אחוי טלי

‫פער תנין לוע וירמס בסבך מלתעות פליצים מאימות‬ ‫ושואף ניחוח פרא שבשמו ירק צחם‪ :‬ארץ
:‬ארץ ארץ לוא‬ ‫כשאני שותקת טפות גשם קל מצטברות על חלונך‪:‬‬

‫לבלע נחשולים שוטפים הכו‪ :‬נצח פלץ יז על חגרת‬ ‫נתת לי זה הפרח אך הפעם ברכתיך על אחת שבע‬ ‫חיש הבית כושר חיש יתרמם ההיכל הבית יבנה חיש‬
‫הדד על מתני ענת ותרחב בטנה מצחוק ושפתותיה‬ ‫כברכי אותך היום‪ :‬גם אדע כי אך אחד הוא ערב זה‬ ‫יתרומם ההיכל במרומי צפון‪ :‬על אלפי שדות ישתרע‬
‫רנת לוזה‪ :‬ויקוו מים ויתנערו עלים רענו עצים ענפים‬ ‫ירד על שנינו לא שבוע חמודות נוגה דמע לח ואור‪:‬‬ ‫הבית על רבבות גגות ההיכל‪ :‬ויען כושר שמע לי‬
‫יסתרגו אלון רענן בחיק אלה‪ :‬חברת האלון המצוי‬ ‫אך עלוה רוה רוחצת תרחף זו כף הנצח רועפה‬ ‫אלאין בעל האזן רוכב ערפות אקרע ארבות בבית‬
‫האלה הארצישראלית נפוצה ביותר בכרמל‪ :‬היא‬ ‫מראש עד נעל לטהר בנטף מור‪ :‬ועד מוצאי יומנו‬ ‫אשית חלונות בקרב ההיכל‪ :‬ויען אלאין בעל אל‬
‫מצויה כאן כתצורה סבוכה ומפתחת במתלול הכרמל‬ ‫תלוך עיני רגע מחיך אל הניחוח בגלוי ולב עירם‪:‬‬ ‫תקרע ארבות בבית חלונות בקרב ההיכל‪ :‬ויען כושר‬
‫שמעל יגור או בסביבות נחל כלח וקרן הכרמל היא‬ ‫ארץ ארץ כי אמרת לי זה הפרח אך הפעם ברכתיך‬ ‫עוד תשוב אל דברי וישנה דברו שמע דברי אלאין‬
‫המחרקה‪ :‬שרידי יער קדום שלאלון מצוי אפשר‬ ‫על אחת שבע כברכי אותה היום‪ :‬ובנשף הערב‬ ‫בעל אכן אקרע ארבות בבית אשית חלונות בקרב‬
‫לראות בחרשת הארבעים‪ :‬בדרך כלל מתפתחת‬ ‫נעלים דלגו רקד וטפות כילדות‪ :‬למעשה כף הדמוי‬ ‫ההיכל‪ :‬ויען אלאין בעל אל תשית ארבות בבית‬
‫חברה זו באזור המרכזי והמזרחי של הכרמל והיא‬ ‫היא ילדה המקפצת בשלוליות שהן הגשמת‬ ‫חלונות בקרב ההיכל‪ :‬לא תצא פדרי בת אר לא‬
‫נעדרת מן החלק המערבי הנמוך יותר והחשוף‬ ‫המשתקף בן על פי חשק רגעי‪ :‬השלולית כל כך‬ ‫תחמק טלי בת רבב לא תאבד טלי אל ים אל אהוב‬
‫לרוחות הים‪ :‬באזור זה גדלה חברת החרוב המצוי‬ ‫נפעמת מן ההפתעה ומכף רגלה היפה שמים נתזים‬ ‫אל ומת פדרי לא תמוג‪ :‬שמים מבצרים עלו עם בקר‬
‫אלת המסטיק‪ :‬בשטחים בהם עשתה הרעיה שמות‬ ‫אל השלוליות הקרובות וההשתקפיות מתערבות‪ :‬אך‬ ‫מסך ענן שקט מעל העיר המתפתלת קמורים‬
‫גדל חרש פתוח או גרגה של חברת האלון המצוי‬ ‫מכיון שחקי האופטיקה מוסיפים לתפקד כשהיו‬ ‫וביניהם אויר גדל מלא ואין טפות‪ :‬העיר כמהה ולא‬
‫האלה הארצישראלית‪ :‬רב מיני העצים והשיחים של‬ ‫מתערבבים גם יצוגי ההשתקפיות אשר במציאות‬ ‫יודעת כאיל על אפיק תערג בנפתולים‪ :‬חרף שתק‬
‫חברה זו בכרמל חשבנו לעצמנו גדלים גם בתצורות‬ ‫כמזמור תהלים ליונתן רון לגיא גלבע טלול‪ :‬אן יבוא‬ ‫מעל הגגות הקיר התקלף מסער לילי ומחלונו האפל‬
‫דומות בגליל ובהרי יהודה‪ :‬ותעל מחשבתנו אל כוכבי‬ ‫אור אל עלי אלון ואן תבוא הלה אל אללת הלה‪:‬‬ ‫והקריר נסתה הילדה בשלחה ידה לתפס ענפים‬
‫על ונאלה וברואנו מזמור‪ :‬הללי אללת עץ והר מפכה‬ ‫עלות האלון פלומת ההרים אלה ארצית עלתה בהל‬ ‫עירמים שכמעט הגיעו‪ :‬אלו תחכה עד שתגדל החרף‬
‫מעינינו כנסך מבט החתול מחלון נפתח ריחנית‪:‬‬ ‫שחר ויבוא אליה האלון בפריו בלוט‪ :‬מלבלב האלון‬ ‫יהיה אחר ענפים ילבשו ויפשטו שנית ואלי כבר יגיעו‬
‫כשמן הטוב על הראש ירד על זקן אהרן טל חרמון‬ ‫חדש הנציו נצתים בהגיע ירח קיצי זה מלאו האילנות‬ ‫אליה‪ :‬יצא אחמד אל מרפסתו אוחז בגזע גפנו וחש‬
‫שירד על אמירי כרמל מבעד אור רך מבעד נהרי ענן‬ ‫ראותיהם לילה‪ :‬סחור הולך הסהר השחר השלים‬ ‫בקלופיה ובשל אטימות הבטון כבר נקוו המים‬
‫על עמק זבול‪ :‬כי חזה בעל מת יכנס בעל לתוכו בפיו‬ ‫אורחותיו ואנו נשב אל ספלול הקפה הסובב‪ :‬הילל‬ ‫המעטים שטפטפו והקלו עליו שקף את אפר השמים‪:‬‬
‫ירד כחררי זית יבול ארץ ופרי עצים‪ :‬ירא ממנו אלאין‬ ‫מגיה שקע בזריחת אלילות רום מירון עוטה יער‬ ‫הוא הביט אל כרמו ולבו לא יכול לשאת‪ :‬את האטיות‬
‫בעל פחד מפניו רוכב עננים‪ :‬לך גפן אמר לבן אל‬ ‫נעורה‪ :‬ותתצב האלה כבראשית ותחצב בסלע‬ ‫בה הרטיב הטפטוף הקל הזה את הרגבים החומים‬
‫דאה חפה אל מת מסר לידד אל הגבור‪ :‬נאם אלאין‬ ‫ותנחיל יונקות ובדיה עבו מאד‪ :‬ובאובי הנחל חצובה‬ ‫אפרים מרבי אבנים לבנות בגדלים שונים‪ :‬לו רק‬
‫בעל דבר קרדם אדיר‪ :‬שלום לבן אל מת עבדך אני‬ ‫היא ענת עתותיה עטתה בעל חגר ענניו הזמינו עונות‬ ‫תנתן כל כמות המים בבת אחת בליל סער אחד‪ :‬ואף‬
‫לעולמך לך אני לא אשוב האל‪ :‬אזי יתן פניו עם בן‬ ‫גשמים קראו‪ :‬אבי האלה רעננים הרטיטו כפלג נבע‬ ‫כי ידע כי האטיות טובה לשרשי הזית ורציפות‬
‫אל מת אל תוך העיר המרי שם כסא שבתו מו ארץ‬ ‫אביב‪ :‬ואנו באים באבובינו זורמים בגלי אשדותים‬ ‫לנשימתו‪ :‬ואף כי ידע שלילות סער סוחפים את‬
‫נחלתו‪ :‬וישא קולו ויקרא נאם אלאין בן בעל דבר‬ ‫תהלת נוף בעינינו שטף העין צולל כאבוב אל עמק‬ ‫האדמה ומדללים אותה‪ :‬לא יכול היה עמד‬
‫קרדום אדיר‪ :‬שלום בן אל מת עבדך אני לך אני‬ ‫כנורות‪ :‬אילנית לסבך תחבא עטורת צבע והדר יד‬ ‫בהתאפקות ומן השגעון הזה דמה לראות ילדה קטנה‬
‫לעולם‪ :‬שמח בן אל מת וישא קולו ויקרא איך יקרא‬ ‫אחזתה‪ :‬לפתח תהום ירבץ תנין אדיר סכנת חדי‬ ‫מאד במעיל צבעוני מאד מאד‪ :‬מהלכת ונחבאת בין‬
‫בעל אחי יקרא הדד‪ :‬ואתה קח ענניך רוחך סערותיך‬ ‫מלתעות בתחתיות נחל תנמך ממחשבת‪ :‬ויסערו‬ ‫הגזעים העקמים המלפפים המפצלים‪ :‬וענת תמירה‬
‫וגשמיך‪ :‬עמך שבעת עלמיך שמנת חזיריך עמך‬ ‫בפרץ מטר ענני לויתן‪ :‬הקף יקיפה מחול האלון‬ ‫כנצח זרועותיה הצחורות כשני שריגים חובקים‬
‫פדרי בת אור עמך טלי בת רבב‪ :‬אז תתן פניך אל‬ ‫תשיב סחרוריה בגשם נתך‪ :‬עלילתם ירקת עד‪:‬‬ ‫הנשף‪ :‬חרף זה ערף על שנינו אף אם לא אדע אם‬
‫תוך הר כנה‪ :‬שא ההר על הידים הגבעות על קצה‬ ‫אשרת כנסה אלים עשתה מפחרת‪ :‬עלה לויתן ויקצף‬ ‫אך אחד הוא ערב זה נכון לשנינו אם שבעת ימי‬
‫כפותיך ורד לבית חפשה לארץ‪ :‬תספר בין היורדים‬ ‫נחש עקלתון התרומם ויחנק תנין רומס ויפער‪ :‬אז‬ ‫משתה לגמע זה את זו עד אור‪ :‬אך שמחה עולה‬
‫ארצה וידעו אלם כי מתת‪ :‬ויקונן גפן חפה את הקינה‬ ‫אזר הדד אלתו ענת מתניה שנסה מחצה בשרצים‬ ‫פורצת בי עולה כמו הנצח נשמה עצר עד נעל ראש‬
‫הזאת על אדות טלי לאמר‪ :‬טלי הקטנה בבנות אל‬ ‫לעגה בם‪ :‬בעל רוצץ באלתו ברקיו מסכנים לעצים‪:‬‬ ‫סלם מנטף מור‪ :‬ועם שחר שבוענו אעמד מולך ידע‬
‫‪1‬‬
‫מצמיח כרכמים מאחרים בשולי חצרות‪ :‬חפושיות זבל‬ ‫האזינה ואחר תשכב לישן‪ :‬ובלילות ובלילות עולות‬ ‫הדקה באמות זבל בעל הנאוה בקהל קדושים‬
‫רוטטות בתוך הד צעדיו מתקרבים מערבית מהרי‬ ‫עולות בי מנגינות‪ :‬וזרם דק קולח ותפלותי לרוח‬ ‫במפחרת ירכתי צפון‪ :‬טלי הבוכיה בכה בלילה‬
‫יהודה‪ :‬לבו כבר פועם במורדות באכה לטרון‪ :‬כבדים‬ ‫נענות‪ :‬סהר חצות גבוה אור על ענפי אילן‪ :‬תני‬ ‫הבוכיה על בעל כי שדד על אדונה כי שדד ואיננו כי‬
‫מטל מתמתחים לקראתו גבעולים‪ :‬אד כחלחל עולה‬ ‫לנפשך לשמע זמר קטן‪ :‬את ארצי הנשקפת מדל‬ ‫שדד ביד מת ואינו‪ :‬בעד אשנבי רקיע תשקף בעד‬
‫מעמק אילון ומצטעף בעיניו‪ :‬הוא עוצר לרגע מקשיב‬ ‫חלונך כעורב הקופל בכנפיו צנת ערב מצלהב‬ ‫ארבות שמים טלי הכלה העטיה תשקף גם יבב‬
‫לנשימתי מתחת עיר כבויה‪ :‬מתקרב כמו בכל פעם‬ ‫אפרסק השמים‪ :‬אך עליך לטרח טלי‪ :‬אל בחלום‬ ‫בבכיה תריד לילה‪ :‬טלי הרוחצת בטל הליכי‪ :‬טוב‬
‫מחדש לראשונה חלונות מחוירים לקראתו‪ :‬מתכסים‬ ‫תפרפר יפעתך אל יעירוך צלהבים‪ :‬כי יפית באור‬ ‫אבל בכות חסד טרם אור צוף אשון ליל קיץ מגד‬
‫דק דמעות הוא כאן מעלי שמי צמר ורדים מפשלים‬ ‫שחר טלי וצליל דמדמיו נאוה לך טלי‪ :‬בעברך‬ ‫שמי עליון‪ :‬אל מבכי טלי עינך אל מבכי עינך תמנעי‬
‫לאחור‪ :‬כבר אני דבקה בערף האור חבוקה ברסיסי‬ ‫הרחוף בגנך בגני‪ :‬אך הנה העורב מפנה מקומו והנה‬ ‫עפעפיך אל מדמעה‪ :‬כי הנה דמעך יגיל ארץ ישמח‬
‫נבלו‪ :‬מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה‪ :‬ואבכה‬ ‫אפרסק מאדים‪ :‬למחר והקיץ מלא סלסלות וטלי‬ ‫כליות חטה ערבה רעיפך חיה‪ :‬שמן הטוב בכיתך‬
‫יומם וליל חללי בת עמי‪ :‬על ההרים אשא נהי אל‬ ‫תחלם ותשכים‪ :‬כי מן תמציתו נתן הערב ואלתר‪:‬‬ ‫ברהטי אדמת שני תקוה לעפרות ברוא‪ :‬עד שוב בעל‬
‫נאות מדבר קינה‪ :‬והפכתי אבלם לששון ושמחתי‬ ‫ללא מראות וצל שעה בעיר עוברת‪ :‬רק עץ עוד את‬ ‫ממותו וחיה עד שוב בעל ועורר אלתו עד שוב בעל‬
‫מיגונם‪ :‬הה אלי החזק גגותנו מטים לאסיף עצבונך‬ ‫זקנו ברוח מבדר‪ :‬רק בפנס של כיס כחלחל מאיר‬ ‫ברעם וחזיז עד שוב בעל ושובב אמתו‪ :‬יכפר אדמתו‬
‫בלילות וערבים כי תשליך עליהם אור חיוך אמתי‬ ‫הערב סמטה חלון עורב על הגדר‪ :‬זה כבד העולם‬ ‫בנחלי מטר הוא גשם תפלתה‪ :‬עד ישוב וחיה וירסן‬
‫יכשלו עמודי הבית‪ :‬לכן איש אחד הולך במדבר צמא‬ ‫באגל טל זו רשת היין האחרון התם והתמצית‪ :‬הלב‬ ‫תהום תרבץ תמשל חמה וצחיחות תארב כצפע שחר‪:‬‬
‫רעב הולך הולך ופתאם מקבל מכה קטנה בראש‪:‬‬ ‫מחשיך לאט ואת אליו נגשת בהירה בהירה מאד‬ ‫ושפע בכורי חטים בשל פרחו אלוני מורד בחלונותיה‬
‫מסתכל ימינה שמאלה אחורה לא רואה אף אחד‪:‬‬ ‫שוקטת וקיצית‪ :‬ואת רועדת לי כבבואה במים‪ :‬הרגע‬ ‫טלי‪ :‬שובכה המצנף עזררים ודלית מעלץ מבטיו‬
‫אבל לידו על החול הוא רואה גמל קטן מקרטון‪ :‬הוא‬ ‫כה שביר צל חשד יניסו‪ :‬באין עדים ועוד פנים אל‬ ‫בנתיב בכורים‪ :‬ומשיכות חברברי הצפה בעין זית‬
‫לא יודע ממשיך ללכת ופתאם שוב מכה קטנה על‬ ‫מול פניך שותק אני האהובה מנשא‪ :‬זו רשת המלים‬ ‫חרוץ ירטטו בפאות עדר נעוז במרומי‪ :‬כי חמוד‬
‫הראש‪ :‬מסתכל אחורה קדימה שמאלה ימינה לא‬ ‫שנעצרו זה כבד הרעש המפיל לפתע את התף‪ :‬ימינו‬ ‫בחיקה וצרים צהריו הנוסכים בין עלוות כה דלילות‬
‫רואה אף אחד‪ :‬אבל על הרצפה לידו הוא רואה גמל‬ ‫שעמסו תבונות גנים וגבה רצו אולי אותך רק רק‬ ‫את היום הנוכח‪ :‬בו נמרו שפעי הכרמל עדרים עדרים‬
‫קטן מקרטון‪ :‬לא מבין לא יודע מה לעשות וממשיך‬ ‫אותך לקטף‪ :‬הלא לשוא תמהתי מי את לי ומה את‪:‬‬ ‫נקדים נקדים‪ :‬וצרו בצורים נוף אלון וכדרהו בדרך‬
‫ללכת והנה פעם שלישית מכה קטנה בראש‪:‬‬ ‫ודוי כל כך פשוט בלב עוד מסלע‪ :‬בתי שנותי חודלות‬ ‫שבילים נדרכו והחילו‪ :‬הנתיב שהוער כפריחת‬
‫מתעצבן מסתכל למעלה ורואה גמד קטן יושב עם‬ ‫לרוץ לקראת המות בהתגלות ברכך מבעד לשמלה‪:‬‬ ‫חרדלים יעלה ענבלים אלי הוד הכרמל‪ :‬וממנו ישקף‬
‫ארגז מלא גמלים מקרטון‪ :‬אז הוא שואל זה אתה‬ ‫ללא מראות וצל שעה בעיר עוברת‪ :‬עורב על הגדר‬ ‫הר אויר עד גבעים שמנגד‪ :‬אך גפנה משנה לשנה‬
‫שזורק עלי כל הזמן גמלים מקרטון על הראש אני‬ ‫סמטא חלון דועך‪ :‬אם גם אותך האיר בפנסו הערב‬ ‫מלבלבת יותר מתקרבת יותר אל שפתי חלונה ועליה‬
‫מה פתאם‪ :‬מן גדש הישוב אשר בצפון הארץ הביא‬ ‫זה אות כי הוא רעב לנצח לראותך‪ :‬נושב ערב אפר‬ ‫רכים וכתמים ורוגשים‪ :‬אחוזת קנוקנות לאדנה לא‬
‫עמו את שני זבוביו‪ :‬כעת בסונת אמתו חוכך כפותיו‬ ‫ועורבים על תרניו‪ :‬חמד עורב כוכב עינך נתך הליל‬ ‫תחוג כחרדל ועשר עדרים כי צופה לחדרה לחדרה‬
‫לו זבה הארץ דבש זיעתו‪ :‬והנה בטרם נכתבה‬ ‫כלהק עז בשחר כנף רקיע‪ :‬חמד עורך שרב דועך‬ ‫וחדרה אט מאד‪ :‬והנה בבאה בכוריה כפות מתקות‬
‫השיחה שבין רבוא עיניו לשתי עיניו בא הגמל הזה‬ ‫נתן הטל כרעף הליל ברטש רקיע זב‪ :‬בשחר ליל‬ ‫ורוות ולוטפות אמותיה ולא יעשרו‪ :‬ותשלח משחקת‬
‫ומבקש רק חצי כרוב את חציו הגלוי הלבן‪ :‬ובכן כמבן‬ ‫והשנה אשר תדד אל תחת חלונך הרם תאסף יגע‪:‬‬ ‫נחש וינוד במשב אז כפים קטנות ולבנות יצודהו‬
‫כל אורח ראוי למחצית לא כל שכן בקש בוצע לו‪ :‬ולו‬ ‫אז החמה איננה תדף כטל הזגוגית בהריחו שמש‪:‬‬ ‫כזנב השרב‪ :‬אל תני לחלום לדחות הגשמה‪ :‬טלי‬
‫פרוסה עם דבש וישבו שניהם תחת האלה‪ :‬ובשתיקה‬ ‫ואת עוברת בה ככל אות נפשך‪ :‬ככל אות נפשי על‬ ‫קומי צלהבים בחלונך והיום ודאי יפה מקודמו ומאחיו‬
‫הזאת שארחה עד שהופיעה השמש מתחת לענפיה‬ ‫משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי‪ :‬בסף שחר‬ ‫האשתקדי‪ :‬אל תני להגשמה להרס חלום‪ :‬ירדה טלי‬
‫נאמר כל מה שתיר לא יכל להבין‪ :‬ויאמר לשים‬ ‫והשנה שנדדה מעל לחלונך הרם תתיר יגע‪ :‬אז‬ ‫אל גנת הגבעה לראות הבשל התות הסגל‪ :‬וברדתה‬
‫לדרך פעמיו ויחזק בו ויאמר שב‪ :‬ותאמר אלו‬ ‫החמה איננה תמתק כטל הזגוגית בהאזינו לנגה‪ :‬ואת‬ ‫כבר ערב רד ובעמדה תחת העץ השחיר כלו‬
‫המגורים שבמגורים ויאמר הן גם לי בית אין‪ :‬ותאמר‬ ‫צועדת בו ככל אות נפשך‪ :‬ככל אות נפשי אל תבל‬ ‫והתותים מלאי עסיס סוו באפל ועלים‪ :‬ובחזרה‬
‫ידיך ריקות ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים והיתה‬ ‫רבה הבלתי את שאהבה נפשי‪ :‬צעדיו הופכים הלמות‬ ‫נטותה בה שירה דקה כעמר שמלא באסמים שבעה‬
‫השקיעה תרוץ לסמקך‪ :‬הלילה הביא עמו מדבר‬ ‫לב בחזי מתגברים‪ :‬שערי נובט כלפי מעלה בצפיה‬ ‫שבועות כירח זה המטיף זהרורים‪ :‬עד לב הליל עוד‬
‫‪2‬‬
‫עדת‪ :‬ועדת הולידה את כושר ותוסף ותלד בנים‬ ‫יוצא מאגדביה שבפזן ושם נאמר פעמיו לבני עבאס‬ ‫חדש‪ :‬עוללות ליל בחוריך נצרפו בכור קבעת‬
‫ובנות‪ :‬ופדרי היא אורית הולידה את ענת ואת טלי בת‬ ‫אלגיר שמא לוקק טפה לא בגימל רבתי‪ :‬מעשה‬ ‫בטוחות פוסע גבר קרחות עולם רזה‪ :‬חרצבות צועות‬
‫רבב והוסיפה ותלד את יעל‪ :‬בצאתו מאצל הנפילה‬ ‫בגמל שלא השקוהו מים שמונה ימים העלוהו על‬ ‫עדיך איד לצלע יד בוצעת אמצה לזה העבר מי‬
‫באכה שטים דבר באהבת הארץ עם נוהג המרכבה‬ ‫מאזני צדק ומצאו שאבד מאה קלוגרם ממשקלו‬ ‫באהל יט בזה‪ :‬נעמי לשון רוחשת ידידות שלום צולח‬
‫המזינת‪ :‬ואין בארץ הזאת שום דבר יפה אתה שואל‬ ‫ולבד מכן לא דבר‪ :‬כיון שחזרו והניחוהו לשתות גמע‬ ‫מתפרקד הוא אבר אבר העביר שרית חזה‪ :‬אב‬
‫אותי ואני משיב‪ :‬בחיפה במורד הכרמל גרה אחת‬ ‫בקול המזכיר בלי ספק את נעם קונצרט הערב של‬ ‫קדמון נתן האשת לסבר פני אורח למה ימנע הסבר‬
‫קוראים לה יעל‪ :‬לחבר שלה אני חושב קראו מיכאל‬ ‫פעמוני ברוג מאה ושלשים ליטר תוך עשר דקות‪:‬‬ ‫מן הגבר הלזה‪ :‬אשכרות יין נדודיך יחנטו פגה‬
‫או סוהיל‪ :‬בסורגי הברזל בסבכה שמעל מטתה‬ ‫שמע מנה אינו צריך לנוזלים אלא כדי אבדן משקל‬ ‫נרתעת‪ :‬בטוחות דורך הגבר במתי עולם בועט‪:‬‬
‫משתרגת גפן סמיכה‪ :‬כל האביב התפתח שם סמדר‬ ‫גופו נמצאו לו שפיר לא נמצאו מפחת פשוט‬ ‫אצבעות עונות אליך מן השקט וברעד דמית אשה‬
‫ובקיץ שעבר למשל‪ :‬היו ממש בתוך החדר שני‬ ‫ממשקלו‪ :‬אך לעזאזל ההיה ממתין ימים רבים כל כך‬ ‫נושקת אל השבט הרובד‪ :‬נהמי גרון רוטשת שעטת‬
‫אשכולות ענבים כבדים מרב עסיס‪ :‬בבקר התמוגגו‬ ‫אלו טעם צמא לאמתו אומר אני לעזאזל ולא אתם‬ ‫גלגל צמח‪ :‬מתפרע אבר אבר לחפות מלוש חוסה‪:‬‬
