Professional Documents
Culture Documents
סיכום לבגרות בהיסטוריה - חלק שני
סיכום לבגרות בהיסטוריה - חלק שני
. 1רצף של מאורעות מצערים זעזעו את התנועה הציונית; ראשית ,שר החוץ הבריטי בווין אכזב את
היישוב בהתעלמותו המשוועת מגורל העקורים באירופה ומהקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארצו.
בניגוד לציפיות ,הוא לא שינה במאומה את המדיניות האנטי-ציונית של הספר הלבן .שנית ,מאורעות
"השבת השחורה" (יפורטו בהמשך) סימלו את שיאו של המאבק המזוין של תנועות המרי בשלטון הבריטי,
וגרמו להנהגת היישוב למתן את הלחימה הצבאית ולפנות לכיוון מדיני .שלישית ,המסקנות האנטי-ציוניות
של תוכנית מוריסון-גריידי הכריחו את התנועה הציונית לצאת בתגובה מדינית הולמת .רצף אירועים זה
חייב את התנועה הציונית להתכנס וועידת פריז ,באוגוסט ,1946כדי לדון בהמשך דרכה .המשתתפים
קיבלו את תוכנית החלוקה ,ובכך הסכימו להקמת מדינת ישראל רק בחלק מסוים משטחה של ארץ ישראל
המערבית .הייתה זו התפתחות דיפלומטית מכרעת ומוצלחת לתנועה הציונית ,שהוביל בן גוריון .בן גוריון
השכיל להבין את חשיבות התמיכה האמריקנית ,וידע שטרומן מסרה להכיר במדינה יהודית שתשתרע על
שטחי ארץ ישראל המלאה .הפשרה על תכנית החלוקה מנעה פלגנות בתנועה הציונית ,והיוותה הפגנה של
תבונה מדינית רבה.
שיא הפעילות המדינית של התנועה הציונית התבטא בהחלטת בריטניה להעביר את שאלת ארץ ישראל
לאו"ם (יפורט בשאלה .) 3הסוכנות והתנועה הציונית הפעילו לחץ רב בבית הלבן לגיוס תמיכה אמריקנית,
והדיפלומטיה הציונית הייתה בשיאה בכל רחבי העולם .במושב המיוחד של האו"ם הוחלט לשלוח עצרת
מיוחדת שתבחן את שאלת א"י ביחס לבעיית העקורים באירופה ,הלוא היא וועדת אונסקו"פ .גם אז פעלה
הדיפלומטיה הציונית ,ובן גוריון נאם מול חברי הוועדה ,טוען בהתרגשות כי רק מדינה יהודית תוכל
להבטיח כי השואה לא תישנה.
ב .מפעל ההעפלה לאחר מלחמת העולם השנייה הפך לגורם ראשון במעלה במאבק נגד הבריטים ,והוכיח
לעולם כולו כי יש קשר ישיר בין ההעפלה לבניית הבית הלאומי בארץ ישראל.
המוסד לעלייה ,שהיה מסונף להגנה ,היה המוסד הממונה על ארגון העלייה .ארגון העלייה היה כרוך
במשימות רבות – שליחת שליחים בכל רחבי אירופה ,דאגה לאנשי קשר ,מלחים ,נמלי איסוף ,דרכי שייט,
אנשי פלמ"ח ופלי"ם (הפלוגה הימית של הפלמ"ח) שידאגו למעפילים וכולי .לכל אלו דאג המוסד לעלייה.
רוב נמלי האיסוף היו באיטליה ,ורבים נוספים היו ברומניה ,בולגריה ,יוון ודרום צרפת .שמות האוניות
הוחלפו לשמות ציוניים ,דוגמת תיאודור הרצל ,חנה סנש ,ברל כצנלסון ועוד רבים.
הבריטים נאבקו בכל כוחם בתופעת ההעפלה ,ולכן היא נחשבת ל"אי-ליגאלית" ,שהרי ההעפלה הייתה
אסורה ,ולנתפסים היה צפוי גירוש חזרה לארצות המוצא או למחנות העולים הבלתי ליגאליים בקפריסין.
הגירוש למחנות בקפריסין החל באוגוסט ,1946עם "מבצע איגלו".
במחנות שהו מספר לא מבוטל של עולים שהצליחו לשמור על מוראל גבוה עקב נוכחות שליחי הסוכנות
והאוטונומיה שהעניקו להם הבריטים לנהל את חייהם כאוות נפשם .עם זאת ,הגירוש לקפריסין גבה מחיר
דמים .בכמה מן הספינות פרץ מאבק אלים בין הבריטים לבין המעפילים ,שקיבלו הנחיות מן המוסד
לעלייה להתנגד בכל מחיר לעליית חיילים לספינה .אנשי המוסד היו מעונינים במאבק ,מפני שהוא שימש
כמכשיר תעמולתי שהציג בפני העולם כולו לאיזה יחס זוכים ניצולי השואה מהשלטון הבריטי .מצוקת
הפליטים והעקורים שירתה אפוא מטרות ציוניות.
דעת הקהל העולמית אכן נטתה לטובת המעפילים .אירועים אלו הביאו לשליחתן של וועדות חקירה שונות
ולעתים הבריטים נאלצו שלא לשלוח את האוניות שנתפסו לקפריסין עקב החשש מדעת הקהל
הבינלאומית.
סיפורה של הספינה אקסודוס ,או בשמה העברי יציאת אירופה תש"ז ,היה המפורסם ביותר מבין סיפורי
ההעפלה .האונייה הייתה גדולה ומבוצרת ,ונשאה למעלה מ – 4500מעפילים .מטרתה הייתה לא רק
לחמוק מהבריטים בים ,אלא גם להגיע בכל מחיר לחופי הארץ.
