‫הספרים החיצונים‬

‫לתורה לנביאים לכתובים ושאר ספרים חיצונים‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewb ooks. org‬‬
‫ע״י חיים ת ש ס ״ ט‬

‫• בשני כרכים‬
‫עם מבואות ופירושים‬
‫ערוכים בהשתתפות כ מ ה למדנים עיי‬

‫אברהם כהבא‬

‫כרך ראשון‬
‫לתורה‬ ‫ספד ראשון‪:‬‬

‫אביב‬ ‫תל‬
‫מקורות‬ ‫הוצאת‬
‫ת ר צ״ז‬
 ‫הקדמה‬
‫יום שמחת לבנו הוא היום הזה‪ :‬בו חוזרת אל מחננו תקופת ספרות תמימה וגדולה‬
‫במנין ובמעלת חשיבות‪ .‬אלפי שנים ןדןוה היתה לבין מחנות של נכרים‪ .‬דורש לא היה לה‬
‫בקרבנו‪ .‬ח י צ ו נ י ת קראו לה‪ .‬הדורות הקודמים לא זכו להחזירה‪ .‬אולי לטובתה היה שלא‬
‫טרחו בה‪ :‬הם הלא חסדים היו עדיין הוצאות בדוקות ומבוקרות לנוסח הספרים‪ .‬לדורנו ניתנה‬
‫אפשרות זו‪.‬‬
‫והנה מגזע עתיק יומין המטוחלב מדורי דורות עולות יונקות‪ ,‬והן מלאות הוד של‬
‫תחיה והתחדשות‪ .‬סוף סוף שבו לצאת אל דרכן שלהן‪.‬‬
‫ודאי היה לו לכל ספר מאותם הספרים שנכתבו עברית מתחלה משלל צבעי הקשת‬
‫ומהמון קרני אורה ראשוניים‪ .‬על כרחם ?בו התרגומים‪ ,‬בלי ספק‪ ,‬כמה מאותן חקרנים‪ .‬אבל‬
‫המתרגמים ‪ # -‬מ ר הדבר בשבחם ‪ -‬לא החליפון באחדות‪ :‬הם לא שפרו דברי הקדש‬
‫והשאירום כמות שהם‪ ,‬כי על כן קדש היו להם הדברים ואין תמורה בקדש אף לכשהוא‬
‫מחליף את לבושו‪.‬‬
‫יהי זכרם לברכה‪ :‬בנאמנותם למלאכת הקדש הקלו לגו בתרגומיהם את עבודתנו שלגו‬
‫בבואנו להחזיר את הקדש אל מקדשו‪ ,‬את הספרים העברים אל לשונם העברית‪.‬‬
‫הוצאה זו של הספרים החיצונים ?תופית היא‪ :‬חבורה של אנשי מדע הקרובים אל‬
‫המקצוע נזדמנו כאן‪ .‬איש ועבודתו‪ .‬מכל מקום נשמרה מדה אחת בתכניתו של המפעל עד‬
‫כמה שהיה אפשר‪ :‬כל ספד וספר מבוא לו בראשו‪ ,‬תרגום מן הנוסח הבדוק ביותר ב ז מ ע ו‬
‫ופירושו בצדו‪.‬‬
‫הן במבואות והן בפירושים ‪$‬תנו הדברים במדה הדרושה לקורא העברי‪ .‬כאן אין מקום‬
‫למשא ומתן של חקירות מפורטות‪ .‬על המשתתף בעבודתו בקובץ כגון זה לעמוד בינו לבין‬
‫עצמו על פרטי הפרובלימות ולהגיש לקוראיו דק את התמצית ממה שהעלה במצודתו‪ .‬וכן‬
‫דדין אף במראי המקומות לפסוקים שבתנ״ך וכדומה‪ :‬רק הנחוץ ביותר לקורא ה ע ב ר י‬
‫עליו ליתן‪.‬‬
‫אף בעצם הנוסח של התרגום העברי &‪3‬תן כאן יש מדד‪ .‬של צמצום‪ :‬לפעמים טעמו העברי‬
‫של המתרגם הביאהו לידי הוספות לשון או השלמות לשון‪ ,‬והן נסגרו במרובעים ולקורא‬
‫העברי מדברות הן בעדן ואינן נזקקות להארכת לשון של ביאורים‪ :‬הקורא יודע מעצמו‬
‫שאין כאן אלא השערה של תיקון‪.‬‬
‫והוא הדין ברשימות של ביבליוגרפיה הניתנות בסוף כל מבוא לספר מן הספרים‪ :‬נראה‬
‫צורך להזכיר רק את הספרים העיקריים‪ ,‬כגון על נוסח הטיכםטים או עבודות יסודיות‪ .‬אבל‬
‫לא כאן הוא המקום לפירוטי דברים המפוזרים בכמה ספרים ומאםפיס שבלשונות שונות‪ :‬אלו‬
‫מוזכרים רק דרך אגב‪ ,‬לפי הצורך לרמוז עליהם‪ ,‬במבוא או בפירוש‪.‬‬

‫א׳ כי‬
 ‫תכן כרך א׳ םפר א'‬
‫כהגא‪711V-X‬‬ ‫מאת אברהם‬ ‫מבוא כללי‬
‫‪-‬י״ח‬ ‫א׳‬ ‫מרדכי קק‬ ‫״‬ ‫אדם וחוד‪.‬‬
‫_ ק״א‬ ‫ס‬ ‫י״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אברהם כהנא ויעקב פייטלוביץ‬ ‫•‬ ‫חניך א׳‬
‫‪ -‬קמ״א‬ ‫ק״ב‬ ‫אברהם כהנא‬ ‫‪m‬‬ ‫חנוך ב'‬
‫קמ״ב‪-‬דט״ו‬ ‫ישראל אוםטידזיצד‬ ‫״‬ ‫צוואות השבטי*‬
‫רם״ז ‪ -‬שי״ג‬ ‫משה גולדמאן‬ ‫‪.‬‬ ‫ספר היובלים‬
‫שי״ד‪-‬שכ״ה‬ ‫אברהם כהגא‬ ‫‪.‬‬ ‫עלית משח‬
 ‫מבוא כללי לספרים החיצונים‬
‫א‪ .‬על ספרים חיצונים בתקופת התהוותם של כתבי הקדש‪.‬‬
‫עוד בימי קדם‪ ,‬בתקופה שהיו הולכים ומתהוים כתבי הקדש‪ ,‬היו קיימים בצדם של‬
‫דאשוני הספרים שנתקבלו ונתקדשו באומה‪ ,‬ואף בעצם שעת יצירתם של אותם הספרים‪ ,‬כמה‬
‫מפרים ח י צ ו נ י ם ‪ ,‬כלומר ספרים שהיו חשובים למדי ומשמשים אף מקור ליצירות החדשות‪,‬‬
‫אלא שלא שחק להם מזלם שיהיו נכנסים אף הם‪ ,‬החיצונים‪ ,‬לתוך קבוצת הספרים שנתקבלו‬
‫ונקבעו באוצרה הספרותי של האומה‪ .‬כבד אז‪ ,‬בימים הראשונים‪ ,‬היו איפוא ספרים שנשארו‬
‫עומדים מ ב ח ו ץ ‪ .‬ודאי חביבותם על קוראיהם לא פקעה‪ .‬אלא שלדבר אחד לא זכו והוא‬
‫גרם להם שישתקעו וישתכחו מן העולם‪ :‬הם לא הגיעו לאותה המעלה שתהא האומה‬
‫המטולטלת בתבל מטלטלת אתה אף אותם בגלגולי גליותיה‪ - ,‬כמו שהיתר! נוהגת בספרים‬
‫המקודשים שהיו משמשים לה לאומה סמל שכינתה הגולה עמה יחד‪.‬‬
‫לכך לא זכו אותם ה ס פ ר י ם ה ח י צ ו נ י ם לאריכות ימים והלכו לאיבוד בהמשך הזמנים‪.‬‬
‫רק זכר נשאר להם בכתבי הקדש‪ .‬יש מהם ששימשו אף מקור ליצירות שבכתבי‬
‫‪,‬‬
‫הקדש והובאו מדבריהם‪ ,‬והם ספר מלחמות ה )במד׳ כ״א י ״ ד ‪ -‬ט ״ ו ‪ ,‬כ ״ ז ‪ -‬ל ׳ > ‪ ,‬ספר הישר‬
‫)יהושע י׳ ייג‪ ,‬ש״ב א׳ י״ח>‪ ,‬ספר דברי שלמה )מל״א י״א מ״א(‪ .‬ויש מהם ששמותיהם בלבד‬
‫גרמזו‪ ,‬והם ספר דברי הימים למלכי ישראל )שם י״ד י׳יט‪ ,‬ט״ו ל״א(‪ ,‬ספד דברי הימים‬
‫‪,‬‬
‫למלכי יהודה )שם ט״ו ז׳(‪ ,‬ספד מלכי ישראל )דה״א ט׳ א (‪ ,‬דברי שמואל הרואה )שם כ״ט‬
‫‪,‬‬
‫ב״ט(‪ ,‬דברי גד החוזה )שם(‪ ,‬דברי נתן הנביא )שם‪ ,‬דה״ב ט כ״ט(‪ ,‬נבואת אחיה השילוגי‬
‫)דה״ב שם(‪ ^ ,‬״ ת יעדי החוזה )שם(‪ ,‬דברי שמעיה הנביא )שם י״ב ט״ו(‪ ,‬דברי עדו־ החוזה‬
‫<שם(‪ ,‬מדרש הנביא עדו )שם י״ג כ״ב(‪ ,‬דבר יהוא בן־חנני אשר העלה על ספד מלכי ישראל‬
‫<שם כ׳ ל״ד(‪ ,‬דברי עזיהו אשר כתב ישעיהו בן־אמוץ הנביא )שם כ״ו כ״ב(‪ ,‬דברי חוזי‬
‫<שם ל״ג י״ט(‪.‬‬

‫ב‪ .‬על הספרים החיצונים שלאחר חתימת המקרא ועד תקופת המשנה‪.‬‬
‫אף לאחר הזמן שנחתם הקובץ של המקרא‪ ,‬היינו בתקופת המעבר לכתיבת המשנה‪,‬‬
‫ד«יתד‪ ,‬הולכת ונוצרת ספרות חיצונית בישראל‪ .‬מעינותיה של היצירה הלאומית היו הולכים‬
‫ומפכים כל אותו הזמן בסוגי הספרות השונים שהיו רווחים בעולמם של ישראל‪ ,‬הן ב א ‪p‬‬
‫והן בחוצה לארץ‪ .‬ספרים חשובים נכתבו באותם הזמנים‪.‬‬
‫אבל אף הספרים של אותה התקופה לא היו בני־מזל‪ .‬אף הם נכנסו בתחום של ספרות‬
‫זזיצונית‪ ,‬ולפיכך יש מהם שכלו מן העולם כליון גמור‪ ,‬ויש שכליונם היה למחצה‪ :‬רק מתוך‬
‫הספרות העברית נעלמו‪ ,‬אבל נתקיימו לדודות בתרגומים שונים‪ .‬התרגומים יש מהם ‪ -‬והם‬
‫‪,‬‬
‫תרגומים ראשוניים ‪ -‬שנעשו בידי ישראל‪ ,‬כ ל ו בידי יהודים שנתפסו ללשונות לועזיות‪ ,‬ויש‬
‫מהם ‪ -‬והם התרגומים השניים‪ ,‬ואף השלישיים ‪ -‬שנעשו בידי נכרים‪ ,‬שהיו מעבירים את‬
‫הספרים‪.‬החיצונים שנתקדשו אצלם מן התרגום היווני או הדומי ללשונותיהם‪.‬‬

‫ג‪ .‬על הספרות החיצונית בתקופת ההתיוונות‪.‬‬

‫משכבש אלכסנדר הגדול את יהודה והעביד משם מנין הגון של יהודים למצרים‬
‫התחילה התקרבות יתירה בין היהודים וההילינים‪ .‬אמת‪ ,‬עוד קודם לכן היו היהודים קשורים‬
 ‫מבוא כללי לספרים החיצונים‬ ‫‪VI‬‬

‫‪,‬‬
‫עם מצדים‪ .‬מ ם ירמיה )מ״א‪-‬מ״ד( ידוע על כמה מושבות יהודיות שהיו באותו זמן במצרים‪,‬‬
‫כמו־כן ידוע על המושבה היהודית של קהלת ? מ ה )באיליפנטינה(‪ ,‬שהיו יושביה היהודים‬
‫שומרים על גבול מצרים בבחינת חיל־כ״םפד‪ .‬אף באגרת אריסטיאס )י״ג( מסופר על‬
‫פםאמיטיכום ‪ (594 - 589) 11‬שהביא חיל יהודי לעזרתו במלחמתו עם כוש‪ .‬אבל על כל אלו‬
‫הישובים היהודיים היה עולה במנינו הישוב היהודי שנתרבה במצרים‪ ,‬ביחוד באלכסנדריה‪ ,‬בימיהם‬
‫של אלכסנדר והתלמיים שמלכו אחריו‪ .‬למן יסודה של אלכסנדריה היו היהודים נמנים בין‬
‫‪,‬‬
‫אזרחיה )ע׳ יוספוס מלחמות ב י״ח ז ‪ /‬קדמ׳ י״ט ה׳ ב ‪ /‬נגד אפיון ב׳ ד׳(‪ .‬שוב שמענו‬
‫)אגרת אריסטיאם י״ב ‪ -‬י״ג( שתלמי ‪ 1‬לגוס הביא למצרים מאת אלף יהודים ותלמי ‪11‬‬
‫פילדילפום שחרד מעבדותם את כל היהודים השבויים שהיו בימיו במצרים‪ .‬למן אותם הדורות‬
‫ואילך נעשית מצרים מרכז גדול ליהודים‪ ,‬עד שלדברי פילון ) ‪ ( Fiaoco16,43‬היו בימיו‬
‫‪n‬‬

‫במצרים לא פחות ממיליון יהודים‪ .‬באותו מרכז יהודי‪ ,‬שהיה לו קיום מזהיר אף בזמניהם‬
‫של התלמיים והםליבקיים הראשונים‪ ,‬שהיה להם יחם הגון אל היהודים‪ ,‬היתה הקהלת‬
‫היהודית שבאלכסנדריה תופסת מקום בראש‪ .‬בכלל הגיעה עיר זו לידי מדרגה גבוהה‬
‫בהתפתחותה‪ ,‬אוכלוםיה היו מרובין והיה לה כח גדול הן בחמריות והן ברוחניות‪ ,‬עד שעלתה‬
‫במהירות גדולה ונעשית המטרפולין הראשית בעולמם של היוונים‪ .‬ואף הקהלת היהודית‬
‫שבתוכה תפסה שם בין הישוב הנכרי מקום חשוב‪ ,‬שהרי היו מרוכזים בה באותה קהלה‬
‫כחות יהודיים גדולים‪.‬‬
‫מתוך כמה טעמים היו מוכרחים היהודים שבמצרים‪ ,‬ובפרט היושבים באלכסנדריה‬
‫להסתגל אל הלשון היוונית והיא געשית אף לשונם שלהם‪ .‬נראה שענין זה לא עלה להם‬
‫בקושי‪ ,‬שהרי עוד כמאתים שנה ויותר לפני החרבן היתד‪ ,‬היוונית רווחת אף בארץ ישראל‬
‫גופה‪ ,‬כמו שנראה מתוך אגרת אריסטיאם‪ ,‬שאין בה אף תמיהה קלה שיהודים מארץ ישראל‬
‫יבאו למצרים ויתרגמו את התודה יוונית והתרגום יצטיין בשלימותו לפי כל ההשגה שהיתה‬
‫שוררת אז על עבודה כזו בעולמם של היוונים‪ .‬אף ב ך ם י ר א ומגלת אסתר גתרגמו יוונית בידי‬
‫בני ארץ ישראל‪.‬‬
‫ויש להגיד בשבחם של יהודי מצרים שעם כל הכרתם במעלותיהן הגדולות של היצירות‬
‫היווניות הכבירות ועם כל התעמקותם במחשבה היוונית והתפעלותם מיפי־קםמיו של הפיוט‬
‫היווני לא נפתה לבס בכחם של כל אלו הסגולות היווניות עד כדי לסור מעל אוצרותיה של‬
‫היהדות‪ .‬והדי תהום עמוקה היתד‪ ,‬לפניהם בין ההיליניות והיהדות‪ .‬היהדות היתד‪ ,‬מלמדתם‬
‫השקפת עולם נבדלת ומיוחדת במינה‪ ,‬ועל סמך אותה ההשקפה וברוחה היתד‪ ,‬יוצרת להם‬
‫יהדותם אף חיים מיוחדים מובדלים מכל אשר בסביבתם‪ ,‬חיים שהיו מבוססים על העיקרים‬
‫הנעלים והקדושים שבתורת היהדות ועל מדות ומנהגי האומה שהיו מושכים ומשתלשלים מתוך‬
‫עברה ההיסטורי‪ .‬ועבודת שמים היהודית אף היא שונה היתד‪ ,‬הן בצורה והן בתכן‬
‫מכל אותם הפולחנים שהיו נוהגים בהם השכנים הנכרים הקרובים קרבת מקום אל יהודי מצרים‪.‬‬
‫ועוד זאת‪ :‬הרי את ערכי תרבותם היהודית היו יונקים לא מתוך המקור הזך של הלשון‬
‫העברית‪ ,‬אלא דרך צנורות של כלי שני שבתרגומים שונים‪ ,‬ומכל מקום לא היה בכחן של‬
‫הלשון היוונית והתרבות היוונית לסנוור את העינים ולעבוד את הנפש היהודית‪.‬‬
‫באמת‪ ,‬לנו האחרונים קשה לעמוד על התופעה המוזרה שבאותה מזיגה כפולה‪ :‬מצד‬
‫אחד הסתגלות לתרבות הנכריה והניגודית במדד‪ ,‬של התעמקות שלימה והשתתפות בחייה‬
‫הפוליטיים והחברתיים‪ ,‬ומצד שני שמירה קפדנית על התרבות העצמית שלהם בחיים הלאומיים‬
‫הפרטיים עד כדי מעשה יצירה מקורית‪.‬‬
‫ולא עוד‪ ,‬אלא שמתוך התחזקות ההכרה העמוקה במעלת תורתם שואפים היו להכניס‬
‫את אוד א?תה היהדותית אף אל תוך החברה האלילית ולשתף בדרך זו אף לאותה החברה‬
‫‪VII‬‬ ‫מבוא כללי לספרים החיצונים‬

‫אלילית‬ ‫תערובת‬ ‫הטהורה והמזוככת מכל‬ ‫אמונתם‬ ‫ילידי‬

‫בקניניהם הרוחניים־התרבותיים‬
‫ובמוסרם הנעלה האידיאלי‪.‬‬
‫ושאיפות אלו הן הן שהולידו ביוונית ספרות עשירה מאוצר המחשבה של היהדות‪.‬‬
‫תרי־צדדית‪:‬‬ ‫כך היתד‪ .‬פעולתם הספרותית של יהודי מצרים בלשונם היוונית‬
‫תדגומית ומקורית‪.‬‬
‫הספרות היהודית שביוונית פתחה בתרגומים של ספרי המקרא‪ .‬נראה שהצורך בתרגום‬
‫כתבי הקדש ליוונית לאו דווקא דתי היה אצלם‪ ,‬שהרי לא הסתפקו בתרגומים של אלו בלבד‪,‬‬
‫אלא אף הספרים החיצונים שהיו רווחים הרבה במקורם העברי בארץ ישראל היו מגיעים‬
‫למצרים ותובעים להם תרגום יווני‪ .‬מתוך כך נראה שאצל יהודי מצרים לא היה שורר המושג‬
‫על שלימותו של קנון לספרי המקרא‪ ,‬כמו שהיה מקובל בארץ ישראל‪ :‬הקובץ של כתבי‬
‫הקדש לא היה סגור אצלם בפני כל ספר חדש‪ .‬אדרבה‪ ,‬כל אחד מהם היה מכנים אל תוך‬
‫הביבליה שלו מן הספדים החיצונים החביבים עליו ביותר‪ .‬ד ב ר זה אנו למדים מן הכ״י‬
‫העתיקים של הביבליה היוונית שנשארו לנו לפליטה‪ :‬משינוי התכן של הכ״י מוכח שאלו היו‬
‫מעדיפים לספרים אלו והכניסום לתוך קובצם ואחרים היו נותנים יתרון הכניסה לספרים‬
‫א ח ד י ם ‪ - ,‬כ ל בעל ביבליה וטעם שלו‪.‬‬
‫והיו להם ספרים מן החיצונים שהיו חשובים בעיני כלם כל כך עד שהיו נוהגים לקבוע‬
‫אותם במקום הנכבד ביותר‪ :‬הס׳ ברוך נכנס לביבליה היוונית קודם מגלת איכה‪ ,‬ואגרת‬
‫ירמיהו ‪ -‬קודם לס׳ ירמיה <םדדם הוא עד עכשיו‪ :‬ברוך‪ ,‬איכה‪ ,‬אגרת ירמיה ום׳ ירמיה(‪.‬‬
‫הרי הקדימו את סופרו של הנביא לנביא עצמו‪ ,‬את התלמיד ל ר ב ו ! ‪-‬‬
‫אבל יהודי מצרים לא היו מוצאים‪ ,‬כאמור‪ ,‬את סיפוקם רק בפעולה תרגומית מעברית‬
‫בלבד‪ .‬כשהגיעו לידי השתתפות בעבודת הספרות היוונית עמדו להם כמה מטובי סופריהם‬
‫שכתבו אף ספרים יהדותיים ביוונית‪ .‬והואיל ואותם הסופרים קבלו השפעתה של הספרות‬
‫העברית‪ ,‬אם גם בלבושה היווני והיו אדוקים בה‪ ,‬ממילא מובן שבכיוונה וברוחה של אותה‬
‫ספרות היו יוצרים‪ .‬וכך יצא שלםפריהם היה חסרונם כמעט דק מצד לבושם הנכרי‪ ,‬שיווגית‬
‫נכתבו‪ ,‬ואילו תכנם היה מעיד על רוח היהדות המובהקה‪.‬‬
‫אותם הספרים היהדותיים־היווניים במקצועות שונים נכתבו‪ :‬בפילוסופיה ובמוסר‬
‫ובהיסטוריה‪ ,‬ובעיקר באפולוגיה של היהדות‪.‬‬
‫ודווקא הם‪ ,‬יהודי מצרים‪ ,‬לאפולוגיה של היהדות היו צריכים‪ :‬היוונים‪ ,‬ואחריהם‬
‫הרומיים‪ ,‬בורים גמורים היו בעניני היהדות‪ .‬לא היתד‪ .‬להם שום תפיסה בתורה זו ומתוך כך‬
‫היו באים וטופלים על היהודים כמה האשמות‪ ,‬שהיו מונים אותם‪ ,‬למשל‪ ,‬שהם חסרי אלהים‬
‫‪01‬‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ח‬ ‫ח ד‬
‫) ^‪ ,("H‬ואף בשנאת‬ ‫);>ףש‪ (&$60‬ומזלזלים באלהים )‪ (contumelia numinum‬י ל י‬
‫אדם )!‪ (odium generis human‬לא היו נמנעים מלחייב אותם‪ .‬לפיכך ראו היהודים צורך בהגנה‬
‫על יהדותם בעזרת הספרות וכתבו ספדי אפולוגיה‪.‬‬
‫כך העשירו היהודים במצרים את הספרות החיצונית‪ ,‬שמולדתה העיקרית היתה ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ונצטרף אצלם אוסף מעורב של ילדי א״י וילדי חוץ‪ ,‬שהיו שוים אצלם במעלה‪ ,‬ואלו‬
‫ואלו היו להם דברי אלהיס חיים‪ ,‬עד שהיו נכנסים אצל אדם מישראל אל הקובץ של כתבי‬
‫הקדש ונעשים כלם אגודה אחת‪.‬‬
‫ויש להעיר שמנהגם של בני ארץ ישראל ליחס את ספריהם החיצונים לאנשים גדולים‬
‫המפורסמים בהיסטוריה של האומה היה נוהג אף אצל יהודי מצרים בספריהם‪ ,‬אף על פי‬
‫שברובם נתכוונו לכתוב דברי תוכחה כלפי עובדי אלילים דווקא ולהעיד את אזנם למוסד שהם‬
‫חסרים רליגיוסיות ומוסריות צרופות שהן הן המאור שביהדות‪.‬‬
 ‫מבוא כללי לספרים החיצונים‬ ‫‪VIII‬‬

‫ד‪ .‬על גורלם של הספרים החיצונים בתקופת התנאים ואילך‪.‬‬

‫אבל לעומת עלייתם של הספרים החיצונים ביוונית היתה להם ירידה בעברית‪.‬‬
‫בתחלה ודאי היתד‪ .‬חשיבותם בלשון העברית גדולה בהמשך דורות ה ר ב ה ‪ :‬נראה שיחסם‬
‫של ספרים אלו לגבי כתבי הקדש היה כיחס של ברייתא )=משנד‪ .‬חיצונה‪ ,‬במד״ר י״ח י״ב(‬
‫לגבי המשנה‪ .‬יש רמז שהיו מונים בהם אף את הפסוקים‪ ,‬ממש כמו שהיו מונים בכתבי‬
‫הקדש!>‪ .‬על יחם הגון לספרים החיצונים נראה אף מעדותו של יוםפום )‪ , ( A p.0.1, 8‬ואף היא‬
‫השתמש בהם בתורת מקור בר־סמכא בספרו קדמוניות היהודים‪.‬‬
‫אולם בדורות הראשונים להתהוותה של הנצרות‪ ,‬כשרבים מקרב היהודים היו מקלקלים‬
‫ונטפלים על אותה כת‪ .‬ולא די היה להם במעשה שעשו לעצמם אלא היו שואפים עוד לדחות‬
‫את אחיהם מן היהדות המקובלת ולמשכם אל תוך חבורתם‪ ,‬ולתכלית זו היו נכנסים בויכוחים‬
‫שבהם היו מביאים ראיות של מה בכך לשם חיזוק עיקרי אמונתם מתוך תאות הניצוח׳‬
‫לא רק מתוך כתבי הקדש אלא אף מן הספרים החיצונים‪ ,‬היו קדמונינו מתמרמרים על‬
‫התנהגותם במדד‪ ,‬זו ומתוך כך היתד‪ .‬הולכת וגדלה קרירותם ביחס אל חשיבותם של הספרים‬
‫החיצונים‪ .‬לבסוף באו לידי כך שנמנו וגמרו לוותר ויתור גמור על הספרים החיצונים המלאים‬
‫ענין כל כך מן הצד הלאומי והדתי‪ .‬במעשה זה גרמו להפסקת ההמשך של שלשלת האגדה‪.‬‬
‫כדי להמשיך את החוט היי בעלי האגדה מוכרחים לטוות את רקמתה מחדש מבלי לשים ל ב‬
‫כמעט אל פרקי האגדה הקודמת שבספרים החיצונים‪.‬‬
‫כך הלכו והתפתחו הדברים עד שר׳ עקיבא הוציא את פסק ההלכה המפורסם שהקורא‬
‫בספרים החיצונים אין לו חלק לעולם הבא‪ .‬אף הוא הביא דוגמה להגדרת הלשון של ספרים‬
‫חיצונים ואמר שהכוונה היא לספרים כגץ ספרי בן־סירא )אבל לעומתיזאת אמד ד׳ יוסי‪:‬‬
‫מילי מעליתא דאית ביה דדשינן ל ה ‪ 0‬וספרי בן־לענא‪ .‬כמו־כן העבירו רבותינו קו מבדיל בין‬
‫הספרים החיצונים שנכתבו עד לאותם הזמנים‪ ,‬שאסרו לקרא בהם כל עיקר‪ ,‬ובין הספרים‬
‫החיצונים שנכתבו מ כ א ן ו א י ל ך שאמרו כי הקורא בהם כקורא באגרת‪ ,‬שלהגיון ניתנו‬
‫ליגיעה לא ניתנו )ע׳ סנהדרין ירו׳ י׳ א׳(‪.‬‬
‫ויש להעיר שבעיקר החמירו על הקריאה בספרים חיצונים בארץ ישראל‪ ,‬אבל לא כל‬
‫כך ב ב ב ל )כאן אמרו על פסוק מבן םירא‪ :‬ומשולש ב כ ת ו ב י ם ‪ ,‬ב״ק צ״ב ב ‪ /‬וכן הוציאו‬
‫הירונימוס בלשון ‪ (scnptara sancta‬משום שבא״י היו מינים הרבה )ע׳ פסחים בבלי נ״ב א׳(‪.‬‬
‫דוגמה חותכת לכך יש בויתורם על חשיבותה של ם פ ר ו ת ־ ח נ ו ך ‪ .‬בשמו של חנוך בן‬
‫מתושלח היו תלויים כמה ספרים‪ .‬כל אותם ספרי האגדה נוסדו על מה שאירע לחנוך הצדיק‬
‫שנסתלק מן העולם בעודו בחיים‪ .‬כמו שכתוב )ברא׳ ה׳ כ״ד> ויתהלך חנוך את־האלהים ואיננו‬
‫כי־לקח אתו האלהים‪ .‬במעשה זה מצאו להם בעלי האגדה מקום לקשור יצירות שונות על מה‬
‫שראו עיניו של אותו צדיק בעולם העליון‪ .‬וכאן מצאה לה המיסטיקה בית־אחיזה ובית־קיבול‬
‫לסיפור על הענינים מן הנעשה בשמים ובארץ‪.‬‬
‫אבל מוטיב זה גופו‪ ,‬שבשר ודם נסתלק מן החיים הארציים בלי שום שינוי ועלה‬
‫למרום כמות שהוא קיים בעולם השפל ואף מקום נכבד נקבע לו בעולם העליון‪ ,‬שנתעלה‬
‫להיות יושב בבחינת שר־הזכדונות על יד בורא העולם‪ - ,‬מוטיב זה חשיבותו היתד‪ ,‬מרובה‬
‫לגבי הנוצרים‪ ,‬שהרי מכאן דווקא אפשר היה להם לשלשל רמזים וסיוע לעניניהס הדתיים‬
‫שלהם‪ .‬לפיכך היו מרבים להציק ליהודים ומונים אותם במעשה חנוך‪ ,‬וגרמו בהתנהגותם זו‬
‫שלא רק שביטלו רבותינו את הספרים החיצונים התלויים ב ש מ ו של חנוך‪ ,‬אלא אף על עצם‬
‫צ ד ק ת ו של חנוך היו חולקים‪ ,‬למדות הכתוב המפורש שבתורה‪ .‬וד׳ חמא בד׳ הושעיא )במאה‬

‫‪ (1‬וו»ווו ילקוט יבריס וותג״ח ‪ 1‬סך הכל ‪1‬ם‪»0‬ר •םוקי תג״ך‪ 1‬נ״ג אלף ק*״•‪ ,‬םלבד מ מ ר ח ‪ n‬י ג ו נ י ם‪- .‬‬
‫‪IX‬‬ ‫מבוא כללי לספרים החיצונים‬
‫הג׳ לםה״נ( אמר בפירוש שחנוך אינו נכתב בתוך טומוסן )‪=T6[X05‬ספר היחש( של צדיקים‬
‫אלא בטומוםן של רשעים‪ ,‬ודי אייבו אמר שחנוך ח נ ף היה‪ ,‬פעמים צדיק פעמים רשע‪ ,‬אמד‬
‫הקב״ה‪ ,‬עד שהוא צדיק אםלקגו )ב״ד(‪.‬‬
‫ואת גופו של הכתוב המפורש על הסתלקותו של חנוך בעודו בחיים הוציאו מידי‬
‫פ ש ו ט ו ‪ - :‬ה מ י נ י ם שאלו את אבהו‪ .‬אמרו לו‪ ,‬אין אנו מוצאים מיתה לחנוך‪ .‬אמר להם‪ ,‬למה‪.‬‬
‫אמרו לו‪ ,‬נאמר כאן ‪1‬ברא׳ ה׳ כ״ד‪ 1‬לקיחה ונאמר באליהו נמל״ב ב׳ ג׳‪ 1‬לקיחה‪ .‬אמר להם‪,‬‬
‫אם לקיחה אתם דורשים ‪ -‬נאמר כאן נברא׳ שם[ לקיחה ונאמר ביחזקאל נכיד ט״ז‪ 1‬הנני לוקח‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ממך את מחמד עיניך ובמגפה!‪ .‬אמר ר תנחומא‪ ,‬יפה השיבם )ב״ר כ״ה א (‪.‬‬
‫על כל פנים‪ ,‬במאות הראשונות לחרבן השני עוד היו הספרים החיצונים מתהלכים בעב״‬
‫א ב ל עם אבדן חשיבותם בעיני האומה היו הולכים ונעלמים וכלים מן העולם בין שהיו ספרים‬
‫של אמונות ודעות‪ ,‬כגון ספדי חנוך‪ ,‬ובין שהיו ספרים היסטוריים טהורים‪ ,‬כגון הם׳ דברי‬
‫‪,‬‬
‫ימי יוחנן הודקנום )שמביאהו בעל ם׳ המקבים א ט״ז כ ״ ג ‪ -‬כ ״ ד ‪ ,‬וכבר לא היה ידוע ליוספום(‬
‫או ספרים שהיו בגדר של יצירה ספרותית־לאומית‪.‬‬
‫דוגמה לכך הוא גודלו של הס׳ ברוך‪ .‬ספר זה סופרו גופו יעדו לקריאה בשעת תפלת‬
‫ציבור )א׳ י״ד(‪ .‬ובאמת זכה שיהא נקרא בישראל יחד עם הקינות שבמגלת איכה בתשעה‬
‫ב א ב )ע׳ לקמן עמ׳ שנ״ד(‪ :‬כך מביא בעל הם׳ תקנות האפוםטולין )‪.(Constitutiones Apostoiorum‬‬
‫‪,‬‬
‫שנכתב בסוריה בסוף המאה הד׳ )או בתחלת הה ( על סמך מקורות קודמים שהיו לפניו‪ .‬אבל‬
‫בתחלת המאה הד׳ מעיד כ ב ר הירונימום )ודאי לפי הידיעות שהיו לו מיהודי א״י( בהקדמת‬
‫תרגומו לס׳ ירמיה שספר ברוך אצל היהודים אינו נקרא ואינו במציאות )‪.(neo legitur nec habetur‬‬
‫ואף משאר הספרים החיצונים יש שכבד היה לו‪ ,‬להירונימום‪ ,‬קשה לראותם במקורם העברי‪.‬‬
‫כן‪ ,‬למשל‪ ,‬אע״פ שהוא אומר בהקדמתו לס׳ יהודית‪ :‬אצל היהודים נחשב הספר יהודית‬
‫בין הגנוזים )‪ ,(inter apocrypha‬מכל מקום הוכרח כ ב ר הוא גופו לעשות את תרגומו לספר זה‬
‫מתוך ספר ארמי‪ ,‬שהיה יהודי מתרגם לו מארמית לעברית והוא מתרגם לרומית מעברית‪_ ,‬‬
‫משמע שכבר לא היה בידו למצוא לו ספר עברי לשם עבודתו‪ .‬כמו־כן תרגם את הס׳ טוביה‬
‫מארמית ולא מעברית‪ .‬וכבר כ ת ב אוריגינס )ע׳ ‪ (Swete, introd. 273‬שאין היהודים מחשיבים‬
‫ספר זה‪.‬‬
‫היו ספרים שמרוב חביבותם על העם קשה היה לו להפרד מהם והם האריכו ימים‬
‫בתוך האומה יותר מן הספרים האחדים‪ .‬כן מצינו לאותו הירונימוס אומר )‪Bp. L X X V I I I , ad‬‬
‫‪ (Fabioiam mansio 18‬בדבריו על פירוש השם ךםה )במד׳ ל״ג כ״א(‪ :‬עד כמה שזכרוני מגיע‬
‫איני יודע אם מצאתי מלה זו במקום אחד בכה״ק של העברים‪ ,‬חוץ מבםפר האפוקריפי‬
‫שהיוונים קורין לו [‪ Mntf‬כלו׳ בראשית זוטא ) = ס פ ר היובלים(‪ .‬ושוב הוא רומז )באותה‬
‫אגרת ‪ (mansio 24‬לספר היובלים בכנותו אותו בשם ספר בראשית מן הגנוזים )‪apoorypho‬‬
‫‪•(Geneseos volumine‬‬
‫הוי אומר שם׳ היובלים היה מצוי עדיין אצלי בני ארץ ישראל ואף ניתן לו להירוגימום‬
‫לקריאה‪.‬‬
‫ובהמשך הזמן נתנכרו החיצונים כל כך עד שכשנזדמן לרז״ל ספר חיצוני כ ב ר היה‬
‫להם הענין למאורע ארכיאולוגי חשוב‪ :‬שלח ליה ר ב חנן בר תחליפא לרב יוסף‪ ,‬מצאתי אדם‬
‫א ח ד ובידו מגילה אחת כתובה אשורית ולשון קדש‪ .‬אמרתי לו‪ ,‬זו מניין לך‪ .‬אמר לי‪,‬‬
‫לחיילות של פרם נשברתי ובין גנזי פרם מצאתיה‪ .‬וכתוב בה‪ ,‬לאחר ד׳ אלפים ומאתים‬
‫ותשעים ואחת שנה לבריאתו של עולם העולם ?מם‪ ,‬מהן מלחמות תנינים‪ ,‬מהן מלחמות גוג‬
‫ומגוג‪ ,‬והשאר ימות המשיח‪ ,‬ואין הקב״ה מחדש את עולמו אלא לאחד שבעת אלפים שנה‬
‫נםנהד׳ צ״ז ב׳(‪.‬‬
 ‫מבוא כללי לספרים החיצונים‬ ‫‪X‬‬

‫רושם גדול על ר ב חנן ב ר‬ ‫מציאותו ותכנו של אותו ספר חזון )אפוקליפםים( עשו‬
‫תחליפא עד שלא יכול להתאפק וכתב על כך אל ר ב י ו ס ף ! ‪-‬‬
‫כך נדחו מבית חייהן הרבה יצירות לאומיות־דתיות שהיו ממלאות בספרות ישראל‬
‫ובמחשבת ישראל תקופה שלמה‪ ,‬הזמן שבין אחרוני הספרים שבמקרא ובין הראשונים שבספרות‬
‫התנאים‪ .‬והדי אותה תקופה ‪ -‬כארבע מאות שנה ‪ -‬כבידה היתד‪ .‬במומינטים החשובים שחלו‬
‫בהתפתחותם של חיי המחשבה והעיון שבישראל‪ ,‬הן ב ש ד ש י ם ‪ ,‬כגון התנצרותה של אמונת‬
‫היחוד המוחלטת ביהדות והתעקרותו של יצר עבודה זדה מן העולם הישראלי‪ ,‬והן ב ע נ פ י ם ‪,‬‬
‫שכמה פרטים קבלו צורה בולטת‪ ,‬כגון אמונת המשיח ותחיית המתים וכיוצא בהם‪ .‬כל אלו‬
‫הענינים מצאו להם ביטוי מלא בספרות החיצונית דוקא‪ ,‬שבאותה תקופה נסתמנו לה לאומה‬
‫ההכנות וההכשרות לחיי עולם‪.‬‬
‫אבל קשה היה להשלים עם הרעיון על העדרם של הספרים החיצונים‪ ,‬ולפיכך היו‬
‫הדורות הבאים מכניסים במקומם יצירות חדשות בצודה של מדרשים קטנים וגם גדולים‪,‬‬
‫שבעצם היו אף אלו מתעסקים כמעט בכל אותם הענינים שהיתה הספרות החיצונית מלאה‬
‫אותם‪ ,‬אלא שכל אלו החדשים ברוח אחרת ובכוון אחד נאמרו וחותם זמנם המאוחד הוטבע‬
‫עליהם‪ .‬ואילו הספרים החיצונים גופם עטופי לבוש יווני נתגלגלו ובאו לידי נכרים לבין‬
‫אומות שונות‪ ,‬בתרגומים ובתרגומים מתרגומים‪ ,‬וכל המעין בגורלם יאמר‪ :‬גודלם של ישראל‬
‫סימן לפרי רוחם‪.‬‬

‫ה‪ .‬על גלגולם של הספרים החיצונים אצל הנוצרים‪.‬‬

‫למן אותו פרק שהיהדות ויתרה מכמה טעמים על חשיבותה של הביבליה היוונית‬
‫‪,‬‬
‫מיסודו של תרגום ה ע והניחתה ברשותם של הנוצרים לדורות נשתקעו אצלם‪ ,‬יחד עם‬
‫ד״ביבליה‪ ,‬אף הרבה מן הספרים החיצונים‪ ,‬הן מן המתורגמים מעברית ליוונית והן מן‬
‫הכתובים מלכתחלה יוונית‪ .‬מן הביבליה היוונית העבירו להם הנוצרים את הספרים החיצונים‬
‫אף אל הביבליה הרומית‪ ,‬ואף לביבליות שבשאר לשונותיהם‪.‬‬
‫הם היו קורץ לאותם הספדים החיצונים שבביבליה היוונית בשם ספרים אפוקריפיים‬
‫)‪ axoxQvcpa, pifftia‬־־ספרים סודיים או נסתרים‪ ,‬נגזר מן הפעל ‪ ,(xp-wrceiv‬כלומד ספרים‬
‫שאינם ניתנים לקריאה לעם מחמת חכמת הנסתר שבהם‪ ,‬שהיא קדושה ביותר או עמוקה‬
‫ביותר )מעין מעשה בראשית ומעשה מרכבה לרז״ל(‪ .‬התאר אפוקריפיים שניתן להם לשבח‬
‫ניתן )ולא כמו שהושאל במשך הזמנים הלשון אפוקריפי לגנאי‪ ,‬היינו לדבר שהוא מזויף או‬
‫אפיקורסי מעיקרו(‪ .‬כן‪ ,‬למשל‪ ,‬מצינו התאד אפוקריפום בשער של ספר קדוש המיוחם למשה‬
‫‪,‬‬
‫)משערים‪ ,‬שספד זה הוא מן המאה ה א לסה״נ‪ ,‬הו״ל ‪ (Dietrich, Abraxas, 169‬בזה הלשון‪:‬‬
‫ספר קדוש למשה אפוקריפי )‪ .(Mcoaecog lepd (310X0? djioxpuqpog‬ויש כאן מבחינת מה‬
‫שנאמר בדניאל י״ב ד ׳ ‪ :‬ואתה דניאל ‪ 9‬ת ם הדברים ו ן ! ת ם הספר עד־עת קץ ישטטו רבים‬
‫ותרבה הדעת )כיוצא בזה נאמר בחנוך א׳ צ״ג י׳ ובעליית משה א׳ ט״ז ‪ -‬י״ז(‪.‬‬
‫לפי זה יצא שהספרות הביבלית נתחלקה לשנים‪ :‬החלק האחד ירוץ בו כל קורא מן‬
‫העם והחלק האחר לא נועד אלא לנבחרים )והשוה חזון עזרא י״ד מ״ז‪-‬מ״ח על הספרים שרק‬
‫ראויים מותרים בקריאתם ועל הספרים שאף לבלתי ראויים ניתנו(‪.‬‬
‫בהמשך הזמנים הושאל התאר אפוקריפים אף לספרים שהיו בבחינת טפלים ועומדים‬
‫(‬ ‫‪x‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪18)57,‬‬ ‫‪Comm. in Matth.‬‬ ‫ריגינם‬
‫בין ספרים שנקראים בציבור ובין ספרים אפוקריפיים‪.‬‬
‫אבל דבריו אלו של אודיגינם רק דברים בעלמא הם‪ ,‬כלומר ד ר ך ד ר ו ש היה מבחין‬
‫הוא וכיוצא בו בין ספרים קנוניים ובין ספרים בלתי קנוניים‪ ,‬ו ל מ ע ש ה היו אצלם כל‬
 ‫מבוא כללי לספרים החיצוניים‬
‫הספרים כלס קדושים מבלי שיבחינו כלל בין אלו לאלו‪ .‬הספרים החיצונים היו מושכיט את‬
‫ל ב הקוראים בפרטים המענינים שבםיפודיהם על המאורעות ועל האישים המפורסמים שבספרי‬
‫המקרא‪ .‬שם‪ ,‬בספרי המקרא‪ ,‬המאורעות והאישים נזכרים ב ק י צ ו ר וברמז עד כמה שהיה‬
‫צורך בהזכרתם לשם ההמשך הכללי‪ ,‬ואילו בספרים החיצונים מסופר עליהם בפרטות ובאריכות‬
‫יתירה‪ .‬הרי מה שנעלם בהיסטוריה שבספרי המקרא נגלה כאן לפרטי פרטיו‪ :‬על אדם‬
‫וחוח‪ ,‬למשל‪ ,‬ניתנו אף היום והשעה של חטאם ופרטי חייהם לאחר שנטרדו מגן עדן‪ .‬או‬
‫שניתנו הפרטים על חיי האבות‪ ,‬או הידיעות על מה שעתיד לבוא באחרית הימים ובעולם‬
‫הבא‪ ,‬וכיוצא בהם באלו העניניס‪ .‬ועוד חשיבות נודעה לאותם הענינים שלא סופרים סתם‪,‬‬
‫אלא גדולי עולם ומן הראשונים דוקא‪ ,‬כגון חנוך ואברהם ומשה ושלמה‪ ,‬מספרים עליהם‪.‬‬
‫חוץ מזה‪ ,‬עוד יש שם‪ ,‬בספרים החיצונים‪ ,‬כמה דברים מעולים בחקירה ובמוסר ובמדות‪.‬‬
‫לקוראים סתם מתוך‬ ‫כל אותו החומר מענין היה ומלבב לא רק לתאבי דעת אלא אף‬
‫סקרנות‪.‬‬
‫הספרים ניכרת אצל הנוצרים‬ ‫לאותם‬ ‫המקומי‬ ‫ומוזר הדבר שאף בבחינת היחס‬
‫השפעתם של היהודים‪ ,‬בעלי הספרים‪.‬‬
‫אותם הנוצרים שהיו קשורים ב א ר ץ י ש ר א ל ‪ ,‬ומשום כך היה עסקם בכתבי הקדש‬
‫במקורם ה ע ב ר י ‪ ,‬כגון אפדיקנום והירונימום‪ ,‬היו רואים את הספרים החיצונים כספרים‬
‫ממדרגה שניה‪ ,‬כאפוקריפיים‪ ,‬אם גם היו סבורים שהקריאה באלו הספרים מביאה תועלת‬
‫גדולה בתיקון המוסר והמדות )הירונימום אומר שהאפוקריפין מועילים לתיקון ה ה מ ו ן ‪-‬‬
‫)‪.(iastici8ecc!e‬‬ ‫‪1‬‬ ‫(‬
‫והוא ההבדל שעשה הידונימום בין ספרים קנוניים )‪ (Hbri canonici‬ובין ספרים של הכנםיה‬
‫)‪ .(Ubri ecclesiastic‬ואע״פ שהוא‪ ,‬הידונימום‪ ,‬גופו הכנים כמה מן הספרים החיצונים אל‬
‫תרגומו לכתבי הקדש ‪ ,(2‬מכל מקום אמר בפירוש ‪ - (3‬ועלינו לידע שכל ספר מחוצה להם )כלו׳‬
‫לכתבי הקדש( נכנם לאפוקריפיים‪- .‬‬
‫כך היה סבור הירונימום‪ ,‬תושב ארץ ישראל‪ .‬אבל הנוצרים ה י ו ו נ י י ם ‪ ,‬כגון אוריגינס‬
‫וקלימינם‪ ,‬היו מכבדים את הספרים החיצונים בתארים כ ג ץ כתבי הקדש‪ ,‬בעלי רוח הקדש‪.‬‬
‫יחם כזה היה שורד אף בכנסיה ה מ ע ר ב י ת ‪ ,‬כגון אצל אבגוםטינום שהעמיד את הספרים‬
‫החיצונים במעלה שוה לכתבי הקדש‪ ,‬אלא שהוא חילק את החיצונים גופם לשתי מחלקות‪:‬‬
‫ספרים שנתקבלו אצל כל הכנסיות‪ .‬והס גדולים במעלה‪ ,‬וספרים שלא זכו להתקבל אצל כל‬
‫הכנסיות‪.‬‬

‫ו‪ .‬על הספרים החיצונים שהלכו לאיבוד‪.‬‬

‫ברירה זו שעשו בעלי הכנםיה הנוצרית‪ ,‬שהבדילו בין ספרים חיצונים ממדרגה ראשונה‬
‫לבין ספרים חיצונים ממדרגה שניה‪ ,‬העמידה בסכנה כמה מן הספרים החיצונים שהלכו‬
‫לאיבוד מחמת שהיו נחשבים בין נחותי דרגה‪ .‬יש מאותם הספדים האבודים שנשתייר להם‬
‫זכר או לכל הפחות שם בשני מקורות‪ :‬א( בציטטות המועטות שהביאו מהם אבותיה הראשונים‬

‫‪ (1‬בפעם הראשונה ‪1‬מ*א תאר זח אצל רופינום )פת ‪— .(410‬‬

‫‪ (2‬הוא הכנים לתוך תרנומו את הםםרים הללו‪ :‬תפלת מנשה׳ ם׳ ברוך‪ ,‬אנרת ירמיה‪ ,‬הכמת שלמת‪,‬‬
‫תוספות לאסתר‪ ,‬תוספות לדניאל‪ ,‬עזרא החי‪1‬וני‪ ,‬חזץ עזרא‪ ,‬מקבים א• ובי‪ ,‬בךסירא‪ ,‬םוביה ויהודית‪- .‬‬
‫‪3) Prologus galeatus: ut soire valeamus, quidquid extra hos est inter apocrypha esse‬‬
‫— ‪ponendam.‬‬
 ‫מבוא כללי לספרים החיצונים‬ ‫‪XII‬‬

‫של הכנםיה הנוצרית )רוב הציטטות הוא אצל היוונים ומיעוטן אצל הרומיים(‪ ,‬ב( ברשימות‬
‫הספדים שנאסרו לבוא בקהל‪ .‬כשראו בעלי הפנסיה הנוצרית צורך לחוות דעתם על הספרים‪,‬‬
‫אילו מהם מועילים למאמיניהם ואילו אינם מועילים‪ ,‬חיברו לכך רשימות מיוחדות לספרים‬
‫המותרים והאסורים‪ .‬מאותן הרשימות הגיעו אלינו ג׳ יווניות‪ ,‬אחת רומית ועוד כמה בלשונות‬
‫אחדות‪ ,‬ביחוד בארמינית‪ .‬באחת הרשימות היווניות ניתן לגבי שמו של כל ספר אף מנין‬
‫השורות )‪ (Stichoi‬הנמצאות בו )הסופרים היו מקבלים שכר העתקה לפי מנין השורות‪ ,‬שהיו‬
‫כמדת השורות שבהומירום‪ ,‬היינו ל ״ ד ‪ -‬ל ״ ו אותיות השורה(‪ ,‬ועל שם כך היו קורין לרשימה‬
‫ממין זה בשם ‪=) stichometros‬מדת השורות(‪ .‬מתוך רשימה זו אנו עומדים אף על ערך‬
‫כ מ ו ת ו של כל ספר וספד מן האבודים ‪.(1‬‬

‫ז‪ .‬על יחם הנוצרים בדורות המאוחרים לספרים החיצונים‪.‬‬

‫על כל פנים‪ ,‬אותם הספרים שמזלם גרם להם להתקיים בעולם היו רווחים ונכבדים‬
‫אצל הקוראים הנוצרים לכל כתותיהם‪ .‬גם הקתולים הכריזו בועידתם שבטריאנט )‪ (1546‬חרם‬
‫על מי שלא יחשיב את הספרים החיצונים לכל חלקיהם כפי שנתקבלו בכנסיה ונכללו בוולגאטה‬
‫הקדומה‪ ,‬וגם הפרוטיםטנטים הודיעו שהספרים החיצונים מצטרפים אל כתבי הקדש שבעברית‪:‬‬
‫לותיד הכנים את הספרים )חוץ מעזרא החיצוני וחזון עזרא( מתוך הוולגאטה אל התוספת‬
‫שביבליה שלו )‪ (1534‬ורשם בתחלתם‪ :‬״אפוקריפין ‪ -‬הם הספרים שאינם חשובים ככתבי‬
‫הקדש ובכל זאת מועילים הם וטובים לקריאה״‪.‬‬
‫כך היה היחס מצד הכנסיה הדתית‪ .‬אבל מן הצד המדעי לא היו מתעסקים בספרים‬
‫החיצונים כלל עד לאמצע המאה הי׳יט‪ .‬באותו פרק נתעוררה באירופה השאלה אם הספרים‬
‫החיצונים ראויים להיות מצורפים אל כתבי הקדש‪ .‬פולמוס גדול היה אז״‪ .‬הללו מתירים והללו‬
‫אוסרים‪ .‬פולמוס זה הביא את אנשי המדע‪ ,‬ביחוד בגרמניה‪ ,‬לידי חקירה בערכם של אותם‬
‫הספרים‪ .‬מזמן לזמן היו מופיעים מאמרים וספרים במקצוע זה‪ .‬הענינים היו הולכים ומתפתחים עד‬
‫שזכה המקצוע של החקירה בספרים החיצונים לתפוס מקום חשוב במדע הכללי של חקירת המקרא‪.‬‬

‫ח‪ .‬היחס אל הספרים החיצונים בספרות העברית המאוחרת‪.‬‬

‫ומוציאים מהם חומד‬ ‫בספרים החיצונים‬ ‫הוגים‬ ‫ישראל‬ ‫חכמי‬
‫בדורות הבינונים היו‬
‫לעבודתם הספרותית‪.‬‬
‫הספד הרווח ביותר בתקופת בעלי התלמוד היה ם׳ בךםידא‪ ,‬שהיה מצוי עוד זמן רב‪,‬‬
‫כנראה‪ ,‬במקורו העברי‪ .‬נראה שגם משאר הספרים היו נמצאים עוד בידם ספרים בעברית‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ואם מן ההקדמה שבראש ם רפואות שנקרא על שם אסף הרופא )חי במיםופוטמיה בסוף‬
‫המאה הט׳( הכוללת תולדות הרפואה למימי קדם ושםופרה השתמש לכך בעיקר בפרק י׳‬
‫‪,‬‬
‫מ ם היובלים ‪ (2‬אין בידנו להכריע על האבטינטיות של אותה הקדמה‪ ,‬שנראית כתובה בידיו‬
‫‪,‬‬
‫של אחד מתלמידי אסף הרופא‪ ,‬ועל השימוש ב ם היובלים בנוסח עברי או באחד התרגומים‪,‬‬
‫הדי מדברי אחד מתלמידיו של רם״ג המזכיר ״ספר היובלות שהביא אלפיומי רב סעדיה‬
‫גאון מספרי הישיבה )שבאלפיום?(״ נראה מן הלשון ושמו של הספר שאותו הספר בעברית‬
‫היה כתוב )השאלה היא רק אם היה אותו נוסח כנוסח ם׳ היובלים הכושי( ‪.(3‬‬

‫‪—.‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪o‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪d‬‬ ‫‪o‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.T‬‬ ‫על כל זה בס׳‬
‫‪ (2‬ע׳ ‪— •L. Venetianer, Asaf Judaeus, 6—8‬‬
‫רפאל‬ ‫עיי‬ ‫בדפוס‬ ‫מתלמידי סעדיה גאון‪ ,‬מוצא לאור‬ ‫לאחד‬ ‫מיוחס‬ ‫הימים‬ ‫על דברי‬ ‫‪ (3‬ע׳ פירוש‬
‫ק י י ״ י י ש ‪ ,‬םראנקפורט דמיין תרל״ד‪- .36 ,‬‬
‫‪XIII‬‬ ‫מבוא כללי לספרים החיצונים‬
‫בני יעקב*(‬ ‫מלחמות‬ ‫שוב מצינו לבעל מדרש תדשא!( ולבעל מדרש ויםעו או ספר‬
‫שהשתמשו הרבה בם׳ היובלים ובצוואות השבטים‪.‬‬
‫על כל פנים הדורות הבאים אחר אלה היו משתמשים בספרים החיצונים מתוך תרגומים‬
‫לועזיים‪ ,‬וכבד הביע בעל ם׳ הזהר ‪ (3‬את צערו על כך‪ ,‬כלומר על אבדן הנוסח העברי‬
‫והצורך להשתמש בתרגומים‪ :‬דבי שמעון אמר‪ ,‬אילו הוינא שכיח בעלמא כד יהב קודשא‬
‫בדיך הוא ס פ ר א ד ח נ ו ך בעלמא ו ס פ ר א ד א ד ם אתקיפנא דלא ישתכחון ביני נשא‪,‬‬
‫בגין דלא חיישו כל חכמאן לאסתכלא בהו וטען במלין אחרנין לאפקא מרשו עילאה ל ד ש ו‬
‫א ח ר א‪ ,‬והשתא הא חכמי עלמא ידעין מלין וםתמין לון ומתתקפי בפולחנא דמאריהון‪- .‬‬
‫יש מהם מחכמינו שהיו מתיחםים אל הסופרים החיצונים בשלילה ויש מהם ‪ -‬בחיוב‪.‬‬
‫כן‪ ,‬למשל‪ ,‬מצעו לרשב״ם שהוא מתיחם בשלילה אל הספרים החיצונים‪, :‬ואין לחוש‬
‫לספרים חיצוגים״ )שמות ד׳ י״א‪ ,‬והשוה ג״כ דברי דאב״ע בשמות ב׳ כ״ב‪ ,‬ד׳ כ׳(‪ .‬אבל‬
‫רמב׳ץ היה לו יחם חיובי אל הספדים החיצונים‪ ,‬והוא השתמש בתרגומם הסורי‪ :‬בהקדמתו‬
‫לפירוש התורה הביא דברים מם׳ חכמת שלמה ובפירושו לדברים כ״א י״ב הזכיר ם׳ שושנה‬
‫)הוא קורא לו ם׳ מגלת שושן(‪ .‬שניהם מובאים אצלו דבריהם בסורית‪ .‬ממקום אחר בפירושו‬
‫נראה שעיין אף בספר או ספרי המקבים‪ .‬ודאי ג״כ בסורית‪.‬‬
‫כמו־כן היו משקיעים בעלי הכרוניקות בספריהם סיפורים מתוך הם׳ החיצונים‪ ,‬כגון ם׳‬
‫יוםיפון ום׳ ירחמאל ום׳ יוחסין‪ ,‬ואחדים‪.‬‬
‫בזמנים שונים נעשו אף נםיונות לתרגם ספרים מן החיצונים לעברית‪ .‬התרגומים נעשו‬
‫על הרוב מן הרומית‪ ,‬ויש שנעשו מתרגום שבלשון מאוחרת‪ ,‬כגון הגרמנית‪.‬‬
‫מם׳ מ ק ב י ם ה ר א ש ו ן הגיע אלינו קטע של תרגום שהמתרגם שילב לתוכו אף‬
‫פרטים מתוך הספר השני‪ .‬תרגום זה נעשה לפני ראשית המאה הי״ב *(‪.‬‬
‫מם׳ ט ו ב י ה נדפסו בקושטאנדינה שני תרגומים )בש׳ ‪ 1516‬ובש׳ ‪ 1519‬בתוך ס׳ מעשיות(‪.‬‬
‫מענין הוא ששנים מגדולי התאולוגים הנוצרים‪ ,‬שידעו עברית‪ ,‬היו סבורים שהתרגומים הללו‬
‫אינם אלא גופו של המקור העברי‪ ,‬ולפיכך נזדרז כל אחד מהם והוציא הנוסח שבא לידו‬
‫עם תרגום רומי ב צ ד ו ‪ :‬םיבאםטיאן מינשטר הוציא ם׳ טוביה עם תרגומו הדומי ועם הערות‬
‫פעמ?ם )בםיליאה ‪ (1542 ,1549‬ופאגיום אף הוא הוציא את הנוסח השני עם תרגומו הדומי‬
‫)איםנה ‪ ,1542‬ובשער הם׳ כתב בפירוש‪ .(ut is adhuo hodie apud iudaeos invenitar :‬אח״כ‬
‫נדפסו שני הנוסחאות שוב בפוליגלוטה )בש׳ ‪.(1657‬‬
‫חוץ מאלו יש עוד נוסח של תרגום עברי לס׳ טוביה שפרסם גאםטר‪.(5‬‬
‫מ ם ׳ י ה ו ד י ת נעשו כמה תרגומים‪ :‬האחד נדפס בקושטאנדיגה ‪) 1519‬ושנית בוויניציה‬
‫‪ (1544‬ושני ‪ -‬בוויניציה )בערך ‪ (8 (1651-6‬בספר מעשה יהודית ודניאל )כלו׳ מעשה בל‬
‫והתנין(‪ ,‬ועוד תרגום שלישי נעשה )בש׳ ‪ (1679‬ע״י עקיבה לוי מהאלבירשטאדט ונדפס בברלין‬
‫‪) 1766‬יחד עם תרגום לעברי־טייטש מאת מאיר בן אשר כץ ועם מגלת אנטיוכם(‪.‬‬
‫חוץ מאלו נעשו הרבה קיצורים מם׳ יהודית‪ ,‬למן הקיצור שנמצא בס׳ חיבור יפת‬

‫‪ (1‬ע׳ אברהם אפשטיין‪ ,‬מקדמוניות היהודים‪ ,‬ווינא תרמ״ז‪— .‬‬

‫‪ (2‬הו‪1‬יאו יעקב מנלאל לויטירבאך בקובץ מאמרים לזכרון ר«״» חיות׳ ווינא תר‪1‬״ג‪— .‬‬
‫‪ (3‬זהר לבראשית עיב ב׳‪— .‬‬
‫‪ (4‬כך העלה חוולסץ בהקדמתו לקטע זח שחו״ל בשם ‪,‬שריד ופליט״ בקובץ על יד של ‪.‬מקי‪1‬י נרדמים״־‬
‫*׳ )ברלין תרנ״ו‪-‬תרנ״ז(‪- .‬‬
‫‪ (5‬עי ס‪1‬רו ‪- .Studies and Texts i n ,1-14‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪No.‬‬ ‫‪1340‬‬ ‫ע׳ ק ט ל י ג בודליאגה לשטייגשניידר‬ ‫‪(6‬‬
 ‫מבוא כללי לספרים החיצונים‬ ‫‪XIV‬‬

‫)בפרק‬ ‫מהישועה לד׳ נסים בן יעקב ובם׳ ירחמאל ועד ההרצאה החםשית שבם׳ חמדת ימים‬
‫של חנוכה(‪.‬‬
‫מבחין בין מגלת יהודית‬ ‫ויש להעיר שר׳ עזריה מן האדומים )מאור עינים פרק נ״ו>‬
‫שבעברית ובין *מגלת יהודית ע צ מ ה המקובלת לנוצרים״‪.‬‬
‫חוץ מן התרגום שבם׳ יהודית )כאמור לעיל(‪ ,‬הכנים אף ירחמאל את ה ת ו ס פ ו ת‬
‫ל ס ׳ ד נ י א ל )תפלת שלשת הבחורים ומעשה התנין( לתוך ספדו בתרגום א ר מ י ‪ . a‬כמו־כן הכנים‬
‫לספרו תרגום עברי לצוואת נפתלי בן יעקב ‪.(2‬‬
‫בפתיחה לתרגום של תוספות ם׳ דניאל כתב י ר ח מ א ל ‪ - :‬ועתה אעתיק חסרון ההודאות‬
‫והשירים אשר היללו ושבחו שלשת הבחורים‪ ,‬שמצא תודום‪ >8‬שאינו בכ״ד ספרים‪ .‬ודין הוא‬
‫םידדא די סדר בסידריה תודום גבר חכים די פתר ביומוהי דקומודום מלכא דרומאי‪ ,‬דהא ל א‬
‫אישתכח בספרא דעבראי‪ ,‬אילהין מן שבעים םבייא די פתרו םיפרא דאורייתא עם א ל ע ז י‬
‫כהנא רבא‪ ,‬דאיתקטיל ביומוהי דאנטיוכום שחיק טמייא‪ ,‬די פתרו כל אורייתא ביומוהי דתלמי‬
‫מלכא דמצדאי‪ .‬ואף גובריא אילץ ת ר ץ ד י שמהתהץ םומכום ועקילס די פתרו ביומוהי‬
‫דאדריינום מלכא הוו מן פותרנייא ואקילם הוא אוגקלום‪ .‬ודין הוא םידדא די לא כתיבא‬
‫בסידרא דעיבראי דהא תודום אשכחא‪- .‬‬
‫מתוך פתיחה זו נראה שירחמאל‪ ,‬שסופר ע ב ר י היה‪ ,‬הוציא את התרגום הארמי מתוך‬
‫ספד ארמי או סורי וקבעהו בספרו כמות שהוא‪.‬‬
‫ח ל ו ם מ ר ד כ י ו ה ת ו ס פ ו ת ל מ ג ל ת א ס ת ר תרגם מרומית ר ׳ יעקב בן מכיר‬
‫אף א ג ר ת א ר י ם ט י א ס מדומית גיתרגמה ע״י ר ׳ עזריה מן האדומים‪ ,‬שהדפיסה‬
‫בספרו מאור עינים‪.(6‬‬
‫אבל ביחס לאגרת אדיסטיאם נראה שבין היהודים היתד״ רווחת סברה שהאגרת היא‬
‫יצירה נוצרית‪ ,‬כמו שמשמע מדבריו של בעל שלשלת הקבלה«(‪:‬‬
‫‪ -‬בימיו נשל יוסי בן יוחנן איש ירושלים[ היה אלעזר הזקן כ״ג שכתב לו‬
‫טולומיאו מלך מצרים שישלח אליו זקנים להעתיק התורה מעברית ללשון יוונית‪,‬‬
‫ו ה נ ו צ ר י ם השימו כל המעשה הזה בספר בפני עצמו ותלו אותו במנץ‬
‫הביבייה )‪ (Bibbia‬שלהם וקראוהו אריםטיאו‪- .‬‬
‫ביחוד התחילו מתעניניס בםפריס החיצונים ב ת ק ו פ ת ה ה ש כ ל ה ‪.‬‬
‫הראשון היה נפתלי ‪ p \ n‬וויזל שפרסם תרגום הם׳ ח כ מ ת ש ל מ ה ואף פירוש גדול‬
‫בשם דוח חן כתב לו ‪.(7‬‬
‫הוציא‬ ‫יהודית‬ ‫יהודה ליב ב ך ז א ב תרגם מסורית את הם׳ ב ך ם י ‪ , > 8‬ואף מ ג ל ת‬
‫רא‬

‫לאור בעברית ועברי־טייטש עם פירוש עברי ‪.(9‬‬

‫‪ (1‬עי טוסטר‪ ,‬עם ‪- .16—21‬‬

‫‪- .22—30 a* (2‬‬
‫‪ (3‬כוונתו לתאודוסיק המתרגם היווני על מקר*‪— .‬‬
‫‪ (4‬ע׳ בית חטדרע ליילינק‪ ,‬חדר חי‪— .‬‬
‫‪ (5‬מאור עמים‪ ,‬מנטובה על״ד—על״ה‪— .‬‬
‫‪ (6‬עלעלת הקבלה‪ ,‬וויניציה עמ״ז‪ ,‬דף כ״ג «׳‪— .‬‬
‫‪ (7‬ם׳ חכמת עלמה‪! .‬ברלין[ ‪— .1780‬‬
‫‪ (8‬חכמת יהועע בךםירא נעתק בלעק עברי ואעכנזי ותרגום ארמית עם ביאור‪ ,‬ווינא ‪) 1814‬מחדורח ב׳‪,‬‬
‫ךיינא ‪- .(1828‬‬
‫‪ (9‬מגלת יהודית‪ ...‬נעתק ללעוז עברי ומתורגם אעכנזית ומבואר‪ ,‬וומא ‪-.1819‬‬
‫‪XV‬‬ ‫מבוא כללי לספרים החיצונים‬
‫ל ב כ ו ר י העתים״!( נדפסה ת פ ל ת מ נ ש ה בתרגום אנונימי‪.‬‬
‫אחריהם בא יצחק זיקיל פרינקל איש המוניא )=המבורג( והוציא בשם כולל *כתובים‬
‫אחרונים״ קובץ הספרים החיצונים שהנוצרים קורין להם בשם אפוקריפין‪.‬‬
‫בשער הספד כתוב‪* :‬כתובים אחרונים הנודעים בשם אפי־קךיפא אשר לא נודעו לישראל‬
‫מימי הכתבס )!( עד היום הזה ועתה העתיקם מלשון יון לשפת עברית ויוציאם לאור יצחק‬
‫ןעקיל םדענקיל איש כ!מ‪}1‬יא‪ ,‬שנת תק״ץ לפ״ק״‪.‬‬
‫אחר השער יש הקדשה לג׳ אנשים‪ :‬לגיזינום החכם מן הנכרים‪ ,‬לישראל קלייא חתן המחבר‬
‫*ועם השנים השלישי נכבד א ש ד ח כ מ ת ו ע מ ד ה ל י במלאכה הזאת םופר נאמן הוא בקהל־‬
‫עם וחננו אלהים רוח דעת עצה ובינה חכמתו תאיר כשמו רב מאיר סמכןה בךעםעלוי ני״ו״‪.‬‬
‫אין פריגקל אומר מה היתד! עזרתו של מאיר בדיםלו בעבודתו‪ .‬ובאמת נראה שהשנים‬
‫האחרים‪ ,‬גיזיניום וקלייא‪ ,‬אף הם חכמתם עמדה לו‪ ,‬שהדי אין שום הקדמה ע ב ר י ת בתחלת‬
‫הספר‪ ,‬אלא הקדמה רומית ארוכה )שבעה עמודים( דוקא‪ ,‬ובאותה הקדמה נאמר שהאפוקריפין‬
‫לא נכתבו כלל בעברית‪ ,‬ממש כמו זינד־אוויסטה והקוראן‪ ,‬ומבחינה זו בלבד הוא משיג על‬
‫נפתלי הידץ וויזל‪ ,‬שהוא היה סבור בתומו שהם׳ חכמת שלמה נכתב באמת על ידי שלמה‬
‫המלך‪ .‬שוב יש בהקדמה מקום שמדובר בו על התועלת שיביא הספר לתלמידים מ ן ה נ כ ר י ם‬
‫הלומדים עברית שיוכלו להתרגל בו בקריאה עברית‪ .‬מתוך כל זה נראה שההקדמה נכתבה לא‬
‫ע״י יהודי‪ ,‬אלא ע״י נכדי דוקא‪ ,‬ויש לשער שבעל ההקדמה הוא גיזיגיום‪ .‬ועל סמך הסברה‬
‫שהאפוקריפין לא נכתבו מעולם עברית נטל המתרגם רשות לעצמו למםד תרגומו בדרך פראפראםה‬
‫ובסגנונם של בעלי המליצה מן המשכילים‪ .‬והתרגום לא נעשה מן היוונית‪ ,‬כנראה מהרבה מקומות‪.‬‬
‫ומה שכתוב בשער שתרגם מיוונית )ועל ם׳ טוביה נאמר בהקדמה שגתרגם לא מיווגית‪ ,‬אלא‬
‫טרומית‪ ,‬מחמת שביוונית יש בו בספר זה חזרות מיותרות( אולי אין זה אלא לתפארת המלאכה‬
‫והמליצה‪ ,‬ואפשר שאחד משני עוזריו היהודים הכשילהו‪ ,‬שהיה סבור שהוא יודע יוונית‪.‬‬
‫יותר מפרינקל הצליח בעבודתו שלמה פליסנר‪ .‬כשהיה בן י״ז נתקנא בוויזל ובבן־זאב‬
‫ואמר לתרגם שאר הספרים החיצונים ותרגם אחדים מהם מתוך הביבליה הגרמנית‪ .‬אח״כ ראה‬
‫שעבודתו זו לא תצלח וגמר בדעתו לעשות כבן־זאב ולתרגם מן הסורי שבפוליגלוטה‪ .‬לתכלית‬
‫זו למד סורית ואף ערבית קצת ותרגם אותם הספרים שוב מסורית‪.‬‬
‫ז׳ אדר תקע״ז פרסם *מודעה גדולה״ בעברית וגרמנית על קבלת חתימה על הספרים‬
‫החיצונים בעברית‪ .‬אבל חותמים לא היו והענין נשתקע‪ .‬בשנת תקע״ט הוציא את התוספות‬
‫למגלת אסתר בתרגום ג ר מ נ י ‪ .‬ורק בש׳ תק״ב כשיצא ממקומו לאסוף חתומים על ספר שהיה‬
‫בדעתו להוציאו ושהיה כולל ענינים שונים העירוהו רוב החתומים על הצורך להוציא אף את‬
‫הםפריס החיצונים‪ ,‬ואז החליט להוציאם בארבעה חלקים‪ .‬אבל בינתים שמע שפרינקל‬
‫הוציא את ספרו *כתובים אחרונים״ ורפו ידיו‪ .‬ודק לאחר שעיין בספרו של פרינקל והכיר‬
‫שמקום הניח לו להתגדר בו‪ ,‬משום שפרינקל *היה כמחבר ולא כמעתיק״‪ ,‬ואף ד א ה ‪ -‬כ ך‬
‫משמע מדבריו ‪ -‬שפר׳ לא תרגם מכלי ראשון‪ .‬והוא באותו הזמן כבר הספיק ללמוד אף את‬
‫היוונית ולתרגם מתוכה שנית אותם הספרים )חוץ מאגרת ירמיה ותפלת חנניה מישאל ועזריה‬
‫זשירתש שכבר תרגמם פעמים ‪ -‬פעם מגרמנית ופעם מסורית‪,‬‬
‫אולם אחר כל התאמצותו לא נתקיימה מחשבתו בידו להוציא קובץ הספדים החיצונים‬
‫בפני עצמם‪ ,‬אלא אחדים מן הקטנים שבהם פרסם בקובץ נוזלים מן לבנון ‪ (2‬הכולל חידושי‬
‫תודה ושירים ודרשות‪ ,‬הספרים שהדפיס בקובצו זה הם‪ :‬ברוך א׳ וב׳‪ .‬אגרת ירמיה‪ ,‬תוספות‬
‫ל ס ׳ דניאל‪ ,‬תפלת מנשה ותהלים קנ״א‪.‬‬

‫‪ (1‬בכורי העתים‪ ,‬כרך ח׳ ‪) 1824‬עמ׳ ‪ 12‬ואילך(‪— .‬‬

‫‪ (2‬םםר נוזלים מן לבגמ‪ ,‬חלק ראמץ )יותר לא י*א(‪ ,‬ברלץ ‪- .1833‬‬
 ‫מבוא כללי לספרים החיצונים‬ ‫‪XVI‬‬

‫כך נשאר ה ק ו ב ץ ״כתובים אחרונים״ של פרינקל יחידי בספרות העברית ונדפס כמה‬
‫פעמים )בתיקונים בלשון ובניקוד מצד המדפיסים( בכמותו‪ ,‬עד שבא המדפים יצחק גולדמאן‬
‫והוסיף עליו )בתרגום מגרמנית( את הספרים‪ :‬אגרת ברוך אל עשרת השבטים ומזמור קנ״א‬
‫על נצחון דוד במלחמתו עם גלית‪.‬‬
‫בספרות ולפיכך כדאי לעמוד על יחסו אל‬ ‫בן־תורה ובקי‬ ‫המדפים גולדמן היה סופר‬
‫הספרות החיצונית‪.‬‬
‫הוא היה מחשיב הרבה את הספדים החיצונים והיה שואף להכניסם אל תוך הסביבה‬
‫של הקוראים בבחינת ספרי קדש‪ .‬ד ב ר זה‪ ,‬אם לא בפירוש אמד‪ ,‬נראה על כל פנים מהשתדלותי‬
‫להדפיס את הספר בצורת תנ״ך עברי‪ .‬ומכיון שלא היתד‪ ,‬לו הוצאה עממית יפה מן ה ת ת‬
‫העברי‪ ,‬חוץ מן התנ״ך הקטן של הוצאת החברה הביבלית שנפוץ הרבה בעולם‪ ,‬לפיכך י א ה‬
‫ת‬
‫צורך לחקות אותה ההוצאה בכל‪ ,‬לא רק בתבנית ובאותיות‪ ,‬אלא אף בכתבות ר ו מ י י‬
‫‪0‬‬
‫בצדן של העבריות לשמות הספדים בראש כל עמוד ועמוד ואף ברשימה של שמות ה ס פ ר י‬
‫שבראש הקובץ ובציוני הפרקים והפסוקים בכל הפרטים!(‪.‬‬
‫ומכל מקום‪ ,‬מצד אחר‪ ,‬אופיים הם דבריו בהערתו לפני הספרים שהוסיף הוא על הקובץ‬
‫של כתובים אחרונים‪:‬‬
‫‪ -‬עד פה באו ספרי האפוקדיפי הנעתקים ברוב הלשונות הישנות והחדשות‪.‬‬
‫ולהשלמת ההדפסה החדשה הזאת הוספתי בזה העתקת א ג ר ת ב ר ו ך אשר שלח לגלות‬
‫עשרת השבטים ע״י שלמנסר מלך אשור‪ ,‬כפי שנמצאה בלשון ארמית )זיריש( לבדה‪ .‬ועוד‬
‫מזמור אחד כעין מזמורי תהלים נמצא בתנ״ך הגדול )בפוליגלוטה( בסוף תחלים‪ ,‬בארבע‬
‫לשונות קדמוניות‪ ,‬יונית ארמית ערבית כושית‪.‬‬

‫בכל העמים‬
‫אבל בדקתי‬
‫עד סוף ד״ה‪ ,‬ואח״כ יתחיל מן תחלת עזרא ומעתיק והולך באיזה שינויים קטנים‪ ,‬ואח״כ באים‬
‫דברים מן נחמיה )עזרא ב׳(‪ ,‬וכן מדלג מזה לזה‪ ,‬ומסיים בנחמיה ח׳ פסוק י״ב‪ .‬כי הבינו‬
‫בדברים אשד הודיעו להם‪ .‬ומאשר אין בו כל חדש נחמתי מלהעתיקו‪ .‬וכן ס׳ חשמונאים ג׳‬
‫מלא ספורים מגוזמים‪ ,‬ולא לחנם שמטו ידיהם ממנו המעתיקים לרוב הלשונות• ־‬
‫אף נכרים היו במתרגמים ל ע ב ר י ת ‪ :‬ם׳ ברוך נתרגם ע״י ‪ Kneuok»r‬הגרמני )‪9‬ד‪>18‬‬
‫ואנטונין הרוסי )‪ ,(1902‬ומזמורי שלמה נתדגמו עיי פראגץ דליטש )התרגום נמצא בכ״י‬
‫באוניברסיטה שבליפםיה( וע״י פראנקינבירג )‪.(1896‬‬
‫אחר הקובץ של ‪,‬״כתובים אחרונים״ הופיעו כמה ספרים בודדים‪ ,‬מהם תרגום מתוך‬
‫תרגום ‪ 0‬ומהם תרגום מתוך המקור ‪ .(3‬א ב ל שום נםיון ל א געשה להוציא את הספרים‬
‫החיצונים ב ק ו ב ץ ש ל ם ובשיטה מדעית‪ .‬אמת‪ ,‬מפעל כזה אי‪-‬אפשר היה ש!ע&ה כהוגן בזמן‬
‫הקודם‪ ,‬שהרי רק בעשרות השנים האחרונות נעשו מהדורות בקרתיות לגופם של כמה מן‬
‫הספרים‪ .‬דק עכשיו נעשה הדבר אפשרי ובכחות משותפים של כמה מאנשי המדע יוצאים‬
‫בזה הספרים החיצונים מכונסים כלם ב ש נ י כ ר כ י ם ‪ :‬א( הספרים המתיחסים בצד מן הצדדים אל‬

‫‪ (1‬בחוגים אחרונים‪ ...‬ונוסף עוד םח שלא חיה בראשוגים‪ ,...‬ווארשה בדמום ר׳ יצחק גולדמאן נ״י‪ ,‬שנת‬
‫תרמ״ו ל»״ק‪.‬‬
‫‪ (2‬כגץ ‪ '0‬היובלים מאת ש‪ .‬רובין )ווינא ‪ ,1871‬מגרמנית( חזון הסבילות מאת יהושע שטיינברג )ווארשה‬
‫‪ ,1881‬מגרמנית( סי חנון• מאת גולדשםיט )בדלק ‪ ,1892‬מגרמנית(‪.‬‬
‫‪ (3‬כגון תהלות שלמה ועליית משח מאת א״ש קאמינינקי )בחשלח‪ ,‬כרכים י״ג וט״ו(‪.‬‬
 ‫‪XVII‬‬ ‫מבוא כללי לספרים החיצונים‬
‫תורה נביאים וכתובים‪ ,‬ב( ושאר ספרים שאין לתלותם במחלקה מן המחלקות שבכתבי הקדש‬
‫לא מצד חתכן ולא מצד היחום לאחד האישים שבמקרא‪.‬‬

‫ט‪ .‬על שיטת הסידור הנכונה לספרים החיצונים בעברית‪.‬‬

‫בין הנוצרים מקובלת חלוקת הספרים החיצונים לשתי מחלקות‪ :‬אפוקריפין ופםיבדאפיגרפין‪.‬‬
‫בשם אפוקריפין )‪ (djroxQuqpa‬הם מכנים )למן תרגומו של לותיר‪ ,‬כשהדפיםו אותם הספרים‬
‫בסוף הביבליה שלו( את הספרים שנתקבלו בועידותיה של הכנםיה הנוצרית בבחינת ספרים‬
‫מועילים לתיקון המוסר‪ ,‬ולשאר הספרים החיצונים נהגו לקרא בשם פםיבדאפיגרפין‬
‫)‪0‬קף‪90‬ץ‪1‬ש‪567‬ס‪=^8‬מיוחםים(‪ ,‬כלו׳ ספרים המיוחסים לאדם גדול שבאמת לא הוא כתבם כלל‪.‬‬
‫אבל חלוקה זו בעצם אין לה שום זכות לקיום‪ ,‬שהרי אין הבדל‪ ,‬למשל‪ ,‬בין הספד חכמת‬
‫שלמה‪ ,‬הנחשב אצלם בין האפוקריפין‪ ,‬ובין הספר מזמורי שלמה‪ ,‬הנמנה לגבם בתוך‬
‫הפםיבדאפיגרפין‪ ,‬כאילו באמת אפשר להניח שהס׳ חכמת שלמה נכתב בעצם ידו של שלמה‬
‫והס׳ מזמורי שלמה הוא רק מיוחם לשלמה‪.‬‬
‫ויש מחכמיהם שהרגישו הזרות שבחלוקה זו‪ ,‬ולפיכך סידרו את הספרים לפי אלפבית‪,‬‬
‫כלו׳ לפי האות הראשונה שבשמות הספרים‪.‬‬
‫אפשר היה לחשוב עוד על חלוקת הספרים לפי הלשון העיקרית שבה נכתבו‪ ,‬היינו‬
‫להבחין בין הספרים שמלכתחלה נכתבו ע ב ר י ת ‪ ,‬אלא שהם מצויים ע כ ש י ו בתרגום ובין‬
‫הספרים שמעיקרם י ו ו נ י ת נכתבו‪ .‬או לעשות את החלוקה לפי ארץ מולדתם של הספדים‪:‬‬
‫אותם שנכתבו בארץ ישראל‪ ,‬והם עברית נכתבו‪ ,‬ואותם שנכתבו בחוצה לארץ‪ ,‬והללו יוונית‬
‫נכתבו‪ .‬אבל משתי החלוקות הללו‪ ,‬שבעצם הן ממין אחד‪ ,‬אי־אפשר לאחוז אף באחת‪ ,‬שהרי‬
‫עדיין לא הכריעו חכמים על הלשון העיקרית של כל ספר מן החיצונים ועל ארץ מולדתו‪,‬‬
‫ואף בסדר כרונולוגי‪ ,‬לפי זמן כתיבתם של הספדים‪ ,‬לתחום להם תחומין ולומר‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬שאלו לפני תקופת החשמונאים ואלו בתוך אותה תקופה ואלו לאחריה נכתבו‪ ,‬אי־אפשר‬
‫לערוך את הספרים‪ ,‬משום שאין בידנו לברר בדיוק לגבי כל ספד וספר את הזמן שבו נכתב‪.‬‬
‫כמו־כן קשה לחלק את הספרים למחלקות לפי תכנם ‪ -‬כגון למחלקות של היסטוריה‪,‬‬
‫חזון ודברי מוסר‪ - ,‬שלא דבר קל הוא לעשות חלוקה פרטית ולהכריע‪ ,‬למשל‪ ,‬בין דברי‬
‫היסטוריה לדברי אגדה‪ ,‬או בין דברי מוסר ודברי שיר‪ ,‬וכיוצא בכך‪.‬‬
‫לפיכך נראית לנו דרך חדשה לסידורם של הספרים החיצונים‪ ,‬והדרך החדשה ישנה‬
‫היא‪ ,‬משום שהיא קרובה להגיון המקובל שבמסורת ישראל‪ - ,‬היינו לערך את הספרים על‬
‫הסדר המקובל בישראל בקובץ ספרי תנ״ך‪ .‬כל ספד וספר יתכן להכניסו למחלקה המתאימה‬
‫לו אם מצד הענינים הכלולים בו אם מצד האיש שאליו מיוחם אותו ספר‪.‬‬
‫לפי שיטה זו נםדרו בזה הספרים החיצונים ב כ ל ל בארבע מחלקות‪ :‬א( לתודה‪,‬‬
‫ב( לנביאים‪ ,‬ג( לכתובים‪ ,‬ד( שאר הספרים‪.‬‬
‫ו ב פ ר ט כך סידורם‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫א( הספרים החיצונים ל ת ו ר ה ‪ :‬םפד אדם ו ח ו ה ‪ -‬ם פ ר חנוך א ׳ ‪ -‬ס פ ר חנוך ב ‪-‬‬
‫צוואות השבטים ‪ -‬ספר היובלים ‪ -‬עלית משה‪.‬‬
‫‪ a‬הספרים החיצונים ל נ ב י א י ם ‪ :‬תפלת מנשה ‪ -‬אגרת ירמיה ‪ -‬ספד ברוך ‪ -‬חזון‬
‫ברוך א׳ ‪ -‬חזון ברוך ב׳‪.‬‬
‫ג( הספרים החיצונים ל כ ת ו ב י ם ‪ :‬תהלים מזמור קנ״א ‪ -‬מזמורי שלמה ‪ -‬חכמת שלמה ‪-‬‬
‫ספר דברי איוב ‪ -‬תוספות למגלת אסתר ‪ -‬תוספות לכפר דניאל ‪ -‬עזרא החיצוני ‪ -‬חזץ עזרא‪.‬‬
‫‪ a‬ש א ד ה ס פ ר י ם ה ח י צ ו נ י ם ‪ :‬אגרת אריסטיאם ‪ -‬ספד המקבים א׳ ‪ -‬ספר המקבים‬
‫ב ׳ ‪ -‬ספד המקבים ג׳ ‪ -‬םפר המקבים ד ׳ ‪ -‬טוביה ‪ -‬יהודית ‪ -‬חזון הסבילות ‪ -‬ספר בן־םידא‪.‬‬
 ‫ם פ ר אדם וחרה‬
‫מבוא‬
‫א‪ .‬ע ל ספרות א ד ם וחרה‪.‬‬
‫יקרה‬ ‫מרגלית‬ ‫בעטיו ש ל נ ח ש‬ ‫טרידתם מ ש ם‬ ‫ולאחר‬ ‫• ר ש ת א ד ם וחוד• ב ג ן ע ד ן‬
‫למן‬ ‫לטפל ב ה כ ל כ ך‬ ‫הרבתה‬ ‫הישראלית‬ ‫האגדה‬ ‫ואין פ ל א א ם‬ ‫הישראלי‪,‬‬ ‫* י א ב‪$‬פום‬
‫ואילך‪.‬‬ ‫לאומה‬ ‫בראשית‬ ‫‪ -‬ודאי ל מ ן ז מ ן מ ת ן ס פ ד‬ ‫הראשונים‪,‬‬ ‫הימים‬
‫קדם‪,‬‬ ‫בימי‬ ‫רווחת‬ ‫היתד‪.‬‬ ‫וחוה‬ ‫שלימה ע ל א ד ם‬ ‫שספרות‬ ‫מעידים‬ ‫ורמזים‬ ‫שרידים‬
‫למעשי‬ ‫נרחב‬ ‫מוצאת ל ה כאן כ ר‬ ‫היתד‪.‬‬ ‫הפנטסיה‬ ‫ראשונים‪:‬‬ ‫אגדת‬ ‫יצרנותה ש ל‬ ‫בימי‬
‫דדזץ‬ ‫ורזין‬ ‫רזים‬ ‫מעשי‬ ‫שעשועיה‪ .‬כ ל‬ ‫עליה א ת כ ל י‬ ‫לתלות‬ ‫נאמנה‬ ‫שובבותה ואף י ת ד‬
‫דוד‬ ‫הקב״ה הראה ל ו‬ ‫בתולדותיו ש ל א ד ם ‪ .‬ה ר י ה ו א י ד ע ה כ ל ‪:‬‬ ‫היו משתבצים ל ה ם י פ ה‬
‫‪,‬‬
‫ו ד ע ת ו ש ל א ד ם א ף ל ש ג ר ה היתד‪,‬‬ ‫הדעת‪.‬‬ ‫לחנם א כ ל מ ע ץ‬ ‫ד ו ר ודורשיו )ע״ז ה א׳(‪ .‬ל א‬
‫קדמונים‪:‬‬ ‫שיחות‬ ‫מתוך‬ ‫משמע‬ ‫שבםפרותו‪ .‬כ ך‬ ‫החכמה‬ ‫שיודעים היו ע ל‬ ‫בלשון ב נ י א ד ם‬
‫להעניק ל ו סמיכה‪,‬‬ ‫בידו‬ ‫עלתה‬ ‫שמואל ש ל א‬ ‫בשיחתו ע ם מ ד‬ ‫למשל‪ .‬ד ב י‬ ‫כשהצטער‪,‬‬
‫ביה'‬ ‫וכתיב‬ ‫ה ר א ש ו ן‬ ‫לדידי חזי ל י ם ם ד א ד א ד ם‬ ‫הלשון‪:‬‬ ‫שמואל בזה‬ ‫מר‬ ‫השיבהו‬
‫‪,‬‬
‫ב (‪.‬‬ ‫יתקרי)ב״מ ם״ה‬ ‫ורבי ל א‬ ‫יתקדי‬ ‫חכים‬ ‫ידחינאה‬ ‫שמואל‬
‫שהיה‬ ‫האגדה‬ ‫בספרות‬ ‫מקצוע ש ל ם‬ ‫אותנו ע ל‬ ‫מעמידים‬ ‫וכיוצאים ב ה ם‬ ‫רמזים א ל ו‬
‫הדורות‪.‬‬ ‫בהמשך‬ ‫מאתנו‬ ‫ל נ ו ונעלם‬
‫ומהאי‬ ‫הנצרות‪,‬‬ ‫לגבי‬ ‫יתירה יש ל ו‬ ‫חשיבות‬ ‫קדמאה‬ ‫א ב ל הענין ש ל ח ט א א ד ם‬
‫ושם‬ ‫ישראל‬ ‫שבאגדת‬ ‫הרכוש‬ ‫מאותו‬ ‫וכמה‬ ‫הנוצרים כ מ ה‬ ‫ראשוני‬ ‫שרבבו להם‬ ‫מעמא‬
‫מצודתם העיקרית‬ ‫העניגים‬ ‫והעבירו א ת‬ ‫וצרכיהם הדתיים‬ ‫טעמם‬ ‫והחליפו ל פ י‬ ‫עיבדו ל ה ם‬
‫מחמדינו‪.‬‬ ‫ופליט מ כ ל‬ ‫שריד‬ ‫להציל מ ה ם ש ו ם‬ ‫ע ד שקשה‬
‫לנו‪,‬‬ ‫וחוה א י ן‬ ‫הספרות ש ל א ד ם‬ ‫שבמקצוע‬ ‫קדומים‬ ‫יצירות‬ ‫מ כ ל אותו ש פ ע ש ל‬
‫בין‬ ‫הגלגולים‬ ‫שאחרי כ ל‬ ‫וחוד‪..‬‬ ‫ס פ ד א ד ם‬ ‫שיור א ל א ס פ ר א ח ד ‪ ,‬ה ו א‬ ‫היהודים‪,‬‬
‫בשלימותו‪.‬‬ ‫העברי ב ו‬ ‫טעמו‬ ‫עדיין ע מ ד‬ ‫ביוונית‬ ‫החיצונים‬ ‫ש א ר הספרים‬

‫ב‪ .‬ש מ ו ש ל הספר‪.‬‬

‫ששמו‬ ‫נראה‬ ‫ספר‪(...‬‬ ‫שמעיקר כ ךה י ה ‪ :‬זה‬ ‫)ויתכן‬ ‫שבספר‬ ‫הראשון‬ ‫הפסוק‬ ‫מתוך‬
‫הארמיני‪:‬‬ ‫בתרגומו‬ ‫מכונה א ף‬ ‫וקרוב ל כ ך הוא‬ ‫וחוח‪.‬‬ ‫להיות ס פ ד א ד ם‬ ‫צריך‬ ‫זזנכון‬
‫אף‬ ‫)ודומה ל ו‬ ‫‪vita Adae et Erae‬‬ ‫הרומי ש מ ו ‪:‬‬ ‫בתרגומו‬ ‫) ‪ .(JQR v n , 2 1 8‬א ף‬ ‫ספר אדם‬
‫הםלאביות(‪.‬‬ ‫‪.‬בנוסחאות‬
‫וצייריאני ‪ -‬ש נ י ה ם מוציאים ל א ו ר א ת הנוסח היווני ‪-‬‬ ‫טישינדודף‬ ‫בידי‬ ‫היתה‬ ‫וטעות‬
‫סופר‬ ‫שהוסיף‬ ‫שרשימה‬ ‫נראה‬ ‫)=חזון משה(‪.‬‬ ‫ל ס פ ר ז ה ב ש ם ‪Apocaiypsis Mosis‬‬ ‫שקראו‬
‫ביוונית‬ ‫בסופו(‬ ‫עדיין ה י א‬ ‫הארמיני‬ ‫)בנוסח‬ ‫הספר‬ ‫בסופו ש ל‬ ‫הוזה‪,‬‬ ‫טועה א ו‬ ‫מאוחד‪,‬‬
‫חיי‬ ‫ל ש ו נ ה ‪ - :‬ספוד‬ ‫רשימה כ ך‬ ‫אותה‬ ‫הטעתם‪.‬‬ ‫בתחלתו‬ ‫קבעוה‬ ‫אח״כ‬ ‫שבאו‬ ‫ושהםוםדים‬
‫מפי‬ ‫שנגלה‬ ‫)‪ (AITJY^CTIC xai nolvceia‬א ד ם ו ח ו ח ה י צ ו ר י ם ה ר א ש ו נ י ם )‪(jcQcoTOJiXdattov‬‬
‫‪,‬‬
‫המלאך ה ר א ש ‪- .‬‬ ‫מיכאל‬ ‫מידי ה ע ל פ י‬ ‫הברית‬ ‫תורת‬ ‫לוחות‬ ‫כשקבל‬ ‫עבדו‬ ‫למשה‬ ‫הגבורה‬
 ‫ספר אדם וחוה‬ ‫ב‬

‫טיבו של ד״םפר‪.‬‬ ‫ג•‬

‫הלכה‪.‬‬ ‫אגדה וסיומו ב ד ב ר י‬ ‫בדברי‬ ‫תחלתו‬ ‫סופו‪:‬‬ ‫ה ס פ ד ה ו א כ ל ו יהודי מ ה ח ל ת ו ו ע ד‬
‫לך‪:‬‬ ‫מגיד‬ ‫בספרו‪.‬‬ ‫הסופד‬ ‫של‬ ‫תכליתו‬ ‫והוא‬ ‫תחלה‬ ‫במחשבה‬ ‫שסיומו ע ל ה‬ ‫לודאי‬ ‫וקרוב‬
‫ושניהם‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫נוהגת‬ ‫ואינה‬ ‫ימים‬ ‫נוהגת א ל א ש ש ה‬ ‫שאינה‬ ‫באבילות‪,‬‬ ‫יש‬ ‫דינים‬ ‫שני‬
‫המלאך‪ ,‬ש ר ם ש ל ישראל‪.‬‬ ‫מיכאל‬ ‫מפיו ש ל‬ ‫הלכה ל ש ת בן־אדם‬ ‫קבועים‪:‬‬ ‫מקדמת דנא הם‬

‫זמנו‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫סימניו‬ ‫‪ .360‬א ב ל‬ ‫קודם ש׳‬ ‫התרגום היווני‬ ‫מתוך‬ ‫נעשה‬ ‫לקמן(‬ ‫הארמיני)ע׳‬ ‫התרגום‬
‫שהיו‬ ‫הויכוחים‬ ‫לזמן ש ל‬ ‫פנים‬ ‫קדום ע ל כ ל‬ ‫ה ס פ ד גופו מוכיחים עליו שהוא‬ ‫הפנימיים ש ל‬
‫אלא‬ ‫כוונה ל כ ך ‪,‬‬ ‫שאין ב ו ש ו ם‬ ‫היהודים‪ :‬ל א ד ק‬ ‫ובין‬ ‫הנצרים‪,‬‬ ‫ראשוני‬ ‫בין המינים‪ .‬ה ס‬
‫לאחר‬ ‫הספר‬ ‫נכתב‬ ‫אילו‬ ‫קדמותו‪:‬‬ ‫ראיה ע ל‬ ‫ועוד‬ ‫עיקר‪.‬‬ ‫למשיח אין בו רמז כ ל‬ ‫אפילו‬
‫מעתה‪:‬‬ ‫אמור‬ ‫ספרותם‪.‬‬ ‫לתוך‬ ‫אותו‬ ‫מאספים‬ ‫הנצרים‬ ‫ודאי ל א היו‬ ‫הנצרות‬ ‫של‬ ‫התהוותה‬
‫נכתב‪.‬‬ ‫הנצרות‬ ‫להתהוותה ש ל‬ ‫קודם‬ ‫הביתי א ל א א ף‬ ‫חורבן‬ ‫לפני‬ ‫לא דק‬

‫ה‪ .‬לשונו העיקרית של הספר‪.‬‬

‫עברית‪:‬‬ ‫מעיקרו‬ ‫נכתב‬ ‫שהספד‬ ‫מוכיחים‬ ‫לשון‬ ‫כ מ ה סימני‬
‫‪,‬‬
‫נתקשה‬ ‫והמתרגם‬ ‫ב כ י נ ו י ‪T‬״ א ל ) כ ״ ט ד ‪ /‬ל ״ ג ה ( ‪,‬‬ ‫אלהים‬ ‫פונים א ל‬ ‫המלאכים‬ ‫א(‬
‫כך‪:‬‬ ‫ד׳( מ ס ר‬ ‫כ‪,‬י}לו;ה ) מ ״ ג‬ ‫הלשון‬ ‫אף‬ ‫‪.‬ג!״‪.'10‬‬ ‫טדאנםקריםציר‪:,‬‬ ‫בדרך‬ ‫וכתבו‬ ‫במסירתו‬
‫‪'AXkrikovia‬‬
‫‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫כגון ב ך כ ע ם )ג׳ ב (‬ ‫בתרגום כמות ש ה ם בלשון העברית‪,‬‬ ‫עבריים מ ס ד‬ ‫לשונות‬ ‫ב(‬
‫ב׳‬ ‫האפסיים‬ ‫אל‬ ‫‪,texva opyns‬‬ ‫מוסר‬ ‫ודליטש‬ ‫ובעי‪,‬‬ ‫משלי י״ז כ״ה‬ ‫)השוה‬ ‫?‪ogyfjc mo‬‬
‫( ‪Uyoi -‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪e‬‬ ‫‪o‬‬ ‫ר י ב ל י ע ל ) כ י אב׳‪g£‬‬ ‫‪ 6‬ד ב‬ ‫‪fj‬‬
‫‪ /jragovojiiag‬ה נ נ י ) מ * א א ׳ ( — ‪XSov eyco‬‬
‫בי(‪tvlov &-‬‬ ‫ג ‪ /‬י״ג‬ ‫כגון ה ע ץ א ש ר י ז ל ב ו )ט׳‬ ‫העברית‪,‬‬ ‫הלשון‬ ‫שימושי‬ ‫ג(‬
‫א׳( —‬ ‫)ט״ז‬ ‫בו‬ ‫אשר‬ ‫דבר‬ ‫‪.ev xty cpvMaouv fj^ag‬‬ ‫ב׳( —‬ ‫בשמרנו )ט״ו‬ ‫‪$ peei‬‬
‫ועוד‪.‬‬ ‫‪Jv xw yivwaxeiv‬‬ ‫ג׳‪.‬‬ ‫ב ד ע ת ט ו ב ו ר ע )י״ח‬ ‫(‬ ‫—‬
‫חבלימ‬ ‫לו‬ ‫שנתחלפו‬ ‫בה״א‪,‬‬ ‫חי״ת‬ ‫שהחליף‬ ‫העברי‪,‬‬ ‫במקור‬ ‫בקריאה‬ ‫טעות‬ ‫ד(‬
‫)‪.(ev naTatois‬‬ ‫בהבלים‬ ‫‪,‬‬
‫)כ״ה א (‬

‫ו‪ .‬ע ל ה ת ר ג ו ם היווני‪.‬‬

‫חוץ‬ ‫נעשו‪.‬‬ ‫מתוכו‬ ‫התרגומים‬ ‫שהרי ש א ד‬ ‫הספד‪,‬‬ ‫לנוסח‬ ‫עיקר‬ ‫היווני ה ו א‬ ‫התרגום‬
‫בתוכן‪.‬‬ ‫ושלם‬ ‫אחדותי‬ ‫מזה הוא גם‬
‫‪Apocalypses‬‬ ‫בספרו‬ ‫טישנדורף‬ ‫קונםטנטינום‬ ‫לאוד‬ ‫הוציא‬ ‫היווני‬ ‫התרגום‬ ‫את‬
‫‪,‬‬ ‫שבכ״י‬ ‫ההתחלית‬ ‫הרשימה‬ ‫פי‬ ‫‪1866apocryphae(iipsiae‬ב ש ם )‪ABCD‬מוטעה‪ .‬ע ל‬ ‫)‬
‫)‪(AD‬‬ ‫ארבעה כ״י‪ ,‬מ ה ם שנים‬ ‫)=חזון משה( ע ל פ י‬ ‫‪Apocaiypsis‬‬ ‫ל ע י ל פ ר ק ב ׳ ( ‪Mosis‬‬ ‫ע׳‬
‫והם‪:‬‬ ‫ו ש נ י ם )‪ (BC‬מ ו ו י נ א ‪,‬‬ ‫ומילאנו(‬ ‫)מוויניציה‬ ‫מאיטליה‬
‫הי״ג(‪.‬‬ ‫המאה‬ ‫)מוויניציה‪ .‬מ ן‬ ‫כ״י ‪A‬‬
‫י״ב־י״ד(‪.‬‬ ‫המאות‬ ‫)מווינא‪ ,‬מ ן‬ ‫‪B‬‬ ‫י‬
‫(‪.‬‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫‪ ) c‬״‬ ‫״‬
‫הייא(‪.‬‬ ‫המאה‬ ‫)ממילאנו‪ ,‬מ ן‬ ‫‪D‬‬ ‫״‬
‫בתחלתו‬ ‫בשלימותו‪ ,‬א ל א ד ק‬ ‫בכ״י ‪ D‬ל א‬ ‫בהוצאתו‬ ‫השתמש‬ ‫וטישנדודף‬ ‫והואיל‬
 ‫ג‬ ‫מבוא‬

‫‪Monument* sacra et profana,‬‬ ‫בקובצו‬

‫ובסופו‪ ,‬בא אחריו ‪ A . M Ceriani‬והוציאתו כלו‬
‫‪ V (1868), 19-24‬באותו השם ‪.Apocaiypsis Moysi‬‬
‫חוץ מאלו השתמש פוקס בתרגומו הגרמני )בקובצו של ‪ (Kautzsch‬בעוד שני‬
‫‪.(Montpeiiier‬‬ ‫ממונפיליו‬ ‫‪-‬‬ ‫)‬ ‫הטיו‪2E‬‬ ‫מפארים‪ .‬מן המאה‬
‫ויש להעיר שמכל הכ״י הנזכרים דק הכ״י ‪ c‬נשתמר בשלימותו‪.‬‬
‫‪.n=v‬‬ ‫= ג‪ .‬ע = ד‪.‬‬ ‫‪a =b * = A 0‬‬ ‫הכ״י הנזכרים מסומנים לקמן ‪ -‬בפירוש ‪ -‬כ ך ‪:‬‬
‫וכן הנוסח ה א ר מ י ג י ־ א ד ‪ .‬והםלאבי = ם‪.‬‬

‫ז‪ .‬שאר התרגומים‪.‬‬

‫שאר התרגומים נעשו מן היווני‪ .‬ולא ע ו ה א ל א שבהם דוקא ח ל ו ידים נצריות‬
‫־אס מעט ואם הרבה‪ :‬יש מהם שאפשר עוד להפריש בתוכם א ת העיקר מן התוססת‪,‬‬
‫•ויש שאי־אםשר לעשות זאת כלל‪.‬‬
‫בעיקר יש להזכיר‪ ,‬מן הצד היהודי שנשתייר בהם מן המקור‪ ,‬א ת הגוםחאות‪:‬‬
‫הרומי‪ .‬הארמיני והםלאבי )או‪ :‬הסלאביים(‪.‬‬
‫א( ה ד ו מ י ‪ ,‬שנקרא ‪ .Vita Adae et Evae‬יצא לאוד ע״י ‪Abhandlungen) "W. Meyer‬‬
‫נעשה תרגום‬ ‫‪, Abt I I I‬‬
‫ז ה מיוונית תיכף אחד המאה ה ד ‪ /‬תרגומים גרמני ואנגלי ממנו נ י ת נ ו בקובצי הספרים‬
‫החיצונים של קויטש וצ׳ארלם בצדו של תרגום הנוסח היווני‪.‬‬
‫ב( ה א ד מ י ג י יצא לאוד בתרגום אנגלי )על פי כ י י משנת ‪ 1539‬שבספריה‬
‫‪3‬־‪ Etschmiadzin‬מאת ‪ F .D. Conybeare‬בשם ‪On the Apooalyps• of Moses (JQR VII [18941,‬‬
‫‪ .(216-235‬לדעתו של ‪ Conybeare‬גראה מן הלשון הקדומה שהתרגום געשה במאה ה ח מ י ש י ת ‪-‬‬
‫הששית‪ ,‬בערך‪ .‬ונראה שהתרגום געשה מתוך יווגי דוקא )ולא מסורי או כושי‪ ,‬כ ס ב ר ת ו‬
‫‪,‬‬
‫ש ל ‪ ,(Conybeare‬שהדי בפרק כ״ז ניתנו ד מיני הצמחים ב ה ע ת ק ת שמותיהם היווניים‪ ,‬ועוד‬
‫יותר מזה נראה בפרק ל*ז שהלשון ‪ sea not made with hands‬אינו מתפרש א ל א מתוך‬
‫השערה שלפני האדמיני היה בנוסח היווני בטעות ‪dxe‬׳‪n‬־‪ 101J0Q1]cos Mfw‬במקום‬
‫‪.d/spovaia M|i,vr),‬‬
‫ג( ה ס ל א ב י הוציא ממנו ‪ H . THxoHpaBOBt‬בקובצו ‪riaMHTHHKH oTpeneHHoft‬‬
‫‪:‬‬ ‫שניגוםחאות‪,1863‬‬ ‫‪pyccKoft JIHT‬‬
‫‪CJIOBO O AAaM‬‬ ‫‪O‬׳‪(1‬‬ ‫‪HcnoB-bAaHiH EBHH-fe (CTp.‬‬ ‫‪fe‬‬ ‫— ‪(cTp. 1‬‬
‫ואין כאן אלא שתי רידקציות של ספד אחד והן מתחלפות זו מזו דק ב ס ד ר‬
‫ההרצאה ובפרטים אחדים‪ ,‬א ב ל בעצם התכן הכללי יש כאן ספר אחד‪ ,‬שבו מתוארים‬
‫ימיו האחרונים של אדם וקבורתו ווידויה של חוה לפני בניה ובני בניה על החטא‬
‫הראשון שגרם לטרידה מגן־עדן‪ - ,‬ממש באותו התכן ובאותו הסדר שבנוסח היווני‪ .‬רק‬
‫בסוף מצורפות אגדות נצריות שהיו רווחות בעולמם‪ ,‬ואגדות אלו השרו מרוחן על‬
‫ה ס פ ד כלו ועשאוהו כמין יצירה גצרית‪ .‬וכבד עמד ‪ H. nop+HpbeBi,‬באריכות על ניתוחן‬
‫ועדכן של אותן הנוסחאות בתוך שאר דבריו על האפוקדיפין של אדם וחוד‪ .‬בפרק‬
‫‪aB03aHia‬‬ ‫‪bH c06‬׳‪b,b‬׳‪ m a x.J1111TiHx‬־ ‪AnoKpmfcHHecKiaC K a 3 f c T H h‬׳‪oBeTX1x‬‬ ‫חד שבספרו‬
‫‪KaaaHb 1873 (CTp. 168—197V‬‬
‫א׳ ב׳‬
‫‪Die altkirchenslavischenTexte,5‬‬ ‫אל(‬ ‫ריב לא מקורות אלו‪,‬‬
‫)‪ ,des Adambuches (Wien 1893‬ולזערי אינו בידי‪.‬‬
 ‫*‬

‫ןחןה‬ ‫‪$‬ךם‬ ‫ס‪$‬ר‬

‫פ‬
‫ןה ם‪$‬ר תולדות ‪$‬ךם ןסד׳‪ :‬נולל״י! «‪0‬ד־ צ א ‪ » $‬ד ? ג ד ז‬ ‫א‬
‫ם‬
‫‪??1‬ןח ‪ $‬ך *ת־סןה א<צתו וילך ק ך ‪ $‬ה ‪ :‬וי^זב־^ם ?זמוןה ‪$‬שךה‬ ‫כ‬
‫‪ #‬ה ו ‪ #‬ל ם ךןך^ים‪ :‬וירע ‪$‬ךם את־סןדז א ^ מ ו וההר ‪$1‬לד ‪ #‬י‬ ‫ג‬
‫??ים ‪$‬ת־ד‪?.‬אור מ ק ף א קלן ן * ת ־ מ ‪ #‬ב מ?ןףא ל ‪ $‬ל ‪:‬‬
‫ב‬
‫‪1‬ף*א‪$‬ר םךז‬ ‫ו»זרי־כן ליו ‪$‬ךם ןח^ה יחךו ויהי‬
‫אל־‪$‬ךם‪ :‬א מ י ר*יהי לולללה ‪03‬לום נןמה[ ך ם ־ ^ י מ ל ‪ $‬ב מ ש ף א‬ ‫ב‬
‫א‬ ‫נ‬
‫ל׳‪$‬ל ‪#‬י‪$‬ר אל־&י־קלן ‪$‬דזיו ןהוא שקנה &תו ? « ? ך י ו ת ‪1 :‬ל?!ד אליי‬
‫ג‬
‫לו כי א ב ד ^ ה‬ ‫ןהוא ל א‬ ‫ל‪2‬לז כי־ייתיר לו &‪$‬נו‬ ‫י‬
‫ת‬
‫?קךבו ‪$‬י אפ‪-‬י^א ^ י ו ‪>1 :‬א‪$‬ד‬ ‫* י ע י י ^ ו ןנב!ךם‪ 1‬ל א‬ ‫י•‬
‫‪$‬ךם ןקו‪$‬ה ]־‪3‬ל?ה ]־נך^ה ‪$‬ה־ל;ה ללם אולי נללם לאויב ^ ם ‪:‬‬

‫א—ד‪ .‬לידתם של קץ והבל ‪ -‬חלומה של חוה ומיתת הבל — לידת שת ושאר בני אדם‪.‬‬
‫זה‪ ...‬ו ה ו ה ‪ .‬כתבת הספר‪ .‬לכתבת זו קודמת בכל כ״י היווניים‪ .‬א ב ל לא בארמיניי‬ ‫א‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫כתבת אחרת <ע מבוא ב׳(‪ - .‬ס פ ד ת ו ל ד ו ת ‪ .‬ברא׳ ה א ‪ /‬היווני‪01? :‬ןדךןו‪ 61‬־־ סיפור )ע׳‬
‫מבוא שם(‪ .‬א ר ‪ = History‬תולדות‪ - ,‬א ח ר י צ א ת ם מ ג ן ע ד ן ‪ .‬כך טישנדורף‪ .‬ד ה א ד נמשך‬
‫אל הכתבת‪ - .‬ו י ל ך ק ד מ ה ו י ש ב ש ם ‪ .‬דרש וישכן מקדם )ברא׳ ג׳ כ״ד( ־= וישכון מקדם‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫וכן בב״ר )כ״א ט ( ‪ , :‬ר ב אמר בכל מקום רוח מזרחית קולטת‪ ,‬ויגרש את האדם וישכן מקדם‬
‫לגן עדן‪ ,‬ק י ן ‪ -‬ו י צ א קין‪ ...‬וישב‪ ...‬קדמת עדן״ )וכיוצא בו ב ע ‪ /‬והשוה ברומי י״ח ו כ ״ ב ( ‪- .‬‬
‫ו י ד ע א ד ם א ת ח ו ה א ש ת ו ‪ .‬א ר ) ד ‪ - . 0‬ו ת ל ד ש נ י ב נ י ם ‪ .‬מכאן שקין והבל תאומים‬ ‫ג‬
‫היו )ביר כ״ב ג׳‪ ,‬פד״א כ״א( ונולדו לאחר הגירוש )יובל׳ םוף ג׳(‪ ,‬ולא כמאן דאמר שבו‬
‫ביום שנבראו )אדם וחוד‪ (,‬נולדו ק ץ והבל )ב״ר כ״ב א ׳ ‪ -‬ב ׳ ( ‪ - .‬ה נ א ו ר ‪ :‬הנוין שרשית‪,‬‬
‫במשקל עשוק )ירמ׳ כ״ב ג׳(‪ ,‬ופירושו‪ :‬המשחית‪ ,‬ההורס‪ ,‬כמו ןאר מקדשו )איכה ב׳ ד(‪ .‬השוה‬
‫לקמן ג׳ ב׳ גוםח א ד ‪ .‬ויש מפרשים כך גם נאור )תהל׳ ע״ו ה׳(‪ ,‬ע׳ רש״י )שם( רד״ק‬
‫>‬ ‫ה‬ ‫)‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪v‬‬ ‫=‬ ‫רומי‬
‫'‪-‬‬ ‫מתקנים‪A|x1Xa(3es=<' A81d<pc0T0 :‬חםראור(‪ - .‬ה נ ל ב ב‪ .‬בעל לב )איוב י״א י״ב(‪ .‬היווני‬
‫‪v‬‬

‫פירושו אינו ידוע והוא כנראה טראנסקריפציה ממלה עברית שנגזרה מהשם ל ב‪ ,‬וכעין זה א ר‬
‫‪-.‬סבור‪:‬ןזמחבל(‪Legends v‬‬ ‫‪,‬‬ ‫גינצברג )‪135‬‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫לב‬
‫א ל ־ א ד ם‪ .‬כך א ד השוה הרומי ב׳ ו ה ‪ /‬בשאר הנוסחאות‪ :‬לאדוניה אדם‪ - .‬א ד ו נ י‪.‬‬ ‫ב ב‬
‫״שאין חוה קוראה לאדהיר מתחלה אלא רבי* )אדרינ גו״א א׳(‪ ,‬והוא על דדך שקראה‬
‫שרה לאברהם )ברא׳ י״ח י ״ ם ‪ — .‬ב א כ ז ר י ו ת‪0)5 .‬ע‪16‬ןף‪.6‬ג‪8‬ע& )השוה משלי כ״ז ד׳(‪.‬‬
‫אפטוביצר )בספרו ‪ (Kain u. Abel, 51‬מצא כאן בצדק השפעה על בעל הזהר )שמות רל״א>‬
‫שאומר‪ :‬״אשכחנא ב ס פ ר י ן ק ד מ א י ן דכד קטל ליה קין להבל נשך ליה נשיכין כחויא‬
‫עד דאפיק נשמתיה וקטיל ל י ה ״ ‪ - .‬ו י א מ ר א ד ם ‪ .‬אג מוםיםיפ‪ :‬א ל ח ו ה ‪- .‬‬ ‫ה‬
‫ה‬ ‫ספר אדם וחוה ג א ‪ -‬ה ה‬

‫וילכו ?זנילס ול^^אוי א ת ‪ -‬ל כ ל לדוג כידי קלן אחיו‪ :‬ןאלהיס‬ ‫כ‬
‫נ‬
‫‪:‬ד?ת‬ ‫אמר אל־מי^אל ה ‪ $‬ר הןדול אכ*ר אל־אךס את־לךז‬
‫א ל ־ ^ ל לקלן כ?ףי כי * ל כ ע ס הוא ו א ל ־ ^ ב כי אי^דלר ב?‬
‫אלור ההתיו ןהוא יודי^ףי את־כל־א^ר ה ^ ה ‪ :‬את־הךכרים האלה‬ ‫נ‬
‫לוןיד ה&לאך לאךם ןאךס ‪ #‬מ ר את־סך^ר בלבו ןאלור התאבלה‬
‫לו^ה על־לכל בןם‪:‬‬
‫וירע אךם עוד את־א^תו ומהר והלד א ת ־ ‪ #‬ת ‪>1 :‬א‪$‬ר אךם‬ ‫ד‬
‫כ‬
‫אל־־הך‪ .‬ל‪.‬ןה ילד לנו כן י*םת ל ב ל כי לךגו קלן ןעו^דז מון <יבוד‬
‫לאללים ןהכאנו לו מ^לה‪:‬‬
‫ויולד אךם ?זלשים ^?ים ו‪#‬ל‪#‬ים ^נות ולחי אךם ת ‪ #‬ע‬ ‫ה‬
‫&א‪1‬ת ‪ #‬ה ושלבים ‪ #‬נ ה ‪ :‬גידול את״לליו ולקךא בקול ןדול‬ ‫כ‬

‫ףא&ר י*או אלי ‪$‬ל־?ני למען אךאם בקוךם אמות‪ :‬ו י י פ ו י ?למ‬ ‫נ‬
‫כי ל א ך ן לל‪$‬ה נו‪$#‬ת כ ‪ #‬ל ‪ #‬ת רוחוסיל‪ :‬רא?<ר אליו ‪ #‬ת בנו‬ ‫ד‬
‫אבי מה־לליףי‪*1 :‬א‪$‬ר אליו אךם ניאב ןדול אלן?י ‪*1‬אמרו מה­‬ ‫ה‬
‫הוא ‪$‬אב מה־הוא ח ל י ‪:‬‬

‫ה ש ד ה ג ד ו ל‪) agxdyyEkog .‬ע׳ דניאל י״ב א׳(‪ - .‬ה ר ז‪ .‬הכוונה לחזיון שראה אדם‬ ‫גג‬
‫לאחר שגטרד מגן עדן ושהוא מסופר ברומי כ״ה‪-‬כ״ט‪ - .‬ב ן ־ כ ע ם ‪) opyfj? v!6g .‬ע׳ מבוא‬
‫‪,‬‬
‫ה׳ ב׳(‪ .‬אד ‪ , son of destruction‬ולפי נוסח זה יתכן שהיה במקור‪ :‬בן פרץ‪ ,‬ע ברכות‬
‫‪a‬‬

‫י*ו ב׳ )כי״מ( והשוה יחזק׳ י״ח י׳‪ - .‬א ת כ ל א ש ר ת ע ש ה‪ .‬א)‪ 0‬מוסיפים‪ :‬לו‪ .‬ואתה‬
‫אל ת ג ד לו דבר‪ - .‬א ת ה ד ב ר י ם ה א ל ה ‪ . . .‬ה ב ל ב נ ם ‪ .‬כך תב(‪- .‬‬ ‫ג‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ע ו ד‪ .‬א ד ‪ .‬ב ר א ד כ״ה‪ .‬ביווני חםר כמו ב ע ‪ - .‬נ ת ן כ ב ו ד ל א ל ד ‪ .‬י ם ו ה ב א נ ו‬ ‫ד ב‬
‫ל ו מ נ ח ה ‪ .‬השוה תהל׳ ציו ז ׳ ‪ -‬ח ׳ ולקמן כ״ט ג׳‪- .‬‬

‫ה ‪ -‬י ד ‪ .‬חליו של אדם וסיפורו לל החטא ‪ -‬שת וחוה הולכים לגן עדן ‪ -‬םגישחם בחיה ־־ דגר אלהים‪-‬‬
‫שיבתם‪,‬‬
‫ש ל ש י ם ב נ י ם ו ש ל ש י ם ב נ ו ת ‪ .‬א ר שלשים בנים בלבד‪ .‬וכן כתב בעל שלשלת‬ ‫הא‬
‫ה ק ב ל ה צ ״ ב ב ׳ ‪ :‬״אומות אומרים‪ ...‬והוליד אדם עם חוה אשתו ל׳ בנים זולת קין והבל ושת״‪.‬‬
‫השוה גם יוספום קדמ׳ א׳ ב ׳ ‪ -‬ג ׳ ‪ - .‬ו י ח ל א ת ־ ח ל י ו‪ .‬ואין צריך להוסיף‪ :‬אשר ימות בו‪,‬‬ ‫‪a‬‬
‫כי לפי האגדה כל חלי היה גודם מיתה עד ימי חזקיהו מלך יהודה )ב״ר סיד‪ .‬ט׳‪ ,‬פר״א‬
‫נ״ב‪ ,‬תנח׳ ברא׳ כ״ז‪ ,‬מובא בערוך(‪ - .‬ב ט ר ם א מ ו ת ‪ .‬ג מוסיף‪ :‬וישלח את בגו את שת‬
‫להגיד להם‪ - .‬ר ו ח ו ת י ה‪ .\1egr\ .‬יחזק׳ מ״ב כ׳‪ - .‬ב ש ל ש ת ר ו ח ו ת י ה ‪ .‬רמז לברא׳ ט׳‬ ‫ג‬
‫י״ט‪ .‬וכן מצינו במה״ג שם ט׳ כ״ה‪ :‬״שביקש הקב״ה להעמיד מנח א ר ב ע ה בנים שיירשו‬
‫את א ר ב ע ר ו ח ו ת העולם״‪ .‬אג מוסיפים‪ :‬ויבאו אל פתח הבית ‪1‬ג‪ :‬לפניו במקום[ אשר‬
‫י ‪ -‬ח היה בא שמה להתפלל לאלהים‪ - .‬א ב י ‪ .‬נאד‪ .‬א ב ד ‪ :‬אדם אבי‪ - .‬ו י א מ ר א ל י ו א ד ם ‪.‬‬
‫א ב ד ‪ :‬ויאמר ב נ י ‪ - .‬מ ה ה ו א ח ל י‪ .‬א‪ :‬מה הוא כאב וחלי‪ .‬ב ‪ :‬מה הוא כאב‪ ,‬אבי ‪-‬‬
 ‫ספר אדם וחרה ו א ‪ -‬ט ג‬
‫פ ! ר‬
‫ויען ‪ #‬ת ‪>1‬א‪$‬ר לי ל ל א ה ז אכי א ת ־ מ לןן א ‪ #‬ר אכלו*‬ ‫ו‬
‫פ‬
‫מ‪$‬נו ‪01‬ן»ב‪ :‬אם־כ? * י א הויךה־לי וללכמי ו מ א ו ד ל ף ‪9‬רי ?ןך‬ ‫ב‬
‫לןן כי א‪$‬לה ?<‪$‬ר על־רא‪#‬י ןאב‪$‬ה ןאתל‪3‬ן ן^ז^ע אלי יי ן^זלח‬
‫את־מלאכו ןלבאוזי לף־ ל&?‪ 1‬לרף לניאב מ‪$‬ןד‪*1 :‬א‪$‬ר לו אךם ל א‬ ‫נ‬
‫שת בני כי הלי ומכאוב־לי ‪*1‬א‪$‬ר לו ‪ #‬ת ואיך־ ^או ? ל י ך ;‬
‫ויאמר אליו אךם כא‪#‬ר בךאנו אללים אותי ןאת־אמכס א ‪ #‬ר‬ ‫ז‬
‫בגללי׳ א‪3‬י מת נתן לני את־‪$‬ל־עץ לןן ועל‪-‬לאלד ^ נ ו לבל*י‬
‫אכל־מ^נו‪ :‬ובלגיע עת למלאכים ‪#‬מרי אמ‪$‬ם ל?גלות ו ל ל י ל ו ת‬ ‫ב‬
‫ל‪:‬י וא?י לליתי ךחוק מ ^ ה וידע האויב כי לכדי׳ לייא גמ^דלר״‬
‫ותאכל מ ך ה ? ג ^ אלרי־כן נת;ה ןם־לי ל א כ ל ‪:‬‬ ‫נ‬
‫ויסד אף־לאללים ^נו נ י^א לי אל־לןן ולקךא בקול נוךא‬
‫ז‬ ‫ח‬
‫לא&ד אךם א;‪$‬ה ןל^ה נלכא‪}$& $‬י לל‪9‬סנר כלת ?ן‪#‬י כ‪3‬הו‪:‬‬
‫‪1‬יא?ור אלי יען א ‪ #‬ר ?!בת את־בריותי אביא ע ל ־ ב ^ ך ף ‪#‬בעים‬ ‫ב‬
‫לעיגלם ס ‪ #‬י ‪3$‬ע ל ‪ #‬מ ע ןכן יכאו ?ליף‬ ‫ו^כלם מעים הראשון‬
‫כל־לנגעיס ןה אלר‪-‬ןה‪:‬‬
‫את־לך^ריס לאלה ד כ ר אךם א ל ־ ^ י ו ויאנה אכלה }דולה‬ ‫ט‬
‫נ*אכר ^ ה ־ א ^ ה וב^ךה גדולה א<ד‪ :‬מגבןך ‪2‬ם־ל}ה נר‪1‬א^ר אל־‬ ‫ב‬
‫אךם אל‪3‬י קו‪$‬ה ואדדלי לועי לללף ןא&אנו כי מאמי לללה •את‬
‫לך בגללי מ^אןץףי ל ת ל א ה ‪*1 :‬א‪$‬ר אךס אל־לןה קומי לכי א ^‬ ‫נ‬

‫ו ת ע צ ב ‪ .‬א א ר מוסיפים‪ :‬לחמוד אותו‪ - .‬ו ה ל כ ת י‪ .‬אב‪ :‬ואני הולך‪ - .‬ו ד‪ .‬ב א ת י‪.‬‬
‫‪ - x a t Iv^xcS‬ר א י ה על ו״ו המהפך‪ .‬ואולי היה במקור‪ :‬ואני הולך ומביא‪ - .‬ו ה ב א ת י‬
‫ל ך ל מ ע ן ‪ .‬ב ‪ :‬ויביא לי מן העץ אשר יזל בו השמן )אר‪ :‬מפדי ג ן ) « החיים ל מ א כ ל ף ‪- .‬‬
‫א ש ר ב ג ל ל ה א נ י מ ת ‪ .‬השוה ב״ם כ״ה כ״ח <כ״ד(‪ ,‬ב״ר י״ז ח׳ ולקמן י ״ ד ‪_ .‬‬
‫אבד‪ :‬נטע )‪ .(epvtov‬א ר ‪ :‬פ ר י ‪ - .‬נ ת ן ‪ . . .‬מ מ נ ו ‪ .‬ג‪ :‬נתן לנו את הרשות לאבל‬ ‫עץ‪.‬‬
‫מכל עץ הגן מלבד אחד כי על הנטע ההוא האחד והיחיד אמר לנו לבלתי געת בו‪ - .‬מ מ נ ו‪.‬‬
‫אבדה מוסיפים‪ :‬אשר בגללו אנחנו מתים‪ .‬ה ממשיך‪ :‬ויתן לנו גם שני מלאכים לשמירה‪- .‬‬
‫ה מ ל א כ י ם ש מ ד י א מ כ ם ‪ .‬הכוונה לשני מלאכי השרת המלווין את האדם )יובל׳ ד׳ כ״ב‪,‬‬
‫הרומי כ״א‪ ,‬חגיגה ט״ז א׳ ו ע ו ד ( ‪ - .‬ו א נ י ה י י ת י ‪ . . .‬ה ע ץ ‪ .‬ג‪ .‬א ב ד )אד(‪ :‬וימצאה לבדה‬
‫ןיתן לה ותאכל מן העץ בדעתו כי אינני קרוב ולא מלאכי הקדש‪ - .‬ו א נ י ה י י ת י ד ח ו ק‬
‫מ מ נ ה ‪ .‬השוה ב״ד י״ט ג׳‪— .‬‬
‫בית מפני‬ ‫ו י ח ד א ף ‪ .‬גדאד‪ ,‬א ב ‪ :‬וכאשר אכלנו שגינו חרה אף‪ - ...‬ה י ס ת ר‬
‫‪,‬‬
‫ו ש נ י ם ‪ .‬ד‪.‬‬ ‫ב נ ה ו ‪ .‬השוה ת״י לברא׳ ג׳ ט ‪ /‬ישע׳ י׳ ט״ז‪ ,‬י ד מ כ״ג כ ״ ד ‪ - .‬ש ב ע י ם‬
‫‪,‬‬
‫השוה משנה נגעים א ד ‪ /‬ספרא י״ג ד׳ ועוד‪- .‬‬
‫תלאה‬ ‫מצאוך‬ ‫אדאר‪ .‬ב)ג(‪:‬‬ ‫ברומי(‪ - .‬ה ת ל א ה ‪.‬‬ ‫חלק מכאבך )וכן‬ ‫ס‪:‬‬ ‫חליך‪.‬‬
‫‪t‬‬ ‫ספד אדם וחוה י א‪-‬יג ג‬

‫ףןזת בננו ו ק ר ^ ס אל־^ן־עח וסןגלי^ם ??ר על־רא^כם ובכיסם‬

‫ו ל מ ל א ם לאלליס כי לרלס ?לי ן?זלח את־מלאכו לגחגדן ו?‪0‬ן‬
‫ל י י מ ך ל ע ץ א?זר יןל־בו ל‪#‬מן ןלכאת לי ןאםוכה ןאח‪:‬ה מחליי‪:‬‬
‫מ ל ך ‪ #‬ת ךל^ח אל־קצה ‪2‬דערן‪ :‬מ ל י בלב^ם ומךא חוה את־‬ ‫י‬
‫א‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ןת‪i a‬‬ ‫‪:1‬‬ ‫ב‬
‫מ י * & יי־‪$‬א לי כי כא‪#‬ר‬ ‫ב‪$‬ה ןמד‪ ,‬ל יה נ ל ‪I?* ? 0‬‬ ‫י‬

‫אןיע ליום למקומה לקללו;י כל־לחנ«אים באמךם ל א ‪#‬מךה סןה‬

‫את־מ^ות ל א ל ל י ם ‪ :‬ומקךא אל־ללןה ‪1‬וי‪1‬אםד הוי ליה ך ? ה הלא‬ ‫נ‬

‫מיךאי מ‪3$‬י ‪$‬לס לאללים ללללם‪-‬בו איך נ‪$‬מח <‪$‬יך איך דוןקו שנלך‬
‫איך ל א מזכרי ע ב ד י מ י א ‪ #‬י מ כ ך * ?ראשונה ל‪$‬לם אללים‪:‬‬
‫ומקךא ל ל י ה אל־סך! ומאמר‪ :‬ל א ?ליכו למכך וככיך כי‬ ‫יא‬
‫ם‬
‫א ־?ללר נעז כי ממך ‪$:‬א ‪#‬לטון לליות‪ :‬איך נ?מח ‪$‬יך לאכל‬ ‫?‬
‫מן־לעין א‪#‬ר ‪!#‬ך אללים ל*לי*י א‪$‬ל‪-‬ב׳מנו‪ :‬כגלל לך‪$‬ר לזה‬ ‫ד‬
‫^זןה גם־&בענו‪ :‬ןע‪$‬ה ל א תוכלי עזאת אם־הואלמי להוכילך‪:‬‬ ‫ה‬
‫‪*1‬אמר ^זת אל‪-‬לל;ה כ^רי &יך ולמי ןםירי מעל־^לס לאלליס‬ ‫יב‬
‫עד־יום לדין‪ :‬ו^אמר לל;ה אי^שת ל^י ואםוךה מעל־^לם‬ ‫ב‬
‫ל א ל ל י ם ‪ :‬ננמ^ןז ומלך אל־מ‪<#‬ינה‪:‬‬ ‫נ‬
‫‪1‬יב!א ‪ #‬ת ןחך‪ ,‬אמו עד־קצה לןן ולבכו־שם ולתל?נו אל־‬ ‫יג‬
‫אלליס כי לשלח את־מלאכ‪ 1‬ןןמן ל ל ס את־‪&#‬ן ס י ‪ #‬ע ‪ :‬ויולדו‬ ‫ב‬
‫אללים את־מי^אל ל&ר לגדול ויאמר אל־‪#‬ת אי‪ #‬לאלליס אל־‬
‫מיגע כת&לה על־לעץ אשר לזל־בו ל‪#‬מן לפוך את־אךם אכיך‬
‫כי ל א לןלךלף ע‪$‬ד‪ .‬כי אם־לקין ל‪:‬מים‪ :‬אז;קום <יל־^ר מנימי[‬ ‫ג‬

‫‪,‬‬
‫ד מוםיף‪ :‬בעבורי בזעת אפיך תאכל לחם )ברא׳ ג י״ט(‪ - .‬ה ע ץ‪ .‬עץ החיים מתואר‬ ‫ומכאוב‪.‬‬
‫בחנוך א׳ כ״ד ג ‪ -‬ד ועוד )ע׳ גינצברג ‪ - . ( V , 119‬ו א ח י ה מ ח ל י י ‪ .‬אב‪ :‬ונחתי והגדתי לך‬ ‫ג‬
‫את הדרך בה הודחנו לראשונה‪- .‬‬
‫ו ת ר א ‪ .‬ג‪ :‬ותרא מרחוק‪ - ...‬ח י ה נ ל ח מ ת ב ו ‪ .‬מלחמת החיה בשת באה להראות‬ ‫י ב‬
‫שאחר החטא ניטלה אימת האדם על החיה‪ .‬״בשעה שברא הקב״ה את אדם השליטו על הכל‪...‬‬
‫כיון שחטא המרידן עליו״ )ב״ר כ״ה ב׳(‪ .‬וביתר פירוט ילק״ש משפטים ר׳ שס׳יג )השוה שם‬
‫ברא׳ ר׳ מ״ב‪ ,‬איוב סוף תתק״ו(‪- .‬‬
‫ח מ ם ך‪ ,nleove^ia .‬ע׳ םומ׳ לחבקוק א׳ ט ‪ /‬ב׳ י״ז ‪-‬‬ ‫יא ב‬
‫מ ע ל צ ל ם ה א ל ה י ם ‪ .‬א מוסיף‪ :‬ותברח החיה ותשאירהו פצוע‪ - .‬מ ש כ נ ה ‪.‬‬ ‫יב‬
‫)]‪-.(xot-n‬‬ ‫מאורתה‬ ‫ג‪:‬‬ ‫!‪.axrjvr‬‬
‫ו י ב א ‪ .‬אד‪ .‬היווני‪ :‬וילך‪ - .‬ו י ש ל ח ‪ .‬א ‪ :‬וישלח א ל ה י ס ‪ - .‬א ז י ק ו ם כ ל ב ש ר ‪.‬‬ ‫יג ב ‪ -‬ג‬
‫בפםיק״ר ל״ו )השוה ילק״ש ישעיה ר׳ שנ״ט(‪ :‬״אף אותם מתים שמתו מימות אדה״ר‬ ‫וכך‬
 ‫ספר אדם וחרה ינ ד ‪ -‬ט ז ד‬

‫אלם ןעד־ליום לןדול להוא וללה לעם קדו ‪ : t f‬ואז הןמן לרם ? ל‬ ‫ד‬
‫שמחת ‪3‬ךעדן וללה אלליס בתוכם‪ :‬ולא להיו עוד ח‪$‬איס למיו‬ ‫ה‬
‫כי יוסד מלם ה ל ב ל ר ע וני*ז ללם ל ב א‪#‬ר ר&כיל ללי&יב‬
‫ןל?כד את־לאלליס ל ב ד ו ‪ :‬וא‪$‬ה שוב אל־אכיף כי מלאו י‪$‬יו‬
‫ז‬ ‫י‬
‫למות ןעוד־לו ‪ #‬ל ‪ #‬ת ‪:‬מים ובצאת נ‪2<9‬זו תראה את־?ל;תה לנוךאה‪:‬‬
‫וכרכר ל׳&לאר את־ר׳ד?דיס לאלה מ ע ל מאלילם‪! :‬יכא ‪ #‬ת‬ ‫יי‬
‫ולוח אל־לאלל א‪#‬ר ארם ‪ #‬כ ב ‪ #‬ס ‪ :‬ףאמר ארס אל־לודי מ ד ר ש י ת‬ ‫]‬
‫נ‬
‫ל י ו‪?$‬יאי ?לינו ק‪:$‬ף ןדול את־למןת ל מ ‪ #‬ל בכל־זךענו‪ :‬ויאמי‬
‫אליל׳ קראי ל^ל־מינו ולבני ?גינו ולוידי ל ל ס את ךברעז^ותכו‪:‬‬ ‫י‬
‫ותאמר אלילם לוה ‪#‬מעו ?ל־־מי ובני מ י ואוירה לכס אי‪1‬י‬ ‫טי‬
‫לשיאנו לאולב‪ :‬בשמרנו את־לןן אי‪ #‬חלקתו א ‪ #‬ר ?וגידלו מאת‬ ‫ב‬
‫לאללים ואני שמרת נחלתי ‪1‬א?זר ^ ל ה לי[ בלרום י?נמ‪$‬רב‪:‬‬
‫נ‬
‫מלר ל׳^^ן אל־נללת אלם א ‪ #‬ר ה ם ל ת לזכרים ‪ #‬ס כי לאללים‬
‫ללק־לנו את־לליות את כל־לןכריס }!‪ ft‬לאכיכס ואת כל‪-‬לןקבות‬
‫?הז לי‪:‬‬
‫וללכד ל ^ ט ן אל־ל‪$‬ל‪ #‬לא*ר‪ :‬קומה בואה אלי ואוילר לף־‬ ‫טז‬
‫ל ? ר א ‪ #‬ר תל‪:‬ה לף תו?לת בו‪;1 :‬קם ויבצא אליו ו*אמר לו ל‪$<£‬ן‬ ‫ג‬
‫לאילי כי ?רום א‪$‬ה מ‪$‬ל־לל;ה ןאכא ללשכילןי כיןה‪ :‬למה‬ ‫י‬

‫ועד עכשו‪ ...‬ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו״‪.‬״ <ע׳ לקמן כ ״ ו « ‪ - .‬כ י י ו ם ר מ ה ם‬ ‫״‬
‫ה ל ב ה ר ע ‪ .‬ע׳ יחזק׳ י״א י״ט‪ ,‬ל״ו כ״ו‪ ,‬במד״ד סוף י״ז יעיד• ‪-‬‬
‫מ ה ‪ -‬ע ש י ת ל נ ו ‪ .‬השוה חנוך ב׳ ל׳ י״ח‪ ,‬ברומי מ״ד‪ .‬רואה הוא כאן את חוה כסיבה‬ ‫יד ג‬
‫ראשונה לחטא )בניגוד לחזון עזרא ג׳ כ״א המאשים את א ד ם ( ‪- .‬‬
‫טו — ל‪ .‬םיםורה של חוה על החטא‪.‬‬
‫אב מוסיפים‪ :‬שמרנו‪ - .‬ב ד ר ו ם ו ב מ ע ר ב ‪ .‬השוה הרומי ל״ב‪ - .‬ה ח י ו ת‬ ‫א ת ה ג ן‪.‬‬ ‫סו ב ‪ -‬ג‬
‫א ת ם ‪ .‬השוד‪ ,‬פר״א‬ ‫הסברת‬ ‫חלק‪.‬‬ ‫האל הים‬ ‫ה ז כ ר י ם ‪ .‬כי הנחש הוא מין ז כ ר ‪ - .‬כ י‬
‫כ״ג‪— .Philo, De vita con tempi. II 476, 32 ,‬‬
‫ה ש ט ן א ל י ה נ ח ש‪ .‬לפיסקה זו כדאי להשוות פדיא י״ג* ״הקנאה והתאוה והכבוד‬ ‫טז‬
‫מוציאין את האדם מן העולם‪ .‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה‪ ...‬מה אדם ותדעהו‪ ...‬אמרו‬
‫אם אין אנו באים בעצה על אדם שיחטא לפני בוראו אין אנו יכולין בו‪ .‬והיה סמאל השר‬
‫הגדול שבשמים‪ ...‬לקח את הכת שלו וירד וראה כל הבריות שברא הקב״ה ולא מצא חכם‬
‫להרע כנחש‪ ...‬והיה דמותו כמין גמל ועלה ורכב עליו‪ ...‬כך הנחש כל מעשיו שעשה וכל‬
‫דבריו שדבר לא דבר ולא עשה אלא מדעתו של ס מ א ל * — ו י ק ם ‪ . . .‬ה ש ט ן ‪ .‬ג • ‪ -‬ר א י ת י ‪.‬‬ ‫‪x‬‬
‫א ב ד ‪ :‬שמעתי‪ ,‬ג‪ :‬נודע לי‪ - .‬ל ה ש כ י ל ך ב י נ ה ‪ .‬א ב באה תוספת )לקוחה מן הדומי‬ ‫אד‪.‬‬
‫י״ד(‪ :‬ומצאתיך גדול מכל החיות והם מתרועעים אתך ובכל זאת תשתחוה לחלש מ מ ך ‪ - .‬מ ז ו נ י ‪.‬‬ ‫ד‬
 ‫ספר אדם וחוה טז ו ז ‪ -‬י ט א‬

‫מאכל מזוני אלם ןלא מ ‪ $‬י לןן‪ :‬ועתה קומה ן נ ^ ה א ‪ #‬ד לגרש‬
‫ר‬ ‫י‪.‬‬
‫מךלןן כ ל ל א ? ת ו כא?זר גר^נו ‪3‬ם־אנחנו ב?ללו‪«1 :‬א‪$‬ד אליו‬ ‫?‬ ‫ו‬
‫ל?ל‪ #‬ירא אצכי ‪$‬ךללר אף האל הים כ י ‪ :‬ויאמר לי ל&קון אל־‬ ‫ז‬ ‫ז‬
‫מיךא היה־לי * ר כ ל י ואני אדבר בפיך ך ? ר א ‪ #‬ר מ‪#‬יאהו ב ו ‪:‬‬
‫מאחז ל נ ל ‪$< #‬מאס בחומת *!ן וכעלות המלאכים להשתהות‬ ‫יז‬
‫לאלליס ויהי מךאה ל&ט! כמךאה מלאך ולהלל את־לל כ!אדוד‪1‬‬
‫למלאכים‪ :‬ואני לשק‪$‬מי מךלחו^ה ןאךאהו כךמות מלאך ‪*1‬אמר‬ ‫ב‬
‫אלי ל׳«מ לד• ואמר אני‪ :‬דאמר אלי מה־מ?שי כ!ז ואמר לו‬ ‫נ‬
‫לאללים ^ מ נ ו נבו[ ל‪#‬מרו ולאבל מ ‪ 9‬ף ז ‪ :‬ו!?נני ל ^ ט ן בכי לנחש‬ ‫ד‬

‫ליטב^ם ?שדי אף כי־לא ו*א?לו מ^ל עץ נל‪ :[!1‬ו^מר אליו מכל־‬ ‫‪,‬‬ ‫ד‬

‫ר‬
‫עץ נלןן[ צאכל רק &ן־לעץ א ‪ #‬בתיך־לוז אמר אללים ל א‬
‫ו*א?לו ממנו כי ביום אמלכם ממנו מות ת^תון‪:‬‬
‫‪*1‬אמר אלי לןדו^ז לי אללים כי צר־לי ?ליכם כי כבלמות‬ ‫יח‬
‫נלמימם ואני ל א אח<*ן כי מב?רי מ ר ע ת ‪ :‬קומי אפוא בואי לןה‬ ‫ב‬
‫נ‬
‫ו‪#‬מ?י לי ואללי ולרע* את־ערר העץ‪ :‬ו*מר ל י ‪ :‬ר א י ז י * ד י ם ד‬
‫אף האללים כי כ א ‪ #‬ר אמר לנו‪ :‬ו*אמר אלי אל־תיךאי כי בניוס[‬ ‫ד‬
‫‪3‬ו‬ ‫ם‬
‫א ? ל כ ‪ $ £‬ונלקחו עיניכם והלילס כאללים ילעי ט‪1‬ב ו ל ע ‪ :‬כי ילע‬ ‫י׳‬
‫אלליס כי־להיו ?מהו ולקנא ככם ףאמר ל א תאכלו ממנו‪ :‬ה ל א‬ ‫ו‬
‫ל?ני אל־ל״עץ ולאית את־לויבוד לןדול לחו&ף ?ליו‪ :‬וללי כי‬ ‫ז‬
‫ללאמי לקלת מ^ךיו ו*אמר אלי בואי לנה לכי אמי ואתנהו ל ך ‪:‬‬
‫וא^מח־לו וילא אל־־לןן גילך ל ^ י וללי ?למללכו מ ע ט ‪1‬ל‪9‬ן‬ ‫יט‬

‫‪. ,t;avfov£1‬כנראה מלה שמית‪ .‬ע׳ משגה כלאים א׳ א ׳ ‪ :‬החטין והזונין אינן כלאים זה בזה‬
‫והשוה ידו׳ שם‪ :‬אמר רבי יונה מין הטין הן )הזונין( אלא שהפירות מזנין‪ ,‬והשוה מתיא י״ג‬
‫‪) Loiium temuientum =Jjj‬ע׳ באריכות‬ ‫כ ״ ה ‪ -‬מ ׳ )משל על ״הזונין בתוך החטים*(‪ ,‬ערבית‬
‫דאלמאן ‪ - .(Arbeit u. Sitte 11, 248-250‬מ ז ו נ י א ד מ‪ ,‬אב מוסיפים‪ :‬ואשתו‪ - .‬ק ו מ ה‪.‬‬
‫א ) ‪ : 0‬ובואה הנה‪ - .‬ב ג ל ל ו‪ .‬ע׳ הרומי י״א‪-‬י״ז‪ - .‬כ ל י‪ .‬השוה סוף הקטע פר״א י״ג‬
‫המובא לעיל‪ ,‬גם שם מ״ה )במעשה העגל(‪- .‬‬
‫א)ב(‪ :‬ובערך בשעה‬ ‫המלאכים‪.‬‬ ‫בחומות‪ - .‬ו כ ע ל ו ת‬ ‫אבד‪:‬‬ ‫בחומת‪.‬‬
‫)התשיעית( כאשר‪- ...‬‬
‫נ ד מ י ת ם ‪ .‬תהל׳ מ״ט כ״א‪ .‬לפי פר״א י״ט קראו מלאכי השרת את‬ ‫כבהמות‬
‫הפסוק הזה על אדם וחוד‪ .‬בשעה שנטרדו ויצאו מן הגן‪ - .‬כ י י ד ע א ל ה י ם‪ ...‬הדילטוריה‬
‫‪,‬‬
‫של הנחש על בוראו ידועה במדרשים )כגון ב״ר י״ט ד ועוד(‪ - .‬ה כ ב ו ד ה ג ד ו ל ‪ .‬א)ב(‬
‫מוסיפים ואפן אל העץ וארא את כבודו הגדול החופף עליו ואמר לו כי נחמד הוא לעינים‬
‫א)ב(‪ :‬ואירא לקחת מפריו ויאמר אלי בואי הנה ואתן לך לכי א ת י ‪­ /‬‬ ‫להשכיל‪ - .‬ו י ה י כי‪...‬‬
‫ו י ב א א ל ״ ה ג ן ‪ .‬שהשטן היה מחוץ לגן )ע׳ אדד״נ הוצ׳ שיכטר‪ ,‬עמ׳ ‪ - . ( 1 5 7‬ו י ע ל‬
 ‫ספר א ד פ דחוה יט ב ‪ -‬ב א ח‬
‫א‬
‫‪ W‬ל אסננו לןי לאכל ע ד ‪ -‬א ם ־ נ ? כ ע ס לי ל מ ת‬ ‫אלי ו*אמי‬
‫‪3‬ס־לאי‪]#‬י‪ :‬ו*מר ל א ‪:‬ד?מי מה ל ‪ #‬ב ו ? ה א ‪ #‬ר ־ א ‪ #‬כ ע ל ן א ד‬ ‫נ‬
‫*את לר?מי ואנילה ?כ©א יי וכ?רוכים י?עץ ס מ י ם כי אמן נם­‬
‫‪3‬‬
‫לאי‪#‬י לאצל‪ :‬ו ה ב י ע ו אומי ‪1‬ין‪] 0‬אל־לעץ[ מ ע ל ?ליו ‪?;1‬ול‬
‫כ‪$‬רי א‪#‬ר }מן לי לאלל את־זה^תו את־למאוה כי למאוה ר א ‪ #‬י ת‬
‫?ל‪-‬לטאת היא ו!ט את־ל?}ף אך^ה ןאקח מ^ךיו ף*כל‪:‬‬
‫?עת לליא נ‪$‬קחי עיני ואדע כי עיך‪$‬ה אצכי מ ־ ס * ד ק א ‪ #‬י‬ ‫כ‬
‫ב‬
‫לכ‪£‬ני וא?‪1‬י ואמר ל י ; מה־*את ?ק*י‪$‬־לי כי ‪^#9‬ס מ?לי ?בודי‬
‫א‪#‬ר לכשני‪ :‬ואבל ‪2‬ם־על־לשבו?ה א ‪ #‬ר נ‪#‬כ?מי ןהוא ירד מ ע ל‬ ‫נ‬
‫‪5‬‬
‫לעץ ואי^י ‪ :‬ואני כקקזמי ?ללקמי ? ל ה לכפות את־?ןץמי ולא ??אמי‬ ‫י‬
‫כי בא?לי }?לו ל?לים מ?ל־לע*יס א ‪ #‬ר בללקמי ל ב ד מ ך ל ת א ן ה ‪:‬‬
‫מ?}ה לקלמי ?ליס ואע<& לי לגרות ולן מ ך ל ע ץ א^ר־אכלמי מ‪$‬ליו‪:‬‬ ‫י•‬
‫ואקלא בקול ןדול ואמר אךם אךם א;?ה קו?ה בואה אלי‬ ‫כא‬
‫ןאולי?ף ךז ןדול‪ :‬ו?בוא אכיכס לכךמי אליו דברי בליעל א ‪ #‬ר‬ ‫ב‬
‫ה^ליךנו מ?בולנו ל ן ד ו ל ‪ :‬כי ?בו־או ?מלמי כי ןל^טן לכר ‪1‬בו[‬ ‫נ‬
‫ןאלל ללכינו לאמר‪ :‬בוא לןה אדוני אלם ?מעני ואכל מ?רי‬ ‫ד‬
‫לעץ אקוד אמר לנו אללים לכלמי אכל־כמני ולליס כ א ל ל י ם ‪:‬‬
‫י־־־י ומגן אכי?ם מאמרי ירא אצכי ‪$‬ךללר אף־לי כ י ‪ :‬ף*מר אליו א ל ­‬
‫מירא כי בניום[ אכלף־ !ממנו[ מ ד ע טוב ו ל ע ‪ :‬וככה כמימיו ק ל ­‬ ‫­ן‬
‫מהרה ‪*1‬אכל ולנה נ‪$‬קחו עי}יו וידע ןם‪-‬הוא את־מ?רמיו‪ :‬ויאמר‬ ‫ח‬
‫אלי הוי א ‪ £‬ה ר?ה מ ה ־ ^ י ל י לל כי לירםקוןג מ?לי ?בול ל א ל ל י ם ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫וברגליו‬ ‫באילן ב י ד י ו‬ ‫ע ל י ו ‪ .‬מעין זה )אדר״נ א ( ‪ :‬״מה עשה הנחש‪ ...‬עמד ונגע‬
‫‪,‬בשעה שבא נחש על חוה‬ ‫והרתיעו״‪ - .‬ו י ט ל ‪ ...‬א ת ־ ה ת א ו ה‪ .‬כיוצא בו ע״ז כ״ב ב ׳ ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫הטיל בה זוהמא״ )וכך חנוך א׳ ם׳יט ו ועוד(‪- .‬‬
‫מ ן ־ ה צ ד ק ‪ .‬השוה ישע׳ נ״ט י״ז‪ ,‬איוב כ״ט י י ד ‪ ,‬תהל׳‬ ‫אנכי‬ ‫עידמה‬ ‫כ‬
‫קל״ב ט ‪ /‬וכך ב״ד י״ט ו׳‪ :‬״אפילו מצוה אחת שהיתה בידו נתעדטלו ממנה״‪ - .‬פ ש ט ת‬ ‫ב‬
‫מ ע ל י כ ב ו ד י ‪ .‬ע׳ לקמן כ״א‪ - .‬נ ב ל ו ה ע ל י ם מ כ ל ־ ה ע צ י ם א ש ד ב ח ל ק ת י ל ב ד‬ ‫ד‬
‫מ ן ־ ה ת א נ ה ‪ .‬כיוצא בזה ב י ר ט״ו ז׳‪ :‬״ר׳ יוסי אומר תאנים היו‪ ...‬לבן מלכים שקלקל עם‬
‫אחת משפחותיו‪ ,‬כיון ששמע המלך טרדו והוציאו חוץ לפלטין והיה מחזר על פתחיהן של‬
‫שפחות ולא היו מקבלות אותו‪ ,‬אבל אותה שקלקלה עמו פתחה דלתיה וקבלתו‪ .‬כך בשעה‬
‫שאכל אדה״ר מאותו האילן טרדו והוציאו חוץ לג״ע והיה מחזר על כל האילנות ולא היי‬
‫מקבלין אותו‪ ...‬אבל התאנה ע״י שאכל מפירותיה פתחה דלתיה וקבלתו״‪- .‬‬
‫א ד ו נ י ‪ .‬ע׳ לעיל ב ׳ ‪ - .‬כ ב ו ד ה א ל ה י ם ‪ .‬שהיה לבושו‪ .‬השוה ילק״ ש )דברים ר '‬ ‫כאי‪-‬ח‬
‫תתקנ״א( בשם דברים זוטא‪ :‬״אותו כבוד שניתן לך ניטל ממך*‪ .‬ו ב ב י ר י״א ב׳‪ :‬״נטל זיוי‬
 ‫ספר אדם וחרה כב א ‪ -‬כ ה ב‬
‫כיוס להוא ?העני את־מיכאל ס&ר מןדול תוקע בשוכר*‬ ‫כב‬
‫וקורא למלאכים ל ^ ר ‪ :‬כה אמר לי *או אמי אל־הןן ושמ?מס‬ ‫ב‬
‫את־המ‪$#‬ט אשר־־אש^פד־בו את״לאךס‪ :‬וכא?ר הו־כיע אלהיס‬ ‫ג‬
‫‪1‬‬
‫ברכב כרוכים כןן ומלאכים הולכים לכניו ואומרים ? ך ח §רחו‬
‫כל־?*י־מןן גם־בנחלת אכיכם גם־בגללמי‪ :‬ןככא לאלהים ?מד‬ ‫ד‬
‫}בון כמקום אקזר־שס עץ מהלים‪:‬‬
‫ולקךא אלהיס לארם לאמר ארם אל?ה הלפסר בלת מ‪$‬גי‬ ‫בג‬
‫& ה ו ‪ :‬מען אכיכם ו*אמר ל א גלכאנו לל למען הםמר מ‪3$‬יף כי‬ ‫ב‬
‫יראתי כי־עירם אנכי ןא‪$‬חד מ?זף לל‪ :‬ויאמר לו אלהים מי הגיד‬ ‫נ‬
‫לך כי עירם אמה ה?זבת את־מ^ומי א‪#‬ר צרמיך לשמרה‪:‬‬
‫‪»1‬ןפיר ארם את־כ־׳ר^ר א ? ר דהרתי אליו ל א ^ ל א תככן בנד­­‬ ‫ד‬
‫ל‪ ::‬ולכן נאלחים[ אלי ראמר מה־*את ?ע*ית ף*מר הנחש ה‪#‬יא‪3‬י‪:‬‬ ‫ה‬
‫מאמר אלחיס אל־ארם יען א ? ר ל א ? מ ? ת למצותי ותשמע‬ ‫כד‬
‫לקול אשמך ארורה ל׳ארמה כ?בורך‪ :‬כי מעבךןה ל א מתן כחד‪,‬‬ ‫ב‬
‫לך ‪ pip‬ודרדר ה?מים לך ב!עת א‪9‬יך ו*אכל ל ל ם ‪ :‬תלאתףי‬ ‫נ‬
‫מךמה מאד מ?&ל ולא לנוח מ ש כ ע מרורים ולא מקזעם ממק‬
‫מחר מני־^רב ומקרר כוי־קרח מיגע ר׳רכה ולא מ?‪#‬יר משמן‬
‫ו ם‬ ‫ה‬ ‫ר‬
‫ובאלרילך ל א לקום‪ :‬וסס;ה א ? רדי? ? ‪ 9‬ק ?ליף־ ל&רי‬ ‫ד‬
‫כי לא־^^רס את־מ^ומי‪:‬‬
‫ו?‪$‬ן לי אלי ראמר כי ? מ ע ת נבקול[ ה?ל‪ #‬ומ?ךי את‪-‬מצומי‬ ‫כה‬
‫זי‬
‫יליו לך ל?לים ומכאוכים ןדולים מ ן ^ י א ‪? :‬ל ל יך?רה תלדי‬ ‫ב‬

‫ממנו״‪ .‬ובפר״א י י ד ‪ :‬״מה היה לבושו של אדה״ר‪ ,‬עור של צפורן וענן כ ב ו ד מכוסה עליו‪,‬‬
‫כיון שאכל מפירות האילן נפשט עור צפורן מעליו ודאה עצמו ערום ונסתלק ענן הכבוד מעליו*‪-.‬‬
‫ב ש ו פ ר ו ‪ .‬גם בימי המשיח ״יעמוד מיכאל ויתקע בשופר״ )אותות המשיח‪ ,‬ביהמיד‬ ‫כב א‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫יליגק ב ם״א>‪ - .‬ה מ ש פ ט‪ .‬כך א ‪ .‬אדם הראשון גידון בסנהדרין שלימה )ב״ר כ ד (‪- .‬‬ ‫ב‬
‫ו כ א ש ר ‪ . . .‬מכאן עד סוף הפרק לפי כיי נ‪ - .‬ב ר כ ב כ ר ו ב י ם ‪ .‬רכב ש כ ת ב י ם בין גלגליו‬ ‫ג‬
‫)ע׳ מדרש תהל׳ י״ח ט״ו‪ ,‬יוםפום קדמ׳ ד י״ד י׳(‪ - .‬פ ר ח ו כ ל ־ ע צ י ה ג ן ‪ .‬בשעה שהקב״ה‬
‫נכנם בגן עדן‪ ...‬עץ החיים גותן ריח‪ ...‬וכל העלין מרגגין )סדר ג״ע נו״ב‪ ,‬ביהמ״ד ילינק ג׳‬
‫אשר־שם עץ‬ ‫קל״ח(‪ .‬השוה יומא ל״ט ב׳ ולקמן ל״ח‪ - .‬ו כ ם א ה א ל ה י ם‪ ...‬ב מ ק ו ם‬ ‫י‬
‫ה ח י י ם ‪ .‬השוה חנוך ב׳ ח׳ ג׳‪- .‬‬
‫ב ע ב ו ר ך ‪ .‬ככתוב בברא׳ ג׳ י״ז‪ .‬רק נ‪ .‬שאר כ״י‪ :‬בעבודתך )כמו בעי(‪ - .‬ת ש ב ע‪.‬‬ ‫כד ג‬
‫קרי ‪ jdricftetg‬במקום ‪ fttapeig‬שאינו אלא כפל מהחרוז השני‪ - .‬ת ח ר מ ג י ח ר ב ‪. . .‬‬
‫‪,‬‬
‫ק ד ח ‪ .‬השוה ברא׳ ל״א מ ‪ /‬איוב ו׳ י״ז‪ ,‬ל׳ כיח ו ל ‪ - .‬על מדד החיות ע׳ פרק י׳‪- .‬‬
‫‪3‬‬
‫ח ב ל י ם‪ .‬כך הגיה פוקס במקום ‪) naTcuois‬־־הבלים( שבכ״י‪ .‬והשוה א ר ‪in empty‬‬ ‫ה א‬
‫‪ - .pains‬ב ח י ל ו ר ע ד ה ‪ - ,TQOJXOI^ .‬כך הגיה טישנדורף )במקום ‪ TQO^OIS‬שבכ״י(‪- .‬‬ ‫ב‬
 ‫יב‬
‫ספר אדם וחרה ב ה ג ‪ -‬כ ח ה‬

‫?ניס ו ? ? ? ה אחת הקריכי ללרת ותק?די הילך מרב צער ימ?אוכיס‪:‬‬

‫והתורית ואמר* יי י‪ :‬הצילני ? ל ה ו ל א א?‪$‬ה־עוד להפ^את ? ? ר י ס ‪:‬‬ ‫נ‬
‫ולכן * ד ? ר ר א??&ך ?אי?ה א ? ר ‪ ? -‬ס לאויב ? ך ואל־אי^יך‬ ‫י‬
‫^ ז ו ק ת ך והוא ל??ל־?ף‪:‬‬
‫ה‬
‫ואל הןלש » ??‪1‬צף ןדול ו*א?ר לו כי ? ? י ל *את ‪1‬ת?!ה‬ ‫כי‬
‫י?רי־לב ארור אתה ‪?$‬ל־הבה?ה ימ?ל‪-‬הח‪:‬ה‪ :‬כמא?לף א ? ר‬ ‫נ‬
‫ז‬ ‫ה‬ ‫כ ל‬ ‫נ‬
‫? ‪-‬י ו??ר ^ א כ ל ?ל־ל&י ה ר ף ‪ :‬על־ןחחןף ת ל ך ‪:‬דיר‬ ‫*‬
‫ו ח ל י ף * ל ס ר ל א ־ ת ? א ר לף א!ן ו ל א ?}ף ולא א?ר א ל ד מ?ל״‬
‫א ? ר התעילם ? ר ? ? ל ף ‪ t w n‬א ? י ל*ר‪#‬ו מגדעך־ן‪ :‬ואי?ה א ? י ת‬ ‫י‬
‫י‬
‫‪1? 3‬י יכי? !רעו היא לשו?ף ר א ‪ #‬וא‪$‬ה תשו?נו ע ק ב עד־יוס הדין‪:‬‬
‫ת‬ ‫‪ :‬ר‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫כ ז‬
‫? ? י א ־ ר י ד ? ר י ם לאלה ולצו לל את־מלא?יו לןך^ני » ד‬
‫ב‬
‫ערן‪ :‬ובהיותנו ? ? ל ח י ם ןךךיס קךא אכי?ס אל־המלאכים לאג*ר‬
‫ו‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫מ‬
‫לי מ * ל&עז א?ןרא לאלהיס וירהס ?לי וילנני כי אני‬
‫נ‬
‫לכדי לקזאתי ל ו ‪ :‬וילרלו מ ‪ #‬ל ח ו ולמן אךס את־קלו כ?כי לא&ר‬
‫ח‬
‫‪9‬ל ־?א לי אלןי ל א ? ר ? ? י מ י ‪ :‬ו*א?ר ל‪ :‬למלאכיו מדוע ל ר ל ל ם‬ ‫י‬
‫&?לס את־ארס מהןן הכי ל?ון אס־?ול ??ק‪1‬תי‪ :‬ול‪$‬לי המלאכים‬ ‫י׳‬
‫אף^ה ול?תלוו ליי ויאמרו צדיק א ל ה לי ןי?ר מ ? ? ‪ $‬י ף ‪:‬‬
‫ואל־ארם ?ןה לי ויאמר ל א אל?ף ל ל ל ת ?גךערן מ ? ל ה ‪:‬‬ ‫כח‬
‫נ ־ נ ו!ען ארס ויאמר ל ד ל י ל‪ :‬מעץ הסלים ואכל ?קןורם א ג ף מ ‪ :‬ויאמר‬
‫ל‪ :‬לארס ל א ת ק ח ממנו ? ל ה כי צרתי את־ה?רוכיס ואת־להט‬
‫ה ל ך ב ה מ ל ה ג ת ל ‪ ? #‬ר ו מ?ןיף למ?ן ל א תקזעס ממנו ולא סללה‬
‫ד ‪ -‬ה לעולם‪ :‬כי ע‪$‬ה מלחם את־המלל?ה א?ר־קזס ב ף לאויב‪ :‬אך‪.‬‬
‫? צ א ל ף מ^־עךן ו??מך‪ $‬מ?ל־ך?ר ר ע וןכך^ את‪1-‬יוס[ ה?ןת‬

‫ל ח ט א ת ב ש ר י ם‪ .‬כדעת האיסיים‪ .‬ע׳ יוכפוס מלח׳ ב׳ ח׳ ב׳‪ - .‬ב א י ב ה‪ .exftga .‬אולי יש‬ ‫ג־־י‬
‫להגיה‪ :‬בתאוה )ע׳ לעיל י״ט‪ ,‬גם ההמשך מחייב(‪ - .‬ת ש ו ק ת ך‪ .‬א ד ‪) thy taming‬כמו בע׳>‪.‬‬
‫מעין זה דרשו בב״ר כ׳ ד ‪. :‬בשעה שהאשה יושבת על המשבר אומרת איגי גזקקת לביתי‬
‫עוד מעתה‪ ,‬והקב״ה אומר לה תשובי לתשוקתך לתשוקת אישך״‪- .‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫א ב ד א ח ד ‪ .‬לגחש הקדמוני היו ידים ורגלים )ע ב״ר י״ט א ‪ /‬כ ח׳(‪ .‬לםמאל‬ ‫כו‬
‫‪,‬‬
‫שתים עשרה כנפים )פד״א י״ג(‪ - .‬ע ד י ו ם ה ד י ן ‪ .‬השוה תרג׳ י ר ו לברא׳ ג׳ ט״ז‪- .‬‬
‫א ת מ ל א כ י ו‪ .‬״הקב״ה אמר למלאכים שישלחוהו מגן עדן״ )מדרש אגדה סוף ג׳(‪- .‬‬ ‫כז‬
‫א ב י כ ם ‪ .‬א ג מוסיפים‪ :‬אדם‪ - .‬ס ל ח ־ נ א‪ .‬אדם חזר בתשובה )ב״ר כ״ב י״ג‪ ,‬פר״א כ׳(‪- .‬‬
‫מ ש פ ט י ך ‪ .‬תהל׳ קי״ם קל״ז )וכן אר(‪- .‬‬ ‫וישר‬
‫ו ז כ ר ת‪ ...‬ה מ ו ת ‪ .‬א ר ‪ .‬השוה הדרש על וזכר את בוראיך )קהלת י״ב א׳( ‪ -‬ח כ ר את‬ ‫כח ה‬
‫‪,‬‬
‫בורך‪ ,‬קברך )קהלת רבה שם( והרוצה לנצח את יצרו הרע ״יזכור יום המיתה״ )ברכות ה׳ א (‪.‬‬
‫יג‬ ‫ספר אדם וחרה כ ט א ‪ -‬ל ב ב‬

‫וביום לתקומה אקים אולף ואז ל‪03‬דלף מעץ לדורס ןלליל לעולם‪:‬‬
‫את״־סלכלים האלה ד כ ר לי ולצו ל‪9‬ר‪#‬נו מ‪3‬ן־עלן‪ :‬ואכיכס‬ ‫כט‬
‫ב‬
‫כ כ ה לכני למלאכים מקלם לןן ויאמרו אליו למלאכים מה־בק^תף‬
‫ה‬
‫אלם ו‪ ?$3‬־לר‪ :‬גע? אכיכם ויאמר ל ל ס לנה אלם מלקזים‬ ‫נ‬
‫אותי !ועלה[ לניחו־ןא לי ואקדוה ניחוחיס הדמוז ואכיא מןלה‬
‫לאלליס אללי צאתי להעז ו?נני‪ :‬ולןשו למלאכים אל־לאללים‬ ‫ד‬
‫ם‬ ‫ע‬
‫ויאמרי ;י• אל &לד י ל * * י ד ן א ל‪ :‬לתת לאלם כמים מלןן‬
‫ןזלעיס למאכלו‪ :‬ויאמר אלליס לאלם ל ל א ךלקלת ניחוחים‬ ‫ה‬
‫ובדמים מלןן לזרעים למאכלו‪ :‬ולת?הו למלאכים ללכת ולקח‬ ‫ו‬
‫ארכ?ה מינים כלבם הרד וק‪$‬ה וקןמין ןילר מ ר ע י ם למאכלו‬
‫ולקח איי־כל־אלה ו!צא מ ל ל ן ן ‪ :‬וןבוא אל־לאךץ‪:‬‬ ‫ז‬
‫ועלה כני לנה הול?תיכס איל ?תינו ואלס ל?מרו לכם‬ ‫ל‬
‫לבלתי ?זב את־לרלך לטו־כה‪:‬‬
‫את־ללכלים לאלה ל ב ל ה לוה בקלב כניל ואלס ‪ #‬כ ב‬ ‫לא‬
‫בלליו ועוד לו יום א ל ד עד־צאת נ‪$‬שו‪ :‬ותאמר אליו לוה למה‬ ‫כ‬
‫ן ה אלה מת ואצכי ללה וכמה אללה אלרי מולף לןילה‪-‬ןא ל י ‪:‬‬
‫ויאמר לה ארס אל־תדאני ללמד לזה כי לא־לאללי ‪$$‬ני כי‬ ‫נ‬
‫נלךו נמות ?נינו וכא?ר אקכר תקכרי‪ :‬ובמותי תעץבוני ןאי‪#‬‬ ‫ד‬
‫לא־לוע כי ע ד ־ א ? ר ללכד מלאך אללים למר על‪-‬אדולי‪ :‬כי‬ ‫יי‬
‫לא־ל?כלני אלליס כי־כקד יכקד את־לצורו ? ל ו ןעתה טוב‬
‫כי לקומי ןתתהללי לאלליס ע ד ־ א ? ר א ? י ב רולי ללד‬
‫לנווטה‪ :‬ואנלנו ל א נרע איך נלאה את־‪$‬ני ע‪$‬נו ואס יאנף‪?-‬נו‬ ‫ו‬
‫או לשוב לרלמנו‪:‬‬
‫ולקם לוה ותצא לחוצה ותפל ‪1‬על־‪3$‬יל[ ארצה ותבןך‬ ‫לב‬
‫וי*אמר‪ :‬לטאתי אללי לטאתי אכי־כל ל<?אתי לף ל^אתי ל&לא?יף‬ ‫ב‬
‫בליליף לטאלי לגירוכיס ןלשלכים ל^אתי לככאף לנולא א ? ד‬

‫היווני‪ :‬״כמבקש )ג י• כהולך( למות״ אינו מובן‪ .‬ואולי היה במקור‪ :‬ונשמרת מכל חטא למות‬
‫)ע׳ במד׳ י״ח כ״ב(‪ ,‬והשאר תוספת ביאור של המתרגם‪- .‬‬
‫י ה א ל‪ .‬כך להדיא בהעתקה יוונית )‪.‬גף‪ - .('10‬ו ז ר ע י ם ל מ א כ ל ו ‪ .‬ה א ר ‪ .‬דנ׳‬ ‫כט י‬
‫א׳ י ״ ב ‪ - .‬א ר ב ע ה מ י נ י ם ‪ .‬א ר ‪ - .‬כ ר כ ם ו נ ר ד ו ק נ ה ו ק נ מ ו ן ‪ .‬ביובלים )ג׳ כ״ז(‪:‬‬ ‫י‬
‫לבונה חלבנה נטף ונרד‪ .‬על הסממנים שהשתמשו בבית המקדש שבאו מג״ע ע׳ גינצברג‬
‫‪ v 106‬לעומת זה ב ״ כ ׳ ׳ ‪ :‬אילו זכית היית נוטל עשבים מג״ע וטועם בהם כל מ ע ד נ י ם ‪- .‬‬
‫ט‬ ‫ר‬
 ‫ספד אדם וחוד‪ .‬ל ב ג ‪ -‬ל ה ג‬ ‫יד‬

‫ל א למוט ן?ל־ללטאיס ?או לעולם כ‪$‬ללי‪ :‬ןח^ה עול‪$‬ה ללעת‬ ‫נ‬

‫ימלפללת ומד‪ .‬מלאך לל כלמות־אי‪? #‬א אליל׳ ויקימה ויאמר‪:‬‬
‫קומי חןה מלשו?תך הי מ ה ]לשמת[ אלמ א י ? ך יוצאת מןולתר‬ ‫ד‬
‫קומי וךאי את־נקזמתו לעולה אל־־עו?ה‪:‬‬
‫ולקט םןה ותמח ?;לה את־דמ?לד‪ .‬מעל־?ןיל‪ :‬ותכט אל־‬ ‫לג‬
‫ל?מלם ותךא ו מ ה ל ? ב א ‪ ? £‬א על־אל??ה }?רים מאירים‬ ‫נ‬
‫לא־יוכל ללוד אשה להניד הךךם ולראות את־?נילס ומלאכים‬
‫הולכים ל?ני ל ך ? ב ‪ :‬וכא?ר ?או אל־למקום א ? ר אךם אביכם‬ ‫נ‬
‫‪ #‬כ ב ? ם ? מ ד ל ל ב ב ןהשךכים כין אכיכם וכין ל ך ? ב ‪} :‬אלא‬ ‫ד‬
‫!וחנה[ מלתות־ןלב ו ? ל ש כפות ו?ל־למלאכיס ולבונה !כירילםז‬
‫לקחו את־למלתות ולבאו בחלזון אל־למןכל ול?חו ?לילן ו?נז‬
‫ל ק ט ל ת נ?לה‪ 1‬ולכס את־לךקיעיס‪ :‬נל?לו ממלאכים ול^תלוו לאל‬ ‫ה‬
‫ולקךאו ויאמרו לה אל קדוש ?לח ]לאךם‪ 1‬כי צלמך‪-‬הוא ומ?שה־יליך‪:‬‬
‫ואני לוה לאילי שסני ]תמונות[ ?לאים ןללות ןנולאות ע?דות‬ ‫לד‬
‫ת‬
‫ב ‪ -‬נ ל?ני לל‪ :‬ןאבל מ?לד ואלולא ל??י ל ? ואמר‪ :‬קום ‪ #‬ת מעל־נו!יג‬
‫אלם אביך ובוא אלי ןלאיל את‪-‬א?ר ל א ל א ל ה עין אךס מעולם‪:‬‬
‫ולקם ? ת ןלןש אל־אמו וייאמר אליל מה־לף ול?ה ת?כי‪ :‬ו ^ א ? י‬ ‫לה‬
‫לו שא־נא עיניך ולאה ש?עת לרקיעים ?תולים ולאה ?עי‪3‬יף נ ? מ ת‬ ‫ב‬
‫אכיך צ?לת על־?}יל ו?ל־ל&לאכים מתפללים כ ? ד ה ואומרים ?לח­‬
‫לו אכי־לל כי צלמך־הוא‪ :‬אך בני ? ת מה־יליה ?תי ל?תן כירי‬ ‫ג‬
‫אכינו ואללינו לן?לם ומי‪-‬לס ? נ י לבוטים לע?לים על־לכלת א?יף‪:‬‬
‫פטירתם מל אדם וחוה‪.‬‬ ‫לא—מג‪.‬‬
‫א ש ר ל א י מ ו ט‪ .‬אב מוסיפים‪ :‬חטאתי ה׳ הרביתי לחטוא חטאתי לך‪ - .‬מ ל א ך די׳‬ ‫לב ב‪-‬ג‬
‫) = ‪ 6 r r ] x o q‬מ ל א ך האנושות( שבכ״י אבג יש‬ ‫‪ayyekos rr\g dv&Q‬‬
‫גמצאת גם בב״י ם•‬ ‫לפי זה‪1e6 :‬׳‪.wgiov ev av&Q&xov et‬ץץ‪XUQIOV#‬התיבה‪.‬‬ ‫להגיה‬
‫מלאך מיוחד ממונה על האנושות אינו ידוע לא בספרות העברית ולא בספרות היונית‪ .‬אדרבא׳‬
‫לכל מלאך תפקיד שלו‪- .‬‬
‫ו ת מ ח ב י ד ה א ת ד מ ע ת ה מ ע ל פ נ י ה ‪ .‬א ד ‪ .‬א ב ג ‪ :‬ותשם את ידה על פניה‪.‬‬ ‫לג‬
‫ב ‪ :‬מן נהארץ«• ‪-‬־‬ ‫אב מוסיפים‪ :‬ויאמר אליה המלאך התרוממי מן הארציות <ע<‪0‬ע‪1‬ףץ(‪.‬‬
‫ר כ ב א ש‪ .‬א ד ‪ .‬אג‪ :‬רכב אור )אוד ז(‪ - .‬א ר ב ע ה נ ש ר י ם ‪ .‬דאתה את פני הנשר‬ ‫ב‬
‫אד‪ _,‬אל־המזבזז‪.‬‬ ‫ארבע החיות־הכדובים )יחז׳ א׳ י ‪ /‬י׳ ט״ו ו כ ׳ ( ‪ - .‬ל ק ח ו ‪.‬‬ ‫של‬
‫‪,‬‬
‫על מזבח גדול בימי אדה״ד השוה ב״ר ל״ד ט ‪- .‬‬
‫פ ל א י ם ‪ .‬אד‪ .‬אבג‪ :‬ר ז י ם ‪- .‬‬ ‫לד‬
‫ש ב ע ת ה ר ק י ע י ם ‪ .‬השוה חגיגה י״ב ב ׳ ‪ - .‬נ ש מ ת א ב י ך נ ו פ ל ת ‪ .‬א ד ‪ - .‬ת פ ל ת‬ ‫להב‪-‬ג‬
‫א ב י ך ‪ .‬התפלה שמתפללים על אביך‪— .‬‬
‫טו‬ ‫ספר אדם וחוד‪ .‬לו א‪-‬ד לז א ‪ -‬ג ל ט א‪-‬ד‬
‫!ם‬ ‫ה‬ ‫‪:‬‬ ‫מ‬
‫ויאמר ? ת אל א י א ל ל ד׳??‪ #‬וסירס צ?ליס גם‪-‬הס‬ ‫לו‬
‫ב‬
‫ומתפללים בעד אדם א ב י ‪ :‬ותאמר אליו ס^ה ןאיה אוךם ומדוע‬ ‫‪:‬‬

‫קךרו‪ :‬ראמר אליה שת אורם ל א ?ךעך אך להאיר לא־יו?לו‬ ‫ד‬

‫ל?‪3‬י אור־עולם אבי הארות על־־בן נמנע אוךם מ ה ם ‪:‬‬
‫ולחי ? ח י ר שת אל־אמו וסנה סמלאך תקע בשוררו ויקומו‬ ‫לז‬
‫?ל־־סמלאכים הצ?לים על־?ניהם ולקךאו בקול רעש ןדול ןנוךא‪:‬‬
‫ב ‪ -‬נ ?רוך ?בור יי ממעשיו בי חנן לציר כ?יו את‪-‬אךם•* ואסרי אשר‬
‫השמיעו המלאכים את־הקלות האלה ?א אדור מן־סשךכים כ?לי‬
‫ש ‪ #‬ס?כ?לס ו!לטף את־האךס ולשאהי אל־רגיון הנהר ולטבלהי‬
‫? ל ש ??מים ולביאהו ל?ני האלהים‪:‬‬
‫ויאמר אליו אלסים מה־?שיל אךם לו ?מרת את־מ^ותי ל א ­‬ ‫לט‬
‫? מ ח ו א ? ר הוךידוך אל־סמקום ס ן ה ‪ :‬אך אמר אני לך כי את־‬ ‫ב‬
‫ששונם אלפך לא?ל ואת‪-‬אבלך אלפך לששון והשיבותיך לקךמתך‬
‫י‪:‬‬
‫ןהו??תיך על־ככא ‪2‬ל‪ 1£‬והוא יוטל אל־־סמקוס הזה למען‬ ‫נ‬
‫יךאך יושב ממעל לו‪ :‬אז יו?א כמש?ט הוא ו מ ? ? ע י ם לו‬ ‫ד‬
‫ןהותעצב מאד ?ךאתו אותך ישב על־ככא כבודו‪:‬‬

‫ל א נ ד ע ך א ו ר ם ‪ .‬א ד א ר ‪ - .‬א ו ד ע ו ל ם ‪ .‬ביווני‪ :‬אור־כל‪ .‬השוה חנוך ב׳ י״ד כ ״ ד ‪- .‬‬

‫ב ק ו ל ר ע ש ג ד ו ל ו נ ו ר א ‪) .‬אר(‪ - .‬מ מ ע ש י ו ‪ .‬ג‪ :‬על מעשיו‪ .‬לא נתברר לי מה‬
‫ראה שכתב ממעשיו במקום ממקומו )יחד ג׳ י ״ ם ‪ .‬השוה‪ :‬״ונתתי לאל רנן ושבח וזמר‬
‫מ מ ע ש י ו ״ )פר״א י״ט(‪ - .‬י צ י ר כ פ י ו ‪ .‬אדם יציר כפיו של הקב״ה )ב״ר כ״ד ה׳(‪.‬‬
‫שאד הנבראים במאמר נ ב ר א ו ‪ - .‬ר ג י ו ן ה נ ה ר ‪ .‬נזכר בפםיק״ר כ ‪ /‬ילק׳ ראובני סוף‬
‫משפטים‪ .‬״וכיון שעבד משה מםנדלפון פגע בו דגיון נהר של אש‪ ...‬וכך מפורש על יד‬
‫דניאל ‪1‬ז׳ י׳[ נהר די נור‪ ...‬נהר של אש ששמו רגיון‪ ...‬ויוצא לפני הקב״ה מתחת כסא כבוד‪...‬‬
‫והקב״ה יושב על כסא דין וכשמלאכי השרת באין לדין מתחדשין וטובלין באותו נהר של‬
‫אש״ )מעין חכמה ביהמ״ד ילינק א׳ ‪ .(59-60‬והשוה חגיגה י״ג ב׳ שנהר די־גור יוצא מזיעתן‬
‫של החיות שתחת כסא הכבוד ונשפך על ראשי הרשעים בגיהנם‪ .‬ובבה״מ של ורטהיימר א׳‬
‫י״ח‪ :‬״לאחר י״ב חדש מורידין אותן )את הרשעים( לארקה )=מדור בגיהנם( ומעמידין אותן‬
‫תחת הנהר של אש שיוצא מתחת כסא הכבוד״‪ .‬קהוט )ערוך השלם ז׳ עמ׳ רנ״א( מביא‬
‫אמונת הפרסים שלע״ל נהר אש זוחל להרע לרשעים ולהיטיב לצדיקים‪ .‬ובמאמרו ‪Eschatoiog.‬‬
‫)‪ (ZDMG X X I , 582‬הוא מביא גם תקבלות מתוך המדרש )והשוה גינצברג ה׳ קכ״ה‪ ,‬הערה‬
‫‪ .‬טישנדורף הגיה‬ ‫(‬ ‫<‬ ‫קל״ד(‪ .‬כתבתי רגיון הנהר במקום \ ‪vr1\yepovaia\ i‬שבכ״י‪:dyegovaia‬ד‬
‫‪ dxegovaa‬בםמכו על ‪ Ap. Pauii, 22‬ששם מסופר שבעל תשובה נמסר למיכאל ומשליכים‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪a113Plato, Phsdon‬ועוד( כאחד‬ ‫‪ A x e q c o v .‬ידוע במיתוס היווני )‬ ‫אותו אל ‪..‬ג ‪ A x .‬ה נ ה ר‬
‫מנהרי שאול שנשמות המתים עוברות בו‪ .‬וצ״ע‪- .‬‬
 ‫ז‬ ‫ספר אדם וחוד‪ .‬לז ד ‪ -‬ו ל ח א ‪ -‬ו מ _‬
‫א‬ ‫םז‬

‫ולחי אלם ? ? ? ב ? ל ש ? ע ו ת ואללי־כן ? ל ח אכי־לל את־‬ ‫לז‬ ‫ד‬

‫ידו ןהוא ישב על־כקאו ניקח את־אלם ןללנהו אל־מי?אל ל ‪ $‬ר‬

‫לןדול ויאמר‪ :‬שאחי אל־‪2‬ךעלן אל־לךקיע ל ? ל י ? י ן מ י ה ה ו ?ם‬ ‫ה‬

‫ע ד היום הןדול ולנולא יום בו אחדש את־לעולס‪ :‬ולקח מי?אל‬ ‫ו‬

‫את־אלם וגילחו כ?קוס א ? ד אמר לו אלהיס‪:‬‬
‫ואללי־כן }?א מי?אל ל ? ר לןדול ומכלה ב ע ד קבולת‬ ‫לח‬
‫פ‬
‫? ? י ו ‪ :‬ולצו אלליס אשר נא? י ?ל־למלאכיס למןיו איש על־‬ ‫ב‬
‫מקומו‪ :‬ויא?פי ?ל־למלאכיס אלה מלןיקיס מחתות כילילס ןאלי•‬ ‫נ‬
‫ה‬
‫‪?¥‬אות רכב על־אלכע רוחות וארוכים נולניס‬ ‫שוברות ז ו מ‬ ‫ד‬
‫?רוחות ו&לאכי ל?מלס עבליס לכןיו וילאו אל‪-‬ל?קום א ? ר ־ ? ט‬
‫ןוית אלס מקןחילז הלאו אל־גךעלן ולנועי ?ל־?צי לןן ע ד ־ א ? ר‬ ‫‪n‬‬
‫מ‬
‫*רד י ?ל־צא^אי אלם מליל ל‪$.‬יחול מ ל כ ד ־ ? ת כי־הףא נולד‬
‫ע ל ־ ל ׳ א ד ז כגךעדז‬ ‫כ ל כ ר ל א ל ל י ס ‪ :‬ותלי ‪$‬ל!ת אלם‬ ‫י‬
‫לתאכל ?ליל מ א ד ‪:‬‬
‫ולדכר אללים אל־&יכאל ל&ר לןד‪1‬ל נ ל א ^ [ ‪ :‬לל ל נ ן ־ ע ח‬ ‫מ‬
‫?ךקיע ל ? ל י ? י ן ל כ א ל לי ‪ #‬ל ? ה כדיני ?ד‪ :‬ויאמר אללים אל־‬ ‫]‬
‫מי?אל ואלתבליאל ןאל־אוליאל ואל־ל?אל כסו את‪-‬גףת אלם‬
‫כ?לי‪5‬יס ו ל ? י א י ? ? ז &לל?מן לטוב ו^קו עליל ו?ך&ו־כן ו!ל?טי‬
‫ד ‪ -‬ה את־ןו;ת‪ :1‬ויאמר אלליס תו?א גס־ןו!ת לכל‪ :‬ו;כיאו ?ליליס‬
‫אלריס ו!ל?טו נ ס ‪ -‬א ו ל ה ‪ :‬כי־לא ?קכר ל ? ל למךלייוס א ? ר ^ךגו‬ ‫י‬
‫ל<‪?$‬נו ו ל א ‪:‬לל‪ :‬כי מאןה ל א ח‬ ‫קין אליו כ א ? ר ל ^ לג*‬ ‫ז‬

‫פרק ל״ט העברתי לתוך פרק ל״ז בין פסוק ג׳ ו ד ׳ ) ע ל פי ‪ .(Charles‬ל״ז ד ׳ ‪ -‬ו ׳ הוא לפי ר‪- .‬‬ ‫לז‬
‫א ל ־ ה ד ק י ע ה ש ל י ש י‪ .‬רמז שג״ע של מעלה הוא ברקיע השלישי )=בשחקים( נמצא בםדר‬ ‫‪n‬‬
‫ג״ע נו״ב )ביהפרד ילינק ג׳ קל״ט(‪ :‬״והגן עדן הוא מכוון כנגד שחקים‪ ...‬ושחקים נכנסין‬
‫בגן״‪-...‬א ח ד ש א ת ־ ה ע ו ל ם‪ .‬א ד ‪ - .‬ע׳ ילק״ש ישע׳ ד׳ ש ע ״ ב ‪ -‬ג ‪- .‬‬
‫‪ t o v Xeitpdvov‬ף « ‪— .-rfjs‬‬ ‫‪86105‬‬ ‫וה קהלת י״ב ד ‪ .‬ביווני‪:‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫י ‪ -‬ח ו כ ר ו ב י ם נ ו ה ג י ם ב ד ו ח ו ת ‪ .‬ע ת ה ל י״ח י״א‪ - .‬נ ר ד מ ו‪ .‬נדהמו‪ .‬ע דניאל ח י״ח‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫י׳ ט ‪ .‬במדרש ידועה תרדמת מרמוטה )ב״ר י״ז ח (‪— .‬‬
‫ב ד ‪ .‬נ ‪ :‬סדיני בוץ וסוריים )‪—.(aivSovag... Pvamva? xol avQw.dc‬אל־מיכאל‬ ‫מ‬
‫א ל ־ ג ב ר י א ל ו א ל ‪ -‬א ו ד י א ל ו א ל ־ ר פ א ל ‪ .‬הם ארבעת השרים הגדולים העומדים בראש ד'‬ ‫ג‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫כתות של מלה״ש המקלםין לפני הקב״ה )מס היכלות בביהמ״ד ילינק ב מיג‪ ,‬פר״א ד (‪ .‬והשוה‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ילק״ש ת ה ל רמז תתפ״ט )בשם ב״ר(‪ . :‬ב ש ע ה שהצדיק נפטר מן העולם ג כתות של מלאכים‬
‫‪aaav=)exrjSevaav1evETa<p.‬‬ ‫מטפלים בו״‪ .‬ועי דב״ד י״א י׳ ולקמן מ ״ ג ו י ח נ ט ו— ‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ש ב ע ל ב ר א ג ב (‪ ,‬ופירושו‪ :‬עשו צרכיו‪ ,‬צרכי מת‪ .‬א ד ‪-enfolded‬כרכוהו )תכריכים(‪ .‬השוד•‬
‫יז‬ ‫ספר א ד פ וחוד‪ ,‬מ ח ‪ -‬מ ב ‪K‬‬

‫ל ק כ ל את־ןולתו וקול י*א * ד ל א ך ן לא&ד לא־תטכן כי ?ל־ןולה‬

‫אחלת עד־שוב אלי ?פר ללצור ה ר א י ו ן א ? ר לקח ממ‪$‬י‪ :‬ויקחהו‬ ‫ז!‬
‫למלאכים כ ע ת *חיא !‪:‬שימחו על־כלע ע ד ־ א ? ר כ ת אלם אביו‪:‬‬
‫ולחי אללי לצפו את־ל׳כל ויאמר אלהים ולשאוס אל‪-‬קצי׳ גלעדז‬ ‫»‬
‫אל‪-‬ל?קום א ? ר ־ ? ם מ‪$‬א אללים את־ל??ר ולי^ר ממנו את־‬
‫לאלם ‪!1‬עש א ? ר לכדו ? ס מקום־קכר ל ‪ #‬ל ם ‪ :‬ולשלח אלליס‬
‫שבעה מלאכים לגן־עלן ולכיאו ;יחולים ללב ולשי־מום בתוף‪-‬‬
‫לאדמה ואללי־כן לקחו את־שתי לוויות ולקברו אולן כ?קוס אשר‬
‫כךהו ולבןהו‪:‬‬
‫נלקךא אלליס לאמר אלם א ל ם ‪ :‬ותען לגו יה מ ך ל א ל ? ה‬
‫ד‬

‫ווצאמר ל?ני אל‪$‬י‪ :‬ויאמר אליל׳ אלל׳יפ לן אמרתי לף כי ??ר‬ ‫\‬

‫אלה ואל־??ר ל ש ו ב ‪ :‬ועלה לנצי מב&ילף ‪#‬צית‪.‬על־ללכךמה‪:‬‬ ‫ד‬

‫לקס אקים אולף באחלית ל‪:‬מיס ?עת לקומת כל־איש א ? ר‬ ‫ד‪,‬‬

‫מ!ל?ף־הוא‪:‬‬
‫אלד לל?ליס לאלה ? ? ה אללים חולם משלש וללתס את־‬ ‫מב‬
‫לק?ר למען אשר ל א ־ י ? ? ה לו איש מאו?ה ? ? ת ל‪:‬מיס עד־‬

‫‪,‬‬
‫ל ק ב ל א ת ג ו י ת ו ‪ .‬אר‪ .‬נ‪ :‬כי לא קבלתו הארץ‬ ‫הארץ‬ ‫ב״ר י״ז ה ‪ - .‬מ א נ ה‬
‫ד ‪ :‬כי הגויה קפצה ותעל מן הארץ‪ - .‬הארץ ממאנת לקבל חללים‪ ,‬ע׳‬ ‫לאמד‪.‬‬
‫ע׳ מכילתא בשלח ט׳ ס״ו י״ב‪ ,‬מדרש תהל׳ כ״ב בי‪ ,‬ועוד‪ .‬לפי ב״ד כ״ב ח׳ )בכ״י חסר‪ ,‬ע׳‬
‫הוצ׳ תיאודור( טפל אדם בקבורתו של הבל‪ .‬אולם מאידך גיסא מציגו בב״ר )שם( גם רמז‬
‫ברור לאגדה מעין זו שלכאן‪ :‬״לעלות למעלה לא היתד‪) .‬נפשו של הבל( יכולה שעדיין לא‬
‫עלתה שם נשמה‪ ,‬ו ל מ ט ה לא היתד! יכולה שעדיין לא נקבר שם אדם‪ ,‬והיה דמו מושלך על‬
‫העצים ועל האבנים״ )השוה גם יובל׳ ד׳ כ״ד ומשנה סנהדרין ד׳ ה׳(‪ - .‬מ ן ה א ר ץ ‪ .‬ד א ר ‪- .‬‬
‫ל ק ח מ מ נ י ‪ .‬וכן ב״ר כ׳ ט ׳ ‪ :‬״קומץ עפר של אדמה שנבראת ממנו לא גזולה בידיך״‪- .‬‬
‫ו י י צ ר מ מ נ ו א ת ה א ד ם ‪ .‬כיוצא בזה ב״ר י״ד ח׳‪ ,‬נזיר ירו׳ ז׳ ב׳‪ .‬העפר שממנו נברא‬
‫אדם לוקח ממקום ביהמ״ק ‪ -‬המזבח‪ ,‬ולא כמאן דאמר שקבץ את עפרו של אדה״ר מארבע‬
‫פנות ה א ‪) p‬םנהד׳ ל״ח א ‪ -‬ב ‪ ,‬פד״א י״א(‪ .‬קבורתו היתד‪ ,‬בו במקום‪ ,‬לפי המדרש ‪ -‬במערת‬
‫המכפלה )ב״ר נ״ח ח ‪ /‬פד״א כ׳(‪ .‬שהיא ״םמוכנד‪ [,‬לפתח גן עדן״ )זוהר חדש‪ ,‬רות ל״ג א ‪/‬‬
‫הוצ׳ ויניציה תי״ח(‪- .‬‬
‫ה ק פ א ק י ם א ו ת ך ב א ח ר י ת ה י מ י מ ‪ ,‬לדעתו של ד׳ נחמיה )ב״ר כ״א ז׳( ״אדה״ר‬ ‫ח‬
‫(‬

‫שולח מג״ע בעולם הזה ובעולם הבא לא שולח‪ ...‬לכשיקיץ אותו שנברא בדמותו״‬
‫ח ו ת ם מ ש ל ש ‪ .‬מדרש משלי )כ״ב כ׳(‪ :‬״כל מעשה תורה מ ש ו ל ש ‪ . . .‬אותיותיה‬
‫משולשים א מ ת ״ ‪ .‬ש ב ת נ ״ ה א ׳ ‪ :‬״חותמו של הקב״ה א מ ת ״ ‪ .‬השוה ירו׳ סנה׳ א׳ א׳‪ .‬גס ״קריאת‬
‫שמו )של הקב״ד•( אותיות מ ש ו ל ש ו ת ״ )א״ב דר״ע‪ ,‬ביהמ״ד ילינק ג׳ י״ז(‪ .‬היווני תרגם‬
 ‫ספר אדם וחוד‪ .‬מ ב ב ‪ -‬מ ג ו‬ ‫יח‬

‫ב ‪ -‬נ שוב אל־ןאלם[ צ ל ע ת י ‪ :‬מ ל ך יי ו מ ל כ י ו למקומם‪ :‬ולמקץ‬

‫למיס מ ל ה נם־לוה‪ :‬ו?עוךנה ללה ? ? ל ח מר !עז א ? ר ל־א־יךעה‬ ‫ד‬
‫איפה הושם‪ :‬כי בליות יי ?נךעלן לקבר את־אלם לרך?ה ליי*‬ ‫ה‬
‫ו?^יל מ ל ב ד שת עד־אלרי קבר אלם ן?ל־איש ? ‪ $‬ך ן ל א ‪ :‬ר ע‬
‫נאת־קבולתו[ מ ל כ ד ? ת בנו‪ :‬ותתהלל חןה בעת מולה על־לכר‬ ‫ו‬
‫ל ק ב ל ה כמקום א ש ר ארם אישה קבור ? ם ‪ :‬ותאמר יי ‪ ::‬א ל ל י‬ ‫ז‬
‫?ל‪-‬לטוב ללישר אל־לנכר אותי אמתף מגולת ארם כי מצלעוליי‬
‫? ? י ל נ י ‪ :‬וזכני נם־אולי מ ק ל ה להחטאה ל ל ת ל כ ר אל־גו‪:‬תוכא?ר‬ ‫ח‬
‫ללילי אתו ‪.‬ילד ?נךעלן לנם־אלרי אשר נלחנו בלטאנו ולא‬
‫נכללנו כן ןם־עתה אל־נא ת?לילנו‪ :‬ואחלי לל‪5‬ללה ןשאה עיניל‬ ‫ט‬
‫לשמלמה ותאנח ותל על־ל?ה ותאמר אללי־כל קח את‪-‬נש?תי‬
‫ו?לגע מסלה את־נשמלד‪ ,‬ל א ל ל י ם ‪:‬‬
‫ולבא מי?אל ויולה את־שת אי?ה לקכר את‪-‬ח^ה‪ :‬ושלשה‬ ‫מג‬
‫‪2‬‬
‫מלאכים ?או ולקחו את‪-‬נלללה ולקבריל במקום אשר ןגית אלם‬
‫וונךלת ה ? ל קבורת ש ם ‪ :‬ומיכאל לשר לןדול אמר אל־שת כ?ה‬ ‫נ‬
‫יקכר ?ל־אךם אשר למות עד‪-‬יום ל ת ק ו ? ה ‪ :‬ואללי תתו־לו את־‬ ‫ד‬
‫לתולה לזאת אמר אליו ייסר מ ‪ #‬ש ת למים אל־תתא?ל וכיום‬
‫ם‬ ‫‪D‬‬
‫לשכיעי לגול לתשמדדבו‪ :‬כי ? ‪ W‬ל ׳ י י ר׳ןה ש מ ל אללים‬ ‫ה‬
‫ושמחים ןם־אנלנו למלאכים ?לתרומם ה נ ? מ ה ל ט ה ו ל ה מעל־‬
‫לאלץ‪ :‬ובדברו את־לך?לים לאלה עלה מי?אל לשר ל ן ד ו ל‬ ‫ו‬
‫לשמלמה להוא מ ש כ ל לאומר לללולה קדוש קדוש קדוש י‪?^ :‬אות‬
‫אשר־לו ה?בוד ללעז לעולם לעד אמן‪:‬‬

‫‪,‬‬ ‫ת‬
‫שלוקחת מצלעותיו‪ .‬ע קדושין ו׳ א‪ - /‬מ ל ב ד ש ת‪...‬‬ ‫‪ - agiym‬צ ל ע ת ו = אשתו‬ ‫בטעות‬
‫ג נפל כל הלשון הזה מחמת שויון הקצוות‪- .‬‬ ‫שת‪.‬‬ ‫מלבד‬
‫למדנו מכאן שאדם מת ביום א׳ בשבוע‪- .‬‬ ‫י ו ת ר מששת ימיט‪.‬‬ ‫מג ד‬
 ‫חנוך א‬ ‫ספר‬
‫מבוא‬
‫א‪ .‬על ספרות חנוך‪.‬‬
‫אחד המוטיבים שהיו רווחים ביצירותיה של האגדה הישראלית למימי קדם היה‬
‫שגדולי הצדיקים מן הראשונים היו זוכים למעלה נכבדה יותר משאר בני תמותה והיו‬
‫מעלים מעל פני הארץ למרומי שמים בעודם בחיים בגוף ונפש‪ .‬ושם ‪ -‬למעלה — היו‬
‫מתמנים לשרת א ת פני רבונם בתפקידים חשובים שהיה מטיל עליהם‪ .‬כיוצא בזה שנו‬
‫‪,‬‬
‫רבותינו )בספרי דברים שנ״ז( על מ ש ה ‪ - :‬וימת שם משה ‪1‬דב ל י ד ה׳—ו׳[‪ ...‬ויש‬
‫אומרים לא מ ת משה אלא עומד ומשרת למעלה‪ - .‬והרי אגדה זו היא גגד כתוב מפורש‬
‫ב ת ו ר ה ע ל מיתתו של משה וקבורתו‪.‬‬
‫עד כאן על משה‪ .‬ואילו על הסתלקותו של אליהו מן העולם מספדים הכתובים‬
‫‪,‬‬
‫בעצמם שלא טעם טעם מיתה ועלה בסערה השמימה )מל״ב ב א׳(‪ .‬וודאי גשאר שם‬
‫מעשת כלם )סדר עולם‬ ‫חי וקיים‪ ,‬כמו שבאה האגדר• והשמיעתנו שהוא כ ו ת ב שם‬
‫ר ב ה ייז(‪ ,‬ומה שהוא כ ו ת ב הקביה חותם )קידושין ע׳ א׳(‪.‬‬
‫א ב ל ח ב ה יתירה נודעת בפינה זו מ א ת האגדה ל ח נ ו ך בן ירד‪ .‬על סמך הכתוב‬
‫‪,‬‬
‫) ב ר א ה׳ כיד( ויתהלך חנוך את־האלהיס ואיננו כי לקח אתו אלהיס נוצרו בישראל‬
‫ואף היו חוזרים ב כ ת ב כמה ס פ ר י אגדה על הסתלקותו של חנוך הצדיק )השוה בן‬
‫םירא מ י ד ט״ז‪ .‬מ״ט ייד(‪ .‬אמת‪ ,‬בעלי אותם הספרים השתמשו בחומר של האגדה על‬
‫הסתלקותו של חנוך למרום בעודו בחיים ועל היותו מקורב אל דבונו‪ ,‬ויחד עם זה‬
‫באמונות־עם ובשיטות של אותן האמונות שתיו קשורות בהסתלקותו של חנוך‪ .‬רק לשם‬
‫לגופו של ת כ ן כל ס פ ר וספר‪ .‬ובעצם היה כל ב ע ל ס פ ר חנוך מכנים אל‬ ‫מסגרת‬
‫תוך המסגרת א ת עניניו המעסיקים אותו והכוללים השקפתו שר״יתה סוכנת בו ע ל מת‬
‫שגעשה ומה שהיה ראוי להיות געשה בשמים ובארץ‪.‬‬
‫אותם הספרים שהיו נושאים עליהם א ת שמו של חנוך היו נפוצים ומפורסמים‬
‫באומה וחביבים על העם ממש כחביבותו של עצם המוטיב האגדי ע ל חניך‪.‬‬
‫א ב ל לאחר שנתהוותה הנצרות ודאשוגיה התחילו משלשלים מתוך הספרות החנוכית‬
‫רמזים וסיועים לענינים שבמסתודי דתם‪ .‬היו היהודים הנאמנים נמלכים בדעתם ומוותרים‬
‫ע ל אותן היצירות החביבות‪ .‬וכבר מעיד טירטוליאנום אחד מראשוני הנצרים )חי בסוף‬
‫‪,‬‬
‫המאה ה ב ( שלהם חביב ס׳ חנוך‪ ,‬ואילו היהודים דחוהו‪ ,‬כדרכם לדחות כל מה שיש לו‬
‫רמז לנצרי‪ .‬ולא רק א ת היצירות הספרותיות התלויות ב ש מ ו של חנוך ד ח ו מתוך‬
‫םפדות ישראל‪ ,‬א ל א אף ע ל עצם צ ד ק ת ו של חנוך היו מערערים ‪ .a‬מטעם זה היו‬
‫גוהגין לעבור עליו בשתיקה )בכל ספרות התנאים ושני התלמודים אין זכר לחנוך!(‬
‫‪2‬‬ ‫‪,‬‬
‫והגיעו הדברים לידי כך שר׳ חמא ב ד הושעיא > אמר שחנוך אינו נ כ ת ב ב ת ו ך טומום‬

‫‪ (1‬ויש להעיר שדעת זו על חנוך‪ ,‬שלא היה כלו גדיק‪ ,‬מ*ינו גם לפילון )על אברהמ ג ׳ ( ‪. :‬אדם שעבר‬
‫מחיים רעים לטובים‪ ...‬והלשץ לקח ענינו פניה ושינוי‪ ,‬וחרא שינוי לםובח שנעשה עיי השגחה אלהיח*‪— .‬‬
‫‪ ,(Agada d. PalSst Amorfter I I I , 549‬ואף ר׳ אייבו )עיש ‪63‬‬ ‫‪ (2‬חי במאה חג׳ לסה״נ )ע׳ באכיר‬
‫יאילך( נראה שבאוחו זמן היה‪— .‬‬
 ‫חנוך א‬ ‫כ‬

‫חנף‬ ‫)?‪^6(.10‬ספר יחש( של צדיקים אלא בטומוםן של רשעים‪ .‬ור׳ אייבו אמד שחנוך‬
‫היה — פעמים צדיק פעמים רשע‪ .‬אמר הקב״ה‪ ,‬עד שהוא צדיק אסלקנו )ע׳ ב״ד(‪.‬‬
‫דברים אלו וכיוצא בהם נאמרו בשעתם נ ג ד המינים‪ .‬הם ראשוני הנצרים‪ .‬שהיו‬
‫מתרבים באותם הזמנים בישראל והיו נכנסים בכל פעם להתווכח עם אחיהם היהודים‬
‫ומונים היו להם בענין של חנוך‪ .‬ש נ כ ת ב עליו בתורה ש נ ס ת ל ק מן העולם בעודו בחיים‪.‬‬
‫כלו׳ מביאים היו ראיה מן התורה למוטיב שהוא קרוב כל כך לעיקר שבדתם‪ .‬ולפיכך‬
‫הלכו קדמונינו עוד הלאה והיו מסרבים להסכים להם‪ .‬למינים‪ .‬אף על פשוטו של עצם‬
‫הכתוב‪ ,‬שהוא מתכוון להסתלקותו של חנוך כשהוא ח י ‪ - :‬ה מ י נ י ם שאלו את א נ ה ו ‪.‬‬
‫אמרו לו‪ ,‬אין אנו מוצאים מיתה לחנוך‪ .‬אמר להם‪ ,‬למה‪ .‬אמרו לו‪ ,‬נ א מ ר פאן ]ברא׳ ה׳‬
‫‪,‬‬
‫כ״ד[ לקיחה ונאמר באליהו ]מל״ב ב׳ ג [ לקיחה‪ .‬אמר להם‪ .‬אם לקיחה אתם דורשים״‬
‫נאמד כאן לקיחה ונאמר ביחזקאל ]כ״ד ס״ז[ הנני לוקח ממך את מחמד עיניך ]במגפה[‪.‬‬
‫אמר ר׳ תנחומא‪ .‬יפה השיבם ) ב י ר ( ‪- .‬‬
‫אתו‬ ‫כי־לקח‬ ‫ולא עוד אלא שבעל תרגום אנקלום ראה צורך למסור א ת הלשון‬
‫אלהים בלשון זה‪ :‬ארי אמית יתיה ה׳ ) = נ י המית אותו אלהים(‪.‬‬
‫ודק לאחר זמן‪ .‬כשנעשית ה ת ב ד ל ו ת גמורה והמינים רחקו ממחנה ישראל לחלוטין‪.‬‬
‫געשה שוב הענין של חנוך חביבה של א ג ד ת ישראל‪ .‬והתרגום הירושלמי )־־ת״י( מוסר‬
‫כ ב ר בתרגומו אותו הכתוב שבבראשית )ה׳ כיד( כפשוטו‪ :‬וסלח חנוך בקושטא קדם ה׳‬
‫והא ליתוהי עם דיירי ארעא אדום איתנגיד וסליק לרקיעא במימד קדם ה׳ וקרא שמיה‬
‫מיטטרון ספרא רבא )=ועבד חנוך באמת א ת ה׳ ואינגו עם יושבי ארץ כ י גםשך והועלה‬
‫למרום בגזרת ה׳ וקרא שמו מיטטרון הסופד הגדול(‪.‬‬
‫ועם כל זה לאחר שויתרה כ ב ר הספרות העברית לגמרי ע ל הםפריס הקדומים שהיו‬
‫קשורים בשמו של חנוך לא החזירתם עוד‪ ,‬מכיון שנעשו נ ח ל ת ם של הנצרים‪ .‬והתחילה‬
‫יוצרת לה מחדש וברוח חדשה לגמרי ס פ ר ו ת חנוכית־מיטטרונית‪ .‬ספרות מאוחרת זו‬
‫מ ת ע ס ק ת אף היא במעשה בראשית ובמעשה מרכבה‪ .‬שלפי גוםח ביאורו המוצלח של ר׳‬
‫מנחם המאידי •‪ 0‬״ענין מעשה בראשית הוא ידיעת חכמת הטבע וגכלל בה ידיעת שגי‬
‫עולמות‪ ,‬ד י ל עולם היסודות ועולם הגלגלים‪ .‬ומעשה מרכבה‪ ...‬היא ידיעת מה שאחר‬
‫הטבע‪ .‬והוא עילם המלאכים‪ .‬ד״ל ידיעת א מ ת ת מציאותם וידיעת מציאותו ית׳ ואחדותו״‪.‬‬
‫ואף על פי כן לא כ ל ס היו יכולים להשלים עם אבידתה של ס פ ר ו ת חנוך הקדומה‬
‫מתוך מחנה ישראל‪ ,‬ו כ ב ר הצטער בעל ם׳ הזהר )ברא׳ ע״ב ב׳( על השתכחותו של ם׳‬
‫חנוך הקדום מישראל ועל הכנסו ל ת ו ך רשותם של נכדים‪ - :‬רבי שמעון אמר‪ .‬אילו‬
‫הוינא שכיח בעלמא כד יהב קדשא בדיך הוא ס פ ר א ד ח נ ו ך בעלמא ו ס פ ר א ד א ד ‪0‬‬
‫אתקיפגא ד ל א י ש ת כ ח ו ן ביגי גשא‪ ,‬בגין דלא חיישו כל חכמאן לאסתכלא בהן וטען‬
‫במלין אחרגין לאפקא מרשו עלאה לדשו אחדא‪ ,‬ו ה ש ת א הא חכימי עלמא ידעין מלין‬
‫וסתמין לון ומתתקפי בפולחנא דמאריהון‪- .‬‬
‫הוא משמיענו‬ ‫בו‬ ‫השתמש‬‫ועל ת כ נ ו של אותו ספר חנוך שהוא‪ .‬בעל ם׳ הזהר‪.‬‬
‫)שם ל״ז ב׳(‪:‬‬
‫‪ -‬ספד הוה ליה לחנוך ודא ספר מ א ת ר דתולדות אדם הוד‪ .‬ודא הוא דזא‬
‫‪,‬‬
‫דחכמתא‪ .‬דהא מארעא אתנטיל‪ ,‬הדא היא ד כ ת י ב ואיננו כי לקח אתו אלהים ] ב ר א ה׳‬
‫כ״ד(‪ ...‬וכל גנזי עלאה אתמםרן בידיה ודא מסיד ויהיב ועביד שליחותא‪ ,‬ואף מפתחן‬
‫אתמםרן בידיה‪ .‬מאה בדכאן גטיל בכל יומא וקשיד קשירין למאריה‪ .‬מעלמא נטיל‬

‫‪ (1‬בשי׳ לחגיגת י״א בי‪ ,‬הו‪1‬׳ ל*נגי‪ ,‬ם״ם תרפ״ח‪.‬‬

 ‫מבוא‬

‫ליה קדשא בדיך הוא לשמושיה‪ .‬הדא הוא דכתיב כי לקח אתו אלהיט‪ .‬ו מ ן ד א א ת מ ס ר‬
‫ספרא דאקרי ספרא דחנוך‪ .‬בשעתא דאחיד ליה קדשא בדיך הוא אחמי ליה כ ל גנזי‬
‫עלאי‪ .‬אחמי ליה אילגא דתיי בגו מ ג י ע ו ת גנתא ןשךפו־י ןע^פוי‪ .‬וכלא חמינן ב ס פ ר י ה ‪ .‬״ ‪-‬‬
‫י ובמקום א ח ר )שמות ג״ה א׳( הוא אומר‪:‬‬
‫— אשכחגא בספרא דחגוך ד ל ב ת ד דםליק ליה קדשא בדיך הוא ואחמי ליה כל‬
‫גגזיא דמלכא עלאי ותתאי אחמי ליה אילגא דחיי ואילנא ד א ת פ ק ד עליה אדם ואחפי‬
‫ליה דוכתיה דאדם בגגתא דעדן‪ ,‬וחמא דאלמלא גסיר אדם פקודא דא יכיל לקיימא‬
‫תדירא ולמהוי תדירא תמן‪ ,‬הוא לא גטר פקודא דמאדיה גפק בדימום ואתעגש‪- .‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ועוד הוא אומר )ויקרא י ב ( ‪:‬‬
‫‪ -‬תאנא בספרא דחגוך‪ ,‬בשעתא דאחזיאו ליה חכמתא דרזין עילאין וחמא אילגא‬
‫דגנתא דעדן אחזיאו ליה חכמתא ברזא עילאה וחמא דכלהו עלמין הוו מתקשדן ד א‬
‫בדא‪ .‬שאיל לון על מה קיימין‪ .‬אמרו ליה על י׳ קיימי כלהו ומגיה אתבגיאו ואשתלשלו‬
‫)נ״א אתבדיאו ואשתכללו(‪ ...‬וחמא דכלהו מזדעזעי מדחילו דמאדיהון ועל שמיה‬
‫אתקרון כ ל ה ו ‪­ /‬‬
‫‪,‬‬
‫ורגיל הוא‪ ,‬בעל ם׳ הזהר״ להביא ספרא דחגוך יחד עם ספרא דאדם ) ב ר א גיח‬
‫ב׳(‪ .‬וכך הוא אומד )שם ג״ה ב׳(‪ :‬וכן לחגוך )כמו לאדם( אתייהיב ספרא ו א ס ת כ ל‬
‫מגיה ביקרא עילאה‪ .‬והוא מדבר על ם׳ חגוך בלשון‪ :‬הכא אית רזא דרזין בספרא‬
‫דחגוך )שמות ק׳ א׳(‪ .‬או‪ :‬כמה דאיתמר בספרא דחגוך‪ ,‬או‪ :‬והבי א פ ר ב ס פ ר * דחגוך‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫)שם ק״ה ב (״ או‪ :‬בספרא דחגוך אשכחנא )שם קצ״ב ב (‪ .‬או‪ :‬ודזא דא אשכחגא‬
‫‪,‬‬
‫בספרא ד ח ג ו ך ) ש ם רי״ז א (‪ .‬ופעם אחת מציגו לו הלשון‪ :‬ובספרא ד ר ז י ן דחנוך )שם ק י פ ב׳(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ושוב מצינו בג׳ מקומות בם׳ במדבר שהוא רומז ל ס חנוך ובוגה על דבריו א ת‬
‫דרשותיו בלשוגות‪ :‬בגין דחמינא בספרא דחנוך )במד׳ ר י מ א׳(‪ .‬אשכחנא בספרא דחגוך‬
‫)שם ר מ י ח א ‪ /‬דגיג ב׳(‪.‬‬
‫גמצא בידו אלא‬ ‫חנוך‪ .‬אע״פ שלא היה‬ ‫ס׳‬ ‫לו‬ ‫יקד‬ ‫היה‬ ‫למדנו מכאן עד כמה‬
‫בתרגום לועזי‪.‬‬

‫ב‪ .‬על גילוי ם׳ חנוך בתרגום הכושי וקטעים יווניים ופרסומם‪.‬‬

‫לא רק היהודים דחו את םפדי חנוך אלא אף הנצרים מאסו בהם אחד כך‪.‬‬
‫כשנפםקו ויכוחיהם עם היהודים ולא היו צריכים עוד להביא ראיות לעניני אמוגתם‬
‫מתוך דברי אגדה על הסתלקותו של חנוך מן העולם כשהוא חי‪ .‬אוריגינם )חי ב ת ח ל ת‬
‫‪,‬‬
‫המאה הגי( מקיים בפירוש שהכנסיה הגצדית לא קבלה את ס חנוך‪ .‬ובאמת לכגסיה‬
‫המערבית הלכו ספדי חנוך לאיבוד‪ .‬ודק בכנסיה המזרחית נשארו שנים מספדי חנוך‬
‫לפליטה‪ :‬אחד בלשון הכושית ) = ח נ ו ך א׳( ואחד בלשון הסלאבית )—חנוך ב׳(‪ - .‬שניהם‬
‫תרגומים מתוך תרגומים יווניים שנעשו בשעתם מתוך הגוף העברי‪.‬‬
‫א ת חנוך ה כ ו ש י )משערים שתרגומו נעשה במאה הששית‪ .‬בערך( גילה בשנת‬
‫‪ 1769‬הנוסע האנגלי ‪ Bruce‬באפריקה‪ .‬הוא הביא אתו מחבש לאירופה שלשה כיי מס׳‬
‫חנוך‪ .‬אחד מהם נתן לספריה של המלך בפריש‪ .‬אחד הכניס לספריה שבאוכספורד‪ .‬ואחד —‬
‫‪,‬‬
‫שהיה קבוע )לפני ם איוב( בתנ״ך ח ב ש י ‪ -‬ה ש א י ר לעצמו‪.‬‬
‫מתוך הכ״י שבאוכםפודד עשה ‪ R . Laurence‬את תרגומו האגגלי‪ .‬שהויל בשם‬
‫‪The Book of Enoch the Prophet an apocryphal production, supposed to have been lost for‬‬
‫‪Libri Enoch‬‬ ‫‪ages‬‬
‫)‪Versio Aethiopioa (Oxoniae, 1838‬‬
 ‫חנוך א‬ ‫כב‬

‫אחריו בא דילמן והוציאו לאור על פי חמשה כ״י‪DiUnun, Dber Henock, :‬‬

‫‪Aethiopice, ad quinqae codicum fidem editus, oum rariis lectionibus (Lapsiae, 1851).‬‬
‫‪*Unming, Da• Bach‬‬ ‫כ״י‪:‬‬ ‫עשר‬ ‫חמשה‬ ‫פי‬ ‫אחרי דילמן הוציאהו פלימינג על‬
‫‪Henoch, Aethiopischer Text (Leipzig•, 1902).‬‬
‫ובאחרונה פרסמהו צ׳ארלס על פי עשרים ושלשה כ י י ‪Charles, The Ethiopic :‬‬
‫‪Version of the Book of Henoch edited from twenty—three Mss. (Oxford, 1906).‬‬
‫חוץ מזה שחק לו מזלו לנוסח הכושי ונמצא אף חלק הגון מאביו היווני‪ .‬הקטעים‬
‫היווניים שנמצאו מוצאם משני מקורות‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫א( הפרקים א א ׳ ‪ -‬ל י ב ו׳ וייט ג ׳ ‪ -‬כ י א ט׳ נתגלו בשנות ‪* 1886-1887‬״י‬
‫המיסיון הארכיאולוגית הצרפתית שבקהירה‪ .‬בתוך שאד ענינים שבספר קטן על קלף‬
‫שנמצא בקבר נצרי באכמים )‪ ,(Panopoiis‬ונתפרסמו עיי ‪ M. Bounant‬בכתבים של אותה‬
‫מיסיון )כרך ט ‪ ,1892 /‬ע מ׳ ‪ (91-136‬בשם ‪) Fragments greos du lirr• d'Enoch‬רשימת‬
‫המקומות שנדפסו בהם הקטעים היווניים א ח י כ והערכתם נ ת ן •‪ charie‬במבוא לחנוך‬
‫הכושי שלו‪ ,‬עמ׳ ‪ . x i - x n i‬וכמו כן הוא מ ב ר ר שם בעמ׳ ‪ x t u — x v i‬א ת יחסם אל‬
‫התרגום הכושי(‪ ,‬קטעים אלו רגילים לסמן * ‪) G‬והמקומות הכפולים שבהם נםמנים«‪. ( G ,1*0‬‬
‫‪,‬‬ ‫י ‪/‬‬
‫ב( קטעים ו׳ א ׳ ‪ -‬ייד‪ .‬טיו ח ׳ ‪ -‬ט י ז א ‪ /‬ח׳ ד ׳ ‪ -‬ט ׳ ד שגשתמרו אצל גיאורגיום‬
‫‪2‬‬
‫םיגקילוס )חי במאה השמינית(‪ .‬הם נסמנים • ‪) G‬והכפולים שבהם נטמנים • ‪.(G•! . G‬‬
‫ע״י‬ ‫א׳‪-‬ייח(‬ ‫)ק״ו‬ ‫קטן‬ ‫רומי‬ ‫אף קטע‬ ‫נתפרסם‬ ‫חוץ מן הקטעים היווניים‬
‫‪ Charles‬בתרגומיו לס׳ חנוך‪.‬‬

‫שם הספד‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬

‫פשוט הוא שהספר נקרא בשם ספר חנוך )כגון אוריגינם ‪ D • Prino. 1, 3, 3‬מזכירו‬
‫‪• iaioanaem 71,25‬‬ ‫™‪ = in Enoch Lib‬בספר חנוך‪ ,‬ועוד( או חנוך ס ת ם )אודיגינס‬
‫‪20,‬‬ ‫‪De Cuitu Fem.‬‬ ‫‪ir:‬‬ ‫^ = כ כ ת ו ב בחנוך‪ ,‬או טירטוליאנוס‬ ‫‪Evobxyeyganxai*5ev xd‬‬
‫‪ = ut Enoch refert‬כמו שמספר חנוך(‪ ,‬או דברי חנוך )כגון בס׳ היובלים כ״א י׳‪ :‬כי‬
‫כן מצאתי כתוב בספרי אבותי ובדברי חנוך ובדברי נח(‪.‬‬
‫ועוד מצינו לראשונים שהיו גוהגים לקרא את הספר בלשון ר ב י ם ‪ :‬ס פ ר י חנוך•‬
‫שם זה נהוג הן בספרים החיצונים )כגון צוואת יהודה ייח א׳‪ :‬בספרי חנוך הצדיק‪.‬‬
‫או צוואת לוי י׳ ה׳‪ :‬ככתוב בספרי ‪ -‬כך בקצת נוסחאות‪ .‬ובאחדות בל׳ יחיד ‪ -‬חנוך( והן‬
‫בספרי הנצרים הראשונים)כגון אוריגינם ‪td ejtiyeYQafineva xov 'Evcbx : Contra Ceisum V, 54‬‬
‫‪.101‬ג‪=010‬הספרים שכתב חנוך‪ ,‬או ‪=in libellis qui appellantur Enoch : in Num. Homil. XXVIII‬‬
‫בספרים ]הקטנים[ הנקראים חנוך(‪ .‬יותר מפורש בענין זד‪ ,‬לשונו של םינקילום‬
‫‪extou JIQCOTOV‬־|‪=)ipXio3‬מן הספר‬ ‫‪0‬‬ ‫‪.‬‬
‫ה ר א ש ו ן של חנוך(‪.‬‬
‫ועדיין אין אנו יודעים איך היה ספר חנוך מחולק‪ .‬אפשר שהראשונים היו מחלקים‬
‫‪,‬‬
‫אותו לפי הרשימות ההתחליות ש ב ס פ ר בכמה מקומות )ייד א ׳ ‪ -‬ד ב ר י הצדק‪ .‬ע י ב א ‪-‬‬
‫ספד מהלך מאורות השמים‪ ,‬ס י ב א ׳ ‪ -‬ו ע ת ה מתושלח בגי כל אלה אספר לך ו א כ ת ב‬
‫‪,‬‬
‫לך‪ ,‬צ י ב א׳ ‪ -‬ספר כ ת ו ב ביד חנוך‪ ,‬ק״ח א ‪ -‬ס פ ד שני אשר כ ת ב חנוך(‪ .‬ואולי ‪ -‬וזה‬
‫נראה קרוב לוודאי ‪ -‬היתה בספריהם החלוקה ה י ס ו ד י ת שיצאה מידי בעל הספד בעצמו‪.‬‬
‫כג‬ ‫מבוא‬

‫ד‪ .‬חלוקתו היסודית של הםפר ותכן חלקיו‪.‬‬

‫נראה שהמחבר גופו חלק את הספר לחמשה חלקים‪ .‬חלוקתו בולטת מ ת כ נ ו‬
‫האחדותי של כל חלק וחלק ומן הפתיחה שכתב לכל חלק באופן שמתחלתה של כל‬
‫פתיחה אפשר להוציא שמו של אותו חלק מנוסח כמעט על ידי הסופר בעצמו‪.‬‬
‫חמשת החלקים הם‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫א( ספר על מה שהראוהו והשמיעוהו המלאכים )א׳ ב ( בקשר עם מעשה המלאכים‬
‫שקלקלו עם בנות האדם ועם סיוריו של חנוך בשמים ובארץ מתוך תעופת מרום )א׳‪-‬ל״ו(‪,‬‬
‫ב( ספד החכמה או ספר המשלים )ל״ז‪-‬ע״א(‪,‬‬
‫ג( ספר מהלך מאורות השמים )ע״ב‪-‬פ״ב(‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ד( שני מראות ]היסטוריים[ ) פ י ג ־ צ ( ‪,‬‬
‫ה( דברי חנוך לבניו על המאורעות שעתידים לבוא ) צ ״ א ‪ -‬ק י ח ( ‪.‬‬
‫ת כ ן הספר הוא בקירוב כ ך ‪:‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫שער הספר ) א א (‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ספר המלאכים‪ :‬פתיחה ) א ב ‪ -‬ה׳ ט ׳ ג שבה מסופר על חנוך שראה בחזון מה‬
‫שהראוהו המלאכים והודיעוהו על יום הדין שלעתיד לבוא לרשעים ועל השלום והטוב‬
‫‪,‬‬
‫הגגוזים לבחירים ולצדיקים‪ .‬אחר הפתיחה בא גופו של הספד ) ו ׳ ‪ -‬ל ״ ו ( ‪ :‬ה פקד ע ל‬
‫המלאכים שקלקלו עם בנות האדם את עונם וטהר את הארץ מרשעתם‪ .‬מלאכי מרום‬
‫שולחים את חנוך אל הארץ להודיע לנפילים על הפורענות שעתידה לבוא עליהם‪.‬‬
‫כשראו אותו התחננו לפניו ל ה ת פ ל ל בעדם״ א ב ל ת פ ל ת ו במחזה נדחתה והוא נצטוה‬
‫להודיעם שוב על אבדנם‪ .‬דרך אגב מספר חנוך מה שראה ממסתרי הבריאה ומה שלמד‬
‫ממהלך חלקי הבריאה‪ :‬אף קצות הארץ הראוהו והמקום ששם נשרפים המלאכים הרשעים‬
‫ומקומן של גשמות הצדיקים והרשעים וגן־עדן ועץ הדעת ועץ החיים הטיועד לנשמות‬
‫הבחירים ומקום הפורענות לרשעים‪.‬‬
‫ספד החכמה או המשלים‪ .‬מחזה זה נחלק לשלשה נאומים‪ :‬א( חנוך רואה משכנות‬
‫הצדיקים והקדושים ורבוא ר ב ב ו ת המשמשים לפני אדון הרוחות ו א ר ב ע ת השרים ‪-‬‬
‫מיכאל ורפאל וגבריאל ופנואל‪ .‬כמו כן רואה הוא את מסתרי השמים‪ :‬אוצרות הרוח‬
‫והשמש והירח והברקים והכוכבים‪ .‬וכלם בשמות ל?ןךאו והם נשמעים לקוראיהם ) ל ״ ח ‪ -‬מ י ד ( ‪.‬‬
‫ב( לחגוך גגלה ענין הבחיר‪ .‬הוא המשיח‪ .‬וטיבו ותפקידו שהוא עתיד לדון את העולם‬
‫)ם״ה‪-‬ג״ז(‪ .‬ג( על הטוב הגנוז לצדיקים ולבחירים ועל מסתרי הברק והרעם ועל הדין‬
‫שיהא געשה על ידי הבחיד )ג״ח‪-‬ס״מ(‪ ,‬ולבסוף בא סיום לג׳ הנאומים )עי‪-‬ע״א(‪.‬‬
‫אוריאל‬ ‫עיי‬ ‫לו‬ ‫שנמסרה‬ ‫הקלינדד‬ ‫שיטת‬ ‫והיא‬ ‫השמים‬ ‫מאורות‬ ‫ספר מהלך‬
‫המלאך )ע״ב‪-‬פ״ב(‪.‬‬
‫שני מראות היסטוריים‪ :‬א( נח ראה במחזה ענין המבול שעתיד לבוא על הארץ‬
‫המקולקלת‪ .‬והוא מ ת פ ל ל שלא ?שמדו כל בגי האדם )פ״ג‪-‬פ״ד(‪ .‬ב( מחזה המשל של‬
‫הבקר והצאן והרועים והחיות הרעות‪ .‬והנמשל היא כל ההיסטוריה הישראלית למן אדם‬
‫הראשון ועד ימות המשיח )פ״ה‪-‬צ׳(‪.‬‬
‫דברי חנוך לבניו ) צ ״ א ‪ -‬ק ״ ח ( ‪ :‬בתחלה פתיחה )ציב( ואחר כך חזון השבועות‪.‬‬
‫כלו׳ תקופות ההיסטוריה ‪ -‬שבוע א׳ של חנוך‪ .‬ב׳ של נח‪ .‬ג׳ של אברהם‪ .‬ד׳ של משה‪.‬‬
‫ה׳ של בנין הבית‪ ,‬סוף ו׳ חורבנו‪ .‬ז׳ דור של פושעים ובסופו ץךעו לצדיקים רזי‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫שמים‪ ,‬ח מלחמת הצדק בחרב‪ .‬ט׳ עריכת המשפט‪ .‬י בחלקו השביעי יהיה המשפט‬
‫לעולם )צ״ג‪ ,‬צ״א י״ב‪-‬י״ז(‪ .‬אחד כך באה תוכחה‪ :‬אוי להם לרשעים מאבדנם ל ע ת י ד‬
 ‫חנוך א‬ ‫כד‬

‫לבוא ולצדיקים יש שמחת תקוה ) צ י ד ‪ -‬צ י ה ( ‪ .‬אחד כך ב א ספור לידתו של נ ח ותודעתו‬

‫של חנוך על המבול״ שעתיד להיות ביםיו של נח ) ק י ו ‪ -‬ק ״ ז ( ‪ .‬וסיום )ק״ת( ע ל אש‬
‫הגיהנם המוכנה לנפשות הרשעים ועל הברכות המזומנות לצדיקים‪.‬‬

‫הספר הוא מידי םופר אחד‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬

‫ספד חניך מידי סופר אחד יצא‪ .‬על זה מעידה האחדות הן בסגנון והן בלשונות‬
‫הבודדים הפזורים בכל חלקי הספר‪.‬‬
‫על אחדות הסגנון יש להביא ראיה‪ .‬למשל‪ .‬מן המדד‪ ,‬שנקם בה ל ע ב ו ד ת ו ך כדי‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫המשך הדיבור מגוף נ ס ת ר לגוף מדבר בעדו‪ .‬כגון א ב ‪ /‬י״ב א ׳ ‪ -‬ג ‪ /‬ל״ז א ‪ -‬ב י ‪ .‬ע‬
‫א י ־ ג ׳ ‪ ,‬ע״א ה ‪ /‬צ״ב א׳ ועוד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫הלשונות הבודדים הדומים‪ ,‬כגון הבחירים והצדיקים )א׳ א ‪ .‬ל״ח ב׳ וגי ודי‪ .‬ל״ט‬
‫‪,‬‬
‫ו ‪ /‬ם״ח א ‪ /‬נ״ח א ו ב ‪ /‬ס״א י״ג‪ .‬ם״ב י״ב י״ג וט״ו‪ ,‬ע׳ ג׳( וכדומה‪ .‬פזורים הם ב כ ל‬
‫חםפר וכל קורא ירגיש בהם‪.‬‬
‫אחדותו של הספר גראית גיכ מתוך הרעיון האחד היסודי העובר כחוט השני‬
‫ד ד ך כל הספר‪ .‬והוא‪ :‬דיגם של הרשעים והחוטאים באחרית הימים‪ ,‬הייגו בימות המשיח‪.‬‬
‫ברעיון זה קשורים כל העניגים‪ ,‬למן העגין של קלקול מלאכי מדום עם בגות האדם‬
‫שממגו גתהותה ההשחתה המרובה בארץ‪ ,‬ועד הרעיונות העיקריים ע ל סדרי העולם י*ל‬
‫הנהגתו בידי דוחות שוגים שהם סמל לתופעות הטבע‪ .‬כל אלו העגיגים מוכיחים על י י‬
‫א ח ת שהיתה שוקדת על השלמת עיבודו של הספד וסידורו על פי מהלך המחשבה‬
‫האישית בזמנים שונים להתפתחותה‪.‬‬
‫א ב ל הספד לא ב ב ת אחת נכתב‪ .‬א ל א הוא ב ב ח י נ ת קובץ כולל ל כ ת ב י הטופר׳‬
‫שאסף לתוכו וסידר ‪ -‬הוא גופו דוקא‪ .‬וודאי בסדר כרונולוגי ‪ -‬א ח ת ל א ח ת א ת יצירותיי‬
‫שכתב בזמנים שוגים‪ .‬לפיכך אין תמיהה אם לאחד דיוק למץאו כמה הבדלים בתיאורים‬
‫או בפרסים אחרים בין חלק אחד לשגי‪ .‬כן ידגיש הקורא שבמקום א ח ד )ל״ג די( כ ו ת ב‬
‫לו לחנוך אוריאל המלאך‪ .‬ואילו במקום אחד )ע״ב א׳( מדאה לו אוריאל לחנוך א ת‬
‫‪,‬‬
‫פ כ ת ב י השמים‪ ,‬ועוד מציגו )עיד ב ‪ /‬עיה ג ‪ /‬עיט ב ׳ ‪ -‬ו ( שחנוך בעצמו כ ו ת ב ל א ח ר‬
‫‪,‬‬
‫שהראהו אוריאל א ת העניגים השונים‪ ,‬או שהוא כותב ספר מיוחד למתושלח בנו )פ״ב א (‪.‬‬
‫והוא הדין‪ .‬למשל‪ ,‬בהפרש שבין תיאור הרוחות בצאתם ממשכנותיהם שבין סרקים ל י ד ‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫ל י ו ובין פרק עיו‪ ,‬או שבמקום אחד )י״ח י ״ ב ‪ -‬ט ״ ז ‪ ,‬כ״א א ׳ ‪ -‬ו ( משמע שצבא השמים‬
‫הם בעלי דעת‪ ,‬וממקום אחד ) ע י ב ־ פ י ב ( יוצא שאין בהם דעת‪ ,‬וכיוצא בהן מן הסתירות‬
‫והחזרות שהן תלויות ב כ ל פעם בהלך הנפש והפנטסיה של הסופר‪.‬‬

