You are on page 1of 23

‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫"השמיניה"‬
‫עונה שניה‬
‫פרק ‪ :102‬נ"צ ‪1882‬‬
‫מאת‪ :‬שירי צוק‬

‫‪ .1‬איה במדבר‪ :‬צולם‬

‫איה רצה בשולי הגבעות‪ ,‬עולה ויורדת בהרים כאיילה שלוחה (!)‪.‬‬
‫‪ .2‬סלון הלוי ערב‬

‫ניני ואדם ליד השולחן שעליו שתי התמונות‪ .‬ששת האחרים המומים מסביבם‪ ,‬הדלת‬
‫נפתחת ופנימה נכנס דדי ואחריו אבנר‪ .‬ניני מושיט לדדי את שתי התמונות‪.‬‬
‫דדי מביט בתמונות‪ ,‬המום‪ .‬מצלמה עליו‪ ,‬קולט שאיה חיה‪.‬‬
‫פתיח‬

‫‪ .3‬סלון הלוי ערב‬

‫דדי הנסער מאד‪ ,‬השמיניה כולל ניצן יושבים בסלון‪ .‬כולם המומים‪.‬‬
‫אדם‬
‫איך זה יכול להיות?‬
‫ניני‬
‫(מניד בראשו‪ ,‬עדיין המום) איפה התמונות?‬
‫אדם מושיט לו את התמונות‪ .‬ניני מסתכל בהן שוב‪ ,‬לאישור וחיזוק‪.‬‬
‫נטשה‬
‫זה לא הגיוני‪...‬‬
‫מיקה‬
‫תראי‪ ..‬היא בכלל לא עלתה על המטוס‪...‬‬
‫אבנר נכנס‪.‬‬
‫דדי‬
‫נו‪ ,‬תפסת אותו?‬
‫אבנר‬
‫לא‪ ,‬הוא לא עונה לי‪ .‬אני לא מבין את זה‪ ,‬מולי‬
‫בחיים לא סוגר את הנייד שלו‪.‬‬
‫אדם‬
‫תעזבו אתכם ממולי‪ .‬חבל על הזמן שלנו‪ ...‬אנחנו‬
‫יושבים פה כמו פוצים במקום להפוך את העולם!‬
‫צריך להזעיק ימ"מ‪ ,‬צריך להתקשר למשטרה‪,‬‬
‫צריך ‪- -‬‬
‫דדי‬
‫מולי הוא זה שיאשר לנו להפעיל אותם‪...‬‬
‫אבנר‬

‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אנחנו נשיג אותו‪ .‬לא לדאוג‪ .‬וקראנו כבר ליואל‪,‬‬


‫הוא בדרך‪.‬‬
‫אדם נרגע במרמור‪ .‬ניצן לוחשת בקטנה לניצן‬
‫ניצן‬
‫(בקטנה לדורי) מי זה יואל?‬
‫דורי‬
‫(טיפה נבוך ממנה) חוקר במשטרה‪.‬‬
‫אבנר‬
‫אני לא רוצה שסתם תפתחו ציפיות‪ ,‬אבל ‪- -‬‬
‫ניני‪ ,‬תן לי שניה את התמונות ‪- -‬‬
‫ניני נותן לו את התמונות‪ ,‬אבנר מסתכל בהם שוב‪ ,‬בריכוז‪.‬‬
‫דדי‬
‫אני חושב שאולי לפי התצ"א הזה אנחנו יכולים‬
‫למצוא אותה עוד הלילה‪.‬‬
‫ניצן‬
‫(בקטנה‪ ,‬לדורי) תצ"א?‬
‫דורי‬
‫תצלום אוויר‪.‬‬
‫כולם נרגשים‪ ,‬דדי ממהר להרגיע‬
‫דדי‬
‫אבל בוא נחכה ליואל‪ ,‬נראה מה הוא אומר‪.‬‬
‫דדי מביט בתמונות‪ ,‬אבנר מביט גם‪ ,‬מאחורי כתפו‪ ,‬ניני ואדם נרגשים‪ .‬האחרים קצת‬
‫לא מוצאים את עצמם‪.‬‬
‫רוני‬
‫תארו לכם שעוד הלילה‪ ...‬יש לי צמרמורת רק‬
‫מלחשוב על זה‪...‬‬
‫אדם‬
‫אני לא מאמין‪ ...‬ניני! (תופס אותו ומחבק אותו)‬
‫ניני‬
‫אני אמרתי לכם‪ ,‬נכון אני אמרתי?‬
‫אדם‬
‫אמרת‪ ,‬אמרת‪( .‬מתוח כמו קפיץ) די אני לא יכול‬
‫לשבת פה סתם‪ .‬אני משתגע‪.‬‬
‫אבי‬
‫דדי ‪ -‬אולי אני ודורי יכולים לנסות לאתר את‬
‫המיקום‪ ..‬במצפה‪ ,‬להשיג לכם מל"מים או משהו‬
‫ניצן‬
‫מל"מים?‬
‫רוני‬
‫מודיעין למבצע‬
‫דדי מסתכל על אבנר‪ ,‬שניהם מסכימים‪.‬‬
‫דדי‬

‫‪2‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫זה טוב‪ ,‬זה רעיון טוב‪ .‬אתם יכולים לעשות את‬


‫זה?‬
‫דורי‬
‫נראה לי‪...‬‬
‫אבנר‬
‫מצוין‪ ,‬מצוין‪ .‬יופי‪ ,.‬שניכם תלכו למצפה‪ ,‬אני‬
‫בינתיים מעביר לכם עותק מהתמונה‪ ,‬תכניסו‬
‫אותה למחשב‪ ,‬תורידו תוכנת פענוח ותריצו‬
‫השוואות לכל התל"לים האפשריים‪.‬‬
‫רוני‬
‫(בקטנה‪ ,‬לניצן) תמונות לווין‪.‬‬
‫דורי ואבי מזנקים לדלת‪ .‬אדם‪ ,‬ניצן ומיקה קופצים גם הם‬
‫אדם‬
‫אני בא איתכם‪ ,‬אני לא נשאר פה‪.‬‬
‫ניצן‬
‫שניה‪ ,‬שניה‪ ,‬אני באה גם‪( .‬מסתכלת על מיקה)‬
‫אנחנו באות גם‬
‫אבנר‬
‫אדם‪ ,‬עזוב‪ ,‬תן להם לעבוד‪ .‬עדיף שתחכה איתנו‬
‫ליואל‪.‬‬
‫אדם‬
‫אבל‪..‬‬
‫אבנר‬
‫(החלטי) זה יעזור יותר אם תישאר פה‪.‬‬
‫מיקה‪ ,‬דורי‪ ,‬אבי וניצן מתקרבים לדלת‪.‬‬
‫דורי‬
‫(מביט באבנר‪ ...‬לא בטוח מה לעשות עם ניצן)‬
‫אולי עדיף‪ ..‬אולי עדיף שבאמת תישארו פה?‬
‫ניצן‬
‫לא לא‪ ,‬אני באה אתכם‪ ,‬אני בטח אוכל לעזור‬
‫לכם במשהו‪.‬‬
‫דורי‬
‫יהיה לך משעמם שם‪.‬‬
‫ניצן‬
‫מה נהיית אחראי עלי??‬
‫דורי‬
‫אני פשוט חושב‪....‬‬
‫מבטו נח על אדם שמתיישב‪ ,‬עצוב ונוגע ללב‪ ,‬ולידו מקום ריק‪ .‬דורי משנה את דעתו‪.‬‬
‫דורי‬
‫טוב‪ ,‬בואי‪.‬‬
‫ניצן מעקמת פרצוף‪. ...‬‬
‫מיקה‬
‫אני גם באה‪( .‬לניצן) קצת ‪ GIRL POWER‬לשני‬
‫החנונים האלה לא יזיק אה‪ ( ?..‬מחליקות)‬