האונייה הפליגה מדרום צרפת בשנת .1947במהלך דרכה נצמדו אליה משחתות בריטיות ,וכשהגיעה
למרחק של 40קמ"ש מחופי הארץ ציוו עליה הבריטים לעצור .אלא שהאונייה לא עצרה ,ואף לא האטה
את קצב התקדמותה .הבריטים הפעילו מאות פצצות גז מדמיע ואף ירו על האונייה בנשק חם .לא היה
מנוס ממאבק ישיר .מספר מועט בלבד של חיילים בריטיים הצליחו לעלות על האונייה מפאת קצב
התקדמותה המהיר .נגיחות המשחתות הבריטיות גרמו לנזקים כבדים במבנה האונייה ,והיה חשש רציני
לטביעתה .מרבית המעפילם ביקשו לסיים את הקרב ,ומספר הפצועים היה גדול .לבסוף האונייה נגררה
לנמל חיפה ,והמעפילים הועלו על שלוש אוניות גירוש .האוניות שבו לצרפת ,אך איש מהמעפילים לא
הסכים לרדת .הבריטים היו חסרי סבלנות ושלחו את המעפילים חזרה אל מחנות העקורים בגרמניה ,תחת
עיני העולם כולו .דעת הקהל אהדה לאחר מאורע זה את התנועה ציונית וגינתה בפה מלא את הברוטליות
הבריטית.
הדרמה התחוללה אל מול עיניהם של חברי ועדת אונסקו"פ ששהו באותה עת בארץ ,והמאבק ההירואי
של אקסודוס הותיר עליהם רושם רב.
ג .המאבק ההתיישבותי היה מאבק אסטרטגי חשוב ביותר לבניין הבית הלאומי .כל המוסדות הלאומיים
עסקו ללא הרף במלאכת ההתיישבות; הוועד הלאומי ,הסוכנות וההגנה .תנופת ההתיישבות החלה עם
פרוץ מלחמת העולם השנייה ונמשכה עד לקום מדינת ישראל.
דוגמא לחשיבות ההתיישבות בעיני היישוב בארץ ניתן לראות בסיפור ביריה – במרץ ,1946לאחר תקרית
אלימה בין הפלמ"ח לבריטים ,הצבא הבריטי ערך חיפושים אחר נשק ביישובים עבריים ,ביניהם ביריה
שליד צפת .שם נמצא מצבור נשק רב ,וכל המתיישבים נלקחו לכלא עכו .נוטרים יהודים הגיעו לאכלס את
המקום ,אך הבריטים פינו אותם לאחר מכן .משמעות הדבר הייתה הורדה בכוח של יישוב עברי ,מעשה
חסר תקדים .היישוב חויב להגיב ,ואכן בי"א באדר הגיעו גדודים רבים של תנועות נוער והקימו מאחזים
ואוהלים בביריה .הבריטים ניסו לפנותם ,אך הללו שבו והתיישבו במקום בשלישית ,ולבסוף הבריטים
נואשו .הייתה זו הפגנת כוח אדירה של היישוב ,ומפגן מרהיב של אומץ לב ונחישות ,תוך דבקות באידיאל
ההתיישבות.
עוד דוגמא להתיישבות היא אחד עשר הנקודות בנגב .הקמתן הייתה מענה מוראלי (פסיכולוגי) ואסטרטגי
לתוכנית מוריסון גריידי .ארגון ההגנה לקח על עצמו לארגן מבצע עלייה חסר תקדים ,ואכן כך היה.
הפרטים תוכננו מראש ,ובלילה אחד התבצעה העלייה על הקרקע .הקמו 11יישובים חדשים בנגב -נירים,
אורים ,נבטים ,חצרים ,כפר דרום ,בארי ,תקומה ,שובל ,גלאון ,קדמה ומשמר הנגב .בעקבות יישובים אלו
הונח צינור מים לנגב ,והורחבה התיישבות בחבל ארץ זה .בהמשך שימשו הנקודות כגורם משמעותי בהגנה
על הנגב הנצור .הבריטים לא הגיבו ,כהפקת לקחים מניסיונם המר עם ההתיישבות בביריה.
ד .בניגוד למישורים האחרים של הלחימה בבריטים ,בכל הנוגע ללחימה צבאית ,היישוב נחלק והיה מפולג
לכמה דעות מהותיים .תנועות האצ"ל והלח"י פרשו מן ההגנה כבר בשנות השלושים.
באוקטובר 1945אוחדו זמנית שלוש תנועות המרד לכדי תנועה אחת – תנועת המרי העברי .התנועות
המשיכו לפעול בנפרד ,אך מונתה להן הנהגה אחת .מדוע חברו שלוש התנועות יחד? ובכן ,הצורך הדחוף
בהקמת מדינה יהודית לאחר השואה שפקדה את העם היהודי גרמה להתפכחות בתנועה הציונית ,הזרם
האקטיביסטי ביישוב הלך וגדל ,היישוב היה מאוכזב קשות ממפלגת הלייבור ומשר החוץ בווין ,שלא הראו
שום נכונות לשנות את מדיניות הספר הלבן ,והצורך לאחד כוחות כדי להכפיף את כל התנועות למרות
אחת ולייעל את הלחימה .הפעילות כוונה כלפי הוועדה האנגלו-אמריקנית ,מתוך כוונה להוכיח כי כל
החלטה לא ציונית לא תיושם על ידי היישוב ,שמסוגל להפעיל כוח ולהגן על עצמו.
הוקמה מפקדה ראשית לארגון המרי ,בה ישבו נציגי שלושת הארגונים ,ומעליה תפקדה וועדת האיקס,
בראשה עמד יצחק שדה .המחתרות חוייבו לא לצאת באף פעולה עצמאית אלא באישור המפקדה ,וכך
נמנע מהאצ"ל ומהלח"י לפעול בטרור אישי ומוגזם.
פעולותיה הנודעות ביותר של תנועת המרי :פריצה למחנה המעפילים בעתלית ,ליל הרכבות (פיצוץ מסילות
ברזל) ,הרס תחנות משטרה ,ליל הגשרים (פיצוץ של 10גשרים בו זמנית ,מבצע של ההגנה שהוכיח את
היכולות האסטרטגיות של היישוב).
לאחר ליל הגשרים החליטו הבריטים לשבור את כוח הלחימה המאוחד היהודי ,ויצאו במבצע "ברודסייד".
