‫מאמר ‪ - 24‬זהות ואוריינטציה בקרב הערבים בישראל מצב של פריפריה כפולה ‪ -‬מאג'ד אלחאג'‬

‫המאמר דן בשני מרכיבים מרכזיים בזהותם של הערבים‪ ,‬היחס בין מרכיבים אלו‪ ,‬וארבעת המעגלים‬
‫השונים שחיזקו כל אחד ממרכיבי הזהות‪.‬‬
‫בזהות ערביי ישראל ‪ 2‬מרכיבים‪:‬‬
‫‪ .1‬המרכיב האזרחי ‪ -‬כאזרחי מדינת ישראל‪.‬‬
‫‪ .2‬המרכיב הלאומני ‪ -‬כשייכים לעולם הערבי ולעם הפלסטיני‪.‬‬
‫יש הסוברים שהמרכיב הלאומני בזהות מגובש יותר מהמרכיב האזרחי‪-‬הנועד בעיקר להגשים צרכים‬
‫ללא גילוי מחויבות למדינה‪ .‬ויש הרואים את זהות הערבי כאשכול המורכב ממספר תתי‪-‬זהויות‬
‫שהאזרחי והלאומי הם רק חלק ממנו‪.‬‬
‫‪ 2‬גישות לשאלת היחס בין מרכיבי הזהות‪:‬‬
‫‪ .1‬חיזוק הזהות הלאומית מחלישה את הזהות האזרחית‪ .‬ערביי ישראל עברו מ‪ 1976-‬תהליך של‬
‫פלסטיניזציה ‪ -‬גיבוש זהותם הלאומית‪ ,‬שהביא להקצנה ביחס למדינה ולחברה הישראלית‪.‬‬
‫ככל שייתחזק תהליך המודרניזציה כך ייגבר חיזוק הזהות הלאומית‪.‬‬
‫‪ .2‬למרות שקיים קונפליקט בין שני המרכיבים הללו‪ ,‬הם לא בהכרח סותרים זה את זה‪.‬‬
‫שני התהליכים של 'פלסטיניזציה' ‪ -‬חיזוק הזהות הלאומית‪ ,‬ו'ישראליזציה' ‪ -‬חיזוק הזהות האזרחית‬
‫התחוללו באותו הזמן‪ ,‬ומתרחש תהליך של פוליטיזציה ‪ -‬עליית המודעות הפוליטית‪ ,‬מעורבות בחיים‬
‫הפוליטיים ורצון להתארגן ולהתגבש כקבוצת לחץ כדי לשפר את מעמדם‪.‬‬
‫במאמר אין הכרעה בין שתי הגישות אלא הוא מביא מסגרת להבנת התנאים שבהם התפתחה הזהות‬
‫הקולקטיבית האזרחית והלאומית של הערבים בישראל והמעגלים השונים שהשפיעו על כך‪.‬‬
‫‪ 4‬מעגלי ההשפעה על זהותם של ערביי ישראל‪:‬‬
‫‪ .1‬המעגל המקומי‪ :‬נוגע למבנה הפנימי של האוכלוסייה הערבית ולשינויים שהתרחשו במערכת הערכים‬
‫ובדפוסי החיים‪.‬‬
‫מודרניזציה‪:‬‬
‫הערבים עברו תהליך מואץ של מודרניזציה בתחומי החינוך (ירידה בשיעור האנאלפביתים‪ ,‬עלייה‬
‫בהשכלה הגבוהה)‪ ,‬ברמת החיים (המשתקפת בדפוסי הצריכה‪ ,‬בשימוש במוצרי חשמל ביתיים‪ ,‬ובחיבור‬
‫היישובים לרשתות הכבישים‪ ,‬החשמל והמים)‪ ,‬ובחשיפה לאמצעי התקשורת (עיתונים‪ ,‬טלוויזיה ורדיו)‪.‬‬
‫היהודים הם סוכני המודרניזציה וההתמערבות עבורם‪ ,‬והם משמשים להם קבוצת השוואה להערכת‬
‫הישגיה החברתיים והכלכליים של האוכלוסייה הערבית‪.‬‬
‫במשך הזמן התפתח אצלם תהליך של דו תרבותיות ודו לשוניות‪ .‬רכישת השפה העברית ואימוץ חלק‬
‫מסגנון החיים הישראלי הם אמצעי בידי המיעוט הערבי להגביר את האינטגרציה בתוך החברה‬
‫הישראלית וכן כלי לקידום מעמדו‪.‬‬
‫פוליטיקה‪:‬‬
‫שינויים בהנהגה‪ :‬הערבים עברו תהליך של פוליטיזציה ‪ -‬שינוי בדפוסי ההתארגנות וההתנהגות‬
‫הפוליטית‪ .‬במקום המוח'תארים וההנהגה המסורתית התפתחה מנהיגות ארצית אותנטית עם תודעה‬
‫פוליטית‪ .‬המנהיגות הפוליטית קמה מחתכים שונים של האוכלוסייה הערבית הכפרית והעירונית‪ ,‬ולאו‬
‫דווקא מאליטה עירונית צרה‪ .‬כוח המנהיגות החמולתית הצטמצם‪ ,‬והוא הוחלף במנהיגות צעירה‬
‫ומשכילה‪.‬‬
‫תוכן הבחירות‪ :‬מסע בחירות לשלטון מקומי מקבל כיום גם תוכן לאומי‪ ,‬מעבר לקונפליקטים ועניינים‬
‫פנים‪-‬קהילתיים‪.‬‬
‫הקמת ארגונים‪ :‬מאמצע שנות ה‪ 70-‬מתפתחים ארגונים ערביים כלל ארציים שפעלו ברמה החוץ‬
‫פרלמנטרית‪ ,‬ומדינת ישראל לא מכירה בם‪ .‬ב‪ 1974-‬הוקם 'הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות' =‬
‫'הפרלמנט של ערביי ישראל'‪ .‬התפתחו וועדות מעקב כלל ארציות בנושאי חינוך בריאות ורווחה‪ .‬ב‪-‬‬
‫‪ 1975‬מוקם 'הועד להגנה על האדמות הערביות' ו'ההתאחדות הארצית לסטודנטים ערביים'‪ ,‬וגם‬
‫'אבנאא אלבלד' ‪ -‬תנועה לאומנית רדיקלית‪.‬‬
‫‪ .2‬המעגל הארצי‪ :‬נוגע למעמדם של הערבים במדינה ולמדיניות הפורמלית של המדינה כלפיהם‪.‬‬
‫תהליך המודרניזציה נחסם ע"י גורמים הקשורים במאפייני האוכלוסייה הערבית ובסטאטוס שלה‬
‫במדינת ישראל‪ .‬במעגל הארצי הערבים נמצאים בשוליים‪ .‬הם מיעוט קטן ופגיע‪ ,‬השונה מהרוב מבחינת‬
‫הלאום‪ ,‬ההזדהות הלאומית‪ ,‬המוצא האתני‪ ,‬הדת ומאפיינים דמוגרפיים חברתיים‪.‬‬
‫מיעוט זה נמצא מחוץ לקונצנזוס הלאומי בישראל שבא לידי ביטוי במטרות המרכזיות של המדינה‬
‫(קיבוץ גלויות‪ ,‬עלייה)‪ ,‬והתפיסה היא שמדינת ישראל הוקמה ע"י היהודים למען היהודים‪.‬‬
‫חוקים שנחקקו על מנת להבטיח את אופייה היהודי‪-‬ציוני של המדינה (חוק השבות‪ ,‬חוק האזרחות‪,‬‬
‫חוק מקרקעי ישראל) מתנגשים עם אופייה של ישראל כמדינה דמוקרטית‪ ,‬כיוון שהם קובעים אמות‬
‫מידה שונות ליהודים ולערבים‪.‬‬
‫הערבים לא נכללים במפעלים המוגדרים כבעלי יעדים לאומיים של המדינה‪[ .‬למשל בפרויקט 'ייהוד‬
‫הגליל' ‪ -‬אמנם הערבים נהנו ממנו בעקיפין בעקבות הפיתוח שהושקע שם אך הפרויקט גרם להם נזק‬
‫רב כמו הפקעת אדמות וכו'‪].‬‬
‫שינוי הכלכלה‪ :‬השינוי הכלכלי הקיצוני הביא לתהליך של פרולטריזציה ‪ -‬הערבים עברו מעבודה‬
‫חקלאית באדמות הכפר לכוח עבודה שכיר מחוצה לו‪ .‬דבר זה הוביל לתלות מוחלטת במרכז היהודי‬
‫הדומיננטי‪ ,‬הגביל את התפתחות הכלכלה הערבית ואף החליש אותה‪.‬‬
‫אפליה תעסוקתית‪ :‬קיימת אפליה גלויה וסמויה נגד האוכלוסייה הערבית בעולם התעסוקה‪ .‬התפיסה‬
‫שהם מהווים סיכון ביטחוני חסמה את כניסתם לעמדות חשובות ומרכזי כוח‪ .‬למרות הישגיהם‬
‫בתחומים שונים עדיין ניכר פער בינם לבין היהודים (בתחום החינוך‪ ,‬בתקציבים‪ ,‬בשירותי הרווחה)‪.‬‬
‫ערבים אקדמאים יכלו לממש את השכלתם באופן מוגבל‪ ,‬ונחסמו בעיקר משיקולי ביטחון‪ .‬נחסמה‬
‫כניסתם גם למשרות בכירות במוסדות הפורמליים של המדינה (משרד החינוך‪ ,‬משרדי הממשלה‪,‬‬
‫כמרצים במוסדות להשכלה גבוהה)‪.‬‬
‫תהליך המודרניזציה הגביר את רמת הציפיות של ערביי ישראל וחשף את הפער בין הרצוי למצוי‪ .‬המגע‬
‫האינטנסיבי עם האוכלוסייה היהודית חשף את הערבים לפער הגדול שבין הישגי שתי הקבוצות‪.‬‬
‫התפתחות מנהיגות ערבית ארצית הגבירה את מאבק הערבים לשינוי המצב המפלה‪ .‬המעבר ממיעוט‬
‫פאסיבי למיעוט אקטיבי הגביר את הקונפליקט בינם לבין היהודים‪.‬‬
‫‪ .3‬המעגל האזורי‪ :‬נוגע לקשר התרבותי והלאומי של ערביי ישראל עם העולם הערבי והעם הפלסטיני‪.‬‬
‫בשנות ה ‪ 50 -‬מגלים הערבים נטייה להתעוררות לאומית‪ .‬בתחילה התודעה הלאומית הייתה מפותחת‬
‫רק בקרב אליטה מצומצמת של משכילים עירוניים ועם הזמן תודעה זו התפשטה‪ .‬האירועים שהגבירו‬
‫את התודעה הלאומית‪:‬‬
‫‪ ‬מפלת צבאות ערב במלחמת ששת הימים ב‪ 1967-‬הביאה לקץ החלום של איחוד העולם הערבי והבליטה‬
‫את הניגודים הקיימים בין מדינות ערב‪ .‬בקרב הפלסטינים החל תהליך של פרטיקולריזם ‪ -‬חיזוק‬
‫התנועה הלאומית הפלסטינית‪ ,‬והפסקת ההישענות על חלום החזרת פלסטין בסיוע מדינות ערב‪.‬‬
‫‪ ‬אחרי מלחמת ‪ 1973‬מגמה זו התחזקה‪ ,‬והגאווה הלאומית שלהם השתקמה‪ .‬הסכם השלום עם מצרים‬
‫נתפס בעיני הפלסטינים כפגיעה בנושא הפלסטיני‪ ,‬וכך גם הוא תרם לחיזוק הפרטיקולריזם הפלסטיני‪.‬‬
‫‪ ‬במלחמת לבנון ב‪ 1982-‬הפלסטינים עמדו לבד מול ישראל ללא סיוע ממדינות ערב‪.‬‬
‫‪ ‬האינתיפאדה הפלסטינית בשטחים שהחלה ב‪ 1987-‬חיזקה את הפרטיקולריזם הפלסטיני‪ ,‬הביאה‬
‫לפלסטיניזציה‪ ,‬והגבירה את ההכרה שאש"ף הוא הנציג הלגיטימי והבלעדי של העם הפלסטיני‪.‬‬
‫‪ ‬הכרה בינלאומית באש"ף‬
‫מגמות אלה הביאו לשינוי הגדרת הזהות הלאומית של הפלסטינית מזהות כלל ערבית לזהות שבה‬
‫המרכיב הפלסטיני עומד במרכז‪ .‬גם ערביי ישראל הושפעו מתהליך זה והחל משנות ה‪ 70-‬המרכיב‬
‫הפלסטיני החל לבלוט בזהותם הלאומית ‪' -‬תהליך פלסטיניזציה'‪.‬‬
‫המגע בין הערבים בישראל לבין ערביי השטחים הגביר גם הוא תהליך זה‪ .‬התפתחו באופן הדדי‬
‫סטריאוטיפים שליליים ורגשי עליונות של כל קבוצה על הקבוצה האחרת‪( .‬למשל פועלי הבניין)‬
‫תמונה זו השתנתה אחרי יום האדמה הראשון במרץ ‪ .1976‬זוהי נקודת המפנה בתדמיתם של‬
‫הפלסטינים בתוך הקו הירוק‪ ,‬בעיני הפלסטינים בשטחים‪ ,‬ובעיני העולם הערבי כולו‪.‬‬
‫הבחירות לראשי הערים בשטחים ב‪ 1976-‬העלו לשלטון ראשי ערים המזוהים עם אש"ף‪ .‬הם החלו‬
‫להדק את הקשר עם המנהיגות הלאומית הערבית שבתוך הקו הירוק‪ .‬הועד הארצי לראשי הרשויות‬
‫הערביות המקומיות החל לגלות הזדהות אקטיבית עם תושבי השטחים‪.‬‬
‫מראשית שנות ה‪ 80-‬ישנה מערכת יחסים בין הפלסטינים שבשטחים לבין אלו שבישראל‪ .‬דבר זה הביא‬
‫לחידוד הזהות הלאומית‪-‬פלסטינית בקרב ערביי ישראל‪.‬‬
‫למרות ההזדהות ההדדית וחיזוק הקשרים עדיין נותרו הבדלים בין שתי הקבוצות הנובעים מההבדל‬
‫במעמד האזרחי של כל אחת מהן; הפלסטינים בישראל נהנים ממעמד של אזרחי המדינה ויש לרשותם‬
‫זכויות וחובות כלפיה (כפופים לחוקים האזרחיים)‪ ,‬ואילו הפלסטינים שבשטחים נמצאים תחת ממשל‬
‫צבאי‪.‬‬
‫ההבדל במעמד המשפטי ביניהם מנע התפתחות מוסדות פוליטיים ותרבותיים משותפים ביניהם‪.‬‬
‫למרות חיזוק הקשרים ביניהם‪ ,‬לא צמחה תלות כלכלית ביניהן אלא התפתחה תלות חד צדדית של כל‬
‫אחת מהן במרכז היהודי הדומיננטי‪ .‬בנוסף‪ ,‬לא התפתחו יחסים חברתיים אינטנסיביים ובקושי שהיו‬
‫נישואי תערובת ביניהם‪.‬‬

