‫סדנה קבוצתית ‪ -‬תכנון ודגשים חשובים‬

‫מאת‪ :‬ירון זיו‬

‫‪.‬שני מפגשי הפתיחה הם מפגשי כניסה לסדנה *‬

‫‪.‬שני מפגשי הסיום הם פרידה מהסדנה *‬

‫‪ unexpected experience‬שני מפגשי ה"סחיפה" הם מפגשים שנקראים *‬

‫ופירוש הדבר‪ ,‬שהמנחה בא מוכן לתוכן מסוים‪ ,‬ובעצם מתרחש תהליך בקבוצה‪ ,‬שטורף את כל הקלפים‬
‫ומסיט מהתכנון המקורי‪ .‬לא קורה מצב של שני מפגשי "סחיפה" צמודים שלמים – שני המפגשים בסך‬
‫הכל הם אוסף של מספר הדקות בכל המפגשים שבהם לא היה אפשר להיצמד לתכנון המקורי‪ ,‬והקבוצה‬
‫‪.‬סחפה לכיוון אחר‬

‫בבניית הסדנה צריך לתכנן בדיוק כמה מפגשים הם מפגשי חובה‪ ,‬כך שיהיה אפשר להספיק את התוכן‬
‫שרוצים להעביר‪ .‬לשם כך צריך להכיר היטב את הנושא שעליו מתכוונים לעבוד ולבחור בצורה נכונה את‬
‫התכנים שחייבים להיכנס‪ .‬שני המפגשים הראשונים והשניים האחרונים חשובים מאוד‪ .‬בכל שאר‬
‫‪.‬המפגשים תהיה תמיד אינטראקציה בין תוכן ובין תהליך‬

‫‪:‬שני המפגשים הראשונים‬

‫היכרות *‬

‫חוזה *‬

‫ציפיות *‬

‫מטרות *‬

‫תרגיל פתיחה‪ ,‬היכרות‪ :‬אם הפגישה ארוכה מספיק‪ ,‬אפשר לעשות את כל אלו בפגישה אחת בדרך‪-‬כלל‬
‫נדרשים שני מפגשים‪ :‬שלב ההיכרות חשוב מאוד‪ ,‬ובו אנשים מתחברים זה לזה‪ .‬הרציונל העומד מאחורי‬
‫‪.‬היכרות הוא לאפשר לאנשים להפחית את חרדת האי‪-‬ודאות ולחבר אותם לצורך השייכות‬

‫ציפיות – כל אדם מגיע לקבוצה עם ציפיות‪ ,‬בין אם הוא מודע לכך ובין אם לא‪ .‬תהליך תיאום הציפיות‬
‫במפגש הראשון או השני חשוב‪ ,‬שכן הוא מסייע למשתתף להגדיר לעצמו מה הוא רוצה להשיג בסדנה‬
‫ובאיזו מידה ציפיותיו תואמות את מטרות הקבוצה‪ .‬יש לציין שלמרות תיאום הציפיות שנעשה פעמים‬
‫רבות במהלך העבודה‪ ,‬יעלה משתתף זה או אחר את השאלות‪" :‬מהי המטרה"‪" ,‬מה קורה כאן" או "מה לא‬
‫קורה כאן"‪ .‬תהיות אלו מבטאות את הקושי הפנימי של המשתתף לוותר על ציפיותיו הראשונות‪ ,‬למרות‬
‫תיאום הציפיות שנעשה במפגשים הראשונים‪ .‬אפשר לשער כי תהיות אלו מייצגות את הקושי של‬
‫המשתתף להיכנס לשלב עמוק יותר בקבוצה‪ ,‬שלב המאיים עליו‪ ,‬או שהמשתתף חש כי הקבוצה דורכת‬
‫‪.‬במקום ואינה מתמקדת על‪-‬פי ציפיותיו הראשוניות‬

‫חוזה העבודה – לאחר תיאום הציפיות יש ליצור חוזה עבודה בהיר ומוגדר‪ ,‬שהמנחה והקבוצה מתחייבים‬
‫לעמוד בו‪ .‬חוזה זה מייצג את ההבדל בין שיחה חברתית טבעית‪ ,‬שיכולה להתנהל בבית קפה‪ ,‬ובין "מפגש‬
‫‪.‬עבודה" הנעשה בקבוצה‬
‫‪.‬החוזה הקבוצתי חייב לכלול שלושה מרכיבים לפחות‪ :‬לוגיסטיקה‪ ,‬כללי דיבור והתנהגות ודיסקרטיות‬

‫‪.‬לוגיסטיקה‪ :‬זמני התחלה וסיום‪ ,‬זמני הפסקה ותנאי ישיבה‬

 ‫כללי דיבור והתנהגות‪ :‬ישנם משפטים המקובלים בסדנה וכאלו שאינם‪ ,‬וכך גם התנהגויות כגון‪ :‬אין‬
‫‪'.‬מתנהגים לאחר‪ ,‬איך חולקים זה על זה‪ ,‬איך נותנים משוב וכד‬

‫דיסקרטיות‪ :‬הדיסקרטיות מהווה סעיף חשוב בחוזה‪ ,‬והיא הבסיס לבניית אמון בקבוצה‪ .‬העבודה בקבוצה‬
‫‪.‬יכולה להתקיים רק אם נבנה אמון‪ ,‬המאפשר לכל משתתף להרגיש בטוח וחופשי‬

‫לסיכום‪ ,‬המפגשים הראשונים בקבוצה משמשים להיכרות‪ ,‬לתיאום ציפיות ולעריכת חוזה עבודה‪ .‬שאר‬
‫המפגשים עד למפגש הסיום מוקדשים לתכנים ולתהליכים שעוברת הקבוצה כקבוצה ולתהליכים הבין‪-‬‬
‫‪.‬אישיים והתוך‪-‬אישיים שעובר היחיד‪ .‬כל זאת על‪-‬פי מטרות הקבוצה וסגנון ההנחיה של המנחה‬

‫‪:‬שני המפגשים האחרונים‬

‫שני המפגשים האחרונים מוקדשים לפרידה ולנעילת העבודה‪ .‬חשוב להדגיש‪ ,‬כי המפגשים הראשונים‬
‫והאחרונים מובנים וחייבים להיות מתוכננים בקפידה; המפגשים הראשונים הם בבחינת "שיווק" הסדנה‪,‬‬
‫והאחרונים הם בבחינת עיבוד תובנות‪ ,‬הסקת מסקנות ויצירת מטרות לעתיד לכל אחד מן המשתתפים‪.‬‬
‫המפגשים האחרונים אינם עוסקים עוד בתוכן המועבר בסדנה‪ ,‬אלא מתמקדים במערכת היחסים בין‬
‫!הקבוצה ובין עצמה‪ ,‬ובין הקבוצה למנחה ולתהליך הפרידה‬

‫של קיום הסדנה‪ ,‬אשר ליווה אותר לאורך זמן‪ ,‬ובו בזמן נפרדים ‪-Setting‬הקבוצה כקבוצה נפרדת מה‬
‫האנשים מהחברים האחרים‪ ,‬שכן המבנה המיוחד של הקבוצה מסתיים‪ ,‬אף שמקצתם ימשיכו לקיים‬
‫‪.‬קשרים גם לאחר סיום הקבוצה‬

‫‪- Setting‬במפגשי הסיום עולות תחושות הפרידה שעליהן הרחבנו בפרק הפרידה והסיום‪ .‬מבחינת ה‬
‫המנחה חייב להתחשב בכך שזה תהליך ארוך‪ ,‬טעון רגשות וחשוב ביותר בחוויה הפנומולוגית של כל‬
‫‪.‬משתתף‪ .‬לפיכך חייבים לתכנן את הזמן‪ ,‬לחלקו ולנצלו כראוי במפגשים אלה‬