‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫"השמיניה"‬
‫עונה שניה‬
‫פרק ‪ : 104‬טבע דומם‬
‫מאת‪ :‬מאיה הפנר‬
‫‪ .1‬צינוק מקדש (סשן מאוחר)‬

‫פותחים את הפרק ישר באקשן‪ .‬הסצנה מתחילה תוך כדי מאבק של איה בשני ניצבים‬
‫לבושי שחור‪ ....‬הם מתקרבים אליה עם השלט‪ ...‬ידיה כפותות אך רגליה בועטות לכל‬
‫עבר‪ ..‬היא מעיפה לאחד מהם מרפק‪..‬והשלט נופל מידו‪ .‬בשניה בועטת בחלציו‪ ...‬הם‬
‫מתקפלים‪ ...‬ועטים עליה שוב‪ ..‬היא בועטת בו‪ ...‬נלחמת ומראה לנו מאיזה חומר‬
‫קורצה אחרי שבועות במדבר‪ ...‬בסוף הם משתלטים עליה‪ ...‬מספר ‪ 2‬מתגלה כמי‬
‫שעומד בצד כל הזמן עם ‪ LSR‬בידו‪...‬‬
‫‪2‬‬
‫תושיבו אותה!‬
‫הם דוחפים אותה למצב ישיבה‪ .‬היא מתיישבת‪ ...‬מתנשמת‪...‬‬
‫‪2‬‬
‫עדיין לא מוותרת‪ ,‬אה?‬
‫איה‬
‫(זעם) חבל על הזמן שלכם‪ ...,‬אתם לא יכולים‬
‫להכריח אותי!‬
‫‪2‬‬
‫לא צריך‬
‫איה‬
‫לא?‬
‫‪2‬‬
‫לא‪ .‬אם את לא רוצה‪ ,‬את לא חייבת‪ .‬מה נראה‬
‫לך שאנחנו‪ ,‬חיות? אפשר לדבר איתנו בהגיון‬
‫איה מסתכלת בו בהפתעה‪ ,‬עדיין מתנשפת מהמאבק‬
‫‪2‬‬
‫יש לי סבלנות‪ .‬אני אחכה‪ .‬בינתיים תגידי לי‪,‬‬
‫אולי בא לך לראות איתי טלוויזיה?‬
‫איה‬
‫לא‬

‫מספר ‪ 2‬מסמן לניצב נוסף שמגיע מבחוץ עם מוניטור טלויזיה קטן‪ ...‬מחבר אותו לקיר‬
‫ומניח אותו על שרפרף מול איה‪....‬‬
‫‪2‬‬
‫אל תהיי כזאת קשה‪ .‬בדיוק יש עכשיו משהו‬
‫שבטח מאד יעניין אותך‪...‬‬
‫איה מביטה בו מפוחדת ומסוקרנת‪...‬‬
‫פתיח‬

‫‪1-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫‪ .2‬חדר אדם בוקר‬

‫אדם מדוכא וזועם‪ ..‬מכה בשק האגרוף‪ ...‬אבנר נכנס עם מגש ועליו ארוחת בוקר‬
‫לשניהם‪ ...‬אדם מפסיק‪...‬‬
‫אבנר‬
‫לא התחשק לי לאכול לבד‪ .‬אפשר‪?..‬‬
‫אדם מושך כתפיים‪ ....‬ממשיך להכות‪ ..‬אבנר מתיישב על הספה החומה ומתחיל‬
‫לאכול‪....‬‬
‫אבנר‬
‫למרוח לך משהו?‬
‫אדם מפסיק‪ ...‬מתיישב לידו‪ ...‬אבנר מורח לו משהו על לחמניה ומציע אותה לאדם‪.‬‬
‫אבנר‬
‫לחמניה?‬
‫אדם מניד בראשו לשלילה‪ ,‬אבנר מפתה אותו ע"י נפנוף ידידותי בלחמניה מולו‬
‫אדם לוקח ואוכל‪ ...‬אבנר מביט בו ארוכות‬
‫אבנר‬
‫בן שלי‪ ...‬אני כל כך מצטער שהייתם צריכים‬
‫לעבור את כל זה‪...‬‬

‫אדם לא עונה‪ ,‬רק ממשיך לבלוס‬

‫אבנר‬
‫התגובה שלנו אתמול היתה קיצונית מדי‪ ..‬על זה‬
‫שלא סיפרתם‪ ...‬עכשיו אני מבין שהפסיכופת‬
‫הזה לא השאיר לכם יותר מדי ברירה‪...‬‬
‫אדם‬
‫כן‪.‬‬
‫אבנר‬
‫אבל לפחות הוא כבר לא יציק לכם‪ ,‬אה?‬
‫אדם‬
‫אבא‪...‬‬
‫אבנר‬
‫כן?‬
‫אדם‬
‫אכפת לך שלא נדבר על זה?‬
‫אבנר‬
‫אוקיי (לוקח ביס)‬
‫יורדת שתיקה על החדר‪ ,‬שניהם אוכלים‪.‬‬

‫‪2-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אבנר‬
‫(בזהירות) אני מתאר לעצמי שזה היה נורא‬
‫לגלות ככה פתאום‪ ,‬זאת אומרת‪ ...‬לחשוב‪ ,‬לקוות‬
‫מחדש שאיה בחיים‪...‬‬
‫אדם‬
‫(מתעצבן) אבא! תעשה לי טובה‪ ,‬לא בא לי לדבר‬
‫על איה!‬
‫אבנר‬
‫אני מצטער‬
‫אדם‬
‫אל תצטער‪ ,‬פשוט תעזוב את זה! אוקיי?‬
‫אבנר‬
‫(משחרר נשימה עצובה) בסדר‪.‬‬
‫אדם עצבני‪ ...‬בוער מבפנים‪ ...‬מסיט מבטו מאבנר‪ ...‬על לחייו דמעה מתגלגלת‪..‬‬

‫‪ .3‬חדר ניני בוקר‬

‫ניני משחק שח עם עצמו‪ ...‬עצוב‪ ...‬דפיקה בדלת‪ ...‬נכנס בן בן‪...‬‬

‫בן בן‬
‫הי‬
‫ניני‬
‫הי‬
‫בן בן‬
‫אני מפריע?‬
‫ניני‬
‫לא‪ ,‬לא‪ ,‬זה בסדר‬
‫בן בן‬
‫(מתיישב) אז מי מנצח?‬
‫ניני‬
‫(מחייך) כשאני משחק מול עצמי אני תמיד מפסיד‬
‫אבל אין לו סבלנות‪ ,‬והוא גורף את כל הכלים בבת אחת מהלוח‪.‬‬
‫בן בן‬
‫רוצה משחק?‬
‫ניני‬
‫ואללה?‬
‫שניהם מסדרים את החיילים‪ ..‬בן בן בלבנים‪ .‬תוך כדי‪.‬‬
‫בן בן‬
‫שמעתי על מה שקרה‬
‫ניני‬
‫מה שקרה‪( ?...‬קולט) אה‪.‬‬
‫בן בן‬
‫אתה עצוב?‬
‫ניני‬
‫ברור‪ ...‬פשוט‪ ...‬לא יודע‪ ..‬חשבתי ש‪...‬‬

