‫מלכים א'‬
‫מוטיבים דומים‬ ‫ניבים וביטויים‬
‫לסיפור אחר‬
‫א' – "זקן ובא בימים"‬
‫נ – "ויחזק בקרנות המזבח"‬
‫נ"ב – "לא יפול משערתו" לא‬
‫יקרה לו דבר רע (לאדוניה)‬
‫דיאלוג\ מקומות\ מדרשי שם\ קשרי משפחה\‬ ‫ציטוט‬ ‫שם הסיפור‪+‬‬
‫משפטי מפתח‬ ‫פרק‬
‫דמות אבישג‪-‬‬ ‫וְ הַ ּמֶ לְֶך ּדָ וִ ד ז ֵָקן‪ּ ,‬בָ א ּבַ ּיָ ִמים; וַיְ כַ ּסֻ הּו‪ּ ,‬בַ ּבְ ג ִָדים‪ ,‬וְ ֹלא‬ ‫משיחת שלמה‬
‫וַיְ בַ ְקׁשּו ַנע ֲָרה יָפָ ה‪ּ ,‬בְ כֹל ּגְ בּול יִ ְׂש ָראֵ ל; וַּיִ ְמצְ אּו‪,‬‬ ‫ֹאמרּו לוֹ עֲבָ דָ יו‪ ,‬יְ בַ ְקׁשּו לַאדֹנִ י הַ ּמֶ לְֶך‬ ‫יִ חַ ם‪ ,‬לוֹ‪ .‬ב ַוּי ְ‬ ‫למלך‪-‬‬
‫יׁשג הַ ּׁשּונ ִַּמית‪ ,‬וַּיָ בִ אּו אֹתָ ּה‪ ,‬לַּמֶ לְֶך‪.‬‬
‫אֶ ת‪-‬אֲ בִ ַ‬ ‫ּות ִהי‪-‬לוֹ סֹכֶ נֶת;‬ ‫ַנע ֲָרה בְ תּולָה‪ ,‬וְ עָ ְמדָ ה לִ ְפנֵי הַ ּמֶ לְֶך‪ְ ,‬‬ ‫פרק א'‬
‫יקָך‪ ,‬וְ חַ ם לַאדֹנִ י הַ ּמֶ לְֶך‪.‬‬ ‫וְ ָׁשכְ בָ ה בְ חֵ ֶ‬
‫אדוניה בן חגית‪-‬‬ ‫המלך דוד זקן‪ ,‬גופו כבר לא כל כך בריא‪ ,‬עבדיו‬
‫וְ גַם‪-‬הּוא טוֹב‪ּ-‬תַֹאר ְמאֹד‪ ,‬וְ אֹתוֹ יָלְ דָ ה ַאחֲ ֵרי‬ ‫מביאים לו נערה צעירה ובתולה איתה ינעים את‬
‫ַאבְ ָׁשלוֹם‪.‬‬ ‫זמנו בשם אבישג השונמית‪.‬‬
‫ַּׂשא לֵאמֹר‪ ,‬אֲ נִ י אֶ ְמֹלְך; וַּיַ עַ ׂש‬ ‫וַאֲ דֹנִ ּיָ ה בֶ ן‪-‬חַ ּגִ ית ִמ ְתנ ֵ‬
‫לוֹ‪ֶ ,‬רכֶ ב ּופָ ָר ִׁשים‪ ,‬וַחֲ ִמ ִּׁשים ִאיׁש‪ָ ,‬רצִ ים לְ פָ נָיו‪ .‬ו‬
‫וְ ֹלא‪-‬עֲצָ בוֹ ָאבִ יו ִמּיָ מָ יו לֵאמֹר‪ ,‬מַ ּדּועַ ּכָ כָ ה עָ ִׂשיתָ ;‬
‫מגיע אדוניה בן חגית‪ ,‬בנו של דוד ואומר אני אהיה‬
‫מלך‪ ,‬הוא עושה לעצמו רכבים ופרשים‬
‫ו ‪ 50‬אנשים רצים איתו וכן יואב בן צוריה ואביתר‬
‫הכוהן‪.‬‬
‫וְ צָ דוֹק הַ ּכֹהֵ ן ּובְ ָניָהּו בֶ ן‪-‬יְ הוֹיָדָ ע וְ נָתָ ן הַ ּנָבִ יא‪ ,‬וְ ִׁש ְמעִ י‬
‫וְ ֵרעִ י‪ ,‬וְ הַ ּגִ ּבו ִֹרים‪ ,‬אֲ ֶׁשר לְ דָ וִ ד‪ֹ--‬לא הָ יּו‪ ,‬עִ ם‪-‬אֲ דֹנִ ּיָ הּו‪.‬‬
‫אך לא רצים איתו צדוק הכוהן‪ ,‬בניהו בן יהוידע‪ ,‬נתן‬
‫הנביא‪ ,‬שמעי ורעי‪.‬‬
‫וַּיִ ְק ָרא‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬כָ ל‪-‬אֶ חָ יו ּבְ נֵי הַ ּמֶ לְֶך‪ּ ,‬ולְ כָ ל‪ַ-‬אנְ ֵׁשי יְ הּודָ ה‪,‬‬
‫עַ בְ דֵ י הַ ּמֶ לְֶך‪ .‬י וְ אֶ ת‪-‬נָתָ ן הַ ּנָבִ יא ּובְ ָניָהּו‬
‫ָאחיו‪ֹ--‬לא ָק ָרא‪.‬‬ ‫ת‪ׁ-‬שֹלמֹה ִ‬ ‫ְ‬ ‫וְ אֶ ת‪-‬הַ ּגִ ּבו ִֹרים‪ ,‬וְ אֶ‬
‫אדוניהו בונה מזבח‪ ,‬מזמין את כל אחיו בני המלך‬
‫וכל אנשי יהודה שעובדים את דוד ולא מזמין את‬
‫נתן הנביא ואת מי שנגדו ביניהם שלמה אחיו‪.‬‬
‫וְ עַ ָּתה‪ ,‬לְ כִ י ִאיעָ צֵ ְך נָא עֵ צָ ה‪ּ :‬ומַ ּלְ ִטי‪ ,‬אֶ ת‪-‬נ ְַפ ֵׁשְך‪,‬‬
‫וְ אֶ ת‪-‬נֶפֶ ׁש ּבְ נְֵך‪ְׁ ,‬שֹלמֹה‪ .‬יג לְ כִ י ּוב ִֹאי אֶ ל‪-‬הַ ּמֶ לְֶך ּדָ וִ ד‪,‬‬
‫וְ ָאמַ ְר ְּת אֵ לָיו הֲ ֹלא‪-‬אַ ָּתה אֲ דֹנִ י הַ ּמֶ לְֶך נִ ְׁשּבַ עְ ָּת לַאֲ מָ ְתָך‬
‫י‪ׁ-‬שֹלמֹה בְ נְֵך יִ ְמֹלְך ַאחֲ ַרי‪ ,‬וְ הּוא י ֵֵׁשב‬ ‫לֵאמֹר‪ּ ,‬כִ ְ‬
 ‫עַ ל‪ּ-‬כִ ְס ִאי; ּומַ ּדּועַ ‪ ,‬מָ לְַך אֲ דֹנִ ּיָ הּו‪.‬‬
‫נתן הנביא מגיע אל בת שבע ומבקש ממנה לדבר עם‬
‫דוד ולדרוש את המלכת שלמה‬
‫ת‪ּ-‬דבָ ָריִ ְך‪.‬‬
‫ֵאתי אֶ ְ‬ ‫ּומּל ִ‬ ‫וַאֲ נִ י ָאבוֹא ַאחֲ ַריִ ְך‪ִ ,‬‬
‫במהלך הדברים הוא יצטרף וישלים אותה וכך הם‬
‫עושים‪.‬‬
‫וַּיִ ָּׁשבַ ע הַ ּמֶ לְֶך‪ַ ,‬וּיֹאמַ ר‪ :‬חַ י‪-‬יְ הוָה‪ ,‬אֲ ֶׁשר‪ּ-‬פָ דָ ה‬
‫אֶ ת‪-‬נ ְַפ ִׁשי ִמּכָ ל‪-‬צָ ָרה‪ .‬ל ּכִ י ּכַ אֲ ֶׁשר נִ ְׁשּבַ עְ ִּתי לְָך ּבַ יהוָה‬
‫י‪ׁ-‬שֹלמֹה בְ נְֵך יִ ְמֹלְך ַאחֲ ַרי‪,‬‬ ‫אֱ ֹלהֵ י יִ ְׂש ָראֵ ל‪ ,‬לֵאמֹר‪ּ ,‬כִ ְ‬
‫ֱׂשה‪ ,‬הַ ּיוֹם‬ ‫וְ הּוא י ֵֵׁשב עַ ל‪ּ-‬כִ ְס ִאי ַּת ְח ָּתי‪ּ :‬כִ י ּכֵן אֶ ע ֶ‬
‫הַ ּזֶה‪.‬‬
‫דוד אומר לבת שבע כי נשבע לה' שימליך את שלמה‬
‫וכך יעשה‪.‬‬
‫ִק ְראּו‪-‬לִ י לְ צָ דוֹק הַ ּכֹהֵ ן ּולְ נָתָ ן הַ ּנָבִ יא‪ ,‬וְ לִ בְ ָניָהּו‪,‬‬
‫ּבֶ ן‪-‬יְ הוֹיָדָ ע; וַּיָ בֹאּו‪ ,‬לִ ְפנֵי הַ ּמֶ לְֶך‪ .‬לג ַוּיֹאמֶ ר הַ ּמֶ לְֶך‬
‫לָהֶ ם‪ְ ,‬קחּו עִ ּמָ כֶ ם אֶ ת‪-‬עַ בְ דֵ י אֲ ֹדנֵיכֶ ם‪ ,‬וְ ִה ְרּכַ בְ ֶּתם‬
‫ת‪ׁ-‬שֹלמֹה בְ נִ י‪ ,‬עַ ל‪-‬הַ ִּפ ְרּדָ ה אֲ ֶׁשר‪-‬לִ י; וְ הו ַֹר ְד ֶּתם‬ ‫ְ‬ ‫אֶ‬
‫אֹתוֹ‪ ,‬אֶ ל‪ּ-‬גִ חוֹן‪ .‬לד ּומָ ַׁשח אֹתוֹ ָׁשם צָ דוֹק הַ ּכֹהֵ ן וְ נָתָ ן‬
‫ּות ַקעְ ֶּתם‪ּ ,‬בַ ּׁשוֹפָ ר‪,‬‬ ‫הַ ּנָבִ יא‪ ,‬לְ מֶ לְֶך‪--‬עַ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל; ְ‬
‫וַאֲ מַ ְר ֶּתם‪ ,‬יְ ִחי הַ ּמֶ לְֶך ְׁשֹלמֹה‪.‬‬
‫דוד קורא לצדוק הכהן‪ ,‬לנתן הנביא‪ ,‬ולבניהו בן‬
‫יהוידע לבוא לפניו והם מגיעים‪ .‬דוד מצווה עליהם‬
‫לקחת את שלמה אל מעין הגיחון ולמשוח את שלמה‬
‫למלך ולתקוע בשופר ולאחר מכן לחזור ושלמה ישב‬
‫על כיסא דוד‪ ,‬וישלט בישראל וביהודה‪ .‬כך עושים‬
‫השליחים‬
‫וַּיַ עֲלּו כָ ל‪-‬הָ עָ ם‪ַ ,‬אחֲ ָריו‪ ,‬וְ הָ עָ ם ְמחַ ּלְ לִ ים ּבַ חֲ לִ לִ ים‪,‬‬
‫ָארץ‪ּ ,‬בְ קוֹלָם‪ .‬מא‬ ‫ּוׂשמֵ ִחים ִׂש ְמחָ ה גְ דוֹלָה; ו ִַּתּבָ ַקע הָ ֶ‬ ‫ְ‬
‫וַּיִ ְׁשמַ ע אֲ דֹנִ ּיָ הּו‪ ,‬וְ כָ ל‪-‬הַ ְּקרֻ ִאים אֲ ֶׁשר ִאּתוֹ‪ ,‬וְ הֵ ם‪ּ ,‬כִ ּלּו‬
‫לֶאֱ כֹל; וַּיִ ְׁשמַ ע יוָֹאב‪ ,‬אֶ ת‪-‬קוֹל הַ ּׁשוֹפָ ר‪ַ ,‬וּיֹאמֶ ר‪ ,‬מַ ּדּועַ‬
‫קוֹל‪-‬הַ ִּק ְריָה הוֹמָ ה‪.‬‬
‫ולאחר מכן עולים בשמחה גדולה חזרה לארמון‬
‫המלך‪ .‬אדוניה וכל מי שאיתו שומעים את קול‬
‫השופר‪ ,‬אדוניה מבין את המתרחש מפחד משלמה כי‬
 ‫מאיים להרוג אותו אם יבגוד בו‪.‬‬
‫וַּיֶ חֶ ְרדּו‪ ,‬וַּיָ קֻ מּו‪ּ ,‬כָ ל‪-‬הַ ְּקרֻ ִאים‪ ,‬אֲ ֶׁשר לַאֲ דֹנִ ּיָ הּו; וַּיֵ לְ כּו‪,‬‬
‫ִאיׁש לְ דַ ְרּכוֹ‪ .‬נ וַאֲ דֹנִ ּיָ הּו‪ ,‬י ֵָרא ִמ ְּפנֵי ְׁשֹלמֹה; וַּיָ ָקם‬
‫וַּיֵ לְֶך‪ ,‬וַּיַ חֲ זֵק ּבְ ַק ְרנוֹת הַ ִּמזְ ּבֵ חַ ‪.‬‬

‫ֹה‪--‬אם יִ ְהיֶה לְ בֶ ן‪-‬חַ יִ ל‪ֹ ,‬לא‪-‬יִ ּפֹל ִמ ַּׂשע ֲָרתוֹ‬ ‫ִ‬ ‫ַוּיֹאמֶ ר ְׁשֹלמ‬
‫ם‪-‬רעָ ה ִתּמָ צֵ א‪-‬בוֹ‪ ,‬וָמֵ ת‪ .‬נג וַּיִ ְׁשלַח הַ ּמֶ לְֶך‬ ‫ָארצָ ה; וְ ִא ָ‬ ‫ְ‬
‫ְׁשֹלמֹה‪ ,‬וַּיו ִֹרדֻ הּו מֵ עַ ל הַ ִּמזְ ּבֵ חַ ‪ ,‬וַּיָ בֹא‪ ,‬וַּיִ ְׁש ַּתחּו לַּמֶ לְֶך‬
‫ְׁשֹלמֹה; ַוּיֹאמֶ ר‪-‬לוֹ ְׁשֹלמֹה‪ ,‬לְֵך לְ בֵ יתֶ ָך‬
‫ב' – "אנכי הולך בדרך כל‬ ‫מות דוד‪-‬‬ ‫ת‪ׁ-‬שֹלמֹה בְ נוֹ‪ ,‬לֵאמֹר‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫וַּיִ ְק ְרבּו יְ מֵ י‪-‬דָ וִ ד‪ ,‬לָמּות; וַיְ צַ ו אֶ‬ ‫צוואת דוד‬
‫הארץ"‬ ‫וַּיִ ְׁשּכַ ב ּדָ וִ ד‪ ,‬עִ ם‪-‬אֲ בֹתָ יו; וַּיִ ָּקבֵ ר‪ּ ,‬בְ עִ יר ּדָ וִ ד וְ הַ ּיָ ִמים‪,‬‬ ‫ָארץ; וְ חָ ז ְַק ָּת‪ ,‬וְ הָ יִ יתָ לְ ִאיׁש‪.‬‬ ‫ב ָאנֹכִ י ֹהלְֵך‪ּ ,‬בְ דֶ ֶרְך ּכָ ל‪-‬הָ ֶ‬ ‫וחיסול חשבונות‬
‫דוד לשלמה‬ ‫ַארּבָ עִ ים‪ָׁ ,‬שנָה‪ּ :‬בְ חֶ בְ רוֹן‬ ‫אֲ ֶׁשר מָ לְַך ּדָ וִ ד עַ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל‪ְ ,‬‬ ‫ת‪-‬מ ְׁשמֶ ֶרת יְ הוָה אֱ ֹלהֶ יָך‪ָ ,‬ללֶכֶ ת ּבִ ְד ָרכָ יו‬ ‫ִ‬ ‫ג וְ ָׁשמַ ְר ָּת אֶ‬ ‫–‬
‫ֹלׁשים וְ ָׁשֹלׁש‬‫ירּוׁש ִ ַלם מָ לְַך‪ְׁ ,‬ש ִ‬ ‫ָ‬ ‫מָ לְַך‪ֶׁ ,‬שבַ ע ָׁשנִ ים‪ּ ,‬ובִ‬ ‫ּומ ְׁשּפָ ָטיו וְ עֵ ְדוֺתָ יו‬‫לִ ְׁשמֹר חֻ ּקֹתָ יו ִמצְ וֺתָ יו ִ‬ ‫פרק ב'‬
‫ז – "תעשה חסד"‬ ‫ָׁשנִ ים‬ ‫דוד עומד למות הוא קורא לשלמה ואומר לו שעליו‬
‫לאחר צוואתו מת דוד ונקבר בעיר דוד‪ ,‬לאחר‬ ‫להיות חזק ובוגר‪ ,‬לשמור את מצוות ה' וללכת‬
‫ח – "קללה נמרצת"‬ ‫שמלך ‪ 40‬שנה‪ ,‬בחברון ‪ 7‬שנים ובירושלים ‪ 33‬שנים‬ ‫בדרכו‪ ,‬לשמור חוקותיו למען זה שה' יהיה איתך‬
‫קללה חזקה וקשה‬ ‫ועם עמך‬
‫וְ גַם אַ ָּתה יָדַ עְ ָּת אֵ ת אֲ ֶׁשר‪-‬עָ ָׂשה לִ י יוָֹאב ּבֶ ן‪-‬צְ רּויָה‪,‬‬
‫י – "וישכב‪ ..‬עם אבותיו"‬ ‫ֵי‪ׂ-‬ש ֵרי צִ בְ אוֹת יִ ְׂש ָראֵ ל לְ ַאבְ נֵר ּבֶ ן‪-‬נֵר‬ ‫אֲ ֶׁשר עָ ָׂשה לִ ְׁשנ ָ‬
‫ימות‬ ‫י‪-‬מלְ חָ מָ ה‪,‬‬‫וְ ַלעֲמָ ָׂשא בֶ ן‪-‬יֶתֶ ר וַּיַ הַ ְרגֵם‪ ,‬וַּיָ ֶׂשם ְּדמֵ ִ‬
‫ּבְ ָׁשֹלם; וַּיִ ֵּתן ְּדמֵ י ִמלְ חָ מָ ה‪ּ ,‬בַ חֲ ג ָֹרתוֹ אֲ ֶׁשר ּבְ מָ ְתנָיו‪,‬‬
‫כ – "אל תשב את פני"‬ ‫ּובְ ַנעֲלוֹ‪ ,‬אֲ ֶׁשר ּבְ ַרגְ לָיו‬
‫אל תאכזבי בבקשה זו‬ ‫הוא אומר לו לגבי יואב בן צוריה שהרג את אבנר‬
‫ואת עמשא שעליו למות גם‪.‬‬
‫לז – "דמך יהיה בראשך"‬ ‫ֲׂשה‪-‬חֶ ֶסד‪ ,‬וְ הָ יּו ּבְ אֹכְ לֵי‬ ‫וְ לִ בְ נֵי בַ ְרזִ ּלַי הַ ּגִ לְ עָ ִדי ַּתע ֶ‬
‫תמות‬ ‫ׁשֻ לְ חָ נֶָך‪ּ :‬כִ י‪-‬כֵן‪ָ ,‬ק ְרבּו אֵ לַי‪ּ ,‬בְ בָ ְר ִחי‪ִ ,‬מ ְּפנֵי ַאבְ ָׁשלוֹם‬
‫מב – "והלכת אנה ואנה"‬ ‫ָאחיָך‪.‬‬‫ִ‬
‫יצאת מהבית‬ ‫הוא מצווה עליו לעשות חסד עם בני ברזילי והגלעדי‬
‫מה – "וכסא דוד יהיה נכון‬ ‫כי סיפקו לו מחסה וסיועו לו בצרכיו כשברח‬
‫לפני ה' עד עולם" מלכות דוד‬ ‫מאבשלום‪.‬‬
‫תשאר לעד‬ ‫ִׁש ְמעִ י בֶ ן‪ּ-‬ג ֵָרא בֶ ן‪-‬הַ יְ ִמינִ י‪ִ ,‬מּבַ חֻ ִרים‪ ,‬וְ הּוא ִקלְ לַנִ י‬
‫ְק ָללָה נִ ְמ ֶרצֶ ת‪ּ ,‬בְ יוֹם לֶכְ ִּתי מַ חֲ נָיִ ם; וְ הּוא‪-‬י ַָרד‬
‫אתי‪ ,‬הַ ּיַ ְרּדֵ ן‪ ,‬וָאֶ ָּׁשבַ ע לוֹ בַ יהוָה לֵאמֹר‪,‬‬ ‫לִ ְק ָר ִ‬
‫ַאל‪ּ-‬תנ ֵַּקהּו‪ּ ,‬כִ י ִאיׁש‬ ‫ְ‬ ‫יתָך ּבֶ חָ ֶרב‪ .‬ט וְ עַ ָּתה‪,‬‬ ‫ִאם‪-‬אֲ ִמ ְ‬
 ‫ֲׂשה‪ּ-‬לוֹ‪ ,‬וְ הו ַֹר ְד ָּת‬ ‫חָ כָ ם‪ ,‬אָ ָּתה; וְ יָדַ עְ ָּת אֵ ת אֲ ֶׁשר ַּתע ֶ‬
‫ת‪ׂ-‬שיבָ תוֹ ּבְ דָ ם ְׁשאוֹל‪.‬‬‫ֵ‬ ‫אֶ‬
‫גם שמעי בן גרא בן הימיני עליו למות אך דוד נשבע‬
‫לא להרוג אותו אבל שלמה יכול לעשות כך‪.‬‬
‫ּוׁשֹלמֹה‪--‬י ַָׁשב‪ ,‬עַ ל‪ּ-‬כִ ּסֵ א ּדָ וִ ד ָאבִ יו; ו ִַּתּכֹן מַ לְ כֻתוֹ‪,‬‬ ‫ְ‬
‫ְמאֹד אז מסופר שמלכותו של שלמה מצליחה מאוד‪,‬‬
‫אַ ְּת יָדַ עַ ְּת ּכִ י‪-‬לִ י הָ יְ תָ ה הַ ְּמלּוכָ ה‪ ,‬וְ עָ לַי ָׂשמּו‬
‫כָ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל ְּפנֵיהֶ ם‪ ,‬לִ ְמֹלְך; ו ִַּתּסֹב הַ ְּמלּוכָ ה ו ְַּת ִהי‬
‫ָאחי‪ּ ,‬כִ י מֵ יְ הוָה הָ יְ תָ ה ּלוֹ‪ .‬טז וְ עַ ָּתה‪ְׁ ,‬שאֵ לָה ַאחַ ת‬ ‫לְ ִ‬
‫ְך‪ַ--‬אל‪ּ-‬ת ִׁשבִ י‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬פָ נָי; ַוּתֹאמֶ ר‬ ‫ָ‬ ‫ָאנֹכִ י ׁשֹאֵ ל מֵ ִא ָּת‬
‫אֵ לָיו‪ּ ,‬דַ ּבֵ ר‪ .‬יז ַוּיֹאמֶ ר‪ִ ,‬א ְמ ִרי‪-‬נָא לִ ְׁשֹלמֹה הַ ּמֶ לְֶך‪ּ ,‬כִ י‬
‫יׁשג הַ ּׁשּונ ִַּמית‪,‬‬ ‫ֹלא‪-‬י ִָׁשיב‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬פָ נָיִ ְך; וְ יִ ֶּתן‪-‬לִ י אֶ ת‪-‬אֲ בִ ַ‬
‫לְ ִא ָּׁשה‬
‫אז מגיע אדוניהו בן חגית אל בת שבע אומר לה‬
‫שהוא בה לשלום‪ .‬הוא אומר לה כי היא ידעה שזכות‬
‫המלוכה הייתה שלו‪ ,‬שהקשיבו לו אבל אז סרה ממנו‬
‫המלוכה ועברה לשלמה כי ה' החליט והוא אינו בא‬
‫בטענות על כך אבל יש לו שאלה אחת לבת שבע‪,‬‬
‫לקבל את אבישג השונמית לאישה ובת שבע‬
‫מתחייבת לדבר עם שלמה‪.‬‬
‫וַּיַ עַ ן הַ ּמֶ לְֶך ְׁשֹלמֹה ַוּיֹאמֶ ר לְ ִאּמוֹ‪ ,‬וְ לָמָ ה אַ ְּת ׁשֹאֶ לֶת‬
‫יׁשג הַ ּׁשֻ נ ִַּמית לַאֲ דֹנִ ּיָ הּו‪ ,‬וְ ַׁשאֲ לִ י‪-‬לוֹ‬
‫אֶ ת‪-‬אֲ בִ ַ‬
‫ָאחי הַ ּגָדוֹל ִמּמֶ ּנִ י; וְ לוֹ ּולְ אֶ בְ יָתָ ר‬ ‫אֶ ת‪-‬הַ ְּמלּוכָ ה‪ּ ,‬כִ י הּוא ִ‬
‫הַ ּכֹהֵ ן‪ּ ,‬ולְ יוָֹאב ּבֶ ן‪-‬צְ רּויָה‪.‬‬
‫שלמה מיד מבין מה רוצה אדוניה הוא מבין שבגלל‬
‫שלא נשואי אם אדוניה יתחתן הוא יהיה מלך‪.‬‬
‫ּכִ י הַ ּיוֹם‪ ,‬יּומַ ת אֲ דֹנִ ּיָ הּו‪ .‬כה וַּיִ ְׁשלַח הַ ּמֶ לְֶך ְׁשֹלמֹה‪,‬‬
‫ּבְ יַד ּבְ ָניָהּו בֶ ן‪-‬יְ הוֹיָדָ ע; וַּיִ ְפּגַע‪ּ-‬בוֹ‪ ,‬וַּיָ מֹת‪.‬‬
‫לכן הוא מבקש לעצמו את אבישג השומנית ומצווה‬
‫להרוג את אדוניהו‪.‬‬
‫ל‪ׂ-‬שדֶ יָך‪ּ--‬כִ י‬ ‫ּולְ אֶ בְ יָתָ ר הַ ּכֹהֵ ן ָאמַ ר הַ ּמֶ לְֶך‪ֲ ,‬ע ָנתֹת לְֵך עַ ָ‬
‫ִאיׁש מָ וֶת‪ ,‬אָ ָּתה; ּובַ ּיוֹם הַ ּזֶה ֹלא אֲ ִמיתֶ ָך‪ּ ,‬כִ י‪-‬נ ָָׂשאתָ‬
‫אֶ ת‪-‬אֲ רוֹן אֲ ֹדנָי יְ הוִ ה לִ ְפנֵי ּדָ וִ ד ָאבִ י‪ ,‬וְ כִ י ִה ְתעַ ּנִ יתָ ‪ּ ,‬בְ כֹל‬
‫ר‪-‬ה ְתעַ ּנָה ָאבִ י‪ .‬כז וַיְ ג ֶָרׁש ְׁשֹלמֹה אֶ ת‪-‬אֶ בְ יָתָ ר‪,‬‬ ‫אֲ ֶׁש ִ‬

‫כו – "נמכרו רחמיה"‬
‫רחמה על התינוק‬
‫ז – "ואנוכי נער קטן לא אדע‬
‫צאת ובא"‬
‫מכיוון שאין לי ניסיון קודם‬
‫בהנהגה‪ ,‬אני רואה עצמי כנער‬
‫בתחום זה‬
‫ח – "עם רב אשר לא ימנה‬
‫ולא יספר מרוב"‬
‫ֹלהים‪ְׁ ,‬שַאל מָ ה אֶ ֶּתן‪-‬לְָך‪ .‬ו ַוּיֹאמֶ ר ְׁשֹלמֹה‪ ,‬אַ ָּתה‬
‫ט – "להבין בין טוב לרע"‬
‫ת‪ּ-‬דבַ ר יְ הוָה‪ ,‬אֲ ֶׁשר ִּדּבֶ ר‬ ‫ִמ ְהיוֹת ּכֹהֵ ן לַיהוָה‪ ,‬לְ מַ ּלֵא אֶ ְ‬
‫עַ ל‪ּ-‬בֵ ית עֵ לִ י ּבְ ִׁשֹלה‬
‫אביתר הכוהן שתמך באדוניה מגורש מיד‪,‬‬
‫וְ הַ ְּׁשמֻ עָ ה‪ּ ,‬בָ ָאה עַ ד‪-‬יוָֹאב‪ּ ,‬כִ י יוָֹאב נ ָָטה ַאחֲ ֵרי אֲ דֹנִ ּיָ ה‪,‬‬
‫וְ ַאחֲ ֵרי ַאבְ ָׁשלוֹם ֹלא נ ָָטה; וַּיָ נָס יוָֹאב אֶ ל‪-‬אֹהֶ ל יְ הוָה‪,‬‬
‫וַּיַ חֲ זֵק ּבְ ַק ְרנוֹת הַ ִּמזְ ּבֵ חַ ‪ .‬כט ַו ֻּיּגַד לַּמֶ לְֶך ְׁשֹלמֹה‪ּ ,‬כִ י נָס‬
‫יוָֹאב אֶ ל‪-‬אֹהֶ ל יְ הוָה‪ ,‬וְ ִהּנֵה‪ ,‬אֵ צֶ ל הַ ִּמזְ ּבֵ חַ ; וַּיִ ְׁשלַח‬
‫ְׁשֹלמֹה אֶ ת‪ּ-‬בְ ָניָהּו בֶ ן‪-‬יְ הוֹיָדָ ע‪ ,‬לֵאמֹר‪--‬לְֵך ְּפגַע‪ּ-‬בוֹ‪.‬‬
‫יואב כששומע על מות אדוניה מבקש מקלט בקרנות‬
‫מזבח אבל שלמה מצווה להורג אותו וכך קורה‪.‬‬
‫וַּיִ ְׁשלַח הַ ּמֶ לְֶך‪ ,‬וַּיִ ְק ָרא לְ ִׁש ְמעִ י‪ַ ,‬וּיֹאמֶ ר לוֹ ּבְ נֵה‪-‬לְ ָך בַ יִ ת‬
‫ירּוׁש ִ ַלם‪ ,‬וְ י ַָׁשבְ ָּת ָׁשם; וְ ֹלא‪-‬תֵ צֵ א ִמ ָּׁשם‪ָ ,‬אנֶה וָָאנָה‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ּבִ‬
‫אתָך‪ ,‬וְ עָ בַ ְר ָּת אֶ ת‪-‬נַחַ ל ִק ְדרוֹן‪ָ --‬ידֹעַ‬ ‫לז וְ הָ יָה ּבְ יוֹם צֵ ְ‬
‫ֹאׁשָך‬
‫ֵּתדַ ע‪ּ ,‬כִ י מוֹת ָּתמּות‪ּ :‬דָ ְמָך‪ ,‬יִ ְהיֶה בְ ר ֶ‬
‫שמעי שקילל את דוד‪ ,‬מקבל הוראה משלמה לבנות‬
‫בית ולא לצאת ממנו כי אם יצא ימות ולאחר ‪ 3‬שנים‬
‫יוצא ומת‪.‬‬
‫ו וַיְ צַ ו הַ ּמֶ לְֶך‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬בְ ָניָהּו ּבֶ ן‪-‬יְ הוֹיָדָ ע‪ ,‬וַּיֵ צֵ א‪ ,‬וַּיִ ְפּגַע‪ּ-‬בוֹ‬
‫ַד‪ׁ-‬שֹלמֹה‪.‬‬ ‫וַּיָ מֹת; וְ הַ ּמַ ְמלָכָ ה נָכוֹנָה‪ּ ,‬בְ י ְ‬
‫וַּיִ ְתחַ ֵּתן ְׁשֹלמֹה‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬פַ ְרעֹה מֶ לְֶך ִמצְ ָריִ ם; וַּיִ ַּקח אֶ ת‪ּ-‬בַ ת‪ּ-‬פַ ְרעֹה‪ ,‬וַיְ בִ יאֶ הָ אֶ ל‪-‬עִ יר ּדָ וִ ד‪ ,‬עַ ד ּכַ ֹּלתוֹ לִ בְ נוֹת‬ ‫התגלות ה'‬
‫רּוׁש ִ ַלם ָסבִ יב‪ .‬ב ַרק הָ עָ ם‪ְ ,‬מזַּבְ ִחים ּבַ ּבָ מוֹת‪ּ :‬כִ י ֹלא‪-‬נִ בְ נָה בַ יִ ת לְ ֵׁשם‬ ‫אֶ ת‪ּ-‬בֵ יתוֹ וְ אֶ ת‪ּ-‬בֵ ית יְ הוָה‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬חוֹמַ ת יְ ָ‬ ‫לשלמה‪ +‬משפט‬
‫יְ הוָה‪ ,‬עַ ד הַ ּיָ ִמים הָ הֵ ם‬ ‫שלמה –‬
‫שלמה מתחתן עם בת פרעה מלך מצרים והוא מביא אותה לעיר דוד‪ ,‬עד שיסיים לבנות את ביתו ואת בית‬ ‫פרק ג'‬
‫ה' ואת החומה אשר מסביב לירושלים‪ .‬בינתיים העם זובח בבמות פרטיות לה' כי לא נבנה בית ה' באותם‬
‫ימים‪.‬‬
‫וַּיֶ אֱ הַ ב ְׁשֹלמֹה‪ ,‬אֶ ת‪-‬יְ הוָה‪ָ ,‬ללֶכֶ ת‪ּ ,‬בְ חֻ ּקוֹת ּדָ וִ ד ָאבִ יו‪ַ :‬רק‪ּ ,‬בַ ּבָ מוֹת‪--‬הּוא ְמזַּבֵ חַ ‪ּ ,‬ומַ ְק ִטיר‪ .‬ד וַּיֵ לְֶך הַ ּמֶ לְֶך‬
‫י‪-‬היא הַ ּבָ מָ ה הַ ּגְ דוֹלָה; אֶ לֶף עֹלוֹת ַי ֲעלֶה ְׁשֹלמֹה‪ ,‬עַ ל הַ ִּמזְ ּבֵ חַ הַ הּוא‪.‬‬ ‫ּגִ בְ ֹענָה לִ זְ ּבֹחַ ָׁשם‪ּ ,‬כִ ִ‬
‫שלמה הולך אל גבעון לזבוח לה' כי שם נמצא המקום המרכזי לזבוח והוא מעלה אלף עולות כדי להראות‬
‫לה' כמה אוהב אותו ומאמין בו‪.‬‬
‫ל‪ׁ-‬שֹלמֹה‪ּ--‬בַ חֲ לוֹם הַ ּלָיְ לָה; ַוּיֹאמֶ ר אֱ ִ‬ ‫ּבְ גִ בְ עוֹן‪ ,‬נִ ְרָאה יְ הוָה אֶ ְ‬
‫עָ ִׂשיתָ עִ ם‪-‬עַ בְ ְּדָך דָ וִ ד ָאבִ י חֶ ֶסד ּגָדוֹל‪ּ ,‬כַ אֲ ֶׁשר הָ לְַך לְ פָ נֶיָך ּבֶ אֱ מֶ ת ּובִ צְ דָ ָקה ּובְ יִ ְׁש ַרת לֵבָ ב‪ ,‬עִ ּמָ ְך;‬

‫יב – "לב חכם ונבון"‬ ‫וְ נָתַ ָּת לְ עַ בְ ְּדָך לֵב ׁשֹמֵ עַ ‪ ,‬לִ ְׁשּפֹט אֶ ת‪-‬עַ ְּמָך‪ ,‬לְ הָ בִ ין‪ּ ,‬בֵ ין‪-‬טוֹב לְ ָרע‪ּ :‬כִ י ִמי יּוכַ ל לִ ְׁשּפֹט‪ ,‬אֶ ת‪-‬עַ ְּמָך הַ ּכָ בֵ ד הַ ּזֶה‪.‬‬
‫ה' נראה שם לשלמה בחלום הלילה ושואל אותו מה הוא ירצה לקבל‪ .‬שלמה עונה שהוא קיבל את מה‬
 ‫שרצה‪ ,‬שה' שמר את חסדו לדוד אביו‪ ,‬שהוא סומך עליו וה' ממש מרוצה מתשובת שלמה‪ .‬לכן‪ ,‬ה' עונה לו‬
‫שבגלל שהיה כל כך צנוע ולא ביקש לחיות ימים רבים‪ ,‬ולא ביקש שאויביו יפלו בקרבות הוא ייתן לו לב‬
‫חכם ונבון שלא היה עוד ולא יהיה עוד למישהו וכן גם עושר וכבוד שלא היה ולא יהיה‪.‬‬
‫ֹלהים אֵ לָיו‪ ,‬יַעַ ן אֲ ֶׁשר ָׁשַאלְ ָּת‬ ‫יטב הַ ּדָ בָ ר‪ּ ,‬בְ עֵ ינֵי אֲ ֹדנָי‪ּ :‬כִ י ָׁשַאל ְׁשֹלמֹה‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ ּדָ בָ ר הַ ּזֶה‪ .‬יא ַוּיֹאמֶ ר אֱ ִ‬ ‫וַּיִ ַ‬
‫ֹלא‪ׁ-‬שַאלְ ָּת ּלְ ָך ע ֶֹׁשר‪ ,‬וְ ֹלא ָׁשַאלְ ָּת‪ ,‬נֶפֶ ׁש אֹיְ בֶ יָך; וְ ָׁשַאלְ ָּת ּלְ ָך הָ בִ ין‪,‬‬
‫ָ‬ ‫ֹלא‪ׁ-‬שַאלְ ָּת ּלְ ָך י ִָמים ַרּבִ ים וְ‬
‫ָ‬ ‫אֶ ת‪-‬הַ ּדָ בָ ר הַ ּזֶה וְ‬
‫לִ ְׁשמֹעַ ִמ ְׁשּפָ ט‪.‬‬

