‫אביהם‬

‫וליבם‬
‫של‬
‫ישראל‬
‫גליון מורחב‬
‫במלאות השנה‬
‫לסילוקו של מרן‬
‫ראש הישיבה‬
‫זצ"ל‬
 ‫‪‬‬
‫לעילוי נשמת‬
‫רבי חיים בן‪-‬ציון‬
‫בן רבי משה הרשלר זצ"ל‬
‫נלב"ע ט"ו כסלו תשע"ח‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬
‫כסא דברכתא‬
‫לידידנו החשוב‪ ,‬הלן בעומק תורתו של מרן‬
‫זצ"ל‪ ,‬ומשרטט קוים לאורחותיו‬
‫והליכותיו בספריו הנפלאים 'כאיל תערוג'‪,‬‬
‫צנא מלא ספרא‪ ,‬ברוך הכישרונות‪,‬‬
‫הרה"ג ישראל גולדברג שליט"א‬
‫מרבני ישיבת 'משכן ישראל' לצעירים‬
‫על עזרתו וסיועו הרב‪ ,‬בעין טובה ונפש‬
‫חפצה בעריכת קובץ זכרון זה‪.‬‬
‫התודה והברכה‬
‫לידידנו היקר והדגול‪,‬‬
‫חביבו של מרן זצ"ל‬ ‫מרן הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצוק"ל‬
‫איש החסד‪ ,‬הרה"ג‬
‫רבי הלל קופרמן‬
‫שליט"א‬
‫על הרמת תרומתו להוצאת‬
‫הקובץ לזכרו הטהור‬
‫‪‬‬
‫לעילוי נשמת‬
‫אבינו היקר‪ ,‬אציל הנפש‬
‫הרב הגאון הצדיק‬
‫רבי חיים עוזר‬
‫בן רבי שמואל אהרן‬
‫יודלביץ זצ"ל‬
‫נלב"ע כ"ח אייר תשע"ח‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫‪.‬‬
‫‪‬‬
‫לעילוי נשמת‬
‫האשה החשובה מרת‬
‫מרת גענענדל‬
‫בת רבי חיים גרשון שפירא ע"ה‬
‫נלב"ע כ"ז אלול תשע"ד‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬
‫התודה והברכה‬
‫למעלת כבוד‬
‫רבה של שכונת רמות בירושלים‬
‫הגאון רבי שלמה ניימן שליט"א‬
‫בן הגאון רבי יצחק זצ"ל‪ ,‬ידיד נעוריו‬
‫של מרן ראש הישיבה זצ"ל‬
‫על הרמת תרומתו להוצאת הקובץ‬
‫לעילוי נשמתו הטהורה‬
‫של מאור עינינו ומדריך נתיבותינו רשכבה"ג‬
‫ולעילוי נשמת ר' מנחם נחום ב"ר‬
‫שמשון פריצייס ז"ל‬
‫בתוך ימי השבעה ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬
‫הונצח ע"י לומדי ביהמ"ד 'שערי תבונה' רמות א'‬
‫‪‬‬
‫לעילוי נשמת‬
‫איש ירא אלוקים‪ ,‬אציל המידות‪,‬‬
‫אהוב על הבריות‬
‫רבי יחיאל משה בן רבי ידידיה אריה‬
‫הכהן אוקסנברג ז"ל‬
‫נלב"ע ג' מר‪-‬חשון תשע"ט‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
 ‫שרי התורה ארזי הלבנון‬
‫הצצה אל מאחורי הפרגוד‪ ,‬על קשרי החיבה והערצה הגדולה של למעלה משבעים‬
‫שנה‪ ,‬בין רבותינו גדולי ישראל מאורי האומה; מרן ראש הישיבה זצ"ל ולהבחל"ח‬
‫רבן של כל בני הגולה‪ ,‬מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א‪.‬‬
‫רוב הדברים נלקחו מרשימותיו של נכדם המשותף‪ ,‬הגאון הצדיק רבי גדליה הוניגסברג שליט"א‪.‬‬

‫תוותר לא תפסיד מכך‪ .‬אני רגיל לומר מלוותר לא מפסידים‪ .‬קחו‬ ‫רגלי חסידיו ישמור‬
‫לדוגמא את הגרח"ק הנה הוא בן יחיד לאמו‪ ,‬עם אחיותיו‪ ,‬וע"פ‬ ‫באחת השבתות נשאר בטעות חיבור לחשמל הרגיל בבית‬
‫דין מגיע לו כל הירושה‪ ,‬ולאחיות לא מגיע כלום‪ ,‬ואעפ"כ ויתר על‬ ‫מרן הגראי"ל זצ"ל והוא לא ידע מכך‪ ,‬וסיפרו זאת למרן הגרח"ק‬
‫כך ולא לקח‪ ,‬נו הפסיד מכך? רק הרויח‪.‬‬ ‫שליט"א כי באותה שבת הגראי"ל נרדם על הסטנדר‪ ,‬לא בצורה‬
‫רגילה‪ ,‬בעייפות גדולה‪ .‬אמר מרן הגרח"ק שליט"א ודאי שזה‬
‫(ש"ק אחו"ק תשס"ט) העזתי פני לספר לרבינו הגרח"ק מה‬ ‫הסיבה שנרדם [שלא ילמד לאור החשמל]‪ .‬ושאלו האם היו‬
‫שאמר לי הגראי"ל על רבינו שהשאיר כל הירושה לאחותו‪ ,‬אמר‬ ‫צריכים לספר להגראי"ל על כך‪ ,‬אמר רבינו הגרח"ק מכיון‬
‫לי רבינו הגרח"ק מה שהוצרכתי לקחתי‪ ,‬השאר השארתי לאחותי‬ ‫שמחללים שבת בייצור החשמל והוא רוצה להחמיר‪ ,‬מלכתחילה‬
‫אין לי מקום להחזיק את זה‪ .‬חזרתי ושאלתי אבל רבינו השאיר‬ ‫היו צריכים להודיע לו על כך‪.‬‬
‫לאחותה למכור ספרי קהילות יעקב? אמר לי רבינו הגרח"ק‪" :‬אני‬
‫מוכר את הספרים שלי‪ ,‬ואין לי מקום למכור גם את הספרים של‬ ‫הזהרו בגחלתן‬
‫ה'קהילות יעקב'"‪.‬‬ ‫בשנת תשע"ג סיפרתי להגראי"ל שאחד בא להגר"ח‬
‫קניבסקי וסיפר לו שיום קודם‬
‫אני אפס לעומתו‬ ‫דיבר עמו אחד שלא בכבוד על‬
‫הביאו לרבינו הגראי"ל‬ ‫הגראי"ל‪ ,‬ובבוקר ראה מודעות‬
‫לחתום על מכתב סמוך לחתימת‬ ‫ברחוב שהאיש ההוא נפטר ולא‬
‫רבינו הגרח"ק‪ .‬אמר רבינו‪" :‬איך‬ ‫קם בבוקר‪ .‬אמר הגרח"ק ודאי‬
‫אני יחתום ליד רבי חיים‪ ...‬אני‬ ‫שיכול להיות מפני הדיבורים‬
‫אפס לעומתו"‪.‬‬ ‫שדיבר יום קודם היזהרו‬
‫בגחלתן‪ .‬הגראי"ל זצ"ל לחש‬
‫הערה מגמרא יומא‬ ‫לעצמו‪" :‬הוא מסכן מסכן"‪.‬‬
‫ועוד סיפר מו"ח הג"ר‬
‫שרגא שטיינמן שליט"א שהעיר‬ ‫איך מסתכלים על כך‬
‫לאביו רבינו הגראי"ל על חידוש‬ ‫בשמים‬
‫מסויים שהי' לפני הדפסה‬ ‫(שבט תשע"ד) היו ימים‬
‫שכמדומה לו שבגמ' מסכת יומא‬ ‫חולשה‪,‬‬ ‫הרגיש‬ ‫שהגראי"ל‬
‫יש הוכחה נגד זה‪ ,‬אבל אינו זוכר‬ ‫וכדרכו בקודש לקיים מש"כ 'בכל‬
‫היכן‪ ,‬וכששמע זאת רבינו‬ ‫עת יהיו בגדיך לבנים'‪ ,‬אומר‬
‫הגראי"ל ניגש במיוחד לרבינו‬ ‫'וידוי'‪ ,‬ומזכיר מאמרי חז"ל‬
‫הגרח"ק‪ ,‬אחרי תפילת ערבית‬ ‫בענין זה‪ .‬סיפרתי זה בדאגה‬
‫בכולל חזו"א‪[ ,‬שהי' דרכו בזמנו‬ ‫לרבינו הגרח"ק‪ ,‬הגיב ואמר אני‬
‫להתפלל שם] ושאל את רבינו הגרח"ק אם זוכר אולי משמעות נגד‬ ‫לא שומע בזה שום דבר חידוש‪ ,‬ואל דאגה כבר מהבר מצוה הוא‬
‫דבריו מגמ' ביומא‪ ,‬ואכן הוכיח לו מיומא‪ ,‬ולכן מחק זה לפני‬ ‫מתכונן כך‪[ .‬ומו"ח הג"ר שרגא שטיינמן שליט"א הוסיף שאכן כך‬
‫ההדפסה‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬מאז שהם קטנים הם ראו את אביהם ואמם איך שכל‬
‫הנהגתם וצורת חייהם היו על פי אמת המידה ‪ -‬איך מסתכלים‬
‫ולימדתם אותם את בניכם‬ ‫בשמים על כל דבר]‪.‬‬
‫שמעתי מרבינו הגרח"ק שזוכר כשלמד בישיבת לומז'ה‬
‫שרבינו הגראי"ל היה בא כל יום לישיבת לומז'ה בפתח תקוה‬ ‫יודעים ש"ס‬
‫ללמוד עם בנו הג"ר משה שטיינמן שליט"א‪ ,‬ורבינו הגראי"ל‬ ‫רבינו הגראי"ל אמר לי‪" :‬מרן הרב שך זצ"ל אמר‪ ,‬שנים‬
‫אישר את הדברים‪.‬‬ ‫ידעו ש"ס הגר"ח מבריסק והחזו"א‪ ,‬וצדקו מאד דבריו בזה‪,‬‬
‫חושבני שמסתמא גם הגריש"א ידע ש"ס‪ ,‬וכן הגרח"ק"‪.‬‬
‫לא שייך בו עין הרע‬
‫אמרתי לפני רבינו הגרח"ק מה שרבינו הגראי"ל אמר‪,‬‬ ‫היה שוה להגיע רק בשביל זה‬
‫שפוחד להוציא חיבור נוסף‪ ,‬שכל פעם כשמוציא ספר מרגיש לא‬ ‫באחד הפעמים כשחזר רבינו הגראי"ל מצרפת‪ ,‬רבינו‬
‫טוב‪ ,‬אמר רבינו הגרח"ק שזה סיכוי קלוש‪ ,‬וזה בסתם בני אדם‪,‬‬ ‫הגרח"ק דרש בשלומו‪ ,‬והוסיפו לספר לרבינו הגרח"ק שהיה אחד‬
‫אבל רבינו הגראי"ל ודאי שאין לו לחוש כלל‪ ,‬ויכול להיות חשש‬ ‫שאמר לאחר הדרשה שחשב להינשא לנכרית ואחרי הדברים‬
‫רק במי שמוציא ספר להתפאר בו‪ ,‬ולא לשם שמים‪ ,‬אבל ברבינו‬ ‫ששמע יבטל הדבר‪ ,‬ורבינו הגראי"ל התבטא שהיה שוה לנסוע‬
‫אינו שייך ואדרבה זה יהיה לזיכוי הרבים‪ ,‬שאם מכוונים לשם‬ ‫לשם כך‪ .‬והוסיף רבינו הגרח"ק שהיה מעשה עם רבי חיים עוזר‬
‫מצוה זה לא מזיק‪ .‬ויהיה מכך סגולה שיאריך ימים ושנים‪.‬‬ ‫שפעם נתעכב באיזה מקום ולא ידע למה‪ ,‬לבסוף בא אליו יהודי‬
‫ואמר לו שרוצה להינשא לאשת אחיו שהיו לה ילדים‪ ,‬וחשב שעוד‬
‫ההגנה על העיר‬ ‫עושה בזה מצות יבום‪ ,‬והסביר לו כמה הדבר חמור [שזה חייבי‬
‫רבינו הגראי"ל אמר שבזמן מלחמת המפרץ אמרתי‪:‬‬ ‫כריתות] עד שהשתכנע ועכשיו הבין לשם מה בא לכאן להציל‬
‫שאיתא בבעל הטורים פר' דברים פ"א פסוק ג בשם התנדב"א‬ ‫היהודי ההוא מחטא כזה חמור‪.‬‬
‫בארבעים‪ .‬ב' במסורה‪ .‬ויהי בארבעים שנה‪ .‬מגן אם יראה ורומח‬
‫בארבעים אלף ביש ראל (שופטים ה‪ ,‬ח)‪ .‬לומר אם יהיה תלמיד‬ ‫מויתור לא מפסידים‬
‫חכם אחד בין ארבעים אלף אין צריכים לא רומח ולא מגן כי‬ ‫רבינו הגראי"ל אמר לי פעם‪ :‬באים לפני על מריבות בענייני‬
‫תלמיד חכם מגין עליהם מאויביהם‪ ,‬דאיירי התם בתלמידי‬ ‫ירושה‪ ,‬אני אומר לאנשים ע"פ הדין יתכן שאתה צודק‪ ,‬אבל אם‬
‫נפשות בימי מלחמת העולם השניה‪ ,‬והרגיש בחוש שהיה עמו‬
‫מלאך ששמר עליו‪ .‬הגיב רבינו הגר"ח‪" :‬לכל אחד יש מלאך‪[ ,‬עי‬
‫ב"ק ב‪ ,‬ב אדם אית ליה מזלא ובפרש"י] ומי שמקלקל את מעשיו‬
‫הם בורחים ממנו‪ ,‬ורבנו הגראי"ל לא קלקל לכך נשאר עמו‬
‫המלאך והרגיש בחוש את המלאך"‪.‬‬
‫שונה הלכות‬
‫שאלתי פעם לרבנו הגרח"ק‬
‫שאלה מרבינו הגראי"ל בדיני כוונה‬
‫בתפלה‪ .‬אמר הגרח"ק "זה קשה רק‬
‫להגראי"ל כי מתפלל עם שימת לב‪,‬‬
‫אבל אנו שלא מתפללים בשימת לב‬
‫לא קשה לנו כאלו שאלות"‪.‬‬
‫דיווח לקופת חולים‬
‫העתק ממחברת רשימות של‬
‫רבינו הגר”ח קניבסקי על דודו מרן‬
‫ה'חזון איש' זצ"ל‪" :‬הרא"ל שטינמן‬
‫נ"י שאל אם מותר לומר בקופת‬
‫חולים שמרויחים פחות ממה שמרויחים באמת [ ‪-‬כי התשלום‬
‫בזמנו היה לפי גובה המשכורת]‪ ,‬והשיב שאסור‪ ,‬ונתן לו עצה‪,‬‬
‫שיתנה עם הנהלת הישיבה שנותנים לו משכורת פחות‪ ,‬והשאר‬
‫נותנים לו בתורת מתנה‪ ,‬ואז יוכל לומר שמרויח פחות"‪.‬‬
‫הגראי"ל מזכיר את הגר"ח בתפילה‬
‫אמר לי רבינו הגראי"ל אני מזכיר כמה אנשים בתפילה כל‬
‫יום‪ ,‬הראשון ר' יוסף שלום בן חי'ה מושא אלישיב‪ ,‬השני רבי‬
‫שמריהו יוסף חיים בן פעשא מרים שליט"א‪ ,‬ועוד כמה אנשים (על‬
‫הגר"נ קרליץ שליט"א‪ ,‬ועל הגרמ"ש שפירא זצ"ל‪ .‬והוסיף לומר‪:‬‬
‫"כמה יש לנו כמו הגר"ח קנייבסקי ת"ח וצדיק יסוד עולם כזה"‪.‬‬
‫באחד הפעמים שרבינו הגרח"ק לא חש בטוב‪ ,‬הגראי"ל המתין עד‬
‫מאוחר ולא הלך לנוח‪ ,‬עד שהד"ר בא לעדכנו כי הכל בסדר‬
‫עימו‪ .‬פעם אחרת שמע כי הגרח"ק סבל מאיזה ענין רפואי‪ ,‬החל‬
‫לומר עליו תהילים זמן רב‪ ,‬שירגיש טוב‪ ,‬ואכן באותו יום שהחל‬
‫להתפלל כבר ראו הטבה ב"ה‪.‬‬
‫שיש ענין בספרים שיהיה לאדם כל הכ"ב אותיות בשמות ספריו‬
‫"לענוים יתן חן"‬
‫אומר רבינו הגראי"ל בעל גאוה לא מסוגל אפי' 'לשמוע'‬
‫סברא אחרת ממה שהוא אומר‪ .‬סיפרתי לרבינו הגראי"ל מה‬
‫שראיתי עם הגרח"ק שאברך שלח אליו הערות על ספרו 'שקל‬
‫הקודש' ותיקן כמה דברים שהיו טעונים תיקון‪ ,‬ואמר שמגיע לו‬
‫יישר כח והוסיף עוד שורה בהקדמה עליו‪ ,‬א"ל רבינו הגראי"ל‪:‬‬
‫"עכשיו אתה מבין למה יש לרח"ק אהדה בכל העולם מפני שהוא‬
‫עניו‪ ,‬וכתוב לענוים יתן חן‪ ,‬ולכך יש לו חן‪.‬‬
‫קדמת בית המדרש‪ ,‬ושנים מן הבחורים שעסקו באותה עת‬
‫יש לו כל כך הרבה תלמידים‬
‫רבינו הגראי"ל הראה על שולחנו שקיבל ספר בשם 'מאיר‬
‫עוז' על מ"ב ח"א‪ ,‬ואמר לו המחבר שעושה ע"פ רבינו הגרח"ק‪,‬‬
‫אמר רבינו הגראי"ל‪" :‬ברוך הם הגרח"ק יושב בביתו [שיהי'‬
‫בריא] ויש לו כ"כ הרבה תלמידים"‪ .‬פעם אחרת אמר הגראי"ל‪:‬‬
‫" אני רואה בהרבה ספרים שכותבים שהגרח"ק האיר להם את‬
‫העינים‪ ,‬ונאמר עליו הכל‬
‫צריכים למרי דחטיא‪( .‬הוריות‬
‫י"ד א')‪.‬‬
‫עולה תמימה כולו תורה‬
‫אמר רבינו הגראי"ל‪:‬‬
‫"הנה אף שאנו דור עני‪ ,‬נותנים‬
‫לנו משהו‪ ,‬יש את הצדיקים‬
‫שהקב"ה שתלן בכל דור ודור‪,‬‬
‫אין לנו את ר' חנינא בן דוסא‪,‬‬
‫אבל בכל זאת הקב"ה נותן גם‬
‫לדור כמו שלנו‪ .‬כבר אמרו על‬
‫הגרח"ק לפני שנים רבות שהוא‬
‫בבלי וירושלמי בכרך אחד‪ ,‬אין‬
‫לנו אנשים כמוהו‪ ,‬וצריכים אנו‬
‫כמוהו‪ ,‬ואשרי חלקו"‪ .‬פעם‬
‫אחרת אמר‪" :‬הגרח"ק הוא עולה תמימה וכולו תורה‪ ,‬ואין לו‬
‫כלום חוץ מתורה"‪ .‬היה פעם איזה נושא ציבורי שרבינו הגר"ח‬
‫קניבסקי שליט"א השיב על השאלות שהתעוררו‪ ,‬רבינו הגראי"ל‬
‫הגיב על כך שהגר"ח נקי ואינו חושש מנגיעה‪ ,‬לכך משיב יותר‬
‫בקל‪ ,‬הוא נשמה נקייה הוא צודק מה שמשיב‪.‬‬
‫שהיה זמן שהיה כמה שעות בתחנת הרכבת בברלין במקום סכנת‬
‫חכמים שנאמר לבי לחוקקי ישראל והכא נמי כתיב בתריה ענין‬
‫התורה שנאמר (פסוק ה) הואיל משה באר את התורה‪ .‬ואמר רבנו‬
‫הגראי"ל שב"ב צריכה ארבע ת"ח‪ ,‬והנה יש לנו את הרב שך‬
‫[זצ"ל] ואת הרב דוד פוברסקי [זצ"ל]‪ ,‬ויבדלחט"א ר"ח קנייבסקי‬
‫שליט"א‪ ,‬ומסתמא יש עוד‪.‬‬
‫לא טעם מעולם טעם עבירה‬
‫יהודי נכנס למרן הגרח"ק‬
‫וביקש את ברכתו שיהיה לו חשק‬
‫ללמוד‪ .‬פנה מרן לנכדו הג"ר גדליה‬
‫הוניגסברג שליט"א ושאלו וכי‬
‫צריך ברכה כדי שיהיה חשק‬
‫ללמוד? למחרת כשסיפר זאת‬
‫לרבינו הגראי"ל התבטא ואמר‪:‬‬
‫"רק מי שלא טעם מעולם טעם‬
‫עבירה כמו רבנו הגרח"ק שליט"א‬
‫איננו מסוגל להבין שיש מציאות‬
‫שאין לאדם חשק ללמוד"‪ .‬והוסיף‬
‫רבנו הגראי"ל ואמר דהלא התורה‬
‫מתוקה מדבש ונופת צופים כדכתיב"נחמדים מזהב ומפז רב‬
‫ומתוקים מדבש ונופש צופים"‪ ,‬ואין מתיקות כמתיקות התורה‪,‬‬
‫וא"כ מדוע אנו מתפללים כל בוקר על עריבות בתורה‪ .‬אלא רואים‬
‫מכך את כוחו הגדול של היצר הרע שיכול הוא לקחת את הדבר‬
‫הכי מתוק בעולם ולהפוך אותו למר"‪.‬‬
‫מדוע קרא את ספרו 'חסד ומשפט'‬
‫היה פעם לפני שנים שהרבנית שטינמן ע"ה ביקרה בבית‬
‫הרבנית קניבסקי ע"ה אשת רבינו הגרח"ק שליט"א‪ .‬והוא ביקש‬
‫לשואלה למה ספרו של רבינו הגראי"ל על מסכת סנהדרין נקרא‬
‫'חסד ומשפט' ולא 'אילת השחר' כשאר ספריו? השיבה הרבנית‪:‬‬
‫שיש ב' טעמים‪ ,‬אחד היא יכולה לומר וטעם אחד זה סוד שלא‬
‫יכולה לומר‪ ,‬והטעם שיכולה לומר שהיות וזה ספר יותר דק‬
‫משאר הכרכים כדי שיהיה יותר קל למוכרי הספרים לדעת‬
‫המחיר‪ ,‬שבכל ספרי אילת השחר זה מחיר אחיד‪ ,‬וזה מחיר שונה‪.‬‬
‫לאחר זמן נודע שהטעם השני הוא בגלל האותיות‪ .‬שאמר רבינו‬
‫['אילת השחר' 'מפקודיך אתבונן' 'עוזי ומגיני' 'חסד ומשפט'] לכך‬
‫שיצא חיבורו על מסכת נדה חשב בתחלה לקרותו בשיתא לא‬
‫מצינא (ע"פ דברי הגמ' ב"מ קי"ד ב' בארבעה לא מצינא בשיתא‬
‫מצינא) כי היה חסר אות צ' להשלמת הכ"ב אותיות‪ ,‬לבסוף קרא‬
‫לו 'פרי עץ הגן'‪.‬‬
‫"הגמרא היא המכולת שלו"‬
‫סיפרו על הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל שפילס דרכו לכיוון‬
‫בשיחת חולין הבחינו בו שהוא קרוב ועומד לחלוף על פניהם‪ .‬תיכף‬
‫ומיד החלו מתנדנדים נוכח הסטנדרים ובהגיעו סמוך ונראה ממש‬
‫למקום מושבם החלו מנגנים‪ ,‬תנו רבנן‪ ,‬אי אי אי‪ ,‬תנו רבנן‪ .‬ורבי‬
‫נחום סר אליהם ולוחש באזניהם אי אי אי‪ ,‬אבל בכל מסכת‬
‫נדרים [שזה המסכת שלמדו אז] אין ולו פעם אחת תנו‬
‫רבנן‪.‬כשסיפרו עובדה זו קמיה רבינו הגרח"ק שליט"א‪ ,‬היה נראה‬
‫בעליל שנהנה מהסיפור עצם את‬
‫עיניו‪ ,‬וכמו העביר את כל מסכת‬
‫נדרים מול עיניו‪ ,‬לפתע ננער ולחש‬
‫אמנם כן אין 'תנו רבנן' בנדרים‬
‫אבל יש 'דתנו רבנן'‪ .‬מאן תנא‬
‫להא דתנו רבנן נדר לחמישה בני‬
‫אדם והותר לאחד מהם הותרו‬
‫כולן (בנדרים כז ע"א)‪.‬‬
‫סיפרו עובדה זו לרבנו‬
‫הגראי"ל בהתפעלות עצומה‪,‬‬
‫והגיב‪" :‬מה אתם מתפעלים והלא‬
‫זו המכולת שלו"‪ .‬והסביר כוונתו‪:‬‬
‫"האם מישהו מאתנו מתפעל‬
‫מבעל מכולת המכיר את כל‬
‫תכולת חנותו היכן מונח כל מוצר‬
‫ומה מחירו המדוייק‪ ,‬לא‪ .‬למה כי הוא חי את המכולת שלו‪ ,‬זה‬
‫החיים שלו‪ .‬אצל ר' חיים הגמרא ומפרשיה הם המכולת שלו"‪.‬‬
‫הרגיש שמלאך שומר עליו‬
‫סיפרו לרבינו הגרח"ק שליט"א‪ :‬שרבינו הגראי"ל אמר‬
 ‫באשכבתא דרבי‬
‫דברי חיזוק והתעוררות שנשא רבן של ישראל‬
‫מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין שליט"א‬
‫במסע הלוויתו של מרן ראש הישיבה זצ"ל בראש מאות אלפי ישראל‬
‫מה המטרה של הקשיים‪ ,‬הוא מאושר! זהו מה שהתורה נותנת‪,‬‬
‫והאמונה נותנת‪ .‬הוא נתן הרבה חיזוק באמונה עם כל השיחות‬
‫שלו‪ ,‬שהיו מדפיסים תמיד ממה שהיה אומר‪ ,‬היה מוסיף ומוסיף‬
‫חיזוק באמונה‪" ,‬באמונתו יחיה"‪ ,‬החיים האמיתיים הנצחיים‬
‫בעולם הבא‪ ,‬וחיים מאושרים בעולם הזה‪ ,‬וכל הדברים הצריכים‬
‫חיזוק‪ ,‬יראת שמים‪ ,‬ומידות טובות‪ ,‬הכל היה משפיע‪ ,‬דברים‬
‫כאלה שצריכים חיזוק תמיד‪ ,‬כי הם נגד הטבע‪ ,‬ואם אדם לא‬
‫מתחזק תמיד‪ ,‬חסר לו‪ ,‬ואין לו את זה‪ .‬זאת ההשפעה שהייתה‪,‬‬
‫שכל הדור היה מושפע‪ ,‬כל העולם‪ ,‬כל העולם היהודי היה מושפע‪,‬‬
‫ועכשיו חסרה לנו ההשפעה‪.‬‬
‫יש הספד בגמרא (מו"ק כה‪ ,‬ב) על רבי יוחנן‪ ,‬רבי יוחנן היה‬
‫מה אנחנו יכולים לעשות ומה‬
‫תפקידנו בשעה זו‪ ,‬מה תפקידנו כדי‬
‫שיהיו לנו חיים מאושרים‪ ,‬חיים‬
‫אמיתיים בעולם הזה ובעולם הבא?‬
‫כל אחד ואחד מאיתנו מוכרח‬
‫להתחזק בעצמו‪ ,‬כיון שחסרה לנו‬
‫ההשפעה שהייתה‪ ,‬יש משפיעים‪ ,‬אבל‬
‫לא השפעה כזאת‪ ,‬לכן כל אחד חייב‬
‫להשתדל בכל האמצעיים האפשריים‬
‫להתחזק בכל הדברים הצריכים‬
‫חיזוק‪.‬‬
‫בפרט בימי החנוכה‪ ,‬שהם זמן‬
‫שצריך חיזוק‪ ,‬כי בדרך הטבע בחנוכה‬
‫אנשים מרגישים כאילו שיש "חופש"‪,‬‬
‫חופש מכל השעבודים‪ ,‬חופש מתורה‪,‬‬
‫וכאילו שאין איסור ביטול תורה‬
‫בימים אלו‪ ,‬כך ההרגשה‪ ,‬וזה לא נכון‪,‬‬
‫אלא ההיפך! מפורש בשל"ה הקדוש‬
‫כי "הימים הקדושים האלה ראויים‬
‫ביותר להתמדת תורה מבשארי‬
‫ימים"‪ ,‬ימי החנוכה הם ימים המסוגלים להצלחה בתורה‪ ,‬ואפשר‬
‫לנצל אותם להצלחה בתורה‪ ,‬על ידי התמדה בעסק התורה‪ .‬אם‬
‫לא מנצלים את ימי החנוכה לתורה‪ ,‬זוהי הזדמנות שאינה חוזרת‬
‫עד לשנה הבאה‪ ,‬ימי החנוכה שמתחילים הערב‪ ,‬שמונה ימים שגם‬
‫אומרים בהם הלל והודאה‪ ,‬הם ימים המסוגלים להצלחה בתורה‪,‬‬
‫ויש להתחזק בהם בהתמדה בתורה‪.‬‬
‫השמש‪ ,‬חסרה לנו ההשפעה על כל הדברים הרוחניים‪ ,‬השפעה על‬
‫כל אחד מאיתנו שיתחיל התחלה‪ ,‬איזו התחלה שהיא‪,‬‬
‫התחלה קטנה של חיזוק‪ ,‬פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני‬
‫אפתח לכם פתח כפתחו של אולם (עיין שיר השירים ה‪ ,‬ב)‪ ,‬והבא‬
‫להיטהר מסייעין אותו (יומא לח‪ ,‬ב)‪ ,‬כל אחד מאיתנו שיזכה‬
‫להתחזק‪ ,‬כל משהו חיזוק זה דבר גדול מאד‪ ,‬ואין שיעור לחשיבות‬
‫של החיזוק הכי קטן! וכל מה שאנו מתחזקים בזמן הזה‪ ,‬ברגע‬
‫הזה‪ ,‬בהלוויה של רבינו הגדול‪ ,‬אנחנו גם נותנים לו עוד זכויות‪,‬‬
‫שאין סוף לזכויות‪ ,‬וכל מה שמתעוררים ועושים מכוחו נזקף‬
‫לזכותו‪ ,‬והוא זוכה בזה לעוד ועוד תענוגי העולם הבא שאין להם‬
‫סוף‪.‬‬
‫יהיה אדם ולא יהיה בהמה‪ ,‬העצה היחידה היא רק עסק התורה‪.‬‬
‫אם אנחנו רוצים לגמול לרבינו את מה שאנו חייבים לו‪,‬‬
‫עלינו להתחזק‪ ,‬והחיזוק הוא התשלום ‪-‬הגמול הכי טוב שיכול‬
‫להיות‪ ,‬מה שאנו חייבים לרבינו הגדול‪ ,‬ובזכות החיזוק שלנו‪ ,‬הוא‬
‫גם יהיה מליץ יושר עלינו‪ ,‬שאנו עושים איתו חסד עם החיזוקים‬
‫שלנו‪ ,‬והבא להיטהר מסייעים אותו‪ ,‬מי שמתחיל להתחזק‪ ,‬קצת‬
‫חיזוק‪ ,‬יש תוספת סייעתא דשמיא לחיזוק‪ ,‬ואין סוף לסייעתא‬
‫דשמיא‪ .‬ובזה נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו‪ ,‬ובלע המוות‬
‫לנצח ומחה השם דמעה מעל כל פנים‪ ,‬עם בשורות טובות‪.‬‬
‫יש חיוב הספד‪ .‬על אדם גדול יש חיוב הספד‪ ,‬יותר חיוב‬
‫מאשר על אדם אחר‪ .‬אבל יש צוואה‪ ,‬הוא השאיר צוואה שלא‬
‫להספיד אותו‪ ,‬לכן אי אפשר להספיד‪ ,‬להגיד את שבחיו אי אפשר‪,‬‬
‫הוא ציווה שלא‪ ,‬לכן אי אפשר להגיד את השבחים‪ .‬הספד אי‬
‫אפשר לומר‪ .‬אבל יש עוד דבר חוץ מהספד‪ .‬יש הספד ויש בכי‪,‬‬
‫"לספוד לשרה ולבכותה"‪ ,‬יש בכי חוץ מהספד‪ ,‬הבכי הוא צער‪,‬‬
‫צער של החיים‪ ,‬אלו שנשארו בחיים‪ ,‬שמצטערים על מה שחסר‬
‫להם‪ .‬חסר להם האדם הגדול‪ ,‬המשפיע‪ ,‬ועל מה שחסר מותר‬
‫וחייבים – לדעת מה חסר לנו‪ ,‬מה חסר לנו עכשיו‪.‬‬
‫גדול הדור‪ ,‬וכשהספידו אותו‪ ,‬אמר‬
‫המספיד "בא השמש בצהריים"‪,‬‬
‫צהריים זה הזמן שהשמש בתוקפה‪,‬‬
‫האור הכי חזק‪ ,‬ההשפעה הכי גדולה‬
‫היא בצהריים‪ ,‬ופתאום בא השמש‪,‬‬
‫בצהריים‪ .‬היה צהריים‪ ,‬ובאופן‬
‫פתאומי‪ ,‬לא צפוי‪ ,‬בא השמש‪ ,‬ואין‬
‫שמש‪ .‬מה זה שמש? העולם צריך את‬
‫השמש‪ .‬השמש נותנת אור‪ ,‬ועוד הרבה‬
‫דברים‪ .‬כל אדם צריך את אור השמש‪,‬‬
‫בלי השמש יש חושך ואי אפשר לעשות‬
‫כלום‪ ,‬לא שייך שום פעילות בלי‬
‫השמש‪ .‬השמש נותנת את הדברים‬
‫החיוניים ביותר‪ ,‬כל הבריאה בלי‬
‫השמש לא הייתה מתקיימת‪ ,‬כך זה‬
‫בדרך הטבע‪ ,‬במקום שאין שמש – אין‬
‫השפעה‪ ,‬בלי השמש לא טוב‪ ,‬בחושך‪,‬‬
‫בלילה‪ ,‬כשאין שמש זה לא טוב‪ .‬זהו‬
‫בעניינים גשמיים‪.‬‬
‫ואנו מדברים עכשיו על דברים‬
‫רוחניים‪ ,‬חיים רוחניים‪ ,‬הצלחה רוחנית‪ ,‬חיי אשריך בעולם הזה‬
‫של תורה‪ ,‬האשריך של תורה‪ ,‬בעולם הזה‪ ,‬צריכים שמש להאיר‬
‫לנו! שיהיו לנו החיים המאושרים בעולם הזה‪ ,‬חוץ מהעולם הבא‪,‬‬
‫טוב לך לעולם הבא‪ ,‬אבל גם בעולם הזה אשריך‪ ,‬האושר הזה‪,‬‬
‫שאין כמוהו בעולם הזה חוץ מתורה‪ ,‬זקוקים לשמש‪ ,‬לאור‪,‬‬
‫לשמש רוחנית שתאיר לנו‪ .‬היה לנו "שמש"‪ ,‬ועכשיו חסר לנו‬
‫עסק התורה‪ ,‬שבלי תורה אין אשריך בעולם הזה ואין עולם הבא‪,‬‬
‫אין כלום בלי תורה‪ ,‬ועכשיו חסרה לנו ההשפעה של תורה‪.‬‬
‫השפעה של תורה בכמה מובנים‪ .‬ראשית עצם הדבר‪ ,‬חיזוק‬
‫בתורה‪ ,‬להתחזק בלימוד התורה‪ ,‬וללמוד בצורה הנכונה‪ ,‬שהתורה‬
‫תיתן לנו את האושר‪ ,‬צורת הלימוד‪ ,‬והתמדה‪ ,‬וגם כל מה‬
‫שהתורה נותנת‪ ,‬שהתורה משפיעה על האדם‪ ,‬על כל האופי של‬
‫האדם‪ .‬אדם יש לו יצר הרע‪ ,‬והתורה היא התבלין‪ ,‬רק התורה היא‬
‫התבלין ואין תבלין אחר‪ ,‬תורה זה התרופה היחידה נגד היצר‬
‫הרע‪ ,‬נגד טבע הגוף‪ ,‬בלי תורה האדם הוא כמו בהמה‪ ,‬וכדי שאדם‬
‫ועכשיו חסר לנו מי שיחזק אותנו בזה‪.‬‬
‫ועוד דבר‪ ,‬הדבר הגדול ביותר‪" :‬בא חבקוק והעמידן על‬
‫אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה" (מכות כד‪ ,‬א) – לחיות עם‬
‫אמונה‪ .‬בלי אמונה האדם הוא מסכן ואומלל‪ ,‬בלי אמונה אדם חי‬
‫חיים רעים וסובל מאד‪ ,‬ועם אמונה האדם מאושר‪ ,‬אם אדם‬
‫מאמין שהכל בידי שמים‪ ,‬וכל דעביד רחמנא לטב עביד‪ ,‬הכל‬
‫לטובת האדם‪ ,‬ומקבל באהבה כל דבר‪ ,‬ומתבונן תמיד מהו הטוב‪,‬‬
 ‫דור דור ודורשיו‬
‫על קצה המזלג ממסכת הידידות‪ ,‬האהבה‪ ,‬הערכה והערצה‬
‫ששררה בין רועי ישראל מרן ראש הישיבה בעל 'אילת השחר'‬
‫זצ"ל ולהבחל"ח מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין שליט"א‬
‫יחכה לראש הישיבה פה – הלוא הוא מרן שליט"א‪ ,‬ושבשום‬ ‫קשר עז שנפרס על פני למעלה משבעים שנה‪ ,‬שרר בין מרן‬
‫פנים ואופן לא יחכה לו‪...‬‬ ‫הגראי"ל שטיינמן זצ"ל ולהבדיל בין חיים לחיים מרן‬
‫שליט"א‪ .‬כבר לפני כשישים שנה היה רגיל מרן שליט"א לבוא‬
‫בשנת תשס"ז לא חש מרן שליט"א בטוב ולא היה בכוחו‬ ‫ללבן את ענייניו עם הגראי"ל זצ"ל‪ ,‬להיוועץ בו על צורת‬
‫לעלות להשתתף בשיחת מרן‬ ‫מסירת השיעורים בישיבה‪ ,‬על‬
‫הגראי"ל זצ"ל כמידי שנה בשנה‪.‬‬ ‫העמדת תלמידים ועוד הרבה‬
‫לאחר השיחה כשנודע להגראי"ל‬ ‫עניינים בתחומים רבים ושונים‪.‬‬
‫זצ"ל מחולשתו של מרן שליט"א‬ ‫עשרות שנים הלך מרן שליט"א‬
‫ביקש להגיע למעונו שבשיפולי‬ ‫לאור הכוונתו והדרכתו של‬
‫גבעת הישיבה‪ ,‬ובכוחותיו הדלים‬ ‫הגראי"ל זצ"ל‪.‬‬
‫טיפס רגלית את כל גרמי‬
‫המדרגות בקומה השניה‪ ,‬לאות‬ ‫בתחילת שנות הס' עלה הגאון‬
‫כבוד והערכה כלפי מרן שליט"א‪.‬‬ ‫רבי אהרן ישעיהו רוטר שליט"א‬
‫לדבר עם מרן שליט"א על ענין‬
‫באחת השיחות של הגראי"ל‬ ‫ציבורי מפורסם‪ ,‬ובתוך הדברים‬
‫זצ"ל שהתפרסמו בישיבה‪ ,‬עורר‬ ‫הזכיר שכבר נטל עצה ממרן‬
‫הגראי"ל זצ"ל אודות הצורך‬ ‫הגראי"ל אך התשובה לא מצאה‬
‫לרכוש ידיעה בש"ס‪ ,‬וזירז את‬ ‫חן בעיניו ולכן עלה כעת למרן‬
‫ללמוד‬ ‫להתחיל‬ ‫השומעים‬ ‫שליט"א‪ .‬מרן שליט"א השיבו‬
‫מברכות ועד עוקצין‪ ...‬באותם‬ ‫בקול נחרץ‪" :‬תעשה מה שאומר‬
‫ימים הזכיר מרן שליט"א בשיעור יומי ראיה מסויימת‬ ‫לך הרב שטיינמן‪ ,‬מעולם לא יצאה תקלה תחת ידו"‪ .‬כך גם‬
‫ממשנה במסכת עוקצין‪ ,‬כשהוא מסייג ואומר בענווה‪" :‬לא‬ ‫כאשר מגיד שיעור חשוב עלה להתייעץ עם מרן שליט"א‬
‫שאני יודע עוקצין‪ ,‬אלא פשוט הדפיסו כעת בכולל שיחה של‬ ‫בשאלה מורכבת‪ ,‬אמר לו מרן‪" :‬לשאלה כזאת צריך דעת‪-‬‬
‫רבי אהרן ליב‪ ,‬שם הוא אומר שצריך לדעת את כל הש"ס‬ ‫תורה"‪ .‬אמר המגיד שיעור‪" :‬לכן באתי לכאן"‪ ,‬השיבו מרן‬
‫מברכות ועד עוקצין אז למדתי את מסכת עוקצין‪."...‬‬ ‫שליט"א‪" :‬דעת‪-‬תורה בדורנו יש רק אצל רבי אהרון ליב‪ ,‬ואם‬
‫אומר לך דעה אהיה בכלל מורה הלכה בפני רבו"‪.‬‬
‫במהלך השנים היה מביא הגראי"ל זצ"ל את גיליונות ספריו‬
‫'אילת השחר' לידי מרן שליט"א‪ ,‬כשסיים לכותבם קודם‬ ‫בימי השבעה על הגראי"ל זצ"ל‪ ,‬סיפר מרן שליט"א לבניו‬
‫הדפסתם‪ ,‬כדי שיעבור על החידושים הכתובים בו‪( .‬מפי הגאון‬ ‫הגאונים שליט"א כי הכיר את הנפטר כבר לפני הרבה שנים‪,‬‬
‫רבי שרגא שטיינמן שליט"א‪ ,‬ראש ישיבות 'ארחות תורה')‪.‬‬ ‫וכבר אז ראו בו שחש אחריות על הדור‪" .‬היה זה לפני הרבה‬
‫שנים‪ ,‬כשגדולי הדור מהדורות שלפני פנינו היו עוד בחיי‬
‫הרה"ג ר' אהרן צוקרוב שליט"א מספר בשם אביו‪ ,‬הגאון‬ ‫חיותם‪ ,‬וכבר אז הרגיש אחריות" – אמר מרן שליט"א‬
‫רבי יחיאל צוקרוב זצ"ל‪ ,‬מגדולי תלמידי החכמים שפיארו את‬ ‫בהתפעלות‪.‬‬
‫כולל פוניבז'‪ ,‬כי בתקופות עברו אחת לשבוע היה מתפלל‬
‫הגראי"ל תפילת מעריב בכולל‪,‬‬ ‫ידוע לנו לפחות על עניין ציבורי‬
‫ופעם אחת ניגש אליו לאחר‬ ‫אחד שפעלו הגראי"ל זצ"ל עם‬
‫התפילה ואמר לו‪" :‬רבי גרשון‬ ‫יבדלח"ט מרן שליט"א כבר לפני‬
‫בשל היותו שתקן לא עמדתי על‬ ‫קרוב לשבעים שנה‪ ,‬היה זה‬
‫מהותו‪ ,‬אך לאחרונה נוכחתי כי‬ ‫בשליחות מרן ה'חזון איש' זצ"ל‪,‬‬
‫הוא גדול כאן יותר מכולם"‪.‬‬ ‫כשנודע לו על מקום מסויים‬
‫סמוך ל'כפר סבא' שסועדים שם‬
‫הגראי"ל זצ"ל היה ידוע‬ ‫רבים‪ ,‬אך אין שומרים על‬
‫בדקדוקיו הגדולים שלא להפריז‬ ‫הכשרות‪ ,‬והורה לשניהם ללכת‬
‫בתארים כל שהם ובפרט על גבי‬ ‫בשליחותו ולהכשיר את המקום‪.‬‬
‫הכתב‪ ,‬אך במכתב ששיגר למרן‬
‫שליט"א בתאריך כ"ד אב‬ ‫במשך שנים היה רגיל הגראי"ל‬
‫תשנ"ח‪ ,‬מוצאים אנו שהכתירו‬ ‫זצ"ל להגיע להיכל כולל פוניבז'‬
‫בתארים לא מצויים אצלו‪:‬‬ ‫בימי עשרת ימי תשובה‪ ,‬ולעורר‬
‫"לכבוד ידידי עוז הגאון הגדול‬ ‫את הציבור לקראת יום‬
‫מפארי הדור מוה"ר ירחמיאל גרשון אדלשטין שליט"א אך‬ ‫הכיפורים‪ .‬בשנת תשס"ג לאחר השיחה ניגש בנו הגאון רבי‬
‫טוב וברכה כל הימים ‪ ...‬מוקירו מברכו כערכו הרם"‪.‬‬ ‫משה שטיינמן שליט"א לתפילת מעריב‪ ,‬בהיותו בתוך שנת‬
‫האבל לפטירת אמו הרבנית ע"ה‪ .‬לפני התפילה קרא לו אביו‬
‫הגאון רבי יהושע מישקובסקי שליט"א‪ ,‬מספר לנו על‬ ‫הגראי"ל זצ"ל ואמר לו כי בשמונה עשרה ובקריאת שמע‬
‫שאלה שהיתה לו בשנת תשנ"ה אם לנסוע לחו"ל לחתונת‬
‫הוא הטעים זאת כך‪" :‬כיצד אדם שמתבטל הרבה מזמנו יכול‬
‫לדבר לפני תלמידים על ביטול תורה"‪ .‬הוא המליץ על תלמיד‬
‫חכם מוכר כמי שראוי לדבר שיחות חיזוק בפני תלמידים‪,‬‬
‫ואכן אחת לשבועיים זוכים בני הישיבה לשיחתו‪ .‬כמו כן הביע‬
‫קורת רוח מרובה על כך שניאות מרן שליט"א לבוא ולמסור‬
‫שיחות מפעם לפעם בישיבה"‪.‬‬
‫"במעמד כנס היסוד לישיבתנו‬
‫'נחלת בנימין'‪ ,‬שהתקיים בביתו‬
‫של מרן שליט"א‪ ,‬הגיע מרן‬
‫הגאון רבי מיכל יהודה‬
‫ליפקוביץ זצ"ל‪ ,‬ומיד בהיכנסו‬
‫לבית לחץ את ידי המארח ואמר‬
‫לו בהתרגשות גדולה ובקול‬
‫רוטט‪" :‬רבי גרשון‪ ,‬אתם בונים‬
‫כעת תורה!"‬
‫"כשעמדו ללמוד בישיבתנו‬
‫'נחלת בנימין' פרק 'נערה‬
‫המאורסה' התבטא הגראי"ל כי‬
‫יש בהם סוגיות מורכבות‪ .‬אמרתי להגראי"ל זצ"ל כי מרן‬
‫שליט"א טוען שללמד נערה המאורסה זה תלוי במלמדים ולא‬
‫בלומדים‪ ,‬אם המלמדים יודעים את היסודות והם יודעים‬
‫כיצד ללמד הסוגיות הם נהיות קלות‪ .‬הדברים מצאו חן עד‬
‫מאוד בעיני הגראי"ל שביקש לשמוע שוב ושוב כיצד מרן‬
‫שליט"א אמר זאת בדיוק וקילסם‪ .‬למחרת הוא הגיב לנכדו‪:‬‬
‫"הרי רבי גרשון יודע מה הוא רוצה!"‪.‬‬
‫הישיבות שבדור הם תלמידי ראש ישיבת פוניבז'‪ ,‬ועדיף‬
‫בקונטרס 'ענני כבוד' הובא ממרן שליט"א‪ ,‬חידוש דין גדול‬
‫בענין עקירת מקום בסוכה‪ ,‬וכשהובאו הדברים לעיונו של‬
‫הגראי"ל‪ ,‬עבר על ענין זה בעיון מעמיק ואמר כי זהו חידוש‬
‫גדול לדינא‪ .‬אמרו להגראי"ל כי מרן שליט"א לא אמר דין זה‬
‫להלכה למעשה אלא בשיעור לפני תלמידים‪ .‬נענה הגראי"ל‬
‫ואמר כי מכיון שמרן שליט"א אמר דין זה לפני תלמידים‪,‬‬
‫הדבר ברור אצלו כי מרן שליט"א סבור שכן הוא האמת הלכה‬
‫למעשה‪ ,‬כי בלא זה לא היה אומר כן‪ ,‬כי הרי הוא בכלל מה‬
‫שאמרו חז"ל‪' :‬חכמים היזהרו בדבריכם'‪ ,‬אבל לדינא צריך‬
‫עיון"‪.‬‬
‫זקני עמך בית ישראל' אני מכוון עליו"‪ ,‬וצירף את חתימתו‪.‬‬
‫הגראי"ל זצ"ל נשאל בסביבות שנת תש"ס אם אפשר ללכת‬
‫ללמוד בישיבת פוניבז'‪ ,‬לאחר שהחלו שם חילוקי דעות‪,‬‬
‫והשיב הגראי"ל באופן חיובי‪ ,‬בהטעימו‪" :‬כל עוד נמצא שם‬
‫רבי גרשון אין חשש‪ ,‬כיון שהוא בצדקותו משפיע על כולם"‪.‬‬
‫תורה'‪ ,‬סיפר כי לפני שנים סיפר לאביו הגראי"ל סיפור‬
‫סיפר הרה"ג רבי ישראל יצחק הוניגסברג שליט"א‪ :‬בשנת‬
‫תשס"ה כתב הגראי"ל מכתב חריף נגד תופעה מסויימת‪,‬‬
‫שהתפרשה על ידי גורמים מסוימים נגד דעתו של מרן‬
‫שליט"א עצמו‪ .‬באותו יום שהתפרסם המכתב היה הרב‬
‫הוניגסברג אצל מרן שליט"א על איזה שאלה חינוכית סבוכה‪,‬‬
‫והורה לו כי שאלה כזו צריכה‬
‫לעלות על שולחנו של הגראי"ל‬
‫והוא שיכריע בדבר‪ .‬כשהגיע הרב‬
‫הוניגסברג להגראי"ל וסיפר לו‬
‫כי מרן שליט"א שלח אותו אליו‪,‬‬
‫מיד שאלו הגראי"ל‪" :‬מתי‪,‬‬
‫באיזה שעה הוא שלח אותך?"‪,‬‬
‫השיב הרב הוניגסברג כי הוא‬
‫שלח אותו מיד לאחר פרסום‬
‫מכתבו‪ ,‬כששמע זאת הגראי"ל‬
‫נהרה נשפכה על פניו במשך‬
‫דקות ארוכות‪ ...‬מהתגובה היה‬
‫ניתן ללמוד כי יש לו קורת רוח‬
‫מרובה מכך שמרן שליט"א מבין‬
‫לרוחו וקלט את מניעי המכתב‬
‫מבלי לראות זאת כפגיעה אישית‬
‫חלילה‪ ,‬או כאילו יצא נגד דעתו‪.‬‬
‫כשהחליט מרן שליט"א (תשרי תשס"ה) לרדת להתפלל‬
‫בשמחת תורה בהיכל 'אהל‪-‬קדושים'‪ ,‬עלו לביתו כמה‬
‫מהרבנים בישיבה וביקשוהו שלא ירד כי על ידי כך תתפלג‬
‫חבר‪ ,‬והגראי"ל הורה לו כי בכל עניינים אלו יש לו לשאול את‬
‫רבו מרן שליט"א‪ ,‬באומרו כי ה'חזון איש' דיבר עליו בהפלגה‬
‫גדולה מאד‪ .‬הגראי"ל הוסיף אז לומר‪" :‬בכלל תדע שכדאי‬
‫מאוד להידבק ברבי גרשון‪ .‬זו זכות מיוחדת למי שלומד‬
‫בפוניבז' שיכול להידבק ברבי גרשון"‪ .‬רבי יהושע ניגש אל מרן‬
‫שליט"א‪ ,‬שהשיב‪" :‬אסור לי‬
‫להשיב כי זה יהיה בבחינה של‬
‫מורה הלכה בפני רבו‪ ,‬כיון שיש‬
‫כאן את ראש הישיבה רבי דוד‬
‫פוברסקי"‪ .‬אבל מיד הוסיף‪:‬‬
‫"אבל מסתמא כוונת רבי אהרן‬
‫ליב היתה שאני אציג את צדדי‬
‫השאלה לפני ראשי הישיבה‪ ,‬לכן‬
‫תחזור אלי בעוד כמה ימים שאדע‬
‫כיצד להציג את השאלה‬
‫בפניהם"‪ .‬כשחזר רבי יהושע‬
‫לאחר כמה ימים אמר לו מרן‬
‫שליט"א כי לא מצא צד היתר‬
‫בזה שיוכל להציגו‪ ...‬מאוחר יותר‬
‫כשסיפר התלמיד בפני הגראי"ל‬
‫את שענה לו מרן שליט"א‪ ,‬הוא הביע התפעלות מענוותנותו‬
‫הגדולה‪ .‬מחד‪ ,‬שלא הסכים להכריע במקום ראשי הישיבה‪,‬‬
‫ומאידך גיסא‪ ,‬שהצליח בחכמתו המופלאה לגרום לתלמיד‬
‫להבין מעצמו באופן עקיף את התשובה‪.‬‬
‫פעם אחרת התבטא הגראי"ל זצ"ל בפני בחור שבא להיוועץ‬
‫איתו לאיזו ישיבה ללכת‪" :‬תלך לישיבת פוניבז'‪ ,‬כי רוב ראשי‬
‫לשמוע תורה מהמקור"‪.‬‬
‫כמה וכמה פעמים התבטא הגראי"ל זצ"ל שכאשר מזכיר‬
‫בתפילתו‪" :‬על הצדיקים‪ ...‬ועל זקני עמך בית ישראל"‪ ,‬הוא‬
‫מכוון על מרן שליט"א‪ .‬כאשר הדפיס הגאון רבי יעקב זריהן‬
‫שליט"א את ספר 'אורים ותומים' מחדש‪ ,‬ובא לבקש את‬
‫הסכמתו של מרן הגראי"ל זצ"ל‪ ,‬אמר הגראי"ל‪" :‬קודם‬
‫שזקני הדור יסכימו על זה‪ ,‬ואחר כך אכתוב גם אני הסכמה"‪.‬‬
‫הלה הציג בפניו כי יש כבר הסכמה על הספר ממרן שליט"א‪,‬‬
‫הגיב הגראי"ל‪" :‬נו‪ ,‬מצויין‪ ,‬הלא כשאני אומר בתפילתי 'על‬
‫(מפי הגאון רבי יהושע מישקובסקי שליט"א‪ ,‬ראש ישיבת‬
‫'אמרי משה')‪.‬‬
‫הגאון רבי שרגא שטיינמן שליט"א‪ ,‬ראש ישיבות 'אורחות‬
‫מסויים על מרן שליט"א‪ ,‬והגראי"ל הגיב למשמע הדברים‪:‬‬
‫"אה! רבי גרשון איז א גרויסער צדיק"‪.‬‬
‫שח לנו הגאון רבי דניאל יעקובוביץ שליט"א‪ ,‬ראש ישיבת‬
‫'נחלת בנימין'‪" :‬כשהקמנו את ישיבת 'נחלת בנימין'‪ ,‬הורה‬
‫הגראי"ל זצ"ל לפתוח את‬
‫הישיבה בלי קיבוץ‪ ,‬הוא טען שכך‬
‫התלמידים הצעירים ממושמעים‬
‫יותר לצוות‪ ,‬והקיבוץ שכבר‬
‫רגילים בישיבה מביאים מושגים‬
‫של בטלה‪ .‬אך מאידך כאשר‬
‫עלתה הסברא שיש מעלה בקיבוץ‬
‫כי היא נותנת לבחורים הצעירים‬
‫מושגים של בגרות‪ ,‬הוא הגיב שיש‬
‫לדון בכל מקרה לגופו‪ .‬אבל שאל‬
‫שאם אכן הבחורים הם בחורים‬
‫טובים למה שיבואו לישיבה‬
‫חדשה? אולם לאחר ששמע‬
‫שמתגבשת קבוצה איכותית‬
‫מישיבת פוניבז' בעידודו של מרן‬
‫שליט"א הוא ניאות להסכים‪,‬‬
‫ואמר כי ראוי לפתוח קיבוץ‪ ,‬ואמר שידרבן בחורים מישיבתו‬
‫'אורחות תורה' להגיע ללמוד בישיבה בראשיתה‪.‬‬
‫"באותו מעמד הדריך מרן הגראי"ל זצ"ל כי יש לחפש‬
‫מועמד מתאים למסירת שיחות בישיבה שיש בו יראת שמים‪.‬‬
‫לפני שנים אחדות‪ ,‬כאשר נערך במעונו של מרן הגראי"ל‬
‫שטיינמן זצ"ל כינוס עבור 'קרן ההסעות' בהשתתפות מרן‬
‫שליט"א‪ .‬במהלך האסיפה כשהביאו לו לחתום על המכתב‬
‫שהיה כתוב בו "וחובה גמורה על כל אחד ואחד"‪ ,‬העיר מרן‬
‫שליט"א באוזני מרן הגראי"ל‬
‫זצ"ל האם אפשר לחתום על כך‬
‫שזה חובה‪ ,‬האם אכן כן הוא‬
‫הדבר‪ ,‬הגראי"ל הרהר מעט‬
‫והשיב שאכן כן הוא – חובה‬
‫גמורה על כל אחד ואחד‪ .‬עוד‬
‫העיר מרן שליט"א על הנכתב‬
‫"אנו קוראים מתמצית ליבנו"‪,‬‬
‫האם אמת גמורה היא שזה‬
‫מתמצית ליבנו‪ ,‬קיבל מרן‬
‫הגראי"ל זצ"ל את הדברים‬
‫והורה למחוק משפט זה‪.‬‬
‫בשנת תשע"ה פעלו כמה‬
‫תלמידי חכמים מכמה סיבות‬
‫להחתים את גדולי ישראל על‬
‫מכתב המורה שאפשר להינשא מוקדם‪ .‬כשהגיע אחד‬
‫המקורבים של מרן שליט"א עם המכתב שניסח למעונו של‬
‫מרן הגראי"ל זצ"ל‪ ,‬סירב הגראי"ל לחתום בנימוק שלא‬
‫ישמעו לו‪ .‬כשהגיע המכתב לידי מרן שליט"א‪ ,‬הוא טען כי‬
‫המכתב ארוך מידי‪ ,‬ובערב יתפנה אי"ה לנסח נוסח חדש‪.‬‬
‫באותו ערב נפנה מרן שליט"א וישב עם מקורבו וניסח מכתב‬
‫בזהירות יתירה ודקדוק רב‪ ,‬כשבסיומו עלה אותו מקורב שוב‬
‫לבית הגראי"ל ואמר לו כי מרן שליט"א כתב את המכתב‪.‬‬
‫שאל הגראי"ל‪" :‬רבי גרשון עצמו כתב וניסח?" והשיב הלה‬
‫בחיוב‪ .‬כששמע זאת הגראי"ל הוא עבר על המכתב בעיון רב‬
‫למעלה מחצי שעה! ודקדק בכל תיבה מתיבותיו‪ ,‬מדוע כתב‬
‫כך ומדוע התנסח כך‪ ,‬ואז ניאות לחתום על המכתב‪[ .‬יש לציין‪,‬‬
‫כי מרן שליט"א רק ניסח את המכתב‪ ,‬אבל חתם עליו רק‬
‫לאחר חתימת מרן הגראי"ל זצ"ל]‪.‬‬
‫לפני שנים אחדות כשהגיעו למעונו של מרן שליט"א ראשי‬
‫בשנה האחרונה לחיי הגראי"ל זצ"ל נפלה אדרת הנהגת הכלל‬
‫על כתפי מרן שליט"א כנושא משא העם על שכמו‪ .‬רבני תנועת‬
‫'דגל התורה' הגאון רבי נתן זוכובסקי שליט"א‪ ,‬ראש ישיבת‬
‫'גאון יעקב'‪ ,‬והגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א‪ ,‬רב בית המדרש‬
‫להלכה בהתיישבות בירושלים‪ ,‬נשאו דברים בכינוס פעילי‬
‫'דגל התורה' במלאת ה'שלושים' להגראי"ל זצ"ל‪ ,‬ובדבריהם‬
‫אמרו כי בזמן האחרון כשהיה הגראי"ל זצ"ל חלש יותר הם‬
‫שאלו את מרן שליט"א את כל הענינים הנוגעים להנהגת‬
‫התנועה‪ ,‬כשהגראי"ל יודע מזה ומראה שניחא ליה בזה‪ .‬הם‬
‫הדגישו כי אמנם אין כאן מינויים‪ ,‬כי הגראי"ל לא חש בעצמו‬
‫שהוא ראוי למנות‪ ,‬אבל הדבר היה על דעתו‪ ,‬וכל ההכרעות‬
‫בתקופתו האחרונה של הגראי"ל נחתכו בחדרו של מרן‬
‫שליט"א‪.‬‬
‫במסע הלוויתו של הגראי"ל זצ"ל‪,‬‬
‫יחיד הדוברים היה מרן שליט"א‪.‬‬
‫על פי הוראת מרן שר התורה‬
‫הגר"ח קנייבסקי שליט"א‪ ,‬מרן‬
‫שליט"א נשא דברי חיזוק ולא‬
‫הספד‪.‬‬
‫במלאות השבעה לסילוקו של מרן‬
‫זצ"ל נשא מרן שליט"א דברים‬
‫בהיכל ישיבת 'ארחות תורה'‪ ,‬שם‬
‫הכתיר על פי צוואתו של מרן‬
‫שליט"א את בנו הגאון רבי שרגא‬
‫נח שליט"א לראש הישיבות‪ .‬כה‬
‫אמר‪:‬‬
‫"ידוע לי‪ ,‬שרבינו הגדול זכרונו‬
‫לברכה‪ ,‬היה רצונו שבנו הגאון רבי שרגא שליט"א יהיה ממלא‬
‫מקומו בכל העניינים הגשמיים והרוחניים ששייכים לכל‬
‫הישיבות השייכות למוסדות "ארחות תורה"‪ ,‬וכל רבני‬
‫הישיבה יודעים מזה‪ ,‬ונתנו את ברכתם‪ .‬יהי רצון שיזכה‬
‫לסייעתא דשמיא לנהל את כל העניינים על הצד היותר טוב"‪.‬‬
‫הישיבה‪ ,‬השיב להם מרן שליט"א כי הפילוג הוא בלתי נמנע‬
‫מאחר והישיבה כבר ממילא מפולגת‪ .‬לאחר מכן עלו אותם‬
‫רבנים אל הגראי"ל‪ ,‬והוא אמר להם‪" :‬יש אדם אחד חכם על‬
‫הגבעה אל תפריעו לו!"‪ .‬כך גם התבטא הגראי"ל להגאון רבי‬
‫יעקב דורמשקין שליט"א‪ ,‬ראש‬
‫ישיבת 'אורחות יעקב' בענין‬
‫סבוך שהעלה על שולחנו‪" :‬תלכו‬
‫לרבי גרשון‪ ,‬הוא פיקח וגם ירא‬
‫שמים והוא יכריע"‪ .‬כשניסה‬
‫להתחמק אמר להם‪" :‬נּו גֵי צּו‬
‫רבי גרשון‪ ,‬עֶ ר ִאיז ַא ְקלוגֶער‪-‬‬
‫ִאיד"‪.‬‬
‫בכל מהלך עשרים השנים‬
‫האחרונות שלח הגראי"ל רבים‬
‫וטובים להתייעץ עם מרן‬
‫שליט"א; שח בפנינו אדם אחד‬
‫שעלה אל הגראי"ל לשאול שאלה‬
‫בחינוך‪ ,‬אמר לו הגראי"ל‪" :‬תלך‬
‫לרבי גרשון"‪ ,‬הלה המשיך לשאול‪:‬‬
‫"אבל מה הראש ישיבה אומר על השאלה?"‪ ,‬אמר לו‬
‫הגראי"ל‪" :‬ברחוב חפץ חיים יש מקוה גדול‪ ,‬אתה מכיר? שם‬
‫בצד שמאל יש רחוב ראב"ד‪ ,‬בבנין מספר ‪ 17‬מתגורר רבי‬
‫גרשון‪ ,‬תעלה אליו ותשאל אותו"‪.‬‬
‫הרה"ג רבי אהרן ניב שליט"א‪ ,‬שכנו של מרן שליט"א‪ ,‬מספר‬
‫כי לפני שנים רבות עלה למעונו של הרב שטיינמן להתייעץ‬
‫בהקשר לקניית דירה‪ ,‬כשהוא שוטח בפניו את ספיקותיו;‬
‫מחד יש הצעה ברחוב 'ראב"ד ‪ ,'17‬אך זו רק דירת מפתח‪,‬‬
‫ומאידך גיסא‪ ,‬יש דירה רגילה במקום אחר‪ .‬הרב שטיינמן‬
‫השיב לו מיד‪" :‬בראב"ד ‪ 17‬גר רבי גרשון אדלשטיין‪ ,‬ולדעתי‬
‫המעלה לגור איתו בשכנות כדאית לך וגוברת על השיקולים‬
‫האחרים"‪.‬‬
‫ארגון מסויים המפיץ תורה ומזכה הרבים‪ ,‬בכדי להחתימו על‬
‫מכתב תמיכה לארגון‪ ,‬סירב מרן שליט"א לחתום קודם‬
‫שיחתמו גדולי ישראל; מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל‬
‫ויבדלחט"א מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א‪ ,‬וכשהפציר בו‬
‫מנהל הארגון כי הרב שטיינמן אינו חש בטוב‪ ,‬אמר מרן‬
‫שליט"א‪" :‬מה אעשה‪ ,‬אבל אני מתבייש‪ ,‬אני מתבייש לחתום‬
‫לפניהם"‪.‬‬
‫בחודש ניסן תשע"ג‪ ,‬כאשר נכנס אל הגראי"ל העסקן הנכבד‬
‫הרה"ג ר' אליעזר סורוצקין הי"ו‪ ,‬יו"ר 'לב ‪-‬לאחים'‪ ,‬ושאל אם‬
‫לבקש ממרן שליט"א לשאת דברים בכינוס השנתי‪ ,‬אמר‬
‫הגראי"ל‪" :‬ודאי שידבר‪ ,‬הוא ידבר‬
‫ואני רק ידבר אחר כך קצת"‪.‬‬
‫בבחירות תשע"ד ביקש הגראי"ל‬
‫ממרן שליט"א שידבר על ענייני‬
‫השעה מטעמו בהיכל כולל 'אוהל‬
‫קדושים'‪.‬‬
‫בחורף תשע"ו נערך כינוס לנבחני‬
‫הלכות שמיטה של 'דגל ירושלים'‬
‫באולם ארנה בי‪-‬ם‪ ,‬וכשהתברר‬
‫שהכינוס ממומן על ידי גורמים‬
‫מסוימים‪ ,‬נשאל הגראי"ל האם‬
‫ישתתפו במעמד תלמידי התתי"ם‪,‬‬
‫הורה הגראי"ל להרב חיים ברוך‬
‫ויכלדר לשאול את פי מרן שליט"א‬
‫וכפי שיורה כך ינהגו‪.‬‬
‫בחורף תשע"ד‪ ,‬אירגן הגאון רבי‬
‫יצחק קולדצקי שליט"א מכתב חיזוק להרבות באחווה ושלום‬
‫בין איש לרעהו‪ ,‬והחתים על המכתב את מרן הגר"ח‬
‫קנייבסקי שליט"א ומרן הגאב"ד הגר"נ קרליץ שליט"א‪.‬‬
‫כשהגיע להחתים את הגראי"ל‪ ,‬שאל‪" :‬היכן חתימתו של רבי‬
‫גרשון?" והורה להחתים גם אותו‪.‬‬
 ‫עם עמוד ההוראה‬
‫מרן ראש הישיבה זצ"ל ולהבחל"ח מרן הגאב"ד הגר"נ קרליץ שליט"א‬

