‫‪1‬‬

‫מאמרים‬
‫ארליך‬
‫נאצר והסטודנטים (‪)1952-1970‬‬

‫מערכות היחסים של המשטר המהפכני במצרים עם הנוער המשכיל בשנות החמישים והשישים‬

‫של המאה ה‪ 20-‬עברו עם הזמן כמה שינויים בהתאם לשינויים שחלו במהפכה עצמה‪.‬‬

‫היו שלושה שלבים‪:‬‬

‫הראשון‪ 1956 -1952 :‬שנות המהפכה הראשונות ניסיון ההשתלטות על הסטודנטים וגיוסם‬

‫למשטר המהפכה‪ .‬באותן שנים התקיימו מאבקי כוח בתוך קבוצת הקצינים עצמה על עמדות‬

‫כוח‪ ,‬הקצינים הכירו היטב את הפוטנציאל הגלום בסטודנטים‪ .‬הקצינים פעלו בשתי דרכים‪:‬‬

‫הראשונה מחוץ לאוניברסיטאות הוצאת המפלגות אל‪-‬מחוץ לחוק (‪ ,)1953‬והוצאת ארגון האחים‬

‫אל מחוץ לחוק בשנת ‪ .1955‬והקים מסגרת פוליטית כפופה אליו "ארגון השחרור" כבסיס‬

‫למפלגת השלטון היחידה ושהיה המכשיר הפוליטי החדש של המשטר וגייס מנהיגי הסטודנטים‬

‫אליו‪ .‬ל"ארגון השחרור" בהכוונת המשטר ובחסותו‪.‬‬

‫הדרך השנייה היה מאבק בתוך האוניברסיטאות עצמן‪ .‬התקציב שהופנה אליהן היה מועט‪,‬‬

‫בטענה שיש להפנות כספים לחינוך היסודי‪ .‬בשנת ‪ 1954‬גם נעשה "טיהור" של האקדמיה‪ ,‬רוב‬

‫הפרופסורים הוותיקים פוטרו‪ ,‬ונאמנות למשטר הייתה בין הקריטריונים להעסקה באקדמיה‪.‬‬

‫האוניברסיטה הוכפפה לפיקוח של המשטרה החשאית‪ ,‬ומורי האוניברסיטה היו בין גורמי‬

‫הפיקוח על הסטודנטים‪ .‬בשנת ‪ 1955‬הוקמה התאחדות הסטודנטים‪ ,‬והיא הייתה למכשיר‬

‫הפיקוח היעיל ביותר על הסטודנטים‪.‬‬

‫מלבד זה המשטר פיקח על מסלול הלימודים‪" .‬משרד ההכוונה" שנוסד בשנת ‪ 1961‬קבע את‬

‫ההכוונה המקצועית של הסטודנטים ושינה את סדר החשיבות של המקצועות‪ .‬הוא פגע בחשיבות‬

‫מקצועות שהיו יוקרתיים לפני המהפכה – משפטים ומסחר‪ ,‬עשה את מדעי הרוח והחברה‬

‫למנגנוני תעמולה והפנה את הטובים ביותר ללמוד מדעים‪ ,‬הנדסה ורפואה‪.‬‬

 ‫‪2‬‬

‫השלב השני ‪1967 -1956‬‬

‫אחרי הדיפת "המתקפה המשולשת" בשנת ‪ 1956‬החל יחסו של המשטר אל הסטודנטים להשתנות‬

‫לטובה‪ .‬האוניברסיטה החלה גם לספק לסטודנטים שירותים חברתיים‪ ,‬מגורים במעונות וכדומה‪.‬‬

‫הסטודנטים החלו לקבל הטבות חומריות (כרטיסי נסיעה באוטובוס)‪ ,‬ופטור משירות בצבא‪ .‬שכר‬

‫הלימוד הוקטן‪ ,‬רוב הגרים במעונות היו פטורים מתשלום דמי שכירות‪ .‬כשהוקם בשנת ‪1961‬‬

‫"האיחוד הסוציאליסטי הערבי" כמפלגת השלטון‪ ,‬יוצגו "המשכילים" (סטודנטים‪ ,‬תלמידי תיכון‪,‬‬

‫מורים ומרצים) בשיעור של ‪ 14%‬במוסדות המפלגה‪.‬‬

‫התוצאה של כל זה הייתה היעלמותו של הנוער המצרי המשכיל מהזירה הפוליטית בשנים ‪1954‬‬

‫– ‪ .1968‬ואולם אין לשכוח גורם חשוב נוסף‪ :‬דמותו של עבד אל‪-‬נאצר שעמד בראש השלטון‬

‫במצרים‪ ,‬והיה דמות נערצת במצרים ובעולם הערבי כולו‪ .‬ניצחון מצרים בשנת ‪ 1956‬הזניק כמובן‬

‫את עבד אל‪-‬נאצר אל עמדת אביר הערביות‪ ,‬אביר המהפכה הערבית שתעמיד את מצרים בראש‬

‫המדינה הערבית המאוחדת‪ .‬הוא מצדו טרח להכין את הנוער המצרי לתפקידו כמנהלה של‬

‫המדינה הערבית העתידה לקום‪ .‬והנוער המשכיל אכן הזדהה אתו ועם חזונו‪.‬‬

‫ואולם לצד התמיכה המאסיבית מצד הנוער המשכיל‪ ,‬הלכה וגדלה גם תחושת תסכול אצל‬

‫הסטודנט הבודד‪ .‬במסגרת הכשרתו היה נתון לאינדוקטרינציה‪ַ" ,‬ת ְו ִע ַיה"‪ ,‬שלימדה אותו ערכים‬

‫של צדק מהפכני‪ ,‬את חשיבותו שלו כסטודנט וכמשכיל בחברה המצרית‪ ,‬דיברה איתו על ערכים‬

‫של דמוקרטיה‪ ,‬על כך שהמשטר נותן לפרט את חופש היצירה ועוד‪ .‬המפגש עם מציאות החיים‬

‫היומיומית כסטודנט‪ ,‬ויותר מזה‪ ,‬כמשכיל מובטל לאחר סיום לימודיו לא דמו למה שהובטח לו‪,‬‬
 ‫‪3‬‬

‫והתחושה שקיבלו סטודנטים רבים הייתה שארצם רואה אותם כמיותרים‪ .‬ואולם‪ ,‬אם בעבר היה‬

‫אפשר לפרוק את התסכול בהפגנות‪ ,‬הרי שעכשיו גם זה לא היה אפשרי‪.‬‬

‫השלב השלישי ‪1970 -1967‬‬

‫תבוסת ‪ 1967‬הייתה מכה קשה לכל המדינות הערביות שהשתתפו בה‪ ,‬והיא סימנה את ראשית‬

‫שקיעת הערביות המהפכנית‪ ,‬החילונית שמטרתה איחוד כל העולם הערבי‪ .‬עוצמת ההלם במצרים‬

‫הייתה רבה‪ ,‬והיא שינתה גם את התנהגות הנוער המשכיל‪ .‬בפברואר ‪ ,1968‬לאחר שפורסמו פסקי‬

‫הדין המקלים במשפט הקצינים שהואשמו בהתרשלות בהכנת המלחמה‪ ,‬שב הנוער בפעם‬

‫הראשונה לרחוב מאז שנת ‪ .1954‬פתיחת שנת הלימודים ‪ 1968/9‬נתנה את האות למרי‬

‫סטודנטיאלי נוסף שהזכיר בעוצמתו את מהומות הסטודנטים של סוף ימי המלוכה‪ .‬מעתה חזרו‬

‫הסטודנטים לפעולה פוליטית ואיבדו את הפסיביות שאיפיינה אותם במשך רוב ימי נשיאותו של‬

‫עבד אל‪-‬נאצר‪ .‬מעתה גם שבו לגייס את בוגרי האוניברסיטאות‪ ,‬דבר שהעלה מאוד את איכותו‬

‫של הצבא‪ ,‬כפי שראינו בשנת ‪.1973‬‬

‫סאדאת והסטודנטים‬

‫בשנות השבעים עדים במזרח התיכון לחזרתו של האסלאם הפוליטי אל הזירה‪ ,‬לאחר שבשנות‬

‫החמישים והשישים דוכאו פעילי התנועות האסלאמיסטיות בכמה מדינות באזור‪ ,‬במיוחד‬

‫במצרים של עבד אל‪-‬נאצר‪ .‬נראה שכישלון חלום הפאן ערביות‪ ,‬ומידה לא קטנה של אכזבה‬

‫מהתוצאות הצנועות של תהליך המודרניזציה והכלכלה הסוציאליסטית‪ ,‬סאדאת מתיר לאחים‬

‫לחזור לזירה הפוליטית‪ ,‬העלו מחדש את האסלאם כדרך חלופית מקורית שבעזרתה יהיה‬

‫אפשר להתגבר על הקשיים‪ :‬תחת הסיסמה "האסלאם הוא הפתרון"‪.‬‬

 ‫‪4‬‬

‫מהפכת ח'ומיני באיראן בשנת ‪ 1979‬ביטאה את עובדת התחזקות התנועות האסלאמיסטיות באזור‪,‬‬

‫אם כי מלבד חיזוק מוראלי לא תרמה המהפכה דבר להתחזקות האסלאם הפוליטי באזור‪ .‬אחת‬

‫התופעות המעניינות‪ ,‬ואולי גם הפרדוקסליות‪ ,‬של התחזקות תנועות האסלאם הפוליטי משנות השבעים‬

‫ואילך הוא שיעורם הגבוה של בוגרי מערכת ההשכלה המודרנית בקרב חברי התנועות הללו ובקרב‬

‫הנהגותיהן‪.‬‬

‫במצרים מגלים שיעור הסטודנטים באוכלוסייה גבוה‪ .‬הסטודנטים חזרו בשנת ‪ 1968‬לרחובות‪ ,‬והיו מאז‬

‫לגורם פוליטי פעיל וקבוצת לחץ על השלטונות מבמת האופוזיציה למשטר החילוני והאליטות‪ ,‬שהשפיע‬

‫על כיווני המדיניות של נשיא מצרים‪ ,‬וגם היו לאחד הגורמים החשובים לחזרת האסלאם הפוליטי‪.‬‬

‫המהפכה האסלאמית באיראן אירעה בתקופה שבה גם במדינות הערביות של האזור גאה גל של חזרה‬

‫לאסלאם‪ ,‬ושל חזרתו של האסלאם הפוליטי‪ :‬תנועות אסלאמיסטיות שראו את תפקיד העלמא לא רק‬

‫לאשר (בדיעבד) את התאמתם לחוקי השריעה של מהלכים פוליטיים ואחרים של השליטים‪ ,‬אלא‬

‫להכתיב את המדיניות ולשלוט בפועל ממש (מה שח'ומיני תיאר כ"שלטון חכמי ההלכה" – וליאת‬

