‫המרכז האקדמי שלם‬

‫התוכנית הבינתחומית בפילוסופיה ובהגות יהודית‬

‫בסוף הכל חולף‬

‫מבוא קצר לתפיסת העולם ולתורת השחרור הבודהיסטית‬

‫מטלת סוף בקורס‪ :‬חיבורי יסוד בתרבות הודו הקלאסית‪ :‬מבריאת העולם ועד להבנה‬
‫עצמית גואלת ‪II‬‬
‫מרצה‪ :‬ד"ר נעשה שלום‬

‫מגיש‪312212731 :‬‬
‫תאריך הגשה‪23.07.2021 :‬‬
 ‫מבוא‬
‫במהלך מטלה זו‪ ,‬אכתוב חיבור קצר העוסק בתורה הבודהיסטית כפי שהיא מופיעה בספר בודהיזם‬
‫מבוא קצר ובדרשה בדבר "הנעת גלגל הדהרמה"‪ .‬ראשית‪ ,‬על מנת להעניק תשתית רחבה ובהירה לדיון‪,‬‬
‫ועל מנת להתחקות אחר האקלים הרעיוני בו צמחה התורה הבודהיסטית‪ ,‬אעסוק במתח בין‬
‫הפרטיקולרי לאוניברסלי ולשורשיו בתרבויות ההודו‪-‬אירופאיות‪ .‬לאחר מכן אסקור את העקרונות‬
‫המרכזיים שמנחים את התורה הבודהיסטית ואת אידאל החיים שתורה זאת מציגה‪ .‬בשלב זה‪ ,‬על מנת‬
‫להבין תורה זו לעומק אציג את "ארבע האמיתות הנאצלות" של בודהה ואפרט את המשמעויות‬
‫וההשלכות של תורה זו‪ .‬לבסוף‪ ,‬אערוך סקירה תמצית של תולדות חייו של בודהה ואראה כיצד מסכת‬
‫חייו ההגיוגראפית נקשרת באופן מובהק לתורתו‪.‬‬
‫מתח קדום‬
‫שאלת היחס שבין הפרטיקולרי לאוניברסלי היא שאלה שניתן לראות את ביטוייה עוד מערס‬
‫התרבויות ההודו‪-‬אירופאיות‪ .‬שאלה זו‪ ,‬היוותה גורם מניע שתבע ודרש מן התבונה האנושית מענה‬
‫לשאלה בדבר היחס שבין הפרטי לכללי – על מעמדו הקיומי של האינדיבידואל אל מול העיקרון הכללי‬
‫במבנה העולם‪ .‬כלומר‪ ,‬האם הקוסמוס הוא בעל אופי אחדותי ממנו נגזרים הפרטים השונים‪ ,‬הריבוי‪,‬‬
‫הגיוון וחוקים כללים ועל כן הפרט הוא מרכיב בתוך אחדות זו; או שמא האדם הפרטי הוא חופשי‪,‬‬
‫חירותי ובלתי תלוי – "עולם מלא" שקיומו בתור אינדיבידואום מלא בערך ותוכן לכשעצמו‪ 1.‬את‬
‫שורשיו של מתח זה ניתן לזהות עם התפתחות התודעה האנושית לאורך ההיסטוריה‪ .‬בחלוף הזמן‪,‬‬
‫התודעה האנושית עוברת תמורות ושינויים שהם עבורה מוטציות והתפתחויות שמשנות אותה ללא‬
‫היכר‪ .‬בטרם החל האדם לחשוב בצורה מופשטת‪ ,‬הוא ראה את עצמו מאוחד עם הטבע‪ .‬הוא הרגיש‬
‫חלק מהאחד המוחלט ללא גבולות מובחנים וברורים בינו לבין הקוסמוס‪ .‬רק לאחר שהגיע לכדי‬
‫המשגה והגדרה‪ ,‬שראשיתן במחשבה וביטוין בשפה‪ ,‬מצא את עצמו מנוכר לעולם הסובב אותו‪ .‬העולם‬
‫נהיה לו זר – לאובייקט מחשבה עליו התודעה מתבוננת מן החוץ‪ .‬תודעתו העצמית של האדם היא זו‬
‫‪2‬‬
‫שהעניקה לו את החופש להרגיש עצמאי ובלתי תלוי אך גם גזרה עליו את בדידותו ונפרדותו‪.‬‬
‫אך למרות שהאדם נקרע מתוך אחדותו עם הטבע‪ ,‬אם אכן ניתן להניח שהפרט הגיח מתוך‬
‫אחדות זו‪ ,‬הרי שאין הוא מעוניין רק לדעת את יחסו אל טבע זה‪ .‬מאז אותה ההיפרדות החוויה‬
‫האנושית מלווה בגעגוע‪ ,‬ורצון להשיב את אותה האבדה‪ 3 .‬הפילוסופיה המערבית המגלמת את מחשבת‬
‫תרבות אירופה‪ ,‬מעמידה מערכת דדוקטיבית שמנסה לתת פשר רציונלי למתח שבין התופעות‬
‫הקונטינגנטיות ובין הסיבות ההכרחיות והמוחלטות‪ .‬המסורת היהודית‪ ,‬שגם היא מתפתחת באותו‬
‫מרחב הינדו‪-‬אירופאי‪ ,‬מייצרת מיתוס בריאה שמתאר את תהליך ההתרחקות מן האל המוחלט‪ :‬על פי‬
‫מיתוס זה ראשית ימות עולם מאופיינת באחדות א‪-‬דיפרנציאלית של הקוסמוס כולו – "והארץ הייתה‬
‫תהו ובהו" (בראשית א‪ .)2:‬לאחר מכן‪ ,‬שבעת ימי הבריאה הם תחילת היווצרות המבנים הפנימיים‬
‫בתוך ההוויה – גרמי שמיים‪ ,‬בעלי חיים איש ואישה‪ .‬בגן העדן שנברא בימים אלו‪ ,‬הקיום האנושי עדיין‬
‫נמצא בקרבה גדולה אל הטבע שמספק שפע בלתי נדלה ללא תמורה‪ .‬חטא הגן‪ ,‬האכילה מעץ הדעת‪,‬‬
‫הוא רגע שיברונה של המציאות האוטופית וסיבת הגעגועים הבלתי חדלים אל אחדות קמאית זו‪.‬‬
‫עיקר עיונינו במטלה זו הוא בתרבות נוספת המונחת במוקד המתח המחשבתי – תרבות הודו‬
‫הקדומה וביתר פירוט בתורת השחרור הבודהיסטית‪ .‬חוקרי תרבות הודו מצביעים על כך שניתן לראות‬

