‫הלאומיות‪ -‬ראשית הדרך‬

‫סיכום עיקרי הדברים‬

‫הלאומיות‪ :‬מושגי יסוד ומאפיינים מרכזיים‬

‫מאז ומתמיד חיו בני אדם בקבוצות שנתנו משמעות לחייהם‪ :‬הם השתייכו למשפחות מורחבות‪,‬‬
‫לעמים ושבטים‪ ,‬לשושלות מלוכה‪ ,‬לקהילות מקומיות‪ ,‬לקבוצות דתיות‪ ,‬למעמדות חברתיים‪ ,‬לקבוצות‬
‫עיסוק ועוד‪ .‬מסגרות אלו הן מסגרות חיים משותפות שקדמו להתפתחות הלאומיות‪ ,‬ובחלקן הגדול‪-‬‬
‫המשיכו להתקיים במקביל אליה‪ .‬המושג לאומיות התפתח בעולם המערבי רק בסוף המאה ה‪18‬‬
‫ולאורך המאה ה‪ ,19‬ומשם התפתח ונפוץ לכל חלקי העולם המיושב‪.‬‬

‫מתוך ההגדרות רבות למושגים "לאום" ו"לאומיות"‪ ,‬ניתן להציג את המושגים לאום ולאומיות כך‪:‬‬

‫לאומיות היא תנועה אידיאולוגית החותרת ליצור בין חבריה אחדות וזהות‪ ,‬ולהשיג ריבונות‬
‫מדינית‪ ,‬בשמה של אוכלוסייה הרואה בעצמה אומה או לאום בכוח או בפועל‪.‬‬

‫אומה (או לאום) היא קבוצת אנשים בעלי זהות משותפת (למשל זהות לשונית‪ ,‬תרבותית‪,‬‬
‫אתנית‪ ,‬דתית‪ ,‬ערכית או אידיאולוגית)‪ ,‬השואפת להגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית‪,‬‬
‫בזיקה לטריטוריה מסוימת‬

‫המאפיינים של הלאומיות המודרנית כתופעה חברתית‪ ,‬תרבותית ופוליטית‪:‬‬

‫ההיבט החברתי ‪ :‬הלאומיות המודרנית מבוססת על תחושת השתייכות לעם‪ ,‬ונאמנות לעם‪ ,‬תוך‬ ‫‪.1‬‬
‫גישור על פערים כלכליים ועל שוני אזורי‪ ,‬שאפיינו את הקיום באירופה במאות השנים שקדמו‬
‫לצמיחת הלאומיות‪ .‬הלאומיות יצרה מוקדי השתייכות חדשים עבור בני האדם בתקופה המודרנית‪:‬‬
‫תפיסות מעמדיות ודתיות מסורתיות פינו את מקומן לתפיסות של אחדות לאומית ושותפות על‬
‫רקע השתייכות לאומה‪ .‬הלאומיות הובילה לכך שקבוצות באירופה התלכדו על רקע השתייכות‬
‫ונאמנות לאומית‪ ,‬ולא על רקע מעמדי‪ ,‬אזורי או דתי‪ ,‬כפי שהיה בתקופות שקדמו לעידן הלאומיות‪.‬‬
‫ההיבט התרבותי‪ :‬הלאומיות התבססה על פיתוח זהות שביסודה מאפיינים משותפים לכל בני‬ ‫‪.2‬‬
‫העם‪ ,‬כגון מוצא משותף‪ ,‬שפה משותפת‪ ,‬פולקלור ומסורות עממיות‪ ,‬זיקה לטריטוריה היסטורית‪,‬‬
‫לסמלים ולמיתוסים שהיו נחלתם של העמים השונים לאורך ההיסטוריה‪ .‬הלאומיות ביקשה‬
‫להדגיש מאפיינים אלו על מנת ליצור תשתית של שותפות בקרב קבוצות שהיו עד אז מפוצלות‪,‬‬
‫ונשלטו על ידי גורמים פוליטיים שונים שטשטשו את המכנה המשותף התרבותי שלהן‪ .‬היבט זה‬
‫היווה תשתית ליצירת תחושת ליכוד ושותפות בין בני העם‪.‬‬
‫ההיבט הפוליטי‪ :‬הלאומיות מאופיינת בערעור על הלגיטימיות של מוקדי הכוח המסורתיים‪-‬‬ ‫‪.3‬‬
‫הממלכה האבסולוטית והכנסייה הנוצרית‪ ,‬ובדרישה לדרישה לשינוי הסדר הפוליטי הקיים דרך‬
‫הקמת מדינות לאום עצמאיות וריבוניות‪ ,‬המתבססות על הלגיטימציה שניתנת למדינה על ידי בני‬
 ‫הלאום‪ .‬זאת‪ -‬בשונה מדפוסים של שעבוד וכפיפות פוליטית לגורמים סמכותיים מסורתיים שהיו‬
‫מקובלים עד אז‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬חלו שינויים במפה המדינית של אירופה‪ :‬מדינות לאום חדשות קמו‬
‫על חורבותיהן של אימפריות וקיסרויות‪ ,‬עמים שהיו מפוצלים לאזורי שליטה שונים אוחדו‪ ,‬וכך נוצר‬
‫סדר מדיני חדש באירופה‪.‬‬

