‫האוניברסיטה העברית בירושלים‬

‫הפקולטה למדעי הרוח‬

‫החוג לספרות כללית והשוואתית‬

‫‪.‬שם הקורס‪ )19425-02( :‬מבוא לשירה – תרגיל‬

‫‪.‬שם המתרגלת‪ :‬חנה קופר‬

‫אלוזיה ואינטרטקסטואליות בשיר "אלו הם הנהרות" מאת חורחה לואיס בורחס‪.‬‬

‫‪.‬מגישה‪ :‬וונדי פרמן‬

‫‪.‬מספר ת‪.‬ז‪341214070 :‬‬
‫תאריך הגשה‪22/06/21. :‬‬

‫‪1‬‬
‫חורחה לואיס בורחס מציע קריאה אינטרטקסטואלית בשירו "אלו הם הנהרות"‪ ,‬בו הוא עושה אלוזיה‬

‫למחשבותיו של הרקליטוס מאפסוס‪ ,‬המכונה גם "האפל"‪ .‬הכותב מקיים דיאלוג פואטי עם רעיונותיו של‬

‫ההוגה היווני‪ ,‬ולכן השיר מתגלה כמעין ניתוח ותגובה שמצליחים להראות שאף טקסט אינו מקורי או‬

‫ייחודי‪ ,‬אך לרוב נשען על אחרים כדי לחשוף את מבנהו ומשמעותו‪ .‬לפי דעתי באמצעות ההלוזיה לרעיונות‬

‫המרכזיים שהציע הרקליטוס‪ ,‬בורחס מבקר את המבנים הקבועים באופן כללי ואת מה שניתן להבין‬

‫כסטטי‪ ,‬כלומר‪ ,‬הוא תומך דרך האלוזיה ברעיון ששינויים ותנועה הם חלקים טבועים בחיים‪ ,‬אפילו אם‬

‫לפעמים זה יוצר תחושה כואבת‪.‬‬

‫ראשית‪ ,‬בורחס מתחיל את שירו במטאפורה ואז באלוזיה (אֲ נ ְַחנּו הַ ָּמ ָׁש ל הַ ְמפ ְֻרסָ ם‪ֶׁ/‬ש הֶ ַר ְקלִ יטּוס הָ ָאפֵ ל יָדּוע‬
‫ּבִ זְ כּותוֹ‪ 1).‬ובאופן זה מכניס את הקורא ישירות למסע זמני המחבר בין עצמת הזמן לבין המוסר השכל‬

‫המפורסם של הפילוסוף היווני‪-‬הנהר (שהוא עדיין אותו נהר) בכל זאת השתנה כמעט לחלוטין‪ ,‬כמו גם מי‬

‫שנכנס אליו‪ ,‬אך למרות שחלק אחד של הנהר זורם ומשתנה‪ ,‬יש עוד אחד שהוא קבוע יחסית וזה שמנחה‬

‫את תנועת המים‪ .‬למרות שרעיון זה נשמע סותר‪ ,‬השיר של בורחס מנסה להעביר את הדיכוטומיה הזו ואת‬

‫האופן בו עברת הזמן כמו גם השינויים הם בלתי נמנעים‪ ,‬אמנם יש חלק מאיתנו שממשיך במהות זהה‪.‬‬

‫בהמשך לקו המחשבה הזה‪ ,‬השיר ממשיך להתייחס לרעיון האמור לעיל‪ -‬אֲ נ ְַחנּו הַ ּמַ יִ ם‪ֹ ,‬לא הַ יַהֲ לוֹם ֶׁש אֵ ין‬
‫ָּנחים ִּב ְמקוֹמָ ם ‪ .‬באופן זה בורחס מחבר שוב למוסר ההשכל של‬
‫ָקֶׁש ה ְּכ מוֹתוֹ‪/,‬אֵ ֶּלה ֶׁש חוֹלְ פִ ים‪ֹ ,‬לא אֵ ֶּלה ֶׁש ִ‬
‫הרקליטוס האומר שבני אדם הם יצורים בתנועה מתמדת‪ ,‬שעליהם לזרום‪ ,‬לנסות ולאבד את עצמם‬

‫בניסיון‪ ,‬לא להתקשות ולהישאר סטטיים‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬העובדה שהמחבר עושה שימוש מתמיד במונח‬

‫"אנחנו" מייצרת בתת מודע של הקורא את תחושת האחדות‪ ,‬שבני אדם הם מסה גדולה הדומה ביותר אך‬

‫בו זמני משתנה‪ ,‬וזאת קשור בצורה הדוקה למהות המים‪ ,‬הנהרות והים‪.‬‬

‫לאחר מכן‪ ,‬בורחס מתייחס שוב להרקליטוס‪ -‬אֲ נ ְַחנּו הַ ָּנהָ ר וְ אֲ נ ְַחנּו הַ ְּי וָ נִי הַ הּוא ֶׁש ּבְ מֵ ימָ יו‪ֶׁ/‬ש ל הַ ּנָהָ ר נִּבָ ט הּוא‬
‫יסטָ ל ֶׁש ְּכ מ ֹו הַ אֵ ׁש ְמַׁש ֶּנה גְ וָ נָיו‪ .‬דרך קטע‬
‫לְ עַ ְצמוֹ‪ .‬הַ ָּב בּוָאה‪ֶׁ/‬ש ּל ֹו ִמְׁש ַּת ּנָה ּבַ ָּמ ים הַ ְמתַ עְ ְּת עִ ים ֶׁש ל הַ ַּמ ְרָאה‪ַּ/,‬ב ְּק ִר ְ‬
‫זה אנו מציבים את עצמנו כקוראים במקום של הפילוסוף ברגע בו הוא מסיק את מסקנתו המפורסמת‪,‬‬