‫אל‪-‬פקיה)‪ .‬הגל הזה היה קשור במידה רבה גם להרחבת מערכת ההשכלה הגבוהה‪ .‬ההרחבה הזו גרמה‬

‫במישרין להגדלה ניכרת של מספר רוכשי ההשכלה הגבוהה‪ ,‬ואולם אלה מצאו את עצמם עם תום‬

‫לימודיהם לפני שוקת שבורה‪.‬‬

‫השינויים שעברו על המזרח התיכון בשנות השבעים והשמונים‪ ,‬המעבר לכלכלת שוק קפיטליסטית‬

‫והפתיחות הגוברת לתרבות המערב‪ ,‬כל אלה הגדילו את הפערים הכלכליים בין שכבת העשירים‬

‫(והמקורבים)‪ ,‬שנהנתה מצריכה ראוותנית של מותרות‪ ,‬לבין חלקים נרחבים של החברה‪ ,‬ובכלל זה‬

‫משכילים רבים שנידונו לאבטלה ולמחסור‪ .‬התסכול הגובר בקרבם‪ ,‬בין היתר גם מקריסת חלום‬

‫הערביות החילונית‪ ,‬הביא לגל של תשובה וחזרה אל האסלאם כזהות אותנטית‪ .‬מספרם הגדל והולך של‬

‫הסטודנטים‪ ,‬ובהם רבים בני השכבות העממיות וערי השדה‪ ,‬עשה את הקמפוסים לכר פעולה חשוב של‬
 ‫‪5‬‬

‫חברים בתנועות האסלאמיסטיות‪ ,‬ואכן מספר הסטודנטים בתנועות הללו למיניהן גדול‪ ,‬ובכלל זה בעלי‬

‫מקצועות חופשיים ומהנדסים רבים‪.‬‬

‫מהפכת החינוך במצרים‪ :‬במצרים גדל מספר האוניברסיטאות ופיזורן בערי השדה בימי סאדאת‪ ,‬גדל‬

‫מספר הסטודנטים על‪-‬ידי הורדת סף הקבלה‪ .‬סאדאת גם עודד את כניסתן של אגודות אסלאמיות‬

‫לעזרה הדדית (ג'מעיאת) לפעולה בקרב הסטודנטים ואנשי סגל‪ ,‬כמשקל‪-‬נגד לתומכי עבד אל‪-‬נאצר‪ .‬כל‬

‫אלה רק תרמו להתפתחות האסלאם הפוליטי במצרים ובאוניברסיטאות‪.‬‬

‫שלבי היחסים בין סאדאת לסטודנטים‬

‫שלב ראשון ‪ 1973 -1970‬הסטודנטים לא הניחו לסאדאת‪ .‬הם הרבו בפעילות פוליטית אנטי‪-‬ממשלתית‬
‫בקמפוסים‪ ,‬וסאדאת עצמו היה מטרה ללעג מצדם‪ .‬הכרזת שנת ‪ 1971‬ל"שנת הכרעה" הרגיעה לזמן‪-‬מה‬
‫את הסטודנטים‪ ,‬אבל בראשית שנת ‪ ,1972‬לאחר שלא אירע דבר (יש לזכור שאחרי ‪ 1967‬היו שלוש שנים‬
‫של "מלחמת התשה" – ַח ְר ּב ַאל‪ִ-‬א סִת נַז אף‪ ,‬ואחרי מותו של עבד אל‪-‬נאצר הכריז סאדאת על "שנת‬
‫הכרעה") – היה תסכולם של הסטודנטים גדול‪ .‬בינואר ‪ 1972‬יצאו הסטודנטים להפגנות אלימות בקהיר‪.‬‬
‫היקף המהומות‪ ,‬והעובדה שהסטודנטים עמדו בראשן פגעו במעמדו של סאדאת‪ .‬יתר על כן‪ ,‬המרי‬
‫התפשט גם בקרב הקצינים הצעירים שהיו בחזית‪ ,‬ושעתה היו ברובם בוגרי אוניברסיטה‪ .‬לאחר שדיכא‬
‫את המהומות בכוח רב הכריז סאדאת על "שנת הכרעה" נוספת‪ .‬בסופה של אותה השנה‪ ,‬באוקטובר‬
‫‪ 1973‬אכן יצא למלחמה‪ .‬גודל הניצחון והשפעתו על מצרים לא עזרו בסופו של דבר לסאדאת‪ ,‬והנוער‬
‫המשכיל לא הלך אחריו‪.‬‬
‫שלב שני ‪ 1977 -1973‬שלב הפתיחות הכלכלית והפוליטית תחושת הביטחון בעקבות ניצחונו במלחמה‬
‫עודדה את סאדאת לעשות שינויים רבים במצרים‪ .‬כזכור הוא סילק ממצרים את היועצים הסובייטים‬
‫כבר לפני מלחמת אוקטובר‪ .‬הפנייה שלו לעבר המערב וארצות הברית התגברו‪ .‬הוא שינה לחלוטין את‬
‫כיוון הכלכלה‪ ,‬מ"סוציאליזם ערבי" שאפיין את ימי עבד אל‪-‬נאצר לכלכלה קפיטליסטית בנוסח‬
‫ה"אנפתאח"‪ .‬הוא גם פתח יותר את השדה הפוליטי‪ ,‬אישר פעילות פוליטית בקמפוסים‪ ,‬אך פעל נגד‬
‫גורמים אופוזיציוניים‪-‬נאצריסטיים‪ ,‬ותמך בפעילות של האגודות האסלאמיות‪.‬‬
 ‫‪6‬‬

‫בסופו של דבר‪ ,‬חיי היומיום של המצרי הממוצע לא השתפרו בעקבות כל השינויים‪ ,‬הפנייה מערבה‬
‫פגעה בלא‪-‬מעט אנשים‪ ,‬וההבדלים הניכרים לעין בין שכבת העשירים והמתעשרים לבין רוב‬
‫האוכלוסייה רק הגדילו את המתחים‪ .‬בינואר ‪ 1977‬הודיע סאדאת על צמצום הסובסידיות למוצרי מזון‬
‫בסיסיים (בעקבות דרישה של קרן המטבע הבין‪-‬לאומית שהתנתה בכך מתן מלווה למצרים)‪ .‬גל‬
‫ההפגנות האלימות שכונה "מהומות הלחם" שפרץ ב‪ 19 – 17-‬בינואר היה מן הקשים שידעה קהיר‪.‬‬
‫השתתפו בהן המוני קהיר שנסחפו אחרי הסטודנטים‪ .‬גם כאן‪ ,‬כבעבר‪ ,‬היה כנראה קונסנסוס בין ארגוני‬
‫הסטודנטים של השמאל (שמהם יצאה היוזמה) לבין חברי האגודות האסלאמיות‪.‬‬

‫שלב שלישי שלב העימותים הקשים ‪ 1980 -1977‬בעקבות המהומות הצר השלטון במצרים את צעדי‬
‫הסטודנטים‪ .‬התמיכה בשמאל ובפאן‪-‬ערביות הלכו ונחלשו‪ ,‬אך הנטייה לעבר האגודות האסלאמיות‬
‫הלכה וגדלה‪ ,‬בעיקר באוניברסיטאות בערי השדה‪ .‬בשנת ‪ ,1979‬על אירועיה – המהפכה באיראן‪ ,‬הסכם‬
‫השלום עם ישראל – החלו אגודות אסלאמיות לפרוח גם בפקולטות הנחשבות ביותר בקהיר‬
‫ובאלכסנדריה‪ .‬באותה השנה החלו לצמוח גם אגודות של אסלאם קנאי (ג'מאעאת)‪ .‬חברי הג'מעיאת –‬
‫האגודות הפונדמנטליסטיות – מתפשרים עם עובדת קיומה של המדינה הממלכתית‪ .‬חברי הג'מאעאת‬
‫– האגודות הקנאיות – פועלים באלימות כדי להרוס את המדינה ולהקים מדינה אסלאמית במקומה‪.‬‬
‫מקרב הג'מאעאת יצאו גם רוצחי סאדאת‪.‬‬

‫המאמר של סיון‪:‬‬
‫המאמר של סיון‪ :‬דן במצרים וסוריה‪ ,‬מאמצע שנות הששים של המאה ה‪ 20‬עד‬
‫‪.1984‬‬
‫התזה‪ :‬למרות מדיניות ההתקרבות של סאדאת ושל אסד כלפי התנועות האסלאמיות‬
‫אלא שהן לא האמינו להם ופעלו מולם כאופוזיציה לוחמת‪.‬‬
‫אצלו‪ ,‬בניגוד לארליך‪ ,‬קיים דור היסטורי בשנות השבעים והם קנאי האסלאם‪ ,‬והם‬
‫המשך לדור אמצע שנות הששים‪ ,‬דור שנות השבעים וראשית שנות השמונים‪ ,‬שאב‬
 ‫‪7‬‬

‫את החוייה הפורמטיבית שלו מהמדיניות הקשה של נאצר באמצע שנות הששים‪ .‬אסד‬
‫וסאדאת נראו לאחים המוסלמים המשך המשטר הרודני עם חליפה מעודנת לא יותר‪.‬‬
‫המשטר אותו משטר‪ ,‬חילוני עם ערכים ותרבות מערבית‪ .‬האחים המוסלמים המשיכו‬
‫להיות אופוזיציה לוחמת למרות ששני המנהגים סאדאת ואסד נסו לקרב אותם אליהם‪.‬‬
‫בקשר למצרים הדגש במאמר על שני הביטים‪:‬‬
‫הראשון‪ :‬ההבדלים בין דור המוסלמים הרדיקלים משנות הששים לבין דור האחים המוסלמים מתקופת בית‬
‫המלוכה‪.‬‬
‫השני‪ :‬מאפייני צמיחת תופעת הרדיקליזם האסלאמי משנות הששים ועד שנות השמונים‬
‫סיון משתמש כמו ארליך במונח "דור היסטורי" אלא שבשונה מארליך הוא אינו מחפש דור‬

‫היסטורי שקם בעת ובעונה אחת בכל האזור‪ ,‬אלא מתייחס לצמיחת התופעה שהוא מכנה "קנאי‬

‫האסלאם"‪ .‬הגורמים לצמיחתו של הדור ההיסטורי של שנות השישים הייתה החוויה המשותפת‬

‫של דיכוי משטרו של נאצר‪ ,‬עליית המדינה הצבאית החילוניות‪ ,‬וקץ השלטון הקולוניאלי‪.‬‬

