‫ה‬ ‫דולה ומשקה‬

‫‪‬‬
‫‪  ‬‬
‫‪  ‬‬
‫‪ ‬‬

‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ ‬‬

‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬

‫ביאור דברי המדרש שיהודה נשא אשה דווקא אחר מכירת יוסף‬
‫בנים טובים אשר מהם יצמח בנין עדי עד‪ .‬ואח"כ הבין לו‬
‫הקב"ה‪ ,‬אם ח"ו באמת אשר אתה חושב שאין לך תקוה‬
‫ואין לך חיים בשורש‪ ,‬א"כ אף אם תוליד מאה הלא לא‬
‫יוכלו להיות בחיים יותר ממך‪ ,‬כי אצל הש"י הצינור‬
‫ששולח על ידו החיים‪ ,‬גם הצינור צריך להיות של החיים‪,‬‬
‫וא"כ כאשר בדעתך‪ ,‬לא יהיה רק חיי שעה אף כל‬
‫תולדותיך‪ .‬ולכן כאשר בא על בירור הדבר נולד לו שלה‪,‬‬
‫וקרא שמו שלה היינו טעות שטעה בדבר‪ .‬ולכן בנים‬
‫הראשונים לא היה להם חיים ושלה נשאר בחיים‪.‬‬
‫וכן מוסיף במי השלוח )חלק ב' פ' וישב ד"ה ויהי בעת( וזה‬
‫לשונו בתוך הדברים‪ :‬וכן הענין כאן‪ ,‬שכולם עסקו‬
‫בפעולותם והשתדלותם שחשבו שע"י זה יתקרבו להשי"ת‪.‬‬
‫אבל יהודה חשב שהוא מצדו אין בו כח להשלים נפשו‪,‬‬
‫וצעק מאוד להשי"ת אליך ה' נפשי אשא‪ ,‬ואין לי שום עצה‬
‫רק להוליד נפש טוב‪ ,‬והשי"ת היודע מחשבות הסכים‬
‫למחשבת יהודה שענינו היה כענין דוד המלך ע"ה‪ ,‬ובורא‬
‫אורו של משיח‪ ,‬והאיר לו השי"ת שמצא תקוה בנפשו‬
‫שיתקן הכל בשורש וכו'‪.‬‬
‫וכן הובא ברמתיים צופים להרה"ק רבי שמואל משינאווי‬
‫זצ"ל תלמיד הרה"ק מפרשיסחא‪) ,‬בפרושו לאליהו רבה‬
‫פרק ה' אות נז(‪ :‬ויהודה בהיותו מלך עליהם‪ ,‬בוודאי היו‬
‫דבריו נשמעים והיה ביכולתו לפטור יוסף ולהשיבו לאביו‪.‬‬
‫ע"כ חשב בדעתו שאין מועיל שום תשובה אצלו‪ .‬ע"כ חשב‬
‫אולי יקים ויעלה אותו אחד מזרעו‪ .‬ע"כ היה עסוק ליקח‬
‫אשה‪ ,‬ומחשבה זו יקר בעיני הקב"ה‪ ,‬ע"כ היה בורא אורו‬
‫של משיח‪ .‬וזה שפתח‪ ,‬כי אנכי ידעתי וכו'‪.‬‬
‫‪  ‬‬
‫במדרש רבה )וישב פרשה פה( כותב וזה לשונו‪ :‬ויהי בעת‬
‫ההיא‪ ,‬רבי שמואל בר נחמן פתח )ירמיה כט( כי אנכי‬
‫ידעתי את המחשבות‪ ,‬שבטים היו עסוקין במכירתו של‬
‫יוסף‪ ,‬ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו‪ ,‬ראובן היה עסוק‬
‫בשקו ובתעניתו‪ ,‬ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו‪ ,‬ויהודה‬