‫בית דין צדק‬ ‫אני מתבייש למסור שם שיחות ליד ראש הכולל‬
‫בחנוכת בית הדין צדק בבני ברק בראשות מרן הגר"נ‬ ‫הכבוד הגדול שרחש מרן רה"י זצ"ל ליבדלח"ט מרן הגר"נ‬
‫שליט"א במשכנו ברחוב הרב שך‪ ,‬הגיעו להשתתף רבותינו מרן‬ ‫שליט"א היה נדיר בכל קנה מידה‪ .‬פעם באו אל מרן הגראי"ל‬
‫הגראי"ל זצ"ל‪ ,‬מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל ומרן הגר"ש ואזנר‬ ‫זצ"ל לבקש ממנו למסור שיחה בכולל 'חזון איש'‪ ,‬ואמר‪" :‬אני‬
‫זצ"ל‪ ,‬במעמד נשא דברים מרן הגראי"ל זצ"ל בחשיבות בית דין‬ ‫מתבייש למסור שם שיחות ליד ראש הכולל" –(מרן הגר"נ‬
‫לעיר‪ ,‬ולענין בית דין בתורה מבואר כשערי העיר‪ .‬כמו כן נהג‬ ‫שליט"א)‪.‬‬
‫מרן הגראי"ל זצ"ל למכור את חמצו אצל מרן הגר"נ שליט"א‪,‬‬
‫והיה שולח קופסאות למכירת חמץ‪ ,‬וכן את הפרוזבול היה עורך‬ ‫בכנס בוגרים של ישיבת "אורחות תורה" בהשתתפותו של‬
‫בבית דינו של מרן הגר"נ שליט"א‪ ,‬שזהו בית הדין החשוב‬ ‫מרן הגראי"ל זצ"ל‪ ,‬הוכרז ע"י המנחה כי מרן הגר"נ שליט"א‬
‫בדורנו‪.‬‬ ‫בדרכו לאולם‪ ,‬מיד קם מרן הגראי"ל זצ"ל לכבוד התורה‪ ,‬ועמד‬
‫על רגליו דקות ארוכות על אף חולשתו הגדולה‪ .‬בני הישיבה‬
‫בדרכי ההוראה‬ ‫קיבלו שעור חי בגודל מעלת כבוד התורה‪.‬‬
‫באחד משעוריו של מרן הגראי"ל זצ"ל בפרקי אבות דיבר‬
‫על נושא של דיין בבית הדין‪ ,‬ואמר שדיין צריך להיות בקי‬ ‫ראו את תלמידיו‬
‫בש"ס ופוסקים ואמר שכך זה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל וכך‬ ‫עם הסתלקותו של מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל‪ ,‬הגיד עליו‬
‫זה גם יבלחט"א מרן‬ ‫רעו מרן הגראי"ל זצ"ל‪,‬‬
‫הגר"נ שליט"א‪( .‬מפי‬ ‫שהיה 'קדוש מרחם'‪ ,‬אך‬
‫הרב בן ציון פרידמן‬ ‫את‬ ‫הזכיר‬ ‫בעיקר‬
‫שליט"א)‪.‬‬ ‫תלמידים‬ ‫ה'והעמידו‬
‫הרבה' שלו‪ ,‬על כמותם‪,‬‬
‫שהיו‬ ‫לאברכים‬ ‫בעיקר על איכותם‪ .‬אם‬
‫מתייעצים עם מרן‬ ‫תרצו ללמוד על גדלותו של‬
‫הגראי"ל זצ"ל היכן‬ ‫העץ‪ ,‬הדגיש‪ ,‬ראו את‬
‫לשמש ולקבל דרכי‬ ‫פירותיו‪ .‬איך ניתן ללמוד‬
‫ההוראה היה מייעץ‬ ‫על גדלותו של הגרמ"י‬
‫ללכת למרן הגר"נ‬ ‫ליפקוביץ – מתלמידיו!‬
‫שליט"א‪ ,‬וגם לאחר‬ ‫ואם תלמידיו הם מרן‬
‫שהפסיק לקבל קהל‪,‬‬ ‫הגר"ח קניבסקי שליט"א‬
‫הורה ללכת לתלמידיו‬ ‫קרליץ‬ ‫הגר"נ‬ ‫ומרן‬
‫גדולי ההוראה לקבל‬ ‫שליט"א‪ ,‬הרי זה מעיד על‬
‫דרכי‬ ‫מהם‬ ‫הרב‪ ,‬על העץ‪ ,‬על שורשיו‪,‬‬
‫הג"ר‬ ‫ההוראה‪( .‬מפי‬ ‫על גזעו האבות‪.‬‬
‫ננקנסקי‬ ‫יהושע‬
‫שליט"א‪ ,‬ראש כולל‬ ‫כאשר כולל 'חזון איש'‬
‫מורשה ודעת ב"ב)‬ ‫עבר למשכנו החדש‬
‫בקומה העליונה בתקופה‬
‫גם בלימוד מראות דמים הורה לנכדו הג"ר ישעיהו כהן‬ ‫הראשונה‪ ,‬התנהל בהיכל הכולל הישן כולל לחושן משפט‬
‫שליט"א מ ר"י עטרת שלמה לצעירים שילך ללמוד אצל מרן‬ ‫בראשות הרה"ג ר' מרדכי קרליץ שליט"א‪ .‬לאחר תקופה‬
‫הגר"נ שליט"א באמרו דספק דאורייתא לחומרא‪.‬‬ ‫ביקשה ישיבת 'מרבה תורה' ללמוד במקום ומרן הגר"נ‬
‫שליט"א אישר להם אבל לא הסכים ליטול מהם דמי שכירות‪,‬‬
‫פעמים רבות שלח מרן הגראי"ל זצ"ל את השואלים בדבר‬ ‫באומרו‪" :‬מה הם עושים? הרי הם לומדים תורה‪ .‬היינו‪ ,‬מה לי‬
‫הלכה ובנושאים אחרים להיוועץ עם מרן הגר"נ שליט"א‪ .‬סח‬ ‫בני הכולל שלי ומה לי ישיבה של אחרים אם לומדים תורה‪,‬‬
‫תלמידו מקורבו של מרן הגראי"ל זצ"ל‪ ,‬הג"ר מאיר שטיבל‬ ‫ומדוע שאקח דמי שכירות"‪ .‬מרן רה"י זצ"ל באחר משיעוריו‬
‫שליט"א ראש ישיבת תל אביב‪" :‬היתה לי קביעות מידי שבת‬ ‫סיפר זאת‪ ,‬ושיבח דבר זה מאד שמרן הגר"נ שליט"א לא‬
‫להיכנס למרן הגראי"ל זצ"ל לשאול את ספקותי בהלכה ובכל‬ ‫הסכים לקחת דמי שכירות‪.‬‬
‫חלקי התורה‪ ,‬כשרבינו משיב אחת לאחת‪ ,‬אולם כשנסתפק מה‬
‫לענות הי' עונה לי כסדר‪ ,‬זה תשאל לרבי נסים"‪ .‬הג"ר יחיאל‬ ‫מודה על האמת‬
‫פרקוביץ שליט"א שמע ממרן הגראי"ל זצ"ל בנוסח הזה‪" :‬כמו‬ ‫באחת משיעוריו הקבועים של מרן הגראי"ל זצ"ל שנאמר‬
‫כן הורה לאחד השואלים‪ ,‬את כל שאלותיך תשאל לרבי נסים‬ ‫בביתו מדי שבת בשבתו בשעת רעוא דרעוין שוחח על ענין מודה‬
‫הצדיק"‪.‬‬ ‫על האמת‪ ,‬כמה זה קשה לאדם להודות בטעות ולומר טעיתי‪.‬‬
‫בין הדברים סיפר כי מרן ה'חזון איש' זצ"ל אמר שמכיר רק‬
‫הג"ר שמואל איינשטין זצ"ל אמר בשם מרן הגראי"ל זצ"ל‪:‬‬ ‫שלשה שהיו מודים על האמת‪ ,‬וביניהם מרן הגרח"ע זצ"ל‪ ,‬ובעל‬
‫רבי נסים זה כמו משקה ‪ 777‬ששותים קצת וזה חריף מאוד‪ ,‬כך‬ ‫ה"שרידי אש"‪.‬‬
‫אצלו הוא אומר בקצרה כמה מילים וזה חריף מאוד"‪.‬‬
‫המשיך מרן הגראי"ל זצ"ל ואמר משפט מדהים‪" :‬בדורנו‬
‫חוט שני‬ ‫אני מכיר אחד שהוא מיוחד בזה מאוד‪ ,‬זה רבי ניסים‪ .‬הוא לא‬
‫סח הגאון רבי נתן רוטשילד שליט"א‪ ,‬רב הקהילה החרדית‬ ‫חושש על כבודו כלל‪ ,‬ומודה על האמת"‪( .‬מפי נכדו יד ימינו הרב‬
‫בעפולה‪ ,‬ומרבני ישיבת גאון יעקב‪ ,‬שבהיותו פעם אחת אצל מרן‬ ‫דוד שפירא)‪.‬‬
‫הגראי"ל זצ"ל‪ ,‬דיבר עימו מרן הגראי"ל זצ"ל על כך שהוא‬
‫מוסר שיעור בהלכות שבת בביהמ"ד בשיכון ה' בב"ב והתיעץ‬
‫למעונו של מרן הגר"נ שליט"א וכששמע שדעתו של מרן‬ ‫עם מרן באיזה ספר מומלץ לומר מתוכו את הפסקים‬
‫הגראי"ל זצ"ל שכך יש לעשות מיד קיבל את דבריו ללא עוררין‪.‬‬ ‫המתחדשים בזמנינו‪ ,‬שאינם נמצאים בספר המשנה ברורה‪.‬‬
‫השיב מרן הגראי"ל זצ"ל‪" :‬תסתכל בספר של ר' נסים "חוט‬
‫במחלוקת מפורסמת באחת הישיבות יזם מרן הגר"נ‬ ‫שני" שם תמצא את הפסקים הנוגעים לזמנינו"‪.‬‬
‫שליט"א שמרן הגראי"ל זצ"ל יקבל על עצמו להיות בורר‬
‫בסכסוך ובהסכמת מרן הגרי"ש‬ ‫מוכן לעלות שש קומות‬
‫אלישיב זצ"ל לקח מרן הגראי"ל‬ ‫כשחלה מרן הגר"נ שליט"א‬
‫זצ"ל ע"ע את העול הקשה למען‬ ‫ונאלץ לשהות במנוחה בבית בנו‬
‫השלום‪.‬‬ ‫הרה"ג מרדכי קרליץ שלי"א נערך‬
‫שם כינוס גדולי הדור של "מפעל‬
‫חבר מועצת גדולי התורה‬ ‫הש"ס"‪ ,‬מארח הכינוס היה מרן‬
‫בשנת תשמ"ט עת ראה מרן‬ ‫הגר"נ שליט"א‪ ,‬ומשום כך נעתר‬
‫הגרא"מ שך זצ"ל צורך בהקמת‬ ‫מרן הגראי"ל זצ"ל לבא להשתתף‬
‫מועצת גדולי התורה עבור מפלגת‬ ‫בכינוס‪ .‬בהגיעו לשם התברר‬
‫דגל התורה‪ .‬שלח מרן הרב שך‬ ‫שהמעלית‬ ‫הצער‬ ‫למרבה‬
‫זצ"ל שליח למרן הגר"נ שליט"א‬ ‫התקלקלה והכינוס נערך בקומה‬
‫שיכהן כחבר במועצת החדשה‬ ‫שלישית‪ .‬מקורביו של מרן‬
‫שעד אז היה חבר במועצה של‬ ‫הגראי"ל זצ"ל חשבו שאולי יחזור‬
‫אגודת ישראל ביחד עם מרן הרב‬ ‫לביתו מפני הקושי שהיה לו אז‬
‫שך‪ .‬שאל מרן הגר"נ שליט"א‬ ‫לעלות מדרגות‪ ,‬השיב מרן‬
‫האם מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל‬ ‫הגראי"ל זצ"ל‪" :‬בשביל ר' נסים‬
‫גם כן יהיה חבר במועצת של דגל התורה כי הוא הגבר הוקם על‬ ‫אני מוכן לעלות גם שש‬
‫המתאים ביותר לתפקיד הנהגת הדור? ולאחר שנענה בחיוב‬ ‫קומות"‪( .‬מפי הרב יצחק רוזנגרטן שליט"א ושאר המקורבים‬
‫שמח מרן הגר"נ שליט"א ונכנס לעובי הקורה לסייע בהקמת‬ ‫של מרן הגראי"ל זצ"ל שהיו שם)‪.‬‬
‫מועצת גדוה"ת של דגל התורה‪( .‬מפי רא"ש קרליץ שליט"א)‪.‬‬
‫ישרות בלימוד‬
‫הכרעה בעניני גירות‬ ‫העיד מרן הגר"נ שליט"א כי ה'חזון איש' קילס את מרן‬
‫בזמן שעמד על הפרק נושא הגירות כהלכה בארץ ישראל‪,‬‬ ‫זצ"ל על שזכה לישרות בתורה‪ ,‬וכידוע אצל ה'חזון איש' ישרות‬
‫הגיע אל מרן הגר"נ שליט"א אחד מנציגי הציבור החרדי‬ ‫היא הדבר הגדול ביותר שניתן לשבח בו‪.‬‬
‫בכנסת‪ ,‬לשמוע את דעתו ההלכתית והציבורית כיצד לנהוג‬
‫בנושא זה‪ .‬מרן הגר"נ שליט"א ענה לו מיד כי עניני ציבור מסור‬ ‫רגיל רבנו מרן הגר"נ שליט"א לספר איך שבצעירותו ישב‬
‫למרן הרב שטיינמן וע"כ אינו צריך להיכנס לדון בדבר‪ .‬אותו‬ ‫ביחד עם מרן הגרב"ד פוברסקי שליט"א אצל מרן החזו"א‬
‫נציג שאל אבל מה בנוגע לנושא ההלכתי מה לומר לרב‬ ‫זלל"ה‪ ,‬ושוחחו עמו בלימוד‪ ,‬ולפתע נכנס אברך‪ ,‬והחזו"א קם‬
‫שטיינמן‪ ,‬השיב מרן הגר"נ שליט"א‪" :‬גם את הצד ההלכתי‬ ‫מלא קומתו וכיבדו מאוד כא' הת"ח הגדולים‪ ,‬ואז פנה הגרב"ד‬
‫תשאל אותו"‪( .‬מפי הגרא"ש קרליץ שליט"א)‪.‬‬ ‫להג ר"נ ושאל אותו מי הוא האברך שהחזו"א מכבדו כא'‬
‫הגדולים אשר בארץ‪ ,‬השיב לו מרן הגר"נ שליט"א שהוא ר'‬
‫להעמיק יותר‬ ‫אהרן לייב שטינמן‪.‬‬
‫שבט תשע"ג‪ ,‬התפרסם מכתבו של מרן הגראי"ל זצ"ל‬
‫להתחזק בלימוד התורה כדי להסיר את גזירת גיוס בני‬ ‫מנהיג הדור‬
‫הישיבות‪ .‬נשאל מרן שליט"א‪" :‬אחד שמנצל כל רגע ללמוד‬ ‫שמענו מבעל המעשה העוסק בצרכי ציבור באמונה כמה‬
‫כיצד יתחזק?"‪ ,‬השיב מרן הגר"נ שליט"א‪" :‬להעמיק יותר"‪.‬‬ ‫עובדות בהתבטלותו המוחלטת של מרן הגר"נ שליט"א‬
‫להנהגתו של מרן הגראי"ל זצ"ל‪.‬‬
‫על כבוד התורה‬
‫סח הגרש"צ רוזנבלט שליט"א‪ ,‬ראב"ד בתי ההוראה ב"ב‪:‬‬ ‫עובדא היה כשהיה צריך לבחור במועמד לתפקיד ציבורי‬
‫מסוים כשהי' צדדים לכאן ולכאן ובאו משלחת לביתו של מרן‬
‫"שנים רבות זכיתי לחסות בצילו של מרן שליט"א והיינו‬ ‫הגר"נ שליט"א‪ ,‬ולאחר ששמע את הדברים החליט על מועמד‬
‫רגילים לשלוותו המיוחדת‪ .‬אני זוכר רק שני פעמים שראיתי‬ ‫מסוים‪ ,‬ואחר שכבר הוחלט סופית הגעתי מבית מרן הגראי"ל‬
‫אותו נסער מאוד‪ .‬פעם אחת היה‬ ‫זצ"ל ואמרתי למרן הגר"נ‬
‫זה על ביזוי בית מדרש‪ ,‬ופעם‬ ‫שליט"א שדעתו של מרן‬
‫שניה על כבודו של מרן זצ"ל‪,‬‬ ‫הגראי"ל זצ"ל בענין על מועמד‬
‫כשאחד בא למרן שליט"א והחל‬ ‫אחר‪ ,‬מיד ללא אומר ודברים‬
‫לומר לו שיש דעות אחרות מדעתו‬ ‫לקח מרן הגר"נ שליט"א‪ ,‬בלאנק‬
‫של מרן הגראי"ל זצ"ל ולא‬ ‫וכתב לאחר שנודע לי כי דעתו‬
‫חייבים ללכת כדעתו‪.‬‬ ‫של מרן הגראי"ל זצ"ל למנות‬
‫את מועמד פלוני יש לעשות‬
‫פניו של מרן הגר"נ שליט"א‬ ‫כדבריו‪.‬‬
‫התאדמו וכולו החל לרעוד‪ .‬נתן‬
‫דפיקה חזקה על השולחן ואמר‬ ‫י"ז תמוז תשע"ד‪ ,‬נשאל מרן‬
‫בקול‪" :‬יש לך מושג מי זה ר'‬ ‫הגרנ"ק‪ :‬מרן הגר"ח קניבסקי כ'‬
‫אהרן לייב‪ ,‬איזה אדם גדול‬ ‫במכתבו שהנהגת הדור מסורה‬
‫הוא"‪ ,‬למותר לציין שהלה נמלט‬ ‫למרן הגראי"ל שטינמן איך‬
‫באותו הרגע מהמקום‪.‬‬ ‫רואים שנמסר לו? והשיב‪:‬‬
‫"רואים שהוא מטפל בדברים‬
‫מכתב מרן שליט"א לצרפת‬ ‫העדינים"‪.‬‬
‫לכבוד באי הכנס לחיזוק הדת במדינת צרפת כאשר זכיתם‬
‫להופעת גאון הדור והדרו מרן רבי אהרן יהודה ליב שטיינמן‬ ‫ושוב מעשה במינוי לראשות עיר בעיר פלונית‪ ,‬שדעתו של‬
‫שליט"א הנני לצרף ברכתי שיזכו לחזק הדת ולהעמיד‬ ‫מרן הגראי"ל זצ"ל היתה על מועמד מסוים‪ ,‬ודעת מרן הגר"נ‬
‫תלמידים הרבה לתורה בהצלחה בכל הענינים‪ .‬ניסים קרליץ‪.‬‬ ‫שליט"א היה שלא למנותו‪ ,‬מסיבה מסוימת שדעתו של מרן‬
‫הגר"נ שליט"א היה מכרעת בענין‪ ,‬עלה מרן הגראי"ל זצ"ל‬
 ‫"כהנהגת ה'חזון איש'"‬
‫מכתב נדיר בפרסום ראשון מכתב יד קדשו של‬
‫מרן הגאון הגדול רבי דוב לנדו שליט"א‬
‫ראש ישיבת סלבודקה וחבר נשיאות 'ועד הישיבות' בארה"ק‬
‫על הנהגתו הציבורית של מרן ראש הישיבה זצ"ל דרכו ואורחותיו‬

‫הנהגת הגראי"ל שהנהגתו טובה וישרה "וכמותו היה נוהג‬ ‫בשנת תשע"ד קמו אינשי דלא מעלי לערער על הנהגת‬
‫מרן החזו"א זצוקללה"ה"‪.‬‬ ‫הדור בטוענות שונות ומשונות‪ ,‬כשעל הפרק עמדה אז‬
‫חקיקת חוק הגיוס‪ .‬באותה העת אזר מרן ראש ישיבת‬
‫וכל אלו הדורשים להתנהג בגב זקוף וצועקים‬ ‫סלבודקה שליט"א כגבר חלציו‪ ,‬ושלא כהרגלו כתב מכתב‬
‫ומתלהמים‪ ,‬כנגד שלטונות המדינה‪ ,‬כבר השווה אותם‬ ‫מיוחד על מנת לפרסמו בציבור‪ ,‬מתוך מטרה להעמיד‬
‫מרן הגרי"ז זללה"ה במידה מסויימת ל"ציונים"‪,‬‬ ‫דברים על דיוקם‪ ,‬לחדד את מסורת מרנא ה'חזון איש'‬
‫המתנהגים ומפגינים ''כח'' ''ועוז''‬ ‫זצ"ל בהנהגת הציבור‪ ,‬וכפי שהיה‬
‫"עצומה" "וגבורה"‪ ,‬אבל ההנהגה‬ ‫במשך כל השנים‪.‬‬
‫הראויה ע"פ התורה היא הכרה‬
‫במציאות היותינו בגלות והנהגת‬ ‫כאשר שמע על כך מרן זצ"ל‪ ,‬שלח‬
‫החכמה האחראית היא הדרך‬ ‫את תלמידו חביבו הגה"צ רבי‬
‫הישרה‪ ,‬וכך נוהג בכל זה מרן‬ ‫חזקיהו מישקובסקי שליט"א‪,‬‬
‫הגראי"ל‪.‬‬ ‫משגיח ישיבת 'אורחות תורה'‪ ,‬לבקש‬
‫לא לפרסמו בציבור‪ ,‬כי "לא יועיל‬
‫וכאן המקום להבהיר את ענין‬ ‫לאלו שלא רוצים לשמוע"‪.‬‬
‫הקנאות לדבר ה'‪ ,‬הקנאות‬
‫האמיתית היא לדעת את האמת‬ ‫כעת לאחר הסתלקותו לגנזי‬
‫בכל ענין‪ ,‬ולהתנהג בדרכי התורה‬ ‫מרומים‪ ,‬ביקשנו רשות מבנו של מרן‬
‫והוראות חכמיה האמיתים בלא‬ ‫זצ"ל‪ ,‬יבדל"ח הגאון רבי שרגא נח‬
‫פשרות וויתורים‪ ,‬אף כשנדרשים‬ ‫שטיינמן שליט"א‪ ,‬ראש ישיבות‬
‫מאמצים והקרבה‪ ,‬וכן להתרחק‬ ‫'ארחות תורה'‪ ,‬לפרסם את המכתב‪,‬‬
‫מכל השפעת החילוניות ושותפיהם‬ ‫ואמר‪" :‬כי ראוי ואף צריך לפרסמו"‪.‬‬
‫הידועים‪.‬‬
‫הדברים כדלהלן הם לשונו של‬
‫אבל בענין הנהגת הדור‪,‬‬ ‫מרן ר"י סלבודקה‪:‬‬
‫ושמירת הציבור החרד לדבר ה'‬
‫שומרי התורה ולומדיה ועמליה‪ ,‬יש‬ ‫בס"ד‪.‬‬
‫לנהוג בתבונה‪ ,‬ורק גדולי התורה‬
‫היודעים את כל פרטי הדברים‪ ,‬יכולים לדעת ולהנחות את‬ ‫יסודות ההנהגה הציבורית מאז‬
‫ההנהגה לשמור על הקיים ולהרחיב את גבולות הקדושה‪.‬‬ ‫קום מדינת הכפירה והשמד‪ ,‬נתקבלו ממרן החזו"א‬
‫זללה"ה שהורה כיצד לנהוג עם השלטונות והמוסדות‬
‫ודבר פשוט הוא‪ ,‬שחובה עלינו ועל ההנהגה ועל גדולי‬ ‫הממשלתיים וכל כיוצ"ב‪ ,‬תלמידי החזו"א ידעו היטב את‬
‫התורה לפעול כמיטב היכולת בכל זה‪ ,‬כנגד זה ניצבת‬ ‫הדברים ממקורם‪ ,‬העבירו את הנחיותיו גם לאלה שלא‬
‫הקנאות המזוייפת הדורשת‪ ,‬להתלהם‪ ,‬לצעוק‪ ,‬ולהפגין‪,‬‬ ‫שמעו‪ ,‬וע"פ הדברים האלה מתנהלת הנהגת הציבור כל‬
‫'כח' 'עוז' 'עוצמה' 'וגבורה'‪ ,‬מביאה כל מיני אסמכתאות‬ ‫עשרות השנים האחרונות‪.‬‬
‫וראיות‪ ,‬חלקם אמיתיות אך אינם שייכות לענין‪ ,‬וחלקם‬
‫בדויות ולא אמיתיות‪ ,‬מדביקה סיפורים ללא שייכות‪,‬‬ ‫ביסודה של הנהגה זו‪ ,‬מונחת הכרה שכאן בא"י אנו‬
‫כשהרצון הוא ליצור מהומה ע"מ להשיג את המטרות‬ ‫בגלות‪ ,‬ויש לנהוג בהנהגת הגלות המסורה בידינו כל‬
‫שבעבורם נעשה פתאום כ"כ קנאי‪.‬‬ ‫הדורות‪ ,‬וכפי שנהג רבינו הקדוש‪ ,‬מסדר המשנה‪ ,‬שלפני‬
‫שהלך לפני השלטונים עיין בפרשת יעקב והנהגתו עם‬
‫הקנאי המזויף הלזה‪ ,‬כשיהיה נושא פרטי שיש לו בו‬ ‫עשיו (עי' מדרש רבה וישלח פע"ח אות טו)‪.‬‬
‫ענין‪ ,‬יתנהג בשיקול הדעת בלא הקצף הקנאי ויתאמץ לא‬
‫לקלקל לעצמו בתיגרה עם השלטונות‪ ,‬אבל עניני הציבור‬ ‫ומרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א המלא יראת שמים‬
‫קלים בעיניו ומופקרים בעיניו כדי להשיג את מטרותיו‬ ‫וחרדה גדולה‪ ,‬לכבודו יתברך‪ ,‬ואחריות לעתיד כלל ישראל‬
‫שבעבורם נעשה קנאי כל כך‪.‬‬ ‫בתבונה שקולה‪ ,‬נוהג בהנהגת מרן החזו"א זללה"ה‪ .‬וכן‬
‫שמענו הרבה ממרן הגר"ח גריינמן זללה"ה שאמר על‬
‫מישרים בכל תהלוכות החיים‪ ,‬מידות טובות ונאותות‬ ‫המדברים דברי בלע בראש חוצות קבל עם ועדה‪ ,‬כנגד‬
‫וכבוד הבריות ובקשת טובתן‪.‬‬ ‫האמור‪ ,‬הם מדברים דברי חירוף לעג ולעז כנגד הנהגת מרן‬
‫הגראי"ל שליט"א המותאמת לדרך שהנהיג מרן החזו"א‪.‬‬
‫ועתה‪ ,‬ניטל מהם מורם ומאורם והחלל הנותר גדול‪,‬‬
‫גדול מאוד ורב העצב וגדול הכאב והיגון‪ ,‬אך אין ליפול‬ ‫אחריות גדולה‪ ,‬ישנה על כל בני התורה גדולים‬
‫למהמורות יאוש ואזלת יד ויש להתחזק לאחוז ולהמשיך‬ ‫וקטנים‪ ,‬ועל כל החרדים לדבר ה' אנשים נשים וטף‪ ,‬לדעת‬
‫הלאה בנתיב שהתווה ראש הישיבה זצ"ל ללמוד בכל הלב‬ ‫את כל זה‪ ,‬וכל הפועל כנגד ההנהגה הישרה‪ ,‬הרי הוא‬
‫ומכל הלב לאחוז בקנייני היראה בסנסני המידות‬ ‫מהרס את הנהגת הציבור כולה ממסד ועד טפחות‪.‬‬
‫המתוקנות‪ ,‬ויהא זה‬
‫לנחת רוח וזכות רבה‬ ‫עד כאן לשון המכתב‪.‬‬
‫בעולמו זכר צדיק‬
‫דברים בהיכל ישיבת‬
‫לברכה שכל כך מסר‬
‫'אורחות תורה' בתום‬
‫למענכם‬ ‫עצמו‬
‫השבעה‬
‫ולטובתכם בזה ובבא‪.‬‬
‫ברשות ראש הישיבה‬
‫ולכל אלה שעמדו‬ ‫(מרן הגרי"ג אדלשטיין)‬
‫לימין רבינו בהחזקת‬ ‫שליט"א‪ ,‬מרנן ורבנן‪.‬‬
‫קיומה‬ ‫הישיבה‬
‫בתוך השבר הגדול אשר‬
‫והבטחת המשכיותה‬
‫השברנו כולנו‪ ,‬כל עם‬
‫בכל לבם ונפשם לאורך‬
‫ישראל החרדים לדבר ה'‪,‬‬
‫כל השנים‪ ,‬וכל תמכין‬
‫מורינו‬ ‫בהסתלקות‬
‫דאורייתא בכל אתר ואתר שהטו כתף למען קיום הישיבה‬
‫ומאורינו ומנהיגנו מנהיג הדור ראש הישיבה זכר צדיק‬
‫יאמר‪ :‬המשיכו והמשיכו בכל מעשיכם ונשיאותכם בעול‬
‫לברכה‪ .‬הרי שבר עמוק ומיוחד הוא לתלמידי ישיבתו‬
‫קיום הישיבה‪ ,‬בכל כחכם ככל אשר תוכלו‪ ,‬ויהיה זה נחת‬
‫הקדושה ("ארחות תורה") ורבניה וראשיה מחזיקיה‬
‫רוח לנשמתו הטהורה של רבינו‪ ,‬ולזכות והצלחה לכם בכל‬
‫ומקימיה כל השנים‪.‬‬
‫עניניכם בכל אשר תפנו‪ ,‬ותרוו נחת בכל אשר לכם לאורך‬
‫ימים טובים‪.‬‬ ‫הרי הוא זכר צדיק לברכה היה רוח אפה של הישיבה‪,‬‬
‫מתווה דרכה דרך הקודש; לימוד התורה בהתמסרות‬
‫המקום ינחמכם כולכם וינחמנו וינחם את כל עם קדוש‬
‫להשם ונזכה לגאולה קרובה בב"א‪.‬‬ ‫בשקידה ובעיון מתוך יראת שמים טהורה‪ ,‬והליכה בדרכי‬

‫דברי מרן שר התורה הגר״ח קנייבסקי שליט״א‬

‫הובאו בשמו ע"י הגר״י אפרתי שליט״א במעמד ההספד המרכזי בישיבת 'אורחות תורה'‬

‫ברשות מרנן ורבנן ברשות כל הקהל הקדוש הזה‪ .‬נצטוויתי מרבינו מרן בעל ה'דרך אמונה'‬
‫שליט"א לומר כדברים הללו‪:‬‬

‫כתב בתשובות הגאונים (שע״ת סי' קע״ח) שלרב היו עשר מעלות שנשתבח בהם מעל כל בני דורו כגון‪:‬‬
‫לא להסתכל חוץ לד"א לא ללכת ד"א בקומה זקופה‪ .‬כשנסתלק רב מן העולם‪ ,‬כל תלמיד מגדולי תלמידיו‬
‫קיבל על עצמו מידה ממידותיו כי המידה מש וטטת בעולם עד שיטלוה כדי שלא יחסר כבוד שמים ח"ו‪ ,‬ר'‬
‫ששת קיבל ע"ע לא להסתכל חוץ לד"א וראה שאינו עומד בזה‪ ,‬וביקש מהקב"ה להיות סגי נהור וכן שאר‬
‫תלמידי רב כל אחד לקח מידה אחת‪.‬‬
‫אני הכרתי את מרן הגאון רבי אהרן לייב שטינמן זללה"ה שבעים שנה‪ ,‬היו לו כמה מעלות גדולות‬
‫שנשתבח יותר מכל בני דורו כבר אז‪ ,‬ואחת מהן שלא הסיח דעתו ומחשבתו אפי' לרגע מהתורה הקדושה‬
‫בין בישיבתו בין הליכתו וגם בתוך שנתו בכל המצבים‪ .‬החזו"א ואבא זצ"ל ראו בו שעתיד הוא להנהיג את‬
‫ישראל‪.‬‬
‫לכן החובה על כל א' וא' בפרט על תלמידיו‪ ,‬תלמידי הישיבה הק'‪ ,‬לתפוס את המעלה הזאת כמובן בחלק‬
‫ממנה סגי‪ ,‬כל א' לפי דרגתו‪ ,‬ולהתחזק וללמוד עוד כמה רגעים ביום לע"נ‪ ,‬ולהתרכז יותר בשעת הלימוד‪,‬‬
‫ובזה נזכה להרבות כבוד שמים וכבוד התורה בעולם‪ ,‬ולזכות את הרבים כשאיפתו זללה"ה‪.‬‬

‫עד כאן דברי מרן רבינו בעל 'דרך אמונה' שליט"א‪.‬‬

‫אוי לו לעולם שאבד מנהיגו‬
‫דברי קינה ומספד שנשא כ"ק האדמו"ר מנאוואמינסק שליט"א‬
‫יו"ר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארה"ב‬
‫(הדברים נאמרו במקהלות עם בישיבת נאוואמינסק ובקווינס)‪.‬‬
‫קטנה"‪ .‬ובתוס' (ע"ז י"א ע"א ד"ה צנון) הקשו ממה שאחז"ל‬
‫(ע"ז שם) " זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת‬
‫ולא קישות ולא צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים"‪,‬‬
‫וקשה מהא " דאמרינן שרבי לא נהנה מן העולם אפילו באצבע‬
‫קטנה"‪ .‬ובביאור הגר"א (או"ח סי' רל"א) כתב על מה דמבואר‬
‫בשו"ע שם "בכל מה שיהנה בעולם הזה‪ ,‬לא יכוין להנאתו‪ ,‬אלא‬
‫לעבודת הבורא יתברך‪ ,‬כדכתיב בכל דרכיך דעהו (משלי ג'‪ ,‬ו')‬
‫ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לשם שמים‪ ,‬שאפילו דברים של‬
‫רשות‪ ,‬כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה‬
‫והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך‪ ,‬יהיו כולם לעבודת בוראך"‪.‬‬
‫וכתב ע"ז בביאור הגר"א דבזה מיושב קושיית התוספות‪ .‬וכונתו‬
‫דאין ה"נ שאכל רבינו הקדוש צנון וחזרת‪ ,‬אבל לא נהנה מכך‬
‫לעצמו‪ ,‬אלא היה מכוון‬
‫לש"ש‪ ,‬וצורך הדיוט שבו‬
‫נתבטל לצורך גבוה‪ ,‬ונתקדש‬
‫המאכל‪.‬‬
‫והנה תוספות בכתובות‬
‫שם מביא דברי המדרש "עד‬
‫שאדם מתפלל שיכנס תורה‬
‫לתוך גופו‪ ,‬יתפלל שלא יכנסו‬
‫מעדנים לתוך גופו"‪ .‬הרי שאם‬
‫האדם רוצה לבקש הצלחה‬
‫בדברי תורה‪ ,‬ורוצה שיחדור‬
‫התורה בקרבו‪ ,‬יתפלל מקודם‬
‫שלא יכנסו מעדנים בתוך‬
‫גופו‪ ,‬שלא ישקע בתענוגי‬
‫עוה"ז ובחומריות המאכלים‬
‫ושאר הנאות עוה"ז‪ ,‬דאז‬
‫יהיה מקום ל"תורתך בתוך מעי" (תהלים מ' ט')‪ ,‬שהתורה יכנס‬
‫להנפש‪.‬‬
‫וזהו הביאור דכיון שרבינו הקדוש לא נהנה מעוה"ז אפילו‬
‫באצבע קטנה‪ ,‬נעשה עי"כ לחפצא של תורה‪ ,‬ומכח זה היה לו‬
‫השפעה אפילו על אנטונינוס קיסר‪.‬‬
‫השפעה על כל הדור כולו‪ ,‬והיה מיחידי סגולה שהתרומם מעל‬
‫דבר זה הוא מהלימודים היותר יסודיים ונחוצים שצריכים‬
‫ללמוד מאותו צדיק נשגב וקדוש כר' אהרן לייב‪ ,‬כל ימיו חי‬
‫בזהירות שלא יכנסו מעדנים בתוך מעיו‪ ,‬ולא היה לא שום‬
‫שייכות למעדני עוה"ז‪ ,‬לא באכילה ושתיה‪ ,‬ולא בשאר מעדני‬
‫עוה"ז‪ .‬כשבאו לביתו ראינו איך שהיה חי‪ ,‬איך היה נראית‬
‫הדירה‪ ,‬איך היו נראית הכתלים‪ ,‬ואפילו לא ישב על כסא רק על‬
‫מטתו‪ ,‬כך ישב ולמד כל היום‪ ,‬וכך קיבל אנשים‪ ,‬כך שכל גופו‬
‫נעשה כלי קיבול להתורה‪ ,‬וכל מהותו נעשה חפצא של תורה‪ ,‬כי‬
‫לא היה בו רק תורה בלבד‪ ,‬והוא היה יחידי בדורנו שיהיה איש‬
‫שיתנהג בפרישות כזו‪.‬‬
‫יש הרבה פנים וגוונים שיכולים לדבר מאישיותו של ר' אהרן‬
‫באמת ברוב ימי חייו היה נסתר‪ ,‬ולא ידענו מפרישותו‪ ,‬ואפילו‬
‫שמו לא ידעו רוב הציבור‪ ,‬וכבר העיד עליו עליו הרב מפונובי'ז‬
‫בעודו אברך צעיר שר' אהרן לייב הוא "נסתר שלנו"‪ .‬וכך הקדיש‬
‫כל ימי חייו אך ורק לתורה‪ ,‬שעסק בתורה מימי נעוריו בבריסק‪,‬‬
‫וכן בשווייץ וכן בארץ ישראל עסק רק בלימוד התורה‪ ,‬וזה היה‬
‫כל מהותו וחייו‪ .‬אלא שבסוף ימיו זכינו לחטוף הצצה בחייו‪,‬‬
‫ברשות ראשי הישיבה שליט"א‪ .‬תכלית ההספדים ודברי‬
‫התעוררות הוא כדי שנלמוד מחייו של הצדיק‪ ,‬ואת הירושה‬
‫שהנחיל לנו הצדיק‪ ,‬כי עכשיו שאין הצדיק אתנו בחיים‪ ,‬אנו‬
‫צריכים להעביר המורשה שלו בתוך חיינו‪.‬‬
‫אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבד קברניטה‬
‫איתא בגמרא מגילה (ט"ו ע"א) "ואמר רבי אלעזר אמר רבי‬
‫חנינא צדיק אבד לדורו אבד‪ ,‬משל לאדם שאבדה לו מרגלית‪ ,‬כל‬
‫מקום שהיא מרגלית שמה‪ ,‬לא אבדה אלא לבעלה"‪ .‬הגמרא‬
‫מלמדת אותנו דבפטירתו של צדיק צריכים להכיר‪ ,‬כי הצדיק‬
‫עצמו הוא בישיבה של מעלה‪ ,‬וממשיך בעסק התורה ואומר‬
‫שיעורים‪ ,‬אלא שבני הדור מרגישים החסרון‪ .‬הנה ר' אהרן לייב‬
‫בודאי אומר שיעורים למעלה‪,‬‬
‫ודבריו עושים רושם למעלה‪,‬‬
‫אבל כאן מרגיש כל יהודי וכ"ש‬
‫כל בן תורה שפטירתו הוא‬
‫אבידה לכל הדור‪.‬‬
‫מצינו בחז"ל (ב"ב צ"א סוף‬
‫ע"א) שאמרו "ואמר רב חנן בר‬
‫רבא אמר רב אותו היום שנפטר‬
‫אברהם אבינו מן העולם עמדו‬
‫כל גדולי אומות העולם בשורה‪,‬‬
‫ואמרו אוי לו לעולם שאבד‬
‫מנהיגו ואוי לה לספינה שאבד‬
‫בזה‬ ‫מתואר‬ ‫קברניטא"‪.‬‬
‫האבידה לדור בפטירתו של ר'‬
‫אהרן לייב‪ ,‬ש"אוי לו לעולם‬
‫שאבדה מנהיגו ואוי לה לספינה‬
‫שאבד קברינטא"‪ ,‬שכלל ישראל הוא כספינה הנוסעת במים‬
‫הזידונים וכמ"ש (ישעיה נ"ז‪ ,‬כ')‪" :‬ויגרשו מימיו רפש וטיט"‪,‬‬
‫וצריכים אנו לקברניט שיכוון הספינה‪.‬‬
‫ר' אהרן לייב היה המנהיג והקברניט אשר הורה דרך החיים‬
‫לדור‪ ,‬ומסר נפשו לכלל בכל מיני אופנים שונים‪ ,‬והיה לו‬
‫כל הרפש וטיט של המים הזידונים דעוה"ז‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא‬
‫שהתרומם גם מעל הספינה של כנסת ישראל הנוסעת בין‬
‫הרפש וטיט דהאי עלמא‪ ,‬והוא נעשה לקברניט הספינה‪ ,‬והבין‬
‫את צרכי העולם‪ ,‬הגם שבעולמו הפרטית לא נגע כל זה כמלוא‬
‫נימא‪ ,‬שהיה קדוש ומובדל‪ ,‬אבל בד בבד היה נועם לבריות באופן‬
‫מופלא‪ .‬כל מי ש שמע מהחיים שלו‪ ,‬הקדושה‪ ,‬הצדקות‪ ,‬הטהרה‬
‫והפרישות שלו היה יוצא מהתרגשות ומהתפעלות‪ .‬והיה למקור‬
‫חיזוק בראותינו עד לאיזה מדרגות יכול יהודי בדורנו להשיג‪.‬‬
‫יתפלל שלא יכנסו מעדנים בתוך גופו‬
‫לייב‪ ,‬איך היה חי ומה פעל‪ ,‬ואיך השפיע על אחרים ועל כל הדור‪.‬‬
‫ונדבר מאחדים מהם‪.‬‬
‫איתא בכתובות (ק"ד ע"א) "בשעת פטירתו של רבי זקף עשר‬
‫אצבעותיו כלפי מעלה‪ ,‬אמר רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך‬
‫שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה‪ ,‬ולא נהניתי אפילו באצבע‬
‫יש לי הרגש‪ ,‬ואני אומר כן מתוך פחד‪ ,‬שמי שמכיר את‬
‫התולדות וקורות ימי חייו של ר' אהרן לייב‪ ,‬רואים שעבד על‬
‫מדריגות הסולם של ברייתא זו ועד מדריגת הקדושה‪ ,‬וקיים‬
‫בנפשו כל המדרגות הללו‪.‬‬
‫היום כולו היו אנשים נכנסים ויוצאים‪ ,‬ובשעה שתים עשרה וחצי‬
‫בבחינת רחב"ד שכל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני‬
‫אמנם עד עכשיו דברנו רק מגוון אחד של אישיותו‪ ,‬תורתו‪,‬‬
‫פרישותו ‪ ,‬צדקותו ומידותיו‪ .‬אבל היה בו עוד גוון‪ .‬איתא בחז"ל‬
‫(תענית כ"ד ע"ב) "אמר רב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול‬
‫יוצאת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני‪ ,‬וחנינא בני‬
‫דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת"‪ .‬ועיין ביומא (נ"ג ע"ב)‬
‫שהכהן גדול התפלל ביום הכיפורים בקדשי קדשים "ולא תכנס‬
‫לפניך תפלת עוברי דרכים"‪ ,‬והקשה שם הגמרא מתפלת ר' חנינא‬
‫בן דוסא הועיל להפסיק הגשמים‪ ,‬ומתרץ הגמרא "אמר רב יוסף‬
‫מאי אהניא ליה צלותיה דכהן גדול לגבי רבי חנינא בן דוסא"‪.‬‬
‫ואם כי בגמרא ברכות (ל"ד ע"ב) איתא דר' חנינא בן דוסא היה‬
‫רק כעבד לפני המלך‪ ,‬כלפי ר' יוחנן בן זכאי שהיה כשר לפני‬
‫המלך‪ ,‬עכ"ז היה תפלתו פועלת הרבה יותר מתפלת הכהן גדול‬
‫ביום הקדוש בקדשי קדשים שהיה דומה למלאך שהיטיב עם כלל‬
‫ישראל‪ .‬הרי שזכותו של ר' חנינא בן דוסא גדולה יותר מהכהן‬
‫גדול‪ ,‬ומזכותו ניזון כל העולם כולו‪ ,‬נמצא שהוא היה המזכה את‬
‫הרבים היותר גדול בדורו‪ ,‬ואילו הוא עצמו אכל רק קב חרובין‬
‫מע"ש לע"ש‪.‬‬
‫בא אצלו מנהל מאחד הישיבות שהתלבט בנידון בחור אחד‬
‫ר' אהרן לייב היה בדורנו בדוגמת ר' חנינא בהן דוסא‪ ,‬הוא‬
‫עצמו הסתפק בקב חרובין‪ ,‬הגוף לא תפס מקום אצלו כלל‪ ,‬אבל‬
‫כל העולם ניזון בשבילו‪ ,‬שמסר עצמו כולו לכלל ישראל‪ ,‬ומכח‬
‫מה שנעשה חפצא של‬
‫תורה היטיב לכלל‬
‫ישראל כ"כ הטבות‪,‬‬
‫ומה גדול היה כח‬
‫התפלה מאיש קדוש‬
‫כזה‪ .‬ומכח זה יש לנו‬
‫הכרה חדשה במאמרם‬
‫ז"ל "צדיק אבד לדורו‬
‫אבד"‪ ,‬אבד דורנו‬
‫נשמה קדושה שכל‬
‫העולם כולו ניזון ממנו‪.‬‬
‫פרשה ראשונה ושניה של ק"ש‬
‫כשאנו מקבלי ם עול מלכות שמים בבוקר ובערב אנו אומרים‬
‫שני פרשיות‪ ,‬פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע‪ .‬והם שני דרגות‬
‫בכלל ישראל‪[ .‬עיין יסוד הדברים במהרש"א ברכות ל"ה ע"ב ד"ה‬
‫שנאמר‪ ,‬ונפש החיים שער א' פרק ח'] פרשה ראשונה נאמרה‬
‫בלשון יחיד‪ ,‬שהוא ציור החיים של יחידי סגולה שתורתן‬
‫אומנותן‪ ,‬ואין להם בחייהם שום שייכות וקשר לעוה"ז‪ ,‬וכל‬
‫חייהם הוא אך ורק בעבודת ה'‪ ,‬על כן לא נזכר בפרשה זו שום‬
‫דבר מעוה"ז‪ ,‬רק כל מצות השייכים לקבלת עומ"ש כמו שכתב‬
‫רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג' אות כ"ב)‪.‬‬
‫בשווייץ‪ ,‬שחשש שתלש פרח מפרדס של גוי‪ ,‬כך קיים מאמרם ז"ל‬
‫אבל פרשת והיה אם שמוע נאמרה בלשון רבים‪ ,‬שהוא ציור‬
‫החיים השייכת לכלל ישראל באופן כללי‪ ,‬ושם לא אמר "ובכל‬
‫מאדך" שכן בפרשה זו נאמר "ואספת דגנך" כדרשת ר' ישמעאל‬
‫בברכות (ל"ה ע"ב) הנהג בהן מדת דרך ארץ‪ ,‬ובפרשה זו מצינו‬
‫שיש מקום גם לירידות ונפילות‪ ,‬שהתורה הצריך להזהיר‬
‫"השמרו לכן פן יפתה לבבכם וסרתם וגו'"‪ ,‬שאם יהיה כן יש‬
‫עונשים של "וחרה אף ה' בכם"‪ ,‬ועל כן צריכים לחזק עצמם כמו‬
‫שכתוב "ושמתם את דברי אלה על לבבכם"‪ ,‬עד שיזכו ג"כ לחיים‬
‫של "כימי השמים על הארץ"‪.‬‬
‫המסילת ישרים יסד ספרו על מדריגת הסולם של הברייתא‬
‫יסוד החילוק של שני הפרשיות משום דפרשת שמע כתובה‬
‫בפרשת ואתחנן אחר שמשה רבינו במשנה תורה חזר לפני כל‬
‫ישראל על מעמד הר סיני ועשרת הדברות‪ ,‬ואז נתעלו ישראל‬
‫מצרכי עוה"ז ונעקר יצה"ר מלבם‪ ,‬וכמו שדרשו בריש ע"ז (ה'‬
‫ע"א) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם‪ ,‬אבל פרשת והיה‬
‫לראות אפס קצהו ממהותו‪ ,‬עד שנעשה להדוגמא בדורנו‪ ,‬איך‬
‫נראה יהודי שלא נכנס מעדנים בתוך מעיו‪.‬‬
‫זכיתי שבנסיעה השניה לארה"ב לן לילה אחד בביתי‪ .‬ובכל‬
‫בלילה סגרתי הדלת‪ ,‬והתעוררתי בשעה רבע לארבע בבוקר‪,‬‬
‫ויצאתי וראיתי שהנה הוא לומד כבר עם החברותא שלו מסכת‬
‫זבחים שהיה עוסק אז בכתיבת חיבורו אילת השחר על זבחים‪,‬‬
‫והיה כבר בתוך גיל שנות התשעים‪ .‬כנראה שלא ישן הרבה בלילה‬
‫זו וזה אחרי כל הנסיעות והדרשות וקבלת קהל של עם רב וכו'‪.‬‬
‫הרי האהבת תורה שלו היה בלתי יאומן‪.‬‬
‫החזון איש שלחו לישיבה בכפר סבא שירביץ תורה שם‪,‬‬
‫והחזון איש היה מבין עליו‪ ,‬וכיבדו והעריך אותו עד למאוד‪ ,‬כי‬
‫הכיר בו כצדיק נשגב ואיש קדוש‪ .‬וכל זה היה מפני שהיה פרוש‬
‫לגמרי מעוה"ז‪ ,‬והיה "עולם הבא'דיגער איד"‪ ,‬וכמעט שלא אכל‬
‫ולא ישן‪ ,‬ואכל רק מה שהיה מוכרח לקיום גופו‪ ,‬ונזהר על‬
‫חומרות רבות כגון גילוי באופן מופלג ועוד רבות כהנה‪ .‬ועי"כ‬
‫נתרומם להיות מנהיג ישראל שכל עולם התורה קיבלו את הדעה‬
‫שלו‪.‬‬
‫שלימות מידותיו – אהבת ישראל‬
‫היה שלם במידות‪ ,‬שלם באהבת ישראל‪ .‬שמעתי שפעם אחד‬
‫ביש יבתו שהיו עמו הרבה בעיות‪ ,‬ורצה לדון אם לשלחו מהישיבה‬
‫או לא‪ ,‬והוא שאלה קשה שיש הרבה צדדים לכאן ולכאן‪ ,‬והרי‬
‫כידוע היו אנשים באים לשאול לו עצות בחינוך‪ ,‬ור' אהרן לייב דן‬
‫בנידון שעה ארוכה עם‬
‫המנהל‪ ,‬ובסופו של‬
‫המשא ומתן שאל ר'‬
‫אהרן לייב את המנהל‬
‫"ומה שם אמו"‪,‬‬
‫והמנהל תמה לעצמו‬
‫למה שואל את שם‬
‫אמו‪ ,‬וענה שאינו יודע‬
‫שם אמו‪ .‬אז תמה ר'‬
‫אהרן לייב "איך אתה‬
‫חושב לשלח בחור‬
‫מישיבתך‪ ,‬והלא עדיין‬
‫לא התפללת עליו‪ ,‬והא ראיה שאתה לא יודע את שם אמו"‪ .‬ר'‬
‫אהרן לייב לימד שזה חלק יסודי ועיקרי בהצלחה של ילד‬
‫שצריכים להתפלל עליו‪.‬‬
‫הכיר שצריכים שהרבש"ע יקח חלק בעלייתו של אדם‪ ,‬ואנו‬
‫יכולים לעורר רחמיו וחסדיו של הקב"ה בתפלותינו‪ .‬היה לו מבט‬
‫אחר איך להתייחס לאנשים‪ ,‬ואיך להתייחס לדברים‪ ,‬והוא‬
‫הקשר פנימי שיש לאיש קדוש עם נשמה של יהודי אחר‪ .‬שמעתי‬
‫שערך פעם חשבון הנפש בדיני בין אדם לחבירו והלכות חושן‬
‫משפט‪ ,‬והיה חושש ממה שאולי קרה הרבה שנים מקודם‬
‫(עירובין י"ג ע"ב) יפשפש במעשיו‪ ,‬או ימשמש במעשיו‪.‬‬
‫חז"ל (תנא דבי אליהו רבה פרק כ"ה) אמרו "לעולם יאמר‬
‫אדם מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי"‪ .‬ופירשו צדיקים ש"יגיעו"‬
‫הוא מלשון נגיעה‪ ,‬וזה תכלית ההספד שחיינו והתנהגותינו יקבלו‬
‫נגיעה באיזהו מהיסודות שר' אהרן לייב חשבם כיסודיים‬
‫בשלימות החיים‪.‬‬
‫היה דוגמא למדריגות ר' פנחס בן יאיר עד למדרגת הקדושה‬
‫דר' פינחס בן יאיר‪ ,‬המתחיל מתורה מביאה לידי זהירות עד‬
‫למדרגת הקדושה שהיא המדרגה העליונה והנשגבה שיוכל אדם‬
‫להגיע אליה‪ ,‬שיתקדש כמזבח ומקדש ויהיה מרכבה להשראת‬
‫השכינה‪ ,‬וכמו שהוכיח שם המס"י מחז"ל‪.‬‬
‫אחז"ל (ברכות ו' ע"ב) אגרא דהספדא דלויי‪ ,‬התכלית של‬
‫ההספד הוא להתרומם מחייו של הצדיק‪" .‬צדיק אבד לדורו‬
‫אבד" – צריכים לעשות חשבון הנפש מהו החלל הריק שנעשה‬
‫בפטירת הצדיק‪ ,‬כמה קדושה היה בעולם בעבודת ה' שלו‪,‬‬
‫שיהודי העובד ה' מתקן עולם שמביא כבוד שמים ורצונו יתברך‬
‫בהבריאה‪ ,‬ומחובתינו למלא קצת מהחלל שהשאיר‪ ,‬ולמלאותו‬
‫בחיים שלנו‪.‬‬
‫ציורי החיים‪ ,‬הן של פרשה ראשונה והן של פרשה שניה‪ .‬החיים‬
‫הנה זה חלל והפסד‪ ,‬שאתם השומעים לא תזכו עוד לראות‬
‫הדירה הקטנה ברחוב חזון איש ‪.5‬‬
‫היה לו אשה חשובה‪ ,‬והורה לה‬
‫ולדוגמא שמעתי‬ ‫דרכו בחיים‪.‬‬
‫שפעם ראתה תכשיט יפה אצל אשה‬
‫אחרת‪ ,‬וביטאה הערצה להתכשיט‪,‬‬
‫שאלה האשה אותה "אם כן למה‬
‫אין הרבנית קונה לעצמה תכשיט‬
‫זו"‪ ,‬וענתה הרבנית "אני מתענגת‬
‫להביט על התכשיט‪ ,‬מה לי הנפקא‬
‫מינה על מי התכשיט מונחת – הרי‬
‫השקפה זו קיבלה מבעלה הגדול ר'‬
‫אהרן לייב‪ .‬מי יתן לנו תמורתו‪ ,‬הרי‬
‫אנו עומדים כבר בעולם אחר‪ .‬והגם‬
‫שהניח צואה שלא להספידו‪ ,‬עכ"ז‬
‫הורו מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א‬
‫ועוד גדולי ישראל שיש להספידו‪ ,‬שכלל ישראל‪ ,‬בעלי בתים ובני‬
‫תורה‪ ,‬זקנים עם נערים צריכים לשמוע הדיבורים של הספד עליו‪,‬‬
‫הרי זאת מוכיח עד כמה יש החלל של מי יתן לנו תמורתו‪.‬‬
‫שיסורין אלו יצילו אותו מיסורים בעוה"ב‪ ,‬וגם היה דואג על‬
‫יעזור הקב"ה שלא אלמן ישראל שמכינוסים אלו יצמח‬
‫השתוקקות וצמאון לדבר ה'‪ ,‬להחזיר עטרה ליושנה‪ ,‬להחזיר‬
‫המדרגות העליונות של תורה שהיו בגדולי ישראל שעוד זכינו‬
‫לראות‪ ,‬וכל אחד כפום שיעורא דיליה יקיים ה"וחי בהם" מען‬
‫זאל לעבן אין אידישקייט‪ ,‬בתורה ובגמילות חסדים ותפלה‪ ,‬ובכל‬
‫מה שקובע צורת היהודי כמו שהראה ר' אהרן לייב לנו‪ ,‬וזאת‬
‫הוא ההיתר בההספד‪ ,‬לזכות לאגרא דהספדא דלויי‪ ,‬שמותר‬
‫לרומם הציבור שידעו מהו קדושת התורה וכל מדה נכונה‪ ,‬ונזכה‬
‫שיתמלאו בכלל ישראל עוד תלמידי חכמים ומזכי הרבים‪ ,‬ולנגוע‬
‫במקצת למעשה האיש הקדוש הזה‪ ,‬ונזכה לראות בנחמת ציון‬
‫וירושלים‪.‬‬
‫אם שמוע כתובה בפרשת עקב לאחר החזרה על מעשה העגל‪ ,‬דאז‬
‫נאמר חבלתם מעשיכם‪ ,‬ונתקיים בהם אכן כאדם תמותון‪ ,‬ונפלו‬
‫ממדרגתם ה קודמת לבחי' ואספת דגניך שיצטרכו לעסוק בדרך‬
‫ארץ‪ ,‬ונתערב בהם שוב יצה"ר והוצרכו לאזהרה השמרו פן יפתה‬
‫לבבכם וסרתם וגו'‪ .‬אבל גם עכשיו יש יחידי סגולה הנוהגים‬
‫כרשב"י וחביריו שציור החיים שלהם משתקפת פרשה ראשונה‬
‫דק"ש‪ .‬היהודי שאומר קריאת שמע צריך שיהיה נגד עיניו שני‬
‫של ר' אהרן לייב בעצמו היה ציור‬
‫החיים של פרשה ראשונה‪ .‬אבל באותו‬
‫עת גם הבין והתייחס והקדיש עצמו‬
‫למען צרכי החיים של כלל ישראל‬
‫המתוארים בפרשה שניה דקריאת‬
‫שמע‪.‬‬
‫ר' אהרן לייב הקדיש חייו למען‬
‫בני התורה‪ ,‬ובני הכולל‪ ,‬מליוני‬
‫דולרים עברו תחת ידיו לישיבות‬
‫וכוללים‪ ,‬הכל עבר תחת שיקול דעתו‬
‫והחלטותיו בנוגע ישיבות וכוללים או‬
‫בנוגע לב לאחים וכו'‪ ,‬הלא נשא‬
‫האחריות לעולם התורה‪ .‬אבל מלבד‬
‫זה נשא האחריות והקדיש עצמו לחזק‬
‫את כלל ישראל‪ .‬דהרי יש לשאול למה‬
‫נסע לרחבי העולם‪ ,‬לארה"ב‪ ,‬קנדה‪ ,‬צרפת‪ ,‬מקסיקו ורוסיא ועוד‪,‬‬
‫הלא יהודי כר' אהרן לייב שכל ימיו היה פרוש וקדוש ועסק‬
‫בתורה‪ ,‬היה לו עגמת נפש מהנסיעות‪ ,‬ואני בעצמי שמעתי מפיו‬
‫הכבוד הרב שקיבל בכל המקומות‪ ,‬וכבר היה למעלה מגיל‬
‫שמונים‪ ,‬והפסיד שעות ע"ג שעות של לימוד‪ ,‬ולמה עשה כן?‬
‫אי"ז אלא שהיה "כלל ישראל איד"‪ ,‬והקדיש עצמו למען‬
‫חיזוק נפשות ישראל בכל מקומות מושבותיהם‪ ,‬היה לו השפעה‬
‫עצומה על בני תורה ובעלי בתים ולכל מי שבא בקשר עמו‪ ,‬והרבה‬
‫חזרו בתשובה‪ ,‬מדרשותיו ודיבוריו והנהגותיו‪ .‬הרי שמצד אחד‬
‫חי פרשה ראשונה דק"ש בחייו הפרטיים‪ ,‬אבל מצד שני היה‬
‫מוקדש כולו לצרכים דפרשה שניה דק"ש‪ ,‬שהם צרכי הכלל‪.‬‬
‫אגרא דהספדא דלויי‬

