‫לימודי היסטוריה בחמ"ד‪:‬‬

‫תכנית חמ"ד ועד‪-‬הערכה‬

‫שואה‪-‬זני רוזנשטיין צ'רנוביץ‪ ,‬אוקראינה‬

‫מגישים ‪ :‬דניאל שניצלר – ‪ 216758193‬ואורי סגל – ‪216834291‬‬

‫שם המורה‪:‬הרב יצחק ברגר – אמית כפר גנים‬

‫תאריך‪20.11.23 :‬‬

‫כיתה – יא‪1‬‬
‫כיצד הגענו למרואיינת ‪ :‬סבתא של דניאל שניצלר‬
‫מה אחקור בעבודתי ‪ :‬דניאל שניצלר ‪ ,‬אכיר לעומק את הסיפור‬
‫המדהים של סבתי זני‬
‫אורי סגל – אגלה ואבין את המסע המטורף של זני סבתו של דניאל‬
 ‫‪2‬‬

‫תוכן עניינים‪:‬‬
‫הכנה לעדות – עמוד ‪3-5‬‬
‫סיפור העדות – עמודים ‪6-8‬‬
‫מרכיבי העדות – עמודים ‪9-11‬‬
‫מקור מידע – עמוד ‪12‬‬
‫הערכה עצמית–עמודים ‪13-14‬‬
‫הערכה קבוצתית‪ -‬עמוד ‪15‬‬
‫ביבילוגרפיה‪ -‬עמוד ‪16‬‬
 ‫‪3‬‬

‫המפגש עם זני בזום ‪ ,‬זני גרה בצפון ועקב המלחמה לא יכלנו להיפגש עם זני ‪.‬‬

‫הכנה לעדות‪:‬‬
‫שם העד‪ :‬זני רוזנשטיין לבית קליינמן‪.‬‬
‫שם ההורים‪ :‬אברהם וסלי קליינמן‪.‬‬
‫תאריך לידה‪ 11 :‬באפריל ‪.1935‬‬
‫תאריך עלייה לארץ‪ 18 :‬באוגוסט ‪.1950‬‬
‫עיר וארץ מוצא‪ :‬צ'רנוביץ‪ ,‬אוקראינה‪.‬‬
‫שפת אם‪ :‬מדברת בארבע שפות‪ -‬פולנית‪ ,‬יידיש‪ ,‬גרמנית ואוקראינית‪.‬‬
‫שלטון בארץ המוצא‪ :‬עד ‪ 1941‬היה שלטון רומני ואז סופחה העיר לברית המועצות‪.‬‬
 ‫‪4‬‬

‫אוקראינה בתקופת מלחמת העולם השנייה‪:‬‬

‫אוקראינה נכבשה על ידי הגרמנים יחסית בתחילת המלחמה‪,‬בשנת ‪,1941‬בשנת ‪,1944‬‬
‫לקראת סוף המלחמה‪ ,‬שוחרר רוב שטחה של אוקראינה על ידי הצבא הסובייטי‪ .‬בזמן‬
‫המלחמה איבדו כ‪ 5-‬עד ‪ 8‬מיליון אזרחים את חייהם‪ ,‬המספר כולל את יהודי המדינה‪ ,‬בנוסף‬
‫ל‪ 7.2-‬מיליון הלוחמים בצבא האדום‬
‫הקהילה היהודית באוקראינה לפני המלחמה ‪:‬‬
‫הקהילה היהודית באוקראינה מנתה לפני השתלטות הגרמנים כ‪ 4.2‬מליון ‪,‬חייהם היו בסך הכול‬
‫ללא בעיות חוץ מכמה פרעות לאורך השנים‬
‫יחס השלטון ליהודים‪:‬‬
‫יחס השלטון ליהודים היה רע גם לפני שגרמניה השתלטה על אוקראינה‪,‬ונערכו פוגרומים‬
‫רבים בהשראת הממשל‪,‬ראשיתן ב"סופות בנגב" ב‪1881‬‬
‫שואת יהודי אוקראינה‪:‬‬
‫אוקראינה נכבשה על ידי הגרמנים בתחילת המלחמה‪,‬בשטחה הוקמו גטאות‪ ,‬ויהודיה נרצחו‬
‫בהמוניהם בבורות על ידי יחידת האיינזצגרופן של האס אס ומשתפי פעולה אוקראינים‪.‬‬
‫אוקראינים רבים במיוחד במערב המדינה קיבלו את הכובשים הגרמנים כ"משחררים"‪,‬‬
‫שיתפו עמם פעולה והשתתפו ברדיפת היהודים וגם בהשמדתם‪ ,‬סך הכול על פי ההערכות כ‪900-‬‬
‫אלף יהודים נרצחו על אדמת אוקראינה‪ ,‬כשאחד המקומות הידועים לשמצה הוא באבי יאר‬
‫שבפאתי קייב‪ .‬למרות שיתוף פעולה יחסי בין האוקראינים לגרמנים הצליחו כ‪850-‬אלף מתוך כ‪-‬‬
‫‪ 4.2‬מיליון מיהודי המדינה לברוח מאוקראינה במהלך המלחמה‪ ,‬בעיקר לשטחים אחרים בברית‬
‫המועצות כמו סיביר‪ ,‬אוזבקיסטן ומדינות נוספות במרכז אסיה שהיו חלק מברית המועצות‪.‬‬
‫רבים מהיהודים כלל לא נלקחו למחנות השמדה‪ .‬הם נרצחו על אדמת אוקראינה בהמוניהם‪,‬‬
‫וגופותיהם רוכזו בבורות על ידי יחידות האס‪-‬אס ומשתפי פעולה אוקראינים‪ .‬ראשית היה‬
‫נמסר שעל היהודים להתכנס במקום מסוים‪ .‬משם הובלו ברגל למרחק של כמה קילומטרים‪,‬‬
‫עד שהגיעו לאזור ובו גיא טבעי ‪ -‬ושם נורו למוות‪ ,‬לעיתים אפילו מבלי שחפרו בורות קודם‬
‫לכן‪ .‬לפי ההערכה‪ ,‬בכל רחבי רוסיהיש בין ‪ 2,000‬ל‪ 3,000-‬מקומות הנחשבים "גיא הריגה"‪.‬‬
‫כמעט ליד כל כפר שהיו בו יהודים ניתן לזהות את גיא ההריגה וקבר האחים ביער הסמוך‪.‬‬
‫המספר המשוער של היהודים שהושמדו על אדמת אוקראינה מגיע ל‪900,000-‬‬

‫קהילה יהודית לאחר המלחמה‪:‬‬

‫אחר מלחמת העולם השנייה חזרו רוב היהודים לאוקראינה‪ ,‬לא הורשו היהודים לצאת ממנה‬
‫עד לשנות ה‪ 70-‬ולאחריהן בשנת ‪ 1989‬ושנות ה‪. 90-‬בשנת ‪, 1999‬לאחר סוף ההגירה‬
‫מאוקראינה היו בה כ‪ 840-‬אלף יהודים‪.‬‬
‫קהילה יהודית באוקראינה כיום‪:‬‬
‫התאם למפקד אוכלוסין משנת ‪ 2001‬היו באוקראינה קצת יותר מ‪ 100-‬אלף יהודים‪ ,‬זאת‬
‫לעומת ‪ 487‬אלף לפי מפקד של שנת ‪. 1989‬ההערכות הנוכחיות נעות בין ‪ 100,000‬לחצי‬
‫מיליון ‪ -‬אין מספר מדויק‪.‬‬
‫מספר היהודים פוחת כל שנה עקב התבוללות‪ ,‬ילודה קטנה והגירה של יהודים לארצות‬
 ‫‪5‬‬