‫‪ 1‬עמנואל קאנט‪ ,‬ביקורת התבונה הטהורה ‪ .‬תרגום‪ :‬שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך (ירושלים‪ :‬ביאליק‪ ,)2008 ,‬טז‪.‬‬
‫‪ 2‬שמואל הוגו ברגמן‪ ,‬הפילוסופיה הדיאלוגית מקירקגור עד בובר (ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪.12 ,)1972 ,‬‬
‫‪ 3‬ברגמן‪ ,‬הפילוסופיה הדיאלוגית מקירקגור עד בובר‪.13 ,‬‬
‫מתוך הספרות האופנישדית כי שבר עמוק התחולל בציוויליזציה ההודית במאות ה‪ 7 -‬וה‪ 8-‬לפנה"ס;‬
‫שבר‪ ,‬שהוביל לשינויים משמעותיים באמונותיה ואופייה של החברה ההודית הקדומה‪ 4 .‬באופן מסורתי‪,‬‬
‫לפני החידושים המחשבתיים של מאות אלו‪ ,‬ההגות ההודית הקדומה ייחסה חשיבות רבה וכמעט‬
‫בלעדית לסדר הקוסמי – הדהרמה‪ .‬אם ננסה לעמוד על עניינה של מילה זו באופן תמציתי ניתן להגיד‬
‫‪5‬‬
‫שהדהרמה היא הסדר של המכלול‪ ,‬של העולם והחברה‪ ,‬והיא החוק מכוחו מסתובב היקום על צירו‪.‬‬
‫החוק האחד הזה הוא שמונח מאחורי חזות התופעות המרובות והמנוגדות‪ ,‬המתאפיינות בהתהוות‬
‫וכיליון‪ ,‬ולמעשה הוא אחדות כוללת ומקיפה בעלת הסתעפויות אין קץ ופנים מרובות‪ .‬עיניו של האדם‬
‫ההודי בתקופה זו‪ ,‬כשחיפש משמעות ותכלית לקיום האנושי‪ ,‬היו נשואות הלאה ממנו כלפי סדר‬
‫והרמוניה קוסמיים ביש שסובב אותו‪ .‬תפיסת העידנים הוודית‪ ,‬שיטת המעמדות (קסטות) וחלוקות‬
‫שלבי החיים לתלמיד‪ ,‬בעל בית שוכן היער והפורש כולן מגלמות את ההכרעה של התרבות ההודית‬
‫הקדומה לטובת האוניברסלי על פני האינדיבידואל‪ .‬תפקידו של היחיד היה להתאים את עצמו לסדר‬
‫הנמצא בחוץ ורק לעיתים‪ ,‬רק לאחר שכבר מילא את חובתו לאותם סדרים חיצוניים‪ ,‬יוכל לחפש‬
‫לעצמו חירות וגאולה פרטית‪.‬‬
‫על רקע תפיסה זו ניתן להבין עד כמה הרעיונות שמופיעים באופנישדות שחותמות את‬
‫הקורפוס הוודי מגלמות שבר עמוק ותמורות הרות גורל בתרבות הודו הקדומה‪ .‬הופעתו של האטמן‬
‫מפנה את המבט אל פנימיותו של האדם בחיפוש אחר שלמות אנושית ומימוש תכלית החיים‪ .‬האטמן‬
‫הוא כינוי גוף רפלקסיבי שמתייחס לחלק הרוחני שבאדם וכוחות החיים שבו‪ ,‬ולמעשה מילה זו‬
‫משמשת בתור תואר מופשט לשורש נשמתו של האדם‪ .‬האטמן‪ ,‬הוא העצמי המוחלט השוכן בתוך כל‬
‫אינדיבידואל‪ 6.‬אי לכך‪ ,‬תכלית החיים אינה נמצאת הרחק מהישג יד אלא שוכנת קרוב אל האדם –‬
‫בתוך עצמו‪ .‬התורה האופנישדית מנסה לגאול את האדם מכל תפיסותיו השגויות על מנת שייווכח‬
‫בקבוע היחידי שהוא בלתי תלוי‪ ,‬בלתי משתנה‪ ,‬נצחי ומוחלט – גרעין האני‪ .‬החשיבות המכרעת של‬
‫תפיסה זו היא ביטול ממשותם של הסדרים החברתיים והקוסמיים כפי שהם מתבטאים במושג‬
‫הדהרמה‪ .‬בכך‪ ,‬הופעות האופנישדות בתוך הקורפוס הוודי מאזנת את הכף במתן ערך דווקא לחיי‬
‫היחיד ובהעלאת מעמדו הקיומי על נס‪.‬‬