ביוני 1946נסגרו כל הגבולות ונותקו כל קווי התקשורת .הוטל עוצר בכל הערים הגדולות ,והבריטים החלו
במבצע חיפוש והחרמת נשק ומסמכים מסווגים ,שהיה למבצע הגדול ביותר עד אותה עת .בנוסף נעצרו
מאות חברי ההגנה ,ביניהם משה שרת .אמנם הישגי הבריטים היו דלים ,אך לשבת השחורה (=הכינוי
לאותו יום מעצר) הייתה השלכה פסיכולוגית קשה על היישוב .כל ארגון מחתרתי ארגן פעילות נקם לשבת
השחורה .הפלמ" Jהיה אמור לחדור למחנה בריטי ולהשיב את הנשק שהוחרם בשבת השחורה מסליק
שגילו הבריטים בבית יגור ,האצ"ל תכנן לפוצץ את מלון המלך דוד והלח"י בנין סמוך .עם זאת ,ויצמן
ביקש מהנהלת תנועת המרי לדחות את הפעולה במלון המלך דוד עד שתתקבל הכרעה מדינית ברורה,
ובקשתו התקבלה בועדת איקס .משה סנה ,ממפקדי ההגנה ,הורה למנחם בגין ,מפקד האצ"ל ,להשהות
את הפעולה ,אך בגין לא ראה לנכון לבטל את התכנית ,ובכלל מאס במדיניות הפשרנית של ההגנה
שהיוותה את הקו הכללי של תנועת המרי ,והחליט לבצע בכל זאת את התכנית .ב 26ביוני פוצץ המלון,
ונהרגו קרוב למאה איש ,חלקם יהודים .הפיצוץ חולל סערה של ממש ביישוב ובעולם ,וראשי הציונות
הסתייגו ממנו והטילו את האשמה על האצ"ל .יצחק שדה ,מנהל ועדת איקס ,טען כי הפעולה התבצעה
ללא אישורו ,אך בגין הדף את טענתו ,וגרס כי הסתייגותו פירושה בריחה מאחריות ,מפני שהוא אכן אישר
את המבצע .לדידו של בגין ,האחריות הייתה כוללת והאשמה הוטלה על האצ"ל שלא בצדק ,כמנהג הנהגת
היישוב .כך פורקה תנועת המרי העברית .הנהגה הציונית נפגשה לאחר מכן בפריז ,וביצעה מעין בקרת
נזקים כדי לא לאבד את התמיכה האמריקנית .הוחלט באותה פסגה על תמיכה בתכנית החלוקה וצמצום
הפעילות הצבאית נגד הבריטים .תגובת הבריטים לפיצוץ הייתה ביצור כל המפקדות והמחסנים ,ובנוסף
הם יצאו במבצע "כריש" ,במסגרתו חיפשו נשק ואנשי הנהגה בתנועה בתל אביב ,אך הצליחו לתפוס את
יצחק שמיר (מפקד הלח"י) בלבד ,והוא הוגלה לאריתריאה באפריקה.
ביישוב היהודי היו שתי גישות בנוגע למאבק הרצוי בבריטים – רצוף מול צמוד.
מאבק צמוד :תומכי דרך זו היו בעיקר החוגים האזרחיים-עירוניים ,השומר הצעיר ומיעוט בקרב מחנה
הפועלים .חוגים אלו סברו שאין ביכולתו של היישוב להתמודד עם הכוח הצבאי העצום של בריטניה ,וכל
ניסיון להתמודדות שכזאת תמיט אסון על היישוב כולו .המאבק צריך להתרחש דרך העפלה והתיישבות,
פעולות שתחזקנה את היישוב ותבצר את כוחו לעת בה יצטרך להילחם על קיומו .המאבק צריך להיות
צמוד – כל פעולת העפלה או התיישבות תתרחש מיד לאחר פעולה נקודתית בריטית ,ולא באופן שרירותי.
הקשר בין התגובה לפגיעה הבריטית ביישוב צריך להיות רציף וצמוד .הטרור והלחמיה פסולים מטעמים
של חוסר אפקטיביות ובעיות מוסריות .בנוסף ,רק כך תוכל התנועה לגייס תמיכה עולמית.
המאבק הרצוף :חסידי דרך זו היו החוגים האקטיביסטים ביישוב – מרבית חוגי הפועלים ,ההנהגה,
ההגנה והפלמ"ח והרביזיוניסטים (= הפורשים ,האצ"ל והלח"י) .הם רצו מאבק רצוף ללא הפסק ,עד
שהבריטים יצאו את הארץ .הם תמכו בהעפלה ובהתיישובת ,אך רצו גם במאבק אלים יזום .לדידם,
המאבק הצמוד לא ישפיע על הבריטים ובודאי שלא על דעת הקהל העולמית .עם זאת ,הייתה מחלוקת
בתוך הגישה – הרביזיוניסטים תמכו בטרור אישי ,בחטיפות וברצח בריטים ,בעוד שההגנה וההנגה של
היישוב הסתייגו מפעולותיהם ודרשו לחימה מוסרית השומרת על טוהר הנשק – פגיעה ברכוש בלבד
(תחנות משטרה ,רדאר ,ספינות משטרה ,מסילות ברזל ,גשרים וכולי) .לכן החמירו היחסים בין המחתרות
לכדי סזון קטן ,כשבהגנה טוענים שמאבק הפורשים רק מזיק ליישוב ולדעת הקהל בעוד שהפורשים
טוענים שרק כשבריטים משלמים בחייהם הם מפנימים את חובת עזיבתם את הארץ .עם זאת ,לקראת
העברת שאלת א"י לאו"ם נשמעו יותר ויותר קולות לצנן את המאבק הפנימי ולאחד את השורות.
העפלה -המאבק להבאת העולים לארץ:
עם התקרבות קץ שלטון המנדט הבריטי בא"י קצב ההעפלה לארץ הלך וגבר" .המוסד לעלייה ב'",
בראשות שאול מאירוב ,רכש אוניות בקר/מסע והסב אותם לאוניות נוסעים כשהן מצוידות בדלות רבה
(דרגשים צפופים בבטן האוניה ,שירותים ברמה הבסיסית ביותר – משתייה ,אוכל ועד בתי שימוש).