‫הרדיפות שמהן סבלו אנשי האחים המסלמים‪ ,‬וחווית הכלא שהייתה משותפת לרבים מהם‬

‫הוסיפו עוד לאותו אירוע טראומטי שיצר את "דור שנות השישים" של קנאי האסלאם‪.‬‬

‫בני הדור הזה היו שונים מהאחים המוסלמים "מן הנוסח הישן"‪:‬‬

‫הם לא השתתפו במאבקים אנטי קולוניאליים‪ ,‬לעומת דור האחים המוסלמים הקודם‬ ‫א‪.‬‬

‫שהשתתפו במאבקים נגד המדינות הקולוניאליות כמו במצרים נגד בריטניה ובסוריה נגד‬

‫הצרפתים‪ .‬הם השתתפו לצד החילוניים במאבק נגד הקולוניאליזם‪.‬‬

‫יחסו של הרדיקליזם האיסלאמי משנות הששים לשלטונות היה עוין (عدائي) וחשדני (وتشكك)‪,‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫לעומת הקודמים העוינות הראשונה שלהם היתה נגד הקולוניאליזם הכובש‪.‬‬

‫רובם של בני הרדיקליזם המודרני היו עירונים‪ ,‬בעוד שרוב חברי חוליות האחים המוסלמים‬ ‫ג‪.‬‬

‫הקודמים היו בני הכפר והפריפריה‪.‬‬

 ‫‪8‬‬

‫שיעור הסטודנטים ובעלי מקצועות חופשיים בקרב הרדיקלים המודרניים היה רב יותר וזאת‬ ‫ד‪.‬‬

‫בזכות התפתחות ההשכלה והכלכלה‪ .‬לעומתם הקודמים היו בעלי השכלה נמוכה ומצב סוציו‬

‫אקונומי נמוך‪.‬‬

‫הרדיקלים החדשים הצליחו לעשות את החוויה המעצבת שלהם (משנות הששים ולא משנות‬ ‫ה‪.‬‬

‫השבעים)‪ ,‬מה שמכנה סיון "החוויה הפורמטיבית" לבסיס השתלבותם של החברים הצעירים‬

‫בשנות השבעים והשמונים במסגרות הרדיקליות‪ ,‬אף‪-‬על‪-‬פי שהיו יכולות להיות להם חוויות‬

‫מעצבות משלהם‪ ,‬למשל התבוסה של ‪ 1967‬או הניצחון של ‪ .1973‬כך אירע‪ ,‬לפי סיון‪ ,‬שלא צמחו‬

‫דורות היסטוריים חדשים בקרב האיסלמיסטים עד שנות התשעים‪ .‬לעומתם האסלאמיסטיים‬

‫הקודמים חוו החוויות מעצבות שנוצרו בתקופות שלהם החל מהשליטה הקולוניאלית‪ ,‬משברים‬

‫כמו המשבר הכלכלי העולמי ‪ ,1929‬פרשת חבש ‪ ,1935‬מלחמת העולם השנייה‪ ,‬מלחמת פלסטין‬

‫‪ ,1948‬ואירועים היסטוריים פנימיים נוספים‪.‬‬

‫הסברים על הרדיקליזם משנות הששים‪:‬‬

‫מותו של עבד אל‪-‬נאצר ועליית סאדאת וחאפט' אל‪-‬אסד יצרו לכאורה מצב חדש במצרים‬

‫ובסוריה (שהוו רקע פורה לחזוק התנועות הרדיקליות)‪ :‬במצרים הוחלף נשיא חילוני בנשיא‬

‫מאמין‪ ,‬שעשה את השריעה (ההלכה המוסלמית) למקור חקיקה ראשי‪ ,‬שהתיר את פעולת האחים‬

‫המוסלמים ואף עודד הופעת אגודות אסלאמיות באוניברסיטאות‪ .‬בסוריה כמו במצרים הייתה‬

‫למלחמת ‪ 1973‬חשיבות רבה בעיני הדתיים משום הצביון הדתי שניתן לה (מלחמת רמדאן‪ ,‬חלק‬

‫מג'האד)‪ .‬אסד וסאדאת מיתנו מאוד את האטטיזם הכלכלי (הכוון הפרטה) והפגינו יחס מתון‬

‫לאסלאם‪ .‬ואולם הרדיקלים נשארו חשדנים גם במצרים וגם בסוריה‪ .‬לרבים נראתה מלחמת‬

‫‪ 1973‬מלחמה באויב הלא‪-‬נכון‪ .‬מעניין אותם נושאים חדשים חילוניות המשטר והמסרים‬

‫המערביים בכלי התקשורת‪ ,‬הפערים הכלכליים בתוך החברה‪ ,‬ומצוקות הנוער המשכיל‪.‬‬

‫שליטת המדינה ועוצמתה לעומת החברה הייתה עדיין אדירה‪ ,‬והייתה לה שליטה מלאה באמצעי‬

‫התקשורת‪ .‬הטלוויזיה הפיצה ערכים שנראו להם מסוכנים‪ ,‬הפרסומת הפיצה את אותם הערכים‬
 ‫‪9‬‬

‫וביעילות רבה‪ .‬כל זה נראה לרדיקלים כהטפה מעשית לחילון ולשחיתות‪ .‬הופעת העשירים‬

‫החדשים‪ ,‬וחזרתה של לאומיות "פרעונית" במצרים‪ ,‬והרדיפות שהחלו לסבול מהן מאמצע שנות‬

‫השבעים בסוריה‪ ,‬כל אלה הותירו בעינה את עוינותם הבסיסית למדינה גם בימי סאדאת וחאפט'‬

‫אל‪-‬אסד‪.‬‬

‫עיקר טענותיהם של הרדיקלים נגד סאדאת היה שאין הבדל בינו לבין עבד אל‪-‬נאצר מבחינת‬

‫החברה שהם שאפו לכונן‪ .‬ההבדל היחיד היה באמצעים שנקטו להגיע למטרה‪ :‬עבד אל‪-‬נאצר פעל‬

‫בברוטליות ואילו סאדאת ברכות יחסית‪ .‬מבחינת הרדיקלים החברה המצרית בימי סאדאת‬

‫הייתה חברה ג'אהילית‪ .‬המדינה חילונית‪ ,‬והאוכלוסייה נוהרת אחרי המערב והמודרניות‪.‬‬

‫תנועת התחייה האסלאמית‪ ,‬בדמות התנועות הרדיקליות‪ ,‬משכה אליה את הנוער המשכיל‪.‬‬

‫ואולם‪ ,‬הסיבות לכך לא היו נעוצות רק בדתיותו הגדולה‪ ,‬ולא רק בפעלתנות ובאידאליזם‬

‫שמאפיינים את בני הנעורים‪ .‬סיבה חשובה לא פחות הייתה הפגיעה הגדולה שחשו בגלל הפער‬

‫העצום בין הציפיות שעוררו בהם מלחמת ‪ 1973‬ומדיניות הדלת הפתוחה‪ .‬המלה אכזבה בני‬

‫הנוער המשכיל שהעריכו שהשכלתם אמורה לאפשר להם ליהנות מהאפשרויות החדשות מצאו‬

‫את עצמם מובטלים או מועסקים בשכר זעום במשרות ממשלתיות‪ .‬תנאי הלימוד‬

‫באוניברסיטאות המשיכו להיות לא‪-‬נסבלים‪ ,‬בעיות השיכון החמירו‪ ,‬וקשיי היום‪-‬יום לא הוקלו‪.‬‬

‫לצד כל זה הם יכלו להשוות את מצבם למצב החיים במערב כפי שהשתקף בטלוויזיה ובקולנוע‪,‬‬

‫ולמצב חייהם של המתעשרים החדשים שלא טרחו להסתיר את עושרם‪.‬‬

‫כל זה הביא את בני הנוער למסקנה שמשטר סאדאת דומה לשלטונם של המונגולים ולכן יש‬

‫להילחם בו עד חורמה במסגרת ג'האד‪ ,‬והחברה‪ ,‬גם אם אינה נחשבת לכופרת‪ ,‬הרי שהיא נתונה‬

‫בתהליך של נטישת הדת‪ ,‬ולכן מותר וצריך להילחם ולתפוס את השלטון בכוח‪.‬‬
 ‫‪10‬‬

‫מאמרה של מרטין מוניוז‪:‬‬

‫מאמרה של מוניוז‪ :‬דן בעולם הערבי בשנות התשעים של המאה ה ‪( 20‬עד ‪.)1997‬‬
‫התיזה של המאמר‪ :‬התנועות האסלאמיות זוכות לתמיכה רחבה בקרב הנוער‬
‫המשכיל מסיבות סוציולוגיות וכלכליות ולא דווקא בגלל עליה באמונה דתית‪,‬‬
‫האסלאם נתפס אצל הנוער כמנגנון חלופי לפתרון מצוקותיהם הכלכליות‬
‫והחברתיות‪ ,‬דרך אנטי תזה למשטרים החילוניים לשנוי הסטאטוס קוו החברתי‬
‫כלכלי בארצותיהם‪.‬‬
‫לדברי מרטין מוניוז הנוער הערבי בשנות התשעים הוא קטגוריה חברתית חשובה‪ .‬בני נוער הם‬
‫השחקנים הראשיים בשינוי החברתי הבולט והיסודי ביותר בחברות הערביות כיום‪ :‬תהליך חילופי‬
‫הדורות הנמשך מזה עשור שנים‪ .‬הדור הנוכחי צמח בשנות השישים והשבעים‪ ,‬כשהמדינה פעלה‬
‫כמדינת רווחה המשמשת בסיס לפיתוח‪ ,‬וכיום הוא מושפע באופן ישיר מהמשבר החברתי הנובע‬
‫מהמודל הזה‪ .‬עליו לפתור את בעיית האינטגרציה החברתית שלו ואת משבר הניכור הנוכחי‪.‬‬

‫השינויים בפני החברה הערבית‪ :‬תקופת הווצרות הנוער (מדינת הרווחה)‬

‫היא מסבירה את חשיבותן של הרחבת מערכת החינוך ושל ההשקעות העצומות של המדינות‬
‫העצמאיות לכמה עניינים‪ :‬הרחבת השכבה המשכילה שפיתחה ציפיות לתעסוקה הולמת – שהמדינה‬
‫לא יכולה לספק – והרחבת תקופת המעבר משלב הנעורים לשלב הבגרות‪ .‬פיתוח ההשכלה התיכונית‬
‫בשנות השישים והשבעים דחה את גיל הנישואין הממוצע לגברים ל‪ 24-‬שנים ולנשים ל‪ 20-‬שנה‪,‬‬
‫הנישואין (וכניסה למעגל העבודה) מציינים את המעבר לבגרות‪ .‬דחיית גיל הנישואין קשור גם‬
‫ליישומן של תוכניות לתכנון המשפחה בצפון אפריקה‪ ,‬וכך גם הקושי למצוא תעסוקה‪.‬‬