‫המצב האנושי‬
‫במאה החמישית או השישית לפנה"ס‪ ,‬מופיעה תורה חדשה בהודו – תורתו של הבודהה‪ .‬תפיסת העולם‬
‫הבודהיסטית מתבוננת על העולם ומוצאת בו שלושה מאפיינים מרכזיים (טילקהנה)‪ :‬הראשון הוא‬
‫שלדבר אין קיום יציב‪ ,‬ברור ומובחן‪ ,‬המקנה לו מעמד אונטולוגי של יש בפני עצמו (אנטה)‪ .‬זאת מכיוון‬
‫שהמאפיין השני קובע שכל דבר במציאות הוא ארעי ובר חלוף; ההתגבשות לכדי תופעות מוגדרות‬
‫נדמית עלינו כנצחית איך אין היא אלא מסוימות זמנית בלבד (אניצ'ה)‪ .‬המאפיין השלישי הוא הסבל‬
‫המלווה כצל בלתי נפרד את הקיום האנושי (דוקהה)‪ 7 .‬שני המאפיינים הראשונים מהווים את התשתית‬
‫הרעיונית שעומדת מאחורי עקרון חשוב בתורה הבודהיסטית – אין אני (אנאטמן)‪ 8.‬האמונה כי לדבר‬
‫אין קיום יציב ושמאחורי חזות הכול מונחת ארעיות חסרת גבולות מובילה לכלל המסקנה כי גם האדם‬
‫עצמו הוא אינו חטיבה אוטונומית ובלתי משתנה‪ .‬אין אני מוחלט שמתקיים בעקביות בחלל ובזמן ודינו‬

‫‪ 4‬יוחנן גרינשפון‪ ,‬הינדואיזם – מבוא קצר (תל‪-‬אביב‪ :‬מפה‪.42 ,)2005 ,‬‬

‫‪ 5‬שם‪.32 ,‬‬
‫‪ 6‬צחי פרידמן‪ ,‬האופנישדות והברהמנות ‪ :‬מבחר ההגות והמיתולוגיה של הודו הקדומה‪( ,‬ירושלים‪ :‬כרמל‪.9 ,)2014 ,‬‬
‫‪ 7‬יובל אידו טל‪ ,‬בודהיזם – מבוא קצר (תל‪-‬אביב‪ :‬מפה‪.28 ,)2006 ,‬‬
‫‪ 8‬שם‪.31 ,‬‬
‫של העצמי שאני מזהה ברגע נתון כאובייקט מחשבה הוא כשל כל תופעה אחרת שניתן להכיר בה –‬
‫דינמי‪ ,‬זמני ועל סף תנועה‪ .‬מתוך האמור לעיל נוכל לאפיין את הופעת הבודהיזם כהתפתחות כמעט‬
‫לינארית של העולם הרעיוני בו היא צמחה‪ .‬מרידת האופנישדות בסדר הקוסמי זוכה גם היא לבן מורד‬
‫בדמות הבודהיזם‪ .‬תורה זו‪ ,‬לא רק שאינה מאמינה בתוקפם של תופעות העולם והסדרים החברתיים‬
‫שנוצרו בו אלא שהיא כופרת אפילו באחדות הקיום של האינדיבידואל‪.‬‬
‫המאפיין השלישי‪ ,‬הסבל‪ ,‬הוא מוטיב חשוב ומרכזי בתורה הבודהיסטית‪ .‬על פי הבודהה סיבת‬
‫הסבל היא ההיאחזות המוטעית ברעיון שישנו דבר מה קבוע ונצחי‪ .‬התבונה האנושית‪ ,‬נופלת להזיות‬
‫דוגמאטיות שמניחות שישנם דברים יצבים ונצחיים ונסמכת ונשענת על איים מדומיינים אלו‪ .‬הסבל‪,‬‬
‫הוא תוצר של אותה טעות פטאלית שלא מבחינה בטבעו הארעי של כל מה שישנו‪ 9.‬הפער שבין הרצוי‬
‫למצוי‪ ,‬בין רשת יחסי הגומלין של המציאות הדינמית ובין הדחף האנושי שמשווע לכך שלפחות האני‬
‫יהיה אי של יציבות‪ ,‬הוא חולייה מרכזית בשרשרת שמסמלת את מעגל הסבל בתורה הבודהיסטית‪ .‬על‬
‫פי שרשרת זו‪ ,‬חוסר הבנת המציאות לאשורה מוביל ליצירה של מבנים דמיוניים במחשבה – מבנים‬
‫בעלי מובחנות וגבולות שכאמור הם אשלייתיים בלבד‪ .‬המבנים המנטליים שמתייחסים באופן שגוי אל‬
‫האדם והעולם הם הקונסטרוקציות דרכם חווה האדם את עולמו החושי‪ .‬דרכם הוא רואה‪ ,‬שומע‪,‬‬
‫מריח‪ ,‬טועם נוגע וחושב‪ .‬כלומר‪ ,‬אלא הם מסננים שמשפיעים על הדרך שבה תופס האדם את חווית‬
‫החיים‪ .‬מכיוון שכך‪ ,‬שהגדרות קונספטואליות אלו מושתתות על האדם ומגדירות עבורו את עצמו ואת‬
‫העולם‪ ,‬מתעוררים באדם צימאון והשתוקקות‪ .‬זו חרב פיפיות‪ ,‬מכיוון שמחד הטעות הדוגמאטית היא‬
‫זו שמעוררת באדם את תחושת נפרדתו כשלמעשה כל מחיצה כלשהי בינו ובין הקוסמוס היא מדומיינת‬
‫בלבד; ומאידך‪ ,‬בכל פעם שהאדם מוצא נקודת השקה בינו ובין דבר מה בעולם הוא מתמלא בחרדה‬
‫לאחוז בדבר לנצח מכיוון שלאמיתו של דבר‪ ,‬כבר ברגע ההיאחזות‪ ,‬האדם מכיר בטבעו הארעי ובר‬
‫החלוף של כל מה שישנו‪.‬‬
‫תורתו של הבודהה מונה חמישה מקורות עיקריים שמייצרים באדם את אותה תחושת אני‬
‫נפרד‪ ,‬קבוע ובלתי תלוי‪ .‬חמשת מקורות אלו מצטברים יחדיו ומתערבבים זה בזה כערבסקות כה‬
‫סבוכות‪ ,‬עד שנוצרת התחושה שהם חווית החיים הראשונית והבסיסית ביותר‪ .‬חמשת המקורות הללו‬
‫מכונים "חמשת המצרפים" (קהנדהה) מכיוון שהם הצטרפות והצטברות של גורמים ארעיים שהם‬
‫מחוללי ההיאחזות וההיקבעות‪ .‬המקור הראשון נקרא צורה (רופה) מושג אותה ניתן לפרש כחומר‪ ,‬גוף‪,‬‬
‫צורה או צבע‪ .‬מקור זה‪ ,‬הוא אשליית מוצקותם של תופעות העולם – גבולותיהם‪ ,‬סוגיהם‪ ,‬תכונותיהם‬
‫ומאפייניהם‪ .‬הקלסיפיקציה לכל מה שישנו גורמת לאדם בעל כושר ההכרה הרפלקסיבי לעשות את‬
‫אותו הדבר לעצמו – בתור יש נפרד בעל צורה‪ .‬המצרף השני הוא התחושות (ודנא)‪ .‬התחושות‪ ,‬מסווגות‬
‫את העולם לטוב ורע – לנעים ולמעורר דחיה‪ .‬קריאת השם וההמשגה‪ ,‬שאינם מלוות בהשהיית השיפוט‬
‫כדי הצורך‪ ,‬מחזקות באדם את דפוס המחשבה הדיכוטומי שמשתדל לתחום לבודד ולקבע‪ .‬המצרף‬
‫השלישי הוא מצרף התפיסות (סניא)‪ .‬התפיסה היא תולדה של השפה והזיכרון‪ ,‬היא נתינת ערך קבוע‬
‫ונפרד למושאי ההכרה‪ .‬את אותה הגדרת המושגים אותה מכיל האדם על העולם הוא מכיל לבסוף גם‬
‫על עצמו וכך נמצא הוא כממלכה בפני עצמו‪ ,‬בעייני עצמו‪ .‬המצרף הרביעי הוא התבניות המנטליות או‬
‫הנטיות הקדומות (סנקהארה)‪ .‬אלו הם ההרגלים והקיבעונות שאדם קונה לעצמו לאורך השנים‪,‬‬
‫והצפייה שהעולם ימשיך להתנהג על פי התבנית הבטוחה והמוכרת‪ .‬המצרף החמישי הוא ההכרות‬
‫(ויניאנה)‪ ,‬הוא עצם היכולת של האדם להכיר בדבר מה כאובייקט חישה או מחשבה‪ .‬החלוקה שבין‬

‫‪ 9‬שם‪.37 ,‬‬
‫נושא ההכרה (אני) ובין מושא ההכרה גורמת לתפיסה של פיצול מדומיין‪ .‬היא מחזקת את התפיסה כי‬
‫יש אני‪ ,‬נפרד ובלתי תלוי‪ ,‬ויש את העולם שנמצא עד גבולות קיומי – אך לא מעבר לכך‪.‬‬

‫הסבל‪ ,‬האמת ודרך חיים‬

‫מתוך כל האמור לעיל נוכל להבין מדוע אבן הראשה עליה מתבססת התורה הבודהיסטית כולה היא‬
‫ההתעוררות‪ .‬משמעות השם של בודהה הוא הניעור או זה שהתעורר ‪ ,10‬ותורתו מציעה לראות את‬
‫המציאות כהווייתה – בערנות‪ ,‬דיוק ובהירות‪ .‬תורת השחרור שואפת להתעלות מעל הגבולות‬
‫המדומיינים‪ ,‬לקשב ושימת לב שמאפשרים לראות את המציאות נכוחה‪ .‬רק כך ניתן להינצל מהסבל‬
‫וממעגל הסמסארה – מהשוטטות הבלתי פוסקת‪ ,‬ומהמעבר מהיאחזות להיאחזות בעולם האשליות‪.‬‬
‫יתרה מזו‪ ,‬הייחודיות של תורה זו מבין תורות השחרור ההודיות היא שהיא קוראת לבטל גם את‬
‫התלות בפירות הקרמה‪ 11.‬השחרור מהסבל מושג באמצעות ההרפיה המוחלטת גם ממערכת השכר‬
‫והעונש המבטיחה גמול על ידי פעולות ראויות‪ .‬דוגמא מובהקת לקונטרס זה שבין התורה הבודהיסטית‬
‫לתורות אחרות שהתפתחו בהודו הקדומה היא תורת היוגה‪ .‬משמעות המילה יוגה היא עול או רתמה‬
‫והיא משמשת ככותרת כללית לתורות רבות שדורשות התמסרות קיצונית למשנה סדורה שרק דרכה‬
‫ניתן להגיע לחיי טוהר‪ ,‬חוויות מיסטיות וחופש מוחלט מן הסבל‪.‬‬
‫הבחנה זו‪ ,‬היא בעלת חשיבות מכרעת להבנת דרך האמצע שמציע הבודהה‪ .‬כאמור‪ ,‬תרבות‬
‫הודו הקדומה הציע לאדם מספר דרכים כיצד לחיות את חייו ולמצוא בהם יעוד ומימוש‪ .‬הראשונה‬
‫היא לחיות את חיי החברה ולהקים בית ומשפחה‪ .‬השנייה היא לצאת לחיי פרישות‪ ,‬סגפנות ונדודים על‬
‫ידי עזיבת כל המוכר והידוע לאחר מילוי החובות הנ"ל‪ .‬הדרך השלישית הייתה לפרוש מלכתחילה‬
‫מהחברה ולהתמסר לחיי בדידות וסגפנות‪ .‬לעומת הקיצוניות שבאפשרויות אלו‪ ,‬דרך האמצע אותה‬
‫מציעה התורה הבודהיסטית עוברת בשביל שבין עולמו של בעל הבית ובין עולמו של הסגפן‪-‬פרוש‪ .‬על פי‬
‫הבודהה‪ ,‬הפתרון לבעיית הסבל לא שוכנת באף אחד משני קטבים אלו‪ .‬לא זו בלבד שהבודהה כופר‬
‫בנהנתנות או בקיום הסדרים החברתיים כדרכים לשחרור המלא מהסבל‪ ,‬אלא שגם דרך הסגפנות‬
‫והייסורים אינן מתקבלות על ידו כדרכים בלעדיות להגעה אל אותו שחרור מיוחל‪ .‬דרך האמצע של‬
‫הבודהה היא דרך של מבט מפוכח על המציאות ואחריות אישית מתמדת‪ .‬הניעור‪ ,‬אינו מקבל עליו‬
‫סמכות דתית כלשהי ולעולם אינו שוכח את טבעו הדינמי של היקום‪ .‬אי לכך‪ ,‬דרכו שלו מתאפיינת‬
‫בדינמיות ובחוסר היאחזות ואין הוא מצפה לדוקטרינה מוכנה‪ ,‬מוגדרת וקבועה‪ ,‬שתבטיח לו שכר על‬
‫פני עונש ותהיה לו לשביל סלול וישר דרך‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬תורתו של הבודהה מציעה דרך‪ .‬הבודהה קורה להניע את גלגל הדהרמה התקוע על‬
‫ידי חשיפת טבעו הדינמי של היקום ועל ידי הפקעת ההזיות הדוגמטיות ופרדיגמת הנפרדות‪ .‬משנתו‬
‫משמשת קריאת כיוון ואף נותנת כלים פרקטיים כיצד להשתחרר מן הסבל‪ .‬אך בניגוד לתורות אחרות‪,‬‬
‫אין זה מעניינה של תורת שחרור לספק הסבר מקיף לסיבת היות דברים מה שהינם‪ .‬תכליתה של תורה‬
‫זו הוא ריפוי הסבל – זיהוי המצב האנושי השבור על מנת לתקן את הנפש בצורה המיטבית‪ .‬על כן‪,‬‬
‫נמנעת התורה הבודהיסטית כמעט לגמרי מכל עיסוק מטאפיזי שאינו מתייחס באיזשהו אופן לסבל‬
‫האנושי ופתרונו‪ 12.‬המשל אותו ממשיל הבודהה לתלמידו על מנת לבאר לו את תכליתה של התורה‬
‫הבודהיסטית הוא משל החץ המורעל‪ .‬משל זה מספר על אדם שנפגע מחץ מורעל והוזעק אל הרופא‪.‬‬

‫‪ 10‬שם‪.26 ,‬‬
‫‪ 11‬שם‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ 12‬שם‪.47 ,‬‬
‫אצל הרופא‪ ,‬אדם זה מסרב לקבל טיפול רפואי בטרם ידע כל מה שניתן לדעת על יורה החץ – מוצאו‪,‬‬
‫מראה פניו‪ ,‬באיזו קשת השתמש ובאיזה חץ‪ .‬הנמשל‪ ,‬הוא ההתעסקות הפילוסופית העקרה שעל פי‬
‫הבודהה היא חסרת תכלית‪ .‬לדידו‪ ,‬חיי הטוהר אינם תלויים כלל בעיון בשאלות מטאפיזיות ומטרת‬
‫‪13‬‬
‫תורתו היא לרפא את ה"צער‪ ,‬אבל‪ ,‬כאב‪ ,‬ייאוש ומצוקה"‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫משנתו של הבודהה לריפוי הסבל מתפרשת בתורה שנקראת "ארבע האמיתות הנאצלות"‪.‬‬
‫האמת הנאצלת הראשונה היא האמת הנאצלת של הסבל‪ .‬המושג דוקהה בו עסקנו קודם לכן הוא‬
‫עובדת הסבל האנושי המלווה את האדם בכל משעולי חייו‪ .‬החיים האנושיים מלאים בסבל; בין בחיים‬
‫‪15‬‬
‫ובין במוות‪ ,‬בנעורים ובזקנה‪ ,‬בבדידות ובמגע האנושי ואפילו במחשבות והרגשות שחולפות באדם‪.‬‬
‫הסבל‪ ,‬הוא אי נחת פנימית וחוסר סיפוק ושביעות רצון‪ .‬הידיעה שדבר לא נשאר כמו שהוא לנצח‬
‫מערערת את הקרקע אפילו מתחת להתרחשויות נעימות בחיינו‪ .‬הידיעה שכל טוב סופו לחלוף‬
‫ושמקרים מצערים עלולים לפקוד אותי אינה מאפשרת לחיות חיים נטולים סבל‪ .‬האמת הנאצלת‬
‫השנייה מגלה את מקור סבל – בפער שבין הרצוי למצוי‪ .‬האדם רוצה את כל‪ .‬להיות בכל מקום‪ ,‬להיות‬
‫שייך בכל דבר‪ ,‬לשלוט ולהיות טוב ולהרגיש חופשי ויחד עם זאת מעוגן ומוגן בקרקע יציבה‪ .‬ההזיה‬
‫הדוגמטית מנסה לממש את הכול ולהעלות בכוליות בוערת את הקוסמוס כולו‪ .‬אך עובדות החיים‬
‫הקשוחות תופחות בפניו של האדם כשמתגלה בפניו ההכרה הכה כואבת אך ריאליסטית שתשוקות אלו‬
‫אינם ברות מימוש‪ .‬כך‪ ,‬מתמלא האדם חרדה‪ .‬חרדה מפני מגבלותיו וסופיותו ומכך שלעולם לא יוכל‬
‫לממש את האידאה המושלמת שמקוננת בתודעתו‪ .‬שתי אמיתות אלו שעסקנו בהן זה עתה‪ ,‬הן אמיתות‬
‫דיאגנוסטיות‪ .‬הן מאבחנות ומתארות את מצב הסבל האנושי והן משמשות כצעד הראשון בדרך‬
‫לרפואת הנפש – זיהוי המחלה‪.‬‬
‫האמת הנאצלת השלישית היא הבשורה של הבודהה להפסקת הסבל‪ .‬על מנת לעשות כן‪,‬‬
‫הבודהה מציע להביט למקור הסבל ישר בעיניים ולחדול אותו‪ .‬לשיטתו‪ ,‬ההשתוקקות עצמה היא זו‬
‫שגורמת לאדם להיות עלה נידף ברוח שנגרר אחר ההנאות ברות החלוף שיש לעולם להציע‪ .‬לא זו אף זו‬
‫– גם ההיאחזויות בפרדיגמות המחשבה הם השתוקקות שגורמת סבל‪ .‬על כן‪ ,‬קורא הבודהה לחדול את‬
‫הסבל היישר מכור מחצבתו על ידי ביטול ההשתוקקות‪ .‬האמת הנאצלת הרביעית היא הדרך שמובילה‬
‫לביטול ההשתוקקות והפסקת הסבל‪ .‬זו דרך המונה שמונה נתיבים‪ :‬השקפה נכונה‪ ,‬נחישות נכונה‪,‬‬
‫דיבור נכון‪ ,‬עשייה נכונה‪ ,‬אורח חיים נכון‪ ,‬מאמץ נכון‪ ,‬קשב נכון וריכוז נכון‪ .‬דרך שמונת הנתיבים היא‬
‫דרך פרקטית הנוגעת בשמונה היבטים של ההוויה האנושית וקוראת לערנות מתמדת‪ ,‬קשב ושימת לב‬
‫כדי למצוא את המעשה הנכון (סמא) בכל אחד מהיבטים אלו‪ 16.‬שתי אמיתות נאצלות אלו הן אמיתות‬
‫פרוגנוסטיות‪ ,‬שמציעות בהתאמה מענה ותרופה לאבחון המחלה שבשתי האמיתות הראשונות‪.‬‬
‫מסורות בודהיסטיות מסוימות מצאו בדרך שמונת הנתיבות שלוש קטגוריות מרכזיות‬
‫לחלוקת הנתיבות; חלוקה שעוזרת לראות במבט על את רוח הדרך הבודהיסטית‪ .‬הקטגוריה הראשונה‬
‫היא התנהלות אתית נכונה (סילה) והיא מכילה את נתיבות הדיבור הנכון‪ ,‬העשייה הנכונה ואורח‬
‫החיים הנכון‪ .‬מתוך אהבת העולם ולשם החמלה כלפי כל היצורים החיים האדם צריך להימנע משקר‬
‫ודברים בטלים‪ ,‬להימנע מנטילת חיים ומעשים שאינם צנועים ולהתפרנס בפרנסה נכונה‪ .‬הקטגוריה‬
‫השנייה היא מדיטציה נכונה (סמאדהי) והיא מכילה את הנתיבות מאמץ נכון‪ ,‬קשב נכון וריכוז נכון‪.‬‬
‫המאמץ הנכון הוא אימון כוחות התודעה כך שידעו למנוע התעוררות של מצבי תודעה מזיקים‪ ,‬ידעו‬
‫‪ 13‬שם‪.49 ,‬‬
‫‪ 14‬שם‪.51 ,‬‬
‫‪ 15‬שם‪.51 ,‬‬
‫‪ 16‬שם‪.61 ,‬‬
‫להתמודד עם מצבי תודעה מזיקים לאחר שאלו כבר התעוררו‪ ,‬ידעו לעורר מצבי תודעה מיטיבים וידעו‬
‫כיצד לשכלל ולפתח מצבי תודעה מיטיבים שכבר קיימים‪ .‬קשב נכון‪ ,‬הוא נוכחות מלאה במציאות‬
‫כהווייתה‪ .‬הוא מפתח חשוב לאותה ערנות שמאפיינת את אורח החיים הבודהיסטי‪ .‬הריכוז הנכון‪ ,‬הוא‬
‫האיכות התודעתית להתמקד ולהתעמק במציאות מבלי לסטות ממנה אל מציאות אחרת או אל שלל‬
‫דמיונות‪ .‬בכך‪ ,‬הריכוז הנכון מאפשר להתוודע אל המציאות כפי שהיא באופן מלא וברור‪ .‬הקטגוריה‬
‫השלישית היא החכמה נכונה והיא מכילה את הנחישות הנכונה ואת ההשקפה הנכונה‪ .‬החכמה הנכונה‬
‫היא התשתית התודעתית שמאפשרת לפרק את אשליית הנפרדות ואת הפסקת הסבל‪ .‬השקפה הנכונה‬
‫היא ראיית המציאות נכוחה‪ ,‬כרשת של קשרים תלויים ותופעות ברות חלוף‪ .‬הנחישות הנכונה‪ ,‬היא‬
‫המחויבות וההתמדה בדרך החיים הבודהיסטית ההפנמה השלימה של השלכותיה וההתמסרות‬
‫המלאה לדרישותיה של הדרך‪.‬‬

‫חיי בודהה‬
‫הבודהה נולד ופעל במאה החמישית או השישית לפנה"ס באזור בו בימנו נמצאת נפאל‪ .‬מסכת חייו‬
‫ההגיוגרפית מטרימה ומסמלת ביותר מרמז חלקים רבים ממשנתו ההגותית‪ .‬ראשית‪ ,‬הנבואה שניתנה‬
‫לאביו על פיה עומדות בפניו האפשרויות להיות שליט גדול או מורה סגפן גדול מציגה את הרקע‬
‫המחשבתי בו צמח הבודהיזם – הנהנתנות או האמונה בסדרים קוסמים מחד‪ ,‬והסגפנות והאמונה‬
‫בחירות עצמית מאידך‪ .‬שנית‪ ,‬בודהה גדל בתור נסיך בארמון שלא חסר לו דבר‪ .‬רצונו לצאת לשוטט‬
‫חרף כל ניסיונותיו של אביו למנוע ממנו כל סבל מעידה על כך שבבסיס הקיום האנושי מונחים אי שקט‬
‫פנימי וחוסר מנוחה אותם גורמת ההשתוקקות לעוד ועוד‪ .‬בשיטוטיו של בודהה הוא נתקל בסבל‬
‫הבלתי נמנע – הוא רואה אדם זקן‪ ,‬איש חולה וגופת מת‪ .‬אירועים אלא יכולים לסמל את רגע ההבנה‬
‫של בודהה את האמת הנאצלת הראשונה על פיה הקיום האנושי מלווה סבל‪ .‬לאחר אירועים אלו פורש‬
‫בודהה מחיי הארמון אל חיים של פרישות וסגפנות‪ .‬למרות התמסרותו המוחלטת לאורך חיים זה הוא‬
‫מעיד על עצמו שבכך לא הגיע לידיעה נעלה או לחזיונות נאצלים‪ 17 .‬הספק שמתחיל לקונן בו בשלב זה‬
‫מגלם את הרעיון הבודהיסטי שגם דוקטרינה דתית לא רוכשים מן המוכן‪ ,‬ושבשום פרקטיקה דתית‬
‫אין קדושה או תוקף קבוע ובלתי משתנה‪ .‬בדומה למשנתו של הבודהה‪ ,‬גם באורח חייו הוא מטיל ספק‬
‫ומוכן לבטל כל הנחה דוגמטית ומחשבה מוקדמת‪.‬‬
‫מתחת לעץ שלימים יקרא "עץ ההתעוררות" בפי הבודהיסטים‪ ,‬בודהה חווה את התעוררות‬
‫שלו‪ .‬הוא מבין שהדרך לרפא את הסבל הוא על ידי הריחוק שנוצר בידי מי שלא נאחז בדבר‪ .‬ריחוק‬
‫מהתקבעות ומגבולות שמייצר קרבה גדולה אל טבעו האמיתי של הקוסמוס‪ .‬שם‪ ,‬הוא אוכל מקערת‬
‫דייסת אורז שניתנה לו על ידי בתו של איש דת שעברה במקום‪ .‬אכילה זו אינה מסמלת רק את דרכו‬
‫החדשה של הבודהה שכבר אינו דוגל בסגפנות גרידא‪ ,‬אלא שגם גילוי החמלה של הנערה יכול לסמל את‬
‫ההבנה של הבודהה כי עליו לכלול בתורתו את האהבה והחמלה לכלל היצורים החיים‪ .‬אהבה וחמלה‬
‫הנובעות מכך שהמחיצות והגדרות בין כל שישנו הם גבולות מדומיינים בלבד‪ ,‬כשלמעשה הקוסמוס‬
‫הוא בעל אופי אחדותי ומקיף‪ .‬המסורת הבודהיסטית מספרת שבודהה המשיך לשבת תחת אותו העץ‬
‫במדיטציה ונאלץ להילחם בשד מארה שניסה להניע אותו מלמצוא את התרופה למחלת הסבל‪.‬‬
‫ניסיונותיו של השד להונות את בודהה נתקלות בחומה עיקשת של נחישות‪ ,‬שיכולה לסמן עבורנו את‬
‫דרישתו של הבודהה לנחישות נכונה – להתמסרות חסרת הפשרות לצדקת הדרך ולרצון להפסיק את‬
‫הסבל‪ .‬ההבנה שלבסוף נופלת על בודהה כי מארה הוא למעשה שד פנימי מגלמת היטב את החלק‬
‫שם‪.18 ,‬‬ ‫‪17‬‬
‫במשנתו שקורא לאחריות אישית מתמדת‪ .‬כמו כן‪ ,‬היא מגלמת את קטגוריות המדיטציה הנכונה‬
‫והחכמה הנכונה שמתרכזות בכינון האפשרויות הנכונות בנפשו של האדם‪ ,‬ויישור הדרך הפנימי‬
‫להפסקת הסבל‪ .‬רק לאחר שמגיע בודהה לעומק תובנות אלו הוא נושא את הדרשה בדבר "הנעת גלגל‬
‫הדהרמה" ונהפך למורה הדגול כפי שחזתה לו הנבואה‪.‬‬

‫סיכום‬
‫לסיכום‪ ,‬במהלך מטלה זו סקרנו באופן תמציתי את תפיסת העולם ותורת השחרור הבודהיסטית‪.‬‬
‫ה מתח הקיומי שבין הפרטיקולרי לאוניברסלי ושורשיו בתרבויות ההודו‪-‬אירופאיות‪ ,‬עזרו לנו להבין‬
‫לעומק את המשמעות החמורה של עובדת הסבל והשלכותיה הרחבות‪ .‬תורתו של בודהה‪ ,‬מסבירה כיצד‬
‫החוויה האנושית כולה נרתמת על מנת לייצר מצג שווה שמעורר באדם את תחושת נפרדותו ובכך‬
‫מסבירה גם כיצד נגרם סבלו‪ .‬לדעתי‪ ,‬היקף משנתו של בודהה ועמידתו על מרכיבים ראשוניים‬
‫ובסיסים בקיום האנושי מהווה תשתית משכנעת למחשבה שהחיים כולם ספוגים בסבל‪ .‬הפיצול‬
‫המדומה והאמונה באי‪-‬אחדותו של האדם עם הקוסמוס הם מאפיינים כה מרכזיים בקיומו של האדם‬
‫כהוויה חושבת‪ ,‬עד שאולי ולא ניתן להכיר באדם כאדם ללא איכותו התבונית והרפלקסיבית‪ .‬ארבעת‬
‫האמיתות הנאצלות אותן סקרנו עזרו לנו להבין כיצד התורה הבודהיסטית טוענת שניתן להתעורר‬
‫מסיוט קיום הסבל‪ ,‬על ידי אידאל חיים מפוכח בו האדם נמצא שייך לאוניברסלי הדינמי‪ .‬לבסוף נעזרנו‬
‫בתולדות חייו ההגיוגראפיות של בודהה על מנת לראות כיצד משנתו משתקפת דרך מסע ההתעוררות‬
‫הפרטי שלו‪ ,‬עד שנהפך לבודהה‪.‬‬

‫ביבליוגרפיה‪:‬‬

‫אידו טל‪ ,‬יובל‪ .‬בודהיזם – מבוא קצר‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬מפה‪.2006 ,‬‬

‫ברגמן‪ ,‬שמואל הוגו‪ .‬הפילוסופיה הדיאלוגית מקירקגור עד בובר‪ .‬ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪.1972 ,‬‬
 ‫גרינשפון‪ ,‬יוחנן‪ .‬הינדואיזם – מבוא קצר‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬מפה‪.2005 ,‬‬

‫פרידמן‪ ,‬צחי‪ .‬האופנישדות והברהמנות ‪ :‬מבחר ההגות והמיתולוגיה של הודו הקדומה‪ .‬ירושלים‪:‬‬
‫כרמל‪.2014 ,‬‬

‫קאנט‪ ,‬עמנואל‪ .‬ביקורת התבונה הטהורה‪ .‬תרגום‪ :‬שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך‪ ,‬ירושלים‪:‬‬
‫ביאליק‪.2008 ,‬‬