‫אחרות‪ .‬בבתי ספר של חב"ד המקבלים רק יהודים לפי ההלכה‪ ,‬אצל ‪ %90‬מהתלמידים רק‬
‫האם יהודיה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1991‬הוקם התאחדות הארגונים והקהילות היהודיות של אוקראינה ‪ -‬ארגון גג של יהודי‬
‫אוקריאנה‪.‬‬
‫צרנוביץ(העיירה בה זני גרה)‪:‬‬
‫צ'רנוביץ היא עיר מחוז ובירת חבל בוקובינה‪ .‬ב‪ 1940-1918-‬נכללה ברומניה‪ ,‬וביוני ‪1940‬‬
‫סופחה לברית‪-‬המועצות‪ .‬רבים מהיהודים‪ ,‬שב‪ 1930-‬היה מספרם ‪ 46,000‬והם היו ‪%40‬‬
‫מתושבי צ'רנוביץ‪ ,‬קיבלו תחילה באהדה את השלטון הסובייטי‪ ,‬בתקווה כי ישים קץ לרדיפות‬
‫האנטישמיות שהתגברו מאוד בסוף שלטון הרומנים‪ .‬הסובייטים שמו קץ לחיים הלאומיים‬
‫היהודיים‪ ,‬ומדיניות החרמת הרכוש והנכסים שלהם פגעה מאוד ביהודים‪ .‬ב‪ 13 -‬ביוני ‪1941‬‬
‫נעצרו כ‪ 000,10‬יהודים רובם מצ'רנוביץ וגורשו לסיביר‪ .‬רבים מאוד מהמגורשים נספו‬
‫במחנות בקור‪ ,‬ברעב ובמחלות‪.‬‬
‫צרנוביץ אחר פלישת הגרמנים‪:‬‬
‫ב‪ 30-‬ביוני ‪, 1941‬שמונה ימים אחרי פלישת הגרמנים לברית‪-‬המועצות‪ ,‬פינו הסובייטים את‬
‫צ'רנוביץ‪ ,‬אחרי שהציתו כמה בנייני ציבור‪ ,‬הדבר גרם לשרפות במרכז העיר‪ .‬לפני‪-‬כן גויסו‬
‫יהודים רבים לצבא הסובייטי והוצאו מן העיר‪ .‬החיילים הרומנים והגרמנים שנכנסו לצ'רנוביץ‬
‫וכן תושבים אוקראינים ורומנים שדדו באופן שיטתי את בתי היהודים‪ ,‬רצחו‪ ,‬אנסו והתעללו‬
‫ביהודים‪ .‬יהודים רבים נעצרו וכ‪ 600-‬נרצחו בידי איינזצקומנדו ושותפיהם הרומנים‪ .‬ב‪10-‬‬
‫ביולי הוחרפו הצעדים נגד היהודים‪ .‬כ‪ 500,1-‬יהודים שנעצרו בידי האיינזצקומנדו‪ ,‬רובם‬
‫אנשי רוח וצעירים‪ ,‬נרצחו בעזרתה של המשטרה הרומנית‪ ,‬ביניהם גם הרב הראשי ד"ר אברהם‬
‫מרק‪ ,‬ובית‪-‬הכנסת הגדול הוצת‪ .‬בראשית אוגוסט הוציא איינזצקומנדו להורג ‪ 682‬יהודים‪.‬‬
‫השלטונות הרומניים שקיבלו את מלוא האחריות על העיר יזמו צעדי אפליה שונים‪:‬‬
‫ענידת הטלאי הצהוב‪ ,‬ציון המלה 'יהודי' על שלטי הבתים‪ ,‬איסור תנועה בשעות ובאזורים‬
‫מסוימים‪ ,‬צמצום מנות מזון‪ ,‬עבודת כפייה בלי תמורה‪ ,‬ומאסר בני ערובה‪ .‬ב‪ 11-‬באוקטובר‬
‫רוכזו כל היהודים יותר מ‪ 50,000-‬בשטח קטן של כמה רחובות צדדיים‪ ,‬ורכושם ונכסיהם‬
‫הוחרמו בידי נציגי הבנק הלאומי הרומני‪ .‬הדבר נעשה בפקודת המושל קאלוטסקו‪ ,‬למרות‬
‫התנגדותו של ראש‪ -‬העירייה‪ ,‬חסיד אומות העולם פופוביץ‪ .‬ראשי השלטון הרומני היו‬
‫ברובם אנטישמים‪ .‬ב‪ 10-‬באוקטובר הובאה לידיעת השלטונות פקודתו של הרודן יון‬
‫אנטונסקו לגרש את יהודי העיר לטרנסניסטריה‪ ,‬הפקודה נמסרה בעל‪-‬פה על‪-‬ידי שני קצינים‬
‫גבוהים של המטכ"ל הרומני‪ ,‬לבל תישאר עדות כתובה למעשה‪ .‬ב‪ 12-‬באוקטובר ‪, 1941‬ימי‬
‫חג הסוכות‪ ,‬החל הגירוש לטרנסניסטריה‪ .‬במשלוח הראשון היו כ‪ 6,000-‬יהודים שהוסעו‬
‫בקרונות בקר‪ .‬ב‪ 17-‬באוקטובר יצא המשלוח השני‪ ,‬ואחר‪-‬כך נמשכו הגירושים עד ‪15‬‬
‫בנובמבר‪ ,‬כאשר ציווה אנטונסקו להפסיקם‪ .‬בסך‪ -‬הכול גורשו לטרנסיסטריה‬
‫באוקטובר‪-‬נובמבר ‪ 1941‬דרך מחנה מרקולשט שבסרביה ‪ 391,28‬יהודים‪ .‬בצ'רנוביץ נשארו‬
‫‪ 20,000‬יהודים‪ ,‬בעלי רשיונות מיוחדים של 'מועילים' לכלכלה‪ .‬כ‪ 500,1-‬יהודים המירו את‬
‫דתם בתקווה להינצל מגירוש‪ ,‬אך השלטונות התייחסו בחומרה למעשה‪ ,‬והרבה מהם‬
‫הורשעו כי המירו את דתם למראית‪-‬עין בלבד ונידונו לעונשי מאסר‪.‬‬
 ‫‪6‬‬