‫‪3‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫נטשה‬
‫דברו איתנו‪ ,‬כן?‬
‫מיקה‬
‫ברור‪.‬‬
‫דורי אבי ניצן ומיקה יוצאים‪ .‬אבנר במטבח‪ ,‬מחייג‪.‬‬
‫אבנר‬
‫יאיר?‬

‫‪ .4‬בית ראש הממשלה‬

‫יאיר בטלפון עם אבנר‪ .‬רוחל'ה בסביבה‪ ,‬עושה את עצמה קוראת עיתון‪ ,‬אבל בעצם‬
‫מאחורי העיתון (בצד שלה) יש לה פנקס שבו היא כותבת את מה שיאיר אומר‪ ,‬בזמן‬
‫שהוא לא מסתכל‪ .‬יאיר הולך הלוך ושוב עם הטלפון‪ ,‬ובכל פעם שהגב מופנה אל‬
‫רוחל'ה‪ ,‬היא כותבת במהירות‪ .‬כשהוא עם הפנים אליה‪ ,‬היא מפסיקה‪.‬‬
‫יאיר‬
‫אני מבין‪ ...,‬כן‪ ...‬ואתם לא יודעים איך התמונות‬
‫הגיעו?‬
‫יאיר‬
‫מה זאת אומרת צצו‪ ,‬מישהו הכניס אותם אליך‬
‫הביתה‪ ,‬לא?‬
‫רוחל'ה כותבת במהירות‪ :‬תמונות נכנסו הביתה‪ .‬יאיר מסתובב לעברה‪ ,‬היא מפסיקה‬
‫לכתוב ומחייכת ליאיר‬
‫יאיר‬
‫תראה לי זה נשמע כמו חטיפה‪ .‬היתה איזו‬
‫דרישה של כופר עם זה‪ ,‬מכתב‪ ,‬משהו?‬
‫יאיר‬
‫מוזר מאוד‪ ...‬תחכו‪ .‬אולי זה עוד יגיע‪ .‬עדכנת את‬
‫מולי?‬
‫יאיר‬
‫ניסית בכל הטלפונים?‬
‫יאיר‬
‫(נושף‪ )...‬אל תדאג‪ ,‬אני אשיג לך אותו‪ .‬ובינתיים‬
‫יש לך אישור ממני לכל מה שאתה צריך‪ ...‬תהיו‬
‫חזקים אבנר‪.‬‬

‫יאיר סוגר‪ ,‬מודאג‪ .‬מתיישב‪ .‬רוחל'ה ממהרת לשים את העט בפה‪ ,‬כאילו היא הוגה‬
‫במשהו‪.‬‬
‫יאיר‬
‫(מוטרד) מה את עושה שם?‬
‫רוחל'ה‬
‫סודוקו‬
‫יאיר‬
‫(מופתע) דרלינג‪ ....‬ממתי את‪ ...‬תראי‪...‬‬

‫‪4‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫מציץ לראות‪ ...‬היא מקפלת את העיתון לפני שיספיק ועוברת טקטיקת המסאז'‪ .‬היא‬
‫עוברת מאחוריו ומתחילה לעסות לו את הגב‪.‬‬
‫רוחל'ה‬
‫הכל בסדר? עם אדון הלוי‪ ?..‬לא שהקשבתי‪ ,‬אבל‬
‫לפעמים שומעים‪...‬‬
‫יאיר‬
‫(לא מרוכז‪ ,‬עוצם עיניים) אני לא יודע‪ ,‬רוחל'ה‪.‬‬
‫רוחל'ה‬
‫(תופסת אותו חזק בכתף) תראה איך אתה מתוח‪.‬‬
‫הכל פה תפוס לך‪( .‬מכאיבה לו והוא נואק מכאב)‬
‫למה שלא תחלוק איתי? זה יכול להקל עליך‪.‬‬
‫בשביל זה אני פה‪ ,‬יאירוש‪.‬‬
‫יאיר‬
‫הייתי שמח‪ ..‬אבל מדובר פה במידע סודי ברמת‬
‫סיווג ‪ .3‬אני לא יכול‪.‬‬
‫רוחל'ה‬
‫דרלינג‪ ,‬אני נולדתי מסווגת ברמה ‪ .4‬רמה ‪ 3‬לא‬
‫משחקת אצלי תפקיד‪ .‬אתה יודע כמה אני‬
‫דיסקרטית‪.‬‬
‫יאיר נאנח מהמסאז'‪ .‬רוחל'ה לא מרפה‪.‬‬
‫רוחל'ה‬
‫קישקש‪ ,‬אם אדם לא יכול לספר לאשה שאיתו‬
‫מה עובר עליו‪ ,‬סימן שמשהו לא עובד‪(...‬מכאיבה‬
‫לו יותר)‬
‫יאיר‬
‫(נאנח) צודקת‪ .‬רק תרדי טיפה למטה‪( .‬הפסקה)‬
‫איה‪ ,‬הבת של דדי‪ ?..‬שחשבנו שהיא נעלמה?‬
‫(רוחלה מפסיקה) מה הפסקת‪?..‬‬
‫‪ .5‬סלון הלוי‬

‫רוני‪ ,‬נטשה‪ ,‬אדם וניני‪ ,‬אבנר ודדי שם‪ .‬יואל בדיוק נכנס מהדלת‬
‫יואל‬
‫הי‪ ...‬איפה התמונות?‬
‫מראים לו‪ ,‬הוא מביט בהם בעיון‪ ,‬הם מביטים בו‪ ,‬מחכים לתגובה‪.‬‬
‫יואל‬
‫טוב‪ ...‬איפה בדיוק מצאתם אותן?‬
‫אדם‬
‫הן היו בחדר שלי על המיטה‪.‬‬
‫יואל מביט בו‪ ,‬משתאה‪.‬‬
‫אדם‬
‫הגענו הביתה קודם‪ ....‬אני עליתי להחליף‬
‫חולצה וראיתי אותן על המיטה‪.‬‬
‫יואל‬
‫מי נכנס לפה לבית בשעות האחרונות?‬

‫‪5‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אבנר עושה פרצוף של "לא יודע"‬