‫אנו מוזמנים להיות אחד עמו ולכן "הַ ָּב בּוָאה ֶׁש ּל וֹ" היא עכשיו גם השתקפות של מי שקורא‪ .‬כמו כן יש‬

‫שימוש בחזרה ‪-‬הן הבבואה משתנה והן המים משתנים‪ .‬שוב אנו שקועים דרך האלוזיה הזאת בעומק‬

‫שהשינויים הקרובים מהווים על עצמנו ועל סביבתנו‪.‬‬

‫נוסף על כך‪ ,‬בורחס מוסיף השוואה לאש‪ .‬הרקליטוס רואה באש את הביטוי הסמלי הגבוה ביותר לשני‬

‫עמודי התווך של הפילוסופיה שלו‪ :‬הפיכה תמידית ומאבק הפכים‪ ,‬מכיוון שאש רק ממשיכה לצרוך‬

‫‪ 1‬בורחס‪ ,‬חורחה לואיס‪" .‬אלו הם הנהרות" מתוך "שאין יודעים דבר" בהוצאת כרמל‪.1995 ,‬‬

‫‪2‬‬
‫ולהרוס‪ ,‬ומשנה ללא הרף את חומרה‪ .‬כלומר‪ ,‬באמצעות השוואה זו הכותב מחזק את הרעיון המרכזי‬

‫שהשיר מבקש להעביר‪.‬‬

‫מצד שני‪ ,‬בהמשך הקריאה הכותב מבטא את הצד המר של הפילוסופיה של אותו יווני‪ -‬אֲ נ ְַחנּו נְהַ ר הַ הֲ בָ לִ ים‬
‫ים‪ּ/,‬ד ְרּכ ֹו לַָּים ְֶׁש ּלוֹ‪ .‬אוֹת ֹו הֶ ִּק יפּו הַ ְּצ לָלִ ים‪ .‬אנו רואים כאן שוב את הדיכוטומיה‪ :‬השינוי‬
‫ַ‬ ‫ְׁש ּנ ְִתיבָ יו ְּכ בָ ר יְ דּועִ‬
‫המתמיד והקבוע‪ ,‬הסטטי‪ .‬הגורל הציב אותנו בדרך זו ממנה איננו יכולים לצאת והאפשרות היחידה היא‬

‫לנוע‪ ,‬להמשיך קדימה‪ .‬בסיום השיר בורחס מעביר את מה שנראה כמסקנה לגבי הפילוסופיה של‬

‫הרקליטוס‪ -‬הַ ּכֹל נִפְ ַָרד מֵ ִאָּת נּו לְ ָשלוֹם‪ ,‬הַ ּכֹל ִמ ְת ַרחֵ ק ל ֹו ּכְָך‪/.‬הַ ִּז ּכָרוֹן אֵ ינ ֹו מַ ְטּביעַ ִמֶׁש ל ֹו ָּד בָ ר‪/.‬וְ ל ְַמרוֹת זֹאת יֵׁש‬
‫מַ ֶָּׁש הּו ֶׁש ִּנְׁש ָאר‪/‬וְ ל ְַמרוֹת זֹאת יֵׁש מַ ֶָּׁש הּו ֶׁש ֶּנאֱ נָח ‪ .‬בדרך זו הוא ממשיך להדגיש את העובדה ששינויים וסתירות‬

‫הם קבועים ובלתי נמנעים‪ .‬לכן‪ ,‬למרות שההשתקפות שלו מלנכולית‪ ,‬ניתן להבין שבגלל ששינויים‬

‫מתרחשים כל הזמן‪ ,‬אנו כבני אדם כל הזמן נפרדים ומתרחקים מהמציאות הקודמת‪ .‬הכותב מבהיר זאת‬

‫עוד יותר במשפט השני "הַ ִּז ּכָרוֹן אֵ ינ ֹו מַ ְטּביעַ ִמֶׁש ל ֹו ָּד בָ ר "‪ ,‬כלומר הזיכרון אינו אטום ובכך מאפשר‬

‫המשכיות‪ ,‬תנוע‪ .‬ובכל זאת יש משהו בתוך כל בן אדם שממשיך ונשאר‪ ,‬ובכל זאת יש משהו שמתלונן‪,‬‬

‫שמתגלה‪ ,‬שמחפש שינוי‪.‬‬

‫כסיכום‪ ,‬לפי דעתי חורחה לואיס בורחס משתמש באינטרטקסטואליות ובאלוזיה לרעיונותיו של‬

‫הרקליטוס "האפל" במטרה לכתוב שיר המדבר על הדילמה בין שינוי לקביעות‪ ,‬בין הרצון המתמיד‬

‫שהדברים ימשיכו כפי שתמיד היו לבין הרצון המתמיד להתחדשות ולשינוי‪ .‬על פי הרקליטוס‪ ,‬אנחנו אף‬

‫פעם לא אותם בני אדם‪ ,‬שינויים הם בלתי נמנעים‪ ,‬אך בכל זאת יש חלק מאיתנו שנותר קבוע במהותו‪.‬‬

‫במילים אחרות‪ ,‬דרך הפילוסופיה של הרקליטוס‪ ,‬בורחס מנסה לבטא את הרעיונות הללו בשירו‪.‬‬

‫ביבליוגרפיה‬

‫‪ -‬בורחס‪ ,‬חורחה לואיס‪" .‬אלו הם הנהרות" מתוך "שאין יודעים דבר" בהוצאת כרמל‪.1995 ,‬‬

‫‪-Heráclito de Éfeso en Wikipedia (2021): https://es.wikipedia.org/w/index.php?title=Her‬‬

‫‪%C3%A1clito&oldid=136205755‬‬

‫‪3‬‬