‫הרב מיכאל רוזנצוייג‬

‫ראש ישיבה‬

‫בענין מצות סוכה‬

‫א‪ .‬פירוק הסוכה לפני תום החג‬

‫גרסינן במשנה סוכה (מח‪" :).‬סוכה שבעה כיצד? גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו אבל מוריד את הכלים מן‬
‫המנחה ולמעלה מפני כבוד יו"ט האחרון של חג‪ ".‬וצריך עיון למה אסור להתיר את הסוכה לפני סיום החג אם‬
‫אינו מתכוין שוב להשתמש בה‪ .‬וגם משמע שלא היה מותר אפילו לסלק את הכלים מן הסוכה אי לאו דוחק‬
‫כבוד יו"ט האחרון! רש"י על אתר הסביר שלמעשה עדיין שייך מצות ישיבה בסוכה‪" ,‬דהא כל היום חובתה‬
‫לישן ולשנן ואי אקלע ליה סעודתא אכיל לה בגווה‪ ".‬אולם הר"ן הציע פירוש אחר ודין מחודש‪" :‬נ"ל דהיינו‬
‫טעמא דכיון דאמר רחמנא בסוכות תשבו שבעת ימים צריך שתהא לו סוכה כל שבעה‪ ".‬יוצא לדעתו שמצות‬
‫"בסוכות תשבו שבעת ימים" כולל גם מצוה וחיוב של חפצא של סוכה שמנותק מדין מעשה וקיום ישיבת‬
‫הגברא בסוכה!‬

‫ב‪ .‬משמעות הכנסת והוצאת כלים נאים בסוכה‬

‫ועיין במשנה (כח‪":):‬כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי‪ ".‬רש"י שם מקשר דרישה זו‬
‫למעשה ישיבת הגברא בסוכה‪" :‬להיות כל עיקר דירתו בה‪ ".‬אולם אפשר להציע שחיוב זה מתיחס גם‪ ,‬ואולי‬
‫בעיקר‪ ,‬לקביעות עצם חפצא של הסוכה ‪ -‬שתהפך למקום קבע בימים אלו‪ .‬וכן משמע מהברייתא בגמרא‬
‫שמתיחסת גם לאיכות האוירה האסטתית בתוך הסוכה‪" :‬ת"ר כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו‬
‫עראי‪ .‬כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה‪ ,‬מצעות נאות מעלן לסוכה‪ ,‬אוכל ושותה ומטייל בסוכה [ומשנן‬
‫בסוכה (בברייתא השנייה שם)]‪ ".‬משתמע שיש חשיבות לעצם החפצא של הסוכה‪ ,‬דלא מסתבר שהבאת‬
‫הכלים לסוכה באה רק כדי להבטיח שאמנם עיקר דירת הגברא יהיה בה‪ .‬ויש לדייק שלמרות שהעלאת כלים‬
‫נאים ומצעות נאות לסוכה לכאורה אינה נראית אלא כקישוט בעלמא‪ ,‬הגמרא מציינת אותה (פעמיים!) דוקא‬
‫קודם לדיני ישיבת הגברא בסוכה ‪ -‬אכילה‪ ,‬שתייה‪ ,‬שינה‪ ,‬טיול‪ ,‬שינון! אולם לפי היסוד שיוצא מדברי הר"ן‬
‫הנ"ל (וגם אם לא נרחיק לכת כדברי הר"ן שלגמרי מנתק את דין החפצא מדין ישיבת הגברא)‪ ,‬נציע שחלק‬
‫ממצות סוכה‪ ,‬ואולי עיקר המצוה‪ ,‬מתמקד דוקא בחפצא של הסוכה‪ ,‬וממילא קישוט הסוכה המעיד על‬
‫התיחסות של קביעות והעתק דירה ממש לזמן החג מהוה מימד מרכזי במצוה עצמה‪ .‬לפי גישה זו‪ ,‬מעמדה של‬
‫הסוכה משמעותית גם בזמן שאין הגברא נמצא בתוכה‪ .‬אבל גם יתכן שהמשך הברייתא‪ ,‬שדן בדרישות ישיבה‬
‫בסוכה ‪ -‬אכילה‪ ,‬שתייה וכו‪ ,-.‬שייך אף הוא למעמד החפצא של סוכה‪ .‬אולי משמעות מצות ישיבה בסוכה‪,‬‬
‫לפחות חלקית‪ ,‬היא בזה שהגברא ככל שמתמצא בה יותר קובע שהסוכה באמת משמשת כדירתו המרכזית‬
‫בתקופת החג! יוצא שישנו יחס כפול וגומלין בין ישיבה בסוכה וחפצא של סוכה‪ :‬א‪ .‬מצות ישיבה בסוכה היא‬
‫מעשה המצוה‪ ,‬והסוכה היא האמצעי לקיום מצוה זו; ב‪ .‬החפצא של סוכה עומדת במרכז כתמורת דירתו‬
‫בתקופת החג‪ ,‬וחובת הגברא להתמצא בסוכה בחג ככל שאפשר היא הדרך לבטא תמורה זו‪.‬‬
‫לאור האמור‪ ,‬נסביר גם המשך דברי המשנה (מח‪ - ).‬שלולי הגורם של כבוד יו"ט אחרון של חג לא היה מותר‬
‫אפילו לסלק את הכלים מן הסוכה לפני תום החג‪ .‬ולכאורה דין זה שייך גם אם אינו מתכוין שוב להשתמש‬
‫בסוכה‪ .‬למעשה‪ ,‬סילוק זה מותר רק לאחר המנחה! גם בולט מאוד שעל ידי ירידת הכלים שאינו מבטל שם‬
‫הסוכה ממש פותרים בעיית הסוכה ביום השמיני‪ .‬ועיין ברש"י (במשנה שם) שמקשר דין זה לסוגיא כח‪- :‬‬
‫"אבל מוריד הוא את הכלים ואת המצעות שנשתמש בהן בתוכה כדתניא בפ' הישן היו לו כלים נאים ומצעות‬
‫נאות מעלן לסוכה‪ ".‬ונראה להסביר שנוכחות הכלים בסוכה‪ ,‬במיוחד הכלים הנאים‪ ,‬הוה סמל מובהק לדין‬
‫שיש מעמד של חפצא של סוכה נוסף לדין ישיבת הגברא בה‪ .‬אם כן‪ ,‬יש צורך להצדיק הורדת הכלים לפני‬
‫תום החג גם אם אינו מתכוין שוב לשבת בסוכה וגם אם נוכחות הכלים אינו מעכב את המצוה אם ירצה סוף‬
‫סוף להשתמש עוד בסוכה‪.‬‬

