‫אמנות הסיוע )מאמר ‪ 4‬מתוך ‪ – (5‬התמודדות האדם‬

‫מאת דר' ירון זיו‬

‫כל אדם הוא גם מורה וגם תלמיד ותמיד לומד על עצמו‪ .‬כיוון שהצורך הראשוני‬
‫הוא בביטחון‪ ,‬המפגש הראשוני הוא עם אדם שצורך זה נפגע אצלו‪ ,‬רגשותיו לא‬
‫כובדו‪ ,‬הוא הושפל וכד'‪.‬‬
‫התחושה שנוצרת היא תיסכול‪ ,‬היוצר חרדה‪ .‬חרדה מובילה לשלוש תגובות‬
‫אפשריות‪ :‬תוקפנות‪ ,‬בריחה‪ ,‬או קיפאון‪( Fight, Flight & Freeze ) .‬‬

‫צורך שנחווה בסכנת פגיעה‪-‬‬

‫תחושת תיסכול‬

‫חרדה‬ ‫אבדן שליטה‬

‫אי ודאות‬

‫קיפאון‬ ‫בריחה‬ ‫תוקפנות‬

‫מעודנת ישירה‬
‫שתיקה רועמת ציניות‬

‫התוקפנות יכולה להיות אלימה‪ ,‬פיזית וישירה‪ ,‬או "מעודנת" ולהופיע בצורה של‬
‫שתיקות – שתיקות רועמות של "הורדת מסך" ) ‪ ,( Passive Aggressive‬או‬
‫התבטאויות ציניות )ציניות = תוקפנות ‪ +‬אינטליגנציה(‪.‬‬
‫שתי תסמונות ברורות של תוקפנות פאסיבית הן‪ (1 :‬אנורקסיה נרבוזה –‬
‫הענשת העולם ובעיקר את הדמות האמהית באמצעות הגוף )בד"כ בעייה של‬
‫נערות אינטליגנטיות‪ ,‬מופנמות ובעלות דימוי גוף נמוך(‬
‫‪ (2‬אנקופרזיס – לכלוך צואה במכנסיים כביטוי לא מודע לכעס ותוקפנות כלפי‬
‫הורים נוקשים )בד"כ בעייה של ילדים אינטליגנטיים ומופנמים(‬
‫תוקפנות היא תגובה ראשונית‪ ,‬חייתית‪ .‬כאשר אנחנו מאויימים מתעוררת‬
‫התוקפנות‪ .‬לא בכדי נקרא האדם "החיה האנושית" ) ‪,( The Human Animal‬‬
‫כיוון שהוא פועל ממקום אינסטינקטואלי ברגע שהוא מרגיש מותקף‪.‬‬
‫הנטייה הטבעית לתגובה היא ממקום של רפלקס ולכן קל מאוד להיגרר למעגל‬
‫התוקפנות‪/‬הבריחה‪.‬‬

‫במעגל זה א' פגוע והופך תוקפן‪ .‬ב' מרגיש מותקף והביטחון שלו נפגע‪ .‬כאשר‬
‫משוב נחווה אצל אדם כתוקפני‪ ,‬נפגע אצלו הצורך באהבה‪ ,‬בשייכות וכו'‪ ,‬האגו‬
‫שלו בבעייה‪ ,‬הוא מצוי בחרדה ונכנס לתוקפנות נגדית‪.‬‬

‫לבן האנוש ניתנה יכולת העצירה‪ .‬היכולת לשלוט על הדחפים ולעצור את "מעגל‬
‫הקסמים" נמצאת בפוטנציה‪ ,‬אלא שעל פיתוחו של "שריר" זה צריך להתאמן‪.‬‬
‫פידבק מפעיל רגשית בצורה חזקה מאוד‪ .‬כאשר הוא נחווה כשיפוטי ומבקר את‬
‫האגו‪ ,‬האדם עשוי להיכנס ל"מעגל הקסמים"‪.‬‬

‫אדם הבוחר לעבוד עם אנשים‪ ,‬בוחר להיות כל הזמן במודעות וערנות למעגל‬
‫זה‪ .‬תפקיד המסייע הוא לראות שתוקפנות היא סימפטום לצורך פגוע והיא‬
‫יכולה להתבטא בציניות‪ ,‬זלזול‪ ,‬חוסר אכפתיות וכיו"ב‪ .‬כאן‪ ,‬במקום זה‪ ,‬נכנסת‬
‫החמלה‪ ,‬להבדיל מרחמים‪.‬‬
‫חמלה היא מקום שיכול להבין שהתוקפנות אינה נעשית נגדי‪ ,‬אלא יושבת על‬
‫צורך פגוע כלשהו ואני רק האובייקט עליו היא מושלכת‪ ,‬בעוד שרחמים הוא‬
‫מקום של התנשאות ופטרוניות‪.‬‬

‫במקום להיות מופעל מהתוקפנות‪ ,‬צריך המסייע לגייס את החמלה שלו ולהבין‬
‫שאותו אדם נמצא כרגע במצב של חרדה מנגיעה ב"אני" שלו ולכן מגייס את‬
‫התוקפנות‪ .‬עליו להיות עם זה ולייצר אהבה גדולה כלפי המסוייע‪ .‬הצליל‬
‫המתכתי של השריון‪ ,‬אותו עוטה האדם המסוייע נשמע בכל נסיון לגעת ולהאיר‪.‬‬
‫תפקיד המסייע הוא להבין ולכבד את המקום ממנו האדם בא‪ ,‬כיוון שאנשים‬
‫באים ממקום של הרבה מאוד תסכול‪ ,‬פגיעה‪ ,‬קושי‪ ,‬הסטוריה של אכזבות‪,‬‬
‫בגידות רגשיות‪ ,‬השפלות‪ ,‬עלבון‪.‬‬