‫הפלסטינים בישראל פיתחו 'אסטרטגיית הסתגלות' לחברה הישראלית ‪ -‬נטייה להשתלב מתוך עמדה‬
‫של שוויון‪.‬‬
‫הפלסטינים בשטחים פיתחו 'אסטרטגיית הישרדות' ‪ -‬הם למדו את השפה העברית ופיתחו קשרים עם‬
‫החברה הישראלית לשם פרנסה בלבד ולא מתוך רצון להשתלב בחברה‪ .‬אצלם התחזקה הנטייה‬
‫להיפרד מישראל ולהקים מדינה פלסטינית עצמאית‪ .‬אסטרטגיה זו הפכה לאלימה יותר ויותר מתוך‬
‫ייאוש ואכזבה ומתוך ניסיון לסיים את הכיבוש הישראלי בשטחים‪.‬‬
‫‪ .4‬המעגל הדתי‪ :‬נוגע לזהות העדתית בקרב הערבים ‪ -‬מוסלמים‪ ,‬נוצרים ודרוזים‪.‬‬
 ‫האוכלוסייה הערבית בישראל הינה הטרוגנית ‪ -‬מוסלמים (סונים)‪ ,‬נוצרים ודרוזים‪.‬‬
‫ערבים‪-‬מוסלמים‪ :‬לאחר מלחמת השחרור ב‪ 1948-‬הממסד הדתי של המוסלמים נפגע קשות‪ .‬העדה‬
‫נשארה ללא מנהיגות והווקף המוסלמי ששימש להתארגנות כלכלית‪ ,‬פוליטית וחברתית הופקע וניהולו‬
‫עבר לאפוטרופוס על נכסי נפקדים‪.‬‬
‫דברים שחיזקו את הזהות האסלאמית‪:‬‬
‫‪ ‬אחרי מלחמת ששת הימים ב‪ 1967-‬התחדש המגע עם האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים והדבר גרם‬
‫לחשיפה מחודשת למקורות הרוחניים של הדת המוסלמית‪.‬‬
‫‪ ‬העלייה למכה שהותרה לערביי ישראל ב‪ 1978-‬תרמה גם היא לחיזוק הזהות האסלאמית‪.‬‬
‫‪ ‬המצוקה החברתית כלכלית ורגשות התסכול מהקיפוח האזרחי האיצו את החזרה לדת כחיפוש תשובה‬
‫למצוקותיהם‪.‬‬
‫‪ ‬עליית התנועה האסלאמית בישראל והפיכתה מתנועה דתית‪-‬חברתית לתנועה דתית‪-‬פוליטית המיוצגת‬
‫באופן לגיטימי בשלטון המקומי ובארגונים הערביים המרכזיים‪.‬‬
‫ערבים‪-‬נוצרים‪ :‬מוסדותיה הדתיים‪-‬חברתיים של הנצרות נפגעו בקום המדינה‪ .‬במשך הזמן שוקמו‬
‫כמה מהמוסדות ‪ -‬הווקף הנוצרי ובתי הספר‪.‬‬
‫לעדת הערבים‪-‬נוצרים יש מאפיינים ייחודיים השונים משאר הערבים בישראל‪ ,‬ולעומתם הם בעיקר‬
‫עירוניים‪ ,‬בעלי שיעור נמוך של ילודה ושיעור גבוה של השכלה‪ .‬מעדה זו יצאו רוב מנהיגי הערבים‬
‫בישראל‪ .‬אך במשך הזמן הצטמצם תפקידם הפוליטי‪-‬חברתי בגלל משקלה הדמוגרפי הקטן ובגלל‬
‫עליית ההשכלה בקרב שאר העדות‪.‬‬
‫ערבים‪-‬דרוזים‪ :‬זוהי העדה היחידה המשרתת בצה"ל‪ .‬המדינה העניקה להם מעמד משפטי עצמאי‪.‬‬
‫הדרוזים מקפידים על חיזוק הזהות הדרוזית‪ .‬מרכיב הדרוזיות חזק מאוד ותופס מקום מרכזי בהגדרת‬
‫זהותם של הדרוזים ובהתנהגותם הפוליטית‪.‬‬
‫עידן הקונצנזוס בקרב הערבים בישראל‬
‫ניתן לראות את צעדי המחאה של אוכלוסיית הערבים ב‪ 1987-‬כביטוי לקונצנזוס על מרכיבי הזהות‪.‬‬
‫שביתה ביוני ‪' - 1987‬יום השיוויון' ‪ -‬שיקפה את החלק הראשון בקונצנזוס ‪ -‬הערבים רואים עצמם‬
‫חלק מאזרחי המדינה‪.‬‬
‫זוהי שביתה שקטה בה דרשה האוכלוסייה הערבית שוויון לאוכלוסייה היהודית בתחומי חינוך‪ ,‬בינוי‪,‬‬
‫תקציבים‪ ,‬בריאות ורווחה‪ .‬שביתה זו העידה שהערבים בישראל קשרו את עתידם במדינה‪ ,‬רואים את‬
‫מעמדם האזרחי בישראל מובן מאליו ונאבקים על שוויון זכויות במסגרות הקיימות כאשר קבוצת‬
‫ההשוואה הם היהודים במדינה‪ .‬בשביתה המנהיגות נקטה התנהגות פוליטית בהתאם לכללי‬
‫הדמוקרטיה הניתנים לאזרחי המדינה‪ .‬דבר זה משקף את חשיבות התארגנות הערבים כקבוצת לחץ‬
‫הפועלת לשיפור מעמדם‪.‬‬
‫שביתה בדצמבר ‪' - 1987‬יום השלום' ‪ -‬שיקפה את החלק השני בקונצנזוס ‪ -‬הערבים רואים עצמם‬
‫חלק מהעם הפלסטיני‪.‬‬
‫השביתה היא הזדהות ערביי ישראל עם הפלסטינים ותמיכה בהקמת מדינה פלסטינית‪ .‬אך גם אם‬
‫תקום מדינה כזו הם לא יעברו אליה כי הם רואים את ישראל כמולדתם‪.‬‬
 ‫האינתיפאדה גרמה להזדהות אקטיבית של ערביי ישראל עם הפלסטינים בשטחים‪ .‬נושא השלום‬
‫ופתרון הבעיה הפלסטינית תפסו מקום מרכזי אצלם ונאספו תרומות לסיוע כלכלי לפלסטינים‬
‫בשטחים‪.‬‬
‫בפעולות אלה מתבטא רגש לאומי חזק‪ ,‬אך האופן בו נעשו פעולות אלה נשא אופי אזרחי חזק לא‬
‫פחות‪ .‬ההנהגה הקפידה שכל פעולות ההזדהות ייעשו במסגרת החוק‪ .‬למרות שערביי ישראל הזדהו עם‬
‫האינתיפאדה הם לא השתתפו בה ולא וויתרו על המרכיב האזרחי בזהותם‪.‬‬
‫תהליך השלום‪:‬‬
‫הסכמי אוסלו בין אש"ף לישראל ותהליך השלום הפלסטיני‪-‬ישראלי זכו לתמיכה גדולה בקרב ערביי‬
‫ישראל‪.‬‬
‫השפעת תהליך השלום על ערביי ישראל מורכבת‪ :‬מצד אחד הוא החליש את הניגוד בין המרכיב‬
‫האזרחי‪-‬ישראלי לבין המרכיב הלאומי‪-‬פלסטיני‪-‬ערבי‪ .‬מצד שני הוא חידד את הסטאטוס של‬
‫האוכלוסייה הערבית כפריפריה כפולה גם ביחס לפלסטינים וגם ביחס לחברה הישראלית‪ .‬הערבים‬
‫נשארו עדיין בשוליים‪ ,‬תהליך השלום לא הפך אותם לחלק מהקונצנזוס הלאומי בישראל‪ .‬והוא לא‬
‫הביא להתפתחות תרבות אזרחית משותפת ליהודים ולערבים‪.‬‬
‫תהליך השלום דווקא חיזק את מאבק היהודים על זהותה היהודית‪-‬ציונית של המדינה ומניעת הקמת‬
‫מדינה דו לאומית‪.‬‬
‫התהליך חשף את השסעים המרכזיים שבתוך החברה הישראלית עצמה‪ ,‬כיוון שפתירת קונפליקטים‬
‫חיצוניים מחדד קונפליקטים פנימיים בחברה‪ ,‬וכך השסע היהודי‪-‬ערבי נדחק לשוליים‪.‬‬
‫תהליך השלום שינה את סדר העדיפויות במאבק של הערבים ‪ -‬הנושא האזרחי נהיה חשוב יותר‬
‫מהנושא הלאומי‪ ,‬וההתמקדות היא על מעמדם והשגת זכויות למיעוט הערבי בישראל‪ .‬זוהי תוצאה של‬
‫פריפריה כפולה ‪ -‬הערבים שואפים לקדם את מעמדם בחברה הישראלית ובו בזמן הם רוצים לקדם את‬
‫תהליך השלום ולחזק את קשריהם עם העם הפלסטיני והעולם הערבי‪.‬‬
‫לסיכום ‪ ,‬גיבוש זהותם של הערבים בישראל הושפע מארבעה מעגלים מרכזיים‪ :‬המקומי‪ ,‬הארצי‪,‬‬
‫האזורי והדתי‪ .‬במשך הזמן פיתחו ערביי ישראל זהות מיוחדת הכוללת שני מרכיבים מרכזיים‪:‬‬
‫המרכיב האזרחי‪-‬ישראלי והמרכיב הלאומי‪-‬פלסטיני‪.‬‬
‫הערבים מתמרנים בין שני מרכיבים אלה‪ .‬במישור האזרחי הם מבקשים להעמיק את תהליך‬
‫המודרניזציה ולזכות בשוויון הזדמנויות עם האוכלוסייה היהודית‪ .‬במישור הלאומי הם תומכים‬
‫בהגשמת שאיפות הפלסטינים שבשטחים לעצמאות ולהקמת מדינה פלסטינית‪ .‬מאבקם במישור‬
‫האזרחי יותר אקטיבי מכיוון ששם השפעתם יותר ריאלית‪.‬‬
‫האינתיפאדה חידדה את הקונפליקט בין שני המרכיבים והבליטה את הסתירה ביניהם‪ .‬מצב זה העמיד‬
‫את הפלסטינים בישראל במצב של פריפריה כפולה‪ :‬גם בשולי החברה הישראלית וגם בשולי העם‬
‫הפלסטינית‪.‬‬
‫השלכות תהליך השלום שהחל ב‪ 1993-‬הן מורכבות‪ .‬מצד אחד זה הביא לגיטימציה למרכיב הפלסטיני‬
‫בזהות‪ ,‬ולכן נחלש הניגוד בין המרכיב הלאומי למרכיב האזרחי‪ .‬מצד שני תהליך זה דווקא חידד את‬
‫זהותה היהודי‪-‬ציוני של מדינת ישראל והביא להתמקדות בשסעים הפנימיים בחברה הישראלית‪ .‬דבר זה‬
‫העמיק את מעמד ערביי ישראל כפריפריה כפולה והגביר את מבוכתם בשאלת זהותם הלאומית‬
‫והאזרחית‬