‫מקורות מידע ‪ :‬ויקיפדיה ‪ ,‬המכלול ‪ ,‬יד ושם ‪ ,‬זני ‪.‬‬

 ‫‪7‬‬

‫סיפור העדות‪:‬‬
‫כשאמא של ז'ני נכנסה להיריון כולם ממש שמחו במשך כל הלידה סבתא של ז'ני ישבה מחוץ‬
‫לחדר הלידה וקראה תהילים‪ .‬ז'ני נולדה בערב חג הפסח ‪ 11‬באפריל ‪ 1935‬כולם שמחו‬
‫מאוד ‪" ,‬נולדתי בלונדינית במשקל ‪ 3‬קילו " נתנו לה את השם שינדלה אט'לה ז'ני לבית‬
‫קליינמן הוריה קראו לה על שם דודה שנהרג )שימלה ‪-‬שנהרג לאחר שאיבד שליטה על אופניו‬
‫והדרדר מתחת לפסי הרכבת‪.‬‬
‫ילדותה בצ'רנוביץ הייתה מאושרת וטובה‪.‬‬
‫בעיירתה הייתה קהילה יהודית של דתיים עם לבוש מסורתי ומול ביתה היה בית כנסת גדול‪.‬‬
‫סבתא של זני הגיעה מפולין עם כל הרכוש לצ'רנוביץ לפני שהתחילו ההתעללויות ביהודים‪..‬‬
‫לסבתא של זני הייתה מרפאה בצמחים‪ ,‬גם לעשירים אך בעיקר לעניים‪ -.‬בחצר האחורית הייתה‬
‫להם גינה גדולה עם צמחים שסבתא של זני הייתה לוקחת ומכינה מהם תרופות במעבדה שלה‪.‬‬
‫בחגים היא(סבתא של זני) הייתה פותחת שולחן גדול ומזמינה את כל העניים להתארח לארוחת‬
‫החג‪.‬‬
‫זני למדה בלט וניגנה בפסנתר‪ .‬היא טוענת שהיא לא יכלה לבקש ילדות טובה יותר‪.‬‬
‫אמא של זני‪ ,‬במקור ממשפחה דתית‪ ,‬הייתה אחות ראשית בבית החולים היהודי ולימדה אחיות‬
‫באוניברסיטה‪.‬‬
‫לאבא של זני שבא ממשפחה חילונית פשוטה‪ ,‬היו שתי חנויות‪ -‬האחת של ענתיקות ורהיטים‬
‫ואחת "דליקטס"‪-‬מסעדת אוכל בשותפות עם גוי‪.‬‬
‫לזני הייתה רק אחות אחת קטנה שנולדה אחרי הרבה ניסיונות של אמה ללדת‪,‬היא נולדה‬
‫בתקופה קשה מאוד כשהשואה כבר החלה‪.‬‬
‫ביום הכיבוש הנאצי‪ ,‬זני חגגה יום הולדת שש‪ ,‬סבתה הביאה לה במתנה עגילי יהלומים בצורת‬
‫תלתן שעברו בירושה מדור לדור‪ .‬לסעודה זו הוזמנו המון אנשים‪ .‬זני קראה לה‪" -‬הסעודה‬
‫האחרונה"‪ ,‬בגלל שבערב לקראת שבע‪ ,‬החלו אזעקות ודפיקות בדלת‪.‬‬
‫הנאצים אספו אותם וזרקו את כל היהודים לבית הכנסת‪ .‬אחר כך‪ ,‬לקחו אותם‬
‫(זני ומשפחתה והיהודים של עיירת צרנוביץ) במשאיות בקר למחנה מוגילוב‪.‬‬
‫אביה ודודה שהיו במשאית אחרת קפצו ממנה והם שמעו יריות‪.‬‬
‫הם היו בטוחים שהם נהרגו וכשהם הגיעו למחנה הם ראו שהם לא נמצאים ברכב‪,‬ולכן כולנו‬
‫בכינו והצטערנו מאוד‪.‬‬
‫זני' בתור ילדה קטנה‪ ,‬כשדבר כזה קרה ביום הולדתה‪ ,‬האמינה כי יום הולדתה מביא מזל‬
‫רע ולא חגגה אותו במשך שנים אחרי‪.‬‬
‫אחותי הייתה אז בת ארבעה חודשים‪ ,‬ובמחנה לא היו להם תנאים נורמליים לחיות בהם והיה‬
‫מעט מאוד אוכל‪,‬ילדים שלא התנהגו כראוי זרקו אותם לכלבים ענקיים שיאכלו אותם‪.‬‬
‫כעבור כמה חודשים במחנה‪ ,‬המפקדים שלחו את כל הילדים מגילאי ‪, 11-6‬וז'ני ביניהם‪,‬‬
‫למחסן ששם מיינו את שיניהם של האנשים המתים‪ -‬זני אומרת שהיה ריח מסריח והמון דם‪.‬‬
‫ובהתחל היא סירבה לבצע את העבודה שנדרשה לבצע‪ ,‬ובעקבות כך אחד השומרים שבר לי את‬
‫האצבע‪ .‬היא הייתה אז כמעט בת ‪, 7‬בלי אוכל‪ ,‬הם אכלו מפחי זבל אוכל עם עובש ותולעים רק‬
‫כדי להשקיט את הקיבה שלהם‪.‬‬
‫החיילים נתנו להם דייסה שהייתה נראית כאילו מישהו הקיא עליה‪.‬‬
 ‫‪8‬‬