‫ּומצְוֺ תַ י‪ּ ,‬כַ אֲ ֶׁשר הָ לְַך‪ּ ,‬דָ וִ יד ָאבִ יָך‪--‬וְ הַ אֲ ַרכְ ִּתי‪ ,‬אֶ ת‪-‬יָמֶ יָך‪{ .‬ס} טו וַּיִ ַקץ ְׁשֹלמֹה‪,‬‬ ‫וְ ִאם ֵּתלְֵך ּבִ ְד ָרכַ י‪ ,‬לִ ְׁשמֹר חֻ ַּקי ִ‬
‫רּוׁש ִ ַלם וַּיַ ֲעמֹד לִ ְפנֵי אֲ רוֹן ּבְ ִרית‪-‬אֲ ֹדנָי‪ ,‬וַּיַ עַ ל עֹלוֹת וַּיַ עַ ׂש ְׁשל ִָמים‪ ,‬וַּיַ עַ ׂש ִמ ְׁש ֶּתה‪,‬‬ ‫וְ ִהּנֵה חֲ לוֹם; וַּיָ בוֹא יְ ָ‬
‫לְ כָ ל‪-‬עֲבָ דָ יו‪.‬‬
‫ה' מוסיף שאם ילך בדרכו יאריך את ימי חיו‪ .‬שלמה קם מהחלום הולך לירושלים ועומד לפני ארון הברית‬
‫ומעלה אותו לה' ועושה משתה לאור החלום הזה שחלם‪.‬‬
‫ָאז ָּתבֹאנָה‪ְׁ ,‬ש ַּתיִ ם נ ִָׁשים זֹנוֹת‪--‬אֶ ל‪-‬הַ ּמֶ לְֶך; ו ַַּת ֲעמ ְֹדנָה‪ ,‬לְ פָ נָיו‪.‬‬
‫אז‪ ,‬מגיעות אל שלמה שתי נשים זונות‬
‫יׁשי‪ ,‬לְ לִ ְד ִּתי‪ ,‬ו ֵַּתלֶד‪ּ ,‬גַם‪-‬הָ ִא ָּׁשה‬ ‫אֲ נִ י וְ הָ ִא ָּׁשה הַ ּזֹאת‪ ,‬י ְֹׁשבֹת ּבְ בַ יִ ת אֶ חָ ד; וָאֵ לֵד עִ ּמָ ּה‪ּ ,‬בַ ּבָ יִ ת‪ .‬יח וַיְ ִהי ּבַ ּיוֹם הַ ְּׁשלִ ִ‬
‫הַ ּזֹאת; וַאֲ נ ְַחנּו י ְַחּדָ ו‪ ,‬אֵ ין‪-‬זָר ִא ָּתנּו ּבַ ּבַ יִ ת‪ ,‬זּול ִָתי ְׁש ַּתיִ ם‪-‬אֲ נ ְַחנּו‪ּ ,‬בַ ּבָ יִ ת‪ .‬יט וַּיָ מָ ת ּבֶ ן‪-‬הָ ִא ָּׁשה הַ ּזֹאת‪ ,‬לָיְ לָה‪,‬‬
‫יקּה;‬‫אֲ ֶׁשר ָׁשכְ בָ ה‪ ,‬עָ לָיו‪ .‬כ ו ַָּת ָקם ּבְ תוְֹך הַ ּלַיְ לָה ו ִַּת ַּקח אֶ ת‪ּ-‬בְ נִ י מֵ אֶ צְ לִ י‪ ,‬וַאֲ מָ ְתָך יְ ֵׁשנָה‪ ,‬ו ַַּת ְׁשּכִ יבֵ הּו‪ּ ,‬בְ חֵ ָ‬
‫יקי‪.‬‬ ‫וְ אֶ ת‪ּ-‬בְ נָּה הַ ּמֵ ת‪ִ ,‬ה ְׁשּכִ יבָ ה בְ חֵ ִ‬
‫ואומרת לו אישה אחת ילדתי בן לאחר ‪ 3‬ימים האישה הזונה השנייה שגרה עימי ילדה בן והוא מת אז‬
‫בלילה היא התגנבה והחליפה בן בני לבן בנה במיטה‬
‫וָָאקֻ ם ּבַ ּב ֶֹקר לְ הֵ ינִ יק אֶ ת‪ּ-‬בְ נִ י‪ ,‬וְ ִהּנֵה‪-‬מֵ ת; וָאֶ ְתּבוֹנֵן אֵ לָיו ּבַ ּב ֶֹקר‪ ,‬וְ ִהּנֵה ֹלא‪-‬הָ יָה בְ נִ י אֲ ֶׁשר ָיל ְָד ִּתי‪ .‬כב ַוּתֹאמֶ ר‬
‫הָ ִא ָּׁשה הָ ַאחֶ ֶרת ֹלא כִ י‪ּ ,‬בְ נִ י הַ חַ י ּובְ נְֵך הַ ּמֵ ת‪ ,‬וְ זֹאת אֹמֶ ֶרת ֹלא כִ י‪ּ ,‬בְ נְֵך הַ ּמֵ ת ּובְ נִ י הֶ חָ י; ו ְַּתדַ ּבֵ ְרנָה‪ ,‬לִ ְפנֵי הַ ּמֶ לְֶך‪.‬‬
‫כג ַוּיֹאמֶ ר הַ ּמֶ לְֶך‪--‬זֹאת אֹמֶ ֶרת‪ ,‬זֶה‪ּ-‬בְ נִ י הַ חַ י ּובְ נְֵך הַ ּמֵ ת; וְ זֹאת אֹמֶ ֶרת ֹלא כִ י‪ּ ,‬בְ נְֵך הַ ּמֵ ת ּובְ נִ י הֶ חָ י‬
‫‪.‬כשקמה בבוקר להניק הבחינה האישה כי זה לא בנה הילד המת ששוכב לידה‪ .‬האישה השנייה אומרת‬
‫לשלמה כי זה לא נכון וזה אכן בנה והיא לא החליפה בין הילדים‪.‬‬
‫ּותנּו אֶ ת‪-‬הַ חֲ צִ י‬ ‫ְקחּו לִ י‪-‬חָ ֶרב; וַּיָ בִ אּו הַ חֶ ֶרב‪ ,‬לִ ְפנֵי הַ ּמֶ לְֶך‪ .‬כה ַוּיֹאמֶ ר הַ ּמֶ לְֶך‪ּ ,‬גִ זְ רּו אֶ ת‪-‬הַ ּיֶ לֶד הַ חַ י לִ ְׁשנָיִ ם; ְ‬
‫לְ ַאחַ ת‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬הַ חֲ צִ י לְ אֶ חָ ת‪ .‬כו ַוּתֹאמֶ ר הָ ִא ָּׁשה אֲ ֶׁשר‪ּ-‬בְ נָּה הַ חַ י אֶ ל‪-‬הַ ּמֶ לְֶך‪ּ ,‬כִ י‪-‬נִ כְ ְמרּו ַרחֲ מֶ יהָ עַ ל‪ּ-‬בְ נָּה‪ַ ,‬וּתֹאמֶ ר‬
‫ַאל‪ּ-‬ת ִמיתֻ הּו‬
‫ְ‬ ‫ּבִ י אֲ דֹנִ י ְּתנּו‪-‬לָּה אֶ ת‪-‬הַ ּיָ לּוד הַ חַ י‪ ,‬וְ הָ מֵ ת‬
‫המלך שלמה אומר אם כך וכל אחת טוענת כי זה בנה תביאו חרב וחתכו את הילד לשניים וכל אחת תקבל‬
‫חצי‪ .‬אז עונה האישה שבנה הוא בנה החי שיתנו את הילד לאישה השנייה כי אם יחתכו אותו ימות‪.‬‬
‫וַּיַ עַ ן הַ ּמֶ לְֶך ַוּיֹאמֶ ר‪ְּ ,‬תנּו‪-‬לָּה אֶ ת‪-‬הַ ּיָ לּוד הַ חַ י‪ ,‬וְ הָ מֵ ת‪ֹ ,‬לא ְת ִמיתֻ הּו‪ִ :‬היא‪ִ ,‬אּמוֹ‪.‬‬
‫המלך מצווה לתת את הילד החי לאותה אישה‪ .‬כאשר שומע כל העם את משפט המלך הם מכבדים אותו‬
‫כי חוכמת ה' איתו‪.‬‬
‫ו – "אל קודש הקודשים"‬ ‫קביעת יום חג‪-‬‬ ‫אׁשי‬
‫ל‪-‬ר ֵ‬ ‫ָאז י ְַקהֵ ל ְׁשֹלמֹה אֶ ת‪-‬זִ ְקנֵי יִ ְׂש ָראֵ ל אֶ ת‪ּ-‬כָ ָ‬ ‫חנוכת בית לה'‪-‬‬
‫נא – "מתוך כור הברזל"‬ ‫ל‪-‬איׁש יִ ְׂש ָראֵ ל‪ּ ,‬בְ י ֶַרח‬‫וַּיִ ָּקהֲ לּו אֶ ל‪-‬הַ ּמֶ לְֶך ְׁשֹלמֹה‪ּ ,‬כָ ִ‬ ‫הַ ּמַ ּטוֹת נְ ִׂשיאֵ י הָ ָאבוֹת לִ בְ נֵי יִ ְׂש ָראֵ ל‪ ,‬אֶ ל‪-‬הַ ּמֶ לְֶך‬ ‫פרק ח'‬
‫הָ אֵ תָ נִ ים‪ּ ,‬בֶ חָ ג‪--‬הּוא‪ ,‬הַ חֹדֶ ׁש הַ ְּׁשבִ יעִ י‪.‬‬ ‫רּוׁש ִ ָלם‪ :‬לְ הַ עֲלוֹת אֶ ת‪-‬אֲ רוֹן ּבְ ִרית‪-‬יְ הוָה‪,‬‬ ‫ְׁשֹלמֹה‪--‬יְ ָ‬
‫ד‪--‬היא צִ ּיוֹן‬
‫ִ‬ ‫מֵ עִ יר ּדָ וִ‬
‫שלמה מכנס את כל זקני ישראל‪ ,‬את כל ראשי‬
‫השבטים ונשיאי המשפחות הגדולות כדי לעלות את‬
‫ארון הברית מעיר דוד שבה נמצא עד כה להר מוריה‪.‬‬
‫וְ הַ ּמֶ לְֶך ְׁשֹלמֹה‪ ,‬וְ כָ ל‪-‬עֲדַ ת יִ ְׂש ָראֵ ל הַ ּנוֹעָ ִדים עָ לָיו‪ִ ,‬אּתוֹ‪,‬‬
‫ֹן‪--‬מזַּבְ ִחים צֹאן ּובָ ָקר‪ ,‬אֲ ֶׁשר ֹלא‪-‬יִ ָּס ְפרּו‬ ‫ְ‬ ‫לִ ְפנֵי הָ ָארו‬
‫וְ ֹלא יִ ּמָ נּו מֵ רֹב‬
‫כל זקני ישראל באים והכוהנים נושאים את הארון‬
‫ומעלים אותו ואת אוהל מועד ואת כל כלי הקודש‬
‫אשר באוהל וכל בני ישראל מקריבים לה' ולארון‬
‫צאן ובקר שלא ניתן לספור מרוב שזה הרבה‬
‫ל‪-‬מקוֹמוֹ‪,‬‬ ‫וַּיָ בִ אּו הַ ּכֹהֲ נִ ים אֶ ת‪-‬אֲ רוֹן ּבְ ִרית‪-‬יְ הוָה אֶ ְ‬
‫ל‪ּ-‬תחַ ת‪,‬‬‫ל‪ּ-‬דבִ יר הַ ּבַ יִ ת‪--‬אֶ ל‪-‬קֹדֶ ׁש הַ ּקֳ דָ ִׁשים‪ :‬אֶ ַ‬ ‫אֶ ְ‬
‫ּכַ נְ פֵ י הַ ּכְ רּובִ ים‪.‬‬

‫אֵ ין‪ּ ,‬בָ ָארוֹן‪ַ ,‬רק ְׁשנֵי לֻחוֹת הָ אֲ בָ נִ ים‪ ,‬אֲ ֶׁשר ִהּנִ חַ ָׁשם‬
‫מ ֶֹׁשה ּבְ ח ֵֹרב‪--‬אֲ ֶׁשר ּכָ ַרת יְ הוָה עִ ם‪ּ-‬בְ נֵי יִ ְׂש ָראֵ ל‪,‬‬
‫ּבְ צֵ אתָ ם מֵ אֶ ֶרץ ִמצְ ָריִ ם‪ .‬י וַיְ ִהי‪ּ ,‬בְ צֵ את הַ ּכֹהֲ נִ ים‬
‫ִמן‪-‬הַ ּקֹדֶ ׁש; וְ הֶ עָ נָן מָ לֵא‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬בֵ ית יְ הוָה‪ .‬יא וְ ֹלא‪-‬יָכְ לּו‬
‫הַ ּכֹהֲ נִ ים ַל ֲעמֹד לְ ָׁש ֵרת‪ִ ,‬מ ְּפנֵי הֶ עָ נָן‪ּ :‬כִ י‪-‬מָ לֵא‬
‫כְ בוֹד‪-‬יְ הוָה‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬בֵ ית יְ הוָה‪.‬‬
‫אז מגיעים הכוהנים עם הארון אל מקמו אל דביר‬
‫הבית‪ ,‬קדש הקודשים אל מתחת כנפי הכרובים והם‬
‫מכסים את הארון וכאשר הכוהנים יוצאים רוח ה'‬
‫מחסה את הבית‪.‬‬
‫ָאז‪ָ ,‬אמַ ר ְׁשֹלמֹה‪ :‬יְ הוָה ָאמַ ר‪ ,‬לִ ְׁשּכֹן ּבָ ע ֲָרפֶ ל‪ .‬יג ּבָ נֹה‬
‫יתי ּבֵ ית זְ בֻל‪ ,‬לְָך‪--‬מָ כוֹן לְ ִׁשבְ ְּתָך‪ ,‬עוֹל ִָמים‪.‬‬ ‫בָ נִ ִ‬
‫‪ .‬אז עומד שלמה בפני כל ישראל ומברך את ה'‬
‫ומודה לו על כך שבחר בו לבנות לו בית‪ .‬שלמה‬
‫ממשיך להתפלל לה' ומבקש שהבית שבנה ימלא את‬
‫ייעודו ויהיה מקום תפילה עבור כל מי שירצה‬
 ‫ואפילו עמים אחרים‪.‬‬
‫ל‪-‬קהַ ל‬
‫וַּיַ ֲעמֹד ְׁשֹלמֹה‪ ,‬לִ ְפנֵי ִמזְ ּבַ ח יְ הוָה‪ֶ ,‬נגֶד‪ּ ,‬כָ ְ‬
‫יִ ְׂש ָראֵ ל; וַּיִ ְפרֹׂש ּכַ ּפָ יו‪ ,‬הַ ָּׁשמָ יִ ם‬

‫וַיְ ִהי ּכְ כַ ּלוֹת ְׁשֹלמֹה‪ ,‬לְ ִה ְתּפַ ּלֵל אֶ ל‪-‬יְ הוָה‪ ,‬אֵ ת‬
‫ּכָ ל‪-‬הַ ְּת ִפּלָה וְ הַ ְּת ִחּנָה‪ ,‬הַ ּזֹאת; ָקם ִמּלִ ְפנֵי ִמזְ ּבַ ח יְ הוָה‪,‬‬
‫ִמּכְ רֹעַ עַ ל‪ּ-‬בִ ְרּכָ יו‪ ,‬וְ כַ ּפָ יו‪ְּ ,‬פרֻ ׂשוֹת הַ ָּׁשמָ יִ ם‪.‬‬
‫לאחר התפילה שלמה קם והוא וכל עמו ישראל‬
‫מקריבים קורבנות לה' ולבית ה' החדש‪ 22000 ,‬צאן ו‬
‫‪ 20000‬בקר וזה נהיה חג בחודש ה ‪.7‬‬
‫וַּיִ זְ ּבַ ח ְׁשֹלמֹה‪ ,‬אֵ ת זֶבַ ח הַ ְּׁשל ִָמים אֲ ֶׁשר זָבַ ח לַיהוָה‪,‬‬
‫ּוׁשנַיִ ם אֶ לֶף‪ ,‬וְ צֹאן מֵ ָאה וְ עֶ ְׂש ִרים ָאלֶף;‬ ‫ּבָ ָקר עֶ ְׂש ִרים ְ‬
‫וַּיַ ְחנְ כּו אֶ ת‪ּ-‬בֵ ית יְ הוָה‪ ,‬הַ ּמֶ לְֶך וְ כָ ל‪ּ-‬בְ נֵי יִ ְׂש ָראֵ ל‪ .‬סד‬
‫ּבַ ּיוֹם הַ הּוא‪ִ ,‬קּדַ ׁש הַ ּמֶ לְֶך אֶ ת‪ּ-‬תוְֹך הֶ חָ צֵ ר אֲ ֶׁשר לִ ְפנֵי‬
‫בֵ ית‪-‬יְ הוָה‪ּ--‬כִ י‪-‬עָ ָׂשה ָׁשם אֶ ת‪-‬הָ ֹעלָה וְ אֶ ת‪-‬הַ ִּמנְ חָ ה‪,‬‬
‫י‪-‬מזְ ּבַ ח הַ ּנְ ח ֶֹׁשת‪ ,‬אֲ ֶׁשר לִ ְפנֵי‬ ‫וְ אֵ ת חֶ לְ בֵ י הַ ְּׁשל ִָמים‪ּ :‬כִ ִ‬
‫יְ הוָה‪ָ ,‬קטֹן מֵ הָ כִ יל אֶ ת‪-‬הָ ֹעלָה וְ אֶ ת‪-‬הַ ִּמנְ חָ ה‪ ,‬וְ אֵ ת‬
‫חֶ לְ בֵ י הַ ְּׁשל ִָמים‪ .‬סה וַּיַ עַ ׂש ְׁשֹלמֹה בָ עֵ ת‪-‬הַ ִהיא‬
‫אֶ ת‪-‬הֶ חָ ג וְ כָ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל עִ ּמוֹ ָקהָ ל ּגָדוֹל ִמּלְ בוֹא חֲ מָ ת‬
‫עַ ד‪-‬נַחַ ל ִמצְ ַריִ ם‪ ,‬לִ ְפנֵי יְ הוָה אֱ ֹלהֵ ינּו‪ִׁ ,‬שבְ עַ ת י ִָמים‪,‬‬
‫ים‪ַ--‬ארּבָ עָ ה עָ ָׂשר‪ ,‬יוֹם‪.‬‬
‫ְ‬ ‫וְ ִׁשבְ עַ ת י ִָמ‬
‫ה – "לא היה בה עוד רוח"‬ ‫ת‪ׁ-‬שמַ ע ְׁשֹלמֹה‪--‬לְ ֵׁשם יְ הוָה;‬ ‫ֵ‬ ‫ת‪ׁ-‬שבָ א‪ׁ ,‬שֹמַ עַ ת אֶ‬ ‫ְ‬ ‫ּומַ לְ ּכַ‬ ‫מלכת שבא‪-‬‬
‫יג – "כיד המלך שלמה"‬ ‫רּוׁש ְ ַלמָ ה‪ּ ,‬בְ חַ יִ ל ּכָ בֵ ד‬
‫ו ַָּתבֹא לְ ַנּסֹתוֹ‪ּ ,‬בְ ִחידוֹת‪ .‬ב ו ַָּתבֹא יְ ָ‬ ‫פרק י'‬
‫ב‪-‬מאֹד‪ ,‬וְ אֶ בֶ ן‬
‫ְמאֹד‪ּ ,‬גְ מַ ּלִ ים נ ְֹׂש ִאים ּבְ ָׂש ִמים וְ זָהָ ב ַר ְ‬
‫יְ ָק ָרה;‬
‫מלכת שבא ששמעה על חוכמתו ופועלו של שלומו‬
‫באה לבקר עם רכוש רב‪.‬‬
‫ל‪ׁ-‬שֹלמֹה‪ ,‬ו ְַּתדַ ּבֵ ר אֵ לָיו‪ ,‬אֵ ת ּכָ ל‪-‬אֲ ֶׁשר הָ יָה‬ ‫ו ַָּתבֹא‪ ,‬אֶ ְ‬
‫ל‪ּ-‬דבָ ֶריהָ ‪:‬‬
‫עִ ם‪-‬לְ בָ בָ ּה‪ .‬ג וַּיַ ּגֶד‪-‬לָּה ְׁשֹלמֹה‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬כָ ְ‬
‫ֹלא‪-‬הָ יָה דָ בָ ר נֶעְ לָם ִמן‪-‬הַ ּמֶ לְֶך‪ ,‬אֲ ֶׁשר ֹלא ִהּגִ יד לָּה‪ .‬ד‬
‫ת‪ׁ-‬שבָ א‪ ,‬אֵ ת‪ּ ,‬כָ ל‪-‬חָ כְ מַ ת ְׁשֹלמֹה; וְ הַ ּבַ יִ ת‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫ו ֵַּת ֶרא‪ ,‬מַ לְ ּכַ‬
‫אֲ ֶׁשר ּבָ נָה‬
‫היא חדה לו חידות והוא עונה על כולם נכונה‪ .‬היא‬

‫ג – "ויטו נשיו את לבו"‬
‫ִמן‪-‬הַ ּגוֹיִ ם‪ ,‬אֲ ֶׁשר ָאמַ ר‪-‬יְ הוָה אֶ ל‪ּ-‬בְ נֵי יִ ְׂש ָראֵ ל ֹלא‪-‬תָ בֹאּו בָ הֶ ם וְ הֵ ם ֹלא‪ָ -‬יבֹאּו בָ כֶ ם‪ָ ,‬אכֵן יַּטּו אֶ ת‪-‬לְ בַ בְ כֶ ם‪ַ ,‬אחֲ ֵרי‬
‫מתרשמת משלמה יותר משציפתה‪.‬‬
‫ַוּתֹאמֶ ר‪ ,‬אֶ ל‪-‬הַ ּמֶ לְֶך‪ ,‬אֱ מֶ ת הָ יָה הַ ּדָ בָ ר‪ ,‬אֲ ֶׁשר ָׁשמַ עְ ִּתי‬
‫ל‪ּ-‬דבָ ֶריָך‪ ,‬וְ עַ ל‪-‬חָ כְ מָ תֶ ָך‪ .‬ז וְ ֹלא‪-‬הֶ אֱ מַ נְ ִּתי‬
‫ַארצִ י‪--‬עַ ְ‬ ‫ּבְ ְ‬
‫אתי ו ִַּת ְראֶ ינָה עֵ ינַי‪ ,‬וְ ִהּנֵה‬
‫ל ְַּדבָ ִרים‪ ,‬עַ ד אֲ ֶׁשר‪ּ-‬בָ ִ‬
‫ֹלא‪-‬הֻ ּגַד‪-‬לִ י‪ ,‬הַ חֵ צִ י‪ :‬הו ַֹס ְפ ָּת חָ כְ מָ ה וָטוֹב‪,‬‬
‫אֶ ל‪-‬הַ ְּׁשמּועָ ה אֲ ֶׁשר ָׁשמָ עְ ִּתי‪.‬‬
‫ו ִַּת ֵּתן לַּמֶ לְֶך מֵ ָאה וְ עֶ ְׂש ִרים ּכִ ּכַ ר זָהָ ב‪ּ ,‬ובְ ָׂש ִמים הַ ְרּבֵ ה‬
‫ְמאֹד‪--‬וְ אֶ בֶ ן יְ ָק ָרה; ֹלא בָ א כַ ּב ֶֹׂשם הַ הּוא עוֹד ָלרֹב‪,‬‬
‫ת‪ׁ-‬שבָ א לַּמֶ לְֶך ְׁשֹלמֹה‬‫ְ‬ ‫אֲ ֶׁשר‪-‬נ ְָתנָה מַ לְ ּכַ‬
‫היא משאירה למלך מתנות ושלמה מעניק לה בחזרה‬
‫דברים שלא יכלה להשיג בארצה‪.‬‬
‫הֵ בִ יא מֵ א ִֹפיר עֲצֵ י ַאלְ מֻ ּגִ ים‪ ,‬הַ ְרּבֵ ה ְמאֹד‪--‬וְ אֶ בֶ ן יְ ָק ָרה‪.‬‬
‫ת‪ׁ-‬שבָ א‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬כָ ל‪-‬חֶ ְפצָ ּה‬ ‫ְ‬ ‫וְ הַ ּמֶ לְֶך ְׁשֹלמֹה נָתַ ן לְ מַ לְ ּכַ‬
‫אֲ ֶׁשר ָׁשָאלָה‪ִ ,‬מּלְ בַ ד אֲ ֶׁשר נָתַ ן‪-‬לָּה‪ּ ,‬כְ יַד הַ ּמֶ לְֶך ְׁשֹלמֹה;‬
‫ַארצָ ּה‪ִ ,‬היא ַועֲבָ דֶ יהָ‬ ‫ו ֵַּתפֶ ן ו ֵַּתלְֶך לְ ְ‬
‫וַיְ ִהי ִמ ְׁש ַקל הַ ּזָהָ ב‪ ,‬אֲ ֶׁשר‪ּ-‬בָ א לִ ְׁשֹלמֹה ּבְ ָׁשנָה אֶ חָ ת‪--‬‬
‫ָׁשׁש‪ּ ,‬כִ ּכַ ר זָהָ ב‪.‬‬
‫ֵׁשׁש מֵ אוֹת ִׁש ִּׁשים ו ֵ‬
‫באותה שנה שבאה נהיה משקל הזהב של שלמה‬
‫גדול מאוד‬
‫א‪ׁ-‬שן‪ּ ,‬גָדוֹל; וַיְ צַ ּפֵ הּו‪ ,‬זָהָ ב מּופָ ז‪ .‬יט‬
‫ֵ‬ ‫וַּיַ עַ ׂש הַ ּמֶ לְֶך ּכִ ּסֵ‬
‫ֵׁשׁש מַ עֲלוֹת לַּכִ ּסֵ ה‪ ,‬וְ רֹאׁש‪-‬עָ גֹל לַּכִ ּסֵ ה מֵ ַאחֲ ָריו‪ ,‬וְ ָידֹת‬
‫ּוׁשנַיִ ם אֲ ָריוֹת‪ ,‬ע ְֹמ ִדים‬‫ל‪-‬מקוֹם הַ ָּׁשבֶ ת; ְ‬ ‫ּומּזֶה‪ ,‬אֶ ְ‬ ‫ִמּזֶה ִ‬
‫אֵ צֶ ל הַ ּיָ דוֹת‪.‬‬
‫ולכן הוא עושה מהם מגנים וצינות‪ ,‬כיסא מלכות‬
‫וכלי זהב למשקה ובכלל‬
‫ָארץ‪--‬לְ ע ֶֹׁשר‪,‬‬
‫וַּיִ גְ ּדַ ל הַ ּמֶ לְֶך ְׁשֹלמֹה‪ִ ,‬מּכֹל מַ לְ כֵ י הָ ֶ‬
‫ת‪ּ-‬פנֵי‬
‫ץ‪--‬מבַ ְק ִׁשים‪ ,‬אֶ ְ‬ ‫ְ‬ ‫ָאר‬
‫ּולְ חָ כְ מָ ה‪ .‬כד וְ כָ ל‪-‬הָ ֶ‬
‫ֹלהים‪,‬‬ ‫ְׁשֹלמֹה‪ :‬לִ ְׁשמֹעַ ‪ ,‬אֶ ת‪-‬חָ כְ מָ תוֹ‪ ,‬אֲ ֶׁשר‪-‬נָתַ ן אֱ ִ‬
‫ּבְ לִ ּבוֹ‪.‬‬
‫וְ הַ ּמֶ לְֶך ְׁשֹלמֹה‪ָ ,‬אהַ ב נ ִָׁשים נָכְ ִרּיוֹת ַרּבוֹת‪--‬וְ אֶ ת‪ּ-‬בַ ת‪ּ-‬פַ ְרעֹה‪ :‬מוֹאֲ בִ ּיוֹת עַ ּמֳ נִ ּיוֹת אֲ ד ִֹמּיֹת‪ ,‬צֵ ְדנִ ּיֹת ִח ִּתּיֹת‪ .‬ב‬ ‫קריעת הממלכה‬
‫ומות שלמה‪-‬‬
‫יד – "ויקם ה' שטן לשלמה"‬ ‫אֱ ֹלהֵ יהֶ ם‪ּ--‬בָ הֶ ם ּדָ בַ ק ְׁשֹלמֹה‪ ,‬לְ ַאהֲ בָ ה‪.‬‬ ‫פרק יא'‬
‫שלמה אהב נשים נוכריות שהיו מואביות‪ ,‬עמניות‪ ,‬אדומיות‪ ,‬צדניות וחתיות – גוייות‪ ,‬מה שאסר ה' כי הן‬
‫כז – "הרים יד במלך"‬ ‫עלולות להטות את לבכם אחרי אלוהים אחרים‪.‬‬
‫התריס כנגד המלך‪ ,‬ואפילו‬ ‫ּופלַגְ ִׁשים‪ְׁ ,‬שֹלׁש מֵ אוֹת; וַּיַ ּטּו נ ָָׁשיו‪ ,‬אֶ ת‪-‬לִ ּבוֹ‪ .‬ד וַיְ ִהי‪ ,‬לְ עֵ ת זִ ְקנַת ְׁשֹלמֹה‪,‬‬ ‫וַיְ ִהי‪-‬לוֹ נ ִָׁשים‪ָׂ ,‬שרוֹת ְׁשבַ ע מֵ אוֹת‪ִ ,‬‬
‫מרד בו‪.‬‬ ‫ֹלהים אֲ חֵ ִרים; וְ ֹלא‪-‬הָ יָה לְ בָ בוֹ ָׁשלֵם עִ ם‪-‬יְ הוָה אֱ ֹלהָ יו‪ּ ,‬כִ לְ בַ ב ּדָ וִ יד ָאבִ יו‪.‬‬ ‫נ ָָׁשיו ִהּטּו אֶ ת‪-‬לְ בָ בוֹ‪ַ ,‬אחֲ ֵרי אֱ ִ‬
‫לשלמה היו ‪ 700‬נשים שרות ו ‪ 300‬פילגשיות‪ .‬ואז לעת זקנתו הטו את לבם הנשים אחר אלוהים אחרים‬
‫ושלמה נסחף אחריהם וליבו לא היה שלם עם ה' כמו דוד אביו‪.‬‬
‫וַּיֵ לְֶך ְׁשֹלמֹה‪ַ--‬אחֲ ֵרי עַ ְׁשּת ֶֹרת‪ ,‬אֱ ֹלהֵ י צִ דֹנִ ים; וְ ַאחֲ ֵרי ִמלְ ּכֹם‪ִׁ ,‬שּקֻ ץ עַ ּמֹנִ ים‪ .‬ו וַּיַ עַ ׂש ְׁשֹלמֹה הָ ַרע‪ּ ,‬בְ עֵ ינֵי יְ הוָה;‬
‫ולכן הלך אחרי אלוהי צידונים ואחרי מלך העמונים‪ ,‬ויחטא ולא ימלא אחרי כבוד אביו‪.‬‬
‫מלְֶך‪ִׁ ,‬שּקֻ ץ ּבְ נֵי עַ ּמוֹן‪ .‬ח וְ כֵן עָ ָׂשה‪,‬‬ ‫רּוׁש ִ ָלם; ּולְ ֹ‬
‫ל‪ּ-‬פנֵי יְ ָ‬ ‫ָאז יִ בְ נֶה ְׁשֹלמֹה ּבָ מָ ה‪ ,‬לִ כְ מוֹׁש ִׁשּקֻ ץ מוָֹאב‪ּ ,‬בָ הָ ר‪ ,‬אֲ ֶׁשר עַ ְ‬
‫ּומזַּבְ חוֹת‪ ,‬לֵאֹלהֵ יהֶ ן‪ .‬ט וַּיִ ְתאַ ּנַף יְ הוָה‪ּ ,‬בִ ְׁשֹלמֹה‪:‬‬ ‫לְ כָ ל‪-‬נ ָָׁשיו הַ ּנָכְ ִרּיוֹת‪ ,‬מַ ְק ִטירוֹת ְ‬
‫שלמה בונה במה למלך מואב ומלך עמון בסביבות ירושלים והנשים שלו חטאו לאללים והוא לא התערב‪.‬‬
‫ה' רואה זאת וכועס כי לבו של שלמה נטה‬
‫ֱׂשּנָה‪ ,‬לְ מַ עַ ן ּדָ וִ ד ָאבִ יָך‪ִ :‬מּיַ ד ּבִ נְ ָך‪,‬‬ ‫ָקרֹעַ אֶ ְק ַרע אֶ ת‪-‬הַ ּמַ ְמלָכָ ה מֵ עָ לֶיָך‪ּ ,‬ונְ תַ ִּתיהָ לְ עַ בְ ּדֶ ָך‪ .‬יב אַ ְך‪ּ-‬בְ יָמֶ יָך ֹלא אֶ ע ֶ‬
‫רּוׁש ִ ַלם אֲ ֶׁשר‬
‫אֶ ְק ָרעֶ ּנָה‪ .‬יג ַרק אֶ ת‪ּ-‬כָ ל‪-‬הַ ּמַ ְמלָכָ ה ֹלא אֶ ְק ָרע‪ֵׁ ,‬שבֶ ט אֶ חָ ד אֶ ֵּתן לִ בְ נֶָך‪ :‬לְ מַ עַ ן ּדָ וִ ד עַ בְ ִּדי‪ּ ,‬ולְ מַ עַ ן יְ ָ‬
‫ּבָ חָ ְר ִּתי‪.‬‬
‫ומעניש את שלמה בכך שיקרע את הממלכה אך לא בימיו כי הבטיח לדוד‪ .‬שבט אחד ייתן לבנו בשביל דוד‬
‫ולמען ירושלים‪.‬‬
‫וַּיָ ֶקם יְ הוָה ָׂש ָטן לִ ְׁשֹלמֹה‪ ,‬אֵ ת הֲ דַ ד הָ אֲ ד ִֹמי‪ִ :‬מּז ֶַרע הַ ּמֶ לְֶך הּוא‪ּ ,‬בֶ אֱ דוֹם‪.‬‬
‫אז קם לשלמה שטן‪ ,‬הדד מזרע מלך אדום שישב במצרים ולקח לו אנשים מפראן‪ ,‬והתחזק מאוד‪.‬‬
‫ב‪ׁ-‬שם יוָֹאב‪,‬‬‫יוָֹאב ַׂשר הַ ּצָ בָ א‪ ,‬לְ ַקּבֵ ר אֶ ת‪-‬הַ חֲ לָלִ ים; וַּיַ ְך ּכָ ל‪-‬זָכָ ר‪ּ ,‬בֶ אֱ דוֹם‪ .‬טז ּכִ י ֵׁש ֶׁשת חֳ דָ ִׁשים י ַָׁש ָ‬
‫ד‪-‬הכְ ִרית ּכָ ל‪-‬זָכָ ר‪ּ ,‬בֶ אֱ דוֹם‪ .‬יז וַּיִ בְ ַרח אֲ דַ ד הּוא וַאֲ נ ִָׁשים אֲ ד ִֹמּיִ ים מֵ עַ בְ דֵ י ָאבִ יו‪ִ ,‬אּתוֹ‪--‬לָבוֹא‬ ‫וְ כָ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל‪ ,‬עַ ִ‬
‫ִמצְ ָריִ ם; וַהֲ דַ ד‪ ,‬נַעַ ר ָק ָטן‪ .‬כל ממלכת הדד נהרסה בתקופת דוד והוא ועוד קצת אדומים בחרו עוד כשהיה‬
‫ילד‬
‫ירה‪ .‬כ ו ֵַּתלֶד לוֹ‬ ‫וַּיִ ְמצָ א הֲ דַ ד חֵ ן ּבְ עֵ ינֵי פַ ְרעֹה‪ְ ,‬מאֹד; וַּיִ ֶּתן‪-‬לוֹ ִא ָּׁשה אֶ ת‪-‬אֲ חוֹת ִא ְׁשּתוֹ‪ ,‬אֲ חוֹת ַּת ְח ְּפנֵיס הַ ּגְ בִ ָ‬
‫אֲ חוֹת ַּת ְח ְּפנֵיס‪ ,‬אֵ ת ּגְ נֻבַ ת ּבְ נוֹ‪ ,‬ו ִַּתגְ ְמלֵהּו תַ ְח ְּפנֵס‪ּ ,‬בְ תוְֹך ּבֵ ית ּפַ ְרעֹה; וַיְ ִהי גְ נֻבַ ת ּבֵ ית ּפַ ְרעֹה‪ּ ,‬בְ תוְֹך ּבְ נֵי פַ ְרעֹה‪.‬‬
‫י‪ׁ-‬שכַ ב ּדָ וִ ד עִ ם‪-‬אֲ בֹתָ יו‪ ,‬וְ כִ י‪-‬מֵ ת‪ ,‬יוָֹאב ַׂשר‪-‬הַ ּצָ בָ א‬ ‫כא וַהֲ דַ ד ָׁשמַ ע ּבְ ִמצְ ַריִ ם‪ּ ,‬כִ ָ‬
‫הדד ברח למצרים והתחבב על ידי פרעה‪ ,‬פרעה הביא לו את הבת שלו לאישה ואז הדד שמע שדוד מת‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫לאחר ששמע הדד כי דוד מת וגם שר צבאו יואב הוא ביקש מפרעה לשלוח אותו אל ארצו והדד שב לאדום‪.‬‬
‫וַּיֵ לְ כּו דַ ּמֶ ֶׂשק וַּיֵ ְׁשבּו בָ ּה‪ ,‬וַּיִ ְמלְ כּו ּבְ דַ ּמָ ֶׂשק‪ .‬כה וַיְ ִהי ָׂש ָטן לְ יִ ְׂש ָראֵ ל ּכָ ל‪-‬יְ מֵ י ְׁשֹלמֹה‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬הָ ָרעָ ה אֲ ֶׁשר הֲ דָ ד;‬
‫וַּיָ ָקץ‪ּ ,‬בְ יִ ְׂש ָראֵ ל‪ ,‬וַּיִ ְמֹלְך‪ ,‬עַ ל‪-‬אֲ ָרם‬
‫שטן נוסף שקם לשלמה הוא רזון בן אלידע שברח מהדדעזר מלך צובה‪ .‬הוא מקבץ אליו אנשים ומולך‬
‫בדמשק‪ .‬אלו הופכים להיות שטנים לשלמה לאורך כל ימי מלכותו‪.‬‬
 ‫וְ י ָָרבְ עָ ם ּבֶ ן‪-‬נְ בָ ט אֶ ְפ ָר ִתי ִמן‪-‬הַ ּצְ ֵרדָ ה‪ ,‬וְ ֵׁשם ִאּמוֹ צְ רּועָ ה ִא ָּׁשה ַאלְ מָ נָה‪ ,‬עֶ בֶ ד‪ ,‬לִ ְׁשֹלמֹה; וַּיָ ֶרם יָד‪ּ ,‬בַ ּמֶ לְֶך‬
‫שטן נוסף הוא ירובעם בן נבט‪ ,‬בן שבט אפרים‪ .‬עוד בהיותו נער שלמה העריך אותו וכשגדל מרד בו‪.‬‬
‫ירּוׁש ִ ָלם; וַּיִ ְמצָ א אֹתוֹ אֲ ִחּיָ ה הַ ִּׁשיֹלנִ י הַ ּנָבִ יא ּבַ ּדֶ ֶרְך‪ ,‬וְ הּוא ִמ ְתּכַ ֶּסה ּבְ ַׂשלְ מָ ה‬
‫ָ‬ ‫וַיְ ִהי ּבָ עֵ ת הַ ִהיא‪ ,‬וְ י ָָרבְ עָ ם יָצָ א ִמ‬
‫‪ׁ--‬שנֵים עָ ָׂשר‪,‬‬ ‫ּוׁשנֵיהֶ ם לְ בַ ּדָ ם‪ּ ,‬בַ ָּׂשדֶ ה‪ .‬ל וַּיִ ְתּפֹׂש אֲ ִחּיָ ה‪ּ ,‬בַ ַּׂשלְ מָ ה הַ חֲ דָ ָׁשה אֲ ֶׁשר עָ לָיו; וַּיִ ְק ָרעֶ הָ ְ‬ ‫חֲ דָ ָׁשה‪ְ ,‬‬
‫ֲׂש ָרה ְק ָרעִ ים‪ּ :‬כִ י כֹה ָאמַ ר יְ הוָה אֱ ֹלהֵ י יִ ְׂש ָראֵ ל‪ִ ,‬הנְ נִ י ק ֵֹרעַ‬ ‫ְק ָרעִ ים‪ .‬לא ַוּיֹאמֶ ר‪ ,‬לְ י ָָרבְ עָ ם‪ַ ,‬קח‪-‬לְ ָך‪ ,‬ע ָ‬
‫ֲׂש ָרה הַ ְּׁשבָ ִטים‪.‬‬ ‫אֶ ת‪-‬הַ ּמַ ְמלָכָ ה ִמּיַ ד ְׁשֹלמֹה‪ ,‬וְ נָתַ ִּתי לְ ָך‪ ,‬אֵ ת ע ָ‬
‫ירובעם מוצא את אחיה השילוני הנביא כאשר יוצא מירושלים‪ .‬אחיה לובש שמלה חדשה ואז קורע אותה‬
‫ל ‪ 12‬קרעים ואומר לירובעם כך לך ‪ 10‬קרעים כי ה' קורע את הממלכה משלמה ונותן לך ‪ 10‬קרעים‪.‬‬
‫ְֶך‪-‬מצְ ַריִ ם‪ ,‬וַיְ ִהי בְ ִמצְ ַריִ ם‪,‬‬ ‫יׁשק מֶ ל ִ‬ ‫ל‪ׁ-‬ש ַ‬
‫וַיְ בַ ֵּקׁש ְׁשֹלמֹה‪ ,‬לְ הָ ִמית אֶ ת‪-‬י ָָרבְ עָ ם; וַּיָ ָקם י ָָרבְ עָ ם‪ ,‬וַּיִ בְ ַרח ִמצְ ַריִ ם אֶ ִ‬
‫עַ ד‪-‬מוֹת ְׁשֹלמֹה‪.‬‬
‫שלמה שומע ומבקש להרוג את ירובעם והוא בורח למצרים‪.‬‬
‫וְ יֶתֶ ר ִּדבְ ֵרי ְׁשֹלמֹה וְ כָ ל‪-‬אֲ ֶׁשר עָ ָׂשה‪ ,‬וְ חָ כְ מָ תוֹ‪--‬הֲ לוֹא‪-‬הֵ ם ּכְ תֻ בִ ים‪ ,‬עַ ל‪-‬סֵ פֶ ר ִּדבְ ֵרי ְׁשֹלמֹה‪ .‬מב וְ הַ ּיָ ִמים‪ ,‬אֲ ֶׁשר‬
‫ל‪ַ--‬ארּבָ עִ ים‪ָׁ ,‬שנָה‪ .‬מג וַּיִ ְׁשּכַ ב ְׁשֹלמֹה‪ ,‬עִ ם‪-‬אֲ בֹתָ יו‪ ,‬וַּיִ ָּקבֵ ר‪ּ ,‬בְ עִ יר ּדָ וִ ד‬ ‫ְ‬ ‫ירּוׁש ִ ַלם עַ ל‪ּ-‬כָ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ‬ ‫ָ‬ ‫מָ לְַך ְׁשֹלמֹה בִ‬
‫ָאבִ יו; וַּיִ ְמֹלְך ְרחַ בְ עָ ם ּבְ נוֹ‪ַּ ,‬ת ְח ָּתיו‬
‫שלמה מלך על ישראל ‪ 40‬שנה והוא מת ונקבר עם אבותיו בעיר דוד ורחבעם בנו מחליף אותו‪.‬‬
‫י – "קטני עבה ממתני אבי"‬ ‫עצת הזקנים‪-‬‬ ‫וַּיֵ לְֶך ְרחַ בְ עָ ם‪ְׁ ,‬שכֶ ם‪ּ :‬כִ י ְׁשכֶ ם ּבָ א כָ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל‪,‬‬ ‫העמקת הפילוג‪-‬‬
‫ִאם‪-‬הַ ּיוֹם ִּת ְהיֶה‪-‬עֶ בֶ ד לָעָ ם הַ ּזֶה ַועֲבַ ְד ָּתם‪ַ ,‬ועֲנִ יתָ ם‪,‬‬ ‫לְ הַ ְמלִ יְך אֹתוֹ‪ .‬ב וַיְ ִהי ּכִ ְׁשמֹעַ י ָָרבְ עָ ם ּבֶ ן‪-‬נְ בָ ט‪ ,‬וְ הּוא‬ ‫פרק יב'‬
‫יד – "אבי יסר אתכם בשוטים‬ ‫עוֹדֶ ּנּו בְ ִמצְ ַריִ ם‪ ,‬אֲ ֶׁשר ּבָ ַרח‪ִ ,‬מ ְּפנֵי הַ ּמֶ לְֶך ְׁשֹלמֹה; וַּיֵ ֶׁשב וְ ִדּבַ ְר ָּת אֲ לֵיהֶ ם ְּדבָ ִרים טוֹבִ ים‪--‬וְ הָ יּו לְ ָך עֲבָ ִדים‪,‬‬
‫ואיסר אתכם בעקרבים"‬ ‫ּכָ ל‪-‬הַ ּיָ ִמים‪.‬‬ ‫י ָָרבְ עָ ם‪ּ ,‬בְ ִמצְ ָריִ ם‪.‬‬
‫רחבעם בנו של שלמה אשר ירש אותו מגיע לשכם‬
‫טו – "כי הייתה סיבה מעם‬ ‫עצת הילדים‪-‬‬ ‫כדי שימליכו אותו‪.‬‬
‫ה'"‬ ‫וַיְ דַ ּבְ רּו אֵ לָיו‪ ,‬הַ יְ ל ִָדים אֲ ֶׁשר ּג ְָדלּו ִאּתוֹ לֵאמֹר‪,‬‬ ‫ל‪-‬קהַ ל יִ ְׂש ָראֵ ל; וַיְ דַ ּבְ רּו‪,‬‬ ‫ויבאו (וַּיָ בֹא) י ָָרבְ עָ ם‪ ,‬וְ כָ ְ‬
‫ל‪-‬רחַ בְ עָ ם לֵאמֹר‪ .‬ד ָאבִ יָך‪ִ ,‬ה ְק ָׁשה אֶ ת‪ֻ -‬עּלֵנּו; וְ אַ ָּתה ּכֹה‪-‬תֹאמַ ר לָעָ ם הַ ּזֶה אֲ ֶׁשר ִּדּבְ רּו אֵ לֶיָך לֵאמֹר ָאבִ יָך‬ ‫אֶ ְ‬
‫טז – מה לנו חלק בדוד ולא‬ ‫ִהכְ ּבִ יד אֶ ת‪ֻ -‬עּלֵנּו‪ ,‬וְ אַ ָּתה הָ ֵקל מֵ עָ לֵינּו‪ּ :‬כֹה ְּתדַ ּבֵ ר‬ ‫עַ ָּתה הָ ֵקל מֵ ֲעבֹדַ ת ָאבִ יָך הַ ָּק ָׁשה‪ּ ,‬ומֵ עֻּלוֹ הַ ּכָ בֵ ד‬
‫נחלה בבן ישי לאוהליך‬ ‫אֲ לֵיהֶ ם‪ָ ,‬ק ָטּנִ י עָ בָ ה ִמּמָ ְתנֵי ָאבִ י‪ .‬יא וְ עַ ָּתה‪ָ ,‬אבִ י‬ ‫אֲ ֶׁשר‪-‬נָתַ ן עָ לֵינּו‪--‬וְ נַעַ בְ דֶ ּךָ‪.‬‬
‫ישראל"‬ ‫הֶ עְ ִמיס ֲעלֵיכֶ ם עֹל ּכָ בֵ ד‪ ,‬וַאֲ נִ י‪ ,‬או ִֹסיף עַ ל‪-‬עֻּלְ כֶ ם;‬ ‫כשמגיע מגלה כי בראש אסיפת העם עומד ירובעם‬
‫ָאבִ י‪ ,‬יִ ַּסר אֶ ְתכֶ ם ּבַ ּׁשו ִֹטים‪ ,‬וַאֲ נִ י‪ ,‬אֲ יַּסֵ ר אֶ ְתכֶ ם‬ ‫הוא אומר לרחבעם שיש תנאי למלוך‪ ,‬כיוון כאביו‬
‫הקשה על העם עם מסים הם יעבדו אותו רק עם יקל ּבָ עַ ְק ַרּבִ ים‪.‬‬
‫עליהם‪.‬‬
‫ֹלׁשה י ִָמים‪--‬וְ ׁשּובּו אֵ לָי;‬ ‫ַוּיֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם‪ ,‬לְ כּו‪-‬עֹד ְׁש ָ‬
‫וַּיֵ לְ כּו‪ ,‬הָ עָ ם‪ .‬ו וַּיִ ּוָעַ ץ הַ ּמֶ לְֶך ְרחַ בְ עָ ם‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ ּזְ ֵקנִ ים‬
‫ת‪ּ-‬פנֵי ְׁשֹלמֹה ָאבִ יו‪ּ ,‬בִ ְהיֹתוֹ חַ י‬ ‫אֲ ֶׁשר‪-‬הָ יּו ע ְֹמ ִדים אֶ ְ‬
‫רחבעם מבקש ‪ 3‬ימים כדי להתייעץ‪ .‬שתי קבוצות‬
‫מייעצות לו‪ ,‬זקני העם שאומרים לו לקבל את‬
 ‫ההקלות והילדים מייעצים לו להקשיח את המיסים‬
‫וכך עושה רחבעם‪.‬‬
‫מַ ה‪ּ-‬לָנּו חֵ לֶק ּבְ דָ וִ ד וְ ֹלא‪-‬נַחֲ לָה ּבְ בֶ ן‪-‬יִ ַׁשי לְ אֹהָ לֶיָך‬
‫יתָך ּדָ וִ ד; וַּיֵ לְֶך יִ ְׂש ָראֵ ל‪ ,‬לְ אֹהָ לָיו‪.‬‬ ‫יִ ְׂש ָראֵ ל‪ ,‬עַ ָּתה ְראֵ ה בֵ ְ‬
‫יז ּובְ נֵי יִ ְׂש ָראֵ ל‪ ,‬הַ ּי ְֹׁשבִ ים ּבְ עָ ֵרי יְ הּודָ ה‪--‬וַּיִ ְמֹלְך‬
‫ֲעלֵיהֶ ם‪ְ ,‬רחַ בְ עָ ם‪.‬‬
‫העם בתגובה אומר לו שאם כך שימלוך על משפחתו‬
‫בלבד וכל ישראל הולכים לביתם‪ .‬רק בני ישראל‬
‫היושבים בערי יהודה מקבלים את מלכותו של‬
‫רחבעם‪.‬‬
‫וַּיִ ְׁשלַח הַ ּמֶ לְֶך ְרחַ בְ עָ ם‪ ,‬אֶ ת‪-‬אֲ ד ָֹרם אֲ ֶׁשר עַ ל‪-‬הַ ּמַ ס‪,‬‬
‫וַּיִ ְרּגְ מּו כָ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל ּבוֹ אֶ בֶ ן‪ ,‬וַּיָ מֹת‬
‫רחבעם שולח את אדרם אשר שר המיסים וכל‬
‫ישראל הורגים אותו‪.‬‬
‫י‪ׁ-‬שב י ָָרבְ עָ ם‪ ,‬וַּיִ ְׁשלְ חּו‬‫וַיְ ִהי ּכִ ְׁשמֹעַ ּכָ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל‪ּ ,‬כִ ָ‬
‫וַּיִ ְק ְראּו אֹתוֹ אֶ ל‪-‬הָ עֵ דָ ה‪ ,‬וַּיַ ְמלִ יכּו אֹתוֹ עַ ל‪ּ-‬כָ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל‪:‬‬
‫ֹלא הָ יָה ַאחֲ ֵרי בֵ ית‪ּ-‬דָ וִ ד‪ ,‬זּול ִָתי ֵׁשבֶ ט‪-‬יְ הּודָ ה לְ בַ ּדוֹ‪.‬‬
‫רּוׁש ִ ַלם‪ ,‬וַּיַ ְקהֵ ל‬
‫כא ויבאו (וַּיָ בֹא) ְרחַ בְ עָ ם‪ ,‬יְ ָ‬
‫ּוׁשמֹנִ ים‬ ‫ת‪ׁ-‬שבֶ ט ּבִ נְ י ִָמן מֵ ָאה ְ‬‫ֵ‬ ‫אֶ ת‪ּ-‬כָ ל‪ּ-‬בֵ ית יְ הּודָ ה וְ אֶ‬
‫אֶ לֶף ּבָ חּור‪ ,‬ע ֵֹׂשה ִמלְ חָ מָ ה‪--‬לְ ִהּלָחֵ ם‪ ,‬עִ ם‪ּ-‬בֵ ית יִ ְׂש ָראֵ ל‪,‬‬
‫ן‪ׁ-‬שֹלמֹה‬‫לְ הָ ִׁשיב אֶ ת‪-‬הַ ְּמלּוכָ ה‪ ,‬לִ ְרחַ בְ עָ ם ּבֶ ְ‬
‫לאחר מכן כששומע העם שירובעם שב הם ממליכים‬
‫אותו על כל ישראל‪ .‬רחבעם רואה זאת ובה‬
‫לירושלים עם כל בית יהודה ושבט בנימין ‪ 180‬אלף‬
‫למלחמה בבית ישראל כדי להשיב את המלוכה‬
‫ולכפות את שלטונו‪.‬‬
‫ֹלהים‬ ‫ל‪ׁ-‬שמַ עְ יָה ִאיׁש‪-‬הָ אֱ ִ‬ ‫ֹלהים‪ ,‬אֶ ְ‬ ‫וַיְ ִהי ְּדבַ ר הָ אֱ ִ‬
‫ן‪ׁ-‬שֹלמֹה מֶ לְֶך יְ הּודָ ה‪,‬‬ ‫ל‪-‬רחַ בְ עָ ם ּבֶ ְ‬ ‫לֵאמֹר‪ .‬כג אֱ מֹר‪ ,‬אֶ ְ‬
‫וְ אֶ ל‪ּ-‬כָ ל‪ּ-‬בֵ ית יְ הּודָ ה‪ּ ,‬ובִ נְ י ִָמין; וְ יֶתֶ ר הָ עָ ם‪ ,‬לֵאמֹר‪ .‬כד‬
‫ֹלא‪-‬תּלָחֲ מּון עִ ם‪-‬אֲ חֵ יכֶ ם‬ ‫ִ‬ ‫ּכֹה ָאמַ ר יְ הוָה ֹלא‪-‬תַ עֲלּו וְ‬
‫ּבְ נֵי‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל‪ׁ ,‬שּובּו ִאיׁש לְ בֵ יתוֹ‪ּ--‬כִ י מֵ ִא ִּתי נִ ְהיָה‪,‬‬
‫ת‪ּ-‬דבַ ר יְ הוָה‪ ,‬וַּיָ ׁשֻ בּו ָללֶכֶ ת‬ ‫הַ ּדָ בָ ר הַ ּזֶה; וַּיִ ְׁש ְמעּו אֶ ְ‬
‫ּכִ ְדבַ ר יְ הוָה‪.‬‬
‫אז דיבר ה' אל שמעיה איש האלוהים ומבקש ממנו‬
 ‫להגיד לרחבעם ולכל מי שאיתו כי לא ילחמו עם‬
‫אחיהם וישובו לביתם וכך הם עושים‪.‬‬
‫ת‪ׁ-‬שכֶ ם ּבְ הַ ר אֶ ְפ ַריִ ם‪ ,‬וַּיֵ ֶׁשב ּבָ ּה; וַּיֵ צֵ א‬ ‫ְ‬ ‫וַּיִ בֶ ן י ָָרבְ עָ ם אֶ‬
‫ת‪ּ-‬פנּואֵ ל‪ .‬כו ַוּיֹאמֶ ר י ָָרבְ עָ ם‪ּ ,‬בְ לִ ּבוֹ‪:‬‬ ‫ִמ ָּׁשם‪ ,‬וַּיִ בֶ ן אֶ ְ‬
‫עַ ָּתה ָּתׁשּוב הַ ּמַ ְמלָכָ ה‪ ,‬לְ בֵ ית ּדָ וִ ד‪ .‬כז ִאם‪ַ -‬י ֲעלֶה הָ עָ ם‬
‫ירּוׁש ִ ַלם‪ ,‬וְ ָׁשב לֵב‬
‫ָ‬ ‫הַ ּזֶה‪ַ ,‬לעֲׂשוֹת זְ בָ ִחים ּבְ בֵ ית‪-‬יְ הוָה ּבִ‬
‫ל‪-‬רחַ בְ עָ ם מֶ לְֶך יְ הּודָ ה;‬ ‫הָ עָ ם הַ ּזֶה אֶ ל‪-‬אֲ ֹדנֵיהֶ ם‪ ,‬אֶ ְ‬
‫ל‪-‬רחַ בְ עָ ם מֶ לְֶך‪-‬יְ הּודָ ה‪.‬‬ ‫וַהֲ ָרגֻנִ י‪ ,‬וְ ָׁשבּו אֶ ְ‬
‫בינתיים ירובעם בונה את שכם בהר אפרים וגר בה‪.‬‬
‫הוא בונה גם את פנואל שבנחלת גד‪ .‬ירובעם חושש‬
‫שבני ישראל ישובו למלכות דוד כי אצלו בית ה' אז‬
‫הוא בונה שני עגלי זהב ושם אחד בבית אל ואחד בדן‬
‫וכן החג זז לחודש ה ‪.8‬‬
‫וַּיִ ּוָעַ ץ הַ ּמֶ לְֶך‪--‬וַּיַ עַ ׂש‪ְׁ ,‬שנֵי עֶ גְ לֵי זָהָ ב; ַוּיֹאמֶ ר אֲ לֵהֶ ם‪,‬‬
‫ם‪--‬הּנֵה אֱ ֹלהֶ יָך יִ ְׂש ָראֵ ל‪ ,‬אֲ ֶׁשר‬ ‫ִ‬ ‫רּוׁש ִ ַל‬
‫ַרב‪-‬לָכֶ ם מֵ עֲלוֹת יְ ָ‬
‫הֶ עֱלּוָך מֵ אֶ ֶרץ ִמצְ ָריִ ם‪ .‬כט וַּיָ ֶׂשם אֶ ת‪-‬הָ אֶ חָ ד‪,‬‬
‫ּבְ בֵ ית‪-‬אֵ ל; וְ אֶ ת‪-‬הָ אֶ חָ ד‪ ,‬נָתַ ן ּבְ דָ ן‬

