‫שלום לכולם‪:‬‬

‫ליקטתי לכם פה‪ :‬אגדות‪ ,‬שירים‪ ,‬קטעי קריאה לטקסים‪ ,‬ועוד‪....‬‬

‫מצאתי אותם באינטרנט ובספרים ובכל מיני מקומות מגניבים‪.‬‬
‫אני חושבת שלכל אחד חובה שיהיה בבית משהו כזה שממנו אפשר להעתיק שירים לטיול או לברכות או אחר‪.‬‬
‫הקטעים לא מסודרים (אני מוגבלת בכל מה שנוגע למחשב‪)...‬‬
‫אבל ‪:‬‬
‫‪ ‬בין קטע לקטע יש הפרדה‬
‫‪ ‬אפשר למצוא במחשב את הקטע המבוקש על ידי חיפוש ( ‪ ) CTRL F‬והמילה‪.‬‬
‫‪ ‬יש קטעים מעניינים‪ ,‬יש נחמדים‪ ,‬יש קשים יש דביליים‪ ,‬ויש נוגעים ללב‪ ......‬וכמובן‪ ,‬צריך ורצוי למצוא‬
‫עוד קטעים ולהוסיף‪...‬‬
‫‪ ‬תהנו‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬שתצליחו להפיק מזה תועלת‪.‬‬

‫שלומית‪.‬‬ ‫אוהבת תמיד‪.....‬‬

‫חומר למחשבה‪....‬‬

‫היה היה פרופ' למתמטיקה (מהסוג הנדיר שקשה מאוד למצוא היום‪)....‬‬
‫המורה הגיע יום אחד לכיתה וראה את תלמידיו צועקים ‪,‬מתנצחים ומעליבים זה את זה‪.‬‬
‫הוא ניגש ללוח‪ ,‬לקח גיר וצייר קו באורך ‪ 1‬מ '‪ .‬הוא ביקש מהתלמידים להציע הצעות‬
‫כיצד לקצר את הקו בכל דרך שהיא‪.‬‬
‫רובם הציעו למחוק מימין‪ ,‬משמאל‪ ,‬אחד הציע לקפל‪ ...‬ואז הדגיש המורה‪ :‬לקצר את‬
‫הקו מבלי לגעת בו!‬
‫התלמידים נדהמו‪ ,‬חשבו‪ ,‬היה זה אתגר לא קל‪ .‬הם התקשו למצוא פתרון‪ .‬המורה ניגש‬
‫אל הלוח וצייר מעל הקו הקיים עוד קו‪ ,‬ארוך יותר מהקו שביקש לקצר‪ .‬המורה הוסיף‪:‬‬
‫כדי ל"הקטין" מישהו‪ ,‬אינך צריך לפגוע‪ ,‬או להעליב אותו‪...‬‬

‫פשוט עליך להגדיל את עצמך !‬

‫סיפורו של גרגר חול "אבנר הגרגר‬

‫גרגר חול לא נולד סתם כך‬

‫בשביל זה קיים תהליך מסובך‬
‫לא ביום אחד ולא באלף שנים‬
‫הסתדרו הגרגרים והפכו מגובשים‬
‫אז נתחיל כאן עם היווצרות הגרגר‬
‫‪.‬ובעצם למה לא נקרא לו אבנר‬

‫ביום בהיר אחד שאפילו השמש זרח‬

‫!"נשמע לפתע רעש כמו "בום‪-‬טראח‬
‫‪,‬ואבנר שלנו‪ ,‬שהיה גביש‬
‫‪.‬חבטה אדירה פתאום הרגיש‬
‫הוא הבין שגוש גרניט גדול נפל‬
‫והוא בתוכו למרבה המזל‬
‫‪,‬אבנר שלנו‪ ,‬שהיה בתוך הגוש‬
‫"‪.‬חם פה וצפוף" אמר ביאוש‬
‫והסלע עם אבנר בתוכו עמד‬
‫וחיכה לאיזה עקשן שיזיז אותו מהצד‬
‫אחרי כמה חודשים‬
‫‪,‬נשמעו באוויר רעשים‬
‫זרם מים אדיר ששטף הכל‬
 ‫‪.‬ליטש פינות הסלע והפך אותו לעגול‬
‫וכך‪ ,‬שיטפון אחר שיטפון‬
‫‪,‬ועוד זמן‪ ,‬שהפך להמון‬
‫התגלגל לו אבנר גילגולים אדירים‬
‫‪:‬ובדרך פגש עוד כמה חברים‬
‫את יעקב השמן שהלך וקטן‬
‫‪,‬את תמר‪ ,‬שהיתה כבר חלוק‬
‫‪.‬ונראתה כמו אבנר בדיוק‬
‫‪-‬כי מה שקרה לאבנר הענק‬
‫פתאום הוא הרגיש קטן ומצומק‬
‫כל אימת שירד בנחל יותר‬
‫השתפשף‪ ,‬נשחק‪ ,‬התקטן והתקצר‬
‫‪.‬ובקיצור ‪-‬הפך לגרגר‬

‫ולידו גרגרים רבים מהסלע הענק‬

‫‪,‬כולם בגדלים שבין חצץ לאבק‬
‫הוא פגש שם את אדי ‪-‬הביוטיט האדום‬
‫ואת מירה קוזילביץ ‪,‬שכונתה האורטוקלאז האדום‬
‫‪,‬אך השניים ‪ ,‬שלא היו עשויים קוורץ כאבנר‬
‫‪.‬לא יכלו להחזיק מעמד בלחץ הגובר‬
‫ובשיטפון הראשון התפרקה החבורה‬
‫‪.‬והחגיגה נגמרה‬

‫לאחר שעזבו כל התלישים‬

‫התקבצו להם גרגרי הקוורץ הקשים‬
‫מסיבה הם עשו לכבוד הגיבוש‬
‫‪:‬צבעונית מאד ‪ -‬שימו לב ללבוש‬
‫חזי לבש חליפה אדומה‬
‫‪,‬תחמוצת ברזל אותו די הלמה‬
‫‪,‬אך ראו גם ראו‪ ,‬הזה חיים הלץ‬
‫בולרו לבן להשיג מתאמץ‬

‫‪,‬וגם אביו הגיע ‪ -‬יעקב‬

‫‪.‬לבש לו סתם כך בולרו צהוב‬
‫וכך התלכדו ויסדו שם שכונה‬
‫‪".‬שהגיאולוגים קוראים לה "מגוונת עליונה‬

‫וכשאנו פוסעים בחול הרך‬

‫‪.‬את הסיפור הזה לעולם לא נשכח‬
‫הי‪ ,‬אתה שם‪ ,‬שתמיד מקטר‬
‫!?אתה לא רואה שאתה יושב על אבנר‬

‫שני הידידים סיפור עממי‬

‫היה היו שני ידידים טובים‪ .‬במשך השנים התרחקו זה מזה‪.‬‬

‫האחד עלה לגדולה‪ ,‬התעשר וקנה שדות וכרמים‪ ,‬ואילו האחר נשאר עני מרוד‪.‬‬
‫יום אחד פגש העני את ידידו שהתעשר‪ ,‬אך העשיר לא בירך אותו לשלום ‪.‬‬
‫פעמים רבות אחר כך‪ ,‬כשנפגשו זה בזה‪ ,‬התעלם העשיר מן העני ‪.‬‬
‫באחד הימים חלה העשיר ונותר לבדו בביתו‪ .‬ראה בעד החלון את ידיד נעוריו וקרא אליו ‪:‬‬
‫"מה שלומך ‪,‬ידיד? אולי תעלה אלי לשתות כוס קפה "?‬
‫השתומם העני על חביבות העשיר‪ ,‬ובכל זאת עלה אליו ‪.‬‬
‫כשישב העני ליד החולה‪ ,‬הבין מדוע הזמין אותו‪ ,‬והחליט ללמד את ידידו לקח‪.‬‬
‫אמר העני לעשיר‪" :‬ידידי‪ ,‬הבט נא דרך שמשת החלון‪ ,‬מה אתה רואה "?‬
‫"המון אנשים‪ ,‬נשים וטף העוברים ברחוב "‪.‬‬
‫"ועכשיו‪ ,‬מה אתה רואה?" שאל העני והחזיק לפניו ראי‪.‬‬
‫"רק את עצמי אני רואה‪ ",‬השיב העשיר ‪.‬‬
‫"כן" אמר העני‪" ,‬כאשר הזכוכית מצופה כסף‪ ,‬האדם רואה רק את עצמו "‪.‬‬
 ‫שקית של עוגיות‬

‫לילה אחד‪ ,‬בשדה תעופה הומה אדם‬

‫היא הבינה שהגיעה יותר מדי מוקדם‪.‬‬
‫בחנות הספרים מצאה לעצמה איזה ספר מותח‬
‫ובמעדניה‪ ,‬קנתה שקית עוגיות מדיפות ריח‪.‬‬
‫חפשה מקום לשבת בו כמה שעות עד הטיסה‬
‫מצאה פינה והתישבה והכרטיס בכיסה‪.‬‬

‫היא הייתה מאוד מרוכזת בספר שבידה‬

‫כשבזוית עינה הבחינה ‪ ,‬בגבר שהתיישב לידה‪,‬‬
‫היא לא הייתה שמה לב אליו בכלל‪ ,‬אבל‪,‬‬
‫בחוצפתו העיז המנוול‪,‬‬
‫לשלוח יד אל שקית העוגיות שבינהם הייתה מונחת‪,‬‬
‫וכבתוך שלו הרשה לעצמו עוגיות לקחת‪.‬‬

‫היא החלטה להתעלם מהחוצפה והגסות‪.‬‬

‫לא לעשות סקנדל‪ ,‬אולי תיפסק העזות‪.‬‬
‫וכך היא נשנשה ‪ ,‬בעודה מביטה בשעון שעל הקיר‬
‫וגנב העוגיות מחסל לה את המלאי בקצב מהיר‪.‬‬

‫על כל עוגיה שהוא לקח‪ ,‬היא גם לקחה אחת לפה‬

‫חושבת לעצמה ‪,‬בטח הבוטה יבקש גם כוס קפה‪.‬‬
‫כשנשארה רק עוגיה אחת‪ ,‬היא תהתה מה יעשה עכשיו‪.‬‬
‫והוא ביד רועדת חיוך מבוייש על פניו‪,‬‬
‫לקח את העוגיה האחרונה וחלק אותה לשניים‪,‬‬
‫חצי הוא הציע לה בעוד החצי השני‪ ,‬כבר היה לו בין השיניים‪.‬‬

‫בעצבנות גוברת ועם מחצית עוגיה בידה‬

‫חשבה לעצמה ‪,‬הוא גם גנב וגם חצוף ‪ ,‬אפילו לא אמר תודה‪.‬‬

‫כשהוכרז בקול שהגיע מועד הטיסה‪ ,‬חשה הקלה‪,‬‬

‫אספה את חפציה ולעבר שער היציאה התנהלה‪.‬‬
‫בלי להסתכל אחורה על גנב העוגיות וגסותו המעצבנת‪,‬‬
‫הלכה במהירות‪ ,‬קדימה מתבוננת‪.‬‬

‫היא עלתה למטוס וצנחה אל מושבה‪,‬‬

‫והחליטה לחזור אל הספר שאת ליבה שבה‪.‬‬
‫בעודה מפשפשת בתיק אחר הספר בידייה‬
‫הייתה שם שקית עוגיות מלאה‪ ,‬מול עינייה‬

‫המומה ומופתעת היא הבינה איך לא‪,‬‬

‫העוגיות האחרות היו שלו‪,‬‬
‫הוא חלק אותן עימה ולא אמר לה די‪,‬‬
‫ולדאבונה להתנצל כבר מאוחר מדי‪.‬‬
‫בעצב היא הבינה שהגסות הייתה שלה ‪,‬‬
‫היא הגנב ‪ ,‬ואת העוגיות שלו בעצם היא אכלה‪.‬‬

‫כמה פעמים בחיינו אנחנו לגמרי בטוחים שאנחנו יודעים משהו בודאות מלאה‪ ,‬ואז מגלים מאוחר יותר או‬
‫מאוחר מדי שמה שהאמנו בו ‪ ,‬שמה שחשבנו שהוא האמת הצרופה‪ ,‬בעצם איננו כך‪.‬‬
‫לא הכל בחיים זה שחור או לבן‪ ,‬יש גוונים של אפור‪.‬‬
‫כדאי תמיד לשמור על‪ ,‬לב פתוח ותמיד לשאול את עצמנו ‪ ,‬אם אנחנו לא אוכלים את העוגיות של מישהו אחר‬
‫****************************‬
‫אבי היקר‪ ,‬כשתעמוד על קברי‪ /‬חנוך לוין‬
‫אבי היקר‪ ,‬כשתעמוד על קברי‬
‫זקן ועייף ומאוד ערירי‪,‬‬
‫ותראה איך טומנים את גופי בעפר‬
‫‪.‬‬ ‫ואתה עומד מעליי אבי‪.‬‬
 ‫אל תעמוד אז גאה כל כך‪,‬‬
‫ואל תזקוף את ראשך‪ ,‬אבי‪,‬‬
‫נשארנו עכשיו בשר מול בשר‬
‫וזהו הזמן לבכות‪ ,‬אבי‪.‬‬
‫אז תן לעינייך לבכות על עיניי‪,‬‬
‫ואל תחריש למען כבודי‪,‬‬
‫דבר מה שהיה חשוב מכבוד‬
‫מוטל עכשיו לרגליך‪ ,‬אבי‪.‬‬

‫ואל תאמר שהקרבת קורבן‪,‬‬

‫כי מי שהקריב הייתי אני‪,‬‬
‫ואל תדבר עוד מילים גבוהות‬
‫כי אני כבר מאוד נמוך‪ ,‬אבי‬
‫אבי היקר‪ ,‬כשתעמוד על קברי‬
‫זקן ועייף ומאוד ערירי‬
‫ותראה איך טומנים את גופי בעפר‪-‬‬
‫בקש אז ממני סליחה‪ ,‬אבי‪.‬‬

‫****************************‬
‫א‪.‬א‪.‬מילן‪/‬‬

‫כשהייתי בן שנה‬
‫נולדתי לראשונה‬
‫כשמלאו לי כבר שנתיים‬
‫הייתי עוד "ירוק" בינתיים‬
‫אפילו כשמלאו שלוש לי‬
‫הייתי בן אדם בקושי‪.‬‬
‫ורק במלאת ארבע שנים לי‬
‫היה זה בדיוק מתאים לי‪.‬‬
‫וכשחלפו חמש שנים‬

‫הייתי כבר בעניינים‪.‬‬

‫אבל עכשיו אני בן שש‬
‫נורא פיקח ומושלם‬
‫אז אנ'חושב שאשאר כבר ככה‬
‫בן שש‪ ....‬לעולם!‬

‫משאלה‬
‫ביצוע ‪:‬אחינועם ניני‬
‫מילים‪ :‬גיל דור‬
‫לחן‪ :‬אחינועם ניני וגיל דור‬
‫בעיניה מי יודע‬
‫עננים אפורים מתפזרים לארבע רוחות‬
‫נחל אכזב מתמלא‬
‫דשא ירוק מכסה‬
‫והמרחב נפתח‬
‫לשמיים זוג עיניים‬
‫מביטות מחפשות צוללות בכחול הקר‬
‫מרחפות באוויר‬
‫אל הזהב המאיר‬
‫את שיערה הרך‬
‫משאלה מה את רואה‬
‫מה בליבך הצוחק אל אותה הדממה‬
‫אז את עיני לי תפקח‬
‫קשת אחת המזרח‬
‫והלא די בכך‬
‫והלא די לי‪ ,‬די לי בכך‬
‫והלא די לי‬
‫והלא די בכך‬
 ‫אני ואתה‪:‬‬
‫אני ואתה נשנה את העולם‬
‫אני ואתה‪ ,‬אז יבואו כבר כולם‬
‫אמרו את זה קודם לפני‪ ,‬זה לא משנה‬
‫אני ואתה נשנה את העולם‪.‬‬

‫אני ואתה ננסה מהתחלה‪,‬‬

‫יהיה לנו רע‪ ,‬אין דבר זה לא נורא‬
‫אמרו את זה קודם‬
‫לפני‪ ,‬זה לא משנה‬
‫אני ואתה נשנה את העולם‪.‬‬

‫****************************‬
‫"אהבה זהו רגש מאוד לא ברור‪.‬‬
‫לפעמים זה מגע‪,‬‬
‫לפעמים זה דיבור‬
‫לפעמים רק מבט‬
‫לפעמים מחשבה‬
‫לפעמים זה ריחוק‬
‫ולפעמים זו קרבה‬
‫אבל אם מרגישים בלב איזה קליק‪,‬‬
‫אין צורך להבהל‪ ,‬זה אינו מזיק‪.‬‬
‫דפיקות לב מהירות‪,‬‬
‫נשימה לא קצובה‪,‬‬
‫זו אינה מחלה‪,‬‬
‫זו פשוט אהבה‪".‬‬
‫****************************‬
‫אקו ונרקיס סיפור מהמיתולוגיה היוונית‬
‫‪‎1‬‬
‫ֶאקֹו הייתה נימפה יפהפייה‪ ,‬חובבת חורשות וגבעות‪ ,‬ועיקר עיסוקה היה שעשועי יער‪ .‬היא הייתה אהובה‬
‫על דיאנה ואחת מבנות לווייתה בצאתה לציד‪ .‬אך הייתה לאקו חולשה אחת‪ :‬היא אהבה לדבר‪ ,‬ובין אם‬
‫‪‎2‬‬
‫בשיחת רעים או בוויכוח‪ ,‬התעקשה לקיים בידה את זכות המילה האחרונה‪ .‬יום אחד‪ ,‬כשיונֹו עקבה אחר‬
‫בעלה זֵיאוס‪ ,‬אשר לבה אמר לה שהוא מבלה בנעימים עם הנימפות‪ ,‬הצליחה אקו בשטף לשונה לעכב את‬
‫האלָה בדרכה ולהניח לנימפות שהות להימלט‪ .‬כשהתגלה הדבר ליונו‪ ,‬היא חרצה את משפטה של אקו‬ ‫ֵ‬
‫באלה המילים‪" :‬מעתה ואילך‪ ,‬לשון זו‪ ,‬שבה היתלת בי‪ ,‬לא תשמש אותך אלא למטרה החביבה עלייך כל‬
‫כך ‪ -‬להשיב תשובה‪ .‬אמנם תקיימי בידך את זכות המילה האחרונה ‪,‬אך לפתוח בדיבור לא תהיי מסוגלת‬
‫לעולם‪".‬‬
‫יום אחד ראתה נימפה זו את נרקיס‪ ,‬העלם יפה התואר‪ ,‬בעת שיצא לצוד בהרים‪ .‬היא התאבה בו ושמרה‬
‫את צעדיו‪ .‬מה נכספה לצודד את לבו במתק לשון ולגלגל עמו שיחה! אלא שהדבר נבצר ממנה‪ .‬על כן‬
‫חיכתה בקוצר רוח ‪,‬תשובתה מזומנת עמה‪ ,‬שידבר הוא תחילה‪ .‬יום אחד‪ ,‬בעת שהעלם נפרד מיתר‬
‫החבורה והרים קולו בצעקה‪" :‬מי כאן?" ענתה אקו‪" :‬כאן‪ ".‬נרקיס הביט סביבו‪ ,‬וכשלא ראה איש קרא‬
‫ואמר" ‪:‬בואי;" ואקו ענתה‪" :‬בואי‪ ".‬נרקיס קרא שוב‪" :‬למה את מתחמקת ממני?" ואקו החזירה לו באותה‬
‫לשון עצמה‪" .‬הבה ונתראה‪ ",‬אמר העלם ‪.‬והנערה ענתה לו בכל לב ובאלה המילים וחשה אליו‪ ,‬נכונה‬
‫ליפול על צווארו‪ .‬הצעיר נרתע בצעקה‪" :‬הסתלקי! אמות ובלבד שלא אתמסר לך!" "אתמסר לך‪ ",‬אמרה לו;‬
‫אך ללא הועיל‪ .‬הוא הלך ממנה‪ ,‬והיא פנתה משם להסתיר את עלבונה בנבכי היער‪ .‬מאז ואלך חייתה‬
‫במערות ובין צוקים‪ .‬אבריה קמלו מיגון‪ ,‬בשרה צמק ‪,‬עצמותיה היו לסלעים‪ ,‬ולבד מקולה לא נותר ממנה‬
‫דבר‪ .‬ובקולה זה היא עדיין מוכנה ומזומנה להיענות לכל דורש ולהנציח את תביעתה הישנה ‪ -‬לקיים בידה‬
‫את זכות המילה האחרונה‪.‬‬
‫אולם בכך לא מיצה נרקיס את אכזריותו; גם ליתר הנימפות הוא פנה עורף כפי שנהג באקו האומללה‪.‬‬
‫עלמה אחת‪ ,‬שקיוותה לשווא לכבוש את ליבו‪ ,‬שטחה תפילה‪ ,‬כי יום יבוא והוא ילמד על בשרו מהי אהבה‬
‫המושבת ריקם‪ .‬אלת הנקמה שמעה ונעתרה לתפילתה ‪.‬‬
‫הייתה ברֵכה אחת‪ ,‬מימיה צלולים ועינם כעין הכסף‪ .‬הרועים לא נהגו אליה את עדריהם‪ִ ,‬עזֵי ההר וחיות‬
‫היער לא רבצו על גדותיה ושלכת עלים וענפים לא השחיתה את חלקת פניה‪ .‬העשב צמח סביבה רענן‪,‬‬
‫והסלעים סוככו עליה מן השמש‪ .‬לכאן הזדמן העלם יום בהיר אחד‪ ,‬עייף‪ ,‬מן הציד‪ ,‬משולהב וצמא‪ .‬הוא גחן‬
‫השער‪ ,‬המסתלסלות‬ ‫לשחות וראה את צלמו במים; הוא הביט משתאה בעיניים הבורקות הללו‪ ,‬במחלפות ֵ‬
‫‪‎3‬‬
‫כתלתלי בכחוס או אפולו‪ ,‬בלחיים המתעגלות‪ ,‬בצוואר השנהב‪ ,‬בשפתיים הפשוקות בסגולת החוסן‬
‫והבריאות‪ ,‬הקורנת מן הדמות כולה‪ .‬הוא הושיט את שפתיו לקטוף נשיקה; הוא פשט זרועותיו מטה לחבק‬
‫את מושא אהבתו‪ .‬אך מן המגע חמק זה ונעלם על מנת לשוב כעבור רגע ולחדש את המקסם‪ .‬נרקיס לא‬
 ‫היה מסוגל למוש מן המקום‪ .‬כל מחשבת אוכל או מנוחה הייתה רחוקה מדעתו בעת שהשתהה על שפת‬
‫הברכה‪ ,‬מתבונן בעצמו‪ .‬דמעותיו זלגו המימה והרעידו את צלם בבואתו‪ .‬כשראה אותו מתרחק הזדעק‪:‬‬
‫"אנא‪ ,‬הישאר! אם נאסר עלי לגעת בך‪ ,‬לפחות הנח לי להביט בך‪ ".‬במילים אלה‪ ,‬היוצאות מן הלב הוסיף‬
‫וליבה את השלהבת שאכלה בו‪ .‬לאט‪-‬לאט נמוגו סומק לחייו‪ ,‬חוסנו ויופיו‪ ,‬אשר כה הקסימו לפנים את‬
‫הנימפה אקו‪ .‬אבל אקו לא משה מצדו‪ ,‬וכשזעק "אויה! אויה!" ענתה אחריו כהד‪ .‬הוא כלה באהבתו‪ ,‬עד‬
‫שמת‪ ,‬ובעת מסעו האחרון בנהר סטיקס השתופף צלו מעל דופן הסירה והעיף מבט אחרון בבבואתו‬
‫שבמים‪ .‬הנימפות קוננו עליו‪ ,‬במיוחד נימפות המים; הן טפחו על ליבן ‪,‬וכמוהן עשתה גם אקו‪ .‬הן ערמו‬
‫עצים למדורה וביקשו לשרוף את גופתו‪ ,‬אלא שחיפשו ולא מצאוה‪ .‬במקומה צמח פרח‪ ,‬שתוכו ארגמן ועלי‬
‫כותרתו לבנים‪ ,‬הוא הנרקיס הנושא את שמו ומנציח את זכרו ‪.‬‬

‫****************************‬
‫פרננדו פסואה‬ ‫אל לו לאדם לראות את פניו שלו‬

‫אל לו לאדם לראות את פניו שלו‪ .‬זהו הדבר הנורא ביותר ‪.‬הטבע נתן לו את מתת אי‪-‬היכולת לראות אותם‪ ,‬כפי‬
‫שלא ניתן לו לראות את עיניו שלו‪ .‬רק במימי הנהרות והאגמים יכול היה לראות את פניו‪ .‬ואפילו התנוחה שהיה‬
‫עליו לאמץ היתה סמלית‪ .‬היה עליו להתכופף‪ ,‬להשפיל את עצמו כדי לבצע את מעשה ההשפלה שבראיית‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬בורא המראה הרעיל את נפש האדם‬ ‫עצמו‬

‫****************************‬
‫רֹואה‬
‫ישהּו ָהיָה ֶ‬ ‫ִאם ִמ ֶ‬
‫יהודה אטלס‬
‫רֹואה‬
‫ישהו ָהיָה ֶ‬ ‫ִאם ִמ ֶ‬
‫עֹושה‬
‫ֶ‬ ‫ֵאיזֶה ַפרְצופִים ֲאנִי‬
‫ְאי‬
‫ִל ְפנֵי ָהר ִ‬
‫ְש ֲאנִי ְל ַבדִי‬
‫כֶ‬
‫ַחדֶר‪,‬‬‫בֶ‬
‫חֹושב‬
‫ֵ‬ ‫ֶטח ָהיָה‬ ‫בַ‬
‫‪.‬‬ ‫ְסדֶר‬
‫שהו ִאּתי לֹא ב ֵ‬ ‫ש ַמ ֶ‬
‫ֶ‬

‫****************************‬
‫אדם זגייבסקי‪ -‬משורר פולני‬

‫אבל אם אין בכל זאת אלוהים‬

‫ושום כוח אינו מחבר בין היסודות השונים‬
‫אזי מהן המילים‬
‫ומה מקור אורן הפנימי‬
‫והשמחה מה מקורה?‬
‫ולאן היא פונה‬
‫ולמה החלומות הקטנים שלנו מתפזרים‬
‫בבוקר‬
‫והחלומות הגדולים שלנו ממשיכים תמיד‬
‫לצמוח‬

‫****************************‬
‫אור של דמדומים‬

‫השעות‬
‫שאני מבלה‬
‫במחשבות עליך‬
‫הן בעיניי כגן‬
‫מבושם‬
‫דמדומים עמומים‬
‫ומזרקה מתנגנת‬
‫בהם ‪.‬‬

‫עטופה גלימת‬
‫רקיע‬
‫שזורה אור ‪,‬‬
 ‫כסף וזהב‬
‫כחול‪ ,‬אפור ושחור‬
‫רקיע של יום וערב‬
‫של לילה ואור ‪.‬‬

‫אפרוש את‬
‫הגלימה עליך‬
‫וחלומות תחתיך‬
‫אטווה‬
‫תפזר ברוך‬
‫תבונתך‬
‫כזוהר הדימדומים‬
‫בעת השקיעה‬

‫****************************‬

‫אגדה אורבנית‪ /‬אורי אורבך‬

‫לארץ אורבניה‪ ,‬בין חניון לקניון‪ ,‬בין כביש חוצה לכביש עוקף‪ ,‬בין מסעף למחלף‪ ,‬הייתה פעם פיסת אדמה‬
‫קטנה‪ .‬ויהי הדבר לפלא‪.‬‬
‫בארץ אורבניה‪ ,‬בינות לקניוני פאר ענקיים וכבישים תלת‪ -‬מסלוליים‪ ,‬בין מדרכות משתלבות לבין כבישים‬
‫עוקפים‪ ,‬מול מחלפי ענק ורמזורים תלויים‪ ,‬הייתה פעם פיסת אדמה קטנה‪ .‬כן ילדים‪ ,‬פיסת אדמה חולית‪,‬‬
‫שתי אמות אורכה שתי אמות רוחבה‪ .‬עם נחיל נמלים הבונות את קינן‪ ,‬ונחליאלי המוצא מנוח לכף רגלו על‬
‫התלולית‪ ,‬ואפילו כלב בית מותיר בו את רישומיו‪.‬‬
‫ויהי הדבר לפלא‪ .‬פיסת אדמה שלמה בארץ שכולה אוטוסטרדות בטון‪ ,‬מסלולים מהירים ופקקים אדירים‪.‬‬
‫קצת חול בארץ שבה האמונה השלטת הייתה הכבישיזם‪.‬‬
‫האמנם?!‬
‫עד מהרה פשטה השמועה‪ ,‬ומכל רחבי אורבניה נהרו אלפי אזרחים סקרנים לחזות בשכיית החמדה‪" .‬אתה‬
‫רואה?"‪ -‬אמר אב לבנו‪" -‬אומרים שדבר כזה יש מתחת לכל הכבישים שלנו"‪ .‬כיתות על מורותיהן באו למקום‪,‬‬
‫מגרש חנייה דו‪-‬מפלסי הוכשר לא הרחק משם בין הקניון הסמוך לקניון הסמוך‪ ,‬קיוסקים ופיצריות התמקמו‬
‫ממול‪ ,‬סוחרי דיסקית פרשו את מרכולתם על הגשר האנכי שנבנה מול המדרגות הנעות‪ .‬וגם שלט מאיר‬
‫עיניים‪ ,‬חמישית אמה קומתו‪ ,‬הוצב במקום‪" :‬כאן מתוכנן ההיפרחול‪ -‬מרכז טבע גדול עם תמונות של פרחי‬
‫בר‪ ,‬נחלים‪ ,‬והקלטות נדירות של ציוץ ציפורים‪ .‬ומעל לכל‪ :‬ריבוע אדמה! בואו בהמוניכם‪ ,‬חנייה בשפע"‪.‬‬
‫מדריכים של חברות טיולים בחו"ל הסבירו למטיילים כיצד נוצר כתם החול המופלא‪.‬עניין של טעות תיכנונית‬
‫מדירה‪ .‬המהנדס שתכנן את כביש האורך החוצה את אורבניה מתח בעיפרון קו דק מידי‪ ,‬ואילו לסוללי כביש‬
‫הרוחב של המדינה נגמר בדיוק האספלט‪ ,‬כך שלמקימי מגדל המשרדים הענק לא נותר אלא להשלים עם‬
‫קיומו של ריבוע האדמה המוזר‪" .‬זה מוכיח שאיתני הטבע חזקים מכל כביש ומתכנית ידו של האדם"‪,‬‬
‫התלהבו המדריכים‪ ,‬והתלמידים הנהנו בראשם ופצחו בשירת "אל נא תעקוף נטוע"‪ .‬גם הרשויות גילו עניין‬
‫בפנינה התיירותית החדשה‪ .‬סוף סוף לא בכל יום מוצאים פיסת אדמה פנויה באורבניה הקטנה‪ .‬אבל כדי‬
‫לשמר את חלקת החול הזעירה נשלחו למקום אדריכלי נוף ומהנדסים‪ ,‬פקחים ושוטרים‪ .‬דחפורים אדירי שן‬
‫הובאו למקום וחפרו מנהרה תת‪-‬קרקעית (ותחנת דלק!) מתחת לפיסת החול‪ .‬הפיסה‪ ,‬שרק קומץ גרגרים‬
‫נשרו ממנה‪ ,‬הוגבהה מעט כדי לאפשר למבקרים לראותה גם בחולפם על הגשר בכביש המהיר‪ .‬את שוליה‪,‬‬
‫שממילא כבר היו דלילים למדי‪ ,‬קיצצו מעט‪ ,‬אבל זה כמובן לטובת הצבת משקופים מיוחדים ויתדות לגדר‬
‫המקיפה את השמורה‪ .‬גם שלט גדול ("חול‪ ,‬לא לגעת!") ננעץ באדמה‪ ,‬וצידו השני הושכר לחברת שילוט‬
‫חוצות שדאגה להאיר בלילה בנורות ניאון חדישות את החול הנכסף‪.‬‬
‫בארץ אורבניה‪ ,‬ארץ של כבישיסטים‪ ,‬בין חניון לקניון‪ ,‬בין כביש חוצה לכביש עוקף‪ ,‬בין מסעף למחלף‪ ,‬הייתה‬
‫פעם פיסת אדמה קטנה‪ ,‬אמתיים אורכה ואמתיים רוחבה‪ .‬ויהי הדבר לפלא‪.‬‬
‫ומשם המשכנו לשופינג‪.‬‬

‫****************************‬
‫אגדה על הגפן‬

‫זוכרים את האנשים הרשעים שבנו מגדל גבוה ורצו להגיע לאלוהים? אז אלוהים ירה בהם ברק‪ ,‬אחריו‬
‫בא הרעם‪ ,‬ואחריו מבול של גשם‪ .‬וכל טיפה וטיפה הייתה כמו אבטיח‪ .‬נח‪ ,‬שהיה צדיק תמים וגם נגר‬
‫מעולה‪ ,‬לא עשה שטויות כמו האנשים הרעים‪ .‬הוא ישר בנה תיבה גדולה והזמין אליה את כל החיות‪.‬‬
‫את אבא דב ואמא דובה‪ ,‬את האריה ואשתו‪ ,‬את הכינה ובעלה‪ .‬על הצמחים הוא בכלל לא חשב כי הם‬
‫מסתדרים גם בגשם‪ .‬אבל לגבי הגפן לא רצה לקחת סיכון‪ .‬נח‪ ,‬שאהב לשתות יין ולשתות ראש טוב‪,‬‬
‫ידע‪ ,‬שגם העולם זקוק מידי פעם לקצת יין‪ ,‬כדי לגרש את העצבות‪ .‬מה עשה? הבריח בתוך הכיס של‬
‫הקנגורו שק זרעים של גפן‪ .‬שלטונות המכס תפסו את הקנגורו ושאלו אותו‪" :‬מה יש לך בשק?" אז‬
‫הקנגורו לא התרגש ואמר‪" :‬אוכל לציפורים‪ ,‬ירצו‪-‬יאכלו‪ ,‬לא ירצו‪-‬לא יאכלו"‪ .‬ושידע לו כל מי שאוכל‬
‫אשכול ענבים עסיסי ולוגם קצת יין‪ ,‬שכל התודה מגיעה לנח המבריח‪.‬‬
 ‫****************************‬
‫אגדה על הזית‬

‫לפני הרבה הרבה שנים חי לו בארץ יהודה פלאח עני‪ ,‬ולפלאח היו שתי נשים‪ .‬את האחת מהן הוא אהב‬
‫מאוד מאוד‪ ,‬ואת השניה הוא לא כל כך אהב‪ .‬שתי הנשים הללו ילדו לו שני בנים‪ .‬הפלאח פינק את‬
‫האישה האהובה‪ ,‬וכל יום היה מגיש לה ולבנה חמאת בקר‪ ,‬גבינות‪ ,‬וחלב‪ .‬לאשתו השניה ולבנה נתן רק‬
‫שמן זית ולחם‪ .‬בנה של האישה האהובה נראה שמן‪ ,‬בריא‪ ,‬עם לחיים ורודות‪ ,‬ובנה של האישה השנייה‬
‫היה רזה רזה‪ ,‬אבל חזק‪.‬‬
‫בכל פעם ששני הילדים רבו זה עם זה‪ ,‬תמיד ניצח הילד של האישה הלא כ"כ אהובה‪ .‬יום קיץ אחד הגיע‬
‫בנה של האישה האהובה אל אימו בוכה‪ ,‬אפו זב דם וכתם גדול וחום סביב עינו הימנית‪" .‬מה קרה לך‪,‬‬
‫בני?" התרגשה אימו‪" ,‬שוב היכה אותך הבן שלה הרזה והחלשלוש? תראה איך אתה נראה‪-‬שמן בריא‪,‬‬
‫וחזק; אתה לא יכול להחזיר לו פעם אחת וללמד אותו לקח?!"‬
‫"לא אמא"‪ ,‬התייפח הבן‪" ,‬הוא פשוט חזק ממני"‪ .‬האם לא הבינה זאת‪ ,‬היא ניגשה אל הזקן החכם‬
‫שבכפר‪ ,‬ושאלה אותו‪" :‬איך זה יכול להיות שבני‪ ,‬האוכל אוכל משובח‪ ,‬כמו חמאת בקר‪ ,‬נכנע לבן‬
‫הפצלוח של צרתי‪ ,‬שאוכל רק שמן זית ולחם?"‪ .‬זקן הכפר‪ ,‬שהיה חכם מאוד‪ ,‬חייך ואמר‪" :‬חמאת בקר‬
‫טובה ליופי וללחיים ורודות‪ ,‬ואילו שמן זית‪ -‬אין טוב ממנו לחיזוק הגוף והעצמות‪.‬‬
‫ולמן אותו היום קיבלו שתי הנשים רק שמן זית ולחם‪.‬‬

‫****************************‬
‫אגדה על היין‬

‫בכפר אחד נידח החליטו האנשים שהם מהיום יתייחסו לאנשים כשווים‪ .‬כל יום שישי בערב‪ ,‬לאחר‬
‫התפילות הם היו נפגשים בבית אחד הרבנים וסעודת ערב שבת‪ .‬כל אחד מן האנשים היה צריך להביא‬
‫יין לארוחה‪ ,‬וכך יצא שהעשיר היה מביא יין יקר ומשובח והעני‪ ,‬שידו אינה מספקת לקנות יין טוב היה‬
‫מביא יין זול‪ .‬ראה זאת הרב והחליט שמעתה והלאה תוצב חבית בפתח בית הכנסת וכל אחד ישפוך את‬
‫יינו לתוכה‪ ,‬כך העני לא יתבייש בדלפונו והעשיר לא יתפאר בממונו‪ .‬עבר שבוע‪ ,‬הגיע ערב השבת‬
‫והחבית הוצבה בפתח בית הכנסת‪ .‬כל אדם שפך את יינו לתוכה וכאשר הגיעה העת לטעום מן היין שם‬
‫הרב לב כי צבעו של היין בהיר במיוחד וריחו אינו כריח יין‪ .‬טעם הוא מן היין וגילה כי לא יין הוא אלא‬
‫מים‪ .‬מה שהתברר מאוחר יותר הוא שכל אחד מן האנשים הגיע למסקנה שאף אחד לא ישים לב אם‬
‫הוא ישים בקבוק מים במקום בקבוק מים‪ ,‬וכך היה‪.‬‬

‫כך גם בחברה‪ ,‬אם כל אחד ימעיט בתרומתו ובערכו באומרו‪" :‬מה עבר אני‪ ,‬האיש הקטן יכול לשנות"‪,‬‬
‫אז אנחנו לא נזכה לשתות יין‪.‬‬
‫****************************‬
‫אהבה‪ /‬עמוס עוז‬
‫אי אפשר "לחנך לאהבה"‬
‫לא לאהבת הארץ‪ ,‬ולא לאהבת הנוף‬
‫באהבה אפשר להדביק את הזולת‪.‬‬
‫אהבה אפשר לעורר לפעמים‬
‫אבל לא ביד רמה‪ -‬ולא בזרוע נטויה‪.‬‬
‫****************************‬
‫אוהל הפלא של הח'ליף הרביעי‬

‫בשלהי הקיץ‪ ,‬בעת שהארץ חברה וגון השדות הוא צהוב ואפור‪ ,‬מושך את העין פרח צחור גדול מרהיב‬
‫עין המופיע בחופי השרון‪ -‬חבצלת החוף‪ .‬הפרח המרשים מצטיין לא רק ביופיו‪ ,‬אלא גם בניחוחו הבשום‬
‫והמשכר‪ .‬יש חוקרים המזהים את הפרח עם "חבצלת השרון"‪ ,‬הנזכרת בשיר‪-‬השירים כסמל ליופי‪" :‬אני‬
‫חבצלת השרון‪ ,‬שושנת העמקים"‪.‬‬
‫הערבים יושבי החוף סיפרו שמקורו של הצמח פלאי ואינו טבעי‪ ,‬וכך היה המעשה‪:‬‬
‫הנועז מבין מצביאי האיסלאם היה עַלי בן אבו‪ַ -‬טאלב‪ ,‬בן דודו של הנביא מוחמד‪ ,‬הוא גם חתנו של הביא‬
‫שנשא לאישה את בתו פאטמה‪ .‬עלי השתתף בכל מלחמותיו של מוחמד‪ ,‬ולאחר מות הנביא המשיך‬
‫להלחם בכופרים‪ ,‬הן באלה שלא הכירו באיסלאם והן במוסלמים הסוטים הקרויים "ח'ארגים"‪.‬‬
‫באחד ממסעות המלחמה‪ ,‬כאשר היה הח'ליף הרביעי במספר‪ -‬הגיע אל חוף הים ויחנה שם‪ ,‬ויחפש את‬
‫האוייב ולא מצאו‪ .‬ולוחמיו רגעו‪ ,‬והיו שאננים באוהליהם‪ .‬ויהי היום‪ ,‬וייצא עלי רכוב על סוסתו עם חבורה‬
‫קטנה של רעיו‪ ,‬לתור את גבעות החוף‪ .‬ואותו יום שרר שרב כבד בארץ‪ .‬התרחקו המוסלמים מן המחנה‪,‬‬
‫וכאשר היו בין הגבעות‪ ,‬תקף אותם כוח גדול של פרשים כופרים שהמתין במארב‪.‬‬
‫ותהי המלחמה עזה‪ ,‬ויותר מכולם הצטיין עלי‪ ,‬שהיכה בחרבו הגדולה בתנופה רבה‪ ,‬והאוייבים נפלו‬
‫מלפניו כעמיר בפני הקוצר‪ .‬אך הקרב ארך עת רבה‪ ,‬והחום הלך וגבר‪ .‬בידי המוסלמים לא הוי מים‬
‫להחיות נפשם‪ ,‬ואוייביהם שותים לרוויה מנאדות עור מאלים שעל סוסיהם‪.‬‬
 ‫ועלי בן אבו טאלב ממשיך בלחימה כבתחילה‪ .‬אך השמש הכתהו‪ ,‬ויתעלף צרוב חמה וייפול מסוסו‪.‬‬
‫ובראות זאת האוייבים‪ ,‬צהלו וישמחו על נפול גיבור המוסלמים‪ .‬ובשארית כוחו התפלל הח'ליף לעזרת‬
‫הסוסן (הוא החבצלת)‬
‫ַ‬ ‫אללה‪ ,‬וישמע ריבון העולמים לתחינתו‪ .‬וייצור לו אוהל פלאים בדמות פרח‬
‫כשראשו כלפי מטה‪ .‬וכאשר היה בצל הפרח‪ -‬חייתה נפשו ויתאושש‪ ,‬ויטול חרבו ויכה באוייביו וירדפם‪,‬‬
‫ויכם עד חורמה‪.‬‬
‫והחבצלת פורחת מאז במצוקי החוף‪ ,‬כזכר לניצחון המאמינים על הכופרים‪.‬‬

‫****************************‬
‫אומרים ישנה ארץ‪ /‬שאול טשרניחובסקי‬
‫איה‪ :‬אותה ארץ‪,‬‬ ‫אומרים‪ :‬ישנה ארץ‪,‬‬
‫כוכבי אותה גבעה?‬ ‫ארץ שכורת שמש‪-‬‬
‫מי ינחנו דרך‪,‬‬ ‫איה אותה ארץ‪,‬‬
‫יגיד לי נתיבה?‬ ‫איה אותה שמש?‬

‫כבר עברנו כמה‬ ‫אומרים ישנה ארץ‪,‬‬

‫מדברות וימים‪,‬‬ ‫עמודיה שבעה‪,‬‬
‫כבר הלכנו כמה‪,‬‬ ‫שבעה כוכבי לכת‬
‫כוחותינו תמים‪.‬‬ ‫צצים על כל גבעה‪.‬‬

‫כיצד זה תעינו?‬ ‫אולי‪ -‬כבר איננה?‬

‫טרם הונח לנו?‬ ‫ודאי ניטל זיווה!‬
‫אותה ארץ שמש‪,‬‬ ‫דבר בשבילנו‬
‫אותה לא מצאנו‪.‬‬ ‫אדוני לא ציווה‪-‬‬

‫נכנס כל הנכנס‪,‬‬
‫פגע באח כבגמלו‬
‫פורש אליו שלום‪-‬‬
‫ואור לאיש וחם לו‪.‬‬

‫****************************‬
‫אחי גיבורי הגולן‪ /‬קובי‬
‫רציתי לכתוב לכם אחי הגיבורים‪ ,‬עם הזקנים והפנים המפוייחות וכל הסימנים האחרים‪ ,‬רציתי לכתוב‬
‫לכם‪ ,‬אתם שעמדתם לבד מעל טנקים של אוייב שכוונו מלפנים ומהצד‪ .‬אתם שהוכחתם כי השריון הוא‬
‫ברזל‪ ,‬והאדם הוא פלדה‪.‬‬
‫לכם שהטיתם שכם והושטתם יד‪ ,‬והשמדתם אותם במקובצים ואחד אחד‪ ,‬רציתי לכתוב לכם שיר ולו רק‬
‫שיר אחד‪.‬‬
‫לכל אלה שעמדו מעטים למול רבים בקרב ההגנה‪ ,‬והשמידו את הטנקים הסורים‪ ,‬עם שהגיע לשורה‬
‫הראשונה‪ ,‬וראו את אורותיו האדומים של הטנק לידם בתוך השורות‪ ,‬ודפקו אותו מקרוב והוא לא ידליק‬
‫יותר אורות‪ ,‬ואני עומד כאן על הרמפה וסופר אותם כעשרות שלדות מפוייחות‪ ,‬וטנקים נטושים‪ ,‬וגופות‬
‫קרות‪.‬‬
‫ואני זוכר איך עבדתם ביחידים וזוגות‪ ,‬אחד הדליק אור והשני דפק בם מקרוב‪ ,‬ואני מביט הלאה לאורך‬
‫נתיב הדם‪ .‬קרב ההפתעה וכיבוש מזרעת בית ג'אן‪ ,‬ובלילה התנועה למארב בצומת אמריקה יאיר‪,‬‬
‫וארטילריה שהרעימה עם השחר שהפציר‪.‬‬
‫ואני זוכר את ‪ 127‬וְ‪ 125 -‬ואת חווה לאה כל יום בין חמש לשש‪ ,‬ואת החבורה של הטנקים והשמחה‬
‫והצהלה‪ ,‬כששמעו וחשו‪ ,‬שהפסקת האש נתקבלה‪.‬‬
‫אני מביט לאחור ורואה את פני הגיבורים‪ ,‬שלא ישבו איתנו ולא יספרו עוד סיפורים‪ ,‬את אלו שראו את‬
‫הטנק מתקרב וירו וירו עד שדמם‪ ,‬שהכניסו עוד פגז ועוד סרט עד ששילמו בדמם‪.‬‬
‫אני זוכר אותם אחד אחד את יאיר‪ ,‬עמיר‪ ,‬ואמיר את עמיר‪ ,‬וזליג ובלומן‪ ,‬וכל האחרים שלחמו עד‬
‫שהבוקר האיר‪.‬‬
‫אני עומד כאן ובלב רק תפילה חרישית‪.‬‬
‫שלא תהיה המלחמה החמישית‪.‬‬

‫****************************‬
‫איך באות חסידות לעולם?‬
‫גוזלי חסידה שאלו את אימם‪:‬‬
‫"אמא‪ ,‬איך באות חסידות לעולם?"‬
‫השיבה האם‪" -‬זאת יודעים כולם‪,‬‬
‫אנשים מביאים חסידות לעולם!"‬
‫אמר שם גוזל אחד‪:‬‬
‫"לא ברור לי רק דבר אחד‪-‬‬
 ‫שמעתי אישה מסבירה לילדה‬
‫'אלינו הביאה אותך החסידה'‪.‬‬
‫זאת אומרת שהחסידה הביאה לעולם את הילדה‬
‫והאישה‪ ,‬מצידה הביאה לעולם גוזלי חסידה‪.‬‬
‫אז לא יותר קל ופחות סבוך‪...‬‬
‫שיהיה הפוך?!"‬

‫****************************‬
‫איך נוצר הבדואי?‬
‫מן הענן הכבד המביא ברכה על הארץ לקח אללה וברא את הגמל‪ -‬כבד כענן ומביא ברכה‪ .‬ירה חץ‪ ,‬קלע‬
‫אותו‪ ,‬ויצר את הסוס‪ -‬מהיר כחץ וקולע למטרה‪ .‬מעפר הארץ לקח קומץ וברא את החמור‪ -‬מושפל ונדכא‬
‫עד עפר‪ .‬כשאותו חמור הטיל גלליו‪ -‬לקח האל מאותם גללים ויצר את הפלאח‪ ,‬ומהרוח הסובבת את‬
‫הארץ יצר את הבדואי‪ -‬חופשי כרוח ונודד כמוה‪.‬‬

‫****************************‬
‫איך נוצרות טרסות‬

‫פעם‪ ,‬מזמן מזמן‪ ,‬כאשר אברהם בן‪-‬נון בן יהושע בן הראל רק נולד‪ ,‬הארץ הייתה דוממה‪ .‬השמיים עמדו‬
‫דום‪ ,‬הארץ עברה לנוח וההרים חזרו לדום‪ ,‬חי לו דינוזאור ענק עם עיניים ענקיות ופה ענקי ואף ענקי‬
‫וביחד הכל‪ -‬פרצוף תינוקי‪ .‬הוא שיחק במחבואים עם יצור בדיוני‪ .‬לדינוזאור הזה קראו "כדומה"‪ .‬הייתה‬
‫לו רגל אחת קצרצרה‪ 2 -‬מטר ורגל שניה ארוכה ארוכה‪ -‬כמעט בגודל כל ההר‪ .‬ברגל הארוכה היו לו‬
‫זיזים ארוכים ובולטים של איזה ‪ 3-4‬מטר‪ .‬יום אחד שיחק כדומה עם היצור הבדיוני ופתאום הופיע‬
‫דינוזאור תמהוני‪.‬‬
‫כדומה נבהל כי אף פעם לא ראה דבר כה מוזר‪ .‬הוא נתמלא אימה ופחד‪ ,‬נשא רגליו והחל לרוץ ריצה‬
‫מטורפת‪.‬‬
‫רגלו הקצרה על קצה ההר ורגלו הארוכה אי שם במעמקים‪ .‬הוא רץ אחוז בהלה הלוך ושוב על פני כל‬
‫האדמה‪ ,‬כשזיזיו מאחור מותירים‪...‬‬
‫סימנים‬
‫וחורטים בהרים‬
‫יוצרים ת'טרסות‬
‫שאנו רואים‪.‬‬
‫צועק לכל עבר‪ ,‬סובב כל הר‪ ,‬עד שנשבר נפל ונדם‪.‬‬

‫ומי שלא מאמין – שיפתח את מדריך ישראל‬

‫ושם כתוב‪....‬‬

‫****************************‬
‫איש אחד…‬

‫"איש אחד‬
‫מיליוני שנים‬
‫לא הראה סימן‬
‫שהוא חי או קיים‪.‬‬
‫אחר כך‬
‫הופיע לכמה שנים‬
‫צעק‪ ,‬בכה‪ ,‬אהב‪ ,‬צחק‪,‬‬
‫ונעלם‪.‬‬
‫מי יודע להיכן‪,‬‬
‫לכמה זמן?‬
‫איש אחד קטן"‬

‫כדאי תמיד לעשות הכל בגדול‬

‫כדי שתמיד יראו‪ ,‬ישמעו וידעו‬
‫מה יש לך‪ ,‬באופן אישי‬
‫ולכם‪ ,‬בתור מדריכים‪ -‬לתת‪.‬‬

‫****************************‬
‫אל תסתכל בקנקן‪ /‬מסכת אבות‬
 ‫"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו‬
‫כי יש חדש מלא ישן וישן שחדש אין בו"‪.‬‬

‫****************************‬
‫אל תרים ידיים…‬

‫אל תרים ידיים ואל תוותר‬

‫ניסים אמיתיים התרחשו לא רק בימים‬
‫ההם‪ ,‬הם מתרחשים גם בזמן הזה‪.‬‬

‫****************************‬
‫אלוהים ברא את המדבר‪...‬‬

‫אלוהים ברא את המדבר‬

‫ריק‬
‫למען יוכל להכיל מחשבות‬
‫אדם‬
‫אך לעיתים יקרה שאנשים יפחדו‬
‫ממנו‬
‫כמו נבהלו ממחשבות לבבם‪.‬‬

‫****************************‬
‫אם אדם‪ /...‬הלל הזקן‬
‫אם אדם‬
‫היה מושך אחריו חוט‬
‫לכל מקום שהוא הולך‬
‫מה היה מסמן אחריו‪,‬‬
‫איזה דוגמא‪...‬‬
‫משם עד שם‪ ,‬קו דק‪,‬‬
‫על פני האדמה‪.‬‬
‫רישום רגיש ומדוייק‬
‫ותמיד נרגש‪"...‬‬

‫****************************‬
‫אם גם‪ /...‬ו‪ .‬הראל‬

‫"אם גם אנו לא נצא‬

‫לשביל הקטן המתפתל‬
‫להידבר במשעולי בראשית‬
‫אם נפנה כולנו לדרך המלך‬
‫מי יסלול נתיב לבאים?"‬

‫****************************‬
‫אם תלמד‪...‬‬
‫אם תלמד לתת‪-‬‬
‫כמו שאתה לוקח‪,‬‬
‫אם תדע להקשיב‪-‬‬
‫לפני שתתווכח‪,‬‬
‫אם תשקול שנית‪-‬‬
‫לפני שתתרתח‪...‬‬
‫אם לעיתים תוותר‬
‫ותהיה זה שסולח‪,‬‬
‫אם תשתדל מעט‪-‬‬
‫גם אחרים לשמח‪,‬‬
‫אז תדע סוף סוף‬
‫וידעו כולם‪-‬‬
‫שגדלת באמת‬
‫ובגרת‪ ,‬בן אדם‪.‬‬

‫****************************‬
 ‫אם תספרו למבוגרים‪ /‬אנטואן דה סנט אכזיפרי‬

‫"ראיתי בית נאה בנוי לבנים אדמדמות‬

‫בחלונותיו פרחי גרניום ויונים שוכנות על גגו‪.‬‬
‫לא יוכלו המבוגרים לתאר לעצמם את הבית‪,‬‬
‫הם לא יתפסו את העניין‪...‬‬
‫אלא אם כן תאמרו להם‪:‬‬
‫"ראיתי בית שמחירו עשרת אלפים לירה"‪,‬‬
‫רק אז יקראו בהתפעלות‪:‬‬
‫"מה יפה בית זה!"‬
‫"הנסיך הקטן"‪ -‬אנטואן דה סנט אכזיפרי‬

‫****************************‬
‫אם‪ /‬משה קפלן (בעקבות קיפלינג)‬

‫אם תוכל לתת מעצמך ללא חשבון‬

‫למען טובתם ועתידם של תלמידיך‪,‬‬
‫אם תפיק מתוכך את מיטב הכישרון‬
‫עד כי אחרון המתקשים יבין את הסבריך‪,‬‬

‫אם בבוקר יום סגריר ובצהריי יום קיץ‬

‫תסכין להעביר שיעור במלוא המרץ‪,‬‬
‫אם תדע‪ ,‬כאשר נחוץ‪ ,‬לשים החיץ‬
‫למען ישמרו כבודך ודרך ארץ‪,‬‬

‫אם תדע לעמוד באומץ ובלי מורך‬

‫על עקרונות ברזל אותם אתה דורש‪,‬‬
‫אם ידעת לעת תרפה לפי הצורך‬
‫ותהיה גמיש וער למה שמתרחש‪,‬‬

‫אם תשכיל אף להנחיל‪ ,‬מלבד הידע‪,‬‬

‫גם שאר רוח החורג מאופק צר‪,‬‬
‫אם תטעה חלילה ואת ראשך לא תאבד‪,‬‬
‫ובקלות טבעית תצא מיד מן המצר‪,‬‬

‫אם מול שלושים ואף יותר זוגות עיניים‬

‫תרגיש בנוח בלי להיות מלאכותי‪,‬‬
‫אם תוכל‪ ,‬בלי לצרום את האוזניים‪,‬‬
‫אף לשלב הומור קליל ואיכותי‪,‬‬

‫אם מול תלמיד אשר יחציף פנים וישתולל‬

‫תכבוש את יצרך ובאיפוק תגיב‪,‬‬
‫אם ביד רמה תנהג‪ ,‬בלי להשתולל‪,‬‬
‫אך תדע מתי צריך גם להקשיב‪,‬‬

‫אם ביד אחת מקל‪ -‬חובלים תפעיל‬

‫וביד שניה בנועם הליכות תרגיע‪,‬‬
‫אם תראה דוגמא אישית ומנהיג תוביל‪,‬‬
‫אך תדע גם לקבל ביקורת‪ ,‬כשמגיע‪,‬‬

‫אם תזכור שהתלמיד הוא קודם כל אדם‪,‬‬

‫ותתייחס אליו כמו היה בנך‪,‬‬
‫אם תענה לצו‪ -‬הלב כמו לצו‪ -‬הדם‬
‫נוכל בלב שקט לומר‪" :‬אכן‪ ,‬מורה הנך!"‪.‬‬

‫****************************‬
‫אנשי הצפון‪ /‬חיים חפר‬
‫קשה לומר שאנחנו איתכם‪ ,‬שהרי אנחנו בלב הארץ כאן‪ ,‬אצלנו שקט‪ ,‬הכל כרגיל והילדים‬
‫הולכים לבי"ס בזמן‪ ,‬בתי קולנוע פתוחים‪ ,‬אנשים קונים בסופר והמסעדות מלאות‪ ,‬ואני מביט‬
 ‫אל ת"א‪ ,‬אל כיכרותיה הסואנות והשבעות‪ ,‬ושלווה ביום‪ ,‬שלווה בלילה‪ ,‬שלווה מסביב לשעון‪,‬‬
‫ורק אצלכם שורקות הקטיושות‪ -‬אנשי הצפון‪.‬‬

‫קשה לומר שאנחנו איתכם‪ ,‬אבל אנחנו רואים אתכם על המסך‪ ,‬אנחנו רואים את הגגות‬
‫הפעורים ואת הקיר שלארץ נשפך‪ ,‬את המתח הזה המביט לנו מול פנים ואישון‪ ,‬את הילדים‬
‫אשר נסגרים בלילה בחדר ביטחון‪ ,‬את הפחד אשר מהלך בשכונות‪ ,‬ברחובות‪ ,‬ובין הבתים‪,‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬אנחנו איתכם‪ ,‬כי בזכותכם‪ -‬אנחנו לא מתמוטטים‪ .‬שהרי מן הפגז הראשון אשר‬
‫נפל עליכם ידענו‪ :‬העמידה החזקה שלכם היא השקט והשלווה שלנו‪.‬‬

‫****************************‬
‫ארבה קטן‬

‫ארבה קטן אחד‬

‫שאל בקול נחמד‪:‬‬
‫"למה כולם קוראים לי ארבה?‬
‫הרי אני אחד!"‬

‫****************************‬
‫ארץ זבת חלב ודבש‬
‫משהו על מזבלת חירייה‬
‫מזבלת חירייה היא תל גבוה‪ ,‬מרשים וגם מ(ס)ריח‪ .‬כשרואים תל כזה אומרים‪ :‬כאן היה‬
‫יישוב‪ .‬במקרה הזה‪-‬‬
‫זה אפילו נכון‪ .‬לא רחוק מכאן הייתה בני ברק הקדומה‪ ,‬זו של רבי עקיבא‪ ,‬רבי טרפון ושאר‬
‫החכמים‬
‫המוזכרים בהגדה של פסח‪ ,‬שתלמידיהם אמרו להם‪" :‬הגיע הזמן לקריאת שמע של‬
‫שחרית"‪.‬‬
‫מתחת לתל הזבל הזה נמצאות האדמות הפוריות ביותר‪ .‬מסופר על רבי יהודה הנשיא‪,‬‬
‫שנחשב לגדול מנהיגי היישוב היהודי לפני כ‪ 1800 -‬שנה‪ .‬הוא היה נשיא הסנהדרין‪ ,‬עשיר‬
‫גדול‪ ,‬חכם‪ ,‬שידע להנהיג אותנו בשכל ובנועם‪ .‬הוא היה כה גדול בתורה‪ ,‬עד שכאשר אמרו‬
‫"רבי" ידעו הכל שהכוונה אליו‪ .‬כאשר ביקר בבני ברק ביקש ממארחו להראות לו אשכול מן‬
‫הכרם‪ .‬יצאו לכרם‪ ,‬ומרחוק ראה "רבי" שור רובץ בכרם‪ .‬שאל את מארחו‪" :‬השור הזה אינו‬
‫מחסל לך את הכרם?" ענה לו‪":‬זה לא שור‪ .‬זה אשכול ענבים‪ "...‬או שהאשכול היה גדול‬
‫באמת‪ ,‬או שרבי יהודה הנשיא היה זקוק למשקפיים‪..‬‬
‫תגידו‪:‬מעשיה‪ .‬אז הנה עוד סיפור‪ ,‬והפעם על רמי בר‪-‬יחזקאל‪ .‬התלמוד הבבלי מספר עליו‪,‬‬
‫שנזדמן לבני ברק וראה עיזים אוכלות תחת עצי התאנים‪ .‬מן הפרי נטף דבש‪ ,‬וחלב טיפטף‬
‫מן העיזים‪ ,‬והיו מתערבבים זה בזה‪ .‬אמר‪ :‬זוהי ארץ זבת חלב ודבש! (ולהזכירכם‪-‬זה היה‬
‫בחירייה)‪.‬‬
‫על ארץ זבת חלב ודבש זו נבנתה בני ברק הקדומה‪ .‬אחר כך היה כאן כפר ערבי בשם אבן‪-‬‬
‫ברק‪ ,‬ואחר כך שונה שמו לחירייה‪ .‬באנו אנחנו‪-‬איך שהגורל יודע לצחוק‪ -‬והקמנו כאן‪,‬‬
‫במקום הכי פורה‪ ,‬מזבלה‪...‬‬

‫שימושון‪ :‬מסכות גז‪ ,‬ממרח דוחה יתושים‪ ,‬וגלולות נגד בחילה‪.‬‬

‫סימני דרך למקום‪ :‬סעו בעקבות הריח‪ .‬ההר‪ ,‬שבעתיד אולי יהיה פארק‪ ,‬נמצא לצד כביש ‪,4‬‬
‫בקטע שבין מחלף מסובים למחלף השבעה‪.‬‬

‫****************************‬
‫אשר לא קראתי‪ /...‬יצחק שלו‬

‫אשר לא קראתי בסידורים ובמזמורים‬

‫אני קורא בהרים‪.‬‬
‫בהרים אני אומר את כל התחינות והמזמורים‪.‬‬
‫מן הגיא העמוק למדתי את הזעקה כמו מכלא‬
‫והרבה תפילות זרות למדתי מהתכלת‪.‬‬
‫בראשי ההרים ראיתי חרוטים כל הפונטים‪,‬‬
‫וכל הפסיקים חקוקים במדרונות החשופים‬
‫וכל דברי הזעם בצוקים‪.‬‬

‫****************************‬
‫את הדברים‪/‬הלן קלר‬
 ‫את הדברים הטובים ביותר‬
‫והיפים ביותר בעולם‬
‫אי אפשר לראות‬
‫וגם לא למשש‬
‫יש להרגיש אותם‬
‫בלב‪.‬‬

‫****************************‬
‫את ואני והמלחמה הבאה‪ /‬חנוך לוין‬

‫כשאנחנו מטיילים‪ ,‬אז אנחנו שלושה‪-‬‬

‫את ואני והמלחמה הבאה‪.‬‬
‫כשאנחנו ישנים‪ ,‬אז אנחנו שלושה‪-‬‬
‫את ואני והמלחמה הבאה‪.‬‬

‫את ואני והמלחמה הבאה‪,‬‬

‫המלחמה הבאה עלינו לטובה‪.‬‬
‫את ואני והמלחמה הבאה‪,‬‬
‫שתביא מנוחה נכונה‪.‬‬

‫כשאנחנו מחייכים ברגע אהבה‪,‬‬

‫מחייכת איתנו המלחמה הבאה‪.‬‬
‫כשאנחנו מחכים בחדר הלידה‪,‬‬
‫מחכה איתנו המלחמה הבאה‪.‬‬

‫את ואני והמלחמה הבאה‪,‬‬

‫המלחמה הבאה עלינו לטובה‪.‬‬
‫את ואני והמלחמה הבאה‪,‬‬
‫שתמציא מנוחה נכונה‪.‬‬

‫כשדופקים על הדלת‪ ,‬אז אנחנו שלושה‪-‬‬

‫את ואני והמלחמה הבאה‪.‬‬
‫וכשכול זה כבר נגמר שוב אנחנו שלושה‪-‬‬
‫המלחמה הבאה‪ ,‬את והתמונה‪.‬‬

‫את ואני והמלחמה הבאה‪,‬‬

‫המלחמה הבאה עלינו לטובה‪.‬‬
‫את ואני והמלחמה הבאה‪,‬‬
‫שתמציא מנוחה נכונה‪.‬‬

‫****************************‬
‫אתה יוצא לדרך‪...‬‬

‫אתה יוצא לדרך בצעדי ענק‬

‫לפעמים מרגיש שדבק בך חיידק‬
‫אתה חלק מדור חדש‪ ,‬לא דור המשך‬
‫לא משהו שבמקום דורך‪.‬‬
‫עשית תהליך שנמשך שבועות ושנים‬
‫לחפש‪ ,‬לטייל‪ ,‬ולגמוע מרחקים‪.‬‬
‫זה לא ‪ out‬לאהוב את הטבע‬
‫כי בכל פינה יש מעט אור וצבע‪.‬‬
‫אז פקח את עיניך והסתכל סביבך‬
‫זה לא סתם עוד משהו‪,‬‬
‫זוהי ארצך!‬

‫****************************‬
‫אתמול מצאתי אבן‪ /‬יהונתן גפן‬
‫אתמול מצאתי אבן כזאת חלקה ונהדרה‬
‫כולם ביקשו ממני שאזרוק אותה החוצה בחזרה‪.‬‬
‫אמא אמרה לי‪" :‬זאת אבן קטנה‪ ,‬חבל‪,‬‬
 ‫תזרוק אותה החוצה‪ ,‬אולי היא תגדל"‪.‬‬
‫בערב שמעתי מהחלון של השכנים‪:‬‬
‫"שוב הילד של גפן הביא אבנים"‪.‬‬
‫אבל לא אכפת לי ואני לא שם לב‪,‬‬
‫כי את האבן הזאת אני דווקא אוהב‪.‬‬
‫והאבן אומרת לי דברים משונים‪,‬‬
‫ושרה לי שיר בשפה של אבנים‪.‬‬
‫אתמול מצאתי אבן חלקה ונהדרה‪,‬‬
‫ושמתי אותה עם שאר האבנים שלי במגירה‪.‬‬

‫****************************‬
‫בגרות‬
‫היא היכולת להשתלט על הכעס‪ ,‬ליישב חילוקי‬
‫דעות ללא אלימות או הרס‪.‬‬
‫בגרות היא התמדה‪ ,‬הצמדות למטרה על אף‬
‫התנגדות ועל אף כשלונות בדרך‪ ,‬בגרות היא‬
‫חוסר אנוכיות‪ ,‬הענות לצרכי הזולת‪.‬‬
‫בגרות היא היכולת להתמודד עם אי נעימויות‬
‫ואכזבות מבלי להתמרמר‪.‬‬
‫בגרות היא ענווה‪ ,‬אדם בוגר מסוגל לומר "שגיתי"‬
‫הוא גם מסוגל לומר "אני מצטער"‪ .‬כאשר‬
‫מוכחת צדקתו‪ ,‬הוא נמנע מלומר "אמרתי כך"‪.‬‬
‫בגרות פירושה מהימנות‪ ,‬יושר‪ ,‬וקיום הבטחות‪.‬‬
‫לאדם חסר בגרות יש אמתלה לכל דבר‪ ,‬הוא תמיד‬
‫מתמהמה‪ ,‬אינו אלא חסר אומץ ומתמוטט בשעת‬
‫משבר‪.‬‬
‫חייהם של חברי הבגרות מלאים הבטחות שלא‬
‫קויימו‪,‬‬
‫עניינים שלא גמורים וידידים לשעבר‪.‬‬
‫בגרות היא היכולת לחיות בשלמות עם מה‬
‫שלא ניתן לשנות‪.‬‬

‫****************************‬
‫בהצלחה‪ /...‬דר' סוס‬

‫"בהצלחה!‬
‫הגיע היום‪.‬‬
‫אתה יוצא למקומות בעולם‪ ,‬אז שלום!‬
‫עם רגליים בנעליים ועם שכל בראש‪ ,‬תמצא את הדרך שלך אל תחשוש‪ ,‬אתה יכול ויודע‪,‬‬
‫מוכן ומזומן‪ ,‬ואתה הוא זה שיחליט לאן‪.‬‬
‫תסתכל ברחובות‪ ,‬מלפנים‪ ,‬מאחור‪ ,‬יש רחוב שתחליט‪" :‬לא כדאי לי לבחור"‪ .‬עם רגליים‬
‫טובות‪ ,‬ועם שכל לחשוב תזהר לא ללכת ברחוב קצת לא טוב‪ .‬אם בכלל לא תמצא שום‬
‫רחוב שתאהב‪ -‬תעזור את העיר ותצא למרחב אל שטח פתוח לאוויר ולרוח שם קורים‬
‫הדברים‪ ...‬כשיקרה הדבר אל תפחד‪ ,‬אל תזיע‪ ,‬תמשיך ותלך ותראה שתגיע‪"...‬‬
‫ד"ר סוס‬

‫****************************‬
‫בהתחלה‪...‬‬

‫ובהמשך‪ ,‬זה גם לא קל‬ ‫בהתחלה‪,‬‬

‫יודעים כבר איך‬
‫ויש תמיד בסוף איזה אבל‬
‫אך באוויר צבעים פורחים‬
‫והד של שיר‬
‫אשר מוביל אותנו בדרכים‪.‬‬
‫פתאום התחיל לפרום את הקשרים‪.‬‬
‫וגם מחר יהיה קשה‪,‬‬
‫יהיה עוד הר‪,‬‬
‫ולא תהיה פסגה שתתגשם‪.‬‬
‫אך באוויר יהיה דבר מה‬
‫היה קשה‬
‫הייתה מילה‪,‬‬
‫אך לא הייתה שום דרך לגשר‪.‬‬
‫אך באוויר היו דברים‬
‫ואיזה שיר‬
‫ואח"כ הלב נפתח‬
‫ולא היינו עוד זרים כל כך‬
‫ולא רבצה בינינו שום בדידות‪,‬‬
 ‫ואיזה שיר‬ ‫רק שיר‬
‫יפריח מחדש את הנשמה‪.‬‬ ‫והתחלה קטנה של ידידות‪.‬‬

‫****************************‬
‫בין הפרח והסלע‪ /‬חיים חפר‬
‫בסה"כ ניתן לאמור כי אכן אלו דברים חובקי עולם‪.‬‬
‫כי מה קורה בסה"כ?‬
‫גבעה נפרדה‪ ,‬עוף כנף נעלם‪.‬‬
‫מעיין נובע נוקז עמוק אל צינור‪.‬‬
‫פסולת ואשפה מילאו ואדי‪ ,‬באר ובור‪.‬‬
‫חורש שבין כה וכה חי בקושי‪ -‬היה למאכלת עיזים‪.‬‬
‫בסה"כ‪ ,‬לא מי יודע מה… לא צריך להגזים‪.‬‬
‫אפשר לחיות בארץ הלבושה בטון ומלט‪.‬‬
‫אפשר לחיות גם כך עם ענני העשן בשמי התכלת‪,‬‬
‫ליד הנחל הנושא עם המוות ציפור ודג‪.‬‬
‫אפשר לחיות גם כך בלי לפצוח בקולות נוראיים‪.‬‬
‫והשאלה היא רק…‬
‫האם אלה הם חיים?‬
‫השאלה היא רק…‬
‫האם אתה נהנה בארץ בה אתה חי?‬

‫****************************‬
‫בית שערים‬
‫; אחר כך‪ :‬בן גוריון‪ .‬פעם‬ ‫כל דור וה"זקן" שלו‪ .‬פעם הזקן היה יצחק שדה‪ ,‬מפקד הפלמ"ח‬
‫כשאמרו "רבי"‪ ,‬סתם "רבי"‪ ,‬התכוונו לאחד בלבד‪ :‬לרבי יהודה הנשיא‪ ,‬כי היה נשיא‬
‫‪ 1,800‬שנה חתם את‬ ‫הסנהדרין‪ ,‬וגם עשיר גדול‪ ,‬שחי בבית שערים‪ .‬ייחודו בזה‪ ,‬שלני כ‪-‬‬
‫המשנה ונכנס להיסטוריה‪.‬‬
‫חתימת המשנה זה קצת יותר ממקום ראשון בליגה‪ ,‬ברייטינג‪ ,‬או מזכייה בפרס ישראל‪.‬‬
‫החתימה ההיא עשתה סדר בים הגדול של פסיקות ההלכה‪ .‬לכן ש"ס זה לא המפלגה‪ ,‬אלא‬
‫ראשי התיבות של שישה סדרי משנה‪.‬‬
‫כמו שהיה מנהיג לאומי‪ ,‬ככה היה לו ל"רבי" זמן לפתור בעיות של "האיש הקטן"‪ .‬והנה דוגמא‬
‫אחת‪:‬‬
‫מעשה בשלושה עשר אחים‪ ,‬ששנים עשר מהם‪ ,‬שהיו נשואים‪ ,‬נפטרו לפני שיעמידו צאצאים‪.‬‬
‫תריסר הנשים פזלו אל האחד הפנוי‪ ,‬באו לפני הרבי ואמרו לו‪ :‬א‪-‬נווו?‬
‫אמר לאחד שנשאר‪ :‬יבם אותן‪ .‬יעני‪ ,‬שא אותן לנשים‪ .‬את תריסר האלמנות‪ .‬הוא בכלל לא ידע‬
‫איך מסתדרים עם אישה אחת‪ ,‬וכבר חטף תריסר‪ .‬ההוא חשב שנופלים עליו השמיים‪ .‬בקושי‬
‫כילכל את עצמו‪ .‬אמרו הנשים‪ :‬כלכלתך עלינו‪ .‬כל אחת תממן חודש‪.‬‬
‫שאל‪ :‬ובשנה מעוברת?‬
‫ענה הרבי‪ :‬בשנה מעוברת‪-‬ההוצאות עליי‪.‬‬
‫חלפו שלוש שנים‪ ,‬הגיעה שנה מעוברת והנה אל בית הנשיא מגיע השבט‪ .‬איש אחד‪ ,‬תריסר‬
‫נשים‪ ,‬ו‪ 36-‬ילדים‪ .‬כלומר‪ ,‬כל שנה‪ -‬ילד‪.‬‬
‫שאל הרבי‪ :‬הפגנה?‬
‫אמרו לו‪ :‬הבטחה‪ .‬הבטחת‪.‬‬
‫מזלם‪ ,‬שהוא היה מהמקיימים הבטחות‪.‬‬
‫מבית שערים עבר‪ ,‬עם הסנהדרין‪ ,‬לציפורי‪ .‬כשנפטר‪ ,‬נקבר בבית שערים‪ ,‬ואפילו שהוא לא‬
‫התכוון לכך‪ ,‬הפכה בית שערים למקום קבורה לעשירי העולם היהודי‪ ,‬בארץ ובתפוצות‪.‬‬