‫יואל‬
‫תחשוב טוב‪ ,‬אבנר‪ .‬התמונות לא הגיעו מעצמן‪.‬‬
‫מישהו זר אולי‪ ?..‬שליח‪ ,‬מישהו שבא להתרים?‬
‫רוני‬
‫מה עם רותם‪ ,‬שאלתם אותה?‬
‫יואל‬
‫רותם‪?...‬‬
‫אדם‬
‫ואללה‪ ...‬אחותי הקטנה‪ .‬היא היתה בבית כל‬
‫היום‪.‬‬
‫אבנר‬
‫לך תקרא לה‪.‬‬
‫יואל‬
‫(נזכר) ותגידו לה שהפעם ממש לא בא לי מיץ‬
‫פטל‪....‬‬
‫אדם מחייך בקטנה קם במהירות והולך לקרוא לרותם‪.‬‬
‫דדי‬
‫יואל‪ ,‬מה אתה אומר‪ ,‬התמונות האלה אמיתיות‪,‬‬
‫(בתחינה) נכון?‬
‫יואל מסתכל שוב בתמונות‪.‬‬
‫יואל‬
‫בשלב הזה אנחנו עוד לא יודעים כלום‪...‬‬
‫ניני‬
‫(בבוז‪ ,‬לרוני ונטשה) את זה הם תמיד אומרים‪...‬‬
‫יואל‬
‫תראה דדי צריך לבדוק את זה במעבדה‪ ,‬כדי‬
‫לקבל תשובה חד משמעית‪ .‬אבל אם זה זיוף ‪ -‬זה‬
‫זיוף מאוד מוצלח‪ .‬יכול להיות שהתמונות‬
‫אמיתיות‪ .‬ואם זה נכון‪ ,‬אז יש סיכוי שאיה לא‬
‫עלתה למטוס‪.‬‬
‫ניני‬
‫(מתעצבן) אולי פשוט תודה שטעיתם וזהו?‬
‫נטשה‬
‫כן‪ ,‬אתם אמרתם לנו שהיא בטוח היתה על‬
‫המטוס‪...‬‬
‫רוני‬
‫פתאום יש סיכוי שלא‪?...‬‬
‫יואל מנסה להרגיע אותו‪ ,‬מדבר אליו לאט ובשקט‪.‬‬
‫יואל‬
‫אני מבין שאתם לחוצים‪ ...‬אבל כמו שאמרתי לא‬
‫צריך לקפוץ למסקנות‪ .‬אין לנו מושג מי שלח‬
‫את התמונות האלה‪ ,‬ומה הוא רצה להשיג בזה‪.‬‬
‫אבל כן‪ ,‬יש אפשרות מסוימת שאיה לא מתה‪.‬‬

‫‪6‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫ניני מתפוצץ‬
‫ניני‬
‫איפה הייתם לפני חודש כשאמרתי לכם שאיה לא‬
‫מתה? למה לא עשיתם משהו אז? (נשבר) כל הזמן‬
‫אמרתי לכם שהיא חיה‪..‬‬
‫ניני דומע‪ ...‬רוני מנחמת אותו‪ ...‬אדם ורותם נכנסים‪ ,‬רותם שומעת את ניני‪ ,‬המומה‪.‬‬
‫רותם‬
‫מי חיה‪ ? ...‬אדם‪ ?...‬על מי אתם מדברים‪?...‬‬
‫‪ .6‬מצפה ערב‬

‫אבי ודורי ליד המחשב של אבי‪ ,‬אבי מקליד במהירות‪ .‬על המסך עולים אימג'ים‬
‫שונים מלווין‪ ....‬וידאו ארט‪ :‬ניב צריך להכין מראש לצילום הסצנה‪ ...‬קולאז' של‬
‫תמונות לויין של אזור הנגב ברזולוציות שונות כמו חיפוש בגוגל ‪.EARTH‬‬
‫אבי‬
‫דורי‪ ,‬תמשיך שניה מפה‪ ,‬אני קופץ למחשב שלך‬
‫לעשות דאונלוד של תוכנת פענוח‪ ,‬תעשה‬
‫ריפרשים לסקריפט שעשיתי שסורק את התמונות‪,‬‬
‫אוקיי?‬
‫דורי מהנהן ותופס לו את המקום‪ .‬אבי הולך‪.‬‬
‫מיקה‬
‫(לניצן) אין עליו כשהוא מדבר בטכנית! (לאבי)‬
‫אתה גאון‪ ,‬גאון!‬
‫ניצן‬
‫מה הוא עשה?‬
‫מיקה‬
‫(בקטנה‪ ,‬פאנצ') אין לי מושג‪.‬‬
‫ניצן‬
‫בואי נבדוק (לדורי) הלו‪ ,‬מה קורה שם?‬
‫דורי‬
‫(מרוכז במחשב) שניה‪ ,‬טוב?‬
‫דורי מתרכז במחשב‪ ,‬ניצן משחקת אותה שהכל בסדר‪ ,‬אומרת בקוֹל למיקה‬
‫ניצן‬
‫(למיקה) הוא משחק אותה עסוק‪( .‬לדורי) נו‪ ,‬מה‬
‫אתה עושה‪ ?...‬מפה זה נראה כאילו אתה משחק‬
‫טטריס‪...‬‬
‫מיקה צוחקת‪ ...‬ניצן נהנית מההצלחה וממשיכה‬
‫ניצן‬
‫(הולכת אליו ובקול מעצבן) דוריל'ה‪...‬‬
‫דורי‬
‫אולי די!!! אני מנסה להתרכז!!!‬
‫ניצן‬
‫(למיקה‪ ,‬מחקה אותו) אולי די‪ ..‬אני מנסה‬
‫להתרכז‪...‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫נופלות מצחוק‪ ...‬דורי נעלב‪ ...‬ממשיך‪...‬‬

‫‪ .7‬סלון הלוי המשך‬

‫דדי‪ ,‬אבנר‪ ,‬רוני‪ ,‬נטשה‪ ,‬אדם‪ ,‬ניני ורותם‪.‬‬


‫רותם‬
‫מה‪ ...‬איך זה יכול להיות?‬
‫אבנר‬
‫רותם‪ ,‬אנחנו תכף נסביר לך‪ .‬אבל לפני זה יואל‬
‫צריך לשאול אותך כמה שאלות‪.‬‬
‫רותם‬
‫על איה?‬
‫יואל‬
‫גם‬
‫רותם‬
‫אבל‪ ....‬מה היא לא‪?...‬‬
‫אבנר‬
‫רותם‪ ..‬את כבר תביני‪ .‬סבלנות‪.‬‬
‫רותם מתיישבת‪ ,‬מסתכלת בו בציפיה‪.‬‬
‫יואל‬
‫באיזו שעה הגעת הביתה?‬
‫רותם‬
‫מה זה קשור?‬
‫אבנר מתחיל להתעצבן‬
‫אבנר‬
‫רותם‪ ,‬נו!‬
‫יואל‬
‫(מרגיע) זה בסדר‪.‬‬
‫אבנר מחכה לתשובה מרותם‪.‬‬
‫רותם‬
‫מה שאלת?‬
‫יואל‬
‫באיזו שעה הגעת הביתה?‬
‫רותם‬
‫מתי‪ ,‬היום? אחת וחצי‪.‬‬
‫יואל‬
‫ראית משהו מוזר כשנכנסת הביתה? דלת לא‬
‫נעולה‪ ,‬חלון פתוח‪ ,‬משהו כזה?‬
‫רותם‬
‫לא‬
‫יואל מתכופף אליה‪ ,‬לגובה העיניים‬
‫יואל‬
‫רותם‪ ,‬הכנסת מישהו הביתה במהלך היום?‬
‫טכנאי? שכן?‬

‫‪8‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫רותם עונה בהתגוננות (היא כן הכניסה‪ ,‬אבל לא זוכרת)‬