‫וַּיַ עַ ׂש י ָָרבְ עָ ם חָ ג ּבַ חֹדֶ ׁש הַ ְּׁש ִמינִ י בַ חֲ ִמ ָּׁשה‪-‬עָ ָׂשר יוֹם‬

‫ַלחֹדֶ ׁש ּכֶ חָ ג אֲ ֶׁשר ּבִ יהּודָ ה‪ ,‬וַּיַ עַ ל עַ ל‪-‬הַ ִּמזְ ּבֵ חַ ‪ּ--‬כֵן עָ ָׂשה‬
‫ּבְ בֵ ית‪-‬אֵ ל‪ ,‬לְ זַּבֵ חַ ָל ֲעגָלִ ים אֲ ֶׁשר‪-‬עָ ָׂשה;‬
‫וַיְ ִהי ְדבַ ר‪-‬יְ הוָה אֶ ל‪-‬יֵהּוא בֶ ן‪-‬חֲ נָנִ י‪ ,‬עַ ל‪ּ-‬בַ עְ ָׁשא לֵאמֹר‪ .‬ב יַעַ ן‪ ,‬אֲ ֶׁשר הֲ ִרימ ִֹתיָך ִמן‪-‬הֶ עָ פָ ר‪ ,‬וָאֶ ֶּתנְ ָך נָגִ יד‪ ,‬עַ ל עַ ִּמי יִ ְׂש ָראֵ ל; ו ֵַּתלְֶך ּבְ ֶד ֶרְך י ָָרבְ עָ ם‪ ,‬ו ַַּתחֲ ִטא אֶ ת‪-‬עַ ִּמי יִ ְׂש ָראֵ ל‪,‬‬ ‫סדר כרונולוגי‬
‫יתָך‪ּ ,‬כְ בֵ ית‪ ,‬י ָָרבְ עָ ם ּבֶ ן‪-‬נְ בָ ט‪.‬‬ ‫לְ הַ כְ עִ יסֵ נִ י‪ּ ,‬בְ חַ ּטֹאתָ ם‪ .‬ג ִהנְ נִ י מַ בְ עִ יר ַאחֲ ֵרי בַ עְ ָׁשא‪ ,‬וְ ַאחֲ ֵרי בֵ יתוֹ; וְ נָתַ ִּתי‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬בֵ ְ‬ ‫של מלכים עד‬
‫בעשא מרד בנדב בנו של ירובעם ובכך הגשים את נבואת הדחת בית ירובעם מהממלכה בכל חטאיהם‪ .‬אך גם בעשא הולך בדרכו של ירובעם ולכן נשלח אליו‬ ‫אחאב‪-‬‬
‫נביא עם מסר שגם לו יקרה כמו שקרה לבית ירובעם ולכן מולך רק שנתיים‬ ‫פרק טז'‬
‫ל‪-‬ספֶ ר ִּדבְ ֵרי הַ ּיָ ִמים‪--‬‬
‫בּורתוֹ‪ :‬הֲ ֹלא‪-‬הֵ ם ּכְ תּובִ ים‪ ,‬עַ ֵ‬ ‫הַ ּמֵ ת לְ בַ עְ ָׁשא ּבָ עִ יר‪ ,‬יֹאכְ לּו הַ ּכְ לָבִ ים; וְ הַ ּמֵ ת לוֹ ּבַ ָּׂשדֶ ה‪ ,‬יֹאכְ לּו עוֹף הַ ָּׁשמָ יִ ם‪ .‬ה וְ יֶתֶ ר ִּדבְ ֵרי בַ עְ ָׁשא וַאֲ ֶׁשר עָ ָׂשה‪ּ ,‬וגְ ָ‬
‫לְ מַ לְ כֵ י יִ ְׂש ָראֵ ל‪ .‬ו וַּיִ ְׁשּכַ ב ּבַ עְ ָׁשא עִ ם‪-‬אֲ בֹתָ יו‪ ,‬וַּיִ ָּקבֵ ר ּבְ ִת ְרצָ ה; וַּיִ ְמֹלְך אֵ לָה בְ נוֹ‪ַּ ,‬ת ְח ָּתיו‬
‫בנו של בעשא אלה ומת‬
‫ָאסא מֶ לְֶך יְ הּודָ ה; וַּיִ ְמֹלְך‪ַּ ,‬ת ְח ָּתיו‪.‬‬‫ָׁשבַ ע‪ ,‬לְ ָ‬ ‫וַּיָ בֹא זִ ְמ ִרי‪ ,‬וַּיַ ּכֵ הּו וַיְ ִמיתֵ הּו‪ּ ,‬בִ ְׁשנַת עֶ ְׂש ִרים ו ֶ‬

‫וַּיִ ְׁשמַ ע הָ עָ ם‪ ,‬הַ חֹנִ ים לֵאמֹר‪ָ ,‬ק ַׁשר זִ ְמ ִרי‪ ,‬וְ גַם ִהּכָ ה אֶ ת‪-‬הַ ּמֶ לְֶך; וַּיַ ְמלִ כּו כָ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל אֶ ת‪-‬עָ ְמ ִרי ַׂשר‪-‬צָ בָ א עַ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל‪ּ ,‬בַ ּיוֹם ַההּוא‪ּ--‬בַ ּמַ חֲ נֶה‪ .‬יז וַּיַ ֲעלֶה עָ ְמ ִרי‬
‫ל‪ַ-‬ארמוֹן ּבֵ ית‪-‬הַ ּמֶ לְֶך; וַּיִ ְׂשרֹף עָ לָיו אֶ ת‪ּ-‬בֵ ית‪-‬מֶ לְֶך ּבָ אֵ ׁש‪ ,‬וַּיָ מֹת‬
‫ְ‬ ‫ל‪ּ-‬ת ְרצָ ה‪ .‬יח וַיְ ִהי ּכִ ְראוֹת זִ ְמ ִרי‪ּ ,‬כִ י‪-‬נִ לְ ּכְ דָ ה הָ עִ יר‪ ,‬וַּיָ בֹא‪ ,‬אֶ‬
‫וְ כָ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל עִ ּמוֹ‪ִ ,‬מּגִ ּבְ תוֹן; וַּיָ צֻרּו‪ ,‬עַ ִ‬
‫‪ .‬זמרי עבדו מולך ‪ 7‬ימים בדיוק כי כשהמרד נודע לעם ישראל הם ממליכים את עמרי שר הצבא‪ .‬עמרי והעם שאיתו עוזבים את המחנה וצרים על תרצה שבה‬
‫יושב זמרי ומנצח אותם‪.‬‬
 ‫ֲׂשה עָ ְמ ִרי הָ ַרע‪ּ ,‬בְ עֵ ינֵי יְ הוָה; וַּיָ ַרע‪ִ ,‬מּכֹל אֲ ֶׁשר לְ פָ נָיו‪ .‬כו וַּיֵ לְֶך‪ּ ,‬בְ כָ ל‪ּ-‬דֶ ֶרְך י ָָרבְ עָ ם ּבֶ ן‪-‬נְ בָ ט‪ ,‬ובחטאתיו (ּובְ חַ ָּטאתוֹ)‪ ,‬אֲ ֶׁשר ֶהחֱ ִטיא אֶ ת‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל‪ :‬לְ הַ כְ עִ יס‪,‬‬ ‫כה וַּיַ ע ֶ‬
‫ל‪-‬ספֶ ר ִּדבְ ֵרי הַ ּיָ ִמים‪--‬לְ מַ לְ כֵי יִ ְׂש ָראֵ ל‪.‬‬
‫בּורתוֹ אֲ ֶׁשר עָ ָׂשה‪ :‬הֲ ֹלא‪-‬הֵ ם ּכְ תּובִ ים‪ ,‬עַ ֵ‬ ‫אֶ ת‪-‬יְ הוָה אֱ ֹלהֵ י יִ ְׂש ָראֵ ל‪ּ--‬בְ הַ בְ לֵיהֶ ם‪ .‬כז וְ יֶתֶ ר ִּדבְ ֵרי עָ ְמ ִרי אֲ ֶׁשר עָ ָׂשה‪ּ ,‬וגְ ָ‬
‫עמרי מולך ‪ 12‬שנים על ישראל ומקים בירה חדשה שומרון על שם שמר ה' ההר‪ .‬כשהוא מת יורש את ממלכתו‬
‫ָה‪--‬מּכֹל‪ ,‬אֲ ֶׁשר לְ פָ נָיו‪ .‬לא וַיְ ִהי הֲ נ ֵָקל לֶכְ ּתוֹ‪ּ ,‬בְ חַ ּטֹאות‬ ‫ִ‬ ‫ַאחָאב ּבֶ ן‪-‬עָ ְמ ִרי הָ ַרע‪ּ ,‬בְ עֵ ינֵי יְ הו‬ ‫ּוׁש ַּתיִ ם‪ָׁ ,‬שנָה‪ .‬ל וַּיַ עַ ׂש ְ‬ ‫ַאחָאב ּבֶ ן‪-‬עָ ְמ ִרי עַ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל‪ּ ,‬בְ ׁש ְֹמרוֹן‪ ,‬עֶ ְׂש ִרים ְ‬ ‫וַּיִ ְמֹלְך ְ‬
‫ת‪-‬איזֶבֶ ל‪ּ ,‬בַ ת‪-‬אֶ ְתּבַ עַ ל מֶ לְֶך צִ ידֹנִ ים‪ ,‬וַּיֵ לְֶך וַּיַ ֲעבֹד אֶ ת‪-‬הַ ּבַ עַ ל‪ ,‬וַּיִ ְׁש ַּתחּו לוֹ‪ .‬לב וַּיָ ֶקם ִמזְ ּבֵ חַ ‪ ,‬לַּבָ עַ ל‪ּ ,‬בֵ ית הַ ּבַ עַ ל‪ ,‬אֲ ֶׁשר ּבָ נָה ּבְ ׁש ְֹמרוֹן‪ .‬לג‬ ‫ִ‬ ‫י ָָרבְ עָ ם ּבֶ ן‪-‬נְ בָ ט; וַּיִ ַּקח ִא ָּׁשה אֶ‬
‫ַאחָאב ַלעֲׂשוֹת‪ ,‬לְ הַ כְ עִ יס אֶ ת‪-‬יְ הוָה אֱ ֹלהֵ י יִ ְׂש ָראֵ ל‪ִ ,‬מּכֹל מַ לְ כֵי יִ ְׂש ָראֵ ל‪ ,‬אֲ ֶׁשר הָ יּו לְ פָ נָיו‬ ‫ַאחָאב‪ ,‬אֶ ת‪-‬הָ אֲ ֵׁש ָרה; וַּיו ֶֹסף ְ‬ ‫וַּיַ עַ ׂש ְ‬
‫אחאב בנו והוא עושה רע בעיני ה' אשר כל מי שלפניו כי נשא לאישה את איזבל בת אתבעל מלך צידון והקים מזבח בבית בעל בשמרון וממשיך לחטוא להכעיס‬
‫את ה' מכל מלכי ישראל שהיו לפניו‪.‬‬
‫יד – "כד הקמח לא תכלה‬ ‫ל‪ַ-‬אחָאב‪ ,‬חַ י‪-‬יְ הוָה אֱ ֹלהֵ י יִ ְׂש ָראֵ ל אֲ ֶׁשר עָ מַ ְד ִּתי לְ פָ נָיו‪ִ ,‬אם‪-‬יִ ְהיֶה‬ ‫ְ‬ ‫אליהו והאלמנה‪ַ -‬וּיֹאמֶ ר אֵ לִ ּיָ הּו הַ ִּת ְׁשּבִ י ִמּת ָֹׁשבֵ י גִ לְ עָ ד‪ ,‬אֶ‬
‫וצפחת השמן לא תחסר" לא‬ ‫הַ ָּׁשנִ ים הָ אֵ ּלֶה ַטל ּומָ ָטר‪ּ--‬כִ י‪ִ ,‬אם‪-‬לְ ִפי ְדבָ ִרי‪.‬‬ ‫פרק יז'‬
‫אליהו התשבי מהעיר תושב מתושבי גלעד אומר לאחאב כי נשבע לשרת את ה' ולכן גוזר בצורת על מלכות יחסר לך מעולם מזון‬
‫ישראל‪.‬‬
‫ל‪ּ-‬פנֵי הַ ּיַ ְרּדֵ ן‪ .‬ד‬
‫וַיְ ִהי ְדבַ ר‪-‬יְ הוָה‪ ,‬אֵ לָיו לֵאמֹר‪ .‬ג לְֵך ִמּזֶה‪ּ ,‬ופָ נִ יתָ ּלְ ָך ֵק ְדמָ ה; וְ נִ ְס ַּת ְר ָּת ּבְ נַחַ ל ּכְ ִרית‪ ,‬אֲ ֶׁשר עַ ְ‬
‫יתי‪ ,‬לְ כַ לְ ּכֶ לְ ָך ָׁשם‬ ‫וְ הָ יָה‪ ,‬מֵ הַ ּנַחַ ל ִּת ְׁש ֶּתה; וְ אֶ ת‪-‬הָ ע ְֹרבִ ים צִ ּוִ ִ‬
‫ה' נגלה אליו ואומר לו ללכת קדמה ולהסתתר בנחל כרית אשר על פני הירדן ושם ישתה ויאכל וכך עושה‬
‫אליהו‪ ,‬והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבוקר ובערב‪.‬‬
‫ָארץ‪{ .‬ס} ח וַיְ ִהי ְדבַ ר‪-‬יְ הוָה‪ ,‬אֵ לָיו לֵאמֹר‪ .‬ט קּום לְֵך‬ ‫ֶׁשם‪ּ ,‬בָ ֶ‬ ‫וַיְ ִהי ִמ ֵּקץ י ִָמים‪ ,‬וַּיִ יבַ ׁש הַ ּנָחַ ל‪ּ :‬כִ י ֹלא‪-‬הָ יָה ג ֶ‬
‫יתי ָׁשם ִא ָּׁשה ַאלְ מָ נָה‪ ,‬לְ כַ לְ ּכְ לֶָך‪.‬‬ ‫צָ ְרפַ תָ ה אֲ ֶׁשר לְ צִ ידוֹן‪ ,‬וְ י ַָׁשבְ ָּת ָׁשם; ִהּנֵה צִ ּוִ ִ‬
‫לאחר ימים הנחל יבש וה' שולח אותו לצרפת שבצידון שם אישה אלמנה תכלכל אותו‪.‬‬
‫ֵה‪ׁ-‬שם ִא ָּׁשה ַאלְ מָ נָה‪ְ ,‬מק ֶֹׁש ֶׁשת עֵ צִ ים; וַּיִ ְק ָרא אֵ לֶיהָ ַוּיֹאמַ ר‪ְ ,‬ק ִחי‪-‬נָא לִ י ְמעַ ט‪-‬מַ יִ ם ּבַ ּכְ לִ י וְ אֶ ְׁש ֶּתה‪ .‬יא‬ ‫וְ ִהּנ ָ‬
‫ו ֵַּתלְֶך‪ ,‬ל ַָקחַ ת; וַּיִ ְק ָרא אֵ לֶיהָ ַוּיֹאמַ ר‪ ,‬לִ ְק ִחי‪-‬נָא לִ י ּפַ ת‪-‬לֶחֶ ם ּבְ יָדֵ ְך‪ .‬יב ַוּתֹאמֶ ר‪ ,‬חַ י‪-‬יְ הוָה אֱ ֹלהֶ יָך ִאם‪-‬יֶׁש‪-‬לִ י‬
‫יתיהּו לִ י‬ ‫אתי ַוע ֲִׂש ִ‬ ‫ט‪ׁ-‬שמֶ ן ּבַ ּצַ ּפָ חַ ת; וְ ִהנְ נִ י ְמק ֶֹׁש ֶׁשת ְׁשנַיִ ם עֵ צִ ים‪ּ ,‬ובָ ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ּומעַ‬
‫ף‪-‬קמַ ח ּבַ ּכַ ד‪ְ ,‬‬‫ם‪-‬מֹלא כַ ֶ‬ ‫מָ עוֹג‪ּ ,‬כִ י ִא ְ‬
‫וְ לִ בְ נִ י‪ ,‬וַאֲ כַ לְ נֻהּו‪ ,‬וָמָ ְתנּו‪.‬‬
‫אליהו מגיע אבל האלמנה לא מחכה לו עם אוכל אלא מקוששת עצים כדי להכין לבנה אוכל‪.‬‬
‫ׁשנָה‪ ,‬וְ הוֹצֵ את לִ י‪ ,‬וְ לְָך וְ לִ בְ נְֵך‪ַּ ,‬תע ֲִׂשי‬ ‫ַאל‪ּ-‬ת ְיר ִאי‪ּ ,‬ב ִֹאי ע ֲִׂשי כִ ְדבָ ֵרְך; אַ ְך ע ֲִׂשי‪-‬לִ י ִמ ָּׁשם ֻעגָה ְק ַטּנָה בָ ִרא ֹ‬ ‫ִ‬
‫ּבָ ַאחֲ ֹרנָה‪ .‬יד ּכִ י כֹה ָאמַ ר יְ הוָה אֱ ֹלהֵ י יִ ְׂש ָראֵ ל‪ּ ,‬כַ ד הַ ֶּקמַ ח ֹלא ִתכְ לָה‪ ,‬וְ צַ ּפַ חַ ת הַ ֶּׁשמֶ ן‪ֹ ,‬לא תֶ ְח ָסר‪ :‬עַ ד יוֹם תתן‪-‬‬
‫(היא‪-‬וָהּוא)‬ ‫ֲׂשה‪ּ ,‬כִ ְדבַ ר אֵ לִ ּיָ הּו; ַוּתֹאכַ ל הוא‪-‬והיא ִ‬ ‫ל‪ּ-‬פנֵי הָ אֲ דָ מָ ה‪ .‬טו ו ֵַּתלְֶך ו ַַּתע ֶ‬ ‫ֶׁשם‪--‬עַ ְ‬ ‫(ּתת‪ )-‬יְ הוָה‪ּ ,‬ג ֶ‬ ‫ֵ‬
‫ּובֵ יתָ ּה‪ ,‬י ִָמים‪ .‬טז ּכַ ד הַ ֶּקמַ ח ֹלא כָ לָתָ ה‪ ,‬וְ צַ ּפַ חַ ת הַ ֶּׁשמֶ ן ֹלא חָ סֵ ר‪ּ--‬כִ ְדבַ ר יְ הוָה‪ ,‬אֲ ֶׁשר ִּדּבֶ ר ּבְ יַד אֵ לִ ּיָ הּו‪.‬‬
‫אליהו רוצה שתכין קודם כל עבורו ורק אחר כך עבור בנה ואומר לה לסמוך עליו ואם תעשה כך הקמח‬
‫והשמן לא יחסר לה עוד לעולם וכך קורה‪.‬‬
‫חָ לָה‪ּ ,‬בֶ ן‪-‬הָ ִא ָּׁשה ּבַ ֲעלַת הַ ּבָ יִ ת; וַיְ ִהי חָ לְ יוֹ חָ זָק ְמאֹד‪ ,‬עַ ד אֲ ֶׁשר ֹלא‪-‬נו ְֹת ָרה‪ּ-‬בוֹ נְ ָׁשמָ ה‪ .‬יח ַוּתֹאמֶ ר‪ ,‬אֶ ל‪-‬אֵ לִ ּיָ הּו‪,‬‬
‫ֹלהים‪ּ :‬בָ אתָ אֵ לַי לְ הַ זְ ּכִ יר אֶ ת‪ֲ -‬עוֺנִ י‪ּ ,‬ולְ הָ ִמית אֶ ת‪ּ-‬בְ נִ י‪.‬‬ ‫מַ ה‪ּ-‬לִ י ָולְָך‪ִ ,‬איׁש הָ אֱ ִ‬
‫לאחר ימים‪ ,‬בנה של האלמנה חולה ומת‪ .‬היא רואה באליהו גם האחראי למצב וגם היחיד שיכול לעזור‬
‫והוא פונה לה' שמחזיר את הילד לחיים‪.‬‬
 ‫ל‪-‬ק ְרּבוֹ‪.‬‬ ‫וַּיִ ְתמֹדֵ ד עַ ל‪-‬הַ ּיֶ לֶד ָׁשֹלׁש ְּפעָ ִמים‪ ,‬וַּיִ ְק ָרא אֶ ל‪-‬יְ הוָה ַוּיֹאמַ ר‪ :‬יְ הוָה אֱ ֹלהָ י‪ָּ ,‬ת ָׁשב נָא נֶפֶ ׁש‪-‬הַ ּיֶ לֶד הַ ּזֶה עַ ִ‬
‫ל‪-‬ק ְרּבוֹ‪ ,‬וַּיֶ ִחי‬
‫כב וַּיִ ְׁשמַ ע יְ הוָה‪ּ ,‬בְ קוֹל אֵ לִ ּיָ הּו; ו ַָּת ָׁשב נֶפֶ ׁש‪-‬הַ ּיֶ לֶד עַ ִ‬
‫יז – "עוכר ישראל" בוגד‬ ‫ל‪ׁ-‬ש ֵּתי הַ ְּסעִ ִּפים‪--‬‬ ‫וַיְ ִהי‪ ,‬י ִָמים ַרּבִ ים‪ְּ ,‬ודבַ ר‪-‬יְ הוָה הָ יָה אֶ ל‪-‬אֵ לִ ּיָ הּו‪ּ ,‬בַ ָּׁשנָה עַ ד‪-‬מָ תַ י אַ ֶּתם ּפ ְֹס ִחים עַ ְ‬ ‫מבחן הנביאים‬
‫ֹלהים לְ כּו ַאחֲ ָריו‪ ,‬וְ ִאם‪-‬הַ ּבַ עַ ל לְ כּו‬ ‫ל‪ַ-‬אחָאב‪ ,‬וְ אֶ ְּתנָה מָ ָטר ִאם‪-‬יְ הוָה הָ אֱ ִ‬ ‫ְ‬ ‫יׁשית לֵאמֹר‪ :‬לְֵך הֵ ָראֵ ה אֶ‬ ‫הַ ְּׁשלִ ִ‬ ‫של אליהו וסיום‬
‫כא – "עד מתי אתם פוסחים‬ ‫ַאחֲ ָריו; וְ ֹלא‪-‬עָ נּו הָ עָ ם אֹתוֹ‪ּ ,‬דָ בָ ר‪.‬‬ ‫ל‪ּ-‬פנֵי הָ אֲ דָ מָ ה‪.‬‬
‫עַ ְ‬ ‫הבצורת‪-‬‬
‫על שתי הסעיפים" לא‬ ‫בשנה השלישית לבצורת ה' מודיע לאליהו שיגיד‬ ‫פרק יח'‬
‫החלטיים‬ ‫מבחן ראשון‪-‬‬ ‫לאחאב שהוא מחזיר את הגשם‪.‬‬
‫כו – "ואין קול ואין עונה"‬ ‫ַאחָאב‪ ,‬אֶ ל‪-‬עֹבַ ְדיָהּו אֲ ֶׁשר עַ ל‪-‬הַ ּבָ יִ ת; וְ עֹבַ ְדיָהּו‪ ,‬וְ יִ ְּתנּו‪-‬לָנּו ְׁשנַיִ ם ּפָ ִרים‪ ,‬וְ יִ בְ חֲ רּו לָהֶ ם הַ ּפָ ר הָ אֶ חָ ד‬ ‫וַּיִ ְק ָרא ְ‬
‫הבעל לא ענה לנביאיו‬ ‫וִ ינ ְַּתחֻ הּו וְ י ִָׂשימּו עַ ל‪-‬הָ עֵ צִ ים‪ ,‬וְ אֵ ׁש‪ֹ ,‬לא י ִָׂשימּו; וַאֲ נִ י‬ ‫ָה‪--‬מאֹד‪ .‬ד וַיְ ִהי ּבְ הַ כְ ִרית ִאיזֶבֶ ל‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫הָ יָה י ֵָרא אֶ ת‪-‬יְ הו‬
‫מו – "וישנס מתניו" יתכונן‬ ‫ֱׂשה אֶ ת‪-‬הַ ּפָ ר הָ אֶ חָ ד‪ ,‬וְ נָתַ ִּתי עַ ל‪-‬הָ עֵ צִ ים‪ ,‬וְ אֵ ׁש‪,‬‬ ‫אֶ ע ֶ‬ ‫יאים‪,‬‬ ‫אֵ ת נְ בִ יאֵ י יְ הוָה; וַּיִ ַּקח עֹבַ ְדיָהּו מֵ ָאה נְ בִ ִ‬
‫ּוק ָראתֶ ם ּבְ ֵׁשם אֱ ֹלהֵ יכֶ ם‪ ,‬וַאֲ נִ י אֶ ְק ָרא‬ ‫וַּיַ ְחּבִ יאֵ ם חֲ ִמ ִּׁשים ִאיׁש ּבַ ְּמעָ ָרה‪ ,‬וְ כִ לְ ּכְ לָם‪ ,‬לֶחֶ ם וָמָ יִ ם‪ֹ .‬לא אָ ִׂשים‪ .‬כד ְ‬
‫ֹלהים אֲ ֶׁשר‪ַ -‬י ֲענֶה בָ אֵ ׁש‪ ,‬הּוא‬ ‫בְ ֵׁשם‪-‬יְ הוָה‪ ,‬וְ הָ יָה הָ אֱ ִ‬ ‫בינתיים אחאב ועובדיהו מחפשים מים בארץ‪.‬‬
‫ֹאמרּו‪ ,‬טוֹב הַ ּדָ בָ ר‬ ‫ֹלהים; וַּיַ עַ ן ּכָ ל‪-‬הָ עָ ם ַוּי ְ‬ ‫הָ אֱ ִ‬ ‫עובדיהו‪ ,‬עובד ה' החביא ‪ 100‬נביאי ישראל במערה‬
‫אליהו מבקש מהנביאים לנסות להקריב קורבן על‬ ‫מכיוון שנרדפו על ידי איזבל‪.‬‬
‫ידי העלאת אש מה'‪.‬‬ ‫וַיְ ִהי עֹבַ ְדיָהּו ּבַ ּדֶ ֶרְך‪ ,‬וְ ִהּנֵה אֵ לִ ּיָ הּו לִ ְק ָראתוֹ; וַּיַ ּכִ ֵרהּו‪,‬‬
‫וַּיִ ּפֹל עַ ל‪ּ-‬פָ נָיו‪ַ ,‬וּיֹאמֶ ר‪ ,‬הַ אַ ָּתה זֶה אֲ דֹנִ י אֵ לִ ּיָ הּו‪ .‬ח‬
‫נסיון נביאי הבעל‪-‬‬ ‫ַוּיֹאמֶ ר לוֹ‪ָ ,‬אנִ י; לְֵך אֱ מֹר לַא ֹדנֶיָך‪ִ ,‬הּנֵה אֵ לִ ּיָ הּו‪ .‬ט‬
‫וַּיִ ְקחּו אֶ ת‪-‬הַ ּפָ ר אֲ ֶׁשר‪-‬נָתַ ן לָהֶ ם‪ ,‬וַּיַ עֲׂשּו‪ ,‬וַּיִ ְק ְראּו‬ ‫אתי‪ּ :‬כִ י‪-‬אַ ָּתה נֹתֵ ן אֶ ת‪-‬עַ בְ ְּדָך‪,‬‬ ‫ַוּיֹאמֶ ר‪ ,‬מֶ ה חָ ָט ִ‬
‫בְ ֵׁשם‪-‬הַ ּבַ עַ ל מֵ הַ ּב ֶֹקר וְ עַ ד‪-‬הַ ּצָ הֳ ַריִ ם לֵאמֹר הַ ּבַ עַ ל‬ ‫ַד‪ַ-‬אחָאב‪--‬לַהֲ ִמיתֵ נִ י‪ .‬י חַ י יְ הוָה אֱ ֹלהֶ יָך‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫ּבְ י‬
‫ֲענֵנּו‪ ,‬וְ אֵ ין קוֹל וְ אֵ ין ֹענֶה; וַיְ פַ ְּסחּו‪ ,‬עַ ל‪-‬הַ ִּמזְ ּבֵ חַ אֲ ֶׁשר‬ ‫ֹלא‪ׁ-‬שלַח אֲ דֹנִ י ָׁשם‬‫ָ‬ ‫ִאם‪-‬יֶׁש‪ּ-‬גוֹי ּומַ ְמלָכָ ה אֲ ֶׁשר‬
‫עָ ָׂשה‪.‬‬ ‫ָאמרּו‪ָ ,‬איִ ן; וְ ִה ְׁשּבִ יעַ אֶ ת‪-‬הַ ּמַ ְמלָכָ ה‬ ‫לְ בַ ֶּק ְׁשָך‪ ,‬וְ ְ‬
‫הם מנסים כל היום וכל הלילה ולא מצליחים‬ ‫וְ אֶ ת‪-‬הַ ּגוֹי‪ּ ,‬כִ י ֹלא יִ ְמצָ אֶ ּכָ ה‪.‬‬
‫ניסיון אליהו‪-‬‬ ‫אליהו פוגש את עובדיהו‪ ,‬מבקש ממנו לקרוא‬
‫ַוּיֹאמֶ ר אֵ לִ ּיָ הּו לְ כָ ל‪-‬הָ עָ ם ּגְ ׁשּו אֵ לַי‪ ,‬וַּיִ ּגְ ׁשּו כָ ל‪-‬הָ עָ ם‬ ‫לאחאב‪ ,‬מתחייב בפניו שישמור עליו ועל ‪100‬‬
‫ת‪-‬מזְ ּבַ ח יְ הוָה‪ ,‬הֶ הָ רּוס‪ .‬לא וַּיִ ַּקח‬ ‫ִ‬ ‫אֵ לָיו; וַיְ ַרּפֵ א אֶ‬ ‫הנביאים‪.‬‬
‫אֵ לִ ּיָ הּו‪ְׁ ,‬ש ֵּתים עֶ ְׂש ֵרה אֲ בָ נִ ים‪ּ ,‬כְ ִמ ְסּפַ ר‪ִׁ ,‬שבְ טֵ י‬ ‫ַאחָאב אֵ לָיו‪,‬‬ ‫ַאחָאב‪ ,‬אֶ ת‪-‬אֵ לִ ּיָ הּו; ַוּיֹאמֶ ר ְ‬ ‫וַיְ ִהי ּכִ ְראוֹת ְ‬
‫בְ נֵי‪ַ -‬י ֲעקֹב‪--‬אֲ ֶׁשר הָ יָה ְדבַ ר‪-‬יְ הוָה אֵ לָיו לֵאמֹר‪,‬‬ ‫הַ אַ ָּתה זֶה עֹכֵר יִ ְׂש ָראֵ ל‪ .‬יח ַוּיֹאמֶ ר‪ֹ ,‬לא עָ כַ ְר ִּתי‬
‫יִ ְׂש ָראֵ ל יִ ְהיֶה ְׁשמֶ ָך‪ .‬לב וַּיִ בְ נֶה אֶ ת‪-‬הָ אֲ בָ נִ ים ִמזְ ּבֵ חַ ‪,‬‬ ‫אֶ ת‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל‪ּ ,‬כִ י ִאם‪-‬אַ ָּתה‪ּ ,‬ובֵ ית ָאבִ יָך‪ּ--‬בַ ֲעזָבְ כֶ ם‬
‫ּבְ ֵׁשם יְ הוָה; וַּיַ עַ ׂש ְּתעָ לָה‪ּ ,‬כְ בֵ ית ָסאתַ יִ ם ז ֶַרע‪ָ ,‬סבִ יב‪,‬‬ ‫ת‪-‬מצְוֺת יְ הוָה‪ ,‬ו ֵַּתלְֶך ַאחֲ ֵרי הַ ּבְ עָ לִ ים‬ ‫ִ‬ ‫אֶ‬
‫ל ִַּמזְ ּבֵ חַ ‪ .‬לג וַּיַ ֲערְֹך‪ ,‬אֶ ת‪-‬הָ עֵ צִ ים; וַיְ נ ַַּתח‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ ּפָ ר‪,‬‬ ‫אחאב פוגש את אליהו‪ ,‬כועס עליו שהוא מתפלל‬
‫וַּיָ ֶׂשם‪ ,‬עַ ל‪-‬הָ עֵ צִ ים‪.‬‬ ‫לאלוהים אחרים ושהוא סוגד לאלילים‪.‬‬
‫ַארּבָ עָ ה כַ ִּדים מַ יִ ם‪ ,‬וְ יִ צְ קּו עַ ל‪-‬הָ ֹעלָה‪,‬‬ ‫ַוּיֹאמֶ ר‪ִ ,‬מלְ אּו ְ‬ ‫וְ עַ ָּתה‪ְׁ ,‬שלַח ְקבֹץ אֵ לַי אֶ ת‪ּ-‬כָ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל‪--‬אֶ ל‪-‬הַ ר‬
‫וְ עַ ל‪-‬הָ עֵ צִ ים; ַוּיֹאמֶ ר ְׁשנּו וַּיִ ְׁשנּו‪ַ ,‬וּיֹאמֶ ר ַׁשּלֵׁשּו‬ ‫ַארּבַ ע מֵ אוֹת וַחֲ ִמ ִּׁשים‪,‬‬ ‫הַ ּכַ ְרמֶ ל; וְ אֶ ת‪-‬נְ בִ יאֵ י הַ ּבַ עַ ל ְ‬
‫וַיְ ַׁשּלֵׁשּו‪ .‬לה וַּיֵ לְ כּו הַ ּמַ יִ ם‪ָ ,‬סבִ יב ל ִַּמזְ ּבֵ חַ ; וְ גַם‬ ‫ַארּבַ ע מֵ אוֹת‪ ,‬אֹכְ לֵי‪ׁ ,‬שֻ לְ חַ ן ִאיזָבֶ ל‪.‬‬ ‫ּונְ בִ יאֵ י הָ אֲ ֵׁש ָרה ְ‬
 ‫אֶ ת‪-‬הַ ְּתעָ לָה‪ִ ,‬מּלֵא‪-‬מָ יִ ם‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬אליהו מנסה‪.‬‬ ‫הוא מבקש מאחאב לקרוא לכל נביאי הבעל‬
‫בונה מזבח מ ‪ 12‬אבנים שמסמלים את כל‬ ‫והאשרה ‪ 400‬ו ‪ 400‬והם יעמדו למבחן מולו‪ ,‬כך יראו‬
‫השבטים בישראל‪ ,‬מבקש מכל העם לשפוך מים על‬ ‫מי האלוהים האמיתי‪ .‬בהר הכרמל מתקבץ כל העם‬
‫העצים כדי להקשות על ההדלקה‪,‬‬ ‫ומתחיל המבחן‪.‬‬
‫וַיְ ִהי בַ ּצָ הֳ ַריִ ם וַיְ הַ ֵּתל ּבָ הֶ ם אֵ לִ ּיָ הּו‪ַ ,‬וּיֹאמֶ ר ִק ְראּו‬
‫י‪ׂ-‬שיג לוֹ‪,‬‬
‫ֹלהים הּוא‪ּ--‬כִ י ִׂשיחַ וְ כִ ִ‬ ‫בְ קוֹל‪ּ-‬גָדוֹל ּכִ י‪-‬אֱ ִ‬
‫ָׁשן הּוא‪ ,‬וְ יִ ָקץ‪ .‬אליהו יורד על‬ ‫וְ כִ י‪-‬דֶ ֶרְך לוֹ; אּולַי י ֵ‬
‫נביאי הבעל שלא מצליחים להבעיר את האש‬