‫האיש וספרו‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬

‫הסביבה שהיה האיש נתון בתוכה היתד• מ ח ו ל ק ת לשני ממנות מתנגדים זה לזה‬
‫ונלחמים זה בזה בחרף נ פ ש ‪ :‬המחנה האחד היה שומר אמונים ליהדות ו ל ת ו ר ת ה מורשת‬
‫אבות‪ .‬והמחנה השני היה מן העוזבים גחלת א ב ו ת והולכים בדרכי הגויים עד הגבול‬
‫האחרון‪ ,‬עד ע ב ו ד ת אלילים ממש‪.‬‬
‫למחנה זה של הנטמעיס היו שייכים עשירי העם )ציד ו ׳ ‪ -‬ז ׳ ואילך‪ ,‬צ״ז ח ‪ /‬צ י ט‬
‫י״ג(‪ ,‬שהיו חיים חיי ה ו ל ל ו ת ומתמכרים לתענוגים נםרזיס בחייהם‪ :‬ה ג ב ר י ם היו‬
‫מתקשטים בתכשיטי גשים ומתגהגים בדרכי מ ו ת ר ו ת עד לאין שיעור )ציח ב׳‪ 1‬והיו‬
‫עובדים עבודה זדה ל כ ל פרטיה ולכל מיגי אליליה )ציט ז ׳ ־ ז ו ( ולא היה לבם נוטה‬
‫לשום עגין מן הדברים שביהדות )ציט י״ר(‪,‬‬
‫כה‬ ‫מבוא‬
‫ע ל צדה של כת זו וברשותה היו הרבה מאנשי רוח‪ .‬נואמים וסופרים‪ ,‬שהיו מבעלי‬
‫אותה השיטה של הוללות וטמיעה‪ ,‬והם היו סובבים בעם ועושים נפשות לרעיונותיהם‬
‫ולדרכיהם בלעגם לצד שכנגד‪ ,‬לנאמני היהדות‪ ,‬בפה ובכתב‪ .‬הם היו לועגים לאותם‬
‫‪,‬‬
‫הצדיקים )שבם חגוך( ואומרים שלשוא הם מעגים את גפשם ל ב ל ת י ראות בטובה‬
‫‪,‬‬
‫בחייהם‪ ,‬שהרי סופם של אלו ואלו‪ ,‬של הצדיקים והרשעים‪ ,‬אחד הוא )קיב ו ואילך(‪.‬‬
‫והם היו מצליחים הרבה והיה עולה בידם למשוך אל צדם אנשים שעשו את עצמם‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫לאשר לא היו מקודם‪ - ,‬לחטאים‪ .‬כמו שמעיד בעל ס חנוך בעצמו )צ״ם ב (‪ .‬ועוד‬
‫‪ -‬ידעתי כי החטאים י פ ת ו אנשים לעשות רע ל ח כ מ ה ל ב ל‬ ‫הוא גאגח במר נפשו‪:‬‬
‫י מ ! א לה מקום וכל עצה לא ת ח ס ר להם )צ״ד הי(‪.‬‬
‫והמלחמה בין שגי המחגות היתה לא לחיים אלא למות‪ .‬הרשעים היו מתנהגים‬
‫‪,‬‬
‫בצוררי היהודים ממש‪ :‬הם היו מחרימים א ת הצדיקים )ציה ד (‪ .‬היו הורגים בשכניהם‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫הצדיקים )צ״ט ס״ו(‪ .‬שורפים אותם )ק׳ ז (‪ ,‬רודפים א ת בתי־הכגםיות )מ״ו ח (‪ .‬שלא‬
‫‪,‬‬
‫יהיה להם ליהודים הגאמגים מקום ל ה ת פ ל ל )ג״ג ו (‪ ,‬ואף לשלטוגות שהיו על צדם של‬
‫‪,‬‬
‫הרשעים )ס״ג ז ( היו מלשיגים עליהם )צ״ה ד(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובמערכת הצדיקים‪ ,‬בראש מחנהו‪ ,‬כנראה‪ .‬היה עומד בעל ם חגוך‪ ,‬שהיה מקגא‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ל ח כ מ ה ‪ ,‬כ ל ו לחכמת התורה והיהדות )צ״ח ג (‪ ,‬שהיא ת ו ר ת עולם )צ״ט ב׳(‪ ,‬והיה‬
‫גלחם גגד האנשים הנפסדים וגגד הדעות הנפסדות‪.‬‬
‫כל הימים היה מתכונן למלחמה סופית‪ ,‬גדולה ומכריעה‪ ,‬של שפך דמים בלי קץ‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫)צ״ט ו ( עד שישטפו נחלים מדמם של הרשעים ) ק א (‪.‬‬
‫בעיקר היה מ ת מ ר מ ר על המלחמה שהיו מנהלים אותם הרשעים ב ס פ ר ו ת ‪ :‬ממש‬
‫באותם האמצעים שבהם אפשר להפיץ את דברי התודה בעולם‪ ,‬בדיו ובנייר‪ ,‬היו מנהלים‬
‫הם את מלחמת השקד שלהם‪ .‬מוטב היה להם לאמצעים אלו שלא יהיו ידועים כ ל ל‬
‫בעולם אם ל ת כ ל י ת זו הם משמשים‪ .‬ולפיכך גדול הוא ענשו של אותו מלאך מן‬
‫המלאכים שקלקלו שירד אל הארץ ולימד את בני האדם ל כ ת ב בדיו של עםצים ו ב נ י י ת‬
‫‪,‬‬ ‫׳‬
‫שחטאו בהם רבים מן העולם ועד העולם ועד היום הזה )ם״ט ט (‪ .‬והוא ‪ -‬ב ע ל ם‬
‫ח ג ו ך ‪ -‬נ ל ח ם מ ל ח מ ת הקדש גגד אותם הםםריס הטמאים שהם מלמדים את ההפך מדבריהם‬
‫של שלומי אמוגי ישראל והם משפיעים הרבה‪ .‬והוא מכיר בהשפעתם והוא צווח במר לבו‪:‬‬
‫‪ -‬אוי לכם כותבי שקר ודוברי רשע כי יכתבו שקריהם למען ישמעו אליהם‬
‫אגשים ופועלי רע לשכגם )צ״ח ט״ו(‪.‬‬
‫‪ -‬ועתה ידעתי את ה ס ו ד ה ז ה כי החטאים ;שנו הרבה ויטו דברי יושר וידברו‬
‫‪,‬‬
‫דברי רשע וישקרו ויעשו מעשים גדולים ויכתבו ספרים על דבריהם )ק*ד י (‪.‬‬
‫וגראה שאותם הספדים היו גכתביס לועזית דוקא ‪ -‬ודאי יווגית‪ .‬ואולי גם ארמית —‬
‫והוא היה כותב רק עברית‪ .‬א ב ל מקוה היה ל ת ר ג מ ם תרגום מדויק‪:‬‬
‫‪ -‬אכן כאשר יכתבו ב א מ ו נ ה את כל־דבדי ב ל ש ו נ ו ת י ה ם ‪ ,‬ולא ישנו ולא יחסרו‬
‫מדברי כי אם יכתבו באמונה א ת כל אשר העידותי בראשונה עליהם‪ ,‬אז ידעתי‬
‫ס ו ד א ח ר כי ספרים י נ ת נ ו לצדיקים ולחכמים להיות לשמחה וליושר ולחכמה ר ב ה‬
‫ולהם מ ת נ ו הספרים והם יאמינו בהם וישמחו עליהם ואז כל הצדיקים אשד למדו בהם‬
‫א ת כל דרכי היושר יבאו על שכרם )ק״ד י״א‪-‬י״ג(‪- .‬‬
‫‪,‬‬
‫בטוח היה בהשפעתם של דבריו‪ :‬מקוד‪ ,‬היה שאפילו הרשעים יכירום ויביגום )ק׳ ו (‪.‬‬
‫יש לשער שהיה רושם לו בכתב ומאסף חומד על מעשיהם של הרשעים‪ ,‬ובאמרי‬
‫שחטאיהם נכתבים יום יום )צ״ח ח ‪ /‬ק י ד ז ( אל כרוניקה של עצמו הוא מתכוון שהיה‬
‫רושם לו פעם בפעם‪.‬‬
 ‫חנוך א‬ ‫כו‬

‫ומאותן הרשימות ומתוך הרוגז התמידי והתסיסה התמידית ש ב ל ב יצאו אחר כ ל‬

‫היצירות הבודדות שחרזן וםידרן לספר בן חמשה חלקים״ וכל חלק הקדים לו לדברי‬
‫חזון שבו פתיחה מעניני הזמן‪.‬‬
‫והספר גתלה באילן גדול‪ .‬כמו שהחטא והקלקול שבעולם מוצאו מימי קדם‪ .‬עוד‬
‫למן המלאכים שנשתלחו לארץ בראשית הימים והם במקום ל ת ק ן קלקלו‪ .‬כך אף הצדק‬
‫שלשלת יוחסין קדומה לו‪ :‬הוא הולך ונמשך מאת חנוך שהיה ראשון לצדיקים ואף‬
‫הכיר הצדק והרשע ועושיהם לסי מה שנילו לז והראו לו ברשימות שבשמים‪.‬‬
‫ו א ת הדברים שכתב בפקודת מלאכי מרום )ס״א ה׳( מ ס ר חנוך ל מ ת ו ש ל ח בנו )ע*ו י״ד׳‬
‫ע״ט א׳״ ם״ב א׳(‪ .‬גם נח ק ב ל הימנו )ם״ח א׳(״ והוא‪ .‬הנכד‪ .‬הכניס ל ת ו ך הספר של זקני‬
‫אף מזכרונות ש ל עצמו על ענין המבול ) ס י ה ‪ -‬ס י ז ( ‪.‬‬
‫ספר חנוך בן הוא לנבואה ואב לאגדה‪ .‬רוחם של כ ת ב י הקדש מרחף על ה ס פ ר ‪:‬‬
‫תופעות הטבע כלן ברוח המקרא נאמרו וכל המליצות הציוריות שבמקרא כמשמעותן‬
‫ניטלו משם‪ :‬אוצרות הדוח והשלג והגשם והכפור והטל והברקים והרעמים‪ .‬ו א ב ן ה פ נ ה ‪-‬‬
‫יסוד הארץ ועמודי השמים ־ וקשתות וחצים ואשפות שבשמים‪ - .‬כל אלו לציוריות‬
‫שבמקרא הם שייכים )השוה ישע׳ כ י ד י״ח‪ ,‬חבקוק ג׳ ט׳‪ .‬תהל׳ ז׳ י״ג״ י״ז ח׳ ו ם ״ ו ‪-‬‬
‫טיז‪ .‬ל״ז ג ‪ /‬קמ״ג ו ‪ /‬איוב ה׳ י ‪ /‬ו׳ ד ‪ /‬ט׳ ו׳״ ל י ח ו׳״ ט׳ ט׳ ועוד(‪.‬‬
‫ולעומת העניניס על המלאכים ‪ -‬הגדולים והקטנים ־ השרים הםמוגים ע ל האומות‬
‫ועל תופעות הטבע ועוד‪ - ,‬כל אלו דק רמזים קלים יש להם במקרא וכאן הם מורחבים‬
‫וםםורטיס בהרצאה של שיטה‪ ,‬ואין כאן אלא מעבד אל האגדה שלדורות הבאים‪.‬‬

‫זמנו של הספר ומקומו‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬

‫זמנו של ס׳ חנוך נ ק ב ע מתוך הלך רוחו של ה ס ו פ ר ‪ :‬בחלק הרביעי הוא ג ו מ י‬
‫בתםיםת המרד של החשמונאים‪ .‬לטלאים צמחו קרנים והוא מאמין שבהן ינגחו את‬
‫האויבים וינצחו‪ .‬אבל בשעה ש כ ת ב א ת דבריו אלו עדיין לא היה נצחונם של הצדיקים‬
‫על הרשעים נצחון שלם‪ :‬ב ח ל ק החמישי עדיין מרחיב הוא הדיבור על מה שעתיד לבוא‬
‫בקץ הימים‪ .‬אם כן נגמר הספר לפני מותו של יהודה המקבי )בשנת רל״א לפני חרבן‬
‫הבית(‪ .‬ואולי עוד קודם טיהורו של הבית ע ל ידי יהודה‪.‬‬
‫נראה״ שהסופר היה יושב וכותב לא בירושלים‪ ,‬שהדי הוא מתגעגע בעיקר על‬
‫בנין בתי כנסיות‪ .‬ואילו על בית המקדש אינו מדבר כמעט״ ואין בדבריו שום זכר‬
‫ל ק ר ב נ ו ת ולעבודת המקדש‪ .‬ר ק ב ח ל ק האחרון‪ .‬כשהוא מהדהד על גצחון גמור ועל‬
‫החזרת השלטון לידי יהודים נאמנים חושב הוא אף על החזרת ירושלים לידים גאמגות‬
‫ואתה אף בית מקדשה ‪ -‬מרכזה‪.‬‬

‫ח‪ .‬השפעתו של ה ס פ ר על הספרות שלאחריו‪.‬‬

‫״‬
‫מהלך המחשבה בישראל ובנוצרים ו ר א ש ו נ י ם היו‬ ‫ם׳ חנוך השפיע הרבה על‬
‫נראית כ ב ר בראשוני הספדים החיצונים‪ :‬בם׳ היובלים׳‬ ‫מסתייעים בו כבבר־סמכא‪ .‬השפעתו‬
‫ברוך הסודי‪ ,‬חזון עזרא‪.‬‬ ‫צוואות השבטים‪ .‬העלאת משה‪ ,‬חזון‬
‫ל ל ג( ו ב פ ר ט‬
‫ב כ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫א‬‫חנוך נראית בספרות‬
‫מ‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫עקבות השפעתה של ספרות‬

‫‪ (1‬וכבר הקדיש לכך ‪ Charles‬בתרגומיו י*ננליים לסי חנוך פרקיס מלאים על הסתייעות ואיםםות מם'‬
‫חנוך חגסנאווו לרוב הן בספרים החי‪1‬וניס והן גם»רי מבוגרים‪.‬‬
‫‪ (2‬השוה‪ .‬למשל‪ ,‬דבריו של ספר הקנה )קוריץ חקמ״ד‪ ,‬יף ק״ז אי( מכתב‪ .‬כנראה‪ ,‬בהשפעת ס׳ חזהר )עי‬
‫תה הספר חוא הספר שהיה לאדם הראשץ לשבח‬ ‫לו לחנוך‪,‬‬ ‫ספר היח‬ ‫בפרק אי(‪ :‬״וכן אמרו רז״ל‬ ‫לעיל‬
‫כז‬ ‫מבוא‬

‫באותה הספרות המאוחדת המוקדשת לחניך ביחוד‪ .>3‬והם המדרשים הקטנים‪ .‬כגון ם׳‬
‫היכלות ושיעור קומה ומרכבה רבה וכיוצא בהם‪ .‬ספרות מאוחרת זו כלה רוויה היא‬
‫וספוגה תיאורים ורעיונות משל ספר חנוך הקדום‪.‬‬

‫תרגומים חדשים מן הנוסח הכושי‪.‬‬ ‫ט‪.‬‬

‫א( ב ע ב ר י ת ‪:‬‬
‫‪ (1‬ספר חנוך אחד מן הספרים הגנוזים גמצא מקרוב בארץ כוש ועתה געתק‬
‫מכושית ל ע ב ר י ת ונוסף עליו ב א ד י ו ס ף הוא ביאור מספיק וחוקר אל תולדות אגדות‬
‫ר ב ו ת בספרי דורות החרבן ובתלמוד ובמדרשים ובכתבי המקובלים וערכם לספרי הקדש‬
‫מאת י ו ס ף ה ל ו י ‪.Baouresci ,1864‬‬
‫מהוצאה זו היה בידי דק הגליון הראשון )שהשאילגי בטובו ר׳ נ״ש ליבוביטש‬
‫מברוקלין(‪ .‬בן שמוגה עמודים‪ ,‬הכוללים שעד הספר ושמוגה פרקים ראשוגים )הטיכםט‬
‫באותיות מרובעות בגיקוד והפירוש באר יוסף ב כ ת ב רש״י(‪,‬‬
‫על תרגומו ועל הוצאתו זו ‪ -‬שנדפסו הימנה רק שנים או שלשה גליוגות —‬
‫מספר יוסף הלוי במאמרו*( ״ א ל ה ד ב ר י י ו ס ף ה ל ו י )בהקדמתו לספר חנוך‬
‫המתרגם מאתו משפת כושית ל ע ב ר י ת עם באוד נרחב(״ דברים אלו‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ -‬הספרים האלה )הוצאת ספר חנוך בכושית ותרגומו בגרמנית כ א ת א דילמאן[‬
‫הגיעו לידי ימי מספר אחדי צאתם לאור‪ ,‬ובהתבונני אליהם ]נ[קשרה נפשי בספר חנוך‪,‬‬
‫ולא שקטתי ולא נחתי עד אשר תרגמתי לעברית את הנוסח הכושי וגם עטרתיו בביאור‬
‫נ ר ח ב לתועלת בני עמנו הדורשים קדמוניותם‪ .‬אולם תקותי להעלותו על המכבש ולהפיצו‬
‫בקהל ר ב עלתה בתהו‪ .‬וגם בשנת ‪] 1863‬צ״ל ‪ [1864‬אשר חדשתי בה את הנםיון לגלותו‬
‫ב ק ר ב עם לא יכלתי להדפיס ממנו יותר מ ש ג י ם א ו ש ל ש ה ע ל י ם וגלחצתי לשום‬
‫קץ למגמתי ממחסר הכסף הנדרש להוצאות הדפום‪ ,‬על כן נשאר כתב ידי טמון וכמוס‬
‫וכסוי אבק בתוך המגלות אשר בתחתית ארגזי עד היום‪ .‬אולם מקרוב העירגי לבי עליו‬
‫על פי סבר‪ .‬מעצבת לב ומדיבת נפש אשר יםודתה במצב רב עמנו ב ע ת החיה הזאת‬
‫הקרוב מאד למצב אבותינו ב ע ת אשר נ כ ת ב בה ספר חנוך‪ ,‬ואחרי התבונני למדי חשבתי‬
‫כי ה ג ל ו ת ה ס פ ד ה ז ה ה י ו ם אולי לא יהיה בלי כל תועלת לרבים מאחינו היודעים‬
‫שפת עברית באשר הם יסודות נאמנים ל נ ח ל ת אבותם‪ ...‬כל התגחומים אשר גוכל ל ת ת‬
‫להם לא למותר יהיו‪ .‬יבא גא כותב ספר חגוך גם הוא בתוך הבאים ויטיף נטפי נחומיו‬
‫ויחליפו כח ‪- 1‬‬
‫אבל‬ ‫להוצאת תרגומו‪.‬‬ ‫לגשת שוב‬ ‫בעשותו הכנות‬ ‫תרנ״ב‬ ‫בשנת‬ ‫כך כתב הלוי‬

‫מאריה דעלמא‪ ...‬וכל הסודות ‪1‬ה[נעלמות נמסרו בידו של חנוך ע״י ת״ת )=תמארת( ואלף מפתחות נמסרו בידן‬
‫וקושר כתרים למאריה דעלפא וקב״ח לקח אותו‪ ...‬ובשעה שמתייחד הקב״ה עם חנוך מראה לו גנזי עלאת‬
‫מראה לו אילנא דחיי בתוכו וטרפי דאילנא וענפיו וכולם רואה״ )ועיש דף י״ט בי(‪.‬‬
‫חנוך )למן ם׳ הישר לסדר בראשית ועד ביח׳ים של ילינק ג• קנ״ה‪ ,‬ד״‬ ‫‪ (3‬על הספרות המאוחרת של‬
‫מהתנאים רבי עקיבא ורבי ישמעאל כה״ג‪ ..‬יזא לאור‬ ‫קכ״ם ואילך‪ ,‬ועוד( ע׳ ס׳ מרכבה שלמה‪ ,‬כולל ברייתות‬
‫פעם ראשונה מעגם כ״י ישנים‪ ...‬ירושלים תרפיה‪ ,‬והם־ ‪H. Odeberg, 3 Enoch or the Hebrew Book of‬‬
‫הפרקים המוקדשים לרעיונות‬ ‫כמבוא לספר זה של אודיב־רג‬ ‫‪ Enoch (Cambridge, 1928).‬בפרט מענינים‬
‫‪ (Charles—Morfill‬ובין חנוך המאוחר )אודיבירג‬ ‫המקבילים שבין חנוך הכושי וחנוך הסלאבי )חםקו»ר‪ ,‬שהוציאו‬
‫מכנהו בשם חנוך גי(‪.‬‬
‫‪ (4‬המליץ לשנת תרנ״ב‪ ,‬גליון קם״ט‪.‬‬
 ‫חנוך א‬ ‫כח‬

‫הפעם לא עלה בידו אף להתחיל בהדפסת הספר מ ה פ ת שקפץ ‪1‬עיד בן עשרים והתמרה‬
‫בו )אףיעל־פי שידע על תרגומו של הלוי( והוציא פרי בסר שלו‪ .‬והוא‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫)‪2‬‬ ‫ספר חגוך תרגם משפת הכושים ל ש פ ת העברים והוסיף עליו מבוא העריי‬
‫ובאורים ]הכל בגדמגית[ אליעזר גולדשמידט‪ .‬ברלין ‪.1892‬‬
‫ב( באנגלית )חוץ מתרגומו של ‪ Laurence‬שנזכר לעיל(‪:‬‬
‫‪1) Charles, The Book of Enoch translated from Dillmann'8 Ethiopic Text, emended and‬‬
‫‪revised in accordance with hitherto unoollated Ethiopic MSS. and with the‬‬
‫‪Gizeh and other Greek and Latin Fragments, Oxford, 1893.‬‬
‫)‪2‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪The Book of Enooh... translated from the Editor's ethiopic Text.., Oxford‬‬
‫‪1912.‬‬
‫)‪3‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪Book of Enooh (Apokr. and Pseudep. I I , 163-281).‬‬
‫‪4) Schodde, The Book of Enooh, Andover, 1882.‬‬
‫ג( בגרמנית‪:‬‬
‫‪Beer (Kautzgeh, Apokr. und Psaudep. 1900, II, 236-310).‬‬
‫•‪Dillmann, Daa Baoh Henoch, Leipzig, 1853‬‬
‫‪Flemming u. Radermacher, Das Buch Henoch, Leipzig, 1901.‬‬
‫ד( בצרפתית‪:‬‬
‫‪ICartin, Le Dvre d*Henoch, Paris, 1906.‬‬

‫י א׳ כהג״‬ ‫ל‬
‫י ד‬ ‫׳ ל‬
‫ע‬ ‫ל‬
‫ם‬ ‫התרגום הניתן כאן געשה מתוך ההוצאה הכושית‬
‫א ר‬ ‫צ‬ ‫ש‬

‫ויעקב גח םייטלוביץ‪ :‬הראשון אחראי לעצם התרגום והמבוא וההערות‪ .‬והשני ‪ -‬לבדיקה‬
‫מדוייקת מלה במלה מתוך הנוסח הכושי‪.‬‬
‫החלוקה לפרקים )מאה ושמונה( ולפסוקים נעשית לפי דילמן‪ .‬שכוון מבלי ד ע ת‬
‫לחלוקה שקדמה לו באחד הכ״י )מן המאה הי״ח(‪ .‬אם גם בשינויים בגודל הפרקים )אבל‬
‫בשאד כ״י החלוקה לפרקים ופסוקים מחולסת‪ .‬כמו שהעיד ‪ Laurence‬בסוף המבוא לתרגומי׳‬
‫וע׳ ‪ Charles‬במבואו לתרגומו משגת ‪1912‬״ עם׳ ‪. ( X X I I‬‬
 ‫ס‪$‬ר חנוך א‬

‫?רף־ את־חבחיךים ן א ת ־ מ ד י ק י ם‬ ‫דברי בךכת ןשנרך‬ ‫א‬

‫‪ # $‬ר להיו ביום המצוקה כ‪#$‬ר ל‪$‬סדו ‪$‬ל־הךעים ן‪7‬ך?זעים‪:‬‬
‫ןי^א מ^זלו ויאמר לןנייך אי‪ #‬צדיק ‪ # $‬ר עי‪$‬יו ל‪$‬קחו בנד יי‬ ‫ב‬

‫לךאמי לימל^כים ומלם ‪#‬מע‪*1‬י‬ ‫ו!חז מ^זה־קךש בש^לס‬

‫ח ל ל ומזדם איכותי את א^ר־ךאיתי ולא לדור הזה ‪5‬י אם‪-‬לנדור[‬
‫ךחוק ‪ # $‬ר ; ב ו א ‪ :‬על הבחירים ד‪5‬ךהי ואליהם * ץ ( * מ ^ ל י‬ ‫נ‬

‫נ‬
‫נ!קדוש ןהןדול יצא ?*מקומו‪ :‬ואלמי עולם לדיר ‪$‬דן[ על־הר־‬ ‫ד‬
‫‪0‬ץי ןןרח עבדצבאותיו ובעז חילו יושיע מ ^ ל ם ‪ :‬ו‪#‬שדו ץלם‬ ‫ה‬

‫ןהעירים ‪:‬חילו וםחד ןדול ורעד יאןשזמו עד־קצות ה ‪ $‬ך ן ‪ :‬ןך^שו‬ ‫י‬

‫ללרים הךמים !־הגבעות לן^אות תש©לנה ן?מםו כדונג מ‪3$‬י ל ל ^ ה ‪:‬‬

‫ל‬
‫‪ " * W f l‬ל׳*דן בקיעים וצל ‪?$‬ור־ע ־ל‪$‬ךן >אכד ף ן י ו ז מש‪$‬ט‬ ‫ז‬
‫על־^ל * ולצדיקים <ילס יןגק(ה ‪#‬לוס ן‪$‬ת־ד‪,‬בחירים ל‪#‬מר ןח^ד‬ ‫ח‬
‫לה‪:‬ה ^ליהם וליו } ל ס לאלהים ןהיסןיב ל ל ם ו מ ב כ י ם לליו ןאור‬
‫אלהים להם לץךח‪ :‬ן‪$$‬א עם־רבבות קךש ל^שות מש^ט ‪5‬צל‬ ‫‪8‬‬
‫ולה?ךית ‪$‬ת־הף?זעים ולהוהיס ל<;ל‪^-‬ר על־?ל־‪#$‬ר ^עזי‬
‫םחוקזאים ולך^זעיס ו‪#$‬ר חך‪#‬יעו ל ^ י ו ‪:‬‬
‫התבוננו אל־^ל־חמ^שים א ‪ #‬ר ב^מלם וחם ל א ל‪#‬פו ‪$‬ת‪-‬‬ ‫ב‬
‫דךכיזהם ןהמארות ‪ # $‬ר ב^זמלם ול!ס י^לו ןילאו ן ל ם כמש‪$‬ט‬

‫)א־לו(‪,‬‬ ‫וםיודיו‬ ‫בשמים‬ ‫וחנוך‬ ‫שקלקלו‬ ‫המלאכים‬ ‫ענין‬ ‫א‪:‬‬ ‫חלק‬

‫א־־ה‪ .‬סתיחה לחלק א׳‪ :‬משלו של חנוך על גורלם של הצדיקים והרשעים לעתיד‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫י כ ל ־ ן ז צ ן י ם ב ח י ל ו ף עי״ן בצד״י)כיוצא בכך משלי כ׳ כ י ב‬ ‫‪,‬‬ ‫ה ר ע י ם ‪ .‬ביווני ‪G‬‬
‫בע׳(‪ 0* — .‬יש תוספת בסוף הפסוק‪ :‬והצדיקים יןצלו‪ - .‬ו!חז‪ .‬היווני מ ס י • נ*סז )=ויאחז=‬
‫‪ (fjv excov‬מחזה קדוש ושמים‪ - .‬א ש ד ה ד א ו ג י‪ .‬המעבד מגוף גםתד לגוף מדבר שכיח‬
‫ב ס פ ר זה )השוה י״ב א ׳ ‪ -‬ג ׳ ‪ ,‬ל״ז א י ‪ -‬ב ׳ ‪ ,‬ע׳ א ׳ ‪ -‬ג ‪ /‬ע י א ה ‪ /‬צ״ב א׳(‪ - .‬א ש ר‬
‫‪8‬‬
‫י ב א‪ .‬א נ י מדבר )‪1- .( G‬יד ר ך א ר ץ[‪ .‬כך ביווגי )השוה מיכה א׳ ג׳(‪ .‬ובכושי‪:‬‬
‫ידרך מ ש ם ‪ - .‬ע ל ה ר ס י נ י ‪ .‬מתמיה‪ ,‬שהרי אין ענין הר סיני אצל יום הדין‬
‫הגדול‪ ,‬ואולי עיקרו‪[}] :‬על־הר־סיני‪ ,‬כלו׳ ירעיש העולם כבמעמד הר סיגי‪ ,‬והיא השוואה‬
‫שכיחה לגבי משוררים ראשונים‪ - .‬ו א ל ה י ע ו ל ם ‪ .‬תרתי משמע‪ :‬אלהי הנצח ואלהי‬
‫התבל‪ .‬־־ ו ה ע י ר י ם‪ .‬ע ל מלאכי מ ד ד א ל ו ‪ -‬ש ק ל ק ל ו בחטאם עם בנות האדם ־ הורחב‬
‫‪,‬‬
‫הדיבור ב פ ר ק ו׳ ואילך )וע׳ חנוך הסלאבי ז ( ‪ - .‬ו נ ב ק ע ה‪ ...‬ב ק י ע י ם ‪ .‬כ ך ב י ו ו נ י ‪- .‬‬
 ‫בב ‪ -‬ה ט‬ ‫חנוך א‬
‫ם‬ ‫נ ת‬ ‫א י‬ ‫ב‬
‫^ ? י י ״ י ! ^ ר ? ‪ 9‬ר א י א ־ ל ‪ $‬ח ןהתבוננו‬
‫ת‬ ‫‪:‬‬ ‫[‬
‫^ ^ י ר‬
‫נ‬ ‫א‬ ‫י‬

‫אל־המעשים הנאשים עליל מראשון ןעד‪-‬אסרון הי ל א ישןה כל־‬

‫ה‬
‫מעשה האלהים ב ה ך א ת ו ‪ :‬ךאו את־סקדן ן^ת־החךף ‪5‬י ‪ $‬ל ‪$‬‬ ‫ג‬
‫* ל ־ ל * ך ן מלם וגננים ו ט ל ומטר ‪:‬נוחו ע ל י ה ‪:‬‬
‫התבוננו וךאו את־העצים ?לס ן ס ם ?ךאים <ימו ליבשו ןישירו‬ ‫נ‬
‫את־עלילס זולתי א ף י ע ה עשר עץ ‪ # $‬ר ל־א לשירו כיי אם־יעמדי‬
‫!בעליהם[ הלשנים ע י ־ ^ א ‪0‬ךשים תחוניהס ‪ #‬ל ס ו ש ל ^ ה ס ר ^‬
‫י ם ‪:‬‬

‫ושבתם ןהתבוננרנס אל־‪&:‬י ה ק ל ץ בהיות ה ‪ $ #‬ש מ&על לד•‬ ‫ד‬

‫נלאךץ[ ממולה וא‪$‬ם י*כקשו ‪9‬כה ; צ ל מ ל ה ט הש‪$‬ש ןר^ךץ ן ם ‪-‬‬
‫‪a‬‬
‫ל׳יא סדור מלהב־ד‪1‬ךב ‪ W‬ל מ י ? ל י ל ד י ר ע ל ־ ל ^ ד ן ועל"‬
‫א‬

‫ל כ ל ע מרב ל מ ש ‪:‬‬
‫הותבוןנו• בהתנסות לעצים ירק עלים וכעשוו^ס §רי ןשימו‬ ‫ה‬
‫ם‬
‫ל ב ב ‪$ $‬ל־כל]‪-‬אלה[ וךעו <יי הוא החי לעולם עקזה אלה ן‪:‬לם!‬
‫ומעשיו ל<‪$‬ניו שןה ‪ £‬נ ה ]‪:‬צאו[ ו כ ל ־ מ ע ^ י ו מ ^ נ י ן ל ^ ‪ .‬ןלא יקזני‬
‫עו‬ ‫ב‬
‫כי אם־כ‪#$‬ר צ;ה אלהים בן יע^ה * ל ‪ :‬וךאו איך ללמיט‬ ‫ג‬
‫ו מ ל ר ו ת נסר ל‪$‬עלו א ת ־ ^ ל ^ ם ‪ :‬ןא^ם ל א ןאמנתס ןלא עשי‪$‬ם‬ ‫י‬
‫ד‬
‫את־מ^ות ל‪$‬דון כ י אבד‪$‬שע‪$‬ס ובדברו גצל • וך?רים קשים‬
‫ב&יכם ל‪,‬פ>מא על־גךלו קשי־לב ל א להי ‪ £‬א ם ' ל כ ס ‪ :‬לכן ויג^ללי‬ ‫ה‬
‫את‪-‬למיכם ושנות חייכם י*‪$‬רו‪#‬ה ושנות ת י ך ת כ ם ' ת ר ב י נ ה בקללות‬
‫עולם ו ל א ללי ל כ ם חקור‪ :‬כ‪:‬מים להם תתנו את‪-‬ישמכם לקללת‬ ‫י‬
‫ש ל ם לכל־ל׳צדיקים ו?כם לקללו ‪$‬ל־המקללים ן‪$‬ל ה ח ז א י ם ‪ :‬ח ד ‪:‬‬
‫ןלבחירים ‪:‬חי אוךה ושמחה ו ^ ל ו ס ו ה ס לירכיי * ח ו ל ‪ $‬ס ?!ךקזעים‬ ‫ז‬
‫תהי ק ל ל ה ‪ :‬ןאז תןתן להם לבחירים לכמה ו ס ם לחיו בלס ולא‬ ‫ח‬
‫יח^או־עוד ל א בזדון ולא בשג‪$‬ה כי־לם ל ^ ב ‪ /‬י ס ן ן ו י ם להיו‪ :‬ולא‬
‫ישובו ל?שע ולא יאקןמו ןל־‪:‬ע‪/‬י ח!ילם ולא ;מותו' ב&^ה ןק‪$‬ף‬ ‫מ‬

‫ז ו ל ת י א ר ב ע ה ע ש ר עץ‪) Geoponica 11* ...‬מביאו ‪ (charies‬מוזכרים י״ד אי‬

‫שהם ירוקים ת ד י ר ואינם משירים עליהם בחורף‪ - .‬ח ר פ י ם‪ .‬בכושי‪ :‬כרמת‪ .‬וז‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫שמלה זו משמשת במקומות אחרים )כגון י י ( לענין שנה‪ .‬כאן ענינה ו>ךף <‬
‫כנראה מן הפסוק הבא הפותח בקיץ‪— .‬‬
‫י א ש מ ו ‪ .‬לא יחטאו‪ .‬כ ך ביווני ‪>*MQTCOCIV—G‬‬
‫‪B‬‬
‫פ ש ע ת ם ‪ £xeoxr\xe .‬־־ ו ל א‬ ‫י‪-‬ם‬
‫ובכושי‪ :‬ולא ?שפטו‪ .‬כלו׳ ב ע ד אשמתם‪ .‬וידוע שהפעל אשם ב ע ב ר י ת סובל ב׳ המשמעיי‬
‫ב מ ג פ ה ו ק צ ף ‪ .‬ביווני‪ :‬ב מ ג פ ת ק צ ף ‪- .‬‬
‫לא‬ ‫ו א‪-‬ז‬ ‫חנוך א‬
‫ו ^ ‪ 6‬ר ‪:‬מילם י‪$‬לאו ן‪$‬ךכו למילוט ב‪#‬לום ו^נות שמל‪$‬ם הרכיבה‬
‫‪1‬יאקזר עולם י^ןזלום צ ל ‪:‬מי חיילם‪:‬‬
‫‪:1‬הי כי־רבו בני־ד^ךס כ‪:‬מים לסם וכנות ‪:‬פות וןאות ילדו‬ ‫ו‬
‫‪3‬‬
‫לל!ם‪ :‬ולךאו אוותן למלאכים בני־ס^מלם ‪!1‬חמדו אותן ‪:1‬רכר אי‪#‬‬
‫אל־רעהו לכה ?ב^ןךה־לנו ?שים מבנות ח‪$‬ךם ןנוליךה‪-‬לנו }נים‪:‬‬
‫!*א^ר אלילם ‪$#‬ךן‪1‬י ןהוא ן‪$‬י‪$‬ם ‪:‬ראיזי ? ך ^ א נ ו לעשות ‪$‬ת־‬ ‫נ‬
‫סךכר לוזה ולליתי אני לכדי נושא לעון ס ן ד ו ל ‪!1 :‬עןהו }לם‬ ‫ד‬
‫!*אמרו ל ‪ £‬כ ע נ ^ כ ע ?לני ולר^קשךנו בחךס בלנו כינותינו לבלתי‬
‫מור מךלוע^ה סזאת וכד׳ נעקןה את־למע^ה ה ן ה ‪$ :‬ז ?שבעו ?לם‬ ‫ה‬
‫יחד ‪1‬לתקשרו כינילוםבחךס‪! :‬לליו ?לם מאתלם מל^־ד ‪!1‬ךדובימי‬ ‫ו‬
‫יךד על־ראש סר־חךמון ולקךאו ל ל ר לךמון כי בו נשבעו‬
‫ןללרימו לינילם‪ :‬ואלה שמות ןשיאילס שמחך ןהוא הןדול כלם‬ ‫ז‬
‫אךככח ךמאל בו־ככיאל וןמיאל ך‪$‬יאל ה ! א ל ‪1‬כיאל בךנןיאל‬

‫קלקול המלאכים ‪ -‬קלקולם של בני האדם — המלאכים בשמים ממליגים לבבי האדם — גזר דין‬ ‫ו־יא‪.‬‬
‫‪ pna‬על המלאכים ש ק ל ק ל ו ‪ -‬מ ל ב ו ת המשיח‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫פרק זה הוא מדרש אגדה שיסודו בבראשית ו א ‪ -‬ד ‪ /‬ואף שם הוא פותח בלשון‬
‫ויהי כי‪ - ...‬אגדה זו רווחת בספרות המדרשים והקבלה בקשר עם דורו של גח )השוה‬
‫י ‪/‬‬
‫א׳(‪ .‬דור המבול‪ - .‬ש מ ח ז י‪ .‬בצורה זו הוא מצוי בספרות העברית‪ .‬ואף )בחילוף‬
‫חי״ת בעי״ן( בצורת עזא או עוזא )אס כן שמחזי = שמעזי(‪ .‬ובכושית צורתו סמתז או‬
‫ספדז )יוסף הלוי מסרו‪ :‬שמיעזא(‪ .‬בזהר )ברא׳ ל״ז א׳( געשו הימגו שגי מלאכים‪:‬‬
‫םמיא עזא ו ע ז א ל ‪ - .‬א ת ה ד ב ר ה ז ה ‪ .‬כך ביווגי‪ .‬ובכושי גם כאן‪ :‬את העצה הזאת‪-.‬‬
‫כתוב זה נמסר כאן לפי הנוסח היווני "‪) 0‬בכושי הנוסח‪ :‬וירדו אל ‪8‬ךךים והוא ראש‬
‫הד חרמון ויקראו להר חרמון כי בו נשבעו ויתקשרו בחרם ביניהם(‪ .‬וללשון וירדו‬
‫‪,‬‬
‫בימי ירד השוה ס׳ היובלים ד ט״ו‪ :‬ירד כי בימיו ירדו מלאכי ה׳ על הארץ )אבל‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫שם ‪ -‬וע׳ ג״כ שם ה א ואילך ‪ -‬ניתן טעם אחר לירידת המלאכים על הארץ(‪ .‬והשוה לקמן‬
‫ק״ו י״ג‪ - .‬ברשימת המלאכים יש כאן רקי״טשמות‪ ,‬ואחד חסר )אחר ט ד א ל ( ‪ - .‬א ר כ ב ה ‪ .‬״ & ‪-‬‬
‫‪ .'AXOLQ-KOVCP‬הלוי מעתיק )מבלי להודיע טעמו( באותיות עבריות‪ :‬עטרקיף‪. A Q a # d x - G .‬‬
‫‪s‬‬ ‫‪G‬‬

‫‪ ) 1 5 3.Legendsv‬פ ו ת ר ה ו ‪ :‬ארעא תקיף‪ .‬ואין להכריע‪ - .‬ד מ א ל‪ .‬״‪G-^11AQax‬״‬ ‫(‬

‫)=ארקיאל(‪ .‬ולקמן )ח׳ ג׳( בנוסח זה כשמדובר עליו גאמד‪ :‬השלישי לימד אותות הארץ‪.‬‬
‫אם כן אדקיאל=הממוגה על ארקא )=אדץ‪ .‬בארמית(‪ .‬וכן העתיקו הלוי‪ :‬אךציאל‪- .‬‬
‫‪8‬‬
‫‪Qa\1\1a\1f\ — G‬והעתיקו הלוי‪:‬‬ ‫‪*0‬‬ ‫פי צ׳ארלם‪ :‬תהמיאל )=ממוגה על תהום(‪.‬‬
‫‪0‬ך‪9‬יאל‪ - .‬ד מ י א ל‪ .‬אולי‪ :‬דעמיאל )־ממונה על הרעם(‪ - .‬ד ג י א ל‪ .‬לפי גיגצברג )שם(‬
‫הוא משובש מן ליליאל )=ממונה על לילה(‪ .‬שנזכר בספרי חנוך המאוחרים )ע‪ /‬למשל‪.‬‬
‫ם׳ חגוך לר׳ ישמעאל כ״ג הוצאת אודיבירג ג׳ י״ט* או בם׳ מרכבה שלמה ייא‬
‫‪,‬‬
‫ב ( ‪ - .‬ז כ י א ל ‪ .‬הלוי גורם צחיאל )בכושי‪ :‬אזקאל(‪ .‬ולפי צ׳ארלם עיקרו‪ :‬ש^יאל‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ג ת כ ו ו ג ו ש ג א מ ר בו )ח׳ ג׳( על מלאך זה‪ :‬השמיגי לימד לראות‬ ‫‪.‬‬ ‫שגיהם לגוסת ‪G‬‬
‫בשחקים )‪ .(deoEaxoniav‬וגינצברג )שם( משער שעיקרו זיקיאל )שבחגוך המאוחר‪ ,‬שם(=‬
 ‫וה‪-‬ח ג‬ ‫חנוך א‬

‫עזאל אךמרס באריאל ע ^ י א ל !קיאל םה?מ?אל סהךאל קזךאל‬

‫יו־מיאל אךז‪:‬ל‪ :‬אלה ל‪,‬ם שריהם לעשרותיהם‪:‬‬
‫ו?ר‪,‬חו להם הס וכל‪-‬האלרים עוןןלס ;שים ףבלרו ל ה ם אי‪#‬‬
‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫ת‬ ‫ו ת‬
‫‪$‬ל לז ‪?? W ? l‬ן !‪:‬למדון קק‪$1‬יס ף ^ י ם‬ ‫* ל א ל **לי‬
‫ב‬
‫!יורון לכרת שךשים וממחים‪ :‬ןקן זמרו מנלךןה ;בורים ןדולים‬
‫י‬ ‫נ‬
‫שלקזת אל&י א‪$‬ה ןבהם‪ :‬א ‪ #‬ר אכלו את ? ל ‪ * ; : -‬ב ד ־ ד ^ ך ם ן כ ן מ י‬
‫ד‬
‫ל א ‪:‬כלו־עוד ב^י־לאךם ל כ ל כ ל ם ‪ :‬ו!?‪$‬בו הנבורים ^גךם ויאכלו א ^‬
‫א‬ ‫ה‬
‫ב‪3‬י האךם‪ :‬נ י ס * ל ‪ 3‬ט כעיף מ ס י ה י * ? ח וכחד‪ ,‬ןלאצל אי‪#‬‬
‫ם‪:‬‬ ‫ו‬
‫?שר רעהו ולשתות את־ךמו‪ :‬אז ל א ל י מ ה ה^ךץ ‪$‬ת־כ‪2‬י־ל׳דו‪$‬‬
‫י ם‬ ‫ח‬
‫ועזזאל ל מ ד את־ב‪3‬י ?אךם לעשות ל ל ב ו ת ומאכלות ו ‪« $‬‬
‫ו^ךיונות ויודיעם את־&ל^בות ה‪$‬ך‪$‬ה ומלאכת מחש?ו^ן מעמידם‬
‫ועךייס ומעשה לפוך ולנפות את‪-‬ןבות לעיכלם וכל־זמא?;ים ביקרות‬
‫ב‬
‫וכל״צבעי רקמ‪$‬לם‪ :‬ותלי ר ^ ע ה ר ? ה ויעשו ז‪$‬ה !למע!־ ! ^ ל ת ו‬
‫?כל־דךכיזהם‪£# :‬ל‪1‬י ל ^ י כ ‪ ? #‬י ס וכלת קזך^ים אך‪$‬לם ל ‪ $‬י‬ ‫ג‬

‫‪G‬‬ ‫פ י‬ ‫ם‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫כ ד ר כ‬

‫מ ה ו‬ ‫י• ־ י י • ^‬ ‫*‬ ‫ממינה על הזיקים‪ .‬־ ע ז א ל‪ .‬בכושי‪ :‬אזאל )באליף(׳‬
‫ג י‬ ‫זד‬
‫‪J‬‬ ‫•‬
‫לימד זה )‪ ,$ap|Aapos‬ובנוסח * ‪ ('Apeapcog G‬להתיר כשפים‪ ,‬ועל סמך‬
‫ם‬
‫^‬ ‫הלוי‪$ :‬ךם״יאש‪ -.‬ב ם ד י א ל‪ .‬כך מנקד הלוי‪ :‬בטךיאל )בטי״ת שואיח(‪ .‬גינצברג‬
‫ב כ י‬
‫‪V‬‬ ‫שהוא משובש מן מטריאל )=מפונה על מטר(‪ ,‬שבחנוך המאוחר )שם(‪ - .‬ע ג נ י א ל•‬
‫כדרכו‪ :‬אןנאל )באל״ף(‪ - .‬ם מ פ ם פ א ל ‪ .‬אולי משובש מן ‪#‬משיאל )=ממונד‪ ,‬על השם ^‬
‫שבגוסח "‪ G‬לקמן )ח׳ גי( נאמר עליו‪ :‬שלימד אותות השמש‪ .‬והלוי מסרו‪ :‬ש?ןיאל•‬
‫ם ת ד א ל‪ .‬הלוי‪ :‬םרתאל=שרו‪$‬יאל‪ - .‬ט ד א ל‪ .‬הלוי‪ :‬סוךיאל‪ - .‬י ו מ י א ל‪ .‬ממונה‬
‫היום‪ .‬ובחנוך המאוחר )ש^ ?‪?9‬יאל ש מ ו ‪ - .‬א ד ז י ל‪ .‬אין עיקרו ךךאל‪ ,‬משום שמני ^‬
‫‪* h‬הם‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫מ ם ר ה י‬
‫י‬ ‫״ ‪) G‬ח׳ ג׳( נראה שעיקרו סי׳ריאל ^‬
‫י כ‬ ‫ה‬ ‫א י ת י ת‬ ‫= ל י מ‬

‫ש ר י ה ם ל ע ש ר ו ת י ה ם ‪ .‬כך לסי * ‪ .(dpxui afawv) G‬ובכושי צורת הפסוק‪ :‬אליי‬

‫נשיאי מאתים המלאכים והאחרים כלס עמהם‪- .‬‬
‫‪8‬‬
‫כישומים‬ ‫ו צ מ ח י ם ‪ .‬לשם‬ ‫שרשים‬
‫ו י ד ב ק ו ב ה ן ‪ : G .‬ויטמאו בהן‪ - .‬ל כ ר ת‬
‫ם‬ ‫ש‬
‫'‬ ‫(‬ ‫‪T‬‬ ‫<‬ ‫‪i‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪:G‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪s‬‬ ‫‪ 0 p‬ו נ כ ו ן ‪ .‬בכושית םובל‬
‫‪8‬‬
‫^‬ ‫‪:‬‬ ‫בנוסח ‪ G‬ו ת ל ד ג ה להם שלשה מיגים ) ף ך‬
‫ג‬
‫עליי‬ ‫בראשונה גבורים )‪ (yiyavreg‬גדולים והגבורים הולידו נפילים ולנפילים גיליי‬
‫גביי‬ ‫ך׳‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ף‬ ‫ב ב ר א‬ ‫ה כ ת ן ב‬ ‫‪1,‬ן‬‫פ י‬ ‫)‪,('EXioub‬‬
‫ל‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ן‬ ‫ה‬ ‫ז ה‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ג ך ל ם‬ ‫ל פ י‬ ‫ו י ג ד‬
‫‪,‬‬
‫נפילים ואנשי השם‪ .‬וכבד השתמש בזה הדרוש בעל ם׳ היובלים )ז כ׳(‪ .‬־־‬
‫ו ע ז ז אל‪ .‬אולי הוא קרוב לעזאזל שבויקרא ט״ז ח׳ )ובפש׳ הוא נכתב שם לחיי*‬
‫עזזאיל(‪ .‬שם זה מצוי אף בקיצור‪ :‬עזאל )והשוה ביהמ״ד של ילינק ד׳ קכ׳יז‪ :‬עזאל‬
‫חזר בתשובה ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה במיגי צבעוגין ש‬
‫ע ש י י‬ ‫‪5‬‬ ‫ז א‬
‫י‬ ‫נשים‪ ...‬והוא עזאזל שבתודה(‪ ,‬שני עגינים שמביאים הפסד לעולם לימדם ע ז ל‬
‫ח ז‬ ‫מ‬ ‫‪8‬‬
‫י‬ ‫‪-‬ש‬ ‫‪)\1exaXka(, G‬‬ ‫כלי זין ועשיית תכשיטין של מותרות‪ - .‬מ ח צ ב ו ת ה א ד מ ה ‪.‬‬
 ‫ח ד‪-‬י ב‬ ‫א‬ ‫חנוך‬

‫‪3‬‬
‫כ‪$#‬ים כךקיאל לזות בכוכבים יככיאל מערכת הכואבים ותמיאל‬
‫ךאות ב ב י ב י ם ןסהךיאל ‪1‬י‪1‬קו&ת ללרס‪ :‬וללי כ‪#$‬ר ןןעו בני האךס‬ ‫ד‬
‫!ין^קר ןףןעל שןע‪$‬ם סשמל‪$‬ה‪:‬‬
‫ןאז השקיפו מיכאל ואוריאל ירכאל וגבריאל משמלם ויראי‬ ‫&‬
‫את־סךם ל ר ב א?זר נש‪6‬ך ?ל־לארץ וכל־לחמס סנע^ה על­‬
‫‪ n W‬ע ך ך ת יושכיל צועקים וקול‬ ‫‪2‬‬ ‫ה‬
‫ל א ך ן ‪ :‬ולדברי ! אל־‪1‬‬ ‫ה‬

‫צעקתם עד־‪#‬ער סשמלם‪ :‬וע‪$‬ה אליכם קדו‪#‬י השמלם נ?שות‬ ‫נ‬

‫ל א ^ י ם מ ס ב נ ו ת לאמר הןישו מק‪$:‬טנו ל‪39‬י עליון‪ :‬ויאמרו אל־‬ ‫ד‬
‫נרבון ?עולמים[ אדון לאדונים אללי לאלהים מלך למלכים כ‪5‬א‬
‫כבידף־ ככל־לרות לעולמים ןשמך קדוש ומללל ומבךך בכל־‬
‫לעולם‪ :‬א‪$‬ה עשי‪ $‬כל ולך כח על־צל ולצל ןלוי וכתוח לעי‪$‬יך‬ ‫ה‬
‫ןכ!ל תראה ואין־ך^ר ‪:‬צל ללכתר &‪$‬ך‪ :‬אתה ראית את א‪#‬ר־‬ ‫ו‬
‫עשה עזןאל א‪#‬ר ל&ד את־כל־לל?ןס ? ל ־ ל א ד ן ולנל מ?תרי עולם‬
‫א‪#‬ר נעשו בשמלס !ואשר לרעת[ שאפו בני־אךם‪ :‬ןשמלזי אקזר־‬ ‫*‬
‫לו ‪$‬תת את־לצח למשל כלכךיו אשר עמו‪ :‬מלטי לחךו אל־בנות‬ ‫ח‬
‫ם‬
‫ל׳*ד ?ל־ל^ךן ולשכבו עמהן עם־סןשים ויטמאו גלגלי ללן כל־‬
‫‪5‬‬ ‫א‬
‫סלטאים‪ :‬ולןשים ‪:‬לדו את־סןבורים ‪1‬י*‪$‬ל יל״ל׳^ךן ךס ןיחמס‪:‬‬ ‫ט‬
‫ועתה ל‪$‬ה נ^שות המתים קראות ןשלחות החנונילן עד־שערי‬
‫לשמלם ןא^חומילן עלו ולא תוכלנה לצאת מ‪3$‬י מע‪#‬י הלמס‬
‫ה‬
‫א^ר נע*«י על־לאדן‪ :‬ן־א^ה ידע ?ל־ךכר בקןךם לל‪ :‬ואתה‬
‫י א‬
‫ךאי‪ £‬את־לדכרים לסם ות^אם ולא אמךו^ לנו ך?ר לעשות להם‬
‫על־אלה‪:‬‬
‫אז אמר לוליין ל‪1‬ייל ולקדוש דכר ול‪#‬לח את אוריאל אל‪-‬‬ ‫י‬
‫כךל‪$‬ך ו*א‪$‬ר אליו‪ ] :‬ל ו אל־צמ ואמך!^ אליו בשמי ססתיךה‬ ‫ב‬

‫בכושי‪ :‬אמזרם‪ - .‬ח ז ו ת ה כ ו כ ב י ם ‪ - X G • ) darpooxojtiav .‬מ ע ר כ ת הכוכבים‪darpoXoyiav.‬‬

‫‪,‬‬
‫)"‪ - .(G‬ו ס ה ר י א ל‪ .‬כך * ‪.) : G‬ג(ף‪ .26£1‬ובכושי נ ש ת ב ש ‪ :‬עשרדאל )ולעיל ו׳ ד ‪ :‬אדזיל( ‪-‬‬
‫]ר ב ו ן ה ע ו ל מ י ם [ ‪ .‬בכושי‪ :‬אדון המלכים‪ .‬ואין לזה כאן מקום‪ .‬משום שהתאר הוא‬
‫ע מ ה ן ע ם ‪ -‬ה נ ש י ם‪ .‬כך הוא בכושי‪ .‬והוא‬ ‫מלך המלכים‪ .‬הבא לקמן‪ - .‬ו י ש כ ב ו‬
‫‪r‬‬
‫בסגנון של לשון ח כ מ י ם ) ‪ G‬נ מ ש ך הלשון עס־הנשים אל־הפעל שלאחריו‪ :‬ויטמאו עם־הנשים(‪-.‬‬
‫אםוץל‪:‬ר‪ ,‬וקרוב לזה * ‪: G‬‬ ‫ובכושי‬ ‫א ו ר י א ל ‪ . G " .‬כך צ״ל )השוה ט׳ א׳(‪,‬‬
‫‪] - .'Iotoa^X‬ל ך א ל ג ח[‪ .‬על פי "‪ G" - .G‬יותר מ ל א ‪ :‬תלמד את הצדיק א ת אשר‬
‫עליו לעשות ]את[ בן למך ושמד את נפשו בחיים ונמלט בעולם וממגו לן‪5‬ע ןטע אשר‬
 ‫י ג‪-‬יח‬ ‫חנוך א‬
‫א‬
‫רא‪#‬ך ו;לי‪ £‬לו את־ל?ךן ל ? ‪3‬י ?ל״לאדן ת<ילד ו^בול יצא‬
‫ע ל ־ ^ ל ־ ל ^ ואלוהי את כל־אקזר ע ל י ? ‪ :‬ןע‪$‬ה תל^ךהו לל‪$‬ל<*‬
‫ן;שאר ‪1‬ךעו לכל־לרות לעולם‪ :‬ןעוד אמר יי אל‪-‬ך‪$‬אל אסר את־‬
‫עז!אל ‪:‬ךיו ורגליו ןלקזלכתו א ל ־ ל ח ^ ך ןעשי‪$ $‬ו*ח אל־ם^ך^י‬
‫א‪#‬ר בדוךאל ןהשלכתו ‪ $ £‬ה ‪ :‬ן&‪? $$‬ליו קלעים קשים ןלדים‬
‫וככיתו כ ח ‪ #‬ך ולשב ‪ #‬ס עד־עולם וכ?‪1‬י‪ $‬איז״^יי לכל־־יןאה‪-‬אור‪:‬‬
‫וביום לדין לןדול ‪#‬זלך אל־תוך לאעז‪ :‬ור©או* את־ליאךן א‪£‬י‬ ‫ז‬
‫? ז א‬ ‫ת‬ ‫פ י‬
‫לשליתו למלאכים ^ ו י * ר א ל*דן כי־יךמא ל א ח ו‬
‫ל<ילדו <;ל־ב;י לאךם מ‪;$‬י ?ל־לךזיס אקזר ולו לעיריס‪ ^ :‬ן ן ל ת‬
‫?ל־לארץ בלמד־מעשי ען!אל וכתב‪ $‬עליו את־כל‪-‬החקזא‪ :‬ןאל"‬
‫ה‬
‫ןבריאל אפי לל צא לקראת סממ!רים ןסמתעכים ונלרי ל׳ז‪$‬‬
‫ם‬
‫ולכללי ב;י ס ‪ $‬ה וב;י לעירים התוך ל א נ ז י ם ןהוצא^ם ן ‪ #‬ל ל ‪$‬‬
‫ןים‬
‫איש ברעהו למען נשהידו איש את־רעהו כהללנך׳ כי א ך ן לה‬
‫ם‬
‫לא־ללי ל ל ס ‪ :‬ולכל־א^ר י‪#‬אלו ממך אבו־תילס לתקןן־נס כי ל ר ל‬
‫ע‪:‬‬
‫ל‪$‬שכו לעולם וכי כל־אי‪ #‬מ?ס לליה למש האות ‪ #‬ה אל־ת^?^‬
‫רא‪$‬ר ל‪ :‬אל־מיכאל ל ך ןאכךת את־שמןןך ןר^יו ^ ר ע ^‬ ‫א‬
‫^התחברו אל‪-‬ןשים ול&^או א‪$‬ן בק!מא‪$‬ן‪ :‬וכא‪#‬ר יך^הו ?ל"‬ ‫ב‬
‫ב;ילם וכא‪#‬ד ללאי כ ל ^ מ ד אהוכילס תא?רם לשבעים דור ההלי*‬
‫ז ר‬
‫ל;בעות ל א ך ן עד‪-‬יום די‪$‬ס וכלו‪$‬ם עד־כלות למש^ט א ?‬
‫לעולהי עולמים‪ :‬כ‪:‬הים לסם יו?או אל־מלולניות ?אש אל‪-‬לצער‬ ‫ינ‬
‫ולהאכר וליו כלואים בו לעולם‪ :‬נא‪#‬ר י?ער ןל^מד מ?ם יאםי‬ ‫יי‬
‫‪1‬‬
‫אתם לסד עד־סוף ?ל־סלרות! ו ל י ד י ו את ?ל־רוחות להאוי‬ ‫סו‬
‫ט ז‬
‫^עך!ת את״‬ ‫ןאת־בגי לעירים לען א‪#‬ר ן^טו ל‪$‬ס ל ב‬
‫‪ 5‬י‬

‫כל־החמס מעל ^י־ל^דן ו ^ ל ־ ה ^ ה ך ע לסוף ןהו&יע }&ע ל‪¥‬ר?‪1‬יי‬

‫ןסי‪#‬ר ול‪:‬ה מ?ך«ה ל^ךקה ןסיקזר ל כ ל כ ת עולם ן;<*ןעו בקן^לה‪:‬‬
‫ן^ז־למלטי כל־סצדיקים ןליו עד־א^ר יולידו אלף ?;ים ן^ל־לםי‬ ‫יז‬
‫?שרילם ר&יכ‪$‬ס לכלו ב ^ ל ו ם ‪ :‬וכימים לסם ת ע כ ד ?ל־לאךן‬ ‫י״‬
‫א‬
‫'‬ ‫עצמו‪-.‬המרבי‬ ‫מקום פורענות בפני‬ ‫יעמד כל דורות העולם‪ - .‬לעזזאל נ ת ב צ ר‬
‫ן ״ י לויקרא‬ ‫ת‬ ‫ו כ‬ ‫ן ז ‪/‬‬ ‫ד‬ ‫י ו מ א‬ ‫) ‪,‬‬
‫ה‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫פ‬ ‫ע‬ ‫ו ן ד ן ד י‬ ‫ת‬ ‫י‬‫‪1,‬‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫‪1,‬‬‫ד‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ה ן א‬ ‫ב ד ן ד א‬

‫כ י א ‪ -‬כ י ב ( ‪ ,‬י ״ ב מילין מירושלים‪ - .‬ס ל ע י ם ‪ .‬הם הסלעים הקשים והחדים שבבית חדורי‬
‫‪,‬‬
‫היום הזה‪ - .‬נ ט ע ה צ ד ק ה ‪ .‬ישראל שהם זרע שנזרע מ א ת ה׳ )סיב ח (‪ - .‬ו ש י ב ו‬
‫המתרגם הראשון טעה וקרא‪ :‬ןשבתס ותרגם ‪ = tot adnata avtc&v‬שבתותיהם‪ .‬ולא ריי‬
‫לה‬ ‫י יט‪-‬יג ג‬ ‫חנוך א‬
‫בצ רקה ןנ&עה ?לד‪ .‬עצים ו‪$‬לאה ב ל כ ה ‪ :‬וכל־עצי חלמלה לנקזעו‬ ‫ז‬ ‫יט‬
‫עליל ןכניס ןהן^ים ‪ # $‬ר ל^עו עליה יעשו ילן לרב ן?ל־זרע א‪#‬ר‬
‫יזרע עליה מ ך ה אחת א ל ף תעקזה ומדת זיתים אחת עשךה כת‬
‫‪$‬כיל• ןא‪$‬ה תםלר את־לאךץ מכל־להץ ומכל־חמס ומכל־‬ ‫כ‬

‫זחה^א ומ?ל ך‪#‬ע ןכל־ה^מאה לנעשה על־לאךץ תשמיד מעל ‪$‬ני־‬

‫?אל^ה‪ :‬וכל‪-‬בני האךם לליו צדיקים וכל־העמים למליבו ויכךבו‬ ‫נא‬
‫איילי• ולארץ תטהר ם?ל־ר‪#‬ע וםכל־חטא ימ?ל־קצף והכל־^ער‬
‫ןליא אשלח עוד עלי? לדור דור ולעולם‪:‬‬
‫וכ‪:‬מיס ללס א‪$‬תח אוגרות לברכה א‪#‬ר ב^זמלס לשלחם‬ ‫יא‬
‫אל־לאךן על־מעשה בני־לאךס ועהלס‪ :‬ף ‪ #‬ר ו^לום לליו נללו‬ ‫ב‬
‫כל־למי־לעולם ו?ל־לרות העולם‪:‬‬
‫ל?‪3‬י ללכריס לאלה ‪$‬עלם חנוך ןאיש מבני לאךם לא־ץדע‬ ‫יב‬
‫אי&ה ‪3‬עלם ואיו והה‪-‬ל;ה־לו‪ :‬וכל־מעשיו ליו עס־לעירים ן‪/‬ימיו‬ ‫ב‬
‫?יו עם־לקדו‪#‬ים‪ :‬ואני לנון כרכתי את־ל‪ :‬הןדול הלך העולמים‬ ‫נ‬
‫ןח‪$‬ה לעירים קךאו אלי חנוך לסו&ר ויאמרו אלי‪ :‬לנוך אתה סו&ר‬ ‫ד‬
‫ל‪¥‬לק לכה והודעת לעירי חשמלם א‪#‬ר עןבו ‪#‬מי מעלה את־‬
‫למקום הקדוש לעולם ולטמאו בנשים ולעשו ?מעשה בני־לאךס‬
‫ה‬
‫ולקחו ללם נשים השלת הקזליתו ל ך ‪ 5‬עלילאךן‪ :‬ולא ללי קילס‬ ‫ד‬
‫ןא‬
‫‪#‬לום וקןלילת ל ק • ותחת שמלם בבניהם בלצח אהוכילס יךאו‬ ‫ו‬
‫י ועל־לכלד בנילם לקוננו וללפללו לנצח ןךלמיס ןשלום לא‪-‬להיו‬
‫ללס‪:‬‬
‫מלי לנול ו*א‪$‬ר אל־עזןאל לא־להי לך שלום דין ק‪#‬ה‬ ‫יג‬
‫ל‪$‬א לאכרך‪ :‬ןלא תלי־לך לנץה ו^אלת ]ללמים[ על־לחמס‬ ‫ג‬
‫אשר הוליל ועל־כל־םע^י לרשע וה‪$‬שע ןהחקןא אשרי לראיון‬
‫ל א נ ד י ם ‪ :‬ואלו ואדכר אל־?לם ‪.‬ילד וליךאו ו<‪5‬לד ורעד אלזום‪:‬‬ ‫ג‬
‫‪8‬‬
‫‪£‬יבתם‪ - .‬ע ש ר ה ב ת ‪ .‬כך להדיא ‪- .pdtovg 5exa : G‬‬ ‫מוכיחים ע ל‬ ‫שנעודיהם‬
‫חנוך מתפלל בעד עזזאל וחבריו ושליחותו אליהם להודיעם על סופם‪.‬‬ ‫יב~טז‪.‬‬
‫ה א ל ה ‪ .‬שגאמרו קודם לכן‪ .‬וכווגתו לגזרה על העידין‬ ‫הדברים‬ ‫לפגי‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫)שבפרק י (‪ - .‬ג ע ל ם‪ .‬לשון זה )השוה לקמן ע״א א׳ וה ( הוא כעין הפעל ל ק ח ש ב ב ר א ה׳‬
‫כ י י ‪ - .‬ד• ע י ר י ם ק ר א ו ‪ .‬המלאכים הממוגים בשמים להוציא גזר־הדין לפועל שלחו א ת‬
‫חנוך להודיע הענין לחבריהם שקלקלו‪- .‬‬
‫והוספתימסברא‪- .‬‬ ‫ושאלה )‪15‬ז>ןדו‪ (§£(0‬סתם‪.‬‬ ‫ויווני‪:‬‬ ‫] ר ח מ י ם [ ‪ .‬בכושי‬ ‫ושאלת‬
 ‫יג ד ‪ -‬י ד ט‬ ‫חנוך א‬ ‫לו‬

‫ולבקשו ממני לכתב כ ק ‪ #‬ה כעלם כי־למצאו כלילה ולהעלות א ת ­‬ ‫י‬

‫כקשר^ס ל‪$‬ני אלני השמלם‪ :‬כי מעתה לא־יוכלו הם לדכי ע ^‬ ‫ה‬
‫ולא לשאת את־עיניהס למרום מלך©ת עונותיהם א‪#‬ר עלילם‬
‫נ ד ו נ ו ‪} :‬אכתב את־זכרון כ ק ‪ £ £‬ס ןאת־התכלה לנ^שותילם‬
‫ומעשילם לכל־אחד על־לכר בקשותיהם לכליחה ו^אךך ]א‪$‬לםז‪:‬‬
‫ב‬
‫! א ל י ) * ‪ * $‬ל מימי־לן באדן־לן א‪#‬ר מלמין למערב זחךמי־ז‬ ‫ל‬
‫ןאקךא את־זכרון בקשתם עד־אשר נלךמתי‪ :‬ןהנה }[לום ^א‬ ‫ה‬
‫אלי ומלאות ^ ל ו עלי ;אלא מלאות קצף ולצא קול מצוח עלי‬
‫ל ל כ ד אל־בני מרום וללןהיךם‪ :‬ןכא^ר לקיצותי ?אתי אלילם‬ ‫ט‬
‫ןהם ליו יושבים <ילם ?אככיס נחד אכלים באבלים א‪#‬ר כין‬
‫ם‬
‫ל^נון ושניר ו^ילם ל פ ו ‪ :‬ןאם^י ללי את־־כל־למלאות אקזר‬
‫לאיתי כשנה ואחל ל ד כ ר דברי צדק וללןליר את־עירי ל^הלס‪:‬‬
‫ככר דברי לצלק ןזהאןהךה לעירי העולם כמצות ל ק ד י ‪#‬‬ ‫יד‬
‫הןדול במראה ההוא ‪ :‬לאיתי בשנתי א‪#‬ר אויר ע‪$‬ה כלשון‬ ‫ב‬
‫כשר וברוחי א ‪ #‬ר נתן לןדול ‪$‬ד׳ לאישים ל ד כ ר ולהכין ב ל ב ‪:‬‬
‫כ א ‪ #‬ר כלא ויתן לאלם כ ל ללביז ד?נלי לכמה כן כלא גם־אולי‬ ‫נ‬
‫ולסן־לי להןהיר את־לעירים בני‪-‬ה^מים * א ד כתבתי את־בקשת^ם‬ ‫ד‬
‫כל־למי עולם‬ ‫ובמלאי לאילי ככה כי בקשתכם ליא־תנת?‬
‫ןכי דין נחרץ עליכם נכקשתכם[ לא־תנתן לכס‪ :‬ומעתה לא־‬ ‫ה‬
‫תעלו למרום עד‪-‬עולם י מ ד ן יצאה חג!ךה לאכלכס לכל־למי‬
‫עולם‪ :‬ול?כי־כן תלאו בלכסד בניכם לאהובים ולא ללי לכס כ ל •‬ ‫ו‬
‫ל^ר ^ ל ם ‪$‬י־ל‪$‬לו ל^יכס כ ל ל ב ‪ :‬וכק‪#‬לכס כעלם לא־תןתן‬ ‫ז‬
‫ת‬
‫ואף ל א כעל^ס ןם כי־תבכו ולתלשו ו נ ל ד ב ת א ־כל־ללכרים‪1‬‬
‫לנמצאים כמכר א?זר ?לבתי* ולמלאה ללאה אלי מד‪ ,‬לנת‬ ‫ח‬
‫במךאה עבים קךאוני ועך^ל בקשלי ימללך ל ב י ב י ם ולמארות‬
‫הריצוני ולבהילוני ולרוחות במךאה לעיפוני ולעלמי ולשאוני אל־‬
‫השמלב‪ :‬ןאבא עד־א^ר קרבתי אל־חומה בנו;ה אבני בללה‬ ‫ט‬

‫ע ל מ י מ י ־ ד ן‪ .‬אחד מסניפי הירדן‪ .‬יוססום קורא לו הירדן הקטן )קדמ׳ ה׳ ג׳ א׳‪ .‬ח׳ ה׳‬ ‫ז‬

‫‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫ד (‪ - .‬ב א ב ל י ם‪ .‬או באבילין )^‪ X'ApEiXVjv‬עיר באנטילבנון‪ .‬ולשון נופל על לשון ה י א‬ ‫ם‬
‫‪,‬‬
‫אבלים באבלים‪ .‬ובכושי נ ש ת ב ש ‪ :‬אבי‪5‬ס;אל‪ - .‬ו ש נ י ר‪ .‬כינוי לחרמון )דב׳ ג ט ‪ /‬שח״ש‬
‫‪,‬‬
‫ד׳ ח (‪ .‬בכושי‪ :‬סנסר‪- .‬‬
‫‪ . [ -‬כך בנוסח *‪- .G‬‬ ‫‪-‬‬ ‫דוח‪-]-.‬‬ ‫נחת‬ ‫כ ל ־ ד ב ר ‪ .‬של‬ ‫•ד י ‪ -‬ז‬
‫לז‬ ‫יד י ‪ -‬ט ו ד‬ ‫חנוך א‬
‫ומוסרה לשנות אש וללל ]למלאה[ ל מ ק י מ י ‪ :‬ןאב!א אל־תוך‬
‫לשנות האש ואקרב אל־כלת ןדול והוא כנוי אבני בדלח וקירות‬
‫יא לבלת ליו כעין מלצכת אבני בללח ורצפתו חלתה ב ל ל ח ‪ :‬כ‪$‬תו‬
‫?ללה כעין שביל הביככיס ןהמארות וכיניזהם היו כרוכי־אש‬
‫יב ושמי?ם מלם‪ :‬ןאש ל ה ט ת לקי^ה את־הקירות וכתחי?ם היו‬
‫ל?טיס א ש ‪ :‬ואצא אל־לכלת ד‪,‬הוא ויהי חם כאש וקר כקרח‬ ‫י‬ ‫ג‬

‫יד כל־תענוג חלים לא‪-‬ל\ה בתוכו &חד ‪3‬מי ורעד אחזני‪ :‬ןעד־אני‬
‫מתחלחל ורועד ואפל על־כני ואלא מ ל א ה ‪ :‬ולנה כלת ‪#‬ני ןדול‬ ‫ט ו‬

‫טז מזה וכל־ד^תחיס ליו ‪$‬תוחים ל?ני ןהיא כנוי ל ל כ ת ־ א ש ‪ :‬ונעלה‬

‫?‪:‬ה בכל‪-‬רב הלר וכבוד ןגךל עד לאיךלכלת לתאר לכס את­‬
‫?לרו ןאת־וללי * ולצ^תו ללתה אש וממעל לו בךקיס ומרוצת‬ ‫יז‬
‫לכוכבים וכ^תו נם־היא אש ל ל ‪ $‬ת ‪ :‬ואכיט ואלא שם כ©א ךם‬ ‫י‬ ‫ח‬

‫יט מלאהו כ ב ל ל ח וקזכיבו כ ‪ #‬מ ש ירם ושם ומלאה[ כרובים‪ :‬ומתחת‬

‫א‬
‫ל‪?: 55‬או נלרות־אש ל ה ‪ $‬ת עד לאיךלצלת ל ה ב י ט ‪ :‬ולכבוד‬ ‫כ‬
‫כא הגדול לשב עליו ומעילו לןחיר מ‪$‬מש וללכין מכל־שלנ‪ :‬כל־‬
‫מלאך לא־לצל לכא ןלא ‪ :‬כ ל לךאות את־פני לכבוד וההךר‬
‫כב ו^ל־^שר לא־לצל ל ל א ת ו ‪ :‬האש חללקות חלתה מככיב לו ואש‬
‫!דולה ?מלה לכ‪$‬יו ואיש מ‪$‬כיב לא־לכל לקרב אליו לכי לכבות‬
‫כג ‪7‬ןםיי ל?ניו ולא ללה לי לכץ בכל־יועץ‪ :‬וקדושי הקדושים‬
‫כד לקרוכים אליו לא־ללללקו בלילה ןלא הלכו מ‪$‬ניו‪ :‬ועד־אז‬
‫לליתי צםל על־^ני לעד ולקלאני ל‪ :‬בכיו ויאמר אלי קרב הנה‬
‫כיי לניר ואל־קיל ק ד ‪ #‬י ‪ :‬נןאחד הקדומים ננש אלי ולעולמי[ ולעמידני‬
‫ולקליכגי אל־לכתח ואני הוללתי כני ל מ ט ה ‪:‬‬
‫‪<1‬ען ויאמר אלי ואני שמעתי את־קולו אל־תילא חנוך איש‬ ‫טו‬
‫צדיק ןם^ר צלק קרב הןה ו‪&#‬ע קולי‪ :‬לך ןלגלת אל־עירי‬ ‫ב‬

‫לשמלס אשר שלחוף לכקש כעלם עליכם לכקש בעד אנשים ןלא‬
‫אנשים כעלכם‪ :‬למה ^זבלם את־לעזמלם לעליונים והקדושים‬
‫מעולם ותשכבו עם‪-‬ן‪#‬ים ותטמאו עם־־בנות לאדם ןתקחו לכס‬
‫י‬
‫נשים ותעשו כב‪ 3‬ל א ך ן ותולידו }נים גבירים‪ :‬ואתס קדושי‪-‬‬
‫רוח חללים ליי ןצח ותטמאו ב^שיס ותולידו בלם־ה^שר ובלב­‬

‫)מ ר א ה[‪ ,‬כך בנוסח *‪ ,0‬ובכושי קול‪- .‬‬

 ‫טו ה ‪ -‬י ז ד‬ ‫חנוך א‬ ‫לח‬

‫אלם ל מ ך ^ פ ומןנ^י ‪9‬ק|ד ןךם ?מע^י אלה המסים ןחאבדים‪:‬‬

‫על־כן נתתי ללם ןשיס לעכר אולן ולהוליד כנים על־ץךן ל ג ל "‬ ‫ה‬
‫לנתק ע ל ע ט ע ל ־ ל א ד ן ‪ :‬ןאתס מקלס הלי‪$‬ס ?ני־רוססלים סלי נצח‬ ‫ו‬
‫דמני אל‪-‬בעת לכל־לרות לעולם‪ :‬ועל־כן ל א לעלתי לכס ן‪#‬ים כי‬ ‫?‬
‫כבני־ריס כ^מלס מ^^ןם כש‪$‬לס‪ :‬ןע‪$‬ה הןבוליס א‪#‬ר נולדי‬ ‫ח‬
‫או‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫ת‬
‫י ד י ל?ר על״ל^רז ועל״ל^דן ללי ה ש ^ ס ‪:‬‬ ‫מ י י ל ימזי*‬
‫ת‬ ‫ר ו ח‬
‫י לעיי* ל‪¥‬אי מגויותילם כי נמאסים[ נולדו וכעילין קלי‪#‬יז‬ ‫ט‬
‫ל ל ל ל ם ןקזךקזם לדאבון ורוחות ךעות לקראו‪ :‬ורוחות ס^מלס‬
‫כ קזמלס מקזכנם גר׳י ו י י לאדן א ‪ #‬י ל י י על־לאדן מ?*‪?$‬‬
‫ם‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫ר ח‬

‫י א‬
‫‪£‬ל~ל‪$‬ךן יחי‪ :‬לרוחות סנבוךיס נמענים[ ‪$‬דכאיס מ נ ח י ת י ם‬
‫ס‬ ‫ת‬ ‫י ם‬ ‫ע‬
‫מלנןליס י ^ ד ג י ים?&י ל י *ל״ל^דן ןעושיס ע‪$‬ל סם‬
‫א‬ ‫י ב‬
‫ל יאכלו אצל ‪1‬כי אס־לך‪$‬בו[ ולבמאי ולכיאו כ ^ ל ו ן ‪ :‬ןלרוחויג‬
‫לסן תלנ^אנה על־כני לאלם ןעל־סן‪#‬יס כי־על־כן מלס ל‪¥‬אי*‬
‫מימי סללנ ןסללס ומות־סןבורים כשהרוחות בצא^ן מ ^ ש ו ת‬ ‫טז‬
‫ב‪£‬לן השחתתה כלי ‪ $ ^ £‬ט כן ת ^ ס ת ן ה עד‪-‬יום האלרית סלין‬
‫סןדול א‪#‬ר‪-‬בו לכלה ?עולם סןדול עס־לעיריס ןהך^עיס ץלם‬
‫לכלו‪ :‬ןע‪$‬ה לעיריס א ‪ #‬ר שלחוך ל כ ק ‪ #‬כעלם א?זר היו ל‪$‬ני~‬ ‫ב‬
‫כן כ^מלם ‪1‬ו*אמר להם[‪ :‬אר*ס חלילם כ^מלם א^ל הךזיס ‪1‬ילם‬ ‫ג‬
‫לא־ננלו עוד אליכם לגרק[ אלדיס הודעתי לכס ןאלה כק‪#‬י־־‬
‫לבכם הודעתם לנשים ובךךס אלה נשים ‪1‬אנ‪#‬יס נעשו ךעות על"‬
‫ד ^ ך ן ‪ :‬ן‪&$‬ך‪ $‬אלילם אין ‪#‬לוס ל כ ס ‪:‬‬ ‫ד‬
‫ולשאוני !ולכיאוני[ אל־^קוס א ל ד א‪#‬ר לנמצאים ‪ #‬ם לם‬ ‫יז‬
‫כאש ל ל ^ ת ו ב ח ^ ם ןהוכיעו כאןשיס‪ .‬נולכיאוני[ אל־מקוס סו‪$‬ה‬ ‫ב‬
‫ןאל‪-‬לר א‪#‬ר קצה רא‪#‬ו מניע ס^<ןלמה‪ :‬ןאךא ‪$‬קום למארות‬ ‫נ‬
‫ן?ךעס ובקצה לעמק א‪#‬ר ? ם ? ‪ $‬ת ־ א * ןלציס ןאש^לס ןללב־‬
‫אש וסבךקיס <ילס‪ :‬ולקחוני אל־סמלם ססלים ןאל־אש ס&ןגךב‬ ‫ד‬
‫‪8‬‬
‫ו ב כ ו ש י ‪ :‬מעליונים‪] - .‬מ ע נ י ם[‪ .‬כך מגיה צ׳ארלם‪ .‬ובכושי‬ ‫] מ א נ ש י ם [ ‪ .‬כך ‪.G‬‬ ‫טוט־יא‬
‫‪8‬‬
‫ענגים‪ .‬ואין לו מ ו ב ן ‪ ] - .‬כ י א ם י ר ע ב ו [ ‪ .‬כך * ‪ - . G‬י ר ע ב ו ו י צ מ א ו ‪ .‬כלו׳ תמיד‬
‫זוללים הס וסובאים‪- .‬‬
‫וגמאול‪.‬‬ ‫חנוך‬ ‫»ל‬ ‫הלוכו‬ ‫יז— לו‪.‬‬
‫ה ר א ש י ן‪.‬‬ ‫ההליך‬ ‫יז‪-‬יט‪.‬‬ ‫א(‬
‫ס ו פ ה ‪ .‬השוה איוב ל״ז ט׳ מ ך ה ח ד ר תביא‬ ‫] ו י ב י א ו נ י [ ‪ .‬כך «‪ - .G‬א ל ־ מ ק ו ם‬ ‫יז א‪-‬ב‬
‫לט‬ ‫יז ה ‪ -‬י ח סז‬ ‫חנוך א‬
‫חמקכלת כל־בוא ל ‪ #‬מ ש ‪ :‬ןאבא אל־נלר־אש ןהאש תמשך־בו‬ ‫ה‬
‫כ^לם ןזולמת אל־ח;ם לןדול ל צ ד מ ע ך ב ‪ :‬לאיתי את־הנהרות‬ ‫ו‬
‫חןדולים ואלא א ל ־ ח ח ^ ל ד ן ן ד ו ל ןאלף אל־מקוס אקזר כל־כשר‬
‫ז ‪ -‬ח ל א לניע‪ :‬לאיתי לדי ח ‪ #‬ר ‪ #‬ל ל ל ף וללכי־מלס ‪ #‬ל ת ה ם ‪ :‬ואלא‬
‫&י־כל־נ?רות לאלץ וכי‪-‬תהם‪:‬‬
‫לאיתי אוגרות כל־לרוחות ואלא איד הוא קשט } ל ם את־‬ ‫יה‬
‫ת‬ ‫‪:‬‬
‫‪,‬יל‪-‬לבריאה ו מ ^ ד י ל * ח ו*ר« א‪ ^ 12‬ה א ד ן ןאךא את־‬ ‫ב‬
‫ת‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫ת ח‬
‫י * ^ * * לאלץ ואת לקיע ל‪#,‬מלס‪ :‬ואלא‬ ‫אל*מ ל י‬ ‫נ‬
‫את־הרוחות א‪#‬ר ת ק ר ^ ה את־כ&ת ל‪#‬מלם וסחנילז כין ‪#‬מלם‬
‫ואךץ לן עמודי ל^מלם‪ :‬לאיתי את‪-‬לרוחות לפוקבות את־סקזהלם‬ ‫י‬
‫‪3‬‬
‫ולן מעריבות את־לקוהת ל ‪ #‬מ ‪?1 #‬ל~ל יככים‪ :‬לאיתי את־רוחות‬ ‫ד‪.‬‬
‫לאלץ לצבאות את־לענניס לאילי אידנתיבות למלאכים לאיתי‬
‫ה‬
‫* ? ן צ לאלץ את־לקיע לקזמלם מ מ ע ל ‪ :‬ואעכר לרוקה ואלא מקום‬ ‫י‬
‫כ!כער יוקב ולללה )‪ 22$ &$‬ןבעות אכנים נללרות שלש ל צ ד‬
‫מןךח ושלש לצד לרום‪ :‬ימן לאכניס לצבעוניות ?אלה א‪#‬ר ל צ ד‬ ‫ז‬
‫מןךח אחת קנינה ואלת ‪:‬ש&ה ו‪#$‬ר לצד לרום אכן אלם‪ :‬וא‪#‬ר‬ ‫ח‬
‫בתול הגיעה עד״לשמלם כ כ ס א אכן פ ו ן ומראשות לככא ללה‬
‫ט ‪ -‬י הפיר‪ :‬ואש לל^ות לאיתי בכל־לגכעות‪ :‬ןלאיתי ‪$‬ם מקום מעכר‬
‫י א‬
‫אלץ לןדולה עזם נקוו למלם‪; :‬אךא ל ל ם ע^קה ועמוליל אש‪-‬‬
‫שקלם ובתו־כס לאיתי עמודי אש יולדת ולם לאין ערוך לנכה‬
‫י ב‬
‫יל^מק‪ :‬ימעכר תלם לליא לאיתי מקום אין לקיע ל^מלם ממעל‬
‫לו ו ל א קלקע מוקלה מלמטה־לו ל א ליו מלם ןליו ולא עוף כי‬
‫אם־מקום־־שמקה ךנרךא ל י ה ‪ :‬לאיתי שם שבעה כיככים כללים‬ ‫יג‬
‫גדולים צעדים‪ :‬יקלקרי או‪$‬ם אמר ח&לאל ד‪$,‬קוס הזה הוא קצה‬ ‫יד‬
‫לשמלס ולאלץ והוא כית־אסורים לבוקכים ולצבאות לשמלס‪:‬‬
‫ולבוקבים חמלגוללים }אש לם א‪#‬ר עברו מצות לל בתחלת‬ ‫טו‬
‫עלותם כי לא־קאו בעתם‪! :‬יקצף ^לי?ס ולאקלס נלעשלת אלהי‬ ‫טז‬
‫‪ n1}$‬עד־לןקן א‪#‬ר דנתם חאותס‪:1£‬‬

‫ידמ׳ י״ג ט״ז הדי נשף‪- .‬‬ ‫השוה‬ ‫םוסה‪ - .‬ה ר י ח ש ך ‪.‬‬ ‫ז‬
‫אלפי‬ ‫י ש פ ה ‪ .‬כך מתקן ‪ - .ch‬נ ק ו ו ה מ י ם ‪ .‬נ״א‪ :‬כלו השמים‪ ] - .‬ל ע ש ר ת‬ ‫יח ז־י־םז‬
‫ש נ ה[‪ ,‬כך * ‪ . G‬ובכושי‪ :‬בשנה הסתומה‪ ,‬אבל השוה כ*א ו ‪- /‬‬
 ‫יט א ‪ -‬כ ח‬ ‫א‬ ‫חנוך‬

‫!אוריאל אמד אלי פ ה !עמדו המלאכים ^ ה ת ח ב ר ו ע ם ־ ^ י ם‬ ‫ט‬

‫ןרוחותיהם לבשו צורות הלכה ו ת ט ^ ה את־?אנשים ן ת ל ע י ד י‬
‫‪21‬‬
‫לןבח לשדים כלאלהים ]ופה נעמדו[ עד‪-‬יוס הדין הןדול ?* י‬
‫לדונו עד־כלותם‪ :‬והשילם ‪ #‬ל המלאכים ^ ת ק‪:‬א^י ^לוקן‬ ‫ע ו‬ ‫ר‬ ‫‪:‬‬
‫תה‪:‬ינה‪ :‬ואנכי לניר לכדי לאיתי את־המךאה קךן‪-‬כל ןאי^ז‬ ‫נ‬
‫לא־לךאה כ א ‪ #‬ר לאיתי אני‪:‬‬
‫ןאלה שמות המלאכים הקדושים השומרים‪ :‬אוריאל אלד‬ ‫כ‬ ‫כ‬
‫ן ר‬
‫המלאכים הקדושים א ‪ #‬ר על־תכל ןעל־שאול‪ :‬ךקאל א נ‬ ‫נ‬

‫המלאכים הקדושים א ‪ #‬ר על־רוחות האנשים‪ :‬ךעואל א ל י‬ ‫ד‬

‫המלאכים חקדושים הלוקה נקם מעולם ה מ א ו ר ו ת ‪ :‬מיכאל א ל י‬ ‫ה‬

‫י ם‬
‫המלאכים הקדושים להמלטה א ‪ #‬ר ?כקד על־הטוכיס } א נ ‪#‬‬
‫ן ע ל ‪ -‬ה ע ם ‪ :‬שךקאל א ח ד המלאכים הקדומים א ‪ #‬ר על־־לרוחוו*‬ ‫ו‬

‫הלקאות כנ<‪ :#$‬ןבריאל א ח ד המלאכים הקדושים א ‪ #‬ר על ג ל‬ ‫ז‬

‫עדן ועל התנינים ועל הכרוכים‪] :‬למיאל א ח ד המלאכים ח ק ר נ י ם‬ ‫ח‬

‫א ‪ #‬ר ק^קהו אלדדם על־המתקוממים[‪:‬‬

‫י‬
‫ורוחותיהם ה ר ב ה ה י * ^‬ ‫בכושי‪:‬‬ ‫ו ד ו ח ו ת ׳ הם ל ב ש ו צ ו ר ו ת הרבה‪.‬‬
‫ד‬ ‫‪,‬‬
‫* ‪.‬‬ ‫] ל ת כ ו נ ו ת י ה ם ‪ - .‬ל ז ב ח ל ש ד י ם ‪ .‬השוה ד ב ל״ב י״ז‪ ,‬תחלים ק י ו ל״ז‪ .‬ב י י ד‬
‫ן ב‬
‫^‬ ‫ו נ ש י ה ם ש ל ה מ ל א כ י ם א ש ר ת ע ו ‪ .‬מן * ‪ G‬נ ר א ה בנין זה של לשון י‬
‫* מי‬ ‫‪ = at ywaixes OUTCOV TGOV nagafidvxow ayy&av‬ונשיהם של המלאכים‬
‫ד ‪ ,‬ח י ט א י &‬

‫‪g‬‬
‫‪.‬‬
‫י‬ ‫כ א נ ש י ש ל ו מ ן ‪ .‬כ ך בכושי‪ .‬א ב ל ‪=) efc aeQfjvag : G‬לסירינות(‪ .‬וקשה להבדיל‬
‫טעה‪ .‬אולי היווני שקרא כ ך במקום ‪ a>g et^vatai‬שהיה במקור )ועל םיריגות ע׳‬
‫‪,‬‬
‫ברוך הסורי י ח ׳ ( ‪- .‬‬

‫ש ב ן ת המלאכים הראשים ותפקידיהם‪.‬‬ ‫שמות‬ ‫כ‪,‬‬

‫י י ו י ג י‬
‫* ן‬ ‫‪>(5{10V<TQ=)Taptdpov‬‬ ‫‪: G * * ,G‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י רעד‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ב‬
‫ג‬ ‫י ‪,‬‬ ‫‪/‬‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫‪/‬‬ ‫ב‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫כ‬ ‫‪/‬‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫יכ‬ ‫ס‬ ‫פ‬ ‫ע‬
‫? ל״ב‬ ‫"‬ ‫'‬ ‫ז '‬ ‫ע ל ת פ ק י ד ו של אוריאל ' י? " י‬
‫^‬ ‫)ין׳‪ ,‬א ב י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ל‬ ‫_ ך‬ ‫ך‪,‬‬ ‫ב ת ב ל ע ״ ן י ל ך ‪ ,‬ןןןןן‬
‫ב‬ ‫כ‬ ‫‪/‬‬ ‫״‬ ‫ך‬ ‫י ‪/‬‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫‪B‬‬ ‫‪/‬‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫ב‬

‫^‬ ‫ו׳ הוא עושה מלאכתו של גבריאל )לקמן בפיז(‪ - .‬ד ע ו א ל ־ ע ו ש ה ר צ ע ו של^א‬
‫ה מ א ו ר ו ת ‪ .‬כן ‪2‬׳ ׳ « ‪ . G‬בכושי‪ :‬ומן המאורות‪ - .‬ל ה מ ל צ ה ‪ .‬בכושי‪ :‬םגי‪ .‬זהו ת ס ק י י י _‬
‫י‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫י כ‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫נ י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫‪a‬‬ ‫‪W‬‬
‫פום‬ ‫* '* *‬ ‫" '‬ ‫' ״‬ ‫‪l‬‬ ‫מיכאל שהוא שומרם ומליצם של ישראל‬
‫) = ע ל התהו ובהו(‪ ,‬ב מ ? ^‬ ‫ו ע ל ה ע ם ‪ .‬כן בכושי‪ .‬ומשובש נוסח‪2‬׳!*‪T $ xdq> G1*1‬‬
‫**‪: GtlT‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪ - .e. T .‬ש ר ק א ל‪ft : G « J 2 .‬׳ ״‪ ^ ) ap2‬ש ר י א ל ( ‪ - .‬ו ד•‬
‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫נ י ם‬ ‫ת נ‬

‫ת‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ב‬

‫• ג׳‬ ‫פסוק זה הוא ע ל פי " ‪ G‬ועיקרו בפרשה זו‪ .‬כמו שגראה מן התוםםיז‬
‫שמות המלאכים הראשים ש ב ע ה )‪ - Xinxd‬ד מ י א ל‪ .‬ע׳ עליו חזון ברוך הסורי נ״י׳‬
‫חזון עזרא ד ׳ ל י ו ו ע ו ד ‪- .‬‬
 ‫חנוך א כ א א ‪ -‬כ ב ה‬
‫ואעבד א ל ־ א ‪ #‬ר ‪ #‬ם כ ה ו ‪ :‬ואלא <קם מעקזה נוךא נם שמלס‬ ‫כא ב‬
‫ממעל נם אךץ מוקךה ל א לאיתי כי אם־מק‪1‬ם להו ןנוךא‪ :‬ן‪£‬ם‬ ‫נ‬
‫לאיתי שבעה בוקכי שמלם קשורים ‪.‬יחדו מלמעלה כהרים גדולים‬
‫ולערים כאש‪ :‬ןאמר מה הטאומם כי נאסרו ןעל מה ?שלכו הנה‪:‬‬ ‫ד‬
‫ו*אמר אוריאל אחד המלאכים הקדומים א ^ ר אחי לזחוחי ויאמר‬ ‫ה‬
‫לנוף למה תשאל ןלןןה החקר ן ת ך ר ש ‪ :‬אלה הם מךהבוככים‬ ‫ו‬
‫‪$‬שר עברו מצות ל‪ :‬והס אסורים ‪ rrb‬עד־א‪#‬ר לכלו ע^זךת אל&י‬
‫‪:‬‬
‫עז‪$‬ה ‪!#‬עברו מק‪5‬ר למי חטאתם ומשס ללכתי אל־מקום אחר‬ ‫‪:‬‬
‫א ‪ #‬ר ?‪:‬ה נולא מזה ואלא לקר נוךא אש גדולה שם בעךת‬
‫ןלהקת ולמקום שם קקוע עד־תקלית להם ןהיא מלא עמורי־אש‬
‫גדולים מוךלים ןלא לללתי למשקיף על־ךלבר ועל־ןללו ןלא‬
‫לללתי לשער את־לקפו‪; :‬אמר מה־נולא המקום חזה וקה איס‬ ‫ח‬
‫ללכיט אליו‪ :‬ולענני אוריאל אחד למלאכים לקדושים א ‪ #‬ר אחי‬ ‫ם‬
‫ו*אמר אלי חנוך לקה תיךא קקה ן ת ל ע י ואען מקני למקום הנוךא‬
‫ומק‪3‬י מלאה הצער ה ן ה ‪ :‬ויאמר אלי המקום הןה הוא כית‬
‫אסורים למלאכים ופה י?יו אםולים לעולם‪:‬‬
‫ומשם ללכ*י אל־מקום אהד !יךאני במעךב ל ד ןדול ןארןד‬ ‫כב‬
‫וקלע ק ‪ #‬ה ‪ :‬ןאלקעה קקומות לכיס ובתוקם ?*מק ןרחב וללק‬ ‫ב‬
‫מאד קנלןל חלק וןמק ןחשל להכיט ‪ £ £‬ה ‪ :‬ו!ען לקאל אהד‬ ‫נ‬
‫המלאכים חקדושים א ^ ר אתי ו*אמר אלי המקומות הלכים לאלה‬
‫והמקומות הגלולים ?אלה למען ילאו קהם לרוחות לנקשות‬
‫המתים נקךאו &די ^כל־־נקשות בני ?‪$‬לס יאכפו ח‪$‬ה‪ :‬והמקומות‬ ‫ד‬
‫?אלה נעשו להושיב אולם עד־יוס דינם ועד ]לא[ עלם עדנ‪-‬כא[‬
‫חךין לןדול עלי?ם‪ :‬לאיתי את־רוחות בני‪?-‬אלם ‪#‬מתו ן־קולן‬ ‫ה‬

‫ב( כא—לו‪ :‬ה ה ל ו ך ה ע נ י ‪.‬‬

‫מקום בית האסורים למלאכים )=כוכבים(‪.‬‬ ‫כא‪-‬כב‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובכושי‪:‬‬ ‫‪ a‬ה ו‪ .‬כן ‪2‬׳‪ dxataaxeijaaTo :G*1‬והוא תרגום העי לבהו ברא׳ א ב׳‪.‬‬
‫אשר שם לא געשה דבר‪ .‬־־‬
‫‪,‬‬
‫מ ק ו מ ו ת ‪ .‬שגים לצדיקים )בפיה—ט ( ושנים לרשעים )בפ״י‪-‬י״ג(‪— .‬‬ ‫וארבעה‬
‫י פ י ם ‪ .‬בנוסח * ‪ : G‬ןןלקים׳ אולי ‪ xaXoi^ xottoi‬נתחלף לו לכושי‪ - .‬צורת הכתוב‬
‫בנוסח * ‪ : G‬וארבעה מקומות שם חלולים וע?ק להם וחלקים מאד שלשה מהם המזכים‬
‫ואחד מאיר ומעין מים בתוכו ואמר מה־חלקים המקומות החלולים האלה ן*מק וחשך‬
‫‪8‬‬
‫ר א י ת י ]רוח[ אדם מת מתאונן וקולו‬ ‫לדאות‪ - .‬צורתם של שגי פסוקים אלו בנוסח ‪: G‬‬
 ‫כב ו‪-‬כד ב‬ ‫חנוך א‬

‫ה‪:‬ה מניע ע ד לשמלס והיא קול ?כאיס‪ :‬ו א ‪ #‬א ל את־ר‪*$‬ל‬

‫המלאך א?זר אתי ואמר אליו למי הרוס ה*את ולמי הקול סמני*‬
‫ג‬
‫ימלאינן‪ :‬ולענני לאמר היא הריס ה } א ה מ א ת ל כ ל א?זר ‪0‬ר י‬ ‫‪1‬‬
‫קלן אחיו ןהוא מלאונן עליו עד־עזלסיף !ךעו &*ל * י ל א ח חר״י‬
‫ח ל}הד מתיר !לע א ^ י ם ‪ :‬וא^אל על־ץה ועל־<יל‪$-‬קומות הדח‬
‫מדוע נבללו לאלי ה ד ס ‪ #‬י ‪ :‬ולענני ו*אמר אלי ? ל ? ה א ל ה נ ^ י‬ ‫»‬
‫למען תחדלנה נכשות המתים ילה^ריד נ‪$‬שות לצדיקים ^ ר • ג י‬
‫ם‬
‫מעלן מלם מאילים ל ל ן ‪ :‬וכן נ ע ‪ £‬ה לל?זעים }מו^ם ו } ל ק ? ר‬ ‫י‬
‫י א‬
‫ולין לא־נע^ה כ ל ס ב ס י י ל ם ‪* :‬־ז * } ד ל נ ה נ^שותילם‬
‫‪,‬‬
‫?עניי סןדול סןה עד־יוס סדין סןדיל ןס^בוקה ולעניי לאלי‬
‫‪:‬‬
‫יאמרם ל ע י ל ם‬ ‫א ‪ #‬ר לקללו עד־עולם ינמיל לנ‪#$‬ותילס‬
‫‪,‬‬ ‫‪3‬‬
‫יב ילס‪$‬ריד את־סנכימות סמלאו־ננות א^ןזר לאי את־ס^מךן * * ( ‪W‬‬
‫בימי החטאים‪ :‬כן נ ע ^ ה לנפשות ל א נ ז י ם א ‪ #‬ר ל א ליי צלילים‬ ‫מ‬
‫כי אס א ‪ #‬ר היו חוואים ?מורים ואל־פ^זעיס כמולם הלל^יי‬
‫יי א ? ל **שותילם לא‪-‬תלרגנה }יום ס ד ק ןלא ת ו ק ^ ה ‪ $‬ן ה ‪ :‬א*‬
‫?לכתי לאדון ס?בוד ואמי ‪9‬ייר אלןי אלני־ס^לק ל&י‪#‬ל‬
‫עד־עולם‪:‬‬
‫מד־ ללכתי אל־^קוס אסר מןגלןה לקצ‪1‬ת ל א ד ן ‪ :‬ואלא א *‬ ‫כג‬
‫י ^ ס ןל‪:‬לה כי אם‬ ‫ל ע ד ת ה*למת ? ל י ־ ^ ג ו ת ולא עמלה כ‪$‬רו‬
‫נ ‪ -‬ד ף*מיד ]ז^רוץ[‪ :‬וא?אל לאמר מדוע ל א ‪$‬ניס‪ :‬ו י ^ י ךעואל אםד‬
‫סמלאכים הקדושים א‪#‬ר אי*י ויאמר אלי מרוצת ? א ש ס*את א ‪ ¥‬י‬
‫לאיל היא אש סמערב ה ד ל ק ת אללי כל־מארות ל ^ ‪ /‬ל ס ‪:‬‬
‫ויראני לרי‪-‬אש סלעלים‬ ‫ומזה ללכהי אל־מקוס * * י‬ ‫כד‬
‫יו?ס ולללה* ואלך לעבדי ואלא ‪ #‬ב ע ה לריס נללריס ך^לם‬ ‫ב‬

‫ו*‪5‬י‬ ‫‪1‬‬ ‫י ‪ ,‬י י‬ ‫ד‬ ‫ש‬ ‫א‬

‫' * עליזי״‬ ‫היה מגיע עד לשמים והוא מתאונן‪ .‬ואשאל את־רפאל המלאל‬
‫ד ‪ ,‬ש מ י ם‬ ‫ד‬
‫' ~ ל ׳ כ״י•־"‬ ‫אליו הדוח הזאת המתאונגת למי היא למי הקול המגיע ומתאונן ע "‬
‫* ‪ : G‬המקומות החלולים כלם‪ - .‬ל א ד ו ן ה כ ב ו ד ‪ .‬השוד• התאד מ ל ך הכבוד בתי• י‬

‫הנבוני״‬ ‫האש המערבית הדולקת אחרי מאורות השמים•‬ ‫כג‪.‬‬

‫ד ‪ ,‬מ ש מ ע י ה‬ ‫נ י ת נ ד‬ ‫‪G‬‬ ‫ב נ י ס ח‬
‫שלפני‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫ה ד ו ל ק ת ‪ .‬נראה שכך היה במקור העברי•‬
‫כאן‪ :‬ע‪*0‬ל‪ = £*610‬הרודפת‪ .‬א ב ל בכושי נמסד בלשון שריפה‪ .‬ואפשר להסיק מכאן‬
‫הכושי היה תרגום יווני אחד‪- .‬‬
‫מג‬ ‫כד ג‪-‬כו ב‬ ‫חנוך א‬
‫ןלךרות במלאה ?}}ד‬ ‫שונים ןה מןה ומושיט ןהךרות ולפות‬
‫ומילין ;כים ‪ £‬ל ‪ £‬ה לכאת מןךח ומחןקים !ה על־ןה ושל^ה לכאת‬
‫ןירום ןה על־ןה ןניאיות ע^קים עקומים ןלא קרב ןה אל־ןה‪:‬‬
‫ןללר השביעי בתול אלה בןבלם נמשלו לכ©א מלוכה נןלם[‬ ‫נ‬

‫^קכים עצי־ל^ם‪ :‬וכינילס עץ א‪#‬ר לא־לליחותי עוד ליל כריחו‬ ‫ד‬

‫ןלא לידדעוד א ל ד }לם כ^הי ולא ליי אחרים כמהו וללי ריח‪1‬‬
‫טוב מכל־ריח ןעלהו יכלחו ועצו ל א לבלו לעולם וכליו ‪:‬כה‬
‫וכךיו דומה ל ל מ ד ‪ :‬ואמר &ה־;‪$‬ה לעץ סןה ומה־טוב מלאהו‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬

‫ןעלהו נאה וכךחו עלין מאד למלאה ז ולעז מיכאל אחד למלאכים‬ ‫י‬

‫חקדושים ולנככלים א‪#‬ר אתי והוא עלילם‪:‬‬

‫ויאמר אלי לנוך למה זה תשאלני על״־ריס לעץ הזה ןל^ה‬ ‫כה‬
‫ת‪£‬אל ותכצר ל ך ע ת ‪ :‬ואענהו לאמר אני לנוף לצוני לרעת חלל‬ ‫ב‬
‫ועל ל*ל נכךצו־ני לרעת[ על־לעץ הןה‪ :‬ויען לאמר ללר לןלס‬ ‫נ‬
‫חזה א‪#‬ר לאי?! אשר רא^ו כככא אלחים הוא כסאו א‪#‬ר ישב‬
‫עליו הקדו‪ £‬ולגדול אדון ה‪$‬בוד מלך ?עולם בללתו לכקד את־‬
‫לאלץ בחםד‪ :‬ועץ־הלקזם לןה לא־יוכל לנעת בי כל־כשר בלי‬ ‫ד‬
‫לשות עד־יוס לדין לןדול אלרי א‪#‬ר ל‪$‬לע ולכיא ‪1‬כל[ עד­‬
‫תגליתו לעולם ןאז לןתן לצדיקים וענויס‪ :‬מכליו לןתנו חלים‬ ‫י•‬
‫לבחירים וצפוןה אל־מקוס קדוש אל־עכר כית ל‪ :‬מלך העולם‬
‫ל^זתל‪ :‬אז לנילו בשמחה ןלעלזו כקלש וריחו ‪:‬לא בעצמותילם‬ ‫י‬
‫ולאריבי למים על־לאלץ כא‪#‬ר ליי אלליףי ו כ י מ י ם לא־לנע כ ל ם‬
‫כל־לגון ומןשלה ו ו ז ל ‪ $‬ה מגע* ואכרך את־אללי לכבוד מלך לעולם‬ ‫ז‬
‫א‪#‬ר לכיז ׳?אלד־ לאנשים צדיקים יכלא כאלת ואמר לתת ל ל ס ‪:‬‬
‫ואלד משם אל־&*יי ל ׳ א ח ואלא מקום מללך נטוע ובו‬ ‫כי‬
‫עצים ולליות קלמות ן^צות מתיך ‪$7$‬רות‪ :‬ו^ם לאיתי ד‪.‬ר־‬ ‫ב‬

‫ש ב ע ת ה ה ר י ם שב‪1‬םונית־מערבית ועץ החיים‪.‬‬ ‫כד‪-‬כה‪.‬‬

‫אותם‬ ‫הלך‪ - .‬ו ה א ב ג י ס‪.‬‬ ‫לצסוגית־מערבית‬ ‫דיוק‪:‬‬ ‫בארץ המערב‪ .‬ביתר‬ ‫בארץ‪.‬‬
‫המשענות‬ ‫הם‬ ‫השלשה‬ ‫הרים כעין סלעים של אבנים יקרות היו‪ - .‬שלשת ההרים כנגד‬
‫מחוץ לאותם עצי‪-‬‬ ‫כלו׳‬ ‫אחדים‪.‬‬ ‫היו‬ ‫ה כ ס א ‪ - .‬ו לא‬ ‫לכסא והתיכוני הוא כעין עצם‬
‫ג״כ ל א היה כאילן זה‪- .‬‬ ‫בשם‬
‫ונחליה‪.‬‬ ‫י ר ו ש ל י ם והריה ו ע מ ק י ה‬ ‫כו‪.‬‬

‫כווגתו כרות לגזרים‪.‬‬ ‫כרות‪.‬‬ ‫הארץ‪-.‬ע ץ‬ ‫טבור‬ ‫ירושלים היא‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫טבור‬
 ‫חנוך א כו ג ‪ -‬ל ‪x‬‬ ‫מד‬

‫קדוש ומתחת ל ל ר לצד מץךח מלם ומחל ל צ ד לרום‪ :‬ןאךא ל צ י‬ ‫ג‬

‫ם‬
‫מןךח סד א ל ד !בוס מזה וכינילם ‪3‬יא ^מק ןלא ל ח ב נם־בו מל‬
‫ב‬
‫נוןלים לעכר ההר‪ :‬ולמערב משם סר אחר ‪ $ #‬ל מך‪ ,‬ןלא ‪ 1‬יי׳‬ ‫ד‬
‫‪:‬‬
‫ןניא מתחתיו כינילס ןנלא אסר עמק ןל‪ #3‬לצד ‪ £‬ל ‪ #‬ת הקצוות‬
‫ה‬
‫ןכל־מיאיות עןקים ןלא־ללכים ממלע ק ‪ #‬ועצים איןם ןממים‬ ‫י׳‬
‫עלילם‪ :‬ןלמלתי על־למלעים ןתמלתי על‪-‬לניאיות תמה ?ליתי מאד‪:‬‬ ‫ו‬
‫י‬ ‫כ ז‬
‫ןאמ למה לאךן המצלמת ס‪1‬את ס‪$‬לאה ן ל ה עצים ולולא‬
‫סמקלל סך‪ .‬בלול‪1 :‬לען אוריאל אסד סמלאכיס לקדושים א^י‬ ‫נ‬
‫אתי ‪*1‬אמר סנלא המקלל סןה הוא למקלליס לעולם פה יאמ*י‬
‫לסד ?ל־למבטאים בש?תילס לברי־מלע מ ד יל ןעל־גיבורו לל^יי‬
‫ם‬
‫קשות פה לאמפו ללךו ופה מקום דיןס‪ :‬באלרית סלמים לללי ל ל‬ ‫ג‬
‫כ‬
‫מלזה דיל‪¥‬לק ‪ # 9‬י סצךיקים לעולם כל^סלמים ל ס ם ל}ל י‬
‫לעולם‪ :‬גייג^י ךיקם י^לןהי על"‬ ‫למלחמים לאדיו; ל^ביוד‬ ‫ד‬
‫י־ לרחמים א‪#‬ר ח ל ק ל ל ם ‪ :‬אז־בלמתי לאדי? למביי ןארכר אליי‬
‫ואז&י ‪1‬דלר ?לאה‪:‬‬
‫[‬
‫ומזה לל?תי לצד מןלח ‪5‬ין לרי סמד?ר ןאלא המל ונליא‬ ‫כח‬
‫ה‬
‫ב ‪ -‬ג ^ימ^ה‪ :‬מלאה עצים וןךעים ומלם *למיס מ^רום‪ :‬ןלם ^‬
‫? ‪ 9 #‬ף ‪?5‬יר לצד ‪$‬פון ולצד מעךב מעלה מלם ו^ל מלס ז‬
‫ר‬
‫ימשס לל?תי אל־מקום אסר כ מ ל ? ואקרב לצד ‪$‬ןלח ל ל י‬ ‫כט‬
‫ים‬
‫ב סןה‪ :‬ןשס לאיתי עצי־ריס להלאים ריס לבו^ה ו^ר ול?ג*‬
‫רומים לעץ שקד‪:‬‬
‫וממעל ל ל ם על־סר סמןרח ל א ךחוק ךאיתי ‪$‬קום אלי‬ ‫ל‬
‫ז‬ ‫כ‬
‫'ק‪,‬‬ ‫וירמז אל ב י ת ישראל שהם קרועים ביניהם לכמה קרעים ש ל מפלגות )השירי *‬
‫מ‬

‫‪j‬‬ ‫‪e‬‬ ‫כ—ג ה ר ק ד ו ש ‪ .‬ה ד צ י ו ן ‪ - ,‬ו ה נ ח ל ‪ .‬הוא ה ש י ל ו ח ‪ - .‬ה ר א ח ד ‪ .‬ה ר ה ז י ת י ם ‪ .‬־ ־ ג י *‬

‫ל א ן )‪^^aaiem u.‬‬ ‫‪1,‬‬ ‫מ‬‫^ ק ן _‬
‫ד א‬ ‫פ י‬ ‫‪ n‬ר י‬ ‫ן ‪1,‬‬
‫א‬ ‫ד‬ ‫ד ״‬‫עמק יהושפט‪— .‬‬
‫ד ד ר‬ ‫ג ח‬ ‫י‬
‫י ם י‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫ם‬ ‫‪ 0‬י‬

‫‪4 7‬‬ ‫ש‬ ‫) ו‬

‫*״‬ ‫ג׳בל אבו ת ו ר‬ ‫הערביים‬ ‫הנקרא בפי‬ ‫‪ (sein Gei&nde, 186‬הוא ההד‬
‫ו ג י א מ ת ח ת י ו ‪ .‬גיא ב ך ה נ ו ם ‪- .‬‬
‫ת ש מ י ש ו מ ל הגיא המקולל‪.‬‬ ‫כז‪.‬‬
‫ףץי‪-‬‬ ‫טראנםקריפציה ומלה יווגית כ א ח ת ‪:‬‬ ‫ה ג י א ‪ .‬היווני מ ס ד ד ד ך‬ ‫כז ב‬
‫המשך הילוכו ל צ ד מזרח‪.‬‬ ‫כה—לג‪.‬‬
‫ו ז ר ע י ם ‪ .‬כווגתו לפדי העצים‪- .‬‬ ‫כח כ‬
‫ג י ס ח‬
‫‪J‬‬ ‫‪Q‬‬ ‫‪g‬‬ ‫ע צ י ־ ר י ח‪ .‬כך מגיה ‪ ch‬במקום ‪=) xptoecog Uvbga‬עצי דין( שבכושי י‬ ‫כם ג‬
‫ה מ ל א י ם ‪ .‬כ ך בכושי )=‪ M£ov‬א ב ל *‪ =jtv£ovTa : 0‬הנותנים‪ .‬ונכון‪ - .‬ש ק ד‪ .‬בל‬
‫מד‪.‬‬ ‫ל ב‪-‬לד ב‬ ‫חנוך א‬

‫ג‪:‬א כלא מלם אע‪1‬ר ל א ‪:‬חרבו‪ :‬ואלא עץ ‪$:‬ה והוא למה לעצי‪-‬‬ ‫ב‬
‫דיל כעץ ש ל ף ‪ :‬ולכאת לגאיות ?אלה ראיתי קנמלכ^ם ואללי‬ ‫נ‬
‫אלה קרבתי אל־סמזךח‪:‬‬
‫;אלא לרים אלרים ובינילם עצים ומלם נזל כעין נקטר‬ ‫לא‬
‫ב‬
‫לנקלא צרי וחלבנה‪ :‬ומעכר להרים לאלה לאיתי סר אסר למןרח‬
‫קצות ה‪$‬ךץ א ‪ #‬ר שם עצי־אלליס וכל־לעציס ליו מלאים קזקלים‬
‫קשים‪ :‬ןכא^זר לקח איש מלל‪$‬רי לזה לי&ב־לו מ כ ל ־ ל ^ ם ‪:‬‬ ‫נ‬

‫ןאלרי לבשמים לאלה כא‪#‬ר לשקכתי אל־לצפון מעל ללריס‬ ‫לכ‬

‫ןארא ‪ #‬ב ע ה ללים מלאים נלל נ ב ל י ועצי־ב^ס ןקנמון וכלכל‪:‬‬
‫ומ^זם ללכתי מעל לאשי כל־ללרים לאלה לרסק לכאת מ ך ח‬ ‫כ‬

‫לאלץ ואעבד על־לם־סוף ואלי ללסק ממנו }אעבד מעל למלאך‬

‫זוטיאל‪ :‬ואלא אל־גלל^לק ואלא מאללי לעצים האלה עצים‬ ‫נ‬
‫‪c‬‬ ‫ז י ם‬ ‫י ם‬
‫‪ #‬וריחם טוב ‪:‬כים מאד ויקרים ועץ לרעת א ‪ #‬ר‬ ‫*ייל ^ ל‬
‫‪8‬‬ ‫‪5‬‬
‫^ י * ?לי לילעי ד ע ת ר ^ ה ‪ :‬נהעץ להוא למה בןבהו לאשוס‬ ‫י‬
‫ועליו[ דומים לעלי לרוב וכליו לאשכלות וכן ‪:‬כה מאד וריס‬
‫לעץ נידף למרחוק* ואמר מה־‪:‬כה לעץ ומה־נלמד מלאהו‪:‬‬ ‫י־‬
‫ו ל ^ י ל‪$‬אל למלאך לקדוש אשר אתי ףאמר אלי הוא עץ ל ד ע ת‬ ‫י‬
‫י‬
‫א‪#‬ר ממני אכלו אכיף ל ז ק ן ןא^ך לןקנה אשר ליו ל‪$‬ןיף וללמדו‬
‫ד ע ת ועינילם נכקחו וידעו כי עיךמים לם ןעלשו מךלגן‪:‬‬
‫ומשם ללכתי אל־קצות ?אךץ ואלא שם חיות כללות ושנות‬ ‫לג‬
‫ז‪ 1‬מזו ועופות שונים למלאה וליפי ולקול האחד שו‪$‬ה מן־לאחר‪:‬‬
‫ימזרחה לחיות ללן לאיתי קצוי ה‪$‬ךץ אקזר שם ‪:‬נוחו ס?מלם‬ ‫ב‬
‫ן‪#‬ערי ל^מלס כתוחיס‪ :‬ואלא בצאת כויככי ה^מלם ואכ&ר את‪-‬‬ ‫נ‬
‫השערים א‪#‬ר כלם לצאו ואכתב את־כל־־מוצאילם כל־אחד ואלד‬
‫למככלם ולשמותילם מללמם ומעמלם ומוערילס וללשילם כ א ‪ #‬ר‬
‫ללאני אוריאל סמלאך לקדוש א ‪ #‬ר אתי‪ :‬הוא ללאה ?ל־ך^ר‬ ‫י‬
‫וכלכס לי גם ‪#‬מותילס כתב לי וחקילם ולבלתם‪:‬‬
‫ואלך משם לכאת צפון אל־קצות לאךץ ושם לאיתי כלא‬ ‫לד‬
‫כ‬
‫‪$‬דול ונכ‪$‬ד בק^וי מל־לאלץ‪ :‬ף‪2‬זם לאיתי שלשה ‪#‬ערי שמלס‬
‫?תוסים כ ^ ו ל ם ^ ל ־ א ל ד מלם תצאנה רוחות ל^פון בנש^ן לל‪:‬ה‬

‫ל‬
‫ל מ ז ר ח ק צ ו ת ה א ר ץ ‪ .‬כך * ‪- . G‬‬ ‫«»‬
 ‫ד‬ ‫לד י‪-‬לז‬ ‫חנוך א‬

‫<וי ? ר י קןרח <ן>לנ » ל ‪ W‬־ ‪ s‬י&תוך ‪#‬עי* א ל י ה^לןה למי?"‬

‫א?ל » ‪ ? ¥‬ז ררר ?ני ר ׳ ‪ #‬ר י פ לאידיש ‪0‬ז*מד‪ 0‬פצח י?‪$‬גע‬
‫לארץ ןהן נכזבות ‪&3‬ח‪:‬‬
‫יה־^ם לל?תי ל?את ‪ rffi!9‬אל־קצות האדן )*ך* ? ‪** 0‬יי*‬ ‫לה‬
‫י ט‬ ‫? ת ‪,‬‬ ‫< ‪ ; 9 ,‬ט‬
‫‪**WJ‬‬ ‫י ׳ * ‪ ? $‬י ראייזי ?‪1‬ןךח היא ס?ום*ד‬ ‫ב‬ ‫״*י*‬
‫ןהיא *?!?!?ד לפראים‪:‬‬
‫ל ? מ י‬ ‫י‬
‫ייייי־ יל־זיניי* לאדן ןאךא ? ס ?יל׳יי־‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫נ‬
‫?יךים ?תיך׳ים ‪>?3‬הים י‪5 «*9‬לא קדים מל }׳?ם ןדיס‪ :‬י?־<ןים‬
‫לללהי הזרןוה לקצות <??ולם ןארא ? ם <ןזל^ה ‪$#‬רי ‪^ 9‬‬
‫‪«?3‬לם גילוים י?זרים ?ז»ים *לילם‪ :‬דרך לל‪*-‬חד ‪TOrp",6‬‬ ‫נ‬
‫ה?‪?91‬ים לאלה לעלרי « ? ־ י ה??׳לש ןךצי ‪ nyw'o&pn‬ג ל י י‬
‫אק־י סם מראים‪ :‬יהדי ראיתי אייזם לרלהי »ת‪*-‬רץ » ג י י‬ ‫י‬
‫‪.‬ךר«‬ ‫ן } ל‬‫‪ ^ ,‬ן ‪ ,‬לו‬
‫ת‬ ‫ל‬ ‫ת‬ ‫א‬‫‪ T W‬לליתי את־אדון ה?בוד }(*?ר‬
‫ה‬ ‫ל‬ ‫א י ת‬ ‫ל ס‬
‫ל מ ן ל«?"י‬ ‫* י » ^ י ל«לא?יי ו ל ג ב ו ת ה ן‬
‫י ך ם‬ ‫י‬
‫*״בחי »ע?זה ידיו מייל‬ ‫מל־יד*זיי הך^יןה לס‬ ‫‪ 9‬ו ? ש ה י‬

‫* ה לזניר י ד‬ ‫מ ר י ה ל * י א ‪ #‬ר ראה הראה ל ל מ י •‬

‫ר‬ ‫לי‬
‫יה‬ ‫י‬
‫‪,‬ירי־ *ז־*לללאל ‪9‬דק ?ז »חיני* »ד*« ?ח^ךםן ן»או! רי»ן>‬
‫ד ? ר י‬
‫»י*י ? * מ י קילי לר‪3‬ר ילהןיד לי‪>?1‬כי ? ח‬
‫י‬
‫׳?»עי ראשייים יראי אל!יו?ים את־ד־רי ‪»3‬ד« ן ^ ר אך*ר ל *‬
‫אדון הרוחות‪ :‬ט י ב ל מ ד ם ל ר א ש י ם ולא ‪ •pQl‬רא»?יו‪ 1‬הל??יי•‬ ‫נ‬
‫!ם־מן־לאלזיוןים‪W :‬־‪ B*r‬ל א מאד‪ .‬העולם ל י אדון ל ר י ח «‬
‫? נ‬ ‫מ‬ ‫י‬
‫י‬ ‫י‬ ‫ק ‪9‬‬ ‫י‬ ‫ס י א ת‬
‫ל * ? י * * ? * ?רצון «דון לרוחות א?יי‬ ‫^‬

‫ל‪1‬ד * פ ו ן ‪.‬‬ ‫הילוכו‬ ‫לד‪-‬לה‪.‬‬

‫ל‪1‬ד ד ר ו ם ‪.‬‬ ‫הילוכו‬ ‫לו‪.‬‬

‫!*•‪ h‬כיי•‬
‫‪7‬‬
‫ק ד י ם ‪ .‬אזב )כך מתורגם בכושית קדים ב ש פ ו ת י׳ י״ג‪ ,‬תהל׳ ע״ח כ״ן‪ ,‬איוב‬

‫‪,‬‬
‫)לז‪-‬עא(‪.‬‬ ‫החכמה‬ ‫ספד‬ ‫ב ‪:‬‬ ‫חלק‬
‫פתיחה לספר החכמה הכולל שלשה פ ע ל י ם ‪.‬‬ ‫לז‪.‬‬
‫ה מ ר א ה ה ש נ י ‪ .‬אין לשון זה אלא רשימה ה ת ח ל י ת כעין שער ש ע ש י‬
‫הספד לחלק זה על סמך מה שנאמר ל״ם ד ‪ /‬ומכאן ש ח ל ק א׳ של ד‪.‬םפר‬
‫המראה הראשון אשד הראוהו וספרו לו המלאכים )א׳ ב׳(‪.‬־‪-‬‬
‫פ?‬ ‫‪n‬‬ ‫לז ה ‪ -‬ל ט‬ ‫חנוך א‬

‫מאתו נתן־לי חלק בחיי העולם‪ # :‬ל ש ה מוזלים ליו לי ןא^אם‬ ‫י׳‬
‫ןאכיעם ל ^ ‪ 3‬י ארץ‪:‬‬
‫חמקזל לראשון כ א ‪ #‬ר תיכיע ע ד ת לצדיקים והחוטאים‬ ‫לח‬
‫‪2‬‬
‫בחטאיהם לליו נדונים ןגלשר מעל ?ני לארץ‪ :‬ןבא‪#‬ר יוכיע לצליק‬
‫לעיני לצדיקים א ‪ #‬ר מעשילס סנבלרים תלולים כאדון לרוחות‬
‫ןאוךה תוכיע לצדיקים ןלבליריס ליישכיס על־לאלץ ןאי&ה משכן‬
‫סחוקןאים ואיפה מקום מנוחה ל א ‪ #‬ר כ ל ‪ #‬ו באדון לרוחות נוס‬
‫ליה ל ל ס ‪ #‬ל א נבלאו‪ :‬כאשר לןלו מ כ ל ל י סצדיקים וסחוקןאים‬ ‫ג‬
‫ידונו ולרשעים לטרדו מ ל כ נ י סצדיקיס ןסבחיריס‪ :‬ומאז מושלי‬ ‫ד‬

‫לאלץ ל א עוד לליו תקיכיס ולמיס ולא ייכלו לראות את־כני‬

‫סקדושים לצדיקים וסבחירים‪ :‬ואבדו סמלכיס ולתקיכיס ןנתנו‬ ‫ה‬
‫כירי לצדיקים ןסקדושיב‪ :‬וכעי־אז איש ל א עוד לבקש־לכד ללס‬ ‫ו‬
‫מאדון הרוחות כי קץ מ י ה ם ‪1‬יא‪:‬‬
‫וליה בלמים הלם ו ילדו ס^ניס סבלירים ו ה ק ד ר י ם ממרומי‬
‫ז‬ ‫לט‬
‫ל^מלם חלעס לתאסד עם־בני ל א ל ם ‪ :‬וכלמיס להם ק כ ל לנוך‬ ‫ב‬
‫ספרי קנאה וזעם ו מ כ ר י לנז ומרוד ןךלמים לא‪-‬לליו ללם אמר‬
‫אדון הרוחות‪ :‬וכלמיס לסם נשאתני כעלה מךלאלץ ותניסני‬ ‫נ‬
‫‪2‬קצה סשמלם‪ :‬ו <‪2‬ים ר א י ת י מלאה ‪#‬ני מש?נות סקדושיס ומקמות‬ ‫י‬
‫מנוחת לצדיקים‪ :‬שם ראו עיני את־מ^כנותילם ומלאכי קדשו‬ ‫י־‬
‫ומקמות מנולתם עם־סקדושים וסם כקשר י כ צ ר י וחלכללו ב ע ד‬
‫בני‪-‬האךם וצךקה לי‪$‬ה שקוכת לכנילם כמלם וראמים כ‪$‬ל עלי­‬
‫ארץ כן לה‪:‬ה בתו־כם לעולמי עולמים‪ :‬וכמקום לדיא לאו עיני‬ ‫ו‬
‫את־בחיר סצךקה ולאמונה לצלק לחיה בלמיו והצדיקים וסבחיריס‬
‫לליו לכניו בלי ממכר לעולמי עולמים‪ :‬וארא את־מש‪$‬נו תחת‬ ‫ז‬
‫כנכי אדון לרוחות וכל־סצדיקים ולבלירים ל כ נ י ו לאית כמורות‬
‫אש וכילם מ ל א בלכה ףככתותילם משבחות ‪ #‬ם אדון לרוחות‬
‫ו צ ד ק לא־לעכר מלכניו ף ‪ #‬ר לא־לעהר מלכניו ע ד ־ ע ו ל ס ‪ # :‬ס‬ ‫ח‬

‫הראשון‪.‬‬ ‫המשל‬ ‫לח‪-‬מד‪.‬‬

‫משפט הרשעים ללתיד לבוא‪.‬‬ ‫לח‪.‬‬
‫משכן ה‪1‬דיקיס והבחיר ושכחי המבורך‪.‬‬ ‫לט‪.‬‬
‫ל״ח‪-.‬‬ ‫כתוב זה מסיים הענין שבפרק‬ ‫לטב‬
 ‫ל» ‪-0‬מ י‬ ‫חניד א‬
‫להדתי ??‪ ft‬וריחי אן‪$‬ה את־לה^לן ההוא ‪ ay‬ל‪:‬ה חלקי הקרם‬
‫‪9‬י־‪3‬ן ןןיט ?לי הללןי אדון לרוחות‪:3 :‬היפ הלם'‪3#‬חהי ן?נליהגי‬
‫את־‪#‬ם אדון לרוחות ‪3‬בךכות י?‪1‬ללי‪3 8‬י לןדני ללרלה וללביי־‬
‫ברצון אדון לדוחות‪ :‬רפות לביטי ע ז י אל־ללקום להוא ןאל‪,‬ללהי‬
‫ןאשבלהי לא*־ ?דיך היא ילדיך ‪:‬לי הראשית ןעד־עולם ‪ :‬יל»יי‬
‫‪6‬‬
‫אין תללה היא יחג עד־לא נלראה מ‪3‬ל את א?ר יה‪:‬ה ל ע י ל‬
‫וסדור ל ד ו ד ‪ :‬א?ר אין ‪ ntf‬לל;ילם הם נעלדו ל י ? ב י ח י‬
‫? ג‬

‫י ^ ׳ ג י ד ‪#‬לחי)י ועלוףי לא*־ קדוים קדי‪ 0‬קרוע אדון לריי׳יי*‬

‫‪1‬‬
‫‪:‬הלא דוחות‪ :‬ן^ןזמ ראי עיני את־לל־א^ר אין ‪W‬‬ ‫? י־^ח‬
‫‪ #‬ס ל!‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫?‬ ‫י ‪ °‬מ ה י י ל » י י ילג־כי ו א ל ת ל ת ך‬
‫ו‬

‫‪31‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪,‬‬

‫י‪ ? "#‬י * י * ? י לא־!ללתי ללליט עוד‪:‬‬ ‫^ ׳""‬
‫‪ ft-nm‬ראיתי אל‪6‬י אל‪6‬ים ורפו ו ל ב ו ת המון לאין ה ה ? י‬
‫ול‪5<7‬יז ל » ה י ל ‪ #‬י אדון לריי׳ית‪ :‬ועל־אך‪3‬עת ן ב ר י אייז‬
‫ל ר י ח ״ ראיתי א ך ^ ה לנים « } י ם הא^ר אין &ה להמ נאלהי‬
‫‪9‬‬ ‫‪ 3‬י‬ ‫ם‬ ‫מ י ס‬ ‫ת‬
‫י ' ל * י לי*ל‪ 1‬אתי הידיעןי את‪?-‬הו‪0‬ילם‬ ‫* ־? ילי‬
‫י‪.‬יל ארבעת הלןים ל י ם‬ ‫ו ה י ״ י י אף־לל־ל?מ«־ות‪:‬‬
‫ברך את־אדון לריי׳«‬ ‫?ףללים ל » י אייזלי?=יי‪ :‬ל ק י‬
‫ל‬

‫‪6‬‬
‫מ * ס׳ייי ‪#‬י‪¥‬י«י ?־ליד את־הלחיר ואת־ללי׳ירי‬ ‫׳י״׳ך " ל‬ ‫‪:‬‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ע‬

‫‪J‬‬
‫״ ב * ״ • י י י ז ל י י ״ י י ׳ ו׳י‪-‬קיל מ י ל י * *העתי ה ב ק * ה*‪6‬לל‬
‫זל־?ל־יי‪¥‬בי א ח יהו‪1‬ל‪3‬ן ל ‪ 0‬ם אדון הדוחות‪ .‬ן א ^ ע את־לנ!יל‬
‫לדליעי ללןרש את־להקימיןים ועוצר ‪$3‬ךם לבוא ללני אייז‬
‫את־הלאר‬ ‫^‬ ‫ל א ח ‪ * f‬א ל ר י ־ ל ן‬ ‫אי׳־יי׳ןיכי‬
‫* י י ** *יי לראני א ת ־ ל ל ־ ל ^ ר ו ת הי‪-‬הם ארמי*‬ ‫י‬
‫^‬ ‫! ל‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫ל‬

‫ל*'י‪ °‬א*זי ראיתי ‪*1‬זי דלרילם ?ה?מי ול^בתי‪ * ! :‬ל ר אלי‬

‫לראשון היא הילאל לרחים וארך־לא‪6‬לם ן ס ^ י י ל ל ^ ה על־לל־‬
‫‪,‬‬ ‫‪19‬‬
‫" ל " י‪? **9‬ני־לאדם ייי« רלאל ןל?לי‪#‬י הל&?ה על־? ^־‬
‫ה‬
‫?כיי" י א נלי־יאל ולרביעי ל ל ל ן ה על־התשילה ו ל ג ו ל ל ת לצלןלי‬
‫ם‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫? נ י‬ ‫‪5‬‬ ‫‪,‬‬
‫* « ל ל ארבעת הלאלי אדי? החיו**‬ ‫*‬ ‫י* " *"‬
‫ואר‪3‬עת ל‪-‬קולות א ? ד ?יה?הי מ ס י ם ה ה ם ;‬

‫ארב?ת מלווני הפנים‪.‬‬ ‫מ‪.‬‬

 ‫מא א ‪ -‬מ ב ג‬ ‫חנוך א‬
‫ואלרי א ‪ #‬ר לאיתי את־ממלרי ל^מלם ואיר הנחלק ה מ מ ^ ה‬
‫ואיך מעשי ל‪$‬ךם ל‪#‬קלו במאכלם‪ :‬ראיתי ‪ #‬ם את־מ‪#‬כנות‬
‫לבחירים ומבינות הקדושים ועיני ךאו ‪ #‬ס את־כל־החוטאים‬
‫ל מ ג ב י ם מ^ם חם־כרים ב ‪ #‬ס אדון לרוחות ו מ מ ל כ י ס מ^ןס ואין‬
‫להם תקו^ה מכני חןמול ליוצא מאת אדון ל ר ו ח ו ת ‪ :‬ןשם ראו‬
‫עיני מכללי ל כ ל ק ולרעם ומקןתרי לרוחות איך יחלקו לנשב על־‬
‫לאלץ ומכללי לעכים ול<^ל ל‪$‬זם לאילי למקום א^ר־־לצאו ממנו‬
‫והמקום אשר ממנו לשבעו עכר ל א ר ץ ‪ :‬ך^זם לאילי ללריס מנורים‬
‫‪ # $‬ר מתוכם נחלקו הרוחות ל ד ר ל כ ל ד ולרוחות ל ר ד ל א ד‬
‫ולעכים ואת־לעב ל ט ס משם על־לאלץ מראיית ל ע ו ל ם ‪ :‬ואלא‬
‫לללי ל ‪ #‬מ ש ול ירח א‪#‬ר מ^ם י^או ף‪$‬מה ישובו ומבואם הנללר‬ ‫ז‬

‫ואיך לאחד ןבוה מעל ל‪#‬ני ומלל‪$‬ם הקבוע ואיך ל א ‪.‬יעןבו את־‬
‫^ וחם שומרים‬ ‫מללכס ולא יוסיפו על‪-‬כלל^ם ולא לידלפר‬
‫אמונלם זה לזה כשבועה אשר לוכקשרו כ ה ןה ל ז ה ‪ :‬יכראשונה‬
‫צ א‬
‫ועשה את־דלכו כמצות אדון הרוחות לנדל ‪#‬מו‬ ‫‪-‬‬
‫לעולמי עולמים‪ :‬ןאלרי‪-‬כן ראיתי את‪-‬לךך ל;רס ממלר ולןלוי‬
‫וירא משלים את־מללך דךבו כ‪$‬קום חהוא כיוס וכלללה ל א ל ד‬
‫קיס סול ל‪#‬ני לכני אדון לרוחות ולם מודים ומשבליס ולא ‪:‬נוחו‬
‫כי תוללם חיא מנוללם‪ :‬ול?מש מלבה תקומתו לבך‪$‬ה או‬
‫לקללה ומרוצת ל ל ך ל;רס ליא אור לצדיקים וח^זך ל ח ט א י ם‬
‫ב ‪ #‬ם יי אקזר לבליל כין לאור וכין ל ח ‪ #‬ך מללק כין רוחות‬
‫לאלם ‪1‬לח!ק את־רוחות לצדיקים ב ‪ #‬ס צ ל ק ו ‪ :‬ו^ל־מלאך ל א‬
‫לעצר ו‪$‬ל־צל לא־יוכל ל ן צ ר כי לכקד ד ין ל ן ל ס והוא ‪:‬דין את־‬
‫י‬

‫?לס מןיו‪:‬‬
‫לחץ^ה ל א ־ ^ א ה לה ‪$‬קום ל‪#‬כנד‪1 ,‬לנ‪$‬ךלה מקום כ^מלם‪:‬‬
‫חלכמה ‪:‬צאה ל ^ ן כין בני־לאלס ולא מצאה ל ה מ‪#‬כן ו ת ו ב ­‬
‫לה ללכמה אל־מקומה ‪1‬ת‪#‬ב כין למלאכים‪ :‬ולחמס י*א מללךיו‬
‫וא‪#‬ר לא‪-‬לשב עלילם ‪$$‬א ןל^כן עמלם כן‪#‬ם ?עלמה ןכ^ל‬
‫בארץ צחילה‪:‬‬

‫חלוקת הממלכה וסודות אםסרוגומיים‪.‬‬ ‫מא‪.‬‬

‫מ ש כ נ ו ת החכמה והחמס‪.‬‬ ‫מב‪.‬‬

 ‫נ‬
‫מג א ‪ -‬מ ו ג‬ ‫הניר א‬
‫ם‬
‫ועיי ראיהי מרקים ופיקנטי *?מלם וארא איר לקרא ל ? ל‬
‫‪1‬‬
‫כ^מותילס וסם נטמעים לי• וארא אין ל‪#‬קלו ב*אןני צ ל ק למרי‬ ‫ב‬
‫אורם ןרדוב ‪9#‬חילס ויום הוכיעם ואיך מלכ?לם מוציא ?ר?‬
‫‪:‬‬
‫ומלכ?לם היא לממכר למלאכים וסם אומרים א מ ו ^ ם ןה ל ד ־‬
‫וא^אל את־למלאך להולך אתי א ‪ #‬ר ללאני את־ס‪$‬כדןרות ? ד י‬ ‫ג‬
‫א ל ה ‪ :‬י א מ ר אלי ארק לרוחות ללאך את־משלס אלד‪ ,‬ל ם ?*יי*‬ ‫ד‬
‫י‬
‫לקדושים י ? ‪ 5‬י לאלץ ומאמינים ב ‪ #‬ם אדון הרוחות לעול&י‬
‫עולמים‪:‬‬
‫ים‬
‫ועוד ראיתי כ?לקיס איך מן־סבו?כים ‪:‬קומו וליו ל ? ר י ו‬ ‫מד‬
‫ולא ייכלו לל?<כר מלמולם‪:‬‬
‫י כ ? ? ל ס‪#‬ני לד׳ על‪-‬לבו?ריס ב ‪ #‬ס מ ^ כ ן ל ק ד ש י ם !ארון‬ ‫מה‬
‫‪2‬‬
‫לרוחות‪ :‬ואל־ס^מלס ל א ב^לי ואל״לאדן ל א ~‪:‬כאו זה גורל‬
‫ל ח ט א י ם סבו?ריס ב ‪ #‬ם אדון לדוחות*ועל־כן ??זמרו ליום *לי׳‬
‫כ‬
‫ו?צוקה‪ :‬כיוס להוא י ‪? #‬לילי על‪$-‬כא ס?בוד ו?לר ארג־‬ ‫נ‬
‫מעעזילם ומקומות מניללם לליי לאידממכר ונכעזוחילס *‪*VP‬‬
‫לדןןקנה למראה בלילי וסלךאיס ב ‪ #‬ס ?בולי‪ :‬כיום להוא א‪5#‬ז‬ ‫י‬
‫את־בלירי בתוכם ולללכתי את־סקזמלם ועשיתים ברכת־נצתןאור‪:‬‬
‫ת‬
‫ו ל ה ל כ י * ־ ל * ד ז ועעזיתיל ? ל כ ה ושכנתי את‪-‬בלירי ?ליל‬ ‫י׳‬
‫וסחוקזאיס ועועזי ל ר ע ל א לךלכי עליל‪ :‬ןלשנלתי אל־צדיקי‬ ‫ו‬
‫ול&‪3‬עתיס ^לרם ו‪#‬כ?תיס לכני ו ל ח ט א י ם מ^כיט ערוך ע ? ד‬
‫ט‬
‫ל ד י ? ‪ $‬י ד &על יני ל*דן‪:‬‬
‫ואלא ‪ #‬ם את א ‪ #‬ר הוא רא*ז־ס‪:‬מים ןרא ‪#‬ו־ כצמר לכן ןאמי‬ ‫פו‬
‫אסר והיא ?}יו ?מראה אלם ימניי מלאים סן כ א ס ד סמלאנים‬
‫לקדושים‪ :‬ו א ? א ל את־למלאך סי׳לך אתי וכןאני את־?ל*‬ ‫נ‬
‫^‬ ‫ס נ ^ ר ו ת ע ל ־ כ ך ל א ל ס ההיא מי־הרא ימאין הוא ומדוע ל ל ך‬
‫ג‬
‫ייא^־סןמים‪ :‬ולען ‪*1‬אמר אלי היא ? ך ל א ל ם א?זר לו ל‪¥‬ד‪5‬י•‬
‫פ ג ־ מ ד ‪ .‬שוב מסתרי האםסדוגומיה‪.‬‬
‫תעני‬ ‫המשל‬ ‫פה־־מז‬
‫גורלם של הכופרים ‪ -‬השמים החדשים ™ « ‪ p‬החדשה‪.‬‬ ‫מה‪.‬‬
‫ו ב ח ר ‪ .‬לשון ב ח י נ ה ה ו א ) ו ל א כמו שתרגם היווני‪ .‬וממנו הכושי‪ .‬בלשון בחירה ם‬ ‫נ‬
‫ראש הימים יבן־האדם‪.‬‬ ‫מו‪.‬‬
‫ד א ש ־ ה י ם י ס ‪ .‬השוה מ״ז ג ‪ /‬מ*ח ב ׳ — ג ‪- /‬‬
 ‫מו ד ‪ -‬מ ח ב‬ ‫חנוך א‬
‫ה‬ ‫ה י א‬ ‫ה‬
‫מ ^ ל את־כל־אי־צרות לכלריס כי אדון‬ ‫ואתי ‪ ¥ W f l‬ל ‪ £‬ו‬
‫לרוחות כ ח ר בו ולללקו לתרון לכני אדון הרוחות כ צ ד ק ה ל ע ו ל ם ‪:‬‬
‫ר‬
‫ו כ ך ה א ך ם ל‪.‬ןה א ‪ #‬ל א י ל ‪:‬סיר את־המלכים ןאת־־התקיכים‬ ‫ד‬

‫ממושבו־תילס ןאת־כעלי־חכל מהסאי־תיהס ומתח מוסרות ללזקים‬

‫ן ‪ #‬ב ר שני החוטאים‪ :‬ןהוא יוריד מהסאיתיהס ימממלכותיהם את־‬ ‫ה‬

‫המלכים א‪#‬ר ל א ‪:‬רוממו וישבחו אותו ןלא יודו כאלן ‪5‬ון‪1‬ןה להם‬
‫ל מ מ ל כ ה ‪ :‬והוא לכיל כני חלזקיס ומלא אולם ב ‪ #‬ת ןחקזף ‪:‬הי‬ ‫ו‬
‫מש?נם ולמה לחי מש??ם ולא ‪:‬קוו לקום מ מ ^ כ כ ם למן כי ‪ #‬ם‬
‫‪$‬דון הרוחות לא־עלו‪ :‬וחס ל ט כ ס י ם את־בוכבי השמים ו‪:‬רימו‬ ‫ז‬

‫ב‬
‫‪:‬רילם מ ד עליון ולללכי על־לאדז י ‪ ? -‬י ? ל י ל וכל־מעשילם‬
‫יוכיחו ר^זעלם ולילם בעשךם ואמו^תס כ א ל ה י ס א ‪ #‬ר עשו ‪:‬דילס‬
‫ו ב ‪ #‬ם אדון לרוחות ‪:‬כלשו‪ :‬ולם רולכים את־כתי ?נסיו^יו ןאת־‬ ‫זז‬
‫ל ך כ ק י ם בשם אללי לרוחות‪:‬‬
‫ובלמים ל ה ם ת ע ל תכלת לצדיקים ורם לצדיקים מ ד ל א ח ן‬ ‫מז‬
‫לכני אדון לרוחות‪ :‬כ‪:‬מיס ל ה ם הקדושים היושכים ב^מלם ממעל‬ ‫ג‬
‫לתאלדו ב ק ו ל א ל ד וללחננו ןהלכללי ושבחו והודו ובלכו את־‬
‫שם אדון לרוחות על־דס לצדיקים א ‪ #‬ר ?שכך ותכלת לצדיקים‬
‫לא־תללה לריק לכני אדון לרוחות ומ‪$<£‬טם נ ^ ה כי ל א לעולם‬
‫לסבלו‪ :‬בלמים ל ה ם לאיתי את־ראש־ל‪:‬מים והוא י ‪ #‬ב על־כסא‬ ‫נ‬
‫כבודו וסמלי חחליס נכוחים לכ^יו ו?ל־צבאותיו א ‪ #‬ר כ^זמלס‬
‫מ מ ע ל וממכיב לו עמדים עליו‪ :‬ולבות הקדושים מלאים שמלה‬ ‫ד‬
‫כי ממכר לצדיקים ק ר ב ותכלת לצדיקים ?שמעה ולמי לצדיקים‬
‫?ללשו לכני אדון לרוחות‪:‬‬
‫וכמקום ההוא לאיתי את־מעלן ה ^ ך ק ד א ‪ #‬ר לא־לדל ומסכים‬ ‫מח‬
‫‪51‬‬ ‫ה‬
‫לו ה ר ב ה מע‪:‬נות ל ? מ וכל־לצמאיס לשתו מ ל ס ?לאיי לכמה‬
‫ומשכנם עבדלצדיקים והקדושים והבהירים‪ :‬ובשעה לליא א‪#‬ר‬ ‫נ‬
‫כן־האךם לקרא בשם אל־כני ‪$‬דון לרוחות ושמי ראש ללמיס‪:‬‬

‫לדרישת דמיהס‪.‬‬ ‫חסלת הזדיקים ושםחחם‬ ‫מז‪.‬‬

‫ק ר ב ‪ .‬אל ק צ ו ‪- .‬‬
‫מקור הגדק — בן האדם עמיד הגדק ‪ -‬משפם במלכים ותקיפים‪.‬‬ ‫מדו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מתוך ם״‪1‬‬ ‫נוסחאות(‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ר א ש ה י מ י ם ‪ .‬בכושי‪ :‬ראשית ראש הימים )אולי‬
‫נראה שבן האדם = ראש הימים‪- .‬‬
 ‫נ ב‬
‫‪n‬‬ ‫מח ג ‪ -‬נ‬ ‫חנוך א‬
‫נ‬
‫ו?מלס ס ? מ ש ןהאותות ל?ראי ? מ ר ס בו?כי ס?מלס יעשו כ?!רי*‬
‫ב‬ ‫מ‬
‫? י ל א י א י ו ן הרוחות‪ :‬הוא לל‪:‬ה מ?ןה "לצדיקים ל ל ? ר י‬ ‫י‬
‫לענ*ד ולא ל?פל ואור לגולם להיה 'ותקןה ל נ ? ? ר י ‪ -‬ל ב ‪ ? :‬ל ‪ -‬י ^ י‬ ‫י•‬
‫;‬
‫* ח ל א י י ל*לי ולשתליי ו‪?#‬חו יכלכי ו ^ ר ו ל^דון ‪ ,‬ר ו ח ^‬
‫ל‬

‫ו ‪ -‬ז ועל־כז ג ? ס י ו מ מ י ל א י י ?מךם ת ? ר א ס כ ל ןעד־לעולס‪ :‬ול?*י*‬

‫ם‬
‫איין לרוחות גללה * ת ו לקדושים ולצדיקים כי יש*ר א ת ״ ל ל ?‬
‫‪ # ir.‬א י ולמאסי ?עולם ל ר ‪ #‬ע לזה ולש?או א ת ־ כ ^ מ ע ^ י ו ידויי‬
‫י‬
‫? ‪ #‬ם אדון לרוחות כ ? » י ל ^ ע י ו?ל?צו יחיו‪ :‬כימים ההם מל‪$‬‬ ‫‪r‬‬
‫ם‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ק י ם‬ ‫ו ה‬ ‫ח‬ ‫ל‬
‫^ ל ? ‪ r W‬לכלו ?גילם ? ע י מע*י ' ל ד ל יי‬ ‫"י‬ ‫*‬
‫פ‬ ‫י י ם‬ ‫‪8‬‬
‫» ל ד ו*רלם לא־‪-‬יצילי א ת ־ נ ? ? ס ‪ :‬וממרתיס * נ ד ־ ? ל י ד‬ ‫*‬
‫כ‬
‫^ » * * ל?‪$‬יי ל?ני לקדושים <‪3‬עיכרת "כמיס י ל ל ו ל א י‬
‫‪¥‬‬

‫^‬ ‫לצדיקים י?ארית ל א תמצא ל ל ס ‪ :‬י?יום ‪ ¥‬ל ם תהי ?נדלה‬

‫י‬ ‫י‬
‫מי‬ ‫א‬ ‫ל ? ל י‬ ‫ס‬ ‫״‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫‪n‬‬ ‫‪W‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5 9‬‬
‫ו ל !י»י * י ואין מלזיק' כיךס ל ל פ ן י ^‬
‫‪5‬‬
‫כי כאדין לרוחות יממ*יח‪# 1‬קרי ללי ‪ #‬ם אדון הרוחות ? ב ו י‬
‫‪:‬‬
‫כי ל ? ? ה נ ? ‪ #‬ג ה כמים ו ? ב ו י ל א יחדל לכניו ע ד ‪ -‬ע ו ל ם‬ ‫מט‬
‫?ני אדיר־יייא ? ? ל ־ מ ? ל י י מ ד ק ו ל ר ^ ה כ צ ל תעכר ולא ס ? * י‬ ‫נ‬
‫ים‬
‫ל א י אדון לרוחות ו?בודי לעולמי מ י ל *‬ ‫כי ח?ליר‬
‫ו ז ו ל ת ו לדור‪-‬דור‪ :‬יבי ה**ז ריח סל?‪$‬ה ןלדום א ? ר ‪m‬‬ ‫נ‬
‫וריס ד ע ת ו}בוךה וריס ל?א‪9‬כים ? צ ד ק ‪ :‬ןהוא ידין * ת ־ מ מ י י י *‬ ‫ד‬
‫י‬
‫‪ * *1‬לא־ייכל ל י * י < א י ל א י י כי הוא הבחיר ל א י אייז‬
‫הדוחות ‪?$‬יי ר^ה ב ו ‪:‬‬
‫י ם‬
‫יכימים ל ס ם דגלי ‪ #‬י ? ה ל ק ד ש י ם ןלכחירים ןאור ל ! *‬ ‫נ‬
‫‪$‬לילס לנה ןלכאלת וכבוד ‪ * :‬י ב י אל־סקדו‪#‬יס ז כיום * ל ה א ? י‬ ‫ג‬
‫ת‬
‫*י יי?א ל ד ע על‪-‬לחומאים * י ‪ 1‬י ־ ל * ^ ד ל צ ד י ק י ם ינצחי ?‪*#‬‬
‫אדון לרוחות ןהיא ייכיס לאסרים כי י ^ ו מ ויעןבו מעשי ידיהם‪:‬‬
‫? ב ו י לא‪-‬להי ל ל ס מאת ‪ #‬ם אדון הרוחות א ל כ^זמו ‪ W £‬ו א י ח‬ ‫נ‬
‫לרוחות ‪:‬רלמס כי רכים י ל מ י י ‪ :‬ןהיא צדיק ןם־?דינו ו ב א י‬ ‫ד‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬ב‬
‫? י י י לא‪-‬לעמדי ל פ ג ע י ם ‪1‬א‪#‬ד ל א ^זובו יא?דו ל?ןיו כ ל י ז‬
‫ז‬

‫י מ ‪ $‬י • ל א אדלמם אמר אדון לרוחות‪':‬‬ ‫״‬

‫כחו וחכמתו של הנחיר‪.‬‬ ‫מס‪.‬‬

‫? ל הםארתם ו « ח ו ג ם של הצדיקים ‪ -‬ח ש ו כ ת הדשנים‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬

‫נג‬ ‫חנוך א נא א‪-‬נג ‪x‬‬
‫וכ ימים להם ל ‪ #‬י ב נם לאלץ את־כקדונה ושאל ת ‪ #‬י ב ןם־‬ ‫ז‬ ‫נא‬
‫סיא את א ‪ #‬ר קבלה ואבדון ‪:‬שיב את‪-‬חובו‪ :‬י?סר את־סצדיקים‬ ‫ב‬
‫ןאת־סקדו‪#‬ים מתוכם בי קרב היום בו לו‪#‬עו‪ :‬וס?חיר י‪#‬ב‬ ‫נ‬
‫כ‪:‬מים להם על־כמאי וכיו לכיק כל־מכלרי לכמה וע^ה כי ‪$‬דו‪1‬‬
‫לרוחות נתדלי ‪1‬אלה‪ 1‬ו‪:‬כארהו‪ :‬וב;מים להם לךקדו ללריס כאילים‬ ‫ד‬

‫ן ח ^ ע ו ת כבני *א! שכעי ל ל ב ‪:‬דלגו ו?לם כמלאכים להיו כ^מלם‬

‫ןחאירו כנילם מ ש מ ל ה ‪ :‬כי ב ימיס להם יקום למחיר ןל^ךץ ‪1‬ת;יל‬
‫ז‬ ‫ד‪,‬‬
‫ולצדיקים ל^כנו עליל ולבלירים לליו מהלכים ע ל י ל •‬
‫ואללי הימים להם כמקום א‪#‬ר בי לאיתי את־כל־לץיונות‬ ‫נב‬
‫מ ק ב ר ו ת מי לעליהי כ?עלה ו‪:‬כיאוני לצד מ ע ך ב ‪ :‬לאו ‪ #‬ם עיני‬ ‫ב‬
‫את־מל־סלרי ס?ז?לם א‪#‬ר לליי הר־כלןל ן ס י ־ ן ח ^ ת ולר־ממף‬
‫ןסר־ןלב וסר־מלכת ?זקקת וסר־עומלת‪ :‬ו א ? א ל את־המלאר‬ ‫נ‬
‫ה ל ל ו אתי לאמר ?ה־סם ס מ ל י ה א‪#‬ר לאיתי כ מ ל ר ‪ :‬ויאמר‬ ‫י‬
‫אלי לדכרים לאלה א‪#‬ר ךאיל <ילם ‪#:‬לתו את־ממעזלת גמ^יחי‬
‫לכעבור לל‪:‬ה מי‪#‬ל ותקיף על־לאלץ‪ :‬ומלאך ס^זלוס ענה‬ ‫ח‬
‫‪*1‬אמד אלי סכה מעט ו ל י י ל ד מל־סנמלרות לעברות לאדון‬
‫ל ר ו ח ו ת ‪ :‬וללרים לאלה א‪#‬ר לאו עיניך ס ד ־ ס כ ח ל ן ס ד ־ מ ^ ת‬ ‫ו‬
‫וסר־ס?‪9‬ף ןסר‪-‬לןלב וסר־סמלכת סמזקקת ןסר־לעומלת מל־אלה‬
‫יליי כ א י ס?חיר כדוננ ככני־א‪ #‬וכמלם ל^ןלים כמוךד מעל‬
‫ללדים לסם ןאיךאוניס לליי לכני ךץליו‪ :‬ול‪:‬ה כ‪:‬מיס ללם ל א‬ ‫ז‬
‫י^זעו ל א בןלב ולא מכמף ןלא יו^לו ל ל ? ל ט ‪ :‬ןלא לליה כלןל‬ ‫ח‬
‫למלל‪$‬ה ןלא ללכש איש שליון ובדיל ל א יועיל ולא לל‪#‬ב‬
‫ןעומלת ל א ‪:‬לי חמץ ? ה ז וכל־אלה ל?לדו מעל ?ני ל א ך ? ה‬ ‫מ‬
‫?הוכיע ס?ליר לכני אדון לרוחות‪:‬‬
‫‪ #‬ם לאי עיני נסל ל ל ב וכיוליו עןוקים וכל־סיו?זכים על‪-‬‬ ‫נג‬
‫לאלץ ועל־ס‪:‬ס ועל־א»י־ס‪:‬ם יכיאו אליו מלנ‪1‬ת ואוכלים ומנחות‬

‫הגדיקים מן הרשעים‪.‬‬ ‫תחית המתים והפרדת‬ ‫גא‪.‬‬

‫ה ר י ־ מ ח מ והבהיר‪.‬‬ ‫שמית‬ ‫גב‪.‬‬

‫ם״ח‬ ‫מתוך‬ ‫אולם‬ ‫לבדיל‪,‬‬ ‫מ ת כ ת מ ז ק ק ת ‪ .‬מתוך פ״ח אפשר לחשוב שכוונתו‬ ‫»‬
‫נ ר א ה שמתכת מזקקת לחוד ובדיל לחוד‪- .‬‬ ‫ד‪-‬ח׳‬

‫י ה ו ש פ ס ( ‪ -‬מ ל א כ י ה פ ר ט נ ו ת ‪ -‬ן ד ו ת הבחיר‪.‬‬ ‫ןםק ה מ ש פ ט ) = ע מ ק‬ ‫נג‪.‬‬

‫!‬
‫ננ ב ‪ -‬נ ה ב‬ ‫חנוך א‬
‫ע‬
‫ןחנחל לעמק ההיא ל א למלא‪ :‬וידילם מ ^ י ; ה מע‪£‬י מ ‪#‬‬ ‫נ‬
‫ןהחוקןאים יאכלו את ?ל־אעזר דכאו ב ? ‪ #‬ע ןהחוקןאים ל?ליי‬
‫‪:‬‬
‫מלכני אדון הרוחות ןנךשו מ ע ל מני אך?תו וא?דו לעולמי עולמים‬
‫ת‬ ‫נ‬
‫כי ו א י ל י א ־?ל־מלאכי ה^לענות יושבים ו ד י נ י ם את ?ל־־?לי‬
‫ל׳?‪9‬ן‪ :‬וא?אל את־מלאך ה^לוס ההלך אתי למי ‪:‬מינו את״‬ ‫י‬
‫הכלים ה א ל ה ‪'1 :‬א‪$‬ד אלי את‪-‬אלה ‪:‬כיני למלכים ולתקיכי ל׳אח‬ ‫יי‬
‫ס*את למען לכלדו מ ל ם ‪ :‬ואלדי־כן ‪:‬נלו הצדיקים ןהכהיר את״‬ ‫ז‬
‫ים‬
‫כית־עךתו ולא לליי נכלעיס עוד כ ‪ #‬ם אדון הרוחות‪ :‬ן ל ל ר‬ ‫ז‬
‫לאלי׳ ?*רץ ל א לעמדי למני צדקתו ןהןכעות תל‪:‬ינה ממעיךמלם‬
‫והצדיקים ‪:‬נוהי מלחץ ל ח ו ו א י ם ‪:‬‬
‫ואכי* ואמן אל־חלק לאלץ לאחד ואלא ‪ #‬ם נהל עמק ל?ני‬ ‫נד‬
‫?א ‪:1 : #‬כיאו את‪-‬למלכים ןאת־התקיכים ‪1‬י?זליכום אל־הנהל ל?ג*יו‬ ‫נ‬
‫לדי‪ :‬ו‪#‬ם לאי עיני בעשולס את־כלילם כבלי כך!ל ןאין ‪ #‬ע י י‬ ‫נ‬
‫ל מ ^ ק ל ‪ :‬ואקזאל את־מלאך ל‪#,‬לום הללך אתי לאמר למי ?כינים את*‬ ‫י‬
‫ה‬
‫לכמלים ל א ל ה ‪ :‬ףאמר אלי את־אלה מכינים לצבאות ^ןןאל לקלת‬
‫ים‬
‫אולם ולהוליכם אל־תלתית כל־לענ‪ #‬וכסו את לליילס כ א ? ‪$‬‬
‫ם‬
‫חדות כ א ‪ #‬ר צוה אדון לרוחות‪ :‬ימיכאל וגבריאל וך‪$‬אל ו?נואל ל‬ ‫ו‬
‫לל?שו מ ל ם ביום הןדול ההוא ןה^ליכוס כיוס ההוא ^ל־לתניי‬
‫הבער למען לכרע אדון לרוחות מ ל ס ב^כל‪-‬עונם כ ^ ^ ע ם אל"‬
‫ל‪,‬ש?ן ובללעותס את־יקזכי ל א ל ץ ‪ :‬יכ‪:‬מיס לחם ל כ א ^לענית‬ ‫ז‬
‫מאת אדון לרוחות והיא למתח את־כל־אוצרות המלס א ‪ #‬ר כ^מלם‬
‫ם‬
‫ממעל ולמדנות א ‪ #‬ר מתהת ל א ל ץ ‪ :‬ומל־המלס ‪:‬לבדו אל־ל?ל‬ ‫״‬
‫א ‪ #‬ד כ^מלם ממעל הם ז?ריס והמלס א ‪ #‬ר מתלת ל‪$‬לץ לם‬
‫נקבות‪ :‬ומחו את־מל־הי‪#‬ב על־לאלץ ואת־?ל־הי?ןביס תלת‬ ‫ם‬
‫;‬
‫קצות ס?מלס‪ :‬ו?הכיךם כלעי־תילם אקזר עשו על־לאלץ ואבדו ? ל ן‬
‫לאלרי־כן נחם ראש־הןמים ד א מ ר ל ^ א אכלתי את מל"‬ ‫נה‬
‫יושכי לאלץ‪#?1 :‬כע כשמו הןדול ל א אוכיף לעשות־כן ל?ל־־‬ ‫נ‬
‫יו^כי לאלץ ושמתי א‪1‬ת כשמלם ןל‪:‬ה ל ע ד עולם כיני וכינילם‬

‫ב‬
‫ו ה ג ב ע ו ת ת ה י י נ ה כ ם ע י ן מ י ם‪ .‬על ד ר ך יואל ד׳ י י ח והגבעות תלכנה חל »‬ ‫גג ז‬
‫הכנת גיהנום לגבאות עזזאל ונבואה »ל בוא המבול וסוף דינו של עזזאל‪.‬‬ ‫נד‪-‬נה‪,‬‬
‫ל ע ד ע ו ל ם‪ ,‬בכושי‪ :‬לאמונת עולם‪- .‬‬ ‫גה ב‬
 ‫נח ג ־ נח ג‬ ‫חנוך א‬
‫כימי ה^מלס על־לארץ ו*את ?מ^ותי‪ :‬כא‪#‬ר לכצתי לחנן עלילם‬
‫בידי המלאכים ביום מצוקה ו?אב ??ה ‪$‬עק*ה ? ל ס מש?מי ןאכי‬
‫אמר אלהיס אדון ומרוחות‪ :‬מלכים אדירים היושבים על־האךץ‬
‫תךאו את‪-‬בחירי בשבתו על־כסא הכבוד ורן את־עזזאל ו?ל־‬
‫?ךתי ו?ל־צבאוליו בשם אדון הרוח‪:‬‬
‫ןאךא ‪ #‬ם צבאות מלאכי ה מ ‪ #‬כ ט ?ל?לס והס *לךם מש‪$‬ט‬
‫וכבלי בךזל ו נ ח ו ו ה ‪ :‬ואשאל את־מלאך ה^לום ההולך אתי ל א מ י‬
‫אל־מי אלה ואלה לאלךס מ ^ כ ם הולכים‪*1 :‬א?ר אלי אל־?היךילס‬
‫ואהוכילס להשליכם ‪$‬ל‪-‬להוס הנסל העמק‪ :‬וכאעזר ימלא הנםל‬
‫בחירילס ואהוכילם וימי חיילם ילמו וימי הלעולס ל א יבאו‬
‫כממכי‪ :‬כ ימיס להם ‪:‬שובו המלאכים אל־מץךח אל־בני הכךתים‬ ‫ז‬

‫ןהמדדם ךהךגיזר את־המלכיס ורוח לךךה ל כ א עלילם והזדעןעו‬

‫מכ?אולס והלכרצו כאריות מתוך מר?‪$‬ס וכץאכיס רעכים בתוך‬
‫ם‪:‬‬
‫?היריי וארץ כחיךיו תל‪:‬ה‬ ‫על־־ארץ‬ ‫וזלי וררכי‬ ‫עדריל‬
‫לכנילם מממליל וררך‪ :‬ועיר צדיקי להי מכשול לסוסילס ועשו‬
‫מללמה כינילס וימינם לל!ק על־נפשותילס ואי^ז לא־נדע את־‬
‫אחיו ולא כן את־־־אמיי ואת־אמו עד־א‪#‬ר לא־להלה ממןר לכגרי‬
‫חללילס ומטמטם ל א יליה ל ^ ו א ‪ :‬כ‪:‬מים להם המתח שאול כיל‬
‫והם ירדו לתוכה ו ל ח ש י ם יכא הקץ ו ? ל ן ה שאול את־החו?ואיס‬
‫לעיני המחירים‪:‬‬
‫ולחי אלדי־כן וארא ‪#‬נית ש?עת ענלות והן נושאות אנ‪#‬ים‬
‫א‪#‬ר ?או על־לרוחות ממזרח וממערב ררו?ה‪ :‬והד ‪#‬און עגלותילם‬
‫נ ‪ #‬מ ע ובליות לרע^ז הףך‪#‬ו הקדושים מךהשמלם ועמודי לאךץ‬
‫ןעו אשיותיהס וישמע מקצה ה^מלם ועד־קציהם יוס א ‪ 0‬י ז ‪?1‬כלו‬
‫?לס ולשתלוו אל־אדון לרוחות וןה סוף ה ? ש ל ה ‪ #‬נ י ‪:‬‬
‫ואחל לשאת את־המשל השלישי על־הצדיקיס ועל־הבחיריס‪:‬‬
‫?רוכים אלם הצדיקים וה?חירים כי מפאר לה‪:‬ה גורלכם‪:‬‬
‫והצדיקים לחיו ?אור החמה והבהירים ?אור היי־נצח למי חיילם‬

‫מלחמה אחרונה ‪ -‬כ‪5‬ץ מלחמת גוג ו מ ג ו ג ‪ -‬לאומות ה*ולם בישראל‪.‬‬ ‫גו‪.‬‬

‫השלישי‪.‬‬ ‫המשל‬ ‫גח‪-‬עא‪.‬‬

‫ברכת הקדושים‪.‬‬ ‫גח‪.‬‬

 ‫נח ד‪-‬ם ח‬ ‫חנוך א‬

‫יהיו בלי־קץ וימי סקדו‪#‬יס לאין מקמר‪ :‬ובקשו את‪-‬לאור ו ^ א י ‪P1V‬‬

‫ואדון הרוחות ן^לוס לל‪:‬ה לצדיקים ב ‪ #‬ם אדון עולם‪ :‬ףיסד״־מ‬
‫ג‪5‬י‬ ‫ה‬
‫נאמר לקדושים כ?מלם ל כ ק ^ ממלרי' ה^יךקה נללת ל א מ ^‬
‫ל א יםיף‬ ‫ו ^‬ ‫? ל ־ ל א ד ן ןחח^ך ח ל ף • ‪,‬‬
‫ן ז ד‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫; ה‬ ‫ן ל‬ ‫לאיי‬
‫ימממכר ס‪:‬מים ל א ‪:‬צאו כיי ?רא^וןה לכלד ס ח ‪ #‬ך ןלאוךה תפג^ז‬
‫ל ^ י אדון לרוחות ןאוד סי?ור לבון עד־עולם לכני אדון ל ר ו ח ו ת‬
‫י ם‬
‫כ ‪ :‬מ לסם לאו עיני את־־ממלרי ס?ךקים ןסמארו־ת ומ???ם‬
‫וחס ?אירים ל כ ל כ ה או לקללה <יח‪<$‬ן אדון לרוחות‪ :‬ןאךא ? ם‬
‫את־ממלרי לרעם ובךעמי ממעל כ?מלם ‪ #‬מ ע קולו וללאני *ת*‬
‫ת‬ ‫! נ‬
‫* ‪ #‬י ל * ך ן אם־הס ל^לום ןלבך?ה או לקללה כ ל כ ר איי!‬
‫ם‬
‫לרוחות‪ :‬ואללי־מן מל־ממתלי ס?ארות וחבךקים ללאילי ו ל‬
‫מאיריס לבך?ח ולשבע‪:‬‬
‫כ ‪ #‬ת ל מ ‪ #‬סאות כ ח ל ש השמיעי ? א ל כ ע ה עקזר ל ל ך ‪#‬‬
‫ד‬ ‫‪5‬‬ ‫נ‬
‫לל־י ל י ר ? ' ? ל ל ייא ראיתי איר ללעישו את־שסי־ס<ממלם‬
‫‪1‬‬
‫רע<‪2‬ז ןדול ו??א לעליון ולמלאכים אלם־ אלכים ןךבו ך?**‬
‫הזדעזעו זעזוע ל ב ‪ :‬ולא*ז־ס‪:‬מיס ‪ :‬ש ב על־־כסא ?בודו ולמלאכים‬
‫ולצדיקים ע מ י ו ממכיב־לו‪ :‬ורעךה נדולה אלןתני וםלד ל ל ז י ^ י‬
‫‪1‬‬
‫ימלני ס ל ס ל ל ל ו וכליותי נמלחי וא<*ל על־מני‪ :‬ימימאל ? ל י‬
‫מלאך אסר מ ך ה ק ד ו ‪ #‬י ם מקימני ובלקימו אותי ‪ ? #‬ה רולי מי ל א‬
‫‪:‬‬
‫יכ!לתי לעזאת את־מךאה ס ? ? א סןה ואת‪-‬לנודת ס^זמלם ן ר ע ? ם‬
‫ימי?אל אמר אלי מה־לןי מי נ ר ע ‪ #‬ל ממלאה ?ןה ער־לי‪1‬ס ליח‬
‫יום רם?יו והוא ל‪:‬ה רחום ואלך־אכיס אל־יו^כי ל א ך ן ‪ :‬ו כ א ^ י‬
‫י*א סיום ולשלטון ו ס נ ^ ל ו ס מ ^ כ ט א ‪ #‬ר סכין אדון לרוחות אל*‬
‫כל־א^ר ל א ל??עי ל מ ^ כ ט ל ‪ ¥‬ל ק ואל־סבומריס ? מ ? ‪ $‬ט ל*רי‪1‬‬
‫וסנוק*איס את‪-‬שמו־ לשןא סיום סהוא הו?ן ולבסיריס ?דית‬
‫‪5‬‬
‫ולחוקואים מ ק ל ה ‪ :‬וכיום ההוא לליו שני תנינים ?כלדיס תנין ??!?י‬
‫סנקלא לו‪:‬תן לשכן בתהמות ‪:‬ס על־מעלנות סמלם‪ :‬ולןכר א?יי‬
‫‪#‬מו ?למות ןהיא ממלא בל!הי מלבר שמ?ה ושמו דונללז א ‪ ¥‬י‬

‫המאורות והרעם‪.‬‬ ‫נט‪.‬‬

‫ו מ ע ש ה ו ) ש ו פ ׳ י ״ ג י״ב(‪ .‬־־‬ ‫פשפט״הנער‬ ‫ע ל ד ר ך מה״יהיד•‬ ‫למשפטם‪.‬‬
‫רעד השמים ‪ -‬בהפות ולויתן — היסודות‪.‬‬ ‫ס•‬
‫נד‬ ‫ט־־כב‬ ‫ם‬ ‫חנוך א‬
‫מקדם לןן לןזם לשמני המחירים וסצדיקים א‪#‬ר משם לקח אבי‬
‫הזקן הטביעי לאלם לאךם הראשון א‪#‬ר ^ ך א אדון הרוחות‪:‬‬
‫ואכק‪ #‬מאת המלאך ל׳אהר לסךאותני את־בל התנינים להם איך‬ ‫ט‬
‫נכךדו ביום אחד ולשלבו ל א ל ד אל־להמות־‪:‬ס ןה‪#‬ני אל־^רץ‬
‫לכ‪#‬ת המךמר‪ :‬ויאמר אלי אלה מ ך א ך ם ?ןה בקשת לרעת את‬
‫אקזר נסתר‪! :‬המלאך לאחר ההולך אתי ומלאני את־לנכלרות לניד־‬ ‫יא‬
‫לי מלראשון ןעד־לאלריז כשמלס ממעל ובעמק לאךץ מלחת‬
‫ובקצך השמלם ובמו?דות סשמלם‪ :‬ואומרות לרוחות ואיך יללקי‬ ‫יב‬
‫לרוחות ואיך ישקלו ןאיך ילשבו לרוחות כל־אלד למי בה לרום‬
‫ו ל ח מארות ס ‪ :‬ר ס ולכי סלס ?מש?טו וללקת לביככים לשמוםילס‬
‫ןאיך מל־סללקות נחלקות‪ :‬וללעמיס למי לליךלם ומל־הללקות‬ ‫ינ‬
‫עזנעשו מין לבלקים לברק ו^?אס ‪:‬מהר ל ה ? מ ע ‪ :‬מי לךעמיס יש־‬ ‫יד‬
‫‪ #‬ם מקומות מנולה להבות במתן קולס ולרעם ו ל מ ך ק אינם‬
‫נחלקים ונם־<יל‪$-‬לד מלס ו^זנילם ילבו לללו ל ד ך לריס ו ל א‬
‫למדדו‪ :‬מי כ א ? ר לבלק ס מ ל ק לתן לרעם את־קולו ולרוח בעתו‬ ‫טי‬
‫‪:‬נוס וכד־בכד ‪:‬סלק כינילם מ י אוצר עתילס הוא בחול ו כ ל ־‬
‫א ל ד מלם לאסז ב?לג )‪$‬ב לאחוךיו ?מס לדיל ומעיף ל א י י‬
‫לכי רב ןבולות ל א ל ץ ‪ :‬ןרוה ס‪:‬ם מ א י ש ‪1‬נבוךתו ולכי־לח ןבולתו‬ ‫כל‬
‫לללכהו לאחוליו ממלג ו מ מ ה ללדף נס־ל?ניו וללכןר אל־?ל־לדי‬
‫לאלץ‪ :‬ורום סקלה הוא מלאך לנ?שו ר י ס ה ? ך ד הוא מלאך‬ ‫•ז‬
‫טוב‪ :‬ורום ה‪#‬לג ע!ב מ מ נ י גבולתו ]את־או?רו[ לו ת ם מ;לד‬ ‫יה‬
‫ולעולה ממנו מע‪#‬ן הוא וקלה שמו‪ :‬ורום ל א ד ל א ‪:‬למר אלילם‬ ‫יט‬
‫באוצרותילם מי א ^ ר מילד לו ומללכו בנלת ?אור וכחימך‬
‫וכללף וכקלץ ולאוסרו־ מלאך‪ :‬וריס ס ‪ $‬ל מ??ני לק?וי ס^ומלס‬ ‫כ‬
‫וילכד אל־או^רות ס?‪$‬ר ומללכו כ ל ל ף ומקלן המיר ענני ל א ד‬
‫מל?רים ולאלד לתן אל־ס‪#‬ני‪ :‬ובנים ריס ס?^ר מאומרו ו?אוי‬ ‫נא‬
‫‪:‬פ״ב‪1‬‬ ‫י‬
‫על״^ל־ל^דז‪:‬לבר‬ ‫המלאכים וסלסיבו את־לאו־צר ןהוציאדיי ?‬
‫[ ‪5 :‬י‬ ‫אל־מימי ל א ח וכא?ר ‪:‬לבר בכל־עת אל־מימי לאךץנ‬ ‫כב‬
‫סמלם סם למען יי?כי לאלץ כי כל‪:‬ה סם לארץ מאת לעליון‬

‫מופו‬ ‫קטוע‬ ‫נדאד‪.‬‬ ‫‪ -‬פכ״א‬ ‫וגבור‪.‬‬ ‫זבד הוא‬ ‫בכושית‪:‬‬ ‫גבורתו‪.‬‬ ‫כאיש‬
‫)וכן ‪0‬כיד(‪- .‬‬
 ‫ס כ נ ‪ -‬ם א יא‬ ‫חנוך א‬

‫ן ‪ #‬ד כ?מלס ועל־כן יש מ ך ה ל מ מ ד ולמלאכים ק‪1‬ילו זאת‪ :‬ו?ל־‬

‫אלה ךאיתי עד־נן הצדיקים‪ :‬ומלאך ה^זלום א?זר אתי אמר אלי‬
‫[ ‪ :‬כ ‪ # $‬ר ‪:‬נים‬ ‫אלה ‪£‬ני התנינים הערוכים בגלל ‪ ::‬ימעדו ]‬
‫עליהם מ?©ט אדון הרוחות ‪:‬ניה לכל‪1‬־‪:‬לי‪$ 1‬שכט ‪$‬דון לרוחות‬
‫‪,‬‬
‫ל ? ו א והכית את־ל?נים עם־אמותילם ולמניס עם־אבותילם ואליי"‬
‫כן יליד‪ .‬המשכט ?רל?יו ימאלך אפו‪:‬‬
‫י ם‬
‫ואיא כ‪:‬מים ההם והנה נלני ל כ ל י ם אךכיס א ל ה מ ל ^‬
‫‪,‬‬
‫ל ה ם ולקחו ל ל ס אכלם ו‪:‬עוםו וילכו אל־־צד ^ ‪ • p‬ן ^ ז א ל אי *‬
‫‪C‬‬

‫לי&לאך ו*מר אליו ל ? ה לקחו אלה את־הל?לים ו!לכ רא‪$‬ר אלי‬

‫י‬

‫הם ללכי ל מ י ‪ :‬והמלאך ה ל ל ך אתי אמר אלי הן כרות הצלילים‬

‫וק‪#‬ר הצדיקים לצדיקים למען ל^ענו ע ל ־ ‪ #‬ס אדון לרוחות‬
‫לעיל&י עולמים‪ :‬ן ? ב י המחירים ו?כנו עם־המחירים ן^לרי ליז‬
‫חמדות אעזר תןהנה לאמונה ו א ‪ #‬ר לה‪1‬קנה את־לצלקה* והמיית‬
‫מ י ד ן ו א ? י לכלדו כ כ ל ? ר ו א ? י‬ ‫לאלי• ^ ל י ד י מל‪-‬ממללי‬
‫ישובי‬ ‫^‬ ‫ל‪-‬י י ך‬
‫ג ת‬ ‫ך‬ ‫ע‬‫*מרפי על־‪:‬די החיות ואקזר‬
‫י ש‬
‫ונגענו מיום ה?םיר כי א י ‪ #‬לא־ל?חד למני אדון לרוחות ו א‬
‫לא״יוכל ל ל כ ה ד ‪ :‬ואל־ה^ימניס כ?מלם מ מ ע ל י^א ‪$‬ו ולה ה י ל‬
‫א ל ד ואור א ל ד הדומה ל א ש ‪ :‬ל?לכו כ ל מ ר לראשון ולעלי•‬
‫ולשכל מלממה ולהיות לכמים כדבור וברוח החלים‪1 :‬אריז‬
‫לרוחות הושיב את״למליד על־כמא ל כ ב ו ד ףןזכט את־כל מע?י‬
‫הקדומים כ?מלם ממעל ובמשקל י?קלו מ ע ש י ל ם ‪ :‬וכא^ר ל?א‬
‫?ניו ל‪&#‬ט את״ללכילס מ מ ר י ם כ ד ב ר ‪#‬ם‪$-‬דון לרוחות ואת־‬
‫אךחותילם ? מ ? כ ט ס » ד ק א ‪ #‬ר לאדון לרוחות ‪:‬דברו ל ם ? ל ל‬
‫?‬

‫א ל ד וכ‪,‬לכו ףכבחו ועלו ןקלשו א ת ‪ # -‬ס אדון לרוחות‪ :‬וקרא לייל־‬

‫‪?¥‬א ל?מלס ולמל‪-‬לקדושים מ ^ ע ל י‪?¥‬א ל‪ :‬לכרובים לבלמים‬
‫ולאומנים לכל־מלאכי ל ה ומל־מלאכי ל‪#‬לטנ‪1‬ת ואת־לכחיר ונ‪$‬י‬
‫ת‬ ‫ח‬ ‫ר‬
‫׳ * י ‪ # $‬י ע ל ־ ל * ד ן ועל־ל׳מלם‪ :‬וכיום ההוא ‪:‬רימו קול א ל י‬
‫וכלבו וש?חו ועלו בדוס אמונה ובריס לכ^ה וברוח אךך א&לם‬
‫וברוח רלמים ו?רוס מעז?ט למלוס ומרים ל כ ד ואמר!־ ץלם קול‬

‫דעתו של ‪ Ch‬הקובע פסוק זד• קודם פסוק ד ‪- .‬‬ ‫נראית‬

‫מלאכים הולכים לג*ד את־הגן ‪ -‬משפם הצדיקים על ידי הכחיד — שבח הבחיר יי‬ ‫סא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ה ש ל ט ו נ ו ת ‪ .‬כ ל ו השרים הממונים ע ל ה א ו מ ו ת ‪- ,‬‬ ‫מלאכי‬
 ‫סא י ב ‪ -‬ס ב םו‬ ‫חנוך א‬

‫‪$‬לד מריר הוא ו?רוך ‪#‬ס־אדון לרוחות לעולמי עולמים‪ :‬מל‪-‬‬

‫אעזר ל א לישנו כ?מלס ממעל למ‪,‬ר?‪:‬הו כל־־לקדושים א^ר כ^מלם‬
‫ה‬
‫למ‪,‬ל? י ומל המחירים הדוכנים בנךלחלים וכל־רול אולה אעזר‬
‫מיכל למדף ולשמח ולעלה ולקדש ‪ #‬מ ף למכךך וכל‪£?-‬ר ל‪#‬כח‬
‫וימרך ברב־כחו את־שמך לעולמי עולמים‪ :‬מי רמים רלמי אדי?‬
‫לרוחות להוא ארך אכלם ומל־מ^יי ומל־מדת מעעזיו ןלה לצדיקים‬
‫ולמחירים ב ‪ #‬ם אדון לרוחות‪:‬‬
‫וכן צוה ‪$‬ד‪$‬י למלכים ולתקיכים ולךמיס יליי^כי ל א ח‬
‫ויאמר כקחו עיניכם ולרימו קלניכם אם־תיכלו להכיר את־למליר‪:‬‬
‫ואדון לרוחות הושיבו על־ממא כבודו ורוח ל‪¥‬לק נש&ל עליו‬
‫ים‬
‫ולכד כיו למית כל־חחומאים ו ? ל ־ ל ר ? ע לכלת לכניו‪ :‬ןקמוי‬
‫ביום ההיא כל‪-‬למלכים ולתקיכים והרמים ו&מי לארץ ולאדי‬
‫והכיךהו בשבתו על־כמא כבודו ובצדק ל?מ&י לאיי וכל־ךכר‬
‫‪ #‬ק ר ל א יאמר לכןיו‪ :‬וכא עלילם חיל כא^ה בציליל בחולה‬
‫ל ל ד ת בלא וללה עד־כי־רלס ול‪,‬יא ללה ב ל ל ל ה ‪ :‬ולכיטו ק?לס‬
‫אל־קצלם וחתו והורידו את־כנילם וליל יאלןמו כראולם א ת ־ כ ך‬
‫לארם יו‪#‬ב על־ככא כבודו‪ :‬והמלכים ןההקיכיס ומל מו^לי‬
‫לארץ י^רכו וישבחו וירוממו את־למו‪#‬ל על־כל־נעלם‪ :‬כי מקלם‬
‫ללה כ ך ל א ך ם נעלם ולעליון שמךהו לכני מחו ולגלחו אל‪-‬הבחידים‪:‬‬
‫ועדת לבחירים והקדושים תזרע וכל־למלירים יעמדי למניו ביום‬
‫ל ה ו א ‪ :‬וכל‪-‬למלכיס ולתקיכים ולרכים ומושלי לארץ למלו למןיו‬
‫על־מנילס וח^תליי וקיו למן־לאךס ובקשהו ו‪#‬אלו רלמים מאתו‪:‬‬
‫ואדון לרוחות לאיץ כ ל ם כי למלרו לצאת מלאיי ימנילס ילב^ו‬
‫ב ‪ #‬ת וצלמות לכמה מנילם‪ :‬ונמכרו אל־מלאכי ה מ ? ? ט לל‪$‬ךע‬
‫מלם על־דכאם את־כניו ואת־בחיךיו‪ :‬וליו לראוה לצדיקים‬
‫נ‬ ‫ח ‪ 1‬ת‬
‫י ים ?לילם וחלה‬ ‫ו ל ב ל י ך ו ועזמחו עלילם כי לרין אדיז ל י י‬
‫מלמם ח ל ב י ‪ :‬ולצדיקים ןהבליךים ל‪$‬לטו כיום להוא ולא יוכיםו‬
‫ללאות מ‪3‬י החוקואים ולרגעים‪ :‬ואדון לרוחות ל?לן עלילם ועם״‬
‫כן‪-‬לאלם להוא יאכלו ל&כבו ולקיצו לעולמי עולמים‪ :‬ולצדיקים‬
‫ולבלירים לןשאו מךלאלץ ופנילם לא־למלו עוד ולב^זי כ?די‬

‫משפם המלכים והתקיפים ‪ -‬ברכת הצדיקים‪.‬‬ ‫סב‪.‬‬

 ‫םכ ס ז ‪ -‬ס ה ב‬ ‫חניר א‬
‫‪6‬‬ ‫ה‬ ‫א‬
‫‪ iftmi‬ימריי‬ ‫??די מ י ם © « ןיי־ין‬ ‫ת<ז?ירי* ג ו ל ילייי מדילם‬
‫ל א ס * ל ף ה ל » י ן*דון ל ר ו ח * ‪:‬‬ ‫ל״־לללי‬
‫ל ל ם ל‪5‬ק*יי לסקימים וסוללים מ י ע ל י ה ? ח »יי*‬ ‫‪:3‬טים‬
‫י‬
‫לה׳מז‬ ‫?־נולת‪*^-‬‬ ‫ללש‬ ‫הידילם ל ס ת‬ ‫ף * **?ל" «‪>7‬י '??יי‬
‫י ל ל ^ ו י ת ל»י ?דון לרוחות ו ל ה ל ו ד ו ת ל ‪ -‬ל ט א ם י * ם‬
‫ע‬ ‫י?ל^ל?פל‬
‫כ‬ ‫מ‬ ‫י‪:‬‬
‫ן ^ ר י ' רוןד זזרון לריי׳יי*‬
‫‪9‬‬ ‫לאדון ל ר ו ח ו ת‬ ‫ל^י ג־ י‬
‫‪5‬‬
‫וייייז‬ ‫ל א י ר י ם מדין ה ביר‬
‫‪9‬‬ ‫היית‬ ‫ואדון ס פ י ן י * ״‬ ‫* י י ' ??'ים‬ ‫‪1‬‬

‫‪J‬‬ ‫!‬
‫מ ל י י ? ל ־ ך ג י ־ ה ל ר ? צ ל ף מדור ל ד ו ר ו ו ך ף למיליי‬
‫? ב‬ ‫‪W‬‬
‫ל י ג‬ ‫‪,‬‬ ‫?ןיפ‬
‫מ י י י ל ־ י י ז ד ו י י ו*ח לל־־ מ י י ־ ו י ד מ י • י ן » ד‬ ‫'יל‬
‫נ‬ ‫!‪5‬‬
‫י )־ י ל**י יל?רןי אדון ל?־לכים ‪1‬א?ר היא ‪9‬לר ?ל־‬ ‫״י"‬
‫" ‪ W l‬׳ י ללן־לנו ?!נולה ל‪$‬אר ולהודות ן ל ל ^ י ן ל<זני‬ ‫‪9‬‬ ‫׳ '‬ ‫‪a‬‬
‫* ^‬
‫ת‬ ‫‪n‬‬
‫א‬
‫‪ W‬ל?«יס ־?ז» ו ל א ‪$9‬אני ךד‪$‬ני אסרי?‬
‫ול‬ ‫‪W‬‬ ‫? ב י י | י ‪5‬‬

‫? * * י י י י ל ל י ׳ ‪3‬׳ליג י ו ? י ד ט??ן לנו לע^לטי עולמים גי‬

‫ח‬ ‫ינ‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫‪5‬‬

‫י ־ ל » » י ל»יי ולא <ז»ךנו ‪ #‬ם אדון לרוחות ו ל א ‪86‬ךנו *חינני‬ ‫א‬

‫י‬
‫«?>ל?י«ני יליייארמנו‪ :‬וביום ??לני‬ ‫* י י מ י * " לילסי•‬
‫ל א יסיעני ולא ;?ו*א קונולזת אמוןה ל ה ו ד ו ת ‪3‬י}א?‪1‬ן אדוןני * ‪ $‬ל ־‬
‫נו‬
‫ה ^ י ו <‪ ^W?W‬י?*ד? ת י י ^ י ו ל א יעזאו ? נ י‪-‬אי*ז‪«1 :‬ן?׳‬
‫ה‬
‫‪ v j t f‬י י ?"??ייני הל־ממינו ן ח ש מ ב*דק‪ :‬ו??‬ ‫* ‪0‬‬ ‫י פ‬
‫"י‪#‬‬
‫‪1‬‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,5>?r‬‬ ‫‪iB‬‬
‫ו ל א י^עיאיתני הררי* ר‪1‬‬ ‫ל«י ע‬ ‫?׳ל י‬ ‫‪T‬‬ ‫* ^‬
‫*ל־??י‪ 1‬׳ואיל‪ :‬ואליי ?־לאת » י ל & ח?!י ]ב<ןות ל‪$‬ני מ ־ מ י ו ״‬
‫ללר׳״י י*ל*}יו וסלךכ ת?י־!ן ? ת ? ם למיו‪ * :‬ה א‪0‬י אדון לרוחי*‬
‫את‬
‫* סי?ז״ )‪W‬׳‪? «w‬נל־*סקי?ים ו מ ‪ #‬י ם והרטיט וטבולי ל ? ח‬
‫ל?‪5‬י ?דין ל ר ו ח ו ת ‪:‬‬
‫ק ו ל ל&ל‪1¥‬י‬ ‫י*יפ אחרים דאיתי ??קופ־ססי• ל ה ו א ‪:‬‬ ‫־‬
‫ל א * ־ אלה ד‪.‬ם הטלאכים **?יי מ־יי * ל ־ ^ ח ן ״ ל ו » ת א‪7‬יי‬
‫'?״*י ?>?‪5‬י לאן־ם ‪!1‬תעו את־בני לאדם ל ל ^ א ‪:‬‬
‫* * ־ * * ר ץ ןל‪5‬ה ?‪ nyp‬ןקןרוב ]יוםז‬ ‫‪1 , 5‬‬
‫'‬ ‫‪«,‬‬ ‫ה‬
‫י‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫&‬ ‫ל‬ ‫‪9‬‬ ‫! ? ‪ 1‬י ם‬ ‫י‬

‫א‬ ‫?)רי־‪:‬‬
‫י ^ יי־חליז ‪ « r e‬מלוי»ל־»י ‪ r w‬ממ־א‬ ‫י^‬
‫המלכים והיוקימים כגלוי‬ ‫ת»‪.‬ובת‬ ‫‪0J‬‬
‫‪ .10‬ממה הנזילים במקום הפירמות‪.‬‬
‫י ־ מ י ן זכרונו״ שמספי נח )ה״ו״ הלשין נר«ש המסוקים גי‪ .‬י•׳• •‬ ‫סה־־ח‬
‫סה‪ .‬חניך מתנבא לנה »ל ביאת המבול תל ה‪1‬לתו•‬
 ‫סה ג ‪ -‬ם ז ‪K‬‬ ‫חניך א‬
‫ג‬
‫מעמיס בקול מר ‪#‬מעני‬ ‫אל־לנוך אכיו לזקן ‪1‬י?ןד« ל‬
‫?מעני ? מ ע נ י ‪ :‬ואמר אליו לןילה־לי ם ה ־ ן ך ה ע ל ־ מ י ד ז ‪#‬לארץ‬ ‫נ‬
‫מכה עיכה ולנוע כי יראתי מ ך א כ ד אלדז‪ :‬ואלדי־כן ללה ר ע ‪#‬‬ ‫י‬
‫וליל על־לארץ וקול נקזמע מן־ה^מלם וא&ל על־מני‪ :‬ולנוף אבי‬ ‫י•‬
‫ה‬
‫לזקן *א ולעמד על־ידי ויאמר אלי מדי* ^ע?‪1‬י^ אלי ‪ * £ ¥ ¥‬י ד‬
‫ימככי‪ :‬ומקרה י?אה מלמני אלני על־ישכי לארץ כי־מלאה‬ ‫י‬
‫? ח י ל ל ם יען א‪#‬ר למדו את־מל־ממלרי למלאכים ומל־למס בני־‬
‫ל ^ י ז ומל־ממלרי כחותילם מל־פצס למכ?כים וצל ללמרים ולס‬
‫ז‬
‫עיעזי מכילי מכמה למל־לאךץז ואיל מוציאים מכף מעמר לארץ‬
‫ח‬
‫ואיל מלכת מזקקת ת ^ ה מן־לאלץ‪ :‬כי עוכלת ובדיל אינם‬
‫מ‪1‬ציאים מן־לאלץ ממו לקולמים מעלן הוא למוציא אולם ומלאך‬
‫כ‬ ‫ת‬
‫עמד מ י י ונעלה ה!־א לכל‪$‬ך ל ה ו א ‪ :‬ו א ל י י א ? ר אלזני לנוך‬ ‫ט‬
‫אמי ס מ ז מלדי ולקימני ויאמר אלי לך מי ? א ל ת י מאת אדון‬
‫לרוחות על־לרעש לזה על־לאךץ‪ :‬ויאמר אלי ברשעתם נלתם‬
‫משמקןס ולא י ל ? ב ו לכני ל ל ך ‪ #‬י ס א‪#‬ר לקרי ולרעו כי לאלץ‬
‫ת כ ח ד ומל־ליי?כיס ^לייל‪ :‬ןלא ללי ללם מלימה לעולם על‪-‬‬ ‫יא‬
‫ם‬
‫הורולם ללס את־לנמלרות ו ל נדונו ואלה בני אדון לרוחות ידע‬
‫‪5‬י ‪$‬הור לןך ךכקי מאשמה *את בנסתרות‪ :‬והוא חזק את־שמך‬ ‫ינ‬
‫לליות כין לקדושים וישמרך כין ליושכים על־לאלץ ולמק את־‬
‫ז י ע צלקך למלכות ולכבוד ןדול ומ‪1‬לעך יצא מעין ל‪¥‬לקה‬
‫ו ל ק ל ל ה מלי ממכר לעולם‪:‬‬
‫ואלרי־כן ללאני את־מלאכי לח^לה לןבוניס לבוא ולכתת‬ ‫םו‬
‫ר‬ ‫ם‬
‫את־מל־?מעת ל ^ ‪* ? $‬אלץ מלחת ללביא מ?מ& וכליון ע ל ­‬
‫מל־יו?מי לאלץ ו^ימניל‪ :‬ואדון לרוחות מקד על־למלאכים ליטאים‬ ‫ב‬
‫כל־ירימו את־ל;רלס כי אס־לניחום כי למלאכים ללם ליו על‪-‬‬
‫שמעת ל‪£‬לם‪ :‬ואצא מאת מני־לנוך‪:‬‬ ‫נ‬
‫צ‬ ‫ה‬ ‫ם‬
‫יכלמים ל ל ל ל ד כ י ל‪ :‬אלי ‪**1‬מר אלי ל ללקר מא‬ ‫סז‬

‫ה ק ו ד מ י ם ‪ .‬כמו כסף ומתכת מזוקקת‪ .‬שנזכרו קודם ל כ ן ‪ .‬־ ־‬ ‫כמו‬ ‫‪• no‬‬
‫מ ל א כ י ה מ י ם נ * ט ו ו ל<‪1‬ור ב ה ם ‪.‬‬ ‫םו‪.‬‬

‫ברור לפי ההמשך שהידיס הללו עיקרם ה מ י ם ‪- .‬‬ ‫הידים‪.‬‬ ‫•‬

‫ל נ ח ‪ -‬מ ק ו מ ו ת הפרטנות למלאכים ולמלכים‪.‬‬ ‫ה ב ט ח ת ה•‬ ‫םז‪.‬‬
 ‫חנוך א סז ב ‪ -‬ס ח «‬
‫‪:‬‬ ‫ה‬ ‫? ל י‬ ‫? | ? ן ק‬
‫המלאכים‬ ‫^‬ ‫*ל? * ל ? ר ? י‬
‫נ**״ מ ו‪<7‬י• מה?לימס את״למלאכה ף*מתי את‪-‬לרי ?לילי‬
‫י*מ־*יל י * » ה « * ‪ XHJ‬חיים מזליפה לכ*־כה ן ה א ח לא‪-‬ה*אי־‬
‫ז ב ‪:‬‬ ‫י‬ ‫? ל י‬
‫^ ‪ * R V * PW TO‬ל * י לעולמי עולמים ה«הג«י‬
‫ת‬
‫מ?ס * ״ל*זיכניס *סר ולא לדיחו )את־זדער! על־מני‪-‬לארז *י‬
‫אס־למרך ףךב ?ל־לאדן מעזס לל‪ :‬וכלא את־המלאכיס א?ר‬
‫מ ס ל הגוער א ? ר הראני למני־כן לנוד אכי ס«ז‬ ‫לי*‬
‫‪1‬‬
‫ממעלב מיז ליי ןלב וממף יכך־ןל ומתכת מן?ןקת וניכרת‪ :‬ןאיי‬
‫*ת״מסל ליי* איכד״בו לללה למלה ?דולה ולמלת הקדס‪ :‬וכ^זי‬
‫‪n‬‬
‫ללה מל־ןה מ ל ל ^ כ ת הליא ל?מכה כאעי ללקןלה א?>ר ‪W‬‬
‫*מקום להוא היה ?זס ריל וכרית וללכד אל‪-‬למיס ללם ןנחי*‬
‫ת‬
‫למלאכים א?ד ללמיאו כעי ‪ $‬ה ל לאלץ הליא‪ :‬וכןלליס לאלה‬
‫מ?כו גלדות־א^ א^ר כלס נדונו למלאכים א?זר התעו אתי‬
‫ל*דן‪ :‬ולמלס להם לליו בלמים להם למלכיס ןלהקימים‬ ‫^‬
‫י‬ ‫י‬
‫ולרכים יל י?‪ 3‬ל * ח למר** למעזר ולמוכר לרול כי ת ל ם‬
‫‪1‬‬
‫? לא האוח למען לומיי כ??רם כי כל*זו כאדון לרודלת ולם‬
‫מ‬
‫ליאיי ימרס יום יום יל?מי ל א ‪.‬יאמינו‪ :‬וכלב שרמת {ףותילסמן‬
‫^ ה רולם לעולמי עולמים מי למני אדון לרוחות לא־לדכר אי*‬
‫;‬
‫לב אס על־האמינם ?האות מ?רס ו^מרם‬ ‫ךכי‪-‬לכי‪ :‬כי‬
‫ברוח לל‪ :‬והמלם ללם ל?‪3‬י כלמים להם ןכא?י לדונו למלאכים‬
‫להם כמלם להם ל‪#‬גו מעלני למיס להם את‪-‬ח‪$‬ם וכעלות למלאכים‬
‫ההם ‪ #‬נ י מי המעלנות להם ולתקרדי‪ :‬וא?מע את־מיכאל עוןר•‬
‫מ‬ ‫ןא‬
‫י * י י ׳ ^ מ ״ ^ ־ ־ * י ל?מ»י המלאכים עד היא למלכים‬
‫ולמקרים י ? ל י ל א ח ‪ :‬מי םי‪-‬המ?מט לאלה פוך^ן לבעוי‬ ‫מ‬

‫ם‬ ‫‪D‬‬ ‫‪,‬‬

‫ו ^ י ? ‪ #‬־ ו ל לא יראי ולא ‪.‬יאמינו כי ה&לס להם‬
‫ל?‪3‬י וליו לאש ל‪.‬ביעךת לעולם‪:‬‬
‫ואלרי־מן **דלי לניר אמי הןקן את‪-‬תורת כל‪-‬הנכלרייז‬
‫בממי־ ובמילים א?ר נלני־לי ולאק^ס ‪.‬יחד למעני מד^רי ‪*0‬י‬

‫הגהת‬ ‫ע ר ו פ ה ‪ - .‬מ ל כ י ס‪.‬‬ ‫תשאר‬ ‫לא‬ ‫בכושי‪:‬‬ ‫יושב‪.‬‬ ‫בלי‬ ‫" א י‬ ‫ל«‬
‫‪-‬‬ ‫)שבכושי(‪.‬‬ ‫מלאכים‬ ‫במקום‬ ‫י‬

‫מ י כ א ל ג ר ג ז <ל ג ז ר ה ר ץ ה נ ו ר א * ל ה מ ל א כ י ם ‪.‬‬ ‫םח‪.‬‬

 ‫סח ב ‪ -‬ס מ ח‬ ‫חנוך א‬

‫למגלים‪ :‬וכיום ההוא ענה מיכאל לרמאל י א מ ר כיח הרוח לעכייני‬

‫וידויי מכני ק ‪ #‬י דין לנכלרות דין למלאכים כי־יוכל לשאת את־‬
‫הדין לק?זה א?זר }לרץ ‪1‬א‪#‬ר }מונו בכןיו‪ :‬ומיכאל ענה ‪#‬נית‬
‫א‬
‫ר ‪ $‬י אל־למאל מי־הוא א^ר לבו לא־נרך מזה וכליוליו ל א‬
‫לשתיןן כךבר חמש^ם הןה א ‪ #‬ר ‪:‬צא עלילם ב ? ל אקזר לביאום‬
‫א ת ‪:‬‬
‫וללי מעמדו למני אדון הרוחות י א מ ר מימאל אל־רמאל‬ ‫ל*‬
‫אני ל א אהיה כעלם לעיני האדון כי אדון הרוחות קצף עליהם‬
‫יען עשולם כדמות האדון‪ :‬ןעל־מז כל־חנעלם ‪:‬כיא עליהם לעולמי‬
‫עולמים כי גם־מלאך גס־אלס ל א לקחו חלק ןהם לבךס קכלו‬
‫מ?ממס לעולמי עולמים‪:‬‬
‫ואליי חמ?כט סןה למלזידוס ןלךןיזום על־חףאולס *את אל־‬
‫י‬
‫י‪5#‬י ל א ל ץ ‪ :‬ןאלה ?זמות למלאכים לחם לראשון מלס הוא‬
‫י‬
‫‪#‬מח!י ל‪ 3#‬אלקזקיכא ךלשלי‪#‬י אלכן ולרביעי כוכמאל הלמישי‬
‫טוךאל ל ‪ #‬ש י רומיאל השביעי דן יאל השמיני נקאל התשיעי בלקאל‬
‫ז‬

‫לעשירי עז!אל לאחד עעזר אלכלס לשנים ע ? י מאריאל השלעזה‬

‫עק(ר ?סמאל לארמעה ע ? ר חננאל ללמשה עעזר טךאל ןהעזקזה‬
‫עקזר ממככיאל לשבעה עעזר ‪:‬תךאל השמונה עעזר תומאל התשעה‬
‫עע‪1‬ר ?לאל ולעקזרים רומאל ולעשרים ןאלד עזזאל‪ :‬ןאלה לס‬
‫ל א ‪ #‬י מלאכילס ושמותילם מלם שר כאה ומלם שר למשיס‬
‫ומלם שר ע ? ר ה ‪ :‬עזם לראשון לקן הוא א‪£‬ר ל ת ן ה ן^ת־כל־בני‬
‫למלאכים ויורידם על״לאלץ ולתעם כבנות לאלם ז ולשני ל יה‬
‫ז‬

‫שמו עןכיאל הוא ועץ לבני למלאכים לקדושים ע^ה ךעה ‪!1‬תעם‬
‫עד־ממאס את־בשךם כבנות לאלם * ולשלישי ל‪:‬ה קזמר עלליאל‬
‫הוא אקזר ללאה לבני האלם את־כל־לבלי למות והוא ל ל ע ה את־‬
‫לוה ולראה את־?לי למות לבני לאךס ואי‪1‬־ל‪#‬ריון ואת־למנן‬
‫ת‬ ‫ה‬
‫ואת־לרב למללמ וא ־מל־כלי ל ^ ת לבני ל א ל ם ‪ :‬ומ ידו ‪:‬צאו‬
‫י‬

‫א‬ ‫ה‬
‫על־יו?כי לארץ למךליוס ל י ועד‪-‬עולס‪ :‬ולרביעי ל‪:‬ה שמו‬

‫לידי כך‪.‬‬ ‫שהביאום‬ ‫ראשיהם‬ ‫המלאכים‬ ‫ב ס ב ת אותם‬ ‫ב ש ל א ש ר ‪ .‬כלו׳‬

‫ו ת ה א ד ו ן ‪ .‬ר״ל כאילו הם האדון בעצמו‪ .‬־־‬

‫שמותיהם ותפקידיהם של המלאכים שקלקלו — ענינה של שבועת יםתרים‪.‬‬ ‫‪0‬ט‪.‬‬

‫בכושית יש כאן חזרה‪ :‬ואלה הם שמותיהם•‬ ‫ההם‪.‬‬ ‫המלאכים‬ ‫שפות‬ ‫ואלה‬

 ‫ס ט כ(‪-‬יח‬ ‫חנוך א‬
‫מנבואה הוא הולד‪ ,‬לבני לאלם את חמר ןאת־למתוק ןהוא הללי•‬
‫להם את כל־תעלמות ל מ מ ל ם ‪ :‬ן ה ו א ל מ ד את־לאךס ל ^ ב כליי־‬ ‫ט‬
‫ם‬ ‫י‬
‫ימלי ימיי למאי רמים מךלעולם ועד‪-‬לעולם ןער־ליים‬ ‫^‬
‫ח ז ה ‪ :‬כי בני האדם לא־נבלאו ל^ם־ןה ל מ ק את‪-‬אמונלם‬
‫וכליו‪-‬עמצים‪ :‬מי לא־נבלא לאלם ב ל ל ף אלךת מךהמלאכים כי"‬ ‫יא‬
‫אס ל ל י ד ת טהורים וצדיקים ן ל ^ ת חמכלה כ ל לא‪-‬יןיע אלילים‬
‫יב ורק בדעתם יאכדו ובצח ןה לכלעני א ו ת י ‪ :‬ןללמי‪#‬י <ןזמו ללי׳‬
‫כשללא הוא אשר ללאה לבני לאלם מל־מבות לרוחות ולגלים‬
‫ע‬
‫לךעות ומבות ל^?ר מממן א?זר ל&ל ומבות לנכ‪ #‬נשיכות ל ? ל‬
‫א ת‬
‫ןלמבות ח?א‪1‬ת ‪^3‬לללם ]הוא[ כךלנל‪ #‬לנקלא &כעת‪ :‬ן *‬ ‫ע‬
‫מקרת מזכיאל עזר לשבועה א ^ ר לךאה ל ק ד ש י ם כ א ‪ #‬ר ל‪5‬י׳‬
‫יי ^ י כ ן כ^רום ?מבור ושמו כ י ק א ‪ :‬הוא אמר למיכאל ללדאותו את״‬
‫ל ‪ #‬ם לנעלם למען יוכל להזכירו כשבועה לללריךם ממני ל‪#‬ם‬
‫להוא ולשבועה אלה א ‪ #‬ר ללאו לבני־לאךס את־כל־א^ר לגי׳‬
‫מר נעלם‪ :‬וןה־מל ל ק ב ו ע ה לזאת כי ככיךה ועצובה ליא }ימם את־‬
‫טז לשבועה לזאת בנד מיכאל‪ :‬ואלה ל ס ממלליו כשבועה ל‪$‬את‬
‫ןהיא אמיץ כשבועתו ומה נללה ללקיע ע ד ־ ל א נבךא לעי״לם‬
‫ן ע ד ‪ -‬ע ו ל ם ‪ :‬ןלאךץ נוק‪1‬ךה על־־למלס ימ^מלרי ללרים לכאו מלם‬ ‫מ‬
‫יח לכיס למךבריאת ת ב ל ןעד־עולם‪ :‬ובשבועה לליא נבךא ללם‬
‫ןאת־לחול ק(ם־לו נבול לעת־קצף ןלא יעבר ל מ ך ב ר י א ת תמל‬

‫ב‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫י‬

‫ח‪-‬י« לשמות המלאכים יש להשוות ו׳ ז ‪ - /‬פ נ מ ו א ה‪ .‬חשיבותו בשמו‪ :‬מלאך ה פ ג « ~ ^‬
‫ז ה י ב ל ע נ י א ו ת י ‪ .‬בכה דעתי שקניתי מן הספדים ש ב כ ת ב ב ל ע המות גם *י ^‬
‫לשון זה עושה רושם של העדה ב ד ר ך הומור‪ - .‬ם ב ע ת‪ .‬בכושית‪ :‬תבקט‪ .‬לשון זי׳‬ ‫יב‬
‫‪ ,‬כ י י‬ ‫ש‬
‫י‬ ‫]הוא[ ב ך ה נ ח ש הנקרא ט ב ע ת ‪ -‬נראה כגליון ביאורי למכות ה ב א ו ת בצהרים׳‬
‫‪|1‬‬ ‫להקשתו של אותו מין נחש‪ ,‬שאולי הוא נקרא ט ב ע ת על שם צורת התקפליייי‬
‫ח‬ ‫ע‬ ‫ע‬
‫‪.‬‬ ‫למשל‪ ,‬ישע׳ כ י ז א׳ נחש בריח ונחש עקלתון(‪ .‬־־ מ ש ם ט‪ .‬בכושי‪ :‬מנין‪ ,‬ו כ ב י‬
‫ממנין עגין‪ - .‬כ ז ב י א ל ) = נ ס ב א ל בכושי(‪ .‬קודם נפילתו היה שמו בקא‪ ,‬כלו׳ שלם ונאמן‬ ‫יג‬
‫י ‪ fn‬וראחר‬ ‫י‬ ‫י‬
‫‪,‬‬ ‫‪ : bastare, esser persoaa integerrima, santa‬בערכו ‪vGmdi Vooabolario Amarico-Italiano‬‬
‫ם י‬
‫ל קפציאל=ק* *‪.‬‬ ‫ק ל ק ל ת ו הוסב שמו לגנאי‪ .‬ואודיבידג )‪ (p. 49‬ממשיך לכאן שמו‬
‫ש‬

‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫י א ל כ ך היי••‬ ‫ל‬ ‫המלאך ) ש ב ם חנוך ל ר ׳ ישמעאל כיג‪ ,‬פ ר ק א ( ‪ - .‬נ ר א ה‬
‫כ ז ב‬ ‫ש‬ ‫ש ע נ י נ ו‬

‫מתחלה היה שוכן במרום בין הקדושים והיה ממונה על אותה השבועה )כעין השבעי^‬
‫ח‬
‫שבה סידר הבורא א ת העליונים והתחתונים״ והראה אותה לקדושים שבמרום‪ .‬י *‬
‫נמלך וברמאותו נטל ממיכאל א ת השם המפורש ובצירוף של שניהם — השבועה והשם‬
‫המפורש ‪ -‬עשה מה שעשה ולפיכך נהפך שמו לגנאי‪— .‬‬
 ‫פט יט‪-‬עא ‪x‬‬ ‫הכוך א‬
‫ו ע ד ־ ע ו ל ם ‪ :‬ומשבועה החיא לןקו לחמות ויעמדו ו ל א לנוער ממקודם‬
‫ל מ ך ל ע ו ל ם ןעד־־העולם‪ :‬ומשבועה ה ה י א נשלימו ה ? מ ש ו ה ל ר ח‬
‫מ ה ל כ ם ןלא ‪:‬סורו ממקךלם ל מ ך ל ע ו ל ס ו ע ד ‪ -‬ל ע ו ל ס ‪ :‬ומשבועה‬
‫ההיא ו ש ל י מ ו הבומכים את‪-‬מללכם ןקךא להם כשמותילס והם‬
‫לעןהי ל מ ך ל ע ו ל ס ועד‪-‬לעולם‪ :‬ו כ ן רוחות חמיס ו ח ב י ב ו ת ן?ל־‬
‫לרוחות ןדךכילם מ^ל־אןדות לרוחות‪ :‬ומה משמרים קלות הרעם‬
‫ואור ה מ ך ק ו מ כ ר י ס ? ה אוצרות ה מ ך ד ואוצרות המסור ואוצרות‬
‫ל א ד ואוצרות ה ^ ו ר ו ה מ ל ז מל־אלה נאמינו ויודו ל ‪ #‬י אדון‬
‫לרוחות ויעזבלהו בכל־כלם ו מ ל מ ל ל פ מ כ ל ־ ה ו ך א ה זו חפ יודו‬
‫ויעזבחו וירוממו את־‪#‬ס אדון לרוחות לעולמי עולמים‪ :‬ועלילם‬
‫‪ «WP‬מל־חשבועה הזאת ומה הס משמרים ורךכילם מ?‪£‬ריפ‬
‫ומהלמם ל א ל מ ר ע ‪ :‬ולחי שמלה נדולה ללם ו ל מ ך כ ו ולעזבחו‬
‫ולרוממו מ י ‪ #‬ס מ ך ל א ך ס חהוא ננלה א ל י ל ם ‪ :‬והוא ל‪#‬ב על‪-‬‬
‫א‬
‫‪ 5‬ס כבידי ו כ ל ־ ח מ ש מ ט נתךלו ל ב ך ל א ך ם והוא המיר את‪-‬‬
‫ל‪$‬ךץ ואקזר לתעו את־לעולס‪:‬‬ ‫חחוקזאיפ ולמחידפ ^ ע ל‬
‫מ מ מ ל י ם ל א מ ת וכאסכת ? ח י ל ל ם לליו טלואים ומל־מעשילפ‬
‫יאבדי מ ע ל ־ מ נ י ה א ד ן ‪ :‬ו כ ע ל ה ל א להי־עוד ‪$‬שלת מי מ ך ל א ך ס‬
‫הימימ ו ל ש ב על־ממא מבורו ו^ל־ךע נ ל ל ף ו ל ע מ ד מ מ נ י ו ומאמר‬
‫בן^ל‪^-‬ןך ל ש ל י ח י ‪:‬‬ ‫ן ה‬ ‫מ ך ה א ך ס ‪:‬קום למ י ^ ן ן החיחוףן‬
‫ד‬ ‫‪5‬‬

‫ו ל ח י אחיי־כן מ א ע ז ר ללה שמו נ ? א ?לנ־למי[ הליו ע ד ־ ? ך‬

‫ל א ך ס ההיא ועד־אדון לרוחות מתיר יו?מי ל א ר ץ ‪ :‬ול?ע*א מ ר מ מ י ‪-‬‬
‫רוח למעלה ןלאמף שמו מתוכם‪ :‬ומךחיום חהוא ל א ־ ה ל ח ^ ב ת י‬
‫עוד ע‪$‬לם ויוליכני מין שני לרוחות מ י ן הצפון וחמעךב א ‪ #‬ר‬
‫? ם לקחו המלאכים א ת ־ ה ה מ ל י ם למד־לי מקוס־בחיריס וקדומים‪:‬‬
‫ועזס ךאיתי את־ראשוני לאבות ואת־הצדיקים וזיכני המקוים ההוא‬
‫מראיית‪:‬‬
‫ולחי אלרי־כן כ א ? ר נעלמה רוחי ותעל ה?מלמה ואךא את־‬
‫מ נ י המלאכים חקדושיס ול‪,‬ם הולכיס על־ללבות־אש מלבו‪#‬ילם‬

‫משלישי‪.‬‬ ‫המשל‬ ‫חתימת‬ ‫כ״ו‪-‬כ״ס‪.‬‬ ‫סט‬

‫הסתלקותו של חנוך‪.‬‬ ‫ע‪.‬‬

‫עא‪ .‬מראה חגוך לאחר הסתלקותו‪.‬‬

 ‫ע א ב־‬ ‫א‬ ‫חנוך‬ ‫םי‬

‫א ו‬ ‫כ‬
‫למנים ‪1‬עס‪1‬יכילם ומניחם מאירים כקזלנ‪ :‬ןאלא ?ני נלרות־א‪ #‬ו י‬
‫ל א ‪ #‬מאיר ככלקת לא^ל על־־מני לג^כי אדון לרוחות‪ :‬ומי‪$‬א‬ ‫נ‬
‫המלאך אלד מלאשי המלאכים אל!ני ביד ‪:‬מיני ולקימני ולביתי‬
‫אל־מל־הממלרים ויראני מל־ממלרי לרלמיס ‪!1‬ךאני את־^ל־ממ^י‬
‫ת‬
‫ל‪¥‬לק! ‪1‬ללא‪3‬י א ־כל־ממלרי קצות ל ^ ‪ /‬ל ם ומל‪-‬או^רות ל ב ו ^ י *‬ ‫י‬
‫ןהמארות א‪#‬ר מ?ם י?אי ל מ נ י הקדושים‪!! :‬עלם את־רולי מ?&‬ ‫ה‬
‫י מ‬ ‫ם‬
‫ל?^לם }אלא ? מעין !כנלן[ עשוי אבני אלןכיש ובתוך ל א ^‬
‫ש‬
‫לשונות אש חלה‪ :‬ןרולי לאתה ^ת־לאזור לא!ר את כית*לא‬ ‫ו‬
‫להוא ועל־אלכעת קצוליו נלרות מלאים אש חיה ןחם ^ ן י י‬
‫&‬

‫נו‬
‫לכלת להוא‪ :‬ומממיב שלמים מרומים ןאומניס ול‪,‬ס א^ר לא ל י ?‬ ‫ז‬
‫לכמת את־כמא כבודו‪ :‬ואלא מלאכים לאין מ מ כ ר אלכי ‪$‬לכים ורבי‬ ‫ח‬
‫נים‬
‫לכבות מיבמים לכלת להוא ומיכאל ונבליאל ילכאל וכנואל ולמלאה‬
‫או‬
‫לקדושים א ‪ #‬ר ממעל ל?מלם יוצאים ומאים כבלת להוא‪1 :‬ל‪¥‬‬ ‫‪0‬‬
‫מללבלת להוא ומיכאל ןנבליאל למאל ימנואל ומלאכים קרו?ים‬
‫י‬
‫לרב בלי ממכר‪ :‬ןאלס ראש־ללמים יא^י ל ל י ׳ ל מ ז ו?לו‬
‫ולבושו לא לתאר‪ :‬לא&ל ע ל ־ מ נ י ו כ ל ‪ -‬ב ? ל י ; מ ס )־רוחי נ ל ^ י '‬ ‫יא‬
‫יכ ןאקלא בקול ןדול ברול‪-‬עז לא?רך ןאשבח ןארו־מם‪ :‬ןלבךכות ללז‬
‫‪,‬‬
‫א ? ד ל^או מכי ליו לךצון ל מ נ י ראש־ללמים‪ :‬וראש־ללמים ^א עם "‬ ‫יג‬
‫ר‪:‬‬
‫מ י כ א ל ונבליאל למאל ימנואל אלכי אלכים מלאכים בלי מ ‪$ 9‬‬
‫יד !הוא ננ‪ #‬אלי ‪1‬י?אל לי ל ? ל ו ם בקלי־ ניאמר אלי אתה הוא ? ל‬
‫לאלם א‪#‬ר נולד לצךקה וצךקה לנול עליף ןצךקת ראש־־ללמים‬
‫ט‬
‫»י לא ה ^ מ ך ‪! :‬יאמר אלי הוא שואל לך ל?זלוס כ^זם ל ע ו ל‬
‫ם‬
‫ל?א כי מ?ם ל‪$‬א ?לום למדמריאת העולם לכן ילי ל ך ל ע ו ל‬
‫ולעולמי עולמים‪ :‬ן?לם י ל ט מללמיןז ןלצךקה לא תעזבך לשלם‬ ‫»‬
‫ם‬
‫אלך יליי מ?כנותילם לאלף ללקם ללא למלדו כאתך ל פ ו ל‬
‫ן‬
‫ילעילמי עולמים‪ :‬ו כ ן לללה אלך־ימים עם־כךלאךם להוא ולצדייוים‬ ‫י‬
‫יהי ?לום ולצדיקים ל ר ך ל?לה ? ‪ #‬ם אדון לרוחות לעילאי‬
‫עולמים‪:‬‬

‫ל‬
‫! ^‬ ‫כ ב ד ק ת‪ .‬בכושי‪ :‬י כ נ ת )=‪ ? ,«v00v1ax‬י*»ולפדתי ש ב ר ק ת ־ י ק י נ ת ו ן‬ ‫עא ב‬
‫ג‬ ‫ל‬
‫* *‬ ‫ש ב ש מ י י סיף ל״ח‪ . :‬ל ו י דייקינתין‪ ...‬על ב ר ק ת היה כ ת ו ב א י ״ ‪ - .‬ו ה ו א ‪ .‬כלי׳‬ ‫יי‬
‫מנהיגי‪ - .‬ו י א פ ר ‪ .‬המלאך׳המנהיג‪- .‬‬ ‫טי‬
 ‫עב א ‪ -‬י ד‬ ‫חנוך א‬

‫מ מ ר מהלך מארות ל ? מ ל פ מל־אלד ו א ל ד למ?מחותילפ‬

‫ל ל מ ^ ל ו ת י ל פ ו ל ז מ ז ם לאמותיהם ולמקמות מולדלפ וללךשילפ‬
‫א ? ר הלאני אוריאל המלאך לקדוש א ש י אתי ןהוא מנללפ ןהוא‬
‫ת‬
‫לךאני ‪ $‬־ ? ל ־ מ מ ל מ י ל ס ?מיי ‪ #‬ל ם למל־שנות תמל ועד־לעולם‬
‫ע ד ־ ת ? ל ס הבריאה ל ל ל ^ ה א ‪ #‬ר ת ע מ ד ל‪$‬צח‪ :‬ןץה לק־־למארות‬
‫ל ר א י ו ן מאור ל ? מ ש מו^או ב ? ע ר י מץרח ל ? מ י ם ומבואו בשערי‬
‫מערב ל ? מ ל פ ‪ :‬ו א ר א ‪ ^ #‬ה ?ערים אשר מלם יצא ל ? מ ש ןש^זה‬
‫?ערים אשר מלם ‪.‬יעריב ס ? מ ש ו ס י ר ס ל ז ר ה ויעריב משערים‬
‫האלה ומנללי הבויממיס עם־א^ר לנללו אולם ? ? ה במןלה וש^זה‬
‫במערב וןגלם הולמים ןד‪ .‬אסר‪-‬ןה במשקזר י ? ר ונפ־ללונות רמים‬
‫מימין ס ? ע ר י פ האלה ומשמאלם‪ :‬ו ר א ש י ה נצא ה^אור סןדול‬
‫ו?מו שמש וסבימתו מ מ מ י מ ת ס‪$$‬לם ?לי מלא אש מאירה ומערת‪:‬‬
‫ו מ ד מ מ ת א ? ר נעלה עליל נןהינ לדוס ו ס ? מ ‪ #‬נעריב מ ן ־ ס ש מ ל ם‬
‫ושב ר ר ך ^פון לבא אל‪-‬למןרח ןןהל ע ד בואו אל לשער להוא‬
‫ח ר ה ע ל ־ מ נ י ל ? מ ל ם ‪ :‬מן יצא ב ל ל ש ל ר א י ו ן בשער ל ן ד ו ל ןהוא‬
‫לרביעי מ ש ? ת לשערים מ מ ז ל ח ‪ :‬ובשער לרביעי א ? ר מ ? ם יצא‬
‫ל׳?מש בחלש לראשון שניפ ? ? ר הלנות לתוהים ללולה שמלס‬
‫א ^ מ ? ס ם נמלחיפ בעתם‪ -‬מ ? ל ? מ ש *דל מ?‪£‬לפ יבא‬
‫ר ר ך ל ? ע ר הלביעי שלשיפ בקר ולדר ל ש ר בשער ללביעי‬
‫במערב לש^לפ‪ :‬ו?עת לליא ילך ליופ ו א ר ך ןללללה נלך וק^ר‬
‫עד־לבקר ל ש ל ש י פ ‪ :‬ביופ להוא ל א ר ך ליופ מךללללה מלשיעית‬
‫וליופ נניע לנכון ל ע ? ך ה ללקיפ וללללה לןבון לשמוןה ל ל ק י פ ‪:‬‬
‫‪1‬ל?א ל ? מ ש מ ך ל ש ע ר ללביעי ולעריב מרביעי לןזב אל־‪#‬ער‬
‫למזלה ללמישי ‪ #‬ל ש י פ בקר ו ל צ א ממנו ולעריב מ ‪ #‬ע ד ל ל מ י ? י ‪:‬‬
‫ואז ל א ר ך ליופ כ ? נ י ללקיפ וללה ל א ל ד עשר ללקיפ וללללה‬
‫ל ק צ ר וללה לשבעה ללקימ‪ :‬ו ? ב ^ל‪-‬למץלח ו?א א ל ־ ל ^ ע ר ל ‪ # #‬י‬
‫ו ‪ $‬א ולעריב משער ל ? ש י ש ל ‪ #‬י פ בקר ואלד על־כי לאות ‪ #‬ל ו ‪:‬‬
‫ביופ להוא יארך ליופ מךללללה וליופ לללה מי־שנלם מךללללה‬
‫וליופ לללה לשניפ ? ? ר ללקיפ וללללה לקצר וללה ל ? ? ה ל ל ק י פ ‪:‬‬

‫‪,‬‬
‫ס פ ד מ ה ל ך מ א ו ר ו ת ה ש מ י ם )עב‪-‬פב(‪.‬‬ ‫חלק ג ‪:‬‬
‫מתיחה כללית ועל השמש‪.‬‬ ‫עב‪.‬‬
 ‫םו‪-‬לא‬ ‫חנוך א עב‬
‫ו ל ? מ ש נעלה לקצר את־ליום יללאליל את‪-‬ללללה ועזב ל?&*‬
‫ר ‪:‬‬
‫למזרח ו?א אל־־לשער חששי ןןרח מקזם ולעריב שלשים ב ק‬
‫לכעבר ? ל ש י ם בקר יחסר ליום ל ל ק א ח י י ל;כון' וליה לאליי‬
‫י י‬ ‫י ם‬ ‫ל‬
‫ייילילי• ל * מ י י * ול?א ל?מש מ ך ל ש ע ר ה ^‬ ‫??י ^ י‬
‫יג‬
‫במעלב ןהלך למןלח ןןרח בשער לחמישי לקזל‪#‬ים בקר ן ל ‪ -‬ן ר‬
‫במעלב שנית בשער למערב סלמישי‪ :‬ביום להוא יחסר‬
‫י ם ‪:‬‬
‫? נ י ללקים וללה ליום לעשרה ללקים ןסלללה לאמונה ל ל י ו‬
‫ח‬
‫ול?א ל ? מ ש מ ך ל ש ע ר ל ל מ י ? י ולעריב כשער לחמישי ב כ ע ך ב ת י‬
‫‪:‬‬
‫בשער ללכיעי ל ? ל ? י ם בקר ואלד לכי לאות ? ל ו ןלעריב ב כ ? ך ב‬
‫ד‬
‫ביום להוא לשוה ליום ללילה וללה ? ו ד ל ר וסלילה'יליד‪ .‬ל ל ? ? •‬
‫א‬ ‫ה‬
‫ללקים וסיים ל ל ? ע ללקיס• ו ‪ * :‬לשמש מ ך ל ש ע ר להיא ולערים‬
‫ממעלב ן ? ב למןלח וי?א ?לעזים בקר בשער ל ? ל י ? י ולערים‬
‫במעלב כשער ל׳?לישי‪ :‬וכיום ההוא יארך ללללה כךליום ולללי׳‬
‫כ‬
‫נאיר מלילה ןיוס לקצר מיום עד־לבקר ל ? ל ש י ס וחל‪:‬לה יליד• ל? יז‬
‫א‬ ‫‪J‬‬
‫ל ע ? ל ה ללקיס וליום לשמונה חלקים ו ‪ ¥ :‬לשמש מ ך ל ? ^ י‬
‫ס ? ל י ? י ולעריב בשער ל ? ל י ‪ #‬י במערב ו ? ב אל‪-‬למןלח ושלבים‬
‫בקר לצא בשער לשני במןלח יכמד־כן לעליב כשער לשני במעלם‬
‫ל?מלם‪ :‬וביום להוא לל‪:‬ה ללללה ל א ל ד ע ? ר ללקים וללם‬
‫יב‬
‫לשבעה חלקים* ולצא ס ? מ ‪ #‬ביום להיא מ ך ל ש ע ר ל ‪ #‬נ י ו ל ‪ $‬ר‬
‫במערב בשער ה?ני ו ? ב אל־המןךח אל־לשער לראשון לבלשים‬
‫בקר ואלד ולעריב בשער לראשון במערב ל?מלם‪ :‬וכיום להוא‬
‫יארך ללללה וללה כי־־שנלס מךליום וללללה יליד• לנכון ל?נים‬
‫ע ? ד חלקים וסיום ל ? ? ה ‪ :‬ומד• נשלים לשמש את־מללקוליי‬
‫ן ? ב ולקיף את־מללקו‪$‬יו ימא בשער סהוא ? ל ש י ם בקר ולערים‬
‫*ם״כן במעלב ממולו‪ :‬ובלללה להוא למעט ללללה ב‪$‬ךבו בתשיעית‬
‫ןהיא חלק א ל ד וללה ללללה לאחד עשר ללקים וליום לשבעד•‬
‫ללקים‪ :‬ו ? ב ל ? מ ש ימא בשער ל ? נ י במזרח ל‪$‬ב במללקוו^יי‬
‫לילן ? ל ? י ס בקר ב ך ח ו ובסעריבו‪ :‬וכיום להוא למעט ללללד•‬
‫באלכו ןליה ללללדי לעשרה ללקים וליום לשמונה‪ :‬ול^א ל?מ*‬
‫ח‬ ‫ח‬
‫כיום להיא מךסשער לחיא ולעריב במעךב ו ‪ #‬ב למזר ו ד‬
‫כשער ל?לי?י ל ? ל ש י ם בקר ואלד ולעריב במערב ל^מלם*‬
 ‫עב ל ב ‪ -‬ע ד ב‬ ‫חנוך א‬
‫ב‬
‫ביום ההףא לתמעט הלילה ךתית לתשעה ללקים והיום לתשעה‬ ‫ל‬
‫חלקים ו ^ ן ה הלללה ליום והשןה היא ? ו מ י ל ל‪$‬כון שלש מאות‬
‫ו ? ? י ס ן א ר ? ע ה ‪ :‬ואךך חיום ןללללה וקצר חיום ןהלללה נבללים‬ ‫לג‬
‫חם כתקוכת ה ? מ ש ‪ :‬ועל־מז י א י ר מללכו מיום ליום ולקצר‬ ‫לד‬

‫מהלכו מלללה ללילה‪ :‬ןןה ל ק ־ ל ? מ ש ומללכו ולשו?תו בשובו‬ ‫לה‬

‫ששים מעם ןלצא ה^אור לןדול ההיא ?‪5‬קלא ? מ ש לעולמי‬
‫עולמים‪ :‬ואשר ל צ א הוא ה<ן‪1‬אור ה ד י ל ו ב ן לקרא לתוכעתו כאשר‬ ‫לו‬
‫‪:‬‬ ‫ז‬
‫צוה א י ד מצאתו' כן לבא ןלא לתמעט וליא לנוח ב י אם־לרוץ‬ ‫ל‬
‫יומם ולללה ואורו ??עתלם מאור חלרח ובנלל ל?וו ? נ י ל ם ‪:‬‬
‫ואחרי הלק חזר ר א י ת י ד‪1‬ק אחר למאור הק<ןון ו?מו ירם‪:‬‬ ‫עג‬
‫כ‬
‫ולקומתו כתקוםת ה?מלס ומרכבתו א ? לרכב עליל ת ן ש א על־‬
‫ר‬