‫רותם‬
‫לא!‬
‫אדם‬
‫מישהו נתן לך משהו לשים אצלי בחדר?‬
‫רותם‬
‫ממש‪ ..‬זה מה שחסר לי להיכנס לחדר שלך‬
‫כשאתה לא בבית‪(....‬הפסקה) איזה משהו?‬
‫ניני מושיט לה את התמונות‬
‫ניני‬
‫תראי‪.‬‬
‫רותם‬
‫מה זה‪?..‬‬
‫נטשה‬
‫אדם מצא את זה על המיטה שלו‪.‬‬
‫רותם‬
‫מה זאת איה‪( ?...‬מדפדפת ומביטה) ומה זה‬
‫המקום הזה?‬
‫אבנר‬
‫זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לברר‪( .‬ליואל)‬
‫הפעלנו את אבי ודורי על האיתור‪ .‬הם בטח יעלו‬
‫על זה עוד היום‪ ,‬אז תארגן לנו מסוק להלילה‪.‬‬
‫יואל‬
‫הלילה‪ ?...‬יש אישור ממולי‪?...‬‬
‫דדי‬
‫ראש הממשלה בעניין‪ ...‬נראה לי שזה מספיק‪...‬‬

‫‪ .8‬מטה סקורפיו‬

‫מולי לבוש שחורים מדדה פנימה לחדר הריק‪ ...‬משליך את מסכת הפיקאצ'ו מידיו‪...‬‬
‫ידו השניה עם מגבת לבנה משפשפת את אחורי צווארו במקום בו פגעה בו איה‪ ..‬הוא‬
‫שומע קולות ושם על פניו את המסכה הלבנה‪ 3 ,2 ...‬מתייצבים מולו‪...‬‬
‫מספר ‪3‬‬
‫קראת לנו‪?...‬‬
‫מספר ‪2‬‬
‫נו‪ ,‬היא התחילה לשתף פעולה‪ ,‬הגברת?‬
‫מספר ‪1‬‬
‫שבו‪ .‬יש בעיות‪.‬‬
‫שניהם מתיישבים מיד‪.‬‬
‫‪ .9‬סלון הלוי המשך‬

‫יואל בטלפון ברקע הפריים‪ ,‬הולך הלוך ושוב‪.‬‬


‫יואל‬

‫‪9‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫‪...‬שמעת אותי טוב‪ ..‬כן‪ ,‬אני רוצה את המסוק‬


‫מוכן ב‪-‬ש' ‪ ,10 +‬אני רוצה הקפצה ליחידת‬
‫התצפיתנים‪ ,‬שיהיה לי את הצוות הכי טוב שם‪,‬‬
‫מוכן לעלייה לאוויר‪.... .‬לא‪ ,‬לא מעניין אותי‪...‬‬
‫אני רוצה את כולם בכוננות‪ ..‬כן‪..‬‬
‫גם רוני בטלפון‬
‫רוני‬
‫‪ ..‬אני לא מתקרצצת‪ ,‬אנחנו רוצים לדעת מה‬
‫קורה‪ ..‬טוב‪ ,‬אני אפסיק להתקשר‪ ,‬אבל בשניה‬
‫שיש משהו אתה מצלצל‪ ,‬נשבע?‪ ...‬אל תגידי לי‬
‫"כאילו דה!"‪ .‬זה חשוב‪ ...‬טוב‪ ..‬ביי‬
‫מנתקת‪ ,‬לדדי‬
‫רוני‬
‫טוב‪ ,‬עדיין אין להם כלום‪ .‬אבל אבי כבר הפעיל‬
‫את התוכנה‪.‬‬
‫דדי‬
‫מה הצפי‪ ,‬הם אמרו?‬
‫רוני מנידה בראשה לשלילה‬
‫נטשה‬
‫אם רק היינו יודעים מאיפה התמונות הגיעו‬
‫לכאן‪...‬‬
‫רוני‬
‫מישהו היה פה בבית‪.‬‬
‫דדי‬
‫או אם היינו יודעים לפחות למה הוא הביא את‬
‫התמונות‪ ,‬זה היה מקדם אותנו כמה צעדים‬
‫קדימה‪.‬‬
‫אדם וניני מביטים אחד בשני במבטים מבולבלים‪ .‬ניני מסמן לאדם "בוא" עם הראש‪.‬‬
‫שניהם קמים ויוצאים‪.‬‬

‫‪ .10‬מטה סקורפיו‬

‫‪ 2‬ו‪ 3-‬יושבים‪ 1 ,‬עומד מולם‪.‬‬


‫מספר ‪1‬‬
‫לא צפיתי את זה‪ ...‬אבל אל תדאגו‪ .‬היא תשלם‬
‫ביוקר על מה שהיא עשתה‪.‬‬

‫‪ 2‬ו‪ 3-‬מחליפים ביניהם מבטים‬


‫מספר ‪2‬‬
‫לא צפית? היא ברחה!‬
‫מספר ‪ 1‬מתעלם מהחוצפה של מספר ‪ 2‬לנוכח הכשלון‬
‫מספר ‪1‬‬

‫‪10‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫(בקול שלֵו אך החלטי) אני לא מודאג‪ .‬כשנתפוס‬


‫אותה‪ ,‬היא עוד תצטער שהיא לא נשארה‪.‬‬

‫מספר ‪ ,3‬שמתחיל להבין לאן השיחה מובילה‪ ,‬קם ומתחיל לצאת‪.‬‬


‫מספר ‪1‬‬
‫לאן אתה הולך?‬
‫מספר ‪ 3‬חוזר לשבת‪.‬‬
‫מספר ‪1‬‬
‫ואתה עוד רצית לספר להם‪ ...‬תאר לך שאם‬
‫מישהו מהם היה יודע עכשיו שהיא בחיים‪,‬‬
‫היינו גמורים‪ .‬אתה מבין אותי?‬
‫מספר ‪3‬‬
‫(נלחץ בגלל מה שעשה) לא‪ ,‬לא‪ ,‬ברור‪ ,‬מה‬
‫חשבתי‪ ..‬בטח‪.‬‬
‫הפלאפון של מספר ‪ 1‬רוטט והוא מבקש את סליחת השניים האחרים‪ .‬יוצא‪.‬‬
‫‪ .11‬בית ראש הממשלה ‪11 /‬א‪ .‬קיר במקדש (סשן מאוחר)‬

‫מולי ויאיר‪ ...‬מולי עם המסכה הלבנה מורמת על ראשו‪ ...‬מדבר בשקט מתוך קיר‬
‫במקדש‪...‬‬
‫יאיר‬
‫(עצבני‪ ,‬צועק) איפה אתה? שעות אנחנו מחפשים‬
‫אותך‪ ,‬יש לך מושג מה הולך פה?!‬
‫מולי‬
‫מה קרה?‬
‫יאיר‬
‫איה דביר‪ ,‬שחשבנו שהיא מתה‪ ?..‬מצאו תמונות‬
‫שלה‪.‬‬
‫מולי‬
‫איזה תמונות?‬
‫יאיר‬
‫תמונות שמוכיחות שהיא בחיים‪ .‬רואים מישהו‬
‫עם מסכה משונה מוציא אותה מהמטוס‪...‬‬
‫ובתמונה השניה היא מצולמת באיזה אוהל בטיז‬
‫אל נאבי‪ .‬מישהו כנראה חטף אותה‪ .‬דדי ואבנר‬
‫כבר הקפיצו חצי מדינה‪ .‬איפה אתה!‬
‫מולי‬
‫(מנסה להרגיע) יאיר‪ ,‬אני שומע אותך טוב‪ ,‬אל‬
‫תצעק‪.‬‬
‫יאיר‬
‫אל תגיד לי לא לצעוק! אני צריך אותך ואתה‬
‫נעלם לי!‬
‫מולי‬
‫סליחה‪ .‬מה אתה רוצה שאני אעשה?‬
‫יאיר‬