‫במחנה לא נתנו להם לעשות שום דבר‪ ,‬להדליק נרות שבת או לשחק‪.‬‬
‫יום אחד ז'ני הלכה להתחבא בבית השימוש של החיילים הנאצים‪,‬והיא מצאה שם נייר טואלט‬
‫קרוע שמוכתם בצואה‪ ,‬ועם פחם היא ציירה את הציור הראשון שלה‪.‬‬
‫וכאשר היא הגיעה לאמה‪ ,‬היא מאוד כעסה עליה שהסתכנה בגלל ציור קטן‪.‬‬
‫באחד מימי הקיץ ז'ני יצאה החוצה וישבה על בול עץ‪ ,‬והגיע חייל נאצי שלא הבין מה אני עושה‬
‫באיזור זה‪ .‬היא הייתה ילדה יפה ובלונדינית‪ ,‬ולא נראיתה יהודיה‪,‬לכן הנאצי החל לשאול אותה‬
‫שאלות והיא בתגובה ישר ענתה שהיא יהודיה‪ ,‬אז‪,‬היא הייתה רק בת שבע והיא טוענת שלא ידעה‬
‫לשקר וזה חבל כי כשהוא שמע שהיא יהודיה הוא התחיל להכות אותה‪ ,‬לשבור באכזריות את‬
‫השיניים ואת האף שלה מה שגרם לדב רב לרדת ממנה‪,‬ולא מספיק מה שעשה עד אז הוא קרע גם‬
‫את העגילים שקיבלה ביום הולדתה האחרון מסבתה‪ ,‬זני הייתה נסערת ומפוחדת אז היא‬
‫התחילה‬
‫לבכות ולצרוח‪ ,‬ואז החייל קרא לאחד מכלביו שהיה גדול כמעט כמו חמור‪ ,‬והכלב קרע לה את‬
‫העור בידיים וברגליים‪.‬הסתבר כנראה שזה לא הספיק לו‪ ,‬אז הוא(החייל) לקח גפרור והצית את‬
‫פניה‪.‬‬
‫ז'ני‪ ,‬שכבר נחנקה מרוב הבכי ומהעשן ביקשה כוס מים והחייל בתגובה‪,‬הוציא את איבר מינו‬
‫והשתין לתוך פיה ‪.‬‬
‫אחרי כל הזוועה הזאת – היא התעלפה‪.‬‬
‫לבסוף הוא ירה ברגלה והסתלק‪.‬‬
‫היא שכבה שם כמה שעות טובות‪ ,‬עד שבאה נזירה אחת ולקחה אותה למנזר ממול‪ .‬היא טיפלה‬
‫בה‪ ,‬חבשה אותה‪ ,‬ונתנה לה אוכל‪ .‬כשהיא חזרה להכרה‪,‬הנזירה שאלה אותה מאיפה היא באה‪,‬‬
‫וכשזני ענתה לה שהיא יהודיה‪ ,‬היא נבהלה והחזירה אותה מהר למחנה‪.‬‬
‫כשאמי וסבתי ראו אותה במצב במצב הזה‪ ,‬הן הזדעזעו‪ .‬סבתה שמרפאה בצמחים‪ ,‬רקחה לה‬
‫תרופה‪ ,‬טיפלה בה וחבשה אותה‪ .‬היא הייתה במצב נפשי מזעזע‪.‬‬
‫הם היו ילדים רעבים מאוד‪ .‬בחג המולד הם הלכנו ל"קנטינה" – בית קפה קטן לסגל הנאצי‪.‬‬
‫ומאחורי המסעדה היה פח גדול ששם זרקו את כל שאריות האוכל‪,‬הם הלכו קבוצה של ‪ 8‬ילדים‬
‫וחיטטו בפחי בית הקפה‪ ....‬למרות שהאוכל שמצאו היה מקולקל‪ ,‬הם אכלו אותו ולקחו לאחרים‬
‫שנשארו במחנה‪.‬‬
‫ילד אחד נתקל בחתיכת ברזל‪ ,‬נפצע‪ ,‬והתחיל לבכות‪ ,‬בעקבות כך תפסו אותם(את חבורת הילדים)‪.‬‬
‫והביאו אותם למפקדה‪ ,‬ששם הם קיבלו עונש לעמוד ‪ 12‬שעות ללא נעליים‪ .‬זני אומרת שהיא לא‬
‫יכולה לתאר לנו מה הם עברו באותן שעות העונש‪ ,‬כאב להם והם סבלו‪.‬‬
‫היו ילדים שהיה להם מאוד קשה והם התעלפו במקום‪,‬החיילים היו כל כך אכזריים שחפרו בור‪,‬‬
‫זרקו את כל הילדים והציתו את הבור כמו מדורת ל"ג בעומר‪ ...‬אירוע זה היה מאוד קשה עבורה‬
‫והשפיע על מצבה הנפשי שגם ככה היה בכי רע‪-‬ילדה חלשה ללא כוחות ‪,‬ואחרי אירוע טראומתי‬
‫כזה מצבה הורע והתדרדר‪ .‬האמהות מסביבנו בכו‪.‬‬
‫תוך כדי התקופה הזו נלקחו המון אנשים לבאבי‪-‬יאר כדי להרגם‪ .‬זה היה לה מאוד קשה לאבד‬
‫חברות וחברים קרובים על בסיס יום יומי‪ .‬בשנת ‪ 1944‬ממש בסוף המלחמה‪ ,‬האוקראינים הבינו‬
‫שהרוסים מתקרבים‪,‬החיילים החליטו להוציא את כל אנשי המחנה מחוץ לגטו כדי לחסל אותנו‪,‬‬
‫והקצין ניגש לאמה‪ ,‬ואמר לה שהיא הראשונה שתהרג ביחד עם ביתה התינוקת‪ ,‬אחותה של זני‪,‬‬
‫בטענה שגנבה ילדה לא יהודייה‪ ,‬והוא התכוון לזני שלא הייתה נראית יהודיה‪.‬‬
‫הקצין לקח מידיה של אמה של זני את אחותה התינוקת‪ ,‬הניח אותה על אבן וחתך את‬
‫ראשה עם גרזן‪ .‬כל מה שעבר לה (לזני) בראש היה‪" :‬למה אלוקים לא הציל את אחותי?" סבתה‬
‫ניגשה לאחותה בבהלה‪ ,‬ואז ירו בה כדור לראש‪ ,‬והיא מתה‪ .‬נשארו היא ואמה לבד‪.‬‬
‫אמה התעלפה‪ ,‬היא לא יכלה להתמודד עם הכאב יותר‪ -‬הגרמני חשב שהיא מתה‪ ,‬אז לא חיסל‬
 ‫‪9‬‬

‫אותה גם‪ .‬כל זה קרה לנגד עיניה של זני‪ .‬והיא נכנסה לשוק‪ .‬צמח‪ .‬כמו אוטיסטית‪.‬‬
‫בסוף המלחמה‪ ,‬הרוסים נכנסו למחנה‪ ,‬שחררו אותם ולקחו את כל הילדים והאנשים החולים‬
‫והעבירו אותם לבתי חולים – גם את זני ואמה וכנראה שהיה להם קצת מזל‪ ,‬כי רופא אחד‬
‫גדול בבית חולים ראה את זני‪ ,‬ילדה רזה מאוד‪ ,‬בתת משקל‪ ,‬עם מצב נפשי קשה והוא רצה‬
‫להחזיר אותה למוטב ולעשות ממני ייצור אנושי שוב‪ .‬אותו רופא עשה לה טיפול פסיכולוגי‪,‬‬
‫ניתוחים‪ ,‬הוציאו לה את הכדור מהרגל והאכילו אותה דרך צינורות‪ ,‬בגלל שהייתי מאוד רזה‪.‬‬
‫טיפלו בה טוב‪ .‬רק אחרי שהייתה בבית החולים קרוב לחצי שנה‪ ,‬מוקפת באהבה‪,‬היא‪ -‬בגיל ‪11‬‬
‫וחצי התעוררה מהבועה שאליה נכנסה בזמן הטרגדיה‪ .‬והתחילה להשתקם‪.‬‬
‫אביה ודודה חזרו בשנת ‪, 1946‬והגיעו לעיר כדי לחפש מי מהמשפחה נשאר בחיים‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬מצאו אותה ואמה‪ ,‬וגילו שכל משפחתה של אימה מתה‪.‬‬
‫הם הגיעו לרומניה‪ -‬קונסטנסה‪ ,‬עיר הנמל )‪), 1947- 1946‬הג'וינט האמריקאי איתר את שתי‬
‫אחיותיו של אביה‪ ,‬והם עזרו להם להגיע לארץ‪ .‬הם הגיעו באוניה לחיפה‪ ,‬שם הדוד העשיר של‬
‫אביה היה אמור לאסוף אותם‪ ,‬אך שכח‪ ,‬והסוכנות העבירה אותם לכפר ערבי‪ .‬אחרי יום דודה בא‬
‫לקחת אותם לביתו בתל אביב‪.‬‬
‫זני הייתה במצב נפשי מזעזע‪ ,‬ולקחו אותה לרופא בעיר‪ ,‬שהכניס אותה לבית משוגעים‪-‬‬
‫"שלוותא"‪.‬‬
‫שם‪,‬היא עברה המון טיפולים כדי לחזור לעצמה‪ .‬היא פחדה פחד אימה מכלבים‪ ,‬בגלל הטראומה‬
‫שעברה‪ ,‬וטיפלו בה‪.‬‬
‫עד גיל ‪ 25- 24‬היא פחדה מגברים‪,‬ולכן לא רצתה להתחתן בגלל שהייתה בטוחה שכל הגברים‬
‫אותו דבר‪,‬וכולם יתנהגו אליה באותה צורה כמו הנאצי שהתעלל בה בגיל ‪ 7‬וחצי‪.‬‬
‫כשהיא יצאה מבית המשוגעים‪ ,‬הייתה בת ‪, 16‬וחיפשה מקצוע‪ .‬היא לא סמכה על אף אחד‪,‬‬
‫והייתה מאוד מאופקת‪.‬‬
‫היא הכירה חברות‪ ,‬אך אף פעם לא סיפרה להן על חייה‪.‬‬
‫לאחר כמה שנים התחתנה עם ישראל‪ ,‬שהיה בחור טוב וסובלני‪ .‬הוא לא ידע את סיפור‬
‫חייה‪ .‬הוא הבין שאיננה רוצה לפתוח את הנושא הזה‪ ,‬ומתביישת לדבר עליו‪ ,‬ולכן לא לחץ עליה‬
‫לספר‪ .‬ישראל נפטר לפני כ‪ 30 -‬שנה‪ ,‬כשהייתה בת ‪, 51‬בגלל מחלה קשה‪ .‬בעשר השנים האחרונות‬
‫בהן היא התחילה לספר לאנשים על מה שעברה‪,‬היא מעבירה הרצאות‪ ,‬ונותנת עדויות בבתי ספר‪,‬‬
‫במשטרה ולבני נוער שמגיעים אליה במיוחד‪ .‬היא משתפת את סיפורה מכיוון שהיא מרגישה צורך‬
‫להעביר אותו לדורות הבאים‪ ,‬שידעו להעריך את החיים‪ ,‬את ההורים‪ ,‬ואת המשפחה‪.‬‬
‫תרימה לחזון הציוני ‪ :‬לז'ני נולדו שני ילדים בן ובת שמואל וגלית ‪ ,‬שמואל נולד בשנת ‪1964‬‬
‫וגלית תשעה חודשים אחריו‪ ,‬הולדת הילדים סימנה לז'ני המון מכיוון שבכך היא הצליחה‬
‫לנצח את הנאצים יימח שמם שרצו להשמיד אותה ואת משפחתה ואת כל העם היהודי‪.‬‬
‫לצערנו ז'ני לא סיפרה לנו דבר על החגים ועל המנהגים המיוחדים שהו לה ולבני קהילתה בתקופת‬
‫השואה‪.‬‬
 ‫‪10‬‬