‫נ‬
‫לרי הרוח ואור נתךלו ב מ ר ה ‪ :‬ו?מל‪-‬ללש לש‪$‬ה צאתו ובאו ולמיו‬
‫י‬
‫‪& 3‬י ל י ? מ ‪ #‬ו??למלא אורו להלה לחלק ל ? כ י ע י מאור ה ? מ ש ‪:‬‬
‫ו כ ן לץךח ו ר א ש י ה יצא ? מ ז ר ח כבקר השלשים וכיום ההיא ללאה‬ ‫י‬
‫והיא לכם ראש ה ^ ר ש כיום השלשים לחד ע ם ~ ל ? מ ‪ #‬בשער‬
‫ה‬
‫א ? ר בי יצא ה ? מ ש ‪ :‬ךח^י־ו האחר לתדלק בחלק ?ביעי ו כ ל ־‬
‫עגילו ריק ?לי אור מ ל כ ד הלקו ל ? כ י ע י ההלק דיארכעה ע ? ר‬
‫מאורו‪ :‬ו?עת־ק?לו הלק ? ? י ע י מלצי אורו יהיה אורו לחלק‬ ‫י‬
‫ז‬
‫? כ י ע י אחד ו ח צ י ‪ :‬והעריב עם־ה?מש וכןלה ל ? מ ש לץרח הלרם‬
‫אתו וקבל החצי מחלק־אור ובלללה ההוא כתחלת ?קרו בתחלת‬
‫יום חלדה לעריב הלרח עם־הש^ש ךזהדזשיףי בלללה ההוא ? ש ? ע ה‬
‫ח‬
‫ושבעה ללקיס ולצי החלק מ ה ם ‪ :‬וןרח ביום ההוא ?חלק שביעי‬
‫ר‬
‫לנכון ךי^א ונטה מןריחת השמש ו ? ל ל למייי לאיי כ ‪ ? #‬ה ו ש ? ן ה‬
‫ללקים‪:‬‬
‫י‬
‫ואלא מ ל ל ר א ה י ולק־־לי ו א י ר לכי הלק ההיא לעעזה מך‪,‬לך‬ ‫ע‬
‫כ‬
‫ל ל ^ ז י ‪ :‬ואוליאל ל & ל א ל חקדוש והוא מנהינ ל?לם ללאני את‬
‫מל־אלה ואת־מושבותילם ו א ? ת ב את־מושבותילם כ א ? לרא^י‬
‫ר‬

‫ו א כ ת ב את־ללשילם ?מו ? ה ם ומראה אורילם עד־עבר ל מ ^ ה‬

‫הירח ותקומותיו‪.‬‬ ‫עג‪.‬‬

‫ראש הםםוק בכושי‪ :‬וחצי־מרחקו שבעה חלקים אחד‪- .‬‬

‫שנת הירח‪.‬‬ ‫עד‪.‬‬
 ‫עד ג ‪ -‬ע ה ‪x‬‬ ‫חניך א‬
‫‪,‬‬
‫ע ? ר יום‪ :‬מ?מיעיות ?מיעיות לחידות נ?לים את־כל־אורו ?מזלי‬
‫ג ‪:‬‬
‫ו ב ג ב ע ה שבעה ללקיס לחידים נ?לים את־־מל‪-‬ליןזכו מ מ ע ל‬
‫ים‬
‫ימללשים מלעלים לש‪$‬ה את־לעלמתו ימלל? * מיעדים ילד‬
‫ד ‪:‬‬
‫^ ל ל ם י * ל י ל ‪ $‬ל מ?גי לךשיס ‪.‬יעריב חלרח עס‪-‬ה^^ש מ?ני‬
‫‪3‬‬ ‫ם‬ ‫ים‬
‫ל ? ע ר לתיכונים ל ל ? ע י ל?לי?י וללכיעי‪ :‬ול^א ל ש מ י‬
‫ב‬
‫למים ומכב ן ? ד י ר ל ? ע ר א ? ר ‪ #‬ס יצא ל?מש ןה^לים‬
‫ה‬
‫מל־אורי ה?י מ ל ל ? מ ‪ #‬ובשמוןה למים לבא בשער חששי א ? י‬
‫ת‬ ‫ז‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪5‬‬
‫^ י ‪ * -‬ל ? ‪ * $‬י ? * * ל?מש מ ך ל ? ע ר לרמיעי נצא ל ש מ י •‬
‫ע‬ ‫יב‬ ‫י‬ ‫י‬
‫י י ל*עם משבעה למים‬ ‫למיס ע ד ־ א ? ר יצא מ ד ל ס * ? ו^‬
‫ה‬
‫כ?ער לרמיעי וחבלים את־מל‪-‬אלרי ו?קי ימא בשער לראשיז‬
‫ם‬
‫מאמונה למים‪ :‬ו ? ב עוד ל©ע משבעה למיס בשער הךמיעי א ? י‬
‫ממנו יצא ד ‪ #‬ש ‪ 1$ .‬ראיתי את״מו?בותילם כןלל ללללים‬
‫ם ‪:‬‬
‫ובלעריב ה?מש בלמים ל ל ימחלחמר למש* ?ניס נןיע ל ? מ ‪#‬‬
‫? ל ? י ס יום ומל־־ללמים חניממים לו באחת מ ל מ ש לחזנים ללז‬
‫״ ??תמלאנה תהלי^ה ?לש מאות ו ? ? י ם ואלמעה למיס‪ :‬ל*לף‬
‫ל?מש ולכוכבים נויע ל?^ד־ ימים בלמ‪;? #‬ים ש ‪ #‬ת לימים‬
‫יויעו ל ? ל ? י ס יום ולמיי ל?מש ולכוכבים ח ל ש ? ל ש י ם יום‪:‬‬
‫יא‬
‫ןל?מש ולכימכים ייצ י את־מל־ל?ניס לןכון ןלא' יחריפו א‪1‬‬ ‫נ‬
‫ילמית את־מו?בולס יום א ל ד עד־־עולס ושלמו את לשנים מצליו‬
‫נכון בשלש מאות ו?שים ואלמעה למיס‪ :‬בשלש ?נים לליו א ל ף‬ ‫ינ‬
‫ןת?עים ושכלם למים ובלמש ?נים א ל ף ושמונה מאות ןע?ליס‬
‫יום אם־כן בשמונה ?נים לליו אלכלס ילשע מאות ושנים ע ? ר‬
‫יי יום‪ :‬ללרח ב ל ב ד מימי ‪:‬מיי א ל ף לששים ו?נלס משלש עזנים‬
‫יבלמש ‪#‬ניס ילמד למשיס יום מי בצאתו מומיכיס למ‪©9‬ר א ל ף‬
‫י ? כ ע מאות ושבעים א ל ף ו?שיס ו?נלם למים‪ :‬ובלמש ?נים‬ ‫»‬
‫לליי א ל ף ו ? כ ע מאות ושמעים יום ומשמונה שנים לליו לללל‬
‫©ז אלכלס שמונה מאות ובלשים ו?נלם למים‪ :‬כי בשמונה ?נים‬
‫ילמד ?מונים יום מל־ללמים א ‪ #‬ר ללמד ?שמונה ?נים שמונים‬
‫ם‬
‫יום‪ :‬ולשנה ת ? ל לנכון למי מוסבות לעולם ומושב ל ? מ ‪#‬‬ ‫יז‬
‫לזורל מדל?עריס א ‪ #‬ד מ ל ס לןרח ולעריב ? ל ש י ם יום‪:‬‬
‫ימגללי ?רי לאלמים א ‪ #‬ר על־מל־לבריאה ועל־כל‪-‬לבומבים‬ ‫עד•‬
 ‫עה ב ‪ -‬ע ו ה‬ ‫חנוך א‬
‫עם־ארכעת סניככים לא־למרדו ממקו־מס לכי‪-‬לשבון ס?נה ןהפ‬
‫ל ? ^ י לארבעת סלמיס א ‪ #‬ר לא־נלשבו ב ל י ב ו ן ה ש ן ה ‪ :‬ו?לס‬
‫למעו לאן?ים כי המאורות להם לשמשו מאמונה למושבות לעולם‬
‫אלד כ ? ע ר לראשון ןאלד ?שער ה?מלם השלישי א ל ד כשער‬
‫לרכיעי ואלד בשער ס ‪ # #‬י ןמךר לעולם נ ‪ #‬ל ס כ ? ל ש מאות‬
‫ו?שים וארכעה מוקזבות ל ע ו ל ם ‪ :‬כי לאותות ןחןמנים וחאנים וסלמיס‬
‫לראני אוריאל חמלאר א ‪ #‬ר אדון הכבוד ?מהו לעולס על־כל־‬
‫מאורות ס?מלס כ?מלס ובמכל למשל על־מני ס?מלס ולהךאות‬
‫על־־לאךץ ולליות מנהיגי חיום וסלללה וחם ס ? מ ש וסלרס ולבו?כים‬
‫ו?ל־ה?ריות הסובבות ?מל־מר?בות ח?מלם‪ :‬כמי־כן הראני אוריאל‬
‫?נים ע ? ר ?ערים מתוחים לןץלה ממכיב למרממת ה ? מ ‪ #‬כ?מלם‬
‫א ? ר מתוכם ה צ ^ ה קרני לי?מ‪ #‬ומלם לצא חס על־מני לארץ‬
‫??למלחו בעתילם המןמנות‪ :‬ובעד לרוחות ינ?יבת ל‪£‬יל ??לכלחו‬
‫ל ח ל ה כ?מלס כ ק ^ ו ת ‪ :‬כ א ‪ #‬ר לכלחו שנים עשר ס?ערים כ?מלס‬
‫בקצות לארץ א ? ר כ ל ס נצא ס ? מ ש סירס וסכו?כים וכל־מעעזי‬
‫השמלם במזרח ו?מעךב‪ :‬וחלונות רכים מתוחים משמאלם ימימיןם‬
‫וחלון א ל ד בעתו מוציא חם בשערים להם אשר מלס ‪.‬יצאו‬
‫ליבימכיס כ א ^ ר כ ק ד עלילס ואשר עז‪$‬ה לעריבו בכככךס* וארא‬
‫מר?בות בשמלם ךצות ? ת ב ל מ&על לשערים א ‪ #‬ר ? ל ס ‪:‬כבו‬
‫סכו?כים אעזר ל א לעריבו‪ :‬ואלד לגרל מ?לס ןהוא לסוכב‬
‫?תבל בלה‪:‬‬
‫ובקצות לארץ ךאית׳ ?ניס עשר שערים מתוחים אל־?ל^‬
‫לרוחות א ‪ #‬ר מלם תצאנה לרוחות ונשבר על־לארץ‪ :‬ש ל ? ה כלם‬
‫מתוחים אל־מני חשמלם ו ? ל ‪ #‬ה ?מעךיב ושלעזה אל־־למין ח?מלס‬
‫ושלשה אל־סשמאל‪ :‬ו ? ל ? ת לראשונים חס ממזרח ו ? ל ? ה מ^פון‬
‫ו ? ל ש ה אלרי אלה משמאל לךרום ושלשה ממערב‪? :‬ארמעה‬
‫ת‬ ‫ר ף ח‬ ‫ה‬
‫י ?רמה ושלום ומשמונה לחם תצאנה רוחות‬ ‫אלה תצאנ‬
‫מח?לות ? ? ה ן מ?תלחות והביאו שלילה למל־האךץ ולמלס א ‪ #‬ר‬
‫?לילי ולרוח לראשונה מ ך ה ? ע ר י ס לסם הנקראת מזרחית תצא ררך‬

‫דל ארבלת הימים שמחוץ לחשבון ועל הכוכבים ודל ‪.warn‬‬ ‫עה‪.‬‬

‫לל שתים לשרה הרוחות ושלריהן‪.‬‬ ‫עי‪.‬‬

 ‫ח נ ו‬
‫עו י ‪ -‬ע ז ו‬ ‫ל א‬
‫ה?עי ליאשי? א?ר ממזךח ??טולה לרומה ממנה דצא‬
‫‪3‬‬
‫כצךת ח ל ב ו ב ח י ל ה ‪ :‬ומן־ל‪#‬ער ל‪#‬ני ? ל ו ך נצא כ מ ל ה ומ‪ $‬י‬
‫ל צ ד ^פון נצא‬ ‫נצא ממר ימריה למלוס מ ל וכ‪#‬ער לשלישי‬
‫קר י » * ו ת ‪ :‬ואליי אלה ‪*0‬אןד‪ .‬לרוחות ל ך ת מ י ו ת ? ש ל ש ה ?ערים‬
‫בשער ללאשון מלם לנוקזה למזרח תצא רוח ח^ה‪ :‬ו?מזעי‬
‫‪63‬‬
‫לתיכון קרוב אליי י*או מתוכו ריחות טובים ופיל וכקןיי ועילי‬
‫וחלים‪ :‬וכשעי־ ל ? ל י ? י א?ר מ צ ד מעךב נצא מתוכו ם ל י»יי‬
‫ואי^י' ‪ :P»Vfl‬ואליי אלה רוחות מ צ ד ?פון מ ך ה ש ע ר ס?מי‪¥‬י‬
‫מצד מןלח מא מתוכי ?יל יממר ןאך?ה ובממון‪ :‬ומן ל**י‬
‫לתיכון ‪ ? :‬ד לצאו חלים ממר ט ל ושלום ובשער לשלישי מ צ י‬
‫כ‬ ‫? ; ת‬ ‫א י‬ ‫נ‬ ‫ב‬
‫י י » ז ו?פור ושלג ונשם וטל ו * ? ה ‪ :‬ו א ל י י‬
‫ך‬ ‫*‬ ‫‪*°‬י‬
‫אלה אלבע לרוחות אשר מצד מעךב בשער לראשון ‪?$‬זר ל צ י‬
‫‪ m‬לצאו מתוכו מל ו?פור וקר ו?לג וקרח‪* :‬ומךחשער לתיביז‬
‫יצא ט ל ומטר ושלום ‪ - W‬יכשער לאלרון אשר מ צ ד לרום‬
‫יצא מתיכו ב^ךת ובממון וחלב י ? ח י ל ה ‪ :‬י מ י ‪ .‬יתמו שנים ע ? י‬
‫לבעלים לאלבע רוחות ה?מלס ומל־חקילס ומל־מגעם וכל‪-‬קזלומם‬
‫י*‬ ‫ללאיתיל מתושלח ב;י‪:‬‬
‫ללאשונה קלם כ[לא ל ה מי קךמונית ליא ולשנד•‬ ‫לרול‬ ‫עז‬
‫ט (‬ ‫ג‬ ‫ום‬ ‫ב‬ ‫כ י‬ ‫ך י י ס‬ ‫| י א‬
‫ל י ־ י י ? ל י ל ^ ל ל לעולם ילד ?ם*‬ ‫י"‬
‫כ‬
‫ולרוח ממעלב מעלב שמה בי עזם מל־מארות ל ? מ י ס מ ל מ ד י ם‬
‫גה‬ ‫ית‬
‫נ‬
‫ףוללים‪ :‬ןלייס לרכי* י?? צפון נחלקה ל^לעזה ללקים‬
‫מלם לראשון היא למ?כז לאנשים ולשני במימי־למיפ ולחמות‬
‫ח‬
‫ויערות ונלרות ו ? ר וענן ולחלק לשלישי בנן ל צ ד ק ‪ :‬ךאיתי‬ ‫י‬
‫שבעה לריס נבולים ולם נבולים ממל־ללרים אשר על־ליאדז‬
‫ומלם מפור יצא ו‪:‬מיס מועדים ושנים נללפו‪ :‬לאילי ש ע ה‬
‫ל‬ ‫י•‬
‫ת‬ ‫י‬ ‫?‬
‫ל ' י *ל״לאדן ןדוליס ממל־לנלרות מלם א ל ד נצא מ ך ל מ ע ך ב‬
‫ו?מל מימיו אל־ל;ס ל ן ד ו ל ‪ :‬ושנלס מלם מ^פון עדיל;ם ‪:‬באו‬ ‫י‬

‫ארבע רוחות ה ע ו ל ם ‪ -‬ש ב ע ת ה ה ר י ם ‪ -‬ש ב ע ת הנהרות ‪ -‬מ ב ז ת האיים‪.‬‬ ‫עז‪.‬‬

‫ם‬ ‫י ד‬
‫י ; ״ היא דורש ד ר ם ־ ] ‪ :‬ח ד ךם )=העליון(‪ - .‬מ ע ר ב ‪ . . .‬הוא דורש מ ע ר ב ל *‬
‫‪ - .demtus,‬כך במילונו הכושי של דילםן(•‬ ‫™ ת ה ויד דה ג=נתג ב כ ו ש י ת ־ ^ * ‪6‬‬
‫‪8 1‬‬ ‫‪8‬‬

‫צ ם י ן דרש כך משום שכמה ענינים צ פ ו נ י ם שם‪ - .‬הים ה ג ד ו ל ‪ .‬ים התיכו!‬

 ‫עז ז‪-‬עד! יב‬ ‫חנוך א‬
‫ו?מכו מימילס אל־לס־סוף ?מץךח‪ :‬וארכעת סנולריס‪:‬מאו ? צ ד ־‬ ‫ז‬
‫עד־ל^ם !מלס ?גלם[ אל־לס־סוף ו?גלס אל־ל יס לןדול ולם‬
‫ז‬

‫ח‬
‫מ ו ס מ כ י ם ? ^ ה )ןיש אוגרים אל־סמד?ר(‪ ? # :‬ע ה אלים גדולים‬
‫ם‬ ‫‪1‬י‬ ‫י‬
‫ר * י ^ י?אךץ ?גלם ?ארץ ‪1‬למ?ה ביס סןדול‪:‬‬
‫ואלה שמות ס ? מ ש לראשון אור־׳לךס ולשני לן^ןה‪ :‬ולירח‬ ‫עח ב‬
‫אר?עה ‪#‬מות לשם לראשון אישורה ל ? ‪ 3‬למנה לשליחי ? ד‬
‫י‬

‫ממה ןללביעי ‪ :‬ד ל ‪ :‬אלה לם ?גי לבארות הןדוליס ענולם ?עגול‬ ‫ג‬
‫ה?מלם ושגילם גךל עגולילם עעה* ?ענול ל ? מ ש ? מ ע ה ללקי‬ ‫י‬
‫אור לניממיס לו על־ל‪:‬רס וממלה קצבו־לו ע ד ־ א ? ר לתם לסלק‬
‫ה‬
‫ס?מיעי ?ל?מש‪1 :‬ןלם[ מערימים ו?אים ?שעדי למערב וסבו‬
‫פ‬
‫? ‪ ¥‬י ז !‪?:‬או ?שערי סמןךח על־מגי‪-‬ל?‪$‬לם‪ :‬וכעלות סורס יךאה‬ ‫י‬
‫לצי ס?כיעית כ?מלם ןאורו ללמלא ?יום לאך?עה ע ? ר ‪:‬מלא‬
‫אורו‪ :‬ו ? ל ? ה כי־למ?ה אור נקצב־לו עד יום סלמשה־ע?ר‬
‫??ללמלא אורו לכי אות סשנה וליה ל ^ ל ש ה כי־למ^ה ול יה‬
‫ז‬

‫ס‪:‬רס ללצי‪?-‬כיעית ס ס ל ק ‪ :‬ו?ללמעטו לקמן כיום לראשיז לאלמעה‬

‫ע ? ר חלקי אורו' כשני ללמעט ל?לקזה ?שר ללקי אור כ ? ל י ‪ #‬י‬
‫ללמעט ל?נים ע ? ר ?לכיעי לאסד ן ? ר סלק כלמי?י ללמעם‬
‫ל ע ? ך ה ללקיס כ ש ? י ללמעט ללש^ה ללקיס משביעי ללמעט‬
‫ל ? מ ו ן ה חלקים כ?מיני ללמעט ל ש ? ן ה כלשיעי ללמעט ל ש ? ה‬
‫?ע?ירי ללמעט ללמ^זה ? א ח ד ?שר ללמעט לאר?עה כ?ניס ע ? ר‬
‫ללמעט לשלשה כ ש ל ‪ #‬ה עשר ללמעט ל?נלם ?ארכעה ע ? ר‬
‫ילמעט ללצי־שביעית ומל־ללקי אורו ?יום ל ל מ ^ ה עשר ללמעט‬
‫?ל־הנולר‪ :‬וללךשיס אלדים לליו ע?ריס ו ל ^ ע ה ימים לללש‬
‫ויש מלס לשמונה ועשרים יום‪ :‬ולק ?ני לראה־לי אוריאל ?מי‬
‫לקצב א ו י ל‪:‬רס ונתן־לי מאת ס?מש‪ :‬כל‪-‬לעת א ? ר ל*קדס‬
‫ס‪:‬רח ?אורו ‪ PT‬אליי למגי ח ? מ ש עד־אר?עה ע ? ר יום אורו‬
‫ללמלא ו?‪#‬הוא מאיד ?לו אורו נ ‪ #‬ל ם כ^מלס‪ :‬וכיום לראשון‬

‫השמש והירח— גידול הירח והתמןטותו‪.‬‬ ‫עח‪.‬‬

‫ש מ ו ת ‪ .‬בנוסח הכושי נשתבשו שמות השמש והירח מרוב העתקות‬ ‫ואלה‬
‫ר ״ ח ד ם‪ .‬בכושי *ןץךם‪ - .‬ח מ ה‪ .‬בכושי תמס )חית בת״ו נשתבשה וה״א בםמ״ך(‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫בנס‪ - .‬י ר‬ ‫‪ -‬ל ב נ ה‪ .‬בכושי א ב ל ‪ - .‬ב ן ־ כ ם ה‪ .‬בכושי‬ ‫י ש ו נ י ה‪ .‬בכושי‬
 ‫עח יג‪-‬פ ד‬ ‫חניך א‬
‫לקרא מולד כי כיום ההוא נעלה עליו לאור‪ :‬ןליה הליל‬
‫ה‬
‫בעצם היום ?ל־?מ‪ #‬לרד במעלב ימן־המןךח הוא עולה מללל‬
‫ומל־סלללה ‪:‬איד סירס עד־ןלה ה?מש ממולו ןקירס נךאה מיי*‬
‫ס ? כ ש ‪ :‬סמקוס א‪#‬ר מ ? ם לצא אוד סירס ?^ה לשוב לסעלם‬
‫עד־סעלם כל־לאור וימי ס‪:‬רס נללםי וליה עגול ריק בלי אור‪:‬‬
‫ד‬
‫ו ? ל ש ה ללשים ? ל ?לשים יום יע^ה ובעתי כ?ללמעט יע? •‬
‫? ל ‪ #‬ה ללשיס ? ל עשרים ות?עה ‪:‬מים החלש ואז לע?ד‬
‫ם‬
‫ללמעטותו במועדי לראשון וכ?ער לראשון למאה ןשבעה ו?מ?ני‬
‫יום‪ :‬ובעת צאתו ללאה ? ל ? ה ל ך ‪ #‬י ם ל ? ל ש י ם "יום ל ל ל ‪#‬‬
‫ולקזלשה לךשים ילאה ת ? ע ה ועשרים ה ח ל ש ‪ :‬כלללה ילאה‬
‫כעין אלם ע?ריס יום מכל־־כעם וביום יראה כעין לךקיע כי א י ל‬
‫בו ?ל־לכד כ ל ב ד אורו‪:‬‬
‫פ ‪:‬‬
‫ןעלה בלי ללאיתיך ל*ל ולק־מל־כומכי ל ? מ ל נ ש ל‬
‫ם‬

‫וללאני את ?ל־חקי אלה 'לכל־יום ילכל־מועד מ מ ? ל ילכל־^י׳‬

‫ילצאלד ילמ?מקןה בכל־ללש ובכל־?בוע‪ :‬וללמעטות ל ל י ל א ? י‬
‫תל‪:‬ה ב ? ‪ #‬ת ל?ערים כי ב ? ? ת ס?ערים לאלה לשלם אורו יכ!די‬
‫תליה ל ל ל ת ללמעטותו‪ :‬עהללמעטות[ אקזר תליה בשער לראשון‬
‫לשבון‬ ‫ם‬ ‫בעתה עד־א?ר ל?למו מאה ו ? כ ע ה לכבעים ן‬
‫י‬

‫השץעות ע?רים ולמשה ]?בעותן י?ני ‪:‬מים‪ :‬הוא ללכעט מ ל‬

‫ס ? מ ש וממעלכת לם־ככים ל מ ? ה ימים כן‪$‬ן א ל ד בךיוק ובער*‬
‫‪#‬המקום סןה א־^ר לאיל לןמר‪ :‬ןה מלאה כל־מאור ימך?ר*י‬
‫א ? ר ללאני אידיאל המלאך לראיט ?היא מנלי^ם‪:‬‬
‫ובלמים לסם ענה אוריאל למלאך ויאמר אלי לכוך לנרי‬
‫ללאיתיך סבל ואנל־לך סבל למען תךאה את־ל‪$#,‬ש ואיי־‬
‫סלרס לאת־מנליני כימכי ס?מלם וכל‪-‬סמםובכים אולם מעשילם‬
‫ועתילם ומוצאילם‪ :‬ובימי החוטאים תקצרנה ס^נים ו!לעם‬
‫באלמותילס ובשדותילם לאהד ומל־למר על־לאךץ ישןה ולא‬
‫ילאה בעתו ולן^ם לכלא ןה?מלם יעצרו‪ :‬ומרי האלמה כלמים‬
‫נ‬
‫להם אכיל לחלה ןלא לגלל מז^ י ימלי לעץ מעתו לכלא‪ :‬ול׳ללה‬

‫חזרה על חקים אחדים‪.‬‬ ‫עט‪.‬‬

‫החוטאים גורמים במעשיהם לעינויים בחקי הטבע‪.‬‬ ‫פ‪.‬‬

‫עה‬ ‫פ ה‪-‬פב ב‬ ‫חנוך א‬

‫לשנה את־לקו ןליא נךאה ?עתו‪ :‬וכלמיפ ל ח פ ילאה ‪1‬ל?מש[‬ ‫י־‬

‫כ?מלפ ומללך לללה ]?עךב‪? 1‬קצות למל??ה לןדולה ?מעךב‬ ‫ו‬
‫ןלך?ה להאיר מ‪$‬שפט ל^אור‪ :‬ורמיפ מךא‪#‬י לבו?ביפ _יע?רו‬ ‫ז‬
‫הקפ ן‪#‬פוי אךחותילס ומעשילם ילאו ?מועדילם למקורים עלילם‪:‬‬
‫וכל־מעלכת לכוכבים תקזתר מךלחוקזאים ומלש?ת נליושביפ[ על־‬ ‫ח‬
‫ל^לץ תתעה ?לס ומרו מ?ל־דלכילס תועים לליו ןלאלליפ ללשבום‪:‬‬
‫ול?לה לךעה עלילפ מ ? מ ט לבא עלילפ ל א כ ד ל ב ל ‪:‬‬
‫ויאמר אלי לכוך ללבו־נן בלחות לשמלס וקךאל ל?תוב‬ ‫פא‬
‫עלילפ ולדעל את‪-‬לבל א ל ד ל א ל ד ‪ :‬א ת ב ו נ ן בלחות לש^לפ‬ ‫כ‬
‫ןאקךא את־כל־ה?תוב ןאבין ל ב ל ואקלא ©מר ?ל־מעשי לאלם‬
‫נ‬
‫וכל־ללידי כעזר אעזר להיו על־לאךץ ע ד לרות עולם‪ :‬וא?רך‬
‫את־לאדון חןדול מלל ח?בוד לעולס על־עשתו את־מל־מע&י‬
‫ת ב ל ‪1‬א‪#‬כח את־אלני על־אךך אפו ןא?רכהו ב ע ד ?ני־לאךס‪:‬‬
‫ואמר א ? ל י לאיש למת כצךקה ובטוב אשר אי? מל־מלב אש^ה‬ ‫י‬
‫?מלב עליו ‪1‬א?ר יום לרין לא־למצא ;גרו‪ :‬ןשבעת לקדושים‬ ‫י׳‬
‫ל ל פ לקריבוני ןלשימוני ?ג^־ל^דן למגי מתח ביתי ויאמרו אלי‬
‫הורע חבל לבנך למתושלח וללאיל למל־מניף בי ?ל־??ר ל א ­‬
‫לצדק למני אל?י מי־הוא בולאפ‪ ? :‬נ ה אחת נעזבף־ עם‪$?-‬ף עדיי‬ ‫י‬
‫צילר ל ל מ ד אוז־??יר ומתבל ל ל פ ןחעידול ??ל־?ניף ו כ ‪ #‬ה‬
‫לאלךת לקחיר מקל?ם‪ :‬יאמץ ל?ןז מי לטוב יודיע ?לקה לטוב‬ ‫ז‬
‫צדיק עפ צדיק לש?וח ובןיבו ןה את־זה* ולחוקןאים עס‪-‬לחו^איס‬ ‫יי‬
‫למותו ופו‪#‬ע עפ־פו^ע למ?ע‪ :‬ועושי ?לקה על־מעשי ?ני לאלם‬ ‫ט‬
‫למותו ועל־מעשי לך^זעיפ לאספו‪ :‬ולכלו לדמר אלי ב ימיפ ל ל פ‬
‫ז‬

‫ןאבא אל‪-‬עמי ??לבי לאדון ל ע ו ל פ ‪:‬‬

‫ועלה מתושלח ?ני כל‪-‬אלה אםמר־לףי ו?ת?תי לף הלילי ל|י‬ ‫פב‬
‫חבל ונתתי לף ממריפ על־מל־אלה ואלה ?ני תשמר את־לממרים‬
‫כ‬
‫מ!ד אכיף למען תמפרפ ללרות לעולפ‪ :‬למ‪$‬ה נתתי לף ול?ניף‬

‫ו ב י מ י ם ה ה ם ‪ . . .‬ה ג ד ו ל ה ב מ ע ר ב ‪ .‬לשון זה מפריע א ת ההמשך העוםק בירח״‬

‫ולפי צ׳ארלם אין מקומו כאן‪ .‬ואף הוא תיקן המוסגר במרובעים‪ ,‬ובנוסח הכושי שיעורו‬
‫של הלשין‪ :‬ובימים ההם יראה בשמים ובאה בצרת בקצות המרכבה הגדולה במערב‪- .‬‬
‫לוחות השמים ושליחותו של חנוך‪.‬‬ ‫פא‪.‬‬
‫דברי חנוך אל מתושלח במסרו לו את ספרי החכמה‪.‬‬ ‫פב‪.‬‬
 ‫ג־סז‬ ‫פב‬ ‫דינוך א‬

‫העולה ע ל ־ מ ל ש ב ל ס ‪ :‬ללמבינים *את ל א ינומר ללאזינו ל ל מ ד את״־‬

‫ה‬ ‫א ת‬
‫ה * לנעמ לאימליל ממאכלי־תאלה‪ :‬א ? ד י כל־לצדיקים‬ ‫‪W‬‬
‫ההולכים ב ל ל ך ? ל ק ה לאין מ ל ס לקוא מחובאים ממכר מל‪-‬למילם‬
‫ד‬
‫א ? ללל ל ‪ #‬מ ש בשכלם בבואו ובצאתו כבערים קזלשים יום‬
‫עס־?רי לאלכיס כמערכת קבוממים ןעס־אלבעתילנוככים המבדילים‬
‫ש‬ ‫א‬
‫כין אלכעת ללקי ה ? נ ה א ש י לנליגום ול* י א ‪ $‬ארכעה למים*‬
‫וכלס ללעו אנשים ללא ילשבוס מ ל ? ב י ן כל־לעולס כי טועים ל ם‬
‫לאנשים ולא ללעוס ?משכמם‪ :‬כ י ל ם כ ל ^ ז ב ו ן ה ^ ה ללאו ו מ א ^‬
‫יך‪£‬מו• עד־עולס א ל ד כשער לראשון ואלד כ ? ע ר לשלישי ואלר‬
‫כרכיעי ואלד כ ש ‪ #‬י ללשנה ת ? ל ס מ ? ל ש מאות וארכעה ל‪##‬ים‬
‫יפ‬
‫יום‪ :‬ולכדו קלס ןללשבון לרשום ? ל ס כי למארות ו ל ‪ 0‬ד ^‬
‫ללמועלים ו ל ^ י ם ולימים ל ד « י אידיאל נלנל־לייאעזר אדון‬
‫בריאת ת כ ל למקילהי ע ל ? ? א ל ? ‪ $‬ל ס ‪ :‬ולו השלטון על־לללד‬
‫ויום בשכלם ללאיר לאור לבני לאלם ?מש לדל וכיככיס וכל־‬
‫כהות ל?מלס לסובבים בנלגלילס‪ :‬ואלה מערכות לביככיס א ? ד‬
‫ללאנה כמקמותילן ובעתילן ובמועדילן ובללעזילן‪ :‬לאלה ל ס שמות‬
‫מנלינילס לשומרים לכאים כעתילס א ל ה המנהיניםילמקמולילם‬
‫למעלכותילס לעתילס ל ל ל ‪ #‬י ל ס ?ממשללס ובמושבולילס‪ :‬אלבעת‬ ‫א‬
‫מנלינילם המבדילים את־אלכעת ללקי לשנה ללאו ?ראשונה‬
‫ןאלרילס שנים ע ? ר מנהיני המערכות המבדילים את־לללשים‬
‫ןל?לש כאות לששים ליום ? ד י אלכיס למחלקים את־ללמים‬
‫ילאלבעת ללמים לניככים עלילס מנליניס למללקים את‪-‬אלבעת‬
‫ל ל ק י ס ‪ #‬ה ‪ :‬לשלי לאלפים ל א ל ה נימכים בין מנליג למנליג מל־‬ ‫ינ‬
‫א ל ד מאחורי התלנה ומנלינילס לם למחלקים‪ :‬לאלה שמות‬ ‫ינ‬
‫המנליניס למחלקים אלבעת ללקי ס ? ן ה אעזד ןלרו* מלכיאל‬
‫אלימלך ומלאיאל ונלאל‪ :‬ושמות מנלינילס א ל נ ל א ל וישושאל‬ ‫יי‬
‫ואלומיאל אלה ל ש ל ש ה כלפי א ל י י מנליני למערכות להולכים‬
‫א ל י י מנליני לתחנות למחלקים אלבעת ללקי ל ש נ ה ‪? :‬ראשית‬ ‫*‬
‫ל ? נ ה לןרח ?לאשונה ימשל מלמיאל לנקלא מ?מ‪ *1‬תימני לשמש‬
‫ט ז‬
‫!?ל־למי ממשלתו א ‪ #‬ר ל?לט תשעים לאלד יום‪ :‬לאלה אותות‬
‫‪19‬‬ ‫פב י ז ‪ -‬פ ג ט‬ ‫חנוך א‬

‫הומים הנראים ^לי־ארץ בימי מ מ ח ל ת ו !עה ו ל פ ומנולה ומל‪-‬‬

‫לעצים !עשו מרי ועלים לצאו על״מל־לעצים ימ?ל קציר לל^וה‬
‫י ז‬
‫ימרהי־ורדים ומל־המרלים לצאו כ ? ר ה ועצי ה ל ר ף לי?שו‪ :‬ןאלה‬
‫? מ ו ת למנלינים א ‪ #‬ר תחתילם בלכאל ןלבשאל ואחר םנוק‪1‬ף שר­‬
‫יח האלף ? מ י אל‪:‬מף וימי ממשלתו ל מ ו ‪ :‬המנלינ השני אסךיו הוא‬
‫ד‬
‫אלימלך ??קרא שמו ?^ש זורם ומל־למי אירי א ל ותשעים יום‪:‬‬
‫יט ואלה אותות ‪:‬מיי על־לארץ ללרות רמש ולעצים יוציאו מךלם‬
‫ה‬
‫ןמור ןנתנו את־כל ‪9‬ך‪:‬ם גמור ימשל והצאן תתחברנה ו ת ^ ה‬
‫ומל־מרי הארץ נאסף ו?ל־א?ד בשךה וכנת אלה להיו בימי‬
‫כ‬
‫‪9‬מ?לתו‪ :‬ואלה ח פ הגזמות והמעךכות ומנהיגי ?די האלכיפ להם‬
‫*לאל מאל ולאל ושם שר־לאלף לנימף עלילם אם‪$‬אל וימי‬
‫ממחלתו למו‪:‬‬
‫ועלה מתושלח בני אלאף את־מל־למלאות א ‪ #‬ר לאיתי‬ ‫פנ‬
‫ואממרם למניך‪ ? :‬נ י מלאות לאיתי למני נשאי א?ד‪ ,‬ןלאלד ל א‬ ‫כ‬
‫ללמה ל ? נ י לראשון בלמדי למ^ב ול?ני למני נשאי את־אמף‬
‫נ‬
‫ואלא מלאה נוךא ועלילמ התפללתי א ל א ל נ י ‪ :‬שומב לליתי במית‬
‫מ ל ל ל א ל אמי הןקן ואלא במלאה ולנה לתמוקזטו השמלס ולמקעו‬
‫ולמלי לארץ‪ :‬ו כ א ? ר נמלי לארץ ואלא ולנה לאלץ נ ב ל ן ה מתלם‬ ‫י‬
‫גדולה ולריפ נתלו על־לרים וגבעות על־גמעות ט?עי ועצים‬
‫ןבוהים נעקדו מ?רשיהפ ולמלו ולקובעו בתוך ל ל ם ‪ :‬ול?ר נפל‬ ‫י׳‬
‫ת‬ ‫ז‬
‫‪ $‬ל י ך *י וא?א קילי ל?דא ואמר לארץ נלרמה‪ :‬ימלללאל‬ ‫י‬
‫אבי הזקן לעירני מי ? ב ב ת י אצלו ויאמר אלי למה תצעק מ?ה‬
‫ז‬
‫בגי ולמה ממה תייליל‪ :‬ואןיד־לו את־כל‪-‬המלאה אשר לאיתי‬
‫ויאמר אלי נילאות ראיל בני מלאה ק‪#‬ה בחלומך ממללי ?ל­‬
‫חטאת לארץ בלחם ת ט ב ע ולרמז !רול ל ח ר ב ‪ :‬ועלה בני קומה‬ ‫"‬
‫ולללננל לאדון למבוד בי אמונה בך לכען לשאר שאר על־לארץ‬
‫מ‬
‫ולבל ילריב את־־מל־לארץ‪ :‬בני כל־ןה ‪:‬בא מךהשמלם על־לאלץ‬
‫‪,‬‬
‫)פג‪-‬צ(‪.‬‬ ‫]היסטוריים[‬ ‫מראות‬ ‫שגי‬ ‫ד ‪:‬‬ ‫חלק‬
‫מראה החלום הראשון לל המבול וחםלת חנוך‪.‬‬ ‫סג־פד‪.‬‬
‫פג‬
‫ש נ י מ ר א ו ת ר א י ת י ‪ .‬בחלום‪ .‬א ב ל שאר מראות חנוך שבספר בהקיץ היו‪.‬‬
‫• ה ר א ו ה ו המלאכים לאחר שהעלוהו למרום‪ - .‬ל פ נ י נ ש א י א ש ה ‪ .‬חנוך נשא אשת‬
‫בהיותו בן ס״ה )ברא׳ ה׳ כ*א( ושם אשתו עךנה )לקמן פ״ה ג׳(‪- .‬‬
 ‫ב‬ ‫פנ י ‪ -‬ם ה‬ ‫חנוך א‬

‫ולרמז וייל ללני• על־לאדן‪ :‬אליי־כז ק?«*י ו*ל&לל ואלמז‬

‫ואשאל ואכתב את־תכלתי לדירות עולם ואףאף ה צ ל ‪$‬תו?לה‬
‫ח‬
‫בני‪ :‬ומצאתי לם‪$‬ה ואלא את־ל?מיפ ואת־לשמש יוצא ? * ז ו‬
‫ת‬
‫ואת‪-‬ל‪:‬דם יורד במערב וכיככים אלדים ו * ־ ל א ך ן <ילה ומל­­‬
‫י צ י כאשר לכינהי מבראשית ואמיר את־אדון ל מ ש מ ט וארופמ?ר־י‬
‫ר‬
‫א ש הוציא את־־לישמש מ ל ל נ ו ת המזרח מ ע ל ניןדח על־־^י־‬
‫א‬
‫ה?מלם ‪1‬לןש פלד ב י י י אשר הראהו‪:‬‬
‫ואשא את־ליי מ צ י י ן ואמרי את־לקדוש ןלןדול ואע*יה * י י *‬
‫מי ובלשי? מ ? ר א ‪ #‬ר עעזה אללים לבני בשר־אדפ למען יי^יי‬
‫מיג ‪!1‬תן ל ל פ דים ןלשיז ומה למען ‪:‬שיחי מ ל ם ‪ :‬מרוך אלד• אל^י‬
‫ל מ ל ך לןדול ומברר ב ג ל ל י אדיז מל־בריאת ל ? מ ל פ ‪ $‬ל ף לבלמים‬
‫‪1‬‬
‫אלילי *ל״לאלץ יכמשלתף ומילכיתףי ונללף נעמדו לעולפ ו ל ע ו ל י‬
‫עולמים ו?לטי?ו לכל־דורי הדרי* ומל־ל?מלפ כ א ף לעולפ ומל־‬
‫‪9‬‬

‫לי‪$‬ךן לדום ח ל י ף לעולפ ילעולמי עילמיס‪ :‬בי אתה עשיל ואלי״‬

‫א‬ ‫‪5‬‬
‫* ל !?ל־ד*ר לא ל‪9‬ל *מף לממה ל א ת ע ב ר מון׳ביז‬
‫ה‬
‫‪?5‬אד ולא *סלו* &»יר ו א ל ל י ע ותלאה ותשמע ל ב ל ואין ?ל"‬
‫ע‬
‫למר ?מלי מ מ י בי א ל ה ת י א ה ל ב ל ‪ :‬ועלה מלאכי ? מ י ף ל ר ? י י‬ ‫י‬
‫ועל־בשר־אךם לל׳יה אכף עד־יום לדין ל ן ד ו ל ז ועתה אללים‬ ‫י•‬
‫נ‬
‫‪ 1‬א י \ י‪9‬לר ?דיל אללנן ואשאל ממף ל ק ב ל לפלתי ללשאיר לי‬
‫שאלית עלי־אדן לבלתי לשלית בשר־אךפ ולעשות לאךץ ש^י•‬
‫לליות לרבן עולב•* ועתה א ל נ י מ ל ה מ ע ל לאלץ את־־למשר א ? י‬ ‫י‬
‫עורר אכף ובשר־לציק ולי?ר לקים לנטע*!רע עולפ ואל‪-‬תמתר‬
‫מניף כ ל כ ל ת עבךף אדני‪:‬‬
‫ואליי־־כן לאיתי ל ל ו ם א ל ד ואלאף בני את <יל‪-‬לללום‪:‬‬ ‫פה‬
‫‪1‬ל?א ל נ ו י את־־קולו ייאמר אל־מתו?לח בנו אליף בני א ד ב ר ? מ ע‬ ‫נ‬
‫ה כ י נ ה ו ‪ .‬ברור שעיקרו ה כ י נ ה ו ) ב כ י ף ( ‪ .‬ובכושי הכינהו )בביית(‪ .‬כי כ י ף ב ב י ״ ת נ ת ח ל פ ה‬
‫למתרגם ה ר א ש ו ן ‪- .‬‬
‫אפך‪- .‬‬ ‫א פ ך ‪ .‬בכושי‪ :‬יהיה‬ ‫יחדה‬

‫מראה החלום השני של ח נ ו ך ־ ־ תולדות העולם מאדם הראשון מ ד ביאת המשיח‪.‬‬ ‫פה‪-‬צ‪.‬‬
‫בני האדם נמשלו בבעלי חיים אחרים־ אבות האומה הישראלית נמשלו בפריס‪ ,‬והבאים א ח ר י ה ם ‪* -‬‬
‫אומות העולם נמשלו בחיות רעות ובעופות דורסים‪ .‬המלאכים ‪ -‬הנפילים ‪ -‬בכוכבים‪ ,‬ומלאכים שבשמי!‬
‫בבני אדם‪ .‬אף שם שמים נמשל באדוני ה * א ן ‪- .‬‬
‫פה‪ .‬אדם וחוד‪ .‬ובניהם‪.‬‬
‫עט‬ ‫פה ג ‪ -‬ס ו ד‬ ‫חנוך א‬

‫ד מ ך ח&ה אזנף ‪ 1‬ל ? מ ע ‪ 1‬עךאה ללוס אמיף‪ :‬למני נ?אי את־עלנה‬ ‫נ‬
‫אמר ואךא ממראה על־משממי ו מ ה מדמקר ייצא ה ד מ ת מ ד‬
‫ל ? ק ר היה ל^ן ואלךו יצאה עגלת־מקר ואתי־• ‪?:‬אי ? נ י בני­‬
‫מקר א ל ד מ ל פ ‪#‬חור ול?ני א ל פ ‪ :‬ולנח מךלמקר ח?חור את־‬ ‫י‬
‫ל א ל פ ולרךפהי ע ל ־ ל א ד ן ומאז לא־־למלתי לראות עוד א ת ־ מ ך‬
‫ח‬
‫ל מ ק ד ל א ל ם ‪ :‬ימךח^קר ח^חור ן ד ל ועגלת ח?קר ?אה אתו‬
‫כ ו‬ ‫מ‬ ‫ר‬
‫ואלא מריס ל ב י ם ‪ :‬צ א ו ממנו א ? ד י אליי ו ל ל אלריו! ולמלה‬ ‫י‬
‫לראשונה י?אה מאת מני מן־למקי לראשון לבקש את־מך‬ ‫ז‬

‫ל?קר ל א ל פ ןלא מ?אתו ולקונן ק^ה גדולה עליו ותלמשהו‪:‬‬

‫אליל ? ך ל מ ק ר לראשון ולניחל ולמן העת‬ ‫ואלא ע ד ־ א ? ר‬ ‫ל‬
‫ח‬
‫חליא לא־נעלה עוד‪ :‬ואלרי־כז ולרה מדמקי למן אחר ואלריי‬
‫ט‬
‫ילךה בני־מקר רמים ומרות שחורות‪ :‬וארא בשנתי את־מן־למקר‬
‫לל?ן ההיא וחנה נלל ‪ 3‬פ ־ א !יך‪,‬י ל ? ך ? ק ר גדול לכן וממנו‬
‫הו‬

‫י?או בני־?קר ל?ניפ ל ל ב ויךמר ל ו ‪ :‬ללפ החלו להוליד בני־מקר‬

‫ל?ניפ רבימ אעזר למו אליהפ האחד ל ל ך אללי ל ? נ י ‪:‬‬
‫ש ו‬
‫וארא עוד בעיני כ א ‪ #‬ר ;שנתי וארא את־ל^זמלפ ממעל וחנה‬
‫כ‬
‫כומב נמל מךלשמלפ ‪ 1‬יקפ ויאכל ולרעה מין למריפ ל ה פ ‪ :‬ואלרי־‬ ‫ז‬

‫כן לאיתי את־למריפ לגדוליפ וח^חוריפ ל מ ה ללליפו בלפ את‬

‫נ‬
‫רמתילפ ימרעילפ ואת־בקרפ ו;ללו לליות ל א ל ד ע פ ־ ל ? נ י ‪ :‬ועוד‬
‫ראיתי במראה ואביט אל־לשמלם וחנה ראיתי בימביס רבים יירדיפ‬
‫ונובלים מךל?מלם אל־לבו?ב לראשון להוא ולחיו לבני מקר מין‬
‫ה‬
‫ל מ ק ד ל י א ולרעו ע מ ל ם ‪ :‬ואביט אלילם ואלא ו מ ה בלם'מוציאים‬ ‫י‬
‫עלויתילם בפוליס ויללו לעלות על־מרות למרים ו ל ן כ ר נ ה כלן‬

‫ב ן ־ ב ק ד‪ .‬בכושי בא השם ללב‪ .‬ושם זה משמעותו לפי ההמשך שבפרשה‪ :‬פ ד או‬
‫פדה״ ובריבוי‪ :‬פרים או פ ד ו ת או בקד‪ - ,‬הכל לפי ה ע נ י ן ‪ - .‬ל ב ן ‪ .‬סמל הצדק )השוה‬
‫ישע׳ א׳ י״ח‪ .‬תהל׳ נ״א זי(‪ - .‬הרמז שבפסוק זה הוא לאדם וחוד• ולקין ‪ -‬השחור‬
‫ילהבל ־־ האדום )שנשפך דמו ע י י קין(‪ - .‬ו ע ג ל ת ה ב ק ר ב א ה א ת ו ‪ .‬אשתו של קין‬
‫‪,‬‬
‫שנולדה א ת ו תאומים ושמה עון )ס׳ היובלים ד׳ א׳ וט (‪ - .‬חוה יצאה לבקש את הבל‪.‬‬
‫*׳ היובלים ד ז ‪ /‬שאדם וחוה ה ת א ב ל ו על ה ב ל שמונה ועשרים ש נ ה ‪ - .‬ו א ד א ע ד ״‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫א ש ר‪ ...‬ארמיםמום )השוה ד נ ז׳ ט (‪ - .‬ב ן ־ ב ק ר ל ב ן ‪ .‬שת‪ - .‬בפ״ט מדובר על שת‪- .‬‬
‫קלקול המלאכים עם בנוח האדם‪.‬‬ ‫פו‪.‬‬
‫גמלים וחמורים‪.‬‬ ‫כ ו כ ב נ פ ל מ ן ה ש מ י ם ‪ .‬עזזאל )השוה פ י ח א׳(‪ - .‬פ י ל י ם‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫רמז לג׳ מיני הענקים )ע׳ בפי׳ ז ב (‪- .‬‬
 ‫סו ה ‪ -‬ס ט ג‬ ‫חניך א‬
‫ותלדנה מילים ומלים קאידיט‪ :‬מ ל ־ מ ד י ט ‪:‬ראי ןלךדי **יל•*‬ ‫י׳‬
‫ו ל ? א ילננס ?קרנילם‪ :‬מסלי ל?לע י י‬ ‫‪w‬‬ ‫**י‬
‫י‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫ל‬ ‫ל‬
‫י * " » ל * ח חסלו ל ע ד ולחיל ל^ילם‬ ‫ר‬ ‫?ל‪ °‬׳־‬
‫‪f‬‬
‫ולמיס ממנילס‪:‬‬
‫ועיי ראיתי מססלס לננס ך‪ .‬את‪!-‬ה ל?לע ןה אתתי׳‬
‫ך‬ ‫ך‬
‫‪:‬‬
‫לסלה ל ^ ק וא?א עיני ‪#‬נית אל־ס?מלם ואךא ממראי•‬
‫מ ה‬
‫««י מדהימים מךמרת אנ‪#‬ים למניס ואך?עה י‪$‬אי מ ל‬ ‫י‬
‫‪ W‬ההיא י ? ל ? ה אלם‪ :‬ו ס ? ל ? ה א ? ר י?אי ?אלרי*י‬
‫״‬ ‫נ‬
‫ן ף ז מ י ?‪:‬די וראיני מעם‪-‬מ?מחות מ ד ן ויעלוני אל־^קום ןביה‬
‫י א מ י‬
‫* * ל לאדן ומל‪-‬ס!?עות ליו ? ‪ $‬ל ו ת ממני*‬ ‫^‬ ‫?‬
‫‪1‬‬
‫עד־א‪#‬ר תראה את ?ל־א‪#‬ר יבא ?גל־‬ ‫* ^ י אלי ??ה‬
‫מילים וסןמליס וסלמודים ועל‪-‬סביממים וסמרים ועל‪?-‬לס‪:‬‬
‫‪0‬‬ ‫ה‬ ‫ו א ך א‬ ‫ח‬ ‫פ‬
‫* ל י מדלאר?ע ל * ‪ # $‬י ‪?:‬אי מראשיה והיא‬ ‫‪.‬‬
‫ב‬
‫אסז את־סכ^ ליא^י? *יייא א ? ר ?©ל מדס?מלס !יאמר איי‬
‫ת‬
‫ו* ־הליי ו!?לימהו אל‪-‬ללס ו ל ל ס ?רה היא וע‪$‬קה וניר^דז‬
‫ולש?ה‪ :‬ואלד מלס ? ל ף לרב וללנה אל־ספיליס וסןמלים‬ ‫נ‬
‫ה‬ ‫ת‬ ‫| ה‬ ‫ה ל י‬ ‫ו‬ ‫‪0‬‬ ‫‪31‬‬ ‫ג‬
‫* ־ * ו*ל־ל*דן רעךה מנללם‪ :‬עוד‬ ‫' ^**™‬ ‫** *‪T‬‬
‫אני דואה ממראה והנה אלד מדלאר?עה לסם א ? ר ‪?:‬או ל?לי‪1‬י‬
‫עלילס נאמניט מדל?מלס ויאמף ולקח את ?ל־סב^ממים לןדולים‬
‫ד‬
‫א ? ^ ת י ל ם ?ערות סומים ולא?רי את״מלם ידיהם ורנלילם‬
‫‪i‬‬ ‫]‬
‫וישליכום אל‪-‬להוס לאדן‪:‬‬
‫ואלד הדלארמעה ללר אל־סמר לל?ן ולרע לו סוד מ?לי‬ ‫פט‬
‫* מ ר ד הוא נולד מד מי׳י לארס ולמדלי ‪?0‬ד‪ .‬נדולה ‪1‬י?ב‬
‫?תו?ה י ? ל ? ה מריס ‪?:‬בי אתי כת?ה‪.‬וסיא מכמה עלילס‪ :‬וא?א‬ ‫נ‬
‫ב י א ת שבעת מ ל א כ י הראש‪.‬‬ ‫תז‪.‬‬
‫ה‬
‫נמשלו בחיי '‬ ‫ח ט א ו ‪ - .‬ב ג י אדם‬ ‫שלא‬ ‫המלאכים‬ ‫הס‬ ‫לבנים‪.‬‬ ‫אנשים‬ ‫נ ד ״ ו ת‬ ‫־‬
‫!מדאכים ‪ -‬בבני א ד ם ‪— .‬‬
‫ע נ ש ם ש ל ה נ פ י ל י ם *״י מ ל א כ י ה ר א ש ‪.‬‬ ‫םח‪.‬‬
‫ל‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫ק‬
‫»י*‬ ‫ד ‪ -‬ז ד ‪ - .‬ה כ ו כ ב הראשין‪.‬‬ ‫* י * י ל ע י ל י׳‬ ‫»ז‬ ‫י‬ ‫״ ? ״ ״‬ ‫ך‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ג‬

‫ב י ת ח ד ו ד י )ע׳ שם(‪ - .‬ה ש ו ה י׳ ט ׳ ‪ -‬י ׳ ‪ - .‬ה ש ו ה י׳ י ״ א ‪ -‬י ״ ג ‪^ .‬‬ ‫למדבר של‬ ‫שהושלך‬
‫א ‪ -‬ט ‪ :‬המביל ו מ ל ת ו של נח‪.‬‬ ‫פט‪.‬‬
‫שפתיי‬ ‫« ‪ -‬ג ׳ ‪ :‬אוריאל מ ש ת ל ח א ל נח לגלות לו ע ל ענין המבול‬ ‫וזע״‬
‫ו ש ל ש ה פ ר י ם ‪ .‬ש ם ח ם ו י פ ת ‪ - .‬מ כ מ ה ע ל י ה ם ‪ .‬ה ש ו ה ב ר א ׳ ז׳ ט ״ ז ו י ם ג י‬ ‫לחות‪.‬‬
 ‫פט ג ‪ -‬י ד‬ ‫חנוך א‬
‫עיני ? נ י ת ל צ ד ס^כלפ ואךא גג ןבוס ועליו ? כ ע אלבות ולאלבות‬
‫כזילות עולם רכים אל־תוך ןדךה א ח ת ‪ :‬ואךא עוד ולגה מעלנות‬
‫ג?לחי ‪ H W‬על־כגי הגדךה סןדו^ה סליא ןלכלפ להמ חסלו‬
‫ל‪$‬בר ילללג?א ?גל־לאדן ואךא את־סןרךה עד־א?ר ?ל־‬
‫ם‬
‫‪}$‬יל ?סי ? ל * ולכלפ וחח‪?#‬ה ולאד ??רו עליל ואךא את־נכה‬
‫ל&לפ ולג?הו ס&לפ כ ע ל גבה הגדלה ולןלמו כ ע ל חןדךה‬
‫מ ע מ י י על־לאדן‪ :‬ו?ל־?קר לגדלה ‪$‬א?פו יחלו עד־אעזר‬
‫ראיתי בקןבעס ול?לעו ויאבדו כ?לס‪ :‬ולת?ה ?קןה על־כגי ל?לס‬
‫ו?ל־לכריס וחכיליס וחןכליס וללמורים ?ללו עד־ל?ןלקע עס־כל־‬
‫ם‬
‫חחי עד־א?ר לא יללתי עוד ללאולס ו ל ל א וכלו ל ל ? ל ט‬
‫ו*א?די ול‪¥‬ללי כ ל ה מ ו ת ‪ :‬ואךא עוד כמלאה על־־א^ד אךבות‬
‫ם‬
‫ה&ל לללקי כ ע ל חגג לןבול רמ^יכות ל א ד ן נ‪?9‬רו ולחמות‬
‫אסדות נ?לחו‪ :‬ולללו הכלם לךךת אל־תו?ן עד־א^ר נגללה לאךץ‬
‫והת?ה ?לה על־לארץ והח^ך ללף ולחי אור‪ :‬וסכר סלכן א^ר‬
‫ם‬ ‫ה‬
‫ל י ל ‪ $‬ד ‪ £‬א כ ך ה ת ? ה ו ^ ל ^ ת ה?ריס אתו ואלד משלעזת‬
‫ה‪$‬ריס ללה ל?ן ולל‪$‬ה ל‪$‬ר ואלד מלס ללה אלם כלס ואלד‬
‫? ח ו ר וס^ר הל?ן נ?רד מ א ל ס ‪ :‬ולחלו להוליד את־סית ה ? ד ה‬
‫ואת־ לעופות ולליו מלס ?לס לכש?חותילס אליות י?כריס יןאכיס‬
‫ו?לבים ו?בועיפ ולזירי־נער ושועלים ושכנים ולזיריפ ונציפ ואיות‬
‫ןדיות ו?;?ריס ועולכיס ובתו?ס נולד כר ל?ן‪ :‬ויחלו ל?של אי‪£‬‬
‫את־רעהו וס^ר לל?ן ההוא א ‪ #‬ר נולד ?תו?ס הוליד כלא ופר‬
‫ל?ן אתו ולכלא ל כ ה ‪ :‬ולכד ההוא א ‪ #‬ר נולד כ‪$‬נו הוליד לזיר•‬
‫יער שחור ףןזה ל?ן וםזיר־ללער ההוא הוליד לזירים רכיס ו ל ? ה‬
‫להוא הוליד ?גיס ע ? ר צאן‪ :‬ןבא^ר ןדלו עזניס ע ? ר לצאן‬
‫לחם ולתנו את־לאלד מלם לחמורים ו ח ל מ ו ד ס החס ‪$‬תני גם־סם‬
‫את־ס^ה סהוא לןאכיס וס?ה ןרל כין לןאכיס‪ :‬ואלד סכיא את‪-‬‬

‫‪,‬‬
‫מ א ת ם ‪ .‬נח מת‪ .‬־־‬ ‫בעדו‪ .‬ולעיל ם״ז ב ‪ - .‬נ פ ר ד‬ ‫זים‬
‫ממותו של נח ועד יגיאת מזרים‪.‬‬ ‫י‪-‬כז‪:‬‬

‫ל ב ן ‪ .‬אברהם‪ - .‬ם ד א‪ .‬ישמעאל )ברא׳ ט״ז י״ב והשוה פי״ג וטיז(‪.‬‬ ‫פד‬
‫ד ל ב ן ‪ .‬יצחק‪ - .‬ח ז י ד ־ י ע ר ש ח ו ר ‪ .‬עשו )השוה פמ״ב ם״ג‪ ,‬מ״ט‪ .‬ס ״ ו ( ‪ - .‬ו ש‬
‫‪,‬‬
‫ן‪ .‬יעקב‪ .‬ישראל נמשלו בצאן מרעיתו של הקביה )ירמ כ״ג א ‪ /‬תהל׳ ע י ד *‬
‫‪1‬‬
‫ייג״ ק׳ נ ׳ ( ‪ - .‬ד • א ח ד מ ה ם ‪ .‬יוםף‪.‬־־ ל ח מ ו ר י ם ‪ .‬למדיניס שהם מצאצאיו ש‬
 ‫טו‪-‬כוז‬ ‫פט‬ ‫חנוך א‬

‫־‬ ‫אחד ע ? ר לצאן להיות אתי־ ולרעות אתו כין הץאכיס ולךבו ולליי‬
‫טו‬
‫לעלדי־צאן מ י ם ‪ :‬מחלו לזאכיס ללא ממכילס ]לללצוס ע ד ״ א ? ר‬
‫אבדו את־בניהם ‪!1‬שליכו את־עוללילם *ל־ןסד םיס רכים והצא?‬
‫מז‬
‫הללי לז*ק על־אדות עולליהם ולשוע אל־אדוגילם‪ :‬ו ? ה א^ד <*ל‬
‫מךהןאבים ?רח ‪1‬ל?לט אל־חמירי־ל?ד וארא את‪-‬לצאן כבביל*‬
‫ובזעקם ובבקרם את־אדוכילם ממל־בלם ע ד ‪ -‬א ? ר אלני ה צ א ן ‪ :‬י י‬
‫ליייי לצאן מןביל ?רום ו^א אליהם ולרעם‪! :‬יכןךא אל־־ל^י•‬
‫* * י ??לט מדהןאביס מ ד ב ר אליו על־חןאבים א ? ז יעיד ?לם‬
‫ר‬

‫יי‬ ‫ג‬
‫ל י * י ? * בצאן‪ :‬וה*״ ל ל ר אל־הץאבים הדבר אלןי ף י‬
‫ת‬ ‫ה‬ ‫‪0‬‬
‫* י ‪ ^ 9‬י מלך אתו ו ‪ #‬י ל ס ללבו מבאו יחד א ל ‪ -‬א ם *‬
‫א‬
‫הןאבים‪ :‬מדברי אלילם מעירי כלס לכל־לןעו עוד בצאן ו א י‬
‫!‪:‬‬
‫אז את הזאבים בלח?ס ?ואד את־חצאן מכל־בלם ןהצאן ןעיוי‬
‫&‬
‫מבא א מ י ל ס אליהם אל־הצאן מללי להבות בןאבים ל ה‬
‫ז‪:‬‬
‫וסיגים לללי לללל ולצאן ליי ?קטים !!חךלו לןענן &*‬
‫כא‬
‫ואלא את־לצאן עד־אקזר ‪?:‬או מבין הזאבים ועיני חןאבים ל ^ י‬
‫כג‬
‫‪£1‬אי הןאביס להם ל ל ד ף אלרי לצאן מכל־לילס‪! :‬אלני לצאז‬
‫ללוי אלם ל^חולם וכל־צאני ללבי אלריי י א י ו ליו לאילים ך נ ^ ר י ם‬
‫כנ‬
‫ונוראים למלאה‪ :‬מחלו הזאבים ל ל י ף אלרי הצאן ע ד ־ ^ ז ר ל ר פ י‬
‫כד‬
‫ולמים עמדי מןה ומזה למנילם‬ ‫אל לם־מלס‪ :‬ך;מ־דז^למ‬
‫כה‬
‫ואדונילם הוליכם נלעמד בינילם ובין הןאבים‪ :‬ולא לאו ע י י‬
‫לזאבים את־לצאן להלכים בתיו ‪:‬ם־המים ידלפו הןאבים א ל ד‬
‫כו‬
‫למכשיס הימני אלריהם אל־תיל ‪:‬פ־למלפ‪ :‬ובךאותפ א ת ־ א ת י‬
‫לצאן משובו ולבלחי ממ?יי ויס־־מים התאסף !יהי עד־מללה‬
‫כז‬
‫כמבליאתי ו מ י ם ש?פו ולנבהו עד־כפולפ את‪-‬לןאביס‪ :‬ואלא עד־‬
‫כד‪.‬‬
‫א ? ר אבדי מל־לץאכים א ? ר ללםי אלרי ה*אן וימכעו‪ :‬ול^אן‬
‫ם‬
‫עברי מתיל ל מ ל ^ א י אל־המלמר א ? ר איך^ם ל א מיס ולא‬
‫ם‬
‫ד ? א מהלי למקל עי‪3‬יל ילילאי ואלא את־אלני לצאן כלעותי‬

‫״ « )ע׳ פי״א(‪ - .‬ל ז א ב י ם ‪ .‬ל מ צ ר י י ם ‪ - .‬י ש ה א ש ר נ צ ל ‪ .‬מש״‪ - .‬א י י‬ ‫‪£‬״«ל‬

‫ה‬
‫ו‪:‬פרשה זי לאלהי״ם של י ש י א ל ‪ - .‬ו ש ה א ח ר ‪ - .‬א ה ר ן ‪ .‬י ו י ח ל‬ ‫^ ‪w‬‬
‫שכוונתו למשה ואהרן‪ .‬ולפי ההמשך *״ל ויחל‪ ,‬וחוזר אל אדני הצאן‪ - .‬יציאת מצרים‪ .‬־‬
‫ישראל במדבר ‪ -‬מתן ת ו ר ה ‪ -‬כ י ב ו ש הארץ‪.‬‬ ‫כח‪-‬מ‪:‬‬
‫ע י נ י ה ם ‪ .‬להשיג גודל השגחתו של ה׳ ע ל י ה ם ‪ - .‬מ ש י ? ״ ל‬ ‫לפקח את‬ ‫י חלו‬
‫פג‬ ‫כט‪-‬מב‬ ‫פט‬ ‫חנוך א‬

‫כמ אולפ ובתתו ל ח פ מיפ ןך^א ואת‪-‬ח<ןזה בלמתו ובנלותו אולפ‪ :‬ן ח ? ח‬
‫עלה על־ראש *למלע לןבול‪ ,‬ואלני הצאן *לדוחו >*לילפ‪ :‬ואחרי־‬ ‫ל‬
‫‪ P‬ראיתי את‪-‬אלני הצאן לעומד למנילפ ומראהו ןדול ןנוךא‬
‫ונשןב ומל־לצאן ראהו ‪1‬ליךאו« ממןיו‪ :‬ן?לפ מחדו ורעדי &איי‬
‫ול‪¥‬עקו אל‪-‬ה^ה אעזר א ל פ א?זר הלה בתו?פ <יי לא־נומל לעמד‬
‫ל כ‬
‫למני אדונינו להביט אליו‪ :‬ןח*ה א‪#‬ר ןלם עלה אל‪-‬ראש למלע‬
‫ועיני ל‪:‬באן הללו לללעור ןלפור מן־לררך א*ר לךאה ללם‬
‫לנ ול*ה ל א יךע‪! :‬יקצף אלני לצאן עלילפ ק‪$‬ף ןדול ו ל ? ה‬
‫‪ :‬ד ע זאת ‪ !!1‬ד מראשי ל‪$‬לע ולבא אל־לצאן ןלמ?א את־ך?פ עינילם‬ ‫י‬

‫ל י עןרות וסם פוךךיפ• ו?ךאולפ אותו וייראו ולרעדו ממניו גלמצי‬

‫ב‬
‫ליי לשי אל־המלאיםיהם‪ :‬ול*ה לקח עוד צאן אתו ולבא אל־לצאן‬
‫א ? ר פוררו !יללי ללמילס ולצאן ‪:‬ראו ממניו ןלקזב את־־לצאן‬
‫א ? ר ט ו ר י ו וישובו אל־כ^לאותילס‪ :‬וארא מ ר א ה לןה עד־א?ד‬ ‫יי‬
‫הלה ה ? ה לאלם וימן <יי לאלני ל*אן ולהא את־כל־לצאן אל‪-‬‬ ‫ת‬

‫‪A‬‬
‫חבלת ההוא‪ :‬ו א א עד־א^ר ? ה ? ה א ? ר מנש את־ח?ה‬ ‫כ ב‬ ‫י‬

‫א ? י נחם ו א א ע ד ‪ -‬א ? ^ ל ־ נ ת ל י לצאן ןןער ולקטנים עמדו‬ ‫ר‬ ‫י‬

‫א ל ‪ -‬ל ל ‪$‬יס‪ :‬ואז ל‪*.‬ה מנללם‬ ‫^‬ ‫^ ^‬ ‫לח‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ך‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ך‬ ‫‪D‬‬ ‫‪J‬‬ ‫?‬ ‫‪W‬‬

‫א ? ר היה לארפ נמרי פ א ל פ ‪1‬יש? ו^ל‪-‬לצאן בקשהו וי^עקי‬ ‫ב‬

‫לט על־אד‪1‬ליו ?עקה ו ל ה ‪ :‬ו א א עד־א^ר ל ל ו פ ע ק על־איות‬

‫‪¥‬‬ ‫ך‬ ‫י‬ ‫ד‬

‫לעזה ולעברו את־נלל ל^לפ !;קומו אלריפ מךחצאן למנהלים ההת‬

‫‪0‬‬
‫המנהלים י א ? ר ש?בו ‪!1‬עןבום‪ :‬ןאךא עד־א^זר כאו לצאן אל־‬
‫מקום טוב וארץ נ ל ^ ה ו נ ? מ ן^ךא עד־א^ר לצאן ש ב ש‬ ‫ך ה‬

‫‪ *°‬ולמלת להוא נהלה[ בתומם מ א ח ח ל מ ר ה ‪ :‬ובעמים נ^קחו עינילם‬

‫ימעמיפ ?ורו עינילפ עד־א?זר קפ עזה א ל ד ולנללס ולשימם ?לם‬
‫ב‬
‫י ליער לחלו ל ב ל ע את־‬ ‫ועינילס ?מקחי‪ :‬ולמלבים‬ ‫‪°‬‬ ‫ו ‪ 0‬ד י‬

‫י ״ ט ( ‪ - .‬ב ג י ישראל צעקו א ל‬ ‫‪,‬‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫ל‬
‫) כ כ ת ן ב‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ן‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ן ן ן ן ף‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ם‬ ‫ה ר‬

‫ב ע ג ל ‪ - .‬ל ש ו ב א ל מ כ ל א ו ת י ה ם ‪ .‬כוונתו לחזור ב ת ש ו ב ה ‪- .‬‬ ‫א ח י ן ‪ - .‬י ש ר א ל חטאו‬

‫מ ש ה ‪ - .‬ב י ת ‪ .‬ה מ ש כ ן ‪ - .‬ו י ב א א ת כ ל ה צ א ן ‪ .‬הביא את ישראל אל‬ ‫ההיא‪.‬‬ ‫השה‬
‫המשכן לעבודת ש מ י ם ‪ - .‬ש כ ב‪ .‬מ ת ‪ - .‬א ה ר ן מת וכל דור ה מ ד ב ר ‪ - .‬א ל פ ר ע ה ‪ .‬אל ע ב י‬
‫‪ - .‬א ח ר י ם מ ן ה צ א ן ‪ .‬יהושע וכלב­­­‬ ‫_‬ ‫‪_ .‬‬ ‫הירדן ה מ‬
‫מ ש ה‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ט‬ ‫פ‬ ‫ה י ר‬ ‫<‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫ז ר ח י‬

‫ח‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ב ר‬ ‫מ‬

‫יי‬ ‫‪V‬‬ ‫י ״ י ץ נ ח מ ד ה‪ .‬ארץ ישראל‪ - .‬ע ל ת ק ו פ ת השופטים י׳יא י •‬
‫ה‬ ‫ל‬ ‫ז מ י‬
‫י ^ ״ ״ י ^ ל י ״‬ ‫<ביי״‪ .(#‬וברור שהיה ב ע ב ר י ת ‪ :‬שה אחד )בדל״״(‪ .‬רכויבתי ל ץ א‬
‫פלשתים)השוה פ מ ״ ו ‪ -‬מ ״ ז ( ‪ - .‬ו ה ש ו ע ל י ם ‪ .‬לפי דילמןכוונתו לעמלק‪ .‬ו ל א נ ר א ה ‪ .‬מפני שהשועלים‬
 ‫חנוך א םמ פג‪-‬נב‬
‫ל‪3£‬אן עד־א‪#‬ר הקים אלגי לןבאן ?(ה אדור איל אלד ‪$‬קןך‪$‬ם א ? י‬
‫ים‬
‫נ ל ל ס ‪ :‬ולאלל החל לןנף מןה ו מ ה את־למלכיס א ת ־ ל ‪ #‬י ע ל‬ ‫מג‬
‫ח‬
‫ואת־לזירי מ ע ד לסם ע ד ה ע מ י ד ו ץ ל פ ‪ :‬ן ל ^ ה להוא ^ןזר נמלו י‬ ‫מד‬
‫‪1‬‬
‫עיניו ל א ה את־לאלל א ‪ #‬ר ליה מקרב לצאן אעור עןב את־מביי‬
‫‪ 1‬ילל לנגף את־לצאן ולדמם עלילס וללל מ ל א ־ ל ך ך ‪ :‬ני^זלח אלגי‬ ‫ז‬
‫מה‬

‫לצאן את־ל^ה א ל ^ ה אלד ולקימהו לליות לאלל ולנהל אתיל^אן‬

‫‪1‬‬
‫ת ל ת לאלל א ‪ #‬ר ע‪1‬ב את־מבודו‪ :‬וללל אליו וללכר אליו ל ב י‬
‫ים‬
‫]יקימהו לאלל ויעלהו לנניד ולמנהל לצאן ימכל‪-‬אלה ל ? ל *‬
‫‪G‬‬ ‫ת‬ ‫צ י‬
‫ל ל ‪ $‬־ ל * א ן ‪ :‬ולאלל לראשון ל ד ף אללי לאלל ל ‪ #‬נ י ‪K1‬‬ ‫מ‪:‬‬

‫לאלל ל‪#‬ני ולבדח מכניו ןאךא ע ד ־ א ^ ד ל׳מילי לאלפים אתי‬

‫לאלל לראשון‪ :‬ןלאלל ל‪;#‬י קם ולנלל את‪-‬ל&אן ]ןלצאן ןללי‬ ‫מהא‬

‫ומל־לכלבים ןלשועליס ולזירי ללער לראו ולמדהו מ ^ י ו‬ ‫ו‬ ‫ר ‪ 3‬ו [‬

‫סט‬

‫ולאלל ננף וללרג את‪-‬לליות לרעות ןלליות לרעות ל א ליה מלז‬

‫עוד ‪$‬ל־בה כין לצאן ולא למסו עוד מלם רמר‪ :‬ולאיל ה ו ל י י‬ ‫מחי‬

‫ממעזים דכים ולשכב ףמה קטן ללה תלליו לאיל וילי לנניר ו‪:‬הי‬
‫מנלל את־לצאן ולכלת ליה נדול וללב ולמנה למען לצאן ומ^דל‬
‫! ב ו ל ונדיל נבנה על־כית אדי‪3‬י ל^אן ולכלת ל יה ‪ #‬מ ל ולמודל‬
‫ז‬

‫ליה רם ונבול ואדני י&אן ? כ ן כמנלל לןזללן <‪/$‬לא לקליבו למניו‪:‬‬

‫נא‬
‫ועור ראיתי את‪-‬ל&אן תועים שנית והולכים מדרכים רכים ויעןבי‬
‫ם‬
‫את־כילס להוא ואיני לצאן קלא לאללים מקרב ל&אן נ ל מ ל ה‬
‫אל־ל^אן ולצאן הללו להרג מ ל ם ‪ :‬ואלד מלם נעל ןלא נללג‬ ‫נב‬

‫אויבים לישראל כאן עד קרוב ‪ p r t‬גלות בבל‪ .‬ואילו עמלק אחרי זמן דוד לא ם‪1‬אנוהי‬
‫עוד בתולדות ישראל‪ .‬ולפיכך תצדק דעתו של ‪ Charles‬שהשועלים הם העמוגים‪ .‬שחיי‬
‫אויבים לישראל עד לבין ה ח ש מ ו נ א י ם ‪ .‬־ ו ח ז י ר י ה י ע ר ‪ .‬אדום )השוה פי״ב‪ .‬מיג‪ .‬מ״ט״‬
‫עיניי׳‬ ‫«י ך ו ג ‪ -‬ה ש מ י ד ו כ ל ם ‪ .‬ב ק ט ע היווני‪ :‬רבים ‪ - .015U)?U0‬א ש ר נ פ ק ח ו‬
‫לראות מעשי ש א ו ל ‪ - .‬ב ל א ד ר ך ‪ .‬כך ביווני‪ .dvoSu?:‬השיה תהל׳ ויתעם בתהו ל א ־ י י ו •‬
‫״ ^ ו ב כ ו ש י ‪ .‬שלא בדרך הישר‪ - .‬דוד נמשח למלך ע״י ש מ ו א ל ‪ - .‬שיעור הכתובים גיהו‬
‫‪,‬‬
‫ג כאן על פ ‪ Ch‬שהלך בעקבות הקטע היווני‪ ,‬ובכושי השיעור הוא כ ך ‪ :‬מ ״ ‪ .‬מ״חנ•‬
‫״ ‪6‬‬

‫הלשון‪ :‬והצאן גדלו ורבו‪ .‬ואחריו נ ‪ - /‬א ת ־ ה צ א ן‪ .‬בכושי נוסף‪ :‬ה מ ע ט י ם •‬ ‫ט׳ ח‬
‫) ״ י השי*ח‬ ‫ע‬ ‫יל‬
‫מ ן‬ ‫ד‬ ‫ה‬‫‪ -‬נ וב יוני א ן‪ ,‬ונכון‪ - .‬דוד מת ושלמה מלך במקומו‪ - .‬כ ב ר‬
‫א‬ ‫ד‬

‫לפנ י‪ 0- .‬י ו א י ל ך ע״ב ואילך( שהבית כאן הוא ירושלים והמגדל ‪ -‬בית־המקדש )ופרש כל‬
‫בעל צייאת ליי י׳ ד׳(‪ - .‬י ש ל ח ן מ ל א ‪ .‬ק ר ב נ ו ת ‪ - .‬ע ל עשרת השבטים הוא רומז‪-.‬־‬
‫ק ר א ל א ח ד י ם ‪ . . .‬נביאי ישראל‪ - .‬ל ה ר ג ב ה ם ‪ .‬איזבל אשת אחאב הכריתה א ת נביאי‬
‫ה גמל א י״ח ד׳(‪ .‬־ אליהי הנביא ניצל יהיכיח א ת ישראל יאח״כ עלה השמימה‪~ .‬‬
‫‪no‬‬ ‫נג‪-‬סג‬ ‫פט‬ ‫חנוך א‬

‫ולבדח ‪1‬י^?גק על‪-‬לצאן ו ל ב ק ר ו ללמיתו ‪ 1‬א ל נ י הצאן חעילהו בעד‬

‫ה ^ א ן !‪.‬יעלהו ףו^זיפחו א^לו‪ :‬ועוד אלריס ? ל ח אל־הצאן מ ק ל מ ם‬ ‫‪:‬נ‬
‫ללעיד מ ל ס ולקונן עלילם‪ :‬ו א ל ר י ־ כ ן לאיתי בען^ם את־מית אלני‬ ‫גי‬
‫ואת־מגךלו ויסורו ^ ל פ ןעינילס ןנןדו ןאךא את־אלני הצאן בשלחו‬
‫מלם לךג רב מעלרילם עד־אעזר ןעקו הצאן על־חלךנ להוא‬
‫ולשובו אליו‪ :‬וללנם בירי לאךיות וחנמריס וחןאביס וח^בועיפ‬ ‫ני•‬
‫ובידי השועלים ומל־חליות לךעות והחיות לךעות החלו לקזרף‬
‫את־לצאן‪ :‬ןאךא ןהנה עזב את־כילס ואת־מנךלם וימקןרו } ל ס‬ ‫ני‬
‫בידי לאךיות לקזרף ולבלע אולם בירי מל־החיות הךעות‪ :‬ואני‬ ‫״‬
‫החלותי לןעק ב^ל‪-‬בחי ןלקרא אל־אלני לצאן ולחלאות לו על־‬
‫נ ח‬
‫ל&אן הנבלעים על־ללי מל־החיות ל ל ע ו ת ‪ :‬ןהוא ה ח ? ה אפ־ןפ־‬
‫ך א ה זאת ולשמח בי חפ נבלעים ןנאמלים ןנלממים ולעןכס להיות‬
‫נבלעים בידי מל־החיות• !יקךא לשבעים רועים ולתן ל ל ס את־‬ ‫נט‬
‫ה^אן לרעות אולם ולדבר אל־לרועיס ואל״נערילפ פ ע ל ה ל ד ע ה‬
‫?גל‪-‬אי*מ מ מ ס א ת ־ ח ^ א ן ן ל ־ א ? ר א ^ פ ©עשו‪ :‬ואני אמפר אולם‬
‫‪5‬‬ ‫ס‬
‫ל מ ס ב מ מ מ ר ו ל ‪ 3‬ד ת י למם את־מי פ ל ס ל א ב ד ו ו א ב ד ל פ אולם‬
‫ולממר ל ל ם א ת ־ ח צ א ן \ ו י ק ך א אל־אחר ףא‪$‬ר אליו דאה ו ה ת ב ו נ ן‬ ‫סא‬
‫א ל ־ מ ל ־ א ? ר ועשו לרועים לצאן ‪ $‬י יאבדו מלם יותר מאקזר‬
‫ס כ‬
‫צויתים‪ :‬ו מ ל ־ ל ל ך ה ומליון א ? ר י ע ? ה בידי לרועים ו כ ל ב ל ‪ $ 5‬ה‬
‫ל א מ י מ מ ^ ו ת י ן ב ^ ה כ ‪ #‬ר י ר ו ל ס ו מ ת ב ל ע ל ־ מ ל ־ ר ו ע ה ורועה ‪ $‬ל ־‬
‫ד‬

‫אמךה אשר לעעזו‪ :‬וקךא‪ £‬ל מ נ י א ת ־ ח מ מ מ ר א ? ר לאבדו ו כ ‪ $‬ה‬ ‫סנ‬

‫למק‪1‬רו ל א ב ד למען להלדדלי לעךה נגךם ו ל ד ע ת י מ ל ־ מ ע ש ה לרועים‬

‫ה א ר י ו ת ו ה נ מ ר י ם ‪ .‬א ש ו י ובבל‪ - .‬ו ה ז א ב י ס‪ .‬מצרים )השוד‪ ,‬פי״ג(‪ - .‬ו ה צ ב ו ע י ם‪ .‬אולי‬

‫לכושים הוא מתכוון‪ - .‬מקובל מימי קדם שלאומות העולם ‪ -‬והן שבעים במנין ‪ -‬יש שרים‬
‫‪,‬‬
‫ממונים עליהם בפמליא של מ ע ל ה ‪ :‬אומה ואומה ושר שלה )בם׳ חנוך ל ר ישמעאל כ י ג פרק‬
‫״ ד וטיז ועוד הם מכונים‪ :‬שרי מלכיות שבמרום(‪ .‬כיון שגלו ישראל לבין האומות אםף‬
‫הקביה‪ .‬שהוא רועה ישראל‪ .‬א ת שבעים השריס‪-‬הרועיס ונעריהם וצוד! עליהם להתנהג‬
‫עם ישראל על ד ר ך הכתוב בידמ׳ ה׳ י׳‪ :‬עלו בשרותיה ושחתו‪ ,‬כלו׳ במדה‪ .‬וכלה אל־‬
‫תעשו )והשוה ירמ׳ ה׳ י י ח ל׳ י״א‪ ,‬מ״ו כ״ח ועוד(‪ .‬אבל מתוך שהוא יודע אכזריותם‬
‫ש‬
‫ל אלו ביחם לישראל ק ר א אליו מלאך א ח ר מן הצד וצוד‪ ,‬עליו ל נ ה ל חשבון־צדק‬
‫ולהודיעד‪-‬ו‪ .‬לקמן )צ׳ כ ״ א ‪ -‬כ ״ ה ( נראה אותם השרים עומדים במחיצה אחת עם הנפילים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נ ר א ה שפרשה זו של שבעים הרועים ב ה ש פ ע ת זכריה י׳ ג וי״א ד׳ ואילך נכתבה‪ .‬אם גם‬
‫אין זה דומה ל ז ה ‪ - .‬א ל ‪ -‬א ח ר ‪ .‬קרא אל מלאך אחר״ מחוץ לאותם שבעים המלאכים־‬
‫הרועים‪ .‬ומינהו משגיח ע ל התנהגותם עם ישראל‪ .‬יתכן שהוא מיכאל )ע׳ צ׳ י י ד ו כ י ב ( ‪- .‬‬
 ‫סד‪-‬עז‬ ‫פט‬ ‫א‬ ‫חנוך‬ ‫פו‬

‫ומיתי ן־ךאיתי את־א?ר נעשו אם ל??*עו ^ ן ‪ $‬י ^ ציותים‬

‫ר‬

‫‪,‬‬
‫אם־לא‪ :‬אף‪-‬הם אל־ילעו *את ך«»ל‪-‬ו‪2-‬ידיע‪ 0‬ל ‪ , , -‬י כי אם ־‬
‫ר ם‬ ‫ה ז ל‬ ‫ו א‬ ‫סד‬
‫‪:‬‬
‫תכתב כל־אכדות לרועים איש איש בעתו ןחכאל ל‪,‬בל ל‪?$‬י‬
‫סד‪ ,‬ואלא ע ד ־ א ? ד לרועים ךעו ]איש! עתו ולחלו לללג ולאכד יותר‬
‫מ א ? ר ?וו וללנו את־לצאן בנד לאליות‪ :‬ןלאךיות ולנכרים אמלי‬ ‫סי‬
‫וכלעו את לב־־לצאן ולזירי לנער אכלו אלפ ולשלםו את־למןלל‬
‫סז וללליבו את־ל^לת‪ :‬ואלעצב ל ל כ ה מאד על־לכנלל כי ןחרב כית־‬
‫צ א‬
‫סח ל ז ואחדי־־כן לא־לבלתי לךאות אפ־^או לצאן אל־למלת‪ :‬ולרועים‬
‫ןלנלליס עלילם נתנו• את־לצאן לכל‪-‬לליות לךעות ל ^ ל ע פ ןאי*‬
‫אי* מלם בעתו בממכר קכל ןלאלר לכתב כמכר ל א ל ד אלי‬
‫ת‬ ‫ס ט‬
‫א ־ ל * ? מ ד י ם ‪ :‬ואיש איש למית ו ל ? מ י ד יותר מחקו ן ^ י לללולי‬
‫להוא‬ ‫לבבות ילללל על־אדות לצאן‪ :‬ואלא כמן‪-‬אה ‪ , - ^ -‬ו‬
‫) ; י ר‬ ‫פ‬ ‫ל‬ ‫ת‬ ‫‪ 5‬ם‬ ‫ע‬
‫ככלבו אלת לאלת את־כל־לנ?מדים כידי לרועים י‪1‬ם יום וללי‬
‫עולה ומ‪$‬יח ופלאה את־כל א ? ר ]?רשם[ בממדו לאלני לןגא? מל"‬
‫‪:‬‬
‫א ? ר עשו וק;ל־א?ר א כ ד איש אי* פלס וכל־א?ר נלנו ל ל ? מ י י‬
‫ב‬
‫עא ולככר נקךא למני אלני ל&אן ולקח את־לפכד כידו ולקלא י‬
‫עב ולללמהו ונניחהו‪ :‬ןאלרי כן־לאיתי בלעות לרועים ? ת י ס עשלי•‬
‫ד‬
‫? ע ׳ ולנה ש ל ? ה מךלצאן ? ב ו ולבאו ולללו לקומם מל־א?י‬
‫נפל מךלכלת להוא וחזירי לנער נסו להכריע כעלם ולא לללי•‬
‫עג ויחלו לבנות ‪#‬נית כמקךם ןלקימו את־למגלל נלקךאו לו למנלל‬
‫ללם ‪1‬לשובו ל ע י ל ? ל ל ן לכני למגלל אל כל־לללם א ? ר עליו ליי•‬
‫עד טמא ולא טהור‪ :‬ןעס־כל־אלה נלעןדו עי^י ל‪3£‬אן ןלא ךאו ןנס־עיני‬
‫רועילם נלעורו ולמכרו אולם לרב כידי רועילם להשמיד !יךמםי‬
‫עד‪ .‬את־לצאן ברנלילם ולבלעום‪ :‬ואלני ל&אן ל ל ש ה ע ד ־ א ? ר נפוצו כל־‬
‫לצאן על־כני לשךה וללעךבו בתוכם ןלם לא־לעילוס פילי לליות‪:‬‬
‫עו ןלבתב את־למכר לעלהו ונלאהו ולקלאי־ לכני אלני לצאן ולללוז‬
‫ל נ י נ י ו בעלם ולבקש ממנו עלילס ונלאהו את מל־מעעזי לרועים‬
‫ד‬ ‫ד‬ ‫ז‬
‫ול‪ £‬ל ^ י י מ כל־לרועים‪ :‬ולקח את־לפרו ולשימהו על־לדו ויעאז‬ ‫?‬

‫‪0‬ת‪-‬סי ה א ר י ו ת ‪ .‬אשור )ע׳ בפניה(‪ - .‬ו ה נ מ ר י ם ‪ .‬ב ב ל ) ש ם ( ‪ - .‬ו ח ז י ד י ה י ע ר ‪ ,‬אדום‬

‫בפייב‪ ,‬והשוה ישע׳ ס י ג א ׳ ‪ -‬ד ‪ /‬עובדיה י ׳ ‪ -‬י ״ ב ‪ .‬יחז׳ כ י ה י״ב‪ ,‬תהלים קל״ז ז׳(‪ .‬־‬
‫סח—עא‪ :‬למן גלות בבל ועד ‪ n ^ r‬גיון‪.‬‬
‫עב—עז‪ :‬למן כורש ועד אלכסנדר מקדון‪.‬‬
 ‫צ א‪-‬יד‬ ‫חנוך א‬
‫ןאךא ע ד ־ א ? ר שלשים ‪1‬למ?ה רועים לעי ממל את־ל‪5£‬אן‬
‫ןכלם בלו עתולילפ לראשונים ואחריפ נלנו בירילפ לרעולפ‬
‫בעלם מל־רועה בעתו‪ :‬ואלרי־כן ראיתי בפךאי את־מל‪-‬עוף‬
‫ל?מלס מאים הנעזרים לדיות לאיות ןלעוךבים ןהנשרים ליו‬
‫מנהלים את כל־לעופזת ולללו ל ב ל ע את‪-‬לצאן ולנקר את־עינילם‬
‫ולבלע את־בשךפ‪ :‬ולצאן זעקי בי־נאכל בעזךם על־לרי לעופות‬
‫ואני ךאיתי ואבל כ?נלי על־לרועה ההוא א ? ר ך ע ה את־לצאן‪:‬‬
‫; א ך א עד‪-‬אעזר נבלעו חצא? על־לדי למלביפ ךלאיות ו ל א השאירו‬
‫ל ל ם ? ש ר ועור ןנידיפ ןלא הולידו ר ק ע?מותילם לכו? ונם־‬
‫ע?מותילם נ‪$‬לו ל‪$‬ךן ולמעטו ל*יאן‪ :‬ןאךא עד־אעזר עשרים‬
‫ו ש ל ? ה ליו רועים וישלימו בעתותילם שמונה ולמשים ץמניפ‪:‬‬
‫וחנה מלאים נולדו לצאן הלבנים ולחלו למקל את־עינילפ ןלךאות‬
‫ולקרא אל‪-‬ה*יאן‪ :‬ה פ ?^קו אליהפ ואלה ל א לאזינו אל־ךברילם‬
‫מי חך?ים ליו מ א ד ועינילפ <יהו מ א ד מ א ד ‪ :‬ואךא במראה וחנה‬
‫ללנמלו לעוךבים על־ל^זלאיפ וללמשו פ ל ה מךח^לאיפ ולנךעו‬
‫את‪-‬לצאן לגזרים ולבלעופ‪ :‬ואךא עד־אשר ?מחו קלנלם למלאיס‬
‫ןלעוךביפ ןךעו את־קךנילפ ואךא עד־אקזר ?מלה קךן גדולה‬
‫לאחד מ ך ל צ א ן ועינילפ נמקחו‪ :‬ולפט אלילפ ועינילפ למקחו‬
‫ולקרא אל‪-‬ל‪5£‬אן ולאיליפ ךאהו ו^לפ לצו אליו‪ :‬ועפ־מל־אלה‬
‫]לאיתי[ עד־‪$‬שר לנשרים ולדיות ןלעוךביפ ולאיות היו טולפים‬
‫את־לצאן ולעפו אלילפ ולבלעום ע ד ־ א ? ר נדמו הצאן אך לאיליפ‬
‫חפ ‪1‬ןכו ולצעקו‪ :‬והעורבים נללמו ולריבו אתו ולבקשו להוריד‬
‫נ‬
‫את־קל י ו ל א למלו ל ו ‪ :‬ואלא עד־אעזר ‪$‬או לרועיפ וחןשריפ‬
‫ולדיות ולאיות ולקךאו אל־לעוךביפ בי לשברו את־קלן לאלל ההוא‬
‫ולללמו ויריבו אתו והוא ל ב א ל פ ולקרא ל ע ך ו מי לבא‪ :‬ואךא עד־‬
‫א ? ר } א לאיש א ? ר מתב את־שמות לרועים ולביאם ל?ני אדני‬
‫לצאן מא ולעןרהו ויושיעהו ולךאהו ל ב ל הוא לרד לעזרת לאלל‪:‬‬

‫א ‪ -‬ה ‪ :‬מזמנו של אלכסנדר מקדון ועד ממשלת היוונים־הסורים‪.‬‬ ‫צ‪.‬‬

‫בכושי‪ :‬שלשים ושבעה‪- .‬‬ ‫וחמשה‪.‬‬ ‫שלשים‬
‫מזמן ממשלת היוונים־הםורים ועד מרד החשמונאים‪.‬‬ ‫ו—יב‪:‬‬
‫א ת ו ‪ .‬א ת האיל‪- .‬‬ ‫ו י די בו‬
‫האחרונה על היהודים‪.‬‬ ‫התנפלות־הגוים‬ ‫יג—ים‪:‬‬
 ‫סו‪-‬כח‬ ‫צ‬ ‫חנוך א‬
‫א‬
‫‪1‬אר * י ־ ^ י *א איני ל*אן אלילם ?לרי־אף מ ^ י י‬
‫צ‬ ‫פ‬
‫?*לי ?*לי *למניי‪ :‬מל־ל??רים ומדיי*‬ ‫חיי׳י ? י י‬
‫ןלעולביס ןלאיות נקבצו ילד ו‪:‬מאו אלם כל־צאן ל‪?,‬ך )ילם *אי‬
‫ה‬

‫‪:‬לד ולעזרו ןה לןה לגדע את קךן לאיל ל ה ו א ‪; :‬אךא את־לאי*‬

‫א ? ר מלב את‪-‬לממד ממ?ות אלןי עד־א?ר מתח את‪-‬ל‪$$‬ד על"‬
‫ל?מד א?ד למיאי ?ניס ע ? ר לרועים לאלרונים ן»ך ל ^ י איני‬
‫א‬

‫ל*אן מי ל ? מ י ד ו לרמה ‪:‬לד מךלראשוניס‪ } :‬א ך א ע ר ־ ‪ ? $‬ר *א‬

‫איני לצאן אלילם ולקח מ‪:‬די מ&ה !עמו ולך את״לאדז ול*י^‬
‫ע‬
‫^ מתוך לצאן ול?ל י‬ ‫^‬ ‫נבקעה ומל־לליות ^ ל ‪ -‬ו ן‬
‫ה ל ם‬ ‫ל ‪1‬‬ ‫ת‬ ‫פ‬ ‫ע‬

‫?ארץ ולבס עלילס‪ :‬ןאךא עד־א?ר נלנה לךב ןדולת אל"‬

‫לצאן ‪1‬מ«י ל*אן אל־כל־ליות ל?לה ללכילן ן^ל־ללןד• ןפייר‬
‫לשמלם נפ‪1‬צי למנילם‪ :‬ןארא עד‪-‬א?ר הוקס ‪5‬מא לאדן לל^לי'‬
‫י ם‬ ‫א‬
‫ו י ‪ 3‬י ל&אן ‪:‬שב עליו נןלאלר[ לקח את־מל״סממרים ל ל ת ו מ‬
‫ם‬ ‫ת‬
‫ולמתח ‪ $‬־ל׳ממרים למני אלני‪-‬לצאן‪ :‬ולקרא אלני אל‪-‬לאנ‪#‬י‬
‫ללס גאל־זשמעת ללמניס לראשונים וי^ן עלילם ללמיא‬
‫למניי למךלכומב לראשון א ? ר ללך כלאש ל ב י ב י ם א ? י‬
‫עריתילס ליי מעךוית סומים ו‪:‬מיאו את־גילס למניו‪ :‬וילמד אל"‬
‫לאיש א?ד מלב למניו ןהוא אלד מ ? ב ע ת ללמניס ללס ו*אמי‬
‫אליו קח את־?בעים לרועים א ? ר ‪$‬םרתי ב‪:‬רס את‪-‬לצאן ןלס‬
‫ם‬
‫לקחו אולם וימיתו מלס יולד מא?ר בייתים‪ :‬ןאךא ולנה ? ל‬
‫אסורים ןלם עומדים למניי* ולמ?מט ל‪:‬ה מרא^ונל על־לבוכבים‬
‫‪?1‬מ?או ליבים וילבו אל‪-‬מקוס לןזלה ןןשלכו אל־תוך עמק מלא‬
‫אש וללכל ו‪$‬לא עמודי־־אש‪ :‬ושבעים לרועים נ?‪$‬טו ולמלאי‬
‫ל;בים ‪1‬י?לכו אל־תיך מעמקי לאש לליא‪ :‬ואלא כעת לליא‬
‫ולנה נמתח עמק אלד ‪ #‬ה בתוך־האדן ןהוא ‪$‬לא אש ויביאי‬
‫את־ד&אן לעולים ללם ולשבטו ?לס ולמלאו ליבים וישלבו אל"‬
‫תיל עמק־לאש להוא ולבעדי ולעמק ליה מימין לבלת ל ה ו א ‪:‬‬
‫•בחוארא את־לצאן ללס ולס מעריס וע^מולילס מערות‪ :‬ואקום‬

‫דין על הנפילים והרועים הכופרים‪.‬‬ ‫כ‪-‬כזן‬

‫‪,‬‬
‫ד (‪.‬‬ ‫לעיל כ״ו‬ ‫)ע׳‬ ‫גיא ב ן הנם‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫] ו ה א ח ד[‪ .‬כ ך מגיה ‪ - .chariee‬ע פ ק‬
‫בחיים— תחית ה»דיקים ‪ -‬המשיחי‬ ‫ירושלים החדשה — התיהדות הנכרים שנשארו‬ ‫כח‪-‬לח‪:‬‬
‫‪DB‬‬ ‫צ כט‪-‬צא א‬ ‫א‬ ‫חנוך‬

‫לךאות עד־אעזר כפו את־לכלת לל?ן ההוא ולשאו את־מל־לעמוליס‬

‫ואת מל־קרות לכלת צעצועיו ויכפו אתו וללאום ןלקזליכופ אל­‬
‫ם‬
‫בש מקופ א ח ד מ ך ר י האךץ‪ :‬ואךא ע ד ־ א ? ר לכיא אלגי־ לצאן כלת‬
‫ל ך ש ןדול ונבול מן־לרא^ין ולקימהו כמקום לראשון אעזר ?מה‬
‫כל־עמוךיו ליו לךשים וצעצועיו ליו לךשיפ וןדוליפ מךלראשון‬
‫ללשן א ‪ #‬ר ?שא מ ? ם ןמל‪-‬לצאן ליו בתוכו‪ :‬ואךא את‪-‬לצאן א ? ר‬ ‫ל‬
‫ג?אדי וכל־לליות א ‪ #‬ר על־לאלץ וכל־לעופות אעזר כךקיע ל?‪$‬לם‬
‫נימלים ומשתלףס ל‪|£‬אן ימללננים אלילם ונטמעים ל ל ם ל?ל־‬
‫לא ך ? ר ‪ :‬ואללי־כן אלזוני ? ל ? ת לבלכי ללמן בלדי ולד־לאלל אלןה־‬
‫בי נס־כן ולקחוני ולעמידוני בתול ל‪£‬נאן לחם למני ליות ח כ ש ^ ט ‪:‬‬
‫לב‪-‬לנול‪3£‬אן ליו ?‪:‬לס ל^נים ן‪$¥‬ךס ןדול ו ? ח ‪ :‬וכל־לאבדיס וסכזורים‬
‫ה‬
‫וכל־ליות ל & ל וכל־עיף ל?מלם נאכפו כבלת להוא ואלני הצאן‬
‫לד ש מ ח שמלה גדולה כי ן‪:‬לס ליו בפוב ולשובי אל־כיתו‪ :‬ואלא‬
‫ע ד ־ א ? ר הניחו את־חלךב א ? ר נלןה לצאן ולניבול אל־לכלת‬
‫ותלםם למ‪3‬י א י ן י וכל־ח^אן נקדאו אל־לכלת ו ל א חכיל אולם‪:‬‬
‫ם‬
‫לי־ ועיני ? ל נמקחי ולראו את‪-‬הטוב ו ל א ללה בתו^פ א י ‪ #‬א ? ר ל א‬
‫לו־־לזךאה‪ :‬ואלא כי חבלת ללה נדול ןךלב ו‪$‬לא מאד* ^ ל א ולנה‬
‫נולד פר א ל ד למן וקלניו גללות ן^ל־לית ל ? ך ה ו?ל״עיף ל?מלס‬
‫א‬ ‫ל ח‬
‫לל י ממניו ולללננו אליו ב^ל־עת‪ :‬ואלא ע ד ‪ -‬א ? ר שנו ?ל־מ?‪$‬חותילס‬
‫ט‬
‫ו?ל ליי לכדים ל^ניס ולדאבון ‪1‬ילס ללה ]לקזלה ולפלח[ הלה‬
‫לחלה גדולה ולד• קרנלס ןללות שחרות על־רא?ה ואדון לצאן‬
‫ל ט‬
‫עימה ? ל י ל ועל־מל־למריס‪ :‬ואני ל‪#‬נתי }תו‪$‬ס ואיקץ ואלא‬ ‫ם‬

‫מ ל כ ל ‪ :‬ןה למלאה א ? ר לאיסי כשנתי ואיקץ ואמלך את‪-‬אדוץ‬

‫מ‬
‫« ל‪¥‬לק ואלללי ? ב ח ‪ :‬א ל ד מכילי בכי ; ד י ל ולמעותי ל א לללו‬
‫עד־אקזר ל א לבלתי נ*א עוד וכלאותי נץלו על־א?ר לאילי כי‬
‫פ‬ ‫ם‬ ‫א‬ ‫מ כ‬
‫* * ל י ^ ו?ו ו ? ל ־ ‪ ^ £‬י ל א ל מכללם ללאילי‪ :‬כלללה להוא‬
‫זכרתי את־לללום ל ר א י י ן ועליי מכיתי ואלאמל על־ךאיתי את‪-‬‬
‫למלאה ההוא‪:‬‬
‫ןעלה מתושלח בני קלא אלי את־מל־אליר ואממל־לי את­‬ ‫צא‬
‫ל ב ו א )צא‪-‬קח(‪.‬‬ ‫לעתיד‬ ‫הקורות‬ ‫על‬ ‫לבניו‬ ‫חנוך‬ ‫ספד‬ ‫ה‪:‬‬ ‫חלק‬
‫הפרקים בחלק ה׳ נםתרםו‪ ,‬ודאי מסבות מכניות — שנתחלפו בכיי הראשון דפיו‪ ,‬וכדומה ‪ -‬וברור ‪npjaw‬‬
‫חל הפירוד בפרשת עשרת השבועות שבהם נחלקה ההיסטוריה העולמית‪ ,‬היינו שפרק »״נ )העוסק‬
 ‫צא ב‪-‬יז‬ ‫חנוך א‬ ‫‪1‬‬

‫פ‬
‫?ל־?כי א כ ף כי ל ד כ ר קרא אלי ולתל נ^מכה עלי למען « ל א ?‬
‫א‬
‫את־בל א ? ר לקךה אלכם עד־לעולם‪ :‬ואחר הלך מתושלח ‪1‬ז?‪1‬ר‬ ‫נ‬
‫אליו את־מל־אליו מאסף את־־בני כ ל כ ל ת ו ‪ :‬ו‪:‬דכר אל־<יל־ב‪3‬י‬ ‫ג‬
‫ל ‪ ¥‬ל ק נ*אמר שמעו בני חנוך את־ךברי אביכם ןהאזינו־ לימב‬
‫לאמרי כי העידותי ככם ואןילה לכם אחו^י אלבו י ? ר ולכויבו‪:‬‬
‫ב‬
‫ואל־תקלבו אל־י?ר ב ל ב ולב ואל־תלחברו אל־אנ‪#‬י ל ב ו ל‬ ‫ד‬
‫רק ?*רק ת ל ם » י ונלה אתכם בדרכים טובות ן^ךק יחיד‬
‫מלוה אתכם‪ :‬כי ‪:‬דעתי לקום לרב ?ארץ ומש‪$‬ט ןדול י ^ ה על"‬ ‫ה‬
‫לארץ ומל‪-‬לרשעה תיוס ו * ר ? ה ן?ל־כנ‪:‬נה ילרס‪ :‬ולילה עוד‬ ‫י‬
‫ה‬
‫ר ש ע *ל־לארץ ומל‪-‬מעשי רשע ולכס ומשע לרבו כי־^נלם‪:‬‬
‫ןא‬ ‫ב‪:‬י‬ ‫כ‬ ‫ז‬
‫ל ^ י לר לק ורשע ונ‪?$‬ה ול^ס ?כל־חכעשים וכל‪ #‬ו כ נ י ע ה‬
‫וקומאה לגמרו לבא ידענות ןדולה כךח^מלם על־כל־אלה ולאדיז‬
‫ט‬
‫לקדוש יצא בזעם ועברה לעשות מ ‪? 9 #‬לי״ארץ‪ :‬בלמים ללם‬ ‫ח‬
‫י ן ק ד ל׳למם משרדיו ו ל ר ו ע ה והתרמית מתחת ח?מלם‪ :‬ו?ל"‬ ‫ט‬
‫עלמי לגולם וליכלילם לנתנו ל ש ל כ ת א * ןחכחידום ממל״לארץ‬
‫ןלם ;שלבו אל־מקזכט האש ואבדו מ!עם ובמשלט ^ קיעולס‪:‬‬
‫ם‬

‫י א‬ ‫י‬
‫־ וצדיקים ‪:‬קיצו משנלס ולכמה לקום ונתנה ל ל ס ‪ :‬ואללי לעקר‬
‫שלשי לרשע ולחומאיס כ ל ל ב לשמרו ןלמללכיס ?כל־מקוס לכרתו‬
‫י ב‬
‫ומל־הרשי למס ומל־עשי מעשי לרוף כ ח ל ב יאכדו‪ :‬אז יליד•‬
‫ת‬
‫שבוע אלר לשמיני ש ב ל‪¥‬ליו ולרב ת ן ל ך ל ו לעשות משכט‬
‫? ל ק בבני ללמם ולחו־מאים לממרו בידי לצדיקים‪ :‬ובאלריתו‬ ‫ע‬
‫ת‬ ‫נ‬
‫ל?ו י מתים ב^ךקלם יבל לכנה ל‪£‬לך לגדול לתפאךת עד•‬
‫לעולם‪ :‬ואלרי־כן בשבוע חלשיעי לגלה משכט ל?רק למל"‬ ‫יד‬
‫פ י‬
‫לעולם וכל־מעשי ללשעיס ‪ -‬ל ל ממל־לאלץ ולעולם לכלב להשחת‬
‫»ו וכל‪-‬אךם יכיט אל־ללך ל י ‪ #‬ר ‪ :‬ואלרי־כן ב ? ב ו ע לעשילי כ ח ל ק‬
‫לרביעי בו לליה משכט־עולם לןדול אשר בו לקח נקם מ ך‬
‫ט ז למלאכים‪ :‬ולרקיע לראשון לעבר ויללף ורקיע לרש יךאה וכל״‬
‫ז‬
‫‪?¥‬א ל?מלם ‪:‬אידו שבעללם‪ :‬ואלרי־כן לליו שבעות רכים בלי‬ ‫י‬
‫בשבעת השבועות הראשונים( היה המשכו *״א י״ב—ייז )על שלשת השבועות האחרונים(‪ ,‬ונראית‪ ,‬דעתו‬
‫של ‪ Ch‬ששיעורם של הפרקים כ ך היה‪ :‬צ״ב )מתאים לפי סגנונו להיות פתיחה של ספר(‪ .‬גיא א׳—י•‬
‫וי״ח‪-‬י״ט‪ ,‬גיג אי—י׳‪» ,‬״א ייא‪-‬י״ז‪* ,‬״ד‪.‬‬
‫י ש מ ע א ל כ״ג פ ר ק ל״ב‪.‬־־‬ ‫לד׳‬ ‫בחנוך‬ ‫ח ר ב זו‬ ‫ו ח ר ב ת נ ת ן ‪ -‬ל ו ‪ .‬ע ׳ תיאורה של‬ ‫נ‬
 ‫צא י ח ‪ -‬צ ג ט‬ ‫חנוך א‬

‫ממכר עד־־העולם ן^לם לליי מטוב וב?רק ןחקוא ל א לןכר‪-‬עוד‬

‫יח עד־עולם‪ :‬ועלה אןיךה לכם ?ני ןאראכם דלכי־?רק ןרךכי למס‬
‫יט ןהךאיתים לכם עוד לכעס למען הךעו את־א‪#‬ר לבא‪ :‬ועלה‬
‫שמעי אלי מני ולבו בדרכי * ד ק ואל־תלכו בדלכי ל‪$‬ס כי ^ל־‬
‫לללכיס בדרכי ך ‪ #‬ע לעולם יאמדו‪:‬‬
‫ממר מתוב ביד לנוף !ולמיצב לנוך את־תולת החממה ל*את‬ ‫צב‬
‫ת‬
‫ל מ ה ל ל ה במי כל־ארם ןחשיממת א ־?ל־ל‪$‬דן! למל־מני ליקזכיס‬
‫ב‬
‫?ל־ל׳אדן ולמל־ללרות ל^איס אעזר ‪.‬יעשו יעזר ןשלום‪ :‬אל־ןא‬
‫נ‬
‫הך‪2‬ז רילכם על־לעתים בי לקדוש ו ל ד ו ל זמן למים ל?לן‪! :‬הצדיק‬
‫לקום משנתו ולעבר בלרכי־צרק וכל־דרבו ומדןלבו לחלה בטוב‬
‫ובחסד עולמים‪ :‬וחנן את־לצליק ונתן לו י‪#‬ר עולמים ונתן לו‬ ‫י‬
‫שלטון וללה בטוב וב?רק ו ה ל ן באוד עולם‪ :‬ואבד ללקזא כחעזך‬ ‫י׳‬
‫עד־עולס ולא עוד ללאה למךליום ההוא לנצח‪:‬‬
‫ואלרי־כן הואיל לגיל להגיד מתיל לממדים‪ :‬ו*אמר לנוף‬ ‫צנ כ‬
‫על־בני־ל?לק ועל‪-‬בלירי העולם ועלץטע ליי‪#‬ר אדכר אליכם‬
‫מני אני לביר ואודיעכם את־לדמרים לאלה כא‪#‬ר ננלה אלי‬
‫במלאה לשמלם וא‪#‬ר לדעתי מדברי מלאכי לפ|רש וא‪#‬ר למלתי‬
‫ג‬
‫מעל לחות לשמלס‪ :‬וללל לנוך להגיד מתול למכר ויאמר אני‬
‫גוללתי לשביעי כ ^ ב ו ע לראשון בליות עוד מש‪$‬ט ן ? ל ק ‪ :‬ואללי‬ ‫י‬
‫לקום בשבוע לשני לשע ןדול והלמית ת?מח ואז לללה לקץ‬
‫לראשון ואז לנצל לאלם ובכלותו תגלל לרשעה ולק יעקזה‬
‫ללפזאים‪ :‬ואלדי־כן בשבוע לשלישי בסופו אלם למלר לנטע‬ ‫יי‬
‫משפט־?לק ואלדי־כן לצא נטע ח?רק לנצח‪ :‬ואלדי־כן כ^זבוע‬ ‫י‬
‫לרביעי בסופו מראות לקדושים והצדיקים יךאו ולק לדורי לרות‪:‬‬
‫ואחלי־כן בשבוע חלמישי בפופו בית־לתמאלת ולמלכות ל^ה‬ ‫ז‬
‫עד‪-‬עולפ‪ :‬ואלרי־כן ב^בוע חששי מל־חחליפ בו יןיןדו ולב בלפ‬ ‫ח‬
‫ללשיע מבלי לכמה ובו אלם לעלה ובפופו כית־חמלכות לשרף‬
‫ט‬
‫מאש וכל־־זרע השרש חנבלר לפך‪ :‬ואלרי״כן בשבוע לשביעי‬
‫לקום דור להפבות ולכים לליו מעשיו וכל־מעשיו לליו מעשי‬

‫במקור‬ ‫שהיתר!‬ ‫שהמים‬ ‫ולב כלם ירשיע מחכמה‪ .‬ברוד‬ ‫בכושי‪:‬‬ ‫חכמה‪.‬‬ ‫מבלי‬
‫היא מ י ם ה ש ל י ל ה ‪- .‬‬
 ‫צג י ‪ -‬צ ה ג‬ ‫חנוך א‬
‫ם‬
‫מהפכות‪ :‬ואסופי ל?לרי לצדיקים מ » ד י ם מנ&ע ? ר ק ל ע י ל‬
‫א ‪ #‬ר תןמן ל ל ס ‪#‬ב?תלס ל כ פ ת ?ל־מריאתי‪ :‬כי פי כ?ל‪?-‬ני־‬
‫לארם א?זר יוכל ל?נ*ע את״קיל ה ק ד י * ו ל א ‪ :‬ל ר ד וכי יוכל‬
‫ר‬
‫ל ל ש ב מל*ביליי יפי היא א ‪ #‬יוכל ל ע ז ?מל‪-‬מעשי ^ןןלס‪:‬‬
‫י י כ‬ ‫ה י א‬ ‫י ה ו י‬
‫ל לעין כ^מלס יפי הוא א ‪ #‬ר יוכל ללמין את־‬ ‫**י‬
‫בריאת ל׳^מים ולראות ?כ* או דיל ויוכל ל ד כ ר ]עלילס! א‪ 1‬ל‪$‬לית‬
‫ולראות את־‪7‬ל‪-‬קציתילם יללכילם או לעשות ממולם‪ :‬וכי מ ל ־ ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫לאנ‪#‬יס א ‪ #‬ר ייכל ל ד ע ת מ ל ל ל ב ל א ת ואלמד! ‪1‬א?ר ללאי‬
‫ם‬
‫לי את״מדת ב ל ‪ :‬ל י * אךם א ‪ #‬ד יוכל להשיג א ל ך ל^זפלם ה ? ל‬
‫ועל‪$-‬ה גימדו ימה־ממפר לביככיס ואיפה יגיחי כל־למאדות‪:‬‬
‫ועלה אפר לכס » י אלבי ? ר ק ולכו בי כי דרכי זמיר?‬
‫ראולס לאלז ? ל ס ודרכי לרשע למלי פלאס וא^דו‪ :‬ולאביה‬
‫ם‬ ‫ת‬ ‫ם‬
‫לרועים ?דור לולי דלכי ל ל ? ולמו ול״ לרלקו פ ל פ ןלא ילכי‬
‫? ל ס ‪ :‬ועלה אמר אני ל כ ס הצדיקים אל־תלכו בדרכי לעזע ובדרכי"‬
‫?עת ואל־תקן‪-‬בו אלילם מד^אכדו‪ :‬יכקשלס ובהן‪-‬לם לכם ?ריו‬
‫והלים נמלריס וללמדם מדרכי ‪#‬לוס וללילפ 'וללילם ^ ^ ז ד י ם *‬
‫י^מרלס את״דמרי ממלשבות לכמכס ואל־למחו מ ע ל לבבכם ולדעתי‬
‫מי ההגאים לפתו אנ‪#‬ים לעשות ח ג ללממה לכל־למצא ל ה מק‪1‬ם‬
‫ן<;ל־ע?ה ל א ל ל פ ד ל ל ס ‪ :‬אוי ל ל ם לבונים ר ש ע ף‪$‬מו תלמית‬
‫לסירנמ מי מלאם ילרסי ואין ‪#‬לוס ל ל ס ‪ :‬אוי לבונים מתילם‬
‫?המא בי מ^ל־־לסודותילס יללסי י כ ל ל ב לפלו וליכשיס ןלב וממף‬
‫כלאם כ מ * כ ט יאכדי‪ :‬איי לכס עבירים כ י י כ פ ל ל ס מע*רמם‬
‫ימע?זרכס תמרדו בי לא־ןכרלס את־לעליין בימי ע * ר כ ס ‪ :‬עשילס‬
‫?מלה ו ל ‪ #‬ע ונלכןז תליו נכונים ליוס * מ ך ־ ר ס ףוס ח ‪ #‬ך ףוס הדין‬
‫ה ן ד י ל ‪ :‬כן אני אומר לכס ומודיע לכס כי בוראכם ימילכם‬
‫ילמפללכס לא־להי רלמים ובוראכם ל&מח לאבלנכס‪ :‬וצדיקימם‬
‫לליי בלמים ל ל ם תוכלה להמאיס ולרגעים‪:‬‬
‫מי לתן עיני ענן־פלס ואמכה עליכם וזממתי עליכם כענן מלם‬ ‫‪:‬‬
‫למען לנוה לי מיגיז למבי‪ :‬מי נתן לכס לעשות לרכה ולעיע ל ל א‬
‫מ ‪ #‬מ ט לביא עלימס לחימאים‪ :‬אל־תילאו ממני לחוקואים אלם‬
‫הצדיקים כי ישוב איני ונלנס בילכס ועשילס כ ל ם מ * ‪ $‬ט מלמ?כס‪:‬‬
 ‫צה ד ‪ -‬צ ז מ‬ ‫חנוך א‬
‫ט‬
‫איי ל כ למפיליס לרמים ‪#‬אין ל ל ס חלרי• רפואה * ר ח ק מכם‬
‫ממגי לקזאיכס‪ :‬אוי לכם חנומלייס ר ע ה לקזכנכס מי ככ?שיכס‬
‫תןמלו‪ :‬אוי לכם ערי ‪ #‬ק ר ולשוקדים על למס כי כלאם * א כ ד ו ‪:‬‬
‫אוי לכס חחוקזאיס על־רדממס צדיקים מי למכרו א ל ס ותךךםו‬
‫? ע י ר ‪ #‬ע ומכר עליכם ?לו‪:‬‬
‫קוו צדיקים כי כלאם יאבדו ה ח ז א י ם ממגיכס ולכם לחי‬
‫ח‪#‬לטון עלילם מ ל כ י כ ם ‪ :‬וביום מצוקת חח^אים לרומו בגיכם‬
‫ו?לי מטריים ו ל נ כ ל ל פ מדיות ק?כט ועלילס ומאלם כמחלות‬
‫לאר‪$‬ה ובנקרות סלעי עולם כמכניס אל־מגי ל ך ^ ע י ס ןכקזעיריס‬
‫לללילי כגללכם ומכו‪ :‬ןאלס חפבליס אל־תיראו כי רפואה לחי‬
‫א‬
‫ו י י מחיר לאיר ל כ פ וקול מנולה תשמעו מ ך ח ^ מ ל ס ‪ :‬אוי‬
‫לכס ח^איס כי ע*רכם לדמה אלכם לצדיקים אך לבכפ יוכים‬
‫לכס מי ח^אים א ל פ וןה לעיד ננדכס לזכרו! ר ^ ע ל כ ס ‪ :‬אוי לכס‬
‫לאכלים ח ל ב ח^זה ועז־שרש חמעלן לשתו ןאת־ענויס *רמסו‬
‫במלכם‪ :‬אוי לכס ח&תיס מלפ ‪1‬פ‪$‬ל ‪$‬קור[ כי פלאם לבא גמולכם‬
‫יכלילס ויבשלם כי עןבלס מקור חלים‪ :‬אוי לכס ^שי ל ‪ #‬ע וללמית‬
‫ונדופיס זכרון לללה ננדמס ל ר ע ה ‪ :‬אוי למס עריצים למדכאים‬
‫צדיקים מכלם כי יום מפללכס ^ א ‪ :‬כלמיס ל ל ם למיס רכים וטוכים‬
‫לבאו לצדיקים ביום מ ש כ מ כ ס ‪:‬‬
‫האמיגו צדיקים כי לחטאים לליו ללל^ה ואבדו ביום נמקזפט[‬
‫ל ל ‪ #‬ע ‪ :‬לדוע ללי לכס כי לעליון לןבר לל^מילמם ומלאכי ‪#‬מלס‬
‫לשמחו ל מ פ ל ל כ ם ‪ :‬מה־־תעעזו חטאים ןאנה לנוסון מיום למעזמט‬
‫מעזמעכם קול ל כ ל ת הצדיקים‪ :‬אלם תליו כמולם א ^ ר ננרס‬
‫תעיד *את לכדים ללילס לחטאים‪ :‬וכלמים לחם ל ב א ל כ ל ת‬
‫לצדיקים אל־אי?י ולמם לבאי למי משפמכם‪ :‬ומל־דברי רעזעלכם‬
‫ל?‪1‬לאי למגי לןדיל חקדוש ימגימם ילפו והוא לולה ?ל־מעקזה‬
‫גומי ? ר ‪ #‬ע ‪ :‬אוי לכס ח^איס אעזר כלס וכל^זה כי ל ע ה ?ןןדלמס‬
‫א‬
‫מדמם‪ :‬אוי למס לאוגרים מלף וןלב ב ל ־ ? ר ק ואומרים ?עזר‬
‫עשרגו ולחי לגי רכוש !נאצר כ ל ‪$‬עזר למ?נו‪ :‬ועלה נעימה מלל‬
‫א ‪ #‬ר לזמגו כי אצרגי ממף ו צ ר ו ת י נ ו מלאים ממו פלס ורכים‬
‫ה מ ע י ן ‪ .‬כך בכושי‪.‬‬ ‫בכושי ‪ 1‬ד נ ת )=־״‪ iU-‬בערבית(‪ .‬־־ ו ע ז ־ ש ר ש‬ ‫וכשעירים‪.‬‬
‫עת‪-.‬‬ ‫בכל‬ ‫בכושי‪:‬‬ ‫מקור[‪,‬‬ ‫בקןןךקים לשתו‪ .‬־ ־ ]מ כ ל‬ ‫ןנלן‬ ‫‪ Ch‬יש ל ה ג י ה ‪:‬‬
 ‫צז י ‪ -‬צ ח טז‬ ‫חנוך א‬

‫חירשי־אך‪$‬ה ??תינו‪ :‬אכן כפלם למסו ‪#‬קריכם כי ע ‪ #‬ף ; ם לא‬

‫יקום ימהךה יעלה מכם כי אפכלס את־כל־אלה ? ר * ע ו ל י ל *‬
‫לקללה ר כ ה ‪:‬‬
‫ועתה ל?ני ל ? ? ע לכס ה ח ו מ י ם והכסילים כי רבות *ראי‬
‫על־לאלץ* לעז אלם ה מ ר י ם לשימו עליכם עלליס יותר כךלןשי^‬
‫ג‬ ‫צ‬
‫ולקקוה יותר מךלבתולות במלכות י? לל ובשלטון ו?ככף ו & ל‬
‫ובאלןמן יב^הי י?אכל כמלס י ^ פ כ י ‪ :‬ועל־כז איז ככם ת ו ר י • ה מ י ׳‬
‫ועל־כן יאבדו עם־ע^רם יהד עס־כל־תכאךלם וכבורם ו?הר^יי‬
‫י ב ל ה י?‪2‬ני *ייל ל^לכ^ה נ‪$‬שותילס אל‪-‬תנור א ש ‪? :‬שפעתי‬
‫ד‬
‫לכם לטאים כי ‪$‬לר א ‪ #‬ר לא‪-‬להיה ל ע כ ו מ ב ע ה לא־־תללי•‬
‫ת‬ ‫ת‬
‫ש ? ה ? ? ר בז ל ל ט א לא־נשלה על־לארין רק־לאלס * נ ‪^ $‬‬
‫ד‬
‫?רא אתי וכקללה רכה לללה מל־עועזהו‪ :‬ועקרות ל א ־ נ ל ? ה ל א ‪ #‬י‬
‫י ם‬
‫הגי אס־כגלל מעשי ‪:‬דיה למות ?לי }?ים‪? :‬שבעתי לכס ל ‪ $‬א‬
‫ד‬ ‫ק‬ ‫‪5‬‬
‫? ו י י ^ ‪ 1‬י ל בי כל־מעשיכם לרעים ?לולים כשכלם ומכ?שי•‬
‫לל?כס ל א ??ה ולא ;סתר ד כ י ‪ :‬ואלילדמו ??כשכם ןאל־תא^רי‬
‫בלבבכם כי לא־לדקנלם ולא ראילס כי ?ל־הקןא ?כלב יום יום‬
‫צ‬
‫כ‪#‬מלם לכני לעליון‪ :‬וידעלם מעלה בי כל‪-‬לל?כס א?זר ת ל ל י‬
‫ם‬
‫?כלב יום יום עד‪-‬יום דינכם‪ :‬אוי לכם לאוילים כי ב א ו ל ל ?‬
‫* א כ ד ו ואלם חוקזאים ללכמיס ןטוב לא־לל‪:‬ה ל כ ם ‪ :‬ועלה תלעי‬
‫כי נכונים אלם ליום אביון ולכן אל־לקוו לליות אלם ההגאים‬
‫כי אם־תללפו ומלם בי לא־לדעלס כל‪-‬בכר כי ?כונים אלם ליום־‬
‫לדין הגדול ליום מצוקה וללכה גדולה לנכשותיכם‪ :‬אוי ל?ם‬
‫ערלי־לב עושי־לע ואכלי־לם מאין לכם לאלל דכרים טובים‬
‫ו ל ג ת ו ת ילשי^ע &כל־־לד?רים לטובים א ‪ #‬ר ‪ £‬ם אדני לעליון על־‬
‫לארץ לרב ל א ללי שלום ל כ ס ‪ :‬אוי לכם אלכי מעשי רשע‬
‫מאלן לקוו לטוב לכם דעו בי בידי לצדיקים תןתנו ולס יערפוכס‬
‫ולמיתוכם ולא לרלמו עליכם* אוי לכם לשמליס כמצוקת לצדיקים‬
‫כי ?ל־?ן?י ל א לכרי׳ ל כ ס ‪ :‬אוי לכס לשמים לאל דברי לצדיקים‬
‫בי לא־ללי לכס כל־תקוה כללים‪ :‬אוי לכם בלבי ‪ #‬ק ר ולבלי‬
‫ר‪#‬ע כי לכלבי שקריהם למען לשמעו אלילם אנשים ופעלי ר^ע‬
‫לשכ?ס‪ :‬ל א ללי ל ל ס שלוס אל פלאם מות למותון‪:‬‬
 ‫צט א ‪ -‬ק ד‬ ‫חנוך א‬
‫ט‬ ‫צ‬
‫ואיי לכם עשי־ל‪#‬ע ומלכארים בדברי ?זקר ומכבדים ]אותם[‬
‫א ב י תאכדו ןדו!י א ‪ #‬ד ליא לליי ל כ ס ‪ :‬אוי להם סהככיס דברי‪-‬‬ ‫כ‬
‫יקזר !עברים תורת עולם ועושים ‪3‬כ‪#‬ם את א ^ ר לא‪-‬ליו לחטאים‬
‫נ‬
‫?רגלים ללמסי ע ל ־ ל א ד ן ‪ :‬בימים להם הכונו צדיקים ל ‪ £‬א ת את־‬
‫לפלויתיכם ולעזיכן לען־ה לכני המלאכים למען ‪:‬שימו עון לחטאים‬
‫לזכיין לכני העליון‪ :‬וכימים ההם ללעולרו לעפים ומ^חו־ת ללאמיס‬ ‫י‬
‫‪:‬קומו ביום לכליון‪ :‬וכלמיפ הלום ל?או ל ג ד ו ד י ם וטלפו את־‬ ‫י׳‬
‫ללדילס !עזבום ןילדילס יאביי על־‪:‬לם ואת־עוללילם יוןקי ?דלס‬
‫לעזבו ולא ‪:‬שובו אליהם ןעל־אהוכיהם ל א ‪:‬רחמו‪ :‬ןנם־נעזכעתי‬ ‫י‬
‫ז‬
‫לכם חטאים כי עון נכון ליום ש פ ן למיס בלי ה^גות‪ :‬וחמשתחויס‬
‫לאכנים ועושים כפילי זהב ןככף ןעץ !המר ו ה מ ש ת נ י ם לרוחות‬
‫א‬ ‫‪1‬‬
‫רעות ולבדים ולכל־אלילים ב ל א ל ע י ל" ??*אי כל־לשועה‬
‫ח‬
‫מלם* ודךשיעו בא!לת ל^ם ועינילם תלעורנה בפחד ל כ ם ובמלאות‬
‫ללומולילם‪ :‬באלה ללשיעו וכלדו כי כל־מעעזילס עשו כ^זקר‬ ‫»‬
‫!לשתליי לאכן לכן כ ל ל ף עלן יאבדו‪ :‬וכימים לחם א^זיי ?ל־ל?ןלי‬
‫ל?לי לכמה ומבינים כ ל ם !שמרים דלכי עליון ןהולכים בדרך‬
‫צלקו !אינם מךשיעים עם־לרשעים כי לם לו‪#‬עו‪ :‬אוי לכם קגכיצי‬ ‫*‬
‫כ‬
‫ל ע בין ‪#‬כניכם כי בשאול תו‪$‬תו‪ :‬אוי לכם עשי מדות תלמית‬
‫לפקד ויעצי ‪1‬ךןיי‪ 1‬על־לאדן כי }!ה ‪:‬סופו‪ :‬אוי ל^ם ביני ?תילס‬ ‫נ‬
‫בעמל אחרים וכל־לכי כנ‪:‬נס לבנים ואכניס ‪ #‬ל לקזא אפר אני‬
‫לכם לא‪-‬ללי שלום ל כ ס ‪ :‬אוי ל ל ם עןכי ל מ ד ה ונללת עולם‬ ‫י‬
‫מאבותיהם ונפשותיהם לבקי באלילים כי לא־ללי ל ל ס מנולה‪:‬‬
‫אוי ללם עשי־לשע ועץדי־לכס וירני־שכנילם עד־יום לדין חןדיל‪:‬‬ ‫‪1‬י‬
‫כי הוא יוריד את־כבידכם ולביא כאב אל‪-‬לבכם וחעיר את־לרון‬ ‫»‬
‫אפו וחשמילכם בלכם כ ח ל ב וכל־חקדו־שים ולצדיקים ין<ירו את‪-‬‬
‫חטאתיכם‪:‬‬
‫ובלמים ההם ללךנו אבות ובנילם בקוקוס א ל ד ואחים יכלו‬ ‫י\‬
‫להד עד־א^ר לש^פו נחלים מלמם‪ :‬כי איש לא־למנע את־לד^‬
‫מלמית את‪^-‬ניו ואת‪-‬בני כניו ול׳לטא לא־לכנע את־לדו מאחיו‬
‫ל?ככד מעלות השמש ועד־בואולמיתו איש את־אחיו‪ :‬וחסופ עד־‬
‫צ!אר ‪ :‬ל צ ה בלמי ללטאיפ !העגלה עד־גבהה ת ט ^ ע ‪ :‬כלמיפ ללם‬
 ‫ח נ‬
‫ק יי־קא ז‬ ‫א‬ ‫יר‬
‫נךדי למלאכים אל־‪$‬ל‪,‬מות ל פ ל ר ואמפו נחךו ל‪$‬קוס א ל ד אי*־‬
‫מורידי ללקוא ולעליון יקום ?יום סדין לעשות דין ןדול כלואים‪:‬‬
‫ע‬
‫ועל־כל־לצדיקים ו ל ק ד ש י ם למקיד שוברים מתיל״פלאכי ל י ו י‬
‫לשמרם ממכת־עלן עד־שימי קץ ל כ ל ‪ -‬ל ש ע ןלקןא ןאכדנס‪-‬לי^נו‬
‫ים‬
‫לצדיקים שנה כבילה ל א למלדו‪ :‬רבני ל א ך ן יךאו א ת ־ ל ל ‪ $‬מ‬
‫מכמלונס ןלכינו את־דברי לסכר לןה ןלכירו כי ן ^ ך ם לא‪-‬יוכל‬
‫ללצילס ?מלפכת ד ^ א ת י ל ם ‪ :‬אוי לכם ל ^ א י ס ?יום מצוקה ןדולה‬
‫‪$‬עני־לצדיקים ןשלפילם ‪$‬א‪ #‬כי נמול מ ע ל י כ ם יעע(ה ל כ ס ‪ :‬איי‬
‫למם עק‪#‬י־לב למוקדים לעשות ך ‪ #‬ע פ ל י כ ^ ל י ^ ןאיש ל א‬
‫פ‬ ‫א‬ ‫ד‬

‫לעזד לכם* אוי לכס ל ^ א י ם מרמרי פיכם וממעשי ‪:‬דיכם א ? ר‬

‫י ם‬
‫עקזלה לשעלמם ב ל ל מ ת אש נו‪#‬מת ת ^ ר פ ו ‪ :‬ולעו כי מ ך ל מ ל א נ‬
‫ילרש את־מעעזימס כ^‪$‬לס מךל^מש ומן־לירל וכךלכו^כים מל"‬
‫א ח^אתיכם ? ע ד עשולכם על־לי^דן מ ‪ $ #‬ט כצדיקים‪ :‬ןלעיד‬
‫ם‬
‫מל־^ן ןאד ועל ומקור כי ^לם ל‪$‬נעו כגללמס פ ך ל ת ןגלי‪$‬ם ול׳‬
‫יב את־עונו־תיכס למקדו‪ :‬ןעלה לכיאו ^ י א ל ‪ -‬ל ^ ר כי ל א ל‪$‬נע‬
‫ם‬
‫מרדת עליכם ואל־ל<כל למען ירד על־קמלו ןלב וככף מ א ל ? •‬
‫ןכא^ד יך־דו עליכפ לכםוד ול^לג כ ק ר ל ס וכל־־פופות <כלג ??ל"‬ ‫יג‬
‫מכותילן כימים ל ל ם ל א תוכלו ל ע מ ד ממנילן‪:‬‬
‫מני ל‪#‬מלם ל ל ב ב נ ו אל~ח?זמלס ומל־מעשה לעליון וילאלם‬ ‫קא‬
‫ממניו ואל״לרעו למניו‪ :‬אם למגר את־־ללונות ל^מלם ןעצר ארג״‬ ‫נ‬
‫ל מ מ ד ואת־לטל מ ר ד ת כנללכס ע ל ״ ל א ד ן מה־תעשו‪ :‬ןאם־י^לה‬ ‫ג‬
‫את״ץעמו עליכם כ נ ל ל מעשיכם לא‪-‬תוכלו לקרא אליו כי דמרלם‬
‫ד‬
‫למרי נאןה ןבוז נ נ *דקי ל א ‪:‬לי ‪#‬לוס למס‪ :‬ה ל א תראו פללי‬ ‫ד‬
‫לאניות בנוע אניותיהם ממני לנליס ולן ממערות כלוחות ולם‬
‫א‬ ‫ה‬
‫מ ? ר נדולה‪ :‬ולכן ל ד ו מן־ירד מל־הונס ןטוכס אלם אל־לים‬ ‫י‬
‫כי טובות ל א לןכא ל ל ס למס כי ל‪:‬ס לבלעם ואבדו בתוכו‪ :‬ל ל א‬ ‫י‬
‫ם‬
‫ל ‪? :‬לי וכל־מי^יו למל־לנועתו מעשה ל ^ י ק ך‪,‬ם ! ל ל א הוא‬
‫עעזה ל ק ל מ ע נ י ו ןשם חול ןבול־לו‪ :‬ומנעך־תו לירא ו‪:‬כש ומל־‬ ‫ז‬
‫כוונתו לעמי הארץ העשירים‪ .‬־־ בכושי שיעור ה כ ת ו ב ‪ :‬ו ב ע ת יר*י‬ ‫ו ב נ י הארץ‪.‬‬
‫בני הארץ א ת כל דברי הספד הזה והכירו כי עשרם‪ ...‬־ ־‬ ‫אנשי החכמה והבינו‬
‫באירוניה הוא מכנה כך לאותם בני הארץ )השוה ק׳ ו׳( הרשעים‬ ‫בני השמים‪.‬‬
‫נלחם‪ - .‬מ ל ח י‪ .‬הגהת יוסף הלוי‪ ,‬במקום מי}‪5‬י שבכושי‪- .‬‬ ‫והחטאים שבהם הוא‬
 ‫קא ח־־קג ו‬ ‫חנוך א‬

‫דנתו תמות ומל‪-‬א<מי בו ןאלס לל^איס א ? י על־־לאךן ל א ‪-‬‬

‫היראו ממןיו‪ :‬ללא הוא עקזה את־ל^מלס ואת־לארץ ומל־א^ד‬
‫מ ל ס מי נתן ר ע ת ומינה ל<;ל־מלנועע על־לארץ ומלם‪ :‬ללא ליראי‬
‫מלחי לאניות את־חלס והחטאים לא ייראו את‪-‬לעליון‪:‬‬
‫בלמים להם מא^ר ‪ #‬ל ח עלימס אש ניראה אנה לנוםון‬
‫ל א‬ ‫ר‬
‫ואיפה תושעו ןכא^ר ל^זלח א ת ־ ד ? י ננדמם ה מ ל י ל י ולמלדו‪:‬‬
‫ומל למארות למללו ב פ ל ד וייל ומל־לארץ * ? ל ל ורערה ו ל ל ה ‪:‬‬
‫ומל־המלאכיס יפלאו את־מקללס יבקשי ל ל מ ת י ממגי ל מ ב ו י‬
‫ל ן ד י ל י?ני לארץ לרעדו וללילו ואלם לל^אים תקללי לעילם‬
‫ולא ללי ‪#‬לוס למס‪ :‬ואלן נמשות לצדיקים אל־תיךאנה ןקוו אלם‬
‫פ‬
‫א ^ י מ ל ?*רק‪ :‬ואל־תע?בו אס נמשמם ל ? א י ל ידלה מלגין ואם‬
‫מללימם ?שרמס לא־ראה פטו^ה מראוי לטובמס ולמילס ללס‬
‫משפט ללטאים וליום קללה ותוכלה‪ :‬ואללי מולמס יאמיועלימס‬
‫לחטאים ממותנו אנו מתו לצדיקים ומי׳־^מי יקמלו לם ב ע ד‬
‫מעשילם‪ :‬ה ל א כמונו מתו נס־לם מלגון ומחשל ומה־ל*יין ללם‬
‫עלינו מ ע ל ה נ^תוינו‪ :‬ומה‪-‬ןקבלו ומה‪-‬ילאו לעולם לנה מתו גם‪-‬‬
‫המה ומעלה עי־נצח לא ך א ו אור‪* :‬מר אני ל?ם ל^אים רב‪-‬‬
‫למס לאבל ו ל ג ת ו ת ןללמס וללפ*א ו ל ה ב י ט א}‪#‬יס עירמיס ול?בי‬
‫* עשי ולראות למיס טוכיס‪ :‬ללאילם את־לצדיקיס ?ןה־אלרילס‬
‫מל־למס לא נמ*א מלם עד‪-‬מולס‪ :‬רא^ת ולליו ?לא ליו ונמשותילס‬
‫מלגון קזאול ת ר ד נ ה ‪:‬‬
‫ועלה נשבעתי למס לצדיקים בכבוד לןדול ןלמפאר ולןבוי‬
‫ובעז מלכותי וודלו נשבעתי ל מ ס ‪ :‬לדעתי ח וקראתי לחות ליממלס‬
‫וראיתי הממרים הקיושים י‪*$‬אתי מתוב ? ל ם ןלקוק עלילס‪ :‬מי‬
‫מל־טוב ושמחה ותמארת נכונו ללם ורשומים לנמשות המתים‬
‫?*רק ובי רב ט ו כ י תןתן למס ח ל ף עמלמס ורב ללקמם מללק‬
‫החלים‪ :‬ונמשותימס אלם המתים ב?רק תלליןה ולשמלנה ולנלנה‬
‫ונמשיתילס ל א ת א כ ד נ י וזמיו־נס לא־לסוף מלמני ה ן י י ל למל­‬
‫י ח ו ת העולם ןעלה אל־למלדו מ ל ל כ ל ס ‪ :‬אוי למס למתים חטאים‬
‫במולכס ב ב מ י לקואיכם ןלרומיס לכם י א מ ת עלימס מ א י ר י ס‬
‫ם‬
‫ללטאים ל ראי ?ל־למילס‪ :‬ןעלה מתי מא^ר ובע^זי ולא ראו‬
 ‫ח נ ו‬
‫קג ז ‪ -‬ק ד ח‬ ‫ר א‬
‫ה ‪:‬‬
‫?לדי ולצח ? מ י ל ט ולמותו ב‪$‬בוד ימ?מט לא־גןנק(ד‪ ? .‬ל ם ב ל ! י ל‬
‫וידעלס כי נמשותילס ‪#‬אול תוללנה ןאמלליס לליו כמצוקלם‬
‫לגדולה‪ :‬וכל‪#‬מה ובזקים י?ללכה בועלת א‪#‬ר ‪ #‬ם מש^ט ד י י‬
‫ם‬
‫לבא?ה נ ש ו ת י כ ם ולמשלט לןדול להיה לכל־לרות לעולם אוי ל ?‬
‫ז י‬
‫בי לא־ללי שלום ל ? ס ‪ :‬אל־*אמרו על־חצדיקים *וחטובים א ?‬
‫ה‬ ‫‪Q‬‬
‫* * " ?י&י ?ציקלני לרמה עמלנו ומל־צער ךאינו ןףןה י ?‬
‫נו‬
‫??אינני ואמללנו ומעסזים הלינו ןרולנו ק?ךה! חמדתנו ולא ? ? א‬
‫ט‬ ‫י‬ ‫נ ו‬
‫‪ #‬י ל ? א ? י??ל־לכר ?נינו ן^חךנד ןלא קףיכף לךאות ל י‬
‫מיום ליום‪ :‬קוינו לליות הראש ןןלי לזןב ר ב ת עמלנו ולא ליי‬
‫לנו קזכר בעמלנו ו?חי מאכל לחטאים ןלחומכים ן־לם לככידו את״‬
‫ינ‬ ‫ם‬ ‫י נ י ‪:‬‬
‫ל ׳ ?שלו ?נו השנאים אולנו ולבונו ולמני שנא י‬ ‫?ל‬ ‫^‬
‫?ממנו את־עלכנו והס ל א רחמו עליני‪ :‬בקשנו ללמת מאלס ללמלם‬
‫י‬ ‫נ‬
‫ול י* ולא ??אנו מנוס ללמלט מ ל ם ‪ :‬י?ר מס ?עקנו אל‪-‬למו^זלים‬
‫י ז א‬
‫במצוקתנו ןשוענו ננד לבולעיס אולנו ןלם לא‪-‬ךאו צעקלני ו‬
‫שמעו קולנו‪ :‬ולם ע ך ו לתומכים ולבולעיס אולנו ולא‪#‬ר לגגעיטיני‬
‫ולס למתירו את־־לממם ולא למירי מעלינו את‪^-‬ל־דד‪3.‬וילעים אולני‬
‫ולןךנו ולמילני ולמתירו את־ל?לס ולא ןמדו בי ללימו את־לרילם‬
‫ןגדניג‬
‫נשבעתי לכם בי למלאכים לזבירומם לטו^ה מקזמלס ל ^ י‬
‫לכבוד לןדול ו^מותימס מתוכיס ל?ני לכבוד ל ן ד ו ל ‪ :‬קוו בי‬
‫ה‬ ‫י ם‬ ‫צ‬
‫לכנים ללילס ע י כ ? ? ל ימעני ועלה תןלירו כמארות שמלס‬
‫ט‬
‫תזלידי ותלאו ו‪#‬עיי ?ימלס למלחו ל כ ם ‪ :‬ובזעקכס זעקת מ ש ^‬
‫יוכיע לכם כי ?ל־־מצוקלכם לבוא על־למושלים ועל־כל־אקזר‬
‫ע ך ו לחומהיכס‪ :‬קיי ואל תעזבו את־תקולכס כי שנמלח גדילה‬
‫תחלה לכס ?]שמחת[ מלאכי ?זמלס‪ :‬מיה־עליכם לעשות עליכם‬
‫ל א ל ל ל כ א ביום ל׳ליז לגדיל ולא *?*אי כחטאים ומשכם עולם‬
‫ירחק מכס לכל־לרות לעולם‪ :‬ועלה אל־־תילאו צדיקים כלאולכם‬
‫את־חחטאים עושים חלל ומ?ליחיס ?דלכיהם אל־תלחברו אלילם‬
‫כי אם־תללקר מלמכם כי אלם ללברו אל־צבאות חשקןלם‪ :‬ןאם־‬
‫תאמרו אלם לחטאים כל־לטאינו ל א לללשי ולא לכתבי בכל־זאת‬
‫למאיכס נכלכיס יום יום‪ :‬ןעתה ללאיתי לכם כי אור וחקזך יום‬
‫גט‬ ‫קד ט ‪ -‬ק ו ח‬ ‫חנוך א‬
‫ולללה יךאן את־מל‪-‬לטאיכם‪ :‬אל־תר‪#‬יעו בלבמם ואל־ת‪#‬קרו ןאל‬
‫תטי דברי י‪#‬ר ואל־תמחישו דברי חקדוש הןדול ןאל־לרוממו‬
‫את־אליליכס בי כל־שקרכס וכל־רשעלכם ל א ל?לקה לליו לכם‬
‫כי אם־לה^אה ונדולה‪ :‬ועלה לדעתי את־חםוד חןה כי לרומאים‬
‫לשני הרכה ויטו דברי‪-‬י^ר וידברו דברי רשע וישקהו ןלעשי‬
‫מעשים גדולים ולכלבי כמרים על־דבךילס‪ :‬אכן כאקזר לכלבו‬
‫ר‬ ‫ת‬ ‫ה‬
‫מ א מ ו נ ‪?~ $‬ל־רמרי בלשנותיהס ולא לעזנו ו ל א לח? י מד?רי‬
‫כי אם־למלבום כאמוןה את־מל־־אעזר העידותי כראשוןה עלילם‪:‬‬
‫אז ‪:‬דעתי סוד אסר מי ככרים לןתכד לצדיקים ולל^מיס להיות‬
‫לשמחה וליעזר ילהממה ר מ ה ‪ :‬ןלהס לנלני הממרים והם לאמינו‬
‫מלם ולעזמחו עליהם ואז ?ל־לצדיקיס אעזר למדו כ ל ם את־‬
‫כל־דלכי הי‪#‬ר למאו על־קזמרם‪:‬‬
‫כ ימיס להם אמר א ^ י לקרא וללעיד *?גי לארץ על־‬ ‫ז‬

‫ם‬
‫למ‪$‬לס דךאולה ללס כי אלם מנהלילם י ש ? י ?גל־מל־לאךן‪:‬‬
‫ואני ובני ?תלכד אלם לעולם בןךכי‪-‬יקזר בחלילס ?זלוס יהי‬
‫לכס שמחו ?ני ל י ‪ #‬ר אמן‪:‬‬
‫ואחר ‪:‬מיס נ^א מתושלח בני א ‪ £‬ה לבנו למל ותהר לו‬
‫ותלד כ ן ‪ :‬ובשרו ליה למן כ?זלנ ואלס ?מרח שושן ושער ראשו‬
‫יקןציליי ??מר צחר ועיניו ‪:‬פות ובלקחו את־עיניו חאיר את־כל‪-‬‬
‫חבלת כ ‪ #‬כ ש ומל־הבלת ל‪:‬ה מאיר מ א ד ‪ :‬ן‪:‬קם כידי המלללת‬
‫ולמתח את־כיו מ ד ב ר אל־אדון ה ? ר ק ‪ :‬ולמך אכיו ‪:‬רא מכניו ולצס‬
‫ולבא אל־מתו^לח אביו‪ :‬ו*א‪$‬ר אליו כן מוזר נולד לי מש‪$‬ה‬
‫ה‬ ‫פ‬
‫ואינני ? א ר והוא דומה ל?‪3‬י אלחיס כ^מלם וברלתו מ ש נ ואינו‬
‫דומה אליני חגילי ? ק ה י ה^ימש י??יי מאיריס‪ :‬ונראה לי ‪#‬הוא‬
‫אינו ממני כי אם־מן־המלאכים ואירא כךלהלה אות בלמיו על־‬
‫לארץ‪ :‬ועלה אכקש ממך אבי ואלחנן למניף מי הלל אל־לנול‬
‫אבינו ןללעל ממנו את־לאמת כי עס־למלאכים ש?תי* ולהי כשמע‬
‫ת‬ ‫נ‬
‫מתושלח את־דבלי ? י וללא אלי אל־קצי לאלץ ואבוא אליו‬

‫ו א נ י ו ב נ י ‪ .‬בכושי‪ :‬כי‪ .‬והרבה ויוין עבריות יש שהן נמסרות ע״י המתרגמים‬

‫ההמשך שהיה נראה להם‪ .‬ונראה שבעל הספר לענין אבטוביוגדפי נתכווו‪ :‬באותם‬
‫ם אף הוא ובנו יצטרפו אל הצדיקים והישרים‪- .‬‬
 ‫חנ‬
‫ס‪-‬קדו ‪1‬‬ ‫קו‬ ‫יר א‬

‫ן א מ י אליי לנני ?*י ל מ ה ? א * אלי‪ :‬ולעז ויאמר כ ? א ל ה ד י ל *‬ ‫״‬

‫מאתי אליך וממני מלאה ק?זה ?!ימהי‪ :‬ועוזי‪ .‬אמי ?*עני לל?‪1‬י‬ ‫י‬
‫נ‬ ‫י‬
‫? נ י ל י ‪ !5‬א ‪ #‬י אי? יומי‪ .‬לו וברלתו איןןה כ?רלת איש ומךיאהי‬
‫למז מ‪#‬לג ואלס ?*י״ <״י?ח ימעי לאשי למז מ?מי צלוי ן ע י ד‬
‫מקרני ח<ממש ו כ א ‪ #‬י מקח את־עיןיו ל א י י מל־חמלת‪ :‬ו‪:‬קם מירי‬ ‫י*‬
‫ח‬ ‫ו‬
‫למנלרת ל?י* את־^יי ממרר את־אייז חשמלם; ולמר אמיי ?הי‬ ‫יכ‬
‫ם‬
‫מ « אלי ולא ‪.‬יאמין מי היא ממנו רק־הוא כדמות מלאמי ??ל‬
‫ה‬ ‫יג‬
‫ו ע ל ?אתי אליף־ למען תודיעני את־לאמת‪ :‬ואען אני לנוך ואםי‬
‫ה‬
‫אליי ‪$‬יני ע י מ סר^י• על״לאדז ואני ?מי לאילי ‪ nut‬כמראי•‬
‫ואיייער *י מימי נרי אכי עמיו !מלאכים! ממלאכי ה^מלם את*‬
‫ל כ י איני ז מל?אי ו!ע?יו *ק ולל?קו כנשים ‪:1‬לקןאו אלן ולשאי‬ ‫יי‬
‫ניז[‬
‫מליז וילייי מלן ?ניס‪ :‬רילייי על־ל*חן ובורים ל א ביול ?י‬
‫‪:‬‬ ‫‪H‬‬ ‫ם‬
‫* ־ ? ? ‪ £‬י * ‪ * w‬ד י ל לדיני״ על־לאדז ול־אדן ת^לי ממל־^מאי־‬
‫‪5‬‬ ‫א‬
‫נ»( ןהנליי־ז ד י ל י ^ על־?ל־לאדן וללה מביל וכליון ןדול ‪ #‬ה אלת‬
‫ם‬ ‫נ‬ ‫‪,‬‬ ‫‪5‬‬ ‫נ ט ז [‬
‫י *' מ י ל י ל י ל ? ל‪#‬אי על־ל*דן י ^ ת כניו י^ילמון־ את‪1‬‬
‫ה‬
‫יי׳ ובאשי לנוע מל־ארם ‪ # $‬י על־לאדז י א י?ניי למלטו‪ :‬ועיזי•‬
‫ד‬
‫יידע לל?ר מנר מי לנילי ייא ?ני כ א מ ת וקראל ‪ lap‬צל מי‬
‫ה‬
‫י א ל^יאי לכס והיא י?ניו ל?לטי מדלכליון אעור לבא ע ל ־ ל א ך ן‬
‫ד ‪,‬‬ ‫ס‬ ‫ע‬
‫על־מל־ללקזא ו ל ־ ? ל ־ ל ל ? * ‪ #‬י מ * ע ל ־ מ ד ז ?‪:‬מיי‪ :‬ואליי״‬ ‫י»‬
‫ס‬ ‫ב‬ ‫כ‬
‫ז ל י ל ל ? על־ל^דז מ א ‪ #‬י נעעזי• ?ראש^ה כ י ‪ :‬ד ע ת י ממלרי‬
‫א‬ ‫ה‬
‫לקדושים מי י לאייז לראני והודיעני ואקרא אולם בלחות ס ^ ל ם ‪5‬‬
‫‪ 5‬י‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫? ת י ב‬ ‫ו א י א‬ ‫ק ז‬
‫* י י י ל י י י ‪:‬למאי י ע י א ‪ #‬י לקי*‬ ‫*ל ל‬
‫י י י ?רק ולרשעי• תמלי• ולל?א ‪-‬יעלי מדלארץ וכל־טוב ‪:‬בא‬
‫עליל‪ :‬ועלי• ?ני ל ל והוי*ל *ל־ל?]י ?נר כי הכן א?זר נילי‬ ‫כ‬
‫נ‬
‫יללי כ?ג*ע מתושלח את־־דברי‬ ‫י־יא מני ?אמת ואינני‬
‫לניר אכיי כי לראהי ?ל־למעשים מסוד ו‪?:‬זב ןלךאהו את־שם‬
‫הכן צח כי־היא לנלס את־ל*דז אליי כל־חכליון‪:‬‬
‫ח‬
‫סמי שני א ‪ #‬י כ ל ב לניר למתועזלח בנו ולאעזר לבאו אלליי‬ ‫ק‬
‫ב‬
‫ולשמרו את־ללק באלרית מ מ י ם ‪ :‬א ל ס א ‪ #‬ר עשילם טוב לחכו‬
‫ללמיס ל ל ס עי־א^זר יסיםי עושי רשע ולסיף ל ל לרבעים‪ :‬ןאלס‬ ‫נ‬
‫פ ט י ו ‪ -‬ט ״ ז כפי שההמשך מ ח י י ב ‪- .‬‬ ‫פסוק י״ז ניתן כאן לפני‬ ‫קו ‪1‬יז‪1‬‬
 ‫קח ד טו‬ ‫חנוך א‬
‫חכו עד־־א^ר לללף לחקזא כי ?זמותילס ל‪$‬חו ממכר החיים‬
‫ומממדי הקדומים ןןךעם לכחד לעולם ונמשותילם תופלןה ןחילילו‬
‫במקום מ ד ב ר ש‪$$‬ה ומאש ת^רמןה כי אין ‪ #‬ס א ך ן ‪ :‬ואלא ‪ #‬ס‬
‫?עיךענז מלתי גלאה מי מ ל ב ‪ W‬לא־לבלתי לחמים אליו ואל*‬
‫ל ל כ ת אש בחילה נו‪#‬כת ומעין לרי־זחר סובכיס י?עימפים ח‪$‬ה‬
‫ןסןה‪ :‬ואעזאל א ל ד למלאכים לקדושים א ‪ #‬ר ללה ע?רי ואמר‬
‫אליו ?ןה־הלמר לןוךל סןה א ‪ #‬ר איננו ךקיע כי אס־ללמת אש‬
‫בועלת כ ל ב ד ןקול בכי ו?עקה ויללה ומאב מ ק ‪ :‬ויאמר אלי‬
‫למקום לןה א ‪ #‬ר תךאה אליו ל א ל מ נ ה נמשות ל‪-‬חקןאיס ולמגלכיס‬
‫ועושי רשע ולהימכים <יל־א‪#‬ר ד כ ר א י נ י מכי מ כ י א י ס את‪-‬‬
‫למאות‪ :‬כי מ ל ס כתומים ולקוקים ממעל פ^מלס למעז ל?‪1‬ראו‬
‫מ ל ס למלאכים ולדעו את א ‪ #‬ר לקלה ללקואיס ולנמשות לעןויס‬
‫ו א ‪ #‬ר ענו את־מעזךם וש^לם מאת אלליס ואעזר נתנו ל ל ל ן ה‬
‫ב י ד אנ‪#‬ים לגזעים‪ :‬א ‪ #‬ר יאלבו את־אלליס ןלא אלבו ןהב או‬
‫מכף או ?ל־ך^ר טוב א ‪ #‬ר ‪$‬עולם ואך לענולס נלנו את־מעזךס‪:‬‬
‫א ‪ #‬ר מעולם לא־ללאוו למאכלי לאח כי אם־ל^זבו את־נמ?זס‬
‫לרוח ע כ ר ולשגרו ‪ nut‬ואלני לך^ה לנפולס ןנכשותילם נמ?או‬
‫קזלרות למען ל^לכו את־שמו‪ :‬ו^ל־־כלכותילס לןכונות לשמתי‬
‫כמכרים והוא לעד ל ל ם את־ש^לם כי־נמ?או אלכים ל^מלס‬
‫מנמשותילס ואם־גם־נךמסו בךץלי ךעיס ול?ז?עו מפילס מלמות‬
‫ובוז ולליו לללמה כלכוני‪ :‬ועלה אקלא לנכשות לטופים א ‪ #‬ר‬
‫לדור לאור ואלנ‪1‬ך את מל־א^ר נולדו כל^זך א ‪ #‬ר בבעזךם ל א ‪-‬‬
‫קבלו את־לכבוד כלאוי לאמונלס‪ :‬ןלכאלי את־־אלכי שס ק ל ‪ #‬י‬
‫אל־אור *רל ןהושבתים איש איש על־כמא כבודו‪ :‬ולןלירו לעתים‬
‫אין ממכר כי ? ל ק מ ? פ ט לאללים ולןא‪$‬נים היא ללן־אמן במו‪#‬ב‬
‫דרכי ליעזר‪ :‬ולאו את־א^ור נולדו כחעזןי ?שלמים אל־חעזןד‬
‫ולצדיקים לןלירו‪ :‬ולל^אים ל?לחו ןךאו בןללם וגס לם נלכו א ל ‪-‬‬
‫א ‪ #‬ר נמלבו ל ל ם עזם למיס ועתים‪:‬‬
 ‫םפר חנוך ב‬
‫מבוא‬
‫א‪ .‬לתולדות גילוי םסר חנוך הסלאבי‪.‬‬
‫םירבייי‬ ‫‪ -‬בולגאריה‪,‬‬ ‫הםלאבים‬ ‫לארצות‬ ‫מביזנטיה‬ ‫עבדו‬ ‫החיצונים‬ ‫שהםסדיס‬ ‫ידוע‬
‫לידי הכרת‬ ‫הסלאבים‬ ‫שבאו‬ ‫בזמן‬ ‫הספרות הסלאבית‪ .‬היינו‬ ‫התהוותה ש ל‬ ‫ורוסיה‪-‬בתחלת‬
‫מקבלים‬ ‫ואילך היו‬ ‫התנצרותם‬ ‫שמזמן‬ ‫הרוסים‪,‬‬ ‫הצטיינו ב כ ך‬ ‫ביחוד‬ ‫הביזנטית‪.‬‬ ‫הספרות‬
‫אליהם‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫פ‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ס‬ ‫‪,‬‬ ‫ד‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ם‬ ‫בתרגום‬ ‫החיצונים‬ ‫הספרים‬ ‫את‬ ‫מביזנטיה‬
‫ושם‬ ‫יוון‬ ‫לארץ‬ ‫קרובות‬ ‫לפעמים‬ ‫הולכים‬ ‫עצמם״ ה י ו‬ ‫הדוסים‬ ‫היוונים‪ .‬ו א ף הם״‬ ‫הכמרים‬
‫מספר‪ .‬למשלי‬ ‫הרוסי‬ ‫הכרוניקן‬ ‫בתרגומם‪.‬‬ ‫ספרים ואף‬ ‫בהעתקת‬ ‫דבות‬ ‫שנים‬ ‫היו מתעסקים‬
‫סלאביים*׳‬ ‫לספרים‬ ‫)כוונתו‬ ‫ספרים‬ ‫מאסף‬ ‫שהיה‬ ‫)‪(1019-1054‬‬ ‫א׳‬ ‫יארוםלב‬ ‫המלך‬ ‫על‬
‫לםלאבית‪.‬‬ ‫מיוונית‬ ‫לתרגמם לו‬ ‫מצוה‬ ‫תרגום היה‬ ‫והספרים ש ל א ה י ה ל ה ם‬
‫ש ה ג י ע ה מ י ו ו ן ל ר ו ס י ה ה ר ש י מ ה ש ל ה ס פ ר י ם ה נ ד ח י ם )‪'(fo6$$T}Ta-0T e4eHH fl‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪M‬‬ ‫ואע״פ‬
‫הספרים הנדחים‬ ‫אותם‬ ‫ובתוך‬ ‫הנצרית‪,‬‬ ‫שונים ש ל הכנםיה‬ ‫דינים‬ ‫פסקי‬ ‫שנתחברה ע לסמך‬
‫לספרים‬ ‫רשימה‬ ‫אותה‬ ‫הפריעה‬ ‫לא‬ ‫מקום‬ ‫החיצונים״ מ כ ל‬ ‫הספרים‬ ‫מן‬ ‫אף כמה‬ ‫נמנו‬
‫הםלאבים‪.‬‬ ‫בעולמם ש ל‬ ‫שיהיו רווחים‬ ‫החיצונים‬
‫הרבה‬ ‫ח נ ו ך ‪ .‬א ב ל איסורו ש ל הספד ל א עיכב‬ ‫הנדחים היה א ף ס פ ר‬ ‫בין הספרים‬
‫במדה מרובה‪.‬‬ ‫הרוסי‬ ‫בתוך העם‬ ‫חוזרים‬ ‫ב ע ד הפצתו‪ ,‬והעתקות וקיצורים וקטעים הימנו היו‬
‫קוראיו‪.‬‬ ‫חביב ע ל‬ ‫הספד היה‬
‫ב פ ע ם ה ר א ש ו נ ה ה ו פ י ע ב ד פ ו ס ק ט ע ש ל ח נ ו ך ה ס ל א ב י ב ש נ ת ‪ 1862‬ע״י‪•A. H . numm-i.‬‬
‫םרםם‬ ‫ב ש נ ת ‪,1880‬‬ ‫אח״כ‪,‬‬ ‫חנוך‪.‬‬ ‫מספד‬ ‫חדשים‬ ‫קטעים‬ ‫פ ר ס ם ‪A . H . nonoin.‬‬ ‫ב ש נ ת ‪1869‬‬
‫ב‬
‫״י‬ ‫מתוך‬ ‫ח נ ו ך )‪(Kmira o TSHBSUTB EHOXOBMXT.‬‬ ‫רזין ש ל‬ ‫הספר‬ ‫נוסח ש ל ם ש ל‬ ‫פוםוב ‪0‬‬
‫םופוב נ ד ר לבתוג‬ ‫‪.(A. H . Xjiyaoin,‬‬ ‫הספרים ש ל‬ ‫בפולטאבה )מקבוצת‬ ‫ב ש נ ת ‪1679‬‬ ‫שנכתב‬
‫ה מ ו ת )‪.(1881‬‬ ‫שקידמהו‬ ‫משוס‬ ‫הספיק‬ ‫ס פ ד חקירה ע ל ס פ ד זה ו ל א‬
‫ב י‬
‫הספר‬ ‫נוסח‬ ‫‪(starine, x v i‬‬ ‫)במאסף‬ ‫הםירבי‬ ‫נ‪1‬באקי ץ׳‬ ‫םטויאן‬ ‫הדפים‬ ‫ב ש נ ת ‪1884‬‬
‫הוצאתו‬ ‫שידע כ ל ל ע ל‬ ‫מבלי‬ ‫בבילוגראד‪,‬‬ ‫העממית‬ ‫שבספריה‬ ‫‪No.‬‬ ‫כ ״ י ‪151‬‬ ‫מתוך‬ ‫חנוך‬
‫לא‬ ‫אבל הוא‬ ‫סלאבי ש ל ם ‪.‬‬ ‫מנוסח‬ ‫קיצור‬ ‫נובאקוביץ׳ ה ו א‬ ‫שהוציא‬ ‫הנוסח‬ ‫ש ל פופוב‪.‬‬
‫חנוך והוא‬ ‫שבבילוגדאד יש עוד כ״י מם׳‬ ‫ספריה‬ ‫הימנו שבאותה‬ ‫נעלם‬ ‫בכך״ ו א ף‬ ‫הרגיש‬
‫ושלם באמת‪.‬‬ ‫מתוקן‬
‫ה א נ ג ל י ) ע ל פ י ת ר ג ו ם ש ה כ י ן ב ש ב י ל ו ‪(w. R . Morfiii‬‬ ‫ב ש נ ת ‪ 1896‬ה ו צ י א ‪R . H. Charles‬‬
‫‪2‬‬
‫השוואת‬ ‫אבל‬ ‫והערות (‪.‬‬ ‫מבוא‬ ‫ל ע ו מ ת זה״ ע ם‬ ‫ונובאקוביץ‪ /‬זה‬ ‫פופוב‬ ‫ב ׳ הנוסחאות ש ל‬
‫‪,‬‬
‫ה ס ל א ב י ת גופה׳‬ ‫הספרות‬ ‫בתוך‬ ‫חנוך‬ ‫הספר‬ ‫הללו אין ל ה ע ר ך א ל א לתולדות‬ ‫הנוסחאות‬ ‫ב‬

‫•‪m e c T B * HCTOPIH H ApeBHocTeS POCCIHCKMX* np‬‬ ‫‪Moc06.‬‬ ‫(‬

‫ה כ ל ל י ת ‪.EiiealorpafcmcecKie * a T e p l a j i u IV‬‬ ‫עבודתו‬ ‫בתוך‬ ‫‪ e r t‬״ ‪ ) KOBCKOMT, y « B « p c‬ס פ ר ג ׳ (‬
‫‪H‬‬

‫מתוך‪Charles‬‬
‫וחדםים‬ ‫‪ .‬אתר בך תזר‬ ‫‪1‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪.(2Th‬‬
‫‪II(1913)425-469,The Apocrypha and Pseudepigrapha, Oxford‬‬ ‫במיספו‬ ‫הסשר‬ ‫את‬ ‫זו‬ ‫תו‬
‫במכתב‬ ‫עסוקולוב ש ל ח ל ו ק ‪ 1‬ת ידיעות‬ ‫ואעים‬ ‫ו ה ח ק י ר ו ת * ה ו פ י ע ו ב ר ו ס י ה א ח ר » נ ת ‪.1896‬‬ ‫החמאות‬ ‫לידע ע ל‬ ‫מבלי‬
‫חת‬ ‫מ כ ל מקופ ל א ה ש ח ם * בחן‪.‬‬ ‫‪CJI*BHHCK*H‬״‪(a18AH0ro‬‬ ‫‪ra‬‬ ‫‪EHOXS‬‬ ‫‪n p « B 1 5 4‬‬
‫‪ -‬שחוא‬ ‫ח מ ק ו ז ר מ ה ו ז א ח נובאקוביץ׳‬ ‫בנוסח‬ ‫מ מ ה ‪ttmv‬‬ ‫עהודיעהו סוקולוב והן‬ ‫נוסחאות ‪ -‬הן מ פ ח‬ ‫מחילוםי ק ג ת‬
‫‪Das slavisohe Henochbach (Abhandlungen d.‬‬ ‫הוזיא‬ ‫הגרמני‬ ‫ע ב ס ם ר ו ‪ .‬ג ס ‪Bonwetsch‬‬ ‫בגליץ‬ ‫סביא‬
‫‪Berlin,‬‬ ‫‪) . 1 8 9 6‬‬
‫בווינה‪—.‬‬ ‫כיי »נמ*א‬
 ‫קג‬ ‫מבוא‬

‫הסלאבי‪.‬‬ ‫התרגום‬ ‫בזמנו‬ ‫נעשה‬ ‫שממנו‬ ‫היווני‪.‬‬ ‫הנוסח‬ ‫כלו׳‬ ‫היסודי‪.‬‬ ‫הנוסח‬ ‫לחקירת‬ ‫ולא‬
‫הרוסי‪.‬‬ ‫ח ק י ר ו ת י ו ש ל ‪M . H . COKOJIOBT,‬‬ ‫הרבה‬ ‫מועילות‬ ‫זו‬ ‫לתכלית‬
‫ב ש נ ת ‪ 1886‬מ צ א ב א ו ת ה ה ם פ ר י ה‬ ‫נובאקוביץ׳‪:‬‬ ‫נעלם מעיני‬ ‫שהיה‬ ‫נגלה מה‬ ‫לםוקולוב‬
‫קדום בזמן מאותו‬ ‫והוא‬ ‫חנוך‪.‬‬ ‫נוסח מלא של םסד‬ ‫הכולל‬ ‫‪No.‬‬ ‫ה כ ״ י ‪321‬‬ ‫את‬ ‫שבבילוגראד‬
‫‪3‬‬
‫‪ 1899‬ע ם ח י ל ו פ י ג י ר ם א ו ת‬ ‫בשנת‬ ‫לאור (‬ ‫םוקולוב‬ ‫המלא הזה הוציא‬ ‫פופוב‪ .‬א ת הנוסח‬ ‫של‬
‫בצדו‪.‬‬ ‫רומי עשה‬ ‫תרגום‬ ‫)‪ ,(y‬ו א ף‬ ‫אובארוב‬ ‫וכ״י‬ ‫)‪(n‬‬ ‫פופוב‬ ‫נוסח‬ ‫לפי‬
‫)הוא‬ ‫השלם‬ ‫הנוסח‬ ‫של‬ ‫ע ו ד כ״י א ח ד‬ ‫אחר כך‬ ‫לםוקולוב‬ ‫לו‬ ‫נזדמן‬ ‫מאלו‬ ‫חוץ‬
‫‪4‬‬
‫הנוסח (‪.‬‬ ‫לבירור‬ ‫מרובה‬ ‫שחשיבותו‬ ‫מ(‪.‬‬ ‫מסמנו‬
‫הסלאבי‬ ‫לקבוע שהספר‬ ‫לםוקולוב‬ ‫עלה לו‬ ‫הסלאבי‬ ‫חנוך‬ ‫על ספר‬ ‫הרחב‬ ‫במחקרו‬
‫בנוסח ש ל ם ובנוסח מ ק ו צ ר )שנעשה מ ן הנוסח הסלאבי השלם(‪.‬‬ ‫היה חוזר ב ע ם בב׳ נוסחאות‪:‬‬
‫שקדמוהו‪ .‬ע ס ק בעיקר בחקירת‬ ‫הםלאבים‬ ‫כאותם החוקרים‬ ‫םוקולוב‪.‬‬ ‫ויש להעיד ש א ף‬
‫הםלאבית־הרוםית‪ .‬מ צ ד זה ט ר ח‬ ‫הספרות‬ ‫בתולדות‬ ‫חנוך‬ ‫נוסחאות הם׳‬ ‫ומקומם ש ל‬ ‫ערכם‬
‫על‬ ‫הדיבור‬ ‫הרחיב‬ ‫וסגנונם‪.‬‬ ‫תכנם‬ ‫מבחינת‬ ‫היד‬ ‫כתבי‬ ‫באריכות א ת כל‬ ‫לתאר‬ ‫הרבה‬
‫לשאר‬ ‫הםלאבית־הרוםית ו ע ל טיבו ש ל חנוך הסלאבי ביחס‬ ‫הספרות‬ ‫הספד על‬ ‫השפעתו של‬
‫הענינים‪.‬‬ ‫באלו‬ ‫וכיוצא‬ ‫והמערבית‪.‬‬ ‫המזרחית‬ ‫הביזאנטית‪.‬‬ ‫הספרות‬ ‫שרידי‬
‫ע״י‬ ‫נערך‬ ‫וספדו‬ ‫בחייו‪.‬‬ ‫מחקרו‬ ‫את‬ ‫ולפרסם‬ ‫להשלים‬ ‫לא זכה‬ ‫כפופוב‪.‬‬ ‫אף הוא‪.‬‬
‫בחייו‪ .‬ו א ף ש ע ר כ ל ל י נ י ת ן ל ע ב ו ד ת ו ‪:‬‬ ‫כעין ה מ ש ך ל ח ל ק העבודה שפרסם‬ ‫‪B‬‬
‫‪( M.‬‬ ‫‪CnepaHCKia‬‬
‫‪M. H. CoKonoB-b, CjiaBHHCKaa Ktwra EH0xa IlpaBeAHaro, TCKCTM, JiaraHCKiB nepeBOjn.‬‬
‫‪0BHJ11>OT>na^aHiio‬‬ ‫‪M.CnepaH‬‬
‫‪MocKBa, CHHoaajibHaa THnorpa(J>ia, 1910 (1VX182‬עמודימ ‪167X).‬‬

‫ב‪ .‬על לשונו העיקרית של חנוך הסלאבי‪.‬‬

‫היא‬ ‫הראשית‬ ‫הראיה‬ ‫עברית‪.‬‬ ‫מתחלה‬ ‫נכתב‬ ‫שהספר‬ ‫נראה‬ ‫וההרצאה‬ ‫הלשון‬ ‫מצד‬
‫מתוך‬ ‫תרגום‬ ‫שאינו א ל א‬ ‫אף על פי‬ ‫בתיבה‪.‬‬ ‫תיבה‬ ‫כמעט‬ ‫עברית‬ ‫להתדגם‬ ‫ניתן‬ ‫שהספד‬
‫לנהוג בו‬ ‫מוכרח‬ ‫העברי‬ ‫המתרגם‬ ‫יוונית ה ר י היה‬ ‫מעיקרו‬ ‫כתוב‬ ‫הספר‬ ‫ואילו היה‬ ‫תרגום‪.‬‬
‫מוצא‬ ‫בודדות היה‬ ‫בתיבות‬ ‫אף‬ ‫אלא‬ ‫הכתובים‪,‬‬ ‫של‬ ‫תכנס‬ ‫במסירת‬ ‫לא רק‬ ‫פדאפראזה‬
‫נוהגת‬ ‫שהיא‬ ‫מחייב‪.‬‬ ‫המקורית‬ ‫היוונית‬ ‫הלשון‬ ‫טיבה ש ל‬ ‫כצורתן‪ ,‬ש כ ך‬ ‫בתירגומן‬ ‫קושיים‬
‫ובגין‬ ‫הצירוף‬ ‫דרכי‬ ‫מושג‪ ,‬ו א ף‬ ‫הבעת‬ ‫לשם‬ ‫אחת‬ ‫למלה‬ ‫מלין‬ ‫כמה‬ ‫בהרכבת‬ ‫להשתמש‬
‫בעברית‪.‬‬ ‫המשפט‬ ‫ובנין‬ ‫המלים‬ ‫צירופן ש ל‬ ‫כל כך כמו‬ ‫פשוטים‬ ‫אינם‬ ‫ביוונית‬ ‫המשפטים‬
‫וניסן‬ ‫ו א י י ר ) כ ״ ד ז׳(‬ ‫וטבת‬ ‫סיון‬ ‫העבריים‪:‬‬ ‫החדשים‬ ‫שמות‬ ‫העברית‬ ‫מעידים ע ל‬ ‫כמו כן‬
‫ל פ נ י ך‬ ‫ועשינו ל ח ם‬ ‫חנוך‬ ‫ב ע י נ י ך‬ ‫כגון א ם ט ו ב‬ ‫מיוחדים‪.‬‬ ‫עבריים‬ ‫ולשונות‬ ‫) כ ״ ד ט׳(‪.‬‬
‫לפני‬ ‫עמוד‬ ‫ה ט ה ו ר י ם ) ט ״ ו י׳(‪.‬‬ ‫העופות‬ ‫מן‬ ‫הטהורה‪...‬‬ ‫הבהמה‬ ‫מביא מן‬ ‫האדם‬ ‫) י י ד ב׳(‪,‬‬
‫וכדומה‪,‬‬ ‫ו ל פ נ י )‪feA j»meM‬׳‪ (H np‬מ ז ב ת ה ׳ ) כ ״ א ב ׳ (‬ ‫) ‪feA W C M‬׳‪ (np‬ה ׳ ‪. , .‬‬
‫של‬ ‫גראפית‬ ‫בחינה‬ ‫מתוך‬ ‫מתפרשות אלא‬ ‫שאינן‬ ‫טעיות‬ ‫בספר כמה‬ ‫יש‬ ‫חוץ מזה‪,‬‬
‫כגון‬ ‫היווני‪,‬‬ ‫המתרגם‬ ‫לפני‬ ‫שהיה‬ ‫העברי‬ ‫הפקוד‬

‫ה‪1‬ךםים‬ ‫במקום‬ ‫היפים‬ ‫המתרגם‬ ‫קרא‬ ‫י׳ ג׳‬

‫אוריאל‬ ‫״‬ ‫אוריאל‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫י״א ח׳‬
‫הרוח‬ ‫משכן‬ ‫משכב הרוח)אולי( ״‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫י״ג כ ״ ב‬
‫ארונה‪.‬‬ ‫*‬ ‫אחזה‬ ‫*‬ ‫כ ׳ א ׳ וכ״ג מ י ה ״‬
‫—‪TI‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד־\‬
‫ס‬ ‫א‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫ב‬ ‫(‬ ‫‪3‬‬
‫‪-.(1-112‬‬ ‫ב * נ ת ‪ ) 1899‬ס ם ר ד ׳ ‪ ,‬ע מ‬ ‫הנ״ל‬ ‫ף •‪HTCHIH • T . A‬‬
‫‪-.48—53‬‬ ‫מותו(‪ .‬ע פ ׳‬ ‫)»י»א א ת ר‬ ‫ספרו‬ ‫»ל‬ ‫בחלק ב׳‬ ‫‪(4‬‬
‫ב מ א ‪0‬‬ ‫‪( 5‬‬
‫ע»מו(‪~.‬‬ ‫בפני‬ ‫בספר‬ ‫ה נ ״ ל ‪ » .‬נ ת ‪ .1910‬ס פ ר ד ׳ ) ו א ף‬ ‫•‪HTenia a T . A‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫חנוך ב‬

‫ואף על פי שהספר הוא כ ל ו עברי‪ .‬מכל מקום מצינו ל ו ל מ ת ר ג ם היווני שהרשה‬

‫לעצמו לעשות לו כ א ן ושם מטעמים שינעמו לחכו של הלועזי‪ .‬כן‪ .‬למשל‪ .‬הרחיב א ת‬
‫האגדה העברית שהקב״ה צ ב ר א ת עפרו של אדם מ א ר ב ע רוחות העולם )י״א סיג( והכנים‬
‫לתוכה א ת הדרוש שהיה מפורסם בעולם ההיליניםטי שהשם אדם ‪ ASajx -‬נוטריקון שלו‬
‫‪ ^ ,‬מ ז ר ח ‪ .‬מערבי‬ ‫‪51501?, agnxog, \1£<*wPQi‬‬ ‫‪- ) d‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪t‬‬
‫‪5‬‬
‫צפון‪ .‬דרום( (‪ .‬ממש ע ל הדרך שהיו קדמונינו נוהגין אף בלשונות אחרים ל ד ר ש ם ע ל‬
‫פ י היוונית )ע״ש בפירוש(‪.‬‬
‫כמו כן הוא גוהג למסור שמות עבריים בשמות יוונים שהיו ידועים לקוראיו‪ .‬ואין‬
‫לעמוד עכשיו ע ל טיבם בעברית‪ ,‬כגון ארכם )י״א טיז(‪ ,‬םוניכם וכלכידרה )ו׳ ר ( ‪ .‬כיו*א‬
‫‪,‬‬
‫ב כ ך הן הםירינות שהכניסו המתרגמים היוונים ש ל ם׳ חנוך א׳ )י״ט ב ( וחזון ברוך הםורי‬
‫)י׳ ח׳(‪ ,‬ואנו כ ב ר קשה לנו להכריע מה היה כ ת ו ב במקור העברי‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ואף א ת תרגום ה ע הוא מעדיף ע ל המקור ה ע ב ר י והוא נ ו ת ן ) א ׳ א׳( א ת מנין שנותיו‬
‫ש ל חנוך ע ד הולדת מתושלח מאה וששים וחמש שנים‪ ,‬ו ל א ששים וחמש ככתוב במקור‬
‫העברי )ברא׳ ה׳ כ״א(‪ .‬ודרכו זה הוא כדרך שהיו נוהגין ש א ר המתרגמים‪ .‬שהיה כל א ה י‬
‫יודע א ת הנוסח של הביבליה שלו‪ .‬וכמו שעשה אף יוםםום )השוה קדמ׳ א׳ ג׳ ג׳(‪.‬‬

‫ג‪ .‬על טיבו של הספר ותכנו‪.‬‬

‫הסופד ר צ ה ליתן דברי אגדה על השתלשלות הכהונה הגדולה מימי קדם‪ .‬שהיא נ מ ש כ ת‬
‫והולכת למן דורו של נ ח ועד מלכי־צדק‪ ,‬כ ל ר ע ד זמנו של אברהם‪ ,‬ומכאן ואילך אין צורך ע י י‬
‫לבדיקה וסיפור‪ ,‬שהדי הכל ידוע מן התורה‪ .‬ל ת כ ל י ת ו זו הוא מאריך הדיבור‪ .‬בקשר עם‬
‫תולדותיהם של הכהנים הגדולים והנפלאים שהיו מימי קדם‪ .‬אף על חשיבותם של הקרבנות•‬
‫לפי תכנו מ ת ח ל ק הספר ב ד ר ך כ ל ל לשני ראשים‪:‬‬
‫א( א ‪ -‬י ם ‪ :‬על עלייתי של חנוך למרום והליכתו בז׳ הרקיעים וחזרתו א ח ד כך‬
‫א ל הארץ ) א ׳ ‪ -‬י ״ ב ( ודבריו א ל בניו ועלייתו שנית למדום )י״ג‪-‬י״ט(‪.‬‬
‫בחלק זה השתמש הסופד בחומר ש ל מוטיבים שהיה דווח ומשותף ל כ ל ה ס פ ר ו ת‬
‫החגוכית‪ ,‬כגון שהיה חנוך מהלך ב ש ב ע ת הרקיעים וצופה שם מה ש נ ס ת ר מעיניהם של‬
‫שוכני ארץ‪ .‬אלא שכל סופד וסופד היה מרצה אוח ם הענינים ל פ י חפצו והלך נפשו‪.‬‬
‫ב( כ ־ כ ד ‪ :‬הרצאה ע ל השתלשלות הכהונה הגדולה מחנוך אל מתושלח וניר‬
‫ומלכי־צדק ונח‪.‬‬

‫ד‪ .‬המקום שבו נכתב הספר במקורו ותרגומו היווני‪.‬‬

‫בית‬ ‫שהיד‪,‬‬ ‫נ ר א ה שהספד נ כ ת ב בארץ ישראל ובירושלים דוקא‪ ,‬במקום ובזמן‬
‫המקדש קיים‪ :‬ד ב ר זה נשמע מתוך פ ר ש ת מעשה ה ק ר ב נ ו ת והחשבתם‪.‬‬
‫ותרגומו היווני ש ל ה ס פ ר במצרים נ כ ת ב ‪ :‬כ ך נ ר א ה מן ההערה הארכיאולוגית‬
‫לשמות החדשים העבריים‪ ,‬שהוא מוסיף בצדם א ת שמותיהם המצריים )כ״ד ז׳ וט׳(‪.‬‬
‫והואיל וידוע שהנוצרים ל א היו מקבלים עוד שום ס פ ר יהודי ל א ח ד סופה של המאה הא׳‬
‫או ת ח ל ת ה של המאה הב׳ למנינם‪ .‬ע ל כ ד ח ך תרגומו היווני של הספד קודם לאותו זמן נעשה•‬

‫ה‪ .‬על התרגום העברי‪.‬‬

‫נוסחאות‬ ‫חילופי‬ ‫םוקולוב עם‬ ‫תרגום זה ניתן לפי הנוסח הבילוגראדי שהויל‬
‫ל פ י כ י י מ )שנדפס בחלק ב׳ מספרו‪ .‬עמודים ‪.(48-53‬‬
‫החלוקה לפרקים ופסוקים היא ש ל םוקולוב‪.‬‬

‫‪ (5‬ה»וח‪ .‬למשל‪ .‬חזיתות חסיבילות ג׳ כ״ד—כין‪—.‬‬

 ‫ס ^ ר חנ‪1‬ןד ב‬
‫י‬
‫מ‪$‬רי ח ־כ|ד לןזנוך לאיש ל ? ס ן־^ן ןדול ^ןזר לקלהו י‪:‬‬
‫‪&1‬לכהי למען יךאה &ש?נות ‪$‬רו&יס ומלכות ל;ל?‪$‬ה סלסךה‬
‫ןהןךלה ן מ & ן ב ן א י ־ ר י ^ ה ן ה ‪ # $‬ר ל א ל ‪ #‬ד י ן ד ׳ מ ^ ד מ ‪ $‬ל א‬
‫ן מ ? ? ד ןד^ואיר ו?‪1‬ךכה־לעינלם ?זל ? ^ ך ם י יי וכמא ‪:‬י ה?לן*י־‬
‫)‪ V‬ימ^לות ןהחןןעות *?אות לא־?ק*ר ןלמון ר ב ‪ #‬ל יםודות‬
‫? מ ח ? ך ת אי‪-‬מבצ^ךת ומךאות חזונים ן‪#‬ירת *באות לןקנרובים‬
‫ל א ־ ^ כ ע ת ןאור ?לי־־מךד‪ ,‬ך ‪ $‬ה בעי}יו‪:‬‬
‫ך‪0‬ם^ ןש‪#‬ים‬ ‫‪$‬מר לנוך ? ע ת ל‪,‬ך\א כ ‪ # $‬ר ‪$‬לאו לי‬ ‫*‬
‫‪ #‬ה הולדהי את ?‪5‬י ‪$‬תו‪#‬לח ןאלרי־כן לליתי ?ןאסלם ‪ #‬ה‬
‫‪3‬‬
‫ו ^ ל א י ? ל ‪#‬נות היי ‪ #‬ל ‪ #‬מאות ו^ם^ז ך‪##‬ים ^זןהז ‪lto‬־‪#‬‬
‫לראשה כיום לראשון ןמי ?שנרך ל כ ד י‬ ‫ל ‪ -‬ר ^ י ז ?יום מועד‬
‫ליייזי ?כיסי מטים על‪-‬מ‪?#‬בי ןאי^ן‪ :‬ן כ ^ ר י‪$‬ןז«י גיעל ע‪$‬ב‬ ‫<‬
‫ןדול על־לכי ןא?ך ?עיני כ ^ ה ןלא ‪:‬כ!ל*י ללכין ^ ד ד ל ^ ב סןה‬
‫לא‬ ‫או מה־יהיה־לי‪ :‬ויךאו אלי ‪ #‬י ^ י ם ןדולים ? א ד‬ ‫י‬
‫ךאיתי ?מולם ‪:0‬םי על־ל׳‪$‬ךן‪ :‬ו?גילס ליו מןהיךים‬ ‫יי‬
‫עי‪3‬ילם בוגרות ?ל‪$‬ידיס א ‪$& #‬ילס יו*את בגךילם נוצות שונות‬
‫כןהילס ?ןזלב &ןד\רות וירילס מ‪#‬לג ןבות‪:‬‬ ‫ל&ךאה ח ל י ל ם‬
‫ז‬
‫ו־־ ויעקןיי ע ל ר א ‪$£ #‬ו!י ‪<!1‬ך!או־לי בש‪$‬י‪ ^ 1 :‬י לקיצוני משןרוי‬
‫ןאךא ?לקיץ א ת ‪ -‬ל ^ ז י ם ל ה ם ? ? ? ך ם ע ל ‪ :‬ד י ואמהר ן א ^ ל ן ה‬
‫ל?נילם ןא?לד ימךאה * י ^ ן ה ‪$$‬נוד‪ :‬ויאמרו אלי ל‪#}$‬יס‬ ‫ח‬
‫נ‬
‫‪ P I O‬י | י א ל »*יךא ‪$‬לסי־עולס ?זללנו אליך ןהיום א‪$‬ה עולה‬ ‫‪0‬‬

‫חנון‬ ‫העלאת‬ ‫על‬ ‫הנסתרים‬ ‫הספרים‬ ‫‪ : y‬מן‬ ‫בנוסח‬ ‫לחנוך‪.‬‬ ‫רז י ־ ק ד ש‬ ‫ס פ ר י‬

‫נכתבה‬ ‫הספד‬ ‫על תכן‬ ‫זו‬ ‫שפתיחה‬ ‫נראה‬ ‫ירד•‬ ‫חנוך בן‬ ‫רזי‬ ‫‪ :n‬ס פ ר‬ ‫ובנוסח‬ ‫הצדיק‪.‬‬
‫בנוסח ‪ H‬נוסף‪:‬‬ ‫)=םופר(‪.‬‬ ‫ו ב נ ו ס ח ‪KHH>KH1IK& : y‬‬ ‫‪.xyAowHHKa‬‬ ‫‪ -‬ו א מ ן‪.‬‬ ‫הקוראים‪.‬‬ ‫בידי א ח ד‬
‫‪ .HecKaweMaaro cjioweHiJi‬־ ־‬ ‫א י ־ מ ב א ר ת ‪.‬‬ ‫ב מ ח ב ר ת‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.cTHxia‬‬ ‫‪ -‬י ם ו ד ו ת‪.‬‬ ‫וסופד‪.‬‬

‫ל א ר ץ‬ ‫ו ה ח ז ר ת ו‬ ‫ל מ ד ו ם‬ ‫ח נ ו ך‬ ‫ש ל‬ ‫ה ע ל א ת ו‬ ‫ח ל ק א׳‪:‬‬
‫)א׳‪-‬ייט(‪.‬‬ ‫ש נ י ת‬ ‫ו ה ע ל א ת ו‬

‫ביום‬ ‫מועד‪-‬היה‬ ‫ח ד ש ־יום‬ ‫ראש‬ ‫כוונתו‪:‬‬ ‫ה ר א ש ו ן ‪.‬‬ ‫ל ח ד ש‬ ‫מ ו ע ד‬ ‫ב י ו ם‬

‫הנקובים בשמותיהם‬ ‫שמואל ודעואל‪,‬‬ ‫המלאכים‬ ‫א נ ש י ם ‪ .‬הם שני‬ ‫‪ -‬ש נ י‬ ‫בשבוע‪.‬‬ ‫הדאשץ‬
 ‫א ם‪-‬ג ג‬ ‫חנוך כ‬
‫נ‬ ‫‪8‬‬
‫ןייי‬ ‫א ? י ל?זמל‪$‬ה‪ :‬ןעו^דז »ו אל־?ןיף ןאל‪?-‬ל־?גי כיו^ף את‬
‫ב ל ז ד ״ י * ל ־ ל * ד ן ?מילף ואי* אל־למק^ף עד־א^וד י * י מ י‬
‫יי אלילם‪ :‬וא&הר לש&ע בקולם }אצא המיתי לחו^ה ןאק«‪1‬ר את״‬
‫ה ך ל ת כא‪#‬ר א?רו אלי‪ :‬ואקךא אל‪?-‬תו‪#‬לח ןאל־ןעים ואל־‬ ‫יא‬
‫‪:‬‬
‫עיךד ??י ואגיד להם את־א?זר ד?רו אלי ל א נ ז י ם מ ט ל א י ם ל ל ם‬
‫י‪:‬‬
‫?זמש » י ל א ארע א ה אןי הלך• או את־א^ר לקךד‪ ,‬א ו ^‬ ‫ב‬
‫ןעוןה ??י אל־‪$‬סורו מאחרי לאלהיס הוזהלכו ל ^ י יי ן א ת ־ ^ ר‬ ‫כ‬
‫י‪&#‬די‪ :‬א ל ־ ה ^ ע ו ה ו ^ ל ה ל‪#‬לו??ם ל מ ל נמעיט יי את־?&י‬ ‫נ‬
‫לדי?ם ןאל ?ח?רו מ??חות לי ולא יסמר יי את המביאים לו‬
‫מ?חה מהוךא?רח‪£‬י?ם‪,? :‬רבו את־לי *ס־‪?$‬צרות עךרי^ם גפ־‬ ‫ד‬
‫?בצרות ?קך?ם ןללתה ‪$‬לי?ס ל‪?,‬ך?ה לעולם‪ :‬אל־זןסורו &אלדי‬
‫ם‬
‫ל‪ :‬ואל־תשהלוו לאללי זה^ל לאלהיס א‪#‬ר לא־ע&ו את‪-‬ל‪&#‬ל‬
‫‪,‬ם‬ ‫ת‬
‫ו א ־ ל ‪ $‬ד ן ואת ?זאר לבריות ?י ל‪,‬ס יאבדו וא^ר ל?זה‪5‬וו ל ל‬
‫ן מ ק את‪-‬לבותי?ס ?לך‪$‬תו‪ :‬ןע‪$‬ה ??י אי‪ #‬אל־לכק‪$#‬י ע ד‬ ‫ו‬
‫ל‪#‬י»י לל אלי?ס‪:‬‬
‫ולל׳י ?בלותי ל ד ב ר אל־?‪$‬י ‪1‬לקךאו?י ל א נ ז י ם ן‪-‬י ז‪ -‬יק(או;י‬
‫ג‬ ‫ם‬ ‫(‬ ‫ג‬
‫על־ב?©ילם ו ^ ל ^ י אל־לרקיע לראשון‪$!1 :‬מידו?י ע ל ־ ל ^ י ם‬ ‫נ‬
‫וילכו ואךא עוד למעלה את לרול ולמעלה ]מ<^נף[ ךאיןגי את־‬
‫לאויד‪!! :‬עמידמי ?דקיע ל ר א י ו ן ן!ךאו‪3‬י ים רב מאד ןדול &ם־‬ ‫נ‬

‫לקמן ייא פ״ח‪ - .‬השוה ספד הישר‪ :‬ואלה תולדות חנוך מתושלח ןאלישוע ואלימלר‬
‫בנים שלשה ואחיותיהם מלכה ונעמה‪ - .‬ד ע י ם‪ .peniMa .‬השוה ב א ׳ י׳ ז׳ רעם‬
‫י‬

‫‪ 1 , ,‬׳ ך׳ י״ח עי ־י‬ ‫ן‬ ‫ן ״‬ ‫בע׳ ‪ .Pey^ia‬־‪ -‬ע י ר ד‪=) raHAaAa .‬עידד‪,‬‬
‫ב ר א‬ ‫ב ע‬ ‫ן כ‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ן כ‬

‫‪) TaiSdd‬ובפש׳ עידד(‪ .‬ויש להעיד שעידד )ע׳ בראשית שם( הוא בנו של חנוך ב ן ק יז­‬
‫ה ר ק י ע ה ר א ש ו ן ‪ .‬השוה חגיגה י״ב ב׳ )ושאר המקורות ע׳ בפירושו של ת י א ו י ו י‬
‫ל ב י ד ‪ : (45‬שבעה ]רקיעים[ ואלו הן )הוא מונה אותם מלמטה למעלה(‪ .‬וילון י ?‬
‫^ ׳ ( אלא נכנ‬ ‫ג‬ ‫‪ ) 1,‬ן‬
‫ןי‬ ‫שחקים זבול מעין מכון ערבות‪ ,‬ןילןן‬
‫ב צ ן ן א ת‬ ‫ן כ‬ ‫ןם‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫א י נ ו‬

‫שחרית ויוצא ערבית )השוד‪ ,‬סדר רבה דבדאשית בבתי מדרשות של ווירטהיימד א ‪ /‬סימן‬
‫ל י ב ‪ :‬וילון דומה לפרגוד של משי שמכסין אותי ובשעה שהוא יוצא מעבירין א ו ה •‬
‫ק י ע ראש ו‬ ‫ר‬ ‫פ נ י‬ ‫^‬ ‫ן מ כ ם ה‬ ‫ע ן ל ה‬‫‪1,‬‬ ‫‪v‬‬ ‫ך וילון‬ ‫ן ן מ ה‬ ‫א‬ ‫ג‬ ‫ת‬ ‫ן‬ ‫ה ש ן ז ר‬ ‫ע מ ן ך‬ ‫ה‬ ‫ש י ע‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫כ‬

‫ו ת‬
‫מפני גלגל חמה‪ .‬וכשתכנם חמה מעבירין אותו כדי שתעלה לבנה כוכבים וכל מ ז ׳‬
‫הנוטה כ י ?‬ ‫^שמש בעולם( ומחדש בכל יום מעשה בראשית‪ .‬שנאמר ]ישע׳ מ׳ כ״ב[‬
‫שמים וימתחם כאהל לשבת‪ .‬והשוה ברכות נ י ח ב׳ ‪ ,‬ו י ל ו ן הוא דמקרע דמגלגל ומיחזי‬
‫נהודא דרקיעא׳‪ .‬והוא שנקרא שמים״ ע׳ ב י ד ו׳ ו׳ ברקיע השני שהוא למעלה‬
‫ם‬
‫מן השמים‪ - .‬ה ד ו ח‪ ...‬ה א ו י ד‪) !,3A0yx ...anep (=dr}p) .‬ע׳ לקמן י״א מ״ט(‪ .‬־־ י‬
‫‪B‬‬

‫ר ב מ א ד ‪ .‬לפי צוואת לוי ב׳ נמצא אותו ים בין )‪ (dvdjisaov‬רקיע ראשון לשני‪ .‬־־‬
 ‫ג ד‪-‬ה ג‬ ‫חנוך ב‬

‫ל ‪ $‬ד ן ‪!1 :‬עבירו ל^ני את‪-‬ךא‪#‬י מרקורי הכואבים ף^ריחם וליאוני‬ ‫י‬
‫?אוגלם מלאך המבלים על־הכו?בים ום;_ין השמלם והס מ ע ו ב י ם‬
‫?כ?‪5‬ילס ןהולכים מ?ביב ל?ל־ה^&יס‪ :‬ן ‪ #‬ם ךאיתי אוגרות השלג‬ ‫י׳‬
‫והקרח והמלאכים המלץיקים את־או?רוםילם הנוךאיס ןאו^רוית‬
‫ממנים א ‪ #‬ר ‪$‬שם י?או ו?או‪ :‬גיךאוני את־או?רות ה ט ל ?‪ft<#‬‬ ‫י‬
‫זלת ו&ךאה *בער ??ל־&ךחי מיד‪9‬י• ןייהד ‪$‬ך‪ ,‬ןאת־ה&לאכים‬
‫האומרים על־או?רוםילס וב?גךם אולם ובמתחם‪:‬‬
‫ו ג א ו נ י לאישים ההם ואלוני אל־לךקיע ה‪#‬ני ו‪.‬יךאו‪5‬י ןאךא‬ ‫י‬
‫כ‬
‫ל ‪ ? #‬ה גדולה 'מחשכת ל א ך ץ ‪ :‬ןאביט ‪ £‬ם אל־לאםוריס ב??לים‬
‫התלולם ושמורים מחכים למ‪$#‬ט ? ל י ‪ -‬מ ך ה ‪ :‬והמלאכים ההם‬ ‫ג‬
‫מךאילם ח ‪ #‬ך מ ל * כ ת ל א ח והם בוכים ??ל־קועה ?לי־לפוגות‪:‬‬
‫ו*מר אל־לא^שים א ‪ #‬ר ליו עמדי מרוע אלה ‪$3‬נים בלי‪-‬לשך‪:‬‬ ‫י‬
‫ולשיבוש אלה הם לאנשים א‪#‬ר ?רו &אלרי לי ל א שמעו למדנות‬ ‫י‪.‬‬
‫‪_1‬ילכו בשרירות ל ? ם ויםורו הם ןשךם והנתונים ?ךקיע הלמישי‪:‬‬
‫ם‬
‫ולהמו מעי ל ל מ א י והמלאכים להם השתלוו לי ףא?דו אלי‬ ‫י‬
‫יי‪ :‬ןאען אלילם ןאהר מי אני‬ ‫א י * לאלהיפ ך ^ ל ל ^‬ ‫כ ו‬ ‫ל‬
‫? ך ת מ ו ל ה א ‪ #‬ר אתפלל למלאכים ‪$‬י יורע אנה אלך ?נ?*י ואת‬
‫א ‪ #‬ר לקרני או מי לתפלל‪-‬לי‪:‬‬
‫וגאוני מ ‪ #‬ס לא‪#$‬ים ל ה ם ויןגלמי אל־לךקיע השלישי‬ ‫ה‬
‫ו‪.‬י^מידוני בתוך הןן‪] :‬ןאביט מ?זם למטה ןאךא[ את־ה?קום ההוא‬ ‫כ‬
‫ל א ל?פר טובו ואךא את־?ל־לע*יס פוךחים ל‪$‬ה ו‪$‬ךלם ? ש ל‬
‫ודים ניחום לו ן?ל־מא?לים מביאים ודיה ניחוה הם שו?עיס‪:‬‬
‫ומלוך עץ הםלים ?מקום בו לנום לל מדי בואו לגךעךן ולעץ ההוא‬ ‫נ‬

‫ה כ ו כ ב י ם ‪ .‬ואת השמש ו א ת הירח דאה ברקיע הרביעי )ע׳ פ ר ק ו׳(‪ .‬ובחגיגה י״ב ב׳‪:‬‬
‫ר ק י ע ‪ -‬ש ב ו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין‪ .‬א ב ל השוה ב י ר ר ו׳ איכן הן גלגל‬
‫׳ א׳ י״ז[ ויתן >*תם אלהים ברקיע‬ ‫]‬
‫ב ר א‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫נ‬‫חמה ולבנה נתונים ‪ -‬ברקיע השני‪,‬‬
‫ש‬

‫השמים ‪! -‬ברקיע שהוא למעלה מן השמים‪ - .‬פסיקתא דר״כ כ״ט[‪ - .‬ה ש ט י ס‪ .‬כלו׳‬
‫הכוכבים‪ - .‬לפי י י ג י י ח ‪ -‬כ י א ראה שם יותר מאשר נאמד כאן‪- .‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ז‬
‫ל פ י ה ע ז ה׳ ואילך‪ .‬וכן ל ״ ט ‪ -‬מ ׳ ו ע י ג ‪ -‬ע י ו ‪ - .‬מ כ ל מקום משמע מסיפורו )לקמן‬ ‫י‬
‫ז‬
‫׳ ייא‪ ,‬והשוה חנוך א׳ י ״ ב ‪ -‬ט ״ ו ( שהתפלל בעדם‪ .‬אלא שלא הועילה תפלתו לבטל‬
‫א ת גזר דינם‪- .‬‬
‫ב ת ו ך ה ג ן ‪ .no c -fe nopoAH .‬ע ל הגן ע׳ דברי ה׳ לקמן י״א ״ ועיא ודבריו‬
‫ד‬ ‫מ‬ ‫‪P‬‬ ‫‪s‬‬

‫של חנוך י י ג ל״ב‪ - .‬התוספת בפ״ב היא ל פ י גוםח ח ‪ - .‬ו ב ת ו ך‪ .‬ע׳ ברא׳ ב׳ ט ‪ /‬והשוה‬
 ‫ה ד־־יב‬ ‫חנוך ב‬
‫‪1‬‬
‫ל א לו*אד טובל ןריל *יחיי׳י ןי?ה היא מ?ל־;?ךא מ??יב‪ 1‬מףאי׳י‬
‫י‬
‫‪ W‬את־?ל־ל‪$‬ן ובו ??לילע‪¥‬ים‬ ‫ןלב ואלס ו?ע ז ל א * הוא‬
‫‪6 5‬‬
‫הבתולים ומ?ל‪-‬ל)«רות ל ^ לי » ז *קצי־ ל׳*דן‪ :‬ו מ ־ ע ח ייי*‬
‫»יז לללוף ואי־לללוף‪ :‬ו ‪ #‬י מעינית יוצאים ל א ל ד ‪ #‬ו ‪ $‬ף ך מ *‬
‫ב‬
‫ו ל ל ‪ ft? ^#*'1‬ולל? ן ^ ך ד י ם ל ס לאך?עה ך א ‪ #‬י ס סו??ים‬
‫ן*ק<*יס הם והולכים ונכסים לתוך ך ע ך ן ?ין ל״ללוף ו א י ‪ -‬ל ל א *‬ ‫ג‬

‫ם‬
‫ימ^ם י?או ה‪$‬ךדו לאר?עיס ס ל ק והולכים הם ע ל ־ ל * ד ן ו מ ל ל ‪$‬‬
‫‪ ^ F‬ך ־ ? ר י ו^ל״עז‬ ‫?מבו?ס כ ? א ר לסודות ל ד ו ס ‪ :‬ןאין ‪ #‬ם * ‪0‬‬
‫‪? nfcfr‬די טוב ו?ל‪-‬ל‪?.‬קוס ? כ ך ך ‪ :‬ו ^ ל ‪ #‬מאות מלאכים ?אידים‬
‫ם‬
‫מאד ןהם *ומרים לןן ו?קול ?לי‪-‬לםונות ו?‪#‬יךה י?ה ע ו ? ד‬
‫ח ־ ט לם ללל ?ל־ללמים‪ :‬ןאמד מדדטוב ס?קוס ס ך ‪ : ,‬רא?דו אלי‬
‫ל א נ ז י ם ללם לכוך ל?קום סך‪ .‬י׳יכן צ ד י ק י ם ‪ ? $‬ר ןק*או‬
‫ס?ןעים ?סיילס מן־ל?רעיס לנ?*ו‪$‬ס ?רו ומן ל?וקר את־עינילם‬
‫לסבו ‪!1‬ןנ&י מ?ז©ט ? ד ק מ ל ל ? ס ןקננו לךע?יס נ‪$‬ך?יס ?םו מ י‬
‫ןנו?לים הקימו ןל‪*$‬וקיס ויתומים עןדי וחמימים ללבו ל?ני לי‬
‫רוליבמי‬ ‫^‬ ‫ן‬ ‫^קו‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪^,‬‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ל (‬ ‫ס‬ ‫ל |‬ ‫ה ו כ ן‬ ‫&‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ה ד‬

‫ע‬
‫לא;*יס ל ל ס ל?את ?מון ן ‪ #‬ס לךאו;י ?קום נוךא ? א ד ?ל"<ג‬
‫ועניי כ?קוס להוא ח ‪ #‬ך ניךא ועמ ?לי*י מאיר ןאיך^ם אוד‬
‫ן א * ‪ -‬ל * ? ה * ע ך ת ‪$‬מיד י^סר־א* מ * ך ??ל־ס?קום סהוא * ‪f‬‬
‫א * ף?ם קרח ^ ר ב י?קרד* י?מי־?לא ק*יס ? א ד ומלאכים דלקים‬ ‫יא‬
‫ק ‪ #‬ה וי?עןים הם ?א?ןר»ות‪ :‬ןאמד איי‬ ‫?לי דלמיס ןצקןאיס ל ס‬ ‫יב‬

‫י‬ ‫ב‬ ‫י ‪,‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ם‬ ‫ש‬ ‫ב י י ם‬ ‫‪:‬‬ ‫ב‬
‫^ * »ת*‬ ‫'(‬ ‫ספר היכלות )בס׳ מרכבה שלמה‪ ,‬ירושלים תדפ״י״ ט׳‬
‫‪,‬‬ ‫ר‬ ‫ם‬ ‫כ‬ ‫מ‬ ‫י‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ד‬
‫כסה‬ ‫*־‬ ‫׳‬ ‫הראשון מגן עדן היתד‪ .‬שכינה שורה על כ ד ו ב ת ח ת עץ‬
‫‪5‬‬ ‫י ג י פ י‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫ח‬ ‫ע מ‬ ‫ו י ט‬
‫י‬ ‫׳ &י(' יעץ י י‬ ‫יי‬ ‫כ ל ־ ה גן‪ ...‬השוה פרק גן עדן )במחזור‬
‫ע ל כל גן עדן‪ .‬ויש בו שמונה מאות מטעמים‪ .‬ואין זה דומה לדמותו של זה ולא טע‬
‫ח‬ ‫ה‬
‫‪.‬‬ ‫של זה בטעמו של זה ולא ריח זה דומה לריחו של זה‪ - .‬ב י ן ה ח ל ו ף ו א י *‬
‫‪ .MOK/joy TfllmieM H H e i v r f e H i e M‬ברומית יתורגם‪cormptibiUtatemetincorraptibilitatem :‬‬
‫אל הקור ז‬ ‫ל‬ ‫_‬ ‫ל‬
‫ו‬ ‫כוונתו‪ :‬בין עולם שלמטה לבין עולם של‬
‫ר‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ג ך ״ ר ן ת‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ד ‪4 1‬‬ ‫מ ע‬

‫)^ ‪ XjJ‬והש י‬ ‫‪ ,1,‬ר י‬ ‫מיז ס י ז ‪ -‬י י ז ‪ ,‬אלא ששם נתחלף נהר ! ך‬

‫ע‬ ‫ר‬ ‫ח‬ ‫ב‬ ‫מ י ם‬ ‫ר‬ ‫?‬ ‫״‬ ‫ב‬ ‫ז‪09‬‬

‫פ ר ק גן עדן )במחזור ויטדי‪ .‬שם(‪ :‬וכל חופה וחופה מושכין ממנה ארבעה נהרות‪ .‬א‬
‫י‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫ה‬
‫א‬ ‫?‬ ‫של חלב ואחד של יין ואחד של אפרסמון ואחד של דבש‪ - .‬על טיבם של‬
‫י‬ ‫כ‬
‫והרשעים ע׳ נאומו של חנוך לקמן ייג ליה ואילך‪ - .‬על גיהנם ע׳ לקמן י י ג *‬
‫בנאומו של חנוך‪ .‬על הכנת המקומות בגן עדן ובגיהנם קודם הלידה י י ג ע״ז‪ - .‬ם ״‬
‫א ש ו ש ם ק ד ח ‪ .‬השוה סדר ר ב ה דבראשית י״ז‪ :‬ושאול חציה אש וחגיה ברד ורשעי‬
‫קש‬
‫יג‪-‬ו ו‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫חנוך‬

‫אוי מה‪-‬פוךא ה?קום ס ך ‪ :‬דאמרו אלי לאנזים לנוך בואקום לוזה‬ ‫יב‬
‫ים‬
‫הוכן לרבעים ל?ני לאלהים לעושים ךעות ‪$‬לי־*דן ??ז<*‬
‫?!?מים נחו‪#‬י־‪#‬דים המתבוללים ?מכשילם לךעיס הגנבים נ?שות‬
‫אךם כ ס ל ר ו?ר?איס ‪$‬נליס ךגוןלים את־רבו?זס והס י ש י ר י ם‬
‫הךכו* אלריס ?ל??ם אולם ‪1‬א?זר ?מלס לל?ז?יע למיתו ?רעב‬
‫‪1‬א?זר ? כ ל ס לל‪,‬ל?יש יוציאו עיך?יס ולס ל א יךעו את־בוראס‬
‫ימ?זהלויס לאלהיס אין ? ל ס רוח אלהי ל ? ל ןחס ?מילים ו מ י ל ו י ם‬
‫למ^&י־לדילס לנלעכיס ל?ל־אלה הוכן ה?קום הזה נללת עולם‪:‬‬
‫ולקחוני לאנזים ללס וקליני על־לרקיע לךכיעי גדאמי ?זם‬ ‫י‬
‫?ל־המללכיס ולמ‪?$‬ריס ו?ל קרני אור ל?ז?* וםלרל‪ :‬ואמד את־‬ ‫*‬
‫מ ל ל כ י ל ס ואם‪#‬ב את‪-‬אוךם וארא והנה ל?ז?* אור ‪$‬י ‪ #‬ב ע ה‬
‫ג‬
‫מ א ‪ #‬ר ללרס‪ :‬ןןאךא[ את‪?-‬בו?ס וה?ר??ה א?זר ? ה ילד ?ל־אלזי‬
‫?רום הולמים הס ??הירות נ?לאה ? א ד ואין ללס ?נולה יו?ס‬
‫ןלללה ? ל ? ל ס ו?שו?ם‪ :‬ןאר?עה כו??ים גדולים ול?ל כו?ב‬ ‫י‬
‫©חליו אלף כו?ב הולכים לי?ין ל?ז?ש ו א ? ע ה לקזמאלו ול?ל‬
‫י‬

‫בו?ב ©חליי א ל ף ו?לם ???ךס ?זמונת אלפים ולס הולכים עס­‬

‫ל•??* ‪ $‬מ י ד ‪ :‬ומוליכים אותו ?יום למ?זה ע ? ר רגבוא מלאכים‬ ‫ה‬
‫וכלילה א ל ף ? ל א ך ול?ל‪?-‬לאך * ש ?ן?לפ והס הולכים ל?ני‬
‫ם ? ך ? ? ה וא* נולנים לי מאה ? ל א ך ‪ :‬ןרוחות פורחים ?ךמות ?זני‬ ‫י‬
‫עופות ל א ל ד ?עין חול ול‪#‬ני ?עין ןםש^ח?זת ?נילס ?ני אריה‬

‫האש‪-.‬‬ ‫שבתוכה כשהם יוצאים מן האש לוחץ אותם ברד וכשיוצאים מן הברד דולק אותם‬
‫כמעשה‬ ‫ה ע ו ש י ם ע ל ה א ר ץ ד ע ו ת ‪ .‬בנוםח ח‪ :‬נגד הטבע ניאוף והוא קלקול הילדים‪,..‬‬
‫בנטירה‬ ‫ה מ ת ה ל ל י ם ב מ ע ש י ה ם ה ר ע י ם בגנבה בשקר בלשון הרע בקנאה‬ ‫סדום‪...‬‬
‫ישמעו‬ ‫בניאוף ברצח‪ ..,‬ו מ ש ת ח ו י ם ל א ל ה י ם א י ן ב ה ם ר ו ח אשר לא ידאו ולא‬
‫אלתי ה ב ל ‪- .‬‬
‫ה ר ק י ע ה ר ב י ע י ‪ .‬לפי חגיגה ייב ב׳ הוא זבול שבו ירושלים ובית המקדש‬
‫ומזבח בגוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן‪ - .‬ו ה מ ר כ ב ה‪ .‬השוה פרקי‬
‫י ׳ אליעזר הגדול ו׳‪ :‬החמה רוכב במרכבה ועולה מעוטר כ ח ת ן ‪ - .‬ו א ש ‪ . . .‬בנוסח ‪1‬ז‪:‬‬
‫ומאירים ומחממים את השמש מאה מלאכים‪ - .‬כ ח ו ל‪ .‬החול גזכד עוד בחזון ברוך‬
‫היווני פרק ז׳ והוא עוף אגדי שלא אכל מעץ הדעת ולפיכך נשאר בן אלימות )ע׳ ב״ר‬
‫‪,‬‬
‫ייט ה (‪ .‬נראה שנקרא בשם זה על שם מרוץ תקופת הזמנים )השוה בערבית ‪ .(JU‬הרבה‬
‫‪ (11‬הקדיש ל״עוף‬ ‫‪)73,( v t $ 0 1 ,‬בספרותהיוונית והרומית‪ .‬הירודוטום‬ ‫)‪Phoenix£‬‬ ‫ל‬
‫הקדוש״ פרק מיוחד‪ .‬שהוא מתחיל בזה הלשון‪. :‬אני לא ראיתיו רק בציור‪ .‬ובאמת‪ ,‬לפי‬
‫דברי בני היליאוםולים‪ ,‬הוא בא למצרים לעתים רחוקות‪ ,‬פעם בחמש מאות שנה‪ .‬עוף זה‬
 ‫ו ז‪-‬יב‬ ‫חנוך ב‬
‫ם‬
‫לרגללם ןסןןב וחרא* ??זל לן‪:‬לן מךאילם « ? ? ק ? ת מ « י‬ ‫ז‬ ‫ר ו‬

‫ןךלם לשע מאות מדות כ ^ י ה ס כ?מי מלאכים !־ל?ל‪-‬אלר מלים‬

‫‪1 T‬‬ ‫י ם‬
‫?ן?ים והם מוליכים מר??ת ה‪?#‬ש ןנוקןאים ?ר‬ ‫‪W‬‬ ‫?ש‬
‫ןהס‪ :‬וכא‪#‬ר לצוה ללס אלהיס כן לסבו ףוךדיס ןעוליס הם מ^זמלם‬
‫י»*ךן באור קךגילם ערצים הם בלי־לךף!‪! :‬יראוני ^ * י ם ל ל ם‬ ‫‪1‬‬

‫למןךח לרקיע ההוא ‪!1‬ךאוני את־השעריס א‪#‬ר מלס י‪-‬צא‬

‫לע^ים מזונות ולפי תקופת סירס ? ל ‪ -‬ה ^ ה ולמי מ?מר ס?עיי*‬
‫« כיוס וכלללה‪} :‬ארא ‪ £ #‬ה ?ערים ןדוליס ?תוהים ול?לי‪#‬עי‬
‫ששים ןאלד א??דיז ורבע לא??דין ל א ל ד ואמד ?ראוי « י י ז‬
‫את־ןךלם ל ך ב ו?לם נצא ה‪?#‬ש ןללך למערב ןה^הך‪ .‬ןללר‬
‫??ל־הלך*יס‪ :‬וכשער לראשון יצא ‪#‬לפ ל‪8‬ך?עיס יום ו?^י‬
‫ר‬
‫למ^זה ובלשים יום וכ^לישי למ^ה ושלשים יום ו?ך?יעי ל?? •‬
‫ים‬
‫ובלשים יום וכלמישי למ<?ה ובלשים י ו ם ובששי שנלם ו א ר ^‬
‫י‪1‬ס ועוד ‪:‬שוב לאחוריו מן ה‪#‬ער ה‪#‬שי למי לקופת הןמ^ים‬
‫י?א דרך השער הלמי‪#‬י למ^ה ושלשים יום ךךך ה‪;#‬י למ^י•‬
‫&‪:‬‬
‫וקזלשיס יום וכן י?לו ימי ? ל ־ ה ^ ה למי מלזור » ר ‪ 5‬ע לערוי‬
‫יא ועוד לעלו;י לאישים להם למערב לרקיע נ!ראו;י ש^ה ^עדים‬
‫ם‬
‫!דולים ?תוהים למי לקומת שעדי המזרח ל ן ? ל ס א^ר ‪ $‬ל‬
‫ע‬
‫ל‪#‬קע ה‪?#‬ש ולמי ??©ד הלמים קזל* מאות ן*שים ‪1‬ל?‪#‬ה ו ר ^‬
‫י ב כן ל*קע ?*ערי המערב‪ :‬ןכא‪#‬ר יצא משערי המערב וללוי"*‬
‫ארבע מאות מלאך את־ע^רתו ו ^ א ו ל אל־אלהים ןאת־ה^מ^‬
‫ם‬
‫בא‪ .‬כך הם אומרים‪ .‬כשימות אביו‪ .‬גדלו ומראהו החיצוני כך הוא‪ ,‬אמ דק מ צ י י ר י‬
‫‪H‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪2‬‬ ‫י נ י ו ס‬ ‫פ‬
‫מיז ז‬ ‫^־ '‬ ‫בדיוק‪ :‬צבע נוצות החול קצתו זהב וקצתו אדגמן)‪ ,purpureas‬ע׳ ל‬
‫א‬ ‫מ‬ ‫א נ י‬
‫*‬ ‫יו‬ ‫גדלו ובנין גופו ידמה ביותר לנשר‪ .‬הם מיחסים לחול מעולה זו‪ ,‬שאין‬
‫שמה את‬ ‫ל [‬ ‫כאילו הוא הולך מארץ ע ר ב אל מקדש ה ש מ ש ] ש ב ן ‪1‬‬
‫'‪ ^ t‬של‬
‫ן מ ב י א‬ ‫י ם‬ ‫י א ו פ ו‬ ‫ה י‬
‫‪011‬‬ ‫‪7 1 2 8‬‬
‫כשהוא מונח בתוך זפת של בשם ושם הוא קוברהו״‪ ...‬לפי טאציטים ) י‬
‫י‬ ‫ש‬
‫‪p‬‬ ‫לו לחול ח ב ר בעולם )‪ .(unus in ten-is‬הפייטן היהודי יחזקאל אומד )‪? (V, 10‬‬
‫ך‬ ‫^‬ ‫החול הוא נעים מכל )‪ .(>pcovr|v be ndvxoiv elxev evxQejceaxdvr\v‬וכן אומר‬
‫נ‬
‫י‬ ‫‪ Lactantms‬שקולו הוא נ פ ל א וצלצוליו אין ל ת א ר )‪ .(de Poenice 46‬ויש סבורים ‪ -‬י‬
‫‪XajI‬‬
‫שסברה נדחית היא ‪ -‬שהחול מוזכר באיוב כ״ט י״ח‪ - .‬כ נ ח ש ־ נ ח ש ת ‪ «eApiH .‬׳ י‬
‫י‬ ‫נ‬ ‫כ‬
‫‪1,‬‬ ‫‪ = ) XOXXTJSQCC‬נ ח ש הנחשת(‪ .‬אף לכלכידרה‪ ,‬כמו לחול‪ .‬היה קול שיר נעים׳ ־ ־ ל‬
‫מן הכתוב לקמן ב פ י ״ ד ‪ - .‬ש ת י ם ע ש ר ה כ נ פ י ם ‪ .‬השוה פרקי דר״א י״ג והיה םם‬
‫השר הגדול שבשמים וחיות ושרפים משש כנפים וסמאל משתים עשרה כנפים‪ - .‬התו‬
‫» ג״א‪-‬ינ‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫בסוף פסוק ז׳ היא לפי נוסח ‪ - .n‬ששד‪ ,‬ש ע ר י‬
‫ה‬ ‫ן‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫ן‬ ‫ח‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫מ‬ ‫ב‬ ‫ם‬

‫‪,‬‬
‫בדברי ד‪ .‬על י י ב החיות‪ ,‬ודברי חנוך י״ג י י ד ‪ -‬ט י ז ‪ - .‬ו ל ק ח ו‪ ...‬א ת ע ט ר ת ו ‪ .‬כלום‬
‫קיא‬ ‫יג‪-‬כב‬ ‫ו‬ ‫חנוך ב‬
‫ינ‬
‫‪:‬סבו עם־?ךכ?תו ועמד ?לי־אור ‪#‬כע ‪#‬עות הלללה‪ :‬ומהזעה‬
‫לשמינית כלללה ‪?:‬יאו ממלאכים אך?ע ?אות ?לאך את־העטרה‬
‫וע?רוהו‪ :‬ן^זרו י ס ו ד ו ת הנכןךאיס חול ו!הש‪-‬הפח‪#‬ת וה‪#‬יק ? ל ­‬ ‫יי‬
‫ט י עוף ??ן?יו ף‪?$‬חו לקראת כוהן לאור ועזרו בקולותיהם‪ :‬ו?א‬
‫ט ז נותן האור ו!סן אור לבריאתו‪ :‬ויךאוני את־לשבון מללך הש?ש‬
‫יז והנערים א ‪ #‬ר ? ל ס ‪ :‬כ א ויצא‪ :‬וסוערים האלה !דולים הס א?זר‬
‫?ךאס אלהים לשעות השנה כי על־כן ה?ז?ש בריאה !דולה הוא‪:‬‬
‫י ח ועוד לקזבון ‪ #‬ל ]ה^?ש[ לךאוני לאןשיס להם ו?ל־המללכיס‬
‫וס»ןמדים ושערי הנצח הגדולים שנים עקזר למןךח א ‪ #‬ר ?לם‬
‫י ט‬
‫וי»א ‪1‬ה‪#‬מש[ לעהיס ךנילות‪ :‬בשער ל ר א ש ו ן ‪ :‬כ א ‪:‬מים שלשים‬
‫ואלד למקמות ה?ז?ש כמש?ט בשער השני‪:‬מים שלשים ולמשה‬
‫כ מ ‪ ? #‬ט כשלישי ‪?:‬ים שלשים כמש?ט ?ךביעי ‪:‬מיס שלשים‬
‫כ מ * ? ט כלמישי ‪:‬מיס שלשים ואלד קזלא כמש?ט כששי ‪:‬מים‬
‫שלשים ואלד כמש?ט בשביעי‪:‬מיס שלשים כמש?ם כ י מ י נ י ‪ :‬מ י ם‬
‫?זלשיס ואלד ? ל א כמש?ט בתשיעי ‪:‬מיס שלשים ואלד כמש?ט‬
‫כ‬
‫?*נים לע^ר ‪:‬מים עשרים ושנלס כמש?ט‪ :‬וכן בשערי ?עךב‬
‫למי הסבוב ול&י המס?ר אקזר ?שערי המןךח ‪- P‬ילר והשלים‬
‫נ‬
‫את־השנה‪ :‬לשנת־ש?ש ‪:‬מים שלש מאות וששים !למשה וךבע‬ ‫א‬
‫היום ל א ל ד ול*נת ה‪:‬רה שלש מאות ולמשים ואך?ןה ןהיא עושה‬
‫*נים־עשר חךש אס לחשבון עשרים ןןןשעה ‪:‬מים לחפרו ??ל־‬
‫‪ #‬ה א ה ד עשר יום ל‪:‬רה הלקו?ה ה!דולה ה*את לכיל שנים‬
‫כ ב‬
‫ל מ * מאות שלשים ושללם‪ :‬לךביעית עובךת ?שלש שנים ו?ךביעית‬

‫יסלקו מן החמה את אורה לשעות הלילה‪ — .‬ש ב ע ש ע ו ת ה ל י ל ה ‪ .‬הוא נותן ללילה‬

‫זמן קבוע אחד מבלי להשגיח על ה ש ת נ ו ת אורך הלילה לפי מהלך הזמנים‪ - .‬ה ב ד י ו ת‪.‬‬
‫‪ - .craxia‬מן הלשון ו ע ו ד ח ש ב ו ן נראה שעדיין בשמש הוא עםוק ושבמקום ה י ר ח‬
‫שבםלאבי צ״ל ה ש מ ש )כמו שנתקן כאן בכתוב(‪ .‬ובאמת החשבון מתאים לחמה ולא ללבנה‬
‫וכך הוא אומד בפירוש ב פ כ ״ א ‪ - .‬ב ש ע ר ה ר א ש ו ן ‪ n .‬מוסיף‪ :‬למקומות מערב ה ש מ ש ‪- .‬‬
‫ב ח מ י ש י ‪ . . .‬ש ל א כ מ ש פ ט ‪ .‬נ*א כמשפט‪ — .‬ב ע ש י ר י‪ ...‬כ מ ש פ ט ‪ .‬נ י א שלא כמשפט‪—.‬‬
‫הגדולה‬ ‫ב ש נ י ם ה ע ש ר י מ י ם ע ש ר י ם ו ש נ י ם ‪ .‬נ״א עשרים ו ש מ נ ה ‪ - .‬ה ת ק ו פ ה‬
‫ה ז א ת ת כ י ל ש נ י ם ח מ ש מ א ו ת ש ל ש י ם ו ש ת י ם ‪ - .‬ברוד שלשון זה אין לו״‬
‫המשך כאן‪ .‬ובעיקרו הוא הערה בגליון לחשבון של התקופה המיטונית )=תקופה של‬
‫מולדות־לבנה=י״ט שנות לבנה ושבעה חדשים‪.‬‬ ‫י״ט שנות חמה=‪ 6,939.186‬ימים=רל״ה‬
‫מיסודו של ‪ Meton‬התוכן מאתונה‪ .‬בערך ‪ 432‬לפני ספהיג(‪ .‬והמנין ת ק ל י ב הוא מן‬
 ‫ו כג‪-‬ז‬ ‫חנוך ב‬

‫א י‬ ‫ה‬ ‫‪,‬‬
‫* ׳ ‪ r‬לרקיע ??ל*ז ‪ #‬י ס ול<«‪$‬י‬ ‫יי‬ ‫^‬ ‫‪"* *t‬‬ ‫י‬
‫ח‬ ‫א‬ ‫‪la‬‬ ‫!‬
‫י ל‪ »9‬י הל־כז ‪3#:‬י סם * ת ־ ן מ י ס ‪ #‬י ם * ‪ #‬י ווי׳ים‬ ‫' ׳‪J‬‬ ‫כנ‬
‫לידי״ ל?*ליא י * נ « * ד י ם לחפור‪ :‬ו כ ן ^ ד יללה * ן ר » ‪* W‬‬
‫כד‬
‫‪1‬‬
‫מ״י וללר * ־ ס מ ו י ׳ ? א י י ־ ‪5‬ן להלך לןןם ןלללה ^ ק ו פ י י‬
‫כד‪,‬‬
‫‪0‬‬
‫*תוך ?ל־ס^קיפות &סר הרים ס ‪ #‬׳ ל ם ג ןרוח‪1‬ת פורי׳ימ‬ ‫ץ״•‬
‫‪5‬‬ ‫ן ‪ 0‬ל ס‬
‫כו‬
‫מ ל ־ ה ל ^ ר ‪# :‬ב‪?:‬ה ‪ «* nwmfa‬להןזייר מרם ! ? " ״ י‬ ‫*‬
‫ט‬
‫כז‬
‫י?תיר לרקיע ראיתי ?;י‪-‬חלל ?־ןיןים ע ו ? ר י‬ ‫**^*׳יייל‬
‫‪:‬יפ‬ ‫?ע‬ ‫‪ 6 1 ? 9‬י‬
‫‪:‬‬
‫« ס ע ? ג ל‪?*¥‬ג‬ ‫‪ °‬י י « ??יל ?לי־מד׳ י‪9‬׳יייה‬ ‫״‬ ‫ז‬
‫מ?!חיגי ל*}‪#‬יט ל ר ם ו ק ל י נ י ?כן‪5‬יל‪.‬ם אל־לרקיע מ ן « י * י‬
‫ם‬
‫‪? #‬ני־םיל מ י ם ס??‪1‬ר*ים ? ‪ #‬ם ע ד י ש ‪ :‬י‪9‬ך»יסם ?םר»ח‬ ‫ב‬
‫» ־ ט מ ך ל ם ר ב ‪}$9‬קים ןדולים וו«יל& ז ו ^ י ם ו פ ס י ק ת ו?ייי‬
‫‪,‬‬
‫ם‬
‫נ ‪ -‬ד ??!?תיםילט•* ו ל א מסה ?כירה ?רקיע מאיי* ‪ •whj *.‬א ל ־ ‪ ^ 5‬י‬
‫‪,‬‬
‫«?יי ליי ‪ W‬ה ד י ע סם ? ; ה זו;«ים ו ^ י ל ם ?צו?ים ו ^ ת ו מ י ל ט‬
‫״ ‪ W‬״ ו״ייו ? ג י ד ה ?רקיע ס ן ה ‪'1 :‬א?ורו «לי ה ^ י ם * ל ה סם‬
‫ה‬
‫לעירים «?יד ?רו ה א ת ל‪? :‬ואמלם רב‪1‬א ן ק ן ^ ל ן ^ י ^ ם ‪»^1 :‬ןיר‬ ‫ו‬
‫‪t‬‬
‫י ו ל י ב ו ת י ה ם ל!?י?ה‬ ‫‪5‬‬ ‫ל‬ ‫?רקיע‬
‫ם[‬ ‫נ‬ ‫ה ‪:‬‬ ‫} י י‬
‫ו ס לרמוז‬ ‫? ) ק‬ ‫ל‬ ‫» ‪ « 3‬יי‬ ‫‪B‬‬ ‫*ל־ל^דן‬ ‫«?יי ! ד י י‬ ‫י»לי‬ ‫?‬ ‫י‬

‫‪X28‬י"'*‬ ‫הנפלה ו י ו ז ק ו פ ת החמה בי׳ט שנים בתקיפת הלבנה בכ׳״ שנים )‪.(19=532‬‬
‫״ * " ק י " ״ ״קי־״ ״יאיני־יוס « ״קי־״־הפסה הנדילה‪ .‬שהל י י "‬
‫לקבי׳יי׳‬ ‫ש ב ג י ג ע‬ ‫״‬ ‫)בעיך ש׳ ‪(457‬‬
‫י ל ו פ י ם‬ ‫ה‬ ‫ס י ד ו ו‬ ‫^ ‪ ™ J‬״‬
‫ם‬ ‫״‬ ‫ל‬
‫‪1‬‬
‫ך ו יייגיס ״״לי־ בימים קבועים בשבוע ובחדש כבשנות התקופה הקיי־יי •‪:‬‬ ‫״|״‬
‫״ )״ ׳( םשמג‬ ‫ג‬ ‫י י י ו ח י ״ • ‪ n‬מוסיף‪ :‬ובריות ומלאכים‪ - .‬מ ז ו י נ י ם ‪ .‬״‬
‫ל‬ ‫ו ד‬ ‫מ‬

‫ז!ש‬ ‫י‬ ‫‪3‬‬

‫ל ' ״ ' • יל" ב ^ י ־ ־ י ־ א ן ( שהם מזיינים ליי־־‬ ‫״‬ ‫״ ״‬ ‫‪f‬‬
‫י‬ ‫היין ליפרע מרוחית השקר ומן בליאר‪— .‬‬
‫גי‬ ‫ה‬
‫י ק י ע ה ח מ י ש י נקרא בחגעה ״ ב ב׳ בשם מ ע ו ן שבו כיתות של מל*‬
‫' ״ ™ ״ ״יי״ בלילה י־״שית ביים מפני כבוי‪ ,‬שלי ישראל׳ ולפי «י*״ ליי‬ ‫^‬
‫^ברקיע החמישי ‪.‬המלאכים המביאים תשיבי״ למלאכי פנים של ה ״ ־ ־‬
‫* ־• » י ״יא לשון שמירה בסורית‪ .‬יכן השם ־‪p‬־‪r‬־ ‪ r‬שבסלאבי)‪-‬״*™^‪ (1‬כוונתי‬
‫‪P‬‬

