהו:
.˙ÂÁÂ˙Ù ˙ÂÈ·Áלא סגי בחדא דאיכא למימר מעלמא נפל ביה: 8
.ȷ¯Úȇ 2שמא עירב בו יי:
.˙˘˜˘˜Âמשנה היא באלו טרפות )חולי נט(.¯ÈÙÒ Ô‰· ˘È˘ ÏÎ ÌÈ‚„·Â 9 .˙‚Ï ¯ˆÂ·‰ 3לדרכ בגת ולעשות מה יי:
אלמא אי סימ לדגי בדבר אחר וקשיא לתרוייהו: .¯˘Î‰ 4לעני טומאה במשקה הנזל הואיל ולכ) ה עומדי ניחא ליה במאי
.ÔÙ‚· Ï·‡ 10לאכול גופ של דגי של טרית: דנפיק מינייהו ודבדבניות עצמ ה לאכילה:
.¯Èˆ· ‡ÏÈ·ËÓ ‰Â‰ ˘È¯Ó 11בחד סימ או בראש או בשדרה דהוה ס''ד דכי .ÔȯÎÈ ‰¯„˘Â ˘‡¯˘ ÏÎ 5של כל דג ודג שהדגי ניכרי בראש בי טמא
פליגי רב הונא ורב נחמ בגופ פליגי אבל בציר אפילו רב הונא מודה: לטהור שהטמאי ראשיה חדי ואי לה חוט השדרה:
.‡ÏÈ·Ë ‡Ï ÈÓ Ô¯Èˆ· 12דסבירא לי כרב הונא: .˙È·ÏÈÎ 6גדילה מאיליה בציר דגי טהורי וא יש ש ציר דגי טמא אי
.˙¢ ˙ÂÎÈ˙Á˘Î 13כשמחברי אות יחד מתחברות וניכרות ונראות שהיו כילבית גדילה בו:
כול מדג אחד: .˙ÂËË¢ 7לשו שטי על המי:
אמר ¯·‡:
כשנימוחו. יתיב ¯· Ȅȇ ¯· ‡ÈÁקמיה ד¯· ‡„‡ ·¯ ‡,‰·‰
ויתיב וקאמר:
ול¯· ȯȷ ÔÓ„ ȇ˙Ò„ Èדאמר: גוישסו שהביא עריבה מלאה חביות,
4
כסימני ביצי כ) סימני עוברי דגי!? סתומות היא מותרת וכול אסורות.
לאו תרוצי מתרצת לה כ) סימני קירבי דגי. אמר ליה:
והיכי משכחת בסימני קירבי דגי שיהא כד וחד? 19 מנא ל) הא?
משכחת לה בשילפוחא.
20
מתלתא קראי שמיע לי מ¯· ו˘ χÂÓו¯·.ÔÁÂÈ È 6
מדקאמר ¯·:
.ıȯ˘Ó 9דג עצמו במעי אמו: קירבי דגי ועובר אי נקחי אלא מ המומחה
8
.ıÂÁ·Ó ıȯ˘Ó ‰Ê 10דג טהור לאחר שהוטלה ביצתו משרצת ועומדת מאליה
בחול אבל דג טמא משרי 3מבפני במעי הא לאחר שנגמרי ביציו במעיו:
מכלל דדג טמא אית ליה עובר;
.ÌȈȷ ÈÓÈÒ 11של עו טהור:
.˙¯„Â΢ 12משוכה שרחבה בראשה אחד והולכת ומקצרת ונמשכת:
.˙Ï‚Ï‚Ú 13עגולה מצידיה ומגלגלת דאי צידיה רחבי: רש"י
.„Î „Á‡ ‰˘‡¯ 14רחב פלטר''א בלע''ז כלומר עשוי ככד שרחב מתחתיו בית
מושבו: .ÈÙϘ ÈÁÈ΢„ ‡¯˙‡· ‚''‰Î ȯ˘„ ‡Îȇ ÈÓ 1די''ל שמא דגי טהורי
.Ô·ÏÁ 15אלבוס''ל: וטמאי יש וקשקשי מ הטהורי באו:
.ÔÂÓÏÁ 16מויז''ל: .‡È¯Ò‡ ¯ÒÈÓ ‡Ï ‡‡Â 2לאכול גופ משו קליפי דמישתכחי בארבא ורב
.ı¯˘‰ ˙ˆÈ· 17צב והלטאה מטילי ביצי ה צב הוא כוכורי''ל בלע''ז הדומה אשי קאמר לה:
לצפרדע ונפקא מיניה דא ריקמה וניקבה מטמא במגע בשחיטת חולי )קכו:(: .‡ÙÙ ·¯ ÈÏ ¯Ó‡˜„ 3דשרנהו רב הונא:
.'ÂΠÌȈȷ ÈÓÈÒÎ ‡È˙‰Â 18אלמא יש לדגי עוברי: .‰·È¯Ú 4ספינה קטנה:
.„Á „Î ÌÈ‚„ È·¯È˜ ÈÓÈÒ· ‰Ï ˙ÁÎ˘Ó ‡Îȉ 19ובבני מעיי עשוי כזה .˙¯˙ÂÓ ÔÏÂÎ 5דכי היכי דהואי בה) הואי נמי בכולהו ואזלו לעלמא:
עני: .ȇ¯˜ ‡˙Ï˙Ó 6מג' חכמי גדולי שה כדיי לסמו) עליה כעל המקרא:
.‡ÁÂÙÏÈ˘· 20משיא''ה של דג שמליאה רוח: .ȯȷ ÔÓ„ 7מקו:
.È‡Ó ‰ÁÓÂÓ Ì˘ Ôȇ 21כשנימוחו העוברי קבעי לה: .Ô¯·ÂÚ 8ביצי שלה:
שע
וכ יי תפוחי של גוי, אמר ¯· :‰„‰È
הבאי מ האוצר ומ ההפתק ומ הסלולה מותרי; כיו דאמר :אני מלחתי מותרי; 1
מותרי;
הנמכרי בקטלוזא לפני חנוני
10
אסורי,
מפני שמזל יי עליה.
רש"י
.ÌÈ˙ÁÏÓ È‡ 1הדגי וראיתי שדגי טהורי ה ומה הוצאתי קרביי הללו:
.ÌÈ‚„ Âχ 2שיראה לו הדגי עצמ אבל באני מלחתי לא מהימ דשמא לא
בקי בה:
.‡ÏÈÈ„ 3שמש רגיל להיות שכיר לעושה סעודה לתק תבשילי:
.·˘ ÔÈ˯˜Ï 4הדבוקי בעליו או שנשרו בכלי דלמא אייתי קרטי אחריני
דאיפסיק בסכינא ועריב בהני:
.˜ȯ˙˘È‡ Ș¯˙˘È‡ 5ומ העלי לכלי עצמ אישתרוקי נשמטו:
.‡·ÂË ÈÙ¯„ 6מגולגלי ביותר ובלע''ז מול''ש וגרעינת נשמטת דכיו דרפי
כולי האי חמרא רמא בהו:
.ÔÈÁÏ˘ 7שמשתלחי גרעיני מעצמו:
.ÔÈÒȯ٘ 8קפלוטות מבושלי וכבושי במכבש ומתקיימי ואי בה משו
רש"י
בישולי גוי^ דנאכלי חיי ולא משו גיעול דטע הגיעול פוגמו ולא
משביחו:
.‰Ó¯˙ 11אי דמיה יקרי שאינה ראויה אלא לכהני: .˜˙Ù‰‰ ÔÓ 9מקו כינוס שה עצורי ש זה על זה ובלע''ז פיל''ח:
.ȇÈÓ Â„ÒÙÓ 12יפקירו את כל האוצר: .‡ÊÂÏ˘ 10שוק:
טבעת.
מעיקרא סבור אמר ¯·:‰
אישתיימא בעלמא; 10
מחלוקת בשל כפרי,
ולבסו סבור אבל בשל כרכי דברי הכל מותרי;
שחות את עצמו תחת כל העול כולו למיתה. מאי טעמא?
לנוי בעלמא קעבדיב להו.
רבן שמעון בן גמליאל כו'. ודכפרי מי איכא למא דאמר לנוי קעבדי להו?6
ו
אפילו שברי עבודה זרה.
איתיביה )כא(: והאנ תנ )כא(:
המוצא שברי צלמי שברי צלמי!?
ז
הרי אלו מותרי; הוא הדי דאפילו שברי עבודה זרה,
טז
הא שברי עבודה זרה אסורי!? והא דקתני )כא(: 4
לא תימא הטילה נפל לבור, והא הכא דודאי טבילי, 1
הרי אלו אסורי, כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מ המעשר. 6
פחסה א על פי שלא חסרה .ÈÏÈ·Ë È‡„„ ‡Î‰ ‡‰Â 1כיו שאנו רואי שנגמרה מלאכת ודאי בחזקת טבל
בטלה!? היו מיד:
כה
הני מילי דפחסה גוי, 19
.‡Â‰ ȇ„ ȇ„ Ì˙‰ 2כי היכי דפשיטא ל) שהיו טבל ה''נ פשיטא ל)
אבל פחסה ישראל לא בטלה. 20 שעישר החבר מיד שמוחזק בכ):
.‡Â‰ ˜ÙÒ ˜ÙÒ ‡''·‡Â 3כי היכי דמספקא ל א עישר א לאו נמי מספקא
ו¯·‡ אמר: 21
ל א היו מעול טבל א לאו דאע''ג דנגמרה מלאכת השתא ונתמרחו בכרי
לעול כי פחסה ישראל נמי בטלה, איכא למימר לא באו לכלל טבל מעול:
.‡Èڢ‡ È·¯Î Â‰Ï „·Ú„ 4דהכניסה במו 3שלה ולא ראה פני הבית ואע''ג
אלא גזרה דלמא מגבה לה והדר מבטיל לה, 22
דטבל שלא ראה פני הבית מיתסר באכילת קבע והכא מחזקינ להו בחזקת
והוי עבודה זרהכו ביד ישראל, מתוקני ושרינ להו באכילת קבע אי כא ספק מוציא מידי ודאי דאכילת קבע
כח
וכל עבודה זרהכז ביד ישראל אינה בטלה עולמית.
1 בדאורייתא לא אשכחינ ומדרבנ הוא דמיתסר והימנוה רבנ לחזקת חבר
לתקנתא דידהו אבל אי הוה חזינ ליה דמרחינהו קוד שראו פני הבית ובאו
לכלל טבל לא נפקי תו מידי ודאי עד דמעשרינהו קמ:
רש"י .‰ÒÈÎÓÂ 5לחצירו במו 3שלה ולא ימרחנה בכרי בגור שבשדה דמירוח הוא
גמר מלאכה והכנסתו לבית היא^ קובעתו למעשר לאסור בו אכילת עראי
כדאמרינ בהשוכר את הפועלי )ב''מ פח (.וכיו דהכניסה קוד גמר מלאכה לא
.ÏÙ ÔÈÓÎ 12וספק ספיקא היא דשמא לא נפל היה אלא שפיר מלא רוח: קבעה ליה לכ) וכי מהדר להו וממרח להו בתו) הבית לא מקבעי דפני הבית
.‰ÏÈÙ‰ Á¯ ̇ Ú„ÈÏ 13ולא תשב עליו ימי טומאה וטהרה א נפל הפילה: הוא דקבעי ולא תו) הבית כדילי הת מואכלו בשערי) ואפילו מירחו בשדה
.'ÂΠ¯ÓÂÏ ÈˆÓ˙ ̇ 14וא יראה שהוא נפל עדיי יצי 3א זכר א נקבה: והכניסו דר) גגות וקרפיפות אמרינ בברכות )לה (:דלא מקבעי:
.‰¯¯‚ ȇ„ 15שחזקת בכ) והא ודאי הוא: .˙Ï· Â˙Ó‰· ‡‰˙˘ È„Î 6להכי נקט בהמתו דמאכל בהמתו קחשיב ליה
.¯ȷÁ Ï˘Â ÂÏ˘ 16בי ששניה עובדי ליראה אחת בי שזה עובד לפעור וזה אכילת עראי וליכא אפילו איסורא דרבנ כדתנ במסכת פאה )פ''א מ''ו( מאכיל
למרקוליס והא דע"ז מותרת ע''י ביטול נפקא לקמ )נב (.מני לגוי^ שפוסל לבהמה לחיה ולעופות עד שימרח בכרי אלמא מאכל בהמה עראי קרי ליה
אלוה^ וכו': דאילו גבי אד א על גב דלא נמרחו אסור לאכול קבע אלא עראי ולגבי לא
.‰ÒÁÙ˘ 17הכה עליה ישראל בפטיש עד שנתמעכה צורתה אבל לא חיסרה ראה פני הבית נמי בהמתו שריא אבל איהו אסור מדרבנ לאכול קבע אלא עראי
כלו הלכ) לא בטיל: אבל אי ראה פני הבית אפילו מאכל בהמה חייב במעשר דהא דתנ )דמאי פ''א
.Ô˙‰Â 18גבי גוי^ פחסה אע''ג וכו': מ''ג( הלוקח לזרע ולבהמה פטור בדמאי תנינ לה:
^.È‚ ‰ÒÁÙ ÈÏÈÓ È‰ 19דגלי דעתיה ומבזי ומבטל לה: .˜ÈˆÓ 7גברא אלמא וישראל הוה:
.‡Ï χ¯˘È ‰ÒÁÙ Ï·‡ 20דלא דמי לעבוד' זר'^ שנשתברה מאליה דהת אמר .· ıȈ‰Â 8על שפת הבור לידע א זכר:
איהי נפשה לא מצלה וכו' אבל הכא קסבר גוי לא קפידא ע"ז^ אפחיסה: .ԉΠ9חכ ומורה הוראה הוה ונתכוי להורות לה ישיבת ימי הטומאה וימי
.ÈÓ Ï‡¯˘È ‰ÒÁÙ ÈÎ ÌÏÂÚÏ ¯Ó‡ ‡·¯Â 21הוי ביטול מעליא: טהרה:
.‡Ï‡ 22רבנ גזור דכל ביטול ישראל לאו ביטול גזירה דלמא מגבה לה וקני לה .ÒÏ„¯· 10בלשו ארמי אפא:
בהגבהה דכל דבר הפקר כגו מציאה נקנית בהגבהה: .Ì˘ ÔÈÂˆÓ 11וכבר אכלוהו או גררוהו לחור שלה ולא איהל כה זה על המת:
אמאי?
תיהוי כעבודה זרהמא שנשתברה מאליה!? איתיביה:
שאני הת, גוי ששיפה עבודה זרהלא לצרכו
5
מב
מב :דעיקר עבודה זרה קיימת* . 20 היא ושיפוייה מותרי; 6
והא שיפויי דעיקר עבודה זרה קיימת, היא אסורה ,ושיפוייה מותרי;
8
וקתני: לב
וישראל ששיפה עבודה זרה, 9
כגו ששברה ממנו עצי וקינתה בה, א הואלד נעשה זבל ,וכתיב )דברי יג,יח(:
וקתני:25
יתיז בקנה!? "וְ לֹאלה יִ ְד ַּבק ְּבי ְָד ָך ְמא ּו ָמה ִמן ַה ֵח ֶרם";
הכא במאי עסקינ? אמאי?
כגו דאייתי עצי מעלמא וקינתה בה. תיהוי כעבודה זרהלו שנשתברה מאליה!?
הכא נמי כד¯·‡.
דיקא נמי ,דקתני גבי הקדש:
לא נהני ,ולא מועלי; 26 איתיביה:
אי אמרת בשלמא דאייתי עצי מעלמא ¯·ÔÈÒ‡È Ô· ÈÒÂÈ Èלז אומר:
היינו דקתני גבי הקדש: מצא צורת דרקו וראשו חתו),
13
למידי אחרינא לנוי בעלמא עבדי להו. וקא סבר אי מעילה בגידולי.
מנקיט ¯· ˘˘˙ חומרי מתנייתא ותני: ו¯· ‰·‡ Èאמר ¯·:ÔÁÂÈ È 3
אילימא בעושה;
16 אמר ¯· ‡˘:È
אי בעושה, ואפרוחי שצריכי לאמ כביצי דמו.
כל המזלות מי שרי?
והכתיב )שמות כ,יט(" :לֹא ַתעֲ ׂש ּון ִא ִּתי",
17 משנה )ג(:
"לֹא ַתעֲ ׂש ּון" כדמות שמשי המשמשי לפני במרו! המוצא כלי,
ועליה צורת חמה ,צורת לבנה ,צורת דרקו 7
ועליה צורת חמה ,צורת לבנה ,צורת דרקו לשו ימי ,לשו נהרות,מה לשו מדבר,
מו
יוליכ לי המלח; לשו חמה ,לשו לבנה ,לשו כוכבי ,לשו מזלות,
צורת דרקו אי, לשו מיכאל השרמז הגדול ,לשו שילשול קט
10
.‡È¯È‡ È„ÈÓ 1כלומר מהא לא תסייעיה לר' יוחנ לעול בשקינתה בעצי הקדש
גופו ומשו הכי לא מועלי:
רש"י .Ôȇ·‰ ÔÈÏ„Ȃ·„ 2באיל אחר שהוקדש עסקי' והוא לא הקדיש אלא איל
.Ï¢ÏÈ˘ 10תולעת אלמא אורחייהו למיפלחינהו ומסתמא נמי נגזור דלמא וקסבר האי תנא אי מעילה בגידולי ומדרבנ הוא דאסירי וגבי אשירה נמי
פלחינהו: בשקינתה בעצי אשירה עצמ וקתני יתיז כריש לקיש:
.ÈÁÏÙ ÈÁ΢ӄ ÏÎÏ ÁÏÙÈÓ ÈÈ·‡ ¯Ó‡ 11ומספיקא לא גזור רבנ עלייהו דא .ÔÁÂÈ ¯''‡ ‰·‡ È·¯Â 3מהדר לתרוצי לתיובתיה בשינויא אחרינא לעול לא
כ אי ל) המותר: תוקמה בשינויא דחיקא דאייתי עצי מעלמא ואפילו הכי לא תיל מיניה היתר
.Â‰Ï ÈÁÏÙÂ Â‰Ï È¯ÈȈ 12הלכ) ציירי להו מיצר ומיפלח לצייר צורה כדי שברי עבודה זרה^ דהא דקתני יתיז בקנה אאפרוחי קאי לא אעצי ואיצטרי)
לעבדה להני תלת דחשיבי להו וכו': לאשמועינ דלא גזרינ התזת קנה שמא יעלה דר) האיל ורישא בעצי וקסבר
.Ô˜¯„ 13דומה לנחש: אי מעילה בגידולי וגלי אהקדש דאסור מדרבנ וכ''ש לאשירה דמדאורייתא
.ȯÓÂÁ ËÈ˜Ó 14מלקט משניות החמורות לתרצ ואומר בבית המדרש כדי נמי אסירא תוספת יותר מעיקרה כדתנ במתני' גידעו ופיסלו לע"ז^ והחלי
שיתנו לב לפרק: נוטל מה שהחלי והשאר מותר והא דלא ערבינהו משו דלא מצי למיתני ליה
.Ìȯ˙ÂÓ 15לקמ )מג (:מפרש מאי מותרי ודגי לא קרי פרצו אלא צורה: ולא מועלי באשירה דהא לא שייכא בה די מעילה וסיפא באפרוחי וגלי
.‰˘ÂÚ· ‡ÓÈÏȇ 16והאי מותרי דקאמר מותר לצייר: באשירה וה''ה להקדש וקסבר אי מעילה בגידולי:
.È˙‡ 17בדמות העומדי אצלי: .ÍÏ ‰¯·Ò‡ 4מתני' אליבא דר' יוחנ:
.‡ˆÂÓ· 18ומותרי בהנאה קאמר: .ԇΠԇΠ5בי בהקדש בי באשירה מותרי דאי צריכי לאיל:
.‰˘ÂÚ· ‡ËÈ˘Ù ‡Ï‡ 19דכל פרצופי כגו דחיה ובהמה מותר לצייר וא על .¯ÂÒ‡ ԇΠԇΠÌȈȷ· 6שצריכי לאיל וגזור בה רבנ כעל איל עצמו:
גב דשור ואריה ונשר שמשי של מעלה ה לא דמו דהת ארבעת יחד לגו .‰ÓÁ ˙¯Âˆ :'È˙Ó 7צורת^ מזל חמה וכ לבנה ורבנ היא דאמרי )לעיל מ (:כל
אחד והכא חד פרצו ותו לא חו 3מפרצו אד דאפילו לחודיה אסור: שאר צלמי מותרי ובגמ' מפרש מאי שנא הני:
.Ú˘Â‰È ·¯„ ‰È¯· ‡Â‰ ·¯„Π20דאמר לקמ בשמעתי קרי ביה לא תעשו .ÌÈ„·ÂÎÓ‰ ÏÚ˘ 8שעל כלי מכובדי שתשמיש לכבוד ובגמ' מפרש לה:
אותי כדמותי: .Ìȯ‰ Ì˘Ï :'Ó‚ 9לשר הממונה על ההרי:
איידי דדמיה יקרי מזבי לה לגוינז ופלח לה. והוא דנקיט גריוא וקא כייל, 5
אמר ‡·:ÈÈ
לא אסרה תורה אלא שמשי שאפשר לעשות כמות,
19
אמר ¯· ‰Á ¯· ¯· ‰אמר ¯·:ÈÂÏ Ô· Ú˘Â‰È È
כדתניא: פע אחת הייתי מהל) אחר ¯· ȷȯ· ¯Ù˜‰ ¯ÊÚχ Èבדר),
9
רש"י
.¯ËÒ 11הכהו על הלחי:
.ÌÈ Ï˘ ÂËÂÊ 12לשו י החוזר לאחוריו עשר וחמש עשרה פרסאות ושוט כל
מה שמוצא בדר) חזרתו וכ עושה בכל יו: .Ôȇ ȉ 1שמשי שבמרו אבל צורת דרקו דאינה במרו שריוה:
.˙ÈÏÂÏ˘ 13כשהנהר גדל ויוצא על גדותיו ופושט: .‰˜ÈÓ 2אשה מניקה ב:
.Ô‰Ó ÔÈ˘‡ÈÈ˙Ó 14וכיו דאייאש גוי^ בטלה מדעתיה דלא למפלחה ותו לא .ÒÈÙ‡ ¯Ò 3שסר ונעשה שר:
צרי) לבטולה: .ÌÏÂÚ‰ ÏÎ ˙‡ ÒÈى 4בשני רעבו והפיס כמו והפיס דעתו אלמא פרצו אד
.˘‡ÈÈÓ ÈÓ ‡¯ÂÒÈ‡Ó 15עדיי הגוי שאיבדה קור' לה עבודה זרה^ דמימר אמר לרבי יהודה אסור:
וכו': .ÏÈÈÎ ‡˜Â ‡Âȯ‚ ˘„ ‡Â‰Â 5אסור על ש יוס אבל פרצו אד גרידא שרי
.˙Â·Ï ˙¯ˆ ˙ÂÓ„ 16גרסינ: בהנאה:
.Ì˙ȇ¯ ‰ÊÎ 17כדי לבדק א יהיו דבריה מכווני: .ÔȈȈ 6תרגו של סנפיר לשו אחר כמו שערות:
.È˘Ó˘ ˙ÂÓ„Î Ô¢Ú˙ ‡Ï 18הכא לא גרסינ במרו: .ÂȘ¯Ù 7חליותיו:
.Ô˙ÂÓÎ ˙¢ÚÏ ¯˘Ù‡˘ 19ממש כגו שמשי של מטה חצר ואול והיכל .˘''¯Î ‰Îω 8שא אי לו ציצי מותר:
ומנורה אבל שמשי של מעלה שאי אפשר לעשות כמות ממש אלא ציור .ȷȯ· 9כלומר אד גדול וכ קורי לו בכינוי:
דוגמת מותר: .˙Ú·Ë ‡ˆÓ 10ולא הגביהה עד שבטלה הגוי^:
" ִמ ּ ַמ ַעל" )ש(, ושל שבעה לא יעשה ,אפילו של שאר מיני מתכות;
לרבות מלאכי השרת!? ¯·È·¯· ÈÒÂÈ Èנט ‰„‰Èאומר: 3
יתם ֶאת ָה ֵעגֶל, ש ֶאת ֶכם * אֲ ׁ ֶשר עֲ ִ ׂ מד" .וְ ֶאת ַח ּ ַט ְ רבי שאני.
ֹתו ָּב ֵא ׁש,
שרֹף א ֹ לָ ַק ְח ִּתי וָ ֶא ְ ׂ
יטב ַעד אֲ ׁ ֶשר ַּדק לְ ָע ָפר, חון ֵה ֵֹתו ָט ֹ וָ ֶא ּכֹת א ֹ והא ¯· χÈÏÓ‚ Ôדיחיד הוה!? 1
"וַ ִּיזֶר ַעל ּ ְפנֵי ַה ּ ַמיִ ם וַ ּי ׁ ְַש ְק ֶאת ְּבנֵי יִ ְ ׂש ָר ֵאל" )שמות לב,כ(, ואיבעית אימא
לא נתכוי אלא לבודק כסוטות! להתלמד שאני,
אמר לה ¯·:ÈÒÂÈ È דתניא:
והלא כבר נאמר )דברי הימי ב טו,טז(: "לֹא ִתלְ ַמד לַ עֲ ׂש ֹות" )דברי יח,ט(,
ְ סז אבל אתה למד להבי ולהורות.
"וְ גַ ם ַמעֲ ָכה ֵאם ָא ָסא ַה ּ ֶמלֶ ך,
סח
12
ש ָתה לָ אֲ ׁ ֵש ָרה ִמ ְפלָ ֶצת, הֱ ִס ָיר ּהִ 11מ ְ ּג ִב ָירה אֲ ׁ ֶשר ָע ְ ׂ
רון"!?
שרֹף ְּבנ ַַחל ִק ְד ֹ
סט
וַ ִּי ְכרֹת ָא ָסא ֶאת ִמ ְפלַ ְצ ּ ָת ּה ,וַ ּי ֶָדק 13וַ ִּי ְ ׂ
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
סב
אמרוע לו: שעל המכובדין -אסורין,
מש ראיה? סג
ושעל המבוזין -מותרין .
נחל קדרו אינו מגדל צמחי!
14
אלו ה מכובדי ,ואלו הסד מבוזי?
ולא? אמר ¯·:
עא
והתנ: מכובדי למעלה מ המי,
3
יש מקו מגדל צמחי ,ויש מקו שאי מגדל צמחי. אלא אלו ה מכובדי
שעל השירי ועל הנזמי ועל הטבעות. 6
אמרו לו:
אמרו לו: א הוא נעשה זבל ,שנאמר )דברי יג,יח(: 9
מש ראיה?
יִ ְד ַּבק ְּבי ְָד ָך ְמא ּו ָמה ִמן ַה ֵח ֶרם". סה
"וְ ל ֹא
רש"י
גמרא:
.ÌÈÓ‰ ÈÙ ÏÚ ¯ÊÈ ¯Ó‡ ‡Â‰ ȯ‰ :'Ó‚ 10דליכא למיחש לזבל והאי דלא תניא:
השליכו לי של לא נתכוי אלא לבדק כסוטות שהמי בודקי אות שחטאו אמר לה ¯·:ÈÒÂÈ È
והורגי אות כדאמרי' הת )יומא סו (:זיבח וקיטר בסיי גיפ ונישק באסכרה והלא כבר נאמר )דברי ט,כא(:
שמח בלבו בהדרוק:
.‰¯È·‚Ó ‰¯ÈÒ‰ 11השפילה ממלכות:
.˙ˆÏÙÓ 12לקמ מפרש:
רש"י
.Ô¯„˜ ÏÁ· Û¯˘È ˜„È 13ולא חייש לזבל מוידק קא מותיב:
.'‚ ÌÎ˙‡ËÁ ˙‡Â 14מואכות אותו טחו קא מותיב אבל מואשרו לאו
תיובתא היא דכל כמה דלא שחיק ליה מחובר בהדדי ואינו נעשה זבל: .‰Â‰ „ÈÁÈ ‚''¯ ‡‰Â 1וניחוש לחשדא:
.Âχ Âχ 15דמי החיצוני ודמי הפנימיי ששיריה נשפכי על יסוד מזבח .ÌȘ¯Ù„ 2של חוליות ולא היה מחבר אלא בשעת בדיקת עדי וכל יומא לא
החיצו וה יורדי מ היסוד לרצפה: חזו לה וליכא חשדא:
.‰Ó‡· ÔÈ·¯Ú˙Ó 16סילו של מי שהיה בעזרה: .ÌÈÓ‰ ÔÓ ‰ÏÚÓÏ 3על אוגני הכלי:
.̉· ÔÈÏÚÂÓ 17לאו קרב מעילה קאמר דאי מעילה בד קדשי כדאמרינ .ÌÈÓ‰ ÔÓ ‰ËÓÏ 4בשולי ובדפנות:
בפרק הוציאו לו אלא אסור ליהנות מה אלא בדמי: .ÔÈÊÂ·Ó 5שמשתמשי בה במאכל ובמשתה ואי מכובדי אלא העשויי
.ÌÈ‚Ï 18לזבל גנותיה: לתכשיט:
.· ˘È ˙ÂÓÂ˜Ó ˙ÂÓÂ˜Ó 19ויש מגדל ויש שאינו מגדל: .ÔÈ¯È˘ 6צמידי:
.‡˙ˆÈÏ ‡ÈÏÙÓ 20ליצנות מופלא כדתני רב יוס : .ÔÈÒÂÓ˜Ó˜ 7סירות קטנות של מתכת:
.˙˘ÂÁ‰ ˘Á ˙˙Π21כי בימי ההמה בית ישראל מקטרי לו אלמא ע"ז^ .ÁÂ¯Ï ‰¯ÂÊ :'È˙Ó 8שלא יכשל בה ישראל ליהנות ממנה:
הוה וכתיב וכתת: .‡Â‰ Û‡ 9א יזרנה לרוח ג עתה יש הנאה ממנה:
¯· ‡ÈÁ È·¯· ÈÒÂÈ Èאמר: והת בדי הוא דכתותי לא הוה צרי), 2
אמר לה:
"זֹאת ָהיְ ָתה ִּלי ִ ּכי פ ֻּק ֶד ָ
יך נָ ָצ ְר ִּתי" )תהלי קיט,נו(, ִ והלא כבר נאמר )שמואל ב ה,כא(:
מאי קאמר? יהם וַ ִּי ּ ָ ׂש ֵאם ָ ּדוִ ד וַ אֲ נָ ׁ ָשיו";
"וַ ּי ַַעזְ ב ּו ׁ ָשם ֶאת עֲ ַצ ּ ֵב ֶ
הכי קאמר ומאי משמע דהאי וישא דוד לישנא דזרויי הוא?
4
אמר ¯·:˜ÁˆÈ ·¯ ¯· χÂÓ˘ È הרי הוא אומר )דברי הימי א יד,יב(:
מקו יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילי. 2019
"וַ ִּי ּ ָ ׂש ְרפ ּו ָּב ֵא ׁש",
ומדלא כתיב וישרפ וישא,
7
"וַ י ֹּו ִציא ּוֶ 21את ּ ֶבן ַה ּ ֶמלֶ ְך, שמע מינה "וַ ִּי ּ ָ ׂש ֵאם" )שמואל ב ה,כא( ממש.
וַ ִּי ְּתנ ּו ָעלָ יו ֶאת ַה ֵּנזֶר וְ ֶאת ָה ֵעד ּות" )דברי הימי ב כג,יא(.
" ֵּנזֶר", מכל מקו קשו קראי אהדדי!? 8
שכל הראוי למלכות הולמתו, וכתיב )שמואל ב ה,כא(" :וַ ִּי ּ ָ ׂש ֵאם"!
וכל שאינו ראוי למלכות אי הולמתו. לא קשיא,
כא קוד שבא איתי הגיתי, 9
"וַ אֲ דֹנִ ּיָה ֶבן ַח ִ ּגית ִמ ְתנ ּ ֵַׂשא לֵ אמֹר אֲ נִ י ֶא ְמל ְֹך" )מלכי א א,ח(. כא לאחר שבא איתי הגיתי,
אמר ¯· ‰„‰Èאמר ¯·: דכתיב )ש יב,ל(:
שמתנשא להולמו ולא הולמתו. ֹאש ֹו ּו ִמ ׁ ְש ָקלָ ּה ִּכ ַּכר זָ ָהב";
"וַ ִּי ַ ּקח ֶאת עֲ ֶט ֶרת ַמלְ ָּכם ֵמ ַעל ר ׁ
ומי שרי?
איסורי הנאה נינהו!
רש"י אמר ¯· :ÔÓÁ
איתי הגיתי בא וביטלה. 10
.ÌÎÏÓ ˙¯ËÚ 11בבני עמו קאי וע"ז^ שלה מלכ שמה על ש מלוכה
כדכתיב )מ''א יא( ולמול) שקו 3בני עמו והאי עטרת מלכ בע"ז^ קאמר:
.‰Ï ÁÓ ÈˆÓ ÈÎȉ 12והלא כבד ששי מנה הוה ומאד היא כבידה וקרא כתיב
ותהי על ראש דוד:
רש"י
.È''¯‡ 13האי ותהי על ראש דוד לאו דמנח לה אלא הכי קאמר חשובה וראויה
לדוד שעשויה^ למדת ראשו והולמתו כדלקמ:
.˙·‡Â˘ Ô·‡ 14דר) אותה האב להגביה המתכת ולתלותה באויר: .¯Ò‡ Ì„‡ Ôȇ 1אות שהקטירו לו לא היו יכולי לאסרו שאי בה כח
.‰Ï ‡È¯„ ˙‰„ 15שהיתה נושאת לעטרה ומגביהתה: להקצותו לע"ז^:
.·‰Ê ¯ÎÎ ‰Â˘˘ 16והיינו משקלה ככר זהב שקולה היא כככר זהב: .Íȯˆ ‡Ï ÈÓ È˙Â˙΄ 2דמותר ליהנות ממנו:
.ÈÏ ‰˙ȉ ˙‡Ê 17עדות עטרה זו מעידה עלי שאני הגו למלכות: .Â˙˙ÈΠ„ÓÚ 3לפרסומי מילתא:
.Â˙Óω 18ויושבת בראשו יפה ומכוונת למדת ראשו: .Èȯʄ 4לשו זורה לרוח:
.ÔÈÏÈÙ˙ ÌÂ˜Ó 19חרי 3שבראשו למעלה מ הפדחת מקו שמוחו של תינוק .Ì‚¯˙Ó„Î 5תזר תזרינו ורוח תשא ורוחא תטלטלינו אלמא וישא לשו
רופס: זירוי וטלטול:
.ÔÈÏÈÙ˙ '· Ì˘ ÁÈ‰Ï È‡¯„ ¢‡¯· ˘È ÌÂ˜Ó 20שרחב החרי 3מקו כר) שני .¯Ó‡ ‡Â‰ ȯ‰ ÂÏ Â¯Ó‡ 6בדברי הימי ויאמר דוד וישרפו ומדלא כתב בחד
רצועות והיא היתה נוחה בחצי רחבו: קרא וישרפ וישא ש''מ לאו תרוייהו כדקאמרת ששרפ ואח''כ זורה לרוח:
.ÍÏÓ‰ Ô· ˙‡ ‡ȈÂÈ 21ביואש כתיב בב אמציה שהחביאה אותו אחותו .˘ÓÓ Ì‡˘È ‡Ï‡ 7נטל עמו ונהנה מה ומתחלה אמר לעבדיו לשרפ
כשהרגה עתליה את כל זרע המלוכה וכשגדל הוציאוהו ונתנו עליו הנזר לעדות כדמפרש ואזיל מוישרפו לא מצי לאותבינהו לרבנ דכל זמ שאי נדוקי ע''י
שהוא מזרע המלוכה: כתישה אינו נעשה זבל:
.ÂÓÏÂ‰Ï ˘˜È·˘ ‰„Â‰È ·¯ ¯Ó‡ 22וא על גב דאמר רב יהודה לעיל ראויה .È„„‰‡ ȇ¯˜ ¢˜ 8וישרפו משמע אסור בהנאה וישא משמע נהנה מה:
היתה לנוח אבל אנוחי לא מנח לה מיהו חדא שעתא בדקי ליה בגויה א הגו .È˙ȇ ‡·˘ ̄˜ 9וביטלה אמר דוד לשרפ:
הוא למלכות: .‰ÏËÈ·Â È˙ȇ ‡·Â 10והדר וישא דוד איתי הגתי גוי^ היה:
והאמר ¯·‡:
פעור יוכיח ,שמפערי לפניו בכל יו ואינו בטל! וכשיצא אמר לו:
ואני אומר :אינה גנובה, 14 אני לא באתי בגבולה ,היא באה בגבולי.
8
זו עבודתה בכ) ,וזו אי עבודתה בכ). אי אומרי: 9
ממאי?
13
יהם"; "ל ֹא ַת ְחמֹד ֶּכ ֶסף וְ זָ ָהב עֲ לֵ ֶ
מדקתני סיפא )כא(:
מפני מה אשירה אסורה? ¯· ÈÏÈÏ‚‰ ÈÒÂÈ Èאומר: 5
מפני שיש בה תפיסת ידי אד, יהם ַעל ֶה ָה ִרים" )ש יב,ב( ,ולא ההרי אלהיה; "אֱ ל ֵֹה ֶ
וכל שיש בו תפיסת ידי אד אסור; עות" ,ולא הגבעות אלהיה. יהםַ ...על ַה ְ ּג ָב ֹ "אֱ ל ֵֹה ֶ
וכל שיש בו תפיסת ידיצה אד לאתויי מאי? ומפני מה אשירה אסורה?
לאו לאתויי איל שנטעו ולבסו עבדו. מפני שיש בה תפיסת ידי אד, 6
וא ¯· ‰„Â‰È È·¯· ÈÒÂÈ Èסבר וכל שיש בוצב תפיסת ידי אד אסור.
איל שנטעו ולבסו עבדו אסור, אמר ¯·:‡·È˜Ú È 7
דתניא: לפני):
ָ אני אובי ואדו
¯· ‰„Â‰È È·¯· ÈÒÂÈ Èאומר: כל מקו שאתה מוצא:
מתו) שנאמר )דברי יב,ב(: " ַהר ָּגב ּ ַֹה" )ישעיה ל,כה( ,ו" ִ ּג ְב ָעה נִ ּ ָ ׂש ָאה" )ש(,
יהם ַעל ֶה ָה ִרים" ,ולא ההרי אלהיה, "אֱ ל ֵֹה ֶ
ו" ֵעץ ַרעֲ נָ ן" )דברי יב,ב(
אלהיה על הגבעות ולא גבעות אלהיה, צג
דע שיש ש עבודה זרה.
שומע אני
" ַת ַחת ָּכל ֵעץ ַרעֲ נָ ן" )ש( אלהיה ,ולא ע3צו רענ אלהיה,
תלמוד לומר: 14
רש"י
יהם ִּת ְ ׂש ְרפ ּון ָּב ֵא ׁש" )דברי יב,ג(."וַ אֲ ׁ ֵש ֵר ֶ
^.‰¯Ê ‰„·ÚÏ ˘„˜‰ Ôȇ˘ 1באמירה עד שיקריבנה לפניה בתקרובת:
אלא " ַת ַחת ָּכל ֵעץ ַרעֲ נָ ן" למה לי? .‡Îȇ ‡‰ÈÓ È 2אי הוה רחיצה נוי לעבוד' זרה אסו' לייפות עבודה זרה^ א
ההוא לכד¯· ‡·È˜Ú Èהוא דאתא, 115
על גב דאיתסורי לא מיתסר מרח 3בהנאה:
.Ôȯ˙ÂÓ Ô‰ :'È˙Ó 3ההרי עצמ מותרי לחצוב אבני מה ולזריעה דמחובר
לא מתסר כדנפקא ל )לקמ( מאלהיה על ההרי ולא ההרי אלהיה כדדריש
רש"י ר' יוסי הגלילי:
.Ô‰ÈÏÚ˘ ‰Ó 4כגו א ציפו זהב וכס אסור שנאמר לא תחמוד כס וזהב
עליה ולקחת ל) ואע''ג דאינהו לאו עבוד' זרה^ מקרו ולא מתסרי גזירת
.‡Ó˜ ‡˙ ÂÈȉ ÈÏÈÏ‚‰ ÈÒÂÈ È·¯Â :'Ó‚ 8בי למר בי למר הרי וגבעות שרו: הכתוב היא )שהרי וגבעות שה קרקע עול אי בה כח לאסר אבל עבוד'
.¯Ò˙ÈÓ ¯‰Î Âȇ ¯‰ ÈÂÙȈ ¯·Ò ‡Ó˜ ‡˙ 9דכתיב לא תחמוד כס עליה זרה^ מיהא הוי( דתלוש שעליה כתלוש של שאר עבודה זרה^ שנאמר לא
כל שעליה: תחמוד עליה על כל שה נעבדי משמע ועל כרחנו אנו צריכי לפרש דלאו
.¯‰ ÈÂÙȈ ¯·Ò ÈÒÂÈ È·¯Â 10בטל לגבי הר וכיו דהר לאו עבודה זרה^ ציפוי נמי עבודה זרה^ מיקרו דאמרינ בהשוחט )חולי מ (.הא דאמר להר והא דאמר לגדא
לא מיתסר ועליה דקרא אפסילי אלהיה תלושי קאי: דהר שהשוחט לש הר לא מיקרי זבחי מתי והא דתניא לקמ ועובדיה בסיי
.¯‰Î Âȇ ¯‰ ÈÂÙȈ ‡ÓÏÚ ÈÏÂ΄ ¯Ó‡ ˙˘˘ ·¯ 11ואסור ור' יוסי לטפויי משו האי טעמא הוא דאע''ג דלאו עבודה זרה^ נינהו לעני איתסורי עובדיה
אתנא קמא קאתי למיתסר: מיהא לש עבודה זרה עבדי להו ועבודה זרה^ מיכווני חייב דהוא דומיא
.ÂÚˢ ÔÏȇ 12שלא לש אשרה ולבסו עבדו דשמעיה לת''ק דאמר הרי דמחובר )בפרק בתרא )נד((:
וגבעות שרו ה''ה כל כיוצא בה שמחוברי ולא היתה תחילתו לע"ז^ ואיזו היא .¯Ó‡ ÈÏÈÏ‚‰ ÈÒÂÈ '¯ 5הרי המקרא מלמדנו שהמחובר אינו נאסר שנא' אבד
אשירה אסורה שנטעו מתחילה לכ) דתפיסת יד אד אינו כלו אא''כ היא לש תאבדו את כל המקומות אשר עבדו ש הגוי וגו' ומה תאבדו את אלהיה על
ע"ז^ אבל נטעו גרעי שלא לש אשירה אי זו תפיסת ידי אד הואיל וההיא ההרי משמע צלמי ופסיליה שעל ההרי קרויי אלהיה ולא ההרי קרויי
שעתא לאו דעתיה לע"ז^ היה וממעטי ליה מתחת כל ע 3רענ ולא ע 3עצמו אלהיה ומאחר שהוא כ ומפני מה אשירה אסורה ולא דרשינ נמי תחת כל ע3
ואתא ר' יוסי הגלילי למימר איל שנטעו גרעי אפי' שלא לש אשירה ולבסו רענ אלהיה ולא ע 3רענ אלהיה והלא איל מחובר הוא ולמה אסרו הכתוב
עבדו אסור דלא דמי להר שהרי יש בה תפיסת ידי אד בנטיעה הילכ) תוספתו דכתיב ואשריה תגדעו:
אסור אבל עיקרו קוד שהשתחוה לו מודה דשרי כדלקמ )מח:(. .Ì„‡ È„È ˙ÒÈÙ˙ Ô‰· ˘È˘ ÈÙÓ 6שאד נטעו:
.ȇÓÓ 13שמעינ דר' יוסי אסר איל שנטעו ולבסו עבדו הא דמיהדר ותני כל .ÍÈÙÏ [Ô„‡Â] Ôȷ‡ ȇ Ú''¯‡ 7אפרש ואדו לפני) שאי לנו לדרוש
שיש בו תפיסת יד וכו' לאתויי מאי: מיעוטא מתחת ע 3רענ שלא נאמר אלא למסור לה סימני מקו שרגילי
.ÔÂÙ¯˘˙ ̉ȯ˘‡Â ¯ÓÂÏ „ÂÓÏ˙ 14ולקמ )מח (.מפרש ממאי דבנטעו ולבסו אמוריי לעבוד ש עבוד' זרה^ כדי שיחפשו ישראל ש ויבערו ומיעוטא
עבדו קאי: דהרי וגבעות מיהא מינה ממעטינ ממשמעותיה דקרא שלא צוה לאבד את
.¯ÂÒ‡ „·Ú ÛÂÒ·Ï ÂÚˢ ÔÏȇ ¯·Ò ‰„Â‰È '¯· ÈÒÂÈ '¯ 15מדקאמר דלא ההרי אבל כל ע 3רענ צוה לנו לאבד במקו אחר ואשריה תשרפו באש
דרשינ ולא ע 3רענ אלהיה דאי קסבר איל שנטעו ולבסו עבדו שרי לדרוש והכא לא נקיט ליה אלא משו סימנא:
"וְ ׁ ִש ַּב ְר ּ ֶתם ֶאת ַמ ֵּצב ָֹתם" )ש( והנח; דאמר ¯·) ‡·È˜Ú Èכא(:
והנח סלקא דעת)? אני אובי ואדו לפני):
שריפה בעי! 1211
כל מקו שאתה מוצא:
קא
אמר ¯· ‚ Ï„Èאמר ¯·: " ַהר ָּגב ּ ַֹה" )ישעיה ל,כה( ,ו" ִ ּג ְב ָעה נִ ּ ָ ׂש ָאה" )ש(,
רדו ,ואחר כ) שרו . ו" ֵעץ ַרעֲ נָ ן" )דברי יב,ב(
צז
דע שיש ש עבודה זרה.