‫ו ִַּתּפֹל אֵ ׁש‪-‬יְ הוָה‪ַ ,‬וּתֹאכַ ל אֶ ת‪-‬הָ ֹעלָה וְ אֶ ת‪-‬הָ עֵ צִ ים‪,‬‬

‫וְ אֶ ת‪-‬הָ אֲ בָ נִ ים‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬הֶ עָ פָ ר; וְ אֶ ת‪-‬הַ ּמַ יִ ם‬
‫אֲ ֶׁשר‪ּ-‬בַ ְּתעָ לָה‪ ,‬לִ חֵ כָ ה‪.‬‬
‫‪ .‬לאחר מכן ה' שורף את הקורבן וכל העם רואה שה'‬
‫הוא האל האמיתי‪.‬‬
‫ִּת ְפׂשּו אֶ ת‪-‬נְ בִ יאֵ י הַ ּבַ עַ ל‪ִ ,‬איׁש ַאל‪-‬יִ ּמָ לֵט מֵ הֶ ם‪--‬‬
‫וַּיִ ְת ְּפׂשּום; וַּיו ִֹרדֵ ם אֵ לִ ּיָ הּו אֶ ל‪-‬נַחַ ל ִקיׁשוֹן‪ ,‬וַּיִ ְׁשחָ טֵ ם‬
‫ָׁשם‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬העם ברשות אליהו תופסים את‬
‫הנביאים ומוציאים אותם להורג בנחל הקישון‪.‬‬
‫ַאחָאב‪ ,‬לֶאֱ כֹל וְ לִ ְׁשּתוֹת; וְ אֵ לִ ּיָ הּו עָ לָה אֶ ל‪-‬רֹאׁש‬ ‫וַּיַ ֲעלֶה ְ‬
‫ַארצָ ה‪ ,‬וַּיָ ֶׂשם ּפָ נָיו‪ּ ,‬בֵ ין ּבִ ְרּכָ ו‪ .‬מג‬ ‫הַ ּכַ ְרמֶ ל‪ ,‬וַּיִ גְ הַ ר ְ‬
‫ַוּיֹאמֶ ר אֶ ל‪ַ -‬נעֲרוֹ‪ֲ ,‬עלֵה‪-‬נָא הַ ּבֵ ט ּדֶ ֶרְך‪-‬יָם‪ ,‬וַּיַ עַ ל וַּיַ ּבֵ ט‪,‬‬
‫ַוּיֹאמֶ ר אֵ ין ְמאּומָ ה; ַוּיֹאמֶ ר‪ׁ ,‬שֻ ב ֶׁשבַ ע ְּפעָ ִמים‪ .‬מד‬
‫ף‪-‬איׁש‪,‬‬ ‫וַיְ ִהי‪ּ ,‬בַ ְּׁשבִ עִ ית‪ַ ,‬וּיֹאמֶ ר ִהּנֵה‪-‬עָ ב ְק ַטּנָה ּכְ כַ ִ‬
‫ל‪ַ-‬אחָאב אֱ סֹר ו ֵָרד‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫ֹעלָה ִמּיָ ם; ַוּיֹאמֶ ר‪ֲ ,‬עלֵה אֱ מֹר אֶ‬
‫ָׁשם‪.‬‬‫וְ ֹלא ַיעֲצָ ְרכָ ה‪ ,‬הַ ּג ֶ‬
‫כעת‪ ,‬אליהו שולח את אחאב לביתו‪ ,‬בזמן הזה‬
‫אליהו עולה לכרמל‪ ,‬מתפלל ‪ 7‬פעמים‪ ,‬בפעם‬
‫השביעית הנער שלו מזהה ענן קטן‪ ,‬אליהו שולח‬
‫אותו לאחאב כדי שיתכונן לגשם‪ .‬אחאב נוסע‬
‫ליזרעאל והגשם מתחיל ואליהו רץ בכוח אלוהים‬
‫אליו ליזרעאל‪.‬‬
‫וַיְ ִהי עַ ד‪ּ-‬כֹה וְ עַ ד‪ּ-‬כֹה‪ ,‬וְ הַ ָּׁשמַ יִ ם ִה ְת ַק ְּדרּו עָ בִ ים וְ רּוחַ ‪,‬‬
‫ַאחָאב‪ ,‬וַּיֵ לְֶך יִ זְ ְרעֶ אלָה‪ .‬מו‬ ‫ֶׁשם ּגָדוֹל; וַּיִ ְרּכַ ב ְ‬ ‫וַיְ ִהי‪ּ ,‬ג ֶ‬
 ‫וְ יַד‪-‬יְ הוָה‪ ,‬הָ יְ תָ ה אֶ ל‪-‬אֵ לִ ּיָ הּו‪ ,‬וַיְ ַׁשּנֵס‪ ,‬מָ ְתנָיו; וַּיָ ָרץ‬
‫ַאחָאב‪ ,‬עַ ד‪ּ-‬בֹאֲ כָ ה יִ זְ ְרעֶ אלָה‪.‬‬ ‫לִ ְפנֵי ְ‬
‫משה ‪ VS‬אליהו‪.‬‬ ‫יב – "קול דממה דקה"‬ ‫בריחת אליהו‬
‫הר חורב‪,‬‬ ‫שקט חרישי‬ ‫יאים‪ּ ,‬בֶ חָ ֶרב‪ .‬ב ו ִַּת ְׁשלַח‬ ‫ַאחָאב לְ ִאיזֶבֶ ל‪ ,‬אֵ ת ּכָ ל‪-‬אֲ ֶׁשר עָ ָׂשה אֵ לִ ּיָ הּו‪ ,‬וְ אֵ ת ּכָ ל‪-‬אֲ ֶׁשר הָ ַרג אֶ ת‪ּ-‬כָ ל‪-‬הַ ּנְ בִ ִ‬‫וַּיַ ּגֵד ְ‬ ‫ועונש‪-‬‬
‫ארבעים יום‬ ‫ד – "וישאל את נפשו למות"‬ ‫ֹלהים‪ ,‬וְ כֹה יו ִֹספּון‪ּ ,‬כִ י‪-‬כָ עֵ ת מָ חָ ר אָ ִׂשים אֶ ת‪-‬נ ְַפ ְׁשָך‪ּ ,‬כְ נֶפֶ ׁש‬ ‫ִאיזֶבֶ ל מַ לְ אָ ְך‪ ,‬אֶ ל‪-‬אֵ לִ ּיָ הּו לֵאמֹר‪ּ :‬כֹה‪ַ -‬יעֲׂשּון אֱ ִ‬ ‫פרק יט'‬
‫וארבעים לילה‪,‬‬ ‫ביקש למות‬ ‫ַאחַ ד מֵ הֶ ם‪.‬‬
‫התגלות במערה‪.‬‬ ‫איזבל שומעת על רצח נביאיה ורודפת אחרי אליהו‬
‫דווקא הדמיון‬ ‫ּיַ ְרא‪ ,‬וַּיָ ָקם וַּיֵ לְֶך אֶ ל‪-‬נ ְַפׁשוֹ‪ ,‬וַּיָ בֹא‪ּ ,‬בְ אֵ ר ֶׁשבַ ע אֲ ֶׁשר לִ יהּודָ ה; וַּיַ ּנַח אֶ ת‪ַ -‬נעֲרוֹ‪ָׁ ,‬שם‪ .‬ד וְ הּוא‪-‬הָ לְַך ּבַ ִּמ ְדּבָ ר‪ּ ,‬דֶ ֶרְך‬
‫בין משה לאליהו‬ ‫יוֹם‪ ,‬וַּיָ בֹא‪ ,‬וַּיֵ ֶׁשב ַּתחַ ת רֹתֶ ם אחת (אֶ חָ ד); וַּיִ ְׁשַאל אֶ ת‪-‬נ ְַפׁשוֹ‪ ,‬לָמּות‬
‫מחדד את השוני‬ ‫אליהו בורח דרום‪ ,‬במדבר הוא תשוש‪ ,‬יושב תחת שיח רותם ומבקש למות‪.‬‬
‫בין שתי‬ ‫ַוּיֹאמֶ ר ַרב עַ ָּתה יְ הוָה ַקח נ ְַפ ִׁשי‪ּ ,‬כִ י‪ֹ-‬לא‪-‬טוֹב ָאנֹכִ י מֵ אֲ בֹתָ י‪.‬‬
‫הדמויות‪ .‬משה ‪-‬‬
‫הסנגור הגדול על‬ ‫וְ ִהּנֵה‪-‬זֶה מַ לְ אָ ְך ֹנגֵעַ ּבוֹ‪ַ ,‬וּיֹאמֶ ר לוֹ קּום אֱ כוֹל‪ .‬ו וַּיַ ּבֵ ט‪ ,‬וְ ִהּנֵה ְמ ַראֲ ׁשֹתָ יו ֻעגַת ְרצָ ִפים וְ צַ ּפַ חַ ת מָ יִ ם; ַוּיֹאכַ ל‬
‫ישראל‬ ‫וַּיֵ ְׁש ְּת‪ ,‬וַּיָ ָׁשב וַּיִ ְׁשּכָ ב‪ .‬ז וַּיָ ָׁשב מַ לְ אַ ְך יְ הוָה ֵׁשנִ ית וַּיִ ּגַע‪ּ-‬בוֹ‪ַ ,‬וּיֹאמֶ ר קּום אֱ כֹל‪ּ :‬כִ י ַרב ִמ ְּמָך‪ ,‬הַ ּדָ ֶרְך‪ .‬ח וַּיָ ָקם‪,‬‬
‫החוטאים‪,‬‬ ‫ֹלהים‪ ,‬ח ֵֹרב‪.‬‬ ‫ַארּבָ עִ ים לַיְ לָה‪ ,‬עַ ד הַ ר הָ אֱ ִ‬ ‫ַארּבָ עִ ים יוֹם וְ ְ‬‫ַוּיֹאכַ ל וַּיִ ְׁש ֶּתה; וַּיֵ לְֶך ּבְ כֹחַ הָ אֲ כִ ילָה הַ ִהיא‪ְ ,‬‬
‫ואליהו ‪-‬‬ ‫בלילה המלאך נותן לו אוכל אך הוא מבקש למות וכך קורה גם בלילה השני אך הפעם המלאך אומר לו‬
‫הקטגור‪.‬‬ ‫לצאת לדרך כי יש לו עוד עבודה לעשות‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬הולך ‪ 40‬יום ולילה לחורב הר אלוהים‬
‫אליהו ‪VS‬‬ ‫ת‪-‬מזְ ּבְ חֹתֶ יָך הָ ָרסּו‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬נְ בִ יאֶ יָך הָ ְרגּו בֶ חָ ֶרב; ו ִָאּוָתֵ ר אֲ נִ י לְ בַ ִּדי‪ ,‬וַיְ בַ ְקׁשּו‬
‫ִ‬ ‫יתָך ּבְ נֵי יִ ְׂש ָראֵ ל‪--‬אֶ‬
‫ּכִ י‪-‬עָ זְ בּו בְ ִר ְ‬
‫אלישע‪ .‬אלישע‬ ‫אֶ ת‪-‬נ ְַפ ִׁשי לְ ַק ְח ָּתּה‪ .‬יא ַוּיֹאמֶ ר‪ ,‬צֵ א וְ עָ מַ ְד ָּת בָ הָ ר לִ ְפנֵי יְ הוָה‪ ,‬וְ ִהּנֵה יְ הוָה עֹבֵ ר וְ רּוחַ ּגְ דוֹלָה וְ חָ זָק ְמפָ ֵרק הָ ִרים‬
‫רק נכנס‬ ‫ּומ ַׁשּבֵ ר ְסלָעִ ים לִ ְפנֵי יְ הוָה‪ֹ ,‬לא בָ רּוחַ יְ הוָה; וְ ַאחַ ר הָ רּוחַ ַרעַ ׁש‪ֹ ,‬לא בָ ַרעַ ׁש יְ הוָה‪ .‬יב וְ ַאחַ ר הָ ַרעַ ׁש אֵ ׁש‪ֹ ,‬לא‬ ‫ְ‬
‫לתמונה‪ ,‬אבל‬ ‫בָ אֵ ׁש יְ הוָה; וְ ַאחַ ר הָ אֵ ׁש‪ ,‬קוֹל ְּדמָ מָ ה דַ ָּקה‬
‫כבר הכניסה‬ ‫במערת ההר ה' שואל אותו למעשיו‪ .‬הוא מספר לו על האירוע שקרה‪ ,‬לאחר מכן ה' מבקש ממנו לצאת‬
‫שלו שונה מזו‬ ‫מחוץ למערה כאשר הוא ישמע שקט דממה לאחר סופה ורעש אלוהים‪.‬‬
‫של אליהו‪ .‬יש‬ ‫לְֵך ׁשּוב לְ דַ ְרּכְ ָך ִמ ְדּבַ ָרה דַ ּמָ ֶׂשק; ּובָ אתָ ‪ּ ,‬ומָ ַׁש ְח ָּת אֶ ת‪-‬חֲ זָאֵ ל לְ מֶ לְֶך‪--‬עַ ל‪-‬אֲ ָרם‪ .‬טז וְ אֵ ת יֵהּוא בֶ ן‪-‬נִ ְמ ִׁשי‪ִּ ,‬ת ְמ ַׁשח‬
‫מינוי‪ ,‬יש נשיקת‬ ‫ן‪ׁ-‬שפָ ט מֵ ָאבֵ ל ְמחוֹלָה‪ִּ ,‬ת ְמ ַׁשח לְ נָבִ יא ַּת ְח ֶּתיָך‪.‬‬ ‫יׁשע ּבֶ ָ‬ ‫לְ מֶ לְֶך עַ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל; וְ אֶ ת‪-‬אֱ לִ ָ‬
‫פרידה להורים‪,‬‬ ‫אליהו יוצא לדממה ומספר לו פעם שנייה את שקרה‪ .‬ה' מפציר בו למשוח את חזאל מלך ארם ואת יהוא‬
‫יש שותפות של‬ ‫בן נימשי למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה לנביא‪.‬‬
‫כל הקהילה‪.‬‬ ‫ַאר ִּתי בְ יִ ְׂש ָראֵ ל‪,‬‬
‫יׁשע‪ .‬יח וְ ִה ְׁש ְ‬ ‫וְ הָ יָה‪ ,‬הַ ּנִ ְמלָט מֵ חֶ ֶרב חֲ זָאֵ ל‪--‬י ִָמית יֵהּוא; וְ הַ ּנִ ְמלָט מֵ חֶ ֶרב יֵהּוא‪ ,‬י ִָמית אֱ לִ ָ‬
‫ִׁשבְ עַ ת אֲ ל ִָפים‪ּ :‬כָ ל‪-‬הַ ּבִ ְרּכַ יִ ם‪ ,‬אֲ ֶׁשר ֹלא‪-‬כָ ְרעּו לַּבַ עַ ל‪ ,‬וְ כָ ל‪-‬הַ ּפֶ ה‪ ,‬אֲ ֶׁשר ֹלא‪-‬נ ַָׁשק לוֹ‪.‬‬
‫בכך מבטיח אלוהים עונש למלך ישראל מכיוון שחזאל ימית את מי שיברח ממנו ומי שיברח מיחזאל ימית‬
‫יהוא ומי שיברח מיהוא ימית אלישע‪ .‬ה' מנבא שלאחר העונש ישארו רק ‪ 7000‬מהעם שלא סגדו לאלילים‬
‫והיו נאמנים לה'‪.‬‬
‫ן‪ׁ-‬שפָ ט‪ ,‬וְ הּוא ח ֵֹרׁש‪ְׁ ,‬שנֵים‪-‬עָ ָׂשר צְ מָ ִדים לְ פָ נָיו‪ ,‬וְ הּוא ּבִ ְׁשנֵים הֶ עָ ָׂשר; וַּיַ ֲעבֹר‬ ‫יׁשע ּבֶ ָ‬
‫וַּיֵ לְֶך ִמ ָּׁשם וַּיִ ְמצָ א אֶ ת‪-‬אֱ לִ ָ‬
‫אֵ לִ ּיָ הּו אֵ לָיו‪ ,‬וַּיַ ְׁשלְֵך אַ ּדַ ְרּתוֹ אֵ לָיו‪ .‬כ וַּיַ ֲעזֹב אֶ ת‪-‬הַ ּבָ ָקר‪ ,‬וַּיָ ָרץ ַאחֲ ֵרי אֵ לִ ּיָ הּו‪ַ ,‬וּיֹאמֶ ר אֶ ְּׁש ָקה‪ּ-‬נָא לְ ָאבִ י ּולְ ִא ִּמי‪,‬‬
 ‫יתי לְָך‪ .‬כא וַּיָ ָׁשב מֵ ַאחֲ ָריו וַּיִ ַּקח אֶ ת‪-‬צֶ מֶ ד הַ ּבָ ָקר וַּיִ זְ ּבָ חֵ הּו‪,‬‬ ‫וְ אֵ לְ כָ ה ַאחֲ ֶריָך; ַוּיֹאמֶ ר לוֹ לְֵך ׁשּוב‪ּ ,‬כִ י מֶ ה‪-‬עָ ִׂש ִ‬
‫ּובִ כְ לִ י הַ ּבָ ָקר ּבִ ְּׁשלָם הַ ּבָ ָׂשר‪ ,‬וַּיִ ֵּתן לָעָ ם‪ַ ,‬וּיֹאכֵלּו; וַּיָ ָקם‪ ,‬וַּיֵ לְֶך ַאחֲ ֵרי אֵ לִ ּיָ הּו‪--‬וַיְ ָׁש ְרתֵ הּו‬
‫אליהו הולך לאלישע בן שפט בזמן שהוא חורש את האדמה ומשליך את אדרתו עליו כסמל למשיחתו‬
‫לנביא‪ .‬אלישע זובח צמד בקר ויוצא לעבוד את ה'‪.‬‬
‫ד – "סר וזועף"‬ ‫כרם נבות‪-‬‬
‫ּכֶ ֶרם הָ יָה לְ נָבוֹת הַ ּיִ זְ ְרעֵ אלִ י‪ ,‬אֲ ֶׁשר ּבְ יִ זְ ְרעֶ אל‪--‬אֵ צֶ ל‬ ‫פרק כא'‬
‫הרצחת וגם ירשת"‬ ‫ַאחָאב אֶ ל‪-‬נָבוֹת‬ ‫ַאחָאב‪ ,‬מֶ לְֶך ׁש ְֹמרוֹן‪ .‬ב וַיְ דַ ּבֵ ר ְ‬ ‫הֵ יכַ ל ְ‬
‫יהי‪-‬לִ י לְ גַן‪-‬י ָָרק‪ּ ,‬כִ י הּוא‬ ‫לֵאמֹר ְּתנָה‪ּ-‬לִ י אֶ ת‪ּ-‬כַ ְר ְמָך וִ ִ‬
‫יתי‪ ,‬וְ אֶ ְּתנָה לְ ָך ַּת ְח ָּתיו‪ּ ,‬כֶ ֶרם טוֹב ִמּמֶ ּנּו;‬ ‫ָקרוֹב אֵ צֶ ל ּבֵ ִ‬
‫ִאם טוֹב ּבְ עֵ ינֶיָך‪ ,‬אֶ ְּתנָה‪-‬לְ ָך כֶ ֶסף ְמ ִחיר זֶה‬
‫אחאב חושק בכרם נבות היזעאלי‪ ,‬מבקש ממנו‬
‫לקנות אותה אך הוא מסרב לתת לו את נחלת‬
‫אבותיו‪.‬‬
‫חָ לִ ילָה ּלִ י מֵ יְ הוָה‪ִ ,‬מ ִּת ִּתי אֶ ת‪-‬נַחֲ לַת אֲ בֹתַ י לְָך‬

‫ר‪ּ-‬דּבֶ ר‬
‫ַאחָאב אֶ ל‪ּ-‬בֵ יתוֹ ַסר וְ זָעֵ ף‪ ,‬עַ ל‪-‬הַ ּדָ בָ ר אֲ ֶׁש ִ‬ ‫וַּיָ בֹא ְ‬
‫אֵ לָיו נָבוֹת הַ ּיִ זְ ְרעֵ אלִ י‬
‫אחאב מבואס‪ ,‬איזבל רואה ומחליטה לפעול‪.‬‬
‫ֲׂשה ְמלּוכָ ה עַ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל; קּום‬ ‫אַ ָּתה‪ ,‬עַ ָּתה ַּתע ֶ‬
‫אֱ כָ ל‪-‬לֶחֶ ם‪ ,‬וְ יִ ַטב לִ ּבֶ ָך‪--‬אֲ נִ י אֶ ֵּתן לְ ָך‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬כֶ ֶרם נָבוֹת‬
‫ַאחָאב‪ ,‬ו ַַּת ְחּתֹם‬ ‫הַ ּיִ זְ ְרעֵ אלִ י‪ .‬ח ו ִַּתכְ ּתֹב ְספָ ִרים ּבְ ֵׁשם ְ‬
‫(ספָ ִרים)‪ ,‬אֶ ל‪-‬הַ ּזְ ֵקנִ ים‬ ‫ּבְ חֹתָ מוֹ; ו ִַּת ְׁשלַח הספרים ְ‬
‫וְ אֶ ל‪-‬הַ ח ִֹרים אֲ ֶׁשר ּבְ עִ ירוֹ‪ ,‬הַ ּי ְֹׁשבִ ים‪ ,‬אֶ ת‪-‬נָבוֹת‪ .‬ט‬
‫ו ִַּתכְ ּתֹב ּבַ ְּספָ ִרים‪ ,‬לֵאמֹר‪ִ :‬ק ְראּו‪-‬צוֹם‪ ,‬וְ ה ִֹׁשיבּו‬
‫אֶ ת‪-‬נָבוֹת ּבְ רֹאׁש הָ עָ ם‪ .‬י וְ הו ִֹׁשיבּו ְׁשנַיִ ם אֲ נ ִָׁשים‬
‫ֹלהים וָמֶ לְֶך;‬ ‫ּבְ נֵי‪-‬בְ לִ ּיַ עַ ל‪ ,‬נֶגְ ּדוֹ‪ ,‬וִ יעִ דֻ הּו לֵאמֹר‪ּ ,‬בֵ ַרכְ ָּת אֱ ִ‬
‫וְ הוֹצִ יאֻ הּו וְ ִס ְקלֻהּו‪ ,‬וְ ָימֹת‪.‬‬
‫היא שולחת מכתב בשמו לזקני העיר ולשרים שבעיר‬
‫ומצווה עליהם להשמיץ את נבות בגלל שקילל את‬
‫הה' ואת המלך ולהרוג אותו‪ ,‬וכך קורה‪.‬‬
‫ל‪ַ-‬אחָאב‪ ,‬קּום ֵרׁש אֶ ת‪ּ-‬כֶ ֶרם נָבוֹת‬ ‫ְ‬ ‫ַוּתֹאמֶ ר ִאיזֶבֶ ל אֶ‬
‫הַ ּיִ זְ ְרעֵ אלִ י אֲ ֶׁשר מֵ אֵ ן לָתֶ ת‪-‬לְ ָך בְ כֶ ֶסף‪ּ--‬כִ י אֵ ין נָבוֹת‬
‫ַאחָאב‪ּ ,‬כִ י מֵ ת נָבוֹת;‬ ‫חַ י‪ּ ,‬כִ י‪-‬מֵ ת‪ .‬טז וַיְ ִהי ּכִ ְׁשמֹעַ ְ‬
‫ַאחָאב‪ ,‬ל ֶָרדֶ ת אֶ ל‪ּ-‬כֶ ֶרם נָבוֹת הַ ּיִ זְ ְרעֵ אלִ י—‬ ‫וַּיָ ָקם ְ‬
 ‫לְ ִר ְׁשּתוֹ נבות מת ואחאב יורד לרשת את הכרם‪.‬‬
‫וְ ִדּבַ ְר ָּת אֵ לָיו לֵאמֹר‪ּ ,‬כֹה ָאמַ ר יְ הוָה‪ ,‬הֲ ָרצַ ְח ָּת‪,‬‬
‫וְ גַם‪-‬י ָָר ְׁש ָּת; וְ ִדּבַ ְר ָּת אֵ לָיו לֵאמֹר‪ּ ,‬כֹה ָאמַ ר יְ הוָה‪,‬‬
‫ּבִ ְמקוֹם אֲ ֶׁשר ל ְָקקּו הַ ּכְ לָבִ ים אֶ ת‪ּ-‬דַ ם נָבוֹת‪ ,‬יָֹלּקּו‬
‫הַ ּכְ לָבִ ים אֶ ת‪ּ-‬דָ ְמָך ּגַם‪-‬אָ ָּתה‪.‬‬
‫ה' דורש מאליהו ללכת לאחאב ולכעוס על כך שהוא‬
‫גם רצח וגם ירש את הכרם ולנבות לו מוות משפיל‬
‫כמו שהושפל נבות במותו‪ ,‬וכך גם לאישתו איזבל‬
‫וליורשיו כמו בית ירובעם ובעשא והכל בגלל חטאיו‬
‫הגדולים של אחאב וזניחת ה' באופן מוחלט‪.‬‬
‫ַאחָאב מַ ְׁש ִּתין ּבְ ִקיר‪ ,‬וְ עָ צּור וְ עָ זּוב ּבְ יִ ְׂש ָראֵ ל‪.‬‬ ‫וְ ִהכְ ַר ִּתי לְ ְ‬
‫יתָך‪ּ ,‬כְ בֵ ית י ָָרבְ עָ ם ּבֶ ן‪-‬נְ בָ ט‪ּ ,‬וכְ בֵ ית‪,‬‬ ‫כב וְ נָתַ ִּתי אֶ ת‪ּ-‬בֵ ְ‬
‫ּבַ עְ ָׁשא בֶ ן‪-‬אֲ ִחּיָ ה‪ :‬אֶ ל‪-‬הַ ּכַ עַ ס אֲ ֶׁשר ִהכְ עַ ְס ָּת‪ ,‬ו ַַּתחֲ ִטא‬
‫ל‪ּ--‬דּבֶ ר יְ הוָה‪ ,‬לֵאמֹר‪:‬‬ ‫ִ‬ ‫אֶ ת‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל‪ .‬כג וְ גַם‪-‬לְ ִאיזֶבֶ‬
‫ת‪-‬איזֶבֶ ל‪ּ ,‬בְ חֵ ל יִ זְ ְרעֶ אל‪ .‬כד הַ ּמֵ ת‬ ‫ִ‬ ‫הַ ּכְ לָבִ ים יֹאכְ לּו אֶ‬
‫ַאחָאב ּבָ עִ יר‪ ,‬יֹאכְ לּו הַ ּכְ לָבִ ים; וְ הַ ּמֵ ת‪ּ ,‬בַ ָּׂשדֶ ה‪ ,‬יֹאכְ לּו‪,‬‬ ‫לְ ְ‬
‫עוֹף הַ ָּׁשמָ יִ ם‪.‬‬