‫רבינו מרן ראש הישיבה זצ"ל ולהבחל"ח כ"ק אדמו"ר מנאוומינסק שליט"א‬
‫ידידות אמת שררה כל השנים בין מרן ראש הישיבה זצ"ל ויבדלח"ט מרן האדמו"ר שליט"א‪ .‬מתוקף תפקידו כראש מועצת גדולי‬
‫התורה בארצות הברית – רבינו זצ"ל עמד עימו בקשר תכוף‪ ,‬כשאת כל השאלות הקשות הוא העלה על שולחנו של רבינו‪ ,‬ופעמים רבות הם‬
‫היו מסתודדים ארוכות ביחידות בענייני הכלל והפרט‪ .‬האדמו"ר שליט"א ביטל דעתו כליל לדעת רבינו זצ"ל‪ ,‬ולעומתו רבינו הראה לא‬
‫אחת את הערכתו והערצתו הרבה כלפיו‪ ,‬כשהוא מע לה על נס את אישיותו הרוממה ופקחותו במילי דארעא ובמילי דשמיא‪ .‬רבינו שהיה‬
‫כידוע דקדקן גדול בכל שבח ותואר כינה את האדמו"ר שליט"א במכתבו אליו‪" :‬ראש הגולה"‪ ,‬ובמכתב אחר כתב‪" :‬ידיד ה' וידיד נפשי"‪.‬‬
‫בודדים זכו לתואר כזה מרבינו‪ ...‬באחד הפעמים שהגיע האדמו"ר לרבנו‪ ,‬אמר לו רבנו‪' :‬התגעגעתי לדבר איתך'‪.‬‬
‫כאשר הגיע רבינו זצ"ל בארה"ב במסעו ההיסטורי לחיזוק תפוצות הגולה‪ ,‬נערך כינוס גדול לכבודו בהשתתפות רבבות בני אדם‪,‬‬
‫האדמו"ר שליט"א קיבל את פני רבינו בדברים הבאים‪" :‬אנו יכולים ללמוד מהנסיעה ההיסטורית של גדולי ישראל‪ ,‬כיצד הם מקיימים‬
‫את דברי רבותינו נפשם עיקר וגופם טפלה‪ ,‬וזה מחייב אותנו כאן בארה"ב להתעורר משום שכאן הגוף עיקר והנפש טפלה וזה חודר רח"ל‬
‫גם למחנה ישראל‪ .‬לשמחתנו ישנה התעוררות לתשובה צריך לנצל את ההתעוררות כדי לגרום לכך שיהיה עוד אלפי בני ישראל שיתקרבו‬
‫לתורה‪ ,‬על ידי זה ישתנו פניה של אר"י עלינו לסייע למטרה זו ולא להיות רק עסוקים בעצמנו אלא לחשוב על כלל ישראל"‪.‬‬
‫ובסיום דבריו של רבינו אמר האדמו"ר שליט"א‪ " :‬אין לי מה להוסיף על דברי ההתעוררות שרבנו אמר‪ ,‬אבל כולנו יודעים שאחד‬
‫מהרווחים הגדולים של כולנו בימים האלה‪ ,‬היא הזכות לקבל פניהם של גדולי ישראל‪ ,‬ושתהיה ההתעלות הרוחנית מקבלת פניהם של‬
‫גדולי ישראל‪ .‬רצוני שרבנו ידע שהערב הזה בשבילנו כולנו‪ ,‬זו התרגשות גדולה וכמו שנאמר קודם‪ ,‬שאנחנו מרגישים כל כך בעומק שיש לו‬
‫לראש ישיבה קורת רוח להיות אתנו ביחד‪ ,‬ואלו הם הפירות שנהנים מהם בשעת מעשה‪ ,‬ובודאי שזו תהיה זכות בשביל הציבור "הגדולה‬
‫שימושה יותר מלימודה" שיש לנו את הזכות שגדולי ישראל מגיעים לכאן ומהנים אותנו ומכבדים אותנו‪ .‬מימיכם אנו שותים‪ :‬והקב"ה‬
‫יעזור קודם כל שרבנו יזכה לאורך ימים טובים ושנים להאיר את כלל ישראל בתורתו וביראתו וכולנו נתעלה מזה‪ ,‬והקב"ה יוביל את כולנו‬
‫ביחד עם המלכים שלנו בראשנו לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן‪.‬‬
 ‫למעלה מן הטבע‬
‫הגאון הגדול רבי שמואל קמינצקי שליט"א‬
‫ראש ישיבת פילאדעלפיה ומראשי וקברניטי היהדות החרדית בארה"ב‬
‫(תודה מיוחדת לבנו הרב הגאון רבי דוד קמינצקי שליט"א על עזרתו בעריכת הדברים)‬

‫אנחנו חיים במצב שכל העולם עומד על כמה יחידים‪,‬‬ ‫דברי הספד שנאמרו בישיבת פילאדעלפיה‬
‫וממילא יש לנו חיוב להתחזק למלא את החסר‪.‬‬ ‫נאמר כאן דברי הספד מה שהפסיד כלל ישראל‪ .‬היה‬
‫כאן יהודי שהתנהג באופן למעלה מן הטבע‪ ,‬רופאים אמרו‬
‫ריבונו של עולם יעזור שהוא יהיה מליץ יושר על כל‬ ‫שאינם יכולים להבין איך בן אדם יכול לחיות באופן כזה‪,‬‬
‫כלל ישראל‪.‬‬ ‫והוא חי ותפקד כאדם מן השורה‪ .‬כל ימי חייו היו חיים‬
‫של למעלה מן הטבע‪ ,‬קיווינו שהוא יוליכנו לקראת משיח‬
‫דברים שאמר בכינוס ההספד בליקווד‬ ‫צדקנו‪ ,‬על ידי אדם כזה שחי בטבע שלא בדרך הטבע‪ ,‬אבל‬
‫צריך להתחזק כל אחד יחזק את חבירו על האבידה‬ ‫לא זכינו לכך‪.‬‬
‫הגדולה שהיה לנו‪ .‬עד אתמול היה כלל ישראל אחד‪ ,‬והיום‬
‫זה כלל ישראל אחר‪ .‬צריך לאמוד כל אחד מה הפסדנו‪.‬‬ ‫חז"ל אומרים (ב"ר צג‪ ,‬יא) בהקשר לכך שנועדו‬
‫דבר ראשון צריך להבין את העומק של האבידה‪.‬‬ ‫האחים עם יוסף‪ :‬אמר רב אבא כהן ברדלא אוי לנו מיום‬
‫דין אוי לנו מיום תוכחה‪ .‬מה יוסף הצדיק שהוא בשר ודם‬
‫שמעתי פעם מעשה‬ ‫כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו‪ ,‬הקב"ה‬
‫שבשעת פטירתו של מרן‬ ‫שהוא דיין ובעל דין ויושב‬
‫ה'חפץ חיים' זצ"ל היה‬ ‫על כסא דין ודן כל אחד‬
‫תחושת יאוש גדולה מאוד‬ ‫ואחד על אחת כמה וכמה‬
‫בישיבה עד שלא דיברו‬ ‫שאין כל בשר ודם יכולים‬
‫האחד עם השני והרגישו‬ ‫לעמוד לפניו‪ .‬כל המציאות‬
‫שהגיע‬ ‫עד‬ ‫אבודים‪.‬‬ ‫היתה שלא היו יכולים‬
‫המשגיח רבי ירוחם ואמר‬ ‫לדבר ולענות‪ ,‬כי זה למעלה‬
‫שיחה שלימה להוציא את‬ ‫מהם שנתגלה להם שמה‬
‫הציבור מהיאוש שאחזם‪.‬‬ ‫שעשו קודם לא היה כדין‪,‬‬
‫לא הבנתי מעולם את‬ ‫ועל זה אומרים חז"ל אוי‬
‫המעשה הזה‪ .‬מה זה‬ ‫לנו מיום הדין אוי לנו מיום‬
‫היאוש הזה? ודאי שאנו‬ ‫התוכחה‪ .‬חז"ל אומרים‬
‫מבינים מה זה חפץ חיים‪,‬‬ ‫שקודם שנתגלה יוסף רצו‬
‫אבל מה זה היאוש הזה?‬ ‫האחים לערוך מלחמה נגד‬
‫מצרים שזה כנגד הטבע‬
‫היום לאחר פטירתו של‬ ‫שינצחו נגד עם שלם‪ ,‬ובין‬
‫ראש הישיבה זצ"ל אני‬ ‫רגע הכל התהפך ולא יכלו‬
‫מבין את המשמעות של איבוד אבא‪ ,‬אבא של כל בני‬ ‫לענות‪.‬‬
‫הישי בות‪ ,‬שהיה עונה לכל שאלה ושאלה והיה לוקח על‬
‫עצמו את כל הדברים הקשים של כלל ישראל‪ .‬להיכנס‬ ‫כל ההנהגה של ראש ישיבה זצ"ל היתה למעלה מן‬
‫אצלו בחדר זה היה הרגשה מעולם העליון‪ ,‬לדבר איתו‬ ‫הטבע‪ .‬במשך כל ימי חייו‪ .‬הרי הוא התחתן עם התורה‪ ,‬כל‬
‫הרגישו בנקיות הדעת עומד כנגד כולם עם לב חזק‪ ,‬וזה‬ ‫מקום שנגע היה תורה‪.‬‬
‫נקרא לשאת את משא כלל ישראל‪.‬‬
‫ידוע המקרה שקרה כשהיה ר"מ בישיבה שלא קיבל‬
‫אבל השאלה היא איך הולכים הלאה? עד היום היה‬ ‫המשכורת לתקופה מסוימת‪ ,‬וכשבאו אחר כך להשלים‬
‫אפשר לישון רגוע בלילה‪ ,‬היה אחד שאיכפת לו‪ ,‬שלקח על‬ ‫מה שחייבים לו‪ ,‬סירב לקבל שהרי כבר חי את אותם ימים‬
‫עצמו את הכל‪ ,‬אך מה יהיה מעכשיו‪ .‬ההרגשה היא של‬ ‫ולא צריך את המשכורת עליהם‪ .‬היינו שאדם שחי רק‬
‫'יתומים היינו ואין אב'‪.‬‬ ‫בתורה לא צריך שום דבר אחר‪ .‬וכך הוא חי כל השנים‪.‬‬

‫רבינו יונה מסביר שפעמים יש יתום שיש לו מישהו‬ ‫זכינו שראש הישיבה זצ"ל היה כאן אצלנו בישיבה‬
‫אחר שדואג לו‪ ,‬והוא נכנס במקום האב‪ ,‬אבל יתומים‬ ‫וראינו איך שחי למעלה מן הטבע‪ ,‬איך שמוסר עצמו‬
‫היינו ואין אב הכוונה היא שאין אף אחד שדואג לנו‬ ‫לגמרי לתורה והקב"ה שולח לו די סיפוקו‪ .‬ראינו שהוא‬
‫שנשארנו לבד‪ ,‬וזה גודל האבידה שנשארנו לבד‪.‬‬ ‫לא היה מעולמנו אלא מעולם אחר לגמרי‪ ,‬וכל העולם‬
‫עומד עליו – על היחיד הזה שחי למעלה מן הטבע‪.‬‬
‫אפשר לומר את כל הסליחות של יום חמישי 'אנשי‬
‫אמנה אבדו'‪ .‬אדם שחושב רק על הקב"ה! אדם שמצאת‬ ‫עכשיו חסר לנו אותו זכות אותו יחיד‪ ,‬שיכול להחזיק‬
‫את לבבו נאמן לפניך! אדם שעובד את הקב"ה בלא שום‬ ‫את כל העולם‪ .‬כשלוקחים מאתנו אותו יחיד צריכים‬
‫פניה! אדם שחושב רק על הקב"ה זה נקרא 'אנשי אמנה'‪,‬‬ ‫לעשות חשבון הנפש‪ ,‬כמה כל אחד אתנו יכול להוסיף‬
‫ובעוונותינו הרבים 'אנשי אמנה אבדו'‪ .‬גיבורים לעמוד‬ ‫לקיום העולם‪ ,‬ומה יכול לתקן‪ .‬אנחנו לא יכולים לתאר‬
‫בפרץ דוחים את הגזירות היו לנו לחומה‪.‬‬ ‫מה הפסדנו כש הולך מאתנו יהודי כזה שכל העולם עמד‬
‫עליו‪ ,‬בכל הענינים שעשה‪ ,‬בכל העולם בכל מקום‪ .‬צריכים‬
‫לחשוב מה שכל אחד יכול לעשות בעיקר לעצמו וזה תיקון‬
‫העולם‪ .‬כל מעשיו של אדם משפיע על להחזיק את העולם‪.‬‬
 ‫"במה הארכת ימים?"‬
‫נטפי דמע שנאמרו ביום בו נראו גוילין נשרפין ואותיות פורחות‪ ,‬מפי‬
‫ראש הישיבה מרן הגאון רבי ברוך דוב פוברסקי שליט"א‬
‫ראש ישיבת פוניבז' וחבר מועצת גדולי התורה‬
‫לזכות לאריכות ימים צריך זכות מיוחדת‪ ,‬וכל אחד רוצה לזכות‬
‫בזה‪ ,‬ולכן שאלו כדי לדעת מהי הדרך לזכות לזה‪.‬‬
‫גדול‪ .‬הנה להספיד אסור בחנוכה כמו שנפסק בשו"ע [או"ח סי'‬
‫ובגמ' שם נתבאר כל אחד מה השיב‪ ,‬ומצינו ענין אחד משותף‬
‫בכל התשובות והוא 'מימי'‪ ,‬אצל כולם לא היו מעלות בעלמא‪,‬‬
‫אלא הם היו מידות תמידיות שתמיד עמדו והחזיקו בהם‪ ,‬בדרך‬
‫כלל טבע האדם להיות דואג על איבוד דמיו‪ ,‬שאם איבד ממון‬
‫הרי הוא מרגיש הפסד ומצטער‪ ,‬אבל אם ביטל יום מימי חייו אין‬
‫זה מצוי שירגיש תחושת הפסד כל כך‪ ,‬אבל האמת היא שהחיים‬
‫הם מתנת שמים‪ ,‬כל יום הוא מתנה מיוחדת מאת הקב"ה‪ ,‬ואם‬
‫הפסידוהו הרי הוא דבר שאינו חוזר לעולם‪ ,‬וכל אותם שזכו‬
‫לאריכות ימים הי' בהם ענין זה‬
‫של 'מימי'‪ ,‬שלא איבדו אפילו‬
‫יום אחד‪ ,‬וכמו שכתוב‬
‫באברהם‪ ,‬ואברהם זקן בא‬
‫בימים‪ ,‬שבא עם כל ימיו 'כולם‬
‫שוים לטובה'‪.‬‬
‫דבר זה אפשר לומר על מרן‬
‫שהחזיק‬ ‫זצ"ל‬ ‫הגראי"ל‬
‫בהנהגותיו המיוחדות מבחרותו‬
‫ועד יומו האחרון‪ ,‬סיפר לי אדם‬
‫שהי' בכפר סבא בתקופה‬
‫שמרן הגראי"ל לימד בישיבה‬
‫שם‪ ,‬שכשהי' בא בצהרים‬
‫אחרי השיעור לביתו‪ ,‬והרי‬
‫צריך לאכול ארוחת צהרים‪ ,‬הי'‬
‫גדל בחצרו עץ של גויבה‪,‬‬
‫ובדרכו הביתה הי' קוטף ממנו‬
‫ונכנס לביתו והרבנית ע"ה‬
‫היתה מגישה לו גם פרוסת לחם וארוחתו היתה מעט לחם עם‬
‫גויבה וכוס מים‪ ,‬כך הי' כשהי' עוד צעיר‪ ,‬זה דבר שאינו מצוי‬
‫כלל‪ ,‬וההנהגה הזאת של למעט את העולם הזה זה הי' כל ימיו‪,‬‬
‫בלי שום הבדל היום אתמול מחר‪ ...‬וכעת אנו עוסקים בזה‬
‫עבורינו לא כאבלות שאסורה בימים אלו‪ ,‬ולא כסיפור שבחיו‬
‫בשביל התועליות של הנפטר‪ ,‬אלא לברר סוגי' זו 'במה הארכת‬
‫ימים'‪ ,‬כדי שנוכל ללמוד מדרכיו ונדע איך נוכל אנו לזכות לזה‪.‬‬
‫וההטבה‪ ,‬ויעקב מידתו היא תורה‪ ,‬ומשה רבנו זה גאולה שהי'‬
‫והענין בזה הוא כי מי שדואג על איבוד ימיו הקב"ה נותן לו‬
‫ימים‪ ,‬כי אותם שהקב"ה נותן להם מתנה זו של ימי חיים והם‬
‫מאבדים אותם‪ ,‬ודאי לא יוסיף הקב"ה לתת להם כיון שאינם‬
‫מכירים ערך יום של חיים‪ ...‬מי שכל ימיו חי בתחושה של‬
‫התחדשות בלי מלומדה‪ ,‬וכל ימיו מקיים הנהגותיו עם כל‬
‫החומרות בדקדוק בלא להקל מעצמו כלל‪ ,‬הוא מכיר ערך החיים‬
‫ולו הקב"ה נותן אריכות ימים‪.‬‬
‫כל דברים אלינו דיברנו עבור עצמנו‪ ,‬ולא עברנו בזה על דברי‬
‫מרן הגראי"ל זצ"ל‪ ,‬ולא ביטלנו מצות החנוכה‪ ,‬ובודאי יש הרבה‬
‫על מה לבכות אך כעת בימי החנוכה אין זה זמן של בכיה‪.‬‬
‫נסתפק בזה‪ ,‬ואחר ימי חנוכה אז נשפוך את הבכי מהלב‪ ,‬ה'‬
‫ירחם‪.‬‬
‫בחיי‪ ,‬אמר לו רבי תורה היא וללמוד אני צריך‪ ,‬ומפני שכדי‬
‫נטפי דמע ביום הפטירה – לאחר הלויה‬
‫קשה היום לישראל‪ ,‬כלל ישראל עבר היום יום קשה‪ ,‬זעזוע‬
‫תר"ע]‪ ,‬ורק חכם בפניו הותר‪ ,‬ומלבד זאת הרי גם ביקש בצואתו‬
‫שלא יספידוהו‪ ,‬ואם כן משני הסיבות אי אפשר לערוך מספד‬
‫כעת‪ ,‬אך עדיין מוטלת עלינו החובה להתבונן וללמוד מדרכיו‪,‬‬
‫וענין זה אינו קיום של אבלות שיהי' אסור בחנוכה‪ ,‬לדבר בשבחו‬
‫ודאי אפשר גם בחנוכה‪ ,‬וגם מה שביקש שלא להספידו אין זה‬
‫מפני שההספד הוא טובתו ואיננו רוצה לקבל טובות מאחרים‪,‬‬
‫כמו שמצינו [משלי טו‪,‬כז] שונא מתנות יחיה‪ ,‬דזה קאי על לקבל‬
‫מאחרים אבל מה שמשבחים אותו גם בחייו כבר ביטל את זה‬
‫לגמרי ולא התפעל מזה כלל‪,‬‬
‫ולא זו הסיבה שביקש להמנע‬
‫מלהספידו‪.‬‬
‫אלא שהרי כתב השו"ע‬
‫[יו"ד סי' שד"מ] שאם מרבים‬
‫דברים שלא היו בו הרי זה גורם‬
‫רעה לעצמו ולמת‪ ,‬מזה חשש‬
‫זצ"ל‬ ‫הגראי"ל‬ ‫מרן‬
‫שבענוותנותו מיעט עצמו מאוד‬
‫כמו שראינו בצואתו‪ ,‬ואני אינני‬
‫חושש שאומר יותר ממה שהי'‬
‫בו‪ ,‬והלואי שלא אמעט מידי‬
‫בערכו‪ ,‬ולכן צריך לדבר כעת‬
‫מעט כי הוא נצרך עבורנו‪.‬‬
‫אי' במדרש [ב"ר נו‪,‬ז] אין‬
‫דור שאין בו כאברהם ואין דור‬
‫שאין בו כיעקב ואין דור שאין‬
‫בו כמשה ואין דור שאין בו כשמואל; דברי המדרש הם סתומים‬
‫ונעלמו מאיתנו מדוע נבחרו דוקא אלו הארבעה‪ ,‬ראינו שאת‬
‫יצחק לא מנו כאן חז"ל‪ ,‬ועכ"פ מבואר בדבריהם שאת אלו‬
‫הארבעה מוכרחים בכל דור ודור‪ ,‬ואמנם בודאי שאי"ז כאברהם‬
‫אבינו ממש‪ ,‬אבל הוא בבחינת יפתח בדורו כשמואל בדורו כדאי'‬
‫בגמ' [ר"ה כ"ה ב']‪ ,‬ואת מידותיהם של אלו הארבעה מוכרחים‬
‫בכל דור ודור‪ ,‬ויתכן לבאר קצת דאברהם מידתו היא החסד‬
‫גואל ישראל‪ ,‬ומקבל התורה‪ ,‬ושמואל הי' נביא אולם הי' מיוחד‬
‫מכל הנביאים שהוא משח את מלכי ישראל שאול ודוד‪ ,‬ובכל דור‬
‫יש גדולי ישראל שיש בהם אלו ארבעה המידות‪.‬‬
‫וכשמדברים על מרן הגראי"ל זצ"ל הרי מובן לכולם שהוא הי'‬
‫מאלו שהדור זקוק להם‪ ,‬וכשהראה הקב"ה למשה דור דור‬
‫ודורשיו וכו' [סנהדרין ל"ח ב'] מרן זצ"ל הי' ביניהם‪ ,‬ובודאי גם‬
‫כעת כשנסתלק הדבר צריך לעורר אותנו להתבונן במעלותיו‪.‬‬
‫ענין נוסף שצ ריך לציינו הוא אריכות ימיו שזכה לאריכות‬
‫ימים שאינה מצוי' כלל למעלה ממאה שנה‪ ,‬ובגמ' בתענית [כ"ז‪-‬‬
‫כ"ח] מבואר ששאלו זאת‪ ,‬במה הארכת ימים‪ ,‬ושם אי'‬
‫שכששאלו את רבי יהושע בן קרחה במה הארכת ימים א"ל קצת‬
 ‫"לקח את החיים ברצינות"‬
‫הגאון הגדול רבי משה יהודה שלזינגר שליט"א‬
‫ראש ישיבת 'קול תורה' וחבר מועצת גדולי התורה‬