‫מאמר ‪ - 26‬מודל "הדמוקרטיה האתנית" ויחסי יהודים‪ -‬ערבים בישראל‪ :‬היבטים גיאוגרפיים‪,‬‬
‫היסטוריים ופוליטיים ‪ /‬אורן יפתחאל‪.‬‬
 ‫המחבר כותב את המאמר במטרה לבקר ולהציע תוספות לטיעונים המרכזיים המופיעים במאמרו של‬
‫סמי סמוחה‪ .‬המחבר ידון תחילה בטיעונים התיאורטיים של סמוחה ואח"כ יבחן את מידת תקפותם‬
‫במקרה של ישראל‪.‬‬
‫סמוחה מפתח שני טיעונים מרכזיים‪:‬‬
‫‪ .1‬ישנו מודל בר‪-‬קיימה של שלטון בחברה רב‪-‬אתנית‪ .‬לו הוא קורא "דמוקרטיה אתנית"‪.‬‬
‫‪ .2‬מודל זה מספק הסבר מתאים למקרה של ישראל‪.‬‬
‫סמוחה מסביר שבמהלך הדיון במבנה הפוליטי ובמדיניות הציבורית בחברות דמוקרטיות שסועות‪ ,‬זוהו‬
‫‪ 2‬מודלים עיקריים של דמוקרטיות רב אתניות‪:‬‬
‫‪ .1‬מודל שלטון הרוב (‪ -)Majoritarian‬האתניות היא עניין פרטי וחלוקת המשאבים בחברה היא‬
‫על בסיס אישי (ארה"ב)‪.‬‬
‫‪ .2‬מודל הפשרה והשיתוף (‪ -)Consociational‬האתניות מהווה גורם מבני בארגון הפוליטי של‬
‫המדינה וחלוקת המשאבים נעשית עפ"י מפתח אתני (בלגיה)‪.‬‬
‫מה שמשותף לשני המודלים‪ -‬המדינה שומרת על עמדה ניטרלית מבחינה אתנית‪ .‬הגדרת המדינה‬
‫כניטרלית‪ ,‬מגבילה לטענת סמוחה את כוח ההסבר של שני המודלים הדמוקרטיים‪ ,‬משום שבחברות‬
‫רב‪-‬אתניות רבות‪ ,‬מיעוטים נהנים מזכויות דמוקרטיות למרות שהמדינה נשלטת ע"י הרוב‪.‬‬
‫כדי להתמודד עם בעיה זו מציע סמוחה מודל שלישי‪" -‬הדמוקרטיה האתנית"‪ ,‬שמאופיינת ב‪ 3-‬תכונות‪:‬‬
‫‪ .1‬כל האזרחים בה נהנים מזכויות אזרח אישיות זהות‪.‬‬
‫‪ .2‬זכויות קבוצתיות מסוימות מוענקות למיעוטים אתניים‪.‬‬
‫‪ .3‬המדינה נשלטת באורח חוקי ע"י הרוב‪ ,‬מעל ומעבר ליחס של הרוב באוכלוסייה‪.‬‬
‫שני המודלים הקודמים הובילו לאחת משתי חלופות‪ :‬שליטת הרוב‪ ,‬או פשרה ושיתוף‪ .‬הדמוקרטיה‬
‫האתנית מחליפה את שני המודלים הקודמים‪ ,‬מכיוון שהיא מציעה מודל ארוך‪-‬טווח עבור חברות‬
‫רב‪-‬אתניות‪.‬‬
‫סמוחה טוען שישראל (בגבולות ‪ )67‬היא דמוקרטיה אתנית‪ .‬החברה הישראלית שסועה בין ערבים‬
‫ויהודים‪ ,‬ומנהלת דמוקרטיה פוליטית ברוב התחומים‪ -‬מאפשרת זכויות אזרחיות אישיות לאזרחיה‬
‫הערבים‪ ,‬ומעניקה זכויות קולקטיביות דתיות ותרבותיות למיעוט הערבי‪ ,‬אך גם נשלטת כמעט לחלוטין‬
‫ע"י הרוב היהודי‪.‬‬
‫הדמוקרטיה האתנית‪ :‬אתניות ללא גיאוגרפיה?‬ ‫‪‬‬
‫מודל הדמוקרטיה האתנית מעדן את הדיכוטומיה שבין מודל שלטון הרוב לבין מודל הפשרה והשיתוף‪,‬‬
‫ולכן מהווה ביטוי תמציתי וברור של המבנה הפוליטי הקיים במדינות רב‪-‬אתניות מסיימות‪ .‬המודלים‬
‫הקודמים‪ ,‬בגלל הדיכוטומיה והקיצוניות שלהם‪ ,‬לא היו מסוגלים לתת הסבר מניח את הדעת למורכבות‬
‫של היחסים הבין‪-‬אתניים בחברות שסועות‪ .‬המורכבות הזאת‪ ,‬שמודל הדמוקרטיה האתנית מתייחס‬
‫אליה‪ ,‬מובילה את סמוחה לפתח טיפולוגיה (מערכת מושגים‪/‬מונחים) חדשה‪ ,‬שתעזור לו להכניס את‬
‫היחסים המורכבים בחברות שסועות למסגרת תיאורטית‪ .‬שני המושגים העיקריים שסמוחה מתייחס‬
‫אליהם הם‪ -‬הגיאוגרפיה ההיסטורית של תנועות אתניות‪ ,‬והמבנה הקהילתי של מדינות רב אתניות‪.‬‬
‫הגיאוגרפיה ההסטורית של תנועות אתניות‬
‫קהילות מולדת‪ -‬קבוצות אתניות השוכנות במולדתן ההיסטורית‪ .‬במדינות המורכבות מקבוצות‬ ‫‪‬‬
‫אלה הזהות האתנית תהיה בד"כ מובנית‪ ,‬חזקה ובולטת יותר‪.‬‬
‫קהילות מהגרים‪ -‬קבוצות אתניות הגרות במדינות אחרות‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הבדל בסיסי זה בין שני סוגי האתניות‪ ,‬הביא חוקרים רבים להגדיר חברות מהגרים כ‪-‬פלורליסטיות‪,‬‬
‫וחברות מולדת כ‪-‬פלורליות‪ ,‬או‪ ,‬מה שמוגדר אצל כותבים רבים בישראל כ‪-‬שסועות‪ .‬בישראל‪ ,‬גם הערבים‬
‫וגם היהודים תופסים עצמם כקהילות מולדת בחברה שסועה‪ ,‬או פלורלית‪.‬‬
‫המבנה הפוליטי ‪ /‬הקהילתי של מדינות רב‪-‬אתניות‬
‫גורם זה מושפע במובהק ממספר הקהילות במדינה‪ .‬מדינות דו‪-‬אתניות‪ ,‬המורכבות משתי קבוצות‬
‫עיקריות לא‪-‬מתבוללות‪ ,‬מהוות סוג בעייתי במיוחד‪ .‬שכן האופי הדואלי שלהן מביא למתח קבוע בין‬
‫דומיננטיות הרוב ואיזון שביר‪ .‬זוהי הסיבה שמחבר המאמר (יפתחאל) סבור שכל טיפולוגיה של‬
‫דמוקרטיות שסועות תזדקק להתייחסות לבעיות המיוחדות של המדינה הדו‪-‬אתנית‪ .‬יפתחאל משלים את‬
‫הטיפולוגיה המשולשת של סמוחה (קהילות מולדת‪ ,‬קהילות מהגרים‪ ,‬והמבנה הפוליטי) ומציע טיפולוגיה‬
‫שמאירה את ההשלכות הפוליטיות ארוכות הטווח של התנאים הגיאוגרפיים‪-‬מבניים שמציע סמוחה‪.‬‬
‫מהתייחסותו של יפתחאל למימד הזמן‪ ,‬ולאופי הדואלי של מדינות דו‪-‬אתניות עולות מספר תובנות‪:‬‬
‫יציבות פוליטית (דמוקרטית) ארכות טווח הושגה במדינות מולדת דו‪-‬אתניות‪ ,‬רק כאשר נעשה שימוש‬
‫במדיניות הפשרה והשיתוף (בלגיה ושוויצריה למשל)‪.‬‬
‫מודל ה‪"-‬דמוקרטיה האתנית" של סמוחה‪ ,‬יושם בהצלחה ארוכת טווח רק במדינות המורכבות מרוב‬
‫מולדת ומיעוט מהגר (מלאזיה למשל)‪ .‬ניתן לראות שכאשר יושם המודל של דמוקרטיה אתנית במדינות‬
‫דו‪-‬אתניות בהן המיעוט והרוב מהווים שניהם קהילות מולדת (אירלנד הצפונית‪ ,‬קפריסין וסרי‪-‬לנקה)‪,‬‬
‫קבוצות המיעוט המקופחות ערערו בסופו של דבר את הסדר החברתי והפוליטי‪ .‬הסכסוכים שפרצו‬
‫לאחרונה באזורים אתניים מעורבים בארצות העוברות תהליך דמוקרטיזציה‪ ,‬כמו ב‪ -‬בוסניה‪ ,‬קרואטיה‪,‬‬
‫יוגוסלביה‪ ,‬צ'כוסלובקיה ועוד‪ ,‬מדגימים את הבעייתיות של שליטת רוב במיעוטי מולדת‪.‬‬
‫ישראל והמיעוט הערבי – האומנם דמוקרטיה אתנית בת קיום?‬ ‫‪‬‬
‫בניגוד לסמוחה‪ ,‬הרואה את ישראל כמקרה מיוחד של דמוקרטיה אתנית (כמו חוקרים אחרים‬
‫שמשמיטים מסיבה זו את ישראל ממחקרים השוואתיים בין‪-‬לאומיים)‪ ,‬רואה יפתחאל את ישראל‬
‫כמשתייכת לסוג מסוים של דמוקרטיות אתניות בעלות ‪ 2‬קהילות מולדת עיקריות‪ ,‬למשל‪ -‬קנדה‪ ,‬אירלנד‬
‫הצפונית‪ ,‬בלגיה‪ ,‬שוויצריה‪ ,‬סרי‪-‬לנקה וקפריסין (לפני ‪.)1974‬‬
‫ישראל היא כיום אכן דמוקרטיה אתנית כפי שטוען סמוחה‪ .‬אך התזה שלו מתעלמת מהדינאמיקה‬
‫הנגזרת מאופייה של ישראל כמדינה דו‪-‬אתנית בה מתגוררות שתי קהילות מולדת‪ .‬עקב כך‪ ,‬הניתוח שלו‬
‫אינו מתחשב כראוי בהשפעתם ארוכת הטווח של ‪ 3‬גורמים משולבים‪ :‬מדיניות הממשלה‪ ,‬חוסר שביעות‬
‫רצון מתגבר בקרב הערבים‪ ,‬ו‪"-‬ההשפעה המעכבת" של הסכסוכים הבלתי פתורים במזרח התיכון‪.‬‬
‫שלושת הגורמים האלה יפורטו בהמשך‪ .‬הטענה המרכזית של מאמר זה היא שבטווח הארוך ישראל לא‬
‫תתאים עוד למודל הדמוקרטיה האתנית‪ ,‬בשל השפעת של ‪ 3‬הגורמים שלעיל‪.‬‬
‫יפתחאל מביא דוגמאות רבות למדינות שהיו דמוקרטיות אתניות‪ ,‬וטוען שאין דמוקרטיה אתנית בעלת‬
‫שתי קהילות מולדת עיקריות ששרדה לאורך זמן‪ .‬רובן של המדינות האלה החליפו את גישתן לגישת‬
‫הפשרה והשיתוף (בלגיה‪ ,‬שוויצריה)‪ ,‬שמדגישה חלוקת כוח יחסית והפרדה טריטוריאלית ותרבותית בין‬
‫מיעוט לרוב‪ .‬מדינות מבוזרות אלה השיגו מידה של יציבות ארוכת‪-‬טווח לאורך זמן‪ .‬בשל המבנה הריכוזי‬
