‫בס״ד | מושגון לקורס לשון המקרא‬

‫מושגון‬
‫כאן יהיה כל ההגדרות שלמדנו בקורס בצורה מסודרת בעזרת ה׳‪ ,‬וכן יהיה חלק על נושא ה׳סמיכות׳ (הנושא‬
‫המעצבן שלמדנו לבד בשיעור אסינכרוני) וגם סיכום של שתי המאמרים שהיו לבחינה וכיצד צריך לענות על‬
‫תשובה בבחינה‪ .‬מקווה שזה יעזור ובעזרת ה׳ אני רוצה לראות כולם מעל ‪ ...!!!90‬למה חבל‪...‬‬

‫מבוא לעברית המקראית‪:‬‬

‫השפה לא נקרא עברית בימי המקרא‪ ,‬המילה הזו נגזרת מין המילה ״עברי״‬ ‫השפה ה״עברית״‬
‫המופיעה ‪ 34‬פעמים במקרא‪ ,‬חוקרים לא יודעים אם זה מושג מיוחד לישראל או‬
‫שזה כינוי של עמי כנען‪ .‬בנאום רבשקה (‪ 701‬לפנה״ס) מוזכרת השפה המודברת‬
‫הּודית״ = שפה של ארץ יהודה‬
‫והיא מוזכרת כשפה ״יהודית״ ‪ -‬״וְ ַאל ְּת ַדֵּב ר עִ ָּמ נּו יְ ִ‬
‫(שם נוסף זה שפת כנען )‪ .‬השם ״עברית״ בתקופה של בית שני‪ .‬מוצאים עדויות‬
‫לשפה העברית בספר היובלים (ספר חיצוני) בשפת ״הגז״‪ ,‬שם נאמר שה׳ לימד‬
‫את אברהם לדבר ״אברישט״‪ ,‬או ״אברסיטי״ בהקדמה היוונית לספר בן סירה‪.‬‬
‫בחז״ל העברית נקראת ״לשון הקודש״‪ ,‬הכוונה לכתב העברי המרובה האשורי‪.‬‬ ‫העברית במקרא‬
‫העברית היא שפה שמית כלומר משתייכת ללשונות השמיות‪ ,‬כלומר היא שייכת‬
‫לקבוצת לשנות שהתפתחו מלשון אחת – פרוטו שמית‪.‬‬
‫מדע הבלשנות מחלק את השפות למשפחות (קבוצת שפות שהתחילו משפה‬ ‫השפה הפרוטו שמית‬
‫אחת)‪ .‬המושג ״שפות שמיות״ נתבעו על ידי הבלשן פלונשנצר במאה ה‪.18-‬‬
‫הלשונות השמיות הם השפות המדוברות באזור מזרח התיכון‪ ,‬צפון ומרכז‬
‫אפריקה‪ .‬השפות השמיות נוצרו מלשון אם אחת הנקראת ״פרוטו שמית״‪ ,‬זה‬
‫שם פיקטיבי כי אין ממצא ללשון הזו אלא זו השארה‪.‬‬
‫השפה העברית מחולקת לארבע רבדים‪:‬‬ ‫רבדים בלשון העברית‬
‫לשון המקרא – הלשון הקדומה ביותר‪ ,‬יודעים עליה מתוך המקרא ומתוך‬ ‫‪.1‬‬
‫כתובות חוץ מקראיות כמו ״כתובת גזר״‪.‬‬
‫לשון חז״ל – הלשון מתקופת של בית שני עד חתימת המשנה על ידי יהודה‬ ‫‪.2‬‬
‫הנשיא‪ ,‬בערך ‪ 220‬לספירה‪.‬‬
‫לשון ימי הביניים – הלשון מתקופת ימי הביניים‪ ,‬ספרות שמדברת גם על‬ ‫‪.3‬‬
‫קודש וגם על חול‪ :‬שירת ימי הביניים‪ ,‬פרשנות‪ ,‬ספרות הלכתית (שו״ת) וכו׳‪.‬‬
‫העברית בתקופה זו לא הייתה מדוברת‪.‬‬
‫עברית חדשה – תחיית העברית‪ ,‬מהמאה ה‪ 18-‬עד ימינו‪ .‬אליעזר בן יהודה‬ ‫‪.4‬‬
‫מחייה את השימוש בשפה העברית‪ ,‬ויש כתבים חדשים בעברית כמו הרומן‬
‫״אהבת ציון״ של אברהם מפו‬
‫** כל תקופה מחולקת גם לתת תקופות‪ ,‬והמעבר בין התקופות לא היה ישיר‬
 ‫בס״ד | מושגון לקורס לשון המקרא‬