‫אחאב מקבל את הדברים בבושה‪ ,‬הוא קורע את‬

‫הבגדים‪ ,‬מבקש סליחה ומתאבל‪ .‬ה' רואה את‬
‫החרטה ואומר לו שרק בנו יקבל את העונש ולא הוא‬
‫עצמו‪.‬‬
‫ַאחָאב אֶ ת‪-‬הַ ְּדבָ ִרים הָ אֵ ּלֶה‪ ,‬וַּיִ ְק ַרע ּבְ גָדָ יו‪,‬‬ ‫וַיְ ִהי כִ ְׁשמֹעַ ְ‬
‫ם‪ׂ-‬שק עַ ל‪ּ-‬בְ ָׂשרוֹ‪ ,‬וַּיָ צוֹם; וַּיִ ְׁשּכַ ב ּבַ ָּׂשק‪ ,‬וַיְ הַ ּלְֵך‬ ‫וַּיָ ֶׂש ַ‬
‫ַאט‪.‬‬
‫; יַעַ ן ּכִ י‪-‬נִ כְ נַע ִמּפָ נַי‪ֹ ,‬לא‪ָ-‬אבִ י הָ ָרעָ ה ּבְ יָמָ יו‪ּ--‬בִ ימֵ י‬
‫בְ נוֹ‪ָ ,‬אבִ יא הָ ָרעָ ה עַ ל‪ּ-‬בֵ יתוֹ‪.‬‬
‫מות אחאב‪-‬‬ ‫וַּיֵ ְׁשבּו‪ָׁ ,‬שֹלׁש ָׁשנִ ים‪ :‬אֵ ין‪ִ ,‬מלְ חָ מָ ה‪ּ ,‬בֵ ין אֲ ָרם‪ּ ,‬ובֵ ין‬ ‫מלחמת ישראל‬
‫ַאחָאב וְ כָ ל‪-‬אֲ ֶׁשר עָ ָׂשה‪ּ ,‬ובֵ ית הַ ֵּׁשן אֲ ֶׁשר‬ ‫ְיֶתֶ ר ִּדבְ ֵרי ְ‬ ‫יׁשית; וַּיֵ ֶרד יְ הו ָֹׁשפָ ט‬ ‫יִ ְׂש ָראֵ ל‪{ .‬פ}וַיְ ִהי‪ּ ,‬בַ ָּׁשנָה הַ ְּׁשלִ ִ‬ ‫ויהודה בארם‬
‫ּבָ נָה‪ ,‬וְ כָ ל‪-‬הֶ עָ ִרים‪ ,‬אֲ ֶׁשר ּבָ נָה‪ :‬הֲ לוֹא‪-‬הֵ ם ּכְ תּובִ ים‪,‬‬ ‫מֶ לְֶך‪-‬יְ הּודָ ה‪ ,‬אֶ ל‪-‬מֶ לְֶך יִ ְׂש ָראֵ ל‪ .‬ג ַוּיֹאמֶ ר‬ ‫נבואת מיכיהו‬
‫עַ ל‪-‬סֵ פֶ ר ִּדבְ ֵרי הַ ּיָ ִמים‪--‬לְ מַ לְ כֵי יִ ְׂש ָראֵ ל‪ .‬מ וַּיִ ְׁשּכַ ב‬ ‫מֶ לְֶך‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל‪ ,‬אֶ ל‪-‬עֲבָ דָ יו‪ ,‬הַ יְ דַ עְ ֶּתם‪ּ ,‬כִ י‪-‬לָנּו ָרמֹת‬ ‫ומות אחאב‪-‬‬
‫ַאחָאב‪ ,‬עִ ם‪-‬אֲ בֹתָ יו; וַּיִ ְמֹלְך אֲ חַ זְ יָהּו בְ נוֹ‪ַּ ,‬ת ְח ָּתיו‬
‫ְ‬ ‫ים‪--‬מ ַּקחַ ת אֹתָ ּה‪ִ ,‬מּיַ ד מֶ לְֶך אֲ ָרם‬ ‫ִ‬ ‫ּגִ לְ עָ ד; וַאֲ נ ְַחנּו מַ ְח ִׁש‬ ‫פרק כב'‬
‫אחאב מבקש מיהושפט עזרה במלחמה ברמת גלעד‬
‫מלוכת יהושפט‪-‬‬ ‫שנכבשה על ידי ארם‬
 ‫ן‪ָ-‬אסא‪ ,‬מָ לְַך‪ ,‬עַ ל‪-‬יְ הּודָ ה‪ּ--‬בִ ְׁשנַת‬ ‫ָ‬ ‫וִ יהו ָֹׁשפָ ט‪ּ ,‬בֶ‬ ‫ַוּיֹאמֶ ר יְ הו ָֹׁשפָ ט אֶ ל‪-‬מֶ לְֶך יִ ְׂש ָראֵ ל‪ּ ,‬כָ מוֹנִ י כָ מוָֹך ּכְ עַ ִּמי‬
‫ַאחָאב מֶ לְֶך יִ ְׂש ָראֵ ל‪ .‬מב יְ הו ָֹׁשפָ ט‪,‬‬ ‫ַארּבַ ע‪ ,‬לְ ְ‬
‫ְ‬ ‫סּוסיָך‪ .‬ה ַוּיֹאמֶ ר יְ הו ָֹׁשפָ ט‪ ,‬אֶ ל‪-‬מֶ לְֶך‬ ‫סּוסי ּכְ ֶ‬
‫כְ עַ ּמֶ ָך ּכְ ַ‬
‫ֹלׁשים וְ חָ מֵ ׁש ָׁשנָה ּבְ מָ לְ כוֹ‪ ,‬וְ עֶ ְׂש ִרים וְ חָ מֵ ׁש‬ ‫ן‪ׁ-‬ש ִ‬
‫ּבֶ ְ‬ ‫ת‪ּ-‬דבַ ר יְ הוָה‪ .‬ו וַּיִ ְקּבֹץ‬ ‫יִ ְׂש ָראֵ ל‪ְּ :‬ד ָרׁש‪-‬נָא כַ ּיוֹם‪ ,‬אֶ ְ‬
‫ת‪ׁ-‬שלְ ִחי‬
‫ִ‬ ‫ירּוׁש ִ ָלם; וְ ֵׁשם ִאּמוֹ‪ ,‬עֲזּובָ ה ּבַ‬
‫ָ‬ ‫ָׁשנָה‪ ,‬מָ לְַך ּבִ‬ ‫ַארּבַ ע מֵ אוֹת ִאיׁש‪,‬‬ ‫יאים‪ּ ,‬כְ ְ‬ ‫מֶ לְֶך‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל אֶ ת‪-‬הַ ּנְ בִ ִ‬
‫ל‪-‬רמֹת ּגִ לְ עָ ד ל ִַּמלְ חָ מָ ה‪,‬‬ ‫ַוּיֹאמֶ ר אֲ לֵהֶ ם הַ אֵ לְֵך עַ ָ‬
‫יו‪ֹ--‬לא‪-‬סר ִמּמֶ ּנּו‪ַ :‬לעֲׂשוֹת‬
‫ָ‬ ‫ָאסא ָאבִ‬‫וַּיֵ לְֶך‪ּ ,‬בְ כָ ל‪ּ-‬דֶ ֶרְך ָ‬ ‫ֹאמרּו ֲעלֵה‪ ,‬וְ יִ ֵּתן אֲ ֹדנָי ּבְ יַד הַ ּמֶ לְֶך‪.‬‬ ‫ִאם‪-‬אֶ ְחּדָ ל; ַוּי ְ‬
‫ֹלא‪-‬סרּו‪ :‬עוֹד‬
‫ָ‬ ‫הַ ּיָ ָׁשר‪ּ ,‬בְ עֵ ינֵי יְ הוָה‪ .‬מד אַ ְך הַ ּבָ מוֹת‪,‬‬
‫ּומ ַק ְּט ִרים‪ּ ,‬בַ ּבָ מוֹת‪ .‬מה וַּיַ ְׁשלֵם‬ ‫הָ עָ ם ְמזַּבְ ִחים ְ‬ ‫ַארּבַ ע מֵ אוֹת‬ ‫יאים‪ּ ,‬כְ ְ‬ ‫וַּיִ ְקּבֹץ מֶ לְֶך‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל אֶ ת‪-‬הַ ּנְ בִ ִ‬
‫יְ הו ָֹׁשפָ ט‪ ,‬עִ ם‪-‬מֶ לְֶך יִ ְׂש ָראֵ ל‪.‬‬ ‫ל‪-‬רמֹת ּגִ לְ עָ ד ל ִַּמלְ חָ מָ ה‪,‬‬ ‫ִאיׁש‪ַ ,‬וּיֹאמֶ ר אֲ לֵהֶ ם הַ אֵ לְֵך עַ ָ‬
‫ֹאמרּו ֲעלֵה‪ ,‬וְ יִ ֵּתן אֲ ֹדנָי ּבְ יַד הַ ּמֶ לְֶך‬
‫ִאם‪-‬אֶ ְחּדָ ל; ַוּי ְ‬
‫ירה‪,‬‬
‫יְ הו ָֹׁשפָ ט עשר (עָ ָׂשה) אֳ נִ ּיוֹת ַּת ְר ִׁשיׁש ָללֶכֶ ת א ִֹפ ָ‬ ‫הם מבקשים את ברכת הנביאים‪ .‬כל הנביאים‬
‫ַלּזָהָ ב‪--‬וְ ֹלא הָ לְָך‪ּ :‬כִ י‪-‬נשברה (נִ ְׁשּבְ רּו) אֳ נִ ּיוֹת‪,‬‬ ‫מנבאים טובה חוץ ממיכיהו בן ימלא שמנבא הפסד‬
‫ן‪ַ-‬אחָאב‪,‬‬‫ְ‬ ‫ּבְ עֶ צְ יוֹן ּגָבֶ ר‪ .‬נ ָאז ָאמַ ר אֲ חַ זְ יָהּו בֶ‬ ‫ומוות לישראל‪.‬‬
‫אֶ ל‪-‬יְ הו ָֹׁשפָ ט‪ ,‬יֵלְ כּו עֲבָ דַ י עִ ם‪-‬עֲבָ דֶ יָך‪ּ ,‬בָ אֳ נִ ּיוֹת; וְ ֹלא‬ ‫ֵאתיו‪,‬‬
‫עוֹד ִאיׁש‪-‬אֶ חָ ד לִ ְדרֹׁש אֶ ת‪-‬יְ הוָה מֵ אֹתוֹ וַאֲ נִ י ְׂשנ ִ‬
‫ָאבָ ה‪ ,‬יְ הו ָֹׁשפָ ט‪.‬‬ ‫ע‪--‬מיכָ יְ הּו‪,‬‬
‫ִ‬ ‫ם‪-‬ר‬
‫ּכִ י ֹלא‪-‬יִ ְתנַּבֵ א עָ לַי טוֹב ּכִ י ִא ָ‬
‫ּבֶ ן‪-‬יִ ְמלָה; ַוּיֹאמֶ ר‪ ,‬יְ הו ָֹׁשפָ ט‪ַ ,‬אל‪-‬יֹאמַ ר הַ ּמֶ לְֶך‪ּ ,‬כֵן‪.‬‬
‫מות יהושפט‪-‬‬
‫וַּיִ ְׁשּכַ ב יְ הו ָֹׁשפָ ט‪ ,‬עִ ם‪-‬אֲ בֹתָ יו‪ ,‬וַּיִ ָּקבֵ ר עִ ם‪-‬אֲ בֹתָ יו‪,‬‬ ‫וַּיַ עַ ׂש לוֹ צִ ְד ִקּיָ ה בֶ ן‪ּ-‬כְ ַנ ֲענָה‪ַ ,‬ק ְרנֵי בַ ְרזֶל; ַוּיֹאמֶ ר‬
‫ּבְ עִ יר ּדָ וִ ד ָאבִ יו; וַּיִ ְמֹלְך יְ הו ָֹרם ּבְ נוֹ‪ַּ ,‬ת ְח ָּתיו‪.‬‬ ‫ּכֹה‪ָ-‬אמַ ר יְ הוָה‪ּ ,‬בְ אֵ ּלֶה ְּת ַנּגַח אֶ ת‪-‬אֲ ָרם עַ ד‪ּ-‬כַ ֹּלתָ ם‪ .‬יב‬
‫וְ כָ ל‪-‬הַ ּנְ בִ ִאים‪--‬נִ ּבְ ִאים ּכֵן‪ ,‬לֵאמֹר‪ֲ :‬עלֵה ָרמֹת ּגִ לְ עָ ד‪,‬‬
‫מלוכת יהורם‪-‬‬ ‫וְ הַ צְ לַח‪ ,‬וְ נָתַ ן יְ הוָה‪ּ ,‬בְ יַד הַ ּמֶ לְֶך‪.‬‬
‫ן‪ַ-‬אחָאב‪ ,‬מָ לְַך עַ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל‬‫ְ‬ ‫{ס} נב אֲ חַ זְ יָהּו בֶ‬
‫ַוּיֹאמֶ ר‪ִ ,‬מיכָ יְ הּו‪ :‬חַ י‪-‬יְ הוָה‪ּ--‬כִ י אֶ ת‪-‬אֲ ֶׁשר יֹאמַ ר יְ הוָה ּבְ ׁש ְֹמרוֹן‪ּ ,‬בִ ְׁשנַת ְׁשבַ ע עֶ ְׂש ֵרה‪ ,‬לִ יהו ָֹׁשפָ ט מֶ לְֶך‬
‫יְ הּודָ ה; וַּיִ ְמֹלְך עַ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל‪ְׁ ,‬שנָתָ יִ ם‪ .‬נג וַּיַ עַ ׂש הָ ַרע‪,‬‬ ‫אֵ לַי‪ ,‬אֹתוֹ אֲ דַ ּבֵ ר‪.‬‬
‫ּבְ עֵ ינֵי יְ הוָה; וַּיֵ לְֶך‪ּ ,‬בְ דֶ ֶרְך ָאבִ יו ּובְ דֶ ֶרְך ִאּמוֹ‪ּ ,‬ובְ דֶ ֶרְך‬
‫יתי אֶ ת‪ּ-‬כָ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל נְ פֹצִ ים אֶ ל‪-‬הֶ הָ ִרים‪ ,‬י ָָרבְ עָ ם ּבֶ ן‪-‬נְ בָ ט‪ ,‬אֲ ֶׁשר הֶ חֱ ִטיא אֶ ת‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל‪ .‬נד‬ ‫יז ַוּיֹאמֶ ר‪ָ ,‬ר ִא ִ‬
‫וַּיַ ֲעבֹד‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ ּבַ עַ ל‪ ,‬וַּיִ ְׁש ַּתחֲ וֶה‪ ,‬לוֹ; וַּיַ כְ עֵ ס‪ ,‬אֶ ת‪-‬יְ הוָה‬ ‫ים‬ ‫ֹנִ‬ ‫ד‬ ‫ֹלא‪-‬אֲ‬ ‫ָה‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫יְ‬ ‫ר‬ ‫ֹאמֶ‬ ‫ּי‬ ‫ו‬ ‫ַ‬ ‫ה;‬ ‫ֹעֶ‬ ‫ר‬ ‫ם‬ ‫ָהֶ‬ ‫ל‬ ‫ין‪-‬‬ ‫ּכַ ּצֹאן‪ ,‬אֲ ֶׁשר אֵ‬
‫אֱ ֹלהֵ י יִ ְׂש ָראֵ ל‪ּ ,‬כְ כֹל אֲ ֶׁשר‪-‬עָ ָׂשה‪ָ ,‬אבִ יו‪.‬‬ ‫ֹם‪.‬‬ ‫ו‬‫ל‬ ‫ׁש‬‫ָ‬ ‫ּבְ‬ ‫ֹ‬ ‫ו‬‫ית‬ ‫בֵ‬ ‫יׁש‪-‬לְ‬ ‫א‬‫ִ‬ ‫לָאֵ ּלֶה‪ ,‬יָׁשּובּו‬
‫אחאב נקבר בשומרון‪ .‬יורש אותו אחזיהו בנו‪,‬‬
‫ת‪ַ-‬אחָאב‪ ,‬וְ יַעַ ל‪ ,‬וְ יִ ּפֹל ּבְ ָרמֹת בזמן הזה יהושפט בן אסא מולך ‪ 25‬שנים‬ ‫ְ‬ ‫ַוּיֹאמֶ ר יְ הוָה‪ִ ,‬מי יְ פַ ֶּתה אֶ‬
‫בירושלים‪ .‬אומנם יהושפט עושה הטוב בעיני ה'‬ ‫א‬ ‫צֵ‬ ‫ַּיֵ‬
‫ו‬ ‫כא‬ ‫ֹה‪.‬‬ ‫כ‬ ‫ּבְ‬ ‫ר‬ ‫ֹמֵ‬ ‫א‬ ‫ֶה‬ ‫ז‬ ‫ּגִ לְ עָ ד; ַוּיֹאמֶ ר זֶה ּבְ כֹה‪ ,‬וְ‬
‫כמו אביו אסא אך הוא אינו הורס את מזבחי העם‬ ‫ר‬ ‫ֹאמֶ‬ ‫ּי‬ ‫ו‬‫ַ‬ ‫ּנּו;‬ ‫ּת‬
‫ֶ‬ ‫פַ‬ ‫אֲ‬ ‫י‬ ‫נִ‬ ‫אֲ‬ ‫ר‪,‬‬ ‫ֹאמֶ‬ ‫ּי‬ ‫ו‬ ‫ַ‬ ‫ָה‪,‬‬ ‫הָ רּוחַ ‪ ,‬וַּיַ ֲעמֹד לִ ְפנֵי יְ הו‬
‫שמפוזרים בממלכתו‪ .‬בזמן מלכותו ממלכת יהודה‬ ‫ר‪,‬‬‫ק‬ ‫ֶ‬ ‫ׁש‬‫ֶ‬ ‫רּוחַ‬ ‫י‬ ‫ית‬‫ִ‬ ‫יִ‬ ‫הָ‬ ‫וְ‬ ‫א‬ ‫צֵ‬ ‫אֵ‬ ‫ר‪,‬‬ ‫ֹאמֶ‬ ‫ּי‬ ‫ו‬‫ַ‬ ‫יְ הוָה אֵ לָיו‪ּ ,‬בַ ּמָ ה‪ .‬כב‬
‫תקיפה ולא מאפשרת לממלכות להתקיים באופן‬ ‫א‪,‬‬ ‫ל‪--‬צֵ‬ ‫ַם‪ּ-‬תּוכָ‬ ‫ג‬ ‫וְ‬ ‫ה‬ ‫ּת‬‫ֶ‬ ‫פַ‬ ‫ּת‬ ‫ְ‬ ‫ר‪,‬‬ ‫ֹאמֶ‬ ‫ּבְ ִפי‪ּ ,‬כָ ל‪-‬נְ בִ יָאיו; ַוּי‬
 ‫עצמאי כמו אדום והוא מנסה להעשיר את עצמו‬
‫ולקחת זהב מאופיר‪ ,‬אך האוניות שלו נשברות‪.‬‬
‫אחזיהו בן אחאב מבקש לעזור לו אך יהושפט‬
‫מסרב‪ .‬לאחר מות יהושפט מולך יהורם בנו‪.‬‬
‫אחזיהו ממשיך בדרך אביו וחוטא ולכן ימלוך רק‬
‫שנתיים בישראל ויעבוד את הבעל ויעשה את הרע‬
‫בעיני ה'‪.‬‬
‫עַ ל‪-‬הַ ּל ִֶחי; ַוּיֹאמֶ ר‪ ,‬אֵ י‪-‬זֶה עָ בַ ר רּוחַ ‪-‬יְ הוָה מֵ ִא ִּתי לְ דַ ּבֵ ר‬
‫בַ ִּמלְ חָ מָ ה‪ ,‬וְ אַ ָּתה‪ ,‬לְ בַ ׁש ּבְ גָדֶ יָך; וַּיִ ְתחַ ּפֵ ׂש מֶ לְֶך יִ ְׂש ָראֵ ל‪,‬‬
‫ֲׂשה‪-‬כֵן‪.‬‬
‫ַוע ֵ‬
‫ִהּנֵה נָתַ ן יְ הוָה רּוחַ ֶׁש ֶקר‪ּ ,‬בְ ִפי‪ּ ,‬כָ ל‪-‬נְ בִ יאֶ יָך אֵ ּלֶה;‬
‫וַיהוָה‪ִּ ,‬דּבֶ ר עָ לֶיָך ָרעָ ה‬
‫צדקיהו בן קנאנה ראש הנביאים סותר למיכיהו על‬
‫כך שהוא טוען שהם משקרים אך מיכיהו טוען שזהו‬
‫מעשה ה' כדי לגרום לאחאב לצאת למלחמה‬
‫ת‪-‬מיכָ יְ הּו‬
‫ִ‬ ‫וַּיִ ּגַׁש צִ ְד ִקּיָ הּו בֶ ן‪ּ-‬כְ ַנ ֲענָה‪ ,‬וַּיַ ּכֶ ה אֶ‬
‫אוֹתָ ְך‪ .‬כה ַוּיֹאמֶ ר ִמיכָ יְ הּו‪ִ ,‬הּנְ ָך רֹאֶ ה ּבַ ּיוֹם הַ הּוא‪,‬‬
‫אֲ ֶׁשר ָּתבֹא חֶ דֶ ר ּבְ חֶ דֶ ר‪ ,‬לְ הֵ חָ בֵ ה‪.‬‬
‫אחאב לא מאמין כולא את מיכיהו‬
‫וְ ָאמַ ְר ָּת‪ּ ,‬כֹה ָאמַ ר הַ ּמֶ לְֶך‪ִׂ ,‬שימּו אֶ ת‪-‬זֶה‪ּ ,‬בֵ ית הַ ּכֶ לֶא;‬
‫וְ הַ אֲ כִ לֻהּו לֶחֶ ם לַחַ ץ‪ּ ,‬ומַ יִ ם לַחַ ץ‪ ,‬עַ ד‪ּ ,‬ב ִֹאי בְ ָׁשלוֹם‬
‫יוצא למלחמה עם יהושפט נגד ארם‬
‫ַוּיֹאמֶ ר מֶ לְֶך יִ ְׂש ָראֵ ל אֶ ל‪-‬יְ הו ָֹׁשפָ ט‪ִ ,‬ה ְתחַ ּפֵ ׂש ָובֹא‬
‫וַּיָ בוֹא ּבַ ִּמלְ חָ מָ ה‬

‫ָאמרּו‬
‫וַיְ ִהי ּכִ ְראוֹת ָׂש ֵרי הָ ֶרכֶ ב אֶ ת‪-‬יְ הו ָֹׁשפָ ט‪ ,‬וְ הֵ ּמָ ה ְ‬
‫אַ ְך מֶ לְֶך‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל הּוא‪ ,‬וַּיָ סֻ רּו עָ לָיו‪ ,‬לְ ִהּלָחֵ ם; וַּיִ זְ עַ ק‪,‬‬
‫יְ הו ָֹׁשפָ ט‬
‫במלחמה נפצע ומת‪ ,‬כך למעשה מקיים ה' את‬
‫שבועתו‪.‬‬
‫וְ ִאיׁש‪ ,‬מָ ַׁשְך ּבַ ֶּק ֶׁשת לְ תֻ ּמוֹ‪ ,‬וַּיַ ּכֶ ה אֶ ת‪-‬מֶ לְֶך יִ ְׂש ָראֵ ל‪ּ ,‬בֵ ין‬
‫הַ ְּדבָ ִקים ּובֵ ין הַ ִּׁש ְריָן‬
‫עונש ה' לאחאב‪-‬‬
‫וַּיָ מָ ת הַ ּמֶ לְֶך‪ ,‬וַּיָ בוֹא ׁש ְֹמרוֹן; וַּיִ ְקּבְ רּו אֶ ת‪-‬הַ ּמֶ לְֶך‪,‬‬
‫ּבְ ׁש ְֹמרוֹן‪ .‬לח וַּיִ ְׁשטֹף אֶ ת‪-‬הָ ֶרכֶ ב עַ ל ּבְ ֵרכַ ת ׁש ְֹמרוֹן‪,‬‬
‫וַּיָ ֹלּקּו הַ ּכְ לָבִ ים אֶ ת‪ּ-‬דָ מוֹ‪ ,‬וְ הַ ּזֹנוֹת‪ָ ,‬רחָ צּו‪ּ--‬כִ ְדבַ ר יְ הוָה‪,‬‬
‫אֲ ֶׁשר ִּדּבֵ ר‬
 ‫מלכים ב'‬
‫מוטיבים דומים‬ ‫ניבים וביטויים‬ ‫דיאלוג\ מקומות\ מדרשי שם\ קשרי משפחה\‬ ‫ציטוט‬ ‫שם הסיפור‪+‬‬
‫לסיפור אחר‬ ‫משפטי מפתח‬ ‫פרק‬
‫יא – "ויעל אליהו בסערה‬ ‫יׁשע‪ִ ,‬מן‪-‬הַ ּגִ לְ ּגָל‪ .‬ב ַוּיֹאמֶ ר אֵ לִ ּיָ הּו‬ ‫וַיְ ִהי‪ּ ,‬בְ הַ עֲלוֹת יְ הוָה אֶ ת‪-‬אֵ לִ ּיָ הּו‪ּ ,‬בַ ְסעָ ָרה‪ ,‬הַ ָּׁשמָ יִ ם; וַּיֵ לְֶך אֵ לִ ּיָ הּו וֶאֱ לִ ָ‬ ‫עליית אליהו‬
‫השמים"‬ ‫יׁשע‪ ,‬חַ י‪-‬יְ הוָה וְ חֵ י‪-‬נ ְַפ ְׁשָך ִאם‪-‬אֶ עֶ זְ בֶ ּךָ;‬ ‫יׁשע ֵׁשב‪-‬נָא פֹה‪ּ ,‬כִ י יְ הוָה ְׁשלָחַ נִ י עַ ד‪ּ-‬בֵ ית‪-‬אֵ ל‪ַ ,‬וּיֹאמֶ ר אֱ לִ ָ‬ ‫אֶ ל‪-‬אֱ לִ ָ‬ ‫השמיימה‬
‫וַּיֵ ְרדּו‪ּ ,‬בֵ ית‪-‬אֵ ל‪.‬‬ ‫והכרת אלישע‬
‫יב – "אבי אבי רכב ישראל‬ ‫יום עלייתו לשמיים של אליהו‪ ,‬אליהו מבקש מאלישע להישאר בגלגל‪ .‬אלישע מסרב והם הולכים ביחד‬ ‫לנביא‪-‬‬
‫ופרשיו" כינוי המבטא כבוד‬ ‫לבית אל‪.‬‬ ‫פרק ב'‬
‫וחיבה‪ ,‬היית ֶרכֶב יִ ְׂש ָראֵ ל‬ ‫ֹאׁשָך; ַוּיֹאמֶ ר ּגַם‪-‬אֲ נִ י יָדַ עְ ִּתי‪ ,‬הֶ חֱ ׁשּו‪ .‬ד ַוּיֹאמֶ ר לוֹ אֵ לִ ּיָ הּו‬ ‫ֹלקחַ אֶ ת‪-‬אֲ ֹדנֶיָך מֵ עַ ל ר ֶ‬ ‫הֲ יָדַ עְ ָּת ּכִ י הַ ּיוֹם יְ הוָה ֵ‬
‫ּופָ ָר ָׁשיו‪ ,‬מגנם של ישראל‬ ‫יׁשע ֵׁשב‪-‬נָא פֹה‪ּ ,‬כִ י יְ הוָה ְׁשלָחַ נִ י יְ ִריחוֹ‪ַ ,‬וּיֹאמֶ ר‪ ,‬חַ י‪-‬יְ הוָה וְ חֵ י‪-‬נ ְַפ ְׁשָך ִאם‪-‬אֶ עֶ זְ בֶ ּךָ; וַּיָ בֹאּו‪ ,‬יְ ִריחוֹ‪.‬‬ ‫אֱ לִ ָ‬
‫ועצמתם‪ ,‬וכעת אתה מסתלק‪.‬‬ ‫בבית אל בני הנביאים שואלים את אלישע האם הוא יודע שאליהו ימות היום‪ .‬הוא יודע ומבקש מהם‬
‫ְוֹלא ָרָאהּו עוֹד‪ .‬אליהו נעלם‬ ‫לשמור על שקט‪ .‬לאחר מכן אליהו מבקש לעזוב ליריחו אלישע מסרב לתת לו ללכת לבד ובא איתו‪.‬‬
‫מעיניו‬ ‫ֹאׁשָך; ַוּיֹאמֶ ר ּגַם‪-‬אֲ נִ י יָדַ עְ ִּתי‪ ,‬הֶ חֱ ׁשּו‪ .‬ו ַוּיֹאמֶ ר לוֹ אֵ לִ ּיָ הּו‬ ‫ֹלקחַ אֶ ת‪-‬אֲ ֹדנֶיָך מֵ עַ ל ר ֶ‬ ‫הֲ יָדַ עְ ָּת ּכִ י הַ ּיוֹם יְ הוָה ֵ‬
‫ֵׁשב‪-‬נָא פֹה‪ּ ,‬כִ י יְ הוָה ְׁשלָחַ נִ י הַ ּיַ ְרּדֵ נָה‪ַ ,‬וּיֹאמֶ ר‪ ,‬חַ י‪-‬יְ הוָה וְ חֵ י‪-‬נ ְַפ ְׁשָך ִאם‪-‬אֶ עֶ זְ בֶ ּךָ; וַּיֵ לְ כּו‪ְׁ ,‬שנֵיהֶ ם‪.‬‬
‫ביריחו קורה אותו דבר עם בני הנביאים אודות מותו של אליהו‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬אליהו נשלח לירדן‪ ,‬וגם פה‬
‫אלישע לא רוצה להשאיר אותו לבד ובא איתו‪.‬‬
‫ּוׁשנֵיהֶ ם‪ ,‬עָ ְמדּו עַ ל‪-‬הַ ּיַ ְרּדֵ ן‪ .‬ח וַּיִ ַּקח אֵ לִ ּיָ הּו‬ ‫יאים‪ ,‬הָ לְ כּו‪ ,‬וַּיַ עַ ְמדּו ִמ ֶּנגֶד‪ ,‬מֵ ָרחוֹק; ְ‬ ‫וַחֲ ִמ ִּׁשים ִאיׁש ִמּבְ נֵי הַ ּנְ בִ ִ‬
‫אֶ ת‪-‬אַ ּדַ ְרּתוֹ וַּיִ גְ ֹלם וַּיַ ּכֶ ה אֶ ת‪-‬הַ ּמַ יִ ם‪ ,‬וַּיֵ חָ צּו הֵ ּנָה וָהֵ ּנָה; וַּיַ עַ בְ רּו ְׁשנֵיהֶ ם‪ּ ,‬בֶ חָ ָרבָ ה‪.‬‬
‫בירדן אליהו לוקח את אדרתו‪ ,‬מכה איתה את המים ושניהם חוצים את הירדן שמתייבש‪.‬‬
‫י‪ׁ-‬שנַיִ ם ּבְ רּוחֲ ָך אֵ לָי‪ .‬י ַוּיֹאמֶ ר‪ִ ,‬ה ְק ִׁשיתָ‬ ‫יהי נָא ִּפ ְ‬ ‫יׁשע‪ ,‬וִ ִ‬ ‫ֱׂשה‪ּ-‬לְָך‪ּ ,‬בְ ֶט ֶרם‪ ,‬אֶ ּל ַָקח מֵ עִ ּמָ ְך; ַוּיֹאמֶ ר אֱ לִ ָ‬ ‫ְׁשַאל מָ ה אֶ ע ֶ‬
‫ם‪ּ-‬ת ְראֶ ה א ִֹתי ל ָֻּקח מֵ ִא ָּתְך‪ ,‬יְ ִהי‪-‬לְ ָך כֵן‪ ,‬וְ ִאם‪ַ-‬איִ ן‪ֹ ,‬לא יִ ְהיֶה‪.‬‬ ‫לִ ְׁשאוֹל; ִא ִ‬
‫אליהו שואל את אלישע מה הוא מעוניין לקבל מתנה ממנו‪ .‬אלישע מבקש כוח כפול מאליהו‪ .‬הוא מסכים‬
‫רק אם הוא יצליח לראות אותו עולה לשמים‪.‬‬
‫יׁשע רֹאֶ ה‪ ,‬וְ הּוא‬ ‫וְ ִהּנֵה ֶרכֶ ב‪-‬אֵ ׁש וְ סּוסֵ י אֵ ׁש‪ ,‬וַּיַ ְפ ִרדּו ּבֵ ין ְׁשנֵיהֶ ם; וַּיַ עַ ל‪ ,‬אֵ לִ ּיָ הּו‪ּ ,‬בַ ְסעָ ָרה‪ ,‬הַ ָּׁשמָ יִ ם‪ .‬יב וֶאֱ לִ ָ‬
‫ְמצַ עֵ ק ָאבִ י ָאבִ י ֶרכֶ ב יִ ְׂש ָראֵ ל ּופָ ָר ָׁשיו‪ ,‬וְ ֹלא ָרָאהּו‪ ,‬עוֹד; וַּיַ חֲ זֵק‪ּ ,‬בִ בְ גָדָ יו‪ ,‬וַּיִ ְק ָרעֵ ם‪ ,‬לִ ְׁשנַיִ ם ְק ָרעִ ים‪ .‬יג וַּיָ ֶרם‬
 ‫ל‪ׂ-‬שפַ ת הַ ּיַ ְרּדֵ ן‪.‬‬
‫אֶ ת‪-‬אַ ּדֶ ֶרת אֵ לִ ּיָ הּו‪ ,‬אֲ ֶׁשר נ ְָפלָה מֵ עָ לָיו; וַּיָ ָׁשב וַּיַ ֲעמֹד‪ ,‬עַ ְ‬
‫לאחר מכן מגיע רכב עם שני סוסי אש שלוקחים את אליהו בסערה לשמים‪ .‬אלישע רואה את המראה‬
‫צועק לאליהו‪ ,‬קורע את בגדיו ולוקח את אדרת אליהו‪.‬‬
‫וַּיִ ַּקח אֶ ת‪-‬אַ ּדֶ ֶרת אֵ לִ ּיָ הּו אֲ ֶׁשר‪-‬נ ְָפלָה מֵ עָ לָיו‪ ,‬וַּיַ ּכֶ ה אֶ ת‪-‬הַ ּמַ יִ ם‪ַ ,‬וּיֹאמַ ר‪ ,‬אַ ּיֵ ה יְ הוָה אֱ ֹלהֵ י אֵ לִ ּיָ הּו; ַאף‪-‬הּוא וַּיַ ּכֶ ה‬
‫ֹאמרּו‪ ,‬נָחָ ה‬ ‫יאים אֲ ֶׁשר‪ּ-‬בִ ִיריחוֹ‪ִ ,‬מ ֶּנגֶד‪ַ ,‬וּי ְ‬ ‫יׁשע‪ .‬טו וַּיִ ְראֻ הּו בְ נֵי‪-‬הַ ּנְ בִ ִ‬ ‫אֶ ת‪-‬הַ ּמַ יִ ם‪ ,‬וַּיֵ חָ צּו הֵ ּנָה וָהֵ ּנָה‪ ,‬וַּיַ ֲעבֹר‪ ,‬אֱ לִ ָ‬
‫ָארצָ ה‪.‬‬
‫יׁשע; וַּיָ בֹאּו‪ ,‬לִ ְק ָראתוֹ‪ ,‬וַּיִ ְׁש ַּתחֲ וּו‪-‬לוֹ‪ְ ,‬‬
‫רּוחַ אֵ לִ ּיָ הּו עַ ל‪-‬אֱ לִ ָ‬
‫למעשה בכך מקבל את כוחו של אליהו בכך שחוצה את הירדן לשתיים גם הוא‪ .‬בני הנביאים רואים את‬
‫זה משתחווים אליו ומקבלים אותו כנביא החדש‪.‬‬
‫יֵלְ כּו נָא וִ יבַ ְקׁשּו אֶ ת‪-‬אֲ ֹדנֶיָך‪ּ--‬פֶ ן‪-‬נְ ָׂשאוֹ רּוחַ יְ הוָה‪ ,‬וַּיַ ְׁשלִ ֵכהּו ּבְ ַאחַ ד הֶ הָ ִרים אוֹ ּבְ ַאחַ ת הגיאות (הַ ּגֵיָאיוֹת);‬
‫ֹלׁשה‪-‬י ִָמים וְ ֹלא‬ ‫ַוּיֹאמֶ ר‪ֹ ,‬לא ִת ְׁשלָחּו‪ .‬יז וַּיִ ְפצְ רּו‪-‬בוֹ עַ ד‪ּ-‬בֹׁש‪ַ ,‬וּיֹאמֶ ר ְׁשלָחּו; וַּיִ ְׁשלְ חּו חֲ ִמ ִּׁשים ִאיׁש‪ ,‬וַיְ בַ ְקׁשּו ְׁש ָ‬
‫ְמצָ אֻ הּו‪.‬‬
‫הם מבקשים לחפש את אליהו באזור‪ ,‬אלישע אומר להם לא לצאת אך הם מתעקשים ויוצאים‪ .‬בינתיים‬
‫הוא מחכה ביריחו‪ ,‬הם לא מוצאים‪.‬‬
‫ָארץ‬ ‫יׁשע‪ִ ,‬הּנֵה‪-‬נָא מו ַֹׁשב הָ עִ יר טוֹב‪ּ ,‬כַ אֲ ֶׁשר אֲ דֹנִ י רֹאֶ ה; וְ הַ ּמַ יִ ם ָרעִ ים‪ ,‬וְ הָ ֶ‬ ‫ֹאמרּו ַאנְ ֵׁשי הָ עִ יר‪ ,‬אֶ ל‪-‬אֱ לִ ָ‬ ‫ַוּי ְ‬
‫ֹלחית חֲ דָ ָׁשה‪ ,‬וְ ִׂשימּו ָׁשם‪ ,‬מֶ לַח; וַּיִ ְקחּו‪ ,‬אֵ לָיו‪ .‬כא וַּיֵ צֵ א אֶ ל‪-‬מוֹצָ א הַ ּמַ יִ ם‪,‬‬ ‫ְמ ַׁשּכָ לֶת‪ .‬כ ַוּיֹאמֶ ר‪ְ ,‬קחּו‪-‬לִ י צְ ִ‬
‫ּומ ַׁשּכָ לֶת‪ .‬כב‬ ‫אתי לַּמַ יִ ם הָ אֵ ּלֶה‪ֹ--‬לא‪-‬יִ ְהיֶה ִמ ָּׁשם עוֹד‪ ,‬מָ וֶת ְ‬ ‫ְֶך‪ׁ-‬שם מֶ לַח; ַוּיֹאמֶ ר ּכֹה‪ָ-‬אמַ ר יְ הוָה‪ִ ,‬ר ִּפ ִ‬ ‫וַּיַ ְׁשל ָ‬
‫יׁשע‪ ,‬אֲ ֶׁשר ִּדּבֵ ר‬ ‫וַּיֵ ָרפּו הַ ּמַ יִ ם‪ ,‬עַ ד הַ ּיוֹם הַ ּזֶה‪ּ ,‬כִ ְדבַ ר אֱ לִ ָ‬
‫לאחר מכן‪ ,‬אנשי ירחיו מתלוננים על מים רעילים שיש בעיר‪ .‬אלישע עושה נס‪ ,‬מפזר מלח על המים והמים‬
‫הופכים להיות טובים‪\.‬‬
‫ֹאמרּו לוֹ‪ֲ ,‬עלֵה ֵק ֵרחַ ֲעלֵה ֵק ֵרחַ ‪ .‬כד וַּיִ פֶ ן‬ ‫וְ הּוא ֹעלֶה בַ ּדֶ ֶרְך‪ּ ,‬ונְ עָ ִרים ְק ַטּנִ ים יָצְ אּו ִמן‪-‬הָ עִ יר‪ ,‬וַּיִ ְת ַקּלְ סּו‪-‬בוֹ ַוּי ְ‬
‫ּוׁשנֵי יְ ל ִָדים‪.‬‬ ‫ַארּבָ עִ ים ְ‬‫ַאחֲ ָריו וַּיִ ְראֵ ם‪ ,‬וַיְ ַקלְ לֵם ּבְ ֵׁשם יְ הוָה; ו ֵַּתצֶ אנָה ְׁש ַּתיִ ם ּדֻ ּבִ ים‪ִ ,‬מן‪-‬הַ ּיַ עַ ר‪ ,‬ו ְַּתבַ ַּקעְ נָה מֵ הֶ ם‪ְ ,‬‬
‫ּומ ָּׁשם‪ָׁ ,‬שב ׁש ְֹמרוֹן‬‫כה וַּיֵ לְֶך ִמ ָּׁשם‪ ,‬אֶ ל‪-‬הַ ר הַ ּכַ ְרמֶ ל; ִ‬
‫לאחר מכן הוא עולה לבית אל שם צוחקים עליו נערים והוא מקלל אותם שהם ימות ואז ‪ 2‬דובים יוצאים‬
‫מהיער ואוכלים אותם‪.‬‬
‫גלות ישראל‪-‬‬
‫ל‪ּ--‬ת ַׁשע ָׁשנִ ים‪ .‬ב וַּיַ עַ ׂש הָ ַרע‪ּ ,‬בְ עֵ ינֵי יְ הוָה‪ַ :‬רק‪ֹ ,‬לא ּכְ מַ לְ כֵי יִ ְׂש ָראֵ ל‪ ,‬אֲ ֶׁשר הָ יּו‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫ּבִ ְׁשנַת ְׁש ֵּתים עֶ ְׂש ֵרה‪ ,‬לְ ָאחָ ז מֶ לְֶך יְ הּודָ ה‪ :‬מָ לְַך הו ֵֹׁשעַ ּבֶ ן‪-‬אֵ לָה בְ ׁש ְֹמרוֹן‪ ,‬עַ ל‪-‬יִ ְׂש ָראֵ‬ ‫פרק יז'‬
‫לְ פָ נָיו‪ .‬ג עָ לָיו עָ לָה‪ַׁ ,‬שלְ מַ נְ אֶ ֶסר מֶ לְֶך אַ ּׁשּור; וַיְ ִהי‪-‬לוֹ הו ֵֹׁשעַ עֶ בֶ ד‪ ,‬וַּיָ ֶׁשב לוֹ ִמנְ חָ ה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 12‬לאחז מלך יהודה הושע מולך ‪ 9‬שנים על ישראל‪ .‬הושע עושה הרע בעיני ה' אך לא כמו קודמיו‪ .‬שלמנאסר מלך אשור כובש את ממלכת ישראל ושם את‬
‫הושע ככפוף לו והוא מחייב את ישראל לתת לו מיסים‬
‫ַאס ֵרהּו ּבֵ ית‬
‫ְֶך‪-‬מצְ ַריִ ם‪ ,‬וְ ֹלא‪-‬הֶ ֱעלָה ִמנְ חָ ה לְ מֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪ּ ,‬כְ ָׁשנָה בְ ָׁשנָה; וַּיַ עַ צְ ֵרהּו מֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪ ,‬וַּיַ ְ‬‫וַּיִ ְמצָ א מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור ּבְ הו ֵֹׁשעַ ֶק ֶׁשר‪ ,‬אֲ ֶׁשר ָׁשלַח מַ לְ ָאכִ ים אֶ ל‪-‬סוֹא מֶ ל ִ‬
‫ָארץ; וַּיַ עַ ל‪ׁ ,‬ש ְֹמרוֹן‪ ,‬וַּיָ צַ ר עָ לֶיהָ ‪ָׁ ,‬שֹלׁש ָׁשנִ ים‬
‫ּכֶ לֶא‪ .‬ה וַּיַ עַ ל מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור‪ּ ,‬בְ כָ ל‪-‬הָ ֶ‬
‫שלמנאסר מגלה שהושע מנסה למרות בו סוא מלך מצרים וגם מפסיק לו לשלוח לו מיסים‪ .‬לכן‪ ,‬הוא כולא את הושע ועולה על ישראל‪ .‬הוא כובש את ישראל ב ‪3‬‬
‫שנים בשנתו ה ‪ 9‬של הושע כמלך‬
‫ּׁשּורה; ַוּי ֶֹׁשב אוֹתָ ם ּבַ ְחלַח ּובְ חָ בוֹר‪ ,‬נְ הַ ר ּגוֹזָן‪--‬וְ עָ ֵרי מָ דָ י‬ ‫לָכַ ד מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור אֶ ת‪ׁ-‬ש ְֹמרוֹן‪ ,‬וַּיֶ גֶל אֶ ת‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל‪ ,‬אַ ָ‬
 ‫וַּיַ עֲׂשּו ְּדבָ ִרים ָרעִ ים‪ ,‬לְ הַ כְ עִ יס אֶ ת‪-‬יְ הוָה‪.‬‬
‫הוא מגלה אותם בחלח ובחבור שנמצאים בנהר גוזן ובערי מדי‪ .‬ההגליה מגיעה בגלל חטאי ישראל שהלכו אחרי מנהגי הגוים והתחברו אליהם‪ ,‬על כך שבנו‬
‫מצבות והתפללו לאללים ולמרות שה' נתן להם צאנסים ושלח נביאים שיעזרו לעם לחזר להאמין בו הם עדיין לא השתכנעו‪ ,‬לכן מאס ה' בהם והגלה אותם‬
‫יאים‪ .‬יד וְ ֹלא‪ָׁ ,‬שמֵ עּו; וַּיַ ְקׁשּו‬ ‫בּו ִמּדַ ְרכֵ יכֶ ם הָ ָרעִ ים וְ ִׁש ְמרּו ִמצְ תַוֺ י חֻ ּקוֹתַ י‪ּ ,‬כְ כָ ל‪-‬הַ ּתו ָֹרה‪ ,‬אֲ ֶׁשר צִ ּוִ ִ‬
‫יתי אֶ ת‪-‬אֲ בֹתֵ יכֶ ם‪--‬וַאֲ ֶׁשר ָׁשל ְַח ִּתי אֲ לֵיכֶ ם‪ּ ,‬בְ יַד עֲבָ ַדי הַ ּנְ בִ ִ‬
‫אֶ ת‪-‬עָ ְרּפָ ם‪ּ ,‬כְ ע ֶֹרף אֲ בוֹתָ ם‪ ,‬אֲ ֶׁשר ֹלא הֶ אֱ ִמינּו‪ּ ,‬בַ יהוָה אֱ ֹלהֵ יהֶ ם‪.‬‬