המעפילים הובאו לנמלי המוצא לים ביוון ,איטליה ,יוגוסלביה וצרפת ,שם אורגנו בקבוצות לאוניות
המתאימות ,והושטו באוניות רעועות למדי לא"י .רוב ספינות המעפילים נתפסו על ידי המערך הבריטי,
הובלו לעתלית ובהמשך לקפריסין (שהייתה בשליטה בריטית) – למחנות המעצר שהוקמו במיוחד לצורך
זה .למרות הסיכויים הקלושים להצליח ,הגיעו לארץ עשרות אלפי מעפילים בעשרות אוניות .מעטות
מביניהן ,ביניהן "שבתאי לוז'ינסקי" ,על 823המעפילים שבה שנחתה בחוף ניצנים ,הצליחו להגיע לחופים.
רובן נתפסו על ידי האוניות הבריטיות.
הפרשה המפורסמת מכולן היא פרשת האוניה "יציאת אירופה תש"ז" היא "אקסודוס ."1947ביולי 1947
יצאה מצרפת ,ועל סיפונה יותר מ 4,500 -מעפילים .רב החובל שלה היה אייק אהרונוביץ' ,איש המוסד.
הספינות הבריטיות ניסו לעצור אותה עם כניסתה למים הטרטוריאלים של הארץ ,והתפתח קרב ממש בין
החיילים הבריטים לבין המעפילים .כשמצד המעפילים הנשק הוא קופסאות שימורים וכו' .במהלך
הקרבות האלה נהרגו שלושה מעפילים ונפצעו יותר ממאתיים .המעפילים הועברו לשלוש אוניות גרוש
ונשלחו לצרפת בחזרה .שם סרבו לרדת ,והצרפתים לא הסכימו להורידם בכוח .שלושה שבועות נמשכה
פרשת המאבק בין הבריטים למעפילים ,כשהמעפילים מתעקשים להישאר על אוניות הגרוש ולא לרדת
לחוף בצרפת ,למרות התנאים הבלתי נסבלים על האוניה (צפיפות ,חמסין נורא ,מחסור במים ומזון) .לאחר
שלושה שבועות השיטו הבריטים את האוניות לנמל המבורג בגרמניה ושם גררו את המעפילים בכוח לחוף.
מראה פליטי השואה המורדים בכוח אל אדמת גרמניה ונכלאים במחנות מעצר – הסעירה מאוד את דעת
הקהל העולמית ,גם בבריטניה .הפרשה השפיעה גם על חברי וועדת החקירה של האו"ם (וועדת
)UNSCOPשפגשו בחיפה את נציגי המעפילים ,תוך כדי העלאתם לאוניות הגרוש.
התיישבות :במקביל להגברת ההעפלה ,נפתחה "חזית" שנייה משמעותית במאבק בבריטים בא"י – חזית
ההתיישבות .לכפר עציון המבודד נוספו שלושה יישובים שיצרו את "גוש עציון" (עין צורים ,רבדים,
משואות יצחק) וכן הועלו על הקרקע יישובים נוספים בארץ .אבל המאבק העיקרי הופנה את הנגב .שם עלו
על הקרקע במהלך מלחמת העולם השנייה .
בצפון הנגב – בארות יצחק ,דורות ,רוחמה (עוד פעם…) וכן שלוש "מצפות" בנגב העמוק :בית אשל בסמוך
לבאר שבע ,רביבים וגבולות .בכל אחת מההצעות הבריטיות שהועלו לדיון ,הנגב ישובים לא היה בתחום
היישוב היהודי – ובצדק .לא היו בו ישובים יהודים כמעט .באמצע שנת 1946הגיעו שמועות כי הבריטים
מתכוונים לממש את הצעת מוריסון-גריידי ,וכן הוחלט לקבוע עובדה ,כי הנגב שייך ליהודים .לאחר הכנות
קפדניות ,שנשמרו בסודיות מחשש למניעת הפעולה על ידי הבריטים ,הוחל במפעל ההתיישבות הגדול
ביותר שידע היישוב עד כה .במוצאי יום הכיפורים תש"ז ( 6באוקטובר )1946יצאו מאות מתנדבים לסייע
בהקמתם של אחת עשרה נקודות יישוב חדשות! ביום אחד הוקמו באחד עשר אתרים חומת עץ ,מגדל ,שני
צריפי מגורים ,חדר אוכל ,אוהלים למגורים ועמדות הגנה – נקבעה עובדה :יישוב יהודי חדש קם בנגב .כך
קמו נבטים ,חצרים ,אורים ,נירים ,כפר דרום ,תקומה ,משמר הנגב ,בארי ,קדמה ,שובל וגלאון .לגייס דעת
קהל עולמית נגד מדיניות שלטון המנדט הבריטי בא"י.
העברת הנושא לאו"ם היתה בעייתית מבחינה יהודית משום שנראה היה שרוב המדינות לא יתמכו ברעיון
של חלוקת הארץ .בעיקר היו חששות באשר לעמדת ברה"מ.
שלב א' :באפריל-מאי 1947מתכנסת עצרת האו"ם ומחליטה להקים ועדה מיוחדת לבדיקת שאלת א"י:
אונסקו"פ .היא היתה מורכבת מנציגי 11מדינות.
עמדת ארה"ב:
הנשיא טרומן הבהיר שארה"ב תומכת בהקמת מדינה יהודית בחלק מהשטח של א"י .עמדת הנשיא הייתה
נחרצת וזאת למרות הלחצים החיצוניים והפנימיים בתוך ארה"ב שהופעלו עליו.
ואכן ארה"ב תמכה בהקמת שתי מדינות אולם היא פעלה לצמצום שטח המדינה היהודית כפי שהומלץ
בועידת אונסקו"פ.
בתקופה שבין כט' בנובמבר 1947ועד הקמת המדינה ה' באייר תש"ח פעלה ארה"ב לשינוי החלטתה
להקמת המדינה היהודית.
השינוי בתפיסתה של ארה"ב נבע ממספר סיבות:
א .יום לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר פתחו הערבים במלחמה לא סדירה שהתאפיינה במעשי
טרור כנגד היהודים .הממשל בארה"ב חשש שהיישוב היהודי לא יעמוד בהתקפה הערבית.
ב .ארה"ב חששה לאבד את התמיכה הערבית מכיוון שהייתה זקוקה לנפט הערבי.
ג .המלחמה הקרה הייתה בעיצומה וארה"ב חששה לסכן את קשריה עם העולם הערבי.
ארה"ב הציע הקמת משטר נאמנות זמני בראשות האו"מ – כלומר שתדחה הקמת המדינה היהודית.