‫ג‪ .‬פינוי כלים כמעבר לשמיני עצרת‬

‫לפי זה נבין שגם כשזקוקים אנו לסימן הלכתי מכריע שמעמד זה של חפצא של סוכה אינו נמשך ביום השמיני‪,‬‬
‫ולא מספיק בהיכרא בעלמא‪ ,1‬אין סמל יותר מתאים לכך מהורדת אותם הכלים נאים ומצעות נאות שהגמרא‬
‫רושמת אותן בראשונה כסימן של העתק דירתו וקביעות חפצא של סוכה בחג‪ .‬דין זה של הורדת כלים לקראת‬
‫ולכבוד יום השמיני בולט עוד יותר לפי הרמב"ם‪ .‬לפי רש"י (שם מח‪ ,).‬בעית יום השמיני שנפתרה בסילוק‬
‫הכלים היא בעיית בל תוסיף כשאין מקום אחר לאכול חוץ מן הסוכה‪ .‬אבל מדברי הרמב"ם (הל' סוכה ו‪:‬יא‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫יד) משתמע שגם אם אינו מתכוין לאכול בסוכה בשמיני חייב הוא להפגין שהסוכה נטול כל מעמד ביום זה!‬
‫ונראה לפרש שזה ממש מקביל לדברי הר"ן הנ"ל‪[ .‬וגם יתכן שהרמב"ם מפרש רישא דמשנה כמו הר"ן!] כמו‬
‫שמקפידים על קישוט הסוכה ואסור לבטל מעמדה מתחילת החג ועד סופו ממש כדי להדגיש משמעות מעמדה‬
‫העצמאית גם כשאינו יושב בה‪ ,‬כך צריך הוא לציין את המעבר לשמיני עצרת וסיום החג בזה שפקע מעמד זה‪.‬‬
‫גם מעבר לענין בל תוסיף‪ ,‬יתכן שהפקעת מעמד הסוכה לקראת יום השמיני הוא קיום במעמדו בחג ממש‪.‬‬

‫ד‪ .‬פינוי הכלים ופטור גשם‬

‫אם כנים הדברים‪ ,‬אפשר גם להציע הסבר ללשון המשנה (כח‪" :):‬מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה‪".‬‬
‫רש"י מסביר שהביטוי "לפנות" מתיחס לגברא‪" :‬לפנות הימנה ולירד‪ ".‬אולם נראה שדברי הגמרא (כט‪).‬‬
‫מתיחסים לפינוי כלים מן הסוכה! וז"ל‪" :‬אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא נשב זיקא וקא מייתי‬
‫ציבותא‪ .‬אמר להו רב יוסף פנו לי מאני מהכא‪ ".‬ההג"א על אתר הבין כן גם במשנה‪" :‬אף על פי שלא הובאה‬
‫המקפה לסוכה דלא נתקלקל אלא שירדו כל כך גשמים שנראה לפי אומד דעתו שראויה להתקלקל מפנה כליו‬
‫ויוצא‪ ".‬שוב מופיע ענין נוכחות ופינוי הכלים כסימן חשוב! בכלל צריך עיון ביחס בין פטור גשם בסוכה‬

‫‪1‬עיין היטב בראשונים על אתר ‪ -‬רש"י‪ ,‬תוס'‪ ,‬רז"ה‪ ,‬רמב"ן‪ ,‬ראב"ד על הרי"ף וכו'‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪ 2‬עיין בהשגות הראב"ד על אתר‪ .‬המגיד משנה הבין דברי הרמב"ם כרש"י‪ ,‬אבל באמת אין שום רמז שמדובר כשרוצה לאכול שם‬
‫בשמיני‪ .‬ועיין בספר רשימות שיעורים של הגרי"ד זצ"ל (שהו"ל הגר"צ רייכמאן שליט"א)‪ ,‬עמ' קו' שהבין גם הגרי"ד שלפי‬
‫הרמב"ם שייך דין זה גם אם לא מתכוין לאכול שם בשמיני‪ .‬ועיין שם מה שהביא בשם הגר"א וגר"ח מוולוזין שאולי זה דין כללי‬
‫בכל המצות‪ .‬הגרי"ד עצמו הציע שדין מיוחד בסוכה הוה‪ .‬לפי הצעתי‪ ,‬ברור שזה מצומצם לסוכה ונובע ממעמד המיוחד של החפצא‬
‫גם כשלא קשור למצות ישיבת הגברא‪ .‬הגרי"ד כנראה הבין שדין זה הוה סוג בל תוסיף‪ .‬גישה זו מתאימה גם להסברנו‪ .‬אבל גם יתכן‬
‫שאינו קשור בכלל לבל תוסיף אלא דין נפרד הוא שמעמד המיוחד של הסוכה כחפצא של מצוה כל ז' ימים שייך אך ורק בתקופת‬
‫החג‪ .‬כמו שמכניסים הכלים הנאים וכו'‪ .‬בתחילת התקופה לציין העתק דירתו לסוכה‪ ,‬כן מוריד הכלים בתום התקופה להראות‬
‫שההתיחסות המיוחדת להסוכה היא דוקא משום מעמדה ההלכתית‪ .‬יוצא שהורדת הכלים לקראת יום השמיני מהוה קיום במעמד‬
‫הסוכה בחג ממש כמו הכנסת הכלים בסוכה! [משל למה הדבר דומה‪ ,‬לשיטת הרמב"ם שקידוש והבדלה שניהם מן התורה ומגדירים‬
‫ואכמ"ל‪].‬‬ ‫השבת‪.‬‬ ‫קדושת‬ ‫גבולות‬
‫הנידון במשנה זו (כח‪ ,):‬ופטור חולה ומשמשיו ומצטער בסוכה שנידון במשנה ובגמרא לפני כן (כה‪.).‬‬
‫ברמב"ם (מצטער ‪ -‬ו‪:‬ב; גשם ‪ -‬ו‪:‬י) ובשו"ע (מצטער ‪ -‬סימן תר"מ‪:‬ד; גשם ‪ -‬סימן תרלט‪:‬ה‪-‬ז) אלו נידונו‬
‫כענינים נפרדים‪ 3.‬אפשר להעלות הסברים שונים להבחין בין הסוגיות‪ .‬יש שהציעו שפטור גשם אינו סתם‬
‫פטור גברא‪ ,‬אלא גם הפקעת מעמד החפצא של סוכה‪ 4.‬לפי זה‪ ,‬נוכל להסביר למה הדגישה המשנה פינוי‬
‫הכלים‪ ,‬שלפי מהלכנו הוא הוא סימן המובהק למעמד העצמאי של החפצא של סוכה מעבר למצות ישיבת‬
‫הגברא בה‪ .‬ויש גם לציין שמשנה וסוגיא זו (כח‪ ):‬הן דוקא המשך המשנה והסוגיא שמגדירה מצות סוכה‬
‫ודורשת קביעות הסוכה על ידי העלאת כלים נאים ומצעות נאות‪ .‬ובכלל היה קצת קשה להבין למה הכניסו את‬
‫החיוב הבסיסי של סוכה ופטור גשם במשנה אחת? אבל לפי מה שהעלינו נסביר שהמשנה מתמקדת כולה‬
‫במעמד הסוכה כחפצא עצמאית ‪ -‬קביעותה על ידי קישוטה בכלים נאים‪ ,‬והפקעתה על ידי ירידת גשם עד כדי‬
‫‪5‬‬
‫כך שגם מותר להוריד את הכלים ממנה‪.‬‬