‫סביבם חמש דבורים זהב לא מזיקות באור החם‪:‬‬ ‫יודעים מה לא‪ :‬משום ששנים מעתקי ספרנו זה‬ ‫אב קדמון ביצוע אשת כי ישבר רעב אורח למה ימנע‬
‫ואחרי הצהרים צננה אותם רוח מן הים‪ :‬שני‬ ‫חיבים להשלח על פי חקי ארצנו לבית הספרים‬ ‫השבר מן הגבר הלזה‪ :‬שחרית צל שמוריך תתרקע‬
‫אשכולות אדמים בימים אפלים ובלילות בוהקים‪ :‬בכל‬ ‫האוניברסיטאי בירושלים‪ :‬איני חסר אלא שיטיפו לי‬ ‫צעד צעד‪ :‬בטוחות פוסע גבר ערפילי עולם כחק‪:‬‬
‫מקום שבו אני הולך לא חשוב מה אני שומע או‬ ‫מוסר על לשון הרחוב שלי‪ :‬אך הדין כמבן עמכם אלו‬ ‫צלצלי מינים ילבינו אדמומית שלום נקטעת‪ :‬צעקת‬
‫אומר‪ :‬מה אני רואה ומספר מה עונה ושואל‪ :‬אני יכול‬ ‫היה נאמר נא יין פורטר שתים שתים שלש חביב עליו‬ ‫אשה צוחקת מצטנפת ברחוק‪ :‬רחמי תודה נפלשת‬
‫לראות לי אותם החלון המסרג של יעל שני אשכולות‬ ‫אף במקצת‪ :‬היה מרים כוסית באגדביה כוסית בביר‬ ‫יצנפו צמא קולח‪ :‬מתבוססת אבר אבר הוית עריה‬
‫בוערים במורד הכרמל‪ :‬שיר למעלית במגדל אשכל‪:‬‬ ‫מחצבה כוסית בנבי עמאר כוסית בדאר אל חדיד‪:‬‬ ‫ואם‪ :‬אב קדמון מיצוע אשת יברך צאתך אורח על‬
‫הנה עב קטנה ככף איש עלה מים וככף איש חופה‬ ‫איני מוסר לכם כתב ערבה שהיה מגיע לאלגיר אך‬ ‫עבר מורשת גבר מן העבר הזועם‪ :‬כל עברת זרעך‬
‫כרמל‪ :‬כי קדר ובהם הכחל ואדיו בעד שעם נעוץ‬ ‫גם מאלי גם סנגל הן אפריקה‪ :‬מקום שאני אוהב‬ ‫אסף והשב חרון אפך‪ :‬אלי ישעי הפר הכעס הלעולם‬
‫יחדרו לכליות אפופות נמרצות‪ :‬להגביר את הנגוד בין‬ ‫ללכת היה אומר הלל בחמשה עשר באב רגלי‬ ‫בי תאנף‪ :‬כי אמת תצמח מארץ ונשקף משחק צדק‬
‫השפעת המים עב מים חופה לבין השפעת הכחל‪:‬‬ ‫מוליכות אותי‪ :‬קמלוס היה אומר אולי במקרה זה‬ ‫יבולה תתן ארצנו‪ :‬וישם לדרך פעמיו ובמשך ההליכה‬
‫שיר למעלית מגדל אשכל‪ :‬מים תעלה עב קטנה‬ ‫מקום שרגלי מוליכות אותי ולו גם בשכרותי אוהב אני‬ ‫סך אל פרידריך גמלו‪ :‬שלשה ימים שלשה ימים הם‬
‫ומחוף קדרים תאסף שלל כחלים‪ :‬בשורתה מחפה‬ ‫ללכת‪ :‬בין הר ונעצוץ בארץ שזפון ויובש נאות סמדר‬ ‫קצרים ככל אשר הנם ארכים הם למדי‪ :‬אך מצינו‬
‫על כרמל בכפה‪ :‬כי טפות מצמרות חדודים בעורה‪:‬‬ ‫פרחה הלינה לילה‪ :‬והעורבים המפלחים מעל חדי‬ ‫כבר גמלים שלא לגמו טפה שלשים ושלשה יום‪ :‬איני‬
‫אך כרמים הנצפים למחצה אופפים חמימות אדמה‬ ‫נעצוצים ונפץ מחצבה אדיר היו בה זוג דרורים על‬ ‫סבור שהכרתם את ידידי פול לא סיזן טולאקי‪ :‬בחור‬
‫וצלולה באד כחל חתום‪ :‬להוסיף את תגובת הכרמל‬ ‫שביל חצץ‪ :‬ונפילה היתה בארץ בימים ההם ותשא‬ ‫פיני דר ברחוב האסכולות שבצל הפנתיאון ומציג את‬
‫לעב‪ :‬מים תעלה עב קטנה וקטנה נאוה‪ :‬ומחוף‬ ‫קולה ותזמר צפה פדרי בת אור בתבל יפה‪ :‬וירא‬ ‫בדיו לראוה באחת מגלריות רחוב די באק‪ :‬קם נאמר‬
‫קדרים תאסף שלל כחלים‪ :‬בשורתה מחפה על‬ ‫חפני כי טבה הוא ותגאה בטנה בזמר ותגש חלב‬ ‫בעשר ויוצא לדרך הבו לי עפרון לכך איני קורא‬
‫כרמל בכפה הקטנה מרחביו השלחים מתקמרים‬ ‫עזים לבנות ואת התמר הביאה‪ :‬וכי נדמו האורות‬ ‫עפרון הנה זה עפרון‪ :‬סמנו לי ונסמן עתה כמה וכמה‬
‫להכילה‪ :‬אלת מסטיק תצמח בצמרה וגדלו הנכלם‬ ‫והניח ראשו חפני והנה בקצה ענף שיזף מנץ נקוה‬ ‫תמרורים מתמרורי דרכו‪ :‬עשר קפה לאטן פלס‬
‫ברדתו מערב הותיר הכרמל לבדו‪ :‬הלכו במשעל‬ ‫אגל טל והאגל מתעבה ומתעבה ולא נופל‪ :‬ויתפח‬ ‫סורבון כוסית אחת עשרים וחמש שחרזדה סן ז'רמן‬
‫ועלו בגבעה ולפניהם ומאחוריהם מצולות מצולות של‬ ‫האגל ובו אובי הגן שרעפים עצמו בשקיפתו ולא‬ ‫דה פרה שתי כוסיות‪ :‬אחת עשרה פחות עשר מוגמבו‬
‫תזוזות מתרחשות בצבעים כבים וחוזרים ונדלקים‪:‬‬ ‫נופל‪ :‬ויקץ וידע כי טלי עמו כעין וזמר מן הכפר זחל‬ ‫בולור סן מישל שתי כוסיות שתים עשרה וחצי ארל‬
‫מעט גבעות קפולות כה וכה ונטשות שהשבילים‬ ‫על עפר ונשמע‪ :‬צפה פדרי מול עולם זורח ויצחק‬ ‫אוף קונדיש רחוב באק שתי כוסיות‪ :‬שכחנו משהו‬
‫הלבנים נמתחים בהם למרחקים‪ :‬אדמה פנויה‬ ‫לאור פדרי כי נדמו האורות וישכב וינום‪ :‬אלה תלדות‬ ‫קפה באר דומיניק רי די סנט פר כוסיות שתים‪:‬‬
‫ובתולה ולעמתה נרחבים ורחוקים כמותה עולים‬ ‫טלי אל הוליד את בעל ואת מת‪ :‬ויוסף ויולד את ענת‬ ‫באחת פחות רבע הוא מגיע לגלריה ושואל את‬
‫שמים בשלי גון‪ :‬ועל שוליהם כמה עננות נתוקות‬ ‫ויולד את פדרי בת אור היא שחרי ואת טלי בת רבב‪:‬‬ ‫מאדאם קרסנופולסקי אם מכרה בינתים את‬
‫כעומדות באמצע תפילתן בכל הגונים שבין חורון‬ ‫ומות הוליד את ים וים הוליד את חף הוא חפה ואת‬ ‫הרפסודיה שלו באורנז‪ :‬צאו והתבוננו במר קמלוס‬
‫‪3‬‬
‫תנץ אחת מאותן השעות הקצרות אשר אפילו תפילה‬ ‫ותען בתלת ענת אני לאן יא שמש אני לאן אל יקר‪:‬‬ ‫נרגש לסמק כלימה‪ :‬ריח אהבה נודף פתאם ואין יודע‬
‫לא תאריכן ואשר תאות הנדודים צפה בהן פתאם‬ ‫דרום מערבית לטל שחר השדה נחרש ועץ זית אחד‬ ‫מאין‪ :‬לא חבה כלשהי או אהדה מעטה או מרבה‬
‫בכח‪ :‬אותו פרכוס לקראת כל מה שנמצא מהלאה‬ ‫במרכזו מעקם את התלמים מעגלם‪ :‬הצפוניים בקמור‬ ‫אלא ממש אהבה בעצמתה עזה תאותנית חריפה‪:‬‬
‫הרחק היום שמו כך מחר שמו אחר‪ :‬וכומס בו‬ ‫צפונה הדרומיים בקמור דרומה והקמור הולך ומתעדן‬ ‫מלוא קבלתו של קוער הארץ געגועים מעבירי‬
‫הבטחות הרבה בלא לומר שום דבר של ממש‪ :‬וכי‬ ‫הולך ופוחת ומתרחב עם כל תלם ותלם‪ :‬כמין עין‬ ‫צמרמרת וממלאים עינים אוילות רגשנית‪ :‬אדם מכן‬
‫לא ראית מימיך בשעת צהרים מה ילין על כל עלה‬ ‫ענקית קורצת כל השדה ובמרכזה גם הגזע קמורים‬ ‫לפטפט דברי כסל לולא חנקוהו יצרים נעתמים‪ :‬נכון‬
‫מצהיר בחמה על קורי עכביש רופסים ונפרטים‬ ‫קמורים עקמים ופצולים‪ :‬ואוחז צמרת להתפאר ומעט‬ ‫לאמר דברי חבה לימין ולשמאל לולא פעם בו הלב‬
‫ענוגות‪ :‬או על גבעות חומות העוטרות את האפק יהיו‬ ‫צל לחורשים היגעים ואולי אף איזה כסא או שנים‬ ‫בנקישות קוראות קרב‪ :‬והכל נראה פתאם רציני‬
‫אלה כרמים כשהם מתחילים ללבלב על אדמה‬ ‫ויאללה‪ :‬ופוסעים כך אלפי פסיעות עלה ואלפי‬ ‫כמשהו שנצב עליך במשעול ואין דרך לנטות מעליו‬
‫אדמה חרושה‪ :‬בעלי הנביטה שלהם פקעים ענוגים‬ ‫פסיעות רדת מאור עד חשך‪ :‬זוג שורים וזוג רגלי‬ ‫לימין או לשמאל‪ :‬משה שהלך בצד שאול פתח וסח‬
‫חומים ירקים ותמצית אדמדמת מדבבת בהם‪ :‬או תהא‬ ‫איש ומחרשה קטנה ביניהם‪ :‬עד שהשדה יהיה‬ ‫לו זה מזכיר לי משהו ואינני נזכר‪ :‬כי טפות מצמרות‬
‫זו זליפת ממטרה מרעיפה על גופו של עץ ירק‪ :‬או‬ ‫מחליף מצעו מחום ירקרק של ראשית החרף לחום‬ ‫חדודים בעורה‪ :‬אך כרמים הנצפים למחצה בנגוהות‬
‫דרך אחת זקופת שדרת עצים ביום גשם דק‪ :‬או לו‬ ‫שוקולד שלפני הזריעה וכלו מכן‪ :‬בעבר הברק את‬ ‫כלמתו אופפים חמימות אדמה וצלולה באד כחל‬
‫תהא זו נערה אחת זקופת גו שכזו שלוקטת לה‬ ‫עציו להכיר הוארו במראות כחה וצלצולה‪ :‬רציתי כי‬ ‫חתום‪ :‬להוסיף את תגובת הכרמל לאלה‪ :‬תאחז ענת‬
‫בראשי אצבעות שערה אחת מעל שכמה המחטבת‪:‬‬ ‫תחשב שאני בהיר וידי טהורות ודעתי צלולה‪ :‬רציתי‬ ‫בן אלם מות‪ :‬בחרב תבקענו בחשרה תזרנו באש‬
‫עד שמתעורר בלב מין בטחון צעקני ומכריז שהנה‬ ‫לה לומר שאני מין גדי ומגע אצבעה בצמרי הצית‬ ‫תשרפנו ברחים תטחננו בשדה תזרענו‪ :‬שארו‬
‫בדיוק לזה התכונת תמיד‪ :‬שכך יפה שיהיה ככה‬ ‫חג‪ :‬בענן מרחקים של פסיעה מנגדי שתפשיל צוארה‬ ‫תאכלנה צפרים מנתו יכלה נחליאלי שאר השאר‪:‬‬
‫ושאולי כלום יודע אני‪ :‬שאולי לשם כך כדאיות‬ ‫ותצחק ותצחק‪ :‬ובחוץ השדרות בנשימה נטולה מלאו‬ ‫זרעי קיץ נשאים ברוח מעירים זכרנות מעוררים‬
‫שבעים ושבע הטרחות שנושא אדם דומם בימים אין‬ ‫אשר טפחו בקשו סעד‪ :‬והסתו והסתו נשא שיר‬ ‫ערגנות‪ :‬זרעי קיץ באים בנחירים ורומזים איזה חרף‬
‫חפץ בהם‪ :‬ואשר לכאן תכלה הנשמה אם מתר לומר‬ ‫ותהלה לעירו הלובשת סער‪ :‬הה אלה השורשת‬ ‫הולך להיות‪ :‬בקר אחד חלמתי חלום ותכף הריח לי‬
‫כך‪ :‬כדי להודות לאל על שככה יכול לגמל עמך‪:‬‬ ‫גזעך הזלג אל בשר הכרמל הרוטט הגובע‪ :‬הרוח‬ ‫דק מן הדק‪ :‬כי מת אלאין בעל כי חלף זבול בעל‬
‫התעצר כח בן אדם שלא להנתן כלך בשעה זו פתוח‪:‬‬ ‫נוגנת בשורה בפיות רהטינו וריחה כחלילי בצבעה‬ ‫ארץ‪ :‬והן חי אלאין בעל הן יש זבל בעל בארץ‪:‬‬
‫ואפילו אין איש נפנה לשמים לראות איך מתפקעים‬ ‫את צמרות השקיעה בורד אפלולי בלכד עב קטנה‬ ‫בחלום לטפן אל הלב בזהרת בנה בנה‪ :‬שמים שמן‬
‫שם צבעים חמים‪ :‬ועוברים דרגות אחר דרגות של‬ ‫את לבה ולבנו‪ :‬לשלש שבעים שנה הקיץ מלך באור‬ ‫ימטירון נחלים יוליכו סלר‪ :‬ואדע כי חי אלאין בעל כי‬
‫פרכוסי אור‪ :‬שעונים במקהלה שגיאה למה שאומרת‬ ‫חרס‪ :‬והחלה למשמש שעה של ערב מכאן ועד גלגל‬ ‫יש זבל בעל בארץ‪ :‬בחלום לטפנו אל הלב בזהרת‬
‫האדמה מחרישה ואינה עתה אלא אדמה רחוצה‬ ‫השמש השואגת זהרורים פורצים בין עמעומי האבק‬ ‫יבנה בנויים‪ :‬שמים שמן ימטירון נחלים ילכו נפת‪:‬‬
‫וצלולה‪ :‬ארץ חשופה ופתוחה אשר לא עלה עליה‬ ‫ומתנשאים להם קמורי אדמה שרועה ושלוה‪ :‬רק‬ ‫שמח לטפון לב אל פעמיו להדם רחן ויפרק מצר‬
‫על‪ :‬אדמונית כזו ובריאה ונוהגת בזבוז כאותה רבה‬ ‫חבל שהללו למטה לא נשאו עינים אל אמת יפה זו‬ ‫ויצחק‪ :‬ישא קולו ויצוח אשבה אנכי ואנוחה ותנח‬
‫חיכנית ונדיבה המגישה מנות גדושות של חיוכי אור‪:‬‬ ‫לפי שכל מה שעשו לא היה אלא אחת משתים‪ :‬אם‬ ‫בראתי נפשי‪ :‬כי חי אלאין בעל כי יש זבול בעל‬
‫אז שמענו מקהלה יונית משוררת על אדות וגם‬ ‫השתתפות במחלוקת חבק עץ חבק מתכת או תכונה‬ ‫בארץ‪ :‬בקול יקרא אל בתלת ענת‪ :‬שמעי לו בתלת‬
‫קולותיהם הדהדו במרחב והתנפצו בכסיפה ערמונית‬ ‫נמרצה לקראת הערב‪ :‬אשר לראשונה נמנו וגמרו‬ ‫ענת‪ :‬דברי לנרת אל שמש‪ :‬פלי מענית שדים יא‬
‫כנגד שערותנו‪ :‬אז גם לראשונה זה חדשים רבים‬ ‫שלא כדאי כבר היום לשנות דבר‪ :‬ואשר לשניה היו‬ ‫שמש פלי מענית שדים איל ישיתך בעל מענית‬
‫וערוצי נחל רבים שבם עברנו בחפושן ראינו אנפת‬ ‫הכל שקודים לסימה מהר‪ :‬לא נשאר מי שיפנה עיניו‬ ‫חרשים‪ :‬אי אלאין בעל אי זבל בעל ארץ‪ :‬תצא בתלת‬
‫בקר לבנה מהדסת על דשא שהיה כהרגלו שדוף‬ ‫לשוטט במרומים המצטחצחים מאבקם ולחזות בסלון‬ ‫ענת אז תתן פניה עם נרת אלם שמש‪ :‬תשא קולה‬
‫ונשבר כשלא קבל את הדוסיה‪ :‬אנחנו צחקנו למאד‬ ‫הזוהר שרצד מגוף אויר אחד שבחלל אל אחר אין‬ ‫ותקרא נאם שור אל אביך דבר לטפן מולידך‪ :‬שובי‬
‫כשראינו את צורת הליכתה המשנה שולחת את‬ ‫סוף פעמים‪ :‬ונתפצל לגווניו והגיע למטה חם זהב‬ ‫אל מענית שדים יא שמש שובי אל מענית שדים שם‬
‫צוארה הארך כחליל כמו האיש הטנטלי משירתה‬ ‫אדמדם כשגוניו הקרירים נותרים להם במרומים לא‬ ‫יציבך אל בעל מענית חרישים‪ :‬אי אלאין בעל אי זבל‬
‫שנתכופף לשתות מים שנעלמו לו‪ :‬אולם בשעה‬ ‫נתפסים‪ :‬והשקה את השדות בנגה היולי אבל רך‬ ‫בעל ארץ‪ :‬ותען נרת אלם שמש את השדות אראה מן‬
‫הזאת היינו עיפים לאחר מסענו הארך בם שחסרה‬ ‫המגיד את מיטב אמיתם ודולה מבחר מכמניהם‪ :‬אז‬ ‫הסכות ובללים שארך אחפש את אלאין בעל אבקש‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫קול בעל על מים אל הכבוד הרעים בעל על מים‬ ‫הזית יפקע בסגל והקיץ יקוץ טרם שחר‪ :‬יאחז בעל‬ ‫בהם טפה וחסר בהם צל על אף פתולם ועמקם וכל‬
‫רבים‪ :‬קול בעל בכח קול יהוה בהדר‪ :‬קול בעל שבר‬ ‫בן אשרת רב ימחץ בכתף דך ים ימחצהו בצמד‬ ‫צל שהיה בהם חמקמק היה כצפע שחר‪ :‬גם לישן‬
‫ארזים וישבר יהוה את ארזי הלבנון‪ :‬וירקידם כמו‬ ‫התעלף מות וירד ארצה‪ :‬ישוב בעל לכסא מלכות‬ ‫מקום לא מצאנו מפאת זמננו והמהירות בה הלכנו‬
‫עגל לבנון ושריון כמו בן ראמים‪ :‬קול בעל חצב‬ ‫לנחת כס דרכהו‪ :‬ויאר מות את בעל זרה בחרב‬ ‫בחפושינו אחריהן אולם גם בשעל קשיותו שלנחל‪:‬‬
‫להבות אש‪ :‬קול יהוה יחיל מדבר יחיל יהוה מדבר‬ ‫שרוף באש טחון ברחים זרה בכברה בשדים ובים‪:‬‬ ‫אתה נחל אכזב צעקנו לו אכזב וכזב בת ארץ שכולה‬
‫קדש‪ :‬קול בעל יחולל אילות ויחשף יערות ובהיכלו‬ ‫ויאמר כנבעל אל קנא יהוה אל יבש ומדון אל אש‬ ‫צערנו לו חמוק כשחל אתה מסמא את עינינו יוקדנו‬
‫כלו אמר כבוד‪ :‬רדה טלי בנחליה הים גואה מעל‬ ‫אוכלת‪ :‬ואם יהוה הוא אלהיכם כמזבח זה שדותיכם‬ ‫עוקדנו ברצע יתרים‪ :‬אבל המשכנו לנדד ולהקשר‬
‫עיניה הנעצמות ומעל היום השופל לאטו והיא‬ ‫יהיו וכרמיכם כי תשקום ותשנו ותשלשו אש יבעיר‬ ‫לא נכפפנו כל צחוקנו יגע היה ועינינו היו לבטח‬
‫נמסכת אליו‪ :‬בעין קדם בגלל פכפוך המים העדין‬ ‫בתוכם וגשם לא ימטיר על הארץ‪ :‬ואני את הגשם‬ ‫דומעות לבטח לו היו לנו דמעות כמו כד שהזיע עד‬
‫מנשא בתוך השקט המצלהב או בגלל אבי שערות‬ ‫אתן בעתו העבדכם אני כי תצווני‪ :‬התגודדו התגודדו‬ ‫יבש כך יקדו בנו שמשות נחלי הקדים‪ :‬פכרנו את‬
‫השולמית אלתרה טלי ושרה‪ :‬נפצו כטללים חלוניך‬ ‫עד תכלה נפשכם ודם כל נביאי השקר ירוה את גרון‬ ‫אצבעותנו אחת לאחת כמו היו זרדים מתנפצים‬
‫בארץ כרמל כחלה‪ :‬וברדתם נחלים אלונים חרובים‬ ‫יהוה נחר‪ :‬וכי יושיעכם יהוה במלחמה ויחזר המפתח‬ ‫במדורה וגפינו נתרופפנו אלי עשב‪ :‬ובעודנו שכובים‬
‫הנצפים מפסגת הרקיע‪ :‬גבירת הכרמל כחלה ככלה‬ ‫להתהלל צחה ידף ביתו בשובו ודגן אין באסמים כי‬ ‫מקורה נסבך בנו כצלילי חליל בידיו של זה שאינו‬
‫נבטה קמורים קמורים‪ :‬וקולה רחף חרישי כשתי‬ ‫קנא יהוה לאלהיו נאם בעל‪ :‬הוי יהוה קים יהוה שריר‬ ‫יודע לנשף בו איש עזתים לאזניו של זה שלא יודע‬
‫סירות ניר על פלג‪ :‬עינים לנחל עינים לנחל עינים‬ ‫וקים כאור בצהרים‪ :‬אם תפתו לו ולעמלו ובניתם‬ ‫להקשיב לו איש חמורותים‪ :‬לא שיערנו לא היה‬
‫לנחל שיח אברהם משותת צבעו‪ :‬שיח בעל עלים‬ ‫מקדשו צהרי תמיד יחנו בשמיכם ורחש נחשים‬ ‫מיתרי נבל זהב אולי גידי אהלים אז השרשנו ממנו‬
‫מאצבעים ופרחים סגלים הגדל לארך נחלים חצציים‬ ‫בשלף הנשבר אמר כניבעל‪ :‬ויהי עד כה ועד כה‬ ‫ומטה אל האדמה‪ :‬שבעים שנה הקיץ מלך‪ :‬באור‬
‫באזור הים תכוני‪ :‬בדומה להרדוף הנחלים גדל בדרך‬ ‫והשמים התקדרו עבים ורוח ויהי גשם גדול‪ :‬ופחד‬ ‫נקמות סממו בקריו אחד עץ הזית אחי הנדח לא נסוג‬
‫כלל בערוצי נחלים שהמים זורמים בהם בעונת‬ ‫היה על אליהו וישנס מתניו וינוס מפני כניבעל עד‬ ‫מנגהם בקרב‪ :‬מה קדושה שבועתו ענפיו השחרים‬
‫החרף ומתיבשים בכל שנה לקראת עונת הקיץ‪:‬‬ ‫באכה יזרעאלה וישחטנו שם‪ :‬שמח אלאין בעל ערך‬ ‫לא עמסו כוכבים וירח‪ :‬רק עניו אדמתי כמו שיר‬
‫באדמה נשארת רטיבות המספיקה לצמיחה הקיצית‬ ‫בעל ביתו יערך הדד היכלו‪ :‬אני בעל עמק משיב‬ ‫השירים את לבות אבניך פולח‪ :‬ואולי מעיני אלהיו‬
‫של הצמח‪ :‬הפריחה הכחלה מתחילה בחדש מאי‬ ‫הרוח ומוריד הגשם‪ :‬ועלתה קטרתי עשן גללי גמלים‬ ‫רבונו רק דמעה לו נתנת כבדה וחמה ברבצו ערירי‬