‫ירה‪ ,‬וַּיִ ְׁש ַּתחֲ וּו לְ כָ ל‪-‬צְ בָ א הַ ָּׁשמַ יִ ם‪ ,‬וַּיַ עַ בְ דּו‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ ּבָ עַ ל‪ .‬יז וַּיַ עֲבִ ירּו אֶ ת‪ּ-‬בְ נֵיהֶ ם וְ אֶ ת‪ּ-‬בְ נוֹתֵ יהֶ ם‪ּ ,‬בָ אֵ ׁש‪ ,‬וַּיִ ְק ְסמּו‬
‫(ׁשנֵי) ֲעגָלִ ים; וַּיַ עֲׂשּו אֲ ֵׁש ָ‬
‫וַּיַ עֲׂשּו לָהֶ ם מַ ּסֵ כָ ה‪ ,‬שנים ְ‬
‫ְק ָס ִמים‪ ,‬וַיְ נַחֵ ׁשּו; וַּיִ ְתמַ ּכְ רּו‪ַ ,‬לעֲׂשוֹת הָ ַרע ּבְ עֵ ינֵי יְ הוָה—לְ הַ כְ עִ יסוֹ‬

‫ת‪-‬מצְוֺ ת יְ הוָה אֱ ֹלהֵ יהֶ ם; וַּיֵ לְ כּו‪ּ ,‬בְ חֻ ּקוֹת יִ ְׂש ָראֵ ל אֲ ֶׁשר עָ ׂשּו‪ .‬כ וַּיִ ְמַאס יְ הוָה ּבְ כָ ל‪-‬ז ֶַרע יִ ְׂש ָראֵ ל‪ ,‬וַיְ עַ ּנֵם‪,‬‬
‫ִ‬ ‫ֹלא נִ ְׁשַאר‪ַ ,‬רק ֵׁשבֶ ט יְ הּודָ ה לְ בַ ּדוֹ‪ .‬יט ּגַם‪-‬יְ הּודָ ה‪ֹ--‬לא ָׁשמַ ר‪ ,‬אֶ‬
‫וַּיִ ְּתנֵם‪ּ ,‬בְ יַד‪ׁ-‬ש ִֹסים‪--‬עַ ד אֲ ֶׁשר ִה ְׁשלִ יכָ ם‪ִ ,‬מּפָ נָיו‪.‬‬
‫ה' השאיר רק את שבט יהודה למרות שגם הם לא שומרים את מצוות ה' באופן מוחלט‬
‫וַּיַ ְמלִ יכּו‪ ,‬אֶ ת‪-‬י ָָרבְ עָ ם ּבֶ ן‪-‬נְ בָ ט; וידא (וַּיַ ּדַ ח) י ָָרבְ עָ ם אֶ ת‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל מֵ ַאחֲ ֵרי יְ הוָה‪ ,‬וְ הֶ חֱ ִטיָאם חֲ ָטָאה גְ דוֹלָה‬

‫ּׁשּורה‪ ,‬עַ ד‪ ,‬הַ ּיוֹם הַ ּזֶה‪.‬‬

‫ַאדמָ תוֹ‪ ,‬אַ ָ‬
‫וַּיִ גֶל יִ ְׂש ָראֵ ל מֵ עַ ל ְ‬

‫ָארץ;‬
‫ת‪-‬מ ְׁשּפַ ט אֱ ֹלהֵ י הָ ֶ‬
‫ִ‬ ‫ֹאמרּו‪ ,‬לְ מֶ לְֶך אַ ּׁשּור לֵאמֹר‪ ,‬הַ ּגוֹיִ ם אֲ ֶׁשר ִהגְ לִ יתָ וַּתו ֶֹׁשב ּבְ עָ ֵרי ׁש ְֹמרוֹן‪ֹ ,‬לא י ְָדעּו‪ ,‬אֶ‬
‫וַיְ ַׁשּלַח יְ הוָה ּבָ הֶ ם אֶ ת‪-‬הָ אֲ ָריוֹת‪ ,‬וַּיִ ְהיּו ה ְֹרגִ ים ּבָ הֶ ם‪ .‬כו ַוּי ְ‬
‫ָארץ‪.‬‬‫ת‪-‬מ ְׁשּפַ ט אֱ ֹלהֵ י הָ ֶ‬
‫ִ‬ ‫יתים אוֹתָ ם‪ּ ,‬כַ אֲ ֶׁשר אֵ ינָם י ְֹדעִ ים‪ ,‬אֶ‬ ‫וַיְ ַׁשּלַח‪ּ-‬בָ ם אֶ ת‪-‬הָ אֲ ָריוֹת‪ ,‬וְ ִהּנָם ְמ ִמ ִ‬
‫למעשה מאז ירובעם שעשה עגלים מזהב ושהחטיא את ישראל‪ ,‬חטאו כל המלכים לכן גורשו בני ישראל וייושבו במקומם הנשים מבבל ומכותה ומעוה ומחת‬
‫וספרוים‪ .‬אלו‪ ,‬עשו עבודת אלילים ה' מעניש אותם ומלך אשור שולח כוהן ישראלי מהגלות והוא מלמד אותם לפחד מה' אך הם המשיכו בעבודת האלילים תוך‬
‫כדי שמירת יראה כבוד מה'‪ .‬ה' חוזר על כך שברית שהופרה‬
‫וַּיָ בֹא אֶ חָ ד מֵ הַ ּכֹהֲ נִ ים‪ ,‬אֲ ֶׁשר ִהגְ לּו ִמּׁש ְֹמרוֹן‪ ,‬וַּיֵ ֶׁשב‪ּ ,‬בְ בֵ ית‪-‬אֵ ל; וַיְ ִהי מו ֶֹרה אֹתָ ם‪ ,‬אֵ יְך יִ ְיראּו אֶ ת‪-‬יְ הוָה‪ .‬כט וַּיִ ְהיּו ע ִֹׂשים‪ּ ,‬גוֹי ּגוֹי אֱ ֹלהָ יו; וַּיַ ּנִ יחּו ּבְ בֵ ית הַ ּבָ מוֹת‪ ,‬אֲ ֶׁשר‬
‫עָ ׂשּו הַ ּׁש ְֹמרֹנִ ים‪ּ ,‬גוֹי ּגוֹי ּבְ עָ ֵריהֶ ם‪ ,‬אֲ ֶׁשר הֵ ם י ְֹׁשבִ ים ָׁשם‬

‫ר‪-‬הגְ לּו אֹתָ ם ִמ ָּׁשם‪.‬‬

‫אֶ ת‪-‬יְ הוָה‪ ,‬הָ יּו יְ ֵר ִאים; וְ אֶ ת‪-‬אֱ ֹלהֵ יהֶ ם‪ ,‬הָ יּו עֹבְ ִדים‪ּ ,‬כְ ִמ ְׁשּפַ ט הַ ּגוֹיִ ם‪ ,‬אֲ ֶׁש ִ‬

‫ֹלא‪-‬ת ְׁש ַּתחֲ וּו לָהֶ ם‪--‬וְ ֹלא תַ עַ בְ דּום‪ ,‬וְ ֹלא ִתזְ ּבְ חּו לָהֶ ם‪.‬‬‫ִ‬ ‫ֹלהים אֲ חֵ ִרים; וְ‬
‫וַּיִ כְ רֹת יְ הוָה ִא ָּתם‪ּ ,‬בְ ִרית‪ ,‬וַיְ צַ ּוֵם לֵאמֹר‪ֹ ,‬לא ִת ְיראּו אֱ ִ‬
‫כא – "משענת הקנה הרצוץ‬ ‫וַיְ ִהי ּבִ ְׁשנַת ָׁשֹלׁש‪ ,‬לְ הו ֵֹׁשעַ ּבֶ ן‪-‬אֵ לָה מֶ לְֶך יִ ְׂש ָראֵ ל‪ ,‬מָ לְַך ִחזְ ִקּיָ ה בֶ ן‪ָ-‬אחָ ז‪ ,‬מֶ לְֶך יְ הּודָ ה‪ .‬ב ּבֶ ן‪-‬עֶ ְׂש ִרים וְ חָ מֵ ׁש‬ ‫איומי רב שקה‬
‫הזה"‬ ‫ירּוׁש ִ ָלם; וְ ֵׁשם ִאּמוֹ‪ ,‬אֲ בִ י ּבַ ת‪-‬זְ כַ ְריָה‪ .‬ג וַּיַ עַ ׂש הַ ּיָ ָׁשר‪ּ ,‬בְ עֵ ינֵי‬
‫ָ‬ ‫ָׁשנָה‪ ,‬הָ יָה בְ מָ לְ כוֹ‪ ,‬וְ עֶ ְׂש ִרים וָתֵ ַׁשע ָׁשנָה‪ ,‬מָ לְַך ּבִ‬ ‫הגנרל של‬
‫משענת שלא כדאי להישען‬ ‫יְ הוָה‪ּ ,‬כְ כֹל אֲ ֶׁשר‪-‬עָ ָׂשה‪ּ ,‬דָ וִ ד ָאבִ יו‪ .‬ד הּוא הֵ ִסיר אֶ ת‪-‬הַ ּבָ מוֹת‪ ,‬וְ ִׁשּבַ ר אֶ ת‪-‬הַ ּמַ ּצֵ בֹת‪ ,‬וְ כָ ַרת‪ ,‬אֶ ת‪-‬הָ אֲ ֵׁש ָרה;‬ ‫סנחריב על‬
‫עליה כי לא רק שהיא לא‬ ‫‪ 6‬שנים לפני גלות ישראל עולה חזקיה בן אחז למלוכה והוא ימלוך ‪ 29‬שנים‪ .‬חזקיה הורס את הבמות‬ ‫חזקיה‪-‬‬
‫הקטנות ומרכז את הפולחן‪ ,‬עושה טוב בעיני ה' כמו שעשה דוד‪ .‬הוא הורס לעם ישראל את הזבחים בשטח תחזיק אותך אלא גם תפצע‬ ‫פרק יח'‬
‫אותך‬ ‫הָ יּו בְ נֵי‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל ְמ ַק ְּט ִרים לוֹ‪ ,‬וַּיִ ְק ָרא‪-‬לוֹ‪ ,‬נְ חֻ ְׁש ָּתן‪.‬‬
 ‫והעם כעס עליו בגלל זה וקרה לו נחושתן‪.‬‬
‫ן‪-‬חלְ ִקּיָ הּו‬
‫ַוּיֹאמֶ ר אֶ לְ י ִָקים ּבֶ ִ‬ ‫ֹלא‪-‬סר‪ ,‬מֵ ַאחֲ ָריו; וַּיִ ְׁשמֹר‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫וְ ַאחֲ ָריו ֹלא‪-‬הָ יָה כָ מֹהּו‪ּ ,‬בְ כֹל מַ לְ כֵ י יְ הּודָ ה‪ ,‬וַאֲ ֶׁשר הָ יּו‪ ,‬לְ פָ נָיו‪ .‬ו וַּיִ ְדּבַ ק‪ּ ,‬בַ יהוָה‪,‬‬
‫ל‪-‬רבְ ָׁש ֵקה‪,‬‬‫וְ ֶׁשבְ נָה וְ יוָֹאח אֶ ַ‬ ‫ִמצְוֺ תָ יו‪ ,‬אֲ ֶׁשר‪-‬צִ ּוָה יְ הוָה‪ ,‬אֶ ת‪-‬מ ֶֹׁשה‪ .‬ז וְ הָ יָה יְ הוָה עִ ּמוֹ‪ּ ,‬בְ כֹל אֲ ֶׁשר‪-‬יֵצֵ א י ְַׂשּכִ יל; וַּיִ ְמרֹד ּבְ מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור‪ ,‬וְ ֹלא‬
‫ַּדּבֶ ר‪-‬נָא אֶ ל‪-‬עֲבָ ֶדיָך אֲ ָר ִמית‪--‬‬ ‫ת‪ּ-‬פלִ ְׁש ִּתים עַ ד‪-‬עַ ּזָה‪ ,‬וְ אֶ ת‪ּ-‬גְ בּולֶיהָ ‪ִ ,‬מ ִּמגְ ּדַ ל נוֹצְ ִרים‪ ,‬עַ ד‪-‬עִ יר ִמבְ צָ ר‬ ‫הּוא‪-‬הּכָ ה אֶ ְ‬‫ִ‬ ‫עֲבָ דוֹ‪ .‬ח‬
‫ַאל‪ּ-‬ת ַדּבֵ ר‬
‫ְ‬ ‫ּכִ י ׁש ְֹמעִ ים‪ ,‬אֲ נ ְָחנּו; וְ‬ ‫למעשה מבחינה דתית חזקיה היה טוב במלכים וה' הפך אותו לחכם ומוצלח ולכן לא קיבל את דבר‬
‫הּודית‪ּ ,‬בְ ָאזְ נֵי הָ עָ ם‪,‬‬‫עִ ּמָ נּו‪ ,‬יְ ִ‬ ‫מלכות אשור ומרד בהם‪ .‬כמו גם‪ ,‬היכה את הפלישתים באופן סופי‪.‬‬
‫אֲ ֶׁשר עַ ל‪-‬הַ חֹמָ ה‪.‬‬ ‫ַת‪ׁ-‬שׁש‪ ,‬לְ ִחזְ ִקּיָ ה‪:‬‬
‫עָ לָה ַׁשלְ מַ נְ אֶ ֶסר מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור‪ ,‬עַ ל‪ׁ-‬ש ְֹמרוֹן‪--‬וַּיָ צַ ר עָ לֶיהָ ‪ .‬י וַּיִ לְ ּכְ דֻ הָ ‪ִ ,‬מ ְקצֵ ה ָׁשֹלׁש ָׁשנִ ים‪ּ ,‬בִ ְׁשנ ֵ‬
‫ַת‪ּ-‬ת ַׁשע‪ ,‬לְ הו ֵֹׁשעַ מֶ לְֶך יִ ְׂש ָראֵ ל‪ ,‬נִ לְ ּכְ דָ ה‪ׁ ,‬ש ְֹמרוֹן‪.‬‬
‫ִהיא ְׁשנ ֵ‬
‫בשנה ה ‪ 6‬לחזקיה מגלה מלך אשור סרגון שירש את שלמנאסר‪ ,‬את ישראל ובשנת ‪ 14‬למלכות חזקיה עלה‬
‫סנחריב בנו של סרגון לצור את יהודה על כך שמרדו בו‪.‬‬
‫ר‪ּ-‬ת ֵּתן עָ לַי‪ ,‬אֶ ָּׂשא;‬ ‫אתי‪ׁ ,‬שּוב מֵ עָ לַי‪--‬אֵ ת אֲ ֶׁש ִ‬ ‫יׁשה לֵאמֹר חָ ָט ִ‬ ‫וַּיִ ְׁשלַח ִחזְ ִקּיָ ה מֶ לְֶך‪-‬יְ הּודָ ה אֶ ל‪-‬מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור לָכִ ָ‬
‫ֹלׁשים‪ּ ,‬כִ ּכַ ר זָהָ ב‪ .‬טו וַּיִ ֵּתן‪ִ ,‬חזְ ִקּיָ ה‪,‬‬ ‫ּוׁש ִ‬
‫ל‪-‬חזְ ִקּיָ ה מֶ לְֶך‪-‬יְ הּודָ ה‪ְׁ ,‬שֹלׁש מֵ אוֹת ּכִ ּכַ ר‪ּ-‬כֶ ֶסף‪ְ ,‬‬ ‫וַּיָ ֶׂשם מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור עַ ִ‬
‫אֶ ת‪ּ-‬כָ ל‪-‬הַ ּכֶ ֶסף‪ ,‬הַ ּנִ ְמצָ א בֵ ית‪-‬יְ הוָה; ּובְ אֹצְ רוֹת‪ּ ,‬בֵ ית הַ ּמֶ לְֶך‪ .‬טז ּבָ עֵ ת הַ ִהיא‪ִ ,‬קּצַ ץ ִחזְ ִקּיָ ה אֶ ת‪ּ-‬דַ לְ תוֹת הֵ יכַ ל‬
‫יְ הוָה וְ אֶ ת‪-‬הָ א ְֹמנוֹת‪ ,‬אֲ ֶׁשר צִ ּפָ ה‪ִ ,‬חזְ ִקּיָ ה מֶ לְֶך יְ הּודָ ה; וַּיִ ְּתנֵם‪ ,‬לְ מֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪.‬‬
‫חזקיה שולח שליח לסנחריב לבקש כניעה‪ ,‬מלך אשור שם על חזקיה קנס של ‪ 300‬כיכר כסף ‪ 30‬כיכר זהב‪.‬‬
‫חזקיה נותן לו את כל הכסף שיש לו כולל אוצרות בית המקדש‪.‬‬
‫ת‪-‬רבְ ָׁש ֵקה ִמן‪-‬לָכִ יׁש אֶ ל‪-‬הַ ּמֶ לְֶך ִחזְ ִקּיָ הּו‪ּ ,‬בְ חֵ יל ּכָ בֵ ד‪--‬‬ ‫ב‪-‬ס ִריס וְ אֶ ַ‬ ‫ת‪-‬ר ָ‬ ‫ת‪ּ-‬ת ְר ָּתן וְ אֶ ַ‬ ‫ַ‬ ‫וַּיִ ְׁשלַח מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור אֶ‬
‫רּוׁש ִ ַלם‪ ,‬וַּיַ עֲלּו וַּיָ בֹאּו וַּיַ עַ ְמדּו ּבִ ְתעָ לַת הַ ּבְ ֵרכָ ה הָ עֶ לְ יוֹנָה‪ ,‬אֲ ֶׁשר ּבִ ְמ ִסּלַת ְׂשדֵ ה כֹבֵ ס‪.‬‬
‫רּוׁש ִ ָלם; וַּיַ עֲלּו‪ ,‬וַּיָ בֹאּו יְ ָ‬
‫יְ ָ‬
‫לאחר מכן שולח מלך את אשור תירתן‪ ,‬את רב סריס ואת רב שקה מאזור לחיש להילחם בחזקיהו‬
‫בירושלים‪.‬‬
‫ל‪-‬חזְ ִקּיָ הּו‪ּ :‬כֹה‪ָ-‬אמַ ר הַ ּמֶ לְֶך הַ ּגָדוֹל‪ ,‬מֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪ ,‬מָ ה הַ ּבִ ָּטחוֹן הַ ּזֶה‪ ,‬אֲ ֶׁשר‬ ‫ַוּיֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם ַרבְ ָׁש ֵקה‪ִ ,‬א ְמרּו‪-‬נָא אֶ ִ‬
‫ל‪-‬מי בָ ַט ְח ָּת‪ּ ,‬כִ י מָ ַר ְד ָּת ּבִ י‪ .‬כא עַ ָּתה‬ ‫בּורה‪ ,‬ל ִַּמלְ חָ מָ ה; עַ ָּתה עַ ִ‬ ‫ר‪ׂ-‬שפָ תַ יִ ם‪--‬עֵ צָ ה ּוגְ ָ‬ ‫ְך‪ּ-‬דבַ ְ‬‫ּבָ ָט ְח ָּת‪ .‬כ ָאמַ ְר ָּת‪ ,‬אַ ְ‬
‫ל‪-‬מצְ ַריִ ם‪ ,‬אֲ ֶׁשר יִ ָּסמֵ ְך ִאיׁש עָ לָיו‪ּ ,‬ובָ א בְ כַ ּפוֹ ּונְ ָקבָ ּה; ּכֵן‬ ‫ל‪-‬מ ְׁשעֶ נֶת הַ ָּקנֶה הָ ָרצּוץ הַ ּזֶה‪ ,‬עַ ִ‬ ‫ִהּנֵה בָ ַט ְח ָּת ּלְ ָך עַ ִ‬
‫ֹאמרּון אֵ לַי‪ ,‬אֶ ל‪-‬יְ הוָה אֱ ֹלהֵ ינּו ּבָ ָט ְחנּו‪:‬‬ ‫ְֶך‪-‬מצְ ַריִ ם‪ ,‬לְ כָ ל‪-‬הַ ּב ְֹט ִחים עָ לָיו‪ .‬כב וְ כִ י‪-‬ת ְ‬ ‫ּפַ ְרעֹה מֶ ל ִ‬
‫הם קוראים למלך שיצא לדבר איתם ולהיכנע והוא שולח את אליקים בן חלקיהו‪ ,‬את שבנא ואת יואח בן‬
‫אסף‪ .‬רב שקה מדבר אליהם‪ ,‬כועס על המרידה בהם ומזלזל במצרים שעליהם הם ניסו לסמוך‪.‬‬

‫הוא צועק לאנשי יהודה שה' לא יעזור להם כי חזקיה השמיד את כל הבמות שלהם‪ .‬הוא מסיט את יהודה‬
‫נגד המלך ומנסה לגרום להם למרוד בחזקיהו‬
‫כז ַוּיֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם ַרבְ ָׁש ֵקה‪ ,‬הַ עַ ל אֲ ֹדנֶיָך וְ אֵ לֶיָך ְׁשלָחַ נִ י אֲ דֹנִ י‪ ,‬לְ דַ ּבֵ ר‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ ְּדבָ ִרים הָ אֵ ּלֶה; הֲ ֹלא עַ ל‪-‬הָ אֲ נ ִָׁשים‪,‬‬
‫הַ ּי ְֹׁשבִ ים עַ ל‪-‬הַ חֹמָ ה‪ ,‬לֶאֱ כֹל אֶ ת‪-‬חריהם (צוָֹאתָ ם) וְ לִ ְׁשּתוֹת אֶ ת‪-‬שניהם (מֵ ימֵ י ַרגְ לֵיהֶ ם)‪ ,‬עִ ּמָ כֶ ם‪.‬‬
‫הוא מפחיד אותם‪ ,‬מדבר אליהם בשפה עברית שיבינו‪.‬‬
‫ּכֹה ָאמַ ר הַ ּמֶ לְֶך‪ַ ,‬אל‪-‬י ִַּׁשא לָכֶ ם ִחזְ ִקּיָ הּו‪ּ :‬כִ י‪ֹ-‬לא יּוכַ ל‪ ,‬לְ הַ ּצִ יל אֶ ְתכֶ ם ִמּיָ דוֹ‪ .‬ל וְ ַאל‪-‬יַבְ ַטח אֶ ְתכֶ ם ִחזְ ִקּיָ הּו‬
‫ַאל‪ּ-‬ת ְׁש ְמעּו‪,‬‬
‫ִ‬ ‫אֶ ל‪-‬יְ הוָה לֵאמֹר‪ ,‬הַ ּצֵ ל יַּצִ ילֵנּו יְ הוָה; וְ ֹלא ִתּנָתֵ ן אֶ ת‪-‬הָ עִ יר הַ ּזֹאת‪ּ ,‬בְ יַד מֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪ .‬לא‬
 ‫ּוׁשתּו ִאיׁש‬ ‫ֲׂשּו‪-‬א ִּתי בְ ָרכָ ה ּוצְ אּו אֵ לַי‪ ,‬וְ ִאכְ לּו ִאיׁש‪ּ-‬ג ְַפנוֹ וְ ִאיׁש ְּתאֵ נָתוֹ‪ְ ,‬‬ ‫ִ‬ ‫ל‪-‬חזְ ִקּיָ הּו‪ּ :‬כִ י כֹה ָאמַ ר מֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪ ,‬ע‬ ‫אֶ ִ‬
‫ַארצְ כֶ ם‪ ,‬אֶ ֶרץ ּדָ גָן וְ ִתירוֹׁש אֶ ֶרץ לֶחֶ ם ּוכְ ָר ִמים אֶ ֶרץ זֵית יִ צְ הָ ר‬ ‫מֵ י‪-‬בֹרוֹ‪ .‬לב עַ ד‪ּ-‬ב ִֹאי וְ ל ַָק ְח ִּתי אֶ ְתכֶ ם אֶ ל‪-‬אֶ ֶרץ ּכְ ְ‬
‫ל‪-‬חזְ ִקּיָ הּו‪ּ ,‬כִ י‪-‬י ִַּסית אֶ ְתכֶ ם לֵאמֹר‪ ,‬יְ הוָה יַּצִ ילֵנּו‪.‬‬ ‫ַאל‪ּ-‬ת ְׁש ְמעּו‪ ,‬אֶ ִ‬‫ִ‬ ‫ְּודבַ ׁש‪ ,‬וִ ְחיּו‪ ,‬וְ ֹלא תָ מֻ תּו; וְ‬
‫הוא מבטיח להם שאם עם ישראל ימרוד בחזקיהו וייכנע הוא ייתן להם שטח טוב‪ ,‬ושגם ככה הסוף שלהם‬
‫ברור כי אף עם לא ינצח את אשור אך העם לא משיב לדבריו‪ .‬אליקים‪ ,‬שבנא‪ ,‬ויאוח מספרים לחיזקהו‬
‫שקורע את בגדיו באבל‪.‬‬
‫ן‪-‬חלְ ִקּיָ ה‬
‫י‪-‬מצְ וַת הַ ּמֶ לְֶך ִהיא לֵאמֹר‪ֹ ,‬לא תַ ֲענֻהּו‪ .‬לז וַּיָ בֹא אֶ לְ י ִָקים ּבֶ ִ‬ ‫וְ הֶ חֱ ִריׁשּו הָ עָ ם‪ ,‬וְ ֹלא‪-‬עָ נּו אֹתוֹ ּדָ בָ ר‪ּ :‬כִ ִ‬
‫הּו‪--‬קרּועֵ י בְ ג ִָדים; וַּיַ ּגִ דּו לוֹ‪ִּ ,‬דבְ ֵרי‬
‫ְ‬ ‫ל‪-‬חזְ ִקּיָ‬
‫ן‪ָ-‬אסף הַ ּמַ זְ ּכִ יר‪ ,‬אֶ ִ‬ ‫ָ‬ ‫אֲ ֶׁשר‪-‬עַ ל‪-‬הַ ּבַ יִ ת וְ ֶׁשבְ נָא הַ ּסֹפֵ ר וְ יוָֹאח ּבֶ‬
‫ַרבְ ָׁש ֵקה‪.‬‬
‫לא – "שארית ופליטה"‬ ‫וַיְ ִהי‪ּ ,‬כִ ְׁשמֹעַ הַ ּמֶ לְֶך ִחזְ ִקּיָ הּו‪ ,‬וַּיִ ְק ַרע‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬בְ גָדָ יו; וַּיִ ְתּכַ ס ּבַ ָּׂשק‪ ,‬וַּיָ בֹא ּבֵ ית יְ הוָה‪ .‬ב וַּיִ ְׁשלַח אֶ ת‪-‬אֶ לְ י ִָקים‬ ‫נבואת ה' אל‬
‫אֲ ֶׁשר‪-‬עַ ל‪-‬הַ ּבַ יִ ת וְ ֶׁשבְ נָא הַ ּסֹפֵ ר‪ ,‬וְ אֵ ת זִ ְקנֵי הַ ּכֹהֲ נִ ים‪ִ ,‬מ ְתּכַ ִּסים‪ּ ,‬בַ ַּׂש ִּקים‪--‬אֶ ל‪-‬יְ ַׁשעְ יָהּו הַ ּנָבִ יא‪ּ ,‬בֶ ן‪ָ-‬אמוֹץ‪.‬‬ ‫ישעיהו‪-‬‬
‫חזקיהו קורא אל ישעיהו בן אמוץ הנביא ומבקש ממנו את עצת ה'‪.‬‬ ‫פרק יט'‬
‫ירא ִמ ְּפנֵי הַ ְּדבָ ִרים אֲ ֶׁשר ָׁשמַ עְ ָּת‪ ,‬אֲ ֶׁשר ּגִ ְּדפּו ַנע ֲֵרי מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור‪ ,‬א ִֹתי‪ .‬ז ִהנְ נִ י נֹתֵ ן ּבוֹ רּוחַ ‪,‬‬ ‫ַאל‪ּ-‬ת ָ‬
‫ִ‬ ‫ּכֹה ָאמַ ר יְ הוָה‪,‬‬
‫ַארצוֹ‪.‬‬
‫ַארצוֹ; וְ ִהּפַ לְ ִּתיו ּבַ חֶ ֶרב‪ּ ,‬בְ ְ‬ ‫וְ ָׁשמַ ע ְׁשמּועָ ה וְ ָׁשב לְ ְ‬
‫ישעיהו אומר לו שה' יעורר רצון ברב שקה לשוב לארצו‪ ,‬ושם הוא ימות‬
‫ל‪ּ-‬ת ְרהָ ָקה‬ ‫וַּיָ ָׁשב‪ַ ,‬רבְ ָׁש ֵקה‪ ,‬וַּיִ ְמצָ א אֶ ת‪-‬מֶ לְֶך אַ ּׁשּור‪ ,‬נִ לְ חָ ם עַ ל‪-‬לִ בְ נָה‪ּ :‬כִ י ָׁשמַ ע‪ּ ,‬כִ י נ ַָסע ִמּלָכִ יׁש‪ .‬ט וַּיִ ְׁשמַ ע‪ ,‬אֶ ִ‬
‫ֹאמרּון‪,‬‬‫ל‪-‬חזְ ִקּיָ הּו לֵאמֹר‪ .‬י ּכֹה ת ְ‬ ‫מֶ לְֶך‪ּ-‬כּוׁש לֵאמֹר‪ִ ,‬הּנֵה יָצָ א‪ ,‬לְ ִהּלָחֵ ם ִא ָּתְך; וַּיָ ָׁשב וַּיִ ְׁשלַח מַ לְ ָאכִ ים‪ ,‬אֶ ִ‬
‫רּוׁש ִ ַלם‪ּ ,‬בְ יַד מֶ לְֶך‬
‫ל‪-‬חזְ ִקּיָ הּו מֶ לְֶך‪-‬יְ הּודָ ה לֵאמֹר‪ַ ,‬אל‪-‬י ִַּׁשאֲ ָך אֱ ֹלהֶ יָך‪ ,‬אֲ ֶׁשר אַ ָּתה ּבֹטֵ חַ ּבוֹ לֵאמֹר‪ֹ :‬לא ִתּנָתֵ ן יְ ָ‬ ‫אֶ ִ‬
‫אַ ּׁשּור‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬רב שקה שומע שסנחריב נלחם במקום אחר ונסע מלחיש ולאחר מכן מתקבלת שמועה שתרעקה מלך‬
‫כוש יוצא להילחם בסנחריב לכן‪ ,‬מחליטים צבא אשור להילחם במצרים (כוש)‪ .‬רב שקה שולח שליחים‬
‫לחזקיהו‬
‫אַ ָּתה ָׁשמַ עְ ָּת‪ ,‬אֵ ת אֲ ֶׁשר עָ ׂשּו מַ לְ כֵ י אַ ּׁשּור לְ כָ ל‪-‬הָ אֲ ָרצוֹת‪--‬לְ הַ חֲ ִרימָ ם; וְ אַ ָּתה‪ִּ ,‬תּנָצֵ ל‪.‬‬
‫ואומר לו שהאיום האשורי לא נגמר וזה רק שינוי קטן בתוכניות ושהוא יחזור לכבוש אותו לאחר מכן‪.‬‬
‫חזקיהו לוקח את האיגרת של רב שקה ומאיים עליו‬
‫וַּיִ ַּקח ִחזְ ִקּיָ הּו אֶ ת‪-‬הַ ְּספָ ִרים ִמּיַ ד הַ ּמַ לְ ָאכִ ים‪ ,‬וַּיִ ְק ָראֵ ם; וַּיַ עַ ל ּבֵ ית יְ הוָה‪ ,‬וַּיִ ְפ ְר ֵׂשהּו ִחזְ ִקּיָ הּו לִ ְפנֵי יְ הוָה‪.‬‬
‫הולך עם זה לה' ומתפלל לו‪ .‬הוא מבקש שיושיע אותו מסנחריב ורב שקה‪ .‬לאחר שהוא מתפלל ישעיהו‬
‫הנביא אומר לחזקיהו שה' שמע את התפילה שלו‬
‫ֹלהים חָ י‪.‬‬ ‫ּוׁשמַ ע‪ ,‬אֵ ת ִּדבְ ֵרי ַסנְ חֵ ִריב‪ ,‬אֲ ֶׁשר ְׁשלָחוֹ‪ ,‬לְ חָ ֵרף אֱ ִ‬ ‫ּוׁשמָ ע‪ְּ ,‬פ ַקח יְ הוָה עֵ ינֶיָך ְּוראֵ ה; ְ‬ ‫הַ ּטֵ ה יְ הוָה ָאזְ נְ ָך ְ‬