‫ה‪ .‬מצות ישיבה בסוכה בתורה שבכתב‬

‫מרכזיותה של הסוכה‪ ,‬לעומת מעשה מצות ישיבה בה‪ ,‬לכאורה נעוצה בתורה עצמה‪ .‬מצות ישיבה בסוכה‬
‫כמעט ולא מופיע בפרשיות הנוגעות בעניני החג‪ .‬כדאי להשוות התיחסותה של התורה למצות ישיבה בסוכה‬
‫ולמצות אכילת מצה‪ 6.‬בפרשת אמור‪ ,‬במסגרת תיאור כל "המקראי קודש" (ויקרא כג‪:‬ד ‪ -‬לח)‪ ,‬התורה רק‬
‫מזכירה את חג הסוכות‪ ,‬ולא את מצות הישיבה בה ‪" -‬דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש‬
‫השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'" (ויקרא כג‪:‬לד)‪ .‬ואילו לגבי חג המצות נזכר גם מצות אכילת המצה ‪-‬‬
‫"ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות לה' שבעת ימים מצות תאכלו" (ויקרא כג‪:‬ו)‪ 7.‬בפרשת פינחס לא‬
‫נזכר ביחס לסוכה אלא "וחגתם חג לה' שבעת ימים" (במדבר כט‪:‬יב)‪ ,‬ואילו לגבי פסח מופיע גם מעשה‬
‫המצוה‪" :‬ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג שבעת ימים מצות יאכל" (במדבר כח‪:‬יז)‪ 8.‬בפרשת ראה נאמר‪" :‬חג‬
‫הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך ‪ . . .‬שבעת ימים תחג לה' אלוקיך" (דברים טז‪:‬יג‪ ,‬טו)‪,‬‬
‫ואילו ביחס לחג המצות נכלל גם ענין אכילת המצה‪" :‬לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם‬
‫עני ‪ . . .‬ששת ימים תאכל מצות ‪(". . .‬דברים טז‪:‬ג‪,‬ח) וכעין זה מופיע גם בפרשת משפטים‪" :‬את חג המצות‬
‫תשמר שבעת ימים תאכל מצות ‪ . . .‬וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשך מן השדה" (שמות כג‪:‬טו ‪-‬‬
‫טז)‪ 9.‬רק בפרשה הנוספת באמור שדנה אך ורק בפרטי סוכות ושכוללת גם עניני הד' מינים (ויקרא כג‪:‬לט ‪-‬‬
‫מד) הוזכר מצות ישיבה בסוכה בפירוש‪" :‬בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכות" (ויקרא‬
‫כג‪:‬מב)‪ .‬אולם שם לא הוזכר הביטוי "מקרא קודש" וגם לא משמע כלל שמצות הישיבה מגדירה עצם קדושת‬
‫היום של החג‪ ,‬שכבר הוזכר חגיגת החג כמה פעמים לפני כן בפסוקים אלו (ויקרא כג‪:‬כט‪ ,‬לא)‪ .‬גם ראוי לציין‬
‫שמיד אחרי שסוף סוף מופיע מעשה ישיבה בסוכה‪ ,‬התורה הרגישה צורך להצדיק מצוה זו ולקבוע שאין‬