ו¯· ,‰„Â‰È È·¯· ÈÒÂÈ Èהאי סברא מנא ליה?
13
נפקא ליה מ" ַא ּ ֵבד ְּת ַא ְּבד ּון" )דברי יב,ב(, ו¯·,Ô
" ַא ּ ֵבד" ואחר כ) " ְּת ַא ְּבד ּון".
14
יהם ִּת ְ ׂש ְרפ ּון ָּב ֵא ׁש" מאי עבדי ליה? האי "וַ אֲ ׁ ֵש ֵר ֶ
ו¯·?!Ô מיבעי ליה לאיל שנטעו מתחילה לכ).
הא מיבעי ליה לעוקר עבודה זרהקב שצרי) לשרש אחריה. ו¯· ‰„Â‰È È·¯· ÈÒÂÈ Èנמי מיבעי ליה להכי!?
ו¯· ‰„Â‰È È·¯· ÈÒÂÈ Èלשרש אחריה מנא ליה? איצח הכי נמי;
קום ַהה ּוא" )ש,ג(. נפקא ליה מ"וְ ִא ּ ַב ְד ּ ֶתם ֶאת ׁ ְש ָמם ִמן ַה ּ ָמ ֹ אלא איל שנטעו ולבסו עבדו מנא ליה?
נפקא ליה מ"וַ אֲ ׁ ֵש ֵיר ֶהם ְּתגַ ֵּדע ּון" )דברי ז,ה(,
ו¯·?!Ô
ההוא לכנות לה ש, איזהו ע 3שגידועו אסור ועיקרו מותר? 2
"אֲ ׁ ֵש ֵיר ֶהם ְּתגַ ֵּדע ּון" באיל שנטעו מתחילה לכ),
א כ
קום ַהה ּוא"? מה תלמוד לומר "וְ ִא ּ ַב ְד ּ ֶתם ֶאת ׁ ְש ָמם ִמן ַה ּ ָמ ֹ
יהם ִּת ְ ׂש ְרפ ּון ָּב ֵא ׁש", השתא דכתיב "וַ אֲ ׁ ֵש ֵר ֶ
לכנות לה ש. אייתר ליה "וַ אֲ ׁ ֵש ֵיר ֶהם ְּתגַ ֵּדע ּון" לאיל שנטעו ולבסו עבדו.
יכול לשבח; ו¯·,Ô 6
לשבח סלקא דעת)? האי "וַ אֲ ׁ ֵש ֵיר ֶהם ְּתגַ ֵּדע ּון" מאי עבדי ליה? 7
" ׁ ַש ֵ ּקץ ְּת ׁ ַש ְּק ֶצ ּנ ּו וְ ַת ֵעב ְּת ַתעֲ ֶב ּנ ּו ִּכי ֵח ֶרם ה ּוא" )דברי ז,כו(. ק
כיבוש אר 3ישראל קוד לביעור עבודה זרה,
הא כיצד? דתני ¯· :ÛÒÂÈ
היו קורי אותה בית גליא קורי אותה בית כריא,
16 15
"וְ נִ ּ ַת ְצ ּ ֶתם ֶאת ִמזְ ְּבח ָֹתם" )דברי יב,ג( והנח,
10
קד
פני מל) פני כלב,
עי כל עי קו.3
רש"י
תני תנא קמיה ד¯· ˘˘˙: תחת כל ע 3רענ ולמישרייה והכי איבעי ליה למיתני מתו) שנאמר ולא ע 3רענ
הגויקה העובדי את ההרי ואת הגבעות אלהיה שומע אני כל האשרות מותרות ת''ל ואשריה תשרפו וגו':
ה מותרי ,ועובדיה בסיי ;
17 .Ú''¯„ÎÏ 1דכיו דלא מצינ למידרשיה דהא כתיב ואשריה תשרפו מוקמינ
ליה לסימנא אבל קמאי למיעוטא דרשינ:
ואת הזרעי ואת הירקות .ÂÚ„Ȃ 2מה שהחלי אחרי כ דקאמר תגדעו מכלל דעיקרו עוזב בקרקע
ה אסורי ,ועובדיה בסיי . ויהנה ממנו^:
.·ÈÒ ˘‡· ÔÂÙ¯˘˙ ̉ȯ˘‡Â ‡‰Â 3רבי יוסי בר' יהודה תלמודא למלתיה
ולמיסר איל שנטעו ולבסו עבדו:
רש"י
.¯Ó‡ ‡Ï ÂÏȇ ÔÂ˘Ï· 4קא נסיב לה למלתיה למיסר איל שנטעו ולבסו
עבדו:
.ÈÚ· ‰Ùȯ˘ 11דהא אתי לידי תקלה ועוד כתיב אחרינא פסילי אלהיה .˘‡· ÔÂÙ¯˘˙ ̉ȯ˘‡Â ¯Ó‡ ‡Ï ÂÏȇ ˜''‰Â 5לאיל שנטעו מתחלה הייתי
תשרפו: אומר ואשריה תגדעו למיסריה הוא דאתי אבל איל שנטעו ולבסו עבדו שרי
.Á‰ 12עד שתרדו ותכלה את האומו'^ ואח''כ שרו : תלמוד לומר ואשריה תשרפו באש לאיל שנטעו מתחלה לכ) ואייתר ליה
.‰ÈÏÓ ‡¯·Ò ȇ‰ 13מדרב יוס לא נפקא דהוא גופיה אתגדעו ואתשרפו קא ואשריה תגדעו לאיל שנטעו ולבסו עבדו:
סמי) דאי מונתצת הוה אמינא הנח דוקא דגזירת הכתוב היא שאי צרי) לבער .Ô·¯Â 6דאמרי כל האיל מותר:
מדלא כתב בהו שריפה אבל באשרה כיו דחזינ בה שני ביטולי אמרינ נמי .ÔÂÚ„‚˙ ̉ȯ˘‡Â ȇ‰ 7שעיקרו מונח באר 3במאי אוקמי ליה אי באיל
הת דונתצת קוד לכיבוש כתיב ולאחר כיבוש בעי שריפה: שנטעו מתחלה לכ) כולה אסור:
.Ô„·‡˙ Î''Á‡Â 14אלמא יש שהות הפסק בינתיי: .'ÂÎÂ Ú˘Â‰È '¯„ÎÏ ‰ÈÏ ÈÚ·ÈÓ 8גידוע זה לא להתיר עיקרו אלא שיגדעו מיד
.‡ÈÏ‚ ˙È· 15לשו גובה גלי: בכניסת ולאחר כיבוש יחפשו אחריה לשרש ולבער:
.‡È¯Î ˙È· 16לשו חפירה ושפלות: .È''‡ ˘Â·ÈÎÏ ÔÈӄ˜ ^Ê"Ú ÈÚ„Ȃ 9בכניסת נצטוו לגדע מיד ולאחר כיבוש
.ÛÈÈÒ· ԉȄ·ÂÚ 17דבני נח נצטוו על ע"ז^ בסנהדרי )נו (.ואמרינ הת כל ישרשו אחריה:
מיתה האמורה לבני נח אינה אלא סיי : .Á‰Â 10מדלא כתב ישרו :
ואי נמי
רש"י מבהמה תמה ומאיל יבש.
7
.ˆ˜˘˙ ı˜˘ ·È˙Î ÈÎ‰Ï 8בע"ז^ לאתויי הנ) דאע''ג דאתא מדינא להצד
ומא דאסר!?
השוה להיתרא כדאמר לא תייתינהו להיתרא וממשמעותא דקרא נפקא דמשמע להכי כתיב )דברי ז,ו(:
כל דרשות שאתה דורש בע"ז^ לא תדרש אלא לשק 3ולאסור ואי ל) להתיר
בו אלא מה שהתיר ל) הכתוב בפירוש:
.‡ÈÈÁ È·¯ È· 9יהודה וחזקיה שמ: רש"י
.‰˘ÚÓ È‰ 10דאכתי איכא תפיסת יד אד אלמא בני ר' חייא תפיסת יד בעו:
.‡ÈÈÁ '¯ È· ÍÏ ‡Óȇ ÌÏÂÚÏ 11הוא דאמרי דלא בעינ תפיסת יד בדבר תלוש .ÌÈگʷ ‰Ó˜ÂÏ 1שזרע מתחלה לכ):
ולא בבעלי חיי בי בגוי^ בי בישראל ונאסרת מיד בהשתחואה: .Ô·¯Â 2דאסורי ואפילו לרבנ:
.‡Î‰Â 12כגו שזקפה ולא השתחוה לה: .ÂÏ„Ï„˘ 3נעקרו מאליה והשתחוה גוי^ לה:
.χ¯˘È Ï˘ ^Ê"Ú 13שהקי ישראל לעבדה פלוגתא דר' ישמעאל ור''ע בפ' ר' .ÁÈÎÂ˙ ‰Ó‰· 4שאינה מחובר ואינה נאסרת בהשתחויה דמדאסר רחמנא נעבד
ישמעאל )לקמ נא:(: לגבוה דכתיב מ הבקר ולא כל הבקר להוציא הנעבד בפרק שור שנגח )ב''ק מ(:
.Ô‡ÓÏÂ 14אליבא דמא קבעי חזקיה למילתיה כיו דאיהו לא תפיסת ידי אד מכלל דלהדיוט שרי דאי להדיוט אסור למה לי קרא לגבוה הא ממשקה ישראל
בעי וזה לש ע"ז העמידה בי הוי מעשה בי לא הוי מעשה הרי קראה ע"ז^ כתיב מ המותר לישראל:
ולמ''ד ע"ז^ של ישראל אסורה מיד הא נמי אסורה מיד ולמ''ד עד שיעבדוה הא .ÌÂÓ ˙ÏÚ· ‰Ó‰·Ó 5דאינה נאסרת נמי א השתחוה לה:
לא פלחה ופשיטא דשריא: .¯‰Ó 6דכי פרכת מה לבהמה שכ בעלת חיי הלכ) חשיבא ולא מיתסרא הר
.'ÂÎ ‡Îȯˆ ‡Ï 15לעול אליבא דמ''ד עד שתיעבד קבעי ליה: יוכיח מה להר שכ מחובר בהמה תוכיח וחזר הדי כו' הצד השוה שבה שאי
.ԂΠ16דהשתחוה לה גוי אחר זקיפתו של ישראל ולא אמרי' הא לאו דגוי^ תפיסת יד אד וזהו טע עצמו להתיר שאי יכולי לתלות טע היתר בטע
הוא ואי יכול לאסור בהשתחואה דבר שאינו שלו וכדרב יהודה אמר שמואל אחר דאי אמרת היתר משו מחובר הרי בהמה ואי משו חיי הרי הר ע''כ
כו' והאי מעשה דבעינ משו גילוי דעתא דאי לאו דגלי ישראל דעתיה לא הוה טע היתר משו דאי בה תפיסת יד אד שבדבר זה הושוו שניה א אני
מיתסרא בהשתחואה דגוי^: אביא כל השווי לה בדבר זה שיהו מותרי והשתא ליכא למיפר) שכ לא
.‰¯ÂÒ‡ 17אפילו למ''ד עד שתיעבד ולא אמרינ הא לאו דגוי^ הוא ואי יכול נשתנו מבריית דהא בהמה נשתנית במו:
לאסור בהשתחואה דבר שאינו שלו דכיו דאוקמה ישראל גלי אדעתיה דניחא .˘·È ÔÏȇÓ 7דנשתנה מברייתו ואפי' הכי לא מיתסר לרבנ דפליגי עליה דר'
ליה בע"ז וכי פלח לה גוי^ שליחותיה קא עביד: יוסי ברבי יהודה הצד השוה שבה שאי בה תפיסת יד אד לש ע"ז^
.‰È·Ï 18בידי אד נעשית ונאסרת לד''ה וה) זקיפה דנקט משו גלויי דעתא דתפיסה דנטיעה דמעיקרא לא הויא תפיסה לרבנ דלאו איל הוא ההוא שעתא
הוה דאי לא זקפתו ישראל לש ע"ז^ לא מיתסרא דכיו דשל ישראל הוא אינה שנטעו גרעי ור' יוסי בר' יהודה דחשיב ליה תפיסה ואסר ליה משכחת לה
נאסרת בהשתחוואתו של גוי^ שהרי אינה שלו והאי טעמא מפרשינ במלתיה באיל שעלה מאליו דאפילו לר' יוסי לא מיתסר כל זמ שלא עשה מעשה
דשמואל לקמ בפרק ר' ישמעאל )גג (:וה''נ לעני גלויי דעתא קבעי לה חזקיה בגופו:
.ÔÈί٠9דיינינ וכל די ק''ו קרי ליה פירכא משו דבלשו תימה אתי:
יך" " ּ ֵבית יְ הֹוָ ה אֱ ל ֶֹה ָ
.ÁÒÙ„ ‰‡Ê‰ 10טמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת בערב הפסח:
.‡''¯„ 11ד ק''ו לחומרא דקתני א''ר אליעזר ועליה אני ד ומה שחיטה שהיא פרט לפרה שאינה באה לבית,
משו מלאכה דוחה את השבת זו שמשו שבות אינו די שתדחה ויזה עליו דברי ¯·;¯ÊÚÈχ È
ויתחייב בפסח ור''ע פרי) לקולא ופטר מפסח דקתני אמר לו ר''ע או חילו מה
הזאה דמשו שבות אינה דוחה שבת שחיטה דמשו מלאכה היא אינו די שלא
תדחה אלמא ק''ו לקולא פרי):
.'ÂÎ Ú''¯ ·È˘‰ Ô˙„ 12משו אתקפתיה דרישא דמילתא נקט ואייתי לה הכא רש"י
ומיהו אתקפתיה דרב פפא מאו חילו דר''ע קאתי ולסיועי לרב הונא באו חילו ולא משו מעשה דבדבר תלוש ולאו בעלי חיי לא בעינא מעשה בגופו ונאסר
דידיה: מיד בהשתחואה לבני ר' חייא וקמיבעיא ליה לחזקיה דוקא לבינה דמינכרא
.Ì˙‰ 13ההוא או חילו דר''ע לא סלקא אדעתא דר''ע למדייניה ולמימר לא זקיפתה שרחבה יותר על עביה וכשהיא זקופה נראית גבוה ואיכא גלויי דעתא
תדחייה שחיטה את השבת אלא משו דר''ע היה מקובל ובא מר''א עצמו שהיה אבל ביצה לא כו':
רבו שהזאה אינה דוחה שבת: .„·Ú 1דבעלי חיי אסור לגבוה ואע''ג דשרי להדיוט וקמיבעיא ליה מי חייל
.‡„ÂÓÏ˙ ‰ÈÏ ¯˜Èȇ 14דר''א נשתכח הימנו הלכה ובעי למיד מק''ו הזאה ש נעבד על המחובר לאסרו לגבוה או לא:
משחיטה דדחייא ואתי ר''ע לאדכוריה גמריה ואמרה למילתא בלשו או חילו .„·Ú ˘È ¯ÓÂÏ ÈˆÓ˙ ̇ 2אצל גבוה אכתי מיבעיא ליה הכי האי נעבד דלאו
ודאי ק''ו שחיטה מהזאה דלא תדחה אע''פ שאי אפשר דהא ודאי שחיטה לקרב גופיה קא בעי לה אלא לבני מזבח דמכשירי קרב מי אמרינ כקרב דמי
דחייא דכתיב במועדו ואפילו בשבת אלא כי היכי דניתיב לר''א לליביה למימר ונעבד אסור בה או לא:
כיו דקא ילי האי שחיטה מהזאה דלא תדחה ודאי פשיטא ליה בהזאה דלא .‰Â·‚Ï ¯·ÂÁÓ· ¯ÂÒ‡ 3ואפי' למכשירי קרב דכתיב בית ה' דמשמע אפילו
דחייא ומיהו לא איסתייעא מילתיה ולא אידכר אלא הכי אהדר ליה עקיבא לבני הבית וכתיב אתנ סתמא לא שנא תלוש כו':
עקרת מה שכתוב בתורה בי הערבי במועדו ואפי' בשבת אמר לו ר''ע הבא לי .ÛÂÏÈÁ ‡ 4כיו דלא משכחת קרא בהדיא דאסר אתנ במחובר לגבוה אלא
מועד לאלו להזאה ולהבאתו מחו 3לתחו כמועד לשחיטה ונימא ליה מימר כ) משו דקרא סתמא כתיב אסרת ליה במחובר והדר ילפת נעבד מיניה לאיסורא
מקובלני ממ) הזאה אינה דוחה לאו אורח ארעא דכסיפא ליה מילתא לומר אימא איפכא דהא קרא סתמא שרי נעבד במחובר:
ששכח תלמודו: .̉ȉχ Ìȯ‰‰ ‡Ï [Ìȯ‰‰ ÏÚ Ì‰È‰Ï‡] ·È˙΄ 5אימא אפי' לגבוה שריא
.ÔÈ„‰ ˙Ú˘· ȯÈÙÎ˙ χ ‰ÈÏ ¯Ó‡˜„ ÂÈȉ 15כשאמר לו ר''ע הבא לי מועד והדר ניל אתנ מיניה למשרייה במחובר:
לאלו כמועד לשחיטה כעס ר''א ואמר לו עקיבא בשחיטה השבתני בשחיטה .'‰ ˙È· ÌÂ˘Ó È‡Â 6ובעית למימר דבית הוי מחובר וקאסר ודרשת ליה הכי לא
תהא מיתת) ואמר לו ר''ע אל תכפירני בשעת די זה שאנו חלוקי ודני זה כנגד תביא אתנ של בית שא נת לה בית באתננה אסור להקדישו לצור) בני הבית:
זה אל תכחד דברי) ראשוני וזכור מה שלמדתני הזאה שבות כו' אלמא מיניה .'ÂÎ ‰ÈÏ ÈÚ·ÈÓ ‡Â‰‰ 7פרה אדומה שאינה באה לבית ששחיטתה בהר הזיתי
גמר ליה: דכתיב והוציא אותה אל מחו 3למחנה:
ותני עלה:
כי אתא ¯· „ ÈÓÈאמר: ¯· ¯ÊÚÈχ Èאוסר. 4
או אי דחוי אצל מצות? 15 אמר ¯· ÔÓÁאמר ¯·:‰Â·‡ ¯· ‰
מחלוקת כשנרבעו ולבסו עיברו* , מז.
תפשוט ליה מדתנ )חולי ו:ד(: אבל עיברו ולבסו נרבעו דברי הכל אסורי; 6
כי חזר ונתגלה מאי הוי? דשא הוא דאחיזא באנפה, 11
קטו
מי שהיה ביתו סמו) לעבודה זרה ,ונפל 15 אי הכי נמי דלא הוה למיבעי ליה,
אסור לבנותו; 16 והאי דקא בעי ליה הא,
כיצד יעשה? משו דאיכא מילי אחרנייתא:
כונס בתו) שלו ארבע אמות ובונה. 17
צמרה ,מהו לתכלת?
קטז קרניה ,מהו לחצוצרות?
4
בעי ¯·:‰
גמרא: המשתחוה למעי, 9
קיח
והא קא שביק רווחא לעבודה זרה!? מימיו ,מהו לנסכי?
אמר ¯·:‡¯ÂÒÓ ‡ÈÁ È מאי קא מיבעיא ליה?
דעבד ליה בית הכסא. 25
אילימא
והא בעי צניעותא!? 26 לבבואה דידיהקיד קא סגיד; 10
קכז
העמיד עליה עבודה זרה ,וסילקה 17
משנה )ז(:
הרי זו מותרת. שלשה בתי ה: 2
קיט
בית שבנאו מתחלה לש עבודה זרה 3
קכא קכ
אמר ¯·:ÈÓ‡ È סיידו וכיירו לש עבודה זרה ,וחידש 5
והא דומיא דבית תנ, 19 הכניס לתוכו עבודה זרה,קכב והוציאה 7
קכד
קלב
איל שנטעו מתחלה לש עבודה זרה בנה והשתחוה חד הוא,קכג חשיב להו חד.
קלג
הרי זה אסור; 24
קלד
גידעו ופיסלו לש עבודה זרה ,והחלי 25 משנה )ז(:
נוטל מה שהחלי ; 26
שלש אבני ה: 11
קלו
העמיד תחתיו עבודה זרהקלה וביטלה אב שחצבה מתחלה לבימוס
13 12
קלז
הרי זה מותר. הרי זו אסורה; 14
קכה
סיידה וכיירה לש עבודה זרה ,וחידש 15
גמרא:
אמרי „·;È‡È È·¯ È רש"י
והוא שהברי) והרכיב בגופו של איל. 27
.Ȃȉ ÈÓÊȉ 1קוצי וברקני:
והאנ גידעו ופיסלו תנ!?
1 .Ô‰ ÌÈ˙· ‰˘Ï˘ :'È˙Ó 2לעני ביטול ע"ז^:
.˙È· 3שתחלת בניינו לע"ז^ והיו עובדי את הבית עצמו:
.¯ÂÒ‡ ‰Ê ȯ‰ 4דכל הבית הוי ע"ז וא גוי^ בנאו אסור עד שיבטלנו שיתו3
רש"י
ממנו קצת וא של ישראל הוא אסור עולמית אבניו עציו ועפרו:
.Ê"ÚÏ ~¯ÈÈΠ„ÈÈÒ 5שהיה בית בנוי לדירת אד והקצהו לע"ז^ וטחו בסיד
ועשה בו ציורי לע"ז^:
.ÏË 16ישראל מה שחידש הגוי וזורה לרוח והאב מותרת שלא נעשה ע"ז^ .˘„ÈÁ˘ ‰Ó ÏË 6א בא ישראל לבטלו נוטל מה שחידש ומותר הבית
אלא החידוש: ואע''פ שלא ביטלו גוי או אפילו היתה של ישראל משומד שאי ע"ז^ שלו
^.Ê"Ú ‰ÈÏÚ „ÈÓÚ‰ 17לפי שעה ולא הקצה את האב לבימוס וסילקה הרי זו בטילה הכא בטיל שאי נאסר אלא חידוש וההוא חידוש שבטל אסור בהנאה
מותרת ואי צריכה ביטול: לעול ובגמרא מוקי לה כגו שלא נעבד הבית מעול אבל א השתחוה לה
.Ô·‡ Ï˘ ‰Ù‚· ~¯ÈÈΠ„ÈÈÒ˘ ‡Â‰Â :'Ó‚ 18שחקק בה צורה בברזל אבל צייר גוי^ אחרי כ נאסר כל הבית ובעי גוי^ לבטלו וא השתחוה לה ישראל אסורה
וכייר~ עליה ע''י טיח מותרת בלא ביטול הואיל ולא עבדה גוי^: עולמית:
.˙È· ‡‰Â 19דציור וכיור אינו~ נעשה ע''י חקיקה אלא טח על הכותל: ^.Ê"Ú ÂÎÂ˙Ï ÒÈΉ 7ואת הבית עצמו לא נתכוי לעבוד ולא הקצהו לתשמיש
.È·¯Â‡ ÈÈ· 20בי לבינה ללבינה מכניסו והוה ליה בגופה: ע"ז אלא לפי שעה הכניס לתוכו ע"ז^:
.ÔȘÒÚ ‡Ï ÈÓ 21כלומר מתניתי סייד וכייר~ סתמא קתני ומי לא משתמע נמי .¯·Á ÛÂÒ·Ï ˘ÂÏ˙ :'Ó‚ 8אבני בית תלושי ובנא וחבר בקרקע:
דאי הוה בית שיע מתחלה קוד איסור והדר האי ושייעיה לש ע"ז^ וקתני נוטל .‰ÂÁ˙˘‰ ‡Ï˘ Ù''Ú‡ 9וקסבר תנא דיד ע"ז^ אסורה מיד ואע''פ שלא
דלא סגי בלא נטילת חידוש: נעבדה:
.¯Ó˙‡ ÏÂËÈ· ÔÈÚÏ 22ולא לעני תחלת איסור למימרא דלא ניתסר אלא א כ .‰ÈÏ ·È˘Á „Á ‰ÂÁ˙˘‰Â ‰· ÏÂËÈ· ÔÈÚÏ 10דבי בנה בי השתחוה כולו
סייד בגופיה אלא ודאי בלא גופיה נמי אסירא ור' אמי אביטול קאי וה''ק אפי' אסור א של גוי היא צרי) גוי^ לבטלו וא של ישראל היא אי לה בטילה
סייד בגופיה סגי לה בהא ביטולא דמתני' ולא בעי ביטול דגוי^: עולמית:
.‰ÏÂÎ ¯Ò˙È˙ 23ותיבעי גוי^ לבטלה או א היתה של ישראל תאסר עולמית .Ô‰ ÌÈ·‡ ˘Ï˘ :'È˙Ó 11לעני ביטול ע"ז^:
קמ''ל דלא חייל ש ע"ז^ אלא אחידוש: .‰·ˆÁ˘ Ô·‡ 12מ ההר:
.¯ÂÒ‡ ÂÊ È¯‰ :'È˙Ó 24עד שיבטלו הגוי^: .ÒÂÓÈ·Ï ‰ÏÁ˙Ó 13מקו מושב ע"ז^ שמושיב הצל עליה ועובדי את
.ÂÚ„È‚ 25גוי או ישראל לע"ז לצור) ע"ז^ לעבוד הגידולי שיגדלו בו מעתה הבימוס עצמו כעבוד' זרה^:
והוא כבר היה נטוע כשבא ישראל ליהנות ממנו: .‰¯ÂÒ‡ ÂÊ È¯‰ 14ואפי' לא העמיד עליה וא גוי חצבה צרי) גוי^ לבטלה
.ÛÈÏÁ‰˘ ‰Ó ÏË 26ושורפו כדי אשרה ועיקרו מותר בהנאה: ולחסר ממנה מעט עד שתפג וא ישראל חצבה לעבוד עליה ע"ז^ אסורה
.Íȯ·‰˘ ‡Â‰Â :'Ó‚ 27בגופו מאותה הברכה והרכבה היו חליפותיו דה''ל הנ) עולמית:
גידולי הנטועי מתחלה לכ) דאי לאו הכי אפילו חידוש לא מיתסר: ~.Ê"ÚÏ ‰¯ÈÈΠ‰„ÈÈÒ 15והיא היתה חצובה ועומדת:
א כ 13
דא על גב דהברי) והרכיב בגופו של איל,
גידעו ופיסלו מא קתני לה? 14
כי נטל מה שהחלי שפיר דמי;
לא ¯· Ôולא ¯·È·¯· ÈÒÂÈ Èקמד !‰„Â‰È דמהו דתימא?
אי ¯· Ô 15 כיו דהברי) והרכיב בגופו של איל
בלא גידעו ופיסלו נמי תוספת אסורה, כאיל שנטעו מתחלה דמי ,וליתסר כולה;
אי ¯·È·¯· ÈÒÂÈ Èקמה ‰„Â‰È 16 קא משמע ל.
עיקר איל נמי אסור!?
אמר ˘:χÂÓ
אי בעית אימא ¯·,Ô 17 המשתחוה לאיל
ואי בעית אימא ¯·È·¯· ÈÒÂÈ Èקמו .‰„Â‰È 18 תוספתיה אסורה.
אי בעית אימא ¯·È·¯· ÈÒÂÈ Èקמז .‰„Â‰È מתיב ¯·) ¯ÊÚχ Èכא(:
כי קאמר ¯·È·¯· ÈÒÂÈ Èקמח ‰„Â‰È גידעו ופיסלו לש עבודה זרה ,קלח והחלי
בלא גידעו ופיסלו עיקר איל אסור בסתמא,
19 נוטל מה שהחלי ;
אבל גידעו ופיסלו גידעו ופיסלו אי,
גלי אדעתיה דבתוספת ניחא ליה, לא גידעו ופיסלו לא!?
בעיקר איל לא ניחא ליה. אמר ל) ˘ χÂÓ 3
קמ
קמשמע ל. ממאי ד¯· ‰„Â‰È È·¯· ÈÒÂÈ Èו¯· Ôבתוספת פליגי? 6
ו¯· Ôסברי
10
ומעשה בציד באיל שהיו עובדי אותו ,ומצאו תחתיו גל, עיקר איל שרי,
אמר לה ¯·:ÔÂÚÓ˘ È דכתיב )ש ז,ה(" :וַ אֲ ׁ ֵש ֵיר ֶהם ְּתגַ ֵּדע ּון",
איזהו איל שגידועו אסור ועיקרו שרי?
רש"י
הוי אומר
.‡ÓÈ˙ ÈÎÂ 11הא לא תרצינ בשמעתא דלעיל הכי דהא אוקימנא דרבי יוסי ילי איל שנטעו ולבסו עבדו!
טעמא לאיל שנטעו ולבסו עבדו מואשריה תגדעו אלמא מודה הוא דעיקרו וכי תימא 11
מותר ובתוספת פליגי:
.ÍÂÙȇ 12תרוצא דרבנ לרבי יוסי ודרבי יוסי לרבנ דהא לא בהדיא שמעינ
ליה לרבי יוסי דילי טעמא מואשריה תגדעו דהא רבי יוסי ואשריה תשרפו רש"י
באש נסב ליה תלמודא למילתיה ואנ הוא דקשיא ל האי מיבעיא ליה לשנטעו .Ô˙ ÂÚ„È‚ 1משו מעשה פורתא שינוי בעלמא להיכירא מיתסר:
מתחלה לכ) ואוקימנא לטעמיה מואשריה תגדעו הלכ) אפי) תרוצא דרבי .¯Ó˙ȇ ‡ÏÂËÈ· ÔÈÚÏ 2ולא לעני תחלת איסור לומר שא לא הברי) בגופו
יוסי דתרצת ואימא רבי יוסי מואשריה תשרפו באש דמשמע לשו רבי נפקא לא יהא צרי) ביטול אלא אביטול קאי דכי מבטל ליה ישראל סגי בהכי אע''ג
ליה תרוייהו ורבנ ילפי היתירא מואשריה תגדעו ור' יוסי ההוא מיבעיא ליה דנעשה מעשה בגופו של איל:
לגידועי ע"ז^ קודמי לכיבוש אר 3ישראל ורבנ נפקא להו מאבד תאבדו וכ .χÂÓ˘ ÍÏ ¯Ó‡ 3תלמודא מהדר הכי מצי שמואל לתרוצי:
כולה תרצתא: .‡È‰ Ô·¯ ÈÓ ‡‰ 4דפליגי עליה דרבי יוסי בר יהודה ואמרי איל שנטעו
.ÔΠ̇ 13דתוספתו דברי הכל אסור: ולבסו עבדו מותר הלכ) גידעו ופיסלו הויא חליפתו כנטוע'^ מתחלה לכ)
.ÂÚ„È‚ 14דמתני' דמשמע דכי לא גידעו שרי מא קתני לה: דמשו גידוע מחלי טפי ומיתסרא אבל לא גידעו לא:
15ה''ג ‡Â˙ÙÒÂ˙ ÔȯӇ ‡‰ ÈÓ ÂÏÒÈÙ ÂÚ„È‚ ‡Ï· ÂÏÒÈÙ ÂÚ„È‚ Ï''Ï Ô·¯ È .È˘‡ ·¯ ‰Ï ÛȘ˙Ó 5מאי דוחקי) לאוקמא לדשמואל אליבא דתנאי:
‡:¯ÂÒ .È‚ÈÏÙ ˙ÙÒÂ˙· ÈÒÂÈ '¯Â Ô·¯„ ȇÓÓ 6דלרבנ שריא ודשמואל תנאי היא:
.¯ÂÒ‡ ÈÓ ÔÏȇ ¯˜ÈÚ ÈÒÂÈ È·¯ ȇ 16ומתני' תני מה שהחלי ותו לא הלכ) על .¯ÂÒ‡ ÏΉ ȯ·„ Â˙ÙÒÂ˙ ‡ÓÏ„ 7בהשתחואה ודשמואל דברי הכל היא:
כרח) דשמואל תנאי: .È‚ÈÏÙ ÔÏȇ ¯˜ÈÚ·Â 8דרבי יוסי סבר עיקר איל אסור אפי' היכא דלא נטעו
.'ÂÎ Ô·¯ ‡Óȇ ˙Èڷȇ 17ולעול דשמואל דברי הכל: מתחלה לכ):
.ÈÒÂÈ È·¯ ‡Óȇ ˙Èڷȇ 18ודקשיא ל) האמר עיקר איל אסור ומתניתי קתני .ÔÂÙ¯˘˙ ̉ȯ˘‡Â ·È˙΄ 9אשריה תרי משמע חד לנטוע מתחלה לכ) וחד
מה שהחלי ותו לא לא קשיא כי קאמר ר' יוסי עיקר איל אסור בסתמא כו': לנטוע ולבסו עבדו:
.¯Ò˙ÈÏ ÈÓ Â¯˜ÈÚ 19הואיל ונעשה מעשה בגופו קמ''ל: .ȯ·Ò Ô·¯Â 10איל שלא ניטע לכ) שרי דכתיב ואשריה תגדעו משמע יש
.'ÂÎ ‰¯˘‡ ‡È‰ ÂÊȇ :'È˙Ó 20בגמרא פרי) והא אנ ג' אשרות תנ: אשרה שאי עיקרה אסורה אלא גידועה והעיקר תשאר באר 3לצור) ואי משו
.‰˙‡ ÔÈ„·ÂÚ˘ ÏÎ 21את האיל עצמו אבל א עובדי את עבודה זרה^ ואשריה תשרפו דמשמע כל האיל בנטוע מתחלה לכ) קאמר והאי לשו רבי
שתחתיו האיל מותר: דקרא אכל אשרות שבארצכ הנטועות מתחלה לכ) קאי:
הכי קאמר
איכא דמתני לה אסיפא: שתי לדברי הכל, 2
קנו
מני? משנה )ח(:
¯· ‡¯È˙· Ô· ‰„Â‰È Èהיא; לא ישב בצילה, 6
מני לתקרובת עבודה זרהקנז שמטמאה באהל? וא עבר טמא; 8
איבעיא להו:
עבר או עובר? 18 רש"י
.Ô˙ Ô‰ '‚ Ô‡ ‡‰Â :'Ó‚ 1ל''ל למיהדר ומיבעי איזו היא ועוד הת תני תלת
רש"י והכא תני חדא:
.‡ËÈ˘Ù :'Ó‚ 11דלא ישב בצילה דהא קא מיתהני מע"ז^: .ÏΉ ȯ·„ ÌÈ˙˘ 2שהרי איל עצמו עבודה זרה^:
.‰ÏȈ ÏˆÏ 12שחרית וערבית שצל ארו) לכל דבר מאד וכל זמ שלא עברה .Ì˙Ò ‰¯˘‡ ȉÂÊȇ 3לאו אתירוצא דמתני' קאי אלא מילתא באפי נפשה קאמר
מדת אור) הצל את מדת גובה קומת האיל הצל עב וחשו) מכא ואיל) הצל דק תלמודא דפליגי בה אמוראי איזו היא אשרה סת איל שלא הוברר לנו שהיא
וקלוש והיא צל צלו ואצטרי) לאשמועינ דאפילו בצל צילה לא ישב: אשרה באיזה סימ ניכר א היא אשרה א לאו:
.‡ÓË ·˘È ̇ ‰˙Ó˜ ψ·„ ÏÏÎÓ 13בתמיהה והלא אינו מ האיל היא ולא .‰È˙¯ÈÙÓ ÔÈÓÚÂË Ôȇ 4ודאי פלחי לה:
תחת נופו: .ÈÙ¯ˆ È· 5ש עבודה זרה^ שלה:
.¯Â‰Ë ·˘È ̇ ÈÓ ‰˙Ó˜ ψ· ‡Ï 14ובלבד שלא ישב ממש תחתיה ומשו .‰ÏȈ· ·˘È ‡Ï :'È˙Ó 6האי צל לאו תחת נו האיל הוא דא כ לא מתני
רישא נקט צל צילה דקתני לא ישב לכתחלה ואשמעינ דאפילו בצל צילה לא ליה וא ישב טהור דהא קתני סיפא לא יעבור תחתיה וא עבר טמא אלא מ
ישב אבל סיפא ישב טהור אפילו אצל קומתה קאי: האיל והלאה הלכ) לאו אהל הוא שכשהחמה במזרח או במערב יש לכל אד
.·˘È ‰ÏÁ˙ÎÏ ‰ÏȈ ψ·„ ÏÏÎÓ 15בתמיהה כיו דאוקמת מתני' אצל קומתה צל ארו) וכשהחמה עומדת באמצע הרקיע אי לכל דבר צל אלא תחתיו:
ורישא נמי דקתני לא ישב בצל קומתה מכלל דבצל צילה לכתחלה ישב והא קא .‰È˙Á˙ 7נו האיל שהאהיל עליו האיל:
מיתהני: .‡ÓË ¯·Ú ̇ 8כדמפרש בגמרא:
.¯Â‰Ë ·˘È ̇ 16ובלבד שלא יהא תחתיה דהא קתני לקמ דאי עבר טמא .ÌÈ·¯‰ ˙‡ ˙ÏÊ‚ ‰˙ȉ 9שהיה נופה נוטה לרשות הרבי:
וכ''ש ישב: .¯Â‰Ë ‰È˙Á˙ ¯·Ú 10דה) טומאה דרבנ היא וקרא דמייתינ בגמרא אסמכתא
^.Ê"Ú ˙·Â¯˜˙ ‡ÎÈÏ„ ‡''‡ 17ונמצא האיל מאהיל על התקרובת ועליו: בעלמא היא והכי נמי אמרי' בפ' ר' ישמעאל )לקמ נב (:דה) טומאה דרבנ היא
.¯·Ú 18דאי עבר דיעבד או עובר לכתחלה: והיכא דגוזלת את הרבי לא גזור רבנ:
ואי נוטעי אגוז של ערלה ,מפני שהוא פרי; אבל לא בימות החמה; 4
מודה ¯· ÈÒÂÈ È לא בימות החמה ולא בימות הגשמי; 6
קסה
ו¯· Ôסברי
רש"י
זה וזה גור מותר?
הא איפכא שמעינ להו!
.„Â·È‡Ï ÏÈʇ˜ Ì˙‰ 10לאבדה הוא מתכוי וכבר בטלה ע"ז ולא גרעא מע"ז^
שנשתברה מאליה הלכ) ליכא זה וזה גור שהרי אי כא איסור כל כ) דאפילו דתנ )כא ג(:
רבנ לא אסרי אלא משו גזירה דלמא מגבה ליה כו' כדאוקימנא בריש פירקי ¯· ÈÒÂÈ Èאומר:
)מב:(. שוחק וזורה לרוח או מטיל לי. 9
.„Â·È‡Ï ÏÈʇ ‡Ï ‡Î‰ 11שהרי דרכה בכ) ואי ע"ז^ בטלה דר) גדילתה הלכ)
איסור הנאה הוא זה וזה גור אסור: אמרו לו:
.ÍÂÙȇ 12כולה מתני' ולא תשני דרבי יוסי אדרבי יוסי כדשנית: א הואקסו נעשה זבל ,ונאמר )דברי יג,יח(:
.ÔÈ˘„Î 13מעיקרא ולעול זה וזה גור אסור ס''ל: "וְ לֹאקסז יִ ְד ַּבק ְּבי ְָד ָך ְמא ּו ָמה ִמן ַה ֵח ֶרם"!