‫דברי הספד בתום השלושים‬ ‫דברי הספד בתום השבעה‬

‫אנו עומדים היום ביום השלושים לפטירת רבינו מרן ראש‬ ‫ידוע לכולנו שהנפטר הגדול ביקש לא להספיד אותו‪ ,‬ולא‬
‫הישיבה זצ"ל‪ ,‬מכוון דרכם של כל הישיבות וכל מוסדות‬ ‫לספר בשבחו‪ .‬אנחנו נדבר על כמה מילים שיש ללמוד‬
‫התורה‪.‬‬ ‫מדרכיו‪ ,‬הן לא יתכן שאין ללמוד את הגדלות‪ ,‬ואת המעשים‬
‫הטובים‪.‬‬
‫הרמב"ן בפרשת יתרו מדבר על זכור ושמור עשה ול"ת‪,‬‬
‫אומר הרמב"ן עשה חשוב מל"ת‪ ,‬שעשה הוא אהבה ורחמים‪,‬‬ ‫כל עשיה בציבור שלנו כל המוסדות בהפצת תורה כולם‬
‫ול"ת הוא דין‪ .‬ובכל זאת‬ ‫היו קשורים באופן מתמיד‬
‫נענשים מלקות ומיתה רק על‬ ‫איתו בחכמתו בפיקחותו כל‬
‫לאו‪ .‬סיבת הדבר הוא‪ ,‬שיסוד‬ ‫אלה הוא הנהיג את הציבור‪,‬‬
‫של אדם זה לנהל אורח חיים‬ ‫הוא הרחיב תורה‪ ,‬יסד‬
‫ראוי נקי מעולה‪ ,‬וכשנשמר‬ ‫ישיבות‪ ,‬הפיץ את הענין של‬
‫אדם מלעבור לאו זה מסגרת‬ ‫הכוללים באופן מתמיד‪ ,‬איתו‬
‫מוכרחת הראויה לחיים שאין‬ ‫כל אלה היו קשורים אליו‬
‫בהם עשיה שאינה הגונה‪ ,‬ורק‬ ‫למוצא פיו‪ ,‬ולחכמת חיים‬
‫על בסיס זה יש חשיבות של‬ ‫שלו‪ ,‬ואנחנו צריכים ללמוד‬
‫קום ועשה‪ ,‬כי העיקר הוא‬ ‫את הבנין הזה‪.‬‬
‫בנקיות היום יום של אדם‪ ,‬בין‬
‫אדם לחברו ובין אדם למקום‪.‬‬ ‫הגדלות של הנפטר בנויה‬
‫מרן ראש הישיבה כל חייו היו‬ ‫היתה על יום יום של חינו ך‬
‫בהקפדה של אורח חיים ראוי‬ ‫עצמי לקחת ברצינות את‬
‫ונעלה‪ ,‬וכל מגמתו היתה‬ ‫החיים‪ ,‬לקחת ברצינות את‬
‫להחזיק את החיים ע"מ‬ ‫הזמן‪ ,‬ולקחת ברצינות כל‬
‫לקיים מצוות‪ ,‬על רקע זה יש‬ ‫מעשה שהוא עושה‪ .‬ורק‬
‫חיוב מצוות בקום ועשה‪.‬‬ ‫שהתכלית תמיד תהיה קיום‬
‫חובתו בחיים‪ .‬שמעתי מאלה שהכירו אותו שכל מה שעשה‬
‫על הפסוק 'קדושים תהיו' אומר רש"י פרושים תהיו‪,‬‬ ‫זה רק מה שהיה מוכרח לו ולא נזקק למותרות‪ .‬כל היתר זה‬
‫וברמב"ן כתב לא להיות נבל ברשות התורה‪ .‬והאמת היא‬ ‫הרגשה של פרוזדור‪ ,‬וזה מה שכ"א לפי דרגתו יכול ללמוד‬
‫שאינם חולקים‪ ,‬אלא שרש"י כתב הדרגה הגבוהה של‬ ‫מהאדם הגדול הזה‪.‬‬
‫קדושים תהיו והוא הפרישות‪ ,‬ואילו הרמב"ן כתב שהאדם‬
‫הרוצה לעבוד על 'קדושים תהיו' זה מתחיל מכך שלא יהיה‬ ‫הגמ' אומרת שכל מי שהיה באשכבתיה דרבי יזכה לחיי‬
‫נבל ברשות התורה‪ ,‬וודאי שאדם שעובד על מידה זו סופו‬ ‫עולם הבא‪ .‬הפשט בזה שכל מה שהיה לרבי‪ ,‬כל העושר שלו‬
‫הוא להגיע אל הפרישות‪ .‬הנהגתו של רבינו ראש הישיבה‬ ‫שימש אותו רק במידה שהיה צריך לעבודת ה'‪ ,‬א"כ כל‬
‫זצ"ל היתה צמודה לחיים שכל עניינם קדושה‪ .‬בצורת החיים‬ ‫מעשיו היו בגישה נעלית ובצורה נכונה וא"כ כל מי שהיה‬
‫של קדושה מחויב כל איש ישראל‪ .‬הרמב"ם בהל' רוצח‬ ‫בזמן רבי חזקה עליו שלקח את גדלות המעשה את רצינות‬
‫ושמירת הנפש אומר שיש מצוה ונשמרתם לנפשותיכם‪ ,‬וכן‬ ‫המעשה וקיבל על עצמו את הקבלה הזאת‪.‬‬
‫הוא בשו"ע סוף חו"מ‪ .‬אמנם בתורה זה כתוב לענין רוחניות‪,‬‬
‫לא לשכוח מעמד הר סיני‪ ,‬להתרחק מעבודה זרה‪.‬‬ ‫כפי מה שאמרנו זה מה שאנחנו יכולים ללמוד וכ"א יכול‬
‫לקחת לעצמו וחייבים לקחת לעצמו‪ ,‬כל תפילה עם לוקחים‬
‫ובענין זה התורה אומרת 'מאד לנפשותיכם'‪ ,‬שנוגע בבנין‬ ‫אותה יותר ללב‪ ,‬גם בתורה עם לומדים באיכות‪ ,‬וכל מעשה‬
‫הרוח של האדם‪ .‬רבינו מרן ראש‬ ‫שעושים צריך לעשות יותר‬
‫הישיבה דאג כל ימיו לשמירת‬ ‫ברצינות‪ ,‬ובמידה מסוימת זה‬
‫הרוחניות שלו‪ ,‬וקיים את‬ ‫הניסיון שלנו‪ ,‬וצריך לדעת‬
‫שמירת הנפש הגשמית של‬ ‫שהנפטר שלנו היה חי מחוץ‬
‫הרמב"ם רק במידה שנצרך‬ ‫למסגרת של שטף החיים וזה‬
‫לקיום‪ .‬ניכר היה בו שמירת‬ ‫ההכרח שהיה לו‪ ,‬ועיקר העבודה‬
‫ה'מאד' המוזכר בתורה בשמירת‬ ‫זה לא לחיות במסגרת של איך‬
‫הרוח והנפש‪ .‬אך כל התכלית‬ ‫שהולך‪ ,‬וכל רגע שיש לאדם זה‬
‫היא 'לנפשותיכם' לשלימות‬ ‫מתנה וצריך לדעת לנצל את זה‪.‬‬
‫רוחנית‪ .‬אמנם זה לא שייך‬
‫בדרגה של כל אחד מאתנו‪ ,‬אבל‬ ‫אנחנו יודעים באיזה צמצום‬
‫שייך שכל אחד מאתנו ילמד‬ ‫הוא היה חי וזה לא מצד קבלת‬
‫מהנפטר הגדול‪ ,‬לכוון את‬ ‫יסורין אלא מצד שהיו יודעים‬
‫המחשבה בכיוון הזה של קיום‬ ‫מה המטרה בחיים‪ ,‬אנחנו לא‬
‫שמירת הנפש לאמיתה של‬ ‫בדרגה הזאת אבל כ"א צריך‬
‫תורה‪ ,‬ולצורך קיום נכון של‬ ‫לדעת מה המטרה בחיים‪ ,‬וכפי‬
‫תכלית החיים‪ .‬וכפי ששמעתי‪ ,‬מצעירותו הקפיד לקחת‬ ‫שאמרנו לא מדברים כאן שצריך לחיות בכזו דרגה אבל כ"א‬
‫מהעולם הזה רק מה שמוכרח לקיום תפקידה הרוחני של‬ ‫כפי דרגתו‪ ,‬ושזה יהיה זכות לנו וזכות לנפטר‪ ,‬בעזרת ה'‬
‫הנפש‪ ,‬ובענין זה כל אחד יכול ללמוד את המבט הנכון של‬ ‫שנזכה לזה‪.‬‬
‫החיים‪ ,‬ועל ידי כך לכוון מחשבתו ומעשיו לכיוון הראוי‪ .‬יהי‬
‫רצון שנזכה לקחת את הדברים באמת‪ ,‬וזה יהיה לתועלת‬
‫העלאת גדלותו של הנפטר זצוק"ל‪ ,‬וזכות עבורנו‪.‬‬
 ‫מדוע שתלו הקב"ה דוקא בדורנו?‬
‫הגאון רבי יהושע איכנשטיין שליט"א‬
‫ראש ישיבת 'יד אהרן'‬
‫הדקויות והכריע בכל העניינים בדעת תורה בהירה‪ .‬וזה הכל בכלל‬
‫דור דור ודורשיו שהקב"ה שם אותו בדורינו‪.‬‬
‫דין רבו מובהק‪ .‬והטעם הוא משום שמשפיע תורה לכל הדור‬
‫ויש עוד נקודה בדור דור ודורשיו‪ ,‬דיעוין באבן שלמה שמביא‬
‫מהגר"א שלכל דור יש הנסיונות של הדור‪ ,‬וצריכים לדעת איזה‬
‫גדרים צריכים לעשות בדור‪ .‬ויעוין בהקדמה של המשכנות יעקב‬
‫לספרו קהילת יעקב שכותב שכל הלכה תלוי בשעתו ובמקומו וכגון‬
‫מחלוקת ב"ש וב"ה שב"ש נוטה למדת הדין וב"ה נוטה למדת‬
‫הרחמים (ובלוחות ראשונות היה הלכה כב"ש ובלוחות שניות הלכה‬
‫כב"ה וכן לעתיד לבוא הלכה כב"ש) וכן באתריה דר"א הלכה כר"א‬
‫שהיה מתלמי די ב"ש ויעוי"ש‪ .‬א"כ בכל דור צריכים לדעת את‬
‫המידה של הדור‪.‬‬
‫ובמשנה באבות כתוב "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע"‬
‫וכו' ולאחר מכן יש את הזוגות‪ .‬ומפרש המהר"ל שבהתחלה היו‬
‫הנשיא ואב"ד ביחד ולאחר מכן התחלק הנשיא ואב"ד שזהו הזוגות‪.‬‬
‫ויעוין בדרשות הר"ן שמפרש שעיקר התפקיד של נשיא הדור הוא‬
‫התפקיד של סנהדרין שזהו המקום‬
‫שקובעים הלכה לדורות‪ .‬והמלך יש‬
‫לו תפקיד לקבוע את ההוראות שעה‬
‫ובזמן שאין מלך הנשיא מקבל גם‬
‫את התפקיד של מלך לקבוע את‬
‫ההוראת שעה‪ .‬וא"כ יש לנשיא‬
‫תפקיד להיות המוסר התורה מדור‬
‫לדור ולשמור את מסורת התורה‬
‫שזהו ההלכה לדורות‪ ,‬ואת הכללים‬
‫איך לשמור את התורה בטהרתה‪.‬‬
‫וכן יש לו תפקיד לקבוע את הוראת‬
‫שעה לפי הצרכים של הדור‪.‬‬
‫ולזה צריכים להבין את‬
‫הפרצות והצרכים של הדור ולתת‬
‫דוגמא לזה‪ ,‬היה מלחמה של כמה‬
‫דורות נגד לדבר בעברית‪ ,‬והחזו"א‬
‫התיר לדבר עברית‪ ,‬ובאו לחזו"א‬
‫ושאלו אותו איך הוא מתיר כאשר‬
‫לחמו נגד זה‪ .‬והחזו"א נתן דוגמא‬
‫לזה לאחר מלחמת העולם הראשונה הצרפתים בנו קו הגנה בגבול‬
‫המזרחי של צרפת והיה בלתי אפשרי לפרוץ את הקו‪ ,‬אבל במלחמת‬
‫העולם השניה הגרמנים פלשו מצד צפון דרך הים וגנרל אחד מצרפת‬
‫שאל‪ ,‬למה פלשתם לצד צפון‪ ,‬הכנו קו לצד המזרח‪ .‬אלא זה לא‬
‫החזית היום‪ ,‬החזית הוא לצד צפון‪ .‬ואמר החזו"א פעם החזית היה‬
‫נגד עברית‪ ,‬אבל היום יש חזיתות אחרות‪ .‬וא"כ בכל דור צריכים‬
‫להבין מה החזית שצריכים לעמוד‪ .‬וא"כ בדורנו צריכים להבין‬
‫הנסיונות ובדורנו יש נסיונות שלא היו בדורות הקודמים כמו הבעיות‬
‫של טכנולוגיה ושל נושרים‪.‬‬
‫שלומד תורה לאמיתה משפיע יותר להחזיר בתשובה ולמנוע‬
‫והנה הראש ישיבה זצ"ל מילא את שני התפקידים‪ ,‬מצד אחד על‬
‫מסורת התורה‪ ,‬ישיבות וכוללים שיצמחו גדולי תורה‪ .‬הקים רשתות‬
‫של כוללים של אלפי אברכים וכן הרבה ישיבות והיה מעורב כמעט‬
‫בכל הישיבות שהדריך אותם וביסס אותם‪ ,‬וכן בישיבות קטנות‪.‬‬
‫ומצד שני עמד בפר צות של הדור‪ ,‬היה מעורב בכל עניני הנושרים שזה‬
‫אחד מהבעיות הגדולות של הדור וכן בכל הסכנות של הטכנולוגיה‬
‫שעמד מאחורי כל הגדרים שצריכים לעמוד על הפרצות‪ .‬וזה הכל‬
‫בכלל דור דור ודורשיו‪ ,‬להנהיג את הדור בין מצד מסורת התורה ובין‬
‫מצד הבעיות של השעה שזה תפקיד של מלך להורות את ההוראת‬
‫שעה של הדור‪.‬‬
‫האנשים ולא רואים את האמת וזה משום שהחומר מסנוור‪ .‬אמנם‬
‫כמובן א"א לבקש מאיתנו להיות צדיק תמים בדור אבל מ"מ‬
‫נלמד מדרכיו להתרומם קצת‪ ,‬לא להיות שקוע בחומריות וכן לחיות‬
‫חיים עם מטרה ברורה להתקרב להקב"ה בלי חשבונות רבים אלא‬
‫לחיות כל החיים רק להתקרב לקב"ה והלוואי שנזכה ללמוד מדרכיו‬
‫ולהתרומם‪.‬‬
‫כאשר מספידים גדול הדור צריכים לדעת שגדול הדור יש דין רבו‬
‫מובהק לכל הדור‪ ,‬כמבואר בפוסקים שמי שמופלג בחכמה בדורו יש‬
‫וכמבואר בגמ' בכמה מקומות "משה שפיר קאמרת" ומבואר שזה‬
‫משום שבכל דור יש אחד שהוא במקום משה רבינו שהוא מקבל‬
‫תורה עבור הדור‪ .‬והנה כתוב בפ' בראשית זה ספר תולדות אדם‬
‫ואיתא במדרש שם וכן בגמ' ע"ז דף ה‪ .‬שהספר תולדות אדם היינו‬
‫שהקב"ה הראה לאדם הראשון דור דור ודורשיו‪ ,‬ומבואר מזה שמיד‬
‫בבריאת העולם הקב"ה סידר סדר הדורות‪ ,‬ולכל דור סידר גדולי‬
‫דור‪ ,‬ומהלשון דור דור ודורשיו משמע שהגדול מתאים לדור‪ ,‬וזהו‬
‫לשון דור דור ודורשיו‪ ,‬שלפי הדור הקב"ה סידר הגדול הדור‪ .‬וא"כ‬
‫עלינו להבין למה הקב"ה סידר שרבינו יהיה גדול הדור בדורנו?‬
‫והנה אנחנו חיים בדור של ריבוי החומר וזה מושך בני אדם אל‬
‫החומר‪ .‬אבל בכל זאת רואים שיש ריבוי של תורה‪ ,‬ויש אברכים‬
‫שמתמסרים ללימוד התורה ויש הרבה שלומדים את התורה מתוך‬
‫הדחק‪ .‬אלא ע"כ שיש השפעה נגד המשיכה אחרי החומר‪ .‬ונראה‬
‫שמרן ראש הישיבה שהיה מופשט‬
‫מכל חומר בין בהנאת האכילה ובין‬
‫הנאת הכבוד וכן בהנאת הממון‪,‬‬
‫השפיע על הדור שיש ציבור‬
‫שמתעלה על החומר ונמשך לתורה‪.‬‬
‫והנה בפ' נח‪ ,‬שנח היה צדיק‬
‫תמים בדורותיו‪ ,‬ויעוין ברמב"ן שם‬
‫שמפרש שצדיק תמים היינו שהיה‬
‫תמים בצדקותיו‪ ,‬שלא נמשך בכלל‬
‫אחרי החטאים של הדור‪ .‬אבל‬
‫מתושלח אע"ג שהיה צדיק‪ ,‬היינו‬
‫שרוב מעשיו היו בצדקות אבל לא‬
‫היה צדיק תמים ואילו היה חי‬
‫בשעת המבול היה נדון עם המבול‬
‫דדנים כלל הדור לפי רוב מעשיו‪.‬‬
‫וכמש"כ הרמב"ם בהל' תשובה אבל‬
‫נח היה צדיק תמים שלא הושפע‬
‫בכלל מהדור והוא נבחר להינצל‬
‫מהמבול ולהקים עולם חדש‪ .‬וכן‬
‫הראש ישיבה זצ"ל היה צדיק תמים בדורותיו‪ ,‬שלא הושפע בכלל‬
‫מכל החומריות של הדור אלא היה מופשט מכל חומר‪.‬‬
‫וה נה יעוין בבית הלוי בפ' נח שכתב 'כי השחית כל בשר את דרכו‬
‫על הארץ' שנזקקו הבהמות לשאינם מינם‪ ,‬היינו מכח ההשפעה של‬
‫דור המבול‪ .‬אבל הבהמות שהגיעו לתיבת נח‪ ,‬היו בהמות שלא נזקקו‬
‫לשאינם מינם והיינו משום השפעה של נח‪ .‬וא"כ בכל דור יש השפעה‬
‫מאלו שעושים שלא על פי התורה והשפעה מאלו שעושים על פי‬
‫התורה‪ .‬ויעוין באגרות חזו"א חלק ג' בחינוך וישיבות שכותב שאחד‬
‫הרהורים יותר מכל השתדלות‪ ,‬שעל ידו יורד שפע של קדושה וטהרה‬
‫לעולם‪ .‬וא"כ בדורינו שיש כל כך הרבה משיכה לחומר‪ ,‬היה גדול‬
‫הדור שהיה צדיק תמים בדורותיו שלא הושפע בכלל מכל הדור‬
‫והשפיע על הדור שלמרות הרבוי של חומריות מ"מ יש ריבוי של‬
‫תורה עכ"פ בכמות וזה בודאי בא בהשפעתו על הדור‪.‬‬
‫כל מי שהכיר את הראש ישיבה זצ"ל ראה איך שלא היה קיים‬
‫אצלו את ה'אני'‪ ,‬ובכל שאלה חדר לעומק הענין בפקחות עצומה בלי‬
‫כל נגיעות‪ .‬ונראה שיסוד הענין הוא‪ ,‬ויעוין במסילת ישרים על‬
‫זהירות שכתב שעולם הזה הוא כמו לילה‪ ,‬שהחומריות מסנוורת את‬
‫יש יחידים שרואים את הכל ברור‪ ,‬וכמו שמדליקים אור בחדר חשוך‪.‬‬
‫וזה ראינו אצל הראש ישיבה זצ"ל איך שהכל היה ברור כאילו היה‬
‫אור חזק מאיר את הכל וזה משום שלא היה לו שום נגיעות דהיה‬
‫מעל החומריות בלי שום נטיה לכל הנאות העולם‪ .‬ולמרות שהיה כל‬
‫כך מופשט מכל עניני העולם הבין את כל הבעיות של העולם עם כל‬
 ‫"וזכור את בוראך בימי בחורותיך"‬
‫הגה"צ רבי שלמה ברויאר שליט"א‬
‫מנהל רוחני דישיבת 'בית מתתיהו'‬
‫שיחה שנמסרה בהיכל ישיבת 'בית מתתיהו'‪ ,‬ביום שלישי ח' טבת תשע"ח‪ ,‬ו נכתב כפי הבנת הכותב בלבד‪.‬‬
‫זהו מה שדרש עקביא בן מהללאל 'זכור את בוראך בימי‬
‫בחרותיך'‪ ,‬צריך לחרוט בנפש כבר מימי הבחרות‪ ,‬את זכירת יום‬
‫המות‪ ,‬את זכירת יום הדין‪ ,‬כי גם המושג הזה צריך קנין בנפש‪,‬‬
‫וזאת מסוגלים לקנות דוקא בימי הבחרות‪.‬‬
‫לידי עבירה‪ ,‬דע מאין באת ‪ -‬מטפה סרוחה‪ ,‬ולאן אתה הולך ‪-‬‬
‫למעשה‪ ,‬כיום כמעט ולא מדברים על הנושאים הללו‪ .‬הנפש‬
‫שלנו היא נפש חלושה ומפונקת ואינה מסוגלת להכיל את‬
‫העניינים הללו‪ ,‬הם מעיבים על הנפש שלנו‪ ,‬ומביאים אותנו לידי‬
‫יאוש‪ ,‬דכאון ועצבות‪ .‬איננו מסוגלים לעבוד את ה' בימי הבחרות‬
‫בכל השמחה‪ ,‬בכל השלימות‪ .‬והרי עבודת השם צריכה להיות‬
‫בשמחה‪ ,‬מתוך הנאה וסיפוק‪ .‬עבודה שלא בשמחה‪ ,‬בכל הכוחות‪,‬‬
‫בכל הלהט והחדוה – אינה עבודת השם מושלמת‪ .‬לכן‪ ,‬היות‬
‫וקשה לשלב את זכרון יום המות‬
‫ויום הדין עם השמחה שבלימוד‪,‬‬
‫עם השמחה שבעבודת השם‪ ,‬לכן‬
‫זה הוזנח‪ .‬אבל אין ספק כי‬
‫ממיעוט הדיבור בעניינים אלו‬
‫נגרם הפסד גדול‪ ,‬כי בשל כך לא‬
‫חיים כל העת עם זיכרון יום‬
‫המיתה וזיכרון ההתייצבות לדין‬
‫הצפוי לנו באחריתנו‪.‬‬
‫פחד מכבוד ותענוגות עוה"ז‬
‫אנו עוסקים עתה באשכבתא‬
‫דרבי‪ ,‬רבי אהרן ליב זכר צדיק‬
‫לברכה‪ .‬הוא היה אדם שהיווה‬
‫עבורנו דוגמא חיה למי שכל חייו‬
‫היו; מחד‪ ,‬חיי שמחה ועליזות‪,‬‬
‫אושר וחדוה‪ .‬הוא היה 'איזהו‬
‫עשיר השמח בחלקו'‪ ,‬וגם השרה‬
‫סביבותיו תמיד שמחה ונעימות‪,‬‬
‫ומאידך גיסא היה שקוע כל כולו‬
‫בחרדת הדין של יום המות‪ .‬יש‬
‫מאות סיפורים המעידים על כך‪,‬‬
‫אך אני לא באתי לספר סיפורים‪.‬‬
‫עד דחילך עלך‪ ,‬כשכוחותיך במותניך‪ ,‬קודם שיבואו ימי הרעה –‬
‫נדמה‪ ,‬כי יותר ממה שברח בכל מאודו מהכבוד ושנא כבוד‪,‬‬
‫הוא פחד מהכבוד! הוא ידע שכל כבוד כאן עלול להוריד לו‬
‫משכרו למעלה – וחשש כל העת "מה יהיה למעלה"‪" ,‬אני אשלם‬
‫על הכבוד הזה למעלה"‪ .‬ולא פחות ממה שהוא בז‪ ,‬מאס וההביל‬
‫את תענוגות העולם‪ ,‬הוא פחד מהם! הוא חי בחשש תמידי שכל‬
‫תענוג שמתענגים פה בעולם הזה משלמים עליו למעלה‪ .‬כל חייו‬
‫פחד מיום הדין‪ ,‬מה יהיה למעלה‪ .‬כל מעשה שעשה או כל מעשה‬
‫שנמנע מלעשות‪ ,‬כך גם כל פעולה שפעל‪ ,‬כל דיבור שדיבר‪ ,‬חישב‬
‫חשבון אחד ויחיד – מה אענה על כך בבית דין של מעלה! איזה‬
‫פנים יראו לי שם למעלה!‬
‫דומה לדיו כתובה על נייר חדש והלומד זקן למה הוא דומה לדיו‬
‫הפחד והחרדה הזאת לא סתרה כי הוא זה‪ ,‬את חיי העליזות‪,‬‬
‫חיי השמחה והאושר שלו‪ .‬להיפך‪ ,‬ככל שיותר פחד‪ ,‬חשש וחרד‬
‫מה יהיה בעולם העליון‪ ,‬כך הוא חש יותר קרבת השם‪ .‬זה עצמו‪,‬‬
‫עצם הפחד והחרדה הגבירה אצלו קרבת השם‪ ,‬בבחינת 'ואני‬
‫קרבת אלוקים לי טוב'‪ ,‬אלוקים זה מידת הדין‪ .‬כי ככל שהאדם‬
‫יותר חי וחווה את ההרגשה הזאת של חרדת הדין כך הוא קרוב‬
‫יותר לקדוש ברוך הוא‪ ,‬וחש עונג ושמחה בעצם החיים הללו‪ .‬ככל‬
‫"בורך בארך בוראך"‬
‫חז"ל במדרש (ויקרא רבה פרשה יח‪ ,‬א) אומרים‪" :‬הדא הוא‬
‫דכתיב (קהלת יב)‪' :‬וזכור את בוראיך בימי בחורותיך'‪ .‬תנן‬
‫עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא‬
‫לעפר רמה ותולעה‪ ,‬ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון ‪ -‬לפני‬
‫מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא‪ .‬רב אבא בר כהנא אמר‬
‫בשם רב פפי ורבי יהושע דסכנין בשם רב לוי שלשתן דרש רבי‬
‫עקיבא מתוך פסוק אחד; וזכור את בוראך‪ ,‬בְּ ֵא ְּרָך ‪ -‬זו ליחה‬
‫בורָך ‪ -‬זו רמה ותולעה‪ ,‬בוְּ ְּראֲ ך ‪ -‬זה מלך מלכי המלכים‬
‫סרוחה‪ְּ ,‬‬
‫הקדוש ברוך הוא שעתיד ליתן לפניו דין וחשבון‪ .‬בימי בחורותיך‬
‫‪ -‬ביומי טליותך עד דחילך עלך‪ ,‬עד אשר לא יבואו ימי הרעה ‪-‬‬
‫אלו ימי זקנה"‪.‬‬
‫אנו במחשבתנו הרגילה‪ ,‬בתפיסת‬
‫העולם שלנו‪ ,‬רואים את כל ענין‬
‫יום המוות‪ ,‬ואת זכירת יום הדין‬
‫שלאחר המוות כענין שמעסיק‬
‫זקנים או חולים‪ ,‬הם לא עלינו כבר‬
‫נמצאים צעדים אחדים לפני יום‬
‫מותם ומרתתים על זמנם הקרב‪,‬‬
‫להם זה שייך‪ .‬אבל צעירים‪,‬‬
‫במבטם השטחי‪ ,‬חושבים כי אין‬
‫להם שום שייכות עם זכירת יום‬
‫המיתה וזכירת יום הדין הגדול‬
‫והנורא שלאחר המוות‪.‬‬
‫אך כאן באים חז"ל ואומרים לא‬
‫כך‪' .‬זכור את בוראך בימי‬
‫בחורותיך'‪ .‬המילה 'בוראך' כאמור‬
‫מתפרשת על שלושה עניינים;‬
‫בורך‪ ,‬בארך ובוראך‪ ,‬וכולל‪ ,‬הן את‬
‫הענין של 'לפני מי עתה עתיד לתן‬
‫דין וחשבון' והן את הענין של‬
‫הקבורה – הוא יום המיתה‪ .‬עלינו לזכור זאת 'בימי בחורותיך' –‬
‫אלו ימי הזקנה‪.‬‬
‫הסיבה שהאדם צריך לזכו ר את העניינים הללו כבר בצעירותו‪,‬‬
‫בימי הבחרות‪ ,‬היא משום שאת כל המעלות הרוחניות שמשיג‬
‫האדם‪ ,‬בכדי שיהיו חלק בלתי נפרד ממנו הוא צריך לרכוש אותן‪,‬‬
‫לעשות בהן קנין‪ .‬כך זה בתורה‪ ,‬בתפילה ובעבודת המידות‪ .‬ימי‬
‫הבחרות הם ימים שבהם מסוגל האדם לחרוט בליבו את‬
‫הקניינים הללו‪ .‬אמנם גם בהמשך החיים הוא עולה ומתעלה‬
‫הלאה‪ ,‬אך עיקר הקנין הוא בימי הבחרות‪ .‬כמו שנאמר במסכת‬
‫באבות (ד‪ ,‬כ)‪" :‬אלישע בן אבויה אומר הלומד ילד למה הוא‬
‫כתובה על נייר מחוק"‪ .‬מפרש שם הרע"ב‪" :‬על נייר חדש ‪ -‬שהוא‬
‫מתקיים‪ .‬כך גירסת הילדות אינה משתכחת"‪ .‬בימי הבחרות‬
‫הדברים נתפסים יותר‪ ,‬הם מתקיימים ואינם נשכחים‪ .‬ודאי‬
‫ומבלי ספק כי תמיד‪ ,‬במשך כל החיים‪ ,‬צריך להתקדם‪ ,‬להתעלות‬
‫ולצמוח‪ ,‬אך שורשי הדברים צריכים להיקלט כבר בימי הנערות‬
‫ובימי הבחרות‪.‬‬
 ‫עומק הדין‬ ‫שהאדם יותר בריא בעבודת השם‪ ,‬כך הוא מתעלה ומתרומם‬
‫רבי אהרן ליב לא הסיח דעתו מעומק הדין‪ ,‬המבואר בגמרא‬ ‫מהמחשבות הללו של דין שמים ויום המות‪.‬‬
‫במסכת פסחים (נד‪ ,‬ב)‪" :‬שבעה דברים מכוסים מבני אדם‪ ,‬ואלו‬
‫הן; יום המיתה ועומק הדין" וכו'‪ .‬הוא חי כל ימיו עם פחד מיום‬ ‫"וגילו ברעדה"‬
‫הדין! פחד מתענוגי העולם הזה! פחד מהכבוד!‬ ‫רבינו יונה בברכות (כא‪ ,‬א) מסביר את הפסוק בתהילים (ב‪,‬‬
‫יא)‪ :‬עבדו את ה' ביראה "וגילו ברעדה"‪ ,‬כך‪" :‬ופשטיה דקרא כך‬
‫נר לרגליו היו דברי ה'מסילת ישרים' (בפרק ד)‪ ,‬שכתב בצורה‬ ‫הוא‪ ,‬שאף על פי שאצל בשר ודם היראה והשמחה הם דבר‬
‫כה נחרצת מהו עומק הדין ועד היכן הוא מגיע‪" :‬אך ההערה לכל‬ ‫והיפוכו‪ ,‬שבשעה שהאדם מפחד מזולתו הוא עומד נרתע ודואג‪,‬‬
‫ההמון‪ ,‬הנה הוא בענין השכר ועונש עצמם בראות עומק הדין עד‬ ‫אבל הקדוש ברוך הוא איננו כן‪ .‬אדרבה‪ ,‬כשהאדם מתבונן‬
‫היכן מגיע‪ ,‬אשר באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד תמיד‪ ,‬כי מי‬ ‫בגדולתו וירא מפניו ישמח ויגיל באותה יראה מפני שבאמצעותה‬
‫יעמוד ביום – הדין ומי יצדק לפני בוראו באשר השקפתו‬ ‫מתעורר לקיים המצות ושש ונעלה בקיומה שיודע כי שכרו אתו‬
‫מדקדקת על כל דבר קטן או גדול וכו'‪ .‬אמרו (יבמות קכא‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫ופעולתו לפניו‪ .‬ועל שמחה כזו תמצא שאמר בפסוק אחד 'עבדו‬
‫וסביביו נשערה מאד‪ ,‬מלמד שהקדוש ‪ -‬ברוך ‪ -‬הוא מדקדק עם‬ ‫את ה' ביראה' וגו' ובפסוק אחר 'עבדו את ה' בשמחה'‪ ,‬רצה‬
‫חסידיו כחוט השערה"‪ .‬כזה היה רבי אהרן ליב‪ ,‬הוא חי תמיד‬ ‫לומר‪ ,‬תעבדו את ה' ביראה ובאותו היראה תשמחו ותגילו בה"‪.‬‬
‫את הפחד החרדה והאימה‪ ,‬וכל כולו שמחה‪ ,‬עליזות‪ ,‬אושר‬ ‫מבואר מדברי הרבינו יונה‪ ,‬כי האדם הבריא בנפשו‪ ,‬העובד את‬
‫ועושר‪.‬‬ ‫השם בשלימות‪ ,‬מכלכל את שני הדברים יחדיו‪ .‬הוא חי כך‪ ,‬מצד‬
‫אחד כל כולו שמחה ועליזות‪ ,‬ומצד שני כל כולו יראה ופחד‬
‫"העולם כולו אומרים לך צדיק אתה ‪ -‬היה בעיניך כרשע"‬ ‫מחרדת הדין‪ ,‬ואין זה סותר האחד את השני‪ ,‬אדרבה הפחד‬
‫מרגלא בפומיה דרבי אהרן ליב דברי הגמרא במסכת נדה (ל‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫והחרדה גורמת לריבוי השמחה והגיל‪.‬‬
‫הגמרא מספרת שם כי כל ולד במעי אמו קודם שבא לאויר‬
‫העולם משביעין אותו‪" :‬כיון שבא לאויר העולם ‪ -‬בא מלאך‬ ‫חרדת רבן יוחנן בן זכאי‬
‫וסטרו על פיו‪ ,‬ומשכחו כל התורה כולה‪ ,‬שנאמר לפתח חטאת‬ ‫בספר 'אורחות חיים' להרא"ש‪ ,‬מובא הנהגות הראויות לאדם‬
‫רובץ‪ .‬ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו‪ ,‬שנאמר כי לי תכרע‬ ‫לנהוג בהן‪ ,‬באחת מהן (יום ב‪ ,‬אות לב) כתב כך‪" :‬זכור את יום‬
‫כל ברך תשבע כל לשון‪ ,‬כי לי תכרע כל ברך ‪ -‬זה יום המיתה‪,‬‬ ‫המות תמיד‪ ,‬וצידה לדרך הכן‪ ,‬ושים בין עיניך שני אלה תמיד‪,‬‬
‫תשבע כל לשון ‪ -‬זה יום הלידה‪ .‬ומה היא השבועה שמשביעין‬ ‫ויהיו מזומנים לך ליום הפירוד‪ ,‬ומיטתך בדמעה תמסה‪ ,‬ויבהלוך‬
‫אותו ‪ -‬תהי צדיק ואל תהי רשע‪ ,‬ואפילו כל העולם כולו אומרים‬ ‫רעיונך מדי זכרך חרדת רבן יוחנן בן זכאי ז"ל"‪.‬‬
‫לך צדיק אתה ‪ -‬היה בעיניך כרשע"‪.‬‬
‫חרדת ריב"ז שהזכיר‪ ,‬כוונתו לדברי הגמרא בברכות (כח‪ ,‬ב)‬
‫כידוע‪ ,‬שבועה זוהי מציאות קיימת‪ .‬אחד מלשונות השבועה‬ ‫הידועים‪" :‬כשחלה רבי יוחנן בן זכאי‪ ,‬נכנסו תלמידיו לבקרו‪.‬‬
‫המובאות בתורה היא הלשון 'חי השם'‪ ,‬כשהכוונה היא כמו‬ ‫כיון שראה אותם התחיל לבכות‪ .‬אמרו לו תלמידיו‪ :‬נר ישראל‪,‬‬
‫שקיומו של הקדוש ברוך הוא הוא מציאותי ובלתי ניתן לערעור‪,‬‬ ‫עמוד הימיני‪ ,‬פטיש החזק‪ ,‬מפני מה אתה בוכה? אמר להם‪ :‬אילו‬
‫כך גם הדבר שנשבעים עליו הוא מציאותי ואמיתי‪ .‬כשחז"ל‬ ‫לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי‪ ,‬שהיום כאן ומחר בקבר‪,‬‬
‫אומרים שמשביעין את הולד במעי אמו‪ ,‬פירושו‪ ,‬שאומרים לו כי‬ ‫שאם כועס עלי ‪ -‬אין כעסו כעס עולם‪ ,‬ואם אוסרני ‪ -‬אין איסורו‬
‫זוהי מציאותו‪' ,‬תהי צדיק ואל תהי רשע'‪ ,‬כך היא מציאות‬ ‫איסור עולם‪ ,‬ואם ממיתני ‪ -‬אין מיתתו מיתת עולם‪ ,‬ואני יכול‬
‫האדם‪ .‬עד כדי כך שאפילו אם כל העולם כולו אומרים צדיק‬ ‫לפייסו בדברים ולשחדו בממון ‪ -‬אף על פי כן הייתי בוכה;‬
‫אתה ‪ -‬היה בעיניך כרשע‪ .‬לכאורה מה ההסבר בכך? וכי הצדיק‬ ‫ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך‬
‫לא יודע ומכיר את הדרגה שלו? כל העולם כולו האומרים עליו כי‬ ‫הוא‪ ,‬שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים‪ ,‬שאם כועס עלי ‪-‬‬
‫צדיק הוא טועים הם?‬ ‫כעסו כעס עולם‪ ,‬ואם אוסרני ‪ -‬איסורו איסור עולם‪ ,‬ואם ממיתני‬
‫‪ -‬מיתתו מיתת עולם‪ ,‬ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו‬
‫הביאור הוא כך‪ ,‬כי היות וה אדם מכיר את כוחותיו ויכולותיו‪,‬‬ ‫בממון; ולא עוד‪ ,‬אלא שיש לפני שני דרכים‪ ,‬אחת של גן עדן‬
‫הוא מודע כי לפי היכולות שלו‪ ,‬לפי הדרגות שלו‪ ,‬לפי מה‬ ‫ואחת של גיהנום‪ ,‬ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ‪ -‬ולא אבכה?"‪.‬‬
‫שהקדוש ברוך הוא דורש ממנו – הוא רחוק מאוד מלהיות צדיק‬
‫בשלימות‪ .‬אדרבה‪ ,‬דוקא משום זאת שכל העולם כולו אומרים לו‬ ‫העיר הסבא מקלם‪'( ,‬חכמה ומוסר' ב‪ ,‬עמוד רלד) לכאורה מה‬
‫צדיק אתה ומכירים בו כבעל מדרגה‪ְּ ,‬מצווה הוא להיות בעיניו‬ ‫השייכות בין מה שראה אותם נכנסים לפניו לבין מה שהחל‬
‫כרשע‪ .‬כי עם צדיקים הקדוש ברוך הוא מדקדק כחוט השערה‪,‬‬ ‫לבכות? הרי אם חשש מיום הדין של למעלה היה צריך לבכות גם‬
‫נמצא שזוהי דוקא הסיבה שבגללה אמור הוא לראות את עצמו‬ ‫קודם שנכנסו לבקרו‪ ,‬ומהדברים משמע שהתעורר לבכות דוקא‬
‫כרשע‪ ,‬כי כיון שאומרים עליו שהוא צדיק‪ ,‬עליו להכיר עד היכן‬ ‫כשבאו‪ .‬מדוע? מסביר הסבא מקלם‪ ,‬כי אדם שעוסק עם‬
‫מדקדקים איתו‪.‬‬ ‫תלמידים צריך זהירות יתירה‪ ,‬כי מצד אחד נאמר (כתובות קג‪,‬‬
‫ב)‪' :‬זרוק מרה בתלמידים'‪ ,‬ומצד שני אמור המחנך לעשות זאת‬
‫וזו היא ענוה אמיתית שהאדם יודע בדיוק מהו‪ ,‬מה הן מעלותיו‬ ‫במידה ובמשורה‪ .‬לכן כשראה רבן יוחנן בן זכאי את תלמידיו‬
‫ודרגותיו‪ ,‬ויחד עם זאת הוא יודע את מך ערכו כלפי מה שהוא‬ ‫נכנסים לפניו החל לבכות‪ ,‬כי התעורר בו חשש שמא לא קלע אל‬
‫באמת היה יכול להיות‪ ,‬כלפי מה שהקדוש ברוך הוא מצפה‬ ‫השערה ב'זרוק מרה לתלמידים'‪ ,‬שמא הרבה או הפחית על‬
‫ממנו‪ ,‬ולכן בעיניו הוא נראה כרשע‪ .‬כך היה רבי אהרן ליב! אין‬ ‫המידה‪ .‬משמעות הדברים היא‪ ,‬כי רבי יוחנן בן זכאי בגדלותו‬
‫ספק כי הכיר וידע בדיוק מהו‪ ,‬מיהו ומה היא דרגתו‪ ,‬ומזה באה‬ ‫העצומה‪ ,‬ידע כי עם עצמו‪ ,‬עם מחויבותיו כלפי קונו הוא יוכל‬
‫הענוה העצומה שלו עימה הוא חי את מהלך חייו‪ .‬תמיד חש כי‬ ‫להשיב בבית דין של מעלה‪ ,‬אך היות והעמיד תלמידים ועסק עם‬
‫את הדרגות והמעלות שהיה יכול להגיע אליהן‪ ,‬לפי איך שהקדוש‬ ‫הציבור‪ ,‬יש לו לחשוש שמא לא נהג איתם בדיוק כפי שהיה אמור‬
‫ברוך הוא מצפה ממנו‪ ,‬הוא עדיין לא השיג‪ .‬כמ"ש הרמב"ן‬ ‫לנהוג‪ ,‬לא לפחות ולא להותיר‪.‬‬
‫(שמות ד‪ ,‬יג) אודות משה רבינו שהשיב להקב"ה 'שלח נא ביד‬
‫תשלח'‪" :‬והנכון בעיני‪ ,‬שלח נא ביד כל אשר תשלח‪ ,‬כי אין אדם‬ ‫רבי אהרן ליב לימד אותנו‪ ,‬שכשנמצאים עם תלמידים‪,‬‬
‫בעולם שלא יהיה הגון יותר ממני לשליחות‪ .‬והסיבה למשה בכל‬ ‫כשמרביצים תורה ומפיצים תורה בעולם‪ ,‬יש עוד חשש גדול‪ ,‬הוא‬
‫הסרבנות הזאת ענוותנותו הגדולה מכל האדם אשר על פני‬ ‫הכבוד! הוא פעל רבות‪ ,‬עשה המון למען הכלל והפרט‪ ,‬והמקבלים‬
‫האדמה‪ ,‬שלא היה מוצא את לבו להתגדל ולדבר אל המלך‬ ‫החזירו לו כבוד והערצה‪ ,‬אך אצלו היה זה מאוס ומר‪ .‬וכאמור‪,‬‬
‫ושיתפאר לאמור ה' שלחני‪ ,‬ולא על ישראל להוציאם ממצרים‬ ‫יותר מששנא וברח מהכבוד הוא פחד מהכבוד‪ ,‬מה יהיה שמה‬
‫ולהיות עליהם מלך"‪.‬‬ ‫בעולם הבא‪ ,‬שמא ירד לו משכרו מחמת כך‪.‬‬
‫כזה היה רבי אהרן ליב‪ .‬כלפי עצמו היה 'איש אלוקים'‪ ,‬פרוש‬
‫ומובדל מענייניה בתכלית‪ ,‬אבל במה שנוגע לאחרים כולו 'איש'‪.‬‬
‫כולו ידיעה רחבה בצרכי הפרט והכלל‪ ,‬בנפשיות ובגשמיות‪ .‬זכינו‬
‫לראות‪ ,‬להכיר מעט 'איש אלוקים' שהתהלך בינינו‪' .‬חציו‬
‫ולמעלה אלוקים חציו ולמטה איש'‪ .‬חציו למעלה ‪ -‬כל כולו פרוש‪,‬‬
‫בז וההביל את תענוגות העולם הזה‪ ,‬ברח ופחד מהכבוד‬
‫ואביזריו‪ ,‬ו'חציו ולמטה איש' – כל כולו נדיבות ונתינה‪ ,‬יודע‬
‫ובקי בפרטי פרטים של כל מה שצריך ונחוץ לדעת כדי להיטיב‬
‫עם הזולת‪.‬‬
‫"מות עד שלא תמות"‬
‫חז"ל במסכת דרך ארץ אומרים‪" :‬רצונך שלא תמות? מות עד‬
‫שלא תמות"‪ .‬מסביר ה'רבינו יונה' ב'שערי תשובה' (שער ב)‪:‬‬
‫"ביאור הענין; הרוצה שיהיה לו יום המות לחיי עד‪ ,‬ידבר אל לבו‬
‫אחרי אשר סופו לעזוב את האדמה ולהניח חפצי הגוף ובאחריתו‬
‫ישטמם ויטשם‪ ,‬יעזבם בחיים‪ ,‬ולא ישתמש באדמה רק לעבודת‬
‫הבורא יתעלה‪ ,‬ואז יהיה לו יום המות לחיים שאין להם‬
‫הפסק"‪.‬‬
‫יענה ומה הוא ישיב על כך‪ .‬כי כל חייו התנהלו לאור הידיעה כי‬
‫היתה לנו דוגמא חיה של אדם השלם שרצה שלא למות! שכל‬
‫חייו פחד מלמות! 'מה בצע בדמי ברדתי אל שחת'‪ ,‬הוא רצה‬
‫לחיות חיי עד! הוא רצה למלא את חובתו בעולמו – להתענג על‬
‫ה' וליהנות מזיו שכינתו במקום העינוג בעולם הבא‪ .‬כל חייו הוא‬
‫חי את העולם הבא! כל חייו הוא חי את הפחד מלהפסיד את חיי‬
‫העולם הבא! לכן כשמת ‪ -‬לא מת! כל חייו הוא דיבר אל ליבו‬
‫ושינן תמיד את הידיעה המובאת ברבינו יונה‪" :‬כי אחרי אשר‬
‫סופו לעזוב את האדמה ולהניח חפצי הגוף ובאחריתו ישטמם‬
‫ויטשם ‪ -‬יעזבם בחיים"‪ ,‬ולכן זכה כי יום המות היה לו לחיים‬
‫שאין להם הפסק‪.‬‬
‫בישוב הדעת‪ ,‬במנוחת הנפש‪ ,‬שלו רגוע ומאושר‪ ,‬אך זה גרם לו‬
‫ראינו‪ ,‬שמענו‪ ,‬הכרנו קצת‪ ,‬אדם שחי נצח! חי עולם הבא! מצד‬
‫אחד כל כולו פחד‪ ,‬ומצד שני כל כולו שמחה ועליזות‪ ,‬וכלכל את‬
‫שניהם בחכמה ובתבונה‪.‬‬
‫"ומה שלא יוכל להשיגו במעשה ישגיהו בידיעה"‬
‫אמנם אנו רחוקים מלהשיג‪ ,‬רחוקים מלהבין‪ ,‬ואף לא מסוגלים‬
‫להכיל זאת‪ ,‬אך לכל הפחות עלינו לדעת זאת כהשקפה‪ .‬איננו‬
‫מסוגלים להיות כמוהו‪ ,‬כי כאמור אסור שיגרם לנו עצבות‪ ,‬יאוש‬
‫או דכאון חלילה‪ .‬אבל אולי לפעמים‪ ,‬כאשר מתרגש נסיון גדול או‬
‫תאווה גדולה – עלינו להיזכר באישיות המרוממת הזאת שחיה‬
‫את כל ימיה עם הפחד כיצד תגיע ליום הדין‪ ,‬וזה יועיל לנו‪ .‬עצם‬
‫הידיעה‪ ,‬כי היה לנו כאן אדם גדול שלימד אותנו‪ ,‬מה האמת‪ ,‬מה‬
‫הקדוש ברוך הוא דורש מהאדם‪ ,‬זה כבר חשוב ומועיל עבורנו‪.‬‬
‫וכמו שכותב ה'חובת הלבבות'‪ ,‬אודות עניינים גבוהים שאין‬
‫האדם מסוגל להשיג בשכלו‪ ,‬ראה בשער 'חשבון הנפש' (שער ח‬
‫פרק ב)‪ ,‬כך‪" :‬ועל המאמין לחשב עם נפשו במה שהוא חייב‬
‫לאלוקים יתברך וידקדק בדבר תכלית יכולתו וכפי השגתו ממנו‪,‬‬
‫ומה שיגיע אליו במעשה‪ ,‬ישתדל בו ויטרח‪ ,‬ומה שלא יוכל‬
‫להשיג ו במעשה‪ ,‬ישיגהו בידיעה ויתאוהו בלשונו ויכסף אליו‬
‫בליבו‪ ,‬והבורא ידינהו לזכות"‪.‬‬
‫היה בחינת איש‪ .‬במה שנוגע לישראל התלויים עליו‪ .‬וכן כיוצא‬
‫הרי כי עצם הידיעה יש בה מעלה גדולה‪ .‬עצם זה שראינו משהו‬
‫שבמשהו ממהלך חייו‪ ,‬שהכרנו מעט שבמעט אדם גדול‪ ,‬אדם‬
‫השלם‪ ,‬שחי חיים בריאים שלימים על פי תורה‪ ,‬ומילא את חובתו‬
‫בעולמו ולהתענג מזיו שכינתו‪ ,‬זהו קנין עצום עבורנו‪.‬‬
‫חלילה להשתמש במידה הלזו על חברו‪ ,‬להפחיתו ממעלתו ח"ו"‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬כאשר אנו נמצאים בבחינה של 'מתו מוטל לפניו'‪,‬‬
‫כמדומה שמותר לחדד את ההשקפה‪ ,‬למרות שלא מדברים על‬
‫עניינים כאלה בעתות רגילים‪ .‬עלינו ללמוד ממנו את השלימות‬
‫העצומה הזאת‪ ,‬לכלכל את השמחה מקרבת השם והפחד מיום‬
‫הדין יחדיו‪ .‬מצד אחד תמיד שמחה ועליזות‪ ,‬ומצד שני להעמיד‬
‫למול העיניים כל העת את יום המות ויום הדין‪ ,‬כי עתידים אנו‬
‫לתת דין וחשבון על כל מעשינו‪ .‬יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יתן‬
‫לנו את היכולת להיאחז‪ ,‬ולו במשהו‪ ,‬בשיפולי דגלימא של האדם‬
‫הגדול והקדוש הזה‪.‬‬
‫משה רבינו דיבר אז עם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ובודאי דיבר‬
‫בתכלית האמת‪ ,‬ועליו נאמר "והאיש משה עניו מאד מכל האדם‬
‫אשר על פני האדמה"‪ ,‬כי זוהי ענוה אמיתית! אשר למרות שיודע‬
‫את מעלותיו האישיות ודרגותיו – אחז את עצמו כמי שאינו ראוי‬
‫למלכות ולגאול את ישראל ממצרים‪ .‬כי ידע שאת עצמו כלפי‬
‫עצמו עדיין לא מיצה בשלימות‪ .‬עם היכולות שלו והכלים שניתנו‬
‫לו משמים היה יכול להגיע לדרגה הרבה יותר גבוהה‪ .‬זוהי ענוה‬
‫אמיתית‪ ,‬דוקא בגלל שהוא צדיק‪ ,‬ואומרים עליו שהוא צדיק‪,‬‬
‫בעיניו הוא כרשע‪ ,‬ודורש מעצמו עוד ועוד‪ ,‬וחי בפחד וחרדה שמא‬
‫הוא לא יצא ידי חובה כלפי עצמו‪.‬‬
‫אני סבור‪ ,‬כי זה ההסבר בצוואתו של רבי אהרן ליב‪ .‬אין ספק‬
‫כי חכימא דיהודאי כמוהו לא היה תמים כלל‪ ,‬הוא ידע כי לא‬
‫ישמעו לו‪ ,‬הוא ידע כי מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א יסתמך על‬
‫הוראת ה'נודע ביהודה' בפטירתו של ה'פני יהושע' ויתיר‬
‫להספידו‪ .‬בודאי גם ידע שיהיו מודעות אבל ושיבואו מאות‬
‫אלפים להשתתף במסע הלווייתו‪ .‬הוא ידע הכל‪ ,‬אבל כיון שפחד‬
‫מבית דין של מעלה‪ ,‬הוא חשש מה יהיה כשבוא לשם‪ ,‬מה הוא‬
‫עליו להשיב על כל פרט ופעולה בבית דין של מעלה‪ ,‬ותמיד הכין‬
‫לעצמו תשובות ללמעלה‪ .‬הוא הכין לעצמו תשובה בנוגע לכל‬
‫הכבוד שיעשו לו לאחר מותו‪ ,‬שלו אין כל שייכות עם זה‪ .‬על ידי‬
‫הצוואה הוא טען – אני את שלי עשיתי! ממני אל תתבעו! אני לא‬
‫רציתי את כל הכבוד הזה! כתבתי זאת מפורש בצוואתי‪ .‬אני יודע‬
‫שלא ישמעו לי‪ ,‬אבל זה עניינם של החיים‪ ,‬אני מצידי לא חפץ‬
‫ולא מרוצה בזה‪.‬‬
‫פחד יום המות והעמי דה לדין בבית דין של מעלה הטרידו את‬
‫מנוחתו‪ .‬לא את מנוחת נפשו‪ ,‬אדרבה הוא היה תמיד כל כולו‬
‫שלא הסיח דעת אפילו רגע מהידיעה כי עליו לענות ולהשיב ביום‬
‫הדין תשובות מספקות על כל דבר! לדעתי‪ ,‬זה ההסבר הנכון‬
‫בתוכן הצוואה שהותיר לנו רבי אהרן ליב‪.‬‬
‫"חציו ולמעלה אלוקים חציו ולמטה איש"‬
‫עם כל מה שאמרנו‪ ,‬קיים רבי אהרן ליב בשלימות את דברי רבי‬
‫ישראל סלאנטר‪ ,‬בספרו 'אור ישראל' (סימן ל)‪" :‬והיותר כבד‬
‫בבחינת התיקון הוא בדבר המידות‪ .‬כי זה כלל גדול במידות‬
‫שרוב מדות הטובות‪ ,‬המה רק במה שנוגע לאדם בעצמו‪ ,‬אכן‬
‫במה שנוגע לחברו החוב להשתמש בכל עוז בהיפוכה‪ .‬כמו לברוח‬
‫מן הכבוד היא מדה יקרה‪ ,‬כמאמרם ז"ל (אבות ד)‪ :‬כי תאוות‬
‫הכבוד תוציא את האדם מן העולם‪ .‬אכן במה שנוגע לחברו –‬
‫אמרו רז"ל (שם)‪' :‬איזהו מכובד המכבד את הבריות'‪ .‬הפרישות‬
‫אשר היא מעלה נשגבה לבני עליה‪ ,‬היא רק בבחינת האדם‬
‫לעצמו‪ ,‬אבל במה שנוגע לתועלת והנאת חברו‪ ,‬החוב פרושה‬
‫להשתמש בהיפך הפרישות‪ ,‬לצאת בשוקים וברחובות קריה‪,‬‬
‫לחפש למלאות טובת חברו‪ .‬הוא מאמר רז"ל על משה רבינו‬
‫(מדרש רבה‪ ,‬דברים יא)‪ :‬מהו 'איש האלוקים'‪ .‬אמר רבי אבין‬
‫מחציו ולמטה איש ומחציו ולמעלה אלוקים‪ .‬כי משה רבינו אם‬
‫כי היה איש אלוקים קדוש פרוש מכל מחמדי תבל‪ ,‬בכל זה חציו‬
‫ברוב המידות‪ ,‬ובפרט בענוה הגדולה מכל המידות‪ .‬החוב‬
‫להשתמש בזה עד הקצה האחרון – כמאמרם ז"ל (סוטה ה‪ ,‬א)‪:‬‬
‫'אמר רב אחא בר יעקב לא מיניה ולא מקצתיה'‪ ,‬וכאשר ביאר‬
‫הרמב"ם ז"ל המשנה (שם)‪' :‬מאד מאד הוי שפל רוח' וכו'‪ ,‬חלילה‬
‫כעין זה‪ ,‬כותב רבי יצחק בלאזר‪'( ,‬נתיבות אור' עמוד ס)‪ ,‬אודות‬
‫מידת הביטחון‪ .‬זה לשונו‪" :‬הנה הבטחון היא מדה יקרה וחשובה‬
‫מאוד‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל (סוטה דף מח)‪ :‬רבי אליעזר הגדול אומר‬
‫כל מי שיש לו פת בסלו‪ ,‬ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני‬
‫אמנה‪ ,‬עייש"‪ .‬אמנם זהו בודאי רק מה שנוגע לאדם בעצמו‪ ,‬אבל‬
‫במה שנוגע לחברו‪ ,‬חלילה להשתמש נגדו במידה זו‪ ,‬כי על חברו‬
‫החובה עליו לדאוג עבורו‪ ,‬מה שיאכל למחר‪ ,‬וגם לימים רבים‬
‫וכו'"‪.‬‬
 ‫גדלות הדעת – איש הדעת‬
‫דברי הספד מפי הגאון רבי מרדכי אויערבאך שליט"א‬
‫ראש ישיבת 'הליכות שלמה'‪ ,‬רב קהילת 'אביר יעקב' בתל‪-‬אביב ונשיא ארגון 'טהרת המשפחה'‬
‫באיוב נאמר אשר שם את ליבו‪ ,‬דהיינו שמשליט את המח‬
‫על הלב‪ ,‬ואינו עושה דברים בלא מחשבה‪.‬‬
‫והאדם הגדול הזה הגאון רבי אהרן ליב זצ"ל שאנו‬
‫מתכנסים לזכרו כאן‪ ,‬כמדומה שהדבר שמאוד מאפיין‬
‫אותו בין השאר‪ ,‬שהרי היה אדם גדול מאוד‪ ,‬אבל הדבר‬
‫המרכזי שלו שהשכל שלט בכל מעשה שהוא עשה ולא נתן‬
‫למלומדה להשתלט‪ ,‬כל דבר היה בודקו במאזני השכל‪.‬‬
‫שהשכל והדעת של האדם הם מנחים אותם איך להתנהל‪,‬‬
‫אתן לכם דוגמה‪ .‬אני הרי לא בא לספר מעשיות ולא‬
‫מופתים‪ ,‬רק לתת איזה דוגמא מהדברים שאנחנו אומרים‬
‫פה‪.‬‬
‫במדרש רבה בבראשית פס"ז ובקהלת] זה הגדרה של‬
‫היה לנו קשר עמו שבין בין כל שאר הפעולות שלו‪ ,‬שהרי‬
‫היה ליבן של ישראל‪ ,‬והיה קשור‬
‫מאוד בנושא מקוואות של "טהרת‬
‫המשפחה" והיה אסיפות‪ ,‬ובאחד‬
‫האסיפות הוא התחיל לשאול‪,‬‬
‫שהוא לא זוכר שפעם בעיירות היו‬
‫אוספים כסף למקוואות וזה היה‬
‫כמו פצצה‪ ,‬שאנו יושבים ודואגים‪,‬‬
‫והוא פתאום שואל כזה שאלה‪ ,‬אני‬
‫לא עניתי‪ ,‬כיון שזה לא היה לשם‬
‫שאלה‪ ,‬אלא המטרה היה רק שלא‬
‫נעשה דברים בלא לחשוב ולכן שאל‬
‫לעצמו שאילה זו‪.‬‬
‫וזה היה כל הכח וההנהגה‬
‫והפרישות שהיה לו‪ ,‬הכל התחיל‬
‫מדבר אחד שהשכל שלט עליו בכל‬
‫המובנים‪.‬‬
‫המסילת ישרים [פט"ו] אומר‬
‫כשאדם יש לו תאווה לאכול משהו‬
‫מסויים‪ ,‬שיחשוב לרגע לפני שמכניס את זה לפה הרי אין לו‬
‫שום הנאה ואחרי שהכניס כבר לפה גם כן אין לו מזה‬
‫כלום‪ ,‬אז רק הרגע הזה שהכניס לפה וזה מה שמבלבל‬
‫אותו‪.‬‬
‫יש תשובה באבני נזר בחלק חו"מ שכותב "קיבלתי‬
‫ממו"ח הרב הקדוש מקוצק‪ ,‬שהיצר הרע שמו הוא דמיון"‪,‬‬
‫שזה כל העבודה שלו לבלבל את האדם ע"י שמדמה ומדמה‬
‫ואחרי שנגמר הדמיון מתברר שאין כלום‪ ,‬והמלחמה נגד‬
‫היצר הרע זה שהדעת שלא פועלת כל הזמן‪.‬‬
‫ואני חושב‪ ,‬ואולי לא מדגישים זאת מספיק שהוא היה‬
‫רחוק כמטחווי קשת מדמיונות‪ ,‬כל דבר ודבר היה נבחן‬
‫במאזני השכל‪ ,‬וכמובן זה הצורה של הצלם‪ ,‬צלמנו‬
‫כדמותינו זה להבין ולהשכיל‪ ,‬רק מה שהתורה יוצקת תוכן‬
‫לצלם הזה זה צלם אלוקים‪ ,‬זה היה המציאות שלו שהיה‬
‫כולו תורה וזה נתן לו להפעיל את כל הדעת והשכל שלו‪,‬‬
‫שהכל ילך לפי המציאות שהתורה דורשת‪ ,‬וזה מה שנקרא‬
‫בפינו "שלטון השכל"‪ ,‬וזה נקרא גדלות ובזה נמדד האדם‪.‬‬
‫ואח"כ כבד‪ .‬וזה המעלה של כלל ישראל שמשליטים את‬
‫וחז"ל תיקנו בבקשות שבשמונה עשרה הברכה‬
‫הראשונה היא דעת‪ ,‬ובפשטות מה שרגילים להבין למה זה‬
‫ההגדרה של אדם גדול‪ ,‬המבחן של גדלות הוא דעת‪,‬‬
‫לקטן אין דעת לגדול יש דעת‪ ,‬ככל שהדעת שולט יותר‬
‫באדם כך גדלותו יותר גדולה‪.‬‬
‫הרי בדרך הטבע אדם חי עם הרגלים‪ ,‬עם המלומדה‪,‬‬
‫והדעת לא שולטת על האדם‪ ,‬היא רק עוזרת לו ליישב את‬
‫המהלך שלו‪ ,‬הבריאה של האדם היא בצלמנו בדמותינו‬
‫רש"י אומר להבין ולהשכיל‪ ,‬וזה המושג של צלם אלוקים‪,‬‬
‫ולא שההרגלים שולטים עליו‪.‬‬
‫ליבם ברשותם זה ההגדרה של צדיקים [כמבואר‬
‫אנשים גדולים‪.‬‬
‫היום בפרשת השבוע אנו‬
‫עומדים בפרשת וארא‪ ,‬וכתוב‬
‫בפסוק‪ :‬הירא את דבר ה' הניס את‬
‫עבדיו'‪ ,‬ולכאורה היה יותר מתאים‬
‫שיהיה כתוב ואשר אינו ירא את ה'‬
‫השאיר את מקנהו בשדה‪ ,‬ולא‬
‫כתוב כך‪ ,‬אלא כתוב ואשר לא שם‬
‫לבו לדבר ה' השאיר את מקנהו‬
‫בשדה?‬
‫התורה מלמדת אותנו שאדם‬
‫מטבעו צריך להיות ירא ה'‪ ,‬אלא‬
‫שכיון שהוא לא שם ליבו מה קורה‬
‫פה‪ ,‬ובזה הוא איבד את הירא את‬
‫דבר ה'‪.‬‬
‫ושמתי לב והתבוננתי שהירא‬
‫את ה' כתוב ברש"י זה איוב‪ ,‬ואשר‬
‫לא שם ליבו זה בלעם‪ ,‬מה הפשט‬
‫כאן האם הם היו שם?‬
‫ונראה שצ"ל שהיה בית מדרש של איוב ובית מדרש של‬
‫בלעם‪ ,‬והבית מדרש של איוב היו ירא את ה' והבית מדרש‬
‫של בלעם היו בגדר של לא שם ליבו‪.‬‬
‫והגמרא בברכות אומרת על הפסוק ויודע דעת עליון‬
‫שיודע לכוין את השעה‪ ,‬וכתבו שם תוס' מה יכול כבר לומר‬
‫בזמן מועט כל כך? ומתרץ התוס' בברכות ובע"ז ש"היה‬
‫יכול לומר כלם"‪ .‬וכשנהפך לברכה אמר ותרועת מלך בו‪,‬‬
‫שהכלם נהפך למלך‪.‬‬
‫והביאור בזה‪ :‬מה זה מסמל מלך ומה מסמל כלם‪ ,‬הרי‬
‫האדם יש לו את המח ששם הדעת וזה מפעיל את הלב את‬
‫ההרגשות ואח"כ את כלי המעשה זה הכבד‪ ,‬ובעצם האדם‬
‫שנברא שאינו בהמה‪ ,‬זה הוא סדר הדברים‪ ,‬מוח לב וכבד‪,‬‬
‫ובלעם הרשע שהוא מציאות של תאווה‪ ,‬אמר כלם שהכבד‬
‫ישלוט על הלב והלב ישלוט על האדם‪ ,‬וכשנהפך לברכה‬
‫ואמר ותרועת מלך בו‪ ,‬נהפך הסדר קודם מח ואח"כ לב‬
‫המח על הלב ועל הכבד‪ .‬והיינו שזה מסמל את בלעם שאינו‬
‫שם לב‪ ,‬והיינו שאינו משליט את המח על הלב‪ ,‬משא"כ‬
‫אבל השאלה היה יותר גדולה כי הרי בברד שזה אחרי‬ ‫הברכה הראשונה מפני שזה הדבר החשוב ביותר‪ ,‬ולכן‬
‫זה כתוב ואשר לא שם את ליבו השאיר בשדה‪ ,‬והרי זה‬ ‫פתחו בזה את הבקשות‪.‬‬
‫שלא שם ליבו לדבר ה' כבר אין לו בהמות‪.‬‬
‫אבל יכול להיות‪ ,‬שהרי אח"כ מבקשים הרבה בקשות‬
‫הפסוק אומר בישעיהו (פרק יט פסוק כב) ונגף ה' את‬ ‫פרנסה‪ ,‬ורפואה וכו'‪ ,‬וא"כ יכול להיות שזה מה שמבקשים‪,‬‬
‫מצרים נגף ורפוא ושבו עד ה' ונעתר להם ורפאם‪ .‬וחז"ל‬ ‫שכל הדברים שיהיה אח"כ יהיה עם דעת הפרנסה הרפואה‬
‫אומרים במגילה שאצל כלל ישראל הקב"ה מקדים תרופה‬ ‫וכו'‪ ,‬שהמפעיל של הכל יהיה עם האתה חונן לעולם דעת‪,‬‬
‫למכה אבל באומות העולם יש נגוף‪ ,‬ואח"כ צריכים לעשות‬ ‫ועם חננו מאיתך דעה בינה והשכל‪ ,‬וזה הכוונה בברכה‬
‫רפואה‪ .‬אבל בזוהר הקדוש כתוב פרשת בא (לו‪ ,‬א) תנא רבי‬ ‫ראשונה‪ ,‬שהמפעיל של האדם במשך כל הזמן יהיה עם‬
‫חזקיה כתיב (שם יט) ונגף ה' את מצרים נגוף ורפא‪ ,‬נגוף‬ ‫הדעת‪ .‬ובלא היסח הדעת‪ .‬וזה המציאות של אדם גדול‪.‬‬
‫למצרים ורפוא לישראל‪ ,‬מה זה רפוא לישראל‪ ,‬הרי הם לא‬
‫היו חולים‪ ,‬אלא שמכל מכה ומכה כלל ישראל התרומם‪,‬‬ ‫והאדם הגדול הזה שעשה בשביל כלל ישראל‪ .‬כתוב‬
‫שדעתם גדלה ממכה למכה‪ ,‬ואם כך מה הפשט נגוף‪ ,‬הרי זה‬ ‫[בפרשת לך לך] ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי וגו' ואמרו‬
‫דבר והיפוכו‪ ,‬שהמצרים מכל מכה ומכה שהיה להם הם‬ ‫חז"ל למה נקרא "עברי? שכל העולם כולו מצד אחד והוא‬
‫ירדו ברוחניות שלהם יותר ויתר‪ ,‬ועל כן האחוז של יראי ה'‬ ‫בצד השני‪ .‬ולכאורה למה גילתה את זה התורה פה שזה‬
‫שהיה במכת דבר היה יותר גדול מאשר בשחין‪ ,‬ואח"כ‬ ‫ההגדרה של אברהם אבינו "העברי" במעשה של לוט? אלא‬
‫בברד ירד להם יותר היראי ה' וזה התשובה למה היה להם‬ ‫דהתורה אומרת לנו שאברהם העברי שהיה מצד אחר של‬
‫בהמות כי אלו שהיו יראי ה' בדבר דבשחין ירדו מלהיות‬ ‫כל העולם וכשאמרו לו שבן אחיו נשבו הלך ומסר נפשו‬
‫יראי ה'‪ ,‬וכן אלו שהיו יראי ה' בשחין‪ ,‬ירדו מלהיות יראי‬ ‫להצילו‪ .‬העבודה שאברהם אבינו היה מובדל ומופרש מכל‬
‫ה' בברד והם השאירו את מקניהם בשדה‪.‬‬ ‫העולם מצד אחר לא גרע מדאגתו לכל העולם‪ ,‬ואף ללוט‬
‫שהיה בסדום מסר נפשו וירק את חניכיו‪.‬‬
‫וכתוב נתת ליראך נס להתנוסס‪ ,‬נס זה לא תמיד מעלה‪,‬‬
‫אם האדם הוא ירא את ה' אז הנס גורם לו להתעלות‬ ‫וזה הנפטר הגאון רבי אהרן ליב שהתאספנו כאן לזכרו‪,‬‬
‫ולהתנוסס יותר‪ ,‬אבל אם חלילה הוא אינו ירא את ה' אזי‬ ‫שהיה כל העולם מצד אחד והוא בקדושתו ויראתו היה‬
‫הנס גורם לו ליפול יותר‬ ‫מצד שני ובאותו זמן הלך‬
‫ויותר‪ ,‬ומדוע?‬ ‫ופעל ועשה בשביל כל כל‬
‫הקרובים‬ ‫ישראל‬
‫והביאור‪ ,‬כי הרי הוא‬ ‫והרחוקים‪.‬‬
‫לא זז מהעמדה שלו הרי‬
‫התאוות שולטים על‬ ‫כשתאספים לזכרו‪,‬‬
‫השכל ויש כאן נס אז‬ ‫הכוונה להתעורר ולקחת‬
‫צריך לתרץ את המצב‪,‬‬ ‫משהו כל אחד לפי דרגה‬
‫והרי אין לו שכל אז צריך‬ ‫דיליה לעצור לחשוב כל‬
‫הלב לעקם את השכל‬ ‫דבר שעושים דבר גדול‬
‫ואת המחשבה יותר‬ ‫או קטן‪ ,‬פשוט לעצור‬
‫ויותר וכך נופלים‪ ,‬וזה‬ ‫ולחשוב‪ ,‬וכמובן כדי‬
‫הכוונה ודרך רשעים‬ ‫לקבל את הדעת הנכונה‬
‫יעות‪ .‬אבל אם זה מצב‬ ‫התורה היא נותנת את‬
‫של בכל דרכך דעהו‪,‬‬ ‫הדעת‪ .‬וכמו שכתב יהיב‬
‫שאדרבה הדעת הוא‬ ‫חכמתא לחכימין ומנדעא‬
‫השולט‪ ,‬אז ההיפך הוא‬ ‫ליודעי בינה‪ ,‬ולכאורה‬
‫יישב אורחותיך‪ ,‬אדרבה‬ ‫למה נותן חכמה לחכמים‬
‫הקב"ה נותן לו יותר‬ ‫ודעת ליודעים הרי כבר‬
‫ויותר דעת‪.‬‬ ‫יש להם?‬
‫וזה האבידה הגדולה שכלל ישראל אבד אדם שהוביל‬ ‫ויש ביטוי [נראה לי בשערי תשובה] עזיבת החטא יקרא‬
‫שליבו היה לב של כלל ישראל ומלא בתורה ובעבודת ה'‬ ‫חכמה‪ ,‬מה הפשט בזה? בקשת החכמה ואהבת החכמה‪,‬‬
‫הכל התפרסם כבר‪ ,‬אבל העיקר הוא השימת לב‪ ,‬ובזה כל‬ ‫נותנים את זה למי שמבקש חכמה ולמי שרוצה חכמה‪,‬‬
‫אחד ואחד צריך להתעורר ולקבל על עצמו קצת שימת לב‪,‬‬ ‫לאחד כזה הקב"ה נותן דעת‪ ,‬ואז מתרבה הדעת‪ ,‬דתלמידי‬
‫וכשיש שימת לב אז כבר הדרך היא עולה מעלה מעלה‪ ,‬יתן‬ ‫חכמים כל זמן שמזקינים דעתו מתרחבת עליהן‪ ,‬שהרי‬
‫ה' שזכותו ימליץ עלינו ועל כל כלל ישראל‪ ,‬ומה כאן אבד‬ ‫בדרך הטבע אדם שהולך עם שלטון הגוף עם ההרגשות‬
‫לכל כלל ישראל‪ ,‬אף למעלה אבד לכל כלל ישראל‪ ,‬למרות‬ ‫והתאוות‪ ,‬אז כשהאדם מזקין אז הכל מתקהה והכל נחלש‬
‫שהוא עצמו פחד לדבר דברים כאלו‪.‬‬ ‫ונופל‪ ,‬מה שאין כן‪ ,‬כשהאדם משליט את השכל על הגוף‪,‬‬
‫והוא חי עם הדעת אז הגוף לא משחק שום תפקיד בדעת‬
‫אני הייתי בלוויה של ידיד נפשו ר' משה סאלוויציק‪,‬‬ ‫שלו‪ ,‬ואדרבה ככל שמזקין אז דעתו מתרבה‪ ,‬ולכן עד סוף‬
‫והוא הספיד אותו כזה הספד שמעולם לא שמעתי הספד‬ ‫ימיו הדעת שלט עליו ולכן לא משנה כמה שנים הוא חי‪ .‬וזה‬
‫כזה‪ ,‬הרי כולם אומרים שתהיה מליץ יושר זכותו יגן עלינו‬ ‫היה פלא למתבונן!‬
‫וכו'‪ ,‬אבל הוא אמר‪ :‬ר' משה שתזכה לעבור את הדין אתה‬
‫הולך למשפט‪ .‬ככה זה היה אצלו‪.‬‬ ‫אבל אם האדם חי עם המציאות שלו כסוס שוטה‬
‫במלחה‪ ,‬אז הוא רק נופל ונופל‪ ,‬ואדרבה ככל שחי יותר נופל‬
‫הוא חי כל רגע ורגע עם מציאות של האמונה והמשפט‪,‬‬ ‫יותר‪.‬‬
‫והוא רואה את ר' משה הידיד שלו נכנס למשפט אז הוא‬
‫מברך אותו מכל הלב שיצליח במשפט‪ .‬אבל אנחנו יכולים‬ ‫ו בפסוק הזה שהזכרנו יש דבר תמוה קצת‪ ,‬שכתוב‬
‫לומר שימליץ טוב בעדינו ובעד כל ישראל עד שיבולע המוות‬ ‫בפסוק ט‪,‬י שהשחין היה פורח באדם ובבהמה‪ ,‬שואל רש"י‬
‫לנצח‪.‬‬ ‫מאיפה היה בהמות הרי כבר היה דבר וכתוב בפסוק ו‪,‬‬
‫וימת כל מקנה מצרים? אומר רש"י שלא נגזרה גזירה אלא‬
‫על אותן שבשדות בלבד‪ ,‬שכתוב בפסוק ג במקנך אשר‬
‫בשדה‪ ,‬והירא את דבר ה' הניס את מקנהו אל הבתים‪.‬‬
‫"הרב שטיינמן" הלכה למעשה‬
‫מערכת 'אוסף גליונות' התקבלה לשיחה מיוחדת במעונו של מעלת כבוד‬
‫הגאון הגדול רבי ישראל בונם שרייבר שליט"א‪ ,‬ראש ישיבת 'נתיב‬
‫הדעת'‪ ,‬לקראת יום השנה הראשון להסתלקות מרן ראש הישיבה זצ"ל‪.‬‬