עמדת בריה"מ:
ההצבעה באו"מ התקיימה בחצות הלילה לפי שעון א"י .המונים נצמדו למקלטי הרדיו או לרמקולים
שהוצבו במקומות מרכזיים בערים הגדולות .החלטת עצרת האו"מ התקבלה ברחבי הארץ בתרועות
שמחה ,שירת 'התקווה' וריקודים.
בן גוריון כתב ביומנו" :אודה על האמת השמחה לא שרתה במעוני .לא מפני שלא החשבתי על החלטה של
האו"ם אלא משום שידעתי מה צפוי לנו :מלחמה עם כל צבאות עמי ערב" ואכן ערביי א"י ונציגי מדינות
ערב הכריזו כי ייאבקו בכוח לסיכול ההחלטה.
למחרת היום ב – 30נובמבר החלה מלחמת העצמאות.
עמדת ברית המועצות :נציג ברה"מ גרומיקו הצהיר באו"ם כי ברה"מ תומכת בתוכנית חלוקה בשל הצורך
בסיום הסבל של העם היהודי ,אשר סבל יותר מכל עם אחר בשואה .הוא טען כי האו"ם אינו יכול להישאר
אדיש למצב היהודים ,והעובדה כי אף אחת ממדינות מערב-אירופה לא הצליחה לדאוג להגנת היהודים
מוכיחה את הצורך במדינה משלהם.
הרוסים תמכו בחלוקת הארץ משום שרצו בהסתלקות הבריטים מהאזור ,בכדי שיוכלו להיכנס
למזרח-התיכון כחלק מהמאבק של המלחמה הקרה על תחומי השפעה בעולם .ברה"מ העריכה כי
היהודים ,עם הגישה הסוציאליסטית של מנהיגיהם ,יפנו אליהם לתמיכה ,ולכן בחרו לעזור לישוב היהודי
בשאיפתו לשלום.
ברית המועצות השפיעה על המדינות הגרורות שלה במזרח אירופה לתמוך בתוכנית החלוקה ואף עזרה
בשלב מאוחר יותר ,כאשר ארה"ב רצתה לנסוג מתוכנית החלוקה .הרוסים השפיעו על צ'כוסלובקיה לספק
נשק למדינת ישראל בזמן מלחמת העצמאות ,דבר שהטה את הכף לטובת ישראל במלחמה.
כך נוצר ציר ייחודי של ברה"מ וארה"ב התומך בחלוקת א"י מול בריטניה.
מסקנות ועדת אונסקו"פ :רוב הנציגים ( )8החליטו שיש לבטל את המנדט ולחלק את הארץ לשתי מדינות
עצמאיות ,תוך קיום קשר כלכלי ביניהן .למדינה היהודית הוקצו 62%משטח הארץ ולפלסטינאים כל
השאר ,בעוד ירושלים תישאר בינלאומית .שלושת נציגי המיעוט הציעו מדינה מאוחדת עם אזורים
נפרדים.לאחר דיונים בעניין הקים האו"ם ועדה (ועדת אד-הוק) לצמצם את השטח היהודי ל 55%-משטח
א"י.שלב ב' :עצרת האו"ם מתכנסת בספטמבר 1947לעצרת בה תידון שאלת א"י .בחודשיים הללו מתנהל
מאמץ עצום של התנועה הציונית לשכנע ,בעיקר את ארה"ב ,לתמוך בהצעת החלוקה .ברה"מ תמכה ללא
סייג בתוכנית החלוקה אך נדרש היה לחץ אמריקני בכדי לשכנע מספיק מדינות לתמוך בתוכנית .רק לאחר
לחץ כבד על טרומן מצד נציגים יהודיים בארה"ב (כמו אבא הילל סילבר) מסכימים האמריקנים להפעיל
את לחצם וכך ניגשים להצבעה ב.-29.11.1947
ההצבעה באו"ם:
ההצעה העומדת להחלטה:
א) סיום המנדט ופינוי הצבא הבריטי עד 1.8.1948
ב) חלוקת הארץ לשלושה חלקים :מדינה יהודית ,ערבית ושטח בינ"ל בירושלים וסביבתה (יש לדעת
באופן כללי את האזורים של כל מדינה) .ליהודים 55%מהשטח ולערבים את השאר
ג) איחוד כלכלי בין שתי המדינות.
33מדינות מצביעות בעד ההחלטה 13 ,מתנגדות ו -10נמנעות .הצעת החלוקה מתקבלת.
משמעות ותוצאות:
זו נקודת מפנה בתולדות התנועה הציונית משום שיש כאן החלטה בין-לאומית על מתן מדינה ליהודים.
ההנהגה הציונית תומכת ברעיון למרות הגבולות המגבילים ,בשל בעיית הפליטים וההרגשה כי זה
המקסימום שניתן להשיג .ברחובות הערים היהודיות חוגגים .הערבים מתנגדים להצעה וכבר למחרת
פורצים המאורעות שהן למעשה תחילת מלחמת העצמאות.
למלחמה הקרה הייתה השפעה רבה על עמדת המעצמות ,ארה"ב ורוסיה ,במסגרת הדיונים בשאלת ארץ
ישראל באו"ם.
מלחמת העצמאות או מלחמת השחרור של מדינת ישראל החלה למחרת החלטת עצרת האומות
המאוחדות ב 29בנובמבר ,1947והסתיימה בארבעת הסכמי שביתת -הנשק לאחר המלחמה ,עליהם חתמו
נציגי ממשלת ישראל ב :1949עם מצרים ,עם לבנון ,עם ממלכת ירדן ועם סוריה.
מלחמת העצמאות נמשכה כשנה וחצי והייתה במידה רבה המלחמה הקשה במלחמות ישראל .במהלך
מלחמת העצמאות נהרגו בארץ ישראל כ 6,000 -יהודים ,בהם כ 4,500 -לוחמים וכ 1,500 -אזרחים .מספר
האבדות במסגרת מלחמת העצמאות עמד על אחוז אחד מקרב היישוב היהודי בארץ באותה תקופה.
במידה רבה הייתה מלחמת העצמאות מלחמת קיום שכן על כף המאזניים עמד עצם קיומה של המדינה
היהודית .תוצאות מלחמת העצמאות היו חיוביות מבחינת ישראל.