‫אלא תהליכי‪.‬‬
‫מקובל לחלק את העברית המקראית לשלוש תקופות עיקריות‪:‬‬ ‫לשון המקרא‬
‫׳עברית מקראית קדומה׳ או ׳עברית מקראית ארכאית׳ (‪.)EBH‬‬ ‫‪.1‬‬
‫׳עברית מקראית סטנדרטית׳ או ׳עברית מקראית קלאסית׳ (‪.)CBH‬‬ ‫‪.2‬‬
‫** היא דרך אגב הלשון של רוב המקרא‪.‬‬
‫׳עברית מקראית מאוחרת׳ (‪.)LBH‬‬ ‫‪.3‬‬
‫העברית המקראית הארכאית משתמרת בעיקר בטקסטים כמו לשון השירה‬ ‫עברית מקראית ארכאית‬
‫המקראית‪ ,‬זה ז׳אנר שמשמר צורות עתיקות בלשון‪ :‬׳שירת הים׳‪ ,‬׳כינת דוד׳‪,‬‬
‫׳שירת דבורה׳‪ ,‬׳ברכת יעקב׳ וכו׳‪ .‬כל הטקסטים האלו מייצגים דגם ומאפיינים‬
‫של עברית מקראית ארכאית‪ .‬יש לה כמה מאפיינים‪:‬‬
‫מאפייני תחביר‪:‬‬
‫צורת נסמך לפני מילת יחס – דוגמה‪ :‬״הרי וגלבוע״‪ ,‬במקום ״הרי הגלבוע״‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫או דוגמה נוספת ״הולכי על דרך״‪ ,‬צריך להיות הולכים בדרך וכו׳‪.‬‬
‫ההדר מילות קישור ומיליות – משפטים שאין בהם קשר והם לא מחוברים‬ ‫‪‬‬
‫(מבנים א‪-‬סנדטים) דוגמה‪ :‬״סוס ורכבו״‪ ,‬איזה סוס? של מי? איפה ה׳‬
‫ימי בַ ֹּכחַ ״‪ ,‬ב״ציון הרימי״ ואין ו׳ החיבור‪.‬‬
‫הידיעה? וכו׳‪ .‬״ ְמבַ ֶּׂש ֶרת ִצּיוֹן הָ ִר ִ‬
‫פסוקית ‪ -‬משפט קטן שנמצא בתוך משפט גדול‪ ,‬בא אחרי משפט משועבד‬ ‫‪‬‬
‫(משפט לוואי)‪ .‬דוגמה‪ :‬״ְּב אֶ ֶרץ ֹלא עָ בַ ר ָּב ּה ִאיׁש״ צריך להיות כתוב ארץ שלא‬
‫עבר בה איש וכו׳‪.‬‬
‫מאפיינים מורפולוגים‪:‬‬
‫מאפיינים צורניים שלא קושרים לתחביר אלא לצורה של המילה‪ .‬בעברית‬
‫המקראית הארכאית הייתה צורה מיוחדת לגוף הן בעבר‪ ,‬בברכת יעקב כתוב‪:‬‬
‫״ָּב נוֹת צָ ע ֲָדה ֲעלֵי ׁשּור״‪ ,‬היה צרי להיות כתוב ״בנות צעדו״‪ ,‬אבל זה צורה עתיקה‬
‫של נקבות ברבות‪ .‬איך היה אומרים נקבה ביחיד? ״ִּכ י ָאזְ לַת יָד״‪ .‬מה זה ָאזְ לַת‬
‫יָד? זה אזלה‪ ,‬זה בצורת נסתר‪.‬‬
‫מאפיינים לקסיקליים‪:‬‬
‫‪ ‬שימוש בכינוי זיקה ״זו״ במשמעות של אשר‪/‬ש ‪ -‬׳כינוי זיקה׳ הוא מילה שפוחת‬
‫פסוקית של משפט משועבד‪ .‬זו זאת מילה שמשמעותה אשר‪ ,‬״כמו עם זו‬
‫גאלת״ ‪ -‬עם שגאלת ‪ -‬זו=ש‪.‬‬
‫‪‬שימוש במילה ״מו״ ‪ -‬צורה המציינת את גופו של מי או של מה שמדברים עליו‪,‬‬
‫מעין מילית מושא‪ .‬למשל‪ :‬תורישמו = תוריש אותו‪ ,‬תרידמו = תוריד אותו‪.‬‬
‫‪‬משפט יחוד ‪ -‬מבנה תחברי שבו אחת המילים הוצאה מהמשפט והועברה‬
‫להתחלה דוגמא‪ :‬״חסידה ברושים ביתה״ במקום ״בית החסידה ברושים״‪.‬‬
‫רוב המקרא זה הלשון הקלסית‪ .‬כשמדברים על לשון המקרא הקלסית בדרך כלל‬ ‫עברית מקראית קלסית‬
‫מונים על התופעות הבאות‪:‬‬
 ‫בס״ד | מושגון לקורס לשון המקרא‬

‫מערכת זמנים בתוספת ו׳ ההיפוך (הופכת את הזמן)‪ :‬כמו ״ויאמר וילך״‬ ‫‪‬‬
‫צורות מקוצרות ומוערכות‪ :‬בפועל כמו ״ויבך״ במקום ויבכה‪ .‬צורות‬ ‫‪‬‬
‫מוערכות כמו סורה (כל הצורות שיש בהם ה׳ בסופם)‪ ,‬זו צורה מודאלית‪.‬‬
‫צורות עם כינוים חבורים בפועל ובשם‪ :‬ביתך‪ ,‬מזבחותיך‪ ,‬כלומר כינוי דבוק‬ ‫‪‬‬
‫או כיוני שייכות‪.‬‬
‫שימוש בה׳ המגמה‪ :‬׳ימה׳‪ ,‬׳קדמה׳‪ ,‬׳צפונה׳ וכו׳‪ .‬כול ה׳ אפשר להחליף‬ ‫‪‬‬
‫אותה בל׳ בתחילת במילה‪ ,‬כלומר‪ :‬״ופרצת לים לצפון ולנגב״‪.‬‬
‫שימוש בצורות מקור מוחלט‪ :‬כלומר צירופים כמו‪ :‬״שמור אשמור״‪ ,‬״זכור‬ ‫‪‬‬
‫אזכור״‪.‬‬
‫זה תוספת של ה׳ למילים המציינות כיוון‪ ,‬זה תופעה מובהקת של לשון העברית‬ ‫ה׳ המגמה‬
‫המקראית הקלסית‪ .‬ישנם כמה הגדרות לה׳ המגמה‪:‬‬
‫ה׳ המגמה היא על כיוונים כמו – ימינה שמאלה וכו׳‪ .‬מקומות מופשטים כמו‬ ‫‪‬‬
‫– החוצה‪ ,‬פנימה וכו׳‪ .‬מקומות מוגדרים כמו – ארצה‪ ,‬ביתה וכו׳‪ .‬ומקומות‬
‫כמו – ירושלימה‪ ,‬מצרימה וכו׳‪.‬‬
‫השימוש בה׳ המגמה שווה לשימוש במילות היחס אל או ל‪ .-‬כלומר אפשר‬ ‫‪‬‬
‫להחליף את ה‪-‬ה׳ בסוף ל‪-‬ל׳ בהתחלה‪ ,‬למשל‪ :‬ירושלימה = לירושלים‪,‬‬
‫קדמה = לקדם‪ ,‬ימה = לים וכו׳‪.‬‬
‫כאשר ה׳ המגמה באה עם מילה המסתיימת בה׳ היא תתחלף ב‪-‬ת׳ ואז תבוא‬ ‫‪‬‬
‫ה‪-‬ה׳‪ ,‬למשל‪ :‬רמה = רמתה‪.‬‬
‫מילה שיש בא שימוש בה׳ המגמה‪ ,‬תמיד תהיה בהטעמה מלעילית‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫שמות מקומות שהם צירופי סמיכות (כלומר שתי שמות עצם צמודות) תבוא‬ ‫‪‬‬
‫ה׳ המגמה בסופו של הנסמך‪ .‬למשל‪ :‬״ארצה שעיר‪ ,‬״בארה שבע״ וכו׳‪.‬‬
‫** אגב דרך לזכור מי ראשון זה ראשי תיבות‪ :‬נ״ס – נסמך (ראשון) סומך (שני)‪,‬‬
‫תודה דורון על האנקדוטה החשובה הזו!‬
‫זה הגבול ונקודת ההשקה לבין סוף תקופת לשון המקרא לתקופת לשון חז״ל‪,‬‬ ‫עברית מקראית מאוחרת‬
‫היא ממש בקו התפר‪ .‬השפה הזו נמצאת בעיקר בסיפורת המקרא המאוחרת‪,‬‬
‫כמו ׳דניאל׳‪ ,‬׳עזרה ונחמיה׳‪ ,‬׳דברי הימים׳ ׳שיר השירים׳ וכו׳‪ .‬לעברית‬
‫המקראית המאוחרת כמה מאפיינים‪:‬‬
‫השפעותיהם של לשונות זרות‪ ,‬כמו‪ :‬׳ארמית׳‪ ,‬׳יוונית׳‪ ,‬ו׳פרסית׳‪ .‬מילים כמו‬ ‫‪‬‬
‫׳פרדס׳ בפרסית שזה פרדייס‪ ,‬כלומר גן עדן‪.‬‬
‫ירידה בכל מיני צורות של השפה המקראית הקלאסית‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫ירידה במספר הצורות המהופכות (הרבה פחות ׳וילך׳‪ ,‬׳ויעש׳)‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫מערכת זמנים שקורבה למערכת הזמנים שיש לנו היום‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ירידה בשימו בה׳ המגמה‪.‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫בס״ד | מושגון לקורס לשון המקרא‬