‫של מערכת השלטון הישראלית‪ ,‬הסבירות שישראל תוכל ללכת בעקבות מדינות אלה נמוכה ביותר‪.‬‬
‫מדוע תצליח ישראל להחזיק לאורך זמן בגישה של שליטת הרוב? האם יש תנאים מדיניים שמפרידים‬
‫את ישראל מהמקרים שלעיל? כנראה שלא‪.‬‬
‫אם יש בישראל תנאים שמפרידים את ישראל מהמקרים שלעיל‪ ,‬זה דווקא לרעה‪ .‬התנאים הפוליטיים‬
‫בישראל גורמים ליותר רגישות לסכסוכים אתניים מאשר במקרים האחרים‪ .‬הערבים והיהודים מהווים‬
‫כאמור קבוצות מולדת בארץ ישראל‪ ,‬בנוסף לכך הערבים הם גם‪ :‬א‪ .‬חלק מרוב אזורי עוין לישראל‪ .‬ב‪.‬‬
‫פלסטינים‪ ,‬שאומתם נתונה במאבק בן ‪ 100‬שנה עם היהודים על שליטה בטריטוריה משותפת‪ .‬ג‪ .‬מיעוט‬
‫מקופח ביחס ליהודים בחלוקת רוב משאבי החברה‪.‬‬
‫‪ .1‬מדיניות הממשלה‬
‫כדי להדגיש את היותה של ישראל דמוקרטיה אתנית מדגיש סמוחה‪ ,‬ובצדק‪ ,‬את הרקורד הישראלי של‬
‫שמירת זכויות הפרט האזרחיות הערביות ואת ריצוי המיעוט הערבי עד היום‪ .‬המיעוט הערבי משלים‬
‫לרוב עם תחומים מסוימים של שליטת הרוב הממוסדת [הוא מביא את הדוגמא של האינתיפאדה שעברה‬
‫שבה לא השתתפו הערבים הישראלים‪ ,‬אך לאור האינתיפאדה האחרונה זה פחות נכון]‪ .‬סמוחה טוען‬
‫שישראל נעשית יותר ויותר דמוקרטית‪ ,‬שרמת השליטה על הערבים יורדת‪ ,‬ושהממשלה נענית‪ ,‬גם אם‬
‫באופן חלקי‪ ,‬לדרישות אזרחיה הערבים‪ .‬טיעון זה שנוי במחלוקת וחוקרים אחרים טוענים שהשיפור הוא‬
‫קטן עד לא מורגש‪.‬‬
‫עם כל זה מסכים יפתחאל‪ ,‬אך הוא מטיל ספק ביכולתו של מודל הדמוקרטיה האתנית (עם שליטת רוב‬
‫ממוסדת) לשלוט לאורך זמן‪ .‬הסיבות לכך‪ -‬כאמור‪ ,‬ישראל היא מדינה דו‪-‬אתנית שמתגוררות בה שתי‬
‫קהילות מולדת‪ ,‬מדיניות הממשלה‪ -‬אופייה הבלתי משתנה של מדיניות ישראל כלפי המיעוט‪ ,‬וגם בגלל‬
‫שני הגורמים הבאים‪ -‬חוסר שביעות רצון של האזרחים הערבים‪ ,‬והמשכם של סכסוכים רחבים יותר‬
‫במזרח התיכון‪.‬‬
‫‪ .2‬חוסר שביעות רצון הולך וגובר בקרב הערבים‬
‫זהו הגורם השני המעלה ספקות באשר לתקפותו של המודל של סמוחה‪ .‬ניתן להבחין כי המיעוט הערבי‬
‫נעשה יותר ויותר אסרטיבי בביטויים של חוסר שביעות רצון מהתנאים הנוכחיים של הדו‪-‬הקיום‬
‫היהודי‪-‬ערבי‪ .‬אינדיקציה טובה לחוסר שביעות הרצון הערבי היא מסע המחאה האינטנסיבי שההנהגה‬
‫הערבית מובילה כנגד קיפוחם של הערבים ע"י מדינת ישראל‪ ,‬ובתוכו‪ -‬השימוש הגובר באמצעי חריף של‬
‫מחאה בלתי אלימה‪ -‬שביתה כללית ארצית (במחאה על רמות התקציבים למועצות המקומיות‪ ,‬בעיות‬
‫תכנון ובנייה ונושאים לאומיים)‪ .‬בעשר השנים שבין ‪ 1976‬ל‪ 1986-‬היו שתי שביתות כלליות בלבד‪ ,‬לעומת‬
‫עשר שביתות בארבע השנים שבין ‪ 1987‬ל‪ .1991-‬העלייה בתכיפות השביתות הכלליות לוותה בגידול‬
‫בצורות מחאה גדולות כמו הפגנות גדולות‪ ,‬השבתת שירותית חיוניים‪ ,‬בנייה בלתי חוקית ולעיתים אף‬
‫מחאה אלימה‪ .‬התגברות המחאה הערבית גרמה לקיטוב היחסים היהודים‪-‬ערבים ולהאטת ההשלמה‬
‫והשיתוף בין ‪ 2‬הקהילות‪.‬‬
‫יפתחאל מביא מספר דוגמאות בולטות לאי‪-‬קידום תהליך ההשלמה והשיתוף היהודי‪-‬ערבי‪ :‬א‪ .‬באפריל‬
‫‪ 1990‬פרשו מהקואליציה המתוכננת של שמעון פרס מספר שותפים בהצהירם כי‪" :‬אינם מסוגלים לתמוך‬
‫בממשלה המתבססת על תומכי אש"פ שמטרתם להרוס את המדינה"‪ .‬פרישתם הדגישה את החשדנות‬
 ‫המתמשכת בערביי ישראל ואת השאיפה להרחיקם ממוקדי הכוח של המדינה‪ .‬ב‪ .‬לאחר ניצחון העבודה‬
‫בבחירות ‪ 1992‬לא הסכים רבין להציג ממשלה הנשענת על קולות החכי"ם הערביים‪ ,‬וסירב לצרפם‬
‫לקואליציה‪.‬‬
‫התהליכים המתוארים יובילו כפי הנראה לחוסר יציבות גובר בישראל‪ ,‬כפי שקרה בדמוקרטיות שסועות‬
‫אחרות שממשלותיהן הוכיחו חוסר רגישות מתמשך לדרישות המיעוט‪.‬‬
‫‪ .3‬המשכם של הסכסוכים השונים במזרח התיכון‪ ,‬ובעיקר הבעיה הישראלית‪-‬פלסטינית‪.‬‬
‫זהו הגורם השלישי המשפיע על עתידם של יחסי יהודים‪-‬ערבים בישראל‪ .‬קיום הסכסוך מכביד מאוד על‬
‫שני הצדדים‪ -‬הערבים "נקרעים" בין הזהות הלאומית והאזרחית שלהם‪ ,‬והממשלה הישראלית פועלת‬
‫תחת איום מתמיד לביטחונה ע"י מדינות ערביות וארגונים [ארגוני טרור] פלסטינים‪ ,‬ומוגבלת בשל כך‬
‫ביצירת שוויון בין יהודים וערבים‪ .‬יפתחאל סובר שמורכבות המצב אינה מאפשרת בשלב זה לעשות‬
‫הכללה לגבי האוריינטציה של המיעוט הערבי‪ ,‬לעומתו קובע סמוחה כי "העובדה שערביי ישראל לא‬
‫הצטרפו לאינתיפאדה היא הוכחה ברורה שנאמנותם למדינה גוברת על מחויבותם העמוקה ללאומיות‬
‫הפלסטינית"‪[ .‬לאור האינתיפאדה האחרונה‪ ,‬שבחלק ממנה היו מעורבים ערביי ישראל‪ ,‬ניתן לטעון כי‬
‫עמדתו של יפתחאל הוכחה כעמידה יותר]‪ .‬יפתחאל ממשיך וטוען כי נראה שהצהרתו של סמוחה‬
‫מוקדמת מידי‪ ,‬והאוריינטציה האמיתית של הערבים תתברר רק לאחר שיושג הסכם שלום בין ישראל‬
‫לאש"פ‪[ .‬ושוב‪ ,‬לאור כישלונו של הסכם אוסלו‪ ,‬שנחתם כמה חודשים לאחר פרסום המאמר‪ ,‬ניתן לטעון‬
‫כי האוריינטציה האמיתית של הערבים קרובה יותר לסברתו של יפתחאל מאשר לזו של סמוחה]‪.‬‬
‫הסכסוך הישראלי‪-‬פלסטיני (שאינו כולל פורמלית את ערביי שיראל) נתפס כבעל עדיפות עליונה‪ .‬ורק‬
‫כאשר ייפתר נושא זה‪ ,‬יתמקד סדר היום הלאומי בבעיית היחסים בין אזרחיה הערבים והיהודים של‬
‫המדינה‪.‬‬
‫סיכום‬
‫סמוחה מציע את מודל "הדמוקרטיה האתנית" שתורם רבות לדיון במבנה של חברות אתניות‪ .‬יפתחאל‬
‫"משכלל" את הטיפולוגיה של סמוחה כדי להבין טוב יותר את הדינאמיקה של חברות רב‪-‬אתניות‪,‬‬
‫ומדגיש את ההבדלים הגיאוגרפיים בין קהילות מולדת לקהילות מהגרים‪ ,‬ואת המבנה החברתי של‬
‫החברות הללו‪ .‬יפתחאל טוען שתיאורה של ישראל כדמוקרטיה אתנית בטווח הארוך הוא בעייתי‪ .‬בעיקר‬
‫בשל השליטה העקבית של הרוב‪ ,‬שאמנם מאפיינת את מודל הדמוקרטיה האתנית‪ ,‬אך אינה מתיישבת‬
‫עם יציבותן ארוכת הטווח של חברות מולדת דו‪-‬אתניות‪ ,‬כמו ישראל‪.‬‬
‫המסקנה ההגיונית לדעת יפתחאל היא שישראל חייבת לעבור לכיוון מדיניות של פשרה ושיתוף ע"מ‬
‫להמשיך ולשמור על יציבות דמוקרטית‪ .‬האפשרות האחרת (דמוקרטית רוב) תגביר את רגשות הקיפוח‬
‫בקרב הערבים‪ .‬האתגרים החדשים שעומדים בפני מדינת ישראל (כמו העלייה רבת ההיקף מבריה"מ‬
‫והמצב הפוליטי) מדגישים את דחיפות יישומה של מדיניות פשרה ושיתוף‪ ,‬ומעניין לציין שממשלות‬
‫ישראל משתמשות כבר זמן רב בטכניקות פשרה ושיתוף שונות בין הסקטורים היהודים‪ ,‬הדתיים‪,‬‬
‫העדתיים והאידיאולוגיים השונים‪ .‬המיעוט הערבי הושאר מחוץ להסדרי חלוקת הכוח והמשאבים‪.‬‬
‫בניגוד לסמוחה‪ ,‬הטוען שמודל הדמוקרטיה האתנית מציע את מיסודם של היבטים שונים של השליטה‬
‫היהודית‪ ,‬טוען יפתחאל שאופייה של ישראל כחברה דו‪-‬אתנית מונע שליטה אתנית בטווח הארוך‬
‫כאפשרות בר‪-‬קיימא ליציבות פוליטית ודמוקרטית‪ .‬גישת הפשרה והשיתוף‪ ,‬שתאפשר חולקת כוחות‪,‬‬
‫אוטונומיה תרבותית והפרדה אזורית מסוימת בין יהודים וערבים‪ ,‬תקדם את ישראל אל עבר דו‪-‬קיום‬
‫יהודי‪-‬ערבי לטווח‬
 ‫מאמר ‪ - 29‬הכדורגל הפלסטיני בישראל‪ :‬לאומיות שנאלמה ‪ /‬תמיר שורק‪:‬‬

‫פניהן של הליגות הולכות ומשתנות בהדרגה‪ ,‬וקבוצות מערים יהודיות קטנות ובינוניות הולכות ומפנות‬
‫את מקומן לקבוצות המייצגות יישובים ערבים‪.‬‬
‫הצלחתם של מיעוטים לאומיים בענפי ספורט מסוימים הופכת לעיתים קרובות את ענפי הספורט האלו‬
‫לזירה מרכזית של ביטוי רגשות לאומיים‪ .‬ביציעים של קבוצות כדורגל ידועות מתנופפים דגלי לאום‬
‫המבטאים את זהותם הלאומית של האוהדים‪.‬‬
‫ה"פלסטיניות" של הערבים אזרחי ישראל הוצנעה בעשורים הראשונים לקיום המדינה‪ .‬היעדרה של‬
‫המנהיגות שגלתה‪ ,‬והרבה שנים של חשש מהשלטון ומתגובת הרוב היהודי‪ ,‬דחקו גילויים של לאומיות‬
‫פלסטינית אל הזירה הפרטית‪.‬‬
‫מאז אירועי יום האדמה ב ‪ ,'76‬וביתר בולטות מפרוץ האינתיפאדה ב ‪ '87‬ובשנת ‪ ,2000‬גילויי לאומיות‬
‫ערבית ופלסטינית אינם זרים עוד לציבור הערבים בישראל‪.‬‬
‫בשל כך היה אפשר לצפות שהפוטנציאל של משחק הכדורגל כזירה לביטוי של קונפליקטים בין קבוצות‬
‫חברתיות יהפוך את יציעי הכדורגל לזירה שבה תודגש הזהות הלאומית של המיעוט הערבי – פלסטיני‪,‬‬
‫אבל המציאות אינה כזו‪ .‬למרות חשיבות הכדורגל בתרבות הפנאי של הערבים בישראל‪ ,‬הכדורגל רחוק‬
‫מלהיות מוקד להזדהות לאומית‪ .‬דגלי פלסטין אינם מונפים ביציעים‪ ,‬התפרצויות של אלימות אינן‬
‫נפוצות יותר במשחקי ערבים – יהודים‪ .‬כמו כן‪ ,‬השחקנים הערבים מנסים להצניע את זהותם הלאומית‬
‫ולהדגיש את זהותם המקצועית‪.‬‬
‫אף שקו החלוקה הלאומי הוא השסע העמוק ביותר בחברה הישראלית‪ ,‬תהליכי הפלסטיניזציה שעברו‬
‫על החברה הערבית בישראל מאז ‪ 1967‬ושהוגברו מאז האינתיפאדה‪ ,‬נעצרו בגבולות יציעי הכדורגל‪.‬‬
‫שנות ה – ‪ :30‬התעוררות מאוחרת‪:‬‬
‫תהליכי המיסוד של משחק הכדורגל מתחילים עם הכיבוש הבריטי‪ .‬היוזמה להקים התאחדות כדורגל‬
‫רשמית בפלסטינה שתהיה תחת פיפ"א (התאחדות הכדורגל הבין‪-‬לאומית)‪ ,‬הייתה של הסתדרות‬
‫"מכבי"‪ .‬למרות שבמכבי ראו בהקמת התאחדות הכדורגל חלק בלתי נפרד מהתחדשות העם היהודי‬
‫וככלי ליצירת קשרים בין לאומיים עבור המפעל הציוני‪ ,‬הרי שלאור מדיניות פיפ"א לקבל אליה רק‬
‫התאחדויות המייצגות מדינות‪ ,‬הוקמה ההתאחדות כגוף של המדינה המנדטורית‪ .‬לכן נאלצו ראשי‬
‫"מכבי" להזמין לא רק את קבוצות "הפועל"‪ ,‬אלא גם קבוצות ערביות‪.‬‬
‫אף שבאופן רשמי ייצגה ההתאחדות את כל תושבי הארץ‪ ,‬הדומיננטיות הציונית בה הייתה מוחלטת‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1934‬הוקמה "התאחדות הספורט הפלסטינית הכללית"‪ ,‬ע"י פעילי ספורט ערבים אשר‬
‫הדומיננטיות הציונית בהתאחדות הפריעה להם‪ .‬התוצאה המיידית של הקמת מסגרת זו הייתה‬
‫שקבוצות הכדורגל הערביות נטשו את ההתאחדות הכללית ועברו לשחק במסגרת התאחדות הספורט‬
‫הערבית‪.‬‬
‫הנפת הדגל הערבי בתחרויות ומתן שמות לקבוצות הנוער – שמות של מצביאים ערבים ומוסלמים‬
‫ידועים מלמדים על המשמעויות הלאומיות והכוחניות שניתנו לתחרויות הספורט‪.‬‬
 ‫המרד נגד השלטון הבריטי שפרץ ב ‪ 1936‬הביא לידי פירוקה של התאחדות הספורט הפלסטינית‪ .‬בתום‬
‫המרד נותרו הכדורגלנים הערבים ללא מסגרת ארגונית‪ ,‬והדבר מסביר את חזרתן של כמה קבוצות‬
‫ערביות להתאחדות הכללית ב ‪ .1941‬קבוצות אלה פרשו סופית מההתאחדות בסוף ‪.1943‬‬
‫‪ :1944-1947‬תנופה ארגונית‪:‬‬
‫במאי ‪ 1944‬הוקמה "התאחדות הספורט הערבית הפלסטינית"‪ .‬ההנהלה בהתאחדות זו הייתה ערבית‬
‫טהורה ללא שום קשר לאזרחות של הקבוצות השייכות אליה‪.‬‬
‫נראה שכלקח מהדומיננטיות הציונית שהושגה בהתאחדות הכדורגל‪ ,‬וכביטוי לאיבה המחריפה בין שני‬
‫הצבורים‪ ,‬אסרו חוקי ההתאחדות הערבית על שיתוף שחקנים יהודים‪ .‬הספורט קיבל הכרה גם‬
‫מהמנהיגות הערבית‪ ,‬ומנהיגים מקומיים וארציים כיבדו בנוכחותם תחרויות ספורט חשובות‪.‬‬
‫"בנק האומה הערבית" תרם מגן כסף לקבוצות הערביות‪ .‬מדובר באותו בנק שתמך במפלגות בעלות‬
‫אוריינטציה לאומית – חילונית‪ ,‬ותמיכתו בכדורגל מלמדת על זהות הכוחות באליטה הפלסטינית שניסו‬
‫לקדם את הספורט‪.‬‬
‫למשחקים קדמו ‪ 2‬דקות של דומיה לזכר קורבנות המלחמה בסוריה ובלבנון‪ .‬בנוסף‪ ,‬התאחדות הספורט‬
‫הערבית ארגנה תחרויות שהכנסותיהן הוקדשו לנפגעים הערבים במרד נגד הצרפתים בסוריה ובלבנון‪.‬‬
‫למרות המניעים ההומניטאריים של התאחדות הספורט‪ ,‬היו לה גם שיקולים מעשיים‪ .‬בשנים אלו פעלה‬
‫ההתאחדות ליצירת קשרים בין לאומיים‪ ,‬אך פעילות זו נתקלה בקשיים פוליטיים במיוחד בתחום‬
‫הכדורגל‪ .‬ההתאחדות הכללית‪ ,‬אשר ייצגה באופן רשמי את פלסטינה בפיפ"א‪ ,‬הטילה וטו על משחקים‬
‫של נבחרות לאומיות נגד הנבחרת שהקימה ההתאחדות הערבית‪ .‬לכן ניסתה ההתאחדות הערבית לגייס‬
‫לעזרתה את סוריה‪ ,‬לבנון ומצרים‪.‬‬
‫ב ‪ 1946‬פנתה ההתאחדות הערבית לפיפ"א ודרשה באופן רשמי להתקבל בתור התאחדות כדורגל נפרדת‬
‫או להקים בארץ התאחדות בלתי תלויה‪ .‬בקשה זו נדחתה עקב מאמץ דיפלומטי ניכר של התאחדות‬
‫הכדורגל הציונית‪.‬‬
‫בקיץ ‪ 1947‬הציעה פיפ"א לכונן בפלסטינה התאחדות ניטראלית מגזע‪ .‬בפועל‪ ,‬כשהוצעה הצעה זו כבר‬
‫הייתה הארץ שרויה עמוק בתוך הקרבות ולכן לא נתקבלו החלטות משמעותיות‪.‬‬
‫שנות ה ‪ 50‬ו ה‪ :60-‬היטמעות במסגרות הציוניות‪:‬‬
‫הספורט הפלסטיני התפשט ברחבי הארץ בשנות המנדט מהערים הגדולות אל הפריפריות‪ .‬הוא החל‬
‫לעמוד על רגליו באמצע שנות ה ‪ 40‬ופיתח תנופה ארגונית מרשימה‪ ,‬אך מלחמת ‪ 1948‬קטעה את התהליך‬
‫כשתהליכי המיסוד של הספורט בפריפריה היו עדיין בחיתוליהם‪ .‬האליטה החדשה והמשכילה שקמה‬
‫בערים הגדולות וזו שהייתה הכוח המניע מאחורי הקמת התשתית הספורטיבית – קרסה‪ .‬לאחר‬
‫המלחמה לא שרדה כמעט שום תשתית ספורטיבית ערבית עצמאית ולתוך הוואקום שנוצר נכנסו כוחות‬
‫חדשים‪ ,‬כאלה שראו בספורט כלי פוליטי‪ .‬בשנים הראשונות לקיומה של ישראל‪ ,‬השתתפות של‬
‫ספורטאים ערבים במסגרות הכלליות כמו ההתאחדות לכדורגל‪ ,‬הייתה נדירה‪.‬‬
‫שני גורמים מרכזיים משפיעים על התפתחות הספורט הערבי ביישובים הערבים בשנות ה ‪ 50‬ו ה‪ :60‬א‪.‬‬
‫השינוי במבנה התעסוקתי‪ .‬ב‪ .‬האינטרסים החופפים של הממשלה וההסתדרות‪.‬‬
‫המבנה החברתי של הכפרים הערביים עבר שינוי עצום לאחר ‪ .1948‬הפקעת הקרקעות המסיבית והתלות‬
‫הגוברת במשק היהודי‪ ,‬הביאו לתהליכי פרולטריזציה מואצים בחברה הערבית‪ .‬לכך היו כמה השלכות‬
‫הנוגעות לפעילות הגופנית‪ .‬קודם כל‪ ,‬עבודה בשכר יוצרת הבחנה ברורה יותר בין זמן העבודה לזמן‬
 ‫הפנוי‪ .‬למעשה‪ ,‬הפנאי הוא תוצר של ספירת שעות העבודה בחברה התעשייתית‪ .‬לכן‪ ,‬תהליכי עיור‬
‫ופרולטריזציה נוטים להביא בעקבותיהם עיסוק בפעילות ספורטיבית‪ .‬למעבר החד מחברה חקלאית‬
‫בעיקרה לחברה המתפרנסת מעבודה בשכר הייתה גם השפעה שפגעה בערכים ובחיים החברתיים בכפר‬
‫הערבי‪ .‬ההתארגנויות המקומיות להקמת מועדוני הספורט היו בעיקר יוזמה של הצעירים ואילו‬
‫המנהיגות המסורתית התייחסה לספורט בחשדנות ובבוז‪.‬‬
‫הצעירים שביקשו תמיכה חומרית לפעולתם‪ ,‬מצאו אוזן קשבת אצל ההסתדרות‪ .‬זו הציעה לצעירים‬
‫הערבים את תפקיד מתאם הפעילויות הספורטיביות בחסות ההסתדרות וזה בתנאי שהיו מוכנים לשרת‬
‫את האינטרסים שלה ביישובים הערביים‪" .‬המחלקה הערבית" הייתה כלי פוליטי חשוב בידי מפא"י‪ ,‬היא‬
‫השתמשה בו לצבירת עוצמה פוליטית בקרב הציבור הערבי‪.‬‬
‫ההשקעה בכפרים נבעה משיקולי עלות מול תועלת‪ ,‬הדרכתם של מדריכי הספורט הייתה יעילה וזולה‪.‬‬
‫בשנות ה ‪ 50‬מוקמות קבוצות "הפועל" בכדורגל בלוד ובג'לג'יליה וקבוצות אלו מצטרפות למשחקי‬
‫ההתאחדות לכדורגל‪.‬‬
‫השינוי המשמעותי מתרחש ב‪ 1959‬כאשר ההסתדרות מחליטה לפתוח את שעריה בפני כל האזרחים‬
‫הערבים‪ ,‬כבר לא מדובר בהיענות נקודתית לצרכיו של יישוב מסוים אלא במדיניות כוללת‪ .‬בתחילת‬
‫שנות ה ‪ 60‬מוקמים עשרות סניפים של "הפועל" ביישובים הערביים‪.‬‬
‫הפעילות ההסתדרותית זכתה לתמיכה רבה מידי ממשלת ישראל‪ .‬מטרת הפעילות המשולבת של שני‬
‫הגופים האלו מגלה קו מדיניות ברור והוא יצירת תלות של האזרחים הערבים בתשתית הספורטיבית‬
‫שמספקת המדינה‪.‬‬
‫הקבוצות הערביות שהוקמו והצטרפו להתאחדות ביטאו את הבעייתיות הקיימת בניסיונות של מיעוט‬
‫לאומי להשיג לו עמדה בתוך מוסדות המזוהים עם המדינה‪ .‬מצד אחד היה ניסיון לגיבוש מוקד הזדהות‬
‫למיעוט הערבי בישראל‪ ,‬אך מצד שני ניסיונות אלה מבטאים הכרה בממסד ושיתוף פעולה עימו‪ ,‬בימים‬
‫שבהם הממשל הצבאי עדיין הכתיב את חייהם של הערבים‪.‬‬
‫בשנות ה ‪ 60‬התחילו להופיע שחקנים ערבים בליגה הבכירה והחלו להופיע גיבורים כמו עלי עות'מאן‬
‫שייצג עבור העם הערבי את דמותו של הערבי הלוחם והנאבק‪ ,‬השונה כל כך מהדימוי העצמי הערבי‬
‫הקולקטיבי שעוצב ע"י המלחמות ב ‪ 67 ,48‬ובימי הממשל הצבא‪ .‬בהזדהות עם עות'מאן הייתה האופציה‬
‫לחזק את הכבוד העצמי הגברי הלאומי‪ ,‬מבלי להסתכן בסנקציות שעלולות לבוא בעקבות הזדהות עם‬
‫גיבורים אחרים כמו תנועת הפתח שהחלה לצבור תנופה באותן שנים‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬הקשר שבין קבוצות הפועל לבין ההסתדרות ומפא"י הקנה להן דימוי ממסדי והציב אתגר בפני‬
‫גורמים פוליטיים בעלי תודעה לאומית‪.‬‬
‫כדי לפתור את דילמת "שיתוף הפעולה"‪ ,‬ניסתה קבוצת אל‪-‬ארד להפעיל מועדוני ספורט עצמאיים‪ ,‬וזאת‬
‫לאחר שנתקלה בקשיים להתארגנות פוליטית כלל ארצית‪ .‬מתוך חשש כי מדובר בהקמת תשתית‬
‫להתארגנות חתרנית‪ ,‬ביטל הממשל הצבאי תחרויות ספורט עצמאיות ועצר את כל הפעילים המארגנים‪.‬‬
‫תגובת הממשל הצבאי הבהירה את הגבולות המבניים שבהם יכולים הערבים בישראל לעצב את זהותם‬
‫הקולקטיבית‪.‬‬
‫המדינה תמכה במי שביקש להשתלב במסגרת המדינית המפוקחת ולתמיכה זו יש שתי מטרות‪ :‬א‪ .‬ביטול‬
‫הזמן הפנוי שיכול לגרום לשני איומים על היציבות‪ :‬פשיעה ותודעה לאומית ערבית ב‪ .‬חסימת הקמת‬
‫קבוצות עצמאיות שעלולות להתפתח לבסיס כוח פוליטי או ארגוני‪.‬‬
‫ביישובים רבים נעשתה החלוקה בין "מכבי" ל"הפועל" בקבוצות הכדורגל ע"פ הקואליציות של החמולות‬
‫בכפר‪ ,‬בריתות פוליטיות וקווי חלוקה מעמדיים‪ .‬קבוצת הפועל מזוהה לעיתים קרובות עם החמולות‬
‫העשירות יותר‪ ,‬ואילו מכבי הייתה לקבוצת "העמך"‪ .‬במישור הפוליטי‪ ,‬הדימוי הממסדי של הפועל משך‬
‫למכבי קבוצות חברתיות בתוך הכפרים אשר נטייתן הפוליטית הייתה לאומית יותר‪ ,‬אך עם כל חשיבותן‬
‫של היריבויות בין הפועל למכבי‪ ,‬נשארה זו יריבות בתוך כללי המשחק של המדינה‪.‬‬
‫שנות ה ‪ 70‬ו ה‪ :80‬ייצוג המדינה ומסחור המשחק‪:‬‬
‫בדיון שנערך ב‪ 1974‬ניתן תוקף רשמי למדיניות אשר יושמה למעשה ב ‪ 15‬השנים שקדמו להחלטה‪.‬‬
‫רבים מאלה שהגיעו לעמדות הנהגה ברשויות הערביות בשנות ה ‪ ,80‬היו שחקני כדורגל בתחילת שנות ה‬
‫‪ .60‬לעובדה זו הייתה השפעה על מדיניות הספורט של הרשויות‪ ,‬והן החלו להיות נדיבות יותר בתמיכתן‬
‫בקבוצות הכדורגל‪ .‬נדמה היה שמסתמנת תקופה של הישגים לקבוצות הערביות ושאפילו תקום קבוצת‬
‫דגל ערבית‪ ,‬אך ראשיתן של שנות ה ‪ 80‬היא גם תפנית בהיסטוריה של הכדורגל בישראל – מכדורגל‬
‫שמשמעותו נעה בתחום שבין בידור לפוליטיקה‪ ,‬החל הכדורגל להיתפס יותר ויותר כסוג של סחורה‪.‬‬
‫חוקי השוק שאינם מתחשבים בגבולות לאומיים ואתניים‪ ,‬הכתיבו במידה הולכת וגוברת את הדינאמיקה‬
‫שניתבה כדורגלנים בין הקבוצות השונות‪.‬‬
‫כללי השוק קבעו כי הצלחתה של קבוצה תלויה בעיקר בהיקף חוג האוהדים שלה‪ .‬ואכן‪ ,‬מאז ‪1983‬‬
‫שזכתה מכבי נתניה באליפות‪ ,‬זכו באליפויות רק קבוצות שייצגו אחת משלוש הערים הגדולות‪ .‬העובדה‬
‫שאין עיר גדולה בישראל מבטלת מראש את האפשרות לייצוג ערבי מתמשך בליגה הבכירה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬בליגות הנמוכות גבר בשנות ה ‪ 80‬זרם דו‪-‬סטרי של שחקנים בין הקבוצות היהודיות לערביות‪.‬‬
‫שחקנים יהודים משחקים בתור שחקני חיזוק כמעט בכל קבוצה ערבית ששואפת לעלות ליגה‪ ,‬גורם‬
‫שמפחית מהיכולת לגבש גאווה לאומית סביב קבוצות אלה‪ .‬לעומת אי התגבשותה של קבוצת דגל ערבית‪,‬‬
‫התחזק מעמדם של השחקנים הערבים כבודדים בנבחרת ישראל‪.‬‬
‫נכונותם של ארמלי וטורק לייצג את ישראל כמעט ולא עוררה נגדם ביקורת בקרב הציבור הערבי וגם‬
‫נבחרת ישראל מילאה תפקיד מכיל ולא מדיר כלפי אזרחיה הערביים של המדינה‪ .‬כוכבי כדורגל ערבים‬
‫היו מודל להזדהות בעבור צעירים ערבים ואלה ראו בכדורגל נתיב אפשרי לבריחה מהעמדה השולית של‬
‫אזרחים ערבים במדינה היהודית‪.‬‬
‫בעבור התנועה האסלאמית שהחלה לפרוח בשנות ה ‪ 80‬ההשתלבות בספורט הייתה איום כפול‪ :‬פעם‬
‫בגלל האוריינטציה החילונית של המשחק ופעם בגלל התפיסה ששדה הכדורגל הוא זירה של ישראליזציה‬
‫של הערבים בישראל‪ ,‬ולכן התנועה האסלאמית הקימה ב ‪ 1986‬את "הליגה האסלאמית"‪ .‬ההתאחדות‬
‫לכדורגל ומשרד החינוך לא ראו בעין יפה את הקמת הליגה האסלאמית מתוך חשש להתארגנות‬
‫פוליטית‪ ,‬אך מה שהיה אפשרי מול תנועת אל‪-‬ארד בשנות ה ‪ 60‬תחת הממשל הצבאי‪ ,‬כבר לא היה‬
‫אפשרי באווירה הציבורית של ישראל באמצע שנות ה ‪ 80‬והליגה האסלאמית יצאה לדרכה‪ .‬אנשי הליגה‬
‫האסלאמית רואים עצמם כמי שמציעים חלופה מוסרית‪ .‬מטרתה המוצהרת של הליגה הייתה לכונן‬
‫מסגרת ספורטיבית שבה יישמרו ערכי האסלאם‪ .‬השחקנים לבושים במכנסים ארוכים המסתירים את‬
‫הרגלים ולפעמים‪ ,‬תלוי בשעת המשחק‪ ,‬מתקיימת תפילה מאורגנת בראשית המשחק או בהפסקת‬
‫המחצית‪.‬‬
‫שנות ה ‪ :90‬התפתחות מואצת‪:‬‬
 ‫בשנות ה ‪ 90‬פורחות הקבוצות הערביות‪ .‬בעונת ‪ 1996/1997‬אף הופיעה בפעם הראשונה קבוצה ערבית‬
‫בליגה הבכירה – הפועל טייבה‪ .‬העפלתה של טייבה עוררה בקרב אוהדי כדורגל ערבים רבים גל של‬
‫תקוות לנוכחות ערבית קבועה בליגה זו‪ .‬סיפורה של הפועל טייבה‪ ,‬שהגיע אל עמודי השער בעיתונים הוא‬
‫רק קצה הקרחון של תופעה רחבה – יותר ויותר קבוצות ערביות מעפילות לליגות הביניים‪.‬‬
‫הישגן של הקבוצות הערביות בולט במיוחד אם מביאים בחשבון את הקשר בין גודל היישוב לבין ייצוגו‬
‫בליגות הגבוהות‪ .‬מכיוון שהערבים בישראל מפוזרים ביישובים קטנים‪ ,‬נקודת הפתיחה שלהם בדרכם‬
‫לליגות הבכירות נמוכה יותר‪.‬‬
‫במקביל התפתחה גם עיתונות ספורט ערבית המסקרת את משחקי הקבוצות הערביות‪ .‬מדורי הספורט‬
‫הערביים דווקא מנסים לתרום להבנייתה של זהות לאומית ערבית‪-‬פלסטינית אך בפועל קהל חובבי‬
‫הספורט הערבים מעדיף לקרוא את עיתונות הספורט העברית‪ ,‬וכך מתחזק מעמדו של הכדורגל כזירת‬
‫השתלבות‪.‬‬

‫סגנון חיים ומעמדות בישראל‪ .‬שביט וכץ‪-‬גרו‪ .‬סיכום‪:‬‬

‫ישנה ירידה בחשיבות המעמד כקטגוריה חברתית ועליה בחשיבותן של מוצא עדתי ודתיות‬ ‫‪‬‬
‫כקטגוריות‪.‬‬
‫המאמר בודק את הטענה ש"הבדלי דתיות ומוצא עדתי משמעותיים יותר ממיקום מעמדי‬ ‫‪‬‬
‫בהסברת הבדלים בסגנון חים וטעמים תרבותיים בישראל"‪.‬‬
‫מעמד חברתי‪ :‬קטגוריה הומוגנית יחסית מבחינת שליטה במוצרים ובמשאבי שוק‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫קבוצת מיצב‪ :‬מוגדרת עפ"י סגנון החיים שלה‪.‬‬
‫בורדיה‪ :‬התחום הכלכלי הוא רק תחום אחד של חליפין חברתי‪ .‬הון חברתי ותרבותי מובחנות‬ ‫‪‬‬
‫בחברה קפיטליסטית‪ .‬המימד התרבותי קשור לאי שיוויון מעמדי ומשעתק יחסים מעמדיים‪.‬‬
‫ההביטוס (צורת מחשבה‪ ,‬הבנה וההתנהגות) מהווה הון תרבותי שמשפיע על סיכויים להשגת‬
‫תגמולים בתהליכי הריבוד החברתי ‪ ‬התפלגות לא שיוויונית של הביטוס מנציחה את המבנה‬
‫המעמדי‪.‬‬
‫שפע מאמרים מערערים על כך שיש מתאם גבוה בין מעמד כלכלי וצריכת תרבות וסגנון חיים‪-‬‬ ‫‪‬‬
‫הם טוענים שהריבוד מגיע מן התחום התרבותי‪.‬‬
‫ביקורת‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ -1‬רמת החיים של רוב האנשים דומה‪ ,‬יש אינדיוידואליזציה של סגנונות חיים‪ .‬צריכה היא‬
‫הבסיס למיצב וסגנון חיים‪.‬‬
‫‪ -2‬ישנם צירים רבים של בידול חברתי כמו מוצא עדתי מגדר ודתיות והם נתפסים כחשובים‬
‫בקביעת טעם תרבותי‪ ,‬דפוסי צריכה וסגנון חיים‪ .‬הגישה הניאו ובריאנית מדגישה את הקשר בין‬
‫תרבות להיבטים לא מעמדיים של מיקום חברתי‪.‬‬
‫‪ -3‬מחקרים מזניחים מקורות של משאבים תרבותיים ומתמקדים בתרבות גבוהה‪.‬‬
‫פעילות תרבותית ממופה על פי ‪ 3‬אמות מידה‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ -1‬פעילויות בבית‪/‬בחוץ‬
‫‪ -2‬פעילויות לבד‪/‬בקבוצה‬
‫‪ -3‬תרבות גבוהה‪/‬פופולרית‬
‫גיל משפיע על דפוסי בילוי בקרב בעלי השכלה נמוכה‪ .‬בעלי השכלה גבוהה ממשיכים לצרוך‬ ‫‪‬‬
‫תרבות גם בגיל מבוגר‪.‬‬
‫הישראלים נבדלים בסגנון החים על פי מוצא‪ /‬גיל‪ /‬השכלה‪/‬דתיות‬ ‫‪‬‬
‫סגנון חיים‪ -‬דפוסי צריכה‪ ,‬פעילויות פנאי‪ ,‬טעמים תרבותיים ( בילוי פנאי‪ ,‬לבוש‪ ,‬מוסיקה‬ ‫‪‬‬
‫וקריאה)‬
‫ישנם שבעה מעמדות לפי אריקסון גולדת'ורפ‬ ‫‪‬‬
‫סגנון חיים גבוה וסגנון חיים פופולרי לא מוציאים זה את זה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫השפעת מיקום מעמדי משמעותית רק ביחס לשלושת הגורמים המתייחסים לתרבות גבוהה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫השכלה היא משתנה מתווך בקשר הזה‪.‬‬
‫דתיות‪ -‬דתיים נוטים להמנע מפעולות תרבותיות שאינן דתיות ומעדיפים בהגדרה פעילות דתית‪.‬‬ ‫‪‬‬
 ‫‪ ‬מגדר‪ -‬גברים נוטים יותר לספרות ופעילויות פנאי דתיות מאשר נשים‪ .‬הם יעדיפו עיסוקי פנאי‬
‫פופולאריים‪ ,‬ספורט וספרות פופולרית‪ .‬נשים יעדיפו ספרות מוסיקה ופעילויות פנאי המזוהות‬
‫עם תרבות גבוהה‪.‬‬
‫‪ ‬גיל ומוצא עדתי‪ -‬מבוגרים מעדיפים פנאי ספרות ומוסיקה גבוהים ‪ .‬צעירים מעדיפים סגנון חיים‬
‫פופולרי‪ .‬אשכנזים יעדיפו יותר פנאי ומוסיקה גבוהים ממזרחיים‪.‬‬
‫‪ ‬אנשים בעלי סגנון חיים גבוה אינם נמנעים מסגנון חיים פופולרי או דתי‬
‫‪ ‬יש הבדלים מעמדיים בסגנון חיים גבוה‪ .‬המעמד הגבוה מגלה מעורבות רבה בסגנון החיים יותר‬
‫מאשר יתר המעמדות‪ -‬זה תואם עם בורדיה‪ .‬שאר המעמדות נפגשים בעניין התרבות הפופולרית‪.‬‬
‫המעמד הגבוה רוצה הכל ולא מתמחה רק בתרבות גבוהה‪.‬‬
‫‪ ‬המעמד הגבוה מפגין סגנון חיים מובהק‪.‬‬
‫לרמת דתיות יש השפעה עקבית על כל מימדי סגנון החיים‬

