‫איך מגיב מח של חייזר למולקולה טריפטמינית כמו לסד?

האם גם חייזרים עוברים חוויות פסיכדליות ומה קורה‬

‫להם כשהם עוברים את החוויות האלה?‬

‫אם להיות כנים‪ ,‬זה לא ברור למה חייזר כמו דוד אבידן בחר להתיישב בישראל‪ ,‬ולמה הוא בחרך להעביר דווקא‬
‫בה את השנה ‪.1968‬‬

‫בישראל לא היה לנו מעולם קיץ אהבה פסיכדלי‪ .‬ב‪ 1967-‬כשבכל העולם חגגו את קיץ האהבה‪ ,‬כאן בישראל חצו‬
‫את התעלה וכבשו את ירושלים המזרחית‪ .‬שנה מאוחר יותר ב‪ 1968-‬כשבשאר העולם התרחשו מהפכות‬
‫סטודנטים‪ ,‬בישראל היו עדיין עסוקים בלחגוג את זה שהר הבית בידינו‪.‬‬

‫ובזמן שבארה"ב ובמקומות אחרים בעולם רחשה לה מהפכה פסיכדלית‪ ,‬ישראל השתרכה מאחור‪ .‬היו פה אמנם‬
‫חששניקים מסוימים‪ ,‬אבל לא הייתה כאן באמת תרבות פסיכדלית מהסוג שאנחנו מכירים כאן היום‪ .‬כל הסיפור‬
‫הזה של ההיפים‪ ,‬הפיס אנד לאב‪ ,‬שהתרחש בארה"ב‪ .‬לקח לו עוד כמה שנים להגיע לארץ‪.‬‬

‫ובתוך הנוף הצחיח הזה פעל דוד אבידן‪ ,‬אחד המשוררים הנועזים ושוברי המוסכמות שהארץ הזו ידעה‪ .‬אבידן‬
‫היה עתידן הוא היה אוונגארדיסט והוא הכריז על עצמו בכל מקום כחייזר‪ .‬החיבור בינו לבין מולקולת הלסד‬
‫שנרקחה במעבדות סנדוז ב‪ 1943-‬היה רק טבעי‪ .‬זה היה רק טבעי שאבידן‪-‬עתידן שתקשר מתל אביב עם‬
‫גלקסיות חייזריות של השפה קסנוליגוויסטיות‪ ,‬תוך כדי דילוגים מזדמנים למאה ה‪ 30-‬ובחזרה‪ ,‬יהיה גם המשורר‬
‫העברי שירים את הכפפה הפסיכדלית ויעשה עליה טייק משלו‪ .‬אבידן נתן בכך ללסד‪ ,‬לשירה העברית וגם‬
‫לחייזרים‪.‬‬

‫אבידן קלט בחוש את הקשר שיש בין החוויה הפסיכדלית לשפה‪ ,‬ואת הפן החייזרי החמים שנמצא במולקולה‬
‫השיפונית של החומצה הלייסרגית‪ .‬כמובן‪ ,‬אם מביטים על אבידן במבט רחב יותר‪ ,‬יש לומר שהוא פעל גם כמובן‬
‫בקונטקסט מסוים‪ .‬לסיקסטיז יש כמובן מסורת של כתיבה בהשראת הלסד‪ .‬המשוררים אלן גינסברג וגארי סניידר‬
‫הושפעו שניהם מחווית האסיד וכתבו שירים בהשפעת לסד‪ .‬אבל אני לא מכיר דוגמה אחרת של משורר בקנה‬
‫מידה של אבידן שהקדיש ספר שלם לחוויה הפסיכדלית‪ .‬וכמובן‪ ,‬לא חסרו בסיקסטיז גם מי שכתבו דו"חות על‬
‫מסעות עם לסד‪ .‬אלדוס האקסלי פרסם את "דלתות התודעה‪ ",‬ואלן וואטס פרסם את "הקוסמולוגיה המשמחת" (‬
‫‪ ) Joyous Cosmology‬אבל אני לא מכיר אף ספר שישתווה לאבידן באופן שהוא נכנס לתוך הרמות המולקולריות‬
‫של החוויה הפסיכדלית‪ ,‬שחוקר בצורה סיסטמתית כל כך את הקשר בין פסיכדלים לשפה‪ ,‬שנמצא עם הכותב‬
‫ברמה כזו של אינטימיות של הדיקטפון של אבידן שהאותיות שלו נוזלות על הדף בעוד אבידן מאבד את צורתו‬
‫האנושית והופך לחייזר‪.‬‬