‫היה עסוק ליקח לו אשה‪ ,‬והקב"ה היה עוסק ובורא אורו‬
‫של מלך המשיח‪.‬‬
‫וביאר בזה רבנו מרן רבי שמחה בונים מפרשיסחא זי"ע‬
‫בספרו קול שמחה פ' וישב‪ :‬המדרש הזה תמוה לכל רואים‪.‬‬
‫ונראה לפרש דבא המדרש להורות לנו ענין נפלא‪ ,‬דכל‬
‫השבטים ויעקב היו עסוקים בצום וצעקה לה'‪ .‬השבטים‬
‫בשביל מכירת יוסף‪ ,‬וגם יוסף על מכירתו‪ ,‬וגם יעקב‬
‫התאבל על בנו‪ ,‬והיו מתפללים לה' בכל לבם ובכל נפשם‪,‬‬
‫ויהודה היה עסוק ליקח אשה‪ .‬נמצא לעיני בשר היה ענינם‬
‫יותר לה'‪ ,‬כי הוא היה עוסק בנשיאת אשה‪ .‬אף על פי כן‬
‫אמר המדרש‪ ,‬דאין שום אדם יודע מחשבות הטמונות בלב‬
‫איש‪ ,‬וראה הקב"ה יותר מעשה יהודה‪ ,‬וממנו היה בורא‬
‫אורו של משיח‪ .‬ומעתה יתורצו דברי המדרש על נכון דוק‬
‫ותשכח והבן‪ .‬עכל"ק‪.‬‬
‫ביאר בזה במי השלוח ח"א )וישב ד"ה וירד יהודה(‪ :‬טעם‬
‫הענין למה הלך יהודה לישא אשה בזה הזמן‪ ,‬מפני שראה‬
‫כי יעקב מיאן להתנחם‪ ,‬וביען כי עליו נפל הגורל לשאת‬
‫הכתונת לאביו ונפל דעתו מאד מזה‪ ,‬וחשב כי ח"ו אפס‬
‫תקוה ממנו‪ .‬והלך לישא אשה‪ ,‬שאמר אפשר שיהיה לי‬

‫‪‬‬
‫‪‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫‪‬‬
‫‪‬‬

‫‪‬‬
‫‪‬‬

‫‪‬‬
‫‪‬‬
 ‫‪ ‬‬
‫מאת הרה " ג ר ' דוד סופר שליט " א מו " ץ בבית הוראה דבית מדרשנו‬
‫שנשתכר וישן וחתכה ראשו‪ .‬והטעם שקבעו הזמן‬ ‫ימי חנוכה נקבעו להודות ולהלל לבורא עולם‪ ,‬ומ"מ‬
‫דוקא כשהנרות דולקות להזכיר שאסור להשתמש‬ ‫קצת מצוה יש בסעודה‪ ,‬כי בימים אלו עשו חנוכת בית‬
‫לאורם‪.‬‬ ‫חשמונאי ועשו בבית המקדש חנוכת הבית מטומאת‬
‫ההיכל ולכן הוי מצוה‪ .‬ואם סועד כדי ליתן שבח‬
‫אילו מלאכות אסורות בזמן שדולקים הנרות?‬ ‫למקום או לפרסם הנס הוי סעודת מצוה )כמבואר‬
‫סימן עת"ר ס"ב ומ"ב(‪.‬‬
‫המלאכות האסורות בחצי שעה שדולקים הנרות הם‬ ‫כתוב ברמ"א‪ :‬יש לאכול מאכלי גבינה בחנוכה לפי‬
‫תפירה כיבוס וגיהוץ וכיו"ב‪ .‬אבל מצד הדין שאר‬ ‫שנס חנוכה נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב‪.‬‬
‫עבודות הבית שמותרים בחול המועד מותרים גם‬
‫בחנוכה‪ .‬אמנם מצוה שלא לעשות מלאכה מתמשכת‬ ‫האוכל סופגניה בתוך‬