.Ô·¯„ 14אדרבנ לא קשיא אינהו נמי זה וזה גור אסור סבירא להו כדאמרינ
א היא נעשית זבל והכא היינו טעמא דשרו דליכא גור איסור כלל דמה קשיא ד¯· Ôאד¯·,Ô
שמשביח איל את הירקות בעליו פוג בצל ודרב מרי ]בתמורה[ )כד (.גבי אי קשיא ד¯· ÈÒÂÈ Èאד¯·?!ÈÒÂÈ È
מרגילי בפסולי מוקדשי להפשיט דר) הרגלי כעי מפוח של נפחי בעלי
מומי שנפדו ושחט לצרכו ואע''פ שהעור נמכר ביוקר אסור להרגיל לפי בשלמא ד¯· ÈÒÂÈ Èאד¯· ÈÒÂÈ È
שבזיו קדשי הוא שמקלקל הבשר קשיא ל הת אמאי הא פסידא דהקדש
הוא דאי הוה שרית ליה להרגיל ולמכור העור ביוקר הוה טפי פריק להו מעיקרא
ושני רב מרי ליכא פסידא דמה שמשביח בדמי העור פוג בדמי הבשר: רש"י
.‰Ï¯Ú 15לא נאסר אלא הפירי הלכ) אגוז איסור הנאה דקא מתהני מיניה
שחוזר ונעשה איל:
.¯ÂÁÈ 16נו : .Ì˙‰ ˙ÈËÓ ÈÎ 1רב ששת סגי נהורא הוה וזה מושכו והיתה בעירו אשרה
.ÚË Ì‡˘ 17האגוז של ערלה מותר אלמא כי גדל האיל וטוע פירות הוו להו גוזלת את הרבי א''ל כי מטית הת:
הנ) פירות בגרמא דאגוז דאיסור וקרקע דהיתר וקתני מותר: .ÈËȉ¯‡ 2משכני במרוצה:
.·Èί‰Â Íȯ·‰Â 18א הברי) או הרכיב יחור של ערלה באיל זק מותרי .ÌÈÓ˘‚‰ ˙ÂÓÈ· ˙˜¯È ‰È˙Á˙ ÔÈÚ¯ÂÊ :'È˙Ó 3שהאיל ג הוא קשה לה
פירותיה מיד אע''פ שלא מלאו לה שני ערלה דזה וזה גור מותר וה''נ אמרינ שמעכב החמה מלבא:
בעלמא ילדה שסיבכה בזקנה בטלה לשו אחר א נטע האגוז של ערלה שהוא .‰ÓÁ‰ ˙ÂÓÈ· ‡Ï Ï·‡ 4שהצל יפה לה:
איסור הנאה ולכשיגדל ונעשה נטיעה הבריכה והרכיבה באיל דהיתר מותר .ÔȯÈÊÁ 5לטוג''א בלע''ז:
דאות פירות שטוע אחר זמ באי נמי ע''י האיל של היתר וקשיא לי בלא .ÌÈÓ˘‚‰ ˙ÂÓÈ· ‡Ï ‰ÓÁ‰ ˙ÂÓÈ· ‡Ï 6שהצל יפה לחזרת לעול:
הברי) ובלא הרכיב נמי איכא זה וזה גור אגוז דאיסור וקרקע דהיתר: .‰ÈÈ·‰˘ 7עליו נושרי בימות הגשמי מ האיל:
.ȯÂÒ‡ ¯‡˘Ï Ê"Ú ÔÈ· ÈÒÂÈ '¯Ï ‰ÈÏ È˘ 19דאע''ג דבשאר אסורי^ זה וזה גור .‰Ê ‰Ê :'Ó‚ 8נבייה דאיסור וקרקע עול דהיתר גורמי לירקות שיגדלו:
מותר ס''ל הכא אסור: .ÁÂ¯Ï ‰¯ÂÊ ˜Á¢ 9ולא חייש לזבל:
אחמורי מחמרי! לא בזה כדי לחמ 3ולא בזה כדי לחמ ,3ונצטרפו וחימצו 9
קפ
בעבודה זרה מי שמעת להו!? ו ÌÈÓÎÁאומרי:
קעב קעא
אלא, 20 בי שנפל איסור בתחלה ,ובי שנפל איסור בסו
לעול הא ¯· ÈÒÂÈ Èוהא ¯·,Ô אינו אסור עד שיהא בו כדי לחמ;3
¯· ÈÒÂÈ Èלדבריה ד¯· Ôאמר להו: ואמר ‡·:ÈÈ 11
לדידי זה וזה גור מותר, לא שנו אלא שקד וסילק את האיסור,
לדידכו דאמריתו זה וזה גור אסור אבל לא קד וסילק את האיסור אסור; 12
אודו לי מיהת א ירקות בימות הגשמי. וממאי דטעמיהקעג ד¯· ¯ÊÚÈχ Èכד‡·?ÈÈ
ו¯·?!Ô דלמא טעמיהקעד ד¯· ¯ÊÚÈχ Èמשו דאחר אחרו אני בא;
13
שלח ¯· ̯ÓÚקמיה ד¯· :ÛÒÂÈאמר ליה: .Ê"Ú ÈÈ˘¯Î· 1של תקרובת ע"ז^ או שעבדו:
הכי אמר ¯· ‰„‰Èאמר ˘:χÂÓ .¯Â·˙ 2עד שתכלה ממנה כל שבח הזבל ותהא בורה ולא יזרענה:
.‰Ê¯˙ 3תכחש:
.‡‰ Â‡Ï È‡Ó 4דקתני שדה תזרע ר' יוסי היא דשמעינ ליה דאמר גבי ערלה
רש"י וזה וזה גור מותר ה''נ תזרע והזרעי גדלי ע''י זבל דאיסור וקרקע דהיתר
דלא שאני ליה בי ע"ז לשאר איסורי^ וקשיא אמתני' ופרה תשחט ותאכל שא
.‰Óȉ ÏË 14עצי מ האשרה מתני' היא: היא היתה גדילה קוד לכ ע''י שאר אכילות:
.ı˙ÂÈ ˘„Á 15שהרי נעשה והוחזק מאיסורי הנאה: .‡‰Â 5דקתני שדה תבור רבנ היא דאמרי א היא נעשית זבל כו' והא דשרי
.Ô˘È 16שכבר הוחזק ואי היסקו לחזקו אלא לאפות: מתני' זורעי תחתיה ירקות הא שנינ ליה מה שמשביח בנבייה פוג בצל:
.ÔˆÂÈ 17שלא יאפו בהיסק זה ונמצא שלא נהנה: .Ô·¯ ‡‰Â ‡''¯ ‡‰ 6אבל לר' יוסי בע"ז^ זה וזה גור אסור ס''ל כדקתני מתני'
.˙Ù‰ ˙‡ ‰Ù‡ 18בי בחדש שצננו וחזר והסיקו בעצי היתר בי ביש בהיסק ואי משו שוחק וזורה הא שנינ ליה לעיל ואי משו ערלה שני ליה בי ע"ז
של עצי איסור הוה ליה בתרוייהו זה וזה גור שהפת שנאפית בו בחדש בהיסק לשאר איסורי^:
שני באה ע''י גור דאיסור שנתחזק בה התנור מראשיתו וגור היתר דהאי .ÔÈÏÂÁ Ï˘ ¯Â‡˘ 7ושאור אחר של תרומה:
היסק וקתני הפת אסורה לר''א עד שיולי) הני דמי עצי דאיסור לי המלח .‰ÒÈÚ ÍÂ˙Ï ÂÏÙ˘ 8של חולי:
אלמא זה וזה גור אסור: .ıÓÁÏ È„Î 9עיסה זו:
.¯Â‡˘„ Ô·¯ ‡Ï‡ 19פליגי עלויה ואמרי זה וזה גור מותר דקתני אפי' נפל .‡· ȇ Ô¯Á‡ ¯Á‡ 10אותו שנפל אחרו א של חולי נפל אחרו ביטל את
איסור בסו וכ''ש נפלו בבת אחת מותר עד שיהא באיסור לבדו כדי לחמ:3 הראשו ומותר לזרי וא של תרומה נפל אחרו אסור לזרי:
.ÌÏÂÚÏ ‡Ï‡ 20הא דקתני שדה תזרע ר' יוסי דשמעינ ליה גבי ערלה דאמר .˘''Ï ÈÈ·‡ ¯Ó‡Â 11דאר''א א אחרו חולי שמותר אלא שקד וסילק את
מותר וגבי ע"ז דקאמ' שוחק וזורה לרוח ולא שני בי ע"ז לשאר איסורי^ האיסור קוד נפילתו של זה שכשנפל זה ליכא למימר היתר מצטר לאיסור
וטעמא לאו כדשנינ משו דאזיל לאיבוד הוא ודקשיא ל) ר' יוסי דמתני' להיות שיעור ליאסר ואע''פ שכבר נת כח איסור בעיסה ולא היתה מחומצת ע''י
דנבייה לדבריה דרבנ קאמר להו לדידכו דקאמריתו זה וזה גור אסור דקאמרי אחר )וא( לא בשביל ראשו ואפ''ה כיו דלא הוה בו מעול שיעור חימו3
אבל לא בימות החמה מפני שהצל יפה לה אודו לי נמי בימות הגשמי דאיכא ליכא למימר זה וזה גור וביטל שני את הראשו:
נמי גור דנבייה ורבנ אמרי ליכא גור דאיסור דמה שהשביחו בנבייה פגמו .¯ÂÒ‡ ¯ÂÒȇ‰ ˙‡ ˜ÏÈÒ ̄˜ ‡Ï ̇ Ï·‡ 12שאע''פ שנפל היתר לבסו אסור
בצל: דזה וזה גור אסור ולרבנ זה וזה גור מותר:
.Ê"Ú Ï·Ê· 21שבא מד פרי ועגלי' הנשחטי' לע"ז דתקרובת ע"ז^ ה ואסורי .‡· ȇ Ô¯Á‡ ¯Á‡„ ÌÂ˘Ó 13דקסבר גמרו באיסור אסור גמרו בהיתר מותר
בהנאה אבל אמר זבל זה לע"ז^ אינו נאסר כדתניא )לעיל מד (:אי הקדש לע"ז^: אבל היכא דנפלו בבת אחת לעול קאמר ל) זה וזה גור מותר ס''ל:
אדרבה!
דר) גדילתה מי מבטלא?
אלא הכי קאמר
קצב
אי עבודה זרה צריכה לבטל אלא דר) גדילתה.
לימא בהא קמיפלגי,
דמר סבר עובדי לשברי,
ומר סבר אי עובדי לשברי.
לא,
דכולי עלמא עובדי לשברי, 3
מר סבר
כיו דהדיוט יכול להחזירה לא בטלה;
ומר סבר
אי עבודה זרהקצד בטלה 7
רש"י
.¯Ó‡ ·¯ 1אע''פ שנשתברה מאליה צריכה ביטול וכל קיס וקיס נעשית ע"ז^
בפני עצמה הלכ) לא סגי לחד בביטולא דחבריה:
.‰˙ÏÈ„‚ ͯ„ ‡È‰˘Î ‡Ï‡ ÏË·Ï ‰Îȯˆ ^Ê"Ú Ôȇ 2אבל זו שנשתברה בטלה
מעצמה דמימר אמר איהי נפשה לא מצלה לההוא לגברא מצלה ליה:
.Ìȯ·˘Ï ÔÈ„·ÂÚ Ú''΄ ‡Ï 3שנשתברו מאליה והא דאמר שמואל בריש
פירקי )מא (.אפי' שברי ע"ז^ מותרי בהנאה למוצא הת הוא דלא חזינ לה
דנשתברה מאיליה דאמרינ גוי^ שבר ואזלינ בתר רובא דהא עבוד' זרה^
דנשתברה מאיליה לא שכיחא:
.‡Î‰Â 4דקאמר רב כל קיס וקיס לשו שברי שברי כגו דנשתברו שברי
לשברי ובשברי שברי הוא דפליג שמואל עילויה:
5ה''ג ‰˙ȉ˘ ^Ê"Ú· ‡Î‰Â Ìȯ·˘ ȯ·˘Ï ÔÈ„·ÂÚ Ôȇ Ú''΄ ‡Óȇ ˙ÈڷȇÂ
˘:ÔȘÒÚ ‰È˙ÂÈÏÁ ˜¯Ù˙ ‰ÏÙ Ìȯ·˘ ȯ·˘Î Ô‰ ȯ‰Â ÔȘ„ ˙ÂÈÏÂÁ Ï
.‰¯ÈÊÁ‰Ï ÏÂÎÈ ËÂÈ„‰Â 6שאי צריכה אומ:
^.‰¯Ê '„Â·Ú Ôȇ 7שנשתברה צריכה לבטל:
.‰˙ÏÈ„‚ ͯ„ ‡Ï‡ 8כשהיא קיימא כגו נבייה דמתני' דשברי שברי ה שנופל
עלה אחר עלה א''כ העלה עצמו משתבר לכמה שברי ואפ''ה אסור משו
דדר) גדילתה היא דהיינו אורחה כל שתא אבל הכא לאו היינו אורחיה ליפול
ולהתפרק הלכ) בטלה:
מאי שנא זיהו דשרי ,ומאי שנא גיזו דאסור; ֹאכל ּו זִ ְב ֵחי ֵמ ִתים",
עור וַ ּי ְ
"וַ ִּי ָּצ ְמד ּו לְ ַב ַעל ּ ְפ ֹ
מי דמי? מה מת אי לו בטילה לעול,
זיהו אוקומי אילנא ושרי ,גיזו אברויי אילנא ואסור!
14 13 א תקרובת עבודה זרה ה אי לה בטילה לעול.
ומא דלא פריש אמר
ואלא בעינא כעי פני ,וליכא. 3
.ԇΠԇΠ10שביעית ומועד אי מגזמי קוטע את הנו כדי שיוציא נופות רש"י
הרבה סביבות הגיזו:
.ÌÂÊÈ‚Ï ÔÓ˘ ÔÈÎÒ Ï·‡ 11כדי שלא ימות האיל א נגז קוד לכ מלאכה 1ה''ג ‡:‡ÊÂÊ„ ‡˙¯Âˆ· ÏÎ˙Òȇ ‡Ï„ ÌÈ˘Â„˜ Ï˘ Ô· ‰ÈÏ È¯˜ ȇÓ
שהיא עבודת קרקע אסר רחמנא והני לאו מלאכת קרקע נינהו דאוקומי אילנא .'ÂÎ ˙·Â¯˜˙Ï ÔÈÓ 2והני תקרובת נינהו דהזורק אב למרקוליס זו היא עבודתו
בעלמא הוא שלא ימות ואי משביחו לאיל אלא מעמידו בכמות שהוא: הלכ) לאו ע"ז^ עצמה היא דתיסגי להו בביטול:
.̉ÈÊ ‡Ï‡ 12דשביעית אגיזו דשביעית קשיא ליה דקתני כא וכא אי .ÌÈÙ ÔÈÚÎ 3זבחי שבמקדש הוא דהוי תקרובת כדכתיב )שמות כב( זובח
מגזמי: לאלהי יחר בלתי לה' לבדו אלמא דומה כלפני' קרי זבח ע"ז^ ואבני אי
.ÈÓ˜‡ 13שלא יתקלקל מכמות שהוא אבל אינו משביחו: עובדי לה בפני:
.Èȯ·‡ 14מחזיקו ומשביחו: .˙¯˙ÂÓ 4דבטלינהו גוי^:
.ÌÈ˙· Ì‰Ï ÔÈ˘ÂÚ 15גדר אמה גובה סביבותיו וממלאי אותו עפר: .¯‚ Ô· ¯‚ 5חכ ב חכ:
.‰˘‰ ˘‡¯ „Ú 16של ערב שביעית אע''פ שעבודת האיל אסור שלשי יו .‰È˜¯ÙÈ„ 6שיוכל לתרצה ולקמ מפרש מאי קא קשיא ליה:
לפני ראש השנה הכא שרי שלא ימותו הנטיעות דהנ) שלשי יו מדרבנ ה .Ï„È‚ ·¯„ 7דאי ביטול לתקרובת והכא קתני מותרות:
והכא לא גזור: .ÔÈÚÈÏ˙Ó 8נוטלי תולעת שבאיל:
.‡·˜ÂÚ ·¯„ 17במסכת סוכה בפ' לולב וערבה: .ÔÈÓ‰ÊÓ 9כשיש מכה באיל ונשרה קצת קליפתו מדביקי ש זבל וקושרי
.È˘Â˜˘È˜ 18חפירה תחת הזיתי: שלא ימות ולא דמי האי לאי מזבלי דמועד קט )ג (.דהת זבול דקרקע והויא
.ÈÏÈÙ ÈÓÂ˙Ò 19א נתגלו שרשי האיל שרי דאוקומי הוא: עבודה שבשדה ושבכר:
ושאלתיה ל¯· ,‰Â·‡ ¯· ‰ו¯· ‰Â·‡ ¯· ‰ל,·¯ ¯· ‡ÈÈÁ שבר מקל בפניה חייב, 5
.·‚Á ‰Ï ËÁ˘ 10לכל ע"ז^ שבעול בי דרכה בי אי דרכה בכ):
.¯·Ò ¯Ó 11רבי יהודה סבר אמרינ כעי זביחה ואע''פ דלאו זביחה ממש היא
דהא אי שחיטת חגבי נוהגת והויא כשבירת מקל דחייב הואיל ואיכא למימר רש"י
כעי זביחה וה''ה שבירת מקל דהויא שבירה וחיתו) מדלא אשמעינ אווז
ותרנגול דשייכא ביה שחיטה ממש: .ÔÈ‚Ù‰ ˙‡ 1פגי תאינה סכי אות בשמ כשה חונטי כדי שיהו שמינות:
12ורבנ סברי לא אמרינ בשבירה כעי זביחה: .Ô˙‡ ÔÈÓËÙÓ 2ממלאי את הנקבי שמ פגי הוא פירי עצמו כשגדל מעט:
.‰ÁÈ·Ê ÔÈÚÎ ÔȯӇ ‡Ï Ú''΄ ‡Ï 13ובמקל אפילו רבי יהודה פטר וליתא .ÈÓ˜‡ ȇ‰Â ÈÓ˜‡ ȇ‰ 3זיהו נמי אוקומי הוא מדשרי ליה בשביעית
לדרב דכעי פני בעינ מידי דדמי לזביחה כגו חיה ועו ובהמה אפי' אי כדשנינ לעיל מאי שנא סיכה דשרי דקתני סכי שמ לגיזו כו':
ראויי לקרב: .Ϙӷ ‰˙‡ ÔÈ„·ÂÚ˘ ^‰¯Ê ‰„Â·Ú 4שמקשקשי לפניה במקל:
.‰Ó‰·Ï ‰Ó„ ¯‡ÂˆÂ Ïȇ‰ ·‚Á ȇ˘Â 14דיש לה צואר כבהמה ולהכי .·ÈÈÁ ‰ÈÙ· Ï˜Ó ¯·˘ 5כדאמרינ בפרק ד' מיתות )סנהדרי ס (:דכל עבודות
מחייב רבי יהודה דכעי שחיטת פני הוא: שבפני שעבד בה ע"ז^ בי דרכה בכ) בי שאי דרכה בכ) חייב דכתיב זובח
.˙¯Ò‡Â ·ÈÈÁ ‰ÈÙÏ Ï˜Ó ¯·˘ 15המקל בי שעבודתה בשבירה בי שאי לאלהי וגו' אלא מידי דחזי לש אסור לכל ע"ז^ ודבר שאינו כעי פני דרכה
עבודתה בשבירה הויא עבודה להתחייב והויא תקרובת ליאסר כדאמר דכעי בכ) חייב דנפקא ל מאיכה יעבדו הגוי האלה וגו' אי דרכה בכ) פטור וזו א
זביחה היא: לא היו עובדי אותה במקל לא מחייב בשבר מקל דלא שייכא בפני וא היו
.·ÈÈÁ ‰ÈÙ· Ï˜Ó ˜¯Ê 16וכגו שעבודתה בזריקת מקל מאיכה יעבדו: עובדי אותה בזריקת מקל לא מצי למידק זרק מקל בפניה פטור וא בשבירת
.˙¯Ò‡ ‰È‡Â 17המקל דלא הוי תקרובת אלא מידי דכעי פני: מקל פלחי לה פשיטא דחייב ואפי' לא דמי לפני אלא כגו שהיו עובדי אותה
.‰˙ÚÓ ‡Ï‡ 18דבעינ כעי פני אבני הנזרקות למרקוליס במה יאסרו: בקשקוש מקל או בעני אחר הלכ) שבר מקל בפניה חייב ואע''פ שאי עבודתה
^.‰¯Ê 'Â·Ú Ï„‚ÓÎ 19התוספת על המרקוליס קט ליעשות מרקוליס גדול בכ) דכיו דדמי שבירה לזביחת בהמה של פני ששובר מפרקתה הרי זבח
ואיסורו משו עבודה זרה^ עצמה ולא משו תקרובת אבל מקל לא איתעביד לפניה דבר שרגילה בו אבל זרק פטור הואיל ואי עבודתה בכ) והא לא דמיא
עבו' זרה דעיקרה של עבודה זרה^ לאו מקל נינהו: לעבודת פני כדמפרש לקמ:
.‰ÁÏÙ ‡Ï ‡‰ 20דהא כולה גידול עבוד' זרה^ נינהו: .˙¯·˙˘Ó‰ ‰˜È¯Ê 6כגו זריקת ד של פני שאינה מחוברת אלא משתבר
.‰˙¯È·ÁÏ ˙·Â¯˜˙ 21לעני שתהא חבירתה נעבדה ממנה ונאסרה ממנה ונופל טיפי טיפי:
חבירתה משו עבודה זרה^ וניתרת בביטול אבל תקרובת למהוי זבחי מתי .‰‡Âˆ ‰Ï ˙ÙÒ 7האכילה צואה:
שאי בטלי עולמית לא הוו דכעי פני בעינ ומקל לא אתעביד עבודה זרה^ .·ÈÈÁ 8אפילו אי עבודתה בכ):
ושרי לגמרי: .‡ÓÈÏ 9מילתיה דרב כתנאי:
האי ומכל החי מיבעי ליה למעוטי טריפה!? אמר ליה :אי ידעת לה זיל שקלה. 2
כתב רחמנא "לְ ַחי ֹּותכ ז ֶַרע". לא אסרה תורה אלא כעי פני.
אמר ¯·:¯ÊÚχ È הוי בה ¯·‡:
מני לשוחט בהמה למרקוליס שהוא חייב?
18 במאי?
שנאמר )ויקרא יז,ז(: אילימא בדוקי שבעי;
7
יהם לַ ּ ְ ׂש ִע ִירם",
עוד ֶאת זִ ְב ֵח ֶ "וְ ל ֹא יִ זְ ְּבח ּו ֹ השתא לבני נח חזיא לגבוה בבמה דידהו,
9 8
יהם";
יכה י ַַע ְבד ּו ַהג ֹּויִ ם ָה ֵא ּ ֶלה ֶאת אֱ ל ֵֹה ֶ " ֵא ָ במחוסר אבר,
תנהו עני לשלא כדרכה. וכד¯·,¯ÊÚχ È
דאמר ¯·:¯ÊÚχ È
והא להכי הוא דאתא? מני למחוסר אבר שהוא אסור לבני נח?
האי מיבעי ליה לכדתניא:
* נא: שנאמר )בראשית ו,יט(:
עד כא הוא מדבר בקדשי שהקדיש בשעת איסור הבמות, 20 " ּו ִמ ָּכל ָה ַחי ִמ ָּכל ָּב ָ ׂשר ׁ ְשנַיִ ם ִמ ּכֹל",
אמרה תורה:
הבא בהמה שחיי ראשי אברי שלה. 11
רש"י
.‡˜Ù Ú¯Ê ^˙ÂÈÁÏÓ 12דבר שעושה פירות וטריפה שניקב קרו של מוח או
שחתכו רגליה שוב אינה יולדת: רש"י
.˙„ÏÂÈ ‰ÙÈ¯Ë „''ÓÏ ‡Ï‡ 13איצטרי) מכל החי למעוטה דלא נפקא מלהחיות .ȯ˙˘˙ ‡˙Èȯ˙· 1שהרי עבודה זרה^ נעשית אבל לא נעבדה עדיי:
זרע: .‰Ï ˙Ú„È È‡ 2א אתה מכירה לאחרונה זיל שקלה כלומר שאי לה היכר
.ÍÏ ÔÈÓ„· 14ולא טרפה הלכ) מכל החי למחוסר אבר אתא: לפיכ) כולה אסורה:
.‰Â‰ ‰ÙÈ¯Ë ‰ÈÙ‚ Á ‡ÓÏ„Â 15ואע''ג דחי כמה שני דלמא טריפה חיה ס''ל .‰ÓˆÚÏ ˙·Â¯˜˙ 3שהרי אי לה עבודה אחרת אלא זריקה ובזריקתה נעשית
הלכ) לא נפקא מאת) למעוטי טריפה ואתא מכל החי למעוטה ולא ממשמעותא ע"ז ונעבד' ואפילו אחרונה נאסרת משו ע"ז^ עצמה:
דהחי דהא טריפה חיה אלא מריבויא ומפרשי להאי החי לשו בריאות וטריפה .Ôȯ˙ÂÓ Âχ ȯ‰ 4בגמרא מפרש טעמא לקמ )עמוד ב(:
הוא דאימעיט אבל מחוסר אבר לא: .‰ÏÁ˙Ó Ô¯ˆ·˘ 5לצור) ע"ז ובבצירותה עבדה לע"ז^ דהוי כשבר מקל לפניה
.ÈÏ ‰ÓÏ Ú¯Ê ˙ÂÈÁ‰Ï 16הא אימעוט טריפה: דדמי לזביחה:
.Í˙‡Ó ȇ 17טריפה הוא דממעיט אבל זק וסריס מחמת חולי דאנא אמינא .'‰Ï È˙Ï· 6משמע שראוי לש הכתוב מדבר:
לצוותא בעלמא אמר רחמנא לעיילינהו וטריפה לא ניעול שתמות בתיבה אבל .ÔȘ„ 7טייל''א:
לעשות פירות לא איכפת ואפילו זק וסריס ליעול קמשמע ל: .Á È·Ï 8כל זמ שלא ניתנה תורה א ישראל נקראו בני נח:
.ÒÈϘ¯ÓÏ 18א על פי שאי עבודתו בזביחה: .‰„È„ ‰Ó·· ‰Â·‚Ï ‡ÈÊÁ 9דילפינ לקמ דמחוסר אבר נאסר לה ולא מו
.‰Î¯„ÎÏ 19לעבודה זרה^ שעבודתה בזביחה דהא נפקא ל מאיכה יעבדו: אחר:
.ԇΠ„Ú 20האי ולא יזבחו בפרשת שחוטי חו 3כתיב ועד פסוק זה העני מדבר .¯·‡ ¯ÒÂÁÓ· ‡Ï‡ 10דלא אשכח דליתחזי לגבוה:
בקדשי שהקדיש בשעת איסור הבמות לאחר שהוק המשכ והקריב בשעת .‰Ï˘ Ìȯ·‡ È˘‡¯ ÔÈÈÁ˘ ‰Ó‰· ‡·‰ 11שגלוי וידוע לפניו שעתיד להקריב
איסור הבמות: נח כדכתיב ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו':
ֵעץ 11וָ ֶא ֶבן ֶּכ ֶסף וְ זָ ָהב אֲ ׁ ֶשר ִע ּ ָמ ֶהם", הוא מדבר בקדשי שהקדיש בשעת היתר הבמות,
3
תלמוד לומר:
בכיס קשור ותלוי לו בצוארו.
עולָ ם ִּת ְהיֶה ּזֹאת לָ ֶהם" )ש(, " ֻח ַ ּקת ֹ
כא
משנה )ב(:
כלים. מצא בראשו מעות ,כסות או כלי 10
אמר ‡·:ÈÈ
בטובה בטובת אחרי, אמר ¯· ˘ÈÓÈכב ·¯ :‡ÈÈÁ
שלא בטובה שלא בטובת כומרי. כל שהוא לפני מ הקלקלי
2
אֲ ׁ ֶשר ָע ְבד ּו ָשם ַהג ֹּויִ ם" )דברי יב,ב(, מי ומלח לא מקרבי ליה!?
בכלי שנשתמשו בה לעבודה זרהכט הכתוב מדבר; 15 אלא
יכול אפילו חו 3כבפני דמי ואסור. 11
"אֲ ׁ ֶשר ָע ְבד ּו ָשם ַהג ֹּויִ ם", היה שלה ושל אחרי
שאי אסורי עד שיאבדו; נהני מה ,בטובה ושלאכה בטובה.
מכא אמרו: 16
עבודה זרה של נכריל אינה אסורה עד שתיעבד, עבודה זרה של נכרי כו אסורה מיד,
ושל ישראל אסורה מיד, ושל ישראל
דברי ¯·;χÚÓ˘È È אינהכז אסורה עד שתיעבד.
¯· ‡·È˜Ú Èאומר:
חילו הדברי 17
גמרא:
עבודה זרה של נכרילא אסורה מיד, אמר ‡·:ÈÈ
ושל ישראל עד שתיעבד. בטובה בטובת כומרי,
שלא בטובה שלא בטובת כומרי,
אמר מר: לאפוקי טובת עובדיה דשרי.
13
ההוא מיבעי ליה לכדתני ¯· ,ÛÒÂÈ יהם" לכלי,מקיש "אֱ ל ֵֹה ֶ 1
איתסורי לא מיתסרא?
ו¯·,‡·È˜Ú È
מ
אשכח עבודה זרה של נכרי דאסורה מיד, ואימא
4
לז
דישראל עד שתעבד מנל? כדנכרי!?
אמר ¯· :‰„Â‰È אמר קרא )דברי ט,כא(:
אמר קרא )דברי כז,טו(" :וְ ָ ׂשם ַּב ּ ָס ֶתר", יתם ֶאת ָה ֵעגֶל",
ש ֶ
את ֶכם אֲ ׁ ֶשר עֲ ִ ׂ
"וְ ֶאת ַח ּ ַט ְ
עד שיעשה לה דברי שבסתר.
10
משעת עשייה ק ליה בחטא.
ואיד)!? אימא
ההוא מיבעיא ליה לכד¯·,˜ÁˆÈ È הני מילי למיק גברא בחטא,
דאמר ¯·:˜ÁˆÈ È איתסורי לא מיתסרא!
מני לעבודה זרהמא של ישראל שטעונה גניזה?
11 אמר קרא )דברי כז,טו(:
שנאמר" :וְ ָ ׂשם ַּב ּ ָס ֶתר". " ָאר ּור ָה ִא ׁיש אֲ ׁ ֶשר יַעֲ ֶׂשה ֶפ ֶסל ּו ַמ ּ ֵס ָכה",
משעת עשייה ק ליה בארור.
ואיד)!?
נפקא ליה מד¯· ‡„ÒÁאמר ¯·, אימא
דאמר ¯· ‡„ÒÁאמר ¯·: הני מילי למיק גברא בארור,
מני לעבודה זרהמב של ישראל שטעונה גניזה? איתסורי לא מיתסרא!?
שנאמר )דברי טז,כא(: " ּת ֹועֲ ַבת יְ הֹוָ ה" )ש( כתיב.
"לֹא ִת ּ ַטע לְ ָך אֲ ׁ ֵש ָרה ָּכל ֵעץ ֵא ֶצל ִמזְ ַּבח", ו¯·?!‡·È˜Ú È 5
בעי מיניה ¯· ÔÁÂÈ Èמ¯·:È‡È È משמשי עבודה זרהמו ה,
תקרובת עבודה זרהנה של אוכלי, 11 ומשמשי עבודה זרהמז אי אסורי עד שיעבדו!
מהו? ואלא עבודה זרהמח דישראל;
מי מהניא להו ביטול לטהרינהו מטומאה, אליבא דמא?
או לא? אילימא אליבא ד¯·;‡·È˜Ú È
ותיבעי ליה כלי!? 12 השתא היא גופה לא מיתסרא עד שתעבד,
כלי לא קמיבעיא ליה, משמשיה מיבעיא?
כיו דאית להו טהרה במקוה טומאה נמי בטלה; 13 ואלא אליבא ד¯· χÚÓ˘È Èדאמר:
כי קמיבעיא ליה אוכלי. 14 אסורה מיד
מאי?
ותיבעי ליה עבודה זרהנו גופה!? 15
משמשי ממשמשי גמרינ, 4
נז
עבודה זרה גופה לא מיבעיא ליה* , נב:
מה הת עד שיעבדו א הכא עד שיעבדו,
כיו דאיסורה בטיל טומאה נמי בטלה; או דלמא
כי קא מיבעיא ליה מינה גמר;
תקרובת עבודה זרהנח של אוכלי, מה היא אסורה מיד א משמשיה אסורי מיד?
מאי? 16
מאי איריא דקא מיבעיא ליה רית) כלי?
כיו דאיסוריה לא בטיל כד¯· ‚ Ï„È תיבעי ליה עשה!?
5
רש"י
¯· ‡ÂÓ‰משו טומאה ישנה קמיבעיא ליה,
.‰˘È Ô˙‡ÓÂËÏ Â¯ÊÁוצריכה טבילה וביציאות השבת )טז (:מפרש טעמא 6 דתנ )כלי יא:א(:
גזרה שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה וקא מיבעיא כלי שנשתמשו בו לע"ז^ כלי מתכות
ואמרי' במסכת שבת בפ' א''ר עקיבא )פג (.משמשיה טמאי שבר כדי לטהר פשוטיה ומקבליה טמאי.
וחזר וריתכ לע"ז^ ועדיי לא נשתמשו בו מי הדר לטומאה קמייתא או לאו:
.Ó''‰ ÔȯӇ ÈÓ 7דחוזרי לטומאת ישנה דאורייתא: נשתברו מט טהרו;
.˙‡ÓÂË Ï·‡ 8עבוד' זרה^ דרבנ היא וקראי אסמכתא בעלמא: חזר ועשה מהנ כלי
.Ô·¯„ ˙‡ÓÂË ¯‡˘ 9כגו כלי דמטמאו במשקי דמדאורייתא לא מטמאו נא
חזרו לטומאת הישנה; 6
משקי כלי ורבנ גזור משו משקה זב וזבה כגו רוקו ומימי רגליו דאב
הטומאה נינהו ומטמאי כלי:
.‡„Á Â‚Ó ‡„Á 10כלומר בשאר טומאות נמי מיבעיא ליה והאי דנקט ע"ז^
שאילה אחרת ]היא[ הנשאלת מתו) פשטה של ראשונה את''ל בשאר טומאות
דרבנ לא הדרי הכא מאי: רש"י
.Â‰Ó ÔÈÏ· Ï˘ ^Ê"Ú ˙·Â¯˜˙ 11מי סלקא טומאה מינייהו ע''י ביטול או לא:
.ÌÈÏÎ ÍÏ ÈÚ·È˙ 12שנשתמשו בה לע"ז^ אי סלקא טומאה מינייהו כי היכא .Á·ÊÓ Ïˆ‡ 1תלמידי חכמי דאשירה אוקמינ בדיי שאינו הגו הלכ) מזבח
דסלקא איסורא: נמי בגברי:
.‰¯‰Ë Â‰Ï ˙ȇ„ ÔÂÈÎ 13כשאר טומאות במקוה הכא דמקוה דידיה היינו .ÈÏÎ Í˙ȯ 2כלי שנשבר והקיש עליו בקורנס עד שריקעו ונתפשט ונתמלא
ביטול כיו דאיסורא בטיל מינייהו טומאה ודאי נמי סלקא: פגימתו:
.ÔÈÏ· ÔÏ ‡ÈÚ·ÈÓ˜ ÈÎ 14דלית להו טהרה כשאר טומאות במקוה: .'ÂΠχÚÓ˘È '¯Ï ÔÈ· 3משמשי ע"ז של נכרי^ אי אסורי עד שיעבדו כדאמר
^.‰¯Ê ‰„Â·Ú ‰ÈÏ ÈÚ·È˙ 15של אוכלי כגו השתחוה לפת ותיבעי ל) אי לעיל )נא (.הביאו ולא נשתמשו בה יכול יהו אסורי ת''ל אשר עבדו ור''ע
סלקא טומאה בביטול או לא: בע"ז^ עצמה פליג אבל בכלי לא פליג:
.ÏÈË· ‡Ï ‡¯ÂÒȇ„ ÔÂÈÎ È‡Ó 16מדרב גידל בריש פירקי )נ (.בשאר טומאה .ÔÈ˘Ó˘Ó 4דישראל ממשמשי ע"ז דנכרי^ גמר ולא מיתסר עד שישתמשו בה
דלית ליה טהרה במקוה דנימא כי היכי דשאר טומאות סלקי הא נמי קלה למיסק לע"ז^:
מנייהו: .‰˘Ú 5עשאו כולו לעבודה מתחילת^:
סד
ששקצוסג לעבודה זרה. בעא מיניה ¯· χ˘ Ô· ÈÒÂÈ Èמ¯·:È
כלי ששימשו בה בבית חוניו,
אמר ¯· :‡ÙÙ מהו שישתמשו בה בבית המקדש?
הת קרא אשכח ודרש, 14 וקא מיבעיא ליה אליבא דמא דאמר:
דכתיב )יחזקאל ז,כב(ּ " :ו ָבא ּו ָב ּה ּ ָפ ִר ִיצים וְ ִח ְּלל ּו ָה",
15 בית חוניו לאו בית עבודה זרהנט היא, 2
אמרי:
16 דתנ )מנחות יג:י(:
היכי נעביד? כהני ששימשו בבית חוניו
ס
ניתברינהו; לא ישמשו במקדש בירושלי,
מות" )דברי כז,ו( אמר רחמנא, "אֲ ָבנִ ים ׁ ְשלֵ ֹ ואיסא צרי) לומר לדבר אחר; 3
לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא. ו" ִה ְק ָ ּד ׁ ְשנו" שהקדשנו אחרי תחתיה. 11
רש"י
.‰ÏË· ‡Ï ÈÓ ‰‡ÓÂË 1כיו דליכא למימר הכי:
.ÂÈÂÁ ˙È· 2מפרש בשמעתי בתרייתא דמנחות חוניו בנו של שמעו הצדיק
שברח למצרי מפני אחיו ובנה ש מזבח ופליגי הת איכא למ''ד לש ע"ז^
.˙ÈÂÙˆ ˙ÈÁ¯ÊÓ 12שימוש ארבע לשכות שהיו במקצעות העזרה קא חשיב ואיכא למ''ד לש''ש וקמיבעיא ליה לר' יוסי ב שאול אליבא דמ''ד לאו בית
במס' מדות )פ''א מ''ו(: ע"ז^ היא דאליבא דמ''ד ע"ז^ היא לא קמיבעיא ליה דהשתא להדיוט אסורי
^.‰¯Ê ‰„·ÚÏ 'ˆ˜È˘˘ ˙˘˘ ·¯ ¯Ó‡Â 13אלמא אע''ג דלהדיוט לא מיתסרי כדאמר לעיל בכלי שנשתמשו בה לע"ז^ הכתוב מדבר לגבוה מיבעיא:
דאי אד אוסר דבר שאינו שלו גזור בהו רבנ לגבי גבוה ואע''ג דלאו בני דעה .¯Á‡ ¯·„Ï Ï''ˆ Ôȇ 3כהני ששימשו לע"ז^ אי צ''ל שלא ישמשו עוד
נינהו ובבית חוניו נמי אע''ג דלאו בית עבודה זרה^ ולא מיתסרי כלי דידיה למקדש כדכתיב ביחזקאל )מד( יע אשר ישרתו אות לפני גלוליה וגו' וכתיב
מדאורייתא גזור בהו רבנ: בתריה לא יגשו אלי לכה לי ומדקאמר אי צ''ל לדבר אחר מכלל דבית חוניו
.˘Â¯„ Á΢‡ ‡¯˜ Ì˙‰ 14דמדאורייתא אסירי אפי' להדיוט: לאו דבר אחר הוא ואפ''ה קתני דכהני אסירי וקמיבעיא ליה לר' יוסי כלי
.‰ÂÏÏÁ ÌȈȯ٠‰· ‡·Â ·È˙΄ 15מכיו שנכנסו גוי^ להיכל יצאו כליו מאי:
לחולי וכיו דנפקי לחולי קנינהו בהפקירא והוו להו דידהו וכשנשתמשו בה .Â‰È ‰Ú„ È·„ ÌȉΠ4וידעי שנאסרו הבמות א לש גבוה והלכו ועבדו
לעבודה זרה^ נאסרו: בבמה הוא דקנוס רבנ:
.ȯӇ 16הנ) דבית חשמונאי כשנצחו היכי נעביד: .‡Ï ÌÈÏÎ Ï·‡ 5קנסי או דלמא לא שנא:
.‰ȯ·˙È 17על יד גוי^ כדי לבטל: .ÂÈ„È· ‰È‰ ‡¯˜Ó 6בהנ) דעבודה זרה^ דהיכא דמדאורייתא הוה בהו טעמא
.˙ÂÓÈÏ˘ ÌÈ·‡ 18שאי בה פגימות ואפילו כפגימות^ סכי שתחגור בה להתירא קנסוהו רבנ אע''ג דלאו בני דעה נינהו ה''נ אע''ג דלאו בית עבודה
צפור פוסלת בה כדאמרינ בהכל שוחטי )חולי יח:(. זרה^ ולא מיתסרי מדאורייתא קנסוהו רבנ בכלי ככהני:
.Â‰È¯Ò 19לאחר שבירת להשוות פגימת לא תני עליה ברזל כתיב ועמדו .ÌÈÏΉ ÏÎ 7כהני שבימי חזקיהו היו מגידי לו כל הכלי של בית המקדש
וגנזו: אשר הזניח אחז במלכותו במעלו לע"ז^:
.‰ȯ·˙ 20כדי לבטל מעבוד' זרה^: .'ÈϷˇ„ ÂΉ Â‡Ï È‡Ó Â˘„˜‰Â ÂΉ 8מטומאת עבו' זרה^:
.‰ÈÈ˘ÙÏ Â‰ÈϘ˘Â 21שהרי חולי ה וכדקאמרת ובאו בה פריצי וחללוה: .‰˘È„˜‡„ ^¢„˜‰Â 9שחזרו ומשחו בשמ המשחה אלמא כיו
.ÌÈÏ˘Â¯È Ï˘ ‰·‰Ê ‰ÙÒÎ ÌÂ˘Ó 22שרובה הקדש: דמדאורייתא לא מתסרי דהא הקדש נינהו ואי אד אוסר דבר שאינו שלו אינהו
.‡ÙÈ˘ ‡Èȯ„‰ ‡ÈÈ¯Ë 23מטבעות של ירושלי טיריינא הדריינא על ש מלכי נמי לא גזרו עלייהו הואיל ולאו בני דעה נינהו:
רומי נעשו הצורות ושמ טוריינוס אדריינוס: .È˙„·‡ ÈÏ ˙¯ÊÁ‰˘ 10זהו המקרא ששכחתי:
.‡ÙÈ˘ 24יש ביותר שנישו מחמת יושנו ואי הצורה ניכרת: .Ô‰È˙Á˙ ÌȯÁ‡ ¢„˜‰˘ 11אבל הנ) קנסוהו רבנ וגנזו:
לא נצרכה אלא שיש לו בהפג שותפות; המבטל עבודה זרה -סח ביטלסט משמשיה;
וקא משמע ל ביטל משמשיה
ישראלפד אדעתא דנפשיה פלח. משמשיה מותרי והיא אסורה.
משנה )ה(: גמרא:
כיצד מבטלה? ע
מתני ליה ¯· Èל¯· ÔÂÚÓ˘ Èבריה:
קטע ראש אזנה ,ראש חוטמה ,ראש אצבעה, נכרי מבטל עבודה זרהעא שלו ושל חבירו.
פחסה א על פי שלא חיסרה 10
אמר ליה :כברעב שנית לנו בילדות):
2
ו ÌÈÓÎÁאומרי :לא ביטל. בילדותו מאי קסבר ,ובזקנותו מאי קסבר?
בילדותו סבר
גמרא: ישראל אדעתא דנכריעה פלח,
כי לא חיסרה במאי ביטלה!? כיו דנכריעו מבטל דנפשיה
אמר ¯·:‡¯ÈÊ È דישראל נמי מבטלה;
שפחסה בפניה. 13 ובזקנותו סבר
ישראל אדעתא דנפשיה פלח,
כי מבטל נכרי עז דנפשיה,
רקק בפניה ,השתיןפו בפניה. דישראל לא בטיל.
מנא הני מילי? 14
דא על גב ד" ִק ּ ֵלל ְּב ַמלְ ּכ ֹו ּו ֵבאל ָֹהיופז ּו ָפנָ ה לְ ָמ ְעלָ ה" ישראל הוא דלא מבטל דנכרי,
" ֶאל ֶא ֶרץ י ִַּביט". אבל נכריפא דנפשיה מבטל.
איכא דמתני לה אברייתא:
מכרה או משכנה, ¯· ‡ÈÒÓ Ô· ÔÂÚÓ˘ Èאומר:
רבי אומר :ביטל וכו'. עבודה זרהפב של ישראל אי לה בטילה עולמית.