‫‪11‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫את מה שאתה צריך לעשות! תטפל בזה‪ ,‬אני צריך‬


‫להגיד לך מה לעשות?! דבר איתם‪ ,‬תרגיע אותם‪,‬‬
‫ותמצא אותה!‬
‫מולי‬
‫אין בעיה‪ ,‬אני כבר מגיע‪.‬‬
‫יאיר‬
‫מאיפה?‬
‫מולי‬
‫מפה‪ .‬אני כאן‪ ,‬אל תדאג‪ .‬הכל בשליטה‪.‬‬
‫יאיר‬
‫(נרגע טיפה) טוב‪ ,‬אבל דבר עם אבנר עכשיו‪,‬‬
‫ותשאיר אותי בתמונה‪ .‬להתראות‪.‬‬
‫מולי‬
‫להתראות יאיר‪.‬‬
‫מולי סוגר את הטלפון‪ ,‬נושם עמוק‪ ,‬מעכל מה שהוא שמע הרגע‪.‬‬
‫‪ .12‬בית ראש הממשלה‬

‫יאיר סוגר את הטלפון ממולי‪ ,‬נרגע‪.‬‬


‫רוחל'ה‬
‫דארלינג‪ ,‬אני רואה שאתה עדיין מתוח‪ .‬אני‬
‫יודעת בדיוק מה אתה צריך‪( .‬הפסקה דרמתית)‬
‫מיץ שזיפים‪.‬‬
‫יאיר‬
‫אוקיי‬
‫רוחל'ה‬
‫ותביא גם לי‪.‬‬

‫יאיר רוטן משהו‪.‬‬


‫רוחל'ה‬
‫ואם לא קשה איזה שתיים שלוש עוגיות בצד!‬
‫רוחל'ה ממהרת להתקשר‪.‬‬
‫רוחל'ה‬
‫סוזי? ‪ .‬את שומעת? יש חדש‪ ...‬לא לא‪ ,‬זה לא‬
‫לטלפון‪....‬במקום הרגיל‪ ...‬שלום לך‪.‬‬
‫מנתקת‪ .‬יאיר חוזר עם שתי עוגיות וכוסות מיץ‪ .‬רוחל'ה לוקחת עוגיה ונוגסת בה‪.‬‬
‫רוחל'ה‬
‫(בנזיפה) כשאומרים שתיים שלוש עוגיות‪ ,‬יאיר‪,‬‬
‫מתכוונים ליותר משתיים שלוש‪ .‬תשתה‪ ,‬תשתה‪.‬‬

‫‪ .13‬חדר אדם‪.‬‬

‫אדם וניני בחדר של אדם‪ .‬הם בעיצומו של ויכוח‬


‫אדם‬
‫אני לא יודע‪.‬‬

‫‪12‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫ניני‬
‫אדם‪ ,‬תקשיב שניה בהגיון‪ .‬אין לנו מה להפסיד‬
‫עכשיו‪ .‬למה שלא נספר להם?‬
‫אדם‬
‫למה? כי הוא איים עלינו לא לספר לאף אחד‪ ,‬זה‬
‫למה‪.‬‬
‫ניני‬
‫אבל הוא כבר נתן לנו את התמונות‪ ,‬זה בדיוק‬
‫העניין‪ .‬הדיל שלנו איתו היה על התמונות‪ .‬זהו‪,‬‬
‫אנחנו גמרנו איתו‪ .‬לא הבטחנו לו עוד‪ .‬אתה מבין‬
‫אותי?‬
‫אדם‬
‫עד עכשיו הוא תמיד ידע מה אנחנו עושים‪ ...‬מה‬
‫אתה רוצה שהוא יפגע באיה???‬
‫ניני‬
‫(מתחנן) אנחנו יכולים להציל את איה היום‪.‬‬
‫אדם‬
‫נכון‪ .‬אבל בינתיים עם התמונות הם לא צריכים‬
‫יותר כלום‪ ...‬מה שאנחנו יודעים לא משנה‬
‫עכשיו‪...‬‬

‫‪ .14‬קיר במקדש המשך ‪14 /‬א‪ .‬סלון הלוי‬

‫מולי ואבנר בטלפון‪.‬‬


‫אבנר‬
‫תגיד לי‪ ,‬איפה נעלמת ככה? שעות אני מחפש‬
‫אותך‪ .‬את בן לאדן יותר קל למצוא‪.‬‬
‫מולי תוקף‬
‫מולי‬
‫היו לי כמה דברים דחופים לסדר‪ .‬אני לא מטפל‬
‫רק בענייני אבנר והשמיניה‪ ,‬אתה יודע‪ .‬טוב‪ ,‬מה‬
‫אתה צריך?‬
‫אבנר‬
‫יאיר עדכן אותך?‬
‫מולי‬
‫אני בעניינים‪.‬‬
‫אבנר‬
‫יופי‪ .‬יואל הקפיץ מסוק וצוות‪ ,‬אנחנו נעלה‬
‫לאוויר ברגע שנדע איפה היא‪ .‬אתה תדאג‬
‫לאישורים‪...‬‬
‫מולי‬
‫זה בטיפול‪ .‬חכה לטלפון ממני‪.‬‬
‫אבנר‬
‫תודה מולי‬
‫מולי‬
‫תגיד‪ ,‬התמונות האלה‪ ,‬מאיפה הן הגיעו?‬

‫‪13‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אבנר‬
‫אין לנו מושג‪ .‬זה משונה מאד‪.‬‬
‫הקלה מתפשטת על פניו של מולי‬
‫מולי‬
‫באמת משונה‪ .‬אוקיי‪ .‬טוב‪ ,‬אז אני הולך לסדר את‬
‫העניינים‪.‬‬
‫אבנר‬
‫תודה‪ ,‬להתראות‪.‬‬

‫מולי‬
‫אני מקווה שנמצא אותה בקרוב‪.‬‬

‫מולי סוגר‪,‬מבין‪ ,‬כועס והולך לנקום‪ .‬לובש את המסכה‪.‬‬

‫‪14‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫‪ .15‬מצפה המשך‬

‫דורי‪ ,‬אבי‪ ,‬מיקה וניצן המבואסת‪.‬‬


‫אבי‬
‫יש!!!‬
‫דורי‬
‫(מתלהב) יש??‬
‫אבי‬
‫מצאתי!‬
‫מיקה‬
‫(מתלהבת)‪ ...‬נו‪ ,‬איפה זה?‬
‫אבי‬
‫תשעים ותשעה אחוזים שהיא בנגב‪ ,‬במדבר‪ .‬יש‬
‫לי נ'צ‪.‬‬
‫דורי ואבי מחליקים‪.‬‬
‫ניצן‬
‫אבל איך הבנתם משהו מהדבר הזה? לא רואים‬
‫פה כלום‪ .‬זה לא נראה לי כמו הנגב‪.‬‬
‫אבי‬
‫זה‪ ...‬התוכנה שהורדתי‪ ...‬זה טיפה מסובך‪...‬‬
‫דורי‬
‫כן‪ ,‬היינו צריכים להפוך את התמונה למטריצה‬
‫תלת מימדית ולהריץ חיפוש במאגרי לווין‪ ,‬זה‪..‬‬
‫זה טכני‪ ..‬תעזבי‪.‬‬
‫ניצן‬
‫(מתעצבנת) מה תעזבי תסביר לי‬
‫דורי‬
‫לא עכשיו‪ ,‬ניצן‪( .‬מחייג לאבנר)‬