‫שני גורמים יצרו מצב שבו שיעור הצעירים (בני פחות מ‪ )25-‬בכלל האוכלוסייה במדינות הערביות‬
‫עולה על ‪ 65‬אחוז‪ :‬תקופת נעורים ארוכה יותר‪ ,‬וגידול אוכלוסין מהיר בתקופה הפוסט‪-‬קולוניאלית‪.‬‬
‫עם זאת יש לזכור שהמומחים צופים ירידה מהירה בשיעור הילודה באזור בעשורים הבאים‪.‬‬
‫ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן‪ ,‬תוצאות התקופה הקודמת מורגשות בדמות אוכלוסייה צעירה‪ ,‬והדור הצעיר והגדול‬
‫הזה רוצה לבוא לידי ביטוי במדינותיו‪ .‬התופעה הדמוגרפית הזו קרתה בד בבד עם תהליך של עיור‬
‫מהיר‪ ,‬שראשיתו כבר בתקופה הקולוניאלית‪ ,‬אך הוא התגבר בימי העצמאות‪ .‬לשני התהליכים (גידול‬
 ‫‪11‬‬

‫שיעור הנוער בכלל החברה והעיור) הייתה תוצאה דומה בכל המדינות הערביות‪ :‬הופעת הנוער‬
‫העירוני כשחקן חדש וחשוב בזירה הערבית‪.‬‬

‫המשבר של הנוער‪ -‬צפיות ואכזבה‬

‫ההתדרדרות הכלכלית‪ ,‬החברתית והפוליטית שפגעו בעולם הערבי בעשורים האחרונים השפיעו על‬
‫הנוער העירוני בצורות ספציפיות‪ .‬האפשרויות הפתוחות לפניו צומצמו מאוד‪ ,‬התקוות הגדולות של‬
‫ראשית תקופת העצמאות נכזבו‪ ,‬וזאת על‪-‬אף ההשקעות העצומות שנועדו להבטיח לו עתיד טוב יותר‪.‬‬
‫ירידת מחירי הנפט והשינויים הגלובליים בעקבות קריסת הגוש המזרחי אילצו את המדינות הערביות‬
‫לשנות את השיטה הכלכלית‪ ,‬לאפשר מידה גדולה יותר של ליברליזם והפרטה‪ ,‬לשנות את מבנה‬
‫הכלכלה ולפגוע במדינת הרווחה‪ .‬כל זה פגע פגיעה קשה ברמת החיים של חלקים גדולים של‬
‫האוכלוסייה‪ .‬האוכלוסייה העירונית נפגעה במיוחד‪ ,‬ובתוכה נפגעו בעיקר שכירים במגזר הייצור‬
‫המודרני ומובטלים‪ .‬הגידול באבטלה פגע בנשים יותר מבגברים‪ ,‬ובצעירים יותר מבמבוגרים‪ ,‬ובעיקר‬
‫בוגרי תיכון או אוניברסיטה שהם ‪ 57‬אחוז מהמובטלים בעולם הערבי כיום‪.‬‬
‫תחושת הניכור של הנוער‬
‫סקרים סוציולוגיים מראים שבכל רחבי המזרח התיכון צעירים אינם מרוצים מחייהם‪ .‬המחקרים‬
‫האלה מגלים שהניכור הגדול ביותר הוא של אלה שקיבלו השכלה או צורה כלשהי של הכשרה‬
‫אקדמית‪ ,‬וככל שהניכור גדול יותר‪ ,‬כך גם גדולה התמיכה בפונדמנטליזם אסלאמי‪ .‬לעומת זאת לא‬
‫נמצא כל קשר ישיר בין ניכור לבין אמונות דתיות‪-‬אישיות‪ .‬היעדרו של קשר כזה מאשר את‬
‫ההיפותזה שהמפלגות האסלאמיות זוכות לתמיכה רחבה מסיבות סוציולוגיות‪ ,‬דהיינו בשל יכולתן‬
‫לשנות את הסטטוס‪-‬קוו‪ ,‬ולא בשל עליה גדולה באמונה הדתית‪.‬‬
‫ניכור‪ -‬הפתרון‪ -‬המפלגות האיסלאמיות‬

‫אובדן הלגיטימציה של המשטרים המהפכניים‬

‫פעילות נגד המשטרים המהפכניים‬
‫לגיטימציה וערעור על הלגיטימציה השלטונית‬
‫מאבק דורות ערעור מקורות הלגיטימציה של הדור המסורתי‪:‬‬
‫בחברה הערבית היום יש מאבק דורות‪ .‬הדור המבוגר ‪ -‬מנהיגים לאומיים מימי המאבק לעצמאות או‬
‫יורשי הלגיטימיות ההיסטורית שלהם ‪ -‬הוא השולט בפוליטיקה‪ .‬הערכים של בני הדור הזה הם‬
‫הערביות‪ ,‬סוציאליזם ואנטי‪-‬אימפריאליזם‪ ,‬אולם אלה אינם בהכרח ערכי הדורות שנולדו אחרי‬
 ‫‪12‬‬

‫העצמאות‪ .‬הדור שמקור עוצמתו ויוקרתו במאבק הלאומי‪ ,‬ושהניח את הבסיס למדינת הלאום‬
‫הפוסט‪-‬קולוניאלית‪ ,‬מצא את עצמו נאלץ לחפש דרכים חדשות ולחדש בתחום הפוליטיקה‪ ,‬הכלכלה‬
‫והחברה כדי לגרום לאינטגרציה של צעירים ההולכים לכיוון מודלים חברתיים ופוליטיים אחרים‪,‬‬
‫שבהם יש להוכחת הזהות האסלאמית חשיבות עליונה‪.‬‬
‫הדור שהקים את המדינה שאב לגיטימציה מעצם השחרור מהקולוניאליזם‪ ,‬אך הוא מאבד אותה‬
‫נוכח הבעיות הסוציו אקונומיות של הדור הצעיר‪ ,‬הדור הצעיר מבקש להחליף את המנהיגות‬
‫המסורתית שנכשלה בטיפול בבעיות החברה להחליפה במנהיגות שמפזרת תקוות לפתרונות‬
‫מצוקותיו של הדור הצעיר‪.‬‬

‫הנוער‪ -‬אימוץ מודל חדש‪ ,‬הביא אותו לדילמה‬

‫מאבק הדורות הזה משקף גם את הדילמה התרבותית המאפיינת את הדור החדש‪ ,‬הנקרע בין הגילוי‬
‫מחדש של ערכיו המסורתיים לבין דחיית ההשפעה הזרה‪ .‬אפשר להסביר את הדילמה בניסיון הכפול‪:‬‬
‫ההתנסות הקשה עם האחר (המערב במשך כל המאה ה‪ ,)20-‬ובאותה המידה‪ ,‬היחסים המסובכים עם‬
‫העצמי‪ ,‬נוסף על הצורך לממש מציאות משל עצמם לנוכח התוצאות הדלות שהושגו בעזרת מודלים‬
‫מיובאים‪ .‬מכאן שתהליך האסלאמיזציה שחוות החברות הערבית והמוסלמית קשור בצורה הדוקה‬
‫לחילופי הדורות‪.‬‬
‫המוצא לדילמה‪ -‬ערכים מסורתיים אך מעוצבים מחדש ברוח התקופה‬
‫התהליך הזה רחוק מלהיות תהליך חזרה לשורשים המסורתיים בלבד‪ ,‬והוא יותר בבחינת תופעה‬
‫שבה הצעירים מנצלים את יתרונות המודרנה ומשקיעים בשתי זירות ציבוריות השייכות להם‪:‬‬
‫הערים והאוניברסיטאות‪ ,‬ובעשותם זאת הם מפגינים עד כמה הם שונים מהדור הקודם‪ .‬הליבוש‬
‫בקהילות עירוניות וסטודנטיאליות מקובל היום שנשים צעירות בוחרות ללבוש חג'אב (המכסה את‬
‫הראש אך לא את הפנים)‪ .‬כך הן דוחות את הצעיף המסורתי שעטו אמהותיהן – שצורתו שונה‬
‫בהחלט – מפני שבעבורן הוא מסמל בורות‪ ,‬אמונות טפלות ובידוד‪ ,‬במילים אחרות‪ :‬הוא מסמל את‬
‫כל מה שהן הצליחו להיחלץ ממנו בעזרת ההשכלה‪ .‬דרך החג'אב מראות הנשים הצעירות לעולם‬
‫החיצון שהן נפרדו מהדור הקודם אך מבלי שהן נאלצות להשתתף בצורה פעילה בקונפליקט איתו‪.‬‬

‫יש להבין שבמונחים סוציולוגיים‪ ,‬התנועות האסלאמיסטיות‪ ,‬שהנהגותיהן ואנשי השורה שבהן הם‬
‫בעיקר צעירים ועירונים – דבר שבתורו מדגיש את הקשר שבין פונדמנטליזם אסלאמי לדור הצעיר –‬
‫מייצגות בעיקר הופעה של עילית פוליטית חדשה‪ ,‬שהיא חלק אינטגרלי של תהליך המודרניזציה של‬
‫העולם הערבי‪ .‬התופעה הזו נולדה בלי מסגרת קונצפטואלית‪ ,‬היא תוצאת מה שאפשר לכנות כורח‬
‫סוציו‪-‬אקונומי‪ :‬המעבר מהכפר אל העיר‪ ,‬הגירה‪ ,‬צרכנות (‪ ,)consumerism‬עיור‪ ,‬התפתחות יחסי‬
 ‫‪13‬‬

‫המשפחה‪ ,‬גלובליזציה – וכמו כן היא תוצאת אימוץ המסגרת הפוליטית המודרנית של מדינת‬
‫הלאום‪.‬‬

‫לפיכך‪ ,‬נוסף על הבעיות הטמונות בתהליכי המודרניזציה והדמוקרטיזציה‪ ,‬על החברות‬

‫הערביות‪-‬המוסלמיות להתגבר על היעדר אמון ציבורי‪ ,‬ולוותר על הרעיון שהמודרניות היא פרי‬
‫ניסיונו של האחר‪ .‬לכן עיקרון ה"אותנטיות התרבותית" משמש מדד חשוב לאמון אצל חלקים גדולים‬
‫של האוכלוסיה‪ .‬דבר זה מוליך אותנו אל שאלת הלגיטימציה האסלאמית של סוכניו הפוליטיים של‬
‫תהליך המודרניזציה‪ ,‬סמל עיקרי בעבור כל הדור הזה המנוכר מהשיטה הקיימת‪ .‬אנשים צעירים‬
‫מייצגים היום למעשה סדר חדש שבו‪ ,‬הודות להשכלתם‪ ,‬הם יכולים להתנגד לעוצמתם של בני הדור‬
‫הקודם שהמעצמות הקולוניאליות דנו לבורות‪ .‬עצם טבען של הערים‪ ,‬נוסף לתהליך המזורז של‬
‫העיור‪ ,‬פגע במבנה החברתי של הקהילה שבאופן מסורתי פיקח על מערכות יחסים‪ ,‬ופתח שדה‬
‫לא‪-‬מוכר ליוזמות של חברות חדשות המתמקדות בנעורים שהחלישו את הסמכות הפטריאכלית ואת‬
‫סמכות המבוגרים בחברה‪ .‬ואכן‪ ,‬יחידים משיגים מלידה אוטונומיה בחברה‪ ,‬דבר שהוא בבחינת שינוי‬
‫סוציולוגי של ממש בחברות שבהן המשפחה היא מוסד מרכזי‪ ,‬האחראי העיקרי לחיברות‬
‫(סוציאליזציה)‪ ,‬לחינוך ולביטחון‪ .‬גם אם בהווה בעקבות המשבר החברתי‪-‬הכלכלי‪ ,‬התמוטטות שוק‬
‫העבודה וכישלון הגיוס החברתי מקבלת המשפחה מחדש את תפקידה הקודם כמגינה על המובטלים‬
‫וכמטפלת בהם‪ ,‬האפשרות שהמשפחה תקבל מחדש את אופיה ההגמוני נראית מרוחקת‪ ,‬מפני שכיום‬
‫היא פועלת יותר כמנגנון פיצוי בתקופות של משבר חברתי‪.‬‬