‫ירידה בשימוש בצורות מקוצרות ומוערכות‪ ,‬כמו ׳אקומה׳‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫אין שימוש במקור מוחלט כמו ״זכרו אזכור״ וכו׳‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫צורת פועל זהה לנסתרים ונסתרות בעתיד (זכר ונקבה אותו נטייה‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫** למעשה העברית מודרנית מזכירה קצת את העברית המאוחרת‪.‬‬
‫מספר המילים השונות במקרא נאמד בין ‪ 5649‬לבין ‪ 8000‬מילים‪ .‬ההבדל הזה‬ ‫אוצר המילים של‬
‫נובע מהדרך שבה סופרים את המילה‪ ,‬האם כל מילה בנפרד או הצורות השונות‬ ‫המקרא‬
‫שלה אבל כמילה אחת‪ .‬זה אוצר מלים קטן יחסית‪.‬‬
‫מאיפה אפשר ללמוד על המילים של המקרא?‬
‫הקונקורדנציה (ספר המתאימות)‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫התנ״ך עצמו הוא המקור החשוב ביותר ללמוד ממנו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫מקורות חיצוניים חיבורים נוספים שנכתבו בזמן המקרא שלא נכנסו‬ ‫‪‬‬
‫למקרא‪ ,‬אבל הם חשובים להבנת השפה (מגילות קומרן)‪.‬‬
‫ממצאים ארכאולוגים המרחיבים את הידע על הלשון המקראית‪ ,‬כמו ספרים‬ ‫‪‬‬
‫של גניזת קהיר שהיו בהם גם קבצי שו״ת וכו׳‪ ,‬לוח גזר‪ ,‬כתובת השילוח וכו׳‪.‬‬
‫לוח אבן מן המאה ה‪ 10-‬לפה"ס שנמצא בחפירות בגזר ב‪ 1908-‬והוא כתוב‬ ‫כתובת גזר‬
‫בעברית‪ .‬זה הממצא העתיק ביותר שנמצא לעברית‪ .‬בלוח זה יש רשימה של‬
‫חודשי השנה ופעילויות חקלאיות עפ"י החודשים‪.‬‬
‫כתובת בת שש שורות שמציגה טקסט של ממש‪ ,‬סיפור מעשה בעברית‪ .‬נמצאה‬ ‫כתובת השילוח‬
‫בנקבת השילוח שחפר חזקיהו מלך יהודה במאה ה‪ 8-‬לפנה״ס‪ .‬נתגלתה בסוף‬
‫המאה ה‪ ,19-‬המצבה מספרת את סיפור החציבה שהעמיד מנהרה‪ ,‬נקבה‪,‬‬
‫המוליכה מים ממעיין הגחון אל ירושלים עיר דוד‪.‬‬

‫אוסטרקון‪ -‬חרס הכתוב בדיו‪ ,‬להבדיל מכתובת שזו חריטה על גבי אבן‪ .‬חרסי‬ ‫חרסי לכיש‬
‫לכיש הם אוסף של חרסים שנמצאו בתל לכיש‪ .‬הם נכתבו ע"י אדם שנקרא‬
‫הושעיהו שכתב אל יאוש‪ ,‬כנראה שהמכתבים נכתבו מפקוד למפקדו‪ .‬חרסים‬
‫אלה הם מן המאה ה‪ 6-‬לפה"ס בימיה האחרונים של ממלכת יהודה‪ .‬חרסים אלה‬
‫מציגים עדות לעברית מיהודה‪.‬‬

‫טעמי המקרא‪:‬‬
‫הטקסט המקראי בנוי משלד אתיות‪ ,‬סימני הניקוד ודבר נוסף סימנים הנקראים‬ ‫טעמי המקרא‬
‫טעמי המקרא‪ .‬למשל‪ :‬״ּבְ ֵרא ִ ׁ֖שית ּבָ ָ ֣רא אֱ ֹל ִ ֑הים אֵ ֥ ת הַ ָּׁש ַ ֖מ יִ ם אֵוְ ֥ ת הָ ֽ ָא ֶרץ״‪ .‬את‬
‫הטעמים הכניסו בעלי המסורה‪ .‬גם טעמי המקרא מופיעים בדפוסים של התנ״ך‬
‫וכן בכתבי יד עתיקים (כתב יד קהיר)‪ .‬לאומת זאת בספר התורה המשמש‬
 ‫בס״ד | מושגון לקורס לשון המקרא‬