‫‪ .16‬סלון הלוי‬

‫אדם וניני חוזרים לסלון‪ .‬אבנר בטלפון עם דורי‬


‫אבנר‬
‫(רושם) נ"צ ‪ 1882‬נקודה ‪ .1135‬דור להקפיד על‬
‫המספר כי זה גם שם הפרק‬
‫יואל‬
‫בצפון הנגב‪ ,‬כן?‬
‫דדי‬
‫כמה מהר אפשר לעלות לאוויר? אני לא רוצה‬
‫שניכנס ללילה‪.‬‬
‫יואל‬
‫אני מקפיץ אותם עכשיו‪ ,‬עשר דקות גג אנחנו‬
‫באוויר‪.‬‬

‫‪15‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫השלושה קמים‪ ,‬וגם אדם וניני‪.‬‬


‫יואל‬
‫אבנר‪ ,‬דדי‪ ,‬תשאירו את זה למשטרה‪.‬‬
‫דדי‬
‫אתה אומר לי להישאר פה?‬
‫יואל‬
‫זה עדיף‪.‬‬
‫דדי‬
‫זאת הבת שלי‪.‬‬
‫יואל‬
‫אני מבין אותך‪ ,‬אבל ‪- -‬‬
‫דדי‬
‫(תקיף) אתה באמת מתאר לך שאני אשאר פה‪?..‬‬
‫יואל מביט בו‪ ,‬מתרצה‪.‬‬
‫יואל‬
‫בסדר‪ ,‬שיהיה‪ .‬בואו‪ .‬רק תעשו את מה שאני אומר‬
‫ואל תנסו להיות לי גיבורים‪.‬‬
‫דדי‬
‫תודה‪.‬‬
‫ניני‬
‫אנחנו גם באים‪.‬‬
‫דדי‬
‫לא‪ .‬אתם נשארים פה‪ .‬זה כבר יותר מדי‪.‬‬
‫מסתובבים לצאת‪ ,‬יואל מסתובב בחזרה‬
‫יואל‬
‫לפני שאנחנו יוצאים‪ ,‬אני שואל שוב – נזכרתם‬
‫אולי במשהו? כל דבר יוצא דופן שקרה בימים‬
‫האחרונים יכול לעזור לנו‪ .‬אפילו דברים שנראים‬
‫קטנים‪.‬‬
‫ניני מהסס‪ ,‬מסתכל על אדם‪* ,‬רובי יש רגע‪ ...‬מחליט בסוף לא להגיד כלום‪ .‬אדם מניד‬
‫בראשו בשלילה‪ .‬דדי דוחק בו‬
‫דדי‬
‫עזוב אותם עכשיו‪ .‬גם ככה קשה להם‪ .‬אם הם‬
‫היו יודעים משהו הם היו מספרים‪ .‬בוא נזוז!‬
‫דדי בא לצאת וחוזר‪ ...‬מחבק את ניני‪ ...‬אדם מחבק את רותם‪ .‬אבנר דדי ויואל יוצאים‪.‬‬
‫ניני‬
‫תחזירו אותה‪ ,‬כן?‬
‫מבטים מרגשים דדי ניני‬

‫‪ .17‬מטה סקורפיו‬

‫‪ 1‬מול ‪ 2 ,3‬עומד בצד‪.‬‬


‫מספר ‪1‬‬

‫‪16‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫(זועם) אז למרות כל מה שאמרתי לך‪ ...‬למרות‬


‫שהזקן בכבודו ובעצמו אסר עליך לעשות את זה!‬
‫אתה הלכת ומאחורי הגב‪ ,‬פעלת על דעת עצמך‬
‫ובגדת בארגון‬
‫מספר ‪3‬‬
‫אני יודע איך זה נראה אבל תן לי רגע להסביר –‬
‫מספר ‪1‬‬
‫להסביר?! אין מה להסביר‪ .‬מאוחר מדי‪.‬‬
‫מסמן בידיו‪ ,‬שני ניצבים לבושי גלימות שחורות לוקחים את מספר ‪ 3‬משם‪ 3 .‬מבין מה‬
‫הולך לקרות לו‪ ,‬היסטרי‪.‬‬
‫מספר ‪3‬‬
‫(צורח) לא!! לא!!‬
‫‪ .18‬איה במדבר צולם כבר‬

‫עוד שוטים שלה רצה‪ ,‬השמש נוטה לשקוע‪.‬‬


‫‪ .19‬חדר אדם‬

‫אדם לבדו מדוכא ולחוץ על הספה‪ .‬נטשה נכנסת‪.‬‬


‫נטשה‬
‫הי‪ ...‬אפשר?‬
‫אדם מהנהן‪ ,‬נטשה מתיישבת לידו‪ .‬היא לוקחת את היד שלו‪.‬‬
‫אדם‬
‫(מדוכא) זה החלק הכי גרוע‬
‫נטשה‬
‫מה?‬
‫אדם‬
‫זה‪ ...‬נו‪ ...‬לשבת ולחכות כמו דביל‪ .‬אני שונא את‬
‫זה‪.‬‬
‫נטשה מחייכת אליו‪.‬‬
‫נטשה‬
‫זה בטח לא ייקח עוד הרבה זמן‪.‬‬
‫אדם‬
‫את קולטת שיכול להיות שכל הזמן הזה היא‬
‫חיכתה שנציל אותה?‬
‫נטשה‬
‫אדם‪...‬‬
‫אדם‬
‫את קולטת‪....‬שבמקום לחפש אותה כמו שצריך‪,‬‬
‫ישבנו פה ובכינו עליה? אידיוטים‪..‬‬
‫נטשה‬
‫אדם‪ ,‬לא היתה לנו שום דרך לדעת‪ ,‬אתה יודע‬
‫את זה‪ .‬אז אל תענה את עצמך‪( .‬הפסקה) שום‬
‫דבר עוד לא בטוח‪ ,‬כל מה שיש לנו זה רק שתי‬
‫תמונות‪...‬‬

‫‪17‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫אדם לא עונה‪ ,‬נטשה ממהרת להסביר‬


‫נטשה‬
‫אני לא רוצה לבאס אותך או משהו‪ ..‬אני רק לא‬
‫רוצה שתתאכזב‪..‬‬
‫אדם‬
‫שתי תמונות זה הרבה יותר ממה שהיה לנו‬
‫אתמול‪.‬‬
‫‪ .20‬סלון הלוי‬

‫ניני רותם ורוני על הספה‪ .‬לחוצים‪.‬‬


‫רותם‬
‫אני לא מבינה איך זה יכול להיות‪ ,‬אחרי‬
‫שבהתחלה היה בטוח שהיא מתה‪ ,‬פתאום היא‬
‫חיה‪.‬‬
‫רוני‬
‫עזבי‪ ,‬עוד אי אפשר לדעת כלום‪ ,‬צריך לחכות‬
‫בסבלנות ולראות‪.‬‬
‫רותם‬
‫אבל אני לא יכולה‪ ,‬זה משגע אותי‪....‬‬
‫ניני מביט בה‪ ...‬רוצה להגיד משהו אבל מחליט להבליג‪...‬‬
‫רותם‬
‫(פאוזה שניה‪ ,‬ורק אז כדי שיהיה מעצבן עוד‬
‫יותר) כאילו‪ ,‬אם היא חיה אז זה אומר שכבר‬
‫יותר מחודש היא תקועה באוהל הזה במדבר ואף‬
‫אחד אפילו לא עשה משהו‪- -‬‬
‫ניני לא יכול לשמוע יותר‪ ,‬מתפרץ עליה‬
‫ניני‬
‫רותם‪ ,‬בחיאת‪ ,‬תסתמי את הפה!‬
‫רוני‬
‫ניני‪...‬‬
‫ניני‬
‫אני לא יכול לשמוע את זה‪ .‬את רואה שאנחנו‬
‫לחוצים פה‪ ,‬נכון? אז מה את חייבת לשבת לנו‬
‫פה עם השאלות שלך(מראה על הצוואר)?‬