‫****************************‬
‫בכוחו של המיש!‬

‫המיִש הדרומי (בערבית‪" :‬מיס")‪ ,‬עץ גבוה‬

‫הנכבד בין העצים המבורכים בארץ‪-‬ישראל הוא ַ‬
‫ונאה שפירותיו בדמות ענבות סגולות‪-‬שחורות טובים למאכל‪.‬‬
‫לפי אמונת המוסלמים שוכנים במיש רק ג'ינים טובים‪ ,‬שבכוחם להרחיק את פגיעתם הרעה‬
‫של הג'ינים הרעים‪ ,‬השדים‪ ,‬המזיקים ושאר מרעין בישין ; אולם סגולה זאת יש גם בעצים‬
‫אחרים כמו השיזף והאשל‪ ,‬ובמה נתייחד המיש? מסתבר‪ ,‬כי אפילו פיסה קטנה מעצתו‬
‫משמרת את הסגולה‪ ,‬ולכן אפשר להוריד מן העץ כפיס‪ ,‬ויש להקפיד לעשות זאת בשבת‬
‫‪ 27‬לחודש‬ ‫בבוקר לפני הזריחה‪ .‬למהדרין במצוות‪ ,‬מומלץ להוריד את פיסת העץ ביום ה‪-‬‬
‫הרמדאן‪ ,‬בשעות החשיכה שלאחר שקיעת השמש‪ ,‬אז כוחו של המיש בשיאו‪ .‬כיוון שבלילה‬
‫זה ("ליל אלקאדר") נפתחים השמיים‪ ,‬המלאכים יורדים מהם לארץ‪ ,‬ואללה נענה לכל‬
‫משאלות בני האדם ושומע את תפילותיהם‪.‬‬
 ‫את פיסת העץ‪ ,‬העשויה בדמות מזלג בעל שתי שיניים‪ ,‬נוהגים לתלות כקמיע על צוואר‬
‫הילדים‪ .‬ניתן גם להצמידה למיטה‪ ,‬או לקבעה בדלת הבית או בקיר פנימי‪ ,‬ואם אין בקרבתכם‬
‫עץ מיש‪ ,‬תוכלו לרכוש פיסה מעצו בשוק הבשמים בירושלים‪ ,‬ליד כנסיית המולד בבית לחם‬
‫ובשוקי חברון‪ .‬קמיע המיש מלווה בחרוזי זכוכית בצבע תכלת (צבע שהוא סגולה בדוקה נגד‬
‫עין הרע) ואפשר לשאתו בחוט על הצוואר או להדקו בסיכות לבגד‪ .‬אדם החמוש בקמיע זה‬
‫מוגן לחלוטין מפני השדים‪.‬‬
‫ישנם שדים עקשניים‪ ,‬המתגלמים לרוב בדמות תיש‪ ,‬ואלה מנסים להיטפל גם לבעלי‬
‫הקמיעות‪ .‬כשנתקלים בשד מסוג זה יש לקרוא לעברו‪" :‬יָא ִתיס‪ ,‬מה תשוף אל ִמיס?" (דהיינו‪-‬‬
‫"הוי תיש‪ ,‬כלום אינך רואה?‪ -‬מיש!") ומובטח שהשד ינוס מייד על נפשו בכל המהירות‪.‬‬
‫קדושת המיש מועברת גם באמצעות בדים וחלקי לבוש‪ .‬יש לקשור את פיסת הבד אל העץ‬
‫למשך מספר ימים ואחר כך‪ ,‬משנכנס בה "כוחו של המיש"‪ ,‬יש לקושרה לפתח הבית או‬
‫למיטתו של חולה‪.‬‬
‫עצי המיש המקודשים ביותר נמצאים על הר הבית‪ ,‬בין כיפת הסלע למסגד אלאקצה‪,‬‬
‫ותפקידם לשמש כגדר חיה וקדושה המגבילה את חדירת כוחות האופל ואיבליס בראשם‪,‬‬
‫השואפים לפגוע במקום הקדוש ביותר‪ .‬על נטיעתם של עצים אלה קיימות מספר גרסאות‪:‬‬
‫לפי האגדה הראשונה‪ ,‬החל דוד המלך לבנות את המקדש בירושלים‪ .‬הביא חומרים ומומחים‪,‬‬
‫והחלו בונים‪ .‬בנו קירות ונפלו‪ ,‬חזרו ובנו ושוב חרבו‪ .‬פקד מלאך ה' את דוד בחלומו ואמר לו‬
‫שיניח את המלאכה לשלמה בנו‪ .‬עשה דוד כאשר צווה‪ .‬בבוא העת החל שלמה בונה את‬
‫המקדש‪ ,‬וחזרו הקירות וקרסו תחתם‪ .‬ניסה שלמה בשנית‪ ,‬ושוב לא צלחה המלאכה בידו‪.‬‬
‫נראה מלאך ה' לשלמה בחלומו ואמר לו‪" :‬עינם הרעה של המשטינים ושל המקטרגים מונעת‬
‫ממך להקים את המקדש‪ .‬אטע סביב סביב עצי מיש‪ ,‬ויגינו על המקדש‪ ".‬שתל אלוהים את עצי‬
‫המיש‪ ,‬ובנה שלה את היכל ה' בניין לתפארת‪" .‬לא ראתה עין לפניו ואחריו"‪.‬‬

‫אגדה אחרת קושרת את עצי המיש בחגיגות חנוכת המקדש‪" :‬כשסיים שלמה המלך את בניין‬
‫המקדש‪ ,‬היכל יפיפה אשר טרם נראה כזה לפניו‪ ,‬ערך תפילה גדולה בהשתתפות מוזמנים‬
‫ומכובדים‪ .‬באו מלכים ושועים‪ ,‬מלאכים ושרפים‪ ,‬חיות ועופות‪ ,‬תלמידי חכמים והדיוטות‪ .‬כל‬
‫אחד ומתנתו בידיו‪ .‬ורק ממלך מלכי המלכים לא נתקבל דבר‪ .‬פנה שלמה המלך אל מלכי‬
‫השמיים‪ ,‬ואמר לו‪" :‬בנה בניתי בית זבול‪ ,‬לך מכון לשבתך עולמים" (מלכים א'‪ ,‬ח‪ ,‬י"ד) ומתנה‬
‫לא שלחת לחנוכת הבית? ענה מלך השמיים ואמר‪" :‬מעולם לא בנה בן תמותה לכבודי מקדש‬
‫כה גדול וכה מפואר‪ .‬ניטע סביבו עצי מיש אשר יסוככו ויגוננו עליו‪ ".‬נטע מלך מלכי המלכים‬
‫את עצי המיש‪ ,‬ומאז ועד הלום הם נוטרים ועוטרים את המקדש‪.‬‬

‫נשים עקרות מוסלמיות נוהגות ללקט את פירות המיש שנשרו מן העץ הסמוך ביותר לכיפת‬
‫הסלע‪ ,‬ולפי אמונתן‪ -‬כל האוכלת ממנו תתברך בפרי בטן במוקדם או במאוחר‪.‬‬

‫ומהיכן בא כוחו המיוחד והנדיר של המיש? ערביי העיר ֶג'רֶש שבעבר הירדן מספרים‪ ,‬כי היה‬
‫זה בשל עזרתו לנביא מוחמד בכבודו ובעצמו‪:‬‬
‫היה זה בתקופת הבראשית של האיסלאם‪ ,‬ומלחמה קשה ניטשה בין המוסלמים לבין הנוצרים‬
‫הביזנטים‪ .‬היה זה קרב לחיים ולמוות‪ ,‬והיום יום קיץ לוהט‪ .‬בראש המוסלמים לחם הנביא‬
‫מוחמד עצמו‪ ,‬ועימו רעיו "הצחאבה"‪ ,‬אך ידם של הכופרים שהיו מצויידים בשפע מים גברה‪,‬‬
‫והמוסלמים נהדפו אל גיא לוהט‪ ,‬ערום וצחיח‪.‬‬
‫אזלו המים מכליהם של החיילים המוסלמים ומים בגיא אין‪ .‬עוד מאט קט כילה הצמא את‬
‫שהותירה החרב‪ .‬שלף הנביא מוחמד פיסת מיש מכיסו‪ ,‬ושם בפיו ומצץ‪ ,‬וראה זה פלא‪ -‬העץ‬
‫שפע מים חיים‪ .‬ובאו המים בעצמותיו ורווה‪ ,‬והוטב לנפשו‪ .‬נטלו האנשים את הכפיס ומצצו‬
‫אותו איש איש בתורו ורוו כולם‪ ,‬וחייתה רוחם‪ ,‬והיה כוחם כחדש והם נכונו לקרב‪.‬‬
‫ראו זאת הנוצרים בהשקיפם מרחוק‪ ,‬ואמרו לנפשם‪ :‬מה לנו לחפש אצל אנשים אלה‪ ,‬השותים‬
‫עצים ואוכלים אבנים‪ .‬בואו נעזוב אותם לנפשם בשממה הזאת‪ ,‬כי אין לנו אליהם דבר‪ .‬נטשו‬
‫הנוצרים את הקרב‪.‬‬
‫מאז רכש המיש את כוחותיו העליונים הישר מאללה‪ ,‬מפיו של הנביא‪ ,‬וזכה המיש ונתקדש‬
‫בקדושתו של מוחמד רסול אללה (שליח האלוהים)‪.‬‬

‫היכן אפשר למצוא עוד עצי מיש קדושים? בירושלים בתחום הכפר הנטוש מי‪-‬נפתוח (ליפתא)‪,‬‬
‫‪ 80‬ס"מ) ; בחורשת הזיתים‬ ‫מצויים מספר עצים וביניהם אחד גדול במיוחד (קוטר גזעו כ‪-‬‬
‫הסמוכה למנזר מר‪-‬אליאס‪ ,‬על אם הדרך בין ירושלים לבית לחם נמצא עץ מיש גדול‪ ,‬שלפי‬
‫המסורת הנוצרית הוא צאצא של העץ תחתיו נחה מרים הקדושה בעת שברחה מצרימה מפני‬
‫הורדוס; בכפר יברוד שבדרום השומרון מצויה במה עתיקה‪ ,‬ובמרכזה גדל עץ מיש ; מיש קדוש‬
‫נמצא גם בצפת‪ ,‬סמוך למערת "שם ועבר"‪.‬‬

‫****************************‬
 ‫בלב הים שוכן לו אי‪ /‬חנוך לוין‬
‫השמש מן הים עולה‪,‬‬ ‫בלב הים שוכן לו אי‪,‬‬
‫יורדת אל הים‪.‬‬ ‫אי בלב הים‪.‬‬
‫רוחות נוסעות ועננים‬ ‫שלוש עיזים ישנן באי‬
‫ומסביב רק ים‪.‬‬ ‫ואיש אחד יש שם‪.‬‬

‫ולפעמים רחוק רחוק‬ ‫האיש‪ ,‬צילינדר לראשו‪,‬‬

‫עוברת אוניה‪,‬‬ ‫שוכב בחול החם‪.‬‬
‫כל הדגלים מתנפנפים‪,‬‬ ‫בבוקר הוא קורא עיתון‪,‬‬
‫עשן בארובה‪.‬‬ ‫בערב הוא נרדם‪.‬‬

‫ואז האיש נושא עיניו‬ ‫שלוש עיזים אוכלות פרחים‪,‬‬

‫מביט אל העשן‪,‬‬ ‫האיש שותה חלב‪.‬‬
‫שלוש עיזים רועות באי‬ ‫בימי אביב ציפור קטנה‬
‫ואיש אחד יש שם‪.‬‬ ‫חולפת מעליו‪.‬‬

‫****************************‬
‫בסוף הדרך‬
‫בכל מקום‪ -‬יש תהום לאמיצים‬
‫וצל לעייפים‪ -‬ומעיין שקרירותו ניגרת‪.‬‬
‫בכל שחרית‪ -‬יש טל לרועדים‬
‫ואור לאוהבים‪ -‬ואבנים קרות ועשב פרא‪.‬‬
‫בכל ערבית‪ -‬יש קץ לסוערים‬
‫ועץ לעריריים‪ -‬וסלע לשוכבים בסוף הדרך‪.‬‬

‫****************************‬
‫בסמטאות צפת‪ /‬ישעיהו עשני‬

‫"אהבתי את צפת‪ .‬הכיצד אפשר לא לאהוב אותה? בכל אבן ואיזוב‪ ,‬בכל סמטא מסמטאותיה‬
‫של צפת קבועה וטבועה נשמה יתרה המספרת ומזמרת‪ ,‬המנגנת ולוחשת על ימים שעברו‬
‫ועל אנשים סוד שהיו‪ ,‬על חוכמה‪ ,‬על אצילות ותורה‪ ,‬על ניסים ומעשי גבורה‪ ,‬שהתחוללו‬
‫בשעריה ובפינותיה‪ .‬רבבות כינורות קסם וחלילי פלא‪ ,‬עוגבים אגדתיים ונבלים מסתוריים‬
‫טמונים בלב כל אבן מאבניה‪ .‬ועם כל משק הרוח ההררית‪ ,‬מתנגנים ונרעדים מיתרי חן‪,‬‬
‫עדיני צליל‪ ,‬וצלילי עדן קסומי ספור‪ .‬כל ילד בעל אוזן קשבת ושערי לב פתוחים‪ ,‬ישמע בה‬
‫תמיד מחרוזת סיפורים‪ ,‬לא גמורים‪ ,‬עשירי טעם ותוכן‪ ,‬עוצרי נשימה ומחוללי סער‪".‬‬

‫****************************‬
‫בעיניו של המטייל‬
‫לטייל‪,‬‬
‫בוואדי על צוקים‪ ,‬על מפלים‪.‬‬
‫לטייל‪,‬‬
‫ברחובות על מדרכות‪ ,‬בין אנשים‪.‬‬
‫לטייל‪,‬‬
‫תמיד בעצמך בעולם החיים‪.‬‬
‫המטייל הוא המציב לעצמו מטרות ומגיע‬
‫אליהן מזיע ומתנשף אבל מגיע‪.‬‬
‫הוא בוחן בעין פקוחה מכשולים‪ ,‬דרכים‪,‬‬
‫אפשרויות‪ ,‬הוא רואה סכנה‪.‬‬
‫המטייל חייב לחיות את עצמו בין צוקי הנחלים‬
‫ומצוקי החיים איש לא יוכל לחיות בשבילו‪.‬‬
‫טבע הוא בריאות‪ .‬טיול בטבע הוא תינוק‪.‬‬
‫לדעת לטייל זה לא רק לדעת לקרוא מפה‪ .‬זה חוש ריח ולא רק לריחות‪.‬‬
‫זה לראות מה ש"אי אפשר"‬
‫זה כוח לפקוד על רגליים‬
‫שבורות מעייפות‬
‫ולצעוד הלאה!‬

‫****************************‬
 ‫בריאת העולם‪ /‬חנוך לוין‬
‫בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ‪ .‬והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני‬
‫תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים‪ .‬ויאמר אלוהים‪" :‬ויהי אור!" ויהי חושך‪ .‬והארץ‬
‫הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום‪ .‬ויהי ערב ויהי בוקר‪ ,‬יום אחד‪ .‬ויקם אלוהים ביום‬
‫השני ויאמר‪" :‬ויהי אור!" ויהי חושך‪ .‬והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום‪ .‬ויהי ערב‬
‫ויהי בוקר‪ ,‬יום שני‪ .‬ויקם אלוהים ביום השלישי ויאמר‪" :‬פעם שלישית ואחרונה‪ -‬יהי אור!" ויהי‬
‫חושך‪ .‬והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום‪ .‬ויהי ערב ויהי בוקר‪ ,‬יום שלישי‪.‬‬
‫וישתוק אלוהים ביום הרביעי וביום החמישי‪ .‬וביום השישי‪ ,‬ויקם אלוהים ויצעק צעקה גדולה‪:‬‬
‫"או שאני אלוהים או שאני לא אלוהים‪-‬יהי אור‪ ,‬לעזאזל!"‪ .‬ויידלק אור קטן בחלון אחד הבית‬
‫ואיש בפיג'מה מציץ בעדו החוצה ושואל‪" :‬מי זה פה צועק שהוא אלוהים בשתים עשרה‬
‫בלילה?"‪.‬‬

‫****************************‬
‫ברגע‪ /‬ורד מוסינזון‬

‫ברגע‬
‫שהשנה החדשה‬
‫אוחזת בעקבי‬
‫השנה החולפת‬
‫עוברים העצים‬
‫לדום מתוח‬
‫ולרגע קצר‬
‫חוזר העולם לתוהו ובוהו‬
‫ורוח אלוהים מרחפת‬
‫מעל השנה החולפת‬
‫שנעצרת‪,‬‬
‫בגלל ידה של השנה החדשה‬
‫האוחזת בעקביה‪.‬‬
‫מנסה לעכב ברגע‪,‬‬
‫את רגע האמת‪.‬‬
‫את הרגעים בם תיטול על עצמה‬
‫את האחריות‬
‫לכל מה שיקרה מכאן והלאה‪.‬‬
‫זו אחריות עצומה‬
‫להיות שנה חדשה‬
‫לקחת על עצמך את הסיכון‬

‫שכל התחזיות שחזו לך‪ ,‬יתגשמו‪.‬‬

‫זה גם לקחת על עצמך את הסיכוי ולא להצדיק את‬
‫התחזיות הנוראות‬
‫שחזו כל אותם‬
‫ששבעו רע בשנה הקודמת‪.‬‬

‫איזו אחריות נוראה‬

‫נוטלת על כתפיה השנה החדשה‬
‫ברגע‬
‫בו היא מרפה‬
‫מעקבי השנה החולפת‬
‫ומניחה לה להימוג‬
‫ולהשאירה לגמרי לבד‬
‫להרבה רגעים‬
‫עם כל כך הרבה‬
‫אחריות‪.‬‬

‫****************************‬
‫בשעה שברא‪...‬‬

‫"בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון‬

‫נטלו והחזירו על כל אילני גן‪ -‬עדן ואמר לו‪:‬‬
‫ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם וכל מה‬
 ‫שבראתי‪ -‬בשבילך בראתי‪ .‬תן דעתך שלא תקלקל‬
‫ותחריב את עולמי‪ ,‬שאם קלקלת אי מי שיתקן אחריך"‪.‬‬

‫קהלת רב"ה ‪9‬‬

‫****************************‬
‫גאווה (אפילו סלעים נשברים)‪ /‬דליה רביקוביץ'‬
‫אפילו סלעים נשברים אני אומרת לך‬
‫ולא מחמת זקנה‪.‬‬
‫שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום בקור‪,‬‬
‫שנים כה רבות‪,‬‬
‫כמעט נוצר רושם של שלווה‪.‬‬
‫אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים‪.‬‬
‫מעין גאווה‪.‬‬
‫שנים רבות עוברות עליהם בציפייה‪.‬‬
‫מי שעתיד לשבח אותם עדיין לא בא‪.‬‬
‫ואז האזוב משגשג‪ ,‬האצות נרגשות‪ ,‬והים מגיח וחוזר‪,‬‬
‫ודומה הם ללא תנועה‪.‬‬
‫עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים‬
‫יבוא וילך‪.‬‬
‫ופתאום האבן פצועה‪.‬‬
‫אמרתי לך‪ ,‬כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה‪.‬‬
‫ומה גם אנשים‪.‬‬

‫****************************‬
‫גאון ‪ /‬אביב גפן‬
‫גאון מי שהמציא את הים‬
‫דגים וגלים וחול לכולם‬
‫גאון מי שהמציא ת'שקיעה‬
‫איך בכל יום השמש נהיית עייפה‬
‫איך הירח מתחמם‪...‬‬
‫גאון מי שהמציא ת'זיקנה‬
‫לפעמים אנשים צריכים מנוחה‬
‫גאון מי שהמציא ת'חיות‬
‫לפעמים הן יותר אנושיות‬
‫כמה פשוטה השאלה‬
‫גאון מי שמבין אותה‬
‫גאון מי שהמציא ת'שתיקה‬
‫לפעמים ממילים היא יותר חזקה‬
‫גאון מי שהמציא חברים‬
‫שאפשר לדבר בלילות הקרים‬
‫כמה יפה האהבה‬
‫גאון מי שהדליק אותה‬
‫גאון מי שהביא לי אותך‬
‫ואיך בלעדייך הייתי בוכה‪.‬‬

‫****************************‬
‫גוש חלב‪" -‬טובל בשמן רגלו"‬
‫בגליל העליון‪ ,‬על הר בין מירון וסאסא שוכן הכפר הערבי הגדול ג'יש‪ ,‬השוכן על מקומה של‬
‫העיר היהודית הקדומה גוש חלב‪ .‬בימי בית שני ובימי המשנה והתלמוד הייתה גוש חלב אחת‬
‫הערים החשובות והגדולות בגליל‪ ,‬והייתה ידועה בזיתיה ובשמנם המשובח‪ .‬בתלמוד‬
‫הירושלמי נאמר‪" :‬אוכלין על התמרים עד שיכלו מיריחו‪ ,‬ועל הזיתים‪ -‬עד שיכלו ממירון ומגוש‬
‫חלב" (שביעית לח‪ ,‬ד')‪.‬‬
‫עד כמה הייתה עשירה גוש חלב בזיתים ושמן זית מספרת האגדה‪:‬‬
‫בברכתו אשר בירך משה איש האלוהים את בני ישראל לפני מותו‪ ,‬אמר לשבט אשר‪" :‬ברוך‬
‫מבנים אשר; יהי רצון אחיו וטובל בשמן רגלו"‪ .‬לימדו רבותינו כי "טובל בשמן רגלו" זוהי נחלת‬
‫השבט‪ ,‬המשופעת בשמן זית יותר מכל מקום אחר בארץ ישראל‪ ,‬וסיפרו את המעשה הבא‪:‬‬
‫פעם אחת נצטרכו אנשי לודקיא (עיר בפריגיה שבמערב אסיה הקטנה‪ ,‬כיום תורכיה) לשמן‬
‫רב‪ .‬מינו להם שליח אחד ואמרו לו‪ :‬לך הבא לנו שמן במאה ריבוא (מיליון)!!‬
‫הלך השליח לירושלים ואמרו לו שם‪ :‬אין בידינו כמות כזאת של שמן‪ ,‬לך לצור‪.‬‬
 ‫הלך השליח לצור‪ ,‬וגם שם לא מצא שמן בכמות כה מופלגת‪ .‬אמרו לו הצורים‪ :‬לך לגוש חלב‪.‬‬
‫הלך השליח ומצא כפר גדול רחוק בתפארתו מירושלים ומצור‪ .‬חשב כי שיטו בו‪ ,‬אך נמלך‬
‫בדעתו ופנה אל התושבים והעלה בקשתו‪ .‬אמרו לו‪ :‬לך אצל פלוני לשדה‪.‬‬
‫הלך הלודקאי ומצאו עוזק (עודר) תחת הזיתים בכרמו‪ .‬אמר לו‪ :‬יש לך שמן במאה ריבוא שאני‬
‫צריך? אמר לו‪ :‬המתן לי עד שאסיים מלאכתי‪.‬‬
‫המתין הלודקאי עד שסיים הגלילי מלאכתו‪ .‬לאחר שסיים מלאכתו‪ ,‬הפשיל בגדיו לאחוריו והיה‬
‫מסקל ובא בדרך‪ .‬הסתכל הלודקאי ואמר בתימהון‪ :‬האם יש לך שמן במאה ריבוא? כמדומה‬
‫אני ששחוק שחקו בי היהודים‪...‬‬
‫כאשר הגיעו לישוב‪ ,‬הוציאה שפחתו של הגלילי קומקום של חמין ורחץ בו ידיו ורגליו‪ .‬ואחר‬
‫הוציאה לו ספל של זהב מלא שמן זית‪ -‬וטבל בו ידיו ורגליו‪ ,‬לקיים מה שנאמר "וטובל בשמן‬
‫רגלו"‪ .‬לאחר ששתו ואכלו‪ ,‬נפנו לעסקם‪ ,‬ומדד לו היהודי מגוש חלב שמן במאה ריבוא‪.‬‬
‫ואחר אמר ללודקאי ההמום‪ :‬כלום אתה צריך ליותר?‬
‫השיב לו‪ :‬הן; אלא שאין בידי די כסף לשלם‪.‬‬
‫אמר לו הגלילי‪ :‬אם אתה רוצה לקחת שמן נוסף‪ -‬קח‪ ,‬ואני אלך עימך ואטול את הכסף בארצך‪.‬‬
‫מדד לו עוד שמן במחיר שמונה‪-‬עשר ריבוא (מאה ושמונים אלף)‪.‬‬
‫והלודקאי לא הניח לא סוס ולא פרד‪ ,‬לא גמל ולא חמור בארץ ישראל‪ ,‬שלא שכר אותם‬
‫להעברת השמן‪...‬‬

‫****************************‬
‫גחלי רתמים‬
‫אחד הצמחים החביבים ביותר על אבותינו היה שיח הרותם‪ ,‬ואגדות ואמונות רבות נקשרו בו‪.‬‬
‫זהו השיח הגדל במדבריות ובחולות החוף‪ ,‬עונתו היפה בשלהי החורף ובאביב‪ ,‬כאשר הוא‬
‫נעטר בשפעת פרחים ורודים‪-‬לבנבנים שריחם מתוק ומשכר‪.‬‬
‫אגדות חז"ל עוסקות בעיקר בגחלים הנוצרות מבעירת שורשי הרותם‪ ,‬בעקבות דברי משורר‬
‫תהילים‪" :‬ה' הצילה נפשי משפת שקר לשון רמייה‪ .‬מה ייתן לך ומה יוסיף לך לשון רמייה‪ ,‬חצי‬
‫גיבור שנונים עם גחלי רתמים" (תהילים קב‪ ,‬ב'‪-‬ד')‪ .‬ופירשו מפרשי המקרא‪ :‬גחלי הרותם‬
‫כבות מבחוץ אך לוחשות מבפנים‪ .‬וכך דרכו של איש רמייה‪.‬‬
‫ומספרים חז"ל‪" :‬הרותם הזה‪ ,‬מי שמדליקו גחליו אינן כבות‪ .‬ומעשה בשני בני אדם שבאו‬
‫במדבר וישבו תחת רותם אחד‪ ,‬וליקטו עצים מם הרותם ובישלו להם ואכלו‪ .‬לאחר שנה באו‬
‫לאותו מקום ומצאו אפר ממה שהדליקו‪ .‬אמרו‪ :‬הרי שניים‪-‬עשר חודש יש לנו משעברנו ואכלנו‬
‫במקום הזה‪ .‬מיששו באפר והלכו עליו ונכוו רגליהם מן הגחלים שתחת האפר‪".‬‬
‫ומעשה דומה מובא בשם בר‪-‬נתן‪" :‬פעם היינו מהלכים במדבר‪ ,‬והייתה עימנו שוק של בשר‪.‬‬
‫חתכנו‪,‬ניקינו והנחנו אותה על העשבים‪ ,‬ועד שהבאנו עצים‪ -‬נתרפאה השוק (מן החתכים)‪,‬‬
‫וצלינו אותה‪ .‬כשחזרנו לשם לבסוף שניים‪-‬עשר חודש‪ -‬ראינו אותן הגחלים שהן לוחשות‪.‬‬
‫וכשבאתי לפני אמימר אמר לי‪" :‬אותו עשר סמתרי שמו‪ ,‬ואותן הגחלים של רתמים הן‪".‬‬
‫ומקור שלישי באותו עניין‪" :‬מעשה ברותם אחד שהציתו בו את האוויר והיה דולק שניים‪-‬עשר‬
‫חודש חורף וקיץ וחורף‪".‬‬
‫סגולתן המופלאה של גחלי הרותם ידועה אף לבדואים‪ ,‬ונוהגים הם לומר על אדם המסווה את‬
‫רגשותיו "דומה לגחלי רתמים"‪ ,‬דהיינו שקט וקר מבחוץ‪ ,‬ושנאה יוקדת בליבו‪.‬‬
‫בכלל מחבבים הבדואים את הרותם‪ .‬אגד ענפי רותם התלוי על עמוד מרכזי באוהל הוא אות‬
‫לאירוע חגיגי העומד להתרחש‪ .‬הבדואים בסיני נוהגים לתחוב ענפים עם פרחי רותם לסדקים‬
‫בקירות קברי שיח'‪ ,‬או לאבני ציון קדושות הנמצאות במיצרי הרים ומעלות דרכים ("נקב")‪ .‬זהו‬
‫דורון לג'ין שומר המקום‪ ,‬ובמחווה זה מחלים את פניו ומונעים את התנכלותו‪.‬‬
‫הבדואים אף משתמשים ברותם כצמח רפואה בדרכים שונות ומשונות‪ ,‬ואף לראיית העתיד‬
‫ישמש אותם‪ .‬הם נוהגים ליטול כמה ענפי רותם פורחים‪ ,‬לקשרם זה אל זה ולהניחם בצד‪ .‬אם‬
‫יבלו הענפים מייד‪ -‬מותו של הקושר קרוב‪ ,‬ואם יישארו רעננים ומלבלבים‪ -‬גם הקושר יזכה‬
‫ויחיה שנים רבות‪.‬‬

‫****************************‬
‫גיבור הדור‪ /‬אהרון מגד‬
‫אבל‪ ,‬מיהו גיבור דורנו היום‪ ,‬של שנות ה ‪ -80‬וה‪ -90‬בארץ? מה האידיאל שלו? הוא כבר אינו‬
‫"האדם העברי החדש"‪ ,‬המשליך מאחורי גבו את הגלות‪ ,‬כפי שנהוג היה לומר‪ .‬היום‪ ,‬הוא‬
‫חוזר ונעשה דומה יותר ויותר ליהודי הגלותי‪ ,‬שממנו ביקשה הציונות להתנער‪ .‬לא היהודי‬
‫של גלות מזרח‪ -‬אירופה‪ ,‬כמובן‪ ,‬שלא נותר שריד ממנה ומרוחה‪ ,‬אלא היהודי של "גולת‬
‫הזהב"‪ ,‬שאליה נכספת נפשו‪ ,‬הוא במזרח ונפשו בסוף מערב‪ .‬זו שאיפתו להצליח‪ ,‬להרוויח‪,‬‬
‫בדרך זו או אחרת‪ ,‬בכל דרך שהיא‪ ,‬להידחף‪" ,‬להסתדר" ו"לסדר" את הזולת‪ .‬ולא עוד‬
‫"ישראל ערבים זה לזה"‪ ,‬אלא "אם אין אני לי‪ -‬מי לי‪ ,‬ואני כשלעצמי‪ -‬הכל לי"‪.‬‬

‫****************************‬
 ‫גלימות‪ /‬ג'ובראן‬
‫באחד הימים נפגשו אלת היופי ואלת הכיעור על שפת הים ואמרו זו לזו‪" :‬בואי נרחץ בים"‪.‬‬
‫הסירו גלימותיהן ושחו במים‪.‬‬
‫לאחר זמן מה יצאה אלת הכיעור מהמים‪ ,‬התעטפה בגלימתה של אלת היופי והלכה לדרכה‪.‬‬
‫כאשר יצאה אלת היופי מהמים לא מצאה את גלימתה ומכיוון שהייתה ביישנית מכדי ללכת‬
‫עירומה‪ ,‬לבשה את גלימתה של אלת הכיעור‪.‬‬
‫ועד היום הזה גברים ונשים טועים בין השתיים‪ ,‬אבל יש היודעים את פני היופי והם מכירים‬
‫בו גם מעבר לגלימתו‪ ,‬ויש היודעים את פני הכיעור והגלימה אינה מסתירה אותו מעיניהם‪.‬‬

‫****************************‬
‫גמל שלמה‪ /‬אפרים סידון‬
‫גמל שלמה קרא בעיתון ושם נאמר‬
‫שגמלים חוצים בלי בעיות את המדבר‬
‫חשב אותו גמל שלמה‪:‬‬
‫לא רק גמל גדול יכול לחצות את המדבר – גם אני יכול‪.‬‬
‫קנה ציוד אסף כספים וגם מזון אגר‬
‫ניגש לאיש‪" :‬עלה עליי וחצה את המדבר"‪.‬‬
‫האיש עם הציוד כולו מזון ומי שתייה‬
‫עלה על הגמל ולאחר שנייה‪ ....‬פלאף‬
‫כל הגמל נמעך ונמרח על הרצפה‪.‬‬
‫"חוצפה"‪ ,‬אמר האיש‪" ,‬זה לא בסדר!‬
‫במקום לחצות את המדבר עכשיו אני צריך לשטוף את החדר"‪.‬‬

‫****************************‬
‫דבקות במשימה‬
‫כשאדם עולה במעלה ההר לא די שיראה מרחוק את הפסגה הגבוהה ויישא תמיד את עיניו‬
‫לקראתה‪ ,‬עליו לראות את השבילים ולבדוק אם אין בדרכים פתחים ובורות או חיות טורפות‪.‬‬
‫ואם ישנם‪ ,‬עליו להתגבר עליהם או לעקוף אותם אחרת לא יגיע לפסגה‪.‬‬

‫****************************‬
‫דרכים רבות לדעת את המדבר‪ /...‬חנן הר‪ -‬נגב‬
‫דרכים רבות לדעת את המדבר‪.‬‬
‫יש ההולך ועיניו באדמה‪ ,‬מחפש אחר הזוטות הקטנות‪ ,‬מרים כל אבן ומתפעל מיופייה‪ ,‬נערץ‬
‫בפליאה ע"י צמח בעל פירות סגולים או זחל ססגוני‪.‬‬
‫חברו ההולך אחריו מסביר לו שהאבן שהרים היא אבן מטאמורפית מתקופת הפרה‪-‬‬
‫קמבריות‪ ,‬לצמח קוראים תלת‪-‬קרני‪ ,‬ומזחל זה יגדל בבוא היום פרפר לבנון הכרוב‪.‬‬
‫ואת השלישי תמצא על פסגות ההרים‪ ,‬בוחן הכל מגובה פסיעותיו הגדולות‪ ,‬אין הוא שם לב‬
‫למה שעובר תחת רגליו‪ -‬אלא למה שנמצא שם בקצה האופק‪.‬‬
‫בסוף מזדנב החוקר‪ .‬הוא מרים את האבן שהראשון הרים‪ ,‬שוברה ובודק את תוכנה‪ ,‬שואל‬
‫מדוע גדול צמח זה דווקא כאן בערוץ ולא בראש ההר‪ ,‬אוסף את הזחל ועוקב אחר מזונו‬
‫וגידולו‪.‬‬
‫כנגד ארבעה דיברנו‪ :‬תם‪ ,‬חכם‪ ,‬נביא‪ ,‬ושיודע לשאול‪ .‬והחמישי?‬
‫החמישי יודע את המדבר בייסורים‪ ,‬בחום הגדול‪ ,‬במעלות הקשים‪ ,‬בציפייה מתמדת שיגיע‬
‫כבר הסוף‪ -‬אין הוא שם את ליבו לאשר מתרחש סביבו‪.‬‬
‫בשבילו‪ ,‬המדבר הוא מקום שיש לעבור אותו כדי להגיע‪ ,‬למקום אחר‪.‬‬
‫עכשיו אנו יוצאים אל הדרך‪.‬‬
‫כל אחד מאיתנו יבחר כיצד הוא רוצה לדעת את המדבר‪:‬‬
‫בתמימות‪ ,‬בחוכמה‪ ,‬בנבואה‪ ,‬בשאילת שאלות‪ ,‬או בייסורים‪.‬‬
‫או אולי בכמה מהם יחדיו‪.‬‬

‫****************************‬
‫האדם אינו פלדה‪ /...‬יצחק רבין‬

‫"האדם אינו פלדה‪.‬‬

‫הוא לב ונשמה‪ ,‬הוא בוכה וצוחק‪.‬‬
‫הוא אוהב וכואב‪.‬‬
‫הוא מסתגר ונפצע וזועק‪.‬‬
‫האדם הוא אדם‪".‬‬
‫יצחק רבין‪ /‬כנס פצועי השיריון בלטרון ‪2.6.1994‬‬
 ‫****************************‬
‫הכבש השישה עשר‪ /‬יונתן גפן‬

‫כשאני לא מצליח להרדם‪,‬‬

‫והמחשבות יוצאות ונכנסות‬
‫אני יושב על המיטה שלי‬
‫וסופר כבשים (ולפעמים גם כבשות)‬
‫העדר עובר מעל לראשי‬
‫ונעלם לי מאחורי הגב‬
‫וכל כבש שעובר‪,‬‬
‫דומה בדיוק לכבש‬
‫שעבר פה לפניו‬
‫כבש ראשון‬
‫וכבש שני‬
‫כבש שלישי‬
‫ורביעי‬
‫כדורים של צמר‬
‫כולם דומים‬
‫עוברים כבש שמיני ותשיעי‬
‫אך כשמגיע הכבש השישה עשר‪,‬‬
‫אני יודע שהוא יעצור‬
‫ויסתובב לי בחדר‬
‫ואני מבין שהכבש הזה ישאר‬
‫ואין לו עניין להמשיך עם העדר‪.‬‬
‫אני לוחש לו‬
‫"נו כבש‪ ,‬תזוז‪,‬‬
‫תן פעם לספור את כולם!"‬
‫אבל הוא לא זז‬
‫והכבש השישה עשר‬
‫הוא בדרך כלל‬
‫הכבש שאיתו אני נרדם‬

‫****************************‬
‫ההוראה‪:‬‬

‫על ההוראה‬
‫אין איש שיגלה לכם דבר‪,‬‬
‫אשר אינו כמוס ונם בחביון הגיונכם‪.‬‬
‫המורה‪ ,‬הפוסע בצללי המקדש בין חסידיו‪,‬‬
‫אינו מגיש מחוכמתו‪ ,‬כי מאמונתו ואהבתו‪.‬‬
‫אם אכן נבון הוא‪ ,‬לא יצווכם את חוכמתו‪,‬‬
‫אלא יכוון צעדיכם אל מפתן נפשכם אתם‪.‬‬
‫התוכן ישיח עמכם בהכרתו את החלל‪,‬‬
‫אך לא יוכל לתתכם את הכרתו שלו‪.‬‬
‫בצליליו יורכם המשורר‬
‫אך לא יוכל לתתכם את האוזן‪,‬‬ ‫את הקצב הפועם בכל היקום‪,‬‬
‫האוסרה את הפעם‬
‫ואת הקול המשמיע אותו‪.‬‬
‫וזה הבקי בעולם הספרות‪,‬‬
‫יספר על שקילה ומדידה‪,‬‬
‫אך לא יוכל להוליך אתכם שמה‬
‫כי בינת האדם האחד‪,‬‬
‫לזולתו לא תצמיח כנפיים‪.‬‬
‫ואף שידיעת האלהים חובקת כל‪,‬‬
‫נושא כל אדם לבדו‬
‫את ידיעת האלהים והכרת העולם בחובו‪.‬‬
‫ג'ובראן חליל גובראן‪" ,‬הנביא"‬
 ‫****************************‬
‫" הילדים אוהבים את יום ראשון‪,‬‬
‫כי זה היום שבו חוזרים לגנון‪.‬‬
‫בעלי העסקים אוהבים את יום שלישי‪,‬‬
‫כי זה יום שבתון בשבילם כמעט כמו יום שישי‬
‫ואם כבר הזכרנו אז מי לא אוהב את שישבת‪,‬‬
‫אני אתה ואת וכל העולם כמעט‬
‫ויש תמיד את המוזרים שאוהבים את שני ורביעי‬
‫ואת החיילים שאוהבים את יום חמישי‪.‬‬

‫****************************‬
‫הבית של אלף המראות סיפור עם מפקיסטן‬

‫‪".‬‬ ‫בכפר קטן היה בית שנודע בשם "הבית של אלף המראות‬
‫‪.‬‬ ‫ושמח‪ ,‬שמע על הבית הזה והחליט לבקר בו‬ ‫כלב‪ ,‬קטן‬
‫‪.‬‬ ‫לשער הכניסה‬ ‫הוא דילג בשמחה על המדרגות עד שהגיע‬
‫‪.‬‬ ‫כשהביט מבעד לפתח הבית‪ ,‬הוא זקר את אוזניו וכשכש בזנבו במהירות‬
‫‪,‬‬ ‫‪ 1000‬כלבלבים שמחים אחרים‬ ‫להפתעתו הרבה‪ ,‬הוא מצא את עצמו מתבונן על‬
‫‪1000‬‬ ‫המכשכשים בזנבותיהם במהירות ממש כמוהו‪ .‬הוא חייך חיוך גדול ונענה ב‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫חיוכים גדולים‪ ,‬חמים וידידותיים כמו החיוך שלו‬
‫‪".‬‬ ‫לעצמו‪" :‬איזה מקום נפלא‪ .‬אחזור ואבקר בו לעתים קרובות‬ ‫כשעזב את הבית‪ ,‬הוא חשב‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬שלא היה כל כך מאושר כמו הכלב הראשון‬ ‫באותו כפר‪ ,‬כלב קטן אחר‬
‫‪.‬‬ ‫החליט‪ ,‬גם הוא‪ ,‬לבקר בבית הזה‬
‫טיפס על המדרגות והרכין את ראשו כשהתבונן‬ ‫באטיות‬
‫לא‪-‬חברותיים מתבוננים בו בחזרה‪ ,‬הוא נהם‬ ‫‪ 1000‬כלבים‬ ‫דרך הדלת‪ .‬כשראה‬
‫‪.‬‬ ‫נהמו עליו בתשובה‬ ‫‪ 1000‬כלבים קטנים‬ ‫עליהם‪ .‬הוא נבהל כש‪-‬‬
‫כשעזב ‪ -‬הוא חשב לעצמו‪" ,‬איזה מקום נורא‪ .‬לעולם לא אחזור לבקר בו"‪.‬‬

‫****************************‬
‫המראה סיפור עם מקוריאה‬

‫לפני הרבה זמן‪ ,‬איש צעיר ומשכיל נסע לעיר הבירה סיאול‪ ,‬כדי לעמוד בבחינות לשירות‬
‫הציבורי ‪.‬‬
‫יום אחד הוא נכנס לחנות גדולה והסתובב בין הדוכנים השונים‪ .‬פתאום הוא ראה חפץ קטן‬
‫מנצנץ‪ .‬הוא בחן את החפץ מקרוב‪ ,‬והופתע לראות את פניו משתקפות אליו מן החפץ הזה ‪.‬‬
‫הוא זכר שלעתים תכופות ראה את פניו משתקפות מכיור הרחצה‪ ,‬מעוותות קצת‪ ,‬אבל‬
‫הוא מעולם לא ראה חפץ מסתורי כזה שממנו משתקפות פניו בבהירות כזו ‪.‬‬
‫לאחר שנבחן‪ ,‬הוא חזר לביתו בכפר הקטן ובכיסו המראה הקטנה שרכש‪.‬‬
‫בביתו הוא לא הראה אותה לאיש‪ ,‬אפילו לא לבני משפחתו‪ .‬הוא הניח את המראה במגרה‪,‬‬
‫והיה מציץ בה בכל בוקר בהיחבא‪ .‬אבל‪ ,‬יום אחד‪ ,‬אשתו ראתה שהוא מתנהג בצורה‬
‫משונה‪ :‬מוציא משהו מהמגרה‪ ,‬נועץ בו מבטים‪ ,‬מחייך אליו ו…מחזיר אותו למגרה ‪.‬‬
‫היא הסתקרנה מאוד ורצתה לגלות למי הוא מחייך‪ .‬ואז‪ ,‬כשבעלה לא היה בבית‪ ,‬היא פתחה‬
‫את המגרה ומצאה את החפץ הקטן והמבריק‪ .‬היא התבוננה בו ובחנה אותו ‪.‬‬
‫פתאום ‪ -‬נרתעה לאחור‪ ,‬מבוהלת בשל דמות שראתה בו‪ .‬היא לא האמינה למראה עיניה‬
‫וחשבה‪" ,‬אולי אני מדמיינת דברים?" היא הציצה שוב בחפץ‪ ,‬והאישה היפה שוב הייתה שם‪.‬‬
‫הפעם האישה היפה נראתה נרגזת‪ .‬רגשות של קנאה וכעס הציפו אותה והיא לקחה את‬
‫המראה ומיהרה אל חמותה ( אם בעלה‪).‬‬
‫"אמא יקרה‪ ,‬בעלי חזר הביתה מסיאול עם פילגש צעירה!" אמרה ופרצה בבכי‪.‬‬
‫החמות לא האמינה שבנה הביא אישה אחרת‪" .‬בטח יש כאן טעות‪ .‬איפה האישה עכשיו"?‬
‫כלתה מסרה לה את הראי‪ .‬החמות קירבה את החפץ אל פניה וראתה מולה אישה זקנה‬
‫ומקומטת מתבוננת בה‪" .‬יקירתי‪ ,‬איפה הפילגש הצעירה שדיברת עליה? אני רואה כאן את‬
‫סבתא מהכפר הסמוך‪ ,‬שבאה לבקר אותנו "!‬
‫בינתיים‪ ,‬חמיה (אבי בעלה) ששמע‪ ,‬מאגף הנשים‪ ,‬את השיחה הקולנית בין השתיים‪ ,‬רצה‬
‫לדעת מה קורה‪ .‬הוא לקח את המראה‪ ,‬התבונן בה זמן מה וחשב לעצמו‪" :‬איזו אישה זקנה?‬
‫איזו אישה צעירה ויפה?"… הוא ראה שם איש זקן מאוד ששערו אפור ‪.‬‬
‫לפתע הוא כרע על ברכיו ושאל את המראה באדיבות רבה‪" :‬אבי המנוח‪ ,‬איזה צער החזיר‬
‫את הרוח שלך אלינו? האם עשיתי דבר שהטריד את מנוחתך "?והשתחווה אל הדמות‬
 ‫שבמראה שוב ושוב‪.‬‬
‫הכלה נדהמה מכל מה שקרה‪ .‬היא הייתה יכולה להישבע שהיא ראתה במראה אישה צעירה‬
‫ויפה‪ .‬ומה עשה חמיה? נבוכה ומבולבלת לקחה בחזרה את החפץ והסתכלה בו שוב‪ .‬לא‬
‫היה לה כל ספק ‪ -‬הפילגש הצעירה הופיעה שם שוב‪ .‬האישה הצעירה נזפה בפילגש‬
‫שלבשה בכל פעם תחפושת אחרת‪ ,‬והפילגש חיקתה אותה‪ ,‬העוותה את פניה וכיווצה את‬
‫שפתיה ממש כמוה ‪.‬‬
‫כעסה של האישה הצעירה גבר יותר ויותר‪ ,‬ובסופו של דבר זרקה בכוח את החפץ על‬
‫הרצפה ו…המראה התנפצה לרסיסים‬

‫****************************‬
‫האדם דומה לציפור‪...‬‬
‫האדם דומה לציפור‪.‬‬
‫בכוחה של הציפור‬
‫לעלות מעלה מעלה‬
‫בתנאי שתניע את כנפיה ללא הרף‪.‬‬
‫ברגע שתפסיק להניע את כנפיה‪,‬‬
‫הרי היא צונחת ונופלת‪.‬‬
‫אם אין האדם עולה מעלה מעלה‬
‫על כורחו הוא יורד מטה מטה‪.‬‬

‫****************************‬
‫החיים יפים ‪-‬אחינועם ניני‬
‫סתם‪...‬חיוך ללא סיבה ‪,‬‬
‫תום‪...‬ימים של אהבה‪,‬‬
‫שיר‪...‬ישן לאור ירח ‪,‬‬
‫וריח משכר‪,‬שלך ‪,‬‬
‫וכך‪,‬אותך אני זוכר‪...‬‬

‫גל‪...‬שוטף את העולם ‪,‬‬

‫חום‪...‬הולך ונעלם ‪,‬‬
‫צחוק‪.....‬מאיר את השמיים‪,‬‬
‫מזכיר שהמשחק‪,‬נמשך‪,‬‬
‫והחיים יפים כלכך ‪.‬‬

‫נח‪...‬מסתכל מתוך עיניו ‪...‬‬

‫אחבק אותך‪,‬ויחד נ‪-‬נצח במשחק‪...‬‬
‫בין‪...‬מציאות לחלומות ‪...‬‬
‫בין האושר לדמעות‪,‬תמיד‪,‬אוהב אותך מאוד‪...‬‬

‫עם‪...‬הקסם שבלב‪...‬‬
‫בוא‪...‬נשכח את הכאב‪.‬‬
‫רק‪...‬עוד רגע ובינתיים ‪...‬‬
‫נזכור שהמשחק‪,‬נמשך‬
‫והחיים יפים כלכך ‪.‬‬

‫רק‪...‬עוד רגע ובנתיים ‪...‬‬

‫נזכור שהמשחק‪,‬נמשך‬
‫והחיים יפים כלכך‪.‬‬

‫נזכור שהמשחק‪,‬נמשך‬
‫והחיים יפים‬

‫****************************‬
‫האדם והטבע‪ /‬מכתבי א‪.‬ד‪ .‬גורדון‬
‫"ופקחת ביום ההוא את עיניך‬
‫והצצת היישר אל תוך עיני הטבע‬
‫וראית בהם את תמונתך‪ ,‬וידעת‪-‬‬
‫כי אל עצמך שבת‪.‬‬
‫כי בהתעלמך מהטבע‪ ,‬התעלמת מעצמך"‬
 ‫"כי האדם באשר הוא אדם‪.‬‬
‫צריך להיות תמיד בתוך הטבע‪.‬‬
‫כי הטבע הוא לאדם המרגיש והמכיר‪-‬ממש מה שהמים הם לדג‪.‬‬
‫כי לא רק להשתקפות בבואתו של הטבע בתוך נפשו זקוק האדם‪ ,‬זקוק הוא למגע של‬
‫הטבע‪ ,‬ללחיצה המקפת והמאחדת שהטבע‪ -‬שההוויה האין‪-‬סופית לוחצת על כל נקודה‬
‫מנקודות גופו ונפשו‪ ,‬ומכריחה אותו לחיות‪ ,‬להיות אדם‪,‬‬
‫להיות פרט בפני עצמו‪".‬‬

‫****************************‬
‫האהבה והטבע‪ /‬אברהם חופי‬
‫כל אשר עשו בני האדם‪ ,‬וחשבו במאות השנים‪ ,‬לא ישווה לרגע אחד של אהבה‪ .‬יש משהו‬
‫אלוהי בטבע אשר אליו מוליכים כל שבילי החיים‪ ,‬אשר ממנו באים… ולשם אנחנו הולכים‪.‬‬

‫****************************‬
‫האחים לוטם‬

‫בעת האביב פורחים בבות שני מיני שיחי הלוטם המצויים בארצנו‪ ,‬ושכיח המראה כי פורחים‬
‫הם זה בצד זה‪ .‬הלוטם שפרחיו לבנים הוא הלוטם המרווני‪ ,‬והוא קרוי כך בשל עליו הדומים‬
‫לעלי המרווה ; הלוטם שפרחיו סגולים‪ -‬ורודים הוא הלוטם השעיר‪ ,‬בשל פריו השעיר‪.‬‬
‫אגדה מודרנית מספרת איך נוצר ההבדל בין שני האחים לוטם‪:‬‬
‫שר החורש נהג לערוך מדי שנה מסיבת גן‪ ,‬אליה הוזמנו כל הפרחים‪ ,‬נתיניו‪ .‬גם האחים לוטם‬
‫הוזמנו אליה‪ .‬אחד האחים קם במועד משנתו‪ ,‬ועיתותיו היו בידו‪ .‬לבש חולצה לבנה ומגוהצת‪,‬‬
‫גילח את זקנו‪ ,‬ובישם את פניו במי בושם‪ .‬בשעה היעודה הלך בניחותא אל המסיבה‬
‫שהתקיימה בקרחת היער‪ ,‬שם נקבצו כבר מרבים הקרואים‪ .‬כולם התרשמו מהופעתו הנאה‬
‫והמכובדת‪ ,‬וקיבלוהו בסבר פנים יפות‪.‬‬
‫האח האחר‪ ,‬שהיה עצל מטבעו‪ ,‬המשיך בשנתו עד הרגע האחרון כמעט‪ .‬אז הקיץ בבהלה‪,‬‬
‫חטף בחיפזון מהשידה חולצה מקומטת שלא גוהצה ולבש אותה במהירות‪ .‬בבהילותו כי רבה‬
‫שכח להתגלח‪ ,‬ומובן שלא התבשם‪ .‬וכך‪ ,‬פרוע ולא מסודר‪ ,‬הגיע מזיע אל המסיבה שהייתה‬
‫כבר בעיצומה‪ .‬הסתכלו המוזמנים‪ ,‬מי בבוז ומי בחמלה‪ ,‬על הופעתו הפרועה והבלתי מכובדת‪.‬‬
‫ושר החורש‪ ,‬שרתח מזעם‪ ,‬הוכיח אותו בדברים קשים ונמרצים‪.‬‬
‫שמע העצל את התוכחה‪ ,‬ופניו הסמיקו ואדמו‪.‬‬
‫ויאמר לו השר‪" :‬כפי שהופעת‪ ,‬כך תישאר כל ימי חייך"‪ ,‬וכך הוא נותר עד היום הזה‪.‬‬
‫ועתה קל מאוד להבחין בין שני האחים‪.‬ללוטם המרווני עלי כותרת צחורים ומתוחים‪ ,‬הנראים‬
‫כאילו זה עתה גוהצו‪ ,‬וריחם נעים‪ .‬פריו פחוס וקירח לחלוטין‪ ,‬שכן לא שכח לגזוז את זקנו‪.‬‬
‫ואילו הלוטם השעיר‪ ,‬הוא העצל שבסיפורנו‪ -‬עלי כותרתו מקומטים וצבעם סגול בהיר‪ -‬זכר‬
‫לאותה הסמקה במסיבה‪ .‬הפרח כמעט חסר ריח‪ ,‬והפרי מחודד ועטור שערות‪ ,‬כאותו זקן שלא‬
‫גולח במועד‪.‬‬

‫****************************‬
‫האי הבודד‪ /‬ערך האדם‬
‫נספר סיפור שמתחיל כמו כל האגדות‪" :‬היה היה פעם… לפני שנים לא רבות‪ ,‬אי בודד‬
‫במקום לא כל כך רחוק מכאן‪ .‬תושבי האי הזה היו כולם שמחים‪ ,‬עליזים‪ ,‬בריאים ומאושרים‪.‬‬
‫ומה סוד אושרם? כל תינוק שנולד באי נולד עם שקית חיצונית מלאה ב"קטיפתיים חמים"‪,‬‬
‫כל אחד מכם יוכל לדמיין לו את ה"קטיפתיים חמים"‪ ,‬היה שם אותו על הפנים‪ ,‬על הגוף‪ ,‬על‬
‫הידיים ובכל מקום שרק אצה והדבר נתן לו הרגשה של ליטוף נעים וחם‪ ,‬הרגשה שליוותה‬
‫אותו זמן רב והפכה אותו למאושר‪ .‬כשסיים כל אחד להניח על עצמו את ה"קטיפתיים חמים"‬
‫הכניס אותם לשקית שלו‪ .‬כל האנשים באי נתנו וקיבלו בכל יום קטיפתיים חמים אחד‬
‫מהשני‪ ,‬כולם היו מרוצים‪ ,‬שמחים‪ ,‬בריאים ומאושרים‪.‬‬
‫יום אחד עפה מעל האי מכשפה רעה שממש האדימה מכעס כשראתה מה קורה על האי‬
‫והחליטה לעשות מעשה‪ .‬היא נחתה באי והקימה בו קיוסק לממכר "קטיפתיים סינתטיים"‬
‫ההבדל בין ה"קטיפתיים חמים" ל"קטיפתיים סינתטיים" היה ש"קטיפתי סינתטי" היה‬
‫ש"קטיפתי סינתטי" כזה ששמים על הגוף נתן הרגשה נעימה רק לזמן קצר‪ .‬המכשפה מכרה‬
‫כל שקית המלאה ב"קטיפתיים סינתטיים" כאלה בשקל אחד בלבד והסבירה לכל עובר ושב‬
‫שמכיוון שאין אפשרות לקנות "קטיפתיים חמים" בשום מקום‪ ,‬חשוב לשמור על ה"קטיפתיים‬
‫החמים" שיש להם עבור אנשים שחשובים להם באמת ולתת לאחרים "קטיפתיים סינתטיים"‬
‫אותם ניתן לקנות בשפע אצלה כאן בדוכן‪ ,‬שלא יווצר חס וחלילה מצב שאדם רוצה להעניק‬
‫לחבר‪ /‬מכר‪ /‬אהוב "קטיפתי חמים" והוא פתאום מגלה שנגמרו לו כולם‪ .‬האנשים הקשיבו‬
‫למכשפה‪ ,‬חלקם הנהנו בראשם ואמרו שיש צדק בדבריה וששקל אחד זה לא הרבה כסף‬
 ‫וקנו שקית של "קטיפתיים סינתטיים"‪ ,‬אחרים זכרו שאף פעם לא הייתה להם בעיה של‬
‫חוסר ב"קטיפתיים חמים" והמשיכו משם הלאה‪.‬‬
‫מאז אותו יום‪ ,‬כשנפגשו שני אנשים ברחוב‪ ,‬מספיק שלאחד מהם הייתה שקית של‬
‫"קטיפתיים סינתטיים" כדי שהם יעצרו לחשוב לרגע לפני שישלחו ידם לשקית ה"קטיפתיים"‪.‬‬
‫היה עליהם להחליט האם באמת כדאי לתת לאדם שפגשו ברחוב כעת "קטיפתי חים" או‬
‫שאולי כדאי להם לתת לו "קטיפתי סינתטי"‪ .‬לחלק מהאנשים החליטו בעלי שתי השקיות‬
‫לחלק "קטיפתיים סינתטיים" במקום "קטיפתיים חמים"‪ ,‬ולחלק המשיכו לתת את‬
‫ה"קטיפתיים החמים"‪ .‬האנשים גם רצו לראות מה יתנו להם האנשים שפגשו לפני שיחליטו‬
‫בעצמם מה לתת להם בחזרה‪ .‬האנשים שקיבלו "קטיפתיים סינתטיים" הרגישו טוב לזמן‬
‫קצר ואח"כ כשההרגשה הטובה חלפה‪ ,‬התחילו לחשוב לעצמם‪" :‬מדוע נתן לי פלוני אלמוני‬
‫דווקא ‪,,‬קטיפתיים סינתטיים"? מדוע לא נתן לי ‪,,‬קטיפתיים חמים"? אולי הוא לא אוהב אותי‬
‫מספיק? אולי הוא לא באמת חבר שלי? אולי הוא חושב שאני לא בסדר?"‪ .‬אנשים הסתובבו‬
‫באי מהורהרים ומוטרדים‪ .‬בהמשך כבר תלו כולם על בגדיהם שקית של "קטיפתיים‬
‫סינתטיים"‪ ,‬בנוסף לשקית הקבועה של "קטיפתיים חמים" והיו בוחנים ושוקלים לאיזו שקית‬
‫לשלוח את היד כשפגשו מישהו ברחוב‪ ,‬וגם אם החליטו לתת לאדם שמולם "קטיפתיים‬
‫חמים"‪ ,‬היו מציצים קודם לשקית לוודא שלא יישארו עם "קטיפתיים חמים" מעטים מידי‪ ,‬כי‬
‫מי יודע מי ומתי יפגוש אותם ויחליט לתת להם מה"קטיפתיים חמים"? הרי עלול להיווצר‬
‫מצב שכל ה"קטיפתיים חמים" שלהם נגמר ומאיפה ישיגו אז עוד "קטיפתיים חמים" עבור‬
‫האנשים היקרים להם ביותר? חלק מהאנשים אפילו נהיו חולים מרוב מחשבות טורדניות‬
‫שניתחו מפגשים שהיו להם עם אנשים אחרים במשך היום‪ .‬המכשפה הייתה מאושרת‬
‫מהמצב‪ ,‬העסקים פרחו והאנשים כבר לא היו בריאים ומאושרים כמו קודם‪.‬‬
‫מכשפה אחרת שתמיד ניסתה להיות "הכי"‪ ,‬שמעה על המהפך שחוללה חברתה המכשפה‬
‫הראשונה באי והחליטה אף היא לרדת לאי ולעשות מעשה‪ .‬היא פתחה באי קיוסק מתחרה‬
‫לקיוסק הראשון ומכרה בו "קרים דוקרים"‪ .‬ההבדל בין ה"קטיפתיים החמים" וה"קטיפתיים‬
‫הסינתטיים" ל"קרים דוקרים" היה שכאשר שמת "קר דוקר" על הגוף מייד הרגשת קרירות‬
‫דוקרת‪ .‬המכשפה מכרה כל שקית המלאה ב"קרים דוקרים" בחצי שקל בלבד והסבירה לכל‬
‫עובר ושב שכדאי לקנות אצלה שתי שקיות של "קרים דוקרים" במחיר כל שקית אחד של‬
‫"קטיפתיים סינתטיים"‪ ,‬כך יוכלו האנשים לתת הרבה יותר אחד לשני ובפחות כסף‪ .‬היא‬
‫הבטיחה לכולם שמלאי ה"קרים דוקרים" שלה לא ייגמר לעולם ושהם יכולים לקנות ממנה‬
‫כמה שרק ירצו‪ .‬האנשים הקשיבו למכשפה‪ ,‬חלקם הנהנו בראשם ואמרו שיש צדק בדבריה‪,‬‬
‫ושחצי שקל זה לא הרבה כסף עבור שקית מלאה ב"קרים דוקרים" ושבאמת יש אנשים‬
‫שאותם הם לא כל כך מכירים או אוהבים ושלהם ניתן יהיה לתת מה"קרים דוקרים" החדשים‬
‫והזולים‪.‬‬
‫המצב באי הלך והחמיר‪ .‬כולם כבר תלו על הבגדים גם א השקית של "קרים דוקרים"‪.‬‬
‫אנשים היו עסוקים כל הזמן בחשבונות וחישובים‪" .‬אתמול נתת לי "קטיפתיים סינתטיים" אז‬
‫היום אני גם אתן לך "קטיפתיים סינתטיים"‪ ,‬בבוקר לא נתת לי "קטיפתיים חמים" כמו‬
‫שציפיתי‪ ,‬אז אני אתן לך עכשיו "קרים דוקרים"‪ .‬היום לא קיבלתי מספיק "קטיפתיים חמים"‬
‫אז אני אתן לך "קטיפתיים סינתטיים"‪ ".‬אנשים העדיפו לתת לרוב האנשים "קרים דוקרים"‬
‫כי הם הזולים ביותר‪ ,‬לחלק מהאנשים המשיכו לתת "קטיפתיים סינתטיים" ורק לקבוצה‬
‫מצומצמת מאוד של אנשים המשיכו לתת "קטיפתיים חמים"‪ .‬אנשים אלו היו בד"כ‪ :‬הורים‬
‫וילדיהם‪ ,‬בעל ואישה‪ ,‬חבר וחברה‪ ,‬מכרים קרובים מחוג המשפחה וחברים קרובים‪ .‬רבים‬
‫באי הפכו להיות שקטים‪ ,‬עצובים‪ ,‬כעוסים ונעלבים בקלות‪ .‬הם גם היססו להראות שהם מייד‬
‫נותנים "קטיפתיים חמים" למישהו והפכו להיות מהססים וחוששים‪.‬‬
‫נעזוב את האי ונחזור למציאות היום‪ -‬יומית שלנו‪:‬‬
‫נסו לחשוב לכמה אנשים באמת אתם נותנים הרגשה מצויינת כאשר אתם פוגשים בהם‪.‬‬
‫כמה אנשים יודעים תמיד כשהם פוגשים אתכם שיהיה לכם זמן לעמוד ולדבר איתם‪,‬‬
‫להקדיש תשומת לב‪ ,‬להתייחס לדברים שיספרו לכם‪ .‬לכמה אנשים באמת תיתנו "קטיפתיים‬
‫חמים"‪.‬‬
‫לכמה אנשים אתם מראים חיצוניות שאתם נהנים לפגוש אותם אולם אתם יודעים בתוככם‬
‫שיש לכם כרגע דברים חשובים יותר לעשות מאשר לעמוד ולשמוע את הסיפורים שלהם ואת‬
‫הצרות שלהם‪" .‬כן‪ ...‬כן" אתם חוזרים ואומרים‪ .‬לכאורה מילים חיוביות המהוות התעניינות‪.‬‬
‫בת'כלס בן שיחתכם מבין מהר מאוד שלא יזכה להתייחסות נוספת ומסתפק בזו שכבר‬
‫קיבל‪" .‬קטיפתיים סינתטיים"‪ ,‬נעים לשמוע אבל עובר מהר‪.‬‬
‫כמה אנשים אתם משתדלים להימנע מלראות? אנשים שאתם מעדיפים לעשות עצמם כאילו‬
‫לא ראיתם אותם כלל? אנשים שעוד כשאתם רואים אותם ממרחק אתם מעקמים את האף‬
‫ושואפים אוויר עמוקות כי אתם כבר יודעים שזה ייקח לכם זמן להיפטר מהם ושמראש אין‬
‫לכם סבלנות לשמוע את הדברים שיש להם להגיד לכם‪ ,‬כי הם תמיד מצליחים להרגיז אתכם‬
‫ולהוציא אתכם משלוותם‪ .‬האנשים המקבלים מכם "קרים דוקרים"‪.‬‬
‫שינוי בתגובתכם הקבועה לאדם מסויים‪ ,‬יגרום לשינוי של תגובתו אליכם‪ .‬נסו‪.‬‬
 ‫****************************‬
‫האיש הקטן‬
‫פעם היה איש קטן‪ .‬הוא חי בבית קטן וכל חייו התנהלו במסלול קבוע וקטן‪ .‬המחשבות שלו‬
‫אף הן היו קטנות‪ .‬בבוקר צילצל השעון הגדול והאיש הקטן נבהל‪ .‬המחוגים הגדולים אמרו‬
‫לו‪" :‬איש קטן‪ ,‬קום מהר ורוץ לעבודה!"‪.‬‬
‫בעבודה השעון הגדול צרח נורא‪ ,‬בעל כוחו בשעה ‪ 8.00‬והאיש הקטן ידע שעכשיו הוא צריך‬
‫‪15.00‬‬ ‫לעבוד‪ .‬בשעה ‪ 13.00‬שוב צרח עליו השעון‪" :‬הגיע זמן ארוחת הצהריים!" ובשעה‬
‫אמר לו השעון‪" :‬איש קטן‪ ,‬אתה משוחרר עד מחר‪ ,‬התייצבות בשעה ‪."!8.00‬‬
‫האיש הקטן חזר לביתו‪ ,‬לחץ על כפתור הטלויזיה הגדולה‪ .‬בשעה ‪ 19.00‬בדיוק כיבה את‬
‫המכשיר‪ ,‬אכל והדליק את המכשיר שנית ב‪ 20.15 -‬כמו בכל ערב‪ .‬ב‪ 22.00 -‬כובה המכשיר‬
‫סופית לערב זה והאיש הקטן עלה על מיטתו כאשר עיניו תלויות בתחינה בשעון הגדול‬
‫שמעל לראשו‪.‬‬
‫לאיש הקטן היה הכל‪ ,‬כלום לא חסר לו‪ ,‬מלבד איזו אהבה קטנה‪,‬עניין קטן‪ ,‬אושר קטן‪ ,‬טעם‬
‫קטן לחייו הקטנים‪...‬‬

‫****************************‬
‫"האיש הרע"‪ /‬יאנוש קורצ'אק‬

‫בכפר אחד גר איש שכל האנשים חשבוהו לרע‪ .‬אין איש יודע או זוכר מה היו מעשיו הרעים‪ ,‬אבל כל אנשי‬
‫הכפר התייחסו אליו בבוז‪ ,‬פרשו ממנו והוא נאלץ להרחיק את ביתו מחוץ לתחומי הכפר‪ .‬האנשים שנאו אותו‬
‫ולא באו במגע אתו‪.‬‬
‫רע היה האיש‪ .‬העוברים ליד ביתו פחדו להתקרב אליו‪ ,‬פן יפגעו על‪-‬ידי ה"שד" אשר בפנים הבית‪ .‬האמהות‬
‫היו מפחידות את ילדיהן שה"שד " יתפוש אותם‪ ,‬אם לא יתנהגו כהלכה‪.‬‬
‫רע ונורא היה האיש‪ .‬לא ילד אחד היה חולם בלילה‪ ,‬שהאיש הנורא רוצה לחטוף אותו מביתו והיה מתעורר‬
‫בצעקות‪ .‬אף נער מהשובבים הגדולים ביותר לא העז להציץ אפילו לחצרו – כי רע‪ ,‬איום ונורא היה האיש‪.‬‬
‫והנה חגיגה‪ .‬ראש הכפר עורך כירה‪ .‬הכל הוזמנו‪ :‬העשירים והעניים‪ ,‬החשובים והפשוטים‪ ,‬הגדולים והקטנים‬
‫– אנשים‪ ,‬נשים וטף‪ ,‬ורק הוא‪ ,‬האיש הרע‪ ,‬לא הוזמן לחגיגה‪ .‬הוא היחיד היה צריך להישאר בבית‪ .‬לו אסור‬
‫היה לבוא בין הקהל‪.‬‬
‫ומה גדול היה תימהונם של המוזמנים בראותם אותו בא ונכנס לחצר ראש הכפר‪.‬‬
‫"זה הוא"! "הוא" בא!‬
‫מה הוא רוצה? מה הוא עושה פה?‬
‫מי הזמין אותו? ילך מכאן!‬
‫והוא? – הוא יושב על יד השולחן‪ .‬הגה אינו מוציא מפיו‪.‬‬
‫והנה ניגש אליו ראש הכפר וציוה‪:‬‬
‫צא מביתי!‬
‫אשלם תמורת המנה שלי – ענה‬
‫האיש – הואיל ובאתי – הנחני‪.‬‬
‫אין לי צורך בכספך הטמא – ענה ראש הכפר‪.‬‬
‫אל תבייש אותי – התחנן האיש – אשלם לך מחצית הוצאות של החגיגה‪.‬‬
‫צא‪ ,‬אני אומר‪ ,‬ואת כספך מסור לשדים ולרוחות!‬
‫אל תבייש אותי – התחנן שנית האיש – אשא בכל הוצאות החגיגה ואל תגרשני מביתך‪.‬‬
‫צא‪ ,‬נבל! – צעק ראש הכפר‪ .‬האיש לא זז‪.‬‬
‫כאן פקעה סבלנותו של ראש הכפר וסטר על לחיו של האיש‪.‬‬
‫האיש לא נע ולא זע‪.‬‬
‫ראש הכפר סטר לו שנית – והלה לא אמר ולא כלום‪.‬‬
‫סטר לו בשלישית – והלה לא אמר ולא כלום‪ ,‬כי אם הרים את המקל שבידו והוריד אותו בחזקה על ראש המכה‬
‫אותו‪ .‬ראש הכפר נפל מתבוסס בדמו‪ .‬צעקות זעם מלאו את החצר‪ .‬רוצח! להרגו במקום! האנשים התנפלו‬
‫עליו ורצו לרוצחו נפש‪ .‬בקושי עלה בידי השוטרים להוציאו‪ ,‬בעוד נפשו בו‪ ,‬מידי האנשים ולהושיבו בכלא‪ .‬ראש‬
‫הכפר מת‪ .‬היו אפילו אנשים ששמחו למקרה העצוב‪ ,‬כי אמרו בלבם – הפעם ניפטר מהאיש‪ ,‬כי אין ספק שיצא‬
‫חייב במשפט ודינו – דין מות‪.‬‬
‫יום המשפט ‪.‬‬
‫שבעה דיינים ישבו בדין לשפוט את הפושע‪ ,‬את הרוצח שרצח את ראש כפר‪.‬‬
‫והדיינים‪ :‬שלשה צעירים‪ ,‬שלושה זקנים וזקן השופטים‪.‬‬
‫הביאו את הפושע כבול באזיקים‪ ,‬ושוב עבר רחש לחש בין הקהל!‬
‫זהו! סוף סוף יבוא גם סופו! מכאן לא יצא חופשי‪.‬‬
‫והנה מופיע הקטיגור‪.‬‬
‫"לא ארבה הפעם במילים" – אמר הקטיגור – "רבים הם העדים‪ .‬כל אנשי הכפר ראו כי הנאשם רצח את ראש‬
‫הכפר‪ ,‬שהיה ידוע לכולנו בטוב לבו ובדאגתו הרבה לכפרנו‪ .‬הוא רצח בכוונה תחילה‪ .‬אין להקל בדינו‪ ,‬כי הלא‬
 ‫כולכם מכירים את הנאשם ויודעים כי איש מושחת הוא‪ .‬הלא לחרפה הוא לנו הדבר‪ ,‬כי בתוכנו נמצא איש‬
‫כמוהו‪ ,‬הלא אך קלון הוא ממיט עלינו‪ .‬אין מקום לאיש כזה בתוכנו‪ ,‬אין מקום בשבילו גם במקומות אחרים‪.‬‬
‫הדבר היחיד הראוי לו הוא …"‬
‫"מות לרוצח! לתלות אותו! לסקלו באבנים"! – נשמעו צעקות באולם בית המשפט‪.‬‬
‫זקן השופטים השתיק והרגיע את הקהל‪ .‬כשפנה לקטיגור שימשיך‪ ,‬ענה הקטיגור‪ ,‬שהציבור כבר אמר את אשר‬
‫רצה להוסיף ואין בכלל צורך בדיבורים יתרים‪.‬‬
‫אז קם זקן השופטים ופנה לנאשם‪.‬‬
‫מה ברצונך להגיד? איך תצדיק את מעשיך?‬
‫אין תשובה‪.‬‬
‫"התרצה להגיד דבר‪-‬מה "? ‪ -‬שאל שנית זקן השופטים‪.‬‬
‫דממה באולם וכל תשובה לא באה‪.‬‬
‫ובשלישית נשאל הנאשם‪ ,‬אם ברצונו להגן על עצמו‪ ,‬אבל גם הפעם לא ענה דבר‪.‬‬
‫"ניגש להצבעה " – אמר זקן השופטים‪.‬‬
‫באולם הושלך הס‪ .‬כל העיניים היו מופנות לשופטים היושבים על הבמה‪ ,‬ואם כי הכל היו בטוחים בתוצאות‬
‫ההצבעה‪ ,‬חכו וצפו לרגע שבו יוכרע גורלו של הנאשם‪.‬‬
‫"מי תומך בדרישתו של הקטיגור "? – שאל זקן השופטים‪.‬‬
‫ששה מבין שבעת הדיינים הרימו את ידיהם והפנו את האגודל למטה‪ ,‬ורק אחד הזקנים – זקן מופלג – שהרים‬
‫גם הוא את ידו‪ ,‬לא הפנה את אגודלו למטה‪.‬‬
‫תמיהה באולם‪.‬‬
‫זקן השופטים פנה לזקן ואמר‪:‬‬
‫"ודאי שכחת כבר את מנהגי מקומנו‪ ,‬אם אתה מחייבו – ובזה אין ספק – עליך להפנות את האגודל למטה‪ ,‬כי‬
‫אם אינך מפנה את האגודל למטה‪ ,‬הרי אתה מזכה את הנאשם" ‪.‬‬
‫וזקן השופטים חזר על ההצבעה‪.‬‬
‫אבל גם הפעם‪ ,‬רק ששה שופטים הפנו את האגודל למטה והזקן בשלו – אמנם הרים את ידו‪ ,‬אך לא הפנה את‬
‫אגודלו למטה‪.‬‬
‫דממה השתררה באולם‪ ,‬דממת מות‪ .‬כזאת לא קרה עוד‪.‬‬
‫והזקן בלי אומר ודברים‪ ,‬הוציא מכיסו קופסת כסף ‪ ,‬פתחה והוציא ממנה קש זהב טהור – ובקופסה סבון‪.‬‬
‫והנה התחיל הזקן להפריח בועות‪.‬‬
‫הבועה הראשונה הייתה קטנה ותכף פקעה‪ .‬השנייה הייתה יותר גדולה – גם היא נעלמה‪ .‬השלישית הייתה‬
‫כבר ככדור טניס‪ - ,‬גם היא לא החזיקה מעמד‪ .‬כך גם הרביעית‪ ,‬החמישית והשישית‪ ,‬אם כי כל אחת הייתה‬
‫גדולה מזו שקדמה לה ‪ -‬גם כן התפקעו‪ ,‬ורק השביעית שהייתה גדולה ככדורגל נשארה עומדת על שולחן‬
‫השופטים ולא פקעה‪.‬‬
‫הכל הסתכלו בבועה‪.‬‬
‫ומה ראו?‬
‫הנה בכפר שלהם – כן‪ ,‬זה‬
‫כפרם‪ ,‬הכל ראוהו באופן ברור – מסתובב משוגע‪ .‬הילדים רצים אחריו ורוגמים אותו באבנים‪ .‬כשהוא עובר ליד‬
‫בית ראש הכפר‪ ,‬נפתח פשפש‪ ,‬וראש הכפר שולח את כלבו הגדול ומשסה אותו במשוגע‪ .‬הכלב מתנפל בקצף‬
‫על המשוגע‪ ,‬קורע את בלויי הסחבות אשר על גופו ותוקע את שיניו בבשרו‪ .‬המשוגע צועק וצורח ואנשי הכפר‬
‫מסתכלים צוחקים ויותר מהכל צוחק ראש הכפר‪ .‬כך רץ המשוגע ועובר על כל בתי הכפר והכלב אחריו‪.‬‬
‫ורק כשהגיע המשוגע לבית הנאשם‪ ,‬בקצה הכפר‪ ,‬יוצא לקראתו הנאשם‪ ,‬מצילו משיניו החדות של הכלב‬
‫ומכניסו לביתו‪ .‬בביתו מטפל הנאשם בפצעיו‪ ,‬מאכילו ומלוה אותו לדרכו הביתה‪.‬‬
‫זאת ראו השופטים בבועת הסבון הנפלאה – והבועה פקעה‪.‬‬
‫ושוב התחיל הזקן להפריח בועות סבון‪ .‬הראשונה‪ ,‬שהייתה קטנה‪ ,‬פקעה תכף וכך גם השניה והשלישית‪.‬‬
‫הרביעית הייתה כבר גדולה ככדור גומי‪ ,‬אבל גם היא לא החזיקה מעמד‪ ,‬ואחריה גם החמישית והשישית‪ .‬רק‬
‫השביעית נשארה על שולחן השופטים והיא גדולה ככדורגל גדול‪ ,‬ומה ראו בה השופטים ?‬
‫הנה כפרם (הם מכירים אותו היטב)‪ ,‬ארבעה אנשים נחפזים בדרכם לנחל‪ ,‬העובר על יד הכפר‪ ,‬ובהגיעם לנחל‬
‫קשרו אבן לשק‪ ,‬שהביאו אתם‪ ,‬וזרקו אותו לנחל‪ .‬בשמחה וצהלה חוזרים הם בדרך המובילה לכפר‪ .‬והנה יוצא‬
‫הנאשם מאחורי השיחים שעל יד הנחל‪ .‬הוא מתקרב למקום שזרקו את השק וקופץ בבגדיו לנחל‪.‬‬
‫אחרי רגע הוא יוצא מהמים והשק אתו‪.‬‬
‫הוא מתיר את השק ומשלח לחופשי‬
‫חתול שהיה בתוכו‪.‬‬
‫והבועה נעלמה‪.‬‬
‫ושוב התחיל הזקן להפריח‬
‫בועות‪ .‬כל שש הראשונות פקעו ונעלמו ורק השביעית נשארה עומדת על שולחן השופטים‪.‬‬
‫ומה ראו בה השופטים?‬
‫סתיו‪ .‬גשמים עזים יורדים‪ .‬כל השבילים והדרכים מוצפים מים‪ .‬שלוליות בכל החצרות‪ .‬אין נפש חיה ברחובות‬
‫–‬ ‫הכפר‪ .‬גם הכלבים מסתתרים במאורותיהם‪ .‬רק היתומה "יתומת הכפר"‪ ,‬יוצאת יחפה מבית ראש הכפר‬
‫שאסף אותה לביתו אחרי מות הוריה – יוצאת לקושש עצים ביער‪ .‬עליה הוטלה העבודה הזאת בימי הגשמים‪.‬‬
‫רגליה היחפות בוססו בבוץ וברפש מבעד לחלונות בבתי הכפר‪ ,‬מציצים ראשים וצוחקים ולועגים לאומללה‪.‬‬
‫ובעברה ליד ביתו של הרוצח – יוצא הוא לקראתה ומכניס אותה בחזקה (כי היא מפחדת מפניו) לביתו‪ .‬הוא‬
 ‫מפשיט את בגדיה הרטובים ומשכיבה במטה שתתחמם‪ .‬גם אוכל הוא מגיש לה ומשקה‪ .‬משקיט אותה‬
‫ומבקשה שתשכב בשקט‪ .‬והוא בעצמו יוצא בגשם השוטף היערה‪ .‬הוא מקושש עצים בשביל היתומה ומביאם‬
‫לביתו‪ .‬היתומה חוזרת לבית ראש הכפר וצרור העצים על שכמה‪ .‬והבועה נעלמה‪.‬‬
‫ועוד פעם מפריח הזקן בועות סבון – ורק השביעית נשארת עומדת על שולחן השופטים‪.‬‬
‫ומה ראו בה?‬
‫חורף‪ .‬שלג כיסה את פני הארץ‪ .‬כל גגות הבתים‪ ,‬החצרות והשבילים מכוסים שלג‪ .‬אין יוצא ואין בא‪.‬‬
‫ובאחד הבתים בכפר שוכבת אישה במיטה‪.‬‬
‫אלמנה היא האישה‪ .‬גלמודה ואם שכולה‪.‬‬
‫כל השופטים מכירים אותה‪ ,‬והאישה חולה‪ .‬אין מי שיסיק את התנור ויחם לה‪.‬‬
‫אין מי שיגיש לה כוס מים למיטה‪ .‬והנה מתגנב לתוך הבית הנאשם‪ ,‬שהרג את ראש הכפר‪ ,‬מוציא מתחת‬
‫למעילו ככר לחם ושם אותה על השולחן‪ .‬הוא משנה את קולו שלא תכירהו‪ ,‬ובקול לא לו מברך את האישה‪.‬‬
‫כאשר האישה מבקשת מים‪ ,‬ממהר הוא להגיש לה ומשתדל שלא תראה את פניו‪.‬‬
‫רק כעת הוברר לשופטים וגם לקהל‪ ,‬מי תמך בחולה בחורף הקשה‪.‬‬
‫הבועה נעלמה‪.‬‬
‫עוד שלוש פעמים העלה הזקן בבועות של ממראותיו הנפלאים‪ .‬בכל אחת הופיע הנאשם כאיש טוב לב‪ .‬ואז‬
‫פנה הזקן לזקן השופטים בהצעה שיצביעו עוד פעם‪.‬‬
‫ומה היו תוצאות ההצבעה?‬
‫כל השופטים הרימו שוב את ידיהם‪,‬‬
‫אבל אף אחד מהם לא הפנה את‬
‫אגודלו מטה‪.‬‬
‫הרוצח יצא זכאי‪.‬‬
‫ומאז התחילו אנשי הכפר להתקרב אליו והכירו בו את הטוב וראו בו את היפה שנעלם מעיניהם כל הזמן‪.‬‬
‫כעבור זמן העתיק האיש גם את ביתו לתוך הכפר‪ ,‬והתחיל להשתתף בחיי החברה‪.‬‬
‫לא עברו שנים רבות ונבחר לראש הכפר‪.‬‬