‫לקריאה בבית הכנסת לא מופיע שום סימן רק שלד האותיות בלבד‪ .‬סך הכל יש‬
‫‪ 26‬טעמים שונים העשויים קוים‪ ,‬זוויות‪ ,‬נקודות‪ ,‬חלקי מעגל וכו׳‪.‬‬
‫במערכת הטעמים ידועות מסורות שונות‪ ,‬יש טעמים בבלים ויש ארץ וכו׳‪ ,‬כולם‬ ‫המערכות השונות של‬
‫פחות או יותר באותה תקופה פשוט במקומות שונים‪ ,‬מהמערכת הטברנית היא‬ ‫טעמי המקרא‬
‫מערכת הטעמים המשוכללת ביותר‪ .‬כל תיבה (מילה) מלווה בסימון של טעם‬
‫שיכול להיות מצוי מעל המילה או מתחתיה‪ .‬בכל מילה יש רק טעם אחד‪ .‬מערכת‬
‫הטעמים הטברנית מתחלקת לתת מערכות‪ ,‬יש את המערכת המשמשת בכ״א‬
‫ספרים ויש מערכת טעמים נפרדת לספרי אמ״ת שהם‪ :‬א׳יוב‪ ,‬מ׳שלי‪ ,‬ת׳הילים‪,‬‬
‫הספרים האלו מאופיינים עם מערכת טעמים טיפה שונה‪.‬‬
‫המקור של טעמי המקרא טעמי המקרא חוזרים לתקופה מאוד מוקדמת‪ ,‬כבר בתלמוד יש התייחסות‬
‫לטעמים‪ .‬המילה ו״שום שכל״ דרשו חכמי התלמוד שזה הטעמים‪ .‬הטעמים זה‬
‫לא דבר חדש‪ .‬יש אפילו שקושרים אותה למתן תורה ויש כאלו שמתארכים אותה‬
‫לתקופת עזרא ונחמיה‪ .‬אז מתי הותקנו טעמי המקרא המוכרים לנו כיום (כלומר‬
‫אלו המופיעים בתנכ״ים המודפסים היום)? ניראה שהזמן שלהם היה סמוך‬
‫לזמנו של הנקוד‪ ,‬כלומר בערך בסביב ‪ 600‬לספירה‪ ,‬בערך אחרי חתימת התלמוד‪.‬‬
‫לטעמי המקרא יש שלושה תפקידים בטקסט המקראי‪:‬‬ ‫תפקידי טעמי המקרא‬
‫תווי הנגנה מוזיקאליים – הטקסט נקרא מול קהל‪ ,‬הרעיון שהוא יעבור‬ ‫‪‬‬
‫מדור לדור‪ ,‬זה התפקיד הראשון החשוב ביותר לטעמי המקרא‪ .‬התפקיד‬
‫הזה קשור בעיקר לקריאה המנוגנת בזמן התפילה‪ ,‬את הקריאה המנוגנת‬
‫אפשר לשמוע בבית הכנסת בשבתות וימים טובים‪ .‬הנגינות לא אחידות‬
‫לפעמים זה סוג הטקסט‪ ,‬אופי הסוגה של הטקסט‪ ,‬אם זה שיר או פרוזה‪ .‬או‬
‫מוסרות השונות של עדות ישראל – ספרדים‪ ,‬אשכנזים‪ ,‬תימנים וכו׳‪.‬‬
‫מציינים את מקור הטעם במילה ‪ -‬הטעמים מסמנים את העברה המוטעמת‬ ‫‪‬‬
‫על ידי זה שהם מציבים סימן טעם מעל או מתחת להעברה המותאמת‪.‬‬
‫למשל במילה ּבָ ָ ֣רא יש שתי עברות‪ ,‬הטעם בא באות ר׳ אז אנחנו קוראים את‬
‫המילה בהתאם‪.‬‬
‫מערכת סימני פיסוק – טעמי המקרא יוצרים את החלוקה הפנימית בתוך‬ ‫‪‬‬
‫הפסוק‪ ,‬מה מחברים מה מפסיקים וכו׳‪ .‬הטעמים מחולקים לטעמים‬
‫מספיקים שהם כמו פסיקים ונקודות‪ ,‬טעמים משרתים אלו טעמים‬
‫שמחברים את הקריאה‪ .‬וטעמים לא מנוגנים‪ .‬זה נותן ארגון וסדר לפסוק‪.‬‬
‫** טעמי המקרא מסדרים לנו את צורת הקריאה ולכן הם גם סוג של פרשנות זה‬
‫כלי פרשני ובעלי המסורה בהתקינם את טעמי המקרא קבעו פרשנות לטקסט‪.‬‬
‫פסוק[‪]:‬׳‪ ,‬׳אתנח ֑ת א׳‪ ,‬ז֔׳ ֕קף׳ ו׳טפ ֖חה׳‪.‬‬
‫ֽ‬ ‫יש ארבע טעמים נפוצים ביותר והם ׳סוף‬ ‫טעמים נפוצים‬
‫׳סוף פסוק׳ תמיד נמצא‪ ,‬ואיך לא בסוף הפסוק‪ ,‬יש לו שם נוסף וזה סילוק הוא‬
‫מתנהג כמו נקודה‪ .‬׳אתנחתא׳ זה עצירה‪ ,‬כמו פסיק‪ ,‬הוא מופיעה בכל פסוק פעם‬
 ‫בס״ד | מושגון לקורס לשון המקרא‬