‫‪3‬יש גם לדייק שישנם שינויים משמעותיים בדיונים השונים ‪ -‬אי מתיחס גם לאכילה או רק לשינה; הדין של פסקו גשמים אי חייב‬
‫לחזור לסוכה וכו'‪ .‬יש לבדוק אי שינויים אלו משקפים מחייבים ודינים שונים‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪4‬עיין בניסוח הגר"א או"ח תרלט‪:‬ה ‪" :‬וכמ"ש הרשב"א דכשיורדים גשמים אין שם סוכה עליו‪ ".‬אך יש להעיר שדברי הרשב"א‬
‫שמצטט לא נראין כן באמת‪.‬‬
‫‪5‬אם המשנה אמנם דנה ממש בפינוי כלים‪ ,‬ואם יש משמעות מיוחדת לפינוי כזה‪ ,‬יש לחקור אי שיעור גשם לענין פינוי כלים‬
‫וליציאת הגברא זהים‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪6‬השואה כזו בין מצה וסוכה טבעית היא‪ .‬היא עוד יותר משמעותית מכיון שחג הפסח וחג הסוכות‪ ,‬ומצות סוכה ומצות מצה‪,‬‬
‫מקבילים בכמה ענינים‪ ,‬ובמיוחד לאור גזה"כ של "טו‪-‬טו" (סוכה כז‪ ).‬המגדיר חובת ישיבה בסוכה‪.‬‬
‫‪7‬גם הוזכר מצות ועניתם את נפשותיכם ביה"כ (ויקרא כג‪:‬כז)‪ ,‬והקרבת מנחה חדשה ‪ -‬לחם התנופה בשבועות (ויקרא כג‪:‬טז ‪ -‬יז)‪.‬‬
‫מעמד מצות תקיעת שופר יותר מעורפל‪ ,‬שהיום מוגדר בתורה בביטוי "זכרון תרועה" (ויקרא כג‪:‬כד)‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪8‬גם במסגרת זו‪ ,‬הוזכר ועניתם של היה"כ (כט‪:‬ז) והקרבת מנחה חדשה של שבועות (כט‪:‬כו)‪ .‬ר"ה הוגדר פה כ"יום תרועה"‬
‫(כט‪:‬ב)‪.‬‬
‫‪9‬במסגרות אלו‪ ,‬הדנות בג' רגלים‪ ,‬גם לא נזכר הקרבת מנחה חדשה בשבועות‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫ה"ישיבה" אלא דרך להודיע חשיבות הסוכה בזמן יציאת מצרים‪" :‬למען ידעו דרתיכם כי בסכת הושבתי את‬
‫‪10‬‬
‫בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלוקיכם‪".‬‬

‫ו‪ .‬היחס בין מעשה ישיבה בסוכה והחפצא של סוכה בגמרא וברמב"ם‬

‫הדגשתה של החפצא של סוכה מעל ומעבר למצות הישיבה בה משתקפת גם בתלמוד וברמב"ם‪ 11.‬המסכתא‬
‫מתחילה ודנה באריכות בפרטי החפצא של סוכה‪ ,‬ורק בדף כה‪ .‬דנה בדיני מצות ישיבה בסוכה‪ 12.‬חוץ מן‬
‫הכותרת לפני ההלכות‪ ,‬לא הוזכר מצות סוכה ודיני ישיבה בסוכה ביד החזקה של הרמב"ם בכלל בשני‬
‫הפרקים הראשונים ‪ -‬פרקים ד' וה' ‪ -‬של הל' סוכה (שבאו אחר הל' שופר)‪ .‬בפרק ו'‪ ,‬הרמב"ם רושם פטורי‬
‫ישיבה בסוכה‪ ,‬ורק בה"ה דן בדרישותיה של מצוה זו‪ .‬ראוי לציין שבהל' סוכה (לעומת ניסוחו בכותרת ובספר‬
‫המצות)‪ ,‬הרמב"ם מעולם לא מנסח מצות ישיבה בסוכה באופן רשמי כמו שהוא רגיל לנסח מצוות אחרות! בלי‬
‫להזכיר בפירוש שיש מצוה כזו‪ ,‬הוא כאילו מניח שדבר כזה מובן מאליו ועובר מיד לתיאור פרטי יישומה‪:‬‬
‫ו‪:‬ה)‪.‬‬ ‫(סוכה‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫בסוכה‬ ‫הישיבה‬ ‫מצות‬ ‫היא‬ ‫"כיצד‬
‫גם מענין שהרמב"ם ניסח ביצועה של המצוה פעמיים‪ ,‬כאילו יש ב' נתונים שונים במצוה זו‪" 13:‬כיצד היא‬
‫מצות הישיבה בסוכה שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום בין בלילה כדרך שהוא דר‬
‫בביתו בשאר ימות השנה‪ .‬וכל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע שנאמר בסוכות תשבו‬
‫שבעת ימים‪ .‬כיצד כלים הנאים ומצעות הנאות בסוכה ‪( ". . .‬ה"ה)‪ .‬אוכלין ושותין וישנין בסוכה כל שבעה בין‬
‫ביום ובין בלילה ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם אכל אכילת עראי כביצה או פחות או יתר‬
‫מעט ‪( ". . .‬ה"ו)‪ .‬ונל"פ שהרמב"ם סבור שאין ישיבה בסוכה מעשה מצוה כשאר מצוות‪ ,‬אלא בעיקר הוא דרך‬
‫לקבוע מרכזיות הסוכה בתקופת החג‪ .‬משום כך הקדימו התלמוד והרמב"ם לדון באריכות בפרטי החפצא של‬
‫סוכה‪ ,‬שאין החפצא משמשת מעשה מצוה זה‪ ,‬אלא הפוך‪ .‬הרמב"ם לא ראה אפילו צורך לנסח מצות הישיבה‬
‫באופן רשמי מכיון שכבר קבע מרכזיות הסוכה בחג‪ .‬ממילא‪ ,‬הוא עובר מיד לדון בביצועה המעשית של‬
‫המצוה‪ .‬והרמב"ם כנראה סבור שיש במצוה זו ביצועה כפולה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬יש חובה כללית להתיחס לחפצא של‬
‫הסוכה בדרך שמוכיח שאמנם העתיק דירתו מן הבית לסוכה ומשום כך מדגיש (בה"ה) שיתמצא בו "כדרך‬
‫שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה" ושחשוב גם להפוך ביתו לעראי וסוכתו לקבע‪ 14.‬במסגרת זו‪ ,‬הרמב"ם‬
‫מתיחס לאוירה האיכותית בתוך הסוכה וגם מצטט העלאת כלים נאים ומצעות נאות‪ .‬מאידך‪ ,‬יש היבט אחר‬
‫במצוה זו ‪ -‬מעשים מסויימים שחייב הוא לעשות בסוכה‪ ,‬בתור מעשה מצוה ממש‪ .‬משום כך‪ ,‬הרמב"ם (ה"ו)‬
‫מתמקד גם על האיסור לאכול חוץ לסוכה‪ ,‬ועל שיעורי המעשים של אכילה ושתייה ושינה הדורשים סוכה‪.‬‬