ȯÈÚÊאמר ¯·,ÔÁÂÈ È 18
פח
מחלוקת בצור גוי,
1
.È‚ Ï˘ ‰¯Ê ‰„Â·Ú ÏË·Ó Âȇ χ¯˘È :'È˙Ó 1דגוי^ פוסל אלוהו ילפינ ולא
ישראל וכל שכ דישראל אינו מבטל עבודה זרה^ דישראל דאי לה בטילה
רש"י עולמית דהא וש בסתר כתיב:
.χ¯˘È Ï˘Â ÂÏ˘ Í˙„ÏÈ· ÂÏ ˙È˘ :'Ó‚ 2ועכשיו אתה שונה לנו ושל חבירו
אבל של ישראל לא:
.‰ÒÁÙ :'È˙Ó 10מיעכה בקורנס: 3ומקשי תלמודא „:·È˙Î ¯˙Ò· Ì˘Â ‡‰Â ‰ÏË· ÈÓ Ï‡¯˘È
.‰¯¯‚ 11בטיט סחוב והשל): .˙ÂÙ˙¢ ‰· ^ÈÂ‚Ï ÂÏ ˘È˘ 4ובזקנותו חזר בו דא על גב שיש לו שותפות
.‰ÏÈË· ‰È‡ 12דלפו שעתא רתח עלה והדר פלח לה כל הני ביטולי בגוי^ אינו יכול לבטל חלקו של ישראל:
קמיירי: .‰Ï È˙Ó„ ‡Îȇ 5לר' הילל בריה דר' וולס:
.‰ÈÙ· ‰ÒÁÙ˘ :'Ó‚ 13וקלקל צורתה: .‡ÙÈÒ‡ 6דמתניתי:
.ÈÏÈÓ È‰Ó 14דהדר פלח לה: .ÂÏ ˘È˘ ‡Ï‡ ‰Î¯ˆ ‡Ï ÏÏȉ ¯''‡ 7לישראל שותפות בה והא גופה לא
.ÂÎÏÓ· ÏϘ 15מקלל את עבודה זרה^ שלו ומבזה אותה: אצטרי) לאשמועינ דהא נמי פשיטא שאינו יכול לבטל חלקו של גוי^ שאפילו
.‰ÏÚÓÏ ‰Ù 16לבו למעלה לשמי: שלו אי יכול לבטל אלא למידק מינה ישראל הוא דלא מבטל חלק הגוי^ אבל
.ËÈ·È ı¯‡ χ 17חוזר ועובד עבודה זרה^ שלו: גוי^ יכול לבטל חלק עצמו ולא אמרינ כי היכי דחלקו של ישראל לא בטיל חלק
.·¯„ ‰ÈÓ˘Ó ‡·‡ ¯· ‰ÈÓ¯È '¯Â ÔÁÂÈ È·¯„ ‰ÈÓ˘Ó È¯ÈÚÊ 18פליגי בטעמא של גוי^ נמי לא בטיל:
דמתני': .˙ÂÙ˙¢ ‰· ÈÂ‚Ï ÂÏ ˘È˘ 8אפילו ביטל גוי^ חלקו ההוא דישראל לא בטיל:
19סת לוקחי מתכת צורפי ה: .ÁÏÙ ‰È˘Ù„ ‡˙Ú„‡ χ¯˘È Ï''Ә 9ולא תלי בדעת נכרי^:
צב
הלוקח גרוטאות מ הגוי ומצא בה עבודה זרה,
10
וחד אמר:
א עד שלא נת מעות מש) יחזיר, 11
בצור ישראל מחלוקת.
א משנת מעות מש) יולי) לי המלח; 12
או שהניחוה הבעלי והלכו למדינת הי* , נג: לחבלה לחבלה ממש,
א עתידי לחזור כמלחמת יהושע
18
לעובדה לעובדה ממש;
אינה בטילה. מאי טעמיה דמא דאמר :ביטל, 6
קד
עבודה זרה שהניחוה עובדיה בשעת שלו מותרת;
16 15 א עתידי לחזור
בשעת מלחמה אסורה. הרי הוא כמלחמת יהושע ואי לה בטילה.
בימוסיאות של מלכי הרי אלו מותרות, 17 ולמה לי למיתלייה במלחמת יהושע? 3
מפני שמעמידי אותקה בשעה שהמלכי עוברי. 18 מלתא אגב אורחא קא משמע ל 4
הרי היא כעבודה זרהקו שהניחוה עובדיה בשעת שלו, כתחילה של אר 3ישראל,
ומותר; יהם ִּת ְ ׂש ְרפ ּון ָּב ֵא ׁש",
8
דאמר רחמנא )דברי יב,ג(" :וַ אֲ ׁ ֵש ֵר ֶ
א על גב דכי בדרינהו רחמנא כשעת מלחמה דמי 20
ואפילו למא דאמר :אי עובדי לשברי, אמר קרא )שמות לב,ד(ֵ " :א ּ ֶלה אֱ ל ֶֹה ָ
יך יִ ְ ׂש ָר ֵאל",
קח
הני מילי עבודה זרה, מלמד שאיוו לאלוהות הרבה.
דזילא ביה מלתא למפלח לשברי, אימא
אבל האי לא איכפת ליה!? 22
כל דבהדי עגל ניתסרו, 13
אמר ליה:
מא יהיב ל מעפרא ד¯· ו˘ χÂÓומלאינ עייני, רש"י
הא ¯· ÔÁÂÈ Èו¯ ˘È˜Ï ˘Èדאמרי תרוייהו:
בימוס שנפג מותר, .¯Â„‰ ÈÓ Ú¢‰È ˙ÓÁÏÓ È„ÈÓ 1אמורי שיצאו למלחמה~:
.¯ÂÊÁÏ ÔÈ„È˙Ú Ì‡ ˜''‰ 2הרי היא אסורה כאותה עבודה זרה^ של אמוריי
ואפילו למא דאמר :עובדי לשברי, שיצאו למלחמה ודימו לחזור לפיכ) נאסרה ע"ז~ שלה בהנאה דכתיב לא
קט
הני מילי עבודה זרה, ידבק ביד) מאומה מ החר שהרי לא ביטלו מדעת ביציאת:
.Ú˘Â‰È ˙ÓÁÏÓ· ‰ÈÏ˙ÈÓÏ ‰ÈÏ ‰ÓÏ 3ליתני אינה בטילה:
.Ï''Ó˜ ‰ÈÁ¯Â‡ ·‚‡ ‡˙ÏÓ 4לפי דרכו שהיה צרי) ללמדינו שלא בטל נת
רש"י
סימ לדבריו ללמדנו מתו) הסימ מילתא אחריתי לסיוע לרב יהודה דאמר
ישראל שזק לבינה כו' דילפינ איסור דע"ז^ מאות שבימי יהושע לכל דבריה:
.‰Ï ˙ÂÂÁ˙˘‰Ï 5ולא השתחוה לה ובא הגוי^ והשתחוה לה אסורה אע''פ
.ÁÎÂÓ Ô‡Ó 14מי יודע איזו היתה באותה שעה ואיזו^ נעבדה אחרי כ: שאינה שלו:
.‰È„·ÂÚ ÂÁȉ˘ :'È˙Ó 15דאי דעת לחזור: .‰¯Ò‡„ ÔÏÓ 6אע''פ שאינה שלו:
.˙¯˙ÂÓ ÌÂÏ˘ ˙Ú˘· 16הואיל ויצאו לדעת ולא נטלוה עמה ביטלוה: .'ÂΠ¯ÊÚχ ¯''‡ 7אלמא ממלחמת יהושע ילי :
.ÌÈÎÏÓ Ï˘ ˙‡ÈÒÂÓÈ· 17אבני גזית המתוקני בדר) מהל) המל) וכשהמל) .ÔÂÙ¯˘˙ ̉ȯ˘‡Â 8אלמא אילנות נמי אסירי ומכדי האר 3וכל המחובר לה
עובר מושיבי ש עבודה זרה^ והוא משתחוה לה: ירושה לישראל היא מאבותיה שהרי לאברה נאמר כי ל) אתננה וגוי שבאו
.‰˙‡ ÔÈ„ÈÓÚÓ˘ ÈÙÓ 18כלומר מפני שצרי) להעמידה בשעה שהמלכי אחרי כ לא יכלו לאסר בהשתחואה:
עוברי שאינ מוכנות למושב עבוד' זרה^ כל שעה אלא לאותה שעה ולקמ .ȇ 9משו אשירות דמעיקרא היו קוד שניתנו לאברה ולא ידעינ הי נינהו:
פרי) ומשו הכי מותרי בתמיה: .‰Ï È‚Ò ÏÂËÈ·· ^È¯Î Ï˘ ‰¯Ê '„Â·Ú È„ÎÓ 10וקיימא ל )לקמ סד( נכרי^
.„Â¯Ó ˙È· :'Ó‚ 19מגדל שבנו דור הפלגה לעבודה זרה^ ונמרוד היה מל) מבטל עבוד' זרה על כרחו ליכפינהו לגוי'^ וליבטלינהו:
עליה: .È„·Ú ‰ÈÈ˙ÂÁÈÏ˘ 11הלכ) הויא עבוד' זרה^ של ישראל ואינה בטילה
.‡ÓÁ¯ ‰ȯ„· È΄ 20שנאמר ויפ 3ה' אות: עולמית:
.˙¯Á‡ ͯ„· ÔÈÎωÓ 21ואי חוששי לה הלכ) לאו משמשי עבודה זרה^ .‡Ï ‡È¯Á‡ È„ÈÓ· 12ניחא להו ולא אסרי אשירות דהא לאו שליחותייהו הוה:
חשיבי: .Ï‚Ú È„‰·„ ÏÎ 13אות אשירות שהיו באותו הזמ יאסרו דשליחותייהו הוה
.‰ÈÏ ˙ÙÎȇ ‡Ï 22לגוי אי נשבר דאכתי חזי למושב עבוד' זרה^: אבל הנעבדות מכא ואיל) שחזרו בתשובה לאו שליחותייהו הוה:
"וָ ַחי ָּב ֶהם" )ויקרא יח,ה( ,ולא שימות בה, דכיו דפלחה זילא ביה מילתא לבטולה,
יצא אונס; אבל הני שקלי להאי ומייתו בימוס אחרינא. 1
הא בצנעא,
והא בפרהסיא.
12 היכי דמי בימוס ,היכי דמי מזבח? 3
תנא:
‰È˜ÊÁאמר: 15
נעבד, 8
כגו שניס) יי לעבודה זרה ביקיט קרניה. שלו אסור ,ושל חבירו מותר. 9
רש"י
רש"י
· .‡ÈÒ‰¯Ùלא תחללו והאי דקתני אונס אסור בפרהסיא: 12
.„Ó˘ ˙Ú˘ 13פרהסיא הוא ואונס הוא: .ȇ‰ ÈϘ˘ 1בימוס מאחר שנפג ושדו ליה לבראי ומייתי אחרינא:
^.„ÓÂ˘Ó Ï‡¯˘È ȇ„ 14דא''א בכל העובדי שלא יהא בה אחד משומד^ .Á·ÊÓ 2שמקריבי עליו זבח לעבוד' זרה^:
אחרי שרואה את ישראל יד מטה נוטה לבו לע"ז^: .'ÂΠÒÂÓÈ· ÈÓ„ ÈÎȉ 3מנא ידוע ל הי הוה בימוס למושב והי הוה מזבח
.¯Ó‡ ‰È˜ÊÁ 15לעול אונס דקתני שאנס בהמת חבירו ואפילו הכי לא תרמינהו שמקריבי עליו דנפרוש מיניה:
אהדדי דהא דתני אסור כגו שניס) לע"ז^ בי קרניה של בהמת חברו דעביד .‡¯˜ È‡Ó 4דמזבח הוי אבני הרבה ואיסורו עד שינת 3רובו:
מעשה והא ודאי מיתסרא כדילי לקמ )ע''ב(: .¯È‚ 5כפור גרושל''א:
.ȇ‰ „·Ú ȇ‰Â 16בתמיהה נעבד לא קרי אלא שעשה את הבהמה עצמה .ÂÓÂ˜È ‡Ï 6שוב לא יקריבו עליו:
ע"ז^: .Â‡Ï È‡Â 7דלא ניתצו יקומו:
.‡ÓÏÚ· ÒÂÓÈ· ȇ‰Â 17שויוה ובעלי חיי לא מיתסרי משו משמשי ע"ז^: .„·Ú 8בבעלי חיי הנאסר לגבוה:
.‰Ï ÍÒÈ˘ Ô‚Π18שעשה עב' זרה^ ועשה בה מעשה אבל בהשתחואה או .ÂÏ˘ ̇ 9היה כשהשתחוה לו אסור א לאו אינו נאסר לגבוה:
עבודה אחרת דלאו בגופה לא מיתסר דבר שאינו שלו: .Ôˆ¯Â „ÈÊÓ 10חדא הוה אלא תנא רצו אצל אונס:
.„Á‡ ÔÓÈÒ 19לע"ז^: .Âȉ ÏΉ 11בי אונס בי רצו:
וכל שני כתובי הבאי כאחד אי מלמדי. דכתיב )דברי הימי ב כט,יט(:
לו, יח ַה ּ ֶמלֶ ְך ָא ָחז ְּב ַמלְ כ ּו ֹ
תו ְּב ַמעֲ ֹ "וְ ֵאת ָּכל ַה ֵּכלִ ים אֲ ׁ ֶשר ִהזְ נִ ַ
קכד
עבודה זרה. ֵה ַכ ּנ ּו וְ ִה ְק ָ ּד ׁ ְשנ ּו",
הא דאמר. 13
ואמר מר:
שביעית. " ֵה ַכ ּנ ּו" שגנזנו,
דכתיב )ויקרא כה,יב(: "וְ ִה ְק ָ ּד ׁ ְשנ ּו" ש" ִה ְק ָ ּד ׁ ְשנ ּו" אחרי תחתיה,
" ִּכי ֹיו ֵבל ִהוא ק ֶֹד ׁש ִּת ְהיֶה לָ ֶכם", והא אי אד אוסר דבר שאינו שלו!
מה קדש תופס את דמיו ואסור, 14
אלא,
א שביעית תופסת את דמיה ואסורה. כיו דעבד בהו מעשה איתסרו להו,
6
בדגי יי יצאו דגי נכנס יי, כי אתא ¯· ˘ ‰„Â‰È ¯· χÂÓאמר ¯·:ÔÁÂÈ È
ביי שמ יצא יי ונכנס שמ, 8
א על פי שאמרו :המשתחוה לבעלי חיי לא אסר,
הא כיצד? עשא חליפי לעבודה זרה קכא אסר. 9
אמרו לה:
א כ, רש"י
יאבד דבר שאי צור) לעול בו,
.ÌȉÎÓ ‡ÓÈ È‡ 1שאנסו מלכי ישראל לעשות כומרי לע"ז^ וכתיב ולא
רש"י יגשו אלי )עוד( לכה לי )יחזקאל מד(:
.‰Ï¯Ú ÈËÂÚÓÏ 11והכי משמע הוא תופס את דמיו כדאמר כל שאתה מהיה .Â‰È ‰Ú„ È·„ 2וקנסא הוא:
אבל ערלה היא אסורה בכל מקו שהיא אבל דמיה אינה תופסת לאסר וא .Á·ÊÓ È·‡Ó 3שגנזו מלכי בית חשמונאי משו דשיקצו מלכי יו לע"ז^
מכר וקידש בדמיה מקודשת דלא מיתפסי באיסורא וממונא הוא אע''ג דאיהו ואע''ג דהקדש הוו ולא יכול הגוי^ לאסר אפ''ה כיו דעבוד מעשה אסרינהו
אסור לאתהנויי מינייהו מיהו ההיא הנאה מטיא לה על ידי ערלה אבל איהי לא רבנ:
מערלה קא מטיא ליה ודוקא קידושי אשה אבל איתהנויי מינייהו מדרבנ אסור: .Ù''¯Î ‡ÓÏ„ 4דאמר קרא אשכחו ודרוש שיצאו לחולי וקנאו הגוי^ ויכלו
.„Á‡Î Ôȇ·‰ ÔÈ·Â˙Î È˘ 12לתפוס דמיה באיסור אע''פ שה אסורי בכ''מ לאסר:
שה: .ÌÈÏÎÓ ‡Ï‡Â 5של בית המקדש שהזניח אחז:
.Ô¯Ó‡„ ‡‰ 13והיית חר כמוהו: .Â‰Ï Â¯Ò˙ȇ 6גזרו עליה חזקיה וסיעתו איסור עול א להדיוט דקתני גנזו
.ÂÈÓ„ ˙‡ ÒÙÂ˙ ˘„˜ 14דכתיב ופדה בערכ): ולא אמרינ ליפרקו וליפקו לחולי:
.Ôȯڷ˙Ó 15נאכלי קוד הביעור קוד שיכלה לחיה מ השדה אותו המי .˙¯· · ¯ÙÁ 7לעבודה זרה^ אסרה א להדיוט:
שמכר: .Ô¯Ò‡ ‡Ï 8להדיוט אפי' ה שלו:
.ÌÈ‚„ ÒΠ¯˘· ‡ˆÈ 16דכולי האי לא תפיס: .ÔÈÙÈÏÁ 9החליפ בע"ז שהיתה לו ע"ז והחליפה לגוי^ בבהמתו:
.ÂÓˆÚ È¯Ù 17פרי של שביעית שמכר ראשו: .‡Â‰ 10כי חר הוא:
רש"י
רש"י
.Âχ Ï˘ Ô‰È„È ÔȘÈÊÁÓ Â‡ Û‡ :'È˙Ó 1העובדי לחמה וללבנה א היינו
.‰˘ÂÚ ‡Â‰ ÌÈÈÁ‰ ÌÚ 6מלחמה ומכלה את ממונ: רואי ששאר עבודו' זרה^ חריבות מעצמ ואלו קיימות היינו מודי לאלו:
.ÌȘÈÙ‡Ï 7אפיקי מוצאי מי: .ÔÈÙÂÒÂÏÈÙ :'Ó‚ 2חכמי האומות:
.ÛÒ‡ ÛÂÒ‡ 8כלומר האכלה את הכל בתמיה: .È·ÓÂÙ ÈÏ˘ ÚÏÒ ÌÈ˘ÂÚ˘ 3רוש שלי שאני רוש בו ובלע''ז קויי'' עושי
.ÌÈÚ˘¯‰ ˙‡ ˙ÂÏ˘ÎӉ ‰Ó‰·Â Ì„‡ ÛÒ‡ 9כל דברי שהרשעי נכשלי הפקר לכל שכל הרוצה לחתו בו יחתו בו כלומר שבאי על הערוה על כרחי
בה: ומולידי:
.Ì„‡‰ ˙‡ È˙¯Î‰Â 10בתמיה שהרי א לאד ה עובדי: .È˙‡ ÔÈÁȯËÓ˘ ‡Ï‡ 4שאני יוצר הוולד על כרחי ומולידי שהרי גזרה לפני
.‡·ˆ ¯˘ ÒÙȯ‚‡ 11גוי^ היה ממונה על ראשי גייסות ובימי אגריפס המל) שינהוג העול כמנהגו ומיבעיא לי היכא איתמר דריש לקיש ובאיזה מקרא הוא
היה: דורש קבלה זו שהקב''ה קובל על כ) ובתנחומא דריש מאותו פסוק צור ילד)
.‰· ‰‡˜˙Ó Ôȇ 12אשתו הראשונה אינה מקפדת ]כל כ)[ לשנוא את בעלה תשי וגו':
]אבל א פחותה ממנה מתקנאה ומקפדת עליו לשנאתו[: .‡˜ χ 5מתקנא לנקו את עובדיה:
אינו נעשהקמא יי נס) עד שירד לבור. אמרקלו לו :אמשול ל) משל ,למה הדבר דומר?
ירד לבור לאד נאמ שהיה בעיר,
מה שבבור אסור ,והשאר מותר. 8 וכל בני עירו היו מפקידי אצלו שלא בעדי,
קמב ובא אד אחד והפקיד לו בעדי,
בגת* , דורכי ע הנכרי 9
נה:
פע אחד שכח והפקיד אצלו שלא בעדי,
אבל לא בוצרי עמו. 10
אמרה לו אשתו :בוא ונכפרנו,
ישראל שהוא עושה בטומאה 11
אמר לה:
לא דורכי ולא בוצרי עמו; וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוג
אבל מוליכי עמו חביות לגת ומביאי עמו מ הגת. 12 אנו נאבד את אמונתינו?
א כ) יסורי,
נחתו שהוא עושה בטומאה בשעה שמשגרי אות על האד,
לא לשי ולא עורכי עמו; 13
משביעי אות:
אבל מוליכי עמו פת לפלטר.
14
שלא תלכו אלא ביו פלוני,
ולא תצאו אלא ביו פלוני ובשעה פלונית,
גמרא: ועל ידי פלוני ועל ידי ס פלוני,
אמר ¯· :‡Â‰ כיו שהגיע זמנ לצאת
קלז
יי ,כיו שהתחיל להמש) עושה יי נס).
15
הל) זה לבית עבודה זרה,
תנ )כא(: אמרו יסורי :די הוא שלא נצא,
קמג
לוקחי גת בעוטה מ הנכרי, וחוזרי ואומרי:
וא על פי שנוטל בידו ונותקמד לתפוח!? וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוג
אמר ¯· :‡Â‰ אנו נאבד שבועתנו?
בגת פקוקה ומלאה. 16 והיינו דאמר ¯·:ÔÁÂÈ È
מאי דכתיב )דברי כח,נט(" :וָ חֳ לָ יִ ם ָר ִעים וְ נֶאֱ ָמנִ ים"?
תא שמע )כא(: " ָר ִעים" בשליחות,
3
רש"י
אמר ליה ¯·˜ÁˆÈ ¯· ‰קלח ל¯· :‰„‰È
האיכא בית עבודה זרהקלט באתרי,
.‰ËÂÚ· ˙‚ :'È˙Ó 5שבעטה ודרכה גוי^: דכי מצטרי) עלמא למטרא
.ÏË ‡Â‰˘ 6ענבי מתו) יי בעדשי של גת שקורי מיי''ש: מתחזי להו בחלמא,
.ÁÂÙ˙Ï Ô˙ÂÂ 7אסיפת גל הענבי שתחת הקורה קרי תפוח ובלע''ז ש''ק ואמר להו :שחטו לי גברא ואייתי מטרא,
וקסבר תנא דיד לא הוי יי נס) עד שירד לבור: שחטו לה גברא ואתי מטרא!
.¯ÂÒ‡ ¯Â··˘ ‰Ó 8א נגע בו הגוי^ אחרי כ בור היו עושי לפני הגת והכלי
נתו ש לקבל היי ויש שטחי הבור בסיד והיי משתמר בתוכו ואינו מאבד אמר ליה:
טפה והוא בור סיד: השתא אי הוי שכיבנא לא אמרי לכו הא מלתא,
.˙‚· ^ȯΉ ÌÚ ÔÈί„ 9ולא אמרינ משתכר באיסורי הנאה הוא דאפילו דאמר ¯·:
בשתיה סבר האי תנא דשרי כל זמ שלא ירד לבור ומשו גור טומאה ליכא
שמשעה שדר) בה הנכרי^ מעט נטמאו ומשו מסייע ידי עוברי עבירה ליכא מאי דכתיב )דברי ד,יט(:
שהגוי^ לא נצטווה על כ): "אֲ ׁ ֶשר ָחלַ ק יְ הֹוָ ה אֱ ל ֶֹה ָ
יך א ָֹתם לְ כֹל ָה ַע ִּמים"?
.ÔȯˆÂ· ‡Ï Ï·‡ 10לפי שנותני בגת טמאה וגור טומאה הוא שנתינת לגת מלמד שהחליק בדברי כדי לטורד מ העול; 4
לש דריכה הוא ודריכת תטמא וקוד דריכה ודאי לא מקבלי טומאה דסתמא
לא הוכשרו והא דקיי''ל הבוצר לגת הוכשר היינו היכא דהוכשר ודאי וקסבר והיינו דאמר ¯:˘È˜Ï ˘È
אסור לגרו טומאה לחולי שבא''י: מאי דכתיב )משלי ג,לד(:
.χ¯˘È 11העושה פירותיו בטומאה עובר עבירה הוא שהרי נצטווה על כ) " ִאם לַ ּ ֵל ִצים ה ּוא יָלִ יץ וְ לַ עֲ נָ וִ ים )כתיב ולעניי( יִ ּ ֶתן ֵחן"?
הלכ) אפילו דורכ נמי אסור שדריכת בעבירה בגת טמאה ודריכת הוא עיקר
טומאת כשנעשי משקה ה טמאי ע''י הגת ואסור לסייע ידי עוברי עבירה אלא בא לטמא פותחי לו,
פורשי מה כדי שלא ירגיל בכ) אבל גוי^ לאו עובר עבירה הוא שלא נצטווה: בא לטהר מסייעי אותו.
.˙ÂÈ·Á ÂÓÚ ÔÈÎÈÏÂÓ Ï·‡ 12ריקניות לגת ומביאי עמו חביות מלאות מ הגת
דאי כא עבירה דמאחר שנטמאו בגת מותר לתת היי בחביות טמאות:
.ÂÓÚ ÔÈίÂÚ ‡Ï ÔÈ˘Ï ‡Ï 13שכל מעשה עריכה זו בעבירה: משנה )חט(:
.¯ËÏÙÏ 14שאופה את הפת:
.͢ÓÈÏ ÏÈÁ˙‰˘ :'Ó‚ 15שהגת עשויה במדרו ומשעה שהוא נמש) מצד
העליו לצד התחתו קרוי יי: רש"י
.‰˜Â˜Ù 16שפקקו הצינור ע''פ הבור שלא יכול לירד והיא היתה כולה מלאה .ÔÈÂÊ 1ישראל היה:
ענבי ולא נמש) בה יי ולא זז ממקומו אלא במקו שנסחט ש עומד: .ȯ·˙Ó ÈÎ ÈÏʇ„ 2פסחי ההולכי לעבודה זרה^ שנתפרקו איבריה מחמת
17ומקשי והא קתני עד שירד לבור אבל לנמש) לא חיישינ: חוליי וחוזרי באיברי מצומדי:
.‰‡ÏÓ ‰˜Â˜Ù ˙‚· ''‰ 18ואשמעינ בגת מלאה אי בה משיכה עד שיטול .Ô˙ÂÁÈÏ˘· ÌÈÚ¯ 3שמיסרי את הגו :
פקק שלפניה וירד היי והיא משיכתו מיד: .Ìȯ·„· Ô˜ÈÏÁ‰˘ 4מניח לטעות:
קנד
תא שמע )מעשרות א:ז(: אמר ¯· :‡Â‰
יי משיקפה; לא קשיא,
א על פי שקפה 9
כא במשנה ראשונה,
קולט מ הגת העליונה ומ הצנור ,ושותה;
10
כא במשנה אחרונה;
שמע מינה 11
דתניא:
קיפוי דבור קאמרינ; בראשונה היו אומרי בד"ד,
2
יי משירד לבור ויקפה; שאסור לגרו טומאה לחולי שבאר 3ישראל;
¯· ‡·È˜Ú Èאומר :משישלה בחביות!?
13
ואי דורכי ע ישראל שעושה פירותיו בטומאה,
תרצה נמי לה) קמייתא הכי: שאסור לסייע ידי עוברי עבירה;
4
¯· ‡·È˜Ú Èאומר :משישלה בחביות. ולא חיישינ לד¯· .‡Â‰ 6
רש"י
רש"י
.ÂÏ·Ë ‡Ï ÂÏÓ˘ 12דקיימא ל ביבמות )מו (.לעול אינו גר עד שימול ויטבול:
.˙ÂÁÙ˘‰ È· ÔΠ13אע''פ שנולדו בבית ישראל ולא גדלו בי הגוי^ בעו .Â˙ÈÁÂψ Â˙ÒÁÙ˘ 1לקמ בהשוכר )ש(:
מילה וטבילה וכשלא טבלה אמו מתחלה קמיירי דאי טבלה אמו אינהו למה להו .¯· Â˙ÒÁÙ˘ 2שנתמלא הבור עד שהגיע היי וטפח בשולי הגרגותני כמו
טבילה: פחסה בפניה דכל הצלמי )לעיל מב:(.
.˜Â˘· 14אפי' בשוק שאי טומאת ספק אלא טומאת ודאית מדרבנ שגזרו על .ÔÈ˘ ˙È˘· 3ב שש שני:
הגוי^ שיהו כזבי לכל דבריה: .‰È„È· ÍÒÓ˜ ‡‰Â 4ומשנה אחרונה קתני חזרו לומר אי דורכי דס''ל כרב
.¯Â‰Ë ‰Ï ȯӇ 15דמלו ולא טבלו מילתא דלא שכיחא הוא ולא גזור עלייהו: הונא דמשהתחיל לימש) הוי יי:
.˙ÂÁÙ˘‰ È·‡ 16דכיו דאצל ישראל גדלו ולא גזרו על יינ בקטנות: .Èςȯ ˙Ï˙ 5שהיו מתקבצי לשמוע דרשה הלכות פסח בפסח הלכות עצרת
.ÔÒ¯„Ó Ԙ¯‡ 17הושוו בני השפחות לעבדי הנקחי מ השוק ולא איינ: בעצרת והלכות חג בחג:
.‡ÓË È˙„ Ô‡ÓÏ ‡Áȉ 18איצטרי) למתני בני השפחות משו רוק ומדרס .Ô˙ '¯Î ¯Ò‡„ ‡˙ ‡ÁÎ˘Ó È‡ 6יי בהנאה במגעו של גוי^ אע''פ שלא נסכו
לאשמועינ דטמא אלא למא דתני טהור כיו דעבדי טהור כ''ש אבני השפחות לע"ז^ דניסו) לא הוי אסור בהנאה אלא על ידי שכשו):
דלגבי יי לא הושוו אהדדי ואיסורי דיי נס) לאו קאי עלייהו למה ליה .„„Ó 7גוי^ ליי של ישראל בי ביד שהכניס ידו וזרועו לתוכו לשער כמה יי
למיתנינהו בהדדי הכי איבעי ליה למיתני עבדי שמלו ולא טבלו רוק טהור בני יש בו כמו שעושי בקנה שקורי פייל''א:
השפחות שמלו ולא טבלו יינ גדולי כו': .¯ÎÓÈ 8דכיו דלא נתכוי לנס):
.'ÂÎ Ï''Ó˜ ‡‰ 19ודאי לעני נס) ערבינהו ומיהו לאו לעני קטני ולאפוקי .˘''¯Î 9דשרי מגעו של גוי^ שלא נתכוי לנס):
מדרב )נחמ( אלא לעני גדולי דקאמר עושי יי נס) ודוקא לא טבלו אבל מלו .‰È˙˘· Û‡ 10כדקתני מתניתי נפל לבור ועלה כו' ר' שמעו מתיר א בשתיה:
וטבלו לא ולאפוקי כו': .ÂÓÂÈ Ô· ˜ÂÈ˙ 11אלמא לא בעינ כוונה:
ואמרי לה:
שיכש) אי עושה יי נס)!? טהור;
אימר דאמרי אנא יינ,
לבר מדמיה דההוא חמרא, 9
קפז
יי שמסכו גוי,
14
תיובתא ד¯·‡!?
מהו? תיובתא.
אמר ליה :ואימא מזגו!
אמר ליה :אנא כדכתיב קאמינא: ¯· ‡Ê¯‡ Ô· ÔÁÂÈ Èו¯·È‡¯Â‰ Ô· ÈÒÂÈ È
" ָט ְב ָחה ִט ְב ָח ּה ָמ ְס ָכה יֵינָ ּה" )משלי ט,כ(, הוו יתבו וקא שתו חמרא.
אמר ליה :לשו תורה לעצמה ,לשו חכמי לעצמו. אתא ההוא גברא,
מאי? אמרו ליה :תא אשקינ,
אמר ליה :אסור,
15
לבתר דרמא לכסא איגלאי מילתא דגויקפד הוא,
משו ל) ל), חד אסר אפילו בהנאה,
אמרי: וחד שרי אפילו בשתייה.
נזירא ,סחור סחור ,לכרמא לא תקרב.
אמר ¯·:ÈÂÏ Ô· Ú˘Â‰È È
קפח
איתמר נמי: מא דאסר שפיר אסר,
קפט
אמר ¯·,ÔÁÂÈ È ומא דשרי שפיר שרי.
קצ
ואמרי לה אמר ¯· ÈÒ‡ Èאמר ¯·:ÔÁÂÈ È מא דאסר * נח:
קצא
יי שמזגו גוי אסור, מימר אמר: 8
קצב
משו ל) ל), סלקא דעתיה דרבנ כי הני שיכרא קא שתו? 9
קצג
אמרי: אלא ודאי האי חמרא הוא ונסכיה.
קצד
נזירא ,סחור סחור ,לכרמא לא תקרב. קפה
מא דשרי 10
קצז
¯˘Èקצו ˘È˜Ïאיקלע לבוצרא, .ÌÈÓ„¯‚‡ 1אד הממונה לשמור המדות במצות המל) שלא ישקרו בה
חזא ישראל דקאכלי פירי דלא מעשרי ואסר להו, 16 וטוע היי ונעשה סרסור ביניה אגרדמי גרסינ במ'' בתורת כהני אמרינ
איפת צדק והי צדק יהיה לכ מנה ל) אגרדמי על ככה:
.˙˜ÈÓ· Á„˜˘ 2שנקב את מגופת החבית במינקת והעלה את היי דר)
המינקת והוא קנה חלול המוציא ומעלה היי עד פיו וטועמו:
רש"י .¯ÈÊÁ‰Â ÒÂΉ ÔÓ ÌÚˢ ‡ 3גוי^ בחבית:
.‰‡‰· Â‡Ï È‡Ó 4ואע''ג דשלא בכוונת ניסו) הוי האי מגע ולא יתכ לומר
.‡˙„Á· 11יי חדש אי לו ריח: והחזירו ישראל בחבית ותיהוי תיובתיה האי דקאסר ליה לכולה חבית משו
.‡ÏË· Ú‚ ‡˜ ‡‰Â 12ס''ד שהיה שואב היי מהחבית בכלי ששמו נטלא האי דאיערב ביה דא''כ אמאי הויא תיובתא לימא ליה אנא דאמרי כרשב''ג
ופרי) והא נגע ביה בחמרא ע''י נטלא ונהי נמי דלא ידע דחמרא הוא הוה ליה דאמר לקמ ימכר כולו חו 3מדמי יי נס) שבו דקיימא ל הלכתא כוותיה:
מגע שלא בכוונה ואסיר: .¯ÎÓÈ È˙ÈÏ 5כי היכי דקתני סיפא:
13ומשני „˜‡ .Ș¯‡ ˜È¯ÂÓוה''ל כחו שלא בכוונה שלא ידע שהוא יי וכחו .̯Á 6משוגע ובעל מריבות וממהר לעשות שלא בכוונה:
שלא בכוונה לא גזור אפילו בשתיה: .¯ÎÓÈ 7דהואיל דסבר של שמ היה ליכא למיגזר שמא נתכוי לנס) אבל קדח
.ÂÎÒÓ˘ 14שמזגו שנת בו מי לתקנו לשתיה שכ דר) יינ חזק כשהיו נותני במינקת דיודע דיי הוא חיישינ שמא ניס) לע"ז^:
אותו בכוס נותני בו מי לפי שהוא חזק יי של ישראל שמסכו גוי^ מהו: .¯Ó‡ ¯ÓÈÓ 8האי גוי^ בדעתיה:
.¯ÂÒ‡ 15אע''ג דלא נגע גזרו רבנ בכחו לאסרו בשתיה משו הרחקת עבירה .Ô·¯„ ‰È˙Ú„ ‡˜ÏÒ 9חשיבי כי האי שתו שיכרא בתמיה אלא ודאי חמרא הוא
אבל בהנאה ודאי לא מיתסר דלא עדי מנגיעה ע''י ד''א שלא בכוונה )לעיל נז(. ונסכיה לע"ז^ ואע''ג דמוקמינ דמוריק אורוקי אפ''ה חיישינ דלמא נגע ונס)
כי ההוא דנגע בלוליבא בחמרא ושריה רב בהנאה: ואנ הוא דלא רמינ אדעתי למיחזי דבישראל הוה מחזקינ ליה:
.Â‰Ï ¯Ò‡Â ȯ˘ÚÓ ‡Ï„ ȯÈÙ ÈÏ·„ ‡ÊÁ 16דקסבר בוצרה^ היא בצר במדבר .¯Ó‡ ¯ÓÈÓ È¯˘ ¯ÈÙ˘ ȯ˘„ Ô‡Ó 10האי גוי^ סלקא דעתיה רבנ כשרי כי
באר 3המישור וכיו דמא''י חייבי פירותי' במעשר: הני חמרא הוו שתו ואמרי לדידי תא אשקיי בתמיה:
לפי שאינ בני תורה. חזא מיא דסגדי להו גויקצח ושתו ישראל ואסר להו.
טעמא דאינ בני תורה, אתא לקמיה ד¯·,ÔÁÂÈ È
הא בני תורה שרי; אמר ליה :אדמקטור) על) זיל הדר,
1
אסור; 1
רטז
מליא שרי דלא מקרקש, אחד שאי מנסכי יי אלא בפני עבודה זרה,
חסירא אסיר דלמא מקרקש. 19
ואחד שאומר לו :לא כל הימנ) שתאסור ייני לאונסי.
3
כובא,
מליא אסיר דלמא נגע, 4
ההיא חביתא דחמרא דאישתקיל לברזא,
חסירא שרי דלא נגע. אדרי גויריז אנח ידיה עילויה,
5
מאי טעמא?
אי דר) ניסו) בכ). 20 ואיכא דאמרי:
אמר ¯· :‡ÙÙ
מעצרא זיירא,
22 21 עד הברזא חמרא אסיר, 8
בכח כחו כולי עלמא לא פליגי דשרי; מצידיה טהורה מכא ומכא.
כי פליגי בכחו.
הוה עובדא בכח כחו, אמר ¯· :‡ÙÙ
ואסר ¯· .„˜٠¯‰Ó ·˜ÚÈ גויריח אדנא וישראל אכובא
13 12
רש"י
בכלרלב אלו היה מעשה ,ואמרו :ימכר; בכל אלו היה מעשה ,ואמרו :ימכר;
ורבי שמעון מתיר. ו¯· ÔÂÚÓ˘ Èמתיר.
אמר ¯· ‡„‡ ·¯ ‡:‰·‰ נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור
ינוחו לו ל¯· ÔÂÚÓ˘ Èברכות על ראשו, זה היה מעשה ,והכשירו. 10
הלכה כ¯·.ÔÂÚÓ˘ È והלה כותב לו :התקבלתי ממ) מעות 13
מותר;14
וחד שרי.
מא דאסר 14 משנה )יאיב(:
למה ליה דסליק הת? המטהר יינו של נכרירלז ונותנו ברשותו, 3
רמ
תנו רבנ: בעיר שכולה גוי
רמט רמא
אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של נכרי, אסור ,עד שיושיב שומר;
ומילאהו יי, ואי השומר צרי) להיות יושב ומשמר,
וישראל דר באותה חצר מותר, א על פי שהוא יוצא ונכנס מותר;
סא :וא על פי שאי מפתח וחות בידו; * ¯· ¯ÊÚχ Ô· ÔÂÚÓ˘ Èאומר: 5
ÌÈÓÎÁאהייא?
אילימא אסיפא; אמר ¯· :ÛÒÂÈ
˙‡ ˜ ‡Óנמי מיסר קא אסר! וחלו כרשות הרבי דמי, 10
תני:
א על פי שאי מפתח וחות בידו!?
ואלא אסיפא דרישא, 1
רש"י
.‡Ï Â˙ÓÁ· ‡Ï˘ 1אלמא זרק הגוי^ עשה יי נס) ואילו זב שזרק חפ 3בכלי לא
טימאו:
רש"י .‰ÈÈÓ ‰ÈÈÓ ÏÈʇ˜„ 2שהול) ומתגלגל הכלי כל שעה ע''י שהוא מגלגלו
.‡Ï˜È„ 12דקל של ישראל נגד הפתח ומתיירא הגוי^ עכשיו יעלה ליטול פירות ומורידו לבור הלכ) שלא בחמתו לא דחיישינ דלמא נגע:
ויראני נוגע: ^.È¯Î Ï˘ ÂÈÈ ¯‰ËÓ‰ :'È˙Ó 3שעשאו בכשרות למכרו לישראל ולא נת
.‰È˘È¯ ˜ÈÒÙ 13של דקל ומעתה אי בו פירות: דמי עכשיו לגוי עד שימכרנו ונותנו ברשותו של נכרי^:
.¯Ò‡„ Ô‡Ó 14מימר אמר גוי^ למה ליה דסליק הת: .¯˙ÂÓ 4דמירתת ליה גוי^ ולא נגע דאמר דלמא חזו לי הנ) ישראל דעברי
.˙¯Á‡ ¯ˆÁ· 15ישראל דר בחצר אחרת: ברה''ר ומפסידנא ואפילו אי מפתח וחות שרי והוא שאי לו כלו על אותו יי
16ה''ג .Â˙¢¯· È¯Î Ï˘ ÂÈÈא היי של גוי^ וטהרו ישראל ונתנו ברשות כגו שכתב לו התקבלתי ממ) כדאמרינ לקמ באיד) בבא:
הגוי^ עצמו וישראל דר באותה חצר מותר והוא שמפתח וחות ביד ישראל אבל .'ÂÎ ¯ÊÚχ Ô· ˘''¯ 5מפרש בגמרא:
אי מפתח וחות בידו אע''פ שישראל דר באותה חצר אסור כיו שהיי שלו .¯˙ÂÓ 'ÂÎ ^È¯Î Ï˘ ÂÈÈ ¯‰ËÓ‰ 6א בית פתוח לרשות הרבי כדפרי' לעיל:
דלא מרתת כולי האי: .'ÂÎ ‰ˆÂ¯ ̇ Ï·‡ 7שהיי נעשה לו משכו הואיל ויש לו מלוה על היי אסור
.„ȷ Ì˙ÂÁ Á˙ÙÓ Ôȇ˘ Ù''Ú‡ È˙ 17כיו דישראל דר באותה חצר כשומר דלא מירתת דסבר אי חזו לא מפסידנא דכי תבע לי אמינא דידי הוא:
היוצא ונכנס דמי דאמרינ במתני' שמותר: .ÔÈÏί :'Ó‚ 8מוכרי בשמי וישראלי ה עוברי מעיר לעיר ומירתת גוי^
.ÔÈˆÈ˜Ï ‡·‰ ‰ÂÓÓ ‡·È˘ „Ú Â‡ 18שיהא שומר ממונה לשמרו אבל הול) דלמא חזו לי דר) רשות הרבי:
ויוצא ויש לו שעה קבועה לבא או עד שיבא כלומר עד שיהא ממונה עליה .Áȯ·Â ÌÈ˙Ï„ 9שאי נכנסי בה אלא ברשות וכ''ע ידעי כי עיילי בה ומצי
שיתיירא זה מביאתו ולקמ פרי) הבא לקיצי גריעותא הוא: למיק עלה ההיא שעתא:
.‡ÙÈÒ„ ‡˘È¯‡ 19יי של גוי ברשותו~ וישראל דר באותה חצר דקאמר ר''מ .ÈÓ„ ¯''‰¯Î ÔÂÏÁ 10אפילו בית פתוח לחצר וחלו פתוח לחצר ברה''ר כנגד
מותר והוא שמפתח וחות בידו ואתו רבנ למיסריה: פתח הבית כמא דפתוח לרה''ר דמי לשו אחר חלו של ישראל פתוח כנגד
.'ÂÎ ‡˙Ï ÔÁÂÈ È·¯ ‰ÈÏ ¯Ó‡‰Â 20אלמא פשיטא ליה לרבי יוחנ כי האי גוונא פתח הבית כרה''ר דמי וכ עיקר:
לקולא הוא דבעינ למיזל: 11דר) אשפה לעמוד בני אד עליה:
אדרבה! אלא,
אפילו למא דאמר :לא חיישינ לגומלי עד שיבא ממונה שאינו בא לקיצי.
הני מילי היכא דלא מירתת מיניה;
אבל הכא
כיו דמירתת מיניה רבי שמעון בן אלעזר אומר:
מחפי עליה זכותא. כלרנא רשות גויםרנב אחת היא.
איבעיא להו:
ההוא כרכא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל, ¯· ¯ÊÚχ Ô· ÔÂÚÓ˘ Èלהקל או להחמיר?
3
רס
ואי לא אסיר. 14 ¯· ‰„‰Èאמר :ȯÈÚÊלהקל.
והכי קאמר ˙‡ ˜ ‡Ó
הדרן עלך רבי ישמעאל כש שברשותו אסור
כ) ברשות גוירנג אחר נמי אסור,
וחיישינ לגומלי;
¯· ¯ÊÚχ Ô· ÔÂÚÓ˘ Èאומר:
במה דברי אמורי? ברשותו,
אבל ברשות גוירנד אחר מותר,
ולא חיישינ לגומלי.