‫זה מה שהצלחתי להשיג(זה רק הסבר על‬ ‫קרבה ומריבה‪ :‬שסעים בחברה הישראלית‪ ,‬פרס ובן אליעזר‪-.‬‬
‫הספר עצמו)‬

‫בספר קרבה ומריבה‪ :‬שסעים בחברה הישראלית‪ ,‬עוסקים הסוציולוגים יוחנן פרס ואליעזר בן רפאל‬

‫במערכות היחסים הנוצרות במגע בין תרבויות‪ .‬שם מנתחים המחברים תהליכי הגירה וקליטה ומציעים‬

‫את המושג "תפוצות חוצות לאומים" (‪ )Transnational Diasporas‬כחלק ממערכת מושגים מודרנית‬

‫ועדכנית הרלוונטית לדיון בתהליכים אלה‪.‬‬

‫ההנחה המוצבת בבסיסו של הספר‪ ,‬קובעים המחברים‪ ,‬היא כי בין כל שתי קבוצות של ישראלים יש‬

‫יסודות של קירבה ומריבה‪ ,‬המאזנים ומזינים זה את זה‪ .‬קירבה נפשית ותרבותית בין קבוצות בחברה‬

‫יכולה להעמיק את הפיוס וההבנה ולהגביר את שיתוף הפעולה ביניהן‪ .‬עם זאת קירבה רבה מדי‪ ,‬הם‬

‫מזהירים‪ ,‬עלולה להקצין סכסוכים‪.‬‬

‫השסעים והקונפליקטים בישראל נחקרים‪ ,‬ובאמצעותם מוצע ניתוח של החברה הנבחנת‪ .‬הספר‬

‫מתייחס כמעט לכל מערכת השסעים החורצים את החברה הישראלית‪ .‬פריסה נרחבת זו מאפשרת‬

‫השוואה בין השסעים‪ ,‬דירוגם וחקר פעולת הגומלין ביניהם‪ .‬שלוש מטרותיו של הספר הן למפות את‬

‫מערכת השסעים‪ ,‬להסביר כיצד נוצרו ולנבא אם יימשכו וכיצד‪ .‬הספר עוסק אפוא בסוגיות רגישות‬

‫ושנויות במחלוקת‪ ,‬ומעלה לעתים מסקנות ותובנות מפתיעות‪.‬‬

‫בסיום מחקרם מגיעים יוחנן פרס ואליעזר בן‪-‬רפאל למסקנה כי הקונפליקטים שדנו בהם בספר‬

‫נוטים להצטמצם‪ ,‬אך לא להיעלם‪" .‬הנוף החברתי של ישראל יוסיף להיות מורכב ומשוסע‪ ,‬אולם מול‬

‫תהליכי המריבה מופיעים גם תהליכים ממתנים ואפילו מקרבים‪ .‬החשוב והמבטיח מבין תהליכים אלה‬

‫הוא התחזקות האדם הרב‪-‬תרבותי‪ ,‬שהוא בן‪-‬בית בתרבויות אחדות ומסרב לבחור ביניהן"‪.‬‬

‫נוכחים נפקדים הבעיה הערבית בישראל‪ -‬דן סואן‬

 ‫טענת המאמר‪ ,‬השסע היהודי הערבי הינו הקשה והמורכב ביותר מבין כל השסעים בחברה‬
‫הישראלית‪.‬‬
‫ציוני דרך אשר מודגשים ע"י דן סואן‪-‬‬
‫‪-‬יחסי הרוב היהודי והמיעוט הערבי אשר מראה עד כמה השסע עוצמתי‪ ,‬ובולט‪ ,‬ארוע אחרון ‪,‬‬
‫אוקטובר ‪ ,2000‬היו הפגנות מחאה איומות בערים ובכפרים הערביים ישראלים ונהרגו כ‪13-‬‬
‫ערבים ע"י משטרת ישראל‪ .‬התחושה הייתה שמה שהיה כבר לא יהיה‪,‬‬
‫‪-‬ארוע נוסף אירע בספטמבר ‪ ,1998‬כאשר החלו ערביי ישראל לציין את ה"נקבה" ‪ ,‬במקום לחגוג‬
‫את היובל למדינת ישראל מבחינת ערביי ישראל יום זה הוא אסון‪ ,‬מבחינתם מאות אלפים של‬
‫ערבים תושבי האזור הוברחו‪ ,‬ברחו‪ .‬עבורם יום זה הוא יום ה"נקבה"‪ .‬מה שמעניין הוא שהחלו‬
‫לציין זאת בצורה פומבית‪.‬‬
‫‪-‬הארוע הכי דרמטי ומשמעותי אירע במרץ ‪ ,1976‬ארוע אשר נקרא "יום ההלימה"‪ ,‬מה שקורה‬
‫בארוע זה ההוא שבדרך כלל צריך לנסוע על כביש ‪ ,‬וכאשר המדינה מפקיעה את הכביש מעדיפה‬
‫לעשות זאת מהערבים‪ ,‬באותה התקופה הופקעו כ‪ 64,000-‬דונם מאדמות גליל‪ ,‬נהרגו אז כ‪6-‬‬
‫ערבים מכיוון שהתקוממו נגד המדינה‪.‬‬
‫ארועים אלו בעצם מגדילים את עוצמת השסע יהודי‪-‬ערבי‪.‬‬

‫הסיבות לכך שהשסע כ"כ עמוק‪:‬‬

‫‪.1‬מאופיין בהגדרה דיכוטומית‪-‬או שאתה יהודי או שאתה ערבי!‬

‫‪.2‬סכסוך היסטורי וטוטאלי‪-‬החברה הישראלית נוסדה על בסיס הסכסוך עם הערבים‪ ,‬זהו חלק‬
‫מהתפתחות הקבוצות עצמם‪ ,‬דבר זה בנה את זהותם‪ ,‬מוקד הסכסוך מרוכז בשאלה מי ישלוט‬
‫בארץ‪.‬‬

‫‪.3‬עמדות נוקשות מלכתחילה‪-‬ערביי ישראל מרגישים מההתחלה כמי שנכבשו ע"י אחרים מי‬
‫שהגלו אותם‪ ,‬מי שנישל אותם מאדמתם‪ ,‬והיהודים מרגישים תחושת חוסר ביטחון וחוסר אמון‬
‫כלפיי הערבים‪(.‬בן גוריון טען שהערבים רוצים לזרוק אותנו לים‪ ,‬ב‪ 1921‬מאורעות שבהם הסופר‬
‫ברנר נרצח‪ ,‬בשנת ‪ 1929‬היה יישוב יהודי בחברון‪ ,‬כאשר התפרצו שם פרעות נרצחו שם מס' רב של‬
‫יהודים‪ ).‬גם הערבים מרגישים שפגעו בהם וגם ליהודים ישנה תחושת חוסר ביטחון כלפיי‬
‫הערבים‪.‬‬

‫‪ 3‬מימדים פסיכולוגיים לשסע זה‪-‬‬

‫‪.1‬המימד המוסדי‪-‬קבוצות מנוכרות אחת לשנייה‪.‬‬

‫‪.2‬המימד התרבותי‪-‬אורח החיים שונה‪ ,‬הבדלי הדת‪ ,‬מוצא‪ ,‬לאום‪ ,‬כיצד נעשה הגידול בבית‪.‬‬

‫‪.3‬המוסד החברתי‪-‬מתקיימים מעט יחסים בין הערבים ליהודים אך כאשר הם מתקיימים הם‬
‫יחסים תכליתיים‪.‬‬

‫משמעות השסע‪-‬‬
‫‪.1‬משמעות השסע והשפעותיו‪ ,‬אם נסתכל המונחים סוציולוגים‪ ,‬ערביי ישראל נמצאים בפריפריה‬
‫הן מבחינה חברתית והן מבחינה כלכלית‪ .‬מבחינה דמוגרפית הם רק ‪ 20%‬מהאוכלוסייה ‪ ,‬ללא‬
‫השפעה על כלום‪ .‬אין להם השפעה על קבלת החלטות בנוגע למדינה‪ ,‬לרוב הישראלים דבר זה לא‬
‫מזיז‪ ,‬ומוביל לתחושות קיפוח קשות‪.‬‬

‫‪.2‬רוב שהפרך למיעוט בין לילה‪ ,‬יש רוב ערבי בארץ בשנת ‪ ,1948‬אך כאשר קמה המדינה תוך מעט‬
‫זמן הרוב הופך למיעוט בעקבות העלייה לאחר הקמת המדינה‪ ,‬היפוך תפקידים בין לילה‪ .‬ההנהגה‬
‫של אלה שברחו מן הארץ הם היו המנהיגים מי שנשאר בארץ היו היותר חלשים‪ .‬בשנת ‪ 1800‬היו‬
‫פחות מ‪ 7000-‬יהודים בארץ‪ 270,000 ,‬ערבים‪ ,‬בשנת ‪ 1880‬היו כ‪ 24,000-‬יהודים וכ‪ ,53,000 -‬עם‬
‫פרוץ מלחמת העולם השנייה כבר היו בארץ ‪ 85,000‬יהודים וכ‪ 600,000-‬ערבים‪ ,‬וכו'‪.....‬‬
‫דן סואן טוען שהיה היפוך תפקידים ‪ ,‬הערבים הסתכלו על היהודים מלמעלה מפני שהם היו הרוב‬
‫וכאשר היה רוב יהודי בארץ התפקידים התהפכו‪.‬‬

‫‪.3‬הערבים נתפסים כאיום דמוגרפי‪-‬דמוגרפיים אוהבים לבדוק מהו הפריון של הרחם הערבית‪,‬‬
‫לעומת היהודים‪.‬‬

‫‪.4‬הסיכסוך נתפס כלא פתיר‪-‬נראה שאין לזה פתרון בטווח הקרוב‪ ,‬הערבים טוענים שהיהודים‬
‫השתלטו בכוח‪ ,‬ולהיפך‪.‬‬

‫‪.5‬זהות המדינה‪-‬הזהות היא זהות יהודית‪ ,‬מדינת לאום יהודי‪ ,‬דבר זה החל כבר בתחילת הציונות‪,‬‬
‫וישנם כל מיני אפליות כלפי ערבים במצב זה‪ .‬ישנם סטראוטיפים שליליים כלפי הערבים‪ ,‬פערים‬
‫כלכליים‪ ,‬בכל ניתוח סוציולוגי נמצאים למטה מכיוון ששכרם תמיד נמוך יותר‪ .‬המפלגות‬
‫הערביות היו גם כן מחוץ לקואליציה‪.‬‬
‫בעצם שסע זה הוא הכי מרכזי‪ ,‬הכי מאיים‪.‬‬