‫ומגיעה לשיאה בחדשים יוני יולי‪ :‬וכך בעוד רב צמחי‬ ‫בשם אדמה תחוחה במחרשה ניחוח ערמות קש‬ ‫כרואה חשבנות על ספרך הנושף חמה‪ :‬כאשר‬
‫הבתה והחרש לובשים מראה יבש ואפר שובה שיח‬ ‫מזהיב ויבש‪ :‬טבח פרים אף צאן שחט שורים ואילים‬ ‫תשאלי את הריך למות וגעו עדרים אל מטר ומספוא‬
‫אברהם את עין המטיל בכסותו הירקה ובפריחתו‬ ‫עגלים בני שנה טליים וגדיים קטנים‪ :‬קרא אחיו‬ ‫הוא נצב בחומה חתנך הגלמוד וידעת כי נפשך בכפו‪:‬‬
‫הכחלה בעצומו של הקיץ‪ :‬הפרח דומה בכל לפרח‬ ‫לביתו שאריו בקרב היכלו קרא לשבעים בני אשרת‪:‬‬ ‫ועם ערב שותת משקיעה ארכה יגשש אל פניך איך‪:‬‬
‫השפתניים אבל הצמח שיך למשפחת הורבניים‪ :‬ואכן‬ ‫הרוה אלם כרם יין הרוה אלות רחלות יין‪ :‬הרוה אלים‬ ‫בגזעו הנפתל בלהבת ערקיו משמר וכבוש בכיך‪:‬‬
‫הפרי בנוי מבית גלעין דמוי כדור ובו זרעים רבים‬ ‫פרים יין הרוה אלות פרות יין‪ :‬הרוה אלים נאדים יין‬ ‫ומנגד חורג השרב האדם ונרתע ואימה תאחזהו כי‬
‫ואינו מרכב מארבע פרודות כמו הפרי בצמחי‬ ‫הרוה אלות כדות יין‪ :‬עד אכלו ושתו האלים הפיקו‬ ‫ההר לא ימט ולבו לא ידם כל עוד נבט אחד מרטש‬
‫משפחת השפתניים‪ :‬בירדה עקבותיה קטנות על‬ ‫נטפים משד‪ :‬שתו מכוסות יין ומספל זהב תירוש‪:‬‬ ‫את חזהו‪ :‬הה ועתה כבר הרוח נוגנת בשורה בפיות‬
‫החול עד מקום שם לטוף גלי חף מתגלגל וחזר‪ :‬זהר‬ ‫ויסך חפני נסך יין רמוניו לטלי ולבעל על גג המשלש‬ ‫רהטינו‪ :‬ריחה כחלילי בצבעה את צמרות השקיעה‬
‫גדל ממלא את הים בכתם וכחל בצלי עננים‪ :‬והגל‬ ‫אשר בגבעה‪ :‬ויען אלאין בעל קרע כושר בן ים כושר‬ ‫בורד אפלולי בלכד עב קטנה את לבה ולבנו‪ :‬הה‬
‫מתפרץ ומגיע כמעט אצבעות כף רגלה הקטנות‬ ‫בן עדת פתח חלון בבית ארבת בקרב ההיכל‪ :‬ויפתחו‬ ‫כרמל המוזג גאיות אללים לקצף את הים הזוהר‪:‬‬
‫כחלוק חוף ומשפל וחזר ומפנה מקומו לאטו‪ :‬וגל‬ ‫בקיעים בעננים כדבריך כושר וחסיס‪ :‬צחק כושר‬ ‫והים הגואה ורוגש בעיני הירדה בם מכיל את היום‬
‫מלחש ועלה ומגלגל ומעגל חלוקים בהקים ושחורים‬ ‫ירים קולו ויקרא הלא אמרתי לך אלאין בעל תשוב‬ ‫מכחילו ומכלהו‪ :‬הה ארצי מי עיניו להישיר בך יכול‬
‫כעיניה‪ :‬מתפזר וחזר וטלי מצפה‪ :‬תחושת קרירותם‬ ‫בעל לדברי תבין אמרי פי תפתח חלון בבית ארבת‬ ‫את שמות ודברים כברק מערטלת‪ :‬כברק בלילות‬
‫מציפה את רגלה אף כי טרם יגיעו אליה‪ :‬ותרד לתוכו‬ ‫בקרב ההיכל‪ :‬יפתח בעל בקיעים בעננים המלת‬ ‫שעברו בך וכחל אוירם החזק לא כרע מעולם לא‬
‫ותשקט אדותו על מתניה ובלטף כף טלי את קצפו‬ ‫קולו קדוש עוד מתגלגלת‪ :‬קולהו קדוש בעל יתן‬ ‫ענה את שיריו בין כתלי מפוחית‪ :‬הה נפצו כטללי‬
‫המנמר תרטט אדותו אף תהמת ירגזון‪ :‬בהגיעה‬ ‫ישנה מוצא שפתהו ויתר ארץ רתק במת ארץ תנוט‪:‬‬ ‫החלון ענבלים לכל עבר לראות העסיס השמים ויבש‬
‫‪5‬‬
‫אלו גם הבית היה עשוי מקרמיקה‪ :‬היא היתה מוצאת‬ ‫כענן‪ :‬והיא הולכת ומשקיפה הולכת ומשקיפה עד‬ ‫לשפך הנחל תדרים בנתיב חצץ לפגש בגלי בת חף‪:‬‬
‫תנוחה להשענות על מעקה המרפסת‪ :‬הידים בין‬ ‫שאינה נראית עוד ורק התנפנפותה ברוח נותרת מעל‬ ‫ועיני טלי בגלי צמותיה נפרמות ברוח‪ :‬וגלי כלה‬
‫פתוחי השפה איפה לשים את המחשב וכו‪ :‬שערה‬ ‫העץ שכבר נרקב עד תם‪ :‬אלו היה העט נובע‬ ‫ברסיסי הים המשתברים בעוז ולא תחוש בבואה עד‬
‫משערות אמתה חמקה מאחיזת שערה אחרת‪ :‬אליה‬ ‫ממטרות היה עולות בשדה הפלפל ליד בנימינה‬ ‫לטף כף טלי כתפה‪ :‬לפעמים בא לי להתאבד‬
‫הגיעה כמו חשמל הנאצר בבלון כחל מלטוף כלשהו‬ ‫ומשקות‪ :‬בכל טפה משתקפת השקיעה כלה‪ :‬את‬ ‫להפסיק את החיים כאן ועכשיו לא להמשיך אותם‬
‫בעברה הקרוב‪ :‬ספק אם הרגישה בדגדוג הקל‪:‬‬ ‫השקיעה אך הפלפלים עוד אינם אדמים‪ :‬כשאני‬ ‫יותר‪ :‬אבל אני ממשיכה אותם למה כי אני גל כי יש‬
‫צרור הודעות טקסט פרי אגדלים ים תכוניים‪ :‬גל מה‬ ‫שותקת טפות גשם קל מצטברות על חלונך שתקה‬ ‫לי נפש מאושרת‪ :‬ככה זה לא יעזור דבר אשאר‬
‫תרצי מתנה ליומולדת‪ :‬אבל יש עוד זמן‪ :‬כדי‬ ‫טלי לגלי חזק כל כך שאפילו היא לא שמעה‪ :‬רק‬ ‫מאושרת לעת עתה‪ :‬ובחכותן חבוקות לגל שילהיב‬
‫שתספיקי לשכוח‪ :‬ארנבת‪ :‬טוב עכשיו תשכחי‪ :‬מה‬ ‫טפות נשמעו על הזגוגית ועל העיר בשל עדינותן‬ ‫את הערב שערן התמזג כגשם עדין ברסיסי הים‪:‬‬
‫לשכוח‪ :‬שלא הסתכלת לו בעיניים אחרי זה‪ :‬אני‬ ‫המפרזת וצעדי חתול בחדר הסמוך בשל אהבתה‪ :‬אז‬ ‫וטלי נסתה להזכר בשירה שאלתרה אך רק מלתים‬
‫משתדלת‪ :‬עת טרם ערב בגנת טלי‪ :‬גלי מתנדנדת‬ ‫ענתה גלי בפתקה חורף כמה טוב לי חשבתי לעצמי‬ ‫אחרונות יכלות היו להתנגן‪ :‬אז שרה טלי בלבה‬
‫בנדנדת הצמיג הקשור אל עץ הפקאן‪ :‬וטלי עומדת‬ ‫בעודי בוהה בחלון‪ :‬איזה יופי של חורף בא אחרי‬ ‫קמורים קמורים קמורים קמורים שפתיה כערש‬
‫תחתה ועקבת בעיניה אחר דבורה השוטף‪ :‬יעל ירדת‬ ‫הסתיו והסתיו חלף בשניות והביא ישר את החורף‬ ‫השמש‪ :‬הזרם במקלחת היה תרמילי אפנה ירקה‬
‫מן הבית ומשהפסיקה טלי עמד ירדה גלי מן‬ ‫לכאן שוב חשבתי לעצמי וחייכתי‪ :‬אדרים יטיפו זיום‬ ‫מלאים והיא התרעמה על הפרדתם הבלתי מצדקת‬
‫הנדנדה‪ :‬וטלי הבחינה בשתי נקדות בן נעשה החבל‬ ‫השנה הזאת זו אחת השנים השנים היפות בחיי‪ :‬הכל‬ ‫מהריחניות‪ :‬מקרוב סיבי המגבת נראו כמו מקום‬
‫חלק על ידי אחיזתה‪ :‬אתן מששה באצבע מאחר‬ ‫טוב ויפה אני עצמי ואנוכי מאוד אוהבים את השנה‬ ‫שהיה נעים וחיוני לגור בו ובאפה עלה ריח אבקת‬
‫יותר‪ :‬נשכבו השלש על העשב לספר ספורים לאחות‬ ‫כמאת מכל הבחינות‪ :‬בדיוק כשנתפנתה לחקות‬ ‫כביסה מזרח אירופאית‪ :‬הטלפון צלצל בפרות החתול‬
‫הקטנה‪ :‬אמרה גלי חתול שישב על ענף של עץ‬ ‫באצבעותיה דשא נובט הבחינה בסיב צמר כחל כהה‬ ‫והקשר בין גלי ללחיצים היה חור להבכות אך לא‬
‫במרחק כמה צעדים ממנה‪ :‬החתול רק חיך כשראה‬ ‫צף בחדר‪ :‬ונזכרה רק אחרי שהתרגשה שהוא‬ ‫לכדי מעשיות‪ :‬בבית הקפה נבראו דברים זו הפעם‬
‫אתה הוא נראה טוב מזג חשבה‪ :‬ובכל זאת היו לו‬ ‫יתרחק ממנה אם תנשם חזק מדי‪ :‬היא שמה לב‬ ‫החמישית צפרנים היו פתרון מתבקש ופקנטי‪ :‬היא‬
‫צפרנים ארכת מאד והמון שנים כך שהיא חשה שיש‬ ‫שלעט כדורי יש ריח ענבי במדה מסימת או ריח‬ ‫לא זוכרת בדיוק כמה ארוחות לאחר מכן אמרת‬
‫לנהג בו בכבוד‪ :‬שונר היא פתחה בהסוס מאחר שלא‬ ‫המנסה להדמות לענבים באפן כימיקלי‪ :‬מפני‬ ‫חלצתה נטבלה במשהו כתם‪ :‬קולי הוא חושבת עולה‬
‫היתה בטוחה כלל אם יהיה מרצה מן הכנוי‪ :‬אבל‬ ‫שהחלה מפתקת לגלי אתמול בפעם החמישית‪ :‬כמה‬ ‫בקנה אחד עם השקיעה‪ :‬אלא שהשקיעה עוד לא‬
‫החתול רק הרחיב מעט את אישוניו חיוכו‪ :‬טוב עד‬ ‫היתה רוצה לרשם בשדרה החמישית אלא שלא‬ ‫באה היום אם תבוא בכלל ולכן אינני‪ :‬מחשבותיה הן‬
‫כאן הוא מרצה חשבה והמשיכה‪ :‬התואיל להגיד לי‬ ‫זכרה בדיוק כיצד מאיתים אביניו‪ :‬וגם גלי גלי אל‬ ‫רק ההד כמו נדנדת צמיג קשור אל עץ חספס החבל‬
‫בבקשה באיזו דרך עלי ללכת מכאן‪ :‬זה תלוי במדה‬ ‫תמותי תחזיקי מעמד רק עוד‪ :‬וכאן החל העט מגמגם‬ ‫לא מחיב המציאות‪ :‬מדברת‪ :‬היא לא מצליחה לדמין‬
‫רבה לאן את רוצה להגיע אמר החתול‪ :‬לא אכפת לי‬ ‫והחלה היא מכדררת את העט על כף ידה כדי‬ ‫את הנוף ממרפסתה שלא באור שקיעה‪ :‬רבועים‬
‫כל כך לאן אמרה‪ :‬אם כך לא משנה באיזו דרך תלכי‬ ‫תויה‬ ‫את‬ ‫ומתארת‬ ‫הגמגום‪:‬‬ ‫את‬ ‫למשש‬ ‫לבנים שהם גגות כביש מתנדנד קמורי ההר גלי הים‬
‫אמר החתול‪ :‬בתנאי שאגיע לאנשהו הוסיפה‬ ‫במיקרוקליגרפיה אלמת שקערוריות שקערוריות‬ ‫שהם פסים לבנים נעים לאט וכו‪ :‬לכן אינה יוצאת‪:‬‬
‫כהסבר‪ :‬בטוח שתגיעי אמר החתול אם רק תתמידי‬ ‫קמורים קמורים כממשיכה את אמרה לגלי‪ :‬וכך‬ ‫הזכרות היא ענין אקראי רק עכשו‪ :‬קלסרי אי ארבע‬
‫בהליכה‪ :‬היא הרגישה שאין מקום לערער על זה‬ ‫הסתבר לה מאחר יותר פזמה את דרכה אל מחוץ‬ ‫מתמלאים בכתב עגל ומהסס עט כדורי‪ :‬היא נזכרת‬
‫ולכן נסתה שאלה אחרת‪ :‬איזה מין אנשים גרים כאן‬ ‫לכתה‪ :‬טלי משלבת כף ידה בכף יד גלי שתיהן‬ ‫שלא הדבורה מאיה מאביקה את החרציות ומלכתה‬
‫בסביבה‪ :‬בכוון ההוא אמר החתול מנופף בכפו‬ ‫מנסות לרתק זו את אגדל זו בעזרת אגודלן‪ :‬אך‬ ‫ושמלכת הלב היא מספור אחר‪ :‬בכלל ההפרדה הזו‬
‫הימנית גר כובען מסבב על כל הראש‪ :‬ובכוון ההוא‬ ‫האגדלים קטנים וחמקמקים הם ופוקעים הצחקוקים‬ ‫בין דמויות מצירות לבין החרציות צריכה להעשות‪:‬‬
‫מנופף בכפו השניה גר ארנביב שמשתולל באביב‪:‬‬ ‫ומשתלבים‪ :‬עיני גלי ירק כחלחל מנמר קלידוסקופית‬ ‫הדפים זוכרים רק שורות בארכים שונים כתובות בעט‬
‫בקרי אצל מי שאת רוצה שניהם מטרפים‪ :‬אבל אני‬ ‫מביטות בעיני טלי המרכזות במאבק האצבעות‪ :‬היא‬ ‫כדורי אך כרי חרציות שנבהו בלבנם שעה ארכה רק‬
‫לא רוצה להסתובב בין מטרפים העירה‪ :‬אין לך‬ ‫מנסה לקרא את מצב המשחק מתוך קצות שפתיה‬ ‫סוף הסתו זוכר‪ :‬העט הכדורי תכלת סמיכה אומר‬
‫ברירה אמר החתול כלנו מטרפים כאן אני מטרף את‬ ‫זנבות חיוכה‪ :‬טלי זוכרת שאיש לא כבה סגריות‬ ‫מבצע עבדה ואומר משפחת השושניים ולא‪ :‬על חד‬
‫מטרפת‪ :‬איך אתה יודע שאני מטרפת אמרה‪ :‬זה‬ ‫בעציץ הלנטנה שבמרפסת‪ :‬איזה כיף היא חושבת‬ ‫ענף שבור של עץ מרקיב תלויה שמלתה הלבנה‬
‫‪6‬‬
‫הזאת‪ :‬שיר טרם שחרי זכר השחר פושט במרומי‬ ‫חדשים‪ :‬בשורות גדושות היו רק בנתורי החרגלים‬ ‫ברור אמר החתול אחרת לא היית באה לכאן‪ :‬היא לא‬
‫ואלון הכהה מתחדד ובולט‪ :‬ועליו כשבבים חשכים‬ ‫בפכפוך האור על עשבים מתכפשים באבק‪ :‬ובהבלחי‬ ‫חשבה שזו הוכחה משכנעת בכלל אף על פי כן‬
‫וזומרי שירי ערש עלי הצועדת דומם‪ :‬ירח גוון את‬ ‫באד מעל הגבעות הרכות‪ :‬אף כי בשורות לא מבנות‬ ‫המשיכה‪ :‬ואיך אתה יודע שאתה מטרף‪ :‬נתחיל מזה‬
‫פניו השלמים בשזיף לחייה‪ :‬כותם ושוקע כמות‬ ‫והרוח נוגנת בשורה בפיות רהטינו‪ :‬ריחה חשמלי‬ ‫אמר החתול שכלב אינו מטרף את מסכימה‪ :‬נניח‬
‫אפרסק בראש חדש תשרי בפקע רמון מדנדן‪ :‬אפר‬ ‫בצבעה את צמרי השקיעה בורד אפלולי בלכד עב‬ ‫אמרה‪ :‬ובכן המשיך החתול את יודעת שכלב רוטן‬
‫הליל צונן וזוהר מעפיץ האלון ניחחת אפלים‪ :‬זאת‬ ‫קטנה את לבה ולבנו‪ :‬הה כרמל המוזג גאיות אללים‬ ‫כשהוא כועס ומכשכש בזנבו כשהוא מרצה‪ :‬אבל אני‬
‫שואפת צועדת גשמת עפעפים ונשף שפתיה מקיץ‬ ‫לקצף את הים הזוהר‪ :‬והים הגואה ורוגש בעיני‬ ‫רוטן כשאני מרצה ומכשכש בזנבי כשאני כועס לכן‬
‫את שנתי‪ :‬ובלחשו את הבית הרביעי עצם עיניו‪:‬‬ ‫הירדה בם מכיל את היום מכחילו ומכלהו‪ :‬הה נצפו‬ ‫אני מטרף‪ :‬אני קוראת לזה נוהם ולא רוטן אמרה‪:‬‬
‫והביט והנה כבר נצבעה הארץ שלל גונים אריגיו‬ ‫כטללי החלון ענבלים כגרגרי הרמון לראות העסיס‬ ‫תקראי לזה איך שאת רוצה אמר החתול את משחקת‬
‫זהרים בכחל וורד‪ :‬ממערתו הכרמל מלכותו‬ ‫השמים‪ :‬ויבש הזית יפקע במגדו והקיץ יקוץ טרם‬ ‫היום קרוקט עם המלכה‪ :‬הייתי שמחה מאד לשחק‬
‫משתפלת לרגליו‪ :‬ונחליה קדומים מפכים בצרב‬ ‫שחר‪ :‬סלי דבדבן בריחם הייני את לבנת הענן‬ ‫אמרה אבל עוד לא הזמינו אותי‪ :‬אז נתראה שם אמר‬
‫וכוזבים בממטר‪ :‬וכרם זית מרטש את רגליה במחולם‬ ‫באפלם ילינו‪ :‬המלת פאיות ונקש פרס שסוע ידמו‬ ‫החתול ונעלם‪ :‬אמרה טלי ביום גשום אחד אחרי‬
‫קפוא‪ :‬דרכים מתפתלות במתינות הליכת הפרות‬ ‫בנער הקדה מטל‪ :‬בעפעוף חלוניה נצבת העיר מול‬ ‫הצהרים שיעל אספה חלזונות בחצר‪ :‬היא הבחינה‬
‫ובמלכו קטר בשקערוריות שלש‪ :‬והנה מתחתיו‬ ‫גאות הימים וחגם‪ :‬זה שירה הישן של העיר מול‬ ‫בדלת עץ נמוכה מאד בקשי בגבה הברכים שהיתה‬
‫לרגליו על ארץ כרמל רבה להטה כחלחל וגבוה נצב‬ ‫הראי בקלעה את צמות החשמל‪ :‬זה הסתו העומם‬ ‫מכסה כלה בעלים‪ :‬כשהיא פתחה את הדלת וזחלה‬
‫הגשם‪ :‬ירד חפני מן המערה כל צעד בודק אי מתי‬ ‫בקרונות וסלים זה אויר אגדי כשלהבת הכהל‪ :‬זה‬ ‫החוצה על הרצפה היא ראתה פתאם נוף רחב של‬
‫הופך הגשם מאדמה לחה לפלג זורם ואמר‪ :‬כי ראוני‬ ‫אתה העובר בין דברים ופסלים ומרעל עמהם בשלוה‬ ‫הרבה גבעות ירקות בשמש‪ :‬היא חשבה שזה מאד‬
‫עיני לא אדע להכחיש וידי אף תאחזנה בפרי הרהרי‪:‬‬ ‫ובכח‪ :‬עד שקור השדות הגדולים ימלאנו ושער יסב‬ ‫מזר גם בגלל שהיה גשם באתו יום‪ :‬וגם בגלל שהיא‬
‫כאמשי הסהור גלוי ענן וסמקו להטו בי עקצי‬ ‫ובמשמר חרבות‪ :‬הלילה ירד עם לפיד למולנו מעל‬ ‫זכרה שמעבר לגדר אין בכלל גבעות אלא בית גדל‬
‫אצבעות‪ :‬אי בזה הילדה מנקשת עקבית‪ :‬ושוקיה‬ ‫מדרגות ההיכל הרחבות‪ :‬והוא זוכר אותך ביקוד עצי‬ ‫של איש אחד‪ :‬היא הסתובבה שוב אחורה כדי לקרא‬
‫זורחות בדבשן בגבולן ונשזפת בטנה לתמהון‬ ‫תפוח והוא זוכר אותך בהשבר לבו‪ :‬בהותרו עקור מגן‬ ‫לאחותה שתבוא לראות ולהסביר לה לאן נעלם‬
‫המשקיף‪ :‬כי יד שמאלו הוא שכב על גבו היתה גל‬ ‫פתוח למול אהבתך המשתלחת בו‪ :‬בסער השוטף‬ ‫הבית הגדל‪ :‬אבל מאחריה כבר לא היתה דלת עץ‬
‫אבנים על תל‪ :‬ימינו היתה תחתית שכונת דניה‪ :‬שחיו‬ ‫נרגע ולא נרגע גשש חפני דרכו אל חב המערה‪:‬‬ ‫אלא שער שמסביבו אין קירות בכלל סתם שער‬
‫השמאלי שפך נחל נדר‪ :‬וכפות רגליו כמקדם נצבו‬ ‫בלילה בעין החשך שלמערה נצב ויד נערה נתנה‬ ‫באמצע הדשא‪ :‬היא חשבה שמשהו בטח יקרה אם‬
‫על סף המערה‪ :‬ויהי אחר הדברים האלה נשא חפני‬ ‫בידו‪ :‬חשך סמיך מקיף את כלו זורם ומפעפע וסוחפו‬ ‫היא תעבר בשער‪ :‬ובאמת ברגע שעברה בשער היא‬
‫תרמילו ועלה על הר טללים בדרכו נצרתה‪ :‬והרי‬ ‫אל השנה‪ :‬ויבא שם אל המערה וילן שם והנה דבר‬ ‫מצאה את עצמה שוב בחצר הרגילה שלה בבית עם‬
‫מגדל אשכל רם ונשא משמאלו ויבן שם תחת האלון‬ ‫יהוה אליו ויאמר לו‪ :‬מה לך פה חפני‪ :‬ויאמר זעם‬ ‫עלה ירק מאד ביד‪ :‬שעליו זוחל חלזון עת יומנו‬
‫גת לטלי בת רבב ויברכה‪ :‬כאשכל הענב לעיני את‬ ‫זעמתי ליהוה כי את מזבחותי הרסו ואת במתי נתצו‬ ‫הפרא נמחה כדמעה מערים ויערות משנה וחדש‪:‬‬
‫נמחצת מה רעוב לי אורך‪ :‬רק למען יזכר כי שמים‬ ‫בני ישראל ויבקשו את נפשי לקחתה‪ :‬והנה יהוה‬ ‫הולכת בדרך כפה אדמה ללקט פרח בר בחרש‪:‬‬
‫עליו כי הדשא החי מפרפר בטלליו‪ :‬כי הלילה החם‬ ‫עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים‬ ‫ויוצאים אחריה פרה ואוז וחתול קמורי השטה‬
‫והיום הנפתח מציבים על ספם את האור ואתך‪ :‬ויקח‬ ‫לפני יהוה‪ :‬לא ברוח יהוה ואחר הרוח רעש לא‬ ‫הרוכנת‪ :‬כספור שאבד כנגון מני אז כבת צחוק‬
‫מן ענבי טלי אשר עמו מלכיש וידרכם שם‪ :‬ויצק‬ ‫ברעש יהוה‪ :‬ואחר הרעש אש לא באש יהוה‪ :‬ואחר‬ ‫נשכחה ונושנת‪ :‬ועומדות מרחוק השנים הבאות‬
‫התירוש לבקבוק מי עדן קטן ויאצרו במעמקי תרמילו‬ ‫האש קול דממה דקה ויהי כשמע חפני ויאמר צא‬ ‫ולשוא תמיהותינו כה רבו‪ :‬ומוצץ לו ירח עירם אצבעו‬
‫לישנו ליין טלי‪ :‬אזי ישקיף אל עמק זבולון אל‬ ‫ועמדת בהר לפני יהוה‪ :‬ויהי דבר יהוה אל חפני‬ ‫כבימי בראשית בחיק אבא‪ :‬ואנחנו שותקים אדמה‬