‫כבישול ואפיה‪ ,‬אכן אם מכינים מאכלים המיוחדים‬ ‫סעודתו מה מברך?‬
‫לחנוכה כלביבות וסופגניות‪ ,‬אין צריך להחמיר‪ ,‬כן‬
‫פסק הגריש"א שליט"א‪.‬‬ ‫אף אם אכל שיעור קביעות סעודה מסופגניה מברך‬
‫על המחיה ולא ברכת המזון כיון שאין אופים את‬
‫כמה זמן קודם ההדלקה‬ ‫הסופגניות‪ ,‬אלא מטגנים אותם בשמן עמוק וטיגון זה‬
‫אסורה עשיית מלאכה?‬ ‫הוא בישול‪ ,‬ואפילו אם טיגנם אין מברך המוציא‬
‫שהרי אין להם תואר לחם )כמבואר סי' קס"ח(‪ .‬ואם‬
‫חצי שעה קודם זמן הדלקת הנרות אין לעשות‬ ‫אוכלם באמצע הסעודה לשובע אי"צ לברך דברכת‬
‫מלאכה שמא יאריך מלאכתו וישכח להדליק נרות‪.‬‬ ‫הפת פוטרתם‪ .‬ואם אוכלם לקנוח יכוון בברכת‬
‫המלאכות האסורות הם תספורת‪ ,‬רחיצה‪ ,‬אכילת פת‪,‬‬ ‫המוציא להוציאם להדיא ואם לא כיון מסתמא מברך‪.‬‬
‫מסחר המתמשך‪ ,‬וכן שאר עבודה שאין רגילים‬ ‫ויותר טוב להוציא עצמו מהספק )עיין ביאור הלכה‬
‫להפסיקה כמבואר בשער הציון )סי' תרע"ב ס"ק י"ד(‬ ‫שם(‬
‫אחר שהגיע זמן ההדלקה אסור אפילו ללמוד‬ ‫כתב הגרי"ש אלישיב שליט"א‪ ,‬שלביבות אף אם אין‬
‫כמבואר במ"ב ובאכילה פוסק מיד אפילו התחיל‬ ‫הירק ניכר בהם מברך בורא פרי אדמה‪ ,‬דזה דרך‬
‫בהיתר שלא יאחר את זמן הדלקה‪ ,‬אבל אשה שאינה‬ ‫אכילתו‪.‬‬
‫מדלקת אלא בעלה מדליק עבורה פוסק הגריש"א‬
‫שליט"א דמותרת בכל זה‪.‬‬ ‫האם מותר להתענות בחנוכה?‬
‫בעל עסק צריך לסגור חנותו וללכת לביתו להדליק‬
‫בזמן‪ .‬ואם אי אפשר לו יכול להשאיר את אשתו בחנות‬ ‫אף על פי שנתבאר דאין מצות סעודה בחנוכה מכל‬
‫והוא ילך להדליק‪ .‬ויוצאת ידי חובה בהדלקתו אפילו‬ ‫מקום מבואר )בסי' עת"ר ס"א( דאסור להתענות בימי‬
‫אינה שומעת הברכות ואין רואה ההדלקה‪ .‬ואם אי‬ ‫חנוכה וגם ערב חנוכה בכלל‪ ,‬ולכן הנוהגים להתענות‬
‫אפשר יכול להשאר בחנות ולשלוח שליח להדליק‬ ‫ביום שמת בו אביו ואמו אין להם להתענות בימים‬
‫ואשתו גם יכולה להיות שליח‪ .‬ומי שמדליק נרות אחר‬ ‫אלו‪.‬‬
‫זמן סגירת החנות ואין מדליק בזמן עושה שלא כדין‬
‫כמבואר בשו"ע )תרע"ב ס"א(‪.‬‬ ‫שיעור הזמן שנהגו הנשים‬
‫לימנע מעשיית מלאכה?‬
‫זהירות בנר חנוכה‬
‫נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בזמן שהנרות‬