‫הגורמים לצמיחת התנועות הלאומיות שהתגבשו באירופה במאה ה‪19‬‬

‫השפעות רעיוניות ‪ :‬במהלך מאות ‪ 17‬ו ‪ 18‬התפתחו שתי תנועות רעיוניות רבות השפעה‪:‬‬ ‫‪.1‬‬
‫תנועת ההשכלה והתנועה הרומנטית‪ .‬שתי אלו‪ ,‬כל אחד בדרכה‪ ,‬השפיעו עמוקות על‬
‫התפתחות הלאומיות‪ .‬א‪ .‬תנועת ההשכלה‪ :‬במהלך מאות ‪ 17‬ו ‪ 18‬החלה קבוצה של הוגי דעות‬
‫ואנשי רוח שונים לבקר את סדר השלטון הישן שהיה מקובל באירופה מזה שנים‪ ,‬ובו שלטו‬
‫הממלכה האבסולוטית והכנסייה הנוצרית‪ .‬קבוצה זו פיתחה השקפת עולם ליברלית‪ ,‬שהדגישה‬
‫את מרכזיות האדם‪ ,‬ואת זכויותיו הטבעיות‪ -‬הזכות לחיים‪ ,‬לחירות‪ ,‬לשוויון ולקניין‪ .‬מתוך‬
‫רעיונות אלו צמחו תפיסות מורכבות יותר ורבות משמעות במישור הפוליטי‪ :‬תפיסות של ריבונות‬
‫העם‪ ,‬ושל זכותו למדינה עצמאית וחופשית‪ .‬אלו היוו יסודות רעיוניים להשקפת העולם‬
‫הלאומית‪ .‬ב‪ .‬התנועה הרומנטית‪ :‬הרומנטיקה (או התנועה הרומנטית) הייתה תנועה‬
‫אינטלקטואלית ואמנותית שהתפתחה באירופה בשלהי המאה ה‪ .18-‬התנועה הרומנטית‬
‫הדגישה את הרגש והלב על חשבון ההיגיון והאינטלקט‪ .‬הרומנטיקנים שאפו לגלות את‬
‫ההתלהבות‪ ,‬הכמיהה והגעגועים‪ ,‬סערת הרגשות‪ ,‬הספונטאניות‪ ,‬סגידה ליופי‪ ,‬אהבה‪ ,‬כמיהה‬
‫אל העבר המיתולוגי‪ .‬בתוך כך‪ ,‬הדגישו הרומנטיקנים את העבר הייחודי והמסורות של כל‬
‫אומה‪ ,‬תוך שהתבססו על אמונה בקיומה של "רוח העם" אותה ביקשו להחיות‪ .‬השפעתה של‬
‫תנועה זו היוותה גם היא בסיס להתפתחות רגשות לאומיים בקרב עמי אירופה במהלך המאה ה‬
‫‪.19‬‬

‫שינויים חברתיים ‪ :‬במהלך המאה ה‪ 18‬וה‪ 19‬חלו מספר תהליכים חברתיים משמעותיים‪ ,‬שיצרו‬ ‫‪.2‬‬
‫צורך חברתי בפיתוח הלאומיות‪ :‬א‪ .‬תהליכי התיעוש והעיור‪ :‬במהלך המאה ה‪ 18‬עבר המערב‬
‫תהליכי תיעוש מהירים‪ ,‬המכונים "המהפכה התעשייתית"‪ .‬המהפכה התעשייתית ותהליך העיור‬
‫שנלווה אליה הובילו אנשים לחיפוש אחר מסגרות השתייכות אלטרנטיביות כמו התנועות‬
‫הלאומיות‪ .‬המעבר מהקהילה הכפרית והדתית התומכת‪ ,‬אל העיר הגדולה והמנוכרת יצרו‬
‫תחושת חוסר שייכות‪ ,‬והולידו צורך במוקד הזדהות חדש‪ ,‬שיהווה מוקד השתייכות עבור אנשים‪.‬‬
‫ב‪ .‬תהליך החילון‪ :‬במהלך המאה ה‪ 18‬חלה ירידה שיטתית במעמדה של הדת בעולם המערבי‪,‬‬
‫והיא לא היוותה עוד גורם מרכזי בחייו של הפרט כפי שהייתה בעבר‪ .‬תהליך זה‪ ,‬שנקרא‬
‫"תהליך החילון" יצר אצל רבים צורך להשתייך למסגרת אלטרנטיבית‪ ,‬שאינה דתית באופייה‪.‬‬
‫הלאומיות היוותה עבור רבים חלופה מתאימה‪ ,‬אליה יכלו להשתייך‪ ,‬באופן שהתאים לתפיסות‬
‫התרבותיות שהתפתחו באותה עת‪.‬‬
‫שינויים פוליטיים‪ :‬למהפכות הגדולות שהתרחשו באמריקה ובאירופה בסוף המאה ה‪ 18‬נודעה‬ ‫‪.3‬‬
‫חשיבות רבה בהשפעה על התעוררות הלאומיות במאה ה‪ .19‬הן המהפכה האמריקאית (‬
‫‪ )1776‬והן המהפכה הצרפתית (‪ )1789‬הכריזו על ניתוק מקשרים מדיניים וממסורות מדיניות‬
‫קודמות בשם רעיונות ליברליים ותפיסות של חירות ושוויון עליהן ביקשו להשתית את הקיום‬
‫הפוליטי המחודש שלהן‪ .‬מהפכות אלו יצרו תקדים למאבקי שחרור לאומיים‪ ,‬כנגד יסודות‬
‫פוליטיים שמרניים‪ ,‬ומתוך תפיסה לפיה העם הוא שיעצב את מוסדותיו וחוקיו מתוקף זכויות‬
‫טבעיות שהוגדרו על ידי אנשי תנועת ההשכלה‪ .‬השפעה פוליטית נוספת נודעת לכיבושי‬
‫נפוליאון‪ :‬לאחר המהפכה הצרפתית יצא נפוליאון‪ ,‬שליט צרפת‪ ,‬למסעות מלחמה שהובילו‬
‫לכיבושים נרחבים של צרפת ברחבי אירופה‪ .‬במסגרת שליטתה של צרפת באזורים שונים של‬
‫אירופה הפיצו הצרפתים את "קוד נפוליאון"‪ -‬מערכת חוקים שבבסיסה תפיסת שוויון בין‬
‫האזרחים‪ ,‬ברוח ערכי המהפכה הצרפתית‪ .‬מהלך זה הוביל להפצת ערכי המהפכה הצרפתית‪-‬‬
‫חירות‪ ,‬שוויון ואחווה‪ -‬בקרב עמי אירופה השונים‪ ,‬ויצר שאיפות להגדרה עצמית לאומית‪.‬‬
‫במקביל הובילו מהלכי הכיבוש של נפוליאון לעליית תנועות התקוממות מקומיות נגד השלטון‬
‫הזר‪ ,‬באופן שחיזק את ההזדהות הלאומית של בני העמים השונים‪ .‬בכך יצרו כיבושי נפוליאון‬
‫מהלך מעשי ראשון לכינון תנועות לאומיות בכל רחבי אירופה‪.‬‬
‫תמורות טכנולוגיות ותרבותיות‪ ::‬בעקבות המהפכה התעשייתית חלו במערב שינויים‬ ‫‪.4‬‬
‫בתחומי התחבורה‪ ,‬התקשורת‪ ,‬החינוך והתרבות‪ .‬שינויים אלו סייעו בהפצת הרעיון‬
‫הלאומי וסייעו בגיבוש התנועות הלאומיות‪.‬‬

‫השינויים שיצרה הלאומיות באירופה של המאה ה‪:19‬‬

‫התרופפות מסגרות השתייכות מסורתיות (דוגמת הקהילה הדתית והממלכה השושלתית)‬ ‫‪.1‬‬
‫ומעבר ליצירת מוקדי הזדהות חדשים לבני האדם‪ -‬דוגמת הקבוצה הלאומית ומדינת הלאום‪.‬‬
‫התגבשות התנועות הלאומיות כמסגרות תרבותיות‪ ,‬פוליטיות וחברתיות‪ ,‬שטיפחו וחיזקו את‬ ‫‪.2‬‬
‫סימני הלאומיות‪ ,‬ונאבקו ליצירת מסגרת מדינית עצמאית לבני הלאום‪.‬‬
‫שינויים במפה המדינית של אירופה הבאים לידי ביטוי בהשוואת המפות של ראשית המאה ה‬ ‫‪.3‬‬
‫‪ 19‬למפות של ראשית המאה ה‪ 20‬באירופה‪ :‬היווצרות מדינות לאום חדשות (דוגמת פולין‬
‫וצ'כוסלובקיה)‪ ,‬פירוק אימפריות (דוגמת האימפריה האוסטרו‪ -‬הונגרית והאימפריה‬
‫העותמאנית)‪ ,‬איחוד ישויות מדיניות שהיו מפוצלות לממלכות ונסיכויות קטנות (דוגמת‬
‫איטליה וגרמניה)‪.‬‬
 ‫המאפיינים ודפוסי הפעילות של תנועות לאומיות שהתגבשו באירופה במאה ה‪:19‬‬

‫תנועות לאומיות שונות שפעלו ברחבי אירופה במאה ה‪ 19‬אופיינו במהלכים נבדלים ורצף אירועים ייחודי‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬ניתן להבחין במספר מאפיינים ודפוסי פעולה כלליים‪ ,‬שאיפיינו את רוב התנועות הלאומיות שפעלו‬
‫באירופה באותה תקופה‪:‬‬

‫מטרות ותחומי פעולה‪ :‬התנועות הלאומיות שהתגבשו באירופה במאה ה‪ 19‬שאפו להגדרה לאומית עצמית‪ ,‬תוך‬ ‫‪.1‬‬
‫שחרור משלטון זר ברמה הלאומית‪ ,‬או משלטון פנימי ששיקף דפוסים מלוכניים ודתיים‪ .‬הכוונה הייתה לגבש‬
‫בקרב העמים זהות לאומית מבוססת‪ ,‬ובמקביל‪ -‬להשיג עצמאות לאומית בטריטוריה מוגדרת וחופשית‪ .‬מתוך‬
‫מטרות אלו‪ ,‬נגזרו תחומי הפעולה‪ -‬פעולות לטיפוח תודעה לאומית‪ ,‬ופעולות פוליטיות שמטרתן הקמת מדינה‬
‫לאומית‬

‫דרכי פעולה‪ :‬התנועות הלאומיות שצמחו באירופה במאה ה‪ 19‬הפעילו מאבקים פוליטיים וצבאיים כנגד שלטון‬ ‫‪.2‬‬
‫זר או כנגד גופים פוליטיים שמרניים שהתנגדו לפעולתן של התנועות הלאומיות‪ .‬מהלכים אלו באו לידי ביטוי‬
‫בהקמת אגודות חשאיות‪ ,‬הפגנות וניסיונות ליצירת מהפכות שמטרתן לאומית‪ ,‬חיפוש אחר בעלי ברית שיסייעו‬
‫במאבק‪ ,‬ויציאה למלחמות‪ .‬כמו כן‪ ,‬פעלו התנועות הלאומיות לגיבוש תודעה לאומית בקרב בני העם‪ ,‬דרך הקמת‬
‫מסגרות השתייכות לאומיות‪ ,‬החייאת מיתוסים לאומיים עתיקים‪ ,‬הקניית שפה לאומית‪ ,‬יצירה והחייאה של‬
‫סמלים לאומיים‪ .‬במהלכים אלו ביקשו לבסס בקרב בני העם תודעה לאומית משותפת‪.‬‬

‫דפוסי מנהיגות חדשים‪ :‬מנהיגי התנועות הלאומיות שקמו במאה ה‪ 19‬היו ברובם מנהיגים מדפוס חדש‪ ,‬השונה‬ ‫‪.3‬‬
‫מן המנהיגים המסורתיים‪ -‬אנשי אצולה וכנסייה‪ .‬מנהיגים אלו צמחו מתוך אליטות אינטלקטואליות‪ ,‬ומתוך זרמים‬
‫מהפכניים שהדגישו אידיאולוגיה לאומית‪ ,‬בעלת מאפיינים מודרניים מובהקים‪ .‬המנהיגים הלאומיים ביקשו‬
‫לשנות את הסדר הפוליטי החדש‪ ,‬ולהנהיג את העמים לקראת השגת מטרות הלאומיות‪ -‬ברמה החברתית‬
‫(לכידות חברתית וסולידריות בין בני העם ) והפוליטית (הקמת מדינות לאום ריבוניות)‪ .‬מנהיגים אלו ביקשו‬
‫לסחוף אחריהם את העמים‪ ,‬ולא לכפות עליהם סמכות פוליטית חיצונית‪ .‬מקור סמכותם של מנהיגים אלו נבע‬
‫מאישיותם או מיכולת המנהיגות שלהם‪ ,‬והם אופיינו ביכולתם להעביר מסרים בדבר האמונה ביכולתם של‬
‫העמים ליצור שינוי בסדרים החברתיים והפוליטיים הקיימים‪.‬‬

‫שלבי התפתחות כלליים של הפעילות הלאומית באירופה‪ :‬פעולתן של רוב התנועות הלאומיות באירופה במאה ה‬ ‫‪.4‬‬
‫‪ 19‬עברה דרך ‪ 4‬שלבים עיקריים‪:‬‬
‫שלב א'‪ -‬שלב ההיערכות ‪:‬שלב בו כמה מאות בודדות של אנשים‪ ,‬בדרך כלל משכילים בני המעמד הבינוני‪,‬‬ ‫א‪.‬‬
‫התחילו לגבש את המסגרת הלאומית והניחו את היסודות לתרבות לאומית‪ .‬הפעילות הלאומית בשלב זה‬
‫התמקדה ביצירת יסודות בסיסיים של דימויים אודות העבר‪ ,‬ההווה והעתיד של בני הלאום‪ .‬במסגרת יצירת‬
‫התרבות הלאומית התגבשה השפה הלאומית התקנית‪ ,‬נערך איסוף שיטתי ועיבוד של שירים‪ ,‬אגדות‬
‫עממיות ומוסיקה מסורתית‪ .‬בשלב זה נכתב בדרך כלל גם מחקר שיטתי ראשוני של העבר והמורשת של‬
‫בני הקבוצה הלאומית‪.‬‬
 ‫שלב ב'‪ -‬שלב ההרחבה ‪ :‬שלב זה מאופיין בהרחבת מעגל השותפים בתנועה הלאומית וחיזוק הקשרים‬ ‫ב‪.‬‬
‫המלכדים והמקשרים בין האנשים שהרגישו שייכים לאותו לאום‪ .‬בשלב זה התבססה רשת של אגודות‬
‫לאומיות שגייסו כספים‪ ,‬מיסדו בתי ספר‪ ,‬ארגנו טקסטים לאומיים‪ ,‬הקימו אתרי תרבות ומורשת לאומיים‪,‬‬
‫והוציאו לאור עיתונות לאומית‪ .‬בשלב זה הופיעו יסודות של פעילות פוליטית מאורגנת למען השגת הזכויות‬
‫הלאומיות אך הדגש המרכזי בפעילותה של התנועה הלאומית היה בתחומי התרבות והחברה‪ .‬פעילות‬
‫שמטרתה לעודד ולטפח את הזהות הלאומית ואת ההשתייכות מתוך בחירה לארגונים לאומיים שהיוו‬
‫מסגרת חברתית המקשרת בין בני אדם ומעודדת אותם לפעול למען המטרה הלאומית‪.‬‬
‫שלב ג'‪ -‬שלב המאבק‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫‪ .1‬המאבק העממי‪ :‬בשלב זה הרעיון הלאומי קנה אחיזה באזורים שונים ובשכבות אוכלוסייה רחבות‬
‫ומגוונות‪ .‬השלב אופיין בגיוס ההמונים למאבק למען השגת זכויות לאומיות‪ .‬התנועות הלאומיות יצאו אל‬
‫הרחובות ובאמצעות הפגנות ומחאה ניסו לקדם את מטרתן הפוליטית‪ .‬הביטוי המובהק לשלב זה הוא‬
‫מהפכת ‪" -1848‬אביב העמים" ‪ .‬המאבק הלאומי התנהל גם נגד שליטים מקומיים ו‪/‬או זרים שהתנגדו‬
‫לשינוי הלאומי וניסו לשמור את הסדר הפוליטי והמדיני הישן‪ .‬זה גם השלב שבו התגבשו כיווני הפעולה‬
‫הפוליטיים‪.‬‬
‫‪ .2‬המאבק המדיני‪ -‬דיפלומטי והצבאי‪ :‬בשלב זה היו הכוחות בעלי היכולות המדיניות והצבאיות לקובעים‬
‫בשאלת אופי המאבק הלאומי ותוצאותיו‪ .‬במסגרת זו‪ ,‬עשו המנהיגים שימוש בבריתות מדיניות‬
‫ובמלחמות במטרה לסלק שליטים זרים ולכבוש טריטוריות שהוגדרו כחלק מהמולדת הלאומית‪.‬‬
‫שלב ד'‪ -‬שלב הביסוס‪ :‬לאחר הקמת המדינה הלאומית הריבונית נמשך תהליך הפצת והרחבת התודעה‬ ‫ד‪.‬‬
‫הלאומית‪ ,‬ואף מתגבר‪ .‬המדינה הלאומית שקדה לאחר הקמתה על חיזוק הקשר בין הפרט לאומה ולמדינה‪.‬‬
‫היא הפעילה מנגנונים המחייבים יחידים להוכיח הזדהות עם הלאום‪ ,‬ונאמנות למוסדות המדינה הלאומית‪.‬‬
‫שלב זה שונה מהשלבים האחרים‪ ,‬בהם הפעילות הלאומית וההזדהות עם המטרות והערכים הלאומיים‬
‫נעשו על בסיס בחירה אישית‪ .‬בשלב זה הפעילה המדינה אמצעים כלכליים‪ ,‬משפטיים‪ ,‬חינוכיים ותרבותיים‬
‫כדי לחזק את הזהות הלאומית ואת הלכידות הלאומית‪ ,‬ולפעול נגד גורמים שנחשבו עוינים ומסוכנים לזהות‬
‫הלאומית של החברה והמדינה‪.‬‬

‫חשוב לזכור שהמעבר משלב לשלב במאבק לא היה אוטומטי או חד כיווני‪ .‬התפתחותן של תנועות‬
‫לאומיות השתנתה ממדינה למדינה‪ ,‬והתיאור הנ"ל הוא בגדר סכמה כללית‪.‬‬

‫גורמים מסייעים וגורמים מעכבים‪ :‬חלק גדול מהתנועות הלאומיות אופיינו במספר גורמים שסייעו‬ ‫‪.5‬‬
‫להצלחתן‪ ,‬ובמספר גורמים שעיכבו את הצלחתן‪:‬‬

‫גורמים מסייעים‬
‫ההשתייכות לתנועות הלאומיות העניקה למצטרפים מוקדי הזדהות חדשים רעיוניים‬ ‫•‬
‫בעיקרם‪ ,‬אשר העצימו את תחושותיהם ואת הרגשתם שהם שותפים למעגלי עשייה אישיים‪,‬‬
‫חברתיים ומדיניים שיקדמו אותם‪.‬‬
 ‫המנהיגים שהובילו את התנועות הלאומיות קראו להתגבש סביב מסורות מהעבר‪ ,‬איתם‬ ‫•‬
‫הזדהו בני העם‪ .‬במקביל הם ביקשו לטפח באנשים את התחושה שבהצטרפותם הם‬
‫שותפים להגדלת הסיכויים להשתחרר מתחושת חוסר המוצא‪ ,‬אבדן דרך‪ ,‬בעידן של חילון‬
‫ותיעוש‪.‬‬
‫ההצטרפות חיזקה באנשים את התחושה שהם שותפים ולוקחים חלק בעיצוב עולם מבטיח‬ ‫•‬
‫ופותח אפשרויות רבות עבור הכלל והפרטים השונים‪.‬‬
‫גורמים מעכבים‬
‫כוחות השמרנות והריאקציה כמו הברית הקדושה והכנסייה הקתולית‪ ,‬ניסו למנוע את‬ ‫•‬
‫פעילות התנועות הלאומיות ודיכאו בכוח התקוממויות עממיות‪ ,‬למשל באביב העמים‪.‬‬
‫חלק מהתנועות הלאומיות נאלצו להמציא או לחדש שפה לאומית‪ ,‬עבר לאומי ומסורות כדי‬ ‫•‬
‫ליצור זהות לאומית משותפת‪.‬‬
‫הבדלים דתיים‪ ,‬כלכליים‪ ,‬מעמדיים תרבותיים ולשוניים הקשו על גיבוש הלאום וארגונו על‬ ‫•‬
‫בסיס של שותפות בין כל בני העם‪.‬‬

‫דפוסי ההגשמה של תנועה לאומית אחת באירופה‪ :‬איטליה‬

‫המצב באיטליה לפני תהליך האיחוד‪:‬‬

‫פיצול גיאו פוליטי‪ :‬לפני תהליך האיחוד‪ ,‬נחלקה איטליה לשטחים שנשלטו על ידי גורמים שונים‪ ,‬ובהן שלוש‬ ‫‪.1‬‬
‫ממלכות‪ ,‬ארבע נסיכויות ורפובליקה קטנה אחת‪ .‬האפיפיור שלט באזור רומא והקים שם את "מדינת‬
‫האפיפיור"‪ ,‬האוסטרים שלטו במדינות הצפון פרמה‪ ,‬מודנה וטוסקנה‪ ,‬וכן בחלק מהאזורים בדרום איטליה‪,‬‬
‫הצרפתים שלטו באזורים הצפון מערביים של איטליה‪ ,‬ושליטים מקומיים שלטו בחלקים נוספים של ארץ זו‪.‬‬
‫פיצול תרבותי חברתי‪ :‬המציאות הגיאו‪ -‬פוליטית המפוצלת בה הייתה נתונה איטליה במשך מאות שנים‬ ‫‪.2‬‬
‫הובילה לכך שרבים שנוצר פיצול תרבותי וחברתי בין יושבי האיזורים השונים באיטליה‪ .‬הביטוי המובהק לכך‬
‫היה העדר דוברי איטלקית‪ :‬תושבי איטליה דיברו שפות שונות‪ ,‬ורק כ‪ 2%‬מכלל האוכלוסיה שלטו בשפה‬
‫האיטלקית‪ .‬פיצול דומה התרחש בשאר אורחות החיים‪.‬‬
‫חלחול השקפות עולם ליברליות ורומנטיות‪ :‬בעקבות אנשי תנועת ההשכלה והמהפכה הצרפתית‪ ,‬ובעקבות‬ ‫‪.3‬‬
‫אנשי התנועה הרומנטית‪ ,‬שפעלו באירופה במהלך המאה ה‪ ,18‬נפוצו באיטליה בראשית המאה ה‪19‬‬
‫רעיונות חדשים הן ברוח תנועת ההשכלה וערכי המהפכה הצרפתית‪ ,‬והן ברוח התנועה הרומנטית‪.‬‬

‫מטרת המאבק‪:‬‬
‫מראשיתו היה המאבק האיטלקי מאבק לאיחוד לאומי ליברלי ודמוקרטי‪ ,‬שנועד להשגת עצמאות מדינית‬
‫לאיטלקים‪ ,‬תחת הנהגה ליברלית‪ .‬מי שניסח את עקרונות התנועה הלאומית האיטלקית היה ג'וזפה מאציני‪,‬‬
‫שהושפע עמוקות מעקרונות המהפכה הצרפתית‪ ,‬וראה במגמה הלאומית ברכה עבור כל העמים‪ ..‬לאחר השגת‬
‫האיחוד המדיני הראשוני‪ ,‬בשנת ‪ ,1860‬שאפו האיטלקים ליצירת זהות איטלקית משותפת דרך הקניית שפה‬
‫אחידה לכלל האיטלקים ויצירת קשר לאומי אל הארץ‪ ,‬נופיה ואנשיה‪.‬‬
 ‫הכוחות הפעילים שהניעו את המאבק‪:‬‬
‫בראשית המאבק לאיחוד פעלו באיטליה אגודות מהפכניות שביקשו לסלק את השלטון הזר מארצם‪ .‬האגודה‬
‫המפורסמת ביותר הייתה אגודת הקבונרי (הפחמים) שבראשה עמד ג'וזפה מאציני בהמשך הקים מאציני את‬
‫תנועת "איטליה הצעירה"‪ .‬מאציני היה איש רוח‪ ,‬שביקש לאחד את איטליה תחת ערכי חירות ושוויון לכל‪ ,‬וראה‬
‫שילוב בין שאיפות לאומיות לערכים ליברליים והומניסטיים‪ .‬במקביל למאציני פעלו באיטליה שני מנהיגים בולטים‬
‫נוספים‪ :‬ג'וזפה גריבלדי‪ ,‬איש צבא איטלקי‪ ,‬שפעל בתנועה לאיחוד איטליה מראשית דרכה‪ ,‬גלה לתקופה לדרום‬
‫אמריקה ושב לאיטליה כדי לעמוד בראש צבא מתנדבים שכונה "צבא החולצות האדומות" או "אלף בעלי‬
‫החולצות האדומות"‪ .‬בהנהגת גריבלדי‪ ,‬כבשו האיטלקים את סיציליה‪ ,‬ובעקבותיה את ממלכת נאפולי שהייתה‬
‫מזוהה עם האוסטרים‪ .‬בכך‪ ,‬למעשה‪ ,‬שיחרר משלטון זר את כל דרום איטליה‪ .‬מנהיג איטלקי נוסף היה קאמיליו‬
‫קאבור ‪ ,‬ראש ממשלת פיימונטה‪ -‬סרדינייה‪ ,‬שפעל בדרכים מדיניות לקדם את איחוד איטליה‪ .‬קאבור פעל לפי‬
‫גישת "ריאל פוליטיק" לפיה יש להנהיג מהלכים פוליטיים מחושבים והגיוניים‪ ,‬ולא לפעול באופן אימפולסיבי או‬
‫לפי אידיאולוגיה תיאורטית‪ .‬הוא הבין כי איטליה לא תוכל להשתחרר משלטון זר בכוחות עצמה‪ ,‬ולכן פעל‬
‫לשיתוף פעולה עם צרפת‪ ,‬כדי שזו תסייע לאיטלקים במאבקם באוסטרים‪ .‬בסיוע הצרפתים הצליח קאבור‬
‫לשחרר משלטון אוסטריה את רוב אזור צפון איטליה‪ .‬לאחר שגריבלדי מסר לשליטתו של קאבור את שטחי דרום‬
‫איטליה‪ ,‬הכריזה איטליה על עצמאותה‪ ,‬תחת הנהגת מלך פיימונטה (‪ .)1861‬תהליך האיחוד הושלם עם צירוף‬
‫ונציה ורומא לשלטון איטליה ואיחודה המלא ב‪.1870‬‬

‫שלבים מרכזיים בתהליך איחוד איטליה‪:‬‬

‫שלב ההערכות ‪ :‬בעקבות הלכי רוח ליברליים והשפעות המהפכה הצרפתית‪ ,‬קמו באיטליה בשנות ה‬
‫‪ 30‬של המאה ה‪ 19‬ארגונים‪ ,‬איגודים ומפלגות שביקשו לאחד את איטליה למדינה אחת ליברלית‬
‫וחופשית משלטון זר‪ .‬אחד הפעילים המרכזיים במסגרת זו היה ג'וזפה מאציני‪ ,‬שניסח את עקרונות‬
‫היסוד של התנועה הלאומית האיטלקית‪.‬‬

‫רוח התנועות הלאומיות באיטליה באותה תקופה הייתה רוח ליברלית‪ ,‬ותנועות אלו אימצו את ערכי‬
‫המהפכה הצרפתית – חירות‪ ,‬שוויון ואחווה‪ ,‬וביקשו ליישם אותם בדרך קונקרטית‪ -‬יצירת איחוד‬
‫לאומי מדיני‪.‬‬

‫כוחות שמרניים‪ ,‬ובראשם שליטי האימפריה האוסטרו‪ -‬הונגרית‪ ,‬התנגדו להלכי הרוח הלאומיים‬
‫באיטליה‪ ,‬וביקשו לדכא את התנועות הלאומיות שצמחו שם‪ .‬רבים מהפעילים בתנועות הלאומיות‬
‫הוגלו משטח איטליה‪ ,‬ובהם ג'וזפה מאציני‪.‬‬

‫שלב ההרחבה ‪ :‬הרעיונות הלאומיים הופצו באיטליה‪ ,‬ורבים הצטרפו לתנועות הלאומיות‪ ,‬פיתחו קשר‬
‫לסמלים לאומיים איטלקיים והפכו שותפים לשאיפה לעצמאות איטלקית‪ .‬הרחבת תפוצת הרעיון‬
‫הלאומי האיטלקי ויצירת מעגל שותפים גדול בתנועה הלאומית אפשרה לתנועה זו להמשיך בפעולתה‬
‫למרות הגליית המנהיגים‪.‬‬
 ‫שלב המאבק‪ :‬המאבק העממי‪ :‬במסגרת מהפכות אביב העמים‪ ,‬שפקדו את אירופה בשנים ‪– 1848‬‬
‫‪ , 1849‬התקוממו גם האיטלקים‪ ,‬והחל מהלך מהפכני באיטליה‪ .‬כוחות בהנהגת מאציני וגריבלדי‬
‫השתלטו על צפון איטליה‪ ,‬כבשו את רומא‪ ,‬חוקקו חוקות ליברליות והחלו במהלך של איחוד לאומי‪.‬‬
‫תוך זמן קצר דוכאה המהפכה הלאומית האיטלקית על ידי הצרפתים‪ ,‬החוקות הליברליות מתבטלות‬
‫למעט חוקת ממלכת פיימונטה סרדיניה‪.‬‬

‫המאבק המדיני‪ :‬דיפלומטי וצבאי‪ :‬בשנת ‪ 1860‬הוביל קמיליו קאבור‪ ,‬ראש ממשלת סרדיניה‬
‫פיימונטה‪ ,‬מהלך דיפלומטי במסגרתו כרת ברית עם צרפת‪ .‬בזכות הסיוע הצרפתי הצליחו האיטלקים‬
‫לשחרר את צפון איטליה משלטון זר‪ ,‬ומשם המשיכו לשחרור שאר חלקי איטליה‪.‬‬

‫בהמשך המאבק נכבש אזור דרום איטליה וסיציליה על ידי צבא האלף של גריבלדי‪ .‬בהוראת קאבור‪,‬‬
‫נפסקים הקרבות דרומית לרומא‪ .‬בשנת ‪ 1860‬מוכרזת עצמאות איטלקית בחלק משטחי איטליה‬
‫ההיסטוריים‪ -‬לא כולל ונציה ורומא‪ .‬לאחר מאבק ממושך לאיחוד מלא של איטליה‪ ,‬בשנת ‪1870‬‬
‫הצטרפו לאיחוד גם ונציה ורומא‪ ,‬ובכך הושלם תהליך איחוד איטליה‪.‬‬

‫שלב הביסוס ‪ :‬לאחר האיחוד המדיני‪ ,‬וההכרזה על קיומה של מדינת לאום איטלקית‪ ,‬פנו האיטלקים‬
‫לביסוס הרגש הלאומי וחיזוק הקשר בין היחיד לאומה ולמדינה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הוקמו בתי ספר‬
‫לאיטלקית‪ ,‬מערכת החינוך הממלכתית פעלה להעברת מסרים לאומיים ולחיזוק זהותם הלאומית‬
‫האיטלקית של התלמידים דרך טקסים וסמלים איטלקיים‪ .‬נכתבה ספרות ילדים חינוכית‪ ,‬שמטרתה‬
‫לחזק את הזהות הלאומית האיטלקית בקרב הקוראים (לדוגמה‪ -‬הספר "הלב" מאת אדמונדו דה‬
‫אמיצ'יס)‪.‬‬

‫תהליך איחוד איטליה נמשך כ‪ 40‬שנה‪ .‬לאורך תקופה זו התמודדו האיטלקים עם מספר גורמים שעיכבו את‬
‫תהליך האיחוד‪ ,‬והסתייעו במספר גורמים שהאיצו אותו‪.‬‬

‫הגורמים המסייעים לאיחוד איטליה‪:‬‬

‫‪ . 1‬מנהיגות חדשה ואיכותית‪ ,‬שהובילה את האיטלקים להישגים‪ .‬באיטליה פעלו מספר מנהיגים מדור‬
‫המנהיגים החדש‪ ,‬שאינו חלק משושלות הנהגה מלוכניות‪ ,‬או חלק מהנהגה מסורתית דתית‪ .‬מנהיגים אלו‬
‫הביאו איתם רוח חדשה וגישות אחרות להנהגת האיטלקים בתהליך האיחוד‪ .‬השילוב בין הגישה הריאל‬
‫פוליטית של קאבור‪ ,‬שפעל לשיתוף פעולה עם צרפת‪ ,‬לבין הכוח הצבאי של גריבלדי והכוח האידיאולוגי של‬
‫מאציני יצרו תשתית לפעולה אפקטיבית‪.‬‬
 ‫‪ . 2‬תמיכה של העם האיטלקי בתהליך האיחוד‪ .‬למרות שהמרד העממי‪ ,‬שאפיין את השלבים הראשונים‬
‫בתהליך איחוד איטליה כשל‪ ,‬ובסופו של דבר אוחדה איטליה מלמעלה‪ -‬על ידי המנהיגים‪ ,‬הרי שהעם‪,‬‬
‫ששיתף איתם פעולה ותרם את חלקו במאבק לשחרור איטליה משלטון זר‪ ,‬סייע לכך שהתהליך הצליח‪,‬‬
‫בסופו של דבר‪.‬‬

‫‪ .3‬תמיכת צרפת באיטלקים‪ ,‬החל מ‪ .1858‬לאחר שנים של מאבק גם כנגד הכיבוש הצרפתי‪ ,‬הצליח קמיליו‬
‫קאבור‪ ,‬ראש ממשלת פיימונטה סרדיניה‪ ,‬להגיע להסכם עם הצרפתים‪ ,‬לפיו איטליה תעניק לצרפת שליטה‬
‫בשני אזורים בצפון איטליה (ניצה וסבוי) ובתמורה‪ ,‬יסייעו להם הצרפתים להיאבק בשלטון האוסטרו הונגרי‪,‬‬
‫ששלט בשטחים רבים בצפון איטליה‪ .‬מהלך זה איפשר לאיטלקים להאבק באופן אפקטיבי על עצמאותם‬
‫משלטון זר‪.‬‬

‫הגורמים המעכבים בתהליך איחוד איטליה‪:‬‬

‫התנגדות האימפריות לתהליך האיחוד‪ :‬השאיפה של איטליה לאיחוד לאומי עוררה התנגדות קשה‬ ‫‪.1‬‬
‫בקרב אימפריות ששלטו באותה תקופה באירופה‪ ,‬ובפרט באימפריה האוסטרו הונגרית‪ ,‬שהחזיקה‬
‫בשלטון בחלקים גדולים של איטליה‪ .‬האוסטרו הונגרים חששו שמהלך של איחוד לאומי באיטליה‬
‫יוביל לחידוש התסיסה הלאומית מתקופת אביב העמים‪ ,‬ובסופו של דבר‪ -‬לפירוק האימפריה‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬היה למנהיגי האימפריות אינטרס לדכא את המאבק האיטלקי‪ ,‬דבר שהקשה על האיחוד‬
‫האיטלקי‪.‬‬
‫התנגדות הכנסייה הקתולית לתהליך האיחוד‪ :‬בליבה של איטליה שכנה מדינת האפיפיור‪,‬‬ ‫‪.2‬‬
‫שמרכזה ברומא‪ .‬הכוחות הכנסייתיים היוו גם מכשול טכני בפני השלמת תהליך האיחוד‪ ,‬שנדחה‬
‫בכ‪ 10‬שנים בשל הקושי לכבוש את מרכז איטליה‪ ,‬וגם מכשול מהותי‪ ,‬בהתחשב בעמדות‬
‫השמרניות של אנשי הכנסייה‪ ,‬שהתנגדו למהלך הלאומי‪ ,‬שהיה חילוני ומודרני באופיו‪.‬‬
‫הפיצול הפנימי בעם‪ :‬האיטלקים‪ ,‬שנשלטו במשך שנים רבות על ידי גורמי שלטון זרים‪ ,‬לא היוו‬ ‫‪.3‬‬
‫עוד עם בעל סממנים משותפים‪ .‬פיצול זה יצר זרות תרבותית פנימית‪ ,‬והוביל לכך שהאיטלקים לא‬
‫חשו עצמם איטלקים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬רק ‪ 2%‬מהאיטלקים שלטו בשפה האיטלקית‪ .‬פיצול תרבותי זה‬
‫פגע ביכולת האיטלקית ליצור איחוד לאומי ממשי של כל חלקי העם‪ ,‬ועיכב את תהליך האיחוד‪.‬‬

‫תוצאות המאבק‪:‬‬

‫בשנת ‪ 1861‬הכריזו האיטלקים על עצמאות מדינית‪ .‬ב‪ 1870‬הושלם האיחוד‪ .‬לאחר סיום התהליך‬
‫אמר אחד המדינאים האיטלקים‪" :‬יצרנו את איטליה‪ .‬כעת עלינו ליצור את האיטלקים"‪ .‬לאור זאת‪,‬‬
‫הפעיל השלטון האיטלקי בחלקה האחרון של המאה ה‪ 19‬מנגנונים שמטרתם לפתח רגש פטריוטי‪,‬‬
‫תודעה לאומית ואהבת המולדת באמצעים שונים‪ .‬בתוך כך‪ -‬בתי ספר ממלכתיים לימדו באופן מכוון‬
‫את השפה האיטלקית בכל רחבי המדינה‪ .‬ספרות פטריוטית נכתבה על מנת ליצור זיקה בין העם‬
‫לארצו ובין חלקי העם השונים‪.‬‬