‫שדותיו מרשתי אלילי הברזל עד גבעים שמנגד הם‬ ‫במחזה‪ :‬לטוף צללי העננים את הגבעות ההרים‬ ‫עשבית בירקרק הריסים מפרפרת‪ :‬ועינינו עצמנו‬
‫שפרעם ואבלים‪ :‬ויקרא אליהם הנה העצים במלמול‬ ‫ולאט מגיע אל גיא לח‪ :‬ויאמר יהוה אליו קום והתהלך‬ ‫ולפתע נביט והנה כבר חשכה הצמרת‪ :‬הה אלה‬
‫עליהם‪ :‬הנה האויר הסחרחר מגבה‪ :‬אינני רוצה‬ ‫בארץ לארכה ולרחבה והיית משגע ממראה עיניך‬ ‫השורשת גזעך הזולג אל בשר הכרמל הרוטט‬
‫לכתב אליהם רוצה בלבם לנגע‪ :‬לשאת פת במלח‬ ‫אשר תראה לך שוב לדרכך‪ :‬ויהי בטרם נצבעה‬ ‫הגובע‪ :‬חמוקיו הסהורים נכספים להכיל עב קטנה‬
‫ומים בדלי‪ :‬ועת הדרכים ילבינו צידה להביא לאחי‬ ‫הארץ וכנגב ככרמל נראה אמר חפני את התפלה‬ ‫כלבנה‪ :‬ובעד המרחקים נראו הדברים תהוהים כאילו‬
‫‪7‬‬
‫צלילי רוח חדים‪ :‬או אז נדלקה בתוך הואדי הדרך‬ ‫הירדן שבמזרחו וגם אל עמקי הארך שבמערבו‪ :‬קוי‬ ‫הגדלים לאור ולרחב בשדות אבינו‪ :‬בירדו בסבך‬
‫באולטרה סגל מהמם וחלש‪ :‬והלכתי בחדר מרחק‬ ‫שבירה והעתקה עזים שיצרו גראבנים הבולטים בנוף‬ ‫הנחלים עבר חתול מנמר בין הארנים‪ :‬נעמד תלוי כף‬
‫כה גדול שרק טיגריס מרהיב המהלך צד לצד‬ ‫והמבתרים אותו לגושי משנה בכוון דרום מזרח צפון‬ ‫והסתכל אחריו במבוכת אגב‪ :‬בעברו נמלאתי רגע‬
‫בכלובו יגמעו‪ :‬וצלילי חלילה הבודקים את עצמם‬ ‫מערב‪ :‬הקו הכרמלי כגון הגראבנים ואדי אל פארעה‬ ‫חף מתפוף שלאחריו שמטה מחשבתי את קויה‬
‫ויוצאים לעולם חפשיים אל הרוח‪ :‬עמה נשאים סביב‬ ‫של הבקיעה ושל ואדי אל מאלח‪ :‬כתוצאה מן‬ ‫והוסיפה להפך בה מלים בעודי נעור אחריו‪ :‬רק את‬
‫הגיא אל צדו השני וחוזרים טעמי אדמת חרש וארן‪:‬‬ ‫השבירה וההעתקה נוצרו מצוקים ומתלולים שהפרשי‬ ‫מבטי התכופפתי להקדים ולהכיל חציו שכן למרות‬
‫הם לא מתלכדים עם צלילי הפסנתר הכבד המנסים‬ ‫הגבה ביניהם מגיעים עד למאות מטרים בסמיכות‬ ‫שהבטתי לגמרי ראיתי רק את חציו שאינו מסתר על‬
‫להתעטר בשפור‪ :‬ובאמצע הדרך בין אלו לאלו‬ ‫מקום זה לזה‪ :‬כתוצאה מכך מצויים כאן רכסים‬ ‫ידי חציו הלא מסתר‪ :‬נזהר היתי לא לשבר את הענף‬
‫תבקע שאגה חתולית עמקה‪ :‬מה גדלה היא תרחשת‬ ‫שלמרות רומם המחלט שאינו עולה על חמש מאות‬ ‫עליו נשענתי‪ :‬כדי לא לעורר רחש קיום עד שאלמד‬
‫צבעי רקיעיך עת פה הענן הלוהט אט נפקח‪ :‬כאחד‬ ‫עד שמונה מאות מטר מעל לפני הים‪ :‬הם מתנשאים‬ ‫לראות את חציו השני ללא כל מאמץ ואפילו‬
‫מרכסיך חובק את האפק גועש ונפרע בגבוליו כי‬ ‫מאד מעל לסביבתם‪ :‬כתוצאה מכך התפתחו ערוץ‬ ‫להשתקף‪ :‬בשל התרחקותו בסבך שהחלה להסתיר‬
‫נרגש הוא לקראת‪ :‬קצה קוצת רווה זהב מתך‪ :‬עיניה‬ ‫וסחיפה אינטנסיביים כלפי מזרח שחשפו שכבות‬ ‫ממנו פסים פסים של גזעים וקסוסית נאלצתי ועודי‬
‫עלת עם בקר מן ההר באורה שניה שני הצלע בקר‬ ‫מגיל הקרטיקון התחתון במרכז‪ :‬בשל השבירה‬ ‫נאלץ לותר על ההתחזות למבט ועל השקט הכלול‬
‫הצל‪ :‬וצחק גדל צחקה אף מרגז תהמת‪ :‬יפו פעמיה‬ ‫וההעתקה משנה קו פרשת המים את מהלכו פעמים‬ ‫בו‪ :‬וללכת ולקרע בעלים ובבשרי כמסדר עוד פעם‬
‫מכל ביחפן ורוצה החזק במורד ההרים יפקע‬ ‫רבות‪ :‬הסטיה הגדולה ביותר היא באזור שכם שכן‬ ‫אחרונה את השיער ויוצא אל המערכה לשאל אם‬
‫מיתרים‪ :‬יכה בענבל בעצמה עד אין שאת‪ :‬והים והים‬ ‫בגלל ההתחתרות ואדי אל פארעה מתנקזים חלקים‬ ‫היא יודעת איך מגיעים לאנשהו‪ :‬מזמור לדוד אשירה‬
‫והימה יכל לא דבר אלא מחא בכפיו עצומות‪ :‬והחול‬ ‫מבקעת סכר סהל אל עסכר מזרחה‪ :‬קו פרשת‬ ‫ליהוה כי גאה גאה‪ :‬יהוה רעי לא אחסר בנאות דשא‬
‫הו החול יאפה בנגעה ויזהב ויהם‪ :‬ותאמר בבאה‬ ‫המים עובר אפוא על רכסי הר עיבל ונמשך צפונה‬ ‫ירביצני על מי מנחות ינהלני‪ :‬נפשי ישובב ינחני‬
‫רבבות אלפים המוני בבאות‪ :‬ותשמח ותרקע בחלת‬ ‫על לגלבע‪ :‬בשל כוונו הכללי של הרכס ובשל‬ ‫במעגלי צדק למען שמו‪ :‬גם כי אלך בגיא צלמות לא‬
‫החפים ואין שאת ואין שאת לאורה ולצהל‪ :‬ותחם‬ ‫מפתחי הבקעות המאפשרים חדירת אויר לח ממערב‬ ‫אירא רע כי אתה עמדי‪ :‬שבטך ומשענתך המה‬
‫ותהל את כל הכחל הצלל בצהב מסנור‪ :‬ואפילו‬ ‫וירידת משקעים נדחק המדבר מזרחה‪ :‬ובקעת הירדן‬ ‫ינחמני תערך לפני שלחן נגד צררי‪ :‬דשנת בשמן‬
‫קוצת עפעפיה טובלות בזהב הרותח הומות רוטטות‬ ‫וגלבע והגלעד‪ :‬ויפי גבעות מנשה וגבעות הגליל‬ ‫ראשי כוסי רויה‪ :‬אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי‬
‫כמראה בחם יום‪ :‬וידמע המביט כי נתן להביט ותשב‬ ‫והריו ואביטל ובנטל וחרמון נבטים אליו‪ :‬והכרמל גם‬ ‫אני יהוה‪ :‬בדרכו נצרתה מנחל נדר ויעל על ההר‬
‫אצל השפה הנסוגה ואיש לא יקרא כתובותיה‪ :‬כי‬ ‫הוא בהודו מלוא הדרו כמו שאומרים‪ :‬ויבן שם במה‬ ‫אשר מימין מרעי דלית הכרמל מערבית למחרקה‪:‬‬
‫דרכום הגלים ליינם אין שותה‪ :‬ותבט ברצפת הבטון‬ ‫לפדרי היא שחרי כי ערפיליה הדקים הלבנים‬ ‫אשר שם פסל אליהו מצב כנבעל למען יראו ויראו‬
‫במתז ותרא כי שזפתה שמש ראו ראוני כי אני‬ ‫שקופים נסכו אור על יפי הרים וערים‪ :‬ויבט יזרעאלה‬ ‫נביאי השקר עד עצם היום הזה‪ :‬ויפגע במקם ויחן‬
‫ורדרדת‪ :‬וצחקה ידמם ותשכב ותנום ותחלם כל הליל‬ ‫אשר לרגליו ויקרא אל שדותיו‪ :‬הנה העצים ברשרוש‬ ‫שם ויחלט תחת החרוב‪ :‬ויקרא שם המקום הר מהלל‬
‫עד הדו מכוש‪ :‬ותדע אז כי אין עוד יפה מן הבקר‬ ‫עליהם הנה נשמתי סחרחרה מגבה ומריח ארן‪ :‬הריני‬ ‫כי יפי עמק השרון ושדותיו והשמרון המתיחד‬
‫הזה‪ :‬מה יפה הוא הטקס הקם וזורה בשמים תכונה‬ ‫רוצה לכתב עליהם נכון בטעמם לנגע‪ :‬לשאת אגדת‬ ‫בתופעות הבאות‪ :‬אי התאמה בין קוי המבנה‬
‫הצבעים מתרחבים‪ :‬היא זורמת כובשת פסות מהעיר‬ ‫מרוה משלשת להדיף ריח סבך קסוסית ואלון‪ :‬עת‬ ‫הגאולוגיים השיאים הטופולוגיים וקו פרשת המים‪:‬‬
‫ממלאת אגמים ולשון ים בכתם מתכתי‪ :‬מחרוזות‬ ‫קמה בצמחה ענבלים מנקשת להשקותה ענבי טל‬ ‫פרישה רחבה ושבירה של צירי הקמרים מציאותן של‬
‫ענברי פנסים מכבות את עצמן לכבודו וכל עיניהן‬ ‫הנשקף מהחלון וירד יזרעאלה‪ :‬בעברי נמלאו רגעי‬ ‫עמקי ארך ובקעות רחב רבות‪ :‬כתוצאה מכך נחלק‬
‫מתמלאות צפיה‪ :‬הנה כתם בהיר מגלה את מקום‬ ‫רחש צעדי גם כשעצרתי להקשיב לו‪ :‬ולפעמי חום‬ ‫השמרון לשלש יחידות מבנה עקריות‪ :‬מערב השמרון‬
‫עלותו הקרב וכבר גב הרקיע כחל מצטמרר בנשיקת‬ ‫שריטותי הנעים בעלותו מרגלי שהולכת ונטמעת בן‬ ‫מרכז השמרון‪ :‬ומזרח השמרון הרכס האנטי קלינלי‬
‫הכדור הזוהר ליומך‪ :‬הוא עלה לממשלת היום‬ ‫הליכה‪ :‬אך טוב וחסד ירדפני כל ימי חיי‪ :‬איכה‬ ‫המרכזי של השמרון‪ :‬קמר פארעה נמשך מכוון‬
‫משתלט על העיר ומאיר‪ :‬ושמשות הרכבים לו עונות‬ ‫אחזתני שמחה שכזאת שלפתה את גרוני ולכדה‬ ‫מעלה הלבונה לעבר בקעת בית שאן בכוון דרום‬
‫בנצוץ מבהק‪ :‬הוא עלה לאטו אטיות משגעת‬ ‫צעקות שעלו ונתלו בחוטי התקרה‪ :‬שם בפעמני‬ ‫מערב צפון מזרח הקו השמרוני‪ :‬רכס זה המכונה‬
‫כסמרמרת מגע המרגש עוד לפני היותו‪ :‬מה רב‬ ‫הזכוכית בעדנה נוראית מדהימה הדהדו את עצמן בין‬ ‫הרכס המזרחי מתיחד בכמה תופעות‪ :‬השתפלות‬
‫הפסדם של אשר היושבים ברכבם מתנשקים מקפים‬ ‫נקישה לנקישה‪ :‬ולנכח האור הכסוף שהמטר נצנצו‬ ‫במורד עז משני עבריו גם אל ספר השומרון ובקעת‬
‫‪8‬‬
‫לכן יהיה כל שיר שיר אהבה אליה לצלילה‬ ‫העצים וטפיחת כנפיהם ושוקים במרוץ רעמות‬ ‫בנינים‪ :‬בנינים בנינים פה האור עוד עירם וצעיר‪:‬‬
‫ולמטעניה ולארץ אשר היא מכילה‪ :‬ודמעת הגשמה‬ ‫וטלפים‪ :‬רוח רוח בהם סחררוה בהם יריעות ותריסים‬ ‫בצלצול ובצחוק גם ספנו נרגם בעפעוף חלוניה‬
‫תדגדג את לחיי בחפני את רמון השירה כרצד‬ ‫רדופה היא‪ :‬מעוף שער פושט זרועותיו מראה רוח‬ ‫נצבת העיר מול גאות הימים וחגם‪ :‬כאורחים אליהם‬
‫הדבורים סביב אשכל‪ :‬אך הדובר בשיר הקודם‬ ‫מראה רוח צמרמרת שדות רחבים‪ :‬כי תראוה יפה‬ ‫עוד נסע בשדות הכחלים שגבהו מדעתנו שוב‬
‫מצטנע צניעות פושעת באמרו לא אתי כרעה אוליכך‬ ‫וקוטפת תפוח מסרו לה ממני ברכת אהבים‪ :‬כי הערב‬ ‫השמש תלתה עריסה זכרון לשחרית ילדותנו‪ :‬ואיכה‬
‫והוא מכה על חטא‪ :‬והוא מכה על תהו והוא מרעיד‬ ‫הקר את עורביו בה שלח והאור האחרון מתמוטט על‬ ‫לא נתעה בדרכים והדרך כלה מסנורת מהבהוב‬
‫מיתר פקע אבו בכדי‪ :‬והוא דמום כהד ומרצד כמהו‬ ‫קבים‪ :‬וגברה זמרתם של הבד והפח ונעורו שפתי‬ ‫זגוגיות ופחים מלבלוב היפה העוברת‪ :‬הה עברי‬
‫הוא מצטמר למנגינת לכה דודי‪ :‬את יחידה כצל את‬ ‫השדרות והמים‪ :‬ופסגות רקיעיך עירי אבודות ומצפה‬ ‫בשמלות כפריות בטרקלין המראות שרמני‪ :‬לך כלים‬
‫בוגדה כנחל את תצעני לכל לכל עובר ושב‪ :‬את‬ ‫במתכת שקיעה את‪ :‬ועיני האדם הן רק שתי ילדות‬ ‫מאבק ספריות גבורים נשכחים של רומנים‪ :‬ומכה בי‬
‫מתוקה כליל את חמקה כשחל את מפכה כנחל‬ ‫בסתוך הנוסע כיער‪ :‬ושפך המסע במרצפות תוסס‬ ‫צחוקך הפשוט ותולש מלבי את הדלת‪ :‬ושוטפו‬
‫בשרב‪ :‬והוא בוער כלב והוא כבה כעין והוא דולק‬ ‫והמלה יינית פורצת חשוקיה‪ :‬המלה רחובית מרגשת‬ ‫ברכילות בפטפוט בבקבקי שערך מהתלת‪ :‬והרחוב‬
‫בלהב נר נשמת אדם‪ :‬והוא חומר כגו והוא כבד כיין‬ ‫אהבנוך אולי לא לחנם‪ :‬אהבנוך בשל שוק ובשל‬ ‫שגדל ללא חיק מפחם ומטיח קורא לך‪ :‬שוק אדיר‬
‫הוא מתנודד למנגינת בשר ודם‪ :‬את יחידה כצל את‬ ‫גשם ובשל שיח שוליות על יינם‪ :‬המלה רחובית‬ ‫כאתלט משחק שלשלות לכבודך קורע‪ :‬וטופפת גנת‬
‫בוגדה כנחל את תלהטי לכל לכל עובר ושב‪ :‬את‬ ‫ורוגשת בעולם האחר כבזה הזרקי נא עלינו כגשר‬ ‫העיר ככבשה בלבנת הצמר והבקר בהיר בהיר‬
‫אפלה כליל את אוכלה כשחל את שוקקה כנחל‬ ‫התקמרי כצביה של ברזל‪ :‬בלשונם הכושלה על‬ ‫כאמור בראשית הזמר‪ :‬ואמר המחבר בהירה שחרי‬
‫בצרב‪ :‬והוא מכה כלב והוא נרתע כעין עקוד הוא‬ ‫קבים מדברים השוליות הלצים‪ :‬בלשונם הכושלה על‬ ‫בהירה כבקר יום ראשון טרם מאורות‪ :‬את צעירה‬
‫כחיה ברצע יתרים‪ :‬והוא שותת כגו והוא זועק כיין‬ ‫קבים שהגיעה לכאן בין ערבים מדורות רבנים‬ ‫עדין כל כך צעירה בהגזמה פרועה פרועה את מדוע‬
‫הוא משתרבט בלהבות בין הבתרים‪ :‬את רוחפה כצל‬ ‫ומליצים‪ :‬העברית העברית אן הגעת ערב חרף לוהט‬ ‫את צעירה כל כך מדוע‪ :‬נצני פטמותיה כמוהו לא‬
‫את לוקקה כנחל את תלחכי בכל בכל אשר יאהב‪:‬‬ ‫על גדרות‪ :‬הה שפתי העומסה המיגעת יין חם‬ ‫יודעת אי עלם איזה יום צופנים‪ :‬אלי עוד שנתים‬
‫את ערמה כליל את יחומה כשחל את צוחקה כנחל‬ ‫מתבשל בקדרות‪ :‬העלמה הנוגסה שזיף אדם חזקה‬ ‫ימלא דמה תחושת צפה ונפילה מגל שעבר ותמידית‬
‫האכזב‪ :‬והוא קשה כלב והוא נוקב כעין הוא מבקש‬ ‫בשניה ממך‪ :‬בעברה באולם גבהת מתן נכלמים‬ ‫עד כל מעוק יתמוסס כלא היה‪ :‬רך עורה בהק‬
‫כפר החטא אשר חטאת‪ :‬והוא רחום כגו והוא נגר כיין‬ ‫ישנותך ומומך‪ :‬נכלמה ישנותך המגפת כי בדידות לך‬ ‫בעדנה תמים ובתולי כי טרם הגשים רצונו להכיר את‬
‫הוא מתנגן בבהט אבן את נשמת‪ :‬את יחידה כצל את‬ ‫וכבד הראש‪ :‬אך שפעת נעורים את מקפת ואפילו‬ ‫הארץ עליה נפרש‪ :‬עוד כורע הסתו עוד קורא לך‬
‫מפכה כנחל את לוהטה לכל לכל אשר יאהב‪ :‬את‬ ‫היין תירוש‪ :‬לא אהיה בין רבי שליטיך לא אתי כרעה‬ ‫הסתו עוד ראה רק אתך ואתך טוב לראות כי יפות לך‬
‫אללה כליל את שכולה כשחל את נמוגה כנחל‬ ‫אוליכך‪ :‬רק אהיה נא אחד שוליותיך שטרחו כפרת‬ ‫בתי השמלות הבהירות‪ :‬שמלתה הלבנה מיפה אתה‬
‫בשרב‪ :‬ואמר המחבר הפרשה הידועה כפרשת גן עדן‬ ‫חיוכך‪ :‬ולכן לכבוד ערב ורוח ולכבוד עננים אפלים‬ ‫מדגישה את זהרה וקלילותה כולון לבן פרוש על אור‬
‫היא מעשה המלכת יהוה אל הגשם‪ :‬בתחלתה לא‬ ‫אזכירך בשירי רעות רוח אזכירך בשירי הבלים‪ :‬אם‬ ‫הבקר בעדו נראים עלי השסק‪ :‬עלה עבות ראש‬
‫המטיר יהוה על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה‪:‬‬ ‫אחיה עם רעי וזקנו עוד נבוא בית היין שנית‪ :‬וראינוך‬ ‫משדות אחרים מחשכת האגם המסעיר את ריסיו‪ :‬עם‬
‫בסופה ירד המטר בכח טקס מגי ידוע למדי של‬ ‫צעירה מכלנו בת שוקים עדויה שננית‪ :‬כי מראיך‬ ‫קרונות המסע עם שקיעת נמרים הוא עבר ברחובנו‬
‫הבראות‪ :‬סוד הזווג של האדם בצלם אלהים זכר‬ ‫מראה האלמות כי שחקנו בך שחוק נערים עד עלינו‬ ‫הסב‪ :‬ועיני הבתים ועיני הפרות סבבו לאטן ולווהו כי‬
‫ונקבה בסכה הפתוחה אל השמים‪ :‬לעורר את אל‬ ‫קפצה זקנת מות ועליך קפצו נעורים‪ :‬והערב שבע‬ ‫לשאון מסעו הדרכים פעורות‪ :‬כי על כן אהבוהו ערים‬
‫הגשם שיזדוג אל האדמה ברביעה ראשונה‪ :‬מגיה‬ ‫רוח ורהב ילהט על שוקים וגדרות והיין יאיר כהלהב‬ ‫אפרות ועל כן עלמות אהבוהו‪ :‬רק להלם ורידיה עירי‬
‫סמפטית הדומה גורר את הדומה דוגמת נסוך מים‬ ‫החוגג את חלוף הדורות‪ :‬ובעצבות לא נשקע כי אין‬ ‫אז שמעה את הסער הבא ושפך המסע במרצפות‬
‫להוריד גשם‪ :‬אלוהות הילוד החי הצומח כתמוז‬ ‫טעם ודממנו תוהים ולחוצים‪ :‬וסביב כאי אז כאי פעם‬ ‫תוסס‪ :‬ערב חרף שבע רוח ורהב ערב חרף לוהט על‬
‫כאדוניס הפריון כרוך בה במות‪ :‬וכן גם כאן כי על כן‬ ‫ילהגו השוליות הלצים‪ :‬ואמר המחבר העברית נוצרת‬ ‫גדרות‪ :‬מסתורי ואדמון כהלהב הלוחך את שולי‬
‫מות תמותון‪ :‬אדם ממהר לנקט אמצעי מגי כדי להפר‬ ‫מכל שיר שנכתב בה‪ :‬מצבה התפתחות נצחית כילדה‬ ‫הקדרות‪ :‬המדרכות שטפו לאט ממלמלות מלחשות‬
‫את עצת המות של האל‪ :‬הוא קורא על אשתו את שם‬ ‫אוכלת שזיף אדם ונבראת ממנו כסמדר נצחי ללא‬ ‫שבויות ברחש מרשת של מבטים ושל פגישות‪ :‬ערב‬
‫אלת הנחש אלת החיים חוה כדרך שמוסיפים לשמו‬ ‫חשש הבשלה‪ :‬אכלני נא כי שפה אני‪ :‬כתיבת שיר‬ ‫חרף גשום ופרוע על העיר עננים שטים‪ :‬יריעות‬
‫של חולה אנוש את השם חי‪ :‬כי היא האלה חוה‬ ‫בעברית היא הן הגשמת האהבה אליה והן בריאתה‪:‬‬ ‫השוקים אומרות רוח השוליות יין חם שותים‪ :‬חלחלת‬
‫‪9‬‬
‫בן אלעשה מבני מניו של מלכנו שאול בדין הירשות‬ ‫והלשון‪ :‬המים וסותם אגירתם והטיתם לפי צרכי‬ ‫הנחשית היתה אם כל חי‪ :‬המגיה כידוע שלטת בכל‬
‫פעמים‪ :‬ובכן בין אצל לאצל אומר מר זוטרא במסכת‬ ‫השעה הם שקבעו את מהלך ההסטוריה את המשטר‬ ‫המעשה המגי מחיב גם את האלוהות את יהוה‬
‫פסחים פשפשו חכמינו ומצאו מטען ארבע מאות‬ ‫החברתי‪ :‬גם תפיסת האלהות והיחס בין האדם‬ ‫המעשה המגי אבל לא כונתו של אדם בכך‪ :‬האל‬
‫גמלים של דרשות‪ :‬שאלתנו היא מי נושא במקרים‬ ‫לאלהיו עצבו על פי נופי המים והיבשה‪ :‬השפע הרב‬ ‫מקים את צו המגיה המחיב אבל הוא מפרשו עושהו‬
‫אשר כאלה במשקלן‪ :‬אם החטוטרת לא הרגלים‬ ‫של תצורות הטבע חוף הים השפלה ההר בקעת‬ ‫הופכו כרצונו‪ :‬אדם התכון לסוד החיים של אלת‬
‫שנושאות בעלה‪ :‬ואם תמצי לומר הרגלים כלום אין‬ ‫הירדן ושטחי עבר הירדן במזרח פתוחים להשפעות‪:‬‬ ‫החיים הנחשית חוה יהוה מתחכם לו מבצע את צו‬