‫מצינו בחז"ל שהחשיבו מאוד את הדלקת נר חנוכה‬ ‫דולקות‪ ,‬והיינו חצי‬
‫שאפילו עני שאין לו מה לאכול שואל על הפתחים או‬ ‫שעה מההדלקה‬
‫מוכר כסותו וקונה שמן ומדליק‪ .‬וכתוב בגמ' )שבת‬ ‫אבל אחר כך אף‬
‫כ"ג‪ (:‬הזהיר בנר הוין לו בנים ת"ח ופרש"י נר שבת‬ ‫אם הנרות דולקות‬
‫ונר חנוכה‪.‬‬ ‫לעשות‬ ‫יכולות‬
‫מלאכה‪ .‬והטעם‬
‫כמות השמן בנר‬ ‫על‬ ‫שהחמירו‬
‫צריך לשים שמן בכמות שיספיק לדלוק לפחות חצי‬ ‫יותר‬ ‫הנשים‬
‫שעה אחר צאת הכוכבים‪ ,‬ואפילו מדליק בשקיעה יש‬ ‫מהאנשים‪ ,‬משום‬
‫לחוש לדעת המחבר דהזמן הוא בצה"כ‪ ,‬וזמן ההדלקה‬ ‫שעיקר הנס נעשה‬
‫חצי שעה אחריו‪ .‬ואם לא היה מספיק שמן יש לכבות‬ ‫על ידי אשה שגזרו‪,‬‬
‫ולחזור ולהדליק‪) .‬מיהו אם היה כדי הדלקת חצי שעה‬ ‫כל ארוסה תבוא‬
‫מהשקיעה לא יברך( ולדעת המ"ב אחר שדלק חצי‬ ‫ההגמון‪,‬‬ ‫לפני‬
‫שעה מצאת הכוכבים אין בכך יותר מצוה ויכול לכבות‬ ‫ויהודית בת יוחנן‬
‫אמנם דעת הגריש"א שליט"א דיש הידור להניח‬ ‫כהן גדול באה‬
‫הנרות עד שתכלה רגל מהשוק דזמנינו‪.‬‬ ‫לפניו והאכילתו‬
‫תבשיל גבינה עד‬

‫ושם אמו וביקש כי יברכהו אביו שישתחרר מן הצבא‪.‬‬
‫נכנס לחדר‪ ,‬ואמו הרבנית ממתינה בחדר הסמוך לראות‬
‫איך יפול דבר‪.‬‬
‫קיבל הרבי את ה'קוויטל' מידי בנו‪ ,‬עיין בו‪ ,‬ואנחה‬
‫עמוקה בקעה מפיו‪ .‬הרבנית נבהלה מאד‪ .‬ידעה היא‪ ,‬כי‬
‫לכל תנועה יש משמעות‪ ,‬ואם נאנח הוא‪ ,‬אולי ח"ו אינו‬
‫מצליח להושיע את בנו‪.‬‬
‫פתחה הרבנית הדלת והחלה לבכות‪" :‬הן בחורים‬
‫כה רבים זכו לישועה בזכות ברכותיך‪ ,‬ולמען בננו אינך‬
‫פועל?"‬
‫והרבי ענה‪" :‬הסירי דאגה מליבך‪ .‬בננו בעז"ה יזכה‬
‫להוושע כמו כל בחורי ישראל‪ ,‬בוודאי שאתפלל‬
‫בעבורו"‪ .‬אמר ודמעות זלגו מעיניו‪.‬‬
‫"אם כן מדוע האנחות והבכיות?" לא הרפתה‬
‫הרבנית הסביר הרבי‪ :‬כאשר קראתי את ה'קויטל'‪,‬‬
‫הרגשתי צער רב‪ .‬ואז עלה החשש בליבי‪ ,‬שמא אני‬
‫מצטער בצער בני‪ ,‬יותר משאני מצטער בצרתם של‬
‫אחרים‪ .‬והרי אהבת ישראל אמיתית היא לאהוב כל‬
‫יהודי כמו את בני‪ ,‬עצמי ובשרי‪ .‬ואם לרגע חשתי צער‬
‫רב יותר‪ ,‬אות הוא כי אהבת ישראל שלי פגומה"‪.‬‬
