‫בס"ד‬

‫מסע ההצלה - ווישניצא‬

‫פרק וחוליה במסע ההצלה של כ"ק מרן אדמו"ר מהר"א מבעלזא זי"ע יחד עם אחיו הרה"ק מבילגורייא זי"ע, נחקק‬ ‫בעיר ווישניצא והיא נרשמה כאחד התחנות הרגועים יותר בעיצומם של שנות המלחמה הרה"ח ר' אביש הירש הי"ו‬ ‫שהאדמו"ר מבעלזא זי"ע התאכסן בבית אביו בווישניצא משך תקופה קצרה והי' עד ראיה למאורעות אותם ימים,‬ ‫מגולל בשיחה נרגשת ל'הגחלת' את קורות והחוויות הרוחניים מאותם ימים פרק בנתיבי הפלאות‬ ‫מאת: מנשה לוי‬ ‫עשן נוראי היתמר מעל שמיה של יהדות אירופה המעטירה. העבים שהתקשרו והתקדרו באותם ימים, בלתי מובנים‬ ‫ובלתי נסבלים מכפי בינת אנוש. העם היהודי שתה את קובעת כוס התרעלה עד תומה. אולם מבין האופל ומבעד‬ ‫לחשיכה נמשכו והושפעו מעת לעת זהרורי אור. סיפורי השגחה והצלה מתוך גיא התופת, רבים ונודעים, פרקי חיים‬ ‫שלמים חקוקים באותיות של אש וטומנים בחובם מראות ומאורעות של הצלה ופדות, נס וגאולה.‬ ‫יום ט' בשבט צרוב בדברי ימי ההיסטוריה היהודית והתורתית המחודשת בארץ הקודש וחקוקה היא שבעתיים‬ ‫בלבם של חסידי בעלזא בעולם היהודי. אם יאמר שביום זה נוצקו אבני היסוד להתחדשות ולפריחת היקום מחדש‬ ‫ולהתהוותו של עולם התורה וחסידות בכלל והמשך שושלת בית בעלזא בפרט - יהא זה מן הנכון להוסיף שאותו יום‬ ‫גדול ונשגב מהווה ציון דרך עמוק בתודעת ההיסטוריה היהודית בכלל ובארץ הקודש בפרט. באותו יום ניצבו שני‬ ‫האחים הקדושים כ"ק מרן אדמו"ר מהר"א מבעלזא זיעוכי"א ואחיו הרה"ק מרן מהר"ם מבילגורייא זיעכוי"א בשערי‬ ‫ארץ הקודש לשמחתם הרבה של מאות חסידי בעלזא שעקבו בדאגה עצומה, לאחר ליבם נשפך ויצא מרוב דאגה‬ ‫לגורלם של שני האחים הקדושים. באותו יום תם מסע הגלות הארוך והמייסר, אך לא נשלם. באותו יום הצליחו‬ ‫לצאת מאותו מעגל אימים בה שהו כארבע שנות גלות, באותו יום הגיעו לחוף מבטחים תוך התחלת הבניה מחדש,‬ ‫בניית עולם התורה בניית עולם החסידות ובניית העולם היהודי והחרדי ממחרת השואה הנוראית.‬ ‫מלאכים ושרפי קודש עמדו וליוו אותם אראלי קודש, ההשגחה העליונה סיבבה אותם לנתיב של הצלה שהתפרס‬ ‫על פני ארבעה שנים, מסע תלאות מלווה בניסים ורחמים גדולים שעברו הני צנתרי דדהבי, שני האחים הקדושים.‬ ‫המסע הפלאי שהחל בעיר בעלזא בליל שמחת תורה של שנת ת"ש, נמשך ונכרך בחבלי ההשגחה הפרטית עד‬ ‫לחודש שבט תש"ד. מבעלזא עבור דרך סקוהל, באכניא, קראקא, משם להונגריה ולבוקרסט, דרך תורקיה לארץ‬ ‫ישראל, והרשימה עוד ארוכה.‬