‫רותם נעלבת‪ ..‬דומעת‪ ...‬קמה והולכת לחדר שלה‪ ,‬ניני מתבאס‪.‬‬


‫ניני‬
‫(מצקצק) אוף‪...‬‬
‫רוני‬
‫עזוב‪ ...‬היא תירגע‪ .‬אתה מכיר אותה‪ ,‬מתחממת‬
‫מהר‪ ,‬מתקררת מהר‪ ,‬כמו כל משפחת הלוי‪.‬‬
‫ניני מביט לכיוון חדר רותם ומחייך חיוך עצוב‪.‬‬

‫‪ .21‬מצפה ערב‬

‫‪18‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫הארבעה יושבים למטה ונשענים בגבם על הקיר (כמו בפרק יומולדת לדורי – לפי‬
‫הסדר ‪ -‬דורי‪ ,‬ניצן‪ ,‬מיקה‪ ,‬אבי)‪ .‬מחכים‪.‬‬
‫מיקה‬
‫טוב אולי נלך לאדם‪ ,‬כולם שם‪.‬‬
‫אבי‬
‫עד שלא נשמע מהם אנחנו לא זזים מפה‪.‬‬
‫דורי‬
‫אני מקווה שהנון צדיקים שנתנו להם היו נכונים‪.‬‬
‫(לניצן) נקודות ציון‪.‬‬
‫ניצן‬
‫(עצבנית) מה אתה אומר! כן‪ ,‬אני סתומה‪ ,‬אבל‬
‫איכשהו אני יודעת מה זה נון צדיק‬
‫דורי‬
‫(מתעצבן) מה קרה?!‬
‫ניצן‬
‫(כועסת) כלום‪ ,‬לא קרה כלום‪.‬‬
‫דורי מניד בראשו‪ ,‬אין לו כוח אליה‪.‬‬
‫אבי‬
‫בואנה‪ ,‬איזה מזל שאנחנו מכירים את יואל‪,‬‬
‫ראיתם איך בשניה הוא הרים מסוק לאויר?‬
‫ניצן בכוונה מתעלמת מדורי‪ ,‬פונה למיקה‬
‫ניצן‬
‫מאיפה אתם מכירים אותו?‬
‫מיקה‬
‫הוא חוקר בכיר במשטרה‪ ,‬הוא הכניס את לילי‬
‫לכלא‪.‬‬
‫ניצן‬
‫(מופתעת) לילי אמא של ניני? היא בכלא?‬
‫מיקה‬
‫היתה בכלא‪.‬‬
‫ניצן‬
‫ומה קרה לה?‬
‫אבי מתעלם מהשאלה‬
‫אבי‬
‫אתם חושבים שהם תפסו את מולי?‬
‫דורי‬
‫אולי‪.‬‬

‫ניצן רוצה לשאול‪ ,‬דורי מקדים אותה ואומר בהתנשאות‬


‫דורי‬
‫מולי‪ ,‬זה שבנה את במצפה‪ ,‬שעובד עם יאיר?‬
‫יאיר‪ ,‬ראש ממשלת ישראל? ישראל‪ ,‬מדינה‬
‫במזרח התיכון? נשמע מוכר‪ ,‬משהו? (צוחק)‬

‫‪19‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫ניצן‬
‫(מביטה בו בכעס) לך תתקווד‪ ,‬בסדר? אתה יודע‬
‫מה זה או להפעיל לך את המחשב של אדם?‬
‫דורי‬
‫מה הבעיה שלך?‬
‫ניצן‬
‫גאון כמוך יעלה על זה מתישהו‪( .‬לעצמה)‬
‫חתיכת מתנשא‪.‬‬
‫ניצן יוצאת בכעס‪ ,‬דורי קם אחריה‪.‬‬
‫דורי‬
‫ניצן!!‬
‫עושה לו תנועה שלא יבוא‪ ...‬הוא נעצר‪...‬‬
‫דורי‬
‫(למיקה ואבי) מה היא עושה פוזות עכשיו‪ ,‬מה‬
‫הקטע שלה?‬
‫מיקה ואבי מסתכלים נבוכים זה בזה‪.‬‬

‫‪ .22‬חדר אדם‬

‫אדם ונטשה‪.‬‬
‫אדם‬
‫זה כל הזמן ניני שאמר "היא חיה‪ ,‬היא חיה"‪...‬‬
‫ואני כמו איזה אפס‪ ...‬במקום להקשיב לו‬
‫ולהכריח אותם לחפש‪ ,‬התייאשתי עוד לפני‬
‫שניסיתי‪.‬‬
‫נטשה‬
‫די‪ ,‬אדם‪...‬‬
‫אדם‬
‫ואת יודעת מה עובר לי בראש‪ ...‬שאם זה‪ ...‬אם‬
‫כל זה היה במקרה קורה לי‪ ,‬איה היתה משגעת‬
‫את כולם ולא עוזבת את זה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫אדם‪ ,‬תפסיק‪ ...‬זה לא לעניין עכשיו‪.‬‬

‫שתיקה‬
‫נטשה‬
‫תאמין לי שאם תראה הלילה את איה‪ ,‬אף אחד‬
‫לא יכעס על אף אחד‪ .‬אולי אחרי שתתחבקו איזה‬
‫חצי שנה‪ ,‬היא תוריד לך כאפה‪ ,‬אבל זאת כאפה‬
‫שתשמח לקבל‪ .‬לא‪?..‬‬
‫אדם מחייך אליה בחיוך עצוב‪.‬‬

‫‪ .23‬סלון הלוי‬

‫‪20‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫רוני וניני‪.‬‬
‫ניני‬
‫ואני מהרגע שהיא הלכה‪ ,‬ידעתי‪ ,‬ידעתי שהיא‬
‫לא מתה‪ ,‬הרגשתי את זה! ואמרתי לכולם‪ ,‬ועוד‬
‫חשבו שאני פסיכי‪.‬‬
‫רוני‬
‫ניני‪ ,‬הלוואי הלוואי שזה נכון‪ ,‬שהיא בסדר‪.‬‬
‫הלוואי‪.‬‬
‫ניני‬
‫כל החלומות שלי‪ ...‬ואם הם לא היו חלומות‬
‫סתם‪ ?..‬אולי באמת קרו לה דברים איומים?‬
‫רוני‬
‫ניני‪ ,‬די‪ ...‬אתה יותר גרוע מרותם‪ .‬אתה סתם‬
‫מתעלל בעצמך‪.‬‬
‫ניני‬
‫רוני תחשבי על זה ‪- -‬‬
‫רוני‬
‫אני לא רוצה לחשוב על זה‪( .‬מנסה להרגיע‬
‫אותו) פשוט צריך לקוות לטוב‪.‬‬
‫ניני‬
‫במדבר‪ ..‬נחשים‪,‬‬
‫(ממשיך בשלו) זה אמצע הכלום ִ‬
‫עקרבים‪ ,‬לכי תדעי מה עוד!‬