‫ושוב פרץ בבכי מר‪...‬‬
‫כל מילה‪...‬‬
‫פעם התקיימה אסיפה של רבנים ועסקנים שהשתתף‬
‫בה הגה"ק רבי ישראל מאיר מראדין‪ ,‬בעל ה"חפץ חיים "‬
‫זיע"א‪.‬‬
‫באסיפה הוחלט לשלוח מברק למקום מסויים בעניין‬
‫שדנו בו‪.‬‬
‫החלו הנוכחים להתווכח על נוסח המברק‪ .‬תוך כדי כך‬
‫החל אחד העסקנים למנות לפני ה"חפץ חיים" מעשים‬
‫שונים שעשה אדם מסוים‪.‬‬
‫רצה ה"חפץ חיים" להשתיקו ושאלו‪" :‬מדוע הנכם‬
‫מתווכחים בענין המברק?"‬
‫הסביר העסקן‪" :‬הרי כל מילה במברק עולה כסף‪ ,‬ע"כ‬
‫ראוי לבדוק את נחיצותה"‪.‬‬
‫"האומנם?" שאל ה"חפץ חיים"‪ ,‬אם כל מילה במברק‬
‫נמדדת‪ ,‬שכן יש לשלם עליה‪ ,‬מדוע אינך נוצר את לשונך?‬
‫הן על כל מילה ומילה יגיע התשלום‪"...‬‬
‫תנחומינו שלוחים בזאת לידידנו הנעלה‬
‫מחשובי מתפללי בית מדרשנו איש החסד‬
‫הי"ו‬ ‫הר"ר בנימין זאב אדלר‬
‫עם פטירת אמו הצדקנית ע"ה‬
‫האברך היקר‬
‫הר"ר נתנאל אליהו רז הי"ו‬
‫עם פטירת אביו החשוב ז"ל‬
‫בנחמת ציון וירושלים תנוחמו‬
‫ומעתה אך טוב וחסד ימצאו אתכם‬
‫ובהמשך פעלכם תמצאו חיזוק ונחם‬
‫עדי נזכה במהרה לגאולה השלמה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫לרופא ההוא‪...‬‬
‫בא יהודי לבעש"ט הקדוש זיע"א וביקש ממנו שיפנה‬
‫אותו לרופא מומחה לטיפול במחלה קשה שחלה בה‪.‬‬
‫שלח אותו הבעש"ט לעיירה רחוקה‪ .‬אסף האיש את‬
‫שארית כספו כדי לשכור עגלה שתסייע אותו לשם‪ ,‬והחל‬
‫לחקור על אותו רופא‪ .‬לתדהמתו‪ ,‬שמע שאין במקום‬
‫רופא‪ ,‬ואפילו לא חובש‪" .‬למי אתם הולכים כשיש‬
‫בביתכם חולה?" שאל את בני העיירה‪.‬‬
‫ענו לו‪" :‬אנחנו מתפללים לקב"ה"‪.‬‬
‫שם האיש לבעש"ט וסיפר לו את הדברים‪ ,‬ושאלו‬
‫מדוע שלחו בחינם למקום רחוק כל כך‪.‬‬
‫השיב לו הבעש"ט‪" :‬לרופא ההוא רציתי שתלך‪,‬‬
‫לרופא כל בשר‪"...‬‬
‫אהבת ישראל‬
‫חדר ההמתנה שלפני חדר קודשו של הרה"ק רבי‬
‫יששכר דב האדמו"ר מבעלז זיע"א היה המלא מפה לפה‪.‬‬
‫בין הבאים בלטו כמה בחורים שצו הגיוס לצבא ההונגרי‬
‫ריחף מעל ראשיהם‪ .‬היתה זאת סכנה נוראה‪ ,‬כיון‬
‫שראה עליהם לחיות בין גויים‪ ,‬ולא יכלו לקיים שבת‪,‬‬
‫כשרות רבים נהרו לבקש את ברכת הרבי‪ ,‬ורבים זכו‬