‫תאונה בעיצומו של המסע‬ ‫אחד מהחניות שחנו בעיצומו של המסע המפרך, בו ישבו במנוחה כשלושת רבעי שנה, היה בעיר ווישניצא לשם‬ ‫הגיעו אחרי המאורעות בעיר פרמישלאן. בפרק זה בחרנו להציג את דברי הימים באחד התחנות במסעם של‬ ‫הצדיקים, בוישניצא. לצורך כך עלינו ודלינו מזכרונות העבר, עדות חיה, אצל הרה"ח ר' אביש הירש שליט"א מזקני‬ ‫וחשובי חסידי באבוב, שבית אביו היה סמוך לבית אכסניית מר זי"ע בעת שהתגורר בווישניצא בשנות הזעם, ואשר‬ ‫שהה רבות בבית האכסניה, שניאות לפתוח לנו צוהר לאותם ימים, והדברים מובאים כאן בפרסום ראשוני.‬ ‫בתחילת שיחתנו מתחיל ר' אביש לגולל פרק ממסע ההצלה, ואת נתיב ההצלה עדי הגעתם של האחים הקדושים‬ ‫לווישניצא, וכפי שמסופר כאן:‬ ‫פרעמישלאן – קראקא, כסלו תש"ב. מעבר לגבול הישן של פולין, טרם הכיבוש הרוסי, נראתה הצלה פורתא,‬ ‫כאשר שם היה המצב רגוע יחסית. והעסקנים החלו לעשות מאמצים רבים להצלת רבן של ישראל, ולהוציאו מכלל‬ ‫סכנה בטוחה.‬ ‫ווישניצא נעלמה מהמפה...‬ ‫באיזור קראקא התגורר רבים מחסידי בעלזא, באזור ההיא, עדיין לא פרשו הנאצים ידם, ועוצמת הרדיפות נגד‬ ‫היהודים היתה פחותה בהרבה מאשר באזוריה האחרים של פולין. לכן הוחלט להעביר את כ"ק מרן זי"ע לעיר‬ ‫וישניצה. בוישניצה התנהלו החיים כסדרם, היהודים עסקו במסחר, וביניהם היו אפילו עשירים מופלגים, היהודים‬ ‫התאספו בבתי כנסת לבושים בבגדיהם החסידים בחול ובשבת באין מפריע. הסיבה לכך היתה, כי העיירה היתה‬ ‫מנותקת כליל מדרכי התחבורה, והגישה אליה היתה רק דרך בוכניה, בכלי רכב פרטיים. במפה שנפוצה בפולין בין‬ ‫שתי מלחמות העולם, כלל לא הופיעה העיר וישניצה.‬ ‫החסידים בקראקא ובאזור, עשו לילות כימים לטכס עצה להעביר את רבינו לוישניצה. רבינו נתן את הסכמתו‬ ‫להצעה, והתנה זאת בהסכמתו של אחיו הגה"ק מבילגורייא זי"ע להצטרף אליו, ומאז לא זזה ידו מתוך ידו, ומינה ע"י‬ ‫מרן זי"ע לנהל את כל עניני ההצלה המסובכים, ומסר בידו את שרביט ההחלטה.‬ ‫לאחר תוכניות שונות שעלו וירדו מעל שולחן העסקנים, הצליחו חסידי בעלזא בקראקא לאתר גוי פולני בעל‬ ‫קשרים הדוקים עם השלטונות, והוא הסכים, תמורת סכום עצום להוביל את רבינו מפרעמישלאן לוישניצה. כמה‬ ‫חדשים טרחו החסידים לאסוף ולקבץ את הסכום האדיר, עדי ברכו על המוגמר והכסף נמסר ליעדו.‬ ‫מפרעמישלאן לוישניצה, בדר"ח טבת תש"ב. ביום ז' של חנוכה, בדר"ח טבת תש"ב, בשעת בוקר מוקדמת, הגיע‬ ‫הפולני עם מכוניתו לפרעמישלאן, ובאותו זמן נשלח נהג לבערז'אן, שמה שהה הגה"ק מבילגורייא זצ"ל, שאדהכי‬ ‫והכי נכנס בסוד הענינים, והביאו לבית רבינו בפרעמישלאן. עם החשיכה, דרש הנהג בכל תוקף, שעל האחים‬ ‫ומלוויהם - ר' דוד געציל'ס ור' נחמן הירש - לגלח את זקניהם. ובליל זאת חנוכה יצאו לדרך.‬ ‫השומרים נמנמנו...‬