‫אחת בלבד והוא מחלק את הפסוק לשתיים‪ .‬זקף קטון וגדול‪ ,‬גם הם עוצרים את‬
‫הפסוק אם כי עצירה קצרה‪ .‬טיפחה הוא אומר לנו לקחת הפסקה קלה ביותר‬
‫ולהמשיך בקריאת הפסוק‪.‬‬
‫הטעם בעברית יכול לבוא בעברה האחרונה במילה וזה נקרא מלרע‪/‬הטעמה‬ ‫מלרע ומלעיל‬
‫מלרעית‪ ,‬מלשון מטה‪ ,‬בסוף‪ .‬עם המילה מוטעמת היא בעברה לפני האחרונה זה‬
‫מלעיל מלשון ראה לעל כלומר למעלה‪ .‬מילים חד העברתיות הם מלרעיות‪ .‬אין‬
‫זה משנה איזה טעם (מטעמי המקרא) מופיעה‪ ,‬עצם זה שיש שם טעם מעידה על‬
‫העברה המוטעמת‪.‬‬
‫הדגשה של אחת ההברות במילה בהמצאות שינוי בעוצמת הקול‪ ,‬כלומר שעברה‬ ‫טעם במילה‬
‫מסוימת נהֵ גת בצורה אחרת היא עברה מוטעמת‪ ,‬בכל מילה חייבת להיות העברה‬
‫מוטעמת אחת בלבד‪ .‬להבערה בעברית יש ערך מבחין‪ ,‬כלומר היא יכולה לקבוע‬
‫את המשמעות של המילה‪.‬‬
‫יש מספר טעמים שמופיעים תמיד במקום מסוים בלי להתחשב במיקום הטעם‪,‬‬ ‫טעמים מיוחדים‬
‫אלו טעמים פוספוסיטבים – כלומר‪ ,‬הם טעמים הבאים לעולם בסוף המילה‪.‬‬
‫ובשביל לעשות את ההבדלה בין סוג ההבערה (מלרע או מלעיל) התנכ״ים הכפילו‬
‫״מזְ ֵּ֙ב ֙ ַח״‪ .‬הראשון הוא מקום הטעם במילה‪ ,‬והשני הוא המקום שבו‬
‫את הטעם – ִ‬
‫אמור להיות מסומן הטעם על פי החוקים‪.‬‬
‫תופעה דקדוקית האומרת שכאשר יש מצב במקרא שיש שתי טעמים קרובים‬ ‫נסוג אחור‬
‫בפסוק (המילה הראשונה היא מלרע והמילה השנייה היא מלעיל)‪ ,‬במקרה כזה‬
‫הטעם במילה הראשונה ילך לאחור כדי ששתי המילים יקבלו את הייחודיות‬
‫שלהם‪ .‬למשל‪ :‬״וְ ָ ֥ק ָרא ֖לוֹ ֣א ֹהֶ ל מוֹ ֵ ֑עד״‪ .‬דבר זה נקרא גם בשם אחר – סמיכות‬
‫הטעמות‪ .‬מצב כזה הוא קשה מבחינת הנגנה לכן הדרך להתמודד עם זה היא‬
‫הפיכת המילה הראשונה למילה מלעילית‪ .‬הטעם חוזר אחורה להטעמה פתוחה‬
‫ולא סגורה (תנועה ולא ייצור)‪.‬‬
‫דרך נוספת‪:‬‬
‫יש עוד דרך להתמודד עם סמיכות הטעמות וזה המקף במקרא כמו‪:‬‬
‫״מן־הַ ְּכ בָ ִׂש ֥ ים״ אומר ששתי המילים נהגות בטעם אחד‪ .‬המקף הוא גם טעם מ‪26‬‬ ‫ִ‬
‫הטעמים והוא טעם לא מנוגן‪.‬‬
‫בשביל נסוג אחור צריך להתקיים שתי תנאים‪:‬‬
‫התנאי הראשון זה שהעברה שאליה הוא נסוג תהיה פתוחה (הבערה‬ ‫‪‬‬
‫המסתיימת בתנועה)‪.‬‬
‫התנאי השני שבין שתי המלים יהיה קשר של חיבור (כלומר יהיה טעם‬ ‫‪‬‬
‫מחבר‪ ,‬טעמים משרתים)‪.‬‬
‫הטעמים מתחלקים לשלוש קבוצות‪:‬‬ ‫סוגי טעמים‬
‫טעמים מפסיקים – מורים על הפרדה בדרגה כזו או אחרת בפסוק‪ .‬בטעמים‬ ‫‪‬‬
 ‫בס״ד | מושגון לקורס לשון המקרא‬

‫המפסיקים יש תת קבוצות‪ :‬״קיסרים״‪ ,‬מלכים״‪ ,‬״משניים״‪ ,‬״שלישים״‪ .‬לא‬

‫כולם מפסיקים באותה מידה ולא באותו חוזק‪.‬‬
‫טעמים מחברים – נקראים גם טעמים משרתים‪ ,‬מורים על כך שיחידות‬ ‫‪‬‬
‫מסוימות בתוך הפסוק צריכות להיקרא כיחידה אחת‪ .‬ניתן לזהות טעמים‬
‫אלו בכך שהם בדרך כלל ילכו בכיוון של הפסוק‪.‬‬
‫ה‪/‬מתג‪,‬‬
‫ֽ‬ ‫טעמים לא מנוגנים – טעמים שאין להם הנגנה מוזיקלית‪ .‬כמו הגעיֽ‬ ‫‪‬‬
‫שזה טעם שמורה על הטמעה משנית שכאשר יש אותו ליד קמץ אז זה קמץ‬
‫גדול (צליל ׳או׳) מקף‪-‬מחבר בין מילים‪ ,‬ופסק | עוצר את המילה ומסמן את‬
‫העניין שיש שתי עיצורים זהים (אותו אות אחת אחרי השנייה)‪.‬‬
‫** במבחן יהיה את טעמי המקרא אז לא לזכור אותם בעל פה רק את הקבוצות‬
‫והתפקידים השונים‪.‬‬
‫הקיסרים‪ ,‬הם טעמי המקרא שיש להם דרגת הפסקה גבוה ביותר‪ ,‬זה עצירה‬ ‫קיסרים‬
‫רבתי כלומר עצירה גדולה‪ .‬יש שתי טעמי מקרא ׳קיסרים׳‪:‬‬
‫סילוק‪/‬סוף פסוֽק‪ :‬הוא מופיעה תמיד בסוף הפסוק במילה האחרונה‪ .‬סימנו‬
‫ֽ‬ ‫‪‬‬
‫כקו ישר מתחת לאוֽת‪ .‬הסילוק משול לנקודה הבאה בסוף‪ .‬הנקודתיים [‪]:‬‬
‫של סוף הפסוק זה תוספת מאוחרת יותר‪.‬‬
‫האתנחתא ‪ ,‬הוא מחלק את הפסוק לשתי חלקים‪ ,‬היא חלוקה לא שווה‬‫֑‬ ‫‪‬‬
‫מבחינת מספר המילים אלא זה חלוקה של הפסוק מבחינה רעיונית‪ ,‬חלוקה‬
‫מבחינת התוכן‪ ,‬האתנחתא משול לסימן [;]‪.‬‬
‫המלכים‪ ,‬הם טעמים שיש להם דרגת הפסקה קטנה יותר‪ ,‬תחום שלטונו של‬ ‫מלכים‬
‫(אתנח או סילוֽק) מתחלק בין המלכים‪ .‬זקף קט֔ון וגדו֕ל‪ ,‬ששתיהם די‬
‫֑‬ ‫״הקיסר״‬
‫דומים כפי הניתן לראות‪ .‬יש את הטעם סגולת֒א שהיא כמו סגֶול הפו֒ך מעל‬
‫האות‪ ,‬ויש את הטפח֖ה‪ ,‬כפי שכבר ציינו‪ .‬הטעמים האלו נקראים ״מלכים״‪ ,‬הם‬
‫בעלי כוח אפסק קטן יותר‪.‬‬
‫טעמים משרתים מראים על חיבור בין יחידות שנות בפסוק‪ ,‬כלומר הטעמים‬ ‫משרתים‬
‫המשרתים אומרים לי קרא את החלק הזה כיחידה אחת‪ .‬כמו למשל מּנ֣ ח‪ ,‬מהפ֤ ך‪.‬‬
‫טעמים אלו בדרך כלל ילכו לכיוון הפסוק‪.‬‬
 ‫בס״ד | מושגון לקורס לשון המקרא‬