‫לישועה ובדרכים מופלאות נפטרו מעול השירות‪.‬‬
‫יום אחד הגיע שליח לבית הרבי ובידיו איגרת מן‬
‫הצבא‪ .‬בנו של הרבי‪ ,‬הרה"ק רבי מרדכי מבילגוריי‬
‫זיע"א ‪ -‬הוא עצמו קיבל צו גיוס לצבא‪ .‬נטל הבן את צו‬
‫הגיוס והראה אותו לאמו‪ ,‬הרבנית הצדקת‪ ,‬ראתה האם‬
‫והורתה לבנה‪" :‬כתוב לאביך 'קויטיל'‪ ,‬הכנס לחדרו‬
‫ובקש את ברכתו"‪.‬‬
‫עשה רבי מרדכי כפי שצוותה עליו‪ ,‬רשם את שמו‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫ברכת מז"ט חמה ולבבית‬
‫לידידנו החשובים שהשמחה במעונם‪:‬‬
‫‪‬‬
‫הרה"ח ר' חיים משה וידר הי"ו‬
‫לאירוסי הנכד‬
‫הרה"ח ר' יוסף פרידמן הי"ו – פ"ת‬
‫לאירוסי הבן‬
‫הרה"ח ר' שמשון אורבוך הי"ו‬
‫לנישואי הנכד‬
‫הרה"ח ר' בנימין יצחק אורבוך הי"ו‬
‫לנישואי הבן‬
‫‪  ‬‬
‫יהי רצון שתרוו נחת מכל צאצאיכם‬
‫מתוך הרחבת הדעת ובריות גופא אמן‬
‫מוקד ההודעות‪0573110180 :‬‬
‫מכון "דולה ומשקה"‬
‫ת‪ .‬ד‪ 1314 .‬בני ברק‬
‫הערות‪ ,‬הנצחות ובתי מדרש המעונינים‬
‫לקבל עלון זה בקביעות יפנו‬
‫לטל‪03-9090388 :‬‬
‫‪‬פניני הדף היומי‪ ‬‬
‫שליט " א מג " ש בדף היומי בבית מדרשנו‬
‫)השיעור נערך מידי ערב בין השעות ‪(21:00-22:00‬‬
‫מתי נאמר הכלל אל יספר אדם בטובתו של חברו‬
‫בקהל עם ובמושב רבים עד אשר יוודע אליו כי אין‬
‫במעמד ההוא שונא ומקנא לאיש אשר ידבר טוב עליו‬
‫וכו'‪ ,‬עכ"ל ר"י יעו"ש‪ .‬וא"כ מבואר דס"ל כוותיה‬
‫דהרמב"ם והחינוך בזה‪.‬‬
‫והנה יעוי' במג"א באו"ח )סי' קנו' ס"ב( דהביא‬
‫להני תרי שיטות‪ ,‬שכ' וז"ל‪ ,‬אבק לשה"ר כיצד‪ ,‬שאמר‬
‫מי יאמר לפלוני שיהיה כמות שהוא עתה וכו'‪ ,‬וכל‬
‫המספר בטובת חבירו בפני שונאיו ה"ז אבק לשה"ר‪,‬‬
‫שהוא גורם להם שיספרו בגנותו‪) ,‬אבל בפני אוהביו‬
‫מותר( ]ספר חסידים[‪ .‬אכן רש"י פי' לא יספר יותר‬
‫מדאי בטובתו וכו' ]הג"מ[‪ .‬וצ"ע‪ ,‬דבב"ב )קסד‪ (:‬איתא‬
‫שהיה אומר "כמה נאה כתב זה" וא"ל ר"ש לאו אנא‬
‫כתביה אלא יהודה חייטיה וא"ל כלך מלשה"ר‪ ,‬עכ"ל‬
‫המג"א‪.‬‬
‫אכן יעוי' הכא ב"יד רמ"ה" )אות נא'( דנר' דג"כ‬
‫הוקשה לו הכי בדכ' דאסור לספר "בשבחו של חבירו"‬
‫הא מצינו בחז"ל "ששיבחו" זה לזה‪ ,‬שכ' בזה"ל‪,‬‬
‫ושמעינן נמי מינה וכו'‪ ,‬ואפי' היכא דכתיב "שפיר"‬