‫החטוטרת חשה בכבדן‪ :‬לא נכנס עתה לעבי קורתה‬ ‫לעמתם נמצאו השטחים האחרים ההרריים‬ ‫המגיה מצד הוית הנחש של האלה‪ :‬הוא עושה לאדם‬
‫של סגיה זו ונניחה‪ :‬בעודי שם בין מברגה תריסר‬ ‫והמדבריים סגורים ומכנסים בתוך עצמם‪ :‬נבנתה‬ ‫ולאשתו כתנות עור נחש אשר השיל‪ :‬הנחש משיל‬
‫ולט למלחצים ואני מתאמץ לאחות פדות שנוצרה‬ ‫תרבות אוטונומית על יסודות מקומיים ועצמיים‪:‬‬ ‫את עורו הישן מדי שנה‪ :‬בכך יצא יהוה ידי חובת‬
‫מהשמטת‪ :‬בדרכה נכתבה השירה המשמטת צמודים‬ ‫שכבות תרבות הנערמות זו על זו ויוצרות רוח‬ ‫המגיה של קריאת השם חוה נחש החיים האלהי על‬
‫צמודים‪ :‬כל משתתף בתורו כותב מלתים‪ :‬מלות יחס‬ ‫המעברת מדר לדר‪ :‬זהו המצב היחידי המאפשר‬ ‫האשה‪ :‬וסוד החיים נכרך בסוד המות גזירת המות‬
‫שנתן לותר עליהן אלא אם היא המלה האחרונה‬ ‫התפתחות תרבות דיקנית‪ :‬קשר מתמיד לטבע שכן‬ ‫הכרוכה בהולדת נשארת עומדת בעינה‪ :‬ומכיון שאין‬
‫בצמד אינן נספרות‪ :‬הכתיבה תתבצע ללא נקוד‬ ‫הגשם יורד בכל מקום ולא מצריך מערכת השקיה‬ ‫פרשה זו של גן העדן אל הגשם נחש החיים ואלת‬
‫ובתחביר עברי‪ :‬נהוג לצין בפני המשתתפים את‬ ‫שהיא מפעל אנושי‪ :‬רבוי המתבטא בשלטון ערוני‬ ‫החיים הנחשית חוה מחורת לכל במדה שוה‪:‬‬
‫הנקוד אליו התכון המשורר‪ :‬משתתף זוכה למלים‬ ‫וחלוקה למטות ולשבטים מאתה סבה‪ :‬אך מתבטא‬ ‫והדברים עשויים להתעות בקריאה ראשונה גם אזן‬
‫נוספות בתורו אם כתב מטאפורה יחידה בעלת יותר‬ ‫גם בתפקידים מגונים לאלים במקומם בחיים‬ ‫קשבת ולב מבין‪ :‬ראיתי להביא בזה את הדברים‬
‫משתי רגלים‪ :‬כמספר רגלי המטאפורה היחידה‬ ‫ובדמיותיהם‪ :‬מתוס הפועל כעלילה סבתיות אפי‬ ‫המעטים האלה‪ :‬גם לי אמרו היום האוטובוסים‬
‫הנפרדות מספר המלים שיכתב‪ :‬הכונה ברגלי‬ ‫סגירת מעגלים והן מדיק בתאור תופעות הטבע‬ ‫ברוכים הבאים לתבל וכל כך יפה שבא לכתב‪ :‬אך‬
‫מטפורה היא למספר הקשרים בין הרמות המקשרות‬ ‫וסדרן ודקיות ברמה המלולית‪ :‬ספורים אטיולוגיים אך‬ ‫כדי שאוכל לחבר זאת מצב השמרון היה צריך להיות‬
‫באמצעות המטאפורה‪ :‬לדגמא זוג רגלים מבהק‬ ‫למעשה גם ספורים אנושיים להפליא והן פרסוניזצית‬ ‫ערב טוב בין יבש ומים‪ :‬מים מעינות מספיקים לשתיה‬
‫רסיסים שלאור בדמעותיך בשיר דרכנו ליעקב‬ ‫תפיסות‪ :‬יצירות חזותיות המכילות שלשה יסודות בו‬ ‫אך לא לחקלאות ומרעה וגשמים המספיקים לכך‬
‫רוטבליט תאור אופטי וגם אפטימי‪ :‬וכנגד דגמא‬ ‫זמנית ספציפיות דמות ומצב יצוג ומטרה פלחנית‬ ‫פעמים כן ופעמים לא‪ :‬כי הארץ אשר אתה בא שמה‬
‫למטפורה חד רגלית דק שלדמעות בשיר ערף האור‬ ‫לדגמה‪ :‬דיוק זה התגלגל להיות חסר נמוס ונתוב‬ ‫לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר תזרע את זרעך‬
‫לאלישבע גרינבאום דמיון רק בטפות‪ :‬אצל אלתרמן‬ ‫פלח שוק של טלויזיה בכבלים ועט חצי כדורי‪:‬‬ ‫והשקית ברגלך כגן הירק‪ :‬והארץ אשר אתם עוברים‬
‫רגיל למצא מטאפורות תלת רגליות כגון עפעוף‬ ‫המממן משפטים יפים על אוטובוסים נשטפים‬ ‫שמה ארץ הרים ובקעת למטר השמים תשתה מים‪:‬‬
‫חלוניה‪ :‬התכונה הפיזית הדמיון לעינים ההתפעלות‬ ‫ומכילים‪ :‬בנחל מערות בחלקו המרכזי בימי הקיץ נתן‬ ‫בנגוד לגליל ולהרי יהודה מעטים ביותר בשמרון‬
‫או הצפיה שבעפעוף‪ :‬וכמבן ראוי להזכיר את שש‬ ‫לראות מים ויבש בעת אחת‪ :‬כי בתת אלת המסטיק‬ ‫שרידי הצומח הטבעי‪ :‬שטחים נרחבים בדרום‬
‫הרגלים שנתן לספר במטאפורה המפארת המסימת‬ ‫דלילה בין הגזר והקידה היבשים ושאר עשב צהב על‬ ‫השמרון במערבו ובעמקים מעבדים זה דורות רבים‬
‫אופטימלית את הספור בדרך הרוח לעמוס עז‪ :‬אפס‬ ‫הגדה והשלוחות המזרחיות‪ :‬ובשלוחה המערבית‬ ‫עבוד חקלאי ונטועים בעקר בטרסות עצי זית תאנה‬
‫רגלים תיר אמריקקי המדבר עם אמו בטלפון והיא‬ ‫צפונית חרש אלון וארן כליל החרש וער מצל ורוה‬ ‫שקד ורמון‪ :‬רק בשולי השדות ובמקומות שנתקדשו‬
‫שואלת אם כבר טעם פלאפל‪ :‬הוא עונה שכן והיא‬ ‫למראה וחלוקי הנחל מעידים‪ :‬יצא ילד מביתו ירד‬ ‫והם אסורים בפגיעה נשתמרו שרידי הצומח הטבעי‬
‫שואלת איך זה והוא עונה טעים היא אומרת בסדר‬ ‫לנחל מערות והביט בדברים קטנים אבקני הסתונית‪:‬‬ ‫עצי יער וחרש ים תכוניים‪ :‬ארץ אשר יהוה אלהיך‬
‫אבל איזה טעם יש לזה והוא עונה מלוח‪ :‬מינוס רגל‬ ‫היה אויר ארוטי בין צמדי מלים הוא תהה למה‬ ‫דרש אתה תמיד עיני יהוה אלהיך בה מרשית השנה‬
‫קלינטון שמח לפגש את ברק כמו ילד השמח לצעצע‬ ‫עגולים חלוקי הנחל‪ :‬נזכר להרף בהתעגלות אבנים‬ ‫ועד אחרית השנה‪ :‬העדר שליטה פיסית לאדם על‬
‫חדש‪ :‬הסערה הצבורית נוצרה כיון שהאזן‬ ‫מעטה בזרקוהן ונבהל מגדל הזמן שתפס לפתע‪:‬‬ ‫המטר הוליד צרך בשליטה באמצעים מאגיים‬
‫הישראלית לא היתה מסגלת להבין כיצד לא התכון‬ ‫הביט במעלה הנחל ולא יכול היה פחד כי הנחל‬ ‫ואליליים‪ :‬כך עצבה התרבות בדרכה ועמה השפה‬
‫לדבריו‪ :‬ולסכום הדגמאות תרגיל אנא עזרו לי למנות‬ ‫מכר‪ :‬וספר לי זאת בעודי בין ערמות נירות וספרים‬ ‫וטלי שנועדה להגשים מטרה זאת כמהה גם היא‬
‫את הרגלים בסבך המטאפורות כאיל אחוז בסבך‬ ‫אחרת לא הייתי יודע זאת‪ :‬בשני עמודים שמצינו‬ ‫ואינה יודעת ובגאותה עושה זאת בעדנה נוראית‪:‬‬
‫מרגוע וערגה‪ :‬משתתף יכול לסמן סמני פסוק לפני‬ ‫בספר דברי הימים אלף לא בית‪ :‬חוזר שמו של אצל‬ ‫הקשר בין אדם לאדמתו הוא אחד מיסודות ההויה‬
‫‪10‬‬
‫עכבר עד שבא הלילה עד שבא הלילה עד שבא‬ ‫לרקיע נפתח ריחנית‪ :‬וטפות הצטברו על זגוגית‬ ‫מלותיו ביניהן או אחריהן‪ :‬אם כי ממלץ להשאיר את‬
‫הלילה הזה השחר‪ :‬אוהב לבכות על מר גורלי אוהב‬ ‫בתנופה כעינים הרבה והרבה אותיות לא זולגות לא‬ ‫סמן הפסוק הבא למשתתף הבא ונתן לבקש זאת‬
‫לשתות עד שיבוא יומי‪ :‬אוהב לשתות ולאכל אוהב‬ ‫עפות‪ :‬ותכנן מתגשם מתנשם ופתאם כשבלו הירק‬ ‫ממנו‪ :‬משתתף הרוצה לסגר סגרים בטרם נכתבו‬
‫נשים אוהב הכל אבל אותך אוהב בנשמתי‪ :‬אני שלך‬ ‫שלעט מתרבות מצטברות בנקישות נעימות‪ :‬ושרות‬ ‫ארבע מלים מפתיחת הסגרים צריך לקבל את‬
‫ואת שלי אני שלך ואת שלי נתתי לך את כל הוני את‬ ‫הן על לחי אחרת ועל הגדר הירקה הנשטפת מטר‬ ‫הסכמת כל המשתתפים פרט לפותח הסגרים‪ :‬נתן‬
‫נשמתי ועוד לא באתי על ספוקי‪ :‬נחזר למציאות‬ ‫שפער מראותיו כפנס מכונית שחשף צלע הר‪ :‬הפיח‬ ‫לתכנן כווני השיר כולל תכנים ופרוזודיה ועוד וכמבן‬
‫ונראה את הכל בבהירות אף פעם לא היתה לי אהבה‬ ‫נשטף וטהר ולבן צח בנין ולבן רך ענן וניר מתמלא‬ ‫נתן לפעל בנגוד לתכנונים אלה‪ :‬מתר ליעץ ולהתיעץ‬
‫באמת אבל עכשו את אמא וכל הזמן קדימה‪ :‬ויש לך‬ ‫נכונות ובינה‪ :‬ונקישות ממלאות החלל והחרש כמיהה‬ ‫בקשר לבחירת המלים ואף בקשר לנושאים כללים‬
‫בית ואת לומדת ואין לך זמן בכלל בשבילי‪ :‬אני זוכר‬ ‫שאון התמלאות מנצץ בראוה‪ :‬והיה זה פנס המכונית‬ ‫יותר‪ :‬מתר לערך עסקות ומתר למעל בהן‪ :‬נתן‬
‫איך הזמן עובר כשהעתיד היה רחוק ומערפל‪ :‬אני‬ ‫שחשף צלע הר הן צלעות שדפון תחת שאון הפרוה‬ ‫לערך את הטקסט לפני הנקוד הסופי‪ :‬ועוד משחק‬
‫נזכר בעבר לא למדנו שום דבר המציאות מרה הכל‬ ‫שאיננו נצבר‪ :‬והרוח פרצה וחלון בתנופה מתנער‬ ‫חנוכי ומהנה משרר אחד כותב שיר אחד ומגישנו‬
‫נגמר בה רע ימי הנעורים‪ :‬המציאות מרה נולדנו‬ ‫מטפות וניר מאבד משמעות כנקיק מתרוקן ממימיו‪:‬‬ ‫למשרר אחר‪ :‬המשרר האחר מורה לראשון להגביר‬
‫לקבורה אולי זה לא נורא‪ :‬חלומות טבעו בחול של‬ ‫והדרך חומקת מתחת הגשם אז יש וענן אט נשען על‬ ‫או להנמיך ובאיזו מדה אם ירצה אספקט אחד בשיר‪:‬‬
‫השכחה ארמנות מתפררים עומדים כזכר לתרבות‬ ‫צנה שנשענת על הר והריח עמוס ואיננו נצבר‪:‬‬ ‫והראשון ממלא אחר ההוראות בדיקנות וחוזר‬
‫שנשכחה‪ :‬מעשה ידי אדם שוב לא יהיה קים כל‬ ‫והשקט אטי ממלא החלל ותלוי בירח קורץ כצרצר‪:‬‬ ‫חלילה‪ :‬כלומר האחר ממשיך להורות לראשון בגמר‬
‫האורות והנצנוצים הכל נמחק לכלום עומד רק היקום‬ ‫והשיר אחרון מסרב להמוג מתחבא סביב כל אבן‬ ‫כל שיר‪ :‬ממלץ לשחק את המשחק באפן הדדי‪:‬‬
‫ומי יודע את פשרו‪ :‬המוסר לא השתנה כך וכך אלפי‬ ‫כצל אך הקצב נשבר‪ :‬וחמקו כבר המים מכל ויבשו‬ ‫בעקבות בצוע ההוראה אלמנטים אחרים בשיר‬
‫שנה זכרו את הדנוזאורים‪ :‬הכל נמחק לכלום עומד‬ ‫זה מכבר סמני האבק על זגוגית מעידים כי הריח‬ ‫עשוים להשתנות והמשרר יהא כפוף לאסטתיקה ולא‬
‫רק היקום ומי יודע את פשרו‪ :‬ובחלף הענן לא נותרו‬ ‫היה‪ :‬וכיתות הרגלים על קרקע יבש הנוקש וניר עם‬ ‫לקונבנציות השיר הקודם‪ :‬ההוראות יכולות לדגמא‬
‫השמים ריקם כי על העיר עפות יונים על העיר על‬ ‫שבלו הירק וסתום זו נותר‪ :‬אל תשאיר את הניר‬ ‫להגביר זקה בין שני אוביקטים או להדגישה‪:‬‬
‫יער פרא‪ :‬על ככר התלינים על ריסי נשים בערב עם‬ ‫בגשם הי אתה חושב שמישהו עוד יסדר אחריך‪:‬‬ ‫להאריך את השיר לפתח את הענין המזכר בשורה‬
‫הרוח הנודדת לא נסע הרחק מכאן‪ :‬השקיעה נשאה‬ ‫עננים יפים נורא במיחד עננים של גשם זה לא עוד‬ ‫חמש עשרה‪ :‬להמעיט את השמוש באות ט להתאים‬
‫בדרך את סלי הדבדבן ערב ערב עיר ערבית אפרד‬ ‫ספור על אהבה נכזבת‪ :‬עננים לובשים צורה ומיד‬ ‫למנגינת דאודטו‪ :‬הה לכל עבר צלילי עגב ערבו‬
‫מרחוב האבן‪ :‬אל עיני סוסים אביט כהביט אשה‬ ‫לובשים אחרת ראיתי איש זקן בהריון וממנו יצאה לה‬ ‫ועצמי את עיניך‪ :‬ים כבר זהר זהרו והתאבכו‬
‫אוהבת‪ :‬כי הסוף אחים הוא אלם כי באוני הדממות‬ ‫הירח‪ :‬הזקן המשיך לישן ומיד הפך לנעל ובאפק‬ ‫הצללים‪ :‬את כל האור שדעך בגאיות כבר מלאנו‬
‫כעינים מול ההלך הדרכים נעצמות‪ :‬עוד מקטרת‬ ‫תמיד עומדת לה אנית מלחמה‪ :‬עננים יפים נורא גם‬ ‫בצחוק אך בהיכל הכרמל עוד מתמלאים הצלילים‪:‬‬
‫נעשן על מפתן עתיק נשבה את חיינו נישן כתינוק‬ ‫אם מסתירים את השמש הנה עוד זקן שדומה ללנין‪:‬‬ ‫מעלה נוסקת הרמוניה רטטים רטטים אבריה‪ :‬רוח‬
‫נרדם בשבע‪ :‬רוח סער ועננת ריח יער ושנים בואי‬ ‫הופא נגמר זה כלב פדל האריה גם הוא הפך לכלב‬ ‫רתמה את לבה למנגינה והנה סמק הקל שבקל‬
‫בואי על משענת בת שירי הנושנים‪ :‬הה ימים יפי‬ ‫פדל‪ :‬היום יש נטיה כזאת לעננים שכלם בסוף‬ ‫אפסי שמים הקיץ‪ :‬אך הנה רק עב קטנה בערה בו‬
‫קומה סחרחרים משוק וקיץ מקרונות ומקמה‬ ‫הופכים לכלב פדל‪ :‬הנה בת יענה שאריה רודף‬ ‫ועיניך עצמי‪ :‬רק עב קטנה בערה ברטט רטט עגב‬
‫משמלות ומברכים‪ :‬מנתיבת אבק רועשת מרכסי‬ ‫אחריה האריה הופך לשור כמעט לרגע כבר חשבתי‪:‬‬ ‫כצמרמרת של הכספות הרקיע אל שבבי הטללים‪:‬‬
‫זמרה תלולים מן הרשע והרשת של תוגות והתולים‪:‬‬ ‫אבל השור הופך גמד הגמד לדג והדג לצפור והצפור‬ ‫גדש צלילים כבר גואה בתוך היכל האויר הגדל נומי‬
‫מה דבקתי בך תבל שוא לפרק אתך נסיתי מה חכיתי‬ ‫לאפרח האפרח ליד‪ :‬והיד לדב קוף שהפפתם רודף‬ ‫אם כן בשמחה לתוך ליל קיץ אחרון‪ :‬זה מתחיל בענן‬
‫לך עם ליל כתלמיד לגמנזיסטית‪ :‬רק הטל הזה בחפן‬ ‫אחריו הפפותם בולע את הירח‪ :‬מעליו יש חזיר בר‬ ‫הכובש לאטו כל מבט שתעה בשחקים‪ :‬ונקישות‬
‫רק השיר הזה עדי כי גם לי אדמו באפל תפוחיך‬ ‫שדומה לאיזה איש ידוע שדבוק למכשף ראש אל‬ ‫קטנטנות על הלחי ועל הגדר נשמעות‪ :‬נשמעות הן‬
‫שבגי‪ :‬כעלות נחשל זוהר גחת אלי לקרב בינים בך‬ ‫ראש‪ :‬בכלל זה מענין עם העננים עננים לובשים‬ ‫כשיר ומקצב נקישות חד העט מתגבר כמטר‪ :‬ויונה‬
‫גלגלתי כעור ברחובות מלאי עינים‪ :‬בך נותרתי קרע‬ ‫צורה ממעשיו של אל היפי‪ :‬וזה נותן את החשק‬ ‫שתי יונים והרבה עננים והרוח בעץ וילדה מחיכת‬
‫קרע על קוצי המחסמים של חמות של עת נמכרת‬ ‫לחלם ומיד לחלם אחרת וזה לא שיר על אהבה‬ ‫ועוד‪ :‬זה מתחיל בענן מעל כביש מעל הר והפיח‬
‫של פגישות ופתאמים‪ :‬על העיר יונים עפות כל ימי‬ ‫נכזבת וזה לא שיר על בני אדם בכלל‪ :‬וההר הוליד‬ ‫נצבר על הסף‪ :‬ומקדם הענן את תכניו כי חלון‬
‫‪11‬‬
‫בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים‪:‬‬ ‫שעלתה מני קצב איתן‪ :‬ובהצבר החם בממתק‬ ‫שטים ביחד אור ערים ומרצפות זרוע מניפה מטפחת‪:‬‬
‫לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי‪ :‬נאוו לחייך‬ ‫מתהוה ואדים יכסו פי הדבש מביט בעות ובעבע‬ ‫ומפלת ליל נתכת אדני האדנים גוף נופל על‬
‫בתורים צוארך בחרוזים תורי זהב נעשה לך עם‬ ‫בדבש המרכז הבא עד רתיחה מלאתהו‪ :‬וימהר‬ ‫אדמותיך‪ :‬על העיר עפות יונים וערב‪ :‬ערב יפה‬
‫נקדות הכסף‪ :‬עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו‬ ‫להפכה בתנופה אז כנפה רוה ולוהטת תכתם‪ :‬כי מזג‬ ‫בעולם שקיעה הפרות שבאחו געוה‪ :‬וסוף אין לדרך‬
‫צרור המר דודי לי בין שדי ילין‪ :‬אשכל הכפר דודי לי‬ ‫עגות הנסך ודבש לוחש שפך מעגלית ויסך נסך‬ ‫הזאת העולה סופי הדרכים המה רק געגוע‪ :‬בין‬
‫בכרמי עין גדי הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים‬ ‫דבש לשחרי‪ :‬ואמרה שחרי רביעית מיתרים דוממת‬ ‫ברושים יורד הערב הסתכלי הצל קרב אלינו‪ :‬יחפים‬
‫דבש זורם בערקי‪ :‬הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו‬ ‫אבן שמש מתחממת‪ :‬ארבה טס אל אפק זר מפלס‬ ‫נלך בשדות השלף כי היום יפתי עובר‪ :‬על כתפך ידי‬
‫רעננה קרות בתינו ארזים רהיטנו ברותים‪ :‬אני‬ ‫הדבש הנגר ירד ואפילו בלי מד דבש ההבדל נכר‪:‬‬ ‫תנוח וצלי על יד צלך פוסע‪ :‬מן הים עכשו נושב‬
‫חבצלת השרון שושנת העמקים כשושנה בין החוחים‬ ‫תראי תראי את הפרח הזה איך הסתדר באהבה‪ :‬כמו‬ ‫הרוח כי היום יפתי עובר‪ :‬בואי נשב הכל רוגע בין‬
‫כן רעיתי בין הבנות‪ :‬כתפוח בעצי היער כן דודי בין‬ ‫מלך עם כתר אבקני זכר ועם שרביט לחלחי של‬ ‫עצי הפרדס היום שוקע‪ :‬בעלי הגפנים הצל נוגע‬
‫הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי‪ :‬הביאני‬ ‫נקבה‪ :‬הפרח שולח ניחח שולחים לו דבורה נכנסת‬ ‫בחרשת האקליפטוס כבר החשך מתחבא‪ :‬אך אור‬
‫אל בית היין ודגלו עלי אהבה‪ :‬סמכוני באשישות‬ ‫לו עמק בפנים‪ :‬מוצצת את הצוף המתקתק שלו ועפה‬ ‫שקיעה מאיר פניך צמתך בתוך ידי מטלת ושחרות‬
‫רפדוני בתפוחים תמרחו אותי בשוקולד כי חולת‬ ‫נדבקים תוך כך שרביט עם אבקנים‪ :‬כן יש לו לפרח‬ ‫שחרות הן שתי עיניך והיום יפתי עובר‪ :‬שימי ראשך‬
‫אהבה אני‪ :‬שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני‪:‬‬ ‫ספוק מלא הפוטנציאל יממש‪ :‬הוא גם יהיה פרי ורבה‬ ‫אצלי על ברך בצמה השחרה אקלע לך פרח‪ :‬צפרים‬
‫השבעתי אתכן בנות ירושלם בצבאות או באילות‬ ‫ויין והצוף שלו יהיה דבש‪ :‬אשר על כן פתחי כפתר‬ ‫שרות את שיר הדרך את חרשת האקליפטוס כבר‬
‫השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד‬ ‫לאור המתוק חלון לחדרי הלב‪ :‬עכשו מתר עכשו‬ ‫הלילה מכסה‪ :‬אך בין ברושים עולה ירח הסתכלי כל‬
‫שתחפץ‪ :‬קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים‬ ‫מתר מתר עכשו להתלבלב‪ :‬כי דבש נגר מריח‬ ‫כך שקוף הלילה הזה‪ :‬במרחק שדות ינשוף צורח‬