שמות המלחמה
מלחמת העצמאות זכתה לכינויים רבים ,ביניהם :מלחמת השחרור ,מלחמת הקוממיות ,מלחמת תש"ח,
ומלחמת העצמאות .בעבר נהגו לכנות את המלחמה מלחמת השחרור אך כינוי זה בעייתי מפני שבמלחמה
לא השתחררנו מכובש זר ,הבריטים עזבו את הארץ מיוזמתם.
כיום מעדיפים מרבית היסטוריונים להשתמש בכינוי "מלחמת העצמאות" מפני ששם זה מבטא את העניין
שעמד במוקד הסכסוך הערבי ישראלי ,והוא עצמאותה של מדינת ישראל.
שלב א' התקופה הראשונה :החלה ב – 30לנובמבר ,1947למחרת ההצבעה באו"ם על חלוקת הארץ לשתי
מדינות ,והסתיימה בליל ה – 14במאי 1948יום בו הוכרז על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל .במשך
חמישה וחצי חודשים ניהל הישוב היהודי בארץ ישראל "מלחמת גרילה" ,לוחמה זעירה ,כנגד כנופיות
הערבים הפלשתיניים ,אליהם התווספו ,מסוף ינואר ,1948יחידות של מתנדבים ערביים שהסתננו ארצה
מסוריה במסגרת "צבא ההצלה" שאורגן על ידי הליגה הערבית ,ובמסגרות קטנות יותר כ"אחים
המוסלמים" וקבוצות פרו ירדניות.
שלב ב' התקופה השנייה :ראשיתה בבוקר ה 15 -במאי 1948וסיומה ב 10 -במרס ,1949בגמר מבצע
"עובדה" .הוא נפתח עם פלישתם של חמישה מצבאות ערב הסדירים אל ארץ ישראל :מדרום – הצבא
המצרי ,ממזרח – הלגיון הערבי של ממלכת ירדן והצבא העיראקי ,ומצפון – הצבא הסורי ,והצבא הלבנוני
אשר נעזר בשרידיו של "צבא ההצלה" שפעל כבר קודם לכן.
עתה נקלעה מדינת ישראל ,שרק נוסדה ,ל"מלחמה סדירה".
נהוג לחלק כל אחת מהתקופות של המלחמה ,לשלבי משנה .התקופה הראשונה מחולקת לשני שלבים
ואילו התקופה השנייה מחולקת לשלושה.
תחילת המלחמה היה בכט' בנובמבר 47והסתיימה ביולי 49עם הסכם שבתית הנשק האחרון ברודוס
למלחמה ניתנו 3שמות .1:קוממיות -המאבק למדינה לא מתחיל ממלחמת השחרור .2שחרור.3 .עצמאות .
הישוב היהודי בארץ בתקופת מלחמת העצמאות מנה כ 450אלף איש סך הערבים שהיו בארץ ישראל
המנדטורית באותה תקופה מנה כמליון נקודה שתיים ערבים
במהלך מלחמת העצמאות נפלו כ 6אלפים יהודים 4500לוחמים ו 5000אזרחים המלחמה מחולקת לשני
שלבים עיקריים השלב הראשון :מסתיים ב 15למאי 48כשאופי המלחמה הוא מלחמת גרילה אין עדיין
מדינה ריבונית כשארגון ההגנה נלחם נגד כנופיות ערביות .
השלב השני של מלחמת העצמאות מתחיל בפלישה של 6צבאות ערב למדינה היהודית יום לאחר הכרזת
המדינה ומסתיים בהסכמי שביתת הנשק עד יולי 49אופי המלחמה בשלב זה מדינה ריבונית עם צבא נלחם
נגד צבאות סדירים ובתוך התקופה הזאת נערכות הבחירות הראשונות בכנסת .
לאחר קבלת תוכנית החלוקה של ארץ ישראל לשתי מדינות נפרדות כשירי שלום היא יחידה מדינית
בינלאומית נפרדת .ארבעת החודשים הראשונים למלחמת העצמאות נקראים "משבר ארבעת החודשים
הראשונים" משום שמצבו של הישוב היהודי הידרדר מכול הבחינות ובחודש מרץ הוא חודש השיא של
המשבר ולכן הוא נקרא "אדי מרס" (האסונות של מרס ).
הקשיים :קשיים מדיניים :
".1אמברגו" (חרם) על מכירת נשק ליהודים ותמיכה מאסיבית מבחוץ לערבים .
.2ערעור של הערבים ואי קבלת החלטת האום מכ"ט בנובמבר .
בתום מלחמת העצמאות בינואר ,1949נפתחו ברודוס שיחות לשביתת נשק בין ישראל למדינות ערב.
נכונותם של מדינות ערב לשאת ולתת עם ישראל היוו מפנה חשוב לאחר שסירבו קודם להכיר בקיומה של
המדינה .המו"מ שהחל עם מצרים ,המשיך עם לבנון ולאחר מכן עם ירדן וסוריה נשא אופי שונה בכל
מקרה בשל ההבדלים הצבאיים ששררו בכל אחת מן החזיתות ומההבדלים בין המנהיגים .בכול ההסכמים
נקבע שהם נחתמו על מנת "להקל על המעבר מן ההפוגה לשלום של קבע בארץ ישראל" .כך שימשו קווי
שביתת הנשק כגבולות בפועל כל עוד כובדו ע"י שני הצדדים .בשלב זה הייתה ישראל בעמדה צבאית נוחה
ביחס למצבה בשלבים המוקדמים .עלה הצורך להתחיל בבניית המדינה תוך טיפול בקליטת עלייה
ויישובם של העולים .עבור הערבים הסכמים אלו באו לפני תבוסה מוחצת.
החלטות עיקריות:
.1מצרים הכירה בנגב כחלק מישראל וישראל ויתרה על רצועת עזה שנותרה בשלטון מצרי.
.2אזור ניצנה נקבע כשטח מפורז.
.3הכח המצרי שהיה נצור בכיס פלוג'ה שוחרר על ציודו וכח האדם שלו.