‫‪10‬אך עיין בפירוש המפורסם של הב"ח וט"ז או"ח ריש סימן תרכ"ה‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪11‬ביחס לתלמוד‪ ,‬לא ברור כל כך אם סדר הדברים משמעותיים או לא‪ .‬אבל הרמב"ם סדר הלכותיו באופן שיטתי יותר‪ ,‬והעובדה‬
‫שהחליט בהל' סוכה דוקא לעקוב אחרי סדר המסכתא היא לכאורה משמעותית‪ .‬מענין הוא להשוות סידור דיני החפצא ומעשה‬
‫המצוה במסגרות מקבילות ‪ -‬הל' לולב‪ ,‬שופר‪ ,‬ציצית‪ ,‬תפילין וכו‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪12‬גם מענין לציין שהתחילה המשנה והגמרא לדון בפטורים‪ ,‬כאילו אין צורך לנסח עצם המצוה‪ .‬רק בדף כז‪ .‬נידון חובת סעודה‬
‫בסוכה‪ ,‬ורק בדף כח‪ :‬יש ניסוח ברור של מצות ישיבה בסוכה כל תקופת החג‪.‬‬
‫‪13‬כן גם העיר הגרי"ד זצ"ל (רשימות שיעורים על מס' סוכה‪ ,‬עמ' קה')‪ ,‬והסביר שיש קיום כללי להתמצא בסוכה‪ ,‬ומצוה פרטית‬
‫לאכול‪ ,‬לשתות‪ ,‬ולישון בה‪ .‬לפי הבנתי‪ ,‬ההבחנה בין הדינים בולטת עוד יותר‪.‬‬
‫‪14‬חשוב מאוד הוא לנתח את העיקרון של "תשבו כעין תדורו" שקובע כמה מדיני ישיבה בסוכה‪ .‬לפעמים מופיע עיקרון זה כקולא‬
‫(בפטור מצטער ‪ -‬תוס' סוכה כו‪ ;.‬לרבנן בגמרא סוכה כז‪ .‬הסבורים שאין לדבר קצבה בסעודות‪ ,‬ובעוד כמה תחומים) ולפעמים הוא‬
‫מתבטא כחומרא יתירה (לר"א שמחייב יד' סעודות ‪ -‬כז‪ ;.‬בסוגיא כח‪ - :‬שמשמש כמקור לחיוב להפוך את הסוכה למקומו הקבוע‬
‫בחג‪ ,‬ולהו"א לחייב אשה במצוה זו‪ ,‬ובעוד כמה דברים)‪ .‬לפעמים יש ביישום כלל זה קולא וחומרא כאחת ‪ -‬עיין‪ ,‬למשל‪ ,‬ברשי" כו‪.‬‬
‫ד"ה כעין תדורו בענין שומרי פרדסים‪ .‬האחרונים (עיין בפני יהושע ושפת אמת) התקשו בסתירות אלו‪ .‬ונראה לפרש ש"תשבו כעין‬
‫תדורו" אינו לא קולא ולא חומרא א לא עיקרון המאפיין ייחודו של מצוה זו שבאה לציין מעמדה של הסוכה בחג‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬
 ‫ז‪ .‬היקף מצות ישיבה בסוכה וגמישותה‬

‫לאור כל האמור‪ ,‬אפשר להבין למה התורה השתמשה בביטוי "תשבו" שהוא כה רחב‪ ,‬ולא פירטה את מעשה‬
‫המצוה בסוכה‪ .‬ניסוח הגמרא (כח‪ ):‬והרמב"ם (ו‪:‬ה‪,‬ו) הנ"ל שכולל דברים מגוונים ‪ -‬אכילה‪ ,‬שינה‪ ,‬טיול‪,‬‬
‫שינון‪ ,‬דירה ‪ -‬משקף לכאורה שאין המעשים הפרטיים עיקר‪ ,‬אלא ההתיחסות הכללית לחפצא‪ 15.‬נחלקו‬
‫הראשונים והפוסקים בהגדרת ובהיקף וביישום ישיבה בסוכה‪ 16.‬יש לציין במיוחד שישנן דעות בראשונים‬
‫ובפוסקים המעידות על גמישות בולטת ביישום מצוה זו‪ .‬משתמע מכמה מקורות‪ ,‬למשל‪ ,‬שמנהג קובע על איזה‬
‫פעולות בסוכה מברכין!‪ 17‬גם נחלקו הראשונים אי מברכין על אכילת עראי בסוכה‪ 18.‬לפי דעה אחת‪ ,‬הדבר‬
‫תלוי בהחלטתו של האוכל עצמו! אם נגיד שמעשה ישיבה בסוכה הוא פעולה מדוייקת ומוגדרת כמצוות‬
‫רגילות קשה להבין גמישות כזו‪ .‬אבל אם עיקר המחייב של ישיבה בסוכה הוא ההתיחסות כלפי החפצא של‬
‫סוכה‪ ,‬אז יתכן שגם ההגדרה לפעמים תלויה במה שנהוג ומקובל בציבור או בגישתו האישית של כל גברא‬
‫‪19‬‬
‫למה שהוא עושה‪.‬‬

‫ח‪ .‬מעמד בניין סוכה‬

‫איתא במשנה בשבועות (כט‪" :).‬נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה ושלא ליטול לולב ושלא להניח‬
‫תפילין זו היא שבועת שוא שחייבין עליו זדונה מכות ועל שגגתה פטור‪ ".‬משתמע שהמשנה משוה עשיית סוכה‬
‫למעשה מצוה גמורה כמו נטילת לולב והנחת תפילין! וכעין זה איתא גם במשנה במס' נדרים (טז‪" :).‬זה חומר‬
‫בשבועה מבנדרים וחומר בנדרים מבשבועות‪ .‬כיצד אמר קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפילין שאני‬