‫מקפץ על הגבעות דומה דודי לצבי או לעפר האילים‪:‬‬ ‫הדרים ויין מריח סמדרים על כן מתר מתר עכשו‬ ‫ואחריו יללת התן‪ :‬בעמק הלילה החשך נמסך כעב‬
‫הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן‬ ‫עכשו מתר להתאהב‪ :‬תראי תראי מעגלים מתנשקים‬ ‫הרווי לא נראה בשמים‪ :‬כבהק מבט החתול השחר‬
‫החרכים‪ :‬ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי‬ ‫צרפתית מרהיבה מעגל הפרי מעגל הדבש מזמזמת‬ ‫מחלון נפתח אט אט מאד‪ :‬עת נסך סגל משתרבט‬
‫לך כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו הנצנים‬ ‫מזה כל הסביבה‪ :‬מעשה באחד ושמו מישו כל היום‬ ‫בסיבים ונוגע בליל כתפלה בלב גשם טל מתעבה‬
‫נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע‬ ‫התעטש הוא אמרו לו מישו קח טשו ענה המישו טשו‬ ‫על גדרות המרפסת ואת מתוקה כלילי‪ :‬ואת הבהירה‬
‫בארצנו‪ :‬התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח‬ ‫זה לא אשו‪ :‬איזה אשו פתחי כפתר לאור המתוק חלון‬ ‫מסתתרת עדין ובי מרטטות אצבעות וחד‪ :‬עט‬
‫קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך‪ :‬קציר טוב שקיעתים‬ ‫לחדרי הלב‪ :‬עכשו מתר עכשו מתר מתר עכשו‬ ‫שתיקתי מתרפסת בצל הענן וחלום נצרף אט אט‬
‫חלפו בשדתינו מאז חג הקציר והם ריקים‪ :‬ולא‬ ‫להשתלב להתערבב‪ :‬כי דבש נגר מריח הדרים ויין‬ ‫מאד‪ :‬הרוח אלמה נדדה בשחקים כסות סהר הסטה‬
‫שלפים מכסים הם כי אם רגבים מתפוררים אט אט‬ ‫מריח סמדרים על כן מתר עכשו מתר‪ :‬מתר עכשו‬ ‫כהנץ השזיף‪ :‬ולנכח האור הכסוף שהמטר להטו בי‬
‫לאבק רך‪ :‬באין טל וגשם הארץ כולאת יבולה זו‬ ‫במתיקות הזאת שיר השירים אשר לשלמה ישקני‬ ‫עקצי אצבעות‪ :‬בהגיעו נצרתה בסמנה טוב משח‬
‫השנה השניה‪ :‬עוד מעט יסתלק אור אחרון מרקיענו‬ ‫מנשיקות פיהו כי טובים דדיך מיין‪ :‬לריח שמניך‬ ‫הטס ובבהק צרי נחנטה הקדרה‪ :‬ידיו שפעו חמאת‬
‫אז הכפר ינתן באור הירח‪ :‬ויטבל בבכי התנים שיציק‬ ‫טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך‪ :‬משכני‬ ‫זבה ובמגד הטוב אצבעותיו תטבען‪ :‬ויזר מלח‬
‫לשנת האכרים המבתרת דאגות והם ספונים‬ ‫אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה‬ ‫לשבחה לפער במעטו כליות חוית‪ :‬ויטמיעהו בתוים‬
‫בבתיהם‪ :‬האויר חם וקר אין בו ואינו נשא ענן רק‬ ‫בך נזכירה דדיך מיין מישרים אהבוך‪ :‬שחרה אני‬ ‫שנשאו את צלמו קמורי ופזר שערות הבצק אחידות‬
‫נעים למגע כאינו קים‪ :‬בהעדר צרך להשכים וכי עלי‬ ‫ונאוה בנות ירושלם כאהלי קדר כיריעות שלמה‪ :‬שם‬ ‫עשרים דקות לפי העין‪ :‬ונדב בשכבת הגבינה‬
‫למהר לקצר או שמא לחבט יצאתי עם דבשי אל‬ ‫יש בנות כעין שוקו עורן מעורר כקהוה על להבת‬ ‫השטופה אשר העזים החומות נתנוה ויכס בסיבים‬
‫הגבעות שמנגד‪ :‬בקדם שדתינו המאפרים שעקבות‬ ‫תמיד‪ :‬אל תראני שאני שחרחרת ששזפתני השמש‬ ‫נוספים‪ :‬וסכר נתן בסיר ובמים יכסנו ויצב על הכרים‬
‫לטאות ותנים נזרעות בהם ונושבנו על אחת האבנים‬ ‫בני אמי נחרו בי שמני נטרה את הכרמים כרמי שלי‬ ‫והקטין האש עוד יותר‪ :‬נתזי ברקת להבה כחלה‬
‫במעלה הגבעה‪ :‬לצפות בהמוג הכחל משמי מערב‬ ‫לא נטרתי‪ :‬עוד ישליג הר חברון עוד תנסך פטמה גם‬ ‫ויסבבה לאט על הרשת‪ :‬והאט סבביו עוד יותר עד‬
‫ובירח כמעט מלא שהאיר מרחבים לפנינו ומרחבי‬ ‫ראיכי כי שחרחרת‪ :‬הגידה לי שאהבה נפשי איכה‬ ‫לכדו במסלת הכימה כמשביע עיני ככבם על הטעם‬
‫גבעות שחרי גאיות מאחרי גבינו באור לבן ופשוט‬ ‫תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעטיה על‬ ‫הזב בנחח‪ :‬וימס לב הסמנה מאש הבוערת ומנצר‬
‫כשמלתה‪ :‬פנס רחוב אחרון נראה לה מאיר לבן‬ ‫עדרי חבריך‪ :‬אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך‬ ‫ברז נחשת קטנה‪ :‬ושולי העבים ירגזו מהקטרת‬
‫‪12‬‬
‫מעיו עשת שן מעלפת ספירים‪ :‬שוקיו עמודי שש‬ ‫תאומי צביה הרעים בשושנים‪ :‬עד שיפוח היום ונסו‬ ‫שקוף ומזמזם צרצורו כלילה וכמהו רך שערה‪:‬‬
‫מיסדים על אדני פז מראהו כלבנון בחור כארזים‪:‬‬ ‫הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה‬ ‫אצבעותי היו ממללות באדמה ומפררות שברי רגבים‬
‫חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות‬ ‫כלך יפה רעיתי ומום אין בך‪ :‬אתי מלבנון כלה אתי‬ ‫תחת האבן עד דק עד כי ודאי מלאו תוי כף ידי אבק‬
‫ירושלם‪ :‬אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך‬ ‫מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה מראש שניר‬ ‫רך אך לא בן הבטתי‪ :‬יום חפש עשה לנו יהוה עלצה‬
‫ונבקשנו עמך‪ :‬דודי ירד לגנו לערוגות הבשם לרעות‬ ‫וחרמון ממענות אריות מהררי נמרים‪ :‬לבבתני אחתי‬ ‫לי מביטה על הכפרים הקטנים ממצפנו זה איך‬
‫בגנים וללקט שושנים‪ :‬אני לדודי ודודי לי הרועה‬ ‫כלה לבבתני באחד מעיניך באחד ענק מצורניך‪ :‬מה‬ ‫מתחמם ברור מלמעלה‪ :‬וראה מה אפסה דמעת‬
‫בשושנים‪ :‬יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם‬ ‫יפו דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וריח שמניך‬ ‫הזרע למול זו המבצבצת מטה בבהית תקרות‬
‫אימה כנגדלות‪ :‬הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני‬ ‫מכל בשמים‪ :‬נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב‬ ‫ומסרבת לנזל כי יבשו מעינתיה‪ :‬יום חפש עמלו‬
‫שערך כעדר העזים שגלש מן הגלעד‪ :‬שניך כעדר‬ ‫תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון‪ :‬גן נעול אחתי‬ ‫אמרתי מביט אל השדות המתפרשים כעמדים לחבק‬
‫הרחלים שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה‬ ‫כלה גל נעול מעין חתום שלחיך פרדס רמונים עם‬ ‫את השמים‪ :‬יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה‬
‫אין בהם‪ :‬כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך‪ :‬ששים‬ ‫פרי מגדים כפרים עם נרדים‪ :‬נרד וכרכם קנה וקנמון‬ ‫הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב‬
‫המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר‬ ‫עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים‪:‬‬ ‫ומראיך נאוה‪ :‬אחזו לנו שעלים שעלים קטנים‬
‫אחת היא יונתי תמתי‪ :‬אחת היא לאמה ברה היא‬ ‫מעין גנים באר מים חיים ונזלים מן לבנון עורי צפון‬ ‫מחבלים כרמים וכרמינו סמדר‪ :‬דודי לי ואני לו הרעה‬
‫ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים‬ ‫ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו‪ :‬יבא דודי לגנו ויאכל‬ ‫בשושנים עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך‬
‫ויהללוה‪ :‬מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה‬ ‫פרי מגדיו‪ :‬בלילה המדורה כסתה אותם בפיח וריח‬ ‫דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר‪ :‬על משכבי‬
‫ברה כחמה אימה כנגדלות‪ :‬אל גנת אגוז ירדתי‬ ‫מלח אז הבקיע מן הים‪ :‬וכשהגיע מאחר מאד אל פיה‬ ‫בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא‬
‫לראות באבי הנחל‪ :‬לראות הפרחה הגפן הנצו‬ ‫היה זה כצמא אל פי המעין‪ :‬והוא היה לוהט ומתפרץ‬ ‫מצאתיו‪ :‬אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות‬
‫הרמנים לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב‪:‬‬ ‫כרוח והיא היתה פראית כחתולי הבר וכשחבק אותה‬ ‫אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו‪:‬‬
‫שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו‬ ‫ושער ראשה ברוח היה נדמה לו כי חבק את המדבר‪:‬‬ ‫מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי‬
‫בשולמית כמחלת המחנים‪ :‬מה יפו פעמיך בנעלים‬ ‫באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי‬ ‫ראיתם‪ :‬כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את‬
‫בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן‪:‬‬ ‫יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי‪ :‬בעוד השוקולד‬ ‫שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל‬
‫שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים‬ ‫מספק את הצד המיתי אכלו רעים שתו ושכרו דודים‪:‬‬ ‫בית אמי ואל חדר הורתי‪ :‬השבעתי אתכם בנות‬
‫סוגה בשושנים‪ :‬שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה‬ ‫אני ישינה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי‬ ‫ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם‬
‫צאורך כמגדל השן‪ :‬עיניך ברכות בחשבון על שער‬ ‫רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי‬ ‫תעוררו את האהבה עד שתחפץ‪ :‬מי זאת עלה מן‬
‫בת רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק‪:‬‬ ‫לילה סחרחר משיאים‪ :‬פשטתי את כתנתי איככה‬ ‫המדבר כתימרות עשן מקטרת מור ולבונה מכל‬
‫ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור‬ ‫אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם‪ :‬דודי שלח‬ ‫אבקת רוכל‪ :‬הנה מטתו שלשלמה ששים גברים‬
‫ברהטים‪ :‬מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים‪ :‬זאת‬ ‫ידו מן החור ומעי המו עליו קמתי אני לפתח לדודי‬ ‫סביב לה מגברי ישראל כלם אחזי חרב מלמדי‬
‫קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות‪ :‬אמרתי אעלה‬ ‫וידי נטפו מור ואצבעותי מור עבר על כפות המנעול‪:‬‬ ‫מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות‪ :‬אפריון‬
‫בתמר אחזה בסנסניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן‬ ‫פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו‬ ‫עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון‪ :‬עמודיו עשה‬
‫וריך אפך כתפוחים‪ :‬וחכך כיין הטוב הולך לדודי‬ ‫בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני‪ :‬מצאני‬ ‫כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה‬
‫למישרים דובב שפתי ישנים‪ :‬אני לדודי ועלי תשוקתו‬ ‫השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי‬ ‫מבנות ירושלם‪ :‬צאינה וראינה בנות ציון במלך‬
‫לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים‪ :‬נשכימה‬ ‫מעלי שמרי החמות‪ :‬השבעתי אתכם בנות ירושלם‬ ‫שחמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום‬
‫לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו‬ ‫אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני‪:‬‬ ‫שמחת לבו‪ :‬הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים‬
‫הרמונים שם אתן את דדי לך‪ :‬הדודאים נתנו ריח ועל‬ ‫מה דודך מדוד היפה בנשים מה דודך מדוד שככה‬ ‫מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר‬
‫פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך‪:‬‬ ‫השבעתנו‪ :‬דודי צח ואדם דגול מרבבה ראשו כתם פז‬ ‫גלעד‪ :‬שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם‬
‫קציר רע נכר היה אור החמה שכבר נתלכסן‬ ‫קוצותיו תלתלים שחרות כעורב‪ :‬עיניו כיונים על‬ ‫מתאימות ושכלה אין בהם‪ :‬כחוט השני שפתותיך‬
‫ונתערבל ברוח שנתעצמה ואשר שעשעיה באבק‬ ‫אפיקי מים רחצות בחלב ישבות על מלאת‪ :‬לחיו‬ ‫ומדברך נאוה כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך‪:‬‬
‫הפכו רציניים יותר ויותר‪ :‬וזה היה ממלא את האפקים‬ ‫כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים‬ ‫כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי‬
‫ומעכירם ומבליח צחותם ומקפח כל אותם נחשלי‬ ‫נטפות מור עבר‪ :‬ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש‬ ‫עליו כל שלטי הגבורים‪ :‬שני שדיך כשני עפרים‬
‫‪13‬‬
‫מעליהם שמי אין סוף עגלים תכלים תכלים‪ :‬שמי‬ ‫ושדות רחוקים לא נותנים לי לישן רק לוגם ולוגם‬ ‫הלבנונית השגיאה שרצדה רצד והתאבך‪ :‬אף שלא‬
‫מישור שכמעט נאבדים בתוכם‪ :‬וכשעומדים שם על‬ ‫שעורה ושפון כל הלילה‪ :‬ובלב הכפר יש נשף מסבת‬ ‫שעו אליה אלה שלמטה ונתעמעמה עתה כרעלה‬
‫השדה ההוא ומביטים סביב יודעים פתאם‪ :‬פתאם וזה‬ ‫ארסין מחולות על כר הדשא שחוק ועלוסין‪ :‬רק‬ ‫אפרה ומתנשבת‪ :‬הכל ואף הקרוב ביותר והמחש במו‬
‫מכה אותך על ראשך פתאם ואתה בין הכי גדולים‬ ‫אנחנו איננו וכלם שואלים מה קרה לנו שנינו אי‬ ‫יד היו כמרחקים כאילו חציצה סתומה היתה מפסיקה‬
‫בעולם‪ :‬בין הגדולים מכלם פתאם סביב סביב יש‬ ‫מתגלגלים‪ :‬פרחי בר בשיער בגלוי על ההר את היית‬ ‫בינתים וכל עצם היה מתיחד בתא בדידות שלו‪ :‬חמה‬
‫פתוח בלי סוף בלי נעצר בכלום‪ :‬לא בעץ ולא בבית‬ ‫מאשרת היית מקשרת‪ :‬כשהעסק התחיל עת הויסקי‬ ‫אדמה מבעד אבך השדות מערבה‪ :‬דבשי ואני כדי‬
‫ולא בהתרוממות ולא בהשתפלות‪ :‬וכלו רק פתוח‬ ‫הבשיל ושדמות השתגעו היית מתבדרת היית‬ ‫רבע מגבה הגבעה‪ :‬גללי כבשים רמוסים ואני ממולל‬
‫אחד גדול ושלם סביב סביב רק שדה אחד גדול‬ ‫נהדרת‪ :‬ועוד אמרה שחרי צהרים שני ילדים הולכים‬ ‫בשערות רגלי‪ :‬נחש מקישה מבין השלפים ספיח‬
‫ושלם‪ :‬ומעליו נשפכת כלה שמש אחת גבורה שופכת‬ ‫בשדה‪ :‬אחד מחזיק אקדח צעצע והשני שמיכת פקה‬ ‫עלה כתמרים‪ :‬מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך‬
‫על הכל‪ :‬ועל השדה הקצור מזמן וכבר השחים ועל‬ ‫מגלגלת בהירה תחת בית שחיו‪ :‬האויר לוהט מאד‬ ‫בחוץ אשקך גם לא יבזו לי‪ :‬אנהגך אביאך אל בית‬
‫השמים שנשכחו ואינם אבודים באבך המסמא‬ ‫והם לבושים בגדים קצרים רפויים דקים ודהויים‪:‬‬ ‫אמי תלמדני אשקך מיין הרקח מעסיס רמני‪ :‬שמאלו‬
‫והעכור‪ :‬ואתה אפילו לא מחוק אלא פשוט אינך ולא‬ ‫אחד לבוש חלצה מעוכה ומפספסת אדמה לבנה‬ ‫תחת ראשי וימינו תחבקני‪ :‬השבעתי אתכם בנות‬
‫קים וגם לא כל כך חשוב אם כן או לא כאן בגדול‬ ‫ממצמץ בעיניו כנגד השמש מקמט אפו‪ :‬צעדיהם‬ ‫ירושלם מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד‬
‫הזה‪ :‬בגדול מכל הזה הפתוח הזה הישר ושטוח לכל‬ ‫גדולים ולא אחידים השדה כלו עקם מלא בורות‬ ‫שתחפץ‪ :‬מי זאת עלה מן המדבר מתרפקת על דודה‬
‫צד הגלוי ופשוט בלי שום סמן או ציון‪ :‬בלי שום צרך‬ ‫וקוצים גם קוצי פרחים גדולים סגלים‪ :‬הם לא‬ ‫תחת התפוח‪ :‬עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה‬
‫לכלום כמו שהים לא צריך כלום כדי שיהיה גדול ולא‬ ‫מדברים לא נושבת רוח פתע והאויר עולה במעגלים‬ ‫חבלה ילדתך‪ :‬שימני כחותם על לבך כחותם על‬
‫אכפת לו כלום אם כן ידעו או לא‪ :‬עומד פה הלום‬ ‫קלויים מהקרקע בוץ שיבש‪ :‬מתוך ההתפוררות‬ ‫זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה‬
‫גדולה לא תופש איך יכול להיות עומד לפני הגדולים‬ ‫שסנדלי העור החומים שלהם נתקלים בה עם כל‬ ‫רשפיה רשפי אש שלהבתיה‪ :‬מים רבים לא יוכלו‬