4
רש"י
.‡˘È¯„ ‡ÙÈÒ‡ ‡Ï‡ 1היכא דיי של ישראל הוא וקתני ישראל דר בחצר אחרת
מותר והוא שמפתח וחות בידו דכיו דיי דישראל הוא מירתת גוי^ לזיי שמא
ירגיש בו ישראל הדר בחצר אחרת:
רש"י .‡Â‰ ‡˙ÂÚȯ‚ 2דכיו דיש לו שעה קבועה לביאתו לא מירתת גוי^:
.¯ÈÓÁ‰Ï ‡ Ϙ‰Ï 3להקל דקאמר ת''ק בעיר שכולה גוי'^ אסור להניחו בבית
הנכרי שהוא בעליו והוא הדי בבית נכרי^ אחר וקאמר רבי שמעו ב אלעזר וכי
.˜Ê¯Ù 7ש האיש: כל רשות גוי^ אחת היא בתמיה כלומר הואיל ואינו בבית בעליו מותר דהאי
.‡ÏÈÙ¯ 8שני למל): גוי^ מירתת או להחמיר קאמר ובניחותא איתמר דתנא קמא דוקא בבית בעליו
.‡¯ÓÁ ·È˙‡ 9יי כשר דזבני ישראל באשראי: קאמר ואתא רבי שמעו ב אלעזר למימר הוא הדי בבית הנכרי^ אחר דחיישינ
.‰ÈÈÒȯ‡ È·‚ 10גוי'^ כמות אריסא מירתת ממריה ואי נמי נגע מסהיד עליה לגומלי אע''ג דהאי גוי^ שהבית שלו ייחד לו קר זוית לישראל ולא נגע דנתפס
דלא נגע: עליו כגנב חיישינ דלמא שביק ליה לגוי^ חבירו בעל היי דלא מירתת לנסוכי
.‡Î¯Î 11כר): כי היכי דהדר ישראל וזבי מהאי גוי^ זימנא אחרינא ומפקיד ליה גבי ההוא
.·‚Î ÂÈÏÚ ÒÙ˙ ̇ 12א גוי^ חלש הוא ויש אימת שופטי העיר עליו וא דלישבוק ליה לנסוכי:
ימצאוהו נוגע נתפס עליו כגנב: .ÔÈÏÓÂ‚Ï 4הנח לי ואגמול ל) כיוצא בזו:
.ȯ˘ ‡¯ÓÁ 13בשתיה: .'ÂÎ ¯ÊÚχ Ô· ÔÂÚÓ˘ È·¯ 5ואחת היא דמתניתי אתמוהי מתמה:
.¯ÂÒ‡ ‡Ï ȇ 14א בהנאה דודאי נגע: .Ôȇӯ‰ ÈÙÓ 6גומלי זה לזה:
החמרי שהיו עושי מלאכה בפירות שביעית פרק חמישי -השוכר את הפועל
שכר שביעית;
מאי שכר שביעית? סב .משנה :
)א( *
אילימא דיהבינ להו שכר מפירות שביעית,
נמצא זה פורע חובו מפירות שביעית, השוכר את הפועל לעשות עמו ביי נס) 1
ו
חמרי דנפיש אגרייהו קנסו רבנ בהו. שכרו אסור!? 6
ותו
בא עליה ולא נת לה, תא שמע:
הא לא יהיב לה ולא מידי, דההוא גברא דאגר ארביה לסת יינ,
2
וכיו דלא נת לה מאי אתננה מותר!? יהבו ליה חיטי באגרא,
אלא הכי קאמר 14
אתא לקמיה ד¯· ,‡„ÒÁ
נת לה ואחר כ) בא עליה, אמר ליה:
י
או בא עליה ואחר כ) נת לה 15
זיל קלינהו וקברינהו בי קברי ולימא ליה
3
ומתנה בעלמא הוא דיהיב לה! הת דקא קברי בבי דינא, 8
ואי דלא אמר לה קני לי) מעכשיו, מוכחא מילתא דהרוגי בית די נינהו,
היכי מצי מקרבה? הכא לא מוכחא מילתא,
יתו ק ֶֹד ׁש" )ויקרא כז,יד( אמר רחמנא,
יש ִ ּכי י ְַק ִ ּד ׁש ֶאת ּ ֵב ֹ
"וְ ִא ׁ אימר אינש גנב ואייתי קברא הכא.
מה ביתו ברשותו,
א כל ברשותו!? „· È‡È È·¯ Èיזפי פירי שביעית מעניי,
9
צאו ואכלו בדינר זה ,צאו ושתו בדינר זה; הא דאמר :לה התבעלי בטלה סת.
2
ועוד 18
דלא קניא במשיכה.
חנוני שאי מקיפו מי לא משתעבד?
19
ואיבעית אימא
והאמר ¯·‡: 20
לעול בזונה ישראלית,
האומר לחבירו ת מנה לפלוני ויקנו כל נכסאי ל) וכגו דקאי בחצירה.
קנה מדי ערב!? 22 21
רש"י
.Ú¯Â٠ȇ 11הוי איהו לוקח האיסור ומאכילו דהשתא לא סליק נפשיה מינייהו
מתיב ¯· ˘˘˙: 6
.‰ÈÏ „·Ú˘Ó„ 13האי בעל הבית משעתא דיהיב חנוני פירי והוי כנות מיד ליד: ואינו חושש * סג:
.‰È·‚ ¯È„ ‰ÈÏ È˜ 14חנוני סמי) על זה שכבר הכיר בו שכל מקו שישנו
הדינר קנוי לו לחנוני הלכ) חליפי נינהו אבל הנ) דבי ר' ינאי כיו דהנ) עניי לא משו שביעית ,ולא משו מעשר,
9 8
דמוזפי להו פירי לאו חנוני הרגיל להקיפ נינהו לא סמכא דעתיה כולי האי ולא ולא משו יי נס), 10
משתעבד להו דבי ר' ינאי הלכ) כי פרע לאחר זמ לאו חליפי שביעית נינהו: וא אמר לה:
.ÈΉ ȇ 15דטעמא משו מקיפו הוא אבל אי מקיפו שרי:
.È˙„‡ 16רישא דמהדר תנא בתר היתרא ולא אשכח אלא בצאו ואכלו בדינר זה
דסליק מינייהו נפשיה בפריטי:
רש"י
.È˙ÏÂ ‚ÂÏÙÈÏ 17היתרא אפי' בדלא סליק וכגו צאו ואכלו ואני פורע ובחנוני
שאי מקיפו דלא משתעבד ליה האי בעל הבית מידי וכ''ש היכי דנסתלק לגמרי:
.ÂÙÈ˜Ó Ôȇ˘ ÈÂÁ Â˙ 18אי יהיב לשלוחיה דבעל הבית: .‰Ê ‰ÏË· 1כל כמה דיהיב לה הוי אתנ דמהשתא קניתיה:
.„·Ú˙˘Ó ‡Ï ÈÓ 19ליה בעל הבית מהשתא דקא שרית להו לדבי ר' ינאי משו .Ì˙Ò ‰ÏË· 2כי יהיב לה לאחר זמ לאו אתנ הוא דהשתא הוא דקנייה )ליה(:
האי טעמא: ^.È‚ 3לאו בר משיכה דכי כתיבא משיכה בישראל כתיבא או קנה מיד עמית):
.ÍÏ È‡ÒИÈ ÈÂÏÙÏ ‰Ó Ô˙ ¯ȷÁÏ ¯Ó‡‰ ‡·¯ ¯Ó‡‰Â 20באותו מנה .(‰ÈÏ) ‰ÈȘ ‡‰ 4מהשתא קוד ביאה והיכי קרי ליה בא עליה ואח''כ נת
ונת: לה:
.‰˜ 21הלוקח את נכסיו של זה ואע''ג דלא מטא הנאת האי מנה לידיה: .‰ÈϘ˘ ‡Ï ȇ 5ביו פלוני באתנני) הלכ) בא עליה ואח''כ נת לה הוא
.·¯Ú ÔÈ„Ó 22מההוא דינר דמחייב ערב לשלומי ואע''ג דלא מטי הנאה לידיה ומיהו הואיל ומשעת ביאה שוויה אפותיקי ועמד בחצירה חייל עליה אתנ:
והאי נמי לא שנא אלמא אע''ג דלאו חנוני המקיפו הוא כי יהיב ליה לשלוחיה .˙˘˘ ·¯ ·È˙Ó 6לר' ינאי:
משתעבד ליה האי: .ÂȯÓÁÏ ÂÈÏÚÂÙÏ 7גוי^ או עמי האר:3
.‡·¯ ¯Ó‡ ‡Ï‡ 23לא תיתני טעמא דברייתא משו שיעבודא ובמקיפו דאפילו .˙ÈÚÈ·˘ ÌÂ˘Ó ‡Ï 8שמא יקחו בו פירות שביעית מ החשוד למכר ותניא
אי מקיפו איכא שיעבודא ומיהו לדבי ר' ינאי לא תקשי דבי מקיפו בי אי במס' סוכה )לט (.אי מוסרי דמי פירות שביעית לע האר 3יותר מג' סעודות:
מקיפו: .¯˘ÚÓ ÌÂ˘Ó ‡Ï 9דא עמי האר 3ה ויקחו שאינו מעושר ונמצא זה
.‰ÈÏ È„·Ú˘Ó„ ‚''Ú‡ 24נכסיה לשלומי: מאכילו דהא איהו לא ספי להו מידי אלא פריטי יהב להו:
.‰È„·ÚÈ˘ „ÁÈÈÓ ‡Ï„ ÔÂÈÎ 25שלא ייחד לו מיד מעות לכ) לאו חליפי נינהו .ÍÒ ÔÈÈ ÌÂ˘Ó ‡Ï 10א גוי^ ה ונמצא מאכיל יי נס) והרי מזונותיה
ולא מיתסר: עליו ונהנה מיי נס):
סברוה
12
אמריט ¯· :‡ÙÙ 1
אמר קרא )ויקרא יט,יט(: צאו ואכלו ,צאו ושתו ,ואני מחשב מיבעי ליה!?
4
" ָ ׂש ְד ָך לֹא ִתזְ ַרע ִּכלְ ָאיִ ם", אמר ליה :תני:
אי לי אלא זורע, צאו ואני מחשב.
מקיי מני?
כא
תלמוד לומרִּ " :כלְ ָאיִ ם ָ ׂש ְד ָך לֹא";16 ¯· ‡˘ Èאמר:
ואילו למעוטי תיפלה שרי. כגו שנטל ונת ביד.
5
ועשה לה סייג וגדר כדי לקיימ לוקה אלמא אסור להיות רוצה בקיומ:
.‰ÙÁӉ ˘ÎÓ‰ 14לאחר זריעת חופה עפר עליה כדר) כל הזורעי:
.‰˜ÂÏ 15דהיינו נמי זורע דמה דרכו של זורע לצמוחי פירי מכוי הא נמי רש"י
לצמוחי פירי מכוי:
.ÌȇÏÎ ‡Ï Ï''˙ 16כלאי דהרבעה קא דריש מדסמ) כלאי דלא תרביע גבי
שדה דרשינ )מו''ק ב (:כלאי שד) לא מדלא כתיב בהמת) לא תרביע כלאי 1ה''ג והכא אמר רב פפא ולא גרסינ אלא הכא דקתני חושש אמר רב פפא:
ולא תזרע שד) כלאי ש''מ שד) לא~ אכלאי דלעיל נמי דרשינ ומשמע .ÂÏ ÌÈ„˜‰˘Î 2בעל הבית דינר לחנוני קוד ששלח אצלו דהשתא מדבעל
דמזהיר הכתוב שלא יהו כלאי בשדה ואילו עוקרי שרי למעוטי תיפלה אע''ג הבית קאכלי ואיסורא דידיה הוא:
דרוצה בקיומ עד שיעקר הוא ויטול שכרו: .Ú¯Â٠ȇ 3הא כבר פרע:
.‡Â‰ Ô·¯ 17דלא איכפת להו אי רוצה בקיומ אבל יי נס) דאסור להיות רוצה .‰ÈÏ ÈÚ·Ó ·˘ÁÓ È‡Â 4אני אעשה לו חשבו ממה שהקדמתי לו:
בקיומ דישראל מצוה לבטל עבודה זרה^ ותשמישיה אימר ל) דאסור: .‡˘˘ 5מיד החנוני ונת לה דהשתא איהו ספי להו איסורא ולאו משו
.Ôȯ˜ÂÚ ‡È¯È‡ ȇÓ 18מדאצטרי) למישרי עוקרי משמע דהא רוצה בקיומ פרעו דלאחר זמ הוא אלא דקננהו במשיכה ואשתכח שלקח יי נס) והשקהו
דמיעוט תיפלה הוא שרי אבל קיו גמור אסור ואי רבנ אפי' קיו נמי שרי: לפועליו אבל הנ) דבי רבי ינאי כי שקלי פירי שעת היתר הוא וכי פרעו לאחר
.‡È‰ Ô·¯ ÌÏÂÚÏ 19והאי דאיצטרי) למישרי עוקרי לאו משו איסור רוצה זמ בשעת איסור שביעית לאו חליפי נינהו לאיתפוסי:
בקיומו אלא משו איסור מתנת חנ: .‡ˆ 6משמע שאינו הול) עמה:
.¯Ó‡„ ‡È‰ ‰„Â‰È '¯Â 20בפ''ק )לעיל כ (.אסור לית לה מתנת חנ ואשמעינ .ÍÒ ÔÈÈ· ¯Â·˘Ï 7לשבר חבית ולשפו) את היי:
דלמעוטי תיפלה שפיר דמי: .Â‰Ó 8שיהא שכרה מותר:
21ומקשינ ונהי נמי דרבי יהודה היא מדרבי יהודה דשרי איסור דידיה גבי .ÔÂÈÎ ÔȯӇ ÈÓ 9דישראל זה רוצה בקיומ של חביות האלו שלא ישתברו
מיעוט תיפלה נשמע לר''ע דשרי נמי איסור קיו משו מיעוט תיפלה וגבי יי עכשיו מאליה עד שישבר הוא ויטול שכר אסור:
נס) נמי משו מיעוט תיפלה שרי: .Ôȯ„ÂÚ Ôȇ 10אי חופרי:
לד
תינח עבודה זרה, ותו לא מידי. 1
כב
דמי עבודה זרה ביד גוי,
והלא רוצה בקיומו שלא יגנובו ושלא יאבדו!? מהו?
אלא אמר ¯· :‡ÙÙ כג
מי תופסת דמיה ביד גוי,
ירושת הגר קאמרת? או לא?
שאני ירושת הגר דאקילו בה רבנ, אמר להו ¯· :ÔÓÁ
סד :גזירה שמא יחזור לקלקולו* .
מסתברא,
תניא נמי הכי: דמי עבודה זרה ביד גויכד מותרי,
במה דברי אמורי? שירשו; מדהנהו דאתו לקמיה ד¯·,‰Â·‡ ¯· ‰
אבל נשתתפו אסור. אמר להו:
זילו זבינו כל מה דאית לכו,
הדור יתבו וקמיבעיא להו: ותו איתגיירו;
3
מפני שאמרו:
נכרי מבטל עבודה זרהלט שלו ושל חבירו, וכי רוצה בקיומו כי האי גוונא מי אסיר?
בי עובדה ובי שאי עובדה; והתנ )דמאי ו:י(:
ל
מאי עובדה, גר וגויכט שירשו את אביה גוי,
ומאי שאינו עובדה? גר יכול לומר לו:
מ לא
אילימא אידי ואידי גוי;
13
טול אתה עבודה זרה ואני מעות, 8
לא,
לעול אימא ל)
רש"י
שאי משמר שבתו בשוק אי מבטל רשות, סיפא זה לפעור וזה למרקוליס.
מפני שאמרו:
ישראל נות רשות ומבטל רשות,11
מיתיבי:
ובגוי נ עד שישכור; איזהו גר תושב?
כיצד? 12
כל שקיבל עליו בפני שלשה חברי
מג
13
אומר לו :רשותי קנויה ל) ,רשותי מבוטלת ל) קנה, שלא לעבוד עבודה זרה,
ואי צרי) לזכות. 14
דברי ¯·;¯È‡Ó È
ו ÌÈÓÎÁאומרי:
כל שקיבל עליו שבע מצות שקבלו עליה בני נח;
סה ‰„Â‰È ·¯ .שדר ליה קורבנא * לאבידרנא ביו איד,
16 15
נא
אמר :ידענא ביה דלא פלח לעבודה זרה. ‡ ÌȯÁאומרי:
אמר ליה ¯· :ÛÒÂÈ אלו לא באו לכלל גר תושב; 2
כל שקיבל עליו בפני שלשה חברי שקבל עליו לקיי כל מצות האמורות בתורה,
נב
שלא לעבוד עבודה זרה!? חו 3מאיסור נבילות;
כי תניא ההיא להחיותו. מייחדי אצלו יי, 4
¯·‡ אמטי ליה קורבנא לבר שיש) ביו איד, אלא יינו כשמנו;
מה
אמר: ולשאר כל דבריו
נד מו
ידענא ביה דלא פלח לעבודה זרה. הרי הוא כגוי;
אזל אשכחיה דיתיב עד צואריה בוורדא,
17
¯· ÔÂÚÓ˘ Ôאומר:
וקיימ זונות ערומות קמיה, יינו יי נס); 87
אמר ליה :אית לכו כי האי גוונא לעלמא דאתי? ואמרי לה:
אמר ליה :דיד עדיפא טפי מהאי. מותר בשתיה;
אמר ליה :טפי מהאי מי הוה? קתני מיהא:
אמר ליה: מז
ולשאר כל דבריו הרי הוא כגוי,
אתו איכא עלייכו אימתא דמלכותא, למאי הלכתא?
אנ לא תיהוי על אימתא דמלכותא. מח
לאו דמבטל עבודה זרה כגוי!?
אמר ליה:
אנא מיהא מאי אימתא דמלכותא איכא עלי? אמר ¯· :˜ÁˆÈ ¯· ÔÓÁלא,
עד דיתבי אתא ההוא פריסתקא דמלכא,
אמר ליה :קו דקבעי ל) מלכא. רש"י
.¯ÂÚÙÏ ‰Ê ‰Ê 1זה יש לו פעור שלו וזה יש לו פעור שלו ואשמעינ רישא דזה
רש"י
מבטל פעורו של חבירו וזה מבטל פעורו של חבירו וסיפא אשמעינ דאפילו זה
לפעור וזה למרקוליס מבטל זה את של חבירו:
.·˘Â˙ ¯‚ ÏÏÎÏ Â‡· ‡Ï Âχ 2שיהו ישראל מצווי להחיות שהרי א גוי^
.˙¢¯ Ô˙ÈÏ 9שאינו יכול לית רשותו לישראל אא''כ שכר ממנו מערב שבת: גמורי נצטוו על ע"ז^ ועל שאר המצות:
.˜Â˘· Â˙·˘ ¯Ó˘Ó 10בפרהסיא ואע''פ שהוא משומד^ לחלל שבת בצינעא: .˙ÂÏÈ· Ï·˘ ÏÎ 3ושאר כל המצות מקיי אי מפקידי אצלו יי בביתו
.˙¢¯ Ô˙ 11א היה פתח ביתו פתוח לחצר שישראל דרי בה ושכח ולא לזמ מרובה דאיכא למיחש לאיחלופי ביי שלו שהוא אסור כדקתני סיפא יינ
עירב עמה מבטל לה את רשותו של חצר וא לא ביטל אסור להוציא מבתיה כשמנ:
לחצר דהוה להו מוציאי מרשות המיוחדת לכל אחד לרשות שיש לזה חלק בה .ÔÈÈ Âψ‡ ÔÈ„ÁÈÈÓ Ï·‡ 4ישראל מניח בחנותו עד שיל) כדי מיל או יותר מה
וחכמי גזרו שלא להוציא מרשותו לרשות חבירו: שאי כ בגוי דהאי כיו דלא פלח לא נגע ולא מנס) ולמגע גוי^ דאתי מעלמא
.„ˆÈÎ 12ישראל הנות רשות אומר רשותי קנויה ל) וזה נוטלה ממנו ומוציא בביתו לא חיישינ דכיו דאי לו הנאה בכ) אינו מניחו ליגע ולאחלופי בזמ
לחצר: מועט ליכא למיחש:
.‰˜ 13הנוטל באמירה בעלמא בלא מת מעות: .ÂÈÈÎ ÂÓ˘ 5משמע שמנו אסור כיינו ולהחמיר בא:
.˙ÂÎÊÏ Íȯˆ Ôȇ 14על ידי קני: .ÂÈÈ ‡Ï‡ ÍÒ È‰ ÈÓ ÂӢ 6מותר בהנאה כשמנו וקוד שהותר השמ
.‡·¯Â˜ 15תשורה: באכילה קאי אבל בשתיה אסור:
.‡¯„È·‡Ï 16ש הגוי^: .ÍÒ ÔÈÈ ÂÈÈ 7דאינו מקפיד על מגע גוי^:
.‡„¯Â· 17במרח 3של וורדי: ^.È‚Π‡Â‰ ȯ‰ 8דכיו דלא מל חשוד הוא לכל התורה:
.ÂÈ‚Ï 11של יי נס) לאו דרכיה לאותוביה הלכ) אגרא לאו עליה קא מתייהב:
.ͯ„‰ Â˙‡ Ï˘ 12אפילו הוא מהל) ג' ימי: רש"י
.‰ÈÏ ÔȯӇ ÈÓ 13לחמר נכי ליה פחת לו שכר הלגי וכיו דכי לא מותיב לא
מנכי כי מותיב נמי אגרא לאו עליה מתחייב ושרי: .‡˙Â˘È· ÂÎÏ ÈÊÁÓÏ ‡ÈÚ·„ ‡ÈÚ 1עי המתאוה לראות רעתכ תעקר שהרי
.„''‰ 14דשוכר מניח עליה מזונות כל הדר) וחמר אינו מניח אלא מזונות יו הקב''ה ממלא כל תאוותכ שא שיחתכ מתבררת:
אחד: .ÍÈ˙¯˜È· 2לכבוד ל) לישראל קא מבשר נביא:
.Ô·ÊÓÏ ÁÈ΢„ ȇ 15בדר) הליכת מוצאי מזונות ליקח כל שעה: .‰˙‡¯ ‡Ï ÔÈÚ 3זולתי עי של הקב''ה את אשר יעשה למחכה לו לא נראה
.‡Â‡Ï ‡Â‡Ó 16ממסע למסע מהל) יו אחד כמו נטל ועבר תלתא אוני כבוד וגדולה דוגמתה:
דסנחריב: .‚''ڇ 4דהעברת חבית לאו לעיתותי ערב לאחר שנשל כל זמ שכר פעולתו
^.ÌÈÂ‚Ï ‡¯ÓÁ Â‰Ï ÍÈÙ˘ ‰Â‰ 17הוא היה מוכר לה יי ודר) למוכרי חביות אלא קוד גמר זמ שכירותו אמר לו העבר חבית של יי נס) קתני מתניתי
של יי לית ג החביות ללוקחי והכי אמרינ בהמפקיד )ב''מ מ (:איכא גולפי שכרו מותר בתמיה:
ושדריה שהלוקח מוכרו בחנות משתכר בה לבד מה שהוא משתכר ביי ורב .·¯Ú È˙Â˙ÈÚÏÂ 5דכבר נתחייב לו כל שכרו קוד העברת חבית:
איקא הוה שפי) להו מגולפי שלקחו ממנו ויהיב בזיקי דידהו: .¯Ó‡ ‡·¯ 6לעול דלא אמר ליה לעיתותי ערב:
.¯·ÚÓ 18לה את מעבר המי: .‡È˘˜ ‡Ï 7מתני' דקתני מותר כגו העבר לי חבית בפרוטה ונמצאת חבית
.ÈÙÏ‚ ‰ÈÏ Â·‰È 19דזבו מיניה באגרא: של יי נס) ביניה שדי פרוטה לנהרא א''נ לא שקיל מיד גוי^ ואינ) משתרו דהא
.Á¯Ë ‡˜ ÈÎ 20לשפו): לא שיי) שכר ההוא חבית בהדי אינ) דכל חדא קני אגרא באפי נפשא:
.Á¯Ë ‡˜ ‰È„È„· 21שהיי אינו נאסר עד שמגיע לקרקעית של זיקי דידהו זיקי 8וברייתא דכי לא אמר ליה לעיתותי ערב הוי כל שכרו אסור כגו דאמר ליה
של עור גולפי של חרס ולקמיה פרי) הא קא מעבר להו מעברא דהיינו לאחר העבר ק' חביות בק' פרוטות דכל כמה דלא אעברינהו לכולהו לא יהיב ליה מידי
שנאסר: הלכ) כולי אגרא שיי) ביה:
.ÂÓÂȘ· ‰ˆÂ¯ ‡‰Â 22לאחר שנאסר: .‡È˙‰Â 9בניחותא:
סא
הרי זה לא ימכרנו לגוי,
15
אי נמי 3
משנה )ב(:
תנ )כא(: יי נס) שנפל על גבי ענבי,
יי נס) שנפל על גבי ענבי, ידיח ,וה מותרות; 76
מותר,
‡· ÈÈאמר :במשהו;
כגו חומ 3שנפל על גבי גריסי. 1110
ו¯·‡ אמר :בנות טע. ונשתברה חבית של יי נס) ונפל על גביה,
בתר שמא אזלינ, ובא מעשה לפני חכמי והתירו.
והאי שמא לחוד ,והאי שמא לחוד,
והוה ליה מי בשאינו מינו, ההוא כרי דחיטי דנפל עליה חביתא דיי נס),
ס
ומי בשאינו מינו בנות טע. שרייה ¯·‡ לזבוניה לגוי.
תנ )כא(: איתיביה ¯· ȇÂÈÏ ¯· ‰ל¯·‡:
יי נס) שנפל על גבי ענבי,
ידיח ,וה מותרות; רש"י
סד
וא היו מבוקעות אסורות; .ȘÈÊ Â¯Ëˆ ‡Ï„ 1שלא יתבקעו הנודות שלה ויצטרכו לגולפי ולא יהבי להו
קא סלקא דעת) חמרא חדתא בענבי, ניהליה:
.‰ÈÈ„‰· È˙Ó„ 2דאי נמי מצטרו זיקי לא יהיב להו גולפי:
.‰ÈÈ„‰· ÈËȘ Ș„Òȯ٠''‡ 3כלי רקי לקבל היי היוצא מ הנודות כשה
מתבקעי דלא איכפת להו אי מצטרו זיקי:
רש"י
.‡¯˜ÈÚÓ ‡È¯·ÓÏ Ï''‡„ 4רב איקא ריש נהרא הוה וא''ל למברויא לספ
מעיקרא הרי ימי רבי כל עת שיגיעו אנשי הללו העביר בחנ:
.ÌȇÏΠ· „·‡˘ 14שארוג כלאי חוט אחד ואי מקומו ניכר: .ȯËȘ 5קישרי סימ הוא מוסר לה ומכיר הספ ומעביר ואיהו לא טרח
^.ÈÂ‚Ï Â¯ÎÓÈ ‡Ï 15כדמפרש שמא יחזור וימכור לישראל וה''נ איכא למיחש מידי:
שמא יחזור וימכר לישראל: .ÌÁÈ„È :'È˙Ó 6במי וא היו מבוקעות אסורות:
.˙ÓÏ ÔÈÎȯÎ˙ 16דכתיב במתי חפשי כיו שמת אד נעשה חפשי מ המצות: 7וכ יי שנפל לתו) החומ 3כו' לא גרס:
.‰ÈÙÓÏ 17דתו לא זבי להו ישראל מגוי^ דפת אסורה: .˙¯‚¯‚ 8תאני יבשי:
.χ¯˘È ÈÙ· ‡Ï˘ 18דאי חזי ישראל דישראל חבריה מזבי ליה לגוי^ הדר .ÌÚË Ô˙· Â˙‡‰·˘ ÏÎ 9שנהנה בטעמו של איסור דהיינו בנות טע לשבח
זבי ליה איהו מיד גוי^ דסבר פת של היתר היא שישראל אפאה: אסור וכל שאי בהנאתו בנות טע שנהנה בטעמו:
.‰ÈȯȈ 19סדק שבחיטי: .ÔÈÒȯ‚ ÍÂ˙Ï ÏÙ˘ ıÓÂÁ Ô‚Π10דנות טע לפג הוא מותר:
.‰ÈȯȈ 20לשו מיצטרו זיקי )לעיל ל:(. 11וכ היו עושי כו' לא גרסי' במתני':
.‡˜È˙Ú ‡¯ÓÁ 21טעמו ניכר בענבי: .¯Â˙ÒÏ ‰˘ÚÓ :'Ó‚ 12יש אד שמביא ראיות לסתור את דבריו קתני א יש
.‡˙„Á ‡¯ÓÁ 22בנות טע וכל היכא דאיתמר נות טע ואי טעמו ניכר הוה בה בנות טע אסורות והדר תני מעשה דגרוגרות והתירו:
שיעורא בששי: .˙¯‚¯‚ 13היי פוגמ:
ריחיה חלא וטעמא חמרא חלא, 9 וחמירא דחיטי וחמירא דשערי 2
שאי טע כמו ,אלא ריחסט כמו. 13 הואיל וראוי למתק בה את הקדירה;
ו‡·?!ÈÈ אי אמרת בשלמא בתר טעמא אזלינ
כולי חד טעמא הוא;
אלא אי אמרת בתר שמא אזלינ
רש"י
האי שמא לחוד והאי שמא לחוד!?
.‡È‰ Ó''¯ ÈÓ ‡‰ ÍÏ ¯Ó‡ ‡·¯Â 6ואע''ג דלא שוו לא בשמא ולא בטעמא
קאמר דמצטרפי ודחזקיה ליתא: רש"י
.‡¯ÓÁ Â‚Ï ÏÙ˘ ‡ÏÁ 7חלא דאיסור לגו חמרא דהיתר דברי הכל בנות טע
דכי נפיל לגויה לא הוי דמי ליה לא בריחא ולא בטעמא שאי היי מבטל ריח .‡¯ÎÈ˘„ ‡ÏÁ ‡¯ÓÁ„ ‡ÏÁ 1חד דאיסור וחד דהיתר:
החומ 3עד שנתרבה לתוכו ולא החומ 3מבטל ריח היי משו דרובא חמרא: .È¯Ú˘„ ‡¯ÈÓÁ ÈËÈÁ„ ‡¯ÈÓÁ 2חד דחולי וחד דתרומה ונפלו זה לתו) זה:
.‡ÏÁ Â‚Ï ‡¯ÓÁ Ï·‡ 8משעה שהגיע לאויר הכלי נהפ) היי בריחו לריח .‰˘Ó· ÂÈÓ· ÔÈÓ ÏΠ3לקמ פסקינ דלאו הלכתא הכי אלא אפילו מי במינו
החומ 3וקוד שנתערבו היו שוי בריח: בנות טע חו 3מטבל ויי נס):
.‡ÏÁ ‰ÈÁȯ 9יי זה סמו) לעירובו היה ריחיה חלא וטעמיה חמרא ובתר ריחיה .ÔÈٯˈÓ ÔȯÂÒ‡ '‚ ÔÈÓ Â‡ „Á‡ ÔÈÓ Ô‰Â ˙ÂÓ˘ '‚ ÌÈ˘ ÔÈÏ·˙ 4ה''ג
אזלינ וכשנתערבו הוה ליה מי במינו: במסכת ערלה ג' שמות וה מי אחד כגו פלפל לב פלפל שחור פלפל ארו) או
.‡‰È˙ ˙· 10נקב נוקבי במגופת חבית להריח את היי לבודקו א יכול מי ג' וג' שמות יש לה אסורי ומצטרפי א נפלו לקדירה ולא בזה כדי לתבל
להתקיי: ולא בזה כדי לתבל ונצטרפו ותיבלו וה של איסור מצטרפי לאוסרה ואמר
11להריח גוי^ ביי ישראל שפיר דמי: חזקיה הכא דקאמר מי ג' וג' שמות לה מצטרפי אע''ג דתלתא מיני נינהו
.˙¯˙ÂÓ ˙Ù‰ 12לזרי: ובשמא נמי לא שוו:
.ÔÂÓÎ Áȯ ‡Ï‡ ÔÂÓÎ ÌÚË ‰· Ôȇ˘ 13ואי משו דהוסק לא איכפת ל^ .ÔȘÒÚ ‰˜È˙Ó ÈÈÓ· 5שכול טעמ מתוק ומש''ה מצטרפי דטעמ שוה
דתרומה אי איסורה איסור הנאה: למתק בה הקדירה:
קדירה זו חסירה מלח ,יתירה מלח, ל‡· ÈÈמי לימא תנאי היא?
4 3
ולימא
א נת טע לפג מותר!? זה הכלל:
הא קמשמע ל
דא על גב דאיכא מילי אחרנייתא דפגמה בהדיה. כל שבהנאתו בנותן טעם כו'.
אמר ¯· ‰„‰Èאמר ˘:χÂÓ
הכי הלכתא. 7
רש"י
ואמר ¯· ‰„‰Èאמר ˘:χÂÓ
.ÔÈ˘ÂÚ Âȉ ÔΠ10נותני חומ 3לתו) הגריסי צונ והיה משביח ורב דימי 8
לא שנו אלא שנפל לתו) גריסי רותחי,
קאמר לה:
.'ÂÎ Â¯Ó‡È˘ ‡Ï 11חומרא היא כלומר לא שיוכלו לתת פג בתבשיל מחמת
אבל נפל לתו) גריסי צונע והרתיח
9
דבר אחר כגו שתהא חסירה מלח או יתירה דא נפג מחמת דבר אחר אי נעשה כמי שהשביח ולבסו פג ואסור.
תולי הפג באיסור ואסור:
.‡Ï‡ 12איזהו טע לפג שמותר:
וכ אמרעא ¯· ‰Á ¯· ¯· ‰אמר ¯·:ÔÁÂÈ È
.‰¯ÈÒÁ ‰È‡˘ ÏÎ 13שו תקו ואינה נאכלת מפני זה כלומר ואיסור זה פוג לא שנו אלא שנפל לתו) גריסי רותחי,
טעמה ואינה נאכלת לאו דוקא דכיו דפגימתה פורתא קרי לה אינה נאכלת: אבל נפל לתו) גריסי צונעב והרתיח
.ȯӇ„ ‡Îȇ 14הא דריש לקיש לקולא: נעשה כמי שהשביח ולבסו פג ואסור.
.'ÂÎ ¯Ó‡ Ôȇ ¯Ӈ˘ Ì‚ÙÏ ÌÚË Ô˙ 15כלומר אי תולי הפג בדבר אחר עג
לומר חסירה היא מלח ואילו היתה כתיקונה לא היה זה האיסור פוגמה שהמלח וכ כי אתא ¯· „ ÈÓÈאמר ¯·:ÔÁÂÈ È
היה מבטל את פגימת טע האיסור ומתקנו אלא כיו דטע האיסור פוגמה עד
לא שנו אלא שנפל לתו) גריסי רותחי,
עכשיו כמות שהיא הוי פג ומותר: עה
‰Ê Ô‚ΠÏÚ ү٠˙ÏÈ· Ȅη ˙ÈÊΠ‰Ê ÂÈÏÚ ÔȘÂÏ Â˘ÓÓ ÂÓÚˢ ÏÎ 16 אבל נפל לתו) גריסי צונ והרתיח
‡ .Ò¯Ù ˙ÏÈ· Ȅη ˙ÈÊÎ ¯ÂÚÈ˘ ¯Óהלכה למשה מסיני שא יש בכשיעור פרס
של תבשיל כזית מ האיסור לוקי עליו אע''פ שאי כזית של איסור נאכל בבת רש"י
אחת כיו דאינו שוהה באכילתו משהתחיל לאוכלו עד שגמרו אלא כדי אכילת
פרס מצטרפת אכילתו ולוקה אבל א אי בכדי אכילת פרס של תבשיל כזית^
איסור הואיל ושוהה באכילתו כזית יותר מכדי אכילת פרס הוו להו כשתי .¯Ò‡ ¯È‡Ó È·¯ 1לפי ששאבה את ריח היי:
אכילות של שני ימי ואי לוקי דקי להו לרבנ דאכילת פרס הוי שיעור .‡·¯Ï 2דאמר לאו מילתא היא ודאי על כורחיה כתנאי אמרה למילתיה ולאו
שהיית אכילה ופרס היא חצי ככר של עירובי תחומי ושיערו חכמי ככר מג' דברי הכל היא דהא ר''מ אוסר וליכא למימר איסור אלא משו ריחא:
לקב חציה לבית המנוגע שנאמר בה והאוכל בבית יכבס בגדיו פרשוהו חכמי .ÈÈ·‡Ï 3דאמר מילתא היא:
לשוהה בה שיעור אכילה כדתניא והאוכל בבית והשוכב בבית אי לי אלא שוכב .‡È‰ ȇ˙Î ‡ÓÈÏ 4מי אמרינ ר' יהודה לית ליה דאביי או דלמא לעול אית
ואוכל לא אוכל ולא שוכב מני תלמוד לומר יכבס את בגדיו ריבה א כ מה ליה וטעמא דרבי יהודה הכא דקסבר אי ריח היי נכנס בפת אבל בבת תיהא
תלמוד לומר האוכל והשוכב לית שיעור לשוכב כדי אכילה וכמה היא אכילה דריח נס) נכנס בגו מודי:
כדי אכילת פרס והוא ארבע ביצי: .‰¯ÂÒ‡ ÏΉ ȯ·„ 5דודאי עייל בה ריחא:
.¢ÓÓ ‡Ï ÂÓÚË 17כגו חלב שנפל לקדרה או חלב שנפל נימוח שאי ממשו .È„È„ ȇ‰Â 6האי בת תיהא דאסרנא כפת חמה וחבית פתוחה דמי:
בעי: .‡˙Îω ÈΉ 7דנות טע לפג מותר:
.Ì‚ÙÏ ÌÚË ‰·È¯ ̇ 18הא ריבה קולא משמע שאע''פ שנפג מחמת דבר .ıÓÂÁ 8פוג גריסי רותחי ומשביח את הצונ:
אחר א הועיל איסור זה לרבות את הפג מותר: .ÔÁÈ˙¯‰Â 9על האור אחר שנפל החומ 3לתוכ:
ו¯·?!ÔÂÚÓ˘ È
סרוחה מעיקרא לא צריכא מיעוטא, והלכתא כלישנא בתרא ד¯.˘È˜Ï ˘È
1
אי ,והתניא:
אמר :‡ÏÂÚ אחד נות טע לפג ואחד נות טע לשבח אסור,
‡‚Áלא מידע ידע מאי קאמרי רבנ דברי ¯·;¯È‡Ó È
תיובתא קא מותיב? ¯· ÔÂÚÓ˘ Èאומר:
הכא במאי עסקינ? לשבח אסור,
כגו שנפל לתו) גריסי צונני והרתיח, ולפג מותר.
נעשה כמי שהשביח ולבסו פג ואסור.
מאי טעמיה ד¯·?¯È‡Ó È
ו¯· ÔÁÂÈ Èאמר: 13
עח
גמר מגיעולי גוי, 4
בפוג מעיקרא מחלוקת. גיעולי גויעט לאו נות טע לפג הוא ,ואסר רחמנא;
5
פ
ולא תניא לה במתניתי? ו¯· ,ÔÂÚÓ˘ Èמאי טעמיה?
נפק דק ואשכח, דתניא:
פא
דתנ )ערלה ב:ט(: ֹאכל ּו ָכל נְ ֵבלָ ה לַ ֵּגר אֲ ׁ ֶשר ִּב ׁ ְש ָע ֶר ָ
יך" )דברי יד,כא(, "ל ֹא ת ְ
פב
שאור של חולי שנפל לתו) העיסה וחימצה, 15
בלָ ה"* , סח .כל הראויה "לַ ּגֵר" קרויה "נְ ֵ
ואחר כ) נפל שאור של תרומה ,או שאור של כלאי הכר, שאי ראויה לגר אינה קרויה נבלה. 8
ו¯·?!ÔÂÚÓ˘ È
כשהשביחו שניה השביחו,
15
נפל של תרומה תחלה 4
16
ליצטר היתר ואיסור בהדי הדדי וליתסר!? אסור;
¯· ÔÂÚÓ˘ Èלטעמיה דאמר: ו¯· ÔÂÚÓ˘ Èמתיר;
אפילו איסור ,ואיסור נמי לא מיצטרפי, והא הכא דפג מעיקרא ופליגי!
דתנ )ערלה ב:א(: וכי תימא
הערלה וכלאי הכר ...מצטרפי... 17
סח :הכא נמי * כד¯·,‡¯ÈÊ È
7
ואפילו הכי אסריה רחמנא, נפל של תרומה תחלה דברי הכל אסור!
הלכ) נות טע לפג נמי אסור. אלא לאו שמע מינה
בפג מעיקרא מחלוקת;
אמרו ליה רבנ ל¯· ˘˘˙: שמע מינה.
אלא מעתה ליטמא לח ויבש,
22 21
הני תלתא בבי דקתני למה לי? 9
שכבת זרע תטמא לח ויבש, השביח ולבסו פג דברי הכל אסור;
אלמה תנ: אלא רישא למה לי?
השתא ומה סיפא דלא קא משבח כלל אסרי רבנ,
11
רש"י
.‡˘È¯ 12דתרומה אשבחיה בהדי שאור דחולי ברישא והדר פגמה תרוייהו
מיבעיא: רש"י
.Íȯˈ‡ ˘''¯Ï 13לאשמועינ דר' שמעו מתיר:
.¯ÂÒȇ ˙Á‡ ‰Ú˘· ıÓÁ˙˘ ‰Ï ̯‚ ÈÓ 14ונמצא דהשביחו ולבסו פג .˙¯Á‡ ˙ÂÒÈÚ ‰ÓÎ ‰· ÚÓÁÏ ‰È‡¯Â 1של תרומה הלכ) חימו 3דיותר מדאי
ובההיא הא קא מודית ל דאסור: אע''פ שפג הוא לעני אכילה שבח הוא לעני חימוע עיסות אחרות:
.ÂÁÈ·˘‰ Ì‰È˘ 15ולא האיסור לבדו השביחו: .ÂÏÙ˘ ÔÈÏÂÁ Ï˘Â ‰Ó¯˙ Ï˘ ¯Â‡˘ 2ביחד לתו) העיסה ויש בכל אחד כדי
.¯Ò˙ÈÏÂ 16משו משביח ולבסו פג דמודי ר''ש בה: לחמ 3וחימצוה יותר מדאי לפוגמה:
.ÔÈÙ¯ËˆÓ Ì¯Î‰ ȇÏΠ‰Ï¯Ú‰ 17א נפלו שניה לפחות ממאתי: .¯È˙Ó ˘''¯ 3שפגמוה:
.‡Î‰Â 18גבי שר 3היינו טעמא דאסור בפג: .¯ÂÒ‡ ‰''„ ‰ÏÁ˙ ‰Ó¯˙ Ï˘ ÏÙ 4הואיל ומשביחה בתחלה אע''פ שחזר
.‡‰„ 19איסור שר 3חידוש הוא: והועיל לפוגמה כשנפל שאור של חולי אחריו ושניה פגמוה הוי משביח
.ÒȇÓÈÓ ‡‰„ 20ובלאו אזהרה בדילי אינשי מיניה ולמה ליה דאזהר רחמנא ולבסו פג ואסור ולקמ פרי) א כ רישא נמי ר''ש הרי השביח של תרומה
עליה ש''מ אפי' נות טע לפג אסור: ע של חולי תחלה:
.‰˙ÚÓ ‡Ï‡ 21אי חידוש הוא: .ÔÈÏÂÁ Ï˘ ÏÙ 5וחימצה:
.˘·È ÁÏ ‡ÓËÈ 22שהרי מאוס הוא ובדילי אינשי ממגעו למה ליה דאזהר .‰Ó¯˙ Ï˘ ÏÙ ÔΠȯÁ‡Â 6דהיינו פוג מעיקרו אסור ור''ש מתיר:
רחמנא עליה ש''מ אפי' כשהוא יבש מטמא: .‡¯ÈÊ È·¯„Î 7דחימו 3יותר מדאי שבח הוא לעני חימו 3עיסות אחרות:
.Ô˙ ‰Óχ 23במסכת נדה )נד (:אבל השר 3ושכבת זרע מטמאי לחי ואי .‰ÏÁ˙ ‰Ó¯˙ Ï˘ ÏÙ È˙˜‰Â 8דהשביח ולבסו פג הוא ומודי ר''ש בה:
מטמאי יבשי אלא לאו ש''מ לא מאיס שר 3ולאו חידוש ואיצטרי) לאזהורי .È·· ‡˙Ï˙ 9רישא היכא דנפלו כאחת ואשמועינ פלוגתא:
עליה דגוי^ אכלי: .‡˙ÚÈˆÓ 10נפל של תרומה תחלה בבא דסיפא יי שנפל לתו) עדשי מציעתא
.Ú¯Ê ˙·Î˘ ÍÈÓÚËÈÏ 24הא ודאי ממאיס ובדילי אינשי ממגעו וחידוש הוא נמי אשמעינ דהשביח ולבסו פג דברי הכל אסור:
תטמא לח ויבש: .ÏÏÎ Á·˘Ó ‡Ï„ ‡ÙÈÒ 11יי בעדשי אסרי רבנ:
אידי ואידי בשיתי, " ׁ ִש ְכ ַבת זָ ַרע" )ויקרא טו,טז( אמר רחמנא בראויה להזריע,
2
.¯Ó˙˘Ó‰ ˙˜ÊÁ· ‰È‰ ̇ :'È˙Ó 9מפרש בגמרא שאע''פ שהפליג ישראל מ ¯· ˘ ‡˜È‡ ·¯„ ‰È¯· χÂÓשיער בשיכרא בשיתי.