‫****************************‬
‫האם את בוכה או צוחקת?‬
‫יהיה לנו בית ירוק ילדתי‪,‬‬ ‫פגז אחרון התפוצץ ושתק‪.‬‬
‫עם אבא ובובה ושסק‪.‬‬ ‫עטפה הדממה את העמק‪.‬‬
‫ולא עוד אימה ילדתי‪ ,‬ילדתי‪,‬‬ ‫ילדה בגדות יצאה ממקלט‬
‫ביתי‪ ,‬את בוכה או צוחקת?‬ ‫ואין בתים עוד במשק‪.‬‬

‫שקיעות באדום וזריחות בזהב‬ ‫"אמא‪ ,‬היה לנו בית ירוק‪,‬‬

‫פוגשות בירק ומים‪.‬‬ ‫עם אבא ובובה ושסק‪.‬‬
‫בלי תותחים של אוייב על ההר‬ ‫הבית איננו ואבא רחוק‬
‫יוריק עוד העמק כפליים‪.‬‬ ‫אימי‪ ,‬את בוכה או צוחקת?"‬

‫זורם הירדן ומתפתל כשיכור‬ ‫"הביטי למעלה ביתי‪ ,‬אל ההר‪,‬‬

‫פריחה את העמק נושקת‪.‬‬ ‫ההר שהיה כמפלצת‪.‬‬
‫ואיש לא יסב את מימיו לאחור‬ ‫עוד יש תותחים‪ ,‬ילדתי‪ ,‬על ההר‪,‬‬
‫ביתי‪ ,‬את בוכה או צוחקת?‬ ‫אך הם מאיימים על דמשק‪.‬‬

‫זורם הירדן‪ ,‬בין גדות יעבור‪,‬‬ ‫הביטי למעלה ביתי‪ ,‬לגולן‪.‬‬

‫פריחה את העמק נושקת‪.‬‬ ‫שם יש חיילים אך להבא‪,‬‬
‫ואיש לא יסב את מימיו לאחור‬ ‫דגלים בצבעים של כחול ולבן‪-‬‬
‫ביתי‪ ,‬את בוכה או צוחקת?‬ ‫בוכה וצוחק שם גם אבא‪.‬‬

‫****************************‬
‫האנשים שאני‪...‬‬

‫האנשים שאני הכי שונאת‬

‫(אחרי הדודים הרעים שרוצחים‬
‫דגים בסופרמרקט)‬
‫הם המדריכים של "החברה‬
‫להגנת הטבע"‪.‬‬
‫כי הם אף פעם לא טועים‪,‬‬
‫אף פעם לא נופלים‪,‬‬
‫אף פעם לא צמאים‪,‬‬
‫ותמיד זוכרים מתי אלכסנדר‬
‫מוקדון כבש את ארץ ישראל‪.‬‬
 ‫****************************‬
‫הארץ הזו‪...‬‬

‫הארץ הזו הברוכה והענייה כאחד‬

‫שיש בה ‪ 5000‬מיני חיים‬
‫אך מכל סוגי הנחלים רק אחד‬
‫אין שני עין גדי‪ ,‬ואין שני ירדן‪ ,‬ואין שני ירקון‬
‫וכמו הטבע נתן לנו שיעור בחיסכון‬
‫כמו הטבע פנה אלינו ואמר‪:‬‬
‫"שמרו גבירותיי ורבותיי‪ ,‬שמרו על מה שנתתי לכם… כי אין יותר מידי‪"...‬‬
‫****************************‬
‫הגולן‪ /‬עמוס קינן‬
‫הגולן שונה‪ .‬הוא יותר קודר‪ ,‬יותר פראי‪ ,‬יותר הירואי מכל חבל ארץ אחר במקומותינו‪ .‬סלע‬
‫הבזלת השחור מייחד אותו‪ .‬בית הכנסת וחומה לבנה‪ .‬גם הירוק העז וצבעי הפריחה‬
‫המרהיבים עם השחור‪ ,‬שונים‪ ,‬מפחדים‪...‬‬
‫בגולן צריך ללכת‪ ,‬מי שאינו הולך בו‪ ,‬אינו רואה אותו‪ .‬הגולן הוא מקום שאפשר לעבור בו‬
‫במכונית ולא לדעת שהוא קיים‪.‬‬
‫מי שרוצה לראות אותו‪ ,‬אין לו ברירה אלא לקחת תרמיל על שכם ולרדת‪.‬‬
‫לרדת מהכביש‪ ,‬כמובן‪.‬‬
‫אתה הולך על הרמה החשופה ואינך מנחש שבעוד כמה רגעים תיפול אל נקיק עמוק ותשמע‬
‫את שאון המים היורדים במפלי ענק‪.‬‬
‫הנשר שמתחתיך מתרומם‪ ,‬אומר לך שאתה נמצא בעצם על שפת מצוק‪...‬‬
‫אתה מהלך בתוך סבך צפוף של הרדופים ועצי ערבה וריח משכר של נענע באוויר‪.‬‬
‫המים שוצפים על פני הסלע‪ ,‬אם אתה רוצה לראות את הכוח שיש במים‪ -‬כאן הוא!‬
‫הקירות העתיקים הזקופים והמפלים שלרגליהם בריכות‪ .‬ועל הבריכות עלי תאנה צפופים‪-‬‬
‫מה ישווה לזה?!‬
‫קח תרמיל ורד אל הפלג‪ ,‬השתרע בנחת בצל‪ ,‬אבל‪ -‬קרוב אל המים‪ ,‬וקרוב אל שאונם‪ ,‬אין‬
‫כמוהם לנסוך שלווה‪.‬‬
‫לשכב על הגב ולהביט אל השמיים‪.‬‬
‫אח"כ לעצום את העיניים‪ -‬ולהאזין‪.‬‬
‫רק להאזין‪.‬‬
‫****************************‬

‫הגלגל יוליך את הסוד‬

‫בין הקוצים הנפוצים בארץ‪ ,‬בולט הקוץ עַכובית ַה ַג ְלגָל‪ ,‬שהוא המפורסם בין צמחי הגלגל‪,‬‬
‫אותם צמחים שלעת קיץ מתייבש בסיסם וניתק בבת אחת מהשורש‪ ,‬ואז הוא מתגלגל ברוח‬
‫ומפיץ את זרעיו‪ .‬זהו הצמח המוזכר בנבואת הנביא ישעיהו‪" :‬וגער בו‪ ,‬ונס ממרחק‪ ,‬ורדף כמוץ‬
‫הרים לפני רוח וכגלגל לפני סופה" (ישעיהו יז‪ ,‬י"ג)‪.‬‬

‫בין הבדואים נפוצה אגדה על צמח מיוחד זה‪ ,‬המעורר פחד ובהלה בין רכי הנפש‪ ,‬הנחרדים‬
‫למראה חזות הקוץ המתגלגל ברוחו ולקולו הרועש‪:‬‬
‫פעם אחת יצאו שני בדואים לרעות את גמליהם‪ .‬במהלך נדודיהם הגיעו למקום נידח ומרוחק‬
‫מכל יישוב ומאהל‪ ,‬שהיו בו רק קוצי העַאכוב ושם פרצה ביניהם מריבה שהפכה לתגרה‪ .‬ויקם‬
‫החזק על החלש ויכריעו‪ ,‬ויעמוד להורגו נפש‪.‬‬
‫ויאמר החלש‪" :‬הנך חושב בלבבך כי תהרגני‪ ,‬ואיש לא יידע כי תטמון גופתי בחול‪ ,‬אולם טעות‬
‫בידך‪ .‬מעשה הנבלה יוודע ברבים‪".‬‬
‫וילעג לו הרשע‪ ,‬ויען‪" :‬וכי מי יוליך את הקול מן המדבר הזה?"‬
‫ויען החלש‪" :‬הגלגל הזה‪ ,‬אשר הרוח מגלגלתו‪ ,‬הוא יעיד"‪.‬‬
‫והרשע לא נרתע‪ ,‬ויתקע בו פיגיונו וירצחו נפש ויטמינו בחול‪ .‬ויחזור הרוצח למאהלו‪ ,‬ואיש לא‬
‫ידע‪.‬‬
‫ובאחד הימים‪ ,‬בעודו הולך בדרך עם אישתו‪ ,‬ראה את הגלגל מתגלגל בדרך לפני הרוח‪ ,‬ויצחק‬
‫בקול גדול‪ .‬ותשאלנו אישתו לפשר הדבר‪ ,‬ויסרב לענות לה‪ .‬אך הייתה זאת אישה סקרנית‪,‬‬
‫ותפציר בו רבות‪ ,‬ותצק לו עד כי קצה נפשו בחייו‪.‬‬
‫ולבסוף לא עמד בלחצה‪ ,‬ויגלה לה את סוד הדמים‪ .‬והאישה לא אמרה דבר‪ ,‬מטוב ועד רע‪,‬‬
‫ואת דבר המעשה צפנה בליבה‪.‬‬
‫ויעברו הימים‪ ,‬ויבואו השניים לזיארה (עלייה לרגל והילולה) ליד קבר אחד הנביאים‪ ,‬ושם המון‬
‫רב חוגג‪ .‬ובמהלך החגיגה החלו השניים רבים על דבר פעוט ערך‪ ,‬ותפגע האישה בכבודו‪.‬‬
 ‫וינף הבעל את מקלו עליה להענישה‪.‬‬
‫והאישה המוכה זעמה‪ ,‬ותצעק עליו‪" :‬הלהרגני אתה אומר‪ ,‬כשם שרצחת את חברך בסתר‪,‬‬
‫ואיש לא ידע?"‬
‫וישמעו האנשים שמסביבם‪ ,‬ויתפסו את הרוצח ויחקרוהו‪ ,‬ויתוודה על פשעו הנורא‪ .‬ועונשו היה‬
‫עונש מוות‪.‬‬
‫על כן יאמרו הבדואים את הפתגם‪" :‬הגלגל יוליך את הסוד"‪.‬‬
‫****************************‬
‫הגעתם אל היעד‬

‫הגעתם אל היעד‪ ,‬כבשתם הפסגה‪,‬‬

‫נ‪.‬צ‪ .‬כבר זיהיתם‪ ,‬קראתם במפה‪.‬‬
‫תנוחו נא לרגע‪ ,‬הסתכלו על העולם‬
‫ברגעים כאלה הוא נראה ממש מושלם‪.‬‬
‫באווירה רומנטית או ברגע ניצחון‬
‫כאשר אתם מלאים בבטחון‪,‬‬
‫חזרו אל המפה‪ ,‬קראו שוב את השטח‪,‬‬
‫ואל היעד הבט‪ -‬תצאו כעת לבטח‪.‬‬
‫הן גם את המנגינה הזאת‬
‫להפסיק כבר אי אפשר‪,‬‬
‫כעת תוכלו לנווט לאן שתרצו‬
‫וזהו האתגר!‬

‫****************************‬
‫הדבורה‬
‫לפי כל חוקי האווירודינמיקה ועל פי הניסויים במנהרת אויר‪ ,‬הוכח למעלה מכל ספק‬
‫שהדבורה אינה יכולה לעוף‪ .‬הסיבה לכך היא שמשקלה ומבנה גופה וגודל גופה מהווים‬
‫מערכת אווירודינמית שאינה מאפשרת לה לעוף‪ .‬והדבורה אינה בקיאה באווירודינמיקה‬
‫ואינה מודעת כלל לעובדות מדעיות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬היא עקשנית מאוד‪-‬‬
‫היא עפה ומייצרת דבש‬

‫****************************‬
‫הדבורנית‪/‬נורית יובל‬

‫הדבור מגיע ממרחק‬ ‫הדבורנית היא צמח בר‬

‫לרקוד ריקוד כלולות‪.‬‬ ‫אבל רבת תבונה‪.‬‬
‫כוס צוף מרים ברב שמחה‬ ‫היא מתכננת בחוכמה‬
‫וחיש‪-‬למחולות!‬ ‫את יום החתונה‪.‬‬

‫עד מהרה הדבור מרגיש‬ ‫צמחים הרי קשורים היטב‬

‫שזו טעות מרה‪.‬‬ ‫בשורש לקרקע‬
‫אין זו דבורה‪ ,‬אוי! עסק ביש!‬ ‫אז איך הצמח הזכר‬
‫רק צמח! לא דבורה!‬ ‫יפרה את האבקה?‬

‫אבל רגליו כבר מכוסות‬ ‫"אזמין חרק אל כותרתי‬

‫אבקה של דבורנית‬ ‫לפגוש באבקני!‬
‫והוא פורח לנסות‬ ‫והוא ישא מאבקתי‬
‫לפגוש דבורה‪ ,‬שנית‪.‬‬ ‫לתת לחתני!"‬

‫הוא מעופף ושוב נוחת‬ ‫הדבורנית‪ ,‬בת ההרים‪,‬‬

‫עלי שמלת קטיפה‪.‬‬ ‫היא גברת מנוסה‬
‫אולי הפעם‪ ,‬באמת‪,‬‬ ‫יש לה שיטה למשוך גברים‪-‬‬
‫מצא כלה יפה?‬ ‫ראו איך התחפשה!‬

‫טעות! גם זו אינה דבורה‬ ‫היא התלבשה והתאפרה‬

‫מרגיש הוא קודרנית‪,‬‬ ‫וכך נוכל להכירה‪:‬‬
‫אך בינתיים הוא הפרח‬ ‫גם בריחות‪ ,‬גם בצורה‬
‫פרחה של דבורנית!‬ ‫נראית ממש כמו דבורה!‬

‫הבושם‪ -‬בושם של דבורים‬

 ‫וניחוחו מזמין‬
‫וחרקינו הזכרים‬
‫נפתים להאמין‪...‬‬

‫****************************‬
‫הד ֵב ָקה ועץ הפקאן‬
‫ְ‬

‫בעיצומו של החורף נבטה לה דבקה תחת עץ הפקאן הגדול והענף‪ .‬היא הבקיעה לה דרך‬
‫בתוך מצע העלים הנרקבים‪ ,‬הציצה מביניהם אל האור והאוויר‪ ,‬ומיד התחילה להצמיח במרץ‬
‫את עליה הדביקים‪.‬‬
‫"אח‪ ,‬איזה מקום נפלא מצאתי לי"‪ -‬קראה‪" ,‬כמה פורייה ועשירה האדמה מתחתיי‪ ,‬בשל‬
‫העלים שנרקבו והתפוררו כאן עוד בשנים קודמות! כמה מאווררת האדמה וכמה יפה‬
‫משתמרת הרטיבות בקרקע בין גשם לגשם משום שהם מכסים את פניה‪ .‬אכן‪ ,‬זה מקום מצויין‬
‫לצמוח ולהתפשט!"‬
‫עץ הפקאן‪ ,‬קרח לגמרי מפירותיו ומעליו‪ ,‬נראה רדום לגמרי‪ .‬בדיו וענפיו נראו מלמטה כסדקים‬
‫בשמי החורף הקודרים‪ .‬מעט הצל שהם הטילו על הארץ‪ ,‬אפילו בזמן שזרחה השמש מבין‬
‫העננים‪ ,‬היה רק כסרטים דקים ואפורים‪ .‬על כן יכלה הדבקה לשמוח בחלקה ולא לשים לב‬
‫כלל לעץ הענף שמעליה‪.‬‬
‫אבל ענפי העץ שמעו את דברי ההתפעלות של הדבקה‪ ,‬והם נדו לה קלות‪" :‬חכי חכי‪ ,‬עכשיו‬
‫אנחנו קרחים ורדומים‪ ,‬אך נראה מה תאמרי בבוא האביב‪"...‬‬
‫הדבקה לא שמה לב לרחש הענפים ותנודתם נראתה לה רק תגובה למשב הרוח‪ .‬היא הייתה‬
‫עסוקה בגדילה והתפתחות‪ .‬ברעבתנות מצצו שורשיה מבין שורשי העץ את לשד האדמה ואת‬
‫טובה‪ ,‬ועליה משולשי העלעלים הלכו ורבו‪ .‬היא אף גידלה גבעולים דקים כעין חוטים‪ ,‬והללו‬
‫השתרכו להם על פני מצע העלים‪ ,‬התארכו עוד ועוד והתכסו אף הם עלים דביקים ורעננים‪.‬‬
‫מדי פעם בפעם בא גשם חדש והרווה שוב את האדמה ואת מצע העלים הנרקבים של הפקאן‪,‬‬
‫ותהליך הריקבון אף יצר חום נעים לדבקה בצינת החורף‪ ,‬הרבה בה חיות והמריץ עוד יותר‬
‫את גדילה‪.‬‬
‫במרוצת החורף הארוך הגיעו גבעולים אחדים עד גבול השטח המכוסה עלים נושרים של העץ‪.‬‬
‫כאן הייתה האדמה חולית‪ ,‬חשופה ודלה‪ ,‬ועל כן לא הוסיפו הגבעולים להתפשט לשם‪ .‬במקום‬
‫זה השתרגו עוד ועוד בתוך השטח שתחת העץ ויצרו שכבה חיה‪ ,‬הולכת ועבה‪ .‬לבסוף היה‬
‫השטח כולו מכוסה שטיח של דבקה ואף פיסת קרקע חומה כל שהיא לא נראתה עוד‬
‫מתחתיה‪.‬‬
‫אולם בינתיים התחיל עץ הפקאן להתעורר אט אט מתרדמתו‪ .‬תחילה פיתח לו פקעים בקצות‬
‫ענפיו הרדומים‪ .‬אחר כך התארכו הפקעים והתעבו‪ ,‬ועלים זעירים ירקרקים‪-‬בהירים החלו‬
‫להציץ מתוכם‪ .‬בימים הראשונים נראו העלים חלשים ורכים‪ ,‬וגם הצל שהטילו על הארץ היה‬
‫מועט מאוד ; אולם הם החלו לגדול ולהתחזק במהירות‪ ,‬וצילם נעשה סמיך וכהה יותר ויותר‪.‬‬
‫גם עגילים של פרחי זכר החלו לצמוח ולהתארך על הענפים‪ ,‬ואף אלה מצידם הרבו צל‪.‬‬
‫"מה ההתלהבות הזאת?"‪ -‬רטנה הדבקה כלפי העץ‪" ,‬הרי אתה מסתיר ממני את אור השמש‪,‬‬
‫לא יפה!"‪.‬‬
‫"האם שאלת אותי כשבאת להשתכן כאן? אמנם בחורף נם אני את שנתי ללא עלים ופרחים‬
‫ופירות שהכבידו עליי וייגעו אותי במשך הקיץ ; אולם בבוא האביב חייב אני לחזור למלוא‬
‫החיים והפעילות‪ .‬עוד בתחילה הזהרתי אותך ; האם לא שמעת את רחש ענפי בחורף?"‬
‫"אבל אנא‪ ,‬לאט‪-‬לאט‪ ,‬תן לי שהות לחשוב מה לעשות! הרי לא אוכל להתקיים כאן בחשכה"‪.‬‬
‫"למען האמת‪ ,‬איני מעוניין כלל שתתקיימי‪ .‬כל החורף לקחת לך מן המזונות המוכנים לשורשי‬
‫ולי‪ .‬לא שאלת רשות ועשית כאן כבתוך שלך‪ .‬עכשיו נחוצה לי כל טיפת לחלוחית שנותרה‬
‫בקרקע‪ ,‬וגם המזונות חשובים לי כדי להצמיח עלים ופרחים ופירות‪ .‬על כן לא אצטער גם אם‬
‫תגוועי כאן בחשכה"‪.‬‬
‫כן ענה העץ לדבקה‪ ,‬ואמנם הגביר את מאמציו להצמיח עלים ופרחים‪ .‬העלים שבגרו קיבלו‬
‫צבע ירוק כהה והתעבו וגם רבו מאוד‪ ,‬עד כי רק קרני שמש מעטות‪ ,‬ואף אלה חיוורות‪ ,‬יכלו‬
‫לחדור מביניהם עד לאדמה‪ .‬גם עגילי פרחי הזכר התארכו ונתלו כשפע מחרוזות על הענפים‬
‫ובעקבותיהם צצו בקצות הענפים קבוצות קבוצות של פרחי נקבה‪ .‬כל אלה יחדיו הכבידו על‬
‫הענפים הרכים והגמישים ואפילו על הבדים‪ ,‬עד כי אלו התכופפו והגיעו לארץ סביב סביב‬
‫לעץ‪ .‬עתה היה החלל שסביב הגזע כעין כיפת ירק אפלה‪.‬‬
‫גבעולי הדבקה ועליה נאנקו ברעבונם לאור‪ ,‬אולם מנוס לא היה להם ולא יכלו לעשות דבר כדי‬
‫להינצל‪ .‬הם הלכו וגוועו‪ ,‬לבסוף קמלו ויבשו‪ .‬מתה הדבקה לרגלי עץ הפקאן‪.‬‬
‫העץ לא השמיע אפילו אנחה אחת של צער‪ .‬אדרבה‪ ,‬הוא אך ציפה לרגע זה‪ .‬מעתה לא עוד‬
‫תתחרה בו הדבקה על המים והמזונות האצורים באדמה ומעליה והיא לא תוכל ליהנות עוד‬
‫מכל הטוב השמור עדיין בעליו שנשרו בסתו‪ -‬והרי טוב זה הוא שלו בדין‪ .‬יותר מזה‪ :‬אף היא‬
‫בעצמה‪ ,‬על גבעוליה ועליה‪ ,‬תרקב אתה ותשמש גם היא במרוצת הזמן מלאי של מזון‬
‫בשבילו‪...‬‬
 ‫משך הקיץ כולו עשה העץ חיל‪ ,‬בעוד האדמה תחתיו נקייה מכל צמח‪ .‬עגילי פרחי הזכר אמנם‬
‫נשרו כולם במהרה‪ ,‬אך פרחי הנקבה חנטו פירות בהמוניהם והפירות הלכו וגדלו והלכו‬
‫והתפתחו‪ .‬לקראת הסתו הם הגיעו למלוא גודלם‪ ,‬תוכם הפך לאגוזים בעלי קליפה קשה‪ ,‬ואילו‬
‫השומר‪ ,‬נפתחה לארבעה חלקים והאגוזים הבשלים החלו לנשור‬ ‫ָ‬ ‫הקליפה החיצונית הירוקה‪,‬‬
‫לארץ‪ .‬אז נתייגע העץ שוב‪ ,‬ופרותיו ועליו משרו כולם בהדרגה‪.‬‬
‫"הנה כך"‪ ,‬מילמל העץ בעוד הנמנום מטשטש את הכרתו‪" ,‬עתה יכסו העלים הנושרים את‬
‫אדמתי‪ ,‬ויהיה זה כיסוי חדש ועבה עד כדי כך‪ ,‬שאף אחד לא יתחצף לצמוח לי שם מלמטה‪".‬‬
‫ומתוך מלמול זה נפלה עליו תרדמת החורף‪ .‬באו גשמים ראשונים‪ ,‬והעלים שנשרו החלו‬
‫להירקב ולהתהדק‪ ,‬כקודמיהם בשנים שלפני כן‪ .‬ופתאום‪ ,‬באמצע החורף‪ ,‬נבטה והציצה‬
‫דבקה מבין העלים הנרקבים והרימה ראש ירקרק וצעיר כלפי השמיים האפורים‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬את‪ ,‬איך התחצפת להגיע הנה?"‪ -‬קרא העץ‪.‬‬
‫"ילידת המקום אני וזו נחלתי"‪ ,‬ענתה בשובבות‪" .‬אימי לפני מותה התאמצה והספיקה להבשיל‬
‫זרעים‪ ,‬פה‪ ,‬לרגליך‪ ,‬ומהם הנה צמחתי! ואתה‪ ,‬לפחות עד הקיץ‪ -‬קצרו ידיך מלעשות לי‬
‫מאומה!‪"...‬‬

‫****************************‬
‫הדרך לאיתיקה ‪ /‬קאופוס‬

‫אם אתה הולך לחפש את האוצר של האי איתיקה ‪ -‬לך לאט‪,‬‬

‫אם תראה נערה יפה בדרך ‪ -‬התאהב בה‪,‬‬
‫אם תפגוש אנשים בדרך ‪ -‬דבר איתם‪,‬‬
‫אם תראה נוף ‪ -‬עצור והתבונן בו‪.‬‬
‫אם אחרי כל אלה תגיע לאיתיקה‬
‫ולא תמצא אוצר‬
‫אל תתאכזב‬
‫הדרך היא האוצר‪.‬‬

‫****************************‬
‫הדרקון הלא נכון‪ /‬יהונתן גפן‬
‫היה היה פעם דרקון‬
‫בארץ של אגדות‬
‫דרקון ענק וירוק שריון‬
‫מחייך וחושף זר שיניים חדות‪.‬‬

‫היו לו רגליים של אריה‬

‫ועור חלק ומבריק‪ ,‬כמו לנחשים‪,‬‬
‫וגופו נחשי‪ ,‬ופניו מאוסות‬
‫ודם כנפיים של ציפור‬
‫‪.‬‬ ‫ואם זה לא מספיק‪ -‬גם שלושה ראשים‪.‬‬

‫יושב לבדו על סלע רותח‪,‬‬

‫מאפו יורק אש וזפת‪,‬‬
‫ובכל פעם שהוא מנסה לקנח‬
‫‪.‬‬ ‫עוד מטפחת נשרפת‪.‬‬

‫‪,‬‬ ‫דרקון שמקפיא אותך במבט‬

‫של שלושה ראשים‪ ,‬שש עיניים סגולות‬
‫אם יראה אותו ילד רק פעם אחת‬
‫‪.‬‬ ‫לא יישן חמישים לילות‪.‬‬

‫ואין בית בו אין שיחה‬

‫על דרקון אכזרי שאוכל נסיכות‬
‫וארוחה בלי נסיכה‬
‫‪.‬‬ ‫היא לא ארוחה לרוחו‪.‬‬

‫ציידים נחמדים רדפו אחריו‪,‬‬

‫מלכודות חיכו לו בכל הפינות‪,‬‬
‫אבירים גיבורים יצאו אל הקרב‬
 ‫‪.‬‬ ‫כדי להרשים נערות עדינות‪.‬‬

‫‪,‬‬ ‫אמרו שבעין שלו יהלום‪,‬‬

‫ומי שמוציא אותו‪ -‬עשיר‬
‫שודדים חיפשו אותו לילה ויום‬
‫לגנוב אוצר מאחד הראשים‪.‬‬

‫כולם רק נגדו‪ ,‬זאת ידע הדרקון‪,‬‬

‫ולכן הקפיד להיזהר‪-‬‬
‫כששני ראשים הלכו לישון‪,‬‬
‫ראש אחד נשאר ער‪.‬‬
‫שנאו אותו מגדול ועד קטן‪,‬‬
‫בגללו בלילות לא חצו את הרחוב‬
‫ואיש לא חשב שהוא לא מסוכן‬
‫ואולי הוא בעצם דרקון טוב‪.‬‬
‫זאת לא אשמתו שהוא מצוייד‬
‫בשלושה ראשים‪ ,‬ורק אלוהים יודע‬
‫שהוא היה מסתפק בראש קטן אחד‬
‫ובכתף אחת רכה להניח אותו עליה‪.‬‬
‫והוא מצטער שאש הוא נוחר‬
‫הוא היה רוצה להיות משהו אחר‬
‫אבל ככה הוא ואין מה לעשות‬
‫דרקון מחפש אהבה וחולם‬
‫הדרקונים הרעים התחילו ממנו לברוח‬
‫הוא הוציא שם טוב לעם הרשע שלהם‬
‫ועל זאת הם לא יכלו בשום אופן לסלוח‬
‫אילו ידע לדבר לפחות‬
‫להסביר להם שהוא רק מחפש ידידים‬
‫ואין לו עניין לאכול נסיכות‬
‫והוא מעדיף קצת גבינה וזיתים‬
‫דרקון חביב‪ ,‬רגיש‪ ,‬בודד‬
‫שחיפש חברים להושיט להם כף‪,‬‬
‫אבל קשה מאוד להתיידד‬
‫עם אחד שנושם עליך אש מהאף‬
‫בוקר אחד הם הגיעו אליו‪,‬‬
‫בא אביר ותקע בו חרב מקרוב‬
‫וכולם חגגו כשהוא מת מפצעיו‪,‬‬
‫ואיש לא חשב שאולי הוא טוב‬
‫עשרים נסיכות מחאו כפיים‬
‫שמש אביב בשמיים זרחה‪,‬‬
‫ושלושה ראשים עצומי עיניים‬
‫שכבו בשורה על הסלע החם‪.‬‬
‫השודדים שהגיעו מהר למקום‬
‫שלחו יד אל העין הסגולה‬
‫אבל מה שנצץ בתוכה לא היה יהלום‬

‫אלא דמעה גדולה‪.‬‬

‫ואיש שם לא היה עצוב‬
‫כשהוא התמוטט ונפל על גחון‬
‫וככה הם הרגו שם שוב‬
‫את הדרקון לא הנכון‪...‬‬

‫****************************‬
‫ההבדלים בין שלווה‪ ,‬אומץ לב וחוכמה ‪ /‬רודיארד קיפילינג‬
‫הענק לי אלוהים את‬
‫השלווה‬
‫לקבל את הדברים שאיני יכול לשנותם‪.‬‬
‫אומץ לב‬
‫לשנות את הדברים שאני יכול לשנותם‪.‬‬
 ‫וחוכמה‬
‫לדעת תמיד להבדיל בין אלה לאלה‪...‬‬

‫****************************‬

‫הוא לא כל‪-‬כך חכם (יורם טהר לב‪ ,‬אלונה טוראל‬

‫הוא לא כל כך חכם אני יודעת‬

‫אך הוא כותב לי מכתבים‬

‫יפים כל כך ועצובים‬

‫והוא אומר לי "כמה חמודה את"‪.‬‬

‫ותאמינו לי שדווקא בשבילי‬

‫הוא טוב יותר מכל הבחורים ההם‬

‫ותאמינו לי שדווקא בשבילי‬

‫הוא טוב יותר מכל הבחורים ההם‪.‬‬

‫הוא לא כל כך יפה אני יודעת‬

‫אך הוא לובש חולצת טריקו‬

‫ונעליים מבריקות‬

‫והוא אומר לי גם "את משגעת"‪.‬‬

‫ותאמינו לי שדווקא בשבילי‬

‫הוא טוב יותר מכל הבחורים ההם‬

‫ותאמינו לי שדווקא בשבילי‬

‫הוא טוב יותר מכל הבחורים ההם‪.‬‬

‫וגם אני איני מלכת היופי‬

‫אך הוא באופן עקרוני‬

‫אוהב אותי כמו שאני‬

‫כי בשבילו קובע רק האופי‪.‬‬

‫ותאמינו לי שדווקא בשבילי‬

‫הוא טוב יותר מכל הבחורים ההם‬

‫ותאמינו לי שדווקא בשבילי‬

‫הוא טוב יותר מכל הבחורים ההם‪.‬‬

 ‫הוא לא כל כך עשיר אני חושבת‬

‫אך הוא מבטיח לי תמיד‬

‫לצאת לאן שרק אגיד‬

‫ומין בחור כזה אני אוהבת‪.‬‬

‫ותאמינו לי שדווקא בשבילי‬

‫הוא טוב יותר מכל הבחורים ההם‬

‫ותאמינו לי שדווקא בשבילי‬

‫הוא טוב יותר מכל הבחורים ההם‪.‬‬

‫הוא לא כל כך חכם אני יודעת‬

‫ויש סימן אחד מובהק‬

‫הוא רק רוצה להיות רווק‬

‫ולא לשאת אישה אפילו פעם‪.‬‬

‫ותאמינו לי שזאת אמרו כבר לי‬

‫אמרו כבר לי גם כל הבחורים ההם‬

‫ותאמינו לי שזאת אמרו כבר לי‬

‫אמרו כבר לי גם כל הבחורים‬

‫****************************‬
‫החול והים‬
‫ויהי כאשר ברא אלוקים את הימים‪ ,‬ויתגאו מימיהם מאוד ויאמרו‪:‬‬
‫‪-‬הבה נכסה את כל הארץ‪ ,‬כי צר לנו פה המקום‪.‬‬
‫ויגער בהם ה' ויאמר‪- :‬הנה אנוכי שולח את החול‬
‫ושמתי אותו גבול לכם ולא תעבורו‪.‬‬
‫ויהי כראות המים את גרגרי החול והנה קטנים הם ודקים עד מאוד‬
‫ויבוזו להם לאמור‪ - :‬מה נחשבו אלו כנגדנו? גל אחד קטן יעבור עליהם‬
‫‪-‬ואינם!‬
‫וישמעו גרגרי החול את המים המתהללים בגבורתם‪ ,‬ויתאספו יחד‬
‫ויחנו על חופי הימים חמרים חמרים‪ .‬וילחמו המים את החול ויחפצו‬
‫לגרשם ולא יכלו להם‪.‬‬
‫ויאמר שר הים אל המים‪ - :‬שימו לבכם אל מעשי החול וידעתם‪ ,‬כי גם‬
‫כוחות קטנים מאוד יהפכו לכוח גדול ועצום כאשר יתחברו ויהיו לאחד‪.‬‬

‫****************************‬

‫החרוב עץ מקולל‬

‫אחד הבולטים בעצי הבר בארצנו הוא החרוב‪ ,‬עץ יפה נוף הנותן צל נעים ופריו טוב למאכל‪.‬‬
‫אבותינו חיבבו עץ זה‪ ,‬אף שפריו שימש בעיקר למאכל עניים‪ .‬אולם הערבים החליטו שזהו עץ‬
‫מקולל‪ ,‬המביא מזל רע‪ ,‬וחלקם מכנים אותו בשם "מכרוע"‪ ,‬כלומר מאוס‪.‬‬

‫ומדוע החרוב מקולל‪ ,‬על כך מספרת האגדה‪ :‬המלך סולימאן (שלמה) נוהג היה לשבת בעת‬
‫זקנתו בבית‪-‬המקדש‪ ,‬אשר בנה בירושלים‪ ,‬ועסק בתפילה ובתורה‪ .‬בכל יום ויום היה צץ‬
 ‫בבוקר לפני המלך עץ אחד מעצי ארץ ישראל כדי לארח לו לחברה‪ ,‬לשעשעו בעליו הירוקים‬
‫ולרעננו בפרחיו הצבעוניים‪ .‬יום אחד עלה ועמד לפניו עץ אחד‪ ,‬שעליו קשים ויבשים‪ ,‬פרחיו‬
‫זעירים ונטולי צבע‪ ,‬ופירותיו קשים‪ ,‬שחורים וצורתם כעין חרב מעוקלת‪ .‬שאלו המלך לשמו‪,‬‬
‫והשיב העץ‪" :‬חרוב"‪.‬‬
‫הבין שלמה את האות ששלח לו הבורא‪ ,‬בכה ואמר‪" :‬בישרת לי את קיצי‪ ,‬כי בשמך – החבר‬
‫–‬ ‫והחורבן"‪ .‬ואכן באותו היום נסתלק שלמה המלך לעולמו‪ ,‬והשתחררו מכבליהם הג'ינים‬
‫השדים והמזיקים אותם כבל המלך בקסמיו ובכוח חכמתו‪ ,‬והייתה רעה גדולה בארץ‪...‬‬
‫ועד היום מעדיפים הג'ינים לנוח בעמלם בין ענפי החרוב‪ ,‬וכל שומר נפשו ירחק מצילו‪.‬‬
‫ואומרים הפלאחים‪" :‬אפילו יהיה הדבר ביום‪ ,‬ועליך לקשור את בהמתך לעץ‪ ,‬אל תקשרנה אל‬
‫החרוב‪ .‬ואם אין עץ אחר בסביבה – עשה זאת בדחילו ורחימו‪ ,‬ובקש קודם רשות מן הג'ין‬
‫השוכן בעץ‪".‬‬

‫אגדה אחרת מספרת‪ ,‬כי כאשר זקן המלך שלמה ובא בימים התקשה בהליכה ובעיקר בעלייה‬
‫על מדרגות ארמונו‪ ,‬החליט להתקין מקל שיהיה לו לעזר‪ .‬ראה ענף חרוב הנראה מוצק וחזק‬
‫והקציעו למקל‪ .‬אולם ענפי החרוב חלשים הם ונשברים בנקל‪ ,‬וכאשר נשען המלך על המקל‬
‫החדש‪ ,‬נשבר זה מכובד משקלו‪ ,‬והמלך נפל מן המדרגות ושבר את מפרקתו‪ .‬עד היום ניתן‬
‫לראות את דמו של המלך שהשתמר בעורקי העלים האדמדמים של החרוב‪...‬‬

‫‪ 780‬מ' מעל פני‬ ‫המרשים בחרובי ירושלים נמצא ביער ירושלים‪ ,‬מול "רחבת ויילר" בגובה‬
‫הים‪ .‬זהו עץ עתיק יומין המכונה "החרוב של חוני המעגל"‪ .‬מרכזו של העץ התבלה והתפורר‬
‫במשך השנים‪ ,‬ובטבעת ההיקפית נמצאים מספר רב של גזעים עבים בקוטר ‪ 40‬ס"מ לערך‪,‬‬
‫– צורת עוגה‬ ‫שהם כנראה התחדשות של העץ הקדוש שמת במרכז‪ .‬בשל צורתו המיוחדת‬
‫עגולה – זכה העץ לשמו‪ ,‬וכאן ראוי יותר מכל מקום אחר לספר את האגדה על חרובו של חוני‪.‬‬
‫חוני המעגל היה מהלך יום אחד בדרך‪ .‬ראה אדם נוטע עץ חרוב‪ .‬שאל אותו חוני‪" :‬עץ זה‪,‬‬
‫כעבור כמה שנים ייתן פרי?" ענה לו הנוטע‪" :‬לאחר שבעים שנה"‪ .‬אמר לו חוני‪" :‬כלום ברור‬
‫לך שתחיה שבעים שנה ותזכה לאכול מפירותיו?" אמר לו‪" :‬אני מצאתי את העולם מלא‬
‫בחרובים‪ ,‬וכשם שנטעו אבותי לי – כך אטע אני ל ָבנַי ולבני ָבנַי‪".‬‬
‫ישב חוני לאכול‪ ,‬נפלה עליו שינה ונתנמנם‪ .‬עלה צוק סלע והפיקו‪ ,‬ומעלם וישן שבעים שנה‪.‬‬
‫וכשקם משנתו‪ ,‬ראה אדם אחד מלקט פרי מאותו עץ חרוב‪ .‬אמר לו חוני‪" :‬אתה הוא‬
‫שנטעתו?"‪ .‬אמר לו‪" :‬אבי אבא"‪ .‬אמר חוני‪" :‬וודאי מנמנם הייתי שבעים שנה"‪ ,‬הלך לביתו‬
‫ואמר לשוכני הבית‪" :‬בנו של חוני המעגל היכן?" אמרו לו‪" :‬בנו נסתלק לעולמו‪ ,‬אבל עימנו‬
‫נכדו‪ ".‬אמר להם‪" :‬אני חוני המעגל" – ולא האמינו לו‪ .‬הלך לבית המדרש‪ ,‬ושמע שם את‬
‫החכמים אומרים‪" :‬ברורה לנו הלכה זו עכשיו כבימיו של חוני המעגל‪ ,‬כשהיה נכנס לבית‬
‫המדרש – כל קושיה שהייתה לחכמים היה מיישבה‪ ".‬אמר להם‪" :‬אני חוני"‪ ,‬ולא האמינו לו‪,‬‬
‫ולא נהגו בו כבוד כראוי לו‪ .‬חלשה דעתו וביקש רחמים – ומת‪.‬‬

‫****************************‬
‫הטבע‪ /‬רחל גליק‬
‫הטבע בעצמו‪ -‬מניח פסליו‪ -‬במקומות בלתי צפויים‬
‫כאילו במקרה‪.‬‬
‫נחנת בלב רואה‪ -‬תעמוד מולם‪-‬‬
‫ָ‬ ‫אם‬
‫משתאה ליופיים‪ ,‬בשעה שרבים אחרים פוסעים לצידך‬
‫חולפים על פניהם… ועינם לא תבחין‪.‬‬

‫****************************‬
‫היכונו לשנת אלפיים‪ /‬ד‪ .‬אליר‬
‫לקראת שנת אלפיים‪ ,‬הגיעו מומחים והיסטוריונים למסקנה שיש צורך להכניס את כדור‬
‫הארץ לבדק‪ ,‬לשפץ אותו‪ ,‬לנקות אותו‪,‬‬
‫ולתקן את כל מה שטעון תיקון עליו‪ .‬כדי לעשות זאת יש לרוקן את כדור הארץ מכל תושביו‬
‫ולהעבירם למגורים זמניים על הירח‪.‬‬
‫על מנת שיהיה לך מקום מגורים מתאים על הירח‪ ,‬עליך להרשם מוקדם ככל האפשר‬
‫בתיבת דואר ‪ 2001‬רמת גן אצל ד‪ .‬אליר ולשאול פרטים‪.‬‬
‫אם ישעמם לך על הירח‪ ,‬תוכל להשיג את ספריו של ד‪ .‬אליר בספרייה שבירח‪ ,‬בצידו האפל‪.‬‬

‫****************************‬
‫ְאי שולמית הראבן‬
‫ַהיֶלֶד ָבר ִ‬

‫ְאי ֶאת ֺכלִי‪.‬‬

‫ְרֹואה ָבר ִ‬
‫ְאי ו ֶ‬ ‫ֲאנִי ִנגָש ָלר ִ‬
‫שם מולִי ‪.‬‬ ‫צֹוחק ָ‬
‫ְהיֶלֶד ֵ‬
‫ְאי ו ַ‬
‫צֹוחק ָבר ִ‬
‫ֲאנִי ֵ‬
 ‫ְאי‪ָ ,‬אז ַהיֶלֶד בֹוכֶה לְמולִי ‪.‬‬
‫ֲאנִי בֹוכֶה ָבר ִ‬

‫שם ִמטָד‪:‬‬ ‫עֹושה ָ‬

‫עֹושה‪ַ ,‬היֶלֶד ֶ‬
‫ש ֲאנִי ֶ‬‫ַמה ֶ‬
‫ְהיֶלֶד ֵמרִים ֶאת ַהטָד‪,‬‬
‫ֲאנִי ֵמרִים ֶאת ַהטָד ו ַ‬
‫ֲאנִי בֹועֵט ַבכַדור וְגַם הוא בֹועֵט בֹו ִמטָד‪.‬‬

‫ֺחד ‪ֲ ,‬א ַפ ְרפַר‪,‬‬

‫ָאתי ַפ ְרפָר‪ ,‬נֹורָא ְמי ָ‬
‫ַפעַם ָמצ ִ‬
‫ְאי ֶהרְָאה לִי ְבדִיוק ֶאת אֹותֹו ַה ַפ ְרפָר‪.‬‬ ‫ש ָבר ִ‬
‫ְהטֶלֶד ֶ‬
‫וַ‬

‫ַקש‬
‫ָמים ֲאנִי ְמב ֵ‬ ‫ִמָאס לִי ְמאֹד‪ִ ,‬ל ְפע ִ‬ ‫ָמים זֶה נ ְ‬
‫ִל ְפע ִ‬
‫ַקש‪.‬‬ ‫ִתע ֵ‬‫ְאי לֹא ָּת ִמיד כָל ָכ ְך י ְ‬‫ש ַהיֶלֶד ַהזֶה ָבר ִ‬
‫ֶ‬
‫ֺחד ‪:‬‬
‫שהו ְמי ָ‬ ‫ִקרֶה ַמ ֶ‬‫ִיחידָה י ְ‬
‫ַאחת ו ִ‬
‫ש ַפעַם ַ‬ ‫ֶ‬
‫ש ֲאנִי ָארִים ֶאת ָה ֶרגֶל‪ ,‬וְהוא יָרִים ֶאת ַהיָד ‪,‬‬ ‫ֶ‬
‫ְאה לִי ַחרְגֹול ‪,‬‬ ‫ְאה לֹו ַפ ְרפָר ‪,‬וְהוא יַר ֶ‬
‫ש ֲאנִי ַאר ֶ‬
‫ֶ‬
‫ש ֲאנִי ֶא ְמסֹר לֹו כַדור וְהוא יְַכנִיס ֶאת ַהגֹול‪.‬‬ ‫ֶ‬

‫ְאי לֹא ֵמבִין ָמה ֲאנִי ְמ ַדבֵר‪,‬‬ ‫ַהטֶלֶד ַהזֶה ָבר ִ‬

‫ַמרֵי ֵאימֶנו ָחבֵר ‪.‬‬
‫ְאי ְלג ְ‬
‫ַהטֶלֶד ַהזֶה ָבר ִ‬
‫ֲאנִי ֵמרִים ֶאת ַהיָד‪ָ ,‬אז הוא ֵמרִים ֶאת ַהיָד ‪.‬‬
‫עֹושה לִי ַפרְצוף‪.‬‬‫עֹושה ַפרְצוף‪ָ ,‬אז הוא ֶ‬ ‫ֲאנִי ֶ‬
‫אוף!‬

‫****************************‬
‫הילד החולם‪ /‬חנוך לוין‬

‫"קסם השינה‪.‬‬
‫אדם ישן הוא ילד‪ ,‬וילד ישן הוא תמצית הילדות‪ .‬כל יפי העולם‪ ,‬כל רגשותיו‪ ,‬כל טעמו וניחוחו‬
‫מתמצים בילד ישן‪ .‬איי‪ ,‬ילדים‪ ,‬נולדתם לשבור לנו את הלב‪ .‬אנשים קטנים שכמותכם‪ ,‬גמדים‬
‫מצחיקים עם תחפושות משונות‪ ,‬סהרוריים‪ ,‬תמימים‪ ,‬שואלי שאלות מטורפות‪ ,‬שוברי‬
‫צלחות‪ ,‬מרטיבי מכנסיים‪ ,‬קופים קופצים ורצים‪ ,‬קמים ונופלים‪ ,‬גונבי ממתקים ללא גבול וקץ‪.‬‬
‫נולדתם לפרוט על מיתרינו הכי כמוסים‪ .‬נולדתם שלא נוכל לעמוד בפניכם‪ .‬פשוט לשבור לנו‬
‫את הלב‪".‬‬

‫****************************‬
‫הכיף בטיול‬
‫נופים נפלאים נגלו לעיניי‬
‫‪ 3‬ימים ראיתי את הרגליים‬
‫של נמרוד שהלך לפני‬
‫שתיתי מים במשורה‬
‫אכלתי דייסה ממקורה‬
‫אך מכל הנופים ומכל המראות‬
‫הכי אהבתי לחלוץ נעליים‬
‫ולגרד בין האצבעות‪.‬‬

‫****************************‬

‫המכשפה‪ /‬אפרים סידון‬

‫ילד אחד היה כזה רזה ולא רצה לאכול‬
‫התרגזה אמו ואמרה בקול‪:‬‬
‫"אם לא תאכל‪ ,‬לא תהיה לי ברירה‬
‫אני אקרא למכשפה נוראה‬
‫שתאכל אותך מייד!"‪.‬‬
‫אבל הילד לא פחד‬
‫ואמו הזמינה מכשפה‪.‬‬
‫באה המכשפה והתחילה לצעוק‪:‬‬
‫"מה זה‪ ,‬עושים ממני צחוק?‬
‫לבוא כ"כ מהר‪ ,‬מכ"כ רחוק‬
‫בשביל ילד כזה קטן ורזה!‬
‫אני לא אהיה שבעה מזה‪"...‬‬
‫והופ‪ !..‬אכלה את האמא‪.‬‬
 ‫****************************‬
‫המעיין‪ /‬אנטואן דה סנט אכזיפרי‬
‫"שלום"‪ ,‬אמר הנסיך הקטן‬
‫"שלום"‪ ,‬השיב הרוכל‬
‫רוכל זה עסק במכירת גלולות משובחות המרוות את הצימאון‪ ,‬כל הבולע גלולה אחת לשבוע‬
‫אינו זקוק עוד לשתייה‪.‬‬
‫"למה אתה מוכר זאת?"‪ ,‬שאל הנסיך הקטן‪.‬‬
‫"גלולות אלה"‪ ,‬הסביר הרוכל‪" ,‬מאפשרות חיסכון ניכר בזמן‪ ,‬מומחים חישבו ומצאו כי בדרך‬
‫זו אפשר לחסוך חמישים ושלוש דקות בשבוע"‪.‬‬
‫"וכי מה עושים בחמישים ושלוש דקות אלו?"‬
‫"יכול אתה לעשות בהם ככל העולה על רוחך"‪.‬‬
‫"אני כשלעצמי"‪ ,‬אמר הנסיך הקטן בליבו‪" ,‬אילו היו לי חמישים ושלוש דקות פנויות‪,‬‬
‫הייתי הולך בנחת אל המעיין"‪.‬‬
‫"הנסיך‬
‫הקטן"‪ /‬אנטואן דה סנט אכזיפרי‬

‫****************************‬
‫"המעיין"‪ /‬חיים חפר‬
‫הילדים של "אל המעיין" אינם ילדים רעים‪ .‬ההורים ששלחו אותם לתלמוד תורה‪ ,‬הם ברובם‬
‫חסרי אמצעים‪ .‬ואי אפשר לומר על המורים ומלמדים שם‪ ,‬שהם חבורה של רשעים‪ .‬אבל‪,‬‬
‫בכל "יום‪-‬שואה" אנחנו בכל זאת זכאים לחשוב עליהם ולחפש את האחראים המונעים מילדי‬
‫ישראל אלה את הצעדה ב"מצעד החיים"‪ ,‬כדי שילמדו‪ ,‬ולו ברמז‪ ,‬שהאשכנזים‪,‬‬
‫"האשכנאצים" אינם שבט מצורעים‪ ,‬ושרק המחנכים הם המפרקים את "עם ישראל עם אחד"‬
‫לקרעים קרעים‪ ,‬כאילו לא איחדו את האומה הזאת ימי האופל של שנות הארבעים‪ .‬ואת‬
‫דרעי ומרעיו אין רואים באושוויץ‪ ,‬בטרבלינקה‪ ,‬במיידנק‪ .‬איש מהם לא בא להתפלל שם‪ ,‬פן‬
‫איש באמונתו יינזק‪ .‬איש מהם לא יבכה אל מול קיר המוות באושוויץ‪ ,‬שם נורו אלפים ומאות‪,‬‬
‫פן ילמדו שהקיר הזה אינו מקודש פחות מן הכותל‪ ,‬כותל הדמעות‪ .‬פן ליבם של תינוקות בית‬
‫רבן שלהם לא יוכל להכיל את אימת הזוועות‪ .‬והרי ילדים הם רק ילדים‪ ,‬והם עלולים לעמוד‬
‫שם תוהים ובוהים‪ ,‬ולשאול את מוריהם ורבניהם‪" :‬ואיפה היה אז אלוהים?"‪ .‬וילד אחד עוד‬
‫עלול לשאול‪ ,‬כשהוא משפיל מבט‪" :‬האם אלוהים הכניס אותם לתאי הגזים‪ ,‬כיוון שלא שמרו‬
‫את השבת?"‪ ,‬וילד אחד יביט אל הרקיע ויבקש שם "אל רחום וחנון‪ ,‬עושה צדק ומשפט"‪,‬‬
‫וילד שלישי שמחנכיו חשבוהו לתינוק תמים יתקומם ולא ירצה לתת את קולו לתפילת "אל‬
‫מלא רחמים"‪ .‬ומה יקרה‪ ,‬שואלים המורים והמלמדים החרדיים‪ ,‬אם הילדים יבואו לבית‬
‫הספר הריק של יאנוש קורצ'אק ויתמהו‪" :‬היכן הילדים?"‪ .‬אסור‪ .‬אסור באיסור חמור‪ .‬ולכן‬
‫תלמידי "אל המעיין" לא יהיו בין הצועדים‪ ,‬ולא ישאלו שאלות אפיקורסיות‪ ,‬ויתריסו כנגד‬
‫אלוהי היהודים‪ .‬ילדי "אל המעיין" הם יהודים‪ ,‬אבל של לפני ‪ 100‬שנה‪ .‬הציונות היא של "צא‬
‫בחוץ"‪ ,‬ועגלת היהדות שלהם חורקת וישנה‪ .‬הם אינם לומדים שהביל"ויים קראו "בית יעקב‬
‫לכו ונלכה"‪ ,‬ואיפה ביאליק שכתב את "המעיין ממנו שאבו אחיך‪ ."...‬ומה הן כל מלחמות‬
‫העצמאות שלנו לעומת המצוות שבתורה‪ .‬והתזמורת והאופרה והקולנוע והתאטרון‪ -‬הלא הם‬
‫"חילול‪ -‬השם נורא"‪ .‬אבל יש להם צעדה‪ ,‬וכל ישראלי מביט בלב דואב איך אלפי התלמידים‬
‫של "אל המעיין" צועדים אל מעיין הולך וחרב‪.‬‬

‫****************************‬
‫המראה הגדולה‬
‫השמים הם המראה הגדולה של המדבר‬
‫בזמן שהמדבר מסתכל בשמים הוא‬
‫רואה את עצמו‪.‬‬
‫אז הוא נחרד למראה לבושיו הזרים‪,‬‬
‫מתנער מהם וחוזר למערומיו הנצחיים‪.‬‬

‫****************************‬
‫הנוף (מתוך הנסיך הקטן) ‪ /‬אנטואן דה סנט אכזיפרי‬
‫הנוף הזה הוא בעיני היפה והעצוב ביותר שבכל הנופים‪ .‬במקום הזה הופיע הנסיך הקטן על‬
‫הארץ וכאן גם נעלם‪.‬‬
‫הסתכלו בנוף הזה יפה יפה‪ ,‬כדי שלא יהיה לכם ספק שתכירו אותו אם תצאו יום אחד למסע‬
‫באפריקה‪ ,‬למדבר‪ ,‬ואולי גם אתם תמצאו את הנסיך הקטן‪.‬‬
‫"הנסיך הקטן"‪ -‬אנטואן דה סנט אכזיפרי‬

‫****************************‬
 ‫הנשר והדבורה‬
‫אחד הנשרים ראה דבורה על פרח‬
‫ואמר לה בבוז ובגאווה‬
‫"הו‪ ,‬מסכנה‪ ,‬כמה את עלובה‬
‫על אף כישרונך וכל עמל הפרך‬
‫הרי אלפי דבורים עושות כולן יחדיו‬
‫אותה חלת דבש בקיץ בכוורת‪.‬‬
‫"‬ ‫ומי‪ ,‬בדבש המעורב‬
‫יבחין בין פרי טרחך הרב‬
‫"‬ ‫למעשה דבורה אחרת?‬
‫אכן איני מבין‪ ,‬מדוע זה יטרח‬
‫יצור כמוך שנים בסתר‬
‫על מנת לגווע אח"כ‬
‫כבן בלי שם עם כל היתר?‬
‫כמה שונה חלקי אני‬
‫מגורלך האלמוני‬
‫בהמריאי אל על לענני השמיים‬
‫מפיץ משק כנפיים‪ ,‬צמרמורת ואימה‬
‫אין הרועים נותנים לעיניהם תנומה‬
‫כל עדר נחפז למצוא מקלט על האדמה‬
‫ואיילות קלות רגליים‬
‫רצות‪ -‬בורחות לכל אפסים"‪.‬‬
‫לך כבוד ותפארה"‬
‫ענתה לנשר הדבורה‪:‬‬
‫לכך נועדת ונוצרת‬
‫ואילו אנוכי יולדתי לעמל‬
‫ולא לשם כבוד כי לטובת הכלל‬
‫יום יום חלקי הדל אביאה הכוורת‬
‫בזה בלבד אמצא סיפוק נפשי‬
‫שבחלת דבש יש גם טיפת דבשי "‪.‬‬

‫****************************‬
‫הסיפור היהודי‪ /‬סיפור חסידי‬
‫כשהרגיש הבעש"ט שצרה עומדת לבוא על ישראל‪ ,‬והגיעה שעת חשבון‪ -‬נפש‪ ,‬היה נוטל את‬
‫מקלו‪ ,‬לובש את פרוות הכבשים הגסה שלו‪ ,‬הולך ליער‪ ,‬ומדליק מדורה במקום סודי לרגלי‬
‫עץ אלון עתיק‪ ,‬מתפלל‪ -‬ותפילתו נענתה‪.‬‬

‫דור אחד אחריו התבקש צדיק אחר לפעול בעניין של פיקוח נפש‪ .‬לבש הגלימה השחורה‪,‬‬
‫פנה לאותו יער‪ ,‬ומצא אותו אלון‪ .‬אמר‪" :‬אין אנו מסוגלים עוד להדליק את מדורתו של‬
‫הבעש"ט‪ ,‬אך בכוחנו לומר אותה תפילה"‪ -‬ותפילתו נענתה‪.‬‬

‫ושוב עבר דור אחד‪ ,‬והתבקש רבי מסאסוב לפעול למען פיקוח נפש‪ .‬לבש את חלוק המשי‬
‫החגיגי שלו‪ ,‬ופנה ליער‪ .‬אמר‪" :‬אין בידנו להדליק את המדורה ההיא‪ ,‬ואין בכוחנו לזכור את‬
‫כוונתה המיוחדת של התפילה ההיא‪ ,‬אך זוכרים אנו את מקום עץ האלון שם קרה הדבר"‪-‬‬
‫זה הספיק והגזירה בוטלה‪.‬‬

‫חלף עוד דור‪ ,‬ורבי ישראל מרוז'ין התבקש לפעול למניעת צרה גדולה‪ ,‬והבין שזו שעת‬
‫חשבון הנפש‪ .‬התיישב בכיסאו המצופה זהב בארמונו המפואר‪ ,‬ואמר‪" :‬אין בכוחנו ללכת‬
‫לאותו יער‪ ,‬לא להדליק את המדורה‪ ,‬גם את התפילה הישנה שכחנו‪ .‬ואפילו איננו יודעים‬
‫היכן מקום האלון בו ארעו הדברים‪ .‬אבל את הסיפור שארע שם עדיין יודעים אנו לספר‪".‬‬

‫****************************‬
‫הסירה הקוצנית‪-‬ידידת האדם‬

‫כשגלו בני ישראל מארצם לאחר חורבן בית המקדש‪ ,‬היה ביניהם גם נער קטן‪ ,‬עצוב וחפוי‬
‫ראש‪ .‬הלך הנער אחרי אימו‪ ,‬כי נפל אביו במלחמה‪ ,‬ואת נחלת משפחתו העלו האוייבים באש‪,‬‬
‫ובעוד הוא מתבונן בלהבות הכתומות ובעשן הסמיך העולה מביתו‪ ,‬קפץ הנער אגרופו‪ ,‬הניפו‬
‫במחאה אל מול השמיים‪ ,‬ונשבע כי ימהר וישוב אל ביתו כדי לבנותו מחדש‪.‬‬
 ‫שנתיים ישבו האם ובנה בגולה ולא ידעו אושר‪ ,‬כי התגעגעו אל מולדתם ואל ביתם שנחרב‪.‬‬
‫יום ולילה הגה הנער בנחלה אשר יקים כשיחזור אל ביתו‪ ,‬והאישה חלתה במחלה קשה מרוב‬
‫רעה ויגון‪ ,‬ומדי אוכלה מעט דבש‪ ,‬ענבים או דבלים מתוקות‪ ,‬נתקפה בחולשת‪-‬פתאום‬
‫והתעלפה‪.‬‬
‫"יודעת אני צמח מרפא למחלתי‪' ,‬סירה קוצנית' שמו‪ .‬צמח זה אינו גדל כאן‪ ,‬בגולה‪ ,‬אך הוא‬
‫נפוץ מאוד במולדתנו‪ ,‬ואם אשתה תה שנחלט משורשי הצמח תוקל מחלתי"‪ ,‬אמרה האם‬
‫לבנה‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬לאחר נדודים רבים שבו הנער ואימו אל נחלתם ואל ביתם החרב‪ .‬הם ראו והנה‬
‫נחלתם שוממה‪ ,‬אדמתם חשופה‪ ,‬ובשדותיהם עלו רק מעט עשבים שוטים ובני שיח נמוכים‪,‬‬
‫אפורים ודלי מראה של הסירה הקוצנית‪.‬‬
‫"הזה צמח הסירה הקוצנית אשר אמרת?" שאל הנער את אימו‪" .‬הלוא עלוב מראה הוא‪ ,‬לא‬
‫תואר לו ולא הדר! פירותיו זעירים ופרחיו חסרי צבע! הזה צמח המרפא שבו תלינו תקוותנו?"‬
‫"אל לך לזלזל בשיח עלוב מראה זה!" אמרה האם‪" .‬אמנם לא חנן אותו האל ביופי רב‪ ,‬אך‬
‫שימושים רבים לו‪ ,‬והוא יסייע לנו בבניית נחלתנו!"‪.‬‬
‫הסתכל הנער בשממה‪ ,‬בשרידי ביתו ובשלדי הצמחים המפוייחים הפזורים סביבו ואמר‪:‬‬
‫"רוצה אני‪ ,‬אמא‪ ,‬לטאטא את רצפת ביתנו החרב‪ ,‬כדי שנוכל ללון כאן הלילה‪ ,‬אך כיצד‬
‫אטאטא‪ ,‬ואין מטאטא בידי?"‬
‫אגדה האם ענפי סירה אחרים‪ ,‬הניחה עליהם אבנים כבדות כדי להדק את הענפים זה לזה‪,‬‬
‫אחר קשרה סחבה סביב בסיסיהם‪ ,‬והנה בידה מטאטא לתפארת‪.‬‬
‫טאטא הנער את חורבות ביתו‪ ,‬ואחר כך רצה לגדור את נחלתו‪ ,‬כי אכלה אש המלחמה את‬
‫הגדרות שהבדילו את הנחלה מן הנחלות האחרות‪.‬‬
‫"כיצד אגדור ואין עמי חבלים ומוטות?" שאל הנער‪.‬‬
‫"קושש נא ענפים משיחי הסירה הדוקרניים והסבוכים‪ ,‬וגלול אותם זה בזה עד שיהיו לגליל‬
‫ארוך וסבוך‪ ,‬ובו תגדור את נחלתנו"‪ ,‬אמרה האם‪.‬‬
‫עשה הנער כדברי אימו‪ ,‬ולעת ערב הקיפה את הבית גדר נמוכה סבוכה וקוצנית‪ ,‬שנעשתה‬
‫מענפי הסירה‪.‬‬
‫"צמא אני‪ ,‬אמא‪ ,‬אך מי הגשמים שבבור אגירת המים מזוהמים כל כך! כיצד אסנן אותם?"‬
‫שאל הנער‪.‬‬
‫"שים מעט מענפי הסירה שקוששת על פיו של הכד הריק‪ ,‬ואני אצק מעליהם את המים‬
‫שתשאב מן הבור"‪ ,‬אמרה האם‪.‬‬
‫שתו הנער ואמו מן המים שסיננו דרך ענפי הסירה הנתונים על פיו של הכד‪ ,‬ואחר חפצו‬
‫לעלות על משכבם כדי להחליף כוח מן הדרך הארוכה ומן העבודה הקשה‪ ,‬אך צינת הלילה‬
‫שילחה צמרמורות בגופם‪ .‬קושש הנער ענפים אפורים ונוקשים של הסירה הקוצנית והעלה‬
‫בהם אש‪ ,‬ובינתיים הכינה האם לה ולבנה מזרנים לשינת הלילה מענפי סירה שקוששה‬
‫בשדה‪ ,‬הכתה בקוציהם הדוקרניים כדי שינשרו‪ ,‬ומילאה בהם שני שקים ישנים‪ ,‬שמצאה‬
‫במחסן הנחלה העזוב‪.‬‬
‫למחרת חרש הנער החרוץ חלקת שדה קטנה במחרשת עץ ישנה שמצא בנחלתו‪ ,‬וזרע בה‬
‫מעט מזרעי הירקות שהביא עמו מן הנכר‪ ,‬כי אמר הנער בלבבו‪ :‬אקדים ואזרע חלקתי כדי‬
‫שיהיה מזון לי ולאימי‪ ,‬ולא נצטרך לנדבת ליבם של אנשים טובים‪ ,‬אך בסיימו את מלאכתו‬
‫והנה להקת ציפורים נוחתת על השדה המעובד‪ ,‬והן מנקרות בזרעים ואוכלות בהם‪.‬‬
‫"מהר‪ ,‬כסה נא את התלמים הזרועים בענפים תלושים של הסירה הקוצנית!" אמרה האם‬
‫לבנה‪ .‬עשה הנער כמצוות אימו‪ ,‬והציפורים התרחקו מן התלמים ולא הוסיפו עוד לפגוע‬
‫בזרעים‪.‬‬
‫"רעבה אני"‪ ,‬אמרה האם‪ ,‬והנער זכר שראה יערת דבש על אחד משלדי העצים השרופים‬
‫והמפוייחים ששרדו בשדה‪ .‬הוא לקח עמו לפיד עשן כדי להרחיק את הדבורים‪ ,‬ואחר כך קרב‬
‫בזהירות אל חלת הדבש‪ ,‬הפריד אותה מענפי העץ‪ ,‬והביא אותה אל אימו‪.‬‬
‫אכלו האם ובנה מיערת הדבש ושבעו‪ ,‬אך האם נתקפה שוב במחלתה לאחר שאכלה מן‬
‫הדבש המתוק וכמעט התעלפה‪ .‬מיהר הנער והתקין לה תה משורשי הסירה‪ ,‬והאם שתתה‬
‫ורוחה שבה אליה‪.‬‬
‫אז הבין הנער כי שגה בשופטו את הסירה הקוצנית על פי מראה האפור והמשמים‪ ,‬וכי ידידה‬
‫רבת תועלת היא לאדם‪.‬‬
‫שנים רבות חלפו‪ ,‬הנער שיקם את נחלתו והקים את הריסות ביתו‪ ,‬נטע עצים‪ ,‬זרע שדות‬
‫והרחיק את השממה מביתו‪ ,‬ולתימהונו ראה שככל שצלחה מלאכתו ורחקה השממה מן‬
‫הנחלה המעובדת‪ ,‬כן רחקה מביתו גם הסירה הקוצנית‪ ,‬אך תמיד שכנה סמוך לשולי נחלתו‪,‬‬
‫כדי להיות לו לעזר בכל דרכיו‪.‬‬

‫****************************‬
‫העולם כה ריק‪...‬‬
 ‫העולם כה ריק‪ ,‬כאשר רק הרים וגאיות‪ ,‬נחלים וערים קיימים בו‪.‬‬
‫אך פה ושם‪ -‬כאשר קיים מישהו המסכים איתנו‪ ,‬אשר איתו די לנו בשתיקה‪ ,‬הופך עולמנו לגן‬
‫עדן מאוכלס‪.‬‬

‫****************************‬
‫העיקר הם השורשים‪ /‬מוקי צור‬
‫סיפור ידוע ומלא לקחים הוא סיפור ביקורו של צ'רצ'יל בת"א‪ ,‬בראשית שנות העשרים‪ .‬מכיוון‬
‫שלא היו עצים של ממש בעיר הצעירה‪ ,‬ואין מקבלים שר מושבות בלי שדרה נאה‪" ,‬נטעו"‬
‫לכבודו אבות העיר שדרת ענפים‪.‬‬
‫באה רוח ונעקרה השדרה החגיגית‪ .‬כשעבר צ'רצ'יל במקום‪ ,‬וראה את הענפים העקורים‬
‫אמר‪:‬‬
‫"העיקר הם השורשים!"‬
‫****************************‬
‫הצלחה‬
‫הצלחה היא מילת קסם שאפשר לפרשה בהרבה מובנים‪.‬‬
‫יש כאלה שלגביהם היא חלות רחוק‪ .‬יש כאלה שפשוט לא מבינים‬
‫למה אינם מצליחים כמו אחרים‪ .‬ויש כאלה המנדבים‬
‫פתגם שימושי המועד לכל מצליחני העתיד‪:‬‬
‫"ההצלחה היא כמו סולם‪ .‬אי אפשר‬
‫לטפס עליה עם הידיים בכיסים‪".‬‬

‫****************************‬
‫הצלף‪-‬עַז באילנות‬

‫הצלף הקוצני הוא שיח הנפוץ בכל הארץ‪ ,‬שבית גידולו סלעים‪ ,‬חומות וקירות‪ .‬קל מאוד‬
‫לזהותו בעונת הפריחה (מאי‪-‬אוגוסט) בשל פרחיו הגדולים והמיוחדים שנראים מהצד כעין‬
‫מזרקה‪ .‬ראוי לזכור כי זאת עונת הקיץ שפרחים מועטים פורחים בה‪ .‬גם כאשר אינו פורח קל‬
‫לזהותו בשל ענפיו המלאים קוצים עבים הנראים כקרסים מאונקלים ("שיכים")‪ ,‬ועליו‬
‫המעוגלים דמויי הביצה‪ .‬ומדוע נקרא שמו צלף? צלוף בארמית פירושו בקור וסדוק‪ ,‬ופריו של‬
‫הצלף אכן מתפצל במורה מיוחדת ומפזר את הזרעים‪ ,‬ומכאן השם‪.‬‬
‫מיוחד במינו הוא כושר התחדשותו לאחר פגיעה‪ ,‬ולכן זכה לתואר "עז שבאילנות"‪.‬‬
‫אך לעזותו יש טעמים נוספים‪ .‬הוא גדל בפינות שעצים ושיחים אחרים אינם יכולים לגדול‬
‫בהם‪ .‬הוא בעל יכולת מופלאה לעמוד בפני יובש והוא אלוף ביניקת מים מסלע‪ .‬קוציו ומרירותו‬
‫מגינים עליו משיני אוכלי צמחים‪ ,‬ולמעשה הוא עמיד בפני כריתה ושריפה‪.‬‬
‫ואמר על כך רבי שמעון ריש‪-‬לקיש‪ :‬שלושה עַזים הם‪ :‬ישראל באומות‪ ,‬כלב בחיות‪ ,‬תרנגול‬
‫בעופות‪ .‬יש האומרים אף עז בבהמה דקה‪ ,‬ויש האומרים‪ :‬אף צלף באילנות‪.‬‬
‫בימי קדם שימש הצלף לאבותינו כעץ פרי מן המניין והיו משתמשים לאכילה בפקועי הפרחים‬
‫(המכונים "קפריס") ובפירות הצעירים לאחר שכבשום במלח או בחומץ‪ .‬זאת בנוסף לשימושו‬
‫כצמח מפרא ושיח משוכה לגדרות‪ .‬גם כיום נמכרים הפקעים הכבושים בצנצנות כמעדן לאניני‬
‫המעדן‪.‬‬
‫מספרים חז"ל על חסיד אחד שנפרץ לו פרץ (בגדר) בתוך שדהו‪ ,‬ונמלך עליה לגדרה (לתקנה)‬
‫ונזכר ששבת הוא‪ ,‬ונמנע אותו חסיד ולא ְג ָדרָה‪ .‬ונעשה לו נס‪ ,‬ועלתה בפרץ (ולא זו בלבד‬
‫שסתמה את הפירצה)‪ ,‬וממנה הייתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו‪.‬‬
‫כך סייע הצלף לשומר השבת וגמל לו על דבקותו במצווה‪.‬‬
‫לצלף תכונה מיוחדת ונדירה נוספת והיא המשכיות הפריחה לאורך תקופה ארוכה‪ .‬בכל ענף‬
‫נפתח כל יום פרח אחר‪ .‬הפקעים הקטנים מתפקעים לפנות ערב ומופיע פרח לבן‪ ,‬גדול‬
‫ומרהיב המתקיים כיום אחד ובצהריי היום הבא הוא כבר נבול ופרחים אחרים מופיעים‪ .‬גם‬
‫הפירות מתפתחים במשך ימים רבים‪ .‬זאת תופעה שלא נעלמה מעיני חז"ל ומסופר על רבן‬
‫גמליאל שדרש בפני תלמידיו על אחרית הימים‪" :‬עתידין אילנות שמוציאין פירות בכל יום"‪.‬‬
‫לגלג עליו אחד התלמידים ואמר‪" :‬והלא כתוב (בקוהלת) אין כל חדש תחת השמש‪ ".‬אמר לו‬
‫רבן גמליאל‪" :‬בוא ואראך דוגמתן בעולם הזה‪ ,‬יצא והראוהו צלף‪.‬‬
‫את פריחת הצלף תוכלו לראות במקומות רבים בארץ‪ ,‬אך מומלץ במיוחד טיול ב"שביל‬
‫הצלפים" הנמצא במדרון הצפון מערבי של ג'בל חרייש בשומרון‪ .‬כאשר יורדים משיח' חרייש‬
‫לעבר הכפר סאנור רצוי לרדת בשביל זה‪.‬‬