‫‪ , _ .‬״ ‪ , - , .‬׳ ץ ( ‪ .‬וכן‬ ‫מ‬‫‪ -‬שומרים )ע׳ י׳ ה׳‪ .‬ובנאומו של ״׳ ל‬

‫ט‬ ‫ל‬ ‫ק מ ן‬ ‫״״י‬
‫?‬
‫)״״אה ־־יי־״‬ ‫״ י ״ י עקיל־יסימ׳ את השם ״יי <"'ייל י ׳ י׳ י׳ד ו־׳>‪.‬‬
‫״ » ״ ‪ T‬א׳ י׳‪-‬ט׳ז ‪ -‬ט ופיו( הם מנהיגי המרי והם ע ם י ש ר ם ‪ -‬ש ט נ י א ל ־‬
‫• ־ » ־ ׳ ( » החמישי‪ .‬אבל אחיהם המוסתים למרד נתונים ברקיע השני)ע׳ פיק י׳^•‬ ‫ל‬
‫ב‬ ‫י‬
‫‪ ,‬י ק ש״י־ם‬ ‫ד‬ ‫ה‬‫‪ ,‬״ י י ‪ » ' °‬ל »יי»״ ה )ה׳ ה׳(־ ‪.‬קראתי ב ׳ ״‬
‫נ ו ך‬ ‫ס‬ ‫ה* ״ ‪.‬‬
‫״ י י ע ״ י ם • ‪*"°‬־י «««‪-) AP‬זועפים מאי(‪] - .‬ומהם!‪ .‬כך בנוסחה‪:‬‬ ‫• •‬
‫ר י ו שלשה‪ .‬נראה שכוונתי לאותם שנתונים בשלשלאית ברקיע השני )ע׳‬
 ‫ז ח‪-‬ח ד‬ ‫חנוך ב‬
‫מ‬
‫את־ס^בועה על־אך?ת סר ‪0‬ר יז עלךאו את‪-‬בנות האךס‬ ‫וימת‬
‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪l D‬‬ ‫‪$‬‬ ‫ל ! ם‬ ‫‪1‬‬ ‫ס ? ה‬ ‫ת‬ ‫י פ‬ ‫<‪5‬י‬
‫‪ * * W‬־ ‪ n w‬ב?ע‪$‬יסס‪:‬‬ ‫^‬ ‫•?י^ ל‬ ‫י י‬ ‫ח‬

‫ובנות האךם עעזוית ך ע ה ר ? ה ?ל־סלמיס ?עולם ס‪$‬ה פועלות‬

‫ןעל ‪&#‬ות ל ? ל ונולדים ע‪$‬קיס ואימים ?דולים וסס^זללה ר ? ה ‪:‬‬ ‫^‬
‫ד‬
‫ועל־כן ‪ ? ? #‬ס אלהים כיי! * ‪ $‬י ל וסם בוכים על־אסילם וסם‬ ‫י‬

‫יע!שי ?לם־לי מ י י ל * ואמר אל״לעיריס ךאיסי את־אסי?ס ואת־‬

‫מעעזיהס ואת־ענויילס ואת־ת?לוסילס סןדולות‪ :‬ןאת©לל ללם ולי‬
‫זת‬
‫ן ז י עלילם ולהיות[ &ב ??*ךץ לעולם עד‪-‬בלהי ?זמלם ןאךץ‪:‬‬
‫ו « ם י אלילם ןל?ה תצפו לאסי?ס ואץ?ם עובדים ל?ני לל ה ל א‬
‫הערכי את־עבורל?ס ו^כךלס ל?‪3‬י לל לכל־מ?עיסו ליי אלסי?ם‬ ‫נ‬

‫ע י ספוף‪1 :‬י^ז?ןער לתוכחתי גיע?דו אךכע אזורות ?ךקיע סהרא‬

‫ולסי ??מדי עם־לא}‪#‬יס ההם ולתקעו א ך ? ן ה ‪#‬ו?רות יסד בקול‬
‫?ייל ולעזייי ל ע ד י ם בקול ולךו !יעל קולס ל?ני לל וויעית רל?ים‬
‫‪1‬אל?הז‪:‬‬
‫ח‬
‫ולקחוני ה א נ ז י ם ההם ?פה גיעלוני אל־לךקיע ס ‪ # #‬י ו*ךא‬
‫‪ #‬ם ‪ ? #‬ע ה ?דירי ?לאכיס ?ןהירים ?*ד ונ??רים ?*ד ו?נילם‬
‫מןהיריס יי^י &קהי ס ‪ ? #‬המאירות ואין ‪#‬נוי ל א ב?נילם ולא‬
‫ב‬
‫ק־־מולס ו ל א ??‪!? &$#‬רילם* וסם עומדים ??ךר ולומדים‬
‫ת‬
‫* ־ & ל ל ר סכו?ביס ותקומת ס?ז?‪ #‬ו‪#‬ניי מ ל ם ‪1‬ל??ת העולם‬
‫ולדעתי סם רואים ומםךךים סם מ?ות ותו?חות ועזיר !עימות ו?ל־‬
‫‪ #‬כ ח נ ? ? י ‪ :‬סס סס ך א ‪ #‬י סמלאכיס א ‪ #‬ר על־סמלאכיס ו?ל־‬ ‫^‬
‫י מ י ד ן * וס?לאכיס א?זר על־לעיזגיס‬ ‫ססליס בובעזים‬

‫(‬ ‫ד‬
‫' י י י י א י הוא ר ו מ ז לחבורה של שמחזי וןיזא ועזאל שקלקלו עם בנות האדם‬
‫•מקירות בפי׳ תיאודור לב״ר ‪ .(247‬ועל האגדה שבני שת היה מושבם בהר ח ר מ ו ן‬
‫ד א‬
‫ההר בשם זה על שם ה ח ר ם שהטילו על נפשם בענין ה ת ח ב ר ו ת לבנות ק ץ ע׳‬ ‫?‬
‫‪ - .‬התוספת ו י ר א ו א ת ב נ ו ת ‪ . . .‬היא‬ ‫‪.‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪Neue Beitrage 1893,‬‬ ‫ינבוים ‪73‬‬
‫^ ^ נוסחאות ‪ - . a n‬ו א י מ י ם‪ - .« mwROBe .‬א נ י ד א י ת י ‪ .‬ברקיע השני )ד׳ ה׳(‪- .‬‬
‫‪3‬‬
‫י ל ל ב ע ד ם ‪ .‬אע״פ שסירב בפניהם ואמר להם בענותנותו שאין ת פ ל ת ו חשובה‬ ‫^‬
‫ט‬ ‫ה פ‬
‫ק י )ע׳ ד׳ ד(‪ - .‬התוססת שבסוף פסוק י״ג היא לפי ‪- .n‬‬
‫ה‬
‫י ? י ע ה ש ש י‪ .‬לפי חגיגה י״ב ב׳ הוא ‪ ,‬מ ב ו ן שבו אוצרות שלג ואוצרות ב ד ד‬ ‫ו ? ל י י‬

‫ת‬
‫טללים רעים ועליית אגלים וחדרה של סופה וסערה ומערה של קיטור ודלתותיהן‬
‫‪,‬‬
‫י ה » ו ה צוואת נ פ ת ל י ג ‪ - .‬כ ו ב ש י ם ה ם ‪ - .ciMip-fewT ,‬ו ה מ ל א כ י ס א ש ר ע ל‬
‫ה א ד מ ה ‪ .‬השוה י״ג י״ז‪ .‬עי ב״ר י׳ ו׳ אמר ר׳ סימון אין כ ל עשב ועשב שאין‬
 ‫חי־‪-‬ט״‬ ‫חניך ב‬

‫ד‪,‬‬
‫י‪6‬‬
‫ל ־ * ל ל?ל‪-‬לי‪ :‬ול*ל*ג‬ ‫ה‬ ‫‪9‬‬ ‫ו*ל־?ל־ד*א מיהן‬ ‫‪ ™ * 2‬״‬ ‫ו‬

‫^‬ ‫ל»י‪.‬־‬ ‫ז‬ ‫?ל־»**ילז^ל‬ ‫‪s r s‬‬ ‫‪7‬‬

‫ן‬

‫לידיי־ הליי*‬ ‫״ * ׳ ״ י י ! ל * א ד יית־גיךם‪ n * , :‬י‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫ל‬

‫ט‬
‫‪?!1‬לי}י לךקיע ס??י*י ! * י *‬ ‫לספ‬ ‫* ״ י‬
‫<ןיל־‪#‬־י ה»ל«כי ןלחייז ל י י‬ ‫פ‬ ‫* ו?ל־‪?¥‬א‬ ‫‪£‬‬ ‫*‬ ‫א ד‬ ‫י‬ ‫‪9‬‬ ‫‪8‬‬

‫יםי*לים ?ת?ים ו * * * ??‪.‬אי״ * ל » י ־ י » י «‬ ‫^ ‪ ^ .‬״ ״‬

‫^ ־ ״ ‪ * °‬ך איי־לאי״ים‪ :‬ואירא ‪ » •nm‬י ויי*‬
‫אלי ‪* m‬־יי־ ‪J‬‬ ‫‪ « W‬יייליפי־י א ל ־ ^ ם‬
‫ח‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫ו?י־‬ ‫־־איי י ר י ק *ת־לל סי*«פ ‪5‬ל־??אי לרם‬ ‫־‬
‫קר?ים ועי‪9‬דים מ׳יי * * ל ״ על־סדרם * * * * י *‬ ‫״ ך‬
‫^ ‪ ,‬ן וכ בדלקים ל?<קומוסילם ? * ? ו י ו ה ן**ין ?איי • י ל ט י ז *‬
‫‪6‬‬
‫‪ 9‬ך ז ?קולות י ק י ם ורכים ימח־ ס ם עו?דים לי *י}‬ ‫‪ .‬י‬
‫ועי?־דים ס ם ל * י יי ן ע ^ י ם‬ ‫ן ־ ס ?לללה ןאיןם ‪9‬רים‬

‫י‬ ‫‪,‬קד^־דד*‬ ‫‪ W‬ל » י ל‪:‬‬ ‫‪ f‬־ ״ ?ליל‬ ‫^‬ ‫״‬

‫‪£‬‬ ‫» י « ־ל‬ ‫י ־ י י ״ ״ ״ ל ׳ ק ׳ י ג׳ א ת ״‬ ‫<יל•‬ ‫^ ‪* J T ^ T S‬‬

‫»ל*י*‬ ‫ב פ ל‬ ‫‪ ,‬ש נ א‬ ‫״ ל " ע ל י ״ ־ י ־ ב א י ־ י ל א ™ ‪ " 7 , /‬ב׳ ‪ ,‬ל ‪ ,‬״‬
‫ן‬ ‫ל‬

‫‪1‬‬
‫• בגי ״‬ ‫ב‬ ‫ב‬‫יעיד‪ - .‬השוה ל פ ס י ק ו ׳ חגיגה י «‬ ‫) = ה י ק י ע השבי־‪(,‬‬ ‫ם‬ ‫״‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪7‬‬
‫לי‬ ‫‪ *,‬גיי‬ ‫‪8‬‬
‫א ל ״׳‪ V0‬ו נ ״ א ; ‪ ^ ; ^ , , ^ ,‬״ י ־ י ם י״יית ה ק י ש ומלאכי ה ש ר ״ וכסא‬

‫‪1‬‬ ‫ש‬
‫ש ל מלאכים )ע׳ ר ש י ס ״ ־ ׳ מ ל י י‬ ‫י״יא ־ ־‬ ‫ל^ינ‪"£‬ס‬ ‫ל‬
‫‪ ,‬י י ב־״ייי"‬ ‫‪. ,‬‬ ‫ה ‪0‬‬ ‫ז‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫ם ס‬ ‫י ‪,‬‬ ‫נ‬ ‫ע‬ ‫ב והאיפנים פלאים‬ ‫ת‬ ‫האפיקלי ‪,‬‬
‫פ ס‬

‫‪0‬‬
‫‪ ' ,‬״ ל ״ ‪ ,‬״ינים‪ .‬״‬ ‫(‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫איחרת‪ .‬כגון מעשה מ ר כ ב ה ‪ -‬ס ) ב ב ״ ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ל‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫כ‬

‫נ‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ש‬

‫* י י י י ט ‪ .‬מן ההמשך נ ר א ה ״ ״ « ״ י ‪. °‬‬ ‫ב ל ב י •יי ־ ״ ־ ע ש ר י ג ד י ד י ״ ^ ‪ 7‬י‬
‫ם‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ה‬
‫« ל י <יאין הכיינה ל ע ש ר מ ע ל י ת ש נ פ ס י ק י ׳ ( ‪ * - .‬י י‬ ‫האיפנים‪ .‬־‪ ,‬ננו ״ '‬ ‫ס‬

‫ס ח ‪ y‬־ < ־ ״ * ־ * « ״ » ־ * ‪ - . 0‬ב ע ש י ם ע ל י ת ‪ .‬השיה ר פ ב ׳ ט ) ה ל נ י ״ יםייי‬ ‫ו‬ ‫‪/‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ה‬

‫שמית המלאכים ע ל שם מ ע ל ת ם היא‪ .‬י ל פ י נ ך נ ק ר א י ם חיית‬ ‫‪ -‬״ ני‬ ‫_‬ ‫י י ־ ס‬ ‫ה ? ד ״‬

‫״ ‪ P‬הכל‪ .‬ואופנים ואראלים י״שמלים י ש י פ י ם ומלאכים יאלהיט ו ב נ י‬ ‫י‬ ‫‪0‬‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫־‬ ‫ו‬ ‫א ל י ! י ‪0‬‬

‫י ״ א י ו ע ש ר ת השמות ש נ ק ר א ו ב ה ן המלאכים ‪ ,‬ל ש ם ע ׳ י י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ 0‬ע‬ ‫ה‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ל‬

‫»'״ ״איז ל מ ע ל ״ » ״ ״ א ל א פ ע ל ת ה א ל ב ר ו ך היא היא מ י ל ת‬ ‫^‬ ‫ה»‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫ו ו ה‬

‫ש‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫‪-‬‬

‫יש תוספת‬ ‫? י י ״ ק י ו ש ‪ .‬״ ל פ י נ ו ס ח ‪ - .n‬ב נ ו ס ח‬
‫‪n‬‬
‫קטר‬ ‫ט ו־־כג‬ ‫ב‬ ‫חנוך‬

‫? ל ‪ -‬א ל ה ו*אמרו אלי לאנזים לכוך עד־כה שבדיני לליסף וילכד‬

‫ז‬
‫מע?די האנדים ולא לם?הי לראותם‪ :‬ןא^אר לכדי בקצה ס<?מלס‬
‫ז‬
‫ואירא ואפל ?ל״^י ואמר בלבי אוי־לי ?ה־הלה לי‪ :‬ולשלח ל‪:‬‬
‫את־אלד מ??כךיו א ת ־ ג ב ך י א ל ‪£‬ר־סמלאכים ךא?ר אלי לזק לנוף‬
‫ח‬
‫אל־היךא קום וללכת אי*י ו ע מ ד ל ל?‪3‬י לל לעולם‪ :‬ואשיכהו‬
‫ו**מר אל‪5‬י נ?‪#‬י ל?אה מקר?י מלראה ן?סד קרא אלי את־לא‪$‬קזים‬
‫א ‪ #‬ר לביארגי אל־ס?קוס סןה כי ?הס שמתי בטחוני ואלם אלך‬
‫מ‬
‫א ל ־ ? נ י לל‪ :‬ולשאני גבריאל ?סןשא עלה ?ריס ולקסני ולעמיתי‬
‫ל?‪5‬י לל‪ :‬וארא את‪-‬יי ??ןיו ו?‪$‬יו לזקים ו???דים כ?לאים וניראיס‬
‫יא זועמים ומבהילים‪ :‬מי אני א ^ ר אם©ר את־תבונת לל עזאיןה ? ^ ת‬
‫י??יי ס??לאים מאד ןאיןס מו^ארים וסמקסלה סמל?רה מאד וכעלת‬
‫יב פןלררג לך?ה‪ :‬ואת־כמא לל סןדול מאד ‪1‬א?זר נעע(ה לא?לרלם‪:‬‬
‫ל׳?ר?ים ו^ירלם א ‪ #‬ר‬ ‫ומעמד סמקסלות מ?ביב לו ס?רו?ים‬ ‫ינ‬
‫משהכה ו‪#‬אי‪$‬ה מינארה‬ ‫איךלה דומלה‪ :‬ידמות *?ארתו‬ ‫יי‬
‫•‪0‬ו‪«-‬ןגךל ?בודי מי לס<‪5‬ר‪ :‬ן‪$‬פל על‪}?-‬י וא^תלוה ללל‪ :‬ולל א ? ר א ל י‬
‫י ז‬
‫?מיו לזק לניר אל‪-‬יגיךא קום ועמדת ל?ני לעולם‪ :‬ולקירי מי?אל‬
‫עזר *?אות לל ו _ י ק י י ל? י י י ‪ :‬ויי א?ר * ל ־ מ ד י לסע?יךס‬
‫נ‬ ‫כ ?‬ ‫י‬ ‫יח‬
‫יט ?‪?5‬יון לכא לנוף לעמד ל?ני לעולם‪ :‬ולשתלוי ס‪??$‬דיס ללל‬
‫הד?רף־‪ :‬ו*א?ר לל אל־מי?אל געזה ול?‪?#‬ת את־לנוך‬ ‫ויאמרי‬ ‫כ‬
‫את־בגדי לארץ ו?שלל אתו ?‪#‬מני סטוב וללכשתו את־בגרי?בודי‪:‬‬
‫ב א ‪ -‬כ ב ו ל ע ע * מי?אל כא‪#‬ר ד?ר אליו לל ולמ^חני ‪!1‬לבי‪?#‬י‪ :‬ומךיאה‬
‫ר׳‪£#‬ז סהוא מאיר ?אור ןדול ומחילתו בטל סטוב וריחו כמר‬
‫‪: 7‬‬
‫י ^ ק ה י ה‪?#‬ש היא מןהיר‪ :‬ואכיט אל־‪?3‬שי ו א ס י ?אסד ???ךיו‬
‫ולא ללה ?ל־שנוי נ?ר‪:‬‬

‫לפסוק ט׳‪ :‬וארא א ת הרקיע ה ש מ י נ י ה נ ק ר א בלשון העברית מזלות )‪ (Moyaa^oe‬משנה‬

‫העתים יובש ורוטב שנים עשר כוכבים ג‪1‬־‪=30&1**1‬זודיאקין( אשר ע ל הרקיע השביעי‪.‬‬
‫וארא א ת הרקיע ה ת ש י ע י אשד אנו קוראים לו ב ע ב ר י ת כוכבים )‪ GcoyxaBHM‬אשר שם‬
‫בתי השמים לשנים עשר כוכבים‪ .‬ברקיע ה ע ש י ר י ע ר ב ו ת )לפי חגיגה י״ב ב׳ הוא‬
‫שם הרקיע השביעי(״‪ .‬ת ו ס פ ת זו מתוכה היא מוכיחה שאינה מגוף הספר״ שהרי אין‬
‫לפי הספד יותר משבעה רקיעים‪ .‬ומן הלשון א נ ו ק ו ר א י ם נראה שיהודי כתבה‪— .‬‬
‫מ י כ א ל ש ד צ ב א ו ת ה׳‪ .‬השוה דניאל י*ב א׳ מיכאל השר הגדול )וכן חולין מ׳‬
‫א ׳ = ת ו ם פ ת א חולין ב׳ י״ח מיכאל שד צבא הגדול(‪ - .‬בגדי ה כ ב ו ד שהלביש מיכאל לחנוך‬
‫‪,‬‬
‫של אש היו משום שנעשה מלאך השרת ) ע י״ד ד׳( ומלאכי השרת של אש הם‪.‬‬
 ‫י א־יא ג‬ ‫חנוך כ‬
‫ה‬
‫ול?ןךא י‪ :‬לאחד ?‪£‬רי מלא?יו ו^זמר אוריאל א?זר מ‬ ‫י ׳‬
‫מהיר בל??ה מ‪#‬אר ‪£‬רי המלאכים ןלסב ?ל־מע^י ‪:‬י‪*1 :‬א‪$‬י‬ ‫ב‬
‫אל־אוריאל הביאה א ת ג ר י ם מא?רולי ולקלל קנה נ?&לר‬
‫ל?תב[ ןנתל ללנוף• ןהנךת־לו את־ה?‪9‬רים‪ :‬ממהר אוריאל ול*א‬ ‫‪:‬‬
‫אלי את־הם?רים הונךמים[ נ*ר וללךלי ק‪$‬ה מ&הר ל?ר‪1‬ב »ד‪51‬‬
‫ים‬
‫מהי מ ד ב י אלי את ?ל־מעשי סשמלם ךה^ך־ין ו?ל־הלסודות &‪%‬ו‬ ‫י‬
‫ם‬
‫ו מ ל ל ? ורעם המזלות וה‪?#‬ש ןהלרח והכורמים ומלל?ם ן‪#‬נויילם‬
‫ועתים ו‪#‬נים ולמים ו‪£‬עות ‪1‬על!ת לעננים רציאת־הרוחות ?‪ft‬‬
‫המלאכים ו‪#‬ירת ?ני־הלל המזגים ו?ל־ךכר אךם ן?ל־ל‪#‬וך‪#‬יךה‬
‫ןחיי בני־אךם וה??ו־ת והתמחות ושירים ?עימי־הקול ןכל א?ר‬
‫מש?טו לל&ד‪ :‬ולהי אוריאל ?ם?ר־לי י&יס ?לשים ולילות ‪£‬ל‪#‬ים‬ ‫ה‬
‫והיו אינו פיסק מרכר ואני לא לדלתי ל ^ ב ?ל־לאותות ל^ל־־‬
‫‪5‬‬
‫בריאה‪? ! :‬כלייזי את״^לשים היום ושלשים הלללה ‪*1‬א?ר ‪8‬לי‬ ‫י‬
‫ג‬ ‫ה‬ ‫ז‬
‫אידיאל• א ל ל׳ד?רים א^ר ה^רתי לף־ וא?ור ? ל ב ל ועלה ‪#‬‬
‫ו?תבל את־?ל־נשמות בני לאךס א‪#‬ר לא נולדו ו?קומונ‪1‬יל?‬
‫אשר הו?נו ל?ני בריאת לעולם‪? :‬י ?ל־ה^זמות הו?נו ל?‪5‬י‬ ‫ח‬
‫בריאת לעולם‪ :‬ואשב ?לשים יום ובלשים לללה ואעמיק ל * ל‬ ‫ט‬
‫כמש?ט וא?תב ‪#‬לש מאות וששה וששים ה?ר‪:‬‬
‫י א‬
‫מ?‪3*1‬י לל ד א ‪ $‬י אלי שב לנוףי לש&אלי עםתבריאל‪:‬‬
‫ב ‪ -‬ג ןא^תלוה ללל נלל אמר אלי‪ :‬כ ל אשר תראה לנוך ו?ל־המע?דות‬

‫נהפך‬ ‫ל ק ר ר א ת אשו כדי שיהא‬ ‫מוכרחים‬ ‫היו‬ ‫ולפיכך כשהיו צריכין להורידו לארץ‬
‫לבשר ודם )ע׳ י״ב ב׳(‪— .‬‬
‫‪ 1 a‬״ ‪ 1‬״ ‪ - . ( 1 y 0 n p x B‬מ מ ה ר לכתב*‬ ‫‪:n .‬‬ ‫‪B‬‬‫‪1 1:BptBonna‬בנוסח) ‪e p e B e y‬‬ ‫וריאל‪.‬‬
‫כך נוסח ‪ - . n‬ו ה ג ד ת ל ו א ת ה ס פ ר י ם ‪ .‬כוונתו‪ :‬תמסור לו מה שכתוב בספרים‬
‫)וכן עשה‪ .‬ע׳ פסוק ז ׳ ( ‪ - .‬ה נ ר פ י ם ‪ .‬במקור ק;פים )‪ .(naamenHh‬ובדור שטעות גראפית‬
‫יש כאן‪ - .‬כ ל ־ ה נ ש מ ו ת ה ו כ נ ו ל פ נ י ב ר י א ת ה ע ו ל ם ‪ .‬מתורתו של אפלטון הי*‬
‫דעה זו ומצויה היא אף במחשבה היהודית‪ :‬כל הנשמות שהיו מן אדם הראשון ושיהיו‬
‫עד סוף כל העולם כולן נבראו בששת ימי בראשית )תנחומא‪ .‬פקודי ג׳( והן ניתנות‬
‫באוצר )ספדי דברים‪ .‬סוף סימן שמ״ד( שהוא ברקיע השביעי )חגיגה י״ב ב׳(‪ .‬והשוה חכמת‬
‫שלמה ח׳ י ״ ט ־ כ ׳ ‪ :‬נער יפה מראה הייתי ונפש טובה נפלה בגורלי ‪ -‬יותר נכון‪.‬‬
‫בהיותי טוב באתי לתוך גוף טהור‪ .‬כמו כן מודה פילון )‪ toe somn. 1, 22‬שהאטמוםפירה‬
‫מלאה נשמות והקרובות מהן ביותר אל הארץ והנמשכות על ידי הגוף נכנסות לתוך‬
‫בני תמותה‪ .‬לפי יוםסום )מלחמות ב׳ ח׳ י״א( היו מחזיקים בתודה זו האיסיים‪- .‬‬
‫שב‪ ...‬ל ש מ א ל י ‪ .‬השוה פרקי דר״א ד׳‪ :‬מחנה שגיה של גבריאל על ש מ א ל ו ‪- .‬‬
‫קיז‬ ‫חנוך ב י א ד ‪ -‬כ א‬

‫וס?הלכים ?אהי נע&ו‪ :‬ואני ?ראשונה אוךי^ך את־כל א ‪ #‬ר ?ךאתי‬ ‫י‬
‫מלא־ללה ולךאה ?לא־נראה‪ :‬כי גם למלאכי לא־הודעתי ך!י ולא‬ ‫ה‬
‫הפרתי ללם על־ן*קו?תס וסם ל א הבינו את־?ריאת איךסיף שלי‬
‫אשר ה ו ד ע ת י לף ס י ו ם ‪ :‬כי ע ו ד ל ? נ י ליות ?ל־נראה אני ל כ ד י‬ ‫ו‬
‫עובר ח ל י ת י ב ת ו ף ל א מ ך א י ס כ ‪ ? #‬ש מםץךח ל&עךב וב&עךב‬
‫למןךח ‪ ? $‬ל ן נ ד ס ‪ 0 ? $‬יש‪-‬לו ?נולה ואני מנוחה ל א ??אתי כי‬
‫סבל הליתי בורא‪ :‬ן א ? ר לסע?יד את־סלסוד ו ל ? ר א את־סבריאה‬ ‫ז‬
‫‪:‬‬ ‫ח‬
‫מ ר ‪ $‬י י ואצו ?עליונים כי נצא א ל ד נראה מלא־נראיס ונצא‬
‫מ‬
‫־ י אוריאל כביר מ א ד ‪ :‬ןאךאהי וסנה אור ןדול לו ?קךבי‪ :‬ואמר‬
‫יא אליו המלי?ה אוריאל ויהי נךאה הנולד מ ? ך ‪ :‬וימלט ויצא א ו ר‬
‫כביד ואני י ?תוך לאור‪ :‬ולרסף ל א ו ר ויצא מתוך לאור עולם‬ ‫יכ‬
‫ןדול ה?ראה' את ?ל־סבריאה א ? ר אמךתי ל ? ר א ‪ :‬ואךא כי־טוב‬ ‫ע‬
‫י ד‬
‫ואשב עליו‪ :‬ולאור אמרתי עלה למעלה והל»?ל‬ ‫ואעמיד לי‬
‫ט ו ‪ -‬ט ז מ מ ע ל לכ?א ולליל לסוד לעליונים‪ :‬ואין כ ל מ ? ע ל לאור‪ :‬וא‪#‬ח‬
‫ע‬
‫י י ואביט מעל כ?אי ואכןךא שנית מתחתונים וא?ר נצא ?לא־‬
‫נראים ??ק ?ראה ויצא אך?ס ק ‪ #‬ה ו?כר ועזחור מ א ד ‪ :‬וא?ר‬ ‫יז‬
‫יח ה?תח אר?ס והנולד ? ? ך יהי נראה‪ :‬ונמלט ויצא עולס־ח^זך‬
‫י» כביר מ א ד הנושא את־?ל־?ריות ה ל ה י ת ‪ :‬וארא כי־טוב ואמר‬
‫כ‬
‫אליו ר ד ל ? ט ה וסל‪.‬יצ?ל ןלליל יסוד להלתוניס‪ :‬ןאיךכל מתסת‬
‫כא לחשך וירד וללנצב ולהי לסוד להלתונים‪ :‬ואצו כי יקח מךלאור‬

‫ב ר א ת י מ ל א ־ ה י ה ו נ ר א ה מ ל א ‪ -‬נ ר א ה ‪ .‬לא די לו להביע שהקב״ה ברא יש מאין‬

‫‪,‬‬
‫)השות ב״ר א׳ ט פילוםופום אחד שאל א ת ר ב ן גמליאל אמר לו צייר גדול היה‬
‫ל א הוא מוסיף עוד שעשה נראה‬ ‫א‬ ‫אלהיכם‪ ...‬אמר ליה‪ ...‬כולם כתיב בהם בריאה‪,(...‬‬
‫מלאינראה‪ .‬אולי מתוך שהיה מפרש א ת הלשון תהו ) = ? ‪ 0‬ש ‪ 6 9 0‬ג ( = ל א נראה״ בעי( ובהו‬
‫)=‪:0£‬ת>‪(1‬ס‪>8‬ת«‪=&>0^0‬לא עשוי‪ ,‬בע׳( כשני ע נ י נ י ם ‪ - .‬א ו ד י א ל‪ .‬כך נראה שמו מתוך‬
‫ההמשך‪ ,‬ובםלאבי ‪ 1‬״ ! ‪ ^ 0‬א ד א ל )בדלית(‪ .‬ונדאה שהוא מטעיות המתרגם היווני שדי״ש‬
‫ב ד ל י ת נ ת ח ל פ ה ל ו ‪ - .‬ו א ע מ י ד ל י כ ס א ‪ .‬כסא הכבוד קדם ל ב ר י א ת העולם )ע׳ ב״ר‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫א ד׳(‪ ,‬וכן מ ס פ ר ת החכמה במשלי ח כ י ז לפי הע׳‪ :‬בהכינו שמים שם אני בשומו כסאו‬
‫על־פני הרוחות‪ - .‬א ך כ ם‪ .Apxacb ,‬נראה שנגזר מן ף^‪=) >1‬דאשית‪ ,‬תחלה(‪ .‬נראה‬
‫שהוא מלאך החשך והוא ניגוד לאוריאל שבפסוק ח׳‪ .‬לפי בר־בהלול הסורי ארכס הוא‬
‫רישא דרישנא דאאר )=ראש לראשי האויר(‪ ,‬ולפי ‪) Audo‬םימתא דלישנא םורייא(‬
‫‪ . b a b ) Cardahn1-10A‬בירות ‪(, - (1887‬תגמא דמן תגמא דמלאכא )=גדוד מגדודי המלאכים‬
‫וכן לפי ‪ Payne Smith‬הקטן )‪ (P• 29‬הוא שם לגדוד השביעי של מלאכים‪ Cardahi .‬מביא‬
‫‪,‬‬
‫הלשון‪ :‬וםהד ארכוס ושולסנא דהוא ח ש כ א םטנא ) ע מ ליב במכתבו ‪- •(V111-34-2‬‬
 ‫כב‪-‬מד‬ ‫יא‬ ‫חנוך ב‬
‫ם ‪:‬‬
‫ימ־־סח^ףי ו&מר להי ע?ה ו???ב אור וארקע אתו ולהי ‪ $‬ל‬
‫וארקע ממעל לח^זןי ?תהת לאור וכן רקעתי את־המלם ןך‪,‬יא לדום‪:‬‬ ‫כב‬
‫ןאח!ק ?אור חוג־?ים לאבךא ש?עה ח י י ם מ ו ר מצויר‬ ‫כג‬
‫ז ‪ 5‬וקרח מ??יב ל?לס ושאר *לסודות *‬ ‫^ ו‬ ‫י ת‬
‫יטב‬
‫כ ו‬ ‫ה י א‬

‫כד ואראה ל ? ל ־ א ל ד את־רךכו ל ‪ ? #‬ע ת הבו?ביס ל ? ל ־ א ל ד כרלויער‬

‫כי־ וכ? ־ ל י לארא כי־טוב ואבדיל כין לאור וכין ה ח ש ן לא^ר‬ ‫! ‪:‬‬ ‫כ‬

‫ןי‬ ‫ה‬
‫?תוך־המלם ^ ימי• ואמר לאור לוה יום ןלח^ן• צויתי כי לי‬
‫כ ו ‪ -‬ב ז ל ‪ :‬ל ה ‪1 :‬להי עךב ועוד ללה בקר ןהוא יום א ל ד ‪ :‬כן ק ^ י חוגי‬
‫‪5‬‬

‫ש?ים לאמר כי לקוו המלם התחתונים א‪#‬ר מתחת ה^זמלם אל"‬

‫כח מקוה א ל ד ןליבשו גלילם ולהי כ?‪ :‬ומן הגלים ?ךאתי א ? נ י ?ןשות‬
‫ם‬

‫ה‬ ‫א‬ ‫זה‬

‫כ ט ‪ -‬ל ג ד ו ל ו ת ‪ :‬ומללא?נים ל ‪ 5‬ד * י ‪-‬י*? ו*?!ר ל־*?י *דן‪ :‬ו ל ^ י‬
‫ל א‬
‫קך־אתי ע?ק והיא ל ה ם ‪ :‬את־הים אם?תי ל?קום‬ ‫^יי‬
‫ללם הנה ‪*!?£‬י ל ף גבול עולם ולא‬ ‫א ל ד ואקעזרהו ?‪1‬חו‪1‬ל‬
‫לב ל ש כ ר ב&י?יף‪ :‬וכן קכ?תי את־לרקיע ואשרהו למעלה ?ךה?לם*‬
‫היום ההוא ראשית הבריאה קראתיו לי ויחי ערב ןעוד *קר‬ ‫לנ‬
‫לד־־לי־ולהי יום ‪ #‬י ‪ :‬ול?ל־??א ה^ומלס ל*ךתי לכונת־א‪ :#‬והכט עיד‬
‫על‪-‬א?ן לןקה קשה מ א ד ומברק עיני ק כ ל ה?רק לכונת ל?לם‬
‫ו ל א ‪ #‬היא במלם והמלס הם ?אש ולא אלה לכבו ל*את ןלא‬
‫לו *את לנכש ל א ל ה ‪ :‬ולכן ה?רק הוא ה ד ומאיר ?*הר ה<?‪#$‬‬
‫לז ומלם רכים קשים ‪ m%‬ק ש ה ‪ :‬וםן־לא?ן לצ?תי אש !דולה‬
‫ו ? ד ל א ‪? #‬ראתי משמרות ‪?¥‬א לא־?שר ?שרת רבוא מלאכים‬
‫ת‬ ‫ל ח‬
‫ונשקם אש ובגדילם ל ל ? ה לול? •* ואצו כי נעמד ?ל א ל ד על־‬
‫ל « מ י מ ר ת ו ‪ :‬ואלד מ?שמר ^רי־המלאכים ?ר עם‪-‬המש?ר א ‪ #‬ר תלליו‬
‫ולןם מן?ה לא־יוכל נןד׳יא[ להעמיד את־כ?או ממעל ל א ך ן לליות‬
‫כחו ?כחי‪ :‬ואשליכהו מ ך ה ג כ ה עם־מלא?יו ולהי פורח ?אויר על־‬ ‫מ‬
‫מ א ‪ -‬מ ב ? נ י להם ל מ י ד ‪ :‬ן??ה ?ראתי את־?ל־לרקיעים‪ :‬ויהי יום שלישי‪:‬‬
‫מנ וביום השלילי צרתי כי ל א ך ? ה ה?מים עצים גדולים ופורים‬
‫מ י וללרים ?ל־מין עשב מתוק ו?ל־ןרע א ‪ #‬ר יןרע‪ :‬ואטע גן וא?גרהו‬
‫״זב‪)ar1‬חו[ל‪.‬בסלאבי‪ :‬מ‪$‬ל ‪ ( M 0‬׳ והוא טעות המתרגם ה י ו ו נ י ‪ - .‬ה מ ל א כ י ם נבראו ביום שגי)והשוה ב״ר׳‬
‫‪,‬‬
‫ג ח ׳ ‪ :‬ר׳ יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים‪ ...‬ד׳ חנינא אמד בחמישי נבראו המלאכים( מאש )ע׳‬
‫‪,‬‬
‫פסיקתא דד״כ ג א׳ הרקיע של מים והמלאך של אש והם דדים זה א ת זה ואינן מזיקים זה‬
‫מ מ ע ל ל ש ח ק י ם ‪ u m eogjiaK1.‬׳‬ ‫(‪.‬‬ ‫א ת זד״(‪-.‬בפל״ט רמז למרד השטן )ע׳ ל ע י ל ם ד ק י ב׳ ו ז ׳ —‬
‫קיט‬ ‫מה‪-‬םג‬ ‫יא‬ ‫חנוך ב‬

‫טה‪-‬מולאעמיד מלאכי אש מןלגיס‪ :‬ו??ה עשיתי הדוש לעולם‪ :‬ולהיעךב‬

‫מ ז‬
‫ויהי כ ק ד יום ךביעי‪ :‬וכיום לרכיעי צדתי להיות המארות הןדוליס‬
‫מח בחוגי ד׳ש?לם‪ :‬בחוג ל ר א י ו ן לעליון לעמדתי את־הבו?ב שבתי‬
‫בשני ל מ ? ה לעמדתי לגה בשלישי מאדים ?דכיעי ה‪?#‬עז כלמישי‬
‫‪ °‬ט ? ד ק כ ‪ #‬ש י בו?ב כ ^ כ י ע י הירח‪ :‬ובכוכבים הק?‪3‬ים ©אךתי את־‬
‫ג‬
‫ל א ד י התחתון‪ :‬ואעמיד א ת ‪ -‬ה ‪ # ? #‬ללאיר היום ןאת־הידח ואת־‬
‫נא הבי?כים ללאיר הלללה‪ :‬ןהש?ש להי הולך ??ל‪-‬עגול־המןלות‪:‬‬
‫ג כ ‪ -‬נ ג ושנים ע ‪ £‬ר עגולי ?זלות לסב את־הלרח‪ :‬ואשים שמותילס ןדעמם‬
‫למי עגול־המןלות ומולךס ו?ש©ט שעותילס למי לס?ס‪ :‬ולהי עךב‬ ‫ני‬
‫™ ולהי כ ק ד יום ל?ישי‪ :‬וכיום הלמישי צדתי על־הלס וייצא ךנים‬
‫ועופות ‪ #‬ו ; י ם לרב ן?ל־ך?ש לרומש על־ל*ךץ ןהולכי על־אךכע‬
‫?ל־ל־*ךן ומעו??ים ?רות ז?ר ו ק?ד‪ ,‬למיגילם ו?ל‪?$-‬ש נוש?ת‬
‫?‬

‫נ ו ‪ -‬נ ו ל?ל־לי‪ :‬ולהי עךב ולחי מקר יום ששי‪ :‬וביום הששי צרתי על־‬
‫ל??תי ל?רא אךס מש?עה לסודות ?שרו‪?.‬אךמה ךמו מ ט ל ןש?ש‬
‫עיןיו מ ל ה ס הלם ע?מוליו &א?נים מלש?תו ממהירות ה?לאכיס‬
‫נח ולעננים גידיו ושערו מעשב ל א ד מ ה ‪?3‬שו מנשימתי ו?רוח‪ :‬ן ^ כ ע‬
‫לבובות נתתי־לו השמע ל?שר לדאות לעיבלס לריח ל‪?$‬ש המשוש‬
‫נ‬
‫א י ר י ס הטעם לךם הם?לנות לע?מות הנעם ל ? ל ש ? ה ‪ :‬ןאלשב‬ ‫«‬
‫כי יאמר ד ב ר ל ? ? ה כי מ!שות לא־;ךאה ןלךאה ?ךאלי את־‬
‫לאדם מ^תילן ?ןת ןחלים ןה?לם יורע ך ? ר ואין ?ל־?ריאה ?מהו‬
‫^ י ־ ?‪$‬ךץ ישר ןגדול‬ ‫^‬ ‫ק?ן ?לדל ו?ק?ן ןדול‪ :‬ואעמיד‬ ‫ס‬
‫ה‬
‫סא‪-‬סבו???ד‪ :‬ואשי& י ‪ £‬ל י ? ל ־ ל א ד ן א ‪ #‬ר ל ו ה?לו?ה ?ל??תי‪ :‬ןלא‬
‫ןד‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫‪2 0‬‬
‫מ?ל ?ריותי‪ :‬ואשים את‪-‬שמו מאד?עה רוחות‬ ‫ל י י ? ׳ לי‬

‫ואין םפק שכוונתו לשחקים דוקא‪ .‬ושם זה סובל ב׳ משמעיות‪ :‬עבים ורקיעים‪ - .‬צ ו י ת י‬
‫ח כ מ ת י ‪ .‬האדם נ ב ר א על ידי החכמה האלתית‪ .‬וכן הוא אומר לקמן בפסוק פ״ה‪:‬‬ ‫על‬
‫יועצי הוא חכמתי‪ .‬השוה ד ב ר י החכמה במשלי ח׳ ל׳ ואהיה אצלו אמון‪ .‬ודרשו רז״ל‬
‫)ב׳״ד א׳ ד׳(‪ :‬אמון=אומן ‪ -‬התורה אימרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב״ה‪ .‬והשוה‬
‫ת נ ח ו מ א פקודי )סוף ג׳(‪ :‬כשרצה הקב״ה לעשות האדם אמר לתורה נעשה אדם‪ .‬־־‬
‫‪ .‬אולי צ״ל‪ :‬מנשימתי ומדוחי‪- .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ו מ ר ו ח ‪ fe pa .‬־‪&yxa oero H O T B‬‬
‫‪M‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪T‬‬ ‫מ‪:‬שימתי‬
‫ת כ ו נ ו ת ‪ - .eccTBb .‬ו א ש י ם א ת ש מ ו ‪ , . .‬הוא דורש נוטריקון מן השם א ד ם ב כ ת ב‬
‫)‪.dvaToXri‬‬ ‫מזרח‬ ‫(‬ ‫‪b‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪g‬‬ ‫ר ב)‪(apx-cog‬צפון)\‪ateT‬‬
‫ור׳ יוחנן )םוטה ה׳ א׳( דרש נוטריקון מן השם א ד ם ב ע ב ר י ת = א פ ר ‪ ,‬דם‪ .‬מרה‪ .‬ודרש‬
‫‪97,1872nop<|>HpbeBT>, An‬־‪. ( a H b 3 a H i q ,Ka3KpH$cKa098‬‬
 ‫יא םד‪-‬עב‬ ‫חנוך ב‬

‫^ירם‬ ‫ממןךח ממעךב מ?פון מךרום‪ :‬ואעמיד ל ו א ? ע ה כו?כיס‬

‫ר‬ ‫סי‬
‫ם‬
‫ךךהים‬ ‫ואקרא את ? מ ו א ד * ואסדלו את רצונו ואראהו ? ת י‬ ‫סי־‬
‫לל*ילי‬ ‫א ו י ן ח ? ך ואמר אליו זו טו?ה ל ך ןזו ך ע ה למען א ך ע‬
‫לכו}^‬ ‫א ל ? ה אלי אםעזןאה ל&ען יימיע ?ןךעו אוהב אותי‪! :‬אני‬ ‫סו‬
‫דאיתי והוא את־תכיןתו ליא ‪ :‬ד ע ןאי־הרעת היא ך ע ת ה ה ? א ול‪1$‬‬
‫‪1‬‬
‫סל לו ההקזא ןא&ר אהד ה ה ? א אין ך ? ר ? ל כ ד ה מ ו ת ‪ :‬ואעמיד ל‬
‫ס ח‬
‫* ל ל ו‪3$‬יא ?ליו ת ך ר ? ה ויישן‪ :‬ואקח מ ? נ ו צ ל ע כ ^ ת ו ןאבךא‬
‫ס ט ־ ע לו * * י • ‪ :‬למען ‪ * 6 :‬לו ס » ת ע ל לדי לאעזה‪ :‬וא?ןח את‪-‬לאות‬
‫ה‬ ‫ר י‬
‫ל ^ ? * ? * י ואקרא את־שמה אם היא ‪*0‬ה אדם ]![אפ לאך?די‬
‫עא והחלים‪ :‬לאעע* ו! בעדן מקדם למען לקלם את־ה?רית וישמר‪:‬‬
‫עב לאעע* לו השמלם ?תוחים למען לראה את־המלאכים או?ריס‬
‫ענ ‪3‬צח ואור בלי ח ‪ #‬ך הלה ל מ י ד כןן‪ :‬ול?ן ה ^ ? ן כי עולם א ם י‬
‫י ו ‪:‬‬
‫לאךם על־לארץ ו?של ו?לך ? ל‬ ‫בךצוןי לברא א ‪ #‬ר להלה‬
‫ע ד‬
‫ולישבן הוא ה ש ד במקומות התחתונים ^ ??ךחי מךל׳שמלם‬
‫‪ ? £‬ן ו‪#‬מו ללה קז?}אל ו?ןה ?בדל מ ך ה מ ל א כ י ס ואת־לכוןתו ל א‬
‫‪,‬‬
‫‪ #‬ה כי אם מלשכתו ? מ ל ‪ ? #‬ת הצדיקים והחוטאים וי?ן את־דיני‬
‫עי• ואת‪-‬ל?או א ‪ #‬ר ל ט א ל?נים‪ :‬ועל־־כן זמם על־אדם ו?ןה ?א אל־־‬
‫מ ן ו ! ‪ #‬א את־הןה ו ? א ך ם ל א ?;ע‪ :‬ובעד אי־רעלם קללתים*‬ ‫עי‬
‫עז ןאת־א‪#‬ר כר?תי ל?ניס אולם ל א קללתי ואת־א^ר ל א כרכתי‬
‫ל?נים ום־אולם ל א קללהי ולא קללתי את־לאדם ולא את־לאדמ*‬
‫את־שאר הבריות כי אס־את־ןרע לאךם ל ך ע ולכן ?רי‪¥‬יי‬ ‫ולא‬
‫ואין ס פ ק שדרש זה הוא ע ל ס מ ך האגדה שהוצבר ע פ ר ו ש ל אדם מ א ר ב ע רוחות העולם•‬
‫השוה תנחומא )פקודי ג׳(‪ :‬התחיל מקבץ א ת גופו ש ל אדם הראשון מ א ר ב ע רוחיי*‬
‫העולם )וע׳ ת״י ל ב ר א ש י ת ב׳ ז ‪ /‬סנהדרין ל״ח ב ‪ /‬ובאדיבות גריגבוים ‪Neue Beitrage 55‬‬
‫וגינצברג ‪ .(Legends v, 72‬ודרושים של לשונות יווניים שכיחים אצל דז״ל‪ ,‬כגון פרי עז‬
‫ה ד ר )ויקרא כ״ג ם׳( ת ר ג ם ע ק י ל ס שהוא ד ר ע ל המיס=<>)‪) «80‬ע׳ סכה ל״ד• א׳>‬
‫והשוה ‪ Field, Origenis Exapiorum etc‬במקומו(‪ .‬הן עם ל ב ד ד ישכן )במד׳ כ״ג ‪ - (/‬א״ר‬
‫ט‬

‫(‬
‫פ נ ח ס הכהן ב ד חמא הן־ע§ ב ל ׳ יון א ח ד )וע׳ עוד כמה דוגמאות בערוך השלם ע ר ך ‪0‬ז •‬
‫ת‬
‫ל מ ס מרעהו חסד )איוב ו׳ י״ד(׳ ועוד‪ .‬־־ א ר ב ע ה כ ו כ ב י ם ‪ .‬מלאכים מאירים להורות לי *‬
‫ד ר כ ו ‪ - .‬ו א ת ן ל ו א ת ר צ ו נ ו ‪ .‬יש לו בחידה במעשיו‪ .‬השוה תנחומא )פקודי ג׳(‪ :‬וגן‬
‫לא‪ ,‬א ל א הדבר‬ ‫ע‬ ‫גוזר ]הקב״ה[ ע ל כ ל קורותיו ‪1‬של האדם[‪ ,‬א ב ל אם צדיק אם ד‬
‫ש‬

‫נראה‬ ‫והחיים‪.‬‬ ‫אדם בלבד‪ - .‬א ד ם ]ו[אם ה א ד מ ה‬ ‫ההוא נ ו ת נ י בידו של‬

‫שכוונתו לפרש ענין שמותיהם ש ל אדם וחוד‪ :.‬אדם ענינו אדמה וחיה ‪ -‬חיים‪ - .‬ש י ר ת‬
‫נ צ ח ‪ .‬במקור שידת נצחון‪ ,‬ואין לזה טעם‪ .‬ו נ ר א י ת ס ב ר ת ו של ג י נ צ ב ד ג )‪^ e n d a v i , 159‬‬
 ‫קכא‬ ‫עח‪1-‬א‬ ‫יא‬ ‫ב‬ ‫חנוך‬

‫עח טו?ה !היא[ ה?רי אלרי ל ע ב ו ד ה ‪ :‬ן«*םר ע?ר אלה ואל־לע?ר‬

‫לשוב הי מ?נו לקלתיך וליא אא?ךך כי אס־אשללך אל־אשר‬
‫עט לקחתיך משם ואז אוכל לקחת א ו ת ך בבואי שלית‪ :‬וא?רך את־‬
‫?ל־בריותי סנךאות ןאי־סנךאות‪ :‬ו!א?רך[ את־סיום השביעי נכי‬ ‫*‬
‫פ‬
‫ש?ת הוא‪ 1‬אשר בו ‪#‬כתי ??ל ?לא?תי‪ :‬וביום השמיני קכעתי‬ ‫א‬
‫את־סיום ההוא להיות השמיני היום הנבךא לראשון ללא־עבוךהי‬
‫ולמען נלמך נס^בוע[ לךמות שבעת לאלמים והשמיני לראשית‬
‫ש מ ו נ ת האלמים וכיום לראשון לשבוע לה‪:‬ה חו!ר ל מ י ד היום‬
‫השמיני כ ש ב ו ע ‪ :‬ועתה לנוך את אשר אמךתי לך ואת אשר ל ב י נ ו ל‬ ‫סב‬
‫ןאת א ‪ #‬ר ך א י ת כ ש ? ל ס ואת א ‪ #‬ר ךאיל ?אךץ ואת א ‪ #‬ר ? ת ב ל‬
‫כ??רים את־?ל אלה לברא בל??תי ?ינותי ואבךא למךהלםוד‬
‫סנ לעליון ועד התחתון ועד״הפוף‪ :‬ואין יועץ ואין יורש לבריולי‪:‬‬
‫ס ד ‪ -‬פ ה א נ י הוא ל נ צ ח ולא נ ע נ י ת י ב ל ך ל ס ‪ :‬אין שנוי למלשבתי יועצי הוא‬
‫םו ל??תי ומאמרי ה ו א מ ע ש ה ‪ :‬ועיני רואות הכל ואם‪-‬אביט על־הכל‬
‫סז ועמדו וךעדו ממהר ואם־אמיר ?ני ןאבדו ?לם‪ :‬שים ל ב ך לנוך‬
‫ה ר ע ל את־סמדכר אליך ןלקלל את־ה??רים אשר ? ת ? ל א ת ה ‪:‬‬
‫פ ח‬
‫ואני ה?ני נותן לך את‪-‬שמואל ואת‪-‬ךעואל אשר לעלוך אלי‪:‬‬
‫פ‬
‫* תדךמ אל־ל־^דן והנךל ל?‪$‬יך את־א‪#‬ר דכךתי אליך ןאת־אשי‬
‫ך א י ל ל מ ך ל ך ק י ע התלתון ו ע ד ־ כ ? א י ‪? :‬ל־ס??אות אני עשיתי ו?ל־‬ ‫*‬
‫הלחות ואין מלקו־מם נגדי או ממךה את מי כי ?לם נשמעים‬
‫*א ל ? ? ‪ #‬ל ת י הלחידה ועו?רים לממשלתי הלהיךה‪ :‬ךכר^ות ללם את־‬
‫ה??ריס ס ? ת ו ? י ם בלחי וקו״אי והכירו אותי הבורא הכל וסכיני‬

‫שעיקרו שידת נצח )וכן לקמן י י ג ליג(‪ ,‬והשוה ת פ ל ת ש״ע ולנצת נצחים קדושתך‬
‫‪,‬‬
‫ב ל י ח ש ך ‪ .‬כ ו ו נ ת ו אור ת מ י ד י ‪ - .‬ב ב ו א י ש נ י ת ‪ .‬ע׳ ט״ו א ‪ - .‬ב ס ו ף‬ ‫נקדיש‪-.‬ואור‬
‫פסוק ע י ט יש הערת גליון‪ :‬ויהי אדם בגן חמש שעות וחצי‪ - .‬התוספת שבמרובעים בפסוק פ׳‬
‫היא לפי נוסחאות ‪ - .m‬לפסוק פ״א השוה סנהדרין ציז ב׳ א י ד קטינא שית אלפי שני הוו‬
‫עלמא וחד ח ר ו ב ) ר ש י י ‪ :‬שאלף שנה יהיה חרוב חוץ מששת אלפים אלו‪ ,‬דהיינו אלף שביעי(״‪.‬‬
‫אביי אמר תרי חרוב )רש״י‪ :‬תדי אלפים הוא חרב אלף שביעי ואלף שמיני(‪ ...‬תניא‬
‫כוותיה ד ר ב קטינא‪ ,‬כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז׳ שנים כך העולם משמט‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫אלף שנים ל ז אלפים שנה‪ ...‬ואומר ] ת ה ל צ׳ ד׳[ כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול‬
‫כי יעבר‪ - .‬השוה ב י ר מ י ד כ י ב אף מאמרו של הקב״ה מעשה‪ ,‬והוא על דרך הכתוב‬
‫‪,‬‬
‫‪Ma10*Ca‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ס‬ ‫ליג‬ ‫תהל׳‬
‫הורכבו‬ ‫‪ . H paroywia‬נראית השערתו של גינצברג )שם‪ (160 .‬ששני שמות אלו‬
 ‫יא צ ב ‪ -‬י ב ב‬ ‫חנוך ב‬
‫צב‬
‫כי אין־עוד ? ל כ ד י ‪ :‬ו??רו את־ה??ריס כ ת ו ב י ם ?‪:‬דף ?;יה ל?נים‬
‫צג‬
‫ןדור לדור ו מ ? ? ל ה ל מ ש י ח ה ‪ :‬ואלן־לף לנוד ' א ת ־ מ י ? א ל ש י‬
‫צבאילי ל ס ‪ #‬י ם ע ל ־ ? ל ב ‪ :‬ד ר ועל ?לכי־לדי אבוליף אךם ןשי!‬
‫נ ו ש‬
‫וקיןז י&לללאל ויח־ אכיף ולא א א ב ד • עד־דור אלרון*‬ ‫וא‬
‫צד‬
‫*י * י * י לארייר יהרייר מלאכי א ‪ #‬ר לעמדתיס ? א ך ן לשומרים‬
‫עלילם ואת־לעתיס ‪9‬קדתי לשמר עלילס ‪9‬ךיא?דו כמבול **א‬
‫צה‬
‫‪W‬‬ ‫א ‪ #‬ר אני ער?ה ב‪:‬מיף‪ :‬כי ‪:‬דעתי את־ךעת בני‪-‬האךם‬
‫ל‬
‫מושכים ? ע ל א‪#‬ר ??מתי עליהם הסירו את־^לי ולקחו ללם <*‬
‫אדור ולזרעו ז י ע ל ? ל ו י ת ל ו ו לאלהי ל ? ל ולעןבו את־אלדוויי‬
‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫צו‬
‫י * * * ^ ־ ל א ד ן בעול ו ? ר ? ע ה ו?נאוף ובעבירת אלילים‪ :‬ולכז‬
‫מ‪5‬יא אנכי את־המבול על־לארץ ולארץ ‪3‬ס‪-‬היא ת^זסת‬
‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫ר‬ ‫צד‬
‫י ‪ 1‬י ל וד׳^אךתי מ מ ^ מ ל ת ף איש צדיק אתי ו?ל־כיתו א ^ ר י ^ ש ה‬
‫צח‬
‫רצוני‪ :‬וקס מ ך ע ו דור אתר אלרון ?*ד ימלס רכים לליו כלי*י‬
‫ים‬ ‫צצ‬
‫ק«כעיס מ א ד ‪ :‬ובאלרית הדור ההוא אראה ללם את־‪-‬ל‪??.‬ר‬
‫יה‬ ‫ןרי‬
‫ה?תובים ?‪:‬רף ובידי אביריי ו^י? ל א ח יראום לא?‪#‬י « מ מ‬
‫א‬ ‫ר‬
‫עי^י רציני א ‪ #‬ל א לקר י * ? * י ל ‪ #‬א והם !וידו לולד להוא‬
‫והס אלרי א?זד לקראו ? ל ס ל??דו בסוף מ כ ל ה ל ה ‪ :‬ועלה א‪5‬י נרמז‬ ‫?‬
‫ה‬ ‫ם‬ ‫י ם‬ ‫ל‬ ‫ע ד‬ ‫מ‬ ‫לןנ‬
‫חי*י‪ w » 9‬ול‪2‬דל ל?ל‪-‬‬ ‫^ * יי ^‬ ‫י‬ ‫יי‬ ‫^‬
‫*?יף יל?ל־?ני בילף מל?ני ף?מעו אל־אעזר ת א מ ר אלילם וקראו‬
‫ןהכיני כי אין עוד מלבדי ו?לס לשמרו את־מ^יליף וההלו גלקלא‬
‫וללכין[ ב??ריס ה?תוביס ? ‪ :‬ד ף ‪ :‬ומקץ שלשים יום אשלח את־‬ ‫קא‬
‫י‬
‫*לאני ?‪£‬אר ^ ע ל לארץ ומאת ? י ף אלי‪:‬‬ ‫?‬

‫י ב‬
‫ולקרא ‪ ::‬אל־אלד מזקני המלאכים'נוףא ואים ולעמירהו על־‬
‫ג‬ ‫כ‬ ‫ל ‪ :‬ה י א‬ ‫ה‬ ‫‪ :‬ד י ‪:‬‬ ‫כ‬
‫ח וללז‬ ‫? ן ר‬ ‫? ל הדיי מראילן ?‬ ‫ל*ז‬ ‫*ליי‬ ‫״י*"‬
‫על השמים‬ ‫‪,‬‬‫ם‬ ‫ה מ מ ו נ‬ ‫‪,‬‬
‫ם‬ ‫מן שמי* וארעא )בארמית( והשם אל‪ .‬והם‬
‫י‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫ש נ‬

‫ו ב נ ו ס ח ן אריוך ומריוך‪ .‬וקשי־‬ ‫ועל הארץ‪ - .‬ל א ר י ו ך ו ס ד י ו ך‪ .‬וכן בנוסח ‪M‬‬

‫ל ה ב י ע על עיקר משמעותם‪ .‬השם א ר י ו ך נמצא בברא׳ י״ד א׳ ו ט ‪ /‬דניאל ׳ י״ד•־־־‬
‫ב‬

‫ל ק ר א ו ל ה ב י ן [ ‪ ,‬כך בנוסח ם ‪ - .‬נוסח ‪ y‬מוסיף בפסוק ק״א‪ :‬א ל המקום אשר הובן ל י‬
‫ב‬
‫והיית לפני מהיום ועד עולם ודאית את ך‪1‬י והיית סופר ע ב ד לי כי תהיה כותב אח ל‬
‫מעש הארץ ואשר בארץ ובשמים והיית לי לעד הדין הגדול לדור‪ .‬הכל דבר ה׳ אלי‬
‫כ ד ב ר איש אל־רעהו‪- .‬‬
‫המלאכים הם משני מיגים‪ , :‬א ו ת ן שהן לצורך ש ל י ח ו ת הן של דוח‪ ...‬ואוחז‬
‫שהן לצורך ש י ר ו ת הן של אש‪ .‬שנאמר ]עשה מלאכיו רוחות[ משרתיו אש להט״‬
‫קכג‬ ‫יב ג ‪ -‬י ג י‬ ‫חנוך ב‬
‫קר ןדיל‪ :‬ולקרר את־?ני הי ל א נשאתי את־מראהו כא‪#‬ר לא‬ ‫נ‬
‫יו?לו לעזאת את־אש הכ?‪#‬ן י ^ ר ב הש?ש ןקר לאויר‪ :‬דאמר‬ ‫י‬
‫לל אלי לנוך אם־לא יקךרו את־?‪3‬יך פה ל א יוכל ?ל־ארם להביט‬
‫אל־?‪$‬יך‪ :‬ואל־לא‪$‬שים א ‪ #‬ר העלוני כ ת ח ל ה אמר לל נרד לכוך‬ ‫י•‬
‫י‬
‫אל״לאךץ והכילם־לו עד־יום המועד‪ :‬ולשימוני כלללה על־‬
‫מטתי‪ :‬ומתושלח ללה מצ?ה לבואי ביום וכלללה שומר הלה‬ ‫ל‬
‫מש?רו על־לד־מטתי וללםהד ?שמעו את־בואי‪ :‬ואגיד־לו כי ללא?פו‬ ‫ח‬
‫?ל־?‪3‬י כיתי לארכר אלילם‪:‬‬
‫ב‬
‫‪?#‬עו ??י את א‪#‬ר בךציז לל‪ :‬אני נ^ללתי אלי?ם היום‬ ‫יג‬
‫להןיד ל?ם מ?י יי את א‪#‬ר ללה ןאת ההןה ואת א‪#‬ר לחיה עד־‬
‫יום הדין‪ :‬שמעו ?ני ל א ממי אני מניד ל?ס היום כי אס־‬ ‫נ‬
‫ת‬
‫ממי לל אשר שלחני אלי?ס‪ :‬ואלס שומעים א ־ד?רי ?&י ואני‬ ‫י‬
‫אדם אשר נ?ךא ? מ ו ? ם ואני שמעתים ממי־אש ‪#‬ל לל כי־מי לי‬
‫כ?שן אש יד?דיו ל ל ? ה יוצאת‪ :‬ואלם ?ני רואים את־?ני ואני‬ ‫יי‬
‫אדם א‪#‬ר נ?ךא ?מו?ם ואני רואה לליתי את־?ני לל ?בחל מל?ן‬
‫?אש אשר ?הנקזאו ניצוצות הוא משלח ןהוא &וךף‪ :‬ואלם רואים‬ ‫י‬
‫את־עיני כראות אךם הדומה ל?ם ואני ךאיתי את־עיני לל והן‬
‫ם‬
‫מאירות ?קרני ה‪?#‬ש ומלרידות את־עיני א ד * ואתם ?ני רואים‬ ‫ל‬
‫אלם למין עזרת ל?ם והיא ^ ל אדם נ?רא ?מו?ם ואני ראיתי‬
‫למי? לל לעזרת לי והיא מלאה את־ד‪,‬ש?ים‪ :‬ואלם רואים את־‬ ‫״‬
‫שעור ק ו ? ת י ד ו ? ה לשלבם ואני ראיתי את־שעור קומת יי ללא־‬
‫ז‬

‫? ך ה וללא־דמוי ואיךלו־סוף‪ :‬הנה אלם שומעים את־דברי־מי‬ ‫»‬

‫ואני ‪#‬מעתי את־דברי לל ?קול־רעס גדול ?תוך תנועת עננים ?לי‪-‬‬
‫ל ר ף ‪ :‬ועלה ?ני הקשיבו שיחת אב ? ש ר ו ך ם נירא וקשה לעמד‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫מלאך ה ש ר ת ) ע לעיל ם׳‬ ‫)ר׳ יוחנן במדרש לתהלים ק״ד ג (‪ .‬וחנוך בשמים געשה‬
‫כ‬
‫דברי הפייטן‪ .‬בפיוט אשנבי‬ ‫׳(> לפיכך היה צורך לצננו‪ .‬שיוכל לירד לארץ )והשוה‬
‫‪ -‬הנהפך לאש מבשר ‪ -‬מ ל מ ד‬ ‫שחקים‪ .‬יוצר לשמתת תורה‪ :‬תקיף מטטרון ]—חנוך[ שר‬
‫הפגים ) = מ ט ט ר ו ן ( ע׳ לקמן‬ ‫מוסר ־ לילדי אור נמסד(‪ .‬על התמנותו של חנוך לשר‬
‫ייח ב׳‪—.‬‬
‫את דבריו‬ ‫לכאן‬ ‫ק ו מ ת י ‪ — . r k n a!™*06.‬גינצברג )שם( משווה‬ ‫שעוד‬
‫של רבן יוחנן בן זכאי קודם מותו )ברכות כ״ח ב ‪ /‬אדר״נ כיה ע״ט(‪ :‬אילו לפני‬
‫מלך בשר ודם היו מוליכין אותי‪ .‬שהיום כאן ומחר בקבר‪ .‬שאם כועס עלי אין כעסו‬
‫כעם עולם ואס אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם‪.‬‬
 ‫יג יא‪-‬כג‬ ‫חנוך ב‬
‫ל?ני ? ל ך אים ו ק ‪ #‬ה מ א ד כי רצון ? ל ך ?ות ורצון ? ל ך הליס‬
‫ת‬ ‫א‬ ‫‪ 3‬ם‬ ‫י פ ) ה‬
‫ל ^ י ל^י ‪9‬לו המלכים ו * ? י ל א ד ן ןס^?יט &י‬ ‫"‬
‫יא ! ע מ ד ?לראת איךסוף ההיא‪ :‬ף‪$‬לה מ י אני יידע ה כ ל אשר מ‪$‬י‬
‫יב ל‪ :‬וא‪#‬ר עיני ראי למראש ועד־סיף ולמן הפוף ועד ה ל ש ו ? ה ‪ :‬הפנל‬
‫‪,‬‬
‫אני יידע וה*ל ?ת?הי כ??רים ה‪#‬מלס וק?וילם ומלואס הל־‬
‫י‬
‫ה??אות ומלל?ס מרותי ואת־הבו?כים למין רב לאין מ?‪$‬‬
‫י ג‬
‫ר‪*?#‬י‪ :‬מי לאי^ז לרואה את־תה?כותילס וממבוסילם ללא‬
‫המלאכים לא נדעי את־מ??רס ! ^ י את־?ל־‪#‬מותילס ?לב*י‪:‬‬
‫י ם‬ ‫ת‬
‫את־לקוהת סירס מיייזי וא ־קהיו ‪&9‬רתי וכאו ??ל ל ל ר ‪#‬‬ ‫יי‬
‫פ ו‬
‫וצאתו ואת־^מוהיהם אני ?ל?תי‪ :‬את‪-‬תקופת סירס מדוחי ואת״‬
‫הלמעטותו ב?ל‪-‬ד׳ימים ואחד?סיגוליו ‪ #‬ה ו א מ ל מ ע ט ??ל״־יום‬
‫וב?ל־‪#‬עה‪ :‬ארכע עתיפ שמתי ומן־לעתים עעזיתי ארבע ל ק ו נ ^ י *‬ ‫»ז‬
‫ובתקופות ??מתי את־ה^ים !וכחנים[ ‪?£‬תי את‪-‬לחךשיס ו מ ל‬
‫ה‬
‫ללך^ים ‪&9‬רתי את־הלמים ו&דהלמים מרותי את־ה<?עות ואם‪5‬‬
‫יז וארשם‪ :‬א?י כ ל אשר יאכל על־לאד?ה לקרתי וא?י*ב ו?ל־‪1‬רע‬
‫י‬ ‫ת‬ ‫י‬
‫א ‪ #‬י * א לאדן א‪#‬ר לןרע וא?זר לא לןרע ו?ל־?מח ו?ל־ע^ב‬
‫י״ ו?ל־?רח וריבמיהלם ושמותילס‪ :‬ימ‪?#‬נות לעןליפ ולקותילם‬
‫ב‬
‫י» וכנפילם ומשפט ןשאס ? ? ר ונ?מי־??ר הפנל אני לקרתי‪ :‬וא?י*‬
‫א^־־ררך[ לרעם ו*?רק‪-1 :‬יראוני את־מ?לחותילס ואת‪-‬שו?רילס‬ ‫כ‬
‫ומבואילס ומו?אילס א‪#‬ר ?לס ילכו כ מ ך ה ?של‪#‬לת יעלו‬
‫ו?‪#‬ל‪#‬לת ירדי ?ן־?כעם ןדול ו?ק?ף לשלבו ע?גי לרון ואברי‬
‫נ א ?ל־א‪#‬ר ??דן‪ :‬אני ?ת?תי את‪-‬או?רות ה‪#‬לג ימ?מורות הקדה‬
‫וקר לאויר ואת־עתילם לקרתי אי־ןה הדרך נוקזאי ??תהותילם‬
‫למלאו ?לס את־לע^יס ואי?ס ?ריקים את־א?רותילס‪ :‬אני ?ה?*י‬ ‫ע‬
‫את־מ‪?#‬כי ל ת ה לאללר ואדא איך נועזאי מ?תהותילס ישאו את־‬
‫המשקלות ואת־המדות ו?ראשו‪$‬ה לשימו במשקלות ואלרי־כן‬
‫ה‬ ‫‪3‬‬
‫במדות ו?כשרון ייר^יאי ^ ‪ 1‬על־־לארץ ?ך?}שי?ה ? כ ד ה ימיטו‬
‫ת‬ ‫ת‬ ‫כ נ‬
‫אני מדהי א ־?לילארץ ולריל וה!?עות והבדות‬ ‫* "ל*דן‪:‬‬
‫יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממין א ע פ י כ הייתי בוכה‪ ,‬ועכשיו שםוליכין‬ ‫ואני‬
‫ממ״ה הקב״ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים ואיני יכול לפייסו בז‬ ‫לפני‬
‫לשחדו בממון‪ ...‬ו ל א אבכה‪ - .‬נ ם י ג ו ת י ו ש ה ו א מ ת מ ע ט ‪ .‬אין זכר לכך‬ ‫ולא‬
‫א ב ל מדובר על ענין זה בפרטות בחנוך א׳ ע״ד‪ - .‬ד ר ך‪ .‬כ ך ח ‪ .‬־־ מ‬ ‫לכן‪,‬‬ ‫‪M‬‬
‫קכת‬ ‫כד‪-‬לח‬ ‫יג‬ ‫חנוך ב‬
‫ולעצים ולאבנים ו ט ה ר ו ת ו?ל־הנ??איס‪ :‬אני ?ת?תי את־הגכה‬ ‫כד‬
‫כ ה‬
‫ל&רלאדן ועד־דךקיע השביעי ולעוגה עד־שאול תלתלה‪ :‬ומקום‬
‫כ‬
‫ה מ ‪ ? #‬ט ו^אול הגדולה מאד ה?תולה הבו?ה‪ :‬ןאךא את־ע?ל‬ ‫י‬
‫החבולים המחכים לדין ?לי־מךה‪ :‬וא?תב את־?ל־הנש?&ים על־״‬ ‫כז‬
‫לדי השומט ן?ל־?‪??#‬ם ו?ל־מעשילס‪ :‬ןאךא את־?ל‪-‬האנשים‬ ‫כח‬
‫מדור האבות לראשונים עם־אךם ו ל ו ה ואאנה ןאבןל על־אלרית‬
‫רשעלם איי־לי מ ל ל ^ ת י וללשת אבותי לראשונים‪ :‬ןאלשב בלבי‬ ‫כט‬
‫ו א ? י א‪#‬רי האיש א‪#‬ר ל א נולד או א‪#‬ר נולד ולא ל ? א ל ? נ י‬
‫לל מי ל א יכא ל?קוס ההוא ולא לשא את״על־ה?קום ההוא‪:‬‬
‫ואלא את נוקזאי המותחות ןיאת־שומרי שאול לעומדים כ?לשיס‬ ‫ל‬
‫ןדולים ו?ניהס ?נרות ?בולים ועינילם אש ובניהם גלויות ע ד‬
‫לזיתיהם‪! :‬אמר ל?ניהם מי לתן ןלא אךא?ם עוד ןלא אשמע את‪-‬‬ ‫לא‬
‫מע‪#‬י?ם ואיש ל א לביא את‪?-‬ני עמי אלי?ם ממה מע‪$‬ים היו‬
‫ל?אילם מהדם האלה ו?ה!י־‪3‬צח י??לו ע ? ל ל ? י ד ‪ :‬אני עליתי‬ ‫לב‬
‫למןךח לגלעדן א‪#‬ר ‪ #‬ס הו?‪$‬ה ?נוחה לצדיקים והוא ?תום‬
‫ל נ‬
‫לרקיע ל‪.‬שלי‪#‬י ולצד לעולם הןה הוא ?גור‪ :‬ןשו?רים לעמדו‬
‫על‪-‬יד־ה^?ריס הןדולים ? א ד ממןרח ‪ ? #‬ש מלאכי להט שרים‬
‫ל ד‬
‫?לי־לרף שירי נצח ש?חיס לבוא הצדיקים‪? :‬יום הביאה‬
‫לאלרוןה יוציאו לאדם עם־לאבות ולביאום ה‪$‬ה למען לשמחו‬
‫פ‬
‫כקלא איש לאוה?יו לאבל אתו ללם ה ? ל ר ל והם ?איס ?שמלה‬
‫ו?שולחים ל?ני היכל לאיש ההוא ? ש ? ח ה ומהמים לללמו ולענג‬
‫ד‬ ‫ב‬ ‫ט‬ ‫?זי‬
‫י ו ע * ?לי־^דה ולשע«ח וניל ?תוך אורה והייי־נצח‪ :‬ואני‬ ‫׳‬
‫אומר ל?ם ? נ י אשרי לאיש לרא את־שם לי ועוכר ל?ניו למיד‬
‫ימביא ?נחות ב ל י ד ה כהלים לאלה ן?ל־ההלים ?אלה לחלה ??ךק‬
‫למת‪ :‬אשרי הער?ה מ‪5<#‬ט ?דק ל א ?מלן כי אם־באמת ולא‬ ‫לי‬
‫לקןה אלרי־־כן ל?ל־ך?ר מש?טו לכא לעתיד בלי משא ?נים‪:‬‬
‫י ם‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ה‬
‫מ ד ולרעמים לתן ללמי‪ :‬אשרי הךן‬ ‫^‬ ‫לז־־לחאשרי ה ? כ ^‬

‫ה ר ו ח ‪ .‬אולי עיקרו‪ :‬משכן ה ד ו ח ‪ .‬־ ש א ו ל ת ח ת י ה ‪ .‬אולי אף לדעתו של בעל ה ס פ ר‬

‫‪,‬‬
‫ז מדודות יש לשאול )השוה‪ ,‬למשל‪ ,‬סדר ר ב ה דבראשית סי׳ כ י ח ו א י ל ך ‪ /‬אע״פ שלא‬
‫ד ב ר בספר על מנינם ותיאורם‪ - .‬כ ל הראשונים‪ ,‬למן אדם וחוה ואילך‪ ,‬נפרעים מהם‬
‫יי בגיהנם ב ע ד חטאותיהם‪ - .‬ש י ר י נ צ ח ‪ .‬ע׳ לעיל י״א ע*ב‪ - .‬ל א ב מ ת ן כ י א ם‬
‫ב א מ ת ‪ .‬השוה דבריו של אנטיגנום איש סובו )אבות א׳ ג׳( אל תהיו כעבדים המשמשים‬
 ‫לט‪-‬נו‬ ‫יג‬ ‫חנוך ב‬

‫*?*״־?דק ללתום ואל?ןה י ל ? ל ־ נ ד ? א יע*ר‪ :‬א^זריי ל‪#,‬ב מ ו ל ו‬ ‫לט‬

‫הן?ן בעולם ה ל ? ל סןה ןללןי כ ך ך ך סי^ךד‪ .‬המולי?ה א ל י מ י‬
‫י ע‬
‫ס ‪ -‬ט א א י ך ס ו ף ‪ :‬אשרי הזירע ןלע א?ת כי ‪?#‬עתלס לקצר‪ :‬א ? ל י ל א‬
‫ס ב א?ת בקךבו ןדוכר א?ת ל ר ע ה ו ‪ :‬א ‪ #‬ר י לאיש רלמיס ??יו ה‪18‬י•‬
‫מנ בלבו‪ :‬אשרי המבין ל?ל־מ‪$‬שה ל; א ‪ #‬ר נ?ךא ןהוא משבחו‪? :‬י‬
‫ם‬
‫מ י מעשי לל א ? ת א?ל מעשי אךם מ ל ם טוכיס ושלם ךעים ולמי מע&יל״‬
‫?לרצי‬ ‫מה יח־עי לא?נים‪? :‬ני ?ל־מעשה ן?ל־מךה ן?ל־מ‪£‬קל‬
‫‪,‬‬
‫סו לא?תב כאשי *‪:‬וני לל ו??ל־אלה ??אתי שגולים‪ :‬ו ? ‪ #‬ה } ? ? ו י‬
‫ב‬
‫‪ # $‬ה ?ן ; ? ? ד אךם מאלס ל א ל ד נ ^ ל ה ר ? ה ןלאלד ל?מת־־ל‬
‫ר ? ה ןלאלד כינת המעשה ן־לאלד ? ח ר ^ ת המעקזה ןלאלד ??תיקיי‬
‫ש?הלס ולאלד ?טהר ןלאלד ? ל ס ולאלד ?ימי ו ל א ל ד ?צער ולאלי‬
‫?לל‪:‬‬ ‫כלליפות ולאלי ?מךאה־סגוף ןלאלד ? ך ב ־ ת ש‬
‫מז־־סחןאין ילדון לאיש מירא־לל הוא לללל ?כל ?דור ההוא‪ :‬יי ?לר‬
‫יו‬

‫י‬
‫ט פ ? ך א את־לאךם ?ךמות ?}יו קטן ןןדרל ? ך א יי‪ :‬וא^ר לנאץ י‬
‫אךם לנאין ? ‪ :‬י ? ל ך ו?ני יל למאס ה?ז ל?ני אךם הוא ל ? ‪ 3‬י ל‪5‬‬
‫‪:‬‬
‫יבוז‪ :‬המ?עיס ל?ל־אךם ?לי ך ע ה בעם ‪$‬דול יךך&הו מאת ל‪5‬‬ ‫נ‬
‫י ע‬
‫ג א ‪ -‬נ ב היורק ב?ני אךם }א?ה תךךמהו ?ליךלל ה ן ד ו ל ‪ :‬אשלי ל א‬
‫א ‪ #‬ר ל א י?ה א ת ־ ל ב ו ללרע ל?ל־איש ל נ ? ? ט נעזר ואת־הנר^א‬
‫לרים ולמכקש לעשה ? ד ק ה בי ?יום הדין הןדול ]?ל־מעשה אנוש‬
‫ללהלש ב ? ל ב ‪ :‬אשריהו ולו ל ה י מ ל ת ־ ? ך ק ונ*אןני ? ד ק ומשקל‬ ‫ננ‬
‫?דק[ כי ?יום הדין הןדול ?ל־מךה ן ^ ל ‪ ^ -‬ן ^ ט ןי^ל־משקל ? ^‬
‫?מאזנלם לאמר כקנה יהיו ללולים ועומדים ?קניה ן?ל‪-‬איש נכיר‬
‫נד את־מךתו וכמךה לקכל את־ןמולו‪ :‬ואשר למלל ועשה‬
‫ה‬
‫ל?ני לל למהר לל כ ק ש ת מ ע ש י י ועשה לו משמט ? ל ק ‪ :‬וא^זל גר*‬ ‫«‬
‫כלות ל?ני לל ולד?ה־לו לל שמיךתו במלכות ‪ #‬ל ? ע ל ה ‪ :‬וכי דולש‬ ‫ט‬
‫לל ל ל ם א ו נר או אלל או שול או קל?נות אהלים ל א אלה ?י‬

‫דיו*'‬
‫ד‬
‫^‬ ‫את הרב על מ נ ת ל ק ב ל פרם‪ - .‬ה׳ ב י ד י ו ב ד א א ת ־ ה א ד ם‪ .‬השוד‪ ,‬אותיות‬
‫עקיבא )בית המדרש ג׳ ‪ :(59‬ש כ ל העולם נברא במאמרו של הקב״ה ואדם בכפו‪ ,‬ורש ^‬
‫‪.‬‬ ‫לבראשית א׳ כ״ז‪ :‬שהכל נ ב ר א במאמר והוא ]אדם[ נ ב ר א בידים‪ — .‬סוף ה כ ת ו ב נ״ב הוא‬
‫נוסח ‪ - .H‬ב ק נ ה‪ ...‬ב ק נ י ה ‪ . a M-tpaji-fe noB-bmeiia H Ha Kynnu C T O H T .‬לשון נופל‬
‫‪H‬‬

‫לשון של קנה וקניה מזכיר א ת הלשון שבישעיה מ י ג כ״ד לא ק נ י ת לי בכסף קנ י‬

‫א י ל‪ .‬בסלאבי ‪=) aBa6‬חזיר(‪ .‬ואין ס פ ק שאי‬
‫‪P‬‬ ‫(‪.‬‬ ‫)אע״פ ששם קנה הוא מענין א ח ד —‬
‫קכז‬ ‫נז־עב‬ ‫יג‬ ‫חנוך ב‬
‫אם־לב ?הור לדרש ו??ל־אלה הוא מנ?ה את־לב לאדם‪ :‬אם‪-‬‬ ‫‪:‬ז‬
‫‪?:‬יא אךם מןחה ל?לך ? ש ר ןךס ןהוא בלבו אי־אמוןה ילשב‬
‫ה ל א לקצף המלך אשר לךאה את־מןלתו ו??ךהו לךין‪ :‬או אם‪-‬‬ ‫נח‬
‫לחניף איש לרעהו בלשון טו?ה ו?לבו ר ע ה ה ל א ‪:‬בין לבו זאת‬
‫ו?קךב ‪?3‬שו לש‪*3‬ט שאין מש?טו ב ? ך ק ‪? :‬אשר לשלח ל‪ :‬אור‬ ‫נט‬
‫ןדול וללה מש©ט ? ד ק דבלי משא ?;ים לצדיקים ולאץם צדיקים‬
‫ןאיש לא־ל?תר אז‪ :‬ועתה ?ןי שימו מלש?ה על‪-‬ל??ס ושמעלס‬ ‫ס‬
‫לדברי אבי?ס ?י מ?י יי אצכי דו?ר אלי?ס ולקללם את־ה??רים‬
‫האלה ה?תובים בירי אבי?ס וק ראלס ? ה ם ו?הם תדעו ?ל־מעעזי‬
‫ז‬

‫ל‪?? ::‬רים רבים היו מותחלת הבריאה עד־סוף הדורות לליו ןגם‬ ‫סא‬
‫א ח ד מהם לא‪-‬יוךיעבס <י?לב־לדי אס״תלזיקו בו ל א לל?או‬
‫ללל‪ :‬בי אין מ ל ב ד ללי ל א ב^זמלם ולא ?ארץ ולא בשאול ולא‬ ‫<==‬
‫??ל‪-‬לסוד‪ :‬לל עשה לסוד על־אי־־לדועים ומתח את־לרקיע מ ר א י ם‬ ‫ס‪:‬‬
‫ואת־לארץ לעמיד על־סמלם ואת־יהמלס ‪ :‬ס ד על אי־עומדיס‬
‫ו?ל־?רואי איךמ??ר ? ך א ל כ ד ו ‪ :‬מי ?נד• ? מ י ל א ך ן או חול‬ ‫סי‬
‫הים או ?טפי המ?ר או ט ל לגננים או נשיכת לרוחות‪ :‬מי‬ ‫סי־׳‬
‫ק ‪ #‬ר ^ ך ן ואת־הלס ?קשרים לא‪;-‬תרו ואודל‪,‬כו?ביס ל צ ב‬
‫ס ו‬
‫מ ך ל א ‪ #‬וללף את־לךקיע‪ :‬ובתו?ס העמיד את־ה^?ש למען ילך‬
‫? ‪ #‬כ ע לקופות השמלס מי לעמיד מאה ו^נלס ושמונים כ?א‬
‫למען יצא ?יום ק?ן ועוד מאה ושנלם ושמונים ??א למען לצא‬
‫?יום ןדול‪ :‬ושנלס ??אות גדולים לו ‪1‬ל??ש‪ 1‬למען ‪:‬נוס ? ל ס‬ ‫סז‬
‫בשובו כ ה לכה ממעל לכמא ס ‪ :‬ר ח ‪ :‬מלרח תמוז מיום שבעה עעזר‬ ‫סח‬
‫יכא ועד לרח ‪ $‬ב ת ומשבעה עשר ? ט ב ת יצא וכן ילך ס‪#‬מש‬
‫ה‬
‫בכל־תקףפות סשמלם‪ :‬וכאשר לקרב א ל ־ ל א מ ושמל ל׳ארץ‬ ‫סט‬
‫ןהוציאה את־מרלה וכאביי לדליק והתאבלה לאךץ ולעציס ו?ל־‬
‫?רי אין ללם גדול‪ ? :‬ל המרות לאלה ומדות־ה^עה לללקים‬ ‫ע‬
‫א‬
‫לעמידה ל??תו את־הנראיס ואת אי־הנראיס‪ :‬מךאי־הוראיס‬ ‫ע‬
‫כ‬
‫? ר א את־?ל־ס‪$‬ראיס והוא ?עצמו אימראה‪ :‬כן אומר אני ל?ס‬ ‫ע‬
‫?ני לנו את־ס??ריס ל?‪3‬י?ם ול?ל ?ש?חותי?ס ושארי ?שר?ס‪:‬‬

‫)‪ paHa6‬ז( בחזיר נתתלף לו לאחד המעתיקים‪ .‬וכן לקמן כ׳ בי‪ ,‬כ י א י י ד וי״ז‪ .‬כ״ב ל״ד‪.Morfiii‬‬
‫)בהוגאת ‪ (Charles‬מוסד בשתיקה בלשון ‪) cattle‬עמ׳ ‪ (84‬או ‪) sheep‬עמי ‪ - .(86‬מ י ר ח ת מ ו ז •‬
 ‫קכח‬
‫עג‪-‬מו‬
‫‪•w‬‬ ‫‪—+‬‬
‫יג‬
‫—‬
‫חניך ב‬
‫י נ‬
‫ענ‬
‫ל‪0‬ע׳ « י ‪« * X I‬ת־ל‪ :‬ילקחים וליי טילים להם * * ל »‪$‬מל‬
‫ט י ג‬
‫עד‬
‫* י י ‪ ITW‬מ ד י י מ ם וקרבי*לילם‪* :‬י אי־^יןיט ו*י־‬
‫י׳י׳יייט על־לל ו*י־לר*ים *יז־לל הם לא לקהלים לי אם־‪,‬יםורו &ל«‬ ‫עי‪.‬‬
‫ל‬ ‫ל‪!:1‬יי‬ ‫‪ 5‬ד י ם‬ ‫י‬
‫ם ^ ם והקרב >»ליל& היא ל‪*3‬‬ ‫*יי"‬ ‫?‬ ‫עו‬
‫» י יילל ימי לא *׳ןיג» •ו״‬ ‫ןמי ללס‬ ‫ס י י ל * ו&מע‬ ‫ז‬ ‫ה ד י‬ ‫י י פ‬
‫*‬
‫בי?ה‬
‫‪ r‬ולא בלרינה «‪0‬רת *יי‬ ‫"י ״‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪m‬‬ ‫דיי*‬ ‫‪8‬‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫‪TO‬‬

‫‪ 9‬י‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫?‬

‫״ ?ימי *‪ P‬לי לא ?‪ nyot‬ןלא ‪ #‬ך ‪$‬י *‪"Wo‬‬ ‫״‬ ‫עז‬
‫‪8‬‬
‫לל*זין הן הן אי לא לא‪}« :‬י »‪¥‬י»‬ ‫יך״״ח י " מ ד ם‬
‫ל?‪ °‬יז מ ‪3‬י לא ה‪:‬ה ל?ןים ‪¥‬ךם ל?!עי אמי * ? ר לא הכינויזי‬
‫ל??*״ י&ןיה י?׳?קל «׳ןוד ?היד הוא לחיית גדור סגי‬ ‫יי‬ ‫עח‬

‫! * ‪ » " j p n‬י »ל ‪? wtfi‬י <ןזפ הוכן ?‪i1 ?1‬‬

‫‪B‬‬
‫*ךם‬
‫עם‬ ‫יי*‬
‫?וקום ללל־«<‪* 8‬ךמ‪} *.‬מי »<נ?>י לל־?ךם לל‪$‬ב ך ‪ « #‬י ן^יעי‬
‫& ? ־ ‪ W‬״ ‪ n W‬לא יוכל לי•**־ ולא להלףןיר *ת‪& -‬הי * י‬
‫ה?‬
‫‪c‬‬
‫ה‬ ‫ר י‬
‫מ י לשללנית מ ע ה ו ן ^ י י <‪"*W‬‬ ‫* ל־*י ?ב‪9‬ךן>ה‪:‬‬ ‫‪MS‬‬
‫ם‬ ‫הי‬
‫ל יי לנ«? יז?‪0‬לו עולם ייין־םיף לןסיד ללא‪? :‬ל־סבוךה ‪?1‬ל־‬
‫• מ ו?ל־?ל׳י? ולל־ןילי־ ח ג י ‪ #‬ר ‪:‬בי*לס ?׳! י‪ :‬ו^גל^ס ל » ז‬ ‫‪6‬נ‬
‫‪8‬‬ ‫‪:‬‬
‫״ *‪ I‬״יללי ל*־*ל ‪6‬י־&*ה «ל־מ??«לי <לא לקריה ןלא לךחיקג‬ ‫םנ‬
‫ה‬
‫» י * י ל‪1‬י ו יא מקם ללס ליים הדין הןד* ןאל הליי‬ ‫״ »‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫‪9‬‬
‫םי‬
‫&לם‬ ‫‪ em‬נ ו ן * ״ * על לדי *י*ז לי »ום־<זפ על‪-‬ין־י יי‪:‬‬
‫?י׳יי ל*‪3‬י *ת־ןל‪-‬בי )*יי*?* ל‪?5‬מ *היו לק‪3‬ל או‪$‬ר"‪$‬לא לעולם‬ ‫גוה‬
‫ז ו ם‬ ‫ה‬
‫לחו ?ם‪5‬‬ ‫* י*[ ל י יל»ל‪9‬ןה ילהלף־ ה?זלחי את־יך‪,‬‬
‫‪0‬‬ ‫י‬ ‫?‬ ‫פ‬
‫םו‬
‫»די ל?«לז»וךה ולא *בי‪$‬לס * ך י לי‪#‬י־יס?ם ולעגן ‪$‬ביר*לםג‬
‫‪ -‬חשו״ ם י י ש ‪ ,‬ש י ת י־יביי"‬ ‫)־» »««>‪.‬‬ ‫ג‬ ‫־יון‬ ‫י ‪an n w w w‬‬ ‫‪* r ^ ' J S n T S‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫‪:‬‬
‫לי״»‬ ‫לשונו‬ ‫ל‬ ‫‪,‬‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫‪0‬‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫‪,‬‬ ‫ל‬ ‫יש ‪,‬‬‫א‬ ‫אדם‬ ‫" יי •ין‬ ‫"‬ ‫״‬ ‫^‬ ‫*׳‬ ‫נ ש ב ‪ ,‬״ ‪1‬‬
‫׳«»‬ ‫הנ״זלל‬ ‫ל‬ ‫ג‬ ‫ו‬ ‫מיני‪.,‬‬ ‫וקלה‬ ‫בפיו‬ ‫שגירה‬ ‫שביעה‬ ‫ונעשית‬ ‫למ״י‬ ‫נשבע‬ ‫היום‬ ‫‪£‬בע‬
‫יי״»‬ ‫)שקרוז(‬ ‫םשנור״ו‬ ‫מגלה‬ ‫הקב׳ה‬ ‫־ושי‬ ‫באמת‬ ‫אםילי‬ ‫או‬ ‫לשקי‬ ‫ונשבע‬ ‫הקב ה‬ ‫י‬
‫וכתב בעל ק ס ״ א דאביש״א )בםייי״י‬ ‫לעולם הבא‪.‬‬ ‫יו‬ ‫™ *יי‬ ‫מ י *‬ ‫״ * * ״ ׳ *‬ ‫ל‬

‫ב‬ ‫‪3‬‬
‫מתי‬ ‫ד י ש ו בו‪ .‬ב א‬ ‫אגו״‬ ‫ומדרש‬ ‫״ י ״בי״ית(‪:‬‬ ‫נ׳‬ ‫ל'״‬ ‫״ ח י ל י ‪ -‬יי*י‬ ‫ל ״ ״‬
‫״ ׳ יי׳י‬ ‫בשם‬ ‫באמת‬ ‫יין‬ ‫בבית‬ ‫להשבע‬ ‫•ונמיר‬ ‫״אילי‬ ‫השבועה‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫»‬ ‫^‬ ‫»י‬ ‫י‬
‫ג‬
‫גינ»י‬ ‫‪.245-2.7‬‬ ‫א׳‬ ‫תל־יי‬ ‫בבית‬ ‫שמייל‬ ‫)יע׳‬ ‫לעשות‬ ‫^ * ‪ J ^ J‬־ ה ״ י ן‬
‫‪0‬‬
‫בבייאה‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ץ‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ו‬ ‫ם‬ ‫‪,‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫ל«‬ ‫אשב‪...,‬‬ ‫לא‬ ‫‪».‬י‬ ‫; ־ יי״ז‬ ‫^‬ ‫!‬ ‫^‬ ‫א״‪^,‬‬
‫ב*יז‬ ‫א‬ ‫״‪,/‬״‬ ‫«‬ ‫‪.,‬‬ ‫״׳‬ ‫יעקב‬ ‫אנית‬ ‫ב«יבננלי‬
‫‪a‬‬
‫ו ל‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫ת‬

‫•‬ ‫‪M‬‬ ‫־‪0^0.0‬‬ ‫י ע‪.‬‬ ‫ל א ‪ - .‬ד ב י‬ ‫שלבם‬ ‫ולא‬ ‫ש ל ב ם הן‬ ‫א ה י ת ויהי הן‬ ‫שבועה‬
‫קכט‬ ‫יג פ ז ‪ -‬ק י א‬ ‫ב‬ ‫חנוך‬

‫ו?ל־על ע?ב ו ל ? ד כ א ‪ #‬ר לבוא?ס ל?ען ל‪ :‬ס ל ל תשאי ותתיךהו‬ ‫*‬

‫‪6‬ח ןכן ת??או את‪-‬שכר?ס ביום סדין‪ :‬כ ל ק ר וכ?לרלם ו?עךב טוב‬
‫ם ט‬
‫ל ל א לכית יי ל ס ל ל לבורא סלל‪ :‬כי ?ל־}‪?#‬ה לסללהו וש?לה‬
‫?ל־בריאה נראה ואי־נראה‪ :‬אשרי לאיש א?זר ?סח את־פיו ל ס ל ל‬ ‫*‬
‫*א וסלל ללל ??ל־לבו‪ :‬א ת ר האיש א‪#‬ר ל?תח את־לבו לחרף וסרף‬
‫* ב את־לעני והוציא ד ? ד ‪ .‬על־רעהו‪ :‬אשרי ספותס את ?יו ל ? ר ך‬
‫ולסלל את‪-‬לל‪ :‬וארור ספותח את־פיו לקלל ולחרף ?ל־ל?יו ל?ני‬ ‫»‬
‫צ ו ‪ -‬צ ה ל ל ‪ :‬א‪#‬רי ס??רך את־?ל־?ע‪£‬י יי‪ :‬ארור ס ? ל ר ף את־?ל־‬
‫* י ‪ -‬צ ל ? ר ל ת לל‪ :‬א^רי סחושב לכלות ?עשי לךיו‪ :‬ארור ס?צ?ה לאלל‬
‫‪**:‬־צטנעמל[ אסריס‪ :‬א ^ ר י ס ש ו ? ר ל ס ד ו ת אבוליו הקדמונים‪ :‬ארור‬
‫סמשחית מו?דות אבות־אבוליו ואבוליו‪ :‬אשרי סנו&ע שלום‪-‬אל?ה‪:‬‬ ‫ק‬
‫ק א ‪ -‬ק ב א ר ו י ר סהורס סשלומיס ?אל?ה‪ :‬אשרי ‪#‬אינו ? ד כ ר ‪#‬לוס נרק[‬
‫קנ ?לשונו ו?לבו ?זלוס ללל‪ :‬ארור ס ? ד כ ר בלשונו ‪#‬לוס ו?לבו‬
‫קי אין ? ל ו ס ‪? :‬ל־אלה כ ? ד ו ת וכ??רים לןלו ?יום סדין ס ן ד ו ל ‪:‬‬
‫ועלה ?}י אל ^אמרו אבינו הוא עס־לל והוא לגן עלינו וסלפלל‬ ‫קה‬
‫? ע ד ל?אינו אין ‪ #‬ס עוןר ל?ל־אךס א?זר ל?א‪ :‬ראו ?ע^י ?ל־־‬ ‫קי‬
‫אךם ?לם ?ה?הי אני ל?ני ס?שולס וא?ף*ב את ?ל־א‪#‬ר יע^ה‬
‫??ל־?ני לאדם עד‪-‬לעולס‪ :‬ואיש ל א יוכל לסשחית את־?לב״‬ ‫‪9‬‬
‫ידי‪ :‬כי לל לראה סלל ו?ל?זבות אןשיס רעים כי ל?ל סס א?זר‬ ‫קח‬
‫‪ ? #‬נ י ?הדרי ס ל ב ‪ :‬ועלה ?;י סאזינו ל?ל־ד?רי אבי?ס א ‪ #‬ר‬ ‫קט‬
‫אני ? ד ? ר אלי?ס ?ן תןלמו וא?רלס ?רוע ל א א ? ר לנו אכינו‬
‫ק י ?עת ססיא את־אי־דעתנו זאת‪ :‬וליו ס??רים א^י ןתתי ל ? ס‬
‫נללת ?נוסל?ם אל־ת?תירוס ??ני ?ל־סלפצים וכארלס אולם‬
‫א‬
‫למען נךעי מע^י לל ס‪?$‬לאים ? א ד ‪? :‬ני הנה הולר וקרב יום‬ ‫?‬
‫סמועד ולעת סןתוןה לי ? א ה הדרש אני ל ל ? ת וס?לאכיס לרוציס‬

‫‪-‬קמ מםד השם ד ב ר בשם דיבור‪ .‬ואין זה כאן ענינו‪ - .‬ל ב י ת ה ‪ /‬לבית המקדש ז ‪ -‬השוה ספדי‬
‫דברים שכ״ט‪ :‬אין אבות מצילים א ת הבנים‪ ,..‬אחים את אחים מנין‪ ,‬ת״ל אח לא פדה‬
‫יפדה איש ‪1‬תהל׳ מ״ט ז׳[‪ .‬ומדרש תהלים למזמור מ״ו א׳‪ :‬אח‪ ,‬כמה קשה אותו היום‬
‫ואין יכול לפדותו‪ .‬וכן אמרו )סנהדרין ק״ד א׳(‪ :‬ברא מזכי אבא אבא לא מזכי ברא‪.‬‬
‫דכתיב ‪1‬דב׳ ל״ב[ ואין מידי מציל‪ .‬אין אברהם מציל א ת ישמעאל אין יצחק מציל א ת‬
‫עשו‪ .‬וכן הוא אומר )ישע׳ ם״ג ט״ז( כ י אתה אבינו כי אברהם לא ןך?נו וישראל לא‬
‫יכירנו‪ .‬ויש להשוות מ ק י ב ט״ו י״ד שירמיהו מגין על ישראל‪— .‬‬
 ‫ינ קיב‪-‬טו י‬ ‫חנוך ב‬ ‫קל‬
‫ל‬ ‫ד י י ם‬ ‫ת‬ ‫יכ‬
‫* ־ל־*רץ שו?רים א ת ־ ? ק ד ל ס ‪ :‬ו?לר א ד‬ ‫עי*‬ ‫לל?‬ ‫?‬
‫ם‬
‫קינ הולך ל ? ת מ י ליש?ל לנללת־עילמי נ צ ח ‪ :‬ולכן *ויתי?ם ?}י ‪$‬י‬
‫תעשו את־הטוב ל?ני יי•‬
‫נ‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫‪ /‬ת ו‬ ‫י ד‬
‫^ ־ ס י ר אביו ו*אמר‪ :‬אם־טוב בעץיף לניר‬ ‫‪#‬ל‬ ‫מע? ?‬
‫‪1‬ס‬
‫ל ל ל * מ י ל&עז ל ? ר ר את‪?-‬תינו ואת‪$?-‬יד ואת־־‪$‬ל~‬ ‫ו ^‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫כ‬

‫‪:‬לידי ‪3‬ילר ול׳לכבדו א?שים ?נללף ואלרי־כן מ ל ך כךצון ‪*5‬‬

‫? ‪W‬‬ ‫ג ‪ -‬ד ו!ען לנוך לבנו ויאמר‪ :‬שמע בני למן אשר ? ? ח נ י יי‬
‫ואירלי‬ ‫ה?אךתי־ ל א ? א א?ל בקרבי ןצעס ארץ אין נ?‪#‬י *?דתי*‬
‫ס‪9‬ץ ? ד ? ר מדברי ארץ‪ :‬א ? ל קרא ת ק ר א אל‪-‬אליף ן^ל־?ל־בני‬ ‫י•‬
‫כיל?ם ואל־זקני לעם ודכרתי אלילם ולל?תי״לי כ א ? ר ד‪.‬י&*‬
‫?לי‪ :‬ולמסר מתושלח ולקךא אל־רעים ורימז ועידן ולדמיין ו ע י ר י‬ ‫י‬
‫‪4‬‬ ‫ז‬
‫‪$‬ליו ואל זקני ? ל ‪ -‬ה ע ס ולקךא אלילם אל־?ני לכוך ‪?$‬יו‪ :‬ו ל ת ל ו י‬
‫כלס ל?ניו ו ך א ם לנוך ול?רכס ולדכר אלילם לאמר‪:‬‬
‫‪? W W‬ני בלמים לסם ירד לל למען אדם א?י?ם ע ל ‪ -‬ל א ד ן‬ ‫טי‬
‫ת‬
‫י מ ד ‪ $ ~ $‬ל ־ ? ר י ו ל י ו אשר ?רא ?אלמי סשנים הקודמים ואלרי‬
‫ם‬ ‫ב‬
‫? ל ?רא ל א ד ם ‪ :‬ן ל ק ך א לל ל ? ל ־ ? ל מ ת לארץ ו ל ? ל ־ ר ? ש ל א ד ‪* $‬‬
‫ול?ל‪-‬עיף המעימף ?דוס ו‪:‬כא את־?לם ל?ני אדם אכינו למען ל ק י א‬
‫שמות ל?ל־היל‪5‬י על־**ר?ע‪ :‬ו י ק ר א אדם !שמות[ ל?ל־ססלים א ‪ #‬י‬ ‫ג‬

‫על־לארץ‪1 :‬לעמידהו לל מלך ע ל ־ ? ל ס ו!?נע ל? יו א ת ־ ? ל *‬

‫‪5‬‬ ‫י‬
‫ל מ ש ל נ?לסז ולעשב אלמים לסךשים ל מ ? מ ע ת ול?ל־עבוךח ?*י‬
‫י׳‪-‬י ל?ל־אךם‪ *.‬ל‪? :‬רא את־לאדם * י ז ל?ל־ק?לני; ו*ין לל ד ז ‪$‬ל~‬
‫ד‬

‫נ ? ש ?המה מ?‪5‬י לאדם א ? ל ךן הוא נ?ש אדם מ?ני נ?ש ? ה מ ה‬

‫ביום הנדול‪ :‬כי ל ב ד ל מקום ל?ני אדם ו?ל־נ?שות אךם הן‬ ‫ז‬
‫?מ??ר ?נ?שות ? ה ? ה ולא ר*אכד נ?ש אחת אשר ? ך א יי ע ד •‬
‫הדין ה ן ד ו ל ‪ :‬ו?ל־נ?ש ? ה מ ה תלשין ע ל ־ ל א ד ס אשר הרע לרפות‬ ‫ח‬
‫מ ־ י אוליי‪ :‬סמעול לנ?ש ?המה לנ?שו הוא ? ע ו ל ‪ :‬כי לא דם מביא‬
‫ז‬

‫ה‬
‫מך־ס?ה?ה ה?הורה ו ע ו ? קר?ז למען תעלה תרו?ה לנ?שו‪:‬‬

‫מ ש ת נ י ה‪ ../‬ע׳ לעיל ט׳ כ ‪ - /‬ר ע י ם ו ד י מ ן ו ע ו כ ן ‪ .‬אין זכר לשלשתם ל ע י ל‬ ‫יד ד ‪ -‬ו‬

‫‪,‬‬
‫א י״א‪— .‬‬
‫לנפש בהמה אין שכל ואין נםדעין הימנה‪ ,‬א ב ל נ פ ש אדם היא ב ע ל ת שכל‬ ‫טוי‪-‬יג‬
‫ונפדעין הימנה בעד נפש בהמה‪ .‬שלפי ב ע ל הספר יש חשיבות לחייה‪ .‬אולי מיוסדים‬
‫כל הדברים הללו על אמונת הגלגול ? ־ ־ מ ה ב א ת ק ד ב נ ו ת שבפסוק י׳ נראה שהספר‬
‫קלא‬ ‫יא‪-‬לב‬ ‫טו‬ ‫חנוך ב‬
‫ל ל א ? ר נתן ל?ס לאלל תא?ךהו ?ארבע רגללם זו היא לרו?ה‬ ‫*א‬
‫ל ע ו ? ה טוב רו?א הוא לנ?שו‪ :‬הממית ?ל־?ה?ה בלי לאסךה‬ ‫יכ‬
‫את־נ?‪#‬ו הוא ממית ועו?ה עולה ל ? ? ר ו ‪ :‬לעו?ה ךעת־?ה ל?ל‪-‬‬ ‫ינ‬
‫בלומה כמלר עול הוא ועולה הוא ע ו ? ה לנ?‪#‬ו‪ :‬לעו?ה ךעה‬ ‫יד‬
‫לנ?ש אדם ד ע ה לנ?שו הוא עו?ה ואין־לו־תרו?ה לבשרו ואיד‬
‫לו מלילה לעולם‪ :‬זהדו^ס נ?ש אךס את־נ?שו הוא ממית ואת‪-‬‬ ‫טי‬
‫פז ? ? ר ו הוא רוצח ואיךלו לרו?ה לעולם‪ :‬הדולה אדם לך?ת הוא‬
‫?‪#?5‬ו ללכד ןאיךלו לרו?ה לעולם‪ :‬הדולה אךם ל ? ? ? ט לא‬ ‫יז‬
‫יח ל?עט ‪ #‬ש ו בדין ה‪$‬דול לע^לס‪ :‬לעו?ה ר ? ע ה או לדכר ךןה‬
‫ל?ל‪-‬כ?ש ל א תע?ה־לו ?דקה לעולם‪ :‬ועלה ?ני ?מרו את‪-‬‬ ‫יט‬
‫לבוהי?ם מ?ל־ר?עה א ? ד ? נ א לל‪ :‬כ א ? ר לכקש אדם לנ?שו מאת לי‬ ‫כ‬
‫כ א כן _יע?היל?ל־נ?‪ #‬לולה‪ :‬כי כיוס הןדול אני יודע ה ל ל או?רות ך?יס‬
‫הו?נו לאדם טובים לטובים ןלךעים ךעים ?לי ???ר לרב‪:‬‬
‫כב א?רי מי ?ללא ל?תים טובים בךעיס אין מכולה ואין לשו?ה‪:‬‬
‫? ? ע ו ?ני הקונים עם־סןדוליס אדם כי־נעלה ד?ר על־לבו‬ ‫מ‬
‫ללביא מןחות ל?ני לי ולךיו לא־תע?ינה *אי* והמיר יי את־?ןיו‬
‫כד מעמל לדיו ולא ל??א ?די עמל לדיו‪ :‬ןאם־לדיו תע?ינה ולבו‬
‫ללאונן ל א ל ל ד ל מללת לבו ו?הלאוננו למיד ל א להי־לו ?ל״‬
‫כי• ? ד י ‪ :‬א?רי לאי*‪ 1‬א ? ר ?‪?$‬לו י?יא ?‪$‬חות ל?ני יל הוא לקכל‬
‫כי ?לילה על־הח?איס‪ :‬ואם ל?ני הןמן י?יב את־ד?רו איךלו לשו?ה‬
‫ואם־יעלר הז?ן המלעד וע?ה איךלו ?ד?ה ןאין לשו?ה אהד‬
‫בז ה?ות‪ :‬כי ? ל ־ מ ע ? ה א ? ר י ע ? ה אדם ל?ני זמנו ואהל ןמנו כעס‬
‫כח הוא ל?ני ?ני־אדם ול?ני לל הוא חו&א‪ :‬אךס כי־לכםה ערם‬
‫מו‬ ‫ה י א‬
‫‪ 3‬ל לק^ל‪ :‬ואס־לבו ללאונן ?תלם ךעות‬ ‫כ ט ולדעב לתן מלדזמי־‬
‫יע?ה לנ?שו את א ? ר ?תן א כ ד וק?לת ש?רו אין לו‪ :‬ועני כי־‬ ‫ל‬
‫ל ש כ ע לבו או ל ל כ ש ? ? ר ו והלןאה הוא ?ל־מ?ל עניו לאכד ולא‬
‫לא־־לבלקכל ?רכת הןמול‪ :‬כי תועבת יי ?ל־אדס ‪ 3‬א ה ‪ :‬ו?ל־דבר־?זב‬
‫?עול הוא מ ל ר ד ו?הד ל ד ב ה?ות הוא נ?ךת וה?רילה ההיא אין־‬
‫לה לרו?ה לעולם‪:‬‬

‫נ כ ת ב בזמן הבית‪ .‬־־ השוה תמיד ד׳ א׳ לא היו כופתין א ת הטלה )רש״י‪ :‬בשעת שחיטה‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ד׳ רגלים יחד( אלא מעקידין אותו )כלו יד ורגל‪ ,‬כדמפרש בגמרא‪ ,‬והשוה שבת נ״ד א (‪.‬־־‬
 ‫טז א ‪ -‬י ז ז‬ ‫חנוך ב‬
‫נ‬
‫הסי כ א ? ר כ ל ה ס י ר ל ד כ ר אל־?ןיו ואל‪?-‬רי ל ? ם‬
‫לאמי‬ ‫?ל״־ןה^^ים ס ב ו כ י ם ולךחוקיס מ ל א יי אל‪-‬לנוך‬
‫נל?ה ןן*?ןני ל‪0‬נוךז ו!לא?מו ?אל?לם א י ‪ #‬וילאו אל־־ל^קי*‬
‫י‬
‫אמגי• א ? ?יי! ? ס לניר י מ י י ‪ :‬מלאי זקני לעם ו?ליל‪¥‬ס‬
‫ו כ ס ל י ו ‪1‬ל?קו ללנוך ו*א?רו אליו‪? :‬רוך תליה לנוך א?יני ללי‬
‫נו‬
‫מלך לעולם‪ :‬ועלה ?ך?ה את‪?-‬ניף ןאת־?ל‪-‬לא}?יס ו נ ? * ד‬
‫^‬ ‫ל?‪$‬יף סיום כי ^?‪3‬ךל ל?ני יי לעולם‪? :‬י ? ף ? ל ד יי‬
‫א‪1‬ת‬ ‫ע‬ ‫ם‬
‫ל א } ? י ל " ל ‪ $‬ד ן ג ן מ י ך ך סו?ר ל?רייוליו ל < א ו ת ו?אי}ן ‪ 5‬ר‬
‫‪4‬‬
‫ו?כ?ר לטאות אךמ ועמר ל?ני כ י ‪ $‬ף ‪ :‬ויען לכוך לא‪?$‬יו ‪ 1‬א‪$‬י‬
‫ל?לס‪:‬‬
‫? ? ע ו ?ןי ע ד ‪ -‬א ? ר ל א ליו ? ל ס ועד א ? ר ל א ‪?5‬ךאו ?ל*‬
‫ס?רואיס ? ך א לל את־?ל־ס?ריאה ל < א ה ואי־סנראה כ ? ח ע»*יס‬
‫ללםי מןגגגיי וידעלס ?י אלרי ?ל־אלה יצר את‪-‬לאדס ?‪¥‬ל*י‬
‫וכדמותו ו!עש לו עינלס לדאות ןאןנלס ל ? מ ע ולב ל ל ש ב ף&?ל‬
‫מ‬
‫ללכין‪ :‬ויךסב לל את־לעולס למען ל א ך ס ול?ךא א ת ‪ ? -‬ל ־ ס ? ו ^‬
‫ה‬
‫למעני ולסלק לעתים ומן־לעתים ע ? ?ניס י ‪ $‬ד ס ? נ י ס ק כ ע יךחיט‬
‫ימן־סלרסיס למים !לקכע ? ? ע ה למיס ו?לס ק כ ע ? ע ו ת ואת*‬
‫ס ? ע ו ת ? ד ד לללקיס להעז לסשב לאךס את־לעתיס ו?ך‪ ,‬את*‬
‫ס?ניס ואת־סלךחיס ןאת״סלמיס ו א ת ״ ס ^ ת ואת־ס?נוליס ואת*‬
‫ססלללות ואת־סקציס ו?ןה את־סליי מ ל ס ל ה ועד־ס?ות ולשב על*‬
‫ל?איו ו?תב את־מעשהו ל ר ע ו ל ט ו ב ‪ :‬כי אין ך ? ר ןעלס ל?ני‬
‫לל ועל־?ל‪-‬אךם ל ד ע ת את־מ?נ?יו ואל‪!-‬עלר איש ??וליו ו*?**‬
‫לדי ילןיק לדור ד ו ד ‪ :‬ולא?ר י?לו ?ל־ס?ריות ל<א‪1‬ת ואי*‬
‫סנראות א ? ר ?רא לל וללך ?ל־איש אל־דין לל ס ן ד ו ל ‪ :‬אז ף ‪ /‬א ג ה י ^‬
‫לעתיס וגס ס?נים לא־תלליןה ע י י ולא ירסיס ןס;?יס וס?עות‬
‫ילפיררו ולא ל?נו עוד לעולם א ל ד לקום‪ :‬ו?ל־סצדיקיס א ? ר‬
‫למלטו מדין לל סןדול ללק?צו אל־עולם ןדול ולעולם סןדול‬
‫לליה לצדיקים וללה ל נ צ ח ‪ :‬ולא־לליה עוד ? ל ס ל א ?אב ולא‬
‫מללה ולא דא;ה ןלא תוללת ק ? ה ןלא ע ? ל ולא לללה ולא‬

‫א ד ו נ ה ‪ .‬ע׳ לקמן כ׳ א ‪­ /‬‬

‫הכל נ ב ר א בשביל האדם )השוה״ למשל‪ .‬ת ו ס פ ת א םנהד׳ ח׳ ט׳(״־־‬
 ‫יז ח ‪ -‬י ט ד‬ ‫חנוך ב‬
‫ח ? ך כי אס־אור ןדול ןללה ל ל ס חו?ה ‪$‬דולה לא־תלרס וג?‬
‫ן י י ל כל־ל?סת‪ :‬כי ? ל ־ נ ? ל ת נללף ואימ?לח ללא וללה‬
‫^ ל ^ ע י ך ן צ ח ‪ :‬ןעלה ?ןי ? ? ר ו על־נ???ם ??ל־עןלה א ? ר‬
‫יא ? נ א לי‪ :‬ולל?לס ל?‪$‬יו ?לראה ולי ל כ ד ו מ ע ב ד ו ‪ :‬ו?ל־מ?לה‬
‫ס?י«י ל?ני לל ?*דק וא?ר ל א ? ? ד ק ?נא לל‪ :‬כי סכל לראה‬
‫לי וא?ד _ילשב אדם ?לבו ? ? ל ו יעוץ לו ו?ל״מל??ה ה?את־‬
‫??לה סיא ל?ני י;‪ :‬אס־תביטו אל־ס?מלס ? ם לי כי יי ?ךא את‪-‬‬
‫ס ? ? ל ס ‪ :‬אס‪-‬תביטו אל־לאדץ ? ם לל כי לל לסד ארץ ו י?ם עליל‬
‫ז‬

‫את־?ל־?ריוליו‪ :‬אס־תלשבו על‪?*?-‬ק סלם ו?ל־תלתיות לארץ‬

‫? ס לל <‪5‬י לי ? ד א ס כ ל ‪ :‬אל־ת?תלוו ל מ ע ? י לאדם ולא למע?י‬
‫י י כעז??ס'את‪-‬אדון ?ל־ס?ריות כי ?ל־ך?ר לא־ל?תר ??ני לל‪:‬‬
‫ולל?לם ?ני ?אךך‪-‬א?לם כע‪$‬לה ?לגון ?דא;ה ?אמוןה ? ? ד ק‬
‫?ס??לה ? ל ל ? ה ?לר?ה ב??עיס ?נ?יון ?ח?ר ?עילם אולכיס‬
‫אי‪ #‬את־רעהו עד־א?ר ןין?או ?עולם סצער הןה לליויג יור?יס‬
‫עולם איךםוף‪ :‬א ? ר י סצדיקים א ? ר ל?לטו ?דיה‪ :‬סןדול כי‬
‫???הלם מךס??ש לאידו‪? :‬י ?עולם סהוא סכל ??דל ??עללס‬
‫אור ן ח ? ך ו?תוק ו ? ד ך‪5‬ץ ןענןי• ?ל־אלה ש?תי כ ? ל ב למען‬
‫תקראו ןלכינו‪:‬‬
‫ולסי כ א ? ר כלה לנוך ל ד ב ד אל‪-‬א‪?$‬יו ויורד ל; ח ? ך לל־‬
‫לארץ ולסי אמלה ולכס את־לא}?ים לעו?דים עס־לנוך‪ :‬ולמלרו‬
‫המלאכים ולקחו אוי־לני־ר ויעלהו אל־לרקיע בעליון ו ? ס ק?להו‬
‫י י י ע מ י ד ה ו ל?ןיו לעולם‪ :‬ותעל לא?לה ? ע ל לארץולסי‪-‬אודולראו‬
‫פ‬
‫ל א ? ? י ולא לרעו »יר נלקח זשנוך ולסללו את‪-‬יי!ילבו אל־?תילס‪:‬‬
‫ולנוך נולד ? ? ? ה ל ח ד ש תפווז ולסי ?ניס ? ל ש ?אות‬
‫ן ? ? י ס ול?ש‪ :‬וללקח אל־ס?מלס ?חדש י?ן ? א ל ד לחדש ולסי‬
‫‪5‬‬

‫כ??לם ?שים יום‪ :‬ול?^ב את ?ל־לאתות ל?ל־?ריאה א ? ר‬

‫?רא לי‪ :‬ול?תב ? ל ש מאות ו ? ? י ס ו ? ? ה ??ריס ול??דס ?יד‪-‬‬

‫ב׳(‪-.‬‬ ‫חנוך נתמנה למלאך השרת ב ת ו ר ת שר הפנים )וע׳ לעיל י״ב‬

‫‪,‬‬
‫מ ח נ ו ך ו ע ד נ ח )כ׳‪-‬כ״ד(‪.‬‬ ‫הגדולה‬ ‫הכהונה‬ ‫השתלשלות‬ ‫ב ‪ :‬על‬ ‫לק‬
‫)כן בפ״ו(‪ :‬םיון )‪a1*mHBa‬״ כמו לעיל י‬ ‫‪naMouoyca‬‬ ‫‪n‬ובנוסח ‪,‬‬ ‫גם כאן‬ ‫תמוז‪.‬‬
‫וכן בנוסח ‪ M‬ונכון )השוה א׳ ב*(‪ - .‬ש ל‬ ‫לחדש‪.‬‬ ‫ניסן באחד‬ ‫‪-‬בחדש‬
 ‫יט ה ‪ -‬כ א ו‬ ‫חנוך ב‬
‫י‬ ‫ו‬ ‫י ו ‪:‬‬ ‫י‬ ‫י‬
‫לי־ * ל ־ ל א ד ן ? ל ש י ם יום ו ל ח י י א ל ם ‪ :‬וללקח אל־‬ ‫'־ ^‬
‫ה?מלם ? נ י ת בד‪1‬ךש תמוז סהוא ביום ל;??י לוהוא א ? ר בו כולד‬
‫ם‬ ‫מ‬ ‫י א ‪:‬‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫ז‬
‫* י ל?ל־אךם תכוןה דו?ה ?לוליו אלה ?! ‪3‬‬ ‫׳י־‬ ‫^‬
‫ה ס י י ח ןסלךה והלציאה מ־סמי־ם ה א ל ה ‪ :‬כ ? ? ה ?בד‪ ,‬הוךד‪? .‬יז‬ ‫״‬
‫נולד ו?ה מ ת ‪:‬‬
‫&‬ ‫‪1‬‬ ‫ח‬
‫ולמסר מ ת ו ? ל ואליי ו?ל־?ני לניר ולבנו מןמח <‪PW‬‬ ‫כ‬
‫כ‬
‫אתנה א ? ר ? ם נלקח לניר‪ :‬ולץבחו אילים ו?ריס ויקךאי ליל*‬
‫‪4‬‬ ‫נ‬
‫‪ ° p‬ו א?לי את־הקר?! ל?ני לל‪ :‬ולאחים א ? ר ?או אלילם אל־־‬
‫ל ?ישו‬ ‫‪;1‬‬‫השמלה הביאו מתנות ל?ני לנוך ו!עשו ש‬
‫ר‬ ‫‪ 1‬י ; י‬ ‫? ן ? ן ה‬

‫? ל ? ה למים‪:‬‬
‫ם‬ ‫ו כ‬ ‫א‬ ‫כ‬
‫" י * ‪ ¥‬ל י ? י לעת־ערב ו*א?רו זקני לעם אל־מתו?לה‬
‫‪:‬‬ ‫ל א‬ ‫כ‬
‫ל?ני לל ול?ני ?ל־לעם ול?ני מזבח לל ונ?בדל •יניד‬ ‫*י‬
‫י‬ ‫נ‬
‫מ ? י ן מ ו־יען ? ת ו ? ל ח לאנ?יו תכי ?ני ארס עד‪-‬א?ר לל ‪ $‬ל י‬
‫לניד אבי ל?סר לו הוא לה? םא??יי‪ :‬ולהבו לאנ?ים עוד ללל*‬ ‫י‬
‫ל ל‬ ‫ז‬
‫לשןא ?ם ??קום ארךןה‪ :‬ול?אר ? ת ו ? ל ח על־ לד־ה?ן?לו ו י * *‬ ‫י•‬
‫י‬
‫אל־לל ד א מ ר ‪ :‬רביז ?ל‪-‬לעולם אתה להדר א^י־?סרל ?לניר א*‬ ‫י‬
‫?ביר־נא להן לאנ?יף ולמדל את־לביתיהס לךאה את־?ביחי‬
‫ם ש‬
‫) קום שהשת‬ ‫ב מ‬ ‫‪8‬‬ ‫ס פ ד י ם ‪ .‬בם׳ ‪A 0cry hu890‬‬
‫‪L i b e r‬‬ ‫‪J o h a D m 8‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫ששה‬
‫ה‬ ‫ל‬
‫ג י‬ ‫בו בם חנוך( ניתן מנין הספרים שכתב חנוך ששים וששה ב ל ב ד ‪ -‬א ש ד ב ו‬
‫הקב״ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש״ )קידושין בבלי‬
‫ל״ח אי(‪ .‬והם מסתלקים מן העולם ביום שנולדו בו‪ .‬כגון משה שנולד ומת בשבעי׳‬
‫« •‬ ‫באדר )תוספתא סוטה י״א ד ‪ -‬ו ד ( ‪ .‬־ ת כ ו נ ה ד ו מ ה ‪ .‬כך מסר םוקולובברומית‪:equa1‬‬
‫‪e‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬

‫‪Y‬‬
‫י‬ ‫אבל בםלאבי‪=) TT,MHO :‬חשוכה(‪- .‬‬
‫ם‬
‫ב מ ק ו ם א ר ו נ ה ‪ .‬במקור‪ :‬אחזן = ‪ ,‬״ ‪ 3‬ץ ‪ . * 0‬לקמן כ״ג מ ״ ה ‪ -‬מ ״ ז נאמר ש מ ק י‬
‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬

‫זה היא בטבור הארץ ושם נ ב ר א אדם ישם ג״כ קברו ושם ק ב ר א ד פ את ה ב ל ושמלני־‬
‫צדק הוא כהן ומלך במקום אחוזן‪ .‬מכל אלי הסימנים נראה שכוונתו לירושלים‪ .‬שהיי‬
‫ייישליפ היא טבור הארץ )ע׳ א ג ר ת אריסטיאם פ״ג‪ .‬והשוה תנחומא ב ו ב ר ןיקרא ‪:78‬‬
‫ארץ ^שראל יושבת באמצעיתו של עולם וירושלים באמצע ארץ ישראל ובית המקיש‬
‫באמצע י ר ו ש ל י ם ואדם הראשון ניטל עפרו ממקום שבו היה המזבח )ע׳ ב״ר י״י ״׳‬
‫‪:‬‬
‫ב פ ר ו ש ו של תיאודור( והוא גופו היה הראשון שבנהו )השוה פסיקתא ר ב ת י ק ״ ם ב י‬
‫הלך דוד‪ ...‬ומצא שם א ת המזבח שבו הקריב אדם הראשון ובו הקריב נ ח ובו הקריב‬
‫אברהם^ והשוה ת״י לויבן נ ח מזבח ל ה ‪ /‬ברא׳ ח׳ כ׳( והבל נ ק ב ר במקומ בית המקיש‬
‫כ ב ‪ n‬ויהי בהיותם בשדה ־ אין שדה אלא בית המקדש( ומלכי־צדק היה מ ל י‬ ‫‪ j‬ג י‬
‫שלם )ברא׳ י״ד י ״ ח ( ‪ -‬ר ו ש ל י מ ‪ .‬מכל זה נראה שבמקור העברי היה ‪ ,‬ב מ ק י ם ארונה״ )ע׳‬
‫‪,‬‬
‫^ ) " ^ י ^ ^ ^ י י י נ רי״ש וו״ו כחי״ת נראו לו וקרא אחזה ומסד באקוזטיבום‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫נ‬
 ‫בא ז ‪ -‬כ ב ג‬ ‫חנוך ב‬
‫ולעשות ס ל ל ‪5‬ךצו‪$‬ף‪ :‬ויישן מ ת ו ש ל ח ! י ך א אליו לל ?מראה סלילה‬ ‫ז‬
‫ה‪-‬ט ד א ? ר אליו‪ :‬ש ? ע ? ת ו ? ל ח אני לל אלתי ל נ ו ן אביף‪ :‬ו ? מ ע ל‬
‫לקול לאישים לאלה ו?מדל ל?‪3‬י מןבסי ואכ?ךף ל?ני ?ל־לאנשיס‬
‫ולליל נ??ד כ ל י?י ס ך ף ‪ :‬וליקץ מתושלח מ ‪ #‬ת ו ו ל י ר ד את־לל‬
‫סןךאה אליו‪ :‬וימהרו זקני לעם אל־מתושלח ‪1‬י& יי אלסים את־‬ ‫יא‬
‫ל ב מתושלח ל ? * ע ?קול לאנשים ולרמר אלילם‪ :‬ל‪ :‬אלהים לתן‬ ‫יכ‬
‫? ר ? ה לאישים לאלה לננד עיני סיום‪ :‬ולמסר ם ר ? ן ובךמי וחס‬ ‫ינ‬
‫זקני לעם ו_יל?ישו את־מתושלח ??דיס לקרים ולשימו ? ל ד מןהיר‬
‫על־ראשו‪ :‬ולמלרו לאישים ולביאו אילים ו?רים ומךלעופות ?לס‬ ‫יד‬
‫סלדועים למען ‪.‬יקריב מתושלח ?שם לי ו?שס לאישים‪ :‬ולעל‬ ‫»י‬
‫? ת ו ? ל ח על‪-‬מןמח יי ויאירו ?}יו ל ? ? ש ב?הךלס עולה ו?ל־‬
‫מ ז‬
‫לאנשים ללבו ?עקבוליו‪ :‬ולעמד מתושלח על־מןבח יי ן?ל־לאנשים‬
‫עמדו ??ביב למ!?ס‪ :‬ולקחו זקני לעס את־לאיליס ואת־ס?ריס‬ ‫יז‬
‫ו!א?רו א ר מ ע ה ל י ל ס ו!ניחום ?ראש סמץמס ו*אמרו אל‪-‬מתושלח‪:‬‬
‫יח‪-‬יט קח את־סמא?לת ס*את ןןמלל את־סלדועיס לאלה ל?ני לל‪??1 :‬דש‬
‫מתושלח את־??יו ^ ל ‪ ^ ^ -‬ןיקךא א ל יי לאמר‪ :‬אנא לל מי‬ ‫כ‬
‫כ‬
‫א אני בי אעמד ?ראש מןבלף ובראש לאנשים ל א ל ה ‪ :‬ןעלה לי‬
‫פ‬ ‫ה‬
‫ס ? ק י ? על־עידףי ועל‪?-‬ל‪-‬לאנשיס לאלה ןליו ?ן?יס ? ל ה ת ת‬
‫לעידר סן ל?ני ?ל־־לאנשיס למען לבינו ?י א ל ה ל‪,‬ע&רל לסן‬
‫כב ל א נ ? י ף ‪ :‬ולסי כ א ? ר סלמלל מתושלח ולרעד לי&ןמס ו ת ל ת מ ס‬
‫סמא?לת מ ע ל ה*ז?ס ותקפץ ^ ל ־ י ד ־ מ ן ק ן ל ל?‪3‬י ?ל‪-‬לעם‪:‬‬
‫ח‬ ‫ת‬

‫כנ‪-‬כדולדךדו לאישים ולסללו את־לל‪ :‬ו??תב מתושלח ל מ י לל ו ל מ י‬

‫כי׳ ?ל־לאנשיס למךסיום סהוא‪ :‬ולקח מתושלח ולןמח את־?ל־א?ר‬
‫הו?א מאת לאישים‪ :‬ולשמחו לאנשים וינילו ל?ני לי ול?ני ?תושלח‬ ‫כי‬
‫כז מל?יס ל ס ם ‪ :‬ואלרי־כן ללבו ל ע ס איש לאללו‪:‬‬
‫וילל מתושלח ל ע מ ד על־סמןמס ל?ני לל ול?ני ?ל־לאנשיס‬ ‫כב‬
‫למן־סיוס סהוא ע ? ר ?ניס בקורתו לנללת־נצח ו?למדו סי&ב‬
‫ל?ל־לאךץ ול?ל־א‪?$‬יו‪ :‬ןלא ‪??5‬א איש ?ר אחדי ס ל ? ל מאלרי‬ ‫ב‬
‫לל ?ל־סלמים א ? ר ללה מתושלח ל י ‪ :‬ול?רך לל את־?תושלח ו ל ד ן‬ ‫נ‬

‫‪.‬‬ ‫‪ a 3 a c b‬ה י ד ו ע י ם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪— 3 c a p c a H‬‬

‫המותרים ב א כ י ל ה ‪ - .‬א נ א י י ‪ .‬ב מ ק ו ר ‪ :‬שמע יי‪ .‬ובנוסח ‪ :HB‬אוי לי י י ‪- .‬‬
 ‫ד־כט‬ ‫חנוך ב כ ב‬
‫‪:‬‬
‫את־קר?נוליו ואת‪-‬מןחוליו ואת־?ל‪-‬עבוךתי א ? ר ע כ ד ל מ י לל‬
‫וללי כ א ? ר קרבו ימי ? ת ו ? ל ח למות וירא אליו לל ??ראה ללללד•‬ ‫י‬
‫ה ‪ -‬י ו*א?ר אליו‪ ? :‬מ ע ? ת ו ? ל ח אצכי יי אלתי לכוך אכיף‪ : :‬ל ע תרע‬
‫י‬
‫י י*" *ל ר ?י ?לו למי־לייף ןקרוב יום ? ‪ : W‬קרא אל"‬ ‫ע ן ד‬ ‫א‬ ‫ז‬

‫י‬
‫נ י ?לל&ר ?נףי א ש ד נולד ל ? נ י אלרי־צל‪ :‬ול‪-‬למשתו א ת ־ ^ ר י‬ ‫ח‬
‫״ ?לןלר ול^מךתו על־יד מ?*י* ואהךל אליו את ? ל ‪ -‬א ? ר יליד•‬
‫מהיי הי קרב זמן א?ח ?ל־־לארץ ן?ל‪-‬אךס מ ל ־ ס י ע ל ‪ -‬ל א י ץ‬
‫‪:‬‬

‫ד‬
‫י ‪ -‬י א ו?ל?יו תללה מה‪?$‬ה ?דולה ? * * ל ־ ל א ר ץ ‪ :‬מי א ך מ לקןא ?רעדו‬
‫וא??יס על־א??ים ל*‪$‬או ול^יז ?לשח ת ל ל ס ות?לא ?ל״לארץ‬
‫ם‬ ‫ס‬ ‫י ג‬
‫ל‪ $‬וד ו?ל־רע‪ :‬ונבדעןבו את־בוךאס ולשתלוו לאללי ל ? ל‬
‫ו ל ר * ^ ל ול&‪3‬לר לארץ ולגלי ללם‪ :‬וללןאה לאויב ףןזמח‬ ‫‪0‬‬ ‫? ן י ע‬ ‫ע‬

‫יי *ממייי ל*‪2‬די ל‪ 3‬יל* ו?ל־לארץ ה ל ל י ף א ־ & ? ? ר ה ה ל ־ ? מ‬

‫ת‬ ‫ד‬

‫פ‬ ‫י‬ ‫ט‬

‫י ו?ל־?ר •י‪0‬ליף את־זרעיי ? ? ? ‪ :‬ל לקץ ללמיס‪ :‬ו?ל‪-‬ללשונ‪1‬ת י?תני‬
‫ט ז‬
‫?ארץ לצערי‪ :‬אז אצ^ה על־להם לליןרק א ל לארץ ו א ג ר ו ת מי״‬
‫ד‬
‫ה?מלס הןדולים י ך י על־לארץ אל‪-‬לה?ר ל ר ב ולמי ל ל ? ר‬
‫ת‬
‫ל ד א ^ ח ‪ :‬ואבד ?ל״^‪-‬יז לארץ ונ?ללה ?ל‪-‬לאךץ ולללה ‪ #‬ר י‬ ‫יז‬
‫ת‬
‫יח את־פצלד‪ .‬למדהיים י י א ו א **יל א ־?דל‪$‬ר ? ן ף את‪-‬צם ?^‬
‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ ,‬ה‬

‫ה?כוד‪ :‬ימ*רעי אקומם עולם אלי הרעו י ה י ה לעולם ע ד ־ ל א ב י ז‬ ‫יט‬

‫ל?ני כ א ? ר יליו ל א ן ? י ס חו?איס ?מו־כן ל ? ? י ‪ :‬וייקץ ? ת ו ? ל ח‬ ‫כ‬
‫פ‬ ‫ד‬ ‫מ‬
‫נא מ ‪ #‬ת י וי‪$‬צי?הי ‪ 0‬ל י י ‪ • * $‬ולקרא ל?ל־זקני ל ע ם ולממר ל ל‬
‫את־כל א ? ר ד ? ד לל אליו ואת ?ל‪-‬למךאה א ? ר ל ך א ה מאת לל•‬
‫כב‪-‬כנויע?בו לא?שיס אל־פךאהו ויע?הו‪ :‬לל הוא ל ? ל י פ ו לעשות כרצונו‪:‬‬
‫כ ד ‪ -‬כ ז ז ן ע ל ה מ ת ו ? ל ח עשה ? צ ל א ? ר ד?ר אליף יי‪ :‬ולקרא ? ת ו ? ל ח‬
‫אל־ניר ?ךל?ף• אלי‪-‬צ* לקקןיז וילמישהו את־??די'ס?ל‪$‬ה ל מ י‬
‫?ל‪-‬לעם ולעמיךהו על־יד ראש למןמל ולל?דהו את־לל אשר י^של•‬
‫נ ז כאנשים‪ :‬ר א ? ר ? ת ו ? ל ח אל־לא?שיס ל נ ה ניר ל?ני?ס וללה ?שיא‬
‫‪5‬‬
‫כ י ל?לר מךליוס ל ן ה ן מ ^ י ל ד ז ז ‪*1‬א?יי לאישים אל־מתו?לח ל ל י לני‬
‫כ ח‬
‫‪$‬ד?רר וילי ל כ ר לי כ א ? ר ד כ »ליר‪ :‬ו כ א ? ר ד ? ר ? ת ו ? ל ה‬
‫י‬

‫אל־לא??יס ל?ני המץכל ? ב ו ? ה רוחו ו??רע ע ל ־ ב ך ? י ו ול?רש את־‬

‫כ ט כ‪9‬יו אל־ה?מלם ולל‪5‬לל אל־לל‪ :‬ו?ללמללו ותצא רוחו אל־לל‪:‬‬
‫‪.yB‬־־‬ ‫א ו י ל י ‪ .‬כ ך בנוסוזאות‬ ‫‪3‬‬
‫קל‬ ‫כב ל‪-‬בג ז‬ ‫חנוך ב‬
‫ל ־ ל א ולמהר ניר ן?ל‪-‬לעם ו!עשו ק?ר למתושלח ??קום ארונה‪ :‬ל?ה‬
‫ונ??ד ? ל ? ש ??לנ־ה?}דים[ הקדו?ים ל ל ך ניר ??בור ך ב וממחים‬
‫לב ןשאו את־גגית ? ת ו ? ל ח ‪ :‬ו?ללל הנילהו כק?ר א ? ר עשו לו‬
‫לנ ולכ?הו ראמרו‪ ? :‬ר ו ן ליה ? ת ו ? ל ח ל?ני ל‪ :‬ןל?ני ?ל־לעס‪:‬‬
‫לד‪-‬להוכא?ר ל?צו לל?ת ‪1‬ל?תילס[ אמר ניר אל‪-‬לאנ?יס‪? :‬לרו ליום‬
‫ןלביאו אילים ו?רים ןיתוריס ןיונים ןלקר?נו ל?ני ל‪ :‬ואחר תלכו‬
‫ל?תי?ס‪ :‬ול??עו לאן?יס ?קול ניר לכלן ולמלרו ולכיאו ו_יא?רוס‬ ‫לי‬
‫לז לראש למזכה‪ :‬ולקח ניר את‪-‬למא?לת ולןכח את־?ל־א?ר הו?א‬
‫לח ‪!1‬קרב ל?ני לל‪ :‬ול?מחו ?ל־לאנ?ים ל?ני לל ולהללו כיוס ההוא‬
‫ם‬
‫ל ט את־לל א ל ל י ל ? ם ל ולארץ אללי ניר‪ :‬ל?ךליום ההוא ליה ? ל ו ם‬
‫‪0‬‬
‫י ^ מ י מ ל ־ ל א ר ץ ?י?י ניר ?אתלס ו?תלס ? נ י ס ‪ :‬ואלרי־כן ?רו‬
‫י א לקנא איש ?רעהו ‪1‬א}?יס על־אנ?ים‬ ‫לאנ?ים ?עלי יי‬
‫ס‬ ‫‪ 1‬ז‬

‫סא הלקו?מו ולשון על־לשק ק?ה ל ? ל ל ? ה ‪ :‬ןאס־‪3‬ס‪??-‬ה אחת לללה‬

‫מכ ללס ל?בות שונים קכלי‪ :‬כי ה ? ? ן ה ל ל ל ? ל ך כמעם השלישית‬
‫?ראשוןה ? ? ך ס להלה גן־עךן כ?נית ?נךעדן ו כ ? ל י ? י ת ?חוץ‬
‫מ ג ‪ -‬מ ד ל נ ך ע ח ךעד־המבול ה??יןד‪ :‬ולקם ? ל ל ? ה ו?ךד ןדול‪1 :‬ל??ע‬
‫מד• ניר הלהן וללעצב ? א ד ‪*1‬א?ר ?לבו‪ :‬אכן רואה אצכי כי קרב‬
‫הז?ן ןהך?ר א ? ר ד?ר יי אל־?תו?לח אכי ל&ד א‪3‬י*‬
‫ןא?ת ניר ו ? ? ה צו?ני?ה לילה עקךה ןלא ללךה ל‪5‬יי‬ ‫בג‬
‫כ‬
‫?;?יל‪ :‬ולהי צו?ני?ה לעת זקןלה ותלד ? ? ? ן ה ןניר הלהן לא‬
‫? כ ב אלה ולא ננע ? ה למךהיום א ? ר ל‪?5‬יךהו לל ל ? ר ת למי‬
‫ל ע ם ‪ :‬ולהי כ א ? ר לךעה צו?ני?ה על־לךיו^ה !לארס ותבוש‬ ‫נ‬
‫ות?תתר ?ל־הלמיס ע ד ־ א ? ר ת ל ד ןאיש לא־לךע‪ :‬וכא?ר ?לאו‬ ‫י‬
‫?אתלס ו?מוניס ו?נלס למים ויום הלךה ז^^ןל לקרב ולןכר ניד‬
‫את־א?תו ולקראל אליו לכיתו לרכר א ל ה ‪ :‬ולכא צו?ני?ה אל־‬ ‫י׳‬
‫ניר א י ? ה והנה יש־לה נהריון[ ?ב?‪$‬ה וקרוב היום מועד ל ך ל ה ‪:‬‬
‫‪!1‬ךא אולר‪ .‬ניר ולבוש ?&ד ‪1‬יא?ר אליל מה־*את עשית א?‪*1‬י•‬ ‫י‬
‫ותעסוי עלי לך?ה ל?ני לאנ?יס ל א ל ה ‪ :‬ועלה לני &ע?די‬ ‫י‬
‫ולל?ל א ל ‪ -‬א ? ר לרית לרמת ב?נך ? ך א ? ? א את־לדי ? ך ול?אלי‬

‫צ ו ס נ י מ ה‪ .conaHHMa .‬בנוסח ‪ - ,COOOHHMS : n, CocfcoHHMa: yB‬במקור‪ :‬ותהי צופנימה‬

‫ל ע ת זקנתה וביום מותה‪ .‬וברור מן ההמשך שהלשון וביום מותה אינו מעיקר הכתוב‪- .‬‬
 ‫ל ב‬ ‫_‬ ‫ח‬ ‫כג‬ ‫חנוך ב‬

‫ל מ י יי‪ :‬ו ל ד ב ר צי?ני?ה אל־ניר א י ? ה לאמר אדוני הנה עת‬

‫ם‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫י ! ג י‬ ‫ז‬ ‫י‬
‫י מ י ס י ‪ :‬ל א א ד ע איך ד ך ל ה חך©ת ? ? נ י ‪ :‬ולא‬ ‫י‬ ‫־ ^‬
‫ן»י^י‬ ‫לאמין ניד לאשתי ‪*1‬א?ר אליה שנית לכי מע?די‬
‫ל מ י יי‪ :‬מהי ? ד כ ר ניר אל‪-‬צי?ני?ה א ? ת י ותפל צו?ני?ה אל־‬
‫ה ל י ניר ו ל * ת ‪ :‬וללעצב ניר מאד ו'א?ר ?לבו אולי ללה כן מ מ י‬
‫קילי כי ? ך ? י י ? מ ל ? ? ה לל?א אךס ל?ני לל‪ :‬ועלחילרלמני ליי‬
‫ה‬ ‫י‬
‫ל מ * ?ל*י ‪$‬י לדי ל א לללה ? ה ‪ :‬ועוד * ? ר ?רוך א ל‬
‫לל <‪5‬י־לא לרע אי‪ #‬ע ל ־ ה מ ע ? ה הןה א ? ר ע ? ה לל‪1 :‬ל?הי י י‬
‫ניסגר־ ד ל ת כיתי וילך אל־צח אחיו ולנד־לו ? ל ־ א ? ר י ה י ה ' ל א ש ת ו ‪:‬‬
‫ולמהר צח גילך עם־ניר אהיי לכית ניר ע ל ־ ד כ ר מות צו?ני?ה‬
‫ולד?רו מיניהם ?ה־לללה ב?נה ? ע ת ל ד ל ת ‪*1 :‬א?ר צה א ל ‪ -‬י י‬
‫אל־תעצב ניר אחי כי לל כ?ה היום את־לר?הנו כי אין אי‪#‬‬
‫יודע‪ :‬ועלה כלך מהר ו ק כ ה י ל כ מ ל ר ולל ו?תיר א ת ״ ב ? ת‬
‫לר?תני‪ :‬ולניחו את־צו?ני?ה ? ? ? ה ו!ל?ישול בגדים ?חודים‬
‫‪1‬ל??תל כבלת מו?נה לקבוךה ו!ל?רו ק?ר ב ? ל ר ‪ :‬והנער « א‬
‫‪5‬‬
‫מתוך צו?ני?ה ה מ ל ה ו!?ב על־־המ&וה מימינה‪ :‬וצח וניר ?אי‬
‫לקבר את־צו?ני?ה ולךאו את־הנער יושב על־לד צו?ני?ה ה מ ל ד‬
‫ןהוא מ ‪ ? #‬ש ף א ת ־ ב ג ד ה ‪ :‬ול?חדי צלי וניר מחד ןדול כייללד•‬
‫הנער ? ל ס ?גופו ? ? ך ש ל ש ומרכר ?מיו ומ?ךך את־יל‪ :‬ולבימו‬
‫עליו צח וניר והנה חותם ה?לןה על־לבו ומראהו נ??ד'‪ :‬ויאמי‬
‫צח וניר הנה אלהים מחדש את־?לנת הכלת אן^ךינו ? ל ? צ ו ‪:‬‬
‫ולמהרו צח וניר ו ך ל צ ו את־הנער וללבישהו בגדי״כהןה ולתנר־לי‬
‫מ מללס ה?הנה ו י א כ ל ‪1 :‬ל?ןךאר את־שמי מ ל כ י ־ ? ד ק ‪' :‬ולקח צה ה י י‬
‫את־ןונת צו?נימה וי??יטול את־הבגדים השחורים ו ך ל צ ו ל‬
‫וללבישול ?;דיס מאיריס נכ?דים ול?נו ? ל ת ‪ ' :‬וילך צח וניר‬
‫ימל^י־^דק ולקברול לעיני־לל‪ :‬ולדבר "צם אל־ניר אהיו שמר על־‬
‫הנער הןה בסלר ע ד נלא[ לעת הי־‪-‬יערימו ?ני לאדם ? ? ל ־ ל א ת‬
‫והחלו לסור מאלרי אלהים וללה אס־לכיךהו ולך{הו‪':‬ואלרי־לז‬
‫ב‬ ‫ת‬ ‫ל‬ ‫ד‬
‫ל ל ך צס למקימי‪ :‬ולסלי רעית י י י ל י » ל ־ ל * ח ?ימי נ י ר ‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫וללל ניר ל ה ל ע צ ב מאד ויותר מלל על־הןער ו אמר אוי־לי לל‬
‫עולם בלמי הסלו‪? .‬ל־־לךעות לרב ?אךץ ןרואה ‪$‬צ?י ?י קרוב‬
‫קלס‬ ‫כגלג־מט‬ ‫חנוך ב‬

‫קצנו ימל״ליאךץ ??ני ר ע ת ל א ד ם ‪ :‬ועלה יי ?ה־המראה ימה‪-‬‬ ‫לנ‬

‫נ‬
‫? ? ר ו ו?ה אע?ה־לו האמ?ס גכדהוא לטל א ל י ? א י ה ‪ :‬ול?מע ל‪:‬‬ ‫לי‬
‫לה אל־ניר ו!ךיא אליו ??ראה הלללה ויא?ר אליו‪ :‬ניר את־דךעות‬
‫לרבות א ? ר ?אךץ ל א י א ? ל ל עוד וה?ני חמץ להביא א?ךן ?רול‬
‫ל י‬
‫על־לארץ ואבד ?ל־הלקוס א ? ר ?ארץ‪ :‬ואל־הנער אל־תעצב ניר‬
‫?י עוד ? ע ט ואני שולל את־?י?אל ראש מלא?י ולקח את־הנער‬
‫והושי?הו בנן־עדן מ?קוס א ? ר ליה בו ל?נים אךם ? ב ע ?ניט‬
‫נ א ? ר ללה לו ךקיע ?תוה למיד ע ד ־ ? ל א ל ^ א ז ולנער הזה ל א‬ ‫לז‬
‫יאמר עם־לאו?דים בדור הזה ?י להיות בהן הבלנים לעולם מלכי‪-‬‬
‫* ד ק לעךתיו ואעמידהו להיות ראש הבלנים ב א ? ר ליו ל?נים‪:‬‬
‫ל ה ‪ -‬ל ט וייקץ ניר משנתו ול?רך את‪-‬לל הנראה אליו ויאמר‪? :‬רוך לל א ל ל י‬
‫אבותי אשר ד?ר אלי בי־?הר להן ?רול ?למי ???ן צו?ני?ה א ? ת י ‪:‬‬
‫מ‬
‫לי אין לי נער אסר במש?לה הזאת להיות להן ?דיל והוא ?ני‬
‫«א וע?ךף ואלה אלסים ?דול א ת ה ‪ :‬לי?נית אותו ע ם ־ ^ ד י ף הללנים‬
‫הגדולים עם־שת ואנוש ךרוש ועמילם ו?ר?ידם ו?סללאל ושרוג‬
‫מכ וארו?ן ועלים ולנוך ו ? ת ו ? ל ח ועמדי ניר ע ? ך ף ‪ :‬ו?ל‪5‬י־*דק !ה‬
‫ם‬
‫מנ יליה ראש ל ? ל ? ת ע ? ר סללניס אשר ליו ל?ני * ונם ?דור‬
‫האלרון לללה מלכי״*דק אסר ראשית לשנים ן ש ר ללנים‪ :‬ואלדי־‬
‫מ י מן להלה ראש ל?לם להן ?דול נמעל[ ד?ר אלהים ולח א ? ר יע?ה‬
‫נזה אותות גדולים ו???דים מלל א ? ר ליו‪ :‬ומלכי־צרק ההוא לללה‬
‫כלן ו?לך במקום א‪1‬ץ?ה לאמר ?&בור קז^ך־ץ א ? ר ? ם נ?דא‬
‫מי אדם ן ? ס להלה אלרי־מן ק?רי‪ :‬ועל הלהן לראש ההוא ?תוב ?י‬
‫מז הוא יליד! קבור במקום ? ה ו א טבור לאךץ‪? :‬מר־כן קבר ? ס אדם‬
‫כ‬ ‫ת‬
‫לרגו קלן בי ללה ? ש ל ד ? ל ש ?ניס ?לי קבירה‬ ‫א ־ל?ל ? י‬
‫ע ד ־ א ? ר נראה עיף ל‪5‬ק רא ערבית א ? ר ללה קובר את־א?רוליו‪:‬‬
‫ז‬

‫מ ח‬
‫לדעתי ?י גדולה סליה ס?למ?ה א ? ר לבוא ו?מהפ?ה לסוף לדור‬
‫מט הזה ואמר ה ל ל ‪ :‬מלמד צל אלי א ? ר ל?אר ואלדי־כן להלה נ^ע‬

‫‪.cTduieHie-‬ל ח ו מ ה א ע ש ה ל ו ‪ .‬ל נ ע ד מלכי צ ד ק ‪ - .‬ה י ק ו ם א ש ד ב א ר ץ ‪- . M H O 3 6‬‬

‫‪,‬‬
‫כ אי‪ - .‬ע ו ר ב י ת‪ ,rajuo .‬והוא ‪ r ^ a‬בדוםית‬ ‫א ד ו נ ה ‪ .‬ע׳ לעיל‬ ‫במקום‬
‫ב ר ו מ י ת ‪ a‬ה ש ו ה פרקי דר״א כ״א‪ :‬והיו אדם ועזרו יושבים ובוכים‬
‫ומתאבלים עליי ולא היו יודעים מה לעשות להבל שלא היו נהוגים בקבורה‪ .‬בא ע ו ר ב‬
‫אחד שמת לו אחד מחביריו‪ ,‬לקח אותו וחפר בארץ וטמנהו לעיניהם‪ ,‬אמד אדם כעורב‬
 ‫כג נ ‪ -‬ם ו‬ ‫חנוך ב‬
‫י ם‬
‫ממ?‪6‬לתו ואן?יס א ל ד לל״יי‪ :‬יםליי־*דק ל מ ה אז ל א * לללנים‬ ‫נ‬
‫נ* ?א??יס מילר ן ע ו כ י את־לל‪ :‬וללזי אלרי א ? ר ' ללה לנער א ר י ג י ם‬
‫נב יום בכית ‪5‬יי ויא?ר ל‪ :‬אל־מי?אלז י י * ל ־ ל א ד ן אל־ניר ללל!‬
‫ת‬
‫ולקלל א ־&ל<‪5‬י־‪¥‬דק נערי א ? ר אתי ו ? ? ל אותו ?נךעדז‬
‫ל מ ? מ ר ת ‪ :‬כי קרו?ה ל ע ת א ? ר אני מ??יר את־?ל‪-‬למיס מל־־‬ ‫נג‬
‫פ ! ל‬ ‫כ ד‬ ‫ו‬ ‫‪n‬‬ ‫‪w‬‬ ‫נ י‬
‫המסר מי?אל ויךד כלללה וניד ל‪#‬ז‬ ‫*‬
‫ני• על־מ??בר ג ו * אליי מי?אל ולדכר אליו‪ :‬כ ה אמר ? ל ח ניר‬
‫ל ‪:‬‬

‫ני אלי את־סןער א ? ר ‪9‬םרסי *לדף‪ :‬ו ל א תכיר ניר את־סדוכר אליי‬
‫וללעצב ל ב י ויאמר‪ :‬ל ל א יכירו ל א ן ? י ס את״הנער ולקלהי ולךןהי‬ ‫נז‬
‫ב‬ ‫ג ח‬
‫*י ל לאנשים לאלה ר ע ל?ני לל‪ :‬ו*א?ר ניר א ל סדוהי איז‬
‫מ ע ר א?לי ונם־לא א ד ע מי א ל ה ‪ :‬העז ל ד י כ ר *ליו אל־־סיו*‬ ‫«‬
‫ניר ראש צבאות לל אצכי ול?ללני לל ולןני ליקה ס ל ם אתמערר‬
‫ת‬ ‫‪ :‬ה י‬ ‫ו‬ ‫ס‬
‫ל ל ? * י ‪? W t f f l‬גן־עדן ןליה ? ס עד־עולס‪ :‬ןכא^זר ידזידז‬
‫לדור לשנים ע ? ר ואלף ושבעים ? ד • תעכךןה לולד כ ד ו ד להיא‬
‫ם‬
‫אדם צדיק א ? ר לי יאמר אליו לעלות על־ללר להוא א ? ר ?‬
‫צ‬
‫ע ? ך ה מכי* ל אליר ו??א ? ס <*ל<‪5‬י‪?-‬דק אסר א ? ר ליה לי‬
‫י‬
‫? ס ? כ ע ?ניס מ ? ס ת &?ני אדם למקריבים לכסילים ל?לי‬
‫יא?ךהו והיציאהו וליה ללז י‪$‬לר רא*יז ?עיר ? ל ס ?מלכי^ר?‬
‫ןה ר א ? י ת לללניס ו ? ל מ ו ע ד ‪ -‬ל ע ת ס ל י א ? ל ? ת אלמיס וארכע‬
‫מאות ו?תלס ו ? ל ? י ס ? ן ה מ ל ל ל ה *??ריאת אךס י מ מ ל כ י ^ י ק‬
‫להוא לליו ?ניס ע ? ר *לניס ?מןלן ע ד ‪ -‬ל ? ר ל ן ד ו ל הוא למןליג‬
‫סא א ? ר י?ליג א ת ־ י ל ־ מ ל א י ס ואי־מראיס‪ :‬ולןכד ניר את־־לל^י‬
‫סכ לראשין ויאמן ול?ב למי?אל ויאמר‪? :‬רוך יי א ? ר ? ל ל ף ליום אלי‬
‫ועלה ? ר ך את ניר ע ? ח י כי קרו?ה לציאסי מ ך ל ע ו ל ס הןה ולק‪^0‬‬
‫כנ את־הנער ו ע ? י ל לו כ א ? ר ד ? ר אליך לי‪ :‬ולקח ?י?אל את‪-‬לנער‬
‫בלילה ההוא א ? ר ירד־בי ול?אהי על־?ן?יי ול?ימהי ? ג ך ע ד ן ‪:‬‬
‫סי וי?כס ניר ? ? ל ך ת וילד אל־ל*לל ולא ? ? א את־לןער ולהי לו ע?ב‬
‫סי״ ןדיל מ*ד ת ל ת ? ? ל ה כי לא‪-‬ללה לו כן א ל ד זולתו‪ :‬ול?ת ניר ולא‬
‫ה‬
‫סו ל ל א ל ך ו ללן ?א‪?$‬יס‪ :‬י ל מ ך ל ע ת לליא קם ? ך ד ןדיל ? א ד ן ‪:‬‬

‫תיאודור עמ׳ ‪.215‬‬ ‫אני עושה‪ .‬מיד לקח נ ב ל ת ו של ה ב ל וחסר בארץ וטמנה )וע׳ ב״ר‬
‫גינצברג ‪ ,142‬ד ‪ .(Legends‬־־ פסוק ם׳ אינו בשאר ב״י‪— .‬‬
 ‫כד א ‪ -‬י‬ ‫חנוך ב‬
‫ד‬ ‫כ‬
‫?אךץ‬ ‫ולקךא יי אל־צם אל־הר־אךךט כין אשור וארמניה‬
‫אר?ה‬ ‫עךב על־הלם‪ :‬ו*א?ר אליו לעשות ת ? ה שלש ?אות א?ה‬ ‫ב‬
‫כלוך‬ ‫ןךל?ה ל מ ? י ס א ? ה ו??לה ? ל ש י ם וקומות ?תלם לה‬
‫ע?ר‬ ‫ד ל ת ה א ? ה ‪ :‬ו ? ל ש מאות לאמות התן ?אמותינו ל ? ? ה‬ ‫נ‬
‫אלוי ו כ ן ? ל ש י ם לתן ?אמותינו ל ? ע ?אות כי א?ה אתת‬
‫ההיא ?א?תנו ל ? ? י ס ‪ :‬ולמי ה??‪$‬ר הןה הלהידיס מלןיקים‬ ‫י‬
‫? ? ד ת ת כ ת צה כ א ? ר א?ר אליו ‪:‬י ועישים ?ל־מךה ו?ל־??קל‬
‫עד״היום‪ :‬ול?תח יי אלליס את־אךבות ה ? ? ל ם ו_ימ?ר על־לאךץ‬ ‫י׳‬
‫למים מאה ו ל ? ? י ם ולנוע ? ל ‪ ? ? -‬ר ‪ :‬ולהי צה כ ? נ ת ל מ ש מאות‬ ‫י‬
‫ז‬
‫ויולד ? ל ? ה ?ניס ? ס ל ס י?ת‪ :‬ו?אה ? ן ה אחרי הולידו את‪-‬‬
‫ת‬
‫? ל ? ??יי ?* אל־הת?ה ?ירח אלד למי ל‪7‬נ?ריס ולמי ה??רים‬
‫ח‬
‫מ?נות ? י ו ם ה?מו־נה ע ? ר ‪ :‬ו ל ? ט הת?ה אר?עיס יום ו?ל־־ה י?יס‬
‫י‬

‫א ? י ליי כ ת ? ה מאה ועשרים‪ :‬וללא אל־הת?ה ? ל ש ש ?אות‬ ‫ט‬

‫? ן ה י כ ? נ ת ? ש מאות ואהת לסליו ל?א ? ך ה ת ? ה ?לרח מרמות‬
‫למי ה??רים ולמי לע?ריס ני?ן ?יום לע?רים ו?מ?ה‪ :‬ולחי אהד‬
‫המבול ? ל ש מאות ו ל ? ? י ס ? ן ה ו;?ת אלרי א ? ר הי ל ? ע ?אות‬
‫ול??ים ??ה‪:‬‬
‫תה^ת‪? 1‬זמוו^ה‬ ‫‪$‬לסינו א‬
‫?‪•15‬‬ ‫ן*‪$‬ה ן ! ד סיף ןןע^ם‬

‫נראה ששיעורו של מסוק ג׳ היה ‪1‬ריך להיות כ ך ‪ :‬שלש מאות האמות ההן‬ ‫כד ג‬
‫באמותינו חמשה עשר אלף ]וחמשים ההן באמותינו אל‪9‬לם וחמש מאות[ וכן השלשים‬
‫ג ‪ -‬ד ההן באמותינו ]אלף וחמש מאות[ כי אמה אחת ההיא באמותינו חמשים‪ — .‬הפסוקים ג ׳ ‪ -‬ד ׳‬
‫‪ e a #‬־ ‪-‬‬ ‫‪.0aMeH‬‬ ‫הם הערה ארכיאולוגית מאת א ח ד המתרגמים או המעתיקים‪ - .‬פ מ נ ו ת‪.‬‬
‫פ ר ם ות‪- . $ y T a.apM0‬‬ ‫»‬
 ‫ספר צוואות השבטים‬
‫מ ב ו א‬

‫א‪ .‬שם הספר והצוואית הבודדות וסדרן‪.‬‬

‫השם הכולל של הספר היה בודאי צוואות השבטים )כך הוא בנוסח הארמיני(‪ .‬אבל בכ״י‬
‫י ם‬
‫היווניים מחולפיס ה ם שמות הספר ואף שמות הפרקים‪ .‬בכמה כ״י נמצא אף השם‪ :‬צוואות ה ש ב ם‬
‫בני יעקב׳ או‪ :‬צוואות י״ב השבטים לבניהם‪ .‬אף בנוגע לשמות של כל צוואה בודדת יש חילופים•‬
‫בצוואת נפתלי העברית )ע׳ לקמן סוף פרק ד ( שם הפרק ה ו א ‪ :‬צוואת נפתלי‪ .‬ויש נם שהרחיבי‬
‫את שמותיהן‪ ,‬כגון צוואת גד על השנאה‪ .‬ב מ ב כ״י ניתן שם הפרק כגון נוסח ז ה ‪ :‬צוואת ש&עיו‬
‫הבן השבי ליעקב וללאה‪ .‬משונה הוא׳ למשל׳ שם צוואת ג ד ‪ :‬הבן התשיעי ליעקב ולזלמה‪ ,‬בעיי‬
‫שגד בן ראשון הוא לזלםה )ולפיכך הוצרכנו לשנות בתרגום ולהוסיף התיבה בן לפני שמות‬
‫האמהות(‪.‬‬
‫הצוואות נםדרי ל א לפי סדר לידתם של השבטים אלא לפי סדר אמותיהם‪ :‬בתחלה ניתני‬
‫צוואות בני לאה‪ ,‬אח״כ בני בלהה ואחריהם בני זלפה ובני רחל‪.‬‬

‫ב‪ .‬התחלקות כל צוואה לפי ת כ נ ה ו ע נ ץ התוספות המאוחרות‪.‬‬

‫תכנה של כל צוואה וציואה אפשר לחלק לג׳ חלקים‪ :‬א( אבי השבט מספר א ת קורות‬
‫חייג‪ .‬לרוב הוא מתודה על חטאותיו אשר חטא‪ ,‬מפרט את כל המחית הרעות שמי‪ ,‬חוץ מכמה‬
‫אבות המציגים למופת א ת חיי־התם והצדק שחיו‪ .‬הספורים האלה הולכים בעקבות ם‪0‬ורי התורה‬
‫ובכמה פרטים קרובים הם אל אגדת רז״ל‪ .‬ב( אבי השבט מורה לבניו מתוך בםיונות חייו את‬
‫הדרך אשר בה ילכו ו א ת המעשר‪ ,‬אשר יעשו‪ .‬בעיקר היא מזהיד אותם מפגי החטאים שבהם‬
‫ך — מפני‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫נכשל הוא גופו )ראובן מזהיר מפני הזנות‪ ,‬יהודה — מפני השכרות ך‬
‫ה ׳‬ ‫נ כ ר‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫א‬

‫השנאה‪ ,‬ופר(‪ .‬ואותם האבות שדרך חייהם היתד‪ .‬תמיד תם וענוה מצוים לבניהם שיבורו או*‬
‫הם להם את הדרך הזאת ויוריד‪ .‬לבני־בגיד״ס‪ .‬ג( אבי השבט מנבא בסוף בל צוואר‪ ,‬וצוואר• על‬
‫אחרית הימים׳ על ימות המשיח‪ ,‬על משפט ה׳‪ .‬בנבואות האלה מגיד הוא לבניו מראש כי ימ־רו‬
‫מאחרי ה׳ ויעבדו אלילים‪ ,‬ואז ילכו בשבי ישם יכירו א ת אלהיהם וישיבו אליו בלבב שלם והיא‬
‫ירחמם יישיבם לארץ מכורתם‪ .‬אבי כל שבט מזהיר את בניו להשמע ללוי )לפעמים גם ליהודה(׳‬
‫עתיר‬ ‫ו מ מ נ ו‬ ‫פי ללוי נתן ה׳ את הכהונה ואת המלוכד‪) ,‬בכמה צוואות ניתנה המלוכד‪ ,‬ל ‪,‬‬
‫״ ן ח ז (‬

‫לצאת עבד ה׳ ‪ -‬המשיח‪ ,‬שיבוא ייגאל א ת העולם מחטאתו‪ ,‬והוא י ה * לאיד ישראל ולבל הגויים•‬
‫בחלק השלישי של הצוואות ניספי ע״י הנוצרים כמה פרקים ופסוקים בעניו גאולת העולם‬
‫ע״י משיחם‪ .‬אותן התוספות הנוצריות הביאו לידי כך שכל העולם המדעי‪ ,‬עד העשיריות‬
‫האחרונות של המאה הי״ט‪ ,‬היה חישב את ספר ציוא־ות השבטים לספר נוצרי‪ .‬הראשון שהורה ע ל‬
‫יהדותי של הספר היה ‪ •Grabe‬בהוצאתו המתוקנת‪ ,‬אלא שדעתו ד ע ת יחיד ה י ולא הירי‬
‫ת י ‪1‬‬

‫כמיתה‪ .‬כל החוקרים‪ ,‬עד הזמן האחרון‪ ,‬החזיקו בדעתם שהספר חיבור נוצרי הוא‪ ,‬ולא בחל?ו‬
‫אלא א ס נכתב ע״י נוצרי מבין היהירים או מן הגויים‪ .‬רק בזמן האחרון החזירו א ת עטרת הספר‬
‫לישנה‪ Sohnapp .‬בספרו )‪ Die Testaments der zwoif Patriarohen untersucht (Halle 1884‬עבר על ב ל‬
‫המקומות הנוצריים והוכיח שהם זיופים‪ .‬לדעתו‪ ,‬רק שני החלקים הראשונים ש ל כל צוואר‪ ,‬וצוואר•‬
‫מקוריים הם ונכתבו עיי המחבר העיקרי׳ א ב ל החלק השלישי — הנבואות מזחזיינות — נתוםםי‬
‫ע״י מאוחדים‪ ,‬מהם יהודים ומהם נוצרים‪ — ,‬כלומר הספר גופו יהודי מוא‪ ,‬אלא שהרבה‬
‫אינטרפולציות נכנסו לתיכי‪.‬‬
‫דעה זו — אם גם לא במילואה — נתקבלה מאז ע״י כ ל החוקרים שעסקו בספר‪ .‬לדעתם•‬
 ‫מבוא‬
‫גם החלק השלישי יהודי הוא‪ ,‬אלא שעליו הוסיפו הרבה יותר מאשר על שני החלקים הראשונים‪.‬‬
‫כלם‪ ,‬וביניהם גם צ׳ארלם בהוצאתו הבקרתית ובתרגומו האנגלי‪ ,‬השתדלו לברר את מתוספות‬
‫הנוצריות‪ ,‬כדי לקבל א ת המקור העברי של הספר‪.‬‬
‫אבל התוספות הנוצרידת לא כולן ב ב ת אחת נעשו‪ :‬כ ל מעתיק ומעתיק השתדל להוסיף‬
‫כטוב בעיניו‪ ,‬ולפיכך גם אפין של התוספות שונה הוא‪ .‬יש מהן נוצריות־יהודיות‪ ,‬ויש נוצריות־‬
‫‪1‬‬
‫בחקירותיו ( חסרות בנוסח הארמיני הרבה תוספות‬ ‫סאדלגיות‪ .‬כפי שהוכיח ‪Connybaare‬‬
‫נוצריות המצויות בנוסח היווני‪ ,‬אע״פ שגס שם אנו מוצאים כ ב ר כמה תוספות זרות‪ .‬מכאן ראיה‬
‫שהתוספות היו הולכות ומתגבבות בהמשך הזמן‪.‬‬
‫מכאן אתה עובד אל שאלה אחרת‪ :‬אם המקור העברי הוא חטיבה אחת‪ ,‬או אפשר שגם בו‬
‫חלו ידים של בעלי תוספות‪,‬‬
‫אם נקרא את הספר בעיון רב‪ ,‬נראה שגם לאחר שנסיר את התוספות הזרות לרוח היהדות‬
‫אנו נתקלים לפעמים בנוסח מורכב מחלקים הנראים יוצאי־דופן במבנה הצוואות‪ .‬הספר הוא‬
‫בעיקרו ספר־מוםר‪ :‬הוא בא להזהיר ולהוכיח‪ ,‬להורות את הטוב ואת הישר‪ ,‬את הדרך שיבור לו‬
‫האדם בחיים‪ ,‬בחלק השלישי של כל צוואה וצוואר‪ ,‬מזהיר אבי השבט א ת בניו לכבד א ת לוי‪,‬‬
‫להשמע לו ולהכנע לפני בניו‪ .‬אולם בתוך האזהרות האלה אנו נתקלים פתאום בתוכחות‪-‬מוםר‬
‫לבני‪-‬לוי עצמם‪ ,‬כשהכותב מתמרמר על המריבות שתהיינה בין ה מ ע י ט ועל חלול הקודש‬
‫‪,‬‬
‫בנבואות על מקדש ד‪ ,‬שיחרב ועל גלות עם ישראל‪ .‬ולבסוף נגמרת הצוואה שוב בהטפת מוסר‪,‬‬
‫כאילו לא היו הפסוקים האחרונים אלא המשך של החלק השני ) ע ‪ /‬למשל‪ ,‬צוואת שמעון —‬
‫ה׳—ז׳(‪ .‬על ברחנו נראה מתוך כך ששלטו כאן עוד מוסיפים‪ ,‬חוץ מן המגיהים הנוצרים‪ .‬ועוד‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫בצוואת יוסף יש שני ספורים‪ :‬א( על בית פוטיפר ואשתו )פרק א׳—ט (‪ ,‬ב( על מכירת יוסף‬
‫)פרק י ״ א ‪ -‬י ״ ז ( ‪ .‬מן הדין הוא‪ ,‬שהספור השני‪ ,‬השובה גם באפיו מספור א ‪ /‬יבא לפני הספור‬
‫הראשון‪ .‬אולם מי שהוסיף את הספור השני סדרו‪ ,‬כנראה‪ ,‬שלא במקומו‪ .‬אם נשוה עוד את צוואת‬
‫לוי )פרק י׳ ופרק י״ד וכר( וצוואת דן )פרק ה׳( נראה שאחרי כל התחלות והתשבחות שהסופר‬
‫מפזר ללוי ‪ -‬הוא עומד וצווח על משובת הכהנים והוללותם ומנבא פורענות לישראל עקב‬
‫חטאותיהם‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שבכל הספר לוי עיקר‪ ,‬ו ר ק לפעמים אתה מוצא ליהודה בצדו‪ .‬מכאן‬
‫משמע שהתנגדות חרישית היתה ביחס ללוי והיה מי שרצה להחזיר אל יהודה את המלכות‬
‫שניטלה הימנו ע״י לוי‪ .‬הדי אתה למד‪ ,‬שעל יד המחבר העיקרי‪ ,‬המסור לבני‪-‬לוי‪ ,‬היו עוד‬
‫מחברים־מגיהים‪ ,‬שהוסיפו משלהם בהתאם להשקפותיהם והם שנו במקצת את פרצופו המקורי‬
‫של הספר‪.‬‬
‫חוץ מאלו יש עוד תוססות של יהודים שנכנסו בזמן מאוחר במקצת‪ .‬הן מצד תכנן והן מצד‬
‫סגנונן נראה שאינן מעיקר הספר‪.‬‬
‫בצוואת ראובן ב׳ ג^‪-‬ג׳ ב׳ כל הפרק הוא הוספה מאוחרת שמקורה הוא יווני בהחלט‪ .‬חוץ‬
‫ממה שהפרק הזה אינו עומד בקשר אורגני עם הפרקים האחרים‪ ,‬הרי עצם החלוקה של שבעת‬
‫החושים הגופניים יסודו בתורת הםטוא‪ .‬לפיה ניתנו לאדם שבעה כחות ראשיים‪ :‬חמשת החושים‬
‫וכח הדמיון והדבור‪ ,‬ועוד‪ — ,‬וכח השכל המושל על יתר השבעה‪ .‬תוספת מעין זו נמצאת‪ ,‬לפי‬
‫עדותו של צ׳ארלם‪ ,‬אף באחד מכתבי־׳היד של בךםירא לפני פ ר ק י״ז ד ‪ /‬שבו הוא הולך ומונה‬
‫את כל תושי האדם‪ .‬לפי זה צריך לקיים שחוץ מן התוספות הנוצריות הנמצאות בספר וששמשו‬
‫לשם מטרה ידועה‪ ,‬יש גם תוספות יהודיות‪ ,‬שנעשו ע״י יהודים‪ ,‬שרצו להכניס מיפיפותו של‬
‫יפת לתוך אהלי שם‪.‬‬
‫קצת מוזר הוא גם פרק י״ז בצוואת לוי‪ .‬כל אותה הנבואה ע ל הכהונות בשבעים השבועות‬
‫אינה מובנת כלל‪ .‬כל הפירושים הדחוקים‪ ,‬שנדחקו ראשונים ואחרתים לישבו על פשוטו‪ ,‬לא‬
‫‪1) J Q R V , 3 7 5 - 3 9 8 ; V I I I . 2 6 0 - 2 6 8 , 4 7 1 - 4 8 3 .‬‬
 ‫ספר צוואות השבטים‬ ‫קמו‬

‫מלכים כמלכי הגויים שבםביבותיהס‪ .‬העם התפכח משמחתו״‬ ‫עורף לפרושים ולאידיאליהם ונעשו‬
‫מעמעמת פה ושם בין האוכולוםין‪ .‬התחילה מתפרצת מזמל‬ ‫ואותה ההתנגדות החרישית‪ ,‬שהיתר‪,‬‬
‫נכבה בים של דמים והקרע שבין העם ומנהיגי הפרושים ־י‬ ‫לזמן במרד גלוי‪ .‬אש המריח*‪ ,‬היתר‪,‬‬
‫ובית המלכות מאידך גיסא הלך הלוך והתרחב ו כ ב י ל *‬ ‫מצד אחד‪ ,‬ובין השכבות הגבוהות‬
‫נתאחד‪ ,‬לעולם‪.‬‬
‫ואף הספר צוואות השבטים הנהו עד למהפכה שבאה בהשקפותיו של העם‪ .‬על יד התהלוחי‬
‫והתשבחות שבעל הספר העיקרי מפזר ללוי יש גם דברי התמרמרות ותוכחת מוסר של בעל‬
‫התוססות‪ .‬בצבעים שחורים מתאר הוא את הוללותם את אהבת בצעם ואת משובתם של הגדולים‬
‫שביניהם‪ ,‬שנשתמרה לנו בספרי ההיסטוריה בתיאור חייו של אלכסנדר ינאי‪ .‬והיה כעם ככהן •‬
‫ל‬ ‫ע‬
‫אף העם איבו חף מסשע‪ ,‬וכל הצרות הבאות עליהם מן השמים באו על חטאותיהם‪ .‬ועל כן‬
‫העם לשוב מחטאותיו ועוד ישקיף ה׳ משמים ייביחם על אדמתם ועליהם יהי משיח ׳ שקיי‬
‫ד׳‬

‫אליו זד‪ ,‬כמה‪ .‬משיח זה עתיד הוא לצאת‪ ,‬לפי בעל התוספות‪ ,‬משבט יהודה‪ ,‬שלו המלוכריי‬
‫התקוה המשיחית חזרה למקומה‪.‬‬

‫ד‪ .‬האיש ושיחו‪.‬‬

‫על קלסתר פרצופו המוסרי והלך בפשו של בעל הספר אפשר לעמוד מתוך פרקי ספרו*‬
‫קודס־כל הוא יהודי מאמין‪ .‬ביראת הכבוד מדבר הוא על ת ו ר ת ד‪,‬ק ד ב ב ו ת‪ ,‬שקדמה‬
‫לעשרת הדברות וניתנה לאברהם ליצחק וליעקב‪ .‬לוי בבחר להיות כהן לאל עליון ויצחק זקנו‬
‫מלא את ידו ולמדהו תורת העולה והמנחה והבכורים‪ .‬יעקב אביו מעשר על ידו את תבואות שדהו‬
‫ובכורות מקנהו‪ .‬ומשום כך לוי הנהו ראשון במעלה ועולה גם על יהודה‪ .‬הוא יורה את ישראל‬
‫תורה ומשפט ויאיר את כל הגויים באור הדעת וביראת אלהים‪ .‬בניו יהיו מבהיגי העם ועל פבי‬
‫יכבדו‪ .‬תפקידו של לוי בספר זה הוא התפתחות הרעיון של ״ברית הלוי״ שבבבואת מלאכי‬
‫‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪,‬‬
‫) ב ו —ז (‪ :‬תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא־נמצא בשפתיו בשלום ובמישור ה ל ך אתי ורבים‬
‫השיב מעון כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה׳־צבאות הוא‪.‬‬
‫אולם יותר מאשר על המצוות המעשיות — הקרבבות — מזהיר הסופר על ה ד ב ר י נ *‬
‫ה מ ם ו ר י ם ל ל ב ‪ .‬בפרט זד‪ ,‬דומה הוא לספר משלי ולספר בךםירא‪ .‬הכלל הגדול של ואהבת־‬
‫לרעך כמוך מפותח כאן בכמה וכמה םגבונים ומעוטר כמה וכמה אזהרות‪.‬‬
‫הבעימה היסודית שבספר זה היא ל ל כ ת ב ד ר כ י ד‪ /,‬על האדם להדבק בה׳‪ :‬מה ה ו *‬
‫רחום וחנון אף אתד‪ ,‬כך‪ ,‬מה הוא סלחן ומחלן וגומל חסדים אף על האדם להיות כך‪ .‬צוואיוג•‬
‫ראובן‪ ,‬שמעון‪ ,‬יהודה‪ ,‬דן וגד מלאות אזהרות על לא־תעשה‪ .‬צוואות יששכר‪ ,‬זבולון‪ ,‬אשר‪ ,‬יוםו*‬
‫ובנימין באות להזהיר על התום ועל היושר‪ ,‬על אהבת האדם ועל החנינה‪ .‬אהבת ה׳ ואהבת האדם‬
‫‪,‬‬
‫אחת הן‪ .‬יששכר )ה׳ ב׳( מזהיר א ת בניו לאהוב את ה ואיש את רעהו‪ .‬דן )ה׳ ג ׳ ( ‪ :‬אהבו את ה*‬
‫בכל חייכם ואיש א ת דעהו בלבב שלם‪ .‬וכן בכל הצוואות‪.‬‬
‫אולם אם על האדם לאהוב א ת רעהו עליו להתרחק מכל אשד יזיק לאהבה זו‪ .‬משום כ ד‬
‫מחויב הוא להתרחק בכל כחו ‪ p‬ה ש נ א ה ומן ה ק נ א ה ‪ .‬כי השנאה תעוור עיני האדם ולזג‬
‫יוכל להביט בפני חברו )דן ב׳ ב׳(‪ .‬הקנאה משתלטת על האדם ומתחברת תמיד עם השקר ולא׳‪-‬‬
‫‪,‬‬
‫תנוח כל זמן שיצליח האיש המעורר קנאה )גד ה׳ א ‪ /‬שמעון ג ב׳—ג׳(‪ .‬אולם הירא את דבר‬
‫‪,‬‬
‫ד‪ .‬באמת בו לא תשלוט הקנאה והשטן וכל רוחותיו לא יוכלו לו‪ .‬החסיד אם יצליח הרי ישמזז‬
‫ויתפלל בעדו ואפילו יצליח הרשע בדרכיו לא יתגרה בו ולא יקנא בעושה העולה — כי המשפטי‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫לאלהים הוא )גד ז א ‪ /‬שמעון ג ה י ‪ -‬ו ‪ /‬זבולון ח׳ ה׳(‪.‬‬
‫מאד מאד צריך אדם להתרחק מן ה ש כ ר ו ת ומן ה ז נ ו ת ‪ .‬מפני שתי התאוות האלה‪ ,‬ש כ ל‬
‫אחת מהן באה בעקב חברתה‪ ,‬מזהירים את בניהם ראובן ויהודה‪ .‬הראשון נכשל במעשה ב ל ה ה‬
‫והשני לקח ביינו את בת־שוע הכנענית לאשר‪ ,‬ולבסוף נכשל במעשה תמר‪ .‬זנות ויין לוקחים ל ב‬
‫קמז‬ ‫מבוא‬

‫ימעבידיס את האדם על דעתו יעל דעת קוני‪ .‬יהודה לקח בשכרותו א ת הכנענית לאשד‪ ,‬שלא‬
‫ברצין אביו‪ .‬ולפי שנשא אשה שאינה הוגנת לו יצאי ממנה בנים שאינם מהוגנים‪ .‬לפיכך עמד‬
‫הסופר באריכות על מעשה ער ואונן ועל אשת יהודה שמרדד‪ ,‬את חייו‪.‬‬
‫גדול הוא כחד‪ ,‬של ת ש י ב ה ‪ .‬כל השבטים מתענים ומסתגפים‪ .‬ראובן ויהודה על חטאותיהם‪,‬‬
‫שמעון על שנאתו ליוסף וכר‪ .‬יאף יוסף בשעה שהסיתה אותו המצרית מתענה כמה ימים‪ ,‬כדי‬
‫לטהר ולצרף את נפשי‪ .‬משוס כך חייב האדם להנזר מן המדות המגונות הדבקות בו ולשוב בלב‬
‫שלם‪ .‬אולם התשובה בלבד‪ ,‬בלי מעשים טובים‪ ,‬אינה מספקת‪ .‬על הבנים לאחוז במעשי אבותיהם‪.‬‬
‫־עליהם להתהלך בתום נפש ילרחם על עני ודל כיששכר וזבולון‪ ,‬להתרחק מן השנאה ימן הקנאה‬
‫כדן וכגד‪ ,‬ל ה ל ך ביושר ול^זשמר מדבר שקד כאשר‪ .‬וכשם שנהג יוסף עם אחיו באהבה‪ ,‬ולא נטר‬
‫להם איבה‪ ,‬כן מחויב כל אדם לסלוח לאשר חטאו לו ולשלם להם טובה תחת רעה‪ ,‬כי בכל אלה‬
‫חפץ ה׳ ת ה כל האדם‪.‬‬
‫ואף גם זאת‪ :‬הסופר החםיד־הפרוש תלמיד נאמן היא לרבותיו הנביאים‪ .‬מה הס לא‬
‫! ת נ ב א ו לישראל בלבד אלא גם נביאים ל ו י י ם היו אף הוא אינו מיחד את ימות המשיח דק‬
‫ג‬

‫׳לבני עמו‪ .‬המשית יאיר באור הדעת לכל הגויים וכבוד ה׳ יזרח גם עליהם‪ .‬כל העמים ישבו בשלוה‬
‫ייקבלו עליהם את עול מלכות ה׳ באהבה‪ .‬ומשום כ ך אין צורך בדבר לאחר את זמן כתיבתם של‬
‫כ ל הפסוקים‪ ,‬שבהם נזכרת המלה ג ו י י ם ולעשותם לתוספת נוצרית‪ .‬הרעיון של ישועת הגויים‬
‫יעל ידי ישראל לא נתחדש בבית מדרשם של סופרי האיוונגליון‪ .‬רעיון זה מקודו בספרי הנביאים‬
‫ו ה ס השפיעו מרוחם על בעל הספר‪ .‬וכשם שאין הסופד נושא פנים לבני עמו ומוכיח אותם על‬
‫פשעיהם ומנבא להם נבואות של פורענות כך אינו מוציא א ת הגויים מן הכלל‪ ,‬שהרי גם אותם‬
‫עתיד המשיח לגאול מממשלת השטן‪ ,‬משלטון ״בליעל״‪ ,‬כי תמלא הארץ דעה את ה ‪/‬‬
‫מקום חשוב ביותר נתיחד בספר ל מ ש י ח ‪ .‬לפי הרעיון המקורי של הצוואות מנבאים‬
‫אבות השבטים על המשיח שעתיד הוא לקום משבט לוי‪ ,‬לגאל את ישראל ולחדש את פני העולם‪.‬‬
‫קשה להגיד בברור מה היתד‪ ,‬כוונתו של הסופר‪ :‬אם המשיח כבר בא והוא יוחנן הורקנום‪ ,‬שבו‬
‫‪.‬נתאחדו שלש גדולות ‪ -‬כהונה‪ ,‬מלכות ונבואה‪-,‬־ או שמשיח עדיין לא בא‪ ,‬ועתיד הוא לצאת‬
‫משבט לוי‪ ,‬שהוא ראש השבטים‪ .‬מכל מקום מופיע לפנינו כאן המשיח כאישיות נעלה ונאצלת‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫טהידה מ כ ל חטא‪ .‬המשיח בצדק ובמישור יהלך )יהודה כ״ד א ( והוא יחדש את הטחינה )לוי‬
‫‪,‬‬
‫ח׳ י״ד(‪ .‬הוא יהיה נביא לאל עליון ומלך על כל הגויים והיא יברך את ישראל )ראובן ו י״א(‪.‬‬
‫אם גטהד גם א ת יתר הנבואות שנאמרו עליו מתוספות זרות נראה שהסופר מיחס לו עוד‬
‫תפקידים אחרים‪ :‬הוא יבער את הרשע מן הארץ ויצרף את ישראל ואת הגויים ביום שבת ה׳‬
‫לכסא משפט לדין את כל העמים‪.‬‬
‫ביום הדין יקיצו הצדיקים‪ :‬חנוך‪ ,‬נח‪ ,‬שם‪ ,‬אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב וכל השבטים‪ .‬אחרי כן‬
‫יקומו לתחיה גם שאר הצדיקים וה׳ ידין א ת הרשעים כחטאותיהם‪ .‬התיאורים של ימות המשיח‬
‫זשל יום הדין שבספר מזכירים בפלאסטיות מרובה את התאור שבספר דניאל )י״ב א׳—ג׳(‪:‬‬
‫־ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העמד על־בני עמך זהיתה עת צדד‪ ,‬אשר לא־נהיתה‬
‫•מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט עמך כל־׳הנמצא כתוב בספר‪ .‬ורבים מישני אדמת־‬
‫״עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי‬
‫הרבים ככוכבים לעולם ועד‪.‬‬
‫בעל צוואות השבטים עומד ברובו בתחומם של כתבי הקדש הן בתכן והן בסגנון‪ .‬את‬
‫׳ספירי התורה מוסד היא בצורתם ואף מקשט היא אותם לרוב בדברי אגדה‪ .‬דק במקומות מועטים‬
‫םצינו כמה פרטים שלא נמסרו בתירה ולא נמצאו באגדה‪ .‬האטימילוגיות של גרשם‪ ,‬קהת‪ ,‬מרים‬
‫‪,‬‬
‫ויוכבד )לוי ייא ב׳—ח ( אינן בתורה‪ .‬כיוצא בזה לא מצינו בשום מקום שתהא בלהה שכירה‬
‫במעשה ראובן )צוואת ‪ p i r n‬ג׳ י״ג(‪ .‬ואין בידנו להכריע אם יש כאן מחידושי אגדה של הסופר‬
‫! ו ס ו או שהיו לפניו מקורות שנעלמו מאתנו‪.‬‬
 ‫ס‬
‫ספר צוואות השבטים‬ ‫ק "‬
‫ר‬
‫כמעט בכל צוואה וציואד‪ ,‬נזכר ספר חנוך‪ .‬אולם רוב זזמקוםות הנזכרים בספר לא » * *‬
‫בספר חנוך הכושי שלנו‪ .‬בכמה מקומות מתאימה הציטטה ש ב ס פ ר ל ה נ י ד הסלאבי׳ * ל *‬
‫שלאמתו של דבר אין אותם המקומות ציטטות מ ס פ ר חנוך כלל‪ .‬מכל מקום ידע הסופי * *‬
‫ספר חנוך והרבה להשתמש בו שהרי הרבה רעיונות יש שהם משותפים לשני הספרים‪.‬‬
‫חזק ביותר הוא הקשר שבין הספר וספר היובלים‪ .‬כמעט בכל החלקים ה ב י ו ג ר ^‬
‫כתא מיס ה ם זה לזה ואף סיפור המעשה בכלל נמשך אחרי אופן הסיפור בספר היובלים• ח י י‬
‫להסיק מכאן על איחור זמנו של ספר צוואות השבטים‪ ,‬שכן צריך להקדים א ת זמנו של <*י‬
‫ל‬
‫היובלים עד לסוף המאה השניה או לראשית המאה הא׳ לפני םה״נ‪ .‬גאםטר בא ללמד מכאן ש ?‬
‫ע ק ר ו לא היה ם׳ הצוואות אלא חלק של ספר היובלים בכלל‪ .‬אולם נראה שהשערה זו איו לי•‬
‫על מה שתסמוך‪ .‬ספר הצוואות הוא חטיבה מייחדת‪ ,‬שאי אפשר להכניסה בספר היובלים בשים‬
‫מ ק ם ‪ .‬גם גדלו ובנינו מעידים עליו שבמחשבתו של ה^חבר‪ ,‬שהכיר היטב את ספר ו י י ב ל *‬
‫‪3‬‬
‫עלו צוואות השבטים כספר מסוים ומיוחד ב מ י נ ו ( ‪.‬‬

‫ה‪ .‬באיזו לשון נכתב הספר‪.‬‬

‫כבד הוכיחו חכמים )קוהלר וגאםטד‪ ,‬ואחריהם צ׳ארלם וסדלם( שלא נ כ ת ב ו הצוואות אל*‬
‫עברית‪ .‬ולא עיד אלא שלפי צ׳ארלם תליייס ה ם שינייי הנוסחאות בתרגומים היוונים בשינויי*‬
‫שחלו במקור העברי‪ ,‬שכן המתרגמים היוונים השתמשו בכתבי‪-‬יד עבריים שינים‪ .‬החקירות‬
‫י ה‬
‫האלה עוסקות ביחוד במבנה של הסגנון ובבטוייס יווניים שאינם שגיריס אלא בשפה ה ע ב ר‬
‫ונתרגמו יוונית מלה במלה‪ .‬צ׳ארלם )במבוא להוצאתו( וגס פרלם)‪^ E r k i a r u n g i Test d. *wolf‬‬
‫‪ (Patriarcten, 1908‬מביאים כמה לשונות שאי אפשר לפרשם׳ אלא אם כן נ ק ב ל שניטלו מתיי‬
‫המקור העברי‪ .‬נביא כאן דוגמאות אחדות‪:‬‬
‫בצוואת נפתלי ר ב׳ הוא אומר‪ :‬והנה אניח באה מלאה מליחים‪ .‬המלים מלאה מליחיט‬
‫י ם‬
‫אין להן שחר‪ .‬בא גאםטיד זהדאה שהמתרגם היווני טעה וקרא במקור העברי מלאה פ ל ו ח‬
‫במקום בלא מלחים׳ ולפיכך מ ס ר ‪.JA80T6V Tap&cov‬‬
‫‪ :at awywcooxEi tots dyanibaw avx6v‬המלה ‪>v05a1W‬‬ ‫*‬
‫היא לכל הדעות בלתי מובנת כאן‪ .‬עלינו לקיים שבמקור העברי היה א ו י ב י ו ‪ ,‬אלא שהמתרגם‬
‫היווני טעה וקרא אוהביי‪ ,‬יכך תרגם‪.‬‬
‫בודאי‪ :‬נגה•‬ ‫בצוואת לוי ב׳ ח׳ יש המלה **וי* = ג ב ה ׳ בשעה שבמקור העברי‬
‫י ז י ד ‪1‬‬

‫בצוואת זבולון ט׳ ב׳ נאמד המים ‪ .yivovtai efaata^ovriTa‬המלה ‪ e W o u ^ v n t a‬ודאי‬

‫טעות היא של המתרגם‪ .‬נראה שבמקור היה ימסו‪ .‬או גם ימאסו )=ימסו‪ ,‬ע׳ תחלים נ״ח ח׳(‬
‫והמתרגם טעה ותרגם לפי הבנתו‪ .‬טעות מעין זו מצינו גם בצוואת אשר ז׳ ב׳ בלשון ג>ג‪580‬‬
‫= כמים שאין מהם תועלת‪ .‬אף כאן היה בודאי במקור כמיס הנמסים‪ ,‬והמתרגם‬ ‫ע‪>«°‬וי‪«%0‬‬
‫היווני קרא כמים הנמאסים )פרלם(‪.‬‬
‫‪% ° a X I Q‬‬ ‫‪Y‬‬ ‫‪ x a U r e J W j & w e v‬׳ ‪0 %‬‬ ‫‪avtov <h‬‬ ‫‪^..0QvaU‬המלה‪.‬‬
‫) ‪ -‬עבודה( אין לה ענין ונראה שבמקור העברי היה כאן ועבדה‪.‬‬
‫מדוגמאות אלו וכיוצא בהן נראה ש מ ע י ק ת נ כ ת ב הספר"'עברית*(‪.‬‬

‫ו‪ .‬התרגומים‪.‬‬
‫מן הספד ציואות השבטים הגיעו אלינו תרגומים שלמים א( ביוונית‪ ,‬ב( ארמינית׳‬
‫ג( סלאבית‪ ,‬ד( קטעים של תרגימים בארמית וקטע בסורית׳ יעוד ה( ציואת נפתלי בעברית‪.‬‬
‫כל המקימות וזמקבילימ ״בםפר היובלים ובספר ‪ numm‬מוסר »׳«ילס במבוא לתרגו‪ 0‬האנגלי­­­‬ ‫‪nmn‬‬ ‫‪(3‬‬
‫מםוראת »ל המקומות הקשיפ מוםריס ג׳ארלס במביא לחמאתו ופרלם במאמרו הגיל‪ .‬־־‬
 ‫קמט‬ ‫מבוא‬

‫א( התרגום העיקדי הוא היווני‪ ,‬שבו נשתמד המפר במילואו‪ .‬על הזמן •שבו נעשו־ן תרגום‬
‫זד‪ .‬אין להחליט‪ .‬מאליו מובן שהמתרגם אחז בלשון של תרגום הע׳ שהיה מצוי אצלו‪ .‬כ ך‬
‫י ״ ( ‪ = Sv &J1C81‬לבטחון‪ ,‬ממש‬ ‫א‬ ‫<ן‬ ‫)‬ ‫^ ל‬
‫ב נ י מ‬ ‫צ ו ו א ת‬ ‫‪,‬‬
‫ב ט ח‬ ‫מת‬ ‫ר‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ו א ׳‬ ‫ד‬ ‫י ג ם‬

‫כמו שמתרגמים העי את המלה הזאת ביחד כ״ח כ״ו‪ ,‬את המלה ״אפרת״)ז( )צזזאת יוםף כ׳ ג׳(‬
‫‪.‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪o‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪o‬‬ ‫כאלה*‪v‬‬
‫תשעה כ״י נשתמרו מן התרגום היווני‪ (1 :‬בספריה הבודליאנית באוכםפורד )מהמאה‬
‫‪,‬‬
‫הי״ד(‪ (2 ,‬בספרית האוניברסיטה בקמברידז )המאה העשירית(‪ (3—4 ,‬שנים )מהמאה הי״ג(‬
‫‪,‬‬
‫בוואטיקן‪ (5 ,‬בספרית המנזר שעל ההר אתוס )המאה הי (‪ (6 ,‬כ״י פריז מהמאה ה י ‪ (7 /‬במנזר‬
‫בפתסום מהמאה הט״ו‪ (8—9 ,‬שבים במנזר בסיני )מהמאה הי״ז בקירוב(‪.‬‬
‫‪Bpioiiegium Patram‬‬ ‫בספת‬ ‫את ההוצאה המתוקנת הראשונה הוציא לאור ©‪Grab‬‬
‫ז׳אליה צרף גם את התרגום הלטיבי ׳של ‪ .Grosseteste‬הוצאה שביה ע״פ כ״י קמברידז׳ התקין‬
‫‪ Sinker‬בשבת ‪ .1869‬את שבויי הבוםחאות והשואה עם כ״י הארמבים מסר ‪JQR) connybeare‬‬
‫‪ . ( 1 8 9 6 ,‬את ההוצאה החדשה ביותר )ע״ט כל כתבי־היד שנמבו לעיל וכל שיבויי הבוםחאות(‬ ‫‪1892‬‬
‫התקין )בשנת ‪.Charles (1908‬‬
‫ב( מן התרגום הארמיני נשתמרו י״ב כ״י )מן המאות י״ב—י״ז( הנמצאים באוכםפורד‪,‬‬
‫לונדון‪ ,‬ווינה ובספריה של הקתוליקום הארמיני•‬
‫‪Hpa0H.‬‬ ‫‪T n x -‬‬ ‫( ג ה ת ר ג ו ם הסלאבי נשתמר בב׳ נוסחאות )קצר ומלא(‪ ,‬שנדפסו במאסף‬
‫‪ypn6I,‬‬ ‫‪CaHKTneTep.‬‬ ‫‪96-145‬‬
‫‪.(146-232‬‬
‫התרגום הסלאבי בעשה מתוך התרגום היוובי באופן חפשי‪ :‬יש בו כמה תוספות שאינן אלא‬
‫הרחבות ולפעמים הסברות לרעיובות ולשובות שביוובי‪ .‬ובמקומות הרבה התרגום הסלאבי הוא לא‬
‫בדוד כ ל כ ך עד שאי‪-‬אפשר להבין אותו בלי הבוםח היוובי‪ :‬יותר מדי רצה המתרגם למסור את‬
‫)‪HH‬‬ ‫בדיוקו וחטא לספר )הערכה שלמה לתרגום זה עי׳‬ ‫י‬
‫‪CKa3aH1« o BeTxoaaB-feTHuxi. ;wmarb 1 c061>rrtaxT> no pyKonncHMi, cojioBenKofl 6n6n\0-‬‬
‫‪59-67)TtKu,‬‬ ‫‪CaHKTneTep6ypn. 1887, crp.‬‬
‫‪Pass‬‬ ‫ד( מן הגביזה בגלו בזמן האחרון קטעים מצוואות השבטים‪ .‬בשבת ‪ 1900‬פרסמו‬
‫‪6‬‬
‫‪ .‬קטע זה כולל‬ ‫‪i‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪e‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪d‬‬ ‫‪z‬‬ ‫‪e‬‬ ‫‪n‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫מ‬ ‫ק‬ ‫ב‬
‫‪8‬‬
‫פרקים בשפה הארמית‪ ,‬המקבילים לצדואת לוי י״א—י׳׳ג (‪.‬‬
‫שוב קטע ארמי מאוצרות הגניזה‪ ,‬שנמצא‬ ‫‪1‬־‪ey1Gow‬‬ ‫‪Charles‬‬ ‫בשנת ‪ 1906‬פרסמו‬
‫‪7‬‬
‫בספריה שבאוכםפורד (‪ .‬ע״י הקטע הזה פרסמו גם חלק של צוואת לוי ביוונית‪ ,‬שנמצאה במנזר‬
‫על ה ר אתוס‪ ,‬ושאינו בשאר כ״י היוונים‪ .‬הקטע היווני הזה מקביל מלה במלה לקטע הארמי‪,‬‬
‫אלא שגדול הוא ממנו הרבה‪ .‬כ ך נתקבל חלק הגון המקביל לצוואת לוי‪ ,‬כי כל אותם הקטעים‬
‫)הארמיים מקמבדידז׳ ואוכםפורד והיווני מאתוס( משלימים זה את זה ומקבילים לפרקים ח^‪-‬ט׳‬
‫יי״א—י״ג בצוואת לוי‪.‬‬
‫הקטעים הארמיים תכנם דומה למקומות המקבילים שבספר‪ ,‬אלא שהרבה יותר נמצא בם‬
‫על דבר ה ק ד ב נ ו ת ‪ :‬הם מוסרים בפרוטרוט דיני עצים הראויים למערכה‪ ,‬דיני טבילה ורחיצה‪.‬‬
‫דיני קרבנות‪ ,‬כמות מלח‪ ,‬קמח‪ ,‬שמן‪ ,‬יין וקטורת שטעוביס הקרבנות‪ .‬קשה להכריע אם הצוואה‬
‫האדמות היא ספר בפני עצמו או תרגום מן המקור העברי בצרוף תוספות‪ ,‬או‪ ,‬להיפך‪ ,‬שהנוסח‬
‫העברי תודגם מן המקור הארמי‪ .‬שאלות אלו עדיין תלויות הן ועומדות לבירור‬
‫‪5) JQR XII, 1900. 631-661.-‬‬
‫סורי‪— ,‬‬ ‫בחרנום‬ ‫קסע‬ ‫ג•‬ ‫ניסם‬ ‫המאמר‬ ‫באותו‬ ‫‪(6‬‬
‫‪7) J Q R X I X , 1907, S 6 6 - 583.‬‬ ‫—‬
 ‫ספר צוואות השבטים‬
‫‪(Proceedings‬‬ ‫‪o f‬‬ ‫ה( את צוואת נפתלי העברית פ ר ס ם גאםטיר ‪the Society of BiMio. Ar-‬‬
‫ן המאות י״ב‪-‬ט״ז(•‬ ‫מ‬ ‫‪1‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪J‬‬
‫לדעתו של גאםטיר‪ ,‬הצוואה הזאת היא הנוסח העברי המקורי ולפיה עובדה ותורגמה הצייאי׳‬
‫היוונית בשנויים ותוספות‪ .‬לדעתו עובדה כל צוואה מ ו מ ה באופן כזה מן הנוסח העברי המקורי­‬
‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪(Das hebr. Testamentum Naphtali, Theol. Stud. a.‬‬ ‫‪Krit.,‬‬ ‫)‪1899‬‬ ‫השתדל להראות‬ ‫^‬
‫ע״י השוואת הנוסח העברי לנוסח היווני ששניהם אחד הם‪ .‬אולם דוקא השוואה זו מוכית*‬
‫שקשה מאד לקיים שהתרגום היווני נעשה מאותו הגוף העברי‪ ,‬משוס שדק בנוגע לרעיונות‬
‫העיקריים ח מ י ם הם זה לזה‪ ,‬אבל שונים הם הרבה הן בסרטיהם והן בתפיסה הכללית‪.‬‬
‫כל צוואה וצוואר‪ .‬שבנוסח היווני נגמרת במיתת אבי השבט‪ ,‬מה שאין כן בצוואה העברית‬
‫המונחת לפנינו‪ .‬שוגה היא לגמרי גס עמדתו של נפתלי לגבי יוסף‪ .‬אם בנוסח היץץני מחבב‬
‫נפתלי את יוסף‪ .‬בהתאם לרוח הכללי של הספר‪ ,‬הרי בצוואה העברית מורגשת כעין שנאי•‬
‫כבושה אליו‪ .‬הוא מאשים )א׳ י׳( את יוסף שעל ידו נתגלגל ה ד ב ר וירדו ישראל למצרים‪ .‬אפשר‬
‫שגם כאן מצאה לה הד השנאה‪ ,‬שהיתד‪ .‬שוררת בין ישראל והשומרונים אנשי שכם שבחלקי‬
‫של יוסף‪ .‬מכל מקום שונה הוא לגמרי הדוח שבצוואר‪ .‬היוונית מן הרוח שבצוואר‪ ,‬העברית•‬
‫חת מזה‪ ,‬אם נדייק בסגנון של הצוואה העברית נראה שאף הסגנון והלשונות מאוחרים‬
‫הם ביותר‪ .‬כל אותה הצוואה חותם של מדרש מאוחד טבוע בה ועושה רושם כאילו נעביר׳‬
‫ונעתקה ממקור עתי? במאה הי״א או הי״ב‪ .‬משום כך עלינו לקיים שצ‪1‬ץאת נפתלי העברית א י נ י‬
‫מקורית‪ ,‬אלא היא עיבוד מאוחד שנעשה ע״י יהודי במאה ה י ׳ ‪ -‬ה י ״ ב מן הצוואה המקורית׳‬
‫העברית‪.‬‬

‫התרגום העברי הניתן בזה נעשה מתוך הנדסת היווני שהוציא צ׳ארלם‪ .‬התוספות מיסודם‬
‫של הנוצרים הופרשו מתוך גופו של הספד וניתנו כל אחת במקומה בתוך הפירוש‪ ,‬ואילו התוספות‬
‫היהודיות או אותן שאמתותן מוטלת בספק נשארו במקומותיהן ובלי שום סימן‪ ,‬כדי שלא לערבב‬
‫א ת הקורא‪ .‬אף שינויי נוסחאות שבכ״י‪ ,‬המפיצים אור על כמה וכמה פרקים קשי־ההבנה‪ ,‬בא‬
‫עליהם הדיון בתוך הפירוש‪.‬‬
‫תרגומו של הספר נ כ ת ב בלשון המקרא המאוחרת משום שכך טיבו דורש בתורת םסר‬
‫שנכתב בימי החשמונאים‪.‬‬

‫ז‪ .‬קצת ביבליוגרפיה‬

‫א( הוצאות הנוסח היווני‪:‬‬
‫‪Q r‬‬
‫‪» b e , Spioilegium Patrum, I, Oxon. 1698; ed. 2, 1714.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪i n k e r , Testament* X H Patriarohum, ad fidem codicis Cantabrigiensis edita, accedant‬‬
‫‪lectiones cod. Oxoniensis, Cambridge 1869. - Appendix, Cambridge 1879.‬‬
‫‪C h a r l e s , The Greek versions of the Testaments of the Twelve Patriarchs, edited from‬‬
‫‪nine MSS. together with the variants of the Armenian and Slavonic Versions and‬‬
‫‪some hebrew fragments, Oxford 1908.‬‬
‫ב( תרגומים חדשים‪:‬‬
‫‪C h a r l e s , The Testaments of the Twelve Patriarchs, translated from the Editor's Greek‬‬
‫‪Text., with introduction, notes and indices, London 1908.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪Apokr. and Pseudep. II, 1913, 82-307.‬‬
‫‪with an introduction by W. 0. E . Oesterley, London 1917.‬‬
‫‪Sohnapp, Die Testamente der 12 Patxiarchen (Kautzsch, Apokr. und fteudep. II, 1900,‬‬
‫‪458-506).‬‬
 ‫צראות ס ^ ה ז י י ס‬ ‫ס^ר‬
‫ה‬
‫* } א ת ך א ו ה ן ב כ ו ר יןגגןב ‪ 1‬ל *‬
‫ל מ י ו ל ‪ #‬י מותו ב ‪ #‬ת מ‪$‬ה‬ ‫הקנתקת ‪ ngp‬ךאו‪5‬ן ‪#$‬ר‬ ‫א‬

‫כ‬
‫והעזרים ןדומש לחךו‪ :‬ויךזי מקץ ‪ #‬ם י ט ימים אהרי מות יוהף‬
‫בא‪#‬ר דולה ךאו‪5‬ן ויבואו מ י ו וב‪3‬י מ י ו לךאותוז רא‪$‬ר אליהם‬ ‫נ‬
‫מ י ד!‪$‬ה *לכי מת ןו^ל^תי ?ךךך אבו‪$‬י‪ :‬ולהי ב‪#$‬ר ך^ה ‪#‬ם‬ ‫י‬
‫את־להוךה ןאת‪-‬ןד ןאת־א‪#‬ר אוחיו רא‪$‬ר אליהם תןקוןי ןא‪#‬ב‬
‫ו*מי לאתי ו ל מ י את א‪#‬ר ‪<&¥‬ןתי ב ל ‪ $‬י <‪$‬י מ ה אמו‪$‬ה ת‪$‬עס‪:‬‬
‫ה‬
‫ייהגס‪1‬ק ו!‪#‬ב ‪1‬י‪#‬גן ל*ס !*א^ר אליוהם ‪$#‬עו אתי ו^י וליווינו‬
‫אל־ךאובן אבי<;ס את*א‪#‬ר א^ה ל?ם‪ :‬מ ה תעידותי מ ס סיום‬ ‫י‬
‫את־אלסי ה‪$#‬לס א‪#‬ר לא תלכו ב!‪#$‬ע ?עיריס ובןנוןים א‪#‬ר‬
‫* ס ל?‪#‬לתי אללי ןאחלל לצמג י^כןב אבי‪ :‬ןאןיךה ל^ס בי מ?;ה‬ ‫ל‬
‫ןדולה ה<יה אותי יי ?ל־־לרכי ‪#‬ב?ה ‪£‬ך‪#‬יס ולולא י^גןב אבי‬
‫ה ^ ל ל ‪?5‬די אל־לי <‪5‬י אז !‪ p&r‬לי ל^יות?י‪5< :‬י מ־?זל‪#‬יס ‪ #‬ה‬
‫ז‬ ‫ח‬
‫היימי כא‪#‬ר ?מזיתי את‪-‬לךע בעי^י יי ן‪#‬בןה קןך‪#‬יס חליתי עד־‬ ‫ט‬
‫בעת ז ואןחרי־־כן ?דן^ןי ןנ^יסי בןצון נ‪#$‬י ‪#‬בע ש?יס ל^ני לי‬
‫ו‪-‬ילז ן^?ר לא ‪#‬תיתי י ^ ר ל א ^א אל‪$-‬י ף;ל־מאכל תאך‪ :‬לא‬
‫*‪$‬ל*י ו א * א ‪ 3‬ל ע ל ־ ^ י ‪$‬י ‪$‬דול א?זר ל א נ ^ ה ^ א ת ^ ך א ל ‪:‬‬
‫ה‬ ‫כ‬
‫אלי מ י את‪-‬א‪#‬ר ךאיתי על‪-‬ךהר ‪?;1#‬ה רוחות‬ ‫ו‪£2‬‬
‫ב ש נ ת מ א ד ‪ .‬ו ע ש ר י ם ו ח מ ש ‪ .‬תיי השבטים במסרו במדרש תדשא ח׳)ביהמ׳״ד‬
‫ליילינק ג ‪ /‬קע״א( וגס ב ס פ ר הישר )שמות(‪ .‬זמן הולדם מוסר ספר ה י ו ב ל י ם ‪- .‬‬
‫‪,‬‬
‫ש ב ת י ם י מ י ם א ח ר י מ ו ת י ו ס ף ‪ .‬השוד‪ .‬יובל׳ כ״ח‪ :‬ראובן נולד בשנת ב א ל פ י ם‬
‫קכ״ב לבריאת העולם‪ .‬י ו ס ף ‪ -‬ב ׳ אלפים קל״ד‪ .‬יוסף חי ק״י שנה וראובן קכ״ה‪ ,‬לפי זה‬
‫מ ת שנתים אחר יוסף‪ .‬מתאים למספרים אלו במדד׳ תדשא ובם׳ הישר‪ .‬־ ־ א מ ו ת ה‬
‫ב מ ק ו ר ‪ .and xov vfiv :‬והוא תרגום הע׳ לברא׳ מ״ו ל ‪ - /‬נ כ ש ל ת י ‪ .‬ב מ ק ו ר ‪:‬‬ ‫הפעם‪.‬‬
‫׳ י ח י ^ י ^ ^ ־ נ ש ם כ ת י ‪ - .‬ב ן ״ ש ל ש י ס‪ .‬לפי יובל׳ ל״ג חטא ראובן בשנת ב׳ אלפים קמ״ג‬
‫או קמיד‪ ,‬לפי זה היה דק בן כ י א או כ״ב‪ - .‬מ א כ ל ת א ו ה ‪ .‬השוה דניאל י׳ ג׳ לחם‬
‫חמודות‪ .‬כ ל השבטים עמים ומתענים ע ל חטאותיהם )ראובן‪ .‬שמעון‪ ,‬יהודה(‪ .‬גם יוסף‬
‫צם שלא יבשל‪ .‬וזבולון הזיד עצמו מן היין‪ ,‬־־‬
‫‪,‬‬
‫ה ר ו ח ו ת ‪ .‬השוה מדרש תדשא ו׳ ע ל המספר ז ‪ - .‬ר ו ח ו ת ה ת ה ו‪.‬‬ ‫שבעה‬
‫במקור ‪ .nvEvpaxa •afc jddvr!g‬כאן נ ת ר ג ם ‪ :‬רוחות התהו‪ ,‬דוחות־החטא‪ .‬רוחות־תעתועיס‪,‬‬
‫ר י ח י ע ו ע י ס ‪ - ,‬לפי הצורך‪ .‬לסי צוואות השבטים שולטים הרוחות בבני אדם ומדיחים אותם לכל‬
‫רע‪ .‬ראש הרוחות הוא בליעל — השטן )ע׳ לקמן בסי׳ ד׳ ז ׳ ‪ /‬המסית א ת בני־האדפ‬
 ‫צוואות השבטים‬
‫סתהו ?אבלי‪$ :‬י ^ מ ד ‪ .‬רוחות ;ויגנו ן;ד ‪$‬אךם ןהס לא‪#‬‬
‫‪,‬ם‬
‫&?ך«י נ‪$‬רות‪ :‬ן‪#‬ג;?ה רוחות אתרים ;ויגנו לו <‪5‬א‪#‬ר נו^ר י*ל‬
‫יהי ‪$‬ל‪&-‬ןג&ה לאךם‪ :‬לדאבון הוא רום לםליס א ‪ #‬ר ג‪ 1‬י^םי‬ ‫ד‬
‫קיום לאךסל‪;#‬י הוא ת ם לךאיה א ‪ #‬ר בו ת ^ ר םתאןה‪ :‬ה^זל^י‬ ‫ה‬
‫י ם‬
‫הוא רום ס ^ י ^ ה א‪#‬ר אתו ‪$‬נצא ל?‪$‬ה לךהניעי הוא רום ל י‬
‫ואתו ‪?3‬גני ם‪$‬עם ובאימת האדר ןם‪#$‬י‪$‬ה‪ :‬ם}ןפ‪/‬י‪#‬י הוא די*‬ ‫י‬
‫םדבור ואתו ^ א וגבוהה‪ :‬ל‪##,‬י הוא רום ל&עם ןעל־ידו ו‪1‬ל׳י‬
‫ה‬
‫ז‬
‫ד‬ ‫ם‬
‫אכילת ? ל ־ ^ ל ו?‪#‬זקה ועל־ץדו ל^ר תלם ‪$‬י כםא^לים ל י‬
‫ח‬
‫ת ל ם ‪ :‬ל ת ם תצביעי הוא ת ם םהולךה ום&‪#‬ל ןעל־יר^‬
‫ה‬
‫םם‪$‬א ?תאות םם‪#‬ק‪ :‬ועל־בן אלןתז הוא ? ‪ . ^ 1 5‬ל י ד ^‬ ‫ט‬
‫אליביי‬ ‫וראשון לצער <‪5‬י ‪$‬לא הוא ?םילות ןאת מ ע ר יו^יל ^‬
‫ג ‪ 1‬ר‬

‫וכבם^ה ‪$‬ל־‪#‬םת‪:‬‬
‫‪5‬‬ ‫ג‬
‫ו*לרי ‪$‬ל־אלה עוד רום ? ‪ $‬י ; י רזים ס*זןה א?זר בו־ יללי‬
‫קיום לתולךה וךמותם‪$‬ןת‪ :‬וב^ל־לרוחות לאלה ^ ^ י ם רוחות‬ ‫ב‬
‫ד ‪ ,‬ו א‬
‫תעתועים‪ :‬לרא לבון רום םןנות גן‪&:‬בעו ובחושיו לרום‬ ‫ג‬
‫דיל ל^זן א ‪ #‬ר לא מקז^ע ם ‪ #‬ל י ‪ #‬י הוא רום לדיב &‪$‬הד ך^ןךה*‬
‫לרביעי הוא דום הןןן^ה ואחיזת לעיןלס ל&ען ל<ן(א םן * ם מ ^‬ ‫ד‬
‫י‬
‫ל^י איש‪ :‬ל‪$0‬י‪#‬י הוא רום ןבולה לפוען ל‪$0‬אר ןל^גןאה ה * י‬ ‫ה‬
‫הוא דים ם‪#‬קר ?ש‪1‬אה ןקןאה ל^דות אקדים ולל^תיר א‪$‬רי&‬
‫&‪$‬ש‪$‬חה ו&רעיס‪ :‬לשביעי הוא דוס לרשע ואתו ‪;$‬בות ו}‪2‬ליי*‬ ‫י‬

‫י ? ג א י‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫ל‬ ‫ל ז נ י ת‬ ‫ז ד ה‬ ‫ע ב ו ד ה‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ד י ח י ם‬ ‫ה ר ו ח ר ת‬
‫" **חוי‪1‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫ל‬ ‫ומורידם שאילי‪-‬‬
‫כ‬
‫ו ל א ה ב ת בצע‪ .‬באחרית הימים יופיע משיח ה׳ וישפוט א ת בליעל ע ל מעשיו י ל ייי]‬
‫»מ‬ ‫הרעות ^יהיו למרמס* ע ׳ ביחוד צוואת לוי א׳ ד׳ ע ו ש א ו ל ת ש ל ל ש ל ל בהיםי*‬
‫ש‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫‪,‬‬
‫*פיס‬ ‫וצוואת דן ה׳ י ובכ״מ‪ - .‬ר א ש‪ ,xeqpaX7! .‬והוא ל ׳ עיקר‪ - .‬ר ו ח‪ .‬הכותב‬
‫רוח )‪ (xveviia‬במובן הפילוסופי של כתיהסטוא‪ .‬מכאן מסקנותיו של צ׳ארלם שהפםיק‬
‫‪,‬‬
‫ב׳ ג׳ ‪ -‬ג׳ ב הם ת ו ס פ ת מאוחרת‪ .‬לעומת זה משתמש הכותב לקמן בטלי•‬
‫ם‬ ‫י‬
‫בהרבה משמעיות‪ :‬בפסוק ד׳ המובן של המלה הוא לפי הפשט המקובל‪ :‬רוח ת‬
‫מ(‪.‬‬ ‫יבכ‬ ‫ז‬
‫* ‪1,‬‬ ‫)ויפח באפיו נשמת חיים ברא׳ ב׳ ז ‪ /‬כ ל אשד בו ר ו ח חיים שם ר י״ ׳‬
‫ש‬

‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪,‬‬

‫ומפסוק ה ואילך )דוח הראיה‪ .‬ר ו ח השמיעה( בא ר ו ח במובן חוש )רשימה מפורטת י‬
‫‪ .‬משלי‬ ‫תפקידי האברים נ י ת נ ת בצוואת נפתלי ב ‪ /‬ע י ש וגם בפי׳( ‪ -‬א ל ־ ב ו ד ‪.‬‬
‫פ‬ ‫ע‬

‫ב׳ י״ח‪ ,‬ה׳ ה׳ ו ע ו ד ‪- .‬‬

‫ל‬ ‫ש‬
‫ר ו ח ש מ י נ י ‪ .‬נראה שהוא תוספת מאוחדת‪ .‬שכן מ ק ל ק ל ת היא א ת השורח‬
‫הדוחות המנויים ל ע י ל ‪ - .‬ב כ ב ד ‪ .‬ע ׳ א י ב ד ר ׳ עקיבא )ביהמיד ג׳ ל״ו‪ :0‬כ ב ל לכעים‬
‫)השוה צוואת נפתלי ב׳ ובסי׳(‪ - .‬ב ש ו א ה ו ק נ א ה ‪ .‬כ ך ב מ ק י י ‪ x«t xfrm :‬׳ ‪^ > W t o‬‬
‫‪e‬‬
‫קגג‬ ‫צוואת ראובן ב ב ־ ד ד‬

‫ל»?גז למלא תאות נ‪$‬שו כי ל ך ^ ע ל^חכר ב ? ן ‪ $‬ה עם־^ל־לרוחות‬

‫ה א ל ה ‪ :‬ועם־ק;ל‪-‬אלה ל^הכר ת ס נ!‪#‬ןה והוא רות עועים ומידו‪:‬‬ ‫ז‬
‫ח‬
‫‪ 1‬א ה י * ‪ 0‬ף ‪$‬ל‪-‬לער כי‪-‬יל‪#‬יך ר ? ת ו מא‪$‬ת ולא יבין בלקיז ל‪:‬‬
‫ולא ל‪#‬מע למומר אב‪$1‬יו כא‪#‬ר ?ובלתי גם אלי מ ע ו ך ‪ :‬ן ע ז ה‬ ‫ט‬
‫?לי * ס ב ו א‪$‬ת ותיא ת ^ ם ‪#‬מעו אל־דברי ךאוכן אבי?ם‪:‬‬
‫אל־ת^נו א ל ־ מ י א?זה ואל־תועחברו עם‪-‬א^ת איש ו א ל ־ ת ^ ך ב י‬
‫בע?ל!י ^ י ם ‪ :‬כי לולא ך א י ת י את־כללה רודו^ת במקום הסר כי‬ ‫יא‬
‫ע ת ה ל א ל*‪#‬לתי כלוק‪1‬א תןדול ה ן ה ‪ :‬כי כא‪#‬ר ?‪ n&w‬מ^יני‬ ‫יכ‬
‫<‪5‬ךאותי את־עךית ?זא^זה ל א נ ^ ה ‪ #‬ן ה לי ע ד אקזר ?קזיתי את־‬
‫ל!תוע?ה ס*את‪ :‬ויהי כ א ‪ #‬ר ל ך י ^ ב אבי אל־ל^לק א*יו‬
‫?‬ ‫ע‬
‫לייותני ?מ?דל־עךר על־יד א‪$‬ךת בכית־ללם !תהי בללה ‪#‬כוךה‬
‫ו ת ^ ב ב ‪$‬ך‪$‬ה בלןךךה‪ :‬ןא‪$‬י בבואי }אךא את‪-‬עןץתה }אע?* את־‬ ‫יי‬
‫*??לה והיא ל א י ל י ה ןאשאיךה ל ‪ #‬ה ןא*א‪ :‬ומלאך אלהים הודיע‬ ‫‪w‬‬
‫מ‪:‬ד ל*‪3‬י על־ךכר ^ ן י !יכא !יוזאכל ן ל י ו?ה ל א ןגע ע ו ד ‪:‬‬
‫ןעל־־ס א ל ת‪$‬נו י מ י אל־י‪$‬י תן^יס ואל־ת^נו לב?ם אל‪-‬‬ ‫י‬
‫מכשילן ו ל מ ל כ ו בלס־ל^ב בלךאת יי ובמעשים טובים וכתוךה‬
‫תליוי ‪&$‬ליס ןעל־יד ע ד ר י ה ם עד‪-‬א?זר להן יי ל ^ ס אקזה א ‪ #‬ר‬
‫לך?ה הוא ? ה למען ל א *ןי‪3‬ו כא‪#‬ר ןיליתי אלכי‪ :‬כי עד‪-‬מות‬ ‫ב‬
‫אכי ל א ־ ה ‪ :‬ה לי עז לסכיט ? מ י ו או לרכר עם־איש מאתי &לך‪$‬ה‪:‬‬
‫וגס־עד־עתה לכלי לכי ע ל ‪ 2 ^ -‬ז ע י ‪ :‬ואבי עוד ךזך?ה לעוךרלי ‪!1‬ות©לל‬ ‫נ‪-‬ד‬

‫אפשר שהוא שבוש ובמקור העברי ה י ה ‪ :‬לשונא ומקנא‪ - .‬גס פסוק ד הוא^ כנראה‪.‬‬
‫תוספת מאוחרת‪ ,‬כדי להתאים א ל ג׳ א ‪ - /‬כ א ש ד ס ב ל ת י ‪ .‬במקור‪ .enaflov :‬אפשר‬
‫היה במקור העברי םכלתי‪ ,‬והוא יותר נכון‪ - .‬ו א ל ־ ת ת ח ב ר ו ‪ .‬במקור‪ :‬א ל תשבו עם‪...‬‬
‫השוה בן־סירא ט׳ ט׳‪ :‬אל ת ש ב לאכל עם א ש ת איש‪ ,‬מובא גם בסנהדרין ק׳ ב׳‬
‫וביבמות כ״ג ב׳ בשינוי־נוםח‪ :‬העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה א ל ת ט‬
‫אצלה ) נ י א ‪ :‬אצל בעלה(‪ ...‬והשוה אבות א׳ ה ‪ - /‬ב ח ט א ה ג ד ו ל ‪ .‬על חטא ראובן ע׳‬
‫‪,‬‬
‫באריכות ם היובלים ל״ג‪ .‬בנוגע למעשה ראובן נשתנו אחיכ הדעות‪ .‬ע׳ ב״ר צ״ח‪:‬‬
‫עלבון אמו ת ב ע ‪ . . .‬לא דיה לאמי להתקנא באחיתה אלא אף לאחד מותה‪ ,‬עלה‬
‫וקלקל את היצועין‪ ...‬ות״י לברא׳ ל י ה כ י ב ‪ :‬ובלבל ית מצעא דבלהה‪ ...‬ואיתחשיב עלוי‬
‫כאלו שמש עמה )וע״ע ש ב ת נ״ה ב ׳ ‪ :‬כ ל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה‪ ,‬וס׳‬
‫הישר פ׳ וישלח(‪ - .‬ב מ ג ד ל ע ד ר ‪ .‬ביובל׳ ל״ג א׳ המקום משובש‪ — .‬ש כ ו ר ה‪ .‬לא‬
‫מצינו בשום מקום שתהא בלהה שכורה בשעת מעשה אלא כאן‪ - .‬ו מ ל א ך א ל ה י ם ‪.‬‬
‫בס׳ היובלים ל״ג גלתה בלהה בעצמה א ת המעשה ליעקב‪ :‬טמאה אני ל ך ‪­ ­ /‬‬
‫ב ת ם ־ ל ב ב ‪ - Ankovqxi .‬י כ נ י‪ .‬השוה ב י ר פ״ד )ועוד(‪ :‬וישב ראובן א ל הבור‪..‬‬
‫והיכן היה‪ ,‬בשקו ובתעניתו‪ - .‬ל מ ע ן י ס ו ר ‪ .‬ע׳ יובל׳ ל י ג ט י ו ‪ -‬ט ״ ז ‪ :‬ראובן לא מת‬
 ‫צוואות השבטים‬

‫ום־קףאי לי‬ ‫‪m‬‬ ‫‪ * ^ L j J‬״ ‪ •J‬יי מלי זייד״׳מן‬ ‫יפ‬

‫^ ‪,‬‬
‫‪tww‬‬ ‫־י מר‬ ‫‪ S3S‬י ‪ * £‬י י וליי‬
‫‪5‬‬ ‫א‬
‫ט כ׳יי‬
‫אל־ק^לי ללי ט‬
‫ב אא וחתןי •ה א ‪ %‬־ ד ל‬
‫־«׳*‪o‬־״ וו יקהרר ב‬
‫א‬ ‫י י ״ י י ד ד ו י*ק ה ‪ « ? 9‬־ י י‬ ‫ה י*א ^ י ו ל?‪, ,‬י‬

‫א‬ ‫ל‬
‫* ל ־ ד כ ר יוסף כי ‪*?5‬ר‬ ‫*‬ ‫ב י י ך ^ •‬ ‫י‬ ‫‪I‬‬

‫‪ vipfn‬ו א י‬ ‫ל?ע?*ים‬ ‫מ*ד״‬ ‫לי‬ ‫‪W‬‬

‫?דן*י‬ ‫‪mp‬‬ ‫‪ * * .‬ל‬ ‫איליי‬ ‫י ״ ' כי‬ ‫‪W J J ^ J‬‬ ‫י‪£,‬‬ ‫לא‬

‫י<י‬ ‫כי‬ ‫» * מ ‪:‬‬ ‫י " י ״‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫יי‬ ‫»ל«י‬ ‫•לי‬

‫**?י‬ ‫יומי‬ ‫»ן*ם‬ ‫*?־על‬ ‫קנית‬ ‫ייס‬ ‫יי‬ ‫י"‬ ‫‪1‬‬
‫י ״‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫?‬ ‫?‬ ‫‪3‬‬

‫*‪2‬‬ ‫תילכןה אי**‬ ‫ימה‪,‬‬ ‫& י ^ ‪^ * £ % £ 1‬‬ ‫י‬

‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪ _.‬״ ‪.‬‬

‫>!‪nw‬‬ ‫שח‬ ‫היגי‬ ‫הי״‬ ‫״‬ ‫‪p‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪r‬‬ ‫‪f‬‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫״‬
‫ו ״ ־ י ב ט ל ה י ־ ש ח ־ ן ה ל ש נ י ־ נ י ם ‪ , - .‬י ק י ב‪.‬״ « י‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫י״ין ןיקי‪,‬‬
‫ת‬
‫י ל ל !‬ ‫רבים‬ ‫זיה‪-.‬־י‬ ‫« י « ה ל י י י עבייה‬ ‫'"‬ ‫־'י‪-‬־לבלילל‬ ‫י׳‬ ‫‪£‬‬
‫ה‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ה‬ ‫‪B‬‬ ‫‪E‬‬ ‫״‬ ‫‪a‬‬ ‫‪e‬‬ ‫ב‬ ‫כ‬ ‫י‬
‫״"״י"״‬ ‫״״«•‬ ‫•‬ ‫׳ • " ׳ " ־ " י י^־'‬ ‫׳‬
‫‪ « ™\1‬י י ל » י ש י ־ ‪ .‬י ש ‪ . ,‬י ‪ ,‬ל ת ב מ ם י י ״ י ־ י ׳ י ^‬ ‫לג־יי י נ ‪, ,‬‬ ‫״ ? ״ ״ י י "‬ ‫ת‬ ‫ש‬

‫י‬ ‫י‬ ‫ב י‬ ‫ב‬ ‫י פ ה‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ש‬

‫׳ ‪ 1‬״ ‪£‬‬ ‫• יי י‪°‬‬ ‫י י‬ ‫״ '״י־‬ ‫כ \‬ ‫* י ל ליבי' ייל^ם‬ ‫־'״יי ס ‪ /‬ל ל '‬
‫‪ °‬י ל ״ י י ־ ״ י־״ » ' ב ל י ע ל " ל ״ " ״ * ר ^ ו‬ ‫‪ ^ ,‬י * ״ ל א ו ״ חד״״‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ש‬

‫י״״‪*£‬יי‬ ‫‪7‬‬
‫י‬ ‫?‬ ‫ש‬
‫י‬
‫ה‬

‫פ ל ־ י‬
‫״ ״ י ל ־‬ ‫" י‬
‫ל־יחי‬
‫י‬
‫•‬ ‫י‬

‫‪0‬‬
‫מ ׳ ‪' \ , 1‬‬
‫ב‬ ‫)‬
‫פ‬
‫י•‬
‫י ח‬
‫ה ת ה‬

‫ה פ‬
‫י ־‬ ‫ח‬

‫‪n‬‬
‫י ח‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫מ‬ ‫ז י (‬

‫נ‬
‫(‬
‫" יו‬ ‫נ‬

‫' ‪ , .‬ג ‪ ,‬גיל‬ ‫יי‬ ‫׳"‬ ‫^ ״ * ״ • י י * • ״ ‪ -‬כלי ‪" ' \ 2 .‬‬ ‫‪£‬‬ ‫ש ^‬
‫ש פ י ?‬ ‫‪6‬‬ ‫כ‬
‫»»י‪.‬‬ ‫י ' זיל )השוה סנהי׳ ק י ' « בי‪ :‬ב נ י‬ ‫‪,‬‬ ‫*יי״ייהס>• ב ׳‬ ‫ו‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ן‬ ‫ס‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ש‬ ‫ק‬
‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪n‬‬
‫* ‪J‬‬ ‫‪ ,‬״ פשיח‬ ‫״‬ ‫‪^0‬‬ ‫״ * ח י י ם < י ה־יביל‪,‬״ ‪,‬‬
‫ל‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫* » ‪» r‬יזה‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪W‬‬

‫? ה ל‬
‫״«•״•־ג״״יי‬ ‫» י מ י ־־י״ «״‬ ‫י « «‬ ‫" י‬ ‫י׳‬ ‫׳‬ ‫"י־‬
 ‫צוואת ראובן ד י‪-.‬ו ‪n‬‬
‫תוכל ל * ? ה למוןיק » ן ד לזגיגי צל ו‪0‬ע& ‪$‬ת־מ?לי•‬
‫ןניןילז ועל־כן ‪}$‬י נוםו ‪*$‬י לוןנות ן*וו ‪#‬יכס ו?ניסיכם ‪5‬י?יי‬ ‫?‬ ‫״‬
‫לא־‪0‬י»כןה * ת ‪ -‬ל א ‪ ^ #‬ת ־ ^ י ל ן להוליך עולל *ת־סךעת כי ?ל­‬
‫‪ n^t‬לעו׳‪$‬ה *ת־ה^מות ?!*לה התע‪ >3‬קיע * עולם‪ :‬כי מ ה‬‫}‬ ‫ד‬ ‫‪,‬‬
‫י‬
‫ל ‪$‬י ^ ו ז כךאו^ם‬ ‫^ ^‪^.‬ילים‬ ‫^‬ ‫‪ 9 5‬״ נ ו‬ ‫י ה ן‬ ‫? כ‬ ‫‪v‬‬ ‫!‬ ‫‪p‬‬

‫ץ * *‪ Mfcpg-r‬לרע‬ ‫‪1‬‬ ‫^ מךבק‪,‬‬ ‫‪ ;.‬״ ^‬ ‫‪m‬‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫יזן‬ ‫או‬