הגוי מיל א לא הודיעו שהוא מפליג מות' דמירתת גוי^ כל שעתא השתא אתי:
.‚ÈÏÙÓ˘ ÂÚȄ‰ ̇ 10שמתרחק וחביות סתומות היו:
11שיעורו · .·Â‚È ÌÂ˙ÒÈ ÌÂ˙˘È˘ È„Îא שהה כדי שיקוב הנכרי^ נקב רש"י
במגופת החבית ויחזור ויסתו הנקב ותיבש הסתימה אסור:
.¯Ó‡ ‚''·˘¯ 12אינו נאסר אלא עד שישהא כדי שיפתח את כל מגופת החבית .‡Ï‡ 1שאני לעני טומאה אע''ג דחידוש הוא גזירת הכתוב היא דלח ולא יבש
וא''א לנוטלה שלא תשבר כולה: דכתיב כל אשר יפול עליו מה במות כעי מות כשה לחי:
.Û‚È 13ויעשה מגופה אחרת חדשה: .ÚÈ¯Ê‰Ï ‰È‡¯· ‡ÓÁ¯ ¯Ó‡ Ú¯Ê ˙·Î˘ 2או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע:
.·Â‚È˙ 14ותיבש אבל לשתימת חור לא חששו משו דמינכרא ושתו לשו
שתו העי )במדבר כד( עי פתוחה דשפיר חזי: .‡˙Ó„ 3עכבר של יישוב מאיס:
.‰ÈÙÒ· ‡ Ô¯˜· ÂÈÈ ÁÈÓ‰ 15ע הנכרי^: .‡¯·„„ ¯·ÎÚ 4אשקור''ל בלע''ז:
.Íω 16ישראל בקפנדריא דר) קצרה: .È‡Ó ‡ÏÁ Â‚Ï ÏÙ 5מי אמרינ החומ 3טעמו קשה ואי השר 3מפיגו לתת בו
.ıÁ¯Â ‰È„ÓÏ ÒΠ17במרח 3מותר כיו דגוי^ לא ידע דשהי מרתת ולא נגע: טע:
.Ș·Ï„ 18משנויי''ר: .Ë˯Óȇ ÈËÂ˯Óȇ 6לחתיכות דקות קטנות ושר 3איסורו בכעדשה כטומאתו
.¯ÂÒ‡ ÔÁÏ¢‰ ÏÚ˘ ‰Ó 19דמימר אמר גוי^ זה ישראל זה זמנני לאכול וחיישינ דלמא בולע חתיכות שר 3בהדי חומ:3
ולשתות ונגע: .ÔÈ˘ÓÁ· 7כיו דחומ 3טעמו קשה לא בעי שתי לבטוליה דאפילו בחמשי לא
.¯˙ÂÓ È˜·Ï„‰ ÏÚ˘ 20דאי מוכ לסעודה זו: יהיב ביה טעמא:
סתומות מותרות
3
קג
היה אוכל עמו על השולח, דסבר דלמא אתי וחזי ליה,
והניח לפניוקד לגי על השולח ,ולגיקה על הדולבקי, אבל בקרו או בספינה
והניח ויצא אימא דמפליג לה לספינתיה ועביד מאי דבעי;
10
רש"י
רש"י .‰˙¢ ‚ÊÂÓ È‰ ÂÏ ¯Ó‡ ̇ 1הואיל וחיזק את ידיו ברשות במקצת סמכא
דעתיה ונגע בכוליה:
.„ÈÒ Ï˘· ˙˜ÂÏÁÓ 11במגופה של סיד שהיא לבנה הוא דחיישי רבנ לשתומא .˙ÂÁÂ˙Ù ˙ÂÈ·Á 2שבבית אסורות:
דכיו דלב הוא לא מינכר בי חדש ליש: .˙¯˙ÂÓ ˙ÂÓÂ˙Ò 3עד שישהא שיפתח ויגו ויגוב וסתמא כרב שמעו מדלא
.ËÈË Ï˘ Ï·‡ 12שהוא שחור בתחלתו ואע''פ שהוא נגוב אינו מלבי עד יו קתני שישתו:
או יומי דברי הכל לא חיישינ לשתומא דמינכרא שתימת החור כשאר המגופה .‡ÙÈÒ ‡˘ ȇÓ ‡˘È¯ ‡˘ È‡Ó :'Ó‚ 4הא קא חזו להו דנגע דקתני טעוני
ואינו אסור עד שישהא כדי שיפתח ויגו מגופה חדשה ותנגוב: טהרות והני לאו חביות נינהו שיהו סתומות:
.¯ÎÈ ÂÓÂ˙˘ ‡Ï‰Â 13א היה נוקב חור הרי הוא ניכר: .ÂȯÓÁ ¯‰ËÓ· 5שהטביל ומגע טהור:
.‰ÏÚÓÏÓ ÔÈ· 14שזה חדש והמגופה ישנה: .¯ȷÁ Ú‚Ó ÏÚ 6הפוגע בו בדר) ולא נטהר לכ):
.‰ËÓÏÓ ÔÈ· 15כשיפתח ישראל את המגופה יראה מתחתיה אותה סתימה לפי .ÈÓ ‡˘È¯ 7כיו שהפליג איכא למיחש הכי:
שלמעלה מירח הנכרי^ והשווה סתומו אבל למטה לא יכול למרח וניכר: .ÔÂ˙Ï˜Ú Í¯„ ^Ì‰Ï ‡·· 8כשבעל הבית יכול לבא דר) עקלתו דמירתת
.„ÈÒ Ï˘· ˙¯Ó‡ ȇ ‡Ï‡ 16קאמרי רבנ הא לא ידיע שתומו מלמעלה והיכי השתא אתי:
קתני בי מלמעלה בי מלמטה: .ȯΠ‡˙ ȇ„ 9נכרי^ שהיה מעביר כדי יי:
.ÌÈÏÁ„ 17מתמלא הנקב מלמטה כלמעלה חלי סלדי''ר בלע''ז: .ÈÚ·„ È‡Ó „È·Ú 10ואפי' לא הודיעו שהפליג ליתסר:
ההוא אושפיזא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל וגוי, מהו דתימא? 2
אישתכח גויקטז דהוה קאיקיז בי דני, כולה ¯· χÈÏÓ‚ Ô· ÔÂÚÓ˘ Ôקתני לה;
אמרקיח ¯·‡: קא משמע ל.
אי אית ליה לאישתמוטי חמרא אסיר, 11
מימר אמר:
השתא מדכר ליה לחמריה והדר אתי. זונה ישראלית וגויקט מסובי
חמרא אסור;
ההוא ישראל וגויקכ דהוו יתיבי בארבא, מאי טעמא?
שמע ישראל קל שיפורי דבי שימשי,
15
הואיל וזילה עלייהו ,בתרייהו גרירא.
6
נפק ואזל,
אמר ¯·‡ :חמרא שרי, קי
ההוא ביתא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל וגוי,
מימר אמר: קיא
על גוי,
השתא מדכר ליה לחמריה והדר אתי; אחדה לדשא באפיה ,והוה ביזעא בדשא,
ואי משו שבתא 16
אמרקיב ¯·‡:
אמרקכא ¯·‡ :אמר לי איסור גיורא, כל דלהדי ביזעא שרי, 7
כי הוינ בארמיות אמרינ :יהודאי לא מנטרי שבתא, דהאי גיסא והאי גיסא אסור. 8
עובדא הוה קמיה ד¯· ¯ÊÚχ Èושרא, איטשא נמי ישראל אחוריי וקא חזי לי.
ולא ידענא, 14
אי משו דסבר לה כ¯· ¯ÊÚÈχ Èדאמר: הנהו גנבי דסלקי לפומבדיתא ופתחו חביתא טובא,
ספק ביאה טהור; אמר ¯·‡ :חמרא שרי,
אי משו דסבר מאי טעמא?
רובא דאזלי בהדי פולמוסא ישראל נינהו.
15 רובא גנבי ישראל נינהו.
אי הכי
האי ספק ביאה ,ספק מגע הוא!? הוה עובדא בנהרדעי,
כיו דמפתחי טובא 16 ואמר ˘ :χÂÓחמרא שרי.
אימא אדעתא דממונא פתחו ,וכספק ביאה דמי. כמא? כ¯· ¯ÊÚÈχ Èדאמר:
ספק ביאה טהור, 2
ההיא מסוביתא,
17
דתנ )טהרות ו:ה(:
קלב קלא
דמסרה לה מפתחה לגויה, הנכנס לבקעה בימות הגשמי וטומאה בשדה פלונית,
4 3
אמר ¯· ˜ÁˆÈ Èאמר ¯·:¯ÊÚχ È ואמר הלכתי למקוקכד הלז, 5
עובדא הוה בי מדרשא ואמרו: ואיני יודע א נכנסתי לאותה שדה א לא נכנסתי,
קכה
לא מסרה לה אלא שמירת מפתח בלבד.
18
¯· ¯ÊÚÈχ Èמטהר ו ÌÈÓÎÁמטמאי.
קכו
אמר ‡·:ÈÈ שהיה ¯· ¯ÊÚÈχ Èאומר:
קכז
א אנ נמי תנינא )טהרות ז:א(: ספק ביאה טהור;
קכח
חבר שמסר מפתחקלג לע האר - 3טהרותיו טהורות, ספק מגע טומאה טמא,
קכט
לפי שלא מסר לו אלא שמירת מפתח בלבד; וחכמי מטמאי;
קל
השתא טהרותיו טהורות, הא ספק ביאה ,ספק מגע הוא?!
יי נס) מיבעיא? 19 לא,
שאני הת,
למימרא, 20
כיו דאיכא דפתחי לשו ממונא 6
דטהרות אלימי מיי נס)? הוה ליה ספק ספיקא* . 7
ע:
אי,
דאיתמר:
חצר שחלקה במסיפס, 21
ההיא רביתא דאישתכח דהות בי דני, 8
מיתיבי: 23
ההוא פולמוסא דסליק לנהרדעא,
13
רש"י
לבעול יש פנאי.
10
וא על פי שידו של ע האר 3מגעת לש;
קשיא ל¯·!?
משנה )ז(: אמר ל) ¯· שאני הת,
האומני של ישראל, שנתפס עליו כגנב.
ששלח לה נכריקלו חבית של יי נס) בשכר
מותר לומר לו:קלז ת לנו את דמיה; 11 תא שמע:
ואקלח משנכנסה לרשות ¯· χÈÏÓ‚ Ô· ÔÂÚÓ˘ Ôאומר:
אסור. גגו של חבר למעלה מגגו של ע האר,3
אותו חבר שוטח ש פירות ומניח ש כלי,
ובלבד שלא תהא ידו של ע האר 3מגעת לש;
גמרא: קשיא ל¯·?!ÔÁÂÈ È
אמר ¯· ‰„‰Èאמר ¯·: אמר ל) ¯· ÔÁÂÈ È
מותר לאד לומר לגויקלט צא והפס עלי מנת המל).
12
שאני הת, 2
לה אלא מעות ותניא לעיל )סד (.ישראל שנושה בגוי מנה מכר עבוד' זרה^
והביא לו יי נס) והביא לו מותר:
כל כהנות שנמצאו שקלה פסולות!? 8
.ÍÏÓ‰ ˙Ó ÈÏÚ Òى ‡ˆ :'Ó‚ 12ארנונא שהיו נותני מתבואותיה אמר ¯· :ȯÓ
ומבהמותיה עישור וישראל זה שחייב לתת למל) יי מותר לומר לגוי^ הפס לנס) אי פנאי, 9
עלי אע''ג דקא יהיב האי גוי^ יי נס) והאי ישראל הוא פרעיה דמיה כיו דהוה
מצי לסלוקי לשליחא דמלכא בזוזי כי יהיב ליה גוי^ יי נס) לאו שלוחיה
דישראל הוא: רש"י
.¯ˆÂÚÏ È˙Á˙ ÏÂÚ 13היכנס במקומי להפיס את השוטר כמו זה יעצור בעמי .Ì˘ ÁË¢ 1בפנימית אבל אי הוי איפכא דחיצונה של חבר כיו דהוי לע
)שמואל א ט( ל''א לשו אוצר שממונה על אוצרות יי ושמ של מל) לגבות האר 3דריסת הרגל בחיצונה אי חבר שוטח ש פירותיו מ''מ קשיא לרב דקתני
ולאצור: אע''פ שידו של ע האר 3מגעת לש:
.˙¯Ó‡˜ È˙Á˙ ÏÂÚ 14כיו דא''ל עול תחתי הוי משמע הוי במקומי וכל מאי .·‚Î ÂÈÏÚ ÒÙ˙„ ÌÂ˘Ó Ì˙‰ 2דמה לו בפנימית אבל חלוקה דכחצר אחד
דיהיב ליה גוי^ הוי כאילו יהביה ישראל דהא במקומו הוא: דמי כי עייל ידיה לא מתפיס כגנב:
.‡‰ 15דרב יהודה לא דמיא אלא לסיפא: .ȯˆÓ‡ 3דגג קמצרנא אני מכוי למדת בני שאני רוצה למדוד לכ) הושטתי
.¯ˆÂÚ‰ ÔÓ ÈËÏÓ ÂÏ ¯Ó‡ Ï·‡ 16דאפשר לסלוקיה בזוזי הלכ) למיתב ליה את ידי לשו אחר מתשובת הגאוני מתמוגג אני אשטנדלינ''ר בלע''ז וגרסי'
חמרא לאו שלוחיה הוא: אימצודי קא ממצדנא:
^.ȯÎÏ ÂÈÈ ¯ÎÂÓ‰ :'È˙Ó 17פסק עמו מעות עד שלא מדד דמיו מותרי .‚‚ „ˆ· 4שאינו גבוה ממנו וליכא למימר מתמוגג אני כשמושיט ידו ש:
מפרש בגמרא טעמא איכא דמוקי לה משו משיכה בגוי^ קנה הלכ) כשמודד .‚''·˘¯Î ȯӇ„ ‡‡ 5דאמר לעיל ובלבד שלא תהא ידו של ע האר 3מגעת
היינו משיכה וקנייה גוי מיד דהוה ליה לישראל זוזי גבי דגוי^ בהלואה ויי נס) ש ולרב לא שאני ליה בי שגג חבר למעלה בי שהוא שוה לו:
לא הוי עד דנגע ביה: .˙˘Ï· :'È˙Ó 6חיל על ש שמחפשי וחותרי קרי להו בולשת כדמתרגמינ
.ÔȯÂÒ‡ ÂÈÓ„ ˜ÒÙ ‡Ï˘ „Ú „„Ó 18דגוי^ לא קנייה במשיכה דכיו דלא פסק ויחפש ובלש:
דמיו לא סמכה דעתיה הלכ) כי נגע ביה הוי יי נס) דישראל ואיכא דמוקי לה .̘¯Î :'Ó‚ 7מתרגמינ מצור כרקומי:
כשהקדי לו גוי^ מעות לישראל ובגמרא מפרש לה: .˙‰ΠÏÎ 8הנמצאות בתוכה פסולות לבעליה דאשת כה אסורה א באונס
.‰Â˜ È‚· ‰ÎÈ˘Ó :'Ó‚ 19אע''ג דלא יהיב גוי^ דמי לישראל משי) מיניה אבל אשת ישראל לא הא הכא דשעת מלחמה היא וקתני אסורות דיש פנאי
קנייה וכ ישראל מגוי^: לבעול:
דקמא קמא אינסי) ליה. דהני פרסאי משדרי פרדשני להדדי ולא הדרי בהו.
2 1
וכמא? 12
¯· ‡˘ Èאמר:3
קמד
כי כייליתו חמרא לגוי
מיתיבי: שקלו זוזי מינייהו והדר כייל להו,
קנ
הלוקח גרוטאות מ הגוי ומצא בה עבודה זרה,
17 ואי לא נקיטו בהדייהו זוזי,
א עד שלא נת מעות מש) יחזיר,
18 אוזיפונהו והדר שקילו מינייהו,
א משנת מעות מש) יולי) לי המלח;
19 כי היכי דתיהוי הלואה גבייהו,
אי סלקא דעת) משיכה בגויקנא קונה דאי לא עבדיתו הכי
אמאי יחזיר? כי קא הוי יי נס) ברשותייכו קא הוי,
אמר ‡·:ÈÈ וכי שקילתו דמי יי נס) קא שקילתו;
קמה
משו דמיחזי כי מקח טעות.
20 קונה* , עא :ואי סלקא דעת) משיכה בגוי
אמר ¯·‡: מדמשכיה גויקמו קנייה,
6
אומר ימכר כולו לגוי^ חו 3מדמי יי נס) שבו אלמא משו תערובת יי נס) לא
מיתסר בהנאה חמרא דישראל ואנ קי ל כל מקו ששנה רב שמעו במשנתנו
הלכה כמותו:
רש"י
.·¯Ï ‡Ï‡ ‡ÓÚË ‡Â‰ È„ÈÓ 14ה) קושיא למא רמיית ליה אלא לרב דאמר
לסבוייתא למישקל דמי ברישא לדידיה לא תירמיה דאיהו אמר בהדיא דאי
הלכה כרב שמעו: .È˘„¯Ù 1דורו:
.˙¯Á‡ ˙ÂÈ·Á· ·¯Ú˙˘ ˙È·Á· ‡Ï‡ 15דשקיל חד מינייהו ושדי אנהרא^ .‰· ȯ„‰ ‡Ï 2השולחי אלמא במשיכה קנינהו המקבלי ל''א מתשובת
ואינ) שרו בהנאה: הגאוני פרדשני מי שיש לו כור חיטי למכור פוסק דמי ללוקח והול) לביתו
.ÔÈÈ· ÔÈÈ ‡Ï Ï·‡ 16דכי נתערב יי נס) ביי כשר כולו אסור ואי קשיא אביי ומשגר לו קב חיטי לראות כמה ה יפות וא מעכב הלוקח אותו קב אצלו
ורבא היכי מיתרצי אתקפתיה דאמימר הא אינהו הוו קשישי מיניה טובא לא מתקיי המקח וא אינו חפ 3בה מחזירו:
תיקשי דהא במסכת בכורות )יג (:תרצינהו אביי ורבא להנ) שינויי אליבא דרבי .‰Â˜ ‰È‡ ¯Ó‡ È˘‡ ·¯ 3אלא במת מעות קנו:
יוחנ דאליביה קאמר אמימר לשמעתיה וקבעוה בעלי תלמוד כא אמילתיה .‡Á¯ ˙ÂÓ¯„ 4גסות:
דאמימר: .‡˙ÈÂ·Ò 5מוכרי יי:
.˙‡Ë¯‚ 17שברי כספי: ^.È‚ ‰ÈÎ˘Ó„Ó 6במדה קנייה ואע''ג דלא יהב זוזי והוו להו זוזי הלואה גביה
.¯ÈÊÁÈ 18דלא קנייה ולא מיחייב לבערה: מקמי דניהוי יי נס) דהא לא הוי נס) עד שנגע ביה ואפי' אי לא שקלי זוזי
.ÁÏÓ‰ ÌÈÏ ÍÈÏÂÈ 19דכיו דלא מצי לאהדוריה ולמשקל דמי: מינייהו שפיר דמי:
.˙ÂÚË Á˜Ó 20הויא משיכה בטעות דלאו אדעתא דע"ז^ זב: ^.È‚„ ‡Ó· 7דיי שבכלי אוסרו והוי יי נס) מקמי משיכה:
.˙ÂÚË Á˜Ó Â‡Ï ‡ÙÈÒ 21בתמיה ואע''ג דיהיב דמי לישקלינהו: .‡Ó„ ‡¯ÈÂ‡Ï ÈËÓ„Ó 8דגוי קנייה גוי^ בהגבהה:
.Ê"ÚÎ ÈÊÁÈÓ 22לכי הדר שקל זוזי מיחזי כמא דמזב לע"ז^ דמי: .'ÂÎ ‰ÈÈÓ ˙ÚÓ˘ 9ואנ איבעויי איבעיא ל בהמוכר את הספינה )ב''ב פה:(:
ומנא תימרא דכל היכא דלא פסק לא קנה? לא פסק לא סמכא דעתיה; 6
רש"י
רש"י .Ôȯ˙ÂÓ ÂÈÓ„ „„Ó ‡Ï˘ „Ú ˜ÒÙ 1דכי מדד קניה גוי^ במשיכה וקמו זוזי
בהלואה גביה יי נס) לא הוי עד דנגע ביה:
.‰Â˜ ‰ÎÈ˘Ó Ó''˘ ‡Ï‡ 13הלכ) קניה קמא והדר קניה האי ונהרג על שגזל .¯È„ ÂÏ ÌÈ„˜‰˘ 2שנת לו מעותיו קוד לכ:
ולא נית להישבו דרישא דוקא פחות משוה פרוטה דישראל מחיל ולא מיחייב .ÂÏ ÌÈ„˜‰˘ 3ונת לו מעות יותר מכדי דמי היי עד שיפסוק הדמי יחזיר לו
גוי^ לאהדורה: ישראל את המותר אמאי דמיו אסורי:
.‰Ï ‡È·ÊÓ ÍÏ 14וקנו מיניה בקני: .˙¯Ó‡„ Í„È„Ï 4טעמא דרישא משו דמשיכה קונה סיפא נמי אמאי דמיו
.˜ÒÙ ‡Ï ‡‰Â 15ראשו דמי ולא סמכא דעתיה אקני דסבר א ירצה לחזור אסורי:
ירבה עליו בדמי: .‰È˙Ú„ ‡ÎÓÒ 5למקני במשיכה:
.ÔȯÂÒ‡ ÂÈÓ„ 16אלמא לא קניה משיכה משו דלא פסק קוד לכ הלכ) קני .˜ÒÙ ‡Ï 6קוד משיכה לא סמכא דעתיה למקנייה במשיכה שמא ירבה לו
נמי לא מהני: בדמיו:
17ה''ג ^.'ȯӇ„Î ‰ÏÚ È‰ È‡Ó ‰ÏÚ È‰ ȇÓקמא בלשו בעיא ובתרא .Á Ô· 7שגזל את ישראל פחות משוה פרוטה אע''ג דגבי ישראל לאו ממונא
בלשו תימה: הוא דמחלי עליה גבי גוי^ ממונא הוא וב נח נצטוה על הגזל בסנהדרי )נו(.
.‡ÓÏ„ 18מהכא לא פשטינ לקני דעלמא והכא משו חומרא דיי נס) שאני ואזהרה שלה זו היא מיתת ואי צריכי התראה:
דאחמירו רבנ למימר דלא קניא משיכה בלא פיסוק אבל בעלמא קני: .Ô·˘È‰Ï Ô˙È ‡Ï 8ולא מחייב לאהדורה להאי ישראל דהא מחיל עליה:
.ÂÈÏÚÂÙ ÂȯÓÁ ÂÓȉ Í˘Ó 19הרי שהיה מביא חמריו טעוני פירות ופועליו .‚¯‰ ȇӇ 9הא לא קניא לה) גזילה וכל היכא דאיתא של ישראל היא:
נושאי בכת ומשכה חבירו ממנו והכניס לתו) ביתו לאו משיכה שאי משיכה 10ומשני .‚¯‰„ ȇ‰משו צעריה דישראל:
קונה בבני אד ופירות כל זמ שה עלייהו לא קנה: .Ô·˘È‰Ï Ô˙È ‡Ï ȇÓ 11הא לא שיי) ביה הישבו דכיו דגוי^ לא קנייה
.˜ÒÙ ÔÈ· 20דמי אחרי כ: דישראל היא:
.˜ÒÙ ‡Ï˘ „Ú 21כלומר כל זמ שלא פסק יכול מוכר לחזור בו דביתו לא .Ô·˘È‰ ˙¯Â˙· ‰È‡ 12כלומר ה''נ קאמר אינה בתורת שו גזילה דגוי^ דכל
עדיפא ממשיכה ומשיכה גופא לא קניא אלא א כ פסק אבל מדד ופסק או פסק היכא דאיתא דמרה היא וה''ה לשוה פרוטה והאי דנקט פחות לאשמועינ דנהרג
ומדד קניא ליה ביתו ולא בעי משיכה: עליה:
את שעירה ממנו מותר; פסק עד שלא מדד אי שניה יכולי לחזור בה,
ואת שעירה לתוכו אסור. מדד עד שלא פסק שניה יכולי לחזור בה. 2
אילימא מדתנ )ש(: וכל שכ היכא דאמר ליה כדאמרי בארבעה.
הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אמר ליה:
אינו חבור לא לטומאה ,ולא לטהרה;
17 16
כדשיימי בתלתא ,ואתו תלתא ושמוה,
לטומאה ולטהרה הוא דלא הוי חיבור, ואמר ליה איד):
הא לעני יי נס) הוי חיבור; ליתו תלתא אחריני דקי להו טפי,
אימא סיפא: אמר ¯· :‡ÙÙ
האשבור 18
דינא הוא דמעכב.
חיבור לטומאה ולטהרה; מתקי לה ¯· :Ú˘Â‰È ·¯„ ‰È¯· ‡Â‰
לטומאה ולטהרה הוא דהוי חיבור, ממאי דהני קי להו טפי?
הא לעני יי נס) לא הוי חיבור!?
19
דלמא הני קי להו טפי!?
אלא מהא ליכא למשמע מינה. והלכתא כ¯· .Ú˘Â‰È ·¯„ ‰È¯· ‡Â‰
תנ )כא(:
קסג
נטל את המשפ) ומדד לתו) צלוחיתו של נכרי, משנה )ז(:
קסב
וחזר ומדד לתו) צלוחיתו של ישראל* , עב: נטל את המשפ) ומדד לתו) צלוחיתו של נכרי,
8
לאו בנצוק?
21 המערה מכלי אל כלי, 12
רש"י
רש"י ~.¯ÂÊÁÏ ÔÈÏÂÎÈ Ô‰È˘ Ôȇ „„Ó ‡Ï˘ „Ú ˜ÒÙ Â˙È· ÍÂ˙Ï ÔÒÈΉ Ԙ¯Ù 1
.¯˙ÂÓ ÂÓÓ ‰¯ÈÚ˘ ˙‡ ÈÏΠχ ÈÏÎÓ ‰¯ÚÓ‰ 12ובגמרא מפרש בגוי^ המערה דאע''ג דלא מדד כיו דפסק קניא ליה רשותו במשיכה:
ואיצטרי) לאשמועינ את שעירה לתוכו אסור משו כחו והעליו מותר דלא ~.Ô‰· ¯ÂÊÁÏ ÔÈÏÂÎÈ Ì‰È˘ ˜ÒÙ ‡Ï˘ „Ú „„Ó 2כל זמ שלא פסק דמדידה
גזור רבנ בכחו למיסר ההוא דגואי: לא מהניא מידי ורשותו לא קניא עד דיפסוק אלמא משיכה בלא פיסוק לא קניא:
.˜Âˆ‰ :'Ó‚ 13קלוח צינור הבא מלמעלה למטה בזקיפה כמרזב של גגי: .‡Ó˜ ‰˜ 3דהא פסק וקנו מיניה:
.Ò¯Ù˘ 14מי הבאי מלמעלה למטה דר) מדרו של תל גבוה זקו : .‰ÂÒ‡ ÈÊÂÊ 4זה שנת לו מאה ועשרי אנסו למכרה וכל כמה דלא יהבו ליה
.ÁÙÂË ‰˜˘Ó 15ואי בו טופח על מנת להטפיח שא טפח בה בידו לא יעלה כולי האי לא הוה בדעתיה לזבונה ואיהו אי מזביננא ליה בשוייה קאמר ליה והא
בה משקה שיוכל להטפיח דבר אחר: לא זבנה מדעתיה אלא בעל כורחיה:
.‰‡ÓÂËÏ ‡Ï ¯Â·ÈÁ Âȇ 16א משקי תלושי ה ונגע טמא בתחתו העליו .‡˙Ï˙· ÈÓÈÈ˘„Î Ï''‡ 5מזביננא לה ניהל) כיו דנקט לישנא דשומא ונקט
טהור וכ לעני משקה טופח אפילו במקו חלק משקה מכא ומכא ומשקה תלתא שה ב''ד סת לתורת דייני נחת ואפילו תרי מגו תלתא שמי אותו וא
טופח באמצע ונגע טמא במשקה משקי שמכא ומכא טהורי ואע''פ שלישי חלוק על השני אזלינ בתר רובא:
שמחוברי לו: ^.'˙Ï˙· ȯӇ„Î 6לשו זה לאו בתורת דייני נחת ולאמירת שלשת נתכוו:
.‰¯‰ËÏ ‡Ï 17גממית שאי בה ארבעי סאה ונצוק או קטפרס או משקה .‰Ú·¯‡· ÈÓÈÈ˘„Î 7כיו דנחת לדעות להרבות דעות יותר מכדי ב''ד ודאי לאו
טופח מחבר לגממית זו מקוה של אינה חיבור והטובל בגממית לא עלתה לו לתורת דייני נחית ולא אזלינ בתר רובא עד דאמרי כולהו דאי חולקי מאי
טבילה: אהנו ליה דעות:
.ԯ·˘‡‰ 18ביקוע אר 3מליחה שנתבקעה ונקוו ש מי חיבור לטומאה .ÍÙ˘Ó :'È˙Ó 8טרייטו''ר מלמעלה פיו רחב ומלמטה נקב קצר ומושיבי
ולטהרה: אותו על פי צלוחית של לוקחי שפיה צר ושופכי היי מ המידה לתוכו והוא
.ÍÒ ÔÈÈÏ 19שהמערה מכלי כשר ליי נס) נאסר א מה שבכלי העליו דר) יורד לתו) הצלוחית:
נצוק: .· ˘È ̇ 9בשולי המשפ):
.ÔÈÈ ˙·ÎÚ ‡‰ 20דמשפ) במאי איתסר הא לא נגע משפ) ביי נס) משירד לתו) .ÔÈÈ ˙·ÎÚ 10מקו שמתעכבת ש טיפת יי:
הצלוחית: .¯ÂÒ‡ 11לפי שנשאר ש מ היי שמדד לתו) צלוחיתו של גוי^ ובגמרא
.˜Âˆ· ‡Ï‡ 21שחיבר יי שבמשפ) ליי שבקרקעיתה של צלוחית: מפרש ההוא עכבת יי דמשפ) במאי מיתסרא:
מאי איכא בי לדמתני לה אמתניתי בי לדמתני לה אד¯·?ÔÈ תא שמע )כא(: 4
לא, 6
שאור של חולי ושל תרומה שנפלו לתו) העיסה, אפילו כל היו כולו ראשו ראשו בטל.
לא בזה כדי לחמ 3ולא בזה כדי לחמ ,3ונצטרפו וחמצו ודוקא צרצור קט דלא נפיש עמודיה,
¯· ¯ÊÚÈχ Èאומר: אבל חבית דנפיש עמודיה לא.
אחר אחרו אני בא;
כי אתא ¯· ÔÈאמר ¯·:ÔÁÂÈ È
רש"י יי נס) שנפל לבור ונפל ש קיתו של מי,
.Âȇ ÂÏȇΠ¯˙ȉ‰ ˙‡ Ôȇ¯ 10ולא אמרינ הרי נאסר כל היי ורבה היי על רואי את ההיתר כאילו אינו, 10
המי דהא הוי חמרא רובא אלא באיסור שנפל גרידא משערינ ואיכא מיא רובא
אלמא פליג רבי אדרב דימי ואשמעינ דמיא הוא דמבטל חמרא אבל חמרא לא רש"י
מבטל חמרא:
.‰ÏÁ˙ 11קוד יי נס) דכי נפל יי נס) אשכחוה מיא ובטלוה:
.ÂÈÓ ˙‡ ÔÈÓ ‡ˆÓ 12לבסו וניעור כלומר נתחזק וניתוס איסורו ורבה יי על .Ô¢‡¯ Ô¢‡¯ :'Ó‚ 1שנפל בטיל ביי כשר שבבור ומותר בהנאה והאי דקתני
המי ולשו ניעור כאיש אשר יעור משנתו כמו הניעור בלילה וכל היכא דתני לקמ )עד (.יי נס) שנפל בבור כולו אסור מוקי לה כשנפל בחבית גדולה
מצא מי את מינו וניעור היינו פירושה ויש שמפרשי וניעור נוער מתורתו ונשברה ונפל כולו כאחד:
ראשונה ונדבק בחבירו ונתחזק וא''כ נוער מיבעי ליה: .‡¯È˙ȉ Â‚Ï 2ולא אמרי' קמא קמא בטיל ליה ברוב:
.È˙Ó„ ‡Îȇ 13להא דרב שמואל בר יהודה אמתני' מא דמתני לה אמתני' לא .‡¯ÂÒȇ Â‚Ï ‡¯È˙ȉ 3דקמא קמא דהיתירא בטיל ליה:
בעי תחלה ואפי' נפל קיתו לבסו ס''ל דמבטלי מי את האיסור: 4ה''ג :ÌÚË Ô˙· ÌÈÓ· ÔÈÈ
.‰ÏÁ˙ ÈÚ· ÔÈ·¯„ ‰È˙ÏÈÓ‡ ^‰Ï È˙Ó„ Ô‡Ó 14דאי לאו תחלה אתא .‡¯È˙ȉ„ ‡ÈÓ Â‚Ï ‡¯ÂÒȇ„ ‡¯ÓÁ Â‡Ï È‡Ó 5וקתני מכי יהיב טעמא בחמרא
לאשמועינ מאי קמשמע ל הא רבי נמי הכי קאמר: מיתסר:
.ÂÏÈ„‚‰ 15המי והיי באיסור שנפל יי נס) בסו והגדילו אסור ולא אמרינ 6ה''ג .‡¯ÂÒȇ„ ‡ÈÓ Â‚· ‡¯È˙ȉ„ ‡¯ÓÁ ‡Ïואשמעינ דכל כמה דיהבי מיא
רואי את ההיתר כאילו אינו אלא יי נס) מתחבר למינו ואי המי רבי עליו טעמא בחמרא איתסר עד שיבטל טע היי את טע המי וכגו דנפיל כוליה
וכ''ש א נפלו מי בסו כדאמר לעיל: כחדא דלא אפשר למיא דאיסורא לבטיל:
.¯˙ȉ· ÂÏÈ„‚‰ 16שנפל יי היתר בסו כבר בטל יי נס) במי שהמי רבו 7ה''ג .‡ÈÓ ‡˘È¯„ÓÂדאיסורא סיפא נמי מיא דאיסורא וקתני סיפא מי ביי
עליו בהיותו לבדו ומשבטל לגמרי שוב אינו חוזר וניעור: בנות טע אלמא איסורא בגו היתירא אע''ג דרובא דהיתירא לא אמרינ קמא
.¯ÂÒȇ· ÂÏÈ„‚‰ 'ÈÙ‡ ¯Ó‡ ÔÁÂÈ '¯Â 17הואיל ומי נפלו תחלה לא אמרינ קמא בטל:
מצא מי את מינו: .‡¯ÂÒȇ ‚· ‡¯È˙ȉ 'È˙Ó ‰ÏÂÎ ÈÓÈ„ ·¯ ÍÏ ¯Ó‡ 8ורישא מיא דאיסורא
.'ÂÎ ‡¯ÈÊ '¯Ï ‰ÈÓ¯È '¯ Ï''‡ 18ר' ירמיה לא הוה קי ליה בטעמייהו וסבר וסיפא מיא דהיתירא ואי הלכה כרב דימי שהרי בא רב יצחק והחמיר בא רבי
דטעמיה דחזקיה משו דאחר אחרו אני בא כר''א הלכ) נפל יי נס) בסו והחמיר ולקמ פסקינ יי נס) במינו במשהו:
אסור נפל כשר בסו מותר ור' יוחנ כרבנ דאמר עד שיהא באיסור לבדו כדי .Ô˘ ¯Âˆ¯ˆ 9גרסי' והוא פ) קט ובעירובי לגבי בגדי בפ' אחרו )קג(:
לבטל את המי אבל היתר לא יצטר עמו לבטל את המי ולאסור: גרסינ צלצול קט והוא קשר של משי:
¯· ÔÁÂÈ Èו¯ ˘È˜Ï ˘Èדאמרי תרוייהו: אבל לא קד וסילק את האיסור אסור; 3
הא תנא ליה הת )ש(: ושור הנסקל ,ועגלה ערופה ,וציפורי מצורע,
4
¯· ‡·È˜Ú Èמוסי : ושער נזיר ,ופטר חמור ,ובשר בחלב,
87 6 5
למעוטי איסורי הנאה ולא דבר שבמני. ליתני נמי חתיכות נבילה!
אי איסורי הנאה קא חשיב
משנה )י(: ליתני נמי חמ 3בפסח!?
יי נס) שנפל לבור
כולו אסור בהנאה; אמר ¯· ,‡·‡ ¯· ‡ÈÈÁ Èואיתימא ¯·:‡ÁÙ ˜ÁˆÈ È
¯· χÈÏÓ‚ Ô· ÔÂÚÓ˘ Ôאומר: האי תנא תרתי אית ליה, 10
קפד
ימכר כולו לגוי, דבר שבמני ואיסורי הנאה.
חו 3מדמי יי נס) שבו.
וליתני אגוזי פר) ורימוני בד, 11
.ıÁÓ 10כלי שדולי בו מ הבור לחבית הגת והמח 3והמשפ) כו' בשל חרס אזל חזייה דהוה שיעא טפי,
9
עסקינ מדקתני סיפא של ע 3ושל אב כו' ובשאי מזופפות עסקינ מדקתני
סיפא וא ה מזופפות מכלל דכולה רישא בשאי מזופפי: אמר :הא ודאי בניגוב סגי לה.
.·Â‚È· ¯È˙Ó '¯ 11ולקמ פרי) והא אנ תנ בשל חרס אע''פ שקיל הזפת בהדי דקא אזיל ואתי,
אסורה: חזא פילא מתותיה וחזא דהוה מלא חמרא,
.ÌȘ˜· ‰„ÂÓ 12של חרס אע''פ שאי מזופפי שאסורי עד שימלא ג' ימי אמר :הא לא סגי לה בניגוב אלא בקילו ,
מי ומער מעת לעת כדאמרינ באי מעמידי )לעיל לג:(.
.ÂÒÈÎÓ 13כינוסו של קנק לקיו שהוא שוהה בו יי זמ מרובה: והיינו דאמר ליה חביבי:
.Ô·‡ Ï˘Â ıÚ Ï˘Â 14מנגב וה טהורי דברי הכל כל זמ שאי מזופפי: חזי דלא מצוחת עלי בי מדרשא.
.ÌȯÂÒ‡ ÔÈÙÙÂÊÓ Âȉ ̇ 15עד שיקלו :
.Ô˙ Ô‡ ‡‰Â 16בשל אב אפילו זיפתה מנגבה דברי הכל ולר' ינגב בשל ע3 תנו רבנ:
והכא קתני אפילו בשל אב דברי הכל אסורי קשיא בשל אב דברי הכל אדברי קפו
הכל ובשל ע 3קשיא דרבי אדר': הגת ,והמח ,3והמשפ) של גוי,
10
.‰· ͯ„ ‡Ï„ 'È˙Ó 17הלכ) בשל אב דברי הכל בניגוב סגי ובשל ע 3לר'
ינגב:
.‰· ͯ„„ ‡˙Èȯ· 18הלכ) אפי' בשל אב בעי קילו וכ''ש בשל ע:3
.·Â‚È· ¯È˙Ó '¯ Ò¯Á Ï˘ ÍÙ˘Ó‰Â ıÁӉ ˙‚‰ ¯Ó ¯Ó‡ 19הואיל ואינ
מזופפי: רש"י
.‰¯ÂÒ‡ ÂÊ È¯‰ ˙Ùʉ ˙‡ ÛÏȘ˘ Ù''Ú‡ Ò¯Á Ï˘Â Ô˙ Ô‡ ‡‰Â 20אלמא אפילו .ıÚ Ï˘ 1דבעיא זפת טובא ובלעא חמרא טפי רבי אומר ינגב כשל אב ורבנ
לר' חרס גופיה בלע ולא סגי בניגוב ואפי' לא דר) וכ''ש הכא דאוקמינ ברייתא פליגי:
דדר) בה: .‰¯ÂÒ‡ ÂÊ È¯‰ ˙Ùʉ ˙‡ ÛÏȘ˘ Ù''Ú‡ Ò¯Á Ï˘Â 2קס''ד דברי הכל היא
.Ô·¯Ï Ô‡˙‡ 'È˙Ó„ ‡ÙÈÒ 21והכי קאמרי רבנ של אב כי לא דר) בה ינגב ומשו דחרס גופא בלא זיפתא בלע ליה לחמרא:
ושל ע 3יקלו ושל חרס אסורה ולרבי של אב ושל ע 3ינגב ושל חרס יקלו .‰· ͯ„ Ï·‡ :'Ó‚ 3בשאינה זפותה לא בעיא ניגוב אלא הדחה:
כדקתני בברייתא דכשאינה מזופפת סגי בניגוב אלמא מזופפת ינגב ושריא: .È˙˜ ‡˙ÏÈÓ„ ‡Á¯Â‡ 4שדר) הזופתי לזרוק בו יי:
.ÂÁ˙¯‡ ‰ÂÚ 22הגת הרתיחו ברותחי נעוה כמו יטופו נעווהי בחמר: .‰˙ÙÊ ‡˜Â„ ‡·¯ ¯Ó‡ „''‡ 5ולא דר) בה הוא דסגיא בניגוב:
.ÈÙÏ‚ ¯„˘Ó ‰Â‰ ÈÎ 23כדי רקי: .‰· ͯ„ Ï·‡ 6גוי^ בגת מזופפת:
.‰ÈÈÓÂÙ‡ Â‰Ï ÛÈÁÒ 24כופה אות שוליה למעלה ופיה למטה משו חות .·Â‚È· ‰Ï È‚Ò ‡Ï 7אלא בקילו משו דעייל חמרא בפילי דזיפתא:
בתו) חות: .ÈÏÚ ˙ÁÂˆÓ ‡Ï„ 8לעשות בהכשר שלא תפסיד את יינו ונמצא צווח עלי:
.‰ÈȈ¯È·‡ Â‰Ï ÌÈ˙Á 25חות את פי השק כלפי שוליה: .‡ÚÈ˘ 9חלקה:
ומר לא קחשיב מיא בתראי. אפילו לפי שעה גזרו ביה רבנ.