‫החלק הראשון זה ״תחום שלטונו של האתנח״ והחלק השני זה ״תחום שלטונו‬ ‫חלוקת הפסוק‬
‫של הסילוק״‪ .‬כל חלק מתחלק לעוד שתיים ועוד שתיים עד שמגיעים למילה‬
‫הבודדת (כפי התמונה למטה)‪.‬‬

‫תופעות מיוחדות במקרא‪:‬‬

‫הכלל הבסיסי בעברית המודרנית שאותיות בג״ד כפ״ת בראש מילה ואחרי שווא‬ ‫רפיון בג״ד כפ״ת בראש‬
‫נח הם דגושות‪ .‬אומנם‪ ,‬במקרא יש מקרים בהם הכלל הזה לא מתקיים כדי‬ ‫מילה‬
‫שבג״ד כפ״ת תהיה רפויה צריכים להתקיים שתי תנאים‪:‬‬
‫התנאי הראשון זה שהמילה שלפניה תסתיים בתנועה ולא בייצור‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫התנאי השני ששתי המילים יהבו יחידה צלילת אחת‪ ,‬בדרך כלל עם טעם‬ ‫‪‬‬
‫מחבר (משרת)‪.‬‬
‫יוצא מהכלל‪:‬‬
‫יש כמה מקרים חריגים זה לא כלל מוחלט‪ .‬למשל‪ :‬״ְּב ִׁש בְ ְּת ָך֤ ְּב בֵ י ֶ֙ת ָ֙ך״ ה‪-‬ב׳‬
‫הראשונה של ״ְּב בֵ יתֶ ָך״ היא דגושה‪ ,‬היא צריכה להיות רפה‪ ...‬תחת המילה לפניה‬
‫(ְּב ִׁש בְ ְּת ָך֤ ) יש מהפך֤ (טעם מחבר) ותנועה בסוף (ָך)‪ ,‬אבל אין רפיון? כדי שלא‬
‫תיווצר קושי בהגיה (להגות פעמיים ״בב‪...‬״)‪ .‬יש גם יוצאי דופן שאנחנו היום לא‬
‫יודעים למה זה כך כמו בשירת הים‪ :‬״ ִ ֥מי ָּכ ֖מ ֹ ָכה נ ְֶאָּד ֣ ר ַּב ֹּ֑ק ֶדׁש״‪.‬‬
‫צורת הפסק תופיעה כאשר יש במילה טעם מפסיק גדול (קיסרים ומלכים)‪ .‬כאשר‬ ‫צורת הפסק‬
‫מילה מופיעה עם אחד הטעמים האלו היא יכולה לשנות את הניקוד שלה או את‬
‫הטעם שלה‪ .‬למשל נִ ְצבָ ה הופך ל ‪ -‬נִ צָ בָ ה‪ .‬זה יכול לבוא לידי ביטוי בתנועה או‬
‫בטעם של המילה (מלעיל מלרע)‪ ,‬המילה ״אנוכי״ (צורת הקשר)‪ ,‬כאשר היא באה‬
‫עם טעם מפסיק גדול (קיסרים ומלכים)‪ ,‬היא משתנה והופכת לצורת הפסק – אין‬
‫שינוי בתנועה אלא בטעם – היא הופכת צורה מלעילית ׳אאאנוכי׳‪.‬‬
‫כמה דוגמאות‪:‬‬
‫דוגמה ראשונה‪ :‬במילים המסתיימות בשתי סגולים בצורת הפסק יבוא קמץ‬ ‫‪‬‬
‫במקום הסגול הראשון‪ ,‬למשל גֶפֶ ן הופכת לגָפֶ ן‪.‬‬
 ‫בס״ד | מושגון לקורס לשון המקרא‬

‫דוגמה שניה‪ :‬בהבהרה מוטעמת ימצא קמץ במקום שבו ימצא פתח למשל‬ ‫‪‬‬
‫בַ ית תהפוך לבָ ית (נכון קוראים אותו דבר אבל יש שינוי בניקוד)‪.‬‬
‫דוגמה שלישית‪ :‬תנועה לאומת שווה נע בצורות הפסק‪ ,‬תבוא תנועה במקום‬ ‫‪‬‬
‫שווה נע בצורת ההקשר‪ .‬כלומר אם בצורה הרגילה היה צפוי שיהיה שווה נע‬
‫אנחנו נמצא תנועה‪ ,‬כלומר הוא ׳ידע׳ והם אתמול ׳ידעו׳‪ ,‬נקבל את הצורה‬
‫יַדעו‪.‬‬
‫דוגמה רביעית‪ :‬שווא הבא לפני כינוי הנוכח (כלומר כינוי שלך) משתנה‬ ‫‪‬‬
‫ל׳עבורָך׳‪.‬‬
‫ֶ‬ ‫ב׳עבורָך׳ הופך‬
‫ְ‬ ‫בצורת ההפסק לסגול כלומר במקום שווא לסגול‪.‬‬
‫** צורות הפסק מתועדות גם בלשון חז״ל‪ ,‬׳אאאמרו׳ במקום ׳אמרו׳‪ .‬בהשפעת‬
‫לשון המקרא ולשון חז״ל צורות הפסק קיימות גם בתפילה‪ .‬בימינו צורות הפסק‬
‫לא משומשות למעט צורות שהם מורשת ממקרא והם נשארו כמו שהם‬
‫בביטוים קפואים למשל ׳הרבות השמים נִ ְפתָ חו׳‪.‬‬