‫שפירשנו‪.‬‬ ‫כפי‬ ‫כה‪,:‬‬ ‫ובסוגיא‬ ‫ברמב"ם‬ ‫הדברים‬ ‫למסגרת‬ ‫מאוד‬ ‫מתאים‬ ‫‪15‬זה‬
‫אם נסביר שעיקר המחייב במצות סוכה הוא התיחסותו של הגברא לחפצא של סוכה‪ ,‬אולי גם ניתן להבין המכנה המשותף בכמה‬
‫שיטות ר"א בסוגיא בסוכה כז‪ - .‬כז‪( :‬יד' סעודות; אין יוצאין מסוכה לסוכה ואם עשה כן בטל מצותה של ראשונה; אין עושין סוכה‬
‫בחולו של מועד; אין יוצא חובתו בסוכתו של חבירו וכו‪ ,).‬וגם אפשר לפתור כמה קשיים בשיטתו‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪16‬נחלקו הראשונים בגדר עובר לעשייתן בסוכה ‪ -‬אי לפני ישיבה‪ ,‬או אכילה או קביעות אחרת (עיין למשל ‪ -‬רמב"ם וראב"ד‪ ,‬הל'‬
‫סוכה ו‪:‬יב); נחלקו הראשונים בשאלה איזה "ישיבה" דורשת ברכה בסוכה ‪ -‬דוקא אכילה או גם שינה וטיול וכו'‪(.‬עיין למשל ‪ -‬תוס'‬
‫סוכה מה‪ ,:‬ברכות יא‪ ;:‬רמב"ם הנ"ל); נחלקו הראשונים אם פטור מצטער שייך רק בשינה או גם באכילה או חידוש הוא ששייך אף‬
‫בשינה (עיין למשל ‪ -‬רמב"ם הל' סוכה ו‪:‬ב; אורחות חיים הל' סוכה; רא"ש סוכה כו‪[ .‬ב‪:‬יב] ); נחלקו הראשונים אי שאר הפעולות‬
‫בסוכה מחוייבות כל ז' הימים או רק בליל ראשון‪ ,‬או בכלל יש רק איסור קבע חוץ לסוכה (עיין למשל ‪ -‬רש"י סוכה מח‪ ;.‬ספר‬
‫השלמה וריטב"א כז‪.).‬‬
‫ישנם הסברים שונים ומגוונים למחלוקות הנ"ל‪ ,‬ואכמ"ל‪ .‬אבל ראוי לציין שבאופן כללי יוצא שנחלקו כמה ראשונים אי אכילה או‬
‫שינה דרושה יותר בסוכה‪ .‬לפי ר"ת רק מברכין על אכילה בסוכה‪ ,‬ולפי הריטב"א אין חיוב שינה בליל ראשון כמו שיש לגבי אכילה‪,‬‬
‫רק יש איסור שינת קבע בחוץ ככל הימים‪ .‬אבל לפי הרא"ש‪ ,‬שינה חמורה מאכילה והגמרא הצריכה לחדש ששייך פטור מצטער גם‬
‫בשינה‪ .‬ולפי ההשלמה ורש"י נראה שחיוב שינה בסוכה שייך כל הימים‪ ,‬למרות שאין אלא איסור אכילת קבע חוץ לסוכה אחרי ליל‬
‫ראשון‪ .‬אולם שמא יש להבחין בין התפקידים והסמלים של אכילה ושינה בסוכה לענין דברים שונים‪ ,‬לאור מה שפיתחנו‪ .‬אכילה‬
‫מהוה המעשה מצוה המובהק של ישיבה בסוכה ואולי קובע לענין אמירת ברכה וכו'‪ ,‬כמו שאנו מוצאים פעולת אכילה כמעשה מצוה‬
‫או עבירה במסגרות אחרות‪ .‬ואילו שינה בסוכה תופסת העיקרון של תמורת דירתו ומרכזיות החפצא של סוכה בתקופת החג‪ ,‬ואולי‬
‫שייך אפילו בעראי (לפי הבנת הרא"ש) וגם כחיוב כל הימים (לספר ההשלמה וכו')‪ ,‬גם אם אינו דורש ברכה שתלוי במעשה מצוה‪.‬‬
‫ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪17‬עיין ברא"ש מו‪( .‬ד‪:‬ג); ובפוסקים בשו"ע תרלט‪:‬ח‪ .‬יש פוסקים שהבינו שביטוי "מנהג" במסגרת זו מתיחס לאיך נוהגים לפסוק‪.‬‬
‫‪18‬עיין מרדכי ומאירי סוכה כו‪ ,:‬ועיין גם בדברי רבינו מנוח ברמב"ם (סוכה ו‪:‬ו)‪.‬‬
‫‪ 19‬כמו שיש להעריך עד כמה התיחסות לחפצא של סוכה מגדירה מעשה הישיבה בסוכה‪ ,‬כך יש לנתח עד כמה הגדרת החפצא תלויה‬
‫בפרטי מצות הישיבה בה‪ ,‬וכן במחייב של העתק ותמורת דירה כל ימי החג‪ .‬עיין למשל בדיון הגאונים בענין סוכת בית הכנסת‬
‫(אוצה"ג סוכה כח‪ ,:‬עמ' ‪ ;)33 - 43‬ובדברי הגרי"ז הל' סוכה ‪ ,‬ובדיון החכ"צ (סימן צד) נגד המרדכי (סוכה סימן תש"מ) בסוכה‬