הסכם שביתת הנשק עם לבנון
ההסכם עם לבנון נחתם בסוף מרץ .1949
.1הגבול הבינלאומי נקבע כקו הגבול שקבעו הבריטים והצרפתים ב.1923-
.2ישראל תפנה את 14הכפרים הלבנונים שכבשה במבצע חירם והצבא הלבנוני י]נה את ראש הנקרה.
הסכם שביתת הנשק עם ירדן
.1שטח ואדי ערה הועבר לישראל בתמורה לשטחים באזור הר חברון.
. 2ירושלים נותרה מחולקת בין שתי המדינות ותישאר המובלעת הישראלית בהר הצופים.
קו הגבול שנקבע הוא הקו הירוק
הסכם שביתת הנשק עם סוריה
הוחלט כי סוריה תפנה את אזור משמר הירדן ,הגבול הבינלאומי יהיה הגבול בין שתי המדינות.
עם חתימת ההסכם עם הסורים ביולי 1949הסתיימה למעשה מלחמת העצמאות.
כתוצאת ממלחמת העצמאות הפכו כמחצית מן הערבים כ 600-אלף ערבים שהתגוררו בגבולות ארץ
ישראל המנדטורית לפליטים .על פי גישות שונות התפתחה בעיית הפליטים כתוצאה ממספר גורמים כגון:
בריחה יזומה של ערבים מבתיהם כתוצאה מהמלחמה.עזיבתם של ערבים רבים את בתיהם כתוצאה
מעידודם של מנהיגי ערב שהבטיחו להשיבם במהרה אל בתיהם .גירוש יזום של ערבים מבתיהם תוך כדי
המלחמה .למעשה בריחתם של ערבים רבים הייתה תוצאה ישירה של המלחמה הקשה שפשטה בכל רחבי
המדינה .תחילה עזבו את הארץ ערבים אמידים שחששו לגורלם במטרה לשוב לאחר המלחמה.
התמוטטות המערך הכלכלי והשלטון המקומי בערים הגדולות הביא לבריחתם של רבים למדינות ערב,
בתקווה ששם ימצאו יציבות .פעולות של צה"ל שבעקבותיהן הייתה פגיעה קשה באוכלוסייה אזרחית היו
אף הן סיבה למנוסה של ערבים את הארץ .במקרים מסוימים פינה צה"ל ערבים ממקומות לחימה.
ממשלת ישראל מנעה את חזרתם של הפליטים הערביים לבתיהם שבתחומי מדינת ישראל .אותם מקומות
שננטשו על ידי הערבים יושבו על ידי יהודים ובתים רבים של ערבים נטושים נהרסו .ישראל ראתה
במדינות ערב אחראיות לגורלם של הפליטים שהגיעו אליהן .מדינות ערב למעט ירדן לא רצו לראות
בפליטים חלק מאוכלוסייתן ולכן שיכנו אותם במחנות פליטים בתנאים ירודים.
הסיבות לעזיבה והיווצרות בעיית הפליטים הפלשתינים היו –
ערבים ברחו כתוצאה ממלחמת העצמאות וכתוצאה מפעולות צה"ל.
ערבים גורשו על ידי כוחות צה"ל מבתיהם.
מצב בטחוני קשה שכונות ערביות לדוגמא ביפו וחיפה הופגזו וגרמו לערבים לברוח.
ערבים בעלי הון עזבו על מנת להשתלב בארצות ערב ולחזור לאחר המלחמה.
מנהיגי העולם הערבי פנו אל הערבים והזמינו אותם לשטחם עד סיום המלחמה.
מדיניות קליטת העלייה לישראל עברה שינויים משמעותיים במהלך ששת העשורים לקיומה של המדינה-
מגישת "כור היתוך" לגישת "רב תרבותיות".
כור היתוך– הביטוי כור היתוך מתייחס למדיניות ממשלת ישראל בשנותיה הראשונות ,ולפיה על כל
העולים לארץ ,להתאים עצמם לכלל האומה הישראלית המתחדשת ,שסימלה המייצג הוא דמות "הצבר"-
בלבוש ,בעיסוק ובתרבות .תפיסה זו מבטאת המשכיות של הגישה שהייתה בקרב מנהיגי הישוב עוד לפני
קום המדינה.
המטרה– התאמת העולים החדשים מכל הארצות למודל היהודי החדש המבטא בתרבותו ,בעיסוקיו
ובהופעתו את המהפכה הציונית שעמדה בניגוד לכל מה שהזכיר וסימל את היהודי בגולה .הכוונה הייתה
לסלק חוליי הגלות ולהניח יסודות לחברה יהודית חדשה ובריאה שתקום בארץ.
לשם השגת המטרה ,נעשה רבות לטיפוח זהות לאומית ,השיח בתרבות הישראלית הדגיש את דמות הצבר
והודגשה גבורת הלוחמים והגשמת קיבוץ הגלויות בא"י.
רב תרבותיות– גישה שמדגישה את חשיבות הקבלה של זהויות תרבותיות שונות ,במיוחד במדינות
קולטות הגירה .על פי גישה זו הקבוצות השונות שומרות על זהותן מארץ המוצא ,על המנהגים ,האמונות
והשפה שלהן ,אך יחד עם זאת מאוחדות בנאמנותן הלאומית (לארץ הקולטת).
המעבר מגישת כור היתוך לרב תרבותיות ,מבטא תהליך של מעבר מתרבות שמעמידה במרכז את האומה
הנבנית ואת הערכים הלאומיים המשותפים ,לתרבות שמעמידה במרכז את הפרט ואת השונות/הגיוון
התרבותי .בהקשר של מדינת ישראל מעבר זה מבטא סובלנות לקיומן של מספר תרבויות במדינה ,תוך
הכרה שהמאחד בין הקבוצות השונות ,הוא ההסכמה על קיומו של משטר דמוקרטי והכרה במוסדות
השלטון שלה.
המטרה– ויתור על חלום ,יצירת חברה חדשה ואחידה ,תוך הכרה שחברת מהגרים בנויה ממגוון תרבויות.
הגורמים למעבר לחברה רב תרבותית:
תהליכים כלכליים שהתרחשו במדינת ישראל ובעולם המערבי -העמדת היחיד וצרכיו במרכז החליפה את
תחושת החברה המגויסת והנלחמת על קיומה( .האינדיבידואליזם החליף את הקולקטיביזם)
מגוון אמצעי התקשורת וזמינותם -מצב זה מאפשר לעולה לשמור על קשריו התרבותיים עם ארץ מוצאו.