‫מרכיבי העדות‪:‬‬
‫אוקראינה‪.‬‬ ‫גיא ההריגה של יהודי קייב שבצפון—מערב‬
‫בעת הכיבוש הגרמני‪ ,‬בספטמבר ‪, 1941‬היו בקייב ‪ 60,000‬יהודים‪ ,‬לאחר ש‪160,000-‬‬
‫הצליחו להימלט‪ .‬בסוף אותו חודש נרצחו בבאי‪-‬יאר ‪ 800,33‬יהודים בידי איינזצגרופן ‪,‬‬
‫כנקמה על פיצוצם של בניינים בקייב שנתפסו בידי הצבא הגרמני; רק לאחר המלחמה‬
‫התברר‪ ,‬שאת הפיצוצים ביצעה הנ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד )המשטרה החשאית הסובייטית(‪ .‬הקורבנות הובאו‬
‫לבית הקברות היהודי בבאי‪-‬יאר‪ ,‬הצטוו להתפשט‪ ,‬נורו בקבוצות של עשרות על מדרגה בקיר‬
‫הגיא וגופותיהם נפלו לעמק‪ .‬בחודשים הבאים נרצחו בבאי‪-‬יאר אלפי יהודים נוספים שנתפסו‬
‫בקייב‪ ,‬ולאחר מכן נרצחו שם גם צוענים ושבויים סובייטים‪ .‬שלטונות בריה"מ העריכו את‬
‫מספר הנרצחים הכולל ב‪, 100,000-‬מחציתם יהודים‪ .‬באגוסט‪-‬ספטמבר ‪ 1943‬נשרפו‬
‫הגופות בידי מאות אסירים‪ ,‬חלקם יהודים‪ ,‬ובמקום לא נותר זכר למרחץ הדמים שהתחולל‬
‫בו‪ .‬רק לאחר לחץ ציבורי כבד הוקמה ב‪ 1964-‬אנדרטה בשטח – ללא ציון העובדה שיהודים‬
‫היו חלק ניכר מקרב הקורבנות‪ .‬כיום יש באתר אנדרטה נוספת לקורבנות היהודים‪.‬‬
‫)אינציקלופדיה(‬

‫‪)2‬ג'וינט אמריקאי‪-‬איתר את שתי אחיותיו של אביו‬

‫הגוינט הוא ארגון צדקה יהודי אמריקאי שנועד לסייע ליהודים באשר הם‪ .‬הוקם בט' בכסלו‬
‫]‪] 1‬תרע"ה‪ 27 ,‬בנובמבר ‪ 1914‬על ידי מיזוג שלושה ועדים לסיוע שהיו נפרדים עד אז‪.‬‬
‫הג'וינט פועל להצלת יהודים הנתונים תחת איום‪.‬‬
‫בתחילת שנות ה‪ 90-‬של המאה ה‪ 20-‬סייע הג'וינט לקיים ולחלץ כ‪ 15,000-‬יהודים מאתיופיה‪.‬‬
‫הג'וינט מספק סעד לקהילות יהודיות במצוקה על ידי אספקת מזון‪ ,‬לבוש ותרופות לזקנים‪.‬‬
‫פעילות חשובה נוספת של הג'וינט היא חידוש החיים והקהילות היהודיות‪ ,‬בעיקר במדינות ברית‬
‫המועצות לשעבר‪.‬‬
‫הג'וינט מגדיר עצמו כארגון ציוני ומסייע לשירותים החברתים במדינת ישראל ולאוכלוסיות‬
‫החלשות – ילדים במצוקה‪ ,‬עולים חדשים‪ ,‬זקנים ונכים‪ .‬כמו כן‪ ,‬בעת אסון טבע או מעשה אדם‪,‬‬
‫הג'וינט מסייע גם ללא‪-‬יהודים ברוח מסורת "תיקון עולם"‪.‬‬
‫כבר בסוף שנת ‪ 1944‬הגיעו אנשי הג'וינט לשטחים באירופה ששוחררו מידי הכיבוש הנאצי‬
‫וארגנו את מאמצי השיקום‪ .‬עד שנת ‪ 1947‬זכו כ‪700,000-‬יהודים לתמיכה מהג'וינט‪.‬‬
‫‪ 250,000‬שכנו במחנות עקורים שניהל הג'וינט‪ .‬הג'וינט יזם תוכניות הכשרה מקצועית כדי‬
‫לעזור לעקורים לשקם את עצמם ולרכוש תעסוקה שבעזרתה יוכלו להרוויח את לחמם‪.‬‬
‫הג'וינט גם יזם פעילויות תרבותיות ודתיות במטרה לשקם את הקהילות היהודיות שנהרסו‬
‫במלחמה‪.‬‬
‫הג'וינט גם סייע לממן את הגירת היהודים מאירופה‪ .‬נפתח משרד של הג'וינט בבואנוס איירס‬
‫שבארגנטינה כדי לסייע לאלו שהיגרו לדרום אמריקה‪ .‬כמו כן‪ ,‬המימון סייע לכ‪115,000-‬‬
‫יהודים לעלות לארץ לפני שנת ‪. (1948‬ויקיפדיה(‬
 ‫‪11‬‬

