‫קולנוע ‪ /‬אידיאולוגיה ‪ /‬ביקורת – ז'אן‪-‬לוק קומולי וז'אן נרבוני‬

‫● המאמר מתעסק בשליטה הישירה והעקיפה של האידיאולוגיה בעולם הקולנוע‪.‬‬

‫● הכותבים פותחים במין גילוי‪ ,‬שגם כתבי העט והביקורות שהם כותבים‪ ,‬מוצאים‬
‫לאור ומופצים ע"י המערכת הכלכלית הקפיטליסטית (כי לא ממש קיימת דרך‬
‫אחרת ליצור ולהפיץ) שהיא נשלטת וכפופה לאידיאולוגיה השולטת‪ .‬אז לא כל כך‬
‫משנה מה התוכן‪ ,‬מהפכני ככל שיהיה – הוא כפוף לאידיאולוגיה‪.‬‬
‫הסרטים‪ ,‬כפופים לאידיאולוגיה באותו האופן ‪ -‬הסרט הוא מוצר‪ ,‬סחורה שמופצת‬ ‫●‬
‫ונוצרת דרך חוזים‪ ,‬מכירת כרטיסים‪ ,‬ובעלת ערך בשוק החומרי – כל הצורה‬
‫הכלכלית והחומרית שבה הסרט מנוהל היא חלק מה"מערכת" (האידיאולוגיה‬
‫השולטת)‪ ,‬וזה הופך את הסרט לתוצר אידיאולוגי של המערכת‪.‬‬
‫גם אם סרט ינסה לשדר תוכן מהפכני‪ ,‬וינסה לחתור ולהשפיע על המערכת הכלכלית‬ ‫●‬
‫השולטת – הוא לא יצליח להביא לתוצאה משמעותית‪ ,‬כי הוא חלק ממנה‪ ,‬והוא‬
‫תלוי בה‪ ,‬בין אם ירצה או לא‪.‬‬
‫● במובן הזה‪ ,‬כל סרט הוא פוליטי ‪ ,‬כי הוא נקבע ע"י האידיאולוגיה שהוא נוצר‬
‫במסגרתה‪ .‬יותר מזה – הסרט אפילו תורם לכלכלה של אותה אידיאולוגיה‪ ,‬כי כל‬
‫הפקת סרט כרוכה בתקציבים‪ ,‬שימוש בחברות ותאגידים ‪ -‬תמיכה כלכלית‬
‫משמעותית בשוק החומרי‪.‬‬
‫האידיאולוגיה מבוטאת ומשפיעה על הסרט לאורך כל שלבי ההפקה – מנושא‬ ‫●‬
‫הסרט‪ ,‬סגנון‪ ,‬צורות‪ ,‬סימבוליזם ועוד‪.‬‬
‫●‬
‫אם יוצרי הסרטים יצליחו להגיע למודעות גבוהה לעניין הביטוי של האידיאולוגיה‬ ‫●‬
‫בסרטים‪ ,‬הם ידעו לשאוף למה שנקרא "תיעוד המציאות" – ניסיון לשיקוף‬
‫מציאות אמיתית ונטולת ה"פילטר" של האידיאולוגיה‪ .‬השאיפה הזו‪ ,‬אם תצליח‪,‬‬
‫אולי תוכל לנתק את הקולנוע מהאידיאולוגיה‪.‬‬

‫קומולי ונרבוני (ממש בנני ובנוני ) מחלקים את הסרטים‪ ,‬לפי היחס שלהם לאידיאולוגיה‪,‬‬
‫ל‪ 7-‬קטגוריות שונות‪:‬‬
‫‪ .1‬סרטים ש"ספוגים" באידיאולוגיה בצורה כל כך "טהורה"‪ ,‬ברמה שיוצרי הסרט‬
‫בעצמם לא מודעים לזה ‪ .‬הקטגוריה הזו משוייכת להרבה סגנונות ודורות‬
‫בקולנוע‪ .‬זה מתבטא בשני תחומים במקביל‪:‬‬
‫דרישת הקהל – סרטים וז'אנרים מיוצרים ע"י האולפנים בעיקר לפי דרישת‬ ‫‪.1‬‬
‫הקהל (כמו מה שנטפליקס מנסה לעשות בימינו) – ודרישת הקהל מגיעה‬
‫ממה שהאידיאולוגיה מכתיבה לציבור (בלי שהוא מודע לכך)‪ .‬לכן‬
‫האידיאולוגיה באופן אוטומטי גורמת לייצור מוגבר של סרטים "ספוגי"‬
‫אידיאולוגיה‪ ,‬שמכניסים הרבה כסף (בגלל שהיא מתאימה לדרישת הקהל)‪,‬‬
‫שמייצר עוד סרטים בסגנון וכן הלאה‪.‬‬
‫התוכן ("הצורה האומנותית") – הסרטים הפופולריים מציגים לקהל‬ ‫‪.2‬‬
‫מציאות ריאליסטית ומוכרת‪ ,‬מה שיוצר הזדהות ותחושת ביטחון אצל‬
‫הקהל‪ .‬העניין שהמציאות המוכרת הזו‪ ,‬היא המציאות האידיאולוגית‬
‫שפוגשת את הקהל ביום‪-‬יום – זו המציאות מוחדרת האידיאולוגיה שלהם‬
‫כבר עכשיו (שהיא "שקופה" בעיני האנשים)‪ ,‬והסרט שמציג את זה רק מחזק‬
‫את התפיסה של האנשים שזו המציאות כמו שהיא‪ ,‬וככה העולם צריך‬
‫להתנהל‪.‬‬