‫ואמר "פלניא" כתביה במקום שרבים מצויין ואפשר‬
‫דאיכא התם מאן דסאני ליה ואתי לאשתעויי‬
‫בבישתא‪ ,‬לשה"ר הוי ואסיר‪ ,‬כי הא דאמר רבי כמה‬
‫"מיושר" כתב זה‪ ,‬וא"ל בנו ר' שמעון לאו אנא‬
‫כתבתיה אלא יהודה חייטא כתביה‪ ,‬וא"ל רבי לר"ש‬
‫בנו כלך מלשה"ר הזה משום דרב דימי דלעולם וכו'‪,‬‬
‫ודוקא בדוכתא דאיכא למיחש דילמא איכא התם מאן‬
‫דסאני ליה ומשתעי בבישתיה‪ ,‬עכ"ל הרמ"ה יעו"ש‪.‬‬
‫וא"כ אתי שפיר הרמב"ם והחינוך בדס"ל דדוקא‬
‫"בפני שונאיו" אסור לספר‪ ,‬דאכן בהאי עובדא דרבי‬
‫דהוי במקום רבים הו"ל לרב למיחש דאית ליה‬
‫ליהודה חייטא שונאים שם ומה"ט הוכיחו רבי ע"ז‪,‬‬
‫ואתי שפיר‪ .‬ומכלל זה נשמע‪ ,‬דס"ל לרמ"ה כוותיה‬
‫דהרמב"ם דדוקא בפני שונאיו אסור‪ ,‬מדהוצרך‬
‫להעמיד דהוי "במקום רבים"‪ ,‬וע"כ דהוק' לו כנ"ל‪,‬‬
‫וע"ז יישב כש"נ‪ .‬ומשא"כ אי הוי ס"ל כרש"י ודעימיה‬
‫נר' דלא מתיישב בזה כלום‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫יהודה קוק‬ ‫מהרה " ג ר '‬
‫בבא בתרא דף קסד‪ :‬תני רב דמי אחוה דרב ספרא‬
‫לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך‬
‫טובתו בא לידי רעתו‪.‬‬
‫אולם נחלקו רבותינו הראשונים ז"ל מתי אל‬
‫יספר בטובתו‪ ,‬דהרשב"ם הכא כ' וז"ל‪ ,‬בא לידי‬
‫גנותו‪ ,‬מתוך שמרבין בשבחו מזכירין שם גנות שבו ‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬ומדוייק דדוקא היכא שמרבה בשבחו אסור אך‬
‫בעלמא שלא "בריבוי" מותר‪ .‬וה"נ מדוייק ברבינו‬
‫גרשום הכא דס"ל כן‪ ,‬שכ' וז"ל‪ ,‬בא לידי רעתו ‪,‬‬
‫כשמשבחו כל כך מפשפשין אחריו עד שאומר ממנו‬
‫דבר גנאי‪ ,‬עכ"ל יעו"ש‪ .‬ומדוייק כנ"ל‪ .‬וה"נ ס" ל‬
‫למאירי הכא‪ ,‬שכ' וז"ל‪ ,‬כבר ידעת על הרכילות שהוא‬
‫בל"ת שנא' לא תלך רכיל‪ ,‬ולשה"ר הוא בכלל לאו זה‬
‫וכו'‪ ,‬ואף המספר בשבחו של אדם יותר מדאי ה"ז‬
‫"אבק לשה"ר"‪ ,‬מפני שהוא גורם שיספרו בגנותו וכו'‪,‬‬
‫עכ"ל יעו"ש‪ .‬ומדוייק כנ"ל‪.‬‬
‫אולם יעוי' ברמב"ם בפ"ז דדעות ה"ד דס"ל‬
‫דדווקא בפני שונאיו אסור‪ ,‬שכ' וז"ל‪ ,‬ויש שם דברים‬
‫שהן "אבק לשון הרע"‪ ,‬כיצד‪ ,‬מי יאמר וכו'‪ ,‬וכן‬
‫המספר בטובת חבירו בפני שונאיו ה"ז אבק לשה"ר‪,‬‬