רש"י
בי בדסורא בי בדפומבדיתא דרב לא בעי בה אפר אלא חד זימנא ושמואל בעי
תרי זימני לשו אבא מורי מנוחתו כבוד והוא נראה בעיני והראשו לשו מורי רש"י
וקשיא לי בגווה מכדי ללישנא דסורא רב ושמואל מיפלג פליגי מאי שנא דבדרב
חשיב מיא בתראי ובדשמואל לא חשיב מיא בתראי לשמואל ד' וה' איבעי ליה .ÌÂÈ˜Ï ÂÒÈÎÓ˘ ÈÏÎ ÏÎ ¯·Ò˜ 1אפילו אי מוסרו לגוי^ אלא לפי שעה גזרו
למיתני בשלמא לפומבדיתא אע''ג דבדרב לא חשבי ובדשמואל חשבי ניחא ביה רבנ כיי עצמו כי היכי דלא ליתי לשהוייה ביד גוי^:
משו דפלוגתייהו דרב ושמואל ליתא אלא במחשב מי בתראי אלא ללישנא .¯Ù‡· ‡Ï ÌÈÓ· 2בתמיה מי מיקרי ניגוב:
דסורא דסו סו פליגי קשיא לי: .ÌÈÓ ¯Ó‡ ·¯ 3תחלה והוא הדי שצרי) אפר אחריה ורבה בר בר חנה אמר
.È‚¯Â‚ 10עקלי ובלע''ז ריבוס''י וכורכי אות סביבות התפוח שלא יתפזרו באפר תחלה וה''ה שצרי) מי אחריה:
הענבי מכובד הקורה ורב האי פירש עקלי השנויות כא כגו ועקל בית הבד .‡˙·È˯· 4שיש בה לחלוחית יי נות אפר תחלה לשפש עד שתהא נגובה
עשוי כמי קופה מסורגת במצודה ואחרי סחיטת הזיתי נות הגפת באותו עקל ואחר כ) מי:
ומניח עליו ומכבידו להוציא המשקה הנשאר הני גורגי דארמאי כיצד מנגב: .‡˙˘·È· 5מי תחלה ואחר כ) אפר ומשפש :
.ÔÈÙ„‰ 11ה העשוי כמי דלת ונותנ על התפוח: .˙Ï˙ È˙¯˙ 6ברטיבתא תרתי אפר ומי ביבשתא תלת מי ואפר ומי:
.ÔÈ·ÏÂω 12טאטיתא אשקיפ''א שמכבד בה הענבי המתפזרי לאוספ: .'„ ˙Ï˙ 7תלת ברטיבתא אפר ומי ואפר ואע''פ שחוזר ונות מי להעביר
.ÌÈ˘„ډ 13היינו גת עצמה שקורי מיי''ט: האפר הנהו מי לא קא חשיב דלאו לשו נגיבה אלא לנקותו מ האפר וד'
.ÔÁÈ„Ó 14במי ועל משנה זו יש לסמו) שאי צרי) אפר לגת מדפשיט מינה ר' ביבשתא מי אפר ומי ואפר ומי בתראי לא חשיבא רב לא בעי אפר אלא
אבהו ולא אמרינ זו אינה משנה דקתני בה דסגי לגת בהדחה ומתניתי דקתני חדא זימנא ושמואל בעי אפר תרי זימני בי ברטיבתא בי ביבשתא:
דבעי ניגוב שמע מינה קמו בה רבנ בתראי ופשטי הלכתא כוותיה: .Â˙Ó ‡˙È„·ÓÂÙ· 8לרב תלת וד' כדפרישית ולשמואל ד' ברטיבתא וה'
.Ìȯˆ Ï˘ ÌÈϘډ 15שבטי: ביבשתא דקחשיב מיא בתראי:
.ı·ˆ· Ï˘Â 16קנבוס בלעי טפי ובעו ניגוב באפר ומי: .È‚ÈÏÙ ‡Ï 9רב ושמואל להאי לישנא דפומבדיתא אלא לרב לא חשיב מיא
.‡ÙÈ˘ Ï˘Â 17פייו''ר: בתראי ושמואל חשיב מיא בתראי ואית דמפרשי ולא פליגי )ה''נ( דסורא
.ÈÓ‚ Ï˘Â 18יונ''ק בלעי טובא: ודפומבדיתא אלא דסורא לא חשבי מיא בתראי ודפומבדיתא חשבי להו אבל רב
.ÈÏه ÈÙ¯Á 19מגת לגת פעמי שה יותר מי''ב חדש דאפלי ופעמי שה ושמואל פליגי והכי פירושו דמלתא תרתי תלת תרתי ביבשתא מי ואפר תלת
פחות כגו בחרפי: ברטיבתא אפר ומי ואפר ושמואל אמר תלת ברטיבתא כדקאמרת אבל
20הכי גרסינ בתוספתא .ÌÈ˙ÈÊ ÈÓ· Ô‚ÏÂÓ Â‡ ÔÈÁ˙¯· ÔËÏÂÁדר) לבשל ביבשתא ד' מי ואפר מי ואפר דבכולהו בעינ אפר תרי זימני ובפומבדיתא
זיתי להיות רכי להוציא שומנ חולט אשקלי''ר בלע''ז כמו לחלוט ולאשישה מתנו לרב תלת וד' ביבשתא תלת מי ואפר מי והיינו נמי כדסורא אלא דהני
)פסחי לו:(: קא חשבי מיא בתראי וברטיבתא ד' אפר ומי אפר ומי ולשמואל ברטיבתא ד'
.ÔÈل¯ 21ריבד''ש שוטפי: כדקאמרת אבל ביבשתא ה' מי ואפר ומי ואפר ומי דביבשתא נמי בעי תרי
.‰ÓÎÂ 22מניח ש עונה ולקמ מפרש כמה עונה: זימני אפר ול''פ הנ) דסורא ודפומבדיתא כו' אבל רב ושמואל פליגי ביבשתא
דמזיא מדיח,
4
וכול צריכי טבילה בארבעי סאה. ואי איכא קטרי שרי להו.
הני דקולי וחלאתא דארמאי,
6
מטביל וה טהורי; אמר ליה :כלי סעודה אמורי בפרשה. 3
הא כמא דאמר :נות טע לפג אסור; וחד אמר :כסופו.
10
רא
לא אסרה תורה אלא קדירה * בת יומא,
15
עו. אבל בשאולי לא.
דלאו נות טע לפג הוא.
מכא ואיל) לישתרי!? 16
רש"י
גזירה קדירה שאינה בת יומא משו קדירה בת יומא.
ואיד)!? .‰„ Ïη 1אפילו במקוה חסר:
קדירה בת יומא נמי מפג פגמה. .‡Ï·¯Ò„ ‡ÊÂÊ 2מספרי שגוזזי בה בגדי צמר הואיל וגזירת הכתוב היא ולא
משו פילוט איסור דהא חדשי ולא בלעי מידי מצרכת לה טבילה:
.‰˘¯Ù· ÔȯÂÓ‡ ‰„ÂÚÒ ÈÏÎ 3דהכתיב כל דבר אשר יבא באש ואי דר)
רמי ליה ¯· ̯ÓÚל¯· ˘˘˙: להשתמש ע''י האור אלא כלי של צורכי סעודה ובהנהו כתיב וטהר טבילה
תנ )כא(: אבל זוזא דסרבלא לא:
.‡„¯Ó„ ‡Ó 4אדמה וצפיעי בקר מעורבי ועושי מה כלי:
השפודרז והאסכלא מלבנ באור;
1
.ÔȯÂÓ‡ ˙ÂÎ˙Ó ÈÏÎ 5לעני טבילה בכלי גוי^ דכתיב )במדבר לא( א) את הזהב
וגו':
.˙ÈÎÂÎÊ 6שנשתבר ראוי להתיכו ולעשותו כלי:
רש"י 7ה''ג .ÂÓ„ ˙ÂÎ˙Ó ÈÏÎÎ ‰˜˙ Ô‰Ï ˘È ¯·˙˘Â Ïȇ‰הואיל וכי מתבר חזו
לתקנינהו ע''י התכה ככלי מתכות דמו ובעו טבילה:
.‰ÈÚ˜˘Ï 13שלא לפדות עוד: .‡È˜ 8פלומיר''י תחלתו של חרס וחופי אות בחופיא של אבר ותשמישו
.‡ÓÁ¯ ¯Ò‡„ ^ÌÈ‚ ÈÏÂÚÈ‚ 14במדי דכתיב תעבירו באש וטהר דבעי הגעלה ע''י צונ וניקח מ הגוי^:
היכי משכחת לה: .Â˙ÏÁ˙Î 9ולא בעי טבילה דלאו מתכות הוא:
.‡ÓÂÈ ˙· 15שבישל בה גוי^ היו אבל בישל בה אתמול כבר הפיג בה טעמו .ÂÙÂÒÎ 10בתר סופו אזלינ שחיפהו מתכות וכלי מתכות הוא ובעי טבילה:
בלינת לילה ושוב כשפולטו בתבשיל אחר אינו אלא לפג: .ÔÈÁ˜Ϸ 11שנחלטו ביד ישראל:
.ȯ˙˘ÈÏ ÍÏȇ ԇÎÓ 16א לכתחלה: .‰È‰˘ ‰˘ÚÓΠ12במדי שהיו חלוטי לה לישראל הכלי:
רט
אלא חטאת כיו דליו ולילה מיתאכלא מה עני קדשי אצל גיעולי גוי? 4
אמרי:
לא צריכא, 13
סו סו כי קא פליט
דכי מבשל בה חטאת האידנא איסורא קא פליט!?
הדר מבשל בה האידנא שלמי,
דחטאת דלמחר ושלמי דאתמול אלא אמר ¯·‡:
בהדי הדדי קא שלי זמנייהו, 14 מאי הגעלה?
והדר מבשל שלמי דלמחר. נמי שטיפה ומריקה.
אי הכי 15 אמר ליה ‡·:ÈÈ 6
וכיצד מגעיל?
אמר ¯· :‡Â‰
רש"י
יורה קטנה בתו) יורה גדולה.
18
.ÔÏÈÚ‚Ó 1לא חשיב כליבו דליבו שור את הכלי:
.‡ÏÎÒ‡‰Â „ÂÙ˘‰ ÌÈ˘„˜ È·‚ 2שצלה בה בשר קדש משו דכי אתי למחר
הוי נותר וכי הדר מבשל בשר קודש למחר פליט שפוד בגויה טעמא ונותר
רש"י איסור כרת הוא:
.¯ȷÁÏ ÏÂÚÈ‚ ‰˘Ú ÌÂÈ ÌÂÈ ÏÎ 11שמבשלי בה ואינו מספיק להיות נותר .ȯ· ̯ÓÚ 3עמר בני:
עד שתחזור ופולטו בתבשיל אחר ולקמ פרי) אי הכי הגעלה נמי לא ליבעי: .ÚÏ· ‡¯˙ȉ „ÂÙ˘ ȇ‰ ÚÏ· ÈÎ ÌÈ˘„˜ È·‚ 4הלכ) סגי ליה בהגעלה:
.ÏÂÚÈ‚ Â‰Ï Â‰ ¯˙ È‰ÈÏ„ ÈÓ˜Ó 12שהרי כשבישל בו למחר פלט בליעה .‡·¯ ¯Ó‡ ‡Ï‡ 5האי הגעלה דקתני הת מריקה ושטיפה כלומר לעול
מיו אתמול: לפלוט האיסור וודאי ליבו בעי כשאר בליעת איסור אלא מצות מל) היא
.‰È· Ï˘·Ó ¯„‰ ‡„ȇ‰ ˙‡ËÁ ‰È· Ï˘·Ó È΄ ‡Îȯˆ ‡Ï 13בו ביו שלמי בקדשי ומרק ושט במי כי היכי דהויא גזירת הכתוב כאשר יזה מדמה על
חזה ושוק של כהני: הבגד דבעי כיבוס במקו קדוש ושבירת כלי חרס במקו קדוש הוא וה''ה
.‰ÈÈÓÈÊ ÌÈÏ˘ È„„‰ È„‰· 14ואי כא פליטת נותר והדר מבשל ביה שלמי למריקה ושטיפה:
בו ביו כדאמרינ בכל פע מבשל שלמי לאחר חטאת בו ביו כי היכי דלא .ÈÓ„ ÈÓ ÈÈ·‡ Ï''‡ 6כלומר מי קרי למריקה ושטיפה הגעלה הא כל הגעלה
ניהוו נותר למחר: רותחי משמע שכופי להקיא הכלי מה שבלע ומריקה ושטיפה בצונ הוא
15ה''ג ‡:‡È˘˜ ÈÚ·ÈÏ ‡Ï ÈÓ ‰ÏÚ‚‰ ÈΉ È כדאמרינ בשחיטת קדשי בפ' ד חטאת )זבחי צו:(:
.„ȯ˜ ‡Ï ȇ‰ „ȯ˜ ȇ‰ ¯Ó‡ ‡ÙÙ ·¯ 16לעול בקדשי איסורא פליט ודקא .ÈÈ·‡ ¯Ó‡ ‡Ï‡ 7הגעלה ממש לפלוט מאיסור ודקא קשיא ל) מתניתי
קשיא ל) ניבעי ליבו כי מתני' לא דמי דגיעול גוי^ איידי דלא מבשלי להו כל דמצרכא להו ליבו לא תקשי דודאי בי בקדשי בי בגיעולי גוי^ תרוייהו
שעתא ומתקשה הבליעה בתוכו ונדבקת בו בכולו טרשטרי''ש בלע''ז ואי נוח בעינ לפלוט איסור לבד מריקה ושטיפה דקדשי דאינה אלא מצות המל):
לפלוט בהגעלה עד שמלבנו באור אבל בקדשי דכל שעתא מבשלי בהו לא .ÂÚ¯ ÂÈÏÚ „È‚ÈÂ 8ונלמד משנה מחבירתה של קדשי ממשנתנו ומשנתנו משל
קריד ונוח לפלוט הלכ) )סגי( בהגעלה קא פלט: קדשי:
.‡¯˜ÈÚÓ ÔȯӇ„Î ÌÏÂÚÏ 17דהיינו משו דבקדשי היתירא בלע ודקשיא ל) .Ô·ÈÏÏ ‰''‰Â 9שניה צרי):
כי פליט איסורא פליט לא חמיר איסורו שכשנעשה נותר לא הוי איסור בעיניה .ÂÚ¯ ÂÈÏÚ „È‚È 10איבעי למתנינהו לתרוייהו ליבו והגעלה בחדא או במשנתנו
שבתו) דופני הכלי היה בלוע ומעול לא הוכר איסורו: או בקדשי והדר ליתני חדא באיד) ותגמר חבירתה מינה מה הת הא בלא הא
.‰Ï„‚ ‰¯ÂÈ ÍÂ˙· 18שיהיו רותחי עוברי על כולה: ליתא ה''נ הא בלא הא ליתא:
איכא דאמרי:
אמר ליה: יורה גדולה מאי?
אידכר מאי עבדת באורתא. 12 תא שמע:
דההוא דודא דהואי בי ¯· ,‰È·˜Ú 1
רש"י
.‡„„ 1קלחת:
.‡˘ÈÏ„ ‡Ù„‚ 2שפה של עיסה סביבות פיה כדי שתקבל מי הרבה ויעברו
הרותחי על שפתה:
.ÂÚÏ·Π3כעני שבלעו שפת הדוד את האיסור יפליטהו:
.˙ˆˆȷ ÂÚÏ· ‰Ó 4לאו בולעו אלא ע''י ניצוצות שניתז הרתיחות ש ולא
הוכנסה לתו) יורה אחרת בשעת בליעת האיסור:
.‰ËÈÏÙ ˙Ú˘· ÍÎ 5אע''פ שלא הכניסה לתו) יורה אחרת הואיל ונתמלאת יפה
יפה ומעלה ניצוצות על שפתה ופולט ומיהו גדנפא בעינ משו דאי לאו הכי
דלמא לא הוה מסקא ניצוצות על השפה בהא זימנא אבל איסור הנתבשל בה
פעמי הרבה א לא העלה ניצוצות כל שעה העלה פע אחת:
.‰ˆÚ 6אע''פ ששפה וי''א משפשפה בבגד צמר שאינה חלק ומעביר
רש"י שמנוניתה:
.‰È‚· ÈÏ ÌȘ ¯Ó 11רב יהודה מכיר אני בו שהוא פרוש ולא יאכל דבר איסור .˙ÂÓ‚ ‰· Ôȇ˘ 7בעובי רחבה שלא תהא שמנונית בגומא:
אבל ב) איני מוחזק שתהא פרוש כל כ): .Ôˆ ‰· Ï·Ϡ8אבל דבר רותח אסור לחתו) בה עד שיגעילנה ברותחי
.‡˙¯Â‡· ˙„·Ú È‡Ó 12דר) פרסיי למסור נשי לאכסנאי וכששיגר לה וכלי ראשו כדאמרינ בכל שעה )פסחי ל (:לעני חמ 3בפסח:
בלילה שעבר קיבל באטי ורב יהודה לא קיבל: .‰ˆ„ 9נעצה:
:‰¯Ê ‰„Â·Ú ˙ÎÒÓ ‰Ï ‡˜ÈÏÒ ÏÚÂÙ‰ ˙‡ ¯Î¢‰ ÍÏÚ Ô¯„‰ 13 .‡ÎÏÓ ¯Â·˘ 10גוי^ היה:
Kד ָCא ְב ִר ְי) הוא. ְוי ְִת ַה ַ?ר ְוי ְִת ַעֶGה ְוי ְִת ַה ַGל ְֵ Cמ?ְ Uק ְ עולָ ם ל ֹא ֶא ׁ ְש ַּכח ּפ ּק ּו ֶד ָ
יך ִּכי ָבם ִח ִּי ָיתנִ י" )ש,צג(. "לְ ֹ
ִ
ָתא,
ְCיר ְָל ֵע ָGא ִמ ָRל )בעשי"ת ְל ֵע ָGא ְJל ֵע ָGא ִמ ָRל( ְִ Eר ָכ ָתא ו ִ " ָּבר ּו ְך ַא ּ ָתה יְ הֹוָ ה לַ ְּמ ֵדנִ י ֻח ֶ ּק ָ
יך" )ש,יב(
ֲמירָ ְָ Eע ְל ָמא,ֱמ ָתא ַ?א ִ ָ Eְ Cְ @Kח ָתא ְו ֶנח ָ ֵ Fמ ֵ Fמ ֵ Fמ ֶס ָלה ָו ֶעד.
Fמ. ו ְִא ְמרֵ J
ידיה>, ַEנָ ,ו ְַעל ַ@ ְל ִמ ֵ ַעל ִי ְָ Qר ֵאל ,ו ְַעל ר ָ י) ְיָי ֱאלֹ ֵהינֵ Jואלֹ ֵהי ֲאב> ֵתינ,J מ> ִדי ֲא ַנ ְחנְ Jל ָפ ֶנ ָ
ידיה>, ו ְַעל ָRל ַ@ ְל ִמידֵי ַת ְל ִמ ֵ ְֶ Sַ Cמ ָ@ ֶח ְל ֵקנִ Jמֵ Cְ >Pבי ֵבית ַה ְִ Lד ָר,C
יCא( ָה ֵדי,Oתרָא ) ַק ִ? ָ ו ְַעל ָRל ָמא ְ? ָע ְס ִקי ְEא> ַרי ְָתא ִ?י ְב ְ ְולֹא ְַ Qמ ָ@ ֶח ְל ֵקנִ Jמֵ Cְ >Pבי ְק ָרנ>ת;
ֲתר ֲתר ַוא ַ ו ְִדי ְב ָכל א ַ ימי, ימי ְו ֵה ַמ ְִ Rִ C ֶFCנַ Jמ ְִ Rִ C
ַEה ִמ ְַ CמָPא, Jלכ> ְָ Cל ָמא ר ָ י ְֵהא ְלה> ְ ימי ִל ְד ָב ִרי ְֵ Eט ִלי. ְה ַמ ְִ Rִ C ימי ְל ִד ְב ֵרי ת> ָרה ו ֵ Fנַ Jמ ְִ Rִ C
ִיחי,
Jמז>נָא ְרו ֵ ֲר ִיכיְ , ְחִPי א ֲִמי ,ו ַ ִחָDא ,ו ְִח ְס ָ?אְ ,ו ַרח ִ
ְOר ָעא,
ֳד אֲבJה> ִ?י ִב ְַ CמָPא ו ְ Kר ָקנָא ִמ ק ָ Jפ ְ ֲמ ִלי,
ְה ע ֵ ֲמ ִלי ו ֵ Fנ Jע ֵ
Fמ. ו ְִא ְמרֵ J ֲמ ִלי ְו ֵאי ָנ ְמ ַק ְִ Eלי ָָ Qכר.ְה ע ֵ ֲמ ִלי ְ Jמ ַק ְִ Eלי ָָ Qכר ו ֵ Fנ Jע ֵ
ַEא ִמ ְַ CמָPא, ְי ֵהא ְָ Cל ָמא ר ָ ָצי, ְה ר ִ ָצי ו ֵ Fנ Jר ִ
יש גורסי: יש גורסי: ָצי ִל ְב ֵאר ַַ Cחת, ְה ר ִ ָצי ְל ַחֵPי ָהע> ָל ַה ָEא ו ֵ Fנ Jר ִ
ָבא
ְשיז ָ ֶח ָמה ו ֵ ִיJCעה ְונ ָ
ט>בי ַחִPי ְושֹ ָָבע ו ָ ְחִPי ִ וַ ֱֶ Dֶ Cא ַמר )תהלי נה,כד(:
יחה ו ְַכ ָNרָה ְו ֶרוַח הJס ִל ָ
JרפFJה ְJג Kא ְָ G ָע ֵלינ Jו ְַעל ָRל ְ "וְ ַא ּ ָתה אֱ ל ִֹהים ּת ֹו ִר ֵדם לִ ְב ֵאר ׁ ַש ַחת,
ָאל,ְה ָָ Wלהָ ,לנְ J Jל ָכל ַע >Lי ְִQר ֵ
וַ ָאל,י ְִQר ֵ יהם,
ַאנְ ׁ ֵשי ָד ִמים ּו ִמ ְר ָמה ל ֹא יֶחֱ צ ּו יְ ֵמ ֶ
Fמ.ו ְִא ְמרֵ J
וַ אֲ נִ י ֶא ְב ַטח ָּב ְך".
ר>מיו
עֹ ֶQה ָCל> )בעשי"ת ַה ָXל>( ְִ Eמ ָ
ָאל,ֲQה ָCל> ָע ֵלינ Jו ְַעל ָRל י ְִQר ֵ ֲמיו ַיע ֶ
הJא ְַ Eרח ָ י) ְיָי ֱאלֹ ַהי,
ְי ִהי ָרצ> ִמ ְָ Gפ ֶנ ָ
Fמ.ו ְִא ְמרֵ J ֲב>דה ָזרָה ְֲ Cֶ Cֵ Rע ַז ְר ַ@ ִני ְל ַסֵַ Pמ ֶ= ֶכת ע ָ
ֵַ @ַ Rע ְז ֵר ִני ְל ַה ְת ִחיל ַמ ֶ= ְכת>ת ְ Jס ָפ ִרי ֲא ֵח ִרי ְ Jל ַס ְָ Pמ,
ִל ְלמֹד ְ Jל ַל ֵLדִ ,ל ְCמֹר ְו ַל ֲע>Qת ְ Jל ַקֵ P
ֶאת ָRל ִ? ְב ֵרי ַ@ ְלמJד @> ָר ְת ָ) ְֲ OEה ָבה.
ידי ֲח ָכ ִמי,ְ JזכJת ָRל ַה ַ@ ִָ Dאי ַואֲמ> ָר ִאי ְו ַת ְל ִמ ֵ
ַ@ ֲעמֹד ִלי ְ Jל ַז ְר ִעי,
ֶֹGCא ָתמַ CJה@> ָרה ִמ ִNי ִ Jמ ִNי ַז ְר ִעי ְו ֶז ַרע ַז ְר ִעי ַעד ע> ָל.
שימוש בהערות:
א .מטרת ההערות היא להראות את מקורות שינויי הנוסח.
ב .אמנם הערותינו מדויקות ,אך כיון שאין מטרתנו להעמיד דפוס מדעי ,אין לסמוך על הערותינו כהשוואה מדויקת בין
כתבי היד.
ג .זו הסיבה שההערות מתייחסות רק לשינויים שנעשו מדפוס וילנא.
ד .ישנם מקרים בהם כל כתבי היד שבידינו שונים מהגרסא בדפוס וילנא ,אך בניהם ישנם שינויי נוסחאות .במקרים כאלו
ציינו את כתבי היד השייכים לנוסחה אותה בחרנו .לפיכך אין להסיק מכך שכתב יד שאינו מצוין – שגרסתו היא כגרסת
הדפוס.
ה .פעמים שאחד מכתבי היד מהווה סייעתא לנוסחה אותה הכרענו ,אך ישנו שינוי קל בינו לנוסחה אותה בחרנו .את שינוי
זה ציינו על ידי סוגריים.
רסו כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר; ריב כי"נ; כי"פ )דליזיל(; כי"מ. קנו כי"נ; כי"פ; כי"מ )ויום(.
דפ"פ. ריג כי"נ; כי"פ; כי"מ. קנז כי"נ )סטרנוריא(; כי"פ; כי"מ ודפ"פ
רסז כי"נ )ונקלס(; כי"פ; כימ"פ )וניקליבס(; ריד כי"נ; כי"פ; כי"מ. )סטרנוריא(.
כימ"ק; כימ"ר )ונקליבס(; דפ"פ )לגוי(. רטו מ"ה; כי"נ; כי"פ. קנח כי"נ; כי"פ; כי"מ.
רסח כי"נ )לגוי(; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; רטז כי"נ; כי"פ; כי"מ. קנט כי"פ; כי"מ.
כימ"ר. ריז כי"נ; כי"פ; כי"מ. קס עו"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ.
רסט מ"ה; כי"מ. ריח כי"נ. קסא כי"נ; כי"פ )לע"ז(; כי"מ; דפ"פ.
רע כי"נ; כי"פ )וגוי(; כי"מ; דפ"פ. ריט כי"נ; כי"פ )כו'(; כי"מ )הליד' וגו'(. קסב כי"פ; כי"מ )דהוו זוטרי(.
רעא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רכ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קסג כי"פ; כי"מ.
רעב כי"נ; כי"פ; כי"מ. רכא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קסד כי"נ; כי"פ; כי"מ )חושך(.
רעג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רכב כי"פ. קסה כי"פ.
רעד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רכג עו"ה; כי"נ; כי"פ. קסו הב"ח )ברישא מקרין והדר מפריס(; כי"נ
רעה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רכד כי"נ; כי"פ. )ברישא מקרין(; כי"פ; כי"מ.
רעו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רכה כי"נ; כי"פ; כי"מ )פרזא(. קסז כי"נ; כי"פ; כי"מ.
רעז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רכו כי"נ; כי"פ )אקניאתא(; כי"מ )אקניית'(. קסח עו"ה; כי"נ )יהודה אמר רב(; כי"פ; כי"מ.
רעח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רכז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קסט מ"ה )וכן ברי"ף ורא"ש(; כי"נ.
רעט כי"נ; כי"פ; כי"מ )אמרי' ע"ז(; דפ"פ. רכח כי"נ; כי"פ. קע כי"נ; כי"פ.
רפ כי"נ; כי"פ; כי"מ )ונקלווס(. רכט כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר. קעא מ"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ.
רפא כי"נ; כי"פ; דפ"פ. רל כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר. קעב כי"נ )סטרונריא(; כי"פ.
רפב כי"פ; כי"מ )נקלווס(. רלא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קעג עו"ה )נשתנה בדפוס וילנא(; כי"נ; כי"פ;
רפג כי"פ; כי"מ )נקלווס(. רלב כי"נ; כי"פ; כי"מ. כי"מ; דפ"פ.
רפד כי"פ; כי"מ )נקלווס(. רלג כי"נ; כי"פ; כי"מ. קעד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רפה כי"פ; כי"מ )נקלוואס(. רלד כי"נ; כי"פ; כי"מ )לא חשו חכמים(. קעה הב"ח; כי"נ; כי"פ.
רפו כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר; רלה כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קעו כי"נ; כי"פ.
דפ"פ. רלו כי"נ; כי"פ. קעז כי"נ )אותו האיש ואותו היום(; כי"פ; כי"מ.
רפז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רלז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )עבודה זרה רבא(. קעח מ"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ.
רפח כי"נ; כי"פ; כי"מ. רלח כי"נ; כי"פ; כי"מ )חשו חכמי'(. קעט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רפט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רלט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קפ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רצ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רמ כי"נ; כי"פ. קפא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רצא כי"נ; כי"פ )להן(. רמא כי"נ; כי"פ. קפב כי"נ; כי"פ; כי"מ.
רצב כי"נ )לתוכה ע"ז(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ רמב כי"נ; כי"פ. קפג כי"נ; כי"פ; כי"מ )וישראל...תורה גבן(.
)שמכני' עבודה(. רמג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קפד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רצג כי"נ; כי"מ; דפ"פ. רמד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קפה עו"ה )בשם דק"ס(; כי"נ; כי"פ; כי"מ.
רצד כי"נ )פרה לההוא גוי(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רמה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קפו עו"ה )בשם דק"ס(; כי"נ; כי"פ; כי"מ.
רצה רש"י; עו"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ; וכן רמו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קפז כי"נ.
במשניות בשביעית. רמז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קפח כי"נ; כי"פ; כי"מ )ובעונינו(.
רצו עו"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ; וכן במשניות רמח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )לפני(. קפט כי"נ; כי"פ; כי"מ.
בשביעית. רמט כי"נ; כי"פ )כמשתחוה לה(; כי"מ; דפ"פ. קצ כי"פ )מן ואת(; כי"מ.
רצז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רנ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קצא רש"י; כי"נ; כי"פ; כי"מ.
רצח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רנא כי"נ )לע"ז וצריכא(; כי"פ )לע"ז וצריכי(; קצב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רצט כי"נ; כי"פ; כי"מ. כי"מ; דפ"פ. קצג כי"נ; כי"פ.
ש כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רנב כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר. קצד כי"נ; כי"פ; דפ"פ )למלכי אומו' העולם
שא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רנג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. מתשרי מנינן(.
שב כי"נ וכי"פ )לזבוני לגוי(; כי"מ; דפ"פ. רנד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )חמורו לכבוד קצה כי"נ; כי"פ.
שג כי"נ; כי"פ )שאסרו(; כי"מ; דפ"פ )שאמרו עבודה זרה(. קצו כי"נ; כי"פ; כי"מ )גינוסא מאי(.
אסור למכור לגוים(. רנה כי"נ )ירוד(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )בשוק של קצז כי"נ; כי"פ.
שד כי"נ )למכרן לגוי(; כי"פ; כי"מ )כך אסור עבוד' זרה(. קצח עו"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
למכור לכותי ולישר' החשוד ;(...דפ"פ. רנו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קצט כי"נ; כי"פ; כי"מ )גינוס'(; דפ"פ )גינוסא(.
שה כי"נ; כי"פ; כי"מ. רנז כי"נ; כי"פ; כי"מ; וכן ביומא סו ע"א ר כי"נ; כי"פ.
שו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. ובכורות נג ע"א. רא כי"נ; כי"פ.
שז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רנח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רב כי"נ; כי"פ.
שח כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר. רנט כי"נ )ורועי(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )רועה(. רג כי"נ; כי"פ.
שט כי"נ )בו ע"ז(; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; רס כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רד כי"נ; כי"פ.
כימ"ר. רסא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )בו המלך(.
שי כי"נ; כי"פ; כי"מ. רסב כי"נ; כי"פ )ישראל לוקחין מהן לפי רו כי"נ; כי"פ; כי"מ.
שיא כי"נ; כי"פ; כי"מ. שמכניסן(; כי"מ; דפ"פ )אפילו עבד גוי(. רז כי"נ; כי"פ; כי"מ.
שיב כי"נ; כי"מ ודפ"פ )דובי'(. רסג רש"י; כי"נ )אלא למועטינהו(; כי"פ. רח עו"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ.
שיג רש"י )ריחיא(; כי"נ; כי"פ )רחיא(; דפ"פ רסד כי"פ; דפ"פ )וכל(. רט עו"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ.
)ריחי'(. רסה כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר; רי כי"נ; כי"פ; כי"מ.
דפ"פ. ריא כי"נ; כי"פ; כי"מ )איתת'(.
כה כי"נ. שסו עו"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ )בקיניגיון שלהם שיד כי"פ )וקאמ' אמ' רב חמא בר גוריא משמיה
כו כי"נ )וזבין לחד(; כי"פ; כי"מ )דילמא אזיל ולא(. דרב(; כי"מ.
האי ומזבין לבי תרי(; דפ"פ )לחד גוי(. שסז מ"ה; כי"נ; כי"פ )תנא(. שטו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
כז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שסח עו"ה; כי"נ; כי"פ. שטז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
כח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שסט עו"ה; כי"פ; כי"מ. שיז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
כט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שע כי"נ; כי"מ. שיח כי"נ; כי"פ.
ל כי"נ; כי"פ )דאמרי(. שעא כי"נ; כי"מ. שיט כי"נ; כי"פ )אתה נתפס למינות(; כי"מ.
לא כי"נ; כי"מ. שעב כי"נ; כי"פ; כי"מ )כי מטו כי אם בתורת(. שכ כי"נ; כי"פ; כי"מ.
לב כי"נ; כי"פ; כי"מ )שדהו לגוי(; דפ"פ )גוי(. שעג כי"נ; כי"פ. שכא כי"נ; כי"פ; כי"מ.
לג כי"נ. שעד כי"נ; כי"מ. שכב כי"פ; כי"מ )אלהיך מהו(.
לד כי"נ. שעה כי"נ; כי"פ; כי"מ )סיחתן של תלמידי שכג כי"נ; כי"פ; כי"מ.
לה כי"נ; כי"פ )אבל שדהו לגוי(; כי"מ; דפ"פ חכמי'(. שכד כי"נ; כי"פ; כי"מ.
)אלא גוי(. שעו כי"נ; כי"פ; כי"מ. שכה כי"נ; כי"פ; כי"מ.
לו כי"פ; כי"מ. שעז כי"נ )מרמה סור מרע ועשה טוב וכו'(; שכו כי"פ.
לז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. כי"מ. שכז כי"נ; כי"פ.
לח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שעח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שכח כי"נ; כי"פ.
לט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שעט כי"נ; כי"פ. שכט כי"נ; כי"פ )קטן מבנה גדול(; כי"מ.
מ כי"נ )וגוי(; כי"מ. שפ כי"נ; כי"פ; דפ"פ. של כי"נ )ואמ'(; כי"פ; כי"מ.
פרק ב שפא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שלא כי"פ.
שפב כי"נ; כי"פ )ובין...ובין(; כי"מ. שלב כי"נ; כי"מ.
א כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ )שלגוים(; כימ"ק;
שפג כי"נ; כי"פ; כי"מ. שלג כי"נ; כי"פ; כי"מ.
כימ"ר )שלגוים(; דפ"פ.
שפד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שלד כי"נ )שפרחא(; כי"פ; כי"מ.
ב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שפה כי"נ; כי"פ; כי"מ. שלה כי"נ; כי"פ; כי"מ.
ג כי"נ; כי"פ; כי"מ )דמגרי(.
שפו כי"נ; כי"פ; כי"מ. שלו כי"נ; כי"פ; כי"מ )פצי לע"ז(; דפ"פ.
ד כי"נ; כי"פ; כי"מ )שרוב גוים(; דפ"פ.
שפז כי"נ; כי"פ; כי"מ. שלז כי"נ; כי"פ )דבי ע"ז(; כי"מ; דפ"פ.
ה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שפח כי"נ )עולא ע"ז(; כי"פ )ע"ז אימת קא הויא שלח עו"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ )פרטא למינות ור'
ו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )גוי שלקח(.
במכוש(; כי"מ; דפ"פ. חנינ' בן תרדיון(.
ז כי"נ; כי"פ; כי"מ.
שפט תוס'; הגר"א; כי"פ; כימ"פ; כימ"ק; שלט כי"נ; כי"מ.
ח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
כימ"ר. שמ כי"נ; כי"פ; כי"מ.
ט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שצ כי"פ; כימ"ר. שמא כי"נ )אמרו לו(; כי"פ; כי"מ.
י כי"נ; כי"פ; כי"מ.
שצא כי"פ; כי"מ. שמב כי"נ; כי"פ )מה טעם(; כי"מ.
יא כי"נ; כי"מ.
שצב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שמג עו"ה; כי"נ; כי"מ.
יב כי"נ; כי"פ; כי"מ.
א כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שמד כי"נ; כי"מ.
יג כי"פ; כי"מ.
ב כי"נ )ואחד בגוי(; כי"פ )אחד גוי ואחד גר(; שמה כי"נ; כי"פ.
יד כי"נ; כי"פ )ולא הגוים(; כי"מ; דפ"פ.
כי"מ; דפ"פ. שמו כי"נ )השם באותיותיו בפהרסיא(; כי"פ;
טו כי"נ; כי"פ.
ג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. כי"מ )בפהרסי' ואל(.
טז עו"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ.
ד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שמז כי"נ; כי"פ; כי"מ.
יז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
ה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שמח כי"פ.
יח כי"נ; כי"פ; דפ"פ.
ו כי"נ )לומ' זה גוי כמה נאה גוי זה(; כי"פ שמט כי"נ; כי"פ; כי"מ.
יט כי"נ; כי"פ )ולא הגוים(; כי"מ; דפ"פ.
)שיאמר כמה נאה גוי זה(; כי"מ; דפ"פ )שיאמר שנ כי"נ; כי"פ )עלבונה של תורה(; כי"מ
כ כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
כמה נאה גויה זו(. )שבקש עלבונו של תור'(; דפ"פ )שמבקש(.
כא כי"נ; כי"פ; כי"מ )מבין הגוים(; דפ"פ.
ז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שנא כי"נ; כי"מ.
כב כי"נ.
ח כי"נ; כי"מ. שנב כי"נ ) אותיות פורחות וגוילין נשרפין(;
כג כי"נ; כי"פ; כי"מ.
ט כי"פ; כי"מ. כי"פ )גוילין נשרפות(; כי"מ.
כד כי"נ; כי"פ.
י כי"נ; כי"פ; כי"מ )ומכיר את(. שנג כי"פ )מן פרשי מלכא(; כי"מ.
כה כי"נ; כי"פ; כי"מ )לקרא בשם יי(.
יא מ"ה; רי"ף; רא"ש; כי"נ; כי"פ; כי"מ. שנד כי"פ; כי"מ )השמיעי(.
כו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
יב רי"ף; רא"ש; מנורת המאור; כי"נ; כי"פ. שנה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )גוים הוא(.
כז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
יג רי"ף; רא"ש; כי"נ; כי"פ. שנו כי"נ; כי"פ.
כח כי"נ.
יד רי"ף; רא"ש; כי"נ; כי"פ. שנז כי"פ.
כט כי"נ; כי"פ; כי"מ.
טו רי"ף; רא"ש; כי"נ; כי"פ. שנח כי"נ.
ל כי"נ; כי"פ; כי"מ.
טז כי"פ; כי"מ. שנט כי"נ )ע"ז(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
לא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
יז כי"נ; דפ"פ. שס כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
לב כי"נ; כי"פ.
יח כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ר. שסא מ"ה; כי"נ; כי"פ.
לג כי"נ.
יט כי"נ; כי"פ; כי"מ )שמכניס ע"ז(; כימ"פ; שסב מ"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ.
לד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
כימ"ק; כימ"ר. שסג כי"נ; כי"פ; כי"מ.
לה מ"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ.
כ כי"נ; כי"פ. שסד ד"ס )בשם ע"י וילקוט כ"י(; כי"נ כי"פ;
לו רש"י; עו"ה; כי"נ; כי"פ )וחמורה בת(;
כא כי"נ; כי"פ. כי"מ )אמנם יש מימרא זו
כי"מ.
כב כי"נ; כי"פ. מעין זה לאחר דברי רבא ,בשם ריש לקיש(.
לז כי"נ; כי"פ; כי"מ.
כג כי"נ; כי"פ )ובחוצה(; כי"מ; דפ"פ. שסה כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
לח כי"נ; כי"פ; כי"מ.
כד כי"נ; כי"פ.
לט כי"נ; כי"פ; כי"מ )וזרעו יהיה(.
© תשע"ח כל הזכויות שמורות לישראל יצחק בן שלמה -גמרא סדורה המאיר
ניתן לרכוש ולקבל מידע באתרינו www.GemaraSedura.com
מקורי הנוסח 188
קנ כי"נ; כי"פ; כי"מ )מן הגוי(; דפ"פ. צד כי"נ; כי"פ; כי"מ. מ כי"נ )ור' אלעזר אמר(; כי"פ; כי"מ.
קנא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. צה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )הגוים ורועי(. מא כי"נ; כי"פ; כי"מ.
קנב כי"נ; כי"פ; כי"מ )מן הגוי(; דפ"פ. צו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. מב כי"נ; כי"פ; כי"מ )ומאי(.
קנג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. צז כי"נ; כי"פ )והמשומדי' והאפיקורסין(; מג כי"נ; כי"פ; כי"מ )דכת'(.
קנד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. כי"מ; דפ"פ )והמשומדים(. מד כי"נ; כי"פ; כי"מ )בלי "בעיני ה'"(.
קנה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. צח כי"נ; כי"פ וכי"מ )מורידין אבל לא(; דפ"פ. מה כי"נ )רמיזה(; כי"פ; כי"מ.
קנו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. צט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. מו כי"נ; כי"מ.
קנז כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ וכימ"ק וכימ"ר ק כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. מז כי"נ )]..עמים ינגח .פסי ארץ ;([..כי"פ.
)שלגוים(; דפ"פ. קא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. מח כי"פ.
קנח כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ וכימ"ק וכימ"ר קב כי"נ; כי"פ; כי"מ )בהיפוך הסדר(; דפ"פ. מט כי"פ.
)שלגוים(; דפ"פ. קג כי"נ; כי"פ; כי"מ )בהיפוך הסדר(; דפ"פ. נ כי"נ; כי"פ; כי"מ.
קנט כי"נ; כי"פ; כי"מ וכימ"פ וכימ"ק )לעבודה קד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. נא כי"נ; כי"פ; כי"מ.
זרה(; כימ"ר; דפ"פ )לעבודה זרה(. קה כי"נ )הרי זה משומד(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. נב כי"נ; כי"פ; כי"מ.
קס כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר; קו כי"נ )הרי זה מין(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. נג כי"נ; כי"פ; כי"מ.
דפ"פ. קז כי"נ )נמי הרי זה משומד(; כי"פ; כי"מ; נד כי"נ; כי"פ; כי"מ.
קסא כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ וכימ"ק דפ"פ )נמי משומד(. נה כי"נ; כי"פ; כי"מ.
)שלגוים(; דפ"פ. קח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. נו כי"פ.
קסב כי"נ; כי"פ; כימ"פ )והגבינה ותרייקי קט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. נז כי"פ; וכן בתענית כ ע"א.
שלגוים(; כימ"ק )והגבינה ותינייקי שלגוים(; קי כי"נ; כי"פ; כי"מ )וקרי לי'(. נח כי"פ; וכן בתענית כ ע"א.
כימ"ר; דפ"פ. קיא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. נט כי"נ; כי"פ.
קסג כי"נ )גבנת הגוים(; כי"פ )גבינה שלגוים(; קיב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. ס כי"נ.
כי"מ )גבינת בית אונקי(; כימ"פ; כימ"ק )גבינת קיג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. סא כי"נ; כי"פ; כי"מ.
גוים(; כימ"ר )את גבינת הגוים(; דפ"פ קיד כי"נ; כי"פ; כי"מ )הגוי(; דפ"פ. סב כי"נ.
)גבינות(. קטו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. סג כי"נ; כי"פ; כי"מ.