‫החברות הערביות מתמודדות עם תהליכי שינוי מורכבים ועם היווצרות שסעים חברתיים עמוקים‪,‬‬
‫וזאת שעה שקיפאון מוחלט של המערכת מונעת כל שינוי של האליטות‪ .‬היעדר מענה לבעיות‬
‫האינטגרציה הכלכלית והחברתית‪-‬הפוליטית עלול לגרום להתפרקות חברתית ולאי‪-‬יציבות‪.‬‬

‫ארליך טוען שגם אם בשנות השבעים החלה הנהירה לעבר האסלאם הפוליטי‪ ,‬אבל זה לא הצליח‬
‫ליצור סביבו קונסנסוס כל‪-‬דורי‪" .‬צעירי האזור נותרו קרועים בין הדרכים‪ "...‬במילים ברורות יותר‬
‫הוא אומר‪'" :‬דור היסטורי' כלל‪-‬אזורי בעל בשורה חדשה ופעולה משותפת לא פרץ אל פני השטח‬
‫לפני אירועי ‪ ."2011‬מוניוז טוענת‪ ,‬לעומת זאת שבשנות השמונים של המאה ה‪ 20-‬הופיע במזרח‬
‫התיכון דור חדש‪ ,‬שצמח בשנות השישים והשבעים‪ .‬בני הדור הזה "הם השחקנים הראשיים בתהליך‬
‫ההתחדשות שהחל לפני עשור [כלומר בסוף שנות השמונים]‪ ,‬עם חילופי הדורות שמסמנים את השינוי‬
‫החברתי הבולט ביותר ובעל ההשלכות הגדולות ביותר בחברות הערביות כיום [סוף שנות התשעים]"‬
 ‫‪14‬‬

‫ההבדל בין ארליך למרטין מוניוז קשור לדרך שבה מתייחס כל אחד מהם למושג "דור"‪ .‬אצל‬
‫ארליך‪ ,‬הדורות שבהם מדובר הם דורות היסטוריים – "דור היסטורי הוא זה שבניו גיבשו את‬
‫תפיסת עולמם בעקבות חווית יסוד מהפכנית ומשותפת‪ ,‬שהתרחשה בתקופת התעצבותם שלהם‬
‫במעבר מן הנעורים אל הבגרות"‪ .‬אצל מוניוז מרטין‪ ,‬גם אם אין הגדרה‪ ,‬ברור ש"דור" הוא קבוצת‬
‫של בני אותו הגיל‪ ,‬או קבוצת גילים‪ ,‬מה שקראנו "דור ביולוגי" או "דור סוציולוגי"‪ .‬בהקשר של‬
‫מאמרה "נוער ערבי כיום‪ :‬פער הדורות‪ ,‬משבר זהות וחסר דמוקרטי" ברור שדור הוא שכבת בני גיל‪,‬‬
‫ובצורה קונקרטית היא מדברת על מי שגדלו בשנות השישים והשבעים כעל דור‪ .‬היא אינה מחפשת‬
‫"חווית יסוד מהפכנית ומשותפת"‪ ,‬אם כי כדי להבין את הדור ולאפיין אותו היא בודקת את‬
‫הגורמים (המשותפים) שקבעו את דרך עיצובו‪.‬‬

‫הגורמים שהשפיעו על עיצובו‪ ,‬לדבריה‪ ,‬הם בעיקר דמוגרפיים‪ :‬התארכות משך הנעורים מאז תום‬
‫עידן הקולוניאליזם (הרחבת מערכות החינוך וההשכלה דחתה את גיל הכניסה לבגרות ולאחריות עד‬
‫‪ 24‬לגברים‪ 20 ,‬לנשים)‪ .‬לכך נוספה החקיקה לתכנון המשפחה שדחתה את גיל הנישואין ותרמה‬
‫להארכת משך הנעורים‪ .‬מכאן ששילוב של שיעור ילודה גבוה מאוד בתקופה שאחרי הקולוניאליזם‪,‬‬
‫ומשך נעורים ארוך הביאו לכך ששיעור הצעירים (מתחת לגיל ‪ )25‬במדינות הערביות היה ‪ 65%‬בשנת‬
‫‪ .2000‬בשנות התשעים הייתה קבוצת גילאי ‪ 29 – 20‬הגדולה ביותר מכל קבוצות הגיל בעולם הערבי‪.‬‬
‫נוסף על כך תהליך אורבניזציה (מעבר מהכפר אל העיר) לא מתוכנן ובלתי‪-‬נשלט הביא לצמיחת‬
‫הנוער העירוני כשחקן חדש וחשוב במדינות הערביות – והוא זה שנפגע יותר מקבוצות אחרות‬
‫מהמשבר הכלכלי‪ ,‬החברתי והפוליטי שבו שרויות המדינות הערביות מאז סוף עשור הנפט‪.‬‬

‫גם אם פני המשבר שונות ממדינה למדינה‪ ,‬והמדינות עצמן אינן עשויות מקשה אחת‪ ,‬מכנה משותף‬
‫אחד לפחות קשור לאופייה של העילית השלטת בכל אחת מהן‪ :‬בכל אחת ממדינות האזור שולטת‬
‫עילית וותיקה‪ ,‬שהלגיטימיות שלה הולכת ונשחקת‪ .‬מקור הלגיטימיות של האליטות באזור קשור‬
‫להשגת העצמאות ולהקמת מדינת הלאום‪ ,‬הישג שהקנה להן בראשית הדרך את תודת ההמון ואת‬
‫אמונו‪ .‬האליטות גם הבטיחו להשיג השגת עצמאות פוליטית ופיתוח כלכלי‪.‬‬

‫מרטין מוניוז מצביעה על בעיה יסודית של כל המדינות הערביות באזור‪ :‬כולן אימצו בהצלחה את‬
‫מבנה המדינה המערבית ואת מערכות האדמיניסטרציה שלה‪ ,‬אבל התפיסה של המדינה נשארה זרה‪,‬‬
‫וכך גם רעיונות כמו שירות ציבורי אתי ופעולה קולקטיבית שהם יסודיים במדינות ששימשו מודל‬
‫למדינות באזור‪ .‬כפי שציין ההיסטוריון המרוקני עבדאללה לרוי‪" ,‬למדינה הערבית שצמחה היה‬
‫קודם כל גוף בעל שרירים אך מעט אינטלקט ושום תפיסה של חופש"‪ .‬המדינה הזאת חזקה בגלל‬
 ‫‪15‬‬

‫מנגנוני הדיכוי שלה‪ ,‬אך היא חלשה בגלל היעדר תומכות כמו מוסר בסיסי‪ ,‬אידאולוגיה וחינוך‪.‬‬
‫בתנאים כאלה לא יכולה להתפתח דמוקרטיה‪ ,‬ועם הזמן‪ ,‬גם הלגיטימיות של השלטונות נשחקת‪,‬‬
‫והנוער שלא הכיר את מאבקי השחרור אינו מכיר בה‪ .‬המנהיגים במדינות האלה נתפסים‬
‫כאוטוקראטיים‪ ,‬המעבירים את ערכי המעצמות הקולוניאליות על חשבון המורשת התרבותית‬
‫האסלאמית שלה בזו אותן מעצמות‪ ,‬שהעדיפו תפיסות של מודרניות שהלכו יד ביד עם דיכוי‪.‬‬

‫התוצאה של המשבר הפוליטי‪ ,‬החברתי והכלכלי היא שחיקה בלגיטימיות של האליטות השולטות‬
‫בעולם הערבי‪ ,‬והתופעה שמרטין מוניוז רואה כחשובה ביותר בסוף המילניום‪ :‬שבירת הקונסנסוס‬
‫שבין המדינה הפוסט‪-‬קולוניאלית לחברה‪ ,‬לצד צמיחת דור חדש שמייצגת אותו עילית חדשה‬
‫שפועלת כאופוזיציה ודורשת רפורמות חברתיות ופוליטיות‪ .‬את צמיחת התנועות האסלאמיסטיות‬
‫יש לבחון על רקע זה‪ ,‬ולא לצמצם את התופעה לצדה הדתי בלבד‪.‬‬

‫דחיקתם של צעירים רבים לשולי החברה גם כמובטלים‪ ,‬גם כמי שאינם מאמינים עוד ב"שיטה"‪,‬‬
‫ואינם יכולים להשתלב במפלגות ובתנועות הקיימות מביאה אותם לבחור באחת משלוש אפשרויות‪:‬‬
‫הגירה (חיפוש עבודה ושיפור מצבם)‪ ,‬כניעה למצב וניסיון להשתלב בשיטה‪ ,‬או לחפש אידאולוגיות‬
‫חדשות ותנועות שאיתן אפשר להזדהות‪.‬‬

‫סקרים העלו שככל שהנוער משכיל יותר כך הוא מנוכר יותר למדינה‪ .‬אותם הסקרים לא מצאו‬
‫מתאם בין ניכור לבין אמונה דתית‪ ,‬ומכאן שהתמיכה בתנועות ובמפלגות הדתיות נובעת יותר‬
‫מסיבות סוציולוגיות – יכולתן לשנות את המצב הקיים – ולא מהתגברות הדתיות‪.‬‬

‫בחברות הערביות יש מאבק דורות שבו הדור המבוגר שולט בפוליטיקה‪ ,‬ונשען על ערכיו (ערביות‪,‬‬
‫סוציאליזם‪ ,‬אנטי אימפריאליזם) ואילו הדור הצעיר‪ ,‬שהערכים האלה אינם מדברים אל לבו מחפש‬
‫ערכים חדשים ודוחה את ערכיו של "האחר"‪ .‬תהליך ה"אסלאמיזציה" שעובר על החברה קשור לכך‪.‬‬
‫בתהליך הזה הם ממשיכים ליהנות מהשגי המודרניות‪ ,‬משקיעים במרחב הציבורי שלהם – העיר‬
‫והאוניברסיטה – אך מפגינים בעותה העת את השוני בינם לבין הדור הקודם‪ .‬כך למשל‪ ,‬לובשות‬
‫בנות הדור הצעיר את הִח ַג 'אּב ולא את כיסוי הראש שלבשו אמהותיהן כי הכיסוי "הישן" סימל‬
‫בורות‪ ,‬אמונות תפלות והדרה‪ ,‬ואילו החדש מפגין את עובדת השכלתן‪ ,‬את הנתק מהדור הישן – אך‬
‫בלי צורך להיאבק נגדו‪.‬‬
 ‫‪16‬‬