‫ֲׂשה יְ דֵ י‪ָ-‬אדָ ם עֵ ץ וָאֶ בֶ ן‪--‬וַיְ אַ ּבְ דּום‪ .‬יט וְ עַ ָּתה‬

‫ֹלהים הֵ ּמָ ה‪ּ ,‬כִ י ִאם‪-‬מַ ע ֵ‬
‫וְ נ ְָתנּו אֶ ת‪-‬אֱ ֹלהֵ יהֶ ם‪ּ ,‬בָ אֵ ׁש‪ּ :‬כִ י ֹלא אֱ ִ‬
‫ֹלהים לְ בַ ּדֶ ָך‪.‬‬‫ָארץ‪ּ ,‬כִ י אַ ָּתה יְ הוָה אֱ ִ‬
‫יְ הוָה אֱ ֹלהֵ ינּו‪ ,‬הו ִֹׁשיעֵ נּו נָא ִמּיָ דוֹ; וְ י ְֵדעּו ּכָ ל‪-‬מַ ְמלְ כוֹת הָ ֶ‬
‫והוא מנבא לו שהוא יביס ושיהיה לו כוח ושכל הכיבושים של סנחריב ידועים לה' וזה חלק מהתוכנית שלו‬
‫ושבגלל הביטחון העצמי שלו סנחריב ימות‬
 ‫רּוׁש ִ ָלם‪.‬‬
‫ּבָ זָה לְ ָך ָל ֲעגָה לְ ָך‪ּ ,‬בְ תּולַת ּבַ ת‪-‬צִ ּיוֹן‪ַ--‬אחֲ ֶריָך רֹאׁש הֵ נִ יעָ ה‪ּ ,‬בַ ת יְ ָ‬

‫יׁשית‪ ,‬זִ ְרעּו וְ ִקצְ רּו וְ נִ ְטעּו כְ ָר ִמים‪--‬‬

‫וְ זֶה‪ּ-‬לְ ָך הָ אוֹת‪ָ--‬אכוֹל הַ ָּׁשנָה ָס ִפיחַ ‪ּ ,‬ובַ ָּׁשנָה הַ ֵּׁשנִ ית ָס ִחיׁש; ּובַ ָּׁשנָה הַ ְּׁשלִ ִ‬
‫ירּוׁש ִ ַלם‬
‫ָ‬ ‫ָארה‪ׁ--‬ש ֶֹרׁש לְ מָ ָּטה; וְ עָ ָׂשה ְפ ִרי‪ ,‬לְ מָ עְ לָה‪ּ .‬כִ י ִמ‬ ‫ֵיטת ּבֵ ית‪-‬יְ הּודָ ה‪ ,‬הַ ּנִ ְׁש ָ‬ ‫וְ ִאכְ לּו ִפ ְריָם‪ .‬ל וְ י ְָספָ ה ְּפל ַ‬
‫ֲׂשה‪ּ-‬זֹאת‪.‬‬ ‫(צְ בָ אוֹת)‪ַּ ,‬תע ֶ‬ ‫ֵיטה מֵ הַ ר צִ ּיוֹן; ִקנְ ַאת יְ הוָה‬
‫ּופל ָ‬ ‫ֵּתצֵ א ְׁשאֵ ִרית‪ְ ,‬‬
‫שעכשיו יהיו ‪ 3‬שנים קשות ולאחריהם ממלכת יהודה תשגשג ושה' ידאג שמלך אשור לא יגיע ליהודה ולא‬
‫ילחם עליה ושהוא ישוב חזרה ואחרי הנבואה הזאת‬
‫ֹלא ָיבֹא אֶ ל‪-‬הָ עִ יר הַ ּזֹאת‪ ,‬וְ ֹלא‪-‬יו ֶֹרה ָׁשם חֵ ץ; וְ ֹלא‪-‬יְ ַק ְּדמֶ ּנָה מָ גֵן‪ ,‬וְ ֹלא‪-‬יִ ְׁשּפְֹך עָ לֶיהָ סֹלְ לָה‪.‬‬

‫וְ גַּנו ִֹתי אֶ ל‪-‬הָ עִ יר הַ ּזֹאת‪ ,‬לְ הו ִֹׁשיעָ ּה‪--‬לְ מַ עֲנִ י‪ּ ,‬ולְ מַ עַ ן ּדָ וִ ד עַ בְ ִּדי‪.‬‬