‫העצומים האלה‪ :‬וגם לא חשוב אם תופש או לא מי‬ ‫מכה‪ :‬צצים מדי פעם עקרבים או נחשים נעלמים‬ ‫לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה‪ :‬אם יתן איש‬
‫הוא בכלל לפני השנים האלה שהם כל העולם‬ ‫בדמיונות‪ :‬פעם היה לי ילד בגן שהיה לו עקרב צהב‬ ‫את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו‪ :‬אחות לנו קטנה‬
‫השדה והשמש‪ :‬שחם שנורא חם שצמא שחשוף ואין‬ ‫בתוך הבגדים אומר אחד מהם‪ :‬הוא לבש את‬ ‫ושדים אין לה‬
‫לא עץ ולא צל ששרוף ולא בית ולא שביל‪ :‬שאין כאן‬ ‫המכנסים שלו או משהו ובפנים הוא הרגיש עקיצה‪:‬‬ ‫מה נעשה לאחותנו ביום שידבר בה‪ :‬אם חומה היא‬
‫לא הולכים ולא באים ואין כאן שום מקום אחד וכאן‬ ‫הוא חשב שזה קוץ או משהו לא יודע אבל בסוף זה‬ ‫נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח‬
‫לא מן המקום המישב‪ :‬וגם אין פה כלום מן הקטנות‬ ‫היה עקרב צהב‪ :‬אני לא זוכר אם חגית אמרה שזה‬ ‫ארז‪ :‬אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו‬
‫שיש בכל מקום ורק גדולת הלא כלום‪ :‬גדולה מאפק‬ ‫עקרב רעיל או לא אני לא בטוח‪ :‬נראה לי שאבא‬ ‫כמוצאת שלום‪ :‬כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את‬
‫לאפק ורק כלום מלבד שני הגדולים זה אל מול פני‬ ‫שלו היה שם אני לא זוכר היה לו עקרב צהב‬ ‫הכרם לנטרים איש יבא בפריו אלף כסף‪ :‬כרמי שלי‬
‫זה‪ :‬השדה אין לו מה להסתיר מפניה והיא גם לא‬ ‫בבגדים‪ :‬הם ממשיכים ללכת זמן מה השני מציץ‬ ‫לפני האלף לך שלמה ומאתים לנטרים את פריו‪:‬‬
‫תעשה לו עוד כלום כל זה נגמר מזמן‪ :‬וכלה רק‬ ‫לרגע בפרק ידו החשוף ואומר‪ :‬סבתא שלי קנתה לי‬ ‫היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני‪:‬‬
‫פתוחה לפניו שיעשה וכלו עליה ועושה לה ובתוכה‪:‬‬ ‫שעון עם תשע פונקציות והוא גם עמיד למים חמישים‬ ‫ברח דודי ודמה לך לצבי או לעפר האילים על הרי‬
‫וכלה רק לקלט הכל פני גופה הפרושים לפניו ואת‬ ‫מטר‪ :‬אז מה גם לי רצו לקנות שעון כזה אבל לא‬ ‫בשמים‪ :‬סוף שבוע בכפר את היית נהדרת בשמלה‬
‫כל אונו ואת כל עזו הנשפך בצלהבים‪ :‬מבול באין‬ ‫רציתי מה אני צריך שעון שיעשה לי בלגנים‪ :‬חוץ‬ ‫פרחונית ופרפר היית מתבדרת‪ :‬ובאחו געו עת הויסקי‬
‫סוף בבהירות שהשמים העכורים לא יעכירו עוד ואין‬ ‫מזה מי שיודע לקרא את השעה בשמש לא צריך‬ ‫הבשיל ושדמות השתגעו כשהעסק התחיל אז ביננו‪:‬‬
‫מכלים דבר‪ :‬יש גם כאלה שנבהלים מן השדה הריק‬ ‫שעון בכלל‪ :‬אסור להסתכל בשמש כי אז העינים‬ ‫בגלוי על ההר את היית מאשרת פרחי בר בשיער‬
‫הזה הלוהט תחת השמש המפרה‪ :‬שמש ששופכת בו‬ ‫נשרפות‪ :‬אני דוקא כן יכול להסתכל אבל רק קצת‬ ‫ושיכר פרדסים מקטרת‪ :‬וזמזם זמזמו דבש טהור‬
‫את כל שפעי הלוהט שיתחיל להצמיח ממנה בבוא‬ ‫זה משאיר לי כתמים‪ :‬כתמים כאלה בהירים‬ ‫באור ומעיך המו עת הייתי שכור על שפתיך‪ :‬ובלב‬
‫יומו‪ :‬ונבהלים מפניו ורק לברח ורק איזה צל חסר‬ ‫צבעוניים‪ :‬מה השעה אני אגיד לך מה השעה לפי‬ ‫הכפר יש נשף מסבת ארוסין מחולות על כר הדשא‬
‫להם ועץ או בית ושבילים וירק ירק ומשבצות‬ ‫השמש‪ :‬הוא מביט ארכות בשמש תוך כדי הליכה‬ ‫צחוק ועלוסין‪ :‬רק אנחנו איננו וכלם שואלים מה‬
‫מתחלפות‪ :‬ורק מהר הביתה ולשתות ולגמר כאן‬ ‫מהרהר‪ :‬ויהי בהיותם בשדה ויאמר נראה לי שהיינו‬ ‫קרה לנו שנינו אי מתגלגלים‪ :‬עוד שבוע עבר איפה‬
‫ולברח כאילו זה כאן הוא המדבר הגדול והנורא‪:‬‬ ‫צריכים כבר להגיע‪ :‬אתה בטוח הם עוצרים נפרשים‬ ‫את מסתתרת‪ :‬שמוט כתף על הבר משתכר למזכרת‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫המפשקות ונטועות איתן‪ :‬וכל אחד מברגיו התכוץ‬ ‫בעז והקרום שכבר אין עליו שמץ אבק שנסע כלו‬ ‫כאילו זה כאן הוא שונא האדם ושוטם האדם חרוך‬
‫במרישים והרפה בהשתתפות כנה‪ :‬ועם כל אלה‬ ‫נפרח מזמן‪ :‬ולא עשב שכבר כלו העזים את מה‬ ‫אחד ושרוף שמש וכמוש אור נורא‪ :‬ורק להמלט מהר‬
‫הרפה כמעט ושא עיניך ומיד נמוחים המגדל האדיר‬ ‫שהשמש שרעתה עליו אחרונה וליחכה הכל עד‬ ‫הביתה צל צל מים מים הביתה הביתה‪ :‬או לבוא רק‬
‫והמנוע שבצדו‪ :‬ובטלים בתוך הדממה גבוהה ופתוכה‬ ‫הסוף‪ :‬ולא השאירה אחריה אלא את השחום השרוף‬ ‫כשעוד טללי בקר כשעוד לא בגבורתו כשעוד‬
‫במערבלת זהרורים שבלת רוגשת‪ :‬תכל וכחל וסגל‬ ‫כאילו גם היא חיה גדולה ורעבה וחמדנית ולקחנית‪:‬‬ ‫אפשר‪ :‬ולא כשאין כלום אלא רק מבול השמש הזה‬
‫וקצף לבנוני בנחשולי קצף גועש שואגים חומרים‬ ‫ופתאם גם המוני החרקרקים שהשד יודע מנין צצו‬ ‫היורד בתעתועי סבכים‪ :‬כאילו שפעי סבכים‬
‫ותוססים והומים בממש ובפעל המיית דממה רבה‬ ‫ואיפה היו‪ :‬מתעופפים להם בבהלה נמלטים לצדדים‬ ‫סחרחרים אדירים כאילו מתגלגלים לפניו סבכי‬
‫ועמקה‪ :‬ואילו כאן לרגליך ומכל עבריך שרועה‬ ‫נעלמים בדמיונות‪ :‬הם עומדים שם בבגדיהם הדקים‬ ‫פעקת סחרחרות סלילי סבכים מלהטים מתפוצצים‪:‬‬
‫האדמה פרסת גבעות נחות ומפלש שדה שחום וננוח‬ ‫מבלגנים פרעי שיער‪ :‬אוחזים בחבילות שלהם‬ ‫סחרחורות מתפוצצות בעגולים מתכים בשפעי‬
‫בנגוהות‪ :‬המסגילים ככל שירחיקו לרבות חרדלית‬ ‫שהביאו אתם מביטים קדימה בפנים מקמטות‪ :‬הפעם‬ ‫סנורים בעגולים עגולים נשפכים‪ :‬ופתאם גם אתה‬
‫פוחזת זו שפסת הירק שבה מתפרנסת לה ברווח‬ ‫גם מטרדה לא רק משמש עיניהם רק חריצים‬ ‫וכאילו יש לזה חשיבות אם אתה כן או לא‪ :‬עומד פה‬
‫מפליטת מימי המנוע‪ :‬צא ושער עתה מדה לחשיבות‬ ‫שחרים ממצמצים מצמצמים‪ :‬אחד לש עסה דביקה‬ ‫בלב כל הגדול הזה שהוא תמיד רק שנים רק אחד‬
‫הויתם של חצי תריסר יצורים שעסקו בין רגלי‬ ‫ויבשה של רוק בפה ופולט‪ :‬טוב אז נחזר הם מביטים‬ ‫בעצם‪ :‬רק גדול אחד גדול מכל שלא יודע אם נשאר‬
‫המגדל‪ :‬ונטרדו בכה ובכה סביב צנור הקדוח‬ ‫זה בזה כל אחד רואה ילד מסנור מולו‪ :‬הם‬ ‫כלום מחוץ לגדולתו הזאת‪ :‬וגם אין מה לדעת כי מה‬
‫שבתוך‪ :‬ולא עוד אלא שריגאי בלא רמז של‬ ‫מסתובבים עכשו רק גביהם המפספסים מפנים‬ ‫יש עוד מעבר לגדול מכל‪ :‬ופתאם אתה גם אתה‬
‫התלהבות היה מטפס ועולה‪ :‬בעוקים הצמודים לרגל‬ ‫אלינו‪ :‬מתרחקים לאט בקרטע על האדמה‬ ‫מתמלא ונושם גדולה ומתרחב גדול מנשימת מלואה‪:‬‬
‫מרגלי המגדל והולם בקורנס הכאות גסות בצנור כדי‬ ‫המתפררת עקב מוביל עקב סוליה מובילה סוליה‪:‬‬ ‫פטור מכן כובע על ראשך או לא מכן חם לך או לא‬
‫שתתרופף תשלובתו‪ :‬כמוהו כחבריו המשמשים‬ ‫קול רשרשם הולך ונחלש ולערב היה שולח אתנו‬ ‫אם אתה נשרף‪ :‬פטור צמא פטור שאלות או מה שעה‬
‫באביזרים שקטן שבהם יהיה מנף בשתי ידים‪:‬‬ ‫ללקט עבורו במלילות‪ :‬והשדות עודם היו בוהקים‬ ‫אם יש שעה‪ :‬או מה בכלל או מה זה אתה עושה כאן‬
‫שמפתח כלשהו שמיסב השלשלת אינו מגבה אלא‬ ‫מאד טרם שקיעה ואחריה‪ :‬ולעתים עוד רחשו תכונה‬ ‫כלום מזה‪ :‬ורק בזה היש כאן ככה וככה דוקא‪ :‬ואילו‬
‫בארבע ידים‪ :‬ואדם שיגחן ללפת כופת של עץ יהיה‬ ‫רבה לכאורה של פעמני צאן ושל מעט חרקים‪:‬‬ ‫היה נגמר היית נשאר ולא היה לאן לחזר ולא לשום‬
‫חייב לאמץ היטב שריריו כדי להרימו כמעט‪ :‬מי‬ ‫בעצומו של יום רוחץ בנגוהות קיץ תכולים וצלולים‬ ‫מקום כי מה עוד יש אחרי זה אמר מה‪ :‬כזה אובד‬
‫מאלה יהיה נפנה להציץ כעת הצצה אל נחשולי קצף‬ ‫אל כתף גבעה שבקעה עגולה ונאה לוחכת רגליה‬ ‫בתוך הגדול כאיזו צפר כלוב שפתחו לה ופתאם‬
‫השמים‪ :‬או להשתאות לרטוטי עצב הפלדה‬ ‫באושת עשבים מצהיבים‪ :‬עם נתוזי חרגולים מתלעי‬ ‫שכורה בפתוח‪ :‬ופתאם יש לה הכל יותר מדי ולא‬
‫ולפרכוסיו הגוועים‪ :‬מלבד אולי יואל אשר יש‬ ‫כנף ולתוך גוף גופה של דממת אלהים רבה‪ :‬כחכח‬ ‫שום לאן קדם‪ :‬רק רבוץ לך בפאת השדה שופף על‬
‫ובהציתו סגריה ובעודו משיב תמרת עשן ראשונה‪:‬‬ ‫מנוע נשיפות מזורזות וכל אבריו הרתיעו נוטפי זעה‬ ‫כרעיך הגפרריות שלך‪ :‬אבל כעת נכנס הטרקטור‬
‫ומטלטל צתית הפליז סרוחת הפתילה לכבותה‬ ‫שחורה ושמנונית‪ :‬שוצף מרץ נטלטל מוט הארכובה‬ ‫לצלע השדה ומתחיל לעשות ולחרץ בו קו‪ :‬ולא‬
‫יכעכע ומבטו כמעט ושט רגע במרחבים קרטע‬ ‫מקא ונבלע חליפות בפי האצטונה נוגש באפני‬ ‫שומעים שום נפץ אבל משהו פתאם כן נשבר בכזה‬
‫והבהב‪ :‬וכבר הוא כח ניעו ונוטל את הכילף והדק בו‬ ‫התנופה שהבליעו דומם חשוריהם‪ :‬לכמין טשטושי‬ ‫חזק בחורק‪ :‬כגזע עץ שהנה גמרו לנסר תחתיו והוא‬
‫את החבק‪ :‬איש איש מהם וזנב סגריתו כבוי ומטפח‬ ‫סחרחרת סבוב ומשוך בעל הרצועה שהחליקה‬ ‫כבר הולך ומתהפך לנפל באנקת חריקה‪ :‬השדה‬
‫בזוית שפתיו‪ :‬עד סוף שלב שבפעולה איש איש מהם‬ ‫ושטפה שפיפונית בלא קול‪ :‬אלא רק ברחש פרט‬ ‫הזה שעושים בו כעת קו אחד עליו כגזר דין מות‬
‫וזרוע לו דהוית שער תבן ומאמצת‪ :‬ורק אחד יש‬ ‫לצליפה החוזרת של טלאי האחוי‪ :‬שלשמעה נתרעש‬ ‫והמום קם ללכת בצד החיה הזו החורצת קו‪ :‬מחניק‬
‫ביניהם חיים שלחייו מגלחות הואיל וחזר אתמול‬ ‫מיכל הפח הגלמני וענה הברה עמומה ורוטנת‪:‬‬ ‫את היבבה הי למה והזה הענק עובר אדיש בכח‬
‫מחפש‪ :‬א נו יחד היה ריגאי מזרז מלמעלה וכורך את‬ ‫כשזהרורי שמש שנתאבכו באדי המכונה המחוממת‬ ‫שוצף חורץ פותח בה את הקו‪ :‬מתיז גדודות עפר‬
‫העניבה על הצנור ומרתק צמידה כשהוא תלוי ביד‬ ‫מאדוים מעליו זגוגים בטלים בלתי שיכים לכאן‪:‬‬ ‫ומירה פתאם גם איזו אבן תועה והולך ונועץ ועושה‬
‫אחת בלווחי השתי‪ :‬וחיים מצית מחדש זנביתו ופונה‬ ‫כמוהו קפץ ונדרך לבטלה גם כבל הפלדה שהעפיל‬ ‫מחרץ חד חום שבור‪ :‬ומה שהיה רק קו נפתח להיות‬
‫אל המנוע‪ :‬מיד נרתעים הכל לאחוריהם קונאות‬ ‫אל ראש המגדל עד שנשתתק בפרכוסי רגז‪ :‬ושב‬ ‫חריץ ששפתים פתוחות לא ולעמק לא מסים‪ :‬כמו‬
‫התשלבת נעתקות ונאחזות בשניהן בתוף הכבל‪:‬‬ ‫והרגז וחוזר חלילה אפילו המגדל שהשגיא נד לו‬ ‫שיש כך והקרום הנקשה הולך ונבתק ונקרע מפני‬
‫נשיפות המנוע מתכווצות כמעט קל שולחות פריטת‬ ‫מרום מערכת גלגליו ועוקיו‪ :‬עד שרשי ארבע רגליו‬ ‫חזק הלהב הננעץ חד פנימה לתוך חבו‪ :‬וחורץ פנימה‬
‫‪15‬‬
‫הפרושות להן‪ :‬ודרכים מותות בהן דרכי אין הולך בהן‬ ‫פוהים וחלוניים כשהן נתקלות באקראי במעט צאנו‬ ‫גל בכבל הנמשך ונגול לאטו‪ :‬מרעיד את המגדל‬
‫דרכי חול ואבק‪ :‬ועד מרחקים חדלי אפק וחוללה לה‬ ‫הנטוש בגבעה‪ :‬פטר יפטר אז בקולו סמן רועש בינו‬ ‫ומאמץ כוח לדלות את הצנור‪ :‬הופ שואג יואל וחיים‬
‫שם במשובת פרע הוללת על מחשופי הארץ הפתוחה‬ ‫לבינן‪ :‬וצנועות אלה יקשיבו לצליל מולדת נרגש זה‬ ‫בולם באחת את התוף ושולח חפשי את נשימות‬
‫ההיא‪ :‬הפרושה מתוחת הזרועות החמה ונושמת‪:‬‬ ‫עד תם אחרון הדיו‪ :‬וימשיכו להן בענוה לבקש‬ ‫המנוע שנתקף עטישות ממאמץ יתר‪ :‬ומיתר הכבל‬
‫ואילו שוב כאן בין ירכתי המגדל כבר רוכבים על‬ ‫אלהים על פני השטחים המחוממים הללו המתקפלים‬ ‫העצבני נפל והרטיט תחתיו לבטלה‪ :‬לא זז הודיע‬
‫קורת השתי שאול מזה ויואל מזה‪ :‬מניעים את ידום‬ ‫ונמוחים בזיו החשאי‪ :‬טוב המהם חיים שלחייו‬ ‫יואל והתוה בצפרן הבהן על שנת הגיר שצינה מעל‬
‫המסוטים מחליפים ולופתים בימין ובשמאל להשבית‬ ‫הגלוחות היו מציקות לו אז נרים בידים המכונה לא‬ ‫לחבק לאות‪ :‬אחד היה שם משה שהבליט פיקתו‬
‫שממון החדגוניות‪ :‬ומציצים בשנת הגיר שאינו נסוט‬ ‫תסחב‪ :‬והמהומיו של חיים עם הנהון זנבית הסגריה‬ ‫והציץ סביבו החל מהמנוע היושב על רכב הברזל‬
‫כלל ובעוד משה טרוד במחזה הבינים התדיר של‬ ‫על שפתו הם פסק הוראה שלא היה מרנין לב‬ ‫דרך הכבל המשחל במערכת גלגלי התנופה שם‬
‫עשית סדרים בתוך הערבוביה‪ :‬נשלח זלצמן ואסוך‬ ‫במיוחד‪ :‬לדוש כעת במסוטי היד בני חמישים‬ ‫במרומים‪ :‬ועד לעניבה ולחבק העץ האדיר שהכביד‬
‫השמן בידיו אל המנוע לזלף מטובו לכל נקב ולשלח‬ ‫האטמוספירות ולהגביה את הצנור מכח שריריך‪:‬‬ ‫על מסוטי היד שמתחתיהם‪ :‬אף הוא מצדו משש‬
‫בלי להתבקש זמירותיו לכל רוח‪ :‬ואילו ריגאי וחיים‬ ‫ופעם לרפות את החבק פעם לשלשלו מטה‪ :‬פעם‬ ‫באצבע את שנת הגיר שלא הזחה בכלום‪ :‬לא זז‬
‫אמצו קפיצי שריריהם בנשיפה ובזעה ובשהוקי הופ‬ ‫להרימו ולחזור ולהדקו ושוב להרימו משהו‪ :‬ולהוסיף‬ ‫חתם ואשר מצדו וקטם זנביתו‪ :‬יואל היה מפהק אז‬
‫לסרוגין‪ :‬וגלגלו צנור בעל גוף מעבר לתלולית חולית‬ ‫ככה פעם אחר פעם ולטפס לסרוגין טפח אחר טפח‪:‬‬ ‫מה הכל מבראשית ומקנח מעל מצחו שחלת חלודה‬
‫הקדוח כרי חול לבנבן‪ :‬שלשפתו כמה חפני חצץ‬ ‫וכך למשות את כל עמוד הצנורות השלובים זה בזה‬ ‫במעל אגדלו‪ :‬ואת זה ברכו וחוזר ונושא אצבע ואגדל‬
‫מכפש בטיט יקר ערך‪ :‬חולסית נחל הקדומים אשר‬ ‫במעבה האדמה‪ :‬עד שלבסוף יפרק הצנור הסרבן‬ ‫אל חטמו ושב ומקנחם בירכו‪ :‬מזה ונוטל ומניף את‬
‫אי אז זרם שבעים וחמישה מטר למטה מסליות‬ ‫ואז אולי יוכל המנוע לדלותם מכח עצמו‪ :‬משמעו של‬ ‫כד המים ובולע סלונו בגמיעות קולניות‪ :‬שוב לא‬
‫נעליך‪ :‬ובו בשורת המים הנכספת‪ :‬איככה נחן סעיד‬ ‫דבר לטלטל במסוטים כמה מאות טלטולים ולחזר‬ ‫תיטיב החמה ולא תרע לדבלולי הצמצר שבגבחתו‬
‫זעירא בתבונה כה דקה לדעת לבוא ממש ברגע‪ :‬זה‬ ‫ולטלטל כך על כל טפח שיגבה‪ :‬ולהיות זהיר כל‬ ‫הגבוהה‪ :‬לא זז חקר מרחוק גם זלצמן מאצל האהל‪:‬‬
‫ולהוציא מן השקים שעל גבי החמור אבטיח אחד‬ ‫אותה שעה בחבק שלא יקלטו המסוטים מים יתירים‪:‬‬ ‫שחפתו הקונאית הגבוהה היתה סוככת על ארבע‬
‫גדול ולהטילו לפניהם‪ :‬ולהיות הכל רבוצים במעגל‬ ‫או להיפך שלא יזובו פתאום מחציתם בלא עת‪ :‬ועוד‬ ‫יריעות מתפשקות כגנוגנת חסמה משלש רוחותיה‪:‬‬
‫סביב האבטיח‪ :‬ואבו סעיד אף נטל ופרש שק בתוך‬ ‫כיוצא באלה אבות מלאכה משעשעים ועליזים‪ :‬אפס‬ ‫ומפלשת לפנים כדי לפרסם לעין כל את פנים‬
‫והציג עליו בחור חמד זה ירוק ועקוד רצועות בהירות‪:‬‬ ‫כי התפעלותו של זלצמן מאמירה דוקא עתה עד‬ ‫בטנתה המהדרת‪ :‬סמקה כשני ומעטרת ערבסקות‬
‫ומפספס קלות כתב מנמר ומימי ונטל במו אצבעות‬ ‫מדות השראה‪ :‬מה שלא תסחב המכונה נרים בידים‬ ‫כחלות ולבנות רקמה רקמתים‪ :‬אהל שועים ונכבדי‬
‫עקומות נאות העשויות מאין כמתן לטכס קדש זה את‬ ‫אנחנו‪ :‬אדם שפתים ושחר גבות מהדס לו הלה סביב‬ ‫ארץ אשר שני לוחות השמו בתוכו בלא כרכורים‬
‫אולרו השחר‪ :‬ופער להבו ועוד המתין כדי לנקש‬ ‫נלהב והכבל לא יקרע פתאם נחרד לפתע‪ :‬מאמיד‬ ‫יתירים על צנורות תשלבת להיות לשלחן‪ :‬ולוח לוח‬
‫באצבעו ולנחש קרבו מתוך בת הקול והוסיף וגמם‬ ‫משקלו של כל מריש וברג בולש בכבל סמנים‬ ‫על צנורות נמוכים מהם לספסלים מלבד חביונת מים‬
‫כפתו מלמעלה‪ :‬והלך ובתר פרוסות פרוסות מטבורו‬ ‫ראשונים מבשרי רע‪ :‬אה חביבי לשמר את האצבעות‬ ‫נפלת כרס‪ :‬ועוד לגין פחים שקוט צואר ריקן וחלוד‬
‫אל כודו פרוסות נאות ושוות מעשה אמן ונטל לבסוף‬ ‫נהם לבסוף אל נפשו וחזר לאיתנו‪ :‬אף פרץ נלהב‬ ‫שלא נמצא מי שיטרח להבריחו מזה‪ :‬פנס מפיח‬