‫? נ ? ? ט כי ענו ‪ $‬־ךמולם כךמות ‪$‬מ‪#‬יפ גי״זיעי לבניהן לביא‬ ‫ת‬

‫‪$‬יליל‪ 1‬כ ׳ ! ל י • ן»לה בל?׳ךן ‪? opiiQ-nv‬ל?( ‪61‬לר?ד את‪-‬בני ל?}?‬ ‫מ‬ ‫י‬
‫כי ?ראי להן ה^יליט ם ו ראיןזט ם?יע ן‪$#‬י‪$‬ה‪:‬‬ ‫?‬

‫ןעל־כין ה?מרו ?׳ךמזנות ןאם־הל^ני לר&לר כלכבכם עמדו‬ ‫י‬

‫״ ‪$ « ,‬ער לא־וגלםכרןה עם­‬ ‫; ^ ט •‬ ‫נם־*ת־ ‪#,‬י‬ ‫ז !‬ ‫ן א‬ ‫?ם‬ ‫ח‬ ‫־‬
‫‪ -‬ל ן ‪ :‬כי ? ^ ך ן ‪ ,‬ף י ר *ס־‪1‬ם־‬ ‫ס ?‬ ‫*‬ ‫?‬ ‫?‬ ‫‪p‬‬ ‫‪D J‬‬ ‫ל ? ז ע ן‬ ‫‪B‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪W‬‬ ‫­‬
‫א ו ן ל ב א ע ל ילמ־ ת‬
‫‪6‬‬ ‫^‬ ‫ל ר י‬ ‫ן ל נ ן‬ ‫ל י ן‬ ‫ל‬

‫« ‪W‬‬ ‫‪ n‬ה‬ ‫ןל‬ ‫‪W‬‬ ‫‪9‬‬ ‫א‬ ‫ל ! נ י ת‬ ‫ת ב ן } ה‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫מ י פ‬ ‫^‬ ‫ע‬ ‫ד‬
‫א‬
‫*״יי‬ ‫?‬ ‫י*י־‬ ‫ועל־כז מ ג י‬ ‫סימלי־‪:‬‬ ‫**י‬ ‫י׳‬

‫ל י ? ה‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫י‬

‫?‪2‬‬ ‫ו«לם למיתי מית מרעים‪ :‬כי ללוי ‪* W‬א־־״ * ־ *‬
‫לק!*?ג‬ ‫י ו ״ עי*יס‪ :‬ןעל־‪5‬ז מני‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫?‬ ‫ל ה‬ ‫י ‪ 0‬ף‬ ‫ו ל‬ ‫ו ל ך ן‬ ‫ן ל‬ ‫‪w‬‬ ‫ז‬
‫מ ^ ם ןנקריב ? ? י‬ ‫*ל־לוי כי ה‪,‬א ירע ^ ן ן יי ןדיא י‬ ‫מ‬ ‫ס‬

‫י ו ר*־ ״•‬ ‫^ י‬ ‫‪,‬ע*ים < * ק‬

‫? ל‬ ‫?ל־ל^ל ע ‪-‬‬ ‫ס‬ ‫‪5‬‬ ‫ל‬ ‫ס ץ‬ ‫ד‬

‫‪,‬‬ ‫ח‬
‫) » ^ ‪ 0‬כאללי ‪ troys‬ל‪$‬עות ^ איע את‪-‬ןןרובו * ‪! W W‬‬ ‫ת‬

‫י‬ ‫ח‬ ‫י‪,‬ש‬

‫״״״ ‪ 01‬ד‪ " '•£‬ע ל ״ ״ י ז‬ ‫־־קור־ ״ ״ ״ ״ ^ ^ ״ ״ ״ ״ ‪ - . ,‬״ י ט ב נ ר " ״ י י " ' ;‬
‫ש פ‬ ‫ה ״‬
‫י י י ״ ״ י י י • ־ " ״ ‪^ J , : ^ ^ ^ :‬‬ ‫״ י ״ י ״ ל מ י את בני ה א י ־ ל "‬
‫י״־יליס ע׳ ח נ ו ך א׳ ו ׳ ‪ -‬״ ׳ וחנוך ב־ ד׳ וזי‪ - .‬ה ש מ י מ ה‪ .‬השוה תנוך ‪x‬‬

‫*™־» השב״יפ א ת לוי לירייה ) ״ מ‬ ‫״*״"‬ ‫ג י י ! פ‬

‫"״י‬ ‫״ "‬ ‫‪7‬‬

‫בגל‬ ‫ל ל י י‬
‫ל״שמינאים‪ .‬ה י י נ י א י ת‬ ‫"״י׳־״לי‪T"?«°‬‬ ‫•‬
‫נקיים שספר זה הוא אפודים‬ ‫‪n"4‬‬ ‫•‬ ‫"‬
‫* י י א ת גד ח׳ י״א( אם‬ ‫‪0‬‬

‫‪r‬יהיו בני‪r‬‬ ‫‪i‬‬

‫בעוונותיו‪,‬‬
‫יחרב‪w‬‬ ‫יייד(‬
‫•‬ ‫ה י י ה‬

‫ץ‪**--.-‬‬
‫‪°‬י‬
‫‪-‬‬
‫נ פ ‪ 5‬ל ה‬

‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫ג י י ל‬

‫מי־ז•‬
‫״י׳ ־ יי י• יייייי״ ״ליי‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫י‬

‫ד‬
‫‪-1. _ /‬‬ ‫המסבים ?( בזמו שבית יהודה ;משפחת‬ ‫‪~ °‬‬
‫‪tZ‬‬ ‫'" י״‬ ‫‪1‬‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫)‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫א‬
‫״‬ ‫פ‬
‫« י ‪ ,‬א ״ מ י י ״ ‪ .‬במקום ״ « י‬ ‫ליי ־ ל נ י ם‬
‫‪,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ת‬ ‫פ‬ ‫ס‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ז י ה‬ ‫ב‬ ‫נ‬
‫™‬ ‫״ '"‪,‬‬ ‫"״י"‬ ‫'‬ ‫"־־״'״ יהיה מ ז י ‪ ,‬י״ייה ע ל י י ל ? ל '‬
‫־ ל‬ ‫ה פ פ י ?‬ ‫ב‬
‫‪ T‬״ ״ ‪^ T‬‬ ‫׳‬ ‫יי״"‬ ‫ל‬ ‫ה ־ ל ל י ת של ה י ‪ , - .‬ל י ״ ו י ה """י•‬ ‫ס פ‬

‫‪£T‬‬
‫?‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫י ה‬
‫\»‪ 1‬ו ב י ו ב ״ ‪.‬‬ ‫"‬ ‫׳‬ ‫'‬ ‫׳־*'‪ 1‬ל ה שייכי״ ל נ י ף ה ־ ־ י <"«״״‬
‫א‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ל י י ם‬
‫פ‬ ‫«ימ״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬
‫»־" נ ׳ ־ יעל די ״ ט י ת ביי' א י י י י ' ' " י י י י ״ י‬
‫אדמתט‪.‬‬ ‫י ש י א ל יושביט ‪ ,‬ל‬ ‫כל‬ ‫ל ל י י ( ‪ - .‬כ ל י ש י א ל‪ .‬לטי השקטת « ו א ו ת השבטים‬
 ‫צוואות השבטים‬
‫מ‬
‫!ןנאך^ה אי‪ #‬את־אחיו‪ :‬וקרבו אל‪-‬לוי בעןןת לכב^ם למען תקבלי‬
‫בך^ה * • י ו ‪ :‬כי היא ל?רך את־לק>ראל ןאת־^הוךה כי בו ^םר ל‪:‬‬
‫י א‬
‫ל^לר ע ל ־ ^ י <;ל‪-‬ה?ס‪ :‬ן ה ^ ת ס י י ל ז ר ע ו כי ל מ ע ^ ם ;מות כ<?ןל‪$‬מ‪1‬ת‬
‫א ‪ #‬ר תראו ‪1‬א‪#‬י ל א תראו ו^תוכ^ם לתי ^ ל ך עולם‪.‬‬
‫ת‬ ‫ןת‬
‫ה ? ר א י ב ן אלןרי א‪#‬ר »ןה ל א י י ‪ $‬־־ל׳ר‪$‬רים ? א ל ד ‪-‬‬ ‫ז‬
‫‪1‬יק«ינןהי ?ארון עד־ד^לווןפ אותו ?א^ךים מקןן״הו בחברון כ‪?$‬רת‬ ‫ב‬
‫ת&?©לה ‪$‬מקום קבורת אכיו‪:‬‬

‫וללאה‬ ‫ה * ‪ 3‬י לי‪2‬ל!ב‬ ‫ה*ז‬ ‫‪#‬מעון‬ ‫*ואת‬

‫ה?‪$‬קת דברי ‪#‬מעון א ‪ #‬ר ד^ד א ל ־ א י ו לקעי מו־תי כ^נו*‬ ‫א‬
‫מאה ובשרים לח;יו בעת מות יו־הף‪ :‬ולל״י כא‪#‬ר חלה ‪$#‬עון‬ ‫ב‬
‫מבצאי א י ו לראותו ‪$»1‬םןק ‪1‬י‪#‬ב ‪1‬י‪#‬ק להם ויאמר‪:‬‬
‫א‪#‬ר כ ל ^ כ י ‪:‬‬ ‫‪#‬מעו ^ י אל־^מעון אבי‪$‬ם ןאןיךה ל^ם‬ ‫ב‬
‫אצכי נילדתי לנ^קב ‪5‬ז ‪ W‬לאכי ולאה אמי קראה את־־‪&¥‬י‬ ‫ב‬
‫נ‬
‫‪$#‬עון כי ^ מ ע אלך\ם את־‪$$‬ל‪£‬ה‪ :‬ןגם־מק מ&ד הליתי ולא‬

‫אע״פ שעשרת השבטים לא שבו‪ .‬וזה מתאים למושגים של תקופת החשמונאים•‬

‫גס באגדת אריםטיאם שולח אלעזד הכהן ע״ב זקנים״ ששה ל כ ל שב©‪ .‬לעומת זיז‬
‫בספרים החיצונים שנכתבו אחרי ת ק ו פ ת החשמונאים נתקלים אנו שוב בהכרה שעשרת‬
‫השבטים עדיין הם בגלותם ומלך המשיח יבוא מיהודה )ולא מלוי(‪ .‬כ ך למשל״ בם׳‬
‫י לא יוכלו‬ ‫כ‬ ‫ה ע ל א ת משה )ד׳ ח ׳ ‪ -‬ט ׳ ( ‪ :‬שני השבטים באמונתם יהיו ביגון ובאנתה‬
‫להקריב קרבן לאלהי אבותיהם‪ .‬ועשרת השבטים ירבו בין הגויים ב ע ת גלותם‪ ,‬מנ״ע‬
‫חזון עזרא י״א ל י ט ‪ :‬ואלה אשר דאית כי‪ ...‬קבץ אליו המון רב‪ ...‬אלה ע ש ר ת השבטים‬
‫אשד גלו מארצם בימי ]הושע[ ה מ ל ך ועוד‪ - .‬ה כ ה ן ה מ ש י ח ‪ .‬במקור ‪? xQunov‬ט‪•>%1£08‬‬
‫ונראית הגהתו של צ׳ארלם‪ - .xQunoq :‬י ב ר ך‪ .‬רמז ל ב ר כ ת משה )דבי ל״ג ט׳ וי׳( ולא‬
‫ל ב ר כ ת יעקב‪ .‬השוה יובלים ל״א ט״ו‪ /‬שאף שם לוי מבורך ע״פ ב ר כ ת משה‪ :‬והיו ]בני‬
‫לוי[ נשיאים ושופטים ומלאכים לכל זרע בני יעקב‪ ...‬ב ר כ ת ה׳ תושם בפיהם ל ב ר ך כ ל‬
‫זרע יקיר‪ - .‬ב ו ב ח ר ‪ .‬יוצאי חלציו של לוי‪ .‬החשמונאים‪ .‬יהיו כהגים וגם מ ל כ י ם ‪- .‬‬
‫ת ר א ו ‪ .‬לא ידעתי פירושו‪ .‬לדעתי תוספת נוצרית היא‪ .‬המכוונת למלחמה שבין‬ ‫לא‬
‫‪,‬‬
‫‪ ,‬ה ב ן ׳ עם השטן כדי לגאול את ה ע ו ל ם ‪ .‬־ מ ל ך ע ו ל ם ‪ .‬ע״פ תהל׳ ק״י ד ‪ :‬כהן עולם‪.‬‬
‫לפי השקפת הכותב לא תםוף המלכות מזרע החשמונאים עד עולם‪- .‬‬

‫מ א ה ו ע ש ר י ם ‪ .‬וכן במדרש תדשא‪ - .‬ב ע ת מ ו ת י ו ס ף ‪ .‬לפי יובלים כ״ח י״ג‬

‫וכ״ד נולד שמעון בשנת ב׳ אלפים קכ״ד ויוסף בשנת קל״ד‪ .‬יוסף מ ת בן ק׳‪-‬י ושמעון‬
‫בן ק״כ‪ .‬שניהם בשנה אחת‪ — .‬ו א ק ש ה א ת ל ב י ‪ .‬בצוואות השבטים שמעון וגם לוי‬
‫הם הגורמים העיקריים במכירת יוסף‪ .‬והשוה ת״י לברא׳ ל״ז ייח‪ .‬וכן ב י ד פ*ד‪:‬‬
‫ויקחוהו ‪ -‬ויקחהו כתיב‪ .‬מי היה‪ .‬זה שמעון‪- .‬‬
 ‫צוואת ראובן ו ט‪-‬שמעון ד ה‬
‫‪:‬דאתי מ‪$‬ע«ות ך?ר ולא ?*דתי מ?ל־מ??ל‪ :‬כי ק ‪ #‬ה ד!‪:‬ה לבי‬
‫ו?כד לבלי‪-‬לת וקךכי לבלי רךןמיס‪ :‬כי גם סןבוךה נר‪1‬ןה מאת‬
‫אל ?ליון לבני־אי‪ ? #‬נ ? ‪ #‬פ ובב?(ךם‪ :‬כי בעת ?עירי לךכיתי‬
‫לקנא ביוסף כי אסב^ אבי מ כ ל ‪ :‬ואקווה את־לבי לתךג^ כי ‪ £‬ר‬
‫תהקןא ןרות סקןאה עןרו את‪^-‬בוןתי לבלתי התהלך אתו ?אח‬
‫ולבלתי לע*ך נם את־י^קב א ב י ‪ :‬ואלליו ואלמי אבותינו ‪ #‬ל ח‬
‫את־מלאכו ו ג י ל ח ו מ ידי‪ :‬כי כא‪#‬ר לל?תי אלכי ‪ ? ? #‬ה להביא‬
‫ז‬

‫‪ # $‬ח ה ל^ךריס יראוכן דותיןה מקום לייו ?ךכינו ו?ל־או?רנו‬

‫??רו להוךה אתי ללשמעאלים‪ :‬יךאיכן ?‪#‬מעו *את תי‪1‬א?ל כי‬
‫כ ק ^ לל‪#‬יבו אל‪-‬אביו‪ :‬ןאלכי ב‪#‬מעי ?אלה ואקצף על‪-‬ןהוךה‬
‫‪$‬אד כי ‪? toj$‬י ואתי קוצף ?ליו ן « ^ ה ל ד ‪ #‬י ם ‪1 :‬יא?תי יי‬
‫‪!1‬מנע מ?ני את־^זק ידי כי יב^ה יד ‪:‬מיני ‪ ? ? #‬ה ימים‪ :‬ןאדע‬
‫?ני כי ?אה לי *את כגלל יוסף ןאןתם ‪?»1‬ר ו‪6*$‬לל אל‪-‬ל‪ :‬כי‬
‫‪ # $‬ו ב ידי לאיתנה ואךסק ‪?$‬ל‪-‬קז?אה ומ?ל״קןאה ומ?ל־הוללות‪:‬‬
‫כי ‪:‬ד?*י ?י ע ו ^ ה רע !מון‪1‬י לג^כי יי ןלנ^כי ל?קב אבי על־ךבר‬
‫יוסף אחי בקןאי ב ו ‪:‬‬
‫ןע‪$‬ה ?}י ‪#‬מעו לי ףל‪2‬זמרו הרוס עועים ו מ ך ת ק ן א ה ‪ :‬כי‬
‫תק?אה תמשל ברית ל א ך פ ולא תתנהו לאכצל ו ל ג ת ו ת ולחשות‬
‫ד ט ו ב ‪ :‬כי ??ל־מקופ ימיתהו להרג את אשר לקנא־בו‪ :‬ו?ל־עוד‬
‫י?ךח לכל ס?‪1‬קנא־בו‪ :‬ועל־כן עדתי ‪ #‬ת ל ם‬ ‫ל א י ‪ #‬א ‪ #‬ר לקנא‬
‫בצום נ?‪#‬י ןאדע כי לןאל אי‪ #‬מקןאה בלךאת א ל ה י פ ‪ :‬כי ?ל־‬
‫א ‪ #‬ר ; נ ו ס אל־ל‪ :‬תךתק &?נו לרות לך?ה ןד?תו ?ליו ת ק ל ‪ :‬ןהוא‬
‫נפ־את א‪#‬ר קנא‪-‬בו לרתפ ול?לח לאול?יו ו??ה ;פור מקןאה*‬
‫ו‪?$‬י ?אלני על־נ?‪#‬י כי ךאה כי הל?תי קודר ואמר לו‬
‫כי ?ניתי ב ? ב ד י ‪ :‬כי אלכי לךכיתי ללותאכל מ<ילם געז כי אני‬
‫‪?#$‬תי במכירת יוסף‪ :‬ולהי כ א ‪ #‬ר ?אנו מ ^ ך ^ ה ‪:1‬א‪5‬ר אותי‬
‫כ מ ת ל ואדע כי ?*דק ?ניתי ולא נעלבתי‪ :‬וייםף ל;ה אי ‪ #‬טוב‬
‫רחופ וחנון ודוס יי לללה בו ולא ‪ #‬מ ר לי עבךתו גיאהכני יסד‬
‫עם אלי‪ :‬ות‪?#‬רי־|א ‪5‬פ‪-‬א‪$‬פ ?ני מ?ל־ק^אה ותגרות ות^סלבו‬

‫באוהביו‬ ‫שאויביו‬ ‫אפשר‬ ‫לפי ציאדלם‬ ‫‪.dyajtcoaiv‬‬ ‫במקור‬ ‫לאויביו‪.‬‬

‫למתרגם היווני‪- .‬‬
 ‫צוואות השבטים‬
‫ה‬
‫?לס‪-‬ל?ב למען לתן יי נס‪-‬ל?מ הז ןל^ד ו?ר?ה על‪-‬ךא‪#‬י;‬
‫‪,‬‬
‫כא?זר לאילם ?יוסף‪? :‬ל־סימים ל א ל ה לא תעלימי ע ל ־ ד ׳ ^ י‬ ‫י‬
‫ה‬
‫סך‪ .‬ויאסב אולני ?נ?‪#‬ו ‪1‬לכ?דנו על־איו וילן לנו ע ‪ #‬ר ו‪£‬יג‬
‫ותבואות ל ר ב ‪ :‬ונם אלם ? } י אהבו איש את‪-‬אחיו ?לב טוב ןוןםיי*‬ ‫ז‬
‫י ג‬
‫ותחתית ?ק(ר ר‪$‬ז ר‬ ‫ל‪?.‬ם ?ל־רות ת‪$‬ךה‪ :‬כי היא תךןיז‬ ‫ח‬
‫י א‬
‫‪$‬ביא לתו‪;#‬ה ותךתית את־סךס ןתוליך ל ע ת אי‪ # #‬ו ל ל ן ^‬
‫ה‬
‫* ל ל ל?‪ *9‬יחןךד‪ .‬לני ‪ t‬כי ג ס ־ כ ^ ת ו קןן^ ך ן ^ ך ‪ ! ,‬־ ן^א?לריי‬
‫ה‬ ‫ה‬ ‫»‬
‫י ד‬
‫ו?דוחות רעות תרעיש את־נ?שו ןת?ל‪,‬יל את־‪$0‬רו ו?רעש ^ ‪1‬‬
‫‪ #‬ן ה מ ? ש ו ו?רות רע ומךיעיל ??ה יראה ל?ני ל א ך ם ‪:‬‬
‫ן ף ^ ^ ל ‪ -‬ך ל־ ןייןד‪ ,‬בוז‬
‫א‬ ‫ע‬ ‫ולכן ליה ייסף ‪:‬סז־דתאר‬‫א י‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ן ט‬

‫ועלה ??י תיטיבו את־לכ??ם ל?ני לי ןי^חי את‪-‬ךך??ם ?^י‬

‫אןשים ותמלאו תן בעיני אללים וארם‪ :‬ה ^ ? ר ו מךסןנות ‪$‬י סץניי*‬
‫תיא אם ?ל־ךע ?ל׳רסיקה מאת ל; ו?הי!רי?ה ל ב ל י ע ל ‪ :‬ןאצ?י‬
‫ראיתי ב?לכי ס?ר לנוף כי ?ני?ס ל^לתו ?ןנות ןי*רו ל?ני ליי‬
‫י‬
‫? ל ך ב ‪ :‬ןלא יו?לו ל‪$‬מד ב?ני לוי כי ללסם את־&וללמות ‪ j‬ן נ ^ *‬ ‫ד‪.‬‬
‫את‪??-‬א?ם‪ :‬ומתי מ?‪$‬ר יליו ויללקו ?לוי וכיהוךה ןלא לללי׳‬ ‫י‬
‫מ?ם איש ל?לו?ה כ א ‪ #‬ר ; ? א גס־אבינו ?בךכוליו‪:‬‬
‫ךאה ד׳וךתי ל?ם ס כ ל למען אליה נקי מחטאומ?ם‪ :‬ןאט‬ ‫ו‬
‫ב‬
‫לסירו מ?ס תגךה ו?ל‪-‬קשי‪-‬ל?ב כשושןה ל?רחו ע^מוהי גבישךאל‬
‫ןבלכ^לת ?קזרי כיהוךה ויתי ריתי ?רית סל?נון ןת‪$‬לא‬
‫ז‬
‫ה א ך ן קדושים לעולמי עולמים ןעןמילט למךחוק לשלרעי‪ :‬ו‪$‬‬ ‫נ‬
‫??זמל ?ל‪-‬ןרע א ע ן ולא ל ל י ?ארית ל‪?$‬לק ונשמדו ?ל‪?-‬ני בתים‬
‫ד‬ ‫ז‬
‫ן?ל־?ני ס ת ל?רתוז ‪ $‬י*?ס ארק ?ני ל ם ן?ל‪-‬ל?ם ל^מד ואז‬ ‫ד‬

‫ובנחיריי‬ ‫ל‬ ‫ד ג ע‬ ‫ט‬ ‫ק‬ ‫ס‬ ‫‪ _,‬׳‬

‫ע‬ ‫מ‬ ‫כ י ג ם ב ש נ ת ו ‪ .‬ע׳ בן םירא ׳‬
‫י נ ן ח‬ ‫ו כ י‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ד י‬ ‫מ‬

‫‪1‬‬
‫חלומותיו‪ ...‬והיה כבורח נם מפני רודף וגו׳‪ - .‬ו מ ר ע י ל‪ .‬במקור ‪* X o v 6 p 1 0: *^H-a..‬‬
‫אפשר שהיה כאן לפני המתרגם היווני‪ :‬ראש כ ל דוח דע )ע׳ ראובן ב׳ ב׳(‪- .‬‬
‫ב כ ת ב י ס פ ד ח נ ו ך ‪ .‬בספרי חנוך שבידנו לא נמצא כלום ע ל אודות זה‪ ,‬ונרייי׳‬
‫ם‬
‫שהרבה ספרי חנוך שונים היו להם לראשונים‪ - .‬מ ל ח מ ו ת ה׳‪ .‬החשמונאים שנלחמו ע‬
‫אנפיוכום והבאים אחריו‪ - .‬ו י ח ל ק ו‪ .‬ע״פ ברא׳ מ״ט ז׳‪ :‬אחלקם ביעקב‪ - .‬ו ב י ה ו ד י ׳ •‬
‫ע׳ ת י י לברא׳ מ״ט ז׳ )גס שם שמעון ‪ ,‬מ ח ו ל ק ״ ב י ה ו ד ה ( ‪- .‬‬
‫כ ת י ם‪ .‬הכתים=היונים=המקדונים )ע׳ מק״א א׳ א ‪ /‬וגם ח׳ ה׳ ובפי׳(‪ .‬השוה יוםפום‬
‫קדמ׳ א׳ י׳ א׳‪ :‬ובשמו קוראים העברים בשם כתיים ל כ ל האיים ודוב המקומות שעל‬
‫שפת הים‪ .‬וכן היא אומר ביובליס כ י ד כ י ח ‪ :‬ויקלל יצחק ביום ההוא א ת הפלשתים ל א מ י‬
‫קנס‬ ‫צוואת שמעון ד ו ‪ -‬ט ‪K‬‬

‫תשקט ? * ד ן םך‪$‬זה ן?ל‪-‬א?ר תחת ת?מלם מ‪$‬לל?ה‪ :‬ואז נדול‬ ‫י׳‬

‫לק*ךאל ל??ד ? ס כי יי אלהים יו&י? ?לי אךמות‪ :‬ןאן לןלנו ?ל־‬ ‫י‬
‫רוחות &‪ «nh‬למך?ס ובני לאךם למ?לו ?רוחות הךעות‪ :‬ואז אקום‬ ‫ז‬
‫ןס אצהי ? ש ? ל וא לל אל ?ליון על־נ?לאוליו‪:‬‬
‫ל(‬ ‫ה‬

‫^ אל־לוי ואל־להוךה ואל־תלקוממו לשני‬ ‫^‬ ‫ן?^‬ ‫ה‬ ‫ז‬

‫הש?‪$‬יס לאלה כי מלם לקום ל?ם לשו?ת אלהים‪ :‬כי ‪:‬קים ל‪:‬‬ ‫כ‬
‫ל?ם ?לוייצהן ןדול ומיהוךה ? ל ן ןחוא יושיע את־?ל־תנולם ואת־‬
‫לשך*ל‪ :‬ועל־כן הןני מצו?ם *את א?ר ת*וו נם־אלם את־?ני?ם‬ ‫נ‬
‫למען לשמרו *את ללרולם‪:‬‬
‫‪:1‬הי כא?ר ל ד ל ‪#‬מעון א ו ת את־?ניו ולשכב עם־אבוליו‬ ‫ח‬
‫ה‬ ‫ב‬
‫ו י א ?ן־מאה ועשרים קזןה• !;שימו אותו כארוךעץ למען תעלות‬
‫את־ע^מוליו חברוןה‪?<! :‬לו את־ע^מוליו ללש ?מלל?ת מ^ךלם‪:‬‬ ‫נ‬
‫כי את‪-‬ע^מות יוסף ??רו המכריס בקברי המלכים כי לןידו להם‬ ‫י‬
‫ל׳לל^מים א?ר ?צאת עולמות יוסף ממ^רלם לחלה ח^ןד־אמלה‬
‫‪*9‬ךן ו&?ה ?דולה למ^רלס א?ר לא־נ?יר איש את־אתיהו‬
‫כנרות‪:‬‬
‫ול?בו ?ני שמעון את‪-‬אביהם !יהיו ?מ?רלם עד־יום *אלם‬ ‫ט‬
‫‪¥$9‬רלס ב_יד מ ? ה ‪:‬‬
‫ארורים הפלשתים‪ ...‬י ת נ ם אלהיט ללעג ולקללה״‪ .‬וביד ה כ ת י ם ‪ - .‬ב ג י ח ת ‪ ,‬אפשר שהם הכתים‬
‫הנזכרים לעיל‪ .‬והחרוז חוזר עוד הפעם‪ - .‬י כ ב ד ש ם ‪ .‬הפסוק אינו מבורר די צרכו‪ .‬במקום‬
‫‪ (2‬פעמים שת )‪0‬ןו‪ .(2‬אפשר‬ ‫^‬ ‫‪££‬נ(‪=80£‬יכבד‪ ,‬נמצא‪1aeTa1aa{h80£EV=*33:‬ף^‪)1‬ובמקום שם‬
‫צ״ל ע‪^10‬ןו‪=2‬ציון)בשורק(‪ .‬ש נ ת ח ל ף מציון)בחולם(‪ ,‬לפי זה צריך היה לתרגם‬ ‫שבמקום‬
‫את החרוז‪ :‬גדול ישראל יכבד ]ב[ציון‪ ,‬או יכבד ‪1‬ב[שם )ע*פ ברא׳ ט׳ כ י ז ‪ :‬וישבן באהלי‬
‫שם(‪ .‬־־ בסוף פסוק ה׳ יש ת ו ס פ ת נ ו צ ר י ת ‪ :‬ויבוא כבן־אדם ויושיע בו את האדם‪ - .‬בפסוקים‬
‫ו י ‪ -‬ז ׳ נ י ת ן תיאור מפורט ע ל ח ח י ת המתים באחרית הימים‪ .‬בהשפעתו של בעל ספד‬
‫דניאל )י״ב(‪ .‬ה ש ו ה ‪ .‬ת י א ו ר של ת ח י ת המתים בם׳ חנוך א׳ )פ״ה ג ‪ /‬ע״ז א׳(‪ .‬נגד דעת‬
‫במקומותיהן מדגיש הסופר בכל מקום שימות‬ ‫הנוצרים בתוםפותיהמ המובאות כאן‬
‫המשיח יהיו ע ל הארץ ו ל א בשמים‪ — .‬בסוף פסוק ז׳ יש ת ו ס פ ת נוצרית‪ :‬כי ה׳ לבש‬
‫בשר ויאכל עם בני־אדמ ויושיע ב נ י ־ א ד ם ‪- .‬‬
‫מ ל ך ‪ .‬הנוצרים הוסיפו‪ :‬אלהים ואדם‪- .‬‬ ‫ומיהודה‬
‫ה מ ל כ י ם ‪ .‬נ*א‪ :‬בבית גנזי המלכים )‪ .(ev tanieioig‬לפי המסורה היו‬ ‫בקברי‬
‫עצמות יוסף מונחות ב ק ב ד י מלכי מצדים‪ .‬ע׳ ש״ר כ׳‪ :‬ויקח משה‪ ...‬ב ת ו ך הפלטורין היה‬
‫קבור‪ .‬כ ד ר ך שהמלכים קבורין‪ .‬אולם ת י י לברא׳ ג׳ כ י ו ‪ :‬ושוון יתיה בגלוםקמא ושקעון‬
‫יתיר‪ .‬בגו נ י ל ו ס ‪- . . .‬‬
 ‫צוואות השבטים‬

‫וללאה‬ ‫ה ? ל י ? י לי?<‪£‬ב‬ ‫לוי תכן‬ ‫צ^את‬

‫א ת ‪ ^ - ^ -‬ן ‪ pfeg‬ןאת־‬ ‫ן ר‬ ‫מ י ו‬ ‫^ ^‬ ‫ר‬ ‫^‬ ‫לי‬ ‫ר‬ ‫ר י‬ ‫ז־״^קת ך ב‬ ‫א‬

‫ם‬
‫א?ר לקךה אולם עד‪-‬י‪1‬ם הדין‪? :‬ריא ן?לם ליה כא?ר קןךא ל ל‬ ‫ב‬
‫ט״ית‬ ‫ר‬
‫מתי כא?ר נ?ן?צו ‪*1‬א?ר אלילם‪:‬‬ ‫כי ;?לה לו א ? ל‬
‫אני לוי נילדתי בלךן ןאלא עם־אכי ???ה‪ :‬ןאצכי נער‬ ‫ב‬
‫‪2‬‬
‫??רים ?ןה כא?ד נ?ן?תי מלמוד יתד עם‪??-‬עון את־נקמת דיד•‬
‫אחותנו‪ :‬וכא?ר ךעיתי ?אכל‪?-‬חולה וללא ?לי רות דעת אללים‬ ‫נ‬
‫ןארא את־?ל־לא‪?$‬יס הה?תיתיס את״דר?ם וכי ‪$? nifth‬לה לי•‬
‫ם‬
‫ס^את ןעל־ג^ךליס ר ? ע ; ? ב ‪ :‬ןאלעצב על־מ??חות ?ני ל * ד‬ ‫ד‬
‫ואל©לל אל‪-‬ל‪ :‬להעז יסיעני‪ :‬ןמד‪ ,‬ן?לה ?לי תךד?ה ןארא הי‬ ‫י•‬
‫‪4‬‬
‫ןבוה ואני ?תוכו‪ :‬ןהןה נ?תחו ס??לס ימלאף לל ד?ר אלי ‪$* 1‬י‬ ‫י‬
‫לוי ללי בוא‪ :‬ןאב!א אל־תוך לךקןיע דךאש‪1‬ן ןאךא הלם ל?ים‬ ‫ז‬
‫ללולם‪ :‬ןאלא ך?ןיע ‪#‬ני ןהוא מאיר ןנתרן סךכה הךלראעזון ?י‬ ‫ח‬
‫צנח ל?לי־ד‪1‬ק בו‪ :‬ן^מר אל־תמלאך ל?ה הוא כן ‪«1‬א?ר אלי‬ ‫מ‬
‫ההלאר אל־תלמה ?ל‪-‬אלה ‪5‬י תראה עוד ?מלס אתרים ?תירים‬
‫האלה א?ד אין ?רוך ל ל ס ‪ :‬וכא?ר ללא ? ? ה ת?מד ליד י‪:‬‬
‫ול?רת ל?ןיו ןאת־ת?לומוליו לנלה ל?ני־א^ז ולב^ר על־א?י‬
‫י א יכא ל‪$‬אל את־ל?ךאל‪ :‬יהסלק יי סייף ןהיא לכדו יל‪.‬י לף ?די•‬
‫מ ר ט ולבוא* ל א ח וןלב ‪1‬מף‪5‬‬
‫ןעלה ? מ ע על‪-‬אדות ס?הלם א?ר לראיל ועל‪-‬כן אלה ‪ ? $‬י‬ ‫ג‬
‫ח‬
‫כ״‬ ‫והשוה יובלים‬ ‫ה‪/‬‬ ‫י״ב‬ ‫לקמן‬ ‫)ע׳‬ ‫שכס‬ ‫במעשה‬ ‫היה‬ ‫בן י״ח‬ ‫כ ב ן־ ע ש ריס‪,‬‬
‫בית‬ ‫ע״י‬ ‫ן‬ ‫ד‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫מחולה‪,‬‬ ‫שנתיס‪.‬־־באבל‬ ‫ממנו‬ ‫קשיש‬ ‫היה‬ ‫שמעון‬ ‫י״ד(‪.‬‬ ‫ייג‬
‫בית•‬ ‫בונים‬ ‫לרשעה‬ ‫‪ -‬ח ו מ ו ת‪.‬‬ ‫‪.(Klein, B J , I , 215‬‬ ‫והשוה‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫כ״ב‬ ‫ז׳‬ ‫)שופ׳‬ ‫שאן‬
‫י ח ר ב ‪ - .‬ל ע נ י ן ש ל ז׳‬ ‫ביתה‬ ‫ו כ ל ה ר ש ע ה ת^ץרש ו כ ל‬ ‫והשוה חנוך א׳ צ״א הי‪:‬‬ ‫ה׳ י״א‪.‬‬ ‫זכריה‬
‫מ‬
‫לק ו‬ ‫והשוד‪.‬‬ ‫רקיעים‪.‬‬ ‫ג׳‬ ‫של‬ ‫תיאור‬ ‫רק‬ ‫יש‬ ‫כאן‬ ‫)בפי׳(‪.‬‬ ‫ג׳‬ ‫פרק‬ ‫ב׳‬ ‫חנוך‬ ‫ע׳‬ ‫רקיעים‬
‫י'‬ ‫ב׳‬ ‫יובלים‬ ‫ג‪/‬‬ ‫ג׳‬ ‫ב׳‬ ‫חנוך‬ ‫השוה‬ ‫ברקיע״‬ ‫התלויים‬ ‫למיס‬ ‫א׳‪ — .‬ת ל ו י י ס‪ .‬כוונתו‬ ‫ה׳‬
‫במקיי‬ ‫‪ -‬צ ג ה‪.‬‬ ‫התחתונים(‪.‬‬ ‫למיס‬ ‫העליונים‬ ‫מיס‬ ‫בין‬ ‫הייתי‬ ‫צופה‬ ‫א׳‪:‬‬ ‫ט״ו‬ ‫חגיגה‬ ‫)ע׳‬
‫‪:‬‬
‫ח׳‬ ‫י׳‬ ‫דב׳‬ ‫השוה‬ ‫ו ת ש ר ת‪.‬‬ ‫‪ -‬ת ע מ ו ד‪...‬‬ ‫?‪>5‬ק>=צגה‪.‬‬ ‫צ״ל‬ ‫צ׳ארלם‬ ‫ולפי‬ ‫?ס^־צבה‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪ -‬לדעתי‬ ‫י״ד(‪.‬‬ ‫ל״א‬ ‫יובלים‬ ‫)וכן‬ ‫לשרתו‬ ‫ה‬ ‫לפני‬ ‫לעמוד‬ ‫ש ב ט הלוי‪...‬‬ ‫את‬ ‫ה‬ ‫הבדיל‬
‫בו‬ ‫לבגי־אדם ויושיע‬ ‫ה׳‬ ‫נךןה‬ ‫יד יהודה‬ ‫ידך ועל‬ ‫ועל‬ ‫נוצרית‪:‬‬ ‫תוספת‬ ‫הוא‬ ‫פסוק י׳‬ ‫סוף‬
‫‪-‬‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫שבם‬ ‫כל‬ ‫את‬

‫ו א ר א והנד‪ ,‬ל א א ח ד ה ו א מ ר א ה ה מ י ס היורדים‬ ‫ה׳‪:‬‬ ‫נ״ג‬ ‫א׳‬ ‫ברוך‬ ‫חזון‬ ‫השוה‬ ‫כהים‪.‬‬
‫כי ב ת ח ל ה שחורים היו ע ד לזמן ודבים היו ו א ח ר ראיתי א ת המים והנם בהירים)השוה‬ ‫מתוכה‬
‫קפא‬ ‫צווארו לוי א א ‪ -‬ד ב‬
‫ם ‪:‬‬
‫ממסת כהים ל!ם ‪$‬י ךאי את־?ל־&‪?$‬י ר ? מ א י ל א י וזליי‬ ‫ג‬
‫ג‬
‫ו ‪ #‬ל וקרח הוכן ליום־דין למ?©ט יי ןצךקו כי בו ?ל־לרוחות‬
‫תמו^דיס לנקמת ?ני‪-‬לאךם‪ :‬ו?ךקיע ת?ני ?ל‪-‬פ!חות ת‪?$‬א לארוכים‬ ‫<‬
‫ליוס־דין לןקם את־נק?לם ברוחות ת‪*1‬הו וכ?ל יעל ו ל מ ו ל ה מלם‬
‫ז‬

‫ת ק ד ו ? י ם ‪ :‬ו??ליון על־לל ת?פ!ן הת?אךת תןדולה למ?לה ??ל־‬ ‫ד‬

‫קד^ז‪ :‬ואלרי ת?מלם לאלה ?ל־תמלאכיס *?דולים ת??ךתיס‬ ‫*‬
‫ןהמכ?ריס ל? י יי על‪?-‬ל‪??-‬גות הצדיקים‪ :‬ןס‪$‬ד‪ ,‬יביאו לל‪ :‬דית‬ ‫‪5‬‬ ‫ז‬
‫ל ל א ך ם ‪ :‬ול&‪$‬ה מלם המלאכים המביאים‬ ‫ניחית ל מ ? ל‬
‫ה‬ ‫ז‬
‫את־הלשובות אל־מלאכי ?ניעי‪ :‬ןאלרי אלה כ?אות ש ל ט ו נ ו ת ו?לם‬ ‫*‬
‫ת‪£$‬א ל ? י ד ? י ך ה לל‪ ::‬ןכא?ר ישקיף ל‪? :‬לינו נחרד ?לנו וה?מלס‬ ‫*‬
‫ול‪-‬אךן ולתם לך?דו ??ני }אונו‪ :‬ו?ני לאךם ל א ‪:‬כינו *את ויובאו‬ ‫*‬
‫ול?עיסו אל עליון‪:‬‬
‫ד‬
‫ואתה רע־לף כ י ‪ -‬י ? ? ה יי מש?ט ב?ני לאךס כי כ א ? ר‬
‫י?קעו ה?לעים ו ‪ $‬ל ? ף ת ? ? ש וילךבו סמלם ות?הה לא*ז !?ל־‬
‫ה‪:‬קוס ‪:‬ל?ם ו?ל‪-‬לרוחות א ? ר לא־לךאו ל?קו ו?אול ת ? ל ל‬
‫? ל ל ?הו‪$‬יע עליון ו?ני‪-‬אךם ל א יא?ינו ו?ר??לם ללתןקו ועל­‬
‫כן כ??<*ים ל?‪5‬טו‪ :‬ואל עליון ?מע ל&ללף לת?דיל אולף &ך?ע‬ ‫ב‬

‫‪,‬‬
‫ג״כ שם נ״ו ז (‪ .‬וכן גם בהרבה כתובים בספרים החיצונים‪ - .‬ו ק ר ח‪ .‬ע״פ יחז׳ א׳ כ״ב‪:‬‬
‫כעין הקרח הנורא )השוה חגיגה י״ב ב ׳ ‪ :‬םכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ב ר ד ועליית‬
‫טללים רעים(‪ - .‬ל נ ק מ ח‪ .‬בחגיגה שם‪ :‬אוצרות שלג מועדים לפורענות )השוה בן‬
‫םירא ל״ט כ״ח‪ :‬ושם רוחות נוצרו לענש ו ב ח מ ת ס יעתיקו ה ר י ם ( ‪ .‬־ ־ ה ק ד ו ש י ם ‪ .‬המושג‬
‫של קדושים אינו בדוד ביותר‪ .‬קשה ל ד ע ת למי מתכוון ה כ ו ת ב ‪ :‬אם למלאכים או ל צ ד י ק י ם ‪- .‬‬
‫השוה חנוך א ‪ /‬ק״ג ד׳ וק״ד ב׳ שלפיהו אצורות נשמות הצדיקים על יד כסא הכבוד‪.‬‬
‫לפי זה אפשר שהקדושים כאן הם הצדיקים ע״פ תהל׳ ט״ז ג׳ )לקדושים אשד ב א ר ץ ( ‪- .‬‬
‫הזהיר‬ ‫השוה חנוך א׳ י״ד כ ׳ ‪ :‬והכבוד הגדול ישב עליו ומעילו‬ ‫התפארת‪.‬‬
‫י ב י א ו ‪ .‬המלאכים מביאים ק ר ב נ ו ת לה׳ וממליצים עליהם )השוה‬ ‫מהשמש‪-.‬והמה‬
‫זכריה א ‪ /‬דניאל י׳ י״א‪ .‬איוב ה׳ א׳ אל מי מקדושים תפנה‪ .‬ל״ג כ״ג מלאך‬
‫מליץ‪ .‬חנוך א׳ ט׳ ג׳ ועתה אליכם קדושי שמיס יפנו נפשות האנשים מ ת ח נ נ ו ת לאמד הגישו‬
‫משפטנו ל פ נ י ע ל י ו ן ‪ - .‬ל ל א ד ם ‪ .‬נראה שהוא מתנגד לקרבנות‪ ,‬התנגדות כזו קיימת‬
‫היתה בימי ב י ת שני אצל האםיים ואפשר עוד בכתות אחרות‪ — .‬ה ת ש ו ב ו ת‪ .‬בחזון ברוך‬
‫ב׳ י ״ א ‪ -‬י ״ ב יש תיאור מקיף על מיכאל המלאך הראשון ב מ ע ל ה ה מ ק ב ל את מעשיהם‬
‫של הצדיקים מיד מלאכים אחרים‪ - .‬ל מ ל א כ י פ נ י ״ ה׳‪ .‬על מלאכי הפנים השוה‬
‫סנהדרין ל״ח ב׳ )מטטרון(‪ .‬וביחוד ברכות נ״א א׳ סוריאל שר הפנים‪ - .‬ש י ר ה‪ .‬השוה‬
‫לג­‬ ‫חנוך ב׳ ס ׳ ד ׳ ‪ :‬באור אין־םוף אומרים שירה ובהדר הס עובדים‬
‫לכן הרחיבה שאול נפשה וגו׳‪ .‬נ״א‪ :‬שאול‬ ‫ו ש א ו ל ת ש ל ל‪ .‬השוה ישע׳ ה׳ י״ד‬
 ‫צוואות השבטים‬
‫נ‬
‫ולליילף לי לה? ול??די י ל ? ר ת ל?}יו‪ :‬אור ת ד ע ת לאיר ע ל ‪-‬‬
‫ל‬ ‫ה‬
‫י*לנ ל?ל־ןרע ל ? ך א ל ‪ :‬ו?ך?ה תןסן ?ליף ו * "‬ ‫ד‬
‫* ל ־ ז ו ^ ע ד ־ א ? ד ־?קיף ל‪ :‬על־?ל־לע‪$‬יס ?רל?יו עד־־עולם•‬
‫ועל־‪5‬ן ת ן ל ך ל ף ע?ה וךעת למען תודי? על־כל ל?}יף‪5< :‬י‬ ‫ה‪-‬ו‬
‫כ‬
‫מ מ י ז י ל<ר י ^ ק ל ל י ף ל?מדו‪:‬‬
‫ואלרי־כן ?תה לי דימלאך את ??רי־ס??לס ןאךא את־כןד^ז‬ ‫ה‬
‫?ליין יו?ב על־‪?$‬זא‪*1 :‬א?ר אלי לוי לף ןתתי את־בךבות ת?ל‪$‬ד«‬ ‫ב‬
‫עד־אלא ןא?&ן בתיך ל ? ך א ל ‪ :‬אלרי־כן ה ו ר י ת י ס^לאר אר^י'‬ ‫נ‬
‫וללךלי מ‪3‬ן ןחךב ‪*1‬א?ר אלי ןקם נ»מי ‪ ? ? 3‬ס ע ל ‪ -‬ך ג ר ייןי•‬
‫אחולף־ ואצבי אה‪:‬ה ע?ר ?י יי ? ל ל נ י ‪ :‬ן א ? מ י ד ? ע ת ‪,‬ך\א את­‬
‫ר‬ ‫י‬
‫‪, 7‬‬
‫בני־למור כ?תוב ? ה ‪ 9‬י ס??לם * ואמר אליו א‪$‬א לי הוךיעני את•‬ ‫"‬
‫? ? ף למען א?ןךאף ביום ‪$‬ךה‪*1 :‬אמר אצכי תמלאך לעומד על־‬ ‫י‬
‫ז‬
‫^ ח י ל ל&ען ל א י?מידו אולם‪ :‬אלרי ל״ך?רים האלה הקיצ^לי‬
‫» ? ל ר »ל ז ל י י ן ‪:‬‬
‫ולתי כ א ? ר ? א ל י אל־אבי ‪? **m‬דיון <ןח?ת ועל־‪5‬ז נשרי*‬ ‫י‬
‫? ס ללר ?ךיון והוא לנד ! ? ל לימין א ב ל ה ‪ :‬ו א ? מ ר את־תך?רים‬ ‫כ‬

‫תהיה לבז‪ .‬אולם המושג הזה על המשיח היורד שאולה ומוציא א ת הנמצאים שם נ ר א ה‬
‫לי נוצרי בהחלט ובודאי שנה המעתיק הנוצרי א ת הכתוב ע ל ד ע ת עצמן‪ - .‬ו ל ה י ו ת ך‬
‫ל ו ל ב ן ‪ .‬הרעיון שכל אדמ מישראל הוא בן להקב״ה דוות הוא בהשקפת היהדות‪ .‬ע׳‬
‫‪,‬‬
‫ש י ב ד י״ד אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן‪ .‬י ר מ ל״א ח׳ כי הייתי לישראל‬
‫לאב ו ג ו ‪ /‬יובלים א׳ כ״ה‪ .‬והשוה אבות ג׳ י״ח וזביבין ישראל שנקראו בנים למקום׳‬
‫׳ עקיבא‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ל‬
‫ו‬ ‫‪/‬‬ ‫ה‬ ‫והיא מימרא המכוונת נגד הנצרות‪ .‬שלפיה דק ה מ י‬
‫‪9‬‬ ‫ב נ ו‬ ‫ה ו א‬ ‫ח‬ ‫ש‬

‫ללמדנו שכל ישראל נקראו בנים ל מ ק ו ם ‪ .‬־ בסוף פסוק ד׳ יש ת ו ס פ ת נוצרית‪ :‬רק בניך‬
‫‪,‬‬
‫ירימו את־ידיהם עליו להוקיעו‪ - .‬מ ב ד כ י ך‪ .‬ב מ ק ו ר ‪ :‬מבורכיו‪ ,‬והוא מוסב על פסוק ד ‪-‬‬
‫במקום שאנו קוראים בנ״א ‪ ,‬ב ר ח מ י בנו״‪ .‬והוא תקון נוצרי במקום ‪ ,‬ב ר ח מ י ו ״ ולם״י‬
‫צריך לקרות גם כאן מברכיך במקום מבורכיו‪- .‬‬
‫ב ס פ ר ה ש מ י ם ‪ .‬ס פ ר המסתורין הוא‪ .‬הנקרא במקום אחר גם לוחות השםים‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫או לוחות האבות )ע׳ לקמן צוואת אשר ב י ‪ .‬יובלים ל׳ כ ״ ג ( ‪ - .‬ה מ ל א ך ה ע ו ם י *‬
‫במקור ?‪^0‬ו‪(*£>*11:0‬מ=העומד לבקש )ע״פ דניאל י״ב א ‪ /‬וגם י׳ י״א(‪ .‬לפי היוצא‬
‫מספד דניאל וגם מספר חנוך א׳ בכ״מ )גם חנוך ב ‪ /‬ע׳ לעיל בפי׳ ג׳ ר( הוא מיכאל‬
‫‪ ,‬ה ש ר הגדול העומד על בני עמך״ )דניאל שם(‪ .‬והוא נלחם עם אויבי ישראל‪ .‬המלאך‬
‫הזה הוא אפשר גם מלאך השלום‪ .‬שבו אנו נפגשים בצוואת אשר ר ו׳‪ .‬צוואת בנימין יי‬
‫א׳ וגם בספר חנוך בכמה מקומות‪- .‬‬
‫ש ר י ו ן ‪ .‬במקור ‪ rAoms‬לפי השערת ‪) Sayoe‬מובא בהוצ׳ צ׳אדלם( הוא החרמון‬
‫המונח בין ‪ Abilene‬ובין ‪<«1‬ו*‪ .0‬אולם קשה שהרי ג ב ל רחוק מן החרמון כארבעים מ י ל‬
‫קסג‬ ‫צוואת לוי ד ג ‪ -‬ח ב‬

‫האלה ? ל ב י ‪ :‬אלרי־כן נועדתי באבני וכךאוכן א ת י למען יאמרו‬ ‫*‬

‫ל?‪3‬י־למור א ? ר ל א למולי ?י ק ו א ת י על־ךכר ל}?לה א ? ר ?שי‬
‫עס־אחיתי‪ :‬ואהלג ראשוך‪ ,‬א ת ‪ ? ? -‬ם ושמעון הרג את־למור‪:‬‬ ‫ד‬
‫י—י ואלרי־כן ?או א ל י ו_יכו את־לעיר להי־חךב‪ :‬ולשמע אבי *את‬
‫ולק^בף נללעצב כ י ;מולו ‪ 1‬ימותו ו?בךכוליו ל א ן?ךנו ל ט ו ב ‪ :‬כ י‬
‫ז‬ ‫ל‬
‫ל?אני כי ?שינו *את ולא רוחו וגם־הוא חלה ביום מהוא‪ :‬ןאצכי‬ ‫ח‬
‫י ד ? ל י ה י מ ל ? ? ת יי לללה ל ך ? ה על־ש?ס כ י בקשו ל?שות ןם‪-‬‬
‫עם־?ךה ועם־ר?קה כ א ? ר ?ע*ו עם־דיןה אחותנו ולי ?*ר כ ? ך ם ‪:‬‬
‫מ ד ף * את‪-‬א?ךהס אבינו כ י ןר ליה ויענו את־?ךרי בהמותיו‬ ‫מ‬

‫כליולן ה ר ו ת י ו ל י ו כ ל ‪:‬ליד כיתו תציקו ? א ד ‪ :‬ו??ה ?שו ל?ל־‬

‫סורים ול?ןלו ?חןקה את‪#}-‬ילם וידיחון‪ :‬ו ל כ א ?ליהם חמת לי‬ ‫יא‬
‫לת?מיךם‪:‬‬
‫ן*מר לל?קב אבי ?ף ;בום לי את־ת?‪?3‬ניס ולתן את־אךצם‬ ‫ז‬
‫כ‬
‫ל ר יל!ר‪$‬ףי א ל ר י ף ‪ :‬כ י מהיום לקרא ש?ס עיר ה?מילים כ י‬
‫כ א ? ר ללעג איש לפולה כ ן לעגנו ל ה ם ‪ :‬כ י ??לה ‪&¥‬י בלקזךאל‬ ‫<‬
‫ויענו את־רץה אחיתני‪ :‬מ כ ע ונבוא כ י ת ־ א ל ‪:‬‬ ‫ז־‬
‫ו א ך א ? ם לזין ??ראשונה א ל ר י א ? ר י‪?#‬נו שם ? ? ע י ס‬
‫ד‬ ‫ח‬
‫יום‪ :‬ואךא ? ם ? ? ? ה א?‪#‬יס ובגרילס ל??ים ‪*1‬א?רו אלי קומה‬ ‫ב‬

‫ואבילה כעשרה מיל‪ - .‬ג ב ל‪ .‬הוא כנראה ‪ Gebai‬שבאדום‪ .‬דרומית־מזרחית מים המלח‪.‬‬
‫‪ £‬ע י ד נ מ ס ר בתרגומים )למשל‪ .‬ת״י לדב׳ ל״ג ב׳(=גבלא )ע׳ ‪ .(Klein, E J in, 120‬אולם‬
‫אם שריון הוא חרמון יהא גבל ב א מ ת רחוק מאד וקשה לדעת היאך מסמן המחבר את‬
‫=‬ ‫המקום עיי מדינה רחוקה כל כך‪ - .‬א ב ל ה‪ .‬במקור !‪A01'd1Ap1‬או‪Abi1ene'vd‬והוא‪.‬‬
‫טטרכיה הנזכרת בקדמ׳ ייח ו׳ י ‪ /‬י״ס ה׳ א׳ ע ל יד החרמון מזרחה )‪Neabauer, Geogra-‬‬
‫א ימולו‪.‬‬ ‫ל‬ ‫‪1‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪259 - 60; Dictionary of Bible I, 8; EJ I‬‬
‫לוי מתנגד להצעת אביו שבני שכם ימולו‪ .‬כי רצה לנקום את נקמת דינה‪ .‬ביובלים ל׳‬
‫ד׳ אין שום זכר שבני שכם גמולו )כן גם בקדמ׳ א׳ כ״א א׳(‪ - .‬ו י ע נ ו‪ .‬מן המסופר‬
‫כ א ן אין כלום בם׳ בראשית‪ - .‬ו ל י ו ב ל‪ .‬במקור ‪ ,repjLaVjv‬וגם ‪ ."IeptaVjv‬אולי עיקרו ע ב ל ‪- .‬‬
‫‪,‬‬
‫ח מ ת ‪ .‬יש משערים שבמקור העברי היה ח ת ת )ע״פ ברא׳ ל י ה ה (‪ .‬והמתרגם היווני‬
‫• י וי׳ו‪=60‬חמת‪- .‬‬
‫מ ס ד‬

‫ע י ר ה כ ס י ל י ם ‪ .‬השוה בן םידא נ׳ כ״ו‪ :‬גרי שעיר ופלשתים וגוי נ ב ל אשר‬

‫בשכם‪ .‬תושבי שכם הם השומרונים‪ .‬איבה גדולה היתה שוררת ביניהם ובין בני ישראל‬
‫מימות עזרא ואילך‪ .‬והאיבה הזאת ה ת ג ב ר ה מימי אנטיוכוס‪- .‬‬
‫‪,‬‬
‫ש ב ע ה א נ ש י ם ‪ .‬השוה א ת שבעת המלאכים ביחזקאל ט ‪ .‬חנוך א׳ כ׳ מונה‬
‫שמותיהם‪ :‬אוריאל‪ .‬רפאל‪ .‬רעואל‪ .‬מיכאל‪ .‬שרקיאל‪ .‬גבריאל‪ .‬דמיאל‪ - .‬מ ג ב ע ת ה י ש ר ‪.‬‬
‫כן צ״ל‪ .‬ולא מגבעת הראש כניא‪ - .‬א פ ו ד ה נ ב ו א ה ‪ .‬השוה שיא כ י ג ו׳ וט׳ )הגישה‬
 ‫צוואות השבטים‬

‫ו ל ‪ ? 3‬ל את־?עיל ל‪?.‬לןה לאת־־נך ל*ךק ןאת‪-‬ח?ן לךעת ואיי־*‬

‫ת‬
‫?}ד לא?ת וא ־*י<ן האמונה ואת־?‪$‬כעת ל»?ר ואת־אמייי‬
‫לןבואה‪ :‬ןישאו ?לם א ת ־ ל א ד י ס ל*א?רו א»^י מעלה ליה‬
‫ל‪ ::‬אלה ו‪1‬ך?ף‪???1 :‬תני לראשון ???ן לפ!ד‪ #‬נללךלי‬
‫מש?ט• ו ל ו ל ב י ל?ני ?מלם להורים ויאכילני ללם ןיין ל ק ד *‬ ‫׳‬
‫‪!1‬לבי?ני מעיל קד^ לת?אלת‪!1 :‬לכי‪#‬ני ל ? ל י ? י לבוש <‪? p!2‬עי?‬
‫‪ -‬ח האפוד‪ :‬ולאןתי לרכיעי אזור ?עין לאךין?ן‪ :‬וללךלי לל?י?י‬
‫» ־ י ^נף־?ח ‪1‬ית־??ן‪ :‬ולתן ל‪??,‬י נןר על‪-‬רא^י‪1 :‬י?ס ?לי ל‪??.‬ימי‬
‫יא נ ך ?לןה ממלא את־־לדי ק ט ל ל ! ‪ -‬ן ל?ני יי ‪ £‬ל ‪ :‬ףאמדו‬
‫ל ‪ 1‬י ם‬ ‫כ‬ ‫ת‬

‫א‪:‬‬
‫אלי ללי לשל?ה ךא?יס ל?רד ‪1‬ך?ף לאות ת?אךת יי א?ר ל ^‬
‫י ב ‪ -‬ע לתתלק לראשון ןדול לליה ולמ?לה ??נו ל א לליי אתר‪ :‬ו ל ‪ #‬ר‬
‫יד ל?ל‪$‬ה יהי‪ :‬ןל‪?.‬לי?י ‪ #‬ם לךש לקךא לו כי ?לך ‪:‬קום ?יהוךה‬
‫טו ו?לןה חך?ה לסד*« ?דרר לנוליס‪ :‬ולזותו יאלבו כןכיא אל‬
‫מז ?ליון מןרע א?ךלס אכינו‪? :‬ל־ל?ד ?ל?ךאל לף• לליה ול‪1‬רמי‬
‫לתא?לו ?ל־ך?ר טוב לראוה ל?לחן לי ללי ל ק ןך?ף‪ :‬ו&לם‬
‫ה‬ ‫ה‬ ‫יל‬
‫יה לליו ללניס לשוהים לסו?רים לעל־‪9‬ילם ל?מר ל‪-‬קלש‪ :‬מלי מ א ? י‬
‫יר‬
‫ימ הקיצותי ואכין כי ך?ה לחלום תןה אל‪-‬לללום לראשון‪ :‬ו א ? ת‬
‫ןם־את־*את ?לכי ללא לוךתי לאיש ?לי אךמות‪:‬‬
‫לכ?כר ?ני ‪:‬מיס לאנצא אצכי ויהוךה עס־י?כ[ב אבינו אל"‬ ‫ט‬
‫ל?חק אבי א?ינו‪1 :‬ל?‪,‬ל»י א?י א?י על‪$-‬י לחלומות א ? ר ךאילי‬ ‫ב‬
‫‪?:1‬אן לל?ת אלגי אל־כית־אל‪ :‬מלי כא?ר ?אנו ^ית־אל‬ ‫נ‬
‫ליחלס י?קב אכי ללום על־אדותי ?י אליה ללם לכלן ל?‪2‬י‬
‫ד ‪ -‬ה לאלהים‪ :‬ליקס ככקר ל׳?כס ללע&ר על־ידי ל‪,‬כל לי‪ ::‬ל??ה ?אני‬
‫ל?רוןה לגור־?ם* יקראני ל?לק למיד להזכירני את‪-‬לקת ל‪5‬‬ ‫ו‬

‫ה א פ ו ד ( ‪ - .‬ל ח ם ו י י ן ה ק ד ש ‪ .‬מלכי־צדק כהן לאל עליון הוציא לחם ו י י ן ) ב ר א ׳ י י ד י ״ ח ( ‪ .‬ל פ י‬

‫מ‬ ‫ג‬
‫זה אין כאן אינטרפולציה נוצרית‪ - .‬ש ם ח ד ש ‪ .‬כהן ל א ל עליון )יובל׳ ל״ב א ‪ /‬ע׳‬
‫ז ז ה‬
‫מ ק י א ייד מ״א‪ :‬כי יהיה להם שמעון לנשיא ולכהן גדול עד עולם(‪ - .‬מ ל ך‪.‬‬
‫מלכי ב י ת חשמונאי‪ ,‬לפי זה אפשר שצריך ל ק ר א ‪ :‬ביהודה‪ .‬י־ בסוף הפסוק יש תוםםי*‬
‫נוצרית‪ :‬לכל הגויס‪ - .‬כ נ ב י א‪ .‬אפשר יש כאן רמז ע ל יוחנן הורקנום שלפי המסורה‬
‫היה נביא‪ .‬ע׳ יוםפום מלחמ׳ א׳ ב׳ זד‪ :‬שלש גדולות נתאחדו ב ו ‪ -‬ה ש ל ט ו ן על עמי*‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫הכהונה הגדולה והנבואה‪ .‬ו ע סוטה ל״ג א ‪ :‬יוחנן כ ה י ג שמע ב ת קול מ ב י ת ק י ש י‬
‫הקדשים‪ - .‬השוה ברכות יצחק ביובלים ל״א‪— .‬‬
‫היה לוי א צ ל‬ ‫גם בם׳ היובלים מסופר על בקורו של לוי אצל יצחק‪ .‬א ל א ששם‬
‫‪nop‬‬ ‫צוואת לוי ח ג ‪ -‬י א ו‬

‫כ א ? ר גם הורני ל&לא‪1‬י‪.‬״ ולל‪$‬דני את־מ?&ט ה?הןה תקךאויג‬ ‫ז‬

‫העלות סהבוריס ו ס ? ל ? י ם ‪ :‬ו י ו מ י יום יום ויעש אתי ל א י ל‪:‬‬ ‫ח‬
‫ד א ? ר א ל י ‪ :‬ס?‪$‬ר־לןי מרים סןנות ‪$‬י היא תשריש ול&מא‬ ‫ט‬
‫ב‪1‬ך?ף א ת ־ ס ק ך ‪ #‬י ס ‪ :‬ןלכן קח‪-‬לןז גןעףךיף א ? ה א ? ר אין ? ה‬
‫מוס ולא ס ל ל ה ןלא מש?ט הגולם ס ך י ס ‪ :‬ול‪$‬ני בואף אל־‬ ‫יא‬
‫ל ק ד * ת ? * ל ו?‪:‬סקריבף ק ר א תרלץ ו?כלולף לסקרים ל ^ ו ב‬
‫י כ‬
‫ל ר ל ץ ‪ :‬י?ניס‪ ? ? ,‬ר ע*יס א ? ר העלים ?לילם ת?יא ל‪$‬ני י‪ :‬כ א ? ר‬
‫הורני א?ךלם א ה י ‪ :‬וימ?ל־סתי ס^זהור ו‪?$‬ל־לעוף תקריב ? ‪ 1‬א‬ ‫יג‬
‫לל‪ ::‬ו‪?$‬ל־הכוריף ו‪$‬ךל!לן תקריב ר א ‪ #‬י ל ס קר?ן לל‪ ::‬ןאת ?ל־‬ ‫יי‬
‫קראףי ב ? ל ת ת ? ל ח ‪:‬‬
‫ועלה ‪ #‬י ‪?#‬רו את־א?ר *‪?!¥‬ם <יי את‪-‬א?ר ?מ?תי‬
‫כ‬
‫מ א ב י ת י ‪ /‬ל י ת י ל ? ס • וסנה נקיתי מ ^ ע ? ס ו&עו^ם אקזר תעשו‬
‫באלרית לעתים הי תתעו את־לשךאל ןלמיטו ?ליו ךעות רבות‬
‫מאת ל‪ ::‬ואלס ת‪$‬קזעו'ביקןךאל עד‪^-‬י ל א ת ? א אל?ם לרו?לם‬ ‫נ‬
‫ה א י רקזע?ס‪ :‬ואלס לםוצו כ ? ב י הין לגולם ףזליו ? ם ללך‪$‬ה‬ ‫י‬
‫ו ל א ל ה ‪ :‬הי תבלת א ? ר בו ל?םר י‪ :‬ירו?לס לקרא ‪$$‬תוב ב‪$5‬ר‬ ‫י•‬
‫לזכיד ל צ ד י ק ‪:‬‬
‫ןאקח לי א ? ה ואני ‪;1‬ך?מו‪$‬ה ועשרים ‪ #‬ה ו ? ‪ $‬ה מ ל י ה ‪:‬‬ ‫יא‬
‫נ ־ ג ו ת ל ד ו ת ל ד הן ואקךא ? מ י גן‪#-‬ם כי נרים ללינו באך*נו‪ :‬ןאדע‬
‫הי הוא ל א לל‪:‬ה המעך?ת דךאשוןה‪ :‬ובשנת ל&ש וק‪1‬ל‪#‬יםלת_יי‬ ‫י‬
‫נולד ק ל ת לעת עלות ל ש מ ש ‪ :‬ןאךא גללומי ולנה הוא עומד‬ ‫י‪-‬‬
‫במ?לה בתוך ?ל‪-‬לקלל•* על־הן קךאתי שמו קלת <יי הוא ראשית‬ ‫י‬

‫זקנו לפני החזון השני בבית אל‪ - .‬א ל י צ ח ק‪ .‬יצחק חי בחברון בביתו של אברהם )יובלים‬
‫ליב‪ .‬השוה בכלל ל פ ר ק זה יובל׳ ל י א ‪ -‬ל ״ ב ( ‪ - .‬ת ט ב ל‪ .‬השוה משנה יומא ג׳ ג ‪ /‬ויובל׳ כיא‬
‫ט ״ ו ‪ .‬־ א ש ר הע ל י ם ע ל י ה ם‪ .‬ע ל האילנות שלא ישירו א ת עליהם ע׳ חנוך א׳ ג׳ א׳‪ .‬ע ל מצוות‬
‫העצים הראויים למערכה ע׳ בם׳ היובלים כ״א י ״ ג ‪ -‬ט י ו ‪ .‬השוד‪ .‬משנה מדות ב׳ ה ‪ /‬תמיד ב׳ ג ‪/‬‬
‫ת ע נ י ת ל״א א׳‪ .‬בקםע הארמי של צוואת לוי מן הגניזה ) ‪ J Q R 1907, 5 6 6 - 5 8 3‬ובסוף הוצאת‬
‫פרטו כל העצים הראויים למזבח‪ .‬השוה לשאלה ז ו ‪er:Aibeok,Das Buch 4‬‬
‫‪ - J u b i i . und die Haiacba, 1930,23‬ב מ ל ח ת מ ל ח ‪ .‬ע׳ ויקרא ב ׳ י ״ ג ‪ ,‬יובלים כ י א י י א ‪- .‬‬
‫פ ר ק זה שייך כ נ ר א ה ל ת ק ו פ ה קצת מאוחרת‪ .‬המחבר רומז כאן על הרעות‬
‫והמריבות ששררו בבית החשמונאים בימי המלכים האחרונים‪ - .‬ב א ח ד י ת ה י מ י ם ‪ .‬יש‬
‫כאן תוספת נ ו צ ר י ת ‪ :‬במשיח גואל העולם‪ — .‬בסוף פסוק ג׳ יש תוספת נוצרית‪ :‬ומסך‬
‫ההיכל יקרע למען לא חכםה ע ד ו ת כ ם )ע׳ צוואת בנימין ט׳ ג׳ ובפי׳ שם(‪- .‬‬
‫מ ל כ ה ‪ .‬כן ביובלים ל י ד כ ‪ - /‬ק ה ת ‪ .‬מן קהלת=קהלה‪ .‬הלשון ‪ ,‬כ י הוא‪ ...‬והקהלה׳‬
 ‫השבטים‬ ‫צוואות‬

‫י ם‬
‫לת?אךת ן ל ק ל ל ה ‪ :‬ותלד לי כן ‪ #‬ל י ‪ #‬י את־?ךרי כ ? נ ת א ו ^‬
‫לל‪:‬י ‪1‬ללי בהקשות אמו ?לדלד‪ ,‬ואקךא ? מ ו ?ךרי לאנ*ר ?ךיזי‬
‫י ם‬
‫כי נם־הוא ‪ rrqpj‬למות‪ :‬ףו??ד נולךה במעללם ?שנת ל ? ?‬
‫ו ? ל ‪ #‬לל‪:‬י הי }?הדתי אז מ א ד הין אלי‪:‬‬
‫ולקח נךשם אשה ותלד לו את־לבני ן א ת ‪ ? -‬מ ? י ‪ :‬ובני לולי*‬ ‫ב‬ ‫יב‬
‫נ‪-‬ד‬
‫עמךם ןקמד ל ? ת ן ו?זיאל‪ :‬ובני מךרי מחלי ומושי‪ :‬ובאךהע‬
‫ם‬ ‫‪:‬י‬
‫ותועים ??ה לליי לקח לו עמךס את־יו??ד בתי ל א ? ה הי ? י‬
‫ד‪,‬‬
‫א ח ד נולדו הוא ובתי‪? :‬ךשמוןד‪? .‬נים לליתי כ א ? ר ?אנו או‪¥‬‬
‫‪,‬‬
‫??ען ו ? ך ? מ ו נ ה ??רד‪ .‬כ א ? ר להתי א ת ‪ ? ? -‬ם ו?ךל‪#‬ע ? ? י י‬
‫? נ ח דליתי לבלן ללי ו?ך?מ‪1‬נה ן??רים ‪ #‬ה לקחןי]‪ -‬א ^ ה ו?ד‬ ‫ד‬

‫?מונה ואר?עים ?נד׳ לליתי כ א ‪ #‬ד ?אתי מ ? ך ל מ ה ‪ :‬ןלנדי אלם‬

‫?ני דור ? ל י ש י ‪ :‬ויי־םף מת ב ? נ ת מאה ו ? מ ו ‪ $‬ה ? ? ר ה לל‪5‬י‬
‫‪:‬‬

‫ועלה ?‪$‬י ל?ני מצוה אל?ס לראו את־יי‪ ,‬אלל\?ם ??ל־‬ ‫יג‬
‫לכ??ם וללללכו ?לם‪-‬לכ??ם ? ? ל ־ ? ‪ #‬ת ו ‪ :‬ןל?דו נס‪-‬אלם איי"‬ ‫כ‬
‫?ני?ם לקרא למען תליה ל ל ס ד ע ת ??ל‪-‬ליילם ליהגו ל * י י‬
‫‪,‬‬
‫?תורת ל‪ ::‬כי ? ל ־ א ? ר ידע את־תיךת לי ל?כד ולא ללי ך מ ‪/‬‬ ‫נ‬
‫א ? ר נלןיז ורעים רכים לקנה על‪-‬הוךיו וללאוו א;?יס רכים ל??רו‬ ‫ד‬
‫ו ל ^ מ ע ת ו ך ה מ ‪ $‬י ה ו ‪ :‬ועל־כן ?}י ?שו ?ךקה ?לי אךמות ןלא^יי‬ ‫י‪.‬‬
‫עי‬
‫ב ? ? ל ם ‪ :‬ף ך ע ו טוב ?נ?שותי?ס ןתמ^אהו ?חיי?ם ןאם־רע לזר‬ ‫ו‬
‫ר‪$‬ז ןע^ב תקצרו‪ :‬א?פו ד ע ת ? ל ך א ת יי כי אם‪?-‬בי יכא ו?רים‬ ‫ז‬
‫ואךצות ת?לדנה ןןלב ו??ף ו?ל־ךכוש יא?דו מאת ל ל ? ל א יברז‬
‫ם‬

‫איש את־ללכמה לולא עןדון ל ? ש ע וקשי ל ל ? א ‪ :‬כי אם ל ? ? י‬ ‫ח‬

‫איש מ?ל־לךעות לאלה אז ןם־־כין אול?יו להי לו ל ל ? ? ה לת?אךת‬
‫ט‬
‫י ? א ד ן נ?ריה מולךת ו?תוך אולבים אוהב לו ימ^א• ?ל־א^ר ?ליבות‬
‫יוךה ונ??ה ילד עם־מלכיס לכהא י ‪ #‬ב כ א ? ר ליה נם־יוסף אלי •‬

‫עושה רושם של ת ו ס פ ת מאוחרת‪ - .‬מ ר ת י‪ .‬ע״פ משלי י״ד י ׳ ‪ :‬ל ב יודע מ ר ת נפשי• ״‬
‫פ י ם‬
‫ב ש נ ת מ א ה ו ש מ ו נ ה ע ש ר ה ‪ .‬לפי ם׳ היובלים כ״ח נולד לוי ב ש נ ת ב׳ א ל‬
‫קכ״ז‪ ,‬והיה בן קייח ב ש נ ת ב׳ אלפים דמיה‪ .‬יוסף נולד ב ש נ ת ב׳ אלפים קל״ד ומת ג !‬
‫ק י י שנה ב ש נ ת דמ״ד‪ .‬המספרים מתאימים בקירוב‪- .‬‬
‫ו י ת א ו ו‪ ...‬ל ע ב ד ו ‪ .‬ע׳ בן םירא י׳ כ י ה ‪ :‬ע ב ד משכיל חורים י ע ב ד ו ‪ - .‬ו ת א צ י י‬
‫ז‬ ‫‪,‬‬
‫א י״א א ׳‬ ‫ר‬‫ן ‪ 1‬ך ‪ ,‬ןן‪,‬‬
‫ת‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ב‬‫ב ש מ י ם ‪ .‬השוה טוביה ד ט ׳ ‪ :‬כי אוצר טוב‬
‫מענ‬ ‫ר‬ ‫ו‬ ‫צ‬ ‫א‬ ‫ת‬

‫אבותי גנזו למטה אני גנזתי למעלה‪ ...‬אבותי גנזו לעוה״ז אני גנזתי לעוהיב‪ .‬מזמורי שלמה‬
‫ט׳ ט׳ ועוד בהרבה מקומות‪ - .‬ר ע ת ז ר ע ו ‪ ,‬השוה משלי כ י ב ח ׳ ‪ :‬זורע עולה יקצר אין• ־־‬
‫קסז‬ ‫צוואת לוי יא ז ‪ -‬ט ו ד‬

‫ועלה אתי ידעתי <‪ "W‬לכוך כי בקץ לעתים ת?שעו כלי‬ ‫יד‬
‫ךת^אד לדי?ס ל?ל‪#?-‬ע ןאחי לבושו ??ס ותהיו ללעג ל?ל‪-‬לגולס‪:‬‬
‫כ ־ ג כי אבינו נעקב תף ם ? ? ע להלניס הגדולים‪;? :‬י ?הורים לליו‬
‫כ?&יס על לאךץ ןאלס א ? ר אור ללשךאל ה<י?ם כ ? ? ‪ #‬וב ירת‬
‫ז‬

‫תהיו ז כי מוה‪-‬יעשו ?ל־לגולם א ס ־ כ ח ? ך ילכו ב‪$‬שע?ם וללאןה‬ ‫ד‬

‫קללות ע ל ־ ? ב ? ? ם ולאור ל?לן כתוךה ללאיר ל?ס ול?ל־איש אותו‬
‫תח?צו לכבות ותורו את־למ^ו־ת ‪#‬ר לקי אלהיס‪ :‬את‪-‬קךבנרי*‬ ‫י•‬
‫לל תג*לו ו&ללקיו תג?בו ?ל־מבחר ובשאט־‪?5‬ש עס־לזונות ר*אכלו‪:‬‬
‫ובב*ע ? ? ף את־מ?ות לי תורו ו}‪#‬י איש ת&?או ועם־זונות ומןאפות‬
‫ז‬ ‫ו‬
‫תלל?רו ואת־בנות לגולם ל ^ י ס תקחו ןליד‪? ,‬ו?כב?ס ?לן כ?דוס‬
‫וכעמוךה‪ :‬ואלם כ?לנל?ם תרלבו ןתלנשאו על‪-‬בגי־איש ןגם־מד‬ ‫ל‬
‫&*וית אלליס תלרוממו‪ :‬כי נס־את‪-‬הקךשים בלעג ובקלס תשקצו‪:‬‬ ‫ח‬
‫ועל־כן לפוקךש א ? ר בו לבלר יי לש?מה לליה בטמאת?ס‬ ‫טי‬
‫ואלס ?בולם תליו כין ?ל־לגולס‪ :‬ףץליו ל^מ^ה ללם ובו?ה‬ ‫נ‬
‫ו?ל&ת עולם במ?©ט א ל ל י ס ‪ :‬ו?ל‪-‬א?ר ישןאו אתכם ‪?:‬ילו על־‬ ‫נ‬
‫&<‪5‬לל?ם‪ :‬ואם־לא על־יךי א ב ך י^לק ןנעקב אבינו לךחמו כי‬
‫? ם‬ ‫ד‬

‫אז ל א י?אר איש מ ך ? ? ם עלילאך?ה‪:‬‬

‫שני הפדקיס י ״ ד ‪ -‬ט ״ ו מתארים א ת המשובה וההוללות של הנהנים הגדולים‪.‬‬ ‫י‬

‫הפרקים האלה מכוונים או ל נ ה נ י ם הגדולים שבימי המתיוונים או לנהנים שבתקופת‬
‫א ל כ ס נ ד ר ינאי‪ .‬הלשון ובשאס נפש עם הזונות ת א נ ל ו )י״ד ה׳( מתאים למה שמסופר‬
‫אצל יוםפום קדמ׳ י״ג י״ד ע ל משתה נצחונו של אלכסנדר ינאי על הפרושים‪ :‬ויהי‬
‫כאשד אכל עם הזוגות במקום גלוי לעין‪ - ...‬באופן זה אין לקבוע את זמן חיבור‬
‫הספר לפני ש נ ת מותו של אלכסנדר ינאי ק מ י ח שנים לפני חה״ב‪ ,‬אבל גם לא הרבה‬
‫אחר כך‪ .‬הנבואה על חורבן הבית היא אפוא תוכחה רגילה ואיגד‪ ,‬מכוונת לחורבן‬
‫‪,‬‬
‫ב ש נ ת ‪ ) 70‬ו ע על זה במבוא(‪- .‬‬
‫‪,‬‬
‫מ ס פ ד ח נ ו ך ‪ .‬אפשר שהוא מתכוון לנבואה ע ל פשעי ישראל שכחנוך א צ״א ר ‪ .‬־־‬
‫בסוף פסוק ב׳ יש תוספת נוצרית‪ :‬אשר ירימו את ידיהם בגואל העולם‪ - .‬נ ג ד ח ק י‬
‫א ל ה י ם‪ .‬הוא מגן כאן כנראה על ת ו ר ת הפרושים‪ .‬הצדוקים‪ .‬ובראשם הכהנים הגדולים‪.‬‬
‫מורים הלכה נגד ד ע ת הפרושים‪ .‬גם הנבואה הזאת מכוונת אפוא לאלכסנדר ינאי‪ .‬השוה‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫קדמ׳ י״ג ייג ה ומלחמ׳ א׳ די ג על מרד העם נגדו‪ .‬וביחוד סוכה מ״ח ב ‪ :‬שפעם * ה ת‬
‫‪,‬‬
‫נ ס ך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהם‪ .‬מזמורי שלמה ח י״ב‪ :‬וירמסו א ת‬
‫מזבח ה ‪ . . /‬ובדם הנדה טמאו א ת הקרבנות‪ - .‬ו ב ב צ ע כ ס ף ‪ .‬השוה פיכה ג׳ ייא כהניה‬
‫במחיר יודו‪ - .‬ו נ ש י א י ש ‪ .‬ע׳ מזמורי שלמה פרק ד ‪ /‬המשורר מתאונן ע ל ההוללות‬
‫של הכהנים )הצדוקים(‪ - .‬ב נ ו ת ה ג ו י ם‪ .‬ההתנגדות לנשואי תערובות התמידה עוד‬
‫מימי עזרא ואילך‪ .‬השוה גס יובלים ל׳ זי‪ :‬וכי יהיה איש אשר יחפוץ ל ת ת את בתו‪...‬‬
‫לאיש מזרע הנכרים‪ .‬מות ימות‪ .‬באבנים ירגמוהו‪ .‬־־‬
 ‫‪nop‬‬
‫צוואות השבטים‬

‫ועלה יד?תי הי ???גיס ??עות תלעו ןאת־ה?לןה ללללי‬ ‫טז‬

‫ב‬
‫ואת־לקך?נות ל&מאי‪ :‬ואת־לתוךה לכירו ואת־דברי לןכיאים‬
‫לאלן ל?ימי ?תהפוכות ך ‪ #‬ע וארזים צדיקים תךןיפו ול?י?ים‬
‫תש?אי וד?רי א}‪#‬י א?ת ל‪#‬קצי‪ :‬קד?י?ס ל ? ? ה ‪,‬יו עד‪-‬‬
‫לל‬

‫ללסוד‪ :‬ו?קוס ?הוד לא־לליה ל?ס להלילס לאלה ולןךא הין‬

‫הגולם עד־א?ר ‪#‬ל‪,‬יף ‪ r::1‬עלי?ס וירל?;ם ויקכל אל?ס‪:‬‬
‫וכא?ר ?מעלם *ל־ךהר ??עיס ל??עות ?מעי גס־על־‬
‫ךכר ל?לןה‪ :‬כי ??ל־יוהל ןיוכל ?ל‪$‬ה תל‪:‬ה והייהל לךא*ו?‬
‫א?ר רא*ון ל?ל‪$‬ה ל?‪#‬ח ןדול ילי ו?רכר אי* אל־אכיו אל־‬
‫אללים ללכד ו?לןתו ? ל ? ה עם־ל‪ :‬תהיה‪ :‬והיובל ס?מי א?ד‬ ‫ג‬
‫ל?שח לא?ר אלב גנע^ב ידאג ולילה ?לןתו ?בור ןעל־ירי‪-‬לל‬
‫ד ‪ -‬י ‪: .‬פאר‪ 1***1 :‬ס?לי?י בע*ב ל?ן?ל‪ :‬ל ל ר כ י ע י לן^ה <‪5‬י ‪ #‬ע ללב‬
‫ך‬

‫לללהר ןגדו ל?ל לשךאל ל?ןאו איש את‪-‬קרובו‪ :‬וסל?י?י ה ת ? ר‬ ‫י‬

‫‪ i n t o‬ם ־ ל ? ? י וגם־ל?כיעי‪ :‬וה?היעי ‪*1‬ליה ןן?אה א?ר‬ ‫ז ‪ -‬ח ללפ&‪3 ? ! :‬‬
‫לא־אוכל ל מ י ד כ?ני בגי־אי* כי אלה א?ר י‪&$‬ו אולה יךעול‪:‬‬
‫י‬ ‫מ‬
‫־ ־ ועל ‪ !5‬ל?הי ילכןה לליו ןאך^ס ן?ל־לקו?ס ל?סדו‪ :‬יה?בי?ג‬

‫ו‬‫ע מ‬ ‫‪,‬‬
‫ש ב ע י ם ש ב ו ע ו ת ‪ .‬לקוח מ‪0‬׳ דניאל ט כ״ד‪ ^ :‬ע י ס שבעים נ ח ת ך ע ל‬ ‫טז‬
‫ועל עיר קדשך לכלא הפשע וגו׳ עד םוף הפרק‪ .‬השוה גם חנוך א׳ פ״ט נ״ט )נבואה‬
‫על מלכות יהודה וישראל(‪ :‬ויקרא לשבעים רועים ויתן להם א ת הצאן לדעות אותם‪.‬־־־‬
‫המספר שבעים מ ק ב י ל למםפר של כ א ן ‪ - .‬ק ד ב ג ו ת ת ט מ א ו ‪ .‬ע׳ מזמורי שלמד‪ ,‬חי‬
‫י״ב ו ע ו ד ‪ - .‬צ ד י ק י ם ת ר ד פ ו‪ .‬הצדוקים היו רודפים א ת הפרושים‪ .‬השוה א ת המעשי•‬
‫בבריחתם של חכמי ישראל ל א ל כ ס נ ד ר י ה של מצדים ורדיפותיו של אלכסנדר י נ א י ) ק ד ם ׳‬
‫‪,‬‬
‫י״ג‪ .‬קדושין םיו‪ .‬חגיגה ידו׳ ב׳ ב ‪ .‬וע׳ ע ל כל זה דור דור ודורשיו לוויים א׳ ק כ ״ י ~‬
‫קכ״ט ובהערות(‪ - .‬כ ל הפרק הזה עושה רושם של ת ו ס פ ת מאוחרת‪ .‬גס הנבואות על‬
‫עלית‬ ‫הכהנים אינן די ב ר ו ר ו ת ‪ - .‬ל פ נ י פסוק ג׳ יש ת ו ס פ ת נוצרית‪ :‬ולאיש אשד בכח אל‬
‫יחדש את התורה מדיח תקראו ולאחרונה תתעוררו להרגו כי ל א תכירו ת פ א ר ת ו ודם‬
‫נקי על ראשיכם ת ג ל ו והנני אומד לכם כי בגללו‪ - ...‬י ש ק י ף ]יי[ במקור ישקיף ה ו א י‬
‫והוא זה לא לנו הוא‪- .‬‬
‫יז ב‬
‫ר א ש ו ן ‪ . . .‬י מ ש ח ‪ .‬לוי או גם משה׳ ע״פ דברי הכתוב )שמות ל״ג ייא( ו ד ב ר ה ׳‬
‫א ל משה פנים אל פנים )כאן‪ :‬כ ד ב ר איש אל א ב י ו ( ‪ - .‬ב ס ו ף פסוק ב׳ יש תוספת‬
‫נוצרית‪ :‬וביום שמחתו יקום לתשועת ה ע ו ל ם ‪ - .‬ב ע צ ב י ד א ג ‪ .‬לפי ד ע ת ק צ ת כוונתי‬
‫לאהרן‪ .‬שנולד ב מ צ ר י ם ‪ .‬־ ־ על שאר הכהניס קשה להגיד בבידוד למי הדברים מכוונים‪.‬‬
‫הרביעי אשד יענה הוא לפי ד ע ת י אב;תר‪ .‬שבו נ ג מ ר ת משפחת הכהניס הגדולים מבית‬
‫עלי )השוה מל״א ב׳ כ״ו וכי ה ת ע נ י ת בכל אשר התענה אבי(‪ .‬א ב י ת ר הוא כאן ם ם ל‬
‫למשפחת עלי‪ .‬שכל ימיה כעם ומכאובים‪ .‬ע״ד המסורה של בית עלי השוה ר״ה י״ח אי‪:‬‬
‫משפחה אחת היתד‪ .‬בירושלפ‪ .‬שהיו מתיה מתים ב נ י י״ח שנה‪ .‬באו והודיעו א ת ר׳ יוחנן‬
‫קסם‬ ‫צוואת לוי טז א ‪ -‬י ח יב‬
‫י א‬
‫תלזמי‪#‬י ‪:‬שובו אל‪-‬אך^ם תשומ?ה ויסךשו את־כית לי‪ :‬ובעבוע‬
‫השביעי ‪:‬לאו ללנים עוברי אלילים ?}אפים אולכי ?צע «?שי‬
‫נאד• עו?רי ל ק פוקזעיס א ? ר ?ערים י^^אן ו?ל‪?,‬ה לך?עי‪:‬‬
‫ול‪:‬ה כי־לקם יי את־נק?תו מלם ל ח ד ל ת?הןה‪ :‬ןאז לקים לל‬ ‫יח‬
‫כ‬
‫להן ל ך ש א ? לו יןלו ?ל־א?רות לל והוא יעע|ה משפט א?ת‬ ‫ר‬

‫עלי־אךמות כ ? ל א ת ת‪:‬מים‪ :‬ויעלה כו?בו כ?מלס ?כוכב ? ל ך‬ ‫נ‬

‫ו‪:‬איר ?אור ת ד ע ת כ ‪ ? #‬ש ליום והוא ללנדל ?עולם‪ :‬היא לךת‬ ‫ד‬
‫כ ? ? * * ל ־ ל א ך ן ו‪?:‬יר ? ל י ח ? ו מתתת ך‪?,‬ז?לס ו?לוס להיה ? ? ל ­‬
‫לאךץ‪ :‬לשמתו ת?מלס ?‪?:‬יי ול‪3‬ל ל*ךץ ולעןנים ‪:‬שישי ןדעת ל‪:‬‬ ‫י‪,‬‬
‫ת ע ר ה ע ל ־ ל א ך ? ה ?מי מ מ י ם ומלאכי ה?בוד ל?ני ל‪ :‬ינילו ב י ‪:‬‬
‫ות?מלס ל?תחי ימ?קדש ת?בוד תערה עליו ק ך ? ה ?קול אב‬ ‫י‬
‫ז‬
‫?‪$‬ן־*?ךלס לל^לק‪ ' :‬ו ? ב ו אל עליון!עךה עליו ןדים ד ע ת ו ק ך ? ה‬
‫ד‬

‫ת?פצן עליו‪ :‬כי הוא למ‪5‬ר את־גךל ת?אךת י‪ :‬ל?;יו ? א ? ת לעולם‬ ‫ח‬
‫ולא יהי יורש לו לדור ןד‪1‬ר ע ר ט ו ל ם ‪ :‬ולעת ?ל?תו ‪.‬ךבו לעמים‬ ‫ט‬
‫ד ע ת על־לאך?ה יכ?ל‪$‬תו לתם ה ל ? א ולך^עיס יחךלו לרע‬
‫והצדיקים ינוחו ב ו ‪ :‬והוא ל?תח את־‪#‬ערי גךעדז ו‪:‬סיראת־ללךב‬
‫ס&?חיךה את־לאךם‪ :‬ולתן לקדושים לאצל מעץ תתלים ורות ת ק ך *‬ ‫יא‬
‫לליה ע ? ל ס ‪ :‬והוא יא&ר את־^ליעל ך ן א?ץ ל?ןיו לך*ס את‪-‬‬
‫‪0‬‬ ‫יג‬

‫בן זכאי‪ .‬אמר להם‪ .‬שמא ממשפתת עלי א ת ם ‪ - . . .‬ו ב ש ב ו ע ה ח מ י ש י ‪ .‬היא השיבה מגלות‬
‫בבל‪ .‬הכהן העומד בראש העם הוא עזרא הסופד‪ - .‬כ ה נ י ם ע ו ב ד י א ל י ל י ם ‪ .‬הכהניס‬
‫המתיוונים שקמו לישראל בימי הסורים‪- .‬‬
‫כ ה ן ח ד ש‪ .‬הכהנים מבית חשמונאי״ שקמו אחרי מפלת המתיווגים‪ - .‬כ ו כ ב ו ‪.‬‬ ‫ג‬
‫השוה במד׳ כ״ד י״ז‪ :‬דרך כוכב מיעקב‪ - .‬ד ע ת ה׳‪ .‬על דרך ישע׳ י״א ט׳‪ :‬כי מלאה‬
‫הארץ ד ע ה ‪ - .‬ו ה ש מ י ם י פ ת ח ו ‪ .‬השוה י ח ד א׳ א׳‪ :‬נפתחו השמים ואראה מראות‬
‫אלהים‪ .‬פ ת י ח ת השמים הוא תיאור רגיל ב כ ל צוואות השבטים‪ - .‬ב ק ו ל א ב ‪ .‬ע׳ לעיל‬
‫ח׳ ט״ו ע ל בת״קול של נבואה שיצאה ליוחנן כהן גדול‪ .‬מסורה זו היתד‪ .‬חיה בפי‬
‫העם במשך הרבה שנים‪ .‬האגדה המסופרת בסוטה ל״ג א׳ )וגם בירושלמי שם י״ד( חותם‬
‫י ו ר ש ‪ .‬הכהונה תשאר לבניו עד עולם‪.‬‬ ‫של ימים קדומים טבוע בה‪ - .‬ו ל א י ה י‬
‫ע׳ מק״א י״ד מ״א‪ :‬כי יהיה להם שמעון לנשיא ולכהן גדול ל ע ו ל ם ‪ - .‬ד ע ת ע ל ­‬
‫ה א ד מ ה‪ .‬הנוצרים הוסיפו‪ :‬ויאירו ברחמי ה׳ וישראל יקטן בלי דעת ובאבל ובחשך יהיה‪—.‬‬
‫ו י פ ת ח א ת ־ ש ע ר י ג ן ־ ע ד ן ‪ .‬חרוז זה נראה מקורי )ולא נוצרי(‪ .‬האידיאה של פתיחת‬
‫שערי גן עדן ע״י המשיח גמצאת גם בחזון עזרא ר נ״ב‪ :‬כי לפניך נ פ ת ח גן עדן‬
‫‪,‬‬
‫ו?טע עץ החיים‪ .‬וגס ב מ ק צ ת שם ה ל י ו )השוה גם את התיאור של גיהנם בחנוך ב׳ י׳ י ׳ ( ‪- .‬‬
‫י א ס ר א ת י ב ל י ע ל ‪ .‬השוה ישע׳ כ י ד כ״ב‪ :‬ון‪1‬םפו אספה אסיד על בור וסוגרו על‬
‫מסגד‪ .‬וגם חנוך א׳ ם׳״ט כ״ח‪] :‬החוטאים[ בכבלים יאסרו ובאספת שחיתתס יהיו כלואים•‬
‫אידיאה זו עברה אח״כ א ל האיבנגליון‪- .‬‬
 ‫צוואות השבטים‬
‫הרוחות לךעות‪ :‬ולשמח לל ??ניר וללהלל בפי א ? ר אהב לעולם ג‬ ‫ינ‬
‫י&‬ ‫ח‬
‫א ע ז ? ו?ל‪-‬הקדו*‬ ‫יי^^ק ולעקב וגבדאצכי‬
‫ואז לגל א ב י ל ס‬ ‫*י‬
‫לל^זי *דק‪:‬‬
‫ועלה ?ני שמעו כל?ס כלרו ל?ס את־לאור או את־הח^ר‬ ‫יט‬
‫את‪-‬תורת לל או את־מע*י ?ליעל‪ :‬ויעןהי מיו ו ^ מ ר ו ל?ני לל‬ ‫ב‬
‫ם‬ ‫‪4‬‬
‫נלך ובתוךתו‪ :‬ו א?ר אלילם אבילם ע י לל ועדים מלא?יו ו א ל‬ ‫נ‬
‫עדים ואנכי עד על־ךבר מו*א פי?ס ‪*1‬אמרי לו מיו עדים‪1 :‬יל‪1‬יל‬ ‫י‬
‫ל י ל * י א ת ־ » ו כן ‪1‬ל?שט א ת ־ ת ל י י על־ל׳מ?ה ו!א?ף א ^"‬
‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫ת‬

‫אביליו ןהיא ? ך ? כ ע ושלבים ומאת ‪ #‬ה ‪ :‬וישימו אותו ?ארי!‬ ‫י•‬

‫ם‬
‫ואלדי־כן ק?ךהו בלברון עם־ק?רות א ? ך ל לצלק ונ?ל!ם‪:‬‬

‫וללאה‬ ‫ליעקב‬ ‫‪ :‬ה ו ד ה ה‪3‬ן ל ר מ י ע י‬ ‫צואת‬

‫א ל ־ מ י ו ל?ני מותו‪ :‬וללי‬ ‫;י‬
‫העלקת דברי יהודה א ‪ #‬ר ח ‪$‬‬ ‫א‬
‫כ‬
‫כא?ר ‪$‬א?פי ויביאו אליו ףא?ר אלילם ? מ ע י ?ני אל־לדזיריז‬
‫אבי?ס‪ :‬אצכי נילדתי כן ךכיעי לי‪$‬קב א?י ולאה א?י קךאה ?&י‬ ‫ג‬
‫‪:‬הוךה כי אמךה אוךה את־לל ?י ?סן לי נס־כן ך?יעי‪ :‬ואצכי‬ ‫ד‬
‫ע‬
‫ל ח ללי*י מ ע י ד וא?& ?קיל א‪3‬י ל?ל‪-‬ך?ר‪ :‬ןאככד את־א^י‬ ‫ר‬
‫י‪.‬‬
‫ל * ^ י ‪ $‬לי* מליי לאי* ‪1‬ל?גכני א?י ו«א&ר‬ ‫ואת־^יי*‬
‫י‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫לזי‬ ‫ו‬ ‫א ג ? ן י ‪:‬‬
‫י‬
‫? ל ד תליה ובלל ת צ ל י ח ‪:‬‬
‫‪1‬ל*ז לל לי ״ז ? ? ל ־ מ ^ י כ * ד ה יכ?לת‪ :‬י ח ‪ 0‬י כי־דלמיי‬ ‫ב‬ ‫ב‬

‫יחד עם־לא‪:‬לה ואצידה ואע* מ?ע?יס לאכי ‪*1‬אכל‪ :‬ואת־ס^י‬ ‫נ‬

‫לפעזתי במרי*תי ל?ל־א?ר כשדות *דתי‪ :‬ואך את־לארי ואציל‬ ‫י‬

‫‪:‬‬
‫?די מפיו לאת־הדב לם**י ?מלו ואשליכהו אל‪-‬הפלת ‪ 1‬ל ^ י‬
‫י ‪ -‬י ואלרי לזיר־י׳יעי ךך?תי ואצודהו במרוצתו ואקךעהו‪ :‬ו?ל?ריז‬
‫קפץ נמר על־ה?לב לאסז בןנבו ואשליכהו אל־ה?לע ‪1‬י?‪5‬י‬
‫לשכלם‪ :‬ואת־שור־ה?ר ?*אתי והוא בער כ ? ד ו ת ןאל?*הי ? ק ח י י‬ ‫ז‬
‫ואסו?בהו ?ביב ואל‪,‬ם אותי ואשליכהו ואלךנהו‪:‬‬

‫מתאימים‬ ‫המספרים‬ ‫ז׳‪.‬‬ ‫י״ב‬ ‫לעיל‬ ‫ע׳‬ ‫שבע ו ש ל ש י ם ו מ א ת שנה‪.‬‬ ‫יטי‬

‫שנמסר במדרש תדשא ובספר ה י ש ר ‪- .‬‬

‫ב»ני‬ ‫יהודה‬ ‫דבר‬ ‫מקופות‬ ‫בג׳‬ ‫יהודה‪...‬‬ ‫ויאמר‬ ‫פ״ד‪:‬‬ ‫מ ל ך ת ה י ה ‪ .‬השוה ב״ר‬ ‫או‬
‫אחיו ועשו אותו ל מ ל ך עליהם‪- .‬‬
 ‫צוואת לוי יח י ג ‪ -‬י ה ו ד ה ד א‬
‫‪5‬‬
‫וללי כ א ? ר ?או ? נ י מלכי לנען ןל?ה מארגנים על‪-‬מקננו‬
‫ןעם־רב אלם ןארוץ אצכי ל כ ד י אל־?לך לצור ןאכהי ע ל ־ ? ר ל נ י‬
‫ח ל י י ןאורידהו אך^ה ן??ה לרגתיו‪ :‬ןאת‪-‬ל?לך ל‪#‬ני ?לך לפוח‬ ‫כ‬
‫א ? ר לשב על‪-‬סוסו לךגתי י?ה? ? ! ד ת י את־?ל‪-‬עמו‪ :‬ןאת‪?-‬לך‬ ‫נ‬
‫אחר אי* ‪ $‬ק ךאיתי להוא יישב על־סוסו ומוךה לצים מ ל ^ י ו‬
‫ומאלךיו ןאקח א?ן ? ש י ם ליקזךא משקלה ןאור כפום לאלךנהו••‬
‫ואלתם ?אתר ?ז‪$‬י ? ע ו ת }אשכר את־מננו לשנלס ןארוצץ את­‬ ‫י‬
‫ה‬
‫ח ל י י ואלךגהו‪1 :‬ללי כ א ? ר ?ש?תי את־שךיוני ןתגיז ר*?‪ ¥‬אנשים‬ ‫י‪.‬‬
‫מלכךיו ?או להלחם אתי‪ :‬ןאקח את־כגדי על־ןרועי ןאקלע ?לם‬ ‫י‬
‫א?נים ןאללג אך?עה מלס ןילךס נסו‪.! :‬יעקב אבי לדג את־כעל‬ ‫ז‬
‫שילה ?לך ?ל־למלכיס איש ןןןק אךבו ?תים ע ? ך ה אמה‪!1 :‬פל‬ ‫ח‬
‫עלילס ? ל ד ‪!1‬לךלו לחללם ?נו‪ :‬ועל־כן ל‪:‬ה אכי ?לי־פלד‬ ‫ט‬
‫?מללמוליו כ א ? ר לליתי אצכי עם־אלי‪ :‬כי ךאה כחלומו על־‬
‫**רולי ה י מלאך לןבוךה הולך ?עקבותי למען ל א א ? ש ל ‪:‬‬
‫ןאחרי־כן ק ? ה עלינו כנ?ב מ ל ל ? ה ?דולה מ א ? ר ?ש?ם‬ ‫י‬
‫ן א ן ד ך מלחמה נלד אני ןאלי ;אךלף אלף איש ואהרג מאתלם מלם‬

‫בפרקים הבאים מצינו תיאור מפורט של המלחמה הגדולה שבין בני יעקב‬
‫‪,‬‬
‫ובין מלכי כנען‪ .‬תיאורים כאלה יש בכל הספרות החיצונית‪ .‬השוה ם היובלים ל״ד‬
‫על שבעת מלכי האמורי שבאו להלחם עט יעקב‪ ,‬וע׳ ת״י לברא׳ מ״ח כ״ב‪ :‬ק ד ת א‬
‫דשכם‪ ...‬די גםבית מידיהון דאמוראי ]בעדן[ די עלתון לגווה וקמית וםייעית יתכון‬
‫בסייפי ובקשתי‪ .‬שרידי רשמים מהמלחמות האלה יש גם ב ב י ר סוף פ ר ק צ״ז ועוד‪— .‬‬
‫השוה את התיאור המקביל למסופר כאן במדרש ויםעו )הוצ׳ לוטירבאך בם׳ הזכדון‬
‫לצ״פ חיות(‪ .‬וביחוד א ת התיאור המפורט בספר הישר״ פרשת וישלח‪ - .‬מ ל כ י כ נ ע ן ‪.‬‬
‫כן גם ב ס פ ר הישר‪ .‬לפי ס פ ר היובלים )ליד(‪ :‬מלכי האמורי‪ - .‬ח צ ו ר‪ .‬יובלים שם‪ .‬מקיא‬
‫י י א ס״ז‪ .‬עיר ב ש ב ט נפתלי‪ .‬ע ל יד מי מרום‪ - .‬ת פ ו ח‪ .‬יהושע כ י ד ל׳‪ .‬מקיא ט׳ נ׳‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪6T‬״ וזה בודאי שבוש‪.‬נ״א‪*AX<OQpamXea‬‬
‫‪6V‬‬ ‫‪(JaoiXea‬‬ ‫ר‪Xcoea‬‬
‫לבאר שהמלים מ ל ך אחד חוזרות על ראשית הפסוק הקודם‪ :‬ואת המלך השני‪ .‬שכן כ ל‬
‫המסופר כאן על ‪ ,‬מ ל ך א ח ר י מסופר במדרש ויםעו ובספר הישר על מלך ת פ ו ח ‪- .‬‬
‫ת ש ע ה ‪ .‬לפי מדרש ויםעו וספר הישר‪ :‬ש מ ו נ ה ‪ - ,‬ו י ע ק ב א ב י ‪ .‬לפי ספר הישר ומדרש‬
‫ויסעו הרג יעקב ארבעה מ ל כ י ם ‪ - .‬ב ע ל ש י ל ה ‪ .‬במקור ^‪ - .BEXIOCI‬המלחמה המתוארת‬
‫בפרק ג׳ היתד‪ .‬לפי מדרש ויםעו ום׳ הישר ע ל יד שכם‪ .‬המלחמה בפרק ד׳ ‪ -‬ע ל יד חצור‪—.‬‬
‫ו א ר ב ע ה מ ל כ י ם ‪ .‬לפי ספד היובלים הס מלכי סרטן‪ .‬געש )יהושע כ י ד ל׳(‪ .‬בית‬
‫חודון ומחנים‪ .‬גם במדרש ויםעו ובם׳ הישר הוא מונה את המלכים‪ .‬אולם שם שמותיהם‬
‫הם קצת אחרים‪ .‬בכלל‪ .‬מביא כ ל מקור ומקור שנויי נוסחאות אחרים‪ .‬אולם התכן אחד‬
 ‫צוואות השבטים‬
‫נ‬
‫מידמה מלכים‪ :‬ואדלג על־סחו?ה ואלרנ ע י י א ד מ ה ? ל נ י ם ‪:‬‬
‫נ‬
‫ן??ה לכדנו את‪-‬חצור ונקה א ת ‪ ? -‬ל ־ ? ל ל ם ‪:‬‬
‫ה‬ ‫י‬ ‫ה‬
‫מ ? ל ד ת ?אנו אל״םר?ן ע י ל‪1‬ק ו?צידה א ? ר יו‪?#‬יל‬
‫ר‬ ‫ב‬
‫א ‪ $‬י ללךגני‪ :‬ו ^ י מ י קרבנו אליל ? ד ה מ ז ך ח יראוהז ולוי הד‬
‫נ‬
‫ה&ןמ״ב‪ :‬וכא?ר ל ? ב י ל א נ ז י ם א ? ר על־סחו?ה כי לכדנו אנלני‬
‫כי‬
‫‪1‬־*ר ל מ ד נ י ‪ :‬ואתי ?לו ??ל־ע?ר ‪0‬ד^ו היתדות על־סתי?ח‬ ‫י‬
‫‪:1‬בואי לעיךה וס?ה ל א ‪ :‬ד ע ו ‪ :‬מ ך אולם לגזי ל ר ב ‪1‬א?ר ע ל י‬ ‫י‪-‬‬
‫‪:‬‬
‫סחו?ה ןםי ניבגאי אל־ה??דלים מ צ ת א ת ־ ל מ ד ל י ם מ ל ? ד ס א ל ם‬
‫ולל׳י כ א ? ר לל?ני מ ? ס ‪1‬ללנ?לי א?*י תפות על־?ללנו מוןעיגי‬ ‫י‬
‫?נד ?ניני מלתם אלם ע ד תפוס‪ :‬מ ל ל ג אולם מ ^ ר ף את־־לעיד‬ ‫ז‬
‫ו?ל־א?ר ?תו?ה בזונו‪:‬‬
‫מדיי כ א ? ר לדני על־מימי ל‪?1‬א ‪:1‬האי ?לינו אנ‪#‬י «ר‪51‬ל‬ ‫ו‬
‫ל?לל?ה‪ :‬ונללס אלם מרךפם ואת־א?*י * י ל ת מרעילה ל ח נ י‬ ‫כ‬
‫א ת‬ ‫נ‬ ‫ט‬ ‫ם‬ ‫ה‬ ‫ג‬
‫מ לל׳ &?ל &אל י ל * לקראתנו‪ :‬והיום ת ל מ י ד י ?אי‬
‫?ליני ‪m‬׳ ?כיד ל ? ל ל ? ל ל מ*א לקדאלס מנצח אולם ? ל ך ב‬
‫םךה מהך־גם ? ד ם נע?די » ‪ n w‬־ ‪ : .‬וכא?ר ?אנו לעיךה ‪1‬ת?ל??ד‬ ‫י‬
‫??ילס א?ניס ?נו מלאש ל ל ר א ? ר ?ליו לילה לעיר‪ :‬מ ל ה א‬
‫ה‬
‫‪<$‬י \‪ f&V#‬מאלרי לעיר מ ל כ ד את״מ?ל‪1‬ת ל ל ר מ ל ר ס נם את•‬
‫לעירת*את‪:‬‬
‫י‬
‫‪1‬יןד לני מ ? ל ך ת ‪9 $‬לר נע* ייצא לקךאתנו ?עם דב‪:‬‬ ‫ז‬
‫ב‬
‫מ מ י ודן הלתפ?נו לאמידים וןכא אל־ת‪1‬ך עיךם ?ה?לי ?דית‪:‬‬
‫ג‬
‫י?דדת סלילה ו‪:‬האי אתיני מ?תח ל ל ס את־ת*?רים מ ? ? ד אולם‬
‫ואת־?ל‪-‬א?ר ללס ‪?$1‬ז את־?ל״רכו?ם מך‪.‬רס את‪-‬שלש חומותילם‪:‬‬
‫י ‪ -‬י י מקרב אל־ת?ןה מקום ? ס אצוי ?ל־ךכוש ת?לכיס אולהינו‪ :‬נילי‬

‫ה ו א ‪ - .‬ו א ד ל ג ע ל י ה ח ו מ ה ‪ .‬במדד׳ ויםעו‪ :‬ועלה לחומה של ח צ ר ‪ .‬־ ־‬

‫ס ר ט ן ‪ .‬כן השם במקורות העבריים‪ .‬במקוד היווני ‪-."Apstdv‬‬
‫פ י‬
‫נ ז כ ר ת בדה״א ד׳ כיב‪ ,‬והיא כזיב שבברא׳ ל י ח ה ‪ /‬צזבא היתה ל‬ ‫צזבא‪.‬‬
‫דה״י נ ח ל ת בני שילה בן יהודה‪ .‬אפשר שהיא עין אל־כזבה של עכשיו‪ .‬השוה גם מיכה‬
‫‪ - . ( E n o y c i .Bibi;1, 2‬א ר ב ל ‪ .‬כ ל‬ ‫‪5‬‬ ‫‪,1.Diet,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪ IaW‬והוא שבוש‪ .‬אפשר שהוא המקוס שנזכר בקדמי‬ ‫במקורות העבריים‪ .‬במקור היווני‬
‫י י ב י״ג א ‪ /‬י״ח ב׳ ב ׳ ‪ - .‬מ כ י ר ‪ .‬במדרש ויםעו‪ :‬שביר‪ .‬ב י ו ב ל ׳ ‪ :‬מחנה שכיר‪ .‬במלחמ׳‬
‫א׳ ח׳ א ‪ /‬ב׳ ח׳ מיז ובכימ נ ז כ ר ת מצודת מכיר‪ ,‬אלא שהיא על גבול א״י ו ע ר ב ­ ­‬
‫נ ה‬ ‫‪0 1‬‬
‫• מקיא ט׳ נ ׳ ‪ :‬תמנתה‪ ,‬עיר בצפונה ש ל י ה ו ד ה )קדמ׳ ה׳ א׳ כיט‪ .‬י ״ ד י ״ א‬ ‫י‬
‫קעג‬ ‫צוואת יהודה ד ב ‪ -‬ט ד‬

‫ה א ? ר *דסוני ואקצף וארוץ אלילם אל‪-‬לאש ההר ןה?ה ירו בי‬

‫א?ניס וחצים‪ :‬ןלילא רז אחי ל ‪ :‬מזרי כי ע ל ה ‪?:‬לי ללרגני‪:‬‬
‫ה‬
‫י‬
‫מ ל נ פ ל עלילס ? ק צ ף מנועו ?לם ‪:1‬לאי ?דדןד אלרת אל־־אהי‬ ‫ז‬
‫ח‬
‫‪1‬ללת?נו ל?ןיו מ ? ל ת אלם ?רית ? ל ו ס ‪ :‬ןלא עשינו ל ל ס ךעה‬
‫ויליו לנו למס ו‪?$‬ב ל ל ס א ת ־ ? ל ‪ ? -‬ל ל ס ‪ :‬וא?ןה את־ת?}ה ואבי‬ ‫»‬
‫‪ ?9‬את־ארהל‪ :‬ואצכי ? ך ע ? ר י ס ‪ #‬ה הא?ר ?ך^ה ס ? ל ל ? ה‬ ‫ה‬

‫יא ל*את‪ :‬ויגורי ל?נ?ניס ??ני ו??ני אתי ? א ד ‪:‬‬

‫ומקנה ר ב ל י לי ולאש לרועים א ? ר לי ליךס לעךל?י‪•.‬‬ ‫ה‬ ‫ח‬
‫נ‬
‫נללי ה א ? ל ל ^ י אליו ו א א את־?ךשוע ?לך עךלם ‪:1‬ר?ר‬
‫י‬ ‫ר‬

‫^ ן י !י‪$‬ךלי את־כת־שוע ?תו ל א ? ה ‪:‬‬ ‫^ ל^‬ ‫^‬ ‫נ ו‬

‫נ‬
‫־־י ותלד לי את־ער ואת‪-‬אוןן ואת־‪#‬לה‪?:1 :‬ת יי שנלס ו ? ל ה לי‬
‫ואלס ?ןיו‪:‬‬
‫ו?מוןה עשרה ?}ה לילה ?רית ?לום הין אהי יהין ע ? ו‬ ‫ט‬
‫אחיו והין ?}יו והינינו אלרי א ? ר ?אנו ?ארס־נלרלס ?עם‪-‬ל?ן‪:‬‬
‫ב‬
‫וכ?לאת ?מונה ? ? ר ה ?}ה ב ? נ ת לאך?עיס לחד ‪!1‬צא ע ? ו אחי‬
‫^ ^ ןן‪-‬ןןק‪ :‬ו י ן י?קב ? ק ? ת ו את־ע?ו והוא‬ ‫ר‬ ‫אבי לקראתנו‬ ‫נ‬
‫נללה ? ל ר ‪ £‬ע י ר ‪ :‬מ ך ל ף את־?ני ע^ו וללס עיר ?צוךה חומת‬ ‫י‬

‫ב ‪ /‬מלחמות א׳ י״א ב ‪ /‬ובכ״מ‪ .‬עכשיו כמר תבנה‪ - .‬במקורות העבריים היתה המלחמה‬
‫ע ל יד געש ולא ע ל יד ת מ נ ה ‪ - .‬ו נ ש ב ל ה ם ‪ .‬במדרש ויםעו‪ :‬ושלמו ליעקב א ת כ ל‬
‫ה מ ו ן ששבו מהם שנים באחד‪ - .‬ו א ב נ ה‪ .‬כן גם ביובליס שם‪ .‬במדר׳ ויםעו‪ :‬ונטה יעקב‬
‫ל ת מ נ ה ויהודה ל א ר ב א ל ‪ - .‬ב ן ע ש ר י ם ‪ .‬לטי יובל׳ )כ״ח ט״ו( נולד יהודה ב ש נ ת ב׳‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫אלטימ קכ״ט והמלתמה הגדולה היתד‪) .‬יובל ל״ד א ( בשנת קמ״ח‪ .‬־־‬
‫‪,‬‬
‫ב ת ־ ש ו ע‪ .‬לפי ס הישר פ׳ וישב היה שמה עלית‪ - .‬ו ב ח מ י‪ ,‬כשנתחממתי מן היין‬
‫)כך משער צ׳ארלם במקום ‪ ,naQaxdkeoag‬שהוא לשון ת נ ח ו מ י ם ‪ .‬ואין לו ענין ל כ א ן ( ‪- .‬‬
‫המלחמה בין יעקב ועשו מ ת ו א ר ת ב ס פ ר היובלים ל ״ ז ‪ -‬ל ״ ח ‪ .‬במדרש ויםעו וביחוד‬
‫ב ס פ ר הישר‪ .‬שרידים ע״ד המלחמה הזאת נשארו גס במדרשים אחרים )למשל ילקוט‬
‫שמעוני א׳ קל״ב(‪ - .‬ב א ד ב ע י ם ש נ ה ‪ .‬לפי יובל׳ ל״ז פרצה המלחמה ב ש נ ת ב׳ אלפים‬
‫קם״ב ואז היה יהודה ר ק בן ל י ג ‪ -‬ל ״ ד ש נ ה ‪ - .‬ו י ך י ע ק ב ‪ .‬לפי המסופר כאן וכן גם‬
‫ביובלים הרג יעקב את עשו‪ .‬לפי המקורות העבריים הרג את עשו חושים בן דן‪ .‬ע׳ ת״י‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ל ב ר א נ י״ב‪ :‬עשו לא הרשה לקבור א ת יעקב במערת המכפלה ועל זה הרגו חושים‬
‫בן דן וקברו א ת שניהם ב מ ע ר ת המכפלה‪ .‬פרקי דד׳ אליעזר ל״ט‪ :‬בא עליהם עשו מהר‬
‫שעיר‪ ...‬ואמר שלי היא מ ע ר ת המכפלה‪ ...‬חושים בן דן‪ ...‬שלף א ת חרבו והתיז את‬
‫ראשו‪ ...‬ואת גויתו שלחו‪ ...‬ל ה ר שעיר )כלו׳ רק ראשו נ ק ב ר אצל יצחק אביו(‪ .‬כן נם‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ב ס פ ר הישר פ ויחי‪ .‬והשוה א ת ספור המעשה סוטה י״ג א ‪ - .‬נ ח ל ה ‪ .‬במקור היווני‪:‬‬
‫^ מ ז ^ נ ^ ה ‪ .‬במדד׳ ויםעו‪ :‬והכה לעשו‪ ...‬ואז נחלה מן החץ נשאוהו בניו‪ ...‬והלך ו מ ת‬
 ‫השבטים‬ ‫צוואות‬

‫ב‬
‫ה ח ל ושערי נח?ת ולא ‪:‬צלנו לגצא ?תו?ה ון?ם ?ליל• מ?«^‬
‫‪|1‬צי ?ליל‪ :‬וללי ?קץ עשרים יום ןל?ה לא ?תהו ולנה אצהי‬ ‫י׳‬
‫‪1‬‬ ‫יא‬
‫&ב לעינילם ? לס ו?}?אי את־?»י ?מעל ליאשי ואעל ממי‬
‫ג‬
‫תופש את־לא?נים ואלרג מלס אל?עה אלופים‪ :‬וךאוהז ה י ל־ר י‬ ‫י‬
‫ש?ה אתרים‪ :‬ולתח?נו אליני ?דברי ?לום ונועץ עס־אכיני ו‪?$‬ם‬ ‫ז‬
‫אולם למס‪ :‬ולליו נולניס לנו ת<?ה חמש מאות בור ו‪?#‬ן‬ ‫ח‬
‫‪5‬‬
‫מאות אי?ה ןילן למש מ א ו ת מךה עד‪-‬לךעב עד‪-‬א?דירדני ?מדלייי‬
‫י‬
‫אליי י׳ד?רים לאלה לקח לו ער בני את־ל?ר מארס נלרלם‬
‫בת־אךם לו לא?ה‪ :‬וללי ער רע ‪$:1‬ק ללמר הי לא־ל‪:‬לה ? א ת‬ ‫כ‬
‫נ‬
‫?‪2‬עז וימיסהי &לאר ל‪ :‬בלללה תשליכי‪ :‬ןחוא לא לךעה ??ז&י*‬
‫‪,‬‬
‫אמר הי לא לפץ להוליד מ?ןה ?ניס‪ :‬ובימי תמשלה ואלמי‬ ‫ד‬
‫א‬
‫לאוןן לא?ל* ונם י י ?רעתו לא לדעה ו!עש אלה ‪ #‬ה ‪1 :‬לייי‬ ‫יי־־־ו‬
‫כא?ר ילאתי אותו ‪1‬יב*» אליל ושחת גרעו אר?ה ?מ?ות א&י‬
‫^ ‪ 3‬־ ?דעתו‪ :‬ואכק‪ #‬לתלה נם לשלה ולא נלנלני א ^‬ ‫ה ו א‬ ‫פ‬ ‫ת‬ ‫ז‬

‫הי ?ע?ה על־ל?ר א?ר לא ל‪:‬לה מ?נות ?נען ?מול‪:‬‬

‫ןנם־אנהי לד?תי הי ךעה ??פחת ל?נענים ועצת נעירים‬ ‫יא‬
‫ת‬
‫נמהךה עוךה את־לבונתי‪ :‬ו ב ר א ו י אולה והיא ל?קלני ילז ו א ‪$‬‬ ‫כ‬
‫ואקלל ?לא עצת אבי‪ :‬ול׳יא כא?ר לל?לי וסלף ותקח א?יי‬ ‫ג‬
‫ל ‪ #‬ל ה מ ? נ ו ת ?נעז‪ :‬וכא?ר נודע לי א?ר ?שלה ואקללד‪&? ,‬י‬ ‫ד‬
‫נ?שי‪1 :‬ל?ת נם־היא בךעלה נלד את־?ניל‪:‬‬ ‫י•‬
‫‪1‬להי אחר לד?ריס לאלה ולמר באלמנולה ובשמעה מק?‬ ‫יב‬
‫?נתלם כי הולך אנכי ל^ז את־צאני ותעד ?גדי ?לולוליל ותשב‬
‫?עיר עינלם ל?ני ל?ער‪ :‬הי כן לק לאסורים א?ר יוישיבף את־‬ ‫ב‬
‫למאך?ה ש?עה ‪:‬מים ל?ני ל ‪ #‬ע ר ללןנולה‪ :‬ואצכי ב?תותי נלן‬ ‫ג‬

‫שם ובם׳ היובלים הדג יעקב את ע ש ו ‪ - .‬ב ה ד ש ע י ר ‪ .‬נ״א פוםיף‪ :‬וילך י י‬

‫מ ת‬

‫‪,‬‬
‫באנונירם‪ ,‬בספר היובלים ל״ח ט׳‪ :‬אדורם‪ ,‬ק ד מ י״ג ם׳ א ׳ ‪ :‬אדורה‪ ,‬והיא העיר שלביה‬
‫יוחנן הודקנום והכריח את יושביה למול‪— .‬‬
‫ב ת א ד ם ‪ .‬מטעים הכותב שתמר‪ .‬בנגוד לאשת יהודה‪ .‬ארמית היתד‪ ,‬ולא כנעניה׳‬
‫נכריה ;השוה יובל׳ מ״א א׳‪ :‬מבנות א ר ם ( ‪ - .‬ו ל א נ ת נ ת נ י א מ ו ‪ .‬משנאתה לבנות‪-‬ארם‬
‫)כן גם ביובלים מיא ז ׳ ( ‪- .‬‬
‫ו ת מ ת ג ם ה י א ‪ .‬ע׳ ב״ר ם״ד‪ :‬וידד י ה ו ד ה ‪ -‬י ר י ד ה היא לו שנשא בבריח‪ ,‬ירייה‬
‫היא לו ש ק ב ר א ת אשתו ו ב נ י ו ‪- .‬‬
‫ל ה ז נ ו ת ה‪ .‬השוה ההק של ‪ .ius primae noctis‬וע׳ כתובות ג׳ ב ׳ ‪ :‬בתולה הגשאת‪ ...‬ת ב ע ל‬
‫קעד•‬ ‫צוואת יהודה ט ה ‪ -‬י ג ז‬

‫ל ? ? ר ה ל א ל כ ך ת י ל ולפתני י?יד‪ ,‬ומלאת לפי ? ך י ה ‪} :‬אט אליה‬ ‫י‬

‫ן*מר אכא־ןא אליף ןף*א?ר מה־ת^ן לי ו א ל ך ל ה א ת ־ מ ‪ $‬י ןאת־‬
‫?תילי ן א ת ־ נ ך מלכותי ל ע ך ב ו ן וכא?ר ?אתי אליה ו ת ל ד ‪ :‬ו ב ל ו ל ע י‬ ‫ה‬
‫ש ל ח ה אלי ל ך ש את־‬ ‫ל ל ן ‪ $‬ה ולזיא‬ ‫ואכקש‬ ‫עשיתי‬ ‫את־א?ר‬
‫העךבונות ו ת ה ל י כ י ‪ :‬ובקראי ל ה ואשמע נם‪-‬את־ןיברי ס פ ו ד א ? ר‬ ‫ו‬
‫ד כ ך ת י ? ? ? כ י ע ? ה ? ש ? ת נ י ‪ :‬ו ל א יכלתי ל ה מ י ל ח כי מאת לי‬
‫ד‬ ‫ל‬
‫ח ל ת ה *את‪ :‬ואני אמרתי אולי כ ע צ ת ע ן ? ה ע ‪ £‬ל ה ב ק ח ת ה א ת ־‬ ‫ח‬
‫לעךבון ? ] א ? ה ‪ 1‬א ל ך ת ‪ :‬ואצכי ל א ק ר ב ת י אליה ?ל־למי ס ר כי‬ ‫ט‬
‫א ת ־ ל ת ו ע ? ה לזאת בלשךאל‪ :‬ונמ‪-‬אנ‪#‬י העיר אמרו ל א‬ ‫עשיתי‬
‫א ס ר ת ? א ה ‪ 1‬ת ? ב בשער ל‪?1‬ז‬ ‫ק ד ש ה כי &אדן‬ ‫ללתה כ‪#‬ער‬
‫מ צ ע ר ‪ :‬ן א ל ש ב כי לא־ ירע איש כי ?אתי אליל!‪ :‬ואלרי־כן ?אנו‬
‫ז‬ ‫יא‬
‫י ב‬
‫מצךל?ה אל־יומף מ?ני ה ך ע ב ‪ :‬ואצכי א ז ? ך ? ש ןאן?עיפ שנה‬
‫ן ? ל ש וש?עיפ ? ; ה נךתי ?מ?ךלם‪:‬‬
‫י ג‬
‫ועתה ??י לנני ?צוה א ת ? פ שמעו אל‪-‬להוךה אבי?פ ושמרו‬
‫את־ד?רי לעשות ? ? ל ־ ל ק ו ת יי ןלשמע אל־מצות א ל ה י פ ‪ :‬ו ל א‬ ‫ב‬
‫ת ל כ ו אחרי תאיתי?פ בשרירות ל ב ןאל־תתןאו במעשי?ם ו?לס‬
‫‪3‬‬
‫?עורי?ם כי ? ל ־ א ל ה ר ע בעיני יי‪ :‬כי נפ־אצכי ה ת ? א ך ת י א ? ר‬
‫כ מ ל ח מ ו ת ל א פתני מךאה א ? ה לפת־תאר ואחרף את־ראובן אלי‬
‫ע ל ־ ד כ ר ב ל ה ה א ? ת אבי ורול־סקנאה ולןנות עלבו לנגדי ] מ ל ח מ ה [‬
‫על־אשר ? ב ב ת י עם־כת־שוע לכנענית ן ע פ ־ ל מ ר כ ל ת י ‪ :‬כי אמרתי‬ ‫ד‬
‫אל־חולני אועץ באבי וכן אקח א ת ־ כ ל ף נלאשהז והוא ל א חפץ‬
‫ויראני ב ך כ ר ב ת ו ל מ ו ץ ז ה ב ל ? ל י ־ ל ק כי ? ל ך ז ה י ה ‪1 :‬ל?אר אותה‬ ‫ה‬
‫ב ז ה ב וב?נינים ולצול ללשקותנו ילן ב ל ד ר לנתזים ול*א ‪ ? :‬ה מ א ד ‪:‬‬
‫י ״ ו וס_ילן ה ? ה את־עיני ו ל ס ? ק ל ל ? י ך את־נ?שי‪ :‬ואנכי ל ? ק ת י ? ה‬

‫לטפסר תחלה‪ .‬חק זה רווח היה אצל העמים הקדמונים‪ .‬ביחיד ע ל יד בתי־המקדש באסיה‬
‫הקטנה ובסוריה‪ - .‬נ ז ר מ ל כ ו ת ו ‪ .‬מקביל אל חותם שבספור התורה‪ .‬השוה נ ם ב״ר פ״ה‪:‬‬
‫חותמך זו מלכות‪ .‬המד״א שימני כחותם ע ל ל ב ך )שהיש ח׳ ו׳(‪ .‬כי אם־יהיה כניהו בן‬
‫יהויקים מ ל ך יהודה חותם ע ל יד ימיני )ירמ׳ כ״ב כ״ד(‪ - .‬ח ר ש‪ .‬השוה בבא מציעא נ״ט‬
‫‪,‬‬
‫א ‪ :‬נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים‪ .‬מנא לן‪.‬‬
‫מתמר‪ - ...‬א ר ב ע י ם ו ש ש ‪ .‬לפי יובלים מ״ה א׳ היה ר ק בן מיג‪- .‬‬
‫ו א ח ר ף‪ .‬השוה סוטה ד ב׳ ועוד‪ :‬מי גרם ]לראובן[ שיודה‪ .‬י ה ו ד ה ‪ - .‬ב ח ד ר‬ ‫י‬
‫ה נ ש י ם ‪ .‬במקור היווני‪ i v XOMEI yvvai-nibv :‬לפי צ׳ארלם קרא היווני במקור העברי‬
‫בהדר )בה״א( במקום בחדר‪- .‬‬
 ‫צוואות השבטים‬

‫ל א ? ה ‪SI :‬‬ ‫ןאקלל‬ ‫אכי‬ ‫ימ^ןת‬ ‫ל‪:‬‬ ‫מ?‪1‬ת‬ ‫ןאעלר‬ ‫ע?ה‬ ‫}א?כב‬
‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫ס‬
‫ב?ניל‪:‬‬ ‫‪ * V‬ל ר ע ה ה י ל א נסת ל ‪ :‬ה לי‬ ‫‪#‬ל ־ל‬
‫? } י אל־ת?תו יין ל ? ? ך ה ה י הוא ‪:‬סיר את־סלב‬
‫&אלרי ל א ? ת ויעורר ק?אה ןתאןה ונ?ה את‪-‬לעינלס ל נ מ ? ^‬
‫תעתועים‪ :‬הי ל!לן ה ? ? ר ת לרות סןנות למלא תא‪1‬ת־נ?ש כי נם־‬
‫?גילם לעקשו את־לבונת ל א ך ם ‪ :‬כי אס־תקזלה יין לקזכךה ה י א‬
‫‪6‬‬
‫יךןיז את־רוחך ? מ ל ב ב ו ת נלעבות א ? ר תלעיןה לזנות ו י ם *‬
‫את־נןך לתאוה ואלה ת ע ? ה א ת ־ מ ע ? ה ל ל ? א ולא ת ב ו ש ‪ :‬כן‬
‫ד ר ך ל ? כ ו ר ? ? י כי א ? ר לשלה ל ? ? ך ה ל א לבוש מ א י ש ‪ :‬ןמי*‬
‫גם־אצכי נלעיתי לכלתי תכלם מ?ני ל‪,‬מון העיר כי לעיני־^ל‬
‫?טיתי א ל ־ ל ? ר ו א ל ? א סקזא ןדול ואנל את־מ?‪0‬ה עךןת‬
‫ו כ א ? ר ? ל י ל י נלן ל א ל י ד ר ת י את־מ^ות אלליס ואקח א?י•‬
‫כ נ ה נ י ת ‪ :‬ועל־כן לבוןה ר ? ה ד ל ו ? ה לאי*« לשולה יין ןןה ללייי'‬
‫? ? ל ־ ? ת ! ת לילן א ? ר ל?לה א י ‪? #‬ל‪-‬עוד יבוש‪ :‬ןליה כי י?לר‬
‫ה‬
‫את־לנבול לןה ורול־תעתועים ת ל ק ף את־נ?‪£‬ו ולשים ד ב ל י ? ? ל‬
‫בפיו ןהוא ל??ע ןלא לבוש ונחשב כי טוב הוא‪:‬‬
‫ל ^ ל כי אס־‬
‫ם ‪:‬‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ונואף כי נענש ל א יחי‪ #‬ו כ י לל‪:‬ה ל‬
‫ב ף ז‬ ‫ז‬

‫לליה איש ? ל ך ול?אף לסור מ?נו מלכותו כי ע כ ל לןנות ללילי‬

‫כ א ? ר ?ניתי נס־אני‪ :‬כי ‪$‬תתי את־מ&י הוא עז ‪ ? #‬ט י ואת־אזויי‬
‫הוא ?בוךתי ואת־נךי א ? ר היא ת?אךת מלכולי‪ :‬ו?לןם?י על־‬
‫אלה ל א אכלתי ? ? ר ונלן עד־עת ןק?תי ן?ל ? ? ל ה ל א ךאילי*‬
‫ומלאך אלליס ללאני הי אם־&לו ואם־ךל ת?של‪$‬ה בו לןשים*‬
‫ולן ת?ןז‪#‬ה מאת ל ? ל ך את־ת?אלתו מאת לנבור את־־ןבוךתו ומאת‬
‫ל ד ל נס את־מ?ען דלותו לאלרון‪:‬‬
‫ועל־כן ? ? ד י כ נ י את‪-‬גבול לללן כי אךבע רותות ךעות בו‬
‫רול ס ל מ ך ה רום ס ? ק ־ ב ? ר י ם רות הוללות ןריס ל ? * ע ‪ :‬אם־‬
‫תשתו נלן בשמלה ליו עןויס ב׳ךאת לל כי אם־ב??סל?ם לסור‬
‫יךאת ל‪ :‬לשאר ס??רון ואתי ל ב א ?ריצות‪ :‬ןאם־לכפןשו לליות‬
‫כענוה אל־תןעו כליל בללן למען ל א ל ל ? א ו בדברי שסץ ו?ריבות‬
‫יכעלילות־?וא ולא תעברו מצות יל ותמותו ל א ? ע ל ? ם ‪ :‬כי לילן‬
‫ינלה גם־־סודות אלסיס ‪1‬אנ?יס כ א ? ר וליתי נם־אצכי את־מ?ות‬
‫אלליס וסודות נעכ(ב אבי לכנענית א ? ר אמר לי אלליס ל א לנלה*‬
‫קעז‬ ‫צוואת יהודה יג ח ‪ -‬כ ה‬
‫ועלה אצוכס ?}י אל־לאלבי ככף ואל־תכיטו אל‪-‬לפי הןשיס‬ ‫יז‬
‫כי גס־אצכי על־‪:‬די הןלב ויפי המראה צלעיתי אלרי כת״‪#‬וע לכנענית‪:‬‬
‫כ־‪-‬ג כי לר?לי כעקב ? נ י אלה ל&ל !רעכם כןנות‪ :‬כי נס־אן?יס ןבונים‬
‫&כני יעכירו על־דעלס ןי^עיטו את־מלכות יהוךה א ? ר }ה! לי לל‬
‫עקב א ? ר ? מ ע ל י בקול אכי‪ :‬כי אצכי לא־ל?צכתי את־אכי ?‪?:‬י כי‬ ‫ז־‬
‫אם־כל‪-‬א?ר אמר אלי ? ? י ה י ‪ :‬ו ל ז ר מ י לצלק אכי־אכי למלך ע ל ­‬ ‫יז‬
‫ל?ךאל ןנם־יעקב כ‪,‬לכני כן‪ :‬ונס‪-‬אצכי לד?תי כי מ‪$‬ני לקום ה י ל ו כ ה ‪:‬‬ ‫י‬
‫ב‬
‫ואצכי לרעתי כי תעשו ךעה כאלרית ס‪:‬מיס‪ :‬ועל־כן ה?מרו‬ ‫יח‬
‫ג‬
‫כני מךסןנות ומאהכת־־ככף ושמעו אל־יהוךה אכיכס‪ :‬כי אלה‬
‫למירו מאלרי תורת אלתים ו י ע ד ו עצת סנ‪$‬ש וילכדו נאוה ולא‬
‫ילנו לאי*ז לרתם על‪-‬קרובו‪ :‬ותם מ‪?3‬שי כל־לניןה ל^לו ולציקו‬ ‫י‬
‫ם‬ ‫ה‬
‫ל ל ???י ‪??1‬ל וינידו מ?נו ? ן ה ויאכלו את־כ?רו‪ :‬והוא את‪-‬‬
‫קרכנות אלתים ‪:‬פר וכךכת אלהים ל א לץכר ןכיא כי־לדכר אליו‬
‫ל א ל?‪$‬ע ןדכדי למימיס י‪$‬עב‪ :‬כי הוא ל ? נ י ל^רים _יעכד ולא‬ ‫י‬
‫יוכל ל?‪fa‬ע בקול אללים כי לח?יכו את־נ^זו וביום כבלללה לתלך‪:‬‬
‫י ט‬
‫?ני אלבי* *ככף תוכיל לעבוךת אלילים כי בתעתועי לכ‪9‬ף‬
‫לקראו לאלילים אלים והוא י?על א ? ר מי ? י ‪ #‬־ ל י וככף[ ??ןעון‬
‫לןהג‪ :‬כעקב לכ‪9‬ף מתו לי ?ןי ולולא ‪#‬בתי נכנסתי ולולא לפלות‬ ‫כ‬
‫יעקב אכי כי אז ?רירי ללכתי למרת‪ :‬ואלסי אבותי ל מ ל ?לי‬ ‫ג‬
‫ה‬
‫כי ??יתי א ת ־ א ל ולא לרעתי‪ :‬כי שר הת?א עןךני ואכ?ע כאךס‬ ‫י‬
‫ו כ כ ? ר א ? ר כ ל ו א י ם נ ? ל ת ‪ :‬ואצכי תכרתי את־ר^יוני כ ל ? כ י כי‬ ‫ה‬
‫ל א לנצתני איש‪:‬‬
‫ואלם דעו לכם כ?י כי ? ת י רוחות ת‪#‬מך‪$‬ה על־לאךס דוס‬ ‫כ‬
‫לא?ת ורות הכזב‪ :‬ולרות התיב^ה סיא רות לבונת תשכל א ? ר‬ ‫ב‬
‫ת ט ל כ ל א ? ר ת ל פ ץ ‪ :‬ומ??לי ?תיסן לא‪$‬ת וסכןב לקוקיס ב ל ב‬ ‫נ‬
‫לאךם ‪1‬לי יודע כל־אלד מ ל ס ‪ :‬ואין ן?ן א ? ר בו יוכלו להכתר‬ ‫ד‬
‫מע&י בני־אי^ז ‪$‬י כלבו לקוקיס סס ל?ני יי‪ :‬ו ת ת ל א ? ת ל ע י י‬ ‫י•‬
‫»*ל ותא?יס את־הל ולללה כאש ?צוךה ב ל ב התו&א ולא יוכל‬
‫לעזאת ‪$$‬יו אל‪-‬שו?טו‪:‬‬

‫שב‬ ‫כי‬ ‫לו‪,‬‬ ‫ויכופר‬ ‫כ״ה‪:‬‬ ‫פ״א‬ ‫יובלים‬ ‫השוה‬ ‫ו א פ ש ע ‪ .‬לתשובתו של יהודה‬
‫מעוונו‪ ...‬כי חטא מאד ל א ל ה י נ ו ‪- .‬‬
 ‫השבטים‬ ‫צוואות‬

‫א‬ ‫כ‬
‫ועתה ?;י ל?ני מצוה אלכפ אלבו את־לוי למען ת?ארו וא^־‬
‫תתנשאו ?ליי למען א ? ד ל א ־ ת ? מ ד ו ‪ :‬כי לי ןמן אלליס אי*"‬ ‫נ‬
‫למלוכה ולו א ת ־ ל כ ל נ ה ו י?ם את־למלוכה ת ח ת ל כ ה ן ה ‪ :‬לי נ^ז‬
‫ד‬ ‫נ‬
‫א ת ־ א ? ? ל ־ ל א ד ן ולו את־א?ר הש?לם‪ :‬הי כ א ? ר ןבי־י‬ ‫ד‬
‫ד‬

‫ל‬ ‫? ן ל ם‬
‫&* ־ל*דן כן ןבהה כלנת אלתים ממלכות ל א ך ן אם־‬ ‫ל?‬
‫ל א תסור בחקזאה מאחרי ‪:‬י ומלכות ל א ד ן ת מ ? ל ־ כ ל ‪$ :‬י‬ ‫ה‬
‫ב‬
‫מלאך י י א מ י אלי י התר לי על־^יר לקרבו אליו ו ל א ^‬
‫משללנו ולהקריב ל ^ י ו בכורים ממטעמי בני ישךאל ואלה ללליי‬
‫? ל ל ב ל ע ק ב ‪ :‬ן ל ל י ה הינילס כ;ם כי כ א ? ר בו ללרו^צו צדיי‪1‬‬ ‫ו‬
‫ם‬
‫וךשע א ל ה אמירים ואלה עבירים ? ? ה ל ל ל ה נם‪-‬בןזי הל־מין ל א ל‬
‫אלה מכהנים לליו ובשבי ]ילכו[ ואלה ??ירים חומשי הוךזך־ים•‬
‫כי למלכים התנינים יליי ויבלעו בני־איש כךניס וכנים ו?נות‬ ‫ל‬
‫ל ק ח ו להכלים וכתים ן ? ד ו ת ומקנה ורכוש ל ^ ל ו ‪ :‬ובבשר רכים‬ ‫די‬
‫ישביעו עורכים ועגולים ול?ה ל?לו כךעה וללןאו בתאות־כצע^‬
‫וןכיאי ה ? ק ר כפופות לחיו ולרךפו כ ל ־ א נ ^ י צ ל ק ‪:‬‬ ‫ט‬
‫‪5‬‬
‫ולי ;ביא עלילם ריבות איש באתיו ומללמות ל מ י ד תלליד‬ ‫בב‬
‫בלשךאל‪ :‬ו ב ך י ם לבא לקץ להלכולי ע ל ־ א ? ר לבוא לשועת‬ ‫ב‬
‫לשלאל עד־יופיע ‪8‬ללי ל צ ד ק ללשקיט ב ? ל ו ם יעקב והל־לגולם‬
‫ן ה ו א לשמר כל־מלכותי עד־עולם‪ :‬כי ? ב ו ע ה נשכע ל‪ :‬ל כ ל ל י‬ ‫נ‬
‫לשמיר את־תמלוכה מזךעי ע ל ־ ע ו ל פ ‪:‬‬
‫ן ע ל ׳ כני נעצבתי מ א ל על־ל^שעיס ‪?1‬ל־לכ?כיפ א ? י‬ ‫ד‬
‫בג‬
‫תעשו נ^ד למלוכה כי תלכו אללי למעוננים ללדעונים ורוחות‬
‫ל ת ה ו ; את־בנותיכפ תעשו למחוללות ולקדשות ותלערבי ככל"‬ ‫כ‬

‫הפרקים כ ״ א ‪ -‬כ ״ ג מכוונים למריבות שהיו בין החשמונאים ובין מתנגדיהם‪ ,‬הםופי‬ ‫כג‬
‫י ו ת‬
‫מהלל א ת בני לוי הכהנים‪ .‬א ב ל מגנה באפן חריף א ת תאות הבצע ומדיבותיהם ה ת מ י ד‬
‫של בגי לוי )החשמונאים(‪ .‬אפשר שהכוונה למריבות שבין הודקנום ואריםטבולום )‪,‬מריבוי*‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫איש באחיו ומלחמות תמיד״ כ״ב א ‪ -‬ב ( ששרדו בשנות ‪ 70-40‬לפני םה״ג‪ .‬אם בר­‬
‫דידי יש לקביע א ת זמנו של הקטע הזה למאה הראשונה לפני ס ה ״ נ ‪- .‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ב נ י ם ו ב נ ו ת ‪ .‬השוה ש״א ח י * א ‪ -‬י * ז ‪- ,‬‬ ‫ז‬
‫שבם‬ ‫יסור‬ ‫לא‬ ‫השוה‬ ‫השמיד‪.‬‬ ‫לפרק זה‪ - .‬ל ב ל ת י‬ ‫ר י ב ו ת‪ .‬ע׳ הקדמה‬ ‫ג‬
‫מיהודה )ברא׳ מ״ט י׳(‪- .‬‬
‫לקלםי‬ ‫וישימו א ת בני ירושלים‬ ‫שלמה ב׳ י״ג‪:‬‬ ‫מזמורי‬ ‫השוה‬ ‫ל מ ח ו ל ל ו ת‪.‬‬ ‫ב‬
‫קעט‬ ‫צוואת יהודה בא א כ ה ב‬

‫תועבות לגולם‪ :‬ועל־לך?ריס האלה לכיא יי עלי?ס ך ע ב וד?ר‬ ‫‪.‬נ‬

‫מןת ולרב רוך?ת מצור־אעביס ולךפת־אולבים עולליהם ‪:‬מותו‬
‫אח־נשיכם ל^לו את־ןכושכס יב‪5‬זי מקלש לי ]לחלה[ לשרםת אש‬
‫ארצ?ס ש?מה ואלס ‪1‬תהיו[ כשבי כין לגולם‪ :‬ומבניהם יעע*ו‬ ‫י‬
‫?!לימים ל ‪ #‬ז י ל ם ‪ :‬ע ד ‪ -‬א ? ר לשובו אל־לל ? ל ? ב ? ל ם ןלשובו‬ ‫י־‬
‫ותלכו ?כל־מ?וליו !יי י^ןקיף עלי?ס ברלמיס ף ‪ #‬י א את?ם‬
‫? ? ב י לגולם‪:‬‬
‫ואללי כל‪-‬אלה יקום ל?ס כו?ב מיעקב ? ? ל ו ס ןקס איש‬ ‫בי‬
‫?!רעו ? ? ? ש ?ךקה ןללהלן עס‪-‬בני אךס בתם ובצדק וכל־־עולח‬
‫‪3‬‬
‫ל א תמצא ב ו ‪ :‬ול?מלם ל?לחו־לו ל ? פ ן עליו רות בך?י• והוא‬
‫ל?<&ן רות חן עלי?ס‪ :‬ואלם תהיו לו ?;ים ?א?ת ותלכו ?חקוליו‪:‬‬ ‫*‬
‫י ‪ -‬ה ןאז נןליר ‪ ? #‬ט מלכותי ומ‪$‬ן‪?$‬ס נצא ח ? ר ‪ :‬ומ?נר יצמח ‪ ? #‬ט‬
‫מישור לגולם ל ? פ ט ולהושיע את־?ל־א‪#‬ר לקךא א ל ־ א ל ל י ס ‪:‬‬
‫ו א ז יקומו אבךהם י^לק ןנ^קב ללליס ו א צ כ י ואלי ר א ? י‬ ‫כה‬
‫* ? מ י ל?ראל ?דזיה ^ זהראעןרן לןי ל ‪ ; #‬י א צ כ י ל ? ל י ? י יוסף‬
‫לךביעי ב?‪:‬מין ל ח מ י ? י ^ מ ע ק ל^קזי ל?ש?ר ו??ה ?לס על­‬
‫? ד ד ם ‪1 .‬ל?רן ל‪ :‬את־לוי ו מ ל א ן ה?ניס ]כרן[ אותי כחות לכבוד‬ ‫ב‬
‫א ת ־ ? ? ע ו ן ל?מלס את־ראובן לאךץ את־לשש?ר ס ים את‪-‬ן?לון‬
‫ד‬

‫וזונות בתוכה‪ ...‬ותטמאנה בנות ירושלים‪ ...‬כי טמאו את עצמן‪ - .‬ל ש ר פ ת א ש ‪ .‬אפשר‬
‫שנבואה זו מכוונת לשרפת ביהמ״ק בימי הסורים‪ .‬ע׳ מ ק י א ד׳ ל״ח‪ :‬ויראו את מקדשנו‬
‫שומם והמזבח מחלל והשערים שרופים באש‪ - .‬ב ש ב י‪ .‬ג״כ מכוון לגלות הסורים )או‬
‫‪,‬‬
‫הרומאים בימי פומפיאום וקםיום(‪ .‬ע׳ שס א׳ א׳ כ״ט־־מ‪ /‬וכן מזמורי שלמה ב׳ ו ‪.‬‬
‫קדמ׳ י״ד י״א ב ‪ - /‬ס ר י ס י ם ‪ .‬השוה מל״ב כ׳ י״ח‪ :‬ומבניך‪ ...‬והיו סריסים בהיכל מלך‬
‫ב ב ל ‪ .‬לא ידוע אם למלכי בית־םיליקום היו סריסים‪- .‬‬
‫פרק כ״ד הוא שיד ת ה ל ה ע ל המשיח שעתיד לקום לישראל‪ .‬השדה א ת השיר‬
‫שבסוף צוואת לוי‪ .‬המלים ״קם איש מזרעו״ הם לפי דעת רוב החוקרים )צ׳ארלם בהוצאתו(‬
‫אינטרפולציה הואיל ולפי הרעיון העיקרי של הספר עתיד המשיח להיות מזרע‬
‫לוי‪ .‬אם נקיים ששיר התחלה מכיון ליוחנן הורקנום אז עלינו לקיים שהפסוקים ד ׳ ‪ -‬ה ׳‬
‫נ ש ת ר ב ב ו לכאן ממקום אחר‪ .‬או שהם תוספת מאוחרת‪ .‬כל הפרק הזה וגם פרק המשיח‬
‫בצוואת לוי מושפעים ב כ ל ל משיר התהלה לישראל שבבמדבר כ״ד‪ - .‬ו י ת ה ל ך ע ם‬
‫ב נ י א ד מ‪ .‬לשון זה חשוד בעיני מאד כאינטרפולציה נוצרית‪ - .‬ר ו ח ב ר כ ה‪ .‬כאן יש‬
‫תוספת נוצרית‪ :‬מאד קדוש‪ - .‬ו ת ל כ ו ב ח ק ו ת י ו‪ .‬גם כאן יש ת ו ס פ ת נוצרית‪ :‬הראשונות‬
‫והאחרונות הוא חטר אל עליון והוא המעין הנותן חיים לכל בשד‪ ,‬ובמלים הראשונות‬
‫והאחרונות נתכוון ודאי לאיבנגיליון‪ - .‬ש ב ט מ י ש ו ר ‪ .‬השוה ת ה ל ׳ מ״ה ד ‪ :‬שבט‬
‫מישור שבט מלכותך‪- .‬‬
 ‫פ‬
‫צוואות השבטים‬ ‫ק‬

‫להרים את־יו־הף ל * ל ל את־הנלמין תפארות א ‪ -‬ך עךן ארג•‬

‫ז‬ ‫ת‬

‫נ‬
‫נ?ללי ה ? ? ש את־ןד וללדת א ת ־ א ? ר ‪ :‬ואלם תליו עם ללל !‪*VP‬‬
‫אתת ולא לליה ? ס רית־תעתועיס ? ? ל ‪ :‬ע ל הי הוא ל א ‪ #‬יי&ל‬
‫עד־עולם‪ :‬והל א ? ר ?לגון מתו ? * ? ל ה ‪:‬קומו‪ :‬ולמתים לםע? ליי‬ ‫ד‬
‫‪1‬‬
‫לתלים לקיצי‪ .‬י‪?¥‬אי יעקב ? ? ? ל ה ‪:‬רוצי ונ?רי ל?ךאל ‪:‬ערג**‬ ‫ה‬

‫?;ילה ן?ל־לעמיס לה?די את־לל לעולמים‪:‬‬

‫כו‬
‫ועל־הן ?ני ? ? ר י ?ל‪-‬תורת ל‪? :‬י היא תקןה להל א ? ר‬
‫‪4‬‬ ‫ב‬
‫נלזיקי ‪ : v ? Y P‬ו א?ר אלילם ‪:1‬הוךה[ מ ה אצהי ? ת ה ל ט‬
‫נ‬
‫מאה ןע?ר ו?מוןה ? ; י ם ‪ :‬ואל־תק?ריני ???די־‪:‬קר ןאל‪-‬לקךעי‬
‫ד‬
‫את־־ה?ני הי כן יע^ו ת?לבים ןהעלוני ל?רוןה א ל ? ‪1 :‬י?הם‬
‫פ‬

‫להוךה עם־אבוליו אחרי ד?רו את־תך?ריס ל א ל ה ונעשו ??יו כלל‬

‫א ? ר צוה א ו ל ם ו!ק?דו אותו עס־אבוליו ?ל?רון‪:‬‬

‫צ ו א ת ל ? ש ? ר ל ה ן ל ל ? י ? י ל‪-‬יןגקב ו ל ל א ה‬
‫ה?לקת ד?רי י ? ש ? י‪ I^?1‬ר « אל־?}יו ‪1‬יא?ר אלילם ‪ ? #‬ע ו ?ני‬ ‫א‬
‫אל־ל?ש?ר אהי?ם והאזיני ל ד ? ר י אהוב לי‪ :‬אצהי נולדתי הן ל מ י ? י‬ ‫ב‬
‫לנןגקב ה ? ה ר הדידאיס‪? :‬י ךאיהז אחי הביא דוךאים מן־ה?דה‬ ‫נ‬
‫ד‪-‬י• ‪1‬ה?!*הי ד ל ל ותקתם‪ :‬ו ^ ן י ראיהן ותצא לאה אמו לקולו‪ :‬ואלד•‬
‫ליי תפוחים א ? ר רילס ?תיק הצו?ליס ? ? ע ל לאכיקי למלם ?אד?‬
‫אךם‪ :‬וו*א?ר ד ל ל ל א א ל ך ל ך את־אלה וליי לי ת ל ת ?ניס הי‬ ‫ו‬

‫‪ - . H ^ v‬ע פ ה א ח ת ‪ .‬לשון הקדש‪ .‬ע ל ערכה של לשין‬ ‫ש ב ט י ‪ .‬בפקוד‬ ‫ג‬ ‫כה‬

‫הקדש ע׳ ב״ר י״ח‪ :‬כשם ש נ ת נ ה תודה בלהיק‪ .‬כך גברא העולם בלה״ק‪ .‬והשוה יובלים‬
‫׳ י״א א׳‪ :‬בליש!‬ ‫״י ל‬ ‫ג׳ כ״מ‪ :‬כל הבהמות התיות והעופות ד ב ר ו שפה אחת‪.‬‬
‫ב ר א‬ ‫ת‬ ‫ו כ ן‬

‫קודשא הוו ממללין ד א ת ב ר י ביה עלמא‪ .‬ע׳ ש ב ת י״ב ב׳ על מלאכי השרת שאיגו‬
‫י םיפר‬ ‫א ר מ‬‫ל‬ ‫ש ו ן‬ ‫ב‬ ‫מכידין בלשון ארמי‪ .‬לעומת זה מוצאים אנו ד ע‬
‫ה ר א ש ו ן‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫ה‬

‫)םנהד׳ ל י ח ב׳(‪ - .‬בסוף פסוק ד׳ יש תוספת נ ו צ ר י ת ‪ :‬ואביונים למען ה׳ יעשרו )השוה‬

‫י‬ ‫מתאי ה׳ ן׳(‪_ .‬‬
‫‪,‬‬ ‫גוב‬
‫ו ע ש ר ו ש מ נ ה ‪ .‬לפי ם הישר ק כ י ט שנה‪ .‬לפי תדשא ק י י ט ‪- .‬‬ ‫מאה‬

‫יששכר מתואר בצוואות השבטים כאיש תם עובד אדמה‪ .‬כמו שנאמר בברכת‬
‫יעקב ברא׳ מ י ט י״ד‪ :‬יששכר חמוד גרם רובץ בין המשפתים‪ ...‬ויט שכפו לסבול ויהי‬
‫‪ .‬לפי המסורה המאוחדת בני‬ ‫למם עובד‪ .‬וע׳ תרגום הע׳‪£xalg y e v n ^ i q 6 i y 0 y e :‬ף־ע>נ‬
‫‪Q‬‬

‫יששכר הם לומדי תורה‪ .‬ע״ם ד ה י א י״ב ל״ב‪ :‬ומבני יששכר יודעי בינה לעתים‪...‬‬
‫)וע׳ ב״ר ע״ב(‪ .‬־ ד ו ד א י ם ‪ .‬ע׳ ב״ר ע״ב על פ ח ל ו ק ת חכמים במהות ה ד ו ד א י ם ‪- .‬‬
 ‫צוואת יהודה כ ה ג ‪ -‬י ש ש כ ר ג ו‬
‫‪1‬‬
‫?נאני יי ולא ל ל ר ת י ?לים ? ‪.‬יעקב‪ :‬ו?ניס ליו התפוליס ור‪1‬א?ר‬ ‫ז‬

‫לאה אל־ךלל ‪:‬תי־לך א‪#‬ר לקהל את־כ?לי ולקלל גם‪-‬את־אלה‬

‫? ? נ י ‪ :‬ותאמר לה ךתל ללי ל ך יעקב לל‪:‬לה הזה תחת דוךאי‬ ‫ח‬
‫? נ ך ‪ :‬ותא?ר לה לאה לי הוא !עקב כי אלכי א ? ת ןעוךיו‪:‬‬ ‫ט‬
‫א‬
‫ג מ ‪ $‬י ר ל ל אליתלןאי ואל־תל?ארי הי אותי ארש לו ?ראשוןה‬
‫ה‬ ‫ןה‬
‫יל??ני ? כ ד את־אכינו אךכע עשרה ?‪$‬ה‪ :‬ואלהי ? ־ א ? ? ־ ל ר‬ ‫יא‬
‫הי ר ? ה ה?ך?ה ו?ן?ת בני‪-‬איש ועך?ה ל ת ל ך עלי‪-‬אךמות כי‬
‫לולא *את ל א ךאית את־?ני ל?קב‪ :‬כי ל א אשתו את ו??ר?ה‬ ‫יב‬
‫ל?את לו‪ :‬ואולי ר? ה אכי ול‪$‬ר‪#‬ני כלללה תהוא ולא ןתן את‪-‬‬ ‫ע‬
‫יעקב לראותני כי לו לליתי ? ט ל א קלהו ?*את‪ :‬ןאולס בדוךאיס‬ ‫יד‬
‫שי לאלה אשכיר לך לל‪:‬לה א ל ד את־לעקב‪ :‬וידע לעקב את‪-‬לאה‬
‫ותהר ו ת ל י אותי ועל־ה??ר הןה נקךא ??י ל?ש?ר‪:‬‬
‫וירא אז מלאך יי אל־יעקב ףאמר ?ני ?נים ת ל י רלל הי‬ ‫ב‬
‫? ל ל ה ? מ ? כ ב בעלה ות?סר ל‪1$,‬ר‪ :‬ולולא לאה א?י ??ךה ? ? ? ? ב ו‬ ‫כ‬
‫את־?ני להפולים כי ע ל ה ?מוןה ילךה ועל‪?-‬ץ ‪ :‬ל ך ה היא ש ? ה‬
‫נ‬
‫ורתל ילךה את‪-‬ל?‪$‬לס כי למען לדוךאיס השקיף ?ליל ל‪ ::‬הי‬
‫ידע א ? ר למען ]לדת[ ?ניס ? ק ? ה לליות עש‪-‬ל?קב ולא למען‬
‫ד ‪ -‬י ׳ נמלא[ ת א ו ל ה ‪ :‬ו??לרת היום ןתןה ?נית את־נעקב‪ :‬ובגלל הדוךאיס‬
‫להם ? מ ע לל את־רלל‪ :‬כי נם־כא?ר ק?לתס ל א א?לה אולם‬ ‫י‬
‫ותקרב אולם בכית יל ולביאם אל־הההן א ? ר הלה כ‪:‬מיס ל ה ם ‪:‬‬
‫וללי כ א ? ר לליתי לאיש ואלהלך ? י ? ר ל?כי ואליי עיכד‬ ‫ג‬
‫אדמת אבי ה א ד מ ת [ אלי ואאסף את‪-‬לבואות אך?לס ?עלן‪:‬‬
‫ב‪-‬נ ול?‪,‬לכני אבי כראותו הי ?לם־ל?כי אתהלך ל?}יו‪ :‬ואלמי ל א ­‬
‫לליתי נמהר ?&??י ולא קנאלי ןלא ךעה עיני כקרו?י‪ :‬ל א לל?תי‬ ‫ד‬
‫ה‬
‫רכיל ?איש ולא ל ר ? ? ת י ל!י אךם כי ?למי* עילי לל?י*י! ? ד‬
‫? ל ? י ם ו ל מ ‪ #‬לליתי כ א ? ר לקלתי א^ה כי עמלי אכל את־הלי‬
‫ולא ל ? ? ת י ע ל ־ ת ? ק ‪ .‬ן ? י ס כי ענף ולנע ל ל י ת י ותפל ?לי ה ר ד ? ה ‪:‬‬
‫וישמח אבי למיד על־לם־ל?בי כי ?ל־בכור לקלבתי ?יל־להלן‬ ‫ו‬
‫‪,‬‬
‫ד מ ה ‪ .‬השוה ספור המעשה ב ב י ר ע ‪ /‬ודומה לו ב ס הישר פ׳ ויצא‪- .‬‬
‫כ י ב ח ל ה ‪ .‬בב״ר ע״ב דורשים א ת מעשה רחל ל ג נ א י ‪ :‬לפי שזלזלה בצדיק אינה‬
‫גכנםת עמו לקבורה‪ - .‬ל מ ע ן ל ד ת‪ .‬ע׳ ב י ר ע*ב בנוגע ללאה‪ ,‬שלא היחד‪ .‬כוונתה‬
‫אלא לשם שמים‪ ,‬להעמיד שבטים‪— .‬‬
 ‫צוואות השבטים‬

‫לל‪ :‬והן נם־לאהי‪ :‬ה ר ב יי את־טובו ?‪:‬די ע * ל ת אלפי מונים וירע‬

‫נם־לעקב אהי הי יי ?!רני ? ל ? י ‪ :‬הי לדלים ולא*ר ה^־יה }סמי‬
‫?טוב לאךמה ? ל ס ־ ל ? ? י ‪:‬‬
‫ועתה ?ני * ? ע ו אלי וללללכו ? ל ם ־ ל כ ? ? ס מי בו ךאילי‬
‫את־?ל‪-‬ךצון ל‪ ::‬איש תם לא־ל*אף הון מא?לי־תאוה שונים ל א‬
‫א‬
‫נ ל * י ?‪5‬ל מללצות ל לרצה‪ :‬י?ים רכים ל א י י ל ה לליות ולוא‬
‫רק לךציז לל לל?לי‪ :‬ועל־הן ?ל־־רוחות תעתועים ל א י^שלו‪-‬בי"‬
‫^‬ ‫הי לא־־יואיל ל ה ט אל־למי ל‪*$‬ים למען א * ד לא־לללל‬
‫?תהפוכות נךש‪ :‬אין קןאה העצויליו ולהעש ל א י ן צ י ב את־נ?עי"‬
‫ןלא לע‪$‬ה את־רוחו ?תאוה נ?ן?ה‪ :‬ןהוא ?למת־נ?שו ל ל ל ל ו‬
‫ך ? י ?י*ר ל?בי ללאה ויעצם עיןיו מךאות ך ע ל ^ א י לעולם‬
‫‪5‬‬

‫להל־יךאה ?ל׳פר איש את־?צות י י ‪:‬‬

‫ןעל־הן * ? ר ו ?ניס את־תולת אלליס וקנו ואם ו ? י * י‬
‫ל ל ל ל כ ו ןאל״תלייו קלי־דעת ?מ?ות לל ו?מע*י קרוהי?ס‪ :‬ואלבי‬
‫את־לל ואי* את־קרובו ועל־־דל ועל־חולה ת ל מ ל ו ‪£ :‬ימו מעלני?ם‬
‫ל ע כ ד את־לאך?ה וע?לו ???עלי?ס ??ל‪-‬עבודת ל‪?,‬ךה ולהיאי‬
‫?נלד‪? .‬תוךה ללל‪ :‬הי ? ר א * י ת בכולי ?די ל א ד ? ה ל?רך אל‪$‬ט‬
‫לל הא*ר הרל את־?ל‪-‬לקדו*ים ל ? ך ל ? ל ן ע ד ־ ע ל ה ‪ :‬כי לא־ל^תן‬
‫ר‬
‫ל׳אךן א*ר פריה ? ע ? ל תוציאי‪.‬‬ ‫ל?ם ל ל ק א ל י*ל*י‬
‫הי נם־נעקב אהי ה‪,‬להני ?בךכות ל א ך ? ה ו?רא*ית תבואולילז‬
‫ם‬
‫ולכהד ל‪ :‬את‪-‬לוי ואת־להוךה נם־?תור ?ני יעקב‪ :‬ולתן לי ל ל‬
‫מוך*ת נללה ולתן ללוי את‪-‬ל?לנה וליהוךה את־למלו?ה‪ :‬ועל־‬
‫הן * ? ע ו אלילם ו ל ל ל ל כ י ? ל מ ת אבי?ם‪:‬‬
‫ולעו ל?ם ?}י הי ?אללית ללמים לעןבו ?ני?ם את־למלם‬
‫ולד?קו ?אההת־בצע ל א ‪ -‬ת ד ע * ? ע ה ויעןבו צ ד ק ולקרבו ל?ז?ה‬
‫ןלןניחו את־מ?ות לל ולךבקו ה ? ל ‪ :‬ע ל ‪ :‬ול?ה לעןבו' את־עבודת‬
‫לאך?ה ןלתורו אללי עצותילס לךעות ולפוצו הין לגולם וליו ע?לים‬
‫לאולהיהם‪ :‬ואלם לןידו ?זאת ל?ני?ם למען א*ר אס־ילקזאו ישובי‬
‫אל־לל‪ :‬כי הוא לחום ולגאלם ל ה * י ? ס אל־אלמלס‪:‬‬

‫ובודאי‬ ‫ולגד ; ת ן לפזר א ת הגדודים שיבואו ע ל ישראל‪.‬‬ ‫בנ״א יש כאן ת ו ס פ ת ‪:‬‬

‫‪:‬ב לכאן ממקום א ח ר ‪ .‬־ ־‬
 ‫צוואת יששכר ג ז‪-‬זבולון א ו‬
‫ז‬
‫כ ל ? ת ל ס ןעשריס ומאה שןה אלכי סיום ולא ;רעתי כי ? ל ­‬
‫ח?‪1‬א‪ :‬ומלכד אשתי ל א ;לעתי אחךת ךל־א ןניתי ב^שאי את־עיןי‪:‬‬ ‫ב‬
‫‪ V-‬ליא ?תיתי ואתע וכל־לכד א ? ר לרעי ל א חכרתי‪ :‬ערכה ל א‬ ‫ד‬
‫־־‬ ‫נ‬

‫ה‬
‫? מ ה בלככי וכזב ל א עכר על־דל־שכלי‪ :‬איש כי ל‪:‬ה כ^ר‬ ‫יי‬
‫ואאנח אתו וללל כרכתי מלחמי הקוד עשיתי כל־‪:‬מי א?וז ?כרתי‪:‬‬
‫את־‪ ::‬אלכתי ככל־הלי וכן אלבלי כל־איש ייהי *כ‪$‬י‪ :‬וככה ע^י‬ ‫י‪-‬ז‬
‫נם־אלס » י וכל־רול בליעל ‪:‬נום מכם וכל‪-‬מע?ה אן*יס ךעים‬
‫לא ל ^ ל ככם ןתרלו ככל־סלת ס?ךה כי אלכם ללי אללי ס?מלס‬
‫ולארץ כי תלסלבו עס־בני־איש בלם־לכב‪ :‬ולצי את־כ‪$‬יו אללי‬ ‫ח‬
‫א ש י ל כ ר ל ה ם סעלוני לכלוןה ןש?ה תקברוני כמעךה עם־אבולי•‬
‫ולפשט אתירגליו ‪:1‬מת בשיכה טוכה כריא מ ל ־ * * ר י ולא ?ס‬ ‫ט‬
‫כהו ‪1‬יי?ן שנת־עולמים‪:‬‬

‫ז?לין לכן ל ? ? י ל נ ? ק ב ו ל ל א ה‬ ‫צואת‬

‫לעתקת לבלי ן?לון א‪#‬ר ^ ה את־כניו לכני מותו ב ? נ ת‬ ‫א‬

‫כ‬
‫מאה וארכע־עשלה לסךו שןתלס אחלי מות יוסף‪ :‬ויאכל אליהם‬
‫? מ ע ו אלי בני זבלון וסקשיבו לאמרי אביכם‪ :‬אני ןבלון !כד טוב‬ ‫נ‬
‫זכלני ]אלהיס[ לאכולי כי בעת לולדי ויעצם אבי מאד כצאן‬
‫ובכקר בעת ל‪:‬ה ללקו במקלות ל פ י ל ו ת ‪ :‬ל א ‪:‬ל?תי הי־אלקיא‬ ‫י‬
‫מלכי מ ל ב ד במלשבולי‪ :‬ולא אזכר א?ל א?שע מ ל כ ד לןשע‬ ‫י•‬
‫א<כי כעלתי ביי־כף ‪5‬י לדכרתי עם־אחי לבלתי לניד לאבי את‬
‫א ? ר נעשה‪ :‬ןאבןל כמםלרים ‪:‬מיס רבים על־יוםף כי ‪:‬לאתי מ?ני‬ ‫ו‬

‫ו ע ש ר י ם ו מ א ה ‪ .‬המספר מתאים למה שנמסר במדרש תדשא ובם׳‬ ‫בן־שתים‬

‫ה י ש ר ‪ - .‬כ ל ח ט א ‪ .‬בנ״א ת ו ס פ ת ‪ :‬עד יום מותי )השוה יובל׳ כ״א כ י ב ‪ :‬ולחלא חטא ע ד‬
‫מות לפני אל עליון(‪ - .‬ב נ ש א י‪ = ^ o c p f r a X ^ w v(1<^£10(60.‬ב נ ש י א ת ע י ן ‪ .‬־ ־ כ י ה י ה ‪.‬‬
‫השוה בן םירא ז׳ ל י ד ‪ :‬אל ת מ נ ע עצמך מאיש בוכה ועם האבלים ה ת א ב ל )ושם כ י ב ייא(‪- .‬‬

‫מ א ה ו א ר ב ע ע ש ר ה ‪ .‬נ״א וחמשיס‪ ,‬עשרים וארבע‪ - ,‬במדרש תדשא חסר זבולון‪.‬‬

‫ונמצא ב ר ב ע ו בחיי לפ׳ שמות‪ :‬זבולון נ ו ל ד ז׳ בתשרי ומת בן קייד‪ .‬לפי ס ד ר עולם‬
‫בן קכ״ד )וע״ע ילינק לס׳ תדשא ח׳ ‪ - .(2‬ש נ ת י ם‪ .‬לפי יובל׳ נולדו זבולון ויוסף‬
‫בשנה א ח ת ‪ :‬ב׳ אלפים קל״ד‪ .‬יוסף מת בן ק י י בשנת רמיד‪ .‬אם זבולון מת שנתים אחרי‬
‫יוסף היה אז רק בן קייב ולא קי״ד‪ - .‬מ ק ל ו ת ה פ צ ל ו ת‪ ,‬ע״פ ברא׳ ל׳ ל״ז‪ - .‬נ ד ב ר ת י‪.‬‬
‫ב מ ק ו ר ‪« :‬ז>מ>‪=£(3£0«1‬ד‪.‬חזקתי=קיימתי )את ד ב ר י ( ‪- .‬‬
 ‫צוואות השבטים‬

‫אלי הי לך?רו ?‪:‬לס להרג את א*ד לגלה ל ס ו ד ‪ :‬ןכא*ר הלו^י‬

‫ללכיתו ואבןי ואצעק אלילם לכל־ל‪*$‬עו את־לכ*ע ס ך ‪: .‬‬
‫א‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫?‪:‬י‬
‫ל י י ל ל י *??‪ P‬ךן ן;ד לקלאת יוסף ללכית‪ 1‬ר־י‬
‫‪:‬‬
‫? ? ה רא‪$‬ר אלילס חוסר ?לי אתי ןרלמו על־לב ‪.‬יעקב א ב י נ י‬
‫ם‬
‫ג אל־־תשאו את־לדיכס עלי לש&ך ך ס ןקי כי ל א לקואתי ל כ ס ‪ :‬ו א‬
‫גם דיכאתי ? נ * תען*ו;י אלי ן‪:‬ך?ס אל־ללי ב ל צ ה אחיכס ל&?ז‬
‫ל‬
‫לעקב אבינו‪ :‬וכא*ל ד?ר יוסף את־לדכלים ל א ל ה ויבןל ו *‬
‫}שאתי את־אןקותיו ואחל לבכות ןלש‪*3‬ך ככדי וכל־קירות קךגי‬
‫^ ןלא יהלסי‬ ‫למך?רי‪ :‬ממל יוסף ילהכי ל ‪ $‬ה וכל־לצוךי‬
‫ד ו‬ ‫ך‬ ‫ג י‬

‫ע מ ד ‪ :‬ןכא*ר ך א ה יוסף הי הכיתי עסו ןאת־אלה להולכים ללמיתי‬

‫א‬
‫ולדן מאלרי ולתחגן אלילס‪ :‬וכין כ ה ןהד‪ .‬קם לאוכן ףאסר אל־}‬
‫אלי אל־נללגהו נ*ליכהו ב א ל ד לבורות לדיקיס ל א ל ה א^ר לכלי‬
‫אבותינו ולא ?ןצאו כלס‪ :‬כי עצר יי כ ע ד להלם ^ ל א אולס לכ?ז‬
‫יליד‪ .‬ככלט ליוסף‪ :‬ולעשו־־כן עד‪-‬א*ר ?כךהו־ לישמעאלים‪:‬‬
‫י מ ‪ 9‬ף * כ ר ו ל א ללה לי חלק כ?י‪ :‬כי אס * מ ע ו ן ולן ו ד‬
‫‪4‬‬
‫ובגילם נלקתו את־מחירו ולקנו ןעליס ל ל ס ןל?*ילס ןלבגילס ‪ 1‬א&יו‬
‫ל א צאכלהו כי כליר אחינו הוא‪ :‬כי אס־ךמוס גך?כנו יען א * י‬
‫אמר למלןי עלינו ןגיאה מה־לליו ללומוליו‪ :‬הי על־ה? כתוב כם‪$‬י‬
‫ל נ ו ן כל־א*ר ל א ללפץ ללקים ןרע לאחיו ןללצו את־ג?לו ולריוי‬
‫?כןיו‪ :‬ואתי יוסף ל א ל‪$‬צו בתיי אלילם י י ללץ ל ל ס ג?לם‬
‫נ‬

‫אשר ?עלו ככגי יוסף אלילם‪ :‬הי כא*ר לדדי כ צ ד י ? ה מללצי‬

‫ל ל ס געלי יוסף את־געלילם לכגי ל * ע ר וככה ל * ל ל ו ו לכגי י‪#‬ו*‬
‫?^ק ל כ ל ך פ ר ע ה ‪ :‬ןה?ה ל א רק השתחוו לכניו כי גס‪-‬לךקו‬
‫עלילס אלרי א*ר }כלו אפלם לכניו ולכלמו לכגי לכצריס‪ :‬הי‬
‫* מ ע ו למצליס את־לךעה א*ד עשו ליוסף‪:‬‬
‫‪1‬ללי כא*ר ל*ליכו אותו אל‪-‬הבור ‪*!1‬בו «דןי ל א ל ל ‪ :‬ןאצהי‬
‫ל א אכלתי מאומה * ג י למים ו*גי לילות כי לחמתי על־יוםף‪:‬‬
‫ויהוךה ל א אכל עכלס ‪*?1‬נ*ר על־לבול כי ללא כן ‪:‬לאו * ? ע ו ן‬
‫יוסף ל ע ר ג * י‬ ‫ת‬ ‫‪ ,‬ל* ״‬
‫י‬ ‫ך ״‬
‫ו ז ב י נ ו‬ ‫ח ‪:‬‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫‪,‬‬ ‫ז‬ ‫ויקנו נ ע לי ‪ .‬׳‬
‫ב ר א‬ ‫ת‬ ‫ד ר‬ ‫ע‬ ‫‪/‬‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫ן‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫ע‬ ‫פ‬

‫ין מעין ד ב ס ף וזבנו מנהון סנדלין‪ .‬ופרקי ד׳ אליעזר ל י ח ‪ :‬כל אחד ואחד ג ט י‬
‫כסמים לקנות מנעלים ברגליהם‪ ,‬והוא בניגוד ל מ ס ו פ ר כאן שדק שמעון ודן וגד ע » י‬
‫‪ -‬ב ס פ ר ח נ ו ך ‪ .‬נ״א‪ :‬בספר משה‪ .‬והוא ט ע ו ת ‪- .‬‬
 ‫צוואת זבולון א ז ‪ -‬ו ה‬
‫ן;ד ללמיתו‪ :‬וללי כ א ? ר ךאו מי ל א &כל וסימולי לשומר עליו‬
‫עד־א?ר ל??ךהו וללי מבור ? ל ? ה ימים ו ש ל ? ה לילות ך ע ב‬
‫ן??ה ??ךהי‪ :‬וללי כ?פ!ע ךאומן מי נ?כר ?עת ל?תו ? ? ם ויקרע‬
‫את־??דיו וילאכל רא?ר איר אראה את־?ני ‪.‬יעקב א?י‪ :‬ולקח‬
‫את־ל??ף ויךץ אללי לםולליס ולא ?‪$‬א איש‪ :‬מי עזבו את‪-‬‬
‫ל ד י ר לןלולה וילבו אל‪-‬ל?כליס *דדך תק?ךה‪ :‬ויעצב ךאיכן ןלא‬
‫אכל לחם ביום תהוא ו‪,‬יכא ךן ו*א?ר אליו אל־תבןל ואל־תעצב‬
‫כי ??אנו את־א?ר צאמר לאכינו‪ :‬אנחנו נשלט ?די עןים וקבלנו‬
‫את־?ת}ת יוסף וצלחנו אל־לעקב לאמר ל?ר‪$-‬א ל?ו*נת כנף היא‬
‫ויעשי־־כן‪ :‬כי את‪-‬ל?ף‪1‬נת ? ? פ ז ו מיוסף כ א ? ר מ?ךהו ויל?י?הו‬
‫ב?די ע?לים* ואולם ‪?#‬עון לקת את־ל?ף*‪$‬ת ולא לםץ ללשי?ה‬
‫בי מ ק ^ לקלעה ?תרבו ?ק?פו על־א?ר ל א למיתו‪ :‬ונ?מד ?לנו‬
‫‪1‬צא?ר לו אם־לא תתן את‪-‬ל?ו*‪5‬ת צאמר לאבינו כי אלה ל כ ך ך‬
‫? ? י ל את־לתוע?ה ל*את ?לק*ךאל‪ :‬ובכן ?תן אולה להם ות?ה עשו‬
‫כ א ? ר אמר וין‪:‬‬
‫ועלה ?ני ל?צי ?צן־?ם א ? ר ל ? ? ר ו את־מ?ות לל ולרלמו‬
‫איש על־קרובו ולחוסו על־כל ל א רק על‪-‬בני אךס ?י אס ןס־‬
‫על־?ל־תי א ? ר ל א לדכר‪ :‬כי על‪-‬כן כ‪,‬לכני לל ובללות ?ל־אתי‬
‫אצי ל א נלליתי כי יודע ל‪? :‬ןמות ?ל־־איש‪ :‬ועל־כן ל?מרו רלמי?ס‬
‫כי כ א ? ר _יע?ה איש לקרובי כן לשלם לי לו‪ :‬כי ?ני אחי ללו‬
‫ז‬

‫ו ימיתי על־דכר יוסף מי ל א רלמו כל??ם ו?ני נש?רו מ?ל ללי‬ ‫י‬

‫כ א ? ר לדעלס‪ :‬וללי כ א ? ר ללינו ?אךץ ?נען על‪-‬לף לים ואציד‬

‫צלד ל_יעקב אביני ורכים ??עי ואצכי נשאלתי לי‪:‬‬
‫אצכי לראשון עשיתי סיךה לשוט ? ה על־?ני ל יס מי ?תן‬
‫ז‬

‫יי לי ל ע ת ול??ה ל א ל ה ‪ :‬וא?יס עמוד־עץ מתלליל וא?לש ??ך‬

‫על‪-‬לעמול לשני לנ^ב כ ל ו ך ‪ :‬ואשוט ? ה על־שפת ל‪:‬ס ואצור‬
‫דנים ל?ית אבי עד־א?ר ?אני מ?ךל?ה‪ :‬ומצילי נתתי ל?ל־ןר‬
‫?רל?י עליו‪ :‬וכי ל יה נר או חולה או זקן ואכ?ל את־לדניס‬ ‫ז‬

‫ג‪ - /‬ב ק צ פ‬ ‫בדה״ב י*ב‬ ‫הע׳‬ ‫תרגום‬ ‫לפי‬ ‫ה ם כ י י ם‪ .‬ע)‪0‬ש‪/‬ן‪.05‬גץ<‪=^90‬םכיים‪,‬‬

‫‪,‬‬
‫צוואת שמעון א׳ ו׳ )בפי (‪- .‬־‬
‫‪,‬‬
‫כ ן י ש ל ם ‪ .‬השוה שופטים א׳ ז ‪ :‬כאשר עשיתי כן שלם לי א ל ה י ם ‪- ,‬‬
‫ל ש ו ט ב ה ‪ .‬השוה ב ר א ׳ מ״ס י״ג‪ :‬זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות‪.‬‬
 ‫צוואות השבטים‬

‫עכלם‬ ‫ואכינם לי&ב ואלנם לכל אי* אי* לכי ^ךבו ואתי כואב‬
‫‪$‬לר•‬ ‫וכללם עלילם‪ :‬ועל־כן מלאני י; דנים ל ר ב בצאתי לצוד‬
‫ע‬
‫ו‪*0‬‬ ‫כי כל־א*ר ‪:‬סלק עם־־רעהי ת ו כ ה מונים לקכל כ א ת לי‪:‬‬
‫לכל"‬ ‫שנים * ל י ת י דנים ואתן מהם לכל־א*ל ךאיתי ןאמציא ךנים‬
‫ץ‪:‬‬ ‫י ת‬
‫א? »‪ P?P‬חתי ךנים וכחךף רעיתי לתל את־אלי‪:‬‬ ‫*‬
‫ועלה אודיע אלכם את א*ר ע*יתי‪ :‬ךאיתי איש ב^רי•‬
‫ערם בקךה מכמרו ללמי עליו ואגצב כ נ ד ככית אבי ןאלנלו כ כ ל י‬
‫ל ? ל לני‬ ‫ל‬ ‫לאביון‪ :‬ןנם‪-‬אלס כני ככל‪-‬א*ר ‪ ^ :‬א ל ך ץ‬
‫ם‬ ‫ם‬ ‫מ‬

‫בללמים את־נצל ןאל־תלמלכהו ולנו לכל־אי* ב ל ב ט ו ב ‪ :‬וכי ל *‬

‫יהיה לכם את א*ר תלנו לאיש מלסור ילמו מעיכם ?ליי‬
‫בללמים‪ :‬לד?תי כי כא*ר לא ס?אה ללי לתת לאיש כתםול‬
‫‪:‬‬
‫ואלך אתו * ב ע ה ריםיס ואבןי אתו י תל יקדכי נכ?רו עליו כ ך ל כ י ם‬ ‫י‬

‫ח‬
‫ועל־^ז כ?י ל כ כ י ת א רלמיכס על־כל‪-‬איש כלניןה לכ?ז‬
‫ה‬ ‫ב‬
‫למכס לל וילתס ?ליכס‪ :‬כי באללית תלמים ל*לח אלתים א "‬
‫‪:‬‬
‫לל?יי על־כני לאלץ ובמקום א*ר לכצא ל ב לחום ??ד‪ ,‬ל * ‪£‬‬
‫ר‬ ‫נ—ד‬
‫כי כא*ר לללס איש על״רעהי ‪ p‬לללם לי אותו‪ :‬וללי כ א *‬
‫אנ‬ ‫ה‬
‫ללבו‬ ‫‪ 9‬י &‪¥‬דל?ה ל א * מ ר לני יוסף ? ? ד ת י ‪ :‬ןנם‪-‬אלם‬
‫בלךבו זאת ולאלבו איש את־לעהו ןאל־תללשו ר ע איש על­‬
‫אליו‪ :‬כי הוא אלוה ל*כל יכין קייכיס לכריל ונךניז ן?ש ו?ל•‬ ‫ו‬
‫לבוש ילליב‪:‬‬
‫לעכי אסי‬ ‫ואלס דרשי ליטב כמלם ידעי לכס אם‪-‬לש<כ&ו‬ ‫ט‬
‫לגךפד אלם אכניס עצים ואד‪ 9‬וכל־דכי את־*‪ :‬ואם־ללרכל זדכים‬ ‫ה‬
‫ג‬
‫ם‬
‫לחלקו וכלעה אולם ל א ל כ ה ונכסו‪ :‬ונס־אלס אם־תלכדלו ללי ל ‪$‬‬ ‫נ‬
‫כן‪ :‬ועל־כן אל־תלכרדו ל*ני ךא^יס כי כל‪-‬א*ר עשה לל דא‪#‬‬ ‫י‬

‫ר י ס י ם ‪ .‬במקור ‪ .{rraSiovg‬הסטדיון הוא ‪ 600‬ר ג ל יווני או ‪ 625‬דגל רומי• ״י‬

‫כ א ש ד י ד ח ם ‪ .‬השוה מאמרו של רבן גמליאל‪ :‬כל המרחם על הבריות מרהמים‬
‫כ‬
‫עליו משמים )שבת קנ״א ב׳(‪ .‬בתוספתא בבא קמא פ״ט נ מ ס ר המאמר בשינוי נ ו ס ח א ‪:‬‬
‫׳ ב״ק מוסר‬ ‫) ן‬
‫ב ת ו ם‬ ‫ש כ‬‫‪,‬‬ ‫עליך ״‬
‫ד י ב נ ה‬ ‫ג‬ ‫ר‬ ‫ץ‬ ‫ה ו א‬‫זמן שאתה רחמן‬
‫ז ה‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫ם‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ה ר ח מ‬

‫משמו א ת המימרא דבי יהודה(‪ ,‬ולא ר״ג ב ר ב י ) ע ׳ דור דור ודורשיו ב ‪ /‬עמי ם״ו הערה בי(י~•‬
‫גם פ ר ק ט׳ מכוון ל מ ל ח מ ת האחים ששרדה ביהודה בימי הורקנום ב׳ ואריסטובולום‬
‫‪ .‬לפי צ׳ארלם נ ת ח ל ף כאן יםאםי‬ ‫‪v‬‬ ‫‪r‬‬ ‫\‬ ‫‪x‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪- .‬‬ ‫נ מ ס ו‪ ,‬במקור‬
‫יםאםו‬ ‫י ש‬ ‫״‬‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫ב ת ן ן ל ‪/‬‬ ‫ל‬
‫א ן ל ם‬ ‫ל‬ ‫‪,‬‬
‫ן נ מ ם‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫בימםו‪ .‬השוה‬
‫נ מ ב ן ה‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫‪:‬‬ ‫‪0‬‬ ‫י‬ ‫ס‬ ‫א‬ ‫ש‬

‫)״ימאסו כמו מים*( במובן ימסו‪ - .‬ל ש נ י ר א ש י ם ‪ .‬הודקנוס ואריםטובולום=שני מלכים‬

‫קפז‬ ‫צוואת זבולון ו ו ‪ -‬ד ן א ג‬

‫א ח ד לו ו ? ת י ?הפלס ? מ י ידלם ו ? ת י לגללם ו ? א ר לאכלים‪:‬‬

‫ואנכי ;דעתי על־פי ?לכי אביתי כי ללכרלו ?לשךאל ןסנלכו אחרי‬ ‫יי‬
‫?ני מלכים ותעשו כל־תועכה‪ :‬ןאולביכם יוליכו אתכם כ ? ב י ותחיו‬ ‫י‬
‫כ ך ע ה בין לנולס ברב ללי גיגיז• ו א ל י י לדכלים לאלה תזכרו‬ ‫ל‬
‫את־ל‪ :‬ותשובו והוא י*יב אלכם כי תנון ורחום הוא ל א לכקד‬
‫עוין על־בני‪-‬איש כי כ ? ר ל ? ה ורוחות לתהו לתעום במעשילם‪:‬‬
‫וליה אלרי־כן ‪:‬איר יי לכם אוד ?רקה ומךפא ורלמים ב ^ כ י ו‬ ‫ח‬
‫והוא ל כ ד ו לגאל את־כל־שבי כני לארם מבל יעל וכל־רות תהו‬
‫ז‬

‫לה‪:‬ה לכר?ס ן‪?:‬יב את־כל־לעמים לקנא למענו נותכקוס[ א ? ר‬

‫בו לבתר ‪ ::‬לרו^ללם שמו ]לקרא[‪ :‬ועוד ת כ ע י ? ה ו ברב מעלליכם‬ ‫ט‬
‫והיא נשליך אתכם מ ע ל כניו עד־קץ ל ע ת י ם ‪:‬‬
‫ועלה כ נ י אל־תעצבו כי מת אצכי לאל־לפל ]לכבכם! כי‬ ‫י‬
‫א א כ ף ‪ :‬כי עוד אקום בתוככם בםו?ל *‪ P‬כניו ואניל בתוך‬ ‫ב‬
‫? כ ט י א ? ר י?מרו את־תולת יי ואת מ?ות ןבלון אבילם‪ :‬ועל‪-‬‬ ‫נ‬
‫ל ר ? ע י ס ‪:‬ביא ל‪ :‬אש עולמים ^ א כ ל אולם לדורי דורות‪ :‬ןעלה‬ ‫י‬
‫ח נ נ י הולך למנילתי כ א ? ר עשו נם‪-‬אבולי‪ :‬ואלם תיראו את־לי‬ ‫י׳‬
‫אלליכס בכל־מאךכס כל־ל‪:‬מים א ? ר אתם חלים‪:1 :‬תי בכלותו‬ ‫י‬
‫ז‬
‫ל ר כ ל ול?כב ב ? י ? ה טוכל ו‪:‬שימו אותו ?ניו כארוךעין‪ :‬ואחרי־‬
‫כן העלהו ולקכרהו בלברון עם־אבוליו‪:‬‬

‫ו‪1‬כן־[בללה‬ ‫לשביעי ליעקב‬ ‫לכן‬ ‫לן‬ ‫צואת‬

‫לעתקת דברי ךן א ? ר ל כ ל אל־כניו באלרית ‪:‬מיו בשנת‬ ‫א‬
‫למש ועשרים ומאה ל ל ד י ז ולקךא אל נ?שות ביתו ויאמל שמעו‬ ‫ב‬
‫ב‪3‬י דז א ח ־ ד כ ל י ולקשיבו לאמלי אביכם‪ :‬אני נוכלתי בלכי‬ ‫נ‬
‫ככל־ל!י כי לאמת ולצדק טובים לם ולמצאו־לן בעיני אללים‬
‫‪,‬‬
‫ו ת ש ו ב ו‪ .‬ב מ ק ו ר ‪ ,ejucrcee^iTe :‬ג״א‪816 :‬ד(]‪01‬ע‪1‬נ(^=תתחרטו‪ .‬והלשון‬ ‫שבפסוק ה ‪- .‬‬
‫ל ת ר י אפי‪ - .‬כ י ב ש ר ‪ .‬השוה ברא׳ ו׳ ג׳ בשגם הוא בשר‪ .‬צוואת‬ ‫העברי משתמע‬
‫ואפשע כאדם וכבשד אשר בחטאים נשחת‪ - .‬ל ק נ א ל מ ע נ ו ‪ .‬כאן יש‬ ‫יהודה י״ט ז׳‪:‬‬
‫ו ת ר א ו א ת אלהים בדמות א ד ם ‪ .‬־ ־‬ ‫תוספת נוצרית‪:‬‬
‫המתרגם‬ ‫של‬ ‫בטעותו‬ ‫ט ו ב ה ‪ .‬ב מ ק ו ר ‪ = ^ vnv<$ xaXca :‬ב ש נ ה טובה‪,‬‬ ‫בשיבה‬
‫היווני‪ .‬השוה צוואת יששכר ז׳ ט ‪ /‬צוואת דן ז׳ א׳ ועוד‪- .‬‬

‫קכ״ד‪ - .‬ו י ע י ר נ י•‬ ‫הישר‬ ‫בס׳‬ ‫תדשא‪.‬‬ ‫וכן במדרש‬ ‫ומאה‪.‬‬ ‫ועשרים‬ ‫חמש‬
 ‫צוואות השבטים‬ ‫‪nop‬‬

‫מדמי‬ ‫לי לל‪9‬יי ? ל ־ ד ע ל?ני ה א ד ם ‪:‬‬ ‫ם‬ ‫כ י‬

‫׳**‬‫ס‬ ‫ו ל‬
‫**י‬ ‫‪5‬‬ ‫ו ח ג י ם‬ ‫י‬

‫‪5‬ל??י לר?‪*1‬י להמית את‪-‬יוסף איש ל*‪1‬ב‬ ‫מ ם ב ‪ ,‬יי ם »י‬

‫ל ' ^ ו * *ממי על־??ידתו ‪$‬י א?יני א ל ב אות‪?? 1‬לגי*‬ ‫צ ‪ 5‬י‬ ‫‪:‬‬ ‫ו‬
‫״‬
‫כי רות לק?אה ו ה נ א ה ד ב ך ה אלי ל א מ י ןס־אלה ?נו ?םיד־י*‬ ‫י‬
‫מעלתי אחד מרוחות ?ליעל ל א מ י ק ח א ת ‪ -‬ל ל ך ב ‪1‬לךג־?ה‬ ‫י‬
‫ייםף ולאל?ך אכיף ? מ ו ת ו ‪ :‬והוא ריח הק?אה א ? ד ממיתני ל?א*‬ ‫״‬
‫ל‬
‫את־ייסף פ א ? ד ל^יף ל?מר א ת ־ ת ן ד י ‪ :‬ו א ל ס י א?י יןגקב *‬ ‫»‬
‫א?ה איתי ל ד י א ? ר א??אהי ל כ ד י )לא ?לנני לעע«ות את־???*‬
‫מ להעז ל א ל?לדו ? נ י ? ? ^ י ם ‪ $‬ל ? ר א ל ‪:‬‬ ‫^‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ז‬ ‫ה‬

‫ועלה ??י תנה אצכי מ ת ןאןיד ל?ם ? א ? ת אם‪-‬לא ו‪??1‬רי‬ ‫ם‬

‫‪:‬‬
‫מרות ה?ןב ול?עס ולא ל א ל ב ו א ? ת ואדך־רוח א כ ף*אמרח‬
‫ד‬

‫ת ‪:‬‬
‫מי עורילעיניס בקןאה א ? ר ל א לתן את־איש לראות א י י ‪ $‬א ‪$‬‬ ‫ב‬
‫א‬
‫כי אם אב ללי או אס י ל ה ל ל א ל ם ?אויב או• אח ללי ו ל‬ ‫ג‬
‫גחג״י י ?‪3‬י לל ולא ל?&ע אליי אי צדיק ו ל א יךאהו א‪ 1‬ד ע‬ ‫א‬ ‫א‬

‫וללנהד אליי‪ :‬כי דית הכעש יאלזהי ? ד ? ת תעתועים ויעור את־־‬ ‫י‬
‫עי?יו ו??זב ‪-‬יל?יד תבו?ת^ ויראהי ל ל על־פי דרכו ה ו א ‪ :‬ואל־־^י‬ ‫יי‬
‫נ??ה את־עי?יו ‪ 1‬ל ל « אל־־אחיו ???את ל ? ב למען קנא בו*‬
‫מי הכע** ע?לן ר ע ??י והיא את־ת???ה ין‪-‬ןיז‪ :‬ואת‪-‬ל‪,‬ניף‬ ‫ג‬
‫י מ * « ל?ל<* ולמן תעצומות לנו למען ‪.‬יע?ה ? ל ־ ך ע ‪ :‬ואם*‬ ‫ג‬
‫ל ? ? ר לע?ה ?ל‪-‬אלה ת!?ה נבדל??* את‪-‬ל‪3‬ע?ה כי ל א לראי•‬
‫?כולה‪ :‬ועל־‪5‬ן אי* מי ל?עס ועז לו וללה־לו * ת »י ? ל ? י‬ ‫ד‬
‫ה‬
‫?כעסו־ ל ה ל ל ר א י י ן י א חיל עוזריו ל כ ל ה‪#‬ני ע ^ ת כי בו‬
‫[‬ ‫ה‬
‫ל * ל י * ד ? ע לנצס וכי ל^־לי ח*ל ל ? ל י ? י הוא כ ל ‪1‬ל?בע ? ל‬
‫ל ? ? ר בו נ ע ? ה ד ע ה ‪ :‬ואם־נבדיללה הכועס ול‪:‬ה לו צ ל •י‬ ‫י•‬
‫?נלס ?כעסו מי לכעס לעזר ל מ י ד בעעזות ר ‪ #‬ע ‪ :‬ןלרות ל!ח‬ ‫י‬
‫לחלל עס־ליל **?וי לי^יז ל ? ? ן למען לעשו מעשילם ??ןב‬
‫י?הל א?ןר‪:‬‬
‫ועל־כן למירי ?ני את־לל ל כ ע * כי ל ? ל הוא‪ :‬כי ללא‪#‬י?ה‬ ‫י‬
‫פ‬
‫* ד ? ל י לעילל י?מע?ים ל מ ק א ת ־ א ? ל ל?עס וכ?ןקים ק ? י ם‬

‫‪1‬‬
‫ויאמר‪.‬־‬ ‫א ו‬ ‫ב מ ק ו ר ‪^ :‬ףע<ת>‪ .‬המתרגם היווני קרא במקור העברי ויעזל‬ ‫ם‬
‫ש ב ס י ם ‪ .‬יוסף )הגהרג( וגם דן )ההורג(‪ .‬ואולי כוונתו לאפרים ו מ נ ש ה ‪ .‬־‬
‫קפם‬ ‫צוואת דן א ו ‪ -‬ה ח‬
‫_י?עיר את־ךעתו עד־א*ר יעיר בכעס ןדול את־נ?‪#‬ו‪ :‬ואס״לדכר‬ ‫ג‬
‫איש ק*ות ‪1‬אלי?ם‪ 1‬אל־תלעוךרו ל?עס ואם־־לתלל?ם איש כי‬
‫ק־יו*ים אלם אל־תלןאו ואל־ת*תנו ל א ל*ב*ת ולא ל מ א ס ‪ :‬כי‬ ‫י‬
‫ל ר א ש י ה ניטיב ת*מיע ויתדד את־רעתו לקהל עצת מןמות וללה‬
‫ה‬
‫כי ל?עס האיש ו י א מ י ן כי ?רק ? כ ע ס ו ‪ :‬ו כ י לא§ה ל?ם נןק או‬
‫כי ת א כ ד ל?ס א כ ר ה אל‪-‬לע?בי ??י כי לרית היא לעירר א ת ? ס‬
‫לתלאוות תאוה אל־תך?ר זהאבוד למען ת?לי ?כעס על־לרי‬
‫מ צ ב ‪ :‬ו כ י לא‪$‬ה ל?ם מ ק לרצו??ס או ל א לךצו??ס אל־תךאנו‬ ‫י‬
‫ז‬
‫כי הךאןה תוליד כעס ן?ןב‪ :‬כי ר ע תכעס עס ה * ק ר ושני ?ניס‬
‫ח‬
‫ל ו*נילס ללת?רו למען לךןיז ל ב ‪ :‬ו כ י ל?ער ת‪?$‬ש ל ? י ד ו?ר‬
‫מ ז ל י ל ל‪ :‬י?ללעל למ?זל־?ם‪:‬‬
‫ה‬
‫ועל־כן ?ני * ? ר ו את‪??-‬ות לל ואת־תוךתו ןצרו ןסורו מ ך‬
‫תכעס ו*?אי ?!ב למען י?כן בקך??ס ל; ו?ל!על לנוס ? ? ס ‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫ודברו א ? ת א י * את־רעהו ןלא ל?לו ?כעס ו?לנז ו * ל ו ס לל‪:‬ה‬
‫ל?ס ואללי ס*לוס לליה ע??ם ןלא לנצת אל?ס מ ל ל ? ה ‪ :‬אלבו‬ ‫נ‬
‫את־לל ?ל־ל?י ליי?ם ואי* את־רעהו ? ל ? ב ? ל ס ‪ :‬כי לדעתי כי‬ ‫י‬
‫?אלרית ה י?יס לסורי מאלרי ‪:‬ל ות?עיסו את־לוי ותעךכו מ ל ל ? ה‬ ‫ז‬

‫על־ןהוךה ולא תו?לו ל ל ס כי מלאך לל יוליך את־*נילס כי ? ל ס‬

‫‪:‬קוס ל * ך א ל ‪ :‬ו כ י לסורי ה א ל י י לל ותלכו ??ל־־ךע ו ת ע * ו את‪-‬‬ ‫י•‬
‫תועבות הנולס ותןנו אלרי ן * י פושעים ?ל־רותות ל ך * ע ל??לי‬
‫מ מ מ ל ־ ך ע ‪ :‬כי הכרתי ?ס?ר ל נ י ן תצדיק כי ל * ? ן ? * י א ? ס‬ ‫י‬
‫ו?ל‪-‬רותות ר*מ ורתב לק*רי ויאריכי למים אצל בני לוי ול??לי‬
‫למען ללטיאס ל?‪5‬י א ל ה י ל ם ‪ :‬ו?ני לקךבו אל־?ני לוי ויל?או‬ ‫ז‬
‫אלם בהל י?ני ל ה י ר ל*אטי ? צ ע ול?רפו ?אריות הון זרים‪:‬‬
‫ה‬

‫ו ע ל י כ ן אלם ‪.‬יתד בשבי תו?לו ו*ס לןננו ?סבות מ צ ר ל ם ו??ל־‬ ‫ח‬

‫ה ו א י ע ו ד ד ‪ .‬ג י א ‪ :‬כי הרוח יחפוץ לעשות את ה ד ב ר הזה ולהשמידכם כ ל י ל ‪- .‬‬

‫‪,‬‬
‫ו ד ב ר ו א מ ת ‪ .‬השוה זכר׳ ח ט״ז‪ :‬ואיש א ת ר ע ת רעהו אל ת ח ש ב ו ב ל ב ב כ ם‬
‫ו ג ו ‪ - /‬ד ו ח ו ת ה ר ש ע‪ ...‬כ י ה ש מ ן ג ש י א כ ס‪ .‬לפי המסורת שבמקרא ו ב א ג ד ת ד ז י ל‬
‫דן הוא אחד השבטים הקרובים ביותר לעבודה זרה‪ .‬אולי משום שהיו בגי־דן רחוקים‬
‫מן המרכז‪ .‬השוה שופטים ייח המעשה על פ ס ל דן שהיה ‪ ,‬ע ד יום גלות האר^ד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מעגלי ירבעם היה אחד בדן )מליא כ י ט ל׳(‪ .‬וע׳ ת י י ל ר ב כ י ה י״ח‪ - .‬א ל ב ג י ל ו י ‪.‬‬
‫גם כאן יש אםולוגיה על החשמונאים מ ע ד אחד וכעם הסופד ע ל הריב והמלחמות‬
‫ששררו ביניהם מאידך גיסא )השוה צוואת לוי י׳ י״ד יהודה כ י א ואילך‪ .‬כ י ב ‪ -‬כ י ד ( ‪- .‬‬
 ‫צוואות השבטים‬

‫ל ? ע ת לגולם‪ :‬ואללי כן לשובי אל־לל ולמן ל?ס לל?ים ךה?י?כם‬

‫אל־ל׳?וד*זו ולתן ל?ס ? ל ו ם ‪ :‬י מ ? ? ט להוךה י!מ??ט[ לוי לקום‬
‫ה‬ ‫ה‬ ‫כ ד‬ ‫ה ו א‬ ‫כ י‬ ‫ז י ע ת ן ג‬ ‫‪:‬‬
‫ל י ־ ^ מ ל ל ? את‪?-‬ל יעל וילז ג י ו ^‬
‫ז‬ ‫*‬
‫נצח?אולכי?ם‪ :‬ואז יוציא את־נ?שות הצדיקים מ ? ב י ?ליעל ‪^?1‬־־‬
‫הלבבות א ? ר ל א אבו ?‪ pb‬ל?יב אל־לל ולתן שלום ‪ 3‬צ ת ל?ל־‬
‫ה‬
‫* ? י ל?!רא י‪ :‬וכל־לקדו?ים ינוחו בעדן וצדיקים כירו?לם‬
‫ה ל ך ? ה לנילי א?ר היא ת?אךת א ל ל י ס ל ע ו ל ס ‪ :‬ולא עוד ל?אי‬
‫לרו?לס שממה ולא ע ו י ל ? י א ל * ? ? י נלך כי י; לה‪:‬ה בתו?ל•‬
‫וקדיש ל?ד»ל ל ? ? ל ־ ? ה ‪:‬‬
‫ועתה ?ני לראו את־לי ותשמרו מ א י ל ? ? ן וכל־רותוליו‪:‬‬ ‫ו‬
‫כ‬
‫קרבו אל־אלליס ואל־למלאך ל ה ל פ ל ל כעד?ם כי הוא לעומד‬
‫*‪ P‬אלליס וכין ?ני ל א ך ס ול?לום ל?לאל » ד מ?ל?ת לאויב‬
‫ד‬ ‫נ‬
‫ל ^ ‪ :‬על־‪5‬ן ללאמץ לאויב ללשלית את־?ל־א?ר ?*ס ל‪ :‬לקראו‪:‬‬
‫ד‪-‬ה‬
‫כי נדע א ? ר ?יום שוב ל?ראל ל ל ל ל מ?ל?ת ל א ו י ב ‪ :‬כי ?לאר‬
‫ה?לום הוא לחזק את לשראל למען א ? ר לא‪-‬ל‪*3‬ל בקץ ל ך ע ו ת ‪:‬‬
‫ועל־־כן לשמרי ?ני ככל־מ?‪?5‬ה ר ע ולמירי מאלכם ?ל‪-‬כעם‬ ‫י‬
‫ז‪:‬‬
‫ו י ת ן ל כ ם ש ל ו ם ‪ .‬השוה חגי ב׳ ט׳‪ :‬ובמקום הזה אתן שלום‪ .‬וכן חנוך א׳ ע״* י ״‬
‫י ד ‪:‬‬
‫מ י ש ו ר ‪ - .‬ו מ ש ב ט י ה ו ד ה ‪ .‬במקור ר ק בלשון י ח‬ ‫ושלום יהי לצדיק ואורח‬
‫^‪ i * r^g cpvi‬אפשר לא היה כאן אלא שם של שבט א ח ה בודאי לוי‪ .‬והשם יהיייי‬
‫נוסף על ידי בעל התוססות‪ - .‬נ ק מ ת נ צ ח ב א ו י ב י כ ם ‪ .‬ב מ ק ו ר ‪ xov vtxotx; :‬ע ‪ 1‬ף ^‬
‫‪0‬‬

‫‪ .toI *atQaaiv‬המלה ‪ naxgdav‬אין לה כאן שום מובן‪ .‬וצריך לקיים שהמתרגם‬ ‫‪s‬‬ ‫‪v^w‬‬
‫היווני טעה וקרא במקור העברי אבותיכם במקום אויביכם‪ - .‬ב י ר ו ש ל י ם ה ח ד ש י"‬
‫השוה א ת התיאור של ירושלים החדשה בישע׳ נ״ד י ״ א ־ י ״ ב ם׳ ם״ו כ״ב )שמים חדשים‬
‫וארץ חדשה(‪ ,‬יחזקאל מ פ י ק א׳ ואילך‪ .‬והשוה גם חנוך א׳ צ׳ כ ״ ח ‪ -‬״ ט ‪ - .‬ב י ה׳‬
‫כ‬

‫י ה י ה ב ת ו כ ה ‪ .‬כאן יש )עד סוף הכתוב( תוספת נוצרית‪ :‬והתהלך עם בגי אדם וקדי*‬
‫ישראל ימשל־בה שפל ועני וכל אשד יאמין בו ימשל בשמים באמת‪- .‬‬
‫ל‬ ‫מ‬ ‫ה‬
‫ב י ן ‪ . . .‬ו ב י ן ‪ .‬ה מ ל א ך המתווך בין ישראל לקונם הוא מיכאל שרה ש‬ ‫* י י‬
‫‪:‬‬
‫יובל׳ א׳ כ״ס‪ :‬ומלאך הפנים ההולך לפני מחנה ישראל‪ .‬ויומא ל״ז * ׳‬ ‫האומה‪ .‬השוה‬
‫גבריאל בימינו ורפאל בשמאלו‪ .‬השוה עוד חנוך א׳ מ׳ ט׳‪ .‬ובמדרש‬ ‫מ כאל באמצע‬
‫)ילינק ביה״מ ר ע״ה( משה הוא המתווך ומבקש רחמים על פ ו ^ י‬ ‫פט דת מרע״ה‬
‫ד‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫י‬
‫י • השוה ד נ י א ל י י ב א׳‪ :‬ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העומד‬ ‫״ ;י;״‬
‫‪,‬‬
‫» ע מ ך ‪ - .‬מ ל א ך ה ש ל ו ם ‪ .‬הוא המלאך המנהל א ת הצדיקים ) ע ׳ ח ג ו ך א׳ מ׳ ה ׳‬ ‫ע‬
‫ב ם‬ ‫‪V‬‬
‫\ ‪ : V‬־ י ף פסוק ה׳ יש תוספת נוצרית‪ :‬והיה ב ע ת יפשע ישראל יסור ה׳ מאתי‬
‫‪ n‬ז ל פ ח ו ב ע ם אשר יבקש !לעשות[ רצונו כי לא מ ל א ך אשר ידמה לו יזה שמו בכל‬
‫מקום ב »ראל ובעמים משיח‪ - .‬בסוף פסוק ז׳ יש ת ו ס פ ת נוצרית‪ :‬למען יקבלכם וירחםכם‬
‫גואל הגו ים כי היא א מ ת וארך אפים חנון ורב־חסד ומורה במעשים א ת ת ו ר ת ה ‪ /‬־ ־‬
 ‫צוואת דן ה ס ‪ -‬נ פ ת ל י א יא‬
‫ן?ל־?זב וא?ת ןאךך‪-‬רות א ל ב ו ‪ :‬ןאת־א?ר ? מ ע ל ם מאבי?ם‬ ‫ז‬
‫אותה תגידו ל ? נ י ? ס ‪ :‬ךעל״כן סורו מ ? ל ־ ך ? ע ךףבקו ? צ ד ק ת‬ ‫ח‬
‫אללים וליה ? ? ? ? ם ללשועה עד־עולס‪ :‬וקברוני אצל א ב ו ל י ‪:‬‬ ‫»‬
‫ז‬
‫וללכל ]אלילם[ ?אלה ‪1‬לנ?ק להס ‪1‬ל?כב ?שי?ה ט ו ? ה ‪:‬‬
‫ולקבךהו ?}יו ואלריי־כן לעלו את־עצמוליו !ולשימון[ ב?קוס א ? ר‬ ‫כ‬
‫? ס אבנךלס י?לק ויעקב‪ :‬ל ב ד א ? ר נ?א ל ל ס ךן א ? ר לש?חו‬ ‫נ‬
‫את־אלליס וין?ת מ א ך ן נללתס י מ ‪ ? #‬מ ל?ךאל ומאךץ ?בוךלם‪:‬‬

‫ל??י*י לי?קב ‪1‬ו?ן־[בללה‬ ‫נ?ללי לכן‬ ‫צואת‬

‫ת ע ל ק ת צואת נ‪$$‬לי א ? ל צוה ל א י מותו בשנת ? ל ? י ס‬ ‫«‬

‫כ‬
‫ומאה ל ת ך ו ‪ :‬וללי כ א ? ר ‪$‬א?פו ?}יו כ ל ך ש ל?ביעי ?ראשון‬
‫ר‬
‫לחרש ו‪.‬יעש ללם מ ? ל ה ‪! :‬ללי ? ? ל ך ת כ א ? יקיץ מ??תו‬ ‫נ‬
‫‪*1‬א?ר ל ל ס הןה אנכי מת ןלא לאמיני לי ז ול?ךך את־לל ‪1‬ללת!ק‬ ‫י‬
‫‪*1‬א?ר ל ל ס הנה אלכי מת אחרי ל ? ? ל ה ]א?ר ??יתי[ א ל מ ו ל ‪:‬‬
‫ולען רא?ר אל־?}יו ? ? ע ו ?ני בני נ?תלי ולק?יבו לאמרי א?י?ס‪:‬‬ ‫י‪-‬‬
‫איתי ילךה כ ל ל ה כי ע ש ל ה ך ל ל ב ן ך ? ה נתתן לנעקב את‪-‬‬ ‫י‬ ‫י‬

‫כ ל ל ה ת ל ל י ל ו ת ל ד ו ת ל ל אומי על־בןכי ך ל ל ןעל־כן קךאה‬

‫ז‬
‫את־?מי נ כ ל ל י ‪ :‬ולאלכני ך ל ל מאל כי נולדתי על־־כךכיה‬
‫י ? ע י ח י לך ‪1‬ת?קני ‪1‬י*אמר מי ללךלי את לך יוצא מרלמי ן ל ש ן ה‬
‫״־־=« ל ך ‪ :‬ועל־כן ך ? ה אלי יוסף בצל כלכלת ך ל ל ‪ :‬ואמי בללה‬
‫לללה כת־ךתי אחי ךבוךה מינקת לבקה א ? ר נולךה ?יום לולל‬
‫ך ל ל ‪1 :‬ללי ךתי ממשפחת א?ךלם כ ? ר י לרא אלהים ל?שי ומזרע‬
‫ל ! ל ש ‪ :‬וללי כ א ? ר }פל בשבי ולקנהן ל^ן !ללךלו את‪-‬עךןה‬ ‫יא‬
‫? ? ל ת ו ל א ? ה ‪1‬תלד ב ת ולקךא ? ? ה ןל?ה על־‪#‬ס לעיר אשר‬

‫ע ‪ 1‬מ ו ת י ו‪ .‬כאן תםרות במקור היווני כמה מלים עד התיבה במקום‪ ,‬והוספנו מ ס ב ר א ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫וישימון‪ - .‬פסוק ג׳ הוא כ ל ו ת ו ס פ ת מאוחרת של אחד המעתיקים )ע׳ לעיל בפי׳ א ו ׳ ‪- ( .‬‬

‫ש ל ש י ם ו מ א ה ‪ .‬לפי יובלים נ ו ל ד נ פ ת ל י ב ש נ ת ב׳ אלפים קיל‪ ,‬לפי מדר׳ תדשא‬

‫‪ _ /‬ו• ת י‪,‬‬ ‫‪n‬‬ ‫חי קל״ג שנה‪ .‬לפי ם׳ הישר )פ׳ שמות( ק ל י ב ‪ - .‬נ פ ת ל י ‪ .‬השוה ברא׳ ל׳‬
‫‪ .Tou&alos‬שם זה לא ידוע מקורו ולא נמצא במקום אחר‪ - .‬מ מ ש פ ח ת א ב ר ה ם ‪ .‬משתדל‬
‫הכותב להראות שבני שפחות אף הם ממשפחת אברהם היו גם מצד אמותיהם‪ - .‬ז ל פ ה‪.‬‬
‫בלהה וזלפה היו אחיות לפי המסורה )ע׳ יובל׳ כ י ח ט׳(‪ .‬לפי ת י י לברא׳ כיט ב י ד ‪ -‬כ ״ ט‬
‫היו שתיהן אף הן בגות לבן מ פ י ל ג ש ו ‪- .‬‬
 ‫ב‬ ‫?‬
‫השבטים‬ ‫צוואות‬ ‫*‬

‫י‬
‫? ה נ * כ ה ‪ :‬ואלרי־כן ‪ :‬ל ך ה לו א ת ־ כ ל ל ה לאמר נבללה כ ל י ‪$‬‬ ‫יב‬
‫א ך נולדה ו ת ל פ * כ * ד י ]א?ה‪ 1‬ו ל כ ל ל ל י ל ק ‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫וייעידני * כ י ל‪$‬ל־‬ ‫לא‪:‬לות‬ ‫? ה ל י כאמת‬ ‫קל‬ ‫ל־ליי "‬ ‫ו ^ י‬ ‫ב‬

‫ב ע ז ו ך ה ו‪3‬ם־‪ 5‬רכני ל ה י ו ת כ א ‪ :‬ל ה ‪ :‬כ י כ א * ר י ד ע ל י ו צ ר א ת ־ ־ ל כ ל י‬

‫ז‬ ‫ב‬
‫ת‬
‫כך*י‬ ‫‪ :‬כ י ל י ל ‪ 5‬י ה י לכיא ל כ ר כ כ ה ‪ :‬צ ר נס־‪::‬‬
‫את‪-‬לגןץה‬ ‫כ?ה‬
‫‪D‬‬ ‫‪b‬‬ ‫נ‬
‫י ^ לפי ל י י ל ‪ :‬ו ל א ליי ללייז כינולם ע י ־‬ ‫^‬
‫וכ‪*$‬י‬ ‫ובקו נוצר כל־‪:‬צור‪:‬‬ ‫ל ש ע ך ה כי ב מ * ק ל ובמךה‬ ‫ל*לי*ית‬ ‫י‬
‫ה‬
‫את­‬ ‫י י י ע לל כ ל ־ כ ? ר‬ ‫ככ‬ ‫נרע לייצר * ר ו ת כל־כלי ל ? ה ? * י‬
‫ואי?‬ ‫‪:‬צור‬ ‫ל ר ע ‪ :‬כי אין‬ ‫ילל‬ ‫וכהי‬ ‫ללללך בטוב‬ ‫ל ג ב ו ל א * עדיי‬ ‫ר‬
‫י׳‬
‫ם [‬
‫‪rib‬לאד‬ ‫? ‪1‬‬ ‫מ ל * כ ה ‪1‬ל‪ :‬ל א לךעם כ י א ת ־ כ ל ‪ -‬ל א ך ס כ ך א ב צ ל מ ו ‪:‬‬ ‫ו‬
‫‪3‬ז מ ל י כ ת כ ו נ ת ו כ ן מ ע * ה ו כ א * ר ןמם כךלכצע כ ל ב י כן־־^יי‬
‫‪i‬‬ ‫‪r‬‬
‫כע^ני ‪5‬ז ‪ w‬כנכ*י ‪ P‬ל כ ד ו א ס ־ ב ת ו ל ת לל ו א פ ־ כ מ ע ש י ?ליעל‪:‬‬
‫נם‬ ‫לכלל‬ ‫ככה‬ ‫ל*מיעה‬ ‫ל ח * ך כין ךא‪:‬ה‬ ‫ל ב ד ל כין אור‬ ‫ןכא*ר‬ ‫ז‬
‫א*ר י א מ ר כ י י ך מ ו א ל י‬ ‫ל ך ע ו ל ה ואין‬ ‫ל ר ע ה ו יכין א ש ה‬ ‫ביךאיש‬
‫לכ*ת‬ ‫לשני ככנילם א ו ב ד ע ל ס ‪ :‬כ י צ ל כ ע ל אללים כ מ ד ד‬ ‫ח‬
‫ל ח ו ש י ם ב ר א ש ן א ת י ל צ ^ א ר ל כ ר ע ם ־ ל ל א ש ולתן עליו * ? ל ליכי‬
‫ילתכאלת ןלב ל ל ‪ 5‬י ז ‪ m‬ללכריש ק ? ה ‪1‬ל‪ [~.‬ק ן ה לכליאות כ כ ל‬
‫ל ע ? ה ללכלס ל צ ת ? ל ע י ת‬ ‫לכעס כ ל ה לכרירות ?הול לשתוק כליות‬
‫ה‬
‫למשכב כ ל נ ל לעז ו כ * ל וככ כני לליי כל־מעשיכם בסדר‬
‫ה ‪:‬‬ ‫ם‬
‫ט‬
‫ל ט ו ב ו ל ל ך א ה א ת ־ ל א ל ה י ם ואל תלכזו לעשות ב נ א ו ה ן נ ם ־ ל א ך כ ר‬
‫ב ל א ע ת י ‪ :‬ב י כ א * ר יאמר ל ע ל ן * מ ע י וליא ל א תיכל כן ל א ־‬ ‫י‬
‫תוכלו ללאיר מעשיכם א ם כ ח * ך ת ל י ו ‪:‬‬

‫ל ה י ו ת כ א י ל ה‪ .‬ע׳ בדא׳ מ״ט כ״א‪ - .‬כ י ב מ ש ק ל ‪ .‬השוה ישע׳ מ׳ י״ב ושקל‬ ‫‪:‬ג‬
‫בפלס הדים‪ ,‬איוב כ י ח כ י ה לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה‪ ,‬חנוך א׳ מ י ג ב׳‬
‫‪1‬‬
‫החושים‬ ‫רשימת‬ ‫י א י א איך נשקלו כולם במאזני צדק‪ ,‬ועוד‪ - .‬כ י כ ל פ ע ל ‪.‬‬
‫והאברים שבאדם נמצאת ב ב ר כ ו ת ם״א‪ :‬ת נ ו רבנן‪ ,‬כליות יועצות ל ב מבין לשי]‬
‫מ ח ת ך פה גומר ושט מכניס ומוציא כ ל מיני מאכל ק נ ה מוציא ק ו ל ריאה שואבת‬
‫טחול שוחק ק ר ק ב ן טוחן‬ ‫כ ל מיני משקין כ ב ד כועס מרה זורקת בו טפח ומניחתו‬
‫ק ב ה ישנה אף נעור‪ .‬רשימה מקבילה לזו נמצאת גס במדרש א י ב דרבי עקיבא נוסח*‬
‫‪,‬‬
‫צוואת נ פ ת ל י ה ע ב ר י ת ‪ - .‬ב ט ן ל ה פ ר י ש •‬ ‫א )ילינק‪ .‬ביהימ ג ‪ /‬ליה(‪ .‬השוה גם‬
‫‪ 5 1 d x Q « n v‬ב א י ב ד ר ׳ ע ק י ב א ‪ :‬כ ר ם לריעה‪ .‬צ׳ארלם )בשם פרלם( מקיים‬ ‫‪.ek‬‬
‫כאן טעות של המתרגם היווני שקרא לפרוש במקום לפרש‪ .‬וכאן נ מ ס ד ב ע ב ר י ת באופן‬
‫שיהא נ ש פ ע לשני פ נ י ם ‪ - .‬מ ת נ י ם ל ע ז ‪ .‬השוה ד ב ׳ ל י ג י י א מ ח ץ מתנים קמיו‪ ,‬וגם‬
‫יחז׳ כ״ט ז ׳ ‪ :‬והעמדת )־והמעדת( להם כ ל מתנים ‪-‬‬
‫‪:‬‬ ‫ק‬ ‫צוואת נפתלי א י ב ‪ -‬ה ו‬
‫ואלם אל־למללו להרע את־מע*י?ס בתאות־?צע ולפתות‬ ‫נ‬
‫את־נ?ש?ם ?ל?לי־?וא כי אם־תללישו ? ט ל ר ל?ב תךעו ללללזק‬
‫?רצון יי ולתעב רצון ?ליעל‪ :‬ל??<ט וללרת ולבו?בים ל א לשנו‬ ‫ב‬
‫??אם מן ל א ?מידו נס אלם את־תולת אללים ממשוכת מעשי?ם‪:‬‬
‫מי תגדלם ללבו שולל ונעזבו את־‪ ::‬וימירו את־רר?ם ול?נעו ל א י‬ ‫נ‬
‫עץ וא?ן ורוחות תעתועים‪ :‬לא־כן אתם ?ני א ‪ #‬ל לכרלם ?רקיע‬ ‫ד‬
‫?ארץ וכ יס ו??ל‪-‬ללצוליס את־‪ ::‬עו?ם לכל־תליו ‪?1‬אנ‪#‬י[ ?דוס‬ ‫ז‬

‫א ? ר המירו את־רר?ם‪?? :‬ה תחתיתו נס־לןפילים את־רר?ם א?ר‬ ‫ה‬

‫קללס יי ?עת ל?בול ‪;1‬ק(ם ?גללס את־־לארץ ש??ה מיוש?יל‬
‫ן?ל־הצומת ? ה ‪:‬‬
‫ואת־?ל־אלה ל?ני אומר ל?ם ?ני ‪5‬י קראתי ?ם?ר לנוך א?ר‬ ‫ד‬
‫נס‪-‬אלס תסורו מ א ח י י לל ותלכו ??ל־־תטאת לגולם ותעשו ?ל­‬
‫רשעת סדים‪ :‬ותביא יי עלי?ס שבי ו^כרלם שם את־אולכי?ם ו?רה‬ ‫ב‬
‫וצוקה ת?ניעאת?ם עד תשמיד יי את־?ל?ס‪ :‬ונשארלס מתי־מעט‬ ‫נ‬
‫ו?אלית ואז לשובו וידעתם את־י‪ :‬אללי?ם ול*י??ם לל לאר??ס‬
‫?רב ל?ריו‪ :‬ןליה כי־‪:‬שובו אל־ארץ אבותיהם ןשבו ןש?חו את­‬ ‫ד‬
‫ד‬
‫ל‪ :‬ו?שעו‪ :‬ולמי?ם לל על־?ני ?ל־לארץ עד־צא ל ? לל‪:‬‬ ‫ה‬
‫ובשנת לאר?עיס לתר ראיתי לזון על־תר ל!יתים מקרם‬ ‫ה‬
‫לירו?ל‪:‬ס כי ת ^ מ ש וללרל נלמו‪ :‬ולנה ל?לק אבי־אבי רא?ר‬ ‫כ‬
‫אלינו רוצו ות?שו איש ?פי כחו ןליה א?ר נחזיק ?ם וליו לו‬
‫ת^ן?ש ו ל ‪ :‬ר ל ‪ :‬ו?רץ ?לנו ‪ :‬ל ד ןללפש לוי את־ל‪?$‬ש ונעבר‬ ‫נ‬
‫‪:‬הורת ולתפש את־ל‪:‬רל וירימו ?גילם אתם‪:1 :‬לי לוי כש?ש‬ ‫ד‬
‫ולנה עלם מושיט לו שנים עשר ענפי תמר ויהו דה נוצץ כל?כה‬
‫ז‬

‫ותחת רגלילס שתים עשרה קרנלם‪ :‬וירוצו ל ף ויהורה ןס־שנילס‬ ‫י•‬

‫ונלזיקו ? ם ‪ :‬ולנה שור פר על־לארץ ושתי קרנלס גדולות לו‬ ‫י‬

‫ו ה י ר ח ‪ .‬השוה חנוך א׳ ב׳ א׳ המאורות אשר בשמים והם יעלו‬ ‫השמש‬

‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ויבאו כלם כמשפט איש בעתו‪ .‬ו ע גם בן םירא ט״ז כיו‪ - .‬ה נ פ י ל י ם‪ .‬ע לעיל‬
‫צוואת ראובן ה׳ ו ‪­ /‬‬
‫ו ש כ ח ו ‪ .‬מלכי בית חשמונאי שנסחפו אף הם בזרם התרבות היוונית‬ ‫ושבו‬
‫ובמנהגיה לאחר נצחם את הסורים‪ - .‬ח ם ד הי‪ .‬כאן בא הלשון‪ :‬איש עושה צדקה‬
‫ופועל רחמים לכל לרחוקים ולקרובים‪ .‬כתוב זה חשוד בעיני כתוספת נ ו צ ר י ת ‪- .‬‬
‫החזון שבפרקים הבאים מסופר באריכות‪ ,‬בשנויי נוסח״ בצוואת נפתלי ה ע ב ר י ת ‪- .‬‬
‫‪,‬‬
‫ש ו ר פ ר ‪ .‬ע״ס ד ב ל״ג י״ז‪ - .‬ו ה ם ו ר י ם‪ .‬הםליבקידים‪ .‬הוא מונה את הסורים בסוף‬
 ‫צוואות השבטים‬
‫ואסלם ?נבו ?כנסי מ * ד ו‪3‬ל&ץ למחזיק בו ןלא יצלנו‪ :‬ו;**‬ ‫ז‬
‫יוסף ו!לןק־בו וירוס אתי י ל ד ‪ :‬ואצמי ךאיתי ?י ? ס הלימי ןמד•‬ ‫ח‬
‫מנלה קדו*ה נךאלה לנו לאמל לאשוליס ל?לים ל׳מךסיס ל<ישלים‬
‫ןלסולים לנהלו את־שבי ?ניס ע * ד שבטי לשךאל‪:‬‬
‫ואלא עול מקץ *בעל‪ ,‬ימים ולנה אבינו לעקב עומל על־‬ ‫ו‬
‫י ם‬
‫* מ ת ‪:‬ם י?נ‪:‬ה ואנחנו א י ו אתו* ולנה אנ‪:‬ה ?אה ב ל א מ ל ל‬ ‫ב‬
‫ולמי־חומל ועל־לאנ‪:‬ה ?לוב אנית יעקב‪ :‬ו*א?ל אלינו אבינו מ י •‬ ‫נ‬
‫ה‬ ‫ת‬ ‫‪n‬‬
‫‪ T P‬לתוך אנלתנו‪ :‬וללי כ א * ל ?אני ל י ? ולנה םעל‬ ‫י‬
‫נ י ‪:‬‬
‫ל ל ח ו ל ל ורול־סו?ה ג ל ו ל י ואמינו א‪#‬ל אלז מלנה ל ל ך מ א ל‬
‫ואנלני נשאנו על־ל‪:‬ם מ?עךה ‪1‬ת?לא לאנ‪:‬ה ?לס ול?ד ?תיו‬ ‫י׳‬
‫לנליס עד־א*ר נ ש ? ך ה ‪! :‬י?לט יוסף על־למיךה ל א ל ת ן ג י‬ ‫ו‬
‫אנלני נ?לךני איש מאחיו ע ל ־ ת ^ ע ה קךשים ויהוךה ןלוי ליו על"‬
‫ז ‪ -‬ח ל א ל ל ‪ :‬ון?ץ ?לני על־לק?וי אדן‪ :‬וילגר לוי <?ק וילפלל אל־‬
‫ל א ל ל י ס ‪ :‬וילי ?י ל ל ל ל?על והנע ל א נ י ‪1 ^ - ( , £‬י<?לום*‬
‫ה‬ ‫ס !‬ ‫ה‬ ‫ט‬
‫ולנה י‪$‬ל‪,‬ב אבינו ? א ונשמח ?לנו ילדו‪:‬‬
‫ואןיל לנעקב אבינו את־־שני לללומות ל א ל ה ‪*1‬א?ר אלי * י *‬ ‫ז‬
‫יבאו לך?לים ל א ל ה ?עלם אללי א*ד יקזךאל יןנה לךמל‪-‬‬
‫‪*1‬א?ל אלי אמי אללי־מן אולילה לאל ?י עוד יוסף ?ני לי <‪5‬י‬ ‫ב‬
‫לאילי למיד א?זר ל??להי ל‪ :‬ילל א ל ? ם ‪ :‬וי?ך; ויאמר אללי לי‬ ‫נ‬
‫?ני יוסף מי לי אלה ואצכי ל א אראך ונם־אלה ל א לךאה אה־‬

‫נמצאים כאן‬ ‫מזכיר כ ל ל ‪ - .‬ה כ ש ד י ם‬ ‫הרשימה של אויבי האומה‪ .‬א ת הרומאים אינו‬
‫שלא במקומם‪ ,‬וצ״ל‪ :‬הכשרים המדים ו ב ו ‪- /‬‬
‫גר‬
‫י ם י מ נ י ה ‪6(« .‬ע‪<1‬ן\ד=ימניה=יבנה‪ .‬לפי יוםפוס )קדם׳ י״ג ט״ו ך׳( היתד‪ ,‬י ב י‬
‫עיר הים )השוה גס מק״ב י״ב ח׳ ט׳ ומ׳(‪ .‬גם פליניום )‪ (Hist. Nat. 5, 13, 68‬חושב אותי•‬
‫במדד• ידועה לעיר־ים‪ .‬שהיה לה גמל משלה‪ .‬חוץ מזה מוצאים אנו גם ימניה א ח ר ת ביייי‬
‫‪,‬‬
‫כפר ימה )דרומית מערבית מים כנרת(‪ ,‬ונזכרת במגלה ידו׳ א א ‪ /‬קדמ׳ י״ט כ״ג וי״י*‬
‫עיר נפתלי‪ .‬לפי זה תהא ה כ נ ר ת ים־ימניה ש ל נ ו ) ע ׳ ‪ .8726‬ז&(‪ — .‬ב ל א מ ל ח י ם ‪ .‬ב מ ק י י‬
‫השערת גאםטד נפלה כאץ טעות‪ ,‬שהמתרגם היווני ק ר אבמקיי‪vxagixaty\.‬‬ ‫‪6eox1‬לפי‬
‫העברי מלא מלוחים במקום ב ל א מלחים )וע׳ צ׳ארלם בהוצאתו היוונית עמ׳ ‪ .(153‬־־‬
‫ו י מ ל ט י ו ס ף ‪ .‬מכוון לירידת יוסף מצרימה‪ ,‬או לפרידת עשרת השבטים‪ .‬אפשר שבאר•‬
‫כאן לידי ביטוי ג פ השנאה ששרדה בין ישראל והשומרונים‪ ,‬שישבו ב ח ל ק ו של אפרים‪ .‬־~‬
‫ב ו א י ב ו א ו ‪ .‬ע ל ד ד ך ברא׳ מ״א ל״ב ועל השנות החלום‪ ...‬כי נכון ה ד ב ר )השוה‬
‫פ ר ק ז׳ של צוואת נפתלי ה ע ב ר י ת ( ‪ - .‬ח י א ת ה ‪ .‬ע׳ ב״ר פ״ד‪ :‬וימאן ל ה ת נ ח ם ‪ -‬מתנחמים‬
‫ע ל המתים ואין מתנחמים ע ל החיים‪- .‬‬
‫ק;‬ ‫צוואת נפתלי ה ז ‪ -‬ג ד א ג‬