‫שותקים‪ ,‬ניני מנענע בראשו‪ ,‬מדמיין את איה האומללה במדבר‪.‬‬


‫ניני‬
‫טוב‪ ,‬מה? למה הם עוד לא התקשרו? אני משתגע‬
‫מהם!‬
‫רוני‬
‫ניני‪ ...‬חיכינו עד עכשיו‪ ,‬לא נחכה עוד חמש‬
‫דקות?‬
‫ניני מחייך אליה‪ ,‬היא מחייכת אליו‪.‬‬
‫‪ .24‬מקדש (סשן מאוחר)‬

‫טכס מצומצם הפעם‪ .‬מספר ‪ 3‬קשור לעמוד‪ .‬רק שלושה ניצבים עם לפידים מקיפים‬
‫אותו‪ 1 .‬ו‪ 2‬על הבמה‪ ,‬מביטים‪ .‬הזקן מגיע עם המטה‪ ,‬נעמד מולו בזעם שקט‪ .‬הוא‬
‫מתחיל לאט ובשקט‪ ,‬ולאט לאט עובר לצעקת זעם‪.‬‬
‫הזקן‬
‫אתה עשית את המעשה החמור מכל‪ .‬גילית את‬
‫סודותינו הכמוסים ביותר‪ ..‬סיכנת את המשך‬
‫קיומו של סקרופיו ובגדת בו‪ .‬עבורנו‪ ,‬אין פגיעה‬
‫קשה יותר מפגיעה של אחד מאיתנו‪ ...‬מבגידה‬
‫של חבר‪...‬‬
‫מספר ‪3‬‬
‫(מתחנן בבכי) לא‪ ,‬אני לא‪ ...‬בחיי‪ ....‬בבקשה‪...‬‬
‫תרחם‪...‬‬

‫‪21‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫זקן‬
‫רחמים מגיעים רק לראויים לרחמים‪.‬‬
‫מכה שלוש פעמים במטהו ומסמן למספר ‪ 1‬בראשו‪ .‬מספר ‪ 1‬מהנהן‪ ,‬מוציא את‬
‫הקופסה השחורה של העקרב‪ ,‬פותח אותה‪.‬‬
‫מספר ‪3‬‬
‫(צורח) לא!!!‬
‫מספר ‪ 1‬מחיך חיוך רע‪ ,‬מתקרב לעברו‪.‬‬
‫קליפ מעבר זמן‬

‫‪ .25‬סלון הלוי‬

‫אדם ונטשה על ספה אחת‪ ,‬נטשה מחזיקה את ידו‪ .‬רוני וניני על הספה השניה‪ ,‬גם‬
‫מחזיקים ידיים‪ .‬כולם שקועים בהרהורים‪ ,‬מחכים‪ .‬רותם נכנסת‪ ,‬אדם מפנה לה מקום‪,‬‬
‫היא מתיישבת‪ .‬ניני מושיט לה יד‪ ,‬היא מחליקה‪ ,‬משלימים‪ .‬סצנה בלי מילים מרגשת‪.‬‬
‫‪ .26‬כניסה למכונת שתיה‬

‫ניצן יושבת לה שם שעונה על הקיר‪ ...‬עצובה‪ ,‬עיניה נוצצות בדמעה‪ ...‬חוככת‪...‬‬


‫‪ .27‬מקדש (סשן מאוחר)‬

‫הזקן איננו‪ 1 ..‬ו ‪ 2‬עומדים ומביטים בשלושת הניצבים עטויי הגלימות השחורות כשהן‬
‫נושאים את גופתו של מספר ‪ 3‬אל מחוץ הפריים ומחוץ לסדרה‪.‬‬
‫‪ .28‬סלון הלוי‬

‫הדלת נפתחת‪ ,‬החמישה מתנערים‪ ,‬ניני קם בהתרגשות‪ .‬דדי ואבנר נכנסים‪.‬‬


‫ניני‬
‫נו?‬
‫אדם‬
‫מה קורה?!‬
‫דדי עוצר‪ ...‬ומניד בראשו בשלילה‪ ,‬בעיניים דומעות מחבק את ניני‪ .‬לא מסוגל‬
‫להוציא מילה מרוב אכזבה‪ .‬יואל נכנס אחריהם‪ .‬רגע ארוך של שקט‪....‬‬
‫אדם‬
‫מה‪ ,‬מה קרה?! מישהו יכול להגיד לנו מה קרה?‬
‫יואל‬
‫(מובס) מצאנו את האוהל‪ ,‬אבל הוא היה ריק‪.‬‬
‫ולא היה שום סימן שמישהו גר שם‪ ,‬הכל היה‬
‫נקי‪ ,‬באוהל ומסביב‪.‬‬
‫אבנר‬
‫זה כנראה אוהל של בדואים שנשכח שם לפני‬
‫הרבה זמן‪ ...‬לא היה שם אף אחד בחודשים‬
‫האחרונים‪.‬‬
‫ניני‬
‫אולי לא הייתם במקום הנכון‪?..‬‬
‫יואל‬

‫‪22‬‬ ‫‪-‬‬
‫*תסריט סופי להפצה*‪FINAL‬‬

‫היינו בדיוק במקום הנכון‪ ...‬לצערי‪...‬‬


‫ניני‬
‫(דומע) אבל התמונות‪...‬‬
‫אבנר‬
‫מי שהעביר לכם את התמונות‪ ,‬מי שזה לא‬
‫יהיה‪ ...‬יש לו כנראה חוש הומור מעוות במיוחד‪.‬‬
‫התמונה הראשונה כנראה הוכנה במחשב‪,‬‬
‫והתמונה השניה היתה סתם בשביל להטעות‬
‫אותנו‪.‬‬
‫אדם‬
‫זה לא יכול להיות‪.‬‬
‫יואל‬
‫אני יודע שכולנו כבר קיווינו‪ ,‬אבל אני מצטער‪...‬‬
‫זה לא זה‪.‬‬
‫אדם וניני מביטים זה בזה‪ ,‬ניני כבר בוכה‪ ,‬רוני מחבקת אותו‪ ,‬אדם מתחבק עם אבנר‪,‬‬
‫דדי הרוס‪.‬‬

‫‪ .29‬חוץ לילה איה נכנסת למקדש (צולם)‬

‫איה מגיעה מהחשכה ונכנסת בקיר מבנה עתיק‬

‫‪ .30‬כניסה למקדש לילה (סשן מאוחר)‬

‫מקום על הסט מקדש שלא יהיה ישר מזוהה‪ ...‬איה מדדה פנימה מלוכלכת מיוזעת‬
‫ועייפה לתוך כניסה כלשהי חשוכה‪...‬‬
‫איה‬
‫(בקול גמור אחרי יום שלם של ריצה) יש כאן‬
‫מישהו?‬

‫היא קורסת על הרצפה‪ ...‬לתוך הקלוז אפ שלה חודרת יד נשית‪ ....‬מלטפת את פניה‪...‬‬
‫איה פוקחת לרגע את העיניים‪ ,‬היא ואנחנו רואים שזו לינה לבושה בגלימה‪ ...‬ברקע‬
‫הפריים רואים את ‪ 1‬ו‪ 2‬עומדים במסכותיהם שלובי ידיים‪ ...‬כולם מבינים שאיה‬
‫ברחה רק כדי להגיע לתוך המקדש‪...‬‬

‫סוף פרק ‪102‬‬

‫‪23‬‬ ‫‪-‬‬

You might also like