‫‪ .2‬סרטים שתוקפים את האידיאולוגיה בשתי דרכים‪:‬‬

‫‪ .1‬תוכן – עיסוק ישיר בנושא פוליטי עם מסר אנטי‪-‬אידיאולוגי‪.‬‬
‫‪ .2‬צורה – סגנון והצגת מציאות באופן מנוגד לאידיאולוגיה (למשל‪ ,‬הצגת‬
‫המציאות באור אחר‪ ,‬ולא שיקוף המציאות לצופה – כמו בתחום ה"תוכן"‬
‫מהקטגוריה הראשונה)‪.‬‬

‫סרטים שתוקפים את האידיאולוגיה דרך הצורה‪ ,‬בדומה לקטגוריה ‪ ,2‬אבל פה‬ ‫‪.3‬‬
‫התוכן לא יהיה פוליטי באופן ישיר – אלא הסגנון עצמו יהיה חתרני ופוליטי‪,‬‬
‫וכתוצאה מזה יאיר גם את התוכן באור אנטי‪-‬אידיאולוגי‪.‬‬
‫לפי בנני ובנוני‪ ,‬קטגוריות ‪ 1‬ו‪ 2-‬הן הקטגוריות הכי חשובות‪ ,‬שמייצגות את‬
‫מהות הקולונוע האידיאלי‪ ,‬והן עיקר ההתעסקות שלהם בכתב העט‪.‬‬

‫סרטים שמציגים תוכן פוליטי מפורט‪ ,‬אפילו אנטי‪-‬אידיאולוגי‪ ,‬אבל מאמצים‬ ‫‪.4‬‬
‫את הסגנון‪ ,‬השפה הקולנועית והדימויים של עולם האידיאולוגיה – מה שהופך‬
‫אותם לניסיון עלוב‪ ,‬או העמדת פנים לתקוף את האידיאולוגיה‪.‬‬
‫סרטים דו‪-‬משמעיים ‪ ,‬שנראים כאילו מאמצים לחלוטין את הסגנון והשפה‬ ‫‪.5‬‬
‫הקולנועית האידיאולוגית‪ ,‬אבל מתחת לפני השטח‪ ,‬בניתוח מעמיק של הסרט‬
‫ניתן להבין שהסרט בעצם מודע לאידיאולוגיה‪ ,‬ומבקר ו"מפרק" אותה בצורה‬
‫נסתרת‪.‬‬
‫סרטים תיעודיים של "הקולנוע החי‪/‬הישיר" – סרטים תיעודיים שעוסקים‬ ‫‪.6‬‬
‫בנושאים פוליטיים‪ ,‬אבל לא שוברים מוסכמות בנוגע לסגנון ודרך הצגת‬
‫המציאות (אפילו אם הם לפעמים מנסים)‪ .‬הסגנון המוכתב ע"י האידיאולוגיה‬
‫שולט בסרט‪ ,‬מה ש"מכבה" גם נושא פוליטי ישיר (שהיה מצופה ממנו להיות‬
‫יותר עוצמתי כמשוייך לז'אנר התיעודי)‪ .‬הסרטים האלו מנסים להציג שיקוף‬
‫אמין ואותנטי של המציאות‪ ,‬אבל בסוף‪ ,‬הם מציגים מציאות דרך "פילטר"‬
‫אידיאולוגי‪.‬‬

‫סוג אחר של אותו קולנוע תיעודי‪ ,‬שמציג את הנושא המתועד בצורה שכן‬ ‫‪.7‬‬
‫מצליחה לתת לו משמעות בפני עצמה‪ ,‬ולא רק כשירות לאידיאולוגיה‪.‬‬

‫מתוך פירוט שבעת הקטגוריות‪ ,‬בנני ובנוני מציגים ‪ 4‬שאלות‪/‬עניינים שהם צריכים‬
‫לבחון דרך הביקורת שלהם‪:‬‬
‫‪ .1‬למה הסרטים בקטגוריה ‪ 1‬כל כך עיוורים לאידיאולוגיה‪ ,‬ואיך היא מצליחה‬
‫להשפיע עליהם ככה?‬
‫‪ .2‬בחינת הצורה בה הביקורת של קטגוריות ‪ 2,3‬ו‪ 7-‬דרך התוכן והסגנון‬
‫הקולנועי‪.‬‬
‫‪ .3‬להבין איך הנושא הפוליטי האנטי‪-‬אידיאולוגי מנוטרל כשאין מספיק שבירת‬
‫מוסכמות מהצד הסגנוני‪ ,‬בקטגוריות ‪ 4‬ו‪.6-‬‬
‫‪ .4‬הדגשת הפער בין מה הסרטים מקטגוריה ‪ 5‬מנסים להגיד‪ ,‬לאידיאולוגיה‬
‫שדרכה הם נוצרים‪.‬‬

‫בביקורת אין מקום להשערות‪ ,‬פרשנויות ואידיאולוגיות – ביקורת צריכה‬ ‫●‬

‫להיות מבוססת על עובדות מוחשיות ועניינית‪.‬‬
‫הביקורות כרגע (בתקופת כתיבת המאמר) לא נמצאות במקום הזה‪ ,‬ונשענות‬ ‫●‬
‫יותר מדיי על אידיאולוגיות ופחות על ניתוח עובדתי יבש‪ .‬אנדרה באזאן היה‬
‫מהראשונים שהתקדם לכיוון הזה‪ ,‬אבל לא ברמה הרצויה‪.‬‬
‫צריך להשתמש בגישות ובתיאוריות של היוצרים הרוסיים של שנות ה‪,20‬‬ ‫●‬
‫ובעיקר של אייזנשטיין‪ ,‬כדי ליצור תיאוריה ביקורתית של הקולנוע‪ ,‬עם‬
‫התייחסות לשיטת המטריאליזם הדיאלקטי (לא כל כך הבנתי את הפסקה הזו עד‬
‫הסוף)‪.‬‬