‫מצד שני‪ ,‬עם כל האינטואיציה שלו‪ ,‬הסיפור של מסעלסד של אבידן הוא סיפור מורכב‪ .‬אבידן היה אמנם חייזר‬
‫שביקר באיזורים שונים של הגלקסיה ושל הזמן חלל לפני שנקלע לתל אביב של אמצע המאה ה‪ ,20-‬אבל החייזרי‬
‫והאנושי התערבבו אצלו לעיתים בצורות בלתי מיטיביות ועושה רושם שגאוות החייזר שלו פגמה קצת במפגש שלו‬
‫עם הלסד‪ .‬ידוע הרי שהחוויה הפסיכדלית מושפעת ומעוצבת על ידי גורמים של סט וסטינג כמו ציפיה וכוונה ואבידן‬
‫שניגש ללסד כמי שהכריז על עצמו כאיש הברזל הגיע למפגש עם האסיד כאילו הוא פוגש יריב מסוכן‪ ,‬מלא בדעות‬
‫קדומות וחשדנות קצת מצ'ואיסטית‪ .‬איש ברזל כמו אבידן‪ ,‬אבידן לא יכל להרשות לעצמו להתפרק ‪ ,‬לנזול ולמות‪.‬‬
‫הדו"ח שלו מעמיד את המערך המילולי כנגד המערך הסימומי‪ ,‬ואת אבידן כעל‪-‬אדם ניטשיאני שנלחם למען נצחון‬
‫המילה‪ .‬ובכל זאת כמו שהעיר נדב נוימן המקומות המוצלחים ביותר במסעלסד הם אלה שבהם מתברר שגם איש‬
‫הברזל לא יכול לטיפה החומצתית‪ ,‬המקומות שמתפלק לדוד אבידן ושבהם מתברר שלמרות כל הדיכוטומיות‬
‫המאולצות המערך המילולי והמערך הסימומי יכולים להיות בני ברית שתומכים זה בה בתהליך פירוקה של השפה‬
‫והפיכתה לקוד חדש ומשחרר לתודעה‪.‬‬

‫אבידן לא זכה להשלים את התהליך הזה‪ .‬אם הייתה לחווית הלסד שלו השפעה על כתיבתו המאוחרת קשה לי‬
‫לומר‪ .‬בשנים שחלפו מאז זכינו בשירה העברית לעוד לא מעט משוררים עם איכויות פסיכדליות‪ .‬נדב נוימן יודע‬
‫לספר עליהם טוב בהרבה ממני‪ .‬דוד אבידן בוודאי לא הבין מעולם את חוויית הלסד ולא נתן לה את הכבוד הראוי‬
‫לה‪ .‬הוא היה רק סוג של קולומבוס חייזרי‪ ,‬מגלה ארצות שנחת בארץ החדשה מבלי להבין לעולם את המקום אליו‬
‫הגיע‪ ,‬ותוך ניסיון להלחם ולשעבד את יושביה‪ .‬כמו הרבה מגלי הארצות המורשת של אבידן היא מורשת בעייתית‪.‬‬
‫הוא לא טרח ללמוד את שפתה של הארץ החדשה של הארץ שהתיישב בתוכה‪ ,‬אבל שמור לו מקום חלוצי כמשורר‬
‫שניסה לשרטט את גבולות המילה בארץ הליסרגיה‪[[ .‬מהצומת הליסרגית‪-‬עברית‪-‬חייזרית שאבידן פעל מתוכה‬
‫יצאו בהמשך עוד לא מעט יצירות‪ .‬אבידן ]]‬