‫יעקב א ? ר ה י ל י ח י ‪ :‬לקול ו ? ך י כ ק ? ת י לבכות נבדאני ‪1‬להי ? א ‪#‬‬

‫עצוךה כ ל ? ב י לתןיד־לו כי נ?כר יוסף ןאולס ‪,‬יראתי מ א י אלי;‬
‫הנה א י לראיתי אל?ם את־אלרית תלמים כי ?ל־אלה לקרו‬
‫את־לשךאל‪ :‬ןאלם לצוו את־?ני?ס אלרי?ס א ? ר ללח?רו אל־לוי‬
‫ויהוךה כי ביהוךה לקום לשועת לשךאל ובו ‪:‬מרך יעקב‪ :‬כי‬
‫?שבטי ך א ה אלתים לתציל את־עם־ל?ראל ןלקכץ את־תצדיקיס‬
‫מכין תגולם‪ :‬ןכי תעשו נם־אלם ?ני את־תטוב ל?ךעו?ם א י ־ א י ש‬
‫ןנם־מלכים ו??ס לל?אר אלתיס כין תגולם ות?טן ינוס כ א י ? ס‬
‫ןתיות ת ? ך ה ליךאו מ ? ס ו י י יאלככם ומלאכים ;סוככו עלי?ם‪ :‬כי‬
‫כ א ? ר לנדל איש את־תללד תיטב ל?קד שמו לטו?ה ??ה ‪1‬ל?קד[‬
‫נם־ז?ר?ם לטוב ל א י אלתים כי תעשו את־תטוב‪1 :‬א‪#‬ר ל א לע?ה‬
‫טוב לקללתו מלאכים ואנעים ןאלהיס לללל על־ידו כין תגולס‬
‫ןהשטן נ ^ ה י כלי־מש?ן לו ן?ל־ח!ת ת ? ר ה תרךה־בו ול‪ :‬ל??מהו‪:‬‬
‫‪ n‬כי נם־??ות תתוךה שני א י ם ללן וכלבוןה ת?לא?ה‪ :‬עת לאךם‬
‫ל ד ע ת את‪-‬א?תו ןעת ?רש מ א ה ללכלתו‪ :‬כי ?נידם תןם מ?ות‬
‫לי ןאם־לא י?מרו על־פי־רר?ם יביאו ת?א ‪$‬דול ע ל ־ א י לאךם‬
‫ן??ה נם‪?-‬אר תמ?ות‪ :‬ואלס ?ני ליו ל?מיס לבונים כאלהיס ?י‬
‫‪:‬‬ ‫ם‬
‫לדעתם את־דרך ??וליו ןאת־לקי ? ל ‪ ? -‬ע ? ה לכען י א ל ? ? לל‬
‫ולצו אולם ?אלה ו*א?ר אלילם א ? ר ל‪$‬לו את־ע?מוליו אלם‬
‫ל?רונה ןלקבךהו עם־אבוליו‪ :‬ולתי אלרי א ? ר אכל ן ? ל ה אלם‬
‫? ? ? ת ת ־ ל ? ב ולכס א ת ־ א י ו ול‪$‬ןע‪! :‬יעשו א י ו ?כל א ? ר »‪DJ‬‬
‫אכילס‪:‬‬

‫צ}את ן ד ת כ ן ת ל ? י ע י ל י ע ק ב ו‪?1‬ן־[זל?ה‬
‫תעלקת צ}את ן ד אשר ד?ר אל א י ו כשנת למש ועשרים‬
‫ו?אה לחךו‪ :‬רא?ר אלילם ? ? ע ו א י אצכי נולדתי כן ל?יעי‬
‫ללעקב ואתי נבור כין תמש?ללס‪ :‬ולכן ?מךתי כלללה על‪-‬‬
‫ה‬
‫להדרים ןל‪:‬ה כי ? א לארי א י תןאב אי־ ?ל־ל׳לה ר ז א ל ־ ל ע ד י‬

‫י ר א ה א ל ה י ם‪ .‬יש כאן תוםפת נ ו צ ר י ת ‪ :‬וישכן בין בני אדם עלה אדמה‪.‬־־‬ ‫בשבטו‬

‫ח מ ש ו ע ש ר י ם ו מ א ה ‪ .‬לפי יובלים כ״ח ם׳ נולד גד בשנת ב׳ אלפיט קל״א‪ .‬מספר‬

‫‪,‬‬
‫מתאים למספרים שבמדרש תדשא ו ב ם הישר‪ - .‬ו א ה י ג ב ו ר‪ .‬השוה ב״ר צ״ה‪ :‬כ ל‬
 ‫צוואות השבטים‬

‫ואררן אלריו ו א ל י ה ו ואחזיק ?‪:‬די ?רגלו ואקלעהי ?א?ן ל ק ל ע‬

‫ה‬
‫י מ ללגתיו‪ :‬ויוסף רעה אתנו ילוד כקזלשים יום וכליותו רך‬ ‫י‬
‫מ ס ל מלול ה ק ד י ם ‪:1 :‬שב ל?רו}ה אל־אכינו וננילהו נא?ינו‪1‬‬ ‫י־‬
‫?קר?תו מי אלבו מ א ד ‪ :‬ו מ ד יוסף לאבינו כי ? ה ט ו ?ני זל?ל‬ ‫ו‬
‫ובלהה את־?ל־לטוב ?עךר ויאכלו ל?רות ד ע ת לאומן ולעת‬
‫הו‬
‫יהוךה‪ :‬מי ךאה יוסף מי אצכי הצלתי ? ל ה מפי ל ל ב ואלךג‬ ‫ז‬
‫ואשלט את־לטלה ואצכי ‪ $‬צ ? ת י אל־־למי מי ל א ‪:‬מל לליות‬
‫‪1‬נא?להו ו מ ד ?*את לאבינו‪ :‬ואצכי קצ?לי על־יוםף א ל ל‬ ‫ח‬
‫עד־יום בו ???ר‪ :‬ןרות שןאה קילה בי ןלא ל‪?9‬תי ל ד ע ת את״‬ ‫ט‬
‫א‬
‫ולא למלאה עיןלם בי ה?לי?נו ??נע!־ ?א?ר‪? 1‬י‬ ‫יו^ ל ל ^‬
‫‪:‬‬
‫אכלנו את־הטלאיס מ ל ב ד יהוךה ן?ל־א?ר הגיד לאבינו ל א ? י ‪ 1‬ל י‬
‫את־לטאי אני מזכיר ?}י כי ??מיס רבות בק^ןיני ל ל י נ‬ ‫ב‬
‫אותו כי ? ט ? ת י ו ב ל ? כ י ‪ :‬ו נ ס ־ א ל ל לחלומות הוס?תי עוד‬ ‫כ‬
‫‪:‬‬
‫אותו }אכלו* לל?לילו &אדן תלים כ ל ל ך לשור את־‪:‬רק ל ? ד‬
‫ה‬

‫נ‬
‫ועל־כן ?כךנו אותו אני ובמעון לי??עאליס כשלשים ‪ #‬ק ל ‪1‬נ?הי‬
‫מלם עשךה ה ^ ר י ם לראינו את־אתינו‪ :‬ן??ה מלאה תאות ל ? צ ע‬ ‫י‬
‫את־ל?כנו לדךגו‪ :‬ואללי אבוהי לצילהו מ‪:‬די למען ל א א??יי‬ ‫י•‬
‫את־מעעזה ל?שע לןה בלשלאל‪:‬‬
‫ןעלה ?ני שמעו ך כ ר אמת למען ל‪*$‬ו צ ד ק ן ? ל ־ ב ^ *‬ ‫ג‬
‫?ליון ולא תלעו אללי לול לשנאה כי ליא ל ך ע ה ??ל־מ‪$‬שי‬
‫?ני ל א ך ס ‪ ? :‬ל ־ א ? ר _יע?ה לאךם ‪:‬תעב לשונא כי יןג?ה את־‬ ‫ג‬
‫לקות ל‪ :‬ל א יסללהי וכי ליךא ‪ W‬ל‪ :‬ו * י ק לרצד‪ ,‬ל א ‪:‬אל?הו‪:‬‬
‫א?ת לבןה כ ? א ? ר לקנא דכת־עס ללכב ונאוה ‪ :‬א ל ב כי לשנאה‬ ‫נ‬
‫לעור את־נ?שו כ א ? י לאיתי נס־אצכי ? י ו ס ף ‪:‬‬
‫ועל־כן ?ןי לשמרו מ?ני ל ש נ א ה ‪? :‬י לשונא ‪:‬תטא נס­‬ ‫י‬
‫‪3‬‬
‫לאללים כי ל א ילפ? ? ם י ע לל?רי מ?וליו לאהב את־רעהי‬

‫שנכפל שמו‪.‬״ היה גבור‪ ...‬גד ולגד אמר ברוך מרחיב גד‪ - .‬כ י ש ח ט ו ‪ .‬ע׳ ת״י ל ב ר א ׳‬
‫ל״ז ב ׳ ‪ :‬דחמנין אכלין בישרא דתליש מן חיוא חייא‪ ...‬ואתא ותני לות אבוהון‪ .‬יעי‬
‫‪,‬‬
‫ב י ר פ ״ ד ‪ :‬מה אמר‪ .‬ר׳ מאיר ו ר יהודה ור׳ שמעון‪ .‬ר י מ אומר‪ .‬חשודין הן ב נ י ו‬
‫על א ב ר מן החי‪ .‬ר י ש אומד‪ .‬תולין הן עיניהם ב ב נ ו ת הארץ‪ .‬ר״י אומר‪ ,‬מזלזלין ב ב נ י‬
‫השפחות וקודין להם עבדים )וע׳ גם פרקי ד׳ אליעזר ל״ח(‪- .‬‬
‫כ ש ל ש י ם ש ק ל ‪ .‬לפי התורה מכרוהו רק בעשרים‪ .‬המספד שלשים הוא מםורה‬
‫עממית‪ .‬שנכנסה אחיכ לספרות הנוצרית‪- .‬‬
 ‫צוואת ג ד א ד ־ ה יא‬

‫ןלאלהים י ל ? א ‪ :‬כי אם נם־אתיו ל?‪#‬ל נלפז להודיע לצל‬ ‫נ‬

‫וללאמץ למען לשפט נענש ף ו ? ת ‪ :‬ואם־ע?ד להלה והמיתו כאדוניו‬ ‫י‬
‫ו ל ר ‪ #‬עליו ?ל־רע למען יוכל להמיתו‪ :‬כי השנאה העזר ?רצח‬ ‫י־‬
‫ננד ? ל ־ א ? ר _י?ליתו וללה כי תראה או ת ? מ ע על־דכר הצלחתם‬
‫ו ל ל ל ה ‪ :‬כי כ א ? ר לבקש לאה?ה לתליות מתים ולעורר את־‬ ‫י‬
‫ה מ א ד י ם למןת כן לבקש נם־השנאה להרג את־תתלים ןלא תא?ה‬
‫להשאיר מתלים נם־א?ר ע^ם בהבלי ה ? ו א ‪ :‬כי רות השנאה בק^ר‬ ‫ז‬
‫רוחה תפעל נחךו עם־ה??ן כ צ ל להמית א י ־ א י ש ןרות לאה?ה‬
‫ת?על נחד עם־־תוךת האלהים באךך־רות להושיע א ת ־ א י ה א ך ס ‪:‬‬
‫ךעה היא השנאה כי תיא למיד עס־?זב תלתכר ןנ^ד הא?ת‬ ‫ה‬
‫^ ^ ן ל ח ? ך לאור מר למתוק י*קךא ורצח‬ ‫ד‬ ‫^‬ ‫ם‬

‫תוךה לעיר קצף ולעורר מלחמה ואת־הלב תמלא ךעה ולמת‬

‫ה ש ט ן ‪ :‬ן?זאת ה?ני אומר ל?ם א י כי }‪5‬יתי א ? ר לנופו משנאת‬ ‫כ‬
‫רע ולר?קו ?אהבת אלהים י?ר ל?ב לגרש שנאה וענוה לפיץ‬
‫ק נ א ה ‪ :‬מי צדיק ו א י לירא מעשות ך ‪ #‬ע ןלא ליךא אשמת רעהו‬ ‫נ‬
‫כי אם־את־נפשו כי אלהים לךאה ל ל ? ב ו ‪ :‬ולא נלך ךכיל באיש‬ ‫י‬
‫למיד כי לךאת ?ליון ת ש ? ך ב ו ‪ :‬אם־ליךא לחטא לאלהים ל א‬ ‫י׳‬
‫יהפץ לעשות עול לאיש ולא במחשבוליו‪ :‬ו*את הכרתי לאלרונה‬ ‫י‬
‫אלרי א ? ר ? ב ת י מח?אי ‪1‬א?ר לטאלי[ ליוסף‪ :‬כי ד‪,‬תשו?ה אל־‬ ‫ז‬
‫אלהים ?אמת תזרה ?פילות ולפיץ חשק ולאיר את־העינים ותתן‬
‫ד ע ת לנ?ש ולנהל ע?ה לתשועה * ו?ל־לר?ריס האלה אקזר ל א‬ ‫ח‬
‫למךהו א י ־ א י ש אולם נכיר ?שובו מ ד ר כ ו ‪ :‬כי ה?יא אלהים עלי‬ ‫ט‬
‫מללת ה ? כ ד ולולא לפלות־נעקב אבי עךוני כי אז כמעט קט‬
‫י ‪ -‬י א ח ל ף רותי מ א י ‪ :‬כי ? ל ־ א ? ר בו לל?א לארם בו לומר‪ :‬ו כ א ? ר‬
‫?קשה ?בדי ?לי רתם על־יימף כן ןניתי נם־אני ?לי רתם ב?כדי‬
‫ואשפט אתד עשר חרש ?מ?פר תלמים א ? ר שנאתי את־יוסף עד־‬
‫א ? ר מ?רהו‪:‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ר ו ח ה ‪ .‬ע״פ שמות ו׳ ט ותרגום ה ע שם‪- .‬‬ ‫בקצר‬
‫‪,‬‬
‫ע ם כ ז ב ת ת ח ב ר ‪ ,‬ע׳ בן סידא כ כ״ה‪ :‬ושבח אני את הגנב מן המכזב ת‬
‫‪,‬‬
‫וגחלת שגיהם השמד )ועי שם גם ה׳ י ״ ד ( ‪ - .‬ב ו י ח ט א ‪ .‬השוה יובלים ד ל ״ א ‪ -‬ל ״ ב ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫)וע גם םנהד׳ ק״ח‬ ‫באבן הרג ]קין[ את הבל ובאבן גהרג במשפט צדק‬
 ‫צוואות השבטים‬

‫ןעלה א י לןהלתי אל?ס אלבו איש את־אתיו ןתשמידו ?}אי•‬ ‫ו‬

‫כלכב?ם ואלבו איש את־לעהו ?מע?י?ס ו?ל?לי?ס ו?כל ‪1‬י?י[‬
‫פ ‪:‬‬
‫ל כ ? כ כי כ א י אלי לכךמי את־יוסף ל ? ל ו ם וכא?ר ‪?:‬או*י מאת‬ ‫ב‬
‫?}יו ‪1‬תל?ך לש}אה את־תבו}תי ותךנז את־נ?שי לל?יתו‪ :‬ןאלם‬ ‫נ‬
‫אהבו אי* את־לעהו כ ל כ ? ? ס וכי יל?א ל ף אי‪ 0‬ול*ו‪ 9‬אליי‬
‫‪4‬‬
‫ל?לום וןליל ללאה את־למת ל?}אה ולא תשכין א??ףי ז ו ‪ $‬י •‬
‫וכי ללוךה וישוב מלךבו ו?ללל לו ואס־לכלש אל־לךב אתו <‪5‬י‬ ‫י‬
‫ל?כע ול?אל ל ? א ? ? } ה ‪ :‬ואם לליב ?איש אל‪-‬לגל ל ך ס י ד ^‬ ‫י׳‬
‫?ן י?}אף ו}ל©ך לף לאויב ולטא ל ף ל ? א }לול כי לבות ??ו‪$‬י׳‬
‫‪ :‬ל כ ל אליך או !ללש עליףי ך ע ה ומ?ףי לקת ל ? ת ו ‪ :‬ואם ‪ :‬כ ל י‬ ‫י‬
‫ויבוש כי תןלה ךעתו ל ? ק ט ואל‪-‬לנל לך?תי כי א ? ר ‪ :‬כ ס ל ע י י‬
‫‪:‬שוב ?לךכו ןלא יוסיף לס&א ל ף כי כ כ ד ‪:‬כ?ךף וייךא ??ף‬
‫ו_י?ליס ? ? ך ‪ :‬ואם לא־ילע ב ? ת ו?ךעתי י ^ ל ו?ללל לי ? ל ^‬ ‫ז‬
‫ואת־ל???ט לאלליס ‪ ^ 0‬ב ‪:‬‬
‫וכי לי&ב ללע?ם ??ם אל־תע?בי ולל&ללו כעדו א ? ר ע י "‬ ‫ז‬
‫סיף ל?יו נ?ליל כי כן טוב ‪3‬ם־ל?ם‪ :‬וכי ין?א עוד אל לק}אי"‬ ‫נ‬
‫בי־ חכלו כי קץ ? ל ‪ ? ? -‬ד למות ף־זודו לל‪ :‬א ? ר }תן את־לטיב‬
‫ואת‪-‬למועיל ל ? ל ־ א י ־ א י ‪ : #‬ל ל ך את־??©ט לל ויניס לר ו‪$‬ל"‬ ‫נ‬
‫‪?$‬לף נ?לים‪ :‬ואס א ל ד ל ך ? ע י ם ל??ל‪-‬ה‪1‬ן ? ע ? ו אלי אמי אל­­‬ ‫י‬
‫ת ל ל ר ו ב ו ןהולילו למועל לל‪ :‬כי הוא לקת ?ך?עים ?שךס ול?לל‬ ‫ה‬
‫ל א ? ר ? ב מלךבו ‪1‬א?ר ל א ‪:‬שוב ילשך לע}ש עולמים‪ :‬כי ללל‬ ‫ו‬
‫א ? ר ל א לקנא ?לעהו יליה לךצין ל א י לי כ כ ל ומ?ל‪-‬אי‪-‬אי‪#‬‬
‫יא‪#‬ר כי איךלו אלן ל ע א ? ר ל א י לאךם ]לענות‪-‬בו[‪ :‬ואלם‬ ‫ז‬
‫ןרו ללאה את־ך‪}$,‬אה ?נ?שותי?ס ואלבו איש את‪-‬לעהו ? ל ? ב‬
‫למיס‪:‬‬
‫ם‬ ‫ג‬
‫א ל ־ ת ג ל ‪ .‬ע י ס מ ש ל י כ י ה ט׳ ר י ב ך ר י ב א ת ר ע ך וסוד א ח ר א ל ־ ת ג ל )השוה‬
‫‪ .‬ת ר ג ם חמה==‬ ‫‪v‬‬ ‫‪6‬‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫י קח חמתו‪.‬‬ ‫‪:Xap&v‬‬ ‫‪fab‬‬ ‫‪aov‬‬ ‫‪TOV I‬‬
‫והוא קשה‪ .‬ונראה ש כ ו ו נ ת ו ‪ :‬יקח מ מ ך א ת נ ק מ ת ו ‪- .‬‬ ‫רעל‪,‬‬
‫‪1P .m^=xaTaXefope‬‬ ‫ו י נ י ח ‪ .‬ביווני‪ , ^ ^ = :xaT0Ad|x\jje1‬ו י נ י ה )עליך‪ .(.‬נ י א ‪:‬‬
‫ג ם י ש ל י ם ה ו א ב מ ק ו ר ‪<*>*081‬ן‪0‬ף־=ישקיט‪ .‬ו ב ח ר ת י ל מ ס ו ר ב מ ל י ם י נ י ח ו י ש ל י ם ) י ש ל י ם‬
‫מ ת א י ם ל ע צ ה ( ‪ .‬ה ש ו ה א י ו ב ג ׳ כ י ו ו ל א ש ק ט ת י ו ל א נ ח ת י ‪ - .‬ת ת ח ר ו‪ .‬ה ש ו ה ת ה ל '‬
‫‪,‬‬
‫ביווני‬ ‫ד ע ‪ - .‬י א ושר‪.‬‬ ‫איד יחשך‬ ‫א ‪ - /‬י ח ש ך ‪ .‬ע״פ איוב כ״א ל כי ליום‬ ‫ליז‬
‫‪!£1‬ט‪0‬גמ=יעשר״ והוא כ נ ר א ה ט ע ו ת ‪— .‬‬
 ‫צוואת גד ו א ‪ -‬א ש ר א ח‬
‫ח‬
‫והוידוי נבדלאיכס א ? ר לכבדו את־לף ןאת־להוךה כי מלם‬
‫ד‬
‫יקים י; םו*יע לל?ראל‪ :‬כי ידעתי א ? כקץ תימים לסורו א י כ ס‬ ‫כ‬
‫מאלךיו ןיע&ו כ ל ־ ך ? ע וכל־רע וכל־מ?לת בעיני‪:‬י‪ :‬ולנכש מעט‬ ‫נ‬
‫‪ 1‬י ‪ #‬ף ל ד כ ר אלילם ? ם ע ו י כ נ י אל־אכיכס וקברוני אצל אבולי‪:‬‬
‫ד ־ ה ויאםף את־נץליו ול?כב ב ? ל ו ם ‪ :‬ומקץ למש ?נים לעלו אותו‬
‫לכרוןה ולקכךהו ? ? ת עס־אבוליו‪:‬‬

‫ו ה ו ל כ ת‬ ‫א ? ר הכן ל ‪ ? $‬י ר י ל י ע ק ב‬ ‫צואת‬

‫העלקת צואת א ? ר א ? ר צ ^ ל א י ו כשנת למש וע?ריס‬ ‫א‬
‫ומאה לתייו‪ :‬ולדכר אלילם והוא כריא מאמר * ? ע ו בני א‪#‬ר‬ ‫כ‬
‫אל־אכיכס וכל־ה‪:‬שר בעיני אלהים אראכס‪ :‬שתי דךמיס נתן‬ ‫ג‬
‫אלהיס לבני לאךס ו?ני ל?ריס ו?ני מכעליס ?ני כניס ושני‬
‫ד ‪ -‬ה ק?ות‪ :‬ועל־כן תכל ?נלס ?נלס תם ןה לןגמת ןה‪ :‬כי ? ה י דךכיס‬
‫ב‬
‫הן ה ט י ולרע יכלבני ?ני הלמדים המבדילים כינולס‪ :‬וכי ל ך ? ה‬ ‫י‬
‫ב‬ ‫‪ 5‬ט‬
‫י כל־&‪?$‬יל כצדק ת ‪ ? $‬ה ואס־ללקזא מיד ל ש ו ב ‪:‬‬
‫כי אס‪-‬תלשב על־ךכר הצדק ןלןךה ללאה את־לךע תךמס מתר‬ ‫ז‬
‫א ת ־ ל ר ? ע ו ל ? ר ש את״תהקוא‪ :‬וכי ל א ע ‪ 1‬א כ ‪ [ #‬ל א י נ מ ^ ח לךע‬ ‫ח‬
‫ת‬
‫‪ $‬־?ל־&‪?£‬יל * ר ? ע ת ע ? ה ות;רש את־־לטוב ןלךכק כ ך ע ובללעל‬
‫‪,‬‬
‫ו מ ק ץ ח מ ש ש נ י ם ‪ .‬גד נ ו ל ד בשנת ב אלפים קל״א וחי לפי זה קכ״ה שנים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נמצא שמת בשנת דג״ו ו נ ק ב ר ב ש נ ת רס״א‪ .‬לפי יובל׳ מ״ה א ירדו יעקב ובניו מצרימה‬
‫‪,‬‬
‫ב ש נ ת ב אלפים קע״ב‪ .‬לפי צוואת בנימין )בסוף( נקברו השבטים צ״א שנה לאחר‬
‫‪,‬‬
‫שירדו מ צ ר י מ ה ־ ב ש ג ת רם״ג‪ .‬ב״מלחמת מצרים וכנען״ )ע״ם יובלים מ״ו ס (‪ .‬לפי זה‬
‫יהא נכון הנוסח השגי בראשית צוואת ג ד ‪ :‬ב ש נ ת שבע ועשרים ומאה לחייו‪.‬־־־‬

‫ח מ ש ו ע ש ר י ם ו מ א ה ‪ .‬לפי תדשא ‪ -‬קכ״ג )וכן גם בם׳ הישר(‪ - .‬ש ת י ד ר כ י בג‬

‫ע״פ דבר׳ ל׳ ט״ו וירמ׳ כ״א ח׳‪ .‬כאן יש אחד מן המקורות הקדומים ביותר ע״ד‬
‫‪,‬‬
‫הבחירה החפשית‪ .‬השוה חנוך ב י״א ם ״ ה ‪ -‬ס י ו ‪ :‬ואקרא את שמו אדם‪ ...‬ואראהו שתי‬
‫דרכים אור וחושך ואומר אליו זו טובה לך וזו רעה‪ .‬בן םירא ט״ו י״ד‪ :‬אלהים עשה‬
‫א ת האדם מראשיתו והגיחו ביד היצר אם תרצה תעשה מצוותיו ותבינה לעשות רצונו‪.‬‬
‫וע׳ גם מלחמ׳ ב׳ ח׳ י״ד וקדמ׳ י״ג ה׳ ט׳‪ :‬הבחירה החפשית היא ד ע ת הפרושים‪.‬‬
‫וכן ברכות ל״ג ב׳‪ :‬הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים‪ .‬ועוד‪ - .‬ש נ י י צ ר י ם ‪ .‬כאן‬
‫אף א ח ד המקורות הקדומים ביותר ע ל היצרים‪ .‬השוה בן םירא כ״א ב ‪ /‬ל״ז ג׳‪ :‬הוי‬
‫יצר ר ע למה נוצרת למלאת פני ת ב ל ערמה‪ .‬היצר הטוב אינו נכנע בפגי השטן והוא‬
‫חפשי לעשות א ת הטוב‪ - .‬ש נ י ם ה ס ‪ .‬השוה קהלת ז׳ ד ‪ /‬בן םירא מ״ב כ״ג‪- .‬‬
‫ו ב ל י ע ל‪ .‬השטן )=בליעל( הוא יצר הרע והוא גם עבודה זרה )ע׳ בבא ב ת ר א ט״ז‬
 ‫צוואות השבטים‬

‫ל*לט־כה ואם־נס־תע*ה את־לטוב לךע ללפף‪ :‬כיאס־ללל ל^*ות־‬ ‫ט‬

‫ט ו ב וליו תוצאות מ‪*£‬יל ך * ע כי אוצר ללצל רול ך * ע ל מ ל א ‪:‬‬
‫ןלנכ* א * ר ת א כ ל ל ל ש ל י ט את‪-‬לטוב על־לךע וללה סוף‬ ‫ב‬
‫מ‪*2‬יל נם״דיר ל ך ע ‪ :‬ליש איש א * ר ל א לללס על־עכדיו ]‪*$‬י‬ ‫ב‬
‫י ע‬
‫* ל ת ו לאיו[ כ ך ע נ ם ‪ -‬ך שני א י ס לו א כ ל ל צ ל ך ש ע ‪ :‬ן י ע א‬ ‫נ‬
‫א * ל א ל ב עו*י׳ ך ע על־כי ללפץ למות לסענו ^ ך ע ן;לוי הוא‬
‫ד * נ י א י ס ל ך כ ל ל ך ולצל עןין ך ע ‪ :‬כי אם־‪3‬ם אלכה ליא ‪}$‬ל‬
‫ך ע ה ליא בכפולה על־ך*ע ןעל־כן ל ך כ ל לך‪ * .‬מ ו ט ו ב לוא‬
‫ןסוף מעשיו ל ר ע יוביל‪ :‬ויש א ‪ #‬ר לגצב ד * י ע ליז*ל ונלמם ןעל"‬ ‫ד‪.‬‬
‫ל ל ‪:‬רתם ןם־לןד‪ ,‬שני א י ס ולבל ך ע ‪ :‬כל־א*ר נלמם את־לעלי‬ ‫י‬
‫‪.‬יכעיס אלליס ולשכע לשיא ב א ל עליון ועל־לענילרלס את־־ל‪ :‬נינזז‬
‫לתוךה לתעב ולכעיס ואביון לחיה‪ :‬את־נ?שו לטנף ןאת־־נוו יפ‪3‬יו‬ ‫ז‬
‫ע ‪:‬‬
‫לביס להרג ועל־מעט ילמל נ ם ‪ -‬ל ך שני א י ס ולצל ‪1‬א‪,‬יןז ר‬
‫ויש א*ר ל?אף ןיןןה ומכל־אכל ל‪$‬ןר ולצום ו י ע ^ ע ו ל ובליל‬
‫ה‬ ‫ח‬
‫?ןשרו נלמס רבים וברב ר * ע ו הוא גס־מצות נע*ה נם‪-‬לןה שני‬
‫ט א י ם ולצל ךע־הוא; ו כ ל ‪ -‬א ל ה צלזירים וכאל^בות ה ס כי נס־אלה‬
‫?הורים לכח?ה ל ? ה וכאכת קזכאים ל ס ‪ :‬וכאלה ל ? ר אללי*‬
‫ןס־על‪-‬לותות ל ל ק ו ת ;‬
‫ואלם כני א ל תליו ?מולם כעלי שני א י ס לטוב ולךע צי‬ ‫ג‬
‫ב ר ק כטוב הלכקו למען ל*כךבו אלליס ובני א ך ס לךךשהו‪ :‬נוםו‬
‫לכם כ א י ל ל ע ולכליחו את־־ללצר ל ך ע במעשיכם לטובים כי אלה‬
‫א*ר * נ י א י ס ל ל ם ל א יעבדו את־לי ולעבלו את״תאותילס למען‬
‫למצאו־לן בעיני בללעל ובעיני לאנ*ים לדומים ל ל ם ‪:‬‬

‫י‬ ‫ג‬ ‫ב‬ ‫ש‬

‫?‬ ‫א ׳ ‪ :‬הוא שטן הוא יצר ה ר ע הוא מלאך המות‪ .‬ש ב ת ק י ה ב ׳ ‪ :‬איזהו א ל ז י‬
‫‪•51A(30M0U*Hjaavpds‬‬ ‫‪TOV‬‬ ‫הוי אומר זה י צ ר הרע(‪ - .‬א ו צ ד ה י צ ר ‪ .‬ביווני‬
‫וודאי היה במקור העברי כ מ ו שנמסר כאן )לשון נ ו פ ל ע ל לשון(‪- .‬‬
‫א ש ד ת א מ ר ‪ .‬ב מ ק ו ר ‪ loyoig :‬ע‪=1‬בדברים‪ .‬א ב ל כ ל הנוסח שם משובש הוא‪ .‬י־‬
‫י פ נ ק ‪ .‬במקור‪£1 :‬עט‪^710‬ג>ג=יאיר‪ ,‬ו א ץ לו שחד‪ .‬ל פ י דעתי המובן הוא יזהיר־־־יסוך‬
‫‪,‬‬
‫בשמן=יפנק‪ - .‬כ ח ז י ר י ם‪ ...‬השוה ויקרא י י א ו י ‪ -‬ז ‪ /‬דברים י״ד ז ‪ .‬ב ק צ ת נוסחאות‬
‫‪ 1 a e t a xa&agoi^1‬ז ‪ . 5‬צ׳ארלם מתרגם‬ ‫?‬ ‫במקור‪:‬‬ ‫החזירים‪ - .‬ל מ ח צ ה ‪.‬‬
‫‪ fuiweiag‬־!‪=6‬כי מפריםי־פרםה הם‪ .‬וטעה שהדי א ר נ ב ת אינה מ פ ר ס ת פרסה‪ .‬הארנבות‬
‫נשתמדו ב כ ל הנוסחאות‪ - .‬ע ל ל ו ח ו ת ה ח ק ו ת ‪ .‬בנ״א‪ :‬ע ל לוחות השמים )ע׳ צוואת‬
‫‪-‬״־‪/‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪U‬‬
 ‫צוואת אשר א ט‪-‬ו ד‬
‫ג‬
‫הי לא‪*$‬יס לט בים ל*לים לם ואס־נס־לנמיס לחוואים‬ ‫י‬
‫_יל*בוס ל ^ י יי י?ךקו‪ :‬ורכים א*ר ‪.‬ישמידו את־לך*עיס שני‬ ‫נ‬
‫מ?עליס ‪.‬יעשו טוב וךע אולם הצל טוב־הוא כי יעקר את־לרע‬
‫משךשו ‪-1‬י*מירהו‪ :‬ךיש א*ר ל*‪$‬א חונן ד ל ןךשע ןנואף ו?ס גס־‬ ‫נ‬
‫לןה * נ י ?ליס ןאולם ?ל־למ?על טוב‪-‬הוא כי הולך הוא בדךסי‬
‫לל א*ד ל א לקכל את־לנראה טוב ?טוב ? א ? ת ‪ :‬ולש אקזל לא־‬ ‫י‬
‫לחפץ לךאות למים טובים עס־הוללים למען ‪ * $‬ל לא־לנכל את­‬
‫*יו ונ?שו ל;אל נס־לןה שני ?נים ולצל טוב־הוא‪ :‬כי אלה‬ ‫י•‬
‫ל??אים ולאללות לךמו כי בהיותם ?ראיס כטמאים לדמו ו?א?ת‬
‫?הורים הס כי קנאו ללל וילבו בךך?יו ולנןרו מ?ל־א*ל צ}ה‬
‫אלהיט בלקוליו כי ש‪$‬או ולבלל כין לךע וכין ל ט ו ב ‪:‬‬
‫ה‬
‫ראו ?ני איך *נלס כ כ ל המה ןה ל?מת ןה ןהאחד כ*ני‬
‫ל?תר בצע ? ע * ר *?רון בטוב‪-‬לב עצב בשמחה והוללות בתלי‬
‫ל א ש י ת ‪ :‬אלרי תתליס ?ןת יצא אלרי ?ברד קלון אללי תירם‬ ‫ב‬
‫ללללה ות*ך אסרי אור ו?ל־אלל תלת ]שלטון[ היום המה ןה^רק‬
‫תתת ]*לטון[ לסלים ןהךשע תלת למות ועל־צץ ללבו למןת לילי‬
‫עולם‪ :‬ל א יוכל איש לקרא לאמת ?זב ךל^ךק ך * ע כי ?ל־א?ת‬ ‫נ‬
‫ת ל ת האור הוא ?מו ?ל‪1‬־נ?ךא[ ת ל ת א ל ל י ס ‪?? :‬ל‪-‬אלה נסיתי‬ ‫י‬
‫אני בימי ל‪-‬יי ולא סרתי מאלרי א?ת יי ואת־לקי עליי! ל?‪1‬י*י‬
‫כי ??ל־צלי ללכלי ?ל*רי אחרי לטוב‪:‬‬
‫ואלס ?ני * מ ר ו נס־אתם את‪-‬מ?ות יי ולבו ?י*ר ?ניס אתרי‬ ‫ו‬
‫ל א ? ת ‪ :‬כי אלה אשר * נ י ?נים להם משנה יא^מו כי נם־עשה‬ ‫ב‬
‫יעשו את־לרע ונס־לחנו את־?ל־עושיו כי ילבו אלרי רותות לתהו‬
‫לנלחמים עס־?ני איש‪ * :‬מ ר ו ?ני אתם את־מציית לי ואל תלכו‬ ‫ג‬
‫אלרי לרע ]כל*ב?ס[ אותו לטוב ןזךשו אללי לטוב ?אמת‬
‫ו*מךהו ב;ל־מ?ות לל כי לשובו אליו ובו תךנעו‪ :‬כי סוף ?ני‬ ‫ד‬

‫ל ר א ו ת ‪ .‬לפי הכותב אסור לו לאדם להנזר מעוה״ז‪ .‬אם לא לשם מצוה בלבד‪.‬־־‬
‫י מ י ם ט ו ב י ם ‪ .‬ע״ם תהל׳ ל״ד י״ג ותרגום הע׳ שם‪- .‬‬
‫‪,‬‬
‫ח י י ע ו ל ם ‪ .‬השוה דנ׳ י״ב ב׳ אלה לחיי עולם‪ .‬חנוך א ל״ז ד׳ אדון הרוחות‬
‫אשר מאתו נ ת ן לי חלק בחיי עולם‪- ,‬‬
‫י א ש מ ו ‪ .‬נ״א‪ :‬יענשו‪ .‬נראה שתפם המתרגם היווני את הלשון יאשמו שבמקור‬
‫העברי במשמעותה ה א ח ר ת ‪ :‬ושונאי צדיק יאשמו )תהל׳ ל״ד כיב(‪ .‬או כ ל אוכליו יאשמו‬
‫‪ .^1T=Yvcoo^ovra‬לפי‬ ‫‪- .‬‬ ‫תרגם ‪ x o X d ' Q o v c u‬י } ד ע ו‪ .‬במקור‬ ‫ולפיכך‬ ‫ג׳(‪.‬‬ ‫׳‬
 ‫צוואות השבטים‬

‫למלאכי יי ולמלאכי ? ל י ע ל ‪:‬‬ ‫לאךם יוכיח על־צדקלם כי‬ ‫יודעי‬

‫??דח‬ ‫לציק לה לרוח לרע א ? ר אותו‬ ‫לנ?ש כי ת ל ת ז‬ ‫ומלך‬ ‫ד‪-‬‬
‫?תאולה ו ב מ ע י ל הךעים‪ :‬וכי ל*לו אי‪ #‬ונכיר ? * מ ל ה אח״‬ ‫ו‬
‫מלאך ל * ל ו ם הוא יןסהי לתני עולם‪:‬‬
‫אל־תליו ?ני ??דוס א * ל לא חכיךה את־מלאכי יי נ ^ א כ י‬ ‫ז‬
‫ואד??ם‬ ‫ל ע י ‪ :‬כי לדקנתי א * ל ל ל ? א ו ותןלנו בידי אולכי?ס‬ ‫כ‬
‫? ? ? ה סליה ו?ל־מקך*י?ם ‪:‬לדבו ןנ?‪1‬ךלם ??ל־אךכע ‪$‬נוי*‬
‫י‬
‫לעולם ואלם סליו בגולה ו ל ו ‪ #‬ב ו כמלם ל}מ?ים‪ :‬עד־י^קיף ז ל י ז‬ ‫נ‬
‫על־לאד?ה והוא לבוא ןאת־לאש לתנין יריצץ על־ס?לם והוא‬
‫יו*יע את־עם־לשךאל ואת־?ל־סגולס‪ :‬ולוירו ?זאת נם־אלם‬ ‫ד‬
‫ל?ני?ם א*ר לא נ?רו את־מיו‪ :‬כי קדאתי ?לוחות ל ^ ? י ם כי‬ ‫ה‬
‫?מרע ל א ת * ? ע ו אליו ו?שוע ת?*עו־בו ולא תלכו בלקות לי‬
‫?י אכד?מ?ות ?ני ל א ך ס ןתשתיתי ולרעו‪ :‬ועל־כן לזרו <&י‬ ‫ו‬
‫א*ר ל א נכירו את־־«ד?ס ואת‪??*-‬ם ואת‪-‬ק*?לם*‬ ‫אלי‬ ‫י?ח‬
‫ם‬
‫מד*‬ ‫ל?דיו ולמען‬
‫ואולם יי ‪:‬ק?ץ‬ ‫?אמוד״ ל&?ז‬ ‫אל?ם‬ ‫ז‬

‫ל?לק ונעקב‪:‬‬
‫‪1‬ללי אלרי א ‪ #‬ר ד ? ר ל ל ס ?אלה ולצו ו*אמר ק?רוני ?ל?רון‪:‬‬ ‫ח‬
‫ב ‪ -‬ג ולשכב ‪ 1‬י?ת ?שי?ה ט ו ? ה ‪ :‬ו נ ^ ו ־ ל ו ?}יו כא*ר צופ ^ ל ו אותו‬ ‫ז‬

‫ל?רונה ולקבךהו עם־אבוליו‪:‬‬

‫בלתי‬ ‫;‬
‫צ׳ארלם קרא היווני בטעות ידע במקום יועד ל‪=...‬יפגש ב‪) ...‬על דדך עמום ג׳ ג ׳‬
‫אחת‬
‫אם נועדו‪ ,‬ע׳ תרגום הע׳ ש ם ( ‪ - .‬י צ י ק ‪ .‬ע׳ סוטה ג׳ ב׳‪ :‬אדם שעבר עבירה‬
‫י י מ‬ ‫ד‬
‫י? '‬ ‫בעוהיז מ ל פ פ ת ו והולכת לפניו ליום הדין‪ - .‬מ ל א ך ה ש ל ו ם ‪ .‬אחד המקורות‬
‫נ פ ט י‬ ‫ק‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫צ‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫‪:‬‬ ‫א‬
‫‪L 0‬‬ ‫ע ל המלאך המנחה א ת הנפש למנוחתה )ע׳ כ ת ו ב ו ת ?*י‬
‫י‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫א‬
‫ע׳‬ ‫מן העולמ ז׳ כ ת ו ת של מלאכי השרת יוצאות ל ק ר א ת י‬
‫י נ ח ה ו ‪ .‬במקור‪ .liacpepei :‬נ״א‪*>11 :‬ן‪{}£‬ע‪0£011‬מ=ינחמהו‪ .‬אפשר ששניהם נכונים•‬
‫ישע׳ נ*ז י״ח‪ :‬דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחמים לו ולאבליו‪- .‬‬
‫ש‬ ‫א‬
‫ה נ מ ס י ם ‪ .‬במקור‪ :‬ע‪0‬זח>וי‪=^£‬ללא הועיל )ע׳ *צוואת זבולון ט׳ ב ׳ ( ‪ - ,‬ר‬
‫ה ת נ י ן ‪ .‬ע״פ תחלים ע״ד י״ג‪ .‬וע׳ ישע׳ כ״ז א׳‪ .‬התנין ב ס פ ר ו ת החיצונית הוא םמל‬
‫הגבורה של השטן‪ ,‬ולפעמים השטן עצמו‪ .‬כיסוד לזה משמשת אגדה ב ב ל י ת עתיקי•‬
‫ל )ע׳ ‪^ankei,‬‬ ‫ן‬ ‫ל ן‬ ‫ה ג ד ו‬ ‫ל‬ ‫במזמורי‬ ‫ה ת נ י‬ ‫ב ן ן ן ף‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫מ‬ ‫ו‬ ‫פ‬ ‫ט ו‬ ‫ש‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ח‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫ש‬

‫‪.‬‬ ‫‪v. Dragon‬‬

‫אוניברסלי כנביאים‪ ,‬כגון ישע׳ ב׳ ב׳ ועוד‪ .‬ירמ׳ ד׳ ב׳ ועוד‪ ,‬תהל׳ כ״ב כ״ז ועודי •־־‬
‫כ ג ד ו כ ד ן‪ .‬השוה צוואת גד ח׳ ב׳‪ ,‬דן ה׳ ח ‪ /‬ז׳ ג ‪­ /‬‬
‫ב ש י ב ה ‪ .‬ביווני‪ :‬בשינה טובה )השוה צוואת זבולון י׳ ו׳ ב פ י ׳ ( ‪- .‬‬
‫רנ‬ ‫צוואת אשר ו ה ‪ -‬י ו ם ף ג ב‬

‫ל י ע ק ב ו‪?1‬ז־[ךסל‬ ‫לאלד ע?ר‬ ‫יוסף לכן‬ ‫צואת‬

‫ל ע ל ק ת צואת יוהף | וללי כ א ? ר תלך למות ולקךא א ל ־ א י ו‬ ‫א‬

‫ואל־אליו ‪*1‬א?ר אלילם‪ :‬אתי ו א י ‪#‬מעו אל־־־יומף אהוב לשךאל‬ ‫כ‬
‫ותאזינו לאכרי־־פיו‪ :‬אלמי ךאיתי בתיי קנאה וכות ולא מךתי‬ ‫נ‬
‫מאכת ל‪ :‬ו א ל ת ר ה ‪ :‬אתי שכאוני ולי א ל א י תם כ ק ^ ללךגני‬ ‫ד‬
‫ואלתי אבותי ?מךני תם מבור לשליםיני ועלית ל^לני‪ :‬ל ע כ ל ?מכרתי‬ ‫ה‬
‫ה‬
‫נאדיךצל כךני כשבי לקלתי וןרועו תלזקה י ‪ #‬י ? ל נ י כ ך ן ב‬
‫?‪£‬יהי ולל כ ל כ ל נ י ‪ :‬ל כ ד י לליתי ואללים ?לכ?י תולה לליתי ולל‬ ‫י‬
‫תשקיף עלי בכית תכלא לליתי ואלתים לןני ?אןקים ואמרתי[ ןהוא‬
‫לצילני‪ :‬בתוך דכת־עם והוא זכ?י עלילות ךעות שמו עלי המצרים‬ ‫ז‬
‫והוא הושיעני ע כ ר ולליתי[ ולרו־כמני‪:‬‬
‫וככה הכקיד פוטיפל שר לטכלים א*ר לפלעה את־כיתו‬ ‫ב‬
‫על־לדי ואלכי נלתמתי עם‪-‬אשתו לא־לדעה‪-‬בקזת א*ר ללזיקה‬
‫כ י ללט‪1‬א עפוה ואלהי ל?ראל אבי ?מדני מכני לאש תיוקדת‪:‬‬
‫בכית לכלא ל?ליבו?י הבו?י שמו?י ללעג ואללים נלנני לרלמים‬ ‫ב‬
‫ל א י * ר כית־ת&הר‪ :‬כי ל א יע*ב י י את־לראיו ל א כ ת ? ך ולא‬
‫ד‬ ‫נ‬
‫כאזקיס ב‪:‬גון ו ב ? ך ה ‪ :‬כי ל א איש אללים ןיבוש וכךאךם ולכלל‬ ‫י‬
‫ו ל א ללול־אךכה הוא ולללש וללת‪ :‬ובכל־אלה ע ך הוא ואיש לכי‬ ‫י•‬
‫דרבי לנתם ואם־ןם לרתק מ ע ט לבלן י^ר־לב‪ :‬כ ע ? ך ה נכיונות‬ ‫י‬
‫ב א נ י וב?לס אךך־לול לליתי‪ :‬כי ךפואה ‪$‬לולה אךך‪-‬לול ולרכל‬ ‫ז‬
‫טו־כה לביא מבלנות‪:‬‬
‫כמה ללאה אותי למצלית כמות כמה א ך ה אותי ל ע נ ג נ י ‪:‬‬ ‫ג‬
‫ואללי־כן קלאה לי וכי ל א לפצתי להיות ע?ה אמךה אלי אלה‬ ‫ב‬

‫משני סיפורים ב ל ת י‬ ‫צוואת יוסף מורכבת‪ ,‬כמו שאפשר לראות בסקירה ראשונה‪,‬‬
‫והפרקים י ״ _ י ״ ‪t,y‬‬
‫ז‬ ‫א‬ ‫תלויים זה בזה‪ .‬הפרקים א׳—י׳ מספרים ע ל בית פוטיפר ואשתו‬
‫‪,‬‬
‫חוץ מזה מעידים גם‬ ‫מכירת יוסף‪ ,‬וחלק זה ראוי היה שיבא לפני הפרקים א ׳ ‪ -‬י ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מסתורי הדומה מאד‬ ‫הסגנון וגם התכן ששני מקורות כאן‪ .‬הפרקים י ״ ח ‪ -‬כ הם חזון‬
‫לחזון דניאל‪ ,‬והשוה םפורי יוסף בם׳ הישר פ׳ ויצא ‪ -‬ו י ח י ‪- .‬‬
‫ב ב י ת ה כ ל א ‪ .‬ע׳ יומא ל י ה ב ׳ ‪ :‬אמדה לו‪ ,‬הריני חובשתך בבית האסורים‪.‬‬
‫אמד לה‪ ,‬ה׳ מתיר אסורים‪ .‬הריגי כופפת ק ו מ ת ך ‪ -‬ה ׳ זוקף כפופים וכו׳ )וע׳ גם ב י ר פ י ז ( ‪- .‬‬
‫נ ם י ו נ ו ת ‪ .‬על הנסיונות שנתנסה בהם אברהם השוה יובלים ייז‬ ‫בעשרה‬
 ‫צוואות השבטים‬

‫ת ? ‪ #‬ל נם־כי ‪3‬ם־??ל‪-‬א?ר ?כילי אם־ת??ר לי ןאלה תללה‬

‫כאדוננו‪ :‬ואצכי זכרתי את־ד?לי לעקב אכי ואלך אל־לךלי ו א מ י‬ ‫נ‬
‫ואל©לל אל־לל‪ :‬ואנכי *מלי ? ? כ ע ל ? נ י ס להן ובעיני ל??לים‬ ‫ד‬
‫ללילי ?לי תלי־תענוניס כי לן ‪:‬צוק על‪?-‬ני ?ל־ל?מים למען לל‪:‬‬
‫ןאם־לא ללל אלוני ?כיתו ל א ? ת י ת י ‪:‬לן ו ? ל ? ה למים לקחתי‬ ‫ה‬
‫א?לי ואלן לענליס ולחולים‪ :‬וא?לל לכקר את־‪ ::‬ןאבןך על‪-‬אלות‬ ‫י‬
‫‪,‬‬ ‫‪1‬‬
‫למצלית ]א?ת[ ‪ fp‬כי לציקה לי למיל מאל כי נם כלילה ? אי‬
‫אלי ‪1‬תא?ר נכי ?אה[ ל כ ק ל נ י ‪ :‬וכן ן?ל ל א ל‪:‬ה ל ח ולחי‬ ‫ז‬
‫כ ? כ ק ? ת לא?צני ?כן ל ה ואל&לל אל־לל ‪1‬תלל ן?ל‪ :‬ו ? ‪ * $‬ו‬ ‫״‬
‫ימים ל?קה אילי ככן ו א צ כ י ל א ‪:‬ךעתי ו א ל ר י ־ כ ן כקשה ללכיל^י‬
‫לזנות ]עמד׳[‪ :‬ו כ ל א י ת י זאת ןאעצב על־?ות יכצאלה ןאלעולל‬ ‫ט‬
‫ואלאכל על‪-‬אדוליל למיס לכים כי לכלתי את־לצךה ןאת־מזכלה‪:‬‬
‫}אלכד אליל ל?לי עליון למען ל ש ו ב מתאןלה ל ך ע ה ‪:‬‬
‫ואןמים לכות ללללני כך?לים ?איש קלוש ו?עך?ח *?ליי‬ ‫ל‬
‫את־אללי ל?ני כ ע ל ה ?עול א ? ל בהיותנו לכלכו כ ק ? ה לללילני‪:‬‬
‫א ל ו י ללללני ?מו ענו וכסלל ל ? ך ה אלי לאמר אל־תיךא כ א י‬ ‫ב‬
‫אי‪#‬י כי הוא נם־מאמין ?אולף ואם יאמר לו איש עלינו ל א‬
‫לאמין‪ :‬נאני ??ל‪-‬אלה לצועי ? ק ואל©לל אל־לל כי ‪.‬יצילני מ ? ר ^‬ ‫נ‬
‫ל מ צ ל י ת ‪ :‬וכא^ר ל א ‪?:‬לה ל כ ר ולמא אלי ?עך?ה ]לקלת[ לקח‬ ‫ד‬
‫לשמע את־ךכר א ל ל י ם ‪ :‬ור]אמר אלי אם לכץ א ל ה כי אע*ב את״‬ ‫ד‪,‬‬
‫לאלילים ש??ה עמי ואצכי אסלה את־כעלי לסוד מאליי‬
‫‪1‬ת‬
‫לאלילים ךכלד < מ ק לל א ל ל י ף ‪ :‬ואמר אליל אין ‪ r w‬ללי‬ ‫י‬
‫?טמאת ‪:‬לאיו ולא לל?ה ?נואמים כי אס ?אלה א?ר בטלל‬
‫ין‪:‬‬
‫ל ? ב ואקיון ש?תלס לקרבי אליו ותללש כ י ? ק ? ה ל מ ל א ת א ו ל‬
‫ואך?ה לצום ו ל ל ל פ ל ל למען נצילני ל‪ :‬םלדל‪:‬‬ ‫ז‬
‫‪1‬תו?ף לעת אחךת ותאמר אלי אבדלא תלפץ לץנות עמי‬ ‫ה‬
‫אצכי א ל ר ג את־כעלי ןאקחף לי ל ? ע ל ‪ :‬ואני ? ? מ ע י *את ואקלע‬ ‫ב‬

‫י ע ק ב ‪ .‬יובלים ל׳ ו ‪ /‬ו ב ב י ר פ״ז‪ :‬איקונין של אביו ראה )ועי שם צ״ח(‪.‬־~‬ ‫דברי‬

‫ח‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ב ש ב ע ‪ .‬ב י ו ב ל מיו ג ‪ :‬עשר‪ - .‬ו ב ע י נ י ה מ צ ר י ם ‪ .‬השוה דנ׳ א׳ ט״ו‪ - .‬מ ו ף‪ .‬נ ר *‬
‫‪,‬‬
‫שסבור הכתוב שכך היה שמה‪ .‬ו ב ם הישר‪ :‬זליכה‪ - .‬ו א ד ב ר א ל י ה ‪ .‬ע׳ לעיל בפי׳ א׳ ר« ־י‬
‫‪,‬‬
‫באםרםין‬ ‫א ה ר ג‪ .‬ע ב י ד פ״ז‪ :‬אמרה לו הורגת אני‪ .‬אמד לה‪ ,‬ל א דיי שאמנה‬
‫)=אםדטיא=‪^10‬ק‪:‬ת(=צבא( של נואפים אלא באםרטין של דצחגים‪- .‬‬
 ‫צוואת יוסף ג ג ‪ -‬ז ח‬

‫את־ארי ן*מר לא?ה לראי את־לל ואל תעשי את־למע?ה הרע‬

‫סד• כן ל?דלי ו«ל דעי־לך הי אצהי אודיע לצל את־?ז?תך *את‪:‬‬
‫י ותיךא ולכ?ןש ? א י א?ר לא אנלה את־?ז?לה *את‪ :‬ותלך‬
‫ולמיתני ?מלנות ותשלת לי ?ל־למודות בני אךם‪:‬‬
‫ות?לח לי א?ל ובו משזפים‪ :‬וללי הי ?א ל?ריס גיבא את־‬
‫ל&‪?$‬ל ואכיט ואךא איש נוךא מלאהי ‪1‬יי?ט לי ל ר ב עם־לקעךה‬
‫ואדע הי ?ז?לה לתדיתני‪ :‬ו?צאתו וא?ך ולא ?עמתי טעם מא?ל‬
‫ןה ולא ?ל־מא?ל אתר מ א ה ‪ :‬וכעבור יום ולצא אלי ותכר את‪-‬‬
‫לא?ל ותא?ר אלי מדוע ל א אכלת מךלמא?ל תןה‪ :‬ןאמי אליל‬
‫הי מלאת אותו ?שמים ן?ןת ואיך אמךל לא אקליב לאלילים‬
‫הלסי ללל ל כ ד ו ‪ :‬ותנה אל ךעי־לך הי אלתי אבי נלה לי ?יד־‬
‫מלאכו את־רעתך ואלמי *מךתי את־למא?ל למען ?לני אולך אם‪-‬‬
‫תךאיהו ולשוכי מדרכך‪ :‬ולמען תו?לי הי לא תשלט ךעת‬
‫פושעים ?צךקת לראי לי הנה אקח ]מךסמא?ל[ ואכל ??נלך‬
‫ו?ד?רי אלה ואלפלל ?*את אללי אבותי ומלאך א?ךלם לליו‬
‫עמדי ואכל; ובךאולה *את ותפל על־איל לרגלי ‪1‬ת?ך וארי?ה‬
‫ואדכר על־ל?ה‪1 :‬ת??יתני לבללי עשות עוד את־מע^ה‬
‫ל?שע הןה‪:‬‬
‫ןאולס תיא לקשלה את־ל?ה ?ך^ה ולל‪ *8‬אי לדדך‬
‫לצודני‪ :‬ותאנת מר ‪1‬ת&ל למש?ב והיא לא לללה וכךאות כעלה‬
‫אולה ויא?ר לה ל ? ה ??לו אלך ‪1‬תא?ר לו ?ךה ?ל?בי ן?ל־‬
‫א?תות רולי לציקוני ולרפא אולה ןךזיא לא זחללה‪ :‬וליא לעת‬
‫מצא ך ? ה אלי וכעלה ה ית מתוץ ל?לת ותאמר אלי‪ :‬אלנק או‬
‫ז‬

‫אלנפל אל־בור אם־לא תל^ץ לשכב עמי‪ :‬ובראותי כי רות‬

‫?ללעל לךןיזה ואתפלל אל־ל‪ :‬ואמר אליה; למה אמללה ל ח ז י‬
‫ו ה ל ^ י ולל^א לעול עיכלך ז?לי כי אם־תשללי לל א ? ש ך ת?ה‬
‫אשלה צךתך מילנש כעלך את־איך ותשמידי את־ז?דד מעל״‬
‫?ני לאךמה‪1 :‬י*א?ל אלי לנה אל?תני ל ב לי אללם על־ללי ועל־‬
‫תלי א י ואנכי אלבה עול על־אשל אמלא נם־את־תאותי‪ :‬וליא‬
‫ה‬
‫ל א לדע ‪5‬י ל&‪ 12‬לל דגךסי אליל כן ולא ל מ ^ ה ‪ :‬כי אם ל?ל־‬

‫ו ת א נ ח מד‪ .‬במקור‪ :‬ע‪^:65<0‬ת>=בחזקה‪ ,‬או‪xcos[6pn=owT‬צרה‪- .‬‬

 ‫צוואות השבטים‬

‫איש ב ת ? ק תאןה ולי י?כל ןליה כי ל?מע ך ? ר ט‪1‬ב ע ל ־ ל ? ^‬

‫ב‬
‫א ? ל י א ל וקכל אותו למען תאןתו ל ך ן ת ל*את‪:‬‬
‫ן*את אמר לכס א י כי ?*ש ? ע ו ת !כיום[ ליו כלכלי•‬ ‫ח‬
‫מ א ת י ! א נ כ י ? ת ל י על־כרכי ל א י יי כל‪-‬ליום ןכל־סלילה ו כ צ ק י‬
‫ק?תי ןאבןד ואלכלל ללצילני מ א ה ‪ :‬לאללוןה ל ? ? ה ? א י י‬ ‫ב‬
‫ותמ?כני בלןקה לשכב ע ? ה ‪ :‬ןכךאותי כי ללןיקה ב^ןעון ? א י *‬ ‫נ‬
‫וא?ןכהו ןאנוס ? ל ס ‪ :‬ןהיא בתלןיקה בב^ךי ‪ ^ npfp‬אלילות־‬ ‫י‬
‫?!א וכבוא כ ע ל ה ?אני כ מ ? ? ל א ? ל ככיתו יממלרת ל מ י‬
‫‪1‬ל?ללני אל־כית־למלר א ? ר ל כ ן ע ה ‪ :‬ןכא?ר ליי^י ?אסולים‬ ‫י•‬
‫ותעצב למצלית ותצא ותשמע אותי מ ל ל ל ומשכל את‪:-‬י ^כקום‬
‫ח ? ך ןאניל בקול שמלה ןאוךה את־אלסי כי נצלתי מתאות‬
‫למצלית‪:‬‬
‫ו??מיס לבות • ? ל ל ה אלי ל א מ י הואילה למלא תאו*י‬ ‫ט‬
‫ןאצכי אייציאף מךלאןקיס וא‪9‬דף מ ח ? ך ‪ :‬ואצכי ל א נ ? מ ? ל י ליי‬ ‫כ‬
‫אף־במל?בולי כי אול‪,‬ב יי א ת ‪ -‬א ? ר ל ל א ה בבול ח ? ך כ א ו י‬
‫מ א ? ל ללי ל!י ת א ו ק י ס בלדלי־מלך ןללהולל‪ :‬כי אס־לליל אי‪#‬‬ ‫ג‬
‫בצדקתי־ ויכקש נם־לתלה וללע אל זלי‪1‬ן כי‪-‬תועילהי ו?ו*ז *‬
‫נס־את־*את כ א ? ר ]?תן[ נס־לי‪ :‬כ ? ה ??מים ?אה אלי כליולי•‬ ‫ד‬
‫חולה ?מל‪#‬ך־ללל ותשמע לקול למלתי ןאצכי ? ? מ ע י את־אןחולי*‬
‫‪2‬‬
‫ל ל ל ש ת י ‪ :‬כי בהיותי בכיתי ולגל את־ךועוליל ןאת‪-‬שדיל ואי "‬ ‫ה‬
‫ח ל י ל למען אשכב ע?ה כי לכת־מךאה ל‪:‬לה ע ד ‪ ? -‬א ל וליורי•‬
‫כ ל ב ו ? ה למען תדיסני נלל לצילני ממןמוליל‪:‬‬
‫ת‬
‫ועל־כז ראו א י א ־ א ? ל ל‪#‬גלו ארר־לות ולכלה ןצוס*‬ ‫י‬
‫ןנס‪-‬אלס אס־תלכו אללי ל א ן ה ן^לר ל כ ב ?אלן־לות ולכלי׳‬ ‫ב‬
‫ןלצומו ? ל ב ?דכה לשכן ?קך??ס לל כי א ל ב ל א ע ל כ ת ‪ :‬ובכל־‬ ‫ג‬
‫א ? ד ל?כן עליון אס־נס‪-‬קנאה ]תפל[ על־איש או ? ב י או ר צ ל‬
‫אללים לשוכן בו ל א לק יוציאהו מדעה למען א ן ת ו כי נם־‬
‫ירוממהו ויכאלהו כ א ? ר ע ? ה נם־אתי‪ :‬כי מ ל ־ ד ד כ י י ל?כי•‬ ‫ד‬

‫‪) ch‬השוד•‬ ‫תיקונו של‬ ‫מ ת א ו ת‪ .‬במקור ‪5‬מ>‪(£>16‬קף‪£0‬זנ=מתאגת‪ .‬ונמסר כאן לפי‬

‫‪,‬‬
‫משלי י״ח א לתאוה ]לתאנה?[ יבקש נ פ ר ד ותרגום הע׳ ש מ י ­‬
‫משתדלת‬ ‫פוטיפר‬ ‫ה ר ו ד ה ‪ .‬השוה יומא ל״ה ב ׳ ‪ :‬בכל יום ויום היתה אשת‬
‫בדברים‪ .‬בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית וכר‪- .‬‬
‫רז‬ ‫צוואת יוסף ח א‪-‬יג ה‬

‫איש אס־?מעשיס או כדכריס או ? מ ל ב ב ו ת ‪ :‬יךעוי אתי ? ה ‪-‬‬ ‫ח‬

‫אלכני אבי ואצכי ל־א התגאיתי כ ל ? כ י אף־כי נער לליתי ולראת‬
‫יי הןלה כ ל ? כ י סי ל ל ^ י ‪ 5‬י ל צ ל ‪-‬יללף‪ :‬ואצכי ליא ת ס ס ת י‬ ‫ו‬
‫נ ? ? י לךעה ואכבד את־אלי ומלךאלם ל ל ל ? ת י בעת מארוני ולא‬
‫לימדתי ללשמעאלים בי ?ךלעקב אצכי איש גדול וצדיק‪:‬‬
‫ונם־אלם ?ני להי לךאת ל‪ :‬ל‪5‬נל עיניהם ?כל־מע^יכם וכבדו‬ ‫יא‬
‫את־אתי?ם כי ? ל ־ א ? ר יע?ה את־־לקת לל יאלכהו לל‪ :‬ולתי א ? ע י‬ ‫ב‬
‫עם־ללשמעאלים ולשאלוני לאמל ל ע ? ד אתה ואמר ע ? ד אצכי לליד‬
‫?לת ל כ ל לבשו א ל י ‪1 :‬יאמל לי לגדול ? ל ס ל א ע ? ד א ל ה כי‬ ‫נ‬
‫כן תעיד נם־־לזולך ואנכי אמךתי ע?ד אנכי‪ :‬ויהי כ א ? ר ?אנו‬ ‫י‬
‫מ?ךל?ה ולליבו כינילם מי מלם לתן ?לילי ולקלני‪ :‬ולאותו כ ל ס‬ ‫ה‬
‫כי אשאר ?מצרלם אצל מוכר ?תורתם על־א^ר ;שובו עס־?חוךתס‪:‬‬
‫י ‪ -‬ל ולל ‪$‬תן לני ?עיני הסולר ‪?!1‬קד על־־לדי את ביתו‪1 :‬ל?לכהו אללים‬
‫ח‬
‫לרגלי ולמלא אותו ןלב ן??ף ועבךה‪ :‬ואלי אצלו ? ל ש ה לךשים‬
‫ו ח מ ? ה למים‪:‬‬
‫?עת לליא ?אה ]א?ת[ מוף א ? ת פו?יםר ??ך??ה ?רב‬ ‫יב‬
‫ה ד ך ה כי ? מ ע ה על־אדותי מפי ?רי?יל‪ 1 :‬ת נ ל לבעלה כי לעשיר‬ ‫ב‬
‫ב‬
‫לסותר ?‪.‬יל נעל עברי ונס־או?רים ןצב ? נ מ א ד ן » ע | ‪ .‬ואתה‬ ‫נ‬

‫^ ? ה ־ ב ו ? ? ט י ס וקח את־לועל אל־כילנו ליכך?ך אללי לעברים‬

‫כי ל ? ל מ ך ל ? מ ל ס נסוך עליו‪:‬‬
‫ולאמן פוטיפ־* לךבךיה ולצו ללביא ל א י ו את־לסולר ףאמר‬ ‫יג‬
‫אליו מה‪-‬לך?ר א ? ר ? מ ע ת ׳ ?ליך כי נונב א ל ה נ?שות מאלץ ?‪3‬ען‬
‫ולמכרם לע?לים‪ :‬ולפל לסוחר ללגליו ןלללנן אליו ראמל בי‬ ‫כ‬
‫אדוני ל א לרעתי את־א?ר ת א מ ר ‪*1 :‬א?ר פויטיכלע אס־כן ל ך ? ר‬ ‫נ‬
‫מאלן ל ע ב ד לע?לי לזה ראמר הלשמעאלים לכקיךהו על־‬
‫ידי ע ל ־ א ? ל ילובנו‪] .‬לא לאמין לו ולצו ללסלו כשו?ים עלם‬ ‫ד‬
‫וללי כי ללזיק כד?ךיו ‪1‬יא?ר פוסזי?רע לביאו לפני א ת ־ א ע ר ‪:‬‬
‫אני הוכאלי ל א י ו ו א ? ת ל ו ה אפלם אך?ה ל א י פו?יהל כי ליה‬ ‫י•‬

‫הפרקים י ״ א ‪ -‬י י ז הם חטיבה בפני עצמה‪- .‬‬

‫‪,‬‬
‫ע ב ד א נ כ י ‪ .‬השוה ס הישר פ׳ וישב‪ ,‬שאחי יוםף מוכרים אותו בתור עבד‬
‫ויוסף צועק כי הנהו בן ליעקב‪ - .‬ו ע ן ד ח‪ .‬ב מ ק ו ר ‪ :‬ד‪=6$70‬עבודה‪ .‬־־‬
 ‫צוואות השבטים‬

‫ס * ל י * י ב^לי• כין * ר י מרעה‪ :‬ו!?דילני מאתו ו>א?ר אלי ס מ י‬

‫א ל ה אם־ל?*י ואמר עמד אצכי‪ :‬ו*א?ר ]ע?ד־‪ 1‬מי אתה ו^מי מ י‬
‫סלשמעאליס‪ :‬ו*א?ר אלי איף־ לליל ל ע ? ד להם ואמר קצה קנמי‬
‫מאח »מ‪ :‬יאמי אלי אכן * ק ר אתה דוכר ולצו מ‪:‬ד למ»מי‬
‫?*די‪:‬‬ ‫?שו?ים על־מעךמי‬
‫וא*ת מרף לשקי?ה ב ע ד לא*‪$‬ב ?עת לערוצי כי קרוב כיליי‬
‫ותשלח אליו לאמר ל א ?צדק * ם ? ל כי ענש תענש איש ל?*י‬
‫א*ר ןנב ?אלו םו*ע ל ‪ :‬ה ; וכא*ר ל א *‪$‬ילי מד?רי אף־כי לכילי‬
‫ולצו לשוס אותי כ מ * ? ר עד־א*ר ילאו אדוני ה ? ? ד ‪ ^ :‬א מ י‬
‫לאשה אל״כעלה ל ? ה לאמר כןקים נער לקות כשבי מןזע סים^‬
‫ועליף להוציאו ל ל ? * י ולשמרו‪ :‬כי היא בקשה לךאותני ?ס*<ח‬
‫ל ? א ה ןאצכי ל א לחגתי מ?ל‪-‬זה ך ? ר ‪ :‬רא?ר ‪$‬ליל לא־י?י?ה כן‬
‫?תוך סמ?רים לקסת רכוש ןךים ל?ני הוכית כ ? * ? ט ‪*? :‬את ר?י‬
‫על־ססולר ואשר לנער ליה יליד• ?כית ס ס ס ר ‪:‬‬
‫מקץ אר?עה ועשרים יום ?או ס!*מעאליס כי שמעו כי־‬
‫ל ל א כ ל ?לי לעקב א?י מ א ד ‪ :‬ולבאו ו*א?רו אלי ?ה־סר?ר א*י‬
‫אמרל ע כ ד אלה ולנה לרענו כי כן א ל ה לאי* !רול ?ארץ ?געז‬
‫ואכיף מ ל א כ ל עליף ? * ק וא?ר‪ :‬ואצכי ? * ? ע י כ*את נמקו קרכי‬
‫וימס ל?כי ואבקש ל?בות ם א י ואלא^ק לכל־א?לים את־־אלי‬
‫ואמר אלילם אצכי ל א לד?לי ר?ר ע ? ד אצכי‪ :‬ולועצו ל ? ? ה י‬
‫למעז ל א לכצאוני כ י ד י ל ס ‪ :‬כי־ לראי מכני אכי ?דיכא ?לילם‬
‫ויקס מלם נקמת ס?ה כי * ? ע ו כי ןדול הוא את־אלהים ואישים‪:‬‬
‫ו*א?ר אלילם ספוסר סלצוני ממשפט פוטי?רע‪ :‬ואלה ?או אלי‬
‫ולכקשו מ?ני לאמר מ י ך ה כי ? ? ? ף קנינו אולף והוא יוציאנו‬
‫לל?*י‪:‬‬
‫ותא?ר א*ת מוף אל־כעלה קנה את־סנער כי * מ ע ת י א‪?1‬רים‬
‫למצר אותו‪ :‬ןתיא * ל ל ה מ ‪ :‬י ?ריס אל־סלשמעאליס ותלפץ‬
‫לקנותצי ולקרא ר ב סט?סים ל?*?עאליס ולכקש לקנות אותי‪:‬‬
‫וכא*ר ל א נאות ל מ ת י י מלו ומרים הודיע לנכדתו אלרי א * י‬

‫ח מ ה ‪ .‬ע׳ ם׳ הישר פ׳ וישב‪ ,‬שהישמעאלים מחליטים למכור את יוםף‬ ‫בקמת‬

‫ם למען הציל את נפשותיהם )וע׳ שם התיאור של יסודי יוסף בבית פוטיפר(‪- .‬‬
‫יט‬ ‫צוואת •־־וסף יג ו ‪ -‬י ט ד‪.‬‬

‫?דים‬ ‫נ ? ה אלילם ד ? ר כ י לוך?יס לם מחיר ל ב כ ? כ ד ‪ :‬ו ת ? ל ח‬ ‫ד‬

‫אחר לאמר אף־אס ? ת י כ כ ר י ןלב ל ד ר ש ו תנו ללס א ל ־ ת ל ? ב ו‬
‫זלב רק א ה את‪-‬לנער ולכיאהו אלי‪ :‬גילך ל כ ל י ם ולתן ללס‬ ‫ז‪:‬‬
‫שמונים ? ק ל י ןלב ולקלני ולמ?רית הגיד מי מאה }לן‪ :‬ןאצמי‬ ‫ז‬
‫;רעתי ו א ל ר י ש למען ל א לכלם למרים‪:‬‬
‫אלם ראילם אפוא ?ני א ת ־ כ ל ־ א ? ר א י ת י למען א ? ר ל א אכלים‬ ‫יז‬
‫‪2‬‬
‫אח־אלי‪ :‬ונם־אלס אהבו איש את־רעהו ובאךל־לול למתירו איש‬
‫את־^ן רעהו‪ :‬מי יי לשמח בלמד אחים ובלכץ לב־טוב א ? ר‬ ‫נ‬
‫לרצה ב א ל כ ה ‪ :‬ו מ א ? ר ?או אלי מ?רי?ה ולכילו מי אלמי השיבותי‬ ‫י‬
‫ללם א ת ־ ל כ מ ף ולא שנאתים ו א נ ל מ ם ‪ :‬ואחרי מות לעקב אבי עוד‬ ‫ה‬
‫הומכתי ל א ל כ ה אולם ו כ ל ־ א ? ל צך! עשיתי ללם עד‪-‬בלי־ךי‪:‬‬
‫ז ‪ -‬ז ולא נתתים ל ל ע צ ב אף על־מצער‪ :‬וכל־־אשר ללה א ל י נתתי ללם‬
‫ו א י ל ם ליו א י ויאי ללס מעכלים ן ג כ ? ם א ? ש י ויגונם לגוני ו כ ל ־‬
‫ל ל ‪ :‬ם לללי ‪1‬ע?תס ע?תי‪ :‬ו א צ כ י לא לתרוממתי עלילס בנא וה‬
‫ז‬ ‫ח‬
‫ב ה ל ל ת כ א ך ת י ואלי מינילם כ א ל ל לאללונים‪:‬‬
‫ומי תלכו נם‪-‬אלס במצות לי לנשא לל אלכם בטוב לעולמים;‬ ‫יח‬
‫ב‬
‫ו כ י לבקש איש ל ל ל ע לכם אלם נמלו אותו טוב וללפללו מעדו‬
‫ג‬
‫ויי ‪.‬יצילכם מ כ ל ־ ך ע ‪ :‬ולנה לאילם כי בענותי ו ב א י ר ־ ת ל לקללי‬
‫לי ל א ? ה את־בת‪-‬לכלן ל ע י ר ־ ? מ ש ומאה כ כ ל י זלב נלנו־לי אתה‬
‫ויי נ‪1‬אם לי לעכלים‪ :‬ו נ ם לפי נתן לי לל מעל לכל־ל^ לשךאל‬ ‫ד‬
‫‪1‬ל?מלני ע ל ־ ן א ה ב * י מ י ל י כי ד מ י ת י ככל אל־לעקב‪:‬‬
‫ועתה שמעו את־לללום א ? ר ל ל ל ׳ ל י ‪ :‬דאילי ולנה ? ת י ס‬ ‫יט‬
‫‪2‬‬
‫עשרה אללות לועות ומלן נפוצו ת ש ע ‪ :‬ושלש נצלו י מ מ ל ד י ז ולנה‬
‫ןפוצו נם־לז ;אלא ולנה ? ל ‪ #‬לאללות ללדו ש ל ^ ה טלאים ןלקךאו‬
‫אל־לל ויוציאן ל‪ :‬אל־מקום־צמח ומלם ולנהלם מחקזך לאוךה‪ :‬ושם‬ ‫י‬
‫קיאו אל־‪:‬ל עד־אשל נקבצו אלילם תשע לאללות ויליו כשנים‬
‫ע ? ר כ כ ש י ם ועול מעט ולךבו !•ליו עךלים לבים‪ :‬ואלא אללי־כן‬ ‫ח‬

‫‪,‬‬
‫ב ת ה כ ה ן‪ .‬ע׳ יובלים מ י ‪ /‬ם׳ הישר פרשת מקץ‪ - .‬ד מ י ת י‪ .‬השוד‪ .‬ב״ר פ״ד‪:‬‬
‫שהיה זיו איקונין שלו דומה לו״ ועוד )שם(‪ :‬כ ל מה שאירע לזה אירע לזה ו כ ד ‪- .‬‬
‫ת ש ע ‪ .‬אפשר שהכוונה ל ת ש ע ת השבטים שגלו בשעת התרבן הראשון ונשארו ר ק‬
‫‪,‬‬
‫ג ‪ :‬לוי‪ .‬יהודה ובנימין‪ .‬לפי החזון הזה עתידים אותם השבטים לחזור‪ - .‬ה א י ל ו ת‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫השוה חנוך א ם״ט ע״ב‪ :‬שלשה מ ך ה צ א ן ‪ - .‬כ ב ש י ם ‪ .‬בס׳ חנוך א׳ צ׳ ל״ח משתנים‬
 ‫צוואות השבטים‬

‫ןה§ה שנים ? ? ר ?ריס יוןקים מ?ךה אתת ו מ א ה נצא ים ללבג‬

‫י‬
‫ונשתו מ א ו ‪ #‬י ם ע ש י מ ד ד י ם ו מ א ה ל א י ן מ??ר‪ :‬ול?ר לך?י*י‬ ‫ו‬
‫?דלי קךןיו עד־ל??לס ולל‪:‬יןה ?חו?ה להדרים ומין תקךנל*‬
‫בלול ?מחה עוד קרן א ח ת ‪ :‬ןאךא ולנה הר ? ך ? ק ר ןהוא סוכם‬ ‫ז‬
‫אילם ?תים ע ? ר ה ?עמים ו‪:‬לי ל ע ך ל?ל־ל?ליס‪ :‬ו?ל־לר?רים‬ ‫ח‬
‫לאלה ‪:‬באו בעתם ?אללית ל‪?:‬יס‪ :‬ןאלם א י ‪ ? #‬א ת ‪ ^ -‬ת‬
‫ת‬ ‫ט‬
‫ל‪ :‬וכבדו את־לוי ואת‪:-‬הוךה מי מ‪1‬ך?ס ‪:‬קום ל?ם א ? ר יציל‬
‫ת‬
‫את־?ל־לגולם ו א ־ ל ? ד א ל ‪ :‬מי מלכותו מלבות עולמים ל ל י א ? ר‬ ‫י‬
‫י א‬
‫ל א ס ל ל ף ‪ :‬ומלכותי כיני?ם תאמף ??כת נו?רים א ? ר ל ל א *‬
‫עם־קדן‪:‬‬
‫לד?תי כי אלרי מותי ‪:‬ציקו ל?ס המצרים ו‪ ::‬לקם את־נק&לכ*‬ ‫כ‬
‫ם‬ ‫?‪:‬יא‬ ‫ו‬ ‫‪2‬‬
‫א * כ * ל ־ מ י ד ן א ? ר ד ? ר לאבותי?ס‪ :‬ואלס תקחו את•‬ ‫*‬
‫עצמותי אל?ם כי אס־לביאו את־ע?»ותי ? ? ה ול;ה יי ע??ם‬
‫?אורה ובלנעל לל‪:‬ה כ ת * ך עם־סמצרים‪ :‬ןאלס תעלו א ת ‪ -‬א א ת‬ ‫נ‬
‫אמכם ? ד ד ך א?ךלה וק?רול ? ? ה על־ני ד ל ל אמי‪ :‬ויתי כ ‪ # $‬ר‬ ‫ד‬
‫ד?ר ?זאת ול?שט א ת ־ ח ל י ו ו‪:‬מת ? * י ? ה ט ו ? ה ; וללא?לו ?ליו‬ ‫י׳‬
‫כל־לשלאל ו?ל־מ?ללם א ? ל | י ו ל ‪ :‬י?צאת א י לשךאל '???ךלם‬ ‫י‬
‫ונעלו אלם את־ע?מות יוסף ולק?ךהו ?ל?רון עם־אבוליו ולליו‬
‫למי ?ני תליו מאדי ו ? ? ר ‪:‬‬

‫לפרים )ע״ש גם על הטלה הלבן(‪ .‬־־ ה ד ב י ע י‪ .‬הפר הרביעי הוא יהודה‪ ,‬יש משערים‬
‫שבמקור היה השלישי לוי‪ .‬אלא שהמעתיק הנוצרי שינה לשם מטרתו להרביעי‪ - .‬אזור‬
‫פסוק ד יש תוספת נ ו צ ר י ת ‪ :‬וארא והנה נולדה מיהודה בתולה ולה בגד בוץ וממנה‬
‫יצא טלה תמים ולשמאלה כעין הארי וכל החיות התמרמרו אליו וינצח אותם הטלה‬
‫ויפיצם וירמםם וישמחו עליו כל־המלאכים והאנשים וכל־דארץ‪ .‬כמה חוקרים רצו ל ה ו ג י *‬
‫מתוך כתוב זה אילו קטעים מקוריים‪ .‬למשל‪ ,‬הנבואה על ה א ר י ־ י ה ו ד ה )והשוה חנוך *'‬
‫צ׳ ל * ח ( ‪ - .‬י ק ו ם ל כ ם ‪ .‬אף כאן יש הרחבה נ ו צ ר י ת ‪ :‬טלה־ה׳ אשד יםיר את־‬
‫חטא העולם‪- .‬‬

‫במקור‬ ‫‪ -‬א פ ר ת ה‪.‬‬ ‫רבה כ ‪/‬‬ ‫א ת ע צ מ ו ת י ‪ .‬השוה ספור המעשה בשמות‬

‫והשוה העי לברא׳ מ״ח ז׳‬ ‫אםרתהי־‪:‬‬ ‫ב ר ת ארץ לבא‬
‫‪*0‬ףץ‪ %‬י?‪v xaPe0ji0Q65tJt.xov &ftelv'E<pQa&a‬‬
‫ב ש י ב ה ט ו ב ה ‪ .‬במקור‪ :‬בשינה טובה‪ - .‬א ב ל ג ד ו ל ‪ .‬ק צ ת נוסחאות מוסיפים‪ :‬כי נ ם‬
‫עם המצרים ס ב ל כ א ב ר מהם )=כאחד מאומתם( ויעש להם טובות ויעזר להם ב כ ל‬
‫מפעל ובעצה סובה ובכל עבודה‪ .‬י מ א ה ו ע ש ר ‪ .‬ברא׳ ג׳ כ״ו‪- .‬‬
‫ריא‬ ‫צוואת יוםף יט ו‪-‬בנימין ג ג‬

‫ע ? ר ללעקב ו]?ן־[ךלל‬ ‫ב?למן ל כ ן ל ? נ י ם‬ ‫צואת‬

‫העתקת דברי אלמן א ? ר צוה ל א י ו בהיותו ? ך ל מ ש‬ ‫א‬

‫ועברים ומאה ? ן ה ; ולנשק להם רא?ר אלילם כ א ? ר נולד לצדוק‬ ‫ב‬
‫לא?ךלס לןקף^יו ??ה נולדתי נם־אני ללעקב‪ :‬וללי באשר מלה‬ ‫ג‬
‫ך ת ל אמי בעת ל ך ל ה אותי ולא ללה לי ל ל ב ואינק ? ד י בלהה‬
‫א ? ל ה ‪ :‬ןךלל ללתה אללי ל ר ל ה את־יוסף עקךה שתים עשרה‬ ‫י‬
‫שנה ותל&לל אל־יי ול?ם ותהר ותלד אותי‪ :‬בי אהב לעקב אבי‬ ‫זז‬
‫את־לתל ? א ד ולת‪5‬לל א ? ר לראה מ א ה שני א י ם ‪ :‬ועל־כן קךאו‬ ‫י‬
‫את־־שמי אלמן לאמר ? ך י מ י ס ‪:‬‬
‫ולהי כ א ? ר ?אתי מ?ר‪?:‬ה אל־יוםף ולמירני אתי ויאמר אלי‬ ‫ב‬
‫מה־אמרו לאבי אתרי א ? ר ??רוני‪ :‬ואמר לו את־בלנתף טבלו‬ ‫ב‬
‫בךם ןלשלתול ויאמרו ל?ל־?א ל?ת‪$‬ת אףי ה י א ‪ :‬רא?ר לו יוסף‬ ‫נ‬
‫אמן אתי ‪$‬צב גרבוני סולרי א ע ן בלץקה‪ :‬וללי באשר ללבו ללך?ס‬ ‫ד‬
‫ול?תילו את־?ל?תי ?מו ל;ה ךעה א ע ה בי ‪1‬ת?ךמני‪ :‬ן??ד‪.‬‬ ‫י׳‬
‫??רוני רעילם ללשמעאלים ול?ה ל א דברו ?זב באמךם ?*את‪:‬‬
‫בי בקש ]יוסף[ לה?תיל מ א י את־מעשי אלינו ולקיא לאליי‬ ‫ז‬
‫‪1‬יא?ר א ל י ל ם ‪ :‬אל־תןידו לאמינו את־א?ל ע ק י ל ס לי וא?רו לו‬ ‫ז‬
‫באשר מ&לתי אצמי ל א ל מ ן ‪ :‬ונס מלשבותי?ס ?ל??ס תללץת‬ ‫ח‬
‫?אלה ולא ל?עי לד?ריס לאלה עד‪-‬לב א ב י ‪:‬‬
‫ג‬
‫ועתה ?ני אלבו נס־אתס את־יי אללי ד‪?,‬מלס ולארץ ושמרו‬
‫מצוליו ולבו ?ללמי יוסף לאיש לטוב ו ל ק ד ו ש ‪ :‬ומלשבותי?ס‬ ‫ג‬
‫תליינה לטו?ה כ א ? ר ללעתס גם־אותי מי ?ל‪-‬איש א ? ר מלשבוליו‬
‫נמחות ללאה לבל לשל ל א י ו ‪ :‬לראו את‪-‬יי ואלבו את־רעי?ס‬ ‫נ‬
‫ואם־לכקשו רוחות ?ללעל ללציק לכס בבל‪?-‬ךה ךעה ל א למ?לו‬

‫ח מ ש ו ע ש ר י ם ו מ א ה ‪ .‬לפי מדרש תדשא )ברבינו בחיי לשמות( חי ק״ט שנה‪ .‬וזו‬

‫טעות‪ ,‬כי אף אחד מן השבטים לא מת כששנותיו פחות משנות יוסף‪ .‬וצ״ל קס״ז או‬
‫‪,‬‬
‫קכ״ט‪ - .‬ל ז ק נ י ו‪ .‬לפי ם׳ הישר פ ויצא היה יעקב בן צ״א בהולידו את יוסף‪ .‬לפי‬
‫‪,‬‬
‫יובלים י״ט י״ג נולד יעקב בשנת ב אלפים מ״ו ובנימין בשנת ב׳ אלפים קמ״ד )שם‬
‫ל*ב ל״ד(‪ .‬לפי זה היה יעקב בהולידו אותו בן ציח ש נ י ם ‪ - .‬ב ן י מ י ם ‪ .‬כך מבאר גט‬
‫‪ ,(t>e mut. nom, ed. "Wendiand‬ם׳ הישר בם׳ וישלח‪ :‬כי בארץ הימין‬ ‫פילון )‪92‬‬
‫)הדרום?( נולד ל _‬
‫ו י‬

‫כל ספור המעשה שלכאן חדש הוא ושונה לגמרי משאר םפודי יוסף‪- .‬‬ ‫ו‬
 ‫ריב‬
‫צוואות השבטים‬

‫??ם כ א ? ר ]לא ??לו[ נס ?יוסף א ת י ‪? :‬ה־רבו ל א נ ד י ם א ? ר‬ ‫ד‬

‫בקשו את־נ?שו מל מ ן ?ליו ? י ?ל־;לא י י ןאוהב ךעהי ל *‬
‫נכהו רות ?לנעל כי י; א ן ל ו ‪ :‬ןנס־מןמת אן?יס ןתיות ל א תוכל‬ ‫י׳‬
‫למשל־בו כי ל‪?? :‬ןרו עקב ל א ל ? ה א ? ל א ל ב א ת ‪ -‬ל ע ה ו ‪ :‬ןייוםף‬ ‫ו‬
‫כקש מאבינו כי לת&לל אל־‪ ::‬ב ע ד אחיו למען ל א נלשב לי לא*‬
‫ל?ון את א ? ר ?שו לו ך ע ‪ :‬ו??ה קךא נ?קב ד ! י ק י לי יוכו*‬
‫ר‬ ‫‪ 5‬ן‬ ‫ז‬
‫נצלת את־ללמי נ?קב א כ י ף ‪ :‬וללכק־לו ‪1‬ל‪?3‬ק־־לו כש?ללס‪:‬‬ ‫ה‬
‫אתם ראילם ?ני את־אלרית האיש הטוב יוסף לכו ? מ ל ? ^‬ ‫ד‬
‫ט‪?*.‬ה ?דרכי ללמיו למען תשאו נם־אלם !די ל ל ל ה ‪ :‬כי א י ^‬ ‫ב‬
‫&‬
‫טוב ל א ל ח ש א ה עי}יו כי לדתם על־כל ואם ל?איס ה ם ‪ :‬ו א‬ ‫נ‬
‫נם־תם ילר‪#‬ו ?ליו ר ? ה עו*ה טוב לנצח ר ע כי אלתים א ן ליי‬
‫ןאת״צדיקים א ? ש ו ‪ :‬א ה ב ‪ :‬ןכי לת?אר ל א לללר בו איש וכי‬ ‫ד‬
‫‪?:‬שר ל א ;קנא בו ןבור כי ילי ‪ ? ? :‬ת ה ו א ת ־ א ו ע ‪ :‬א ל ב ע ל ־ ד ל‬
‫לדתם על־חולה ‪:‬תום ןאת־ל‪ :‬להלל‪ :‬ליךא י י א ן הוא לאורים‬ ‫יי‬
‫ה‬
‫אלהים נ?!ר למתעב ?ליון יוכיח וי?יכהו מדרכו ‪1‬א?ר ל ל ל ר י‬
‫טוב ? פ ו ף ?ליו אותו ‪:‬אתב א ? ש ו ‪:‬‬
‫ועל־כן ?ני אם מל?בותי?ס תל‪:‬ינ ה טובות נם‪-‬מךעים‬
‫ז‬ ‫ה‬
‫נ?לימו ל?ס ןהולליס יבושו מ א י ? ם ן‪:‬שובו לטוב ואנשי־?צע‬
‫‪:‬‬
‫ל א רק ישובו מתאולס כי נם־נתן לתנו את־תילס ל א ? ר ‪ ? 5‬ר ח‬
‫ה‬
‫ןאם־ת?שו טוב נם־הרותות הטמאים ‪:‬נוסו מ?ניכם ותנת ת ? ד‬ ‫ב‬
‫תירא מ ? ס ‪ :‬כי המקום א ? ר בו ‪ :‬כ כ ד אי‪ #‬מ ? ? י ם טוכים ‪1‬על*‬ ‫נ‬
‫ל?תו ננגיל[ אור ‪3‬ס־תח?ד ‪:‬נוס מ ? ס ‪ :‬כי אם־עןות נ א ה נאי^ז‬ ‫ד‬
‫לאיש קדוש וללנלס כי לתונן צדיק א ת ־ ל א ד ף ונלריש‪ :‬ואס‬ ‫ה‬
‫‪b‬‬
‫ל א ד איש כצדיק וללפלל נכ?דו[ תצדיק כי אם !ס־לרנע ?‪i‬‬
‫ידכא עוד ? ע ט לשןא זהרו ףומיע כ א ? ר ליה נם־יוםף א ח י ‪:‬‬
‫נצר לאיש הטוב ל א נתן ?נד רול־ח?א־?ל‪:‬על כי מלא]י‬ ‫ו‬
‫לשלום לנל‪-‬ל נ?שו‪ :‬ולא נכיט ?תא;ה על־?ל־ר?ר מ ? ל ת ולא‬ ‫נ‬

‫בסוף פסוק ת׳ יש תוספת )או הרחבה( נוצרית‪ :‬ויאמר אליו עוד תקום בך בבואי{‬
‫‪,‬‬
‫השמים ע ל טלה ה ומושיע העולם כי תמים ימסד ]בעון[ פושעים וחף מפשע ‪ 1‬ב ח ט «‬
‫אנשי ר ש ע ימות בדם ה ב ר י ת להושיע א ת הגוים ו א ת ישראל ולהשמיד בליעל‬
‫ואת כל מ ש ר ת י ו ‪- .‬‬
‫ג ‪ /‬־ מ ל א ך ה ש ל ו ם ‪ .‬השוה צוואת דן ו׳ ה ‪/‬‬ ‫י צ ר ‪ .‬השוה צוואת אשד א׳‬
‫דיג‬ ‫צוואת בנימין ג ד ‪ -‬ח ב‬
‫‪:‬‬
‫ל??ר־הון בחמךתו; ל א ללפ‪3‬ק כתענו?ים את־קרובו ל א ‪.‬יעציב‬
‫‪??1‬נו[ ל א ‪:‬מלא ‪1‬מא?לי[ תאוה ולא ל*א ךלא ‪:‬תור אחדי עיניו‬
‫כי ‪ ::‬ללקו‪ :‬ל א ?בול א^שיס וקלונם לטו את־ללצר הטוב ‪,‬וערמה‬ ‫ד‬
‫ב‬
‫‪ 1‬א וריב ןל?ה ל א יךע כי ל‪ :‬ל*?ךבו ויאיר את־נפשו ויחדהו‬
‫כצל ב?ל‪-‬עת‪ :‬ולא תללינה ליצר הטוב שתי לשונות ?ל?ה‬ ‫ה‬
‫ב‬
‫וקללה בוז ך?בוד ע צ ושמלה * ק ט ור‪$‬ז שפת־חנף ואמת עני‬
‫וע*ר כי אס דעה אחת לו כצל ז?ה וקזהוךה‪ :‬ל א שמע לו‬ ‫ו‬
‫ו * מ ע ומראה ומראה כי ?ל־אשר לע*ה או לדכר או יךאה ידע‬
‫‪4‬‬
‫צי ל‪ :‬לראה ל‪?3‬שו‪ .‬והוא את‪-‬לעתו ‪:‬טלר למען א*ר ל א לאשי?הו‬ ‫ז‬
‫אלתיס ‪1‬א?*ים וכן נם־?ל־מעשי בללעל *?ליס הס ןו*ם אין ?הם‪:‬‬
‫ועל־כן הנ?י ?צו?ם א י נוסו מ א י רעת בללעל כי לרב הוא‬
‫ז‬ ‫ז‬
‫נותן ל?ל‪-‬לשומעים אליו‪ :‬ותחרב היא אס * כ ע רעות לראשונה‬ ‫ב‬
‫הסר ה ד ע ת מבללעל !ותלד[ לרעה הראשונה רם השנלה בהלה‬
‫לשלי*ית תו;ה לךכיעית ןלות ללמי*ית מלסול ס * * י ת רעש‬
‫ס*כיעית לר?ן‪ :‬ועל־כן ןקם אללים מקלן * כ ע ןקמות כי ??ל­‬ ‫נ‬
‫מאה שנה תביא ‪? ::‬ליו מ?ה א ל ת ; ובליותו בךמאתלם ש‪$‬ה‬ ‫ד‬
‫ססל ל ל א ו ת ובת*ע מאות *‪$‬ה ?שמד בימי למבול על־ךכר‬
‫ל ? ל אליו סצדיק ? * כ ע רעות ?שפט קלן ול?ך ?*?עיט ו * ב ע ‪:‬‬
‫כי ? א ש לןה ‪:‬דינו לעולמי־עד ?ל לדומים לקלן ב א א ת אלים‬ ‫ה‬
‫ו?שןאתס‪:‬‬
‫ואלס א י י י מ א י ל ר * ע ולקנאה ןשנאת אחים ודבקו‬ ‫ם‬ ‫נ‬
‫ח‬
‫בטוב ו?אה?ה‪ :‬כי ?ל־אשר לו לב טהור ?אל?ה לא לביט אל־‬ ‫כ‬
‫*?‪ p‬רע בל?בו כי רוח יי נלה עליו‪:‬‬ ‫אשה לץנות עמה צי‬

‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ח ל ק ו ‪ .‬צוואת לוי ב׳ י״ב‪- .‬‬ ‫ו ‪ - .‬ה׳‬ ‫ו‬
‫‪,‬‬
‫ש ב ע ר ע ו ת ‪ .‬השוה אבות ה חי‪ :‬שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שבעת‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫קין‪-.‬שבע נקמות‪.‬‬ ‫ט ‪ - ,‬ח ר א ש ו נ ה ד ם ‪ .‬רצח‬ ‫גופי עבירה ו ב ו ‪ /‬בן־סירא מ‬
‫‪,‬‬
‫השוה ברא׳ ד ט״ו כל ה ו ר ג קין שבעתים יקם‪ ,‬וכאן נדון קין עצמו לשבע נקמות‪- .‬‬
‫הבל‪-.‬ובתשע‬ ‫מ א ת י ם ש נ ה ‪ .‬לפי יובלים ד׳ ב׳ היה קין בן ל״ה כשהרג את‬
‫לפי יובלים ד׳ א׳ נולד קין בשנת ס י ד לבריאת העולם ונהרג בשנת ת ת ק י ל ‪.‬‬ ‫מאות‪.‬‬
‫לפי זה חי דק תתס״ו ש נ ה ‪ - .‬ב י מ י ה מ ב ו ל ‪ .‬לפי יובלים היה המבול בשנת אלף ש״ח‪,‬‬
‫היינו שע״ח שנה אחרי מות קין‪ - .‬ו ל מ ך‪ .‬תפס כאן את למך כהורג קין‪ .‬השוה ם׳‬
‫הישר פ׳ ב ר א ש י ת ‪- .‬‬
‫‪—!16v‬‬ ‫‪.[nua‬‬ ‫ד ע ‪ .‬במקור‬ ‫שמץ‬
 ‫צוואות השבטים‬
‫ה‬
‫כי כא?ל ל א ל א ף ת ? ‪ $‬ש ןאם־נס‪-‬על‪-‬צואה ןטיט ןרלה ול*?‬ ‫נ‬
‫?נילם ןססיךה את‪-‬לילס ל ר ע כן נם־לב ?הוד אס נס כרכ‪#‬‬
‫אךמות לתללך לקזלר ןהוא ל א לקונף‪:‬‬
‫}אחזה ולנה נם־מעשים לא־טובים לליי ככס כ א ? ד ר^י‬ ‫ט‬
‫לכוך הצדיק כי ןנות סדוס תןנו ונ?מללם כמעט וללךשו את־‬
‫הוללולכס עם־לן?ים ומלבות יי ל א ת ? כ ן כיניכס כי חיש כלו­‬
‫לכיךנה‪ :‬ןאולם מ ק ד ש לל בללקכס ילי ן^דול לחלה כבוד לכלת‬ ‫ב‬
‫לאלי״יז מ ך ל ד א ^ ו ן ןנקכצו ? ? ה ?נים ??ל ל ? כ ט י ם ןכל־לגולמ‬
‫על־א?ל ל?לח עליו את־ל‪#‬ועתו ןלבצא ןל?קיף עליכם‪:‬‬
‫וללי כ א ? ר ללה יוסף* כמגדלם ןאלמד לדאות את־צלמו ןאת־‬ ‫י‬
‫דמות א י ו ‪ :‬ועל־ללי ל כ ל ת לעקב אבי לאיתיו כיום בלקיץ בכל־‬ ‫כ‬
‫צלמו כ א ? ר ללה‪:1 :‬תי כ א ? ד ד כ ר ל ל ם כאלה ‪*1‬א‪$‬ד אלילם‬ ‫נ‬
‫דעו לכס כני כי ל?ני מ ת ‪ :‬ואלס ןמלו א א ‪ 1‬איש את־קדובי‬ ‫י‬
‫ן?מרו את־לקות לי ןאת־מצויליו‪ :‬כי את־אלה אצכי מוליש לכם‬ ‫ד‬
‫ת ל ת כל־נללה ןנס־אלם ואתילו אלת לבניכם נללת עולמים כי‬
‫כן עשו אבךהס לצלק ןנעקב‪ :‬כי את־כל־אלה ?‪,‬לנו לנו נללל‬ ‫י‬
‫לא^ל שכלו את־מצות יי עד־א?ל לנלה יי לשועתו לכל־לנולם‪:‬‬
‫ןאז תראו את־לניל ואת־צת ןאת־?ס ןאת־אבךלס ןאת־ל^לק ואת־‬ ‫ז‬
‫לעקב עומדים ליכיני כ ש כ ל ה ‪ :‬ןאז ןקוס ןבדאנלנו איש ע ל ‪ ? -‬כ ט ו‬ ‫ח‬

‫ב ח ל ק כ ם ‪ .‬ב״ר צ״ג‪ :‬ששני ב ת י מקדשות עתידין להבנות בחלקו של בנימין•‬

‫וע׳ ת״י לברא׳ מ״ט כ*ז‪ :‬ובאחםנתיה י ת ב נ י בית מקדשא‪ ,‬יומא י״ב א ׳ ‪ :‬ומה היי•‬
‫בחלקו של בנימין‪ .‬אולם והיכל ובית קדשי הקדשים‪ - .‬ו ג ד ו ל י ה י ה ‪ .‬השוה חגי‬
‫ב׳ ס ‪ /‬ב י ת החשמונאים יהא גדול ומפואר וכל י״ב השבטים ישבו על אדמתם‪ .‬־־‬
‫בסוף פרק זה יש ת ו ס פ ת נוצרית‪ :‬נביא נולד יחיד והוא יכנס א ל המקדש הראשון‬
‫ושם ‪2‬חדף ה׳ ו ע ל עץ ירומם ומסך ההיכל יקרע ודוח ה׳ ת ע ב ו ר אל הגייט‬
‫כאש תתפרץ והיה בצאתו מן שאול ועלה מן הארץ השמימה ואנכי ידעתי מה שפל‬
‫יהי עלי אדמות ומה מפואר בשמים‪ .‬־־‬
‫הפסוקים ו ׳ ‪ -‬י ״ א הם אחד המקורות הקדומים ביותר ע ל תהית המתים‪ .‬השוה אה‬
‫התיאור בחנוך א׳ )ביחוד פ ר ק צ׳(‪ .‬צוואת לוי י י ח ט ‪ /‬יהודה כ״ה ד ‪ /‬דן י״ב‪ .‬המתים‬
‫שיקומו לתחיה יכנסו לגן עדן ויאכלו מעץ החיים )לוי י״ח י׳( וישכנו בירושלים החדשה‬
‫)דן הי י ״ ב ( ‪ - .‬בסוף פסוק ז׳ יש ת ו ס פ ת נוצרית‪ :‬אשד הופיע ע ל האדמה בצלם א י *‬
‫ב‪£‬ני וכל אשר יאמינו בו עלי אדמות יגילו אתו‪ - .‬ל ח ד פ ו ת‪ .‬ע*פ דניאל י״ב ב ‪/‬‬
‫לפי חנוך א׳ יקיצו דק הצדיקים לחחיה‪ - .‬כאן יש תוספת נ ו צ ר י ת ‪ :‬והי ידי ן לראשונה‬
‫א ת ישראל ע ל רשעתו כי כאשר הופיע אלהים ב ב ש ר לא האמינו בו ואז ישפוט א ת‬
‫כ ל הגויים אשר לא האמינו בו כאשד הופיע עלי אדמות והוא יוכיח א ת ישראל בידי‬
‫רסו‬ ‫צוואת בנימין ת ג ‪ -‬י ב ד‬
‫ה‬
‫היתלות לכלך ת?כלם‪ :‬וכל־אי־איש לקיצי א ל ל?בוד ף«לה‬ ‫ט‬
‫לתךפות‪ :‬ואלס א י אם תתהלכו בקךשה בכווית יי עוד ת ? א ו‬
‫אתי ל כ ט ח וכל־לשךאל לקכץ אל־לל‪:‬‬
‫ולא עוד יקךאו לי ץאב טורף עקב לכככס כי אם־־עוכד‬ ‫יא‬
‫לי כתלק ? ך ף לעו*י ט ו ב ‪ :‬ובאלרית ה ימיס ‪:‬קום כ ך ע י לדיד‬
‫ז‬ ‫ב‬
‫לל ^ ו כ ע בקולו ןעועזה ךצונו והוא ‪:‬איר ברעת לך?ה את־כל־י‬
‫תנולם והוא באור תדעת על‪-‬לשךאל יויכיע כישועה‪:‬‬
‫ולתי כ א ? ר כלה את־ךכךיו ‪*1‬אכר א נ י אגוה אלכם א י‬ ‫יב‬
‫תעלו את‪-‬ע^מותי ממצרלם וקברוני בלברון א?ל אבולי‪ :‬ולמת‬ ‫ב‬
‫א ל א ב * י כ ה טוכה כךלכש ועשרים וכאה ??ה‪:1 :‬שימו אותו‬ ‫נ‬
‫כארון‪ :‬ובאתת ותשעים ? נ ה לבוא בני ישךאל מ?ך‪:‬כה ו‪.‬י?לי‬
‫תם ואתילס את‪-‬ע^מות אבותילם ל ך ש ב מ ל ל א ג א ע ז ולקויי‬
‫אולם כלברין ל ח ל י אבותיהם‪ :‬ןת?ה ? ב ו מאךץ א ע ן וי?בו‬ ‫י‬
‫במ?רלס עד־יוס עלולס כארץ כ?ךלם‪:‬‬
‫בחירי הגויים כאשר הוכיח א ת עשיו בידי המדינים אשר פתו את אחיהם עד אשד‬
‫‪,‬‬
‫נ פ ל ו בזנות ו ב ע ב ו ד ת אלילים וינודו מאחרי ה׳ ויהיו בנים בתוך יראי ה ‪ - .‬ל ב ט ח‪.‬‬
‫ביווגי‪£81 :‬מ& ע ! = ל ב ט ח ו ן ‪ ,‬והוא תרגום העי ללשון וישבו לבטח ב י ח ד כ״ח כ״ו‪- .‬‬
‫שלל‪-‬‬ ‫יחלק‬ ‫נמסר‬ ‫‪ ,‬בבדאי מ״ט כ״ז‬ ‫‪v‬‬ ‫?‬ ‫עןזק>‪81aSt501:90‬‬ ‫מ ח ל ק ט ר ף ‪ .‬ביווני‪:‬‬
‫‪c0m.v TQO<PV -‬‬
‫וכזאת יטרף ממגו ויתן לכ‪!$3‬ת הגוים ועד קץ עולמים יהיה בכנסיות הגוים ובין שדיהם‬
‫כשיר מזמור בפי־כל ובספרי הקדש יכתבו מעשהו וגם דברו והוא יהיה בחיר אלהים‬
‫עד עולם ובהם הוא יצא ויבוא כאשר אמר יעקב אבי הוא ימלא מחסור ש ב ט ך ‪- .‬‬
‫הלשון י מ ל א מ ח ס ו ר נמצא פעמים הרבה ב א י ב נ ג ל י ו ן ‪- .‬‬
‫‪,‬‬
‫ב מ ל ח מ ת כ נ ע ן ‪ .‬אפשר שהיא המלחמה שעליה מסופר באריכות ב ם הישר )פ׳‬
‫שמות(‪ .‬ועי צוואת זבולון ח׳ י״ב‪ .‬גד ח׳ ה׳ ) ו ב פ י ׳ ( ‪- .‬‬
 ‫ס פ ר היובלים‬
‫מ ב ו א‬

‫א‪ .‬שם הספר‪.‬‬

‫ספר זה שני שמות לו‪ :‬א( ספד היובלים )כך בתחלתו של קטע סורי‪ :‬כתבא‬
‫י ׳ לדברי‬
‫ב פ‬ ‫דלות עבריא הו דמתקרא יוביליא( או ספר היובלות )כגון בם׳ יוסיסון או‬
‫‪9‬‬
‫או ‪'a1Ia>^Xa‬‬ ‫— (‪Ico^Xatoi0136‬‬ ‫הימים המיוחם לאחד מתלמידי דם״ג‪ ,‬עמ׳‬
‫ונקרא כך על שם שהוא מחלק את ההיסטוריה למן בריאת העולם ועד מתן תורה ליובלות‬
‫של מיט שנים היובל‪ ,‬ב( בראשית זוטא או זוסרתא = ‪ MixpoyevEoig‬או ‪A XEJITT! Teveaig‬‬
‫אולי ניתן לו שם זה מחמת היותו קטן באיכות )אבל לא בכמות( לגבי ספר בראשית‬
‫שבתודה‪ .‬ואולי מחמת היותו קטן בתוכך שהרבה מסיפורי בראשית הניח ולא הביאם כלל•‬
‫ויש להעיר שנמצאים עוד כינויים אחדים לספר זה‪ .‬והם חזון משה )‪MwtioRcog‬‬
‫( ‪B16$.(an6Aeo>s‬״‬ ‫‪)0)f\ SicrihfcT! xov Ma>i‬או חיי אדם‬ ‫(‬ ‫ת משה‬

‫ב‪ .‬טיבו של הםפר וצורתו‪.‬‬

‫ספר היובלים הוא מעין מדרש אנדה למן תחלת מעשי בראשית שבספר בראשית‬
‫ועד יציאת מצרים שבשמות י״ב‪ .‬ואין זה מדרש כשאר המדרשים‪ .‬שהם עוסקים בפירושו‬
‫של לשון אחד או פסוק אחד או ענין שבתיבה אחת ומתוך כך הם באים לספר דברי‬
‫אגדה או של מסורת שבישראל‪ .‬נראה שדרך זו עדיין לא היתד‪ .‬רווחת בישראל באותן‬
‫הדורות‪ ,‬בימיהם של ראשונים‪ .‬ולפיכך םפר היובלים ‪ -‬כלשוני בפתיחתו כך ה ו א ‪ :‬ס פ ר‬
‫ח ל ו ק ת ה י מ י ם ‪ -‬פותח מדרשו בפרשת הדברים לפי המשכם של הענינים‪ ,‬והולך מעני!‬
‫לענין לפי סדר השתלשלותם של המאורעות‪ .‬ממש כבהמשך של סיפור‪ .‬והוא משלב בתוך‬
‫דבריו דדך הילוכו כל מה שנראה לו חשוב וכדאי למסור לקורא לרגל התכלית העומדת‬
‫לפניו‪ .‬ודרך אגב פותר הוא קושיות‪ .‬מישב סתירות‪ ,‬ממלא ליקויים‪ ,‬וממילא אנו למדים‬
‫כמה דברים חדשים‪ ,‬שאינם ידועים ממקום אחר‪ .‬וכך נעשה ספר זה בבחינת מאסף‬
‫לראשונים‪ .‬שהוא מוסר דבריהם שהיו רווחים בעולמו של הסופר בכתב ובעל פה‪ ,‬ואף חלוץ‬
‫הוא לאחרונים‪ ,‬שבאו אחריו ושתו ממעינו‪ .‬ואף אנו‪ ,‬אחרונים שבאחרונים‪ ,‬ענינים הרבה‬
‫נודעים לנו מתוך קדמוניותיה של אגדת קדמונינו‪ ,‬כגון על חמשת הימים שהיה אדם עסוק‬
‫בהם בקריאת שמות לבריות )ג׳ א׳‪-‬ג׳(‪ .‬ועל הלשון המשותפת שהיתר‪ .‬להן לבריות שבעולם‬
‫עד שלא קלקלו אדם וחוה )ג׳ כ״ח(‪ ,‬ועל שנים עשר בניו של אדם )ד׳ י׳(‪ .‬ועל קבורתו‬
‫של אדם )ד׳ כ״ט(‪ .‬שזו היתה הקבורה הראשונה שבעולמם של בני אדם‪ ,‬ועוד ועוד‪ .‬ולא‬
‫רק ענינים כלליים‪ ,‬אלא אף שמות פרטיים של אישים ושל מקומות מתוספים לנו באוצר‬
‫ידיעותינו‪ .‬ואנו לא ידענום משוס מקים אחר‪ ,‬כגון שמותיהן של נשי קין )ד׳ ט*ו( ושל שת‬
‫)ד׳ ייא( ושל קינן)ד׳ ייד( ועוד‪ .‬והשמות הגיאוגרפיים המרובים‪ ,‬וכיוצא בהם באלו הענינים‪.‬‬
‫ואגב עיון בספר אנו עומדים על כמה נקודות שבהן הוא מדבר‪ ,‬בלשון סתמי‪,‬‬
‫משפטים עם המינים והכופרים שבדורותיו ועל דברי הגנתו על היהדות ובזה אפשר לו‬
‫לקורא לעמוד על ענינים חשובים שבתולדותיה של היהדות והתפתחותה במחשבה ובחיים‪.‬‬
‫ולא רק שהוא יודע מה שעליו לדרוש בו אלא אף מכיר הוא ממה עליו לפרוש‪,‬‬
‫שאין לו צורך לדבר עליו לפי התכלית שתכן לעצמו מתוך טעם שבלבו‪ ,‬ולפיכך כמה‬
‫פרטים יש בתורה שאין הוא מזכירם כלל ועובר עליהם בשתיקה גמורה‪ .‬כגון שליחת‬
‫העורב והיונים עיי נח מתוך התיבה )ברא׳ ח׳ ז׳‪-‬י״א( וםעודתם של המלאכים שבאו‬
 ‫ספר היובלים‬
‫‪,‬‬
‫ל ב ק ר א ת אברהם )שם י״ח ב ‪ -‬ח ׳ ( והשתדלותו של אברהם בעגין םדום )שם י׳״ח כ ״ ב ‪ -‬ל ״ ג ( ‪.‬‬
‫ועוד ועוד‪ .‬ומתוך השמטת ענינים חשובים כאלה וכיוצא בהם מתוך הספר‪ ,‬נראה שלא‬
‫כותב ם ת ם היה ב ע ל הספר‪ .‬אלא תכנית מסוימת היתה ערוכה במחשבתו״ ולפיכך לא‬
‫היה חם כ ל ל על נקודות חשובות מתוך מםורתן של ישראל ומנען‪ .‬וודאי נראית המסגרת‬
‫התחומה שהיתה לו בעבודתו ועליה שמר בהקפדה‪ .‬כמו שנראה מן ההטעמה היתירה‬
‫שהוא נוהג בחשיבותם של השבת )בה הוא פותח את ספרו ובה הוא םוגרהו( ומועדי ישראל‪.‬‬
‫אף צורה מיוחדת עלתה במחשבתו ל כ ת י ב ת הספר והיא הצורה הטבועה על ה ס פ ר ‪:‬‬
‫צ ו ר ת דיבורו של שר־הפנים אל משה רבינו‪ .‬צורה זו קשורה היא במעשה שהיה‪ :‬כשהיה‬
‫משה רבינו בהד סיגי ל ק ב ל את התורה מפי הגבורה )ע׳ שמות כ״ד י״ב‪ .‬ל״ד כ ״ ז ‪-‬‬
‫כיח( גילה לו הקב״ה מה שעתיד להיות בעולמן של ישראל‪ ,‬שעתידים הם לשכת התורה‬
‫ולהיות נענשים על כך בפרענות קשה‪ .‬בה בשעה התחיל משה מתעצם עם הגבורה‬
‫ומתחנן על מתן היכולת להם‪ .‬לישראל‪ ,‬לעמוד ביראת שפים‪ ,‬וסוף ד ב ר היה שפעולתו‬
‫של השתדלן הגדול בעליונים עשתה פרי‪ :‬הובטח לו מתן סליחה לישראל לכשיחזרו‬
‫בתשובה‪ .‬באותו מעמד ניתן צו לשר־הפנים לקרא לפני משה תולדות האדם למן‬
‫מעשי בראשית ואילך כמו שהיו כתובות בלוחות השמים ולהעלותן על הכתב לדורי־‬
‫דורות‪ .‬ואותה היסטוריה שבמרומים בסדר כרונולוגי היתד‪ ,‬ערוכה‪ ,‬ממש כמו שניתנה‬
‫ב ס פ ר היובלים‪ ,‬והיא אף מושכת והולכת לפי חשבון של יובלות בני מ*ט שנים ושל‬
‫שבועות בני שבע שנים‪ ,‬באופן שכל מאורע ומאורע תאריכו קבוע בחשבון מדויק‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫בחדש פלוגי לשנה פ לשבוע פ׳ ליובל פ ‪/‬‬
‫הדיבור כמו שהיתה יוצאת מפיו של שר הפנים אל משה‬ ‫ואף אותה צורת‬
‫יש שהוא מ ד ב ר בשם עצמו בגוף ראשון י ח י ד ויש שבשם‬ ‫נ ש ת מ ר ה ב ס פ ר בעינה‪:‬‬
‫משמיע א ת הדברים והם נאמרים בגוף ראשון של ר ב י ם ‪.‬‬ ‫פמליה של מעלה הוא‬
‫א ל גוף שני יחיד‪ ,‬כל׳ אל משה רבינו‪.‬‬ ‫ומכוונים הדברים תדיר‬

‫זמנו‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫הרבה נ ת ח ב ט ו החוקרים ב ה ג ב ל ת זמנו של הספר‪ ,‬ויש מהם שלשם כך צללו‬
‫בתהום של פלפול ודברי הבאי העלו בידם‪ .‬כגון ‪ .Charles‬שסבור היה להביא ראיה מ ת ו ך‬
‫דרישת םמוכין‪ :‬יוספוט )קדמ׳ ט״ז ו׳ ב׳( שם בפיו של אבגוםםום קיסר מליצה‪ ,‬כדרכו‬
‫של יוםפום‪ ,‬שהוא נותן ליהודים רשות לחיות על פי נימוסיהם כמו שהיו גוהגין בימי‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫הודקנום ה כ ה ן ה ג ד ו ל ל א ל ע ל י ו ן ‪ ,‬ונאמר ב ם היובלים )ל״ב א ( שלוי בן יעקב‬
‫אבינו חלם שמינוהו והושיבוהו ל כ ה ן א ל ע ל י ו ן ‪ - ,‬אמור מעתה שבאותו הזמן של‬
‫‪,‬‬
‫הורקנום ניתן לו לכהן הגדול שבירושלים תאר ר ש מ י של כהן לאל עליון‪ ,‬ומכאן ש ם‬
‫היובלים באותו פרק נכתב‪ .‬ראיה זו כשהיא לעצמה אין לה שום ערך‪ ,‬שהדי כינוי‬
‫א ל ע ל י ו ן לאלהי ישראל היה דווח הרבה באותם הזמנים‪ .‬כמו שנראה מכמה ספרים‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ובפרט מן הספרים החיצונים‪ .‬כגון חנוך ועוד‪ ,‬ואף בעל ם היובלים‪ .‬ויוםסום בשעתו‬
‫גם הוא> אינם משתמשים בתאוד של כהן לאל עליון אלא לשם ת פ א ר ת מ ל י צ ה ‪.‬‬
‫שהיא נמשכת והולכת מתוך ב ר א ש י ת ייד י״ח‪ ,‬ומעולם לא מצינו שיהא אותו תאר‬
‫מסוגל באופן רשמי לבני החשמונאים דוקא‪.‬‬
‫אבל האמת היא שכמה רמזים יותר ברורים יש בספר שמתוכם אפשר לעמוד על‬
‫‪,‬‬
‫זמנו‪ :‬קודם כל משמע מתוך דבריו שבית המקדש קיים ) א י י ז ‪ -‬י י ח ( וחגיגת הפסח‬
‫היא בירושלים )מ״ט ט י ז ‪ -‬כ ״ א ( ‪ .‬שוב הוא מדבר על תופעות שעבדו כ ב ר מזמן רדיפות‬
‫אפיסנים ומלחמות החשמונאים )ע׳ כ י ג ט״ז ואילך( או על החק הכתוב בלוחות השמים‬
‫על כיסוי ערוה ועל איסור גילוי הגוף כהתגלות הגויים )ג׳ ליא( המתאים למעשה‬
 ‫מבוא‬ ‫ריח‬

‫הפתיוונים שבישראל מאותה התקופה ממש )כמו שמסופר ב ם ׳ הראשון למקבים בתחלתו(•‬
‫וכשהיא אומר )ליח י״ד( שבני עשו לא פ ס ק מהם עול ה ע ב ד ו ת ששמו עליהם ב נ י יעקב‬
‫ע ד ה י ו ם ה ז ה ‪ .‬הרי בדור שאי־אפשר שיהא לשון זה יוצא מפיו של שר הפנים בדברו‬
‫א ל משה אם בפועל לא היה בזמנו של הכותב ע ו ל ש ל ישראל על ערפם של בני‬
‫אדום‪ .‬ואם היה כך בזמנו ע ל כ ל פנים היה זה קודם מלכותו ש ל הורדום האדומי ובימיו‬
‫של יוחנן הורקנום דוקא ששיעבד לבני אדום‪ .‬כמו־כן אם נ א מ ד ) ל י ח ז׳( שישראל הכו‬
‫לאנשי המלחמה של פלשתים‪ .‬הרי שוב נרמז כאן אותו הזמן שאשדוד ועזה ערי‬
‫פלשתים נ ח ר ב ו ע״י הורקנום ואלכסנדר י נ א י ) כ י ד ו ע מס׳ ראשון למקבים ומדבריו ש ל יוםפוס(‪.‬‬
‫מתוך רמזים אלה וכיוצא ב ה ם נ ר א י ת הסברה שהספר נ כ ת ב א ח ר פ ו ת ו של יוחנן‬
‫הורקנום )קעיה שנים קודם החורבן( ולפני עלייתו של הורדום‪.‬‬

‫ד‪ .‬לשונו העיקרית וגלגוליו של גוף הספר‪.‬‬

‫מעצמו מובן וטבעי הוא שספר היובלים נ כ ת ב מעיקרו עברית‪ .‬שהדי לשון זו היא‬
‫לשונו הקדושה והלאומית ש ל הכותב גופו )ע׳ י״ב כ י ב ‪ -‬כ ״ ג ‪ .‬מ״ג ט״ו(‪ .‬א ב ל אילו היינו‬
‫נתבעים להוכיח ענין זה בראיות מוכיחות‪ .‬לאחר שהגוף העברי ע ב ר ובטל לצערנו מן‬
‫העולם‪ .‬היינו נתמכים בסימנים הרבה המעידים ע ל מוצאו העברי‪ .‬ומהם‪:‬‬
‫א( הדרשות שבעיקרן נוסדו ע ל לשונות עבריים‪ .‬וביחוד במדרשי השמות הפרסיים׳‬
‫כגון ויקרא א ת שמו י ר ד כי בימיו י ר ד ו מלאכי ה׳ )ד׳ י ״ ח ‪ -‬י י ס ( ‪ ,‬ש ל כי אמר‬
‫״‬

‫ש ל ח נ ש ל ח ת י )ח׳ ד׳(‪ .‬ר ע ו כי אמר הנה בני האדם היו ר ע י ם )י׳ ייח(‪ .‬ע ל ‪P‬‬
‫‪,‬‬
‫נקרא שם סרות ש ר ו ג כי ס ר ו כ ל ם לעשות כ ל חטא )י״א ו (‪ .‬ע ל כן קרא אביו שמו‬
‫ת ר ח כי ה ט ר י ח ו ם העורבים )י״א ייג(‪ .‬ורבים כאלו‪.‬‬
‫ב( עבראיםמין שנשתמרו ע ו ד בתרגומים‪ .‬הכושי והרומי‪ .‬אף ע ל פי שנכתבו מתור‬
‫‪,‬‬
‫ת ר ג ו ם יווגי‪ .‬כגון ו י ת ן )בכושי נמסר וקב( ה א ת השמש לאות גדול ע ל הארץ )ב׳‬
‫ט׳(‪ .‬הנםיון העשירי אשד ‪$‬סה בו אברהם )י״ס ח׳ = ‪-(in qua tentatna est in ipsa Abraham‬‬
‫ובחד ב ך )כיב ‪D‬׳ = ‪ ,(eiigere in te‬ויהי ל נ ו הדבר הזה )כיד כ י ב = ‪•(factum est nobis Bermohio‬‬
‫ג( כמה לשונות קשים ובלתי מובנים יש בספר משום שטעה בהם המתרגם היווני‬
‫מעברית‪ .‬ואותם הלשונות יתבררו ואף יובנו טעיות המתרגם ר ק לאחר שיתרגמו חזרה‬
‫לעברית‪ .‬כגון מ י ג י׳ ויאמר יהודה ב י אדוני‪ .‬שהמלה בי היא לשון בקשה ) ‪ -‬נ א ( ׳‬
‫‪ 1 0 i§)\ve‬־ ב ת ו כ י ( ‪ .‬ובא הכושי אף הוא ומסרה כך מתוך התרגום‬ ‫והיווני תרגמה כפשוטה‬
‫היווני‪ .‬שזה היה צריך למסרה בלשון ‪) Seo^iai‬כענינה בבדא׳ מ י ד י״ח(‪.‬‬
‫הגוף ה ע ב ר י של ס פ ר היובלים היה מצוי עוד בימי הירונימום )‪ .(346-420‬כן‬
‫נראה מ ד ב ר י ו ) ב א ג ר ת ו ‪ ,(LXXVIII ad Fabioiam, mansio 18‬שבהםבידו א ת השם ך פ ה )במד׳‬
‫ל י ג כ ״ א ( ‪ -‬כ ת ב ‪ :‬״עד כמה שזכרוני מגיע איני י ו ד ע ' א ם מצאתי במקום א ח ר בכה״ק‬
‫של ה ע ב ד י ם מלה זו‪ .‬חוץ מבםפר האפוקדיפי שהיוונים קורץ ל ו ^‪ ,lem‬כלו׳ בראשית‬
‫זוטא‪ .‬שם בסיפור ע ל בגין המגדל )אולי כוונתו למלה עברית שהיתר‪ ,‬בסוף הפסוק י׳‬
‫ייח‪ - .‬ובתרגום שלגו גמםדה בשם מ&לת( היא באה לענין מסלול שעליו מתעמלים‬
‫נאבקים ואתליטים ו נ ב ח נ ת מהירות הרצים׳ גוע״ש אף ‪ ,mansio 24‬שהוא רומז שוב‬
‫לספר היובלים וקורא לו ס פ ר בראשית מן דהיצמים ־־־ ‪•(apocrypho Geneseos volumine‬‬
‫כמה מאות שנים א ח י כ מצינו בפירוש דהיי המיוחם לאחד מתלמידיו של ד י ם‬
‫גאון )הוצאת רפאל קירכהיים‪ .‬פראנקפודט דמיין ת ד ל י ד ‪ .‬עמ׳ ‪ (36‬שוב זכר ל״םפד‬
‫היובלות שהביא אלפיומי ד ב סעדיה גאון מספרי הישיבה״‪ .‬מתוך לשונו של אותו‬
‫תלמיד משמע שספר היובלות של ר ם י ג בעברית היה‪ .‬א ב ל גראה שהיה אותו נוסח‬
‫ארוך מן הנוסח המצוי בכושית‪ .‬שהרי הוא מביא שם דברימ אף ע ל זמנו של דוד המלך‪.‬‬
‫ריט‬ ‫ספר היובלים‬
‫ם׳ היובלים השפיע הרבה ע ל בעלי מדרשים קטנים‪ .‬כגון מדרש ת ד ש א ‪ 0‬ומדרש‬
‫‪2‬‬
‫ויטעו או םםר מלחמות בני י ע ק ב ( ‪ .‬שנמצא בהם הרבה מתכנו של ם׳ היובלים‪ .‬ויש‬
‫‪,‬‬
‫ל ש ע ר שאף הס‪ .‬בעלי המדרשים‪ .‬היה לפניהם ם היובלים בעברית‪.‬‬

‫ה‪ .‬תרגומיו הראשונים של ספר היובלים‪.‬‬

‫מתוך המקוד העברי של ם׳ היובלים נעשה בזמנו תרגום יווני‪ .‬שהלך אף הוא‬
‫לאיבוד‪ .‬מתוך התרגום היווני נעשו כמה תרגומים בלשונות אחרות‪ .‬מכל אותם התרגומים‪.‬‬
‫היווני ובניו‪ .‬נתקיימו בידנו‪:‬‬
‫א( קטעים אחדים מן התרגום ה י ו ו נ י שנשתיירו בספריהם של אבות הנוצרים‬
‫)גדפםו ע״י ‪ Charles‬במקומותיהם המקבילים שבהוצאת הנוסח הכושי שלו(‪.‬‬
‫ב( קטע ס ו ד י קטן )הדפיסו ‪ Charles‬שם‪ .(Appendix n i .‬אפשר שהוא קטע של‬
‫תרגום םודי שנעשה מתוך הגוף העברי )אע״פ שנמצא באותו קטע העתק של הפלה‬
‫היוונית‪ t o v>»5rtd‬־ םטאדון(‪ - .‬כך נראה מן הרשימה ש ב ת ח ל ת ו ‪ :‬שמהא דנשא דרישא‬
‫אבהותא קדמיא איח כ ת ב א ד ל ו ת ע ב ר י א הו דמתקרא יוביליא‪.‬‬
‫ג( קטעים של תרגום ד ו מ י )כחלק רביעי מכל הספר(‪ .‬תרגום זה מתוך היווני‬
‫נעשה )במצרים‪ .‬או סמוך לה‪ ,‬ע״י יהודי בן א״י‪ ,‬באמצע המאה החמישית‪ ,‬בערך(‪ .‬כמו‬
‫שנראה מכמה מקומות שנשתבשו בו ואין השיבושים מובנים אלא דרך היוונית‪ .‬ויש‬
‫כמה לשונות שטעה המתרגם במשמעותן של המלים היווניות‪ .‬אף צירופי מלים נמסרו‬
‫אצלו כמות שהם בצירופם היווני‪ .‬אע״פ שהם נגד רוחה של הלשון הרומית‪ .‬והואיל‬
‫והרומי געשה מתוך היווני הרי חשיבותו היא בחשיבותו של התרגום הכושי‪ .‬שאף הוא‬
‫מתוך היווני נעשה )ע׳ לקמן(‪ .‬הקטעים של התרגום הרומי נדפסו בפעם הראשונה ע״י‬
‫וחזרו ונדפסו עיי ‪Ronsch‬‬ ‫)‪I‬‬ ‫‪1 8 6 1 ,1,Monume‬‬
‫בשמ ]‪Das Buoh der Jubil&en tmter Beiftigung des revidirten Textes der... lateinisohen‬‬
‫‪ Fragmente‬והערכה לעבודה מדעית זו נ ת ן ‪ Charles‬במבוא להוצאת הנוסח הכושי שלו‬
‫)עמ׳ ‪ . ( X i - x i i‬אף הוא חזר והדפים אותן הקטעים הרומיים במקומותיהם המקבילים‬
‫ב ת ו ך הנוסח הכושי שבהוצאתו‪.‬‬
‫ד( תרגום כ ו ש י ‪ .‬תרגום זה כולל א ת הספר כשלימות‪ .‬אף הוא )כמו התרגום‬
‫הדומי( מתוך התרגום היווני נעשה‪.‬‬
‫ויש ראיות מוכיחות על כך‪:‬‬
‫א( השמות הפרטיים נ ע ת ק ו לא בצורתן העברית‪ .‬אלא בצורתן היוונית דווקא‪.‬‬
‫ב( יש בו מלים שהן טראנםקריפציה ישרה מתוך היוונית‪ .‬כגון ל י ד י״א ‪f{klov‬‬
‫)=של השמש(‪.‬‬
‫ג( כמה מקומות קשי הבנה יש בו בתרגום הכושי שכדי לעמוד ע ל משמעותם‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫מוכרתיס לתרגמם חזרה ליוונית‪ .‬כגון א׳ כיט‪ ,‬ב ב ‪ /‬ה׳ ד ‪ .‬י״ד ייב‪ ,‬כ״ג י ‪ /‬כ י ח‬
‫‪,‬‬
‫כ״ז‪ .‬ל״ב ד וכיז וכיט‪ ,‬מיז ה׳ ועוד‪.‬‬
‫ומתוך שהתרגומים הללו‪ .‬הרומי והכושי‪ .‬שניהם מתוך התרגום היווני נעשו‪ .‬לפיכך‬
‫יש בהם כדי סיוע מזה לזה ב ה ב נ ת הדברים‪ .‬וכמה לשונות עיקריים יש שבכושי נשתבשו‬
‫וברומי נשתמרו בעצם מקוריותם‪.‬‬

‫היהודים‬ ‫מקדמוניות‬ ‫בספרו‬ ‫כ״י‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫הדרשן(‬ ‫משה‬ ‫לדי‬ ‫םיחםחו‬ ‫)הוא‬ ‫אמעסיץ‬ ‫אברהם‬ ‫הו‪1‬יאד‪.‬ו‬ ‫‪(1‬‬
‫גם‬ ‫)ועי‬ ‫תדשא‬ ‫מדר*‬ ‫בעל‬ ‫על‬ ‫היובלים‬ ‫ם׳‬ ‫השפעת‬ ‫על‬ ‫באריכות‬ ‫עסוק‬ ‫הוא‬ ‫המפורט‬ ‫במבוא‬ ‫תרמ״ז(‪.‬‬ ‫)יוינא‬
‫)עוד‬ ‫במבואו‬ ‫]‪.(Le livre des Jubilees et le Midrasch Tadsche [REJXXI, 80-97‬‬ ‫אפשטיין‬ ‫של‬ ‫מאמרו‬
‫יאיר‪.‬‬ ‫בן‬ ‫פגחם‬ ‫לר׳‬ ‫היובלים‬ ‫ם׳‬ ‫מיחסים‬ ‫היו‬ ‫שקדמונינו‬ ‫א׳‬ ‫העלה‬ ‫‪("VII—XI‬‬
‫תר«״ג(‬ ‫)וויגא‬ ‫זדות‬ ‫פרץ‬ ‫‪1‬בי‬ ‫ר•‬ ‫לזברץ‬ ‫מאמרים‬ ‫בקובץ‬ ‫כ״י(‬ ‫סי‬ ‫)על‬ ‫לוםירבאך‬ ‫ב׳‬ ‫י׳‬ ‫הו‪1‬יאחו‬ ‫‪(2‬‬
 ‫מבוא‬ ‫דכ‬

‫ויש להעיד שבעלי שני התרגומים הללו היו עומדים כ ל אחד מהם תחת השפעת‬
‫הביבליה שלו‪ :‬המתרגם הרומי הכנים לעבודתו מהשפעתו של תרגום הע׳ והמתרגם‬
‫הכושי ‪ -‬מהשפעתו של התרגום הכושי‪ ,‬ולפיכך יש להתיחם אליהם בפינה זו בזהירות‬
‫שלא להסיק מתוכם על חילופי נוםהאות שבםפד בראשית שהיו לפני ב ע ל ם׳ היובלים‬
‫גופו‪ .‬כגון מה שכתוב בס׳ היובלים )ט״ו י״ד(‪ :‬אשד ל א ימולו א ת בשר ערלתו ב י ו ם‬
‫ה ש מ י נ י ‪ ,‬על סמך שתוספת זו נמצאת בשמד׳ ובע׳ ל ס פ ר בראשית )י״ז י״ד(‪ .‬ובאמת‬
‫אין כאן א ל א תוספת של מי שלא הדגיש כ ל ל ש ב ג ד ו ל י ם עסוק אותו כתוב והלך‬
‫והוסיף אותו לשון מגוחך‪ .‬ויש חוקרים שעושים בפחזותם רכוש ב ק ר ת י ממקומות כיוצאים‬
‫בכך‪ ,‬כגון ‪ Charles‬שנזדרז ואסף רשימה שלימה של מקומות כאלו כדי להראות ע י‬
‫כמה יש יתרון לנוסח השמד׳ והע׳‪ .‬שקדמון כ ב ע ל ם׳ היובלים מסייע בידם‪ .‬ובאמת‬
‫העלה חרם בידו‪ .‬שהדי אותם המתרגמים של ם׳ היובלים ‪ -‬כ ד ר ך מהדגמים של ספרים‬
‫ה מ ו נ י ם אחרים ‪ -‬כ ל איש מהם היה מסתייע בעבודתו בנוסח הביבליה שהיה מצוי אצלה‪.‬‬
‫מן התרגום הכושי יש ארבעה כ י י ) ת י א ו ר ם ע׳ אצל ‪ Charles‬בהוצאתו(‪ .‬והס נםמנים‬
‫ב ך אף בהערות הבקרתיות שניתגו מ ת ח ת לגוף ה ס פ ר ‪:‬‬
‫‪ - A‬ש ב ס פ ר י ה הלאומית בפאריש‪,‬‬
‫‪ - B‬שבמוזיאון הבריטי בלונדון‪,‬‬
‫‪ - c‬שבספריה האוניברסיטאית בטיבינגן‪,‬‬
‫‪ - D‬כ י י שהיה ברשותו של ‪.d'Abadie‬‬
‫מתוך כתבי־יד אלו נדפסו שתי מהדורות מדעיות של התרגום הכושי‪:‬‬
‫א( ‪A. Dillmann, Kuffile sive liber Jubilaeomm aetiopice ad duorum libror. manascr.‬‬
‫‪6^,.primumed 1‬מ‪ K i e l1859‬ע ל פי שני הכ״י ‪(CD‬‬ ‫‪.‬‬
‫ב( ‪R. H. Charles, The Ethiopio Version of the Hebrew Book of Jubilees, Oxford 1895‬‬
‫)על פי א ר ב ע ת הכ״י ‪ , A B C D‬בצירוף הציטטות היוניות‪ ,‬הקטעים הרומיים‪ .‬שני קטעים‬
‫מס׳ נ ח וממדרש ויםעו ‪ -‬מתוך ביהם״ד של ילינק חלק ג׳ ‪ -‬והקטע הסורי על ‪ ,‬ש מ ו ת‬
‫נשי ראשי האבות הקדמונים״(‪.‬‬

‫ו‪ .‬התרגומים האחרונים של ם׳ היובלים‪.‬‬

‫מתוך שתי המהדורות הנזכרות של הנוסח הכושי ו מ ת ו ך תרגומו הגרמני ש ל דילמן‬
‫געשו כמה תרגומים חדשים‪ ,‬והם‪:‬‬
‫א( מן הנוסח הכושי‪:‬‬
‫‪A. Dillmann, Das Buoh der JubilEen... aus dem Aethiopisohen ubersetzt (Ewald's Jahr-‬‬
‫‪bfloher der bibl. Wissensch., 1850-51, II 230-256, III 1-96).‬‬
‫‪Schodde, The Book of Jubilees (Bibliotheoa Sacra 1885-1887).‬‬
‫‪Charles The Book of Jubilees (JQR 1893-1895).‬‬
‫‪Littmanu, Das Buch d. JubilSen (Kautzsch, Apokr. u. Psendep. d. A. T., 1900, II, 31-119).‬‬
‫‪Charles, The Book of Jubilees or the Little Genesis, London 1902.‬‬
‫״‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪w‬‬ ‫יי‬ ‫‪(The Apocr. and Pseudep. of the 0. T., 1913, II 1-82).‬‬
‫״‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫ין‬ ‫יי‬ ‫‪with an introduction by Box, London 1917.‬‬
‫ב( מן התרגום הגרמני של דילמן‪:‬‬
‫ס פ ד היובלים הםכוגה מדרש בראשית זוטרתא מ א ת שלמה ראבין )‪ ,(Rubin‬ווין תר״ל‪.‬‬
‫‪b, KaaaHb 1895.‬׳‪b, KHHra K)6nj1eeB‬־‪A. CMnpH0B‬‬
‫א׳ ב׳‬
 ‫ס‪$‬ר היובלים‬
‫אלה דברי ל^?ןת לכי‪-‬התוךה ולעדות לכעעזי ת‪#‬ניס‬
‫ל^ץעות ?זנותילם ףובלילם ככל־שנות העולם כ א ‪ #‬ר ךבר ן‪:‬‬
‫אל־מ^ה בהר כץי כעלותו לקהת את־־^תות ל א א לתות תתוךה‬
‫ותכ^וה ‪5‬ךבר יי א?זר ד כ ר אליו לאב*ר עלה אל־ראש ל ל ר ‪:‬‬

‫‪1‬להי ב א ה לראשונה לצאת אי־לשךאל ככ^רלס כלך^ז‬ ‫א‬

‫ת ‪ #‬ל י ‪ #‬י ב ‪ #‬ש ה ע ^ ר ללךש תזה ולרכר לל אל־משה לא*ר עלה־‬
‫ה‬ ‫ה‬ ‫א‬
‫? * ל י א ל ל ר ואתנה־לף את־^ני לתות ה ^ ן ?*תות תתוךה‬
‫ן ת כ ^ ה א ‪ #‬ר כתבתי להורולס‪ :‬ולעל מ ‪ #‬ה אל־תר ל‪ :‬וכבוד לל‬ ‫כ‬
‫נ‬
‫שכן בדור כיני ןיאן ככהו ששה למים‪! :‬יקךא אל־מ^ה ביום‬
‫השביעי מתיף‪-‬לאן ‪!1‬ךא את־־כבוד לל כאש כעךת על־ראש‬
‫ה ל ר ‪ :‬ולהי־שס מ ‪ #‬ה על־הלר אךכעים יום ןאךכעים לללה ולךאהו‬ ‫ד‬
‫ל‪ :‬את־דכיי ללסי* כל־לכי תתוךה והעדות א ‪ #‬ר ליו ‪1‬א‪#‬ר‬
‫לבאו‪ :‬ראכר שים ל כ ף אל־כל־תךכי א ‪ #‬ר אכר אליך כלר‬ ‫י•‬
‫תזה וכלבהו ככ‪$‬ר למען לךאו א י ל ם אלרילס כי לא־עזבתים‬
‫א ל ל כל־לךעה אשר עשו בעבךם את־תלק א ‪ #‬ר אשים תיום‬
‫בתר כיני כיני וכינף ללרולם‪ :‬וללה בבוא כל־זה עלילם ןלךעו‬ ‫ו‬
‫כי־צדקתי כ ל ם כ כ ל ־ כ ^ כ ט ס ובכל־־ע^תם ולךעו כי למיד לליתי‬
‫עמלם ז ואתה כלב־לר ^־?ל־ר׳רכרים לאלה א‪#‬ר אודיעף תיוס‬ ‫ז‬
‫כי לד?תי את־כרלס וערכם ה?ן‪#‬ה ב^וךס אכיאם אל־לאךץ אשר‬
‫נשכבתי לאבותיהם לאברלס וללצלק וללענןב לאב*ר לזךעכם אתן‬
‫‪:‬‬ ‫ב‬
‫אךץ זבת ח ל י מ * ו*?לי ‪ w « n‬וכרו אחרי אלתי נכר א‪#‬ר‬ ‫ח‬
‫בספר ) א ׳ ‪ -‬ד ׳ ( ‪ -‬ח ם א ת ישראל‬ ‫משה מקבל את הלוחות וידיעות על מה שהיה ומה שיהיה וכותב‬
‫)ט״ו‪-‬ייח( ‪ -‬משה מתפלל בעד‬ ‫)הי—ם•( ‪ -‬גלות ישראל ויהודה )י׳‪-‬י״ד( ‪ -‬שיבת ‪1‬יון ובנין המקדש‬
‫לגאלם ולשכן בתוכם לכשיחזרו‬ ‫ישראל שה׳ יברא להם לב טהור ורוח קדוש )י״ט‪-‬כ־־א( ‪ -‬ה׳ מבטיוזהו‬
‫על סי קריאתו של מלאך הפנים‬ ‫בתשובה )כיב‪-‬כ׳־ה( ‪ -‬משה נצטוה לכתוב את הבאות עד אחרית הימים‬
‫מחוך לוחות השמים )כיו—כיט(‪.‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪ A‬נוסף‪ :‬לך‪.‬‬ ‫בכ״י‬ ‫כתבתי‪.‬‬ ‫י״ב‪—.‬אשד‬ ‫השוד‪ ,‬שמות כ״ד‬ ‫ההרה‪.‬‬ ‫הנה‬
‫בכושי‪:‬‬ ‫‪ -‬כל־זה‪.‬‬ ‫ובבמה כ״י‪ :‬כי לא אעזבם‪.‬‬ ‫נ״א‪ :‬כי עזבתים‪.‬‬ ‫עזבתים‪.‬‬ ‫לא‬ ‫כי‬
‫ע צ ת ם ‪ .‬נ״א‪ :‬ובכל‬ ‫כל ענש הדבר הזה‪ — .‬צ ד ק ת י‪ : A .‬צדיק‪ B D .‬נוסף‪ :‬אני‪ - .‬ו ב כ ל‬
‫ו א ת ה ‪ .‬ליתא ב‪:‬וםח ‪ - . A‬כ ת ב ־ ל ך‪ : A .‬כ ת ב לי‪ — .‬ל א ב ו ת י ה ם‪ B C .‬ליתא‪- .‬‬ ‫מעשיהם‪-.‬‬
 ‫ס פ ר היובלים א ט ‪ -‬כ א‬ ‫רכב‬

‫ל א יו‪#‬יעוס ככל־־^ךלם ונגמעה העדות ת*את לעדות ל ל ס ‪ :‬כי‬ ‫ט‬

‫ם‬ ‫ן‪5‬‬
‫ל^כחו את־כל־ב^ותי א ‪ #‬ר אצכי מ ^ ה אולם ןללכו אלרי ל י י‬
‫ואליי קזכאלס ואתרי לרכלם ועבדו את־אלתילם ןהיו ל ל ם ל**?‬
‫‪$‬נף ל ? ך ה לעני ולמוקש‪ :‬ואבדו רכים ונלכדו ונכלו בלד לאויב‬
‫י‬
‫על־בי עןבו את־תוךתי וכמותי ומועדי בריתי ו^כבתותי ו?ר^‬
‫אשר קדשתי׳־לי בתוכם ומשכן ק ך ‪ #‬י א ‪ #‬ר קד^תי־לי כתוך־‬
‫י א‬
‫לי‪$‬דן לשכן את־שכי בי• ועשו להם כמות ו א ג ר ו ת וככיליט‬
‫ןעבדו איש כסלו לתעות ןזבתו את‪-‬בניהם ל ‪ #‬ד י ם י ל כ ל ־ כ ^ י‬
‫שגנת ל כ ם ז ויללתי אליהם עדים להעיד כ ל ס ולא י^מעו כי‬ ‫יב‬
‫]אם‪[-‬להךגו את־־לעדים ןךךפו את־דך‪#‬י תתוךה ןתכירו ד׳^ל‬
‫ותתלו לעשות לרע לננד עיןי‪ :‬וליכהרתי כני כהם ומכךתיס ביד־‬ ‫ינ‬
‫הגולם לשכי ילשלל ולאכלה ונרשלים ^ן־ל׳^רץ וזריתים כנוים*‬
‫ת‬ ‫ת‬ ‫ח‬
‫ו?ל י ^ ־ כ ל ־ ת ו ך ת י כל־מ^ותי וכל־משכטי ותכרו לרש ו ‪* #‬‬ ‫יי‬
‫טו ומועד ו ל כ ל ו ת ק ‪ :‬ואחר לשובי אלי »‪ P3‬תנולס ככל־לכם ובכל"‬
‫מאךם ואככתים כ‪5‬יז כל־תנולם ובקשוני למען אכ^א ללם ואלר‬
‫כקשם אותי ככל־לכס ובכל‪-‬כפ^זם ‪$‬כתת להם רב־^זלוס ב^ךק*‬
‫א‬
‫טל ותכריתים ל מ ט ע י^ר ככל־לבי יככל־נכשי וליו לבךכה ן ל‬
‫לקללה לראש ולא לזנב ז ו א י ת י את‪-‬מקך‪#‬י בתיכם ושאלי‬ ‫יז‬
‫ע כ ל ס ולליתי להם לאלהים ותם להיו־לי ל ן ס כאכת וב^ךלו •‬
‫ית‪-‬יטולא אעןבס ולא אלנכר להם כי אני לל א ל ת י ל ם ‪ :‬ןל&ל מ ‪ #‬ה על־‬
‫א י ו ‪?1‬ל‪6‬לל ויאכר אלני אללי אלנ־נא[ תתן את־עמןי ונלללף‬
‫ללכת ב‪#‬גנת ל כ ם ואל־תמכרם בלד־תנולס ^רילס לכל־לכשלו‬
‫כ ל ם ןלא לאלצוס ל ל ט א לכניף‪ :‬יעלו־נא ךןן^יף אלני על‪-‬עמף‬ ‫כ‬
‫וכךאל לל‪,‬ס נכש ל‪#‬ךה ןרות כללעל אל־למשל כל‪,‬ס לתש&י?‬
‫עלילס ל א י ף ולהטותם ^כל־דדך ת^דק למען יאבדו מאיןי*‬
‫כא ןהמה עמף ונלללף אקזר ןאלל מלד־כ^רלס בללף תןדול בךא‬
‫ר‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ם‬
‫ל ל ל ? י י ורוח קדוש ואל־לכקשו בח&אתילם כ ע ל ה ועד‬
‫‪,‬‬
‫צריהם‪-,‬קדשו*‬ ‫‪:A‬‬ ‫ליתא‪ -.‬האויב‪.‬‬ ‫ל ה ם ‪BD .‬‬ ‫‪ -‬ל ע ד ו ת‬ ‫הארץ הזאת‪.‬‬ ‫ע‪:‬‬ ‫ארץ‪.‬‬ ‫י‬
‫ל י ‪ : A .‬לשמי‪ .‬־־ ב י ד ‪ BD .‬ל י ת א ‪ - .‬כ ל ת ו ד ת י ‪ A .‬ל י ת א כ ל ‪ — .‬ו כ ל ־ מ ש פ ט י ‪ A .‬ל י ת א ‪~ .‬‬ ‫״יי‬
‫ל י ת א ־־־‬ ‫לעמי‪ x — .‬ר י ה ס‪.BD ,‬‬ ‫בשאר כ״י‪:‬‬ ‫ל א ל ה י ה ס ‪ — .‬ל ע ם ‪ .‬כ ך ‪.A‬‬ ‫‪: CD‬‬ ‫ל א ל ה י ם‪.‬‬ ‫יט‬
‫{‬
‫בכ״י‬ ‫החוקרים‪.‬‬ ‫כל‬ ‫לדעת‬ ‫הוא‬ ‫כך‬ ‫ב ל י ע ל ‪.‬‬ ‫ו ר ו ח‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :A‬ויאלצום‪.‬‬ ‫יאלצום‪.‬‬ ‫ו ל א‬
‫ליתא‪-.‬‬ ‫‪B‬‬ ‫לבם‪.‬‬ ‫ו ב כ ל‬ ‫‪-‬‬ ‫וברא‪.‬‬ ‫‪:AD‬‬ ‫‪ -‬ברא‪.‬‬ ‫מוצאה‪.‬‬ ‫נודע‬ ‫תיבה שלא‬ ‫בלחוד‪— ,‬‬
‫רכג‬ ‫ספר היובלים א כ ב ‪ -‬ב ב‬
‫כב עולם‪*1 :‬אכר לי אל־מ^ה ידעתי את־־כךים ול^ךס וקשי־עךכםוכי‬
‫כג ליא־ל^זמעו עד־א^ר יךעו את־דוקןאם ות^את אבותיהם^ ואתר‬
‫‪:‬שובו אלי ככל־הי^ר ובכל־לכם יבכל־נ^זם ומלתי את־עךלת‬
‫לכס ךערלת לב !רעם יכךאתי להם רות קדוש וסזהךתיס לכל־‬
‫כד לסורי מאלרי כהיום ההוא ועד־עולם‪ :‬יככל־נכשס ללבו אתרי‬
‫ואלרי כל־מצויתי ןעשו מ^ויתי ותליתי לזהם לאב ותם להיו‪-‬לי‬
‫כד‬
‫־ לכנים‪ :‬ונקראו ^לס א י אלהיס חלים תדעי כל־מלאך וכל־רות‬
‫ותכירוס כי כני תם ואני אביזמם כאכת וב^דק וכי אתבתיס‪:‬‬
‫כ ו‬
‫ואתה כתב־לך את כל־סדכרים א‪#‬ר אודיעך היום כ ה ר תזה‬
‫כראיית ואלרית א ‪ #‬ר לבאו בכל־חלקת תלמים אשר בתורה‬
‫וכעדות וכשבעותיהם והיובלות ע ר ט ו ל ם עד־א^ר־ארד ושכנתי‬
‫כז בתוכם לעולם ו ע ד ‪ :‬ו*אמר אל־מלאך תכניס כתב למקזה כראשית‬
‫כיי הבריאה עד־א^ר־לאה כקךשי בתוכם לעולמי עולמים‪ :‬ונךאה ל;‬
‫כ ל ־ א י לעקב‬ ‫לעיךלל ולרעו תלל כי אני אלסי ל?ח*ל‬
‫כט ו כ ל ן בהר־ציון לעולם ועי והיתה ציון ףרושללם כ!דש‪ :‬ולקח‬
‫כלאך־הכניס החולד לאי מאה־לשךאל את־^חות חלקת השנים‬
‫למיום תכרא התוךה והעדות לקזבעותיהן וליובליס שןה שןה‬
‫לכככר היובלים שנה ?אה מיום הבריאה התךשה א‪#‬ר לתסךשו‬
‫ה^מלם ול^רץ וכל־בריאתם וצבאות השמלם לכל־לצירי ל׳^ךץ עד־‬
‫א^ר־לכרא מקדש־ל‪ :‬בירושללם בהר־ציון וכל־המאורות לתתךשו‬
‫לישועה ולבלום ולברכה לכל־בחירי לקזךאל ולכען יהי־כן כהיום‬
‫הזה ועד־כל־לכי *?רץ‪:‬‬
‫ויאמר מלאך הכניס אל־מ‪#‬ה כדבר יי לאנ*ר כתב את‬ ‫ב‬
‫כל־דברי הבריאה איך כלה יי אלהיס כיום חששי את כל‪-‬‬
‫מלאכתו א‪#‬ר עשה ולשבת כיום השביעי ולקדש אתו לכל­‬
‫‪3‬‬
‫?עולמים ולשימו לאות לכל־מלאכתו‪ :‬כי כיוס הראשי! כ ך א‬
‫ת‬
‫את־השמלם ^ * ל ו‪ $‬־ל‪$‬רץ והכלם וכל־הרוחית המשרתים‬
‫ל א י ו ומלאכי ת א י ם ומלאכי הקךש ומלאכי רוחות האש ומלאכי‬
‫‪-‬‬ ‫אכתב‪.‬‬ ‫ואני‬ ‫בשאר כ״י‪:‬‬ ‫‪.BC‬‬ ‫כך‬ ‫כ ת ב ־ ל ך‪.‬‬

‫ש ב ש ש ת ה י מ י ם ) א י ‪ -‬ט ״ ז ( ‪ -‬מ ת ן ה ש ב ת ל מ ל א כ י ם ל מ ן ל ה ו ל י ש ר א ל ל מ ס ה )י״ז‪-‬ל״ב(‪.‬‬ ‫פרשת כ״ב הבריאות‬

‫ממעל לארץ‪-.‬‬ ‫השמים‬ ‫‪:AD‬‬ ‫ממעל‪.‬‬ ‫ה ש מ י ם‬ ‫‪-‬‬ ‫מ ל א כ ת ו ‪ :A .‬ל כ ל הארץ‪.‬‬ ‫ל כ ל‬

 ‫ספר היובלים ב ג ‪ -‬י ג‬

‫רותות זמרות ומלאכי רוחות ל א נ י ם ו ה ח ‪ #‬ן ףה^זלג ןהאייד ןד‪^-‬םרי‬

‫ומלאכי תללמות ןלךןכיס ןהבךקים ומלאכי דוחות תקר ותלם‬
‫ם‬
‫לתחרף ולאביב ותקציר ותקרן וכל־רותות ?רייליו א ‪ #‬ר ‪&^3‬ל‬
‫‪1‬‬
‫'??דן וב^ל‪-‬תהמות ןסח^ןי ןהאור ןס*קר ולערב א ‪ #‬ר לכה‬
‫בל^מת ל ב ו ‪ :‬ונךא אז את־מעשהו !??רף אתו מסללהי ל א י י‬ ‫ג‬
‫‪:‬‬
‫?ל־כל־מעשיו כי ‪ #‬ב ע ה מעשים ןדוליס ע ^ ה כיום ל ר א י י ן‬
‫ם‬
‫וכיום ה‪#‬ני עשה רקיע כין ת א ם ויללקו תמלם כיום ההוא ל‪¥‬ל‬ ‫ד‬
‫?לו ל&עלה ן ל » ם יךידי למ^וה מלךקיע על־אי־האך‪$‬ה ממ^'‬
‫רק את‪-‬תמעשה תזה כיוס תשני‪ :‬ולעש כיום ת^לישי באמרו לכים‬ ‫ה‬
‫^ ‪ .‬ולעשר־‬ ‫ה‬ ‫מ‬ ‫כי ללבו &על־אי ?ל־ל׳‪$‬דן ל‪$‬קום א ל ד ןםך־אח‬
‫י‬
‫כן למלם כא‪#‬ר אמר להם ויסודי &על ^ ־ ל ‪ $‬ך ן אל־מקום א ל י‬
‫מהרן לרקיע הזה ותךאה ת י ^ ש ה ‪ :‬וכיום תהוא ^ ך א לזרם את״‬ ‫ז‬
‫תלמים למקויהם ו כ ל ־ א ה ר ו ת למקוי תמלם כלרים ובכל־־ל^ר^‬
‫וכל־האגמיס ‪?1‬ל־&ל~ל‪$‬ךן ו מ ר ע א^ור־לךע לןךעו ןצל §?זי־‬
‫‪ m‬עקזה־כרי להלערות ונן־עךן ל א ו ל ה וכל‪-‬אך‪5‬עת‬ ‫ל^כל‬
‫א‬
‫תמעשיס תגדולים האלה עשת כיוס ת ש ל י כ י ‪ :‬וביום הךביעי ^ ר‬ ‫ח‬
‫את־ת‪$#‬ש ו מ ר ת ותבו‪$‬בים ולשימם בךקיע ה^מלם ללאיר <*ל~‬
‫ל ‪ $‬ד ן ול‪#/?£‬לת תיוס ןתלללה ולהבדיל כין לללה ויום והי?‬
‫ד‬
‫ח ‪ #‬ך לאור‪ :‬ולתן לל את־ר׳שכש לאות ‪ $‬יל על״ל^ךץ וללמים‬ ‫ט‬
‫ולשבתות וליךתיס ולמועדים לשנים ו ל ג ת ו ת וליובליס ילכל"‬
‫‪5‬‬
‫עתות ת א י ם ‪ :‬ולבדל כין האור וכין תחשך י ל מ ק למען לה* !‬
‫י א‬
‫כל־אשר ל^מח ולגדל ע ל ־ ה א ך מ ה ‪ # :‬ל ש ה מינים אלה עשה כיים‬
‫לרביעי וביום תלמישי ?רא את־תתניניס הגדולים כתוןד־זינהמות‬
‫תמלם כי־זה מעשה לדיו לראשון ]אשר ?ךאז ?שר וכל־־ת&דן‬
‫במלם ותךד׳ וכל־לעיף א ‪ #‬ר לעו‪5‬ף ל<;ל‪-‬מיני?!ם‪!1 :‬צא ת ‪ #‬מ ש‬ ‫יב‬
‫עלילס לתןקס ועל‪$-‬ל־א‪#‬ר ע ל ־ א י האךץ כ ל אשר לצמח‬
‫ה‬
‫&ל‪$‬דן ואי־עץ ‪ %#‬־?רי }?ל־־כשר שלשה מינים אלת‬
‫ביום תלמישי‪ :‬וכיום ת ש ‪ #‬י כרא את כל־תלת לארץ וכל־הבה‪£‬ה‬ ‫ע‬

‫ו מ ל א כ י ה ת ה מ ו ת ‪ .‬צ״ל‪ :‬הקולות )וכן ביוונית ‪ .((pcov<Sv‬ונראה שהמעתיק הכושי‬

‫טעה כאן מחמת שהמלים תהום וקולות בכושית דומות בצלצולן‪ - .‬ו י ע ש ב י ו ם ה ש ל י ש ]‬
‫ב א מ ר ו‪ .‬לפי נוסח ‪ : Charles‬וביום השלישי אמר‪ - .‬י א כ ל‪ .‬גיא ‪ : ch‬יצמח• ־~‬
‫ו ב י ן ח ש ך ל א ו ר ‪ .‬אין בהוצאת ! ‪ - . a‬ו ל י מ י ם ו ל ש ב ת ו ת ‪ .‬לשבועות י מ י ם ‪- .‬‬
‫רכה‬ ‫יד‪-‬כו‬ ‫ספר היובלים ב‬

‫יד ו?ל־לי&& על־לאדן‪ :‬ואלרי כל־אלה ?ךא את־לאךם )אלד(‬

‫ר‬
‫ן?ר ונק?ה כךא אולם ויטילהו ? כ ל ‪ -‬א ש ?ל־ל‪$‬דן יכלמים‬
‫ועל־כל־א^ר לעי<‪5‬ף ועל־כל־תתלה ךס^ס^ה ועל־כל־ללכש על־‬
‫לארכה ועל־?ל־ל‪$‬רכה גימשילהו על־כל־ןה ולעש את־ארכעת‬
‫» ו לזמינים לאלה כיום תששי‪ :‬ולהיו כלס עשרים ו^אלם מינים‪:‬‬
‫ר‬
‫י מ ד ץ כלכים‬ ‫טז ‪1‬לכל את־כל־מלאכתו כיום תששי ו כ ל ־ א ‪#‬‬
‫•יז וכלחמות ?אור ובחשך ו כ ל ל ‪ :‬וללךלנו לי אות ןדול את־יוס‬
‫ד׳ש?ת<ות( למען נעשה כלאכה ‪?#‬זה למים ונדבות כיום תשביעי‬
‫•יח ככל־מלאכה‪ :‬וכל‪-‬מלאכי ת א י ם וכל־מלאכי הקר ‪#‬ני תמינים‬
‫תןדולים לאלה יאמרו לנו כי נשכת עמו כ^מלם י?‪$‬דן‪*1 :‬א‪$‬ר‬ ‫יט‬
‫לנו הנני מבדיל‪-‬לי עם ככל־‪-‬לעמים ]ןשבתו תם[ ןשמרו את־‬
‫תש?ח וקדשתים־לי לעס וכרכתים כא‪#‬ר קרשתי את־־למי ת ‪ ? #‬ת‬
‫ואקדשם לי ןכן א?ךכס ףריו־לי לעם ואני אללה ללס ל א ל ה י ס ‪:‬‬
‫ןא?תר ?זרע לעקב מכל אשר ךאילי ואכלכהו לי לכן ?כור‬ ‫‪5‬‬
‫ואקדשהו לי לעולם ועד ןהיחיתים את־יום תש?ת למען יש?תו‪-‬‬
‫נבא בו מ?ל־מלאכה‪ :‬ולעעז בו אות ?זה אשר־בו לשבתו־תס ע א ו‬
‫כיום השביעי לאכל ולשתות ול?רך את־בורא הכל כא‪#‬ר כרך‬
‫את־העס א ‪ #‬ר ?תר ככל־לעכיס ולקךשהו־לו וכאשר ל^בתו ע א ו‬
‫ב ב‬
‫ילרי‪_1 :‬יעש ל א י י כקדוליו להעלות רית ניתות א^ר־לנעם‬
‫ב נ‬
‫ל א י ו כל־הלמיס‪ :‬עשרים ו‪#‬נלם ךאשי אנשים מאךם עד־לעקב‬
‫ועשרים ושנלם מיני כלאכה נעשו עד־היום ת^כיעי והיא כרוך‬
‫וקדוש ךגם־היא כליך וקדוש ‪1‬לתי ןה עס־זה לקךשה ו ל ב ך כ ה ‪:‬‬
‫ולנלן־לו כי כרוכים וקדושים לליי כל־למי העדות ןההק לראשון‬ ‫בד‬
‫ת‬ ‫ל ‪,‬‬
‫כאשר קרש את־יום ‪ ? #‬גלכרכהו כיום תשכיעי‪ :‬ולבךא את־‬ ‫ביי‬
‫תשמלם ואח־ל^רץ וכל־אשי ? רא ?ששת למיס ולתן לל יום חג‬
‫ז‬

‫קדוש לכל־מעשיו על־כן *!ה עליו כל אשר יעקזה־בו כל־‬

‫ת‬
‫מלא?ה ל* וכל־־תמטמא אתו מות למוח* ואתה צו את־אי‬ ‫בי‬
‫י?יראל ןשמרו את־היום תןה לקךשו ןלא לעשו‪-‬בר כל־מלא?ה‬

‫ו ל ש ב ת ו ת ‪ .‬כלו׳ לשבועות של שנים‪] - .‬ו ש ב ת ו ה ם[‪ : A .‬וינוחו‪ - .‬ו ב ר כ ת י ם‪.‬‬ ‫לשנים‬

‫‪ : B C D‬וברכתיו‪ - .‬מ כ ל א ש ר ד א י ת י ‪ .‬לפי השערת ‪ Ch‬צ״ל‪ :‬מכל זרעך‪ ,‬כלו׳ במקום‬
‫הנוםח שבכיי בפ^ אמזךאיןן )=בכל מאשר ראיתי( הוא קורא אמ!ך‪8‬ך )=מזרעך(‪ - .‬ו ג ם‬
‫ה ו א ב ר ו ך ו ק ד ו ש ‪ .‬כלו׳ יום השביעי ויעקב‪ - .‬י ו ם ח ג ק דיו ש‪ .‬ב נ ו ס ח ה ‪ :‬את היום‬
‫השביעי הקדוש‪ - .‬א ת ־ ה י ו ם ה ז ה ‪ : ch .‬אותו‪ ,‬ולא מצאתי סמך לזה בכ״י )וכן לנוסח‬
 ‫רכו‬
‫ספר היובלים ב כ ז ‪ -‬ג ה‬

‫כל ולא יטמאהו כי קדוש ליום לןה ככל‪-‬ללמים‪ :‬כ ל ־ ל מ ל ל ל את~‬

‫ליום לזה מות ;מות ולל א ש י נ ^ ה ־ ב ו <יל־מלא<;ה מות ימות‬
‫לעולם למען לשמרו אי־לקזךאל את־ליוס לזה ללרולם ולא‬
‫ת‬ ‫כ ה‬
‫ל?ר י ?*דל׳^דן כי יום קדוש ]הוא[ ךנירםז ?רוןד ה ו א ‪ :‬וכל־אי^‬
‫אשר־־לשמךנו ןלש?ת־בו מכל־מלאכתו ק ד ו ^ ומבךך יהליז ‪$‬ל~‬
‫כט ללמים ?מנו‪ :‬ל‪3‬ד ן ^ ד ל א י לשךאל את־משכט ליום ל ד י‬
‫ה‬
‫ןל^בתו־בו ןאל־לעןבהו ?שגגת ל כ ם ו ל א לעשו־בו כל־כלא?‬
‫ןלא יראה ל^שות‪-‬בו לכ‪$‬ם ןלא לכינו בו מ ל ל א^ר־יאכל ‪* W l‬‬
‫ולקזאב־מלם וללביא ולהוציא בו ל ל אשר־לנשא ב‪#‬ערילם‬
‫‪,‬‬
‫לא־לכיןהו ל כ ה להם ב ‪ # #‬ת למי־ל‪,‬מלא?ה ב ? ת י ל ם ‪ :‬ןלא לביאי‬ ‫ל‬
‫ולא יוציאו מכלת לכלת ביום לזה כי קדוש הוא ו^בךןי הי*‬
‫לכל‪^-‬שר‬ ‫מכל־יום יוכל ליובלים בו ; ש כ ת כשמלס ן^ךם ^‬
‫ך ע‬

‫לא לש?ת־בו על־ל^רץ‪1 :‬ל?‪,‬רכהו בורא ל ל ל ולא ק ד ש כל־עם‬

‫ועמים ל ש ? ת ‪ -‬ב ו כי אס־לשךאל ל כ ד ו לו לכדו }לנו ל‪8‬לל‬
‫לב ולשתות ול?ט?ת‪-‬בו על־־לאךץ‪1 :‬ל?רך בורא ת ל ל א ^ ר ^ ך א את•‬
‫‪5‬‬
‫לנ ליום לזה לבך?ה ןלקךקזה ןלתללה מכל‪-‬ללמיס‪ :‬ותןתן לתורי‬
‫ןהעדות לזאת ל א י ישראל הקת עולם ללרחתם‪:‬‬
‫ובששת למי לשבוע ל‪#‬לי לכאנו כ ד ב ר לי אל־האךם את‬ ‫ג‬
‫כל־לללה וכל־לבתכה וכל־לעוף וכל־ללכש על־לארכה ו?ל•‬
‫לישרץ כמלם למינילם וכךמולס כיום לראשון את־תת;ה ו ל ב ל ב ה‬
‫י‬ ‫כיום ל‪;<#‬י ולעוף כיום לשלישי כל־הרכע* על־לארכה כיום‬
‫לרביעי ולירדן כמלם כיום ללמישי‪ :‬ויקךא לאךם ל?לם‬ ‫ב‬

‫שמות וכאשר יקךא להם לאךם ןה־שמם‪ :‬וכלמקזת ללכים‬ ‫נ‬

‫לאלה ךאה לאךם את כל־זה ןכר ו?קכה לכל־מין אשד ?*ר?‬
‫והוא ללה ל כ ד ו ולא־מ^א לו ע ך א ג ד ו ‪ :‬ויאכר לנו יי לא־םוב‬ ‫ד‬
‫ליות לאךם לכדו נעש־לו ע ד א ג ד ו ‪ :‬וי©ל יי אללינו ת ך ל כ ה‬ ‫ה‬

‫?ליו ‪1‬לי‪#‬ן ולקח לאשה ?צם אתת מע^מוליו ולתי ל צ ל ע‬

‫לליא בריאת ל א ^ ה כתיר־צלעוליו מ א כ ש ר תללנה ולכן את־‬
‫בששת הימיפ מלאכה(‪.‬־*‬ ‫א ו ‪ :‬ימי המעשה )אבל בכושי‪:‬‬ ‫המלאכה‪.‬‬ ‫שבפכ״ה(‪ - .‬י מ י‬ ‫מי‬

‫אדם קורא ע מ ו ת לכל הבריות )א׳‪-‬ג׳( — בריאת חוה ומתן דיני סהרה )די‪-‬י״ד( ‪ -‬אדם וחוה בגן עד!״‬ ‫ג‬
‫‪ p‬אלדה ליב_ל״ה)(‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫חטאם וטידודם )ם״ו‪-‬כ״מ( ‪ -‬איםור גילוי ערוד׳ )לי‪-‬ל״א( ‪ -‬אדם וחוד‪ .‬נ ת י‬
‫‪K‬‬ ‫ש ב ו‬

‫כ ג ג ד ו ‪ r i : D .‬ל ע ז ר כנגדו‪ - .‬ו י פ ל‪ .‬בכ״י‪ :‬ד נ ה ‪ — .‬ו י כ י ר ג ה ‪ : A D .‬ו י מ י‬ ‫עזר‬ ‫ח־‪-‬י‬

‫רכז‬ ‫ספר היובלים ג ו ‪ -‬י ח‬

‫•לאשת‪ :‬ולעירר את־לאךם משנתו וכלקיצו קם ביום תששי‬ ‫<‬

‫!לביאה אליו ולכיךנה ראכר אליה *את הכעם עצם מעצמי ו?שר‬
‫מבשרי *את תקרא אקזתי כי מאישה לצאה ך^^ןחה‪ :‬על־־כן להיו‬ ‫‪.‬ז‬
‫•האיש ןהאשה אדור ועל־כן לעזב־איש את־אביו ואת־אמו ןךבק‬
‫באשתו וליו לכק‪1‬ר א ל ד ‪ :‬בשבוע לראשון נבךא האךם והצלע‬ ‫זז‬
‫‪.‬א^זתי ובעבוע תשני הראהו אולה ועל־־כן נלןה תכצ וה לשמר‬
‫ז‬

‫שבעה ‪:‬מים לן‪$‬ר ןלןק^ה עוד שבעת למים בקזמאלן‪ :‬ויהי כא‪#‬ר‬ ‫»‬
‫כלאו לאךס אףיעיס יום על־לאך^ה אשר ?ה נבךא ונביאהו אל־‬
‫!ךעךן לעבדו ו ל ש מ ת ואת־אשתו הביאו ביום תשמוניס ואתר‬
‫כ א ת אל־‪3‬ז־עךן‪ :‬על־כן נכלכה תמ^דז על־לתות תשמלם ליולךת‬
‫אם‪-‬ז^ר ללךה שבעת למים תשב בשמאלה כשב?‪$‬ת הלמים לראשונים‬
‫ושלשים יום ושלשה למים תשב בדם פזהךה ובכל־־־קדש ל א‬
‫תנע ואל־המקךש ל א ל ל א עד־כלולה את־הלמים לאלה א‪#‬ר‬
‫לזכר‪ :‬ולנקכה עוד שבוע כשני השבעות לראשונים בשמאלה‬ ‫*א‬
‫וששים יום וששה למים תשב בדם־טהךה וליו ?לם שמונים יום‪:‬‬
‫וככלולה אמונים יום אלה לכאנול אל־נן־עדן כי נןדו‪ #‬הוא‬ ‫*ב‬
‫ק משכ&ים‬ ‫מ ו‬ ‫ן‪ .#‬ל־‬
‫ה ו‬ ‫‪ 5‬ן‬ ‫‪^«p‬‬
‫ע‬ ‫מכל־לאךכה וכל־עץ ^‬
‫? ד‬ ‫‪W‬‬ ‫ר‬ ‫^‬
‫ל ימים לאלה לאשר ת ל ד ז?ר ווןקכה בכל־קדש לא־תנע ואל־‬ ‫ז‬

‫כית״המקךש לא־לבוא עד־כלות ת‪:‬מיס להם לזכר ולנקכה‪:‬‬

‫זאת התוךה ןלעדות א‪#‬ר נלנו ולכלבו לבני לשךאל לשמר כל־‬ ‫‪r‬־‬
‫הלמים‪ :‬ולהי בשבוע לראשון ליי־כל לראשון ויהיו לאךם ןא^זתו‬ ‫&ו‬
‫שבע ‪#‬נים א ז ־ ע ד ן ולעבדונהו[ ולשמרו‪1‬הו[ ו נ ל ך ל ו עבוךה‬
‫ונלמדהו לעשות בל אשר לךאה לעבוךה‪ :‬ולעבד והוא עירם ולא‬ ‫ט‪:‬‬
‫לרע ולא תלבו־שש ולשמר את־תןן מלעוף ומתת;ה ומתבתכה‬
‫ולאלף את־כךיו ו*אכל ולתרו הניח לו ולאשתו ולנת לשמרו‪:‬‬
‫ומקץ ‪ #‬כ ע השנים אשר כלה‪-‬שם ‪ #‬כ ע שנים לכימות וכלדש‬ ‫יל‬
‫ת‪#‬ני בשבעה עשר בו כ א הןלש ולקרב אל‪-‬הא^ה ויאכר הןלש‬
‫אל־לאשה ככל־כרי לעצים א‪#‬ר בתוך־הןן צוכס לל לכל־ר^אכלו‬
‫מכנו‪ :‬ותאכר לו *?ל־כרי העץ א‪#‬ר כגן אמר לנו אצלו וככרי‬ ‫יח‬

‫אליה וידענה‪ - .‬ו ל ק ח ה‪ D .‬נוסף‪ :‬זאת‪ - .‬ע ל כ ן י ה י ו ‪ .‬כלו׳ עליהם להיות‪- .‬‬ ‫*‬
‫א ש ר נ ט ע ב ו ‪ : A .‬כל העץ הנטוע בו‪ - .‬מ כ ל פ ר י ‪ .‬כן ‪ — . B C‬א ש ד ב ת ו ך ה ג ן ‪ .‬נ״א‪:‬‬ ‫ז‬
‫יב‪-‬י‬
 ‫רכח‬
‫יט‪-‬לה‬ ‫ספר היובלים ג‬
‫לעץ אשר בתוך־הןן אל ו*אכלו מאו ןאל לןעו בו א ־ ל מ ו ת ו ‪ :‬ו*א‪$‬ד‬ ‫ימ‬
‫לןלש אל־האשה לא־מות למותון כי יורע יי כי ביום אכלכם‬
‫ממנו ו?כקתו עיניכם וללילם כאלליס וידקלם טוב וךע‪1 :‬לר*‬ ‫כ‬
‫האשה את־לעץ כי נלכד־הוא ןמאןד‪ .‬לעינלם ו כ ך ו טוב לכ‪?$‬ל‬
‫כא ותקת מ א ו ותאכל‪ :‬ולכס את־עןץלה כ ע ל ה לאנה כתחלה ‪1‬לל‪1‬‬
‫כב לאךם ‪*1‬אכל ו ה ל ק א ה עיןיו ולךא כי עירם הוא‪ :‬ולקח עלה לאד•‬
‫בג וללפר ולעש לו לגוךה ולכס את־ערותו‪ :‬ויקלל יי את־־ל|ל‪#‬‬
‫כד ולקצף ע ד ‪ -‬ע ו ל ס ‪ :‬ן ע ל ‪ -‬ה א ^ ה קצף כי ‪ #‬מ ע ה בקול ל‪2‬ל‪#‬‬
‫ויא^ר אליל תך?ה אךבה עצבונך וכאכך בעצב תלדי א י ם ןאל־*‬
‫כה א ש ף לשיכתך ןהוא למשל־כך‪ :‬ואל‪-‬האךם אמר כי שמ?ל ליויל'‬
‫א ^ ל ך ו^אכל מ ך ל ע ץ תהוא א‪#‬ר צרתיך לכל‪-‬ף‪1‬אכל כאיי‬
‫ארוךה ]ללי[ לאךמה כעבוךלף וקוץ ודךדר ל^מתו לןי לא*ל?‬
‫ל ח כ ך ב!עת אכיף עד־שובף־ אל־לאךמה א‪#‬ר מאה ן^קלל <‪5‬י"‬
‫כו עכר אלה ואל־עכר ל ש ו ב ‪ :‬ולעש ללם א ד י עור ו_ילבי‪#‬ם ולקללם‬
‫‪2£‬ן־עדן‪ :‬וללי כיום להוא ביום צאת אךם כנךעדן תק^יר לריס‬ ‫״‬
‫ל א ת‬ ‫ו‬ ‫ה‬
‫לניד כ כ ק ר בצאת ל ‪ #‬כ ‪#‬‬ ‫;יחול קפ*רת ל ב ו ד ו ל ל א ?‬
‫נ ח ביום־כסתו את־ען־ץתו‪ :‬ולכלא ביום להוא כי כל־תלה ולכסות‬
‫ולעוף ולרכ^ ד ‪ #‬ר ץ מדבר כי כלס לדברו איש את־רעהו שכת‬
‫אלת ולשון א ל ת ‪ :‬ולשלח כנךעדז כ ל ־ כ ק ד א ‪ #‬י א ד ע ה‬ ‫כ ט‬

‫כל־לכשר למינהו ןלבריאתו כמקום א‪#‬ר נבךא להם‪ :‬ולאךם‬ ‫ל‬

‫לא לכיי ?תן לכסות עךלתו מכל־תלד ו ל ב ל מ ה ‪ :‬על־כן צד׳ ב^תות‬
‫ת‬
‫לשמלם על־כל־אשר ידעו מש‪5‬ט ל ה ק ל כ ט י עךולס ואל־ללולי‬
‫‪4‬‬
‫לב כהתגלות לגולם‪ :‬ו?לי ב א ל ד לד^דש לרביעי ויצא לאדם ואשתי‬
‫לג מנן־עדן ו!שבו בארץ אלךה בארץ בךיאלם‪ :‬ולקךא לאדם ‪#‬ם‬
‫ל ד ‪ -‬ל ה א ^ ת ו ל ד ‪ :‬ולליו [ערירים ע י ליובל לראשין ואתר לדעה‪ :‬ול^לד‬
‫את־לאךכה כאשר ל מ ד אךעדן‪:‬‬

‫מכל עץ ה ג ן ‪ - .‬ו כ א ב ך ‪ .‬נראה שהמתרגם !היווניז[ קרא וחרונך )וכן בתרגום הזר‬
‫לברא׳( במקום והדונך‪ - .‬ת ש ו ב ת ך ‪ .‬כן גם בע׳ ובתרגום הכושי לתורה )במקום ת ש ו ק ת ך ( • ‪-‬‬
‫ב ע ב ו ד ת ך ‪ .‬נראה שהוא קרא בעבודך )בדלית( במקום בעבורך )וע׳ לפכ״ד(‪ - .‬ו ל ש ו ו‬
‫‪:‬‬
‫־ ל י א ח ת = דברים אחדים )שבברא׳ י*א א׳(‪ - .‬ב א ר ץ א ל ד ה ‪] .‬ודאי עיקרו‪ :‬אלדעה‪ .‬ברא׳‬
‫כ י ה ד ‪ /‬ותוך כדי העתקות לועזיות הלכה העי״ן לאיבוד[‪ - .‬ע ד י ר י ם‪ .‬בכושי‪ :‬בלי בנים‪— .‬‬
‫רכט‬ ‫ספר היובלים ד א ‪ -‬ט ו‬

‫ולתי ב^בוע השלילי כיוכל ת‪#‬ני ותלד את‪-‬קלן יכרכיעי‬ ‫ד‬

‫‪1‬‬
‫ילךה את־לכל וכלמי‪#‬י ללךה את־אח כת! ‪ :‬ובראשית תיוכל‬ ‫ב‬
‫תשלישי הרג קלן את־לכל כי־ר^ה ‪1‬לל[ א ד ו ק ר א ומלד‪-‬קלן לא־ך^ה‬
‫אלתו' ולתרנהו כ ש ך ה ‪ :‬ול^עק ךמו א ־ ל א ר כ ה השמלמה ולבך על־‬ ‫נ‬
‫ר‬
‫אשר הרגו‪ :‬ו!‪$‬ער לי בקלן בעבור ה כ ל א ש לרגו ולעש לו נוע‬ ‫ז‬ ‫ד‬
‫על־לארץ בגלל רם אחיהי ולקללו כארץ‪ :‬על־כן כתוב ב^חות‬ ‫ה‬
‫השמלם ארור ככה רעהו ?רע וענה כל־השומע אכן ולאיש א‪#‬ר‬
‫יראה ולא לאה ארור הוא ?מהו‪ :‬על־כן ??מעני ?אנו לתןיד‬ ‫ו‬
‫ל א י יי אלהינו את־כל־ת^פזאיס אשר כשמלם י?ארץ וכאור‬
‫וכתשר ו כ כ ל ‪ :‬ולתאכל ?אךם ואשתו על־הבל ארכעה ‪#‬בעות‬ ‫ז‬
‫ובשנה לרביעית לשבוע תלבישי שמת ולרע שנית את־אקזתו‬
‫ותלד לו כן ולקרא שמו שת כי־אמר ‪#‬ת־לנו לל זרע ‪#‬ני כאךץ‬
‫ת‬
‫ת ד ׳ ל כ ל כי לרגו קלן‪ :‬וכשבוע תששי הוליד את־אז‪1‬ךה בתו‪:‬‬ ‫ח‬
‫ולקת קלן את־און אד‪1‬תו לו לא^וה ותלד לו את־לנוך מקץ תיוכל‬ ‫ט‬
‫לךכיעי וב^נת אחת לשבוע הראשון ליוכל תלמישי ?אי כתים‬
‫כארץ ולכן קין עיר ולקרא את־שכה כשם א ו לנוף‪ :‬ולאךם לרע‬ ‫י‬
‫ה‬
‫את־חוה א‪#‬תו ותלד עוד ת ‪ #‬ע כנים‪ :‬ובעבוע תלמידי ליובל‬ ‫יא‬
‫החמישי לקת ‪ #‬ת את־אזורה אלתו לו לאשה וכשנה לרביעית‬
‫לל ? א ר ^‬ ‫ללרה לו את‪-‬אנוש‪ :‬והוא תתל ראשוןה ל ק י א‬ ‫יב‬
‫וכיוכל השביעי כשבוע הלמישי לקת אנוש את־נעמי אלתו לו‬ ‫ע‬
‫לאשה ותלד־לו כן כ^זנה השלישית כשבוע תלכי‪#‬י ולקרא‬
‫שמו קינן‪ :‬ומקץ תיוכל תשמיני לקת‪-‬לו קינן לאשה את־‬ ‫יד‬
‫מהללאית אתתו ותלד־לו בן כיובל תלשיעי כשבוע לראשון‬
‫כשנה השלישית בשבוע תזה ולקרא ‪#‬מו מהללאל‪ :‬ובעבוע‬ ‫טי‬
‫השני ליוכל לעשירי לקת מתללאל את־דינה בת־כרכיאל‬
‫קין והבל ושאר בניו של אדם )א׳‪-‬ייב( ‪ -‬אנוש‪ ,‬קינן‪ ,‬מהללאל וירד )י״ג‪-‬ס״ו( ‪ -‬חנוך ותולדותיו)נזיז—כ״ה( ־־‬
‫ארבעה מקומות קדושים בארץ)כ״ו(—מתושלח‪ ,‬למך ונח)כיז—כ״ח(‪-‬מות א ד ם ו ק ץ ) כ ״ ט ‪ -‬ל ־ ב ( ‪ -‬ש ם ‪ ,‬חם ויפת)ל״ג(‪.‬‬
‫כ י ר צ ה ‪ : B D .‬כי רצינו‪ .‬נ״א‪ :‬נ ר צ ה ‪ - .‬מ י ד ו‪ A .‬ל י ת א ‪ - .‬ק ר ב ן ‪ : B .‬קרבנו‪: A .‬‬
‫קרבן הבל‪ — .‬מ נ ח ת ו‪ : Ch .‬ומנחת קין לא נרצתה‪ .‬ואין לזה סמך בכ״י‪ - .‬נ ו ל ‪ .‬בכושי‬
‫נוח‪ .‬ושיבוש זה הוא מפגי שהכושים אוהבים לכתוב חיית במקום עיין‪ .‬והמלה פירושה‬
‫בכושית‪ :‬ארך‪ ,‬והכושי הבין‪ :‬ויתן לו ארך ]ימים[‪ ,‬במקום‪ :‬ויעשהו נע ו נ ד ‪ - .‬א ד ו ר‬
‫‪,‬‬
‫ה ו א ‪ .‬בכושי‪ :‬אדור י ה י ‪ - .‬א ר ב ע ה ש ב ו ע ו ת ‪ .‬כ ל ו שבועות ש נ י ם ‪ - .‬ת ש ע ה ב נ י ם ‪.‬‬
‫‪ : A‬הרבה ב נ י ם ‪ — .‬ב ש ב ו ע ה ח מ י ש י ‪ .‬בקצת כ י י ‪ :‬בשבוע השלישי‪ - .‬ע י ר י ם‪ .‬עיר‬
 ‫טז‪-‬כו‬ ‫ספר היובלים ד‬

‫כת־אתות אכיו לו ל א ‪ #‬ה ותלד לו כן כשבוע ה ש ל י ל י ‪<3‬מי•‬

‫ת‪#‬שית ולכךא את־^מו לרד כי ? ל א ו ןךדי מלאכי יי א ^ י‬
‫אף‬ ‫ל‬ ‫י ד י ם‬
‫? ו י ‪2‬ל־לארץ ל ל כ ד א ת ־ א י לאךם עעזות משכ*‬ ‫*‬
‫ט ז‬
‫מ י ק ?ארץ‪ :‬וביוהל ל א ת ד עק>ר ל ק ח לו יךד א?זה וש^ה בךכד‬
‫כת־ךצואל כת־אחות אכיו לו ל א ^ ה כ ^ ב ו ע לרכיעי ליוכל‬
‫א‬
‫תהוא ותלד לו כן כ^זבוע תלכי‪#‬י כ ^ ה לרכיעית ליוכל ‪1‬ל?!ר‬
‫שמו לנוף‪ :‬הוא ל ר א י ו ן מ א י לאךם א ‪ #‬ר נולדי ?ארץ א ^ י‬ ‫יז‬
‫ם‬
‫ל מ ד סכי וכךע ולככה ול?תב את־אותןות[ ת^זמלם ? כ ד ר נ ך ל י ל‬
‫כסכר למען נךעו א י ־ ל א ך ם א ת ־ ז א תשנים לכךךם ללרתילם‪:‬‬
‫היא ס ל ל לכתב עדות ו‪:‬עד ל א י לאדם בוולדות ? א ך ן ושבעות‬ ‫י״‬
‫תייובליס אמר ולנד את־למי תיאיס ולמדד את־תלךחים ראכר את־‬
‫שבתות ק ‪ #‬ה כ א ‪ #‬ר לןךןהו‪ :‬ולךא את אשר־־ליה ןאת א‪#‬ר־‬ ‫יט‬
‫לללה כלזות לללה כללום את א^ר־יהיה ל א י לאךם כלרולם‬
‫עד־יום תדין ה כ ל ך א ה ולרע ולכלאו לעדות ולשיכהו לעדות‬
‫‪3‬‬
‫?ארץ על־כל־אי־לאךם ולדרולס‪ :‬וכיי־כל תשניס עשר כ ^ ב ו ע‬
‫תשביעי לקת לו אשת ו ‪ #‬כ ה ע ד ד כת־ךניאל כת־אתות אכיר‬
‫לו ל א ^ ה ו ב א ה תששית כשבוע תןה ללדת לו כן ויקךא את־‬
‫שמו כתושלת‪ :‬ולתי עם־מלאכי לל ש ‪ #‬ה יובלות ‪#‬נים ולדאהו את‬ ‫נא‬
‫? ל " א ‪ #‬י ?ארץ וכ^מלם ככשלת ד׳?כש ו?כי]ב את־תכל‪ :‬ולעד על־‬ ‫כב‬
‫לעירים א ‪ #‬ר לקןאו עם־בנות לאישים כי־תתלו לשכב עם‪-‬בנות‬
‫לארץ ל ל ט כ א ו יעד לנוף על־?לם‪ :‬וללקח מתיר א י ־ ל א ר *‬ ‫ד‬ ‫»‬
‫ונוליכהו אל־נן־עדן לנךלה ולכבוד ןתנהו שם ל ת ב דין ומשכט‬
‫לעולם ןכל־ךעת א י ־ ל א ד ם ‪ :‬וכעבורו תביא נלל[ מי־תמבול על־כל־‬ ‫כי‬
‫ארץ עדן כי שם נתן לאות ולמען לעיד לכל־אי־לאדם להניד‬
‫ר‬ ‫כד‬
‫כל־מעשי תדרות עד־יום תדין‪ :‬ולק‪$‬ר קטרת כית־תמקדש א ‪#‬‬ ‫־‬
‫!ם‬
‫נר^ה בעיני ‪:‬ל בהר־תךרוס‪ :‬כי אף?עה מקמות ? א ח ללל ל‬ ‫כי‬
‫ון־עדן ןהר־תכקר )בו( ןללר א ‪ #‬ר א ל ה ע מ ד עליו תיום תר־כיני‬
‫ןתר־ציון ללקדש כבריאה ל ך ש ה לקךשת לארץ על־כן תקדש‬
‫ב ח ל ו ם ‪ .‬כ ך ‪ .D‬־ ־ ו י כ ת ב נ י‬ ‫ל י ל ה‬ ‫מלאך‪ -.‬ב ח ז ו ת‬ ‫ענינו‬ ‫בעברית(‬ ‫)=ציר‪.‬‬ ‫בארמית‬
‫מ ל א כ י ה״•‬ ‫בכושי‪ :‬אדני‪ - .‬ו י ה י ע ם‬ ‫‪ -‬עדנה‪.‬‬ ‫‪.(ch‬‬ ‫ויכתב עדותו )וכן‬ ‫נ*א‪:‬‬ ‫לעדות‪.‬‬
‫ה ש מ ש‪ A .‬נ ו ם ף ‪ :‬והירח‪ - .‬ו ב ע ב ו ר ו‬ ‫ויהי א נ ך ׳ אולי ע י ק ר ו ‪ :‬ויהי חנוך‪ - .‬מ מ ש ל ת‬ ‫בכושי‪:‬‬
‫ב ה ד ־ ה ד ר ו ם •‬ ‫‪-‬‬ ‫הערב‪.‬‬ ‫נוסף‪:‬‬ ‫‪CD‬‬ ‫קטרת‪.‬‬ ‫ו י ק ט ר‬ ‫ירדו‪— .‬‬ ‫ובעבורו‬ ‫‪:A‬‬ ‫הביא‪.‬‬
‫רלא‬ ‫ס פ ר היובלים ד כ ט ‪ -‬ה ב‬

‫לארץ כיכל־לג׳ןאה ומכל־־םמאלה לדרות עולם‪ :‬יכיוכל לארכעה‬ ‫כז‬

‫עקזר מהוא לקח לו מתושלח את־עךנה כ ת ־ ק ר י א ל כת־אתות‬
‫אביו לו לאשת כשבוע השלישי בשנת אחת בו ויולד כן‬
‫ז מ‬ ‫א‬ ‫כ ח‬
‫^?‪1‬ר ? י ל כ ף ‪ :‬וכיובל ת^זמשה עקזר בשבוע תשלישי לקת‬
‫לי ל כ ך אשה וש^ה כתנוש כת״־כרכאל כת־אתות אביו לו לאשה‬
‫ו ת ל י לו כשבוע הזה כן ולקךא את־שמו צת כי־אמר זה לנלמני‬
‫כט ככל־עמלי ומךהאךכה אשר אדר לל‪ :‬ומקץ היוכל תתשעה עשר‬
‫כ ‪ #‬ב ו ע תצביעי כשנה תששית מת אדם ולקבךהי כ ל ־ א י ו באךץ‬
‫בריאתו ןהוא הראשון א ‪ #‬ר נקכר ? א ך ^ ה ‪ :‬ו_יחםרו־לו שבעים‬ ‫ל‬
‫‪ #‬ה לאלף כי אלף ש‪$‬ה כיוס א ל ד בעדות תשכלס על־כן‬
‫נכתב ב ך כ ר עץ תרעת כי ביום אבלכם ממנו תמותו על־כן ל א ‪-‬‬
‫לא כלה את־שנות תיום ההוא כי בו מ ת ‪ :‬ומקץ תיי־כל תזה נהרג קלן‬
‫שנה ‪1‬אתת‪ 1‬אלריו ולפל כיתו עליו ויכת בתוך־כיתו ולהרג באכניו‬
‫לב כי באכן לרג את־לכל ובאכן נלרג במשםט־צךק‪ :‬על־כן הוקם‬
‫ב ^ ח ו ת השמלם כ ר כ ר א‪#‬ר דךנ איש את־רעהו בו ידרג כאשר‬
‫ל ג‬
‫?^עי ‪ 5‬ן ל?שה־לי‪ :‬יביוכל תןחכשה ועשרים לקת לו צת א‪#‬ה‬
‫וש‪$‬ה אמזךת כ ת ־ י כ א ל כת־אחתו לו לאשה כ ‪ $‬ה לראשו‪$‬ה‬
‫כשבוע תלמידי ותלד לו כשנה השלישית את־שס וכשןה‬
‫תלמישית ללךה לו את‪-‬תם ובשנה לראשונה כ ^ ב ו ע תששי ילךה‬
‫לו את־ יכת‪:‬‬ ‫ז‬

‫ה‬
‫ולתי כי־תתלו כני־־לאדם ללב ע ל ־ כ נ י כל־לארץ וכנות‬
‫ילדו ללם ולראון מלאכי לל באחת מ^נות היוכל ההוא כי לפות־‬
‫מךאה תן ולקזאו אולן ללס לנשים מלל אשר כלרו ותלדנה להם‬
‫ב‬
‫כניס ותם הענקים‪ :‬מ י ל לל&ס כארץ וכל־כשר השתית את־רךבו‬

‫במקור‪ :‬בחצות היום‪ .‬מתוך פכ״ט נראה שכוונתו כאן להר ציון‪.‬־־ ה ה ו א ‪ .‬נוסף על‬
‫פי ‪ - •Ch‬ב ש נ ת א ח ת ב ה ‪ .‬בנוסח ‪ : ch‬בשבוע הזה‪ - .‬ז ה י נ ח מ נ י ‪ .‬בקצת כ״י‬
‫נ ו ס ף ‪ :‬י ה ו ה ‪ - .‬ע מ ל י ‪ ch .‬נ ו ס ף ‪ :‬מ ע צ ב י ‪ - .‬ב א ר ץ ב ר י א ת ו ‪ : C D .‬בארץ בריאת א ד ם ‪- .‬‬
‫ש נ ה א ח ר י ו ‪ .‬כלו׳ אחר מותו של אדם‪ - .‬א מ ז ר ה ב ת ד כ א ל ‪ .‬אלגזי הסופר הערבי‬
‫כ ת ב ‪ :‬אמורע בת ברכאל‪ - .‬א ח ו ת ו‪ .‬נ י א ‪ :‬בת אחות אביו‪- .‬‬
‫מלאכי מרום נושאים בנות אדם )*׳( ‪ -‬קלקול כל בשד )בי‪-‬ג׳( ‪ -‬ענש הנפילים ובניהם ויום הדין‬
‫)ד׳—ם״ז(‪-‬יום הכפורים )י״ז‪-‬י״ח( ‪ -‬נוז והמבול )י״ט‪-‬ל״ב(‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מ ל א כ י ה׳‪ .‬כן אף בתרגום חע׳ לברא׳ ו׳ א ‪ — .‬מ ח ש ב ו ת‪ .‬בכ״י‪ :‬ידיעת‪— .‬‬
‫י ק‪ .‬ב כ י י ‪ :‬כה‪ .‬אולי טעה המתרגם הכושי‪ .‬שקרא רק בצירי‪ .‬ובמקום כגתו כ ת ב פמז‪- .‬‬
 ‫ס פ ר היובלים ה ג ‪ -‬י ח‬
‫‪13‬‬
‫כאךם עד־?תכה ועד־תחיה ה ע י ף וכל־לד&ע* ?ל־לאדז ?ל‬
‫השחיתו לרכס ןלקותילס ולתלו לאלל איש את־רעהו ולגדל ל ל כ ס‬
‫נ ? א ד ן וכל־לצר מחשבות ?ל־אי־לאךם רק ר ע כל־ה;מים‪ :‬ולו*‬
‫ם‬
‫לל א ת ־ ל א ך ן והנה נשחתה כי־תשתית ?ל־?שר את־דךבו ולרעו כ ל‬
‫לננד עיןיו לל אשר־?אךץ‪ :‬ויא‪$‬ר א כ ל ה את־לאךם וכל־ל??י‬ ‫ד‬

‫א‬ ‫ד‬
‫ה ‪ -‬ו א ש ? ? ר על־אי ל א ך ? ד ‪ :‬ןצת ל ב ד ו כ צ א תן בעיני לי‪ :‬ועל־‬
‫םלאכיי אשר ‪ #‬ל ח ל א ך ן ק צ ף מ א ד ללכיךם מכל־כמשללם‬
‫ולצונו לאםךם במעמקי לאךמה והנס אסורים ?הם ל מ ך ם ‪ :‬ועל־‬ ‫ז‬
‫א י ל ם לצא תך?ר מאת א י ו לךקךם כ ל ך ב ו ל ג ר ו ס מתתת ת‪*<#‬לם‪:‬‬
‫ויא^ר לא־לדון רוחי ? א ד ם לעולם כי ? ש ר הם ול׳יו למילס מאה‬ ‫ח‬
‫ועשרים <אה‪ :‬ולשלח כינילם את־תרבו להרג איש רעהו ולללי‬ ‫ט‬
‫ללרג ןה את־זה עד־כי נ‪$‬לו ?לס כ ל ך ב ולמחו מן־לאח‪:‬‬
‫ואביתילם לעידי ואתר נאסרו ?&‪ W‬לאךן עד־יום תדין תןדול‬
‫]עד־[ליות תמש^ט לעולם על־?ל־א^ר תשתיתו דך?ם ו^צלם‬
‫ל א י י;‪ :‬ולמת ת ל ל ממקמו ולא נשאר א ל ד ה ל ם אשר לא־־שכט‬ ‫יא‬
‫??ל־ךעלם‪ :‬ולעש ל?ל־מעשתו ?ריאה ל ך ש ה ןצדיקה לכל־ללקזאי‬ ‫יב‬
‫??ל־?ריאלם עד־עולס ולצדקו ?ל־אלד ? ל ר ו ?ל־ת;מים‪:‬‬
‫ומש©ט כלם הוקם ו??תב ?^תות ת^מלם מ?לי ל^ם ועל־?ל־‬ ‫יג‬
‫אשר ?רו מדרכם א ‪ #‬ר הוקם ל ל ס ל ל ? ת בו ועל־א^ר לא־זרלבי‬
‫ט‬
‫בו הנה נ?תב מ ש כ על־?ל־?ריאה ועל־כל־דור‪ :‬ואין ך ? ד‬ ‫יד‬
‫כ^מלס ו ? א ך ן ו?חיד לאור ובתוך תתשך ובשאול ובלהום ו ב צ ל א ת‬
‫ט‬
‫וכל־משכטם קלם וכתוב ולרות‪ :‬ו?לם לקטן ולןדול לגדול אדלו־‬ ‫י‬
‫ולקטן כקטנו וכל־אחד כדרבו לשפטנו‪ :‬ולא לשא א י ם ולא לקח‬ ‫טז‬
‫ש ת ד באמרו־ לעשות מש‪$‬ט לכל־אחד נם אם־לתן כל־א^זד ?ארץ‬
‫לא־לשא כ;יו ו ל א לקת א ד ו בי שי־כט צ ד ק הףא‪ :‬ועל־בני לשךאל‬ ‫יז‬
‫ב‬
‫נ?תב וקלס אם־לשובי אליי ? ? ד ק יע* כל־תטאלם ן‪$‬שא לכל־‬
‫עונס‪ :‬קלם ונ?תב כי־לרהם על־כל־תשבים מכל־מגורילם כעם‬ ‫יח‬

‫א מ ח ה ‪ : E C .‬ימחה‪ — .‬ו כ ל ־ ה ב ש ר‪ .‬בכמה כ י י נוסף‪ :‬אשד‪ - .‬ל ה ם י ד ם‪ .‬בכושי‬

‫‪,‬‬
‫ל ה ש ח י ת ם ‪ - .‬מ א ת פ נ י ו ‪ .‬ג י א ‪ :‬מ א ת פני ה ‪ - .‬י ד ו ן‪ .‬ב מ ק ו ר ‪ :‬לא ידור )וכן בעי(‪ .‬־*‬
‫«י ה מ ש פ ט ל ע ו ל ם ‪ .‬כוונתו ליום הדין‪ — .‬ל א ש פ ט ‪ .‬ג י א ‪ :‬לא שפטו‪ - .‬ל ק ט ן ו ל ג ד ו ל‬
‫י״ אין בנוסח ‪ - .ch‬צ ד ק‪ .‬חסר בכמה כיי‪ - .‬כ י י ד ח ם‪ .‬כי נמצא רק ב ק צ ת כ י י ‪ - .‬מ ג ו ר י ה ם‬
‫‪h‬‬ ‫ספר היובלים ה י ט ‪ -‬ו א‬

‫ב כ ל י א ה ‪ :‬ןלל אשר ה נ ח י ת ו את־דךכילט ואוזנם ל א י המבול‬ ‫יט‬

‫לא־נשא ללם א י ס רק לצדו לכדו כי־נשא אליו א י י כעבור‬
‫א י ו א‪#‬ר הצילם כמי־תמבול כעבורו כי צדיק לבו בכל־ךךאו‬
‫כמצויה עליו ולא עכר על־כל־א^ר *!הי לל‪ :‬ראכר לל למה כל‬ ‫כ‬
‫אשר־ב!?שה וכל־הלקומ מאדם עד־תלה ןעד‪-‬בה^ה ןהעוף וכל־‬
‫כא חרמעז על־האךמה‪ :‬ולצו את־צח לעשות־־לו תכה להצילו ממי‬
‫כב המבול‪ :‬ולעש צת תכה ? ל ל א^ר־צוהו ביוכל השנים לעשרים‬
‫כנ וששה כשבוע החמישי כ^אה תלמישית‪ :‬וללא כששית־בו כ ח ד ש‬
‫השני באחד ללדש לשני עד־ששה עשר נבו[ ?א הוא וכל־א^ר‬
‫הבאנו אליו אל־תת?ה ולאד לל כעדו ]מחוץ[ בשבעה עשר‬
‫כד כ ע ר ב ‪ :‬ולכתח לל שכע אךבות השמלס והיות מעלנות להם ר?ה‬
‫כה שבעה היות כמס‪$‬ר‪ :‬ולחלץה האךבות להוריד מלם מךתשמלם‬
‫ארבעים יום וארכעיס לללה ומעלנות־ותהם ‪.‬יעלו מלם עד־מלאת‬
‫כל־העולס מלם‪ :‬ולגדלו תמלם על‪-‬לארץ חמשה עשר ?אמה עלו‬ ‫כו‬
‫המלט על־כל־תר נשא ותרם התכה מעל־לארץ ומלר על־אי‬
‫כז המלם‪ :‬ויעמדו המלט על־אי לארץ למשה לךשים מאה ולמשיס‬
‫כה‪-‬ככיום‪ :‬ותלך תת?ה ולנח על־ראש לו?ר אתד לדי אררט‪ :‬כ ל ד ש‬
‫הרביעי נ א ר ו מעלנות תה־ס ר?ה ואךבות לשכלט נ?לאו ו?אלד‬
‫כ^ד^ז לשביעי נכלחי כל־כיות מעמקי ארץ ולתלו המלט לרדת‬
‫אל־ללם תחתיה‪ :‬ובאלד כ ל ד ש העשירי ?ראי ראשי ללרימ‬ ‫ל‬
‫לא ובראש ל ח ד ש ל ר א י י ן ?ראלה לאךץ‪ :‬וללכרו תמלט כעל־לארץ‬
‫כשבוע לחמישי כשנה לשביעית בו ו ב ג ב ע ה עשר בחדש השני‬
‫לב לבשה לאךץ‪ :‬ובעשרימ ושבעה בי כתת את־תתכה ולשלח מתוכה‬
‫את־לחלה ולכלמה ולעוף ןחלמש‪:‬‬
‫באחד לחדש לשלישי ל^א מ ך ל ת כ ה ולכן א כ ל על־להר‬ ‫ו‬

‫נ י א ‪ :‬מדינות ה ג ו י ם ‪ - .‬א ש ד ה צ י ל ם ‪ .‬בקצת כ״י נוסף‪ :‬ה ‪ — /‬צ ד י ק ל ב ו ב כ ל‬ ‫י‬

‫‪,‬‬
‫ד ר כ י ו ‪ : A D .‬צדיק לבם בכל דרכיהם‪ - .‬ל א ע ב ד ‪ : A D .‬ולא עברו‪ - .‬צ ו ה ו ה ‪: A .‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫! ‪ » -‬צוה ה אותם‪ - .‬ל ע ש ו ת ל ו ‪ A B .‬חסד לו‪ —.‬ב ש ש י ת ב ו ‪ .‬כ ל ו בשנה הששית בשבוע‬
‫כ‬
‫' ־ י ההוא‪ - .‬ו פ י ו ת‪ : A .‬ויפתח פיות‪ - .‬ע ל ־ כ ל ־ ה ר‪ : A .‬על כל ההדים והגבעות הנשאות‬
‫־ ־ י עלו ה מ י ם ‪ - .‬ע ל ו א ע ‪ : 1 .‬על ההרים ועל ראש הר א ח ד ‪ - .‬נ ס ג ר ו ‪ .‬במקור‪ :‬כלו‪.‬‬
‫‪5 3‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪,‬‬
‫אולי טעות במקום נכלאו‪ - .‬נ פ ת ח ו כ ל ־ פ י ו ת מ ע מ ק י א ד ץ ‪ : A .‬פתח ה כל מעינות‬
‫מעמקי ארץ ותהום תחתיה‪— .‬‬
 ‫ג‬ ‫ספר היובלים ו ב ‪ -‬י‬
‫מ‬
‫ה ה ו א ‪ :‬ו‪5‬ךא על־לארץ ולקח נדי־עןיס ולככר ? ר י על־כל־לםאת‬ ‫כ‬
‫לארץ כי ?מחה כ ל ‪ -‬א ש ר ? ה ל ב ד מאשר זהיר עס־צת כ ת כ ה ‪:‬‬
‫ולעל א ת ‪ -‬ל ל ל ב על־חכזכת ולקח ‪$‬ר ואלל ושת ועןים ; כ ל ח ןתור‬ ‫נ‬
‫וכךיוןה ולעל עולה על־למןבת ולשם עלילם מנחה בלולה ‪?Wto‬‬
‫‪1‬לצק ללן ולשם עליו קטךת ולעל ד י ל ניחוח אשה ללל‪ :‬וירה לל‬ ‫י‬
‫את־רית מ י ת ו ת ולכלת עמו ברית לכל־־־להיו מי המבול ע ל ־ ל א ח‬
‫ל ‪ #‬ל ל ה כל־למי ה א י ץ ‪1‬יע וקציר ל א לשבתו קר ולס קדן‬
‫ר‬
‫וחרף יום ול‪:‬לה לא־לשנו לקם ו ל א לשבתו ל ע ו ל ם ‪ :‬ואלם כ י‬ ‫יי‬
‫וךבו ?ארץ וךבו ?ליל וללילם לברכה ?תו^ה מיראכס ותלכם‬
‫אי*ז על־כל־אשד * א ח וכ ים* ולנה }ללי לכם את כל־סתלה‬ ‫ז‬ ‫י‬
‫וכל‪-‬לבלכה וכל־לעיף וכל‪-‬ללמש על־לארץ וךנת למלם וללל‬
‫י‬
‫לכללה כלדק לעשב ?תתי לכם ל ל ל ל א כ ל ה ‪ :‬ורק את־תכשר א ‪#‬‬ ‫ז‬
‫רע‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ה‬
‫?ל־ת?שר כ ז ־ ל ר‬ ‫?נכ‪#‬ו )ו?(ךמו ל א תאכלו כי תךם‬
‫דככם ל ב ת י כ ם ‪ :‬מלד כ ל אדרש את־רם לאךם כ ל ־ ש כ ך רם‬ ‫ח‬
‫אךם ? י ד ‪ -‬א ך ם ךםי לשכך כי כצלם אלהים עשה את‪-‬ומאךם‪:‬‬
‫ב‬ ‫ר‬
‫ט ‪ -‬י ואלס כ י י ד י ? א ח ‪ :‬ולשכע נח יאיר אם־יאכלי כ ל ־ ך ס ל כ ל •‬
‫כקזר ולכלת ברית לכני לי לאלתיס לעולם לכל־לרות ל א ח‬
‫יא כ ל ך ש ל ז ה ‪ :‬על־כן אמר ל ד כי־תכלת ברית א ל ה עס־בני לשךאל‬
‫כ ל ך ש להוא כ ל ר כשבועה ולןיל עליהם ךם כעבור כל־־‬
‫יב דברי לברית אשד כ ר ת לל עכלם לכל־־ת;מים‪ :‬ו ל כ ל ב לעדות‬
‫ל*את ‪2‬ליכם למען תשמדיל כל־־תלמים לכל־י*אכלו כל‪-‬ל ימים‬
‫ז‬

‫ה‬ ‫ה‬
‫כל־־דס ת ל ועיר* » ‪$ w‬ל־ל&י לארץ ולאיש א ‪ #‬ר יאכל ד ם •‬
‫‪:‬‬ ‫ע‬ ‫ה‬ ‫ה‬
‫ת ל י ? מ ו י‪ *1‬כל־־ל&י־לארץ וצכרת הוא וזףעו ם ד ל א ח‬
‫א‬
‫‪1‬‬
‫כ ל ‪ -‬ך ם לכען לחיה ? ?ם‬ ‫י ?לי‬ ‫א‬
‫ןאלה צו את־?ני־לשח*ל ו ל '‬ ‫יג‬
‫קרבנו של נח ) א ׳ ‪ -‬ג ( ‪ -‬ברית ה׳ עם נח ואיסור לאכל דם )ד׳‪-‬יי( ‪ -‬משד‪ ,‬נ ז ט ו ה לל חידוש איסור זה‬
‫של אכילת דם )י״א‪-‬ייד( ‪ -‬הקשת בענן לאות )ט״ו‪-‬ט׳ז( ‪ -‬קביעת חג השבועות ודנין שמירתו )י״ז‪-‬כ״ב(־־‬
‫חג של ראש החדש )כ״ג‪-‬כ״ח( ‪ -‬חלוקת השנה לשם״ד ימים )כיט‪-‬ל־ח(‪.‬‬

‫בעקבות‬ ‫מתרגם‬ ‫‪Ch‬‬ ‫ע ל ־ ה א ר ץ ‪.‬‬ ‫ההיא‪-.‬ו‪!:‬ךא‬ ‫בארץ‬ ‫ה ה ו א ‪:A .‬‬ ‫ה ה ד‬ ‫ע ל‬

‫שבאמצע הפסוק‬ ‫)=ויכפר(‬ ‫א^תסרי‬ ‫טעה"וכתב‬ ‫שהמעתיק‬ ‫נראה‬ ‫הארץ‪ .‬ולי‬ ‫ויכפר ע ל‬ ‫‪: B‬‬
‫תרגומו‬ ‫‪ :0‬ד ם ו י י ן ‪ - .‬א ש ה ‪.‬‬ ‫אקזתךא! )=נראה(‪ — .‬י י ן ‪ : A .‬ד ם ‪.‬‬ ‫במקום‬ ‫בתחלתו‪.‬‬ ‫גם כאן‬
‫וראיתי לשנות‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫לשחת‬ ‫במקור‪:‬‬ ‫ה ‪ /‬־ לשחתה‪.‬‬ ‫לפני‬ ‫במקור‪ :‬א ש ר מצא חן‬ ‫תמיד‬
‫‪:A‬‬ ‫עליה‪-.‬ו בדמו‪.‬‬ ‫מגיה‪:‬‬ ‫!‪a‬‬ ‫ושיבוש הוא‪.‬‬ ‫בתוך‪.‬‬ ‫בכ״י‪:‬‬ ‫‪ -‬ב ת ו כ ה‪.‬‬ ‫הסגנון‪.‬‬ ‫מפני‬
‫בדמו‪-.‬מיד־כל‪.‬‬ ‫‪ ch‬צ י ל ‪ :‬כ י נ פ ש כ ל ב ש ר‬ ‫כ ל ב ש ר ‪ .‬לפי‬ ‫דמו‪ —.‬ה ד ם ה ו א נ פ ש‬
‫דלה‬ ‫יד‪-‬כט‬ ‫ספר היובלים ו‬

‫ןזךעס לכ‪3‬י יי אלהינו כל־הלמים‪ :‬ואין ללק הזה קץ הלמים עד־‬ ‫יד‬
‫עולם הוא וש^ךהו לדודי לרות לככר עלילס בךם ל א י יי למען‬
‫לשמךהי ולא לכרתו‪ :‬ולתן לנה ולאיו אות לכל‪-‬להלה עוד מבול‬ ‫כי‬
‫מ ז‬
‫?ל־לאךן‪ :‬את־קשתו נתן כ א ן לאות ברית עולם לכל‪-‬להיו עוד‬
‫מי הכבול על־לארץ לשללה ?ל־ל&י לארץ‪ :‬על־בן הוקם ולכתב‬ ‫יז‬
‫ב^תות ה^מלס כי‪-‬לעשו את־הג־השבעות בחדש הזה ©עם ב א ה‬
‫לחדש את־תברית ב כ ל ־ א ה ף א ה ‪ :‬ולעש כל־ההג הןה כשמלם‬ ‫‪rr‬‬
‫מיום תבריאה עד־לכי צל עשרים וששה יובלות ולמ^ה ‪#‬בעות‬
‫שנים ולשמךהו צה ואיו ‪#‬בעה יבלות ןשבוע ‪3£‬ים אלד עד־מות‬
‫‪ m‬ומיום ימות צה שלתו א י ו עד־למי אבךהם ראכלו ךם‪:‬‬
‫ולשמר אברהם לכדו ולצלק ולעקב שמךהו כי א י ו הם עד־לכיף‬ ‫ט‬ ‫י‬
‫ובלאף־ ‪#‬כחו אי־לשךאל עד־־אשר תדשתיי כהר תזה; ואלה צו‬ ‫כ‬
‫את־אי־לשךאל ושמרו את־ההג הזה בכל‪-‬לרותידוס למצןה ללם‬
‫יום אלד כשנה כחרש הזה לחגו בו‪ :‬כי הג־השבעות תוא והג‪-‬‬ ‫בא‬
‫הככוךים הוא מ א ת ־ ה ג הוא ומשנה משכט החג הןה ככתוב‬
‫ולרות בי תעשהו‪ :‬כי כתבתי בככר התוךה לראשון א‪#‬ר בו‬ ‫כב‬
‫כתבתי לףי לעשתו במועדו יום אלד כשנה ו?‪1‬או אםךלי לףי‬
‫למען לןכךהו אי־לשךאל וע^הו לדרולם כחדש הןה יום אלד‬
‫ככל־שנה ושנה‪ :‬ולאלד לחדש לראשון ולאחד לחדש לךביעי‬ ‫בג‬
‫ולאלד לחדש השביעי ולאלי לי!דש לעשירי לכי־זכרון הם ויכי־‬
‫מועד תם בארכע תקופות תשנה כתובים וקימיס הס לעדות‬
‫לעולם‪ :‬ולשימם צת לו לתגים ללרות עולם כי־ל יה לו כלם‬
‫ז‬ ‫‪.:‬׳‬
‫זכרון‪ :‬ובאלד לחךש לראשון נאמר־לו כי־לעשה ת?ה ובו לבשה‬ ‫כה‬
‫לאךמה ולכתה ג ר * את־לארץ‪ :‬ובאלד לחדש לרביעי נ א ד כי־‬ ‫כו‬
‫מעמקי לחם תלתלה ובאלד לחדש השביעי ?כתת כל־כי‪-‬מעמקי‬
‫ב ז‬
‫לארץ ויתלו המלם לרדת אל־להם תלת יה‪ :‬ובאתר לחדש העשירי‬
‫ז‬

‫כ ח‬
‫?ראי ראשי ללריס ולשמת צת‪ :‬ןעל־כן שם אולם לו להגים לזכרוין‬
‫עד־עולם ולה תס שומיס‪ :‬ולעלום על־לתות ת^כלם שלשה ל^ר‬ ‫כט‬
‫‪#‬בעות כל־אלד מלם א ה עד־ןה זכיון כלראשון עד־ה‪?#‬י‬

‫י ־ ־ ‪ ch‬מנסח‪ :‬מיד כ ל ־ א ד ם ‪ - .‬ו מ י ו ם מ ו ת נ ח ‪ .‬כך לפי נוסח ‪ - . C h‬ו י ש מ ר ‪ .‬נ״א‪ :‬וישמרהו‪-.‬‬ ‫י ט‬ ‫ח‬

‫» ‪ » -‬כ י ב נ י ו ה ם ‪ .‬אין ב נ ו ס ח ! ‪ - . 0 1‬ת ק ו פ ו ת ‪ .‬בכיי‪ :‬חלקי‪ —.‬ו ב א ח ד ‪ .‬נ״א‪ :‬באחד‪ —.‬כ ל א ח ד‬

 ‫ס פ ר היובלים ו ל ‪ -‬ז ב‬

‫כת‪#‬ני עד־ת^לישי מס‪#‬לי‪#‬י עי־דךכיעי‪ :‬ולתי כל־לכי‬ ‫ל‬

‫ל מ ‪ #‬י ם ו^תלס שבתות לכיס ו?לן <אה ל מ י מ ה ‪ ? ? :‬ה } ל ד ת והוקם‬ ‫לא‬
‫ל?י}ימ* ואתה צ ו את״‬ ‫ב ל ת ו ת תשמלם ולא לעבר ‪ #‬ה א ח ת‬ ‫לב‬
‫בני לשךאל ובזמרו א ת ־ ה א י ם כםככל תזה ‪ #‬ל ש מאות ןששיס‬
‫וארכעה ‪:‬מים לליו ‪ #‬ה תמימה ו ל א לשתיתו את־מועךה מל‪£‬י?י‬
‫י&איל כי ל כ ל ל ב ו א אלילם ל כ י ע ד ו ל ם ו ל א לאבדו ו ל א ישחיתו‬
‫לג‪ :‬ואם־לעברו ו ל א לעעזום כאקזר ןנוו עלילם ? ל ס ודחייתו את־־‬ ‫לנ‬
‫ם ‪:‬‬
‫את־לק‬ ‫ןמנילס וללבו ת^דס מזה ןהןמניס ותוניס ןןכדו‬
‫ן^כחו כ ל ־ א י לעזךאל ולא למ^או את־דרר ת‪£‬ניס רככחו ל ך ש‬ ‫לי‬
‫וש?ת ולג וכל־תק השנים ל ל ש ‪ :‬כי־לחגתי אני ומעלה ל « י‬ ‫לי•‬
‫מניךף ו ל א מלכי כי ‪ 5‬כ י כ ת ו ב לאי ותןלן ב ל ח ו ת ת ‪#‬מלס לי\קת‬
‫תלמים כי־לש?תו את־מיעדי ובריתי וללבו במועדי לעמים‬
‫אלרי ש ג ג ל ס ואלרי א ו ל ל ם ‪ :‬וליו אקזר נכיטו אל‪-‬תלרל‬ ‫יי‬
‫ןהיא לשתית את־סזמניס ולקדם מ ^ נ ה ל א ה עשךה ימים‪:‬‬
‫על־־כן ל ב א נ ה ל ה ם ‪#‬ניס אקזי כ ל ן נקזחיתו ולעשו יום ?‪:‬ערות‬ ‫לז‬
‫‪1‬‬
‫ל ב ו ז ויום קזמאה ללג ובלבל * כל־למי־קד^ז ב ב מ א י ם ויום קזמאה‬
‫ב י ו ם ק ד ש כ י ‪ -‬י ^ ת י ת ו תלךתיס ו מ ד ת ו ת ו מ מ י ם ותיובליס‪ :‬על־‬ ‫לח‬
‫כן אני מצוף־ ותעידותי ב ן י למען לעיי כ ל ם כי אלרי מ ו ל ך לפתיתי‬
‫א י ך ו ל א לעשו את־ה^אה שלש מאות ןששים וארכעה ימים לכרם‬
‫ועל־כן לכריעו ר א ש ח י ש וש?ת ומועד ולג ואכלו כל־ךם עם־־‬
‫כל־כשר‪:‬‬
‫וכשבוע ה^כיעי ב ‪ #‬ת ו לראשונה כ י ו ב ל תזה נטע צת כךם‬ ‫ז‬
‫כלר א ‪ #‬ר ?ליו נלד‪ -‬ת ת כ ה אקזר שמי ל ו כ ד מ ל ד י א ך ך ט ולעש‬
‫כרי כשנה לרכיעית ו ל ‪ #‬מ י כריו ולאסף כשנה תתיא כ ח ד ש‬
‫י‬
‫ה ^ כ י ע י ‪ :‬ולעש ם א י נלז ולשימהו כ כ ל י ולשמר עד־תשנה‬ ‫ב‬

‫מ ה ם ‪ .‬כלו׳ כ ל תקופה‪ .‬־ ו ה ו ק ם‪ : A .‬הוקם ו נ כ ת ב ‪ ] - .‬מ ש נ ה ל ש נ ה [ ‪ .‬נראה שהוא‬

‫פ י ר ו ש ‪ ! - .‬ת ע ו‪ .‬כ ת ו ב ‪ :‬לתעו )בבנין ה ק ל ( ‪ - .‬כ י י ש ב ת ו ‪ ch .‬מ נ ם ח ‪ :‬ל ב ל ישכחו‪.‬‬
‫ואולי צדק‪ — .‬כ י י ש ח י ת ו ‪ .‬עיקרו‪ :‬כי יפריעו‪- .‬‬

‫נח נוטע כרם ומביא קרבן ) א ׳ ‪ -‬ד ‪ .‬׳ ( ‪ -‬נ ש ת כ ר ונתגלה ) ר ‪ -‬ם י ( ‪ -‬ק ל ל ה כנען וברכת שם ויםת )י׳‪-‬י״ב(‪-‬־‬
‫בניו ובני בניו של נח ועריהם ) י ״ ג ‪ -‬י ‪ -‬ט ( ‪ -‬נ ח מורה לבניו סבות המבול ומזהירם על אכילת דם ועל‬
‫ר»יחה ועל שמידת המזוה בלנין פרי העץ והשמטת ייארץ מקץ שבע שנים כמ»ווה מפי חנוך ) ‪ - .‬ל ״ ם ( ‪.‬‬
‫כ‬

‫ה ר א ש ו ן ‪ .‬נראה‬ ‫לחדש‬ ‫י י ן ‪ - .‬ו י ש מ ר ‪ .‬נ״א‪ :‬וישמרהו‪ - .‬ב א ח ד‬ ‫כ ד ם ‪ .‬בכושי‪:‬‬

‫רלז‬ ‫היובלים ז ג ‪ -‬כ‬ ‫ספר‬

‫ללמישית עד־ליוס הראשון ב א ל ד לחךש ה ר א י ו ן ‪ :‬ולעש את‪-‬‬ ‫נ‬

‫ליום להוא לג ?שמלה ולעל עולה ל‪ ::‬כר א ־ כ ק ר אדור ואלל‬
‫אדור ושבעה כ כ ש י ם א י ‪ -‬א ה ףכעיר אחד לככר‪-‬בו עליו ןעל‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫א י ו ‪ :‬ולעש את־לשעיר ראשוןה ולשם מךמו ע ל ‪ -‬ל ? ^ ר אשר על־‬ ‫ד‬
‫למןבל אשר עשה ו כ ל ‪ -‬ל ל ל ב העלה ע ל ־ ל א כ ת אשר ^ ה עליו‬
‫לעולה לל‪] :‬לכר ולאלל ולצא? ולעל את־כל‪-‬בשךס ע ל ‪ -‬ל א כ ל ‪:‬‬
‫עלילס ואלד לצק ילן ?אש‬ ‫ולשם א ת ־ כ ל ־ א ח ל ס בלולה‬ ‫ה‬
‫א ‪ #‬ר שם ראשונה על־למץכת ולשם קטרת ע ל ־ ת א כ ת ולעל רית‬
‫ניחול לרצון ל א י יי א ל ל י ו ‪ :‬ולשמח ול^זל מן־־לללן לןה הוא‬ ‫ו‬
‫ו א י ו ב ש מ ח ה ‪ :‬וללי־ערב ו‪:‬בוא אל־אללו ולשכב שבור ולי^ן‬ ‫ז‬
‫וללןל בתוף אהלו ןהוא לשן‪ :‬ולךא לס את־צל אכיו ערם ולצא‬ ‫ד!‬
‫ה‬
‫ראמר לשני אליו בחוץ‪ :‬ולקח שם א ת ־ א ד ו ולקם י א ולכת‬ ‫מ‬

‫ולשימו א ת ־ ל א ד על־שככם ו א י ל ם אתורנית ולבפו את־ערות‬

‫א כ י ל ס ‪ :‬וליקץ צח משנתו וירע את־לל א^ר־עשה לו א ו ל ק א‬
‫ולקלל א ת ־ א ו ויאמר ארור כנען עכר ?כדים להיה ל א ל י י ‪ :‬ו ל כ ר ר‬ ‫יא‬
‫את־‪#‬ם ויאמר כדיך לל אלתי שם לילי א ע ן ע כ ד ל ו ‪ :‬י כ ל‬ ‫יב‬ ‫|‬
‫אללים ללכת ול^כן ל‪ :‬במ^כן־שם וילי א ע ן ? כ ד ל ו ‪ :‬ולרע לס‬ ‫ע‬ ‫‪j‬‬
‫כי־קלל אביו א ת ־ א ו ל ק א וללר־לו כי־קלל א ת ־ א י ו ל כ ר ד‬ ‫|‬
‫מאביו הוא ו א י ו עמו בוש יכצרלס ופוט י א ע ן ‪ :‬ולכן־לו עיר‬ ‫יד‬
‫ולקךא את־שכה בשם אשתו נללת כ ת ו ק ‪ :‬ו ! ך א לכת ולקנא‬ ‫טי‬
‫באחיו ו ל כ ן נם־הוא עיר ולקךא שכה בשם אשתי ? ד ל ן ־ ש ש ‪:‬‬ ‫\‬
‫ושם ‪ :‬ש ב אצל צת אביו ולכן עיר בלד־אביו ?לר ולקךא שכה‬ ‫מל‬
‫ב‬
‫ןם־הוא כשם אשתי' * ד ק ת ל כ ‪ :‬ולנה שלש ל?ריס האלה בקרבת‬ ‫יז‬ ‫|‬
‫לוכד הלר צךקת ל כ ב ל א י הלר א ד ל ה לו ונחלת כחוק א י‬
‫ה א ב ו ? ד ל ל ש ש כאכה ‪ :‬מ ה ‪ :‬ואלה בני שם עילם ואשור‬ ‫יח‬ ‫‪j‬‬
‫י ט‬
‫וארככשד ןהוא נולד שנתלם אתר תכבול ו א ר ולוד‪ :‬בני לכת‬
‫פ‬
‫!‬
‫גכר דמגוג ומרי יןן תובל מ ש ך ותירס אלה א י ־ צ ת ‪ :‬יכיוכל‬ ‫כ‬ ‫‪j‬‬

‫שהוא פירוש להיום ה ר א ש ו ן ‪ - .‬ו י ע ש א ת ‪ -‬ה י ו ם ה ה ו א ‪ .‬נ״א‪ :‬ויעש את חג היום ההוא‪- .‬‬ ‫ג‬
‫ט ‪ -‬י ‪ -‬י י ע ל ש כ מ ם ‪ .‬בקצת כ״י נוסף‪ :‬ו^כו‪ ,‬או‪ :‬בלכתם‪ - .‬ו י א מ ר‪ .‬אין בנוסח דילמן‪ - .‬ג ח ל ת‬
‫מ ח ו ק ‪ .‬בנוסח דילמן‪ :‬נ א ו ל ת מ י ך ‪ ,‬ובנוסח הסודי‪ :‬נחל מחוק‪ .‬ואולי כך עיקרו‪ :‬נ ח ל ת מ ח ו ק ‪- .‬‬
‫ט ו ‪ -‬ט ז ע ד ת ן ־ ש ש‪ .‬בסודי‪ :‬אדנת נשא )=עדנת נשים(‪ .‬ואולי צ״ל‪ :‬עדנת משוש‪ - .‬צ ד ק ת‬
‫ל ב ב ‪ .‬בסורי‪ :‬זדקת נ ב ב ‪ - .‬ו א ר ם ו ל ו ד ‪ .‬מן הכושי נראה שהמתרגם ק ר א ‪ :‬ואדם‬ ‫יח‬
‫ו‬
 ‫ס פ ר היובלים ז כ א ‪ -‬ל‬

‫ל ג ז ר י ם ואמונה החל צדו לצוות ל א י א י ו את־התוךה ןה&טמה‬

‫ר‬
‫ו?ל־המ‪#‬כט א ש ‪ :‬ד ע ו יעד ב א י ו כי־לעשו * ד ק וכי ‪:‬כסו עריות‬
‫ז‬

‫? ? ר ם ויארכו את־בוראס ויכבדו אב ואם ואהבו אי‪ #‬את־רעדי‬

‫כא ולשמרו ל‪3‬כ‪#‬ם מ?לקנות ומ?ל‪£-‬זמאה ו ל כ ם ‪ :‬כי על־שלשה אלה‬
‫על־לארץ כי א ל ל הןנות אשר ןנו לעיריס ממצות‬
‫?שיאם ואלדי בנות לאדם[ ולקחו ל ל ס }שים מכל א‪#‬ר ?לרו‬
‫כב ‪1‬יןג&י ראשית ה ט מ א ה ‪ :‬ויולידו ?ניס א ת ־ א כ י ל י ס ולא דמו ?לם‬
‫ה‬ ‫‪1‬‬
‫!די ל! ‪ £‬ויאכלו איש את־אתיו ולהרג לךכח את־ןכיל ו?היל ל י ג‬
‫כנ את־עליו ועליו לרג ? ל א ד ם ו?ני אדם איש את־רעהו‪ :‬ו?לם ך‪,‬למ?רר‬
‫כד לעשות למס ולשפך ך ם ר ב ולםלא לארץ ל מ ס ‪ :‬ואתר ?ל־אלת‬
‫תת‪:‬ה ו ס ^ ס י ז ולעיף ולרמש ותשרץ על־לאדכה ולשכך ךם רב‬
‫צ‬ ‫! ע ב‬ ‫ם‬
‫*ל־לארץ וכל־מלשכת ל * י ־ ל ול? י ריק וךע ?למכיו‪:‬‬
‫ני׳ ולמת ל‪ :‬את־תלל מ ע ל ־ א י ־ ל א ד מ ה כעבור רע מעשילם וכעבור‬
‫כי הךס אשר נשפך ? ת י ך ־ ל א ר ץ ‪ :‬ונשאר אני ואלם ?ני וכל־ה?א‬
‫אלנו אל־תת?ה ותנה אצכי ראה לאי את־מע^יכס כי לא‪-‬תלכו‬
‫?*רק כי אס־בדרך לאכדיז תתלולם לכת ותכרדו איש מרעהי‬
‫ולקנאו ןה א ה ובי לא־תליו ‪-‬לךו ?ני איש עס־רעהו ו!עם‪ [-‬אחיו‪:‬‬
‫כז כי־ךאיתי אצכי ותנה הרוחות תתלו להתעות אלכם ואת־‬
‫ם‬
‫איכס ועלה ‪:‬דאתי ל ? ?דת^כבו דם אדם על־אי לארץ‬
‫}ח‬
‫כח אלרי מותי ות? ר &‪2‬ל־איל‪ 5 :‬י כל־שכך דם־אדם 'ו?ל־‬
‫כט אכל דם־?ל־?שר למתו ?לם א ־ ל א ר ץ ‪ :‬ולא ל?זאר כל־איש‬
‫ם‬ ‫ם‬
‫אשר יאכל ד ו ‪ * #‬ו ד * ל ־ ל א ח ולא לשאר־לו !רע ואלרית‬
‫כתלים תחת ה^זמלם כי אל־שאול ילכו ואל־מקום תדין לדדי‬
‫ללשכת מעמקים ‪:‬באו ?לס ? א ת נירא‪ :‬ולא יראה עליכם ?ל־‬ ‫ל‬

‫ילד‪..‬״ וטעות מובהקת היא‪ .‬י ]א ח ר י ב נ ו ת ה א ד ם [ ‪ .‬דק ב ק צ ת כיי‪ A .‬א י ן ‪ - .‬ה נ פ י ל י ם •‬

‫בכושי‪ :‬הנפידים‪ .‬ושבשתא דקריינא ה י א ‪ .‬־ י ר ב ח‪ ,‬בכושית פירושו ענק‪ .‬הוא הרג לנפיל‬
‫)השוה נפילים שבתורד‪ .0‬ונפיל‪ .‬כלו׳ מין ענק שני‪ .‬הדג לעליו )בכושי באל״ף‪ .‬אולי עיקרי‬
‫עליון‪ .‬כלו׳ גדול‪ .‬ענק( ‪ -‬מין ע נ ק שלישי‪ .‬ונפיל נלחם עם בני האדם‪ .‬יש להשוות‬
‫לכאן הספורים השכיחים אצל עמי הקדם על מלחמות הענקים ביניהם ועם האלילים ועם‬
‫בגי ה א ד ם ‪ - .‬ת ח ל ת הכתוב מגיה ‪ :ch‬ואחד כל אלה חטאו בבהמה בחיה‪..‬״ ולי נראה‬
‫שאין צורך כלל בתיקון ז ה ‪ - .‬י ח ש ב ‪ .‬אין ב כ ״ י ‪ - .‬ד י ק ו ר ע ‪ .‬גראה שכך קרא המתרגם‬
‫הבל‪-.‬לא תחיי‬ ‫ר ק ך ע ‪ .‬־ ־ ר ע ‪ .‬אין ‪ - . A D‬ב ת ו ך ה א ר ץ ‪ B C .‬נוסף‪ :‬מחה‬ ‫במקום‬
‫ב נ י ‪ - .‬ב מ ו ת ג ו ד א ‪ .‬בכושי‪ :‬במות גדול‪ - .‬בפסוק כיז נראה‬ ‫י ח ד ו ‪ .‬בקצת כ״י נוסף‪:‬‬
‫דלם‬ ‫לא‪-‬ח ‪1‬‬ ‫היובלים ז‬ ‫ספר‬