‫״קר י״ זה מילה בארמית ופרושה ״מה שקרו״ המילה השנייה מייצגת את ״מה‬ ‫ֵ‬ ‫קרי וכתיב‬
‫שכתוב״‪ ,‬כלומר שתיהם ביחד אומרות מה שקרו ומה שכתוב‪ .‬זה חלק מתופעות‬
‫הלשון שייחודיות ללשון המקרא (לא לטעמים) כמו ה׳ המגמה‪ .‬יש מילים‬
‫במקרא שנכתבות בצורה אחת אבל נקראות בצורה אחרת‪ ,‬למשל‪ :‬״יאמר לה ה׳‬
‫שתי גיים (גוים) בבטנך…״ מה שכתוב זה ׳גיים׳ מה שקוראים זה ׳גוים׳‪ .‬ה׳גיים׳‬
‫זה הכתיב ו׳הגוים׳ זה הקרי‪ .‬בדרך כלל זה יופיעה בצד הספר‪ ,‬זה גרסה מאוד‬
‫עתיקה של הערת שוליים‪.‬‬
‫יש מילים מסוימות שהכתבתן תהיה תמיד שונה מאיך שהם מופיעות בטקסט‬ ‫קרי תמידי‬
‫המקראי‪ ,‬זה נקרא קרי תמידי‪ ,‬חכמי המסורה הלבישו את הנקוד על גבי המילה‬
‫הכתובה בגוף הטקסט וכך למעשה צריך לקרוא אותה תמיד למשל‪:‬‬
‫המילה המוכרת ביותר זה ״ירושלים״‪ ,‬מילה שמופיעה ‪ 641‬במקרא כולו‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫פרט לארבע מקומות במקרא‪ ,‬בשאר המקומות שם העיר מופיעה בשם‬
‫רּוׁש ִ ַלם״‪ .‬אי אפשר לעשות מעל ‪ 600‬הערות‪ ,‬לכן הוסיפו ניקוד (חיריק) בין‬
‫״יְ ָ‬
‫הל׳ לבין הם׳ כדי להדגיש שזה ״ירושלים״‪.‬‬
‫מילה נוספת זה יִ ָּׂש ש ָכר‪ ,‬בעלי המסורה הלבישו ניקוד של המילה ישכר כדי‬ ‫‪.2‬‬
‫שלא נקרא יששכר אלא ישכר (ה‪-‬ש׳ השנייה ללא ניקוד אז היא לא נקראת)‪.‬‬
‫כאשר חסרה בטקטס מילה‪ ,‬אך בעלי המסורה חייבו לקרוא אותם והם ציינו‬ ‫קרי ולא כתיב‬
‫ֹלהים ‪...‬״ המילה‬
‫(איׁש)‪ּ ,‬בִ ְדבַ ר הָ אֱ ִ‬
‫זאת בשולי הדף‪ .‬לדוגמה ‪ַּ ..." :‬כאֲ ֶׁשר יִ ְׁשַאל ִ‬
‫"איש" לא כתובה בגוף הטקסט‪ ,‬אל רק בשול ולכן צריך לקורא אותה‪.‬‬
‫כאשר המילה כתובה‪ ,‬אך לדעת חכמי המסורה אין לקרוא אותה‪ ,‬לדוגמא ‪:‬‬ ‫כתיב ולא קרי‬
‫ַאמנוֹן ‪ ."...‬המילה "אם" כתובה בגוף הטקסט‪ ,‬אך‬
‫"‪ּ ...‬כָל־ּבְ נֵי הַ ּמֶ לְֶך מֵ תּו ּכִ י (אם) ְ‬
‫לדעת חכמי המסורה אין לקרוא אותה‪.‬‬
 ‫בס״ד | מושגון לקורס לשון המקרא‬

‫כאשר בעלי המסורה החליפו מילים מסוימות כדי להכניס כבוד לטקסט‪ .‬כמו‬ ‫שינוי מפני הכבוד‬
‫למשל בנאום רבשקה נאמר‪ :‬״‪ ...‬הֲ ֹלא עַ ל הָ אֲ נִָׁש ים הַ ֹּיְׁש בִ ים עַ ל הַ חֹמָ ה לֶאֱ כֹל אֶ ת‬
‫חריהם [צוָֹאתָ ם] וְ לִ ְׁש ּתוֹת אֶ ת שיניהם [מֵ ימֵ י ַרגְ לֵיהֶ ם] עִ ָּמ כֶם״‬
‫צורה מוארכת ‪ :‬צורת עתיד ‪ /‬מילת ציווי שהתווספה אליה ה' – בואה‪ ,‬לכה‪,‬‬ ‫צורה מעורכת‪/‬מקוצרת‬
‫סורה‪ ,‬אקומה‪ .‬מטרתה היא הבעת רצון‪ .‬צורה מקוצרת ‪ :‬ויפן – ויפנה‪ ,‬ויבן –‬
‫ויבנה‪.‬‬
‫יש כמה סיבות לתופעה הזו‪:‬‬ ‫הסיבות לקרי וכתיב‬
‫בעלי המסורה בזמן שהם עשו קנוניזציה ראו דברים שהיו משובשים מילים‬ ‫‪.1‬‬
‫לא מובנות או פסוקים שהיה חסר בהם הגיון‪ ,‬אבל הם לא היו יכולים לתקן‬
‫אותה אז הם הוסיפו הערת שוליים שאומרת אל תקרא כך אלא כך‪.‬‬
‫לפני חתימת המקרא‪ ,‬היו נוסחים שונים של הטקסט הזה‪ ,‬כמו מגילות‬ ‫‪.2‬‬
‫קומרן‪ ,‬וניסו ליצור נוסח אחיד‪ ,‬לכן את הקרי לפי הגרסה העדיפה הכניסו‬
‫לשוליים‪.‬‬
‫להימנע מלשון גסה ולדבר בלשון יותר מעודנת זה נקרא תיקון מפני הכבוד‪,‬‬ ‫‪.3‬‬
‫כלומר להשתמש בלשון יותר יפה ונקיה במקרא‪.‬‬