‫את הבריה המבתרת והקיש בה בבסיסה‪ :‬והתפרדה‬ ‫בהשרקת אותו ולס עצמו בנפשיות כזו עד לבלתי‬ ‫אמתחת עור ממרטת ושעון כרסני שזגוגיתו עששה‪:‬‬
‫החבילה וכשמש מפציעה קרניה סביבה נפרשה‬ ‫חוש כיצד נמוח לו הולס‪ :‬פשט צורה ולבש פני‬ ‫אלה כל תשמישיו להועיל של אהל הפאר אהל‬
‫שושנת פרוסות‪ :‬ודוקא אדמוניות ומגרענות כראוי‪:‬‬ ‫הפזמון הרווח זרענו חטים בשדותיך מולדת‪ :‬וגם‬ ‫הקודחים‪ :‬ואילו בצל היריעות שפף שם כל אותו זמן‬
‫והרוח מחליקה עליהן עברה וצננה את טובן הגנוז‪:‬‬ ‫לאחר שעמד על המעות לא חדל אלא אדרבא נשא‬ ‫אחד זלצמן מגעיל ברגים בפח נפט‪ :‬כשהוא משורר‬
‫וכמקודם כל הזמן מנתרים להם החרגולים האלה‬ ‫קולו בכונה יתירה מסלסל והולך לפי כחו בשדותיך‬ ‫להנאתו בהצלחה יחסית ולס ידוע וכובעו על קדקדו‬
‫עליצים בשמש מנסרים נסורים בתוך הדשאים‬ ‫מולדת‪ :‬הרחק הרחק מעבר הגבעות נתערבל ועלה‬ ‫פוסק את הקצב‪ :‬אז מה נעשה עכשיו‪ :‬מקסם לא‬
‫השדופים‪ :‬ובתוך מרחבי הדממה שאין היא כלל כמין‬ ‫אמירו של עלעול‪ :‬טפף פוזז וכונף עמו מרחבים וחום‬ ‫פחות מנו מלחית אצלו בחול הוא והזבובים אשר‬
‫זמזום טרדני ולא כמין אפס קול חרגולי‪ :‬אלא שהיא‬ ‫ותחושת מגע בחמקמקות שאינה נתפשת‪ :‬והרוח‬ ‫עמו‪ :‬רבץ אף סעיד זעירא משתאה ומחריש‪ :‬מפרק‬
‫שפעה של צלילים דקים וענוגים גוועים כאלה‬ ‫שפסחה כאן מעל הראש בדלוג פוחז נסתבכה שם‬ ‫מהויתו העכורה הצרורה בכתנת דהויה אזורת חגורה‬
‫ומלבלבים ענבלים פעוטים ודקים‪ :‬סחרחורת‬ ‫מיד בין אותן גבעות חסרות חן לכאורה קלות‬ ‫שנץ על שנץ ומערטלת כה וכה מחשופי שזפון ורזון‪:‬‬
‫‪16‬‬ ‫ועיניו חומדות ומעריצות הכל פרט לאתם רגעים‬
‫חתול מכרכור‪ :‬היא אינה יודעת אם על דבריה להיות‬ ‫קרובה לנוס שמה‪ :‬ושועים לא היינו המלים שנפזמו‬ ‫פכפוכים תוזזים מתאבכים עדינות ושקופות כמלמלה‬
‫ברורים ולכן היא מבהירה אותם‪ :‬שחרי רוצה לראות‬ ‫לתוך אזנינו הרטיטו במעט את גרעיני השעורים‬ ‫מתנשמת‪ :‬סיעות סיעות של פרודות דממה זזות זזות‬
‫שלג‪ :‬היא נוסעת לחברתה ברכבת על מנת לראות‬ ‫שנתבקעו לצמח‪ :‬והכו מכת שרשיהם במחותינו‬ ‫להן במרומים‪ :‬כאותן להקות זרזירים בסתו אבל‬
‫שלג בבקר גלילי‪ :‬למרות שאינה יודעת אם ירד שלג‬ ‫ובעינינו ובפינו ובאפינו‪ :‬ואנו שכבנו בשדות בינות‬ ‫גבוהים וזערורים מהם ופורחים עם הרוח בזיו הכחל‬
‫מחר ומחשבותיה נוסעות עמה‪ :‬כנראה שלבם קשור‬ ‫הזהבים טחובים היטב ודישנו לצמח‪ :‬וגבעולי‬ ‫והחם‪ :‬אלם התכונה מעטה היתה ונשלטה בעקרה‬
‫יותר למקומות‪ :‬כנראה זרועותיהם כפי שנאמר‬ ‫השעורה התענקו מאד לצמח ולהסתרג אלי‬ ‫על ידי דמית המים בבארות שזהרו והפיזו נגה ירקרק‬
‫כלומר שריגיהם כלומר שיערם והתאנים נופלות‬ ‫המגדלים עלי מדרגותימו ועלי פרוזדורימו ופררום‬ ‫מימי מרגיע‪ :‬מלחכים את שמי השדה בנחשל ירק‬
‫הישר לפיהם‪ :‬והבקר נהיר הרכבת דוהרת ענפים‬ ‫היטב‪ :‬ועם בוא השטפון נתכסנו ונקברנו היטב תחת‬ ‫דק מן הדק נראה לעין מימנת בלבד‪ :‬על רקע הזהוב‬
‫מתכהים אך מראם מתבהר‪ :‬נפת יער נטוית באויר‬ ‫אדמת טין וטחב‪ :‬ועם בוא השדפון נתפרר הכל‬ ‫המרצד שבשדה‪ :‬ויונים היו עפות מעל לראשינו‬
‫הנקוד שפרות אלתורו הם פלגים צוחנים‪ :‬כתינוק בן‬ ‫ומגדלי מדרגת העיר קרסו עד בלי זכר‪ :‬ונתפזר‬ ‫ומעל השדה ומעל הדרכים הנעצמות‪ :‬וחשנו כיצד‬
‫יומנו מכה פתאמים נתכים במלאכת מחשבת‪ :‬היא‬ ‫האבק לעמיו ולשונותיו ואף צמחי המעזבה לדור שם‬ ‫נוסקים חיינו מעלה להצטרף עליהן בעופן עד אי‬
‫יודעת שאין לצפות מיום לדבר צפיה כזו פוגעת‬ ‫לא העזו‪ :‬והאדמה שמעלינו נתבקעה וקרעי אור‬ ‫יודע אן‪ :‬ודעתנו שחה עלינו בעודנו מתכפפים מאד‬
‫בפראיותו בחפשו וביכלת דמיונו‪ :‬כלומר הבטחון כי‬ ‫זהוב נפקחו אלינו‪ :‬ואז הקשבנו להבין ואז התבוננו‬ ‫ללקט וכתפינו שנצמקו כל היום חזרו ושחו עם כל‬
‫יעשה את הטוב ביותר אך אינה יודעת זאת‪ :‬אלו‬ ‫לקלט כי העיר הזאת קרובה מאד לנוס שמה‪ :‬צל‬ ‫התכופפות והתכופפות‪ :‬צנת הערב חודרת היתה‬
‫היתה מבהירה לעצמה את מחשבותיה היתה מבינה‬ ‫מגדלים על שריקות בז חולותי פרושים מולי והגשם‬ ‫לאצבעותינו בעודן רוחשות מנותקות ממחשבותינו‬
‫כי בקר משלג או שאינו משלג צופן את היום‪ :‬הן היו‬ ‫מתגבר ונחלש חליפות‪ :‬סרטן משחק עם ים כמני‬ ‫בין הגבעולים וכל פעלינו מוכני היה וידוע מראש‪:‬‬
‫מכסות ברכות וצחות את ההרים ובשלב אחר‬ ‫מעביר אדוות מתנקז לכבע צמר מקשט על הרצפה‬ ‫תהלת הבארות עטפה אתנו ונאפפים היינו באתו נגה‬
‫מחלחלות עד לשדם‪ :‬אך משום ששחרי אהבת‬ ‫בחדר‪ :‬העציצים נופלים ונשברים אך אינם משמיעים‬ ‫ירקרק קדום ושרויים בו כתמונה סדוקה ודהויה‪:‬‬
‫בחורים שזופים היא לא ראתה שלג מעולם‪ :‬תתארו‬ ‫רעש‪ :‬בחלונות מכה הגשם זרועותי כסופות ולחות‬ ‫ובהתחלה כבואינו מתרשמים היינו מאד ועינינו צרו‬
‫לכם ילדה בהירה תחת עננים אפרים‪ :‬והכל יצא‬ ‫מטפסים בחלומות על למערות בית שחיי האפלים‪:‬‬ ‫מלהכיל את שפעת האור שהשדה עוד קרן‪ :‬כאתן‬
‫בהיר מדי אפילו שישבנו שעות בחדר חשך‪ :‬אמנם‬ ‫הגשם מתגבר ברשת החלון מכה אולי טפה אולי‬ ‫בארות חרבות דוקא שעלו על גדותיהן פה ושם לאו‬
‫לא נתן לראות זאת בתצלום אך ליושב משמאלו‬ ‫נלכדה בתא חלת חלוני‪ :‬טפש מי שמניח לצליליו‬ ‫רק ממים אלם להמשך אפנו נאטם ועינינו נסתמאו‪:‬‬
‫בקונצרט היה ריח של עגת שוקולד‪ :‬ולו עצמו היתה‬ ‫לחמק ובחדר דפים וחצובה ומנורות דולקות‪ :‬מדבר‬ ‫רק המגדלים שלמרחוק עוד היתה להם נוכחות והם‬
‫אדמה אדמה תחת הצפרן‪ :‬כשאומרים אני מתגעגע‬ ‫אפר נופל תדיר מעל ראשי‪ :‬מעל שמינו יחידים יורד‬ ‫התערבלו והתקרסלו בזרמת משעולי מדרגותימו‪:‬‬
‫הוא מספר לה אני שואל היכן ממשיך ומושיט לה‬ ‫ענן ומכסה ערפי אני עומדת עד שעקבי רטבים מטל‬ ‫מתעגלים וצרים כשורת שנים משחזות היטב‪:‬‬
‫סביון עקור‪ :‬והיא מפרידה את הרגבים מנימי‬ ‫מרבה רגלים נוסף חוצה את החדר‪ :‬ענן שחר גדול‬ ‫ולעתים מעבירות בגבותינו חדודין חדודין קורעות במו‬
‫השרשים מבלי לקרעם‪ :‬עד שהחליל השני מאותו‬ ‫עולה במערב עננים נערמו ממזרח לעדן‪ :‬השמים‬ ‫ודשות במו‪ :‬והמגדלים שטופים היו אור שקיעה כמו‬
‫קונצרט מפיל בטעות את הבסקויט שלו לתוך הקפה‬ ‫קרים צבעם ורד גל גשם גרת מלים בברקו הסגלגל‬ ‫שנים רחוצות אחר משיח בשחט דם‪ :‬ואז צל גדול‬
‫ורוקע ברגלו הימנית‪ :‬בתי בתי בם אמרת שחרי נוגע‬ ‫שלדיו עורב יחיד‪ :‬הרים התנגשו ונראו חילי בדיל‬ ‫מאד כסה והאפיל ואנו המשכנו ללקט והיתה רוח‬
‫ללב‪ :‬בבגד ים מנקד דבוק חול על מטת שזוף היא‬ ‫נמסים ערוב דשנים כמיים לעדוד הצמיחה פרעתי‬ ‫ליל מפלשת שהדיפה ריח צנה ותחושת מליחות קלה‬
‫אהובה רחוקה קטנת פנים ותלתל‪ :‬ים מנמר משחק‬ ‫חובותי מזה חדשים ועדין‪ :‬הוא עונה וזה מעלה תהיות‬ ‫מן הקל‪ :‬שרירינו דאבו ואצבעותינו קפאו אך אנו‬
‫עם סרטן והוא עמד שם שזופו יוקד לעיני כל הבעתו‬ ‫לגבי עורבים שסובבים סובבים‪ :‬נאמר על עורב שחר‬ ‫בשלנו התארכנו למאד לעבד‪ :‬ובשעות המאחרות‬
‫לוהטת‪ :‬האם תואיל בטובך אדן לבאר ציר את‬ ‫או מוטב מבריק עוד משב רוח נושא גשם‪ :‬עת יציאתי‬ ‫שעה שאבדנו את כל תחושתנו ולקטנו במלילות‬
‫הפטמות יותר למעלה כך אולי זה יראה יותר נשי זה‬ ‫המקדמת לאלתר מזה החלום והעברתי המידית‬ ‫כשחר מכונות דיש של ברזל יצוק‪ :‬וריח העשת עלה‬
‫לא אישי‪ :‬אל תשאיר את הניר בגשם הי אתה חושב‬ ‫לחלום אחר רעיון החזרה הנציחת אפוף מסתורין ואת‬ ‫מאתנו ריח פלדת הקרב והקציר‪ :‬היתה הצנה‬
‫שמישהו עוד יסדר אחריך‪ :‬על משמרתי אעמדה‬ ‫שתי הידים קשרו לעץ תאנה‪ :‬למונדה מרה מהעץ‬ ‫מלחשת על אזנינו שלא כרויות היו לשמע מלאות עד‬
‫ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי ומה‬ ‫בחצר בקבוק בלגימה אחת מעתיר על הסדין שפע‬ ‫מקום אפס בקש ותבן ופסיג גרעיני שעורה‬
‫אשיב על תוכחתי‪ :‬ויענני יהוה ויאמר כתב חזון ובאר‬ ‫יהלמים קצרי טוח והכל תותים בסלסלה אחרת‪:‬‬ ‫מדמדמות מקור‪ :‬והצנה לפרץ את דרכה נסתה היא‬
‫על הלחות למען ירוץ קורא בו‪ :‬הנה המשא אשר‬ ‫שחרי מנקה את הטלפון עם מכחול דק משערות של‬ ‫לאמר לנו להתדפק על ראשינו כי העיר הזאת‬
‫‪17‬‬
‫לאחות את שברי הכלים כאדם המיטיב למצות את‬ ‫החגה נעצרת במספר שבע‪ :‬מהמר מגרד בהסוס את‬ ‫חזה חבקוק הנביא על שגענות‪ :‬כנראה שלבם קשור‬
‫יפי המרחק שרק לילה יאה לו‪ :‬רק לילה וסקסופון‬ ‫הכרטיס הזוכה מעל לפטמה פצע מעל שדה הימני‬ ‫יותר למקמות ששערם סבוך יותר חלוקי הים כהים‬
‫אלט ופסנתר לאחר שקרא את השיר האמור‪:‬‬ ‫של ילדתי לא לגרד‪ :‬שום ממשות לא בוקעת מזבולי‬ ‫כעורה‪ :‬כי תמלא הארץ לדעת את כבוד יהוה כמים‬
‫ומשפיעה השירה על העולמות העליונים ומהם‬ ‫המח האלה לכו לכל הרוחות‪ :‬כלי תקוה שבמהלך‬ ‫יכסו על ים‪ :‬לילה ללא ירח לוחש אבן לתוך פיה כי‬
‫תשתקף‪ :‬והשירה העליונה היא התורה מגיעה‬ ‫הכתיבה אלמד להתנהל במדיום מוזר זה וארכש‬ ‫אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה‪ :‬שמש ירח עמד‬
‫בהשפעתה אל המציאות הזאת עכשו בשבועות והיא‬ ‫מימנות‪ :‬כך אולי אפילו נפיק תועלת כלשהי מעסוק‬ ‫זבלה לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך‪ :‬מה הועיל‬
‫בכורי יצירת האל‪ :‬בגשמיותה משפיעה השירה על‬ ‫מוזר זה‪ :‬המלצות לא ימש ספר התורה הזה מפיך‬ ‫פסל כי פסלו יצרו מסכה כי בטח יצר יצרו עליו‬
‫העולמות העליונים‪ :‬ולכן קול השיר חיב להשמע‬ ‫והגית בו יומם ולילה למען יאריכון ימיך על פני‬ ‫לעשות אלילים אלמים‪ :‬הוי אומר לעץ הקיצה עורי‬
‫דוקא עכשו במציאות הזאת בדחיפות רבה מאין‬ ‫האדמה‪ :‬שא עיניך השמימה וראית את השמש ואת‬ ‫לאבן דומם הוא יורה‪ :‬הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל‬
‫כמתה‪ :‬מן התכנית ליל שמורים משוררים בוחרים‬ ‫הירח ואת הכוכבים והשתחות להם ועבדתם‪ :‬אם אני‬ ‫רוח אין בקרבו‪ :‬ויהוה בהיכל קדשו הס מפניו כל‬
‫מציגים קוראים ומפרשים פרקים האהובים עליהם‬ ‫רואה חתול אני לטובתו‪ :‬לא תוכל להתעלם‪ :‬מתאוה‬ ‫הארץ‪ :‬יתפצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות‬
‫במגלת רות‪ :‬מדרש עתיק ומדרש משורר מנחה זלי‬ ‫ואין נפשו עצל ונפש חרצים תדשן‪ :‬מעט חבק ידים כי‬ ‫עולם לו‪ :‬ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון‬
‫גורביץ‪ :‬מאחרי הצלילים קריאת בכורי שירה תחת עץ‬ ‫דרך עצל כמשכת חדק ודרך ישרים סללה‪ :‬מאחר‬ ‫עזה נהרות תבקע ארץ‪ :‬ראוך יחילו הרים זרם מים‬
‫התות ליד המעין והמסכה המשלשת‪ :‬קמוריך זורחים‬ ‫ויש עוד מה להמליץ בנושא זה אפצח במלאכת‬ ‫עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא דרכת בים סוסיך‬
‫ושפתי הנכספת תלחש לקצבך האטי האיתן למלאך‪:‬‬ ‫ההמלצה הקשה יותר אחרי ההבהרות‪ :‬הבהרות כפות‬ ‫חמר מים רבים‪ :‬שמעתי ותרגז בטני לקול צללו‬
‫בכתב יד מעגלת תשפיע לשון מתחמקת בצבר‬ ‫הדקלים מבריקות הרוח זורמת בין שדי סטיקר אני‬ ‫שפתי יבוא רקב בעצמי‪ :‬כי תאנה לא תפרח ואין יבול‬
‫תשוקתה‪ :‬אור עינך יתמלא ושקוף החלל והשבע‬ ‫רוצה גזור מאני רוצה ישראל אחרת וחלוני נפתח‬ ‫בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אכל‪ :‬גזר‬
‫השבעתי בצליל מכון לעטף את יפיך והצג בכורי‬ ‫לעבר הרחוב‪ :‬שחרי אוהבת את אצבעותיה היא‬ ‫ממכלה צאן ואין בקר ברפתים ואני ביהוה אעלוזה‬
‫לששי בליליך סיון‪ :‬ויהי לאחר תקון שבועות בקבוץ‬ ‫מקפלת אתן בעזרת אצבעותיה ומאפשרת לפרצופה‬ ‫אגילה באלהי ישעי‪ :‬יהוה אדני חילי וישם רגלי‬
‫יפעת נטל חפני חפציו ועלה על חלקת דשא במעלה‬ ‫לעשות ככל העולה על רוחה‪ :‬מאחר ואין עוד מה‬ ‫כאילות ועל במותי ידריכני למנצח בנגינותי‪ :‬באתי‬
‫הגבעה‪ :‬פנסי גן כדורים מאירים באור חור ויפרש את‬ ‫להבהיר בנושא זה אפצח במלאכת ההבהרה הקשה‬ ‫לחדרה והתקנתי לה היא הגישה לי את הברגים ולון‬
‫שק השנה ויתרוח עליו לחלץ נעליו‪ :‬ויבא לשכב‬ ‫יותר מיד ברגע שאגמר להקליד משפט זה‪ :‬אכלני‬ ‫לבן כסוכך מפני קדש‪ :‬כי ידע יהוה לברא אור לפני‬
‫בקצה החלקה והנה מעליו ירדה טלי בשביל דרכה‬ ‫נא כי יפה אני‪ :‬לא קמתי אני לפנות את הספלים עד‬ ‫המארת ואני מסתמך על יצירתו‪ :‬על מצפה השמים‬
‫מטה ותבא בלט ותתצב למראשתיו‪ :‬היא מבט עדין‬ ‫שבא הבקר ותפסני בשקעים שבעיני ובצלעותי‪:‬‬ ‫ירח עלה איש מרחיב חיוכו את חזהו נושם לאט‪:‬‬
‫וסקרן ושקט ויכר כי טלי היא הנצבת לפניו ולא ידע‬ ‫ואמרו השלטים ערית חיפה מבצעת שפור תאורת‬ ‫באור הלילי מצב רוח נפלא יוצא מן הכלל ונכנס אל‬
‫כיצד הכיר‪ :‬ויאמר לקראה ותעלן הממטרות מן‬ ‫הרחובות לרוחת התושבים‪ :‬ראש המועצה המקומית‬ ‫הפרט‪ :‬עת פריחת דבדבן איש נוקש בדלת איני‬
‫הדשא אחת תתז לעברה ואחת בין תיקיו עלתה‪:‬‬ ‫מטולה ברכות‪ :‬המושבה מטולה פותחת את שעריה‬ ‫פותח‪ :‬אני מסבה לשלחן עם שאר הכסאות ולוקחת‬
‫ותחמק מן המים כסופי הברק וימהר לקפל ציודו‬ ‫זאת הפעם החמשית בפני קהל כותבי השירה‬ ‫מה שהחלון מציע‪ :‬מישהו נוסף כבר מתבונן בי‬
‫ובסגרו וירא כי חמקה‪ :‬תם ונשלם אחוי טלי ועוד היד‬ ‫ואוהביה‪ :‬במושבה יש שלוב נפלא של תירות כפרית‬ ‫מתבוננת באנפות המתהלכות בבקיה‪ :‬בלבנן‬
‫נטויה‪:‬‬ ‫וחקלאות מתקדמת‪ :‬מטולה מציעה נוף מקסים טבע‬ ‫המתחרז עם לבן הסוס הרועה בחטה ובמחשבתי‬
‫ואוירה של רגע שהם מצע מצין לקיום פסטיבל שירה‬ ‫הלופתת עט ומסתלסלת ממני הרחק עם עשן‬
‫ישראלי‪ :‬אנו שמחים לתת יד לקדום השירה בישראל‬ ‫הסגריה‪ :‬ואז קופץ על שלחני החתול השחר ומכסה‬
‫ולארח במטולה את שירה אלפים ושתים‪ :‬אני מאחל‬ ‫את השיר שאני כותבת‪ :‬הוא מפנה אלי את ראשו‬
‫למשוררים ליוצרים לאמנים ולקהל הרחב שלשה ימי‬ ‫המלכותי ומראה לי את סוד הצמצום של אישוניו‪ :‬הן‬
‫יפי הנאה צרופה וענין‪ :‬בברכת חג שבועות שמח‬ ‫בריאות מספיק בשביל להקיש על מכונת הכתיבה‬
‫וברוכים הבאים מכל רחבי הארץ‪ :‬ועל ידי השירה‬ ‫לפתיחת דלת לאורח‪ :‬האם בליל חמסין אין‬
‫משפיע המשורר שפע רב בכל העולמות‪ :‬התקון‬ ‫נוסטלגיה האם שלחן הכתיבה ישאר בעינו‪:‬‬
‫בהיכל הכלים השבורים הצרים מהכיל את יפעת‬ ‫כשהפטמה נוגעת בסדין קשי המזרן לעמת רך‬
‫ההיכל יעשה באחוי הנכון בין מלים אמורות‪ :‬לשירה‬ ‫הפטמה קצה הרגיש כהה‪ :‬לשונו סובבת סובבת על‬
‫‪18‬‬

אחוי טלי

Uploaded by

Document Information

Copyright

Available Formats

Share this document

Share or Embed Document

Sharing Options

Did you find this document useful?

Is this content inappropriate?

Copyright:

Available Formats

אחוי טלי

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

‫פער תנין לוע וירמס בסבך מלתעות פליצים מאימות‬ ‫ושואף ניחוח פרא שבשמו ירק צחם‪ :‬ארץ

:‬ארץ ארץ לוא‬ ‫כשאני שותקת טפות גשם קל מצטברות על חלונך‪:‬‬

You might also like