‫בני הנוער של סוף המאה ה‪ 20-‬מייצגים למעשה סדר חדש שבו הם יכולים להתנגד גם מבחינה‬
‫מוסרית וגם אינטלקטואלית לעוצמת הדור הקודם שנידון לאנאלפבתיות בימי הקולוניאליזם‪ .‬הדור‬
‫הצעיר הצליח להחליש את הסמכות הפטריארכלית וגם את סמכותם של המבוגרים בחברה‪ .‬הם‬
‫אינם מחוייבים למסגרות קבוצתיות כמו משפחה‪ ,‬או קבוצות מוצא‪ ,‬ומחפשים פתרון לבעיותיהם‬
‫בחברה‪.‬‬

‫הפתרון‪:‬‬
‫הניכור הגדול ביותר של אלה שקיבלו השכלה או צורה כלשהי של הכשרה אקדמית‪ ,‬הם תומכים‬
‫בפונדמנטליזם האסלאמי‪ .‬ואין כל קשר ישיר בין ניכור לבין אמונות דתיות‪-‬אישיות‪ .‬היעדרו של קשר‬
‫כזה מאשר את ההיפותזה שהמפלגות האסלאמיות זוכות לתמיכה רחבה מסיבות סוציולוגיות‪ ,‬דהיינו‬
‫בשל יכולתן לשנות את הסטטוס‪-‬קוו‪ ,‬ולא בשל עליה גדולה באמונה הדתית‪.‬‬

‫ליטבק – הצעירים המורדים באיראן‬

‫המאמר של ליטבק‪ :‬עוסק באיראן‪ ,‬סוף שנות התשעים וראשית שנות ה ‪.2000‬‬
‫התיזה של המאמר‪ :‬הנוער המשכיל באיראן סובל מאותן בעיות סוציולוגיות וכלכליות‬
‫כמו הנוער בארצות ערב‪ ,‬אך הכוון של הנוער באיראן הוא הפוך מהכוון בארצות ערב‪,‬‬
‫באיראן פונה הנוער אל המודל המערבי כפתרון למצוקותיהם‪ ,‬המשטר של המהפכה‬
‫האסלאמית נכשל בעיני הנוער‪ ,‬והאנטי תזה למשטר הדתי הוא פניה למודל‬
‫המערבי‪.‬‬
‫הדור הצעיר הונע באופן שונה מזה של ארצות ערב‪ ,‬בעוד שהנוער נמשך לרעיונות הדת לפתרון‬
‫מצוקותיהם‪ ,‬כוח המשיכה של הדת נחלש דווקא בשל שלטונם הממושך של אלה הפועלים בשמה‪.‬‬
‫הצעירים ודווקא הסטודנטים הם אלה שהובילו מאבק לדמוקרטיה באיראן‪.‬‬
‫בארצות ערב אנטי אמריקניזם הוא הלך הרוחות הדומיננטי‪ ,‬הרי באיראן זוכים דווקא אמריקה‬
‫ותרבותה ומאפייניה לאהדה רבה בקרב הצעירים‪.‬‬
‫התהליך באיראן‬
‫איראן היא מדינה בעלת אוכלוסייה צעירה שמדברת על מצוקותיה העכשוויות‪.‬‬
‫המהפכה באיראן חווה דעיכה נוכח כישלונה בפתרון בעיות הכלכלה והחברה של הצעירים היו עיקר‬
‫הסובלים מאבטלה‪.‬‬
‫וכישלון המשטר לעצב חברה דתית מוסרית‪.‬‬
 ‫‪17‬‬

‫בארצות ערב הביאו מצוקות דומות צעירים רבים לפנות לתנועות האסלאמיות שהציעו את תרופת‬
‫הפלא "האסלאם הוא הפתרון"‪ .‬באיראן לעומת זאת‪ ,‬המשטר ששולט בשם הדת‪ ,‬מפעיל דיכוי‬
‫פוליטי ותרבותי‪ ,‬קשיים כלכליים ושחיתות‪ ,‬והמתכונת של אנשי השלטון הדתי אינה תרופת הפלא‬
‫למצוקותיהם של הצעירים‪ .‬הם מאשימים את אנשים המשטר במצוקותיהם ומוצאים את הגאולה‬
‫באופק אחר‪.‬‬
‫המצוקות האלה הניעו שני תהליכים מנוגדים‪ :‬תופעות של התפוררות חברתית‪ ,‬והשני פוליטיזציה‬
‫מוגברת וניסיון לשינוי המשטר‪.‬‬
‫באשר לראשון‪ ,‬המצוקות הכלכליות הביאו רבים להגר מאיראן‪ ,‬התפשטות השימוש בסמים‪ ,‬זנות‬
‫ועוד‪.‬‬
‫באשר לתהליך השני‪ ,‬התסכול לא הצליח להביא לפוליטיזציה מרשימה בקרב הצעירים‪ .‬המשטר‬
‫השקיע בחינוך ובהשכלה גבוהה‪ ,‬חינוך זה הצליח לייצר חברה הומוגנית שרבים מבין המיעוטים‬
‫השתלבו בפסיפס החברתי‪ ,‬והזדהו עם ערכיה‪ .‬שיוני בתודעה בקרב הצעירים והנשים הביאו לשינוי‬
‫בבחירת ח'אתמי שקיוו כי יישם אסלאם עם פנים ליבראליות ולקדם דמוקרטיה ושלטון חוק‪.‬‬
‫פעולות המחאה של הצעירים התבטאו בשני אופנים‪:‬‬
‫האחד‪ ,‬קליל‪ :‬שינוי סגנון פעילות‪ ,‬מחיאות כפיים לנואמים אהודים‪ ,‬חגיגות המונים ברחובות‪...‬‬
‫והתרסה נגד האסלאמיות הקפדנית והדגשת הפן הלאומי הלא מוסלמי בזהות הלאומית האיראנית‪.‬‬
‫אין הנ"ל התרחקות של ממש מהדת אלא ניסיון למצוא סינתזה בין אסלאם ליברלי והמוני לבין‬
‫תרבות מערבית מודרנית‪.‬‬
‫השני‪ ,‬רציני‪ ,‬התבטא בארגון הפגנות בידי הסטודנטים במשך כל שנות כהונתו של ח'אתמי כנשיא עם‬
‫קריאות לליברליזציה‪ .‬השלטונות דכאו ביד קשה את ההפגנות ורדפו אחרי המארגנים והתומכים‪.‬‬

‫אך כפי שקרה בהיסטוריה של איראן המודרנית נכשלו צעירים במאבקם במשטר האסלאמי‪ ,‬איך‬
‫ניתן להסביר תופעה זו?‬

‫הסבר כישלון הסטודנטים‪:‬‬

‫ניצחונם של המנהיגים הוותיקים וכישלונם של הצעירים‪ ,‬מיוחס לכמה סיבות‪:‬‬
‫הסטודנטים לא הצליחו לסחוף אחריהם קבוצות אוכלוסייה אחרות; הסוחרים מזדהים ברובם‬ ‫‪.1‬‬
‫עם המשטר‪ ,‬המעמד הבינוני השכיר חושש כנראה מידו של השלטון‪ ,‬אין בו די אמון בסטודנטים‬
‫ונעדר כוח ארגון‪.‬‬
‫ועוד ציבור הסטודנטים התמקד בשאלות פוליטיות‪ ,‬דמוקרטיה וחירות בעוד שרובו של הציבור‬ ‫‪.2‬‬
‫באיראן היה טרוד יותר בשאלות הקיום הבסיסיות‪.‬‬
 ‫‪18‬‬

‫גורם חשוב אחר‪ ,‬הוא עייפות הציבור לאחר מהפכה ומלחמה ותקוות שנכזבו‪ ,‬חוששים מניסיון‬ ‫‪.3‬‬
‫נוסף‪ ,‬ולמדו מהפלת השאה שעד כמה שהמצב גרוע מהפכה יכולה לעשותו גרוע יותר‪.‬‬
‫ועוד האינטלקטואלים לא הצליחו בעבר ללכד את ההמונים סביב רעיונות מהפכה‪ ,‬לעומתם‬ ‫‪.4‬‬
‫אנשי הדת הצליחו בער לגבש קואליציה מהפכנית וללכד את ההמונים בסיסמאות שהיו‬
‫מקובלות על כלל האוכלוסייה‪.‬‬
‫הסטודנטים עצמן היו חסרי הנהגה בעלת כוח משיכה לאומי‪ .‬לעומתם גילתה המנהיגות‬ ‫‪.5‬‬
‫הדתית תחכום פוליטי ומנהיגותי‪.‬‬
‫הנשיא חאתמי שנבחר בזכות תמיכת הצעירים מלא תפקיד מרכזי בהרס האופוזיציה‪ ,‬חרף‬ ‫‪.6‬‬
‫נטיותיו הרפורמיסטיות‪ ,‬מחויבותו הראשונה כאיש דת היתה נאמנות למשטר והצלת המשטר‬
‫האסלאמי מקריסה‪.‬‬
‫השמרנים הצליחו לגבש חזון חיובי כחלופה לליברליזם בדמותה של ממשלה טכנוקרטית‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫תבוסת הסטודנטים הביאה לבריחת הצעירים מהפוליטיקה‪.‬‬
 ‫‪19‬‬

‫מאמר חטינה‬

‫שנותיו האחרונות של עשור שנות השבעים בתהליך של התגברות הדתיות גם כמסגרת אופוזיציונית‬

‫במדינות האזור‪ ,‬שהלכו והתחזקו בזהותן הנפרדת ובעוצמתן כלפי אזרחיהן‪ .‬מבחינה מסוימת‬

‫הייתה התחזקות מסגרת המדינה הנפרדת במזרח התיכון זרז להרחבת מערכת ההשכלה הגבוהה‪,‬‬

‫וזאת שעה שהודות להכנסות הישירות או העקיפות של מרבית המדינות באזור מעליית מחירי הנפט‬

‫("עשור הנפט") נמצאו גם האמצעים להרחבתה‪ .‬הרחבת מערכת ההשכלה הגבוהה הביאה באופן‬

‫טבעי גם לגידול ניכר של שכבת המשכילים בכלל והנוער המשכיל בפרט‪ .‬ראינו גם כיצד הלכה וגדלה‬

‫באותה התקופה הנהירה אל הארגונים האסלאמיסטיים‪ ,‬ואולם הנהירה הזו לא הצמיחה "דור‬