‫הדין ועולם האמת ‪" -‬מה אענה שם"‪ ,‬או "מה אתה תענה‬ ‫מערכת 'אוסף גיליונות'‬
‫שם" ועל זה הדרך‪ .‬כל ההסתכלות שלו על כל העולם היתה‬
‫אחרת‪ ,‬ולא מתוך בוז אלא מתוך מבט אחר ‪ -‬מה הקשר‬ ‫מורינו ראש הישיבה שליט"א פותח את השיחה‬
‫שלי לכל זה‪ ,‬מה אני שייך לכאן בכלל ומה אתה שייך‪.‬‬ ‫במשפט ממצה‪ ,‬שאפשר שמאפיין גם את כל מהלך חייו‬
‫ממילא‪ ,‬כשצריך להיות פרוש מתנהגים בפרישות‪ ,‬וכשצריך‬ ‫של מרן רבינו רשכבה"ג זצ"ל‪.‬‬
‫להנהיג מנהיגים‪ .‬הוא לא היה 'פרוש' ולא 'מנהיג' אלא‬
‫אחת הצרות הגדולות של האברכים כיום‪ ,‬שמדברים‬
‫פשוט חי עם הקב"ה ועושה מה שהקב"ה אומר‪ .‬כשצריך‬
‫הרבה סביב העיקר‪ ,‬שואלים ומדברים ועונים איך עושים‬
‫לנקות מנקים וכשצריך‬
‫את הדברים‪ ,‬אבל באמת‬
‫לשפץ יהלומים עוסקים‬
‫צריך לעשות 'למעשה'‪ .‬הגר"י‬
‫ביהלומים‪.‬‬
‫אברמסקי זצ"ל אמר פעם‪:‬‬
‫זאת הנקודה שתמיד‬ ‫"אתה רוצה באמת ללמוד?‬
‫הוא חזר ודיבר עליה‪.‬‬ ‫שב ללמוד בלי הכנות"‪.‬‬
‫כאשר הבאתי לו פעם את‬
‫כשבאים לדבר על מרן‬
‫אחד הספרים שחיברתי‪,‬‬
‫הגראי"ל זצ"ל‪ ,‬יש לשאול‬
‫מאחר והייתי מקורב אליו‬
‫תחילה האם יש קו חינוכי‬
‫הגיב – "אני רוצה לשאול‬
‫יחודי שהטביע והשריש‬
‫אותך משהו ואל תעלב"‪.‬‬
‫לכלל הציבור בשנים הרבות‬
‫עניתי שהראש ישיבה יכול‬
‫במחיצתנו‪,‬‬ ‫היה‬ ‫בהם‬
‫כמובן לשאול מה שהוא‬
‫בבחינת 'תרומה מתרומות‬
‫רוצה‪ ,‬ואז הוא שאל –‬
‫מידותיו'?‬
‫"למה אתה מדפיס?"‬
‫שתקתי‪ ,‬וכי מה אומר?‬ ‫יותר‬ ‫אך‬ ‫בוודאי‪.‬‬
‫ובזה נגמרה השיחה‪ .‬המסר‬ ‫מ'תרומה מתרומות מידותיו'‬
‫היה ברור ‪ -‬מה המטרה‬ ‫יש כאן בחינת 'הוא היה‬
‫שלך במה שאתה עושה‪,‬‬ ‫אומר'‪ ,‬כל המציאות שלו‬
‫האם לשם שמים או כוונות‬ ‫אותו‬ ‫הכרתי‬ ‫אמרה‪.‬‬
‫אחרות‪ .‬אין רע בכוונה‬ ‫לפני‬ ‫ישי"ק‬ ‫מתקופת‬
‫אחרת שהרי 'מתוך שלא לשמה בא לשמה'‪ ,‬אבל המסר‬ ‫כחמישים שנה‪ ,‬ובתקופה זו היה מהלך (לרוב בטלית‬
‫שחזר על עצמו היה ברור‪ ,‬העולם הזה דומה לפרוזדור‬ ‫ותפילין) בצידי דרכים‪ ,‬סביבו היתה הילה של אדם קדוש‪,‬‬
‫ועולם הבא דומה לטרקלין‪ .‬כולם מסתכלים ומתפעלים‬ ‫היתה הרגשה לבחורים בישי"ק שהוא קורא אותם‬
‫מהבית הפשוט ומהאוכל המועט וזה נראה מעלות גבוהות‬ ‫מהמצח‪ ...‬כמו"כ גרנו בסמוך אליו ולאורך כל השנים ידענו‬
‫אבל בשבילו זה היה פשוט‪ ,‬הוא נמצא כעת באכסניה‪ .‬מי‬ ‫שיש ר' אהרן לייב‪ ,‬אדם גדול וקדוש‪ .‬פעם הלכתי למקוה‬
‫שנוסע לאכסניה בבין הזמנים האם אכפת לו איך נראים‬ ‫בליל שישי בשעה שלוש לפנות בוקר וראיתי אותו מגיע‬
‫הקירות? הוא חי באכסניה כל החיים‪.‬‬ ‫לשם‪ ,‬אני הגעתי פעם אחת אבל אצלו כנראה זה היה קבוע‪.‬‬
‫תמיד הוא הצטייר בעיני כולם כאדם צדיק וקדוש‪ .‬לא ידוע‬
‫נכנסתי אליו פעם אחרי שיצא ממנו אחד מהגבירים‬
‫לי מה ידע מהקורה מחוץ לד' אמותיו באותה תקופה‪ ,‬הוא‬
‫הידועים‪ ,‬הוא ישב מחויך ומיד כשראה אותי אמר 'אני‬
‫היה אדם חכם מאד‪ ,‬אבל לעינינו הוא היה פרוש שלא‬
‫רוצה להגיד לך משהו‪ ,‬היה אצלי כעת מישהו (הוא לא ידע‬
‫מעלמא הדין ולא היה שייך לדעת מה הוא יודע‪ .‬הביטוי‬
‫שראיתי מי יצא) וסיפר שבשנה האחרונה הרויח רווח נקי‬
‫של שלוש מאות ועשרים מיליון דולר ונתן חצי לצדקה'‪.‬‬ ‫החיצוני שלו אז היה ההיפך המוחלט ממה שהיה בסוף‬
‫ימיו‪ ,‬ובפרט בתקופה שנטל ע"ע את ההנהגה‪ ,‬שהיה יותר‬
‫באמת זאת היתה נתינה חשובה והרבה מוסדות נהנו‬ ‫מסביר פנים‪ ,‬ומקבל כל אחד בחיוך‪.‬‬
‫מהצדקה‪ ,‬ואותו גביר כנראה הגיע לקבל מחמאות‪ ,‬אבל‬
‫באמת לא היה שינוי בסוף ימיו מתחילתם‪ ,‬דבר אחד‬
‫הרב שטיינמן המשיך ואמר 'הוא השאיר לעצמו מאה‬
‫היה בפיו תמיד מתחילתו ועד סופו ‪' -‬עולם הזה דומה‬
‫ושישים מיליון דולר‪ ,‬בשביל מה הוא צריך אותם? אני אוכל‬
‫לפרוזדור‪ ,‬עולם הבא דומה לטרקלין'‪ ,‬אינני יודע אם יש‬
‫שלוש פעמים ביום‪ ,‬כמה הוא אוכל ‪ -‬חמש? שיהיה חמש‪,‬‬
‫מישהו שיוכל לספור את מספר הפעמים שהוא דיבר על יום‬
‫אבל מה הוא יעשה בשאר'? הוא קלט היטב והיה חכימא‬
‫נכון‪ ,‬פעם לא היו מדברים כ"כ על זה‪ .‬אבל צריך להבין‬ ‫דיהודאי‪ ,‬אבל הסתכל על זה ממקום אחר‪ ,‬כמו על ילד‬
‫שלכל תקופה יש את הצרכים שלה וכל הנהגה יש הדברים‬ ‫שאוסף גוגואים‪ ,‬בשביל מה צריך את זה? הוא פשוט לא‬
‫שאותם היא מיועדת להנהיג‪ .‬הסטייפלר והרב שך הנהיגו‬ ‫תפס‪.‬‬
‫בשיתוף פעולה מיוחד ונדיר‪ ,‬אבל הם היו שונים זה מזה‪,‬‬
‫לכל אחד היה את המבט שלו ואת צורת ההנהגה שלו‪,‬‬ ‫אפשר להגדיר שזאת שיטת החינוך שלו?‬
‫שסבר שזה מה שנצרך‪ .‬הרב שטיינמן אחז שמרוב‬
‫זה מה שהוא דרש מכולם‪ .‬הוא היה מומחה גדול ביותר‬
‫שהתעסקו עם דברים אחרים דחקו את הנושא הזה הצידה‬
‫לקלף את ה'שלא לשמה'‪ ,‬היו באים אליו עם כל מיני‬
‫ועל כן ראה צורך לדבר על זה‪ .‬פעם הוא אמר לי על אדם‬
‫רעיונות והוא היה שואל וחודר ומגיע אל הסיבה האמיתית‬
‫שהיה מתרים גבירים בתוקפנות רבה ‪' -‬למה הוא עושה את‬
‫מה עומד מאחורי הכל‪ ,‬כסף כבוד תאוות‪ ...‬כל הזמן הוא‬
‫זה?'‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬שבלי זה הוא לא יקבל כסף להחזקת‬
‫הסתובב סביב הנקודה הזאת ‪ -‬בשביל מה אתה עושה את‬
‫תורה‪ ,‬אמר לי 'זאת לא תשובה‪ ,‬כך לא מדברים'‪ .‬בשעתו‬
‫זה‪ ,‬ומה זה יוסיף לך ביום הדין‪.‬‬
‫לא כ"כ הבנתי מה בכך‪ ,‬הרי העיקר שיתן את הצדקה‪ ,‬אבל‬
‫הוא סבר שהשיקול של 'כך לא מדברים לבני אדם' קיים ‪-‬‬ ‫אולי יש כאן דווקא ממעלתו בהנהגת מידת האמת‪...‬‬
‫גם אם לא יתנו את הצדקה בשל כך‪.‬‬
‫הרבה אנשים יכולים לחיות בדרגה של מידת אמת‪ ,‬אבל‬
‫מכאן יש להציב שאלה בהנהגה של אברכים‪ .‬הרב‬ ‫האמת אומרת להם שצריך לחיות טוב וברמה טובה‪ ,‬ויכול‬
‫שטיינמן זצ"ל שלח את כולם לכולל לשבת וללמוד‪ ,‬איך‬ ‫להיות שזה מסתדר עם האמת במאה אחוז‪ ,‬אבל הוא‪,‬‬
‫הוא ראה את המהלך הזה עם קשיי הפרנסה‪ ,‬והרי לא‬ ‫בכלל לא היה קשור לעניינים כאלו‪ ,‬ולא רק שהיה רחוק‬
‫הורה לחיות בפרישות ובהסתפקות מופלגת?‬ ‫מזה אלא הוא חי במקום אחר לגמרי‪ ,‬כמו שספרו‬
‫שבתקופת 'כפר סבא' היה אוכל‬
‫אין ספק שהוא היה מאד‬
‫מעץ חרובים וכעין זה עוד עובדות‪.‬‬
‫פרקטי‪ ,‬וידע שלא כולם יכולים‬
‫לחיות כמו ב'רח' חזון איש ‪.'5‬‬ ‫לאור כל זה מתבקשת השאלה‪,‬‬
‫ועם זאת שהיה האדם הכי ריאלי‬ ‫האם הסגנון הזה מתאים גם לדור‬
‫שהכרתי‪ ,‬תמיד דיבר שיש הנהגה‬ ‫שלנו ששקוע יותר בעוה"ז? האם‬
‫מיוחדת של לומדי תורה‪ ,‬ושינן‬ ‫צריך לעדן את הדברים בהתאמה‬
‫לכל אחד 'כל המקבל עליו עול‬ ‫אלינו?‬
‫תורה מעבירין ממנו עול מלכות‬
‫ועול דרך ארץ'‪ .‬אני אישית יודע‬ ‫ממש לא‪ .‬אם הנושא היה‬
‫על אברכים ששלחתי אליו‬ ‫פרישות וגדלות של יהודי שלא‬
‫להתייעץ‪ ,‬ויש ששאלו האם לעזוב‬ ‫הסיח דעת מהקב"ה מאה שנה יום‬
‫את הכולל מתוך כל מיני קשיים‪,‬‬ ‫ולילה‪ ,‬יתכן שאכן אלו מושגים‬
‫ואף פעם לא אמר לעזוב! רק שב‬ ‫גבוהים‪ ,‬אבל הדרישה הזאת היא‬
‫ותלמד‪ ,‬מה יהיה ‪ -‬הקב"ה לא‬ ‫דרישה מינימלית מכל אדם וכל‬
‫יקפח אותך אם תלמד‪ .‬הוא זה‬ ‫אחד מסוגל לכך ‪ -‬לדעת שכאן זה‬
‫שפעל ועשה ויצר את התנופה‬ ‫פרוזדור ושם זה הטרקלין‪ .‬יש‬
‫האדירה של הכוללים‪ ,‬כל‬ ‫דרגות‪ ,‬יש אחד שחי עם זה במאה‬
‫הכוללים הגדולים כמו 'עטרת‬ ‫אחוז ויש אחד שלא‪ ,‬אבל גם מי‬
‫שלמה' 'יששכר באהליך' הם‬ ‫שיחשוב את זה אחת ליום יראה‬
‫יצירה שלו‪ .‬והמסר שלו בכל זה היה‪ ,‬לחיות חיים יותר‬ ‫לגמרי אחרת‪.‬‬
‫מרוממים ופחות עולם‪-‬הזה'דיג‪ ,‬זה מה שהוא דרש‬
‫מאברכים‪.‬‬ ‫ההתמדה שלו נודעה בשערים ובפרט התפרסם הדבר‬
‫בשנים האחרונות‪ ,‬אבל להגיד שהוא היה מתמיד אין זו‬
‫דרישה זו באה מצד מעלת התורה או כדי לשמור על‬ ‫הגדרה נכונה‪ ,‬אלא שם הוא היה‪ ,‬הוא פשוט גר בתוך ארון‬
‫האידישקייט?‬ ‫הספרים‪ .‬באופן קבוע כשהיה נכנס אליו אי מי שהיה‬
‫מקורב אליו‪ ,‬היה מיד פותח בלימוד‪ .‬יהודי בגיל מאה ידע‬
‫גם בשביל אידישקייט‪ ,‬אבל לא זה היה הנושא‪ .‬הנושא‬ ‫לצטט כל גמרא ותוס' ובאיזה דף‪ ,‬יתכן שזאת מתנת שמים‬
‫היה בשביל שיהיו תלמידי חכמים שחיים ברמה אחרת‪.‬‬ ‫וזיכרון מופלג אבל אין צורך בזה‪ .‬והוא עצמו התבטא‬
‫אבל בדורות קודמים לא היה כך‪...‬‬ ‫בצורה דומה‪ ,‬כמו ששמעתי ששאלו אותו פעם כיצד זוכר‬
‫מרן הגר"ח שליט"א כל כך הרבה‪ ,‬וענה ואמר ‪ -‬איך בעל‬
‫בדורות קודמים לא היו כוללים כי מצב החיים לא נתן‬ ‫צרכניה זוכר אלפי פריטים בחנות היכן הם מונחים ומה‬
‫אפשרות לזה‪ .‬בדורות קודמים גם לא היה חשמל‪.‬‬ ‫המחיר של כל אחד‪ .‬אין זה כישרון‪ ,‬אם הוא היה בעל‬
‫כישרון מיוחד הוא לא היה יושב בצרכניה‪ ,‬אלא בגלל שזה‬
‫אך גם במצב דהיום בו יתכן שהכולל לא ישלם במשך‬ ‫החיים שלו‪ ,‬אצל הגר"ח זה החיים שלו ולכן הוא זוכר‪ ,‬כך‬
‫שמונה חדשים‪ ,‬והרי הוא ידע שכך המציאות שהכוללים‬ ‫בדיוק אפשר היה לראות אצלו‪.‬‬
‫היום הם לא פיתרון מוחלט?‬
‫ידוע שהוא היה מדבר הרבה על הנושא של 'בין אדם‬
‫נכון שגם היום מצב הכוללים לא מרווח במיוחד‪ ...‬אבל‬ ‫לחבירו'‪ ,‬למשל בתחילת הזמן היה מדבר שיש להראות‬
‫אחרי הכל זה יותר אפשרי מפעם‪ .‬פעם כל העיירה היתה‬ ‫לבחור איפה הברז וכיו"ב‪ ,‬היה בזה חידוש שדיבר על זה?‬
‫חיה לעצמה‪ ,‬היו בה מאה קבצנים וגביר אחד‪ ,‬בלתי אפשרי‬
‫מפורסם איך תמיד ברח מכל כבוד חיצוני ומצד שני‬
‫עמד בראש ופעל פעולות בלי לחשוש מכבוד‪ ,‬איך זה‬
‫הסתדר?‬
‫אבל הרי בין כך מציאות האברכים שממשיכים כיום‬
‫רעק"א היה שיא הענוה כנודע לכל‪ ,‬ומצד שני מצוי‬
‫המכתב שכתב בעת המעשה של דפוס סאלוויטא ‪' -‬על‬
‫כבודי אני יכול למחול‪ ,‬על כבוד התורה איני יכול למחול'‪,‬‬
‫הוא ידע שהוא כבוד התורה של הדור‪ .‬החפץ חיים כמו כן‬
‫ידע בדיוק מה הוא‪ ,‬רק ידע שזהו התפקיד שלו בעולם‪.‬‬
‫משה רבינו היה עניו מכל האדם‪ ,‬וכי לא האמין בעצמו?‬
‫'ויאמינו בה' ובמשה עבדו' כתוב גם עליו‪ .‬הידיעה מה הוא‬
‫והענוה הם שני נושאים‪ .‬וגם ר' אהרן לייב ידע מי הוא וידע‬
‫גם שהנהגת הדור עומדת עליו‪ .‬ענוה פירושה שאינו רואה‬
‫את התפקיד שלו כמעלה אלא כשעבוד‪ .‬הוא אמר פעם‬
‫שאחרי פטירתו הוא רוצה להיקבר בין אנשים פשוטים‪,‬‬
‫והנימוק היה שבעצם הוא אדם פשוט אלא שהקב"ה רצה‬
‫שינהיג וזאת גזרת הכתוב‪ ,‬ממילא כשהוא הולך לעולמו‬
‫וסיים את התפקיד הוא חוזר לגודל הטבעי שלו והוא כשאר‬
‫אנשים פשוטים‪ .‬הוא אחז באמת שהוא יהודי פשוט‪.‬‬
‫במיר או בכל מקום אחר‪ ,‬שמקבלים כמה אגורות פעם‬
‫מאד נזהר בהספדים שלא להגזים‪ ,‬וגם בתנחומי אבלים‬
‫כשהיו אנשים מרבים בשבח הנפטר‪ ,‬היה הוא משתדל‬
‫להוריד ויש שלא הבינו את זה‪ ,‬אך‬
‫באמת כתוב שמענישים על כך‪.‬‬
‫וכאמור בראשית הדברים‪ ,‬הוא‬
‫ראה את הכל במבט אחר‪ ,‬הוא לא‬
‫האמין בדרגות גבוהות ובמה שכל‬
‫דבר נחשב אצל אנשים ל'מסירות‬
‫נפש'‪.‬‬
‫הפעם היחידה שכתוב הגדרה‬
‫על אברהם אבינו היא 'אברהם‬
‫העברי' ודרשו חז"ל 'כל העולם‬
‫מעבר אחד והוא מעבר אחד'‪.‬‬
‫המקום שזה נכתב ונדרש הוא‬
‫כשלוט נשבה ועוג בא להודיע‬
‫לאברהם‪ ,‬ולכאו' כמה פרשיות‬
‫נאמרו על אברהם אבינו ולמה‬
‫רמזה התורה עיקר זה דווקא שם? רש"י שם מפרש שעוג‬
‫נתכוין שיהרג אברהם והוא ישא את שרה‪ ,‬ולכאו' למה עוג‬
‫חשב שאברהם אבינו יצא להילחם עם ארבעת המלכים וכי‬
‫הכיר את אברהם כמתאבד? אלא שע"ז אומרת התורה 'כל‬
‫העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד'‪ ,‬אם ניקח לדוגמא לוח‬
‫שחמט שעליו כלי המשחק מלך מלכה סוס וכו' צבא שלם‪,‬‬
‫אם תסתכל מהצד השני של הלוח אין כלום‪ ,‬רק קרטון‬
‫אבל אין אברכים ש'מגלגלים' כל החיים והלימוד‬
‫חלק‪ .‬עוג מלך הבשן הכיר שכל העולם מסתכל מהצד של‬
‫ארבעת המלכים והחמישה‪ ,‬ואילו אברהם מסתכל מהצד‬
‫השני ורואה את הכל חלק‪ ,‬ממבט שמיימי אין שום דבר‪,‬‬
‫אין מלכים ואין צבא‪ .‬הרב שטיינמן הסתכל על הכל משם‪,‬‬
‫כולם משחקים‪ ,‬אמרו בשמו 'היו אצלי הרבה אנשים וכולם‬
‫רוצים רק כבוד'‪.‬‬
‫הרבה פעמים הייתי שם וקבלתי 'על הראש'‪ ,‬וזה היה‬
‫מצוין‪ .‬הוא לא ויתר אף פעם‪ ,‬ותמיד ידע לשים את האצבע‬
‫ישר לתוך הנקודה‪.‬‬
‫שמי שמגיע אליה אשרי חלקו‪ .‬כאן מדובר לפני ביטחון‪,‬‬
‫אנו מודים לכבוד רה"י שליט"א ומברכים בכל חותמי‬
‫ברכות שבהלל שיזכה להגדיל תורה ולהאדירה ולהעמיד‬
‫תלמידים הרבה‪.‬‬
‫היה למצוא אז את האפשרויות שיש היום להחזקת‬
‫הכוללים‪.‬‬
‫ללמוד מתקיימת שלא בדרך הטבע?‬
‫נכון‪ ,‬אבל כל דבר שמגיע שלא בדרך הטבע צריך‬
‫איזושהי אחיזה‪ .‬כתוב 'וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה'‪,‬‬
‫באים אברכים להתייעץ בשידוך הראשון שעושים ונראים‬
‫כמי שחרב עליהם עולמם‪ ,‬איך מתחייבים לסכומים‬
‫גבוהים? אך בשידוך השני כבר לא באים לשאול‪ ,‬אחר‬
‫ש ראו בשידוך הראשון איך זה עובד‪ ...‬אלא שכאשר‬
‫מסבירים לאברך שיש סייעתא דשמיא וכו' הוא עלול‬
‫לחשוב שאפשר לקנות גם וילה ברחביה‪ ...‬הרי אותו רבש"ע‬
‫יכול לתת גם את זה‪ .‬אבל התשובה היא שאין ניסים‬
‫גלויים‪ ,‬הכל פועל במסגרת של ניסים נסתרים‪ .‬צריך‬
‫שתהיה התחלה‪ ,‬ומפך השמן הזה תמשיך הברכה הלאה‪.‬‬
‫כל אחד שחיתן כמה וכמה ילדים‪ ,‬אם ישאלו אותו מהיכן‪,‬‬
‫ישיב שאינו יודע‪ .‬ישנם כאלו שאני מכיר בכולל פוניבז' או‬
‫בכמה חודשים‪ ,‬נשותיהם של חלק מהם עקרות בית‪ ,‬יש‬
‫עשר ילדים בבית והם מתחתנים! קונים דירות בקרית ספר‬
‫וכיו"ב‪ .‬אם תשאל אותם מאיפה?‬
‫אין אחד שיודע את התשובה‪ .‬זו‬
‫הנהגת נס גלויה‪ .‬צריך רק את‬
‫ההתחלה‪ ,‬את החמש מאות שקל‬
‫שמקבלים מהכולל‪ ,‬ועל זה נבנה גם‬
‫שבע מאות אלף שקל לחתונות‬
‫ילדים‪.‬‬
‫בנושא של חובות במשנתו של‬
‫הרב שטיינמן‪ ,‬מה היתה דעתו?‬
‫אך האם מותר לקחת הלוואה שלא‬
‫ידוע כיצד יחזירו אותה?‬
‫אינני יודע מה הוא אמר על זה‪,‬‬
‫אבל ברור שזה אסור‪ .‬ולגבי אותם‬
‫סכומים שמתחייבים עליהם‪ ,‬תמיד‬
‫יש איזה חשבון מאיפה להחזיר‬
‫ולבסוף זה מגיע‪ .‬איך זה קורה בפועל ‪ -‬אינני יודע לענות על‬
‫השאלה ואף אחד לא יודע לענות עליה‪ ,‬אבל זאת‬
‫המציאות‪ .‬אומרים בשם הסאטמר רב'ה שנס יציאת‬
‫מצרים בדורינו הוא שהאברכים מחתנים ילדים‪ ,‬וזה נאמר‬
‫בזמנו לפני יותר מארבעים שנה!‬
‫נהרס עם כל המשמעות שבזה?‬
‫אולי יש שיכעסו על התשובה‪ ,‬אבל בוודאי שככל שתגדל‬
‫קבלת עול תורה כך יפחת ויקטן עול דרך ארץ‪ ,‬דהא בהא‬
‫תליא‪ .‬מי שלומד באמת ברצינות‪ ,‬לא מסתובב כל היום‬
‫בגמחי"ם‪ ,‬זאת המציאות‪.‬‬
‫בעצם נצרך לחיים כאלו דרגה במידת הביטחון?‬
‫זה לא שייך למידת הביטחון‪ ,‬ביטחון זאת דרגה גבוהה‬
‫כאן הנושא הוא דברי רבי נחוניא בן הקנה ‪' -‬המקבל עליו‬
‫עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ'‪ ,‬מי‬
‫שמאמין בכוח התורה יכול לחיות כך‪.‬‬
 ‫תמצית מדברי הספד והתעוררות‬
‫שנאמרו ע"י הגאון רבי אליהו דיסקין שליט"א‬
‫בהיכלי התורה והישיבות‬
‫לזכרו של רבנו זצ"ל‬

‫בן עולם הבא‪ ,‬אדם שבז לכל חיי העוה"ז‪.‬‬
‫וגם בהשפעה הסגולית 'כל ישראל ערבים זה לזה' הם‬
‫כמו גוף אחד עם הרבה איברים‪ ,‬והצדיק הוא כמו הלב‬
‫וכאשר נמצא הלב של ישראל בתוכם הרי השכינה שורה‬
‫עליו וזה משפיע על כל האיברים‪ ,‬צריך לדעת שסילוקן‬
‫של צדיקים זה סילוק שכינה מישראל כאשר היה לנו את‬
‫רבינו הקדוש שהתנהג כמלאך עלי אדמות זה היה השראת‬
‫השכינה זה השפיע על כל יחיד ויחיד ‪ -‬ושכנתי בתוכם‪.‬‬
‫יש 'ושכנתי בתוכם' של כל אחד ואחד‪ ,‬חורבן המקדש זה‬
‫ר' אהרן לייב רוח הקודש של הדור‬
‫יבלחט"א הגרח"ק התבטא כמה פעמים 'כשאני אומר‬
‫בסליחות 'ורוח קדשך אל תקח ממנו' אני מכוון על ר' אהרן‬
‫לייב' גדולי ישראל יש להם חוש ריח אל תקח ממנו ‪ -‬מכל‬
‫אחד מאתנו רוח קדשך אל תקח‪ ,‬סיפר לי יהודי שהוא היה‬
‫אצל ר' חיים לפני שתים עשרה שנה‪ ,‬היו לו ספיקות גדולות‬
‫על שידוך לכאן ולכאן ור' חיים לא רצה להכריע‪ ,‬אותו אדם‬
‫לחץ ולחץ‪ ,‬אמר לו ר' חיים אני לא יכול להכריע בשבילך‪,‬‬
‫הוא יצא משם עם פנים נפולות‪ ,‬הרבנית קנייבסקי ע"ה היה‬
‫לה לב רך‪ ,‬לב רחום‪ ,‬והיא אמרה לו יש לי עצה בשבילך‪,‬‬
‫תדע לך שר' חיים אוחז שיש בדור יהודי אחד שיש לו רוח‬
‫הקודש ר' אהרן לייב‪ ,‬תלך אליו‪...‬‬
‫במימרא דקשה מיתתן של צדיקים‬
‫כשריפת בית אלוקינו‬
‫חז"ל הקדושים אומרים במסכתא ר"ה (יח‪ ,‬ב) בעניין‬
‫צום גדליה ‪ -‬ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת‬
‫בית אלוקינו‪ ,‬וההסבר ברור‪ ,‬שהאבילות על שריפת בית‬
‫אלוקינו ‪ -‬על חורבן המקדש‪ ,‬היא שכאשר יש בית מקדש‬
‫בישראל יש השראת השכינה בישראל‪ ,‬כדכתיב (שמות כה‪,‬‬
‫ח) "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ע"י 'ועשו לי מקדש'‬
‫סילוק שכינה מישראל‪.‬‬
‫בהשראת השכינה שהיה בישראל ע"י‬
‫המקדש היה שתי בחינות ‪ -‬ענין טבעי‬
‫וענין סגולי‬
‫ה'ענין הטבעי' שיהודי היה עולה למקדש‪ ,‬עולה לרגל‪,‬‬
‫עולה לביכורים‪ ,‬מעשר שני‪ ,‬היה רואה כהנים בעבודתם‬
‫ולויים בשירם ובזמרם‪ ,‬היה רואה עשרה ניסים‪ ,‬היה רואה‬
‫את הקדושה‪ ,‬היה מקבל השפעה לכל השנה‪ ,‬לכל החיים‪.‬‬

‫ידוע שכאשר ר' אהרן לייב היה בחור בשוויץ הוא‬ ‫התורה אומרת שטעם מצות מעשר שני הוא "למען‬
‫התבטא כמה פעמים שכל שאיפתו בחיים זה להיות מרכבה‬ ‫תלמד ליראה את ה' אלוקיך כל הימים" הגאון אומר ‪ -‬יהודי‬
‫לשכינה‪ ,‬אתם יודעים מה זה‪ ,‬וכל החיים הוא עבד על זה‪,‬‬ ‫שהיה חוטא היה מביא קרבן שומע שירת הלויים וכבר לא‬
‫והשיג את זה‪ ,‬מרכבה לשכינה ‪' -‬רוח קדשך אל תקח ממנו'‪.‬‬ ‫היה שייך לצאת בלי תשובה גמורה זה ה'ענין הטבעי'‪.‬‬

‫הרבנית ע"ה לא היתה מרבה לספר עליו‪ ,‬היא תמיד‬ ‫אבל יש גם 'ענין סגולי'‪ ,‬כאשר השכינה נמצאת במקדש‬
‫היתה אומרת לבני המשפחה‪ ,‬יש לי הרבה הרבה סיפורים‬ ‫זה משפיע על כל כלל ישראל בכל מקום שהוא יש השפעת‬
‫עליו‪ ,‬אני לא יספר את זה פה אני יספר את זה שמה‪ ,‬אבל‬ ‫שכינה‪ ,‬על כל יהודי ויהודי בעולם‪.‬‬
‫אחד מהדברים ששמעו ממנה שר' אהרן לייב פעם כתב‬
‫סילוק המקדש זה סילוק שכינה מישראל‪ ,‬בשתי‬
‫בעבורה קוויטל לבעלז'א‪-‬רוב‪ ,‬ר' אהרן לייב היה יחסית‬
‫הבחינות בבחינה הטבעית כמו שבזמן המקדש היו מגיעים‬
‫צעיר הוא היה מתחת גיל ארבעים‪ ,‬היא העבירה את זה‬
‫לבית המקדש כך גם בחיי הצדיקים נכנסו לרחוב חזון איש‬
‫למשב"ק‪ ,‬המשב"ק חזר אליה בהתרגשות גדולה ואמר לה‬
‫‪ 5‬לראות את הבית‪ ,‬לראות את ההסתפקות במועט‪ ,‬לראות‬
‫שהרבה קרא את הפתק ושאל מי כתב את זה‪ ,‬הוא אמר‬
‫את הקדושה‪ ,‬את הענוה‪ ,‬את השכינה ששרתה עליו‪ ,‬נכנסו‬
‫שכתב את זה אדם קדוש! זכינו בדור היתום הזה שהיתה‬
‫לשם זה פשוט השפיע השראת השכינה על כל אחד לפי‬
‫בתוכנו בחינה של 'רוח קדשך'‪.‬‬
‫דרגתו לראות לקבל לרצות להידמות לראות ‪ -‬לראות כאן‬

‫‪1‬‬
‫לי ללימוד' הוא אמר‪ ,‬אמר לו החפץ חיים ‪ -‬דהייליגע חפץ‬
‫חיים‪ ,‬חז"ל (ברכות פ"ט מ"ה) דורשים את הפס' "ואהבת‬
‫את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" ‪ -‬בכל‬
‫מאודך בכל ממונך‪ .‬שאל אותו החפץ חיים באיזה שפה‬
‫ממון נקרא 'מאוד'?!‪ ,‬אלא אמר לו החפץ חיים הפשט‬
‫המילולי של מאודך זה לא ממון‪ ,‬אלא מאודך זה ה'מאוד'‬
‫שלך‪ ,‬כל אחד את הדבר שזה הכי 'מאוד' שלו את זה הוא‬
‫צריך להקריב להקב"ה‪ ,‬אומרים חז"ל‪ ,‬אדם שממונו חביב‬
‫עליו יותר מגופו‪ ,‬מה זה המאוד שלו‪ ,‬ממון‪ ,‬אמר לו החפץ‬
‫חיים ה'מאוד' שלך זה התורה‪ ,‬אתה חייב מדין 'ובכל מאודך'‬
‫להקריב את התורה בשביל הקב"ה‪.‬‬
‫מכירים אותו‪ ,‬ויש צדיק שטורח ללכת מעיר לעיר ממדינה‬
‫אני חושב שה'בכל מאודך' של ר' אהרן לייב זה מה שהוא‬
‫היה צריך ללכת לקבל כבוד מלכים בכל מקום‪ ,‬מי שיודע‬
‫בשבילו ה'בכל מאודך' זה ההסתרה זה ה'נחבא אל הכלים'‬
‫ובהליכתו למקומות אלו גם את זה הוא הקריב בשביל זיכוי‬
‫הרבים‪ ,‬בשביל לחזק תורה‪ ,‬בשביל להרבות כבוד שמים‪,‬‬
‫'אחים בהספידא דהתם קאימנא' (שבת קנג‪ ,‬א)‪ ,‬הוא נמצא‬
‫אתנו פה‪ ,‬אם לא מתחזקים‪ ,‬הוא מקפיד למה מספידים‬
‫אותו‪ ,‬אבל אם מתחזקים‪ ,‬כשם שבחיי חיותו‪ ,‬הוא הסכים‬
‫לאכול כבוד‪ ,‬שבשבילו זה היה האוכל הכי מר‪ ,‬אפילו הכי‬
‫בשביל לחזק יהודים הוא הסכים לבלוע את הגלולה המרה‬
‫הזו של 'כבוד'‪ ,‬ולכן 'מה כאן עומד ומשמש אף שם עומד‬
‫ומשמש' (סוטה יג‪ ,‬ב)‪ ,‬אני בטוח שגם עכשיו שוה לו‪,‬‬
‫שוה לו שידברו עליו‪ ,‬הכל הוא מוכן להקריב בשביל כבוד‬
‫שמים‪ ,‬זה ההיתר‪ ,‬זה ההיתר של ר' חיים‪.‬‬
‫יותר משריפת בית אלוקינו‬
‫במקום אחד כתוב (ר"ה מובא לעיל) "שקולה מיתתן של‬
‫צדיקים כשרפת בית אלוקינו" ובמקום אחר כתוב בחז"ל‬
‫(מ"ר איכה א‪ ,‬לט) "יותר משרפת בית אלוקינו"‪ ,‬יש בזה‬
‫כמה הסברים‪.‬‬
‫ויש לומר בזה‪ ,‬דיש צדיק ויש צדיק‪ ,‬יש צדיק שספון‬
‫באהלו בקדושה בטהרה בעמל התורה‪ ,‬הוא משפיע על כל‬
‫העולם השפעה סגולית‪ ,‬אבל הוא נמצא בד' אמות שלו‪ ,‬לא‬
‫למדינה‪ ,‬זה סוג אחר של צדיק‪ ,‬הצדיק שספון באהלו‬
‫סילוקו שקול כשריפת בית אלוקינו‪ ,‬הוא לא יוצא לעם‬
‫כמו בית המקדש שלא יוצא לעם הוא נמצא במקומו וכל‬
‫מבקש ה' עולה למקדש‪ ,‬אבל אותו צדיק שטורח ללכת‬
‫מעיר לעיר‪ ,‬ממדינה למדינה‪ ,‬לעורר את ישראל לאביהן‬
‫שבשמים‪ ,‬סילוקו של צדיק כזה‪ ,‬זה יותר משריפת בית‬
‫אלוקינו‪ ,‬כי הוא הולך ממקום למקום‪ ,‬רבינו הקדוש‪ ,‬כמה‬
‫שהוא היה טורח בכל מקום‪ ,‬גם בשנים המאוחרות בגיל‬
‫תשעים תשעים וחמש היה נוסע לכל קצוות תבל‪ ,‬צפון‬
‫ודרום‪ ,‬חו"ל‪ ,‬עד מקסיקו הוא הגיע‪ ,‬איפה שאפשר לעשות‬
‫חיזוק‪ ,‬איפה שאפשר לקרב יהודים‪ ,‬איפה שאפשר להוסיף‬
‫תורה‪ ,‬להוסיף מקומות תורה‪ ,‬מיד הוא הולך‪ ,‬צדיק כזה‪,‬‬
‫גדולה סילוקו יותר משריפת בית אלוקינו‪.‬‬

‫מה ההיתר להספיד‪ ,‬ביאור דרשת‬

‫ג' תנאים לקיום התורה באדם‪ ,‬אדם‬ ‫חז"ל על הפס' "בכל מאודך" ‪ -‬בכל‬
‫שחי כך הלכה כמותו בכל מקום‪.‬‬ ‫ממונך‬
‫חז"ל הקדושים אומרים בסוף פרק הזהב (ב"מ נט‪ ,‬ב)‬
‫למעשה ראש הישיבה כתב בצוואה לא להספיד אבל‬
‫שהיה מלחמת עולם ‪ -‬מלחמתה של תורה‪' ,‬תנור של‬
‫יבדל לחיים ר' חיים אמר כן להספיד‪ ,‬אנחנו נסביר את‬
‫עכנאי'‪ ,‬מחלוקת תנאים – מלאכים‪ ,‬רבי אליעזר הגדול‬
‫ההיתר בס"ד‪ ,‬כולם יודעים שראש הישיבה נסע במסירות‬
‫וחכמי ישראל‪" ,‬אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח‪,‬‬
‫נפש לכל מקום שאפשר לחזק‪ ,‬בגיל תשעים וחמש‬
‫נעקר חרוב ממקומו‪ ,‬אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב‪,‬‬
‫לנסוע עד מקסיקו‪ ,‬ממקום למקום‪ ,‬אני זוכר כמה אנשים‬
‫חזר ואמר להם‪ ,‬אם הלכה כמותי אמת המים תוכיח‪ ,‬חזרה‬
‫שהתפעלו ממסירות נפשו לנסוע‪ ,‬רבותי‪ ,‬מי שהכיר את‬
‫אמת המים לאחוריה‪ ,‬אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת‬
‫ראש הישיבה‪ ,‬הנסיעה אפי' בגיל כזה למקסיקו‪ ,‬זה היה‬
‫המים‪ ,‬חזר ואמר להם‪ ,‬אם הלכה כמותי כתלי בית המדרש‬
‫הכסף הקטן‪ ,‬ההקרבה הגדולה שלו‪ ,‬זה היה שהוא ידע‬
‫יוכיחו‪ ,‬הטו כותלי ביהמ"ד ליפול‪ ,‬גער בהם רבי יהושע‪,‬‬
‫כמה כבוד הוא צריך לסבול שם‪ ,‬ומי שהכיר אותו‪ ,‬כמה‬
‫ת"ח מתנצחים זה עם זה בהלכה אתם מה טיבכם‪ ,‬לא נפלו‬
‫הוא פחד מכבוד‪ ,‬כמה הוא סלד מכבוד‪ ,‬זה היה ההקרבה‬
‫מפני כבודו של רבי יהושע‪ ,‬ולא זקפו מפני כבודו של רבי‬
‫הגדולה שלו‪ ,‬ולמה הוא עשה את זה כי בשביל הקב"ה הוא‬
‫אליעזר"‪.‬‬
‫היה מוכן להקריב את הכל‪,‬‬
‫שואל הגאון הרי כבר בתחילה הם אמרו לו עם מופתים‬
‫החתן של החפץ חיים היה עסוק בישיבה בראדין‪ ,‬הוא‬
‫לא פוסקים‪[ ,‬הטעם כמו שאמרו בסוף 'לא בשמים היא']‬
‫אמר לחפץ חיים שהוא רוצה לעזוב את הישיבה‪' ,‬זה מפריע‬

‫‪2‬‬
‫רבינו הגדול זכה שה' עימו‪ ,‬הלכה כמותו בכל מקום הן‬ ‫מה עוזר שהוא יביא עוד מופת‪ ,‬נאך המופת‪ ,‬נאך המופת‪,‬‬
‫בדבר הלכה‪ ,‬איזה ישרות‪ ,‬איזה בהירות‪ ,‬כל מי שדיבר איתו‬ ‫מה זה יעזור?‬
‫בלימוד‪( ,‬די לעיין בכתבים של הג"ר בן ציון פלמן זצ"ל‬
‫שאלות וחקירות וספיקות בכל חלקי התורה ותשובות של‬ ‫אומר הגאון‪ ,‬הגאון פשוט מאיר את עינינו‪ ,‬כדי לזכות‬
‫רבינו הגדול ז"ל בבהירות וסברא ישרה תורתו קב ונקי)‪,‬‬ ‫לכתרה של תורה‪ ,‬כדי לזכות ל'וה' עימו' שהלכה כמותו‬
‫והן אלו שהיו צריכים עצה ותושיה‪ ,‬ראו שה' עימו‪ ,‬שהלכה‬ ‫בכל מקום (סנהדרין צג‪ ,‬ב)‪ ,‬יש ג' תנאים‪.‬‬
‫כמותו בכל מקום‪ ,‬כזה סייעתא דשמיא‪ ,‬הן בשאלות פרטיות‪,‬‬ ‫התנאי הראשון‪' :‬הסתפקות במועט' כמו שאמרו חז"ל‬
‫הן בעניני הכלל‪ ,‬כל הישיבות שהוא בנה‪ ,‬כל מה שהוא‬ ‫(מובא בתוס' כתובות קד‪ ,‬א) "עד שאדם מתפלל שיכנסו‬
‫תמך‪ ,‬ישיבות כוללים‪ ,‬איך שהוא ידע בחכמה ובתבונה‪ ,‬ה'‬ ‫דברי תורה לתוך מעיו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך‬
‫עימו לעמוד נגד מחריבי הדת‪ ,‬כל מה שצריך ה' עימו‪ ,‬איך‬ ‫מעיו"‪ .‬ד"ת זה לא הולך יחד עם מעדנים‪ ,‬לא מדובר על‬
‫זוכים לזה‪ ,‬אלו הם שלושת הכלים‪ ,‬חרוב יוכיח הסתפקות‬ ‫סיגופים‪ ,‬אבל לא מעדנים‪ ,‬הסתפקות זה התנאי הראשון‪.‬‬
‫חנינא בני די לו בקב חרובין‪ ,‬מה הוא חי‪ ,‬מה הוא היה‬
‫אוכל כל השבוע‪ ,‬באמצע השבוע לא היה אצלו לא ברכת‬ ‫התנאי השני‪' :‬ענוה' – "למה נמשלו דברי תורה למים‬
‫המזון ולא על המחיה‪ ,‬דייסה בתוך מים‪ ,‬ארוחת צהרים היה‬ ‫מה מים הולכים ממקום גבוה למקום נמוך אף דברי תורה‬
‫תפוחי אדמה עם קצת גזר‪ ,‬עם מים חמים‪ ,‬זה היה האוכל‬ ‫מתקיימים במי שמנמיך את עצמו" (ילקו"ש ישעיהו רמז‬
‫שלו רבותי‪ ,‬סיפר לי יהודי בבני ברק ר' שמשון דינין ז"ל‪,‬‬ ‫תפ)‪" ,‬למה תרצדון הרים גבנונים" (תהלים סח‪ ,‬יז) "כי‬
‫שאבא שלו היה מהעסקנים בכפר סבא לפני שבעים שנה‪,‬‬ ‫כתבור בהרים וככרמל בים יבוא" (ירמיהו מו‪ ,‬יח) ‪ -‬כל‬
‫שר' אהרן לייב היה שם בישיבה כמה חודשים‪ ,‬לישיבה לא‬ ‫הר אמר עלי תינתן תורה אמר הקב"ה סיני זה ההר הנמוך‬
‫היה משכורת לתת לו‪ ,‬היהודי ניגש לבחורים‪ ,‬שאל אותם‬ ‫ביותר עליו תנתן התורה‪.‬‬
‫אתם יודעים מה הוא אוכל‪ ,‬והם אמרו‪ ,‬בבוקר אנחנו לא‬
‫לסטייפלער זצוק"ל היו באים הורים ואומרים יש לי ילד‬
‫רואים אותו אוכל‪ ,‬בצהרים יש שם בחצר עץ גויאבות‪ ,‬אוכל‬
‫עילוי‪ ,‬עילוי שבעילויים‪ ,‬אבל אין לו חשק ללמוד‪ ,‬אמר‬
‫לחם עם גויאבה‪ ,‬אותו יהודי ניגש לרבנית ע"ה ושאל‪ ,‬איך‬
‫להם הסטייפלער בטח שאין לו חשק ללמוד‪ ,‬כי אמרתם‬
‫אתם מסתדרים בשבת‪ ,‬אמרה לו הרבנית שר' אהרן לייב‬
‫לו שהוא עילוי‪ ,‬רצחתם אותו‪ ,‬הכנסתם לו גאוה‪ ,‬ואיפה‬
‫אמר לה שחציל אחד תעשה מבושל זכר לדגים וחציל אחד‬
‫שיש גאוה התורה לא נדבקת‪ ,‬היא בורחת‪ ,‬צריך לעודד ילד‬
‫מטוגן לפרוסות וזה יהיה זכר לבשר‪ ,‬נתן לה אותו יהודי‬
‫להגיד לו אתה משתדל‪ ,‬אתה מתאמץ‪ ,‬ואתה יודע‪ ,‬אל תגיד‬
‫כמה לירות‪ ,‬היא סיפרה לו שכאשר היא באה לר' אהרן‬
‫לילד שהוא עילוי כי ככה אתה רוצח אותו‪ ,‬וכך גם אמר‬
‫לייב עם הכסף‪ ,‬הוא התחיל לחקור אותה מאיפה הכסף‪,‬‬
‫פעם הסטייפלער לאחד מילדיו שהיה לו בן בעל כשרון‪,‬‬
‫היא אמרה לו שהרב דינין הביא את זה‪ ,‬שאל אותה הרב‬
‫אף פעם אל תגידו לו שהוא עילוי‪ ,‬ידוע שגדולי עולם‪ ,‬כמו‬
‫למה היית צריכה לספר לו‪ ...‬זה היה כמה חודשים‪ ,‬בסוף‬
‫לדוגמא הבית יוסף‪ ,‬משמים גילו‪ ,‬למה הוא זכה להיות‬
‫הישיבה השיגה כסף‪ ,‬ובאו לשלם לו על כל החודשים הוא‬
‫הרבה של כלל ישראל‪ ,‬היו עוד גדולים בדורו‪ ,‬כיון שהוא‬
‫לא לקח אגורה‪ ,‬הוא אמר 'אני לא פועל אני מלמד תורה‪,‬‬
‫היה עניו שבכולם‪ ,‬וכמו שמצינו שבית הלל הלכה כמותם‪,‬‬
‫תורה לא מוכרים בכסף‪ ,‬הכסף שאני לוקח זה כדי להחזיק‬
‫כיון שהיו ענוים‪.‬‬
‫אותי‪ ,‬תומכים בי שאני יוכל לחיות‪ ,‬החודשים האלו עברו‬
‫וחייתי'‪ ,‬אתם מבינים הוא חי עם גויבא עם חצילים אבל 'אני‬ ‫התנאי השלישי‪' :‬שקידת התורה'‪ ,‬בלי שקידה לא יעזור‬
‫חי' איזו הסתפקות‪ ,‬איזו נקיות‪.‬‬ ‫שום דבר רבותי‪ ,‬כל הסגולות זה רק שלושת התנאים‬
‫הללו‪ ,‬הסתפקות במועט ענוה ושקידת התורה‪ ,‬בא רבי‬
‫אליעזר ואמר אני יביא ראיה מהשמים שיש לי את כל‬
‫מידת ההסתפקות‬ ‫הדברים ‪ -‬המעלות האלה וראיה שהלכה כמותי‪ ,‬וזהו‪ ,‬נענה‬
‫רבי אליעזר ואמר אם הלכה כמותי חרוב יוכיח‪ ,‬חרוב זה‬
‫איזה הסתפקות‪ ,‬חנינא בנו די לו בקב חרובין ‪ -‬מי שראה‬
‫הסתפקות‪ ,‬כדאיתא (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תסד)‬
‫את הבית שלו‪ ,‬לא נוחיות‪ ,‬איזה מקרר‪ ,‬שום דבר‪ ,‬בגיל מאה‬
‫"חנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לער"ש"‪ ,‬ובראיה‬
‫הוא הרשה לעצמו כורסה‪ ,‬ראיתם פעם מה היה עם הכורסה‬
‫השניה‪ ,‬נענה רבי אליעזר ואמר אם הלכה כמותי אמת‬
‫בגיל מאה‪ ,‬הוא היה יושב על קצה המטה‪ ,‬מיטת סוכנות‬
‫המים תוכיח‪ ,‬אמת המים זה ענוה (כמבו' לעיל בהמשלת‬
‫ישנה‪ ,‬אבל הוא כבר היה צריך להישען‪ ,‬היה לו שרפרף ‪-‬‬
‫דברי תורה למים)‪ ,‬ובראיה השלישית‪ ,‬כותלי בית המדרש‬
‫כסא מרובע בלי משענת והוא שם את הרגלים בצד הקיר‪,‬‬
‫יוכיחו‪ ,‬זה שקידה‪ .‬עכ"ד אדוננו הגר"א ז"ל‪.‬‬
‫המושב של הכסא זה היה המשענת שלו ‪ -‬זו היתה הכורסא‬

‫‪3‬‬
‫ר' אהרן לייב אם זה נכון‪ ,‬ור' אהרן לייב אמר לו מכל דבר‬ ‫שלו בגיל מאה‪ ,‬צריך לזכור שדרך היהודי הזה התגלגלו כל‬
‫עושים סיפור‪ ,‬זה בכלל לא היה בגלל התמדה אלא היה לי‬ ‫חודש מליוני דולרים אבל חנינא בני די לו בקב חרובין מה‬
‫חשש שעטנז לכן לא ישנתי על המטה‪ ,‬נכון שזה לא היה‬ ‫זה די לו‪ ,‬בז לכל העולם הזה‪ ,‬כל מי שהיה נכנס אליו היה‬
‫בגלל התמדה אבל השקידה שלו‪ ,‬איך שהוא למד עם רבי‬ ‫רואה את זה‪ ,‬איך הוא בז לכל תענוגי העולם הזה‪ ,‬רבי דב‬
‫משה סולוביצ'יק שם‪ ,‬שתים עשרה שעות הם היו צריכים‬ ‫לנדא אמר עליו שזהו בן עוה"ב‪ ,‬בשם רבי אליהו לופיאן‬
‫לעבוד במחנה עבודה‪ ,‬אחרי זה הם היו יושבים ולומדים‪,‬‬ ‫יש מושג 'בן ירושלים' ‪ -‬איפה שהוא נמצא הוא הולך עם‬
‫היו שמים נרות ברגלים שלא ירדמו‪.‬‬ ‫השפה הירושלמית עם הבגד הירושלמי‪ ,‬אותו הדבר יש בן‬
‫צרפת‪ ,‬בן עוה"ב זה מי שחי פה עם חיים של עוה"ב וכך היה‬
‫בישיבה קטנה הוא היה אומר שעתיים שיעור‪ ,‬אנשים‬ ‫ראש הישיבה הוא היה פה עם חיים של עוה"ב‪ ,‬כסף כבוד‬
‫רגילים כאשר הם חוזרים הביתה רוצים לפחות לשתות‬ ‫זה היה הדבר הכי זול אצלו‪ ,‬כשהיו מגיעים לבית שלו היו‬
‫משהו‪ ,‬הוא ישר הלך לחדר בבית ולמד שעות שעות‪ ,‬לא‬ ‫רואים איך שהוא מסתכל על כל האנשים כמשחקים בלגו‬
‫דרך במטבח לא לטעום לא לשתות‪ ,‬רבי חיים קנייבסקי‬ ‫של 'הכבוד הזה' ו'הכסף הזה' הוא בז‪ ,‬בז‪.‬‬
‫אמר ‪ -‬מאז שאני זוכר אותו שבעים שנה הוא לא הסיח‬
‫דעת מתורה ולא בחינם הוא זכה‪ .‬סיפר לי אברך שהוא היה‬
‫אצל הסטייפלער בתשמ"א‪/‬מ"ב‪ ,‬שאל אותו משהו‪ ,‬שאל‬
‫אותו הסטייפלער מי הרבע'ס שלך‪ ,‬הוא שמע שהוא למד‬ ‫מידת הענוה‬
‫אצל ר' אהרן לייב‪ ,‬אותו אברך רצה לשאול על שידוכים‬ ‫דברי תורה צריכים ענוה‪ ,‬הצוואה שלו איזה ענוה‪ ,‬מי‬
‫אמר לו הסטייפלער תשאל אותו‪ ,‬כשהוא קם ללכת‪ ,‬אמר‬ ‫שהכיר אותו לא הופתע מהצוואה‪ ,‬וזה לא היה משחקים‪,‬‬
‫לו הסטייפלער‪ ,‬בעצם אתה בכלל לא צריך לבוא אלי‪,‬‬ ‫הוא היה מתחמק ללכת לחזון איש שאלה אותו הרבנית‬
‫כל השאלות שיש לך אתה יכול לסמוך על ר' אהרן לייב‪,‬‬ ‫למה אתה לא הולך‪ ,‬אמר לה הר"י‪ ,‬הייתי אצל החזון איש‬
‫היהודי הזה הוא בקי בכל חדרי התורה והוא פיקח עצום‪.‬‬ ‫והוא נתן לי כזה כבוד אני לא יכול יותר לדרוך שם‪ ,‬והוא‬
‫בכה‪ ,‬ממש בכה‪ ,‬הענוה שלו‪ ,‬איי‪ ,‬איי‪.‬‬
‫רבי בן ציון פלמן בתור בחור היה לומד הלכה‪ ,‬הוא היה‬
‫שואל את הרב שך שאלות והרב שך היה עונה לו‪ ,‬אח"כ‬ ‫כאשר הבת שלו התארסה עם הגאון ר' זאב ברלין יבדל‬
‫התחיל ר' בן ציון להתעסק עם חקירות מעניינות ומי שמכיר‬ ‫לחיים‪ ,‬ה'פונוביז'ר – רוב' הגיע שם מנמל התעופה לתנאים‬
‫את שיעוריו איך הוא למד‪ ,‬וכדרכו בהלכה הוא בא לשאול‬ ‫הוא אמר לר' זאב תדע לך לעולם ועד לא תצליח להכיר‬
‫את הרב שך שאלות‪ ,‬אמר לו הרב שך זה לא בשבילי אני‬ ‫את השווער שלך‪ ,‬זה הסתרה בתוך הסתרה‪ ,‬אני זוכר לפני‬
‫שקוע בסוגיות של נשים נזיקין‪ ,‬בשיעורים‪ ,‬שאלות כאלה‬ ‫כארבעים ושבע שנה למדנו בישיבה קטנה של פוניבז'‪,‬‬
‫אני לא יכול לענות אבל יש את ר' אהרן לייב אתה יכול‬ ‫איזה ענוה ראינו אצלו‪ ,‬איזה הסתר‪ ,‬ידעו שקדוש בקרבך‪,‬‬
‫לשאול אותו בכל ד' חלקי שו"ע‪ ,‬מה שהוא יאמר לך הלכה‬ ‫אבל יותר ידעו שלא יודעים כלום‪ ,‬תמיד הוא חי בהסתרה‪,‬‬
‫כמותו בכל מקום‪.‬‬ ‫אח"כ בשביל כלל ישראל הוא היה חייב לצאת להנהיג את‬
‫הציבור‪ ,‬כתוב (ויקרא ט‪ ,‬ז) "ויאמר משה אל אהרן קרב אל‬
‫בגיל תשעים וכמה רבינו חזר ממקסיקו‪ ,‬כל הפמליא‬
‫המזבח"‪ ,‬רש"י מביא שהיה אהרן בוש וירא לגשת אמר לו‬
‫שלו נפלו שדודים‪ ,‬מיד נרדמו‪ ,‬אבל הוא חזר מיד לחדר‬
‫משה 'למה אתה בוש לכך נבחרת'‪ ,‬אומר האר"י הקדוש‬
‫וישב כמה שעות ולמד כאילו כל הדרך לא היתה‪ ,‬כל הדרך‬
‫(לקוטי התורה) לכך נבחרת ‪ -‬בגלל שאתה ירא ובוש לכך‬
‫הוא למד‪.‬‬
‫נבחרת‪ .‬רבותי‪ ,‬גדולי ישראל לא נבחרים ע"י בחירות‪,‬‬
‫הקב"ה בוחר את גדולי ישראל‪ ,‬לא העיתונאים בוחרים‬
‫אותו‪ ,‬הקב"ה בוחר דוקא באחד שהוא ירא ובוש!‬
‫מידת האמת‬
‫הגמ' בנדרים (ח‪ ,‬ב) אומרת על הפס' "וזרחה לכם יראי‬
‫שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה" ‪ -‬לעתיד לבוא הקב"ה‬ ‫מידת השקידה‬
‫מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאים בה רשעים‬
‫נענה רבי אליעזר ואמר אם הלכה כמותי כותלי ביהמ"ד‬
‫נידונים בה‪ ,‬צדיקים מתרפאים בה שנאמר וזרחה לכם‬
‫יוכיחו‪ ,‬שקידה שקידה‪ ,‬שקידת התורה שהיתה אצלו‪,‬‬
‫יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה‪ ,‬רשעים נידונים בה‬
‫בתקופה שהוא היה בשוויץ אמרו שהכלי מיטה נשארו‬
‫שנאמר "ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם"‪.‬‬
‫מגוהצים‪ ,‬אמר לי דודי רבי ברוך שפירא שהוא שאל את‬
‫אומר הסטייפלער בברכת פרץ דבר נפלא מה זה מוציא‬