‫‪)3‬גטו מוהיליב פודולסקי (מוגילוב פודולסק)‬

‫הקהילה היהודית במוהיליב שלפני הכיבוש הגרמני‪-‬רומני מנתה כ‪ 10,000-‬איש‪,‬מהם‪ ,‬להערכת‬
‫החוקרים לביא ואנצ'ל‪ ,‬שרדו בסתיו ‪ 733,3 -1941‬יהודים בלבד‪ ,‬רובם נשים וילדים‪ ,‬שכן‬
‫הגברים גויסו או נמלטו עם הצבא הסובייטי ואחרים נרצחו על ידי הכוחות הגרמניים‪-‬רומניים‬
‫הכובשים‪.‬‬
‫נראה כי ההבדל לעומתם יואניד מונה ‪ 3,000‬יהודים מקומיים בלבד ששרדו‪,‬‬
‫הוא בין מקורות רומניים רשמיים בהם משתמש יואניד לבין מידע שנאסף מן המגורשים‬
‫עצמם וכולל גם מקומות יישוב קטנים סמוכים לשארגורוד‪.‬‬
‫מוהיליב לא הייתה גטו ליהודים בלבד אלא גם נקודת מעבר דרכה עברו שיירות היהודים‬
‫לעיירות אחרות בצפון מערב טרנסניסטריה‪ .‬ככל הנראה עברו בעיר בקיץ ובסתיו ‪1941‬‬
‫כ‪ 60,000-‬יהודים‬
‫‪ 500‬אישורי עבודה ] ומתוכם ‪ 15,000‬יהודים הצליחו להישאר בתחומה‪.‬‬
‫ראשונים שניתנו למהנדס זיגפריד יגנדורף לשיקום תחנת החשמל היוו את הבסיס לגטו‬
‫היהודי הקבוע במוהיליב‪ 12 .‬יום לאחר האישור כבר היה מטבח לעובדים ובני משפחותיהם‪,‬‬
‫שמנו כ‪ 2000-‬איש‪.‬‬
‫ב‪ 30-‬בנובמבר ‪ 1941‬הורה מפקד המחוז לפנות מן העיר כל מי שאין בידו רישיון עבודה למוהיליב‪.‬‬
‫הפקודה חזרה על עצמה ב‪ 20-‬בדצמבר והדבר מעיד על כך שלא בוצעה‪.‬‬
‫מאחר שהימצאותם של היהודים בטרנסניסטריה נתפשה כארעית הם נותרו חשופים לסכנת גירוש‬
‫נוסף מדי יום ביומו; יהודים שיכלו להישאר במוהיליב ראו עצמם כ"בני מזל"‪,‬‬
‫כאשר במקביל למרות הגירושים הסתננו לעיר יהודים נוספים‪ ,‬ובסך הכול מספר‬
‫היהודים בעיר עמד על לא פחות מ‪15,000-‬איש‪ ,‬ובהם ‪ 12,000‬יהודים מגורשים מרומניה‪.‬‬
‫שמחה זידנשטיין‪ ,‬עובד ב"מחלקת הרישום" העיד‪" :‬במוהיליב היו ‪13,000‬יהודים באופן‬
‫רשמי‪ .‬כל פעם נוספו יהודים‪ ,‬חזרו יהודים‪ ,‬אבל כלפי הרומנים נותרו כל הזמן ‪ 13,000‬פחות‬
‫המתים"‬
‫מוהיליב נתפשה בעיני היהודים מרומניה כעדיפה על פני מקומות אחרים‪ ,‬למרות הקשיים‬
‫והאיומים שנשקפו להם בה‪ ,‬על כך העיד יצחק ילון‪" :‬הודות למספר מקומות‬
‫עבודה מאורגנים ומספר ראשי קהילות שיצרו קשרים עם השלטון הרומני היה מקום בטוח‬
‫יותר מהמקומות הקטנים שמהם השתדלו להגיע למוהיליב"‪,‬‬
‫לצד זאת היו יהודים שהעדיפו להתרחק ממוהיליב‪ .‬כך למשל מנחם רש יליד רדאוץ סבר כי‬
‫העובדה שבמוהיליב שכנה מפקדה גרמנית הרתיעה חלק מן היהודים‪ ,‬שהעדיפו מקום מרוחק ולא‬
‫מרכזי וקרוב לשלטונות‪.‬‬
‫הצפיפות הרבה במוהיליב העצימה את פגיעתן הרעה של המגפות ובראשן מגפת הטיפוס‪,‬‬
‫ובנובמבר ‪ 1941‬לבדו הגיע מספר הנספים בעיר קרוב ל‪ 000,5-‬איש‪ ,‬רובם קורבנות המגפה‪.‬‬

‫‪)4‬טריאן פופוביץ‪-‬חסיד אומות עולם(ראש עיר בעיירה של זני‬

‫בימי מלחמת העולם השנייה הציע לו המרשל יון אנטונסקו להיות ראש עירית צ'רנוביץ והוא‬
‫נענה לכך‪ ,‬אף על פי שלא רצה לשרת תחת שלטון הפשיזם‪ .‬כמה ימים לאחר קבלת המינוי‬
‫התנגד פופוביץ' למדיניות הדיכוי וההכחדה של היהודים‪ .‬הוא התנגד להוראה שקיבל‬
‫מהמושל‪,‬קולונל אלכסנדרו ריאושיאנו )‪), Riosianu Alexandru‬פקודה להקמת גטו בו ייכלאו‬
 ‫‪12‬‬

‫יהודי צ'רנוביץ‪ .‬המושל הצדיק אותו‪ ,‬אך ציין שיון אנטונסקו מפעיל עליו לחצים‪ .‬באותו מפגש‬
‫הביע פופוביץ' התנגדות לצו שעל פיו חויבו היהודים לשאת טלאי צהוב‪ .‬מינוי המושל החדש‪,‬‬
‫קורנליו קלוטסקו )‪), Calotescu Corneliu‬החמיר את מצב היהודים‪ :‬מעתה הם היו נתונים‬
‫לדיכוי חמור‪ ,‬שוד רכושם‪ ,‬השפלות‪ ,‬פגיעות גופניות והוצאות להורג‪ .‬רק במקום אחד עדיין‬
‫נותרה אוזן קשבת ליהודים‪ ,‬בעירייה‪ .‬כאשר זימן המושל החדש את פופוביץ' והודיע לו‬
‫שהוחלט להגלות את יהודי העיר‪ ,‬התפרץ האחרון בצורה חריפה‪ ,‬פנה אל המושל והזהיר‬
‫אותו מן האחריות שתיפול עליו במבט היסטורי; הוא דיבר על אנושיות ועל חמלה‪ ,‬על היחס‬
‫העדין המסורתי של הרומנים‪ ,‬על הברבריות‪ ,‬על קשיחות הלב‪ ,‬על הפשע ועל הבושה‪ .‬הוא‬
‫הזכיר למושל שהמהפכה הצרפתית גבתה מחיר של ‪ 800,11‬קורבנות בעוד המושל עומד‬
‫לדון למוות בפתח החורף יותר מחמישים אלף נפש‪ .‬קולונל פטרסקו‪ ,‬מהמטה הראשי‪ ,‬שהיה‬
‫נוכח במקום‪ ,‬הטיח כלפיו‪" :‬ומי יכתוב את ההיסטוריה? היהודונים? אני מנכש את העשבים‬
‫השוטים מגנך ואתה מתנגד"‪ .‬על כך ענה לו פופוביץ'‪" :‬אדוני הקולונל‪ ,‬אני מטפח את גני‬
‫בעצמי ואת ההיסטוריה לא יכתבו רק היהודונים‪ ,‬כי העולם אינו שלהם‪ ,‬יכתבו אותה‬
‫ההיסטוריונים של כל העמים‪ ,‬גם אנחנו ומוקדם יותר מכפי שאתה מצפה‪ .‬אני חושש ממה‬
‫שתקרא בהיסטוריה שאתה רוצה לתרום לכתיבתה"‪ .‬למחרת שוב זומן פופוביץ' אל המושל‬
‫בנוכחות בעלי תפקידים נוספים והודיעו לו שעומדים לארגן את הגליית יהודי העיר‪ .‬פופוביץ'‬
‫התנגד ולהתנגדותו הצטרף גם המפקד הצבאי של העיר‪ ,‬גנרל ואסילה יונסקו נגרו )‪Vasile‬‬
‫‪ .‬לאחר ]‪). Negru Ionescu] 2‬פופוביץ' גינה את רדיפת היהודים ומחה נגד מעשה ההגליה‬
‫זאת טען שאם בכל זאת תבוצע ההגליה‪ ,‬צריכים להיות יוצאים מן הכלל לגבי קטגוריות של‬
‫יהודים בעלי זכויות רבות‪ ,‬אנשי תרבות‪ ,‬פנסיונרים‪ ,‬קצינים‪ ,‬נכים‪ ,‬בעלי מקצוע מכל ענפי‬
‫התעשייה‪ ,‬רופאים‪ ,‬אדריכלים‪ ,‬מהנדסים‪ ,‬משפטנים‪ ,‬עורכי דין‪ .‬המושל אמר לו להכין רשימה‬
‫של ‪ 200‬פטורים‪ .‬פופוביץ' הפעיל את קשריו והשיג ראיון עם יון אנטונסקו‪ .‬בראיון אמר פופוביץ'‬
‫לאנטונסקו שמרבית היהודים עובדים בתעשייה והגלייתם תשתק את התעשייה‪.‬‬
‫אנטונסקו הודה שלא חשב על כך וביקש ממנו להציג את הבעיה בפני מועצת השרים‪.‬‬
‫בעקבות זאת ניתן פטור מהגליה לעשרים אלף יהודים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1969‬הכיר יד ושם בטראיאן פופוביץ' כחסיד אומות העולם‪ .‬הקרן על שם וילהלם‬
‫פילדרמן הוציאה לאור את זיכרונותיו של פופוביץ' ברומנית ובאנגלית בספר בשם "וידויים"‪.‬‬
‫לסיכום‪,‬פופוביץ עזר להרבה יהודים‪,‬וחשבנו שראוי ונכון להרחיב עליו בצורה מעמיקה‪.‬‬
 ‫‪13‬‬