ההבנה שגם בלי הניסיון להאיץ את קליטת העולים ,בתוך שניים עד שלושה דורות ממילא הצעירים
משתלבים בחברה הכללית ורואים עצמם חלק בלתי נפרד ממנה.
פער כלכלי -הרחבת הפערים הכלכליים יצרה ניכור ופגעה בסולידאריות החברתית.
ביטויים לרב תרבותיות בתחומים שונים בחברה ובתרבות בישראל:
אופן הקליטה -הכרה בשונות של העולה ובתרבות אותה הביא עימו לארץ ,למשל :אין יותר דרישה לשינוי
שמות ,עידוד נשים אתיופיות להתפרנס מיצירות המשקפות את תרבותן.
חינוך -עבודות שורשים ,ערבי קהילות ,ציון מועדים ומנהגים של קהילות שונות ,תוכניות לימוד.
אומנות -ייצוג התרבויות השונות ,למשל ,תיאטרון "גשר" (רוסי) ,תערוכות אומנות אתיופית ,תיאטרון
בשפה המרוקנית .לכך יש להוסיף את המעבר בתכנים שעסקו בהאדרת דמות הצבר לתכנים שעוסקים
בפרט ועולמו ,תוך ביקורת על השלטון ועל החברה בישראל.
תקשורת -מגוון רחב של אמצעי תקשורת בשפות שונות טלביזיה עיתונות.
פוליטיקה -הקמת מפלגות עדתיות ,שפנו לקהל מוגדר של עולים מתוך רצון לייצג את האינטרסים
הייחודיים שלהם .ש"ס למזרחים" ,ישראל בעלייה" לעולים מחבר המדינות.
חברה רב תרבותית -סיכויים וסיכונים:
סיכויים:
המגוון הרב של התרבויות בארץ מחזק את השפע התרבותי ,יוצר חברה בעלת מקורות השפעה מרובים
ויוצר חברה סובלנית יותר לדעותיו וקיומו של האחר.
הרב תרבותיות עשויה למחוק סטריאוטיפים ותחושות של עליונות ונחיתות תרבותית .היא מחזקת את
תחושת הכבוד והשוויוניות של האזרחים הישראלים ,שחלקם סבלו בעבר מתחושות נחיתות וקיפוח.
סיכונים:
המגוון הרב של התרבויות עלול ליצור פיצול תרבותי שיפריד את החברה הישראלית ל"שבטים" נפרדים
שיש בהם מתח וניכור .העדר מכנה משותף בין הזרמים התרבותיים בחברה עשוי להבליט את השוני ויצור
עימות תרבותי בין המגזרים השונים.
חוסר אחידות תרבותית עלול להעמיק את הפערים החברתיים .לחלק מהאוכלוסייה לא יהיו את הכלים
המתאימים להשתלבות בעמדות מפתח של החברה הישראלית אם יעדיפו הסתגרות תרבותית.
עד למאה העשרים ואף במהלכה (בקרב זרמים שונים) בלטה הנטייה לתפוס את האדם באופן מהותני –
כבעל גרעין כלשהו של זהות שצריך להתממש .ה"אמת" ,או הרציונליות כדרך להגעה לאמת ,נתפסו
כמשהו נתון שיש להפשיטו מתוך ההקשר ומקורו אינו חיצוני לאדם ואינו נרכש .במילים אחרות,
הרציונליות הייתה על-זמנית ולא נתפסה כתלויה בהקשר או חברה .במסורת הקלאסית נתפסה הזהות
כקשורה במימדים אוניברסליים על-זמניים ,ואילו בראשית העת החדשה היא נתפסה כאינדיוודואלית
ופרטיקולרית .בשתי התפיסות הללו הזהות הייתה בלתי תלויה בהיסטוריה ,תרבות או פרמטר זמני
ו"ארצי" אחר – גורמים אלו הם משניים לכל היותר ואף עשויים לטשטש ולהסוות את אישיותו האמיתית
של האדם .ההגות האקזיסטנציאליסטית (פילוסופית הקיום) היוותה נקודת מפנה חשובה בתחום זה בכך
שתפסה את הזהות כנוצרת ומכוננת ולא כנתונה ,וכפועלת מתוך המציאות ולא קודמת לה .מכאן קצרה
הדרך לתפיסת האדם והזהות האישית כנוצרים מתוך ההיסטוריה והחברה שבה מתקיים האדם ובתהליך
של דיאלוג עימה ואף דרך דיאלוג והתייחסות אל תרבויות אחרות.
תמורות אלו הביאו לזניחת הניסיון "לדלג" מעל השוני התרבותי ולהגיע אל מהויות אנושיות אוניברסליות
הנכונות בכל זמן ובכל מקום ותחת זאת עלתה קרנם של גורמים היסטוריים וסוציולוגיים כמכוננים את
זהותו של האדם .בהתאם ,הזהות שבעבר נתפסה כדבר מה סטטי ובלתי משתנה נעשתה דינמית ומתפתחת
כל העת דרך המימד הסינכרוני של דיאלוג פנים ובין תרבותי .תמורות אלו הביאו בתורן להצבתה של
הקבוצה התרבותית בקדמת הבמה ולעלייתו של מושג הרב-תרבותיות בשיח ובהגות הפוליטית ,החברתית
והפילוסופית .המציאות המודרנית והפוסט-מודרנית על תהליכיה החברתיים ,הכלכליים והטכנולוגיים
מציבה את האדם במצב של שיוך וזיקה תרבותית משתנה ומרובה ,והוא פועל מתוך קשרים ומפגשים עם
מסגרות תרבותיות שונות ואף לעיתים מנוגדות זו לזו .במצב כזה פלורליזם נעשה לתו היכר של המציאות
והדיון במצבים של ריבוי זיקות תרבותיות מקבל חשיבות שלא הייתה לא בעבר כאשר בני אדם חיו
בקהילות הומגניות יחסית .גם מדעי המדינה נדרשו לזנוח את התפיסה האטומיסטית של האדם ,וכך עבר
הדיון במסגרת זו מכזה שנסוב סביב זכויותיו של היחיד אל זכויותיהן של קבוצות.