‫וַּיֵ צֵ א מַ לְ אַ ְך יְ הוָה וַּיַ ְך ּבְ מַ חֲ נֵה אַ ּׁשּור‪ ,‬מֵ ָאה ְׁשמוֹנִ ים וַחֲ ִמ ָּׁשה ָאלֶף; וַּיַ ְׁשּכִ ימּו בַ ּב ֶֹקר‪ ,‬וְ ִהּנֵה ֻכּלָם ְּפג ִָרים מֵ ִתים‪.‬‬
‫ה' שולח מלאך שהורג ‪ 185‬אלף איש‪ ,‬סנחריב נאלץ לשוב לנינוה עירו שם הבנים שלו עזרמלך ושראצר‬
‫מתנקשים בו והשר חדן יורש אותו‪.‬‬
‫ּבַ ּיָ ִמים הָ הֵ ם‪ ,‬חָ לָה ִחזְ ִקּיָ הּו לָמּות; וַּיָ בֹא אֵ לָיו יְ ַׁשעְ יָהּו בֶ ן‪ָ-‬אמוֹץ הַ ּנָבִ יא‪ַ ,‬וּיֹאמֶ ר אֵ לָיו ּכֹה‪ָ-‬אמַ ר יְ הוָה צַ ו לְ בֵ יתֶ ָך‪ּ--‬כִ י מֵ ת אַ ָּתה‪ ,‬וְ ֹלא ִת ְחיֶה‪.‬‬ ‫חולי חזקיהו ונס‬
‫חזקיהו חולה‪ ,‬ישעיהו מבקש ממנו שיכין צוואה‪,‬‬ ‫ישעיהו ונבואת‬
‫יתי; וַּיֵ בְ ּךְ ִחזְ ִקּיָ הּו‪ּ ,‬בְ כִ י גָדוֹל‪.‬‬
‫אָ ּנָה יְ הוָה‪ ,‬זְ כָ ר‪-‬נָא אֵ ת אֲ ֶׁשר ִה ְתהַ ּלַכְ ִּתי לְ פָ נֶיָך ּבֶ אֱ מֶ ת ּובְ לֵבָ ב ָׁשלֵם‪ ,‬וְ הַ ּטוֹב ּבְ עֵ ינֶיָך‪ ,‬עָ ִׂש ִ‬ ‫הגלות‪-‬‬
‫הוא בוכה לה'‬ ‫פרק כ'‬
‫יׁשי‪ַּ ,‬ת ֲעלֶה ּבֵ ית יְ הוָה‪ .‬ו‬ ‫ת‪ּ-‬ד ְמעָ תֶ ָך; ִהנְ נִ י‪ ,‬רֹפֶ א לְָך‪ּ--‬בַ ּיוֹם הַ ְּׁשלִ ִ‬ ‫יתי אֶ ִ‬ ‫ת‪ּ-‬ת ִפּלָתֶ ָך‪ָ ,‬ר ִא ִ‬
‫ל‪-‬חזְ ִקּיָ הּו נְ גִ יד‪-‬עַ ִּמי‪ּ ,‬כֹה‪ָ-‬אמַ ר יְ הוָה אֱ ֹלהֵ י ּדָ וִ ד ָאבִ יָך‪ָׁ ,‬שמַ עְ ִּתי אֶ ְ‬ ‫ׁשּוב וְ ָאמַ ְר ָּת אֶ ִ‬
‫ּומּכַ ף מֶ לְֶך‪-‬אַ ּׁשּור אַ ּצִ ילְ ָך‪ ,‬וְ אֵ ת הָ עִ יר הַ ּזֹאת; וְ גַּנו ִֹתי‪ ,‬עַ ל‪-‬הָ עִ יר הַ ּזֹאת‪--‬לְ מַ עֲנִ י‪ּ ,‬ולְ מַ עַ ן ָּדוִ ד עַ בְ ִּדי‪.‬‬ ‫וְ ה ַֹס ְפ ִּתי עַ ל‪-‬יָמֶ יָך‪ ,‬חֲ מֵ ׁש עֶ ְׂש ֵרה ָׁשנָה‪ִ ,‬‬
‫והוא מתגלה לישעיהו ומנבא לחזקיהו רפואה ועוד ‪ 15‬שנים לחיות ושמירה על העיר מאשור‪.‬‬
‫ַוּיֹאמֶ ר‪ ,‬יְ ִחזְ ִקּיָ הּו‪ ,‬נ ֵָקל לַּצֵ ל‪ ,‬לִ נְ טוֹת עֶ ֶׂשר מַ עֲלוֹת; ֹלא כִ י‪ ,‬יָׁשּוב הַ ּצֵ ל אֲ ח ַֹרּנִ ית עֶ ֶׂשר מַ עֲלוֹת‪ .‬יא וַּיִ ְק ָרא יְ ַׁשעְ יָהּו הַ ּנָבִ יא‪ ,‬אֶ ל‪-‬יְ הוָה; וַּיָ ֶׁשב אֶ ת‪-‬הַ ּצֵ ל‪ּ ,‬בַ ּמַ עֲלוֹת אֲ ֶׁשר‬
‫י ְָרדָ ה ּבְ מַ עֲלוֹת ָאחָ ז אֲ ח ַֹרּנִ ית‪--‬עֶ ֶׂשר מַ עֲלוֹת‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬ישעיהו מרפה את חזקיהו‪ ,‬הוא לא מאמין לו ישעיהו וזה אומר לו שאם הצל בשעון החול ישוב אחורנית ‪ 10‬מעלות זה אומר שהוא הצליח לרפות‬
‫אותו כי זה מעשה ה' וכך קורה וזה סימן לכך שבעוד ‪ 3‬ימים חזקיהו יבריא‪.‬‬
‫ל‪-‬חזְ ִקּיָ הּו‪ּ :‬כִ י ָׁשמַ ע‪ּ ,‬כִ י חָ לָה ִחזְ ִקּיָ הּו‪.‬‬ ‫ּומנְ חָ ה‪--‬אֶ ִ‬ ‫ּבָ עֵ ת הַ ִהיא ָׁשלַח ּבְ רֹאדַ ְך ּבַ לְ אֲ דָ ן ּבֶ ן‪ּ-‬בַ לְ אֲ דָ ן מֶ לְֶך‪ּ-‬בָ בֶ ל‪ְ ,‬ספָ ִרים ִ‬
‫בזמן החולי שולח אליו בראדך מלך בבל מתנה כי שמע שחזקיהו חולה לכן הוא מקבל בפנים טובות את משלחת בבל ומראה להם את כל האוצרות שיש לו‪.‬‬
‫ָאמרּו הָ אֲ נ ִָׁשים הָ אֵ ּלֶה‪ּ ,‬ומֵ ַאיִ ן ָיבֹאּו אֵ לֶיָך‪ַ ,‬וּיֹאמֶ ר ִחזְ ִקּיָ הּו‪ ,‬מֵ אֶ ֶרץ ְרחו ָֹקה ּבָ אּו ִמּבָ בֶ ל‪ .‬טו ַוּיֹאמֶ ר‪ ,‬מָ ה ָראּו‬ ‫וַּיָ בֹא יְ ַׁשעְ יָהּו הַ ּנָבִ יא‪ ,‬אֶ ל‪-‬הַ ּמֶ לְֶך ִחזְ ִקּיָ הּו; ַוּיֹאמֶ ר אֵ לָיו מָ ה ְ‬
‫ל‪-‬חזְ ִקּיָ הּו‪ְׁ :‬שמַ ע‪ְּ ,‬דבַ ר‪-‬יְ הוָה‪ .‬יז ִהּנֵה‪ ,‬י ִָמים‬ ‫יתם‪ּ ,‬בְ אֹצְ רֹתָ י‪ .‬טז ַוּיֹאמֶ ר יְ ַׁשעְ יָהּו‪ ,‬אֶ ִ‬ ‫ֹלא‪-‬ה ְר ִא ִ‬
‫ִ‬ ‫יתי ָראּו‪ֹ--‬לא‪-‬הָ יָה דָ בָ ר אֲ ֶׁשר‬ ‫ּבְ בֵ יתֶ ָך; ַוּיֹאמֶ ר ִחזְ ִקּיָ הּו‪ ,‬אֵ ת ּכָ ל‪-‬אֲ ֶׁשר ּבְ בֵ ִ‬
‫ּבָ ִאים‪ ,‬וְ נִ ָּׂשא ּכָ ל‪-‬אֲ ֶׁשר ּבְ בֵ יתֶ ָך וַאֲ ֶׁשר ָאצְ רּו אֲ בֹתֶ יָך עַ ד‪-‬הַ ּיוֹם הַ ּזֶה‪ּ ,‬בָ בֶ לָה‪ֹ :‬לא‪-‬יִ ּוָתֵ ר ּדָ בָ ר‪ָ ,‬אמַ ר יְ הוָה‬
‫ישעיהו רואה בזה סימן לרעות ומנבא לחזקיהו שיום אחד הצאצאים שלו וכל האוצרות שלו יילקחו לבבל‬
‫יסים‪ּ ,‬בְ הֵ יכַ ל‪ ,‬מֶ לְֶך ּבָ בֶ ל‪ .‬יט ַוּיֹאמֶ ר ִחזְ ִקּיָ הּו אֶ ל‪-‬יְ ַׁשעְ יָהּו‪ ,‬ושצאצאיו יהיו פקידים ושרים בממלכה‬ ‫ּומּבָ נֶיָך אֲ ֶׁשר יֵצְ אּו ִמ ְּמָך‪ ,‬אֲ ֶׁשר ּתוֹלִ יד‪--‬יקח (יִ ָּקחּו); וְ הָ יּו‪ָ ,‬ס ִר ִ‬ ‫ִ‬
‫של בבל‪.‬‬
‫בּורתוֹ‪ ,‬וַאֲ ֶׁשר עָ ָׂשה אֶ ת‪-‬הַ ּבְ ֵרכָ ה וְ אֶ ת‪-‬הַ ְּתעָ לָה‪ ,‬וַּיָ בֵ א‬ ‫ם‪ׁ-‬שלוֹם וֶאֱ מֶ ת יִ ְהיֶה בְ יָמָ י‪ .‬כ וְ יֶתֶ ר ִּדבְ ֵרי ִחזְ ִקּיָ הּו‪ ,‬וְ כָ ל‪ּ-‬גְ ָ‬‫טוֹב ְּדבַ ר‪-‬יְ הוָה אֲ ֶׁשר ִּדּבַ ְר ָּת; ַוּיֹאמֶ ר‪ ,‬הֲ לוֹא ִא ָ‬
 ‫ירה‪ :‬הֲ ֹלא‪-‬הֵ ם ּכְ תּובִ ים‪ ,‬עַ ל‪-‬סֵ פֶ ר ִּדבְ ֵרי הַ ּיָ ִמים‪--‬לְ מַ לְ כֵי יְ הּודָ ה‪ .‬כא וַּיִ ְׁשּכַ ב ִחזְ ִקּיָ הּו‪ ,‬עִ ם‪-‬אֲ בֹתָ יו; וַּיִ ְמֹלְך ְמנ ֶַּׁשה בְ נוֹ‪ַּ ,‬ת ְח ָּתיו‪.‬‬ ‫אֶ ת‪-‬הַ ּמַ יִ ם הָ עִ ָ‬
‫חזקיהו מבסוט כי זה אומר שיהיה שלום בימיו ולאחר מכן עוברים השנים‪ ,‬חזקיהו מת ומנשה בנו יורש אותו‪.‬‬
‫ירּוׁש ִ ָלם; וְ ֵׁשם ִאּמוֹ‪ ,‬חֶ ְפצִ י‪-‬בָ ּה‪ .‬ב וַּיַ עַ ׂש הָ ַרע‪ּ ,‬בְ עֵ ינֵי יְ הוָה‪ּ--‬כְ תוֹ ֲעבֹת‪ַ ,‬הּגוֹיִ ם‪ ,‬אֲ ֶׁשר הו ִֹריׁש‬ ‫ָ‬ ‫ן‪ׁ-‬ש ֵּתים עֶ ְׂש ֵרה ָׁשנָה‪ְ ,‬מנ ֶַּׁשה בְ מָ לְ כוֹ‪ ,‬וַחֲ ִמ ִּׁשים וְ חָ מֵ ׁש ָׁשנָה‪ ,‬מָ לְַך ּבִ‬ ‫ּבֶ ְ‬ ‫חטאי מנשה‬
‫יְ הוָה‪ִ ,‬מ ְּפנֵי ּבְ נֵי יִ ְׂש ָראֵ ל‪ .‬ג וַּיָ ָׁשב‪ ,‬וַּיִ בֶ ן אֶ ת‪-‬הַ ּבָ מוֹת‪ ,‬אֲ ֶׁשר ִאּבַ ד‪ִ ,‬חזְ ִקּיָ הּו ָאבִ יו‬ ‫ועונש אלוהים‬
‫משנה מולך מגיל ‪ 55 ,12‬שנה בירושלים‪ .‬משנה מלך שעושה רע בעיני ה' יותר מכולם‪ ,‬בונה מחדש את הבמות שחזקיהו הרס ולמעשה חוטא כמו אחאב‪ ,‬מביא‬ ‫ורצח אמון‪-‬‬
‫את הפסלים שלו לבית של ה' שבנה שלמה‪.‬‬ ‫פרק כא'‬
‫יאים‪ ,‬לֵאמֹר‪ .‬יא יַעַ ן אֲ ֶׁשר עָ ָׂשה ְמנ ֶַּׁשה מֶ לְֶך‪-‬יְ הּודָ ה‪ ,‬הַ ּתֹעֵ בוֹת הָ אֵ ּלֶה‪--‬הֵ ַרע‪ִ ,‬מּכֹל אֲ ֶׁשר‪-‬עָ ׂשּו ָהאֱ מ ִֹרי אֲ ֶׁשר לְ פָ נָיו; וַּיַ חֲ ִטא‬ ‫וַיְ דַ ּבֵ ר יְ הוָה ּבְ יַד‪-‬עֲבָ דָ יו הַ ּנְ בִ ִ‬
‫יתי‬ ‫ּה)‪ּ--‬תּצַ לְ נָה‪ְׁ ,‬ש ֵּתי ָאזְ נָיו‪ .‬יג וְ נ ִָט ִ‬
‫ִ‬ ‫רּוׁש ִ ַלם וִ יהּודָ ה‪ :‬אֲ ֶׁשר‪ּ ,‬כָ ל‪-‬שמעיו (ׁש ְֹמעָ‬ ‫גַם‪-‬אֶ ת‪-‬יְ הּודָ ה‪ּ ,‬בְ גִ ּלּולָיו לָכֵן‪ּ ,‬כֹה‪ָ-‬אמַ ר יְ הוָה אֱ ֹלהֵ י יִ ְׂש ָראֵ ל‪ִ ,‬הנְ נִ י מֵ בִ יא ָרעָ ה‪ ,‬עַ ל‪-‬יְ ָ‬
‫רּוׁש ִ ַלם ּכַ אֲ ֶׁשר‪-‬יִ ְמחֶ ה אֶ ת‪-‬הַ ּצַ ּלַחַ ת‪ ,‬מָ חָ ה‪ ,‬וְ הָ פַ ְך‪ ,‬עַ ל‪ּ-‬פָ נֶיהָ‬ ‫יתי אֶ ת‪-‬יְ ָ‬ ‫ַאחָאב; ּומָ ִח ִ‬ ‫קלֶת‪ּ ,‬בֵ ית ְ‬ ‫ת‪-‬מ ְׁש ֹ‬ ‫ִ‬ ‫רּוׁש ִ ַלם‪ ,‬אֵ ת ָקו ׁש ְֹמרוֹן‪ ,‬וְ אֶ‬‫עַ ל‪-‬יְ ָ‬
‫לכן‪ ,‬ה' מעביר את המסר דרך הנביאים שמעשיו של מנשה שווים למעשי אחאב ואפילו יותר גרועים לכן כמו בית אחאב הוא ימחוק את הממלכה וינטוש את כל‬
‫נחלות ישראל‪.‬‬
‫וַּיִ ְׁשּכַ ב ְמנ ֶַּׁשה עִ ם‪-‬אֲ בֹתָ יו‪ ,‬וַּיִ ָּקבֵ ר ּבְ גַן‪ּ-‬בֵ יתוֹ ּבְ גַן‪ֻ -‬עּזָא; וַּיִ ְמֹלְך ָאמוֹן ּבְ נוֹ‪ַּ ,‬ת ְח ָּתיו‪.‬‬
‫לאחר מכן מנשה מת‬
‫ירּוׁש ִ ָלם; וְ ֵׁשם ִאּמוֹ‪ְ ,‬מׁשֻ ּלֶמֶ ת ּבַ ת‪-‬חָ רּוץ ִמן‪-‬י ְָטבָ ה‪ .‬כ וַּיַ עַ ׂש הָ ַרע‪ּ ,‬בְ עֵ ינֵי יְ הוָה‪ּ ,‬כַ אֲ ֶׁשר עָ ָׂשה‪ְ ,‬מנ ֶַּׁשה‬ ‫ָ‬ ‫ּוׁש ַּתיִ ם ָׁשנִ ים‪ ,‬מָ לְַך ּבִ‬
‫ּוׁש ַּתיִ ם ָׁשנָה‪ָ ,‬אמוֹן ּבְ מָ לְ כוֹ‪ְ ,‬‬ ‫ּבֶ ן‪-‬עֶ ְׂש ִרים ְ‬
‫ָאבִ יו‪ .‬כא וַּיֵ לְֶך‪ּ ,‬בְ כָ ל‪-‬הַ ּדֶ ֶרְך אֲ ֶׁשר‪-‬הָ לְַך ָאבִ יו; וַּיַ ֲעבֹד‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ ּגִ ּלֻלִ ים אֲ ֶׁשר עָ בַ ד ָאבִ יו‪ ,‬וַּיִ ְׁש ַּתחּו‪ ,‬לָהֶ ם‬
‫ויורש אותו בנו אמון בן ‪ 22‬ומולך שנתיים‪ .‬הוא עושה את הרע בעיני ה'‪ ,‬לאחר שנתיים העובדים שלו מתנקשים בו העם מוקיע את הרוצחים וממליכים את‬
‫יאשיהו בנו של אמון‪.‬‬
‫ֹאׁשּיָ הּו בְ נוֹ‪ַּ ,‬ת ְח ָּתיו‬
‫ָארץ אֶ ת‪-‬י ִ‬ ‫ָארץ‪ ,‬אֵ ת ּכָ ל‪-‬הַ ּק ְֹׁש ִרים‪ ,‬עַ ל‪-‬הַ ּמֶ לְֶך ָאמוֹן; וַּיַ ְמלִ יכּו עַ ם‪-‬הָ ֶ‬ ‫וַּיִ ְק ְׁשרּו עַ בְ דֵ י‪ָ-‬אמוֹן‪ ,‬עָ לָיו; וַּיָ ִמיתּו אֶ ת‪-‬הַ ּמֶ לְֶך‪ּ ,‬בְ בֵ יתוֹ‪ .‬כד וַּיַ ְך‪ ,‬עַ ם‪-‬הָ ֶ‬
‫ל‪ּ-‬ד ֶרְך ָּדוִ ד ָאבִ יו‪,‬‬
‫ירּוׁש ִ ָלם; וְ ֵׁשם ִאּמוֹ‪ ,‬יְ ִדידָ ה בַ ת‪-‬עֲדָ יָה ִמּבָ צְ ַקת‪ .‬ב וַּיַ עַ ׂש הַ ּיָ ָׁשר‪ּ ,‬בְ עֵ ינֵי יְ הוָה; וַּיֵ לְֶך‪ּ ,‬בְ כָ ֶ‬ ‫ָ‬ ‫ֹלׁשים וְ ַאחַ ת ָׁשנָה‪ ,‬מָ לְַך ּבִ‬ ‫ּוׁש ִ‬ ‫ֹאׁשּיָ הּו בְ מָ לְ כוֹ‪ְ ,‬‬‫מנֶה ָׁשנָה‪ ,‬י ִ‬ ‫ן‪ׁ-‬ש ֹ‬‫ּבֶ ְ‬ ‫מציאת "הספר‬
‫ּוׂשמֹאול‪.‬‬ ‫ֹלא‪-‬סר‪ ,‬י ִָמין ְ‬ ‫ָ‬ ‫וְ‬ ‫האבוד" על ידי‬
‫יאשיהו עולה למלוכה בגיל ‪ 8‬ומולך ‪ 31‬שנים‪ .‬הוא טוב בעיני ה'‪,‬‬ ‫יאשיהו‪-‬‬
‫ל‪-‬חלְ ִקּיָ הּו ַהּכֹהֵ ן הַ ּגָדוֹל‪ ,‬וְ י ֵַּתם‬ ‫ן‪-‬מׁשֻ ּלָם‪ ,‬הַ ּסֹפֵ ר‪ּ ,‬בֵ ית יְ הוָה‪ ,‬לֵאמֹר‪ .‬ד ֲעלֵה‪ ,‬אֶ ִ‬ ‫ת‪ׁ-‬שפָ ן ּבֶ ן‪-‬אֲ צַ לְ יָהּו בֶ ְ‬ ‫ָ‬ ‫ֹאׁשּיָ הּו; ָׁשלַח הַ ּמֶ לְֶך אֶ‬
‫מנֶה עֶ ְׂש ֵרה ָׁשנָה‪ ,‬לַּמֶ לְֶך‪ ,‬י ִ‬ ‫וַיְ ִהי‪ּ ,‬בִ ְׁש ֹ‬ ‫פרק כב'‬
‫ָאספּו ׁש ְֹמ ֵרי הַ ַּסף‪ ,‬מֵ אֵ ת הָ עָ ם‪.‬‬ ‫אֶ ת‪-‬הַ ּכֶ ֶסף‪ ,‬הַ ּמּובָ א ּבֵ ית יְ הוָה‪--‬אֲ ֶׁשר ְ‬
‫‪ 18‬שנה מאז שהתחיל למלוך שולח יאשיהו את שפן בן אצליהו לבית המקדש לחלקיהו הכוהן לבקש את כל הכסף של התרומות למקדש על מנת לשפץ את בית‬
‫המקדש‪.‬‬
‫ל‪ׁ-‬שפָ ן‪ ,‬וַּיִ ְק ָראֵ הּו‪.‬‬
‫ָ‬ ‫אתי‪ּ ,‬בְ בֵ ית יְ הוָה; וַּיִ ֵּתן ִחלְ ִקּיָ ה אֶ ת‪-‬הַ ּסֵ פֶ ר אֶ‬ ‫ל‪ׁ-‬שפָ ן הַ ּסֹפֵ ר‪ ,‬סֵ פֶ ר הַ ּתו ָֹרה מָ צָ ִ‬ ‫ַוּיֹאמֶ ר ִחלְ ִקּיָ הּו הַ ּכֹהֵ ן הַ ּגָדוֹל‪ ,‬עַ ָ‬
‫במהלך השיפוץ מוצא חלקיהו את ספר התורה המקורי שכתב משה ונותן אותו לשפן‪.‬‬
‫ת‪ּ-‬דבְ ֵרי ֵספֶ ר הַ ּתו ָֹרה; וַּיִ ְק ַרע‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬בְ ג ָָדיו‪.‬‬ ‫וַּיַ ּגֵד ָׁשפָ ן הַ ּסֹפֵ ר‪ ,‬לַּמֶ לְֶך לֵאמֹר‪ ,‬סֵ פֶ ר נָתַ ן לִ י‪ִ ,‬חלְ ִקּיָ ה הַ ּכֹהֵ ן; וַּיִ ְק ָראֵ הּו ָׁשפָ ן‪ ,‬לִ ְפנֵי הַ ּמֶ לְֶך‪ .‬יא וַיְ ִהי ּכִ ְׁשמֹעַ הַ ּמֶ לְֶך‪ ,‬אֶ ִ‬
‫שפן קורא את הספר למלך והדברים שמה חמורים מאוד‪ ,‬ולמעשה מבין שהם לא הולכים בדרך ה'‪ ,‬הוא מתאבל קורע את בגדיו‪.‬‬
‫ֹלא‪ׁ-‬ש ְמעּו אֲ בֹתֵ ינּו‬
‫ָ‬ ‫ר‪-‬היא נִ ּצְ תָ ה בָ נּו‪ ,‬עַ ל אֲ ֶׁשר‬ ‫ל‪ּ-‬דבְ ֵרי הַ ּסֵ פֶ ר הַ ּנִ ְמצָ א‪ ,‬הַ ּזֶה‪ּ :‬כִ י‪-‬גְ דוֹלָה חֲ מַ ת יְ הוָה‪ ,‬אֲ ֶׁש ִ‬ ‫לְ כּו ִד ְרׁשּו אֶ ת‪-‬יְ הוָה ּבַ ע ֲִדי ּובְ עַ ד‪-‬הָ עָ ם‪ּ ,‬ובְ עַ ד ּכָ ל‪-‬יְ הּודָ ה‪ ,‬עַ ִ‬
‫ל‪ּ-‬דבְ ֵרי הַ ּסֵ פֶ ר הַ ּזֶה‪ַ ,‬לעֲׂשוֹת ּכְ כָ ל‪-‬הַ ּכָ תּוב עָ לֵינּו‪.‬‬ ‫עַ ִ‬
‫מצווה מחלקיה‪ ,‬מאחיקם בן שפן‪ ,‬עכבור בן מיכיה ומשפן ללכת להתחנן ולבקש סליחה מה' על החטא כי הוא כועס אליהם‪.‬‬
‫ירּוׁש ִ ַלם‪ּ ,‬בַ ִּמ ְׁשנֶה; וַיְ דַ ּבְ רּו‪ ,‬אֵ לֶיהָ ‪ .‬טו ַוּתֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם‪ּ ,‬כֹה‪ָ-‬אמַ ר יְ הוָה אֱ ֹלהֵ י‬ ‫ָ‬ ‫ן‪ּ-‬ת ְקוָה ּבֶ ן‪-‬חַ ְרחַ ס ׁשֹמֵ ר הַ ּבְ ג ִָדים‪ ,‬וְ ִהיא י ֶֹׁשבֶ ת ּבִ‬ ‫אֶ ל‪-‬חֻ לְ ּדָ ה הַ ּנְ בִ יָאה אֵ ֶׁשת ַׁשּלֻם ּבֶ ִ‬
‫הּודה‪ .‬יז‬ ‫ל‪ּ-‬דבְ ֵרי ַה ֵּספֶ ר‪ ,‬אֲ ֶׁשר ָק ָרא מֶ לְֶך יְ ָ‬ ‫ר‪ׁ-‬שלַח אֶ ְתכֶ ם אֵ לָי‪ .‬טז ּכֹה ָאמַ ר יְ הוָה‪ִ ,‬הנְ נִ י מֵ בִ יא ָרעָ ה אֶ ל‪-‬הַ ּמָ קוֹם הַ ּזֶה וְ עַ ל‪-‬י ְֹׁשבָ יו‪--‬אֵ ת ּכָ ִ‬ ‫יִ ְׂש ָראֵ ל‪ִ :‬א ְמרּו ל ִָאיׁש‪ ,‬אֲ ֶׁש ָ‬
 ‫ֲׂשה יְ דֵ יהֶ ם‬‫ֵאֹלהים אֲ חֵ ִרים‪ ,‬לְ מַ עַ ן הַ כְ עִ יסֵ נִ י‪ּ ,‬בְ כֹל מַ ע ֵ‬ ‫ַּתחַ ת אֲ ֶׁשר ֲעזָבּונִ י‪ ,‬וַיְ ַק ְּטרּו ל ִ‬
‫הם הולכים לחולדה הנביאה והיא אומרת להם שה' הולך להביא רע על הממלכה כמו שכתוב בספר שהמלך קרא‪ ,‬בגלל שבני ישראל חטאו‪.‬‬
‫יַעַ ן ַרְך‪-‬לְ בָ בְ ָך ו ִַּתּכָ נַע ִמ ְּפנֵי יְ הוָה‪ּ ,‬בְ ָׁש ְמעֲָך אֲ ֶׁשר ִּדּבַ ְר ִּתי עַ ל‪-‬הַ ּמָ קוֹם הַ ּזֶה וְ עַ ל‪-‬י ְֹׁשבָ יו לִ ְהיוֹת לְ ַׁשּמָ ה וְ לִ ְק ָללָה‪ ,‬ו ִַּת ְק ַרע אֶ ת‪ּ-‬בְ ג ֶָדיָך‪ ,‬ו ִַּתבְ ּכֶ ה לְ פָ נָי; וְ גַם ָאנֹכִ י ָׁשמַ עְ ִּתי‪,‬‬
‫נְ אֻ ם‪-‬יְ הוָה‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬ה' מבקש מהמלך לקרוע את הבגדים שלו ולבכות לפניו‪ ,‬ה' שמע את התחנונים לכן יאשיהו המלך ימשיך לחיות ולא יראה את כל הרע שכתוב בספר‪.‬‬
‫ַאספּו אֵ לָיו‪ּ ,‬כָ ל‪-‬זִ ְקנֵי יְ הּודָ ה‬ ‫וַּיִ ְׁשלַח‪ ,‬הַ ּמֶ לְֶך; וַּיַ ְ‬ ‫הרפורמה של‬
‫ל‪-‬איׁש יְ הּודָ ה‬ ‫ירּוׁש ִ ָלם‪ .‬ב וַּיַ עַ ל הַ ּמֶ לְֶך ּבֵ ית‪-‬יְ הוָה וְ כָ ִ‬ ‫ָ‬ ‫וִ‬ ‫יאשיהו מותו‬
‫יאים‪,‬‬ ‫רּוׁש ִ ַלם ִאּתוֹ‪ ,‬וְ הַ ּכֹהֲ נִ ים וְ הַ ּנְ בִ ִ‬
‫וְ כָ ל‪-‬י ְֹׁשבֵ י יְ ָ‬ ‫וכיבוש על ידי‬
‫וְ כָ ל‪-‬הָ עָ ם‪ ,‬לְ ִמ ָּקטֹן וְ עַ ד‪ּ-‬גָדוֹל; וַּיִ ְק ָרא בְ ָאזְ נֵיהֶ ם‪,‬‬ ‫המצרים‪-‬‬
‫ל‪ּ-‬דבְ ֵרי סֵ פֶ ר הַ ּבְ ִרית‪ ,‬הַ ּנִ ְמצָ א‪ּ ,‬בְ בֵ ית יְ הוָה‬ ‫אֶ ת‪ּ-‬כָ ִ‬ ‫פרק כג'‬
‫יאשיהו אוסף את העם מספר להם על החטאים‬
‫הגדולים שביצעו בכך שלא הכירו את דברי ספר‬
‫התורה במשך כל דברי המלוכה על כן‪ ,‬ה' מעניש‬
‫אותם‪.‬‬
‫וַּיִ כְ רֹת אֶ ת‪-‬הַ ּבְ ִרית לִ ְפנֵי יְ הוָה‪ָ ,‬ללֶכֶ ת ַאחַ ר יְ הוָה‬
‫וְ לִ ְׁשמֹר ִמצְוֺ תָ יו וְ אֶ ת‪-‬עֵ ְדוֺתָ יו וְ אֶ ת‪-‬חֻ ּקֹתָ יו ּבְ כָ ל‪-‬לֵב‬
‫ת‪ּ-‬דבְ ֵרי הַ ּבְ ִרית הַ ּזֹאת‪,‬‬ ‫ּובְ כָ ל‪-‬נֶפֶ ׁש‪ ,‬לְ הָ ִקים אֶ ִ‬
‫הַ ּכְ תֻ בִ ים עַ ל‪-‬הַ ּסֵ פֶ ר הַ ּזֶה; וַּיַ ֲעמֹד ּכָ ל‪-‬הָ עָ ם‪ּ ,‬בַ ּבְ ִרית‬
‫יאשיהו מחליט לפתוח ברפורמה דתית כדי לנסות‬
‫להציל את הממלכה‪.‬‬
‫לְ הוֹצִ יא מֵ הֵ יכַ ל יְ הוָה‪ ,‬אֵ ת ּכָ ל‪-‬הַ ּכֵלִ ים הָ עֲׂשּויִ ם לַּבַ עַ ל‬
‫וְ לָאֲ ֵׁש ָרה ּולְ כֹל צְ בָ א הַ ָּׁשמָ יִ ם; וַּיִ ְׂש ְרפֵ ם ִמחּוץ‬
‫ירּוׁש ִ ַלם‪ּ ,‬בְ ַׁש ְדמוֹת ִק ְדרוֹן‪ ,‬וְ נ ָָׂשא אֶ ת‪-‬עֲפָ ָרם‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫לִ‬
‫ּבֵ ית‪-‬אֵ ל‬
‫לכן הוא הורס את כל הפסלים והאלילים שיש‬
‫במקדש וביהודה‬
‫וְ ִה ְׁשּבִ ית אֶ ת‪-‬הַ ּכְ מָ ִרים‪ ,‬אֲ ֶׁשר נ ְָתנּו מַ לְ כֵ י יְ הּודָ ה‪,‬‬
‫רּוׁש ִ ָלם;‬
‫ּומ ִסּבֵ י יְ ָ‬ ‫וַיְ ַקּטֵ ר ּבַ ּבָ מוֹת ּבְ עָ ֵרי יְ הּודָ ה‪ְ ,‬‬
‫וְ אֶ ת‪-‬הַ ְמ ַק ְּט ִרים לַּבַ עַ ל‪ ,‬ל ֶַּׁשמֶ ׁש וְ לַּיָ ֵרחַ וְ לַּמַ ּזָלוֹת‪ּ ,‬ולְ כֹל‪,‬‬
‫צְ בָ א הַ ָּׁשמָ יִ ם‪ .‬ו ַוּיֹצֵ א אֶ ת‪-‬הָ אֲ ֵׁש ָרה ִמּבֵ ית יְ הוָה ִמחּוץ‬
‫ירּוׁש ִ ַלם‬
‫ָ‬ ‫לִ‬
‫ולא רק זה הוא גם פונה מחוץ לשטחי יהודה‪ ,‬לשאר‬
‫שטחי ישראל ולבית אל בה ירובעם הניח מקדש‬
‫אלילים‪,‬‬
 ‫וַּיִ ּתֹץ אֶ ת‪ּ-‬בָ ֵּתי הַ ְּקדֵ ִׁשים‪ ,‬אֲ ֶׁשר ּבְ בֵ ית יְ הוָה‪ :‬אֲ ֶׁשר‬
‫הַ ּנ ִָׁשים‪ ,‬א ְֹרגוֹת ָׁשם ּבָ ִּתים‪--‬לָאֲ ֵׁש ָרה‪ .‬ח וַּיָ בֵ א‬
‫אֶ ת‪ּ-‬כָ ל‪-‬הַ ּכֹהֲ נִ ים‪ ,‬מֵ עָ ֵרי יְ הּודָ ה‪ ,‬וַיְ ַטּמֵ א אֶ ת‪-‬הַ ּבָ מוֹת‬
‫רּו‪ׁ-‬שּמָ ה הַ ּכֹהֲ נִ ים‪ִ ,‬מּגֶבַ ע עַ ד‪ּ-‬בְ אֵ ר ָׁשבַ ע;‬ ‫ָ‬ ‫אֲ ֶׁשר ִק ְּט‬
‫וְ נָתַ ץ אֶ ת‪ּ-‬בָ מוֹת הַ ְּׁשעָ ִרים‪ ,‬אֲ ֶׁשר‪ּ-‬פֶ תַ ח ַׁשעַ ר יְ הוֹׁשֻ עַ‬
‫ל‪ׂ-‬שמֹאול ִאיׁש‪ּ ,‬בְ ַׁשעַ ר הָ עִ יר‪.‬‬ ‫ַׂשר‪-‬הָ עִ יר‪ ,‬אֲ ֶׁשר‪-‬עַ ְ‬
‫הוא אוסף את כל הפסלים‪ ,‬שורף אותם והורג את‬
‫כל הכוהנים שחטאו בזבחים שלהם ומטאמה את כל‬
‫הזבחים שנתן המלך להקרבת קורבנות‪ .‬הוא שובר‬
‫את כל הבמות ומנתץ את כל המקדשים‪,‬‬
‫ר‪ׁ-‬שם ּבָ הָ ר‪,‬‬ ‫ֹאׁשּיָ הּו‪ ,‬וַּיַ ְרא אֶ ת‪-‬הַ ְּקבָ ִרים אֲ ֶׁש ָ‬ ‫וַּיִ פֶ ן י ִ‬
‫וַּיִ ְׁשלַח וַּיִ ַּקח אֶ ת‪-‬הָ עֲצָ מוֹת ִמן‪-‬הַ ְּקבָ ִרים‪ ,‬וַּיִ ְׂשרֹף‬
‫עַ ל‪-‬הַ ִּמזְ ּבֵ חַ וַיְ ַט ְּמאֵ הּו‪ּ--‬כִ ְדבַ ר יְ הוָה‪ ,‬אֲ ֶׁשר ָק ָרא ִאיׁש‬
‫ֹלהים‪ ,‬אֲ ֶׁשר ָק ָרא‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ ְּדבָ ִרים הָ אֵ ּלֶה‪ .‬יז‬ ‫הָ אֱ ִ‬
‫ֹאמרּו אֵ לָיו‬ ‫ַוּיֹאמֶ ר‪--‬מָ ה הַ ּצִ ּיּון הַ ּלָז‪ ,‬אֲ ֶׁשר אֲ נִ י רֹאֶ ה; ַוּי ְ‬
‫ֹלהים אֲ ֶׁשר‪ּ-‬בָ א‬ ‫ַאנְ ֵׁשי הָ עִ יר‪ ,‬הַ ֶּקבֶ ר ִאיׁש‪-‬הָ אֱ ִ‬
‫ִמיהּודָ ה‪ ,‬וַּיִ ְק ָרא אֶ ת‪-‬הַ ְּדבָ ִרים הָ אֵ ּלֶה אֲ ֶׁשר עָ ִׂשיתָ ‪ ,‬עַ ל‬
‫הַ ִּמזְ ּבַ ח ּבֵ ית‪-‬אֵ ל‪ .‬יח ַוּיֹאמֶ ר הַ ּנִ יחּו לוֹ‪ִ ,‬איׁש ַאל‪ָ -‬ינַע‬
‫עַ צְ מוֹתָ יו; וַיְ מַ ּלְ טּו‪ ,‬עַ צְ מוֹתָ יו‪--‬אֵ ת עַ צְ מוֹת הַ ּנָבִ יא‪,‬‬
‫אֲ ֶׁשר‪ּ-‬בָ א ִמּׁש ְֹמרוֹן‪.‬‬
‫שובר את המצבות‪ ,‬שורף את עצמות ירובעם על‬
‫המזבח‪.‬‬
‫וַיְ צַ ו הַ ּמֶ לְֶך‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬כָ ל‪-‬הָ עָ ם לֵאמֹר‪ ,‬עֲׂשּו פֶ ַסח‪ ,‬לַיהוָה‬
‫אֱ ֹלהֵ יכֶ ם‪ּ--‬כַ ּכָ תּוב‪ ,‬עַ ל סֵ פֶ ר הַ ּבְ ִרית הַ ּזֶה‪ .‬כב ּכִ י ֹלא‬
‫ֲׂשה‪ּ ,‬כַ ּפֶ ַסח הַ ּזֶה‪ִ ,‬מימֵ י הַ ּׁש ְֹפ ִטים‪ ,‬אֲ ֶׁשר ָׁש ְפטּו‬ ‫ַנע ָ‬
‫אֶ ת‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל; וְ כֹל‪ ,‬יְ מֵ י מַ לְ כֵ י יִ ְׂש ָראֵ ל‪ּ--‬ומַ לְ כֵ י יְ הּודָ ה‪.‬‬
‫ֹאׁשּיָ הּו‪:‬‬
‫מנֶה עֶ ְׂש ֵרה ָׁשנָה‪ ,‬לַּמֶ לְֶך‪ ,‬י ִ‬ ‫כג ּכִ י‪ִ ,‬אם‪ּ-‬בִ ְׁש ֹ‬
‫ירּוׁש ִ ָלם‪.‬‬
‫ָ‬ ‫ֲׂשה הַ ּפֶ ַסח הַ ּזֶה‪ ,‬לַיהוָה‪ּ--‬בִ‬ ‫ַנע ָ‬
‫לאחר כל אלה‪ ,‬הוא מצווה לערוך פסח בפעם‬
‫הראשונה מאז השופטים‬
‫ת‪ּ-‬דבְ ֵרי הַ ּתו ָֹרה‪ ,‬הַ ּכְ תֻ בִ ים עַ ל‪-‬הַ ּסֵ פֶ ר‪,‬‬ ‫לְ מַ עַ ן הָ ִקים אֶ ִ‬
‫אֲ ֶׁשר מָ צָ א ִחלְ ִקּיָ הּו הַ ּכֹהֵ ן‪ּ ,‬בֵ ית יְ הוָה‪ .‬כה וְ כָ מֹהּו‬
‫ר‪ׁ-‬שב אֶ ל‪-‬יְ הוָה ּבְ כָ ל‪-‬לְ בָ בוֹ‬ ‫ֹלא‪-‬הָ יָה לְ פָ נָיו מֶ לְֶך‪ ,‬אֲ ֶׁש ָ‬
‫ל‪-‬מאֹדוֹ‬‫ּובְ כָ ל‪-‬נ ְַפׁשוֹ ּובְ כָ ְ‬
 ‫מצורף דברי הלל ליאשיהו על כך שהיה מאמין גדול‬
‫בה'‪.‬‬
‫ֹלא‪ׁ-‬שב יְ הוָה‪ ,‬מֵ חֲ רוֹן אַ ּפוֹ הַ ּגָדוֹל‪ ,‬אֲ ֶׁשר‪-‬חָ ָרה אַ ּפוֹ‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫אַ ְך‬
‫ּבִ יהּודָ ה‪--‬עַ ל‪ּ ,‬כָ ל‪-‬הַ ּכְ עָ ִסים‪ ,‬אֲ ֶׁשר ִהכְ עִ יסוֹ‪ְ ,‬מנ ֶַּׁשה‪.‬‬
‫ָאסיר מֵ עַ ל ּפָ נַי‪,‬‬ ‫כז ַוּיֹאמֶ ר יְ הוָה‪ּ ,‬גַם אֶ ת‪-‬יְ הּודָ ה ִ‬
‫ַאס ִּתי אֶ ת‪-‬הָ עִ יר‬ ‫ּכַ אֲ ֶׁשר הֲ ִסר ִֹתי‪ ,‬אֶ ת‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל; ּומָ ְ‬
‫רּוׁש ִ ַלם‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬הַ ּבַ יִ ת‪ ,‬אֲ ֶׁשר‬‫הַ ּזֹאת אֲ ֶׁשר‪ּ-‬בָ חַ ְר ִּתי‪ ,‬אֶ ת‪-‬יְ ָ‬
‫ָאמַ ְר ִּתי יִ ְהיֶה ְׁש ִמי ָׁשם‪.‬‬
‫למרות זאת‪ ,‬ה' לא סולח ונשבע להשמיד את יהודה‪.‬‬
‫ְֶך‪-‬מצְ ַריִ ם‪ ,‬עַ ל‪-‬מֶ לְֶך‬ ‫ּבְ יָמָ יו עָ לָה פַ ְרעֹה נְ כֹה מֶ ל ִ‬
‫ֹאׁשּיָ הּו‪,‬‬
‫ר‪ּ-‬פ ָרת; וַּיֵ לְֶך הַ ּמֶ לְֶך י ִ‬‫אַ ּׁשּור‪--‬עַ ל‪-‬נְ הַ ְ‬
‫לִ ְק ָראתוֹ‪ ,‬וַיְ ִמיתֵ הּו ּבִ ְמגִ ּדוֹ‪ּ ,‬כִ ְראֹתוֹ אֹתוֹ‪ .‬ל וַּיַ ְרּכִ בֻהּו‬
‫רּוׁש ִ ַלם‪ ,‬וַּיִ ְקּבְ רֻ הּו‬
‫עֲבָ דָ יו מֵ ת‪ִ ,‬מ ְּמגִ ּדוֹ‪ ,‬וַיְ בִ אֻ הּו יְ ָ‬
‫ּבִ ְקב ָֻרתוֹ‬
‫בימים האלה‪ ,‬פרעה נחה מלך מצרים עלה למלחמה‬
‫על אשור‪ ,‬יאשיהו ניסה לעצור אותו ובמגידו הוא‬
‫נהרג‪ ,‬נקבר בירושלים‪.‬‬
‫ֹלׁשה‬
‫ּוׁש ָ‬ ‫ּבֶ ן‪-‬עֶ ְׂש ִרים וְ ָׁשֹלׁש ָׁשנָה‪ ,‬יְ הוָֹאחָ ז ּבְ מָ לְ כוֹ‪ְ ,‬‬
‫מּוטל‬
‫ירּוׁש ִ ָלם; וְ ֵׁשם ִאּמוֹ‪ ,‬חֲ ַ‬ ‫ָ‬ ‫חֳ דָ ִׁשים‪ ,‬מָ לְַך ּבִ‬
‫ּבַ ת‪-‬יִ ְר ְמיָהּו ִמּלִ בְ נָה‪ .‬לב וַּיַ עַ ׂש הָ ַרע‪ּ ,‬בְ עֵ ינֵי יְ הוָה‪ּ ,‬כְ כֹל‬
‫אֲ ֶׁשר‪-‬עָ ׂשּו‪ ,‬אֲ בֹתָ יו‪.‬‬
‫יהואחז בנו נמשח למלך ועושה הרע בעיני ה'‪,‬‬
‫ַאס ֵרהּו פַ ְרעֹה נְ כֹה בְ ִרבְ לָה ּבְ אֶ ֶרץ חֲ מָ ת‪ ,‬במלך‬ ‫וַּיַ ְ‬
‫ָארץ‪ ,‬מֵ ָאה‬ ‫ירּוׁש ִ ָלם; וַּיִ ֶּתן‪ֹ -‬ענֶׁש‪ ,‬עַ ל‪-‬הָ ֶ‬ ‫ָ‬ ‫(מ ְּמֹלְך) ּבִ‬ ‫ִ‬
‫כִ ּכַ ר‪ּ-‬כֶ ֶסף‪ ,‬וְ כִ ּכַ ר זָהָ ב‬
‫פרעה תופס אותו ומוסר אותו‪ ,‬מעניש וכונס את‬
‫יהודה בכסף גדול‪.‬‬
‫ֹאׁשּיָ הּו‪ַּ ,‬תחַ ת‬ ‫ּיַ ְמלְֵך ּפַ ְרעֹה נְ כֹה אֶ ת‪-‬אֶ לְ י ִָקים ּבֶ ן‪-‬י ִ‬
‫ת‪ׁ-‬שמוֹ‪ ,‬יְ הוֹי ִָקים;‬ ‫ְ‬ ‫ֹאׁשּיָ הּו ָאבִ יו‪ ,‬וַּיַ ּסֵ ב אֶ‬ ‫י ִ‬
‫וְ אֶ ת‪-‬יְ הוָֹאחָ ז ל ַָקח‪ ,‬וַּיָ בֹא ִמצְ ַריִ ם וַּיָ מָ ת ָׁשם‬
‫פרעה נחה ממליך את אליקים בן יאשיהו אחיו של‬
‫יהואחז במקומו ומשנה את שמו ליהויקים‪ .‬יהואחז‬
‫נלקח למצרים שם הוא מת‬
‫ּבֶ ן‪-‬עֶ ְׂש ִרים וְ חָ מֵ ׁש ָׁשנָה‪ ,‬יְ הוֹי ִָקים ּבְ מָ לְ כוֹ‪ ,‬וְ ַאחַ ת‬
 ‫ירּוׁש ִ ָלם; וְ ֵׁשם ִאּמוֹ‪ ,‬זבידה‬ ‫ָ‬ ‫עֶ ְׂש ֵרה ָׁשנָה‪ ,‬מָ לְַך ּבִ‬
‫ת‪ּ-‬פדָ יָה ִמן‪-‬רּומָ ה‪ .‬לז וַּיַ עַ ׂש הָ ַרע‪ּ ,‬בְ עֵ ינֵי‬ ‫(זְ בּוּדָ ה) בַ ְ‬
‫יְ הוָה‪ּ ,‬כְ כֹל אֲ ֶׁשר‪-‬עָ ׂשּו‪ ,‬אֲ בֹתָ יו‪.‬‬
‫יהויקים משלם לפרעה את המיסים דרך כספי העם‬
‫ויהויקים מולך במשך ‪ 11‬שנים ועושה הרע בעיני ה'‪.‬‬
‫ּבְ יָמָ יו עָ לָה‪ ,‬נְ בֻכַ ְדנֶאּצַ ר מֶ לְֶך ּבָ בֶ ל; וַיְ ִהי‪-‬לוֹ יְ הוֹי ִָקים‬ ‫מרד יהויקים‬
‫עֶ בֶ ד ָׁשֹלׁש ָׁשנִ ים‪ ,‬וַּיָ ָׁשב וַּיִ ְמ ָרד‪ּ-‬בוֹ‪ .‬ב וַיְ ַׁשּלַח יְ הוָה ּבוֹ‬ ‫בבבל כיבוש‬
‫אֶ ת‪ּ-‬גְ דּודֵ י כַ ְׂש ִּדים וְ אֶ ת‪ּ-‬גְ דּודֵ י אֲ ָרם וְ אֵ ת ּגְ דּודֵ י מוָֹאב‪,‬‬ ‫והגליית יהויכין‬
‫וְ אֵ ת ּגְ דּודֵ י בְ נֵי‪-‬עַ ּמוֹן‪ ,‬וַיְ ַׁשּלְ חֵ ם ּבִ יהּודָ ה‪ ,‬לְ הַ אֲ בִ ידוֹ‬ ‫והמלכת‬
‫נבוכדנצר מלך בבל כובש את יהודה‪ ,‬ומכריח את‬ ‫צדקיהו‪-‬‬
‫יהויקים לשלם לו מיסים‪ .‬יהויקים מורד בו‬ ‫פרק כד'‬
‫ונבוכדנצר יוצא לכבוש אותו‪.‬‬
‫וַּיִ ְׁשּכַ ב יְ הוֹי ִָקים‪ ,‬עִ ם‪-‬אֲ בֹתָ יו; וַּיִ ְמֹלְך יְ הוֹיָכִ ין ּבְ נוֹ‪,‬‬
‫ַּת ְח ָּתיו‪ .‬ז וְ ֹלא‪-‬ה ִֹסיף עוֹד מֶ לְֶך ִמצְ ַריִ ם‪ ,‬לָצֵ את‬
‫ַארצוֹ‪ּ :‬כִ י‪-‬ל ַָקח מֶ לְֶך ּבָ בֶ ל‪ִ ,‬מּנַחַ ל ִמצְ ַריִ ם‬ ‫מֵ ְ‬
‫ר‪ּ-‬פ ָרת‪ּ ,‬כֹל אֲ ֶׁשר הָ יְ תָ ה‪ ,‬לְ מֶ לְֶך ִמצְ ָריִ ם‪.‬‬ ‫עַ ד‪-‬נְ הַ ְ‬
‫יהויקים נפטר ויהויכין בנו עולה במקומו‪ ,‬יהויקים‬
‫שנסמך על ירושלים לפני מותו נאלץ לוותר על‬
‫העזרה ממנו מכיוון שמצרים מפסידה לבבל‬
‫במלחמות ולמעשה יהויכין נשאר ללא הגנה‪.‬‬
‫ֹלׁשה‬‫ּוׁש ָ‬‫מנֶה עֶ ְׂש ֵרה ָׁשנָה‪ ,‬יְ הוֹיָכִ ין ּבְ מָ לְ כוֹ‪ְ ,‬‬ ‫ן‪ׁ-‬ש ֹ‬
‫ּבֶ ְ‬
‫ירּוׁש ִ ָלם; וְ ֵׁשם ִאּמוֹ‪ ,‬נְ חֻ ְׁש ָּתא‬
‫ָ‬ ‫חֳ דָ ִׁשים‪ ,‬מָ לְַך ּבִ‬
‫ירּוׁש ִ ָלם‪ .‬ט וַּיַ עַ ׂש הָ ַרע‪ּ ,‬בְ עֵ ינֵי יְ הוָה‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫בַ ת‪-‬אֶ לְ נָתָ ן ִמ‬
‫ּכְ כֹל אֲ ֶׁשר‪-‬עָ ָׂשה‪ָ ,‬אבִ יו‪.‬‬
‫יהויכין בן ‪ 18‬במלכו‪ ,‬מלך רק ‪ 3‬חודשים ועשה את‬
‫הרע בעיני ה'‪.‬‬
‫וַּיוֹצֵ א ִמ ָּׁשם‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬כָ ל‪-‬אוֹצְ רוֹת ּבֵ ית יְ הוָה‪ ,‬וְ אוֹצְ רוֹת‪,‬‬
‫ּבֵ ית הַ ּמֶ לְֶך; וַיְ ַקּצֵ ץ אֶ ת‪ּ-‬כָ ל‪ּ-‬כְ לֵי הַ ּזָהָ ב‪ ,‬אֲ ֶׁשר עָ ָׂשה‬
‫ְׁשֹלמֹה מֶ לְֶך‪-‬יִ ְׂש ָראֵ ל ּבְ הֵ יכַ ל יְ הוָה‪ּ ,‬כַ אֲ ֶׁשר‪ִּ ,‬דּבֶ ר יְ הוָה‪.‬‬
‫רּוׁש ִ ַלם וְ אֶ ת‪ּ-‬כָ ל‪-‬הַ ָּׂש ִרים וְ אֵ ת‬ ‫יד וְ ִהגְ לָה אֶ ת‪ּ-‬כָ ל‪-‬יְ ָ‬
‫ֲׂש ֶרת) אֲ ל ִָפים ּגוֹלֶה‪,‬‬ ‫ּכָ ל‪ּ-‬גִ ּבו ֵֹרי הַ חַ יִ ל‪ ,‬עשרה (ע ֶ‬
‫וְ כָ ל‪-‬הֶ חָ ָרׁש‪ ,‬וְ הַ ּמַ ְסּגֵר‪ֹ :‬לא נִ ְׁשַאר‪ ,‬זּולַת ּדַ ּלַת‬
‫ָארץ‪.‬‬
‫עַ ם‪-‬הָ ֶ‬
‫נבוכדנצר עולה על העיר ומכניע את יהויכין ומגלה‬
 ‫אותו יחד עם כל השרים שלו וכל הקצינים שלו‪ ,‬וכל‬
‫אנשי המלאכה שלו‪.‬‬
‫וַּיֶ גֶל אֶ ת‪-‬יְ הוֹיָכִ ין‪ּ ,‬בָ בֶ לָה; וְ אֶ ת‪-‬אֵ ם הַ ּמֶ לְֶך וְ אֶ ת‪-‬נְ ֵׁשי‬
‫ָארץ‪ ,‬הוֹלִ יְך‬ ‫יסיו‪ ,‬וְ אֵ ת אולי (אֵ ילֵי) הָ ֶ‬ ‫ת‪-‬ס ִר ָ‬‫ָ‬ ‫הַ ּמֶ לְֶך וְ אֶ‬
‫ירּוׁש ִ ַלם‪ּ ,‬בָ בֶ לָה‪ .‬טז וְ אֵ ת ּכָ ל‪ַ-‬אנְ ֵׁשי הַ חַ יִ ל‬ ‫ָ‬ ‫ּגוֹלָה ִמ‬
‫ִׁשבְ עַ ת אֲ ל ִָפים‪ ,‬וְ הֶ חָ ָרׁש וְ הַ ּמַ ְסּגֵר אֶ לֶף‪--‬הַ ּכֹל‪ּ ,‬גִ ּבו ִֹרים‬
‫ע ֵֹׂשי ִמלְ חָ מָ ה; וַיְ בִ יאֵ ם מֶ לְֶך‪ּ-‬בָ בֶ ל ּגוֹלָה‪ּ ,‬בָ בֶ לָה‬
‫למעשה כל האליטה של יהודה מוגלת לבבל וכך‬
‫שודד את בית המקדש‬
‫ּבֶ ן‪-‬עֶ ְׂש ִרים וְ ַאחַ ת ָׁשנָה‪ ,‬צִ ְד ִקּיָ הּו בְ מָ לְ כוֹ‪ ,‬וְ ַאחַ ת עֶ ְׂש ֵרה‬
‫מּוטל)‬
‫ירּוׁש ִ ָלם; וְ ֵׁשם ִאּמוֹ‪ ,‬חמיטל (חֲ ַ‬ ‫ָ‬ ‫ָׁשנָה‪ ,‬מָ לְַך ּבִ‬
‫ּבַ ת‪-‬יִ ְר ְמיָהּו ִמּלִ בְ נָה‪ .‬יט וַּיַ עַ ׂש הָ ַרע‪ּ ,‬בְ עֵ ינֵי יְ הוָה‪ּ ,‬כְ כֹל‬
‫אֲ ֶׁשר‪-‬עָ ָׂשה‪ ,‬יְ הוֹי ִָקים‪ .‬כ ּכִ י עַ ל‪ַ-‬אף יְ הוָה‪ ,‬הָ יְ תָ ה‬
‫ד‪-‬ה ְׁשלִ כוֹ אֹתָ ם‪ ,‬מֵ עַ ל ּפָ נָיו;‬ ‫ירּוׁש ִ ַלם ּובִ יהּודָ ה‪ ,‬עַ ִ‬ ‫ָ‬ ‫בִ‬
‫וַּיִ ְמרֹד צִ ְד ִקּיָ הּו‪ּ ,‬בְ מֶ לְֶך ּבָ בֶ ל‬
‫וממנה את מתניה אחיו של אחי יהויקים‪ ,‬דודו של‬
‫יהויכין למלך כפוף לבבל ומשנה את שמו לצדקיהו‪,‬‬
‫הוא בן ‪ 21‬מולך ‪ 11‬שנים ועושה הרע בעיני ה' וגם‬
‫הוא מחליט למרוד במלך בבל‪.‬‬
‫ו ַָּתבֹא הָ עִ יר‪ּ ,‬בַ ּמָ צוֹר‪ ,‬עַ ד עַ ְׁש ֵּתי עֶ ְׂש ֵרה ָׁשנָה‪ ,‬לַּמֶ לְֶך‬ ‫טרגדיה וחורבן‬
‫צִ ְד ִקּיָ הּו‪ .‬ג ּבְ ִת ְׁשעָ ה ַלחֹדֶ ׁש‪ ,‬וַּיֶ חֱ זַק הָ ָרעָ ב ּבָ עִ יר;‬ ‫יהודה‪-‬‬
‫ָארץ‪ .‬ד ו ִַּתּבָ ַקע הָ עִ יר‪,‬‬ ‫וְ ֹלא‪-‬הָ יָה לֶחֶ ם‪ ,‬לְ עַ ם הָ ֶ‬ ‫פרק כה'‬
‫וְ כָ ל‪ַ-‬אנְ ֵׁשי הַ ִּמלְ חָ מָ ה הַ ּלַיְ לָה ּדֶ ֶרְך ַׁשעַ ר ּבֵ ין הַ ֹחמֹתַ יִ ם‬
‫אֲ ֶׁשר עַ ל‪ּ-‬גַן הַ ּמֶ לְֶך‪ ,‬וְ כַ ְׂש ִּדים עַ ל‪-‬הָ עִ יר‪ָ ,‬סבִ יב; וַּיֵ לְֶך‪,‬‬
‫ּדֶ ֶרְך הָ ע ֲָרבָ ה‪ .‬ה וַּיִ ְר ְּדפּו חֵ יל‪ּ-‬כַ ְׂש ִּדים ַאחַ ר הַ ּמֶ לְֶך‪,‬‬
‫וַּיַ ִּׂשגּו אֹתוֹ ּבְ עַ ְרבוֹת יְ ֵרחוֹ; וְ כָ ל‪-‬חֵ ילוֹ‪ָ --‬נפֹצּו‪ ,‬מֵ עָ לָיו‪ .‬ו‬
‫וַּיִ ְת ְּפׂשּו‪ ,‬אֶ ת‪-‬הַ ּמֶ לְֶך‪ ,‬וַּיַ עֲלּו אֹתוֹ אֶ ל‪-‬מֶ לְֶך ּבָ בֶ ל‪,‬‬
‫ִרבְ לָתָ ה; וַיְ דַ ּבְ רּו ִאּתוֹ‪ִ ,‬מ ְׁשּפָ ט‪ .‬ז וְ אֶ ת‪ּ-‬בְ נֵי‪ ,‬צִ ְד ִקּיָ הּו‪,‬‬
‫ַאס ֵרהּו‬‫ָׁשחֲ טּו‪ ,‬לְ עֵ ינָיו; וְ אֶ ת‪-‬עֵ ינֵי צִ ְד ִקּיָ הּו‪ ,‬עִ ּוֵר‪ ,‬וַּיַ ְ‬
‫ּבַ נְ חֻ ְׁש ַּתיִ ם‪ ,‬וַיְ בִ אֵ הּו ּבָ בֶ ל‪.‬‬
‫שנתיים נבוכדנצר צר על ירושלים עד שהיא רעבה‬
‫ללחם והוא כובש אותה‪ .‬צדקיהו בורח למדבר יחד‬
‫עם עוד לוחמים‪ .‬הוא נתפס ומובא למלך בבל‪ ,‬שם‬
‫שוחטים את בנו מעוורים אותו ומכניסים אותו‬
 ‫לכלא בבל‪.‬‬
‫ְּת ַׁשע‪-‬עֶ ְׂש ֵרה ָׁשנָה‪ ,‬לַּמֶ לְֶך נְ בֻכַ ְדנֶאּצַ ר מֶ לְֶך‪ּ-‬בָ בֶ ל‪ּ :‬בָ א‬
‫רּוׁש ִ ָלם‪ .‬ט‬ ‫ב‪-‬טּבָ ִחים‪ ,‬עֶ בֶ ד מֶ לְֶך‪ּ-‬בָ בֶ ל‪--‬יְ ָ‬ ‫נְ בּוז ְַראֲ דָ ן ַר ַ‬
‫וַּיִ ְׂשרֹף אֶ ת‪ּ-‬בֵ ית‪-‬יְ הוָה‪ ,‬וְ אֶ ת‪ּ-‬בֵ ית הַ ּמֶ לְֶך; וְ אֵ ת‬
‫רּוׁש ִ ַלם וְ אֶ ת‪ּ-‬כָ ל‪ּ-‬בֵ ית ּגָדוֹל‪ָׂ ,‬ש ַרף ּבָ אֵ ׁש‪ .‬י‬ ‫ּכָ ל‪ּ-‬בָ ֵּתי יְ ָ‬
‫רּוׁש ִ ַלם‪ָ ,‬סבִ יב‪--‬נ ְָתצּו ּכָ ל‪-‬חֵ יל ּכַ ְׂש ִּדים‪,‬‬ ‫וְ אֶ ת‪-‬חוֹמֹת יְ ָ‬
‫ב‪-‬טּבָ ִחים‪.‬‬
‫אֲ ֶׁשר ַר ַ‬
‫בשנה ה ‪ 19‬למלכות נבוכדנצר רב הטבחים שלו‬
‫נבוזארדן שורף את בית המקדש ואת כל בתי‬
‫ירושלים‪ ,‬שובר את חומות ירושלים ומגלה את כל‬
‫עם יהודה לבבל‪.‬‬
‫ב‪-‬טּבָ ִחים‪ ,‬לְ כ ְֹר ִמים‪,‬‬ ‫ָארץ‪ִ ,‬ה ְׁש ִאיר ַר ַ‬ ‫ּומּדַ ּלַת הָ ֶ‬‫ִ‬
‫ּולְ יֹגְ בִ ים‪.‬‬
‫הוא לוקח את כל מה שנשאר מבית המקדש לעצמו‬
‫ומשאיר רק חקלאים שיעבדו את הארץ‪.‬‬
‫ת‪ׂ-‬ש ָריָה ּכֹהֵ ן הָ רֹאׁש‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫ב‪-‬טּבָ ִחים‪ ,‬אֶ‬
‫וַּיִ ַּקח ַר ַ‬
‫ֹלׁשת‪ׁ ,‬ש ְֹמ ֵרי הַ ַּסף‪.‬‬ ‫ת‪ׁ-‬ש ֶ‬ ‫ְ‬ ‫וְ אֶ ת‪-‬צְ פַ נְ יָהּו‪ּ ,‬כֹהֵ ן ִמ ְׁשנֶה; וְ אֶ‬
‫ּומן‪-‬הָ עִ יר ל ַָקח ָס ִריס אֶ חָ ד אֲ ֶׁשר‪-‬הּוא פָ ִקיד‬ ‫ִ‬
‫עַ ל‪ַ-‬אנְ ֵׁשי הַ ִּמלְ חָ מָ ה‪ ,‬וַחֲ ִמ ָּׁשה אֲ נ ִָׁשים מֵ רֹאֵ י‬
‫ְפנֵי‪-‬הַ ּמֶ לְֶך אֲ ֶׁשר נִ ְמצְ אּו בָ עִ יר‪ ,‬וְ אֵ ת הַ ּסֹפֵ ר ַׂשר הַ ּצָ בָ א‪,‬‬
‫ָארץ‪,‬‬
‫ָארץ; וְ ִׁש ִּׁשים ִאיׁש מֵ עַ ם הָ ֶ‬ ‫הַ ּמַ צְ ּבִ א אֶ ת‪-‬עַ ם הָ ֶ‬
‫הַ ּנִ ְמצְ ִאים ּבָ עִ יר‪ .‬כ וַּיִ ַּקח אֹתָ ם‪ ,‬נְ בּוז ְַראֲ דָ ן‬
‫ב‪-‬טּבָ ִחים; ַו ֹּילְֶך אֹתָ ם עַ ל‪-‬מֶ לְֶך ּבָ בֶ ל‪ִ ,‬רבְ לָתָ ה‪ .‬כא‬ ‫ַר ַ‬
‫וַּיַ ְך אֹתָ ם מֶ לְֶך ּבָ בֶ ל וַיְ ִמיתֵ ם ּבְ ִרבְ לָה‪ּ ,‬בְ אֶ ֶרץ חֲ מָ ת; וַּיִ גֶל‬
‫ַאדמָ תוֹ‪.‬‬ ‫יְ הּודָ ה‪ ,‬מֵ עַ ל ְ‬
‫רב הטבחים לוקח את כל האנשים החשובים של‬
‫יהודה שנשארו לאחר גלות יהויכין שהם שריה‬
‫הכוהן‪ ,‬צפניהו הכוהן‪ 3 ,‬הפקידים ואת הסריס‪ ,‬את‬
‫הסופר ואת ‪ 60‬אנשי העם החשובים לבבל ומלך בבל‬
‫מוציא אותם להורג‪.‬‬
‫הָ עָ ם‪ ,‬הַ ּנִ ְׁשָאר ּבְ אֶ ֶרץ יְ הּודָ ה‪ ,‬אֲ ֶׁשר ִה ְׁש ִאיר‪,‬‬
‫נְ בּוכַ ְדנֶאּצַ ר מֶ לְֶך ּבָ בֶ ל‪--‬וַּיַ ְפ ֵקד ֲעלֵיהֶ ם‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬גְ דַ לְ יָהּו‬
‫ן‪ׁ-‬שפָ ן‪.‬‬
‫יקם ּבֶ ָ‬ ‫ּבֶ ן‪-‬אֲ ִח ָ‬
‫העם שנשאר בכל זאת ביהודה מפוקח על ידי גדליהו‬
‫בן אחיקם‪ ,‬בן שפן הוא דואג להשיב את כל מי שברח‬
‫למפצה‪.‬‬
‫וַּיִ ָּׁשבַ ע לָהֶ ם ּגְ דַ לְ יָהּו‪ּ ,‬ולְ ַאנְ ֵׁשיהֶ ם‪ַ ,‬וּיֹאמֶ ר לָהֶ ם‪,‬‬
‫ָארץ‪ ,‬וְ עִ בְ דּו‬
‫ַאל‪ּ-‬ת ְיראּו מֵ עַ בְ דֵ י הַ ּכַ ְׂש ִּדים‪ְׁ :‬שבּו בָ ֶ‬
‫ִ‬
‫אֶ ת‪-‬מֶ לְֶך ּבָ בֶ ל‪--‬וְ יִ ַטב לָכֶ ם‬

‫וַיְ ִהי ּבַ חֹדֶ ׁש הַ ְּׁשבִ יעִ י‪ּ ,‬בָ א יִ ְׁשמָ עֵ אל ּבֶ ן‪-‬נְ תַ נְ יָה‬
‫ֲׂש ָרה אֲ נ ִָׁשים ִאּתוֹ‪ ,‬וַּיַ ּכּו‬ ‫יׁשמָ ע ִמּז ֶַרע הַ ְּמלּוכָ ה ַוע ָ‬ ‫ּבֶ ן‪-‬אֱ לִ ָ‬
‫הּודים‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬הַ ּכַ ְׂש ִּדים‪,‬‬ ‫אֶ ת‪ּ-‬גְ דַ לְ יָהּו‪ ,‬וַּיָ מֹת; וְ אֶ ת‪-‬הַ ּיְ ִ‬
‫אֲ ֶׁשר‪-‬הָ יּו ִאּתוֹ‪ּ ,‬בַ ִּמצְ ּפָ ה‬
‫לאחר כמה חודשים ישמעאל בן נתניה שנשאר‬
‫ביהודה רוצח את גדליהו וכל העם שנשאר ביהודה‬
‫בורח ומקים בית במצרים ולמעשה לא נשאר יהודי‬
‫ביהודה‪.‬‬
‫ָׁשבַ ע ָׁשנָה‪ ,‬לְ גָלּות יְ הוֹיָכִ ין‬ ‫ֹלׁשים ו ֶ‬ ‫וַיְ ִהי בִ ְׁש ִ‬
‫מֶ לְֶך‪-‬יְ הּודָ ה‪ּ ,‬בִ ְׁשנֵים עָ ָׂשר חֹדֶ ׁש‪ּ ,‬בְ עֶ ְׂש ִרים וְ ִׁשבְ עָ ה‬
‫ַלחֹדֶ ׁש; נ ָָׂשא אֱ וִ יל ְמרֹדַ ְך מֶ לְֶך ּבָ בֶ ל ּבִ ְׁשנַת מָ לְ כוֹ‪,‬‬
‫ה‪--‬מּבֵ ית ּכֶ לֶא‪ .‬כח‬ ‫ִ‬ ‫אֶ ת‪-‬רֹאׁש יְ הוֹיָכִ ין מֶ לְֶך‪-‬יְ הּודָ‬
‫וַיְ דַ ּבֵ ר ִאּתוֹ‪ ,‬טֹבוֹת; וַּיִ ֵּתן‪ ,‬אֶ ת‪ּ-‬כִ ְסאוֹ‪ ,‬מֵ עַ ל ּכִ ּסֵ א‬
‫הַ ְּמלָכִ ים אֲ ֶׁשר ִאּתוֹ‪ּ ,‬בְ בָ בֶ ל‪ .‬כט וְ ִׁשּנָא‪ ,‬אֵ ת ּבִ גְ דֵ י‬
‫כִ לְ אוֹ; וְ ָאכַ ל לֶחֶ ם ָּת ִמיד לְ פָ נָיו‪ּ ,‬כָ ל‪-‬יְ מֵ י חַ ּיָ יו‪ .‬ל‬
‫וַאֲ רֻ חָ תוֹ‪ ,‬אֲ רֻ חַ ת ָּת ִמיד נִ ְּתנָה‪ּ-‬לוֹ מֵ אֵ ת הַ ּמֶ לְֶך‪--‬‬
‫ְּדבַ ר‪-‬יוֹם ּבְ יוֹמוֹ‪ּ :‬כֹל‪ ,‬יְ מֵ י חַ ּיָ ו‬
‫‪ 37‬שנים אחרי גלות יהויכין אויל מרדך מלך בבל בן‬
‫נבוכדנצר חונן אותו ומעלה אותו להיות איש חשוב‬
‫בממלכה שלו יותר מכל המלכים הנכבשים האחרים‬
‫והוא תמיד היה איש חשוב כל ימי חיו‪.‬‬