‫ט' באב‬

‫בית המקדש חיבור של שמים וארץ‬

‫מבואר כי הקב"ה צמצום עצמו בין בדי הארון‪ .‬והרי השמים ושמי השמים לא יכילוהו‪ ,‬אם כן כיצד?‬
‫הקב"ה מלא כל הארץ כבודו והוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו‪ .‬והעניין הוא כי בית המקדש מהווה‬
‫מעין ממצע שבו ישנה יכולת לקב"ה להיות מצמוצם וכביכול להיות חלק מהמציאות‪ ,‬בין בדי הארון שהוא‬
‫מקום שכתוב ששורה של השכינה בוודקא‪.‬‬
‫אם כן בית המקדש הוא מקום חיבור של שמים‪ ,‬של הבלתי נתפש‪ ,‬ובין הארץ‪ ,‬המציאות המוגבלת‪ .‬כאשר‬
‫בית המקדש קיים ישנה יכולת לגילוי נוכחות ה' ית' במציאות שלנו אנו יכולים לחוות אותו להרגיש אותו‬
‫כנוכח במציאות שלנו‪ .‬לא סתם אחרי החורבן אנו מפנים מקום‪ :‬בקיר‪ ,‬בשולחן‪ ,‬בתכשיטי האישה‪ .‬לא כדי‬
‫להארות אבלות אלא כדי להראות חיסרון שלנו שאיבדנו את נוכחות ה' בחיים שלנו‪.‬‬
‫כיום שאין בית מקדש אנו מנסים להפעים את החוויה‪ ,‬להרגיש להעצים לדמיין לדבר‪ ,‬הכל בכאלו אך אין‬
‫את הממשות‪ .‬אני מנסים לעשות מקדש ושכנתי בתוכם‪ ,‬אך גם אם כן זהו חיבור פנימי אישי ואבדנו את‬
‫החיבור הכללי החברתי הקיבוצי‪ ,‬יש חיסרון בעיקר בקשר ביננו‪.‬‬
‫לא לחינם קמו קבוצות דווקא בזמן הירידה של בית המקדש בסוף תקופת בית שני על שנאת חינם על‬
‫פירוד שמזה אין תקומה אין בניין יכול להתהוות על ידי פירוד‪ .‬בבית ראשון היה אחדות‪ ,‬אמנם פגם בין‬
‫אדם למקום אך לא בין אדם לחברו אלא לפנים משורת הדין‪.‬‬
‫על כן חורבן בית ראשון היה על בין אדם למקום‪ ,‬שיש לו תקומה כי הפגם הוא חיצוני בלבד‪ .‬לעומת זאת‬
‫בית שני הוא על בין אדם לחבירו‪ ,‬פגם פנימי‪.‬‬
‫אם כן המציאות של השראת השכינה היא בין שדי ילין‪ ,‬הייתה בבית ראשון כאשר היה הארון אז יש‬
‫שכינה שורה כי אין שנאת חינם‪ ,‬בבית שני לא היה בין בדי הארון ולכן אין קבוצה מאוחדת ובאה השנאת‬
‫חינם‪.‬‬
‫כמו חטא אדה"ר צריך לתקן את המציאות על החטא ואחר כך למציאות של אחרי החטא‪ ,‬גם כאן צריך‬
‫לתקן את השנאת חינם ואז בין אדם למקום כדי שתשרה שכינה באחדות ואז נוכל להכיל אותה להרגיש‬
‫אותה באמת ועל ידי כך לא נחטא ביננו ובין אבינו שבשמיים‪.‬‬