‫דרך ארוכה מלאה סכנות ופחדים עברו האחים הקדושים. העיר לעמבערג שעל הדרך, היתה מוארת ודחוסה‬ ‫בחיילים ובכלי רכב צבאיים שנעו לעבר החזית הרוסית, אך שום חייל לא פגע בהם לרעה. בעוד כברת דרך התקדמו‬ ‫לכיוון הגבול הישן של פולין, ששם היתה הסכנה הגדולה ביותר, עברו כאילו לא עמדה שם משמרת חזקה ובצורה.‬ ‫לאחמ"כ סיפר הנהג שהשומרים נתנמנמו בעברם שם... משם הגיעו לטארנא, שם שכן מרכז הגיסטאפו של מערב‬ ‫גאליציה, וגם שם נשקפת היתה סכנה גדולה, וגם את זאת עברו בשלום, בחסד ה'.‬ ‫עד שהנהג נרדם ואז התהפכה המכונית לתוך צידי הדרך, כל יושבי המכונית צעקו שמע ישראל, בשכבם שם אחד‬ ‫על חבירו, מתחת למכונית ההרוסה, בתוך שברי ברזל וזכוכית, והנשימה קשתה עליהם. הגה"ק מבילגורייא זצ"ל‬ ‫העיד שרבינו זי"ע החל לומר וידוי, וחשבו שקיצם הגיע.‬ ‫לאחר כמה דקות הצליחו להשתחרר מהמכונית, פצועים ומוכים, וכך עמדו שם באפיסת הכוחות, ומיד לאחר‬ ‫שיצאו התפוצץ מנוע המכונית. מכוניות הצבא הגרמני נסעו לכאן ולכאן, והיה זה מקום מסוכן ביותר, והנהג פנה לעיר‬ ‫טארנא לבקש את עזרה. לפתע עברה שם עגלה, וקראו אליו בפולנית, ולהפתעתם השיב היהודי באידיש: "להיכן‬ ‫הגעתם? הלא מרכז הגיסטאפו אינו רחוק מכאן". היהודי סירב להסיעם לעיר, ובכך לסכן את חייו, ורק לאחר‬ ‫הפצרות מרובות הסכים לקחתם עד לפונדק יהודי קרוב.‬ ‫בהגיעם לפונדק הזהיר מרן זי"ע את המלווים לבל יגלו את זהותם בשום אופן. כאשר דפק בעל העגלה על הדלת,‬ ‫לא ענו. לאחר דפיקות חוזרות ונשנות, ענה בעל הבית בלחישה: "אנא לכו מכאן, כי אין ביכולתי להכניס שום אדם‬ ‫לביתי!". כאשר הפציר בהם העגלון, והרב מבילגורייא הוסיף: "לא תתחרט על כך", נכנע הלה, והורה להם להיכנס‬ ‫לחצרו, ונעל אותם בתוך מחסן עצים מאחורי ביתו.‬ ‫האחים הקדושים ומלוויהם התיישבו על האדמה הקרה, כשהם נאנקים מיסורים. אשה אחת, ששמעה את‬ ‫נאקותיהם נכנסה למחסן ונר בידה. האשה, שמוצאה מסלובקיה, היתה בת לבעל מלון בעיר מארינבאד, ששם נפשו‬ ‫רוב גדולי ישראל בימי הקיץ, ומיד הכירה את מרן זי"ע. האשה הזעיקה מיד את אחיה שבא במרוצה, וקרא לבעל‬ ‫הפונדק שהביא עמו תחבושות. ר' נחמן געציל'ס נפצע יותר מכולם, ולקחוהו לעיר הסמוכה. לאחר מכן הגיע רופא‬ ‫בשם ד"ר הנדלר )לימים רופא בת"א( שטיפל בהם. ומיד יצא הקול שהרבי מבעלזא הגיע, וכל החסידים מעיר טארנא‬ ‫באו בהמוניהם לשאול בשלום רבם. לאחר יום הביאו החסידים מכונית ונסעו לוישניצה.‬ ‫ווישניצא - מרכז לפליטים‬ ‫מספר ר' אביש: "ווישניצא שהיתה באותה תקופה כעיר מקלט, היתה המקום המתאים ביותר לרבינו זי"ע, כשוך‬ ‫הדי התאונה ולאחר כמה ימים בטארנא, הוחלט שרבינו זי"ע יגיע לעיר ווישניצא" לשם השוואה ממחיש ר' אביש על‬ ‫הפליטים בווישניצא ומציג נתונים: בבאכניא הסמוכה התגוררו לפני פרוץ השואה כארבעת אלפים יהודים, ואולם‬ ‫בשואה נקבצו למקום כעשרת אלפים יהודים. כדוגמא זו גם בווישניצא, שם התגוררו לפני השואה כאלף יהודים‬ ‫ואילו בימי המאורעות נע מספר היהודים במקום בין שבע לשמונת אלפים יהודים. "היו שם חסידי באבוב והרבה‬

‫שטיבלעך והי כמה בעלזער חסידים שהתפללו בבית המדרש של העיר או אצל הלאפעווער רב רב העיר היה ר'‬ ‫נפתלי רובין ובנו ר' חיים ברוך הם ר' נטעל'ע נכד האריה דבי עילאה שהוא מכר את זה וכו' לשינווא שנתן לחתנו".‬ ‫מרן זי"ע הגיע מפרמישלאן שלא היתה שקטה כלל. הניגוד לווישניצא, בפרמישלאן התנהל מסע הרציחות במלוא‬ ‫הקיטור, הנאצים ימ"ש טבחו ביהודים ללא רחם וללא משלוח למחנות אפילו. ]אגב, יצויין כי בפרמישלאן נעקד על‬ ‫קידוש השם, בנו של רבינו זי"ע ר' משהל'ה[.‬ ‫"באותו יום שרבינו זי"ע הגיע לווישניצא, נודעו הדברים והתפרסמו בשער בת רבים, השמועה שנפוצה עשתה לה‬ ‫כנפיים. בווישניצא שהה רבינו זי"ע בבית הרה"ח ר' זעליג שכטר ז"ל, ובית אבי ז"ל נשק לבית אכסניית מרן זי"ע. חצר‬ ‫משותפת שהיתה לשני הבתים אפשרה מעבר בין הדירות ללא חשש מיציאה לרחוב".‬ ‫"מיד כשנודע דבר בואו של רבינו זי"ע, התייצבו שני בחורים להמתין לרבינו, האחד המתין בכניסה לווישניצא‬ ‫מכיוון בוכניא, והשני מכיוון בריגל שכן לא ידעו מהיכן יגיע, אולם, כאשר הלכו נקפו השעות הבינו כי הלילה לא יגיע‬ ‫רבינו זי"ע. מרן זי"ע לא הגיע באותו לילה".‬ ‫"למחרת שלחו שליחים לבאכניא לשמוע ולברר על דבר מקום שהותו של מרן זי"ע, רק אז נודע לנו דבר התאונה‬ ‫הקשה שעברו בעת הדרך מפרמישלאן. מכיוון שהיינו סוחרים בקמח ובתבואה, לא היתה לנו בעי' לנוע בחופשיות‬ ‫בחוצות, ובאותה הזדמנות שלחנו שליחים, שהסתובבו בתואנה שהקמח עדיין אינו מוכן, והאספקה תהי' רק למחרת.‬ ‫הרבי הגיע ---‬ ‫"באותו לילה עלה הרגש סאתו, כאשר נודע לנו שהנה רבינו זי"ע מופיע בשערי העיר". באותו לילה הגיעו להודיע‬ ‫כי האדמו"ר מבעלזא הגיע...‬ ‫באישון לילה הופיע הרכב בעיר, אולם מכיוון שנאסר על היהודים להתקהל בחסות החשיכה, היו כאלו שהסתתרו‬ ‫והמתינו לבואם של האחים הק'. "משהופיעה המכונית באישון לילה והגיחה מקצה העיירה, הבנו כי נפל דבר. זכינו‬ ‫לאורח רם מעלה. ברם, מכיוון שנאסרה התקהלות המונית בחוצות, עמדו מספר אברכים במקומות מחבוא לראות‬ ‫את רבינו זי"ע מגיע. ר' שלמה קלפהולץ, מחשובי חסידי באבוב מווישניצא שעקב מקרוב אחר המכונית המגיחה‬ ‫מרחוק, התחבא מאחורי שיחים, אולם בראותו את המכונית עדיין לא היה בטוח כי היא הינה המכונית הנכונה, שמא‬ ‫גרמנים נמצאים בה, היה חושש".‬ ‫היה זה בככר המרכזי של העיר, משעמד ר' שלמה ומתבונן בחסות האור של בית המרזח שהי' במקום, הבחין‬ ‫בדמותו הטהורה של רבינו זי"ע. מספר ר' אביש: "הנהג לא הסכים להמשיך בנסיעתו ולהכנס לסמטאות העיירה,‬ ‫בטענה שמפני שאינו מכיר ובקי במפת העיר חושש הוא מלהסתבך בין הסמטאות ולפיכך מעדיך הוא לעמוד כאן‬ ‫ולצאת מכן. חרף ההפצרות וההסברים כי רבינו זי"ע פצוע וההליכה כבדה עליו, לא הסכים הגוי לנסוע הלאה. מעמד‬

‫ר' שלמה על התעקשותו של הנהג, ניגש למרן זי"ע ואז שמע לראשונה ע"ד התאונה. ר' שלמה שלא חשב פעמיים‬ ‫ניגש ועל אתר עזר וסייע למרן זי"ע להגיע לבית ר' זעליג שכטר, דרך של כמאה מטרים".‬ ‫כששהה מרן זי"ע בבית, היה בעל האכסניא מתהלך בקירבת ביתו באחד הימים, כשלפתע נתקל בדמותו של‬ ‫מנהל בית הסוהר העירוני. הלה שואל: "האם נכונה השמועה על דבר הימצאו של ראבינער גדול בעיר?" השיב ר'‬ ‫זעליג: "אף אני שמעתי כן!". וניסה להסיט את נושא השיחה, אבל שר בית הסוהר בשלו, חוקר ודורש האם אמת נכון‬ ‫השמועה, ואיה מקום כבודו.‬ ‫מיד העבירו את רבינו לדירה אחרת, מתוך פחד שמא הגיעה השמועה גם לנאצים ימ"ש, אך לאחר יום נודע‬ ‫שאנשי הגיסטאפו יודעים גם יודעים על הימצאו של רבינו בוישניצה, לכן הוחלט להחזיר את רבינו בבית ר' זעליג,‬ ‫שנמצא יותר מתאים לרבינו ולעריכת השולחנות. וככה המשיך רבינו בדרכו עד חודש אלול.‬ ‫הביקור של הרבי מוואליפולי‬ ‫"כשהגיע מרן היה גופו ממש "שבר כלי", מיד הזעיקו לרופא, אשר חבשו עוד פעם, וציוה לו שישכב במיטה‬ ‫ושחלילה לא יתכופף ולא יתרומם וכדו', כי עדיין לא ידעו אם גם נשבר או ננקע עצם וכדומה. אולם כשהגיע לבקרו‬ ‫האדמו"ר הרה"ק רבי יצחק ליפשיץ מוואליפאלי זצ"ל שהתגורר ב'בריגל', ]נכד הגה"ק האריה דבי עילאי זצ"ל[‬ ‫ובאותה עת שהה בווישניצא, התרומם מרן לכבודו, וגיסי ר' אלימלך שכטר ]באכניער[ אמר למרן: הרי הרופא אסר‬ ‫להתרומם! אך מרן לא נענה לו. כשיצא אמר לו מרן: הערסט, פאר די אידן דארף מען דרך ארץ צו האבין! ]שומע‬ ‫אתה, בשבילו צריך לנהוג בדרך ארץ[ אח"כ כשהבריא מרן הלך לבקרו ביקור גומלין. את זה שמעתי מגיסי שהי' נוכח‬ ‫במקום בשעת מעשה".‬ ‫"כשמרן זי"ע הגיע נכנסתי לקבל ברכת שלום, למקום החלו לנהור רבים שהגיעו לשחר פני קדשו, שכן בווישניצא‬ ‫שהו פליטים רבים מטארנא ומקראקא וכל הגלילות, אמנם לתפילות לא הכניסו את כל הקהל בכדי שלא תיווצר‬ ‫המולה ולא יהי' פרסום מיותר".‬ ‫בביתם של ר' זעליג שכטר ור' שמעון הירש‬ ‫משהגיע מרן זי"ע לביתו של ר' זעליג שכטר ז"ל היו צריכים לחלק את הבית לשלושה אגפים, לצורך כך עבר רבינו‬ ‫זי"ע להתגורר זמנית בביתו ר' שמעון הירש ז"ל, אביו של ר' אביש. מספר ר' אביש: "בכדי שמרן זי"ע יוכל לעבור‬ ‫בנקל בין הבתים ללא שהי' מיותרת ומסוכנת בחוץ, פרצנו דלת באחד החלונות, ועבור דרך החצר המשותף עבר מרן‬ ‫זי"ע לביתנו. משך כל השבוע התגורר בביתנו ואילו לקראת שבת שב חזרה לבית ר' זעליג שם ערך השולחנות‬ ‫והתפלל התפילות".