‫‪3-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫הוא עוצר בכח את דמעותיו‪ ,‬לא רוצה לבכות מול בן בן‪ .‬הוא מתעשת‬
‫ניני‬
‫סתם‪ ,‬חשבתי שאני אראה את איה ובסוף זה לא‬
‫קרה‪ ...‬אז אי אפשר לא להיות עצוב‪.‬‬
‫משתררת שתיקה‪ .‬בן בן מתחיל לשחק מהלך ראשון‪ ,‬לוקח אויר ומברר‪ ,‬שואל בבת‬
‫אחת‬
‫בן בן‬
‫ניני‪ ,‬אני יכול לשאול אותך משהו? יש לי משהו‬
‫לשאול אותך‪ ...‬אפשר? לשאול‪?...‬‬
‫ניני מציץ בו משועשע‬
‫ניני‬
‫תרגע‪ ...‬מה העניין?‬
‫בן בן‬
‫בקשר לאמא שלי‪...‬‬
‫ניני‬
‫מה איתה?‬
‫בן בן‬
‫לא יודע‪ ..‬אני‪ ..‬אני חושב שלאמא שלי יש‬
‫אהוב‪...‬נראה לי‪ ...‬כאילו‪ ...‬מישהו אחר‪...‬‬
‫ניני‬
‫(המום) מה?‬

‫‪ .4‬לופט נטשה בוקר‬

‫לינה ורותם‪..‬‬
‫רותם‬
‫כמה זמן לוקח לה להביא שוקו ולחמניות? היא‬
‫הלכה לחלוב פרה?‬
‫לינה‬
‫פרה‪ ...‬גדול‪...‬‬
‫היא צוחקת בכוונה רבה ובינתיים מתעסקת בגבה עם תיק המצלמה‪ .‬מצלמת ‪DV‬‬
‫רותם מסתקרנת מאוד‬
‫רותם‬
‫אה‪ ,‬מה זה שיש לך שם?‬
‫לינה מוציאה את המצלמה‪ ,‬מסתובב לרותם ומראה לה אותה‬
‫לינה‬
‫טה דה!‬
‫רותם‬
‫מגניב‪( ..‬מתלהבת) תצלמי אותי!‬
‫לינה לוחצת על הכפתור של ההקלטה (‪ POV‬מצלמת וידאו)‬
‫לינה‬
‫אז אני נמצאת כרגע בקייטנת נטשה‪ ,‬ולידי‬
‫נמצאת‬
‫רותם‬

‫‪4-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫(משתתפת המשחק‪ ,‬מבסוטית) רותם הלוי!‬

‫לינה‬
‫בוקר טוב רותם‬
‫רותם‬
‫בוקר טוב לינה‬

‫‪ .5‬צינוק מקדש‪5 /‬א‪ .‬לופט נטשה ‪ POV‬מצלמת ‪ DV‬לינה‬

‫מעבר ל‪ POV‬של מצלמה של לינה שמשדרת מסתבר היישר למוניטור שמול איה‪...‬‬
‫דליה ניתן לצלם בנפרד את המוניטור הריק ולשתול בפוסט אל פניה ההמומות של‬
‫איה‪ ...‬רואים את רותם משתוללת ומקשקשת‪ ..‬עושה הצגות מול המצלמה‪ ..‬נופלת על‬
‫הפוטון‪ ,‬משחקת עם המכחולים נטשה וכו'‪ .‬מספר ‪ 2‬לידה‪...‬‬
‫איה‬
‫(בקול חנוק) מה זה?‬
‫‪2‬‬
‫את לא מזהה‪?..‬‬
‫איה אובר שולדר רואה את רותם כאילו מסתכלת עליה‪ ...‬דומעת‪ ...‬לא ראתה אף‬
‫אחד מהאנשים שקרובים אליה זמן ארוך ארוך‪...‬‬
‫איה‬
‫זאת רותם‬
‫‪2‬‬
‫רותם‬
‫איה מתחילה להיאבק‪ ,‬מנסה להשתחרר‬
‫איה‬
‫ומי זאת לידה‪ ...‬זה זאת שהיתה פה‪ ...‬מה היא‬
‫עושה לרותם?‬
‫‪2‬‬
‫(מיתמם) היא לא עושה לה כלום‪ ... .‬מה היא‬
‫נראית לך סובלת או משהו?‬
‫רותם צוחקת ועושה פרצופים למצלמה‪ ...‬איה זועמת‪ ...‬מתחלף לבכי‪...‬‬
‫איה‬
‫מה אתם רוצים ממנה?‬
‫‪2‬‬
‫רותם חברה טובה שלך‪ ,‬נכון?‬
‫איה‬
‫אני לא מבינה‪...‬‬
‫‪2‬‬
‫את לא רוצה חס וחלילה שיקרה לה משהו רע‪,‬‬
‫נכון?‬
‫איה‬
‫(הולכת ונחלשת מבכי) לא‪ ...‬מה‪...‬‬
‫‪2‬‬
‫זה מאוד מאוד פשוט‪ ...‬באמת לא מסובך‪...‬‬

‫‪5-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫איה בוכה‪ ...‬מספר ‪ 2‬מראה לה שוב את ה‪ ...LSR‬איה מבינה את העסקה‪.‬‬

‫‪ .6‬משרד מולי‪6 /‬א‪ .‬צינוק מקדש‬

‫מולי יושב ליד השולחן‪ .‬מולו לפטופ‪ .‬הוא פותח את הלפטופ ולוחץ על כמה‬
‫כפתורים‪ ...‬רואים במסך שתילה בפוסט את איה בצינוק מביטה במסך‪ ...‬זולגת‬
‫דמעות‪ ...‬מספר‪ 2‬בפריים‪ ...‬מולי מחייך‪...‬הטלפון הנייד שלו מצלצל‪ ...‬הוא סוגר את‬
‫הלפטופ‪...‬‬
‫מולי‬
‫הלו? כן‪...‬מוטי‪ .‬טוב שחזרת אלי‪ .‬כן‪ ...‬בררת מה‬
‫עם הכתבה של סוזי? אה‪-‬הה‪ ...‬מחר? הבנתי‪...‬‬
‫(לעצמו) מחר היא משודרת‪( ...‬שוב למוטי)‬
‫תקשיב שניה‪ ...‬אתה יכול לשלוח לי עותק של‬
‫הכתבה? כן? כמה שיותר מהר‪ .‬שעה זה מצויין‪...‬‬
‫(הפסקה) מוטי‪ ,‬תקשיב לי‪ ,‬השיחה הזאת בינינו‬
‫לא התקיימה‪ ,‬אתה מבין מה שאני אומר לך?‪...‬‬
‫יפה‪ .‬תודה‪.‬‬
‫הוא סוגר‪ ...‬מודאג‪...‬‬