‫היסטורי" חדש במזרח התיכון‪ .‬אין פירוש הדבר שמאז שנות השבעים ועד היום לא חזינו‬

‫בהתארגנות של מחאה‪ ,‬לעיתים אלימה‪ ,‬בכמה ממדינות האזור‪ ,‬ודי אם נזכיר את "מהומות הלחם"‬

‫במצרים בינואר ‪ ,1977‬את האירועים באוקטובר ‪ 1988‬באלג'יריה (שבה איננו עוסקים בקורס הזה)‬

‫שבהם נהרגו מאות‪ ,‬והם סימנו את ראשית המהלך שהוביל בסופו של דבר למלחמת אזרחים‬

‫שנמשכה יותר מעשור‪ 1,‬את פרוץ האנתפאדה הפלסטינית הראשונה בנובמבר ‪ 1987‬ועוד‪ .‬ואולם עד‬

‫אירועי ינואר ‪ 2011‬לא נראו ברחבי המזרח התיכון אירועים שהעידו על פעולה דורית החורגת‬

‫מגבולות המדינה היחידה‪ :‬כל אחד מהמקרים שצוינו‪ ,‬וכמותם גם כאלה שלא צוינו‪ ,‬נשאר תחום‬

‫במסגרת המדינה שבה אירע‪ ,‬ולא יצר תגובות חריגות אצל בני אותו הדור במדינות אחרות‪ .‬יתר על‬

‫כן‪ ,‬בדרך כלל הצליחו שליטי המדינות ‪ -‬רובם בני דור שנות השלושים או ממשיכי דרכם ‪ -‬להשתלט‬

‫על המצב ולהחזיר את השליטה לידיהם‪.‬‬

‫‪1‬על כך ראו‪John Ruedy, Modern Algeria: The Origins and Development of a Nation, :‬‬
‫‪.Bloomington and Indianapolis 1992, pp. 231-256‬‬
 ‫‪20‬‬

‫מאמרו של מאיר חטינה‪" ,‬השבת הזהות האבודה‪ :‬דגמים של חינוך במחשבה האסלאמית‬

‫המודרנית"‪ ,‬עמי איילון ודויד י' וסרשטיין‪ ,‬מדרסה‪ :‬חינוך‪ ,‬דת ומדינה במזרח התיכון‪ .‬קובץ‬

‫מחקרים לכבוד מיכאל וינטר‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪ ,2004‬עמ' ‪.325 – 299‬‬

‫המאמר עוסק בתנועות האסלאמיות במזרח התיכון‪ ,‬דן בהבדל בין תפיסות העולם האסלאמיות‬

‫בנושא אדעוה‪ ,‬האחים המוסלמים מפרשים אותה כהנחלת ערכים וחינוך ודרכה יוצרים קונצנזוס‬

‫שיאפשר הגעה לשלטון‪ -‬הם גישה ליגאלית‪ ,‬הקצוניים מפרשים אותה ג'האד ואלימות ונקראים‬

‫מהפכניים‪.‬‬

‫לפי תפיסתו של חסן אל‪-‬בנא‪ ,‬מייסד תנועת "האחים המוסלמים"‪ ,‬החינוך הוא אמצעי חשוב להפצת‬

‫ה"ַד ְע ַו ה"‪ .‬החינוך עצמו כלל יותר מהנחלת ידע וכיוון לעיצוב התנהגותו של המוסלמי‪ .‬החינוך היה‬

‫מעשה חובק כל‪ :‬הוא כלל "את חיזוק הנפש והגוף‪ ,‬פיתוח האמונה והמחשבה הראויה‪ ,‬טיפוח‬

‫אקטיביזם והבאת תועלת לאחרים‪ ,‬לפרט ולמשפחה ולחברה‪ .‬תכונות אלה יאפשרו למאמין להבהיר‬

‫לאשתו את זכויותיה וחובותיה ולגדל כראוי את ילדיו‪ .‬הן גם ידריכו אותו ביחסיו עם בני זולתו‪,‬‬

‫בהפצת מעלות טובות ומאבק בסטיות ובמגונה‪( ".‬חטינה‪ ,‬עמ' ‪ .)301‬המשפט האחרון מתייחס ישירות‬

‫לצו המוסלמי "ַאל‪ַ-‬אְמ ר ִּב אל‪ַ-‬מ ַע רּוף ַו אל‪ַ-‬נִה י ַע ן ַאל‪ֻ-‬מ ְנַּכ ר" – הציווי על הטוב וגינוי הרע‪.‬‬

‫נוסף על כך נועד החינוך האמצעי העיקרי שיאפשר להם להגיע אל לב הקונצנזוס ולחדור אל המערכת‬

‫השלטונית‪ .‬החינוך היה למנגנון גיוס של חברים לתנועה‪ ,‬וכוון במיוחד אל קהל הצעירים העירונים‪,‬‬

‫שהיו חשופים יותר מאחרים למודרניות‪ .‬האחים הקימו בתי ספר של ערב‪ ,‬ארגנו הרצאות ופעלו‬

‫להגברת הוראת הערבית והדת בבתי הספר של המדינה‪ .‬הם כיוונו את ההוראה גם לנשים‪ ,‬וניסו‬

‫להנחיל להן בעיקר את תפקיד האישה כבסיס המשפחה‪ ,‬אך גם ידע כללי ומדעים‪.‬‬

‫גם אם היו גילויים של אלימות בקרב האחים‪ ,‬במיוחד במצרים‪ ,‬היא לא הייתה ולא נועדה להיות‬

‫עיקר דרכה של התנועה‪ .‬התנועה העדיפה פעילות בתחומי החברה והחינוך‪" :‬ג'יהאד קהילתי‪ ,‬יותר‬
 ‫‪21‬‬

‫מאשר צבאי‪ ,‬היה תו ההיכר שלה והוא זכה למעמד של 'פולחן חברתי' (ִע ַּב אַד ה ִא ְג 'ִת ַמ אִע ַּיה)" (עמ'‬

‫‪.)304‬‬

‫בכך היה הבדל של ממש בין האחים לבין הארגונים האסלאמיים הרדיקליים משנות השישים של‬

‫המאה ה‪ .20-‬בעבור הארגונים הללו הייתה האלימות במסגרת ג'יהאד (במובן של מלחמת קודש) נגד‬

‫מה שראו כמשטרי כפירה מצווה של ממש‪ .‬הגישה המסורתית שביטא חסן אל‪-‬בנא עלתה בקנה אחד‬

‫עם התפיסה הסונית המקובלת שהעדיפה צייתנות לשליט (כל עוד אינו מחייב את הנתינים לעבור על‬

‫המצוות) ממאבקים והתקוממויות (ִפ ְת ַנה) שעלולים לסכן את הקיום הדתי‪.‬‬

‫אצל האחים ראינו שתפקיד הַד ְע ַו ה‪ ,‬הקריאה האסלאמית‪ ,‬לחזק את התפיסות הדתיות של‬

‫המוסלמים‪ ,‬לגרום להם לתיקון מוסרי ולהחזירם אל האסלאם "הנכון"‪ .‬אצל האיסלאמיסטים‬

‫הייתה הכרה בחשיבותה של הדעוה‪ ,‬אבל לצדה התנגדות לעשייתה לחזות הכול‪ .‬העשייה החברתית‬

‫אינה יכולה להיות חשובה יותר או אפילו חשובה כמו העשייה הצבאית‪" .‬התנועה האסלאמית זקוקה‬

‫ללוחמים‪ ,‬לא לפילוסופים" (עמ' ‪ .)305‬מקור ההבדל כנראה בהקשר ההיסטורי של צמיחת התנועות‪:‬‬

‫תנועת האחים המוסלמים צמחה על רקע של מאבק אנטי‪-‬קולוניאלי‪ ,‬במסגרת מדינה שעוצמתה‬

‫הייתה מוטלת בספק‪ ,‬ואילו התנועות האסלאמיסטיות נאבקו במדינות הלאום העצמאיות שעוצמתן‬

‫הייתה רבה‪ ,‬שמשטריהן נטו בצורה מובהקת לחילוניות‪ ,‬ושנחלו תבוסה משפילה במלחמת ‪.1967‬‬

‫בעבורם הדעוה נהפכה למכניזם של דו‪-‬קיום עם המשטר‪ ,‬וחששו שפיתוח של תשתית מוסדית‪ ,‬כמו‬

‫בתי הספר‪ ,‬המכונים וכל המוסדות לתועלת הציבור שהקימו האחים‪ ,‬יוצר בסופו של דבר נכונות‬

‫לפשרה עם השלטון כדי להגן על הקיים‪.‬‬

‫הרדיקלים ראו בסטודנטים "סקטור אסטרטגי" לגיוס מכמה סיבות‪ .‬כצעירים הם עדיין רווקים‬

‫ואינם מחוייבים למשפחה או למקום עבודה‪ .‬הם כבר הוכיחו את נכונותם לפעולה פוליטית‬
 ‫‪22‬‬

‫ולהקרבה‪ ,‬ובמידה רבה הם הנפגעים הגדולים מכל מהלך ההתמערבות והמודרניזציה של המדינות‬

‫שאינו מבטיח להם בדרך כלל דבר מעבר לאבטלה וקיום בצמצום‪.‬‬

‫גישה שונה הציג השיח' יוסף אל‪-‬קרדאוי‪ .‬מבחינתו‪ ,‬לצד נגישות מתבקשת ואף הכרחית לכתבי‬

‫הקודש לכל‪ ,‬ולצד השימוש בהיגיון (ִא ְג 'ִת ַה אד) ורכישת הבקיאות בדת‪ ,‬יש לזכור שלכל מדע יש את‬

‫המומחים שלו‪ .‬על הסטודנטים לעסוק ברכישת השכלה ודעת בתחומי החול ובמיוחד במדעים‬

‫(רפואה‪ ,‬הנדסה‪ ,‬מחשבים ועוד)‪ ,‬שמשרתים את הציבור‪ ,‬ולהניח את העיסוק בשריעה לחכמי ההלכה‪.‬‬

‫אם יש צורך‪ ,‬על הסטודנט להתייעץ בסמכות המוסמכת –העאלם– ולא לנסות ללמוד את השריעה‬

‫בעצמו‪.‬‬

‫בין האסלאמיסטים הרדיקלים לבין המתונים יותר היו חילוקי דעות לגבי תפקיד מנהיג הקבוצה‬

‫ולגבי העולמא‪ .‬המתונים הלכו על התייעצות שורא‪ ,‬ואילו הרדיקלים ראו בציות למנהיג התנועה‬

‫חובה מוחלטת‪ .‬היו שראו במנהיג את מי שמגלם את דרכו של הנביא בראשית האסלאם‪ :‬מורה דת‪,‬‬

‫פוליטיקאי ומצביא‪ .‬היו אף שראו בו בעל תכונות של מהדי‪ .‬העלאת המנהיג לדרגות כאלה לצד חובת‬