‫מקור מידע‪:‬‬
‫ילדים בחורף במחנה שנשכחו מכל העולם ‪:2009 /‬‬
‫‪,‬ילדים קטנים‪ ,‬תינוקות חלשים‬
‫‪.‬עומדים בשלג יחפים וקפואים‬
‫‪,‬הם עומדים ימים שלמים כמו פסלים‬
‫‪.‬כל כך עייפים רעבים וצמאים‬
‫‪.‬אוכל הם לא מקבלים‬
‫‪.‬הם כל כך קפואים וכל הזמן בוכים‬
‫‪.‬מבקשים רחמים כי יותר הם לא יכולים‬
‫מבקשים טיפת מים חמים וחתיכת לחם‬
‫‪.‬אבל שום דבר הם לא מקבלים‬
‫כי הגרמנים רוצים לחסל אותם‬
‫‪.‬לכן הם לא מתחשבים‬
‫הילדים כל כך עייפים שהם יותר לא‬
‫מסוגלים מרוב חולשה ועייפות הם‬
‫מתמוטטים‪ .‬אחדים נופלים מעולפים‬
‫ואחרים מרוב שלא יכולים אז הם מתים‬
‫לגרמנים לא אכפת שהם התמוטטו‬
‫‪.‬כי הם ילדי היהודים‬
‫‪.‬בשביל הגרמנים הילדים הם לא בני אדם‬
‫ללא רחמים הם פשוט נתנו פקודה‬
‫‪,‬לזרוק את הילדים בערימה‬
‫‪.‬לתוך הבור ששם נחפר‬
‫‪.‬הייתה זאת תמונה מחרידה וכאובה‬
‫הם זרקו את כולם ושפכו נפט‬
‫‪ .‬והציתו אותם‬
‫הסבר ‪:‬מקור זה ממחיש במעט כיצד זני הרגישה במהלך התקופה הזוועתית‪.‬‬
‫איך הם מבקשים מים ואוכל אך ללא מענה וללא רחמים איך הם עייפים‪,‬אך אין להם רגע‬
‫מנוח איך הם קפואים‪,‬אך ואינם מצליחים להתחמם בגלל התנאים הגרועים‪.‬‬
‫מקור זה מתקשר לעדות בכך שמקור זה מתאר סיפור אשר קרה לז'ני ולחבריה(שעליו גם ציירה‬
‫ציור) בסיפור ז'ני וחבריה הלכו לגנוב אוכל ולאחר שנתפסו בגלל שאחד מחבריה נתקע בפח ועשה‬
‫רעש ‪ ,‬כעונש הנאצים יימח שמם השאירו אותם לעמוד יומיים בשלג ערומים כיום היוולדם רבים‬
‫התעלפו ומי שהתעלף או התלנן נזרק לבור שבו הנאצים שפכו עליהם דלק ושרפו אותם חיים ‪.‬‬
 ‫‪14‬‬

‫הערכה עצמית‪:‬‬
‫דניאל שניצלר‪:‬‬
‫למען האמת‪ ,‬כשהודיעו לנו על העבודה בהתחלה התבאסתי‪ .‬כאילו באמת? עוד‬
‫עבודה לעשות? אבל אחר כך‪ ,‬כשחשבתי קצת‪ ,‬שמחתי‪ .‬גדלתי במשפחה עם אנשים‬
‫ששרדו שואה אבל כל פעם פחדו לספר לי כי חשבו שאני לא מוכן ובגלל זה תמיד‬
‫רציתי לדעת עוד ובאמת בשיעורים שהיו על השואה מאוד השתדלתי להקשיב‬
‫בשיעור‪ ,‬אבל זה לא אותו דבר כמו לשמוע את הסיפורים מאנשים שחוו את זה ועוד‬
‫קרובי משפחה שלי ‪ .‬ציפיתי להרחיב את הידע שלי על השואה בעקבות העבודה הזו‬
‫ושמחתי על ההזדמנות שהיא נותנת לי‪.‬‬
‫לפני העדות חששתי שהשיחה לא תזרום‪ ,‬שלניצולת שואה שבחרנו לראיין יהיה‬
‫קשה לשתף ונרגיש כאילו אנחנו לוחצים עליה לספר‪ .‬כמובן שאם היא הסכימה‬
‫להתראיין אין סיבה שזה יקרה אבל עדיין קשה לשתף דברים כאלו‪ .‬בנוסף‪ ,‬קשה‬
‫לשמוע את הדברים האלה‪.‬‬
‫פחדתי שלא נדע איך להגיב לזה ויהיה מצבים לא נעימים‪.‬‬
‫לקראת המפגש‪ ,‬שוחחנו בטלפון עם ניצולת השואה ושאלנו אותה כל מיני שאלות‬
‫כדי שנוכל לבוא עם ידע מתאים‪ .‬ההכנה סייעה לי להבין יותר את הדברים כשהיא‬
‫סיפרה את הסיפור שלה והזכירה מושגים שלא הייתי יודע בלי ההכנה שעשינו‪.‬‬
‫כששמעתי את העדות הייתי בשוק‪ .‬זה שונה לקרוא את הסיפורים האלה בספרים‬
‫מאשר לראות מולך בן‪-‬אדם ולשמוע אותו מספר על הזוועות שהוא עבר‪ .‬זה לא‬
‫נקלט‪ .‬התכוננתי נפשית לריאיון אבל זה עדיין לא היה לי פחות קשה ממש שחשבתי‪.‬‬
‫העבודה הסופית שלנו מספקת אותי מאוד‪ .‬אני מרגיש שהשקענו בה הרבה זמן‬
‫ומחשבה ואני באמת מאמין שעשינו אותה בדרך הכי טובה שיכולנו לעשות‪ .‬עבודת‬
‫הצוות הייתה טובה מאוד בינינו והצלחנו ליצור שיתוף פעולה‪ .‬אני חושב שזה תרם‬
‫מאוד לכך שהעבודה יצאה טובה לדעתי‪.‬‬
‫אני ממליץ על דרך זו כדרך לימודית‪ .‬אומנם זה קשה עם כל העבודות שנותנים‪ ,‬אבל‬
‫לדעתי זו העבודה הכי חשובה שתורמת הכי הרבה‪ .‬אנחנו צריכים לשמוע את‬
‫הסיפורים האלה כדי להעריך את החיים שלנו‪ .‬העבודה מרחיבה את הידע בדרך‬
‫אחרת מאשר לקרוא את המידע מספר בכיתה והדרך הזו אפילו יותר טובה בעיניי‪.‬‬
‫מעבודה זו למדתי לחיים לשים הכל בפרופורציות‪ .‬אני כל הזמן חושב שהחיים שלי‬
‫קשים עם כל הבגרויות שיהיו והמבחנים שיש‪ ,‬אבל כשאני חושב על זה‪ ,‬זה בקטנה‬
‫לעומת מה שאנשים עברו בשואה ועוברים עדיין בחיים אני צריך להסתכל על‬
‫הדברים הטובים בחיים ותמיד לשמוח‪ .‬אם היא מצליחה לעשות הכל עם חיוך אחרי‬
‫מה שהיא עברה‪ ,‬אז בטח שגם אני יכול‪.‬‬
 ‫‪15‬‬