‫‪ .7‬חדר ניני המשך‬

‫ניני המום מול בן בן‬

‫ניני‬
‫למה שלדגנית יהיה רומן?‬
‫בן בן‬
‫לא יודע‪ ,‬למה‪ ,‬אבל אני בטוח שיש לה‪.‬‬
‫ניני‬
‫ראית משהו?‬
‫בן בן‬
‫לפני כמה ימים ראיתי אותה עם איזה מישהו‪..‬‬
‫אחד כזה שמחייך הרבה‪ .‬ו‪ ...‬לא יודע‪ ...‬אתמול‬
‫שוב ראיתי אותם והם נראו כאלה‪ ...‬לא יודע‬
‫להסביר בדיוק‪ ...‬כאילו קרובים כזה?‬
‫ניני‬
‫קרובים‪( ...‬מהרהר) אבל זה לא אומר ‪( - -‬עושה‬
‫מהלך)‬
‫בן בן‬
‫זה לא רק זה‬
‫ניני‬
‫אז? (רומז לבן בן שיזוז)‬
‫בן בן‬
‫שמעתי את אמא שלי ואבא שלך רבים‪ .‬ממש‬
‫רבים‪.‬‬
‫ניני‬

‫‪6-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫בן בן‪ ,‬אני לא יודע מה ראית ושמעת אבל אני די‬

‫בטוח שזה לא מה שאתה חושב שזה‪...‬‬

‫‪7-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫בן בן‬
‫מאיפה אתה כל כך בטוח?‬
‫ניני‬
‫אני פשוט‪ ...‬אני מכיר את דגנית ואני יודע שאין‬
‫סיכוי‪.‬‬
‫ניני משתתק ומחכה לתגובה מבן בן‪ ,‬בן בן בכלל לא השתכנע‪ .‬הולך‪ ..‬ממשיכים עוד‬
‫כמה מהלכים מהירים‪...‬‬
‫בן בן‬
‫אתה חושב שאני צריך לשאול אותה?‬
‫ניני‬
‫אין לך מה לשאול אותה‪ ,‬כי אין כלום‪.‬‬
‫בן בן‬
‫ואם כן?‬
‫ניני‬
‫אז גם אם יש לה (בן בן קופץ) אמרתי גם אם‪ ,‬אז‬
‫זה לא עניינך ובטח שלא ענייני‪...‬‬
‫בן בן‬
‫כן אבל‪...‬‬
‫ניני‬
‫וחוץ מזה זוגות רבים‪ ,‬אין מה לעשות‪.‬‬
‫בן בן‬
‫כן‪ ,‬אבל מי זה האיש הזה?‬
‫ניני‬
‫אין לי מושג‪ ...‬אתה רוצה שאני אנסה לברר?‬
‫בן בן‬
‫אתה יכול?‬
‫ניני‬
‫(מהלך של מלכה) מט סנדלרים‪ ...‬לימדתי אותך‬
‫להיזהר מזה לא‪( ?....‬מחייך) אני אברר‪...‬‬

‫‪ .8‬אולפן אלינור‬

‫אלינור מול אלכסנדרה (מגדת העתידות אמא של דון)‪ ...‬סוף האייטם‪,‬‬

‫אלכסנדרה‬
‫בקיצור בימים הקרובים תלבשו הרבה לבן!‬
‫ולסיום‪ ,‬אלינור‪ ,‬לך ולבני המזל שלך צפויים‬
‫היום הפתעה משמחת‪....‬‬
‫אלי‬
‫(בחיוך‪ ,‬לא בציניות) ואללה אני רצה למלא‬
‫לוטו‪( ..‬חיוך) טוב… אז המון תודה לאלכסנדרה‪..‬‬
‫ניפגש שוב ביום ראשון‪..‬‬
‫אלכסנדרה‬
‫בכיף‪ .‬יום טוב‬

‫‪8-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אלי‬
‫אלכסנדרה‪ ,‬את מוזמנת להישאר איתנו ולפגוש‬
‫את שימפי‪ ...‬נגן המסרק המצליח בעולם הוא‪...‬‬
‫מה אתם יודעים‪ ...‬ישראלי מאופקים! אחרי‬
‫הפרסומות נדבר איתו על ההצלחה ועל המופע‬
‫החדש שלו‪ .‬כבר חוזרים‪.‬‬
‫אלי נשארת בחיוך קפוא‪ ,‬עד שהמנהל אולפן אומר‬
‫מנהל אולפן‬
‫ו‪ ...‬יצאנו לפרסומות!‬
‫אלי‬
‫(רוכנת לאלכסנדרה) הפתעה משמחת? מאיפה‬
‫הבאת את זה?‬
‫אלכסנדרה‬
‫(מחווה עם הראש שמאלה) אולי משם?‬
‫אלי‬
‫מאיפה?‬
‫אלי מסתובבת שמאלה ומבחינה באפי רובי דואניאס מיודענו מחייך לה מאחורי‬
‫הקלעים‪ ...‬אלי מחייכת בהפתעה‪...‬‬

‫‪ .9‬חדר דורי בוקר‬

‫דורי בחושך על המיטה משחק בפלייסטיישן חדש ארט להשיג פלייסטיישן ‪PSP‬‬
‫דפיקה בדלת ‪...‬‬
‫דורי‬
‫אור‬
‫האור נדלק‪...‬‬
‫דורי‬
‫פתוח‬
‫הדלת נפתחת וניצן נכנסת‪...‬‬
‫ניצן‬
‫שלום‬
‫דורי‬
‫שלום‪( .‬ממשיך לשחק)‬
‫ניצן‬
‫מה ישבת בחושך‪?...‬‬
‫דורי‬
‫זה ‪ ...PSP‬רואים יותר טוב ככה‪.‬‬
‫ניצן‬
‫באתי לדבר‬
‫דורי‬
‫אז דברי‪...‬‬
‫ניצן‬
‫אתה מוכן‪( ?..‬דורי מפסיק את המשחק)‬

‫‪9-‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫מתיישבת לידו יושבים על המיטה‬

‫ניצן‬
‫איף‪ ,‬מה זה חם פה‪...‬‬
‫דורי‬
‫מזגן‬
‫‪ SFX‬של מזגן מתחיל לפעול‪ ...‬ניצן מביטה כה וכה מרוצה‬
‫ניצן‬
‫יה‪ ,‬איזה מגניב‪ ...‬מה‪ ,‬ככה הכל עובד פה?‬
‫דורי שחצי ישן עדיין והחצי השני שלו כועס ונעלב מושך כתפיים‪...‬‬
‫ניצן‬
‫מה עוד יש לך פה?‬
‫דורי‬
‫לא יודע‪ ...‬חושך‪...‬‬

‫נהיה חושך‬
‫ניצן‬
‫די! גדול! רגע‪ ,‬עכשיו אני‬
‫ניצן‬
‫(מנסה בעצמה) אור! (נהיה אור) חושך! (נהיה‬
‫חושך) אור! (נהיה אור)‬
‫דורי אדיש ורגוז‬
‫ניצן‬
‫מה עוד יש לך פה‪ ?..‬רדיו!‬
‫עולה סאונד רדיו דיבורים‬
‫ניצן‬
‫גלגל"ץ?‬
‫הרדיו מתחלף לאיזהשהו שיר מעצבן‬
‫ניצן‬
‫(ממלמלת) קול‪....‬‬
‫אותו שיר נשאר‬
‫ניצן‬
‫טוב הבנתי‪ ...‬איך מכבים את זה‪ ..‬די‪ ...‬לכבות‪...‬‬
‫(לא קורה כלום) שקט! (כלום)‬
‫דורי‬
‫(אדיש) הפסק מוסיקה‪( .‬המוסיקה נפסקת) מה את‬
‫רוצה ניצן?‬
‫ניצן‬
‫רגע‪ ..‬אני עוד מתפעלת‪(..‬צועקת) שירותים!‬
‫נשמע קול של מים יורדים בשירותים‪ ,‬ניצן בהלם‬
‫ניצן‬
‫הא‪ ..‬גדול‪( ..‬לדורי) חיוך!‬

‫‪10 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫דורי לא מחייך‪...‬‬
‫ניצן‬
‫(מנסה שוב) חיוך‪ ?..‬חיוך‪ ?...‬זה לא עובד‪ ..‬אולי‬
‫צריך לעבור לתפעול ידני‪...‬‬
‫מדגדגת אותו‪ ...‬הוא נשבר ומחייך‬
‫ניצן‬
‫הנה‪( .‬טופחת לו על הלחי)‬
‫הוא מיד חוזר לנאסטיות‪...‬‬
‫דורי‬
‫יה‪ -‬אללה‪ ,‬אולי די‪....‬‬
‫ניצן‬
‫מה עובר עליך?‬

‫‪ .10‬לופט נטשה‬

‫נטשה הביאה שוקואים ולחמניות והשלוש יושבות על רצפת הלופט ואוכלות‪ ...‬לינה‬
‫מצלמת‪ ...‬נטשה עם סכין ושוקולד ביד‪ ,‬באמצע המריחה‬
‫לינה‬
‫תעצרי‪ ,‬תעצרי‪.‬‬
‫נטשה עוצרת‪ ,‬לינה מצלמת‬
‫לינה‬
‫תעשי כאילו את עושה את זה בסלואו מושן‪..‬‬
‫יאללה‪ ..‬אקשן‬
‫נטשה‬
‫עזבי‪ ,‬יותר עדיף שתצלמי את הכוכבת האמיתית‬
‫של האירוע‬
‫נטשה מחווה לכיוון רותם‪ ,‬לינה והמצלמה עוברות אליה ‪ -‬רותם אוכלת כשכל‬
‫הפרצוף שלה מרוח בשוקולד‪.‬‬
‫לינה‬
‫נכון‪ .‬היא באמת יותר מעניינת‬
‫נטשה‬
‫(‪ ,OS‬מצלמה על רותם) ותני לי לאכול בשקט!‬
‫רותם מנפנפת למצלמה עם הלחמניה עם השוקו‬
‫לינה‬
‫אז תגידי לי‪ ,‬רותם‪ ,‬איך את מסכמת את ארוחת‬
‫הבוקר‬
‫רותם משחקת אותה בפוזה של כוכבת‬
‫רותם‬
‫מה אני אגיד לך‪ ..‬זה מאוד מרגש‪ ..‬מאוד משמח‪..‬‬
‫מאוד טעים (לוקחת ביס)‪ ..‬ויש לי רק משהו אחד‬
‫להגיד‬
‫לינה‬
‫מה?‬

‫‪11 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫רותם מוציאה לשון עם שוקולד ואוכל (מגעיל אך מקסים)‬

‫רותם‬
‫בעעעעעעעעע!‬
‫לינה מפנה את המצלמה לנטשה‪ ,‬תופסת אותה באמצע ביס אימתני‬
‫לינה‬
‫נטשה‪ ,‬תגובתך?‬
‫נטשה‬
‫(נאנחת) קרציה‪ .‬תגידי לי‪ ,‬מאיפה המצלמה‬
‫הזאת?‬
‫לינה‬
‫קיבלתי מחברים‬
‫נטשה‬
‫איזה כיף לך‪ ,‬גם אני רוצה חברים כאלה‪...‬‬
‫לינה‬
‫כן‪ ,‬כן (מראה על הסטודיו) שמענו על החברים‬
‫שלך‪...‬‬
‫נטשה מחייכת‬
‫רותם‬
‫אז מה‪ ,‬את עושה עלינו סרט?‬
‫לינה‬
‫כן‪" ...‬החברים של נטשה ‪"2‬‬
‫נטשה‬
‫(מחייכת) גדול‪( ..‬לרותם) יאללה‪ ,‬אפשר‬
‫להתחיל?‬
‫לינה‬
‫תתחילו‪ ,‬אני לא אפריע‪ ...‬אקשן‬
‫רותם‬
‫אז מה עושים?‬
‫נטשה‬
‫או‪ ,‬אז ככה‪ ...‬אני אגיד לך מה חשבתי בדרך‬
‫לכאן‪ ...‬חשבתי שנתחיל אולי עם שיעור בציור‬
‫ידיים עם גואש‪...‬‬
‫רותם‬
‫(מעקמת פרצוף) בשביל מה לצייר ידיים? כאילו‪..‬‬
‫כף יד? (מראה את היד שלה)‬
‫נטשה‬
‫לצייר בידיים‬
‫רותם‬
‫אה‪ ,‬זה נשמע כבר יותר טוב‪...‬‬
‫נטשה‬
‫בטח‪ ,‬זה יהיה כיף‪ ...‬ואחרי שנתלכלך טוב טוב‪,‬‬
‫חשבתי אולי שנצייר טבע דומם‬
‫רותם‬
‫מה זה טבע דומם?‬

‫‪12 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫נטשה‬
‫זה כששמים משהו על שולחן ומציירים אותו‪...‬‬
‫רותם‬
‫מה‪ ,‬כל דבר? גם נגיד את הלחמניה הזאתי?‬
‫נטשה‬
‫נגיד‬
‫רותם‬
‫(בהשתאות מסוימת) טוב‪..‬‬
‫נטשה‬
‫נתחיל?‬
‫רותם חושבת לרגע‪ ,‬מודאגת‬
‫רותם‬
‫נטשה‪ ,‬אני לא בטוחה שאני יכולה לצייר את‬
‫הלחמניה בדיוק בדיוק‬
‫נטשה מחייכת‬
‫נטשה‬
‫את לא צריכה‪ .‬תציירי איך שבא לך‪ .‬זה כל‬
‫הכיף‪.‬‬
‫רותם מבסוטית‪ ,‬לינה משקיפה מהצד ומצלמת בעקביות‬

‫‪ .11‬צינוק מקדש ‪11/‬א‪ .‬לופט נטשה‬

‫סוף הסצנה הקודמת נראית דרך המוניטור‪ .‬מספר ‪ 2‬סוגר אותו‪ ..‬וזה מקפיץ את איה‪...‬‬
‫‪2‬‬
‫אז מה את אומרת‪ ,‬איה? רותם שלנו הולכת לצייר‬
‫לחמניות עם נטשה או‪ ...‬או שאולי נביא אותה‬
‫לפה? מה את אומרת‪?...‬‬
‫איה‬
‫(חצי בכי) מה‪ ...‬מה אתם צריכים אותה בכלל?‬
‫‪2‬‬
‫בחייך‪ ,‬איה‪ ...‬אותה אנחנו ממש לא צריכים‪,‬‬
‫אנחנו צריכים אותך! עוד לא הבנת את זה? אנחנו‬
‫צריכים אותך רגועה‪ ,‬נחמדה ומשתפת פעולה‪.‬‬
‫איה‬
‫ואם לא?‬

‫מספר ‪ 2‬שולף מכשיר טלפון מגלימתו‪...‬‬

‫‪2‬‬
‫טלפון אחד ללינה ורותם בדרך לכאן‪ ...‬אז מה את‬
‫אומרת‪ ,‬איה? איך רותם שלנו תבלה את השבת?‬
‫איה בוכה‪ ...‬מרוסקת‪...‬‬

‫‪13 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫‪ .12‬חדר דורי המשך‬

‫ניצן מנסה לפייס את דורי‬

‫ניצן‬
‫רציתי להגיד לך‪ ...‬רציתי להגיד שחשבתי הרבה‬
‫ו‪ ...‬לא התכוונתי לעצבן אותך ככה אתמול עם‬
‫הסיפור על המומיה‪...‬‬
‫דורי‬
‫לא?‬
‫ניצן‬
‫טוב‪ ,‬אולי קצת כן התכוונתי לעצבן אבל זה הגיע‬
‫לך עם כל הפוזה שיש עליך עם השמיניה וכל זה‪.‬‬
‫דורי‬
‫פוזה?‬
‫ניצן‬
‫נמאס לי להרגיש כל הזמן כמו איזה טמבלית‬
‫שלא מבינה כלום מהחיים שלה‪ .‬ו‪ ..‬ו‪ ..‬מכולם‬
‫דווקא אתה הכי פחות עוזר‪.‬‬

‫דורי נורא נעלב‬

‫ניצן‬
‫זהו‪ ,‬רק רציתי להוריד את זה מהלב ואני מקווה‬
‫שאתה כבר לא כועס‪...‬‬
‫היא מביטה בו בחשש‪ ,‬הוא נראה אטום לגמרי‬
‫ניצן‬
‫אז אנחנו בסדר?‬
‫דורי‬
‫את סיימת?‬
‫ניצן‬
‫כן‬
‫דורי‬
‫יופי‪ ,‬כי גם אני חשבתי הרבה‬
‫ניצן‬
‫(עדיין בכיף) או קיי‪...‬‬
‫הוא מביט בה‪ ...‬ניצן פתאום קולטת שזה הולך למקום לא טוב‬
‫ניצן‬
‫וואלה‪...‬‬
‫דורי‬
‫ניצן לא נראה לי שזה ילך בינינו‪...‬‬
‫ניצן‬
‫למה?‬
‫דורי‬
‫למה? כי ככה אני מרגיש‬

‫‪14 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫ניצן המומה לגמרי‪ ,‬לא ציפתה לזה‪ ,‬היא קמה‪.‬‬

‫ניצן‬
‫אני‪ ..‬הפתעת אותי‪..‬‬
‫דורי‬
‫כנראה שאנחנו מפתיעים אחד את השני קצת‬
‫יותר מדי‬
‫ניצן‬
‫(פאוזה ארוכה‪ ...‬בחיים לא גמרו איתה) אתה‬
‫בטוח שזה מה שאתה רוצה?‬
‫דורי‬
‫כן‪ ,‬אני בטוח‪.‬‬
‫ניצן‬
‫אוקיי‪.‬‬
‫היא מביטה בו רגע ארוך‪ ,‬אומרת בחצי תחינה‬
‫ניצן‬
‫דורי‪..‬‬
‫דורי נשאר אטום ורגוז‪ ,‬ניצן מוותרת‪ ,‬מסתובבת והולכת‪ .‬הוא מסנן אחריה‬
‫דורי‬
‫ד"ש לניני ‪ ...‬ול"אדם"‪...‬‬
‫היא לא מגיבה‪ ..‬סוגרת אחריה את הדלת‪ ..‬דורי שיודע שהוא עשה טעות בהתקפת‬
‫הרס עצמי‪ .‬חוזר לשכב‪.‬‬
‫דורי‬
‫מזגן‬
‫המזגן נכבה‪...‬‬
‫דורי‬
‫חושך‬
‫האור נכבה‪ ..‬המצלמה נשארת עליו עוד כמה שניות כשהוא בוהה מהורהר בשטות‬
‫שעשה‪.‬‬

‫‪ .13‬אולפן המשך‬

‫אלי ואפי נשענים על מוניטור כמו בימים הטובים ההם‪ .‬ברקע על כסא האורח יושב‬
‫כבר ביט כלשהו ומתאמן בנגינת מסרק‪.‬‬
‫אלי‬
‫אפי‪ ,‬איזה כיף לראות אותך‪ ,‬מה אתה עושה פה?‬
‫באמת פרשת מערב הספורט?‬
‫אפי‬
‫כן‪ ,‬בואי רק נגיד שדורון העניק לי השראה‪...‬‬
‫אלי‬
‫כן‪ ,‬אה? לכולנו‪...‬‬
‫אפי‬
‫ככה זה‪ ,‬צריך להתקדם הלאה‪ ..‬וגם את‪ ,‬את‬
‫משחקת אותה שחבל על הזמן!‬