‫הציות המוחלט עוררו עליהן ביקורת מצד רדיקלים מתונים יותר‪ .‬היות המנהיג המחליט היחיד‬

‫גורמת לפיצול בין קבוצות רבות‪ ,‬במקום שתהיה התייעצות בין מנהיגים והצטרפות לתנועה גדולה‬

‫אחת‪ .‬קרדאוי אף הציע להקים מכון שבו יוכשרו מנהיגים שינהיגו בהנהגה קולקטיבית את‬

‫המוסלמים‪.‬‬

‫קרדאוי אף דרש להשיב לידי חכמי ההלכה את עניין פרשנות הדת‪ .‬הוא ואחרים ניסו להגדיר את סוג‬

‫העולמא שעליהם אפשר לסמוך‪ ,‬אך תבעו חובת ציות לחכמי ההלכה‪ .‬ואולם הרדיקלים ראו‬

‫בעולמאמשתפי פעולה עם השלטונות‪ ,‬מי שמצדיקים את מדיניות המשטר יותר משהם מקדמים את‬

‫ההלכה‪ .‬ואכן‪ ,‬בקרב ההנהגה של הקבוצות הרדיקליות היו חכמי הלכה מועטים בלבד‪.‬‬
 ‫‪23‬‬

‫אבל חכמי ההלכה‪ ,‬שמאז החל תהליך הרפורמות באימפריה העות'מאנית איבדו הרבה מתפקידיהם‬

‫וממעמדם‪ ,‬לא נשארו חסרי אונים‪ .‬בעזרת כספי מדינה‪ ,‬רשת של מסגדים‪ ,‬מכוני דת ואמצעי‬

‫התקשורת הם החלו להשתתף בצורה פעילה בהכוונה האסלאמית‪ .‬השפה המשותפת שמצאו עם‬

‫הדעוה של האחים המוסלמים ברחבי העולם הערבי תרמה להמשך סמכותם המוסרית בחברה‪.‬‬

‫בסופו של דבר‪ ,‬בין שתי הגישות של האסלאם הלא‪-‬ממסדי‪ ,‬הגישה המהפכנית שדגלה בג'האד אלים‬

‫לבין גישה ליגאלית שדגלה בדעוה ובהשתלבות פוליטית ניצחה הגישה המתונה יותר‪ ,‬אחרי שהגישה‬

‫האלימה נכשלה במטרתה לתפוס את השלטון (במצרים‪ ,‬בסוריה‪ ,‬באלג'יריה)‪ ,‬בשל עוצמתה האדירה‬

‫של המדינה ובשל רצונו של הציבור ביציבות וביטחון‪.‬‬

‫בעקבות כישלון גישת הג'האד היה על תומכי הגישה הליגאלית להחליט על דרכם שלהם‪ .‬בקרב‬

‫האחים למשל‪ ,‬התפתח ויכוח בשאלת הפוליטיזציה של התנועה‪ .‬השוללים חששו שעשייה פוליטית‬

‫תפגע בעשייה החינוכית שתוזנח‪ .‬רק החינוך‪ַ ,‬ת ְר ִּב ַיה‪ ,‬הכשרת דורות של מחנכים שיקימו דורות‬

‫חדשים שיחונכו ברוח הדעוה של האחים‪ ,‬הוא שיביא להשפעה ציבורית יציבה ומתמשכת‪.‬‬

‫ההשתתפות במערכת הפוליטית המושחתת‪ ,‬הנגועה בכפירה ובעריצות רק פוגעת במצע האידאולוגי‬

‫של התנועה ובתומכיה‪ ,‬יתר על כן‪ ,‬עוצמת המדינה לא תאפשר לרוב להשתתף בשלטון‪ .‬המצדדים‬

‫טענו‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬שההשתתפות בפוליטיקה אינה משנה מבחינת התרביה‪ ,‬ושאיפתה אינה שררה‬

‫אלא השבת המשטר אל האסלאם‪.‬‬

‫באיראן‪ ,‬שבה התחוללה המהפכה של ח'ומיני‪ ,‬התרחק הנוער מדרכה של המהפכה‪ ,‬ועל אף מאמצי‬

‫המשטר לגייסו הוא היה לגורם אופוזיציוני‪ .‬במדינות הערביות‪ ,‬שבהן עוצמת המדינה מנסה לעצור‬

‫את התפשטות המסרים האסלאמיסטיים‪ ,‬נראה שהעמדות האופוזיציוניות של התנועות הללו‬

 ‫‪24‬‬

‫מסייעות להן להגדיל את השפעתן והרדיקליות שלהן מדברת אל ההמונים יותר מהגישות‬

‫האסלאמיות הליברליות‪.‬‬

‫זיסר‪ :‬אביב כוזב‪ -‬סוריה‬

‫שאלות מנחות‬
‫* מה הניע את בשאר אל‪-‬אסד ליזום מהלך של פתיחות?‬
‫* איך באה לידי ביטוי הפתיחות החדשה?‬
‫* מדוע מיהר השלטון בסוריה לסגת מהפתיחות החדשה?‬
‫* איך הושם הקץ ל"אביב של דמשק"?‬
‫* מה הקשר בין פרוץ האנתפאדה (השנייה) של הפלסטינים לקלות דיכוי "האביב של דמשק"?‬
‫* איך מסביר זיסר את היעדרם הכמעט מוחלט של ציבור המשכילים ובמיוחד הסטודנטים‬
‫והמרצים מהשיח הציבורי בסוריה שראשית המאה ה‪?21-‬‬
‫* מהם המאפיינים של מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה בסוריה בראשית המאה ה‪?21-‬‬
‫עוסק בסוריה בראשית תקופת בשאר אסד‪ ,‬שנות ה‪,2000 -‬‬
‫התיזה‪ :‬הרפורמות של אסד הבן היו צורך השעה‪ ,‬יצרו אופוזיציה‪ ,‬היא בקשה שינוי מהותי‬
‫במשטר‪ ,‬אך אסד לא היה מוכן ודיכא אותה אופוזיציה‪.‬‬
‫בשאר אלאסד עלה לשלטון בעקבות אביו בשנת ‪ ,2000‬הוא הבין שלא ניתן לעמוד בפני גלי‬
‫הגלובליזציה ושלטון דיכוי‪ ,‬ועליו ליזום רפורמות ופתיחות בטרם ייכפה עליו לעשות כן בידי גורמים‬
‫מבחוץ או מבפנים הארץ‪.‬‬
‫בחודשים הראשונים לשלטונו פעל להביא רפורמות מוגבלות בתחומי הכלכלה והחברה ופתיחות‬
‫פוליטית בחברה הסורית‪.‬‬
‫מדיניות הליברליזציה מסוכנת ביותר לאחר שלושים שנה של שלטון דיכוי‪ ,‬וזה עשוי להביא‬
‫להתפרצות חבית נפץ‪.‬‬
‫מועדונים עם גוון פוליטי החלו להופיע בסוריה‪ ,‬והשמעת ביקורת על הרשות המבצעת הוצהרה‬
‫בפומבי‪ .‬ודרישה לכונן מדינת חוק וקריאה לשמירה על זכויות האדם‪ .‬ולרפורמה כללית ומקיפה בכול‬
‫תחומי החיים‪.‬‬
‫המשטר התחיל להיות מוטרד מקריאות אלה הוא קווה שרפורמות מוגבלות יספקו את האופוזיציה‬
‫אך היתבדה‪ ,‬שעם פתיחת סיר הלחץ אבד שליטה‪ .‬ופתח במסע צנזורה והחרמות עיתונים‪ .‬מסע זה של‬
‫המשטר נגד המחנה הרפורמיסטי‪ .‬ואז התגלע מאבק בקורות בין נאמני המשטר הבעתי וחסידי‬
 ‫‪25‬‬

‫הרפורמות‪ .‬וזאת משום שמטרת השלטון לא להרוס את המשטר הקיים אלא לשמרו ולשפר את תנאי‬
‫החיים במדינה‪ ,‬לעומתו האופוזיציה בקשה שינוי עמוק ומהותי בשלטון ובחברה‪.‬‬
‫המתקפה על שוחרי הרפורמות גברה עד שהציגו אותם כסוכנים זרים הפועלים נגד האינטרס הלאומי‬
‫של סוריה‪ .‬המסע הכשיר את הקרקע למתקפה על חסידי הרפורמות‪ ,‬והחלו התנכלויות לאנשי הרוח‬
‫שלהם ולבצוע מאסרים‪.‬‬
‫האביב הוא הופעת התנועה הרפורמיסטית בסוריה‪ .‬וכך הובא לסיומו האביב של דמשק‪.‬‬
‫חושלת האופוזיציה‪ :‬אל מול היד הנוקשה של השלטונות‪ ,‬מנהיגי התנועה הרפורמיסטית היו מפולגים‬
‫ובעלי אינטרסים מנוגדים והתמיכה הציבורית ממנה נהנו היתה מצומצמת‪ .‬ולא דברו אל הציבור‬
‫שקשה היה לו לקבל את הרעיונות המערביים של הרפורמסטים‪ ,‬לאור המדיניות המערבית האנטי‬
‫ערבית ופרוץ האינתיפאדה הפלסטינית ודיכוי הישראלי והתמיכה המערבית בישראל‪.‬‬
‫לצד הגידול הדרמטי בהיקף מערכת החינוך חלה ירידה ברמתה‪ .‬ציבור הסטודנטים לא גילה‬
‫אקטיביזם מעבר להשמעת קולות תמיכה ברפורמות‪ ,‬נהפוך‪-‬הוא הבעות התמיכה נועדו למשטר‬
‫ולעומד בראשו‪ .‬מוסדות החינוך שטפחו בתקופת האב יצרו ציבור תלמידים צייתן‪ .‬אנשי החינוך הפכו‬
‫להיות תלויים במעסיקם המדינה‪ ,‬המרצים וקהל האוניברסיטאות לא הוא שהביא לאביב של דמשק‬
‫אלא דווקא אנשי רוח קשישים שחלקם היו שנים רבות מחוץ למדינה‪.‬‬
‫אמנם הסטודנטים מודאגים לעתידם אך הם מסתפקים בהפגנות מאורגנות על ידי השלטונות‪.‬‬
‫התנועות האסלאמיות הובילו את המחאה‪ :‬האפיק האסלאמי אחד האפיקים שנווטה אליו תנועת‬
‫המחאה נגד השלטונות‪ .‬אך זיכרונות הדיכוי המרד שלהם משנת ‪ 1982‬בחמא לא שכחו‪ .‬השלטונות‬
‫עודדו לעתים פריחת מוסדות חינוך דתיים המטפחים דור של צעירים אסלאמיים שקשה היה לחזות‬
‫לאן ישים את פניו‪ .‬ואף עם עלייתו של בשאר התיר פרסום ספרי מנהיגי האחים המוסלמים‪.‬‬
‫התוצאה אופוזיציה חלשה וכישלון האביב של דמשק‬
26