‫ךם א?זר הוא בל למי־‪#‬ל‪$‬כם ?ל־־תלת ו?ה‪$‬ת וכל־מעיכף על‪-‬‬

‫לארץ ועשי צדקת לנכשותיכס בקבר כל־אשי ל^יםר על־אי־‬
‫ל א ר ץ ‪ :‬ואל־תליו ?אכל על־הךם ךחןקר לכל־יאכלו ךם ל א י כ ס‬ ‫לא‬
‫כפו את־הךס על־לארץ כי כן ?ויתי להעיד לכס ו ל א י כ ס עם־‬
‫?ל־אשל ?‪£‬ר הוא‪ :‬ואל תאכלי א ת ־ א כ ש עם־לכשר כדלךרש‬ ‫לב‬
‫ל^*ר על־לארץ‪ :‬כי לארץ‬ ‫דככפ לנכשותיכם כיד ? ל ־ ^ י‬ ‫לנ‬
‫‪? W‬ליל כי ?דם ל^*ר ת?זתר‬ ‫לא־ת^תר מן־לדס א‪#‬ל‬
‫לאדן ??ל־לרות ל א ח ‪ :‬ועלה א י שמעו ועשי * ד ק ואכת למען‬ ‫לי‬
‫»<יעי ?אכת על־^י כל־לאדן ועלה כבידכס ל א י אללי אשר‬
‫הצילני כמי־למבול‪ :‬ולנה אלפ תלכו ו א י ל ם ל?ם ערים ות^ןעו‬ ‫לה‬
‫כלן כל־מ^ע אשל על־לאדז ו?ל־עץ עשת־כרי‪ :‬שלש ?ניפ לא־‬ ‫לי‬
‫יאםף י ר ל לאכלו וכש‪$‬ת לרכיעית יאכף כריו ולעלת ראשית לכרי‬
‫לאי לי אלהיני אל עליין אשד־?רא שמלם וארץ וכל־א^ר כתם‬
‫ל&עז ל‪2‬לי כליל ראשית לתירוש ןהלצלר ראשית לכרי על־‬
‫א ב ה לל לרצון ןסנולי יאכלהו מ^ךתי כית־לל לרצון ל א י‬
‫ת א כ ל ‪ :‬ו כ א ה ללמישית תעשו ‪£‬מ‪$‬ה ו^טשלם אתו אלם‬ ‫לז‬
‫?צדק ובלמים וללילם ‪¥‬דקה ולתם כל־כט^כם‪ :‬כי כן צוה לנוך‬ ‫לה‬
‫אבי אביכם את־מתו^לת א ו ומתובלת א ת ־ א י ל&ר מ נ מ י ל&ך‬
‫כ ל א‪#‬ר צןהו אבוליו‪ :‬ואני מצוכם כני כאשר צוה לנוף א ת ־ א ו‬ ‫לט‬
‫כיובל לראשון כליותו ל׳שכיעי ?לרו צ ד והעיד ל א י ו ו ל א י א י ו‬
‫עד־יום מותו‪:‬‬
‫וכייוכל לעשרים ולשעה כ^בוע לראשון ?ראשיתו לקת‬ ‫ח‬
‫לו אר‪?5‬שד א^ה ו ^ מ ה רשולה כת־שו^ן כת־עילס ותלד־לו כן‬
‫כשנה השלישית כ ^ ב ו ע ההוא ולקךא שמו קיןן‪ :‬ולגדל לכן וללמדו‬ ‫ב‬
‫אכיו ככר וללך לתור לו כקום א‪#‬ר לקת־לו בו עיר‪ :‬ולכצא כ ל ב‬ ‫נ‬
‫א‪#‬ר לקקו לראשונים ככלע ולקךא את א‪#‬ר־בו ולעתיקהו ולמ^א‬

‫בכל דרותיה‪- ,‬‬ ‫הנוסח משובש‪ - .‬א ש ד י ש פ ך ‪ .‬דמו‪ - .‬ב כ ל ד ד ו ת ה א ר ץ ‪ .‬גיא‪:‬‬ ‫כם־־לג‬
‫ז‬
‫ה פ ד י‪ A .‬א י ן ‪- .‬‬ ‫ו ב ש נ ה ה ר ב י ע י ת י א ם ף‪ : B O .‬ובשנה הרביעית יוקדש‪ - .‬ר א ש י ת‬ ‫ל‬
‫כ ל י ל ‪ .‬זהו לדעתי תרגומה הנכון של המלה הכושית ב ט ל ו ל ‪ .‬־ ־‬
‫זל‬ ‫כ ת ב ת ב ע נ י ן ה ש מ ש ו ה כ ו כ ב י ם ) א ׳ ־ ־ ד ׳ ( ‪ -‬ב ב י ו ) ה ׳ ‪ -‬ז ד ( ‪ -‬ב נ י בח ו ח ל ו ק ת הארץ ב י ג י ה מ‬ ‫קינן מצא‬ ‫‪n‬‬
‫פ י נ )י״‪-‬י״א( ‪ -‬נ ח ל ת ‪ ) nv‬י ״ ב ‪ -‬כ ״ א > ‪ -‬ח ם ) כ ״ ב ‪ -‬כ ״ ד ( ‪ -‬ו י פ ת )כ׳־ה‪-‬ל׳(‪.‬‬ ‫ח‬

‫שכח‬ ‫שפירושו‬ ‫דםע־רשע‪.‬‬ ‫בכושי‪:‬‬ ‫בתוכו‪.‬‬ ‫אילם‪-.‬וימצא‬ ‫בכושי‪:‬‬ ‫עילם‪,‬‬ ‫ג‬

 ‫ספר היובלים ח ד ‪ -‬ט ז‬

‫בתוכו כי‪-‬לללה בו תורת לעיריס א ? ר ? ה יךאי כ ? ם י ‪*Wto‬‬

‫ותלרת ותכיככיס וכל־אתות ת^כלס‪ :‬ולכי‪1‬ב ולא ד א • א ה כי־ירא‬ ‫י‬
‫את־צס כרכי־בי א־לקצף ?ליו כעבורו‪ :‬ו כ ל כ ל תולשים כ ? ב ו ע‬ ‫ה‬
‫ה‪#‬ני » ‪ #‬ד ‪ .‬לרא‪£‬ו‪$‬ה לקת־לו א?ה ו ^ ה מלכה כת־כדי כת־‬
‫לכת ו ע ‪ #‬ה לרביעית ילךה לו כן ולקךא קזמו ? ל ה כי אמר ‪#‬לם‬
‫‪W‬‬ ‫נ ^ ל ל ת י ‪< :‬כ‪#‬ה לךביעית נולי( ול^רל ? ל ח ולקח־לו א?ת‬ ‫י •‬
‫םן^ה כ ת ־ כ ? ד אחי אכיו לו ל א ? ה כיוכל האתר ו ? ל ‪ #‬י ס כ ? ב ו ע‬
‫ת ל מ י ד י ??}תו ל ר א ^ ו ן ה ‪ :‬ותלד־לו כן כ<אה תלמי‪#‬ית ‪1‬י?!רא‬ ‫ז‬
‫? מ ו עכר ולקז־דלו א ? ה י ? כ ה אזוךה כ ת מ מ ר ו ד כיוכל ת ? ל ‪ #‬י ס‬
‫ו א ל ם כ ? ב י ע תצביעי כ ‪ #‬ת ו לשלישית‪ :‬ותלד־לו כ ? ן ה לשלישית‬ ‫ח‬
‫כן ולקךא ? מ ו כלג בי כימי ל!לדי תתלו אי־צת לתלק ל ל ב את־‬
‫ט‬
‫ל א ד ן על־כן קךא שמו כלג‪ :‬ולללקו ל ל ס את־לארץ ברע כיבילם‬
‫ו*אכייי לצל‪ :‬וללי ב ר א י י ת ליוכל ל ש ל ב י ם וקזל?ה ולסלקו את־לאח‬
‫ל ? ל ? ה ללקיפ ל‪#‬ם וללס וללכת אי‪ #‬א ל ל ת י כ א ה לרא^וןח‬
‫ל ? ב ו ע לראשון א ל ד מאלנו יו‪#‬ב ] א ל ט מלאך א ? ר ‪?3‬לת אלילם*‬
‫י א‬
‫ולקרא ל א י י ולקרבו אליו תם ו א י ל ם ולחלק את־לאךן כ^ירל‬
‫א ? ר יקתי ? ל ? ת א י ו ולבלתי לדילס ולקתו ל ל פ א ל ה כחיק‬
‫ה‬
‫צח אכילס‪ :‬מ ג א כ א ל ה גורל ? ס תיר לארץ א ? ר לקח ל נ ל ל‬ ‫יב‬
‫]הוא[ ו א י ו לדרות עולם מתוך־ללר רכא כמו^א כי ?תר‪-‬ג&זיןח‬
‫ה‬
‫וללר * י * &?ר* ע ד ־ א א ג ע א ל ר להוא ןללך עד־קךבו אל־‬
‫ה‬ ‫ר‬
‫כי־לחס א ? ר כ?ם יצא ל ? ל ל י א ול^א תןלר להוא ‪W1‬‬
‫מ י א ו אל־־יס מיאת וללך לןלר תהיא אל‪-‬ליפ הןדול כ ל ־ א ? ר‬
‫מ?פון ללכת וכל־א?ד א י ך ד ‪ #‬ה ל ‪ #‬ם ‪ :‬ךזתלך עד‪-‬קךבו כ ר ^‬ ‫ינ‬
‫א ? ר תיא תוך לןה־לשון ??קכת ?}?ה‪ :‬ןללך גוךלו עד־תלם‬ ‫יי‬
‫ב‬
‫תןדיל וללך ?כחו ע ד ־ ? ‪ 1‬י ם‪$‬רכה ללשון לוישקכת ןגכת כי‬
‫לים לןה יקרא לשון לם־ם^רלם‪ :‬וככב כשס ^ י ה עד־כי תלם‬ ‫טי‬
‫א י ל על־עזכת לכלם וללר מ‪$‬רכה ל ע כ ך ה ו ל ל ך עד־הויעו לכי־‬ ‫ד‬

‫ניחין תןלר ן ן א ה לכי־;יחון עד־־קזםות א ל ר *לדי‪ :‬ךזחלד *זרלת‬ ‫טז‬

‫)־־וישכח(‪ .‬אולי תורגם ממקור ארמי‪ .‬כי בארמית שכח = מצא‪ .‬והמתרגם טעה‪ - .‬כ‬
‫ה ש מ ש ‪ .‬נ י א ‪ :‬מרכבת השמש‪ - .‬ב ת ־ מ ד י‪ .‬בכ״י יש שינויי נוסחאות‪ :‬עברי׳‬
‫מ ו א ך ‪ - .‬ת ו ך ה א ר ץ ‪ .‬בכ״י‪ :‬טבור‪ - .‬מ י ־ ת ה ו ם ‪ .‬כך‬ ‫בכושי‪:‬‬ ‫וכו‪/‬־מעכה‪.‬‬
‫דמא‬ ‫היובלים ח י ז ‪ -‬כ ט‬ ‫םפר‬

‫עד־לויעו לבךעךן ‪??$‬ה לנ;ב וממזרח כל־ארץ עדן י ל כ ל ־ ל א ר ת‬

‫וככב א ד ל ה ו?א עד־לויעי א ד ל ה ללר א ? ל ?מי ך?א וירד ע ד ­‬
‫קצה מו^א מי ןלר־׳כץה‪ :‬ויצא לסלק ל‪,‬ןה בגורל ? ם ו א י ו‬ ‫ין‬
‫לאל!ת עולם וללרוליו עד־עולם‪ :‬ו!?מח צח כי־לצא לללק לןד׳‬ ‫יה‬
‫ל ? ם ו ל א י ו ןיןנצר את־ך?רו א ? ר אמר בכיו בנבואה לאמר ?רוך‬
‫ט‬
‫לל אללי ? ם ולשכן יי ב א ל ל י ־ ? ם ‪ :‬וידע הי גךעדן קדש קדשים‬ ‫*‬
‫ומ?כן יי הוא ןלר־כיני תוך ל כ ך ? ר ןלר־ציון תוך ‪$‬בור הארץ‬
‫? ל ? ת ם ןה מול־זה ל ק ד ? ה ?בךאו‪1 :‬לכרך את־אללי האללים‬ ‫ב‬
‫א ? ר שם בכיו דברי יי )את־האללים עד־עולס(‪ :‬וירע בי ללקה‬ ‫כ א‬

‫פ‬
‫מבךכה יכרכה ]?ה[ כאה ל ? י ל א י י ללרוי* עילם כל־ארץ ע י ן‬
‫ו?ל־ארץ לם־םוף וכל־ארץ ל א ר ח ולדו ובלס־סוף י ב ל ד י וכל־אךץ‬
‫ל ? ‪ #‬וכל־ארץ ל ל א ו ן ואיי ככתור וכל־לרי ?ניר ו א א ה ולדי‬
‫ר‬
‫אשור א ? *צפיז וכל־ארץ עילם ואשור יככל ושושן יכלי וכל־‬
‫ט‬
‫ה י י א ר ד וכל־עכר ל‪:‬ם א ? ר מעכר לר־אשור צפונח ארץ כרוכה‬
‫ורלכת ידלם וכל־א?ר־כה טוב כ א ד ‪ :‬וללס ל?א ללקו ל?;י‬ ‫כנ‬
‫מעכר לניחון דרוכה כימין לןן וללך דרומה ולכב את־כל־לרי‬
‫לאש וללך &‪$‬דכה עד־‪:‬ם אכיל וללך כ?רכה עד־לגיעו אל־לס‬
‫כעוג א ? ר כל־ליורד בו יאכד‪ :‬וכא ‪$‬פו}ה עד־קצה }דיר וכא‬ ‫כנ‬
‫עד־?םת כי לים כעכר ל‪:‬ס לןדול עד־לגיעו אל־ןלר ויחון וללך‬
‫‪$‬לר ויחון עד־לויעו ליכין נן־עךן‪ :‬ן*את לארץ א ? ר לצאה ללם‬ ‫כד‬
‫כתלק א ? ר לקת לעולם לו ו ל א י ו ללרותילם עד־עולס‪ :‬וללכת‬ ‫כה‬
‫י^א לסלק לשלישי מע?ר לןלר &י}ה ^פונה למו?א מיכיו וללך‬
‫א ד ל ה ןםוןה כל־ןבול גוג וכל־מןךלה‪ :‬וללך צפונה לצפיז יככב‬ ‫כו‬
‫ם‬
‫את־ללי *ילכ צפונה בואכה ל כעוג וכא א ד ל ה ל‪$‬דיר עד־‬
‫גדות מי ל‪:‬ם‪ :‬וללך עד־תויעו מ?רכה לרכא ו ? ב עד־אכירג‬ ‫כז‬
‫והלך מןרלה דרך מי ‪:‬ם מיאת‪ :‬ןהלך עד־עכר ?לד כינה מזרלה‬ ‫כה‬
‫צפו‪$‬ה עד־לויעו אל־קצה מימיו עד־לר דכא ועכר ^פו^ה‪* :‬את‬ ‫כט‬
‫לארץ א ? ר לצאה ללכת ו ל א י ו וללק נללתו א ? ר לקת לו לעולם‬

‫) א ת ה א ל ה י ם ע ד ע ו ל ם ( ‪ .‬נדאה שהוא נוסח ב׳ ללשון את־אלהי האלהים‪ ,‬שבדאשית‬ ‫כ‬

‫מ ־ כ ג ־ כ ח הכתוב‪ — .‬ה ב ש ן‪ .‬בכושי משובש‪ :‬בסוד‪ - .‬ג ד י ד‪ .‬כך בכושי‪ :‬ולפי ‪ .ch.‬גדית‪ - .‬מ י מ י ו‪.‬‬
‫כן צ״ל‪ ,‬ובכושי‪ :‬מימיהם‪- .‬‬
 ‫ספר היובלים ח ל ‪ -‬ט יד‬

‫אלים ןדוליס לכשה ןאךן ןדוליל‬ ‫ללרולילס עד‪-‬עולס‬ ‫ולאיו‬

‫מ«‪1‬ן‪ :‬אכס כי קרי• ל ׳ ואךן ל ס ת‪$‬ה היא ןאךץ ? ם ל *‬
‫יא‬
‫ל‬
‫ת‪$‬ה ןלא קךה כי מעוכה היא מקר ; ל ם ‪:‬‬
‫ולתלק־לם כין א י ו ולצא ההלק לראשון לכוש ב!אכה מןךיו‬ ‫ט‬
‫נ‬
‫ימעך?ה לו לםוט ומעך־כת לו ל א ע ן עד־מערב ה יס‪ :‬ןשס הללו‬
‫י‬

‫נם־היא כין א י ו ויצא הגוךל לראשון לעילם ולאיו מץךלה ללוקל'‬

‫א ל ר עד־תויעו ל^ןךח ?ל־אךן ל‪,‬דו ואס‪-‬סוף כ?כתו וכי ורז‬
‫מל־לרי מרי! ואילי ו?ל־אדן שו?ן וכל‪-‬א?ר כעכי •וזר‬
‫עד לס־סוף ןעד־ןסד ‪0‬יןה‪ :‬ולאשור ל‪$‬א הללק ה?;י ?ל־ארז‬ ‫נ‬
‫אשור ןגיןוה ן ‪ #‬ע ר ןעד־קרכת הדי הלי• עי־?הר ל ד ?‬
‫דז‪:‬‬
‫ד‬
‫ילארככשד ל^א ההלק השלישי כל־אדן ?בול הכשרים כזרלר•‬
‫לכות הקרוב לנם־סוף וכל־מי ה מ ו כ ר עד־קרכת לשון הלם‬
‫ד‬
‫ל‪?$‬קכת כ‪¥‬ולכ • ו?ל־אדן ל‪,‬לאון ו א י ר ו א א ה עד־קוכת כךת‪:‬‬
‫ם‬
‫ו ל א ר « א לסלק לרכימי *ל־אדן ארס־נלרלם כ י ד ל ו ק ל מר*‬ ‫י׳‬
‫צפוןה לכבדים עי־קרכת תר־אשור וארץ א ו ך ה ‪ :‬ל א י ל^א‬ ‫י‬
‫ח ל ק ו תלמידי הר־אשור וכל־אשר־לו עד־יקרב א ך ל ה לאשור‬
‫אתיו‪ :‬ןיכת נם‪-‬הוא ת ל ק את־אדן גללתי־ כין א י ו ‪ :‬ויצא ל ל ל !‬
‫‪5‬‬
‫ז‪-‬ח‬
‫לראשון לגכר א ך ל ה מ א י ‪*¥‬ון עד־ןלר &י}ה וכצפ^ן ל א ו ג‬
‫י?א כל־תוך ל^פון עד־יקרב לים כיאת‪ :‬ילכרי י‪$‬א ללקו לקלי*‬ ‫»‬
‫מכ?רב ל א י אליו עד‪-‬לאליס ועד‪-‬שפות לאדם‪ :‬וליןן ל‪$‬א ל ס ל ק‬ ‫י‬
‫לוכיעי כל‪-‬לאליס ולאליס עד^שכת לוד‪ :‬ולתו?ל י^א ל ם ל ק‬ ‫יא‬
‫תלמידי כין תלש‪1‬ן א?ר תקרב אל־שכת ןדות תלק לוד עד״‬
‫הלשון ל?‪5‬יה עד־עכר ללשון ת‪3#‬ית עד‪-‬ללשון תשלי?ית‪ :‬י ל ^ ר‬ ‫יב‬
‫ל?א תתלק לש‪#‬י וכל־עכר הלשון ל?לי‪#‬ית עד־לקרב מןרלה‬
‫לןדיר‪ :‬ולתיוס ל^א התלק השביעי ארכעה אלים גדולים כת‪1‬ך־ה;ם‬ ‫ינ‬
‫א?ר לקובו אל־הלק לם ואיי קכטורי ל א י ‪8‬ופכשד לצאו כגירל‬
‫לי לכללה‪ :‬ככה תלקי א י צס ל א י ל ם כ א י צל אכילס ולשכע‬ ‫יי‬
‫ע׳—ו׳(‪-‬וינ‬ ‫)ל•(‪-‬שם‬ ‫חלוקה ממורטת של שלש הנחלות בין בני בניו של נ ח ‪ :‬בין בניו של חם‬
‫)ז׳—י״ג( ‪ -‬שבועת בני נח )י״ד‪-‬ט״ו(‪.‬‬
‫ומערבה‪-.‬אדרה־אררט‪ - .‬לאשור אחי‬ ‫ו מ ע ר ב ה ‪ A B .‬נוסף‪ :‬לו למצרים‬
‫בהוצאת ‪ ch‬יש נוםח א ח ר ‪ :‬ללוד יצא החלק החמישי הר אשור עד קרבו אל יי'‬
‫נ ״ א ‪ :‬עד יד לוד•‬ ‫לאשור א ח י ו ‪ - .‬ע ד ש פ ת ל ו ד ‪.‬‬ ‫הגדול וקרב באכה מזרח‬
‫ו י ש ב ע ‪ .‬נ״א‪ :‬וישביעם‪- .‬‬
 ‫רמג‬ ‫ט ט ו ‪ -‬י יא‬ ‫היובלים‬ ‫ספר‬

‫באלה לקלל כ ל ־ א ? ר יכקש לקחת את״תתלק א ? ד ל א ־ ^ א‬

‫א י ר ל ו ‪ :‬ויאמרו ?לס א א א יתי ל ל ס ו ל א י ל ס עד‪-‬עולס ל‪1‬ר?ס‬ ‫־טי‬
‫עד־יוס סדין א ? ר בו לשא‪$‬ם יי אלתים כ ל ר ב וכאש ובכל־רעת‬
‫א י‬ ‫ר‬
‫‪$‬כאת ‪$#‬ןלם א ‪ £ #‬ל את״לאדז א ז וקזכאה וןנות ןתקוא‪:‬‬
‫ו ג ל ב ו ע סשלי‪#‬י ליוכל סד• תתלו לרותות ס^מאיס לסלעות‬ ‫•י‬
‫ב‬
‫א ת ־ א י צס ולכתולס ולאבךם‪ :‬מלאי אי־צס אל״צס אביהם‬ ‫־‬
‫ו*אכרו־לו כרכר חרותות תמלעיס א ת ־ א י א י ו ומכים באורים‬
‫ולרניס אולם‪ :‬וללכלל ל א י יי אלליו ויאמר ואל[ אלתי חרותות‬ ‫ג‬
‫ל?ל־כ?ר א ? י ?שיל זכרי לכד גמ*ל *הי ואת־אי כמי תכבול‬
‫ולא ?תתני לאכד כ א ? ר ?שיל ל א י לאכדון כי גדולים י ל כ י ף‬
‫י‬
‫‪¥‬ל ו ד י ל ל א ח י על־נכ^י נ?לי‪?-‬א רלכיף על־אי א י ף ואל­‬
‫לכשלי כלם רוחות ך?יס כךלשתיתו אולם א ־ ל א ך ן ‪ :‬ואלה‬ ‫ד‬
‫כ ג מ י אוהי ו א י למען נכרה ונדכה ו?מלא א ת ־ ל א ד ן ‪ :‬ואלי־ ד ? ל‬ ‫י־‬
‫את‪-‬א?ר ?שי עיריף־ אבות אלה לרותות א א ולרותות א ? ר‬
‫כסלים אכרם וקסם אל‪-‬מקום סדין ולא ישחיתו כ א י עבךףי אללי‬
‫כי רעים סם ולסשתית ?בראו‪ :‬ואל־למשלו א כ ש ססליס כי אלה‬ ‫ז‬
‫לכךף ת ד ע מ ש ^ ס ‪ :‬ואל לשלטו ב א י לצדיקים כ ע ל ה ןעד־עולם‪:‬‬ ‫ז‬
‫ולצונו יי אלסינו לאסר א ת ־ ן ל ם ולבוא הש&כה מלאך לרותות‬ ‫‪n‬‬
‫ו*אמר אל}י תבורא סקזאר מלס ל א י ו?מעו לקולי ו?שו כל־‬
‫א ? ר &מר אלילם כי אם־לא־ל?ארו לי מלס לא־אוכל ?שות‬
‫‪$‬כשלת רצוני כ א י אדם כי תם תכה לתשתית ולאכד ולסלעות‬
‫ל א י &‪#‬כמזי כי ר?ה ךעת בני לאךם‪ :‬ויאכר ת ? א ר ל א י ו‬ ‫ע‬
‫?שירילם וירדו לש?ה ללקים אל־מקום סדין‪ :‬ולאלד מאלנו אמר‬
‫כי ?לכד את־צס את־כל‪-‬רםואלס כי‪-‬לרע כי ל א ב י ? ר לסלבו‬
‫ולא ב‪$‬דק יריבו‪ :‬ונעש כרכרו כל־לרעיס א ? ר תרעו אסרנו‬ ‫יא‬

‫)א׳‪-‬ב׳( ‪ -‬חפלתו של נח )ג׳‪-‬ו׳( ‪ -‬למשטמה הותר ליקח מעשר‬ ‫רוחות רעים מתעים את בניו של נח‬
‫מפי המלאכים את סגולת הצמחים נגד הרוחות הרעות )י״ב‪-‬י״ד( ‪-‬‬ ‫מן הדוחות שברשותו מ׳‪-‬י״א( ‪ -‬נח למד‬
‫ובלבול הלשונית )י״ח‪-‬כ״ז( ‪ -‬כנען כובש את ארצו ) כ ״ מ ‪ -‬ל ״ ד ( ‪-‬‬ ‫•מותו של נח )ם׳ו‪-‬י״ז( ‪ -‬בנינה של בבל‬
‫כובש את אר‪1‬ו )ל״ה‪-‬ליו(‪.‬‬ ‫מדי‬

‫להתגרות‬ ‫הממזר‬ ‫רוחות‬ ‫החלו‬ ‫‪:'in‬‬ ‫)‪158‬״‬ ‫ילינק‬ ‫של‬ ‫ביהמ״ד‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫מנםח‬ ‫‪ch‬‬
‫אותו‬ ‫המתרגם היה‬ ‫שלפני‬ ‫ולחבל ולהכות‪ .‬א ב ל אין מכאן ראיה‬ ‫ולטעות‬ ‫להשטות‬ ‫נח‬ ‫בבני‬
‫עבדך‪.‬‬ ‫; נ י ‪ - .‬ג ב נ י‬ ‫ב נ י ך ‪ :A .‬ב נ י‬ ‫נ ח ‪ - .‬ב נ י‬ ‫‪ A‬נוסף‪:‬‬ ‫בעינו‪ - .‬ו י ת פ ל ל ‪.‬‬ ‫נוסח‬
‫‪ -‬ת ש א ד‬ ‫כ ך ‪.A‬‬ ‫א ל ה י ג ו‪.‬‬ ‫‪ -‬ה׳‬ ‫טיבם‪.‬‬ ‫כלו׳‬ ‫ע ב ד ך ‪ - .‬מ ש פ ט ם‪,‬‬ ‫של‬ ‫בניו‬ ‫בני‬ ‫ם נ״א‪:‬‬
 ‫דמד‬
‫יב‪-‬כו‬ ‫ספר היובלים י‬
‫ט‬
‫ככקום הדין ונ?אר ??ירילס ל ם ע ז ל ? ‪ $‬י ל‪9‬ני ל ‪ £‬א ? א ד ן ‪:‬‬
‫וךפואת מ ל ל ל ס ?לה אכךנו לצדו עם־לתעולס למען לרכא גןמגי‬ ‫יב‬
‫ינ‬
‫ל א ד ן ‪ :‬ולכ&ב צל את־תכל כ א ? ר לכךןהי בסכר ככל־כיני‬
‫הרפואות ‪1‬לכלאו הרוחות לךעים מ א ל ד ?גי צח‪ :‬ולתן את ?ל־‬ ‫יד‬
‫ה מ ר י ם א ? ר ?תב לשם ?נו לןדול כי אתו אהב כ א ד כ כ ל ‪-‬‬
‫י‬
‫ט ו ‪ -‬ט ז א י ו ‪ :‬ול?כב צת עם־אבוליו ולקכר ?ליי ל ו ? ?אךץ א ך ך ט ‪ :‬ל ? ע‬
‫כאות ו ל כ ? י ס ? ן ל כלאי ל י ?לליו תשעה ע ? ר יו?ליס י ? נ י‬
‫? ? ע ו ת ולמש ? נ י ם ‪! :‬היא לאריךימים ? א ד ן כ א י לאךס כעבור‬ ‫יל‬
‫*דקי כי למים ללי׳ ‪ I p w‬מ ל כ ד לנ‪1‬ך כי מ ע ? ה לנוך בריאה‬
‫ליא ללעיד ללרות עולם למען יןיד ?ל־מעעזי ללרות ?יום־לדין‪:‬‬
‫וכיוכל ל ? ל ? י ם ו ? ל ? ה כ ? נ ת אתת ל ? ב ו ע ל ? נ י לקח לו‬ ‫י״‬
‫כלג א ? ה י ש כ ח ל ו א ה כת־שןער ותלד־לו כן כ א ח לךכיעית‬
‫כ ? ב ו ע ההוא ולקךא את‪?-‬מו רעי כי אמר לנה א י ־ ל א } ? י ס ליו‬
‫י‬
‫י ט ךעים ?ע?ה לךעה ל א ו ת ל ל ס ע י י מ י ל ?ארץ ??ער‪ :‬כי ןךדו‬
‫מ א ח אררט כןךלה אל־שנער כי ?לאו ? נ ו את־לעיר ו ל א ך ל‬
‫לאמר נעלה־בו ה ? כ ל ‪ $‬ה ‪ :‬ולתלו לבנ‪1‬ת יב?ביע לרביעי ל א ו‬ ‫כ‬
‫לכנים כאש ותהיינה ללם ללבנים לאכן ול׳‪$‬יה א ? ר א * בוי ל כ ד‬
‫כא היוצא מתלם יממזלני למלם ?ארץ ? נ ע ר ‪ :‬ולאהו אךכעיס ??ת‬
‫ן ? ל ש ?ניס א ה ו ל א ה ? ל כ י ׳ כאללס ו ? ל ‪ £‬לכנים ךלבו ןגכד‪,‬‬
‫) ל ל א ה ( ? ל י ש ל א ל ת ל מ ? ת אלכיס וארכע כאות ושל?ים ו ? ל ש‬
‫כב ? א כ ה עלה }?הו י?מי זרתות ו?לש‪-‬עשרה ©רלה‪ :‬ויאכר לי‬
‫אללינו לנו לנה עם א ל ד לתלו לעשות ועלה לא־ל?צר מלם‬
‫ל כ ה נךךה וןבלה ? כ ל ס ולא ל?כעו איש ךכר רעהו ויפוצו‬
‫כ נ‬
‫כערים יכעכים ולא תליה ע^ה אלת כ ל ס עד־יוס ל ד י ן ‪ :‬וירד‬
‫יל ונרד עמו לךאות את‪-‬העיר ו ל א ך ל א ? ר ?נו ?ני ל א ך ס ‪:‬‬
‫כי ול?ל ?ל־ד?רי לשונותילם ולא ? מ ע איש ךכר רעהו וללךלו‬
‫ה‬
‫כה ל א ו ת העיר ו ל א ך ל ‪ :‬ע ל ־ כ ז ‪ ? 3‬ד א ?ל״ארץ ש?ער ? כ ל כי ? ס‬
‫? ל ל אלליס את ?ל־לשונות ?ני לאךם ו מ ? ס ןסוצי לכל־עריהס‬
‫כו ולשנותילם ולעמילם‪ :‬ול?לת לל רות נדולת א ל ־ ל א ך ל ולהזילתי‬

‫יי‪-‬יז ל«ניו‪ : A C .‬לפני‪ - .‬ה ס פ ד י ם ‪ .‬חםד בקצת כ ״ י ‪ - .‬ב י ו ם ה ד י ן ‪ :ch .‬עד יום הדין‪— .‬‬
‫י ־ » ל ב נ ו ל ב נ י ם ‪ .‬כך מנסח ‪ - .ch‬ש ל י ש ה א ח ת ‪ .‬הנוסח משובש והרבה עמלו בו‬
‫‪,‬‬ ‫‪0‬‬
‫־ ‪ -‬י י לתקנו‪ - .‬כ ל ד ב ר י ‪ c .‬חסר‪ .‬וכך הנוסח בשמד׳ ובע ‪ - ,‬ד ו ח ג ד ו ל ‪ ji‬ע׳ יוםפום‬
‫דבלה‬ ‫י כז־יא ד‬ ‫ספר היובלים‬

‫אר^ה ותנה־הוא תכ?ךל ]א?רז *‪ P‬א ח א ^ י י י??ל ?ארץ ??ער‬

‫‪5‬‬ ‫כ ז‬
‫ולקרא ?מ! מפלת‪ :‬כ ? ב י ע לרביעי כשנת אתת ?ראשילה כיוכל‬
‫צ ו‬ ‫ם‬
‫ת ? ל ? י ם וארגזי׳ } י כארץ ??ער‪ :‬גילך חם ו א י ו אל־ארץ‬ ‫^‬
‫א‬ ‫כ ט‬
‫אלןתו א ? ר כ^א בללקו בארץ מ ג ב * ו ד אעז איז־ארץ ת ל א ו ן‬
‫א‬ ‫ן א ד‬ ‫ז י א‬ ‫ה‬ ‫ט‬
‫ו ל ללר אל״יארץ נללתו‬ ‫עד״נסל &צרלם בי י ? ל ?‬
‫למערב הים ול?ב בארץ ת ל א ו ן כ א ך ת וממעךב לארץ מ ר ד ן‬
‫ועל־שכת הלם‪ :‬ראכר‪-‬לו חם אביו וכוש ומצרלם אליי כי־לשבל‬ ‫ל‬
‫באךץ ל א לך א ? ר לא־ל^אה לנו בגירל אל־תעש כ*את כי אם‪-‬‬
‫עשיל *את אלה ו א י ך תכלו כ כ ר ד כאךץ וארורים כ ^ ך ד כי ב ^ ך ד‬
‫לא נושבלם ו?כרי לכלו א י ך ד כ ר ת לעולם‪ :‬אל־תשכן במ?כן ? ס‬
‫ל ב‬
‫יכ?יו כי ל ? ם ולכ?יול^א בגוךלס‪ :‬ארור אלה ןארור ת ל ד מכל­‬
‫א י צת כקללה א ? ר לקימונו באלה לכני השוכפו הקדוש וכאי‬
‫ב‬
‫לנ צת אכינו‪ :‬ולא ? מ ע אלילם ו־יש ?ארץ ת ל א ו ן כלכת ער­‬
‫א‬
‫מרץ‬ ‫ל י בואכה מ^רלם הוא וכ?יו עד־ליום ת ד ‪ :‬על־‪5‬ז י * ? י‬
‫ליי תהיא ‪1‬ארץ[ א ע ז ז ולכת ו א י ו ללבו ‪ :‬כ ה וי?בי כללקם ו־ךא כדי‬
‫ת‬
‫א ־ארץ ת‪:‬ס ולא ל?ךה בעיןיו ולכקש כעילם ואשור ו«רככ?ד‬
‫ב‬ ‫ת‬ ‫ע ן א ת‬
‫* ? י ו ־ ‪? #‬ארץ כךקין בקרכת אתי א ? ת ו עד־תיוס‬
‫תןת ולקךא למו?בו ולמו?ב כ?יו כךקין ב ? ס כדי אבילם‪:‬‬
‫וכיוכל ת ? ל ? י ם ו ל מ ? ה כ ? ב ו ע ה ? ל י ? י כ ? נ ת אתת בו‬ ‫יא‬
‫לקדדלו רעו א ? ה ו ? כ ה אוךת כ ת אור א ־ כ ? ד ותלד־לי כן‬
‫ולקךא ? מ ו ?רוג כ??ת ת?כיעית ל ? ב ו ע תןת וליובל תןה‪:‬‬
‫ולתלו בני צת לתלתם ל ? ב ו ת ? כ י ןלך‪,‬לג איש את־אתיו ול?&ך‬ ‫כ‬
‫ם‬
‫ד ם ־ א ד ?ארץ ולאבל ך ס ולכנות ערים אנורות והוכה ו א ך ל‬
‫ולרומם איש על־לעס ולעשות מלוכה ראשונה ולןנאת למלחמה‬
‫עם על־־עם ולאם על־לאם ועיר על־עיר ןתכל ללרע ולקנות כלי־‬
‫ל ר ב וללכד בניהם מ ל ל כ ה ו‪:‬תלו ללכד עיר ולמכר ניו?כיל‬
‫ל ו כ ד י ם ו??תות‪ :‬ולא אור כן־כ?ד את־אור כשדים ולקרא את­‬ ‫ג‬
‫? מ ה כשמו ובשם אכיו‪ :‬ולעש לו כככה ול?תחו כל־־איש לאלילים‬ ‫י‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫א ג׳ ד ‪ - .‬מ פ ל ת‪ .‬ע׳ םנהדדין ק״ט א ‪ - .‬מ ד ק י ן‪ .‬אולי מדין‪ .‬־ ־‬ ‫קדמ‬
‫) ב ׳ — ז י ( ‪ -‬נ ח ו ר ותרח‬ ‫)אי(— התהוות מלחמה ושפיכת דם ואכילת דם ועבודת אלילים‬ ‫ושרוג‬ ‫ר*ו‬
‫)וד—י״ד( ‪ -‬אברם מכיר את בוראו ועושה נפלאות )ס״ו—כיד(‪.‬‬
‫ב ן כ ש ד ‪ .‬נ״א‪ :‬אחות כשד‪ - .‬ו ת ל ד ל ו ב ן ‪ .‬ג״א‪ :‬ב נ י פ ‪ - .‬ש ר ו ג ‪ .‬נ״א‪ :‬ס ר ח ‪- .‬‬
‫ד ו ל א ם ע ל ל א ם ‪ .‬בכיי‪ :‬ועמים על ע מ י ם ‪ - .‬א ת א ו ר ‪ .‬בכ״י‪ :‬א ר ה ‪ - .‬ע ש ו ל נ פ ש ם‬
 ‫ס פ ר היובלים יא ה־־יוו‬ ‫רפו‬

‫א ? ר עשו ל נ כ ? ס כסכה ולתלו לעשות כסילים ולמוןה ק»כאה‬

‫ולרוחות לךעיס יעןחעט וללעו לעשות ן ו ן ןקזמאה‪ :‬ות&ר מש&כה‬ ‫ה‬
‫מלאכץ לעשות כל‪-‬ןה ן ? ל ח ב_יד הרותות אשר־נלגי תתת ידו‬
‫ה‬ ‫ת‬
‫ל ^ י ?ל"‪ *#‬וס*א ו?ל־?ח לת?חית ילאכי ול‪$£‬ר־רם ?ארזי‬
‫על־כן ‪5‬קךא ?ם ?רות שרוג כי ?רו ?לס לעשות כל־תקןא‪:‬‬ ‫י‬
‫ולגדל ו!?ב באור בשדים א ך כ ת אבי אס אשתו ולעבד את־‬ ‫ז‬
‫האלילים ולקח־לו א ? ה כיובל ת ו ל ש י ם וש?ה כ ? ב ו ע תלמישי‬
‫כ א ה ל ר א ש י ה בו ו?כה מלכה כת־ככר כת־אתי אביו‪ :‬ותלד־‬ ‫ח‬
‫לו את־ןחור כ ? נ ת אתת לשבוע תך‪ .‬ול‪$‬דל ול?ב באור בשדים‬
‫וללמדו אביו את־לכמת תכשדים ?נתש ולכשף באתות ת ? כ י ם ‪:‬‬
‫ו כ ל כ ל תולשים ושבעה כ ? ב ו ע תששי כשנת אתת בו <ן?ןת לו‬ ‫»‬
‫א ? ה ו ? כ ה לככה כת־נס‪1‬ג כן תכשדים‪ :‬ותלד‪-‬לו את־לרת כ א ד •‬
‫ת^כיעית כ ? ב י ע ס ן ה ‪ :‬ולשלת א ש י א משמכה עורכים וצןריס‬ ‫יא‬
‫לאבל את־תזרע א ? ר יזרע כ א ך כ ה לתחתית ל י א ח ל*עז ל^זלי‬
‫כ א י לאךס א ת ־ כ ן ל ל ס בקוךם ידךשי א ר ע ולקשריו ?זעוךביס‬
‫כ ע ל א י ה א ר כ ה ‪ :‬על־כז ?!רא אביו ? מ י ל ד ת כי תקזריתוס‬ ‫יצ‬
‫לעורכים ןהעוף ויאכלו את־!רעס לזמס‪ :‬וומתליןה ת?ניס שנות‬ ‫ינ‬
‫כ ^ ר ת &אי לעוף וכל־כרי־עץ יאכלו כעל־ל׳עצים ובעכל ןדול‬
‫;כלי לתציל כ ע ם ככל־כרי לארץ כ י כ י ל ס ‪ :‬וביובל תולשים‬ ‫יי‬
‫ן ת ש ן ה כ ? ב ו ע ת‪$#‬י כשנת אתת לקח־לו ל ר ה א ? ה ושמה עד?ה‬
‫כת־אבךס כ ת אחות־אכיו לו ל א ? ה ‪ :‬וכ?‪$‬ה תשביעית לשבוע‬ ‫טו‬
‫ם‬
‫תך‪ ,‬ילךה לו כן ולכןךא שמו א כ ר כ‪#‬ם אבי אמו כי כ ת ןהיא‬
‫בתו כירם ל ת ר ל כ ן ‪ :‬וילל תנער לרעת את־‪$#‬נת לאדן כי שגו‬ ‫טז‬
‫תבל אלרי תככילים ואלרי תתפןא וללמדהו אכיו ‪$‬ו*ב ן־הוא כ ך‬
‫שבועלם שנים ולכרד מאכיו גמלראמ כן־לשתלןה עמו לאלילים‪:‬‬
‫וללל ל ת ל כ ל ל אל‪-‬בורא תבל כי־־נצילהו מ‪?#‬נת א י ־ ל א ך ם וכי‬ ‫יז‬
‫לא‪-‬ל^ל גורלו ]ללכת[ אלרי ללקזא ותת^עכה‪ :‬ולב‪1‬א עת תזרע לןלע‬ ‫יח‬
‫? א ח ו ‪ #‬א ו ?לם יתד ל?נ*ר על־זרעס מ א י לעורכים ויצא אבךס‬

‫י ‪ -‬י ב פ ם כ ה ‪ .‬נ ״ א ‪ :‬להם כוכבים‪ :ch .‬ויעשו ל ח ם ‪ - .‬י ס כ ה ‪ .‬בכושי‪ :‬א‪$‬םן‪ - .‬ד• ט ד י ח ו ט‬
‫ה ע ו ר ג י ם ‪ .‬בכושי‪ :‬הביאום לידי עניות‪ .‬ונראה שלפני ה פ ת ר ג ם הייתה עורה פוניטית‬
‫ת ר ח וטרח ועל םמך זה נעשית האטימולוגיה העממית‪- .‬‬
‫רמז‬ ‫ס פ ר היובלים יא י ט ‪ -‬י ב ח‬

‫יט עם־היו^איס ןהוא נער ? ל א ר ב ע עשרה ‪ #‬ה ‪ :‬ו א ז עוךכים ‪«9‬‬

‫ם‬
‫מל־מח‬ ‫זבי‬
‫לאבל את־הןרע !;ךן א?ךס לקךאלם ?‪9‬ר ־ ק‬
‫?ל־לאדן לאבל את הןרע‬ ‫ולצעק עלילם ולנער ?הם ?<כרס‬
‫ר‬
‫ו*א?ד אל־תרדו שובו אל־הכקום א ש לצאלם מ ? ס וישובו אליו‪:‬‬
‫וישובו ביום ההוא ענני עולבים ?בעים כעם ו‪#:‬ללם ןלא‬ ‫כ‬
‫‪:‬שבו כבל לעורכים ??ל־־ה^ךה א ? ר ? ם א ב ך ס ולא נותר אף־‬
‫כא א ח ד ‪ :‬ולךאהו כל א ? ר עמו?כל־השדות והוא צעק וכל־העירכים‬
‫כב ‪:‬שובו ולגרל שםי ??ל־אדן הכשרים‪ :‬ויבאו אליו כ ? ד ההיא‬
‫ה‬
‫?ל־ל׳*רעים מלוי עכלוס עד־כלות ?ת־זרע ל א ר ? ולזרעו את־אךכלם‬
‫כ נ‬
‫ולכיאו כ ? ד התיא ?ר דאכלי ולק*כעי‪ :‬ו ב א ת אתת כ ? ב ו ע‬
‫ה ל כ י ‪ #‬י ל כ ד אבךס את־ע^י כלי השורים אי‪1‬־לר‪#‬י העצים‬
‫‪-1‬י?&י ?לי על־לארכה מול לתר המחרשה להניה ? ל י ו ! ח ג תמל‬
‫מכנו הזרע כקצה ה מ ל ר י ה ו‪3‬ל?א ?ארכה ולא לראי יכני ה ע ל כ י ס ‪:‬‬
‫כד ולעש כן על־כל־להד מחרשה ע ל ־ ל א ח ד ולזרעו ו‪.‬יע?דו את־כל־‬
‫לארכה ?בל א ? ר ‪ o p‬א?ךם ולא לראי ככני העוף‪:‬‬
‫י ב‬
‫מהי כ ? ב י ע ה ? ‪ #‬י כ ? ד ה^כיעית בו ולרכר א?ךס אל־‬
‫ל ר ח אביו ויאא־ אבי ראכר הנני ? נ י ‪ :‬ו*אכר כ ה הלשועה‬ ‫ב‬
‫ןתתועלת לני מלאליליס לאלה א ? ר לע?ר‪1‬ם[ ותשתחןה ל ל ס ‪:‬‬
‫כי אין כ ל ס דיה כי אלכים הם ןשגנת הלב תם אל־תעבדום‪:‬‬ ‫נ‬
‫עבדו את־אלהי השמלס המוריד מ ל ונ?ם על־לארכה וא?ר‬ ‫ד‬
‫?רא הבל כדכרי וכל־תתלים מ ל א י ו נהם[‪ :‬ולכה תעבדו את‪-‬‬ ‫יי‬
‫א ? ר אין כ ל ם לב דוה כי מ?שי לריס הם ועל־כלכי?ם תשאום‬
‫ואין ל?ס ?לם לשועה ולרכה ?דולה הס ל א ? ר יעשום ו ‪ #‬ג ת‬
‫הלב ל א ? ר ועבדום אל־תע?דום‪ :‬ויאכר לרה לד?תי ?ני יכה‬ ‫י‬
‫א ע ? ה לעם ה ד א ? ר *ייני ל ? ר ת לכנילס‪ :‬ואס״אכר ללס‬ ‫ז‬
‫ל א כ ת והרגוני כי לל?ה נכ?ס אלרילס לע?ךם ילהללס ההרש‬
‫ח‬
‫?ני א־ילירגיף‪ :‬ו*א?ד את־תךכריס לאלה לשני אליו ולקצםו‬

‫אבדם מבקש לחסיד את תרח מעבודת אלילים )אי‪-‬ח׳( ‪ -‬נישואי שרי ) ט ( ‪ -‬ה ד ן ובחור )ט׳‪-‬ייא( ‪ -‬אבדם‬
‫שורף את האלילים‪ ,‬מותו של הרן )י״ב—י״ד( ‪ -‬תרח וביתו הולכים לחרן )ט״ו( — אבדם מביט אל הכוכבים‬
‫ומתפלל )טיז—כ״א> — נצטור‪ .‬לילך לכנען ונתברך )כ״ב‪-‬כ״ד( — ניתן לו הכח לדבר עברית )כ״ה‪-‬כ״ז( —‬
‫עוזב את חוץ לילך לכנען )כ״ח‪-‬ל״א(‪.‬‬

‫ת ר ח ‪ .‬נ*א‪ :‬ויאמר אליו‬ ‫מ ל פ נ י ו‪ .‬צ״ל‪ - .TZ?1 :‬ו ר ו ח‪ .‬כך בקצת כ״י‪ - .‬ו י א מ ד‬ ‫ו‬
 ‫ז־מח‬
‫ספר היובלים יב ט ‪ -‬כ ג‬

‫עליו וילרש‪ :‬וביובל לאך?עיס כ ? ב ו ע ל ? נ י כ??ה השביעית בו‬ ‫ט‬

‫לקח‪-‬לו אבךם א ? ה ו ? כ ל שרי כת־אכיו וללי לו ל א ? ה ‪ :‬ולירן‬
‫אתיו }?א לו נאשמ כ??ה ל ? ל י ? י ת כ ? ב ו ע תשלישי ותלד א‬
‫יא ‪1‬א?תו‪ £‬כן כ??ה תשביעית כ ? ב ו ע להוא ולקךא ? ם ו ל ו ט ‪ :‬ן־ןתור‬
‫יב אתיו ‪$‬שא לו א ? ה ‪ :‬וללי כשנת ל ? ? י ס לללי אבךם ול׳יא ל ? ב ו ע‬
‫לרביעי כ?ד• לךכיעית ו‪:‬קס אבךס כלללה ולבער את־כית‬
‫האלילים ולשרף את־כל־אשר ככלת ואיש ל א לרע‪ :‬ויקומו כלללה‬ ‫ע‬
‫ולבקשו ללציל את־אלתילם כתוך ל א ש ‪ :‬ולכלל לרז לתצילס‬ ‫יי‬
‫ולאש בו?ךת ?ליו ול?רף ?תוך־לאש ולא! באוד כשלים לאי‬
‫טו לרה אביו ולקבךהו ? א ו ר ‪ :‬ויצא ל ד ת מאור כקזדיס הוא ו א י ו‬
‫ללכת ארצה ל ל א ו ן ואר^ה א ע ן ו י ? ב ב ל ח וי?ב אבךס עם‪-‬‬
‫טז ל ד ת אביו כלךן ?בועלם ? נ י ם ‪ :‬מ ל י כ ? ב ו ע ל??י כשןה‬
‫סלכי?ית בו נולקס[ אכךם ו י ? ב כלללה כלאש ל ל ד ש ת?כיעי‬
‫ללכיט כביככים מלעךב עד‪-‬סבקד לראות מה‪-‬להלת מעשה ס א ת‬
‫א ? מ י ם ויסי הוא יו?ב ל כ ד ו ומביט‪ :‬ולביא דכי כלבו ויאמר‬ ‫יז‬
‫כל‪-‬אתות לכוכבים וכל־אתות ס?‪$‬ש וללדת סבל כ י ד לל ולכת‬
‫ג‬
‫יח אני תקר‪ :‬כרצונו ימ&יר ערב ובקר וברחנו יוריד &ל* וסבל‬
‫יט א ד ו הוא‪ :‬ולל©לל כלילה סהוא ו*אמר אלסי אל עליון אלת‬
‫ל ב ד ך לי אלסיס ואלה ? ‪ W‬ה*ל וסבל מ?שה לךך הוא ובך‬
‫נוכ^בירלךז כלרתי‪ :‬לצילני מ!ד לרותות לךעים למו?ליס בכלשבות‬ ‫כ‬
‫לב־איש ןאל ילעוני מאלרי אללי ולשיכני אולי וזרעי לעולם‬
‫כא ןאל־נותעת מעלת ועד־עולס‪ :‬ויאא* לאשוב אל־אור כשלים א ? ר‬
‫ה‬
‫כקשו א י לשוב אלילם ואם־־א?ב־‪6‬ה ככקום ל‪1‬ל דרך ל?יר‬
‫ל א י ך לצלילןה כלד־עבדך ויעש ואל־ילך בשגנת לבו א ל ל י ‪:‬‬
‫כב הוא כלה ל ר כ ל ולתלכלל ולנה נשלחו דברי ל‪ :‬אליו כידי לאמר‬
‫קום נלך[ מאך^נך וכםולדלך וכבית אביך א ל ־ ל א ד ן א ? ר אךאןך‬
‫בנ ואעשך !כארץ ?דולה[ לגיי ד י ל ו ך ב ‪ :‬ואכדכך ואנדל שכך‬
‫ולליל כריך כאךץ וללכךכו בך בל גרני ל א ח ואכיד ?*כגכיך‬
‫ז ‪ -‬ט ‪ -‬י אביו‪ - .‬צ ו ו ג י‪ .‬נ״א‪ :‬אלצוני‪ ,‬הכריחוני‪ - .‬א ש ה‪ .‬אין ‪ . C D‬־ א ש ת ו ‪ .‬דק בקצת כ ״ י ‪- .‬‬
‫י ב ־ י י ־ ט ו ב ש נ ת ה ש ש י ם ‪ .‬מתוקן לפי ‪ - . c h .‬ב א ו ר ‪ :ch .‬באור כ ש ד י ם ‪ - .‬ב ח ר ן ‪ .‬נ״א‪ :‬בארץ‬
‫י ז ־ י ס ־ » ח ר ן ‪ - .‬י ו ר י ד‪ .‬נ י א ‪ :‬לא יוריד‪ - .‬ו ב ע ב ו ד ת ך‪ .‬נ״א‪ :‬ובמלכותך‪ - .‬ו י א מ ד‪ .‬הגהת ‪- . C h‬‬
‫» ‪ -‬מ ב א ר ץ ג ד ו ל ה ‪ .‬ר ק בקצת כ״י‪ - .‬ו ה י י ת ב ר ו ך ‪ .‬כך מסד המתרגם א ת הלשון והיה‬
‫דמם‬ ‫ספר היובלים יב כ ר ‪ -‬י ג ו‬
‫כ‬
‫וכקלליך אאר‪ :‬ולליתי לך לאלהים ל א י ך ןלב‪3‬י א י ך ולכל‪-‬‬ ‫י‬
‫‪1‬ךעך ואחךיך אני אלליך אל־תיךא מעתה ועד־כל‪-‬לרות ל א ד ן‬
‫כ‬
‫אלי אליליך‪ :‬ויאכר אלי יי אלתים כ ת ל כיו ךאןןיר למען לשמע‬ ‫י׳‬
‫ןדכר ב ? כ ה א ? ר תךאה כי־קןבלת מכי כל־בני לאךס ומימי‬
‫ל מ פ ל ת ‪ :‬ואכלה ©יו וק*?ליי ‪}1‬א?לל אז‪$‬יו[ ואתל ל ד ב ר עמו‬ ‫בו‬
‫עברית כלשון הבריאה‪ :‬ולקה ככרי אבוליו ולכה ?תובים עברית‬ ‫כז‬
‫ואניד־לו א?י את־כל־תק?ה מ א ו‬ ‫ו‪.‬י?תיקם ו‪:‬לל ללגות כ ל ם‬
‫וילנה כ ל ם ב ‪ ? #‬ת לךתי ה ן ? ם ‪ :‬ולתי ה??ה ל ? כ י ע י ת ב ? ב ו ע‬ ‫כח‬
‫ל ‪ # #‬י וללכד עם־אכיו גינד־לו כי־יצא מלךן ללכת אך^ה כנען‬
‫לךאולה ולשוב אליו‪ :‬ויאכר־לו לרה אביו לך ב ? ל ו ס אל־עוילמי‬ ‫בט‬
‫לי‪#‬ל לרכך נוילי! ל‪ :‬עכך ולאכוף מכל־ךע ו‪$‬תן לך ל כ ד ורלכים‬
‫ותן בעיני רואיך ןלא לליה ? ל ט ו ן לכל־בני לאךס עליך ללרע‬
‫ל ך לך ב ? ל ו ם ‪ :‬וכי תךאה א ד ן טוכה ב ע ד ך ל ? כ ת ? ה קום‬ ‫ל‬
‫ולקלתני אלך אליך ולקלל את־לוט אלך א ת ־ א ־ ל ח אליף לך‬
‫לא לכן ‪1‬לל ע כ ך ‪ :‬ואת ןחור אליך ת ^ ב א^לי עד־שובך ב ? ל ו ס‬
‫ולל?נו עמך ?לנו ללךו‪:‬‬
‫וללך אבךם מלךן ולקת את־?רי אשתו ואת־לום כ ך ל ך ן‬ ‫יג‬
‫אליו אל־ארץ קנןען ו יבוא אךץ אשור ולכע עד־שכם ו!?ב באלון‬ ‫ז‬

‫כ‬
‫| ל ל ‪ :‬וללא א ת ־ ל א ד ן ותנת טו?ת מאד מבואך ל כ ת עד־ללר‬
‫נ ‪ -‬י ל ן ל ל ‪ :‬ו*אכד־לו לל לך יל‪1‬ר‪$‬ך ‪ m‬א ת ־ ל א ד ן ת*את‪ :‬ולכן ? ס‬
‫מןכת ו‪.‬יעל עליו עולה ללי א ? ר נךאה אליו‪ :‬ו יקם כ ? ם וילך‬
‫ד‬ ‫י•‬
‫תר־כית‪-‬אל עד־ת‪:‬ם ולעי ממזךת ויט‪?-‬ם א ל ל י ‪ :‬ו ד א ולנה‬ ‫י‬
‫א ד ן טו־כה ורלבת ידלם ושמןה כ א ד ותכל צמת ? ה ולן ולאניס‬
‫‪,‬‬
‫ברכה )ברא׳ י״ב ב (‪ - .‬ו א ח ר י ך‪ .‬נראה שיעור הכתוב‪ :‬והייתי לך ולבניך ולבני בניך‬
‫ולכל זרעך אחריך לאלהים‪ .‬וקרוב לכך הנוסח של ‪ :ch‬והייתי לך ו ל ב נ ך ולבן בנך‬
‫וכל זרעך לאלהים‪ - .‬ו ד ב ד ב ש פ ה ‪ .‬נ״א‪ :‬בפיו״ או‪ :‬בלשונו‪ - .‬ה מ פ ל ת‪ .‬כך הוא מכנה‬
‫לחורבת המגדל של דוד המפלגה‪ - .‬ו א פ ת ח א ז ג י ו ‪ .‬אין בנוסח ‪ .ct‬־ ו י ע ת י ק ם ‪.‬‬
‫נראה שכוונתו להעתקה מלוח אל לוח‪ .‬ואין כאן לשון תרגום‪ .‬שהרי כתובים היו עברית‬
‫והוא כ ב ר היה מ ד ב ר עברית‪ .‬־ א ל ־ ע ו ל מ י ‪ .‬נ״א‪ :‬אל העולמים‪ .‬ונראה שכך צ״ל‪- .‬‬
‫ו ה ׳ ע מ ך ‪ A .‬חסר‪- .‬‬
‫מסע אברם מחוץ לשכם ב א ‪ p‬כנען ומשם לחברון ומחברון למזרים ) א ׳ ‪ -‬י י ד ( — הוא חוזר לכנען ושם‪ ,‬לאחד‬
‫שנפרד לוט הימנו‪ ,‬הובטח על הארץ ונסע לחברון )י״ד‪-‬כ״א( ‪ -‬מלחמתו של כדרלעומר על סדום‬
‫ועמורה ושבית לוט )כ״ב‪-‬כ״ד( ‪ -‬מתן דין של מעשר )כ״ה‪-‬כיט(‪.‬‬
‫ממדא = גבוה‪ - .‬ו ש מ נ ה‪ .‬בכושי‪:‬‬ ‫התרגום‬ ‫ולפי‬ ‫ג ב ה ‪ .‬באלון במםדא‪,‬‬ ‫באלון‬
 ‫ספר היובלים יג ז ‪ -‬כ ב‬ ‫דנ‬

‫ולמדים ועץ בלן ןךךס ואלות ועצי־זלת וארזים ולבנון ו‪;1‬רו‪#‬יס‬

‫וכל־עץ ל ? ך ה וכלם על־ללריס‪ :‬מ ר ף את־יי א ? ר ה ‪ #‬י א ו כאור‬ ‫ז‬
‫כ ? ד י ם ולכיאלו * ל ״ ל א ד ן ל*את‪ :‬וללי כ??ה ל ר א ש י ה כ ? ב ו ע‬ ‫ח‬
‫לשביעי בראש לחרש ל ר א י ו ן ולבן מןכל ? ל ד להוא ולקרא ב ? ם‬
‫אלןי אלה אללי אל עולם‪ :‬ויעל ע ל ־ ל א כ ל עולה ללל לי־לללל‬ ‫ט‬
‫עמו ולא לעןאי כל־למי לייו‪ :‬ו‪:‬קם משם וללר ^םונה ולבוא על"‬
‫לברון ולארון ל א ל ה אז ו י ? ב ? ם ? ה י ?;ים באךץ לן^ב ע ל ‪-‬‬
‫בוא לוט וללי רעב באדן‪ :‬וילך אבךם מ^רלכה כ??ה ל ? ל י ש י ת‬ ‫יא‬
‫כ ^ ב ו ע להוא ו!?ב במ^רלם ל&ש ?נים מרם ; ל ק ל ה מ א ו אשתו‪:‬‬
‫יב‪-‬יגןצעז כצרלם נ א ל ה אז ? ב ע ?נים אלר לברון‪ :‬וללי ב א ? ר לקח‬
‫©ךעה את‪?-‬רי א ? ת אבךם ולנוע יל את־©רעה וכל־כיתו מ?ה‬
‫יד ?דולה א ל ל ? ר י א ? ת א כ ך ס ‪ :‬ואבךם כ כ ד כ א ד כ כ א ה בצאן‬
‫וככקר וכלמוריס וכםוכים ו א מ ל י ם יכ^כדים וכ?כחות ובככף‬
‫ו א ה ב לרכה כ א ד ולום כדאליי כ כ א ה ‪ :‬ו י?ב כרעה את־?רי‬
‫ז‬ ‫טו‬
‫א ? ת אבךס ו ל ? ל א י &אדן אורים מ ל ל אל‪-‬לכקום א ? ר }‪$‬ה‬
‫? ם אללי־ לראשון כקוס ל א ב ל ולעי כמזרח כית־אל ‪1‬ללר ‪1‬לכרר‬
‫מז את־יי אלליו א ? ר לשימי ב ? ל ו ס ‪ :‬וללי ביובל לארכעים ואלד‬
‫כ ? נ ת ? ל ש ב ? ב ו ע לראשון ו ‪ ? :‬ב אל־לכקום להוא ולעל ?ליי‬
‫עולה ולקרא ב ? ם אל?י ויאכר א ל ה אלןי אל עליון אללי לעולם‬
‫ו ע ל ‪ :‬וכ??ה לךביעית כ ^ ב ו ע להוא נכלל לוט מ א ו וי?ב לוט‬ ‫יז‬
‫יח ככרום ו א ? י כדוס ל^אים מ א ל ‪ :‬וללעצב אל־־לבו בי ?כרד כן־‬
‫יט אליו כ א ו בי אין לי כנים‪ :‬כ ‪ #‬ה לליא כ א ? ר א ? ה לוט‬
‫ראכר יי לאבךם אללי לכךד‪-‬לוט ככנו כ א ה לךכיעית כשבוע‬
‫לןה ויאכר אליו ? א עיניף כךלמקום א ? ר אלה ישב ? ס ךרוכה‬
‫? נ י‬ ‫ה ‪:‬‬ ‫‪3‬‬
‫?ל־ל׳אדן א ? ר תךאה א ל ד ל ר יל‪1‬ר?ר‬ ‫וצםוןה ולמה ן ק ד כ‬
‫עד‪-‬עולם ןשמלי את־‪1‬ך?ף כלול לים אם־יוכל אי‪ #‬לכ&ר את‪-‬‬
‫כא חול ל;ס נם־זר?ף לככר‪ :‬קום לף־ לארכה ולךלכל׳ וךאה את‪-‬‬
‫כ נ ?לל בי לורעף א ל ‪ #‬ל *‪-‬לי * ? י פ לכרוןה ו י ? ב ‪ $ #‬ה ‪ :‬וב?נה‬
‫משובחת‪ .‬־ ו ע ץ ב ל ן ו ד ר ם‪ .‬טיבם של אילנות אלו אינו ידוע‪ - .‬ו א ר ז י ם ו ל ב נ ו ן ‪.‬‬
‫שנים במקום אחד‪ :‬וארזי ל ב נ ו ן ‪ - .‬כ י י ה י ה ע מ ו ‪ .‬למען יהיה עמו‪ - ,‬צ פ ו נ ה‪ .‬עיקרו‪:‬‬ ‫ט‪-‬י‬
‫דרומה‪ .‬השמות צפון ודרום מתחלפים בכושית‪ - .‬ו ה ע י מ מ ז ר ח ב י ת א ל ‪ ch .‬מגיה‬ ‫טי‬
‫)על טי ברא׳ י״ב ח׳(‪ :‬העי מקדם ובית אל מ י ס ‪ - .‬א ת ח ו ל ה י ם ‪ .‬נ י א ‪ :‬א ת ־ ע פ ר‬ ‫כ‬
 ‫ספר היובלים יג כ ג ‪ -‬י ד ז‬

‫לליא כא כךךלעכר כלך עילם וא?דכל כלך * מ ר ואיי־לך כלך‬

‫כליםר ותךןל כ ל ך נולם ויפי את־כלך ןןמוךה וי?ס כלך כיוס‬
‫בנ ולכלי רכים כצועיס כעכק לשדים א ם ־ ת כ ל ת ‪ :‬וללכדו את־כדום‬
‫ואךכה וצבולים ול?לו את־ליט א ־ א ל י אכלם וכל־כקנהו וילך עד־‬
‫כד‪:-‬הךן‪ :‬ולביא לכלים ולנד לאבךם כי א ל ה כךאתיו‪1 :‬ךכס יליד‬
‫כיתי על־אבךס ןעל־‪1‬ךעי לאג&ל ל ר א י י ן ללי וי?ס לי ללק־‬
‫עולם כי־ללןהו לבלניס א ? ר י‪#‬רתו ל א י ו ולקלהו לעולם‪ :‬ןאין‬ ‫כו‬
‫לכצןה ל*את קץ ללמים כי ללרות עולם שיכה כי־ללני כעעזר‬
‫ללל כ ך ל ן ר ע יכלללז י&ל‪#‬כז גא־סחן כלתירוש וכללצהל( ו כ ך‬
‫כ ז‬
‫לכקר ומן‪-‬ל‪£‬גאן‪ :‬ןהוא }תן לבלןיו לאבל ןלשתות א כ מ ל ה ל א י ו ‪:‬‬
‫א‬ ‫ב‬ ‫‪r‬‬ ‫‪3‬‬
‫׳ ו ל י אליי &לך כדום ולנתחו ל א י ו ויאכר אלוהנו אבךם ל ך‬
‫כט לכו א ת ־ א כ ש א ? ר לעלון ןל יה לרכוש ל ך ‪ :‬ויאאי אליו אבךס‬
‫ז‬

‫הרימותי לדי ל א ל עליון כחום עד־קזרוך נעל אם־אקת ככל־א?ר־‬

‫ל ך א ־ ^ א כ ד אני לע‪#‬רתי את־אכךם כ א ר י רק־א?ר אכלו‬
‫א ע ר י ס ןללק לאשכים א ? ר ללכו אלי או?ן ו א י כ ו ל י&כרא לם‬
‫לקחו ל ל ק ס ‪:‬‬
‫י‬
‫אלל לדכריס לאלה כ<אה לרביעית ל ? ב ו ע לזה בלא^ז‬ ‫י‬
‫ל ל ל ש לשליחי ליה דכר‪-‬לי אל‪-‬אבךס כללום לא&ר אל־ליך*‬
‫אכךם כי א^י א ז לך יק«כרך לרכל כאד‪ :‬ויאכל אלןי אלןי‬ ‫כ‬
‫מל־־ללדלי ואצכי לילך ‪$‬רילי יכד&‪#‬ק א־א‪9‬לי ליא לכ?ק‪.‬‬
‫אליעד ליא ליך‪3#‬י ולי לא ?הל ןרע‪ :‬ויאכר אליו ל א ליך?ך‬ ‫ג‬
‫ןה כי־אס א?ל נצא ככעיך הוא ליך?ך‪ :‬ויוצא אתו לחו^ה‬ ‫ד‬
‫ראכל אליו ל כ ט ללכלכה וךאה את־כיככי ל?כלס אס־תוכל לכפר‬
‫א ל ם ‪ :‬ולכם תשמלמה ו!רא את־לפיככיס ר א א י כה לליה !ך?ך‪:‬‬ ‫ה‬
‫י‪-‬ל ולאכיז בלל וילקיכל לי צ ך ק ה ‪ :‬ויאכר לו אני לל אלליך אשל‬
‫ת‬
‫היצאליך כאור כשדים ל ‪ $‬לך איי־אדן א ע ן לאל!ת עולם‬

‫אימלפל‪ - .‬ב ן ״ א ח י‬ ‫הארץ‪ - .‬כ ד ר ל ע מ ר ‪ .‬בב״י‪ :‬כלודוגומר‪ - .‬ו א מ ר פ ל ‪ .‬בכ״י‪:‬‬

‫א ב ד ם נ״א‪ :‬בן אחיו‪ - .‬א ם א ק ח ‪ .‬כוונתו‪ :‬אם אקח מחוט עד ש י י ך נעל‪ - .‬א ו נ ן‪.‬‬
‫במקום‪ :‬ן ג י )וכך גם בע׳(‪.‬‬
‫לאבדם הובטח בן וזרע רב ) א י ‪ -‬ז י ( ‪ -‬ה ו א מביא קרבן ובאותו מעמד הוגד לו על זרעו שהוא עתיד להיות‬
‫גר במגרים )ח׳‪-‬י״ז( ‪ -‬בריתו של ה׳ עם אבדם ) י ״ ח ‪ -‬כ י ( ‪ -‬ה ג ר ילדה את ישמעאל )כ״א‪-‬כ״ד(‪.‬‬
‫כנען‪.‬‬ ‫נ י א ‪ :‬וספור‪ - .‬א ר ץ‬ ‫המתרגם‪ - .‬ו ר א ה‪.‬‬ ‫לדעת‬ ‫ו ב ן ־ מ ש ק‪ .‬שם פרטי‪.‬‬
 ‫ספר הי‪,‬בדים יד ח ‪ -‬כ ד‬

‫וללילי לך לאלהים ול!ר?ך אלךיך‪ :‬ויאמר אל?י אל?י יי אלהים‬ ‫ח‬

‫‪4‬‬
‫כ כ ה ארע כי אירש‪ 1 :‬א‪$‬ר אליו קח לך א ל ה מ ? ל ? ת ועז‬ ‫ט‬
‫כ ^ ל ש ת ואלל ‪$‬שלש ותור ןגוןל‪ :‬ולקח את־כל־אלה בחצי ה ח ך ‪#‬‬ ‫י‬
‫והוא י ? ב באלון מברא א ‪ #‬ל אצל לברון‪ :‬ולבן ? ס א ב ה ולזבח‬ ‫יא‬
‫את־כל־אלה ‪1‬י?&ך ך כ ם על־לכזכה ולבתר אולם כלור ולתן איש‬
‫בתרו ואת־תצפור ל א כ ל ל ‪ :‬ותרך^ה הצארים על־הןןריס ול^שן‬ ‫יב‬
‫אכרם ולא ?לן לצןריס לגעת ? ל ס ‪ :‬ולהי ?בוא ל ש כ ש וכלל ‪$‬כל‬ ‫ינ‬
‫על־אברס ותנה אי‪$‬ה ל ? כ ה ?דולה נוכלת ?ליו ויאכר לאברם‬
‫ה‬
‫ילע ת ד ע כי־נר להל !רעף־ בארץ נכר ו?כדוס וענו אולם ארבע‬
‫מאית * ? ח ‪ :‬ונס את־לנוי א ? ר !?בדו ךן אצכי ואלרי־בז י‪¥‬אי‬ ‫יי‬
‫כךבי^ *ליל‪ :‬ואתה תלך אל־־אבוסיך ב?ל^ם ותקבר בשיכה טו^ת‪:‬‬ ‫»י‬
‫וכדור לרביעי לשובו לןה כי לא‪-‬שלם ?וין לא*רי ע ד ־ ? ת ה ‪:‬‬ ‫טל‬
‫וליקץ משנתו ולקם ו ל ? כ ש כאח וללכה לללה ולנה תפור ?שן‬ ‫יז‬
‫ולכיל אש ?בל בין לןןרים‪ :‬כיום ההיא ברת לל בלית את־אבךס‬ ‫יח‬
‫לאכר ל!ך?ך אתן את־לארץ ל*את א ת ר כצרלס ע ד ־ א ל ר לןלול‬
‫נ?לל־‪ 1‬כרת נאךץ[ לקיני לקנזי והקדמוני ו ל כ ת י וללכאים ולכקוריס‬
‫ותלוי ולאברי ו ל א א י ו ל ו ח ש י ‪ :‬ול?בר נהיוםן ולעל אברט את‪-‬‬ ‫יט‬
‫לגזרים 'ולצפור ומןללס ונככם ותאכלם ל א ש ‪ :‬וביום תתוא‬ ‫כ‬
‫כרתנו ברית את‪-‬אברם כברית א ? ל כללנו בלדש להוא את־צת‬
‫וללל‪ #‬אכרם את־־ההג ואת־ללקה לו עד־עולם‪ :‬ולשמת אכרם‬ ‫כא‬
‫ולנד את כל־לדכר הןה ל ? ר י א ? ת ו ולבטח כי לליל־לי ך ע ןתיא‬
‫ל א ‪ :‬ל ר ה ‪ :‬ותיעץ ? ר י לאכרס א י ? ה וי*אמר בוא א ל ־ א ר שכלתי‬ ‫כב‬
‫למצריל׳ אילי לכנה לך מ א ה ןרע‪ :‬וישמע אכרם כקיל ? ל י אקזתו‬ ‫ע‬
‫ויאכר אליל ?שי נבדכלך[ ותקת ? ר י א ת ‪ -‬א ר ש כ ל ל ה למצרית‬
‫ו ת א ה לאבךם אישה למען תליה לו ל א ש ה ‪ :‬ולבוא אליל ותתר ותלד‬ ‫כד‬
‫כן ולקרא ? מ ו י ? כ ע א ל כ ? נ ה הלמישית כ ? ב ו ע הןה ותש?ה‬
‫הליא תיא ? נ ת ?מונים ו ? ש לחלי אבדם‪:‬‬

‫ג י א ‪ :‬ארץ הכגענים‪ - .‬ה׳ א ל ה י ם‪ .‬רק בקצת כיי‪ - .‬ע ל ה ג ז ר י ם ‪ .‬כך מגיה ‪ ch‬במקום‬
‫הפגרים שבמקרא‪ ,‬בכושי כ ת ו ב ‪ :‬ע ל ה מ ו נ ח ‪ - .‬ו ב ד ו ר ה ר ב י ע י ‪ .‬כך הבין המתרגם א ת‬
‫לשון המקרא‪ :‬ודוד רביעי‪ - .‬ע ד ־ ע ת ה‪ .‬כך הבין א ת התיבה סנה שבמקרא‪ - .‬ו ה ג ד ג ש י‪.‬‬
‫בכ״י אחד גוםף‪ :‬והיבופי‪- ,‬‬
‫רגג‬ ‫ס פ ר היובלים ט ו א ‪ -‬כ‬
‫ט‬
‫וכ*ןה תלכי*ית כ * ב ו ע לרביעי ביובל תהוא כ ל ל ש ל‪*,‬לי*י‬ ‫י‬
‫בלצי ל ח ל ש ע*ה אבךם לג בכורי קציר ל ק כ ה ‪ :‬ולקרב א ל ה‬ ‫ב‬
‫לר*ה ע ל ־ ל א כ ל ראשית לתבואה ל‪ ::‬ו?ר ןאלל ן*ה ע ל ־ ל א כ ת‬
‫עולה לל‪ :‬ו א ל ל ס ונככילם לעלה על־למזכת על־לק<&רת‪ :‬ג ך א‬ ‫נ‬
‫ל‪ :‬אל־אברם ויא^ר לו אני א ל שרי ת ל ל ל ף ל א י ןהלה למיס‪:‬‬
‫ד ‪ -‬ה ו א א ה את־בריתי ביני וכינף וארכה אולף מ א ד ‪1 :‬ל&לאברס ע ל ­‬
‫א י י ‪1‬לדכר אליו י‪ :‬לאמר‪ :‬תנה בריתי ע כ ף וא*ימף אב המון‬ ‫ו‬
‫גולם‪ :‬ולא לקרא * כ ף עוד אבףם וליה * מ ף מעלה ןעד־עולם‬ ‫ז‬
‫אכרלס כי אב למון גולם ?תתיף‪ :‬ואנךלף מ א ד ו א ל ך ל ף גולם‬ ‫״‬
‫ט‬
‫ומלכים ממף יצאו‪ :‬ן א א ה בריתי ביני ובינף יבין ‪1‬ר?ף אלריף‬
‫ל ל ר ו ל ס לקת עולם ןלליתי לף לאללים ולזףעף אתףיף ל ל ר ו ל ס ‪:‬‬
‫!וכתלי לף ילזרעף אלףיף את־[ אךץ מגוריכם ארץ א ע ז א*ד‬ ‫י‬
‫יא תמשל נכה[ לעולם ןלליתי ללם לאלתים‪ :‬ראכר ל‪ :‬לאבךלס‬
‫ואתה * מ ר את־כריתי אתה הרעף אלריף ומללם את־כל־ערלותיכס‬
‫יב ןה‪:‬ה אות כריתי לעולם כיני וכץף ולדדות‪ :‬וכיום תשמיני למולו‬
‫כל‪-‬ןכי א ר ע כ ם לליד־כלת ומקנת בכככס מכל־בני־נכר א*ר‬
‫קנילם א*ר ל א מ!רעף‪ :‬ל מ ו ל למולו כ ל ־ א י כיתף ו מ א ת בככף‬ ‫יג‬

‫יד למולו ולילה בריתי בבשרכם לקת עולם‪ :‬ול׳?רל ככל־ןכורכם‬

‫א * ר לא‪-‬למול את־ב*ר ?רלתו כיום לשמיני ונכרלה אכש להיא‬
‫ט‬
‫י מעכיל כי את־בריתי ל ה ר ‪ :‬ראכר יי אל־אברלם ]לנה[ * ר י אשתף‬
‫מז ל א לקרא * כ ה * ד כי * ך ה * כ ל ‪ :‬ואכרף ]אלה‪ 1‬ן א א ה לף‬
‫יז מ א ה בן וברכתיו ןל‪:‬ה לגוי ומלכי גולם להיו כ א ו ‪ :‬ולפל אכרלס‬
‫ע ל ־ א י ו ולשמה ויאכר בלבי לבן־מאה * ? ה יוליד־כן ו * ך ה בת­‬
‫ה‬
‫י" תשעים ל ת ל ד ‪ :‬ויאמר אבףלם אל־ל‪ :‬לו ל*כעאל ל ל ‪ :‬ל א י ר ‪:‬‬
‫יט ויאכר ל‪ :‬בז אכל * ף ה ת ל ד לף בן וקראה * מ ו לצלק והקימותי‬
‫בריתי עמף לעולם ולזרעו אלריו‪ :‬ולל*כעאל * מ ? ל י ף ואא־בהו‬ ‫כ‬
‫אבדם עושה חג הביכורים ) א ׳ ‪ -‬ב ( ‪ -‬הוא נגטוה על שינוי השם ועל המילה )ג׳‪-‬י״ד( ‪ -‬שינוי שמד‪ .‬של שרי‬
‫והבטחה על לידת י‪1‬חק )מ״ו‪-‬כ״א( ‪ -‬אברהם וביתו וישמעאל נימולו )כ״ב—כיד( ‪ -‬מילה מ ו ח ה לדורות‬
‫)כ״ה—כ״ו( ‪ -‬בחירתן של ישראל לעם ה׳ )כ״ז—כ״ט( ‪ -‬ישראל מונהגים עיי ה׳ ושאר הןמים ע״י שרים‬
‫)ל׳‪-‬ליב( — ישראל עתידים להיות נאמנים לאלהיהם )ל״ג‪-‬ל״ד(‪.‬‬
‫וגראה שהבין ארץ מגורים =‬ ‫הארץ אשד גלית שמה‪.‬‬ ‫בכושי‪:‬‬ ‫מגוריכם‪.‬‬ ‫ארץ‬
‫‪-‬‬ ‫כ ל וכורכם‪.‬‬ ‫תוספת‪:‬‬ ‫נ״א‬ ‫אחריך‪.‬‬ ‫בה‪ - .‬ו ז ר ע ך‬ ‫תושב‬ ‫של‬ ‫ולא‬ ‫גד‬ ‫של‬ ‫ארץ‬
‫ה ב א ה ‪ .‬בכושי‪ :‬בשנה השנית‪.‬‬ ‫!צאו‪-.‬בשנה‬ ‫נ ״ א ‪ :‬ובדכתיה‪ - .‬י ה י ו‪ .‬נ״א‪:‬‬ ‫ואברך‪,‬‬
 ‫ספר היובלים טו כ א ‪ -‬ל ד‬ ‫רנד‬

‫ול?ייליי ולרכיתי אתו א*ד י?ניס‪-‬ן*ר כלבים יוליד וכתליו לגוי‬

‫נ א ן ד י ל ‪ :‬ואת־בליתי אקים את־ל‪¥‬לק א ? ר מ ל ל לף * ך ל כלכים ל א ל ל‬
‫נ נ ‪ -‬כ נ כ ‪ #‬ל ל ? א ל ‪ :‬מכל לרכל אתו ולעל ‪ ::‬מעל אבךלם‪ :‬ויעש אבךלם‬
‫כ א ‪ #‬י ל כ ל אליו י; ולקח את־לקזכעאל בני וכל־לליל ביתו ן?ל־‬
‫כ ק נ ת כ כ פ ו ?ל־מל א ? ר בביתו ויכל ?*ר ע ך ל ל ס ‪ :‬ובע^ס סיום‬ ‫כד‬
‫תןה נבול אבךהס וכל־א‪#‬י ביתו וכל־כקנת ככפו כ א י נכר נמולי‬
‫עמו‪ :‬ןןה לק לכל־לרות עולם ןאין כילת ‪:‬מיס ןלא נעבר יום א ל ד‬ ‫כה‬
‫מאמונת ל‪:‬מיס בי לקת עולם תיא שוןןה ו?תו?ה ?לחות ל?כלם‪:‬‬
‫כ ו‬
‫וכל־־סילוד א ‪ #‬ל לא־למול בעזר נ‪#$‬ו עד־ליום ל י מ י נ י ל א מבני‬
‫לברית הוא א ? ר כרת י‪ :‬לאבךלם כי א ם ־ כ א י לאבדון ןאיךבו אות‬
‫כי מאת ‪ ::‬הוא כי לאבל י ל ל ^ כ י ל &על לארץ יללכריתו א ־ ל א ר ץ‬
‫בי את־ברית ‪ ::‬אללינו תמר‪ :‬כל־מלאכי ל א י ם ובל־מלאבי לפןלש‬ ‫כז‬
‫ככה א־יאס כיוס תכךאם ולכם אל־מלאבי יול^ לקרשים מקרש את­‬
‫לשראל לליות עמו ועם־מלאאו לקדושים‪ :‬ןאלה צו א ת ־ א י ל?ראל‬ ‫נח‬
‫ו?מרו את־אות לברית תזאת לכל לרולס ללקת עולם ולא לכרתו‬
‫‪M‬‬
‫ידל׳ארץ‪ :‬בי מ ן ן ה שיכל לכרית למען לשכרול לעולם ככל־בני‬
‫ל*ראל‪ :‬בי את־ל?כעאל ו א י ו ואליו וע?י לא־תקריב יי אליו ולא‬ ‫ל‬
‫כ ל ר כ ל ם כי א י ‪ -‬א ב ך ל ם לס כי־‪:‬ךעס ולבלר כלשראל לליות לו‬
‫ל ע ס ‪ :‬ולקךשו ויאכפו ככל־אי־לארס כי לרכה עמים ולב לאמיס ן<^ס‬ ‫לא‬
‫לו וב<^לם למשיל רותות ללתעולס כאלריו‪ :‬ובל^ראל ל א ל א כ י ל‬ ‫לב‬
‫כל־&לאר ןכל‪-‬רול כי היא לבלי ‪ ^ #‬ם והוא ל‪1?#‬רס ויבקשם מלד‪-‬‬
‫מלאכיו ומרותותיו ומלד־?לס ו*ל־‪£‬צוליו למען ל?כרס ויברכם וליו‬
‫לו ןהוא לליה ללם מעלה ןעד־עולם‪ :‬ועלה אידי^ף־ כי כ ל ק ה לזאת‬ ‫לנ‬
‫י‪$‬שעו אי‪-‬לקזךאל ולא‪:‬מולו א ת ־ א י ל ם ככל‪-‬לתוךה לזאת כי מ ב * ר‬
‫מיללם יעזבו את‪-‬מילת א י ל ם *איי וכל־אי־כלנעל יעזבו א ת ‪ -‬א י ל ם‬
‫כלי כילה כ א ? ר נוללי‪ :‬ול*א ‪ w‬וליל על־אי־י^ראל מאת ל‪ :‬כי‬ ‫לד‬
‫עןבו את‪-‬בליתו ו‪:‬סורו ויקניאהי ולא ‪ toy‬לקלס לאות ת*את בי־ןשו‬
‫נ^מולס כגולם לל!ר?ם וללכךלס מ ל א ך ן ןאין ללס כלילה ומחילה‬
‫ל כ ל ל ולמלל נללס[ על־כל־לל^איס ל^אי ל ? ‪ #‬ה ת*את לעולם‪:‬‬
‫נ״א;‬ ‫ד ר ו ת ס‪.‬‬ ‫‪ -‬ל כ ל‬ ‫ע ר ל ת ימים‪.‬‬ ‫נ״א‪:‬‬ ‫‪ -‬מ י ל ת י ם י ס‪.‬‬ ‫חיה‪.‬‬ ‫כעת‬ ‫של‬ ‫תרגום‬ ‫כח־‪-‬כח ו ה ו א‬
‫בכושי‪:‬‬ ‫בליעל‪.‬‬ ‫בגי‬ ‫אברהם‪-.‬וכל‬ ‫בני‬ ‫כי‬ ‫אף‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫בני‬ ‫לז״רותם‪-.‬כי‬ ‫ל‪-‬לג‬
‫‪-‬‬ ‫שטן‪.‬‬ ‫בני‬ ‫וכל‬ ‫בגי בלחוד‪ .‬וענינו מעין‪:‬‬ ‫וכל‬
‫דגת‬ ‫סמר היובלים טז א ‪ -‬י ז‬

‫ובאחד ל ^ לרביעי נראינו לאבךהס באלוני ממרא ו?דכר‬ ‫טז‬

‫עמו וננד־לו כ י ל‪ $‬לךלו כן כ ש ך ה א ? ת ו ‪ :‬והבדוק ? ך ה כ י ? מ ע ה‬
‫‪4‬‬ ‫כ‬
‫כ א ? ר דכךנו את־לר?ריס לאלה ע ם ‪ -‬א ב ר ל ס וננער־?ה והיךא‬
‫ותכחש כ י צלקת כגלל ת ך ? ר י ס ]לאלה[‪ :‬ו*א‪$‬ר ל ה א ת ־ ? ם ־ א ה‬ ‫נ‬
‫כ?תוב ?לתות ל?מלם לצלק )ל(?מו‪ :‬ובשובנו אליל למועד ו ת ל ד‬ ‫ד‬
‫]ןתנה[ ‪ 5‬ן ]?מעיל[‪ :‬וכללש תהוא עשה לל את־משכט כדום ועמוךת‬ ‫ה‬
‫ל י ם‬
‫ו ? ל ־ א ד ן לירדן ול?ךכן ?אש ו א כ ד י ת ולכריתן על־תיום‬ ‫י^‬
‫הןה כ א ? ר תנךתי לף־ כ ל ־ מ ע ש י ל ס כ י ךעיס ת כ ה ותנאים כ א ד‬
‫ולדכאו ולזנו ויעשו קזמאל ?ארץ‪ :‬ן כ ן י ע ? ה יל מ ? כ ט ? כ ל ־‬ ‫י‬
‫למקומות א ? ר עע*ו ? ם כקןמאת כלום כ כ ? ‪ 6‬ט ?דום‪ :‬ןאת־לוט‬ ‫ז‬
‫ל ‪ ¥‬י ל כ י ןכר לל את־אכךהם ויוציאהו מתוך ל מ ל כ כ ה ‪ :‬ולעש הוא‬ ‫ח‬
‫ו א י ל י ו לקזא כאךץ א ? ר ל א ליה כמהו מ י מ י אדם עד־לכיו כ י‬
‫ט‬
‫? כ ב לאיש ע ם ־ א ו ל י ו ‪ :‬ןהנה ^ ה ןןלדרג על־?ל־‪1‬ךעו ?לתות‬
‫ל?מלס ללכרילם ו ל ע ד ו ת משא^ס ? כ ? כ ט ?דום ן כ י ל א ל?אר־‬
‫לו ? ל ־ ך ע אךם ביום תדין‪ :‬וכלדש תהוא נכע אברלם מלברון‬
‫ול?ב כין ק ד ש ןשור ? ל ד י ונךר‪ :‬וכלצי ת ל ד ש תלמישי ל^א משם‬ ‫יא‬
‫ו י ? ב כ ? א ר ־ ? כ ע ‪ :‬ובלצי ת ל ד ש ת ש ש י כ ק ד לל את־?ךה ולעש‬ ‫יב‬

‫ל ה כ א ? ר אמר לה ו ל ת ר ‪ :‬ותלד כן כ ל ד ש השלישי בלצי ל ל ד ש‬ ‫ע‬

‫בלמים א ? ר אמר לי ל א ? ך ל ם ?תג תבבורים נולד לצלק‪ :‬ולמל‬ ‫יי‬
‫א?ךהם את־־או כיום תשמיני הוא לראשון א ? ר נמול כ?רית‬
‫כאעזר הוקס לעולם‪ :‬וכ?;ה תששית כ ל ד ש תןה כ ? ב י ע ל ר כ י ע י‬ ‫טי‬
‫?אנו א ל ‪ -‬א ? ך ל ס ? א ך ה ? כ ע ונרא אליו כ א ? ר אמרנו לשךה‬
‫כ י ןשוב אליל ו ת י א ל ך ה כ ן ‪ :‬וןשב כ ל ד ש ל ר כ י ע י ‪?1‬כ^א את‪-‬‬ ‫טז‬
‫? ך ה ל ך ה ל א י נ ו ו ? ? ר ך אולה ונכשךנה ? כ ל א ? ר ?וינו כ י ל א‬
‫ימות ע ד ־ כ י ל^לדו ]לו[ עוד ? ? ה א י ם ולדאה הירס למות ו?לצחק‬
‫‪r‬‬
‫יקרא לו ? ס ןןרע‪ :‬ו?ל־ןרע א י ו גולם לחיה ועל תגולם לאו‬

‫מלאכים נגלו לאברהם בחברון והבטיחוהו שוב על לידת יצחק ) א ׳ ‪ -‬ד ‪ - 0‬מהפכת סדום והצלת לוט ) ה ׳ ‪ -‬ט ׳ ( ‪-‬‬
‫אברהם בבאר שבד‪ ,‬לידתו ומילתו של יצחק שזרעו יהיה נחלת ה׳ )י׳‪-‬יים( ‪ -‬תיקון חג הסכות )כ׳‪-‬ל״א(‪.‬‬

‫ו נ ג ע ד ־ ב ה‪ : A .‬ונפחידנה‪ - .‬כ כ ת ו ב‪ .‬נוסח ‪ : ch‬כמצווה‪ - .‬ב מ ע י ה‪ .‬אין ב כ ״ י ‪- ,‬‬

‫ו י ז נ ו ‪ ch .‬נוסף‪ :‬ב ב ש ר ם ‪ - .‬ה צ י ל ‪ .‬ב ק צ ת כ״י‪ :‬נ צ י ל ‪ - .‬ב ב א ר ש ב ע ‪ .‬בכושי‪ :‬ב א ר‬
‫השבועה‪ .‬פירוש הדבר תמצא לקמן‪ - .‬ב ח ד ש ה ז ה‪ .‬רק בקצת כ״י‪ - .‬ו נ ב ר ך א ו ת ה‬
‫ו נ ב ש ר ג ה ‪ .‬ב ק צ ת כ״י‪ :‬אותו וגבשרגו‪ 1 - .‬ו י נ ו‪ .‬נ״א‪ :‬ן י ה ע ל י ו ‪ - .‬ו י ר א ה ‪ .‬ב ק צ ת כ ״ י‬
 ‫ספר היובלים טז יח‪-‬לא‬ ‫רגו‬

‫ו מ א י ו ל‪$‬לק אחד להלה לןרע קךש וכגולם ל א ללל?ב‪ :‬כי לללכך‬ ‫יח‬
‫עליון להלה וב^ל א ? ר לאללים ירד הוא וכל־זרעו להיות ןרע‬
‫יי ע ם ־ א ל ה ככל־ןם ולכען להלה ממלכת ב א י ם ןגוי קדוש‪:‬‬
‫ת ל ד לובנו מ כ ש ר א ת ־ ? ך ה ^ כ ל ־ א ^ ר אמונו לו ולשבחו שניהם‬ ‫יט‬
‫שמלה גדולה מ א ד ‪1 :‬ל?ן ?ס א ב ל ללל א ? ר תצילו ולשמלהו‬ ‫כ‬
‫בארץ מגוךיו ולעש תג שמחה גדולה כ ל ך ש להוא שבעת למיס‬
‫כא‬
‫א?ל ל א כ ל אשר א ה כ ב א ר ־ ? כ ע ‪ :‬ול^ן קוכות לו ולעבדיו כחג‬
‫כב תהוא ןהוא ראשון עשה תג ל?בות כארץ‪ :‬ובשבעת ללמים לאלה‬
‫‪.‬יקריב אבךהם מרי יום ביומו ע ל ־ ל א כ ל י ל ללל כרים שנלס‬
‫ה‬ ‫ע‬

‫?כשיס שבעה ושעיר א ל ד לל^ןאת ולככר־בו ?ליו ןעל־זךעו‪:‬‬

‫ולקךכן שלמים אילים שבעת שעירים ש ב ? ככשיס שכעה ן ? כ ע‬
‫ה‬
‫כנ‬
‫עזים ו א ל ל ס ןנככילס על־כל‪-‬ללכס לקסזיר על־־קוכן העולה לךצון‬
‫נ י ליל לריל ניהול‪ :‬ןתקסויר כ ק ד ועךב קטךת כמיס ו ל א ה ן ל ל א ה‬
‫ן ^ ף ך‪3‬ךך ומר וקש‪ $‬כל־שבעה אלה לקריב ל?לק ולד כ ד ב כ ד‬
‫ח‬
‫נד‪ .‬טהור‪ :‬ולעש כן לג שבעה יכים י**& בכל־לבו ובכל־נכשו הוא‬
‫ט וכל־א?ר בכיתי יא־נכי איז ע*י וכל־^יל‪ :‬ילכרף את־בואו‬
‫א ? ר בךאהו בלרו כי בךצנו כךא אתו כי לרע וראה כי מ א ו‬
‫יצא מטע צלק ללרות עולם ו כ א ו זרע קרש להיות כמהו לעשות‬
‫ל כ ל ‪ :‬ולכךך את־כךאו ולשמת ולקךא את־‪#‬ם תלג להוא לג יי‬ ‫כז‬
‫שמלה לךצון לאל עליון‪ :‬יכלכלו לעולם וכל־זךעו אתךיו לרות‬
‫]לעולם ?[אוץ כי ע?ה את ללג להוא בעתו כעדות לחות לשמלם‪:‬‬ ‫כ ח‬

‫כט על־כן הוקס בלתות לשמלם על־לשךאל כי להיו עושים את־לג‬

‫לקובות שבעת למים בשמלה כ ל ך ש לשביעי ולתי לךצון לאי יי‬
‫לק־עולס ללרולם ככל־את ו א ת ‪ :‬ואין לזד‪ ,‬קץ תלמים כי לעולם‬ ‫ל‬
‫הוקם ללשךאל לעשתו וישבו כ?כות ןשמו כלריס על לאשם‬
‫לא ללקתו אף עץ‪-‬עבת ועוכי־^תל‪ :‬ולקה אבךהם לבות למרים וכרי‬
‫עץ ל ד ל וככב מרי יום ביומו את ת א כ ל כ א כ י ם שבע ליום‬
‫וכבקר לללל ויוךה לאלליו על־־לבל ב ש כ ל ה ‪:‬‬

‫י ח ‪ -‬כ גוםף‪ :‬אותם כלם‪ - .‬ע ם ם ג ל ה‪ .‬ב כ י י ‪ :‬עם נחלה‪ - .‬ח ג‪ .‬ג״א‪ :‬א ת החג ההוא‪ .‬־־‬
‫כ ב ‪ -‬ל « פ ר י ם ש נ י ם ‪ .‬נ״א‪ :‬אילים ש ג י ם ‪ - .‬ל ב ו ת ת מ ר י ם ‪ .‬גדאה שבמקור היה כ ת ו ב ‪ :‬לולבי‬
‫תמרים והפתרגט טעה‪- .‬‬
‫רגז‬ ‫סםר היובלים יז א ‪ -‬ט ו‬

‫וכשנת אחת כ ? ב י ע ת ל כ י ? י ביובל תהוא נגמל לצחק ויעש‬ ‫יז‬

‫אבךלס כ ? ל ה ?דול כ ח ד ש ת?לישי א ו ם א ב ל א ת ־ א ו לצחק‪:‬‬
‫ול?‪$‬עאל א ־ א ר תכ^רית ל‪:‬ה ל א י אבךלס אביו במקומו ולשבח‬ ‫ב‬
‫אבךהם ול?ךך את־יי כי ךאה א י ם ולא מת ?רירי‪ :‬ולןבר את־‬ ‫ג‬
‫ך?רו א ? ר ד?ר אליו ביום תכרד־לוט מ א ו ולשמח בי ‪$‬תן לו‬
‫ע‬
‫לל ז י » י ך ן ל ך ? ת א ת ־ ל א ח ו « ך ך ב‪1‬כל‪$[-‬יו את‪-‬בורא ת ב ל ‪:‬‬
‫ותךא ? ך ה את‪-‬לש‪$‬עאל ןהוא מצחק ורוקד ואבךלם שמת שמתה‬ ‫ז־‬
‫?דולה ותקנא בלש^עאל ו^א^ר אל־אבךהם ןרש את־לא^ה ס*את‬
‫ו א ה בי ל א לירש א־־לאכה ת*את ע ם ־ א י לצחק‪ :‬וירע תך?ר‬ ‫יי‬
‫תזה בעיני אבךלם על־אדות אפותו ועל־ארות בנו בי ל;ךשם‬
‫מ א י ו ‪ :‬ו*א‪$‬ר לל לאבךלם אל־לרע ב ע ד ך בגלל תילד ובגלל‬ ‫ז‬
‫תנעךה בל א ? ר ו*אמר אליך שךה שמע בקולה ‪1‬ןג&ה בי בלצלק‬
‫ז‬
‫לקרא לך * ם ו ך ע ‪ :‬ונם את־א־גלאמה[ לזאת אשים לגוי ןדול‬
‫בי מזך?ך ה ו א ‪ :‬ו‪,‬יקם אבךלם בבקר ולקח בברי לחם ותמת מלם‬ ‫״‬
‫ו י ? ס על־ש‪$‬ם א ר ואת־לילד ולשללל‪ :‬ותלך ותתע בבךבר‬ ‫ט‬
‫באר ? כ ע ולבלו תמלם מ ך ל ל א ז ולצ‪$‬א תללד וללא מל?ת ולפל‪:‬‬
‫ותקתתו אמו ותשליכהו תתת אתר לדתים ותלך ו ת ? ב א ג ד ו‬
‫תךתק כאןזלוי ק ? ת בי אמךה אל‪-‬אךאה ?מות ילדי ו ת ? ב ותבך‪:‬‬
‫א‬
‫ו*א‪£‬ר אליה מלאך האללים אתר תקדושים מה‪-‬זה לבבי א ר‬ ‫י‬
‫קומי ? א י את־תללר ותלזיקי אתו בלרלך בי ש&ע י י את־קולך‪:‬‬
‫ד‬

‫ותךא את־תללד ותכקת את־עיניל ותרא באר מים ותלך ולמלא‬ ‫יב‬
‫את־לתכת מלם ותשק את־ללךה ולקם ותלך אל־מךבר כאךן‪:‬‬
‫ולנדל תללד ולהי רובה ק ? ת ולהי יל עמו ותקת־לו אמו אשה‬ ‫ינ‬
‫מבנות מצרלס‪ :‬ותלד־לו בן ותקךא שמו נ א ו ת בי אמךה קרוב‬ ‫יד‬
‫לל לי בקראי אליו‪ :‬ולתי כשבוע לשביעי כש‪$‬ה לראשונה כ ח ד ש‬ ‫טי‬

‫סרידתם של הגר וישמעאל )א׳‪-‬י״ד( ‪ -‬משטמה מציע לה׳ שידרוש מאת אברהם להקריב את יגהק כדי‬
‫לנסות אהבתו ויראתו‪ ,‬עשרה נסיוגות שנתנסה בהם אברהם )ט״ו‪-‬י״ח(‪.‬‬
‫בכ״י השיעור‪ :‬נגמל יצחק ביובל ה ה ו א ‪ - .‬ל ר ש ת א ת ה א ר ץ ‪ .‬ר ק בקצת כיי‪.‬‬
‫וכוונתו‪ :‬בחייו‪ - .‬ב ]כ ל[ פ י ו ‪ B .‬חםד כל‪ - .‬ו ר ו ק ד‪ .‬ברומי נוסף‪ :‬עם יצחק‪ - .‬ה א מ ה‪.‬‬
‫נ*א‪ :‬הנערה‪ - .‬ב ן ־ ה א מ ה‪ .‬בכ״י )וכן בפ״ז( חסד האמה‪ - .‬ה נ ע ר ה‪ .‬כך גם בעי‪- .‬‬
‫ו ת ש ל י כ ה ו ‪ .‬ב ר ו ב כיי כ ת ו ב ‪ :‬ובלכתה השליכתו‪ - .‬ב י ד י ך‪ .‬נ י א ‪ :‬ב י ד ך ‪ - ,‬ו ת ר א ‪.‬‬
‫נ״א‪ :‬וידא‪ - .‬ו ת ק ר א‪ .‬בכושי‪ :‬ויקרא‪ - .‬אשר י א מ ר א ל י ו ‪ .‬כך ברוב כיי‪ - .‬ב ע ש ד ת‬
‫ה מ ל כ י ם ‪ .‬בכושי‪ :‬במעשר ה מ ל כ י ם ‪- .‬‬
 ‫ס פ ר היובלים יז ט ז ‪ -‬י ח יא‬

‫לראשון ביובל להוא כ ? נ י ס ?שר ל ח ד ש ל ך ‪ ,‬ללה ר כ ל כ?כלם‬

‫על־אדות אבךלם בי ן א א הוא כ כ ל ־ א ? ר ‪:‬דבר !יי אל‪,‬בו בי‬
‫טז ככל־^ךה נ א א ־ ה ו א ‪ :‬ן‪:‬בא ה ? ד מ?&מה ף א א • ל א י ל א ל ל י ם‬
‫לנה אבךלם א ה ב את־לצלק בנו ‪1‬י ככרהו על־בל &‪$‬ד‪-‬לו ןי^להי‬
‫י‬

‫עולה ע ל ־ ה א כ ל ןאלה תךאה אם־י??ה את־לדכר הןה ולרע אם־‬

‫י* כ א א הוא בבל א ? ר ל נ כ ה ו ‪ :‬ואללים י ד ע בי } א א אבךהם ב?ל־‬
‫? ך ה א ? ר יאבד אליו בי ;?הו באךצו ו?ך?ב ולנסחו ב ע ? ך ת‬
‫למלכים ולנסהו עוד באשתו כ ל ל ק ל ה ב א י וככילה ולנמלי‬
‫בישמעאל ו ב א ר אמתו כ א ? ר ש ל ל ם ובבל א ? ר ^ ה ו נמ**‬
‫נ א א ןלא קצךה רוחו ולא ב ו ? ש ל?שות בי ‪ $‬א ליה ואלב את־לל ‪:‬‬
‫ו*אאי יי אל‪-‬אבךלס אבךלם רא‪$‬ר א נ י אל?י‪ :‬ףאכר אליי‬ ‫יה‬
‫ב‬
‫קח א ת ־ א ר א * ל א ל כ ל את־ל^לק ולר־לו אל־ארץ רכיי ןהןגל»ץ‬
‫על־אלד ללרים א ? ר * מ ר א ל י ף ‪ :‬ו!?כם בבקר ול?מ על‪-‬או^ני‬
‫ס‬ ‫נ‬
‫ולקח את־שני ?עךיו עמו ןאת־ל^לק בנו ‪:1‬בקע ?צי עולה ‪1‬ילר‬
‫ד‬
‫אל־לכקום ביום לשלישי ולדא את‪-‬למקוס כ ך ח ו ק ‪ :‬ויבא ע "‬ ‫ד‬
‫כאר־כ}ם ר א א ־ אל‪-‬ן?ךיו ? ב ו א ה עם־לאתין ואני ולנער ‪3‬ל‪$‬יי‬
‫ונ?‪*1‬לןה }?שיכה אליכם‪ :‬ולקח ?צי ע‪1‬לד‪ ,‬ו ‪ ? :‬ס על‪-‬שכס לצלק‬ ‫ה‬
‫בנו ולקח את‪-‬לאש א ד ו ואת־למאכלת וילכו ? נ י ל ם לחךו על*‬
‫לכקוס ה ה י א ‪ :‬ו*א‪$‬ר ל‪¥‬לק א ל אביו אבי ויא^ר לןני א י נו*אכלז‬ ‫י‬
‫אליו לנה לאש ולמאכלת ולעצים ואיה ס ? ה לעולה א ב י ‪ :‬ויאכל‬ ‫ז‬
‫י‪ :‬לךאה־לי ל?לי לעילל א י ולקרב אל־כקוס ל ד ל‪ ::‬ולכן מןבם‬ ‫ח‬
‫ו‪?:‬ם עצים ע ל ־ ה א כ ס ולעקד את־לצלק א ו ולשימהו על־לעצים‬
‫ממעל למןבה ויו?ט ‪:‬לי לקהת את־המאכלת ל ש ל ט את־לצלקז‬
‫ןאעמל ל א י ו ולכני ל ? ר מ?&כה ו*אכל ל‪ :‬אכר־לו אל‪-‬יולל ‪:‬לי‬ ‫ט‬
‫על־תנער ואל־יעש לי כאוכה כי ע ל ה יד?תי כי לרא אללים‬
‫ה ו א ‪ :‬נלקךאהו לי מךלשמלם ‪*1‬אכר אליו אבךהם אבךלס וילרר‬
‫‪,‬‬
‫יא ראא־י ה מ י ‪ :‬ו«אכר אליו א ל ־ ת ? ל ח לדף אל־לןער ןאל־־תעש לי‬
‫כאיכה כי ע ל ה לל?תי בי ללא אלתים א ל ה ולא ל * כ ל א ת ־ א ף‬

‫)י״י־־‬ ‫ןקידת י«חק לחרפתו של משממה )א׳‪-‬י״ג( ‪ -‬אברהם נתברך שוב והוא חוזר לבאר שבע‬
‫א ד נ י ‪ .‬ח ס ד בכמה כ י י ‪ - .‬א ש ד א ה ב ו ! ־ י ד י ד ך )כמו ב ע ‪ /‬במקום יחידך שבו‬ ‫ג‬
‫ח ע ב ר י ( ‪ - .‬א ר ץ ד מ ה ‪ .‬כמו בע׳ )במקום ארץ המוריד‪ /,‬ו ב ס ו ר י ‪ :‬ארץ האמרי‪ - .‬ו י ש‬
‫•יב ‪ B‬נוסף‪ :‬משם‪ .‬־־ ו ג ש ת ח ו ה‪ .‬ב כ י י ‪ :‬וכהשתחוותנו‪ - .‬ב י ד ו‪ .‬נ״א‪ :‬בידיו‪ - .‬א ח ד‪.‬‬
‫רגט‬ ‫ספר היובלים יח י ב ‪ -‬י ט ו‬
‫כ‬ ‫ת‬ ‫י ג‬
‫א ־ ? י ר ף מ א י ‪ :‬ניבו* ד‪?,‬ר מ?&כה ולשא א?רלס את עיןיו‬
‫ולרא ןלןןה אלל א ל ד ?אתז ו‪:‬בא אןןץיו וללן אבךהס ולקת את־‬
‫לאלל ולעלהו לעולה תתת בנו‪ :‬ולקרא א?רלס * ם ל׳כקום תהוא‬ ‫מ‬
‫ך א ה לל א ? ר יאמר יי ךאה ןןה תר־ציון‪ :‬ולקרא לי לאבךהפ‬ ‫יד‬
‫? נ י ת בשמו כן־ת?כלם כ א ? ר נראינו לרבר עמו ? * ס ל‪ ::‬רא‪$‬ר‬ ‫*י‬
‫בי נ?כ?נתי ןאס לי אלתים לען א ? ר עשיל את־תך?ר תןת ןלא‬
‫לע*כל ב א י את־אףי בבירר א ? ר את?ל בי ביר א?רכף וסמי•‬
‫ה‬
‫» י ? את־!רעף ככיככי ת?מלם ובחול א ? ר על־שפת הלם ולירש‬
‫‪m‬‬
‫!רעך את שער אולאו‪ :‬והתארכו ארעףי בל־־ניני לארץ עקב א ? ר‬
‫? מ ע ל בקולי ותורע לבל בי ‪$‬אא אלה לי ? ב ל א ? ר ןמוןל ל ר‬
‫? ? ל ו ס ‪ :‬וילך א?רלם אל־־מריו ולקמו וילבו בארה ? כ ע נלךו‬ ‫יז‬
‫ו י ? ב א?רלס בבאר ? ב ע ‪ :‬וילג את־תתג ת ך ??ל־ת?ניס ? ? ע ה‬ ‫יח‬
‫יביס ? ? מ ל ה ולכןרא לו תג ן‪? :‬כי ? ? ע ת תלכיס א ? ר ללף ול?ב‬
‫‪v‬‬
‫? ? ל ו ס ‪ :‬ןבץ הוקם ‪1‬ל?תב ?לתות ת?מלס על־אדות ל?ךאל הרעו‬ ‫»‬
‫ל?שות את־תתג תך‪ ? ? .‬ע ת לכיס ? ? מ ל ה ‪:‬‬
‫ו ב ? נ ת אלת ב ? ב ו ע לראשון ?יובל לאר?עיס ו?נלס !ה ? ב‬ ‫ייט‬
‫א ? ר ל ס ‪1‬ל?ב מול ל?רון א ? ר תיא קרית־ארבע עוד ?בועלס‬
‫? נ י ס ‪ :‬ו ב ? ן ה ל ר א ש י ה א ? ר ב ? ב ו ע ת ? ל י ? י א ? ר ביובל תןה‬ ‫כ‬
‫ג‬
‫?לו למי תלי ? ר ה ו ל כ ת ?ל?רון‪ :‬וילך אכךלס ל?בולה ולק?רה‬
‫ולנכהו ללארך רוחו אם־ילקוא ?אמרי כיו ‪*1‬א‪3‬א אדר אכלם א ה‬
‫ולא לכעס‪ :‬כי ב*ךך רות ד ? ר ע ס ־ א י ‪ -‬ל ת כי ללנו־לו כקום‬ ‫ד‬
‫לקבר את־מתו ב ו ‪ :‬ולל נתן את־תני ?עיני ?ל־רואיו ולבקש ?רך‬ ‫ה‬
‫ל ב את־אי־תת ולתנו־לו את־ארץ מערת תמככלה א ? ר מול ממרא‬
‫א ? ר תיא לכיח ?ארבע מנאווה ככף‪ :‬ותם כ ק ? ה ו לאמר נלךלףי־‬ ‫ו‬
‫א ם ]ןהוא ל א לקת א ך ס א ט כי}תן את־כתיר לכקום ככף ? ל ס‬

‫בעי‪ ,‬ובנוםת המסורת‪ :‬אחר‪ - .‬ו י ב א‪ .‬כ ב ד שער ‪ ch‬שטעות המעתיק היא״ ו צ י ל בםבך‪- .‬‬
‫‪,‬‬
‫ה ר א ה ‪ .‬נראה שהמתרגם היה אובד עצות כי לא ידע הפירוש בנוסח העברי שלפניו‪- .‬‬
‫כ א ש ר נ ר א י נ ו ‪ ch .‬מגיה‪ :‬כאשד שפו אותנו‪ - .‬ב נ ך ב כ ו ר ך ‪ .‬כ ך לפי נוסח דילמן‪.‬‬
‫מגיה‪ :‬ידידך )ע׳ בפ״ב(‪ - .‬ו ת ו ד ע‪ : A .‬ואודיעך‪- .‬‬ ‫‪o‬‬
‫חזרתו של אברהם לחברון‪ ,‬מיתתה וקבורתה של שרה )א•—טי( ‪ -‬נישואיו של יצחק ונישואץ שניים של‬
‫אברהם‪ ,‬לידת עשו ויעקב )י•—י״ד( — אברהם מצוה לרבקה על יעקב ומברכתו )ט״ו‪-‬ל״א(‪.‬‬
‫ב ע ׳ ( ‪ - .‬מ מ ד א ‪ .‬ב כ י י ‪ :‬ממברם‪ .‬או‬ ‫ק ד י ת א ד ב ע ‪ .‬ב כ י י ‪ :‬ק ד י ת דבוק )כמו‬
‫ממבראם‪ - .‬ב א ר ב ע מ ] א ו ת [ ‪ .‬ב כ ו ש י ‪ :‬בארבעים‪ .‬וגראה שבמקור העברי היה מאות‬
‫חנם‪.‬‬ ‫מיד•‬ ‫לקח‬ ‫לא‬ ‫והמתרגם ק ר א ‪ :‬בארבע]י[ם‪ - .‬ו ה ו א‬ ‫בקיצור )=מ׳(‪,‬‬
 ‫ספר היובלים יט ז ‪ -‬כ ב‬

‫ול?תחו להם אכלם נאר^הז ואתר קבר את־מתו כמ?רת לכככלה*‬

‫ז‬
‫גיד״יי ?ל־־למי מ י שךה מאה ועשרים ו ? כ ע ]?ניס[ ולן יובלים‬
‫?נלס וארכעה ? ב ע ו ת ו א ה אחת אלה למי ? נ י מ י ? ר ה ‪ :‬ןןה‬ ‫ח‬
‫ל נ א ו ן העשירי א ? ר ן?ה בו א ב ר ל ס ו ל כ צ א נאמן ואךך־רות‪ :‬ו ל «‬ ‫»‬
‫דבר ו כ ר על־אדות ס ו כ ר י ם א ? ר ?ארץ א ? ר אמר יי ל ל ל ד ד ל ו‬
‫ו ל ך ע י אלריו בי אס ב ק ש ־ ? ס לקבר את־מתו בי נמ^א ‪ 5‬א א‬
‫]ןארד־רות[ ‪1‬ל?תב אהב י‪? :‬לתות ת?כלם‪ :‬ו ב א ה הרביעית לו‬ ‫י‬
‫לקח ללצלק בנו אשה ו ? ‪ $‬ה רבקת בת־בתואל א־ןתור אתי‬
‫אברהם‪ :‬ןאבךהם לקח לו א ? ה ? ל י ? י ת ו ? מ ה קםוךה בילידי‬ ‫יא‬
‫י כ ביתו בי מתה ה ד ל א י ? ד ה ‪ :‬ו ה ל ל לי בנים ? ? ה !?בי ולק*?‬
‫י נ ומדי וא־יף ןלןבוק ו?לי ב ? נ י ? ? ע ו ת ? נ י ם ‪ :‬ו כ ? ב ו ע ת ? ? י‬
‫ב ? נ ת י ל?נית ללךה דבקת ללצלק ?ני א י ם את‪-‬לעקב ואת־ע?י‬
‫‪1‬וללי[ יעקב איש ל ס ןי?ר ן ע ? ו נאה איש ? ד ה ? ע י ר ןלעקב‬
‫יישב אהלים‪ :‬ולגדלו לנערים וללמד לעקבמ^ר ו ע ? ו ל א ל מ ר ב י‬ ‫יי‬
‫ט י איש ? ד ה הוא ן צ ד וללמד קךב ובל־מע?יו נ א ד ‪ :‬ויאתב א ? ו ל ם‬
‫ט ז את־לעקב ולצלק ]אתב[ א ת ״ ע ? ו ‪ :‬ולוא א כ ו ל ס א ת ־ מ ע ? ת ע ? ו‬
‫וידע בי בלעקב לקרא לו ? ס ו ד ע ויקרא לרבקה ולצו על־אדות‬
‫יז לעקב בי ראה בי א ל כ ה את־יעקב מעשו מ א ד ‪ :‬דא‪$‬ר אליה ב ת י‬
‫? מ ר י א ת ־ א י את‪-‬יעקב בי הוא י ל ד ל ל ל י ? א ח לברכה בבני‬
‫אךם ו ל כ ל ־ ך ע ? ם ל ל ל ל ה ‪ :‬בי לדןנלי בי בו לבלר יי לו לעם‬ ‫יח‬
‫י » א ל ה כ כ ל ]לעמים[ א ? ר ע ל ־ א י ל א ו מ ה ‪ :‬ןלנה ל^לק בני א ל ב‬
‫א ת ־ ע ? ו מלעקב וא?י ר א י ת י ו בי א ה כ ת ־ צ ו ק א ל ב ל את־לעקב‪:‬‬
‫לדכי עוד לי&ב לו ו ל י ו עיכלר עליו ל א ל ? ה כי הוא לחיה ל י‬ ‫כ‬
‫כ א‬
‫ל ? ר כ כ א ר ץ מ ע ל ה ועד־כל־לרות לעולם‪ :‬ל ל ן א ה לדלך ו ? מ מ‬ ‫ה‬

‫בבנך בלעקב כי אתו אלבתי מאד כ כ ל ־ א י עד־עולס ללכיר ]לל‬

‫ב כ בוז ויתי !רעו מלא ? ל ־ ל א ו ץ ‪ :‬אם־יוכל אךם לא*ר את־עכר לארץ‬

‫ר ק בקצת כ״י‪ - .‬ו ש נ ה א ח ת ‪ .‬אם נחשב שיובל הוא שבעד• שבועות‪ ,‬כלו׳ פיט•‬
‫א ב ר ה ם ‪ A .‬נוסף‪ :‬אחות לבן ובת ב ת ו א ל בן מלכה אשת נחור א ח י‬ ‫שנים‪-.‬אחי‬
‫אברהם )מתוקן עיי ‪ - .(ch‬לשמות הבנים השוה ברא׳ כ י ה ב׳‪ :‬זמרן יקשן מדן מדין י ש ב ק‬
‫‪ :‬ו ש ו ח ‪ - .‬א י ש ת ם ‪ .‬בקצת כ י י ‪ :‬איש ן ז ל ק ‪ - .‬ד ר ו ת ה ע ו ל ם ‪ .‬ב כ י י ‪ :‬דרות הארץ‪ .‬נ ״ א ‪:‬‬
‫כי לעולם ולכל הדרות‪ .‬־־ ו ש מ ח י ‪ .‬נ י א ‪ :‬ויגל לבך‪] - .‬ה׳ בו[‪ .‬חםד ברוב הכיי‪ - .‬ו מ ה ל ל א ל ‪.‬‬
‫ב ק צ ת כ י י ‪ :‬ואנוש‪- .‬‬
‫רםא‬ ‫ספר היובלים יט כ ג ‪ -‬כ ו‬

‫כנ !רעו לככר‪ :‬וכל־לבךכה א*ד כ‪,‬רכני יי אורגי ואת־ךעי ללעקב‬

‫ול!לעי תליה כל־ת ימיס‪ :‬ובזךעו ללכרף * כ י ן*ם אבותי *ם ןצם‬
‫ז‬
‫כ ד‬

‫כי• !לניר ומלללאל ן*ם א ך ם ‪ :‬ןהיו הס ל מ ד תשמלם ולחזק האךץ‬

‫ולתדש כל־תמארות א*ר כךקיע‪ :‬ולקךא ללעקב לעיני רבקה אמו‬ ‫כי‬
‫כז ול*קהו וברכהו ויאמר אליו‪ :‬בני לעקב אהובי א*ר אלכה נכ*י‬
‫לכרכף אלהים כ ע ל לףקיעים וללךלף את־כל־הבךכות א*ר כרך‬
‫את‪-‬אךם ולנוף ןצס ; * ס ןכל א*ר רכל אלי ןכל א*ר אמר ללת־‬
‫נ ח לי לךבק־בף ובזךעף עד‪-‬עולם כיכי ת*מלם על־לאךץ‪ :‬ןלא למ*לו‬
‫ב ף ובזףעף רוחות מש&מה להךחיק אולף מאלרי לל א*ר־הוא‬
‫כט אלליף כעתה ןעד־עולם‪ :‬והלה לף לי אלתים לאב ואתה בנו‬
‫כברו ןעבי כל־תלמים לף בני בשלום‪ :‬ויצאו *גילם ללךו כאת‬ ‫ל‬
‫לא אבךהס‪ :‬ולאהב רבקה את־ל^קב ככל־לכה ובכל־נכ*ה תלכה‬
‫כ א ד מעשו ולצלק אהב את־עשו מלעקב‪:‬‬
‫וביובל לאלכעיס ו*נלם כ * נ ה ל ר א ש י ה כשבוע ת*ביעי‬ ‫כ‬

‫קךא אבךהס את־לשמעאל ו*ניס ?*ר א י ו ואת־לצלק ו*ני איו‬

‫ו**ת בני קטוךה ובניהם‪ :‬ו‪:‬צום ל*מר את‪-‬ןךף לל לעשות־‬ ‫כ‬

‫צ ד ק ולאלכה איש את־רעהו ולהיות כמהו לכל‪-‬אךם וללכת בב י‬

‫ד‬

‫בארץ‪ :‬וכי‬ ‫איש־איש ]בשים ל מ אלילם ןלעשות ב*כ&‬ ‫נ‬

‫ימולו א ת ־ א י ל ם כברית א*ר נכדלה עכם ו ל א לסורו ימין ו*באל‬
‫ככל־ל׳דךכיס א*ר צום לל ול*מרו ככל־^כא וכי נע*ב מבינינו‬
‫י כל־קיכאת וןנות‪ :‬ובי תץנה לכם כל‪-‬א*ה או כ ת כ א ש ת*רפול‬
‫ו ל א תן‪$‬ינה אחרי עינילן ולכן ולא לקחו ל ל ס א*ה מבנות כנען כי‬
‫לכךתו את־ןחג אעז א־לאדן‪ :‬ו*אכר ללם את־מ*כט לענקים‬ ‫י־‬
‫ו מ * כ ט כדום כא*ר נ*פטו א ל ל ך ע ל ס ו א ל ל הזנות ות^זמאה‬
‫ה*תיתם בינילס‪ :‬ואלם ת*מרו ככל־ןנות וטמאה ומכל־נעל‬ ‫י‬
‫לליכא לכל־תלנו *מנו לקללה וכל־תייכס ל * ר ק ה ובניכם ל ה * ל י ת‬

‫אברהם צוה לבניו ולבני בניו לעשות צדק‪ ,‬ל מ מ ד מ ז ו ת מילה ולהמנע מטמאה ועבודת אלילים )א׳—יי( ‪-‬‬
‫שלח את בניו מעל פניו במתנות )י״א( ‪ -‬מקומותיהם של בני ישמעאל ובבי קטורה )י״ב‪-‬י״ג(‪.‬‬

‫ל כ ל ־ א ד ם‪ .‬כ ך מגיה ‪ ,Ch‬ובכושית‪ :‬צבא=מלחמה‪ ,‬שבא=‪1‬בני[ אדם‪ - .‬א ש ד‬

‫צ ו מ‪ .‬בקצת כ״י‪ :‬אשר צונו‪ - .‬מ כ ל ט מ א ‪ .‬ב ק צ ת כ י י ‪ :‬מכל ז נ ו ת וטמאה‪ - .‬כ י י כ ר ת ו‬
‫א ת ־ ז ר ע כ נ ע ן ‪ .‬נ י א ‪ :‬כי כ ל זרע כנען יכרת‪ - .‬ה ש ח י ת ם ב י נ י ה ם ‪ .‬בכמה כיי‬
‫יש ת ו ס פ ת ‪ :‬בזנות מתו‪ - .‬ל ש ד ק ה‪ .‬כ ך מתקן ‪ .Ch‬ולי נראה שבמקור היד‪ ,‬כ ת ו ב ‪:‬‬
 ‫ס פ ר היובלים כ ז ‪ -‬כ א ז‬ ‫רםב‬

‫בחךב וללילס ארורים בכלום י*אלילכם בבני עמוךה‪ :‬אעיךה‬ ‫ז‬

‫בו‬ ‫י‬
‫*‪ 5‬א ‪ £‬את־אללי ל*מלס ןדבקו ככל־מצוליו ואל־תלכי‬
‫ח‬
‫אללי אליליהם ואסרי קזמאלם‪ :‬אלמי ממכה לא תעשו לכם‬
‫יככיליס בי * ן א לם וכל־ריס אין ? ה ס בי מע*ה לרלם סס ו?ל־‬
‫לבוטח ?ם ג‪#‬ת כ*ןא לא תעבדום ולא ת*תלוו ללם‪ :‬ןעבלו‬ ‫ט‬
‫אל ?ליין ול*הליי לי למיל וקוו ככל־עת־ועשו ת‪*:‬ר ול׳^רק‬
‫ט‬
‫לאיו למעז יר^דז ככ רמז לכס ר ל א ו ולריד ל?ם ‪*$‬ס בקר‬
‫ם‬
‫ה ר ב יבלר כל־אג*יכם א*ד ע * י ל כארץ וברך לבילף ימיכיף‬
‫יברר ?לי ב א ך יכרי אלכלך וע*לרות אלכיך ועלרי צאנף‪:‬‬
‫פ‬ ‫ה‬
‫וללי* לבר* ?את ורצי כ כ כל־גילי לאת ויברכו את־כניכס‬ ‫י‬
‫יא כ * מ י למען להיו ברוכים כמיני‪ :‬ולהז לל*כעאל ?נו ולבני קטוךה‬
‫יב מלנות ולשלתס כ ע ל לצלק א ו ‪ :‬וילל ל*כעאל ו א י ו ובני קטורה‬
‫י א י ל ם יחךו ו!*בי מ&ךמון עד־בואכת ??ל ??ל־לאת א*ר א י‬
‫מןךחה מול ללשימון וללעךבו אלה כאלה ולקרא * כ ס עךב ול*מעאליס‪:‬‬
‫י ב א ה ל**ית כ*בוע ל*כיעי א*ר כיובל ל ד קרא אברלם‬ ‫בא‬
‫ללצלק א ו ולצוהו אכיו לאמר הנה ןק?תי ולא ידעתי את־יום מותי‬
‫כי * כ ע ימים אצכי‪ :‬א ‪ -‬מ א ה ו*כעיס ולמש *ניס לגני יככל‪-‬‬ ‫נ‬
‫לכי תיי ןברתי את־‪ ::‬ואדר**י ?כל־לכי לעשות רצון אללי ולמען‬
‫אל*ר לכת ??ל־ךךכיו‪ :‬לאלילים *?אה נכ*י למען א*מר ל?שות‬ ‫נ‬
‫ה‬
‫ךצון בלאי‪ :‬כי אלליס תלים י א וקדוש הוא ןןאא״היא וצדק־‬ ‫ד‬
‫הוא מבל ואין בי ל?ס יב^יא איס יכקח שלל בי אללי־^רק‬
‫ה הוא ןעו*ה כ * כ ט הוא ?כל־עוברי מ^ותו ובתי בליתי‪ :‬ןאלה‬
‫בני * מ ר כצותו ולקתי יכ*כטו ואל־תלך אללי ת^מאיס ואלרי‬
‫לככילים ואלרי ל מ כ כ ו ת ‪ :‬ואל־תאכל כל־דס־תך ובת?ת וכל­‬ ‫י‬
‫עוף א*ר לעוכף ב*כלם‪ :‬ובןבלך ןכל לקרבן * ל מ י ס למען‬ ‫ו‬
‫ייטב תןכת ןזרקל את־ךמי על־לאכל וכל־ללב הכליל תןגלה‬
‫על־למזבת ?סלת וקךכן ל א ל ה ?*כן עם־נככו תעלה לבל ילד‬

‫בטנך‬ ‫לקלס‪ - .‬ו מ י מ י ך‪ : A .‬ואדמתך‪ - .‬פ ד י ב ט נ ך ו פ ד י א ד מ ת ך ‪ .‬בכושי‪ :‬זרע‬ ‫»‬

‫נראה‬ ‫י ‪ -‬י ב וזרע אדמתך‪ - .‬ו ה י י ת‪ .‬ברומי‪ :‬והייתם‪ - .‬ב ש מ י‪ .‬נ״א‪ :‬בשמים‪ - .‬מ ט ד מ ו ן‪.‬‬
‫ש ע י ל מפארן‪ .‬־ ברומי נ ו ס ף בטוף הפסוק‪ :‬עד היום הזה‪- .‬‬
‫ולימדהו דיני קרבנות וע‪1‬י קרבן )א׳—כ״ה(‪.‬‬ ‫ליצחק להזהר מ ז ב ו ד ת אלילים ומאכילת דם‬ ‫ווה‬ ‫אברהם‬ ‫כא‬
‫ת א ב ל ‪ .‬נ י א ואל־‬ ‫בכושי‪ :‬כי שבעתי אתיימי‪ — .‬ו א ל‬ ‫כ י ש ב ע י ם י ם א נ כ י‪.‬‬ ‫«‪-‬י‬
‫רםב‬ ‫ספר היובלים בא ח ‪ -‬כ‬

‫על־לכןכת א ‪ #‬ה לים ?יחוס ל י י ‪ :‬ותלב קךכן השלמים לעזים‬ ‫ח‬

‫על־לאש ?לולב לקרב וכל־תתלב א*ר על־לקלב ו*תי לכליות‬
‫וכל־לללב א*ר עלילן ועל‪-‬לכךעלם ו מ ב ד על־לכליות ‪ :‬ס ד ‪:‬‬
‫ותעלה כל־ןה לדיל ניחוח א*ה ל‪ ::‬עס־קך?נו ועםמק‪1‬כו תעלה‬ ‫ט‬
‫תבל !לוד לדיל ניחול ללס ל ? ! כ ן ל‪ :::‬ואת־כשרי תאכל ביום‬
‫תהוא ילכלךתו ולא ‪:‬בא עליו ל * כ ש ביום ל כ ל ך ת עד־א*ר‬
‫יאכל ולא ל*אר ליום ל * ל י ‪ #‬י כי ל א לישוב בי ל א נ?תר ןאל‪-‬‬
‫א‬
‫תאכיאני[ וכל־אכליו את‪-‬עו‪$‬ס ל*או בי בז ‪ ¥ $‬ל י כתוב בסכר‬
‫אביתי לראשונים כ ד ב ר י לנוף ובדברי־צח‪ :‬ובכל‪1?-‬כנוליף לשים‬ ‫יא‬
‫יב כלת ואל־תשבת כרית תכלת בכל־קרכנוליף לכני ‪ :::‬ו ל * מ ד‬
‫*ןמי לקרכן ואל לביא ן«י ?ןרכז על־סכזכת מ ל כ ד בלו* ד כ ח‬
‫י‬
‫* נ * ח אשות ארז א ח אלם ת‪$‬ר !לת מר רכנה ואלרוג מרעו­‬
‫ו ב * ס ‪ :‬כן־לעצים לאלה לעזים על־למןכל תחת קרבן ליכליל‬ ‫ע‬
‫ונבתן מךאילם ולא ל * י ס כל־־עץ נבקע ו*תור־תמראת עצים‬
‫ק*ים ואקלים א * י אין כ ל ם כל‪-‬מום למימים ושנית נםועיס ואל־‬
‫ל * ס עץ ל*ן בי־כג ריחו כי־אין ריתו בי ככראשוןה‪ :‬ומלבד‬ ‫יד‬
‫לעצים לאלה ל א לעזים נעוד! אתרים בי רילס כנ ו!לא[‬
‫‪,‬‬
‫טי יעלה דוס לילו ל * כ ‪ :‬כ ה ‪ * :‬מ ר את־תכצוה ועשה בני לכען‬
‫טז תישר ככל־מעעזיף‪ :‬ובכל־עת ‪$‬הור תליה כ?*רר ןךל‪¥‬ל בבלם‬
‫שרם ל כ ל ף לתעלות על־תמזבת וךת^ל ‪:‬ריף ו ח ל י ף קורס לקרב‬
‫אל־תכןבת יככלולף לתעלות לשוב ולרלץ ידיך ו ה ל י ך ‪ .‬ולא‬ ‫יז‬
‫פ‬
‫יראה כ כ כל‪-‬ךס ייכבגדיכס ונשמרל בני כךם ת*כר־לף מ א ד‬
‫ח‬
‫כ ע כ ל ל ב א י ‪ :‬ואל־ו*אכל את־לךם כי־הוא כןכש ולא ו*אכל כ ל ‪-‬‬ ‫י‬
‫י‬
‫יט ך ס ‪ :‬ולא תקח ש ת ?ל״כל־דם־אךס כי ל*כך בף בלי כ * כ ט‬
‫בי ל ך ס הוא א*ר נ * כ ך וללניף את‪-‬לאךץ ולארץ ל א תוכל‬
‫לל^ותר מדס־לאךס בי אס־כדס שכבו‪ :‬ולא־תקת ש ל ל ובכר‬ ‫כ‬
‫כ ד ם לארס ךם ת ל ת ךם למען תרצה ל*ני ל‪ :‬אל ?ליין וליה‬
‫שומר ת&זוב ולמען ת * כ ר ב?ל־ךע ילבעז מילר ?*כל־כןת‪:‬‬

‫‪-.Ch‬‬ ‫לפי תיקון‬ ‫בכושי‪ :‬קרבן הגאולה‪ ,‬אבל משמעו ש ל מ י ם ‪ - ,‬ו נ ק י י ם ‪.‬‬ ‫ת א כ ל ו ‪ - .‬ה ש ל מ י ם‪.‬‬
‫ד ר ו ת‬ ‫‪] -‬ב כ ל‬ ‫ומתת‪.‬‬ ‫נ״א‪:‬‬ ‫ו ה ח ט י א ‪ - .‬ו כ פ ר‪,‬‬ ‫בכושי‪:‬‬ ‫‪ -‬ו ה ח נ י ף‪.‬‬ ‫ועשנה‪.‬‬ ‫‪:A‬‬ ‫ועשה‪.‬‬
‫בנוסח‬ ‫חסר‬ ‫הארץ[‪.‬‬
 ‫ספר היובלים בא כ א ‪ -‬כ ב ח‬ ‫יסד‬
‫וראיתי א;י א י אי*־כל־מ?*ה א ־ ל א ך ם בי ז^זא וךעה הוא מל­­‬ ‫נא‬
‫ד‬
‫מ מ י י ל ט ו « * י ז»‪5‬ל ואיד^רק ?הס‪ :‬ח*&י־לך * ך מ ל ו‬ ‫"‬
‫בדרכילם ובעקבותילס לא תךרך ואל־לחטא לקןא א ת לאי אל"‬
‫?ליון ולכתיר איו ממך והשיבך בלד‪-‬ל<^אתך ולכרילך כ ל ל א ת‬
‫כ נ‬
‫ו!ר?ך כתתת ל*מלם ואבי * כ ר ו!ר?ך ככל־לארץ‪ :‬סור בכל•‬
‫מ?*ילס ימכל־־קזמאלם ושמר הקת אל ?ליון ו?*ה ךצני ולי*רל‬
‫בבל‪ :‬וביכר בכל־מ?*יך ולקח בכר ב&ע־*רק ככל־לארץ‬ ‫בי‬
‫]בכל־דרות לארץ[ ונודע שמי ו*מך תחת ל*מלם ככל־היכיס‪:‬‬
‫לך א י בשלום ךחןקר אל ?ליון אלתי ואלליך ל?שות ךצנו‬ ‫כי•‬
‫יביר כל־!ר?ף ושאדית ‪1‬ך?ך ללרי דרות לעולם ככל־ברכת‬
‫נ‬
‫ל צ ד ק ולליל כרכה בבל־לארץ‪ :‬ויצא באתו ו מ ל ‪1‬י*כת‪:‬‬ ‫י‬
‫ולתי כשבוע לראשון בייבל לארכעיס וארכ?ה כ א ת *תלם‬ ‫כב‬
‫היא ת א ה א*ר־כה כ ת אברלם ול^אי לצלק ול*כעאל מבאר‬
‫* כ ע לתג את־תג תובעות והוא תג תבכוריס אל־אבךלס אביהם‬
‫ולשמח אברלם בי כאו שני א י ו ‪ :‬בי מ א ת רב ללצלק כבאר‬ ‫נ‬
‫*בע וללר לצלק לראות את־מאהו ן*ב אל־אביו‪ :‬ובלמים לתם‬ ‫נ‬
‫?« ל*מעאל לראות את־אכיו ולבאו א י ל ם ללדי ולזבח לצלק ןכח‬
‫ל ע ו ל ה ' ו י ע ל על־מזכדדאביו א*ר ? ? ה בלברון‪ :‬ולזכת ןכת תודת‬ ‫ד‬
‫ולעש מ*תה‪-‬שמלה ל א י לשמעאל אליו ולעש רבקה ?גות לךשות‬
‫מלטבול ל ל ך ש ו ת א ן ל_י?קב א ה נלטובז ללביא לאברלס אביו‬
‫מראשית כרי לארכה למען יאכל ובדף את־בורא לבל ג^וךם למות‪:‬‬
‫ולצחק * ל ח בלד !?קב א ל ה טוכה ןכת תוךה נל[אברלם לכען‬ ‫ה‬
‫י*‪$‬ה ויאבל‪ :‬ויאבל ולשל נלכרך את־האל העליון א*ר כרא את‪-‬‬ ‫י‬
‫ל ש מ ל ם ולארץ ולעש כל־ללב לארץ ולתן ל א י אךם לאבל ולשתות‬
‫ז‬
‫ולברך את־בוראס‪ :‬ועלה אידך אלתי כי דךאית?י את־לייום לןה‬
‫לןה אלי בן־מאה ושבעים ולמש *‪$‬ה ןקן ושבע ימים וכל־למי ליי‬
‫* ל ו ם ‪ :‬ל ך ב א ו י ב לא נ צ ת א י בבל א*ד נתל־לי ילאי כל־לכי‬ ‫ח‬

‫חגגו עם אברהם חג הביכורים בבאר שבע )א׳—הי( ‪ -‬תפלת אברהם )ו׳‪-‬ט׳( —‬ ‫יצחק וישמעאל ויעקב‬ ‫כב‬
‫דברי אברהם האחרונים וברכתו ליעקב )יי‪-‬ל׳(‪.‬‬
‫ב י ו ב ל ה א ר ב ע י ם ו א ר ב ע ה‪ ch .‬מוסיף‪ :‬הזה‪ - .‬ש נ י ה ם‪ .‬כך בנוסח ה ר ו מ י ‪- .‬‬ ‫א‪-‬ג‬
‫ת ו ד ה ‪ .‬ברומי‪ :‬שלמים‪1 - .‬ה ט ו ב[‪ .‬דק בקצת כיי‪ - .‬ו ש ב ע י מ י ם ‪ .‬בכושי‪ :‬ומלא י מ י ם ‪- .‬‬ ‫י‪-‬ז‬
‫‪ :ch‬ושלוםך‪- .‬‬ ‫הפחידתני‪ - .‬ח ם ד ך‪ .‬ברומי‪ :‬רחמיך ושלומך‪ .‬גם‬ ‫נ צ ח ת נ י ‪ .‬נ*א‪:‬‬ ‫ח‪-‬ם‬
‫רסה‬ ‫ט־כב‬ ‫ספר היובלים כ ב‬

‫דור עד־ליוס הןה‪ :‬לתי אלסי הכךך על־עבךך ךעל־זרע איו וליה‬ ‫ס‬
‫לך ל ע ם ־ א ל ה ןנללה םכל־עכי לארץ מעלה ועד־כל־־־לכי לרות‬
‫י‬
‫לארץ לכל‪-‬לעולמים‪ :‬ולקךא ללעקב ‪1‬יא‪$‬ר אליו ‪.‬יעקב בני ל?רכך‬
‫אלתי תכל ואכ^ך לעשות־צךק וךצוני לאיי ו?תר ?ך ו א ך ע ך‬
‫להיות לעם־נללתו כךצנו ?ל־תלמים ואתה ‪.‬יעקב בני קלב וןשקלני‪:‬‬
‫ולקרב ולשקהו ויאמר ?רוך ‪.‬יעקב א י ובל־איי לאל עליי! ל?ל־‬ ‫יא‬
‫לעולמים ללךלך אלתים זרע צדק ו מ א י ך לקדש ??ל־לארץ‬
‫ולעבדוך עמים ולקזתלוו לזךעך ?ל־גולם‪ :‬ל!ק לאי לאנשים י?שלל‬ ‫ע‬
‫??לנ־זרע לארץ ו??ל־‪1‬ןרע שת ואז י^דקי דרכיך ודרכי א י ך‬
‫להיות לעס־קלש‪ :1‬י‪$‬ךלך אל עליון את־כל־־לבךכות א ? ר כ‪,‬לכני‬ ‫ע‬
‫ו א ? ר כרך את־לת ואךם ‪:‬נוחו על־לאש קדוש !ךעך לדורי לרות‬
‫ועד־עולם‪ :‬ףכלךם ל‪ :‬ככל־ךשע ]}[טמאה למען לככר עליך מ?ל־‬ ‫יי‬
‫עון א ? ר בשגגיליך ותזקך וכר?ך ולרשל את ?ל־לארץ‪ :‬וחד^ז‬ ‫טי‬
‫את־?ריתו עמך ולליל לעס נללתו לכל־לעולמים והוא לה‪:‬ה לך‬
‫ולזךעך לאללים ?אאז י?*דק ?ל־ל&" ל א ד ן ‪ :‬ואתה א י לעקב‬ ‫טל‬
‫ןכר ך?רי ו*מר את־מ^ות אבךהם אביך ל?דל מתנולם ואל־^אכל‬
‫ה‬
‫אתם ואל־תעש כמעשיהם ואל־תלרע אתם כי מעשילם ^ מ א וכליי־‬
‫יז‬
‫דךכילם ל כ ל ותועכה מןבתותילם‪ :‬למתים לןבתו ולשדים לשתחוו‬
‫וכין תקכרים יאכלי וכל־מעשילם ל כ ל ןשוא‪ :‬ואין כלם לב‬ ‫•ח‬
‫ללשכיל ועינילם ל א תראינה מעשיהם ואיך ללעו באמךם לעץ‬
‫אללי אלה ולאכן !כרתי א ל ואלה מושיעני ואיךלב‪ :‬ואלה א י‬ ‫יט‬
‫לעקב נעזרך אל עליון ואללי לשמלם ל?‪,‬רכך ולכיךך משמאלם‬
‫ומכל־שנגותילם‪ :‬לשכי־־לך ‪.‬יעקב א י א־־תקת אשת ככל־ןרע‬ ‫ב‬
‫א ו ת א ע ז כי כל־זךעי לברת מ ך ה א ך מ ה ‪ :‬כי ?תקזא־לם ו?ש‪$‬גת‬ ‫כא‬
‫א ע ן וכל־זךעו למלה מן‪-‬לאךמה וכל־קזאריתו ולא לןצל מלם נאיש[‬
‫?יום לדין‪ :‬ולעי?די לאלילים ולשנואים אין כל־תקוה ?ארץ לתלים‬ ‫כב‬
‫כי אל־שאל יךדי ואל־כקום לדין ילבו ואין להם ?לחכי ?אךץ‬
‫כ א ? ר לקתו ?ני־כדום מ ל ל א ר ץ ככה יקהו ?ל־עו?די לאלילים‪:‬‬

‫ו י ק ר א ‪ .‬ברומי ת ו ם פ ת ‪ :‬אברהם לבגו‪ - .‬ר א ש ק ד ו ש ‪ .‬גראה שזהו תרגום הלשון ק ד ק ד‬ ‫י‪-‬יג‬

‫‪,‬‬
‫י י ‪ -‬י ח גזיר ש ב ב ר א מ״ט כ״ו‪ - .‬מ כ ל ־ ע ו ן‪ ch. .‬מכל עונך‪ - .‬ג ב ד ת י א ת ‪ .‬בכושית אבן מין‬
‫זכר‪ .‬ולפיכך שם ה נ ו ס ח ‪ :‬אתה א ד ו נ י ‪ - .‬ו א י ן ל ב ‪ .‬ברומי‪ :‬ואין ל ב להם‪ - .‬ב ח ט א י ח ס‬ ‫מ‬
 ‫ספר היובלים כ ב כ ג ‪ -‬כ ג ו‬

‫נ נ אל־תיךא א י לעקב ואל״תלת כ ך א ? ך ל ס אל עליון ל*?ךף יב?ל־‬

‫ד י ר ל ‪ #‬ד מילףי‪ :‬ולכלת ל ד א י ת י לי ל‪#‬כן את־*בי עליו‬ ‫כי‬
‫?ארץ א ? ר נ א ה ־ ל ף ו ל ך ע ף לעולם ויקרא ? מ ו בית א?רלס‬
‫ונתן לןי ולזרעף־ לעולם בי אתה ס א ה את־כיתי ולקים את־*בי‬
‫ל א י האלהים עד־עולס ו!ר?ף ן?מף יקומו ??ל־לרות לארץ‪:‬‬
‫כד‪-‬־־כיולכל נללכל אליו מלצותו ול?רכו‪ :‬ולק‪?1‬בי ‪#‬נילם ללךו ?ב^ה‬
‫אחת ולי‪#‬ן יעקב ?תיק אברהם אבי אביו ודמיונו ולוקחו ? ב ע‬
‫כז ??בים הגילי ל ל א י ולבו עליו‪ :‬ול?ךכו ??ל־לבי ו*אבר אל ?ליי!‬
‫אלתי תבל ובורא הבל א ? ר הוצאתני מאור בשדים ללת‪-‬לי את״‬
‫ל א ד ן ל*את ל ר ? ת אולה לעולם וללקים ןרע ק ל ‪ #‬לל?רך ?לייז‬
‫כח לעולם‪ :‬ול?רך את־לעקב ראמר בני א ? ר ??ל־לכי ורלמי אקזביי‬
‫ב‬ ‫כ מ‬
‫י ולליי סקזדףי ורלביף !דולים ?ליי ועל־ךעו ?ל‪-‬ל;בים‪ :‬ואל״‬
‫תעןאי ו א ל ־ ת ^ נ ו מעתה ןעד־למי עולם וליו עיניף־ כןןתות ?ליי‬
‫ל‬
‫ועל־דעו ל ? ‪ $‬ל ו ול?ךבו ולמען * ק ד ‪ £‬את־עם־נללסף‪,? :‬לכהי‬
‫??ל־כדכוליןי מעלה ןעד־בל־למי לעולם ןתדש ?רילף ו ל א ח י‬
‫עמו ועם־דעי ??ל־רצונף עד־?ל־לר‪1‬ת לאלץ‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫ו‪?:‬ס את־*תי אצבעות ־? !ב ?ל־עיןיי ולביד את‪-‬אלתי‬ ‫בג‬
‫לאלתיס ולכס א י ו ולןזלח הליו ולי‪#‬ן ? נ ת עולם ולאלף אל״־‬
‫ב‬
‫אבוליו‪ :‬ו ? ? ל ־ ד י * כ ב ל?ק ?ליקי ולא ד ע בי־בת אברלם‬ ‫נ‬
‫אבי אביו‪ :‬וליקץ ל?קב מ?נתו ןלןה קר א?רלס בקרת רא?ד‬ ‫נ‬
‫אבי אבי ןאין עונת ולרע בי־מת א ? ך ל ס ‪ :‬ו‪:‬קם בליקוי ולרץ ו!‪3‬ל‬ ‫ד‬
‫לרבקה אמו ותלד ר?קה אל־לצלק ל?לה ו^א?ד לו וללבו נלךי‬
‫ןלעקב ע^הס ןלכיל ?לליי וילבי ול?*צאו את‪-‬אבללם שוכב מ ת ‪:‬‬
‫י ׳ ־ י ול^ל לצלק על־אי א?רלם אביי מ?!ל ול‪#‬ק־לו‪ :‬ולקול נשמע‬
‫בית א?רלם ו‪:‬קם י * א נ * ל ?ני ו!לו אל־א?רלס אביי ול?ןי ע ל ­‬

‫כלומר י‬ ‫לשים‪ - .‬ו ד מ י ו נ ו‪.‬‬ ‫בחטא־חס שחת‪ - .‬ל ש כ ן‪ .‬ג י א ‪:‬‬ ‫בו ו ב ש ג ‪ 1‬ת‪ .‬בכמה כיי‪:‬‬
‫פ ע מ י ם ‪ : A .‬שבע נ ש י ק ו ת ‪- .‬‬ ‫אשר דמה ל ו ‪ — .‬ש ב ע‬
‫פטירת אברהם וקבורתו )א׳‪-‬ח׳( — התמעטות השנים והתרבות הקלקול של בני האדם ‪ -‬חבלי משיח‬
‫ומלחמת איש באחיו וחוטאי הגוים יבאו להלחם בישראל )ט׳—כ״ה( ‪ -‬על התחדשות לימוד התורה והתחרשוח‬
‫האדם — מלכות המשיח ושלום הצדיקים )כ״ו־־ל״א(‪.‬‬
‫ד ג ל י ו ‪ .‬כך בכושי ובםורי‪ .‬השוה ברא׳ מ י ס ל״ג ויאםף דגליו‪.‬־י‬ ‫וישלח‬
‫ו י א ס ף א ל א ב ו ת י ו ‪ .‬שם כיה ח׳‪ :‬אל־עמיו‪ - .‬כ י ־ מ ת א ב ר ה ם ‪ .‬בגוםח ‪ A‬אין‬
‫אברהם‪ - .‬ו י ב ך‪ .‬בקצת כיי גוםף‪ :‬ויברכהו‪ - .‬ו ל ה ק ט י ן מ ה י ו ב ל י ם ‪ .‬ברומי‪ :‬ולהמעיט‬
 ‫ז־יח‬ ‫מפר היובלים כג‬

‫אבךהס אביו הוא וכל־כית אבךהם דבבו בכי ך ב ‪ :‬ולקבךהו‬

‫לצחק ול?כעאל א י ו כבעלת למככלה אצל ? ר ה אשתו ו?ב?הו‬
‫ארבעים יום כל־א??י ביתי ולצל׳ק ול?כעאל וכל־בנילם ובני‬
‫קטוךה ככקיכם ולכלו לבי אכל אברהם ובכיתו‪:1 :‬תי ? ל ? ה‬
‫יובלים וארכעה ?בועות ?נים כאד‪ ,‬ןשבעים ולמש ? ‪ $‬ה ויכלו‬
‫לכי לליו וללי זקן ו ? כ ע ל מ י ס ‪ :‬כי לכי ל ל י לקדמונים ה ס תשעה‬
‫ע?ר יובלים ואללי לכבול תתלו ללמעיט כ ת ? ע ה ע?ר יובלים‬
‫וללק&ין מליובלים וללןקין מדךה ןלשבע לכילם ככני העני הןדול‬
‫ןלע דרכיהם ל כ ד מ א ב ר ל ם ‪ :‬כי אברהם לכיס !ככל־כעשיו[ את‪-‬‬
‫האלהים ו‪#‬יכל צלק כל־לכי הליו ולא כלה ארכעה יובלים בלליו‬
‫ע ד בי זקן ככני לרעה ולשכע ל א י ‪ :‬וכל‪-‬ללרות א?ר ‪:‬קומו כ ע ל ה‬
‫ןעד‪-‬יום לדין לןדול לןקנו כתר כרם י ? ל י מ ו שני יובלים ותעץכס‬
‫ד ע ל ס כןקונילם ואבךה כ ל ־ ד ע ל ם ‪ :‬ובלמים ה ה ם אם־־ללך אךס‬
‫יובל ולצי יוכל ואמרו עליו לאריך ימים ולב לכיו ע כ ל וללאה‬
‫ועצב ןאין ? ל ו ם ‪ :‬בי מכה על־־מכה יכצע על־כצע ןעצב על־עצב‬
‫ורעה על־רעה וללי על־ללי וכל‪-‬מ?כט־רע כזה ה ו א ללי ואבךן‬
‫ו?לג וכפור וקך־־ת וקדתת וקר ןעני והלצות ורעב ו א ת ולרב‬
‫י?כי וכל־מכה ןעני‪ :‬כ ל ־ א ל ת יבאו כדור לרע א?ר ‪.‬ילניף‬
‫ז‬

‫את־לאךץ ?ז‪$‬אה ן נ ו ת ל כ ל ןתועכה מ כ ש י ל ם ‪ :‬אז יאמרו לכי‬

‫לקדמונים רכים עד־אלף ? ן ה ןטוכים ולנה לכי תיינו אם־ורכה‬
‫אךס ל ל י ו ת ? כ ע י ס ?כה ואם בגבורות ?מונים ? ; ה ו?לס ‪1‬רק[‬
‫רע ואין ? ל ו ס כדור לרע ל ד ‪ :‬ובליל להיא י^רי לכנים כאבותילם‬
‫ובזקנילם א ל ל לל‪$‬א וללכס ובגלל *כרי כילם ובגלל לרעת‬
‫תןדולה א ? ל ‪-‬י?‪5‬ע*י ועל־?זכס לברית א?ר כרת לל בינילם וכינו‬
‫ל ? מ ו ר ולעעזות כל־־מ^יליי ולקוליו וכל־תורתו ולא ‪:‬סורו ‪ :‬מ י ן‬
‫ו ? מ א ל ‪ :‬כי ?לם לרעי וכל־כה לדבר ך?ע וכל מעשילס־טמאת‬
‫לתועכה וכל־לרכילם ל כ ל ו^זמאה ואבדון‪ :‬לנה תאבל לארץ‬
‫כעבור כל־מעשילם ואיז ב&ע־כרם ואיד‪#‬כז בי כל־מעשילס בתש‬
‫ואבלו ?לס ילד ל ל ך ולכלכה ולעיף ו?ל־הי הים מכני בני‪-‬‬

‫ח י י ה ם ‪ - .‬ו ד ע ה ע ל ־ ר ע ה‪ .‬נ*א‪ :‬ובשורה רעה על בשורה ד ע ה ‪ - .‬ו ק ד ח ת ו‬

‫נראה פירוש המלים לפי הרומי״ ובכושי קשה לפרשן כי אין להן אח‪ - .‬ט מ‬
 ‫ספר היובלים בא כ א ‪ -‬כ ב ח‬ ‫רםד‬

‫וראיתי אני א י את־כל־כ?*ה כ ך ל א ך ם כי ל^א ורעה הוא וכל־‬ ‫כא‬

‫*דמלו‬ ‫בנשיהם ?*אל ו‪3‬א‪¥‬ל ולבל ואין־צלק כ ל ס ‪ :‬ל * ב ל ־ ל ף‬ ‫כב‬
‫בלרכילס ובעקבותילס ל א תךלף ןאל‪-‬ללטא לק‪1‬א א ת ל א י אל־‬
‫עליון ולכתיר א י ו ממף ולשיבף ביד‪-‬ת‪$‬אתף ןתלרילר א ־ ד ׳ א מ‬
‫וךעף בתתת ל*מלם ואכד שמף הר?ף בכל־לארץ‪ :‬סור בבל־‬ ‫ננ‬
‫מכשילם וככל־קזמאלם ושמר לקת אל עליון ‪?1‬שה רצנו ותישךל‬
‫כ ב ל ‪ :‬וברבף בכל־כ^שיף ולקל בכף ב&ע־צדק ככל־לאךץ‬ ‫בי‬
‫]בכל־לרות לארץ[ ןנולע * מ י ו*מף תחת ל*מלם ככל־ל‪:‬מים‪:‬‬
‫לף בני בשלום ןחזכןףי אל עליון אלתי ואלליף לעשות ךצנו‬ ‫כה‬
‫וביר כל־זר^ף ו*ארית ‪1‬רעף ללדי לרות לעולם בכל־כךכת‬
‫תצדק ו ל ד ל בלכה ככל־לארץ‪ :‬ויצא מאתי גמל ו?*כה‪:‬‬ ‫כי‬
‫וללי ב*בוע לראשון כיוכל לאלכעים וארכעה ב * נ ת *תלם‬ ‫כב‬
‫היא ת א ה אשל־כה מת אבךלס ויבאו ל‪¥‬לק ול*?עאל מבאר‬
‫* כ ע לתג את‪-‬לג לשבעות ןהוא תג סבבורים אל־אבךלם אכילס‬
‫‪*?1‬מת אבךלם בי ?או * נ י א י ו ‪ :‬כי מקני׳ רב ללצלק כבאר‬ ‫ב‬
‫* כ ע וללף לצלק לדאות את־מקנתו ו*ב אל־אביו‪ :‬ובלמים להם‬ ‫נ‬
‫בא ל*כעאל לדאות את־אביו ולבאו *נילם יחךו ולןכח לצלק ןכת‬
‫לעולה ולעל על־מןכח־אכיו א*ד ע*ה בלברון‪ :‬ולןכח זבת תוךת‬ ‫ד‬
‫ולעש מ * ת ה ־ * מ ל ת ל א י ל*מעאל אליו ותעמז רבקה ?גות לךשות‬
‫מללבול ל ל ך ש ותלנן ללעקב א ה ]לטובז ללביא לאבךלם אביו‬
‫מראשית כרי לאךאי• לב?ז יאכל וברף את־בולא ל ב ל <כרם ‪:‬מות‪:‬‬
‫ןלצחק * ל ח בלד לעקב מנחה טוא־‪ .‬ןכח תוךה נל[אבךלם למען‬ ‫ה‬
‫ל*הנה ף א כ ל ‪ :‬ויאכל ול*ל ולכלף את־האל לעליון א*ר כךא את־‬ ‫ו‬
‫לשמלם ולארץ ולעש כל־תלב לארץ ולתן לבני אדם לאבל ןל*תות‬
‫א‬ ‫ה‬
‫ולכרף את־בוראם‪ :‬ו ע ל י ל ף אללי כי לךאיתני את־ליוס הןה‬ ‫ז‬
‫לנה אני בךבאד׳ ושבעים ולמש *‪$‬ת ןקן ושכע לכים וכל־למי ליו‬
‫* ל ו ס ‪ :‬ל ף ב אויב ל א נצללני בבל א*ר נתל־לי ו ל א י כל־למי‬ ‫ח‬
‫‪ -‬תפלת אברהם ) ו ׳ ‪ -‬ט ׳ ( ‪-‬‬ ‫חגגו עם אברהם חג הביכורים בבאר שבל )א־‪-‬ד‪.‬׳(‬ ‫יצחק וישמעאל ויעקב‬ ‫כב‬
‫דברי אברהם האחרונים וברכתו ליעקב )י׳‪-‬ל׳(‪.‬‬

‫ב י ו ב ל ה א ר ב ע י ם ו א ד ב ע ה‪ ch. .‬מוסיף‪ :‬הזה‪ - .‬ש נ י ה ם‪ .‬כך בנוסח ה ר ו מ י ‪- .‬‬ ‫א‪-‬ג‬

‫ת ו ד ה ‪ .‬ברומי‪ :‬שלמים‪] - .‬ה ט ו ב[‪ .‬דק בקצת כ״י‪ - .‬ו ש ב ע י מ י ם ‪ .‬בכושי‪ :‬ומלא י מ י ם ‪- .‬‬ ‫י‪-‬ז‬
‫‪ :ch‬ושלומך‪— .‬‬ ‫נ צ ח ת נ י‪ .‬נ״א‪ :‬הפחידתני‪ — .‬ח ם ד ך‪ .‬ברומי‪ :‬רחמיך ושלומך‪ .‬גם‬ ‫ח‪-‬ט‬
‫רםה‬ ‫ם־כב‬ ‫ספר היובלים כ ב‬

‫לויי על־ליוס ל!ה‪ :‬ללי אללי לבדד על‪-‬עבךך ועל־ןרע א י ו והיה‬ ‫ט‬
‫לך ל ע ם ־ א ל ה ןנללה ככל־עמי זל^ךץ מעלה ועל־כל־למי לרות‬
‫*ארץ לכל־לעולמים‪ :‬ולקךא ללעקב י א כ ר אליו לעקב בני ‪?:‬רכף‬ ‫י‬
‫אלתי תפ!ל ואמצך לעשות־צךק וךצוכו ל א י י וכלר בך ו א ך ע ך‬
‫לליות לעם־נסלתו כךצנו כל־ללמים ואתה ‪.‬יעקב א י קרב ונשקלני‪:‬‬
‫ולקרב ולשקהו י א ב ל ? ל י י לעקב א י ו ב ל ־ א י י לאל ? ל י י ! לבל־‬ ‫יא‬
‫לעולמים ללךלך אללים זרע צדק ו מ א י ך ‪:‬קרש ככל־האךץ‬
‫ולעבדוך עמים ול*תלוו לזף?ך כל‪-‬נולם‪ :‬ח!ק ל א י ל א נ ז י ם י כ ‪ #‬ל ל‬ ‫יב‬
‫?בלנ־זלע לארץ יבכל‪1-‬ןרע שת ואז לצדקו דדכיד ולרבי איך‬
‫לליות לעבדקלש‪ :1‬ל‪$‬ךלך אל עליון את־־כל־לבךבות א ? ל ב‪,‬למי‬ ‫ינ‬
‫וא?ל ברך את־צת ואךם ‪:‬נוחו על‪-‬לאש קדוש זךעך לדורי לרות‬
‫ועד־עולם‪ :‬ןסוהךם י‪ :‬ככל‪-‬ךשע ]ן^מאה למען לככל ?ליך ככל־־‬ ‫יי‬
‫עוץ א ? ר בשגגיליך ותןקך וכר?ד ולל*ל אי* ?ל־לאדץ‪ :‬ולד*‬ ‫טי‬
‫את־כריתו עמך וללית לעם נללתו לכל‪-‬העולמים והוא לה‪:‬ה לך‬
‫ול!ךעך לאללים כאבת וב^לק בל־לבי לאדן•* ואתה א י לעקב‬ ‫טל‬
‫ן^ל דבלי ו*מר את־מצות אבךלם אביך לכדל מלנולם ואל־ו‪1‬אכל‬
‫אתם ואל־תעש במעשיהם ואל־תלרע אלם בי מכשילם קןמאה ^ ל ־‬
‫לרבילם ל ב ל ותועבה מןבתותילם‪ :‬לבתים לזבתו ולבדים לשתתוו‬ ‫יז‬
‫ובין תפןכרים יאבלי וכל־מעשילס ל כ ל ן^זןא‪ :‬ואין כלם ל ב‬ ‫יח‬
‫לתעזביל ועינילם ל א תךאץה מעעזילם ואיך ללעו באמךם לעץ‬
‫ה‬
‫אלתי א ל ו ל א ב ן !בךתי א ל ןאלה מושיעני ןאיךלב‪ :‬ואתה א י‬ ‫יט‬
‫ועקב !?ןךך אל עליון ואללי לשמלס לכגכך ולכירך משמאלם‬
‫וככל־שונגותילם‪ :‬לשכר־לך לעקב בני כךתקת אשה מכל־ןרע‬ ‫נ‬
‫בנות כנען בי כל־זךעי לכרת מ ך ה א ך מ ת ‪ :‬כי בתקןא־לס וב‪;#‬נת‬ ‫כא‬
‫א ע ן ןכל‪-‬זרעו למתת מ ך ה א ך מ ה וכל‪-‬קזאריתו ולא לןצל בלם ]אי‪[#‬‬
‫ביום לדין‪ :‬ולעי־כרי לאלילים ולשנואים אין כל־הקול ?ארץ לללים‬ ‫ככ‬
‫כי אל־שאל יללו ואל־כקום לדין ילכו ואין ללם כל־זכד כאךץ‬
‫כ א ? ר ?*קתו א י ־ כ ד ו ם בדלאדץ ככת יקלו כל־עובלי לאלילים‪:‬‬

‫ו י ק ר א ‪ .‬ברומי ת ו ם פ ת ‪ :‬אברהם ל ב נ ו ‪ - .‬ר א ש ק ד ו ש ‪ .‬נראה שזהו תרגום הלשון ק ד ק ד‬ ‫י‪-‬יג‬

‫‪,‬‬
‫י י ‪ -‬י ח נזיד ש ב ב ר א מ״ם כ״ו‪ - .‬מ כ ל ־ ע ו ן‪ ch. .‬מכל עונך‪ - .‬ג ב ד ת י א ת ‪ .‬בכושית אבן מין‬
‫זכר‪ .‬ולפיכך שם ה נ ו ס ח ‪ :‬אתה א ד ו נ י ‪ - .‬ו א י ן ל ב ‪ .‬ב ר ו מ י ‪ :‬ואין ל ב להם‪ - .‬ב ח ט א ־ ח ם‬ ‫מ‬
 ‫ספר היובלים כ ב כ ג ‪ -‬כ ג ו‬ ‫דסו‬

‫כנ אל־ליךא א י !עקב ואל־תלת כן־אכךלם אל עליון ל*כלף יכ?ל־‬

‫ל ל ך ל * ‪ #‬ה יצילך‪ :‬ולכלת הזה א י ת י לי ל*כן את־*כי עליו‬ ‫כי‬
‫כארץ א*ר נ ל ך ־ ל ך ולןךעך לעולם ולקרא *מי־ כית אבךלס‬
‫ההן לף ול!ךעף־ לעולם כי א ל ה ה א ד ‪ ,‬את־כיתי ולקים את־*כי‬
‫ל א י האלהיס עד־עולם ו!ך?ך ן*מך ‪:‬קומו ככל־לרות ל א ד ן ‪:‬‬
‫כה־־כיולכל נלדכל אליו וזלצותו ילכלכו‪1 :‬ל*כבו * נ י ל ם ללךו ככ^ה‬
‫אחת ולי*ן !?קב בחיק אבךלם אכי אביו ודמיונו ול*קהו * נ ע‬
‫כ ז‬
‫כ?כים ולגילו י ל א ו ולבו ?ליו‪ :‬ולכלכי ככל־לבי־ ף א כ ר אל *ליי?‬
‫אלתי תבל ובורא ה כ ל א*ר הוצאתני מאור כ*דים ללת־לי את־‬
‫לארץ ת*את ל ר * ת אולה לעולם וללקים ד ע ק ד * ללכלך ?ליי?‬
‫נ ח לעולם‪ :‬ולכרך את־ל?קב ויאמר בני א * י ?כל־לבי ורלמי א * כ ח ־‬
‫כ» בו ולליו ל כ ל ך ו ר ל א ף !דולים ?ליי ועל־!לעי כל־תלכים‪ :‬ואל־‬
‫ת ע ן א ו ואל־תק‪*1‬נו כ ע ל ה ועד־לכי עילם וליי עי‪$‬יך כקתות ?ליו‬
‫ו ע ל ־ ד ע י ל*כיי ילכךבי ולמען ‪$‬קד* את‪-‬עם־נלללך‪ :‬כ‪,‬רבהי‬ ‫ל‬
‫ככל־כרכוליך מ ע ל ה ועל־כל־למי לעולם ותל* בדילך ולמיןי‬
‫עמו ועם־זלעי ככל־רצונך עד־כל־לרות ל א ר ץ ‪:‬‬
‫ב‬
‫ול*ם את־*תי אצכעות ! ? ק על־עילו ולכרד א ת ח ל ת י‬ ‫בג‬
‫לאלתים ולכס א י ו ‪1‬ל*לח ה ל י ו ולי*ן * נ ת עולם ולאכף אל־‬
‫אבוליו‪ :‬ובכל‪-‬ןה ל*כב לעקב ?לילוי ולא ד ע בי־מת אבךלם‬ ‫נ‬
‫אבי אביו‪ :‬וליקץ !עקב ב*נתי ולנה קר א ב ך ל ם כ ק ר ח ראכי‬ ‫ג‬
‫אכי אבי ןאין ע ו ד וידע בי־כת א כ ך ל ם ‪ :‬ויקם מתיקו וילץ ולנד‬ ‫ד‬
‫לרבקה אמי ומלל רבקה אל־לצלק לללה וייאכל לי וילבי ולדי‬
‫ולעקב עמלם ןלכיד בלךיו וילכו ולכלאו את־אבךלס * ו כ ב מ ת ‪:‬‬
‫י ‪ - .‬ו ול&ל לצלק ע ל ־ א י אבךלם אביו ויבןל ול*ק‪-‬לו‪ :‬ולקול נ * ב ע‬
‫כית אבךלס ו‪:‬קס ל*כעאל ?נו וילך אל‪-‬אבךלס אכיו ויבןי על־‬

‫כלומר‪:‬‬ ‫לשים‪ - .‬ו ד מ י ו נ ו ‪.‬‬ ‫כ ד ‪ -‬כ ו ו ב ש ג ג ת ‪ .‬בכמה כ״י‪ :‬בחטא־חם ש ת ת ‪ - .‬ל ש כ ן ‪ .‬נ״א‪:‬‬
‫אשד דמה לו‪ — .‬ש ב ע פ ע מ י ם ‪ : A .‬שבע נשיקות‪- .‬‬
‫פטירת אברהם וקבורתו )א׳‪-‬חי( — התמעטות השנים והתרבות הקלקול ע ל בני האדם ‪ -‬חבלי משיח‬ ‫כג‬
‫ומלחמת איש באחיו וחוטאי הגוים יבאו להלחם בישראל )ט•—כ״ה( ‪ -‬על התחדשות לימוד התורה והתחדשומ‬
‫האדם — מלכות המשיח ושלום הצדיקים )כ״ו—ל״א(‪.‬‬
‫ד ג ל י ו ‪ .‬כ ך בכושי ובםודי‪ .‬השוה ברא׳ מ״ט ל״ג ויאםף דגליו‪ .‬־י‬ ‫וישלח‬ ‫א‬
‫ו י א ס ף א ל א ב ו ת י ו ‪ .‬שם כ י ה ח ׳ ‪ :‬אל־עמיו‪ - .‬כ י ־ מ ת א ב ר ה ם ‪ .‬בגוםח ‪ A‬אין‬ ‫ג‬
‫אברהם‪ - .‬ו י ב ך‪ .‬בקצת כ״י נופף‪ :‬ויברכהו‪ - .‬ו ל ה ק ט י ן מ ה י ו ב ל י ם‪ .‬ברומי‪ :‬ולהמעיט‬ ‫ח‪-‬ט‬
 ‫ספר היובלים בג ז ‪ -‬י ח‬

‫אבךהס אביו הוא וכל־כית אברלם דבבו בכי ך ב ‪ :‬ולקכרהו‬

‫לצלק ול*כעאל איו במ?רת למככלה אצל * ר ה אשתו ולב^הו‬
‫ארכעים יום כ ל ‪ -‬א * י ביתו ולצלק ול*כעאל וכל־אילם ו א י‬
‫קטוךה כמקיכס ‪1‬לכלו לכי א כ ל אבךהס ובביתו‪ :‬וללי * ל * ת‬
‫יובלים ו א ר א ך ‪* ,‬בועות *נים מאה ושבעים ולמש * ך ולכלי‬
‫לכי תליו ולתי זקן י * כ ע למים‪ :‬כי לכי ליי לקדמונים תם תשעה‬
‫ע * ר יובלים ואללי תכבול תתלו לתמעיט מ ת * ע ה ע*ר יובלים‬
‫ולהקטין מליובלים וללןקין מהךה ולשבוע ‪:‬כילם מ א י ה א י א ד ו ל‬
‫ולע לרכילם ל כ ל כ א ב ל ה ם ‪ :‬כי אבךהם לכים ]בכל־מעשיו[ את‪-‬‬
‫לאללים ו*יבל צ ד ק כל־לכי הליו ולא כלה ארכעה יובלים בלליו‬
‫ע ל כי זקן באי לרעה ול*כע ל א י ‪ :‬וכל־ללרות א*ר ‪:‬קומו כ ע ל ה‬
‫ועל‪-‬יום ללין לןדול לןקנו כתר כ ל ם לשלימו א י יובלים ותעןכס‬
‫ל ע ל ם אקונילם ואבלה כ ל ־ ד ע ל ם ‪ :‬ו א מ י ם ההם אם־לללה אךס‬
‫יוכל ולצי יוכל ואמרו עליו לאריך ‪:‬מיס ולב ‪:‬כיו עמל ותלאה‬
‫ועצב ואין * ל ו ס ‪ :‬כי מכת על־בכל יכצע על־כצע ועצב על־עצב‬
‫ורעה על־לעה וללי על‪-‬ללי וכל־מ*כט־רע כ ך היא ללי ואכדז‬
‫ו*לג יב^ל וקרת וקלתת וקר ועלי והלצות ולעב ו א ת וללב‬
‫י*בי וכל־מכה ועני‪ :‬כל־אלל ‪:‬באו כליל לרע א*ל ללניף‬
‫את־לאדן קזמאה ןנות ל כ ל ותועכל• כששילם‪ :‬אז יאמלי למי‬
‫לקדמונים לבים עד־אלף * ך וטובים ולנה לכי ליינו אם־לרכה‬
‫אךס לליות *בעים * ך ואם א ב ו ד ו ת *מונים * נ ה ו?לם ‪1‬רק[‬
‫ר ע ואין * ל ו ם בליל ל ל ע ס ! ה ‪ :‬וכדור להיא ל??לי לכנים כאבותילס‬
‫ובזקנילם א ל ל ללקזא וללכס י א ל ל אכרי כילם ו א ל ל לךעה‬
‫לגדולה א*ל ‪-‬י?*י ועל־^זכם לברית א*ר כרת לל כינילס וכינו‬
‫ל*מור ןל^שות כל־־בצוליו ולקוליו וכל־תוךתו ולא ‪:‬סורו ‪:‬מין‬
‫ו * מ א ל ‪ :‬כי ?לם לרעי וכל־כה לרבי ר * ע וכל מעשילס־^מאה‬
‫ותועכיי וכל־לרכילם לכל וקןמאה ואבדון‪ :‬לנה תאבל לארץ‬
‫כעבור כל־מעשילס ואין ב^ע־כרם ואיד*כז בי כל־מ^שילם בתש‬
‫ואבדו ?לס ! ל ד ל ל ך ולכלכה ולעיף וכל־רני ל ים ככני א י ‪-‬‬
‫ז‬

‫ע ל ־ ר ע ה ‪ .‬נ״א‪ :‬ובשורה רעה ע ל בשודה ד ע ה ‪ - .‬ו ק ד ח ת ו ק‬ ‫חייהם‪-.‬ודעה‬

‫בראה פירוש המלים לפי הדומי‪ ,‬ובכושי קשה לפרשן כי אין להן אח‪ - .‬ט פ א‬
 ‫ספר היובלים כג י ט ‪ -‬כ ד א‬ ‫רם ח‬

‫ה א ך ם ‪ :‬ןךבו אלה באלה *??ריס א א י ס ן ל ן א י ם א ן ר י ם העני‬ ‫יט‬

‫בעקזיר מ ק ל ה כ‪??$‬ד לרש * ש ר א ל ל ל ל ק ובגלל לברית כי‬
‫? ? ת ו מחוליו ובריתו ןתג ולרש ן ? ? ת ןיוכל ו?ל־מש‪$‬ט‪ :‬וקמו‬ ‫כ‬
‫בחךבות ו?מללמה ללשי?ס ללרד ולא לשובו עד־אקזר ל*<י‪1‬י‬
‫ב‬ ‫ם‬ ‫נ א‬
‫ר י ? א ד ן אלה ? א ל ה ‪ :‬ולגלים ל ד ר ך ל צ ד ק ל א ישובו‬
‫מרעלס ‪$‬י ?לס במך^ה ל ע ? ר ‪:‬קומו ל ק ל ת איש את א ? ל לרעהו‬
‫ו?שם לגדול לקראו ולא ?א‪$‬ת ולא ? ? ד ק ןטמאו א ת ־ ק ד *‬
‫לקךשים ?קזמאת לרם ת ו ע ב ל ם ‪ :‬וללה מו?ר ןלול על־מע?י לדור‬ ‫כב‬
‫ב‬
‫להוא מאת ל‪ :‬וןלןם ל ל ר ולמשא* ולשבי ולשלל ל א ? ל ה ‪ :‬ןלעיר‬ ‫כנ‬
‫עליהם את־חוקןאי לגולם א ? ר אין ‪ 9‬ל ס עלילם רלמים ול^ד ו א י‬
‫איש ל א לשאו לזקן ולנער ולאיש <יי ךעים ולבורים ת‪$‬ה ל ל ר ע‬
‫מ ? ל ־ א י האךם ועשו ?ל?ראל ל ? ס ךדוקזא ?לעקב ונ?פך ךס־רב‬
‫? א ד ן ואין מאסף ואין קומר‪ :‬א מ י ם ל ל ם ל^עקו ולקךאו וללםללו‬ ‫כד‬
‫ללצילם מלד לגולם לחוואים ואין מציל‪ :‬וללבינו ךאשי ל א י ם‬ ‫כיי‬
‫? ? י ^ ה ןןךאה לללד ? ן ־ ? ל ? ת ל ? ? ע ו ת ?זקן א ־ מ א ת ? ד ו א ? ר‬
‫ה‬

‫קומלם כ צ ך ה ובללץ‪ :‬ובלמים ל ל ם ‪:‬ללו ל א י ם לךרש ללקים‬ ‫כו‬

‫ולךרש למצות ולשוב לררר ל‪¥‬רק‪ :‬ולללו ללמיס לוגלל ולךבות‬ ‫כז‬
‫ו א י לאדם דור מדור ויום מיום עד־לקרבו ‪:‬מילם ל א ל ף ‪ #‬ד‬
‫ולמ?‪5‬ר שלים ןדול ‪©?$£‬ר ל‪:‬מים‪ :‬ואין זקן ואין ש מ ע ‪:‬מיס מי‬ ‫נח‬
‫?לס נ?רים ו א י ם לליי* וכלו ?ל־י&יהם ?שלום ובשמלה וליו‬ ‫כט‬
‫ואין שטן ואין איש רע ל א כ ל כי ?ל־‪&:‬ילם ‪:‬מי ? ל ו ם ו&ר&א‬
‫י א‬
‫י?ר?ה יליי‪ .‬א ד ל ל לר‪$‬א י‪ :‬את‪-‬ע?ךיו וךאו שלום ך ב ודשו‬ ‫ל‬
‫את־שונאילם ןלראו צדיקים ויודו ולשבחו בשמחה לעולם ועד וראו‬
‫בשןאילם כל‪-‬מש^טם ו?ל־קלללם‪ :‬ו‪:‬נותו ע^מו־תילם ^ א ך ן ןרולס‬ ‫לא‬
‫לך^ה שמלה ך‪:‬ךעו מי ל‪ :‬עו?ה מש^ט ןעו?ה ל^ד ל&אות ו ל ן ? ב ו ת‬
‫ול?ל אול?יי* ואתת מ ? ה ?תב את־תך?רים האלה כי־‪5‬ן לם‬ ‫לב‬
‫<יתובים ולעלום על־לותות ת?מלם ללרות עולם‪:‬‬
‫וללי אלרי מות אבךהס ול?רף ‪ ::‬את־לצלק ?נו ‪:1‬קס וילך‬ ‫בד‬
‫האדם•‬ ‫כ ד ‪ -‬כ ז ברומי‪ :‬בטומאה‪ - .‬ל ה צ י ל ס‪ .‬בכושי‪ :‬להנצל‪ - .‬מ צ י ל‪ .‬בכושי‪ :‬נצל‪ - .‬ו ב נ י‬
‫‪ : A‬ב ב נ י האדם‪ - .‬ע ל ־ ל ח ו ת ה ש מ י ם ‪ c t .‬מוסיף‪ :‬ל ע ד ו ת ‪- .‬‬ ‫לב‬
‫יצחק ישב על באר לחי ראי)א׳( — עשו מ כ ר בכורתו )ב׳‪-‬ד( — יצחק בגרר וענינו עם אבימלך)זז׳‪-‬ב״ז>‪-‬‬ ‫כד‬
‫יצחק קלל את פלשתים )כ״ח—ל״ב(‪.‬‬
‫רסס‬ ‫ספר היובלים כ ד ב ‪ -‬י ח‬

‫מדוברי ו י ? ב על־?אר לאי בשנת אלות לשבוע ת ש ל י ש י ליובל‬

‫תזה ? ב ע ? נ י ם ‪ :‬ו כ ? נ ת אתת כ ? ב ו ע הרביעי תתל ך ע ב ?ארץ‬ ‫כ‬
‫מ ל כ ד ל ך ע ב הראשון א ? ר הלה כימי א ? ל ל ם ‪ :‬ולןד !עקב נזיד‬ ‫ג‬
‫עךשים ולבא עשו מ ך ת ש ד ה ך ע ב ויאבד אל־!עקב אתיו ל ד ל י‬
‫בך?זיד־תתבואה הזה ‪*1‬א‪$‬ר אליו !עקב *?דיי לי ? ל ך ל ך ראשית‬
‫תלךה ו א ת ך לך ללם י&ךןךד ה ת ב ו א ה ‪ :‬ו'א‪$‬ר ע ? ו בלבו‬ ‫ד‬
‫ה?ני הולך למות ל‪$‬ה־זה לי ?כולה ראמר ל!עקב הנה ‪$‬תתי‬
‫ה ‪ -‬ו ל ך ‪ :‬ויאמר !עקב תשבעה־לי כיום ול?כע ל ו ‪ :‬ולתן !עקב לאחיו‬
‫לעשו ל ל ם ן‪$‬זיד ויאכל לשבע ול?ז עשו את־ככוךתו‪ :‬על־כן‬ ‫ז‬
‫קרא שם עשו אדום על־תנןיד האלם א ? ר נתן לו !עקב בבכךתו‪:‬‬
‫ולהי ר ע ב ?ארץ ויכא לצלק ולךד מאריכי‪ .‬כשנה השנלה לשבוע‬ ‫ח‬
‫הזה וילך א ל ־ ב ל ך ו ל ש ת י ם גללה אל־אבימלך‪ :‬ולךא אליו לי‬
‫ז‬ ‫ט‬

‫ו'א‪$‬ר אליו אל־תרל ^ ך ‪ $‬ה שב ?אלץ א ? ר אמר אליך גור‬

‫?ארץ תתיא ןלליתי עמך וכלכתיך‪ :‬כ י לך ולזלעך א ת ן את־?ל־‬ ‫י‬
‫לארץ ת*את והקימותי א ת ־ ש ? ? ת י א ? ר נשבעתי לאבךהם אביך‬
‫ו ל ר כ י ת י את־זך^ך כבי?כי תשמלם ו א ת ן לזלעך את־?ל־לארץ‬
‫ת*את‪ :‬ןהת^רכו ?זלעך כ ל גולי לארץ עקב אשר שמע אביך‬ ‫יא‬
‫?קולי ולשמר את־ל?רי וכצותי ןחקותי ו?ריתי ןעלה שמע ?קולי‬
‫י ב ‪ -‬י נ ן ש ב ?ארץ הזאת‪ :‬ו י ? ב בגלר שלשה שבעות שנים‪ :‬מצו‬
‫אכיבלך על‪-‬אדוליו ועל־אדות כל־אשר‪-‬לו לאבר ?ל־לנונע בו‬
‫יד וב?ל־אשר־לו מות למות‪ :‬ולגדל לצלק ?]ארץ[ ולשתים ולהי־לו‬
‫מקנה־רב ?קר ו^אן ונמלים ואגנות ו מ ק ך ‪ -‬ך ב ‪ :‬ולזרע ?אדץ‬ ‫טי‬
‫ו ל ש ת י ם ולעל מאה ??ריס ולגדל לצלק מ א ד ‪,‬ץקנאו בו ?לשתים•‬
‫ו?ל־ת?ארות אשר ל?רו עבדי אברלם ?חלי אבךלס סלמון‬ ‫»‬
‫?לשלים אתרי מות אבךלס ו‪:‬מלאון ע ? ר ‪ :‬ויאמר אבימלך ללצתק‬ ‫יז‬
‫ל ך מאלנו בי עצמת מ א ו מ א ד וילך לצלק כשנת אחת כשבוע‬
‫יח ת?ביעי משם ויןר ?נתל ג ך ר ‪ :‬וישובו ולתארו את־?ארות המלם‬
‫אשר ל?דו ע?רי א?ךהם אביו ולקןלמו ולשתים אתרי מות‬
‫אברלם אביו ‪1‬לקךא ללן שמות כשמות אשר־קךא להן אבךלם‬

‫נ ז י ד ־ ה ת ב ו א ה‪ .‬המתרגם קרא ביונית ‪) nvgov‬־־־תבואה( במקום ‪=) J T O Q Q O V‬אדום(‪,‬‬ ‫ג‬

‫ויצא לו נזיד התבואה )במקום נזיד האדום(‪ - .‬ד א ש י ת ה ל ד ה ‪ .‬ביאור הוא ל ב כ ו ד ת ך‬
‫י ‪ -‬ח ‪ -‬ו שלפניו‪ .‬־־ ב כ ו ד ה‪ .‬בכושי‪ :‬ראשית ה ל ד ה ‪ - .‬ל ע ש ו ‪ .‬אין בנוסח ‪ - . A‬ד ‪ ,‬נ ז י ד ה א ד ם ‪.‬‬
 ‫יט‪-‬לב‬ ‫ספר היובלים כ ד‬

‫אביו‪ :‬ולחברו ע?די־ל‪¥‬לק באר מ ל ל ולמלאי מלס חרם ולריבי‬ ‫יט‬

‫רועי גךר עם־ריעי לצלק לאמר לנו למלם לאלה ולקךא לצלק‬
‫א ת ‪ ? -‬ם לבאר לליא ק ? י כי הקשי ע א ו ‪ :‬וילכדו באר אדךת‬ ‫כ‬
‫מריבי ?ליל ולקךא לצלק ? כ ה ? א ה ו‪.‬י?תק מ ? ם וילכדו באר אלךת‬
‫ב‬ ‫א‬
‫ו ל ר י *ליל ולקךא ? ? ה רלבות ויאכל לצלק ע ל ה לךליב‬
‫כא לני ל‪ :‬ו ^ י ל ? א ח ‪ :‬ולעל מ ? ם באר ? כ ע כשנת אחת ל ? ב ו ע‬
‫כב ל ר א י י ן כייכל לאך?עים ו א ף ? ? ה ‪ :‬ויךא אליו לל כלללה להיא‬
‫בראש ל ל ך * לראשון ויא‪$‬ר אליו אני א ל ל י אבךהם אביף אל־‬
‫ליךא מי אלף אצכי יכר?היף ןלך?ה אך?ה א ת ־ ך ע ף ?חול לים‬
‫כנ כעבור א?ךלם ע ? ד י ‪ :‬ול?ן מןכל ככקוס א ? ר א ה א?ךלם אביו‬
‫ר א ש ו ך ולקךא ? ? ס לל ויקרב ק ר א לאללי א ? ך ל ס א כ י ו ‪:‬‬
‫כ ד ־ כ ה ויחגרו ? א ד ולמלאו מלם ללים‪ :‬ול?רו ע?רי לצלק ?אד שנית‬
‫ולא ?צאי מלם וילכו וינידו ללצלק כי־לא ?צאו כלם ו י א א י‬
‫כ ו‬
‫לצלק נ?כע*י כיום לזה ל כ ל א י ם וללי לנו ל ך ? ר ל ך ‪ :‬ולקךא‬
‫לצלק ? ם לכקוס להוא כאד ? כ ע כי * ם נ ? כ ע לאכיכלף‬
‫כז ולאלזת מרעהו ולהיכל שו‪$‬רו‪ :‬וירע לצלק כיום להוא כי כללץ‬
‫כח נ ? כ ע ל ל ס לעשות עכלם ? ל ו ס ‪ :‬ולקלל לצלק כיום להוא את־‬
‫‪$‬ל?תיס לאמר ארורים כ ל ? ת י ס ליום־לאף ו ל ל ת ן מכל־לנולם‬
‫לתנם אללים ל ל ‪ #‬ןלקללה ילאף ולרון ?יד לגולם לל^איס ו?לד‬
‫כט ל ל ל י ס ול?ריתוס‪ :‬ולנ^ל כ ל ך ב לאויב ו&ללליס י?ריתוס עם‪-‬‬
‫צדיקים כ מ ? ‪ $‬ט כ ת ל ת ל??לס ‪5‬י ?ריס ןשוןאים יליי ל א י‬
‫כימילם ע ל ־ ל א ך כ ל ‪ :‬ולא לשאר ללם * ל י ד וכלים מיום דין‬ ‫ל‬
‫ל ק צ ף כי ל א כ ד ולל?רית יל‪$‬ר* הלאלץ ?ל־ןרע כ ל ? ת י ס ואין‬
‫לא לכל־כ?תור ? ס ו?ארית ןרע ע ל ־ ל א ך ? ה ‪ :‬כי אס־ןס־לסק ?מלס‬
‫‪5‬‬ ‫י‬
‫מ ? ס יוריךהו ואס ל ל כ צ ? אדן מ ? ס לןלק ואם־כגולם לכללר‬
‫ם‬
‫מ ? לכרת ואם־?אול ירד ? ס ך ? ת כ ? א « ו ונס־?ם אין ? ל ו ם‬
‫לב ל ו ‪ :‬א ס ־ כ ? כ י ילך ?לד מכק‪#‬י נ?שו בלרף ילרןהו ולא ל?אר־‬

‫‪,‬‬
‫בכושי‪ :‬נזיד התבואה )ע׳ ב פ י ג ( ‪ - .‬ה ק ש ו ע מ נ ו ‪ .‬השוה ברא׳ כ י ו כ עשק כי התעשקו‬ ‫ים‬
‫כ ‪ -‬כ ב ע מ ו ‪ - .‬ו נ ג ד ל‪ .‬כך בגוםח ‪ . A‬בשאר כ״י‪ :‬ו י ג ד ל ‪ - .‬כ ח ו ל ה י ם ‪ :Ch .‬כ ע פ ר ח א ‪- . p‬‬
‫‪,‬‬
‫ו ל א ח ז ת פ ד ע ה ו‪ - .‬ת פ ס אחזת כשם פרטי‪ - .‬ש ו ם ר ו‪ .‬ברומי‪ :‬שד עבאו )וע ברא׳‬ ‫כי‬
‫״ ־ ‪ °‬י נ י ו כ ״ ו ( ‪ - .‬ג ש ב ע ל ה ם ‪ .‬ג ״ א ‪ :‬נשבעו ל ו ‪ .‬־ ה ח ת י ם ‪ .‬אין ברוב הכ״י‪ - .‬ב י מ י ה ם ‪.‬‬
‫ברומי‪ :‬בדורותם‪- .‬‬
‫‪n‬‬ ‫ספר היובלים כ ד ל ג ‪ -‬ב ה י ב‬

‫לנ לו ? ם ןזיע ??ל־לאדן כי בקללת עולם נ ל ך ‪ :‬ןען נכתב ונלרת‬

‫עליו ??*תות ת?מלם לעשות־לו ביום תדין ילחכריתי ב ד ל א ד ן ‪.‬‬
‫כ ה‬
‫ובשנת ?תלם לשבוע תזה כיובל תןה קלאה רבקה את־נעקב‬
‫א ה ותדבר אליו לאמר ?ני אל־תקת לך אשד‪ ,‬מאריג א ע ן כי‬
‫ע ? י אתיך א ? ר לקדדלו שי^י נשים א ר ע א ע ן ות?לרנה את‪-‬‬
‫דרתי ?כל־מע?ה קזמאלן כי כל־מעשיהן ץנות ןתוללות ואיךצלק‬
‫כ‬
‫כלן כי אס־ךע‪ :‬ןאלכי בני אהבתיך מאד מאד ולבי ורלמי לכרכוך‬
‫ב?ל־עת ן א ? מ ל ת תל;לה‪ :‬ועלה א י שמע בקולי ו ע ? ה לצון אמך‬ ‫נ‬
‫ואל־תקת־לך אשה מ א ו ת לאלץ הזאת כי אם־ככית אביך וממשפתת‬
‫אביך ולקהל לך א ? ה מבית אבי וברכך אל עליון וליו א י ך‬
‫דיר־צדק חלעך ק ד ו * ‪ :‬ולדבר לעקב אל־לבקה אמו ויאמר אליל‬ ‫י‬
‫א נ י אבי א ־ ת ? ע ה ? ? ע ו ת ?נים ואשד לא לחנתי ולא ננעתי‬
‫ולא אלשלי ולא ל ? ב ת י לקהת לי אשה מ?ל־ןרע בנות א ע ן ‪:‬‬
‫ה‬
‫כי זכרתי אבי את־דבלי אבךלם אבינו א?ל צוני לכל־אקת אשת‬
‫מכל־ןדע בית א ע ז כי א ם ־ א ר ע בית אבי אקת־לי א ? ה ו מ מ ? כ ל ת י ‪:‬‬
‫ו‬
‫? מ ע ת י לאי־כן כי נולדו א ו ת ל ל א אתיך ואליהן שמתי לכי‬
‫ז‬
‫לקהת מלן א ? ה ‪ :‬על־כן נ?מלתי לנכ?י כי לא־אחםא ולא־א?תית‬
‫??ל־דךכי כל־למי תלי כי על־תהוללות ותץנות חרכה אבללם אבי‬
‫לצות אולי‪ :‬ועם־כל־א?ר צוני ע?ריס ו?תלם ?נים אלה לריבני‬ ‫ח‬
‫אחי ולרכה דכריד אלי ףאמר אתי קת אשה אתת כאליות ? ת י‬
‫ט‬
‫??י ואני ל א אלפץ לעשות כמ??י אתי‪ :‬נ?כ?תי אמי לאלך‬
‫כל־למי תלי אם־אקח‪-‬לי א ? ה מזרע כל־בנות א ע ן ואם ארע לעשות‬
‫כא?ר ע ? ה אחי* אל־ליראי אמי ב^תי כי א ? ? ה רצונך ובי?ר‬
‫י א‬
‫אהלך ולא אשתית דרכי לעולם‪ :‬ות?א א י ה ת?מלכת ותכלש‬
‫אצבעות לדיל ת ? א ? ה ולכלת את־כיל ו ל כ ל ך את־לאל לעליון‬
‫א ? ר כ ל א את־ת?מלם ולירדן ו ת ל ך ל ו ת ו ך ה ו ? ב ת ‪ :‬ותא?ר ?רוך‬ ‫יכ‬
‫לל אלתים יכרוך ? מ ו לעולם ועד א ? ר ןןןן לי את־לעקב כן ‪$‬הור‬
‫תדע קדוש כי לך היא ילך לתי !לעי לכל־תלכים ככל‪-‬דרות‬

‫רבקה *ותה על יעקב שלא ישא אשר‪ .‬מבנות כ נ ד ן ) א ׳ ‪ -‬ג ׳ ( ‪ -‬מ ק ב הבטיח לישא אשה מבנות לבן‪ ,‬אע״פ‬
‫שעשו ד ג ר על ל ג ו לישא מבנות גגען )די‪-‬יי( ‪ -‬רבקה ברכה את יעקב )י״א‪-‬כיג(‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫זרע כנען‪.‬‬ ‫מבנות‬ ‫נ״א‪:‬‬ ‫כנען‪.‬‬ ‫כל־בנות‬ ‫‪ -‬מזרע‬ ‫וזרע‪.‬‬ ‫נ״א‪:‬‬ ‫וזרעך‪.‬‬
‫עדיעולם‪-.‬‬ ‫נ״א‪:‬‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫דרות‬ ‫‪ -‬בבל‬ ‫קדשו‪.‬‬ ‫שם‬ ‫וברוך‬ ‫נ״א‪:‬‬ ‫שמו‪.‬‬ ‫וברוך‬
 ‫ספר היובלים כה י ג ‪ -‬כ ו ו‬ ‫רעב‬

‫ע ‪ -‬י ד העולם‪ ? :‬י כ ה ו ל‪ :‬ףכים בהי כרכת־צדק למען אכלכהו‪ :‬יכעת‬

‫לליא לרד רוח־הקךש בפיה ותכמל את־?תי יליל על־לאש !עקב‬
‫ה‬ ‫ד‬
‫טי ותאמר‪ :‬כ י ד א ‪ £‬אי?י ? ד ק ואלמי לעולמים וברך־ או‪$‬ף מכל־‬
‫טז לרות לאלם ונתן־לף א י דדר ? ד ק ילזרעף לכתח־?דק‪ :‬ולימי•‬
‫א י ל בלליל וליי ל כ כ פ י לרתי ה א ת ו א י ל ם לרבו ולגךלו מבומבי‬
‫ם‬
‫השמלס וכחול הלם ללב מם^רם‪ :‬ולה? ל ל את־לאלץ ל ט י כ ל‬ ‫יז‬
‫הזאת כ א ? ר אמל ל ת ת לאבלהם ולזךעי אלךו כל־ללכים ולקתול׳‬
‫ה‬
‫יח לאחזת עולם• ואראה לל א י אי־כרכה בל^י א ל תרע לול^ז‬
‫י‪ °‬ללי כל־זלעל‪ :‬וכא?ר לשיבול נכש אמל בחליל מרלכל א ? ר‬
‫ללללל כן לכלבוף רחמי ושלי לכלכול וכי ולשוני לתללוף ? א ל ‪:‬‬
‫כ‬
‫וכריל יכר?ל ?ארץ תר‪$‬ר לתי למים ככל־לעולם בשמתת מ?מלם‬
‫כא ולאלץ ךשמת זלעל וביום ת ? ל ו ס תןדול לתי לו ? ל ו ם ‪ # :‬מ ל‬
‫ןזלעף לקומו לכל־העולמים וללה ל א ל העליון להם לאלתים ואל‬
‫כב עליון עכלם לשב וכלם ל א ה מקךשו לכל־לעולמות‪? :‬כלכל ?רול‬
‫כנ וכל־כשר א ? ר ?קללף בכתש ארור לללה‪ :‬ותשק־לו ותאכר אליו‬
‫יאלכף אלתי לעולמים בשמת ב ל ל ב א?ר ורלכיל ויכלכל ולכל‬
‫לבלר‪:‬‬
‫ו ב א ה תשביעית כשבוע תזה קרא לצלק את־ע?ו בנו הגדול‬ ‫כו‬
‫ויאכר אליו בני אני ז א ת י ולנה עיני כלו מלאות וליא לחנתי יום‬
‫מותי‪ :‬ועלה שא־נא ?לי *‪ TP‬וקשלל ולללף וצא לשלל ןצוךדר‬ ‫ב‬
‫לי וקח־לי א י ו^שה־לי כקועמים כ א ? ר אלכה נכשי ולביאל‪-‬לי‬
‫ואכלה ול?ר?ר נ?שי ב‪$‬לם אמות‪ :‬ורבקה שומעת כלכל לצלק‬ ‫נ‬
‫אל־ע?ו‪ :‬ולשכם עשו גויצא[ השלה לצול ולקתת ולהביא לאביו‪:‬‬ ‫ד‬
‫ותקלא רבקה את־לעקב א ה ותאכל לו לנה שמעתי את־ל?לק‬ ‫ה‬
‫אכיל מלבר עם־עשו אליל לאמל צוךה־לי ועשל־לי מקזעמיס‬
‫ולכיאה־־לי ואכדכף ל א י לל בקןלם אמות‪ :‬ועלה שמע בני בקולי‬ ‫י‬
‫לא?ר אצןןך לך־נא אל‪-‬מלעיתף ןקת־לי שני גללי עזים טובים‬

‫נפש‪-.‬‬ ‫נ פ ש ‪ .‬נ״א‪ :‬הנחת‬ ‫‪ -‬השיבות‬ ‫רותיהצדק‪.‬‬ ‫ד ו ח ־ ה ק ד ש‪ .‬נ״א‪:‬‬ ‫יד‪-‬יט‬

‫י*חק שלח את עשו ל*וד *יד )א׳‪-‬ד׳( — רבקה למדה את יעקב לקבל ברכת י*חק )ה׳—ט׳( ‪ -‬יעקב‬ ‫כי‬
‫התחמש לעשו וקבל הברכה )י־‪-‬כ׳יד( ‪ -‬עשו הביא * י ד וקבל אף הוא ברכה )כ״ה‪-‬ל״ד( ‪ -‬עשו שטם‬
‫את יעקב )ל״ה(‪.‬‬
‫צוארו‪ .‬־ ה מ ט ע מ י ם ‪.‬‬ ‫בשרו‪:A .‬‬ ‫דע‪ —.‬מ ע ר מ י‬ ‫כעושה‬ ‫כ מ ת ע ת ע ‪ .‬בכושי ד‬ ‫ייי*־‬
‫רעג‬ ‫םפר היובלים בו ז ‪ -‬כ ו‬

‫ואע*ה אולם מהעמים כא*ר אהב ולכאל לאביך וא?ל כעבור‬

‫ל?ך?ך ל א י יי ב‪$‬לם ‪:‬מות ולליל ?רוך‪*1 :‬א‪$‬ר ‪.‬יעקב אל־ר?קה‬ ‫ז־‬
‫אמו אמי ל א אחשך מאו‪$‬ה מכל א*ר יאבל אבי וא*ר ליטב‬
‫?עי}יו ואולם ‪:‬לאתי אבי כךלכיר את־קולי ויבקש ללמישני‪ :‬ןאת‬ ‫ח‬
‫ל ל א ‪ :‬ל ע ל כי חלק אני ועקזו אלי שעיר ולליתי בעץיו כמתעתע‬
‫• ועו?ה מע*ה א ? ל ל א צוני וקצף ?לי ולכאתי עלי קללה ולא‬
‫? ל ? ה ‪ :‬ותא‪$‬ר אליו לבקה אמו עלי קללתך א י אך * מ ע בקולי‪:‬‬ ‫ט‬
‫‪1‬ל*מע לעקב בקול רבקה אמו וילך ולקח * נ י !ללי עןים טובים‬
‫ושמנים ולביאם לאמו ותעש אולם אמו כאשר יאלב‪ :‬ותקח רבקה‬ ‫יא‬
‫א ת ־ א ל י עעזו א ה א ד ו ל ל ל ? ד ו ת אשר אלת כ?לת ותלכש את־‬
‫לעקב אצלה ואת‪-‬ערות גללי לעזים שמה על־לךיו ועל־מעךמי‬
‫ב*רו‪ :‬ותתן את־למ^עמים ולללם א*ר ע * ל ה ?לד לעקב א ה ‪:‬‬ ‫יכ‬
‫יג ו יבא אל־אביו ר א ? ר לנה אני א ך ?שיתי כאשל ל כ ל ל אלי קום־‬ ‫ד‬

‫ה‬
‫י י ?א ש ? וא?לה אבי מצילי לכעבור ל?לכני נ?שך‪ :‬לא?ר לצלק‬
‫ט‬
‫אל‪-‬בנו מה־זה ??ה מתלת למצא א י ‪ :‬ויא?ר ‪.‬יעקב כי הקלה‬ ‫י‬
‫טל אלליך ל א י ‪ :‬ו*א‪$‬ר לצלק קרב אלי ואמשך בני תאלה הוא עשו‬
‫• י ז ־ י ח א י אם‪-‬לא‪ :‬ולנש לעקב אל־לצלק אביו ולמשהו ויאמר‪ :‬הקול קול‬
‫לעקב וסירים לדי עשו ולא לכירו כי מךל*מלס הללה שו?ה‬
‫]‬
‫להעביר רוחי ולא לדע יצלק כי ]ליו[ יךיו ? ל ד י ומידי עשו‬
‫*ט לשעיר לכעבור ל?רכו‪*1 :‬א‪$‬ד אלה־ןה א י עשו ויאכר אני א ך‬
‫ד א ? ר לגישה לי ןא?לה מציךך בני כ?בור ל?ך?ך נ?שי‪ :‬וין ‪ 0‬־‬ ‫כ‬
‫כא לו מהעמים ויאכל ולבא לו יין ולשל‪ :‬ויא^ר אליו לצלק אביו‬
‫כ כ ג*ה ושקה־לי בני ולן* ול*ק־לו‪ :‬ולדת את־ריל א ל י ו ול?‪,‬רכהו‬
‫כנ ויאמר לנל ליל א י ?דית תשרה א*ר בלבו ל‪ ::‬וללךלך אלליס‬
‫נףוכף לך[ מ ט ל השמלס ומטל ה א ך ן ןלב לגן ולצלר נלבה־לך‬
‫כ ד וע?לוך עמים ול*תלוו לך ל א מ י ס ‪ :‬חוה !ביר לאחיך ולשתחוו לך‬
‫בני אמך ובל־תבךכות אשל כ‪,‬רכני יי וא*ל כלך את‪-‬אבלהס אבי‬
‫כה לליו לך ולזלעך עד־עולם או רליך ארור ומכלביך ? ר ו ך ‪ :‬וללי‬
‫ז‬

‫כא*ר כלה לצלק ל?לך את־לעקב בנו וללי אללי צאת לעקב מאת‬
‫כ‬
‫לצלק אביו ול?תלר ועשו אתיו כא מצירו‪ :‬ולעש נס הוא מ ו ע כ י ם‬ ‫י‬

‫בבדא׳‬ ‫וכ[ידי‪ .‬כך בקצת כ ״ י ‪ .‬־ ו י ו ם י ף ל ך ‪ .‬אין‬ ‫י ד י ו כ]ידיו‬ ‫״ח־־ע בכושי‪ :‬ה ת ב ש י ל ‪ 1 - .‬ה י ו [‬
 ‫ספר היובלים כו כז־־כז ו‬

‫ויבא לאביו ו'א‪$‬ר לאביו קוס אבי ואבל בצדי לכעבור ל?‪,‬רכר‬
‫כל נ ? ? ף ‪ :‬ו'א?ר ל‪¥‬לק אביו בי־אלה ויאבד אליי אני א ף ?בוךף‬
‫כ ח‬
‫ע ? י ??יהי כ א ? ר ? ר א י ‪ :‬וילרד לצלק ל ך ך ה ?דולה ? א ד ויאבד‬
‫בבל ב ^ ך ס לבוא‬ ‫ואכל‬‫מי־הוא א ? ר ל?א לצוד ולצד לי ולבא‬
‫ה‬ ‫כ ט‬
‫וא?‪,‬רכ י ברוך לתי היא ו?ל־!ךעו ע ד ־ ע ו ל ם ‪ :‬ולתי כ ? מ ע ע ? ו את־‬
‫צ?קה ?דולה ו?ךת ע ד ־ ? א ד ו'א?ר לאביו‬ ‫דברי ‪ P W‬א?יי‬
‫ל‬
‫?‪,‬רמי גס־אני א ב י ‪ :‬ויאבד אליו ? א אתיף ?ברקות ולקח את־‬
‫גךבוליף ויאבד עתה לד?תי ל ? ה קךא שמו !?קב מ ד ‪? .‬קבני‬
‫זה פע?לם ר א ? י ת את־בכוךתי לקח ועלה לקח ‪3‬ם־את־בך?תי‪:‬‬
‫לא ו'א?ר ל ל א ־ א צ ל ל לי ?ך?ה אבי ולעז לצלק ו*א?ר ל ע ? ו ת ן ! ב י ר‬
‫? מ ת י י ל ד ובל־אליו ?תתי לו להיות לו ל??דיס ורב ד!ן ןתיר*‬
‫לב ולצלד ‪9‬מ?תיו ולך מד‪-‬־ך‪ ,‬א ? ? ה ע ל ה א י ‪ :‬ו'א?ר ע ? י לל?ליו‬
‫אביו הבך?ה אתת תיא ל ך אבי ? ג כ נ י ‪ 3‬ם ־ א י אבי וי?א ע ? ו‬
‫לנ את־קולו ‪?!1‬ך‪ :‬ו‪.‬יען לצלק ויאבד אליו מ ה ב‪$‬ל ל א ח לללת‬
‫מ ו ? ? ף ומטל ת?מלס מ ? ל ‪ :‬ןעל־תךבך תחלה ואת־אתיך ת ? ב ד‬ ‫יי‬
‫וליד‪ .‬כ א ? ר ל א תא^ת ו?רקל ? ל ו מ ע ל צ}אךף ולק‪1‬אל תקוא‬
‫לי‪ -‬א ת ו‪?5‬רת ?ל־זרעף מתתת ת?‪$‬לם‪ :‬ול?נ&ם ע ? ו את־!?קב ע ל ‪-‬‬
‫ת?ך?ה א ? ר ב‪,‬רבו אביו ויאבד ? ל ב ו ע‪$‬ת לקרבו למי אבל אבי‬
‫ואתך;ה את־יעקב א ת י ‪:‬‬
‫ויןד לר?קה כללום את־ד?רי ע ? ו א ה תןדול ו ת ? ל ת רבקה‬ ‫בז‬
‫והקךא ל!?קב א ה תקטן וו*א?ר אליו‪ :‬מ ה ע ? ו אחיך מ א ת ם‬ ‫ב‬
‫ל ף ל ו מ ^ ף ‪ :‬ועלה ? מ ע ?קולי קוס ו?רח א ל ־ ל א אחי ול‪?#‬ל‬ ‫נ‬
‫עמו יביס אלדיס עד־^זוב ל מ ת אחיף ו??ךה ל?תו ממף ן ? כ ח‬
‫את א ? ר ־ ? ? י ל לו ן ? ל ל ת י ולקלליף מ ? ס ‪ :‬ו'א‪$‬ר !?כ[ב ל א איךא‬ ‫י‬
‫אס־לכקש לוהך‪?2‬י אלרג אתו‪ :‬וו*א?ר לו ל א א ? כ ל את־?ני א י‬ ‫ה‬
‫יום א ל ד ‪ :‬ו'א‪$‬ר י?ל‪,‬ב לר?קה אמו הןה לרעל בי ןקן אבי ןלא־‬ ‫י‬

‫בכושי‪-.‬‬ ‫ויאמר אין‬ ‫ויאכל‪ - .‬ו י א מ ר ע ת ה ‪.‬‬ ‫יקום אבי‬ ‫‪ -‬ק ו ם א ב י ו א כ ל‪ .‬ג״א‪:‬‬ ‫־ל כ ״ ז ‪.‬‬
‫גיא‪:‬‬ ‫‪ -‬ויש ט ם ע ש ו את‪.‬‬ ‫תגדל‪.‬‬ ‫ת א ב ה ‪ .‬גיא‪:‬‬ ‫‪ -‬ל א‬ ‫הלדה‪.‬‬ ‫ראשית‬ ‫•לח ר א ש י ת ‪ .‬נ י א ‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫יעקב‪.‬‬ ‫ויאיים ע ש י ע ל‬
‫חרדה לגורלו של יעקב ועודדה את י‪1‬חק לשלחו לארם )«׳‪-‬י״ב( ‪ -‬י‪1‬חק נחם את רבקה לרגל‬ ‫רבקה‬
‫הליכתו ״ ל מ ק ב ) י ״ ג ‪ -‬י ״ ח ( ‪ -‬חלומו של יעקב ונדרו בבית אל )י״ט—כ״ז(‪.‬‬
‫שדי‪,‬‬ ‫ואךא‪-.‬ואל‬ ‫בכושי‪:‬‬ ‫‪ -‬ולא‪-‬יראה‪.‬‬ ‫חרגה‪.‬‬ ‫תוספת‪:‬‬ ‫‪A‬‬ ‫א ל י ל ב ן אחי‪.‬‬ ‫י«‬
 ‫ספר היובלים בז ז ‪ -‬כ ב‬

‫יראה בי ?בדו עיןיו ןאס־?!?תיו רע להלה ?עי?יו בי אעץאו ןאלך‬

‫בבם וקצף אבי וקללני ל א אלך ואם־־‪#:‬לסני רק־אז א ל ך ‪1 :‬ז*אבר‬ ‫ז‬
‫ר?קה ליעקב אני אבא ואדבר עבו ושללך‪ :‬ולבא ר?קה ו ל ד ב ר‬ ‫זז‬
‫ת‬
‫לקח לי ע*י ל}?ים‬ ‫אל־ל‪¥‬לק קצתי ?תלי מ‪#‬תי בנות ח‬
‫ואס לקדדלו ‪.‬יעקב א ? ה מבנות א ע ן ל?ה־לי תלים בי ךעות סן‬
‫בנות ארץ אעז‪ :‬ולקרא לצלק את־לעקב א ו ולברך אותו ולצוהו‬ ‫ע‬
‫‪4‬‬
‫ו אכר ל ו ‪ :‬לא לקח־לך א*ה מ?ל‪?-‬נות אען קום לך *דןד‪.‬‬
‫אךם אל־בית אבי אכך בית בתואל וקח־לך מ ? ם א ? ה מבנות‬
‫‪ ¥‬א‬
‫ל?ז אחי א ? ך ‪ :‬ואל ש ד י ‪ ? :‬ר ך אילך ומרד ולר?ך ולליל לקתל‬
‫עבים וללךלך את־־כךבות א ב ך ל ם אבי לך ול‪1‬ךעך אלדיך לר^זלך‬
‫את־אדץ מגוריך ו?ל‪-‬לאדץ א*ר ?תן ל‪ :‬לאבךלם ל ך א י ? * ל ו ם ‪:‬‬
‫ו‪#:‬לת לצלק א ת ־ ל ע ק ב ! י ל ך כ ך ך אךס א ל ־ ל א ? ך ? ת ו א ל לארבי‬ ‫יב‬
‫אתי רבקה אס ל ע ק ב ‪ :‬וימי אתרי א*ר קם ל ע ק ב לל?ת כ ד ך‬ ‫ינ‬
‫א ך ס וללעצב רות רבקה אחרי לכת א ה ו ת ב ך ‪ :‬ויאבר לצלק‬ ‫יי‬
‫אל־רבקת אתותי אל־תבבי על־אדות לעקב בני בי ? * ל ו ס ילך‬
‫ו?*לום ‪ :‬ש ו ב ‪ :‬אל עליון ל*?רנו מכל־ךע וללה ע מ ו בי ל א‬ ‫מי‬
‫‪m‬‬
‫נעזבהו כל־למי ס ל י ו ‪ :‬בי ראיתי בי לצלית ‪ ::‬את־דראו ??ל־א*ר‬
‫נלך עד־שובו א ל י נ ו ב * ל ר ס ו ך א ץ ה ו ? * ל ו ם ‪ :‬אל־תיראי בעבורו‬ ‫יל‬
‫אתותי בי ל*רה דרכו ואיש לביס ו‪5‬א?ן הוא ולא יאבד אל­‬
‫ת ? כ י ‪ :‬ולנתס לצלק את־רבקה על־>*דות י?קב א ה ו‪?:‬ךבהו‪:‬‬ ‫יה‬
‫ויצא ל ע ק ב מבאר שבע ללכת ל ר ך בשנת אחת בשבוע ל*ני‬ ‫י»‬
‫ביובל לארכעים ןארכעה ויבא אל־לוז אשר כלריס א*ר סיא‬
‫בית‪-‬אל בראש ל ח ד ש לראשון כ * ב ו ע ס ך ו‪:‬בא אל־לכקוס‬
‫כזו־ב ולסר בדלדרר א ך ? ה לדרך בל‪:‬לה תהוא וליש? שם כי­‬
‫כ א ל * ? ש ‪ :‬ולקח ב א א י ל?קוס להוא ו ‪ :‬ש י א ה תתת לעץ סהוא‬ ‫?‬
‫ןדייא י י ל ד לבדו ולי*ן‪ :‬ו!ללס כל‪:‬לה סהוא ללום ולנה ?לס‬ ‫בא‬
‫?‪ *V‬אר?ה וראשו מניע ס*?לכה ולנה מלאכי ל‪ :‬ע ו ל י ם ויורדים‬
‫ב ו ולנה ל‪ :‬נ?ב ?ליו‪ :‬ו*א?ר י‪ :‬א ל ־ י ע ק ב אני ל‪ :‬אללי א ב ך ה ם‬ ‫כב‬
‫ב‬
‫אביך ואלמי ל?לק לארץ א*ר א ל ה * ו כ *ליל לך א א ן ה‬

‫כך ‪ . A‬בשאר כ״י‪ :‬ואלהי השמים‪ - .‬ה א ר מ י‪ .‬בכושי כ ת ו ב ‪ :‬הסורי‪ - .‬ב ג ה‪ .‬ג״‬
‫ל ב נ ה ‪ - .‬נ צ ב ע ל י ו ‪ .‬לפי הכושי פירושו‪ :‬נצב על ה ס ל ם ‪ - .‬א ת ה ש ו כ ב ‪ .‬בכושי‪ :‬א ו‬
 ‫ספר היובלים בז כ ג ‪ -‬כ ח ו‬ ‫רעי‬

‫ולזל?ך אחליף‪ :‬וליה זלעך ?חיל ל ים וכלצל ‪ $ :‬ה וקלכל ^פוןדז‬

‫ז‬ ‫כנ‬
‫ו‪?3‬כה וללכלבו בך כל־אלצות לגולם ובזר*ל‪ :‬ןלונה אצכי‬ ‫כד‬
‫ו*מךתיך ב כ ל א * ל ־ ת ל ך ולשיביתיך א ל ־ ל א ד ן לזאת ב*לוס כי‬
‫ל א אעזבך עד־א*ר אם־עשיתי את־כל־א*ל לכרתי ל ל ‪ :‬ולי*ן‬ ‫כי‪.‬‬
‫לעקב את־שנתו ‪*1‬א‪$‬ר אכן כית יי לכקוס תןת ואצכי ל א יךעתי‬
‫מירא ויאכל בירא למקום תזה אין *את כי כ י ת אללים הוא וןה‬
‫* ע ל לשמלס‪ :‬ולשכם לעקב כ ^ ק ל ולקח אכן כראשיליו ולקיכול‬ ‫כי‬
‫כ צ כ ה לאות במקום תהוא ולצק * כ ן על־־לאשה ולקלא את־*ם‬
‫המקום להוא כית־אל ו ל ל א ש ו ך * ‪ $‬ה לוז כ * ס הארץ‪ :‬ולדל לעקב‬ ‫כז‬
‫‪3‬לר לל‪ :‬לאמל אם־להלה לל עכדי ו * כ ת י ב ד ל ף ת ך א*ר אצכי‬
‫הולך בו ןנתךלי ל‪ :‬לתם לאכל ו א ד ללבש ו*בתי כית אכי‬
‫ב*לוס ןל‪:‬ה ל‪ :‬לי לאללים ול‪-‬אכן לזאת א*ר־*מתי מצכה ככקום‬
‫תזה לאות ת ל ‪ :‬ל כ י ת אלהיס וכל א * ל ת ל ך ל י אעשלנו לך א ל ל י ‪:‬‬
‫‪1‬ל*א רגליו וללך אלץ לקדם א ל ־ ל א אתי רבקה אמו ולדד‬ ‫כח‬
‫אתו ולעבד אתו ב ל ל ל כתו * ב ו ע א ל ד ‪ :‬ו כ ש ך ל ר א ש ו ך כ * ב ו ע‬ ‫כ‬
‫ת*לי*י אמר אליו ל כ ה את‪-‬אשתי א*ר כ ה עבדתיך * כ ע * נ י ם‬
‫דאמר לכן ללעקב אני א ‪ $‬ך ל ך את‪-‬אשלך‪ :‬ולעש לכן מ * ^ ת‬ ‫נ‬
‫ולקת את־לאה בתו לןדולה וללנה ללעקב לא*ה וללךלה א ת ‪-‬‬
‫זלכי• * כ ל ת ו לשכלה ולעקב לא לרע כי ל * ב כי ר ל ל ־ ל י א ‪;1 :‬ב*‬ ‫ד‬
‫אליל ולנה ליא לאה וללר אף _י‪$‬קב ב ל א ויאכר אליו ל מ ת‬
‫?שיל א א ת ל ל א ב ל ל ל ?כלליך ולא בלאה ל<‪<$‬ה רמילני ק ת‬
‫את־בתך ואלך כי הרעיל א * ל ? * י ל ־ ל י ‪ :‬כי א ל ב ל?קב א ת ‪-‬‬ ‫ה‬
‫ל ל ל מלאה כי עיני לאה רבות ולק כ ל א ל ?אה מ א ל ועיני ר ת ל‬
‫‪:‬פות ו ל ל י ‪ :‬כ ת כלאה ותאר מ א ל ‪ :‬ויאכל לכן אל‪-‬לעקב לא־ל?*ה‬ ‫ו‬
‫כן באלצנו ל ת ת לבעילה ל א י ל ב כ י ל ה ‪ :‬ןלא ‪ * :‬ל ל?שות־כן כי‬ ‫ז‬
‫כן הוקם וכתוב ב^תות לשמלם כי לא־לתן איש את־כתו לבעירה‬
‫לכני לבכילה כי אם את־לבכיךה יקדים ל ת ת ואתליל את־לצעירה‬

‫» ‪ -‬כ ח ישן‪ - .‬כ ח ו ל ה י ם ‪ .‬נ״א‪ :‬כעפר ה א ר ץ ‪ - .‬ו י י ש ן י ע ק ב א ת ־ ש נ ת ו ‪ ch. .‬מ ת ד ג ם ‪:‬‬

‫וייקץ יעקב משנתו‪ .‬ואין לתיקון זה שום יסוד‪ .‬כי יעקב מדבר כל דבריו בחלום‪ .‬כ נ ר א ה‬
‫מן הפסוק הבא‪ - .‬מ ד א ש ו ת י ו‪ .‬נ ״ א ‪ :‬אשר שם מראשותיו‪- .‬‬ ‫כי‬
‫מ ק ב נשא את לאה ואת רחל )א׳‪-‬י׳( ‪ -‬בניו שנולדו לו מלאה ורחל ושפחותיהן )י״א‪-‬כ״ד( — יעקב‬ ‫כח‬
‫ר*ד‪ .‬לעזב את לבן והסכים להשאר בתנאים שהתנה )כ״ה‪-‬כ״ח( — יעקב העשיר )כ״ט‪-‬ל׳(‪.‬‬
‫יעז‬ ‫ספר היובלים כח ז ‪ -‬כ א‬

‫ן־לאיש אשר ! ? ? ה ‪11‬את‪ 1‬ל?לו ?ליי בעבורו לשכלכל ןאין איש‬

‫א ? ר ! ? ? ה ולצדק כי רע ל מ ע ? ה הזה לאי ל‪ ::‬ואלה צו את‪-‬‬
‫א י לשלאל ויעשו את־ללכר הזה ןאל־לשאו ואל־לתנו את־לצעיךה‬
‫כ כ ל ם לתני ראשונה את־לבכיךת הי ל ע מאד הוא‪ :‬ויאמר לכן אל‪-‬‬
‫ועקב לעברו שבעת למי ל מ ? ל ה א ? ר ל*את ואלן־לל את‪-‬ללל‬
‫ו?בלת לי עוד שבע ?נים ולעיל את־צאני כ א ? ר עשית כ ? ב ו ע‬
‫לראשון‪ :‬וביום א ? ר עברו שבעת ‪:‬כי משתה לאה ?תן לכן את‪-‬‬
‫ל ת ל ללעקב לכען לעכד־לו שבוע שנים שנית ולמן ללתל את‪-‬‬
‫בלהה אתות זלכה לשכחה‪ :‬ולעבד עוד שבע שנים בלתל כי לאה‬
‫נ א ה ־ ל ו תןס‪ :‬ולכלת ל‪ :‬את־ךלם לאה ו ת ל ד ותלד ללעקב בן‬
‫ולקלא את־שמו לאובן באלכעה ע ? ר ללרש תלשיעי בש?ה‬
‫הלאשו?ה ל ? ב ו ע השלישי‪ :‬ןללס ל ח ל נ א ר כי לאה יי כי שנואה‬
‫לאה ולתל ת א ת ב ‪ :‬ו‪:‬בא ל?קב עוד אל־לאה ותתר ותלל ללעכןב‬
‫בן שני ולקלא את‪-‬שמו ?מעון בעשלים ןאלד ל ל ל ש לעשילי‬
‫וכיאה לשלישית ל ? ב ו ע תזה‪ :‬ולבא לעקב עוד אל‪-‬לאה ותתר‬
‫ותלד לו בן ?לישי ולקךא ? מ ו לוי בלאש תללש לראשון ב ? נ ת‬
‫? ש ל ? ב ו ע תהוא‪ :‬ולבא לעקב עוד אל‪-‬לאה ותלד ותלד‪-‬לו עוד‬
‫בן לביעי ולקלא ? מ ו יהולה ב ל מ ? ה עשר לחלש תשלישי כ ? נ ת‬
‫אתת ל ? ב י ע ללביעי‪ :‬ובכל־ןה אאה ל ת ל בלאה כי־תיא ל א ‪:‬לךה‬
‫וייאכל ליעקב לכל־לי בן ויאכל לה ל?קב לאני א ? ת י ככף כלי‬
‫כ א ל לאנכי עזבתיל‪ :‬וללי בלאות ל ת ל כי ‪ :‬ל ל ה לאה אלכעה‬
‫כניס ללעקב את־־לאיכן ו?מעון ךלךי ויהולל ותאכר אליו בא אל‪-‬‬
‫כ ל ל ה ?כלתי ןלללה ן‪:‬לךה־לי בן‪ :‬ולבא אליל ותתל ותלד־לו‬
‫בן ותקלא ? מ ו ךן ב ת ? ע ה ל ל ל ש לששי ב ? נ ת שש בשבוע‬
‫לשלישי‪ :‬ויבא לעקב עוד ?נית אל‪-‬בללה ותלר ותלל בן שני‬
‫לנעקב ותקלא לתל את־?מי נכללי ב ל כ ? ה לתלש לשביעי בשנה‬
‫לשנית לשביע ללביעי‪ :‬ןכלאות לאה כי עמלה מללת ולקנא‬
‫תיא בלתל ותתן את־זלכה שכללה ללעקב לאשה ותלל ותלד‬
‫בן ותקלא ? מ י ןל ב?ניס עשר לחלש לשמיני כ ? נ ה תשלישית‬
‫ב ? ב י ע ללכיעי‪ :‬ולבא עוד אליל ותלד והלל לי בן שני ותקלא‬

‫ב ן ‪ .‬נ״א‪ :‬הבה־לי בנים‪ - .‬ברומי יש ב ת ח ל ת פ י י ח ‪ :‬וחתן לו את־בלהה‬ ‫הנחילי‬

 ‫ס פ ר היובלים כ ח כ ב ‪ -‬כ ט ה‬ ‫רעח‬

‫לאה א ת ־ * מ ו א * ר כ*;י ל ח ל ש ל א ת ד ? ? ר כ * ך ‪ ,‬תלמי*ית‬

‫ב*ביע לרביעי‪ :‬ו‪:‬בא _י‪$‬קב אל‪-‬לאה ותבור ותלד ללעקב ו ה ק י א‬ ‫כב‬
‫ש‬
‫א ת ‪ * -‬מ ו ל * כ ל ?רביעי ל ^ ל ש תלבישי כ * ך לרביעית ל * ב י ע‬
‫כ נ‬
‫לרביעי ו ת א ה ו ל א ו א ת ‪ :‬ויבא יעקב עוד אליל ותתר ו ת ל ד לאומים‬
‫בז ובת ותקלא את־*מי ן?לון ןסבת * ? ה דיןי• ‪1‬י*ב?ת ל ל ל ש‬
‫כי ס*כיעי ב א ה ת * * י ת כ * ב י ע ללביעי‪ :‬ולללם י‪ :‬א ת ־ ל ת ל ו ל א ד‬
‫את־רלכל ותתל ותלל בן ותקלא * מ ו ייםף ב א ל ל ל ח ל ש ללביעי‬
‫כיי כ * ד ס * * י ת כ * ב י ע להיא ללביעי‪ :‬וללי ביבי ל ל ד ת את־יי־כף‬
‫ויאכל ועקב א ל ־ ל א ל ד ל י את־ן*י ו א ת ־ א י ואלכה אל־לצלק אבי‬
‫ןאע*ה־לי כלת בי בליתי *גותי א * ל ?כלתיף כ * ת י א ו ל י ף‬
‫לי ואלכה אל‪-‬כית א ב י ‪ :‬ויאאי לכן אל־יעקב * כ י ׳ עכדי בשכרל‬
‫כל ולעה לי * ; י ת א ^ ל ד י ו ל ק ל ל * כ ד ל ‪ :‬ולרכרי בינילס כי ללד‬
‫לי * כ ל ו כ ל ‪ * -‬ה א ״ ל כ כ ש י ם וכךלעןיס כ ל ־ * ה חום ו<כלוא ולכן‬
‫כ ח‬
‫א * ל לולל ל ל ד * כ ר ו ‪ :‬ו ת ל ף ך כל־לצאן ?קדים ?קדים ובלואים‬
‫ו ת ל ד ך ל‪6‬גאן ש;ית כמולן ונלליז כ ל א ק ד ללעקב וא*ר איןם‬
‫כט ?קלים ל ל א ‪ :‬ולרב כ א ד ‪ ,‬לעקב מאד וללי לו כ ק ד ןצאן ואתנות‬
‫ובמלים ובכדים ו * כ ת ו ת ‪ :‬ולאאו לכן ו א י ו ביעקב מ * ב לכן את־‬ ‫ל‬
‫*אנו מ א י ולכט־בו ל ל ע ה ‪:‬‬
‫ולתי בא*ר יללה ל ת ל את־יוםף וילל לכן לגז את־צאנו בי‬ ‫כט‬
‫לתוקיס תם ב א ו מ ל ל ל * ל * ה ‪ :‬מ י ם ‪ :‬וללא י?קב בי ל ל ל ל א‬ ‫ב‬
‫לגז את־צאנו ולקךא ל?קב ללאה י ל ל ל ל וללבל ע ל ־ ל א ללכת עמו‬
‫אל^ה א ע ן ‪ :‬כי אמל ללן את כ ל ־ א * ל לאת כללום וכל‪-‬א*ר‬ ‫נ‬
‫ןאמר־לו כ י ‪ :‬ש ו ב בית אביו ו ת א כ ל ך אליי א ל ־ כ ל ־ א * ל תלך אלה‬
‫א ל ף ג ל ל ‪ :‬ו‪:‬כךל לעקב את אלתי אביו ל?לק ואללי אבללם אבי‬ ‫י‬
‫אביו ול*א את־?*יו ןאת־איו ולקח א ת ־ כ ל ־ מ א ה ו ולעבר א ת ־ א ה ר‬
‫ה*א א ד ן תןלעד ולכתר לעקב את‪1‬־א*ר ב[לבי בלכן ולא לןיד־‬
‫ל ו ‪ :‬ו כ * ך ס*ביעית ב * ב י ע ללביעי * ם לעקב א י י סולעךה‬ ‫יי‬

‫ב כ י י ‪ :‬ה י ת ה עקרה‪ — .‬ו ט ל ו א‪ .‬כ ך צ״ל‪ ,‬ובכושי‪:‬‬ ‫מלדת‪.‬‬ ‫שפחתה לו לאשה‪ - .‬ע פ ר ה‬ ‫כ‪-‬מ‬
‫‪-‬‬ ‫בכלל‪ .‬הנופח הכושי משובש כאן‪.‬‬ ‫ונקר‪.‬‬

‫יעקב הלך בחשאי מעם לבן ולבן רדף אחריו )אי‪-‬ו׳( ‪ -‬ברית יעקב ולבן )ז׳‪-‬זו•( ‪ -‬על מקומות הא»ורי‬ ‫כט‬
‫שנחרבו )םי‪-‬י״א( ‪ -‬לבן הלך למקומו )י״ב( ‪ -‬יעקב השלים עם עשו )י״ג( ‪ -‬יעקב היה שולח מזוגות‬
‫אל הוריו ארבע •עמים בשנה ועשו התישב בהר שעיר )י״ד‪-‬כ׳(‪.‬‬
 ‫סםר היובלים כ ט ו׳‪-‬כ‬

‫כ ל ך ש הראשון ?עשרים ואלד בי מדלף ל א אלריו ו י מ א את‪-‬‬

‫‪.‬יעקב ?סר לנלעד כ ל ד ש ת*לי‪#‬י כ * ל * ה ?*ר ב ו ‪ :‬ולא ?לנו‬
‫ל‪ :‬להרע ל‪.‬יעקב בי נראה אליו כללום ללללה ולדבר ל א אל־‬
‫‪.‬יעקב‪ :‬ומלמטה עשר ללכים ההם ע*ה ‪.‬יעקב משיגה ל ל א ולכל‪-‬‬
‫סכאיס עמו ול*כע ‪.‬יעקב ל ל א בלם ההוא ולכן ל‪.‬יעקב אם־_יעבר‬
‫א ל ד כ*נילס לךעת את־־תר ל ן ל ע ד ‪ :‬ולעש * ם גל ןדול לעדות‬
‫על־כן נקך« *ם ל א ך ס תהוא גלעד ‪23‬ל ת ן ה ‪ :‬ךאולס לראשוןה‬
‫קראי לארץ לןל?ד ארץ ךכאים כי ארץ רכאים תיא ולרות‬
‫רכאיס ע?קיס ע*ר כא‪$‬ה ול‪#‬ע כא‪$‬ה ושמו?ה כ א כ ה ע ד ־ * כ ע‬
‫כ א כ ה ?בהם‪ :‬ומו*בולילס הארץ אי־עמון עד־תד־לךמון ובית‬
‫מלכולם קרנלס וע*לרות ואדרעי וכישור ואגן‪ :‬ולשכילס לל ב א י‬
‫רע כעעזיהם כי עו*י' רע ליו ולשבו‪ -‬האמורים תלתילם רעים‬
‫ותנאים ואין כיוס עם א*ר השלים כל־לקואילם ואין ללס ארך‬
‫לכיס ? א ר ץ ‪ :‬וי‪#‬לת י?קב את־לכז גילך כד?ה ארס ארץ קרם‬
‫ב‬ ‫ב‬
‫ו י ^ ‪ * 1‬ארץ ת ג ל ע ד ‪ :‬ולעבר את״תובוק כ ל ך ש הל‪#‬יעי באתר‬
‫ע*ר בו וביום לתוא כ א אליו ע*ו אתיו וועשו * ל ו ם וילך מאתי‬
‫ב‬ ‫יר‬ ‫ה‬
‫כאהלים‪ :‬ובשנת אלת ל*בוע ללמי‪#‬י‬ ‫א ר ? ^?ג ו־*‬
‫ביובל ת ך ?בר את־ללרדן וישב כעכל לירדן לרעות את־צאנו‬
‫&אךץ לנלעד ע ד כית״*אז ועד־דולן ועל־עקרבים‪ :‬ול*לת לאביו‬
‫לל?לק ^ ל א*י־לי כ‪$‬י ו*לל יכ*ל ובשקה ללב ו*כן ושבידי‬
‫ומתמרי ל ב ק ע ה ‪ :‬ולאמו לרבקה ל*לח ארבע כ?כים כ*?ה בין‬
‫עתות תלרלים בין ללרי‪ #‬ותקציר בין תכלו וליורת בין ל ת ל ף‬
‫ולאביב אל‪-‬מגדל א ב ך ל ס ‪ :‬בי לצלק * ב כ?אר * ב ע ויעל אל־‬
‫בגלל אכךלס אביו וי*ב *ס נכךד מע*ו בנו‪ :‬בי בימי לכת‬
‫יעקב כד?ה ארס לקח לו ע*ו א*ה את־מללת כת־לשכעאל ולאבף‬
‫? ל ^ ר י אביו ו?*יו ולעל ו!*ב בלר שעיר ולעזב את־ל‪¥‬לק אביו‬
‫בבאר * ב ע ל ב ד ו ‪ :‬ולעל ל?לק כ?אר * כ ע ו!*ב כמ?דל אבךלם‬
‫אביו ב ל ר לברון‪ :‬ן * כ ה לשלת לעקב כל־א*ר לשלת לאביו ולאמו‬
‫בעת לעת כל־מלסוךס ולכרכו את־לעקב ככל־לכם יככל־נכ*ם‪:‬‬