קסד כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר. קטז כי"נ; כי"פ. סד כי"פ; כי"מ.
קסה כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר; קיז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. סה כי"נ; כי"פ; כי"מ.
דפ"פ. קיח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. סו כי"נ; כי"פ; כי"מ )אשתו עמו(.
קסו כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר; קיט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. סז כי"נ; כי"פ; כי"מ.
דפ"פ. קכ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. סח כי"נ.
קסז כי"נ )לא גורס שהיה מתחילתו יין(; כי"פ; קכא כי"נ )ואל ימול ארמאי(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ סט כי"נ; כי"פ )שניטפל(; כי"מ; דפ"פ
כי"מ )לא גורס שהיה מתחילתו יין(; דפ"פ. )רבי מאיר אומר ימול כותי ולא ארמאי(. )שנזדמן(.
קסח כי"נ; כי"פ )גוים(; כי"מ; דפ"פ. קכב כי"נ; כי"פ; כי"מ. ע כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קסט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קכג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. עא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קע כי"נ )גוי(; כי"פ; כי"מ )גוי(; דפ"פ. קכד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. עב כי"נ; כי"פ; כי"מ.
קעא כי"נ; כי"פ; כי"מ )מבושל של גוים קכה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. עג כי"נ; כי"פ )בנה של נכרית(; כי"מ; כימ"פ;
ואלונתית של גוים(; דפ"פ. קכו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. כימ"ק )הנוכרית(; כימ"ר; דפ"פ.
קעב כי"נ; כי"פ; כי"מ. קכז כי"נ; כי"פ; כי"מ. עד כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
קעג כי"נ; כי"מ. קכח כי"נ; כי"פ. עה כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק )נוכרית(;
קעד כי"נ; כי"פ; כי"מ. קכט כי"נ; כי"מ. כימ"ר )הנכרית(; דפ"פ.
קעה כי"נ; כי"פ; כי"מ. קל כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. עו כי"נ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
קעו כי"נ; כי"מ. קלא כי"נ; כי"פ; כי"מ. עז כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ וכימ"ק
קעז כי"פ. קלב כי"נ; כי"מ. )שלנכרית(; כימ"ר; דפ"פ.
קעח כי"מ. קלג כי"פ; כי"מ )שאיני לערלים(. עח כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר;
קעט כי"פ. קלד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. דפ"פ.
קפ כי"נ; כי"פ; כי"מ. קלה כי"פ )שאני(; כי"מ. עט כי"נ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
קפא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קלו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. פכי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קפב כי"נ; כי"פ )הרי הוא כפירותיו(; כי"מ )הרי קלז כי"מ. פאכי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
הן כפירותיו(; דפ"פ )הרי הן כפירותיו של קלח כי"פ; כי"מ. פבכי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
נכרי(. קלט כי"פ; כי"מ; דפ"פ. פגכי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קפג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קמ כי"מ. פד כי"נ; כי"פ.
קפד כי"נ; כי"פ )גוי(; כי"מ; דפ"פ. קמא כי"פ; כי"מ. פה כי"נ.
קפה עו"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ. קמב כי"פ. פו כי"פ; כי"מ.
קפו כי"נ. קמג כי"פ; כי"מ. פז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קפז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קמד כי"נ; כי"פ. פחכי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קפח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קמה עו"ה; כי"נ )יבישין(; כי"פ; כי"מ. פטכי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קפט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קמו כי"נ; כי"פ )ומרבין את הזרע ומברין גופו(; צכי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קצ כי"נ; כי"פ; כי"מ. וכן בברכות נז.: צאכי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קצא כי"נ; כי"פ; כי"מ. קמז הב"ח; כי"נ; כי"פ; כי"מ. צב כי"נ; כי"פ; כי"מ.
קצב כי"נ; כי"פ; כי"מ. קמח כי"נ; כי"פ )צפורי'(; כי"מ. צג כי"נ; כי"פ; כי"מ )ארמיית(; דפ"פ
קצג כי"נ; כי"פ; כי"מ. קמט כי"נ; כי"פ; כי"מ )וככר וגבינ'(. )ארמאית(.
שה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רנ כי"נ )שחיט' הנכרי(; כי"פ )נכרי(; כי"מ; קצד כי"פ; כי"מ.
שו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. דפ"פ. קצה כי"נ; כי"מ.
שז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רנא כי"נ )שחיטת הנכרי(; כי"פ )קיבת נכרי(; קצו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. כי"מ; דפ"פ. קצז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שט כי"פ. רנב כי"נ; כי"פ )נבלה לא(; כי"מ )הי' ואסור'(; קצח כי"נ; כי"פ; כי"מ.
שי כי"נ; כי"פ; כי"מ. דפ"פ. קצט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שיא רנג כי"נ; כי"פ. ר כי"נ; כי"פ; כי"מ )שנכנ' לע"ז(; דפ"פ
כי"נ )ודקא קשיא לך מאי איריא גוי אפי'
ישראל נמי מעשה שהיה בגוי היה(; כי"פ; כי"מ רנד כי"נ; כי"פ; כי"מ. )הבשר הנכנס לעבודה זרה(.
)ודקקשי' לך מאי אירי' גוי אפי' ישר' נמי מעש' רנה כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ וכימ"ק רא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שהיה בגוי היה(; דפ"פ. )שלגוים(; כימ"ר; דפ"פ. רב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שיב מ"ה )חנן בר אמי(; כי"נ; כי"פ. רנו כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק )גוים(; רג כי"נ )שמטמא(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שיג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. כימ"ר; דפ"פ. רד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שיד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רנז כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר. רה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שטו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רנח כי"נ; כי"פ; כי"מ. רו כי"נ; כי"מ; דפ"פ.
שטז כי"נ; כי"פ )ואלא(. רנט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שיז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רס כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שיח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רסא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רט כי"נ; כי"פ; כי"מ )דאמרי' אימר(; דפ"פ.
שיט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רסב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רי כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )דמי(.
שכ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רסג כי"נ; כי"פ; כי"מ. ריא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שכא כי"נ; כי"פ; כי"מ )ובא ומהפך בו גוי(; רסד מ"ה; כי"נ; כי"מ. ריב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )דמי(.
דפ"פ. רסה עו"ה )בשם דק"ס(; כי"נ; כי"פ; כי"מ. ריג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )אלא גוי(.
שכב כי"נ; כי"פ )ובאה גויה(; כי"מ; דפ"פ. רסו כי"נ; כי"פ; כי"מ. ריד כי"פ; כי"מ )אימר(.
שכג כי"נ; כי"פ; כי"מ. רסז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רטו רש"י; כי"נ וכי"פ )ישראל אם(; כי"מ.
שכד עו"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ. רסח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רטז כי"נ; כי"פ )נודות גוים ויין של ישראל כנוס
שכה כי"נ; כי"פ; כי"מ )גוי ובא ישר' והיפך(; רסט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. בהן(; כי"מ )הגוים ת"ר(; דפ"פ )הגוי(.
דפ"פ. רע כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. ריז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שכו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רעא כי"נ; כי"פ )משאר אומות(; כי"מ; דפ"פ. ריח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שכז כי"נ )והיפך בו(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רעב כי"נ; כי"פ; כי"מ )הת' גזרו על גוי(; דפ"פ. ריט כי"נ; כי"פ )שגוי(; כי"מ; דפ"פ.
שכח כי"נ )והיפך בו(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רעג כי"נ; דפ"פ. רכ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שכט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רעד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רכא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
של כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רעה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רכב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שלא כי"נ; כי"פ; כי"מ. רעו כי"נ; כי"פ; כי"מ. רכג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שלב כי"נ; כי"מ; דפ"פ )שגר גוי ואפה ג>??<. רעז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רכד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שלג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רעח כי"נ; כי"פ; דפ"פ )דגוייה(. רכה כי"מ.
שלד כי"נ )בהיפוך הסדר(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רעט כי"נ; כי"פ; כי"מ)גויה(; דפ"פ. רכו כי"נ; כי"פ )של גוי'(; כי"מ; דפ"פ.
שלה כי"נ; כי"פ. רפ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רכז כי"נ; כי"פ; כי"מ )שלגוים(; דפ"פ.
שלו כי"נ )בהיפוך הסדר(; כי"פ; כי"מ. רפא כי"נ; כי"פ; כי"מ. רכח עו"ה )בשם ד"ס(; כי"נ; כי"פ )איתי(.
שלז כי"נ; כי"פ; כי"מ. רפב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רכט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שלח כי"נ; כי"פ; כי"מ )שתית(. רפג כי"מ; דפ"פ. רל כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שלט כי"נ; כי"פ. רפד כי"נ; כי"פ; דפ"פ. רלא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שמ עו"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רפה כי"נ. רלב כי"נ; כי"פ.
שמא כי"נ; כי"מ. רפו כי"נ. רלג כי"נ )גוים אסורין(; כי"פ; דפ"פ.
שמב כי"נ; כי"פ. רפז כי"נ; כי"פ; כי"מ. רלד כי"פ.
שמג כי"נ; כי"פ; כי"מ )הגוים(; דפ"פ. רפח מ"ה; כי"נ; כי"פ. רלה כי"פ.
שמד מ"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ. רפט עו"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ. רלו מ"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ.
שמה רש"י; הב"ח; כי"נ; כי"מ. רצ כי"נ. רלז כי"נ; כי"פ וכי"מ )לשם ע"ז(; דפ"פ.
שמו כי"נ; כי"פ; כי"מ. רצא כי"נ. רלח כי"נ; כי"פ; דפ"פ.
שמז כי"נ. רצב כי"נ; כי"מ. רלט כי"נ.
שמח כי"נ; כי"פ )פת(; כי"מ. רצג כי"נ. רמ כי"נ; כי"פ; כי"מ.
שמט כי"נ וכי"פ )חלופי(; כי"מ. רצד כי"נ; כי"פ. רמא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שנ כי"נ; כי"פ; כי"מ )חטי בדשערי מידע ידיע רצה כי"נ. רמב כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
ואי בחמימ' מידע ידיע(. רצו כי"נ; כי"פ. רמג כי"נ )לזרוק דמה ולהקטיר חלבה לע"ז(;
שנא כי"נ; כי"פ )דחיטי בשערי(. רצז כי"נ; כי"פ. כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שנב כי"נ. רצח כי"נ. רמד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שנג כי"נ. רצט כי"נ. רמה כי"נ; כי"פ )גבי ע"ז(; כי"מ; דפ"פ.
שנד כי"נ. ש כי"נ. רמו כי"נ; כי"פ; כי"מ.
שנה כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; דפ"פ. שא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רמז כי"נ; כי"פ; כי"מ.
שנו כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ וכימ"ק שב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רמח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
)מנטפות(. שג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רמט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
שנז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
צג כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר. לח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שנח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
צד כי"נ; כי"פ; כי"מ. לט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שנט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
צה עו"ה; כי"נ; כי"פ )יד(; כי"מ. מ כי"פ. שס כי"נ; כי"פ; דפ"פ.
צו הב"ח; כי"נ; כי"פ; כי"מ. מא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שסא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
צז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. מב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שסב כי"נ.
צח כי"נ; כי"פ; כי"מ. מג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שסג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
צט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. מד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שסד כי"נ; כי"פ; כי"מ.
ק כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. מה כי"נ; כי"פ )לשם הרים לשם גבעות(; כי"מ שסה כי"נ; כי"פ.
קא כי"נ; כי"פ; כי"מ )"גדל" בלי "אמר רב"(. )לשם הרי' לשם גבעו'(. שסו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. מו כי"נ. שסז כי"נ; כי"מ.
קג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. מז כי"נ; כי"פ. שסח כי"נ; כי"פ.
קד עו"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. מח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שסט כי"פ.
קה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. מט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שע כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קו כי"נ; כי"פ; כי"מ. נ כי"נ; כי"פ וכי"מ )גוי מבטל ע"ז(; דפ"פ. שעא כי"נ.
קז כי"מ; דפ"פ. נא כי"נ; כי"פ; כי"מ. שעב כי"נ; כי"פ; דפ"פ.
קח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. נב כי"נ; כי"פ )על(; כי"מ. שעג כי"נ; כי"פ; כי"מ.
קט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. נג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )של ע"ז(. שעד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )תפוחים ושתה(.
קי עו"ה; כי"פ; כי"מ. נד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. שעה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קיא עו"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ. נה כי"נ; כי"פ; כי"מ. שעו כי"נ; כי"פ.
קיב עו"ה; כי"נ )השבח(; כי"פ; כי"מ. נו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. פרק ג
קיג כי"נ; כי"פ; כי"מ. נז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
א כי"נ; כי"פ; כי"מ.
קיד רש"י; כי"נ; כי"פ; כי"מ. נח כי"נ; כי"פ.
ב עו"ה )בכמה ראשונים וכת"י "לנוי בעלמא"(;
קטו כי"נ )כותל סמוך לבית ע"ז(; כי"פ; כי"מ; נט כי"נ; כי"פ; כי"מ.
כי"נ )קא עבדי(; כי"מ.
כימ"פ )לבית עבודה זרה(; כימ"ק )לעבדה ס כי"נ.
ג כי"מ.
זרה(; כימ"ר )לבית עבודה זרה(; דפ"פ. סא כי"נ.
ד כי"נ.
קטז כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר; סב כי"נ.
ה עו"ה; כי"נ )ל><..לב(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
דפ"פ. סג כי"נ.
ו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קיז כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ )עבדה זרה(; סד כי"נ; כי"פ; כי"מ.
ז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
כימ"ק; כימ"ר; דפ"פ. סה כי"פ; כימ"ק; כימ"ר.
ח כי"פ; כי"מ.
קיח כי"נ; כי"פ; כי"מ )קשביק(; דפ"פ )קא סו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
ט כי"פ; כי"מ )או רגל(.
מרווח(. סז מ"ה; כי"נ.
י כי"נ; כי"פ.
קיט כי"נ; כי"פ; כי"מ )לע"ז(; כימ"פ; כימ"ק; סח מ"ה; כי"נ.
יא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
כימ"ר; דפ"פ )לעבודה זרה(. סט כי"נ; כי"מ; דפ"פ )מפלצת(.
יב כי"נ )על(; כי"פ; כי"מ )על(.
קכ כי"נ )סידו וכירו(; כי"פ )סיירה וכיירה(; ע כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
יג כי"פ.
כימ"ק; כימ"ר. עא מ"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ.
יד כי"פ.
קכא כי"נ וכי"פ וכי"מ )לע"ז(; כימ"פ; כימ"ק עב הב"ח; כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק;
טו כי"פ.
)לשם עבדה זרה(; כימ"ר; דפ"פ )לעבודה כימ"ר.
טז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
זרה(. עג כי"נ; כי"פ; כימ"ק; כימ"ר.
יז כי"נ; כי"פ; כי"מ )שברי ע"ז(.
קכב כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר; עד כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
יח כי"נ )ע"ז נמי לרבנן(; כי"פ; כי"מ )נמי האי
דפ"פ )העמיד עליה עבודה זרה וסילקה(. עה כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק )לעבודה
ע"ז(; דפ"פ )ע"ז נמי(.
קכג כי"נ; כי"פ. זרה(; כימ"ר; דפ"פ )לעבודה זרה(.
יט כי"נ )ע"ז עבדה ודאי(; כי"פ )אבל ע"ז
קכד כי"נ. עו כי"נ; כי"פ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
דודאי(; כי"מ; דפ"פ.
קכה כי"נ )סידה וכירה(; כי"פ )סיירה וכיירה עז כי"נ; כי"מ )ומשתינין כל העם בפניה(;
כ כי"נ )הושעיא(; כי"פ; כי"מ.
לע"ז(; כי"מ )סייד' וצייר' לע"ז(; כימ"פ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
כא כיק"ב.
כימ"ק; כימ"ר. עח כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
כב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קכו כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר. עט כי"נ; כי"פ; כי"מ.
כג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קכז כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר; פ כי"נ; כי"פ.
כד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
דפ"פ. פא כי"נ; כי"מ.
כה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )דפחס גוי(.
קכח כי"נ; כי"פ. פב כי"נ; כי"פ; כי"מ )גינה ומרחץ(; דפ"פ
כו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קכט כי"נ; כי"פ. )מרחץ או גינה(.
כז כי"נ; כי"פ; כי"מ )וע"ז ביד(; דפ"פ.
קל כי"נ; כי"פ. פג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
כח כי"נ; כי"פ; כי"מ.
קלא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )מתחילה לע"ז(. פד כי"פ; כי"מ.
כט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קלב כי"נ )לשום(; כי"פ )לע"ז(; כי"מ; כימ"פ; פה כי"נ; כי"מ.
ל כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
כימ"ק; כימ"ר; דפ"פ. פו כי"נ.
לא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קלג כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר. פז כי"נ; כי"פ; כי"מ.
לב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קלד כ"נ; כי"פ )לע"ז(; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק פח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
לג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
)לשם עבדה זרה(; כימ"ר; דפ"פ. פט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
לד כי"נ.
קלה כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק )תחתיו צ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
לה כי"פ.
עבדה זרה(; כימ"ר; דפ"פ )תחתיה(. צא כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
לו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
צב כי"פ; כימ"ק; כימ"ר.
לז כי"נ; כי"פ.
© תשע"ח כל הזכויות שמורות לישראל יצחק בן שלמה -גמרא סדורה המאיר
ניתן לרכוש ולקבל מידע באתרינו www.GemaraSedura.com
מקורי הנוסח 191
מח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קפח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קלו כי"נ; כי"פ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר
מט כי"נ; כי"פ; כי"מ. קפט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. )ובטלה(; דפ"פ.
נ כי"נ; כי"פ. קצ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קלז כי"נ; כי"פ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
נא רש"י )ישנה(; כי"פ; כי"מ )ישנ'(. קצא כי"נ; כי"פ; כי"מ )אין ע"ז אל'(; דפ"פ )ע"ז קלח כי"נ; כי"מ; דפ"פ )לעבודה זרה(.
נב כי"א; כיק"ג )]טמאת[(; כי"פ; כי"מ )טומ' אינה בטלה(. קלט כי"נ; כי"פ; כי"מ.
דע"ז(; דפ"פ )טומאה דעבודה זרה(. קצב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קמ כי"נ; כי"פ; כי"מ.
נג כי"א; כי"פ; כי"מ. קצג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קמא כי"נ; כי"מ.
נד כי"נ; כי"פ; כי"מ; כיק"ג; דפ"פ. קצד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קמב כי"נ; כי"פ; כי"מ.
נה כי"א )עבדה זרה(; כי"נ; כי"פ; כי"מ; כיק"ג; פרק ד קמג כי"נ; כי"פ; כי"מ.
דפ"פ. קמד כי"נ; כי"פ; כי"מ.
א כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
נו כי"א )עבדה זרה(; כי"נ; כי"פ; כי"מ; כיק"ג; קמה כי"נ; כי"פ; כי"מ.
ב כי"נ )אותו ואזלו גוים(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
דפ"פ. קמו כי"נ; כי"פ; כי"מ.
ג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
נז כי"א )עבדה זרה(; כי"נ; כי"פ; כי"מ; כיק"ג; קמז כי"נ; כי"פ; כי"מ.
ד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
דפ"פ. קמח כי"נ; כי"פ; כי"מ.
ה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
נח כי"נ; כי"מ; דפ"פ )לעבודה זרה(. קמט עו"ה; כי"נ )אי זו היא(; כי"פ; כימ"פ;
ו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
נט כי"א )עבדה זרה(; כי"נ; כי"פ )לאו ע"ז(; כימ"ק; כימ"ר; דפ"פ.
ז כי"נ; כי"פ; כי"מ.
כי"מ; כיק"ג )לאו עבודה זרה(; דפ"פ. קנ כי"נ )כל שתחתיה ע"ז(; כי"פ; כי"מ )תחתיו
ח כי"נ )זהומי(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
ס כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; כיק"ג; דפ"פ. עבודה זרה(; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר; דפ"פ.
ט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
סא רש"י; כי"נ; כי"פ; כי"מ. קנא כי"נ.
י כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
סב כי"א; כי"נ; כי"פ; כיק"ג. קנב כי"מ.
יא כי"נ )לע"ז(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
סג כי"א )ששיקצום(; כי"נ; כי"פ )ששיקצום(; קנג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
יב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
כיק"ג. קנד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
יג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
סד כי"א )לעבדה זרה(; כי"נ; כי"פ; כי"מ; קנה כי"נ; כי"פ )שומרין אותה(; כי"מ.
יד כי"נ; כי"פ.
דפ"פ. קנו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )מאי טעמ' משום
טו כי"נ; כי"פ.
סה כי"נ; כי"פ; כי"מ. דתקרובת ע"ז מני(.
טז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
סו כי"נ )הנכרי(; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק קנז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
יז כי"נ )לע"ז(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
)עבדה זרה(; כימ"ר )והנכרי(; דפ"פ. קנח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
יח כי"נ; כי"פ.
סז כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ )שלנכרי(; כימ"ק קנט כי"פ; כי"מ )מטמ'(.
יט כי"נ; כי"פ.
)עבדה זרה(; כימ"ר; דפ"פ. קס כי"נ; כי"מ.
כ כי"נ; כי"פ.
סח כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר; קסא כי"נ; כי"מ.
כא כי"נ; כי"פ; כי"מ.
דפ"פ. קסב כי"נ; כי"מ.
כב כי"נ; כי"פ; כי"מ.
סט כי"נ; כי"פ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר )בטל(. קסג כי"נ; כי"מ.
כג כי"נ; כי"פ; כי"מ.
ע כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קסד כי"נ; כי"מ.
כד כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר;
עא כי"א )נוכרי ...עבדה זרה(; כי"נ; כי"פ; קסה כי"נ; כי"פ; כי"מ.
דפ"פ.
כי"מ; דפ"פ. קסו כי"נ; כי"מ.
כה כי"מ )ממנה(; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
עב כי"נ; כי"פ. קסז כי"פ.
כו כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ וכימ"ק )שלנכרי(;
עג כי"א )עבדה זרה(; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קסח כי"נ; כי"פ )בין איסורא דע"ז לשאר
כימ"ר; דפ"פ )נוכרי(.
עד כי"נ; כי"פ )צריכ' אלא(. איסורי(; כי"מ )אסורי ע"ז לשאר אסורין(;
כז כי"מ.
עה כי"א )דנוכרי(; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. דפ"פ )בין שאר איסורין לעבודה זרה(.
כח כי"נ; כי"פ; כי"מ )נכרי מתני'(; דפ"פ.
עו כי"א )דנוכרי(; כי"נ וכי"פ )וכי קא מבטל קסט כי"נ )של ע"ז(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
כט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
נכרי דנפשיה(; כי"מ; דפ"פ. קע כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
ל כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
עז כי"א; כי"נ; כי"פ )ונכרי כי קא מבטל(; קעא כי"נ; כי"פ; כי"מ.
לא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
כי"מ; דפ"פ. קעב כי"נ; כי"פ; כי"מ.
לב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
עח כי"א )עבדה זרה שלנוכרי(; כי"נ; כי"פ; קעג כי"נ; כי"פ; כי"מ.
לג כי"נ; כי"פ; כי"מ.
כי"מ; דפ"פ. קעד כי"נ; כי"פ; כי"מ.
לד כי"נ; כי"פ.
עט כי"פ. קעה כי"נ; כי"פ.
לה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
פ כי"א ; כי"נ; כי"פ; כי"מ )ע"ז דנכרי(; דפ"פ. קעו כי"נ; כי"פ; כי"מ.
לו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
פא כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קעז כי"נ )באחרות כלן(; כי"פ; כי"מ.
לז כי"נ; כי"פ; כי"מ )בדנכרי(; דפ"פ
פב כי"א )עבדה זרה(; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קעח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
)כדנוכרי(.
פג כי"נ; כי"פ; כי"מ. קעט כי"נ )איסורין(; כי"פ; כי"מ )אסורי(.
לח כי"נ )דאמ' ע"ז(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
פד כי"מ. קפ כי"נ )באיסורי ע"ז(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )מי
לט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
פה כי"נ; כי"פ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר. מקילי(.
מ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
פו כי"נ; כי"פ. קפא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )בזבלה דע"ז(.
מא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
פז כי"נ. קפב כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק )לעבדה
מב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
פח כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. זרה(; כימ"ר; דפ"פ.
מג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
פט כי"נ; כי"מ. קפג כי"פ; כימ"פ; כימ"ק.
מד כי"נ )לע"ז(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
צ כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קפד כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
מה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
צא כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קפה כי"נ; כי"פ; כי"מ.
מו כי"מ; דפ"פ.
צב כי"א )עבדה זרה(; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קפו מ"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ.
מז כי"נ וכי"פ )ובין ר"ע משמשי ע"ז דנכרי(;
צג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קפז כי"נ; כי"פ; כי"מ.
כי"מ; דפ"פ.
© תשע"ח כל הזכויות שמורות לישראל יצחק בן שלמה -גמרא סדורה המאיר
ניתן לרכוש ולקבל מידע באתרינו www.GemaraSedura.com
מקורי הנוסח 192
קצה כי"נ; כי"פ )דמזגי ליה(; כי"מ )דקמזגי' קמד הב"ח; כי"א; כי"נ; כי"פ. צד כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
גוי(; דפ"פ. קמה כי"נ )אין נעשה(; כי"מ. צה כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קצו כי"נ )ר' שמעון בן(; כי"פ; כי"מ. קמו כי"נ; כי"פ; כי"מ. צו כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קצז כי"נ; דפ"פ. קמז כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ. צז כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קצח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קמח כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. צח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קצט כי"נ; כי"פ; כי"מ ודפ"פ )מגוים(. קמט הב"ח )וחזרו(; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ צט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
ר כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. )וחזרו(. ק כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )להו גוים(. קנ כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קנא כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קנב כי"נ )אין נעשה(; כי"פ; כי"מ )תנן אינו קג כי"נ; כי"פ; כי"מ )גוים ופלח לי'(; דפ"פ )גוי
רד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. נעשה(. ופלח ליה(.
רה כי"נ; כי"פ; כי"מ. קנג מ"ה; כי"מ. קד כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק )עבדה
רו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קנד כי"נ; כי"פ; כי"מ. זרה(; כימ"ר; דפ"פ.
רז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קנה כי"נ )אין נעשה(; כי"פ; כי"מ. קה כי"נ; כי"פ; כימ"פ )אותם(; כימ"ק )אותו(;
רח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קנו כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. כימ"ר.
רט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קנז כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ )בגת עם הנכרי(; קו כי"נ; כי"פ; כי"מ )נמרוד כע"ז(; דפ"פ.
רי כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. דפ"פ. קז כי"מ.
ריא כי"נ; כי"פ )שדא ההוא גוי(; כי"מ )איזרי קנח כי"א; כי"נ; דפ"פ. קח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
גוי(; דפ"פ )אידרי גוי(. קנט כי"נ; דפ"פ. קט כי"נ )בע"ז(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
ריב כי"נ; כי"פ; כי"מ )אשי גוי(; דפ"פ. קס כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קי כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
ריג כי"נ; כי"פ. קסא כי"נ; כי"פ; כי"מ. קיא כי"נ; כי"פ; כי"מ.
ריד כי"נ; כי"פ )שרי למשקל דמי מיניה(. קסב כי"א )לגויים(; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קיב כי"נ; כי"פ; כי"מ )ואם(.
רטו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קסג כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קיג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רטז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קסד כי"א )עבדה זרה(; כי"נ; כי"פ; כי"מ; קיד כי"נ; כי"מ.
ריז כי"נ )אדרי גוי(; כי"פ )אתא גוי(; כי"מ )גוי דפ"פ. קטו כי"נ; כי"פ; כי"מ )בימוסאו' בשע' השמד(;
אנח(; דפ"פ )אתא גוי אידרי(. קסה כי"א; כי"נ )אין(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )אין(. דפ"פ )של גוים בשעת השמד(.
ריח כי"נ וכי"פ )נקיט דנא(; כי"מ; דפ"פ. קסו כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קטז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
ריט כי"מ; דפ"פ. קסז כי"א; כי"מ; דפ"פ. קיז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רכ כי"נ וכי"פ )גוי נקיט כובא וישראל נקיט קסח כי"א )עבדה זרה(; כי"נ )שתשקע שם(; קיח כי"נ; כי"פ; כי"מ )דודאי משומ'(; דפ"פ.
דנא וקא מוריק(; כי"מ; דפ"פ )ישראל אדנא כי"פ; כי"מ )שתשכח ע"ז(; דפ"פ )שתשתקע(. קיט כי"נ.
וגוי אכובא(. קסט כי"נ. קכ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רכא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קע כי"א; כי"מ )הגוי(; דפ"פ. קכא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רכב כי"נ; כי"פ; כי"מ )אידרי גוי(; דפ"פ. קעא כי"א )עבדה זרה(; כי"נ )שתשקע שם(; קכב כי"נ; כי"פ; כי"מ.
רכג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. כי"פ; כי"מ )שתשתק' ע"ז(; דפ"פ )שתשתקע(. קכג כי"נ; כי"פ )דהואי(; כי"מ; דפ"פ )מיעוטא
רכד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קעב כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. דהויא להו עבודה זרה(.
רכה כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר; קעג כי"א )עבדה זרה(; כי"נ; כי"מ; דפ"פ. קכד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
דפ"פ. קעד כי"א )עבדה זרה(; כי"נ; כי"מ; דפ"פ. קכה כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר;
רכו כי"נ; כי"פ; כימ"פ וכימ"ק )מלווה(; כימ"ר. קעה כי"נ; כי"פ; כי"מ. דפ"פ.
רכז כי"נ; כי"פ; כימ"פ וכימ"ק )מלווה(; כימ"ר. קעו כי"נ; כי"מ. קכו כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ )מפני אינו(;
רכח כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק. קעז כי"א )על אוא גוי(; כי"נ )עאל גוי(; כי"פ; כימ"ק; כימ"ר.
רכט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. כי"מ )על ואתא גוי(; דפ"פ )אתא גוי עייל(. קכז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )אם אלקיכם אין(.
רל כי"נ. קעח כי"א; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קכח כי"נ; כי"פ; כי"מ.
רלא כי"נ. קעט כי"מ. קכט כי"נ; כי"פ; כי"מ.
רלב כי"נ; כי"פ. קפ עו"ה; כי"א; כי"נ; כי"פ )טרוקו(; כי"מ; קל כי"נ )והבית שהיתה שם ע"ז(; כי"פ )ואותה
רלג כי"נ; כי"פ; כי"מ. דפ"פ. ע"ז(; כי"מ; דפ"פ.
רלד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קפא כי"נ; כי"פ. קלא כי"נ; כי"פ.
רלה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קפב כי"נ; כי"פ )אגרדמיס(; כי"מ )גוי קלב כי"נ; כי"פ.
רלו כי"נ; כי"פ. אגרדמי'(; דפ"פ )דאגרדמים גוי(. קלג כי"נ; כי"פ.
רלז כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ )שלנכרי(; כימ"ק קפג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קלד כי"נ; כי"מ.
)שלנוכרי(; כימ"ר; דפ"פ. קפד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קלה כי"נ; כי"פ; כי"מ )בע"ז דלית(; דפ"פ.
רלח כי"נ )בבית הפתוח(; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; קפה כי"מ. קלו כי"פ; כי"מ.
כימ"ק; כימ"ר. קפו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קלז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רלט כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר; קפז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קלח כי"נ; כי"פ; כי"מ.
דפ"פ. קפח כי"נ; כי"פ. קלט כי"נ; כי"פ; כי"מ.
רמ כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר; קפט כי"נ; כי"פ. קמ כי"נ )של נכרי(; כי"פ; כי"מ; כימ"פ;
דפ"פ. קצ כי"נ; כי"פ. כימ"ק; כימ"ר; דפ"פ.
רמא כימ"פ; כימ"ק. קצא כי"נ; כי"פ. קמא כי"נ; כי"פ )ואינו(; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
רמב כי"נ; כי"פ; כי"מ )הגוים(; כימ"פ; כימ"ק קצב כי"נ; כי"פ. קמב כי"א )הנוכרי(; כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ;
)הגוים(; כימ"ר; דפ"פ )אומ' רשות גוים(. קצג כי"נ; כי"פ. כימ"ק )הנוכרי(; כימ"ר; דפ"פ.
קצד כי"נ; כי"פ. קמג כי"א )הגוי(; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
צגכי"נ; כי"פ וכימ"פ )את הנכרי(; כימ"ק; לו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רמג כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ )שלנכרי(; כימ"ק
כימ"ר )נכרי בחנ??(; דפ"פ )נכרי אע"פ(. לז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. )נוכרי(; כימ"ר; דפ"פ.
צד כי"פ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר )שהוא ???א(. לח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רמד כי"פ; כי"מ )להוצי'(; כימ"פ; כימ"ק;
צה כי"פ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר. לט כי"נ; כי"פ; כי"מ )גוי מבט' ע"ז(; דפ"פ. כימ"ר; דפ"פ.
צו כי"נ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר. מ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רמה כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
צז כי"פ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר. מא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רמו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
צח כי"נ; כי"פ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר. מב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רמז כי"נ.
צט כי"נ; כי"מ; דפ"פ. מג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רמח כי"נ.
ק כי"נ; כי"פ. מד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )גויים(. רמט כי"נ וכי"פ )גוי(; כי"מ; דפ"פ.
קא כי"נ; כי"פ; כי"מ; כי"ב; דפ"פ. מה כי"נ; כי"פ; כי"מ. רנ כי"נ; כי"פ; כי"מ )נכרי(; דפ"פ.
קב כי"נ; כי"פ; כי"מ; כי"ב; דפ"פ. מו כי"נ וכי"פ )דבריו כגוי(; כי"מ; דפ"פ. רנא כי"נ.
קג כי"פ; כי"מ. מז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רנב כי"נ; כי"פ; דפ"פ.
קד כי"נ. מח כי"נ וכי"פ )ע"ז אמ'(; כי"מ; דפ"פ. רנג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )גוים(.
קה כי"נ; כי"פ; כי"מ. מט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רנד כי"נ )ואתא ר' שמעון בן אלעזר למימר כל
קו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )כי גוים(. נ כי"נ; כי"פ; דפ"פ. רשות גוים אחת היא(; כי"פ )ואתא ר' שמעון בן
קז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. נא כי"נ; כי"פ; כי"מ )ע"ז(; דפ"פ. אלעזר למימר רשות גוים אחת היא דלגומלין
קח כי"נ; כי"פ; דפ"פ. נב כי"נ; כי"פ. לא חישינן(; כי"מ; דפ"פ.
קט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. נג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רנה כי"נ; כי"פ; דפ"פ.
קי כי"נ; כי"פ; כי"מ. נד כי"נ; כי"פ; כי"מ )בע"ז(; דפ"פ. רנו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קיא כי"נ וכי"פ )עאל(; כי"מ; דפ"פ. נה כי"נ. רנז כי"נ; כי"פ.
קיב כי"נ; כי"פ. נו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רנח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קיג כי"נ; כי"פ )וגוי בתחתיתא(; כי"מ )דגוי(; נז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. רנט כי"נ; כי"פ )אשכחיה ישראל לגוי(; כי"מ;
דפ"פ. נח כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק )זינון(; כימ"ר. דפ"פ.
קיד כי"נ; כי"פ; כי"מ )קדים גוי ואת'(; דפ"פ. נט כי"מ. רס כי"נ; כי"פ; כי"מ.
קטו כי"נ; כי"פ. ס כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. פרק ה
קטז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. סא כי"נ; כי"פ )לגוים(; כי"מ; דפ"פ.
א כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
קיז כי"נ; כי"פ. סב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
ב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )דמין כעבודה זרה(.
קיח כי"נ; כי"מ; דפ"פ. סג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )לזבוניהו(.
ג כי"נ; כי"פ.
קיט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. סד כי"נ; כי"פ; כי"מ.
ד כי"נ; כי"פ.
קכ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. סה כי"נ; כי"פ; כי"מ.
ה כי"נ )ולקט בו ירק היום(; כי"פ.
קכא כי"נ; כי"פ; כי"מ. סו כי"נ; כי"פ; כי"מ.
ו כי"נ; כי"פ.
קכב מ"ה )ידעו(; כי"נ )ואיהו לא ידע(; כי"פ. סז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
ז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קכג כי"נ; כי"פ )אשתכח...ביני(; כי"מ )אשתכח סח כי"נ; כי"פ; כי"מ )לגוי(; דפ"פ.
ח כי"נ; כי"פ.
גוי טישא ביני(; דפ"פ )שמע גוי טשא ביני(. סט כי"נ; כי"פ.
ט כי"פ; כי"מ.
קכד כי"פ. ע כי"נ; כי"ב.
י מ"ה; כי"נ; כי"פ.
קכה כי"פ; כי"מ. עא כי"נ; כי"פ; כי"מ; כי"ב.
יא מ"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )תני(.
קכו כי"מ. עב כי"נ; כי"ב.
יב מ"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קכז כי"מ. עג כי"נ; כי"פ; כי"מ; כי"ב.
יג מ"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קכח כי"מ. עד כי"נ )שאנו(; כי"פ; כי"מ וכי"ב )הגריסין(.
יד מ"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קכט כי"מ. עה כי"נ; כי"פ; כי"מ )הגריסין צונין(; כי"ב.
טו מ"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קל כי"מ; דפ"פ )האי ספק ביאה היא ספק מגע עו כי"נ; כי"פ )נפגם(; כי"מ )שמשבי' ולבסו'
טז מ"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
היא(. פוגם(; כי"ב.
יז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קלא הב"ח )מוחק "מפתחה"(; כי"נ; כי"פ; כי"מ עז מ"ה; כי"נ; כי"פ; כי"מ.
יח כי"נ; כי"פ.
)דמסר' לאקלידא(. עח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
יט כי"נ; כי"פ.
קלב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. עט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
כ כי"נ; כי"פ; כי"מ )הגוי'(; דפ"פ )הנכרי(.
קלג כי"נ; כי"פ; כי"מ )המוס' מפתחותיו(; פ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
כא כי"נ; כי"פ; כי"מ.
קלד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. פא מ"ה; כי"פ.
כב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קלה כי"נ; כי"פ; כי"מ )שנמצ' לשם(. פב כי"נ; כי"פ )העיסה והחמיצה(; כי"מ )העסה
כג כי"נ; דפ"פ.
קלו כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר; וחימצ'(.
כד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
דפ"פ. פג כי"נ.
כה כי"פ; דפ"פ.
קלז עו"ה; כי"נ; כי"פ )שיאמרו לו(; כי"מ; פד כי"נ; כי"פ; כי"מ )ונעטרפו(.
כו כי"נ; כי"פ; דפ"פ.
כימ"פ וכימ"ק וכימ"ר )שיאמרו לו(; דפ"פ. פה כי"נ; כי"פ; כי"מ.
כז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קלח כי"נ; כי"מ )ואם לרשותו אסור(; כימ"פ פו כי"נ; כי"פ; כי"מ.
כח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
וכימ"ק וכימ"ר )אם(. פז כי"נ; כי"פ; כי"מ.
כט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קלט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. פח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
ל כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קמ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. פט כי"נ; כי"פ; כי"מ.
לא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קמא כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק )לנוכרי(; צ כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר;
לב כי"פ; כי"מ.
כימ"ר )??כרי(; דפ"פ. דפ"פ.
לג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קמב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. צא כי"נ; כי"פ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
לד כי"נ; כי"פ.
קמג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. צב כי"פ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
לה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
© תשע"ח כל הזכויות שמורות לישראל יצחק בן שלמה -גמרא סדורה המאיר
ניתן לרכוש ולקבל מידע באתרינו www.GemaraSedura.com
מקורי הנוסח 194
קצה כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ וכימ"ק וכימ"ר קמד כי"נ; כי"פ )לגוי(; כי"מ; דפ"פ.
)הגוי(; דפ"פ. קמה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קצו דק"ס )וכ"ה הסדר נכון דסמיך להדדי כלי קמו רש"י; כי"נ; כי"פ; כי"מ )מדמשיכ'(; דפ"פ
סעודה אמורין כו' ואח"כ ל"ש אלא בלקוחין כו' )מדמשכה(.
משכנתא מאי וכן הסדר ברש"י ותוס' ובתוס' קמז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רבינו אלחנן ובראב"ן סי' שט"ו .ובדפוס פיזרו קמח כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
נדפס המימרא )אר"נ כו' שאולין לא( פעמים קמט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )לנכרי(.
כאן ואחר והלכתא כסופו ובד' ווינציא מחקוהו קנ כי"נ )ומצא שם ע"ז(; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
בסמוך וטוב היה למוחקו כאן ולא בסמוך( ; קנא כי"נ )משיכה קונה בגוי(; כי"פ; כי"מ;
כי"מ. דפ"פ.
קצז כי"נ וכי"פ )דמדרא חדתא מגוי(; כי"מ; קנב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
דפ"פ. קנג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קצח רש"י; כי"נ; דפ"פ. קנד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )לנוכרי(.
קצט כי"מ; דפ"פ. קנה כי"נ; כי"מ; דפ"פ.
ר כי"מ; דפ"פ; וכן נראה מרש"י. קנו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רא כי"מ; דפ"פ )שאולין(. קנז כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רב כי"נ; כי"פ )ההוא גוי(; כי"מ; דפ"פ. קנח כי"נ; כי"פ; כי"מ.
רג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קנט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רד כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קס כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ )לנוכרי(.
רה כי"נ. קסא כי"נ; כי"פ; כי"מ.
רו כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קסב כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ )שלנכרי(; דפ"פ.
רז כי"נ; כי"פ; כי"מ. קסג כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"ו )נוכרי(.
רח מ"ה )והתנן(; כי"נ; כי"מ )והאנן תנן(. קסד כי"נ; כי"מ.
רט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ. קסה כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
רי כי"נ; כי"פ. קסו כי"נ; כי"פ )בגוי(; דפ"פ.
ריא כי"נ; כי"פ )דהתם(. קסז כי"נ )כח גוי(; כי"פ; כי"מ )בגוי(; דפ"פ
ריב כי"מ )הוה דצה(; כי"פ. )כוח(.
ריג כי"מ; כי"פ )פסק ויהב(. קסח כי"נ וכי"פ )לגוי(; כי"מ; דפ"פ.
קסט כי"נ; כי"פ )לגוי(; כי"מ.
קע כי"נ; כי"מ; דפ"פ.
קעא כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קעב כי"נ; כי"פ; כי"מ )פסק(; דפ"פ )קדם
פסק(.
קעג כי"מ.
קעד כי"נ; כי"פ; כי"מ.
קעה כי"נ; כי"פ; כי"מ.
קעו כי"מ.
קעז כי"נ; כי"פ.
קעח כי"נ.
קעט כי"מ.
קפ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קפא כי"נ; כי"פ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
קפב כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ; כימ"ק )ועבדה
זרה(; כימ"ר; דפ"פ.
קפג כי"פ; כימ"פ; כימ"ק; כימ"ר.
קפד כי"נ; כי"פ; כי"מ; כימ"פ וכימ"ק וכימ"ר
)לגוי(; דפ"פ )לנכרי(.
קפה כי"נ; כי"פ; כי"מ )גוי'(; כימ"פ; כימ"ק;
כימ"ר; דפ"פ.
קפו כי"נ; כי"פ; כי"מ )גוי(; דפ"פ.
קפז כי"נ; כי"פ; כי"מ )שלהן שהן(; דפ"פ )של
גוים שהן(.
קפח רש"י; כי"נ )והא אנן(; כי"פ; כי"מ.
קפט כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קצ כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קצא כי"פ; כי"מ.
קצב כי"נ; כי"פ; כי"מ; דפ"פ.
קצג כי"מ.
קצד כי"נ; כי"פ; כי"מ )משק'(.