‬ ‫"זכינו להימנות על המנין שנכנס כל יום להתפלל מנחה ומעריב. היה זה מנין מצומצם ]מרן זי"ע, אחיו הרה"ק‬ ‫מבילגורייא, שני הגבאים, זעליג שכטר וחותנו ואני ואבי ועוד אורח[ ולא הרשו לשום אדם להצטרף למנין, מלבד‬

‫בשבתות בקשו מאתנו שלא נבוא מחמת היראה, כי ע"פ החוק כל התאספות יותר מן הרגיל היתה אסורה בהחלט,‬ ‫והמקורבים רצו שניתן לאורחים להצטרף למנין בשבתות".‬ ‫"נסעתי הרבה לעיירות השכנות לצורך עסקנות, לשאת ולתת מוצרי מזון, לסדר כספים וכדומה, ותמיד הקדמתי‬ ‫והלכתי להיפרד ממרן, חוץ ממוצאי שבתות, שאז עדיין היה מרן באמצע עריכת הטיש של סעודה שלישית. ואמנם‬ ‫הבחנתי בדבר פלא, שבכל מוצ"ש היו לי בעיות בדרך. פעם תעיתי בדרכי, פעם היכוני, פעם נפלתי מהאופניים‬ ‫ונחבלתי. וכשראיתי כן בעליל החלטתי שזה בגלל שאני נוסע בלא ברכה ממרן, ומני אז הפסקתי ללכת במוצ"ש,‬ ‫והכל על מקומו בא בשלום".‬ ‫"רבינו, היתכן שלא תעשו משהו לביטול רוע הגזירה"‬ ‫"בכל פעם לפני שיצא מרן זי"ע את ביתנו ושב לבית ר' זעליג הי' נפרד לשלום ומרעיף מברכותיו. זכורני שבאד‬ ‫הפעמים, נכנסתי יחד עם אבי ואמי ע"ה בקוויטל לקודש פנימה. מרן זי"ע עמד כשראשו ורובו כפוף לפני השולחן.‬ ‫אבי הגיש קוויטל, ואז שואלת אימי ע"ה, האם מותר לה לשאול משהו. הגבאי העביר את שאלתה לפני מרן זי"ע‬ ‫ואמר שרעייתו של שמעון הירש חפצה לשאול שאלה. מרן זי"ע ענה: "נו, שתשאל". ר' אביש מתרגש וקולו זועק‬ ‫בהתרגשות: "באותה שעה נזעקה המאמע ואמרה: "בעלזער רבי אני יודעת שכבר היו גזירות על עם ישראל והיו‬ ‫יהודים טובים שביטלו זאת - היום ששורפים כ"כ הרבה יהודים מאות אלפי יהודים ]והם לא ידעו שכבר אוחזים‬ ‫במיליונים[ היתכן שאתם והוויליפאער רבי והטשחויבער רבי ]האדמו"ר הרה"ק רבי יצחק ליפשיץ זצ"ל מוויליפאלע‬ ‫והאדמו"ר הרה"ק רבי ישעי'לה טשעחויבר זצ"ל, ששהו באותה עת בווישניצא, נעקדו על קידוש השם, הי"ד[ למה‬ ‫הנכם לא רואים לעשות משהו לבטל הגזירה?". באותה שעה הרכין מרן זי"ע ראשו על השולחן, ואז נענה ואמר‬ ‫בתנועות ידיים: "מיר קענען היינט גארנישט טוהן". ואז החלה אימי להתייפח: "אוי רבונו של עולם הצל את עם‬ ‫ישראל מן הצרה" וכל הנוכחים געו בבכי". אח"כ הרעיף מרן זי"ע מברכותיו ויצא את הבית.