‫ב ו ‪ - .‬ר פ א י ם ‪ .‬בכ״י‪ :‬רפאל‪.‬־־ מ א ד‬ ‫ב ש ל ש ה ע ש ר בו‪ .‬נ״א‪ :‬בשנים עשר‬

‫ע ד‪ .‬ברומי‪ :‬פיס המלח‪ .‬־־‬
 ‫ספר היובלים ל א ‪ -‬ט ו‬ ‫יפ‬
‫ובשנת אלות לשבוע לששי ןלה * ל ס א*ר מןךלה ל*כם‬ ‫ל‬
‫ב*לום כ ח ד ש לרביעי‪ :‬ןשם ל^פו את־די?ה כת־לעקב אל־כית‬ ‫ב‬
‫ש?ם בךלמור תתוי נשיא לאלץ ולשכב עמה ו?טמאל ןהיא נעךה‬
‫קטנה כת־שתים עשרה ש נ ה ‪ 1 :‬ל ך ך * נ ה מאת אביה ומאת אליל‬ ‫נ‬
‫כי ת נ ל ך ל ו לאשי‪ -‬ולתר אף !עקב ואיו בא?‪#‬י ש?ם כי ט‪$‬או‬
‫את־דינה אחותם ולדברו עמלם בעך^ה ובמראה‪ :‬ויצא *?עוז‬ ‫ד‬
‫ולוי כלאם ולעשו מש?ט על־כל־א?‪#‬י * ? ס ולדךגו ?ל־ז?ר א*ר‬
‫מ?או כה ןלא תשאירו כה אף־אלד <ילם לךגי במכאובים כי‬
‫טמאו את־דינה אחותם‪ :‬ןכן ל א !ע*ה כ ע ל ה ןעד־עולס לטמא‬ ‫י•‬
‫בת לשךאל כי כשמלם הוקם עלילם משכט להכרית כדוךב את­‬
‫כל־א?שי שכם כי עע‪1‬ו ?כלה בלשךאל‪ :‬ולתנס ‪ :‬י בלד אי־!עכ|ב‬
‫ז‬ ‫י‬
‫ללכרילם כ ל ך ב ולעשות כלס שכ&ים ולכל לחלה כ*את בלשךאל‬
‫לטמא בתולת לשךאל‪ :‬ןאיש כי־־להלה בלשךאל א*ר לכקש לתת‬ ‫ז‬
‫את־כתו או אתותו לכל‪-‬איש א*ר א ר ע תגולס מות למות יכאא‬
‫לךגקןהו כי ע*ה תקזא ו?כלה בלשךאל ואת־הא*ת ל*ךםו כאש‬
‫כי טמאת את־שם כית אכיל ונכרות מלשךאל‪ :‬ולא ת א ג א ןנות‬ ‫ח‬
‫וקזמאה בלשךאל כל‪-‬לרות לארץ כי קדוש לשלאל ליי וכל למטמא‬
‫!אתו[ מות ימות כאכן לר!?‪/‬הו‪ :‬כי כן לילק הכתב בלתות ת*כלם על־‬ ‫ט‬
‫כ ל ‪ -‬ך ע לשלאל למטמא מות למות ו ב א א ללגןןהו‪ :‬ואין ל ל ק לזה‬
‫קץ לןמיםיואין כלילה ואי! כל־ככךה כי אם־ללרת לאיש א*ר‬
‫טכא את־בתו מכין כל־לשךאל כי בולעו ?תן למלןי וללטא לטמאו‪:‬‬
‫ןאלה מ*ה עו את‪-‬אי לשלאל ןהעד ?לם כי לא־לתנו מ א ו ת י ל ם‬ ‫יא‬
‫לגולם ןכי לא־לקחו מבנות לגולם כי תועכיי ליא לאי לל‪ :‬על־א‬ ‫ינ‬
‫כתבתי לף בדברי ל^ק כל־מע*י נאי[ ש?ס א*ר עשו ללי?ה‬
‫וא*ר דברו בני !עקב לאמר ל א נתן את־בלנו ל?רל כי לךןה‬
‫ליא לנו‪ :‬ולרכה תיא ללשלאל ולנולניס ולנושאים מבנות לגולם‬ ‫ינ‬
‫כי קזמאה היא ותועכה ללשלאל‪ :‬ולא לקזלר לשךאל מלטמאה ל*את‬ ‫יד‬
‫א*ר לו א*ה מבנות תגולם או א*ר ?תן מ א ו ל י ו לאיש מכל־‬
‫לגולם‪ :‬כי מוכר על־מוכר הוא וקללה על־קללה וכל־מ*כט ומוכר‬ ‫טו‬

‫המעשה בדינה )א׳־ג׳( ‪ -‬הריגת בני שכם )ד׳־־ו׳( ‪ -‬איסורי חיתון בין ישראל ונכרים ) ך ‪ -‬י ״ ז (‬
‫בחירת לוי לכהנה בשכר המעשה בבגי שכם )י״ח‪-‬כ״ג( ‪ -‬החזרת דינה מבית שכם )כיד( ‪ -‬תוכחת‬
‫יעקב )כ״ה‪-‬כ״ו(‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫ספר היובלים ל ט ז ‪ -‬ל א א‬

‫וקללה ‪:‬לאו ואם־יעעזה כל?ר סןה !־העלים עי?יי מעושי הטמאה‬

‫וממטמאי מקלש לל וממדוללי * ס קלשו ןנש‪5‬ט כל־העם יחלו על‪-‬‬
‫כל־הטמאה והחליל לזת‪ :‬ןאין משיא א י ס עאין ה?לת א ים! ן ל א‬ ‫טז‬
‫ח‬
‫לק בלליי כרי ו א ת ת ועולה ותלב ואשה דית ניתרת ללצותו‬
‫ונשפט כל־איש ואשה בלשלאל א ‪ #‬ר לטמאו מקלשי‪ :‬על־הן צלתיף•‬ ‫יז‬
‫לאמר ה ע ד את־העדות לזאת בלשךאל לאה את א ‪ #‬ר ה;ה לשכם‬
‫י ל א י ה א ‪ #‬ר ?תנה בלד־שני א י לעקב ולתלגום במכאובים ותהי‬
‫להם צלקה ותכתב להם ל צ ל ק ה ‪ :‬ולכלל ןלע לף ל ב א י ם וללולס‬ ‫יח‬
‫לשרת ל א י לי כמונו ב?ל‪-‬לימים ולבלך לוי ואיו לעולם כי קנא‬
‫ז‬

‫לעשות־צלק ומשכט ו?קמה מכל־לקמיס על־לשלאל‪ :‬וכן ת?תב־‬ ‫י»‬

‫לי כעדות בלתות ת*כלם בלכה וצדק לכני אלתי ל כ ל ‪ :‬ואנחנו‬ ‫כ‬

‫נזכר את־לצלקה א*ר עשה לאלם בלייו ?כל־עתות ת*נה עד־‬

‫א ל ף דור בלכה ל כ ת ב ולבוא עליו וללרוליו אחליו ונכתב אולב‬
‫כ א‬
‫וצדיק ?לחות לש?לם‪ :‬וכל־הלכר הןה כתבתי ל ל ואצול להניד‬
‫לבני לשךאל כי ל א יחקזאו ולא ל?‪?5‬רו חק ולא לכדו את־לבלית‬
‫א * ר הוקכה להם לעשולה ונכלבו אוהבים‪ :‬ואם־עברו ועשו מ?ל־‬ ‫כב‬
‫דלכי ה^מאה ונכלבי עזו?אים כלחות השמלס ונמחו כמכר התלים‬
‫כ נ‬
‫ונ?לבו בשכר לא?לים ועם־הנכלתים מן־לאלץ‪ :‬וביום הרוג ?ני‬
‫לעקב את‪-‬ש?ם עלה ל ל ס ככר לשמימה כי ?שו צלק ך ‪ #‬ר ו?ק?ה‬
‫כ ד‬
‫בתוקזאים ‪1‬ל?תב ל כ ל כ ה ‪ :‬ויוציאו את־דיןה אחולס מבית שכס‬
‫ויבזו את״כל־אקזר כש?ס צאנם ו?קךם וחמוריהם וכל־עדרילס‬
‫וכל־כלילס ולביאו ל ב ל אל־לעקב אביהם‪ :‬ולדבר עמלם על־ארות‬ ‫™‬
‫כ‬
‫לעיל א*ר הלני כי לרא את־יושכי לאלץ תאענים ותכרזיס‪:‬ולתי‬ ‫י‬
‫ל ת ת אלליס על־כל־לעליס אשר מכביב לשכם ולא קמו ל ל ל ף‬
‫אללי א י ועקב כי כ ה ד נפל עלילס‪:‬‬
‫וןלי ?לאש החלש ולדבר לעקב אל־־כל־אשי־כיתו לאבר לטלרו‬ ‫לא‬
‫ה‬
‫ולתליפו עזמלותיכם ו?קו? ונעלה כית־אל כמקום א*ר נדלתי‬
‫נ ל ד ??לתי מכני עשו אתי כי ליה ‪1‬לי[ עמדי ולשיבני אל־האךץ‬
‫ז‬

‫ו נ ש פ ט ‪ .‬בכושי‪ :‬והיה‪- .‬‬

‫ילקב הלך לבית אל להקריב )א׳—גי( ‪ -‬י»חק ברך את לוי ואת יהודה )ד׳—כ״ב( ‪ -‬יעקב סמר ליזחק‬
‫שהזליחו ה׳ )כ״ר‪-‬כ״ה( ‪ -‬יעקב הלך לבית אל עם רבקה ודבורה )כ״ו—לי( ‪ -‬יעקב ברך לאלהי‬
‫אבותיו )ל״א‪-‬ל״ב(‪.‬‬
 ‫ספר היובלים ל א ב ‪ -‬טז‬ ‫דםב‬

‫כ‬
‫מ‪$‬את ?*לים ולכירי את־אלמי מ‪?3‬ר א * ר בתוככם‪ :‬ויקךעו את־‬
‫ר‬
‫א ל ל י מ ל י ו א * ?אןנילם ועל־־צוארילס ל א ל י ל י ם א*ר ן??ה‬
‫ך ת ל מבית ל א אביה והלז את־מבל ללעקב ול*ר&ס וללצם‬
‫ר‬ ‫ם‬ ‫ןנ‬ ‫ם‬ ‫זי‬ ‫י‬ ‫נ‬
‫ו־ *ר ת ו ל ^ ״ תמת ל א ל י א * ?אלץ * ? ם ‪ :‬מ ע ל ?לאש‬
‫תתךש משביעי כית־אל מבן בןבת ככקים א*ר ל ך * ם ויקס * ם‬
‫מצ?ה ולשלח אל־לצלק אביו לבוא אליו אל־ן?תי ולרבקה אמו‪:‬‬
‫ד ־ ־ ה ו'א?ר ל?לק ‪:‬בוא א י ‪.‬יעקב ןאךאנו ?<כרם אמות‪ :‬גילך ‪.‬יעקב אל־־‬
‫ל‪¥‬לק אביו ןאל־רבקה אמו אל־בית אבךלם אביו ויאלם באיי‬
‫לקח אתו לוי ויהוךה ויביא אל־־אביו לצלק ואל־אמו ר ? ק ה ‪ :‬ותצא‬ ‫י‬
‫רבקה מ ן ־ מ א ך ל אל־*ער מ א ך ל לל«ק ללעקב ולתבקו בי סיסי‪.‬‬
‫דולה ?*?עד‪ .‬הןה לעקב א ך ? א ות*ק־לי‪ :‬ותרא את־*ני איי‬ ‫ז‬
‫ותבירס וו*א?ר אליו אלה תם א י ך א י ולתבקם ותשק ל ל פ‬
‫ול?לכס לאמר ??ס ל??ד ןרע אבךלם ןאלס תליו לבך?ה‬
‫?ארץ‪ :‬ו‪:‬בוא לעקב אל־לצלק אביו אל־תלדי א*ר בו לשבב ו*ן\‬ ‫״‬
‫א י ו עמו ולקת את־לדי אביו ול*תחו ול*ק־לו ולללת לצלק על‪-‬‬
‫צןיארי ‪.‬יעקב בנו ו!?ןל על־צןאליו‪ :‬ויסלף מ צ ל מעיני ‪ P W‬ו ד א‬ ‫»‬
‫את־*ני בני לעקב לוי ויהוךת ויאמר ל א י ך מם אלת א י בי לדמו‬
‫ל ך ‪ :‬ו'א?ר לו בי באא‪ 1‬א י ו מם יכאכת ךאיל בי בא^ת א י‬
‫יא‪-‬יבמם‪ :‬ולקרבו אליו ולא וינ*קס וימ?קס ? ל ם ‪ :‬ח ד ‪ :‬ולךד רות הןבואה‬
‫בכיו ויקת את־לוי א ד ‪:‬מינו ןאתץהוךה כשבאלי‪ :‬ולכן אל־לוי‬ ‫יג‬
‫וילל ל?ךבו ראשיןה ויאכר אליו ל?ר?ך ל‪ :‬אלמי מבל אלני ?ל­‬
‫לעולמים אילך ו א י ך ??ל־לעולמים‪ :‬ולמן ל‪ :‬לך יל‪1‬ר‪5‬ר !דליי‬ ‫יי‬
‫וכבוד וקרב אילך מ ז ו אליו מ?ל‪-‬מ?*ר ל * ל ו ?מקךשי‬
‫ת‬

‫?מלאכי מ א י ם ובקדושים בן לל‪:‬ה ןרע א י ך לכבוד ול?ךלה‬

‫ולקך*ת ףנללם ??ל־לעולכיס‪ :‬ןליו ?שיאים ושו?<כים ומלאכים‬ ‫טו‬
‫י‬
‫ל?ל־ןרע בני יעקב ד ? י לל ? צ ד ק לד?רו ו?ל־משכטו ? ^ ד ק‬
‫ל*פטו ומןידו דךבי לועקב ולראום לל*דאל ברבת לי תו*ס‬
‫?כיתם ל כ ר ך כל־ןרע וקיר‪ :‬ל ך קראת א ? ד * ? ר לוי יבאכת‬ ‫פז‬
‫קראה * ? ך נ ל ך לל‪ :‬תללת ואימב ל ? ל ־ א י לעקב ש ל א ו לך יללה‬

‫כ ש מ ע ה ‪ 1. .‬מוסיף‪ :‬ל א פ ר ‪ — .‬ו י פ ן ‪ .‬בכ״י‪ :‬ויפנו‪ - ,‬ו י ח ב ק ם כ ל ם ‪ ch .‬פ ג י ה‬ ‫י־יא‬

‫לפי הדומי‪ :‬שניהם‪ .‬וטעות המעתיק הכושי היא שכתב כ ל ם במקום כ ל א י ם )=שגים‪.‬‬
‫;;־״י־ בכושית(‪ .‬־ ו ק ר ב ‪ .‬ב׳ ‪ : p‬והקים‪ - .‬ו ה ר א ו ם‪ ch .‬מגיה‪ :‬ונתיבותי‪ - .‬א ת ־ ה ב ד כ ה‪.‬‬
 ‫ספר היובלים לא י ‪ - 1‬ל ב‬

‫ואלה ו א י ף ^אכלו עליו ובכל‪-‬הלרות יהי * ל ל ? ך ?לא ולא יחסר‬

‫יז‬
‫ל ך באכלך לכל־־לעולכיס‪ :‬וכל‪-‬שונאיך לכ?יך לכלו ו כ ל ־ ^ ך י ף‬
‫לכרתי ויאבדו ומכגכיך ברובים ו כ ל ־ ע ם מארךיך אתרים להיו‪:‬‬
‫וליהוךה אבר ל‪$‬ךלך ל‪ :‬בדו ועצמה לדרך על־כל־מש?איך ?שיא‬ ‫יח‬
‫תהלה אתה ואלד מ א י ך ל א י יעקב * ב ך ן ‪ #‬ם א י ך ילך ולעבר‬
‫? ל ל ־ ל ׳ א ח ותמדי?ה וליךאו עבים ב א י ך ולךעדו כל‪-‬הגולם ו כ ל ‪-‬‬
‫העבים ילךדו‪ :‬בך תתלה א ר ת לעקב ובך ל כ צ א לשועת לשךאל‪:‬‬ ‫יט‬
‫ובשבלך על־כמא כבוד־צךקך ןדול להלה תשלום לכל־ןרע א י‬ ‫כ‬
‫יקיר כ כ ג כ ך ?רוך וכל־מש?איך ולולציך ומקלליך לכרתו ףאבדו‬
‫כ א‬
‫מךהאךץ והיו ארורים‪ :‬ולכן ולשק־לו ‪#‬נית ולתבקהו ולשבח בואר‬
‫כ כ‬
‫בי ך א ה את א י יעקב בנו כצדק‪ :‬ולצא כבין רגליו ולפל ולעזתחו‬
‫לי מכ‪,‬רכם ולנח * ם אצל ל‪¥‬לק אביו כלללה תהוא ויאכלו ול*תו‬
‫ב ש מ ל ה ‪ :‬ולישן את־שני א י ל^קב אחד מימינו ואלד משמאלו‬ ‫כד‬
‫ותלשב־לו צ ך ק ה ‪ :‬ולבכר לעקב תבל לאביו בלללה את־א‪#‬ר ע * יי‬
‫ה‬ ‫כי‬
‫כד‬
‫עבי ל כ ד ןדול וא‪#‬ר ת^ליס ל ל ־ ד ד כ י י ולצילהו ב ב ל ־ ד ע ‪ :‬ולברך‬ ‫׳‬
‫לצלק את־אלסי אביו אבךלם א*ר ל א ע!ב תסדו ואבתו ככן־‬
‫עבדי לצלק‪ :‬ולתי בבקד ולםכר לעקב ללצלק אביו את־דבד תנדר‬ ‫כי‬
‫אשר ?דר ללל ותבראה א*ר ךאה וא*ד כנה א כ ת ו ל ב ל ?בון‬
‫ל?‪1‬כז לתקריב ל א י לל כ א ‪ #‬ר ?דר ו ב י כא לשאתו על־הלמור‪:‬‬
‫כ‬
‫ויאבד לצלק אל־לעקב בני ל א אוכל לבא עמך בי ןק?תי ולא‬
‫איכל עבר בךךך ל ך בני בשלום בי כ ך ל ב ש וששים וכאה *?ה‬
‫כ ח‬
‫אצכי סיום ולא אוכל ל?בע הו‪#‬ב את־אכך ותלך א ל ך ‪ :‬ואצכי‬
‫לד?תי א י בי ב ע ב י ר י כ א ל וסיום תזה להלה כליך אשר־בו ראיתני‪.‬‬
‫סי יךאיליך אני א י ‪ :‬ת?לח וןג&ה את־?ךךך א ‪ #‬ר ?דרל ואל־‬ ‫כמ‬
‫לאתר את־נךךך ואלה מסר לעשות א ת ־ ? ד ר ך וכצא־סן בעיני‬
‫עו*ה בל א ‪ #‬ר לי ?דךל נדר‪ :‬ויאכר אל רכקה לכי עם־לעקב‬ ‫ל‬
‫בנך ותלך רבקה עס־ועקב ועמה דבוךת ולבאי כית־אל‪ :‬ולןבר‬ ‫לא‬
‫ועקב את־תבךכה א*ר כ‪,‬רכו אביו ושני א י ו לוי ויהוךה ולע*מת‬
‫ל כ‬
‫ולברך את־אלסי אבוליו אבךהם ולצלק‪ :‬ויאכר עלה לדעתי כי‬
‫תקות עילם לי י ל א י ל א י אלתי בל וככה היתק על־אדות א י ל ם‬
‫ולכלב ל ל ס כעדות עולם בלתות ת*מלס כא*ר ב‪,‬לכם ל‪¥‬לק‪:‬‬

‫בתמי״ ונכון‪ .‬ובכושי‪ :‬את־התפלה‪ - .‬ו י כ ת ב‪ .‬בכ״י‪ :‬ו י ע ל ‪ .‬־ ־‬ ‫כך‬

 ‫ג‬ ‫ספר היובלים לב א ‪ -‬י‬

‫הלן כלללה ההוא בכית־אל ולחלס לוי ולנה א ה ו ויו*י?לו‬ ‫לב‬

‫לכהן לאל עליון אותו ואת־איו על‪-‬עולם ‪1‬ייקץ מ*ןתי מלרר את־‬
‫ה‬
‫ו_י*כם ‪.‬יעקב כבקר בארכעה ע*ר לתךש ל י א מעשר מבל‬ ‫כ‬
‫א*ר־בא עמו מאךם ןעד־בהמה ומךהןהב עד־כל־לכלים ו ה א ר י ס‬
‫‪1‬לע*י ב*ל‪1 :‬לתי בלמים ההם ותסר ך ת ל את־אלמין בנה ולכפר‬ ‫ג‬
‫לעקב א ת ־ א י ו מ א ו וכעלה ולפל לוי א ו ר ל ל‪ :‬הלבישהו אביו‬
‫א ד י ?הנה ולמלא את־לךו‪ :‬וכלמ*ה ע*ר ל ל ך ש תזה זה^לה‬ ‫י‬
‫על־לכזכח כריס א י ־ כ ק ר ארכעה עשר ואילים ע*רים ואמונה‬
‫ןצאן ארכעים ות*עה ככשים שבעה ןךיי עדם עשרים ותשעה‬
‫עולה על־המץבת ל ק ר א א * ה דית ניתית לל י אלהים‪ :‬ןה קךבן‬
‫ז‬ ‫זז‬
‫ז‬
‫?דרו אשר נדר לעשר ו א ח ל ס ןנסכילם‪ :‬ו‪:‬לי כא*ר אכלה לאש‬
‫ולקטר קטרת על־האש עלילס ילקרכז תירל כריס שנלם ואילים‬
‫ארכעדי ככ*ים ארכעה ושעירים ארבעה יככשיס א י *?ה שנלם‬
‫ונךלי עץיס שנלם ככה לעשה כל‪-‬בקר * כ ע ת ‪:‬מיס‪ :‬ויאכלו שם‬ ‫ז‬
‫היא וכל־איו ואנשיו בשמלה שבעת לכים ולכרכו ולתללו את־לל‬
‫א ש י תצילו מכל־תלאוליו וא*ר תקים לו את־נדרו‪ :‬ולעשר את־‬ ‫ח‬
‫כל־תבהמה ת^הוךת ולעש עולה ןאת־תבלכה ת ^ ן א ת ?תן ללוי‬
‫בנו וללךלו את־נ‪$‬שות ל א ר ס ‪ :‬ולבתן לוי בבית־אל ל א י ‪.‬יעקב‬ ‫ט‬
‫ה‬
‫אכיהו מ^שרת אתיו ולהי שם לכלן ! י ^ ך ל ו יעקב את־נךרי ל כ‬
‫לעשר שנית ב^*ל ללל ולקלשהו ולהי קדש לו‪ :‬ןעל־כן ^ ת כללית‬
‫תשמלס ל ל ק לעשר מ‪*$‬ר שני לאבל לכני ‪ ::‬בכקום אשר לבתר‬
‫לשכן שמו שם שנה בשנה ואין ל ל ק הןה קץ ללמים עד־עולם‪:‬‬
‫יא ןהמצוה תזאת כתוכה לעשולה *?ה ב‪?#‬ה לאבל מ^שר * נ י‬
‫ל א י ל‪ :‬במקום א * ל כ ל ל ולא י*אירו ב א ו מ * נ ה ל * נ ה ל כ א ה ‪:‬‬
‫כי כשנתו לאבל לידע על־למי עכר ןרע ל*?ל ולוכז ע ל ־ ל כ י‬ ‫יב‬
‫ת‬
‫א כ ן ןהזלת ע ל ־ ל כ י ל!ל זמנו‪ :‬ותנולר ב א ו ל כ ל לללה כ א ש‬ ‫יג‬

‫חלומו של לוי בכית אל )א׳( ‪ -‬לוי נבחר לכהונה ) ‪ _ ,‬׳ ( ‪ -‬י ע ק ב ע*ר ע״י לוי ) ד ׳ ‪ -‬ם ( ‪ -‬קביעת‬
‫ג‬ ‫ב‬

‫מצות מעשר )יי‪-‬ם״ו( ‪ -‬יעקב קרא בלוחות השמים את עתידו ועתיד צאצאיו )ט״ז‪-‬כיו( — חגג את יום‬
‫<ל«( ‪ -‬לידת בנימין ומות ר ח ל ) ל י ג ‪ -‬ל ״ ד ( ‪.‬‬
‫ד ב ו ר ה‬ ‫העצרת״ כלו׳ את היום השמיני של ס כ ו ת )כ׳ז‪-‬כ״ס( _‬
‫ת‬ ‫ו‬ ‫מ‬

‫‪,‬‬
‫ו י ל ן‪ .‬ברומי‪ :‬וילינו‪ - .‬לכהן‪ .‬נ״א‪ :‬לצהן‪ - .‬ב ג ו ר ל ה ‪ .‬כלו׳ יעקב עישר את‬
‫‪,‬‬
‫בניו ולוי ניתן מעשר ל ה ‪ - .‬א ר ב ע י ם ו ת ש ע ה ‪ .‬נ״א‪ :‬ששים‪ —.‬ע ש ר י ם ו ת ש ע ה ‪.‬‬
‫נ י א ‪ :‬עשרים ואחד‪ .‬וכן ‪ .ch‬לדעת ‪ Bousset‬היא טעות‪ - .‬ו י ב ר כ ו ו י ה ל ל ו ‪ .‬נ״א‪ :‬ו י ב ר ך‬
‫רפד!‬ ‫ספר היובלים ל ב יד‪-‬כט‬

‫ל*רף כי ט מ א הוא‪ :‬וככה יאכלהו יחד כבכיו! המנןךש ןלא‬ ‫יי‬

‫ט י‬
‫‪ * ? :‬ה י ‪:‬ש?‪ :‬וכל־מעשר ?קר וצאן כןךש ל‪ ::‬ו ל כ א י ו להלה א*ר‬
‫יאכלהו ל א י ו * ן ה בשנח כי כן ^ ה ונחרת בךכר למעשר בלחות‬
‫ל*?ים‪ :‬וכלללה השני בעשרים ו*נלם לימי לחךש אמר לעקב‬ ‫טז‬
‫לבנות את־לכקוס ל ה ו א ולהקיפו נן ולקדשו ולעשתו קדוש לעולם‬
‫לו ו ל א י ו אחריו‪ :‬ולךא אליו ל‪ :‬כלללה ‪?:1‬ךכהי ויאמר ל א לקרא‬ ‫יז‬
‫* מ ף ‪1‬עוד‪ 1‬לעקב לכדו כי אם־לשךאל להלה * מ ף ‪ :‬ךאמר אליו‬ ‫י"‬
‫ת‬
‫שנית אני יי אלליף אשר כראתי את־לשמלם ו א ־ ל א ח ןלכליתיף‬
‫ולךכיתיףי כ מ א ד מאד ומלכים ממף לחיו ן*‪$‬טו ל כ ל ?כל־כקום‬
‫יט א*ר דרכה בי כ ף ‪ -‬ח ל כ ך א ך ם ‪ :‬ואהז ל!ר?ף את־?ל־לאדן אשר‬
‫ת‬
‫* ל לשכלם ו*?טו ככל־תגולם כרצונם ואלד לקחו ל ל ס את־‬
‫כ‬
‫לל״לאדן וירשוה לעולם‪ :‬מכל לדבר עמו ולעל מאתו ולכט‬
‫כא לעקב עד־אשר עלה ל * א מ ל ‪ :‬ג ך א במךאות ללללה ולנה מלאך‬
‫יורד מךל*מלם ושבעה לחות בלךיו ולתן ללעקב ולקךא את־‬
‫כ כ‬
‫לכתוב כ ל ם אשר להלה־לו ו ל א י ו בכל־לעולמים‪ :‬ויךאהו את־כל‪-‬‬
‫לכתוב כלתות ד א כ ר לו א ל ־ ת א ה את־למקוס לזה ואל־ת^שהו‬
‫מקךש לעולם ואל־תשב‪-‬פה כי־־לא לף לכקום לזה לך אל־‬
‫בית אבףהס אכיף ו * ב ־ * ס אצל לצחק אכיף עד־יום מות אביף‪:‬‬
‫נ נ כי במצרלם למוה כשלום י?אךן לזאת תקבר בכבוד בקברות‬
‫כ י אבוליף עם־אכרלם ויצלק‪ :‬אל־תירא כי כ א * ל ראיל וקראל כז‬
‫כה להיה ל כ ל ואלה כתב לפ‪5‬ל כאשר ראיל וקףאל‪ :‬ראמר לעקב‬
‫ואיף אזכר את־כל־אשל ?וראלי וראיתי ויאכל לו אני אןכירף‬
‫נ ו ת כ ל ‪ :‬ולעל מאתו וליקץ משנתו ויןבר כל־א*ר קרא וראה ולכתב‬
‫כ ז‬
‫?ל־לדכרים א*ר קרא ואשר ר א ה ‪ :‬ולעש שם עוד יום א ל ד‬
‫מ‬
‫ולקרב בו ?כל אשל לקליב בלמים לראשונים ולקרא ש י ?צרת‬
‫כח כי ני־כף תיום ללוא ולראשונים קרא להם תג‪ :‬וככה יראה להיות‬
‫וכתוב הוא בלחות לשמלס על־כן נ ג ל ה לו לעשות ולהוסיף אותו‬
‫כט ללג על־שבעת תלמים‪ :‬ולקרא * ם י ?צרת כי לעלו אותו על עדות‬

‫י ז‬
‫־ ויהלל‪ - .‬ע ב ר‪ .‬נ״א‪ :‬אסף‪ - .‬י ה י ה ש מ ך ‪ .‬נ׳״א יקרא שמך‪ .‬או‪ :‬יקראו שמך‪ - .‬ו י ק ר א •‬
‫כ ד ברומי‪ :‬ויקראמ וידע )וכן ^ ( ‪ - .‬ו ש ב ־ ש ם ‪ .‬אין בנוסח ‪ - .Ch.‬ו י א מ ר י ע ק ב ‪ .‬בקצת‬
‫כ ט כ״י נוסף‪ :‬א ד ו נ י ‪ - .‬ו י כ ת ב‪ ,‬ברומי‪ :‬ויסתד‪ .‬וטעות קריאה היא‪ exemjje :‬במקום ‪- eyoa\\>e‬‬
 ‫א‬ ‫ספר היובלים ל ב ל ‪ -‬ל ג י‬ ‫י»י‬

‫הלכים יכתג במק‪©1‬ר למי ת א ה ‪ :‬ובליל ל?*ריס ו * ל * ה ל ל ך ש‬ ‫ל‬

‫ב‬ ‫ה‬
‫ל׳* ב ל ה ד י ר ל כיןקת רכקה ולקכרול מהתת לעיר מלות אלי?‬
‫תןתל ולקרא * ם תנסל תהוא נתל ךבוךה ולאלון אלון אבל‬
‫ךבוךה‪ :‬ומלך רבקה ו ל * ב ל כ י ל ה ול*לת ‪.‬יעקב אךל• אל־לצלק‬ ‫לא‬
‫אביו אילים וצאן ושעירים לעשות מהעמים לאביו כא*ר א ת ב ‪ :‬והוא‬ ‫לב‬
‫ג‬
‫ללןי אלרי אמו עד־כברת־אדן וי*ב * ? ה ‪ :‬ו ת ל ד ך ת ל כלללל‬ ‫ל‬
‫בז ותקרא * מ י בן אלי בי ל‪,‬ק*לה ? ל ד ל ל ואביו קך« *מיי‬
‫אלבין באתד ?*ר ל ל ך ש ת*כיני כ * נ ת אהת ל * ב ו ע ה * * י‬
‫לייכל ההוא‪ :‬ו ל ? ת * ם ך ת ל ותקבר ב א ך ן אכךלה תיא בית־‬ ‫לי‬
‫ללם ולצב ל?קב מ צ כ ה על־קבר ד ה ל ב ד ר ך על־קבךה‪:‬‬
‫ב‬ ‫ב‬ ‫ג‬
‫וגלד ז ק ו ! * בארץ א נ ב ב א ד ל ־ ד ע ף !גלד אל־ל‪¥‬לק‬ ‫ל‬
‫אביו הוא ולאה אשתו ?ראש ה ל ר ש לעשירי‪ :‬ו ד א ראובן את־‬ ‫כ‬
‫‪:‬‬ ‫ה‬
‫ב ל ל * כ ה ת ר ה ל כילנש אביו רולצת במלם ב ב ל ר ‪1‬לאלבלי‬
‫וללתבא בלללת ולבא אל־בית ב ל ל ה לללה ולכ^אל שיככת בכ^ה‬ ‫נ‬
‫ה‬
‫ל ב ד ל ול־יא ל*‪ $‬כ ב י ל ה ‪ :‬וי*כב עכה ותיקץ ותרא והנה ראובן‬ ‫י‬
‫א ל ה על־מ*ככה ולגל כנכה ותלכשתו ותצעק ותכר בי ראובן‬
‫ה ‪ -‬ו הוא‪ :‬ותבוש מ א י ו ותנה יךה מכנו ולבךח‪ :‬ו ת ל ע צ ב ע ל ־ ל ד כ י‬
‫הןה מ א ל ולא תניךה לאיש נדכר‪ :1‬וללי כבוא יעקב ולבק*ל‬ ‫ז‬
‫ו^אכר לו ל א קןהוךה אני לף בי נ^באיגי ל ד בי הובא אולי‬
‫ראובן ול*כב עבי בלללה ואני ל*;ה ולא ללזלי על־בי נלה‬
‫א מ י ו?*כב עמי‪ :‬ולתל אף ל?קב בראובן מאל על־*כבו עם‬ ‫ח‬
‫ב ל ה ה כי נלה את־כםות אביו‪ :‬ולא ק ל ב י ן ק ב אליל בי טמאה‬ ‫ט‬
‫ךאובן וכל־אךם כי יגלה כסות אביו רע כ‪*$‬הו כ א ד ו ל כ ל‬
‫הוא ל א י ל‪ ::‬על־כן כתיב ולקיק ?לחות ה*מלס בי ל א ל*כב‬
‫איש עס־א*ת אביו ובי ל א לגלה את־כסות אביו כי קזבא הוא‬
‫מות למותו ילךו זהאיש א*ר ל*כב עס־א*ת אביו ולא*ה בי‬
‫ר‬
‫יא קיכאה עש!־ ^אךץ‪ :‬ולא לליה <‪$‬מא ל א י אלתינו כעם א * כ ה ר‬

‫ע צ ר ת ‪ .‬בכושי‪ :‬מ ו ם ף ‪ - .‬כ ב ד ת א ר ץ ‪ ,‬בכושי )בטעות(‪ :‬עד־‪3‬ב!תן‪- .‬‬ ‫לב‬

‫צפ בלהה )א׳‪-‬ס•( ‪ -‬איסורי עריות <י׳־־כי> ‪ -‬מ ק ב וביתו הלכו אל יצחק ורבקה וישבו‬ ‫חטא ראובן‬ ‫לג‬
‫בבית אברהם )כ״א—כ״ג(‬
‫ב מ ג ד ל ־ ר ע ף ‪ .‬הוא מגדל עדר א פ ר ת )ברא׳ ל״ה כ״א(‪ - .‬ו י א ה ב ה ‪ .‬אין בנוסחאות‬ ‫«‪-‬ב‬
‫‪ - . . * 3‬ש ו כ ב ת ‪ :D .‬י ש ג ה ‪ - .‬ו ת ב ו ש מ פ נ י ו ‪ .‬ברומי‪ :‬ויבוש מפניה‪ - .‬ו י ב ר ח ‪:B .‬‬ ‫«־״‬
‫רםז‬ ‫ספר היובלים לג י ב ‪ -‬ל ד ‪x‬‬

‫ל ו לנחלה‪ :‬ןעוד ?תוב ארור שוכב עס־א‪#‬ת אביו בי נלה‬ ‫יב‬

‫ערות אביו ו*אמרו ב ל קלושי ל‪ :‬אבן ואבן‪ :‬ואלה מ ש ל צו את‪-‬‬ ‫ינ‬
‫בני לשךאל ו*מרו את־לך?ךים האלה בי משפם א ת הוא וטמא‬
‫היא !אין ב^רה לכ§ר על־האךם א * ר ע*ה לרע הזה בי אס־‬
‫להמיתו ולהרגו ולךגמו כ א א י ס ולהכריתו בבין עם־אללינו‪5 :‬י‬ ‫יי‬
‫לא‪-‬להיה יום א ח ד ?ארץ ?גל־איש אשר לעשה־זאת בלשךאל ?י‬
‫נתעב ו‪$‬מא ה ו א ‪ :‬ןאל‪-‬יאמרו לראובן ליו הלים ן כ ן ך ה בש?בו‬ ‫»י‬
‫עם־כילנש אביו ותיא ל ה ב ע ל ובעלה יעקב אביו ל י ‪ :‬מי עוד ל א‬ ‫טז‬
‫ה‬
‫מ ל י ל ת ו ך והמשכם וללק וילמם לפ!ל מי בלמיך ללה ל ל ק עת‬
‫יז‬
‫ולמים ולק־עולם ללרות עולם‪ :‬ואין ל ל ק הזה לליפת ל ימיס ולא‬
‫ז‬

‫בבךה לו בי אס־לכךתו שנילם לחד מתוך־לעם ביום אשר בו עשו‬

‫‪1‬את־לך?ר הזה[ יומתו‪ :‬ואלה מ * ה ?תב ללשךאל ולא לעשו‬ ‫יח‬
‫בדבר הזה ןלא לשליתו ללטא לקןא א ת בי לל אלהינו שופט‬
‫י ט‬
‫אשר לא־לשא ?נים ו ל א לקח ש ה ד ‪ :‬ואמךת להם את־דברי‬
‫הברית לאלה למען לשמעו לשמר ולתגמל ולסור מ ל ס ולא‬
‫ת‬ ‫ד‬ ‫א‬
‫י ? י ולא ל?ר י מן־לאדן בי טמאה !תואנה ולבל וגעל ל א י‬
‫‪3‬‬
‫אללינו בל־עשה אלה בארץ‪ :‬ואין ל ט א גדול מלןנות א*ר יןנו‬
‫בארץ מי עם קדוש לשךאל ליי ועם־אלה לאלהיו ועם‪-‬כלנים‬
‫וממלאה הוא ונללתו הוא ו ל א תךאה ןזמאה ?זאת בתוך־ל^ס‬
‫ל ק ד ו ש ‪ :‬וביאת תשלישית בשבוע תששי ל ל ך ל?קב וכל־איו‬ ‫כא‬
‫וישבו בבית־אבךלס בקרבת לצלק אביו ואמי רבקה‪ :‬ואלה שמות‬ ‫כב‬
‫א י לעקב לאיכן בבילי ושמעון ולוי ויהוךה ולשש?ר וןבלון א י‬
‫לאה ובני ך ל ל יוםף ואלמי! ובני בלהה ךן ונ?ללי ובני ןל‪$‬ת‬
‫ן ד וא‪#‬ר ןלץה כת־לאה כת־‪:‬חיךה ללעקב‪ :‬וללבו ולשתלוו ללצלק‬ ‫כג‬
‫וללבקל ‪1‬ללי בראולם אולם ולברכו את‪-‬לעקב ובל־איו ולשמת‬
‫ת‬
‫ל‪¥‬לק ? א ל כי ך א ה א ־ א י ועקב בנו ל^עיל ולברכם‪:‬‬
‫יכ*‪$‬ה לששית לשבוע לןה ליובל לארבעים וארבעה להוא‬ ‫לל‬

‫א ד ם ‪ .‬נ ״ א ‪ :‬ו ל כ ל אדם‪ — .‬ם י ל ג ש‪ .‬נ ״ א ‪ :‬א ש ת ‪ - .‬י ו מ ת ו ‪ .‬בכ״י‪ :‬י מ י ת ו ה ­‬ ‫־ ותבדח‪ - .‬ו כ ל‬
‫‪,‬‬
‫דברי הברית‬ ‫נ״א‪:‬‬ ‫האלה‪.‬‬ ‫הברית‬ ‫וליעקב‪-.‬ד ברי‬ ‫ב ק צ ת ב״י נ ו ס ף ‪:‬‬ ‫לישראל‪.‬‬
‫‪ -‬ו מ מ ל כ ה‪ : B .‬ו מ מ ל כ ת כהנים‪ .‬ונכון‪- .‬‬ ‫הזאת‪,‬‬
‫מלחמת מלכי האמורי עם יעקב ובניו )אי‪-‬ם•( ‪ -‬יעקב שלח את יוסף לדאות שלום אחיו )יי( ‪ -‬יוסף‬
‫נמכר והורד מצרימה )י״א‪-‬י״ב( ‪ -‬אבל ידקב על יוסף ומות בלהה ודינה )י״ג‪-‬י״ז( ‪ -‬קביעת יום הכםורים‬
‫כיוס שבאה הידיעה אל מ ק ב על מ ו ת יוסף )ייח‪-‬יים( ‪ -‬נשותיהם של בני יעקב )כ׳‪-‬כיא(‪.‬‬
 ‫ב־־סו‬ ‫ספר היובלים ל ד‬

‫* ל ח יןגקב א ת ־ א י ו ללעות את־צאנו וןעךיו ע?לס אל־כדכר‬

‫* ? ס ‪1 :‬ין?קי עלילם * ? ע ת מלכי לאברי ללל‪$‬ס כן־לכארב‬ ‫ב‬
‫ה ס ת לעצים ולבז א ת ־ מ א י ל ס ו?*ילס‪ :‬ןלעקב ןלוי ויהוךד‪ ,‬ףוסף‬ ‫נ‬
‫ליו ככלה א*ר־בר ל‪¥‬לק אכילס כי ???הו רוחו ןלא י^לו לעזבו‬
‫א‬ ‫ה‬ ‫ד‬
‫יימ&יו י ס ק א על־כן י*ב א צ ל א כ י ו ‪ :‬ויבאו מלכי תפוס‬
‫ומלכי א ר * ה ומלכי * ך ן ן ומלכי * י ל ה ומלכי־געש וכלך כית‬
‫*יי? י כ ל ו מ א י ־ * כ י ר ו כ ל ־ ס י ו * כ י ם ? ל ר סהוא א*ר י*בו‬
‫כ ל ר * ת אל^ה א ע ן ‪ :‬ו_י*ידו ללעקב כ י ל‪3‬ה מלכי לאמורי‬ ‫י‬
‫?בבו א ת ־ א י ו ולבזו א ת ־ כ א י ל ס ‪ :‬מקם מכיתו הוא ו * ל * ת א י ו‬ ‫י‬
‫וכל־עבדי אביו ו ב כ ל י ו ויצאו עלילס כ * * ת אלכים איש שלף‬
‫ל ר ב ‪ :‬ולכוס ? ב ד כ ר * כ ס וילךםו אלרי לכוללים מבוס לכי־־לרב‬ ‫ז‬
‫ונללגואת־אר*ה ןאת־תפוס ןאת־*רןןןאת־*ילה ןאת־מאי־*כירואת־‬
‫ן ע ש ‪ :‬ולאסף א ת ־ מ א ה ו ול?כר עלילס ו ‪ * :‬ם מס עלילם ל ס ? ש מ כ ל י‬ ‫ד‪-‬‬
‫א ל ^ ס ו ל כ ן את־אלכל ן א ת ־ ת א ת ל ר ס ‪ :‬ו ; * ב כ * ל ו ם ולעש ע כ ל ס‬ ‫ט‬
‫* ל ו ם ולליו לו ??דים עד‪-‬יום ללתו הוא ו א י ו מצךלכת‪ :‬וכ*ןת‬
‫ל*כיעית ל * ב ו ע לןה * ל ת את־יוםף ל ד ע ת א ת ־ * ל ו ם אליו מכיתו‬
‫* כ כ ה ולכצאם כ א ר ץ ד ו ל ן ‪ :‬ולאכלו אליו ויעשו לו ב?רכה‬ ‫יא‬
‫ללמיתו וישובו ולמכךהו לסולרים ל*?עאליס ויוריךהו מצרלכה‬
‫ולככךהו לפו&יכל כרים כךעה * ל ל‪?$‬לים כלן לעיל אלו‪:‬‬
‫ו א י לעקב * ל ט ו * ע י ר עזים ול?ז?לו את‪?-‬ו*‪5‬ת יוכף ?ךמו ול*לחו‬ ‫י‪:‬‬
‫אל־לעקב אבילס מ ת י ??*ירי לסלש ל * כ י ע י ‪ :‬ולתאכל ?ל־ליום‬ ‫ינ‬
‫‪5‬‬
‫להוא ע ד ־ ל ן ל ב ולכי** * ל י מ ת י קורל ? ל ל א ? ל ו על־מותו ויאכר‬
‫ל;ה ל ע ה א?לת את־יוסף ולתיו עמו ? ל ־ א * י ביתו כיום להוא‬
‫וללעצבו וילא?לו עמו ?ל־ליום‪ :‬מקומו א י ו ובתו לנלמו ןלא‬ ‫יי‬
‫ל א ת ם ע ל ־ א ו ‪ :‬ו ת * מ ע כ ל ל ה כיום להוא כי א כ ד יוסף ו?ל‪,‬תא?לה‬ ‫טי‬
‫עליו מ ל ת ו ת י א יו*כת ???ר‪-‬קוב ןלי^ת כתו מלת אלרי אמד‬

‫ו נ ע ד י ו‪ .‬נ׳״א‪ :‬ועבדיהם‪ - .‬מ ן * ה מ א ר ב‪ .‬נ״א‪ :‬בהםתרם‪ .‬ברומית נוסף‪ :‬וישבו‪.‬־־‬

‫ו י ב ן א ת ־ א ד ב ל ו א ת ־ ת מ נ ת ח ד ם‪ .‬ג י א ‪ :‬ויבן ראובן א ת ת מ נ ת הדם‪ .‬השם ראובן בכושית‬
‫הוא רוביל‪ ,‬ומכאן הטעות‪ - .‬א ל ו‪ .‬נראה שהיא און‪ - .‬ו י ת א ב ל‪ .‬ג״א‪ :‬ויתאבלו‪ - .‬ו י ה י וי‬
‫נ״א‪ :‬ויתאבלו‪ .‬בכושית אפשר לטעות ולומר במקום להיו )=התאבלו( ‪ -‬הליו )=היו(‪- .‬‬
‫כ ל ־ ה י ו ם‪ .‬לפי ‪ ch‬התאבלו כ ל הלילה‪ ,‬שהרי ב ע ר ב הביאוה אליו‪ - .‬ב כ פ ר ־ ט ב ‪ .‬אולי‬
‫עיקרו‪ :‬כפר אפרים‪ .‬או קרית אפרים‪- .‬‬
‫רפס‬ ‫סםר היובלים ל ד ס ז ‪ -‬ל ה ו‬

‫יוכף ולבאו על־ל*ךאל * ל * ת !בקרי[ ל א כ ל האלה ב ל ד ש א ח ד ‪:‬‬

‫ולקבלו את־כללל בבול קבר ך ת ל ואת־דיןה בתו קברו * ס ‪:‬‬ ‫‪m‬‬
‫וללאכל על‪-‬יוםף *‪$‬ת אתת ולא לדל בי אבר ארד * א ל ת‬ ‫יז‬
‫בתלאבלי ע ל ‪ -‬א י ‪ :‬על־א הוקם על־אי ל*ראל לענות נכ*ס‬ ‫יח‬
‫כ ע * ך ה ללד‪ #‬ס*כיעי בבוא סיום א*ר‪-‬בי לבבו את־יוסף אצל‬
‫יעקב אביו לככר־בו עליו בשעיר עךם כ ע * ך ת ללדש ס*כיעי‬
‫©עם ב*ןד‪ .‬בעבור סטאותילס בי להציבו את־רלבי אכילס בעבור‬
‫יוסף בנו‪ :‬ויו*ס סיום סהוא לללעצב־בו כ?בור תטאותילם‬ ‫יט‬
‫ובעבור כל־כ*עס ובעבור בל־*?גותילס ל ט ל ר נכ*ס ביום סהוא‬
‫©עם ב א ה ‪ :‬ןאלרי אבד יוסף לקתו ל ל ס א י נעק־ב ?*ים * מ ­‬ ‫כ‬
‫אשת ד א ו א עךה ן*ם־א*ת * כ ע ו ן אליכת ס א ע נ י ת ן*ם־א*ת‬
‫לוי מלכה מ א ו ת אךם בזרע א י ־ ל ר ת ן*ם־א*ת יהוךה בת־שוע‬
‫ס א ע נ י ת ן*ם־א*ת ל*ש?ר לןקה ן*ם־א*ת ץןנלון נע?ה ן*ס‪-‬‬
‫א * ת ךן א ל ה ן*ם־א*ת נכללי רו*ה לארמית ן*ס־א*ת ן ד‬
‫מעכה ן*ס־א*ת א*ר יוןה ן*ס־א*ת יוסף א א ת ל׳בצרית ! * ס ­‬
‫א * ת אלמי! ל כ י ה ‪ :‬ו;*ב *‪$‬עון ולקח א*ה * נ י ת מאךס ?אליו‪:‬‬ ‫בא‬
‫יכ*נת אתת ל*בוע לראשון ביובל לאךכעים ‪1‬לב*ל קראה‬ ‫לל‬
‫לבקר‪ ,‬ללעקב א ל ולצולו על־אביו ועל־אליו לבבךס בל למי‬
‫תלי ! ? ק ב ‪ :‬ויאא־ לעקב א‪*£‬ל כלל א * ל צוילני בי לכבוד‬ ‫נ‬
‫ןלגךלה לי ס ך כ ל סןה ו?ךקל לי ל א י לל ל כ ב ך ס ‪ :‬ןאל אמי‬ ‫נ‬
‫תךעי כיוס לולדי עד־סיוס ס!ל כל־מ?*י וכל״א*ל בלבי כי‬
‫כל־למי ל*בתי טיכל על־כל‪-‬איש‪ :‬ןאיך ל א אע*ת את־לךכר‬ ‫ד‬
‫סןה א*ר צויתני ל כ ב ד את־אבי ןאת־אלי‪ :‬אכרי־־לי אמי כה־עןל‬ ‫ד‪,‬‬
‫ךאית כי ואני נסור[ אטיל ב א ו ןליה לי ל כ ד ‪ :‬וו*אכר אליו בני‬ ‫ו‬
‫נ‬
‫ורק‪-‬‬ ‫כל־למי לא ראיתי ?ר זול וכל־זדכר עולה כי אם־סישר‬
‫את־‬ ‫ל א כ ת אויל־לף כני אני כ*?ה סזאת אמות ולא איציא‬
‫אללה‬ ‫ס * נ ה ס*את כתלים בי ךאיתי כללומי את־יוס מותי כי לא‬
‫ם‬
‫א*ר‬ ‫למעלה ממאה ‪ 1‬ל מ * י ולמש * ן ה ןיתנה בלילי כל־למי סלי‬
‫מצות רבקה ליעקב ותשובתו )א׳‪-‬ח׳(— דבקה מבקשת מיצחק להשביע את דשו כי לא ירע ליעקב‬ ‫לה‬
‫)ט׳‪-‬י׳יב( ‪ -‬יצחק מסכים )י״ג‪-‬י״ז( — עשו ויעקב נשבעו )י״ח‪-‬כ״ו( ‪ -‬מות רבקה )כיז(‪.‬‬

‫ואולם אבקש‬ ‫ברומי‪:‬‬ ‫ה׳ נוסף‬ ‫ברומי נ ו ס ף ‪ :‬לעשות‪ - .‬בראש הפסוק‬ ‫גוי תיני‪.‬‬ ‫ד‪-‬ח‬
‫‪: ch.‬‬ ‫בחיי‪ - .‬ב ח ל ו מ י‪.‬‬ ‫‪: Ch‬‬ ‫ברומי נוסף ‪ :‬דבקה‪ - ,‬ב ח י י ם‪.‬‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫ממך‪ - ,‬ו ת א מ ר‬ ‫ו‬
 ‫ספר היובלים לה ז ‪ -‬י ט‬

‫?לי ל ל י ו ת ‪¥!1 :‬לוק וענןב לד?רי אמו בי א ? ל ה אמו א*ר למות‬ ‫ז‬
‫ןהי־א יו*?ת למולו ןבלה בלו ןלא ?לאלה מבלה בי לבוא ולצ*‬
‫ותראה ו*‪1‬יל׳ לוקות ו?ל־ללי ל א ןגע ? ה כל‪-‬למי לייל‪*1 :‬אבי‬ ‫ח‬
‫אליל י?קב אשרי אבי בקרב לבי לימי לוייך וללה ??ה בהי ב י‬
‫ט‬
‫?לחל ולא למולי בי ל ב ל לדברי אתי ע ל ־ מ ו ת ל ‪ :‬ולבוא א ל •‬
‫ל‪¥‬לק ותאבי לו שאלה אלות אשאל בבל ל * כ ע את־ע*ו בי־לא‬
‫ב‬
‫לכשע ב!?ק ו ל א לדרכנו ?*?אה בי א ל ה ירעל את־יצר ל ב‬
‫ע*י בי רע‪-‬הוא מ?עיךו ואיךטובדבו־ בי לבקש להמיתו אלרי‬
‫מ ו ל ף ‪ :‬ואלה לד?ת את ?ל־א*ר ? * ה ?ל־ללכיס לכיום לבת‬
‫ב‬
‫‪ <%-‬אליי לךןה עד‪-‬ליום לןה בי ?כל‪-‬לבו ?ן?נו ויעש ל ר ע‬
‫אלנו ?ךךיף לקח לו ויולל את־?ל־כק?ף מכ‪5‬יף‪ •.‬וכא*ר‬ ‫יא‬
‫‪4‬‬
‫כ ק * ן ה י מ * א ל ה ו על־א*ר לנו ויעש ?אלם ל ? ר ל ס ?ליני‪ :‬ולבי‬ ‫יב‬
‫מר ?ליף בי כ ר כ ל את־ל?קב ב?ף תלמיס ולל*ר בי איךבי ך ע‬
‫בי אם‪-‬טוב וביום בואו מחךן עד־־ליוס לןה ל א ?רע מ?נו מאו?ה‬
‫בי הבל לביא לני כזמנו ןכל־יוס ן*מת ?כל־לבו ?קלתני בלדיי ויבגבני‬
‫ולא ל?רד ב א ו מיום בואי מלךן עד‪-‬ליוס לד• והוא יושב א‪$‬נו ‪ $‬מ י ד‬
‫בביתנו ויכבדנו‪ :‬ויאכר ל ה לצלק א‪5‬י ידעתי וךאיתי את‪-‬מ?שי‬ ‫ינ‬
‫ועקב א * ר ' אלנו כי ב^ל־־לבי לכבדנו ואהב את־ע*ו ראשוןה‬
‫ל ו ןעלה אהבתי את‪-‬יעקב כע*ו בי לרכל‬ ‫^‬ ‫מיעקב‬
‫ך ת‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫מ‬

‫ללרע את־מ?*יו ואידבו־^רק בי כל״דרכו ל ? ס ו ש ד ואיחד?‬

‫לו ?ביבותיו ‪ *:‬ועלה לכעס לבי על־‪$‬ל‪-‬מ?שץ ולא ל‪$‬צל הוא‬ ‫י‬
‫תרעי כי ל ס יעברו בדלאדן ולכרתו מ ת ל ת ל*מלם בי את־אללי‬
‫אכרלס ?זב וילף אלרי }*יו אלרי לטומאה ואלרי *ג;לן היא‬
‫י » י ו ‪ :‬ואל אברל לי כי־א*כיעהו כי ל א יללג את‪-‬ל?קב א ס ‪-‬‬ ‫״י‬
‫לשבע ל א ‪:‬קיס את־*בו?תו ולא !?*ה־טוב בי א ס ־ ל ע ‪ :‬ועל‬ ‫‪2‬ז‬
‫בקשו לללג* א ת ־ י ? ק ב אתיו בלד־ו?קב לןתן ולא למלט מלךיו בי‬
‫?לדיו י ר ד ‪ :‬ואת אל־תיראי על־דבר ל?קב כי שומר י?קב ןדול הוא‬ ‫ל‬
‫א‬
‫ועצום לנ?כד ו מ ל ל ל משומר ע ש ו ‪ :‬ו ת * ל ת רבקה ותל!ד לע*ו‬ ‫ח‬
‫ולביא אליל ותאכר לו ‪ #‬א ל ה יש־לי בני לשאל בכף ואבר כי‬
‫ת?*ה את א*ר אמר ל ף ??י‪ :‬ויאבד לה אני א?*ה ?ל־א*ר‬ ‫ט‬

‫אחיו‪.‬־ ב ב י ת‬ ‫! ‪ ,‬־ ב י ע ק ב ‪ .‬ברומי נוסף‪:‬‬ ‫ח ז ק ו ת ‪ .‬אין בנוסח‬ ‫!‪.‬־ושניה‬

 ‫ס פ ר היובלים ילה כ ‪ -‬ל ו ד‬

‫^אמףי לי ולא א א ע ‪$‬או‪$‬ה מ * א ל ת ל ‪ :‬ור‪1‬אכר אליו א * א ל ממף‬ ‫כ‬

‫כי ביום מותי לכיאני ו ת ק ב ת י אצל * ל ה אס אכיל וכי ל א ל ב ו‬
‫א ל ה ולעקב אתיף איש את‪-‬לעהו ולא לבקש איש לאחיו ל ע ה כי‬
‫יאלכהו למען ואללו א י ונככללם ?תול לאלץ ןלא ל*מת עליכם‬
‫שונא וללילס לבלכה ולרלמיס בעיני כ ל ־ א ו ל כ י כ ס ‪ :‬ו י א א י א?*ה‬ ‫בא‬

‫? כ ל א * ל אמלל ל י וקכלתיל ביום מותל אצל * ל ה אם אכי‬

‫כ א * ל א ל כ ל כ י לליו עצמוליל קרובות לעצמוללל‪ :‬ואת־‪.‬י?כ!ב‬ ‫בב‬
‫ח‬
‫אתי א ל ב ם ? ל ־ ? * ר ו*ידלי א מ ל ־ ל ״ * ד ן כ י א ס ־ ה ו א ל כ ד ו‬
‫ן ל א גדולה היא ל י זאת אס־־אהכהו כ י אתי הוא ויללו נןלעני‬
‫כ כ א ל ו נ ל ד י יצאנו מ ל ל מ ל ןאס־לא אל‪,‬ב את־אתי א ת ־ מ י א ס ב ‪:‬‬
‫ןנס אני א כ ק * ל כ י לעילי בלעקב כעבולי וכעבור ?ני כ י לד?תי‬ ‫בנ‬
‫כ י כ ל ל ל כ ל ל ? ל י ו ע ל ־ א י כ י ביום א*ר כ‪,‬לכו אכי * ס אותו‬
‫כ ע ל ואותי * ם כ ל ת ת ‪ :‬ואני נ * כ ? ת י ל ך כ י אלכהו ו ל א אבקש‬ ‫בד‬

‫ךעהו כ ל ־ ל כ י תלי כ י אם־לק טיכה ולשכע ל ה ע ל ־ כ ל ־ ת ל כ ר ס ן ה ‪:‬‬

‫ותקלא ליעקב לעיני ע*ו ךלצוהו בלכר א*ר ל ב ל ה עם־ע*ו;‬ ‫־בה‬
‫ויאכר אע*ה לצונל ןתאכיני ל י כ י ל א לצא ל ע ככני וככני ע ל ­‬ ‫כי‬
‫עשו אתי ולא אללה ללאשון ]לללע[ כ י אם־באלכתו ל כ ד ‪ :‬ויאכלו‬ ‫בו‬
‫ן י א‬ ‫ת‬
‫י א י ל כלללה להוא ולמת כת־שלשה יובלים ושבוע‬ ‫ול* י ל‬
‫א ל ד ן*?ה אתת כלללה להוא ולקבלול א י א י ל ע*ו ןלעקב‬
‫כמעלת תכככלה בקלכת * ל ה א ס אבילם‪:‬‬
‫י כ א ה ת * * י ת ל * ב י ע הןה קלא לצלק ל * נ י א י ו עשו ולעכ[ב‬ ‫לו‬
‫ו ‪ :‬ל א י אליו ו י א כ ל אלילם כ נ י א נ י הולל ב ל ל ל אביתי אל־כית‬
‫לעולם א*ר * ם אבילי‪ :‬יקכלתוני בקלכת אבללם אבי כ מ ? ל ת‬ ‫ב‬
‫ל כ כ כ ל ה כ ש ל ה ??רון תחתי א*ר א ה אבללס לאלזת קכר * מ ה‬
‫לקבלוני‪ :‬ן»את א צ ו כ ם א י כ י ־ ת ? ש י ה^רק ו כ ׳ י * כ א ך ן למען‬
‫ר‬
‫־נ‬
‫;ביא י; ?ליכם א ת ־ כ ל ־ ל כ ל יי ל ? ש ו ת לאבלתס יל‪1‬לעי‪ :‬ואתבלם‬ ‫ד‬
‫כ נ י את־אתיכם כיניכס כאיש א*ר לאלב את־נכשי יככקש איש‬
‫לאליו ללי<כיב לו ולעשות וסי" ?אלץ ואהבו ןה את־!ת א כ * ס ‪:‬‬

‫‪-‬‬ ‫במעדר‪ .‬אשר‪.‬‬ ‫ס‪:‬‬ ‫בנוסח‬ ‫המכפלה‪.‬‬ ‫בבית‪-.‬ב מ ע ד ת‬ ‫נ״א‪:‬‬ ‫»‬

‫יצחק צוה לבניו על קבורתו והזהירם על אהבתם איש לאחיו )א׳‪-‬ייא( ‪ -‬חלק ביניהם את רכושו ומת‬ ‫לו‬
‫באו לנחמהו )כ״א—כיד(‪.‬‬ ‫יעקב‬ ‫ובני‬ ‫) י ״ ט ‪ -‬כ ( — לאה מתה‬ ‫נפרדו זה מזה‬ ‫ועשו‬ ‫)י״ב‪-‬י״ח( — יעקב‬
‫ו ל ב נ י ו ‪ - .‬א צ ו כ ם•‬ ‫‪ -‬ו ל ז ר ע ו‪: A .‬‬ ‫בקברים א ש ד כריתי לי‪.‬‬ ‫בנוסח ‪ :A‬שם‬ ‫ש מ ג‬ ‫»‪a-x-‬‬
 ‫ס פ ר היובלים לו ה ‪ -‬י ח‬ ‫רצב‬

‫ועל־דכר לאלילים א‪¥‬ן?ם ו א י י ל ה ??ם כי לתעבו אולם ו*כךתונ*‬ ‫״‬

‫ו*נאתוס ולא לאלבום כי ?לאי *??ה סם לעובךילם ולכ*תלוים‬
‫ש‬
‫להם• יןכר* ?ני את־לל אלתי א ב ל ל ס אביכם וכא*ר כ כ ד ת י ו‬ ‫ו‬
‫ועבךהו ?‪¥‬לק למען יל?כם ? * מ ל ה ותכלת ןלע?ם ?כו?כי ל*מלם‬
‫ב‬
‫?אלץ מ&ע־צדק א*ר ל א לשלש לכל־לרות ?עולם‪:‬‬ ‫לי‬
‫ועלה א*?יע?ם ? * ב ו ע ה גדולה א*ר אין * ב ו ע ה א*ר ל?דל ממי•‬ ‫ז‬
‫?*ם ס ? ל ל ל ןס‪??$‬ד ןלןדול א * ד ע*ה את־ל*מלס ואת־לאדן ולבל‬
‫יסד כי תילאהו ו ת ע ? ך ה י ‪ :‬ואסב ?ל־־אלד את־אליו ? ר ל מ י ם י כ צ ד ק‬ ‫ח‬
‫ולא ל ל ר ש איש רע לאחיו מ ע ל ה ןעד‪-‬עולס בל למי תליכם למען‬
‫תצליחו ??ל־מע*י?ם ולא ת א כ ד ו ‪ :‬ו מ י ללרש איש מ?ם רע לאחיי‬ ‫‪°‬‬
‫לעו מעלה מי ?ל־א*ר לבקש ך ע ה לאחיו ?ידי ל&ל ונכרת מאלץ‬
‫ססלים תרעו יאכד מתחת ל*?לס‪ :‬וכיום ל ק ל ל ה וס‪$‬בו?ה ו^אש‬
‫סבועלת ולאוכלה כא*ר * ך ף את־־כדוס ככת י*לף א ת ־ א ל צ ‪1‬‬
‫ןאת־עירו וכל־א*ר־לו ונכלה ממכר עדות ?ני אלם ןלא יבוא‬
‫?סכר סתליס בי יאבל ועבר לקללת עולם בי לכל־סלמים לליה‬
‫דיןם בי ת ל ס ד ש ?שנאה ובקללה ו?קצף ו?צער ו?סכה ו?מכת‬
‫וכללי עולם‪ :‬אני אדבר ןאעיךה ?כם ?ני ב מ * כ ם א*ר לבוא‬ ‫יא‬
‫י ב‬
‫על־לאלם*א*ר לבקש לעשות עול לאליו‪ :‬ולסלק את־?ל־מקנהו‬
‫בין * נ י ל ם ביום תתוא ולתן את־ססלק סןדול ל?כול ותבגלל ו?ל‪-‬‬
‫‪4‬‬
‫?כיבוליו וכל־א*ר קןת א ? ל ל ם ב?אר * ב ע ‪ :‬ו א?ר את־תתלק ס ן ל ו ל‬ ‫ינ‬
‫סןה אגדיל ל ? כ ו ר ‪ :‬דאכי־ ע*י ?כלתי ללעקב ; א ל ך ל ו את־?כ‪1‬יךלי‬ ‫יד‬
‫לועקב לןתן ולא א ד ב ל ל כ ר כןה כי לו היא‪ :‬ויאבד לצלק לנות‬ ‫טי‬
‫עליכם ב ר כ ת י ? נ י ו ע ל ־ ־ כ ר ע כ ס ביום הןה כי תנלתוני ולא ן ע צ ב‬
‫לבי ב ל ב ד ת?בולה בי‪-‬לא יע*ה בעבולה ל ע ‪ :‬יבלל אל עליון‬ ‫טז‬
‫את־לאיש א * ר י ? * ד ד ^ ל ק אותו ןזלעו עד‪-‬עולם‪ :‬ולבל לצולס‬ ‫יז‬
‫ילכרכם רא?לו ול*תו ל א י י וי*מח בי לללה רעה אתת בינילס‬
‫י ח‬
‫‪¥!1‬או מאתו וינוחו ביום להוא ולי*ני‪1 :‬לי*ן לצלק ?ב^תו ביום‬

‫ב כ ס ‪ .‬חסר ‪ - . A B‬ו ש ב ר ת י ם ‪ .‬ח ס ד ‪ . A B‬־־ ו ע ב ד ה ו ‪,‬‬ ‫ח ס ר ‪ - . B‬ו א ע י ר ה ‪ .‬חסר ‪. C D‬‬ ‫ה‪-‬י‬

‫ז ‪ -‬י ‪ :Ch‬ועבדתיו‪ .‬ו ה ג ד ו ל ‪ .‬ב ק צ ת כ״י‪ :‬המפואר והנורא והגבור‪ - .‬ה ק ל ל ה ו ה מ ב ו כ ה ‪.‬‬
‫ג י א ‪ :‬המבוכה והקללה‪ .‬בקצת כ״י גוםף‪ :‬והחמה ו ה ק צ ף ‪ - .‬כ י י א ב ד ו ע ב ר ‪ .‬ג״א‪ :‬כי‬
‫אם בין האובדים ועובדים‪ - .‬כ מ ש ט ט‪ : CD .‬כמשפטי‪ - .‬א ש ד י ב ק ש ל ע ש ו ת ע ו ל ‪.‬‬ ‫י«‬
‫יג־«י־יח ‪ : A‬אשד יעשה הרע‪ - .‬א ג ד י ל‪ ch .‬מ ג י ה ‪ :‬אתן‪ - .‬ב ר כ ת י‪ : A B .‬ברכה‪ - .‬ב מ ט * ו ‪.‬‬
‫ר‪1‬ג‬ ‫סמר היובלים לו י ט ‪ -‬ל ז ו‬

‫ההוא ולשבח ו י י ש ן * נ ת עולבים ולכת א ־ מ א ה ואמונים * ן ה‬

‫‪1‬‬ ‫ה‬
‫עשלים ו ל מ * ה *ץעות ולמש *נים כ ל •?!?ףזי * נ י א י ו ע*ו‬
‫יט‪-‬כולעקב‪ :‬וילך ע*ו לאלץ אדום אל‪-‬לד * ע י ר וי*ב * ם ‪ :‬ולעקב‬
‫י*ב בלרי לברון כ א ל ל א*ר באלץ ?גולי אבללם אביו ולעבד‬
‫נא את לי ככל־לבו ובמצו־ליו לוילות א*ר חלק ביבי הוללתו‪ :‬ותא*‬
‫לאה אשתו ב * ן ה ללכיעית ל * ב ו ע ל*ני ביובל לאלכעים ולמ*ה‬
‫ולקכלןה במעלת למככלה אצל רכקה אבו ב * ב א ל לקבר * ל ה‬
‫כב אם אביו‪ :‬ולבאו כ ל ־ א י ל ו א י ו לבכות ללאה א*תו עמו ולנלמו‬
‫כנ עליל בי ל ל א כ ל ע ל י ל ‪ :‬בי אלכה כ א ד מיום מות לתל אחותה‬
‫כי ל כ י כ ה וי*לה לללל בכל־ללכיל ו ל כ ב ד את‪-‬לעקב ובבל־תלמים‬
‫א*ר לללה עמו לא־*מע מכיל ל כ ר ק*ה בי עךןה ןי*ר ן*לום‬
‫כד וכבוד ליו כה‪ :‬ולןבר את־כל־מע*יל א*ר עשלה ?חייל וללאבל‬
‫עליל כאד בבל־לבי יככל־נכשו‪:‬‬
‫ולתי כיום מות לצלק אבי ל?קב ןע*ו ו?*מעו א י ע*ו בי­‬ ‫לז‬
‫*תן לצלק את־לככולה ללעקב בנו ל ק א ולקצםו־כאד‪ :‬ו יליבו‬
‫ז‬ ‫ב‬
‫באבילם לאמר ללא אלה לבכור ולעקב תצעיר ולכה־ןה ןתן‬
‫אכיל את־לבכולה ללעקב ןאולף עןב‪ :‬ויאכר אלילם בי כבלתי‬ ‫נ‬
‫את־בכולתי ללעקב במעט ?זיר עך*יס וכיום א*ר * ל מ י אבי‬
‫לצוד נצלי[ ןללפע* וללביא לו לבעבור יאכל ויכגכני כא בברכה‬
‫מ ב א לאבי מהעמים ומ*קה הכ‪,‬רבו אבי ואותי * ם תתת לדו‪:‬‬
‫ןעלה ה*כיענו אבינו אותי ואותו כי ל א נלרש איש לעת אתיו‬ ‫ד‬
‫וכי נליה באלכה וב*ל‪1‬ם איש עם־אליו ולא נ*תית ללכינו‪:‬‬
‫ויאכלו אליו ל א נ * מ ע אליל לעשות עמו * ל ו ם כי בתנו עצום‬ ‫ה‬
‫כבתו ואנלנו עצומים ב א י נצא עליו ונללנהו ונאביד את‪-‬איו‬
‫ואם־לא תלל עאו נ*קזמל‪ :‬עלה * כ ע נ ו ונ*לח באלם ובכל*תים‬ ‫ו‬
‫ובמואב ובעמון ונבלל לנו א‪*$‬יס כלילים לבועלים לקלב ונצא‬
‫עליו ונללמנו בו ונ*מילו מ ל ל א ל ץ בקןלם לבל ‪ #‬ל * וזצכה‪:‬‬

‫נ״א‪:‬‬ ‫ב מ ט ה ‪ - .‬ו י ע ק ב י ש ב ‪ . . .‬ס ‪ :‬וישב יעקב בארץ חברון‪ - .‬ו ב מ ‪ 1‬ו ת י ו ‪.‬‬ ‫יס‪-‬כ ‪: A‬‬
‫וכמצוות‪ - .‬ה ו ל ד ת ו‪ .‬תרגומו של ‪ ch‬כאן אינו נכון‪ - .‬ותכבד‪ : D .‬ותאהב‪- .‬‬ ‫«‬
‫בני עשו ק*»ו על אביהם שיצחק נתן את הבכורה ליעקב והכריחוהו ל ז א ת עם ארבעת אלסים‬ ‫לז‬
‫אנשי חיל למלחמה על יעקב )א׳‪-‬ם״ו( — יעקב הוכיח את עשו )ם״ז‪-‬י״ז( ‪ -‬תשובתו של עשו)י״ח—כ״ה(‪.‬‬
‫ונאבידו‪ - .‬י כ ה‬ ‫בניו‪:A .‬‬ ‫את‬ ‫ירושתו‪ - .‬ו נ א ב י ד‬ ‫בענין‬ ‫א ת ־ ה ב כ ו ד ה‪.‬‬ ‫ח־‪-‬ו‬
 ‫ספר היובלים לז ז ‪ -‬כ א‬ ‫רצד‬

‫ו י א א י אלילם אכילס אל־תלכו ןאל־ת?שו כ ל ל כ ה בו לכל־לכלי‬ ‫ז‬

‫ל א י ו ‪ :‬ו'א‪$‬רו אליו ןה־היא נכ[א*ר ? * י ל מןעוךיף ע ד סיים‬ ‫ח‬

‫לןה ולבא צואךף כ?לו ל א נ * מ ע ל ד ב ר ה ן ה ‪ :‬ול*לחו אל־ארם‬ ‫»‬
‫ןלאדוךס אל־רע אכילס ול*כרו מלם א ל ף א י ־ ס ל ל בחורי‬
‫ר‬
‫מ ל ל כ ה ‪ :‬ויבאו אלילם ממואב י מ א י עמון א * * ? ר ו א ל ף‬
‫בחורים ובכל*תים א ל ף בחורי כ ל ל ‪ $‬ה ומאדום ומךלחוריס א ל ף‬
‫בחורי כ ל ל מ ה י ב ך ל ל ל י ם אן*ים אכיציס א י ‪ -‬ל ל ל ‪ :‬ויאמרו אל־‬ ‫יא‬
‫אכילס צא נללס ןאס־לא ו ל ה נ י ד ‪ :‬ולכלא ק צ ף ו ל כ ה כ ע ת‬ ‫יב‬
‫ראותו א ת ־ א י ו ולם מאלצים אותו בי ילך ל א י ל ם וינהלם על־‬
‫ו?קב אליו‪ :‬ואלד ןכר את־כל־לר?ה ל&ןןומוןה בלבו על־י?ג}ב‬ ‫ע‬
‫אתיו ולא ןכר את־*??תו א*ר נ * ב ע לאביו ולאמו אם‪-‬לךרש‬
‫כל־‪:‬כיו ר ? ה לו?קב אתיו‪ :‬ובכל־ןה ל א ‪ :‬ר ע י?קב כי־־כאים תם‬ ‫יי‬
‫?ליו ל מ ל ל כ ה ןהוא מ ל א ב ל על־לאה א * ת ו עד־בי ?ןךבו כ א ד‬
‫א ל ־ ל א ך ל בארבעת אלכים אשי־תלל בחורי ב ל ל כ ה ‪ :‬ול*לחו‬ ‫טי‬
‫אליו אנ*י לברון לאבר תנת אחיר בא ?ליף ל ת ל ל ם ־ ב י כארבעת‬
‫אלכים איש לגורי ל ר ב ונו*אי כנניס יכלי מ ל ל כ ת בי אלבו‬
‫את־י?קב מע*ו כי _י?קב איש ןדיב ורחום מע*ו ולןידו ל ו ‪ :‬ולא‬ ‫טז‬
‫לאמין ו?קב עד־בי קרבו מ א ד א ל ־ ל א ך ל ‪ :‬ו ל א ד את * ? ר י‬ ‫יל‬
‫ל א ך ל ו!?מד בכלליו ולדבר עס־אחיו ע*ו ויאבד ואתוכיס םוכים‬
‫נתמלני כ א ל אלי א ל ל א*תי א*ר ב ל ה ל*את ל‪,‬יא ל * ב ו ? ה‬
‫א*ר נ * ב ? ל לאביר ולאכף־ * נ י ת לכני מולם ל ט א ל ל * ב ו ? ה‬
‫וכ?בור א*ר נ * ב ? ל לאביר נ * כ ק ‪ 1‬ל ‪ :‬אז ל*א עשו את־קולו‬ ‫יח‬
‫ו*א‪$‬ר אליו אין לבני אךס ולתלת לארץ * ב ו ע ת אכת א*ר‬
‫נ*כעו * ב ו ? ל ם עד־עולס ובבקר לדרשו ןה לןה ך?ת וללרג איש‬
‫את‪-‬שו?או וצרו‪ :‬ות*נאני אותי ואת כני עד‪-‬עולם ואין ל?שות‬ ‫יט‬
‫‪3‬‬
‫לכף־ אלוה‪ * :‬ב ע דכרי אלד‪ .‬א*ר אמר אליך אס־ללםך לזיר‬
‫עורו ו*?רוליו בצבר ירבו אס־ל^מית בראשו קרנלם בקרני איל‬
‫אז א?*ה עמף״ א ל ו ה ‪ :‬ואס־לכרדו יונקים מ * ד י אכס‬ ‫וצאן‬ ‫נא‬

‫ל פ נ י ו‪ .‬נ ״ א ‪ :‬מפניו‪1 - .‬כ[ א ש ר ‪ .‬כך ‪ . A D‬ג י א ‪ :‬ה ל א זד‪.‬‬ ‫ש ר ש ‪ : Ch .‬יקח כח‪- .‬‬ ‫ז‪-‬ח‬
‫נ ״ א ‪ :‬צא ע מ ה ם ‪ - .‬א ת ש ב ו ע ת ו ‪ .‬נ״א‪ :‬א ת ה ש ב ו ן ד ! ‪- .‬‬ ‫במעשיך‪ - .‬צ א נ ה ל ם‪.‬‬ ‫י»־יג‬

‫‪ -‬ב פ ת ח י ו ‪ .‬ג י א ‪ :‬ע ל המגדל‪ - .‬ו ב ע ב ו ר ‪ .‬ג י א ‪ :‬ו ב ע ת ‪- .‬‬ ‫ק ר ב ו ‪ B D .‬נוסף‪ :‬אליו‪.‬‬ ‫יי־־יז‬
‫ג י א ‪ :‬שדים מ א מ ם ‪ - .‬ל א א ה י ה ל ך ‪ .‬ג י א ‪ :‬ל א תהיה ל י ‪- .‬‬ ‫י ו ג ק י ם משדי אמם‪.‬‬ ‫»‬
‫רצה‬ ‫ספר היובלים לז כ ב ‪ -‬ל ח ט‬

‫לא־אהיה לףי אח ואס־יעשו לןאכיס * ל ו ס עס־ל*יות לבלתי‬

‫אכלם ולבלתי ל צ ק ללס ןאס־להלה ל כ ס עלילס להיטיב אז לחיה‬
‫בלבי עליך * ל ו ם ‪ :‬וארית בי ללרע עס־לשור ןאס־לצמד עמו בעל‬ ‫כב‬
‫אלי ולרש עמו אז אע*ה עמף * ל ו ס ‪ :‬ובי ילבין לעורב בעוף ךזא‬ ‫כג‬
‫אז ארע בי א ל ב ת ך ועשיתי עמף * ל ו ם תברת !תכרת[ אלה הברתו‬
‫א ך ןלא יהי * ל ו ם ‪ :‬גיךא לעקב בי תרע לבו ?ליו ובבלינ^שו‬ ‫כד‬
‫לבקש ללמיתו ובי ?א ולקפץ בלזיר מ!ער ל׳כא אל־לרמת לדקר‬
‫אתו ןלא לסוג באו‪ :‬אז יאמר ל א ^ י י ו ל ^ ך י ו להלנכל עליי‬ ‫כה‬
‫ועל־כל‪-‬א*ר אתו‪:‬‬
‫ואתר דבר יהוךה אל־יעקב אביו ל א ב ר ‪ :‬ךרך ק*לףי אבי‬ ‫לת‬
‫ו*לת ח^ף ןלכל את־לשי־נא ולבת את־תצר וללה לף בת בי ל א‬
‫ןכית את־אחיף ןהוא אצלף־ ןעמף הוא לכבוד אצלנו‪ :‬אז לדרך‬ ‫ב‬
‫יעקב ק*תו ול*לח לצו ולכל את־ע*ו אתיו ולדךנהו‪ :‬ול*לח עוד‬ ‫ג‬
‫תצו ולך את־אדוךם לארבי כל!ה * ב א ל ו ול‪,$‬ר*הי ולביתהי‪ :‬ואתר‬ ‫ד‬
‫לצאו בני לעקב תם ועברילס וללתלקי לארבע כנות ל א ך ל ‪:‬‬
‫ראשוןה ל‪$‬א להוךה ונכללי ך‪$‬ד* עבו ולמ*יס ?ערים עבו אי ננכה‬ ‫ה‬
‫ל א ך ל ולבי את־כל־א*י כ?אי לכנילם ולא נכלט בלס עד־אלד‪:‬‬
‫וליי ו ח ואשר ל^או א י מןךלה ל א ל ל ולכשים ?ערים אלם וובו‬ ‫י‬
‫את־ןבירי מואב ועבין‪ :‬ו!צאי ראובן ןלששכר ון^לון אי ^םוןה‬ ‫ז‬
‫ל א ך ל ל כ ה ולמשילס ולבו א ת ־ א * י ת כ ל ל כ ה א*ר לכל*תיס‪:‬‬
‫נ‬
‫ול‪¥‬אי * כ ע י ן יאלביז ול יר בדראוכן אי מעך־ב ל א ך ל ולמשילם‬ ‫ח‬
‫עכלם ולבי מאדום ומלחירים ארבע מאות איש אמיצים אנ*י‬
‫מ ל ל כ ה ן*ש מאות איש ןםי וארבעת א י ע*ו ןסו עכלס ויעןבי‬
‫את־אבילם לרונ באשי ?כל על־לנבעה א*ר באדוךם‪ :‬ולרדפו‬ ‫ט‬
‫בני יעקב אלרילם עד־לר־*עיר ןלעקב קבר את־אתיו בגב?ה‬

‫כ ב ‪ -‬כ ג י ת ר ע ע ם ־ ה ש ו ד ‪ .‬בקצת כ״י נוסף‪ :‬יעשה עמו ש ל ו ם ‪ - .‬כ ע ו ף ר ז א‪ .‬כך שמו‬

‫בכושית‪ .‬ונראה שהוא מין חסידה‪ - .‬א ז א ד ע ‪ .‬נ״א‪ :‬תדע‪ .‬א י ‪ :‬דע‪ - .‬ו ל א י ה י ש ל ו ם ‪.‬‬
‫נ״א‪ :‬ולא י ה י לך שלום‪- .‬‬
‫מלחמת יעקב ועשו ומות עשו ומפלת חילו )אי‪-‬י‪ — 0‬אדום נשתעבדה ‪ ,‬ע ד היום הזד‪.‬״ )י״א‪-‬י״ד( —‬ ‫לח‬
‫מלכי אדום )ם״ו‪-‬כ״ד(‪.‬‬

‫וכמוך הוא‪- .‬‬ ‫נ״א‪:‬‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫שונאך‪ - .‬ו ע מ ך‬ ‫חציך‪ - .‬ה ש ו נ א‪: A .‬‬ ‫ח צ ך‪ .‬נ״א‪:‬‬
‫אחיו‪.‬‬ ‫עשו‬ ‫כבוד‪ - .‬א ת‬ ‫לו‬ ‫‪ :(ch‬ונתן‬ ‫נ״א )וכן ברומי ובנוסח‬ ‫אצלנו‪.‬‬ ‫לכבוד‬
 ‫ספר היובלים ל ח י ‪ -‬ל ט ה‬ ‫רצו‬

‫א*ר כאדוךס ול*ב אל־כיתו‪ :‬ולללצו בני י?ל!ב את־?כי ע*ו ?הר‬
‫ת‬ ‫זי‬ ‫ס‬ ‫י א‬
‫* ע י ר ‪?*1‬נ<ניעי ? ר ‪ $‬ל ? י ??דיס לבני _י?קב‪ :‬ולשלחו אל־אכילס‬
‫י נ ]לדעת[ לל?שו * ל ו ס ע?לס אס־למיתום‪ :‬ול*לת י?קב אל־?}יו‬
‫בי נעשו * ל ו ס ו_י?שו * ל ו ס ע ? ל ס ואיימו את־על לעבדות ?לילם‬
‫ו‪.‬י?לו כס ל_י?קב י ל מ י י ?ל־תלמים‪ :‬ויתי תם מ*למים בס לל?קב‬ ‫ינ‬
‫עד־יוס ר ד ת נ?ל‪,‬ב אר^ה בצךים‪ :‬ולא נללצו ?ני ע*ו ב^ל‬ ‫יד‬
‫לע?דות א*ר * מ ו ?לילס * נ י ס ? * ר ?ני י?קב עד־תיוס הןה‪:‬‬
‫ט י ואלה המלכים א*ר ?לכו לאדום ל?ני מלך־כלך על־ל*ךאל עד־‬
‫ט ז ה ל ם מיי ? א ד ן אדום‪ :‬ולמלך ? ל ק כך?ע‪1‬ר ו*ם עירי ח מ י • •‬
‫יז‪-‬יחו י?ת ? ל ק ולכלך תלליו י ו ? ב ? ח ר ה ב ? צ ך ה ‪ :‬ו י?ת י ו ? ב ול?לך‬
‫ז‬ ‫ז‬

‫י ט תלליו חו*ם א*ר מתר תי?ן‪ :‬וי?ת חו*ם ולכלך תלליו ל ד ד‬

‫כ‬
‫? ד ? ד ד א*ר ת?ה את־כדלן ב * ד ת מואב ן*ס עירו ?וית‪ :‬ויכיג‬
‫כ א ל ך ד ולכלך תלליו * ? ל ה א*ר מ מ * ק ה ‪ :‬ול?ת * ? ל ה ולכלך‬
‫כ ב תלליו * א ו ל א*ר מךתבות ה ן ל ר ‪ :‬ולכת * א ו ל ולכלך תלליו ב ע ל‬
‫כ נ לןן ? ך ע ? ב ו ר ‪ :‬ו;?ת ב ע ל לןן ולכלך תלליו ל ד ד ן*ם א*תו‬
‫כ ד ?תי&?אל בת־מקזךד ב ת מי ן ל ב ‪ :‬אלת הכלבים א*ר כלבו‬
‫? א ד ן אדום‪:‬‬
‫וי*ב _י?נ|ב ? א ד ן ?גורי אביו א ד ן א ע ן ‪ :‬אלת ת ו ל ד ו ת י ? ק ב‬ ‫לט‬
‫ב‬
‫יוסף כ ן ־ * ב ע ־ ע * ד ה * ן ה ויוריךהו כ‪$‬ךל?ה ולקנתו פוסזיכר ?דיס‬
‫©דעה * ר ה&?תיס‪ :‬ול*ם את־יוםף על־?ל־כיתו ולל׳י בךכת יל‬ ‫נ‬
‫?בית המ?רי בגלל יומף ןבל א*ר ? * ה הצליה ל י ]?לדו[‪ :‬ו_י?*ב‬ ‫ד‬
‫הכצרי את־כל־א*ר לי ליוסף כי ך א ה בי לי עמו ו?ל־א*ר י?*ה‬
‫יצלית לל‪ :‬ןיו־כף לכה־ו*אר ויכה מדאה מ א ד ות*א א*ת‪-‬אדוןיו‬ ‫י•‬
‫את־עיןיל ותךא את־יוסף ותלכדהו ולבקש מ?נו ל * כ ב ע ? ה ‪:‬‬

‫כ״י‬ ‫בקצת‬ ‫עשו‪.‬‬ ‫ג ׳ ( ‪ - .‬ב נ י‬ ‫פסוק‬ ‫)והשוה‬ ‫ימינו‬ ‫בחזה‬ ‫‪ (ch‬נ ו ס ף ‪:‬‬ ‫בנוסח‬ ‫ברומי )וכן‬ ‫יי‬
‫‪-‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫בני‬ ‫על‬ ‫נ״א‪:‬‬ ‫‪ -‬ע ל ־ י ש ד א ל‪.‬‬ ‫באדום‪.‬‬ ‫‪ -‬ל א ד ו ס‪ .‬נ ״ א ‪:‬‬ ‫אדוס‪.‬‬ ‫)וברומי(‪:‬‬ ‫םו‬
‫‪,‬‬
‫ברד‬ ‫בע (‪:‬‬ ‫)כמו‬ ‫בכ״י‬ ‫‪ -‬ב ן ־ ב ד ד‪.‬‬ ‫בסדום‪.‬‬ ‫נ״א‪:‬‬ ‫ויש‬ ‫באדום‪.‬‬ ‫בנ״א נוסף‪:‬‬ ‫טז‪-‬ים ו י מ ל ך‪.‬‬
‫ע כ ב ו ה ­‬ ‫נוסף‪ :‬בן‬ ‫ב ק צ ת ב״י‬ ‫ש ל מ ן ‪ - .‬ב ע ל חנן‪.‬‬ ‫בכ״י‪:‬‬ ‫)ברי״ש^‪ .‬־־ ש מ ל ה‪.‬‬ ‫כ‪-‬כג‬

‫‪0‬‬
‫המשקים ושר‬ ‫בית פוםיפר )א׳‪-‬די> ‪ -‬םהר נפשו ומאמרו )ה׳‪-‬י״ג( ‪ -‬מאסרם של שד‬ ‫יוסף הושם על‬ ‫^‬
‫האופים ופתרון חלומותיהם ע״י יוסף )י״ד—י״ח(‪.‬‬

‫י ‪/‬‬
‫שר־השומרים‪-.‬‬ ‫(‪:‬‬ ‫‪ ) ch‬כ א ן ‪ .‬ו כ ן מ ׳‬ ‫ונדחית הגהתו ש ל‬ ‫כ ך בכ״י‪,‬‬ ‫ש ד ־ ה ט ב ח י ם ‪.‬‬
‫וידע‪-.‬‬ ‫ויתבונן‬ ‫נוסף‪:‬‬ ‫דאה‪A .‬‬ ‫יוסף‪.‬־־ כ י‬ ‫עצמו‪ :‬ביד‬ ‫מתקן על דעת‬ ‫‪ch‬‬ ‫ליוסף‪.‬‬ ‫י‬
 ‫םםר היובלים ל ט ו ‪ -‬מ ‪K‬‬

‫ןהוא ל א כסר ל ה את־נכשו ולןבר את־לל ואת־סדכרים א*ר קרא‬ ‫ו‬

‫יעקב אביו מדברי אכךלס בי ל א לזנה איש עם־א*ת !רעהו ןעס‪-‬‬
‫א*ת[ איש כי עליו מ*©ט א ת א*ר הושם ?ליו כ*מלם ל א י‬
‫אל עליון ןללקןא !עלה בעבורו בככרי עולם כל״לילמים ל א י לל‪:‬‬
‫א‬ ‫!א‬
‫ז ‪ -‬ה ולץבר יוסף את־לדכרים ל ליי ו ל לכץ לשבב ע מ ה ‪ :‬ולבקשתו‬
‫* ן ה אלות !למאן ןלא א?ת * מ ע ‪ :‬ולתבקהו ותתפשהו כבלת לאלצו‬ ‫ט‬
‫ל * כ ב ע?ה ו ת א ר את־ךלת למלת ןהוא ?*מט מלריה ולע*ב א ד ו‬
‫בלךה ול*בר את לברית ולנס כאיל! תחו^ה‪ :‬ותרא הא*ה מי ל א‬
‫ל*כב ע?ה ותלשן עליו ל א י אדוןיו ל א מ י כקש ‪2‬בדף העברי‬
‫א*ר א * כ ל לאלצני ל * ב ב עמי ולתי כלרימי קולי ולןס וגןגיפ‬
‫י א א ד ו בלדי בלכשי אתו ול*כר את־לבריל‪ :‬גיךא ל׳כצרי א ת ־ א ד‬
‫יוסף ולברית * ב ו ר ול*מע לדברי א*תו ולתן את־יוםף בבית‬
‫לםלר כקום * ם ל*בו האסירים א*ר אסר לבלר‪ :‬ולתי־*ם בכית‬ ‫יב‬

‫לבתר ולתן לל סן ליוסף בעיני ש ד שומרי כית־תפתר ורלמים‬

‫מ ל א י ו כי ךאה בי לל אתו ןבל א*ר יע*ה לצליל לל‪ :‬ולע*ב תבל‬ ‫ינ‬
‫?לדו ן*ר לשומרים לא־לדע אתו ך ? ר כי כל־א*ר לע*ה יוסף‬
‫י*ליס לל‪1 :‬ל*ב * ם *?תלם למים ובלמים ל ל ם קצף ©דעה ב ל ל‬ ‫יד‬
‫מ?רלם על * נ י ק ך י א ו על * ר למ*קיס ןעל * ר לאומים ולאם‬
‫ט ו ב כ * מ ר כית * ר לטכלים בית ל ב ל ר א*ר יוסף אסור * ם ‪ :‬ויכקד‬
‫טז * ר שומרי לבתר את־יז־סף ל * ר ל ס ול*ךת ל א י ל ם ‪ :‬ולללמו *נילם‬
‫ללוס * ר תמ*קים ן*ר לאומים ולויךהו ליוסף‪ :‬וכא*ר בתר ל ל ס‬ ‫יז‬
‫כן ללה ל ל ס ואת‪*-‬ר תב*קיס ת*יב ©ךעה על־כנו ןאת־לאכה‬
‫י ח תבית כא*ר כתר ללם יוסף‪ :‬ול*כת * ר תמ*קיס את־לסף בכית‬
‫לבלר ]אף[ כי־הידיעו את א*ר לללה־לו ןלא־זכר להודיע את‪-‬‬
‫©ך&ה בא*ר אמר לו יוסף בי * ב ת ‪:‬‬
‫וללי כלבים ל ל ס ולללם ©דעה ללוס ©?בלם ?לללדי א ל י‬ ‫מ‬

‫ב״י‪.‬‬ ‫חסר בקצת‬ ‫ו ע ם ״ א ש ת[‪.‬‬ ‫‪] -‬ר ע ה ו‬ ‫בלבו‪.‬‬ ‫ויחמד‬ ‫נוסף‪:‬‬ ‫יעשה‪A .‬‬ ‫ו כ ל ־ א ש ר‬
‫‪ -‬ש נ‬ ‫הזאת‪.‬‬ ‫את־הקריאה‬ ‫נ״א‪:‬‬ ‫האלה‪.‬‬ ‫א ת ־ ה ד ב ר י ם‬ ‫‪-‬‬ ‫עליון‪.‬‬ ‫אל‬ ‫ה‪:A /‬‬ ‫ל פ נ י‬
‫ה ב י ת‬ ‫‪ -‬א ת ־ ד ל ת‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫את־הדבד‬ ‫נוסף‪:‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪ -‬ש מ ו ע‪.‬‬ ‫והוא‪.‬‬ ‫תמימה‬ ‫נוסף‪:‬‬ ‫א ח ת‪A .‬‬
‫בכ״י‬ ‫‪ -‬ב י ד ו ‪.‬‬ ‫ב ק צ ת כיי‪.‬‬ ‫חסד‬ ‫מידיה‪.‬‬ ‫נ ש מ ט‬ ‫‪ -‬ו ה ו א‬ ‫ותתפשהו‪.‬‬ ‫נוסף‪:‬‬ ‫כיי‬ ‫בקצת‬
‫‪ -‬ו א ת‬ ‫המסובך‪.‬‬ ‫הכושי‬ ‫הנוסח‬ ‫תרגום‬ ‫לי‬ ‫נראה‬ ‫כך‬ ‫דבר‪.‬‬ ‫א ת ו‬ ‫י ד ע‬ ‫‪ -‬ל א‬ ‫לפניו‪.‬‬
‫־‬ ‫ובכיי אין‪.‬‬ ‫ניל‪,‬‬ ‫כך‬ ‫כ י‪.‬‬ ‫‪ ] -‬א ף[‬ ‫האופים‪.‬‬ ‫שר‬ ‫ואת‬ ‫ברומי‪:‬‬ ‫ה א ו פ ה‪.‬‬
‫חלומות פרעה ופתרונם )א׳‪-‬די> ‪ -‬יוסף עלה לנדולה ונשא אשה )ה—ייג(‪.‬‬
 ‫ס פ ר היובלים מ ב ‪ -‬י ב‬

‫ע ל ־ ד כ ר לר?ה א*ר תללה ככל־לארץ מיקץ ביאתו מ ק ן א ל?ל"‬

‫פלרי סללמות א*ר ככ?רלם ותככ*כיס וינד ללם את־*ני ללמוליו‬
‫ולא יללי ל ד ע ת ‪ :‬ולןבר אז * י סמ*קים את־יוםף מ ר ב י ?ליי‬ ‫ב‬
‫אל״לבלר ויוציאהו מבית סםסר ולםכר־לו את־*ני ללמוליו‪:‬‬
‫מדבר ל א י כרעה בי שני ללמוליו ל ל ו ס א ל ד תם ויא^ר לו * כ ע‬ ‫נ‬
‫ה‬ ‫א‬ ‫‪ 5‬י ם‬
‫‪? W‬כל־ארץ מצךלם ואלרי־כן * ב ע * נ י ר ? ב‬ ‫^ *‬ ‫^‬
‫א*ר ל א ללה ?מהו ]ל?ב[ ככל־לארץ‪ :‬ןעלה !?קד ©לעת ב?ל־‬ ‫י‬
‫ארץ ב^רלס כקידים ולקבצו אכל לעיר כעיר ביבי * נ י ס * כ ע‬
‫וללה לאבל ל * ב ע * נ י ל ל ? ב ולא ל כ ר ת לארץ ב א י ל ל ? ב בי‬
‫לל!ק כ א ד ‪ :‬ולתן לל ליוסף סן ורלכים בעיני כרעה מאכר ©דעה‬ ‫יי‬
‫אל־?כךיו לא נמ^א איש לכם וןבון כאיש סך‪ .‬בי דית אללים‬
‫ד‬
‫עליו‪ :‬ולשיבהו ב*? ׳ ככל־כלכותו ו!כ*ילהי על־כל־כצךלם‬ ‫ו‬
‫ויו*יבהו כברכבת סכ^אה א*ר לכרעה‪ :‬מלכישהו ארי‪-‬־שש‬ ‫ז‬
‫ם‬
‫מ * רביד סןלב על־צ^אלו ולקלאני[ ל א י ו לאבר ]אברך[ ולתן‬
‫את־סטבעת בלדו ויםשילהו ככל־בית^ ולנדלו מ א כ ר אליו לא‬
‫ט‬
‫לגדל בכר בי אם סכסא ל ב ד ו ‪ :‬ולבשל יוסף ככל־־ארץ ב*רל‬ ‫ח‬
‫מאל?ד׳י כל־*רי © עה וכל‪*?-‬דיו וכל‪-‬עושי מלאכת סבלר בי‬ ‫ך‬

‫בי*ר לסלף ןאין־בו גאןה ןגדל־לב ולא בשוא א י ם וכקת ש ס ד‬

‫ט‬
‫בי בי*ר ל*פם את־כל־עבי לארץ‪ :‬ו ל * ל ! ארץ כ^רלם לכני‬ ‫»‬
‫כךעה א ל ל י י ו ס ף בי ל‪ :‬עמי וללךלו סז ורלמים ל?ל־!רעו ל א י‬
‫ה‬
‫כל‪-‬יוךעיו ןשומעי * כ ע ו ותי*ר בלבות <‪6‬ר^ ואי! *<‪ f¥‬ואידרע‪:‬‬
‫י ק ך ס‪$‬לף * ם יוסף ‪*1‬את כ א ת ! ולתן את־בת פי<כיכלע ב ת‬ ‫א‬ ‫נ‬

‫בסן און * ר ס&כתיס ליוסף ל א * ה ‪ :‬וכיום ?מד יוסף ל א י כדעה‬ ‫יא‬

‫נןהוא[ כן־^לשים *?ה ב?כדו ל א י ©דעה‪ :‬כ*?ה סתיא מת לצלק‬ ‫יב‬
‫ולבא בא*ר אמר ל ס ף ב ד ב ר כלריז *ני סללמות בא*ד ד ב ר‬
‫ה‬
‫מליו * ב ע * נ י * כ ע נ מ ל ־ א ר ץ בצרלט ‪1‬ת?ר ארץ כ^רלם לירכה‬

‫נ״א‪:‬‬ ‫ו י ו צ י א ה ו ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫פרעה‪.‬‬ ‫נופף‪:‬‬ ‫ברומי‬ ‫ל ד ע ת ג ‪ -‬ה מ ל ך ‪.‬‬ ‫נ״א‪:‬‬ ‫ל ד ע ת ‪.‬‬
‫נ״א‪:‬‬ ‫‪ -‬ע ל י ו‪.‬‬ ‫תאבד‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫בכ״י‪:‬‬ ‫ת כ ר ת‪.‬‬ ‫‪ -‬ו ל א‬ ‫ויפתד‪.‬‬ ‫ברומי‪:‬‬ ‫‪ -‬ו י ד ב ר‪.‬‬ ‫•ח ו א ו צ י א ה ו ‪.‬‬
‫מ״ג‪.‬‬ ‫שבבדא׳ מ״א‬ ‫אברך‬ ‫מן‬ ‫סירוס‬ ‫שהוא‬ ‫ונראה‬ ‫ואבדת‬ ‫אל‬ ‫אל‬ ‫בכושי‪:‬‬ ‫‪ ] -‬א ב ד ך[‪.‬‬ ‫בו‪.‬‬
‫צפנתיםנם״‬ ‫בכושי‪:‬‬ ‫פענח[‪.‬‬ ‫יהלכו‪]-.‬צפנת‬ ‫‪:A‬‬ ‫א ל ‪ - ,‬י ה ל ך‪.‬‬ ‫מנסח‪ :‬אל אל ואביר‬ ‫‪ch‬‬
‫‪,‬‬
‫הליופולים‪ .‬־־‬ ‫בכושי‪:‬‬ ‫אן‪.‬‬ ‫‪ -‬כ ה ן‬ ‫מ״ה‪.‬‬ ‫מ״א‬ ‫שבברא‬ ‫צפנת פענח‬ ‫שהוא סירוס מן‬ ‫ונראה‬
‫‪-‬‬ ‫בהוצאת דילמן‪.‬‬ ‫חסר‬ ‫מצרים[‪.‬‬ ‫]ב כ ל ־ א ר ץ‬
‫רצט‬ ‫ספר היובלים מ י ג ‪ -‬מ א ס ז‬

‫ב א י ה אתת א ל ף ו‪#‬מו‪$‬ה מאות מ ד ו ת ‪ :‬ול^בר ייםף אכל העיר‬ ‫ינ‬

‫ר‬
‫?עיר עד־כי כ ל א ה ?ר עד־א*ר ?לאי ל א * ןלמד מ ל ב ‪:‬‬
‫וביובל הארבעים ולמ*ה בשבוע תשלי ו כ ז א ה תשנית לקת‬ ‫מא‬
‫יהוךה לער בכורו אשה מבנות אךם ושמה ל מ ר ‪ :‬ולשנאל ולא‬ ‫ב‬
‫* כ ב א ל ה כי אמו מבנות ?נעז ולכקש לשאת לו אשה ממשפתת‬
‫נ ‪ -‬ד אמו ולא ןלנו יהוךה אביו‪ :‬והוא תבבור ל ע ממיתהו לל‪ :‬ויאכר‬
‫להוךה לאו?ן בנו בוא אל־א*ת אליף ולכם אולה ןלקם ןרע‬
‫לאתיך‪ :‬וירע אונן כי ל א ‪1‬ךעו להלה כי אם ןרע אתיו ולבא אל־‬ ‫ה‬
‫כית א * ת אתיו ו י ^ ר תזרע ארצה וירע בעינילל ולמיתהו‪ :‬ויאכר‬ ‫ז‬
‫להוךה ל ל מ ד כלתו שבי כית־אביף א ל א ה עד־א*ר לגדל שלה‬
‫בני ו?תהיך לו ל א ש ה ‪ :‬ולגדל ולא ?ל?ה כת־שוע א * ת יהוךה‬ ‫ז‬
‫את־שלה בנה לתלתתן ולמת כת־שוע א * ת להוךה בשנת למש‬
‫כשבוע תזה‪ :‬וכ*?ת תששית עלה להוךה לגז את־צאנו ב ל מ נ ל ה ‪:‬‬ ‫זז‬
‫ולמר את־בגדי אלמנולה נותלכס ב[צעיף ותלונת ו ת * ב כשער‬ ‫»‬
‫כ ד ר ך ת א ל ה ‪ :‬ובלכת להוךה מ‪$‬אה ו ל ל ש כ ל לקדשה ויאכר אליל‬
‫אבא א ל ל ר ותאכר בוא ולבא‪ :‬וי^אכר לו ל ד ל י שכרי ויאבד ל ה‬ ‫יא‬
‫אין א ד י כ י א ם ־ ט כ ן ל י אשר כ א ^ כ ע י וכלילי וכקלי א*ר בלדי‪:‬‬
‫ותאכר אליו לנם־לי עד־א*ר תשלת־לי * כ ר י ויאכר אליל א‪#‬לת־‬ ‫יב‬
‫ינ‬
‫ל ר ןדי עזים וללנם‪-‬לה ותתר ל ו ‪ :‬וללן להוךה אל־צאנו עהיא‬
‫י ר ללכה אל־כית אכיל[‪ :‬ולשלח להוךה ןדי עןים בנד רועה עךלמי‬
‫ולא מ^אה ולשאל א ת ־ א ש י המקום לאבר איה תפןר*ה א*ר א ה‬
‫ה‬ ‫ר‬ ‫ה‬
‫טו ףאמרי אליי ל'א־ללל א ה ק ‪*1 #‬יז אצלנו ק ד ש ה ‪ :‬ו‪*:‬ב ולןד־‬
‫לו כי ל א מ^אה ו*א‪$‬ר אליו שאלתי את־־אשי תכקום ויאמרו לי‬
‫ט ז‬
‫אי! א ה קדשה ויאבד קו?ה ונלכה כ ן נליה לצחוק‪ :‬וככלות * ל ש ה‬
‫לךתים נודע כי ל ך ה תיא ולנידו ליהוךה לאמר תנה ל כ ר כלתף‬

‫)כ״א‪-‬כ״ב( ‪ -‬ליהודה־‬ ‫בני יהודה ותמר ) א ׳ ‪ -‬ז י ( ‪ -‬מ ע ש ה יהודה עם חמר ) ח ׳ ‪ -‬כ ׳ ( ‪ -‬ת מ ר ילדה תאומים‬ ‫מא‬
‫נםלת עונו כי בשגגה חטא )כ״ג‪-‬כ״ח(‪.‬‬
‫ת מ ר ‪ .‬בכושי ה כ ת י ב ‪ :‬ת ע מ ד ‪ .‬־ ה ב כ ו ר ‪ .‬נ״א‪ :‬ער בכור יהודה‪ - .‬ל א ו נ ן ב נ ו ‪.‬‬ ‫ג‪-‬ד‬
‫נ ״ א ‪ :‬לאונן אחיו‪ - .‬כ י א ם ‪ .‬ב ק צ ת כיי נוסף‪ :‬דק‪ .‬־־ ב ת ־ ש ו ע‪ .‬ברומי‪ :‬בידםואל‪- .‬‬ ‫ח‪-‬ז‬
‫ב ת מ נ ת ה‪ Ch .‬מוסיף‪ .‬כנראה מ ס ב ר א ‪ :‬ויגידו ל ת מ ר הנה חמיך עולה לגזז צאנו ב ת מ נ ת ה ‪- .‬‬ ‫ח‬
‫ט ‪ -‬י ב ]ו ת ת כ ם ב[ צ ע י ף‪ ,‬בכושי‪ :‬ותלבש צעיף‪ - .‬ו י א מ ד‪ .‬ברומי‪ :‬ויאמר יהודה‪ - .‬ו י ת נ ם‬
‫ל ה ‪ .‬ברומי נוסף‪ :‬ויבא אליה‪ - .‬ר ו ע ה ע ד ל מ י ‪ ch .‬גורס כבדוםי וכבע׳‪ :‬רעהו ה ע ד ל מ י ‪- .‬‬ ‫יי‬
‫*!‪-‬םי‪-‬יזה מ ק ו ם ‪ .‬ג״א‪ :‬העיר‪ - .‬ל צ ח ו ק‪ .‬ג י א ‪ :‬ל ב ו ז ‪ - .‬ל ז נ ו נ י ם‪ .‬אין ברומי‪ - .‬ו ל א מ ה‪ .‬דק בקצת‬
 ‫ס פ ר היובלים מא י ז ‪ -‬מ ב ‪1‬‬ ‫ש‬

‫ל ל ל ה לןנוניס‪ :‬וילל יהוךה אל־כית אכיל ויאכל לאכיז־ן ולאכל•‬ ‫יז‬

‫יח ולאליל ויוציאול ל * ל ? ה בי ??לה ע * ל ה כ ל * ל א ל ‪ :‬וילי אללי‬
‫הוציאם אולה ל * ל ? ה ות*לת ל ל כ י ל את־ל&כעת ןלכליל ןלמקל‬
‫א‬ ‫י מ‬
‫ל ^ ל לכל־?א לכי אלה בי לו אני ל ך ה ‪ :‬ו!כר ‪:‬הוךה ויאכל‬
‫כ‬
‫סכל מ א י ולא ת * ל פ ו ל ‪ :‬ועל־א לא נלןה לשלה ולא‬
‫נ א ‪:‬כף לקרב א ל י ל ‪ :‬ואלרי־א ‪ :‬ל ל ה * נ י א י ס את‪-‬כלץ ואת־ןלה‬
‫ב * נ ת * כ ע ל * ב ו ע לןה ל * נ י ‪ :‬ואלרי־כן כלו *בע * נ י ת * ? מ‬ ‫גנ‬
‫ה‬
‫כנ א * ל אכל ל כ ף לםלעה‪ :‬וירע יחולל כי לע ל ד כ ל א * ל ? *‬
‫ל * ב ב עס־כלתו ולא כעי?יו וילע בי ל<‪$‬א ן*ןה כי ?לל כסות‬
‫כ ד‬
‫כנו ‪:1‬לל ל ל ל ע צ ב וללתטא ל א י ‪:‬י נעל־לקזאוז‪ :‬י כ ל כ ל אליו ‪W‬‬
‫כללום כי לככל־לו כי ללת&א כ א ל וילעצב ולא ‪:‬םף לעשות‬
‫כ ה א א ת ‪ :‬ו‪?:‬פר־לו כי * ב כלקןאו יכככלותו כי תקוא ?רול לוא‬
‫ל א י יי אלהינו וכל־עו*ת *את ןלשי־כב עס־כלתו לשל^הו כאש‬
‫כ‬
‫למע! לכער־כל כי ?כלה ןתוע?ה עלילם כ א ש י*לםום‪ :‬ואלה‬ ‫י‬
‫נמ*ה[ צו את־כני ל*ךאל ולא תליה ?כלה כתו?ס כי כל־תשוכב‬
‫עם־לת?תו ועם־כלתו ?כלה ע*ת ?אש ל*ךפו את־לאיש לשוכב‬
‫ע?ה ואת‪-‬לא*ה וכר־הקצף ולכנכה כ ל * ל א ל ‪ :‬וליהוךת אכלנו‬ ‫כז‬
‫כי ל א * כ ב ו ע^ה * נ י כ?יו ועל־כן קס ‪1‬לעו ל כ * כ ל ה א ל ל ת‬
‫כח ולא לכלת‪ :‬כי ללל ויבקש דין כי על־כי מ * כ ט אבךלם א * ל‬
‫»ןה לכ?יו כקש יהולה ל * ל כ ל כ א ש ‪:‬‬
‫וב*?ה ל‪,‬לאשו?ה ל * ב י ע ל * ל י * י ליובל לאלכעים ולמ*ה‬ ‫מב‬
‫לא ‪:‬לד‬ ‫תתל ל ל ן ב לבוא ? א ד ן ולאע לנ*ס מדלאדן כי‬
‫ולךעב ל א ח ילאדן כצללס ל ב ל ה ל‪:‬ה * כ ר כי‬ ‫כאו‪$‬ד‪:,‬‬ ‫ב‬
‫קבץ מכף נללת ל ל ס * כ ל ול?בל יוסף[ את־ןלע לאלץ כ * כ ע‬
‫* נ י ל * כ ע ול*מלהו‪ :‬ו‪:‬כאו מ^רלם אל־יימף כי לתן ללם * כ ל‬ ‫נ‬

‫כיי‪ - .‬ו י ו צ י א ו ה‪ ch .‬ג״א‪ :‬הוציאוה )והשוה ברא׳ ל״ח כיד(‪ - .‬נ ב ל ה‪ .‬בכושי‪ :‬ט ו מ א ה ‪- .‬‬
‫» ‪ -‬כ ד ] ע ל ח ט א ו [ ‪ .‬אין בנוסח ‪ . A‬־ ־ כ ל ת ו ‪ .‬ב כ י י ‪ :‬חמותו‪ .‬וטעות זו ברורה מן הפסוק ה ב א ­ ­‬
‫]מ ש ה[‪ .‬חסד בקצת כ״י‪ - .‬ע ם ח ו ת נ ת ו ו ע ם כ ל ת ו ‪ :ch .‬עם־כלתו ועס־תותנתו‪- .‬‬ ‫״‬
‫יעקב שלח את בניו מצרימה לשבור שבר כי היה רעב בכנען)א׳—די( ‪ -‬יוסף הכירם ועכב את שמעון ו ד ר •‬ ‫מב‬
‫מהם להביא את בנימין כשירדו שנית )הי‪-‬י״ב(— בני יעקב לוקחים אתם את בנימין ברדתם שנית‬
‫מצרימה )׳״ג—כ״ה(‪.‬‬
‫] ל ת ת ל ה ם ש ב ר ו י צ ב ד י ו ס ף [ ‪ .‬אין ברומי ובנוסחאות ‪ - . D A‬ה א ר ץ ‪ A .‬ז‬ ‫כ‬
‫‪,‬‬
‫מצרים‪.‬־״ י י מ כ ר ג ה‪ : A .‬ו י מ כ ד ‪ - .‬פ ם ו ק ד ת ח ל ת ו ברומי‪ :‬והרעב חזק מאד בארץ‬ ‫ארץ‬ ‫ג־־י‬
 ‫ד־־יח‬ ‫ספד היובלים מ ב‬
‫‪xr‬‬
‫‪1‬ל?תח את־לא^רות א*ר ? ה ס לבואת ס * ן ה לראשוןה ר??ר‪$‬ה‬
‫לעם לארץ כ ? כ ף ‪ :‬ול*מע לעקב כי יש־*כר ?מצרים וי*לת‬ ‫י‬
‫א ת ‪ -‬ע * ך ת ‪ #‬י ו ל*?ו״־לי ?מצרלם ואת־אלכין ל א * ל ח מלאו‬
‫?תוך ל כ א י ס ‪ :‬ולכירם יוסף ו ל ? ה ל א לכיךהו ולרכר ע?לם‬ ‫ה‬
‫ול*אלס ויאכר אלילם ל ל א אנ*יס כרגלים אלם ולבאו לכקש‬
‫ם‬
‫עךות לארץ גיא?רס‪ :‬ואלל כ ל ל ‪1‬ל*אל את־*מעון לבלי ותשעת‬ ‫ו‬
‫אליו * ל ת ‪ :‬וימלא א?לתותילס ‪?1‬ר[ ואת־כ?כס * ס ל ל ס‬ ‫ז‬
‫?אמלתיתילם ולס ל א לרעי‪ :‬ולצום ללכיא את־אתילם ל ק א כי‬ ‫ח‬
‫בצרלס‬ ‫א?רו לו כי אכילס לי ואלילס ל ק א ‪ :‬ו ^ ל י‬ ‫&‬
‫ויבאו ארצת א ע ן ולנידי לאכילם ?ל‪-‬א*ר מ^אס ואיך ל ? ר‬
‫ע כ ל ס לאיש * ר לאלץ קשות ו!ל‪1‬ק ?*מעון עד־לכיאם לו את־‬
‫??למין‪ :‬ויא?ר ועקב אותי * כ ל ל ם יוסף איננו ן*מעון אי‪$‬נו‬
‫ואת־אלמין תקתו עלי ך ע ל ? ם ‪ :‬ויא?ר ל א ילך א י ע??ם כ ך‬ ‫יא‬
‫יללה כי *נלם ללךה א?ם ולאלל אכל ואת־ןי• ל ק ל י וקדח‬
‫כ ך ך ך ןהולדלם את־*י?תי ?;גון ל א ל ה ‪ :‬כי ךאה כי־*ב כ ? ן ס‬ ‫יכ‬
‫?לי כ צ ל ת ת י ה ם ועל־־כן יךא ל * ל ח ו ‪ :‬ןלךעב ?לל ול!ק ?אךץ‬ ‫ינ‬
‫?נעז י??ל־לארץ ל כ ל ב א ד ן כצךלם כי רכים מ א י כצרלם אצדו‬
‫! ר ן ם ל * ? ר בךאולם את־יוסף צכל ןלע ולשימהו ?או?רות‬
‫ו?*מר ל*נות ל ך ע ב ‪ :‬וללנללו א י מ^רלם כללם כ * נ ת לךעב‬ ‫יד‬
‫ל ר א ש י ה א*ר ל ל ם ‪ :‬וללי כראות ל*ראל כי ל!ק ? א ד ל ך ע ב‬ ‫טי‬
‫?ארץ ואין־רוח ויאכל ל א י ו לכו שובו ו*?רו לנו אכל ולא‬
‫?מות‪ :‬ויאאיו ל א נלך אס־לא ילך אלינו לקטן ע א ו ל א נ ל ך ‪:‬‬ ‫טז‬
‫ו!ךא ל*ךאל כי אס‪-‬לא־ל*ללהו ע?לס וא?דו } ל ס כ א י ל ך ע ב ‪:‬‬ ‫יו‬
‫‪*1‬א?ל ראוכן לנהי לי ?לדי ואס־לא ל*יבותיו אליך את־*ני א י‬ ‫יח‬

‫כ נ ע ן )ע׳ ברא׳ מ״א נ״ז(‪ - .‬ב מ צ ר י ם‪ : B C .‬בארץ מצרים )וכן בתרגום הכושי לבדאי‬
‫מ״ב א ׳ ( ‪ - .‬ו י ב א ו ‪ .‬ברומי נוסף‪ :‬עשרת בני יעקב מצרימה‪ .‬־ ו י ד ב ד ע מ ה ם‪ .‬בקצת‬
‫כ״י‪ :‬ק ש ו ת ‪ - .‬ע ר ו ת ה א ר ץ ‪ .‬בכושי‪ :‬עקבות ה א ר ץ ‪ ] - .‬ב ר [ ‪ .‬אין ב ר ו מ י ‪ - .‬ל ה ם ‪.‬‬
‫‪ A‬חםר‪ - .‬ו ה ם ל א י ד ע ו‪ .‬אין ברומי‪ - .‬ה ק ט ן‪ A .‬חסר‪ - .‬ו י ע ל ו ‪ .‬ברומי‪ :‬בני יעקב‪- .‬‬
‫ק ש ו ת ‪ .‬דק ב ק צ ת כיי‪ - .‬ע ד ‪ -‬ה ב י א ם א ל י ו א ת ־ ב נ י מ י ן ‪ .‬ברומי‪ :‬עד־אשד נעמיד‬
‫לפניו את־בנימין‪ — .‬ע ל י‪ .‬בקצת כ י י ‪ :‬עליכם‪ - .‬ה מ ו ת ה‪ .‬אולי ציל שאולה‪ .‬והכושי‬
‫תרגם כ ך ‪ - .‬ר א ה‪ .‬ברומי‪ :‬א מ ר ו ‪ — .‬י ר א ‪ .‬ברומי נוסף‪ :‬יעקב‪ - .‬ו י ת נ ה ל ו ‪ .‬בכושי‪:‬‬
‫ויתבלבלו‪ - ,‬ו א ב ד ו כ ל ם ‪ ,‬גיא‪ :‬ואבד כ ל ו ‪ - .‬ע מ ך ‪ : A .‬עמכם )וכן ברא׳ מ י ב ל ״ ח ( ‪- .‬‬
 ‫ספר היובלים מ ב יט‪-‬מג ו‬

‫ותמית ת ל ת ??שי ‪*1‬א?‪1‬ר ל א ילך ע כ ל ‪ :‬ול^ש ‪:‬הוךה ויאכל‬ ‫יט‬

‫* ל ת ה ו עמי ןאבדלא השיבוליו אליל ןתקזאתי ל א י ף כל־‪:‬כי ל‪:‬י‪:‬‬
‫ולשללהו עכלם ב א ה ל*?ית לשבוע לןת בראש ל ת ל ש ולבאו‬ ‫כ‬
‫ם‬ ‫ה‬
‫א ל ‪ ¥‬מצלל עס־כל־לללכים ימ?ללם כילילס ל ט ו*ל!דים כ א י ם‬
‫נא ולבש ט ה ו ר ‪ :‬ולבאו !!עמיו ל א י יוסף וללא את־אימין אתיו‬
‫ולכילהו מאכר אליהם הןה הוא אליכם ל ק א מאמרו לו כן הוא‬
‫כב היא מאכר י‪ : :‬א ף א י ‪ :‬ולשלסלי אל־כיתו ויוצא אלילם את־*מעון‬
‫ולעש ללם מ ש ל ה ו ב ר י ב ו לו א ת ־ ת א ח ה א*ר תביאו א ל ם ‪:‬‬
‫נ נ‬
‫רא?לי ל א י י ולתן א ו ת ל?לם וללב ל ל ק כ?‪:‬כין מללקי ?לם‬
‫י‪-‬ד‪-‬כהשבעללם‪ :‬מאכלו ולשתו מקומו מלינו אצל ל מ ו ד י ל ם ‪ :‬ו‪:‬בל!ש‬
‫יוסף לתקר ןלדעת את־לכם א ם ־ מ ל * כ ת * ל ו ם ביגילם מא^ר‬
‫לאיש אשר על־ביתו מלא ל ל ם כל־אמלתותילס אכל ןאת־בככם‬
‫ל ש ב ל ל ס בתול־כלילם וגביעי א*ר בו אשלה את־ןכיע ל כ כ ף‬
‫שים באמתתת הקטן ן ש ל ת ס ‪:‬‬
‫ולעש בא*ר אמר לו יומף ולמלא ללם אמלחותילם ?לם‬ ‫מג‬
‫שבר ןכככם * ם באמלחותילם ןאת־תןביע * ם באמתתת אלמין‪:‬‬
‫וללבי בכקר תשכס מתי אל־לצאי מ*ס מאכר יוסף לאיש ך ל ף‬ ‫ב‬
‫אללילם רוץ ולבל עכלם לאמר תתת טוכה שלמ‪$‬ם־לי ךעת‬
‫גנבלס א ת ־ ג ב ^ י ^ ף א*ר־בו לשלה אלני ןהשיכה־לי את־‬
‫אתילם ל ק א והביאהו מלךה בקזלם אצא אל־בית מ ש ^ ן י ‪ :‬ו י ף ן‬ ‫נ‬
‫\ אלילם כלכלים ה א ל ה ‪ :‬מאמרו אליו ללילה‬ ‫אסלילס‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ל ‪ $‬כ ד ל מעשות בךכר ל ך ולא ??בי מבית אלי?יר כל־כלי‬

‫ולכסף א*ר כצאנו ךאשו?ה כאמתתותינו תכיאי ?כליף־ כארץ‬
‫י• כ^ען‪ :‬ןאיף נגצב ל כ ר הןה אנלנו ןאמלחותינו תכש וא*ר תמצא‬
‫אצלו את־לןביע באמהלת אתר ככני ייכת ואכלנו ולמורינו ?הלה‬
‫?כלים לאדו?יף‪ :‬מ א כ ר ל ל ס לא־כן לאיש א*ר אמ^א א‪¥‬לו‬ ‫י‬

‫כיי‪-.‬‬ ‫בקצת‬ ‫ע מ נ ו ‪ - ,‬כ ן‪ .‬ח ס ר‬ ‫א ל י ו ‪ - .‬ש ל ח ה ו ע מ י ‪:AB .‬‬ ‫נוסף‪:‬‬ ‫בקצת כ״י‬ ‫ויאמר‪.‬‬ ‫יט‪-‬כא‬
‫ע‬
‫‪ -‬ו ג ב י ע י‪.‬‬ ‫לפניהם‪.‬‬ ‫‪:A‬‬ ‫‪ -‬ל פ נ י ו‪.‬‬ ‫ויעשו‪.‬‬ ‫‪:A‬‬ ‫‪ -‬ו י ע ש‪.‬‬ ‫וישלחם‪.‬‬ ‫‪:0‬‬ ‫וישלחהו‪.‬‬ ‫»־ ־‬
‫‪-‬‬ ‫והגביע‪.‬‬ ‫‪:A‬‬

‫ושלחמ‬ ‫אחיו‬ ‫אל‬ ‫הת״־ע‬ ‫) א ׳ ‪ -‬י ‪ - 0‬ב ק ש ת יהודה )י״א‪-‬י״ג( ‪ -‬יוהף‬ ‫אחיו‬ ‫את‬ ‫לעכב‬ ‫יוסף‬ ‫מחשבת‬ ‫מג‬
‫אל אביו ) י ״ ד ‪ -‬כ ״ ד ( ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ב״י‪:‬‬ ‫בקצת‬ ‫ב י ת ג ‪ -‬ל א מ ד ‪.‬‬ ‫על‬ ‫לאשר‬ ‫כלו‬ ‫לאיש־ביתו‪,‬‬ ‫בקצת כ״י‪:‬‬ ‫לאיש‪.‬‬
‫שג‬ ‫ספר היובלים מג ז ‪ -‬כ ב‬

‫אתו לבדו אקח ל ע כ ד ואלם מלבו בשלום לביתכם‪:1 :‬ד‪.‬י בח^שו‬ ‫ז‬
‫בכליהם בגדול תתל ובקטן בלה ממצא באמתתת בנלמין לקטן‬
‫ולתלדו‪! :‬יקךעו שמלותיהם ולשאו על‪-‬חמולילם ‪1‬לשובי לעילת‬ ‫ח‬
‫ולבאו אל־בית יו־םף ו?*תחוו לו כלם אפלם א ל צ ה ‪ :‬ךאמר אליהם‬ ‫ט‬
‫יוסף הלעולם א*ר ?שילם ףאמרו אליו מה‪-‬נאמר ומה־נצטדק‬
‫אדונינו כצא לטאת ?כליל לנה אנחנו ?כלים לאדונינו ולמולינו‬
‫ל ל ‪ :‬ויאכל אלילם יוכף את־האללים אני ילא אתם לכי לכתיכס‬
‫ז‬

‫ואליכם לקטן לל‪:‬ה עבד לי כי ל ע עשיתם ל ל א תלעו כי־לאלב‬

‫אלם את־גכיעו ןכי אשלה בגביע לזה ותגנבו אתו ממני‪ :‬ויאמר‬ ‫יא‬
‫‪:‬הוךה כי אדוני אלכד ל כ ר באזני אדוני * נ י אלים ‪ :‬ל ל ה אמו‬
‫לעבלל אכינו ולצא לאחד ויאבד ולא נכצא ןהוא לכדו נשאר‬
‫מאמו ועבךף אבינו אלבו ונכשו קשולה בנכשו‪ :‬וליה בבואנו‬ ‫יב‬
‫אל־עבלף אבינו ולנער אי? אלנו ומת ואכלנו את־אבינו ב‪:‬נון ע ד‬
‫א ת ‪ :‬אשב אני עבלל לכלי תתת לנער ע כ ד לאדוני ולנער ללל‬ ‫ינ‬
‫עם־אליו כי עלבתיו מידי עבלל אבינו ואבדלא השיבותיו וחטא‬
‫עבדל לאבינו כל־ללמים‪ :‬ולךא יוסף את־לב בלם כי * ן ה איש‬ ‫י ד‬

‫את־לעהו ]הוא[ לטיכה ולא ‪:‬כל לללאפק ולנד ללם כי יוכף‬

‫ה ו א ‪ :‬ולדבד עמלם !כלשון ל[עבלית ולפל על־צואלילם ולבל‬ ‫ט ן‬

‫ןלמה ל א לכיךהו ויללו נ ל ט ל ב ב ו ת ‪ :‬ויאכל אלילם אל־לבבו‬ ‫ע ז‬

‫עלי מלרו ולכיאו את־אבי אלי וללאני בטךם ‪:‬מות ועיני א‪:‬מין‬
‫ב‬
‫אלי לאות‪ :‬כי ןה לשנת לשנית ל ‪ ¥‬ועוד למש שנים ]אשר[‬ ‫יז‬
‫י ח אין קציר ואין כדי־עץ ואין לריש‪ :‬מ ל ת לדו אלם וכתיכם ואל־‬
‫תאבדי כ ל ע ב ואל תעצבו נעליכם ועל־[מקניכם כי למשכט שללני‬
‫י ט ל‪ :‬לכניכם לתליות עם ל ב ‪ :‬ולגללס לאבי כי עולני תי ואלס‬
‫הנה לאילם אותי כי שמני ל‪ :‬אב לפלעה ולמשל בביתו וכבל־‬
‫א ך ן מצללם‪ :‬ולנללם לאכי את־כל־בבולי ‪1‬כל־א*ל תנני ל‪ :‬עשר‬ ‫כ‬
‫כ א וכבוד‪ :‬ולתן ללס כ ל כ ל פלעה עגלות וצלה ל ד ל ל ולתן לבלם‬
‫כ ב בגדי שש וככף‪ :‬ולאכילס * ל ח פלעה * כ ל ו ת וכסף ועשלה‬

‫על‪ .‬בכושי‪ :‬ויחבק‪-.‬‬ ‫‪ -‬ו י פ ל‬ ‫ד ק ‪.CD‬‬ ‫‪ -‬ל ך‪.‬‬ ‫ו י ח ר ד ו ‪ .‬ר ק ב ק צ ת כ״י‪.‬‬ ‫ה ק ט ן‬ ‫‪-‬‬ ‫ואמרת‪.‬‬ ‫ז‪-‬ט‪-‬םי‬
‫הכושי משובש‪.‬‬ ‫רואות‪.‬‬ ‫‪ -‬ועיני‪...‬‬ ‫י מ ו ת ‪ .‬בכושי‪ :‬ואראנו בטרם אמות‪.‬‬ ‫ב ט ר ם‬ ‫ו י ר א נ י‬ ‫<יז‬
‫ב ל ב ו‪.‬‬ ‫‪ -‬ח ד ד‬ ‫פי‪.‬‬ ‫ב ק צ ת כ״י נ ו ס ף ‪:‬‬ ‫‪ -‬ב ד ב ד‪.‬‬ ‫‪.A‬‬ ‫חסר‬ ‫‪ -‬מ ה ד ו‪.‬‬ ‫י״ב‪.‬‬ ‫והשוה ברא׳ מ״ה‬ ‫יח־»־‬
‫‪-‬‬ ‫דוחו‪.‬‬ ‫חיי‬ ‫ויתחדשו‬ ‫‪:A‬‬ ‫רוחו‪.‬‬ ‫‪ -‬ו ת ח י‬ ‫לבו‪.‬‬ ‫פג‬ ‫בברא׳‪:‬‬
 ‫ספר היובלים מג כ ג ‪ -‬מ ד יח‬ ‫מד‬

‫למולים צ*אי ?ר ול*לתם‪ :‬גןגלו מ י ד ו לאכילם כי י ‪ #‬ף תי וכי־‬ ‫בנ‬

‫י מ‬ ‫כ‬
‫היא &‪*¥‬יי ל?ל־?בי לאדז י ‪ #‬ל ??ל‪-‬אלץ מצללס‪ :‬ןלא לאבין‬ ‫י‬
‫ב‬
‫אכילם כי ל י ל ? ל י ובלאתו את‪-‬לעגלות א*ר * ל ח יומף ותלללש‬
‫ולתי רוחו ףא?ר לב‪-‬לי מי יומף לי א ל ד ואראנו ?‪$‬רם אמות‪:‬‬
‫ולקס ל*לאל מל‪[?1‬רון ממיתו ?לאש לללש ל * ל י * י בילד‬ ‫מד‬
‫? ל ד ל ?אל * כ ע ולץכת ן?לים לאללי אביו לצלק בשבעת לחלש‬
‫להוא‪ :‬ולזבל יעקב את־לללום א*ל ללס ?כית־אל ולילא ללדת‬ ‫כ‬
‫נ‬
‫כ‪¥‬לל?ה‪ :‬וללי ? ל * ב י ל * ל ל ליומף לבוא אליו ןד‪,‬וא ל א ‪ :‬ל ל‬
‫ו!*ב * ס * ? ע ת לבים אולי ללאה נבזמלאה הל*ב אם־ילד‪ :‬ולעש‬ ‫ד‬
‫א‬
‫תג קציר לבכורים כלבואה ל*?ה כי »יז ??ל־אדץ ?נעז ? ל‬
‫ע‬
‫ללבן ן ר ?אלץ מי ללה ל ל ע ב תהוא ל?ל־תתלה ות?ת?ה ולעוף‬
‫ולאךם‪ :‬ו ? * * ה ע*ר בו נלאה אליו לל ף א ? ר אליו לעקב ל?נ!ב‬ ‫ה‬
‫ו*א?ל מני ויא?ל אליו אני אלתי אבוליל אלתי אבללס ולצלק‬
‫אל־לילא מלךה מצלל?ה מי לגוי ןלול א*י?ף * ם ‪ :‬אצכי א ל ל‬ ‫י‬
‫ע?ל ואצכי אעלל אל־לאלץ ליאת גופה[ תקבר ףומף ל*ית ללו על־‬
‫ז‬
‫עיניל אל־תיךא ד ל מצלל?ה‪ :‬ולקם הוא ??יו ו?ני־איו!לשאו את־‬
‫אבילם ו?לילס כע?לות‪ :‬ולקם לשלאל כ ‪ 1‬י א ר * ב ע ?ש^זה ע*ר‬ ‫ח‬
‫ל ח ל ש ללוא ל * ל י * י וילל אל^ה בצלים‪ :‬וי^לח ל*לאל את־‬ ‫ט‬
‫להוךה ?ני ל א י ו אל־יוסף ללאות את‪-‬אלץ ג*ן בי * ? ל אמר יוסף‬
‫לאליו לבוא ל * ? ת * ם לליות קרובים אליו‪ :‬וםו?ה ליא ?אלץ‬ ‫י‬
‫מצללס וקרו?ה אליו ל?לם ו ל כ ל כ ה ‪ :‬ואלת * מ ו ת ?ני י?כ(ב‬ ‫יא‬
‫ל?אים מצללמה עס‪-‬יעקב אבילם‪ :‬ראובן ?כור לשלאל ואלה‬ ‫יב‬
‫* מ ו ת ??יי ל נ י י יםליא ולציון וכלבי ל ב * ה ‪?* :‬עון ו א י ו ואלה‬ ‫ע‬
‫ולמין ואלל ולבין ‪*1‬לל ו*אול כ ן ־ ל א א י ת‬ ‫* מ ו ת ??יו למואל‬
‫ואלה * מ ו ת ??יו נלשון קלת ומולי אל??ל‪:‬‬ ‫* ? ע ל ‪ :‬לוי ו??יו‬ ‫יי‬
‫* מ ו ת א י ו שלה ו?לץ וןלח א ל ? ? ה ‪ :‬ל*ש?ר‬ ‫טו‪-‬טזלהוךה ו??יו ואלה‬
‫א י ו תולע ו א ה ולשוב ן*מלון ל מ * ה ‪ :‬ן?לון‬ ‫ו??יו ואלה * מ ו ת‬ ‫יז‬
‫י ן קולל ואלון ןיללאל אל?עה‪ :‬ואלה א י‬ ‫״‬ ‫יח ו??יו ואלה * מ ו ת‬
‫יעקב חגג חג הביכורים וירד מגרימה על םי הגבורה )אי‪-‬י•( ‪ -‬שמות »א‪1‬איו )י״א‪-‬ל״ד(‪.‬‬ ‫מד‬
‫גיא‪:‬‬ ‫ס‪-.0‬אעלך‪.‬‬ ‫מ ח ‪ 1‬ב [ ד ו ן ‪ .‬בכושי‪ :‬מחרן‪ - .‬א ל ה י א ב ו ת י ך ‪ .‬חסד‬ ‫ד‪.‬־־ו‬
‫אוליכך‪ - .‬א ל ־ ה א ד ץ ה ז א ת ‪ .‬נ״א‪ :‬ובארץ ד ‪ ,‬ז א ת ‪ - .‬ו י ק ם ‪ .‬ג״א‪ :‬ויקומו )וכן ‪.(Ch‬־־‬ ‫ז‬
‫ח־יי‪-‬כב ו י ק מ‪ .‬גיא‪ :‬ויםע‪ - .‬ג ד ש ו ן‪ .‬בכושי‪ :‬גדשון )בדל״ת(‪ - .‬א ר ב ע י ם ו א ר ב ע ה ‪ .‬יחד‬
‫שה‬ ‫ספר היובלים מ ד י ם ‪ -‬מ ה ד‬

‫יעקב ו א י ל ס תכאיס עס־ועקב אכילם מ?רלכה ?*לים ות*עה‬

‫ולעקב אכילס עכלס ולליו * ל * י ס ‪ :‬ובני זלכה * כ ס ת לאה א * ת‬ ‫יט‬
‫לעקב א*ר יללה ללעקב ןד ו א * ר ‪ :‬ואלה * מ ו ת א י ל ס לכאיס‬ ‫ב‬
‫בא ע כ ל ס מ ? ל ^ ה ‪ :‬א י ד * א י ז ו מ י ו*ני ואצ^ז נןערי[ ואראלי‬
‫כב ואלולי * מ ו ן ה ‪ :‬ובני א*ר ל א ה ןלשןה ‪1‬ןל*וי[ ובליעה ן*לת אתותס‬
‫נ נ * * ת ‪ :‬כ ל ־ א כ ש ארכעה ע*ר ולליו כל־]בני־[לאה ארכעיס‬
‫כד ואלכ?ה‪ :‬ובני לתל א*ת יעקב יוסף יאלכין‪ :‬ולוללי ליוהף‬
‫כמ?רלס לאי בוא אביו מצללכה א*ר לללה־לו אסנת מת פוטיכרע‬
‫כה לתן און א * ה ואכללס * ל * ה ‪ :‬בני אלמיז בלע וככי וא*בל נלא‬
‫ונ‪$‬א ואתי }לאש ^ י ס ולכים ואלד אתד ע * ר ‪ :‬ולליי ?ל־‪2‬כש‬ ‫כי‬
‫כי ל ת ל אלכעה עשר‪ :‬ובני בלל‪,‬ה * ? ת ת לתל א * ת לעקב א*ר‬
‫כח לללה ליעקב לן ו נ ^ ל י ‪ :‬ואלה * מ ו ת א י ל ם לכאיס ע?הס‬
‫כט מצללכה בני לן ח*יס ]ן*מון ואסולי ןיותא ו*למה[ * * ה ‪ :‬ולמותו‬
‫במ?רלס ב*נת בואס ול*אר ללן ל*יס ל ב ד ו ‪ :‬ואלה * מ ו ת בני‬ ‫ל‬
‫לא נכללי לת^אל לגוני וי^ר ןשלס ןאיוי * * ה ‪ :‬ו;?ת איוי ?מצללס‬
‫ל ב א*ר נולד אחלי * נ ת הךעב‪ :‬וללייי כל־נכש ‪1‬אי[ ל ת ל ע*לים‬
‫לנ ו * * ה ‪ :‬ו?ל־נכש לעקב לכאה מצלל^ה * ב ע י ס ן‪$‬ש ןאלה הס‬
‫א י ו ו א י א י ו ?לם שבעים ולמ*ה ולמ*ה א*ר מתו במ^ללס‬
‫ט ‪:‬‬ ‫י י‬ ‫א‬ ‫ל‬
‫ל ל ל יבאלץ ?נעז מתו‬ ‫לד א*ר ל א ןשאו נשים ו א י ם‬
‫ליהולה * נ י כניו ער לאונן ו א י ם אין להם ולקברו בני ל*לאל‬
‫את־למתיס ויושמו בין * ב ע י ס לכולם‪:‬‬
‫ם‬
‫ולבוא לשלאל אל^ה ם?רל אלץ ג*ן בלאש ל ח ל ש לרביעי‬ ‫מה‬
‫בשנת *תלס ל*בוע ת*לי*י ליובל האלכעים ‪1‬ןשמ*ה‪ :‬ולבוא‬ ‫ב‬
‫יו&ף לקראת אביו נ?קב אלץ ג*ן ול&ל על־צואלי אביו ולבל‪:‬‬
‫ויאמר לשואל אל־יוכף אמולה תכעס אחלי לאיתי אולך ןעתה‬ ‫ג‬
‫כלול לל אלתי לשךאל אלתי אבךל‪,‬ס ואללי לצחק א*ר ל א ־ א ע‬
‫ל ‪ 0‬א י וחסדו מעבדו לעקב‪ :‬לב־לי לאיתי א י ל ועיוני הי כי אמת‬ ‫ד‬

‫כלו׳ נשתקעו‬ ‫הנוים‪.‬‬ ‫שבעים‬ ‫בין‬ ‫בכושי‪ :‬ןאךצן‪ - .‬ו י ו ש מ ו‬ ‫כ ח ‪ -‬ל י ע ם יעקב‪ - .‬ו א ד ד ‪.‬‬
‫הגויים‪ .‬־־‬ ‫בתוך‬
‫יוסף פגש את אביו ונתן לו את גושן )א׳‪-‬ז׳> ‪ -‬יוסף קנה את כל * ‪ p‬מצדים ויושביה לפרעה ) ח י ‪-‬‬ ‫מה‬
‫י״ב( ‪ -‬יעקב מת ובקבר בחברון )י״ג‪-‬םיו( — ספריו וספרי אבותיו גתן ללוי )טיז(‪.‬‬
‫מחסורם‪.‬‬ ‫רמםינה‪-.‬די‬ ‫א ת ‪ - .‬ו ב ר ע מ ם ם‪ .‬בכושי‪:‬‬ ‫ו י פ ל ע ל ‪ .‬בכושי‪ :‬ויחבק‬ ‫»‪-‬ו‪-‬ז‬
 ‫ה־טז‬ ‫ספר היובלים מה‬ ‫שו‬

‫למראה א * ר ךאילי בכית־אל ?רוך ל‪ :‬א ל ל י לעולם ו ? ד ו ; ח ך‬

‫שמי‪ :‬ויאכל ייםף ואליו ל א י אביהם לדום ולשתו ללן ולשמח !?קב‬ ‫ה‬
‫שמחה גדולה מאד בי ראה את־יוסף אבל עם־אליו ושלה ל א י ו‬
‫ולברך את־ב׳רא הבל אשד שמרוולשמר־לו א ת ־ א י ם ? * ר א י ו ‪:‬‬
‫ולתן ל ס ף לאביו ולאליו מתנה ל ‪ #‬ב ת בארץ גשן וברעממס ובכל־‬ ‫י‬
‫ככיבותילם אשר הוא מושל !?לן[ ל א י פךעה ו_י‪#‬ב לשךאל ו א י ו‬
‫ב‬
‫בארץ ג*ן מ י ^ ארץ ב^רלם ןלשךאל ב ך מ א ה ושלשים שנה‬
‫בבואו אךצה מצךלם‪ :‬ולכלכל יוסף את־אביו ואליו ו כ א י ל ם בלתם‬ ‫ז‬
‫רי־מחסוךם ל ש ב ע א י ל ר ? ב ‪ :‬ו ל א ה ארץ מ?רלם כ א י ה ך ? ב‬ ‫יי‬
‫ולאםף יוסף את־בל־אדמת ארץ מצרלם לפרעה בשבר ולאנשים‬
‫ובהמתם ולצל קנה פ ר ע ה ‪ :‬ותכלינה שנות ל ך ? ב ולתן יוסף ל?ם‬ ‫ט‬
‫אשר בארץ מצרלם זרע למחלה ן ל ך ע בשנה השמינית בי כ ל א‬
‫תלאוד ב כ ל ־ א ר ץ כצרלם‪ :‬כי כ ש ב ע שני ל ר ? ב ל א ל ש ק ל ה ל ב ד‬
‫ממקמות אחדים על־גדות הלאור ועתה ?לה ו ל ז ר ע ו מצרלם את־‬
‫ל ׳ א ד ב ו ת ע ^ לרבה כר כ * ד י דילייא‪ :‬ולשנה תל‪,‬יא הראשונה‬ ‫ה‬ ‫י א‬

‫י ב‬
‫לשבוע לרביעי לייכל לארכעים ו ל מ ש ה ‪ :‬ולקח יוסף מ ל כ ד אשר‬
‫זךעו למישית ל כ ל ך !ארבע לרות הותיר ל ל ס למתלה ולזרע ולשימתי‬
‫זץי‬
‫יוב^ ל ו לארץ מ?רלם עד־לירם ל ז ה ‪ :‬וללי ל ש ר א ל בארץ מצרלס‬ ‫ינ‬
‫שבע ?שרה א ה ולליו כ ל ־ ל מ י לליו ש ל ‪ #‬ה יובלים ‪ #‬כ ע ן א ר כ ע י ם‬
‫ומאה שנה ולמת בשנת א ר ב ע לשבוע ללמישי ליובל ל א ר כ ע י ם‬
‫ו ל מ ש ה ‪ :‬ו ל כ ך ך לשראל א ת ־ א י ו לכני מותו ולנד ללם א ת ־ כ ל ־ א ש ר‬ ‫יר‬
‫לקראם בארץ מ ^ ר ל ס ובאחרית ללמים כאשר לבוא ?לילס ולנד‬
‫ללם ל כ ל ו ל כ ר כ ס ולתן' ליוסף שני ללקים כ א ר ץ ‪ :‬ו ל ש כ ב עם־‬ ‫טי‬
‫אבוליו ולקבר במ?רת ל מ ‪ § :‬ל ה בארץ א ע ן בקרבת אברלם אביו‬
‫כקכרים אשר כ רה לנכשו במ?רת למככלה בארץ לברון‪ :‬ולתן‬ ‫ז‬ ‫טז‬
‫את־כל־ככךיו ןככרי אבותיו ללוי בנו וללךשס ל א י ו עד־ליוס לזה‪:‬‬

‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ח ‪ -‬ט ב ב ר א ‪ :‬לפי ה ט ף ‪ - .‬ו ת ע נ ה ‪ .‬פירוש הוא ללשון ות^ה ש ב ב ר א מ י ז י״ג‪ - .‬ו ל ז ד עי‬
‫ברומי נוסף‪ :‬את ה א ד מ ה ‪ - .‬כ י מ ל א ה י א ו ר ‪ .‬כלו׳ ע ל ה ‪ - .‬ל א ה ו ש ק ת ה ‪ .‬ברומי‪:‬‬
‫לא עלה ולא השקה‪ - .‬ו ת ע ש‪ .‬ברומי‪ :‬ויקצרו‪ - .‬מ ה ב ד א ש ד ז ר ע ו ‪ .‬ברומי‪ :‬מכל‬ ‫יב‬
‫י י ‪ -‬ט י אשד צמח בארץ מצדים‪ - .‬ו י ש י מ ה ו י ו ס ף ‪ .‬ברומי נוסף‪ :‬בארץ מצדים‪ .‬י ק ר א ם ‪A .‬‬
‫ברומי‪:‬‬ ‫נוסף‪ :‬ויברכם‪ - .‬ו י ש כ ב‪ .‬בכושי ויישן‪ .‬ופירושו‪ :‬ויאםף אל‪ - .‬א ב ו ת י ו‪.‬‬ ‫םז‬
‫אביו‪- .‬‬
‫שז‬ ‫ס פ ר היובלים מ ו א ‪ -‬י ב‬

‫ולתי אחרי מות יעקב ולרבי א י ל*ראל ?ארץ כצרלס מהיר‬ ‫•מו‬
‫לעס ר ב ויהיו ?לס * ל מ י ס בל?ס לאתב את את־אתיו ‪?1‬רבו‬
‫ולעצמו מ א ד ועשרה * כ ע ו ת *נים בל למי־תיי יומף ]א*ר תי‬
‫אחרי אביו!‪ :‬ואיו * א ראיז ?ל־רע בל למי־תיי יומף א*ר תי‬ ‫ג‬
‫אלרי לעקב בי כבדו ?ל־כצרלם א ת ־ א י לשראל ?ל־לאו‪ :‬ולמת‬ ‫ג‬
‫יוהף ? ד מ א ה ועשר *?ה שבע עשרה שנה לשב ?ארץ אען וע*ר‬
‫*נים ל*ב בהיותו עכד ן*לש *ניס ?כית־־תסתר ושמונים *?ה‬
‫* * ת ליבלף ? ? * ל ו על־כל־ארץ מצרלס‪ :‬וימותו ?ל־אתיו ובל־‬ ‫ד‬
‫תדור תהוא‪ :‬ולצו את־יאי ל*ראל לאי מותו לתעלות את־עצמוליו‬ ‫ד‪,‬‬
‫כיוס צאלס ממצרלס‪ :‬ו!*ביעם על־ךכר עצמותיו בי לרע בי לא־‬ ‫י‬
‫יוכיםו בצרלם להוציאו ולק?יו ?ארץ אעז בי מ?ריז ?לד אעז‬
‫תיושב ?ארץ אשור נלתם בבקעה עס־בלר בצרלם ולמיתהו *ס‬
‫ולרלף אלרי מצרלם עד־*?רי ארמון‪ :‬ולא למל לבוא נלתו?^‬ ‫*‬
‫בי בלר בלר אתר דוךש על־בצרלם ולתזק מ א ו ול*ב לארץ אעז‬
‫ולארי ש?רי בצרלם ואין־?א בצרל?ה‪ :‬ול?ת יוסף ביובל הארבעים‬ ‫ח‬
‫ו**ה תהיא בשבוע תש*י כ * נ ה ת*נית ולקכךיי ?ארץ בצרלם‬
‫ולמותי ?ל־אחיי אלריי‪ :‬גיצא ?לך כצרלס להלתם ??לך אען‬ ‫מ‬
‫ביובל האר?עיס ו*?עה תהוא בשבוע ת*ני בשנת *תלם וייציאו‬
‫;‬
‫א י ל*ראל את־עצמות ?ל־אי לעקב מלבד עצמ ת יימף ולק?רון‬
‫ב * ר ת במערת תמכפלה כהר‪ :‬ולשובי רבים מצרלמה ו?ע‪$‬ים‬
‫נ*ארו מלס ?הרי הברון ול*אר עמרם אביף עמהם‪ :‬ולגבר כלר‬ ‫יא‬
‫אעז על־כלר מצרלם ולאד את‪*-‬ער מצרים‪ :‬וללשב מל*?ה רעה‬ ‫יב‬
‫על־אי ל*ראללענולם רא?ר לא?*י מצרלם‪ :‬הנה עם אי־ל*ראל‬ ‫ינ‬
‫כרו ורבו מ א ו לכה נתחכ?ה להם כךלרבו וענינוס בעבוךה כך‬
‫תקראנו מלח?ה ונלחמו תם כנו וכךיוספו על־האולב וזלי מארצנו‬
‫כי ל?ם ו א י ל ם לארץ אען‪ :‬ו;*ם עליהם *רי עבו דה לענותם‬
‫ד‬ ‫יד‬

‫ה ת ר ב ו ת ם ו ה צ ל ח ת ם של ב נ י י ש ר א ל ב מ צ ר י ם ) א ׳ ‪ -‬ב ׳ ( — מ ו ת י ו ס ף )ג׳—הי( — ב מ ל ח מ ה ש ה י ת ה בין מ צ ר י ם‬

‫ו כ נ ע ן ה ע ל ו ע צ מ ו ת י ה ם של ב נ י י ע ק ב ‪ .‬חוץ מ ע צ מ ו ת יוסף* ו ק ב ר ו ם ב ח ב ר ו ן ) ו ׳ ‪ -‬י ״ א ( — מ צ ר י ם ל ו ח צ י ם‬
‫<*״ב‪-‬ט״ז(‪.‬‬ ‫בני ישראל‬ ‫את‬
‫סוף הכתוב הראשון נמצא רק בקצת כ״י‪ - .‬ו י מ ו ת ו‪ .‬נ״א‪ :‬וימת ]הוא[ וכל‪- .‬‬
‫ב י ו ם צ א ת ם ‪ .‬בכושי‪ :‬בימים אשר לצאו‪ - .‬מ כ ד ו ן‪ .‬נ״א‪ :‬מכמרז־ן‪ - .‬מ מ נ ו‪ : A .‬מ ה ם ‪- .‬‬
‫ו א י ן ב א מ צ ר י מ ה ‪ .‬ב ק צ ת כיי נוסף‪ :‬ואין יוצא‪ - .‬ש ע ר‪ .‬נ״א‪ :‬שערי‪ - .‬ו י ת ש ב‪,‬‬
‫הרומי כתב בטעות‪ :‬ויחשב מלך כ נ ע ן ‪ - .‬ל ע נ ו ת ם ב ם ב ל ‪ .‬כ ך בכושי‪ .‬והשוה שמות א ׳ י ״ א‬
 ‫ספר היובלים מר ט ו ‪ -‬מ ז יב‬
‫כ‬ ‫‪:‬ייס‬ ‫‪3‬‬
‫^ ל ול* ול? י ? י י כככנות לפרעה את־כיו*ס ואת־רעכסס ולאי־‬
‫את־כל־לחמות וכל־הקירות לנוכלים א * ר ב ע ר י מצרלס‪ :‬מעבידים‬
‫בבל וכא*ר לענום כן לרבי ןכן לעצמו‪ :‬ולל*בו א * י מצרלם את־‬ ‫מי‬
‫?ני ל*ראל לכמאים‪:‬‬
‫יכ*ביע לשביעי כ*?ה לשביעית ביובל לארכעיס ושבעה‬ ‫מז‬
‫א‬ ‫! ה ו א‬
‫? אכיר מארץ א ע ז ויילידף כ * ב י ע לרביעי ב ^ ה לששיי*‬ ‫ל‬
‫‪:‬‬
‫לייכל לארכעיס ו*מו?ה וללכיס לתם ‪:‬מי צרה לבני ל ? ר א ל‬
‫ב‬
‫מ*י פרעה כ ל ך כ^רלם נמצות[ עלילם ל ל * ל י ר א ת ־ א י ל ס כ ל ־‬
‫נ‬
‫לכן הילוד ללאוךה‪ :‬ו!*ליכי כן * ? ע ה לרתיס עד־יום ל ל ר ת אילר‬
‫ו ת צ א ף אכף־ * ל * ה לרשים ולר?רי ע ל י ל ‪ :‬וסעעז לר ת כ ה ותלכרל׳‬ ‫י‬
‫א כ ת יכת?ר ולעזיכל ? ע * ב על־שכת הלאות ולשי?ף ?תוכה‬
‫ם‬
‫* ב ע ת למיס ןא?ף לבוא בלללה ותיניקף וביום ת * מ ד זליר מ ה‬
‫אחולף כלעוםות‪ :‬יבלכים לתם כאת תרמות בת־כרעת לרלץ בלאיר‬ ‫י׳‬
‫ות*ממ את־קילף כי תבכה ותאכר לןערות א*ר ל ה ללכיאף‬
‫ולכיאיד• אילף א ל י ל ‪ :‬ותיצא אילף כ ך ת ת כ ה ולרתס ‪¥‬ליף‪:‬‬ ‫י‬
‫ותאכר ל ה אחילר לאלר וקראתי לר אתת מן־לעכריות א * ר‬ ‫ז‬
‫א ד ל ותיניק לך את־תללד ו ת א א י ל כ י ‪ :‬ותלד ותקרא לא?‪1‬י‬ ‫ח‬
‫לייככד ו ת ‪ $‬ך ל ה * כ ר ה ו ל ג ד ל ף ‪ :‬ולתי כא*ר ?דלל ולעלוף א ל ‪-‬‬ ‫ט‬
‫בית פרעה ולתי לו לבז וללכדף עכרס אכיף סכר וכבלולף * ל * ה‬
‫* ? ע ו ת לכיאף אל־לצר המלכות‪ :‬ו ל ל י כ ל צ ר * ל * ה * ? ע ו ת‬
‫* ר ם עד־יוס צאלף מלצר תכלכות וללא כ^רי כ כ ה רעף מ א י‬
‫ל*ראל ותלרגהי ותקזאהי כ ח י ל ‪ :‬ולתי כיום ת*לי ותמ^א שנלם‬ ‫יא‬
‫כ א י ל*ראל נצים ו ^ א כ י ל ר * ע ל כ ה תכה ר ע ף ‪ :‬ולק*ף ויתר‬ ‫יב‬
‫אפו מאכר מי * ? ף * ר ושומט ^ליני ל ל ל ה נ י אלה איכר כ א * ל‬
‫לרגל אתמול את־למ^לי ולירא ו ל ב ד ח א ל ל הך?ר תןה‪:‬‬

‫שדי מסים למען ענותם ב ס כ ל ו ת ם ‪ - .‬ע ר י מ ס כ נ ו ת ‪ .‬בכושי‪ :‬ערים בצורות )כמו ב ע י ( ‪- .‬‬
‫ו כ ל ‪ -‬ה ק י ר ו ת‪ .‬נ ר א ה שהוא חסר״ ושיעורו‪ :‬ויקוממו א ת כל־הקירות‪- .‬‬
‫לידת משה )אי‪-‬ד׳( ‪ -‬משה נלקח לבן לבת • ר ד ה ) ה י ‪ -‬ם ׳ ( — הוא המית איש מצרי וברח ממצרים )יי‪-‬י״ב(‪.‬‬
‫ולא בסוף‪ - .‬ת ד מ ו ת‪ :1. .‬תרמותה‪ - .‬ל נ ע ר ו ת‪ .‬בכושי‪ :‬לעבריות‪.‬‬ ‫ב ע ש ב ‪ .‬כן‪/‬‬
‫;‪2) dfigav‬ביוונית נערה ‪ (>PQ<X‬וחשב שענינה עבריות‪ .‬וברומי נכון‪:‬‬ ‫שטעה במלה היוונית‬
‫בקצת כ״י‪ :‬ו ת ו צ א נ ה ‪ .‬־ א ל ב י ת פ ר ע ה ו ת ה י ל ו ‪ .‬נ״א‪ :‬אל ב ת‬ ‫•*‪ - .pneii‬ו ת ו צ א‪.‬‬
‫גורפ !‪ - .(01‬ר ע ך‪ .‬בכושי‪ :‬אחיך‪ — .‬ש ר ו ש ו פ ט ‪ .‬בכושי‪ :‬מלך ו ש ר ‪- .‬‬ ‫פרעה ותהי לה )וכן‬
‫שט‬ ‫ם פ ר היובלים מ ת א ־ יד‬

‫יכ‪?#‬ה ת‪#‬שית לשבוע ת*לישי ליובל לארכעים ןונשעה‬ ‫מה‬

‫ל ל כ ל ו ת ‪ #‬ב * ם ל מ * ה * ? ע ו ת ו א ה אתת ו ל ‪ #‬ב מצרלכה בשבוע‬
‫ב ת ש ר ב א ה תשרת כיובל ת ח מ נ י ם ‪ :‬ואתה ‪ :‬ד ע ת את א ‪ #‬ר יאמר‬
‫ל ף בלר־מיני וא‪#‬ר בקש לעשות עמף ל ש ר ב ש ^ ה בשובף‬
‫מצרלכה ב ד ר ך נכליילר ב[?בה‪ :‬ל ל א בבל בתו ב ק ש להךגף‬ ‫ג‬
‫ולהושיע את־לכצרים א ד י ר בראתי אילף בי ?שללל לעשות‬
‫שכ<כים ו?קכה בכצרלם‪ :‬ואצילף״ א ד ו ואעש אתות ומופתים א ‪ #‬ר‬ ‫י‬
‫?שללל לעש‪1‬ת בבגדים בכרעה יככל־כיתי יב^בדיי יכעמי‪ :‬ולעש‬ ‫ה‬
‫‪ ::‬כ ל ס ?ק?ה ?דולה על־אדות ישךאל ולנןעם ג ב ם ב ך ס יכצפרדע‬
‫וכלתושים ובערב וכשתין ך ע פורל אכע?עות ובלמתם ב א ת‬
‫י ל א א י ב ר ד א * ר כ ל ה בי ב ל לצומת ללם ובארצה א*ר אכל‬
‫את־ת‪:‬לר הנולד ל ל ס א־תכרד ובתשך ו]ב[בכירי אךם ובת?ה‬
‫ובכל־אללילם ע * ה יי ?ק?ה ולשרכס ?אש ז ותבל נשלת ב‪:‬דף‬ ‫י‬
‫לבעז תעשה ‪ 9‬ר ס יע*ה ו ל ר ב י לבלר מצרלס ו ל א י בל־ע?דיו‬
‫ו ל א י עמי ז וסלל ליה ‪? W P‬שרת ‪#‬כ‪$‬ים !דולים ךעים כאו‬ ‫ז‬
‫ח‬
‫* ל ־ א ד ן מצרלס לבעז תקם נקבת לשראל‪ :‬ותבל ? * ה ‪ ::‬כעביר‬
‫ל*ראל יכבריתי א * י ברת עס‪-‬אברלס ל א ק ס כ ל ס באשר לעכידום‬
‫בצרלס ב ב ת ‪ :‬ותשר מקז&כה ללקימס ?ליף ‪:1‬כקש לס&ילר בידי‬ ‫ט‬
‫בדעה ויע*ר לבךקזמי מצרלס ולעבדו ויעשי ל א י ר ]?לטילש[‪ :‬לרע‬
‫יא ?תנוס לעשות ולרפואה ל א הראינו ל ל ס לל?עזות על־‪:‬רם‪ :‬ויבם‬
‫ל‪ :‬כשתין ר ע ולא ‪:‬כלו ל ע ב ד בי לאבדנוס בעשות נם־אות א ל ד ‪:‬‬
‫יב ובכל־אות ומוכת * י ‪ #‬ל ש ד כש&אז ע י ־ א ש י ת ל נ ב י ולקרא‬
‫לכמרים ל ר י ף א ל ד ר ?כל־ליל כ^ךלס כרככם וב^רשילס יככל‪-‬‬
‫ע עבי כ^רלס לרבים• ואעמד בין בצרלם יבי?ר יביז ל*ראל ונצל‬
‫אודלשראל מ‪:‬ךם ומלד כצרלס ויוציאם לל כלרכה‪ :‬וכל־לעם א*ר‬ ‫יד‬

‫משה חזר ממדין למצרים ‪ -‬משטמה ר ז ה להמיתו בדרך )א׳‪-‬ג׳( ‪ -‬ן ש ר המכות )ד׳‪-‬י״א( ‪ -‬יציאת ישראל‬
‫ממצרים ומפלתם של המצרים בים סוף )י״ב—י״ט(‪.‬‬
‫ו ת ש ב ש ם ‪ .‬בארץ מדין )כך ברומי(‪ ] - ,‬ב ה י ו ת ך ב[ ם כ ה‪ .‬בכושי‪ :‬בדרך חג‬
‫הםכות‪ .‬והוא לשון קשה‪ .‬ובדור שהיה כאן לשון מעין‪ :‬בהיותך בסכה )השוח שמות ד׳‬
‫כ״ד‪ :‬ויהי בדרך במלון ויפגשהו(‪ .‬כיועא בזה הרומי‪in via in qua praoteristi eam in :‬‬
‫‪ - .refectione‬ו י כ ם‪ .‬בכושי‪ :‬ויהרגם‪ .‬וטעות המתרגם היא שלא ת פ ס המשמעות הראשוגה‬
‫של הכה ומסר במשמעות השניה‪ - .‬ו ב י ת ו ש י ס‪ .‬מתאים לכגים שבמקרא‪ - .‬ו ב ע ר ו ב‪.‬‬
‫בכושי‪ :‬זבובי כ ל ב ‪ - .‬ו ב י נ ך‪ .‬ח ס ר בקצת כ״י‪ - .‬ו נ צ ל ‪ .‬נ ״ א ‪ :‬ואצל‪ - .‬מ י ד ם ‪: A .‬‬
 ‫סטר היובלים מח ט ו ‪ -‬מ ט ו‬

‫ה ‪ #‬י א ל ך ד ף אלרי לשךאל יךה לי אלתינו בתוך תלם בכ?מקי‬

‫להוס תתת בבי לשךאל כ א ‪ #‬ר תשליכו א<;‪#‬י מצרלס את‪-‬בנילם‬
‫הלאוךה ‪!1‬עש ?ק?ה באלכי אלמילס ואלף ובורים ואמיצים קןבעו‬
‫כעבור ילד אחד מבני עמך א*ר תשליכי הלאוךה‪ :‬יכלם לאלכעה‬ ‫»י‬
‫עשר יכיום הלמשה ע*ר וכיום הששה ע*ר וכיום ה‪#‬בעה ע*ר‬
‫יכיום השמוטה ע*ר הלה השר משט?ה אסור ועצור מאלרי כ‪3‬י‬
‫טל לשךאל ל כ ל !שטין על־בני לשךאל‪ :‬וכיום התשעה ע*ר מתחנוהו‬
‫למען לע*ר למצרלם ל ך ל ף אלרי בני לשךאל‪ :‬ללככיד את־לכס‬ ‫יי‬
‫ליתןקם ךלרגח!ק מאת לל אלתינו •לתבות את־מצרלס ו ל ת ש ל ו ם בתוך‬
‫תלם‪ :‬וכיום הלמ*ה ע*ר אםוץהו ל כ ל ‪.‬ילשין על־בני לשךאל‬ ‫יח‬
‫כיוס א*ר בו לשאלו כלים ת?*כלות מאנשי כצרלם כלי־ככף ו?לי‬
‫ןהב וכלי ןת*ת ולבזו את־־מצרלס תתת לעבדות א*ר לעבידוס‬
‫בכת‪ :‬ולא הוצאנו את־בני לשךאל ככצרלס ריקם‪:‬‬ ‫יט‬
‫זכור את־המצןת אשר צוך לל כ ך כ ר תככת לעשתו בעתו‬ ‫מט‬
‫בארכעת עשר לתךש לראשון לןכתו בטךם לערב ולמען יאכלהו‬
‫כלללת עךיב הלמשת ע*ר מעת בוא ה ש מ ש ‪ :‬כי היום תןת ראשית‬ ‫ב‬
‫תתג היא וראשית תשמלת ואלס תשבו ואכללם את‪-‬תכםח‬
‫בכצרלם וכל־לללי־משטכה נשלתו במצרלם להרג כל־ככור כארץ‬
‫מ^ךלם כבכור כךעה עד־בבור השכלה השבולה א*ר אתר‬
‫לרתלס ו כ ב ה כ ה ‪ :‬לזה לאות א*ר נתן להם לל ?כל־כלת א*ר‬ ‫נ‬
‫שמו על שערו רם שה כ ך ש נ ת י ל א לכאו לכיתו להרג כי לכסחו‬
‫עליו למען לוצלי כל־אשר ככלת כי אות תךם בש?רו‪ :‬ןלעשי‬ ‫י‬
‫]צבאות לל[ ?כל א*ר צום לל !!עברי על־כל־בני לשךאל ולא‬
‫כאת עלילם המנכה להשתית מלם כל־נכש מתבתמה ועד־לאךם‬
‫ןעד־תכלב‪ :‬ולתי במצרלם מנכה גדולה מאד ואין־כלת נכמצרלם[‬ ‫י־‬
‫אשר אין * ם מת ובכי ליללה‪ :‬לכל־לשךאל יושכים ואכלים את־‬ ‫י‬

‫בכושי‬ ‫‪ -‬ם ת ח נ ו ה ו‪.‬‬ ‫עמו‪.‬‬ ‫ומיד‬ ‫‪:A‬‬ ‫עם־מצריט‪.‬‬ ‫ומיד‬ ‫‪: BD‬‬ ‫מצרים‪.‬‬ ‫‪ -‬ו מ י ד‬ ‫מידו‪.‬‬
‫עשר‪,‬‬ ‫השבעה‬ ‫נוסחאות‪:‬‬ ‫חילופי‬ ‫יש‬ ‫בכ״י‬ ‫עשר‪.‬‬ ‫ה ח מ ש ה‬ ‫‪ -‬ו ב י ו ם‬ ‫פתחנום‪.‬‬ ‫בטעות‪:‬‬
‫עשר‪— .‬‬ ‫הארבעה‬

‫הפסח והלכתו‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫נוסחאות‪-.‬‬ ‫חילופי‬ ‫יש‬ ‫הכושי‬ ‫בנוסח‬ ‫ה [‪.‬‬ ‫ד א ה ‪ ] - .‬צ ב א ו ת‬ ‫גורם‪:‬‬ ‫‪ch‬‬ ‫שפו‪.‬‬
‫הזה‪.‬‬ ‫‪ -‬א ת־ היום‬ ‫ומהעבודה הקשה‪.‬‬ ‫נ״א‪:‬‬ ‫‪ -‬ו מ ע ב ד ו ת ס ‪.‬‬ ‫ויפסחו‪.‬‬ ‫םבידין‪:‬‬ ‫ויעברו‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫ש י א‬ ‫ספר היובלים מ ט ז ‪ -‬י ח‬

‫? * ר לכםח ו‪#‬תים !לן ומדללים ו מ ג ר י ם ומ? רכיס את לל א ל ל י‬

‫ז‬

‫אכילס ונכונים לצאת מעל כצרלס ו מ ע ? ד ו ל ס ‪ :‬ןזכלת את־תיוס‬ ‫ז•‬

‫תןה ?ל־למי תייףי פעם כ ‪ #‬ה ?יומו ??ל־לקתו ואל־תעבר יום‬
‫מלאו ומללדשיס ל ד ש ‪ :‬מי לק־עולם הוא חרות על־לחות‬ ‫ח‬
‫ת*מלס ל א י ־ ל ש ר א ל לעשתו ? כ ל ־ א ה ן א ה פעם ב א ה ב^ל‬
‫לרוליהם ואיךסיף תלמים כי ל ע ו ל ם הושם‪ :‬והאיש ה^הור אשר‬ ‫ט‬
‫ל א לבוא לעשתו בעת יומו להביא קר?ן ניתות ל א י לל ?יוס תגו‬
‫ןלאלל ולשתות ל א י לל ביום תנו ןנ?לת האיש תהוא ד^הור‬
‫והקרוב כי ?ןלכן לל ל א תכיא בעתו ןןשא האיש את־עונו לנ?שו‪:‬‬
‫וכאו בני ישךאל ועשו את־לככח בעתו ביום לאר?עה ע*ר‬
‫לתלש לראשון כין העלכלס כשלישית תירס עד־שלישיית הלללת‬
‫כי א י ללקי תיוס נתנו לאור ושלישית ל ע ר ב ‪ :‬ןה־הוא אשר‬ ‫יא‬
‫צול לל לעשתו כין העלכלם‪ :‬ןלא לחלה זבחו כל־עת לאור כי אם‬ ‫יב‬
‫בעת קלב הערב ואכלהו לעת־ערב עד־שלישית תלללה ןלנולר‬
‫מכל־בשרו משלישית תלללה שנית ?אש לשל?הו‪ :‬ולא לכשלהו‬ ‫יג‬
‫במלם ולא יאכלהו נא כי אם ^לי ומבשל כאש לאשו על־קלכיו‬
‫ועל־?ל?יו לצלהי ?אש וכל־עצם ל א תשכר בו כי ל א נשבלה‬
‫ב א י לשלאל ? ל ־ ? צ ס ‪ :‬על־כן צוה לל א ת ־ א י לשלאל לעשות את־‬ ‫יי‬

‫לכמת ביום מועדו וכל־עצס ל א ת*כר־בו כי יום תנ‪-‬הוא ןיוס‬

‫מצ וה ולא !עברו בו יום מיום וללש מ ל ל ‪ #‬ם ביום תנו ל?של‪:‬‬ ‫ז‬

‫ואלה צו א ת ־ א י לשלאל ועשו את־לכםח כימילם כ כ ל א ה ‪5‬עם‬ ‫טו‬

‫א‬ ‫מ‬
‫כשנה ביום ‪ #‬ל י י כ לזכליז ל א י לל ניחי־ת ולא תבוא עלילם‬
‫כנכה לללנ ולנגף כ א ד ׳ לליא כעשולם את־לכםח במחןלו ככל־‬
‫אשר ^ ו ו ‪ :‬ולא יאכל מתח לכית בקל ‪ #‬לל וכל־קהל ? ד ת לשלאל‬ ‫טז‬
‫!עשהו במו?דו‪? :‬ל‪-‬איש אשר ?א ביומו יאכלהו בכית כקדש‬ ‫יז‬
‫אלליכם לכני לל ככךעשרים *?ה ומ?לה כי־כז ?כתב ןהותק‬
‫ל‬
‫לאכלו בכית כ ק ל ^ לל‪ :‬ו כ י ללאי ? נ י ל * י א אל־לאלץ א ‪ #‬ל‬ ‫יח‬
‫לקחו ארץ א ע ן ונטעו את־משכן לל ?תול לאלץ ?אתל משבעויתס‬
‫עד־א*ר לאה מקדש לל כארץ וכאו ועשו את־לככת ?תיך משכן‬

‫ב ק צ ת כ י י נוסף‪ :‬לעשות אותו שנה ש ג ד ‪ - . ,‬ל ב נ י י ש ר א ל ‪ .‬ברומי‪ :‬לכל־בני י ש ר א ל ‪- .‬‬ ‫ח‬

‫י ב ‪ -‬ע ב כ ל ־ ש נ ה ו ש נ ה ‪ .‬ברומי‪ :‬ב י ו מ ו ‪ - .‬ק ר ב ה ע ר ב ‪ .‬ג י א ‪ :‬גבול הערב‪ - ,‬ו מ ב ש ל ב א ש ‪.‬‬
‫י ח ‪ -‬כ נראה שאינו אלא פירוש לצלי‪ - ,‬ב א ח ד מ ש ב ט י ה ם ‪ .‬בכושי‪ :‬באחד צבאותם‪ - .‬ב י ת‬
 ‫סםר היובלים מ ט י ס ‪ -‬נ ח‬

‫לל ו * ל * ה ו ל א י יי מדי * ד ׳ ? * ד • ‪ :‬וכלבים א*ר ל א ה בלוז‬

‫ל * ס לל ?ארץ נ ל ל ל ס ילבו * ? ה ן * ל ט ו את־ה‪$‬מח ? ן ך ב ?בוא‬
‫ה * כ ‪ #‬כ * ל י ש היום‪ :‬ןלעלו את־תךם על־כ^ש ת א ב ת ן*מי‬
‫את־ללבו על‪-‬לאש א*ר ע ל ־ ה א כ ת ןא?לו את־?*רו צלי־אש‬
‫בחצר בית הבקךש ?*ם לל‪ :‬ןלא יו?לו לעשות הכמה ?עדיהם‬
‫וב?ל הארצות בי אס ל א י כ * כ ן לל או ל א י הבלת א*ר *‪to‬‬
‫שוכן בו ולא לסורי מאלרי לל‪ :‬ואלה מ * ה צו את־־אי י*ראל‬
‫ן*?רו את־לקת ה‪$‬םח כא*ר ן‪:‬ויל לעשתו * } ה ?*?ה וביומא‬
‫ותג המצות ואבלי מצות * ? ע ת למים לעשות הגו ללביא קךאו״‬
‫יום יום ? * ? ע ת למי ה * מ ל ה ה א ל ה ל א י לל על־מןבה א ל ל \ ? ס ‪:‬‬
‫כי ? ה א ו ן ‪ * $‬י ל ס את־התג הןה ?צאל‪$‬ס מבצרלם עד־ע?ר?ם‬
‫את־הלס ? כ ד כ ר שור כי על־*םת הלם כלילם א ת ו ‪:‬‬
‫ואלרי התק הןה הנדתי לך את־למי ת * ? ת ו ת ? מ ד ב ר מץי‬
‫א*ר בין עילם ןמיןי‪ :‬ו*?תות לארץ מ ד ת י לך ? ה ר מיני ו*נות‬
‫היו?ליס ? * ? ת ו ת ה*ניס הנךנו לך ו*ןתו ל א הודענו ל ך ע ד ־‬
‫ה‬
‫בואך אל־לארץ א*ר יאללי•' ו * ? ל לארץ ? * ב ת ו ל י ל ? * ב ל ס‬
‫? ת ןלךעו את־*נת ה י ו כ ל ‪ :‬על־כן ש?תי ל ך * ב ו ע * נ י ס ןיו^ליס‬
‫מימי אדם עד־היוס הןת ארבעים לת*עת ן*בוע א ל ד ו*תי * נ י ס‬
‫ועוד אר?עים * ; ה תעברןה עד־א*ר יךעו את־כצות לל עד־??ךם‬
‫את‪-‬ןבולות א ח א ע ן ? ? ? ר ם א ת ־ מ ו ד ן א י ב ? ר ? ה ‪ :‬ףו?לים‬
‫יע?רו עד‪-‬א*ר לקוהר ל*ךאל כ ? ל הןנות ןהה^א ןה^?אה‬
‫ב‬
‫ןתתוע?ה ןלןון ן ס * » ה ןל* י מ ל ־ ל א ר ץ ל??ןח ןאין * א לו‬
‫ואידרע ו א ־ ך ת לארץ בלעת ההיא ל ? ל ־ ת י כ י ם ‪ :‬ולנה את־מ^ות‬
‫ה * ? ת ?ה?תי ל ך ו?ל־כ*?&י ל ק ו ל י ל ‪ * * :‬ת לביס ת ן * ה ?לא?ה‬
‫וביום ה*ביעי * ? ת ללל אלתי?ם ל א ת?שו בו ? ל ?לא?ה‬
‫יאי<;ס וע?די?ם ןאמהותי?ס ן?ל ? ל מ ל ? ס ןגרי?ם א*ר ? ? ס ‪:‬‬
‫ולאיש א*ר יע*ה־בו <יל־מלא?ה יו?ת ן?ל‪-‬איש א*ר להלל את־‬

‫ברומי(‪ ,‬־‬ ‫ד ש ‪ .‬נ״א‪ :‬הבית אשר נקדש‪ - .‬ל ע ש ו ת ו ‪ : B ,‬ל א מ ר להם )כיוצא בו‬
‫ע ב ד כ ם א ת ־ ה י ם ‪ .‬כ ך ‪ . C D‬ג״א‪ :‬עד־בואכם מ ד ב ר שוד‪- .‬‬
‫דיני יובלים )א׳—ה׳( ושבת )ו׳‪-‬י״ג(‪.‬‬
‫ת ע ב ר נ ה ‪ ,‬ב כ ו ש י ‪ :‬רחוקות‪ - .‬ו י ו ם מ ל ו כ ה ‪ .‬נ״א‪ :‬ויום מלוכה קדושה‪ - .‬ו א ש‬
‫‪ .‬נ״א‪ :‬אשר יכה ואשר יצוד הן בהמה ועוף הן דגים‪— .‬‬
‫שיג‬ ‫ס־־יג‬ ‫ס פ ר היובלים נ‬

‫היום לוך‪ ,‬וא‪#‬ר ל*בב עם‪-‬א*ת ‪1‬א*ר לדבר ך ? ר לעשות־בו‬

‫ולצאת בו לדרך ובל מ*א וכלן והשואב בו בלם א ‪ #‬ר ל א הכין‬
‫לו ביום הששי ‪1‬א‪#‬ר ל?א כל־משא להוציא מאללו אי בביתו‬
‫ט‬
‫ו ב ת ‪ :‬ל א תעשו ביום הש?ת כל־מלאכה א ‪ #‬ר ל א לכינולם ל ? ס‬
‫ביום ה ש ‪ #‬י לאבל ולשתות ולנוה ולשבת ככל‪-‬עבוךה כיום הןת‬
‫ולברך את לל אלתיכס א‪#‬ר ןתן לכס יום ש?תון ןיוס קדוש ףום‬
‫מלוכה קדוש היום הןה לכל־לשךאל בימיכם בבל הלביס‪ :‬כי ?רול‬
‫הכבוד אשר ?תן לל ללשךאל לאבל ולשתות ולשמע ביום השכתון‬
‫הןה ולניס כיום ההוא בכל־כלאכה א*ר תיא מלאכת אךם כי אם‬
‫להקטיר קטךת ולהביא ?!כן וןכח לאי לי ללמים ולשכתות‪:‬‬
‫הכלאכה הזאת ל כ ך ה ת ן * ה בימי תשכת בבית מקדש לל אלהיכם‬ ‫יא‬
‫י כ לככר על־לשךאל וכאה ל כ י ד יום יום כא*ר צויתיך‪ :‬וכל־איש‬
‫א*ר יע^ה־בי כלאכה וא*ר נלד בדרך וא*ר לעבד את־ל׳אדכה‬
‫אס־בכיתו ואם־בכל־כקום וא*ר לבעיר אש ‪1‬א*ר ל*א על־כלמתו‬
‫והיורד כאנלה בלס ‪1‬א*ר לכה ולהרג כל‪-‬איש והשותט כריכה ועוף‬
‫ןהצס ןלע*ה מ ל ל כ ה ביום ה ש כ ת ‪ :‬ולאיש א*ר י?*ה גךכר[‬ ‫ע‬
‫מכל־ןה כיום ל׳*כת ומת למען י*כתי א י לשךאל כמצות שבתות‬
‫ל א ד ן בכתוב בתוך לתות ה*מלם א*ר ?תן בלדי לכתב לך לקי‬
‫עת ועת בללקת ל א ל ‪:‬‬
‫בזה מט ‪$$‬ר ‪$‬יןת ‪$»3‬ים‪ :‬שבת לאיגי קל סבךיןןה‬
‫‪nm m‬‬ ‫ד‬
‫‪? W«W°1‬‬ ‫ם‬
‫^מלו ס^?י‬
 ‫ע ל י ת משה‬
‫מ ב ו א‬

‫הספר ושמו‪.‬‬ ‫א‪.‬‬

‫בשנת ‪ 1861‬פ י ס ם ‪ Ceriani‬האיטלקי ב ח ו ב ר ת הראשונה )עמ׳ ‪ (55-64‬של קובצו‬
‫‪ Monumenta sacra et profana‬מתוך ב״י )פאלימםסיםט( רומי )מן המאה הששית לםה״נ(‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫שבספריה האמברוסיאנית שבמילאנו ספד קטן ) ח דפים״ ב עמודות בכל עמוד‪ .‬י ״ ב ‪-‬‬
‫י״ח אותיות בכל שורה‪ ,‬בלי חלוקת התיבות( הקטוע בסופו והכולל נ ב ו א ת משה רבינו ע ל‬
‫מהלך ההיסטוריה הישראלית בדורות שיבואו אחריו למן זמנו של משה ועד זמנם ש ל‬
‫בני הורדום‪ .‬נבואה זו ניתנה בתוך מסגרת של הרצאה על ה ת כ ו נ נ ו ת ו של משה ל פ ט י ר ת ו‬
‫מן העולם ומינוי יהושע בן־נון במקומו ע ל פי הגבורה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫ציטטה אתת שנמצאה אצל גילאסיום קיםיקינום > שהוא מביא מתוך ספר קדום‬
‫היא ממש כלשון הכתוב ב ס פ ר זה א׳ י״ד( שפרסם‬ ‫)‬ ‫‪A‬‬
‫‪ ,Ceriani‬ומכאן שיערו חכמים שספד זה הוא הוא ‪.‬שהיו ראשונים קורין לו בשם‬
‫‪ :Avdk^u; Mcouaecog‬וברומית ‪ Mosis‬ס ^ ק מ ז ^ ‪ -‬ס ע ל א ת משה או‪$ :‬ל!ת משה )השוד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫מל״ב ב׳ א וי״א(‪.‬‬
‫שמו זה מוכיח על הספר שהיה עסוק בעיקרו בפיפוד פטירתו של משה מן העולם‬
‫הזה ועליתו אל העולם העליון‪ .‬והואיל והספר שטרםפ ‪ ceriani‬נקטע בסופו באמצע‬
‫הכתוב‪ .‬קרובה לודאי ההשערה שהספר באותה אגדה של פטירתו דוקא נקטע‪.‬‬
‫ב כ ל ל היתה האגדה הקדומה מ ט פ ל ת בחבה י ת ר ה בענין ה ס ת ל ק ו ת ו של משה‪,‬‬
‫אלא שהרבה מאותן היצירות האגדיות הלכו לאיבוד‪ .‬כמו שנראה‪ .‬למשל‪ .‬מדבריו ש ל‬
‫אוריגינם־> שהאגדה הנרמזת )באגרת יהודה שבאיבנגליון‪ .‬פסוק ט׳( על הויכוח ו ה ר י ב‬
‫שהיה למיכאל המלאך עם השטן על גוית משה גיטלה מתוך ספר קדום שהיה שמו‬
‫‪,‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪=) Adscensio Mosis‬עלית משה(‪.‬‬
‫וכך אף הספ‪ "*-‬הזה‪ ,‬עלית משד‪ ,‬כמעט ש ה ל ך לאיבוד ולא נודע כ ל ל בעולם‪.‬‬
‫עד שנמצא הכ״י היחידי המשובש והמטושטש והקטוע בסוף מחציתו הראשונה‪ .‬ולפיכך‬
‫אין לנו הימנו אלא נבואתו של משה ‪ -‬שהיא נבואה מעין ‪— vaticinium ex eventu‬‬
‫על גורלם של ישראל בכל ה ד ו ר ו ת שעברו עד זמנו של הכותב‪ .‬וודאי בהשפעת שירת‬
‫האזינו ומה שנאמר בכלל בסוף ס׳ דברים נ כ ת ב ה ‪ .‬ואילו החלק השני״ שהיה כולל‬
‫העיקר של דברי אגדה על פטירת משה‪ .‬הוא ל ע ת עתה בבחינת חבל על דאבדין‬
‫ולא משתכחין‪.‬‬

‫תכן הספר לפי הפרקים על סדר המשכם‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬

‫ליהושע בן־נון שקרבו ימיו‬ ‫א( בארץ עמון ש ב ע ב ד הירדן המזרחי מגלה משה‬
‫של ישראל ומוסד בידו ספר‬ ‫להפטד מן העולם והוא מטיל ע ל יהושע להיות מנהיגם‬

‫וזת לשונו ‪Gelazii Cyzieni Commentarius Actorum Conoilii Nicaeni, lib. I I , c(1.18.‬‬
‫)מביאו בל»ונו היווני שירד ‪ : ( G e s c h III294,‬לכעהיח מסה הנביא קרוב לעזוב את החיים‪ ,‬ככתוב כספי‬
‫‪1‬‬

‫‪ /AvdXnrjnq Mtowrewg‬קיא ליהושע בן נץ ודבר אליו לאמר‪ ,‬ויכונני חאלהים לפני בריאת העולם לחיות‬
‫סדסור )עןזז‪«01‬ן ‪*6...‬ן ‪ (elvaf‬בריתו‪- .‬‬
‫‪L,‬‬ ‫‪2 —2 ( D e princip. I l l ,‬‬
‫שטר‬ ‫מבוא‬

‫נ ב ו א ת ו לעתיד לבוא שהוא מעוד‪ .‬עליו ל ש מ ת במקום ס ת ר שנבחר ל כ ך מפי הגבורה‪.‬‬

‫ב( משה מתחיל חוזר באזני יהושע ע ל תכנה של אותה נבואה בקיצור מה שעתיד‬
‫ל ה י ו ת עמ ישראל למן כניסתם לארץ כנען ועד שקיעתן של מלכיות ישראל ויהודה‪.‬‬
‫ג( ממזרח יבוא מלך )נבוכדראצר( שישרוף את העיר ואת המקדש ויגלה את התושבים‬
‫לבבל‪ .‬שם‪ .‬בארץ גלותם‪ .‬יזכרו בנבואה ש נ ת נ ב א משה ע ל כ ל מה שאירע להם‪.‬‬
‫ד( צדיק גדול )דניאל( יעמוד בראשם של ישראל ובזכות ת פ ל ת ו ירחמם ה׳ ויעיד‬
‫מ ל ך )כורש( שישלחם לארצם‪ .‬א ב ל רק מקצתם משגי השבסים יחזרו מן הגולה והנשארים‬
‫ב ב ב ל יהיו מצטערים שאין בידם להביא ק ר ב נ ו ת לאלהי אבותיהם‪.‬‬
‫ה( אחר כך )בזמן רדיפות היוונים( יקלקלו ותבוא עליהם פורענות בידי מלכים‪.‬‬
‫והיהודים גופם יהיו מחולקים בדעתם על האמת‪ .‬ועבדים בני עבדים‪ .‬שאינם מזרע‬
‫כהנים‪ .‬יחללו א ת המזבח ומוריהם ורבותיהם יהיו נושאים להם פנים והארץ תהיה‬
‫מלאה עול‪.‬‬
‫ח( נקם וזעם שלא היו כמותם יבואו עליהם‪ :‬מלך גדול )אנטיוכום אפיפנם>‬
‫יתעורר עליהם והוא יגזור על המילה ויתלה א ת הנימולים וימשוך ערלת הצעירים‬
‫ויכריחם לישא בפרהסיא א ת הפסילים הטמאים ולחלל שם שמים‪.‬‬
‫ט( בזמן אותן הרדיפות יקום איש משבט לוי ושמו טכםו )נראה שהכוונה למתתיהו‬
‫החשמונאי( ולו שבעה בנים והוא ידבר על לבם של אנשיו לצום ג׳ ימים ו ל ה ס ת ת ר‬
‫ביום ד׳ במערה שבשדה מחמת האויב האכזרי‪ .‬כי טוב להם למות במערה מלעבור על‬
‫מצוות אלהיהם‪.‬‬
‫ו( אחד כך יהיו להם מלכים )מבני החשמונאים( שבשם כהני אל עליון יהיו‬
‫נקראים ובקדש הקדשים יעשו רשע‪ .‬ואחריהם יקום מלך רשע )הורדום( שאינו ממשפחת‬
‫כהנים‪ ,‬והוא ירצח את הגדולים שבאומה כראוי להם‪ .‬ויקברם במקומות בלתי ידועים‪.‬‬
‫וזקנים ונערים יהרוג בלי חמלה‪ .‬ל״ד שנים יהיה שופט אותם‪ ,‬ממש כבשעבוד מצרים״‬
‫ואחריו ישלטו בניו‪ ,‬שלא יאריכו ימים בשלטונם כאביהם‪ .‬מלך אדיר )‪(Qmntiiius Vanis‬‬
‫יבוא לארץ ויכניעה ויוליך מן התושבים בשבי‪ .‬וחלק של המקדש ישרוף באש‪ .‬וכמה‬
‫מישראל יתלה קרוב לבתיהם‪.‬‬
‫ז( ואז יבוא קץ הזמנים‪ :‬אנשים רשעים ישלטו‪ .‬מהם אוכלי רכושם של עניים‪.‬‬
‫והם טמאים במחשבותיהם ובמעשיהם וחושבים עצמם צדיקים‪ .‬והם זוללים וסובאים‬
‫ומוצאים חן בעיני עצמם בהתנהגותם‪.‬‬
‫י( ואז תופיע מלכות שמים‪ :‬הגוים יקבלו ענשם וישראל יהיו מצליחים‪ .‬הדברים‬
‫האלה והספר הזה נצטוה יהושע מפי משה על שמירתם‪.‬‬
‫יא( כששמע יהושע את הבשורה הרעה על פטירתו של משה התחיל מקונן ומביע‬
‫חששו לחולשת כחו עד כדי להוציא אל הפועל את הענין הגדול שרבו מטיל עליו‪.‬‬
‫יב( משה מעודדו שיבטח בכחו ושלא יתיאש בענין עתידם של ישראל‪.‬‬
‫שהרי עתידים הם ר ק להיות נענשים על עוונותיהם‪ .‬אבל קיומם מובטח להם לעולם‪.‬‬

‫אימתי נכתב הספר‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬

‫חוץ מן המקומות שהיו חשובים לקביעת זמנו של הספר ושניטשטשו בכיי‪ ,‬נשארו‬
‫עוד לפליטה שני מקומות שמתוכם אפשר לעמוד על הזמן שבו נ כ ת ב הספר‪.‬‬
‫המקום האחד הוא בסוף פרק ר ‪ ,‬שבו מדובר ע ל הפולמוס של ווארום‪ .‬וזה היה‬
‫ע י ד שנים קודם לחורבן‪,‬‬
‫ועל זמן מלכותו‪.‬‬ ‫הורדום‬ ‫על‬ ‫מדבר‬ ‫הכותב‬ ‫והמקום השני אף הוא באותו פרק‪.‬‬
 ‫עלית משה‬ ‫‪10V‬‬

‫ש ה י ה ל י ד שנים‪ ,‬ותוך כ ד י דיבור ה ו א מוסיף ש ב נ י ו ש ל הורדום י מ ש ל ו ז מ ן ק צ ר‬

‫)‪ (bwviora tempore‬מאביהם‪ .‬והואיל ושנים מ ש ל ש ת בניו ש ל הורדום שמלכו אחריו‪.‬‬
‫אנטיפם ופיליפופ‪ .‬מ ש ל ו י ו ת ר מאביהם )אנטיפם מ ש ל מ ״ ג שנים ו פ י ל י ס ו ם ‪ -‬ל ״ ז שנים(‪.‬‬
‫ה ד י הפברה נ ו ת נ ת שהסופר‪ .‬ב ש ע ה ש כ ת ב א ת ד ב ר י ה ל א י ד ע ע ד י י ן ע ל מ ו ת ו ש ל‬
‫פיליפום‪ .‬א ם כ ן ‪ .‬הדברים נכתבו ר ק לאחר מ פ ל ת ו ש ל אדכילאום ב נ ו השלישי ש ל‬
‫הורדוס‪ .‬ש מ מ ש ל ת ו א ר כ ה כ ע ש ר שגיס ואח״כ ה ג ל ה ו אבגוםטום קיסר לארץ גליה‪ .‬ו מ פ ל ת ו‬
‫ז ו ש ל ארכילאום ם ״ ד ש נ י ם קודם לחורבן היתד״ ה ו י אומר‪ .‬הספר נ כ ת ב ב י ן מ פ ל ת ו‬
‫ש ל ארכילאום ובין מותו ש ל פיליפום שהיה ב ע ר ך ל ״ ז שנים קודם לחורבן‪.‬‬

‫ד‪ .‬מ י ה י ה ה מ ח ב ר ו ב א י ז ו ל ש ו ן כ ת ב ו ט י ב ו ש ל ה ת ר ג ו ם ה ר ו מ י ‪.‬‬

‫ע ל אישיותו ש ל הפוםד א י ן להוציא ש ו ם ד ב ר מ ת ו ך ה ס פ ד הקטוע הזה‪.‬‬
‫א מ ת ‪ ,‬בפרק ר מ ת א ר ה ו א א ת א נ ש י ה ח ב ר ה ה ש ל ט ת ‪ ,‬א ב ל ה ו א מ ר צ ה א ת דבריי‬
‫כ מ י שאינו נוגע ב ד ב ר ‪ :‬מ ד ב ר ה ו א בקצף גדול ע ל ר א ש י ה ע ם שמקולקלים וצבועים‬
‫ה י ו ומעמידים פנים כקדושים וטהורים‪ .‬א ב ל מהיכן ה י ה י ו ד ע ומכיר ב ט י ב ם ובמעשיהם‬
‫ו א ס ה י ה ב א א ת ם ב מ ג ע ומשא‪ - .‬כ ל ז ח נ ע ל ם מעינינו‪.‬‬
‫ג ד א ה ש ב ן א ר ץ ישראל ה י ה ובירושלים ד ו ק א ה י ה מושבו‪ .‬והיה קרוב א ל אותם‬
‫הרשעים ק ר ב ת מקום‪.‬‬
‫ו ד א י כ ת ב א ת ספרו עברית‪ - .‬כ ך נ ר א ה מ ן הלשונות העבריים שבספר‪ ,‬כגון א׳‬
‫‪,‬‬
‫י ״ ח בפקודה א ש ד יסקדם)‪ ,(in respeotn quo reepiciet‬ב ׳ ד שבטי ה ק ד ש )‪,(triba• sanotitatig‬‬
‫‪,‬‬
‫ג ג ׳ א ר ץ מ ו ל ד ת ו )‪ ,(terrain patriae suae‬ג ׳ י*ב ו ה ע ד ה ע י ד )‪.(testans.. inrooabat testes‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ה ׳ ב ׳ ! ח ^ ק י ע ל ה א מ ת )‪ ,(dividentnr ad reritatem‬ו א כהני‪ ...‬לןןךאו )‪ia saoerdoteB‬‬
‫‪ .(vocabuntur‬י ׳ ב ׳ תמלאנה י ד י )‪ (implebuntur manus‬המלאך‪ ,‬וכדומה‪.‬‬
‫מ ן המקור העברי נ ע ש ה בימים ראשונים תרגום יווגי‪ ,‬ומתוך היווני נ ע ש ה התרגום‬
‫הרומי )מםגגוגו וכתיבו נ ר א ה ש א י נ ו מ א ו ח ר ל מ א ה ה ח מ י ש י ת לסה״נ(‪ ,‬כ מ ו ש נ ר א ה מ כ מ ה‬
‫מלים יווניות ש ה ש א י ד ן המתרגם הדומי כמות ש ה ן ומסרן ד ק ב ד ר ך העתקה‪ ,‬כגון א׳‬
‫‪ W t y i C P‬ג ׳ י ״ א ‪ heremus‬מ ן ‪ ,epijuos‬ח ׳ ג ׳‬ ‫‪C I I B 8 I B‬‬
‫*‪.‬‬ ‫ז‬
‫מ ן <‪ •*<5ae&Q‬׳ '‬
‫ג‬

‫‪ acrobistia‬מ ן ‪ .dx^oPvaria‬ו א ף י ש לשונות שנמסרו בצירוף מליהם ע ל ד ר ך יוונית‪ .‬כגון ג ׳‬

‫י י ג ‪ usque nos duoi captivos‬שהוא מתאים ללשון יווני ‪.Sea? xoii f^ag atxnaXcoturiKivai‬‬
‫וכיוצא בכך‪ .‬ו א ף לשונות משובשים י ש בו‪ ,‬ברומי‪ ,‬שאפשר ל ת ק נ ם ר ק בדרך תרגום‬
‫חוזר ליוונית‪ .‬כגון ב ׳ ז ׳ שגתחלף ל ו למתרגם ה ר ו מ י ‪ ) SQXOV‬־ ב ר י ת ( ב־ע‪=)590‬גבול(‪.‬‬
‫א ו ^‪=) i\ dgyvg‬בכםף( ב״‪=) ev &/9>£‬בשדה(‪.‬‬

‫ק צ ת ביבליוגרפיה‪:‬‬
‫‪Ceriani, Monnmenta saora et profana, 1861 (I, 1, 55-64),‬‬
‫‪Schmidt und Merx, Die Assumptio Mosis (Merx, irchiv f. wiBsensch. Erforschung d.‬‬
‫‪A. T., 1869, 111-152),‬‬
‫‪Charles, The Asanmption of Moses, London 1897,‬‬
‫‪. (Apocr. and Pseudep. II, 407-424),‬‬
‫וי‬ ‫מ‬ ‫וו‬ ‫יי‬ ‫יי‬ ‫‪v‬‬ ‫‪r‬‬

‫ע ל י ת מ ש ה מ א ח ד י ר א ׳ ש ׳ קאמיניצקי )השלח כ ר ך מ י ו ‪.(38-50 ,‬‬

‫‪F. Rosenthal, Vier apokryphische Biicher, 1885 (13—38),‬‬
‫‪4‬‬
‫‪Schiirer, Gesoh. d. jttd. Volkes III (294-305).‬‬
 ‫נדברי מ ‪ #‬ה א ‪ #‬ל ל כ ר כשנת מאה וזורים להלית‪ :‬היא שנת‬ ‫א‬
‫ב‬
‫אלמלם ולמש מאות לבריאת העולם‪ :‬ולכי א?שי המזרח ל א ל ן‬ ‫נ‬

‫[ ליציאת אעז‪ :‬כ א ‪ #‬ר ‪?:‬א העם אכעו‬ ‫ן‬ ‫ן‬ ‫הוא נ‬ ‫ד‬
‫על־ללי מ*ה עד‪-‬עמון בעכל ל‪-‬ירלן‪] :‬אללי[ א ב ו א ה א*ר לללה‬ ‫י‬
‫מאת מ * ה כככר וכרים‪ :‬כ א ‪ #‬ר קךא אליו את־להישע כךנון‬ ‫י‬
‫האיש הטוב לכני יי‪ :‬להיות א ח ך ו מ * ר ת העם ו מ ש א העדות‬ ‫ז‬
‫ובל־כלי לס!דש א‪#‬ר־לו‪ :‬וללכיא את־העם אל־לאדן א ‪ #‬ר נלןה‬ ‫ח‬
‫לאבותיהם‪ :‬להעז תןתן להם על־כי הברית והצבועה א ‪ #‬ל לכר‬ ‫ט‬
‫ב מ ש א לתת ]אולה[ א ד להושע ולדבר אל־להושע כרכר ה ן ה ‪:‬‬
‫‪ W‬ואכין בבלף לעשות את בל־־לדכרים א*ר ןןוי למען תללה‬
‫תמים עם אלהים‪ :‬בה אבר אדון לעולם‪ :‬א*ר ?ךא את העולם‬ ‫יא‪-‬יב‬
‫לבעז עמי‪ :‬ולא הואיל לגלות מל‪#‬כת־הבריאה ה‪$‬את מאז למד‬ ‫יג‬
‫לעולם לבעז אשל לו־כלו הנולם בוכל לד• יללדכלם יוכיחו את‪-‬‬

‫הפסוק הראשון‪ ,‬שהיה נ כ ל ל בכ״י בג׳ שורות‪ ,‬נטשטש‪ ,‬ואפשר להוסיפו ר ק‬

‫מ ס ב ר א ‪ :‬מן התכן שבהמשך נראה שהכותב נתכוון לשים בפיו של משה דברי נ ב ו א ה‬
‫‪,‬‬
‫ע ל עתידם של ישראל‪ ,‬כעין ת ו ס פ ת לדבריו של משה ש ב ס דברים ל״א ע ל מינויו ש ל‬
‫יהושע במקומו )השוה לקמן פסוק ה׳‪] :‬אחרי[ הנבואה‪ .(...‬ולפיכך יש לשער שנוסחו ש ל‬
‫הפסוק הראשון היה תכנו כעין מה שניתן כ א ן ‪ - .‬ש נ ת א ל פ י ם ו ח מ ש מ א ו ת ‪.‬‬
‫חשבונות שונים יש לבריאת העולם‪ ,‬כגון לפי התורה עברו עד אותו פרק ‪ 2706‬שנים‪.‬‬
‫ולפי ס׳ היובליפ )נ׳( ‪ ,2450 -‬ולפי חזון עזרא )י׳ מ י ה ‪ -‬מ ״ ו ( ‪ 3000 -‬שנה עד בנין בית‬
‫‪,‬‬
‫ראשון )וצ״ע מל״א ו׳ א ‪ /‬ויוססום קדמ׳ ח ג׳ א ‪ /‬ו ע ו ד ( ‪ - .‬ו ל פ י א נ ש י ה מ ז ר ח ‪.‬‬
‫לשון זה גופו מוכיח ע ל הכתוב שהוא הערה שהוסיף אחד מאנשי המערב‪ .‬ע ל כ ל פגים‬
‫יש כאן רמז לתאריך שאין בידגו לידע טיבו מ ח מ ת שהכתוב לקוי בכיי‪ - .‬ל י צ י א ת‬
‫ה ע ם ‪ .‬נראה שליציאת‬ ‫כ נ ע ן ‪=) protections fynicis .‬יציאת צ ו ר ו ( ‪ - .‬כ א ש ר י צ א‬
‫מצרים כוונתו‪ — .‬ב נ ס ע ו‪ .‬ברומי‪=) post profectionem quae fiebat :‬אחרי המסע אשד‬
‫ה י ה ( ‪ ] - .‬א ח ר י [ ה ג ב ו א ה ‪ . . .‬כך נראה לפי ההמשך )ברומי יש כאן ר ק התיבה ‪prophetiae‬‬
‫]=בנבואהז[‪ ,‬ואין לה מובן(‪ .‬כוונתו לנבואה שנצסוה בה משה מפי הגבורה למנות א ת‬
‫‪,‬‬
‫יהושע להיות מגהיגן של ישראל במקומו )ע׳ ד ב ל״*(‪ — .‬ל ה י ו ת א ח ר י ו מ ש ר ת‬
‫ה ע ם‪ .‬ברומי‪] — .ut sit successor piebi:‬ח ז ק[ ו א מ ץ ‪ .‬ברומי יש ד ק ‪=) et promitte :‬ואמד(‪,‬‬
‫ו כ ב ר עמד על כך רוזינתאל‪ .‬שעיקרו היה‪] :‬חזק[ ואמ]ץ[‪ .‬והשוה לקמן י׳ ט * ו ‪- .‬‬
‫לענין בריאת העולם בשביל ישראל השוה חזון עזרא ר נ י ה וניט‪ ,‬ז׳ י״א ועוד‪- .‬‬
‫ה ב ר י א ה ה ז א ת ‪ .‬ברומי‪) eam inoeptionem :‬אותה המחשבה המוקדמת(‪— .‬‬ ‫פחשבת‬
 ‫עלית מ ש ה א י ד ‪ -‬ב ו‬ ‫שיח‬

‫יד *את בהלוכלם זה עם־זה‪ :‬ועל־כן תשב ‪!1‬מ^א איתי א ‪ #‬ר מ ך א * י ת‬

‫מי העולם ניעךתי להיות עושה־ךכר־בריתו‪ :‬ועתה אגלה־לף מי ?לו‬
‫טז ‪:‬מי א י תלי ו א נ י עוכר לשכב עם־אביתי לעיני כ ל ־ ל ע ס ‪ :‬ואתה‬
‫קת את־תכלב תזה כי א ל ה ת ד ע ל * מ ר את־ל׳ככריס אשר אני נותן‬
‫י ז‬
‫ל ר ‪ :‬וערכת אותם ומשתלם ב*מן א ח י ם ושמתם כ כ ל י ־ ת ך ס ככקום‬
‫י ח אשר עשה אלהים מראשית בריאת העולם‪ :‬למען לקרא * מ ו עד־‬
‫יום ה ל ש י נ ה ככקךה אשר לכקרם לל ככלות קץ תלמים‪:‬‬
‫]והלה כי[ ל*אי על־לדיף אל־לארץ א * ר לעד ואשר ד כ י‬ ‫ב‬
‫כ ל לכ‪,‬רכם ןנתל לאיש איש ולקימות ללם‬ ‫לתת לאבותיהם‪:‬‬ ‫ב‬
‫ה‬
‫נלללם ^ ה [ וכוננת להם מ ל ו כ ושמת נציבים כמקומות כא*ר‬
‫‪-‬ירצה לאלתיהם במשכט ו ב ו ד ק ה ‪ :‬נןלליל[ אלרי בואם אל־אר^ס‬ ‫נ‬
‫]למש ובשרים שנה[ ואלרי־בן למשלו כיי נשיאים ומושלים שמונה‬
‫עשרה א ה ותשע עשרה שנה ל?!ךעו ]מעליהם[ ‪$‬שרת ת*כ&ים‪:‬‬
‫וירדו שני שכטים ולעבירו את־משכן העדות ןאל־הי השמלס לנל‬ ‫י‬
‫ה אז את־כבוד מ ש א ו ואש קדשו והלכוננו שני שבטי ה ק ד ש ‪ :‬ועשרת‬
‫ת ש כ & י ם לקימו ל ה ם ממלכה כמשכטילם‪ :‬ותקריבי ק ר א ו ת עשרים‬ ‫י‬

‫בלשון‬ ‫השתמש‬ ‫במקור‬ ‫ואולי‬ ‫‪ ) arbiter‬ו כ ן ג ׳ י ״ ב ( ‪.‬‬ ‫ברומי‪:‬‬ ‫ע ו ש ה ־ ד ב ד ־ ב ד י ת ו ‪,‬‬ ‫יד‬

‫ה ת א ר סרסורי‬ ‫מצינו‬ ‫המאוחרת‬ ‫בלשון‬ ‫וביניכם‪.‬‬ ‫בריתו‬ ‫עומד בין‬ ‫מעין‪:‬‬ ‫ה׳ ה׳‬ ‫שבדברים‬
‫‪-‬‬ ‫ג׳ י ״ ג ( ‪.‬‬ ‫)דביר‬ ‫בני‬ ‫לבין‬ ‫ביני‬ ‫סרסור‬ ‫היית‬ ‫אתה‬ ‫כגון‬ ‫בתפקידו זה‪,‬‬ ‫למשה‬ ‫שניתן‬
‫השוה‬ ‫לשמרם מן העש‪.‬‬ ‫בספרים כדי‬ ‫ו מ ש ת ת ם ב ש מ ן א ר ז י ס ‪ .‬נוהגים היו לעשות כ ך‬ ‫יז‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫אוריאל‬ ‫שהביא‬ ‫שהספרים‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫חנוך‬ ‫וצ״ע‬ ‫ה ו ר צ י ו ס )‪.carmina imenda : (A. P . 332‬‬
‫ל״ב‬ ‫ירמ׳‬ ‫השוה‬ ‫ב כ ל י ח ר ם ‪.‬‬ ‫ו ש מ ת ם‬ ‫‪-‬‬ ‫מור‪.‬‬ ‫נודפים‬ ‫במרום היו‬ ‫חנוך‬ ‫המלאך א ל‬
‫לטובה‪-.‬‬ ‫‪ -‬ב פ ק ו ד ה‪.‬‬ ‫מתכוון‪.‬‬ ‫המקדש הוא‬ ‫למקום ב י ת‬ ‫י״ד‪ - .‬ב מ ק ו ם ‪. . .‬‬ ‫יח‬
‫‪ - .‬י ״ ב ‪ ,‬יהושע‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫»‬ ‫כ‬ ‫‪,‬‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫)‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ר‬ ‫ג‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫הברכה ע ל‬ ‫למתן‬ ‫ת ב ד כ ם‪ .‬ר מ ז‬ ‫ב ה‬ ‫אש ר‬ ‫ב ב‬
‫בכל‬ ‫שהרי‬ ‫המשך‬ ‫ואין ל ו‬ ‫)‪.(in me‬‬ ‫בי‬ ‫נחלתם‬ ‫ברומי‪:‬‬ ‫נ ח ל ת ם ]בה[‪.‬‬ ‫ל״ג(‪- .‬‬ ‫ח׳‬
‫הכתוב‬ ‫לשער ע ל פי‬ ‫יש‬ ‫כך‬ ‫ו ע ש ר י ם שנה[‪.‬‬ ‫המדבר‪]-.‬חמש‬ ‫הוא‬ ‫הפרשה משה‬ ‫ג‬
‫כאן‬ ‫מתכוון‬ ‫שבשם שנה הוא‬ ‫הסברא‬ ‫נראית‬ ‫ע ש ר ה ש נ ה ‪.‬‬ ‫ה י ש ר ‪ - .‬ש מ ו נ ה‬ ‫בספר‬
‫יהושע‬ ‫מות‬ ‫אחר‬ ‫לישראל‬ ‫שעמדו‬ ‫ומלך‬ ‫שופט‬ ‫ממשלה של כל‬ ‫לתקופת‬ ‫)וכן בפ׳ז(‬
‫עבדון׳‬ ‫אלון‪,‬‬ ‫אבצן‪,‬‬ ‫יפתח‪.‬‬ ‫יאיר‪,‬‬ ‫תילע״‬ ‫אבימלך‪,‬‬ ‫גדעון‪.‬‬ ‫שמגר‪,‬‬ ‫אהוד‪ .‬ב ר ק ‪,‬‬ ‫)עתניאל‪,‬‬
‫נבטי‬ ‫בן‬ ‫ירבעם‬ ‫הממלכה עיי‬ ‫חלוקת‬ ‫עד‬ ‫שלמה(‬ ‫שאול‪ .‬ד ו ד ‪.‬‬ ‫שמואל‪,‬‬ ‫שמשון‪ .‬עלי‪,‬‬
‫פרישה‬ ‫ולשון‬ ‫‪.nam descended‬‬ ‫שנה‪-.‬וירדו‪.‬‬ ‫עשרה‬ ‫ותשע‬ ‫בלשון‬ ‫כוונתו‬ ‫שאליו‬ ‫י‬
‫‪,‬‬
‫א ל י ך ‪ - .‬ו ה ק ר י ב ו‬ ‫לוא־נבוא עוד‬ ‫דדנו‬ ‫הכתוב ) י ר מ ב ׳ ל״א(‬ ‫והתבדלות הוא ע ל ד ר ך‬
‫ועד‬ ‫רחבעם‬ ‫דודות שמן‬ ‫‪ -‬ע ש ד י ם ש נ ה‪ .‬ע ש ר י ם‬ ‫שבירושלים‪.‬‬ ‫המקדש‬ ‫בבית‬ ‫ק ר ב נ ו ת‪.‬‬
‫יותם•‬ ‫יואש‪ .‬אמציה‪ .‬עוזיה‪,‬‬ ‫עתליה‪,‬‬ ‫יהורם‪ .‬אחזיה‪.‬‬ ‫יהושפט‪,‬‬ ‫אביה‪ ,‬א ס א ‪,‬‬ ‫)רחבעם‪,‬‬ ‫צדקיהו‬
‫שבעה‬ ‫‪ -‬ו ש ב ע ה‪.‬‬ ‫צדקיה(‪.‬‬ ‫יהויכין‪.‬‬ ‫יהויקים‪.‬‬ ‫יהואחז‪,‬‬ ‫יאשיה‪.‬‬ ‫אמון‪,‬‬ ‫מנשה‪.‬‬ ‫חזקיה‪,‬‬ ‫אחז‪,‬‬ ‫ז‬
‫שיט‬ ‫עלית מ ש ה ב ז ‪ -‬ג יב‬

‫‪ #‬ה ‪ :‬ף כ ב ן ה למחירו את־תחומות כככיב ןנמבו תשעה ןנןךבו אל־‬ ‫ז‬
‫ר‬
‫ברית לאלתים ו א ר כ ן ה יתללו את־תבךית א ‪ #‬כרת יי ע כ ל ם ‪:‬‬
‫ךזבחו את־ילרילם לאלתים אתרים ו מ י י ד י כמילים כ מ ש א ועכדוס‪:‬‬ ‫ח‬
‫ובכית לל ‪-‬ירשיעו לעשות ןתפןי צלמי כל־בתכה ל ר ב ‪:‬‬ ‫ט‬
‫כלמים לתם לבא עלילם ‪£‬לר כ א ך ח ןכסו <‪5‬ך^זיר את־ארצס‪:‬‬ ‫ג‬
‫רכרף איז־אדן מ ^ י כ ם כ א ש ואת־כקדש לי הקזא אי* כל־כלי‬ ‫ב‬
‫ת ק ד ש ‪ :‬ו א ל ה את כ ל ־ ל ן ם והוליכם אל־ארץ מולדתו ושני ‪#‬כ<כיס‬ ‫ג‬
‫יוליך אתו‪ :‬אז לכךאו ‪ #‬י ת^כסזיס א ל ־ ^ כ ר ת ת^כסזים ותלכו‬ ‫ד‬
‫כלביאה בערבות תתיל רעכיס נם־^מאים‪ :‬וקראו בקול צדיק יל‬ ‫ה‬
‫וקדוש כי נם־אלם לםאלם וכמוכם ןלינו אלכם נם־אנלני נגפ­‬
‫גכ‬ ‫נ [‬
‫&& י * י? י ?שרת תשא‪$‬ים כ ^ כ ע ם דברי תיכתות תשכ&יס‬ ‫ו‬
‫תשןלם‪ :‬ואכרו כה‪-‬עשינו לכם אתים ל ל א על־כל־כית ישךאל‬ ‫ז‬
‫ה‬ ‫ה‬ ‫ח‬
‫ב א * ‪ ¥‬ר ת*אי*‪ :‬יכבו כ ל תשככים וקראו אל־ת^מלם ואכרו‪:‬‬
‫אלתי אכךלם אלמי לצלק ואלתי לעקב זכר־^א את ברילר א ‪ #‬ד‬ ‫»‬
‫כ ר ל עכלם ואת־תשבועה אשר נשכעל ללם כ ר בי־לא לכתד‬
‫!ךיעס ב ד ל א ד ז א ‪ #‬ר ?ת‪ $‬ל ל ם ‪ :‬אז לזכליני ואמר כיום תהוא‬
‫‪ #‬כ ט א ל ־ ‪ #‬כ ט ואיש אל־רעהו‪ :‬ך‪,‬לא !ת תךכר אקזר נכא עלינו‬ ‫יא‬
‫כאז מ ‪ #‬ה ]לאיש[ א ‪ #‬ד רבות כ כ ל במצרלם ועל‪-‬לם־־סוף ומכרכר‬
‫ת‬
‫ארכעים <אה‪ :‬ולעד תעיד כנו את־ת^מלס ו א ־ ל א ר ץ לכלתי־עכר‬ ‫יב‬

‫מלכים מרחבעם ואילך )רחבעם‪ ,‬אביה‪ .‬אםא‪ ,‬יהושפט‪ .‬יהורם‪ .‬אחזיה‪ ,‬עתליה(‪ - .‬ו נ ס ב ו ‪.‬‬
‫כ ך נראה מן ההמשך‪ .‬וברומי ‪) et oinmmibo‬־ןסבוד(‪ .‬ונדחקו המפרשים לומר‪ :‬אסובב‬
‫ברחמי )על ד ד ך דב׳ ל״ב כ״א( להגן ע ל ת ש ע ת המלכים‪ - .‬ולא נראה‪ .‬שהרי משה‬
‫הוא המדבר כאן על מה שעתיד להיות‪ .‬ואין הקב״ה מ ד ב ר )והשוה נ ח ל ת ם ]בד‪ .[,‬ב פ ״ ב ( ‪- .‬‬
‫ת ש ע ת המלכים הם‪ :‬יואש‪ ,‬אמציה‪ ,‬עזיה‪ ,‬יותם‪ .‬אחז‪ .‬חזקיה‪ .‬מנשה‪ ,‬אמון‪ ,‬יאשיה‪- .‬‬
‫ו א ר ב ע ה ‪ .‬ממלכי יהודה‪ :‬יהואחז‪ .‬יהויקים‪ ,‬יהויכין‪ .‬צדקיה‪ .‬־ ־ י ח ל ל ו א ת ה ב ר י ת ‪.‬‬
‫( ‪=) 2V0Q0‬גבול( נ ת ח ל ף לו‪ - .‬ו ז ב ח ו‬ ‫=‬ ‫)‬ ‫ת)=‪OQKOVV‬גבול(‪.‬ובדוד‬
‫‪,‬‬
‫א ת ־ י ל ד י ה ם‪ .‬ע מל״ב ט״ז ג׳‪ - .‬ו ה ע מ י ד ו פ ם י ל י ם‪ ...‬השוה י ח ד ח׳ ח ׳ ‪ -‬ט ״ ז ‪- .‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫לפסוק ט ע״ש ח׳ ט ׳ ‪ -‬י ‪- .‬‬
‫מושבם‪.‬‬ ‫מ מ ז ר ח ‪ .‬נבוכדנאצר מלך ב ב ל )‪ - .(588 - 586‬א ת ־ א ר ץ‬ ‫מלך‬
‫ה׳ ף‪ ,‬ר ט׳(‪ .‬מכאן יש להסיק על זמנו של התרגום‪ ,‬שלא)‪nia[m]eorum‬‬ ‫‪010C‬וכן‬
‫נקראה א״י בשם ‪=) ooionia‬מושבה( של הרומיים עד ימי אדדיינום )ש׳ ‪ - .(135‬ו ש נ י‬
‫ש ב ט י ם ‪ .‬ו״ו ביאורית‪ :‬היינו שני שבטים‪ - ...‬מכאן ראיה שהדברים נ כ ת ב ו מעיקרם‬
‫עברית‪ - .‬ן ה ל כ ו‪ .et duoent se .‬מ ס ת ב ר שכוונתו‪ :‬מהלכים יהיו ו ש ו א ג י ם כלביאה‪- ...‬‬
‫הכתוב עושה את בני יהודה ערבים לחטאותיהם של עשרת השבטים )על דדך ידמ׳ י״א‬
‫י״ז בגלל ר ע ת בית־ישדאל(‪ - .‬א ת ־ מ צ ו ו ת ה ‪ /‬ברומי נתפרש בלשון ‪ .mandata iMus‬־־‬
 ‫עלית מ ש ה ג י ג ‪ -‬ה ד‬

‫את־כצו־ת יי א ‪ #‬ר כתן לנו א ד ו ‪ :‬א ל ה }אונו אלרי מותו כךכךיו‬ ‫ינ‬
‫נ‬ ‫ר‬ ‫ז‬ ‫ח‬
‫* * י י * י מ ה י ם ל!תם וא‪#‬ר עוללו לנו ע ד ­‬ ‫יכתיכ יליי ^‬
‫ללכת בשבי אל־אךץ מןךת‪ :‬ועבדו כ ו ב ע י ם וככע״^אים‪:‬‬ ‫יי‬
‫אז לבא איש אשר הוא ‪$‬בוה עלילם יכר& כאי וכרע על־‬ ‫ד‬
‫ם‬
‫אייד־בל כלו יושב על־מכא־ךם‬ ‫יר*יי ורל&לל כ?ד ל‬
‫א & ר ‪:‬‬ ‫ב‬

‫מושל עולם אשי חליל בעם־ןה לליות ל ף ל ע ס א ל ה אף היאלל‬

‫לה?ןיא אלתילס למי תבךית א‪#‬י כרל עס־אביתילס‪ :‬ותנה ללבי‬ ‫נ‬
‫י‬
‫^ ל א ד ן נכרלה הם ו ^ י ל ם וט‪$‬ם ומסביב ש‪$‬רי תנולס ואיה‬
‫ד ‪ -‬י ׳ כבוךף־ תןדול‪ :‬ת^קיכי• ורתם עלילם אדון ת^מלס‪ :‬וןכר אולם‬
‫אלתים אלל תבךית א‪#‬י כרל עם‪-‬אבותילס וגלה ת ל א ו גם־‬
‫בלמים ל ה ם ‪ :‬התן ב ל ב לבלר לרל‪$‬ס ן ‪ #‬ל ל ס אל־אך^ס ואל‬ ‫י‬
‫גבולם‪ :‬אז סגלי מק?ת תשכ&ים ‪*9‬י אל־כקו‪$‬ם ת נ ו ן ד וב^רו‬
‫ר‬
‫ז‬
‫את־תכקוס ותךשהו‪ :‬ו ‪ #‬י תשכ&ים ‪-‬ילזיקו כאמו?לם תמןןכלת אן‬ ‫ת‬
‫עצוכים ומתאבלים לליי ‪ 5‬י ל א יוכלו לת?ןריב זכתים לאלתי‬
‫אבותילם‪ :‬ו‪$‬שרת ס ? א « י ם ל כ ת וירבו כגולם נכעת ^בילס[‪:‬‬ ‫ט‬
‫ובאשי לקרבי למי תתיכלה יכאו תצלומים א ד מלכים תברי‬ ‫ה‬
‫ר^עים ונ^כטי אולם‪ :‬וגס־תם נללקי על־לאכת כ ך כ ר א ‪ #‬ר‬ ‫ב‬
‫נ ג ע ^ ה ‪ :‬לךלקי ‪ P W‬ולקרבו אל־ךשע ףכמאו י בתועבות את־כית‬
‫מקךעזם כי לןני אלרי אלתים אתרים‪ :‬ו ל א ילכו אליי אא* לל‬ ‫י‬

‫ו ש ב ע ש נ י ם ‪ .‬נראה שכוונתו‪ :‬שנים ר ב ו ת ) ע ל ד ר ך ברא׳ ד׳ כ״ד ו ל מ ך שבעים‬ ‫כשבעים‬

‫ושבעה(‪ .‬שאם ל א כן הרי היה נ ו ח ל ו להשתמש במנין שבעים םתמ‪ .‬ש נ ק ב ע ל ג ל ו ת‬
‫י א ל )ט׳ כ״ד(‪ .‬־‬ ‫ד נ‬ ‫ל ל ‪/‬‬
‫ם‬ ‫ב ע‬ ‫ב ל בירמ׳ כ י ה י ״ א ־ י ״ ב וכיט י׳ וששימש ענין ל‬
‫ש‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ב‬

‫‪/‬‬ ‫ה‬
‫־‬ ‫א י ש ‪ .‬דגיאל )השוה דג׳ ט׳ ד ׳ ‪ -‬י ״ ט ( ‪ .‬־ לסגנון הכתוב השוה עזרא ט׳‬
‫הכתוב ו׳ מתכוון לכורש מ ל ך פ ר ס )השוה עזרא א׳ ו ד ה י ב ל״ן ״ ב ( ‪ -‬מ ק צ ת ה ש ב ט י ם ‪.‬‬
‫י‬ ‫כ‬

‫ה ש ב ט י ם ‪ .‬רובם ש ל‬ ‫ח ל ק משני השבטים )‪ 42.360‬נפש‪ ,‬ע ׳ עזרא ב׳ ם ״ ד ( ‪ .‬־ ו ש נ י‬

‫‪,‬‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫ב‬
‫ל א י י ‪ - .‬פ ס ו ק ט קשה בצורתו‪etxtribus :‬‬ ‫ל י ל א יעלי‬ ‫שני השבטיס שישאיי‬
‫י‬
‫‪«tempore tribuum‬‬ ‫‪1‬‬ ‫הלשון‬ ‫יא ן‬ ‫‪.oresoent et deyenient apad nato‬‬
‫מתפרש א ל א כשיבוש בקריאה ע ב ר י ת ‪ :‬ב ע ת ש ב ט י ט ־ ב ע ת שביתם‪- .‬‬
‫יש כאן ר מ ז למלכי סוריה‪ .‬שמתחלה היו ע ל צדמ של רשעי ישראל המתיוונים‬
‫השוה הלשון ישע׳ ם״י‬ ‫ואחר כ ך מאסו ב ה ם )ע׳ ב׳ ד ׳ ט״ז(‪ - .‬ו נ ש פ ט ו א ו ת ם ‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ההמשך מפ״ג ואילך נראה שכוונתי‬ ‫מתוך‬ ‫ט״ז‪ .‬ירמ׳ ב ל״ה ו ע ו ד ‪ - .‬ו ג ם ה ם ‪. . .‬‬
‫לרשעי ישראל ש ל א עטדו ע ל טיבט ש ל המאורעות ו ל א הבינו ט עות ם והוסיפו ל י ל ך‬
‫ב ד ר ך דשעם‪ - .‬ע ב ד י ם ב נ י ע ב ד י ם ‪ .‬רמז ליאםון ומינילאום הכהנים ההיליניםטיים‬
‫)מיגילאום לא היה משבט לוי‪ .‬א ל א מבגימין‪ ,‬ע ׳ מק״ב ג׳ ד׳‪ .‬ד ׳ כ״ג‪ ,‬והשוה מק״א‬
‫שבא‬ ‫עלית משה ד‪ .‬ה ‪ -‬ו ם‬

‫כי את־הכןכה להללו ב א ח ו ת א ‪ #‬ר ‪.‬יקריבו לי‪ :‬אןשים א ‪ #‬ר ל א‬

‫בלניס ה‪$‬ה כי אס־^כרים א י ?כדים‪ :‬וסכמיהם רבותילס כלמים‬ ‫ה‬
‫להם יהיו נושאים א י למוריהם ובמקח־שהד יטו מ ש ן ט ב ק ל ל ב ד‬
‫&כי‪ .‬ועל־כן הכלא ארץ מ ו ‪ #‬כ ס וגבול א ו ר י ל ס רשע מ ו ל כי‬ ‫ו‬
‫‪1‬‬
‫עושי רשעה להיו שוכבים בתוכה לשפט כככףז כרצון איש ואיש‪:‬‬
‫אז יעמדו ללם מלכים מושלים וללבי אל עליון לקראו‬ ‫ו‬
‫ולךשיעו לעשות בקדש ס‪2‬ך‪#‬ים‪ :‬ואלרילם ילית כ ל ך עז־אים‬ ‫ב‬
‫א ‪ #‬ר ל א לללה ממשכהת הבלנים אדם נורא ולא ידע ב ‪ #‬ת ו^זםט‬
‫אולם כראוי ל ל ם ‪ :‬והשמיד את־ראעזילס בלרב וכמקומות ?כלדים‬ ‫נ‬
‫יקבר את־אריהם ל ב ל ידע איש אלת מקום א ר י ל ס ‪ :‬ולדג ןקניס‬ ‫ד‬
‫ה ‪ -‬ו ונערים ולא ילמל‪ :‬אז ימר ללם בארצם מכלדו‪ :‬וןק|ה כ ה ס‬
‫שכ&ים כ א ‪ #‬ר עשו כ ל ם המצרים ו א ה אולם ארבע ובלשים‬
‫ז ‪ -‬ח ‪ #‬ה ‪ :‬ויייליי כניס א ‪ #‬ר לכלבי א ל ך ו עתים ק^רות מ א ו ‪ :‬ועלה‬
‫נוכא אויב[ בארציתילס יבלר אדיר במערב א?זר לכ?שס‪ :‬ותיליכס‬ ‫ט‬
‫ה‬
‫לכקוס‬ ‫ככיב‬ ‫ללל‬ ‫היכלם לקזלף כאש נממלס‬ ‫וקצת‬ ‫כ^כי‬
‫מישכם‪:‬‬

‫‪,‬‬
‫ד י״ד( שקדמו לימי החשמנאים )ע׳ מק״ב ד׳ י״ג ו י ״ ט ‪ -‬כ ‪ /‬ה ח׳(‪ - .‬ל ש פ ט ] ב כ ס ף [ ‪.‬‬
‫ברומי ‪=) in campo‬בשדה(‪ .‬ולפי השערת ‪=) ev dQyuQ<p ch‬בכםף( ב־‪^$‬ץג>)=בשדה(‬
‫נ ת ח ל ף לו‪- .‬‬
‫כוונתו למלכים מבית החשמונאים‪ - .‬ו ה ר ש י ע ו ל ע ש ו ת ‪ .‬אין להכריע לאיזה‬
‫מעשה הוא רומז‪ - .‬מ ל ך ע ז ־ פ ג י ם ‪ .‬הורדום בן אנטיפטרום שהיה מן הנכדים‪- .‬‬
‫ו ש פ ט א ו ת ם ‪ .‬הורדום השמיד כל צאצאי החשמונאים‪ - .‬א ת ־ ר א ש י ה ם ‪ .‬כשנעשה‬
‫מלך רצח הורדום מ״ה איש מראשי הצדוקים )יוםפום קדמי ט״ו א׳ ב ‪ /‬מלחמ׳ א׳ י*ח‬
‫‪,‬‬
‫ד ( ‪ - .‬א ר ב ע ו ש ל ש י ם ש נ ה ‪ .‬שמלך הורדום לכשהכדיזוהו הרומיים למלך‪ .‬אחר מותו של‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ם אנטיגונום‪ - .‬י מ ל כ ו‪ ^-.do[mi]narent .‬מגיהים‪ - .‬שני הכתובים ח ‪ -‬ט רומזים לפולמוס של‬
‫‪ ,varus‬נציב סוריה‪ ,‬שדכא התקוממות העם נגד בית הורדום )בשנת ע״ד קודם החרבן(‪,‬‬
‫ובפקודתו של םבינום‪ ,‬הממונה של קיסר רומי‪ ,‬שרפו הרומיים את שדרות העמודים‬
‫‪,‬‬
‫שמתתת ליציע של היכל‪ .‬שמשם היו היהודים יורים בהם )יוםפום קדמי י״ז י א ׳ ‪ -‬ב ‪/‬‬
‫מלחמ׳ ב׳ ג׳ א ׳ ‪ -‬ג ׳ ( ‪ - .‬ב א ר צ ו ת י ה ם‪ .‬בניו של הורדום שמלכו אחריו הם‪ :‬א ד כ י ל א ו ם ‪-‬‬
‫מושל יהודה ושמרון ואדום‪ ,‬הורדום אנטיפם ