Professional Documents
Culture Documents
Avidan 50 Years LSD Journey 2.2
Avidan 50 Years LSD Journey 2.2
דוד אבידן היה חייזר ,לפי הודאתו עצמו ,ואם להיות כנים ,לא ברור למה טרמפיסט גלקטי כמו דוד אבידן בחר
להתיישב בישראל דווקא ,ולמה הוא בחר להעביר דווקא בה את השנה .1968
בישראל לא היה לנו מעולם קיץ אהבה פסיכדלי .ב 1967-כשבכל העולם חגגו את קיץ האהבה בשבירת קווי
ההגנה של האגו ,כאן בישראל חצו את התעלה וכבשו את ירושלים המזרחית .שנה מאוחר יותר ב 1968-כשבשאר
העולם התרחשו מהפכות סטודנטים ,בישראל היו עדיין עסוקים בלחגוג את זה שהר הבית בידינו.
ובזמן שבארה"ב ובמקומות אחרים בעולם רחשה לה מהפכה פסיכדלית ,ישראל השתרכה מאחור .היו פה אמנם
חשישניקים ,אבל לא הייתה כאן באמת תרבות פסיכדלית מהסוג שאנחנו מכירים כאן היום .כל הסיפור הזה של
ההיפים ,הפיס אנד לאב ,שהתרחש בארה"ב .לקח לו עוד כמה שנים להגיע לארץ.
ובתוך הנוף הצחיח הזה פעל דוד אבידן ,אחד המשוררים הנועזים ושוברי המוסכמות שהארץ הזו ידעה .אבידן
היה עתידן הוא היה אוונגארדיסט והוא הכריז על עצמו בכל מקום כחייזר .החיבור בינו לבין מולקולת הלסד
שנרקחה במעבדות סנדוז ב 1943-היה רק טבעי .זה היה רק טבעי שאבידן-עתידן שתקשר מתל אביב עם
גלקסיות חייזריות של השפה קסנוליגוויסטיות ,תוך כדי דילוגים מזדמנים למאה ה 30-ובחזרה ,יהיה גם המשורר
העברי שירים את הכפפה הפסיכדלית ויעשה עליה טייק משלו .ובמעשה הזה אבידן עשה כבוד ללסד ,לשירה
העברית וגם לחייזרים.
אבידן קלט בחוש את הקשר שיש בין החוויה הפסיכדלית לשפה ,ואת הפן החייזרי החמים שנמצא במולקולה
השיפונית של החומצה הליסרגית .בישראל הוא היה חלוץ וחייזר אבל אם נביט בפרספקטיבה פלנטרית רחבה
יותר כמובן שהוא פעל בקונטקסט מסוים.
לסיקסטיז יש מסורת של כתיבה בהשראת הלסד .המשוררים אלן גינסברג וגארי סניידר הושפעו שניהם מחווית
האסיד וכתבו שירים בהשפעת לסד .יש גם דו"חות של מסעות לסד ,כמו זה של אלדוס האקסלי פרסם את "דלתות
התודעה ",ואלן וואטס פרסם את "הקוסמולוגיה המשמחת" ( )Joyous Cosmologyאבל אני לא מכיר אף משורר
בדרגתו של אבידן שהקדיש ספר למחקר האפשרויות השפתיות של הלסד ,ואני לא מכיר ספר שישתווה לספרו
של אבידן באופן שהוא נכנס לרמות המולקולריות של החוויה הפסיכדלית ,שחוקר בצורה סיסטמתית כל כך את
הקשר בין פסיכדלים לשפה ,שנמצא עם הכותב ברמה כזו של אינטימיות של הדיקטפון של אבידן שהאותיות שלו
נוזלות על הדף בעוד אבידן מאבד את צורתו האנושית והופך לחייזר.
זה נפלא וזה מדהים ,אבל צריך להתייחס גם לצד השני ,כי הסיפור של מסעלסד של אבידן הוא סיפור של טריפ
מפוספס וכמו הרבה טריפים מפוספסים אני חושב שהעניין כאן היה שאלה של סט וסטינג .ידוע הרי שהחוויה
הפסיכדלית מושפעת ומעוצבת על ידי גורמים של סט וסטינג כמו ציפיה וכוונה ואבידן שניגש ללסד כשליט
הגלקסיה ויש ברזל הגיע למפגש עם האסיד כאילו הוא פוגש יריב מסוכן ,מלא בדעות קדומות וחשדנות .איש ברזל
כמו אבידן ,אבידן לא יכל להרשות לעצמו להתפרק ,לנזול ולמות .ואכן הדו"ח של אבידן מעמיד שוב ושוב את
המערך המילולי במאבק מול המערך הסימומי ,ואת אבידן כעל-אדם ניטשיאני שנלחם למען נצחון המילה .ובכל
זאת כמו שהעיר נדב נוימן המקומות המוצלחים ביותר במסעלסד הם אלה שבהם מתברר שגם איש הברזל לא
יכול לטיפה החומצתית ,המקומות שמתפלק לדוד אבידן ושבהם מתברר שלמרות כל הדיכוטומיות המאולצות
המערך המילולי והמערך הסימומי יכולים להיות בני ברית שתומכים זה בה בתהליך פירוקה של השפה והפיכתה
לקוד חדש ומשחרר לתודעה.
אבידן לא זכה להשלים את התהליך הזה .אם הייתה לחווית הלסד שלו השפעה על כתיבתו המאוחרת קשה לי
לומר .בשנים שחלפו מאז זכינו בשירה העברית לעוד לא מעט משוררים עם איכויות פסיכדליות שהפכו את המערך
הסימומי לבן ברית של המערך המילולי וגילו שכשני המערכים הללו פועלים יחד כחטיבה אחת הם מסוגלים
להשיב מלחמה שערה לכל צבאות שמיים .דוד אבידן לא הבין את חוויית הלסד ולא נתן לה את הכבוד הראוי לה.
הוא היה רק סוג של קולומבוס חייזרי ,מגלה ארצות שנחת בארץ החדשה מבלי להבין לעולם את המקום אליו
הגיע ,ותוך ניסיון להלחם ולשעבד את יושביה .כמו הרבה מגלי הארצות המורשת של אבידן היא מורשת בעייתית.
הוא לא טרח ללמוד את שפתה של הארץ החדשה של הארץ שהתיישב בתוכה ,אבל שמור לו מקום חלוצי כמשורר
חלוצי שששרטט את גבולות המילה בארץ הליסרגיה ויצא משם כשבידו הספר הפסיכדלי העברי הראשון.
תודה רבה.