‫‪4‬‬
‫סוף שווין?!‪ ,‬וזה בהכרח‪ ,‬דאל"ה עשית למשה בעל מום‬
‫שהרי כתוב בבכורות באלו מומין ידו אחת גדולה וידו אחת‬
‫קטנה זהו מום‪ ,‬רואים מפה שנקיות זה עומד באותו שורה‬
‫עם קריעת ים סוף‪ ,‬אמר לי ר' אהרן לייב‪ ,‬זה לא שתי ידים‬
‫זה הא בהא תליא‪ ,‬כל היד של קריעת ים סוף זה מכח היד‬
‫של הנקיות ‪ -‬שלא נהניתי‪ ,‬והוא הוסיף ואמר לי שהיד של‬
‫הנקיות היא יותר מהיד של קריעת ים סוף‪ ,‬כי קריעת ים‬
‫סוף זה מתנה אבל הבחירה ‪ -‬העבודה זה היד של הנקיות‪,‬‬
‫ואכן נאים הדברים למי שאמרם‪ ,‬אנחנו ראינו בעשרים שנה‬
‫האחרונות את היד הגדולה של קריעת ים סוף ‪ -‬ישיבות‬
‫כוללים תורה‪ ,‬כל הנהגת הכלל והנהגת הפרט‪ ,‬ואיך שעמד‬
‫בפרץ לבטל כל הגזירות של מחריבי הדת‪ ,‬ה' עימו בכל‬
‫מקום‪ ,‬היד הזאת באה מכח היד של הנקיות‪ ,‬הסיפור‬
‫שסיפרנו שכמה חודשים לא קיבל משכורת‪ ,‬לא אכל כלום‪,‬‬
‫וכשרווח לא רצה לקחת‪ ,‬הנקיות הזאת זה המעמיד הגדול‪,‬‬
‫לא בחינם הוא זכה‪ ,‬מורי ורבי רבן של ישראל הרב אלישיב‬
‫זצ"ל תמיד היה מפליג בשבחו‪ ,‬תמיד הוא היה שולח לשאול‬
‫את ר' אהרן לייב‪ ,‬הוא היה אומר הרינקייט הנקיות של ר'‬
‫אהרן לייב‪ ,‬הוא לא דיבר על עמל התורה שלו‪ ,‬הוא לא‬
‫דיבר על התלמיד חכם שהוא‪ ,‬הוא לא דיבר על מה שלא‬
‫נהנה מהעולם הזה כמלוא נימה‪ ,‬הוא לא דיבר על השויתי‬
‫ה' לנגדי תמיד שלו‪ ,‬על היראת חטא שהוא חי כל הזמן‪ ,‬עם‬
‫גיהנם וגן עדן שכר ועונש‪ ,‬הוא דיבר על הנקיות‪ ,‬כי כשחסר‬
‫נקיות אי אפשר לשמוע דעת תורה רבותי‪ ,‬כשאדם אין לו‬
‫שום נגיעות‪ ,‬קודש לה'‪ ,‬נקיות זה שורש הכל‪...‬‬
‫ר' אהרון לייב ער איז הגרויסע'ר בעל גאוה‪ ...‬איי רבותי‪,‬‬
‫סיפר לי יהודי ששאל למורי הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאלה‬
‫חמורה‪ ,‬ולקח שבועיים עד שהגריש"א פסק לו להיתר‪ ,‬אך‬
‫אמר לו שזה בתנאי שגם ר' אהרון לייב יסכים להיתר‪ ,‬שאל‬
‫אותו יהודי להגריש"א מפני מה לא מספיק הכרעת הרב‬
‫לבדה‪ ,‬אמר לו הגרי"ש‪ ,‬דע לך שלהכריע בשאלה קשה כזו‬
‫צריך הרבה סייעתא דשמיא‪ ,‬והנקיות של ר' אהרון לייב‬
‫מגיעה עד כי נגיעה ברוח הקודש‪.‬‬
‫אני זוכר שהייתי אצלו לפני כמה שנים‪ ,‬זה היה בפרשת‬
‫בשלח‪ ,‬יהודי הזכיר שם ילקוט ‪ -‬במלחמת עמלק כתוב‬
‫מה לקחת אלינו‬
‫אני רוצה לדבר על שתי נקודות‪ ,‬בשבילנו‪ ,‬מה אנחנו‬
‫יכולים לקחת‪ ,‬נקודה אחת להתעורר‪ ,‬אומרים בסוף ברהמ"ז‬
‫'ונמצא חן בשכל טוב בעיני אלוקים ואדם'‪ ,‬מבקשים גם‬
‫בעיני אדם אבל קודם מבקשים בעיני אלוקים‪ ,‬גם בברכות‬
‫השחר 'ותננו היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך‬
‫ובעיני כל רואינו' קודם בעיניך אח"כ בעיני כל רואינו‪ ,‬אני‬
‫רוצה להגיד לכם מהנסיון של החיים שראיתי‪ ,‬מי שמשקיע‬
‫כל הזמן למצוא חן בעיני אדם‪ ,‬אין לו לא את זה ולא את זה‬
‫לא בעיני אלוקים לא בעיני אדם‪ ,‬וכל ימיו מכאובים וכעס‬
‫‪5‬‬
‫חמה מנרתיקה‪ ,‬לעתיד לבוא יתגלה אור האמת בלי כחל‬
‫וסרק‪ ,‬האמת הזאת‪ ,‬לצדיקים זה רפואה‪ ,‬צדיקים כל הזמן‬
‫חוששים אולי יש להם נגיעות‪ ,‬אולי הם לא הלכו בדרך‬
‫ישרה‪ ,‬ואז הם יראו בבירור‪ ,‬אבל רשעים נידונים בה‪ ,‬כל‬
‫החיים הם משלים את עצמם בשם הצדק‪ ,‬בשם היושר‪,‬‬
‫בשם ה'לשם שמים'‪ ,‬לעתיד לבוא יתגלה האמת‪ ,‬וזה עצמו‬
‫הגיהנם בשבילם‪.‬‬
‫בבית הזה ברח' חזון איש ‪ ,5‬שמעו את כל האמת‪ ,‬כל‬
‫האמת‪ ,‬בשביל צדיקים זה היה מתרפאין בה‪ ,‬בשביל‬
‫רשעים זה היה נידונין בה‪ ,‬לשמוע את האמת‪ ,‬היתה קלטת‬
‫שהתפרסמה איך שהוא אמר‪ ,‬איז א גאוה גאוה גאוה‪ ,‬ומי‬
‫שלא מכיר את הסיפור אולי נזכיר‪ ,‬היה יהודי שהתחתן‬
‫זיווג שני והאשה החדשה הביאה עמה את הילדים מהבעל‬
‫הקודם‪ ,‬רצה בעלה שהילדים ילמדו באותו חיידר שלומדים‬
‫הילדים שלו‪ ,‬אבל החיידר לא רצה לקבלם מחמת שהם‬
‫באו מרקע קצת שונה‪ ,‬מחיידר שעל פניו נראה כאילו קצת‬
‫יותר פתוח‪ ,‬הם מפחדים שאולי זה יגרום שיתקלקלו מהם‬
‫ילדים‪ ,‬הלכו לר' אהרן לייב‪ ,‬לנו זה נראה שהמנהל בא‬
‫ככה לשם שמים‪ ,‬שומרים על טהרת החינוך‪ ,‬אמר ר' אהרן‬
‫לייב אנחנו למדנו בבריסק שם למדו ילדים מבתים כאלה‬
‫וילדים מבתים כאלה‪ ,‬ולא קרה מזה שום אסון‪ ,‬זה הכל‬
‫גאוה גאוה גאוה‪ ,‬המנהל התנצל שזה לחץ מצד ההורים‬
‫של הילדים בחיידר‪ ,‬אמר מרן זצ"ל שזה גאוה של ההורים‪,‬‬
‫אמר המנהל אבל יש ביניהם 'א גרויסע'ר תלמיד חכם' אמר‬
‫צדיקים מתרפאים בה רשעים נידונים בה‪ ,‬לצדיקים זה‬
‫רפואה לרשעים זה גיהנם‪ ,‬פתאום מתחילים להראות לך‬
‫את האמת‪ ,‬שמעו את איש האמת‪ ,‬את האמת כצורתה בלי‬
‫נגיעות‪...‬‬
‫מידת הנקיות‬
‫(שמות יז‪ ,‬יב) "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש"‪ ,‬מה זה ידיו?‬
‫אומרים חז"ל (פסיק"ז (לקח טוב) בשלח יז‪ ,‬יב ובמדרש‬
‫שכ"ט) אמר משה לקב"ה שתי ידים יש לי יד אחת זה היד‬
‫הנקיה שלא נהנתה מאומה ‪ -‬לא חמור אחד מהם נשאתי‬
‫שלא נהניתי מאף אחד‪ ,‬והיד השניה זה היד שקרעה את‬
‫ים סוף ‪' -‬ויט משה את ידו על הים' בזכות שתי הידים‬
‫האלה אני מבקש ישועה לכלל ישראל‪ .‬שאלתי את ר' אהרן‬
‫לייב‪ ,‬איך משה עומד ומשווה את היד שקרעה את ים סוף‪,‬‬
‫קריעת ים סוף‪ ,‬המעמיד הגדול ביותר שהוא מיסודי אמונת‬
‫ישראל ליד שלא נהנתה מישראל כלום‪ ,‬נקיות וקריעת ים‬
 ‫הבחרות באין מקנאת איש מרעהו‪.‬‬
‫כנגד זה בעשרים מקומות‪ ,‬זה מתחיל בישיבה קטנה ואח"כ‬
‫אני רוצה לסיים בדבר הנוגע לכל אחד‪ ,‬אולי נקח מזה‬
‫חיזוק‪" ,‬ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שפטה את‬
‫ישראל בעת ההיא" (שופטים ד‪ ,‬ד) כתוב בתנא דבי אליהו‬
‫(רבה פרק ט) ובילקוט שופטים (שם)‪" ,‬מה טיבה של‬
‫דבורה שנתנבאת על ישראל ושפטה אותם והלא פינחס‬
‫בן אלעזר עומד"‪ ,‬בכל התנ"ך בכל ההיסטוריה ז' נביאות‬
‫(מגילה יד‪ ,‬א) והיא היתה ביניהם‪ ,‬ולא רק שהיא היתה‬
‫נביאה היא היתה 'גדול הדור' כמו שהלכו לחזון איש ‪ 5‬כך‬
‫הלכו לשאול את דבורה הנביאה היא היתה שופטת‪ ,‬איך‬
‫אשה יכולה להגיע לכזאת פסגה? התנא דבי אליהו נותן‬
‫לנו מרשם‪ ,‬והוא מקדים "מעיד אני עלי את השמים ואת‬
‫הארץ בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין‬
‫שפחה הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקודש ששורה‬
‫עליו"‪ ,‬כל אחד יכול להיות דבורה הנביאה‪ ,‬כ"א יכול לזכות‬
‫לרוח הקודש‪ ,‬כל אחד יכול להיות ר' אהרן לייב אתם‬
‫שומעים מה שהמדרש מקדים אתה לא צריך להיות נכד‬
‫של הבריסקע'ר ‪ -‬רוב אתה לא צריך להיות 'אייניקל' של‬
‫ה'דברי חיים'‪ ,‬זה יכול להיות ילד מ'קרן ההסעות' שלקחו‬
‫אותו מבאר שבע‪ ,‬מדימונה‪ ,‬מבית שאן‪ ,‬לא צריך להיות‬
‫בעל כשרון‪ ,‬ולא צריך יחוס‪ ,‬הכל לפי מעשיו של אדם‪,‬‬
‫רוח הקודש שורה עליו‪ ,‬רבותי‪ ,‬כל אחד יכול‪ ,‬מסקרן‬
‫אתכם לדעת איך מגיעים‪ ,‬איך נהיים ר' אהרן לייב‪ ,‬ממשיך‬
‫המדרש ואומר‪" ,‬אמרו בעלה של דבורה עם הארץ היה‬
‫אמרה לו בא ועשה לך פתילות ולך לביהמ"ק שבשילה אז‬
‫יהיה חלקך בין הכשרים שבהם ותבא לחיי העוה"ב והיא‬
‫עושה פתילות והוא מוליך לביהמ"ק" יש לנו עצה להיות‬
‫דבורה הנביאה‪ ,‬להיות ר' אהרן לייב‪ ,‬נכין פתילות‪ ,‬אבל זה‬
‫לא נגמר‪ ,‬ממשיך המדרש‪" ,‬והיא מתבוננת ועושה פתילות‬
‫עבות כדי שיהא אורן מרובה"‪ ,‬נו קצת יותר קשה‪ ,‬נעשה‬
‫פתילות עבות‪ ,‬ונהיה דבורה הנביאה? תשמעו מה ממשיך‬
‫ה'תנא דבי אליהו' אנחנו רואים פתילות‪ ,‬פתילות עבות‪ ,‬אבל‬
‫הקב"ה רואה לב‪ ,‬לב‪ ,‬לב‪" ,‬והקב"ה בוחן ליבות וכליות אמר‬
‫לה דבורה את נתכוונת להרבות אורי אף אני הרבה אורך‬
‫ביהודה ובירושלים כנגד י"ב שבטים"‪ ,‬איך זוכים להיות‬
‫דבורה הנביאה‪ ,‬איך זוכים לרוח הקודש‪ ,‬הקב"ה רוצה לב‬
‫טהור לב שמשתוקק וכמה וצמא להרבות אורו של הקב"ה‬
‫בעולם‪ ,‬זה המרשם רבותי‪ ,‬כל אחד יכול!!‬
‫אדם שמעניין אותו למצוא חן בעיני הקב"ה‪ ,‬לא מעניין‬
‫אני יגלה לכם סוד‪ ,‬אתרוגים כמו שיש לנו לא היה לחפץ‬
‫חיים אפי' האתרוגים שיש לילדים שלנו לא היה אז‪ ,‬לא‬
‫הלולבים ולא ההדסים‪ ,‬איכשר דרא‪ ,‬בכל זאת החפץ חיים‬
‫היה חפץ חיים ואנחנו זה אנחנו‪ ,‬אם כן למה החפץ חיים‬
‫היה יותר מאתנו‪ ,‬התשובה היא הלב‪ ,‬הלב‪ ,‬הלב‪ ,‬הלב‪ ,‬החפץ‬
‫חיים מהבוקר עד הלילה כל פעולה שהוא עשה‪ ,‬הוא חשב‬
‫איך אני יכול להרבות אורו של הקב"ה בעולם‪ ,‬אם תשאלו‬
‫‪6‬‬
‫עניינו גם אם מצליח במקום אחד בדבר אחד הוא נכשל‬
‫בישיבה גדולה וכל הזמן קנאה ותחרות‪ ,‬וזה לא נגמר אחרי‬
‫החתונה וגם לא בגיל שבעים‪ ,‬לעומת זאת מי שמשקיע‬
‫בלמצוא חן בעיני אלוקים‪ ,‬לבסוף הוא מוצא חן גם בעיני‬
‫אלוקים וגם בעיני אדם‪ ,‬ויש לו תמיד חיים שלוים ורגועים‪,‬‬
‫רבותי‪ ,‬זה בדוק ומנוסה‪ ,‬ראו את זה אצל רבינו הגדול‪ ,‬זה‬
‫לא סוד שאצל רבינו הגדול זצ"ל נתקיים הכתוב "וימררהו‬
‫ורבו וישטמהו בעלי חצים" (בראשית מט‪ ,‬כג) כמה רדפו‬
‫אותו אנשי זדון ומרמה בכזבים ושקרים‪ ,‬והכל כביכול‬
‫תחת איצטלא של 'קנאות'‪ ,‬והוא קיים בעצמו מה שאמר‬
‫ישעיהו הנביא (נ‪ ,‬ו‪-‬ז) "גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני‬
‫לא הסתרתי מכלימות ורוק‪ ,‬וה' אלוקים יעזר לי על כן לא‬
‫נכלמתי על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש"‪ ,‬לא‬
‫ענין אותו לא בעניני הכלל לא בעניני הפרט מה חושבים‬
‫עליו ומה כותבים עליו ומה יגידו עליו‪ ,‬עניין אותו רק‬
‫למצוא חן בעיני אלוקים‪ ,‬כל מחשבתו היתה רק אשר יבוא‬
‫יום בו יעמוד ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה‪' ,‬מה אגיד‬
‫שמה' זה הדבר היחיד שענין אותו‪ ,‬ובסוף הוא זכה למצוא‬
‫חן גם בעיני אלוקים וגם בעיני אדם‪ ,‬רבותי אבל זה הדרך‬
‫לכו בה זה נסיון לא קל בפרט היום שאנו חיים בדור של‬
‫חיצוניות‪ ,‬מצד אחד איכשר דרא‪ ,‬אבל כל כך חיים בקנאת‬
‫איש מרעהו קנאה ותחרות‪ ,‬מי שרוצה חיים רגועים קודם‬
‫כל שיעבוד למצוא חן בעיני אלוקים‪ ,‬כתוב במיכה (ו‪ ,‬ח)‬
‫"הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש מעמך כי אם עשות‬
‫משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך"‪ ,‬הצנע לכת‬
‫עם אלוקיך ‪ -‬לכאו' זה שתי מעלות שונות‪' ,‬הצנע לכת' זה‬
‫דבר אחד‪' ,‬עם אלוקיך' זה דבר שני‪ ,‬אבל לא‪ ,‬זה דבר אחד‬
‫איך מגיעים להצנע לכת‪ ,‬הטבע של האדם שהוא אוהב‬
‫שמעריכים אותו‪ ,‬שאוחזים ממנו‪ ,‬אפילו אדם שבטבעו הוא‬
‫ביישן‪ ,‬הוא רוצה שיעריכו אותו‪ ,‬ועל זה אומר הנביא כדי‬
‫להגיע להצנע לכת שזה היפך טבע האדם‪ ,‬יש עצה אחת‪,‬‬
‫והיא ‪ -‬עם אלוקיך‪ ,‬רק אדם שחי עם הקב"ה יכול להגיע‬
‫להצנע לכת‪ ,‬למה זה כך‪ ,‬תארו לכם שאתם עומדים אצל‬
‫גדול הדור מדברים איתו בלימוד ומעניין אותו לשמוע מה‬
‫יש לכם להגיד קושיה תירוץ‪ ,‬ואותו 'גדול' אומר לך 'אל תלך‬
‫אני רוצה לשמוע עוד‪ ,‬טוב לי אתך' ויש שם ילד בן שלוש‬
‫וכי מעניין אותך עכשיו להרשים את הילד בן שלוש?‪.‬‬
‫אותו מה אחרים חושבים עליו‪ ,‬כשאדם עם אלוקיך הוא‬
‫מגיע להצנע לכת‪ ,‬אצל רבינו הגדול ראינו את זה בדרגות‬
‫מאד גבוהות‪ ,‬אבל לפחות לקחת משהו‪ ,‬קצת‪ ,‬אני מדבר‬
‫מהנסיון של החיים‪ ,‬בפרט לצעירים כדאי לשמוע את‬
‫זה‪ ,‬מה שיותר להשקיע בלמצוא חן בעיני אלוקים‪ ,‬אם‬
‫ככה‪ ,‬יש חיים רגועים ואין משברים‪ ,‬ובסוף מוצאים חן גם‬
‫בעיני אדם‪ ,‬כמעט כל התסכולים שיש לבנ"א ובפרט בגיל‬
 ‫אדם שהוא רצוי להקב"ה גם תפילתו‬
‫חיים‪ ,‬תראו זה צועק‪ ,‬ודבר זה כל אחד יכול‪ ,‬הכח הזה של‬
‫רצויה‬
‫אני רוצה רק לסיים‪ ,‬חוץ מהכל אמרנו שזה סילוק שכינה‬
‫מישראל‪ ,‬אנחנו לא יודעים כמה גדולות היו התפילות שלו‬
‫כמה שהוא היה מתפלל כמה שהתפילות מלב טהור הגנו‬
‫על הדור‪ ,‬אבל צריך לדעת יסוד‪ ,‬שהולכים לאדם גדול לא‬
‫רק שהוא יודע להתפלל יותר‪ ,‬מי שרצוי לקב"ה זה תפילה‬
‫אחרת לגמרי‪' ,‬רצה ה' אלוקינו בעמך ישראל ובתפילתם'‬
‫הרי הבקשה שם זה תפילה – עבודה איך נכנס עמך ישראל‬
‫באמצע‪ ,‬התשובה היא‪ ,‬כשיש רצה 'בעמך ישראל' התפילות‬
‫מרוצות‪ ,‬וזה מפורש בתורה (בראשית ד‪ ,‬ד‪-‬ה) "וישע ה' אל‬
‫הבל ואל מנחתו‪ ,‬ואל קין ואל מנחתו לא שעה" כאשר 'וישע‬
‫ה' אל הבל'‪ ,‬ה' פונה גם אל מנחתו‪ ,‬אבל כאשר 'אל קין לא‬
‫שעה'‪ ,‬גם אל מנחתו לא שעה‪ ,‬מה שאנחנו יותר מרוצים‬
‫להקב"ה‪ ,‬התפילות עולים לרצון‪ ,‬כשהיה לנו את הרועה ‪-‬‬
‫נאמן הזה‪ ,‬כמה גזירות ביטלו מעם ישראל התפילות שלו‪,‬‬
‫הרי אנחנו מוקפים עם מאות מליוני 'מטורפים'‪ ,‬כל רגע‬
‫אנחנו חיים בניסי ניסים‪ ,‬בין אם זה צרות הכלל ובין אם זה‬
‫צרות הפרט‪ ,‬כמה ישועות צריך‪ ,‬היה לנו את ר' אהרן לייב‬
‫שעמד בפרץ‪ ,‬עכשיו אנחנו מתחננים להקב"ה 'רבונו של‬
‫עולם מתרצה ברחמים ומתפייס בתחנונים התרצה והתפייס‬
‫לדור עני כי אין עוזר'‪ ,‬אנחנו דור עני אנחנו דור יתום‪ ,‬עוד‬
‫היה לנו את הקדוש הזה‪ ,‬אבל עכשיו התרצה והתפייס לדור‬
‫עני 'כי אין עוזר‪ ,‬כי אין עוזר' שהקב"ה יחוס על פליטת עמו‪,‬‬
‫שנזכה כולנו לקחת מדרכיו‪ ,‬כל אחד להתחזק לפום דרגה‬
‫דיליה‪ ,‬ושבמהרה בקרוב יקוים הנבואה "לא ישמע עוד‬
‫חמס בארצך שוד ושבר בגבוליך וקראת ישועה חומותיך‬
‫ושעריך תהלה" במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫מאיפה אני יודע את זה‪ ,‬תפתחו את הספרים של החפץ‬
‫ר' אהרן לייב‪ ,‬מי שהכיר אותו‪ ,‬מהבוקר עד הלילה הוא חשב‬
‫איך אפשר להרבות אורו של הקב"ה בעולם‪ ,‬אם זה בצרפת‪,‬‬
‫נוסעים לצרפת‪ ,‬אם זה במקסיקו נוסעים למקסיקו‪ ,‬אם זה‬
‫לקחת ילד עם כל בעיה ולשבת ולשמוע בסבלנות‪ ,‬ולכאוב‬
‫אתו ולעודד אותו להיבחן‪ ,‬כך זוכים לרוח הקודש‪ ,‬כל אחד‬
‫יכול להגיע לדרגה של דבורה הנביאה לדרגה של החפץ‬
‫חיים לדרגה של ר' אהרן לייב‪ ,‬אנחנו עדיין רחוקים אבל‬
‫להשתדל מפעם לפעם לפחות במחשבה‪ ,‬מי לא מצחצח‬
‫נעלים לכבוד שבת‪ ,‬המעשים הם אותם מעשים‪ ,‬רק צריך‬
‫לעצור ולחשוב‪ ,‬רגע‪ ,‬מה אני עושה לכבוד שבת קודש‪ ,‬כי‬
‫ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ‪ ,‬עדות על כל‬
‫חידוש העולם‪ ,‬יסוד האמונה‪ ,‬ברית אות היא ביני וביניכם‪,‬‬
‫אני עכשיו מכין צרכי שבת‪ ,‬הולך לקנות צרכי שבת‪ ,‬מה אני‬
‫עושה‪ ,‬אני מרבה אורו של הקב"ה בעולם‪ ,‬אתה עמל בתוס'‪,‬‬
‫תחשוב‪ ,‬אני מרבה אורו של הקב"ה בעולם‪ ,‬אתה קורה‬
‫עם הילד ק"ש על המיטה‪ ,‬אומר לו איזה סיפור של יראת‬
‫שמים‪ ,‬אתה אומר אתו מודה אני‪ ,‬מברך אתו המוציא לחם‬
‫מן הארץ‪ ,‬לוקח אותו לחיידר‪ ,‬עצור רגע ממירוץ החיים‪,‬‬
‫תחשוב‪ ,‬את אותו מעשה לחשוב להכניס אל הלב‪ ,‬רבונו‬
‫של עולם אני מרבה את האור שלך בעולם‪ ,‬אתם יודעים‬
‫כמה זה מרומם את המעשים‪ ,‬כמה זה מרומם את האדם‪,‬‬
‫כמה שמחה של מצוה אפשר לקנות מזה‪ ,‬הארחות צדיקים‬
‫אומר‪ ,‬מצוה שעושים אותה בשמחה הערך שלה פי אלף‪ ,‬פי‬
‫אלף מאותו מצוה בלי שמחה‪ ,‬שניקח מרבינו הגדול לפחות‬
‫כמה פעמים ביום‪ ,‬אנחנו לא מדברים עכשיו לעשות את‬
‫הסיגופים של ר' אהרן לייב‪ ,‬אלא את אותם מעשים שכבר‬
‫עושים להכניס בהם את הלב טהור הזה של דבורה הנביאה‪,‬‬
‫לחשוב‪ ,‬אני רוצה להרבות אורו של הקב"ה בעולם‪.‬‬
 ‫עצות הדרכות ופנינים‬
‫מעט המכיל את המרובה‪ ,‬מתוך רשימות מקורבו וחביבו של מרן זצ"ל‪,‬‬
‫הגאון רבי אפרים שטראוס שליט"א‬
‫מרבני ישיבת 'קול תורה' ובעל ה'נאות אפרים'‬
‫(מתוך הספר החדש העתיד לראות אור בקרוב 'נאות אפרים' – פנינים)‬

‫האדם עולם קטן‬ ‫הדרך לתיקון המידות‬

‫אתמול בש"ק פרשת תולדות אמר רבינו‪" :‬האדם הוא‬ ‫אמר רבינו‪ ,‬היאך הדרך לשבור מידות רעות?‬
‫עולם קטן‪ ,‬אבל גאוה יש לו כאילו הוא עולם גדול !"‪.‬‬
‫הנה‪ ,‬אדם שרוצה לכעוס ואפילו תהיה לו סיבה‬
‫בזיונות‬ ‫מוצדקת לכעס‪ ,‬מ"מ אם יציעו לו אלף דולר כדי שלא‬
‫בש"ק פרשת יתרו בתוך הדברים הזכיר רבינו‪ ,‬שגדולי‬ ‫יכעס‪ ,‬הרי יתגבר על עצמו ולא יכעס‪ ,‬כיון שיודע שאם‬
‫ישראל היו הולכים לגלות כדי לכפר על עוונותיהם‪.‬‬ ‫יתגבר על עצמו יקבל אלף דולר‪ ,‬ולא עוד אלא יחייך ולא‬
‫תעלה כלל על לבו מידת הכעס‪ .‬ואם יתנו לו סכום כסף‬
‫אמרתי לרבינו‪ :‬שמעתי מרבינו‪ ,‬כי הגלות מכפרת ע"י‬ ‫יותר גדול‪ ,‬אז ודאי וודאי שלא יכעס‪ ,‬כי ירויח סכום‬
‫הבזיונות‪ ,‬שאדם סופג בהיותו בגלות במקום שלא‬ ‫כסף גדול אם יתגבר על‬
‫מכירים אותו‪.‬‬ ‫עצמו‪.‬‬
‫שאלתי‪ ,‬האם אדם‬ ‫על האדם לעורר את‬
‫שסופג‬ ‫משגיח‬ ‫כגון‬ ‫עצמו ולחשוב‪ :‬הרי אם‬
‫ותלמידים‬ ‫בזיונות‬ ‫בשביל כסף אני יכול‬
‫צוחקים עליו‪ ,‬האם גם‬ ‫להתגבר על עצמי‪ ,‬על‬
‫אצלו הבזיונות הם כפרת‬ ‫אחת כמה וכמה שכדאי‬
‫עוונות‪.‬‬ ‫להתגבר על הכעס כדי‬
‫לזכות לחיי נצח ותענוגי‬
‫ענה רבינו‪ ,‬אצל משגיח‬ ‫עוה"ב‪ ,‬ואם יחשוב כך‬
‫בזיונות זה לא כפרת‬ ‫מיד יתגבר ובקלות‪.‬‬
‫עוונות‪ ,‬זה בזיונות כדי‬
‫שיהיה לו כבוד!‬ ‫אלא אין האדם חושב‬
‫את המחשבות האלה ולכן‬
‫עיקר החיזוק הוא‬ ‫הוא כועס‪ ,‬ועבודת האדם‬
‫בחסד ובתיקון המידות‬ ‫לעורר את עצמו לחשוב‪,‬‬
‫אמר רבינו‪ ,‬באים‬ ‫ועי"ז יזכה למידות‬
‫לשאול ולהתייעץ בעקבות‬ ‫טובות‪.‬‬
‫אסונות ומקרים קשים‬
‫רח"ל‪ ,‬והוא עונה להתחזק בתורה ובגמ"ח‪ ,‬וגם להתחזק‬ ‫המוותר מתעלה‬
‫בתיקון המידות‪.‬‬ ‫שמעתי מרבינו‪ ,‬מעשה בשניים שפתחו יחדיו ישיבה‪,‬‬
‫במשך הזמן אחד מהם תפס לעצמו מעמד תורני בישיבה‬
‫אדם עושה הרבה פעמים חסד‪ ,‬אבל העיקר אצלו‬ ‫בהרבצת תורה‪ ,‬ואילו חבירו נדחק הצידה ממעמדו‬
‫שהוא הוא העושה את החסד‪ ,‬ואם יקחו ממנו את‬ ‫הרוחני לצד הגשמי של הישיבה לדאוג לכספים וכו'‪ .‬בצר‬
‫הכבוד והתהילה ‪ -‬הוא לא יעשה את החסד‪.‬‬ ‫לו פנה לרבינו בטענה שמפסיד הוא את מעמדו הרוחני‪,‬‬
‫ומה עליו לעשות‪.‬‬
‫סיפר רבינו‪ ,‬שכאשר עלה לארץ ישראל בתקופת‬
‫הבריטים‪ ,‬הגיעה אוניה עם מעפילים‪ ,‬ויצאו בני קיבוץ‬ ‫ענה לו רבינו‪ :‬תוותר ואל תעיר מאומה לחברך שתפס‬
‫אחד לעזור למעפילים להיכנס לארץ ישראל‪( .‬כידוע‪,‬‬ ‫מעמד תורני יותר‪ ,‬ודע לך כי כאן אתה במעמד נחות‪,‬‬
‫האנגלים שמו הסגר על חופי א"י‪ .‬האוניות עם המעפילים‬ ‫אבל לעולם הבא אתה גבוה יותר‪ ,‬כי הויתור התמידי‬
‫היו עוגנות במרחק מה משפת הים‪ ,‬והעולים היו צריכים‬ ‫שאדם מוותר לחבירו מגביה אותו למעלה למעלה‪ ,‬נותן‬
‫לשחות כדי להגיע לחופי ארץ ישראל) בני הקיבוץ עשו‬ ‫לו "העכרקייט" (רוממות) לגמרי אחרת‪ ,‬ובגדר "עליונים‬
‫חסד ממש במסירות נפש לעזור לעולים‪ .‬אולם כעבור‬ ‫למטה ותחתונים למעלה"‪.‬‬
‫זמן‪ ,‬כשהמעפילים התיישבו בקיבוץ סמוך‪ ,‬והחלו לעבד‬
‫אדמות סמוך לאותו קיבוץ‪ ,‬שבא בזמנו לעזור להם‪,‬‬ ‫ובש"ק הוסיף רבינו ואמר‪ ,‬דהוא לא ענה לשואל מצד‬
‫החלו בני הקיבוץ ההוא להלחם נגד המעפילים‪ ,‬שהעזו‬ ‫עצם לימוד התורה דעל זה לא נשאל‪ ,‬ופשוט שצריך‬
‫לעבד את אדמותיהם‪.‬‬ ‫ללמוד‪ ,‬וזה שהוא מתעסק בצד הגשמי של הישיבה אינו‬
‫פוטרו מללמוד בעצמו‪ ,‬וכל שאלתו היתה שהוא מאבד‬
‫הנה זוהי דוגמא איך אנחנו נראים‪ .‬עושים חסד‪ ,‬אבל‬ ‫את מעמדו בישיבה ואת הרבצת התורה‪ ,‬ועל זה ענה‬
‫ברגע שמידה רעה מתעוררת ‪ -‬כל החסד נשכח ונעלם‪.‬‬ ‫רבינו דאין הוא מפסיד‪ ,‬דעל ידי הויתור הוא מתעלה‬
‫יותר‪.‬‬
‫מברך‪ ,‬דהרי הכתוב אומר "ראשית חכמה יראת ה'"‪,‬‬ ‫יום ראשון של סליחות‬
‫הראשית של החכמה היא יראת שמים‪.‬‬ ‫אמר לי הבוקר רבינו‪ ,‬היום זה יום טוב ‪ -‬לא אוכלים‪.‬‬
‫הרי זה יום א' דסליחות‪ ,‬ונוהגים שאין אוכלים עד חצות‪.‬‬
‫ובהמשך הראה לי את דברי הרבינו יונה בספר‬ ‫זה טוב מאד שלא צריך לאכול‪.‬‬
‫היראה‪ ,‬שכתב ואל ירבה שיחה (בשבת) אם לא בדברי‬
‫תורה ויראת שמים‪ ,‬כי אף דברי תורה בקושי הותרו‪.‬‬ ‫ניסיתי לשדלו שיאכל שהרי הוא חלש‪ ,‬ורבינו נשאר‬
‫ועסקנו במקור הענין בירושלמי שבת פרק ט"ו הלכה ג'‬ ‫בשלו‪.‬‬
‫וז"ל‪ ,‬רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לא ניתנו שבתות‬
‫וימים טובים אלא לאכילה ולשתייה‪ ,‬על ידי שהפה זה‬ ‫אמרתי לו‪ :‬הראש ישיבה הרי לא יאכל בחצות‪ .‬אז‬
‫מסריח התירו לו לעסוק בהן בדברי תורה‪ ,‬ועיי"ש בקרבן‬ ‫הראש ישיבה יהיה באמצע השיעור ואחר כך מתפללים‬
‫העדה ובפני משה‪ .‬וכמו כן בבבלי מס' פסחים דף ס"ח‪:‬‬ ‫מנחה‪ ,‬ורבינו אומר‪ :‬נכון‪ ,‬ועד שהאנשים הולכים זה‬
‫לגבי יו"ט‪.‬‬ ‫יהיה שעה שתיים וחצי‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫וביום א' בבוקר ציין לי את הרבינו יונה בשערי‬ ‫חשבתי לעצמי‪ ,‬הראש ישיבה שכל כך עמל בתורה‬
‫תשובה שער ג' אות קנ"ח שכתב וז"ל‪ ,‬כי עיקר מה‬ ‫אינו מוותר על מנהג זה‪ ,‬וגם לעת זקנותו וחולשתו עדיין‬
‫שקדשנו השי"ת בתורתו ובמצותיו והבדילנו להיות לו‪,‬‬ ‫צם הוא‪ ,‬ושמח שאינו צריך לאכול‪ ,‬ועוד מוסיף לי שזה‬
‫כדי לקדשו וליראה ממנו‪ ,‬כי ראוי שיהיו מקדישיו‬ ‫טוב מאד מפעם לפעם לא לאכול‪ ,‬ואנן מה נענה אבתריה‪.‬‬
‫קדושים‪ ,‬בשגם הכלים שעובדים בהם לפני השי"ת‬
‫צריכים להיות קודש‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ערב ראש השנה‬
‫אמר רבינו לאחר תפילת שחרית‪ ,‬היום זייער גוט [טוב‬
‫המאחר הגדול‬ ‫מאד] פטורים היום מלאכול‪ .‬שאלתי‪ ,‬עד אחרי מנחה?‬
‫סיפר לי רבינו שבאותה תקופה שהוא למד בקוברין‪,‬‬ ‫וענה לי‪ ,‬בשנה שעברה שכחתי לאכול‪ ,‬ורק בליל ר"ה‬
‫המשגיח בישיבה היה הגה"צ ר' יוסף לייב נענדיק זצ"ל‪,‬‬ ‫בשעה תשע בערב לערך‪ ,‬לאחר תפילת מעריב וברכת שנה‬
‫שהיה בעל יסורים גדול‪.‬‬ ‫טובה אז אכלתי‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫והיה "מזכיר" שהיה רושם את המאחרים לתפילה‪,‬‬ ‫בינה נא‪ ,‬אדם בגיל קרוב לתשעים‪ ,‬עד תשע בערב לא‬
‫ובכל יום ראשון בבוקר היו מתאספים הבחורים עם‬ ‫התאפשר לו לטעום‪ ,‬וצם כל היום כולו‪.‬‬
‫המשגיח‪ ,‬ומי שהיה מאחר בפסוקי דזמרה אבל הספיק‬
‫להגיע עד ל"ברכו" לא היה נחשב לו כאיחור‪ ,‬ומי שאיחר‬ ‫וכדברים האלו אמר לי גם ביום א' דסליחות‪.‬‬
‫והגיע לתפילה אחרי "ברכו"‪ ,‬והיה לו מספר איחורים‬
‫הגדול ביותר היה נקרא "המאחר הגדול"‪ ,‬וזה היה‬ ‫על ידי התבוננות מתרוממים‬
‫הביזיון הגדול ביותר‪.‬‬ ‫בש"ק פרשת "מקץ" "שבת חנוכה" דיבר רבינו‪,‬‬
‫שהימים האלו היו צריכים לרומם את האדם‪ ,‬ובפועל‬
‫עלי יניח צדיק את ראשו‬ ‫אינו מתרומם ונשאר אדם קטן‪.‬‬
‫אמר לי רבינו‪ ,‬הנה מזמינים אותי למקומות שונים‬
‫למסור דברי חיזוק‪ .‬חשבתי לעצמי‪ ,‬אצל יעקב אבינו‬ ‫שאלתי את רבינו‪ ,‬א"כ איך אפשר להתרומם?‬
‫מצינו שהאבנים היו מריבות זו עם זו‪ ,‬עלי יניח צדיק את‬
‫ראשו‪ ,‬ומאידך אצל קין מצינו שכל מקום שהלך‪ ,‬היתה‬ ‫ענה רבינו‪ ,‬צריך להתבונן ברצינות‪ ,‬וכגון רבי עקיבא‬
‫הארץ מזדעזעת תחתיו‪ ,‬והבריות אומרים סורו מעליו‪,‬‬ ‫שהתבונן בטיפות המים ששחקו את האבן כדאיתא‬
‫זהו שהרג את אחיו (בראשית ד' ט"ז ברש"י)‪ .‬לא עדיף‬ ‫באבות דרבי נתן פרק ו' ומזה שינה את דרכו ונעשה ר"ע‪.‬‬
‫שאהיה דומה ליעקב ולא לקין‪ .‬בינה נא והתבונן !‬ ‫וכשמתבוננים ברצינות ‪ -‬זה מביא את האדם להתרומם‪.‬‬
‫כולו לשם שמים‬ ‫להתרומם ועל ידי כך לרומם‬
‫היום בשבת קודש בתוך הדברים הזכרתי לרבינו את‬ ‫שאלתי את רבינו‪ ,‬איך אפשר לרומם את הפורים אצל‬
‫אשר ארע לפני כמה שבועות כאשר היה במסעו בארצות‬ ‫בני הישיבה‪ .‬תשובתו היתה‪ ,‬אדם צריך לרומם את עצמו‬
‫הברית שלא הרגיש בטוב וכו'‪.‬‬ ‫וממילא ירומם את האחרים‪ ,‬כמשל הידוע בשם הגר"א‪,‬‬
‫כוס שהיא מלאה על גדותיה ממלאת את הכוסות‬
‫אמר לי רבינו‪ :‬ר' ישראל סלנטר זי"ע נסע לפריז ונפל‬ ‫מסביב‪.‬‬
‫שם ולא אירע לו שום דבר מחמת הנפילה‪ ,‬ואמר ר'‬
‫ישראל ידעתי שלא אפגע‪ ,‬מכיון שנסיעתי לפריז היתה‬ ‫[עיין "אהל יעקב" להמגיד מדובנא פרשת תזריע] אבל‬
‫לשם שמים‪.‬‬ ‫היום בדורנו מחפשים לתקן את האחרים ולא את עצמו‪.‬‬
‫אף אני‪ ,‬אמר רבינו‪ ,‬ידעתי שלא יקרה לי כלום‪ ,‬מכיון‬ ‫גדולי תלמידי ר' ישראל זצ"ל עבדו על עצמם עבודות‬
‫שנסעתי לשם שמים‪ .‬אמנם אף אדם לא יכול להגיד‬ ‫עצומות ועי"ז השפיעו על אחרים‪ ,‬אבל היום מחפשים רק‬
‫שאינו מתפעל מכבוד‪ ,‬אבל עם כל זה נסעתי לשם‬ ‫לתקן את האחרים‪ ,‬אמנם יש קצת השפעה גם למי שיודע‬
‫שמים!‬ ‫לדבר‪ ,‬אבל עיקר ההשפעה לאחרים הוא רק למי שעובד‬
‫על עצמו‪ .‬ה"חפץ חיים" וה"חזון איש" היו בעלי עבודה‪,‬‬
‫והוסיף שסמוך לוולוז'ין היתה עיירה בשם וולויק?‬ ‫זיככו את מידותיהם עד הקצה ועי"ז השפיעו על כל‬
‫ונבחר שם לרב תלמיד חכם בשם ר' יעקב‪ ,‬ר' חיים‬ ‫הדור‪.‬‬
‫מוולוז'ין שלח לו מכתב ברכה וכה כתב‪ :‬צהלי ורוני‬
‫יושבת וולויק? כי גדול בקרבך וגו'‪ ,‬כששמע את זה אותו‬ ‫יראת שמים‬
‫תלמיד חכם ר' יעקב ‪-‬מיד התעלף‪ ,‬ואמר רבינו‪ :‬בימינו‬ ‫במוצש"ק פרשת קדושים בירך רבינו בחור בר מצוה‪,‬‬
‫לא נראה לי שמישהו יתעלף‪.‬‬ ‫שיזכה להיות ירא שמים ותלמיד חכם‪ .‬שאלתי‪ ,‬יראת‬
‫שמים לפני תלמיד חכם? וענה‪ ,‬כן‪ .‬רוב פעמים כך אני‬
 ‫לילות מתוקים בעמלה של תורה‬
‫הצצה מאחורי הפרגוד על סדרי הלימוד וצורת הלימוד בנגלה ונסתר‪,‬‬
‫מפי תלמידו חביבו רבות בשנים של מרן ראש הישיבה זצ"ל‬
‫שליט"א‬ ‫הרב הגאון רבי משה יהודה שניידר‬
‫(מתוך שיחה שהעניק לאחר הפטירה לסופר המוכשר‪ ,‬הרב מנחם מנדל רוזנבוים הי"ו)‪.‬‬

‫אך תחילה‪ ,‬מבקש הגרמ"י לשלול את התואר הרם שהוצמד‬
‫לו‪ ,‬כ'החברותא של מרן ראש הישיבה'‪" .‬מופרך לקרוא לכך‬
‫'חברותא'‪ ,‬במובן המקובל שלו"‪ ,‬הוא אומר‪" .‬ידענו היטב‬
‫לפני מי אנו יושבים‪ ,‬אנשים מן השורה מול ענק שבענקים‬
‫שהתורה כולה פרושה על כף ידו‪ .‬ראש‪-‬הישיבה אכן התנהג‬
‫בפשטות מופלגת‪ ,‬בצניעות מוחלטת ובענוות‪-‬חן בלתי ניתנת‬
‫לתיאור‪ ,‬את אותו משל של הרמב"ם בפירושו לאבות על המלך‬
‫שהשפיל עצמו לסובביו ‪ -‬קיים בעצמו באופן מבהיל‪ ,‬אולם‬
‫אנו השתדלנו לזכור את המוטל עלינו ולישב כתלמיד בפני‬
‫הרב באימה עילאה"‪.‬‬
‫האחרונים‪ .‬בקודש הקדשים של משכן השראת השכינה‬
‫"ראש‪-‬הישיבה היה לומד‬
‫מתוך הגמרא‪ ,‬מסביר קטע‪,‬‬
‫ומעלה קושיא שנתקשה בה‪.‬‬
‫או אז היה עוצם את עיניו‬
‫בדבקות ומנענע ראשו אילך‬
‫ואילך‪ ,‬מעמיק בשרעפיו‬
‫למצוא יישוב לתמיהתו‪.‬‬
‫באותן דקות שררה בחדר‬
‫דממה‬ ‫קודש‪.‬‬ ‫חרדת‬
‫מוחלטת‪ .‬זיו איקוניו היה‬
‫כפני מלאך‪ ,‬ורידי פדחתו‬
‫בלטו נוראות ורעיוניו שוטטו‬
‫בריכוז מופלא‪ ,‬ואנו ייחלנו‬
‫למוצא פיו בדחילו ורחימו‪.‬‬
‫לא השמענו הגה‪.‬‬
‫"רק כאשר פקח את עיניו‪,‬‬
‫רמזנו לפעמים כי ברצוננו להציע סברא מחודשת וכיו"ב‪ ,‬והיה‬
‫מאזין לדברינו קשב רב ונושא ונותן בדברים‪ .‬הוא ייחל‬
‫לריתחא דאורייתא‪ ,‬לדון בסברא ולהתווכח תוך חתירה‬
‫לאמיתה של תורה‪ .‬פעמיים אירע ‪ -‬נזכר הגרמ"י נשכחות ‪-‬‬
‫שמצפוני נקף בי על שבלהט השקלא וטריא התווכחתי יתר על‬
‫המידה‪ ,‬אחת מהן הייתה בעסקנו בסוגיית נישואין מפילין‬
‫ביבמות‪ ,‬ופניתי לבקש את מחילתו‪ .‬רבינו שמע את דבריי‬
‫וצחק ארוכות בביטול‪...‬‬
‫שמסר ובחר ברבי משה יהודה‪ ,‬שהיה מתלמידיו הקרובים‬
‫"חברותות 'אמיתיות' של רבינו‪ ,‬היו אלו שבחר לו בשנותיו‬
‫המוקדמות‪ .‬יצוין במיוחד הגאון המופלא רבי דוב פריידין‬
‫זצ"ל‪ ,‬מפארי שקדניה של בני ברק‪ ,‬שהיה לו לרבינו לשותף‪-‬‬
‫אמת בלימוד‪ .‬הם ישבו יחד בבית הכנסת "דברי שיר" ששכן‬
‫אז ברחוב חזון איש ‪ ,2‬מול בית רבינו (ליד 'מכון פאר' כהיום)‪,‬‬
‫והגו בהתמדה עצומה לילות על גבי לילות‪ ,‬בלי גוזמא‪ .‬לילות‬
‫שלמים חלפו עליהם בשקדנות שאי אפשר לתארה‪.‬‬
‫לוכדים את מבטנו ‪ 3‬כרכים עבי‪-‬כרס של "אילת השחר" על‬
‫"סיפר לי מאן‪-‬דהו‪ ,‬שפעם בעומק הלילה שמע דיבורים‬
‫רמים מתחת לחלון ביתו‪ .‬בהביטו החוצה‪ ,‬ראה כי אין זאת‬
‫אלא שרבינו והחברותא שלו שכחו כליל היכן הם נמצאים‬
‫והיו נתונים בלהט וויכוח עמקני בכל ה'ברען'‪...‬‬
‫"אה‪ ,‬גן עדן היה זה‪ .‬גן עדן עלי אדמות"‪ .‬דוק של געגוע ‪-‬‬
‫יוקד מצטעף באישוני עיניו של בן‪-‬שיחנו המרומם‪" .‬הלילות‬
‫הללו‪ ,‬עם הראש‪-‬ישיבה והגמרא זבחים‪ ,"...‬נודדות שרעפיו‬
‫אל ימים לא‪-‬רחוקים‪ ,‬שבעוון הדור הפכו זה עתה לנחלת‬
‫העבר‪" .‬הכל מסביב חשוך‪ ,‬גל הפונים התפזר מזמן‪ ,‬דממת‪-‬‬
‫עלטה שוררת בכל‪ ,‬ורק זיו פניו המאירות של הראש‪-‬ישיבה‬
‫נוהרות מסברא מחודשת ברש"י המוקשה בזבחים"‪---‬‬
‫חושינו נדרכים‪ .‬אנו ישובים נוכח האיש שהעביר אלפי שעות‬
‫בארבע האמות הנחשקות ביותר עלי תבל בעשורים‬
‫בדורנו‪ .‬בתוככי הקיטון הצר‬
‫ברחוב חזון איש ‪ 5‬בבני ברק‪,‬‬
‫הוא‪ ,‬ראש הישיבה והגמרא‪.‬‬
‫הגאון רבי משה יהודה‬
‫שניידר שליט"א‪ ,‬הוא זה‬
‫שהביאו המלך חדריו‪ ,‬בו נתן‬
‫מרן הגראי"ל זצ"ל את עיניו‬
‫ובחר בו להיות לו לחברותא‬
‫היומית הקבועה‪ .‬עמו ליבן‬
‫את שיעוריו טרם אמירתם‪,‬‬
‫לו גילה טפח מרעיוניו עובר‬
‫למסירתם לכלל ישראל‪ .‬כאן‬
‫נוכל לקבל הצצה פורתא‬
‫לנקודת לב‪-‬הארי של ענק‪-‬‬
‫הדור‪ ,‬להתוודע אל קצה‬
‫נתיבו של רבן של ישראל‬
‫במרכז הווייתו בעולמו ‪-‬‬
‫לימוד התורה הקדושה‪.‬‬
‫בני הבית הקרובים המתיקו באוזנינו סוד טרם בואנו הנה‪,‬‬
‫כי אף מרבית ספריו ושיעוריו של רבינו נכתבו בידיו האמונות‬
‫של רבי משה יהודה שליט"א‪ .‬עליו סמך רבינו כי יעביר את‬
‫הדברים כנתינתן‪ ,‬ולו העביר את שרביטו לערוך את כתבי‬
‫חידושיו בכל מקצועות התורה‪ .‬היה זה לפני רבות בשנים‪,‬‬
‫כאשר רבינו החזיק ברשותו קלטת של דרשה מיוחדת שנשא‬
‫ביותר מאז ימי בחרותו‪ ,‬וביקשו להעלות את הדרשה על הכתב‬
‫בסדר נאות‪ .‬למראה הדרשה הכתובה‪ ,‬אורו עיניו‪ .‬ההבנה‬
‫הנכונה והדיוק המושלם נשאו חן בעיניו‪ ,‬ומני אז היה הרב‬
‫שניידר לידא אריכתא דיליה בכל ענייני כתביו הרבים‪.‬‬
‫עתה‪ ,‬בישבֵ נו לשיחת‪-‬לימוד במעונו של הגרמ"י שניאות‬
‫באופן חריג לגולל בפני קוראנו את זיכרונותיו השגיבים‪,‬‬
‫מסכת זבחים‪ ,‬הסדורים בארון הספרים שמולנו בין ‪ 23‬כרכי‬
‫ה'אילת השחר' על הש"ס השולטים על ‪ 2‬מדפים שלמים‪.‬‬
‫"ואלו המה פירות העמל של החברותא הרוממה שעסקה‬
‫בלימוד מסכת זבחים באישון לילה‪ ,‬שהזכרתם תחילה?"‪,‬‬
‫מגששים אנו בסקרנות‪.‬‬
‫אחר לכתם‪ ,‬השיחה הרבנית בפניו את כאבה‪ .‬אשה גדולה‬
‫הייתה ועמדה תמי ד לימינו‪ ,‬אך עתה סבורה הייתה שיקדיש‬
‫יותר זמן להחליף מילים עם בני המשפחה‪ .‬אך רבינו השיב לה‬
‫בתשובה מרטיטה‪" :‬וכי מדוע הציל אותי הקב"ה מידי זדים‬
‫‪ -‬מה שלא זכה לכך אף אחד אחר מבני משפחתי‪ ,‬וכי בכדי‬
‫שאפטפט עם קרובי משפחה על דברים של מה בכך? הרי‬
‫הוא הותירני בארץ החיים כדי ללמוד תורתו!"‬
‫פטירת ו‪ ,‬השמיע אודותיו התבטאות מופלגת באמרו‪" :‬היה‬
‫"זה היה הלך‪-‬הרוח שנשב במחיצתו בכל עת‪ .‬הוא היה שקוע‬
‫כל‪-‬כולו בתורה כל אימת שראינו אותו‪ .‬גם לכתו ברחוב‬
‫הייתה מתוך מחשבה אדוקה בתורה‪ .‬הוא היה פוסע תפוס‬
‫מחשבות‪ .‬בני הישיבה היו אומרים בבדיחותא שהוא מכין את‬
‫השיעור בדרך לישיבה‪...‬‬
‫"הוא היה חברותא של ממש לרבינו‪ ,‬איש בעל שיעור קומה‬
‫שענוותנותו ופשטנותו היו בדומה לו‪ .‬זוכרני שרבינו התבטא‬
‫עליו בביטוי נדיר במיוחד ‪ -‬שאינני זוכר כזאת מפיו‪" :‬הוא‬
‫אחד מהל"ו צדיקים"‪ .‬היה זה אחר שאחד כיבד את רבי דוב‬
‫להיות עד קידושין‪ ,‬והוא‪ ,‬בענוותנותו‪ ,‬הגיב ‪' -‬הרי אני פסול‬
‫לעדות'‪ ...‬רבינו שמע על כך והתבטא‪" :‬מה? הוא פסול לעדות?‬
‫הרי הוא אחד מהל"ו צדיקים!"‪ ...‬אף כשרבינו הספידו אחר‬
‫ממש מצדיקי הדור‪ ,‬מהיחידים"‪.‬‬
‫"ב'צנוע ומעלי' זה מצא רבינו ֵרע כלבבו‪ ,‬והריתחא‬
‫דאורייתא שליהטה בין השניים היו לאות ולמופת‪ .‬זה היה‬
‫'חברותא של ראש הישיבה'‪...‬‬

‫"ומעיד אני"‪ ,‬קורא ה'חברותא' נרגשות‪" ,‬שכל שנות‬ ‫"איך האב נישט קיין צייט"‪...‬‬
‫הלימוד במסכת זבחים לא אירע שתיפלט מפיו אמירה‬ ‫"הלקח המרכזי שזכינו לראות בו ברבינו בעת הלימוד"‪,‬‬
‫כלשהי על שום נושא‪ ,‬גם לא מעשייה מגדולי ישראל וכיוצא‬ ‫משחזר הרב שניידר‪" ,‬הינה השקיעות העצומה שלו בתורה‬
‫בזה‪ .‬רק הלימוד‪ .‬שום דבר אחר לא היה עולה לא במישרין לא‬ ‫הקדושה‪ .‬לא היה לו דבר מבלעדיה‪ .‬וזאת מתוך פשטות‬
‫בעקיפין‪ ,‬לא כהמחשה ולא כאגב‪-‬אורחא‪ .‬כל חדרי מוחו וליבו‬ ‫וצניעות‪ ,‬בלי 'רוח' של שקידה מתבלטת‪ .‬פשוט היה שקוע‬
‫היו נתונים ומרוכזים לסוגיא בה עסק‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬ואם היה זה רגע של ביני לביני ‪ -‬שוטט במחשבותיו‬
‫בתורה בכמין 'טבעיות' פשטנית‪ ,‬בלי לחוש במתחולל סביבו‬
‫"זכיתי ללמוד ממנו הרבה משך השנים‪ ,‬אולם לימוד קבוע‬ ‫ובלי למשוך מבטים מסביבו"‪.‬‬
‫ומסודר החל מחודש טבת תשנ"ו‪ .‬היה זה כאשר מספר ימים‬
‫בזה אחר זה שמנו לב ‪ -‬אני ורבי גדליה הוניגסברג‪ ,‬נכד רבינו ‪-‬‬ ‫"זוכרני מאז שחר נעורי‪ ,‬בעת חסיתי בצילו בישיבת פוניבז'‬
‫שהכרך של מסכת זבחים מונח על שולחנו‪ ,‬למרות שלא עסק‬ ‫לצעירים‪ ,‬שלא היה שייך לשוחח אתו שיחה סתמית‪ ,‬ולו‬
‫אז באותן סוגיות‪ .‬הוא הבחין במבע עינינו התוהה לסיבת‬ ‫הקצרה ביותר‪ .‬לא היו חיוכים ולא מילים מיותרות‪ .‬רק‬
‫הדבר‪ ,‬ואמר לנו בפשטותו העצומה‪" :‬כלל ישראל החלו כעת‬ ‫התורה הקדושה‪ .‬רק בזקנותו‪ ,‬כשהבין שמשמים הועידו‬
‫זבחים בסדר הדף היומי‪ ,‬והנני רוצה שלפחות את הדף היומי‬ ‫עבורו את הנהגת הדור‪ ,‬שינה את הנהגתו והחל לקבל קהל‬
‫אדע היטב‪ ...‬אך מה אעשה‪ ,‬אני מתחיל ללמוד ואינני מצליח‬ ‫לעצה ולברכה והיה מאיר פניו בנהרה מיוחדת לכל פונה‪ ,‬מנער‬
‫להתקדם‪ ,‬הנני 'נתקע' כל העת עם קושיות בסוגיא"‪ ...‬וזאת‪,‬‬ ‫ועד זקן‪ .‬בימים עברו לא היה דבר כזה‪.‬‬
‫להדגיש‪ ,‬היה אחרי שכבר ליבן את המסכת הדק היטב לפחות‬
‫פעמיים‪ ,‬הן בתשכ"ג עם חבורה של לומדי קדשים בפוניבז' והן‬ ‫"אם מאן‪-‬דהו היה זקוק לדבר‪-‬מה ודפק בדלת חדרו‪ ,‬היה‬
‫בתש"מ עם קבוצה מ"גאון יעקב"‪ ,‬שבשניהם מסר שיעורים‬ ‫פותח את הדלת כדי חרך צר‪ ,‬כ‪ 10-‬ס"מ בלבד‪ ,‬ושואל קצרות‪:‬‬
‫סדירים ומילא תכריכי כתבים צפופים בחידושים על פרקי‬ ‫"וואס דארפט איהר" (‪-‬מה הנכם צריכים?)‪ ,‬ולכל בקשה שלא‬
‫המסכת‪...‬‬ ‫נגעה במישרין ללמוד התורה היה משיב ריקם באמרו‪" :‬איך‬
‫האב נישט קיין צייט" (‪-‬אין לי זמן)‪ .‬תורה ורק תורה‪.‬‬
‫אמרנו לו‪ ,‬בהכנעה ובאימה‪ ,‬שאם ראש‪-‬הישיבה חפץ בכך‬
‫מבקשים אנו לקבוע שיעור במסכתא זו בכל שעה ביממה שאך‬ ‫עד כדי כך הגיעו הדברים‪ ,‬שביום מן הימים הגיעו ארצה בני‬
‫יחפוץ‪ .‬ראש‪-‬הישיבה התהרהר קמעא‪ ,‬ונענה‪ :‬אכן‪ ,‬ב‪10.30-‬‬ ‫משפחתה הקרובה של הרבנית ע"ה‪ ,‬בני משפחת קורנפלד‬
‫מסתיימת קבלת הקהל‪ ,‬נלמד יחד מ‪.10.45-‬‬ ‫מאנטוורפן (משפחה שמוצאה מחסידי גור בפולין‪ ,‬והתייחסה‬
‫אחר אחיו של ה"חידושי הרי"ם" זי"ע)‪ .‬עבור הרבנית‪ ,‬היה זה‬
‫ששנו כמוצא שלל רב על הזכייה המופלאה‪ ,‬ואכן מאז החלנו‬ ‫ביקור מיוחל ביותר‪ .‬לרבינו עצמו לא היו כלל בני משפחה‪,‬‬
‫לישב במחיצתו מדי לילה ולהתענג מזיוו‪ .‬בדרך כלל נמשך‬ ‫הוא היה היחיד ששרד את השואה האיומה (מלבד קרוב‪-‬רחוק‬
‫הלימוד עד ‪ ,12.30‬אך לא פעם ולא פעמיים נמשך הלימוד עוד‬ ‫אחד שהתגורר בראשל"צ‪ .‬אף היה מעשה באחת ממסעותיו‬
‫ועוד‪ ,‬לעומק הלילה‪ .‬ואצל רבינו הלילה לא 'שיחק' תפקיד‬ ‫הנודעים של רבינו לארה"ב‪ ,‬שיהודי אחד הציג את עצמו‬
‫משמעותי‪...‬‬ ‫כקרוב משפחתו‪ ,‬באמרו שאף הוא נושא את שם המשפחה‬
‫'שטיינמן'‪ ,‬אך רבינו התחייך ואמר שבמקור קראום‬
‫ההתרעננות‪ 5 :‬דקות שעונות על מרפקיו‪...‬‬ ‫'שטיימאן'‪ ,‬בלי נ'‪ ,‬ורק כשהגיע בגפו לשווייץ בטלטוליו‬
‫יש לנו אפוא שאלה עם 'דעת בעלי בתים'‪ .‬רבינו בקושי נתן‬ ‫מאימת הצורר והתייצב בפני הפקיד המקומי‪ ,‬תהה הלה כמו‬
‫תנומה לעפעפיו‪ ,‬דברי מאכל כמעט ולא 'פירגן' לגופו הצנום ‪-‬‬ ‫'יקה שווייצרי'‪' :‬מה זה 'שטיימאן'? אין פירוש למילה הזו!‬
‫כשכל מאכלו מסתפק בדייסה סמיכה בוקר וערב ותערובת‬ ‫והוסיף מעצמו את האות נ' ‪ -‬שאז זה כבר מתפרש איכשהו‬
‫מתפו"א וגזר מעוכים בצהריים‪ .‬הכיצד שמר על צלילות‬ ‫בשפה הגרמנית‪" ...‬אני אפוא הענף היחיד ממשפחתי הנושא‬
‫ובהירות מחשבתו בלימודיו באופן כה מופלא?‬ ‫את השם 'שטיינמן'"‪ ,‬הפטיר רבינו‪.)...‬‬
‫לאמתו של דבר ‪ -‬משיב בן שיחנו ‪ -‬אין כל הסבר שכלי בדבר‪.‬‬ ‫הרבנית ע"ה הכניסה לביתה את בני המשפחה ברגש רב‪,‬‬
‫רבינו היה כולו רוחני‪ .‬לית דין בר נש‪ .‬ויתירה מזאת‪ ,‬נוכחתי‬ ‫והללו המתינו עד שרבינו ישוב מתלמודו‪ ,‬בייחלם לפגוש‬
‫במהלך השנים בדבר פלא‪ :‬ככל שגברה עייפותו ‪ -‬כך גדלה‬ ‫בקרוב המשפחה המהולל שלא ראוהו כבר שנים רבות‪ .‬כאשר‬
‫החריפות בשיעוריו‪ .‬ככל שהיו עצמות גופו לאות ‪ -‬היו גלגלי‬ ‫הגיע רבינו חשה אליו הרבנית ושחה לו על דבר בואם של בני‬
‫מוחו נעים פי כמה‪ ,‬וסברותיו המחודדות באותן שיעורים היו‬ ‫המשפחה‪ ,‬אך לתדהמתם‪ ,‬פנה אליהם רבינו באמרו חפוזות‬
‫לאות ולמופת‪.‬‬ ‫'שלום‪ ,‬שלום'‪ ,‬ומיד צלל שוב אל ספריו בלימוד שקדני‪.‬‬
‫"נוכחתי בכך פעם ופעמיים ושלש‪ ,‬ומשראיתי כי הדבר חוזר‬
‫ונשנה הבנתי כי יש דברים בגו‪ .‬שכלו המעודן לא פעל כלל‬
‫"ויהיה איך שיהיה‪ ,‬באותה תת‪-‬שנייה שסיים עם הלה‪,‬‬ ‫וכלל בשיתוף עם הגוף הסגוף‪ .‬מחשבת התורה לא הייתה‬
‫המשיך בשטף בדיוק באותה נקודה בה אחז‪ ,‬בלי להזדקק‬ ‫כנועה לתכתיבי בשר ודם‪ .‬עשרות פעמים ווידאתי זאת‪ ,‬וזה‬
‫לרגע קל לשאלה 'היכן אחזנו'‪ .‬ראינו במוחש ששם מקומו‪ .‬רק‬ ‫היה נראה ממש במוחש‪.‬‬
‫הסוגיא מעסיקה אותו ושום דבר לא יוציא אותו מן הגמרא‬
‫ולו לרגע‪.‬‬ ‫"זכורני הרבה מימות הישיבה‪ ,‬שבאמצע מסירת שיעור‬
‫הפסיק לפתע והניח ראשו בין כפות ידיו‪ ,‬ואחר מספר דקות‬
‫שונים הם פני הדברים באשר לחוקי גיוס בני הישיבות‪.‬‬ ‫היה מתנער וחוזר לאמירת השיעור‪ .‬ראינו כי העייפות איימה‬
‫נושא זה ראינו שהוא חודר לצפור נפשו ואינו נותן לו מנוח‪,‬‬ ‫להכריעו‪ ,‬והוא הסתפק ב'התרעננות' של סנטרו השעון על‬
‫וזה היה הדבר היחיד שטרד את דעתו גם תוך כדי לימודו‪.‬‬ ‫מרפקיו ל‪ 5-‬דקות וממשיך שיעורו בעוז‪ ...‬בפרט בימי שישי‬
‫כשעברה הגירסה המתוקנת של החוק‪ ,‬אמר לי‪ 3" :‬וחצי שנים‬ ‫היה כן‪.‬‬
‫לא יכולתי לישון בלילה בגלל החוק הזה"‪ .‬רבינו נטל את‬
‫האחריות של הדור כולו במלוא כובד הראש ונשא את עול בני‬ ‫"בכלל‪ ,‬גוון פניו היו חיוור להחריד‪ ,‬כלובן הקיר‪ .‬כך הכרנו‬
‫התורה על כתפו‪ ,‬כעול אמיתי של ממש‪ ,‬לא לתפארת המליצה‬ ‫אותו מאז בואנו לישיבה‪ ,‬כמו זה הצבע הטבעי של פניו‪.‬‬
‫גרידא‪ .‬לא בכדי אמר הגרח"ש קרליץ זצ"ל שרבינו הוא היחיד‬ ‫פעמים היה תואר פניו נדמה לנו כצורת מלאך שלא מעלמא‬
‫שאכן 'לוקח אחריות'‪ .‬כמרן ה'חזון איש' בשעתו שלקה בלבו‬ ‫הדין‪.‬‬
‫בעת הסערה על גיוס בנות‪ ,‬כן ראינו ברבנו שליבו מיטלטל‬
‫נוכח מעמדם של בני הישיבות‪ .‬מצב התורה בדור העתיד היה‬ ‫"וזה לא היה רק ההסתפקות בדייסה‪ .‬לי עצמי העידה‬
‫צמוד לקירות לבבו כל העת‪.‬‬ ‫הרבנית ע"ה‪ ,‬שמתוך כל ‪ 10‬ימים ‪ -‬היו חולפים עליו ‪7-8‬‬
‫ימים בצום‪ ...‬היה זה כשלקה באולקוס חמור בשנת תשמ"ז‬
‫דרך לימודו‬ ‫ואושפז בבית‪-‬החולים "שערי צדק" למשך שבועיים‪ ,‬והרופא‬
‫כיצד התאפיינה דרך לימודו? בנטייה לשיטה העיונית‪-‬‬ ‫הזהירו שעליו להימנע מצומות‪ ,‬גילתה לי אז הרבנית את‬
‫למדנית או בהספקים של בקיאות וידיעת התורה?‬ ‫היקף הצומות שעברו עליו עד אז‪ .‬מני אותו אולקוס אכן שינה‬
‫רבינו במנהגו‪ ,‬שכן היה זה כבר בגדר סכנת נפשות‪.‬‬
‫"ככלל"‪ ,‬משיב לנו בן שיחנו‪" ,‬רבינו תבע את ידיעת התורה‪,‬‬
‫והיה אומר שוב ושוב לאלו שבאו בצל קורתו‪" :‬גמרא‪ ,‬רש"י‪,‬‬ ‫"שלש וחצי שנים אינני ישן בגין חוק זה"‬
‫מיט תוספות" ‪ -‬במנותו ‪ 3‬אלו בהדגשה מיוחדת‪ .‬הוא‬ ‫מאידך בשנותיו המאוחרות כבר רבץ עליו עול הנהגת הכלל‪.‬‬
‫כשלעצמו‪ ,‬שלט שליטה ללא מיצרים בכל הש"ס כולו ובכל‬ ‫וכי זו לא טרדתו משקיעותו בלימודיו?‬
‫ד' חלקי שולחן ערוך‪ ,‬כפי שנוכחנו ראות אין ספור פעמים‪.‬‬
‫התורה כולה הייתה מונחת לו על כף ידו‪ .‬אם כי היה מיראי‬ ‫"התשובה נחלקת לשניים"‪ ,‬מטעים הגרמ"י‪" .‬כפי שאמרנו‪,‬‬
‫הוראה ועל פי רוב התחמק ממתן תשובות בהלכה‪ ,‬אך פעמים‬ ‫מאז ראה את מעמדו כשליחות עליונה להנהיג את העם‪ ,‬פתח‬
‫רבות כשדחקו בו פסק בבהירות את פסקו‪ ,‬בנויה על כל‬ ‫את דלתו בפני השואלים‪ .‬רבינו עצמו לא התעסק כל‪-‬כך‬
‫'האותיות הקטנות' של השו"ע ונושאי כליו‪.‬‬ ‫בקביעת זמני קבלת קהל וכדומה‪ ,‬כי בין כך ובין כך כל ‪24‬‬
‫שעות היממה היו תורה‪ ,‬ומה לי הכא מה לי התם‪ .‬כשהוצרך‬
‫"גם מלימוד תורת הנסתר לא הניח ידו‪ ,‬אם כי עשה זאת‬ ‫לתת תשובה השמיע את דעתו ושב תיכף ללימודיו‪ .‬על‬
‫בהצנע‪ .‬הכרנו כבר את תנועת היד הזריזה שלו כאשר הרבנית‬ ‫הפגישות המוסכמות ניהל יומן מסודר בו פירט את הזמנים‪.‬‬
‫פתחה את דלת חדרו בעמדנו בחדר המבוא‪ ,‬והוא נצפה מטמין‬
‫כלאחר‪-‬יד ספר מסוים בארון‪ .‬היה זה ספר הזוהר הקדוש‪,‬‬ ‫"מטבע הדברים‪ ,‬שאלות רבות הוגשו לפתחו גם שלא בשעות‬
‫שאכן כרכיו המונחים בארונו הפרטי בלויים מרוב שימוש‪...‬‬ ‫המקובלות‪ .‬הכרעות דחופות בענייני הכלל הורצו אליו‬
‫והוצרכו לפסיקה מיידית‪ .‬כששהינו בבולטימור‪ ,‬לשם דוגמא‪,‬‬
‫"כך גם ידענו על עיונו הרב בספרי יסוד בקבלה‪ ,‬כמו‬ ‫הייתי השליח להעביר לו בדחיפות בשעת בוקר מוקדמת‬
‫הספה"ק "שערי אורה" להר"י גיקאטיליא‪ ,‬ועוד כהנה‪ .‬כאשר‬ ‫שאלה אודות חוק מסוים שנידון בבית המחוקקים‪ ,‬והמתינו‬
‫'תפסנוהו' פעם הוגה בספה"ק "פרי עץ חיים" למהר"ח‬ ‫להכרעתו אם להצביע בעד או נגד‪ .‬במידת האפשר‪ ,‬ככל‬
‫וויטאל‪ ,‬הגיב בביטול‪" :‬ס'איז גוט אז דער ספר זאל זיין און‬ ‫שהדבר היה תלוי בי‪ ,‬ביקשתי להמתין עם השאלה עד לסיום‬
‫שטוב" (‪-‬טוב שיהא את הספר הזה בבית)‪ ,‬כאילו אין לו בו יד‬ ‫השיעור‪ .‬כשהגענו לבקר את שד"ר ר' אברהם רביץ ז"ל בחוליו‬
‫ושם‪...‬‬ ‫בשבוע האחרון שחי עלי אדמות‪ ,‬איחל לו רבינו אריכות ימים‬
‫ושיזכה להמשיך בפעליו‪ ,‬ורבי אברהם קרא לעברי בצאתי‪:‬‬
‫"אגב‪ ,‬במרבית שנותיו לא היו לו כמעט ספרים בביתו מלבד‬ ‫"אבל כשאבוא ליטול עצה מראש‪-‬הישיבה ‪ -‬תכניס אותי"‪...‬‬
‫ספרי היסוד‪ .‬פשוט לא הייתה לו פרוטה לפורטה‪ .‬מה שהיה לו‬
‫היה בעיקר ממה שקיבל מתלמידיו בפורים וכיו"ב‪ .‬ארון‬ ‫ובמידה ורבינו ראה לנכון לקבל את השואל על אתר‪ ,‬היה‬
‫הספרים 'שלו' היה בכולל חזו"א‪ ,‬שם הגה ללא הרף‪ .‬כאשר‬ ‫יוצא מהחדר ואומר לנו‪" :‬לערנט ווייטער" (‪-‬המשיכו ללמוד)‪.‬‬
‫ביקש ממני פעם לפרסם קטע מסוים מספר פלוני‪ ,‬אמר לי‪:‬‬ ‫אז גם ראינו עד כמה ראשו מונח כולו בתוך הסוגיא ולא בשום‬
‫"זה נמצא בכולל בארון זה מדף זה למטה"‪ ...‬הכל היה שגור‬ ‫דבר אחר‪ :‬פעמים שתוך כדי השיחה עם השואל‪ ,‬היה מסב‬
‫על לשונו‪.‬‬ ‫ראשו לצדדין ו'זורק' אלי ‪' -‬עיין בתוספות חולין שם ושם'‪,‬‬
‫'בדוק את תשובה פלונית ב'נודע ביהודה''‪ ...‬הוא נתן את כל‪-‬‬
‫ואולם בהוראתו לכלל היה אומר‪ ,‬שאם כי אי אפשר לדרוש‬ ‫כולו לשואל‪ ,‬אבל בלי להרפות לשנייה מהעיסוק בסוגיא‪ ,‬אף‬
‫מכל אחד את ידיעת כל התורה כולה‪ ,‬אך 'לפחות' לדעת את‬ ‫תוך כדי דיבור‪...‬‬
‫הש"ס כולו ‪ -‬מוכרח כל אחד‪ .‬לא שייך בלי זה‪" .‬מ'דארף וויסן‬
‫ש"ס"‪ ,‬היה אומר‪ ,‬זה המינימום‪ .‬לפני ‪ 22‬שנה התעורר‬ ‫" וזה כבר היה לי לשגרה של ממש‪ ,‬כדברים של יום ביומו‪:‬‬
‫במיוחד להתריע על חסרון ידיעת תורה בדורנו‪ ,‬ונשא דרשה‬ ‫השואל שטח את שאלתו‪ ,‬ותוך כדי דיבורו המשיך רבינו לעיין‬
‫מיוחדת בהיכל הכולל בעניין זה‪ ,‬דרשה שהייתה מושקעת‬ ‫בספר וכך גם השיב את תשובתו‪ ,‬ורק בגמר התשובה הרים‬
‫ביותר ובנויה לתלפיות בציטוטים ממקורות רבים ונכבדים‪.‬‬ ‫עיניו ואמר 'שלום' כמילת‪-‬פרידה‪ ,‬ושוב מיד שקעו עיניו בספר‪.‬‬
‫אף תוך כדי דיבורו של הלה היה מעיין בספר‪.‬‬
‫היה ממנה ‪ 2‬בחורים ‪ -‬האחד למד מתוך הספר את החומר של‬ ‫"אחר דרשה זו‪ ,‬רצה בכל מאודו שנפיץ אותו לכל כלל‬
‫היום הקודם‪ ,‬והשני הקריא את הקטע החדש‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬לעורר את הכלל על חובת ידיעת התורה‪ .‬הוא ביקש‬
‫שאעלהו על הכתב‪ ,‬ואחר שעבר על הדברים העניק בידי את כל‬
‫כך גם אחר סיום פרק ‪ -‬חזר שוב לראש הפרק ולמד אותה‬ ‫הוצאות ההדפסה וביקש שאטפל בהדפסתו להמון עותקים‪,‬‬
‫מראשית‪ ,‬באותה התחדשות ועמקות כמו בפעם הראשונה‪.‬‬ ‫ואף הורה לנו לפרטי פרטים ממש איך והיכן להפיץ את‬
‫את הפרק השלישי של זבחים אף חזר עמנו ‪ 3‬פעמים בזה אחר‬ ‫הדפים‪ .‬בבית‪-‬מדרש פלוני כך וכך עותקים ובכולל פלמוני כך‬
‫זה טרם המשך לפרק הרביעי‪.‬‬ ‫וכך‪ .‬כל מערך ההדפסה וההפצה התנהל בדרישתו‪ ,‬תחת‬
‫פיקוחו המלא ובמימונו האישי‪.‬‬
‫אחר ‪ 4‬שנים של סדר זה‪ ,‬סיימנו את המסכת כולה‪ .‬ודאי‬
‫תחשבו שהגיעה העת להמשיך למסכתא אחרת‪ ,‬אך רבינו‬ ‫ולצד זאת‪ ,‬דרש חזור ודרוש את העיון בעומק הדברים‪.‬‬
‫בשלו‪ :‬מתחילים מהאל"ף‪ .‬התחלנו את המסכת מראשיתה‪,‬‬ ‫הלימוד ברפרוף מקופיא בעלמא אין שמה לימוד‪ .‬הוא היה‬
‫ושוב באותה מתכונת ואותה התחדשות‪ ,‬ואחר ‪ 4‬שנים נוספות‬ ‫מספר שבבריסק היה אדם שהתפאר שסיים ‪ 10‬פעמים את‬
‫עמדנו בשנית בסיומה‪...‬‬ ‫הש"ס‪ ,‬ואחד מרבני בריסק אמר "אין זה שהוא לא יודע ש"ס‪,‬‬
‫אלא שהוא יודע ש"ס‪-‬לא"‪...‬‬
‫ויצוין‪ ,‬שצורת לימודו הייתה בנויה חזק על כיוון של‬
‫'לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא'‪ .‬כל דין וכל חידוש היה‬ ‫וזאת זכינו לראות בלימוד במחיצתו‪ .‬רבינו דק בכל תג וקוץ‪.‬‬
‫ממחיש כיצד הדבר מתבטא בפועל בהלכה למעשה‪ .‬זה היה‬ ‫אין אות במסכת שלא נשקלה בעומק העיון בלימודו עמנו‪.‬‬
‫אצלו עקרון איתן‪.‬‬ ‫וזאת מתוך חדוותא דשמעתתא וריתחא דאורייתא‪ .‬הוא חיבב‬
‫את ה'ברען' של המשא ומתן בין הלומדים‪ .‬אני זוכר שבחור‬
‫עריכת ספרי "אילת השחר" על הש"ס‬ ‫בישיבה התווכח אתו בחריפות משך ‪ 20‬דקות תמימות‪ ,‬חבריו‬
‫"כאשר קבע עמנו את החברותא במסכת זבחים‪ ,‬אמר ש"אם‬ ‫ניסו בכל טצדקי להשתיקו מפני הכבוד‪ ,‬אך רבינו לא הניח‬
‫תתחדש לנו איזה 'הערה'לה קטנה' תרשום אותה"‪ ...‬אחר ‪8‬‬ ‫להם לעצרו ושאב נחת לרוב מן השקלא וטריא‪ .‬אגב‪ ,‬בשנת‬
‫שנות הלימוד במסכת‪ ,‬הצטברו תחת ידי קלסרים בהיקף של‬ ‫תשנ"ח הפסיק את אמירת השיעורים בישיבה כשהוא בשיא‬
‫‪ 10‬כרכים מודפסים מחידושיו של רבינו על מסכת זבחים‬ ‫תקפו‪ ,‬ללא כל הסבר הנראה לעין‪ .‬לי אישית הוא הסביר את‬
‫בלבד‪ ,‬מתוך דבריו שהועלו במהלך הלימוד‪...‬‬ ‫צעדו זה ב‪ 2-‬סיבות‪ ,‬האחת כמוסה עמדי‪ ,‬והשנייה מפני שחש‬
‫"רבינו היה זהיר מאד בהדפסת חידושיו"‪ ,‬חושף לנו‬ ‫שכבר אין בכוחותיו להתווכח עם בחורים צעירים בלימוד‬
‫הגרמ"י שניידר‪" .‬כל ימיו היה מקדיש זמן לכתיבת חידושיו‪,‬‬ ‫וסבר שהבחורים צריכים מגיד שיעור שאפשר להתווכח אתו‬
‫בעיקר בשעות אחה"צ הרגועות‪ .‬הוא היה יושב על כסאו‬ ‫ללא חת‪...‬‬
‫הגבוה וכותב בכתב צפוף וקטן על גבי חצאי מחברות (מושג‬ ‫ראש ישיבת פוניבז'‪ ,‬הגאון רבי שמואל רוזובסקי‪ ,‬היה מאלו‬
‫מימים של פעם‪ .‬אלו היו חביבות עליו‪ )...‬את החידושים‬ ‫שחיבבו להתווכח עם רבינו בהבנת הסוגיות והם היו נצפים‬
‫שנתחדשו לו‪ ,‬וזאת במהירות עצומה‪ ,‬במחשבה מהירה כברק‪.‬‬ ‫רבות ברחובות העיר כשהם מתנצחים ברמה ב'קאך' תורתי‪.‬‬
‫אולם נמנע מלהדפיסם לרבים עד שעבר והשמיט הרבה‬ ‫פעם‪ ,‬כשרבינו חזר בפניי על שאלה בסוגיא פלונית‪ ,‬אמר לי‪:‬‬
‫קטעים‪.‬‬ ‫"שאלה זו שאל לי רבי שמואל כשעמדנו ליד בניין פלמוני"‪...‬‬
‫"רבינו עצמו אמר לי‪ ,‬שכמה וכמה ביקשו לממן עבורו את‬ ‫שעה וחצי על ‪ 2‬מילים ברש"י‬
‫כל הוצאות ההדפסה ולזכות בזכות הפצת מעיינותיו‪ ,‬אך הוא‬ ‫ידוע המכתב שפרסם אודות ההספקים המועטים בסדרי‬
‫סירב‪" .‬חשבתי בלבי"‪ ,‬אמר לי רבינו באצילותו‪" ,‬שממה‬ ‫העיון בישיבות‪ ,‬בו טען שמתעכבים זמן רב מדי על סברות‬
‫נפשך‪ ,‬אם חידושיי ראויים להדפסה ויש בכך זכות ‪ -‬הנני‬ ‫ופלפולים וזה מביא "עניות בתורה"‪ ,‬כלשונו‪ .‬מאידך תבע‬
‫רוצה אותה לעצמי‪ ,‬ואם חידושיי אינם ראויים לכך ‪ -‬איך‬ ‫לעיין היטב ולדקדק בתורה לעומקה‪ .‬כיצד ראיתם בסדריו‬
‫אוכל ליטול כסף מאחרים לשם כך?"‪ .‬לימים נעתר להביאם‬ ‫שלו עצמו את שביל הזהב?‬
‫לדפוס‪ ,‬אך הקפיד לעבור עליהם מחדש שוב ושוב‪ ,‬לא פחות‬
‫מ‪ 9-‬פעמים! כל עמוד שעבר את עין ביקורתו ‪ 9‬פעמים ואושר‬ ‫כאמור‪ ,‬התחלנו עמו בלימוד יומי קבוע של מסכת זבחים‪.‬‬
‫על ידו להדפסה‪ ,‬ציין עליו בגדול אות ט‪ ,‬כלומר שעבר את ‪9‬‬ ‫רבינו למד שורות מספר מהגמרא ביסודיות רבה והסבירם‪,‬‬
‫משוכות הבקרה שהציב לעצמו‪...‬‬ ‫עבר לרש"י והסביר‪ ,‬ומשם לתוס'‪ .‬רבינו עיין בספרי גדולי‬
‫האחרונים כ"קרן אורה"‪" ,‬שפת אמת"‪ ,‬ה"חזון איש"‬
‫"וההנאה הגדולה ביותר שלו ‪ -‬הייתה למחוק‪" .‬כשאני‬ ‫ו"חידושי הגרי"ז"‪ .‬התעוררה קושיא‪ ,‬ורבינו עצם עיניו‬
‫מוחק אני הכי רגוע"‪ ,‬אמר לי לא‪-‬אחת‪ .‬הוא לא הוציא דבר‬ ‫והתעמק בדברים בריכוז עצום‪ .‬זה יכול היה להמשך גם‬
‫שלבו לא היה שלם עמו באלף האחוזים‪ .‬פעמים אין‪-‬ספור הוא‬ ‫כמחצית השעה‪.‬‬
‫היה מלבן עניין‪ ,‬חושב וחושב בריכוז רב‪ ,‬ולפתע ננער ומעביר‬
‫בקולמוסו קו ארוך מלמעלה עד למטה‪" ...‬אם יש לי ספק‬ ‫זוכר אני שכשלמד בדף כו‪ :‬התעכב על ‪ 2‬מילים ברש"י‬
‫בדבר‪ ,‬עדיף להשמיטו"‪ ,‬היה אומר‪.‬‬ ‫שהוקשו לו מדוע הוצרך רש"י לאמרם‪ ,‬והיה שקוע בשרעפים‬
‫שעה ומחצה! אחר שעה וחצי פקח עינו ואמר‪ :‬געגאנגען‬
‫לימים‪ ,‬הייתי אני כותב ראשי פרקים ממה שחידש‬ ‫ווייטער (‪-‬ממשיכים הלאה)‪ .‬הוא התייגע להבין וליישב‬
‫בלי מודנו‪ ,‬והוא היה עובר ומוסיף או גורע‪ .‬כל מילה הייתה‬ ‫הדברים מתוך עמל שאין לתארו‪ ,‬אך לא עצר את כל לימודו‬
‫שקולה ומדודה‪ .‬כך למשל הורה לי שאין כותבים 'ונראה'‪,‬‬ ‫משום כך‪ .‬משלא עלה בידו ליישב ההדורים המשיך בתלמודו‪.‬‬
‫אלא 'ואפשר'‪ .‬תמיהות שהיו לו על דברי רבותינו האחרונים ‪-‬‬
‫ידעו התלבטויות רבות למכביר‪ ,‬בזהירותו המופלגת לכתוב‬ ‫עם זאת‪ ,‬החזרה הייתה אצלו ראשונה במעלה‪ .‬כל יום היה‬
‫את הדברים במירב העדינות וההתבטלות‪ ...‬כך נערמו תחת‬ ‫פותח את הלימוד בחזרה של החומר דאתמול‪ ,‬ורק אחר כך‬
‫ידי עשרות רבות של קלסרים‪ .‬כאמור‪ ,‬על זבחים לבד היה‬ ‫פונה לקטע חדש‪ .‬כך יום אחר יום‪ .‬הוראה זו הייתה יסודית‬
‫חומר לכדי ‪ 10‬כרכים‪ ,‬אך רבינו שקל שוב ושוב כל קטע‪ ,‬עד‬ ‫אצלו עד מאד‪ ,‬וזכורני עוד משנות לימודי בישיבה קטנה‬
‫שהחומר הצטמק ל‪ 3-‬כרכים 'בלבד'‪ ,‬המכילים מעל ‪1,000‬‬ ‫שהוא הנחיל לבחורים דרך לימוד זה‪ ,‬ובשיעוריו שלו עצמו‬
‫עמודי חידושים שהיה לבו שלם עם הדפסתם‪.‬‬
 ‫מן ההר אל העם‬
‫העסקן הרב צבי בוימל שליט"א‪ ,‬מנכ"ל 'החינוך העצמאי' והעומד‬
‫בראשות ה'כולל' ברחובות‪ ,‬זכה לקרבתו של מרן ראש הישיבה זצ"ל שנים‬
‫רבות‪ ,‬ואף התלווה אליו בנסיעותיו הידועות לקירוב אחב"י בארצות‬
‫הגולה‪ .‬לרגל יום השנה הראשון ניאות לחלוק עם 'אוסף גיליונות' מעט‬
‫שבמעט מזיכרונות השמורות עימו בצל הרועה הגדול – רבן של ישראל‪.‬‬

‫תלמידי בתי הספר ממוסדות הקירוב‬ ‫נסיעותיו לחו"ל‬

‫בדרך כלל כשהיה מתייחס אל נושא הקרוב‪ ,‬היה‬ ‫על אף שהיה זקן מופלג וחלש‪ ,‬תלאות הדרך לא‬
‫מדבר על המחויבות שלו עצמו לפעול ולא על‬ ‫העסיקו אותו כלל‪ .‬זה לא נכלל בשיקולים אם‬
‫מחויבותם של אחרים‪ .‬נערה בתיכון תורני של‬ ‫לצאת לדרך‪ .‬אם עלה במחשבתו שבאיזשהו מקום‬
‫'נתיבות משה' שגרה‬ ‫בקצה העולם אם יופיע‬
‫בישוב מרוחק מביה"ס‬ ‫והדבר יגרום לחיזוק‬
‫והאפשרות‬ ‫התורני‬ ‫רוחני ‪ -‬היה מקבל‬
‫היחידה להגיע אל‬ ‫החלטה מיידית לנסוע‬
‫התיכון בו למדה היתה‬ ‫לשם‪.‬‬
‫במונית‬ ‫בנסיעה‬ ‫הכוחות‬ ‫ואכן‪,‬‬
‫שעלותה מאות שקלים‬ ‫שהשקיע היו מעל דרך‬
‫ליום‪ ,‬כשהובאה בפניו‬ ‫הטבע‪ ,‬אנו‪ ,‬המלווים‬
‫השאלה עד כמה‬ ‫ממנו‬ ‫הצעירים‬
‫מחויבים לסייע לה‪,‬‬ ‫בעשרות שנים היינו‬
‫תשובתו היתה‪ ,‬זה‬ ‫מגיעים לחדרינו בלילה‬
‫הרבה כסף‪ ,‬אני לא‬ ‫באפיסת כוחות‪ ,‬ואותו‬
‫יכול לומר לכם מה‬ ‫היינו רואים יושב‬
‫לעשות‪ ,‬בפשטות ‪-‬‬ ‫ומעיין‪ .‬גם לאחר לילה‬
‫מחויבים‪.‬‬ ‫שלם של טיסה שבה‬
‫כשנשאל אודות ילדים‬ ‫הרב בוימל מצטרף לנסיעת מרן זצ"ל לחוץ לארץ‬ ‫ישב ולמד‪ ,‬היה מתפלל‬
‫בבתי ספר של אירגוני‬ ‫'ותיקין' כהרגלו ולאחר‬
‫שהפריעו‬ ‫הקירוב‬ ‫מכן נח מעט ויוצא‬
‫והזיקו לכיתה כולה‪ ,‬כיצד לנהוג בהם‪ ,‬מעולם לא‬ ‫ליום שלם כנסי התעוררות ושיחות ללא מנוחה‪.‬‬
‫נתן אישור להוציאם מביה"ס‪ .‬ידוע לי שהיה‬ ‫לקראת הנסיעה לדרום אמריקה שמע דעות‬
‫מתפלל שיצליחו ויעלו ברוחניות ואכן תפילתו‬ ‫סותרות אודות התועלת הרוחנית שתצמח‬
‫נתקבלה‪.‬‬ ‫בעקבות נסיעה כזו‪ .‬נתבקשתי על ידו לברר את‬
‫הנהגת ה'כולל'‬ ‫הנושא אצל הגאון הגדול רבי יששכר מאיר זצ"ל‪,‬‬
‫כשהיו מדברים על קשיים כספיים ונשאל על‬ ‫ותשובתו היתה חד משמעית‪ :‬אין לתאר ואין‬
‫קבלת אברכים חדשים תשובתו היתה‪' :‬אברך‬ ‫לשער את גודל התועלת הרוחנית שתהיה לציבור‬
‫שיושב ולומד צריך לקבל'‪ ,‬וכששאלנו 'ומה נעשה‬ ‫המתגורר שם מביקורו של הרב שטיינמן‪.‬‬
‫שאין לנו כסף להחזיק אותו'? היה אומר 'לך אין‪,‬‬ ‫כשהעברתי את הדברים לראש הישיבה‪ ,‬קיבל‬
‫אבל הקב"ה ידו מלאה ופתוחה‪ ,‬להקב"ה יש‬ ‫החלטה מיידית על הנסיעה לדרום אמריקה‪.‬‬
‫מספיק כסף'‪ .‬וכך אכן היה בסיעתא דשמיא‪.‬‬ ‫ההתלבטות היחידה שהעלה בפני היתה שמאד‬
‫מציק לו הכבוד שהוא מקבל בכל מקום‪ ,‬והתבטא‬
‫אמנם לא שאלתי אותו באופן אישי על סדרי‬ ‫כמו ששמעתי עוד הרבה פעמים 'כבוד זה טרייף'‪,‬‬
‫העדיפויות בין החזקת כולל לבין תמיכה בקירוב‬ ‫והיה מיצר ודואג על כך ש'ישלם על זה ביוקר'‪.‬‬
‫ובחינוך‪ ,‬אבל התרשמותי היתה תמיד שראה‬ ‫אמנם אחר ההתחבטות בדבר נאמר לי על ידו שגם‬
‫בהחזקת התורה של כולל אברכים ערך עליון‪.‬‬ ‫את זה הוא מוכן להקריב על מנת להרבות כבוד‬
‫שמים‪.‬‬
 ‫'המבין' הגדול בחינוך ובבעיות הדור‬
‫מסמך מאלף ומרתק מזיכרונותיו של איש החינוך‬
‫הרב הגאון רבי אשר יחיאל קסל שליט"א‬
‫רב כפר הנוער זוהרים שעל ידי מוסדות 'מגדל אור'‬
‫(בראשות הרב שליט"א מתפרסם כאן מאמר זה בשנית לתועלת הקוראים‪ .‬כמובן‪ ,‬אי אפשר ללמוד הלכה‬
‫למעשה ממעשה‪ ,‬אך יש בו כדי לפתוח בפנינו חרך צר לאחריותו הרבה של מרן זצ"ל על כל יחיד ויחיד)‪.‬‬
‫מצבם של הורים שהאבא הוא אברך עדין נפש ורגיש והאם‬
‫אשת חיל בכל מעשה ידיה‪ ,‬אבל רחוקה ממלחמות כרחוק‬
‫מזרח ממערב‪ ,‬ולפתע בתוך ביתם גודל "בן סורר ומורה איננו‬
‫שומע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אותו ולא ישמע עליהם"‪.‬‬
‫ואם בשנות ילדותו עברו ההורים בהלוך ושוב בין ביתם לת״ת‬
‫שבו הוא למד‪ ,‬כאשר הגיע משה אהרן לישיבה קטנה הוא החל‬
‫לעלות שלב בהתנהגותו‪ .‬כאן זה כבר הפך להתנהלות עבריינית‪,‬‬
‫הוא נשלח מישיבה קטנה אחת על סחיטה כפשוטו‪ ,‬הוא‬
‫השתלט על אחד מחבריו שהיה נער חלוש ופשוט סחט אותו‬
‫באיומים והפחדות‪ .‬בישיבה קטנה השניה שהוא הגיע אליה‬
‫הוא החציף פנים והוביל מרד‬
‫בכל השיעור שלו‪ ,‬לישיבה‬
‫השלישית שהוא הגיע הוא היה‬
‫בה רק יומיים‪ ,‬כי ביום השני‬
‫הוא החל לספר לחברים על‬
‫עלילותיו‪ ,‬כאילו הוא היה עבריין‬
‫צמרת‪ ,‬ואם את זה עוד יכלו‬
‫הרבנים בישיבה לסבול‪ ,‬נוסף‬
‫לזה גם סיפורים מתוארים בצבע‬
‫וניבול פה חמור על מעשיו‬
‫ועלילותיו‪ .‬רבני הישיבה שחששו‬
‫לתלמידיהם הורו לו לעזוב את‬
‫הישיבה ושוב מצאו הוריו של‬
‫משה אהרן את בנם בבית‪.‬‬
‫ההורים שהיו כבר אכולי‬
‫יאוש פנו אלי לבקשת עזרה‪,‬‬
‫אולי למצוא מקום מחסה‬ ‫מרן זצ"ל בביקור בישיבת הנגב‪ .‬לצד ראש הישיבה הגר"י מאיר זצ"ל‪.‬‬
‫מימין נראה הרב יחיאל אשר קסל‪ ,‬כותב השורות‬
‫לנער‪ .‬פגשתי בו במשה אהרן‬
‫כמה פעמים אבל התברר לי בשיחות אתו כי הוא רחוק‬
‫מלשמוע דברי מוסר‪ ,‬הוא רוצה להיות עבריין‪ ,‬זו משאת חייו‪,‬‬
‫אלו הם הגיבורים שלו שהוא עסוק בהם יומם ולילה וזה רק‬
‫עניין של זמן שהוא יפגוש חברים כמותו וירד לעבר פי שחת‪,‬‬
‫לדיוטא תחתונה‪ .‬ההורים שהיו אובדי עצות החלו לחשוב כי‬
‫אין ברירה והדרך היחידה להציל את עצמם מפגע־רע זה היא‬
‫להרחיקו מהבית‪ ,‬מה עוד שביתם הפך לגיהינום‪ ,‬הוא פשוט‬
‫הטיל אימה יתרה על בני הבית‪ .‬כולם רעדו ממנו ופחדו ממנו‬
‫פחד מוות‪.‬‬
‫הדרך להוציאו מהבית הייתה פשוטה מאוד להזמין‬
‫משטרה‪ ,‬באחת הפעמים שבה הוא עובר את גבול הטעם הטוב‪,‬‬
‫ולהוצ יא לו צו הרחקה‪ .‬קשה היה לענות להורים כאלו כי אל‬
‫להם לעשות זאת מחמת כי פגיעתו הרעה הייתה מעבר לכל‬
‫דמיון‪ .‬הצעתי אם כן לאב כי מאחר וזו הכרעה קשה מן הראוי‬
‫לסור ללשכת הגזית‪ ,‬למרן זצוק״ל‪ ,‬ולשאול את דעתו‪.‬‬
‫האב אכן עשה כעצתי‪ ,‬פנה למרן זצוק״ל ונענה‪ ,‬כי לא‬
‫זורקים בן מהבית ויהי מה‪ .‬האב קיבל את הדין אבל לא עברו‬
‫ימים מעטים והנער כעס על אחיו שישן עמו בחדרו והוציאו‬
‫לחדר המדרגות באמצע הלילה‪ .‬ההורים שכבר גם כך תש כוחם‬
‫ביקשו ממני להיכנס למרן ביחד עם האב ולהסביר ולתאר לו‬
‫על סבלם הרב‪ ,‬כדי שמרן ייתן להם רשות להוציא את הפגע‬
‫תכתב זאת לדור אחרון‪ ,‬זכינו שבדורנו‪ ,‬הדור האחרון לפני‬
‫ביאת המשיח‪ ,‬היה לנו מנהיג שהבין לעומק את בעיית הדור‬
‫וידע לכוון את המחנכים ואת ראשי הישיבות והמשגיחים‬
‫בדרך אשר ילכו בה‪ .‬אבל אולי מעבר לכך הגדלות העצומה של‬
‫מרן זצ׳׳ל הייתה לרדת לנבכי הנפש של ההורים ולכוון אותם‬
‫איך וכיצד להתנהל וכך להציל משפחות שלימות מרדת שחת‪.‬‬
‫"דורכים על ׳שיימעס׳"‬
‫מחובתי לומר טרם אכתוב כמה סיפורים שהייתי נוכח‬
‫בהם‪ ,‬כי כאשר לא הייתה ברירה וכלו כל הקיצין‪ ,‬מרן זצוק״ל‬
‫פסק כי על אף כל השיקולים‪,‬‬
‫שצריך לשלוח בחור מהישיבה‪,‬‬
‫ותמיד זה היה בשל ה׳חב‬
‫לאחריני' החשש שבחור כזה‬
‫׳יקלקל׳ בחורים אחרים‪ ,‬מרן‬
‫זצוק״ל לא הכיר פנים‪ .‬אני עצמי‬
‫יודע על מקרה אחד‪ ,‬בולט‬
‫במיוחד‪ ,‬כאשר אחד מנכבדי‬
‫העיר בני ברק ביקש עבור בנו‬
‫שנשלח מהישיבה בהתייעצות עם‬
‫מרן זצוק״ל‪ ,‬והנ״ל הגיע ונפשו‬
‫בשאלתו שיתירו לבנו לכל‬
‫הפחות לחיות בישיבה ביום‬
‫כיפור‪ .‬יתר על כן‪ ,‬אותו נכבד‬
‫(מאד)‪ ,‬שהוא תלמיד חכם גדול‪,‬‬
‫הסכים לבוא לשהות בישיבה‬
‫ולהיות אחראי על בנו ביום‬
‫יהיה‬ ‫כיפור רק כדי שהוא‬
‫באווירה של יום כיפור‬
‫בישיבה‪ .‬מרן זצוק״ל ענה בחדות כי אין על מה לדבר‪ ,‬כי‬
‫הבחור הלז מסוכן‪ ,‬ואפילו ביום כיפור הוא יכול לעבור על‬
‫דאורייתא ולקלקל בחורים רבים‪.‬‬
‫זאת למרות שבדרך כלל מרן זצוק״ל היה אומר כי מי‬
‫ששולח בחור מישיבה מבלי לשבת על זה שבעה נקיים הוא‬
‫עבריין‪ .‬כאשר אמרתי לו פעם טענה של אחד מראשי הישיבות‬
‫כי מה לעשות ומי שעובד בגניזה דורך על שיימע׳ס ואין ברירה‪,‬‬
‫מרן זצ"ל רתח מזעם‪ ,‬ואמר לי‪" :‬בית דין שקוטלים פעם אחת‬
‫בשבעים שנה נקראת בית דין קטלנית‪ .‬סנהדרין בוודאי עובדים‬
‫בגניזה‪ ,‬וגם עליהם יש לחז״ל טענה‪ ,‬עד שהם נקראים בגמרא‬
‫בית דין קטלנית"‪ .‬כזו הייתה ראייתו של מרן זצוק״ל על כל‬
‫בחור ובחור שנשלח מהישיבה‪.‬‬
‫ההורים עוסקים ב'סור מרע'‬
‫כזה הוא סיפורו של משה אהרן שעליו אני כותב כעת‪.‬‬
‫מדובר היה בנער שעוד בהיותו ילד קטן התגלו בו כל הקשיים‪,‬‬
‫מסתבר שלו הוא היה הולך לאבחון הוא היה מאובחן כסובל‬
‫מהפרעת התנהגות קשה‪ .‬עוד בילדותו הוא התגלה כמרדן חסר‬
‫תקנה‪ ,‬ההורים שלו סבלו ממנו בכל עת ובכל שעה‪ ,‬הוא הרס‬
‫כל דבר הנקרה בדרכו ולא היה יום שבו הם לא קיבלו תלונות‬
‫עליו מהתלמוד תורה או משכנים‪ ,‬או סתם מעוברי אורח‬
‫שנפגעו מפגיעתו של הפגע־רע שלהם‪ .‬אין מילים לתאר את‬
‫הוא העיז פנים ועשה בביתי כבתוך שלו‪ .‬לפי עצתו של מרן‬
‫זצוק״ל התקנתי לו שק איגרוף בבית כדי שיהיה לו על מה‬
‫לכלות את זעמו ולתת פורקן לכעסיו‪.‬‬
‫החוצה‪ ,‬ואני זוכר את ההרגשה עד היום‪ ,‬חוסר אונים! מחד‪,‬‬
‫רק כדי לסבר את האוזן ולהבין באיזה רמות של כוח היה‬
‫מדובר‪ ,‬אספר שהבחור היה עומד בחדר ומוציא את זעמו על‬
‫שק האיגרוף במשך שעה ומחצה מבלי להתעייף‪ .‬הרקע היה‬
‫׳תומך'‪ .‬מדובר היה בבחור שהגיע מבית שמצבו הכלכלי היה‬
‫רעוע‪ ,‬ומה שגרוע יותר (וכנראה קשור)‪ ,‬מצב שלום הבית היה‬
‫בכי רע‪ ,‬והדבר השפיע על כל התנהלותו של הבחור‪ .‬ביום מן‬
‫הימים גיליתי כי הבחור הנ״ל ששמו בישראל היה זליג מפתה‬
‫בחורים ללכת עמו לכל מיני מקומות גרועים‪ .‬הורים התלוננו‬
‫כי בניהם מכירים דברים שלא הכירו טרם בואם לישיבה וכי‬
‫זליג הוא "בור ברשות הרבים!"‪ .‬מכיוון שסייג עשיתי כי לא‬
‫אשלח בחור מהישיבה ללא רשותו של מרן באתי אליו בלחץ‬
‫ההורים לבקש את רשותו לשלוח את זליג מן הישיבה‪.‬‬
‫מהתנהלות חסרת לב של אחיה הצעיר שלא רואה לפניו דבר‪.‬‬
‫מרן זצוק״ל הקשיב לתיאורים ולטענות שהעליתי בקשב‬
‫רב‪ ,‬וכאשר אמרתי כי אחד ההורים טען שהבחור הנ״ל ׳רודף'‬
‫אמר לי מרן זצוק״ל‪" :‬אם כך שיהרוג אותו‪ ..‬אם הוא רודף יש‬
‫לו דין מוות‪ ...‬שיהרוג אותו‪ ,‬למה הוא לא הורג אותו?"‪" .‬אני‬
‫אגיד לך למה הוא לא הורג אות?" המשיך מרן‪" :,‬הוא מתוסכל‬
‫מכך שהבן שלו לא הולך בדרך שבה הוא היה רוצה‪ ,‬והנה הוא‬
‫מצא את מי להאשים‪ ,‬את זליג‪ ,‬שאבא ואמא שלו עסוקים‬
‫בלריב‪ ,‬ואין מי שיגן עליו‪ ,‬אז הוא האשם מן המוכן"‪ .‬הוסיף‬
‫מרן ואמר‪" :‬אבל לא‪ ,‬הוא בוודאי לא צדיק‪ ,‬אבל הוא לא‬
‫האשם‪ .‬צריך לעשות הכל להציל אותו"‪ .‬מרן זצוק״ל הציע‬
‫שנמצא לו משפחה לשבתות ולבין הזמנים וככל שמקומו‬
‫בעולם יהיה יותר בטוח‪ ,‬הוא יעלה על‬
‫דרך המלך‪.‬‬
‫בטיפשותי אמרתי למרן זצוק״ל כי‬
‫כל אחיו של זליג ירדו מן הדרך‪ ,‬ואם כן‬
‫מה יועיל ויוסיף שנחזיק אותו עד לסוף‬
‫הישיבה הקטנה‪ .‬הרי בסוף הוא ילך‬
‫בדרך כל אחיו‪ ,‬והוא יהיה מלסטם את‬
‫הבריות‪ .‬מרן זצוק״׳ל סובב את פניו‬
‫ממני ואמר בכעס‪" :‬תעשה מה שאתה‬
‫רוצה‪ ,‬תרצח אותו‪ ..‬הוא בן סורר ומורה‬
‫לדעתך סופו שילסטם את הבריות‪,‬‬
‫תהרוג אותו‪ ...‬מרן חזר על זה כמה‬
‫פעמים‪ ,‬עד שהיה משוכנע כי הבנתי את‬
‫המשמעות לאשורה‪ ,‬ואז אמר לי כהאי‬
‫לישנא‪" :‬אתה תראה עוד נחת ממנו"‬
‫ואמר לי‪" :‬תראה‪ ,‬כשהיה פה האב הבנתי מדיבוריו כי מאז‬
‫זליג סיים את שיעור ג׳ בישיבה הקטנה כאשר מרן זצוק״ל‬
‫מתעניין לאורך כל הדרך במצבו‪ ,‬וכאשר חשדתי בו בזליג כי‬
‫הוא גנב את התכשיטים של רעייתי‪ ,‬מרן הזהיר אותי שכל עוד‬
‫שאין לי ראיה הרי זה חושד בכשרים‪ .‬בנוסף אמר לי‪" :‬תשמח‬
‫כי כילה חמתו בעצים ובאבנים ולא בבני אדם"‪.‬‬
‫מהבית מבלי שאני אתיר להם‪ ,‬ואני לא עניתי על השאלה‪ .‬באין‬
‫זליג לא התקבל לישיבה גדולה ואני ראיתי כי כל מעשי ידיי‬
‫טובעים בים‪ .‬אבל מרן זצוק״ל אמר לי‪" :‬אנחנו את שלנו‬
‫עשינו‪ ,‬כעת הקב"׳ה יעשה את שלו"‪ .‬זליג ניתק קשר וזכרונו‬
‫פרח ממני עד שבאחת מנסיעותיי לארה״ב פגשתי את זליג‬
‫באחד מן הריכוזים של אנשי שלומינו‪ ,‬כאשר הוא מגדל‬
‫משפחה והולך בדרך השם‪ .‬הקדוש ברוך הוא עשה את שלו‪.‬‬
‫"הכישה חייב בה"‬
‫הסיפור הבא על בחור בשם חיים צבי מישיבת ׳בית‬
‫אחיעזר׳ באשקלון‪ .‬מדובר היה בבחור בעל כישרונות נמוכים‬
‫מאוד‪ ,‬אבל שקדן גדול‪ ,‬שעשה הכל על מנת להתקדם‪ .‬אם בין‬
‫קירות הישיבה הקטנה הוא החזיק מעמד‪ ,‬הרי שכאשר הגיע‬
‫זמנו להיכנס לישיבה גדולה התברר שמאמצים לחוד ותוצאות‬
‫לחוד‪ .‬ישיבה אחת לבחורים חלשים הסכימה לקבל אותו‪,‬‬
‫וזאת בתנאי שאבא שלו ישלם לאברך שילמד אתו בסדר א׳‪.‬‬
‫באין ברירה וכמו שאומרים בדליכא כולי עלמא לא פליגי‬
‫הסכים חיים צבי לתנאי‪ ,‬אלא שלא עברו ימים מועטים וחיים‬
‫צבי הגיע אלי קורן מאושר‪ ,‬מאן דהוא שפתח ישיבה גדולה‬
‫חדשה לבני עליה הציע לו לבוא לישיבתו כי למרות היותה‬
‫מהבית‪ ,‬ואכן עמדתי במבוא שבבית מרן בשעת ערב מאוחרת‪.‬‬
‫מרן זצ״ל שמע את התיאור‪ ,‬נאנח‪ ,‬ונתן לי ולאב יד ואמר‪" :‬ה׳‬
‫יעזור שיהיה לכם נחת"‪ .‬אבל לא פסק את פסוקו‪ .‬יצאנו‬
‫מרן לא התיר ומאידך מרן לא אסר‪ ,‬הוא לא אמר שלא‬
‫מוציאים ילד מהבית בשום צורה‪ ,‬ומאידך הוא גם לא אמר‬
‫׳תוציאו' ומאחר והדבר לא הוכרע נשאר הדבר בשב ואל‬
‫תעשה‪ ,‬וההורים ממשיכים לסבול עוד יום ועוד יום‪ .‬אין יום‬
‫שקללתו לא גרועה מקודמו‪ ,‬עד שהגיעו הדברים לידי כך‪,‬‬
‫שהבת הגדולה במשפחה פנתה אלי בבכי ואמרה לי‪" :‬אני כבר‬
‫בגרתי והוריי לא פנויים לחתן אותי‪ ,‬אני כבר לא מדברת על‬
‫הפגם משפחה שגרם לי משה אהרן אלא על המציאות שאני לא‬
‫יכולה לחשוב על נישואים ועל המשך דרכי בחיים‪ ,‬כי הורי‬
‫עסוקים כל היום בכיבוי השריפות שמבעיר משה אהרן"‪.‬‬
‫קשה היה לשמוע בכיה וכאב של נערה צעירה שסובלת‬
‫קשה היה שלא להיענות לבקשתה‪ ,‬להיכנס שוב לרבן של כל‬
‫ישראל זצ"ל ולבקשו כי יתיר להוריה לשלח את בנם מביתו‬
‫ולהתחיל לחיות ולדאוג לה ולאחיה ואחיותיה הנוספים‪ ,‬וכך‬
‫הווה‪ .‬נכנסתי למרן זצוק״ל ושחתי בפניו את דמעותיה של‬
‫ריבה זו‪ ,‬מרן ה קשיב בכובד ראש ואמר לי‪" :‬אני מברך אותה‬
‫שבעזרת השם תמצא את זיווגה בקרוב"‪ .‬למשמע המילים‬
‫הללו‪ ,‬דהיינו תשובת מרן זצוק״ל‪ ,‬ענתה לי האחות כי אם כך‬
‫אין לה ברירה והיא תעשה מעשה‪ .‬אמרה ולא פירשה‪.‬‬
‫עברו כמה חודשים ולא שמעתי שוב מהמשפחה‪ .‬הנחתי כי‬
‫מאחר ולא הבאתי ישועה הם המשיכו לחפש מאן דהו שיעזור‬
‫להם‪ ,‬אבל למרבה הפלא‪ ,‬חצי שנה‬
‫אחרי זה אני מקבל שיחה מהאחות‬
‫המדוברת‪ ,‬כי אחיה משה אהרן מבקש‬
‫להיכנס לישיבה‪ ,‬הוא השתנה לגמרי‬
‫והפעם יש תקווה שישנה את דרכו‬
‫ויצליח‪ .‬הסכמתי לפגשו‪ ,‬כדי להתרשם‬
‫כי הוא עבר שינוי‪ ,‬ולא האמנתי למראה‬
‫עיניי‪ .‬הבחור השתנה לחלוטין‪ ,‬שיחו‬
‫ושיגו היו אחרים לגמרי‪.‬‬
‫פניתי לראש ישיבה ידוע שמחזיק‬
‫תלמידים מאין אלו‪ ,‬ומשה אהרן‬
‫התקבל לישיבה והחל ללמוד שם‪.‬‬
‫באחת הפעמים הסמוכות לכניסתו של‬
‫משה אהרן לישיבה נכנסתי למרן‬
‫וסיפרתי לו על השינוי שהחל במשה אהרן‪ ,‬מרן זצוק״ל שמע‬
‫שהוא מתמודד עם הבן הוא עסוק רק בדבר אחד‪ ,‬בסור מרע‪.‬‬
‫הוא עסוק בלגרום לו לפחד כדי שהוא ינהג בדרך הטובה"‪.‬‬
‫"כנראה" אמר לי מרן‪ ,‬ש״הנער הזה צריך דרך אחרת‪ .‬להציע‬
‫להורים לנהוג בדרך אחרת‪ ,‬לא היה מתקבל על ליבם‪ ,‬כי הם‬
‫כבר הרגישו שעש ו את הכל‪ .‬אלא מה‪ ,‬הם לא רצו לזרוק אותו‬
‫ברירה אחרי שכלו כל הקיצים הם מצאו את הדרך‪ ,‬דרך‬
‫האחות שהחלה לקרב אותו‪ ,‬רק כדי לקבל הפסקת אש"‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬ההורים שהבינו שבדרך טובה הם משיגים יותר ולכן‬
‫נולד השינוי הגדול הזה‪ ,‬ומשה אהרן היום אברך מתמיד‬
‫ותלמיד חכם‪.‬‬
‫צריך לעשות הכל כדי להציל אותו"‬
‫אני נזכר בעת כותבי את השורות הללו במבטו של מרן‬
‫זצוק״ל‪ ,‬כאשר באתי אליו בפעם הראשונה כמשגיח בישיבה‬
‫לבקש את רשותו לשלוח תלמיד מהישיבה‪ ,‬במעשה שנותן‬
‫הזדמנות ללמוד עד איזה מעמקים‪ ,‬עומקא דדינא‪ ,‬מרן היה‬
‫צולל‪ .‬מדובר היה בתלמיד שעשה הכל על מנת שיזרקו אותו‬
‫מהישיבה‪ .‬הוא היה חצוף ברמות שאינן ניתנות לתיאור‪ .‬לא‬
‫היה עניין בגדרי וסדרי הישיבה‪ ,‬שהוא לא חצה בו קווים‬
‫אדומים‪ .‬המדריך שהיה מופקד על שעות הלילה היה מגיע אלי‬
‫כל יומיים‪ ,‬כדי להתרות‪ ,‬שאם אני לא שולח את הבחור‬
‫מהישיבה הוא עוזב את תפקידו‪ ,‬וכאשר כלו כל הקיצים‬
‫הכנסתי אותו הביתה והוא ישן אצלי בבית‪ .‬אם אתם חושבים‬
‫שכאשר הוא ישן אצלי הגענו למנוחה ולנחלה‪ ,‬גם אצלי בבית‬
‫כמעט כבר יצאתי מחדרו של מרן‪ ,‬וקריאתו החלושה‪,‬‬ ‫ישיבה חדשה עדייה לגדולות וזאת תהיה ישיבת בעלת שם‬
‫החזירה אותי‪" .‬חשבתי שוב"‪ ,‬אמר לי מרן זצוק״ל‪" ,‬כי הראש‬ ‫מפואר‪.‬‬
‫ישיבה בישיבה שקיבלה אותו בשנה שעברה קיבל אותו על דעת‬
‫כן שהוא חלש‪ .‬מסתמא כי יש בו (בראש ישיבה הראשון) יראת‬ ‫חיים צבי שלא היה לו נוח לא בשמה של הישיבה שהוא‬
‫שמים‪ ,‬והוא רוצה להציל אותו מהרחוב‪ ,‬לולי זאת הוא לא היה‬ ‫התקבל אליה ולא בתנאי שהתנו עמו‪ ,‬שהוא ילמד עם אברך‬
‫מקבל אותו‪ .‬לכן נכון יותר שתטרח לדבר אתו ותאמר לו כי‬ ‫בסדר א׳‪ ,‬צהל משמחה על הישיבה החדשה‪ .‬אלא שאני ראיתי‬
‫היית אצלי‪ ,‬ואמרתי לך לבקש ממנו שיקבל אותו"‪" .‬אל תבקש‬ ‫חסרון בכך שהוא סיכם עם ישיבה שהוא מגיע ללמוד שם ועל‬
‫בשמי כדי שהוא יוכל לסרב‪ ,‬אבל תגיד לו"‪ ,‬אמר מרן זצוק״ל‪,‬‬ ‫דעת כן הם לא קיבלו אולי בחור אחר‪ .‬יש כאן ממה שאמרו‬
‫"כי אני אמרתי שלמרות הפגיעה מהשנה שעברה‪ ,‬הוא יהיה‬ ‫חז״׳ל "מי שפרע מדור המבול הוא יפרע ממי שאינו עומד‬
‫קשוב יותר להצלת הנפשות שיש כאן‪ ,‬ולכן עדיף לדבר אתו‪ .‬כי‬ ‫בדיבורו"‪.‬‬
‫עם ראש הישיבה החדשה זה ברכה לבטלה‪ ,‬לא יצא מכך כלום‪.‬‬
‫הוא חושב רק על עצמו‪ ,‬ועל "טובת הישיבה"‪ ,‬שזו טובתו‬ ‫הצגתי את השאלה לפני מרן זצוק״ל‪ ,‬שנאנח עמוקות‪,‬‬
‫האישית‪ ,‬ומלכתחילה הוא לא קיבל אותו לתמיד‪ ,‬אלא רק‬ ‫ואמר לי‪" :‬יש פה שאלה של טובת הבחור"‪" .‬אני יודע"‪ ,‬שח‬
‫כחומר מילוי לתקופה" כך בלשונו‪ ,‬אלה היו דברים הנוקבים‬ ‫מרן זצוק״ל‪" ,‬מה הולך להיות‪ ,‬פלוני כרגע רוצה שידעו שהוא‬
‫תהומות של מרן זצוק״ל‪.‬‬ ‫פתח שיעור גדול והוא מבקש להתפרסם שהוא מצליח‪ ,‬ויש לו‬
‫כמה עשרות בחורים בשיעור א׳‪ .‬אבל יעברו כמה חודשים‪,‬‬
‫מצות ׳והתעלמת׳‬ ‫והוא יבין כי אף אחד כבר לא מתעניין כמה תלמידים נותרו‪,‬‬
‫פעמים הייתי עומד למול האדם הגדול ש׳איילת השחר׳‬ ‫ואז הוא‪ ,‬חיים צבי‪ ,‬יהיה הראשון שהראש ישיבה הזה יגיד לו‬
‫מגלה את קצה קצהו ומתפעל מהבנתו את תלמידי הישיבה‪.‬‬ ‫ללכת הביתה‪ ,‬כי הוא יחשוש שכאשר יגיעו הבחורים לראות‬
‫הוא הבין כי בישיבה בה שימשתי כמשגיח‪ ,‬התלמידים אינם‬ ‫את הישיבה לשנה הבאה‪ ,‬הם יראו בחור חלש כזה‪ ,‬וזה יעשה‬
‫מהמצוינים וצריך לאפשר להם להוציא את מרצם ולכן הוא‬ ‫לו שם רע‪ .‬ואז הוא יבוא ויגיד שחס ושלום הוא לא דואג‬
‫אמר לי כי יש עלי תפקיד ומצוה של "והתעלמת"׳‪" ..‬מקום‬ ‫לטובת הישיבה‪ ,‬אלא רק טובתו של חיים צבי לנגד עיניו"‪,‬‬
‫שאתה צרי ך להתעלם"‪ ..‬כי "לא הכל צריך לדעת‪ ,":‬כך אמר‬ ‫והנה הוא רואה שהוא לא מתקדם בישיבה ואין לו את הכלים‬
‫לי‪ ,‬ואני הבנתי מכך כי יש דברים שאני לא צריך לפעול בהם‪.‬‬ ‫לעזור לו‪ ,‬ולכן לא נותרה ברירה והוא צריך לעבור ישיבה‪.‬‬
‫אחד מהם היה כאשר התלמידים שיחקו כדור רגל‪ .‬אני עשיתי‬ ‫הישיבה שהוא כבר סגר איתה לא תסכים אז לקבל אותו‪,‬‬
‫את עצמי כלא יודע מכך מאומה‪ ,‬הם היו משחקים ואני הייתי‬ ‫וחיים צבי יגיע לרחוב״‪ .‬מרן זצוק״ל סיכם‪" :‬תגיד לו שאני‬
‫מגיע למגרש בקול רעש גדול כדי‬ ‫אמרתי כי לטובתו שילך לישיבה‬
‫שעד שאני מגיע הם יוכלו לברוח‪.‬‬ ‫הראשונה‪ ,‬שם הוא יצליח‬
‫רבני הישיבה ראו בזה טעם‬ ‫בעזרת השם"‪.‬‬
‫לפגם‪ .‬שהרי ישיבה שמשחקים‬
‫בה כדור רגל אינה ישיבה‪ .‬ולכן‬ ‫ניסיתי לומר שאולי נחתים‬
‫עלינו שוב למקום ההוא‪ ,‬ל״חזון‬ ‫את הראש ישיבה של הישיבה‬
‫איש חמשי"‪ ,‬לשאול האם נכון‬ ‫החדשה‪ ,‬על התחייבות להחזיק‬
‫הדבר להתעלם ממשחקי הכדור‬ ‫את הבחור עד נישואיו‪ ,‬אבל מרן‬
‫רגל בישיבה או צריך לעשות לזה‬ ‫ביטל את זה‪ ,‬ואמר‪" :‬הוא רואה‬
‫סוף‪.‬‬ ‫לנגד עיניו רק את טובתו‬
‫האישית‪ ,‬הוא לא יקיים את‬
‫מרן הקשיב לשאלה וענה‬ ‫ההסכם‪ ,‬וכשלא יזדקק עוד‬
‫בסיפור‪" :‬בא אלי ראש ישיבה‬ ‫לבחור‪ ,‬ישליך אותו ככלי אין‬
‫אחד מבני ברק ושאל האם הוא‬ ‫חפץ בו"‪ .‬חיים צבי ויש לומר‬
‫חייב לשלם לתלמיד על כדור‬ ‫אבא שלו לא הסכימו לקבל את‬
‫שהוא קרע לו כיוון ששיחק בו‬ ‫דעתו של מרן זצוק״ל‪ .‬הם אמרו‬
‫כדור רגל" עניתי לו‪ ,‬אמר לנו‬ ‫שהם התרשמו מאוד מאישיותו‬
‫מרן‪ ,‬בשאלה‪ :‬מי התיר לך‬ ‫של ראש הישיבה והוא מבין‬
‫לקרוע את הכדור? ראש הישיבה ענה לי‪ ,‬המשיך מרן‪ ,‬כי אם‬ ‫עניין‪ ,‬והוא התחייב להם כי יעשה הכל למען חיים צבי‪ ,‬וחיים‬
‫אני מתיר לשחק כדור רגל בישיבות למה אני לא מפרסם את‬ ‫צבי הלך לישיבה׳ החדשה‪.‬‬
‫הוראתי ברבים שידעו כולם שהרב שטיינמן מתיר לשחק כדור‬
‫רגל בישיבה"‪ .‬כאן נעצר מרן לרגע בחן את פנינו וענה בחיוך‪,‬‬ ‫בסוף זמן חורף התברר כי מרן זצוק״ל ראה למרחוק‬
‫"אמרתי לאותו ראש ישיבה כי אני רוצה להמשיך לגור בבני‬ ‫ובדיוק נמרץ‪ .‬חיים צבי נשלח הביתה כי אין לישיבה החדשה‬
‫ברק"‪ ..‬מרן המשיך ואמר כאשר הוא מסתכל עלי "אתה אינך‬ ‫והמצליחה כלים לטפל בו‪ .‬הם מודים כי הוא חם ושלום לא‬
‫גר בבני ברק אם כן אתה לא צריך לקרוע את הכדור"‪ ,‬ההכרעה‬ ‫הזיק‪ ,‬אלא שהוא לא השתלב ולא מצא כל כך את מקומו‪.‬‬
‫הובנה וההסדר המשיך‪.‬‬ ‫ולהשקיע כמו שהתהלל ראש הישיבה שהוא יעשה‪ ,‬הוא לא‬
‫מתכוון‪ ,‬לא מיניה ולא מקצתיה‪ .‬חיים צבי לא יכול היה לפנות‬
‫זמן לא רב אחרי שמרן ענה לנו על עניין הכדור נכנסתי‬ ‫לישיבה שכבר קיבלה אותו אשתקד וכך נוצר מצב שהתחיל‬
‫לשאול שאלה אחרת‪ .‬ואז שאל אותי מרן האם מותר לשחק‬ ‫זמן קיץ וחיים צבי היה ללא ישיבה‪ .‬אביו ביקש ממני את‬
‫כדור רגל אצלנו בישיבה‪ ,‬ואני שזכרתי מה מרן אמר לי כאשר‬ ‫עזרתי‪ ,‬ואני נכנסתי למרן זצוק״ל וסיפרתי לו את הסיפור‪ .‬מרן‬
‫הוא נשאל על עניין זה והשבתי בחיוב‪ ,‬ואז הוא שאל אותי‪:‬‬ ‫זצוק״ל אמר לי‪" :‬תגיד לראש ישיבה שמנסה לשלוח אותו‬
‫"אתה מרשה להם לשחק או שאתה מתעלם"‪ .‬הבנתי שיש‬ ‫הביתה‪ ,‬שאני אמרתי כי "הכישה נתחייב בה"‪ .‬הוא לא יכול‬
‫דברים בגו וש אלתי את מרן האם להגיד שאני מרשה‪ .‬ומרן‬ ‫לשלוח אותו לכלבים‪ .‬אם הוא זורק אותו‪ ,‬אם הוא יוציא אותו‬
‫הגיב בחדות‪" :‬בשום אופן לא‪ ,‬בחורים צריכים להוציא את‬ ‫מהישיבה‪ ,‬הבחור ילך לרחוב"‪.‬‬
‫המרץ אבל ישיבה שנותנים בה זמן ומתירים לשחק בכדור רגל‬
‫זו אינה ישיבה‪ ,‬צריך להתעלם ולעשות את עצמך כמי שאינך‬ ‫"החפץ חיים"‪ ,‬כך אמר לי מרן זצוק״ל‪" ,‬לא זרק בחור על‬
‫יודע שיש מציאות כזו ואם תדע תלחם בעניין הזה בלי‬ ‫חילול שבת כי הוא חשש שהוא ילך לישיבה של הרב ריינס‬
‫פשרות"‪" .‬אסור שבחורים יגדלו"‪ ,‬אמר לי מרן‪" ,‬כשהם‬ ‫שהיה מרבני המזרחי‪ ,‬והקים ישיבה בלידא שנקראה ׳תורה‬
‫חושבים שמותר לשחק בישיבה כדור רגל‪ .‬כי כדור רגל וישיבה‬ ‫ומדע׳"‪ .‬מרן זצוק״ל אמר לי‪" :‬הבחור הזה לא חילל שבת‪,‬‬
‫זה תרתי דסתרי"‪ .‬לאחר מחשבה הוסיף לומר לי‪" :‬אם הם‬ ‫והרחוב אליו יגיע אם ישולח מהישיבה‪ ,‬בלי שתהיה לו ישיבה‬
‫ידעו שאסור מטעם הישיבה לשחק אז יבינו כי ללכת לראות זה‬ ‫אחרת‪ ,‬וזה המצב‪ ,‬הוא הרבה יותר גרוע מהישיבה של הרב‬
‫בוודאי אסור‪ ,‬וגם לילדים שלהם הם יספרו שהם עשו את זה‬ ‫ריינס אלא שהראש ישיבה הוא לא החפץ חיים וחוץ מכבוד לא‬
‫בהיחבא ולא מפני שהיה מותר"‪" .‬צריך"‪ ,‬המשיך מרן‪" ,‬לדעת‬ ‫מעניין אותו כלום‪ ,‬תגיד לו שאני אמרתי שיחזיר אותו"‪..‬‬
‫שאי אפשר לשים שלט ישיבת‪ ...‬ואסור לשנות ממנהג הישיבות‪.‬‬
 ‫להפריד בין עיקר לטפל‬ ‫ישיבה זה דבר מוקדש אם קורא לזה מוסד ניחא‪ ,‬אבל אם זה‬
‫לפני מספר שנים הגיע אברך חסידי‪ ,‬מאחת החסידויות‬ ‫נקרא ישיבה‪ ,‬צריך לשמור מכל משמר על צורת הישיבה"‪.‬‬
‫ה׳כלל'‪ ,‬לרב שטיינמן זצ״ל‪ ,‬אליו היה נכנס לעיתים קרובות‪,‬‬ ‫למדתי עד כמה הבין מרן לליבם של הנערים עד כמה הם‬
‫כשהפעם הוא מיוסר ונפשו בשאלתו‪ :‬הוא שייך לחסידות‬ ‫צריכים דרך להוציא את מרצם מחד ועד כמה מאידך שמר מרן‬
‫מכובדת‪ ,‬ובנו‪ ,‬שגם הוא היה שייך לאותה חסידות‪ ,‬או פחות היה‬ ‫בקנאות על פך השמן הטהור על צורת הישיבה שתהיה‬
‫שייך עד עתה‪ ,‬שינה את עורו והצטרף לחסידות אחרת מסויימת‪.‬‬ ‫בטהרתה‪.‬‬
‫האברך‪ ,‬כך הוא מספר השבוע‪ ,‬היה משוכנע שהרב שטיינמן יבכה‬
‫יחד איתו על האבידה גדולה‪ ,‬ואולי יצייד אותו בעצה כיצד‬ ‫"גם אתה רוצה שהקב"ה יסבול אותך"‬
‫להחזיר את הבן האובד "הביתה"‪ .‬אבל לא זה מה שקרה בפועל‪.‬‬ ‫מרן היה בוחן את השאלה מהיבטים שונים‪ ,‬חוזר ושואל‬
‫הרב שטיינמן אמר לו‪" :‬על זה אתה בוכה? אתה יודע על מה‬ ‫שאלות שלכאורה היו שלא ממין העניין אבל באמת הם היו לח‬
‫יהודים באים אליי על כך שבניהם מחללי שבת‪ ,‬ואתה בוכה על זה‬ ‫העניין‪ .‬כזו הייתה שאלתו כאשר נכנסתי אליו בעניינו של‬
‫שהוא נהיה שייך לקבוצה פלונית‪ ,‬תשמח"‪ .‬היהודי היה המום‪,‬‬ ‫יצחקי‪ .‬מדובר היה בבחור שהיו לו קשיים חברתיים‪ ,‬וזה הגיע‬
‫אבל הפנים‪ ,‬ומאז חיי המשפחה השתנו‪.‬‬
‫למצב שהוא היה ממש פגע רע‪ ,‬והידרדר לא מבחינה דתית‪,‬‬
‫כיוצא בזה עוד מקרה‪ ,‬של אברך‪ ,‬הפעם לאו דווקא חסידי‪,‬‬ ‫אלא למצב שלא היו לו חברים והוא היה מתלונן כל הזמן על‬
‫שבנו נעשה חסיד חב"ד‪ ,‬וגם הוא הגיע לרב שטיינמן‪ ,‬ואומר לו‬ ‫חבריו שרודפים אותו ומציקים לו‪ ,‬הוא היה מביא את דיבתם‬
‫שבנו ׳נוטה לחב״ד‪ ,‬ולא זו בלבד אלא שהוא עוסק כל היום‬ ‫רעה לרבני הישיבה‪ .‬למען האמת הוא יכול היה להוציא פילים‬
‫ב׳חסידות'‪ ,‬והנה הוא בא אליו ורוצה לספר לו חידושים שחידוש‪.‬‬ ‫משלוותם‪ ,‬למשל לשיר באופן מעצבן‪ ,‬וכאשר היו אכן‬
‫אמרתי לו אומר האברך‪ " :‬אילו היית בא אלי עם חידושי תורה‪,‬‬ ‫מתעצבנים עליו היה בא לבכות די מציקים לו ומתעללים בו‪.‬‬
‫הייתי שמח‪ ,‬אבל חסידות"‪ .‬אמר לו הרב שטיינמן‪" :‬אם היית‬ ‫מרן אמר שצריך בסבלנות לטפל בו לשלוח אותו לטיפול רגשי‬
‫חכם לא היית מהסה אותו‪ ,‬אלא גם נותן לו אלף שקל כפרס‪ ..‬אם‬ ‫ולעשות הכל כדי ללמד אותו כיצד מתנהגים בחברה‪ ,‬ועל חבריו‬
‫הוא ירא שמים אתה צריך רק לשמוח ולעלוז‪...‬״‪ .‬הרב שטיינמן‪,‬‬ ‫שסובלים מהתנהגותו אמר כי צריך לעורר אותם ל׳בין אדם‬
‫לא היה חסידי‪ ,‬ובוודאי לא קשור בנימה כלשהי לחב״ד‪ ,‬אבל הוא‬ ‫לחברו‪ /‬להיות רך כקנה‪ ,‬לסבול קצת ולשתוק הרבה‪ ,‬להיות‬
‫ידע להפריד בין עיקר לטפל‪ .‬כל זה מוביל אותנו לדבר העיקרי‬ ‫בולם פיו בשעת מריבה‪ ,‬אבל חס ושלום לא לשלחו מהישיבה‪.‬‬
‫בחיינו שלנו‪ ,‬שהוא זה שעושה את ההבדל האמיתי בין צדיק לבין‬ ‫פעם בפעם הייתי שואל מה הגבול שבו אני צריך לומר די‪ ,‬וכל‬
‫מי שלא‪ .‬הצדיק יודע להבדיל בין עיקר לטפל‪ .‬בהבדלה הזאת‬ ‫פעם מרן היה עונה‪" :‬אין גבול" גם אתה רוצה שהקב״ה יסבול‬
‫טמון עיקרו של החיים של כל אדם‪ .‬מי שיודע אשריו וטוב לו‪ ,‬ומי‬ ‫אותך למרות כל מגרעותיך"‪...‬‬
‫שלא יודע‪ ,‬גם אם ביסודו ירא שמים מרבים‪ ,‬ובעל נשמה מיוחדת‪,‬‬
‫הוא עשוי להגיע למחוזות הלא נכונים של החיים‪ .‬מי שילך‬ ‫אבל יום אחד באתי למרן ואמרתי‪ :‬אינני יכול יותר‪ ,‬אני לא‬
‫לאחור‪ ,‬ויעקוב אחרי התנהגותם של גדולי הדורות‪ ,‬יגלה כי‬ ‫מסוגל לסבול יותר את ההתנהגות הזו‪ ,‬כלו כל הקיצים‪.‬‬
‫הנקודה הפנימית היא היכולת להבחין בין העיקר לטפל‪ .‬הרב‬ ‫התלמידים בוכים‪ ,‬הצוות סובל‪ .‬אבל בעיקר אמרתי למרן‪ ,‬אני‬
‫שטיינמן היה מומחה גדול בזה‪ .‬נראה כי עיקר הביקורת עליו באה‬ ‫מרגיש שאינני יכול עוד‪ .‬אולי‪ ,‬הצעתי‪ ,‬ננסה לחפש לו ישיבה‬
‫מאנשים שלא ידעו להבחין‪.‬‬ ‫יותר מתאימה‪ .‬מרן הקשיב וענה לי כי הוא צריך להתיישב‬
‫עינים צופיות למרחוק‬
‫בדבר‪ .‬הוא יחשוב ויענה לי תשובה בפעם הבאה‪ .‬אלא שגם‬
‫אנצל את ההזדמנות לספר ממה שראיתי בעיניי מפגישתם של‬ ‫בפעם הבאה לא קיבלתי תשובה‪ .‬אבל כן שאל אחרי שהזכרתי‬
‫מרן זצוק״ל עם הגאון רבי יששכר מאיר זצוק״ל‪ .‬היה זה כאשר‬ ‫לו על העניין הזה מתי קיבלתי את משכורתי האחרונה‪.‬‬
‫ראש ישיבות הנגב נלחם נגד מי שהיה לדעתו מאחז עיניים בציבור‬ ‫השבתי‪ ,‬כי מצבה הכלכלי של הישיבה קשה מאוד ולכן זה‬
‫הוא ביקש להחתים את מרן זצוק״ל על מכתב נגד אותו אחד‪ ,‬מרן‬ ‫כחצי שנה לא קיבלתי משכורת‪ .‬מרן ביקש את סליחתי‪ ,‬נכנס‬
‫זצוק״ל סירב ונימוקו עמו‪ .‬הגאון ראש ישיבות הנגב זצוק״ל‬ ‫לחדר השני והביא לי סכום של כסף‪ ,‬ואמר לי‪" :‬עכשיו יהיה לך‬
‫התחנן שמרן זצוק״ל יצא עמו למלחמה אבל מרן זצוק״ל עמד‬ ‫כוח ליצחקי"‪ .‬בכנות‪ ,‬נפגעתי עד לעמקי נשמתי‪ .‬אני מתמסר‬
‫בסירובו‪ .‬לאחר שיצאו המשלחת מחדר מרן זצוק״ל אמר לי מרן‬ ‫יום ולילה לתלמידים מעולם לא התלוננתי על כסף והנה מרן‬
‫זצוק״ל כי הוא אינו מכיר את אותו מאחז עיניים אבל הוא שמע‬ ‫אומר לי כי אין לי סבלנות כי אין לי משכורת בעיתה"‪.‬‬
‫מהגאון ראש ישיבות הנגב כי הינו בעל ממון רב‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬אמר‬
‫מרן זצוק״ל‪ ,‬הוא ישלם למי מבאי הבית כסף רב כדי להיכנס‬ ‫מרן כנראה הבין לליבי וכיוון לדעת במה אני עסוק‪ ,‬וחייך‬
‫לעשות תמונה ואני שאינני מכירו יברך אותו והוא יפרסם את‬ ‫ואמר לי‪" :‬כאשר אדם טרוד בבעיות‪ ,‬היכולת שלו להשקיע עד‬
‫התמונה ואז יתברר שכל החתימה שלי לא שווה כלום‪.‬‬ ‫כלות הנפש מעטה‪ .‬אבל כאשר הוא פנוי מטרדות הוא מסוגל‬
‫נפשית להשקיע‪ ,‬אני בטוח שהנער הזה דורש כוחות מיוחדים‬
‫המשכנו במפח נפש של הגאון ראש ישיבות הנגב זצוק״ל‬ ‫אבל ברוך השם עד היום הצלחת איותו‪ .‬לכן שאלתי את עצמי‬
‫לביתו של מרן שר התורה יבלחט״א שם התקבל הגאון ראש‬ ‫מה גרם לך לרפיון‪ .‬כאשר הבנתי כי אתה בעל חוב והמצב‬
‫ישיבות הנגב זצוק״ל בחביבות ובכבוד גדול‪ ,‬אבל לשמע בקשתו‬ ‫הכלכלי לא בטוב ידעתי גם למה אתה לא יכול יותר‪ ,‬והרי אני‬
‫ענה לו מרן שר התורה יבלחט״א‪ ,‬כי הוא לא יחתום על שום‬ ‫מחויב בהצלתו של אותו בחר לא פחות ממך‪ .‬אלא מהל לי אין‬
‫מכתב אם מרן זצוק״ל לא חתום עליו‪ .‬הגאון ראש ישיבות הנגב‬ ‫את המקום והסבלנות לעשות זאת‪ .‬אז אני מקיים את המצווה‬
‫זצוק״ל אמר למרן שר התורה יבלחט״א כי מרן זצוק״ל אינו מוכן‬ ‫בכך שאני עוזר לך לקיים את המצווה‪ ,‬ומסיר ממך דאגה"‪.‬‬
‫לחתום‪ ,‬אלא שאז משום כבו דו של הגאון ראש ישיבות הנגב ביקש‬
‫מרן שר התורה יבלחט״א מאחד מבאי ביתו שילך למרן זצוק״ל‬ ‫הפלא הגדול התרחש כאשר חזרתי לישיבה‪ ,‬ושוב פגשתי‬
‫ויבקש ממנו לחתום על המכתב‪ .‬כאשר הגיע השליח לביתו של מרן‬ ‫את הבחור והרגשתי שקיבלתי כוחות חדשים להתמודד עם מה‬
‫זצוק״ל בבקשתו של מרן שר התורה יבלחט"׳א חתם מרן זצוק״ל‬ ‫שהוא מאכיל אותנו‪ .‬אבל למרן היה עוד עניין ללמד אותי‪.‬‬
‫על המכתב ללא אומר ודברים‪ ,‬והמכתב יצא בחתימתם של כל‬ ‫ובאחת הפעמים הקרובות לאותה שיחה‪ ,‬אמר לי כאילו שלא‬
‫גדולי הדו ר‪ ,‬לפי בקשתו של הגאון ראש ישיבות הנגב זצוק״ל‪.‬‬
‫ממין העניין כי כאשר אדם יודע שיש לו דאגה או טרדה הוא‬
‫לא עברו ימים מועטים ואחד מבאי ביתו של אותו האיש שנגדו‬ ‫צריך להכיר בכך ולדעת כי כאשר הוא דן בעניין הוא מגיב לא‬
‫נכתב המכתב‪ ,‬ביקש ממני כי הוא מוכן לשלם ממון רב‪ ,‬כמה‬ ‫רק לפי העניין אלא גם ממקום כעס וכאב‪.‬‬
‫עשרות אלפים‪ ,‬על מנת שאני יכניס אותו לביתם של גדולי הדור‬
‫לברכה‪ .‬אני כמובן סירבתי אבל מאן דהוא אחר קיבל את הכסף‬ ‫הלימוד הגדול בעיניי שלמדתי ממעשה זה היה‪ ,‬שמרן בירר‬
‫והכניסו לביתם של גדולי הדור‪ ,‬וכדאי בזיון וקצף‪ .‬ראייתו‬ ‫אודות הבחור עד שהוא שמע ממני כי הוא נשוי והכל הולך‬
‫הרחוקה והעמוקה של מרן זצוק״ל והתבטלותו למרן שר התורה‬ ‫למישרין‪ .‬עד כמה שאני יודע‪ ,‬מאז מרן פסק לברר אודותיו‪,‬‬
‫יבלחט״א והכבוד הרב שחלקו הם לגאון ראש ישיבות הנגב‬ ‫נראה היה שהוא הבין ני הדברים הסתדרו‪ .‬והיו עוד פנים‬
‫זצוק״ל נותרו הלקח מהסיפור‪.‬‬ ‫לגאונות הפדגוגית של מרן‪ .‬חשיבה עמוקה עד לשורשי הנפש‬
‫של התלמיד‪ ,‬שהוא לא ראה ולא הכיר‪ ,‬אבל שמע את שמעו‬
‫ונשא אותו כאשר ישא האומן את היונק‪.‬‬
‫כסלו התשע"ט‬ ‫בסיעתא דשמיא‬