‫חוקי נסמך וסומך (נ״ס)‪:‬‬

‫מה זה הטקסט והחוקים הלא ממובנים האלו‪ ,‬באמת שמעו זה קשוח‪...‬‬ ‫זה פאקיג לא מובןןן!!!‬

‫חיים א׳ כהן‬
‫מאמר – לשון המקרא שפה זרה (תודה צחי)‪:‬‬
‫טיעון מרכזי‪:‬‬
‫עוסק בתרגום התנ"ך לעברית מודרנית לצורך הוראה ‪ -‬מתחיל בתנ"ך רם‪.‬‬
‫הטיעון לגבי הסיבה לתרגום שגוי ‪ :‬התנ"ך כתוב בשפה קשה ולכן אנשים נמנעים לקרוא אותו‪.‬‬
‫טענה‪ :‬על פי הכותב זה הפוך‪ -‬עקב חוסר קריאה בתנ"ך השפה שלו נראית זרה וקשה‪.‬‬
‫הוכחה‪ -‬‬
‫לשון המקרא תמיד הייתה זרה לאורך הזמנים‪ ,‬מציין בעיקר תקופות ודמויות שעסקו בפרשנות התנ"ך זה‬ ‫‪‬‬
‫לא הפריע לאנשים לעסוק בתנ"ך כלומר להכיר את הלשון שלו (שהייתה שונה משפתם)‬
‫התנ"ך תורגם לשפות רבות אך אף פעם לא לעברית אחרת‪ ‬‬ ‫‪‬‬
‫ההתמודדות עם הקשיים‪ -‬נעשתה דרך הפירוש שמסביר מילים ‪ -‬לשון תלמיד בישראל היום מול תלמיד‬ ‫‪‬‬
‫לפני ‪ 50‬שנה לא רחוקה יותר מלשון התנ"ך‪.‬‬
‫דוגמא דרך סיפור אליהו וכד הקמח בתנ"ך רם‪ .‬‬ ‫‪‬‬
‫טענה ‪ -‬הלשון היא מוקנית‪ ,‬ככל שקוראים ונוגעים בה כך היא נלמדת‪.‬‬
 ‫בס״ד | מושגון לקורס לשון המקרא‬

‫טוען על תנ"ך רם‪ :‬‬

‫תלמיד במערכת החינוך לא יקרא גם תרגום של המקרא וגם את הטקסט המקורי‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫תרגום שלא מעביר את המסר ‪ -‬תרגום לא טוב‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫לא לומדים ביטויים וניבים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בשיטה זו התלמיד לא ייטמיע את הרעיון של שפה יפה במקרא‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בלי לקרוא את הטקסט המקורי התלמיד מאבד תרבות של משפטים ומטבעות לשון‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫מסקנה‪ :‬‬
‫במערכת החינוך שימוש בתנ"ך רם מנתק את התלמידים מהשפה המקראית ומייצר נתק מן התרבות העברית‬
‫של דור התלמידים הנוכחי‪  ‬לקודמיהם‪ .‬הנתק הזה‪ ,‬לדעת כהן‪ ,‬הוא שגוי‪ .‬אסור להתנתק מהתרבות והשפה הזו‬
‫רק בגלל שהם ישנות‪.‬‬
‫מסיים באימרה שהעברית היא אחת ואין "לעברת" אותה‪ ,‬אלא לומדים את תרבותה ותכניה כדי להבין אותה‪.‬‬

‫אורה שורצולד‬
‫מאמר – בין לשון המקרא ללשון ימינו (תודה צחי)‪:‬‬

‫השוואה בין לשון המקרא ללשון ימינו‪.‬‬

‫הוכחה‪:‬‬
‫הרבה סגנונות‬
‫יש הבדל בשפה בין לשון סיפורית ללשון התרחשות ‪ -‬מסגרת מול דיאלוג‬ ‫‪‬‬
‫במקרא אין תמיד סדר כרונולוגי‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫יש הבדלי שפה בין סגנונת וזאנרים למשל שירה וסיפורת ודיבור יום יומי‬ ‫‪‬‬
‫יש צורך בפירוש השירה גם במקרא וגם בימינו‪ ,‬ואין להשתמש בכלי ניתוח של הסיפור לניתוח השירים ‪-‬‬ ‫‪‬‬
‫כלים שונים‪.‬‬
‫כלים ומתודה של המאמר ‪ -‬אין מידע על לשון מדוברת מתקופת המקרא‪ ,‬לכן המאמר יעסוק בציטוטים מתוך‬
‫המקרא דוגמאות ללשון מדוברת‪.‬‬
‫אוצר מילים‬
‫אוצר המילים של העברית של ימנו דומה ללשון המקרא‪ .‬רוב המילים נשתמרו‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫המשמעות של המילים‪  ‬והפירוש שלהם לעיתים שונה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫לאורך כל התקופות העברית שואלת מילים משפות אחרות גם במקרא וגם בימינו ומה שבאמצע‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫תחביר‬
‫פער התחביר הוא הקושי הגדול וההבדל בין השפה של ימינו לשפת המקרא‪.‬‬
‫המערכת הדקדוקית‬
 ‫בס״ד | מושגון לקורס לשון המקרא‬

‫חלוקה למערכת מורפולוגית ופונולוגית‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫מורפולוגית‪ :‬יש דברים דומים ויש דברים לא דומים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫פונולוגית‪ :‬הצלילים של האותיות השתנה והלשון המדוברת רחוקה מן הלשון המדוברת של המקרא‪ .‬אך‬ ‫‪‬‬
‫הכתב נשאר דומה או זהה‪.‬‬
‫מסקנה‪ :‬‬
‫מה גרם להתרחקות מהשפה המקראית?‬
‫מערכת החינוך‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הרגלי קריאה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫תהליכי חילון‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫לא מכבדים את התרבות וההיסטוריה‪.‬‬ ‫‪‬‬