‫שאינה ראויה לשינה‪ ,‬ובעוד כמה ענינים‪ .‬גם אפשר להבחין בין ב' ההיבטים במצות סוכה לגבי השאלה אי ז' ימי סוכה הויין יומא‬
‫אריכתא או לא ‪ -‬עיין בסוגיא בסוכה מה‪ - :‬מו‪[ .‬ועיין גם בשו"ת מהרש"ל סימן סח'‪ ].‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫מניח בנדרים אסור בשבועות מותר שאין נשבעין לעבור על המצות‪ ".‬לפי הסוגיא בכתובות (פו‪ ,).‬גם בהקשר‬
‫לכפייה במצוות מופיע עשיית הסוכה כמצוה‪" :‬אבל במצות עשה כגון שאומרין לו עשה סוכה ואינו עושה‪,‬‬
‫לולב ואינו עושה‪ ,‬מכין אותו עד שתצא נפשו‪ 20".‬ועיין בשאילתות (קסט') שממש מנסח מצות סוכה כאילו יש‬
‫לה שני מרכיבים ‪ -‬עשייה וישיבה‪ .‬הוא אפילו מצטט מקור נפרד לעשיית סוכה‪ .‬וז"ל‪" :‬דמחייבין דבית ישראל‬
‫למעבד מטללתא ומיתב בה שבעה יומי דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וכתיב בסכות תשבו שבעת‬
‫ימים‪ ".‬דבריו טעונים הבהרה שמשמע שיש מצוה משולבת בעלת ב' חלקים‪ ,‬וצ"ע מה טיבו של דין מורכב‬
‫זה‪ 21.‬אבל לאור כל מה שפיתחנו‪ ,‬נפתור את קשיים אלו‪ .‬גם אם מעשה המצוה הרשמי הוא ישיבת הגברא‬
‫בסוכה‪ ,‬הרי הוכחנו שאין זה אלא לענין ביצוע המצוה‪ ,‬אבל עיקר המחייב של מצוה זו היא יצירת חפצא של‬
‫סוכה שתהפך למרכז חייו ופעולותיו משך החג‪ .‬הפסוק שהשאילתות מצטט כמקור לדין בניין סוכה הוא הפסוק‬
‫בפרשת ראה‪ ,‬אחד מהפסוקים שניכר בהם השמטת כל זכר למעשה ישיבה בסוכה‪ .‬השאילתות מוכיח מפסוק‬
‫זה שהפיכת החג לחג הסוכות הוא היסוד למצות החג עם כי שלמעשה מקיימים זה על ידי ישיבת הגברא‬
‫בסוכה‪ .‬אם יש איסור לפרק את הסוכה עד לרגע האחרון של החג גם כשאינו מתכוין שוב להשתמש בו מכיון‬
‫שעצם קיום הסוכה בחג מהוה חלק מהמצוה‪ ,‬מסתבר מאוד שגם בניין הסוכה לשם החג מהוה קיום המצוה‪.‬‬
‫הרמב"ם וראשונים אחרים לא מרחיקים לכת כדברי השאילתות‪ ,‬אבל גם הרמב"ם מצטט לשון המשנה‬
‫בשבועות (הל' שבועות ה‪:‬טו)‪ .‬וגם בלי השאילתות ומקורות אלו ישנן ראיות חזקות המוכיחות שתהליך יצירת‬
‫הסוכה מהוה תהליך משמעותי ואף פורמלי‪ ,‬ואינו סתם הכשר מצוה בעלמא‪ .‬עצם העובדה שהסוכה צריכה‬
‫להיוצר בדרך "תעשה ולא מן העשוי" מעיד על תהליך הלכתי משמעותי של יצירת הסוכה‪ .‬לפי ב"ש הרי יש‬
‫גם דרישה שהסוכה תעשה לשמה (סוכה ט‪ .).‬ואפילו לב"ה החולקים‪ ,‬יתכן‪ ,‬לפי הירושלמי‪ ,‬שיש דרישה של‬
‫חידוש טפח או כל שהוא על פני כולה (עיין תוס' סוכה ט‪ .‬ד"ה סוכה ישנה)‪ 22.‬גם אם ב"ה דוחים לחלוטין את‬
‫דרישת לשמה‪ ,‬משמע שיש לפחות דין של בנין לשם סוכה‪ ,‬שהוא לשם צל‪ 23.‬לפי הירושלמי (ברכות ט‪:‬ג) גם‬
‫מברכין על עשיית סוכה‪ 24.‬הרמב"ם (ברכות יא‪:‬ח) דוחה פסק זה‪ ,‬כשיטת התלמוד בבלי (מנחות מב‪).‬‬
‫וכטעמיה ‪ -‬שיש אחר עשייתה ציווי אחר‪ ,‬ואינו מברך אלא בשעה שעושה את הציווי האחרון‪ .‬האם יש לדייק‬
‫מזה שאמנם נחשב בניין הסוכה כשלב חשוב בעצם המצוה גם אם אינו מצוה עצמאית?‪ 25‬גם לפי התלמוד‬
‫‪26‬‬
‫בבלי (סוכה מו‪ ).‬מברכין ברכת הזמן בשעת עשיית הסוכה‪ ,‬וכן פוסק הרמב"ם להלכה (ברכות יא‪:‬ט)‪.‬‬

‫ט‪ .‬מיגו דאתקצאי בסוכה‬

‫‪20‬בהקשר זה גם עשיית לולב נחשב כמצוה‪ .‬כנראה יש חילוק בין גדר נשבע לבטל וענין כפייה במצות‪ .‬ישנם מקבילים אחרים בין‬
‫עשיית לולב וסוכה ‪ -‬תעשה ולא מן העשוי (סוכה יא‪ ,:‬לג‪ ;).‬ברכה על עשיית לולב (ירושלמי ברכות ט‪:‬ג) וברכת הזמן (סוכה מו‪.).‬‬
‫הרמב"ם ריש הל' לולב מתמקד על החפצא של לולב‪ ,‬אך לא באותה המידה כמו בריש הל' סוכה שכמעט מתעלם לגמרי ממעשה‬
‫ישיבה בסוכה‪ ,‬כפי שכבר הערנו לעיל‪.‬‬
‫‪21‬עיין היטב בפירוש הנצי"ב על אתר‪ ,‬בו מעלה הנצי"ב את שיטתו המפורסמת שיש ב' סוגי הכשרי מצוה‪ ,‬ושיש לאותם הכשרי‬
‫מצוה המרומזים בקרא חשיבות מסויימת‪ ,‬ושייך לגביהם מצוה בו יותר מבשלוחו וכו‪ .‬אך צ"ע שאין השאילתות עצמו מנסח את‬
‫ההכשרים האחרים של הנצי"ב באופן מקביל‪.‬‬
‫‪22‬ועיין היטב בתוס' סוכה מו‪ .‬ד"ה העושה שאם עושה בעד אחרים מברך לעשות סוכה לשמו‪ .‬והאחרונים התקשו בנוסח זה‪ .‬ועיין‬
‫הגהות הגר"א‪ ,‬וכמה דיעות במהרש"א‪ .‬לפי דיעה אחת‪ ,‬ניסוח זה רק אליבא דב"ש‪ .‬שיטה זו מאוד דחוקה‪ .‬ואפשר להציע שגם לב"ה‬
‫שייך לשמה לאור הירושלמי ותוס' לעיל ט‪ ,.‬או כהצעת הגרי"ד זצ"ל (רשימות שיעורים‪ ,‬דף מו‪ ).‬שגם אם אין צורך ללשמה יש בזה‬
‫קיום לב"ה‪ ,‬ושייך להזכירו בברכה‪ .‬לפי גישות אלו‪ ,‬גם לב"ה בנין סוכה הוא תהליך הלכתי משמעותי‪.‬‬
‫‪23‬עיין ברש"י ח‪ :‬בהקשר לסוכת רקב"ש וגנב"ך וכו'‪ .‬ודין "ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה"‪ ,‬שחוזר ומדגיש שגם לפי ב"ה הסוכה‬
‫צריכה להיות לשם צל ושיהיה ניכר שהוא לשם סוכה מתחילה‪ .‬ועיין בראבי"ה ובראשונים אחרים בסוגיא שמדגישים עוד יותר‬
‫הצורך להיכר‪ .‬אם ההתמקדות בחפצא של סוכה הוא מדין התיחסות לסוכה כמקומו המרכזי משך החג כדהסברנו‪ ,‬כל זה מאוד סביר‪.‬‬
‫‪ 24‬אך יש להעיר שלפי הירושלמי גם מברכין על יצירת חפצאות של מצוה אחרות‪ ,‬ונצטרך להעריך אי שיטת הירושלמי מבוססת על‬
‫הבנה אחרת של תהליך יצירת חפצאות מצוה אלו‪ ,‬או על גישה אחרת לגבי ברכת המצוה‪.‬‬
‫‪25‬אך גם במסגרת זו‪ ,‬יש לציין שדנו הגמרא ורמב"ם גם במצוות אחרות‪ .‬ככל ששייך ניסוח זה ליותר מצוות משתמע שאין כאן שלב‬
‫ממש של המצוה‪.‬‬
‫‪26‬ישנם ראשונים שדחו שיטה זו למסקנת הגמרא‪ ,‬אבל הרמב"ם חולק נגדם‪ .‬אולם הרמב"ם פוסק כן גם לגבי לולב‪.‬‬
‫גרסינן בסוכה (מו‪" :):‬א"ר יוחנן אתרוג בשביעי אסור בשמיני מותר‪ .‬סוכה אפילו בשמיני אסורה ‪ . . .‬א"ל רב‬
‫פפא לאביי לרבי יוחנן מאי שנא סוכה מאי שנא אתרוג? א"ל סוכה דחזיא לבין השמשות דאי איתרמי ליה‬
‫סעודתא בעי מיתב בגווה ומיכל בגווה אתקצאי לבין השמשות ומיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי‬
‫יומא דשמיני‪ .‬אתרוג דלא חזי לבין השמשות לא אתקצאי לבין השמשות ולא אתקצאי לכולי יומא דשמיני‪".‬‬
‫רש" י על אתר מסביר שאתרוג לא שייך בבין השמשות משום שכבר יצא בו בשחרית‪ .‬אבל דבריו צריכים עיון‬
‫שלא משמע מדברי הגמרא שמבחינים בין מי שכבר יצא ומי שעדיין לא נטל את הד' מינים‪ .‬וגם קשה לקבל‬
‫שסוכה אסורה מכיון שממש חוששים שמא ישתמש בה עד לרגע האחרון‪ .‬והרי בכלל אין חובה לאכול סעודת‬
‫קבע ביום אחרון‪ .‬וכבר עמדנו על דברי המשנה (מח‪ ).‬שדוקא מקפידים לא להשתמש בסוכה של מצוה‬
‫בתחילת יום השמיני‪ .‬אך לפי היסוד של הר"ן שיש מעמד של חפצא של סוכה כל ימי החג עד לרגע האחרון גם‬
‫כשלמעשה לא משתמשים בה‪ ,‬אפשר בנקל להסביר את החילוק בגמרא‪ .‬אתרוג חשוב רק משום שעושים בו‬
‫מעשה המצוה ומכיון שאדם אינו רגיל לאחר את המצוה עד לרגע האחרון‪ ,‬אין מוקצה ליום הבא‪ .‬אבל מעמדה‬
‫של הסוכה‪ ,‬שהיא תמורת דירתו‪ ,‬שייכת משך כל החג וגם בבין השמשות של יום האחרון אפילו אם אינו עשוי‬
‫בדרך כלל להתמצא בה אז‪ .‬אם על פי דין לא היה חל מצות ישיבה בסוכה בסוף היום האחרון‪ ,‬גם לא היה‬
‫שייך עוד מעמדה העצמאית של הסוכה בתור מרכז חייו ופעולותיו בימי החג‪ .‬ממילא‪ ,‬תולה הגמרא מוקצה‬
‫בסוכה בביה"ש בזה ש"אי איתרמי ליה סעודתא בעי מיתב בגווה ומיכל בגווה" לקבוע שעקרונית עדיין חל‬
‫‪27‬‬
‫מעמד עצמאי זה‪.‬‬

‫‪27‬יתכן שמעמד המיוחד והעצמאי של הסוכה מתבטא בעוד כמה תחומים‪ .‬עיין‪ ,‬למשל‪ ,‬בענין מוקצה בעצי סוכה (סוכה ט‪ ,.‬שבת מה‪,.‬‬
‫ביצה ל‪ - :‬ובראשונים בסוגיות אלו)‪ ,‬ובמעמדו של נוי סוכה (סוכה דף י"ב; ומקורות הנ"ל בענין מוקצה)‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