‫רשימת לקחים ממרן הגראי"ל זצוק"ל‬

‫(מתוך רשימה יפה שהיתה תלויה בכולל עטרת שלמה מודיעין עילית)‬

‫א‪ .‬קיום "שויתי ה' לנגדי תמיד" כפשוטו‪ ,‬לזכור את השם ית' ורצונו בכל רגע ורגע ממש‬
‫ב‪ .‬התמדה גדולה בלימוד שעות רבות ברציפות (היה רגיל ללמוד לילות שבת שלמים ברציפות)‬
‫ג‪ .‬לשאוף לדעת את כל הש"ס וכל התורה כולה (עורר על כך הרבה ‪ -‬גם בדור שלנו!)‬
‫‪1‬‬ ‫ד‪ .‬יראת חטא (גיהנום)‪ .‬היה מדבר על כך תדיר‪ ,‬כידוע לסובביו‬
‫דקדוק הלכה גדול‪ ,‬ללא פשרות וויתורים כלל ‪2‬‬ ‫ה‪.‬‬

‫‪3‬‬ ‫ו‪ .‬חומרות גדולות‪ ,‬כמובן‪ ,‬שחלילה לא על חשבון 'בין אדם לחברו'!‬
‫ז‪ .‬להעביר על מידותיו‪ ,‬מעלת השתיקה והויתור‪ ,‬סבילת עלבונות‬
‫‪4‬‬ ‫ח‪ .‬קדושה ושמירת עיניים‪ ,‬צמצם את ראייתו מאד גם בעניני רשות‬
‫‪5‬‬ ‫ט‪ .‬פרישות מוחלטת מתענוגי והנאות העולם הזה והתרחקות ממותרות!‬
‫י‪ .‬אמת‪ ,‬אמת‪ ,‬ושוב אמת‪ ,‬ללא שום גוזמאות (לא היה מאפשר להגזים כנהוג!)‬
‫יא‪ .‬תוצאה מהנ"ל‪ ,‬עבודת השם באמת‪ ,‬עם הרבה פנימיות‪ ,‬לא בשקר ובחיצוניות (לא לרמות את עצמו!)‬
‫יב‪ .‬נקיות מופלגת בענייני ממונות (ובשאר דיני התורה)‬
‫יג‪ .‬שאיפה חזקה לזכות את הרבים (בקשתו לציבור היתה שיתפללו עליו שיזכה לכך)‬
‫יד‪ .‬דאגה ואכפתיות גדולים לכלל ישראל וגם לכל יחיד ויחיד‬
‫טו‪ .‬ענווה ומאיסת הכבוד המדומה וכל הקשור למידת הגאווה‬
‫‪6‬‬ ‫טז‪ .‬התייחסות בכבוד לכל אדם ואדם שבא לפניו‬
‫יז‪ .‬שמחה גדולה ועצומה בכל מעשה רוחני קטן וגדול‪( ,‬התמונה עם האתרוג המהודר)‪.‬‬
‫יח‪ .‬עוד כהנה וכהנה ‪ -‬מעלות רבות ידועות ואולי בעיקר ש'אינם ידועות' !‬

‫‪ 1‬ובכל זאת‪ ,‬העיסוק העצום שלו במידת היראה‪ ,‬לא פגע כהוא זה‪ ,‬במידת השמחה הגדולה‪ ,‬שהיה שרוי בה בכל עת‪ ,‬כידוע לכל‪.‬‬
‫‪ 2‬מעשה נפלא סיפר הג"ר נחמיה פרידלנדר (מתלמידיו) ששנה אחת‪ ,‬אסר הרופא על הגראי"ל לאכול מצה בפסח‪ ,‬עקב מצבו הרפואי‪ .‬בט"ו בניסן בבוקר‬
‫אומר הגראי"ל לבני ביתו שיקראו לרופא‪ ,‬מכיון שהוא חש שלא בטוב בבטנו‪ .‬מגיע הרופא ושאלו‪ :‬המן ה'מצה' אשר צויתיך לא לאכול‪ ,‬אכלת? ענהו‬
‫הגראי"ל‪ :‬מה אומר לך‪ ,‬ראיתי את המצה ו קיבלתי פתאום כזה 'בולמוס' לאכול אותה (לא נשכח שאנו מדברים על מי שלא ידע‪/‬רצה במשך שנות חייו‬
‫לאכול דבר‪ ,‬גם אם הוא ללא טעם וריח‪ ,‬מלבד מה שבהכרח לקיום נפשו "צדיק אוכל לשובע נפשו"‪( ,‬משלי פרק יג) אבל ידעתי שהרופא אמר שזה אסור לי‪,‬‬
‫אז מה אעשה? חשבתי שאם אפורר את ה מצה בתוך מים‪ ,‬אז זה לא יזיק לי‪ .‬והנה אני רואה שטעיתי במחשבה זו‪.‬‬

‫‪ 3‬ידוע לרבים המעשה עם מה שהחמיר בענין ה'מים של פסח' עד הרגע שיכול היה לגרום צער לזולת‪ ,‬פתאום החומרא לא היתה בכלל חשובה לו‬
‫וירדה מעל הפרק‪ ,‬עד ששוב זה לא היה נוגע לזולת‪ ,‬ואז שב לנהוג בה כאוות נפשו‪.‬‬

‫‪ 4‬צמצם כל הסתכלות מיותרת שחש שאינה נצרכת‪ ,‬או שלא תוסיף לו משהו עניני‪ .‬מפלי הניאגרה הנפלאים בארה"ב‪ ,‬בניני התאומים וכו'‪.‬‬
‫‪ 5‬גם מיוגורט עיזים (?!) שהרופא טען שיועיל לרפואתו נמנע‪ .‬כמו כן ידוע שכל מה שנהג בקדושה ובפרישות וחומרות‪ ,‬כל עוד זה נגע לעניני עצמו‪,‬‬
‫ברגע שזה היה נוגע כ'מלוא נימה' למישהו אחר‪ ,‬פתאום זה נהפך למצוה גדולה‪ .‬מעשה מופלא ומיוחד זה‪ ,‬שמעתי מבני הבית‪ :‬דרכו של רבנו היה לכבד‬
‫את הרבנית בין השאר‪ ,‬בכך שהיה מכין לה את הארוחה‪ .‬באותו הזמן שהרבנית היתה יוצאת מהבית בערב להתעסק במצוות שהיו לה‪ .‬רבנו היה סוגר את‬
‫הגמ'‪ ,‬הולך למטבח‪ ,‬פורס מהכיכר ‪ 2‬פרוסות לחם עבות ויפות‪ ,‬מורח עליהם גבינה‪/‬חמאה וחותך עליהם זיתים‪ .‬כל זה בכזו 'מסירות ולב'‪ .‬פתאום‪ ,‬כשענין‬
‫ה'אוכל'‪ ,‬היה נוגע למישהו אחר‪ ,‬הוא נהיה ‪' -‬מבין' במאכלים טעימים!‬
‫‪ 6‬גם כשישבו אצלו אנשים חשובים‪ ,‬לא פחת בכהוא זה בכבוד אדם רגיל שנכנס אליו‪ ,‬והתייחס אליו כאילו הוא היחיד אצלו כעת‪.‬‬

‫‪1‬‬
 ‫כשיהודי כשר המשתדל ומעוניין ללכת בדרכי השי"ת‪ ,‬רואה כזו רשימה נפלאה של מעלות עצומות‪ ,‬זה עלול להביא אותו ל'תאוה' לרכוש‬
‫ולהשתדל לפחות באחת מהן או מעט יותר‪ ,‬בפרט לאור דברי בעל היערות דבש‪ ,‬שבעת פטירת אדם גדול‪ ,‬מעלותיו נמצאות באויר וכל‬
‫הרוצה לזכות בהם ‪ -‬יכול לזכות בהם‪ .‬והנה זה ברור שאין אפשרות לאף אדם מהשורה לקפוץ על העגלה ולקחת את כל מעלות הנפטר‬
‫(תשו' הגאונים לייפציג סי' קעח‪,‬‬ ‫הצדיק‪ .‬כך מצינו כבר לפני כאלף וחמש מאות שנים על 'רב' שנהג ‪ -‬בעשר הנהגות מיוחדות מאד‪ ,‬וכשנפטר‬
‫ימלא פי תהילתך ח"ב עמ' שי)‪ .‬עמדו גדולי האמוראים אביי‪ ,‬ר' זירא‪ ,‬ר' הונא‪ ,‬ועוד‪ ,‬ולא יכלו כל אחד מהם‪ ,‬לקחת את ‪ -‬כל העשר מעלות‪ .‬ולכן‬
‫כל אחד מאמוראים קדושים אלו‪ ,‬לקח רק מעלה אחת מסוימת‪ ,‬שבה התחזק ונהג בכל כוחו‪ .‬כך גם מצינו שתלמידי הגר"א ניסו ללכת‬
‫בדרכו של רבם בעניני פרישות שונים‪ ,‬והגר"א מנע מהם זאת‪ ,‬כגון מה ש הזהיר את הג"ר שאול קצנלבויגן מווילנא‪ ,‬לבל ילך בעקבותיו‬
‫(ס' הגאון עמ' ‪.)443‬‬ ‫בדרכי הפרישות שנהג הוא בימי חורפו‪ ,‬משום שכח גופו אינו מתאים לכך‪.‬‬

‫מה קורה כשיהודי יקר מנסה לנהוג באיזה ענין שלא לפי יכולותיו ה'אמיתיות'? תשובה לכך‪ ,‬בביאור הגר"א על הפסוק במשלי "איולת‬
‫אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו" (פרק יט‪ ,‬פס' ג)‪" .‬אמרו חז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו‪ ,‬ולפעמים אדם מתחיל ללמוד תורה ולעשות‬
‫מצוות‪ ,‬ואחר כך פורש לפי שקשה לו מאד‪ ,‬לפי שאין מסייעין לו‪ ,‬וזועף על ה' למה לא סייעוהו‪ .‬ובאמת הוא מחמת איולתו‪ .‬והיינו כי כל‬
‫אדם צריך ללכת לפי מדרגתו ולא יקפוץ ‪ ,‬ואז ילך לבטח בדרכו וכל שכן שיסייעוהו‪ .‬אך זה האדם לא התחיל לילך בדרכו‪ ,‬לכך לא סייעוהו‪.‬‬
‫וזהו "איולת אדם"‪ ,‬כלומר מחמת איולתו‪ ,‬שעשה בלי ישוב הדעת‪ ,‬סילף דרכו והוא זועף על ה' למה לא סייע לו" עכ"ל‪.‬‬

‫כמו כן המתבונן בגדולי ישראל‪ ,‬יראה שאין אף אחד מהם דומה לשני‪ ,‬לא בדיוק ולא בערך‪ ,‬היות שבאמת כל אחד מכיר את עצמו היטב‬
‫ואת עבודת ה' הפרטית הנדרשת ממנו‪ ,‬וגם אולי בעיקר‪ ,‬מה לא נדרש ממנו! ולפי זה הלכו ונבנו לאותו רום שזכו אליו עד סוף ימיהם‪.‬‬
‫ובאמת‪ ,‬כל דור ותקופה והנסיונות המיוחדים שלו‪ ,‬וכל יחיד ויחיד ונסיונותיו יחד עם תכונותיו ומעלותיו וסביבתו שחננו הבורא עבור‬
‫תיקונו הפרטי בעולם‪ .‬ולכן עבודה המתאימה לאדם‪/‬תקופה מסוימת‪ ,‬אינם בהכרח מתאימים גם לאדם‪/‬תקופה אחרת‪.‬‬

‫אחר פטירת מרן הגריש"א זצ"ל‪ ,‬פורסמה מודעה בנוסח הזה‪" :‬מתארגנת קבוצה של בני עליה‪ ,‬על מנת להידבק בדרכי מרן זצ"ל‪ ,‬לקום‬
‫בשעה ‪ 2:00‬לפנות בוקר‪ ,‬כהנהגת מרן זצ"ל‪ ,‬על מנת להגות בתורה עד הגעת זמן התפילה"‪.‬‬

‫סיקרן אותי לדעת‪ ,‬מי וכמה 'צדיקים' נענו לקריאה זו‪ ,‬ולכן פניתי אל כותב המודעה ושאלתיו‪ :‬כמה איש נענו לקריאתו? וכן האם הוא‬
‫עצמו הצליח לעמוד בזה‪ ,‬ואם כן כמה ימים? התשובה היתה‪ ,‬כצפוי מראש‪ :‬אף אחד לא נענה‪ ,‬וגם הוא עצמו‪ ,‬אחר יום אחד‪ ,‬בלבד‪ ,‬זנח‬
‫את תכניתו הנפלאה‪ ,‬לדעתו ‪ .‬אין מציאות כזו ל'אדם מהשורה' להיבנות מחיסרון‪ ,‬ממלחמה קשה שכזו‪ ,‬עם גופו וצרכיו השונים‪ ,‬תוצאות‬
‫מלחמה זו ידועות הן מראש‪ .‬אין אפשרות וגם אין מתבקש מאף אחד להשתנות בכזו קוטביות ביום אחד‪/‬בתקופה קצרה‪" .‬לפי שהאדם‬
‫נכון על ענין שצריך טבעו לשמוח לפרקים‪ ,‬כמו שהוא צריך אל המזון ואל המנוחה והשינה"‪ ,‬לשון החינוך (מצוה תפח)‪.‬‬

‫ראה כיצד חרדו והקפידו גדולי הדורות על מספר תקין של שעות שינה לתלמידיהם‪ :‬הח"ח היה מכבה את האור בביהמ"ד‪ ,‬הסטייפלר היה‬
‫תמיד מזהיר בחורים לישון כפי הצורך‪ .‬כך ידוע על גדולי ישראל שהורו לתלמידיהם שהדרך לגדול הוא‪ :‬לישון בזמן‪ ,‬ולאכול בזמן‪ ,‬וגם‬
‫והעיקר ‪ -‬ללמוד בזמן‪ .‬לא מזלזול בעניני העולם הזה ה'נצרכים'‪ ,‬צומחים להיות 'גדולי ישראל'‪.‬‬

‫על קדוש השם‪ ,‬רבי אהרן מבעלז זצ"ל שהיה פרוש לגמרי מכל עניני העולם הזה‪ ,‬היו אומרים‪" :‬שלא מפני שהוא לא אכל ולא שתה ‪ -‬לכן‬
‫הוא זכה להיות רבי אהרן מבעלז‪ ,‬אלא דוקא מפני שהוא היה רבי אהרן מבעלז ‪ -‬לכן הוא לא אכל ולא שתה"‪ ,‬ע"כ‪ .‬ביאור‪ ,‬יחידי סגולה זכו‪,‬‬
‫וכבר בירידתם לעולם קיבלו אל קרבם ‪ -‬נשמה קדושה וטהורה‪ ,‬והמשיכו לשמור עליה בקדושה‪ ,‬על ידי עבודתם את בוראם‪ .‬צדיקים‬
‫כאלו ‪ -‬מעצמם הם מואסים בתענוגי העולם‪ ,‬זה לא מדבר אליהם‪ ,‬הם אינם יכולים לסבול זאת‪ ,‬מרוב דבקותם הגדולה בכל דבר שבקדושה‬
‫וברוחניות‪ .‬או אדם שזכה ולאט לאט התעלה וזיכך את חומרו הגשמי‪ ,‬מרוב עסקו בתורה ובשאר עניני עבודת ה' כראוי‪ ,‬שגם הוא זוכה‬
‫למאוס במידת מה בתענוגי העולם הזה‪ .‬אבל 'רובא דעלמא' זקוק ונצרך לחיי העולם הזה ויש להם גם מצוה בכך‪ ,‬כשהם משתמשים בזה‬
‫באופן הנכון‪" :‬והנאות העולם‪ ...‬לעזר וסיוע בלבד‪ ,‬בכדי שיהיה לו נחת רוח וישוב דעת‪ ,‬למען יוכל לפנות את ליבו אל העבודה הזאת‬
‫המוטלת עליו"‪( .‬מסילת ישרים פ"א)‪ .‬נמצא שבכל ענין ודבר‪ ,‬גם כשיש בהם כוונה טובה ורצויה להתעלות ולהתקרב אל ה'‪ ,‬בל נשכח שגם‬
‫היצר הרע – כבר השכים בבוקר ודחף שם את ‪ 2‬רגליו‪ ,‬בכדי לנסות ולבלבל את האדם בכוונות טובות אבל לא רצויות‪ .‬ובשימת לב ובדיקה‬
‫נכונה נעלה על כך וננצל ממנו ונזכה להתעלות מרובה באופן הנכון והרצוי‪.‬‬
‫להארות והערות בשמחה‪ :‬נפתלי פרידמן‬
‫רבי עקיבא ‪ 20‬ברכפלד מודיעין עילית‬ ‫יה"ר שנזכה לכווין את מעשינו הרוחניים והגשמיים כאחד‪ ,‬באופן הראוי והנכון ‪ -‬לעשות נחת רוח לבוראנו!‬
‫פקס‪15389791058:‬‬
‫בדוא"ל‪nf9791058@gmail.com:‬‬
‫‪2‬‬
‫כמו"כ ניתן להשיג בדוא"ל זה את הגליונות‬
 ‫"כה תאמר לבית יעקב"‬‫מאמר שבועי לנשות ישראל‬
‫מפי גדולי ראשי הישיבות ומרביצי התורה‬
‫מבית "אוסף גיליונות"‬

‫פרקי זוהר מדמותה האצילית של האשה הגדולה‬

‫ע"ה‬ ‫הרבנית הצדקנית מרת תמר שטיינמן‬
‫אשת חבר לרבינו מרן ראש הישיבה זצ"ל‪ ,‬נלב"ע כ"ה סיון תשס"ב‬

‫על עצמה נפלטו מפיה בהזדמנויות שונות‪ ,‬ובעקבות דברים‬ ‫הרבנית ע"ה היתה בת רבי שרגא שמאי קורנפלד הי"ד‬
‫שעוררו לכך‪.‬‬ ‫בן ר' אליקים געציל קורנפלד זצ"ל חתן ר' שמאי‬
‫קמינר זצ"ל [חתן רבי משה חיים רוטנברג זצ"ל אחיו‬
‫בקשת מחילה‬ ‫של הגאון בעל החידושי הרי"ם] בן ר' יחיאל מאיר קמינר‪.‬‬
‫באחד הפעמים בעת קבלת הקהל במוצאי שבת בבית‬ ‫מגזע המגן אברהם‪ ,‬הב"ח‪ ,‬ועוד‪ .‬וראה בסוה"ס דגל יהודה‬
‫רבנו‪ ,‬יצאה הרבנית מחדרו של רבנו וביקשה מחילה מכל‬ ‫לרבי יהודה ב"ר יחיאל מאיר קמינר זצ"ל שסידר את כל‬
‫הממתינים‪ .‬וסיפרה שרבנו אוכל כעת סעודת מלוה מלכה‪,‬‬ ‫היחוס של המשפחה המפוארת‪.‬‬
‫ומכיון שראה שממתינים לו בחוץ‪ ,‬הוא אוכל במהירות‬
‫וכמעט בולע את האוכל‪ .‬ואמרה לו הרבנית שיאכל במתינות‪,‬‬ ‫לימין בעלה‬
‫ואמר לה הרי יש אנשים שמחכים בחוץ‪ .‬ועניתי לו‪ :‬שיחכו‬ ‫סיפר בנה הגאון רבי משה שליט"א‪" :‬בימי השבעה‬
‫מעט‪...‬‬ ‫אמר‬ ‫פטירתה‬ ‫לאחר‬
‫אאמו"ר זצ"ל‪ ,‬מה הטעם‬
‫אמר לי רבנו שאת‬ ‫שכאן בארץ לא הסכימה‬
‫צריכה לבקש מהם מחילה‬ ‫להמשיך ללמד תלמידות כפי‬
‫שאת מזלזלת בכבודם‪,‬‬ ‫שנהגה בחו"ל‪ ,‬וזאת למרות‬
‫ולכן אני מבקשת ממכם‬ ‫שהפצירו בה? כנראה‬
‫מחילה על כך‪( .‬מפי‬ ‫בארץ‬ ‫החליטה שכאן‬
‫הגרח"י כגן שליט"א‬ ‫תפקידה לעמוד לימיני"‪.‬‬
‫שהיה שם בשעת מעשה)‪.‬‬
‫באנטוורפן היא היתה‬
‫לחנך את הדורות‬ ‫מורה ומדריכה לבנות‪ ,‬וכל‬
‫הבאים‬ ‫תלמידותיה היו קשורות‬
‫כשהיה רבנו ראש‬ ‫אליה בעבותות אהבה‪.‬‬
‫ישיבה בכפר סבא‪ ,‬היה‬ ‫בבמהל ימי השבעה התקשר‬
‫בחור שסטר על לחיו של‬ ‫בן דודה ר' דוד ק‪ .‬ואמר בזה‬
‫אחד הרמי"ם ורצו לזרוק‬ ‫הלשון‪" :‬אין אנטוורפן איז‬
‫אותו מהישיבה‪ .‬ורבנו‬ ‫זי ממש פאר הייליגט" (‪-‬‬
‫הלך ושוחח עמו כשלש‬ ‫נערצת כאשה קדושה)‪.‬‬
‫שעות עד שהעמידו על‬
‫טעותו‪ ,‬והחזירו למוטב‪.‬‬ ‫נס חנוכה של הרבנית‬
‫סיפר רבנו על הרבנית ע"ה שבעת שהגיעה לשויץ בשנות‬
‫וכשחזר שאלה אותו הרבנית ע"ה מפני מה השקעת כל‬ ‫המלחמה הי ו צריכים לרשום היכן היא עובדת‪ ,‬כי בלא זה‬
‫כך הרבה שעות בכזה בחור לא חבל על הזמן? אמר לה רבנו‬ ‫לא היו מכניסים סתם פליטים והיה סכנה שהיו מחזירים‬
‫אנו נבראנו בשביל לחנך את הדורות הבאים‪ ,‬וא"כ אי"ז‬ ‫חזרה את הפליטים‪ ,‬והרבה היו רושמים אצל משפחת‬
‫בזבוז זמן להשקיע בחינוך של כל יחיד ויחיד‪.‬‬ ‫גליצקי שהיתה משפחה מרובת ילדים ובעלת חסד גדולה‪,‬‬
‫לותר על תפילה בישיבה‬ ‫ואפי' שלא עבדו שם באמת הסכימו שירשמו את שמם‪ ,‬וכך‬
‫חזרה פעם בערב ר"ה מביקור אצל זקנה אחת‪,‬‬ ‫היא עשתה‪.‬‬
‫שמשפחתה אמרה שאין מי שישהה עמה בתפילה‪ ,‬ולכן‬ ‫וביום שמיני של חנוכה הגיעו שוטרים לביקורת אצל‬
‫ישאירו אותה במושב זקנים לבד‪ ,‬והדבר כאב לה מאוד‪,‬‬ ‫מש' גליצקי לבדוק האם באמת הרבנית עובדת שם או לא‪,‬‬
‫ושאלה את רבנו זצ"ל דשמא עדיף שהיא תהי' עמה בתפילה‬ ‫והרבנית כמובן לא הייתה שם בכלל והיה נשקף מזה סכנה‬
‫במושב זקנים ולא תלך להתפלל בבית הכנסת בציבור‪ ,‬ואמר‬ ‫לכל שהותה בשויץ‪ ,‬והם החלו בחיפושים‪ ,‬וכיון שהיה להם‬
‫רבנו זצ"ל שראוי שתעשה כן‪ ,‬וכמובן כאשר המשפחה שלה‬ ‫משפחה גדולה של בנים‪ ,‬והיה נר ח' של חנוכה נמצא‬
‫שמעה מזה לא הי' נעים להם‪ ,‬ונשארו עמה לבסוף במושב‬ ‫שהדליקו באותו יום הרבה חנוכיות עם הרבה נרות‪ ,‬ופתאום‬
‫זקנים‪.‬‬ ‫אחד השוטרים ראה את כל הנרות‪ ,‬תפס פחד וחלחלה וצעק‬
‫תורה מתוך הדחק‬ ‫'שיש כאן שדים ורוחות' וברח החוצה עם כולם יחד‪ ,‬ויותר‬
‫הרבנית ע"ה סיפרה מעט מהים הגדול מהתנאים‬ ‫לא באו לחפש שם‪( .‬מפי נכדו הרה"ג ר' אשר שטיינמן‬
‫הדלים הנוראים ששרר בביתם‪ ,‬והנהגותיהם בתקופה זו‪,‬‬ ‫שליט"א)‬
‫והרבה נאמר על התורה מתוך הדחק שעמדה בזה בגבורה‪.‬‬ ‫אספר למעלה‬
‫למחרת קראה ואמרה לי שמאד מצטערת על מה שסיפרה‬ ‫נדבך גדול בצניעותה היה העובדה שהקפידה לא לדבר‬
‫אתמול‪ ,‬ושאדע שאם אספר מזה‪ ,‬רבינו זצ"ל יקפיד‬ ‫על עצמה‪ ,‬ולא מתוך התאפקות או גינוני ענווה‪ ,‬אלא מתוך‬
‫עלי‪( .‬צכ"י)‬ ‫שכנוע שהיא באמת לא דמות מיוחדת‪ .‬הדברים שכן סיפרה‬
‫הנשים היהודיות שידעו היטב משמעותה של עזיבת‬ ‫היא צריכה להגיש את האוכל‬
‫העבודה כמעשה התאבדות‪ ,‬טבעי הדבר שהעדיפו לשתוק‬ ‫סיפרה כלתה ע"ה‪ ,‬שהיתה איתה בשמחת אירוסין‬
‫ולשוב לעבודה‪ .‬אך להפתעת כולן נערה אחת לא שבה‬ ‫לאחד מנכדי'‪ ,‬ולפתע לאחר שבירת הצלחת אמרה לה‬
‫לעבודתה‪ ,‬אלא החזיקה בידה מזוודה וצעדה בביטחון‬ ‫שהולכת הביתה‪ ,‬כיון שרבינו זצ"ל חוזר מיד הביתה‪ ,‬וצריכה‬
‫לכיוון פתח היציאה‪.‬‬ ‫להגיש לו אוכל‪ ,‬והתעקשה שדוקא היא צריכה להגיש לו‬
‫האוכל‪ ,‬ולא הסכימה אפילו לחשוב שאחר יעשה זה‪( .‬צדיק‬
‫לשאלת המנהל לאן פניך מועדות? ומדוע? השיבה‪:‬‬ ‫כתמר יפרח)‬
‫"אינני רוצה לחלל את השבת‪ ,‬ולכן אני עוזבת את מקום‬
‫העבודה הזה‪ .‬המנהל הנוכרי שהתרגש מאומץ ליבה של‬ ‫העיקר שיוכל ללמוד‬
‫הנערה לא יכול היה להסתיר את רגשותיו‪ ,‬ופנה בקולו הגס‬ ‫היה איזה דבר שגרם הפרעה לרבינו זצ"ל והרבנית ע"ה‬
‫לעבר הפועלות‪" .‬כולכן תמשכנה לעבוד בשבת מלבד נערה זו‬ ‫הרגישה בזה‪ ,‬ואמרה לאחד הנכדים שיגיד להם בחכמה‬
‫שהוכיחה דביקותה לדתה באומץ בלתי יאומן‪ ,‬אותה אני‬ ‫גדולה שזה מפריע לה (לרבנית) ולא איכפת לה מה שיחשבו‬
‫משחרר אני מכל עבודה בשבת"‪.‬‬ ‫עליה והעיקר שרבינו יוכל להתפנות וללמוד‪.‬‬
‫אותה נערה היתה הרבנית שטיינמן ע"ה‪ ,‬שהתפרסמה‬ ‫יש לציין את אשר ראינו ששיעורי רבינו זצ"ל‬
‫ברבות הימים באהבת ה' הגדולה שהיתה לה וסיפורים של‬ ‫מתקיימים בכל מיני שעות ביום ובלילה‪ ,‬ושאלתי אותה לא‬
‫מסירות נפש נכרכו בחייה‪.‬‬ ‫פעם‪ ,‬וכי זה אינו מפריע לך‪[ ,‬קיר מפריד בין חדרה לחדר‬
‫הלימוד]‪ .‬התשובה היתה שלא‪[ .‬ויש בזה עוד כמה דברים‬
‫"לא שומעים את הבת קול"‬ ‫שאין כאן המקום לפרטם‪ ,‬שהקרבתה היתה גדולה בענין‬
‫הרבנית ע"ה היתה אומרת ומזרזת פעמים רבות בשם‬ ‫זה]‪.‬‬
‫בעלה מרן זצ"ל‪ ,‬כי דורנו היא דורש לחסד‪ ,‬יש מי שדואג‬
‫ומקשיב למסכנים ולתלושים‪ ,‬אבל יש צעקה אחת שאותה‬ ‫ואדרבה נהנתה לראות ולשמוע שלומדים תורה‪ ,‬וכן‬
‫רבים מאוד לא שומעים‪ .‬היא הצעקה של "בכל יום ויום בת‬ ‫נהנתה ושמחה במצוות‪ ,‬וכגון באתרוג נאה ותקיעת שופר‬
‫קול יוצאת מהר חורב"‪ .‬יש כאן דמעות של הקב"ה "אוי להם‬ ‫מהודרת‪ .‬ובמנין שהתקיים בביתה השתדלה להתפלל עם‬
‫לבנים שגלו מעל שולחן אביהם ואוי לו לאב שבניו גלו‬ ‫הציבור‪ ,‬וגם בזמן האחרון ממש השתתפה בתפלת יום כיפור‬
‫משולחנו"‪ .‬מקום יש ומסתרים שמו ושם בוכה הקב"ה על‬ ‫קטן תוך כדי מאמצים גדולים‪.‬‬
‫החורבן‪ ,‬שכינתא בגלותא‪ .‬תפילותיה של הרבנית היו סביב‬
‫הצער על חורבן הבית וגלות השכינה‪.‬‬ ‫ובימים נוראים התיגעה והלכה במרחק רב מביתה‬
‫וטיפסה על הגבעה הגבוהה והמדריגות הרבות של ישיבת‬
‫הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א‪ ,‬משגיח‬ ‫פוניבז' כי חשה ששם התפלה מעוררת יותר גם משום‬
‫ישיבת 'ארחות תורה'‪ ,‬אמר פעם‪" :‬ספרה לי אשה גדולה‬ ‫הציבור הגדול של בני תורה‪ ,‬וגם משום הבעלי תפילה‪[ .‬ואחד‬
‫שהתפללה בבית הכנסת 'דברי שיר' ביום כיפור קטן סמוך‬ ‫שהרגישה עליו שיוכל להיות בעל תפילה טוב בימים נוראים‪,‬‬
‫אל הרבנית שטינמן‪ ,‬ופעם אמרה לה בטהרת לב‪" :‬ראי כמה‬ ‫זירזה אותו הרבה פעמים שילך ללמוד ממומחים איך‬
‫נשים בוכות על צרות‪ ,‬לו היו מפנים את כל הבכיות והדמעות‬ ‫להתפלל לפני העמוד בלי שיחר גרונו‪ ,‬כדי שיוכל לזכות‬
‫הללו על בנית בית המקדש הרי שהמשיח כבר היה כאן‪."...‬‬ ‫הרבים בתפילה ברגש ובנעימות]‪.‬‬
‫הסתפקות במועט‬ ‫מעולם לא הפרעתי‬
‫הסתפקות במועט היה אבן יסוד בחייה של הרבנית‬ ‫אמרה לי פעם‪[ :‬בהקשר לאיזה ענין] וכי אני הפרעתי לו‬
‫שטיינמן‪ .‬רוב שנותיה היו מתוך דחק ועניות ואעפ"כ נזהרו‬ ‫פעם ללמוד? וכי אני פעם הפרעתי להגיד את השיעורים? אף‬
‫מרן זצ"ל והרבנית ע"ה מלקחת חובות‪ ,‬וחיו רק עפ"י מה‬ ‫פעם לא!!! ואכן יודעים כל בני המשפחה שרבינו זצ"ל כמעט‬
‫שיש להם‪ .‬גם ברכישת דברים נחוצים מאד ואפילו בקניית‬ ‫אף פעם לא הוצרך ללכת לחנות או לשום סידורים אחרים‪,‬‬
‫ספרי קדש שהיו נחוצים במיוחד‪.‬‬ ‫והכל הי' מוטל עליה‪ .‬והעיקר שהוא לא יופרע‪ ,‬ואף כאשר‬
‫היתה במצב רפואי חמור הניחה לו לנסוע בנסיעה‬
‫הוי עובדה שמרן זצ"ל היה זקוק לקונטרס חשוב מגדולי‬ ‫המפורסמת לצרפת כדי לפעול למען עולם התורה והישיבות‬
‫האחרונים והעתיקו כולו בכתב ידו במחברת כיון שפשוט לא‬ ‫שם‪ ,‬ולא השגיחה על עצמה‪.‬‬
‫היה לו פרוטה לרוכשו וקל וחומר בענייני גשמיות שהעדר‬
‫בבית היה רב על המצוי‪ .‬חיי הרבנית התנהלו במינימום‬ ‫לא התלוננה‬
‫ריהוט‪ ,‬מיעוט שבמיעוט אוכל ותענוגות בני אדם‪ .‬כי העיניים‬ ‫הזכרתי בפני רבינו מה ששמעתי ממנה שתנאי חייהם‬
‫היו נשואות רק לטרקלין‪" :‬התקן עצמך בפרוזדור כדי‬ ‫היו בדלי דלות‪ ,‬אמר רבינו שמעולם לא התאוננה‬
‫שתיכנס לטרקלין"‬ ‫ושתקה‪( .‬צדיק כתמר יפרח)‪ .‬באחד הפעמים שסיפרו מעשה‬
‫על הרבנית ע"ה לרבנו זצ"ל התבטא באורח נדיר‪" :‬היא‬
‫ערוב ימיה‬ ‫היתה אשה גדולה"‪.‬‬
‫כל ימיה ביקשה והתפללה שלא תאבד ח"ו את צלילות‬
‫דעתה לעת זקנה‪ .‬כשנתיים לפני הסתלקותה עברה ניתוח‬ ‫מסירות נפש למען השבת‬
‫קשה בהרדמה מקומית‪ .‬והיא דרשה מהמנתח שלא לנתח‬ ‫הרבנית ע"ה לימדה אותנו פרק באהבת ה'‪ ,‬ירושה‬
‫מקום מסוים‪ ,‬שלפי השמועה עלול לגרום למצבי שכחה‪.‬‬ ‫משרה אמנו‪ .‬היה זה בעת מלחמת העולם השניה כשהנאצים‬
‫למרות שהמנתח טען שמדובר בחשש רחוק‪ ,‬ומבחינה‬ ‫ימ"ש פלשו לצרפת ושליטתם היתה מלאה‪ ,‬וכל איש או אשה‬
‫רפואית עדיף לנתח גם את זה‪ ,‬בכל זאת עמדה על שלה בכל‬ ‫יהודים אשר נמצאו ברחובות צרפת שלא במסגרת עבודה‬
‫תוקף‪ ,‬וגם תוך כדי הניתוח חזרה והזהירה אותו על כך‪.‬‬ ‫מורשית ע"י הנאצים אחת דינו להישלח ברכבות המוות‬
‫לאחת ממחנות ההשמדה‪ .‬אחת המתפרות הגדולות בפריז‬
‫גם בהיותה על ערש דווי‪ ,‬בסבלה כאבים קשים ומרים‪,‬‬ ‫קבלה את אישורה של הממשלה הזרה להעסיק במסגרתה‬
‫נטלה רק תרופות הרגעה שאינן גורמות לטשטוש הדעת‪.‬‬ ‫נשים יהודיות‪ ,‬וכך נשים רבות מצאו מקלט מפני הנוגשים‬
‫ואכן‪ ,‬זכתה לצלילות הדעת עד יומה האחרון ממש!‬ ‫הגרמנים‪ .‬אחת מבין אותן הנשים היתה הרבנית ע"ה‪ .‬היה‬
‫ובשבועות האחרונים לחייה ביקש רבנו זצ"ל שיודיעו לו‬ ‫זה עדיין בצעירותה בטרם נישאה למרן ראש הישיבה זצ"ל‪.‬‬
‫מתי היא יותר ערנית שיוכל לבקרה‪ .‬ואכן הודיעו לו‪ ,‬והגיע‬ ‫והנה קרה דבר‪ ,‬הוכרז ע"י המנהל הראשי כי העבודה‬
‫ונכנס וסגר את הדלת‪ .‬ואחרי כך סיפרה הרבנית לנכדה‬ ‫תימשך בכל ימות השבוע כולל שבת‪ .‬מנהל העבודה שם לב‬
‫בשמחה‪ :‬שהיא זכתה לומר את כל הוידוי‪.‬‬ ‫כי ישנה איזושהי תסיסה בין הנשים היהודיות‪ ,‬לאחר בירור‬
‫קצר העלה כי הנשים מסרבות לעבוד בשבת‪ .‬מיד קם והכריז‬
‫בקולו הצרחני אישה שאינה מעוניינת לעבוד בשבת שתקום‬
‫עתה עם מזוודתה בידה ותצא מהמפעל כמפוטרת מהעבודה‪.‬‬