‫****************************‬
‫הצנחנים בוכים בכותל‪ /‬חיים חפר‬
‫הכותל הזה שמע הרבה תפילות‪,‬‬
‫הכותל הזה ראה הרבה חומות נופלות‪,‬‬
‫הכותל הזה חש ידי נשים מקוננות‪,‬‬
 ‫ופתקאות הנתחבות בידי אבינו‪.‬‬
‫הכותל הזה ראה את רבי יהודה הלוי נרמס לפניו‪,‬‬
‫הכותל הזה ראה קיסרים קמים ונמחים‪,‬‬
‫אך הכותל הזה לא ראה עדיין צנחנים בוכים‪.‬‬
‫הכותל הזה ראה אותם עייפים וסחוטים‬
‫הכותל הזה ראה אותם פצועים ושבורים‬
‫רצים אליו בהלמות לב‪ ,‬בשאגות‪ ,‬בשתיקה‪ ,‬ומזנקים כמטורפים בסמטאות העיר העתיקה‪.‬‬
‫והם שטופי אבק‪ ,‬וצרובי שפתיים והם לוחשים‪" :‬איך אשכחך ירושלים‪,‬‬
‫אם אשכחך"‪ ,‬והם קלים כנשר ועזים כלביא‪.‬‬
‫והטנקים שלהם‪ -‬מרכבות האש של אליהו הנביא‪.‬‬
‫והם עוברים כרעם‪ ,‬והם עוברים בזעם‬
‫והם זוכרים את כל השנים הנוראות שבהן לא היה לנו אפילו כותל כדי לשפוך עליו דמעות‪.‬‬
‫והנה הם כאן‪ ,‬עומדים לפניו ונושמים עמוק‪,‬‬
‫והנה הם כאן‪ ,‬מביטים עליו בכאב מתוק‬
‫והדמעות יורדות‬
‫והם מביטים זה בזה ובוכים‪.‬‬
‫איך זה קורה‪ ,‬איך זה קורה שצנחנים בוכים‪.‬‬
‫איך זה קורה שהם נוגעים נרגשים בקיר‪ ,‬איך זה קורה שמן הבכי הם עוברים לשיר‪.‬‬
‫אולי זה מפני שבני י"ט שנים‪ ,‬שנולדו עם קום המדינה‪ ,‬נושאים על גבם אלפיים שנה‪.‬‬

‫****************************‬
‫הקרורודיל \יורם טהרלב‬

‫אבא ואני פתחנו את כל הספרים‬

‫והתחלנו לחפש‬
‫למה כדאי להתחפש‪.‬‬
‫משהו שאף אחד לא חשב עליו לפנינו‪.‬‬
‫משהו מאד לא רגיל‪,‬‬
‫ובסוף החלטנו שנינו‬
‫שאני אתחפש‪ -‬לקרוקודיל!‬
‫אבא גזר וחתך והדביק ותפר‬
‫וצבע ומדד‬
‫ובסוף הקרוקודיל עמד‪.‬‬
‫והוא הלביש אותו עלי‪.‬‬
‫ואף אחד לא יכול היה לחשוב‬
‫שאני‪,‬יורם הקטן והרזה‪,‬‬
‫נמצא בתוך הענק הזה‪.‬‬

‫ובערב פורים יצאו לחוצות‬

‫מאות ילדים עם מאות תחפושות‪:‬‬
‫עשרים אינדיאנים‬
‫שלושים ערבים‬
‫מאתים שוטרים‬
‫ומאה גנבים‬
‫ואף אחד לא קרוקודיל!‬
‫וכל הגדולים התפעלו מן היצור הענק‬
‫אך אני בפנים כמעט נחנק‪.‬‬
‫וכשכל הילדים עשו פנטזיה‬
‫הלכתי בפנים עייף ומזיע‪.‬‬

‫ובערב‪ ,‬במסיבת הפורים‪ ,‬עמדתי בצד‪:‬‬

‫לא שתיתי‪ ,‬כי לא יכלתי להוציא את היד;‬
‫לא נשענתי‪ ,‬בגלל הגב;‬
‫לא ישבתי‪ ,‬בגלל הזנב‪.‬‬
‫אבל בסוף המסיבה‪ ,‬לפני שהלכו לישון‪,‬‬
‫החליטו לתת לי את הפרס הראשון‪.‬‬
‫ואני לא לקחתי‪.‬‬
‫לא בגלל שהייתי מנומס!‬
 ‫פשוט‪ ,‬לא יכולתי להוציא יד‬
‫בשביל לקחת את הפרס‪...‬‬
‫ובפורים הבא‪ ,‬אבא ואני‬
‫החלטנו שאהיה פינגוין‬
‫שבא מהקוטב הצפוני‬
‫פינגוין הוא עוף מיוחד במינו‬
‫עם סינר לבן‬
‫ונוצות שחורות‬
‫עם מקור ארוך‬
‫ורגלים קצרות‪.‬‬

‫ובערב פורים יצאו לחוצות‬

‫מאות ילדים עם מאות תחפושות‪:‬‬
‫עשרים אינדיאנים‪,‬‬
‫שלושים ערבים‪,‬‬
‫מאתים שוטרים‬
‫ומאה גנבים‬
‫ואף אחד לא פינגוין!‬

‫ואז‪-‬‬
‫כל האינדיאנים והערבים‬
‫והשוטרים והגנבים‬
‫התחילו לרוץ‬
‫מדלת לדלת על פני הקיבוץ‪.‬‬
‫קיבלו ממתקים ‪ ,‬אמרו תודה רבה‬
‫ורצו מהר אל החדר הבא‪.‬‬
‫ואני‬
‫בקושי זזתי על המדרכות הצרות‬
‫כי לפינגוין‪ ,‬כמו שאמרתי‪ ,‬יש רגלים קצרות‪.‬‬
‫וכשראיתי את הילדים חוזרים עם כיס נפוח‬
‫אמרתי לעצמי‪:‬דבר אחד בטוח‪-‬‬
‫בפורים הבא‪ ,‬שיתהפך העולם‪,‬‬
‫אני מתחפש לאינדיאני כמו כולם!‬

‫****************************‬
‫הקשר לארץ ישראל‪ /‬זאב וילנאי‬
‫"אני מאמין שאין דרך טובה יותר‬
‫לחוש את הקשר לארץ ישראל‬
‫מאשר להלך בה לאורכה ולרוחבה‬
‫לחצות את עמקיה‪ ,‬להעפיל על פסגת הריה‪.‬‬
‫לסייר בשביליה‪ -‬גם הנידחים ביותר‪.‬‬
‫רק כאשר אתה מסייר ברגל ברחבי הארץ‪,‬‬
‫מתבשם מנופה‪ ,‬ורואה במו עינייך‪...‬‬
‫את שרידיה הקדומים‪ ,‬ויישוביה החדשים‪,‬‬
‫אתה מרגיש את הקשר האמיתי לארץ ישראל‬
‫ואת היותך בן הארץ הזאת‪".‬‬
‫****************************‬
‫הרדופים‬
‫פעם הלכו נופי הסביבה לטיול‪ .‬אל הר וגיא הבנים הצטרפה שלוחה והם תרו את האזור‬
‫בהנאה רבה‪ .‬אמנם ה"טיולים" היו יפים אך לכל אחד היו הבעיות שלו‪ :‬הר‪ -‬היה חרש למחצה‪,‬‬
‫גיא‪ -‬לא ביטא היטב את הידועות "בומץ"‪ ,‬ושלוחה‪ -‬הייתה ידועה ברחפנותה‪.‬‬
‫במהלך הטיול נזקק הר להתפנות‪ ,‬ובסבך השיחים שליד אפיק הנחל שבו טיילו מצא לו מסתור‬
‫לצרכיו‪ .‬גיא ושלוחה נעמדו בסמוך וצפו על הנוף‪ .‬פתע קלטו עיניהם חבורת דובים המשרכת‬
‫דרכה במעלה הנחל‪ -‬בדיוק אל המקום בו הסתתר הר‪ .‬שלוחה כמובן לא שמה לב לנעשה‬
‫סביבה וגיא החל מייד לזעוק להר‪" :‬הר! תזהר! דופים באים!"‪ .‬כמובן שאת ה'בית' לא הצליח‬
‫גיא לבטא‪ ,‬אך חמור מכך שהר לא שמע אותו‪ .‬המשיך גיא לזעוק‪ :‬הר‪-‬דופים! הר‪-‬דופים! אבל‬
‫זה היה מאוחר‪.‬‬
‫ֶמח שנקרא‬‫ָמח צ ַ‬
‫הדובים הסתערו על הר‪ ,‬אכלו את בשרו ושתו את דמו ובמקום צ ַ‬
‫מאז‪....‬הרדופים‪.‬‬
‫****************************‬
 ‫הרדופים‪ /‬נתן יונתן‪ -‬שלמה ארצי‬
‫לא נפרח כבר פעמיים והרוח על המים‬
‫יפזר דממה צוננת על פנינו החיוורות‪,‬‬
‫שמה בין איבי הנחל בשעה אחת נשכחת‬
‫זכרונות אזוב שלנו מתרפקים על הקירות‪.‬‬

‫בלי תוגה‪ ,‬כפופי צמרת‪ ,‬בלוריות שיבה נבדרת‬

‫באשר יפות התואר בין שריקות העדרים‬
‫תפנוקי גוון ירטיטו בלכתן לרחוץ בזרם‪,‬‬
‫נכלמים נשפיל עינינו אל המים הקרירים‪.‬‬

‫לא נוסיפה עוד לנוע‪ ,‬משתאים נביט ברוח‬

‫איך הוא יחד עם המים מפרקים את הסלעים‪.‬‬
‫תאנה חנטה פגיה‪ ,‬והנשר היגע‬
‫אל קינו חזר בחושך מדרכי האלוהים‪.‬‬

‫הרדופים שלי‪ ,‬כמוני וכמוך‪ ,‬שכל ימייך‬

‫את פרצי האור שלנו את פיזרת לכל רועה‪-‬‬
‫לא עופות‪ -‬מרום אנחנו ואל גובה השמיים‬
‫גם אתם גם אנוכי‪ ,‬לא נגיע כנראה‪.‬‬

‫רק בהר על קו הרכס‪ ,‬מישהו מוסיף ללכת‬

‫מן הוואדי והאבן לרכסים אל הרוחות‪,‬‬
‫עד אשר בכסות הערב יחזור נוגה אליך‬
‫עם פכפוך פלגים‬
‫עם רחש הרדופים ליד החוף‪.‬‬
‫****************************‬

‫הרצל (יורם טהר לב‪ ,‬יאיר רוזנבלום)‬

‫הרצל וכל האדונים הנכבדים‬

‫בבאזל יסדו את מדינת היהודים‬

‫וולפסון ונורדאו ואוסישקין התוסס‬

‫ומוצקין וכל הצירים של הקונגרס‪.‬‬

‫נורדאו הביא למדינה את הכבוד‬

‫וולפסון הביא את הכספים והחובות‬

‫אוסישקין הביא את המרד של הדור‬

‫וביאליק הביא את "אל הציפור"‬

‫רק הרצל הלך שם דווה וכואב‬

‫כי הרצל נתן למדינה את הלב‪.‬‬

‫הוא רץ ודאג ונאם ונדחף‬

‫מן המזכיר אל השר‬

‫מן המיניסטר אל הגראף‬

‫האמין כתינוק בכל מה שהוא בדה‬

 ‫ואמר "אם תרצו אין זו אגדה"‬

‫הוא עבר בשרון בגליל וביהודה‬

‫בדק את הקרקע ואת כלי העבודה‬

‫חצה את הים על פרד הוא דהר‬

‫ובמקווה ישראל הוא פגש את הקיסר‬

‫ואז לפני וילהלם הוא חש פתאום כאב‬

‫כי שוב היה צריך לפתוח את הלב‪.‬‬

‫הוא נלחם במונטיפיורי וברוטשילד הוא נזף‬

‫והשקיע בקונגרס את כל חסכונותיו‬

‫בבית הוא הניח אישה וילדים‬

‫שחשו על גבם את צרת היהודים‬

‫לכלך הוא את ידיו ולא חש עצמו קטן‬

‫בקשישים הוא חילק ונפגש עם השולטן‬

‫כי אחרת איך עבדול חמיד השני‬

‫היה מתמצא בעניין הציוני‬

‫הוא היה קצת בנימין והיה קצת זאב‬

‫אך כשבא אל השולטן שוב הציע את הלב‪.‬‬

‫ובסוף כשראו שישנה כבר התחלה‬

‫הוא נדרש לשלם את מחיר התהילה‬

‫אחד דרש שישלם את החובות‬

‫אחד דרש את הפרסום והכבוד‬

‫אחד דרש מהפכה אחד שוויון‬

‫אחד דרש לעצמו את כל ציון‬

‫והרצל שכלום לא נשאר לו בחייו‬

‫נתן את הלב ועצם את עיניו‬

‫ואחר כך כל האדונים הנכבדים‬

‫בכו על חוזה מדינת היהודים‬

‫****************************‬
 ‫הרקפת‪ -‬נזר שלמה‬

‫לאחר שמת המלך דויד שבע ימים ופעלים ישב על כיסאו בנו שלמה‪ ,‬ותיכון מלכותו מאוד כי‬
‫חכם היה מכל אדם ונבון מאוד ורחב לב‪ ,‬ויהי שמו בכל הגויים סביב‪ .‬ובניגוד לאביו שהיה איש‬
‫מלחמות מנעוריו‪ ,‬היה שלמה בנאי גדול‪ ,‬אוהב יופי והדר‪ .‬ויבנה את בית ה' בירושלים ואת‬
‫ארמון המלך‪ ,‬ואת בית יער הלבנון‪ ,‬ואת חומות ירושלים ואת ערי הרכב וערי הפרשים וערי‬
‫המסכנות‪.‬‬
‫ואחר נפנה המלך לעצב את כלי הארמון וסמלי השלטון‪ ,‬ויעש את הצינות והמגינים מזהב‬
‫שחוט (מרוקע) ואת כיסא מלכותו המופלא‪ -‬כיסא השן הגדול המצופה זהב מו ַפז שלא היה‬
‫כמותו בכל הממלכות‪ .‬ורק את תבנית נזר המלכות לא השכיל לעצב‪ .‬וישלח את עבדיו לשוט‬
‫בארץ שבעה ימים לבחון את כל הפרחים ולהביא לפניו את הפרח הנאה ביותר‪ ,‬ולפיו יצוק את‬
‫עטרת המלכות‪.‬‬
‫וייצאו השליחים דחופים מלפניו ויעברו את הארץ לאורכה ולרוחבה מתפסח ועד עזה‪ ,‬ומן הים‬
‫הגדול עד הים הקדמוני הוא ים המלח‪ .‬ויבחנו את כל הפרחים היפים‪ :‬את חבצלת השרון‪,‬‬
‫שושנת העמקים‪ ,‬אדמונית החורש‪ ,‬הוורד‪ ,‬הכלנית‪ ,‬האירוס ועוד ועוד‪ ,‬לא פסחו על אחד‪ .‬אך‬
‫בכולם היה דופי‪ .‬זה קוצני וזה מסריח‪ .‬זה שחצן וזה כותרתו פגומה‪ .‬היו העבדים אובדי עצות‪.‬‬
‫שבוע החיפושים שהוקצב להם תם ואת הפרח המבוקש טרם מצאו‪ .‬ויעלו מן הבקעה וישובו‬
‫לירושלים סרים וזועפים‪ .‬והנה בעודם עולים בהר יהודה בדרך הנחל‪ ,‬ויראו מתחת לאחד‬
‫הסלעים את הרקפת‪ .‬והיא נאה וחסודה‪ ,‬הפרח שלה צבעו ורוד‪-‬סגול יפה להפליא ומאיר את‬
‫ולעליה צורת לב המזכירה את רוחב ליבו של שלמה‪.‬‬‫ָ‬ ‫פני הצורים והטרשים האפורים‪.‬‬
‫לקחו איתם עבדי המלך רקפת אחת וימהרו עמה שמחים וטובי לב אל ארמון המלך בירושלים‪.‬‬
‫והמלך שלמה יושב על כיסא י"ד האריות ויביא ברקפת ותיטב בעיניו‪ ,‬ויאמר לעבדיו "יפה‬
‫בחרתם‪ .‬הפרח מקסים הוא ולמרות זאת ראשו מורכן בענווה לפני בורא עולם וצורת עלי‬
‫הכותרת שלו כקרני הצבי הוא סמלו של עם ישראל וארץ ישראל‪ ,‬ויושב הוא בהר בין הסלעים‬
‫כמו שבטי ישראל‪ ".‬ויעש המלך שלמה נזר זהב עטור אבני יקר בדמות פרח הרקפת‪ ,‬ויהי‬
‫עטרת מלכותו במשך ארבעים שנה‪ .‬וכאשר מת המלך הגדול והחכם ויקבר בקברי המלכים‬
‫בירושלים‪ ,‬התאבל העולם כולו‪ ,‬והרקפת אבלה מכולן‪ .‬וכאשר כעבור דורות כבש נבוכדנצר‬
‫מלך בבל את ירושלים‪ ,‬החריב את בית המקדש הראשון ושדד את כתר מלכי יהודה‪ ,‬הרכינה‬
‫עוד ותר הרקפת את ראשה היפה‪ ,‬ועד היום הוא מורכן מצער ויגון‪.‬‬

‫****************************‬
‫השחף‪ /‬ריצא'רד באך‬

‫אל תאמין למראה עיניך‬

‫כי כל שהן מראות לך‬
‫הוא הגבול בלבד‪.‬‬

‫התבונן בכוח הבנתך‪ ,‬גלה דברים‬

‫הידועים לך מכבר‪,‬‬
‫ואז תמצא את הדרך לעוף‪.‬‬
‫וזכור תמיד‪ :‬השחף המגביה עוף‪,‬‬
‫הוא השחף המרחיק ראות‪"...‬‬
‫****************************‬
‫ְטיפְיֹורִי‬
‫מֹשה מֹונ ִ‬
‫שר ֶ‬‫ַה ָ‬
‫מילים ‪:‬חיים חפר ‪,‬לחן ‪:‬דוב זלצר‬

‫שמֹונִים‬ ‫ְטיפְיֹורִי בֵן ְ‬

‫שר מֹונ ִ‬ ‫ְש ָהיָה ַה ַ‬
‫וכ ֶ‬
‫ָאז ָבאו ְלבֵיתֹו ַה ַםלְָאכִים ַה ְל ָבנִים‬
‫ָאמרו ֵאלָיו‪:‬‬
‫ָמדו עַל ִמ ָחתֹו וְָכ ְך ְ‬ ‫עְ‬
‫אֹות ָך ֵאלָיו ‪...‬‬
‫ַה ָקדֹוש בָרו ְך הוא רֹוצֶה ְ‬
‫ְטיפְיֹורִי ְבדִטוק‪:‬‬
‫שר מֹונ ִ‬ ‫וְ ָענָה ַה ַ‬
‫ֶא ֶמת ֲאנִי ָעסוק‬ ‫ִסלְחו לִי רַבותיַי ‪ַ,‬א ְך ב ֱ‬
‫ְַאחינו בָעֹולָם‬
‫כִי יֵש ַה ְרבֵה צָרֹות ל ֵ‬
‫ְרוסיָה ‪,‬אֵי ְך לֹא ָאבֹוא ֶא ְצלָם‬ ‫ִהמֵה פֹוגְרֹום ב ְ‬
‫כִי ִמי ִאם לֹא ֲאנִי יַעֲזֹור פֹה לְכולָם?‬

‫ַם ְר ָכבָה‬
‫וְהוא ָעלָה ל ֶ‬
‫ָאמר‪,‬‬
‫ַןוסים ַ‬ ‫ו"דִטֹו !"ל ִ‬
‫ְש ָםה ְנ ָדבָה‬
‫ַן ֶתר ‪,‬ו ָ‬
‫ופֹה ַמ ָּתן ב ֵ‬
‫ַאהבָה‬
‫של ֲ‬‫ְחי אֹו לִחוף ֶ‬ ‫ִיטה ַבל ִ‬
‫ופֹה ְצב ָ‬
 ‫ַאוָוה‬
‫ש ְמ ָחה וְג ֲ‬‫ו ְלכָל ַהטְהודִים ִ‬
‫ַשר!‬
‫וְכָל ַהכָבֹוד ל ַ‬

‫שעִים‬ ‫שר מֹונְטיפְיֹורִי בֵן ִּת ְ‬ ‫ְש ָהיָה ַה ַ‬

‫וכ ֶ‬
‫שים‬ ‫ַק ִ‬‫ְמ ְעלָה ְמב ְ‬ ‫שם ל ַ‬ ‫ָאמרו לֹו ‪ַּ :‬ת ֲעלֶה ‪,‬כִי ָ‬
‫ְ‬
‫שר ‪ַּ :‬תגִידו ‪,‬אֵי ְך אֹכַל‬ ‫אֹותם ַה ָ‬
‫שַאל ָ‬ ‫ָ‬
‫ֺחל?‬‫שק ְּתב ַ‬ ‫ָמ ֶ‬‫אֵי ְך ֲעלִילַת ַהדָם ְבד ֶ‬
‫ֶחה ַהמִ ְבזֶה‪,‬‬ ‫ַהלֹא ָצרִי ְך ָל ֶלכֶת ַלפ ָ‬
‫ְשים ָדבָר ָכזֶה‬ ‫ְהגִיד לֹו ִּת ְתביטש וְאֵי ְך ַמר ִ‬‫לַ‬
‫שיש‬ ‫ַק ִ‬
‫ָשים לֹו ַבטָד ֵאיזֶה ב ָ‬ ‫ְאם ָצרִי ְך ל ִ‬
‫ׁו ִ‬
‫ש ִאיש בָה לֹא יַ ְרגִיש‬ ‫ׁמין ַמ ָּתנָה גְדֹולָה ַא ְך ֶ‬‫ִ‬
‫ָאז ִמי ִאם לֹא ֲאנִי לַתו ְרכִי ֶאת זֶה יַגִיש‪?-‬‬

‫ְטיפְיֹורִי בֶן ֵמָאה‬ ‫שר מֹונ ִ‬‫ְש ָהיָה ַה ַ‬

‫וכ ֶ‬
‫ש ֵבעָה‬
‫שלִי ְ‬‫ְש ָמה ֶ‬ ‫ָאמר ‪ַ :‬מ ְספִיק לִי ְכבָר ‪ַ ,‬המ ָ‬
‫ַ‬
‫ִישלִיק‬
‫ְקים וב ְ‬ ‫ָהלְכו מליונים לִירֹות ו ְפ ַרנ ִ‬
‫ֲאבָל ַלטְהודִים זֶה ַאף ַפעַם לֹא ִה ְספִיק‬
‫ִס ַּתכֵל‬
‫ָאמרו לֹו ‪:‬כְבֹודֹו רַק יָבֹוא וְי ְ‬
‫ְ‬
‫ָחל‬
‫של ר ֵ‬ ‫ַקבֶר ֶ‬ ‫ָצרִי ְך ִלבְנֹות עֹוד ֶחדֶר ל ֶ‬
‫כותל ַה ַם ֲע ָרבִי‬
‫ִיה ֶאת ַה ֶ‬ ‫ְה ְגב ַ‬
‫ול ַ‬
‫ְהבִיא‬ ‫ש ֲאנַמִים יְהודִים יֵש ל ָ‬ ‫ִלנְווֵה‪ַ -‬‬
‫ַאּתה ‪,‬יָא מֹורִי ‪,‬יָא ְל ָבבִי?‬ ‫ומי ִאם לֹא ָ‬ ‫ִ‬

‫שנָה‬ ‫שר בֶן ֵמָאה וְעֹוד ָ‬ ‫ְש ָהיָה ַה ַ‬

‫וכ ֶ‬
‫ַאחרֹונָה‬
‫יקה ָה ֲ‬ ‫ְש ָ‬
‫ְשקוהו ַמלְָאכִים ַבמ ִ‬ ‫נָ‬
‫ַקשו‬‫ֹוְָכ ְך ֶאת ָהעֵיניַיִם ָעצַם הוא ְבב ְ‬
‫ְמית ִמ ַּת ַחת לְרֹאשו‬ ‫ְרושל ִ‬
‫ֹרַק ֶאבֶן י ַ‬
‫שי וְנָח בְתֹו ְך ֲארֹון‬‫של ֶמ ִ‬ ‫עָטוף ַטלִית ֶ‬
‫ַאחרֹון‬
‫מֹשה ֶאת ַמ ָןעֹו ָה ֲ‬ ‫שר ֶ‬ ‫ָמר ַה ָ‬ ‫גַ‬
‫ִשבַע‬‫ָשים ַהםו ָכנִים לְהי ָ‬ ‫ַא ְך יֵש עֹוד ֲאנ ִ‬
‫ַןבִיבָה‬ ‫ְש ָחשו ב ְ‬‫ָמים ַב ַליְלָה כ ֶ‬ ‫ש ִל ְפע ִ‬
‫ֶ‬
‫ְטיפְיֹורִי עַל יַד ַה ֶם ְר ָכבָה‬
‫רָאו ֶאת מֹונ ִ‬

‫****************************‬
‫השעמום‪ /‬סרן קריגור‬

‫מאחר שהשעמום מתקדם‪ ,‬והוא הרי שורש כל רע‪ ,‬אין פלא שהעולם נסוג‪ ,‬והרוע מתפשט‪.‬‬
‫עיקר התופעה מצוי בראשית הבריאה‪ .‬האלים השתעממו ולכן בראו את האדם‪ .‬אדם‬
‫השתעמם משום שהיה בודד‪ ,‬לכן נבראה חווה‪ .‬ומרגע זה נכנס השעמום לעולם וגדל ביחס‬
‫ישיר לגידול האוכלוסייה‪ .‬האדם השתעמם לבדו‪ .‬אדם וחווה השתעממו ביחד‪ .‬אח"כ‬
‫השתעממו אדם וחווה וקין והבל שעמום משפחתי‪ .‬לאחר מכן גדלה אוכלוסיית העולם‬
‫והאומות השתעממו בהמוניהן‪ .‬כדי לשעשע את עצמן הן הוכו ברעיון לבנות "מגדל וראשו‬
‫בשמיים"‪ .‬רעיון זה משעמם כמו גובהו של המגדל‪ ,‬והינו הצגה נוראה לכך איך יד השמעום‬
‫היא על העליונה‪ .‬ואז התפזרו בכל העולם‪ ,‬ובדיוק כמו בני אדם בימינו‪ ,‬המטיילים בחוץ‬
‫לארץ‪ ,‬אך עדיין נשארים משועממים‪.‬‬

‫סרן קריגור‪" /‬מחזור הזריעה"‬

‫****************************‬
‫התאנים והתרנגולות של "הצדיק הלבן"‬

‫עץ התאנה‪ ,‬אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ‪ -‬היה חביב ביותר על בני ישראל‪.‬‬
‫העץ היה לסמל השלום והשלווה‪ ,‬ואף דברי התורה ולימודה נמשלו לתאנה‪" .‬ולמה נמשלה‬
‫תאנה לתורה? כל הפירות יש להם פסולת‪ ,‬אבל התאנה כולה יפה לאכול‪ ,‬כך דברי התורה אין‬
‫בהם פסולת"‪.‬‬
‫גם הערבים מחבבים את העץ‪ ,‬ורואים בו מגן מפני שדים ומזיקים‪ .‬לכן הם נוהגים לצייר על‬
‫קירות בתיהם "חמסה"‪ -‬עלה תאנה העשוי חמש אונות כנגד עין הרע‪ .‬גם בקרב הספרדים‬
‫ועדות המזרח ביישוב הישן נהגו לענוד קמיע כסף דמוי תאנה שנקרא "חמסיקה"‪.‬‬
‫יש בארץ תאני גן המטופחות בידי האדם‪ ,‬ועצי הנקבה שבהם מניבים פירות טעימים‬
‫ועסיסיים; עץ התאנה הנקבי מניב שלושה יבולים בשנה‪ :‬פגות אביביות המכונות "בכורות" והן‬
 ‫המבוקשות ביותר‪ ,‬פגות קיציות המבשילות באוגוסט והן היבול העיקרי‪ ,‬ופגות אפלות‬
‫המניבות בסתו‪.‬‬
‫ברובע היהודי העתיק בצפת נמצא בית הכנסת של רבי יוסי ַבמָָאה ("הצדיק הלבן")‪ .‬בבית‬
‫הכנסת ספר תורה עתיק‪ ,‬נדבת משפחת עַבו מצפת‪ ,‬המובל מדי שנה בל"ג בעומר מבית‬
‫המשפחה בטקס חגיגי בתהלוכה המשמשת כפתיחת החגיגות במירון‪.‬‬
‫בתוך בית הכנסת נמצא קברו המסורתי של רבי יוסי‪ ,‬שחי באמצע המאה השלישית‪ ,‬ומדבריו‪:‬‬
‫"כל העוסק בתורה לשמה‪ -‬תורתו נעשית לו סם חיים‪ ,‬וכל העוסק בתורה שלא לשמה‪ -‬נעשית‬
‫לו סם המוות"‪ .‬בחצר נמצא נצר של עץ תאנה עתיק‪ .‬על עץ זה סיפרו זקני צפת אגדה‪:‬‬
‫רבי יוסי בנאה היה מתקן את חורבות צפת וירושלים‪ ,‬והיה מעסיק פועלים‪ .‬פעם אחת‪ ,‬בעונת‬
‫החורף‪ -‬היה עסוק בתיקון בית הכנסת בירושלים והותיר בצפת את בנו‪ .‬באותו היום תקף‬
‫הרעב את הפועלים שעבדו אצל בנו‪ ,‬והם ביקשו לאכול‪ .‬הבן היה במבוכה‪ ,‬כיוון שלא היו בידו‬
‫מעות לרכישת מזון‪ ,‬ולא היו בידו מאכלים‪ .‬במצוקתו ניגש אל עץ התאנה‪ ,‬אמר השבועה‬
‫שלמד מאביו ופקד‪" :‬תאנה! תאנה! הוציאי פירותייך ויאכלו פועלי אבא!"‪ .‬הבשילה התאנה‬
‫פגותיה והצמיחה בכורות‪ .‬אכלו הפועלים לשובעה ושברו רעבונם‪.‬‬
‫כעבור יום חזר רבי יוסי לצפת‪ ,‬וסיפר לו הבן על נס התאנים‪ .‬נאנח רבי יוסי אנחה מרה ואמר‬
‫לבנו‪" :‬בני‪ ,‬אתה הטרחת את הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא להוציא מהתאנה פירות שלא בזמנם‪ ,‬לכן‬
‫תיאסף שלא בזמנך"‪ .‬ואכן‪ ,‬למחרת נפטר הבן והלך לעולמו‪.‬‬

‫ומה עניין התרנגולות שבכותרת לכאן?‬

‫בימי שלטון התורכים היה בצפת מושל אכזר שהתאנה ליהודי העיר‪ ,‬הציק להם בכל הזדמנות‪,‬‬
‫ובעיקר ביקש לפגוע בשמחת החג‪.‬‬
‫כאשר גילה הזֵד שהיהודים קונים בערב יום הכיפורים תרנגולות לצורך "כפרות"‪ ,‬וכל אחד‬
‫משתדל לקנות תרנגולת לבנה וצחורה‪ ,‬ציווה על יהודי צפת לברך על תרנגולות שחורות‪,‬‬
‫והיתרה של מי שיפר את הצו‪ -‬יוצא להורג בתלייה‪ .‬נרעשו יהודי צפת ופחדו‪ ,‬בלית ברירה יצאו‬
‫אל השוק ורכשו תרנגולות שחורות לעיני שליחי המושל‪ .‬לאחר נועצו ברב העיר‪ ,‬ולפי עצתו‬
‫יצאו לפקוד את קברו של רבי יוסי בנאה‪ .‬על הקבר השתטחו בבכייה גדולה‪ ,‬וביקשו בתפילתם‬
‫מן הצדיק להיות להם סניגור בשמיים‪ ,‬על שנאלצו הם לכפר עם תרנגולות שחורות‪ .‬נעתר‬
‫הצדיק לקריאותיהם‪ ,‬והחליט להפר את גזירת הרשע‪ .‬כאשר שבו היהודים לבתיהם מצאו שכל‬
‫התרנגולות הפכו צחורות כשלג‪ .‬והייתה שמחתם של הצפתים רבה על הנס‪ ,‬ומאז קראו לרבי‬
‫יוסי בשם "הצדיק הלבן" או "צדיק התרנגולות הצחורות"‬

‫****************************‬
‫התנועה היחידה בעולם‪:‬‬

‫זו התנועה היחידה בעולם שמדיה מחממים בקיץ ומקררים בחורף‪.‬‬

‫התנועה היחידה בעולם שאתה יכול להגיד משפט כמו‪" :‬המד"ב שלח את הגרעינר והמש"צים בשכור להביא‬
‫בזנטים למפגן כי כנראה שהצמ"ר יגיעו"‪ ,‬וכולם יבינו מה אתה רוצה‪...‬‬

‫התנועה היחידה בעולם שמ"פ הוא בן ‪ ,18‬מח"ט בן ‪,19‬‬

‫והרמטכ"ל תימני‪.‬‬

‫התנועה היחידה בעולם בה לא הולכים לחדר האוכל בקבוצות‪ ,‬אלא‪" :‬ההתנהלות ברמת המזון תהיה תוך כדי‬
‫חיבור לקבוצה לכיוון חדר האוכל"‪.....‬‬

‫תנועה שבה המשפט "איפה זה פוגש אותי" אינו שם של מועדון פנויים פנויות‪ ,‬שאוריינטציה אינה שם של‬
‫מחלת עור קשה‪ ,‬וטרומ"פים אינו שם של תכנית ילדים בטלוויזיה הספרדית‪.‬‬

‫התנועה היחידה בעולם שכדי להיות מדריך צעיר בה‪ ,‬אתה נפרד מאמא לכל כך הרבה זמן עד שנדמה לך שזו‬
‫הפעם האחרונה שתתראו‪.‬‬

‫התנועה היחידה בעולם שבה החלטות מתקבלות על ידי מעגלים‪.‬‬

‫התנועה היחידה שבה יש אחד עשר ימי קורס מד"צים‪ ,‬שישה ימי קורס מד"מים‪ ,‬חמש השתלמויות מד"צים‪,‬‬
‫ארבעה מחנות‪ ,‬שלושה קורסים‪ ,‬שתי משימות קיץ לרכז ואחת חבצלת שפיר‪.‬‬

‫זו התנועה היחידה שבה אני מרגיש בבית‪ -‬התנועה שלי!‬

‫(אסף חן‪ ,‬רכז ברנר)‪.‬‬

 ‫****************************‬
‫התורמוס מסיר טומאה‪ ,‬וקוטע רגלי שונאי ישראל‬

‫בארץ גדלים כמה מיני צמחי תורמוס ממשפחת הפרפרניים‪ .‬הידועים שבהם‪ :‬התורמוס‬
‫התרבותי‪ ,‬צמח מספוא שזרעיו נאכלים לאחר שרייה במים ; תורמוס ההרים (תורמוס כחול)‪,‬‬
‫מפרחי הבר היפים של הארץ‪ ,‬הפורח בכחול עז במשטחים מרהיבים במספר אתרים בסוף‬
‫החורף ובראשית האביב ; תורמוס ארצישראלי‪ ,‬הדומה לתורמוס ההרים אך נבדל בפרחי‬
‫הכותרת שצבעם תכלת עד סגול בהיר‪.‬‬
‫על מיני התורמוס מתרבים היטב באדמות תחוחות ועמוקות‪ ,‬תכונה שנוצלה לטהר את הארץ‬
‫מטומאתה בימי המשנה‪ ,‬וכך היה המעשה‪:‬‬
‫העיר טבריה נוסדה בתחילת המאה הראשונה על ידי המלך הורדוס אנטיפס בנו של המלך‬
‫ַקת ובתחום בית הקברות של העיר ַח ַמת‪ .‬היהודים‪ ,‬שהקפידו‬ ‫הורדוס הגדול‪ ,‬על שרידי העיר ר ַ‬
‫מאוד בנושאי טומאה וטהרה‪ ,‬סירבו להתיישב בעיר החדשה זרועת הקברים‪ ,‬ובעיקר הרחיק‬
‫הדבר את הכוהנים‪ .‬חלק מהתושבים הובאו למקום מבין תושבי הערים הסמוכות בעל כורחם‪,‬‬
‫וחלק נמשכו אליה בגלל זכויות מיוחדות והטבות חומריות שהעניק המלך‪ ,‬אך העיר עמדה‬
‫בטומאתה שנים רבות‪.‬‬
‫בתקופת גזירות השמד של הקיסר אדריאנוס‪ ,‬נגזר גזר דין מוות על רבי שמעון בר יוחאי‪.‬‬
‫נמלט רשב"י עם בנו אלעזר ונחבאו במערה שלוש עשרה שנה‪ .‬בשל העובדה ששכנו בעפר‬
‫תקופה כה ארוכה‪ ,‬התכסה גופם בשחין‪ .‬עם תום הגזירות יצאו ממחבואם וירדו אל חמי‬
‫טבריה כדי להירפא ממחלתם‪ .‬ואכן‪ ,‬הועילו להם חמי המרפא ושב בשרם כבראשונה‪.‬‬
‫שמח רשב"י‪ ,‬ורצה לגמול לתושבי המקום כדבר הפסוק‪" :‬אדם צריך להחזיק טובה למקום‬
‫שיש לו הנאה ממנו"‪ .‬שחו לו תושבי טבריה על מצוקתם‪ -‬טומאת הקברים שאינם מצליחים‬
‫לבערם‪.‬‬
‫החליט רשב"י לטהר את טבריה מטומאתה‪ .‬יצא וזרע זרעי תורמוס בכל המקומות החשודים‬
‫כקברות‪ .‬בכל מקום שאדמתו הייתה קשה לא נבט התורמוס‪ ,‬ובכל מקום שהיה בו קבר‬
‫ואדמתו תחוחה ומלאה רקב‪ -‬מצח התורמוס ושגשג‪.‬‬
‫כך איתר רשב"י את המקומות הטמאים וסימן אותם‪ ,‬ואחר הוציא עם בני טבריה את עצמות‬
‫המתים‪ ,‬וקברם בבית קברות חדש הרחק מתחום העיר‪ .‬טבריה טוהרה והייתה כשרה‬
‫להתיישבות כל בני ישראל‪.‬‬
‫היה בטבריה שומרוני אחד שונא ישראל שרצה להכשיל את מפעלו של רבי שמעון‪ ,‬לפגוע‬
‫בכובדו ולמנוע את ישובה של העיר ביהודים רבים‪ .‬לקח גופת מת והטמינה במקום שטיהר‬
‫אותו רשב"י‪ .‬אחר קרא לאנשים‪ ,‬הראה להם את הקבר ואמר‪" :‬ראו נר‪ ,‬כיצד טיהר רבי שמעון‬
‫זה את טבריה!"‪ .‬צפה רשב"י את מעשה הנבלה של השומרוני ברוח הקודש‪ ,‬בא למקום בו‬
‫הוטמן המת ואמר נוכח פני כל הקהל‪" :‬גוזר אני על העליון (השומרוני) שיירד‪ ,‬ועל התחתון‬
‫(המת) שיעלה"‪ .‬מייד נבלע השומרוני באדמה והמת עלה על פניה והרחיקוהו משם‪.‬‬
‫בעקבות טיהורה הפכה טבריה לעיר ואם בישראל‪ ,‬מושב הסנהדרין ומרכז חוכמה ותרה‪.‬‬
‫ובעקבות המעשה הזה הפך התורמוס לצמח חביב על בני ישראל‪ .‬בעזרתו יכלו לטהר את כל‬
‫המקומות החשודים בטומאה‪ ,‬ומשמרות הכוהנים התיישבו בהם‪ ,‬וכך הורחב תחום‬
‫ההתיישבות של היהודים למורת רוחם של הגויים שונאי ישראל‪ ,‬ולכן אמרו על התורמוס‪:‬‬
‫"התורמוס מקטע את רגליהם של שונאי ישראל"‪.‬‬

‫היפה והמרהיב בין התורמוסים הוא כאמור התורמוס הכחול‪ ,‬שאת משטחי הפריחה שלו ניתן‬
‫לפגוש בתל שוכה שבעמק האלה‪ ,‬בנחל תבור ולאורך כביש ואדי מילק (בעיקר בין בת שלמה‬
‫לאליקים)‪.‬‬

‫****************************‬
‫התמדת המדריך‬
‫אם היום כה נורא‪ ...‬ורטוב‪ ...‬וסגריר‬
‫ויש לך בפה טעם מריר‬
‫כלום לא הלך‪ ,‬כולם מלאי טענות‬
‫והדרך קשה ורצופת כישלונות‬
‫וחשבת‪...‬‬
‫ועשית‬
‫וניסיתי עד בלי די‬
‫ופתאום נדמה‬
‫שכל זה לא כדאי‬
‫זכור‪:‬‬
‫לא להתייאש לעולם‬
‫כי סודם של הגלים‪ -‬בהתמדתם!‬
 ‫****************************‬
‫וידוי על איכות הסביבה‬
‫אפפנו‪ -‬את עולמנו בערפל‪ ,‬עשן‪ ,‬ופיח‪.‬‬
‫בזבזנו‪ -‬אוצרות טבע שקיבלנו בפיקדון‪.‬‬
‫גזלנו‪ -‬נופים של מרחבי רקיע בבנייה מכוערת‪.‬‬
‫דלדלנו‪ -‬את עושר הבריאה‪.‬‬
‫הפרנו‪ -‬את ברית האיזון בין האדם לטבע‪.‬‬
‫ויתרנו‪ -‬על איכות חיים ראוייה לילדינו‪.‬‬
‫זיהמנו‪ -‬ימים‪ ,‬נהרות‪ ,‬ואגמים ברעל חמדותינו‪.‬‬
‫חוררנו‪ -‬את מעטפת האוזון החובקת את עולמנו‪.‬‬
‫טימאנו‪ -‬מקורות מים חיים במי שפכינו‪.‬‬
‫יצרנו‪ -‬הררי אשפה וזבל בחלל‪ ,‬במדבר‪ ,‬ובחצרותינו‪.‬‬
‫כרתנו‪ -‬יערות העד תמורת רווח קצר מועד‪.‬‬
‫לכלכנו‪ -‬אתרי טבע ונוף‪ ,‬חופים‪ ,‬נתיבות ופסגות‪.‬‬
‫משכנו‪ -‬את עתיד העולם מתוך אדישות וחוסר חזון‪.‬‬
‫ניצלנו‪ -‬ולא מיחזרנו את מתנות הטבע באנוכיותו‪.‬‬
‫סיכנו‪ -‬את קיום עולמנו בכורים ובקרינה‪.‬‬
‫עקרנו‪ -‬ציפורים ממחוזות קינון וממסלולי נדידתן‪.‬‬
‫פצענו‪ -‬מדרוני הרים במחצבות אבן‪.‬‬
‫צדנו‪ -‬ברוע לב חיות ובעלי כנף שנעלמו מעולמנו‪.‬‬
‫קטלנו‪ -‬פרחי בר‪ ,‬והם אבדו ואינם‪.‬‬
‫רמסנו‪ -‬ברגל רמה שדה‪ ,‬וניר‪ ,‬ואחו‪.‬‬
‫שרפנו‪-‬עצי יער על מזבח שנאתנו‪.‬‬
‫תיעשנו‪ -‬במחיר איכות אוויר‪ ,‬ים ויבשה‪.‬‬

‫****************************‬
‫זאת הארץ‪ /‬י‪ .‬טהר‪-‬לב‬
‫זאת הארץ‬
‫בלי מילים‬
‫אלף צורות‪ ,‬אלף צבעים‪ ,‬נחלים‪ ,‬כבישים‪,‬‬
‫קמרונות ועיקולים‪.‬‬
‫ואפשר לראות את קו השבר‪ ,‬קו האופק‪,‬‬
‫וקו האור‪ ,‬וקו פרשת המים‪.‬‬
‫ארץ מלמעלה‪ ,‬ארץ ללא שמיים‪.‬‬
‫הירדן‪ ,‬הירקון‪ ,‬הבקעה‪ ,‬הערבה‪ ,‬המכתש‪.‬‬
‫הר נחתך‪ ,‬צל נופל‪ ,‬נחל יבש‪,‬‬
‫ממטרות‪ ,‬שדה פורח‪.‬‬
‫הוי ארצי מולדתי‪ ,‬הר טרשים קרח‬
‫זאת הארץ‬
‫והיופי כשהוא לעצמו‪ ,‬משחק של צורה וצבע‪,‬‬
‫הציור המופשט‪ ,‬אבסרקט של הטבע‪.‬‬
‫המוזיקה הזורמת בשפכי הנחלים‬
‫אוכפי ההרים‪ ,‬רכסים‪ ,‬ותלים‪.‬‬
‫זאת הארץ‪.‬‬
‫גם אם עברת אותה לאורכה‪ ,‬לרוחבה‪ ,‬אי שם בחיים‬
‫בתנועת הנוער‪ ,‬בצבא‪ ,‬עם חבריך‪ ,‬עם ילדיך‪,‬‬
‫גם אם חצית אותה כשהמפה לצידך וההגה בידיך‪,,‬‬
‫רק כשאתה רואה אותה מן הגבהים אתה‬
‫מבין איך מתבונן בה אלוהים‪".‬‬

‫****************************‬
‫זכור‪ /‬סוזן פוליס‪-‬שוץ‪:‬‬

‫החיים האלה הם שלך‪.‬‬

‫קח את הכח‬
‫לבחור מה שברצונך לעשות‪.‬‬
‫ועשה זאת היטב‪.‬‬
‫קח את הכח‬
‫לאהוב בחיים את מה שברצונך לאהוב‬
 ‫ואהוב זאת בכנות‪.‬‬
‫קח את הכח‬
‫להלך ביער‬
‫ולהיות חלק מהטבע‬
‫קח את הכח‬
‫לשלוט בחייך‪,‬‬
‫איש לא יעשה זאת בשבילך‪.‬‬
‫קח את הכח‬
‫לעשות את חייך‬
‫מאושרים‪.‬‬

‫***************************‬

‫זה לא חוכמה‪...‬‬

‫זה לא חוכמה לצחוק‬

‫כששמש ואביב‬
‫והרבה חברים מסביב‪.‬‬

‫צריך לדעת לחייך‬

‫גם כשעננים ורטוב‬
‫וקר‪ ,‬ולבד‪ ,‬ועצוב‪.‬‬

‫זה לא חוכמה לאהוב‬

‫את אלה שהולכים‬
‫אחריך בתלם ישר‪,‬‬
‫שחושבים… שאומרים…‬
‫שעושים איתך תמיד…‬
‫את אותו הדבר‪.‬‬

‫צריך לדעת לקבל‬

‫גם את הלא מוכר‪,‬‬
‫והשונה‪ ,‬והאחר‪ ,‬והמוזר‪.‬‬
‫כי יש אנשים שהם יפים‬
‫רק עמוק עמוק בפנים‪.‬‬

‫****************************‬
‫זוהי ארץ‪ /‬אפרים קישון‬
‫זוהי ארץ כל כך קטנה ששטחה על מפת העולם אינו מספיק כדי לכתוב את שמה בתוכו‪.‬‬
‫זוהי הארץ היחידה בעולם שמשלמי מיסייה בחוץ לארץ הקימו אותה‪.‬‬
‫זוהי ארץ בעלת גבולות בלתי מוגבלים‪.‬‬
‫זוהי הארץ הצרה ביותר בעולם‪ ,‬זוהי ארץ הצרות‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה לומדת האם את שפת האם מפי ילדיה‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה אבות אכלו בוסר ושיני הבנים מצויינות‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה כותבים עברים‪ ,‬קוראים אנגלית‪ ,‬ומדברים רוסית‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה לכל אזרח זכות לומר את דעתו אך אין בה חוק המחייב מישהו להקשיב‪.‬‬
‫זוהי ארץ המתקדמת ביותר במזרח הקרוב – הודות לשכנותיה‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה כל ההון נמצא אצל היהודים ורבה ההתמרמרות על כך‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה תוכל לקנות בכספך את הכל חוץ ממכונית יגואר שהיא יקרה מידי‪.‬‬
‫זוהי ארץ שהפרידה בין דת למדינה ומאז שולטת בה הדת לבדה‪.‬‬
‫זוהי ארץ שיש בה כור אטומי אך טלפון רק בעוד שנתיים‪.‬‬
‫זוהי ארץ של ברירות שאין בה כל ברירה‪.‬‬
‫זוהי ארץ שהתגברה על החרם הערבי אך לא על שביתת עובדי הניקיון העירוני‪.‬‬
‫זוהי ארץ שהצליחה להפיק מי שתייה מן הים אך הרחצה עוד אסורה בו‪.‬‬
‫זוהי ארץ שהיא חלק בלתי נפרד מן האיגודים המקצועיים שלה‪.‬‬
‫זוהי ארץ שבה פתק קטן מסוגל להזיז הרים‪ ,‬אך הרים מולידים נאומים‪.‬‬
‫זוהי ארץ המייצרת פחות ממה שהיא אוכלת ודווקא בה טרם מת איש מרעב‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה לא מצפים לניסים אלא מתחשבים בהם‪.‬‬
‫זוהי ארץ שקיומה בסכנה מתמדת אך תושביה מקבלים "אולקוס" דווקא מן השכנים למעלה‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה אין איש רוצה לעבוד‪ ,‬לכן מקימים עיר חדשה תוך שלושה ימים והולכים בטל‬
‫עד סוף השבוע‪.‬‬
‫זוהי ארץ שאינה מקבלת אוויר אבל נושמת חירות‪.‬‬
‫זוהי ארץ בה כל אדם – חייל ובכל זאת כל חייל – אדם‪.‬‬
‫זוהי ארץ בת חמישים אבל חכמה ומנוסה כבת עשרים‪.‬‬
‫זוהי הארץ היחידה בעולם שבה יהודי אינו יהודי‪.‬‬
‫זוהי הארץ היחידה שאני יכול לחיות בה‪.‬‬
‫זוהי הארץ שלי!‬

‫****************************‬
‫זמן גיאולוגי‬
‫בארץ בוחצ'וטגאד‪ ,‬אשר בירכתי צפון‪ ,‬עומד לו סלע ענק מאה פרסה רוחבו ומאה פרסה‬
‫גובהו‪ .‬פעם בשנה באה ונוחתת עליו ציפור קטנה ומשייפת בו את מקורה‪.‬‬
‫והיה כאשר יישחק הסלע עד עפר משיופי מקור הציפור הקטנה‪ ,‬וחלף יום אחד בנצח‪.‬‬

‫****************************‬

‫זמן‪ /‬מאיר שלו‪" -‬כימים אחדים"‬

‫אני זוכר כיצד לימדה אותי אמא לקרוא הללו לראשונה‪ .‬בן שש הייתי וביקשתי ממנה‬
‫שתקנה לי שעון‪.‬‬
‫"אין לי כסף לשעון"‪ ,‬אמרה‪.‬‬
‫"אני אבקש מגלוברמן והוא יקנה לי"‪ ,‬אמרתי‪" ,‬הוא אבא שלי ויש לו כסף כמה שהוא רוצה"‬
‫(למרות גילי הצעיר הבנתי פה את מעמדם של שלושת הגברים שדאגו לי‪ ,‬הביאו לי מתנות‬
‫ושיחקו איתי משחקים)‪" .‬אתה לא תבקש מאף אחד שום דבר"‪ ,‬אמרה אמא וקולה שקט‬
‫וקשה‪.‬‬
‫"אין לך אבא‪ ,‬זיידה‪ ,‬יש לך רק אמא ומה שאני יכולה אני אקנה לך‪ .‬אוכל לאכול יש לך‪ ,‬בגד‬
‫ללבוש ואתה לא הולך יחף בלי נעליים"‪ ,‬ואח"כ התרככה‪ ,‬הוליכה אותי בידי החוצה ואמרה‪:‬‬
‫"אתה לא צריך שעון‪ ,‬זיידה‪ ,‬תראה כמה שעונים יש בעולם"‪ .‬היא הראתה לי את צילו של‬
‫האקליפטוס שבגודלו‪ ,‬בכיוונו‪ ,‬בצינתו אמר תשע בבוקר‪ .‬את העלעלים האדומים של הרימון‬
‫שאמר אמצע מרץ‪ ,‬את השן שהתנדנדה בפי ואמרה שש שנים‪ ,‬ואת הקמטים הקטנים‬
‫שבזוית עיניה שריצדו ואמרו ארבעים‪.‬‬
‫"אתה רואה זיידה‪ ,‬ככה אתה בתוך הזמן‪ .‬אם יקנו לך שעון אתה תהיה רק לצידו"‪.‬‬

‫****************************‬
‫חוויות במחנה ריכוז‬
‫בספרו "האדם מחפש משמעות" מספר ויקטור פרנקל‪:‬‬
‫"זהו סיפור פשוט על אישה צעירה שהייתי עד ראייה למותה במחנה ריכוז‪ .‬אישה צעירה זו‬
‫ידעה‪ ,‬כי היא עומדת למות בתוך ימים ספורים‪ .‬אך כשדיברתי עימה‪ ,‬הייתה רוחה טובה‬
‫עליה‪ ,‬על אף ידיעתה זו‪" .‬מודה אני לגורל על שהפליא את מכותיי"‪ ,‬אמרה לי‪" .‬בחיי‬
‫הקודמים פונקתי ולא נהגתי רצינות בהישגים רוחניים"‪ .‬היא הורתה באצבעה החוצה בעד‬
‫חלון הצריף ואמרה‪" :‬עץ זה שכאן הוא ידידי היחיד בבדידותי"‪ .‬בעד החלון יכלה לראות רק‬
‫ענף אחד של עץ ערמונים ובענף היו שני ניצנים‪" .‬פעמים רבות אני מדברת אל העץ הזה"‪,‬‬
‫אמרה לי‪ .‬בחרדה שאלתי אותה‪ ,‬אם העץ ענה לה‪" .‬כן"‪ .‬מה אמר לה העץ? ענתה‪" :‬הוא‬
‫אמר לי‪ ,‬אני פה‪ -‬אני החיים‪ ,‬חיי הנצח‪".‬‬

‫****************************‬
‫חוקי מרפי‬
‫על כל מה שאנחנו עושים‪ /‬מה שקורה תמיד מישהו אומר‪" :‬ברור‪ ,‬חוקי מרפי"‪ ,‬אז כדי‬
‫שאתה תוכל להיות זה שיאמר‪" :‬ברור‪ ,‬חוקי מרפי"‪ ,‬הנה כמה מהם לפניך‪:‬‬
‫• אם משהו יכול להשתבש‪ -‬הוא לבטח ישתבש‪ .‬אם משהו יכול שלא להשתבש‪ -‬הוא בכל‬
‫זאת ישתבש‪.‬‬
‫• ישתבש מה שישתבש‪ -‬תמיד יש מישהו שיודע על זה מראש‪.‬‬
‫• כאשר המצב נעשה בלתי נסבל‪ -‬כולם מסתלקים‪.‬‬
‫• אם מצב מסויים תובע מאיתנו ריכוז מוחלט‪ ,‬הוא יתרחש דווקא בד בבד עם אירועים‬
‫שיסיחו את דעתנו‪.‬‬
‫• המוצג המעניין ביותר במוזיאון יחסר בד"כ תווית זיהוי‪.‬‬
‫• כאשר אנו רוכשים מטבע זר‪ ,‬ירד שער המטבע תמיד יום לאחר שרכשנו אותו‪.‬‬
‫• אין דבר שאינו יכול להיות גרוע יותר‪.‬‬
‫• בדיוק לאחר שהדיילת מגישה כוס קפה מלאה‪ ,‬המטוס נקלע לכיס אויר‪.‬‬
 ‫• לכל בעיה סבוכה נמצא פתרון קל‪ ,‬פשוט ומוטעה‪.‬‬
‫• רק לאחר שגזזנו את הציפורניים נגלה שאנו זקוקים להן‪.‬‬
‫• אנו נמצאים במשבר אמיתי כאשר אי אפשר עוד לומר "בואו נשכח מכל העניין"‪.‬‬
‫• בכל ארגון קיים אדם שמבין משהו בתוך הבלאגן‪ .‬אדם זה כמובן יפוטר בהקדם האפשרי‪.‬‬
‫• נטייתו של עשן הסיגריה או המדורה להסתלסל לעבר פרצופינו‪ ,‬עומד ביחס ישר לסלידתנו‬
‫מעשן‪.‬‬
‫• לקוח שמשלם הכי מעט‪ -‬מתלונן הכי הרבה‪.‬‬
‫• כדי שמשהו יהיה נקי‪ ,‬חייב משהו אחר להתלכלך‪ ...‬אבל אי אפשר ללכלך הכל בלי שמשהו‬
‫יתנקה‪.‬‬
‫• בכל ארגון בירוקרטי משקיעים יותר עבודה בדיווח ככל שמבצעים פחות‪ .‬אנו מגיעים למצב‬
‫של יציבות מושלמת כאשר מקדישים את כל הזמן לדווח על לא כלום‪.‬‬
‫• מכונה שהתקלקלה תפעל בצורה מושלמת עם בוא הטכנאי‪.‬‬
‫• הרגע היחיד שבו נרשה לעצמנו לקחת רגע מנוחה הוא הרגע שבו יעבור הבוס מול דלתנו‬
‫הפתוחה‪.‬‬
‫• הצוחק אחרון לא הבין את הבדיחה‪.‬‬
‫• כל זמן שלא אכפת לך איפה אתה נמצא‪ ,‬לא הלכת לאיבוד‪.‬‬
‫• אם אתה יכול לשמור על ראש צלול כאשר כולם בהיסטריה‪ ,‬סימן שאינך מבין מה קורה‪.‬‬
‫• מעטפות ובולים שלא נדבקו בשעה שניסית להדביק אותם‪ ,‬ידבקו לכל חפץ אחר‪.‬‬
‫• פרוסה מרוחה בריבה תיפול תמיד על הצד המרוח‪.‬‬
‫• לא משנה באיזה תור בסופרמרקט תבחר‪ -‬התור השני יתקדם מהר יותר‪.‬‬
‫• תמיד האדם שנוחר הכי חזק‪ -‬נרדם ראשון‪.‬‬
‫• בצרור מפתחות‪ -‬המפתח הנחוץ הוא תמיד המפתח האחרון‪.‬‬

‫****************************‬
‫חורף ‪ /'73‬שמואל הספרי‬
‫אנחנו הילדים של חורף שנת ‪73‬‬
‫חלמתם אותנו לראשונה עם שחר בתום הקרבות‬
‫הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב‬
‫הייתם נשים צעירות מודאגות ורציתם כל כך לאהוב‬
‫וכשהריתם אותנו באהבה בחורף ‪73‬‬
‫רציתם למלא בגופכם את שחיסרה המלחמה‪.‬‬

‫כשנולדנו הייתה הארץ פצועה ועצובה‬

‫הבטתם בנו חיבקתם אותנו ניסיתם למצוא נחמה‬
‫כשנולדנו בכו הזקנים בעיניים דומעות‬
‫אמרו‪ -‬הילדים האלה הלוואי ולא ילכו לצבא‪.‬‬
‫ופניכם בתצלום הישן מוכיחות שדיברתם מכל הלב‬
‫כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל‪ -‬להפוך אוייב לאוהב‪.‬‬

‫הבטחתם יונה‬
‫עלה של זית‬
‫הבטחתם שלום‪ -‬בבית‬
‫הבטחתם אביב ופריחות‬
‫הבטחתם לקיים הבטחות‬
‫הבטחתם יונה‪.‬‬

‫אנחנו הילדים של חורף שנת ‪.73‬‬

‫גדלנו אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק‪ ,‬קסדה על הראש‪.‬‬
‫גם אנחנו יודעים לעשות אהבה‪ ,‬צוחקים ויודעים לבכות‪,‬‬
‫גם אנחנו גברים‪ ,‬גם אנחנו נשים‪ ,‬גם אנחנו חולמים תינוקות‪.‬‬
‫ולכן לא נלחץ‪ ,‬ולכן לא נדרוש‪ ,‬ולכן לא נאיים‪.‬‬
‫כשהיינו קטנים אמרתם "הבטחות צריך לקיים"‪.‬‬
‫אם דרוש לכם כוח ניתן לא נחסוך רק רצינו ללחוש‬
‫אנחנו הילדים של החורף ההוא‪ -‬שנת ‪.73‬‬

‫****************************‬
‫חיוך של בוקר‬
‫החיוך הראשון של הבוקר‬
‫הוא החיוך הכי חשוב‬
 ‫הוא מתחיל את הבוקר‬
‫ומלווה אותנו עד שהיום נגמר‪.‬‬
‫כשהחיוך מופיע על השפתיים‬
‫צריך ב‪-‬מ‪-‬ה‪-‬י‪-‬ר‪-‬ו‪-‬ת להושיט ‪ 2‬ידיים‪,‬‬
‫לתפוס אותו‪ ,‬ולבלוע‪.‬‬
‫ככה כל היום הוא ידגדג בבטן‬
‫ויציץ מתוך העיניים‪.‬‬

‫****************************‬
‫חיים הרמוניים‪ /‬רבי נחמן מברסלב‬
‫"לבקר אחרים‪ ,‬ולתת להם את ההרגשה שאינם רצויים‪ -‬זאת כל אחד יכול לעשות‪ .‬אך‬
‫לרומם את רוחם ולהעניק להם הרגשה טובה‪ -‬לכך דרושים כישרון מיוחד והשקעת מאמץ"‪.‬‬

‫****************************‬
‫חיית המחמד שלי‪ /‬אפרים סידון‬
‫יש ילדים שיש להם כלב‬
‫ויש עם חתול אהוב‬
‫אחרים באוגרים רבים מטפלים הם‬
‫או תוכי חכם בכלוב‪.‬‬
‫יש הקשורים בעכבר לבן‬
‫אבל אצלי זה השיא‬
‫כי חיית המחמד הפרטית שלי‬
‫היא נחש קטן אך ארסי‪.‬‬

‫הוא שוכב בכלוב של זכוכית‬

‫כמעט בלי תנועה מהרהר‬
‫אך כשבא איזה איש מעצבן‬
‫אני אותו משחרר‪.‬‬

‫למשל‪ ,‬יש אצלנו מורה בבי"ס‬

‫הוא איש קטן ומטריד‬
‫איתי הוא ממש לא בסדר‬
‫עליי הוא צועק תמיד‪.‬‬
‫כשבא אלינו הביתה‬
‫לספר להוריי שהפרעתי‬
‫פתחתי לאט את הכלוב‬
‫ואת הנחש שיחררתי‪.‬‬

‫היה לנו מורה בבי"ס‬

‫הוא היה איש כעסן ומטריד‪.‬‬

‫או‪ -‬יש לי דודה אחת שצובטת‬

‫בלחי‪ ,‬ממש חזק‬
‫אז אתמול כשאלינו היא באה‬
‫שיחררתי את הנחש‪.‬‬

‫הייתה לי דודה אחת שצובטת‪...‬‬

‫בקיצור בזכות ידידי‬

‫הנחש הארסי ההוא‬
‫יש המון אנשים מטרידים‬
‫או‪...‬‬
‫אני מתכוון היו‪.‬‬

‫****************************‬
‫חמור‬
‫אתמול עמדתי עם אבא בתור‬
‫ומישהו נדחף וקראו לו חמור‪.‬‬
‫"חמור!"‪ ,‬אמר גם הנהג על הכביש‬
‫שנתקע בעמוד בגלל איזה איש‪.‬‬
 ‫אפילו חבר שלי‪ -‬דרור‬
‫הרביץ לי וקרא לי חמור‪.‬‬

‫ובקיבוץ‪ ,‬ראיתי‪ ,‬כשרק נולד‬

‫ועוד לפני שעשה אפילו צעד אחד‬
‫חמוד שכזה‪ ,‬וכולו אפור‬
‫כל‪-‬כך קטן‪ ,‬וכבר קוראים לו חמור!!!‬

‫****************************‬
‫ידיד החולות‬

‫דגן רב‪-‬שנתי גבוה (עד ‪ 80‬ס"מ)‪ ,‬ירוק‪-‬עד הגדל בחולות נודדים‪ .‬גורם לבניית תלוליות חול‪,‬‬
‫וכך עוצר במידת מה את נדידת החולות‪ .‬השם ניתן לו בגלל נאמנותו לבית גידולו‪ .‬כאשר‬
‫החולות מתייצבים הצמח מתנוון ומת‪ .‬ואמנם משתמשים בו כצמח המייצב חולות‪ ,‬ואף מגדלים‬
‫אותו בארץ להפקת זרעים המיוצאים לחו"ל כדי לשמש שם לאותה מטרה‪.‬‬
‫עמיד ברסס מי‪-‬הים‪ ,‬אך הוא מסוגל לצמוח גם בשטח רחוק מן החוף‪.‬‬

‫ויקוו המים מתחת השמיים אל מקום‬ ‫ביום השלישי לבריאת העולם‪ ,‬כאשר אמר האלוהים‪ַ " :‬‬
‫אחד‪ ,‬ותראה היבשה‪ "...‬נותר רק החול לבדו ולא ידע לאן יפנה‪.‬‬
‫אמר הים‪" :‬אליי הוא לא שייך‪ ,‬כיוון ששוקע הוא כאדמה‪".‬‬
‫האדמה אמרה‪" :‬אליי הוא לא שייך‪ ,‬כי הוא כמו ים‪ ,‬מכה גלים בשעת סערה‪".‬‬
‫והיה החול הולך מן היבשה לים ונדחה ; ומן הים ליבשה ונדחה ; ולא מצא מנוח‪ .‬ומרוב נדודים‪,‬‬
‫התפזרו גרגריו והרוחות דחפו אותו‪ ,‬והוא כיסה שדות וגנים‪ ,‬והיה לקללה בפי בני האדם‪.‬‬
‫הצטער החול צער רב על הנזק שהוא גורם לבני האדם‪ .‬ראה הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא בצערו של‬
‫החול הדחוי‪ ,‬וזימן לו ידיד אמת בדמות הצמח "ידיד החולות"‪ .‬והיה כאשר תתחולל סערה‪,‬‬
‫וגרגירי החול מעורבלים‪ ,‬נזרקים ונודדים‪ ,‬ידיד החולות מקבץ את גרגירי החול אליו‪ ,‬אוסף‬
‫אותם בשורשיו ובגופו‪ ,‬ונותן להם מקום לחסות ולנוח בו‪.‬‬

‫****************************‬

‫"יש לקבוע את כיוון הדרך‬

‫ולהצמד אל השיטה‬
‫להתקדם אל עוד משבצת‬
‫ולמדוד מידה אחר מידה‪.‬‬
‫לטפס בדייקנות ורצף‪,‬‬
‫בדרגות סולם הלמידה‬
‫‪.‬‬
‫להשגיח ולחבר כל קצה‬
‫ולשאוף ליותר ויותר‬
‫יש ללכת כל הזמן קדימה‬
‫‪,‬‬
‫לחתור אל השלב הבא‪,‬‬
‫לעבור שלב קדימה‬
‫למצות כל מה שהיה‪".‬‬

‫****************************‬

‫"ילדי הטוב והיקר‪,‬‬

‫אל תמהר כי יהיה לך רע‪.‬‬
‫ואם אתה תופס פרפר‪,‬‬
‫תסתכל טוב‪,‬‬
‫אם הוא לא דבורה‪.‬‬

‫****************************‬

‫"ילדיך אינם הילדים שלך‪.‬‬

‫הם הבנים והבנות של ערגת החיים לעצמם‪.‬‬

 ‫הם באים דרכך‪ ,‬אבל לא ממך‪.‬‬

‫ואף על פי שהם אתך אין הם שייכים לך‪.‬‬

‫תוכל להעניק להם את אהבתך‪ ,‬אבל לא את מחשבותיך‪ ,‬כי יש להם מחשבות משלהם‪.‬‬

‫תוכל לתת להם בית לגופם אבל לא לנפשותיהם‪,‬‬

‫כי נפשותיהם מתגוררות בבית של מחר‪,‬‬

‫שאין יכול לבקר בו‪ ,‬אף לא בחלומותיך‪.‬‬

‫תוכל לשאוף להיות כמותם‪ ,‬אבל לא תשאף לעשותם כמוך‪,‬‬

‫כי החיים אינם חוזרים לאחור‪,‬‬

‫ואינם מתעכבים על האתמול"‪.‬‬

‫חליל גובראן "הנביא"‬

‫****************************‬
‫יכולת להיוולד‪ /...‬ע‪ .‬קרליבך‬

‫"יכולת להיוולד בתור עץ השדה‬

‫ומה שנתנו לך שרירים‬
‫אינו נותן לך חוזקה‬
‫ומה שידייך יודעות לאחוז בחרב‬
‫אינו מקנה לך רשות להניפה‪".‬‬
‫"הודו יומן דרכים" ‪ /‬ע‪ .‬קרליבך‬

‫****************************‬

‫ילד מחרבן‪:‬‬

‫אצלנו הארוחה של יום שישי היא ממש ענקית‪ .‬זוללים כאילו לא אכלו כל השבוע‪ .‬בשבת בבוקר כבר הרגשתי‬
‫קצת לחץ בבטן‪ ,‬אבל לא היה לי זמן לחרבן‪ .‬אני ממהר לנמל‪ ,‬לפעולת ימאות‪ .‬השבת‪ ,‬בפעם הראשונה‪ ,‬יבואו‬
‫לפעולה כמה בנות מהכיתה שיצאו איתנו בסירה‪ .‬כולם נורא מתרגשים בגלל שהן באות‪ .‬בטח לא ניתן להן‬
‫לחתור‪ ,‬אולי נבהיל אותן‪....‬‬

‫היו צריכות לבוא חמש‪ ,‬אבל יבואו רק שתיים‪ .‬אחת‪ ,‬ציפורה קרמר‪ ,‬היא פלאטה גמורה‪ ,‬זאת אומרת חלקה‪,‬‬
‫תמיד צוחקת כמו בהמה אבל דרך‬ ‫זאת אומרת שאין לה שדיים‪ .‬השנייה דוקא די חתיכה‪ .‬שפילמן ברכה‪.‬‬
‫החולצה רואים לה גבעות שייך אברייק‪ .‬פעם‪ ,‬כשרקדו במעגל בן לוקח בת ובת לוקחת בן‪ ,‬לקחתי אותה‬
‫והרגשתי דרך הסרפאן שרוכים של חזייה‪ .‬כמעט התעלפתי‪ .‬סיפרתי את זה לאשר‪ .‬הוא מבין המון בבנות‪.‬‬
‫הוא אפילו אמר שיש להן שני חורים בקוס‪ ,‬אחד לפשתן ואחד לזיין‪ .‬עד אז לא ידעתי‪ .‬תמיד חשבתי‪ ,‬מה קורה‬
‫אם הן רוצות לפשתן באמצע הזיון‪ .‬אשר אומר שלמי שיש שדיים‪ ,‬בטוח שיש גם שערות‪ .‬לי למשל אין עוד אף‬
‫שערה‪ ,‬וגם לאשר אין‪.‬‬

‫הליצן הזה תקע פעם בתחתונים פק של שערות של אמא שלו שהוריד מהמסרק‪ ,‬הראה לי את זה דרך החנות‬
‫של המכנסיים שלו ואמר שיש לו כבר שערות‪ .‬כמעט האמנתי עד שראיתי שאלו הן שערות שיבה‪ .‬תיכף הבנתי‪.‬‬
‫מה פתאום שיגדלו לילד דוקא שערות שיבה ליד הזין? משכתי בשערות והן נשארו לי ביד‪ .‬איך צחקנו כל היום!‬
‫אשר אומר שהוא יבחר לו חתיכה‪ .‬ושהכי חשוב זה השדיים‪ ,‬אבל אני חושב שאופי זה יותר חשוב מפנים‪.‬‬
‫אשר אומר שאם אתה מזיין ומסתכל על פנים מגעילים אז מה יוצא לך מהאופי? עם זה אני דוקא מסכים‪.‬‬

‫למדריך שלנו קוראים בבון‪ .‬כי הוא דומה לאיזה שמפנזה‪ .‬ולסירה קוראים "פסח גרינברג" זה על שם איזה‬
‫מעפיל או מישהו מהעירייה שנהרג‪ .‬לכל הסירות קוראים שמות כאלה‪ .‬הפסח גרינברג היא כבדה מכל הסירות‬
‫של ה"פועל"‪ .‬נותנים אותה לקבוצה הכי מחורבנת‪ ,‬וזה אנחנו ‪ ,‬כי רק לפני חודש התחלנו להתאמן‪ .‬אנחנו‬
‫עוד רק במשוטים‪ ,‬לא במפרשים‪....‬‬
 ‫שתי הבנות הביאו איתן תיק אוכל‪ .‬סנדוויצ'ים ותפוזים‪ .‬זה טיפשי‪ ,‬זה מצמיא ובסירה אין מה לשתות‪ .‬אבל‬
‫הן עומדות בצד ומסתכלות איך‬ ‫מאיפה שהן ידעו את זה אם אף אחד לא אמר להן?‬
‫אנחנו דוחפים את הסירה לתוך המים‪ .‬היום‪ ,‬פתאום כל אחד מתאמץ פי כמה‪ ,‬בשביל להשוויץ בפניהם‪ ,‬אבל‬
‫כשאני מתאמץ אני מרגיש שתיכף החרא יברח לי מהתחת‪ .‬זה הכל בגלל ארוחת השבת ההיא שכל הבטן שלי‬
‫מלאה חרא‪.‬‬

‫עכשיו כבר הסירה בתוך המים ואם אני אלך לחרבן‪ ,‬הם לא יחכו לי‪ .‬אני גם לא רוצה שהבנות ידעו שאני צריך‪.‬‬
‫בכלל‪ ,‬אין שם איפה לחרבן‪ .‬אין בית שימוש‪ ,‬ובכל מקום מסתובבים לך אנשים‪ .‬אז אני יושב עם כולם בסירה‬
‫ומשתדל להתאמץ כמה שפחות‪.‬‬

‫כשאנחנו די רחוקים‪ ,‬מרוב שאני צריך לחרבן אני מרגיש שאני צריך גם לפשתן‪ .‬ואז אני חושב שאם אני קצת‬
‫יפשתן זה יעבור לי‪ .‬אז אני עושה את עצמי כאילו אני נתקל במשהו ונופל מהסירה לתוך הים‪ .‬זאת מין בדיחה‬
‫כזאת שאנחנו עושים לפעמים‪ ,‬אבל בבון שונא את זה כי זה מקלקל את החתירה‪.‬‬

‫הוא מקלל אותי‪ ,‬ואני שוחה מסביב לסירה ומפשתן במים ואף אחד לא יודע‪.‬‬

‫כשאני שוב בסירה‪ ,‬הכאבים מתחילים לבוא כמו גלים‪ .‬יש כמה רגעים שבכל בסדר ופתאום אני מרגיש שאני‬
‫הולך להתפוצץ‪ .‬אני עושה שריר כזה שסותם לי את החור‪ ,‬רק שלא יברח לי‪ .‬אם לא היו שם בנות‪ ,‬הייתי מחרבן‬
‫מזמן‪.‬‬