‫‪15 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אלי‬
‫טוב‪ ,‬לא צריך להגזים‪..‬‬
‫אפי‬
‫אני רק אומר לך מה שאני שומע‪..‬‬
‫אלי ויצאת מהצניעות המזויפת‪ ,‬מבסוטה‬
‫אלי‬
‫אפי אתה יודע שהכל בזכותך! בלעדיך עוד הייתי‬
‫עושה לדורון הפוך עד עצם היום הזה‬
‫אפי‬
‫‪...‬עם הרבה קצף‬
‫צוחקים בחינניות‬
‫אלי‬
‫אז מה‪ ,‬מה מביא אותך לפה בעצם?‬
‫אפי‬
‫באתי אליך‪ .‬יש לי הצעה בשבילך‬
‫אלי מסתכלת בו‪ ,‬לא מבינה‬
‫אפי‬
‫במסגרת הג'וב החדש שלי בתור סוכן‪ ,‬אני מייעץ‬
‫לכל מיני גופי שידור בארץ ובחו"ל‪...‬‬
‫אלי‬
‫מה אתה אומר‪ ..‬סחתיין‬
‫אפי‬
‫בקיצור‪ ,‬בלונדון מחפשים עכשיו טאלנטים‬
‫ישראלים שישתלבו בתעשיה המקומית‪ ..‬אירופה‬
‫נהייתה קוסמופוליטית את יודעת‪...‬‬
‫אלי‬
‫לונדון‪ ?...‬אתה רציני‪!?..‬‬
‫אפי‬
‫(במבטא בריטי ) אבסולוטלי מי דיר‪ .‬רציני לגמרי‬
‫אלי‬
‫אז מה‪ ,‬הם מחפשים ישראלית שתנחה להם איזו‬
‫תכנית גינון?‬
‫אפי‬
‫אה ‪ ...‬זהו‪ ...‬שלא בדיוק‪...‬‬
‫אלי‬
‫אז?‬
‫אפי‬
‫‪ MTV‬את מכירה?‬
‫אלי‬
‫(מחווירה) ‪?MTV‬‬
‫מנהל אולפן‬
‫אלי‪ 10 ,‬שניות לשידור‪.‬‬
‫שימפי נגן‬
‫המסרק‬

‫‪16 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫עכשיו אני‪?...‬‬
‫היא הולכת לסט‪ ,‬מוכת הלם‪.‬‬

‫‪ .14‬משרד מולי ‪14 /‬א‪ .‬סוזי כרומקי‬

‫מולי ליד הדלת‪ ..‬חותם לשליח על מעטפה‪...‬‬

‫מולי‬
‫תודה לך‬
‫השליח מסתלק‪ ,‬הוא פותח את המעטפה ושולף ממנה ‪ ...DVD‬מכניס אותו ללפטופ‬
‫שפתח קודם‪ ...‬לוחץ על כפתור והכתבה של סוזי מתנגנת‪ ...‬רואים את סוזי על רקע‬
‫כרומקי שנקרין מאחוריו את קניון עזריאלי‪ ...‬אינטרקאטים מולי הולך ומחווייר‬
‫לאורך הכתבה‪...‬‬
‫סוזי‬
‫(הדר סופר רציני בטון חדשותי) כאן‪ ,‬ממש כאן‪,‬‬
‫בתוך מגדלי עזריאלי המפורסמים‪ ,‬בחלל סודי‬
‫ומאובטח המכונה "המצפה" מתרחש אחד‬
‫הניסויים החשאיים והמסקרנים ביותר מאז קום‬
‫המדינה‪ ...‬שם הקוד‪" :‬השמיניה"‪ ,‬המשתתפים‪:‬‬
‫שמונה ילדים בני חמש עשרה‪ .‬האחראי לניסוי‪:‬‬
‫לא אחר מאשר ראש לשכתו ובן דודו של ראש‬
‫הממשלה‪ ...‬מולי נועם‪...‬‬
‫הכתבה מסתיימת מולי משחרר אנחת זעם ומכבה את הכתבה‪ .‬הוא מזיע מרוב לחץ‪,‬‬
‫שולף את ה ‪ DVD‬החוצה ושובר אותו בעצבים‪ .‬הוא נושם עמוקות ומנסה להירגע‪.‬‬
‫לוקח את הטלפון ומחייג‬
‫מולי‬
‫(בקול רגוע רגוע) סוזי‪ ...‬מולי נועם‪ ...‬שלום‪...‬‬
‫לגבי הסיפור שלך‪ ...‬כמו שהבטחתי בדקתי אותו‬
‫לעומק יש לי תגובה בשבילך‪ ..‬כן‪ ..‬בואי ניפגש?‬
‫היום‪ ,‬בטח היום‪.‬‬

‫‪ .15‬סלון דביר‬

‫דדי במטבח‪ ,‬מתקן שעון מפורק‪ ...‬מרוכז‪ ...‬מדוכא‪ ...‬דכאון פוסט איה השתלט עליו‬
‫שוב‪ ...‬דגנית בספה רואה טלויזיה‪ ...‬מביטה בו‪ ...‬ניגשת אליו‪ ...‬מלטפת אותו‪ ...‬הוא‬
‫לא שם לב שהיא שם‪...‬‬
‫דגנית‬
‫דדי‬
‫דדי‬
‫(לא מקשיב‪ ...‬פאוזה) מה שאלת‪?..‬‬
‫דגנית‬
‫לא שאלתי כלום‪...‬‬
‫דדי‬
‫(בקול חלוש) לא עכשיו‪ ...‬טוב?‬
‫דגנית‬

‫‪17 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫לא עכשיו מה‪( ?...‬מוותרת) טוב‪...‬‬

‫היא מסתובבת לגשת בחזרה לספה ופתאום מתחרטת וחוזרת אליו‪ .‬היא מטלטלת‬
‫אותו והוא מפנה את ראשו לעברה‬
‫דדי‬
‫מה? מה? אני באמצע פה‪...‬‬
‫דגנית‬
‫בוא נצא מהבית‪.‬‬
‫דדי‬
‫לאן?‬
‫דגנית‬
‫מה זה משנה‪ .‬נצא לאנשהו כולנו‪ .‬אולי נלך ו‪...‬‬
‫לא יודעת‪ ,‬נלך לסינית ההיא שאכלנו בה פעם‪...‬‬
‫משהו‪ .‬ננקה קצת את הראש מהיומיים האלה‪...‬‬
‫דדי‬
‫אני לא רעב‪...‬‬
‫דגנית‬
‫אז לא‪ .‬משהו אחר‪...‬סרט‪ ...‬באולינג‪ ..‬אתה יודע‬
‫איך ניני אוהב באולינג‬
‫דדי‬
‫לא בא לי‪ ...‬תלכי איתם את‬
‫דגנית‬
‫דדי‪ ,‬בחייך‪ ...‬אני מתחננת‬
‫דדי‬
‫(בקול אטום) אני נשאר פה‪.‬‬
‫הוא לא מגיב‪ ,‬היא לא מתייאשת‪ ,‬אלא משנה טקטיקה‬
‫דגנית‬
‫מה קרה בבוקר אצל אבנר? גיליתם כבר מי שלח‬
‫את התמונות?‬
‫הוא מושך בכתפיים‪...‬‬
‫דגנית‬
‫דדי‪...‬‬
‫דדי‬
‫זה משנה עכשיו? זה לא משנה כלום! היא לא פה‬
‫נכון?!‬
‫דגנית די זועמת עליו‪ ,‬היא מזיזה את השעון שהוא מתעסק בו‬
‫דדי‬
‫מה את עושה‪ ..‬תראי העפת את כל הברגים‪...‬‬
‫דגנית‬
‫עזוב אותך מזה‪ ,‬דדי! מה השעון הזה חשוב‬
‫עכשיו?! חשוב שאנחנו נמצאים פה‪ ...‬אני וניני‬
‫ובן בן‪ .‬אני צריכה להזכיר לך אותנו? אותי? אתה‬
‫יודע שאני צריכה אותך עכשיו‪...‬‬
‫דדי‬

‫‪18 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫דגנית‪ ,‬את חייבת להבין – אני לא יכול להתמודד‬

‫עכשיו גם עם הצרות שלך‪( ..‬תגובה הולמת‬
‫מדגנית ההמומה מחוסר הרגישות) אני יודע איך‬
‫זה נשמע ואני מצטער אבל זה המצב‪ ,‬זה יותר‬
‫מדי בשבילי‪...‬‬
‫דגנית לא יודעת מה לעשות עם עצמה מרוב זעם‬
‫דגנית‬
‫הבנתי‪.‬‬
‫דדי‬
‫דגנית‪...‬‬
‫דגנית‬
‫לא‪ ,‬כאילו‪ ...‬מה זה שווה‪ ,‬תגיד לי? בשביל מה‬
‫אנחנו ביחד אם לא בשביל לתמוך אחד בשני‪,‬‬
‫לעזור אחד לשני?‬
‫דדי לא מגיב‪ ,‬הטון שלה עולה ועולה‪ ...‬זעם מהול בבכי‪ ...‬והכל יוצא‪ ...‬בגדול‪.‬‬
‫דגנית‬
‫אני לא יכולה יותר! אתה מבין את זה? נמאס‬
‫לי‪ ...‬נמאס לי להיות האשה המבינה והסולחת‬
‫והסבלנית‪ ...‬היינו שם כבר‪ .‬היינו ויצאת מזה‬
‫ואני לא מתכוונת לעבור את זה שוב‪.‬‬
‫ותוך כדי צעקות היא קולטת את ניני ההמום שעומד בסלון ושומע הכל‬

‫‪ .16‬צינוק מקדש ‪16 /‬א‪ .‬לופט נטשה‬

‫איה הדומעת מביטה בשלוש (לינה רותם ונטשה) מציירות בידיים בצבעי גואש‪..‬‬
‫משתובבות ונהנות‪ ...‬מספר ‪ 2‬לידה‪...‬‬
‫איה‬
‫(מביטה בו בזעם) איך אתה לא מתבייש‪ ?..‬היא‬
‫ילדה קטנה‪ ...‬חתיכת אפס עלוב ופחדן‪..‬‬
‫‪ 2‬לא מתרגש‬
‫‪2‬‬
‫אני לא מבין למה את צריכה לנבל את הפה‪.‬‬
‫אבל הבנתי אותך‪ .‬את לא מסכימה‪ .‬זה לגיטימי‪.‬‬
‫‪ 2‬מוציא את הפלאפון‪ ,‬מחייג‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫לינה? זה אני‪...‬‬
‫איה‬
‫לא! תסגור!‬
‫‪ 2‬מחכה עם הטלפון ביד לא מנתק‪...‬‬
‫איה‬
‫אני אעשה מה שתרצו‪..‬‬
‫‪ 2‬מנתק‪...‬‬
‫איה‬

‫‪19 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אבל שלא תעיזו לפגוע ברותם‪ ...‬וגם לא בנטשה‪,‬‬

‫זה ברור?‬
‫‪2‬‬
‫סוף סוף את מדברת בהגיון‪ .‬הגיע הזמן‪.‬‬
‫הוא קם‪ ,‬תופס אותה בזרוע‪ ,‬איה מתנגדת ולא קמה‬
‫איה‬
‫רגע‪ . ....‬אני רוצה לראות בעיניים שלי‬
‫שהמכשפה הזאת יוצאת משם‪...‬‬
‫‪2‬‬
‫את לא במצב להציב תנאים‪.‬‬
‫איה מתעלמת ומנערת אותו ממנה‪...‬‬
‫איה‬
‫(צורחת) שתעוף משם עכשיו‬
‫‪ 2‬שוקל את המצב‪ ,‬לוקח נשימה עמוקה ומחייג‪ ,‬שומעים אותו ממלמל משהו לא ברור‬
‫ורואים את לינה מדברת בטלפון‪.‬‬

‫‪ .17‬לופט נטשה‬

‫לינה קמה סוגרת את הטלפון‪ ..‬נון שלאנטית‬

‫לינה‬
‫מה השעה? אני חייבת לזוז‬
‫רותם‬
‫מה? אנחנו עוד באמצע‬
‫נטשה‬
‫(מופתעת) קרה משהו?‬
‫לינה‬
‫יש לי‪ ...‬פגישה חשובה‪ .‬כמעט שכחתי מזה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫(חשדנית) בשבת?‬
‫לינה עושה תנועה של "מה לעשות"‪ ,‬לוקחת תיק ועניינים‬
‫לינה‬
‫אני לא אחזור מאוחר‪ .‬תעשו חיים‪ ...‬בי רותם‬
‫רותם‬
‫ביי לינה‪ ,‬היה כיף איתך‬
‫לינה‬
‫(מלטפת את ראשה של רותם) גם לי‪ ,‬חמודה‬
‫שולחת נשיקה באויר לנטשה והולכת‪ .‬נטשה ורותם מסתכלות אחת על השניה‪,‬‬
‫לשתיהן זה נראה מוזר‪ .‬נטשה ממשיכה‬
‫נטשה‬
‫אולי תוסיפי עוד כחול בצדדים‪ ..‬זה יוציא הכל‬
‫החוצה‬
‫רותם לוקחת צבע כחול‬

‫‪20 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫‪ .18‬צינוק מקדש ‪18 /‬א‪ .‬לופט נטשה‬

‫איה רואה את לינה עוזבת‪ ...‬נרגעת מההיסטריה של קודם‪ .‬מספר‬
‫‪ 2‬יוצא מהחדר‪ ...‬משאיר את איה מפוחדת‪ ..‬לא יודעת מה הולך‬
‫לקרות‪...‬‬
‫‪ .19‬אולפן אלינור‬