‫אורי סגל‪:‬‬
‫כאשר נודע לי על העבודה ומה צריך לעשות בה‪,‬הסתקרנתי כי זה ממש מסקרן ומעניין אותי לשמוע‬
‫מגוף ראשון את מה שעמי עבר‪,‬אך מצד שני קצת התבאסתי כי הבנתי כמה העבודה הזו רצינית‬
‫ודורשת השקעה והתלבטתי עם עצמי האם אני אוכל לעמוד בכך‪..‬ציפיתי ללמוד דברים חדשים‪,‬אך‬
‫עדיין לפני העדות חששתי שלא אוכל להתמודד עם מה שאשת העדות שלנו תגיד ‪,‬ההכנה בהחלט‬
‫עזרה בכך שהיא הכינה אותי יותר למה אני הולכת לשמוע וכוונה אותי בהרגשה‪.‬‬
‫לקראת המפגש עם איש העדות‪,‬דניאל ואני‪ ,‬התקשרנו אל ניצולת השואה שעליה אנו עושים את‬
‫העבודה‪ ,‬ושאלנו אותה על פרטים בסיסים בחיים שלה‪,‬ועל מה שעברה‪ ,‬כגון‪ :‬שם הורים‪ ,‬משפחה‪,‬‬
‫שם המחנה בו הייתה וכו‪,‬לאחר מכן‪ ,‬חקרנו קצת על המושגים והפרטים שהניצולה סיפרה לנו‪,‬קראנו‬
‫באינטרנט וחיפשנו בספרים על מנת שנבוא מוכנים לראיון‪,‬ונדע לקשר שתגיד בלי לעצור כל פעם את‬
‫הריאיון כדי לשאול שאלות בסיסיות וזה ממש עזר לי להבין את הסיפור יותר לעומק‪.‬כששמעתי את‬
‫העדות דבר ראשון הזדעזתי‪,‬לא הבנתי איך זה יכול היות שאנשים ביצעו מעשים כל כך נוראים ובלתי‬
‫ניתנים לתפיסה והבנה ‪,‬ולכן הרגשתי זכות גדולה וחובה לשמוע אותה ולהבין כמה הדור שלנו זכה‬
‫בחיים נורמלים ועצמאיים ומשפט חזק שנצרב בזכרוני‪-‬‬
‫"ביום הכיבוש הנאצי חגגתי יום הולדת שש‪,‬סבתא הביאה לי במתנה עגילי יהלומים בצורת תלתן‬
‫שעברו בירושה מדור לדור‪.‬לסעודה הוזמנו המון אנשים‪.‬קראתי לה –"הסעודה האחרונה"‪,‬בגלל‬
‫שבערב לקראת שבע‪,‬החלו האזעקות ודפיקות בדלת‪-".‬בחרתי דווקא במשפט הזה כי הוא מראה לנו‬
‫את השינוי מהחיים הנורמלים לחיי התלאות וההתעללות של הנאצים וזה עוזר לי לפשט את מה שהם‬
‫עברו‪,‬למדתי יותר על המשמעות של השואה‪ ,‬ובעיקר על ההתמודדות אחריה בניסיון להמשיך בחיים‪,‬‬
‫וכמה זה לא היה פשוט בגלל הצלקות שנשארו לאחר הזוועות שהנאצים ביצעו‪.‬‬
‫החלק שנהניתי ממנו ביותר היה הריאיון‪ .‬שמחתי שהייתה לי את ההזדמנות לשמוע על החיים‬
‫בשואה‪ ,‬מהניצולה עצמה‪ ,‬לשמוע את הסיפור מכלי ראשון ולראות את האדם עצמו ולא רק את‬
‫סיפורו‪,‬הקושי העיקרי היה לפנות מקום בראש לעבודה הזו כדי שהיא באמת תהיה משמעותית בגלל‬
‫כל שאר העבודות אז היה צריך להשקיע בישיבה ובעבודה‪.‬‬
‫אני מרוצה מאוד מהעבודה‪,‬אני חושבת שהשקעתי בה והתוצר בהחלט מספק‪,‬ואני לוקחת לחיי את‬
‫ההערכה למה שיש ‪,‬למשפחתי ולמדינתי‪.‬‬
‫למדתי על עצמי שכשאני רוצה מספיק אני יכול לשבת ולעבוד ולהשקיע ובעיקר באמת להקשיב‪.‬‬
 ‫‪16‬‬

‫רפלקציה קבוצתית‪:‬‬
‫לאחר שחשבנו רבות איך לחלק את העבודה עשיית העבודה בינינו ‪,‬הגענו‬
‫למסקנה שהעבודה לא תעשה בשלמותה אם לא נעבוד בצורה קבוצתית ונעשה את‬
‫כל כולה ביחד וכך עשינו (חוץ מהרפלקציה האישית שבה המשימה היא‬
‫פרסונלית )‪ .‬וכך עברנו על הכול ביחד וחווינו הכול יחד‪.‬‬
‫הסיפור של זני היה החלק הקשה ביותר בעבודה כיוון שזה היה קשה להבין ולחוות את את החויה‬
‫המטלטלת שהיא עברה וזה היה הקושי המרכזי שעברנו ביחד בעבודתינו‪,‬כי באמת ניסינו להבין‪.‬‬
‫אנחנו כבר מלא זמן חברים ובגלל זה קל לנו להבין אחד את השני ובגלל זה היא עברה לנו בקלות‬
‫יחסית‪ ,‬כי תמיד תמכנו אחד בשני ‪,‬ופה זה התבטא בצורה הטובה ביותר‪,‬עצם היותנו ביחד חיזק‬
‫אותנו ועזר לנו לעבור את התהליך בצורה הטובה ביותר‪.‬‬
‫ולכן לא היינו משנים דבר בעבודה‪ ,‬אנחנו שלמים עם מה שיצא‪.‬‬
 17

:‫ביבלוגרפיה‬
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=1136684356355396&set=pb.1000
https://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201945.pdf
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=1007099445980555&set=pb.100000415261579.-
2207520000.1487778817.&type=3&theater
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3523
https://www.yadvashem.org/yv/he/research/ghettos_encyclopedia/ghetto_details.asp?cid=566