‫שזה גורם להם שיספרו בגנותו וכו'‪ ,‬שמתוך טובתו בא‬
‫לידי רעתו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומדוייק דדוקא בפני "שונאיו"‬
‫אסור אולם בפני "אוהביו" מותר‪ ,‬ואף כשמספר‬
‫בשבחו "יותר מדאי" מותר‪ ,‬ודלא כרש"י‪ .‬וכן יעו" ש‬
‫בכס"מ דדייק כנ"ל ע"ש‪ .‬וכן יעו"ש בהג"מ )אות ה' (‬
‫דהביא למש"כ הסמ"ג )לאוין ט'( דבפני "אוהביו"‬
‫מותר‪ ,‬דהא איתא בפרקי אבות )פ"ב מ"ח( דריב"ז‬
‫היה מונה שבחן של תלמידיו‪ ,‬וע"כ דאסור רק בפני‬
‫"שונאיו"‪ ,‬אולם הרשב"ם בב"ב ס"ל דלא יספר "יותר‬
‫מדאי" וכו'‪ ,‬והיינו אף בפני "אוהביו"‪ ,‬עכ"ד ההג"מ‬
‫יעו"ש‪ .‬וכן יעוי' ב"חינוך" )מצוה רלו'( דאסור לשבח‬
‫וכו' "בפני שונאיו" וכו'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬
‫וה"נ ס"ל הכי לרבינו יונה ב"שערי תשובה" )שער‬
‫ג' אות רכ"ו(‪,‬שכ' וז"ל‪ ,‬כי אין לספר בטובת האדם‬
‫זולתי בד בבד‪ ,‬ר"ל כאשר ידבר איש אל רעהו ולא‬
‫‪‬‬

‫‪ ‬‬
‫הכל הוא לילה נגד האור שיפתח הקדוש‪-‬ברוך‪-‬הוא לעתיד‪.‬‬ ‫צריך שיהיו חדרי הלב מלאים בדברי‪-‬תורה‪ ,‬עד שלא יהיה‬
‫)עמ' פ(‬ ‫שום דבר רשות בעולם‪ ,‬אלא או איסור או מצווה‪.‬‬
‫"כבד את אביך ואת אמך" – אל תתלה את החסרונות שלך‬ ‫בזה יידע האדם שתפילתו מקובלת‪ ,‬אם יבוא מן התפילה‬
‫בהולדה‪ ,‬ותנקה עצמך‪ ,‬רק תתלה את החסרון בך‪) .‬עמ' פג(‬ ‫אל דברי תורה‪ .‬וגם יידע שתורתו היא תורת אמת‪ ,‬אם‬
‫נמצא בלבו צעקה ותפילה‪) .‬עמ' עג(‬
‫"ונפלנו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה" – משה‬
‫ביקש מה' יתברך‪ ,‬שההבדל בין ישראל לאומות העולם לא‬ ‫דבר שאינו בהעלם ‪ -‬אין צריך אמונה‪ ,‬רק דבר שהוא‬
‫יהיה תלוי רק במצוות ומעשים‪-‬טובים‪ ,‬כי גם הם יוכלו‬ ‫בהסתר – זה צריך אמונה‪) .‬עמ' עו(‬
‫לעשות מעשים שיהיה להם גוון טוב‪ ,‬אלא שגם בעת‬ ‫כל מה שישיג האדם יותר עמקות בדברי תורה יראה‪ ,‬שעד‬
‫שיהודי יחטא‪ ,‬זה יגיע רק משפה ולחוץ‪ ,‬אך עומק לבו‬ ‫עכשיו היה בחושך‪ ,‬ולא ידמה האדם שהשיג הכל‬
‫יהיה תמיד נדבק לה' יתברך‪) .‬עמ' צד‪-‬צה(‬ ‫משלימות‪ ,‬כי כל מה שהשיג הוא כלילה נגד היום שאחריו‪.‬‬
‫)עמ' פ(‬