‫אלי מול אפי‬

‫אפי‬
‫נו? חשבת על זה?‬
‫אלי‬
‫קצת‬
‫אפי‬
‫(מחייך) ראיתי שלא ממש כל כך מרוכזת בשידור‬
‫אלי‬
‫זה היה בולט? טוב אתה הרי מכיר אותי יותר‬
‫טוב מכולם…‬
‫אפי‬
‫(ממהר להרגיע) האמת שספק אם מישהו הרגיש‪..‬‬
‫ירושלים של זהב במסרק‪ ...‬זה היה מהפנט‪....‬‬
‫אלי‬
‫(צוחקת) אפי עכשיו ברצינות‪ ...‬אתה מכיר‬
‫אותי‪...‬מה לי ול ‪ ?MTV‬אני שומעת גלגל"צ‪...‬‬
‫אפי‬
‫(מושך בכתפיו) מה לך ולספורט? מה לך ולנגני‬
‫מסרק? את אוכלת מצלמות בלי מלח ולא משנה‬
‫על מה תדברי ומה תעשי‪ ...‬את נראית ישראלית‪,‬‬
‫את יפה‪ ,‬יש לך חיוך הורס‪...‬‬
‫אלי‬
‫די‪ ,‬תמשיך! (רצינית) זה באמת מחמיא שאתה‬
‫מציע לי את זה…אבל אני לא יכולה…‪.‬‬
‫אפי‬
‫תשמעי‪ ,‬אלי‪ ,‬אני לא יכול להבטיח לך שאת כבר‬
‫בפנים‪ ,‬זה רק אודישנים ויש עוד מועמדים‪ ,‬אבל‬
‫מה יש לך להפסיד? לא תעברי ‪ -‬לא קרה כלום‪.‬‬
‫כן תעברי ‪ -‬עבודה מדליקה בלונדון‪ ,‬משכורת‬
‫פצצה‪ ,‬נהג צמוד‪ ...‬תחשבי על זה‬
‫אלי‬
‫אפי אני לא יודעת‪...‬‬
‫אפי‬
‫האודישנים מחר (נותן לה פתק) יש לך פה את כל‬
‫הפרטים שאת צריכה‪ .‬אני מחכה לך שם‪.‬‬
‫‪ .20‬סלון דביר‬

‫‪21 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫ניני עומד נטוע מול דדי ודגנית‬

‫ניני‬
‫מה קורה?‬
‫דגנית‬
‫שום דבר‬
‫דדי‬
‫זה ביני לבין דגנית‬
‫ניני שותק‪ ,‬הוא פונה ללכת ואז מסתובב שוב ושואל את דגנית‬
‫ניני‬
‫אז מה‪ ,‬זה נכון?‬
‫דגנית‬
‫מה נכון?‬
‫ניני‬
‫זה נכון מה שבן בן חושב? (הפסקה קצרה)‬
‫שיש לך מישהו‪?...‬‬
‫דגנית‬
‫מה?!‬
‫דדי‬
‫סליחה?‬
‫ניני‬
‫לא רציתי להאמין‪ ...‬הוא סיפר לי שהוא חושב‬
‫שיש לך רומן עם איזה מישהו‪ ...‬מישהו שאפילו‬
‫היה פה כמה פעמים ובגלל זה אתם רבים‪...‬‬
‫(ממהר להצטדק) זה מה שהוא אמר לי‪.‬‬
‫דדי‬
‫ניני‪....‬‬
‫ניני‬
‫אז זה נכון?‬
‫דדי‬
‫סליחה‪ ?...‬מה זה החקירה הזאת?‬
‫דגנית‬
‫דדי‪ ,‬זה בסדר‪( ...‬לניני‪ ,‬מוטרדת) זה מה שבן בן‬
‫חושב?‬
‫ניני‬
‫אז זה נכון‬
‫דגנית‬
‫לא‪ ,‬זה לא נכון‪ ,‬ניני‪( ...‬פאוזה) טוב‪ ,‬תקשיב‪,‬‬
‫תעשה לי טובה‪ ,‬טוב? אל תגיד כלום לבן בן עד‬
‫הערב‪ ,‬אתה יכול? בשבילי?‬
‫ניני‬
‫אוקיי‪( ...‬עדיין לא מבין)‬
‫דדי‬
‫ניני‪ ,‬אני מבטיח‪ .‬לך שזה לא מה שאתה חושב‪...‬‬
‫בסדר‪ ?..‬אבל עכשיו תן לנו כמה דקות לבד‪ ,‬טוב?‬

‫‪22 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫ניני‬
‫טוב‬
‫הוא יוצא‪ .‬דגנית ודדי מביטים זה בזה‬

‫מעבר לערב‪ ,‬סיקוונס סיום (מוזיקה אחת)‬

‫*רובי שוטים ארוכים יחסית יש זמן בפרק‪.‬‬

‫‪ .21‬רחוב לילה‬

‫סוזי עומדת בפינת הרחוב‪ ...‬מחכה למישהו‪ ...‬מציצה בשעון‪ ...‬מסתכלת לצדדים‪...‬‬

‫‪ .22‬סלון הלוי לילה‬

‫אבנר בסלון לבד‪ ..‬הדלת נפתחת ורותם נכנסת כולה מלאה צבעים‪ ...‬הם מתחבקים‪.‬‬
‫‪ .23‬חדר איה‬

‫ניצן מסתכלת בראי של איה‪ ...‬שוט זכור של איה מעונה ראשונה‪ ..‬נמלאת דמעות‪...‬‬
‫ניני נכנס לחדר‪ ...‬יושבים אחד ליד השני‪.‬‬
‫‪ .24‬צינוק מקדש‬

‫איה יושבת זקופה על הדרגש‪ ...‬הדלת נפתחת‪ ...‬הזקן מגיע ומתיישב מולה‪ ....‬מחייך‬
‫אליה‪ ....‬היא מביטה בו במבט קפוא‪ ...‬הוא נותן לה ‪ ...LSR‬היא שמה אותו על‬
‫הראש שלה‪...‬‬
‫‪ .25‬סלון דביר‬

‫דגנית לבד בסלון‪ ...‬דפיקה בדלת‪...‬‬

‫דגנית‬
‫פתוח!‬

‫שלומיק נכנס‪...‬‬

‫‪ .26‬רחוב לילה‬

‫סוזי ממתינה‪ ...‬לפתע מאחוריה שני לבושי גלימות מגיעים‪ ...‬היא מביטה בהם‬
‫ופולטת צרחה‪...‬‬

‫‪ .27‬סלון רוני ערב‬

‫אלי רואה ‪ ...MTV‬וחושבת לה‪.‬‬

‫‪ .28‬סלון דביר‬

‫דגנית ושלומיק עומדים אחד ליד השני‪ ....‬הוא נותן לה יד‪ ...‬היא מחזיקה את היד שלו‬
‫ואז עוזבת בעדינות‪ ...‬בן בן מגיע מהחדר‪...‬‬
‫בן בן‬

‫‪23 -‬‬
 ‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫קראת לי?‬
‫נעצר מול שניהם‪ ...‬מביט בפחד‪ ...‬דגנית מחייכת אליו‪ ....‬הוא לא מבין‪...‬‬
‫סוף פרק ‪104‬‬

‫‪24 -‬‬