‫בסוף אנחנו מגיעים לחוף‪ .‬אני יורד מהסירה ורץ מסביב לצריף "הפועל" אבל אין איפה לחרבן‪ .‬בינתיים כולם‬
‫מחליטים ללכת הביתה‪ ,‬דרך רחוב יפו‪ ,‬כי יש שם מאפייה של ערבי אחד שמוכר פיתות חמות‪ .‬אני הולך איתם‪.‬‬
‫דוקא עכשיו הם הולכים לאט‪ ,‬בשביל להתחיל עם הבנות‪ .‬לי יש כאבים ואני רץ מסביבם או סתם עומד ומצליב‬
‫פתאום אני מרגיש שהחרא הולך לצאת לי מהקיר של הבטן או מהאוזניים‪ .‬השריר‬ ‫את הרגליים‪.‬‬
‫שסותם את החור מתחיל לקפוץ מעצמו‪ ,‬וכשהם נעמדים במאפייה אני רץ לכיוון המושבה הגרמנית‪.‬‬

‫אני נכנס לחדר‪ -‬מדרגות אחד ורואה מדרגות שיורדות למרתף‪ .‬אני ממש קורע ממני את המכנסיים ומחרבן‬
‫בשנייה האחרונה את העוגה הכי גדולה שיצאה מתחת של ילד בגילי‪ ,‬ואולי אפילו מתחת של איש גדול‪.‬‬

‫פתאום אני שומע רעש‪ ,‬איש אחד שגר שם שמע אותי נכנס‪ .‬אולי סתם חשב שזה מסתנן‪ .‬הוא עמד מעלי וצעק‬
‫לתוך המרתף" מי זה שם?" אז מה אני יכול לעשות? לאיפה שאני אברח? אז אני אומר "ילד"‪ ...‬אז הוא אומר‪:‬‬
‫"מה אתה עושה שם ילד?" אז מה שאני אגיד? אני אומר "מחרבן"‪ .‬אז האיש הזה יורד אלי ומדליק שם אור‪.‬‬
‫ופתאום הוא רואה אותי יושב ליד העוגה הזאת‪ .‬הוא נורא כועס‪ ,‬כי זה הבית שלו ופתאום בא מישהו ומחרבן‪.‬‬
‫הוא תופס אותי באזניים ואומר‪ " :‬תיקח את זה"‪.‬‬

‫אני אומר לו "איך?"‬

‫אז הוא אומר לי "איך??? בידיים!!!"‪.‬‬

‫אז מה שאני אעשה? אני מרים בשתי ידיים את כל העוגה הזאת והוא סוחב אותי באוזן החוצה‪ ,‬לרחוב‪.‬‬

‫אני יוצא לרחוב בדיוק שמגיעים לשם כל הבנים והבנות מהכיתה‪ .‬הם נעמדים ורואים איש מחזיק אותי באוזן‪,‬‬
‫ואני מחזיק בשתי ידיים עוגה גדולה ומסריחה של חרא טרי‪ .‬הם לא יכולים להאמין מה קורה‪.‬‬

‫הם אפילו לא צוחקים‪ .‬רק רואים איך שהמשוגע הזה מחזיק לי באוזן ומכריח אותי לשים את החרא במגרש‬
‫מעבר לרחוב ולכסות בהרבה חול‪ .‬ואני מה? כיסיתי‪.‬‬

‫אשר יכול לספר את זה לכל אחד כמה שהוא רוצה‪ ,‬זה בכלל לא מצחיק‪.‬‬

‫אם אני רוצה אני יכול לספר עליו דברים יותר גרועים‪ .‬הנה בטיול של כיתות ו' בשנה שעברה‪ ,‬לפני שעברנו‬
‫מהצופים החלוצים לתנועה המאוחדת‪ ,‬הלכנו בחמסין עד כאוכב‪ -‬אל ‪-‬האווה‪ ,‬ונגמרו לנו המים‪.‬‬

‫בסוף הגענו לכפר נטוש ושתינו שם מים מבור מלוכלך והרבה ילדים קיבלו שילשול‪.‬‬

‫אחר כך ירדנו עד לכביש‪ ,‬ושם היה גשר עם ואדי מתחת לכביש‪ .‬ואדי בירה‪ .‬שם כולם התרחצו ואחר כך ישבו‬
‫במעגל כדי לאכול ארוחה מכל הקופסאות שימורים שנשארו כי קודם‪ ,‬כשהיה חם‪ ,‬לא היה להם תאבון‪ .‬אז כמו‬
‫שהם ישבו מתחת לגשר במעגל‪ ,‬מחכים לאוכל‪ ,‬אשר עלה על הגשר‪ ,‬הוריד את המכנסיים התיישב על המעקה‬
‫וחרבן שלשול גדול‪.‬‬

‫השלשול נפל אולי מאה מטר ‪ ,‬ישר לאמצע המעגל‪ ,‬כמו פצצה‪ -‬בץ!‪,‬‬

‫פגע על סלע והתיז חרא רטוב לכל הצדדים‪ .‬רצו בגלל זה לזרוק אותו מהתנועה‪ ,‬אבל עד שעשו לו את הבירור‪,‬‬
‫התנועה התפרקה‪.‬‬

‫אני לפחות שמח שלא היה לי שלשול‪ ,‬כי אחרת איך הייתי מרים את העוגה של החרא ביד?‬

‫****************************‬
‫ילדים מסוימים‪...‬‬

‫ילדים מסויימים‪ -‬הם כמו מריצות‪ ,‬יש צורך לדחוף אותם‪.‬‬

‫ילדים אחרים‪ -‬הם כמו סירות‪ ,‬יש צורך לחתור איתם‪.‬‬
‫ילדים אחרים מסויימים‪ -‬הם כמו עפיפונים‪ ,‬אם לא תקשור להם חוט הם עלולים לעוף‪.‬‬
‫אחרים כמו חתולים‪ -‬ומרוצים יותר כשמלטפים אותם‪.‬‬
‫ילדים מסויימים‪ -‬הם קרונות‪ -‬יש להם שימוש רק אם מושכים אותם‪.‬‬
‫אחרים הם כמו בלון‪ ,‬מלאים רוח ועלולים להתפוצץ‪ ,‬אלא אם נטפל בהם בזהירות‪.‬‬
‫ואחרים הם כמו מש"צים‪ -‬תמיד משתפי פעולה ואחראים‪...‬‬

‫****************************‬
‫המקום הזה‪ /‬חיים גורי‬

‫יש אנשים שאינם יכולים להיות במקום הזה‪,‬‬

‫צהוב להם מידי‪,‬‬
‫שקט שאפשר להשתגע‪.‬‬
‫יש אנשים שאלוהים גדול עליהם‬
‫במדבר הזה‪.‬‬
‫אנשים נבהלים כשהם‬
‫שומעים את הכוכבים בלילות‪.‬‬
‫אבל יש גם אנשים שנדבקים לשקט הזה‪,‬‬
‫ואינם יכולים לשוב ולהפרד ממנו‪.‬‬
‫אלה‪ ,‬ישארו כאן‪.‬‬

‫****************************‬
‫יש ילדים‪ /‬לאה גולדברג‬

‫יש בעולם כל מיני ילדים‬

‫יש אמיצים ויש נפחדים‬
‫יש עליזים ויש נרגזים‬
‫יש מהססים ויש המנסים‬
‫יש עצורים ויש פתוחים‬
‫יש שחוששים ויש שבטוחים‬
‫יש מהירים ויש איטיים‬
‫יש עצובים ויש צוחקים‬
‫ויש בידינו ציבור המורים‬
‫צרור מפתחות שפותחים‬
‫וסוגרים‬
‫ועלינו להתאים בידע ובטחון‬
‫ללבו של כל ילד את המפתח הנכון‪.‬‬

‫****************************‬
‫יש מפתחות‪...‬‬

‫יש מפתחות הפותחים רק דלתות‬

‫ויש מפתחות שפותחים… לבבות‬
‫יש לבבות שתמיד מתרצים‬
‫ויש שאינם בקלות נפתחים‪,‬‬
 ‫אך כפי שמבין כל אדם פיקח‪,‬‬
‫כדי שמסיק אדם מסקנות‪,‬‬
‫הרי שאם יש לכל דלת מפתח‪,‬‬
‫אף ללב אדם מותאמים מפתחות‪.‬‬

‫ומפתחות יש לכולנו‬
‫הרבה מפתחות בכל הגדלים‬
‫ומה שפשוט מצפים מאיתנו‪-‬‬
‫שנפתח ונחדור ללבבות אנשים‪.‬‬

‫****************************‬
‫כוורת בשממה‪ /...‬יהודה עמיחי‬

‫אף מגדל דבורים לא ישים כאן את כוורותיו‬

‫אבל בני האדם לפעמים עושים דבש מן השממה‬
‫והוא מתוך הכל‪.‬‬

‫****************************‬
‫כלנית וכלנית‪:‬‬

‫שתי כלניןת לבנה ואדומה החליטו יום אחד לצאת לטיול בגליל‪.‬‬
‫מכיוון שרגילות הן למצוא מים בכל מקום שהן נמצאות‪ ,‬לא הצטיידו במימיות‪.‬‬
‫והיום יום חם‪.‬‬
‫השמש קופחת על הראש והכלניות צמאות‪.‬‬
‫צמאות מאוד‪.‬‬
‫והנה‬
‫לפתע‪ -‬באר!‪.‬‬
‫פנו לבאר וביקשו‪" :‬באר באר התתני קצת ממימייך?"‬
‫ענתה להן הבאר‪ " :‬אתן גם אתן בתנאי שתתנו לי אחד מהעלים שלכן‪.‬‬
‫אמרה הלבנה‪ " :‬אני כה יפה צחורה וזכה‪ ,‬הכיצד אקלקל את מראי היפה ואת לבאר עלה?‬
‫לא‪ 1‬אשאר צמאה‪.‬‬
‫חשבה האדומה והחליטה שלא נורא לחיות בלי עלה‪.‬‬
‫לפחות תרווה צמאונה וייטב לה‪.‬‬
‫נתנה לבאר עלה‪ ,‬שתתה מים‪ ,‬רווח לה ושתיהן המשיכו בדרכן‪.‬‬
‫הלבנה משתרכת צמאה וקמולה מעט והאדומה חסרת העלה‪ ,‬שמחה ומרוצה‪.‬‬
‫עברה שעה‪ .‬שוב חשו הכלניות צמא‪.‬‬
‫והנה הפלא ופלא‪ ,‬באר לפניהן‪.‬‬
‫ושוב אומרת הבאר‪" :‬אתן לכן לשתות אם תתנו לי עלה"‪.‬‬
‫חושבת הלבנה‪ " ,‬לראשונה‪ ,‬לא נתתי‪ .‬החזקתי מעמד‪ .‬אתאפק עוד קצת וגם לזו לא אתן‬
‫עלה‪.‬‬
‫לאדומה אין בעיות‪ :‬נתנה עוד עלה והרוותה צמאונה‪.‬‬
‫ממשיכות הכלניות בדרך ושוב פוגשות באר ושוב חוזר הסיפור על עצמו‪....‬‬
‫עד שנגמרות הבארות‪.‬‬
‫הלבנה מתה מצמא‪ ,‬האדומה מהתייבשות (לא נשאר לה כיסוי על הראש)‪.‬‬
‫מוסר השכל‪ :‬נותנת‪ ,‬לא נותנת‪ ,‬בסוף כולן מתות‪ .‬לפחות להנות בדרך‪....‬‬

‫****************************‬
‫כוכבי ים‪ /‬לורן אייסלי‬

‫לורן אייסלי מספרת את סיפורו של סופר השוהה בבית מלון על חוף הים ומחליט לקחת פסק‬
‫זמן מעבודתו בהליכה לאורך החוף‪ .‬במרחק הוא מבחין באדם‪ ,‬אשר נראה כרוקד על החוף‪,‬‬
‫ובסקרנותו מחליט לברר את פשר הדבר‪.‬‬
‫בעוד הוא מתקרב אל הרוקד הוא רואה‪ ,‬כי זהו איש צעיר וכי איננו רוקד כי אם משליך‬
‫עצמים מהחוף אל תוך האוקיינוס‪ .‬הוא מתקרב עוד ומגלה כי האיש מרים מהחול כוכבי ים‪,‬‬
‫שאלפים מהם נותרו שם עם בוא השפל‪ ,‬ומשליך אותם חזרה‪ ,‬אחד אחד‪ ,‬אל תוך האוקיינוס‪.‬‬
‫הסופר שואל את האדם מדוע הוא לקח על עצמו מטלה שכזו‪ ,‬והאיש משיב כי אם לא יעשה‬
‫זאת‪ ,‬כוכבי הים ללא ספק ימותו‪.‬‬
 ‫בנקודה זו לועג הסופר לאיש ומודיע לו‪ ,‬כי ישנם קילומטרים רבים של חול ועשרות אלפי‬
‫כוכבי ים‪ ,‬ושלא יתכן כי הוא באמת מאמין שמה שהוא עושה אכן ישנה משהו‪.‬‬
‫האיש הצעיר עוצר לרגע וחושב על הטיעון‪ .‬ואז הוא מרים כוכב ים נוסף ואומר לסופר בעוד‬
‫הוא משליך אותו בחזרה לים‪:‬‬
‫"זה משנה‪ ....‬לאחד הזה!"‬

‫****************************‬
‫כשאומרים‪:‬‬

‫כשאומרים צנון‬
‫מרגישים את הלשון‬
‫כשאומרים בצל‬
‫מקבלים תאבון‬
‫להגיד קולרבי זה כמו לצעוק‬
‫להגיד אפונה זה כמו לשתוק‪.‬‬
‫כשאומרים תפוח‪,‬‬
‫הפה נהיה נפוח‪.‬‬
‫אחרי שאומרים פטרוזילךיה‬
‫צריך לנוח‪.‬‬
‫כשאומרים לחם‬
‫מרגישים בבית‪.‬‬
‫כשאומרים אבטיח‬
‫מרגישים קיץ‬
‫כשאומרים אשכולית‬
‫סימן שאין מה להגיד‪.‬‬
‫כשאומרים בננה מרגישים קטנים‬
‫כשאומרים ארטישוק מתקמטים כל הפנים‬
‫והכי מצחיק‬
‫זה להגיד כרובית‪.‬‬

‫****************************‬
‫?‬ ‫כיצד חיים ילדיכם‬
‫ילדיכם?‬

‫(דורותי ל‪ .‬נולט)‬
‫אם ילדים חיים עם ביקורת‪,‬‬
‫הם לומדים לבקר‪.‬‬

‫אם ילדים חיים עם עוינות‪,‬‬

‫הם לומדים להלחם‪.‬‬

‫אם ילדים חיים בפחד‪,‬‬

‫הם לומדים להיות כנועים‪.‬‬

‫אם ילדים חיים ברחמים‪,‬‬

‫הם לומדים לרחם על עצמם‪.‬‬

‫אם ילדים חיים בצל הגיחוך‪,‬‬

‫הם לומדים להיות ביישנים‪.‬‬

‫אם ילדים חיים באווירה של קנאה‪,‬‬

‫הם לומדים מהי קנאה‪.‬‬

‫אם ילדים חיים בצלה של הבושה‪,‬‬

‫הם לומדים לחוש שרגשות אשם‪.‬‬

‫אם ילדים חיים בסובלנות‪,‬‬

‫הם לומדים לחיות בסובלנות‪.‬‬

‫אם ילדים חיים בחברה מעודדת‪,‬‬

‫הם לומדים לחוש בטחון עצמי‪.‬‬
 ‫אם ילדים חיים לאורם של שבחים‪,‬‬
‫הם לומדים להעריך‪.‬‬

‫אם ילדים חיים בסביבה שמעריכה אותם‪,‬‬

‫הם לומדים לחבב את עצמם‪.‬‬

‫אם ילדים חיים בסביבה פתוחה ומקבלת‪,‬‬

‫הם לומדים לשים לעצמם מטרות‪.‬‬

‫אם ילדים חיים בסביבה שמעודדת לחלוק דברים‪,‬‬

‫הם לומדים להיות נדיבים‪.‬‬

‫אם ילדים חיים בצלה של הגינות וכנות‪,‬‬

‫הם לומדים מהותם של אמת וצדק‪.‬‬

‫אם ילדים חיים בבטחה‪,‬‬

‫הם לומדים להאמין בעצמם ובסובבים אותם‪.‬‬

‫אם ילדים חיים באווירה ידידותית‪,‬‬

‫הם לומדים שהעולם הוא מקום נחמד לגור בו‪.‬‬

‫אם ילדים חיים בשלווה‪,‬‬

‫הם לומדים מהי שלוות‪ -‬נפש‪.‬‬

‫****************************‬
‫כוכבים‬

‫מאדים שלי‪ ,‬אל תסמיק ילד‪,‬‬ ‫הכוכבים הם ילדי הירח‬

‫כשאתה עוזב את השמיים‬
‫תסגור את הדלת‪.‬‬
‫שבתאי שלי‪ ,‬אורך קצת בלה‬
‫אולי כדאי שתחליף סוללה?"‬
‫כך בכל בוקר עובר לו אבא ירח‬
‫בין מליון ילדים‪,‬‬
‫נותן הוראות ועצות טובות‪,‬‬
‫בודק את המצב‪.‬‬
‫עד שבאה השמש אליו‬
‫עומדת מאחוריו‬
‫ומאירה לו את הגב‪.‬‬
‫כך‪ ,‬דרך אגב‪.‬‬
‫ולפנים הם גרו בבית גדול‬
‫ושמח‪ .‬גרו בבית שמח מאוד‪,‬‬
‫עד שגדלו ויצאו לעבוד‪.‬‬
‫מאז בכל לילה הם מאירים‬
‫למטה‪ ,‬ורק בבוקר חוזרים‬
‫הביתה‪.‬‬
‫ואבא ירח מביט אליהם‪,‬‬
‫מלטף זקנו הצהוב ונואם‪:‬‬
‫"נגה שלי‪ ,‬היית נהדרת הלילה‬
‫אולי ראית את צדק למעלה?‬
‫צדק שלי תמיד מאחר‬
‫כי תמיד הוא‪ ,‬בצדק‪ ,‬רוצה‬
‫להתבדר‪.‬‬

‫****************************‬
‫כל אחד‪ /...‬אסתר קל‬

‫"כל אחד מוכן לעשות משהו גדול‪,‬‬

‫מזהיר‪ ,‬חד‪ -‬פעמי שרבות ידובר עליו‪.‬‬
‫קשה הוא המעשה הקטן‪ ,‬היום‪ -‬יומי‪,‬‬
‫האפור‪".‬‬

‫****************************‬
‫כל אי התאמה גרמה למתיחות‪ /‬עליזה שידלובסקי‬

‫בבואי לדגניה נקלעתי לתוך האווירה המיוחדת במינה אשר שררה אז בקבוצה הראשונה‪.‬‬
‫הניסיון של חיי שיתוף היה עדיין בראשיתו‪ .‬בכנרת‪ ,‬שבה הייתה והתלבטה אז הקבוצה‬
 ‫האמריקאית‪ ,‬ובמגדל עם ראשית הקומונה שלה‪ ,‬שררה אותה אווירה של תביעה גדולה‬
‫מאוד מאיש לאיש‪ .‬כיוון שכל החיים היו מבוססים על קשרי חברות‪ ,‬על כושר האדם ליחסי‬
‫חברות ועל התאמה הדדית‪ -‬הרי שעניין זה היה גורם למתיחות מתמדת בין אדם לחברו‪.‬‬
‫בתמידות נעשו מאמצים של התחיות הדדית‪ -‬ולא תמיד הצליחו‪ .‬כל גילוי קל של אי התאמה‬
‫או אי‪ -‬הבנה בין איש לרעהו היה גורם מתיחות ומשפיע על חיי הקבוצה כולה‪.‬‬
‫אנשים היו מהלכים במצבי רוח קשים‪ .‬כיוון שכל החיים היו תלויים ביחסי חיבה ורעות‪ ,‬הרי‬
‫שכל חיכוך של מה בכך היה מעורר באיש עצמו את הספק אם יוכל לחיות כאן‪ ,‬או מציב בפני‬
‫החברה את השאלה אם הוא מתאים לה‪ .‬הכל היה סובייקטיבי מאוד גם בגלל היות החברה‬
‫מצומצמת‪ ,‬ושיווי המשקל שלה היה ניתן לערעור על נקלה‬

‫****************************‬
‫כל ילד הוא שיר‬
‫כל ילד הוא שיר‬
‫להוריו מתנה‪,‬‬
‫כל ילד הוא שיר‬
‫שהקב"ה ברא‪,‬‬
‫אך הוא טרם הכיר‬
‫חוקי הלחנה‪.‬‬
‫אות אחר אות‪ ,‬ותו אחר תו‬
‫נעזור לו לבנות את ניגון חייו‪.‬‬
‫שידע לכוון את צליל מיתריו‬
‫שישכיל לנגן את מיטב לחניו‪.‬‬
‫כל ילד הוא שיר‬
‫להוריו מתנה‪,‬‬
‫אם נדע להאיר את דרכו נכונה‪.‬‬

‫****************************‬
‫כל מה שאפשר לעשות עם שתי פרות‬
‫סוציאליזם‪ -‬יש לך שתי פרות‪ ,‬אתה נותן אחת לשכן שלך‪.‬‬
‫קומוניזם‪ -‬יש לך שתי פרות‪ ,‬אתה נותן את שתיהן לממשלה‪ ,‬הממשלה נותנת לך חלב‪.‬‬
‫קפיטליזם‪ -‬יש לך שתי פרות‪ ,‬אתה מוכר אחת וקונה פר‪.‬‬
‫פאשיזם‪ -‬יש לך שתי פרות‪ ,‬אתה נותן את החלב לממשלה‪ ,‬והממשלה מוכרת לך את החלב‪.‬‬
‫נאציזם‪ -‬יש לך שתי פרות‪ ,‬הממשלה יורה בך ולוקחת את הפרות‪.‬‬
‫אנרכיזם‪ -‬אתה משאיר לך את הפרות‪ ,‬גונב עוד אחת מהשכן ויורה בממשלה‪.‬‬
‫ההסתדרות‪ -‬יש לך שתי פרות‪ ,‬הם לוקחים ממך את שתיהן‪ ,‬יורים באחת‪ ,‬חולבים את‬
‫השניה ושופכים את החלב‪.‬‬
‫העולם השלישי‪ -‬אין לך שתי פרות‪.‬‬
‫הקיבוץ‪ -‬יש לך שתי פרות‪ ,‬אתה נותן אותן לממשלה‪ ,‬נותן אחת לשכן‪ ,‬נותן אחת לשחיטה‪,‬‬
‫יורה בפרות‪ ,‬יורה לעצמך בשתי הרגליים‪ ,‬מנשק את הממשלה‪ ,‬יורה בממשלה‪ ,‬מקים ועדה‪,‬‬
‫מקים דירקטוריון‪ ,‬מביא שכירים‪ ,‬מפטר שכירים‪ ,‬מפריט את המפעל‪ ,‬מלאים את הרפת‪,‬‬
‫מאשים את השכירים‪ ,‬את הממשלה‪ ,‬את הדירקטוריון‪ ,‬את המפלגה‪ ,‬את הבנקים ואת‬
‫הפרות‪...‬‬

‫אבל‪...‬‬
‫מי לעזאזל צריך שתי פרות?!‬

‫****************************‬

‫כל מסע…‬

‫כל מסע בן אלף מייל‬

‫מתחיל בצעד אחד קטן‪...‬‬
‫****************************‬

‫כליל החֹורש‪ -‬עץ יהודה איש קריות‬

‫ההדור בין כל עצי החורש בארץ ישראל הוא ללא ספק כליל החורש‪ .‬בשלהי חודש פברואר או‬
‫בראשית חודש מארס מתכסים גזעו וענפיו באלפי פרחים שצבעם ורוד עז לִילַכי‪ ,‬הצומחים‬
‫באשכולות קטנים‪ ,‬תופעה נדירה כשלעצמה‪ .‬המעטה הוורוד זוהר ביופיו בין עצי החורש‬
‫ונראה למרחוק‪ .‬לא בכדי זכה העץ להיקרא בפי הערבים "עָרוס אל‪ָ -‬ג'אבָה" שפירושו "כלת‬
 ‫השממה"‪ .‬אצל הערבים הנוצרים נהוג לעטר את ראש הכלה בכתר פרחים המכונה "אכליל"‬
‫בעת טקס בכנסייה‪ ,‬ולכן טקס זה נקרא בערבית אכליל‪ .‬כשהוחלט לתרגם את שמו של העץ‬
‫לעברית‪ ,‬צלחה המלאכה בידי הבוטנאים‪ ,‬כי השם העברי החדש מבטא את היותו של העץ‬
‫כליל יופי‪ ,‬וגם כליל במובן כתר ונזר‪ .‬ויש בו ֶזכֶר גם לשם הערבי‪ ,‬שאולי משמר את שמו‬
‫העברי הקדום שאבד במרוצת הדורות‪.‬‬
‫והנה דווקא על עץ יפיפה זה טפלו בעלי המסורה הנוצרים אגדה בלתי נעימה‪ .‬לפי גרסתם‬
‫התחרט תלמידו הבוגדני של ישו‪ ,‬יהודה איש קריות‪ ,‬על שהסגיר את רבו לידי הכוהנים‬
‫הגדולים תמורת שלושים מטבעות כסף‪ ,‬והחליט להתאבד‪ .‬הוא חזר אל הכוהנים‪ ,‬השליך את‬
‫שכר המלשינות אל ההיכל ואחר תלה עצמו על עץ שעמד בשלכת ערום ועריה‪ .‬אותו עץ כליל‬
‫החורש היה‪ ,‬שהתאדם וסמק מבושה על שדווקא עליו מת הבוגד‪ ,‬וכל גזעו התכסה בפרחי‬
‫בושה ורודים‪-‬אדומים‪ .‬ומאז ועד היום‪ ,‬עת יתעורר העץ מתרדמת החורף‪ -‬ייזכר בקלון העולם‬
‫שהמיט עליו יהודה‪ ,‬ושוב יעלה גזעו סומק עז‪.‬‬
‫ומדוע נטפלו לכליל החורש‪ ,‬שהרי יש עצים "אדומים" אחרים אצלנו כמו הקטלב והאלה‬
‫בלבלובה? זאת משום צורת זרעיו החומים שחרחרים‪ ,‬עגולים ושטוחים ; ונדמו לבעלי האגדה‬
‫למטבעות כסף‪ ,‬אותם מטבעות שקיבל יהודה מהכוהנים בשכר מלשנותו‪.‬‬

‫עצי בר יפים של כליל החורש אפשר למצוא בכרמל‪ ,‬ברמת מנשה‪ ,‬בגליל התחתון (שמורת‬
‫אלוני אבא‪ ,‬שמורת יודפת) בגליל העליון (שמורת נחל כזיב‪ ,‬נחל עמוד‪ ,‬נחל בית העמק‪ ,‬נחל‬
‫שרך‪ ,‬ועוד)‪ ,‬ובהרי יהודה (נחל שורק)‪.‬‬

‫***************************‬
‫ככה זה בטבע‬

‫אתה יודע שבטבע‪ ,‬הצדק לא תמיד מנצח‪ ,‬לא תמיד שולט‪.‬‬

‫וכך קורה שהלביאה מביאה לעולם בכל לידה רק ולד אחד‪ ,‬ואילו השועלה מביאה ‪ 16 ,15‬גורים קטנים‪.‬‬

‫יום אחד פנתה השועלה אל הלביאה‪ ,‬ככה במין קנטרנות ושאלה אותה (כאילו שהיא עצמה אינה יודעת)‪" :‬כמה‬
‫גורים את מביאה לעולם בכל המלטה?" והמשיכה‪" :‬כי אצלי‪ ,‬חמישה עשר‪ ,‬שישה עשר כמו כלום‪"...‬‬

‫ענתה הלביאה‪" :‬אצלי‪ ,‬בכל פעם אחד‪ ,‬אבל כל אחד‪ ,‬אריה!!!"‬

‫****************************‬
‫כמו אלה‪ /...‬רוברט פירסיג‬

‫"‪....‬כמו אלה בעמק שמאחורינו ניצבים רוב בני האדם כל ימיהם מול הררי הרוח ואינם‬
‫נכנסים אליהם לעולם‪ .‬הם מתפנקים בהאזנה לסיפוריהם של אלה שהיו שם ובכך פוטרים‬
‫את עצמם מקשיי ההעפלה‪ .‬יש המעפילים בהרים בליווי מורי דרך מנוסים המכירים את‬
‫הנתיבים הטובים ביותר והפחות מסוכנים‪ ,‬וכך מגיעים הם ליעדם‪ .‬אחרים‪ ,‬חסרי ניסיון‬
‫וחשדנים‪ ,‬מנסים לפלס נתיב בעצמם‪ .‬רק מעטים מהם מגשימים את שאיפתם‪ ,‬אך יש‬
‫אחדים מהם שבעזרת כוח רצון‪ ,‬מזל‪ ,‬וחסדי האל‪ -‬מצליחים בכך‪.‬‬
‫ובהגיעם שמה נהיים הם מודעים יותר מכל היתר לכך שאין רק נתיב אחד או מספר מסלולים‬
‫קבוע אל היעד‪.‬‬
‫כל נפש והנתיב שלה‪".‬‬

‫****************************‬
‫כמו דג במים‪ /‬אילן לזרוביץ‬
‫באיזשהו מקום בעולם‬
‫יש אגם ענק‪...‬‬
‫‪.‬‬ ‫(ציפור רואה אותו כך)‬
‫ובתוך האדם חיים להם‬
‫המון דגים מכל מיני סוגים‬
‫‪.‬‬ ‫דגים שחיים לבד‬
‫וכאלה שחיים בקבוצה‪.‬‬
‫דגים גדולים‪ ,‬דגים קטנים‬
‫והמון בינוניים‪.‬‬
‫דגים ששוחים אחרי קבוצה‬
‫וכאלה שקבוצה אחריהם‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫דגים ששוחים כל חייהם‬
 ‫סביב אותה שושנה‬
‫וגם כאלה שמרוב שושנות‬
‫‪.‬‬ ‫נותרים עם עיניים בולטות‪.‬‬
‫יש דגים שמביטים על השוניות‬
‫ולא על מה שלידן‬
‫ולעומתם אחרים‪ ,‬שיורדים לעומק‪.‬‬
‫יש דגים שחיים בין הסלעים‬
‫ויש ששוחים במרכז האגם‪.‬‬
‫יש דגי חרב‬
‫שדוקרים בחרבם את‬
‫מי שלא שוחה לצידם‪.‬‬
‫ויש כאלה שרוצים לשחות‬
‫הכי מהר באגם‪.‬‬
‫בין שני העולמות חיים‬
‫דגים מעופפים‬
‫ומאחורי הקוצים מסתתרים‬
‫דגים שחושדים‪.‬‬
‫יש דגים מרשימים אבל‬
‫מאוד רעילים‬
‫ויש גם דג זהב‬
‫יש דגים קופצניים‪,‬‬
‫שלעיתים‪ ,‬מרוב קפיצות‪,‬‬
‫מוצאים עצמם ברשתות‬
‫ויש גם אחרים‬
‫שחושבים וחושבים‬
‫עד שנישלים‪.‬‬
‫מדי בוקר‪ ,‬יוצאים הדגים‬
‫לחפש אחר מזון‪.‬‬
‫חלק מוצאים אותו לבד‬
‫חלק אוכלים‬
‫על חשבון אחרים‬
‫והשאר‪ ,‬נותרים רעבים‬
‫מפעם לפעם הם עולים‬
‫לאסוף אויר‬
‫ובכלל‬
‫רבים שוחים עם‬
‫הזרם פרט ל‪...‬‬
‫כמה שונים‪.‬‬
‫באיזשהו מקום בעולם‬
‫יש אגם ענק‪...‬‬
‫ואם אי פעם תגיע אליו‬
‫הקשב חרש למים‬
‫ושאל את עצמך‪...‬‬
‫איזה‬
‫דג‬
‫אתה?!‬

‫****************************‬
‫כנרת‪ /‬יורם טהר‪-‬לב‬
‫הו כנרת כנרת‪ ,‬מזלך שאת אצלנו‪ -‬ולא בארץ אחרת‪ .‬לו היית בשוויץ או בפינלנד‪ -‬היית‬
‫בבְרֹוך‪ -‬שם ישנם אלפים כמוך‪ .‬שלא לדבר על סקוטלנד‪ ,‬שם היו קוראים לך פשוט "לוך"‪.‬‬
‫אבל אצלנו כנרת את אחת ויחידה‪ -‬את המציאות ואת האגדה‪ .‬כל כך הרבה פסטיבלים‪,‬‬
‫וקונצרטים‪ ,‬הרקדות וצעדות‪ .‬את מקור המים הלאומי… את מקור ההשראה לכל המי ומי‪.‬‬
‫את ערש התרבות של ארץ ישראל… ממאיר בעל הנס ועד ברל‪ ,‬ורחל‪ .‬סביבך נחים מנוחתם‬
‫גדולי הצדיקים בני כל הדורות היהודיים‪ .‬ובכלל זה‪ ,‬אגב‪ ,‬את בתי המלון כאן בונים על‬
‫עמודים… ומי היא בכלל הכנרת? חתיכת מיניאטורה… לא אדם אלא חלוטרה‪ ,‬איזו צורה‬
‫לה איזו פיגורה‪ ,‬למעלה אמנם קצת מפותחת וטבריה נראית כמו התחלה של הבטחה‪ ,‬אך‬
‫אם תתן עינך בגב‪ -‬תגלה פשוט עין גב‪.‬‬
‫אז למה תגידו לי מעל דפי העיתונות ועל גלי האתר‪ ,‬מדווחים כשנוסף או יורד לה סנטימטר‪,‬‬
‫ובזכות מה יש לה כאלה יחסי ציבור מכל תושב ומבקר מאז חיים אבולעפיה ועד הגשש‬
‫החיוור‪ .‬אולי‪ ,‬ותסלחו לי‪ ,‬זה נשמע קצת אידיוטי‪ ,‬אבל הכנרת בעצם לא כזאתי… כוח‬
‫משיכתה בא לה בזכות הדימוי האירוטי‪ .‬כשאתה מביט במפה אתה מגלה כי בעניין הזה יש‬
‫לה כמה פיתויים‪:‬‬
‫על בטנה כתוב‪ -‬פוריה ולמטה קצת בית ירח ואם תמשיך קצת תמצא בדרך שני מקומות‬
‫מבוטחים שגעון‪ .‬לאחד קוראים בית זרע‪ ,‬ולשני האון‪.‬‬
‫ואם לא תפסיק באמצע הדרך למבוא חמה‬
‫תוך חצי שעה תגיע בלי ספק אל הרמה‪.‬‬
‫ואולי זו הסיבה שבכל שבת או חג מתמלאים פה החופים‪ ,‬ועשן הגריל עולה‪ ,‬השש‪-‬בש‬
‫והקלפים… אוהלים וסירות סקי והגלשנים המעופפים… והעם כולו נמצא כאן בגופו ורוחו‪.‬‬
‫וכאן אכן צומחת העוצמה העממית שהעלתה את הכנרת (ואת הפועל טבריה) אל הליגה‬
‫הלאומית‬
‫ואתה עומד מול כל אלה וחוזר לשאול בתום…‬
‫הוי כנרת שלי‪ ,‬ההיית או חלמתי חלום?!‪.‬‬

‫****************************‬
‫כשאני מטייל‪ /...‬יהודה אטלס‬

‫"‪ ...‬כשאני מטייל‬

‫במקום יפה‬
‫אני ממש משתגע‬
‫עוד כשאני שם‬
‫אני כבר מתגעגע‪"...‬‬

‫****************************‬
‫כשאני מספר‪ /...‬יהודה אטלס‬

‫כשאני מספר לך משהו‪ ,‬ואתה כל הזמן רק "יופי‪ ,‬יופי" משיב‪,‬‬

‫אני יודע שאתה בכלל לא מקשיב‪.‬‬
‫"הילד הזה הוא אני"‪ /‬יהודה אטלס‬

‫****************************‬
‫כשכולם סוחבים‪ /...‬יהודה אטלס‬

‫כשכולם סוחבים‬
‫ת'גזעים העבים‬
‫למדורת ל"ג בעומר‬
‫תמיד יש אחד‬
‫שרק עושה את עצמו שמרים‬
‫אבל באמת נותן לסחוב‬
‫לכל האחרים‪.‬‬
‫"הילד הזה הוא אני"‪ /‬יהודה אטלס‬

‫****************************‬
‫כשנותנים לי‪ /...‬יהודה אטלס‬

‫"כשנותנים לי קציצה‬
‫אני רוצה חביתה‪.‬‬
‫כשנותנים לי חביתה‬
‫אני רוצה סלט‪.‬‬
‫כשנותנים לי סלט‬
‫אני רוצה תפו"א‪.‬‬
‫ורק כשנותנים לי שוקולד‬
‫אני רוצה שוקולד!‬
‫"הילד הזה הוא אני"‪ /‬יהודה אטלס‬

‫****************************‬
‫כששואלים‪ /...‬יהודה אטלס‬
 ‫"כששואלים‪ :‬אתה מבטיח?‬
‫אני אומר שכן‪.‬‬
‫מה אני אשם אח"כ‬
‫אם אין לי חשק לקיים?"‬
‫"הילד הזה הוא אני"‪ /‬יהודה אטלס‬

‫****************************‬
‫כיפה אדומה מאת‪ :‬ניר זיתון‬

‫כיפה אדומה הולכת ביער ופתאום היא‬

‫רואה זאב‪.‬‬
‫היא שואלת אותו‪" ,‬זאב זאב‪ ,‬למה יש לך‬
‫אוזניים כל כך ארוכות "?‬
‫הזאב בורח ממנה‪.‬‬
‫היא ממשיכה ללכת ושוב נתקלת בו ‪.‬‬
‫היא שואלת אותו‪" ,‬זאב זאב‪ ,‬למה יש לך‬
‫פה כל כך גדול"?‬
‫הזאב המסכן עוד הפעם בורח ממנה ‪.‬‬
‫היא ממשיכה ללכת ושוב פעם נתקלת‬
‫בו‪.‬‬
‫היא שואלת אותו‪" ,‬זאב זאב‪ ,‬למה יש לך‬
‫עיניים גדולות כל כך"?‬
‫הזאב מתעצבן עליה ואומר לה‪" ,‬אולי‬
‫תתני לי כבר לחרבן בשקט "???‬

‫****************************‬
‫כשתחשכנה עיניי‪ /‬חנוך לוין‬
‫כשתחשכנה עיניי‪,‬‬
‫שאבי את עיניי המתות‬
‫אל עינייך הפקוחות‪,‬‬
‫וקבלי את מראי המוטל לחיקך‪,‬‬
‫ועשי לי מקום כי קר‪,‬‬
‫כי אהבתי להיות בחומך‪,‬‬
‫ועכשיו כבר רחוק ממך‪,‬‬
‫ועכשיו זה נגמר‪,‬‬
‫ולא יהיה עוד‪,‬‬
‫ולא נתחבק עוד‪ ,‬כי תם‪,‬‬
‫כי נגמר‪ ,‬שאבי את עיניי‬
‫המתות אל עינייך‪,‬‬
‫שם אהיה עוד מעט‪,‬‬
‫אראה בעינייך החיות‪ ,‬הרואות‪,‬‬
‫יֵראה העולם שאינני רואה‪,‬‬
‫שהיה כה אהוב‪ ,‬ועכשיו‬
‫הוא אבד לי‪ ,‬ולא יהיה‪,‬‬
‫רק עיניי המתות בעינך הרואות‪,‬‬
‫בעינייך החיות עיניי המתות‬
‫חיות עוד מעט‪ ,‬כל עוד‬
‫תחיי גם את‪ ,‬כל עוד‬
‫תזכרי‪ ,‬כל עוד‪.‬‬

‫****************************‬
‫לאן היינו הולכים‪ /‬נתן יונתן‬
‫מה שמעציב זה לא שהארץ משתנה‪ ,‬שפצעי המחצבות קרועים‪ .‬הלא אין דבר שאי אפשר‬
‫לרמות בצבעים‪ .‬אלא שאצלנו האוויר אוזל‪ ,‬ולא נמריא להרים‪ .‬נישאר לעמוד בקצה שמורת‬
‫ארץ אבות‪ -‬תועים בין אלוני תבור לדיונות זהובות‪ .‬עז קטנה שנתנה לנו מחלבה וצמרה‪,‬‬
‫וברגליה הרזות חתרה לנו דרך בחולות אל צל החרוב‪.‬‬
‫לולא התעקשה‪ -‬אנה היינו באים?‬
‫ולאן היינו הולכים עכשיו?‬
 ‫****************************‬
‫לאנשים‪...‬‬

‫לאנשים‪ -‬כמו לצמחים‬

‫תקופות שונות בחיים‪.‬‬
‫לכולם זמן לצמוח‬
‫לפרוח‬
‫ועת למות‪ ,‬ולעיתים‬
‫קורה שהחיים‬
‫נקטפים בטרם עת‪.‬‬

‫****************************‬
‫לילה טוב‪ /‬יונתן גפן‪:‬‬

‫טןב‪,‬‬
‫ליל מנוחה וחלום‬
‫כבר מאוחר ומחר‬
‫נקום‬
‫ונראה‬
‫איך שמגיע היום‬
‫בסוף כל לילה‬
‫טוב‬
‫חושף נפל עלך הרחוב‬
‫רק הירח מאיר את אורו הצהוש‬
‫צרצר מצרצר צרצורו שר‬
‫לילה טוב‪..‬‬
‫****************************‬
‫למשתין‪:‬‬
‫משתין יקר משתין חביב‬
‫השתן ישר ולא מסביב‬
‫חרבן בכיף חרבן בנחת‬
‫ואל תשכח לנגב את התחת‬

‫ביציאה תשטוף את הידיים‬

‫עם סבון והרבה מים‬
‫ליד המראה על תתרוצץ‬
‫מרוב כיעור היא תתנפץ‬

‫מה עוד אפשר ממך לבקש?‬

‫על הקירות בבקשה אל תקשקש‬
‫ואף פעם על תאכל במהירת‬
‫כי אז תיהיה לך עצירות‬

‫ועל תיתן לשתן לחכות‬

‫אחרת תתפוצץ ואני אצטרך לנקות‬
‫חרבן בשקט בלי הנחות‬
‫או שממני תקבל מכות‬

‫עכשיו צא לדרך ובהצלחה‬

‫וזה כל מה שיש לי להגיד לך!!!‬

‫****************************‬
‫לב הדברים‪ /...‬לאה גולדברג‬

‫"אם נשמתך חסרת פניות‬

‫כציץ העמקים‬
‫תגיע אל לב הדברים"‬

‫****************************‬
‫להיות כמו צמח‬
 ‫להיות כמו צמח‬
‫הרבה נותן ומעט לוקח‬
‫עם קצת מים ואור‬
‫הוא מסוגל זרים לשזור‪.‬‬

‫הוא נותן לכל אחד‬

‫לכל אדם דבר מיוחד‬
‫לזה את הריח‬
‫ולזה את הפרח‬
‫לזה עלה ירוק‬
‫ולזה חשק לצחוק‪.‬‬

‫הוא יודע שאת הפירות‬

‫יאכלו אנשים ולפעמים אפילו פרות‬
‫בקיצור הוא פתוח לכל‬
‫והוא כזה שיש בו הכל‪.‬‬

‫כך הוא המדריך‬

‫הוא פתוח לכל חניך‬
‫הוא נותן את הכל‬
‫וגם מקבל אחרי הכל‪.‬‬
‫****************************‬
‫להיות מדריך‬
‫להיות מדריך זה לא סתם כך‬
‫להיות מדריך זה יחס של תן וקח‬
‫להיות מדריך זה להיות כל היום שוטר‬
‫להיות מדריך זה להתמודד עם קולות של בכי וקוטר‬
‫להיות מדריך זה לעבוד סביב השעון‬
‫להיות מדריך זה להוציא את הגרון‬
‫להיות מדריך זה מקצוע כפוי טובה‬
‫להיות מדריך זה לא לצפות לקבל אהבה‬
‫להיות מדריך זה לרצות שהפעולה תיגמר‬
‫להיות מדריך זה כשהפעולה נגמרת‪ ,‬להצטער‬
‫להיות מדריך זה שבסוף הפעולה לשמוע מילה טובה מהקבוצה‬
‫להיות מדריך זה אח"כ לאהוב את השיטה‬
‫להיות מדריך זה להיות ראוי לחנך דור חדש‬
‫להיות מדריך זה להיות רך וקשה באותו זמן ממש‬
‫להיות מדריך זו לא עבודה קלה‬
‫להיות מדריך זה לתת את הנשמה‬
‫ואם אתה באמת מדריך‪ ,‬אז בסוף השנה יאמרו בקול‪:‬‬
‫המדריך אתה גדול!‬
‫ואז זה יהיה שווה את הכל‪.‬‬

‫****************************‬
‫לילה נורא‪ /‬חיים חפר‬
‫הכל התגמד מול הלילה הזה‪ ,‬הנורא מלילות‪.‬‬
‫המילים קטנות כל כך וכל כך אומללות‪.‬‬
‫מסכנים הם נאומי הצער‪ ,‬וההספד‪ ,‬והתפילות‪.‬‬
‫והחזרה הקבועה על תנחומינו למשפחות השכולות‪.‬‬
‫אבל אין מילים אחרות בין כל דפי המילון‪,‬‬
‫ואין כאב גדול יותר מכאב החידלון‪.‬‬
‫מלאך המוות מהלך בתוכנו‪ ,‬מהלך וטורף‪.‬‬
‫שבעים ושלושה בחורים‪ .‬המספר מטרף‪.‬‬
‫שבעים ושלושה בחורים שהארץ הזאת ילדה ברחמה‪.‬‬
‫ילדה לחיים‪ ,‬לשמחה‪ ,‬לאהבה‪ ,‬לדרך גבר בעלמה‪.‬‬
‫והם ממהרים צעירים ופקוחי עיניים אל שדות המלחמה‪,‬‬
‫וחולמים לשוב הביתה‪ ,‬אל החיבוק‪ ,‬והשמיכה החמה‪.‬‬
‫ולפתע צונחים בתוך מרכבות האש ומתנפצים אל האדמה‪.‬‬
‫וה ַחיָה בדמה‪.‬‬
‫אל האדמה הזאת המתבוססת ַ‬
 ‫אל ארץ אוכלת נעריה בזעמה ובחלומה‪.‬‬
‫אין ניחומים ואיני רוצה בניחומים‪.‬‬
‫אני רוצה להלך בארץ ולהראות את פצעי הפתוחים והאדומים‪.‬‬
‫לצעוק את כאבי השותק ולעורר שפתי ישנים‪.‬‬
‫לנשק את פניהם היפות‪ ,‬החיוורות‪ ,‬והמתות של הבנים‪.‬‬
‫ולעבור בראש מורכן ועייף בין המצבות בחלקות האבנים‪.‬‬
‫להלך על בהונות בין נערי באב אל ואד‪ ,‬והחווה הסינית‪ ,‬והררי השוף‪.‬‬
‫ולא לחדול מלחוש את היגון המרסק את הנפש והגוף‪.‬‬
‫ושוב‪ ,‬כמו‬
‫על פי צו עלום‪ ,‬לקום מתוך תהומות הצער‪.‬‬
‫ולשוב אל היסעור ולהתפעם איך "גא ירקיע עוף הסער"‪ .‬ועד יום אחרון‪,‬‬
‫כאשר אראנו חולף‪ ,‬רוטט‪ ,‬מעל ההרים והעמקים והמדבריות והים‪ ,‬אדע‪,‬‬
‫כי הוא תמיד ישא במנועו את שמותיהם ואת זכרם‪.‬‬

‫****************************‬
‫ללכת לישון‪...‬‬

‫ללכת לישון אחרונים‪ ,‬לקום ראשונים‪,‬‬

‫ולכל חניך שבא לספר איזו שטות להגיד "היכנס"‬
‫לשמור על המורל‪ ,‬להרים את הראש‪,‬‬
‫להיות תמיד אדיבים‪,‬‬
‫אסור להתלונן כי החניכים מקשיבים‪.‬‬

‫לענות על כל שאלה‪,‬‬
‫להיות יצור עליון‪,‬‬
‫לסבול כל חניך שטעה בפעם‬
‫המיליון‪.‬‬
‫לשיר כשבא לך לבכות‪,‬‬
‫להמשיך לרוץ כשנשבר לך‬
‫לתת הסבר במקום סטירה‬
‫לתת להם להתבטל‪.‬‬

‫לבדוק שהבגדים של כולם בסדר‪,‬‬

‫להיות תמיד טהור‪,‬‬
‫להיות צודק‪ ,‬להיות ישר‪,‬‬
‫אפילו אם הלב שחור‪,‬‬
‫כשיש מקום לשיפורים‬
‫לומר "לא לזלזל"‬
‫במקום "לכלכתם ילדים לכו‬
‫לעזאזל"‪.‬‬
‫****************************‬
‫למה נמשלו ישראל לזית?‬

‫למה נמשלו ישראל לזית? שאלו והשיבו‪:‬‬

‫‪" ‬מה זית‪ ,‬אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה‪ ,‬אף ישראל‪ ,‬אין חוזרים למוטב אלא ע"י‬
‫יסורים"‬
‫‪" ‬מה זית‪ ,‬אין עליו נושרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים‪ ,‬אף ישראל‪ ,‬אין להם‬
‫בטלה עולמית‪ ,‬לא בעולם הזה ולא בעולם הבא‪".‬‬
‫****************************‬
‫למרבה המזל‬
‫אדם אחד טס במטוס‬
‫לרוע המזל‪ -‬הוא נפל מהמטוס‬
‫למרבה המזל‪ -‬היה לו מצנח‬
‫לרוע המזל‪ -‬המצנח לא נפתח‬
‫למרבה המזל‪ -‬הייתה ערמת קש מתחתיו‬
‫לרוע המזל‪ -‬קלשון היה נעוץ בערמה‬
‫למרבה המזל‪ -‬הוא לא נפל על הקלשון‬
‫לרוע המזל‪ -‬הוא גם לא נפל על הערמה‪...‬‬
‫****************************‬
‫לסיום‪...‬‬
 ‫על כל היפה‬
‫שעבר וחלף‬
‫שוב יורד המסך‬
‫ודמעה חוצפנית‬
‫תדגדג את האף‬
‫ותסבול מפיצול אישיות‬
‫חציה יתעצב על עבר שחלף‬
‫הוא שכח שהיו גם צרות‬
‫וחציה‬
‫יימלא עד גדותיו בתקווה‬
‫כי כך רבותי זה טבעו של עולם‬
‫וכל מה שנגמר‪ ,‬מתחיל מחדש‬
‫מעגל שאיננו נסגר‪...‬‬

‫****************************‬
‫לעבור בתוך הטבע ‪ /‬י‪ .‬טהר לב‬

‫לעבור בתוך הטבע‬

‫ולשמוע ולראות‬
‫ולנשום אוויר בשפע‬
‫ולקחת לריאות‬
‫עוד ישנם ימים כאלה‬
‫שהלב פתאום רחב‬
‫ואתה מרגיש כמו מלך‬
‫והכל מתחיל עכשיו‪.‬‬
‫****************************‬
‫לעולם אינך יודע‪ -‬עד שניסית‪ /...‬ליין פרסונס‬

‫"לעולם אינך יודע‪ -‬עד שניסית‪.‬‬

‫ולעולם אינך מנסה אלא אם ניסית באמת‪.‬‬
‫אתה מתאמץ ככל האפשר‪,‬‬
‫אתה עושה כמיטב יכולתך…‬
‫ואם עשית כל אשר תוכל‪ ,‬ועדיין ‪,,‬נכשלת"‪-‬‬
‫האמת היא אם כך‪ ,‬שלא נכשלת כלל‪.‬‬
‫כאשר אתה שואף לממש את חלומותיך‪ ,‬יהיו אשר יהיו‬
‫אתה גדל עם השאיפה‬
‫אתה לומד מן ההתנסות‬
‫אתה זוכה מתוך העשייה‪".‬‬
‫****************************‬
‫לעולם אל תוותר על חלומותיך‪ /‬אמנדה פירס‬

‫לעולם אל תוותר‬
‫על חלומותיך‪.‬‬

‫אני יודעת‬
‫שבסופו של דבר תצליח‪...‬‬
‫יתכן שזה יארך זמן‬
‫ועבודה קשה‬
‫יתכן ותהיה מתוסכל‬
‫ולעיתים תרגיש‬
‫שאתה עומד להיכנע‪.‬‬
‫לפעמים אולי תשאל את עצמך‬
‫אם המאמץ כדאי‬
‫אך יש לי אמון‬
‫בך‬
‫ואני יודעת‬
‫שבסופו של דבר תצליח‪,‬‬
‫אם אך תנסה‪.‬‬
 ‫****************************‬
‫לעזוב‬

‫לעזוב‪ -‬זה לא בהכרח לשנוא‪.‬‬

‫לפעמים זה כורח המציאות‪.‬‬
‫לפעמים זה פשוט הכרחי‪,‬‬
‫בכדי לא לשנוא‪.‬‬
‫לעזוב‪ -‬זה לא בהכרח להרוס‪,‬‬
‫לפעמים זהו הגורם לבניה מחודשת‪.‬‬
‫ואז האהבה האמיתית מחייבת‬
‫ללכת‪ ,‬בכדי לא להרוס‪.‬‬
‫לעזוב‪ -‬זה לא בהכרח לנתק קשר‪.‬‬
‫זה אולי רק בגלל אי תיאום‪,‬‬
‫שמזמין וקורא לפרידה‬
‫בכדי לא לאבד את הקשר‪.‬‬
‫לעזוב זה לא בהכרח‪...‬‬
‫אבל לפעמים‪,‬‬
‫זה פשוט הכרחי!‬

‫****************************‬
‫לשם מה קיימים יתושים בעולם?‪ /‬נתן אלתרמן‬
‫לשם מה קיימים יתושים בעולם?‬
‫יתושים‪ ,‬לשם מה קיימים?‬
‫מטרידים ועוקצים‪ ,‬דם אדם מוצצים‬
‫מן הדם מתקיימים ורק גרוד גורמים‪.‬‬
‫לשם מה הם בכלל קיימים?‬
‫יתושים קיימים בשביל צפרדעים‬
‫ובשרם לחיכם הוא ערב וטעים‬
‫קיימים הם בשביל הצפרדעים!‬

‫לשם מה קיימות הצפרדעים בעולם?‬

‫צפרדעים‪ ,‬לשם מה קיימות?‬
‫בביצה הן עומדות‪ ,‬מקרקור כבר צרודות‬
‫מיתושים מתקיימות וחירוש רק גורמות‪.‬‬
‫לשם מה הן בכלל קיימות?‬
‫צפרדעים קיימות בשביל החסידות‬
‫שאותן הן בולעות ועל רגל אחת עומדות‪.‬‬
‫קיימות הן בשביל החסידות!‬

‫לשם מה קיימות חסידות בעולם?‬

‫חסידות‪ ,‬לשם מה קיימות?‬
‫הן תמיד נודדות‪ ,‬משחיתות השדות‪,‬‬
‫גם אינן חכמות‪ ,‬רק להרס גורמות‬
‫לשם מה הן בכלל קיימות?‬
‫חסידות‪ ,‬זה ברור‪ ,‬מביאות ילדים‬
‫אשר יהיו אנשים נחמדים‪.‬‬
‫חסידות מביאות ילדים!‬

‫לשם מה קיימים אנשים בעולם?‬

‫אנשים‪ ,‬לשם מה קיימים?‬
‫הם הופכים עולמות ועושים מלחמות‬
‫לשם מה הם בכלל קיימים?‬
‫קיימים הם בשביל היתושים‬
‫אשר קיימים מדם אנשים!‬

‫לכן אל תתגאה אדם‬

‫ואל תרבה קושיות‪.‬‬
‫לכל יצור כאן בעולם יש סיבה לחיות‬
‫ואל תפגע נא ביתוש שעל אפך עומד‬
‫יבוא יום ובגללו עוד ילד יוולד‪.‬‬
 ‫****************************‬
‫לתקן את העולם ‪:‬‬

‫מדען אחד‪ ,‬חי כל הזמן מודאג מבעיות העולם‪ ,‬והיה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון‪ .‬הוא העביר ימים כלילות‬
‫במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקות שלו‪.‬‬

‫יום אחד‪ ,‬בנו בן השבע פלש למקום ההתבודדות שלו‪ ,‬נחוש לעזור לו בעבודתו‪ .‬המדען‪ ,‬עצבני בגלל ההפרעה‪,‬‬
‫ניסה לגרום לילד ללכת למקום אחר‪ .‬כשראה שזה בלתי אפשרי להוציא אותו משם‪ ,‬חיפש משהו שיוכל לספק‬
‫לילד תעסוקה‪ ,‬ויסיח את דעתו‪.‬‬

‫הוא הוציא מאיזו חוברת דף עם מפת העולם‪ ,‬גזר אותה להמון חתיכות‪ ,‬ונתן לילד יחד עם גליל נייר דבק ואמר‬
‫לו‪" :‬אתה אוהב פאזלים‪ ,‬נכון? אז אני אתן לך את העולם לתקן‪ ,‬הנה העולם כולו מפורק‪ ,‬נראה אם אתה יכול‬
‫לתקן‪ .‬תעשה זאת לבד‪ ,‬לבד‪".‬‬

‫הוא חשב שלילד ייקח ימים עד שיצליח להרכיב את המפה‪ ,‬אבל כמה שעות לאחר מכן‪ ,‬כבר שמע את קולו של‬
‫בנו קורא לו ברוגע‪" :‬אבא סיימתי‪ ,‬הצלחתי להרכיב הכל‪".‬‬

‫בהתחלה‪ ,‬האב לא האמין‪" :‬זה לא ייתכן‪ ,‬שבגיל שבע יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה!!!" אבל‬
‫הוא הניח את רשימותיו וניגש לבנו‪ ,‬כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת…‬

‫להפתעתו‪ ,‬המפה היתה מושלמת‪ ,‬כל החתיכות היו במקומן‪ .‬איך זה ייתכן? איך הוא עשה את זה? "אתה לא‬
‫ידעת איך נראה העולם"‪ ,‬אמר המדען לבנו‪" ,‬איך הצלחת?"‬

‫"אבא"‪ ,‬אמר לו הילד‪" ,‬אני אמנם לא ידעתי איך נראה העולם‪ ,‬אבל כשתלשת את הדף מן החוברת‪ ,‬ראיתי‬
‫שבצידו השני יש תמונה של אדם‪ .‬כשנתת לי לתקן את העולם אני ניסיתי‪ ,‬ולא הצלחתי‪ .‬זה היה הרגע שבו‬
‫נזכרתי בתמונה של האדם מהצד השני‪ ,‬הפכתי את כל החתיכות‪ ,‬והתחלתי לתקן את האדם שאני יודע איך הוא‬
‫אמור להיות‪ .‬כשהצלחתי לתקן את האדם‪ ,‬הפכתי אותו‪ ,‬וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם‪".‬‬
‫****************************‬
‫למדבר‪:‬‬

‫"יפה הוא המדבר‪ ...‬אמר הנסיך הקטן‪ ,‬תמיד אהבתי את המדבר‪ ,‬ואתה יושב לך על גבעת חול ואינך רואה דבר‬
‫ואינך שומע דבר ואף על פי כן משהו קורן ומאיר בדממה‪ ...‬סוד קסמו של המדבר‪ ,‬העיר הנסיך הקטן הוא שהוא‬
‫טומן בחובו אי שם מקור מים חיים‪"...‬‬
‫הנסיך הקטן ‪ /‬אנטואן דה סנט אקזופרי‬

‫"שממה איננה רק ריק‪ ,‬ואפילו היתה ריק אי אפשר בלעדיו‪.‬‬

‫מאז ומתמיד הפחידה השממה את האדם‪ ,‬אין בה צל ואין בה צמח‪ ,‬אין מגורים ואין נוחות‪.‬‬
‫אבל יש בה סכנות ויש בה לא מוכר ויש בה מפחיד‪.‬‬
‫ועם זאת‪ ,‬במקרים רבים נפתח דך חדש דווקא בצידו של האיזור הריק‪ ,‬בצידו של המדבר‪ ,‬בצידה של‬
‫השממה‪".‬‬

‫"דרכים לדעת את המדבר"‬

‫דרכים רבות לדעת את המדבר‪:‬‬
‫יש ההולך ועיניו באדמה‪ ,‬מחפש הוא אחר זוטות קטנות‪ ,‬מרים כל אבן‪ ,‬מתפעל ונעצר בפליאה על יד צמחים עם‬
‫פירות סגולים או זחל ססגוני‪.‬‬
‫חברו ההולך מאחוריו‪ ,‬מסביר לו שהאבן שהרים היא אבן מטמורפית מתקופת הפרה‪-‬קמבריום‪ ,‬ולצמח קוראים‬
‫יפרוק תלת קרני‪ ,‬ומזחל זה יגדל בבוא היום פרפר לבנון הכרוב המצוי‪.‬‬
‫את השלישי תמצא תמיד על פסגות ההרים‪ ,‬בוחן הכל מגבוה‪ ,‬פסיעותיו גדולות ואין הוא שם לב למה שעובר‬
‫תחת כפות רגליו אלא למה שנמצא שם‪ ,‬הרחק מעבר לאופק‪.‬‬
‫ובסוף הטור מזדנב החוקר‪ .‬הוא מרים את האבן שהראשון הרים‪ ,‬שובר אותה ובודק את תכנה‪.‬‬
‫הוא שואל "מדוע גדל צמח זה דווקא בערוץ ולא בראש ההר ?"‬
‫כנגד ארבעה בנים דיברנו‪ :‬תם‪ ,‬חכם‪ ,‬נביא ושיודע לשאול‪.‬‬
‫והחמישי ? החמישי יודע את המדבר בייסורים‪ ,‬בחום הגדול‪ ,‬במעלות הקשים‪ ,‬בצפיה המתמדת שיגיע כבר‬
‫הסוף‪ .‬אין הוא שם לב למה שמתרחש סביבו‪ .‬בשבילו המדבר הוא מקום אותו צריך לעבור כדי להגיע למקום‬
‫אחר‪.‬‬
‫עכשיו אנחנו יוצאים לדרך וכל אחד צריך לבחור איך הוא רוצה לדעת את המדבר‪ :‬בחכמה‪ ,‬בנבואה‪ ,‬בשאלות או‬
‫בייסורים ואולי אף כמה מהם יחד‪...‬‬
 ‫גילוי מכתש קטן ‪ /‬עזריה אלון‬
‫מי שמביט במפת א"י או בספרי לימוד מלפני קום המדינה לא ימצא זכר למכתש‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1942‬יצאו שישה בחורים‪ ,‬בוגרי מחנות העולים לסיור בן שבועיים בדרום מדבר יהודה שהיה אז ארץ לא‬
‫נודעת‪ .‬הם הגיעו למקום מוזר אשר כמוהו לא ראו ועליו לא שמעו מעודם‪ ,‬לא הם ואפילו לא מורה הדרך‬
‫הבדואי‪ .‬עמק סגור מכל צד בקירות ענק‪ ,‬מנומר בשלל צבעים‪.‬‬
‫הם חזרו מלאי התפעלו ושופעי סיפורים בנוסח זה‪" :‬אתה עובר דרך חריץ בין סלעים עמוקים‪ ,‬כל כך צר שאפילו‬
‫חמור לא יעבור בו ופתאום אתה עומד בתוך בור ענק‪ .‬קירות הבור גובים עד השמיים ועשויים מאלף צבעים‪.‬‬
‫אתה ניגש אל קיר אדום ומכה בו בגרזן‪ ,‬נופלת אבן ותחתיה נגלה קיר צהוב‪ ,‬עוד מכה ונגלה קיר לבן‪ ,‬ואחריו‬
‫אדום‪ ,‬וסגול‪...‬‬

‫לילה‬
‫ברוכים הבאים לעולם הקסום והנפלא של המדבר בלילה‪:‬‬
‫אם ביום‪ ,‬האבק והעננים והחום הסתירו לכם קצת את יופיו של המדבר‪,‬‬
‫והשמש המסנוורת גרמה לרבים מכם להרכיב משקפי שמש או ללכת עם עיניים אשר מביטות אל האדמה –‬
‫ליל ירח מלא קורא לנו ואומר‪ :‬בואו‪ ,‬הקשיבו‪ ,‬הסתכלו‪ ,‬חפשו‪ ,‬כל מה שאי פעם רציתם‪ ,‬כל מה שאי פעם‬
‫הצטרכתם‪ ,‬נמצא כאן ממש‪.‬‬
‫המסע שתעברו הלילה‪ ,‬אולי ידמה לכם כמסע רחוק‪ ,‬מפחיד ומשונה אך ככל שתתקרבו‪ ,‬תגלו שבעצם רק‬
‫התקרבתם לעצמכם‪ .‬כי כאן הכל התחיל וכאן גם הכל ייגמר !‬

‫אל האופק החום הלא משתנה‬

‫אל השקט קורע הרים‬
‫אל הקול הקורא וההד העונה‬
‫ונמוג לאיטו בסלעים‪.‬‬

‫אל אותו השילוב‪ ,‬המוזר‪ ,‬הנדיר‪,‬‬

‫השילוב בין עבר להווה‪,‬‬
‫ואל החיבור שהשמש מסתיר‬
‫בין המת והחי המתחבא‪.‬‬

‫שם‪ ,‬כשכל פסגה חובקת סוד‬

‫וכשאתה רוצה סוף סוף לרקוד‬
‫כשאתה קרוב כל כך לאדמה‬
‫וכשאתה מוקף מכל כיוון באותה הדממה‪.‬‬

‫רק שם‪ ,‬אם תהיה קשוב תשמע‪,‬‬

‫איזה קול יש לעוצמה‪,‬‬
‫ואז כשעל העוצמה הזאת את נשען‪,‬‬
‫תבין שיש מעבר למרוץ אחר הזמן‪.‬‬

‫מילים‪ -‬םילימ‬
‫ניסיתם פעם לחשוב הפוך?‬
‫להבין את משמעות המילה כשהיא הפוכה?‬
‫למשל‪ :‬אם איש זה שיא‪,‬‬
‫אישה היא השיא‪....‬‬
‫אם קמת בבוקר הפוך‪ ,‬סביר להניח שיהיה לך יום רקוב‬
‫ואם הערב שלך ישר ולא הפוך‪ ,‬אז אין סיכוי שתרגיש ברע‬
‫אפשר להבין את המאמין ‪ ,‬המתפללים ב חמש‪ ,‬כי הוא תמיד שמח‬
‫והאוכלים דג‪ ,‬יש להם גד‪.‬‬
‫כל מה שבוטל‪ ,‬הוא לטוב‪...‬‬
‫ואם תרדוף בצע‪ ,‬ידבק בך העצב‪.‬‬
‫אם תרצה שישאר לך טעם טוב‪ ,‬הסתפק ב מעט‬
‫ואם יש בך דחף לא מובן‪ ,‬כנראה שולט בו ה פחד‪.‬‬
‫אפשר שתהיה שפן ירא ואפשר שתהיה לך נפש ארי‪.‬‬
‫אפשר להבין שאחד לאלף הוא פלא‬
‫ותלוי בך אם תהיה כלום או מולך‪...‬‬
‫אם כך‪ ,‬אל תהיה חמוץ‪ ,‬היה צומח‬
‫אל תלך מדחי אל דחי אלא לך יחד‬
 ‫אם אתה אוהב ברגש ‪ ,‬שגר זאת‬
‫והכי חשוב‪ ,‬אל תהיה שונא‪,‬‬
‫תהיה אנוש‪.‬‬

‫סיפורו של סנדי ‪ /‬י‪ .‬פולני (יובל גינצבורג)‬

‫הכרתי אותו לפני מספר שנים‪ .‬שמעתי כי הגיע מחבש‪ .‬אי שם בהרים‪ .‬שם היה עם חברים מאוד קרובים אליו‪,‬‬
‫למרות שמעולם לא דיבר עימם‪ .‬שם משפחתו היה‪" :‬קווארץ"‪ ,‬והוא השתייך לשבט "הגרניט"‪ .‬את השבט עזב‬
‫בגיל מבוגר יחסית‪ ,‬כשמטרתו‪" :‬לשחות עם הזרם"‪.‬‬
‫את ההרים עזב והחל במסעו בנהר‪ .‬מסע ארוך וקשה עשה בנהר‪ ,‬אך לא על אבובים ולא על קייאקים‪ ,‬וחוץ מזה‬
‫גם לא בירדן‪ .‬לבסוף הגיע לים התיכון (לא לפני שחצה את מצריים)‪.‬‬
‫יש לציין שכל אותה דרך לא שתה ולא אכל‪ ,‬עובדה שגרמה לו להראות כמו גרגר חול מצומק‪ .‬וככל שהתקדם‬
‫בדרכו כך הלך והצטמק‪.‬‬
‫לארץ הוא הגיע לחוף הים התיכון‪ ,‬ממש כמו המעפילים‪ ,‬אלא שהוא הגיע הרבה לפניהם‪ .‬הוא המשיך על החוף‬
‫ומשם הוא הגיע הנה‪ ,‬לנגב‪ ,‬לניצנה‪ ,‬כמוני‪.‬‬
‫אלי הביתה הוא נכנס‪ ,‬מאחר ובחוץ היתה סופת חול‪ ,‬ולא היה לו נעים להישאר בחוץ‪.‬‬
‫ועד היום נשאר גרגר החול הארור הזה בסדק שבין הבלטות אצלי בדירה‪.‬‬

‫"מדינת ישראל אינה סובלת מציאות מדבר בתוכה‪.‬‬

‫אם המדינה לא תחסל את המדבר‪,‬‬
‫עלול המדבר לחסל את המדינה‪.‬‬
‫הרצועה הצרה שבין יפו לחיפה ברוחב של ‪ 15-20‬ק"מ‬
‫המכילה את רובו הגדול של העם בישראל‪,‬‬
‫לא תעמוד לאורך ימים בלי יישוב רב ומבוצר‬
‫במרחבי הדרום והנגב"‬
‫דוד בן גוריון‪.1955 ,‬‬

‫"אם לא נעמוד על המדבר‪ ,‬לא תעמוד תל אביב‪.‬‬

‫קיומו של הנגב הוא אולי ממשי יותר מקיומה של תל אביב‪...‬‬
‫אם המדינה לא תחסל את המדבר – עלול המדבר לחסל את המדינה‪...‬‬
‫יש לדעתי משימה אחת שאינה רגעית וחולפת‬
‫אלא היא משימת הדור‪:‬‬
‫עליה ויישובו של הדרום והנגב‪.‬‬
‫נוכל לה‪ ,‬אם נשתמש בשתי התכונות שנתברכנו בהן‪:‬‬
‫חלוציות‪ ,‬ומדע‪"...‬‬
‫דוד בן גוריון‬

‫מדבר זהו עסק פרטי ‪ /‬עזריה אלון‬

‫מדבר זהו עסק פרטי‪ ,‬כלומר‪ :‬יש מדבר כללי השייך לכולנו מעין גדי ועד אילת‪,‬‬
‫אבל בתוכו יש לתושבי המדינה חלקים לא שווים‪ .‬יש שקשר את כל חייו בחבל ארץ זה‪ ,‬ויש מי שכל זה אינו‬
‫שייך לו כלל‪ .‬בין הקצוות האלה פזורים יתר האנשים הנוטלים מן המדבר – כל אחד כפי כוחו והשגתו‪.‬‬
‫היחס למדבר זה הוא עניין אינדיבידואלי‪ .‬לאחד – מישור אבק‪ ,‬שממה רבתי ללא קיוסק‪.‬‬
‫לאחר – נוף חלומותיו‪.‬‬

‫המדבר אינו יכול להחליט‬

‫המדבר אינו יכול להחליט‬
‫אם ישאר מדבר או לא‪.‬‬
‫רק האדם יכול להחליט על כך‪.‬‬
‫ירצה האדם‪ ,‬יהפוך ארץ נושבת למדבר שממה‪.‬‬
‫ירצה – יהפוך את המדבר לגן פורח‪.‬‬
‫לי אין ספק שהמדבר‪,‬‬
‫על אף היותו חסר אונים מול האדם‪,‬‬
‫יודע היטב את מה שהוא רוצה‪.‬‬
‫אני משוכנע שהמדבר‬
 ‫היה רוצה להישאר כפי שהוא‪.‬‬

‫"יש אנשים שאינם יכולים להיות במקום הזה‪,‬‬

‫צהוב להם מידי‪,‬‬
‫שקט שאפשר להשתגע‪.‬‬
‫יש אנשים שאלוהים גדול עליהם‬
‫במדבר הזה‪.‬‬
‫אנשים נבהלים כשהם שומעים את הכוכבים בלילות‪.‬‬
‫אבל יש גם אנשים שנדבקים לשקט הזה‪.‬‬
‫ואינם יכולים לשוב ולהיפרד ממנו‪.‬‬
‫אלה‪ ,‬ישארו כאן"‪.‬‬
‫חיים גורי‪.‬‬

‫בריאת העולם ‪ /‬עזיז‬

‫ולאחר שברא האל הטוב את העולם‪ ,‬קרא לשריו שיבואו למשול בו בשמו‪.‬‬
‫ראשון הופיע שר הים‪ ,‬ואלוהים הטוב אמר‪" :‬את תקבל ממני את רוב שטחו של העולם‪ ,‬מים רבים‪ ,‬תהומות‪,‬‬
‫שפע יצורים קטנים‪ ,‬סערות הים הפרועות וגלים גדולים ופרועים‪ .‬אליך יבואו כל הנוודים חסרי המנוח‪.‬‬
‫ואחריו בא שר היערות והג'ונגלים‪ ,‬והאל הטוב אמר‪:‬‬
‫"אתה תקבל ממני את רוב הירוק בעולם‪ ,‬קו המשווה לך הוא בני‪ .‬אתה תמשול ביער ובג'ונגל‪ .‬פרחים‪ ,‬פרפרים‬
‫ססגוניים וצבעוניים יהיו שלך‪ .‬וכן את נחש האנקונדה והממבה הקטן אתן לך‪ .‬אוצרות חבויים‪ ,‬פלגי מים ואגמים‬
‫שלך יהיו‪ .‬אלין יבואו ההרפתקנים ומחפשי האוצרות"‪.‬‬
‫ולאחריו בא שר הערבות‪ ,‬ואלוהים אמר‪" :‬אתה תקבל ממני את מרחבי הפרא‪ ,‬עשב גבוה‪ ,‬סוסי בר פראיים‪,‬‬
‫טורפים ובע"ח גדולים‪ ...‬אלייך יבואו אוהבי החופש‪" .‬‬
‫ולאחריו בא שר ההרים‪ ,‬ואלוהים אמר‪" :‬לך יהיו הררי השלג‪ ,‬פסגות נישאות‪ ,‬את האלפים וצוקים נישאים‬
‫ותהומות‪ ,‬ורוח קרה ונוקבת‪ .‬אליך יבואו אוהבי הבדידות‪ ,‬המשוררים והנביאים"‪.‬‬
‫ואז אלוהים הטוב לקח את השק והתכוון ללכת הביתה‪ ,‬והנה בא שר המדבר הזקן‪ ,‬עייף בלוע וקרוע‪" .‬מה לך‬
‫מאוחר כל כך ? " שאל אלוהים ברחמים ואמר "הן חילקתי כמעט הכל‪ ,‬וכמעט לא נשאר דבר‪ ".‬חמק שר המדבר‬
‫ואמר‪" :‬אם דבר לא נותר בשבילי‪ ,‬לא נורא‪ ,‬אל הדרך בה יצאתי אשוב כלעומת שבאתי‪" ".‬רגע רגע" אמר‬
‫אלוהים‪" .‬אמצא דבר מה"‪ .‬חיפש אלוהים ונתן לו את הנותר‪ ,‬וכך אמר‪" :‬ראה‪ ,‬הכל כבר נלקח‪ ,‬נותרו רק סלעים‬
‫ומרחבי הציה"‪ .‬ניער אלוהים את השק‪ ,‬ואט אט נשרו חולות ואבק‪" .‬ראה" אמר אלוהים‪" :‬את רוב בעלי החיים‬
‫הגדולים כבר לקחו‪ ,‬נשארו רק גמלים‪ ,‬צבאים‪ ,‬נחשים‪ ,‬וכמה מכרסמים‪ ,‬בהם מאסו כולם"‪.‬‬
‫לקח המדבר הכל בנפש חפצה‪ ,‬ואז אמר האל‪" :‬אפצה אותך‪ ,‬אלייך יבואו כל הנוודים חסרי המנוח‪,‬‬
‫ההרפתקנים‪ ,‬כל המשוררים אוהבי הבדידות‪ ,‬המשוגעים‪ ,‬כל הנביאים‪ ,‬אוהבי החופש‪ ,‬וכיוון שאתה כל כך מר‬
‫וקשה תהיה אתה אבן הבוחן של כל הדברים הגדולים‪"...‬‬

‫סיפור דרומי ‪ /‬מאיר עוזיאל‬

‫אמא שלי גרה בבית קטן במדרשת שדה בוקר‪.‬‬
‫מגדת צוק אדיר ותלול‪ ,‬תחתיו שרוע נחל צין‬
‫שנראה כמו חדר ילדים הפוך‪.‬‬
‫הצבע הכללי של האיזור הוא כמו צבע של גמל‬
‫ובדרגת יובש של מצה‪ ,‬כתוצאה מאמברגו המים‬
‫שהוטל על הנגב במשך אלפי השנים האחרונות‪.‬‬
‫אבל מול הדלת של אמא שלי צומח לו ברוש‬
‫ירוק כל כך‪ ,‬שיש חשק לעשות ממנו סלט‬
‫וגם צומחים שם שיחים שונים ופרחים‪.‬‬
‫ומן הכביש ועד המדרשה נטעו שדרת דקלים‬
‫ומישהו נטע שם יער שלם ‪.‬‬
‫וכשאתה מתקרב אתה רואה שצינור פלסטיק‬
‫שחור ודק מוביל אל כל גזע ומקיף אותו‬
‫צינור שמטפטף כל הזמן טיפה אחר טיפה‪.‬‬
‫עצים עם אינפוזיה‪ ,‬נוף שלם מחובר לאינפוזיה‪.‬‬
‫נתק את הצינור וראה כיצד‬
‫פתאום יוצא לעץ כל האוויר והוא‬
‫מתקפל וגווע מול העיניים תוך דקה‪,‬‬
‫בקול חירחור של גסיסה‪.‬‬
‫ורק נשאר לברר מי צוחק על מי ?!‬
‫הכתם הירוק על הבלאגן הצחיח מסביב‬
‫או המרחבים השרופים על הכתם הירוק‬
‫שמחובר לאינפוזיה‪.‬‬

‫עניבות במדבר‬
‫מעשה באדם שהיה טועה המדבר‬
‫נגיד קלהארי‪ ,‬סהרה‪ ,‬חי‪-‬בר‬
‫ישימון של ממש‪ ,‬בלי הנחות‪,‬‬
‫מאה מיל לישוב הקרוב‪ ,‬לפחות‪.‬‬
‫השמש למעלה קופחת כאש‪,‬‬
‫הצפחת ריקה‪ ,‬גרונו התיבש‪.‬‬
‫זוחל על ארבע על החול הלוהט‬
‫אם לא ימצא מים‪ ,‬עוד רגע הוא מת‪.‬‬

‫ולפתע‪ ,‬בטרם נפח את רוחו‪,‬‬

‫מוכר עניבות בא נכחו‪,‬‬
‫מלוקק‪ ,‬נעלי לק‪ ,‬באמצע אסיאנה‪,‬‬
‫רוכל אמיתי‪ ,‬לא פטה מורגנה‪.‬‬
‫קל וחופז‪ ,‬עם חיוך מסולסל‪,‬‬
‫הוא פונה לזוחל שכמעט הפך ז"ל‪,‬‬
‫ואומר בנימה עניינית חביבה‪:‬‬
‫"אולי אתה רוצה לקנות עניבה ?"‬

‫מביט אז האיש‪ ,‬כלא מאמין‪,‬‬

‫בחיים לא ראה משוגע כזה מין‪,‬‬
‫ואומר "עניבה‪ ,‬בשביל מי ? בשביל מה ?‬
‫בשביל בן אדם מתפגר מצמא ?‬
‫באמת לא יפה בגוסס לשטות‪,‬‬
‫מה שחסר לי – זה מים לשתות‪".‬‬

‫"מים ?" כך סח הרוכל בתהיה‪,‬‬

‫"מים ? נו‪ ,‬אין כאן בכלל בעיה‪.‬‬
‫אתה זוחל עוד טיפונת קדימה‪ ,‬חביבי‪,‬‬
‫ומגיע למלון מאוד אקסקלוסיבי‪.‬‬
‫עצים ודשאים‪ ,‬רימונים‪ ,‬ענבים‪,‬‬
‫נוה מדבר‪ ,‬חמישה כוכבים‪.‬‬
‫תאמין לי‪ ,‬אואזיס שהיא חוויה‪,‬‬
‫שם גם תוכל לשתות לרוויה‪.‬‬
‫זה קרוב‪ ,‬באמת‪ ,‬זה כאן בסביבה‪.‬‬
‫אולי בכל זאת‪ ,‬תקנה עניבה ? "‬

‫"לא‪ ,‬לא" האיש אז אמר בצווחה‪,‬‬

‫"לעזאזל העניבות המחורבנות שלך"‪.‬‬
‫וכך אפילו בלי תודה רבה‪,‬‬
‫נעלם הרוכל כלעומת שבא‪.‬‬

‫בעיני הגווע נידלק אור שמח‪,‬‬

‫גרר עצמותיו על החול הקודח‪,‬‬
‫ואכן‪ ,‬אחרי קטע של יסורים ופרך‪,‬‬
‫הגיע‪ ,‬בסוף של אותה דרך‪,‬‬
‫אל שער נעול בחומה המכתרת‪,‬‬
‫מלון חלומות‪ ,‬מלון לתפארת‪,‬‬
‫בו גבירים וגבירות יושבים במכונס‪,‬‬
‫לוגמים אפריטיף ועסיס אננס‪,‬‬
‫ומסיחים ביניהם‪ ,‬בכך אין כל פלא‪,‬‬
‫על ריבית ועל בורסה וכיוצא באלה‪.‬‬

‫אך בטרם הספיק להודות לאל‪,‬‬

‫על הפחת והנס ולברך הגומל‪,‬‬
‫זקיף מזויין חסם את דרכו‪,‬‬
 ‫העיף בו מבט כבוחן את ערכו‪,‬‬
‫והרעים בקולו‪ ,‬בידו הכידון‪:‬‬
‫"רגע אחד‪ ,‬לאן זה‪ ,‬אדון ?"‬

‫"אני ‪ ...‬למלון"‪ ,‬בשארית אוניו‬

‫חירחר הגוסס והרים את עיניו‬
‫וראה אז שלט‪ ,‬קבוע כחוק‪,‬‬
‫בשבע שפות‪ ,‬הנראה מרחוק‪,‬‬
‫שבו‪ ,‬אבוי‪ ,‬כך קרא הנווד‪:‬‬
‫"הכניסה – עם עניבות בלבד !"‬

‫זה הנוף הקשה ביותר לצילום בעולם כולו‪.‬‬

‫אתה צריך בשבילו עדשה של ‪ 360‬מעלות לפחות‬
‫או משהו כזה‪.‬‬
‫אתה רואה אותו‪ ,‬ואז מביט לתוך עינית המצלמה – ואין כלום‪.‬‬
‫ברגע שאתה מנסה לשימו במסגרת – הוא נעלם‪.‬‬

‫המדבר הוא בראשית ‪ /‬עמוס קינן‬

‫המדבר הוא בראשית‬
‫במדבר ברא אלוקים‬
‫את השמים ואת הארץ‬
‫שם התקשה סלע היסוד‬
‫המפעפע במעמקים‬
‫ושם שקע הים והותיר‬
‫על סלעי היסוד את סלעי המשקע‬
‫שבאו לאחריהם‬
‫מה הפלא אם במדבר נגלה אלוקים‬
‫אל מי שעתידים להאמין בו ?‬
‫ואם חדלו להאמין בו‬
‫הרי זה מפני שרבים אינם יודעים‬
‫את הדרך אל המדבר‬

‫על שמירת טבע ‪ /‬עמוס קינן‬

‫המדבר אינו יכול להחליט‬
‫אם ישאר מדבר או לא‪.‬‬
‫רק האדם יכול להחליט על כך‪.‬‬
‫ירצה האדם‪ ,‬יהפוך ארץ נושבת למדבר שממה‪.‬‬
‫ירצה ‪ -‬יהפוך את המדבר לגן פורח‪.‬‬
‫לי אין ספק שהמדבר‬
‫על אף חוסר האונים מול האדם‪,‬‬
‫יודע היטב את מה שהוא רוצה‬
‫אני משוכנע שהמדבר‬
‫היה רוצה להישאר כפי שהוא‪.‬‬

‫****************************‬
‫מאדם אתה ואל אדם תשוב‪ /‬יהודה עמיחי‬
‫מוות במלחמה מתחיל‬
‫בירידה במדרגות‬
‫של אדם אחד‪,‬‬
‫צעיר‪.‬‬
‫מוות במלחמה מתחיל‬
‫בסגירת דלת בדממה‪,‬‬
‫מוות במלחמה מתחיל‬
‫בפתיחת החלון לראות‪.‬‬

‫לכן אל תבכו להולך‬

‫בכו ליורד במדרגות ביתו‬
‫בכו לשם את מפתחו‬
 ‫לתוך כיסו האחורי‪.‬‬
‫בכו לתצלום הזוכר במקומנו‪,‬‬
‫בכו לנייר הזוכר‪,‬‬
‫בכו לדמעות שאינן זוכרות‪.‬‬

‫ובאביב זה‪,‬‬
‫מי יקום ויאמר לעפר‪:‬‬
‫מאדם אתה ואל אדם תשוב‪.‬‬

‫****************************‬
‫מגש הכסף‪ /‬נתן אלתרמן‬
‫והארץ תשקוט‪ ,‬עין שמיים אודמת‬
‫תעמעם לאיטה על גבולות עשנים‪,‬‬
‫ואומה תעמוד‪ -‬קרועת לב אך נושמת‬
‫לקבל את הנס‬
‫האחד‪ ,‬אין שני…‬

‫היא לטקס תיכון‪ ,‬היא תקום למול סער‬

‫ועמדה טרם יום עוטה חג ואימה‪.‬‬
‫אז מנגד יצאו נערה ונער‬
‫ואט אט יצעדו הם אל מול האומה‪.‬‬

‫לובשי חול וחגור וכבדי נעליים‬

‫בנתיב יעברו הם‬
‫הלוך והחרש‬
‫לא החליפו בגדים‪ ,‬לא מחו עוד במים‬
‫את עקבות יום הפרך וליל קו האש‪.‬‬

‫עייפים עד בלי קץ‪ ,‬נזירים ממרגוע‬

‫ונוטפים טללי נעורים עבריים…‬
‫דום השניים יגשר ועמדו עד בלי נוע‬
‫ואין אות אם חיים הם או ירויים‪.‬‬

‫אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם‬

‫ואמרה‪" :‬מי אתם?"‪ ,‬והשניים שוקטים‬
‫יענו לה‪" :‬אנחנו מגש הכסף‪,‬‬
‫שעליו לך ניתנה מדינת היהודים"‪.‬‬

‫כך אמרו ונפלו לרגליה עוטפי צל‬

‫והשאר יסופר בתולדות ישראל‪.‬‬

‫****************************‬
‫מדינת הילדים מתוך‪ :‬המלך מתיא הראשון‪ /‬יאנוש קורצ'אק‬
‫– מלך תהיות ומחשבות על‬ ‫"במדינה אחת נתגלגלו הדברים כך שילד עלה על כס המלוכה‪ .‬היו לו לאותו ילד‬
‫סדרי שלטון מתוקנים‪ .‬למשל‪ ,‬הוא לא יכול היה להבין מדוע מבוגרים מחליטים בענייניהם של ילדים‪ .‬הילדים‬
‫חשב‪ ,‬הם עם בפני עצמו‪ .‬ילדים מבינים טוב יותר ממבוגרים מה ילדים צריכים‪ .‬לכן החליט להקים כנסת אחת‬
‫של מבוגרים וכנסת אחת של ילדים‪ .‬בראשונה יחליטו חברי כנסת המבוגרים כיצד לנהל ענייניהם‪ ,‬ובכנסת‬
‫הילדים יחליטו חברי כנסת הילדים בכל הקשור לענייני הילדים‪.‬‬
‫המלך בישר על השינויים הצפויים לשריו המבוגרים‪ .‬יש הרבה אמת בדברים הללו‪ ,‬חשבו בלבם השרים‬
‫המופתעים‪ .‬נכון‪ .‬הילדים הם אמנם עם‪ ,‬ולכן צריך היה להרשות גם להם למשול במדינה‪ .‬אבל הוסיפו השרים‬
‫להרהר ולא העזו לומר זאת בקול‪ ,‬כדי לא להעליב את מלכם הילד‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫אך כשמלך מצווה אין ברירה אלא לעשות כמצוותו‪ ,‬אפילו אם הוא ילד‪ .‬במהרה הוקמה הכנסת הנוספת‪ ,‬כנסת‬
‫הילדים‪ .‬ונוסד גם עיתון הילדים היומי‪ ,‬שבו יוכלו הילדים להעלות בעיות ולהשפיע‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬הסתבר שלא היה די בכך כדי שענייני המדינה יתנהלו כסדרם וכולם יהיו מרוצים‪ .‬פרצו ויכוחים עזים בין‬
‫החברים בכנסת הילדים בקשר לעניינים שונים‪ ,‬ואי אפשר היה להחליט דבר‪ .‬למשל התלבטו בשאלה האם‬
‫לילדים גדולים יש יותר זכות להחליט עבור ילדים קטנים יותר‪ ,‬ובשאלה האם צריך לתת זכויות שוות לילדים‬
‫ולילדות‪ .‬היו ילדים שאמרו שלא צריך לשתף בכנסת ילדות משום שהן בכייניות‪ ,‬מרכלות‪ ,‬מתלוננות כל הזמן‪,‬‬
 ‫גאוותניות ונוטות להיעלב‪ .‬היו ילדות שהשיבו מנה אחת אפיים‪ ,‬וטענו שלא צריך לשתף בכנסת ילדים‪ ,‬משום‬
‫שהם גסים‪ ,‬מפריעים בכל דבר ומכים כל הזמן‪.‬‬
‫אלה טענו כך ואלה אחרת והצעקות בכנסת הילדים עלו עד לב השמיים‪ .‬גם בעיתון הילדים נכתבו דברים‬
‫שעוררו ויכוחים עזים‪ ,‬והמלך כמעט שנואש מכל תוכניותיו החדשניות‪".‬‬

‫****************************‬
‫מקום בלב‪ /..‬אהוד מנור‬

‫"כדי להגשים חלום אחד ישן‬

‫יש צורך במיליון חולמים‬
‫שלא עוצמים‬
‫את עיניהם‪.‬‬
‫כדי להגשים חלום אחד ישן‬
‫יש צורך במיליון חולמים‬
‫שלא אוטמים‬
‫את אוזניהם‪,‬‬
‫שמוכנים אל החלום להתקרב‬
‫שעוד זוכרים איך להקל את הכאב‪,‬‬
‫שיכולים להתאהב‪ ,‬להתחייב‬
‫ולגלות שעוד נשאר להם‬
‫מקום בלב‪".‬‬

‫****************************‬
‫מדברי צ'אנג טסה‬

‫אמר צ'אנג טסה‪:‬‬

‫"המכמורת קיימת עבור הדג‬
‫משתפסת את הדג‪ -‬אתה יכול לשכוח את המכמורת‬
‫המלכודת קיימת עבור הארנב‪.‬‬
‫משתפסת את הארנב אתה יכול לשכוח את המלכודת‪.‬‬
‫מילים קיימות עבור משמעות‬
‫משתפסת את המשמעות אתה יכול לשכוח את המילים‬
‫ומי יתנני אדם ששכח את המילים כדי שאוכל להחליף איתו מילה…"‬

‫*****************‬
‫מדוע חלול גזעו של הזית?‬
‫עץ הזית הוא אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל‪ ,‬ובימי קדם נקראה הארץ‬
‫"ארץ זית שמן"‪.‬‬
‫גם כיום משופעת ארצנו כרמי זיתים‪ ,‬הנפוצים בעיקר בגליל ובשומרון‪ .‬עץ הזית נחשב כעץ‬
‫מקודש והיה נערץ בשל תפארתו‪ ,‬רעננות עליו ירוקי‪-‬העד‪ ,‬וחוסן שורשיו החודרים גם לתוך‬
‫סלע קשה‪ .‬הנביא ירמיהו מתארו כך‪" :‬זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך" (ירמיהו יא‪,‬‬
‫ט"ז)‪.‬‬
‫המרשימים שבעצי הזית הם העצים הקשישים‪ ,‬המכונים בפי הערבים "זיתון רומי" – היינו‬
‫עצי זית שמתקופת הרומאים‪ .‬רבים מעצים זקנים אלה הם חלולים‪ ,‬ושיבתם ניכרת מייד‪ .‬אולם‬
‫למרות זאת‪ ,‬עדיין חסון גזעם וחופתם ירוקה ומלבלבת‪ .‬הניגוד בין הגזע הנבוב ושפע העלווה‬
‫והפרי הביא להולדתה של אגדה מקסימה‪:‬‬
‫ביום מותו של הנביא מוחמד ירד אבל כבד על העולם כולו‪ .‬התאבלו המאמינים‪ ,‬חיות השדה‬
‫ואף העשבים והעצים‪ .‬יותר מכולם התאבלו עצי הפרי – התאנה‪ ,‬הרימון‪ ,‬והגפן‪ .‬לאות צער‬
‫ואבל‪ ,‬השירו את עליהם הירוקים ועמדו בשלכת‪ .‬גם הזית‪ ,‬מלך עצי הפרי‪ ,‬נעטף באבל כבד‪.‬‬
‫החלל שבתוכו התרחב מאוד‪ ,‬ובגזעו העבה והחסון נחרשו קמטים עבים כמקלעת ; אך ענפיו‬
‫המשיכו ללבלב והיו מכוסים בשפע עלווה ירוקה‪-‬כסופה‪.‬‬
‫הסתכלו העצים על הזית‪ ,‬ראו את חיצוניותו ותמהו‪" :‬אתה‪ ,‬מלך העצים‪ ,‬הכי לא נאה לך‬
‫להתאבל על מות הנביא?"‬
‫ענה הזית ואמר‪" :‬אתם השרתם את עליכם למען ייראה צערכם ברבים‪ ,‬אך צערכם חיצוני הוא‬
‫ובן‪-‬חלוף‪ ,‬ועד מהרה תגדלו עלים חדשים ותשובו לשגרת היום‪-‬יום ; ואילו אני צערי עמוק‬
‫וכמוס בליבי‪ ,‬אך צער תמיד הוא‪ -‬כי הנה יבש לבבי עם בוא הבשורה המרה ומוח גזעי נמק‬
‫וכלה"‪.‬‬
‫מאז גדלה הערצת המוסלמים לעץ הזית‪ ,‬והם הפכוהו לסמל היראה והכבוד‪.‬‬
 ‫עצי זית קשישים אפשר לראות במקומות רבים בשומרון ובירושלים‪ .‬עצי הזית הזקנים ביותר‬
‫בארץ‪ ,‬שהם המפורסמים בעולם‪ ,‬הם שמונת העצים הנמצאים בגן כנסיית גת‪-‬שמנים‬
‫בירושלים‪ .‬אחד מהם הוא בעל הגזע הרחב ביותר שנמדד בארץ (מעל ‪ 200‬ס"מ)‪ ,‬והמסורת‬
‫הנוצרית מספרת כי זה המקום בו התפלל ישו בימיו האחרונים‪.‬‬

‫*****************‬
‫מה הטבע אינו סובל?‪ /‬ד‪ .‬אליר‬
‫הטבע אינו סובל פשרות‪ .‬כל דבר הוא או שחור או לבן‪ .‬לדוגמא‪ ,‬חתול שחור ולבן איננו קיים‬
‫בטבע‪ .‬חתול הוא או שחור או לבן‪ .‬לא ייתכן חתול שחור ולבן‪ ,‬או אפור‪ .‬ממש כמו שלא ייתכן‬
‫חתול שצבעו צהוב‪ .‬הדבר הוא אבסורדי‪ ,‬ואם תראה חתול אפור או צהוב‪ ,‬אל תאמין למראה‬
‫עינייך‪ .‬הדבר הוא אחיזת עיניים‪ ,‬ואל לך להיתפס לה‪ .‬שלא לרדת לדרגה של בעלי אמונות‬
‫תפלות שמאמינים שלחתול יש ארבע רגליים וזנב‪ ,‬ועיניים וגוף שעיר והוא מיילל לפעמים‪.‬‬
‫מדוע עליו ליילל כשיש לו אפשרות לזמזם שיר בשבחה של המולדת‪ ,‬ולהגיד שכדאי לקרוא‬
‫את ספריו של ד‪ .‬אליר‬

‫*****************‬
‫מהו חבר?‪ /‬ריימונד בראן‬
‫מהו חבר? הנה אומר לך • חבר הוא אדם אשר איתו תעז להיות אתה עצמך • נשמתך תוכל‬
‫להתערטל במחיצתו • הוא לא יצווה עליך ללבוש דבר על גופך‪ ,‬רק יבקש שתהיה אתה‬
‫עצמך • הוא לא ירצה כי תהיה טוב או רע יותר • במחיצתו תחוש כאסיר אשר יצא זכאי בדין‬
‫• אינך צריך להיות על המשמר‪ .‬תוכל לומר את כל אשר תחשוב‪ ,‬כל עוד אתה הוא באמת •‬
‫הוא מבין את כל הניגודים באופייך שבגללם שופטים אותך האחרים שלא כדין • במחיצתו‬
‫נושם אתה חופשי ומשוחרר • תוכל להתוודות על מעשי ההבל הקטנים שלך‪ ,‬על השנאה‬
‫והקנאה וניצוצות הרשע‪ ,‬הנבזיות והשטויות שלך‪ ,‬וכשתחשוף אותם מולו הם יעלמו‪ ,‬ימוגו‬
‫באוקיינוס הלבן הזה של נאמנותו • הוא מבין • אינך חייב להיות זהיר • אתה יכול להשמיצו‪,‬‬
‫להזניחו‪ ,‬לסבול אותו • ומה שטוב מכל‪ ,‬אתה יכול לשתוק איתו • אין זה משנה • הוא מחבב‬
‫אותך‪ ,‬הוא כאש אשר תחדור לעצמות • הוא מבין • כן‪ ,‬הוא מבין • אתה יכול לבכות איתו‪,‬‬
‫לחטוא איתו • לצחוק איתו‪ ,‬להתפלל איתו • ועל הכל‪ -‬יותר מכל‪ -‬הוא רואה‪ ,‬מכיר וגם אוהב‬
‫אותך • חבר? מהו חבר?‬
‫רק זה‪ ,‬אני חוזר אשר איתו תעז להיות אתה עצמך‪.‬‬

‫*****************‬
‫מחנה קיץ‪ /‬נתן אלתרמן‬

‫במזרח זורח ורד‪,‬‬

‫מטרטרת חצוצרת‪,‬‬
‫כל הקרת מתעוררת‪-‬‬
‫אור!‬
‫דגל מתנופף ברוח‪,‬‬
‫תה הומה בסיר נפוח‪,‬‬
‫אצל ברז הקילוח‪-‬‬
‫תור!‬
‫ציץ אדום ער‪ ,‬עץ ירוק ער‪,‬‬
‫מהרו‪ ,‬הגיע בוקר‪,‬‬
‫הרגעים עולים ביוקר‪-‬‬
‫כן!‬
‫משחקים עוד נערוכה‪,‬‬
‫עולמות עוד נהפוכה‪,‬‬
‫חופש‪ ,‬חופש‪ ,‬אין כמוך‪-‬‬
‫אין!‬
‫טיולים עוד נטיילה‪,‬‬
‫בגלים עוד נתגלגלה‪,‬‬
‫עד אשר יבוא הלילה‪-‬‬
‫סוף!‬
‫מחנה עצום עיניך‪,‬‬
‫הרקיע מעליך‪,‬‬
‫שיר‪ :‬מה טובו אוהליך‪-‬‬
‫טוב!‬
 ‫*****************‬
‫מי צוחק על מי ‪ /‬מאיר עוזיאל‬

‫אמא שלי גרה בבית קטן במדרשת שדה בוקר‪.‬‬

‫מגדת צוק אדיר ותלול תחתיו שרוע נחל צין שמראה כמו חדר ילדים הפוך‪ .‬הצבע הכללי של‬
‫האזור הוא כמו צבע של גמל ובדרגת יובש של מצה‪ ,‬כתוצאה מאמברגו המים שהוטל על‬
‫הנגב במשך אלפי השנים האחרונות‪ .‬אבל מול הדלת של אמא שלי צומח לו ברוש ירוק כל‬
‫כך‪ ,‬שיש חשק לעשות ממנו סלט‪ ,‬וגם צומחים של שיחים שונים ופרחים‪ .‬ומן הכביש ועד‬
‫המדרשה נטעו שדרת דקלים‪ ,‬ומישהו נטע שם יער של אותם שמתאמצים ככל יכולתם‬
‫לעשות את המוטל עליהם‪ .‬כשאתה מתקרב אתה רואה שצינור פלסטי שחור ודק מוביל אל‬
‫כל גזע ומקיף אותו‪ .‬צינור שמטפטף טיפה אחר טיפה כל הזמן‪ .‬עצים עם אינפוזיה‪ .‬נוף שלם‬
‫מחובר לאינפוזיה‪ .‬נתק את הצינור וראה כיצד פתאום יוצא לעץ כל האוויר והוא מתקפל וגווע‬
‫מול העיניים‪ ,‬תוך דקה בקול חרחור של גסיסה‪ .‬ורק נשאר לברר מי צוחק על מי‪ :‬הכתם‬
‫הירוק על הבלגאן הצחיח שמסביבו או המרחבים השרופים על הכתם הירוק שמחובר‬
‫לאינפוזיה‪.‬‬

‫*****************‬
‫מלים אחרונות‬

‫לא כל יום מתיישבים לכתוב מילים אחרונות‬

‫ובלב‪ ,‬מתבלבלות המילים וסוערים הרגשות‬
‫ויש כל כך הרבה מה לומר‬
‫ובעצם כל מה שאגיד יהיה שום דבר‬
‫וצריך לזרוק שלום אחרון‪ ,‬ולהגיד עוד מילה‬
‫ובעוד רגע או שניים‪ -‬מהתחלה‬
‫ולהתקדם הלאה‪ ,‬ולהמשיך לנסות‬
‫כי עוד נותר הרבה מה לעשות‬

‫*****************‬
‫מן החולות‪...‬‬

‫"מן החולות בשפלה‪ ,‬השונים כל כך מחולות המדבר‪ ,‬מפכפוכי המעיין המפיק דלי ביממה‪,‬‬
‫והצוק הנשבר מן ההר‪ ,‬והחצב המבשר את בוא הסתו‪ ,‬והקיץ הנאסף אל הקוצים‪ ,‬משירת‬
‫הבוקר של הבולבולים‪ ,‬ושריקת הרוח בין העצים‪ ,‬ומכאב האהבה החותך פתאום את החזה‪,‬‬
‫ולוחש לך‪:‬‬
‫גם אני… גם אני חלק מזה‪".‬‬

‫**********************‬
‫מסע מוצלח‬
‫מסע מוצלח לא מסתיים לעולם‬
‫הק"מ אכן מסתיימים‬
‫אך הזמן נשאר חקוק בתוכך‪,‬‬
‫הופך לחלק ממך‪.‬‬
‫בסוף המסע אינני מרגיש מנוצח‬
‫אלא אסיר תודה‬
‫כאילו הנוף עבר דרכי‬
‫ולא אני בתוכו‪.‬‬

‫**********************‬
‫מעשה בחמור‬
‫אל תצחקו‪ ,‬תנו לי לגמור‪,‬‬
‫היה לי ידיד חמור‪,‬‬
‫אזניו ארוכות‪ ,‬ראשו כפוף‬
‫ובעיניו‪ -‬מבט עצוב‪.‬‬
‫לא שאל שאלות‪ ,‬לא הרבה לחקור‬
‫בכל שעת צורך מיהר לעזור‪:‬‬
‫הרכיב אנשים‪ ,‬משאות נשא‬
 ‫אחרים דיברו והוא עשה‪.‬‬
‫בערב הלך אחרון‪ ,‬בבוקר בא ראשון‪,‬‬
‫הוא המשיך לעבוד כאשר כולם שכבו לישון‪.‬‬
‫הוא שתל‪ ,‬הוא זרע‬
‫הוא זיבל‪ ,‬הוא עדר‬
‫וכל "אה" וכל "בה" בא וקצר‪.‬‬
‫בסוף מת מאפיסת כוחות‬
‫"אין דבר"‪ ,‬אמרו‪" ,‬חמור אחד פחות"‪.‬‬
‫**********************‬
‫מפגש בין השונים‪ -‬הסיפור על האיש הירוק‪ /‬יהונתן גפן‬
‫אם במקרה אני פוגש מישהו‬
‫שלא מבין אותי או חושב שאני תינוק‪,‬‬
‫אם במקרה אני פוגש מישהו‬
‫שלא יודע לבכות לצחוק‪,‬‬
‫אם אני פוגש מישהו כזה‪,‬‬
‫אני תכף מספר לו על האיש הירוק‪:‬‬

‫"היה היה פעם‪ ,‬בעיר ירוקה‪ ,‬גר לו איש אחד‪ ,‬איש ירוק‪ .‬האיש הירוק גר בבית ירוק עם דלת‬
‫ירוקה וחלונות ירוקים‪ .‬הייתה לו אישה ירוקה ושני ילדים ירוקים‪ ,‬ובלילות היה ישן במיטה‬
‫הירוקה שלו וחולם חלומות ירוקים‪ -‬ירוקים‪.‬‬
‫יום אחד‪ ,‬קם האיש הירוק בבוקר ירוק‪ ,‬נעל נעליים ירוקות‪ ,‬לבש חולצה ירוקה ומכנסיים‬
‫ירוקים‪ .‬על ראשו חבש כובע ירוק ויצא החוצה‪ .‬האיש הירוק נכנס לאוטו הירוק שלו ונסע‬
‫בכביש הירוק‪ .‬מצד אחד של הכביש ראה האיש ים ירוק ומצד שני המון פרחים ירוקים‪ .‬זה‬
‫היה יום יפה‪ ,‬והאיש הירוק שמח ושר שירים ירוקים ועישן סיגריה ירוקה עם עשן ירוק‪.‬‬
‫ואז ראה האיש הירוק שעל שפת הכביש עומד איש כחול‪ .‬האיש הירוק עצר את האוטו ושאל‬
‫את האיש הכחול‪" :‬היי‪ ,‬איש כחול‪ ,‬מה אתה עושה פה?"‪" .‬אני"‪ ,‬אמר האיש הכחול‪" ,‬אני‬
‫מסיפור אחר"‪.‬‬
‫**********************‬
‫מפני מה אין נהרות גדולים בארץ ישראל?‬
‫בשעה שברא הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא את עולמו‪,‬‬
‫חלק לכל מדינה ומדינה מתנותיה וסגולותיה‪,‬‬
‫עמדו לפניו ארצות ומדינות והיו מצפות‬
‫למתנותיו‪ .‬הייתה כל מדינה מתאווה להרבות‬
‫נהרות ונחלים בחלקה‪ ,‬נתן הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא‬
‫למצרים את היאור הגדול‪ ,‬נתן לבבל את נהר‬
‫פרת ונהר החדקל ולדמשק נתן אמנה ופרפר‪.‬‬
‫היו המדינות שמחות במימיהן‪ ,‬מודות ונפטרות‬
‫מלפני כיסא הכבוד‪.‬‬

‫נשתיירה ארץ ישראל בלבד‪ .‬עמדה לפניו‬

‫באהבה וענווה והייתה מייחלת למתנת ידו של‬
‫הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא‪ .‬אמר לה בורא העולם‪:‬‬
‫סגולתי את‪ ,‬הנה אוצרותיי פתוחים לפניך‪.‬‬
‫שמא אקיף את גבולך בהרבה נהרות מצפון‬
‫ומיָם?‬
‫מדרום וממזרח ְ‬

‫אמרה ארץ ישראל‪ :‬אל נא‪ ,‬ריבונו‬

‫של עולם‪.‬‬

‫אמר הקב"ה‪ :‬אולי נהר גדול‬

‫כיאור מצרים עולה ומשקה את אדמתך?‬

‫אמרה ארץ ישראל‪ :‬אל נא‪ ,‬ריבונו של‬

‫עולם‪.‬‬

‫היו מלאכי השרת תמהים ואומרים זה‬

‫לזה‪ :‬ארץ ישראל שנמוכת רוח היא וחביבתו‬
‫של הקב"ה‪ ,‬מה ראתה להגביה‬
‫עיניה? מבקש הקב"ה לתת לה‬
‫חמישה נהרות והיא אינה מסתפקת?‬
 ‫אבל הקב"ה חשד בארץ‬
‫סגולתו ואמר לה באהבה יתרה‪ :‬מה רצונך‬
‫בתי‪ ,‬כל שתשאלי מעימי הריהו נתון לך‪.‬‬

‫אמרה ארץ ישראל‪ :‬ריבונו של עולם‬

‫חבה יתרה מודיעני מכל מדינות שבעולם‪,‬‬
‫בבקשה ממך אל יהא שום נהר משקה את אדמתי‪.‬‬

‫תמהו כל המלאכים תמיהה גולה ואמרו‬

‫זה לזה‪ :‬שמעתם שאלה ששאלה זו מעם‬
‫הקב"ה?‬

‫אמר להם הקב"ה‪ :‬המתינו לה‬

‫ונשמע כל דבריה‪.‬‬

‫אמרה ארץ ישראל‪ :‬מבקשת אני שתהא‬

‫אתה משקה אותי‪.‬‬
‫אמר לה הקב"ה‪ :‬אף הנהרות‬
‫מעשה ידי הם‪ ,‬אם הם משקים את אדמתך‪,‬‬
‫נמצא אני משקה אותם‪.‬‬

‫אמרה ארץ ישראל‪ :‬ריבונו של עולם‪,‬‬

‫אם נהרות עולים ומשקים את אדמתי‪ ,‬הרי‬
‫אתה פוטרני מלפניך ושלוחיך‪ ,‬הנהרות‪ ,‬באים‬
‫ועושים בי שליחותך‪ .‬מבקשת אני שיהיו עיניך‬
‫בי מראשית השנה ועד אחרית שנה ואתה בכבודך‬
‫ובעצמך משקה אותי ומפרנס אדמתי‪.‬‬

‫קפץ מיכאל ואמר לפני הקב"ה‪:‬‬

‫ריבונו של עולם‪ ,‬חביבה עליך ארץ ישראל ואתה‬
‫רוצה לעשות רצונה אבל היאך אתה מושיב בניך‪,‬‬
‫בני אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב בארץ חרבה שאין בה‬
‫נהר אחד?‬

‫אמרה ארץ ישראל‪ :‬לא על הלחם לבדו‬

‫יחיה האדם‪ .‬אם הנהרות עולים ומשקים אדמתי‪,‬‬
‫סבורים יושביה‪ :‬מן הנהר מחייתם‪ ,‬מן הנהר‬
‫פרנסתם‪ .‬אבל אם למטר השמים תשתה מים‪ ,‬תולים‬
‫יושביה עיניהם בהקב"ה ומבקשים‬
‫מזונותיהם מעימו‪ .‬וכי לא כך נאה שיהא הבן‬
‫מסב אל שולחן אביו?‬

‫אמר מיכאל‪ :‬צדקה ממני‪.‬‬

‫באותה שעה עלה קול בכי מתוך בית‬

‫גנזיו של הקב"ה‪.‬‬

‫אמר הקב"ה‪ :‬לי קול בכי זה‬

‫שאני שומע?‬

‫אמרו המלאכים‪ :‬נהר אחד מנהרותיך נותן‬

‫קולו בבכי‪.‬‬

‫אמר הקב"ה‪ :‬הביאוהו לפני‪.‬‬

‫בא הנהר ודמעותיו נגרות וזורמות עם מימיו‬

‫והיה מדבר מתוך בכיו‪ .‬אמר הנהר‪ :‬יודע אני שאיני‬
‫ראוי לארץ חמדתך‪ .‬אך מה אעשה והיא נתאהבה עליי‪,‬‬
‫ועכשיו ששמעתי שאני יורד עימה‪ ,‬לבי עלי דווי‬
 ‫ודמעותיי נגרות במימי‪.‬‬

‫נתגלגלו רחמיו של הקב"ה על‬

‫הנהר הבוכה ואמר לה לארץ ישראל‪:‬‬
‫ראית נהר זה שנפשו יוצאת אליך ומבקש לירד‬
‫עמך‪ .‬הירד?‬

‫אמרה ארץ ישראל‪ :‬ירד‪ ,‬שאינו גדול‬

‫ביותר ואין אדמתי ניזונה ממנו‪.‬‬

‫אמר הקב"ה‪ :‬ירד ירדן‪.‬‬

‫ונקבעו שמו של אותו נהר‪ :‬ירדן‪.‬‬

‫באותה שעה קבע הקב"ה את הירדן‬

‫בתוך ליבה של ארץ ישראל‪ .‬היה הירדן שמח‬
‫ומאושר ומתרפק על גדותיו באהבה‪.‬‬

‫אמרה לו ארץ ישראל‪ :‬עדיין הדמעות נתונות‬

‫בתוך מימיך‪ ,‬הזדרז ושפוך אותם לתוך הים‪.‬‬

‫מיהר הירדן ושפך כל דמעותיו לתוך ימה‬

‫של סדום‪ .‬נעשה ימה של סדום מלוח וקראו שמו‬
‫ים המלח עד היום הזה‪.‬‬

‫**********************‬
‫משימתך עלי האדמות‬

‫"הרי לך הדרך בה תדע‬

‫אם משימתך עלי האדמות הושלמה‬
‫אם אתה חי‪ -‬סימן שלא!"‬

‫**********************‬
‫משמעות‬
‫לא דרך המילים‬
‫לא דרך סיסמאות‬
‫לא דרך המסורת ולא דרך‬
‫ההיסטוריה‪,‬‬
‫רק דרך הרגליים‬
‫אתה צריך ללכת‪ ,‬לשאוף את‬
‫הריחות‪,‬‬
‫לקלוט את הצבעים‪,‬‬
‫רק ככה נוצרת משמעות‪.‬‬

‫**********************‬
‫נבואה אינדיאנית‬

‫"רק לאחר שהעץ האחרון ייכרת‪,‬‬

‫רק לאחר שהנהר האחרון יורעל‪,‬‬
‫רק לאחר שהדג האחרון ילכד‪,‬‬
‫רק אז נבין‬
‫שאי אפשר לאכול כסף!!!"‬
‫**********************‬
‫נטיפים וזקיפים (‪)1‬‬

‫לפני שנים רבות בארץ רחוקה‪ ,‬חיה נסיכה יפיפייה‪ .‬יום אחד החליט המלך שעל הנסיכה‬
‫להינשא‪ .‬נשלחו שליחים לכל רחבי הממלכה לבשר את הבשורה‪ .‬למחרת הגיעה קבוצה‬
‫גדולה של נכבדים‪ ,‬רוזנים‪ ,‬שרים חשובים‪ ,‬נסיכים‪ ,‬עשירים מופלגים‪ ...‬כולם חפצו להינשא‬
‫לנסיכה‪ ,‬הם הביאו עימם תשורות ומתנות לרוב‪ ,‬אך הנסיכה בחלה בכולם‪ .‬ליבבה הלך שבי‬
 ‫אחרי עלם חמודות שעבד בחצר הארמון‪ .‬כמובן שהדבר אינו אפשרי‪ ,‬הכיצד תינשא נסיכה‬
‫לנער פשוט‪ ,‬בנו של סנדלר הארמון?‬
‫אהבת השניים רבה הייתה‪ ,‬והנסיכה עמדה בסירובה להינשא לאחר‪ .‬אף אחד לא מצא חן‬
‫בעיניה‪.‬‬
‫אביה כעס מאוד‪ ,‬והחליט להרחיק את ביתו מהעלם‪ ,‬ולהענישה‪ .‬לכן בנה מגדל גדול עם צריח‪,‬‬
‫וסגר את ביתו בחדרון למעלה‪.‬‬
‫הנסיכה‪ ,‬ליבה נשברה בקרבה‪ ,‬געגועיה לעלם רבו‪ .‬ישבה בחלון ובכתה מרה‪ .‬העלם שישב‬
‫מתחת למגדל בלע את דמעותיה בשקיקה‪ .‬המלך לא ויתר והשאיר את ביתו כלואה במגדל‬
‫למעלה‪.‬‬
‫הנסיכה בוכה‪ ,‬והעלם בולע דמעותיה‪ ,‬וכך במשך השנים התקרבו זה לזו‪ ,‬ואולי יבוא יום והם‬
‫יפגשו‪ .‬הנסיכה צונחת מטה‪ ,‬אט אט‪ ,‬בעקבות דמעותיה‪ ,‬והעלם מטפס וגובה מהדמעות שהוא‬
‫בולע‪.‬‬
‫**********************‬

‫נטיפים וזקיפים (‪)2‬‬

‫מעשה בקרסטי‪ ,‬נערה מפונקת מבית עשירים שביקשה להיות הנערה היפה ביותר בעולם‪.‬‬
‫בעודה מטיילת באזור זה פגשה במכשף רב עוצמה שהתחפש לעני מרוד וביקש ממנה קצת‬
‫אוכל ובגד חם‪ .‬אך קרסטי‪ ,‬שהייתה מאוד אגואיסטית וחסרת התחשבות‪ ,‬צחקה עליו‬
‫והמשיכה בדרכה‪ .‬בהמשך הדרך פגשה שוב במכשף שהתחפש הפעם לנסיך עשיר ויפה‬
‫תואר ומייד פנתה אליו ובירכה אותו לשלום‪ .‬בעוד הם משוחחים שאל אותה המכשף‪ -‬נסיך‬
‫מה הייתה רוצה יותר מכל דבר אחר בעולם‪ .‬ענתה קרסטי‪" :‬להיות היפה ביותר בתבל"‪ .‬הפך‬
‫הנסיך חזרה למכשף ואמר‪" :‬בגלל שבפנים נשמתך כה שחורה ומכוערת אהפוך גם את‬
‫חיצוניותך לכזו‪".‬‬
‫ואכן קרסטי הפכה לנערה פוזלת‪ ,‬בעלת אף נשרי ושפתיים מצומקות‪ ,‬בפיה הייתה שן‪-‬כן שן‪-‬‬
‫לא‪ ,‬רגליה עקומות וגופה כולו חסר פרופורציות‪ .‬מרוב בושה התחבאה קרסטי במערה והחלה‬
‫מתחננת בפני המכשף כי יהפכה לאבן‪ .‬הקוסם נכנע לרחמיו והפכה לאבן‪ .‬מאז ועד היום ישנן‬
‫מערות קרסטיות בעלות שן עליונה (נטיף) ושן תחתונה (זקיף)‪....‬‬

‫**********************‬
‫ניסיתי אלף פעמים…‪ /‬יהודה אטלס‬

‫"ניסיתי אלף פעמים לפחות‬

‫להחזיק את העיניים פקוחות‬
‫עד הסוף כדי לדעת מה‬
‫מרגיש אדם בדיוק ברגע‬
‫שהוא נרדם‪.‬‬
‫ניסיתי המון אבל תמיד‬
‫סתם כי ברגע האחרון‬
‫אני תמיד‬
‫נרדם‪".‬‬
‫"הילד הזה הוא אני"‪ /‬יהודה אטלס‬

‫**********************‬
‫ניצול זמן‪ ,‬או‪" :‬האבנים הגדולות בחיינו"‪ /‬משל‬

‫יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית ספר למנהל ציבורי בצרפת (אחד המוסדות היוקרתיים‬
‫‪15‬‬ ‫ביותר באירופה כולה) לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של‬
‫מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב‪ .‬ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש‬
‫הרצאות ביום עיון שאורגן במיוחד עבורם‪ .‬למרצה הוקצתה רק שעה אחת כדי להעביר את‬
‫החומר‪.‬‬
‫בעמדו לפני חברי קבוצת האליטה המנהלית הזו‪ ,‬שהיו מוכנים לרשום כל מילה שתצא מפי‬
‫המומחה המפורסם‪ ,‬העביר המרצה הזקן את מבטו ביניהם‪ ,‬אחד אחד‪ ,‬באיטיות‪ ,‬ולאחר מכן‬
‫אמר‪" :‬אני עומדים לערוך ניסוי"‪.‬‬
‫מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות‬
‫לפניו‪ .‬אחר כך הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים‪ ,‬כל אחת בגודל של כדור טניס‪ ,‬והניחן‬
‫בעדינות‪ ,‬אחת אחת‪ ,‬בתוך המיכל‪ .‬כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד‬
‫אבן אחת‪ ,‬הרים המרצה את מבטו באיטיות אל תלמידיו ושאל‪" :‬האם מלא המיכל?"‪ .‬כולם‬
‫השיבו "אכן"‪.‬‬
‫המרצה המתין מספר שניות והוסיף‪" :‬האמנם?"‪.‬‬
 ‫ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ‪ .‬בקפדנות שפך את החצץ מעל‬
‫לאבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל‪ .‬שוב הרים המרצה הזקן את מבטו אל הקהל‬
‫ושאל‪" :‬האם המיכל מלא?"‪ .‬עתה החלו להבין מאזיניו המבריקים את כוונתו‪ .‬אחד מהם‬
‫השיב‪" :‬כנראה שלא"‪" .‬נכון"‪ ,‬ענה המרצה הזקן‪.‬‬
‫חזר והתכופף והפעם הוציא מחת לשולחן סיר מלא בחול‪ .‬בתשומת לב שפך את החול אל‬
‫תוך המיכל‪ .‬החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ‪ .‬פעם נוספת שאל‬
‫המרצה את תלמידיו‪" :‬האם מלא המיכל?"‪ .‬הפעם‪ ,‬ללא היסוס ובמקהלה‪ ,‬השיבו התלמידים‬
‫המחוננים‪" :‬לא"‪" .‬נכון"‪ ,‬השיב להם המרצה הזקן‪ .‬וכפי שציפו תלמידיו רבי היוקרה‬
‫והעוצמה‪ ,‬הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו‪.‬‬
‫המרצה הזקן הרים את מבטו לקהל ושאל‪" :‬איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?"‬
‫בחושבו על נושא ההרצאה השיב אחד הנועזים והזריזים שבין המאזינים‪" :‬אני למדים שככל‬
‫שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחייבויות‪ ,‬אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד‬
‫פגישות ועוד מטלות"‪.‬‬
‫"לא"‪ ,‬השיב המרצה הזקן‪" .‬האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו‪ :‬אם לא מכניסים‬
‫למיכל קודם כל את האבנים הגדולות‪ ,‬לעולם לא נוכל להכניס את כולם אחר כך"‪ .‬דממה‬
‫עמוקה השתררה באולם‪ ,‬כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי‬
‫המרצה‪.‬‬
‫הזקן התבונן בשומעיו ואמר‪" :‬מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה?‬
‫ידידכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה‬
‫נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם? משהו אחר?‪.‬‬
‫מה שחייבים לזכור הוא שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו‪ ,‬כי אם‬
‫לא נעשה זאת‪ ,‬אני עלולים לפספס את החיים‪ .‬אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים יתמלאו‬
‫החיים בדברים הקטנים ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים‬
‫בחיים‪ .‬משום כך לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה‪" :‬מהן האבנים הגדולות‬
‫בחיי? וכאשר תזהו אותן‪ ,‬תכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם"‪.‬‬
‫בתנועת יד ידידותית בירך המרצה הזקן את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם‪.‬‬

‫*********************‬
‫נענה משובלת‬

‫אתם יודעים‪ ,‬שלנענע שאנו אוהבים להוסיף לתה קוראים בעברית נכונה נענה אבל קוראים‬
‫לה גם מינתה‪ .‬תשאלו‪ ,‬מה פתאום מינתה? טוב‪ ,‬אז כיוון ששאלתם‪ ,‬נספר לכם סיפור ממזמן‪-‬‬
‫מזמן‪ .‬פעם הייתה נערה יפה‪ ,‬שגרה בעולם שמתחת לאדמה‪ ,‬עולמם של השדים והמתים‪,‬‬
‫ושמה של הנערה היה מינתה‪ .‬מינתה הייתה החברה הראשונה של מלך השדים והמתים‪ .‬היא‬
‫אהבה אותו מאוד‪ ,‬אבל הוא לא כל כך אהב אותה‪ .‬הוא בעצם רצה להתחתן עם נערה יפה‬
‫ֶרספֹונֶה‪ .‬יום אחד הזמין מלך העולם שמתחת לאדמה את פרספונה לארמונו‪.‬‬
‫יותר‪ ,‬שנקראה פ ֶ‬
‫"מי זאת המכשפה המכוערת הזאת?"‪ ,‬צעקה מינתה למלך‪" ,‬מה יש‪ ,‬אני כבר לא טובה‬
‫בשבילך?! ואת‪ -‬תסתלקי מכאן‪ ,‬יא פרצופה אחת‪ ,‬או שאני קורעת אותך לחתיכות"‪ .‬פרספונה‬
‫היפה לא יכלה לסבול את הדברים הלא יפים שמינתה אמרה עליה‪ ,‬התנפלה על מינתה‬
‫וקרעה אותה לגזרים‪ .‬מלך השדים הצטער מאוד מאוד על מה שהוא גרם למינתה‪ ,‬והסכים‬
‫להפוך אותה לצמח בעל ריח טוב‪ ,‬הנקרא עד היום בשמה‪ -‬מינתה‪.‬‬

‫**********************‬
‫נתיב האוהבים?!‬
‫שאלתני אחי‪ ,‬למה זה‪ ,‬הדרך הביתה‪ ,‬אל הארץ הטובה‪ ,‬חייבת לעבור דרך מדבר‪.‬‬
‫שאלתני אחי‪ ,‬למה זה‪ ,‬הדרך אל המנוחה‪ ,‬אל השלוה‪ ,‬חייבת לעבור דרך ייסורים‪.‬‬
‫שאלתני אחי‪ ,‬למה זה‪ ,‬משעול הכרמים‪-‬נתיב האוהבים‪ ,‬חייב לעבור דרך נחשים ועקרבים‪.‬‬
‫בא אחי‪ ,‬נצא אל המדבר‪ ,‬נעלה על עקבי הצאן נפגוש את אבינו אברהם‪ ,‬נשאל אבינו יצחק‪ ,‬נבקש תשובה‬
‫מפיהם של יעקב ורחל‪ ,‬האוהבים‪ ,‬בנפרדים‪ ,‬הסוללים דרך במדבר העמים‪.‬‬
‫בא אחי נפליג על גבי שאלתך אל הזמנים העתיקים‪ .‬נחפש את נביאינו ודברינו במדבריות הרחוקים‪ ,‬נחצה את‬
‫ההרים הגאים עד נבוא לרגלי הנמוך שבהרים‪,‬‬
‫משם נבקש‬
‫מים חיים‪.‬‬

‫במקום שבו חדלה הארץ הנושבת נפרש המדבר הגדול‪ .‬עמדתי בין שניהם‪ ,‬רגלי האחת על אדמה עידית מוצקה‬
‫והשנייה על חול נודד‪ .‬גופי נחצה לשניים ומלחמה אדירה פרצה בתוכו‪ ,‬מלחמת המזרע והישימון‪ .‬הררי חול‬
‫נסעו ובאו מן המדבר‪ ,‬וצינורות‪ ,‬מחרשות ומכבשים עלו לעומתם מן הישוב‪ .‬זו היתה מלחמה כואבת שעלתה‬
‫מכפות רגלי‪ ,‬הציפה את גופי‪ ,‬אך לא הגיעה אל כפות ידי ולא חדרה לתוך ליבי על אף שנחשבה למלחמה‬
‫הגדולה עלי אדמות‪ .‬כפות ידי עסוקות היו בליטוף החול הצמא מכאן‪ ,‬רגבי האדמה הרווים מכאן‪ ,‬ושקיבלתם זה‬
‫לעומת זה לאזנם זה עם זה‪.‬‬

‫ובליבי – התחולל ריקוד אהבה בו היה‬

‫המדבר כנפיים לארץ הנושבת והארץ‬
‫הנושבת‬
‫רגליים‬
‫**********************‬
‫סיפור ההד‬
‫בין הרים וגבעות‪ ,‬ישנו עמק מופלא שההד השוכן בו עונה על כל שאלה ומשאלה‪.‬‬
‫אל העמק הזה הגיע עלם צעיר המתלבט מה לעשות בקשר שלו עם נערתו‪....‬‬

‫הד יקר‪ ,‬מזמן אני רוצה לדבר איתך‪ ,‬אתה ודאי יודע על מה‪ .‬עלמה‪ ....‬עלמה‪....‬‬
‫צדקת הד יקר‪ ,‬פגשתי בחורה נאה‪ .‬אה‪ ....‬אה‪ ....‬אה‪....‬‬
‫אך עדיין לא אדע מה שאיפתה? אתה‪ ....‬אתה‪....‬‬
‫אך אמור לי ההד‪ ,‬כיצד עושה היא את עצמה יפה כמקודם? אודם‪ ....‬אודם‪....‬‬
‫ומה היא רוצה להשיג כשהיא מצטבעת? טבעת‪ ....‬טבעת‪....‬‬
‫ומה ארגיש כתחליף את מלבושה? בושה‪ ....‬בושה‪....‬‬
‫ומה היא מנסה להסתיר בתרגיל? גיל‪ ....‬גיל‪....‬‬
‫ומה תאמר לי כשנתחתן? תן‪ ....‬תן‪....‬‬
‫ומה תגיד בראותה תכשיט זהב? הב‪ ....‬הב‪....‬‬
‫ומה היא תרצה שאביא לה? וילה‪ ....‬וילה‪....‬‬
‫האם תכבד את בעלה ותשמע בקולו? לא‪ ....‬לא‪....‬‬
‫האם תרצה את הרגלי לתקן? כן‪ ....‬כן‪....‬‬
‫ומה יהיה גורלי‪ ,‬התוכל לומר? מר‪ ....‬מר‪....‬‬
‫אם כך ההד‪ ,‬האם כדאי לי בכלל להינשא? נסה‪ ....‬נסה‪....‬‬
‫מה אתה חושב‪ ,‬איך זה להיות נשוי? אוי‪ ....‬אוי‪....‬‬
‫איך יהיה לחיות בלי הנערה? רע‪ ....‬רע‪....‬‬
‫ומה אעשה כדי שאשכח אותה? קח אותה‪ ....‬קח אותה‪....‬‬
‫ומה היא תיתן לי לאכול? חול‪ ....‬חול‪....‬‬
‫ומה צפוי לאדם כמוני? עוני‪ ....‬עוני‪....‬‬
‫ומה יהיה גורלי אחרי שאת חיי על מזבח הנישואין אקריב? ריב‪ ....‬ריב‪....‬‬
‫רב תודות לך ההד‪ ,‬אני הולך‪ .‬לך‪ ....‬לך‪....‬‬

‫ואיך זה להיות מורַה? רע‪ ....‬רע‪....‬‬

‫ואיך זה להיות מדריך? אִיך‪ ....‬אִיך‪....‬‬

‫**********************‬
‫סוף מעגל‬

‫מפתחות‪,,‬‬
‫ופתאום אומרים שלום ומוסרים מפתחות‬
‫דומעות‪,,‬‬
‫ובשקט מוחים שתי עיניים דומעות‬
‫חוויות‪--‬‬
‫מביטים על קירות עטופי חוויות‬
‫טוב‪,,‬‬
‫של רע ושל טוב‬
‫לכאוב‪,,‬‬
‫ומיתר קטן בלב מתחיל פתאום לכאוב‬
‫שקופים‪,,‬‬
‫ואורזים מזכרות בניירות צלופן שקופים‬
‫‪...‬‬ ‫לשמור על הכיף‬
‫הכיף‪...‬‬
‫וכל דבר שהיה נראה כאילו אתמול‪ ,‬וסוגרים מעגל‪.‬‬
‫שלום‪,,‬‬
‫זה הזמן לומר שלום‬
‫שנשאר‪,,‬‬
‫עם כל הכאב שנשאר‬
‫זהו פרק זמן ארוך‬
‫שהתחיל‪ ...‬ונגמר!‬

‫**********************‬
‫סיפורים על עצמך‪ / ...‬פיטר פן‬

‫"כל כך מוזר שהסיפורים שאתה אוהב ביותר צריכים להיות תמיד סיפורים על עצמך"‬
‫**********************‬
 ‫עין גדי או אין גדי‬
‫הלכנו לעין גדי חיפשנו גדיים‬
‫בגאיות צעדנו טיפסנו על הרים‪.‬‬
‫ולאחר שלא מצאנו – החלטנו‬
‫שהשם "עין גדי" בכלל לא שם‪,‬‬
‫פשוט החליפו בין הא' לע'‬
‫וצריך לקרוא "אין גדי" בינתיים‪.‬‬

‫**********************‬
‫עיר קסומה‪ /‬יהושע בר‪ -‬יוסף‬

‫"ימים שקטים באו על צפת‪ ,‬ימים שופעים שמש ואויר צונן והוד מלכות של הרים ושמים‬
‫רחבים עמוקים בתכלתם בעין הבדולח‪ .‬פרקי תהילים ורזי הזוהר קשרו בין אדם למקום‪ ,‬וחיי‬
‫עוני צנועים בין אדם לחברו‪.‬‬
‫הבתים הישנים החרבים למחצה תוקנו ביד חרוצים למשכנות אדם‪ .‬אותו סיד לבנבן כחלחל‪,‬‬
‫שכיסה את הקירות והכיפות וקצות המדרגות‪ ,‬הרגיע את העין והלב ושיווה לה לצפת מראה‬
‫מושך ומפתה‪.‬‬
‫בבתים פנימה נתרבו מחצלאות הקש והחלונות הצחורים והמפות הרקומות‪ .‬פה ושם נשמע‬
‫קול תינוק בבכיו‪.‬‬
‫בבתי הכנסת ובבתי המדרש נשתק קול תורה ותפילה‪ ,‬ואנשים באים בשנים השמיעו שם‬
‫בדיחה קלה וצחוק חרישי עצור‪ .‬בלילות נערכו בהם לעיתים קרובות מסיבת‪-‬מצווה ומסיבות‬
‫מרעים‪.‬‬
‫ומלבד דברי התורה ואמרות הצדיקים שמעו כתלי המדרש גם קול שירה וריקוד וצהלת‬
‫זקנים‪.‬‬
‫בחשכת הסמטאות אפשר היה לראות לפעמים זקן מבוסם קמעה מרוב חדווה ומעט יי"ש‬
‫מהלך מתנודד ושר שירי כיסופים לאלוהים‪.‬‬
‫מחלון פלוני ניתן לשמוע לחש אישה לבעלה ודברי פיוס והודעה של אם לתינוקת‪.‬‬
‫צפת היהודית נתונה הייתה נתונה בשינה שלווה‪ .‬ומעל לכל מטה ומטה נארגו חלומות אהבה‬
‫לשכינה הקדושה ותמונות ילדות‪ ,‬כדרך הזקנים המרבים לראות פלאי ילדותם עם התקרבם‬
‫למוות‪ .‬מצבות הקברים הקדושים רטובות היו מרוב שמן ושחורות בפיח הפתיליות‪.‬‬
‫בצלעו של הר צפת שכנו לבטח כל אותם בתים שנראו כאילו מגובבים ומעורמים זה על יד‬
‫זה ביד לא נאמנה‪".‬‬

‫**********************‬
‫על הרים‪ /...‬רוברט פירסיג "זן ואומנות אחזקת האופנוע"‬

‫על הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככל האפשר‪ ,‬בלי התלהבות יתרה‪ .‬האמת של טבעך‬
‫העצמי היא הצריכה להכתיב לך את הקצב‪.‬‬
‫אם אתה קצר רוח‪ -‬הגבר את הקצב‪,‬‬
‫אם אתה נעשה קצר נשימה‪ -‬האט‪.‬‬
‫יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה‪.‬‬
‫אז‪ ,‬כאשר אינך מקדים לחשוב על דברים‪ ,‬פוסקים צעדיך מהיות אמצעי להשגת המטרה‪,‬‬
‫וכל אחד מהם נעשה למאורע בפני עצמו‪ .‬סלע זה יש לו קצוות מסוכנים‪ ,‬סלע זה אחוז בהר‬
‫בצורה רופפת‪ ,‬מנקודה זו רואים פחות טוב את השלג אף כי הוא נמצא קרוב יותר אליו‪.‬‬
‫ואלה דברים שתמיד יש להבחין בהם‪.‬‬
‫חיים הנחיים רק למען איזושהי מטרה עתידה‪ -‬הם חיים רדודים!‬
‫צלעות הר הן המזינות את החיים ולא פסגתו‪ .‬עליהן מתרחשות צמיחתן של דברים‪ .‬אולם‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬ללא הפסגה לא תוכלנה להתקיים צלעות ההר‪-‬‬
‫הפסגה היא המגדירה את מהותן של הצלעות‪.‬‬

‫**********************‬
‫על פילים‪ /‬איאן ד‪ .‬המילטון (רוח האדמה)‬
‫‪ ...‬הריני מאמין כי ראיית חיות הבר חופשיות ממלאת חלק מן הצורך העמוק של האדם‬
‫לרענן את רוחו חדשות לבקרים‪ .‬צורך זה מורגש בעיקר אצל אותם בני אדם האנוסים לחיות‬
‫בסביבה מתועשת מאוד‪.‬‬
‫לא מעטים הם הרואים בפילים על עוצמתם הרבה והצורך העז שלהם במרחב משום סמלים‬
‫של שאיפת חירות החסרה כל מעצור‪.‬‬

‫**********************‬
 ‫על פיסת נייר‪ /‬נמצא בביס"ש בקצרין‬
‫ארץ ישראל אנחנו מבקשים ממך‪" :‬סליחה!"‪.‬‬
‫ממך‪ -‬היפה לעת סתו בעונת הפריחה‪ ,‬הענוגה לעת ערב‪ -‬כמו בשעת זריחה‪,‬‬
‫הכובשת כמלאך את כתר החרמון‪ ,‬ומשתכשכת במים כנסיכה‪ .‬סלחי נא‪ -‬לידיים‬
‫העוקרות את גבעולי הפרחים ולאלה השולחים את משפחתם לצידי הדרכים‪.‬‬
‫סלחי למגרשים הריקים אשר התמלאו זוהמה‪ ,‬מצבורי פסולת הרחוב המטפסים‬
‫קומה מעל קומה‪.‬‬
‫להופכים את ים סוף לים המוות ואת חופו לחוף קללה‪.‬‬
‫לנותנים ליופי הכנרת את דמות אדם המזבלה‪.‬‬
‫לאלה החותמים פנייך בלי לדעת כי הם משחיתים פני עצמם‪.‬‬

‫**********************‬

‫עליות‬
‫יש אנשים שמראש מתייאשים‬
‫ומעדיפים להישאר במקום‪,‬‬
‫ולראות את השקיעה‬
‫מאותו מקום שראו תמיד‪.‬‬
‫ויש אנשים שרק עכשיו‬
‫התחילו לטפס‬
‫ואת השקיעה הזו כנראה‬
‫לא יראו מפסגה זו‬
‫אבל‪ ,‬הם ימשיכו לטפס‪.‬‬
‫יש כאלה‬
‫שהגיעו לאמצע הדרך שלהם‬
‫והשקיעה נראית להם‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫מספיק יפה מאיפה‬
‫‪-‬‬ ‫שהם נעצרו‬
‫אז הם יישארו שם ויתהו‬
‫אם יוכלו להגיע לפסגה‬
‫ואיך השקיעה נראית משם‪...‬‬
‫ויש אחרים‪-‬‬
‫שיגיעו לפסגה‬
‫אך הם לא יספיקו להנות‬
‫מהשקיעה‬
‫כי הם כבר מחפשים‬
‫פסגה אחרת‬
‫והם אף פעם לא שקטים‬
‫ואף פעם לא ימצאו את הפסגה‬
‫שלהם‪.‬‬
‫אל תהיו מאלה‬
‫שכל כך מיואשים‬
‫שאפילו לא ניסו לטפס לפסגה‬
‫שלהם‪,‬‬
‫ואל תעצרו באמצע הדרך‬
‫כשאתם מסוגלים‬
‫להמשיך הלאה‬
‫וכשתגיעו לפסגה שלכם‬
‫תעצרו!‬
‫תסתכלו על השקיעה‬
‫תהנו ממנה‪...‬‬
‫ואז‪ -‬תמשיכו‬
‫לפסגה הבאה!!!‬
‫**********************‬

‫עם קומץ‪ /...‬אברהם חלפי‬

‫"עם קומץ שמיים ביד‬

‫הייתי עובר את חיי‬
‫הייתי חוצה את הים ברגליי‬
 ‫עם קומץ שמיים ביד"‬

‫**********************‬

‫עַל ַכפָיו יָבִיא‬

‫מילים ‪:‬יורם טהר‪-‬לב ‪,‬לחן ‪:‬יאיר רוזנבלום‬

‫ִברְחֹובֵנו ַהצַר‬
‫גָר ַנגָר ֶא ָחד מוזָר‬
‫יֹושב ִב ְצרִיפו‬
‫ֹהוא ֵ‬
‫עֹושה ָדבָר‬
‫וְלֹא ֶ‬

‫ִקנֹות‬
‫ִאיש ֵאינֹו בָא ל ְ‬
‫ַקר‬
‫ְאין ִאיש ְמב ֵ‬ ‫וֵ‬
‫שהוא‬ ‫ושנָתיַיִם ֶ‬
‫ְ‬
‫ְכבָר ֵאינֹו ְמָנגָר‪.‬‬
‫נֹושא עֹוד ִב ְלבָבו‪:...‬‬
‫וְהוא ֲחלֹום ֶא ָחד ֵ‬
‫שטָבֹוא‪,‬‬
‫ְא ִלטָהו ֶ‬
‫ִןא ל ֵ‬‫ִלבְנֹות כ ֵ‬
‫עַל ַכפָיו אֹותֹו יָבִיא‪,‬‬
‫ְא ִלטָהו ַהמָבִיא‪.‬‬
‫לֵ‬

‫ומ ַחכֶה לו‬

‫יֹושב ְ‬ ‫ֹוְהוא ֵ‬
‫שטְִזכֶה לו‪.‬‬
‫שנִים ‪,‬חֹולֵם ‪,‬הוא ‪ֶ ,‬‬ ‫ֹ ְכבָר ָ‬
‫ומ ַחכֶה לו‪:...‬‬
‫שֹומר ְ‬
‫עַל סֹודֹו ֵ‬
‫ָמ ַתי ְכבָר יַגִי ַע ַהטֹום‪.‬‬

‫ִברְחֹובֵנו ַהצַר‬
‫גָר ַסְנ ְדלָר ֶא ָחד מוזָר‪:‬‬
‫יֹושב ִב ְצרִיפו‬
‫הוא ֵ‬
‫עֹושה ָדבָר‪.‬‬
‫וְלֹא ֶ‬

‫ֵיקים‬
‫ַמ ָדפָיו ָהר ִ‬
‫ֺןים בָָאבָק‬ ‫ְמכ ִ‬
‫שנָתיַיִם ֺממָח‬
‫ְכבָר ְ‬
‫ַשק‪.‬‬
‫ַה ַם ְר ֵצ ַע ב ַ‬

‫וְהוא חֹולֵם כִי נַ ֲע ַליִם הוא ּתֹופֵר‪,‬‬

‫ַשר‪.‬‬‫בָן עַל ָהרִים יִנְוו ַר ְגלֵי ַה ְםב ֵ‬
‫אֹותן יָבִיא‪,‬‬‫עַל ַכפָיו ָ‬
‫ְא ִלטָהו ַהמָבִיא‪.‬‬
‫לֵ‬

‫ומ ַחכֶה לו‪...‬‬

‫יֹושב ְ‬
‫וְהוא ֵ‬

‫ֶשנו‬
‫ִירוש ַליִם י ְ‬
‫ֹב ָ‬
‫ַמרֵי לֹא ָצעִיר‪,‬‬‫ִאיש ‪ְ ,‬לג ְ‬
‫ָּתים‬
‫ש ָבנָה ַה ְרבֵה ב ִ‬
‫ֶ‬
‫ְבכָל פטִמֹות ָהעִיר‪.‬‬

‫הוא ַמכִיר כָל ִס ְמ ָטה‪,‬‬

‫ושכונָה‪,‬‬ ‫כָל רְחֹוב ְ‬
‫הוא בֹונֶה ֶאת ָהעִיר‬
‫שנָה‪.‬‬ ‫ש ְבעִים ָ‬
‫ְכבָר ִ‬

‫ש ֶאת ָהעִיר ָבנָה‬ ‫וְהוא חֹולֵם כִי ‪,‬כְמֹו ֶ‬

‫ַם ְקדָש ֶאת ֶאבֶן‪ַ -‬ה ִפמָה‪.‬‬‫ִיח ל ִ‬
‫יָנ ַ‬
‫אֹותה יָבִיא‬
‫עַל ַכפָיו ָ‬
‫ְא ִלטָהו ַהמָבִיא‪.‬‬
‫לֵ‬

‫יֹושב‪...‬‬
‫וְהוא ֵ‬
 ‫**********************‬

‫מעגל‪:‬‬
‫אם הולך אתה באמונה‬
‫וזיק בעיניך כמוביל‪,‬‬
‫הנך שלם באתגר זה‬
‫ומנצח‪.‬‬

‫ראית את ההמון‪,‬‬
‫והצתת בליבם טיפת דמיון‪,‬‬
‫טיפת רצון‪ ,‬אהדה וברק‬
‫וכבשת כל הר ומכשול‪,‬‬
‫ומנהיג‪.‬‬

‫אספת את אנשיך‬
‫ולימדת את דרכך‬
‫הקנית כלים ודרך ארץ‬
‫ועזבת‪......‬‬

‫והם שלמים‬
‫ומלאים באמונה‬
‫וזיק בעינהם כַמוביל‬
‫ומנצחים‪.‬‬
‫ורואים את ההמון‪.......‬‬

‫עץ הדפנה‬

‫סיפורנו מתחיל ביוון הרחוקה‪ ,‬על הר האולימפוס‪ ,‬מקום מגורי האלים‪.‬‬

‫אפולו‪ ,‬אל השמש‪ ,‬יצא עם מרכבתו ופמלייתו לצוד ביער‪ .‬תוך כדי הצייד נלכדו עיניו של האל‬
‫בנימפה היפיפייה דפנה שרחצה לה באגם‪ .‬אפולו התאהב נואשות בה‪.‬‬
‫אפולו ניגש אל דפנה כדי לדבר איתה‪ ,‬אך דפנה נבהלה והחלה בורחת ממנו‪ .‬אפולו שלא‬
‫הבחין בבהלתה של דפנה ופעל בעקבות רגשותיו כלפיה‪ ,‬החל רודף אחריה עם מרכבתו‪.‬‬
‫כך החל לו המרדף בין עצי היער‪ .‬דפנה בורחת בבהלה בעוד אפולו מנסה להרגיעה בדברי‬
‫אהבה מתקתקים‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬כשנוכחה דפנה לדעת כי אפולו משיגה ובעוד רגעים אחדים יגיע אליה ויתפוס אותה‪,‬‬
‫פנתה דפנה אל האלים בבקשת רחמים‪ .‬אפרודיטי‪ ,‬אלת האהבה והיופי‪ ,‬נענתה לתחנוניה של‬
‫דפנה והפכה אותה לעץ ‪ -‬עץ הדפנה‪.‬‬
‫לאחר רגעים מעטים‪ ,‬הגיע אפולו אל עץ הדפנה‪.‬‬
‫באותו רגע‪ ,‬הבין אפולו כי אהבתו המסונוורת כלפי דפנה‪ ,‬היא שהביאה לתוצאות הכואבות‪.‬‬
‫בניסיון אחרון‪ ,‬להסביר לדפנה את רגשותיו כלפיה‪ ,‬לקח אפולו ענפים מהדפנה ועטר לראשו‬
‫זר והוא מסתובב עם זר זה לראשו עד היום‪.‬‬
‫מאז עוטר זר הדפנה נחשב לבן מעמד חשוב ומכובד‪ .‬אלי יוון וקיסרים מסתובבים עם זרי‬
‫דפנה לראשם‪ .‬מצביאים ומנצחים בתחרויות חוזרים הביתה עם זרי דפנה לראשם‪ .‬משוררים‬
‫ואנשי רוח עוטרים זרים אלה‪.‬‬

‫**********************‬
‫ערכו של הזמן‪...‬‬

‫דמיינו לעצמכם בנק המזכה את חשבונכם בסכום של ‪ 86,400‬ש"ח מידי בוקר‪.‬‬

‫אין אפשרות לצבור כסף בחשבון‪ .‬יתרת הסכום שלא ניצלתם במשך היום‪ ,‬מתאפסת מידי‬
‫לילה בחצות‪.‬‬
‫מה תעשו? תוציאו כל אגורה‪ ,‬כמובן!!!‬
‫לכל אחד מאיתנו חשבון בנק שכזה‪ .‬קוראים לו הזמן‬
‫כל בוקר אנחנו מקבלים ‪ 86,400‬שניות‪ .‬כל לילה הן מתאפסות‪ ,‬כאשר כל הזמן שלא ניצלנו‪,‬‬
‫אובד‪ .‬אין אפשרות לצבור זמן‪ .‬אין אפשרות להשתמש ביותר‪.‬‬
‫כל יום עומד לראשותנו אותו הסכום‪ .‬בכל לילה נעלמת שארית הסכום‪ .‬אם לא השכלנו‬
‫להשתמש ביתרה היומית‪ ,‬אין אפשרותנו לחזור אחורה‪.‬‬
‫אין גם אפשרות להשתמש בזמן על חשבון "מחר"‪ .‬אנחנו חייבים לנצל את ההווה על מנת‬
‫להפיק את המרב בבריאות‪ ,‬אושר והצלחה!‬
‫השעון מתקתק‪ -‬עשו זאת היום‪.‬‬
‫כדי להבין ערכה של שנה אחת‪ ,‬תשאלו תלמיד שנשאר כיתה‪.‬‬
‫כדי להבין ערכו של חודש אחד‪ ,‬תשאלו אם שילדה פג טרם זמנו‪.‬‬
‫כדי להבין ערכו של שבוע אחד‪ ,‬תשאלו עורך של שבועון‪.‬‬
‫כדי להבין ערכה של שעה אחת‪ ,‬תשאלו זוג אוהבים המחכים להיפגש‪.‬‬
‫כדי להבין ערכה של דקה אחת‪ ,‬תשאלו אדם ש"פספס" את הרכבת‪.‬‬
‫כדי להבין ערכה של שניה אחת‪ ,‬תשאלו אדם שהתחמק מתאונה‪.‬‬
‫כדי להבין ערכה של אלפית‪ -‬שניה‪ ,‬תשאלו את הזוכה במקום השני באולימפיאדה‪.‬‬
‫זכרו‪ -‬הזמן אינו מחכה לאף אחד‪.‬‬
‫האתמול הוא היסטורי‪.‬‬
‫המחר הוא מיסתורי‪.‬‬
‫היום הוא מתנה‪.‬‬
‫לכן הוא נקרא ההווה! ( ‪)PRESENT‬‬

‫**********************‬
‫פגישה בין שני עיגולים‪ /‬דתיה בן‪ -‬דור‬
‫שני עיגולים מאוד עגולים‬
‫נפגשו ברחוב המעגל‪.‬‬
‫אמר האחד‪" :‬סליחה שנפגשנו"‬
‫"‬ ‫אמר השני‪" :‬זה דווקא מזל‬
‫"‬ ‫הן טובים השניים הסכימו חז"ל‪.‬‬
‫מה דעתך לגלגל שיחה?"‬
‫ענה חברו‪" :‬דעתי נוחה‪" .‬‬
‫ביחד‪".‬‬
‫אז מה שלומך?"‬
‫"עגול כשלך"‪.‬‬
‫"ושלום אישתך?"‬
‫""מתגלגלת משמחה"‪.‬‬
‫"ואיך הילדים?"‬
‫"עגלגלים וחמודים‬
‫הבת מחוננת והבן גאון"‪.‬‬
‫"ואיך החיים?"‬
‫"שגעון!‬
‫ומה אצלך?"‬
‫"שלא תדע!‬
‫השכנים מעצבנים‬
‫והחותנת רוטנת‬
‫ויש לי סחרחורת פעמיים ביום‬
‫וקשה לי מאוד‬
‫לטפס בעליות‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬רע ומר ונורא ואיום‪".‬‬
‫"זה הרע?!‬
‫שלא יהיה יותר גרוע‪.‬‬
‫אתה טוב וחכם‪ ,‬ידידי העגול‪,‬‬
‫אבל טרם סיפרתי את הגרוע מכל‬
‫ביתי היחידה‪ ,‬בושה לספר‬
‫מצאה לה חבר‪".‬‬
‫"שמחה וששון!"‬
‫צרה ואסון!"‬
‫מדוע? מה יש?‬
‫הוא חלילה‪ ,‬טיפש?"‬
‫לא ולא‪ .‬חכם הוא משנינו‬
‫"אולי הוא עצלן‪ ,‬רחמנא‬
‫ליצלן?"‬
‫"הוא דווקא חרוץ כמו שד משחת‪".‬‬
‫אולי אינו מנומס‪ ,‬חלילה וחס?"‬
‫"נימוסיו מצויינים ודיבורו בנחת‪".‬‬
‫"אז אולי הניקיון והסדר לא כל כך בסדר?"‬
 ‫"להפך גמור‪ ,‬הוא מזכיר לי ממש בית מרקחת"‬
‫"אז אולי המשפחה לא כל כך…?"‬
‫"המשפחה מיוחסת"‬
‫"אז אולי הפרנסה לא כל כך‪"?..‬‬
‫"הפרנסה בכבוד מפרנסת"‬
‫"ואיך הצורה?"‬
‫זאת בדיוק הצרה‪.‬‬
‫הצורה מושלמת‪.‬‬
‫הבחור מרובע!"‬
‫"זה הכל?‬
‫אל תדאג ידידי העגול‪,‬‬
‫דברים משתנים עם הזמן‪,‬‬
‫אפילו ריבוע‬
‫במשך הזמן הוא וודאי יתעגל‪".‬‬
‫ואם לא?"‬
‫אז אתה תתרגל"‪.‬‬

‫**********************‬
‫פרידה‪:‬‬

‫אל לך להעצב‪,‬‬
‫בבוא העת לומר שלום‪.‬‬
‫הפרידה חיונית היא קודם שתוכל לשוב ולהפגש‪.‬‬
‫ופגישה מחודשת‪,‬‬
‫בין אם עברו רגעים או גלגולי חיים‬
‫אכן מובטחת לאלה שהיו ידידים‪.‬‬

‫**********************‬
‫פרידה‪:‬‬

‫הייתי רוצה לנסות מהכל‪,‬‬

‫לטעום מכל דבר‪.‬‬
‫אדם חי רק פעם אחת‬
‫ולא כל כך הרבה זמן‪,‬‬
‫שיוכל לבזבז אותו‬
‫כך סתם‬
‫אני רוצה לראות הרבה מקומות‬
‫להכיר צורות חיים‪,‬‬
‫והרבה הרבה אנשים‪.‬‬
‫לנסות כל מיני חוויות‬
‫להכיר עוד דרכים להנות‪ ,‬לגלות‪,‬‬
‫שונאת לחשוב‬
‫שעברתי‬
‫ולא ניסיתי‬
‫ולא מיציתי‬
‫את כל שניתן למצות‬
‫וכל שרציתי ותכננתי לעשות‬
‫לדעת ולראות‪.‬‬

‫**********************‬
‫פרח בודד במדבר‪:‬‬

‫הנסיך הקטן עבר במדבר‪ ,‬ולא פגש בדרכו אלא פרח יחיד בעל שלושה עלי כותרת‪ ,‬פרח דל ועלוב‪.‬‬
‫‪ -‬שלום!‪ -‬אמר הנסיך הקטן‪.‬‬
‫‪ -‬שלום!‪ -‬השיב הפרח‪.‬‬
‫‪ -‬היכן בני האדם?‪ -‬שאל הנסיך הקטן באדיבות‪.‬‬
‫הפרח ראה פעם שיירה שעברה במדבר‪.‬‬
‫בני האדם?‪ -‬שאל הפרח‪ - ,‬סבורני‪ ,‬כי מספרם אינו עולה על ששה או שבעה‪ .‬ראיתי אותם לפני שנים‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫אך מי יודע היכן למצאם? הם חולפים עם הרוח‪ .‬אין להם שורשים ודבר זה מכביד עליהם מאוד‪.‬‬
‫שלום!‪ -‬אמר הנסיך הקטן‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫שלום!‪ -‬ענה הפרח‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫**********************‬
‫פיכה דאומה‪:‬‬

‫מוי דאח מארה מאה לש פיכה דאומה ‪" :‬פיכה דאומה‪ ,‬בסתא לשך לוחה דאום דאום‪ .‬כלי‬
‫ובתיאי הל לס הז בלס שי בדרים בוטים דאום‪.:‬‬
‫"סבדר" מארה פיכה דאומה‪.‬‬
‫לוהכת פיכה דאומה לבסתא ומשה בלס פתוזים‪ ,‬פתוחים‪ ,‬גועיות כוו‪.‬‬
‫לוהכת פיכה דאומה ‪ ,‬לוהכת ורשה לוהכת ורשה‪.‬‬
‫ותפאום אב הבאז‪.‬‬
‫"לשום" מאר הבאז‪.‬‬
‫"לשום" מארה פיכה דאומה‪.‬‬
‫"נאל תא לוהכת?"‬
‫"נאי לוהכת לבסתא‪ .‬בסתא לוחה דאום דאום‪".‬‬
‫צר צר צר הבאז ליבת הבסתא‪.‬‬
‫קוט קוט קוט‬
‫"זי מה?" לאשה הבסתא‪.‬‬
‫"נאי פיכה דאומה" מאר הבאז‪.‬‬
‫"תפוח" ראמה בסתא‪.‬‬
‫כנינס הבאז ליבת הבסתא ורטף תא בסתא‪ .‬ונהה אבה פיכה דאומה ליבת הבסתא‪.‬‬
‫קוט קוט קוט‬
‫"זי מה?" לאשה הבסתא‪.‬‬
‫"נאי פיכה דאומה" מאר הבאז‪.‬‬
‫"תפוח" ראמה בסתא‪.‬‬
‫כננסה פיכה דאומה ליבת הבסתא‪.‬‬
‫"בסתא בסתא‪ ,‬מלה שי כל ניעים דגולות לכ‪ -‬כך?‬
‫"דכי רלאות תואך יריקתי"‪.‬‬
‫בסתא בסתא‪ ,‬מלה שי כל נישיים דגולות לכ‪ -‬כך?‬
‫""דכי לרטוף תואך יריקתי"‪ .‬והבאז רטף תא פיכה דאומה‪.‬‬
‫ונהה אב הייצד ליבת הבסתא‪.‬‬
‫קוט קוט קוט‪.‬‬
‫ויאן שתובה‪.‬‬
‫כננס הייצד ליבת הבסתא‪ .‬ורהג תא הבאז ונהה תפאום ציאו בסתא ופיכה דאומה מטבן‬
‫הבאז‪.‬‬
‫ומזא יחו בשואר ושוער דע צעם הוים זהה‪.‬‬
‫פוס בוט להוכ בוט‪.‬‬

‫******************************‬
‫פסיקטן‪:‬‬
‫אנחנו פסיק‪ ,‬אתם שומעים?‬
‫רק פסיק קטן בכל האנושות‪ .‬פסיק‪ ,‬אפילו לא נקודה‪.‬‬
‫כי נקודה באה בסוף משהו‪ ,‬היא מסיימת משהו‪ .‬פסיק אפילו לא זה‪.‬‬
‫הוא בא באמצע‪ ,‬לפני ואחרי מקום‪ ,‬כזה קטן בשביל נשימה קטנה‪.‬‬
‫אומרים שלפעמים הוא בא כתחליף ל‪ -‬ו' החיבור‪ ,‬אבל זה רק מראה שאפשר גם בלעדיו‪.‬‬
‫יש המון דברים שפסיק רוצה לעשות אבל הוא לא יכול‪ .‬טוב‪ ,‬הוא כזה קטן ורזה‪....‬‬
‫לפעמים בא לו להיות סימן קריאה! או אולי בא לו להיות סימן שאלה?‬
‫או שבעצם בא לו להיות סתם נקודה‪.‬‬
‫הוא לא מצליח‪ ,‬הוא נשאר אותו פסיק שלא מתחיל ולא מסיים‬
‫אבל‪....‬‬
‫גם פסיק קטן צריך לחשוב איפה הוא נמצא ואיך לפעמים זה אפילו קריטי אם הוא יופיע‬
‫במקום לא לו‪.‬‬
‫קחו לדוגמה את המשפט‪ :‬אדם מביט למעלה‪ ,‬בכוכב נופל למטה ‪.‬‬
‫הפסיק יכול לשנות הכל‪ ,‬אם רק יעמוד אחרת‪...‬‬
‫כמו‪ -‬אדם מביט למעלה בכוכב‪ ,‬נופל למטה ‪....‬‬
‫סתם כך בגלל עייפות של רגע או חוסר מחשבה‪ ,‬פסיק קטן יכול לגרום לנפילתו של אדם‪.‬‬
‫על כולנו לזכור את מלוא האחריות המוטלת על כתפי פסיק קטן‪.‬‬

‫פיפי במדבר‬

‫זהו קטע שמטרתו – עידוד שתיית מים בטיול‪ ,‬בעיקר – באיזורים חמים ויבשים‪.‬‬

‫אתה אלוף‬ ‫פיפי שקוף‬

‫המצב מתחיל להיות לא טוב‬ ‫פיפי צהוב‬
‫המצב איום‬ ‫פיפי כתום‬
‫זה מסוכן‬ ‫פיפי לבן‬
‫התבלבלת בחור‬ ‫פיפי שחור‬

‫**********************‬

‫פירורים‬
‫לצאת אל המדבר‬
‫זה לצאת‬
‫מעצמך‬
‫המיושב‬
‫המאורגן‬
‫המגובש‬
‫אל הבלבולים הגדולים‬
‫התוהו ובהו‬
‫השיטפונות‬
‫סופות החול‬
‫ושם‬
‫בין ארץ ושמים‬

‫להתנדף בין סלעים‬

‫להשתלח מראש צוקים‬
‫להיתפרך איברים איברים‬

‫ובדרך חזרה‬
‫הביתה‬
‫לקבץ את כל פירורי התוהו‬
‫לאבן קטנה‬
‫יקרה‬
‫סגולית‬

‫**********************‬
‫פעם ישבתי‪ /...‬יהודה עמיחי‬
‫פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד‪,‬‬
‫את שני הסלים הכבדים שמתי לידי‪.‬‬
‫עמדה שם קבוצת תיירים סביב המדריך‬
‫ושמעתי שיש להם נקודת ציון‪:‬‬
‫"אתם רואים את האיש הזה עם הסלים?‬
‫קצת ימינה מראשו נמצאת קשת מן התקופה‬
‫רומית‪ .‬קצת ימינה מראשו‪".‬‬
‫אבל הוא זז‪ ,‬הוא זז!!!‬
‫אמרתי בליבי‪ :‬הגאולה תבוא רק אם יגיד להם‪-‬‬
‫אתם רואים שם את הקשת מן התקופה הרומית?‬
‫לא חשוב‪ ,‬אבל לידה קצת שמאלה ולמטה‬
‫ממנה‪ ,‬יושב אדם שקנה פירות וירקות‬
‫לביתו‪.‬‬
 ‫**********************‬
‫פקיעין‪-‬המערה שבה הסתתרו רשב"י ובנו‬

‫במערה‪ ,‬לפי המסורת‪ ,‬הסתתרו רבי שמעון ברי יוחאי ובנו אלעזר‪ .‬שלוש עשרה שנה הם אכלו‬
‫מפרי עצי החרוב הצומחים שם עד היום‪ ,‬ושתו ממי המעיין הנובע שם עד היום במורד‪.‬‬
‫תסכימו‪-‬זה יותר גרוע ממעצר בית‪.‬‬
‫הכל התחיל מזה‪ ,‬שהרשב"י לא האמין ברומאים‪ .‬הוא אמר משהו כמו‪" :‬טוב שבגויים‪ -‬הרוג"‪.‬‬
‫אבל הוא לא היה צמא דם‪ .‬זה היה אחרי כישלון מרד בר כוכבא‪ ,‬שבו נרדפו היהודים קשות‪ ,‬ו‪-‬‬
‫‪ 24‬אלף תלמידי חכמים הוצאו להורג בידי הרומאים‪ .‬למסתור במערה הוא הגיע עם בנו אחרי‬
‫שיום אחד ב"פרלמנט של רישון" של אז‪ ,‬ישבו חכמים ודיסקסו את המצב‪:‬‬
‫ר' יהודה‪ ,‬שבחר לראות את הטוב‪ ,‬אמר בערך כך‪" :‬הרומאים דווקא בסדר‪ .‬מה אנחנו‬
‫מקטרים? הם סידרו שווקים‪ ,‬מתחו גשרים‪ ,‬דאגו למרחצאות‪"...‬‬
‫ר' יוסי‪ -‬כבד תגובה‪ ,‬או איטי במחשבותיו‪ ,‬או שיש בו יראת כבוד בנוכחות חכמים ממנו‪ ,‬אז‬
‫שהוא חכם היודע ש"סייג לחוכמה‪-‬שתיקה"‪-‬שתק‪.‬‬
‫רשב"י‪ ,‬חמום מוח למרות שהיה מלומד גדול‪ ,‬שכח מרוב כעס את הפתגם‪" :‬שומר פיו ולשונו‪,‬‬
‫שומר מצרות נפשו" ובלי ברקסים הוסיף‪:‬‬
‫; וגשרים‪ -‬כדי לגבות מכס מהעוברים‬ ‫"הרומאים סידרו שווקים‪ -‬כדי להושיב בהם זונות‬
‫עליהם"‪ ,‬יענו גשרי אגרה‪ .‬הוא היה חכם הרשב"י‪ ,‬אבל לא מספיק חכם לדעת‪ ,‬שלא הכל צריך‬
‫‪ 13‬שנים במערה‬ ‫להגיד‪ .‬מישהו שמע אותם ורץ לספר‪ .‬כך נאלצו רשב"י ובנו לשרוף‬
‫שבפקיעין‪ ,‬התכסו בעפר‪ ,‬אכלו חרוב‪ ,‬שתו ממי המעיין‪...‬ונכנסו למיתולוגיה היהודית‪.‬‬

‫**********************‬
‫צידה לדרך‪ /‬לאה נאור‬
‫לא אכפת לי מה ארזת‪,‬‬ ‫אם אתה יוצא לדרך‬
‫ואת מה שאתה אוהב‪.‬‬ ‫העולה אל ההרים‬
‫מה שבאמת חשוב‬ ‫היזהר שלא תיקח איתך‬
‫זה מה שיש לך בלב‪.‬‬ ‫דברים מיותרים‪.‬‬

‫שב לנוח‪ ,‬זרוק לרוח‬ ‫קח חלום‪-‬‬

‫את כל מה שמיותר‬ ‫לא כבד מידי‪,‬‬
‫ועכשיו‪ ,‬בלב בטוח‪,‬‬ ‫ושמחה‪-‬‬
‫קח איתך מה שנשאר‪:‬‬ ‫לא גדולה מידי‪,‬‬
‫וגם שיר‪-‬‬
‫קח חלום‪ -‬לא כבד מידי‪,‬‬ ‫לא ארוך מידי‪.‬‬
‫ושמחה‪ -‬לא גדולה מידי‪,‬‬ ‫זה דַי‪.‬‬
‫וגם שיר‪ -‬לא ארוך מידי‪,‬‬
‫זה דַי‪.‬‬ ‫יש נופים יפים בדרך‬
‫העולה אל ההרים‪.‬‬
‫התרמיל מושך למטה‪,‬‬
‫פה עוזרים רק השירים‪.‬‬

‫ארזו את כל הטוב שיש בכם‪,‬‬

‫בתרמיל קטן על הגב‬
‫ודעו איך לפזר אותו‬
‫לכל מי שרק ידרוש‪.‬‬
‫זכרו!‪ -‬הנתינה היא מתנה! היא שלכם ובידכם‪.‬‬

‫**********************‬
‫צלף‬

‫ועתה נספר אגדה נושנה‪,‬‬

‫שסיפרו מדור לדור אב לבת ואם לבנה‪.‬‬
‫והפעם הקשיבו קשב רב אחיי‪,‬‬
‫נספר על אריה זהו מלך החי‪.‬‬
‫בשעת בין ערביים‪ -‬זה נורא‪,‬‬
‫המלך אכל איילה צעירה‪.‬‬
‫אל ראו גם ראו האריה נענש‪,‬‬
‫על הטרף הזה התחרט הברנש‪.‬‬
 ‫כי בעוד הוא סועד ומאוד נהנה‬
‫נתקעה בגרונו איזו עצם קטנה‪.‬‬
‫מנסה האריה מן הצרה להיפטר‬
‫ויקרא לכל חיה גדולה וזעירה‪.‬‬
‫ומבטיח הוא פרס‪ ,‬מתנה רצינית‬
‫לחיה שמסבלו תוכל להמעיט‪.‬‬
‫אז ניסתה חסידה וניסה גם שועל‪ ,‬גמל ונמר‬
‫אך בחוסר אונים הם פרשו מהר‪.‬‬
‫והעצם בפי האריה עוד תקועה‬
‫עד שבא עכבר קטן ומצחיק‬
‫ואמר לכולם‪" -‬יש לי דרך‪ ,‬יש לי טריק!"‬
‫ואגב‪ ,‬האריה כבר נואש מהסיכוי‬
‫משתולל באגרסיה וגופו כבר רפוי‬
‫הוא אומר לעכבר‪" -‬טוב‪ ,‬נסה אך מהר‪,‬‬
‫כי גרוני כבר ניחר בכאב הבוער"‪.‬‬
‫העכבר מתבונן באריה מעולף‪,‬‬
‫והולך וקוטף לו ענף של צלף‪,‬‬
‫אל תוך פי האריה הוא נכנס ויוצא‬
‫ומוציא את העצם עם הוו בקצה‪.‬‬
‫האריה מתעורר ויוצא במחול‪,‬‬
‫לעכבר קורא ואומר לו בקול‪-‬‬
‫"אל תתאונן‪ ,‬פרס גדול כבר קיבלת‬
‫מתוך לוע המלך שלם יצאת‪".‬‬
‫המלך נם שנתו‪ ,‬הקהל מתפזר‬
‫ורק העכבר על הפרס מהרהר‪...‬‬

‫**********************‬
‫צלף קוצני‬

‫אגדה על בת מלך‪ /‬שיח ששתתה מים שבהם היו עלוקות שאחת מהם נתקעה בגרונה‪ .‬לא‬
‫ידעו מה לעשות‪ -‬רופאים מומחים ואנשי עצות‪ ,‬והילדה הולכת וכלה‪ .‬עד שהגיע הנסיך‪/‬בן‬
‫הכפר הסמוך ואחת ושתיים לקח ענף של צלף‪ ,‬הוריד את הקוצים חוץ מהשניים האחרונים‬
‫בענף‪ ,‬הכניס לפיה של הנערה ו‪...‬הופ‪ ,‬העלוקה יצאה והנערה הבריאה ומאז הם חיים באושר‬
‫ובאושר‪....‬‬

‫**********************‬
‫צמיחה חדשה‪ /‬חיים חפר‬
‫אמרנו – ועלינו לארץ הגליל‪ ,‬לראות‬
‫בגני התעשיה ‪( /‬מה נאמר ונדבר –‬
‫הייתה שווה כל גרוש‪ ,‬הנסיעה!) ‪ /‬באנו‬
‫לראות‪ ,‬האם בהרריה העניים בברזל‬
‫ובנחושת ‪ /‬יוכלו לפרוח המתכות‬
‫המורכבות במפעלים ובבתי החרושת ‪/‬‬
‫האם הצווארון הלבן והכחול יחדיו‪ ,‬האם‬
‫המהנדס והחרש ‪ /‬זורעים ונוטעים‬
‫וקוטפים לנו ציונות מסוג חדש ‪ /‬ציונות‬
‫מתוחכמת‪ ,‬שבה שניות נמדדות כימים ‪/‬‬
‫שבה דונם תעשיה אחד מניב יבול של‬
‫מאות דונמים ‪ /‬ציונות אשר בזכותה‬
‫נוכל לנשום בהקלה יום אחד ‪ /‬ולומר‪:‬‬
‫אנחנו חיים ופורחים‪ ,‬מבלי לפשוט רגל ויד‪.‬‬

‫**********************‬
‫צעיר לנצח‪ /‬בוב דילן (תרגום‪ :‬יאיר לפיד)‬
‫שיהיו ידיך עסוקות‬ ‫שישמור אותך האל‬
‫וצעדייך מהירים‬ ‫ויגשים משאלתך‬
‫שיהיה ביתך יציב‬ ‫שתעשה בשביל אחר‬
‫מול רוחות השינויים‬ ‫והוא למענך‬
‫שבלבך תהיה שמחה‬ ‫שתיגע בכל כוכב‬
 ‫וישירו את שירך‬ ‫ותטפס על כל שלב‬
‫שתישאר צעיר לנצח‪.‬‬ ‫שתישאר צעיר לנצח‪.‬‬

‫שתגדל להיות צודק‬

‫שתדע לראות את האור‬
‫ולמצוא את האמת‬
‫בתוך החושך הגדול‬
‫שתמיד תהיה חזק‬
‫אל תשחק את המשחק‬
‫שתהיה צעיר לנצח‪.‬‬

‫**********************‬

‫צריך לחרוש אחרת‪ /‬מוקי צור‬

‫חלוץ ישיש‪ ,‬שהיה מומחה גדול לפרדסים‪ ,‬סיפר לי פעם שבהיותו צעיר נקרא להציל פרדס‬
‫מכיליון‪ .‬בבואו למקום נגלה לפניו פרדס שהיה נטוע חלקו על צלע של גבעה ובחלקו בעמק‪.‬‬
‫העצים שהיו על הגבעה סבלו מהסחף שחשף את שורשיהם‪ ,‬ואילו העצים שבעמק סבלו‬
‫מהסחף שסתם את מקורות האור‪" .‬אז מה עושים?" שאלתי אותו‪ ,‬ותוך כדי שאלתי כבר‬
‫ידעתי שלא שאלתי שאלה הראויה לחקלאי‪ ,‬אך הוא ענה לי בטון ענייני‪" :‬צריך לחרוש‬
‫אחרת‪ .‬חריש ע"פ קווי הגובה ימנע את הסחף מן הגבעה לעמק‪".‬‬
‫דומה כי אנו מהלכים בפרדס שבו שורשים שנחשפו ואחרים נקברו ללא מוצא‪ ,‬אך את‬
‫החוכמה איך לחרוש אחרת לא למדנו עדיין‪ ,‬ואולי אין היא ניתנת ללמידה?‬
‫"התשמע קולי"‪ /‬מוקי צור‬
‫**********************‬
‫קודם גנון‪,‬‬
‫אחר כך גן חובה‪,‬‬
‫בית ספר‪,‬‬
‫תיכון‪,‬‬
‫צבא‪,‬‬
‫אוניברסיטה‪,‬‬
‫עבודה‪,‬‬
‫דירה‪,‬‬
‫חתונה‪,‬‬
‫ילדים‪,‬‬
‫מילואים‪,‬‬
‫אז מתי אני אספיק‬
‫לעשות קצת חיים?‬

‫(יהודה אטלס‬

‫**********************‬
‫קטלב‪:‬‬

‫מדוע הסמיק הקטלב? (קטלב ‪)1‬‬

‫הק ָטלָב את תשומת ליבם של המטיילים‪ ,‬וזאת בשל צבעו‬ ‫יותר מכל עץ אחר בחורש‪ ,‬מעורר ְ‬
‫האדום יוצא הדופן של גזעו וענפיו‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הקליפה האדומה כדם של הגזע נוטה להתקלף‪,‬‬
‫ולעצים הגדולים הגזע מפותל ומשורג‪ ,‬כאילו שריריו תפחו מתחת לקליפה‪.‬‬
‫מקור השם העברי המחודש קטלב (= ָק ָטל‪ָ-‬אב) באגדה ערבית אכזרית ועקובה מדם‪.‬‬
‫באחד מכפרי ההר התגוררה נערה יפיפייה‪ ,‬שכל בחורי הכפר חפצו לשאתה‪ .‬ויותר מכולם‬
‫אהב אותה מחמוד‪ ,‬בנו של העשיר והתקיף בפלחים‪ .‬ויחזר אחריה בסתר בעת שהלכה‬
‫לשאוב מים מן המעיין לביתה‪ ,‬ויישא חן בעיניה ותשב לו אהבה‪.‬‬
‫ויבוא מחמוד אל אביו ויגלה לו את צפונות ליבו‪ ,‬ויבקשו ללכת אל הוריה ולבקש את ידה‪.‬‬
‫והאב סירב‪ ,‬ולא נימק סירובו לבנו‪ .‬וסיבת הסירוב הייתה תאוותו המושחתת‪ ,‬כי חפץ הזקן‬
‫לקחת לעצמו את היפיפייה לאישה שנייה‪ ,‬למען יחם חיקו בעת זקנתו‪.‬‬
‫והבחור מחמוד שיקע צערו בעבודה קשה‪ ,‬ויהי בשדה יומם ולילה עם צאן אביו‪ .‬ובאחד הימים‪,‬‬
‫הגיע האב לבקר את צאנו הרועה בשולי החורש‪ ,‬פנה אליו הבן שנית ויחזור על בקשתו‪ ,‬והאב‬
 ‫ברוע ליבו דחה את משאלו ואמר‪" :‬לא אובה למלא בקשתך‪ ,‬כי חפצתי אני לשאת את הנערה‬
‫לאישה‪ ,‬והיא תהיה אמך החורגת"‪.‬‬
‫הבחור הנדהם ניסה להרך את לב האב‪ ,‬אך זה היקשה עורפו‪ .‬ותפרוץ ביניהם מריבה קשה‪,‬‬
‫ומריב שפתיים עברו לתגרת ידיים‪.‬‬
‫ובחמתו הניף הבן את מקלו על אביו‪ ,‬ויכהו בראשו מכה אדירה‪ ,‬ויהרגו‪ .‬ומן המקל המוכתם‬
‫בדם הרצח‪ ,‬צמח עץ אדום‪ ,‬הוא העץ הנקרא "קאתיל"‪ -‬ההורג או הקוטל‪ -‬ובעברית נקרא שמו‬
‫קטל‪-‬אב‪.‬‬

‫בכמה כפרים ערביים מסופרת אגדה שונה מעט‪ ,‬ולפי בוצע הרצח הנורא בצילו של עץ ענף‪,‬‬
‫ודם האב הנרצח ניתז על גזעו‪ ,‬ומייד הפך העץ כולו אדום כדם‪ .‬ובמקומות אחרים יסופר כי‬
‫הרצח אכן היה סמוך לעץ‪ ,‬אך הדם לא ניתז ; אלא העץ הסמיק מזעם ומבושה על המעשה‬
‫הנתעב שבוצע בסמוך לו‪.‬‬

‫קטלב ‪:2‬‬
‫קושרת את הופעת הקטלב במאורע מקראי‪ ,‬ומקורה בעובדה שהקטלב מופיע לרוב סמוך‬
‫ואלַה‪:‬‬
‫לעצי אלון ֵ‬
‫בעת המלחמה הגדולה ביער אפריים בין צבא המלך דוד לבין צבא בנו המורד אבשלום‪ ,‬היה‬
‫המעשה‪ .‬והמלחמה הייתה כבדה ויינגפו המורדים‪ .‬וימותו מהם ביום ההוא עשרים אלף חייל‪.‬‬
‫ויירב היער לאכול בהם מאשר אכלה חרב עבדי דוד‪.‬‬
‫ואבשלום הנבל נס מן המערכה רכוב על פרדו‪ .‬ושערו הארוך והמפואר‪ ,‬שמשקלו מאתיים‬
‫שקלים באבן המלך‪ ,‬מתנופף מאחוריו‪ .‬ויבוא הפרד אל מקום עץ האלה הסבוך הגדול ויעבור‬
‫שם‪.‬‬
‫וייתפס שערו של אבשלום בבדים‪ ,‬וייתלה הנסיך בין השמיים והארץ‪ ,‬והפרד חמס מתחתיו‪.‬‬
‫ובעודו תלוי בין ענפי האלה‪ ,‬ייראהו אחד מלוחמי דוד‪ .‬וייזעק את שר הצבא יואב בן צרויה‪ ,‬ולא‬
‫שלח ידו אל הנסיך כי חזקה עליו מצוות המלך "שמרו מי בנער אבשלום"‪.‬‬
‫ויואב לא נרתע‪ ,‬וייקח שלושה שבטים בכפו‪ ,‬ויתקעם בליבו של אבשלום‪ .‬וייגר דם אבשלום אל‬
‫הארץ וירווה אותה‪.‬‬
‫אז סבו אותו עשרה נערים‪ ,‬נושאי כלי יואב‪ ,‬ויכוהו בחרבותיהם וימיתוהו‪ .‬ואת גווייתו השליכו‬
‫בבור הגדול ביער‪ ,‬ויציבו עליו גל אבנים גדול מאוד‪.‬‬
‫ובמקום בו ניגר דמו של הבן הסורר מתחת לאלה‪ ,‬עלה וצמח עץ משונה מראה‪ ,‬שכולו‪-‬‬
‫משורש גזעו ועץ אשכולות פריו‪ -‬אדום כדם‪ .‬ומאז ייראה העץ האדום תמיד סמוך לאלה‪,‬‬
‫כמזכרת לסופו הנמהר של בן מורד ומרים ידו באביו‪ .‬וגם האלה עצמה הוכתמה בדמו של‬
‫הנער המורד‪ ,‬ומידי שנה בשנה בעת האביב מלבלבים עליה באודם עז למען ייראו ויראו כל‬
‫הבנים המורדים באביהם‪...‬‬

‫קטלב ‪:3‬‬
‫ישנה אגדה שלישית‪ ,‬והיא תמימה וברה‪ ,‬ואין בה שמץ של דם ורצח‪.‬‬
‫היה היו פעם שני חברים‪ -‬עץ הקטלב ויונה‪ -‬שהתגוררו על גדות נחל הקישון בעמק יזרעאל‪.‬‬
‫והיו השניים משחקים ומשתעשעים כל היום‪ ,‬ואושרם היה רב‪ .‬אך לעת ערב הייתה היונה‬
‫נוטשת את העמק‪ ,‬ועפה למרומי הר הכרמל הסמוך‪ ,‬ושם בילתה את הלילה‪.‬‬
‫נותר הקטלב בודד‪ ,‬והתעצב אל ליבו‪ ,‬וסקרנותו גברה מאוד‪ ,‬וישאל את היונה למעשיה‬
‫במרומי ההר‪ ,‬והיא סירבה להשיבו דבר‪.‬‬
‫יום אחד‪ ,‬בעיצומו של קיץ‪ ,‬החליט הקטלב להעפיל למרום הכרמל‪ .‬אזר את כל כוחו‪ ,‬שינס‬
‫מותניו‪ ,‬ויחל לטפס במדרון התלול‪ .‬והייתה העלייה קשה ומאומצת‪ ,‬וקרינת השמש היכתה‬
‫בקטלב‪ ,‬ויאדים כולו וקליפתו החלה להתקלף‪ ,‬ושריריו התבלטו והשתרגו‪ .‬ויעצור לפני הפסגה‬
‫ואליה לא בא‪ .‬ומאז אדום הקטלב‪ ,‬וקליפתו משורגת‪ ,‬ומקום חיותו במדרון‪.‬‬

‫אך לא כל הקטלבים טיפסו ביום חם מאוד‪ ,‬וכמה מהם זכו והגיעו לפסגות ההרים‪ ,‬וכראייה ניתן לראותם בפסגת‬
‫הר גיורא (שיח' מרזוק) שבהרי יהודה בפסגות הרי מירון או ב"חורש השועלים" ליד‬

‫קטלב (‪)4‬‬

‫אב‪ ,‬בן ואשתו של הבן חיו ביחד באושר רב‪ ,‬בבית באיזור יערי כמו זה‪ .‬הכל היה טוב עד‬
‫שחלה האב והבן נאלץ לנסוע למס' שבועות על מנת להרוויח את הכסף הדרוש לתרופות‬
‫לאביו‪ .‬עברו שבועות והבן לא חזר‪ .‬האב החל להתחזק ולפתח רגשות כלפי אשת הבן‬
‫שטיפלה בו במסירות רבה ובאהבה‪ .‬האשה שהחלה לחשוש לגורלו של בעלה וחשבה כי לא‬
‫יחזור לעולם‪ ,‬נענתה לבקשות האב והשניים מימשו את אהבתם‪ .‬כשחזר הבן הביתה חזר‬
‫הכל לקדמותו ולא נודע לו דבר וחצי דבר על הרומן‪.‬‬
‫בעזרת התרופות התאושש האב לגמרי והמשפחה שבה להיות מאוחדת ומאושרת‪ .‬לאחר מס'‬
‫חודשים הבחין הבן כי אישתו בהריון‪ .‬היות ולא ביצעו דבר היכול לגרום לכך כבר זמן רב‪ ,‬החל‬
‫הדבר מעורר חשדו‪ .‬כששאל את אישתו לפשר הדבר‪ ,‬סיפרה לו על הרומן‪ .‬הבעל כל כך רתח‬
‫מזעם עד שיצא החוצה‪ ,‬הביא את גרזנו‪ ,‬נכנס הביתה ורצח את אביו‪.‬‬
‫לאחר שרצח את אביו‪ ,‬התעשת הבן והבין את האסון הגדול שביצע‪ .‬מיד החליט כי עליו‬
‫לפחות להביא את האב לקבורה מכובדת‪ .‬כך נשא הבן את אביו והביאו לנקודה זאת וקבר את‬
‫אביו בקבורה מכובדת‪.‬‬
‫במקום בו נקבר האב‪ ,‬צמח לו עץ שגזעו אדום כדם האב ושמו על שם אותו סיפור‪ :‬קטל‪-‬אב‪.‬‬

‫קטלב (‪)5‬‬

‫סיפורו של עץ שיום אחד התיישבה עליו ציפור שנפגעה בכנפה‪ -‬ולא יכלה לעוף‪ .‬העץ טיפל בה‬
‫ועזר לה להחלים ועד מהרה יכלה לשוב ולהצטרף אל שאר חבריה‪ .‬היא נפרדה מהעץ אך‬
‫הוא‪ ,‬שהיה מאוהב בה‪ ,‬ביקש שתישאר עימו‪ .‬הציפור הציעה לעץ שיצטרף אליה במסע אל‬
‫ביתה‪ .‬העץ ידע כי אינו יכול להזיז את שורשיו‪ ,‬אך אהבתו לציפור סינוורה אותו והוא החל‬
‫להתקדם באיטיות ובמאמץ רב בעקבותיה‪ .‬בסוף‪ ,‬כשכבר היה אדום כולו מהמאמץ והציפור‪,‬‬
‫שעפה בקלילות‪ ,‬כבר הייתה רחוקה‪ ,‬נשבר העץ והכריז בקול גדול כי אין אהבה השווה מאמץ‬
‫חד‪-‬צדדי גדול שכזה‪ .‬עד כאן‪ -‬מספיק!‬
‫כאן נחתכה אהבתם ואותו עץ שגזעו אדום נקרא קטלב‪cut love! :‬‬

‫**********************‬
‫קשה להשתנות אבל אפשר‬
‫לא קל להתרגל אבל כדאי‬
‫אין דבר כזה‪" -‬אני לא יכול"‬
‫יש דבר הנקרא‪" -‬אין לי רצון"‬
‫אל תגיד‪ "-‬מחר נפתח יום חדש"‬
‫התחל מהיום‪ ,‬אל תבזבז זמן נוסף!‬
‫כי זמן שהולך אינו חוזר‪,‬‬
‫זמן זה דבר שבמהירות עובר‪.‬‬
‫לכן כך בידיך את עצמך‬
‫לפני שיהיה מאוחר ולך יהיה קשה פי שניים‪.‬‬
‫אל תשים לב לדברים שלא שווים‪,‬‬

‫נצל את זמנך לדברים חשובים‬

‫ואם יש לך כוח רצון ואמונה בבורא‪-‬‬
‫תראה‪ ,‬יש שפתאום‪ ,‬גם לך נס קורה‪.‬‬
‫והנה באמת בכלל לא קשה‬
‫כי הכל אפשר‬
‫אם אתה רק רוצה‬

‫**********************‬

‫רב חובל‬
‫מילים ולחן‪ :‬נעמי שמר‬

‫הו רב חובל קרבניט שלי‬

‫סופה כבר שככה‬
‫אל הנמל שבעת קרבות‬
‫חותרת ספינתך‬

‫זרעי פרחים בהמונים‬

‫המון אדם צוהל‬
‫כאשר ספינת הקרב שלך‬
‫קרבה אל הנמל‬

‫פזמון‪:‬‬
‫אבוי לבי לבי‬
‫הו כתם דם שותת‬
‫באשר רב החובל שלי‬
‫צונח כאן ומת‬
 ‫לבי לבי לבי‬
‫הו כתם דם שותת‬

‫הו רב חובל‪ ,‬אבי שלי‬

‫הקשב לקול פעמון‬
‫לך כל הדגלים כולם‬
‫לך תרועות המון‬

‫רק לכבודך ביום חגך‬

‫ינוע הקהל‬
‫ובקולם תקוות עולם‬
‫לנס המיוחל‬

‫הו רב חובל‪ ,‬קברניט שלי‬

‫זרועי תתמוך ראשך‬
‫סיוט הוא לראותך פתאום‬
‫נופל על סיפונך‬

‫רב החובל אינו עונה‬

‫שפתיו חוורו אילמות‬
‫הוא לא יחוש מגע ידי‬
‫הוא לא יתן לי אות‬

‫עוגנת הספינה לבטח‬

‫המסע הושלם‬
‫נוצחו כל סכנות הדרך‬
‫כל איימי הים‬

‫כשבנמל קהל ניצב‬

‫אני אצעד אבל‬
‫על הסיפון עליו נפל‬
‫אבי רב החובל‬
‫**********************‬

‫רוני‪:‬‬

‫רוני‪ ,‬את אומרת‬

‫שהכל נגמר‬

‫ואת מצטערת‬

‫אין לך מה לומר‬

‫לפני שאת עוזבת‬

‫נשמטת מידי‬

‫קלף נואש אזרוק לך‬

‫רוני אל תלכי‬

‫רוני‪ ,‬אל תלכי‪,‬‬

‫השמש לא תזרח עלי‬

‫כשאת לא לידי‬
 ‫רוני‪ ,‬אל תלכי‬

‫אני פשוט רוצה אותך איתי‬

‫רוני‪ ,‬בלעדייך‬

‫אין לי שום כיוון‬

‫אפליג במכתבייך‬

‫שיכור על הסיפון‬

‫לא רוצה כל ערב‬

‫לצאת ולחפש‬

‫תרגום בגוף אחרת‬

‫תני לי מה שיש‬

‫רוני‪ ,‬אל תלכי‬

‫השמש לא תזרח עלי‬

‫כשאת לא לידי‬

‫רוני‪ ,‬אל תלכי‬

‫אני פשוט רוצה אותך איתי‬

‫רוני‪ ,‬יש בטבע‬

‫רגע של עצבות‬

‫אך אל תתני לה רגע‬

‫להפוך למציאות‬

‫רוני‪ ,‬אל תלכי‬

‫השמש לא תזרח עלי‬

‫כשאת לא לידי‬

‫רוני‪ ,‬אל תלכי‬

‫אני פשוט רוצה אותך איתי‬

‫**********************‬

‫רק בישראל ‪ -‬להקת חיל הים‬

‫כל העם במילואים ‪ -‬רק בישראל‬

‫מתנדבים עושים חיים ‪ -‬רק בישראל‬
‫הכרמל יורד לים‬
 ‫דיסקוטק נסגר מוקדם ‪ -‬רק בישראל‬

‫הקיבוץ והמושב ‪ -‬רק בישראל‬

‫ירושלים של זהב ‪ -‬רק בישראל‬
‫ילדים בגן חובה‬
‫כל אחד רוצה טובה ‪ -‬רק בישראל‬

‫התפוז הכי מתוק ‪ -‬רק בישראל‬

‫הירקון תמיד ירוק ‪ -‬רק בישראל‬
‫יום הולדת לאילן‬
‫וכנרת מול גולן ‪ -‬רק בישראל‬

‫כל אדם הוא בן אדם ‪ -‬רק בישראל‬

‫תקבל עצות חינם ‪ -‬רק בישראל‬
‫איזה יופי של מורל ‪ -‬הודלהיהי‪ ,‬הודלהיהוהידי‬
‫כל אחד הוא ז´נרל ‪ -‬רק בישראל‬

‫צנחנים הם צנחנים ‪ -‬רק בישראל‬

‫טייסים הם טייסים ‪ -‬רק בישראל‬
‫לא ינום ולא יישן‬
‫התנדב לחיל הים ‪ -‬רק בישראל‬

‫רקמה אנושית‬

‫כשאמות‪ ,‬משהו ממני‪ ,‬משהו ממני‬

‫ימות בך‪ ,‬ימות בך ‪.‬‬

‫כשתמות‪ ,‬משהו ממך בי‪ ,‬משהו ממך בי‬

‫ימות איתך‪ ,‬ימות איתך ‪.‬‬

‫כי כולנו‪ ,‬כן כולנו‬

‫כולנו רקמה אנושית אחת חיה‬
‫ואם אחד מאיתנו‬
‫הולך מעמנו‬
‫משהו מת בנו‪-‬‬
‫ומשהו‪ ,‬נשאר איתו‬

‫אם נדע‪ ,‬איך להרגיע‪ ,‬איך להרגיע‬

‫את האיבה‪ ,‬אם רק נדע‪.‬‬

‫אם נדע‪ ,‬אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט )‬

‫על אף עלבוננו‪ ,‬לומר סליחה ‪.‬‬
‫אם נדע להתחיל מהתחלה ‪.‬‬

‫כי כולנו‪ ,‬כן כולנו‬

‫כולנו רקמה אנושית אחת חיה‬
‫ואם אחד מאיתנו‬
‫הולך מעמנו‬
‫משהו מת בנו‪-‬‬
‫ומשהו‪ ,‬נשאר איתו ‪.‬‬

‫כי כולנו ‪,‬כן כולנו‬

‫כולנו רקמה אנושית אחת חיה‬
‫ואם אחד מאיתנו‬
‫הולך מעמנו‬
‫משהו מת בנו‪-‬‬
‫ומשהו‪ ,‬נשאר איתו ‪.‬‬
 ‫**********************‬
‫הנמר והאיילה‬

‫‪ -‬מידי בוקר בסוואנה מתעורר נמר‬

‫הוא יודע שהוא יצטרך לרוץ‪,‬‬
‫יותר מהר מהאיילה האיטית ביותר‬
‫ולא – יגווע ברעב‪.‬‬
‫‪ -‬מידי בוקר בסוואנה מתעוררת איילה‪,‬‬
‫היא יודעת שהיום היא תצטרך לרוץ יותר מהר מהנמר הזריז ביותר‬
‫ולא‪ -‬תיהרג‪.‬‬

‫כך שאין זה משנה אם אתה‬

‫נמר או איילה‬
‫כאשר השחר מתחיל להפציע‬
‫כדאי שתתחיל לרוץ‪.‬‬

‫**********************‬
‫רק כשאני‪...‬‬

‫"רק כשאני מניח את השפופרת‬

‫אני נזכר תמיד‬
‫שאת הדבר הכי חשוב‬
‫שכחתי להגיד"‪.‬‬

‫**********************‬
‫שבילים‪ /‬עזריה אלון‬
‫זכור ושמור!‪ -‬חכם השביל מן ההולכים בו‪ .‬אם עלית בו‪-‬אל תעזבנו כי הוא צודק תמיד‪ .‬הנה‬
‫ימשוך אותך אל שפת הים בשעה שפניך להרים דווקא‪ ,‬ואתה רוצה לנטוש אותו ו"לקצר"‪.‬‬
‫הגעת לשפת המצוק‪ ,‬ואתה רוצה רדת והוא סחור סחור‪ ,‬עולה ויורד‪ ,‬ומושך אל אי‪ -‬אך הזהר‬
‫לך מקיצורים! סמוך על דורי דורות של שודדים ורועים‪ ,‬אנשים אשר אצה דרכם להם לא‬
‫פחות מאשר דרכך אצה לך‪ .‬ובשעליהם כבשו את השביל דווקא כך‪ .‬אינך מאמין? אדרבא‪,‬‬
‫נסה‪ .‬לך בדרכך אתה והגעת‪...‬‬
‫או אל מפל ללא דרך‪ ,‬בלבד חזרה על עקבותיך בבושת פנים‪ ,‬או על שפך אבנים גבוה ועמוק‬
‫המוביל אותך אל תוהו חצצים ואבני גל או סתם לסבך של וואדיות וגבעות‪ ,‬בהם תתעכב‬
‫שעות לחינם ולשווא‪.‬‬
‫"קיצור" כזה הוא הדרך הקצרה והארוכה‪.‬‬

‫**********************‬
‫שושן צחור‬
‫לפני כמה עשרות שנים‪,‬‬
‫ירד לו איש אל בור‪,‬‬
‫ולשמחת המדענים‪,‬‬
‫מצא שושן צחור‪.‬‬
‫השושן‪ ,‬הגביעונית‪,‬‬
‫הזהבית‪ ,‬נץ החלב‪,‬‬
‫הסתוונית והעירית‪,‬‬
‫הצבעוני והחצב‪,‬‬
‫כולם בני משפחה קרובים‬
‫בממלכת הצמחים‪.‬‬
‫צומחים בהר‪ ,‬בעמקים‪,‬‬
‫כל עין משמחים‪.‬‬

‫**********************‬
‫שחמט‪ /‬חנוך לוין‬
‫"לאן הלך ילדי‪ ,‬ילדי הטוב לאן?‬
‫חייל שחור מכה חייל לבן‪.‬‬
‫לא יחזור אבי‪ ,‬אבי לא יחזור‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫חייל לבן מכה חייל שחור‪.‬‬
‫בכי בחדרים ובגנים שתיקה‬
‫המלך משחק עם המלכה‪.‬‬
 ‫ילדי שוב לא יקום‪ ,‬לעולמים יישן‬
‫‪.‬‬ ‫חייל שחור מכה חייל לבן‪.‬‬
‫אבי בחשכה ולא ייראה עוד אור‬
‫‪.‬‬ ‫חייל לבן מכה חייל שחור‪.‬‬
‫בכי בחדרים ובגנים שתיקה‬
‫‪.‬‬ ‫המלך משחק עם המלכה‪.‬‬
‫ילדי שבחיקי‪ ,‬עכשיו הוא בענן‬
‫חייל שחור מכה חייל לבן‬
‫אבי בחום ליבו‪ ,‬עכשיו ליבו בקור‬
‫חייל לבן מכה חייל שחור‬
‫בכי בחדרים ובגנים שתיקה‬
‫המלך משחק עם המלכה‬
‫לאן הלך ילדי‪ ,‬ילדי הטוב לאן?‬
‫נפלו חייל שחור חייל לבן‬
‫לא יחזור אבי‪ ,‬אבי לא יחזור‬
‫ואין חייל לבן ואין שחור‬
‫בכי בחדרים ובגנים שתיקה‬
‫על לוח ריק רק מלך ומלכה‬

‫**********************‬
‫שיחה עם עטלף‪ /‬ע‪ .‬הלל‬
‫בבוקר שאלתי את העטלף‪:‬‬
‫"נכון שאתה עכבר?"‬
‫"שטויות‪ ,‬אני ציפור!" העטלף אמר‪.‬‬
‫בערב שאלתי את העטלף‪:‬‬
‫"נכון שאתה ציפור?"‬
‫"שטויות‪ ,‬אני עכבר!" העטלף אמר‪.‬‬
‫כן‪ ,‬יצור מוזר‪.‬‬
‫למחרת שאלתי את העטלף‪:‬‬
‫"מה מעשיך ביום‪ -‬ישן‬
‫ומה בלילה‪ -‬חכם‬
‫איפה הראש‪ -‬למטה‬
‫ואיפה הרגליים‪ -‬למעלה‪.‬‬
‫ומה שלומך בדרך כלל?"‬
‫"טרלללה‪".....‬‬

‫**********************‬
‫שיר האומץ‪ /‬ר‪ .‬קיפלינג‬
‫"אם תחשוב כי תיפול‪ ,‬כבר נפלת‪,‬‬
‫אם תחיה בלי היסוס וניצלת‬
‫אם תרצה לנצח‪ ,‬אך תאמר לא אוכל‬
‫הן ברור שבחרת בקל שבקל‪.‬‬

‫אם תאמר כי תאבד‪ ,‬הן תאבד בוודאי‬

‫כי כל איש בעולם התוסס והחי‬
‫הרוצה להגיע לתרועת ניצחון‬
‫לא יגיע אליה בלי תרועת הרצון‪.‬‬

‫והוא חוק עולמים לנמשל ולמושל‬

‫ופשוט הוא החוק‪ ,‬ואיתן מברזל‬
‫החלט כי תוכל‪ -‬רצונך אז מושל‬
‫עליך יגן חוק איתן מברזל‪.‬‬

‫מלחמות החיים לא תמיד מבקשות‬

‫את האיש החזק בעל הכתפיים הנוקשות‬
‫אם יתמיד‪ ,‬ינצח בכל‪,‬‬
‫רק אותו האדם החושב כי יכול‪".‬‬

‫**********************‬
 ‫שיתוף פעולה‬

‫זהו סיפור על ארבעה בנים אדם ששמותיהם‪:‬‬

‫כולם‪ ,‬מישהו‪ ,‬כל אחד‪ ,‬אף אחד‪.‬‬
‫משימה חשובה הייתה צריכה להתבצע‬
‫וכולם נתבקשו לעשותה‪.‬‬
‫כולם היו בטוחים שמישהו יעשה אותה‪.‬‬
‫כל אחד יכל לעשות אותה‪,‬‬
‫אבל אף אחד לא עשה אותה‪.‬‬
‫מישהו התרגז על העניין היות וזו הייתה‬
‫עבודה לכולם‪.‬‬
‫כולם חשבו שכל אחד יכול לבצע זאת‪,‬‬
‫אבל אף אחד לא תיאר לעצמו‬
‫שכולם לא יעשו זאת‪.‬‬
‫העניין הגיע לסופו שכולם האשימו מישהו אחד‪,‬‬
‫כאשר אף אחד לא ביצע מה שכל אחד יכול‬
‫**********************‬
‫שלוות הנפש‬
‫(מומלץ לקריאה במקום שקט כמו מערה או מדבר)‬

‫אלוהים ברא את העולם ב‪ 6 -‬ימים‪ ,‬וביום השביעי שבת מכל מלאכה‪.‬‬

‫עייף מכל העבודה הקשה‪ ,‬נשכב אלוהים לנוח‪ .‬לא הספיק לעצום את עיניו והנה דפיקה‬
‫בדלת‪ .‬התרגז אלוהים מאוד‪" :‬מי זה מפריע לאלוהים הגדול במנוחתו?"‪.‬‬
‫ניגש אלוהים לדלת והציץ מבעד לעינית‪ .‬לא היה שם אף אחד‪ .‬פתח את הדלת והנה עומד‬
‫שם יצור קטנטן ושחור‪" .‬מי אתה‪ ,‬שתעיז להפריע לאלוהים הגדול במנוחתו?" שאל אלוהים‬
‫בנימה כעוסה‪" .‬אני באמת מצטער‪ ,‬אלוהים הגדול‪ ,‬אבל לכל הצמחים ובעלי החיים נתת‬
‫מקום לגור בו ולי‪ ,‬שלוות הנפש‪ ,‬שכחת לתת"‪.‬‬
‫"אתה צודק" ענה אלוהים בנימה חביבה יותר "בוא נלך למצוא לך מקום לגור בו"‪ .‬הסתובבו‬
‫אלוהים ושלוות הנפש בכל העולם‪ ,‬הסתובבו וחיפשו‪ ,‬עד שהגיעו למקום הזה‪.‬‬
‫כשהגיעו לכאן‪ ,‬הבינו מיד‪ ,‬בלי מילים‪ ,‬כי זה המקום המתאים ביותר בשביל שלוות הנפש‪.‬‬
‫מאז‪ ,‬גר לו שלוות הנפש פה‪ ,‬ואם תהיו בשקט בשקט תוכלו למצוא את שלוות הנפש שלכם‪.‬‬
‫**********************‬
‫שמורת טבע‪ /‬עמוס עוז‬
‫אני לא אוהב את הביטוי "שמורת טבע"‪ .‬בכלל‪ ,‬עצם המילה "שמורה" אינה מקובלת עליי‪.‬‬
‫אינני חושב שבאתי לעולם הזה כדי לשמור על איזה דבר‪ .‬אינני חושב שהיחסים בין אדם‬
‫לזולתו‪ ,‬או אדם למקומו או אדם למורשתו הם יחסים של שימור‪ .‬לא נולדנו לתוך מוזיאון‬
‫ותפקודנו אינו לצחצח את הזכוכיות המכסות על המוצגים‪ ,‬ולהוביל את ילדינו אחרינו על‬
‫קצות אצבעותיהם כדי שיתפעלו ממה שיש‪ .‬מותר לדעת בטבע‪ ,‬צריך לגעת בו‪ ,‬מותר גם‬
‫לשנות‪ .‬אך השאלה היא‪ :‬איך?! התשובה צריכה להיות‪:‬‬
‫באהבה‬

‫**********************‬
‫שמיל‪ /‬אפרים סידון‬
‫אדם אחד‪ -‬נקרא לו שמיל‪ -‬פנה לחסידה‪:‬‬
‫"מתי תתחיל אצלכם עונת הנדידה?"‬
‫ענתה החסידה‪" :‬בעוד יומיים או שלושה"‪.‬‬
‫שאל‪" :‬אפשר להצטרף?"‬
‫אמרה החסידה‪" :‬בבקשה"‪.‬‬
‫ובכן הוא הצטרף ועף איתן אל הצפון‬
‫בהתחלה פיגר מעט‪ ,‬אח"כ היה הראשון‬
‫שלושה שבועות הם עופפו‪ ,‬היה ממש נחמד‬
‫חבל רק שלפני הסוף‪,‬‬
‫הוריד אותו צייד‪.‬‬

‫**********************‬
‫שמירת טבע‪" -‬טקס גדול וצהוב"‪ /‬ג'וני מיטשל‬
‫"הם ריצפו את גן עדן‪ ,‬בנו שם חניון מהודר עם מלון ורוד ובוטיק‪.‬‬
‫הן זה לא תמיד קורה שאינך יודע מה יש לך עד שזה אבוד?‬
 ‫**********************‬

‫שנה חדשה‪ /‬כתבה ליבי גולדשטיין‪,‬‬

‫בוקר טוב‪...‬‬
‫עוד שנה מתחילה‪ ,‬יש לכם כוח לזה?‬
‫חוזרים לשגרה מוכרת‪,‬‬
‫ללחץ שהשארנו ב"ממתינה" חודשיים‪,‬‬
‫לכיסאות ששכחנו להפוך על השולחן בסוף היום‬
‫איכשהו‪ ,‬למרות הקיטורים‪,‬‬
‫הפרטים האלה חוזרים‪.‬‬

‫כי בחופש שנזקקנו לו כמו אויר לנשימה‬

‫התחיל לחנוק אותנו‪,‬‬
‫ופתאום חלמנו בלילה על כיתה ושיעורים‪.‬‬
‫וקמנו ב‪ 07.00 -‬בבוקר כדי לעבור‬
‫על מחברות וספרים ישנים‪.‬‬
‫וכל כך נחמד לראות שוב את כולכם כאן היום‪,‬‬
‫יושבים כאן ביחד ובחום‪.‬‬

‫אבל יש לנו כוח‪ -‬גם אם אנחנו לא מודים‬

‫ומי שלא בטוח שיסתכל לצדדים‪.‬‬
‫שנה חדשה‪ ,‬הזדמנויות חדשות‪,‬‬
‫להצלחה בלימודים‪ ,‬לאהבה‪ ,‬למסעות‬
‫לחדשים בכיתות ז' ולנו המסיימים‪:‬‬

‫זהו זה‪ ,‬מתחילים!‬

‫אז שלא ייגמר הכוח‪ -‬שרק יגבר ללא לאות‪,‬‬

‫שנהיה רגועים וניהנה‪ -‬בלי אלימות‪,‬‬

‫בהצלחה‪ ,‬בידידות‬
‫וקחו הכל בקלות!‬

‫**********************‬

‫שני מקסיקנים‪ /‬מאיר אריאל‬

‫שני מקסיקנים על רכס‬

‫שמש גדולה במרום‬
‫אומר האחד‪" :‬היי חואן פתח עינייך‬
‫אתה עוד תיפול לתהום!"‪.‬‬
‫חואן‪ ,‬כמו שהוא מתהלך לו‬
‫שקוע באיזה חלום‬
‫לא פקח עיניו‪ ,‬מחייך ומגחך לו‬
‫"חוזה‪ ,‬איפה יש כאן תהום…‪"?.‬‬

‫עברה דקה… ועוד דקה‬

‫עד אשר שמע חוזה את הדפיקה‬
‫למרות שכאילו אין טעם‬
‫חוזה מנסה צעקה‪.‬‬
‫הוא לא מאמין אך מפעם לפעם‬
‫עולה מאזניו מן אנקה‪.‬‬

‫חוזה משלשל מייד חבל‬

‫איזה עשר דקות רק עוברות‬
‫הוא ימשיך וימשיך‪ ,‬הוא נכון לכל סבל‪.‬‬

‫ברם חואן‪ ,‬שתי ידיו קצת שבורות‪.‬‬

‫חוזה צועק‪" :‬תפוס ברגליך"‬
 ‫חואן‪ ,‬גם רגליו לא כתיקנן‪.‬‬
‫חוזה לא נואש‪" :‬אז נסה בשינייך"‪.‬‬
‫"בסדר"‪ ,‬עונה לו חואן‪.‬‬

‫חוזה כורך את החבל סביב סלע‬

‫ומושך וכורך ומושך‬
‫חוזה‪ ,‬ידו עשה נפשו סלע‪,‬‬
‫נושך בשפתיו ומושך‪.‬‬

‫שני מקסיקנים עם רוח‪,‬‬

‫מול גברה קדומים נוראי‬
‫חואן כבר מתחיל את החבל לקרוע‬
‫בלחץ שיניו הפראי‪.‬‬

‫חוזה‪ ,‬כבר ידו מתרופפת‬

‫נגלים פני חואן המסכן‬
‫"היי חואן"‪ ,‬צועק חוזה עם שפתיו הנוטפות‪.‬‬

‫"אתה חי?"‪ ,‬עונה חואן‪" :‬כן‪ ,‬כן‪."...‬‬

‫עברה דקה… ועוד דקה…‪.‬‬
‫עד אשר שמע חוזה את הדפיקה‬

‫מוסר השכל‪ :‬מי שנדפק פעם אחת‪-‬‬

‫לא יכול להיגמל מזה‪.‬‬

‫**********************‬
‫שקית הקאה‬
‫עלון שימוש‪:‬‬
‫‪ ‬זמן שימוש‪ -‬אם הנך מרגיש בחילה או כל תחושה אחרת שאינה נעימה‪ ,‬מעייך מתחילים‬
‫לקרקר והסעודה האחרונה אותה אכלת מתחילה לעלות בקצב איטי אך אחיד לעבר פיך‪.‬‬

‫‪ ‬אופן השימוש‪ -‬הוצא כל מה שבקרבך אל השקית‪ .‬וודא שלא השארת דבר במעייך (אם‬
‫נשאר משהו בפיך ברך "שהכל" ובלע) קפל את השקית היטב‪.‬‬

‫‪ ‬איחסון‪ -‬מבלי שחברך ירגיש (הסח את דעתו) הכנס את השקית לתיקו האישי‪ ,‬עשה זאת‬
‫בשקט ושב בחזרה ע"מ שהוא יוכל לעשות לך את אותו הדבר מבלי שתרגיש‪ .‬במידה‬
‫ומתעוררת בעיה כלשהי (דליפה בשקית וכו'‪ )..‬פנה לצוות המדריכים‪.‬‬
‫נסיעה נעימה!‬

‫**********************‬

‫שתהיה אל האחרים…‬

‫שתהיה אל האחרים‪ ,‬כמו שאתה לעצמך‪,‬‬

‫שתתברך במה שיש‪ ,‬ושתשמח בחלקך‪.‬‬
‫שתמצא את הדרך בכל דרך שתלך‬
‫ושתדע להישרד מול הגורל המתהפך‪.‬‬
‫שיהיה לך טוב!‬

‫שיהיה לך טוב‬
‫שתספיק לאהוב‬
‫בגלגול הזה‬
‫כי זה לגמרי לא קל‬
‫להיות פה בכלל‬
‫ועוד בגלגול הזה‪.‬‬

‫שתלך תמיד קדימה‬

‫ושלא תאבד תקווה‬
‫שתדע שלום וטוב‬
‫ושתמצא את האהבה‪.‬‬
 ‫**********************‬
‫שורו הביטו וראו‪ /‬מילים ולחן‪ :‬זלמן חן‬

‫שורו‪ ,‬הביטו וראו‬

‫מה גדול היום הזה‪,‬‬

‫היום הזה‪.‬‬

‫אש יוקדת בחזה‬

‫והמחרשה שוב פולחת‬

‫בשדה‪.‬‬

‫את‪ ,‬מכוש‪ ,‬טורייה וקלשון‪,‬‬

‫התלכדו בסערה‪ ,‬בסערה‪.‬‬

‫ונדליקה שוב‬

‫שוב את האדמה‪,‬‬

‫בשלהבת ירוקה‪.‬‬

‫**********************‬

‫עלי מוהר ‪ /‬אפרים שמיר‬ ‫שיעור מולדת‬

‫אז בבית הספר‬

‫על הקיר תמונה‬

‫והאיכר חורש בה‬

‫את האדמה‬

‫וברקע ‪ :‬הברושים‬

‫שמי שרב חיוורים‬

‫האיכר יצמיח לנו לחם‬

‫שנהיה גדולים‪.‬‬

‫והמורה אומרת ‪:‬‬

‫"עוד מעט כבר סתיו"‪.‬‬

‫בשיעור מולדת‬

‫היא מראה חצב‪.‬‬

‫היורה יבוא עכשיו‬

 ‫שפע טיפותיו‬

‫כוילון שקוף על פני העמק‬

‫הפורש שדותיו‪.‬‬

‫כך זה היה ‪ ,‬פשטות רכה‬

‫זה הצטייר בילדותנו‬

‫שהיתה יפה‪.‬‬

‫וכך בדמיוננו התרבו פלאות‬

‫הפטישים ניגנו‬

‫מחרשות רנות‬

‫יש כורמים ויש יוגבים‬

‫ארץ של רועים ‪-‬‬

‫כך זה הצטייר בילדותנו‬

‫שהיתה יפה‪.‬‬

‫**********************‬

‫שיר אהבה בדואי‬

‫(ויינגרטן יצחק ‪ /‬קלפטר יצחק)‬

‫מבצע ‪ :‬דיויד ברוזה‬

‫צלילי חליל אל החולות של המדבר היה שולח‬

‫לטף הוא את גופה הרך והסופה טרפה הכל‬

‫חדל להיות כמו החולות אני רוצה אותך כמו סלע‬

‫אז הבטיח לא לנדוד שוב כמו החול‬

‫כשהרוחות אותו לטפו בעוז אחז במוט האוהל‬

‫אוזניו אטם הוא לא לשמוע לא לנשום כלל את הצליל‬

‫אתה נווד לחש מדבר אתה נקבר באוהל צר‬

‫והכבשים פעו בואדי כמו חליל‬

‫הו הו… קול קורא לנדוד לנדוד‬

‫וכשפרצו השיטפונות שכח את כל מה שהבטיח‬

 ‫אל הצלילים של החליל הושיט ידיים בסופה‬

‫במחול טירוף בקני הסוף נסחף שיכור כמו חול ברוח‬

‫גם הסלעים פרסו כנפיים כמו אנפה‬

‫הו הו… קול קורא לנדוד לנדוד‬

‫וכשחזר הוא על סוסו להעמיק את מוט האוהל‬

‫על היריעות היא בחוטים ובצבעים מילים רקמה‬

‫ברוך שובך בוגד אחוז היטב במוט האוהל‬

‫כי גם אותי סופה נודדת סחפה‬

‫הו הו… קול קורא לנדוד לנדוד‬

‫**********************‬

‫שיר בין ערביים‬

‫מבצע ‪ :‬קצת אחרת‬

‫הוא יושב על שפת הנחל בין ערביים‬

‫הוא מקשיב לקול שירי המים הזכים‬
‫הוא שומע איך פרחים צומחים‬
‫והטל יורד לו‬
‫וקופא על לחייו כמו פנינים‬

‫מבדידות האנשים הופכים קודרים‬

‫מעטים יוצאים ממנה נשכרים‬
‫יש הפוחד מהדממה‬
‫יש המגלה בה נשמה‬

‫הוא מביט אל תוך השמש למעלה‬

‫והאור נשאר בתוך עיניו העצומות‬
‫והרוח מפזרת סודותיה‬
‫הוא נושם עמוק את בושם השדות‬

‫מבדידות האנשים הופכים קודרים‬

‫מעטים יוצאים ממנה נשכרים‬
‫יש הפוחד מהדממה‬
‫יש המגלה בה נשמה‬

‫**********************‬

‫שיר הגלשן‬

‫יום בהיר של שמש‬

‫אין שום עננים‬

‫אני וכל החבר'ה‬

‫אל הים יוצאים‬

 ‫לקחנו את האוטו‬

‫הבנות כבר שם‬

‫כשלחוף נגיע‪-‬‬

‫נוציא את הגלשן‬

‫שוב אנחנו מתגלשים‬

‫רוכבים על הגלים‬

‫הנה בא עוד גל גדול‬

‫זהירות רק לא ליפול‬

‫מחוף בת ים עד‪ -‬הרצליה‬

‫זה רק אני והגלשן שלי‬

‫מחכים במים שיבוא הגל‬

‫ואם הוא לא יבוא אז‪-‬‬

‫לא זזים מכאן‬

‫רוח מנשבת והים גועש‬

‫רק לזה חיכינו אפשר להתגלש‬

‫שוב אנחנו מתגלשים‬

‫רוכבים על הגלים‬

‫הנה בא עוד גל גדול‬

‫זהירות רק לא ליפול‬

‫מחוף בת ים עד‪ -‬הרצליה‬

‫זה רק אני והגלשן שלי‬

‫שמש כבר שוקעת והיום נרדם‬

‫לכל אחד בבית עצוב שזה נגמר‬

‫זהו סוף החופש‬

‫שוב ללימודים‬

‫אך לא יהיה בית ספר‬

‫אם יש מחר גלים‪.‬‬

 ‫שוב אנחנו מתגלשים‬

‫רוכבים על הגלים‬

‫הנה בא עוד גל גדול‬

‫זהירות רק לא ליפול‬

‫מחוף בת ים עד‪ -‬הרצליה‬

‫זה רק אני והגלשן שלי‬

‫**********************‬

‫שיר הפריחה‬

‫אין לי ראש למילים ארוכות ואתה מין מלה ארוכה שכזאת‪.‬‬

‫צ´או ידידי וד"ש לחייך‪ ,‬בתקוה שתבין את הפרחה‪.‬‬
‫השמש של פרג´ קורעת את הים‪ ,‬ואני מפליגה בתוך הכפכפים‪.‬‬
‫לאן שיקחו האורות אני שם‪ ,‬עם הלקה הליפסטיק ושאר דאווין‪.‬‬

‫כי בא לרקוד‪ ,‬ובא לי שטויות‬

‫בא לצחוק ולא בא לי עליך‬
‫בא לי בימים ובא לי בלילות‬
‫בא לי לצעוק "אני פרחה"‪.‬‬

‫פנים שלא עושות חשבון‪ ,‬וג´ינס בסטייל שכתוב בעיתון‪.‬‬

‫סלסול נצחי בשיערות‪ ,‬ופוסטרים במקום קירות‪.‬‬
‫רוצה לאהוב כמו בסרטים‪ ,‬חתיך שיבוא באנגלית וצבעים‪.‬‬
‫‪ come on baby‬המטוס מחכה‪ ,‬ועוד חלום שלי ממריא לו ובוכה‪.‬‬

‫עד שיהיה לי זמן להיות גדולה‪ ,‬כבר תגמר המסיבה‪.‬‬

‫כי בסוף כל פרחה מסתתר שיכון קטן בעל לדוגמה ואלף כיווני עשן‪.‬‬

‫כי בא לרקוד‪ ,‬ובא לי שטויות‬

‫בא לצחוק ולא בא לי עליך‬
‫בא לי בימים ובא לי בלילות‬
‫בא לי לצעוק "אני פרחה"‬

‫**********************‬

‫שיר השכונה‬

‫חברה‪ ,‬חברה ‪,‬רגע‪ ,‬רגע‬

‫מנדל צבינגה ופושקש‬
‫משחקים בכדורגל כאן אצלנו במגרש‬
‫הם גרשו משם את נוח לא עזרו הצעקות‬
‫בואו נתפוס אותם בכוח ונתקע להם מכות‬
‫לך ותקרא ותביא את החברה לכאן‬
‫קיץ' נסע לכפר סבא‬
‫לך ותקרא ותביא את החברה לכאן‬
‫עוזי מפחד מאבא‬
 ‫לך ותקרא לג'ים ואודי‪ ,‬אראל'ה‪ ,‬ושמעון רודי‬
‫לך ותקרא ותביא את החברה לכאן‬
‫נו שיבואו‬
‫תביט ותראה איך שהם הורסים מגרש‬
‫קיץ' נסע לכפר סבא‬
‫תביט ותראה איך שהם הורסים מגרש‬
‫עוזי מפחד מאבא‬
‫תסתכל עליו על מנדל‬
‫לא מכניס אפילו פנדל‬
‫תביט ותראה איך שהם הורסים מגרש‬
‫נו שיבואו‬
‫איך שהם חטפו לפני חודשיים‬
‫שמע זאת הייתה יופי של פצצה‬
‫השמן קיבל פנסים בעיניים‬
‫ועד היום האף שלו נפוח כמו קציצה‬
‫לך ותקרא ותביא את החברה לכאן‬
‫איי זה היה משגע‬
‫לך ותקרא ותביא את החברה לכאן‬
‫מה 'תה יודע‬
‫לך ותקרא לג'ים ואודי‪ ,‬ארא'לה ושמעון רודי‬
‫לך ותקרא ותביא את החברה לכאן‬
‫לך תקרא‪ ,‬לך ותקרא‪ ,‬לך ותקרא‬
‫לג'ימי צביק ויוסי פליק ומוישה שמיק‪ ,‬ולגפיק‬
‫ורפי נוד‪ ,‬שיש לו דוד‪ ,‬בעין חרוד‬
‫שם טוב מאוד‬
‫לאורי קפיץ‪ ,‬ראובן שפיץ‬
‫לך ותביא אותם לכאן‪ ,‬כאן‪ ,‬כאן‪ ,‬כאן ‪,‬כאן‬
‫אן דן דינו סוף על הקטינו סוף על הקטיקנו אליק בליק בום‪ ,‬בום‪ ,‬בום ‪,‬בום‬
‫וואן‪ ,‬טו‪ ,‬טרי‪ ,‬אללי‬
‫פור‪ ,‬פייב‪ ,‬סיקס אללי‬
‫סבן‪ ,‬אייט‪ ,‬ניין אללי‬
‫טן‪ ,‬אללי‪ ,‬וואן‪ ,‬טו‪ ,‬טרי‬
‫איפה החברה? – הלכו לים‬
‫תן סיגריה‪ ,‬תהיה בן אדם‬
‫איפה דן? – הלך לגן‬
‫איפה חנה? – נסעה לרעננה‬
‫תגיד מה – מה – תפוח אדמה‬
‫תגיד איפה – איפה – בחיפו‬
‫תגיד עין – עין ‪...‬‬
‫שמע ראיתי איך שגילה מקצרת חצאית‬
 ‫בחיי שהיא התחילה להתלבש כמו דוגמנית‬
‫זה מפני שהיא אוהבתאת גיורא המדריך‬
‫על ידו היא מסתובבת אם צריך או לא צריך‬
‫לא רוצים לישון‪ ,‬רוצים להשתגע‬
‫לא רוצים כאלה מן בנות‬
‫לא רוצים לישון‪ ,‬רוצים להשתגע‬
‫ולא רוצים בנות מחורבנות‬
‫את החברה היא שוכחת רק עם הגדולים תצא‬
‫מלפנים היא מתפתחת‪ ,‬היא לובשת כבר את זה‬
‫כל היום היא מצוברחת מחמיצה את הפנים‬
‫מסובבת את התחת ושונאת את הבנים‬
‫לא רוצים לישון‪ ,‬רוצים להשתגע‬
‫תשמע מה שאבי אתמול אמר‬
‫לא רוצים לישון‪ ,‬רוצים להשתגע‬
‫שכל הבחורות אותו דבר‬
‫לא רוצים יותר לשמוע על בגדים ותסרוקות‬
‫לכולן חסר קצת מוח וכולן מפונדרקות‬
‫כל הדבורות והחנות הן יודעות רק לרכל‬
‫נעזוב את הבננות – שילכו לעזאזל‬
‫לא רוצים לישון‪ ,‬רוצים להשתגע‬
‫שכל האנשים לרחוב יצאו‬
‫לא רוצים לישון‪ ,‬רוצים להשתגע‬
‫רוצים שהבנות יתפוצצו‬
‫הי הודי הודי‪ ,‬כושי כוש בוא תיתן לי עשר גרוש‬
‫איזה מן טיפוס זה צביק‪ ,‬כל היום הוא מעתיק‬
‫מי ראה את שימ'לה – הוא הלך עם אמא'לה‬
‫היא אמרה לו בוא כבר צוציק ‪,‬‬
‫תקבל זריקה בטוסיק‬
‫לאדון קוראים פה מר‪ ,‬ולאישה גברת‬
‫מי לקח את הקלמר‪ ,‬ומי סחב מחברת‬
‫מי קיבל בלתי מספיק‪ ,‬דני זיידל הצדיק‬
‫קמץ‪ ,‬פתח‪ ,‬ומפיק‪ ,‬לא עזרו הפוילה‪-‬שטיק‬
‫רפי רון‪ ,‬בלע בלון‪ ,‬בן גוריון‪ ,‬שבר חלון‬
‫מי ישיר לנו פה סולו ‪,‬שירלי טמפל‪ ,‬מרקו פולו‬
‫לדגול‪ ,‬יש אף גדול‪ ,‬התביטו מחזה‪ ,‬השמן והרזה‬
‫לאחד כזה חזה‪ ,‬השני רזה כזה‬
‫גנן גידל דגן בגן‪ ,‬דגן גדול גדל בגן‬
‫לא רוצים לישון‪ ,‬רוצים להשתגע‬
‫רגל‪ ,‬רגל‪ ,‬יד אל יד‪ ,‬בוא נרקוד ריקוד נחמד‬
‫לא רוצים לישון‪ ,‬רוצים להשתגע‬
‫הסומניה‪ ,‬הבודניה‪ ,‬בוא נרקוד עם דודה פניה‬
‫לא רוצים לישון‪ ,‬רוצים להשתגע‬
‫קפוץ כמו סוס‪ ,‬קפוץ כמו רוח ‪,‬‬
‫אל תקפץ כמו נאד נפוח‬
‫לא רוצים לישון‪ ,‬רוצים להשתגע‬
‫לכו למשטרה להגיש תלונה‬
‫לא רוצים לישון‪ ,‬רוצים להשתגע‬
‫אנחנו נפוצץ את השכונה‬

‫**********************‬

‫שיר לאהבה‬

‫יחד לב אל לב‪ ,‬נפתח ונראה‬

‫ת'אור שבשמים‬

‫יחד לב אל לב נפתח בתקווה‬

‫לאהבה‬

‫איך שהלב נפתח‬

‫חובק את העולם‬

‫ובקריאה גדולה‬

‫נשיר לאהבה‬

‫ִאמרו הכל אפשר‬

‫זה לא מאוחר‬

‫השחר כבר עלה‬

‫זמן לאהבה‬

‫יחד לב אל לב‪ ,‬נפתח ונראה‬

‫ת'אור שבשמים‬

‫יחד לב אל לב נפתח בתקווה‬

‫לאהבה‬
 ‫ורק אם נאמין‬

‫ובלי שום דאווין‬

‫בדרך העולה‬

‫זה שיר לאהבה‬

‫יחד לב אל לב‪ ,‬נפתח ונראה‬

‫ת'אור שבשמים‬

‫יחד לב אל לב נפתח בתקווה‬

‫לאהבה‬

‫ורק אם נאמין‬

‫ובלי שום דאווין‬

‫בדרך העולה‬

‫זה שיר לאהבה‬

‫יחד לב אל לב‪ ,‬נפתח ונראה‬

‫ת'אור שבשמים‬

‫יחד לב אל לב נפתח בתקווה‬

‫לאהבה‬

‫ורק אם נאמין‬

‫ובלי שום דאווין‬

‫בדרך העולה‬

‫זה שיר לאהבה‬

‫יחד לב אל לב‪ ,‬נפתח ונראה‬

‫ת'אור שבשמים‬
 ‫יחד לב אל לב נפתח בתקווה‬

‫לאהבה‬

‫ורק אם נאמין‬

‫ובלי שום דאווין‬

‫בדרך העולה‬

‫נשיר לאהבה‪.‬‬

‫**********************‬

‫נחום הימן‬ ‫רחל שפירא‪/‬‬ ‫שיר למענך‬

‫אם לפעמים קשה מאוד המועקה‬

‫האנשים נראים זרים ומתנכרים‬
‫שירי יבוא כמו אדם שעל הסף חיכה‬
‫כדי לקחתך אל החופים המוארים ‪.‬‬
‫אם לפעמים אתה מקדים להתעורר‬
‫וקצה חלום כמו ספק מטריד אותך‬
‫שירי יבוא זהיר מאוד איתך להיזכר‬
‫שהבדידות שלי עברה בבדידותך‪.‬‬
‫עוד שיר אחד אני שומר למענך‬
‫אני רוצה להקיפך במילותי‬
‫אני נותן לך את השיר‬
‫עשי בו כרצונך‬
‫ושעותיך יקרבו אל שעותי ‪.‬‬

‫אל תשכח השיר שלך הוא נאמן‬

‫הוא יתחבר מצערי ותקוותי‬
‫וכשתביטי בפני תדעי שכל הזמן‬
‫אני כותב לך מכתבים במחשבתי ‪.‬‬
‫עוד שיר אחד אני שומר למענך‬
‫אני רוצה להקיפך במילותי‬
‫אני נותן לך את השיר‬
‫עשי בו כרצונך‬

‫**********************‬

‫(יעקב רוטבליט‪ ,‬יאיר רוזנבלום)‬ ‫שיר לשלום‬

‫תנו לשמש לעלות‬

‫לבוקר להעיר‬

‫הזכה שבתפילות‬

‫אותנו לא תחזיר‪.‬‬

‫מי אשר כבה נרו‬

‫ובעפר נטמן‬
 ‫בכי מר לא יְעירו‬

‫לא יחזירו לכאן‪.‬‬

‫איש אותנו לא ישיב‬

‫מבור תחתית אפל‬

‫כאן לא יועילו לא שמחת הניצחון‬

‫ולא שירי הלל‪.‬‬

‫לכן רק שירו שיר לשלום‬

‫אל תלחשו תפילה‬

‫מוטב תשירו שיר לשלום‬

‫בצעקה גדולה‪.‬‬

‫תנו לשמש לחדור‬

‫מבעד לפרחים‬

‫אל תביטו לאחור‬

‫הניחו להולכים‪.‬‬

‫שאו עיניים בתקווה‬

‫לא דרך כוונות‬

‫שירו שיר לאהבה‬

‫ולא למלחמות‪.‬‬

‫אל תגידו יום יבוא‬

‫הביאו את היום‬

‫כי לא חלום הוא‬

‫ובכל הכיכרות הריעו רק שלום‪.‬‬

‫ושירו שיר לשלום‬

‫אל תלחשו תפילה‬

‫רק שירו שיר לשלום‬

‫בצעקה גדולה‪.‬‬

‫(עלי מוהר ‪ /‬יוני רכטר)‬ ‫שיר נבואי קוסמי עליז‬

 ‫כמו עמוד ענן כך תלך לפני העדר‬
‫תבין הכל‪ ,‬תדע‪ ,‬לא תאמר מילה אחת‬
‫כמו עמוד עשן תיעלם בתוך החדר‬
‫משהו בך יאמר לך המשך‬
‫בדרכך‪.‬‬

‫כמו שביל החלב שחוצה את השמים‬

‫אתה הולך ישר ישר‪ ,‬לא שם לב לכוכבים‬
‫שזוהרים כדי לסנוור את העיניים‬
‫משהו בך יאמר לך המשך‬
‫בדרכך‪.‬‬

‫הו‪ ,‬לך ישר‪,‬‬

‫לך לבד‪,‬‬
‫אל תפחד‪.‬‬
‫אל תכעס‪,‬‬
‫לך תמיד‪,‬‬
‫לך אחד‬

‫כמו אווז הבר שחולף בשמי הערב‬

‫הוא טס בראש החץ‪ ,‬לא נרתע מן המרחק‬
‫והאינסטינקט מראה ובורא לו את הדרך‬
‫משהו בך יאמר לך המשך‬
‫בדרכך‪.‬‬

‫כמו בריז´יט ברדו שתפסה כבר את העסק‬

‫השאירה מאחור את הטוב ואת הרע‬
‫ועל העניינים היא צופה מן המרפסת‬
‫משהו בך יאמר לך‬
‫הפסק‪.‬‬

‫בלי להתכוון תן לעצמך ללכת‬

‫כל החישובים ייגמרו מעליהם‬
‫כמו העץ שקם לתחייה מן השלכת‬
‫משהו בך יאמר לך‬
‫המשך‬

‫לך ישר‪,‬‬
‫לך לבד‪,‬‬
‫אל תפחד‪.‬‬
‫אל תכעס‪,‬‬
‫לך תמיד‪,‬‬
‫לך אחד‪. .‬‬

‫**********************‬
‫תודה‬
‫מכל המקומות בעולם‬
‫כאן‬
‫במדבר הזה‬
‫אני לומד לומר‬
‫תודה‪:‬‬
‫תודה על טיפת מים‬
‫תודה על פיסת צל‪.‬‬

‫כאן‬
‫במדבר‬
‫מופשט מכל‬
‫אני לומד‬
‫שגם שם‬
‫בעירי‬
 ‫או בכפרי‪.‬‬

‫היכן שכביכול‬
‫יש לי כל‪:‬‬
‫בית‬
‫משפחה‬
‫עושר אושר וכבוד‬
‫בעצם‪-‬‬
‫ידי ריקות‬
‫וליבי חלל‬
‫ולה' התודה‬
‫על כל נשימה‪.‬‬

‫**********************‬
‫תחילה לקחו‪ /...‬ברכט‬

‫תחילה לקחו את הקומוניסטים‪,‬‬

‫אבל לי לא היה אכפת‪,‬‬
‫כי לא הייתי‪.‬‬

‫מייד לקחו את הפועלים‪,‬‬

‫אבל לי לא היה אכפת‬
‫כי גם זה לא הייתי‪.‬‬

‫בהמשך עצרו את אנשי האיגוד המקצועי‪,‬‬

‫אבל לי לא היה אכפת‪,‬‬
‫כי אינני איש איגוד מקצועי‪.‬‬

‫לאחר מכן כלאו כמה כמרים‪,‬‬

‫אבל מכיוון שאינני דתי‬
‫גם כן לא היה אכפת לי‪.‬‬

‫עכשיו לוקחים אותי‬

‫אבל זה כבר מאוחר‪...‬‬

‫**********************‬
‫תחת אותו רקיע‪ /...‬ר' בנימין‬

‫"תחת אותו רקיע‪ ,‬על אותה רצועת אדמה‪ ,‬בקרבת מקום וקרבת חיים‪ ,‬סופנו להתקרב גם‬
‫קרוב ללבות‪ ,‬וסוף האחווה לבוא‪".‬‬

‫**********************‬
‫תיקון העולם‪ /‬יאנוש קורצ'אק‬

‫"תיקון העולם משמעו‪-‬‬

‫תיקון החינוך‪"...‬‬

‫**********************‬
‫תמיד בהתחלה‪...‬‬

‫תמיד בהתחלה הכל נראה מפחיד‬

‫שלא יודעים אם נרוויח או נפסיד‬
‫אם אתה לבד ואין על מי להישען‬
‫אתה מרגיש שמשהו חסר‬
‫ולפעמים גם לא ישן‬
‫ופתאום שיש לך סימן‬
‫מן אות ממישהו אחר‬
‫אתה חושב "בעצם‪ ,‬אולי זה יסתדר"‬
‫ואם תרצה ותאמין באלה הדברים‬
‫תדע שלצידך תמיד יש חברים‪...‬‬
 ‫**********************‬
‫תעתועים‪ /‬ריצ'ארד באך‬

‫"לעולם לא ניתנת לך משאלה‬

‫בלי שינתן לך גם הכוח להגשימה‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬יתכן שיהא עליך‬
‫לעמול לשם כך‪".‬‬

‫**********************‬
‫תפוחי סדום‬

‫‪5‬‬ ‫בנאות מדבר לאורך הערבה‪ ,‬בבקעת ים המלח ובבקעת הירדן‪ ,‬גדל עץ המגיע לגובה‬
‫מטרים‪ ,‬הנקרא פתילת המדבר הגדולה‪ .‬זהו עץ מוזר מראה‪ :‬פרחיו סגולים כהים‪ ,‬בשרניים‬
‫ונראים כאילו עשויים שעווה‪ ,‬עליו רחבים מאוד ושעירים וצורתם אליפטית‪-‬ביצית‪ ,‬וכל חלקיו‬
‫מכילים מיץ חלבי לבן צמיג ורעיל ; ובעיקר בולטים פירותיו יוצאי הדופן‪ ,‬שהם כדוריים וגדולים‪,‬‬
‫אך אם תפתחם‪ -‬תגלו שהם חלולים ומכילים רקמה ספוגית רכה‪ ,‬וזרעים רבים שלכל אחד‬
‫מהם ציצית משיית‪ .‬אלה נראו לקדמונים כאבק ואפר‪.‬‬
‫ומספרת על פירות אלה האגדה‪:‬‬
‫בימי קדם הייתה ארץ סדום ועמורה מבורכת במגד אדמתה‪ ,‬והצטיינה בעיקר במטעי הפרי‬
‫שגדלו בה‪ .‬ובין כל הפירות בלטו "תפוחי סדום"‪ ,‬שהיו תפוחים גדולים‪ ,‬יפי מראה וטובי טעם‪.‬‬
‫ואנשי סדום רעים וחטאים עד מאוד‪.‬‬
‫וישלח האלוהים את מלאכיו לשחתה ולהשמידה‪ .‬וימטירו עליה גופרית ואש מן השמיים‪,‬‬
‫ויהפכו את כל הערים על יושביהן‪ ,‬ואת כל כיכר הירדן‪ ,‬ואת כל העצים וצמח האדמה‪ .‬ומן‬
‫העצים נותר רק עץ אחד לפליטה‪ ,‬הלא הוא תפוח סדום‪ .‬אך גם בו דבקה קללת העולם של‬
‫סדום ועמורה‪ .‬פירותיו נראים נאים ויפים‪ ,‬אך אם תתלשום ותפתחום‪ -‬תגלו שהם נבובים‬
‫ומלאי אפר‪ ,‬וכאשר מחזיקים אותם בכף בחוזקה‪ -‬הם כלים כעשן וכאבק‪ .‬וזהו אבק השריפה‬
‫הגדולה ההולך ומתחדש בפרי‪ ,‬והוא אזהרת עולמים לחוטאים‪ ,‬למען לא ישכחו את גורל אנשי‬
‫סדום וקציני עמורה‪ .‬ועל פרי כזה ייאמר הפתגם הערבי‪" :‬מן ָברָא רחאם ומן ָג'ווא סחאם"‬
‫שיִש ומבפנים זוהמה")‪.‬‬
‫("מבחוץ ַ‬

‫הערבים קוראים לשיח עושיר (או עושור) שפירושו "מביא הריון"‪ ,‬ומקורו במעשה באישה‬
‫עקרה שישבה לתומה בצילו של השיח‪ ,‬וזמן קצר לאחר מכן זכתה ונתעברה וילדה בן‪ .‬ובשל‬
‫כך מאמינים הם שבמיצו של הצמח מצויה סגולה להתעברות‪ ,‬ולכן מושחות אותו העקרות על‬
‫גופן‪.‬‬

‫**********************‬

‫תן לשים ת'ראש על דיונה‬

‫תן לשים ת´ראש על דיונה‬

‫תן למוזות קצת לרעום‬
‫תן לנוח על כל שעל‬
‫תן את הכבוד לצה"ל‬

‫קח ת´זמן וטייק איט איזי‬

‫שום דבר פה לא בוער‬
‫רק בסרט של וולט דיסני‬
‫המדבר שם מתעורר‬

‫מלחמות ישנן בשפע‬

‫וצרות פה ‪ -‬לא חסר‬
‫אז בין טיל לבין רקטה‬
‫תן לתפוס רילקס בצל‬

‫תן לשים ת´ראש על דיונה‬

‫תן למוזות קצת לרעום‬
‫תן לנוח על כל שעל‬
‫תן את הכבוד לצה"ל‬
 ‫כל היום יושב בשקט‬
‫ועלייך רק חולם‬
‫בין הבפלים והבפלות‬
‫מתרסק אצלי הלב‬

‫ת´נייר העט קורע‬

‫כשאני כותב אלייך‬
‫ודמעה של געגוע‬
‫מתנוצצת בעיניי‬

‫אז תן לשים ת´ראש על דיונה‬

‫תן למוזות קצת לרעום‬
‫תן לנוח על כל שעל‬
‫תן את הכבוד לצה"ל‬

‫קול התור נשמע בצה"ל‬

‫קול ששון וקול חפלה‬
‫כל ישראל עייפים שם‬
‫אל תפריעו לשלווה‬

‫אל תגידו בין הטנקים‬

‫בחוצות התותחים‬
‫שהחבר´ה נהנים פה‬
‫א‪-‬מ‪-‬ן‬

‫תן לשים ת´ראש על דיונה‬

‫תן למוזות קצת לרעום‬
‫תן לנוח על כל שעל‬
‫תן את הכבוד לצה"ל‬

‫**********************‬

‫תפילת האילן‪ /‬המנון רשות שמורות הטבע של מוזמביק‬

‫אני המסיק בקרה את ביתך‬
‫ואני אבוקה בלילות חשיכה‪.‬‬
‫ואני הוא הצל ביום קיץ לוהט‬
‫ואני המשען לישיש הצועד‪.‬‬

‫ואני המניב את הפרי המובחר‬

‫למען תרווה בו גרונך הניחר‪.‬‬
‫ובצאתך לפרנס משפחה מחכה‬
‫אני חץ וקשת ואני החכה‪.‬‬

‫כי אני הקורה שהקימה בקתה‬

‫ואני השולחן ואני המיטה‬
‫ואני הוא הסף ואני המשקוף‬
‫ואני הידית שהפכה למנוף‪.‬‬

‫ואני הגלגל ואני הקרון‬

‫ואני הארון למסע אחרון‪.‬‬

‫משום כך‪ ,‬אדוני‪ -‬העובר ושב‪,‬‬

‫אל תפגע בי לשווא‪.‬‬
‫אל תפגע בי לשווא‪.‬‬

‫**********************‬
 ‫תפילת הדרך לטיול (בעיני התלמיד)‬
‫שהטיול יהיה יפה ובלי תקלות‬
‫שיהיה נחמד ובלי הרבה עליות‬
‫שיהיה קל ושהאוכל יהיה נעכל‪.‬‬
‫כמובן שכולם יביאו ממתקים‬
‫ושכמה שיותר יתנו לי (כולל הקמצנים)‬
‫שיהיה סתלבט המון‬
‫ושלא נלך לישון‬
‫שרק לא יהיו טונות הסברים‬
‫שאמצא לי איזה פראייר שיסחוב לי את הדברים‪.‬‬
‫שנלך כל פעם דקה וננוח שעתיים‪.‬‬
‫ושלא יבקשו ממני לסחוב ג'ריקן מים‪.‬‬
‫שכולם ישירו לידי תמיד‬
‫אבל שלא יבקשו שאני את גרוני אצריד‪.‬‬
‫ובקיצור‪...‬‬
‫שיעבור בכיף לא נורמלי בלי כל מיני בעיות‬
‫ושרק לא יזכירו לי את בי"ס וכל שאר הצרות‬
‫והעיקר שיהיה מדהים‬
‫ושנהנה מהחיים‪.‬‬

‫**********************‬

‫אמרות‬

‫‪ ‬לאחר שאתה חולם על מה שאתה רוצה לעשות‪ -‬תתעורר ותתחיל לעשות‬

‫‪ ‬מלחמה היא הכישלון של הדיפלומטיה‬
‫‪ ‬השקרים האכזריים ביותר נאמרים לעיתים קרובות בדממה‪.‬‬
‫‪ ‬אי אפשר להגיד מהו החופש מבלי לומר מה הוא איננו‪.‬‬
‫‪ ‬כל עוד לא יתמזג המצפון עם האינסטינקט לא נהיה אנשים הגונים‬
‫‪ ‬אין גאון ללא שמץ של שגעון (אריסטו)‬
‫‪ ‬אם רואים מג'נון רוכב על מטאטא‪ ,‬צריך להגיד לו מאברוק על הסוס‬
‫‪ ‬כדי להבין איך אלוהים יודע‪ ,‬צריך להיות אלוהים (הרמב"ם)‬
‫‪ ‬ללמוד לדבר לוקח ‪ 3‬שנים‪ ,‬אבל צריך ‪ 30‬שנה כדי ללמוד לשתוק‬
‫‪ ‬הזמן הוא חייט שמתמחה בתיקונים (פיית' בולדווין)‬
‫‪ ‬מצפון‪ -‬קול שאומר לך לא לעשות משהו אחרי שכבר עשית אותו‬
‫‪ ‬ניסיון הוא השם שכל אחד נותן לשגיאותיו (אוסקר וילד)‬
‫‪ ‬חייכו לאנשים‪ -‬חסכו באנרגיה!‬
‫‪ ‬דרושים ‪ 72‬שרירים בשביל להזעיף פנים‪ ,‬אבל רק ‪ 14‬בכדי לחייך‬
‫‪ ‬החיים והמוות ביד הלשון‬
‫‪ ‬אינטליגנציה מזהה את מה שקרה‪ .‬הגאונות מזהה את מה שיקרה‬
‫‪ ‬להבטיח ולאהוב אינם עולים כסף‬
‫‪ ‬יהיה מה שיהיה‪ -‬בסוף יגיע המוות (נפוליאון)‬
‫● מוטב לנו למות על רגלינו מאשר לחיות על ברכינו (פרנקלין ד‪ .‬רוזוולט)‬
‫● ייתכן כי אמת הדבר שהגברים חכמים מן הנשים‪ ,‬אך מעולם לא ראיתי אישה שתרדוף אחרי‬
‫גבר טיפש רק מפני שיש לו רגליים יפות (מרלין שיטריק)‬
‫● טיפשות היא לאדם להשיב שהוא יודע‪ ,‬את אשר אינו יודע (סוקראטס)‬
‫● ניסיון הוא בי"ס טוב‪ ,‬אבל המחיר גבוה (היינריך היינה)‬
‫● לא שוכחים אדם כל עוד כדאי לזכור אותו‬
‫● מהו הטוב בעולמנו?‪ -‬הידיעה‪ .‬והרע?‪ -‬אי הידיעה! (סוקראטס)‬
‫● מה שאינך יודע אינו יכול להכאיב לך‬
‫●השכלה היא מה שנותר כאשר מה שנלמד נשכח (ב‪ .‬סקינר)‬
‫● ניתן להשתטות בשתי דרכים‪ :‬אפשר להאמין בדבר שאינו נכון‪ ,‬ואפשר לסרב להאמין בדבר‬
‫נכון (סרן קריגור)‬
‫● רק מעטים חוצים את הנהר לגדה השנייה‪ .‬כל האחרים רק מתרוצצים הלוך וחזור לאורך‬
‫הגדה‪.‬‬
‫● האהבה גורמת לזמן לעבור‪ -‬הזמן גורם לאהבה לעבור‪.‬‬
‫● הזורע חיטה‪ -‬דואג לשנה‪ ,‬הנוטע עצים‪ -‬דואג לשנים‪ ,‬המחנך נפשות‪ -‬דואג לדורות‪.‬‬
‫● אני לא אומר את כל מה שאני חושב‪ ,‬ולא חושב את כל מה שאני אומר‪.‬‬
 ‫● מוות‪ .‬זו הפעם היחידה בחיים שפרוטקציה עוד לא עוזרת‬
‫●אם אתה מכיר את האוייב ומכיר את עצמך‪ ,‬אינך צריך לחשוש גם מפני מאה קרבות‪.‬‬
‫● שום דבר אינו דורש תיקון כמו הרגליהם של אחרים (מארק טווין)‬
‫● אין גאון ללא שמץ של שגעון (אריסטו)‬
‫● העולם הזה עגול‪ .‬מה שאינו יודע להסתובב‪ -‬יפול‬
‫● כשאדם עובר "חוויה" בפעם הראשונה‪ ,‬גם אם ישלמו לו הוא לא יחזור עליה שנית‪.‬‬
‫● ילדים קטנים‪ -‬שמחות קטנות‪ .‬ילדים גדולים‪ -‬צרות גדולות‪.‬‬
‫● ניסיון הוא השם שכל אחד נותן לטעויותיו (אוסקר וילד)‬
‫● לכל אחד יש מחר‬
‫● בני אדם לועגים לדברים שאינם מבינים (גיטה)‬
‫●הומור הוא דבר רציני (צ'רצ'יל)‬
‫● כל שאני מבקש זה סיכוי להוכיח שכסף לא עושה אותי מאושר (אנונימי)‬
‫● נראה כי הכוונה שאדם יהיה מאושר אינה כלולה בתוכנית הבריאה (זיגמונד פרויד)‬
‫● היחידים בינינו שיהיו מאושרים באמת הם אלה שחיפשו ומצאו את הדרך הטובה ביותר‬
‫לשרת את בני האדם (אלברט שוויצר)‬
‫● אושר זה לא להשיג את מה שאתה רוצה‪ ,‬אלא לרצות את מה שכבר יש לך (אנונימי)‬
‫● כאשר דלת אחת לאושר נסגרת‪ ,‬דלת אחרת נפתחת (הלן קלר)‬
‫● אנחנו חייבים שמישהו שאנחנו רואים בו נעלה יתעב אותנו‪ ,‬אחרת איננו מאושרים‪ .‬אנחנו‬
‫צריכים מישהו להעריץ ולקנא בו‪ ,‬אחרת איננו מסופקים‪( .‬מארק טווין)‬
‫● אם אתה רוצה את הקשת בענן‪ ,‬אתה צריך לסבול גם את הגשם (דולי פרטון)‬
‫● רוב האנשים מאושרים במידה שהם בחרו להיות מאושרים (אברהם לינקולן)‬
‫● אושר הוא תוצר הדמיון‪ ,‬לא השכל (עמנואל קאנט)‬
‫● גם בגן עדן יש נחשים‬

‫טען‪ ,‬כי מוגבל אתה‪ ,‬ואז תגלה כי אכן‪ -‬כך הוא!‬

‫לפני שנים רבות‪ ,‬היה אי ובו שכנו כל הרגשות‪ :‬שמחה‪ ,‬עצבות‪ ,‬ידע וכל השאר ‪ -‬ביניהם‪ ,‬גם אהבה ‪.‬‬

‫באחד הימים‪ ,‬הודיעו לכל הרגשות‪ ,‬שהאי עומד לשקוע‪ .‬כל הרגשות החלו בהכנות נמרצות לקראת העזיבה‪:‬‬
‫הם תיקנו סירותיהם‪ ,‬ארזו חפציהם ולאחר שהכל היה מוכן‪ ,‬הם החלו לנטוש את האי אחד אחרי השני‪ .‬כולם‪,‬‬
‫מלבד אהבה‪ ,‬שסירבה לעזוב את האי והחליטה להישאר עד הרגע האחרון ‪.‬‬

‫כשהאי כמעט שקע‪ ,‬החלה אהבה לקרוא לעזרה ‪.‬‬

‫היא ראתה את עושר‪ ,‬ששט בסביבה על ספינת הפאר המוזהבת שלו‪ ,‬וקראה לו " ‪:‬עושר‪ ,‬האם אתה יכול‬
‫לקחתני עמך "?‬
‫"לא‪ ,‬אינני יכול ‪.‬ספינתי מלאה בזהב‪ ,‬כסף ויהלומים‪ ,‬אין מקום פנוי עבורך ‪",‬השיב עושר ‪.‬‬

‫אהבה החליטה לבקש עזרה מגאווה‪ ,‬שגם היא שטה לה להנאתה אל מול חופי האי‪ ,‬בסירה יפהפייה‪" :‬גאווה‪,‬‬
‫בבקשה עזרי לי ‪!" ,‬התחננה אהבה‪ ,‬אך גאווה השיבה‪" :‬אני לא יכולה לעזור לך ‪.‬את רטובה כולך‪ ,‬ואת עלולה‬
‫לגרום נזק לסירתי ‪".‬‬

‫עצבות הייתה אף היא בסביבה ואהבה קראה לה‪" :‬עצבות‪ ,‬תני לי לבוא עמך!" אך עצבות השיבה" "אהבה‪ ,‬אני‬
‫מצטערת‪ ,‬אך אני כל‪-‬כך עצובה ואני רוצה להיות לבדי ‪".‬‬

‫גם שמחה חלפה על פני אהבה‪ ,‬אולם היא הייתה כל‪-‬כך מאושרת ושמחה‪ ,‬שהיא אפילו לא שמה לב לקריאתה‬
‫הנואשת של אהבה ‪...‬‬

‫לפתע נשמע קול‪" :‬בואי אהבה‪ ,‬אני אקח אותך"‪ .‬היה זה מישהו קשיש‪ .‬אהבה הרגישה כה מבורכת ונרגשת‪,‬‬
‫שהיא אפילו שכחה לשאול את שמו ‪.‬‬
‫כאשר הם הגיעו לאדמה יבשה‪ ,‬הקשיש פנה לדרכו‪ .‬אהבה‪ ,‬שהבינה כמה אהבה שוכנת בקשיש‪ ,‬שאלה את‬
‫ידע‪ ,‬קשיש אף הוא‪ ,‬מי היה זה שעזר לה ‪.‬‬
‫"היה זה זמן ‪",‬השיב ידע ‪.‬‬
‫"זמן?" שאלה אהבה‪" .‬אבל מדוע שדווקא זמן יעזור לי ?‬
‫ידע חייך בתבונה ואמר "מכיוון שרק הזמן מסוגל להעריך את גדולתה של האהבה‬
 ‫יום אחד אמא שורוק קמה‪ ,‬גילתה שחולם חסר ‪.‬‬
‫היא קראה לאחיה צירה כדי לחפש את חולם‪ ,‬כי אבא שווא ‪,‬נח‪.‬‬
‫לבש צירה בגד כפת‪ ,‬ויצא לדרך ‪.‬‬
‫בדרך נתקל בשתי אותיות בומ"פ‪ .‬התפתחה תיגרה‪ ,‬וצירה חטף‪ ,‬פתח בראש ‪.‬‬
‫צירה‪ ,‬ששם דגש חזק על אומץ‪ ,‬זרק עליהם חיריק וברח‪.‬‬
‫בדרך פגש קמץ קטן‪ ,‬שסיפר לו ששמע שחולם מסתתר בקובוץ שורוק ‪.‬‬
‫הלך הצירה לקובוץ ואכן מצא את חולם מסתתר במזכירות החדשה של המשק ‪.‬‬
‫איזה בניין ‪,‬התפעל‪.‬‬
‫וכשהגיע הביתה‪ ,‬אמא שורוק הורידה לו כזה מקף‪ ,‬שחולם נהיה סגול ‪.‬‬

‫אחת האמונות הטפלות הנפוצות ביותר ‪,‬‬

‫היא זו‪ ,‬שלכל אדם יש תכונות קבועות ‪,‬‬
‫ומיוחדות לו ‪.‬‬
‫אדם זה טוב‪ ,‬ואדם זה רע‪,‬‬
‫זה חכם וזה טיפש‬
‫זה אדיש וזה חדור מרץ ‪...‬‬
‫אך בני האדם אינם כאלה !‬
‫בני האדם דומים לנהרות‪...‬‬
‫כל נהר נעשה צר יותר במקום זה ‪,‬‬
‫מהיר יותר במקום אחר ‪,‬‬
‫איטי יותר כאן‪,‬‬
‫רחב יותר שם‪.‬‬
‫לעיתים מימיו צלולים‪ ,‬לעיתים קרים ‪,‬‬
‫לעיתים עכורים ‪,‬ולעיתים חמים‪.‬‬
‫כך גם בני האדם‪.‬‬
‫כל אחד נושא בתוכו גרעין של תכונה אנושית‪,‬‬
‫לפעמים מתגלה האחת‬
‫ולפעמים השניה‬
‫ואותו האדם‪ -‬לעיתים קרובות‬
‫אינו דומה אף לעצמו‬
‫למרות היותו אותו אדם ‪.‬‬
‫(טולסטוי )‬

‫לו חייתי מחדש ‪ /‬ח‪ .‬ל ‪.‬בורחס‬

‫זמן קצר לפני מותו כתב חורחה לואיס בורחס ‪ ,‬סופר‬

‫ומשורר ארגנטינאי והוגה דעות מבריק ‪ ,‬את השורות הבאות‪:‬‬
‫"לו יכולתי לחיות את חיי מחדש ‪....‬‬
‫בחיים האחרים הייתי משתדל לעשות יותר טעויות ‪.‬‬
‫לא הייתי משתדל להיות כל כך מושלם ‪ ,‬הייתי יותר רפוי ‪.‬‬
‫הייתי יותר טיפש ממה שהייתי ; מעט דברים הייתי לוקח ברצינות ‪.‬‬
‫הייתי פחות מלוטש ‪ ,‬הייתי לוקח יותר סיכונים ‪ ,‬הייתי נוסע יותר ‪.‬‬
‫מתבונן בשקיעות ‪ ,‬מטפס יותר על הרים ‪ ,‬שוחה בנהרות רבים יותר ‪.‬‬
‫הייתי הולך ליותר מקומות שלא הייתי בהם מעולם ‪,‬‬
‫הייתי אוכל יותר גלידה ופחות שעועית ‪.‬‬
‫הייתי משתדל שיהיו לי יותר בעיות אמיתיות ופחות מדומות ‪.‬‬
‫אני הייתי מאותם אנשים שחיו כל דקה בחיים בצורה פורייה ושקולה ;‬
‫ברור שגם לי היו רגעי אושר ‪,‬לידיעתכם – רק מזה עשויים החיים ‪ ,‬מרגעים ‪.‬‬
‫אך אילו יכולתי לחזור לאחור ‪ ,‬הייתי משתדל שיהיו רק רגעים טובים ‪.‬‬
‫אני הייתי מאותם אנשים שלעולם לא הולכים לשום מקום ללא מד‪-‬חום ‪,‬‬
‫ללא שקית חימום לרגליים ‪ ,‬ללא מטרייה ומצנח ‪.‬‬
‫אילו יכולתי לחיות מחדש ‪ ,‬הייתי נוסע יותר קליל‪.‬‬
‫אילו יכולתי לחיות את החיים מחדש ‪,‬‬
‫הייתי חולץ את נעלי בתחילת האביב והולך יחף עד סוף הסתיו ‪.‬‬
‫הייתי מסתובב יותר בקרוסלה ‪ ,‬משחק יותר עם ילדים‪.‬‬
‫לו חיי היו שוב לפניי ‪...‬‬
 ‫אבל אתם רואים ‪ ,‬אני בן שמונים וחמש ‪ ,‬ואני יודע שאני הולך למות ‪".‬‬

‫סיפור הברומטר‬

‫הקווארק והיגואר ‪,‬מארי גל‪-‬מן‬

‫האם אהיה מוכן לשמש כשופט חיצוני במתן ציון לשאלת לפני זמן מה התקשר אלי אחד מעמיתי ושאל‬
‫לסטודנט שלו אפס על תשובתו לשאלה בפיזיקה‪ ,‬ואילו הסטודנט טען שעליו בחינה‪ .‬מסתבר שהוא עמד לתת‬
‫ואף היה מקבל אותו‪ ,‬אלמלא עשתה המערכת יד אחת נגדו‪ .‬המדריך והסטודנט הסכימו לקבל ציון מעולה‬
‫…את הבעיה לפוסק בלתי תלוי ואני נבחרתי להגיש‬

‫הבחינה בזו הלשון‪" :‬הראה כיצד אפשר לקבוע את גובהו של נכנסתי למשרדו של עמיתי וקראתי את שאלת‬
‫תשובת הסטודנט הייתה‪" ,‬קח את הברומטר לגג הבניין‪ ,‬חבר אליו חבל ארוך‪". ,‬בניין גבוה בעזרת ברומטר‬
‫הברומטר לרחוב‪ ,‬משוך אותו בחזרה למעלה ומדוד את אורך החבל‪ .‬אורך החבל שווה לגובה שלשל את‬
‫מעולה? אמרתי כי‪ ,‬למען הבניין"‪ .‬ובכן זוהי התשובה מעניינת מאוד‪ ,‬אבל האם זכאי הסטודנט לקבל עליה ציון‬
‫ציון גבוה אמור להתפרש ונכונה‪ ,‬אך האמת‪ ,‬מגיע לסטודנט ציון מעולה‪ ,‬שכן תשובתו לשאלה הייתה מלאה‬
‫שכך‪ ,‬הצעתי לסטודנט כאילו הסטודנט יודע את פרקו בפיזיקה‪ ,‬ואילו התשובה לשאלה אינה מאמתת זאת‪ .‬כיוון‬
‫הסכים להצעה‪ ,‬אבל הופתעתי לנסות את כוחו במתן תשובה אחרת לשאלה‪ .‬לא הופתעתי מזה שעמיתי‬
‫דקות להשיב על השאלה‪ ,‬והתרעתי בו מראש שהסטודנט קיבל אותה‪ .‬לפי תנאי ההסכם‪ ,‬נתתי לסטודנט שש‬
‫‪.‬שהתשובה חייבת לשקף ידע כלשהו בפיזיקה‬

‫שאלתי אותו אם הוא מוכן להרים ידיים‪ ,‬משום שהייתי צריך ‪.‬מקץ חמש דקות‪ ,‬הוא עדיין לא כתב דבר‬
‫רבות לשאלה‪ ,‬והוא רק שוקל בדעתו תשובות אמר שהוא אינו מוותר‪ ,‬פשוט יש לו להגיע לכיתה אחרת‪ ,‬אך הוא‬
‫במשך הדקה הבאה כתב ‪.‬ממנו להמשיך‪ ,‬בטובו וביקשתי איזו מהן הטובה ביותר‪ .‬ביקשתי סליחה שהפרעתי לו‬
‫לגג הבניין והתכופף מעל המעקה‪ .‬הפל את הסטודנט בשטף את תשובתו‪ ,‬כדלקמן‪" :‬קח את הברומטר‬
‫‪2‬‬
‫מרחק הנפילה שווה [ ‪ S = 1/2at‬הנוסחה ארצה ומדוד את משך הנפילה בשעון עצר‪ .‬אחר כך‪ ,‬לפי הברומטר‬
‫את גובה הבניין"‪ .‬בשלב זה שאלתי את עמיתי האם למחצית תאוצת הכבידה כפול ריבוע זמן הנפילה]‪ ,‬חשב‬
‫‪.‬לסטודנט ציון מעולה הוא מוכן להרים ידיים‪ .‬הוא נכנע ונתן‬

‫שהסטודנט אמר שיש לו עוד תשובות לבעיה‪ ,‬ושאלתי אותו כשפניתי לצאת ממשרדו של עמיתי‪ ,‬נזכרתי‬
‫יש המון דרכים לחשב את גובהו של בניין גבוה בעזרת ברומטר‪ .‬למשל‪ ,‬תוכל " ‪.‬אה‪ ,‬כן"‪ ,‬אמר הסטודנט " ‪.‬מהן‬
‫הבניין‪ ,‬הברומטר ביום שמש בהיר ולמדוד את גובה הברומטר‪ ,‬את אורך הצל שלו ואת אורך הצל של לצאת עם‬
‫טוב" אמר הסטודנט‪" ,‬יש " "?ולפי ערך משולש פשוט תוכל למצוא את גובה הבניין"‪" .‬יפה"‪ ,‬אמרתי‪" ,‬ומה עוד‬
‫ברומטר ומתחיל לעלות במדרגות‪ .‬תוך כדי מדידה בסיסית מאוד שתמצא חן בעינך‪ .‬בשיטה זו אתה מחזיק‬
‫וזה נותן לך את גובה הבניין ביחידות ברומטר‪ .‬שיטה ‪,‬עליה‪ ,‬אתה מסמן את האורך על קיר חדר המדרגות‬
‫שיטה מתוחכמת יותר‪ ,‬אתה יכול לקשור את הברומטר לקצה חוט‪ ,‬לטלטל ישירה מאוד‪ .‬כמובן‪ ,‬אם אתה רוצה‬
‫תוצאות הכבידה] בגובה הרחוב ובגובה גג הבניין‪ .‬לפי ההפרש בין שני [ ‪ g‬את אורכו של אותו כמטוטלת‪ ,‬ולחשב‬
‫למתן אתה יכול עקרונית לחשב את גובה הבניין"‪ .‬לבסוף‪ ,‬סיים‪" ,‬אילו לא היית מגביל אותי ‪ g,‬הערכים של‬
‫לקומת הקרקע ודפוק פתרונות פיזיקליים לבעיה זאת‪ ,‬יש עוד הרבה תשובות אחרות‪ .‬למשל‪ ,‬בוא עם הברומטר‬
‫אדוני המנהל‪ ,‬יש בידי ברומטר נאה ' ‪:‬על דלת דירתו של מנהל הבניין‪ .‬כשיפתח המנהל את הדלת‪ ,‬אמור לו כך‬
‫"…הברומטר הזה ומשוכלל‪ .‬אם תאמר לי מה גובה הבניין‪ ,‬אתן לך את‬

‫‪).‬ספרית מעריב‪ ,1995 ,‬עמ' ‪, 269-266‬הקווארק והיגואר ‪,‬מארי גל‪-‬מן(‬

‫מספרים שפעם‪ ,‬במקום כלשהו על פני האדמה נפגשו כל הרגשות והתכונות של בני האדם‪.‬‬
‫" השעמום פיהק בפעם המי יודע כמה‪ ,‬השיגעון ‪ ,‬משוגע כהרגלו ‪ ,‬הציע לכולם ‪" :‬בואו נשחק מחבואים"‪.‬‬
‫הספקנות הרימה גבה והסקרנות ‪ ,‬שלא ידעה להתאפק‪ ,‬שאלה‪" :‬מחבואים ? איך משחקים את המשחק‬
‫הזה?"‪.‬‬
‫הסביר השיגעון‪ " :‬זה משחק בו אני מכסה את פני ומתחיל לספור מאחד עד מליון ואתם מסתתרים וכשאני‬
‫אסיים את הספירה ‪ -‬הראשון מביניכם אשר אמצא‪ ,‬ייקח את מקומי כדי להמשיך את המשחק‪".‬‬

‫ההתלהבות רקדה עם האופוריה ‪ ,‬השמחה קפצה על האושר וזה שכנע לגמרי את הספק וגם את האדישות‪,‬‬
‫שמעולם לא נהגה להתעניין בשום דבר‪.‬‬
‫אך לא כולם רצו להשתתף ‪:‬האמת העדיפה שלא להסתתר ‪ " :‬בשביל מה ? ממילא תמיד מוצאים אותי בסוף ‪".‬‬
‫הגאווה אמרה שמדובר במשחק מטופש ביותר (אבל בעצם מה שהפריע לה ביותר זו העובדה שהרעיון לא היה‬
‫שלה(‬
‫והפחד החליט לא לקחת צ'אנס ולא להסתכן‪.‬‬
‫אחת‪ ,‬שתיים‪ ,‬שלוש‪ "....‬התחיל לספור השיגעון‪ .‬העצלנות הייתה הראשונה שהסתתרה מתחת לאבן‬
‫הראשונה שמצאה ‪ .‬האמונה ‪ -‬עלתה לשמיים‬
‫והקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה‪ ,‬אשר במאמצים אדירים מצאה מקום בצמרת העץ הכי גבוה ‪.‬‬
‫הנדיבות כמעט שלא הספיקה להסתתר ‪ -‬כל מקום שמצאה היה נפלא בשביל אחד מחבריה ‪ .‬האגם השקוף ?‬
‫אידיאלי בשביל היופי ‪,‬החור בגזע העץ ? מושלם בשביל הצניעות ‪,‬מאחורי כנפי הפרפר ? הכי טוב בשביל‬
‫החושניות‪,‬על כנפי משב הרוח ? יוצא מן הכלל עבור החופש שלבסוף מצאה מקום צנוע אבל מתאים ‪-‬בקרן‬
‫שמש קטנה‪ ,‬האגו מצא מיד מקום מצוין‪ ,‬גדול ‪,‬מאוורר‪ ,‬נוח מאוד אבל אך ורק לעצמו‪,‬השקר הסתתר במעמקי‬
‫הים ( אבל האמת היא שהסתתר מאחורי הקשת‪),‬התשוקה והחשק מצאו מסתור בתוככי הר ‪-‬געש‪.‬והשכחה‬
‫שכחה היכן הסתתרה ‪.‬וכשהשיגעון ספר ‪ 999,999,‬עדיין לא מצאה האהבה מקום להסתתר בו כי כל המקומות‬
‫היו כבר תפוסים "‪.‬מליון ! ! ! " הכריז השיגעון והחל בחיפושים‪.‬הראשונה שמצא הייתה העצלנות ‪ -‬רק שלושה‬
‫צעדים ממנו מתחת לאבן ‪.‬‬
‫אחר כך שמע את האמונה מתווכחת עם האלוהים על זואולוגיה‪,‬‬
‫את התשוקה והחשק שמע מרעידים את הר הגעש ‪ ,‬הקנאה התגלתה לו לפתע וכך הצליח לפענח גם היכן‬
‫ההצלחה‪.‬‬
‫את האנוכיות לא היה צורך לחפש ‪ ,‬היא יצאה בעצמה ממחבואה שהיה קן‪-‬דבורים‪.‬‬
‫מרוב שהלך ‪ ...‬הרגיש השיגעון צמא וכך הגיע לאגם‪ ,‬שם מצא את היופי‪.‬‬
‫עם הספק היה קלי קלות‪ ,‬כי מצא אותו יושב על הגדר ‪ -‬רגל פה רגל שם‪ ,‬מבלי שהחליט היכן יסתתר ‪.‬כך מצא‬
‫את כולם עד אחד‪-‬את הכשרון בין העשבים הטריים ‪ ,‬את החרדה במערה חשוכה ‪ ,‬את השקר מאחורי הקשת‬
‫ואפילו את השכחה מצא משחקת תופסת עם הזיכרון ‪,‬כי שכחה באיזה משחק היא בעצם‪.‬‬
‫רק את האהבה לא מצא‪...‬‬
‫חיפש מאחורי כל עץ ‪ ,‬מתחת לכל אבן ‪ ,‬בפסגות ההרים ‪ ,‬מעל העננים וכשעמד כבר להיכנע‪ ,‬הבחין בשיח‬
‫וורדים‪ .‬החל להזיז את ענפיו כשלפתע פתאום נשמעה צעקה איומה וכואבת " ‪ :‬אייי" קוצי הוורדים פצעו את‬
‫האהבה בעיניים‪...‬‬
‫השיגעון לא ידע נפשו ‪ ...‬התנצל ‪ ,‬בכה ‪ ,‬התחנן ‪ ,‬ביקש סליחה ואפילו נשבע להיות לה למלווה צמוד‪.‬‬
‫המשחק הסתיים‪.‬‬
‫ומאז אותם ימים‪ ,‬בהם שיחקו בפעם הראשונה עלי אדמות את משחק המחבואים‬
‫האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה‪.‬‬

‫זהו סיפור נפלא…יום אחד ביקשה מורה מהתלמידים שלה שירשמו את רשימת שמותיהם של התלמידים‬
‫האחרים בכיתה על גבי שני גיליונות נייר ‪,‬בהשאירם רווח ליד כל שם‪ .‬אז ‪ ,‬ביקשה מהם לחשוב על הדבר‬
‫הנחמד ביותר שביכולתם להגיד על כל אחד ואחד מחבריהם לכיתה ולרשום אותו‪ .‬במשך הזמן שנותר‬
‫מהשיעור גמרו התלמידים את המטלה שלהם‪ ,‬ובעוזבם את הכיתה‪ ,‬מסר כל אחד מהם למורה את‬
‫הדפים‪ .‬באותו יום‪ ,‬ישבה המורה ורשמה את שמו של כל תלמיד על דף וכתבה את כל מה שהתלמידים‬
‫האחרים אמרו עליו ‪.‬ביום שני נתנה המורה לכל אחד מהתלמידים את רשימתו‪ .‬לא לקח זמן רב‪ ,‬וכל הכיתה‬
‫חייכה‪" .‬באמת?" היא שמעה את הלחישה מעולם לא ידעתי שהייתי בעל‪/‬ת משמעות למישהו "! ו"לא ידעתי‬
‫שהאחרים אוהבים אותי כל‪-‬כך ‪".‬אלה היו מרבית התגובות ‪.‬אף אחד מעולם לא הזכיר את הדפים האלה‬
‫בכיתה שוב‪ .‬היא מעולם לא ידעה אם הם דיברו עליהם ביניהם בהפסקות או עם הוריהם ‪,‬אך זה לא היה‬
‫חשוב ‪,‬התרגיל השיג את מטרתו‪ ,‬התלמידים הרגישו טוב בקשר לעצמם וביחס אל האחרים ‪.‬קבוצת הלמידים‬
‫המשיכה הלאה‪ .‬מספר שנים לאחר מכן‪ ,‬אחד מהתלמידים נהרג בויטנאם והמורה הוזמנה להשתתף‬
‫בלווייתו ‪.‬היא לא ראתה איש צבא בארון צבאי מעודה‪ .‬הוא נראה כה נאה‪ ,‬כה בוגר‪ .‬הכנסייה הייתה מלאה‬
‫‪.‬כשניגשה המורה‬ ‫בחבריו‪ .‬אחד אחרי השני ‪,‬עברו אלו שאהבו אותו ליד הארון לחלוק לו כבוד אחרון‬
‫בהגיעה תורה ‪ ,‬ניגש אליה אחד מהחיילים שתפקידו היה לשאת את הארון‪" :‬האם את היית המורה למתמטיקה‬
‫של מארק "?הוא שאל‪ .‬היא הנהנה‪" :‬כן"‪ .‬ואז אמר" ‪:‬מארק דיבר עליך רבות"‪ .‬לאחר הלוויה‪ ,‬הלכו מרבית‬
‫‪.‬הוריו של מארק היו שם‪ ,‬מחכים לדבר עם המורה " ‪.‬ברצוננו להראות לך‬ ‫חבריו של מארק לארוחה‬
‫דבר מה "אמר אביו‪ ,‬בהוציאו את הארנק מכיסו " הם מצאו את זה על מארק כאשר הוא נהרג‪ .‬חשבנו שאולי‬
‫תזהי את זה"‪ .‬ובפותחו את הארנק‪ ,‬הוציא בזהירות שתי פיסות נייר מהוהות שנראה שקיפלו אותן חזור וקפל‬
‫מספר רב של פעמים‪ .‬המורה ידעה אפילו מבלי להסתכל שפיסות הנייר הללו היו אלה שעליהם היא רשמה את‬
‫הרשימה של הדברים הטובים שכל אחד מחבריו כתב עליו " ‪.‬אנחנו רוצים להודות לך כל‪-‬כך על שעשית את‬
‫זה "אמרה אמו של מארק" כפי שאת יכולה לראות‪ ,‬מארק שמר על זה מכל משמר ‪".‬כל חבריו לכיתה לשעבר‬
‫של מארק החלו להיאסף מסביב‪ .‬צ'ארלי חייך די במבוכה ואמר‪" ,‬אני עדיין שומר את הרשימה שלי במגירה‬
‫העליונה בשולחן שלי בבית"‪ .‬אשתו של צ'אק אמרה‪" ,‬צ'אק ביקש ממני שאשים את שלו באלבום החתונה‬
‫שלנו"‪" .‬גם לי יש את הרשימה שלי ‪" ,‬אמרה מרילין‪" .‬היא בתוך היומן שלי ‪".‬אז ויקי‪ ,‬חברה אחרת לכיתה‪,‬‬
‫הושיטה את ידה לתיק שלה‪ ,‬הוציאה את הארנק והראתה לכולם את הרשימה שלה לכל הקבוצה‪" .‬אני נושאת‬
‫את זה תמיד איתי ‪",‬וללא הנד עפעף הוסיפה ואמרה‪" :‬אני חושבת שכולנו שמרנו את הרשימות שלנו ‪".‬ברגע זה‬
‫התיישבה המורה והחלה לבכות‪ .‬היא בכתה על מארק ועל כל חבריו שלא יוכלו לראותו עוד לעולם ‪.‬צפיפות‬
‫האוכלוסייה בחברה שלנו היא כה גדולה שאנחנו נוטים לשכוח שהחיים יגמרו יום אחד ואנחנו לא יודעים מתי‬
 ‫היום הזה יגיע‪.‬אז בבקשה ‪,‬הגידו לאנשים שאתם אוהבים ואיכפת לכם מהם ‪ ,‬שהם מיוחדים וחשובים ‪.‬אימרו‬
‫להם ! לפני שיהיה זה מאוחר מידי…זיכרו‪ ,‬אתם פורמים את מה שאתם תופרים ‪,‬מה שאתם שמים בחייהם של‬
‫האחרים יחזור פעם לחייכם שלכם ‪.‬מי ייתן וימיכם יהיו מבורכים ומיוחדים כפי שהנכם ‪.‬ולסיום‪ :‬זכה מארק ההרוג‬
‫ששמע את שיבחו בעודו בחיים !הלא תמיד נשמעים שבחי האדם מאוחר מדי‪......‬כשהוא כבר לא שומע ‪...‬‬

‫שאל ג'ושו את נאנסן‪" :‬מהי הדרך?"‬

‫ענה נאנסן‪" :‬חשיבה פשוטה היא הדרך‪".‬‬
‫ג'ושו‪" :‬איך לומדים אותה?"‬
‫נאנסן‪" :‬אם תנסה ללמוד‪ ,‬תתרחק ממנה‪".‬‬
‫ג'ושו‪" :‬אם לא אלמד‪ ,‬איך אדע אם זוהי אכן הדרך?"‬
‫נאנסן‪" :‬הדרך אינה ידיעה‪ ,‬אך גם אינה חוסר ידיעה‪.‬‬
‫ידע הוא אשליה‪ ,‬חוסר ידע הוא ריקנות‪.‬‬
‫הדרך היא כמו חלל עצום שאין בו מקום לטוב ורע‪".‬‬

‫מספר שיעורים באסטרטגיה ארגונית‬

‫איש אחד נכנס למקלחת ברגע שאשתו יוצאת משם‪ .‬באותה שנייה בדיוק מצלצל פעמון הדלת והם מתלבטים‬
‫לרגע‪...‬היות והיא כבר סיימה‪ ,‬האישה מתעטפת במגבת והולכת לפתוח‪ .‬בדלת נמצא השכן ממול‪ ,‬שמציע לה‬
‫‪ 1000‬דולר אם היא תיתן למגבת ליפול‪ .‬ללא היסוס היא משחררת את היד על המגבת‪ ,‬והשכן נהנה‬
‫בהתלהבות מהמראה‪ .‬אחר כך מוציע ‪ 1000‬דולר מהכיס ונותן לה‪ .‬האישה מתעטפת חזרה וחוזרת לחדר‬
‫האמבטיה ליבש את השיער‪" .‬מי זה היה בדלת?" שואל בעלה‪" .‬השכן ממול" עונה לו‪ .‬ושוב שואל בעלה‪" :‬האם‬
‫הוא החזיר את ה‪ 1000-‬דולר שהלוויתי לו אתמול?‬
‫מסקנה‪ :‬ניתן למנוע מצבים מביכים על ידי שיתוף השותפים במידע על כספים‪.‬‬

‫כומר אחד נוהג ברכבו בסביבה כפרית ורואה נזירה מחכה לאוטובוס בצד הדרך‪ .‬הוא עוצר את המ! כונית ומציע‬
‫לקחת אותה לעיירה הקרובה ביותר‪ .‬הנזירה הצעירה מודה לו‪ ,‬שמה את המזוודות בכיסה האחורי‪ ,‬ועולה לצד‬
‫הכומר‪ .‬מלבושיה קצת התערבלו בעת העלייה לרכב‪ ,‬ברכה ורגלה נשארו חשופות‪ ,‬ומפתות ביותר‪.‬‬
‫כאשר הכומר שם לב‪ ,‬בנס הצליח למנוע תאונה‪ ,‬אבל ביצרו לא הצליח לשלוט לגמרי ושם יד על הברך‬
‫השחומה‪ .‬הנזירה מסתכלת עליו ואומרת ‪":‬אבי‪ ,‬זכור את פסוק ‪"129‬‬
‫הכומר מוציא את היד במהירות ומתנצל‪ ,‬אבל עיניו אינן חדלות מלהסתכל בחתף על העור הצעיר‪ .‬מעט לאחר‬
‫מכן שוב ידו גולשת מידית ההילוכים אל ברך הנזירה‪" .‬אבי‪ ,‬זכור את פסוק ‪ "129‬מזכירה לו הנזירה‪.‬‬
‫שוב הוא מתנצל ומוציא את היד‪.‬‬
‫הם מגיעים ליעד‪ ,‬היא מסתכלת עליו במבט טעון ומודה לו על ההקפצה‪ .‬הכומר ממשיך בדרכו‪ ,‬וכאשר מגיע‬
‫לביתו‪ ,‬ממהר לבדוק את ספר התפילות‪ .‬בפסוק ‪ 129‬כתוב‪" :‬המשך הלאה ותנסה‪ ,‬זו הדרך לתהילה"‬
‫מסקנה‪ :‬מי שלא מעודכן לגבי נושאים הקשורים לעבודתו עלול להפסיד הזדמנויות גדולות‪.‬‬

‫עירוני נסע לכפר לבלות כמ! ה ימים וקנה מאיכר חמור ב‪ 100 -‬דולר‪ .‬האיכר הזקן הסכים למסור את החמור‬
‫למחרת‪ .‬למחרת בא העירוני לקבל את הבהמה‪ ,‬אך זו מתה במשך הלילה‪ .‬הוא דרש את כספו בחזרה‪ ,‬אך‬
‫הזקן כבר בזבז אותו‪ .‬הוא דרש את גופת החמור‪ ,‬ולקח אותה איתו תחת המבט המופתע של האיכר‪.‬‬
‫לאחר חודש הם נפגשו שוב‪ .‬לא התאפק האיכר ושאל לגורל גופת החמור‪ .‬אמר הבחור העירוני‪ " :‬עשיתי‬
‫הגרלה על החמור‪ ,‬מכרתי ‪ 500‬כרטיסים להגרלה ב‪ 2 -‬דולר כל אחד והרווחתי ‪ 898‬דולר מהעסקה‪" .‬אבל‬
‫החמור היה מת!‪ -‬אף אחד לא התלונן?" התפעל האיכר‪.‬‬
‫ענה הבחור‪" :‬כן‪ ,‬אבל זה היה רק הזוכה‪ ,‬ולו החזרתי את ה‪ 2 -‬דולר שלו‪"...‬‬
‫מסקנה‪ :‬יש גם מקרים בהם ניתן להפוך מצב עגום להצלחה‪.‬‬

‫אסיר עולם נמלט אחרי שריצה ‪ 22‬שנה מעונשו על רצח אכזרי במיוחד‪ .‬בבריחתו נכנס דרך החלון לבית בו ישן‬
‫זוג צעיר‪ .‬קשר את הבעל לכיסא ואת האישה למיטה‪ .‬התקרב לצורה של האישה ומלמל כמה מילים‪ .‬יצא לרגע‬
‫מהחדר‪ ,‬והבעל ניצל את ההזדמנות ללחוש לאשתו‪" :‬יקירתי" ‪ -‬רואים ש! האיש כבר שנים לא ידעה אישה‪,‬‬
‫לטובתנו ולמען חיינו אל תתנגדי אם הוא ידרוש ממך מין ‪ -‬שתפי פעולה‪ ,‬אל תכעיסי אותו!"‬
‫ענתה לו האישה‪" :‬איזה מזל שכך אתה חושב‪ ,‬אהובי‪...‬הוא אמר לי באוזן שאתה מוצא חן בעינו ושאל אם אנחנו‬
‫שומרים את הווזלין במקלחת"‬
‫מסקנה‪ :‬קבלת מידע מדויק באופן מידי מהווה הגנה נגד תחרות בלתי הוגנת ולמניעת אי נעימויות‪.‬‬

‫בחור צעיר נכנס לבית המרקחת ומבקש קונדום מהרוקח‪ .‬הבחור מעט נבוך ומרגיש צורך להצדיק את רכישתו‪:‬‬
‫"מממ‪...‬החברה שלי סוף כל סוף הזמינה אותי לביתה‪ ,‬לארוחת הערב‪ .‬אני בטוח שאם הכול ילך בסדר אחרי זה‬
‫אזכה לשכב איתה!"‪ .‬בטרם שילם‪ ,‬הוא מתחרט ומבקש מהרוקח קונדום נוסף‪ ,‬ומשתף אותו במחשבותיו‪:‬‬
‫"אחותה של חברתי קורצת לי מדי פעם‪ ,‬אני בטוח שאני מוצא חן בעיניה‪ ,‬ואולי יעלה הערב בידי להשחיל גם‬
 ‫אותה"‪ .‬הוא מוציא את הארנק‪ ,‬אבל משלם על שלושה קונדומים‪ ,‬ומבקש את השלישי תוך ווידוי לרוקח‪" :‬אמה‬
‫של חברתי אישה יחסית צעירה וחתיכה‪ .‬לד! עתי היא שמה עין עליי‪ ,‬והערב תהיה לי אולי הזדמנות גם איתה!"‬
‫הערב מגיע‪ ,‬יושבים כולם עם האורח לשולחן ארוחת הערב ודבר ראשון אומרים תפילה קטנה לפני האכילה‪.‬‬
‫בסוף התפילה כולם אוחזים בסכו"מ פרט לבחור‪ ,‬שממשיך רכון ומתפלל‪ .‬אחרי מספר דקות ארוכות חברתו‬
‫מנערת אותו בעדינות‪" :‬לא ידעתי שאתה הדוק כל כך"‪ .‬והוא עונה‪" :‬ואני לא ידעתי שאביך רוקח"‬
‫מסקנה‪" :‬אין לדבר על התוכניות האסטרטגיות של הארגון עם אנשים זרים‪ ,‬זה יכול למוטט את הארגון כולו"‪.‬‬

‫ריקוד איטי‬

‫האם צפית אי פעם בילדים משתעשעים על קרוסלה?‬

‫האם הקשבת פעם לגשם בנפילתו על האדמה הלחה?‬
‫האם עקבת אחר מעופו של פרפר‬
‫או בהית בשמש בשקיעתה עם רדת ערב‬

‫מוטב שתאט‪ ,‬אל תרקוד כל כך מהר‬

‫הזמן קצר‪ ,‬המנגינה לא תמשך לעד‪.‬‬

‫האם יומך עובר בטיסה ?‬

‫כשאתה שואל‪" :‬מה שלומך" ‪ ,‬האם אתה מקשיב לתשובה ?‬
‫…‬ ‫בסופו של יום‪ ,‬כשאתה שוכב במיטה כשמאה המטלות הבאות שלך רצות במחשבתך‬

‫מוטב שתאט‪ ,‬אל תרקוד כל כך מהר‬

‫הזמן קצר‪ ,‬המנגינה לא תמשך לעד‬

‫האם אי פעם אמרת לילדך " נעשה את זה מחר" ?‬

‫ובחפזונך‪ ,‬לא שמת לב לאכזבתו ?‬

‫אי פעם איבדת מגע‪ ,‬נתת לחברות ישנה למות‬

‫כי לא היה לך זמן להתקשר ולומר שלום ?‬

‫מוטב שתאט‪ ,‬אל תרקוד כל כך מהר‬

‫הזמן קצר‪ ,‬המנגינה לא תמשך לעד‬

‫כשאתה ממהר כל כך להשיג משהו‬

‫כשאתה דואג וממהר במשך היום‬
‫כאילו זו מתנה שלא נפתחה ונזרקה לפח‬

‫החיים אינם מרוץ‪,‬‬

‫קח אותם לאט יותר‬
‫הקשב למנגינה‬
‫לפני שהשיר יסתיים‬

‫שולם במלואו‬
‫לסוף השנה ולקבלת התואר‪ .‬מזה בחור צעיר אחד‪ ,‬על סף סיום הלימודים באוניברסיטה‪ ,‬המתין בקוצר רוח >‬
‫שיד אביו משגת לקנות לו אותה – רמז לו בעדינות כי כמה חודשים הוא שם עין על מכונית ספורט יפה‪ ,‬וביודעו‬
‫לסיום הלימודים‪ .‬ככל שהתקרב המועד‪ ,‬ציפה הילד לשמוע מאביו בעניין זו המתנה אותה היה רוצה לקבל‬
‫מה אביו לא הראה שום סימנים שקלט את הרמז‪ ..‬בבוקרו של יום טקס הסיום‪ ,‬קרא האב המכונית‪ ,‬אך משום‬
‫כך‪ ,‬וסיפר לו עד לחדרו‪ ,‬ושיבח אותו על הישגיו בלימודים‪ .‬הוא אמר לו כמה הוא גאה שיש לו בן מוצלח כל לבנו‬
‫יפה‪ ,‬ואמר לו כי זוהי מתנתו לכבוד כמה הוא אוהב אותו‪ .‬בסיום דבריו‪ ,‬הגיש לבן חבילה עטופה בנייר אריזה‬
‫המתנה ונדהם לגלות בה ספר תנ"ך מהודר בכריכת קבלת התואר‪ .‬סקרן‪ ,‬וגם מאוכזב‪ ,‬פתח הבן את אריזת‬
‫בחמת זעם קרא אל אביו‪" :‬עם כל הכסף שיש לך‪ ,‬זה מה שאתה ‪.‬עור שעליה מוטבע שמו באותיות מוזהבות‬
‫‪.‬על השולחן ויצא מן החדר בסערה ‪,‬הניח את הספר‪ ,‬עדיין חציו ארוז נותן לי??!" הוא הטיח את‬
‫להתחיל בה את חייו‪ ,‬רחוק מאביו הרבה שנים עברו‪ .‬הבן עזב את הבית בו ביום‪ ,‬ועבר לעיר אחרת כדי >‬
‫עסקים מצליח‪ ,‬היה לו בית נאה באחד הפרברים שאכזב אותו כל כך‪ .‬המזל האיר לו פנים‪ -‬הוא הפך לאיש‬
‫בו הרהור של כאב וגעגוע לאביו‪ ,‬וביום בהיר אחד החליט כי אין היוקרתיים‪ ,‬ומשפחה נפלאה‪ .‬מפעם לפעם עלה‬
‫אבא זה אבא‪ ,‬והוא החליט לנסוע ולבקרו‪ .‬הוא לא ראה אותו מאז אותו יום של טקס ‪.‬טעם להמשיך לשמור טינה‬
‫הנסיעה‪ ,‬קיבל שלו‪ .‬ודאי הוא כבר זקן מאד‪ ,‬חשב לעצמו‪ .‬והנה‪ ,‬עוד בטרם הספיק לעשות את סידורי הסיום‬
‫‪.‬מברק המודיע לו כי אביו נפטר‪ ,‬וכי בצוואתו הוריש לו את כל רכושו‬
‫מילוי הצוואה‪ .‬כשהגיע הבן את עורך הדין המטפל בצוואה הודיע לו כי עליו להגיע בהקדם כדי להסדיר את >‬
‫שיצר‪ .‬לו רק יכולתי להחזיר את הגלגל אחורנית‪ ,‬חשב‪ ..‬בית אביו‪ ,‬נפל עליו צער גדול וחרטה עמוקה על הקרע‬
‫של אביו ומרוקן חפצים ממגירותיו‪ .‬בקצה השולחן היה מונח ספר התנ"ך הוא החל מסדר ניירת על שולחנו‬
‫ליד לסיום לימודיו‪ ,‬עדיין ארוז למחצה בנייר העטיפה המהודר‪ .‬עם דמעות בעיניו נטל את הספר שהעניק לו אביו‬
‫על אהבת אב לב! ! ן לדפדף בו‪ .‬סימניה קטנה הייתה נעוצה באחד הדפים בו סימן אביו בקפידה קטע המדבר‬
‫הספר כדי לאמצו חזק אל לבו‪ ,‬כשלפתע ועל קשר הדם שלא ניתן להתרה‪ .‬בסערת רגשות אדירה הרים הבן את‬
‫זהו מחזיק מפתחות אליו מצורפת תגית ועליה מוטבע שם נפל מתוך האריזה משהו‪ .‬כשהרים אותו הבן‪ ,‬ראה כי‬
‫סוכנות בה ראה לפני שנים את מכונית הספורט שחפץ בה‪ .‬מצדה השני של של סוכנות רכב ידועה‪ ,‬אותה‬
‫‪.‬תאריך‪ ,‬יום סיום הלימודים שלו‪ ,‬והמילים‪ :‬שולם במלואו התגית היה מוטבע‬

‫>מי יודע כמה דברים בחיים שלנו מתפספסים לנו‪ ,‬משום שאנחנו לא מסוגלים לראות ממטר את מה שלא עולה‬
‫בקנה אחד עם רצונותינו‬

‫ביום שאלוהים ברא את האשה הופיע מלאך ושאל‪:‬‬

‫מדוע אתה משקיע כל כך הרבה זמן ביצירה זו ?‬
‫ואלוהים אמר‪:‬‬
‫האם ראית את המפרט שתכננתי לה ?‬
‫היא מורכבת מיותר ממאתיים חלקים בעלי יכולת לתפקד על דיאט קוקה קולה‬

‫וקמצוץ מזון בלבד‪ ,‬בעלת זרוע שיכולה להחזיק ארבעה ילדים בו זמנית‬

‫ובעלת נשיקה שיכולה לרפא מברך חבולה ועד לב שבור‪,‬‬

‫ואת כל מה שהיא עושה‪ ,‬תוכל לבצע בשתי ידיים בלבד‪.‬‬

‫המלאך נדהם מהתשובה‪.‬‬
‫רק שתי ידיים? בחיים לא! וזה רק הסטנדרט הרגיל?‬

‫זה יותר מדי עבודה בשביל יום אחד! חכה למחר כדי לסיים !‬
‫לא‪ ,‬אני לא‪ ,‬אמר אלוהים‪ .‬אני קרוב לסיום היצירה הזו‪ ,‬שקרובה כל כך ללבי‪.‬‬

‫כבר עכשיו‪ ,‬עוד לפני שהיא גמורה‪ ,‬היא מרפאה את עצמה כשהיא חולה‪,‬‬

‫ויכולה לעבוד ‪ 18‬שעות ביממה‪.‬‬

‫המלאך התקרב ונגע באשה‪:‬‬
‫אבל עשית אותה כל כך רכה‪ .‬היא רכה‪ ,‬הסכים אלוהים‪ ,‬אבל גם קשוחה‪.‬‬

‫אין לך מושג מה היא מסוגלת לבצע ומול אילו קשיים היא יכולה להתמודד‪.‬‬
‫האם תהיה מסוגלת לחשוב? שאל המלאך‪.‬‬
‫לא רק שתוכל לחשוב‪ ,‬אמר אלוהים‪ ,‬היא תוכל אף לחשוב בהגיון‪ ,‬ולהתווכח‪.‬‬
‫המלאך נגע בלחי האשה‪ .‬אופס‪ ,‬יש פה דפקט‪,‬‬
 ‫אמרתי לך שאתה מנסה להכניס יותר מדי בדגם הזה‪.‬‬
‫זה לא דפקט‪ ,‬אמר אלוהים‪ ,‬זו דמעה‪.‬‬

‫בשביל מה דמעה‪ ,‬שאל המלאך‬

‫ואלוהים אמר‪ ,‬הדמעה היא דרכה להביע שמחה‪ ,‬צער‪ ,‬כאב‪ ,‬אכזבה‪ ,‬אהבה‪ ,‬בדידות‪.‬‬
‫המלאך התרשם‪ .‬חשבת על כל דבר! אשה היא דבר מדהים באמת!‬

‫אכן כך !יש נשים בכל הגדלים‪ ,‬בכל הצבעים ובכל הגזרות אבל לכולן אותן תכונות‪:‬‬
‫לנשים יש כח ועוצמה אינסופיים‪,‬‬
‫הן סובלות קשיים אבל מסוגלות לחוש אהבה ואושר‪.‬‬
‫הן מחייכות כשהן רוצות לצרוח‪.‬‬
‫הן שרות כשהן רוצות לבכות‪,‬‬
‫הן צוחקות כשהן עצבניות‪,‬‬
‫הן נלחמות עבור דבר שהן מאמינות בו‪.‬‬
‫הן מתקוממות כנגד חוסר צדק‪ .‬הן לא מקבלות "לא" כתשובה‪,‬‬
‫כשהן מאמינות שיש פתרון טוב יותר‪.‬‬
‫הן אוהבות אהבה שאינה תלויה בדבר‪.‬‬
‫הן בוכות כשהילדים שלהן מצליחים ומעודדות חברים בכשלון‪.‬‬
‫הן מוצאות חוזק גם כאשר נראה להן שהן מתפרקות‪.‬‬
‫הן יודעות שחיבוק ונשיקה מרפאים הכל‪.‬‬
‫לב של אשה הוא מה שממשיך להניע את העולם‪.‬‬
‫ובכל מקרה‪,‬‬
‫אם באשה אכן יש פגם‪ ,‬זאת העובדה שהיא שוכחת כמה שהיא שווה ‪.‬‬

‫‪"..‬מה אביא ילדתי הקטנה‬

‫מה אביא לך מתנה‬

‫מה אביא ילדתי הקטנה‬

‫מה אביא לך מתנה‬

‫אביא לך שיר אוהבים‬

‫אביא לך אור כוכבים‬
‫אביא לך רוח של ים‬
‫אביא לך את כל העולם‬
‫אביא לך צחוק ילדים‬
‫שיבהיל את כל הפחדים‬
‫אביא לך בשתי ידי‬
‫אביא לך את כל חיי‬

‫את הדרך אלייך אהפוך לתמונה‬

‫ואביא לך אותה במתנה‬
‫את הדרך אלייך אכתוב לתוך שיר‬
‫ואביא לך אותו בבוקר בהיר"‪...‬‬

‫הבר‬
‫אווזי הבר‬
‫משל אווזי‬
‫משל‬

‫האות ‪,,VV‬‬
‫צורת האות‬
‫היוצרת צורת‬
‫בלהקה היוצרת‬
‫יחד בלהקה‬
‫נעים יחד‬
‫כשהם נעים‬
‫החורף‪ ,,‬כשהם‬
‫למשך החורף‬
‫דרומה למשך‬
‫בדרכם דרומה‬
‫באווזים בדרכם‬
‫כשתבחינו באווזים‬
‫הבא‪ ,,‬כשתבחינו‬
‫בסתיו הבא‬
‫בסתיו‬
‫כךך‪..‬‬‫עפים כ‬
‫כדאי שתחשבו מדוע הם עפים‬
‫הם‬ ‫מדוע‬ ‫שתחשבו‬ ‫אולי כדאי‬
‫אולי‬
‫ת‪::‬‬‫כתגלית מדעי‬
‫מדעית‬ ‫זאת כתגלית‬
‫להסביר זאת‬
‫לי להסביר‬‫הרשו לי‬
‫הרשו‬
‫‪‬במעופו יוצר כל אווז בכנפיו כוח עילוי לאווזים שעפים בעקבותיו‪ .‬כאשר אווזי הבר טסים במבנה‪ ,‬הם מגדילים‬
‫ב ‪ 71% -‬את טווח טיסתם‪.‬‬
 ‫מוסר השכל‪ :‬אנשים החולקים תחושה של שותפות‪ ,‬יכולים לעזור זה לזה להגיע ליעדם ביתר קלות‪ .‬הם‬
‫נישאים על כנפי האמון ההדדי‪.‬‬
‫‪‬כאשר אחד מאווזי הבר ניתק מהמבנה‪ ,‬הוא חש בבת אחת בכוחות הגרר וההתנגדות המוכרים לכל עוף‬
‫שעף לבדו‪ .‬הוא נסוג לאחור וחוזר למבנה‪ ,‬כדי לנצל את כוח העילוי שיוצרים האווזים שלפניו‪.‬‬
‫מוסר השכל‪ :‬אם היינו חכמים כאווזים‪ ,‬היינו עוקבים אחרי הטסים למקום שאליו אנו שואפים להגיע‪ ,‬היינו‬
‫נכונים לקבל את עזרתם ולהושיט את עזרתנו לאחרים‪.‬‬
‫‪‬כאשר אווז הבר המוביל מתעייף‪ ,‬הוא נסוג לאחורי המבנה ואווז אחר תופס את מקומו‪.‬‬
‫מוסר השכל‪ :‬כדאי לנו להתחלף במילוי תפקידים קשים‪ ,‬עלינו לכבד את ההרכב הייחודי של כשרונות‪,‬‬
‫כישורים‪ ,‬יכולות ומשאבים שיש לכל אחד מאיתנו‪ ,‬ולהגן עליו‪.‬‬
‫‪‬האווזים שטסים במבנה מגעגעים לאלה שלפניהם‪ ,‬כדי לעודד אותם לשמור על מהירותם‪.‬‬
‫מוסר השכל‪ :‬עלינו להבטיח שקולות הגיעגוע שלנו אכן מעודדים‪ .‬בקבוצות עם עידוד‪ ,‬התפוקה יותר גדולה‪,‬‬
‫מימוש הפוטנציאל של היחיד נובע מעידוד איכותי‪.‬‬
‫‪‬כאשר אחד מאווזי הבר חולה‪ ,‬שני אווזים פורשים איתו מהמבנה ומלווים אותו לקרקע כדי לעזור לו וכדי להגן‬
‫עליו‪.‬‬
‫מוסר השכל‪ :‬אם היינו נבונים כאווזים‪ ,‬היינו עוזרים זה לזה הן בימים קשים והן בשיא כוחנו‪.‬‬
‫נו? נכון שיש לנו מה ללמוד על עבודת צוות?‬

‫"כולנו צאצאים של הקוף – אבל יש כאלה שזה נראה עליהם יותר" – מארק טוויין‪.‬‬

‫"המוח של האדם הוא איבר נפלא‪ .‬הוא מתחיל לעבוד איך שקמים בבוקר ולא מפסיק עד שמגיעים‬
‫לעבודה‪".‬‬

‫"מהירות האור גדולה ממהירות הקול – זו הסיבה שאנשים נראים חכמים‪ ...‬עד שהם פותחים את הפה‪".‬‬

‫אדם עולה לשמיים ופוגש את המלאך גבריאל‪" .‬מה מנת המשכל שלך?" שואל המלאך‪ "230 " .‬עונה‬
‫האיש‪" .‬יופי‪ ...‬אם תרצה נוכל לשוחח פעם על תורת היחסות" מציע המלאך‪ .‬מגיע אדם שני‪" .‬מה מנת‬
‫המשכל שלך?"‪ "220" .‬עונה האיש‪.‬‬
‫"נפלא‪ ...‬בהזדמנות נוכל לשוחח על פיזיקה קוונטית"‪ .‬אדם שלישי עולה לשמיים‪" .‬ומה מנת המשכל‬
‫שלך?"‪" .‬אהה‪ 30 ...‬בערך"‪" .‬מה אתה אומר?!" מתלהב המלאך‪" .‬תגיד‪ ,‬איך הולך לבית"ר ירושלים‬
‫השנה?"‬

‫מבקר מגיע לבית אבות ושואל לשלום הדיירים‪" .‬הכל בסדר‪ ,‬חוץ מבעיית הסמים" מגלה לו ישיש‪" .‬יש‬
‫לכם בעיה של סמים?"‪" .‬בטח‪ ...‬לא זוכרים איפה שמים את המשקפיים‪ ,‬את המפתחות‪"...‬‬

‫עדיין בבית אבות‪ ...‬דיירת ותיקה ניגשת לדיירת אחרת‪" :‬הזיכרון שלי לא כל‪-‬כך טוב‪ ...‬תזכירי לי בבקשה‪.‬‬
‫מי נפטרה אתמול ‪ -‬את או אחותך?"‬

‫זוג חוזר מסדנא לשיפור הזיכרון‪ .‬הבעל פוגש את השכן‪" .‬תשמע‪ ,‬אנחנו עושים סדנא נחמדה‪ ...‬מלמדים‬
‫אותנו כל מיני טכניקות אסוציאטיביות‪ ....‬יש אפילו מדריכה יוצאת מן הכלל"‪" .‬איך קוראים למדריכה?"‬
‫חוקר השכן‪ .‬האיש מגרד בסנטרו‪" .‬נו‪ ...‬איך קוראים לפרח הזה שיש לו ריח טוב וקוצים על הגבעול‪."?..‬‬
‫"שושנה" אומר השכן‪ .‬האיש‪ ,‬שבע רצון‪ ,‬נזכר וקורא בקול רם לאשתו‪" :‬שושי! ! איך קוראים למדריכה‬
‫שלנו?"‬