‬ ‫זעקת כלל ישראל‬ ‫"מרן יצא לביתו וביקש לגבאים שאף לא יכנס ונסתגר בחדרו הרבה זמן. לפנות ערב כשהתפללו קרא מרן זי"ע‬ ‫לאחד מהגבאים וביקש שיקרא לאלימלך גיסי ]הוא ר' אלימלך מילר מבאכניא[. נכנס אלימלך ומרן זי"ע נענה ואמר‬ ‫לו: "היודע אתה איזה שוויגער יש לך, זכור לרחוש לה דרך ארץ, שכן הוא לא ביקשה לעצמה אלא זעקה ובקשה לכל‬ ‫כלל ישראל. כך כמה פעמים שנה מרן זי"ע וחזר על הדברים, ואמר היא צדקת גדולה היא לא ביקשה לעצמה אלא‬ ‫לכלל ישראל".‬ ‫"בלילה קראו מרן שוב פעם ואמר לו שישאל לחמותו, אמי ע"ה, אם היא יכולה לבשל גזר ]מייערן[. אמי כמובן‬ ‫שמחה מאוד לשמע בקשה זו, והכינה למרן גזר עם דבש ]כדי שיהא קצת "קרעפטיג", שהרי מרן ז"ל לא היה אוכל‬ ‫כמעט כלום[. למחרת אמר לו מרן: "יישר כח! און אפשר קען זי היינט אויך". מני אז הכינה אמי למרן ז"ל כל לילה גזר‬ ‫עם דבש. כך היה עד אמצע חודש אלול, שאז נאלץ מרן לברוח מווישניצא. ]כשהייתי אצל מרן שליט"א וסיפרתי לו‬ ‫הדברים כהווייתם, ביקש ממנו שאחזור על זה עוד פעם[".‬

‫"כשפגשני הרה"ק מבילגורייא זיעוכי"א בעת ביקורו באנטוורפן ]בשנת תש"י[, פגשני ואז הוא שואלני האתה‬ ‫אביש או יוסף ]אחי[ וכאן הוסיף ואמר: "יודעים אנו מאתכם, קיבלנו מכתבים מאיטליה, יודע הנך איזו אמא היה‬ ‫לכם? אחי ]האדמו"ר מבעלזא[ היה מדבר ממכם רבות בארץ ישראל ומפליג בשבחה של אמך, איזו צדקת גדולה‬ ‫היתה". ר' אביש מוסיף ואומר: אכן, היה לה את הזכיה לבוא לקבר ישראל, שכן היא נעקד"ה בגיטו באכניא אולם‬ ‫זכתה להגיע לקבר ישראל, והיתה האחרונה שהותר להוציאה ולקברה מחוץ לגיטו.‬ ‫"מרן זי"ע שהה בווישניצא עד לחודש אלול. לאחר כשלושת רבעי שנה עד חודש אלול עזב את ווישניצא. בכל‬ ‫הזמן הזה לא יצא מן הבית מלבד פעמיים. הי' זה בעת שהגיעו לביקורת מהגיסטאפו והי' חשש לשלומו של מרן זי"ע,‬ ‫בפעמים אלו יצא מרן לבית אחר, פעם היה זה בביתו של עני שהתגורר בסמיכות, ובעם השני' עבר לביתו של אחד‬ ‫הסנדלרים שהתגורר בסמיכות".‬ ‫אפילו הקצין נדהם...‬ ‫"היה שם ראש הגיסטאפו, שהיה ממונה ובעה"ב על הסביבה. פעם פגשני ואמר לי שרוצה לראות את ה"וואונדער‬ ‫ראבינער". ניסיתי להתחמק ממנו ובקשתי להניאו מרצונו בכל מיני אופנים. פעם הבטחתי לי שאלך עמו לשתות‬ ‫וכדו', העיקר שלא ילך לשם, כי חששתי שמא יתבהל מרן בראותו אותו. אך הלה עמד על שלו והתעקש להכנס.‬ ‫נכנסתי איפוא למרן זי"ע ואמרתי לו דברים כהווייתם. מתחילה ביקש ממני מרן שאכן אנסה להניאו מכך, אך לאחר‬ ‫שהלה עמד על רצונו והבטיח שלא יעשה כלום, רק יעמוד בצד ויסתכל, נכנסתי שוב פעם למרן ואמרתי לו כדברים‬ ‫האלה, נענה לי מרן: "טוב, שיכנס". הלה נכנס עמי ונעמד ליד רגליו של מרן זי"ע והתייצב שם ללא ניע כשראשו‬ ‫מוטה למטה, ועמד שם כשעה קצרה, לאחר מכן יצא משום וברח ושוב לא חזר. והמעניין הוא שאף פעם לא שמעו‬ ‫ממנו שום מילה ופחות מכך על אותו ביקור, הוא נצרו בליבו ולא סיפר לאיש".‬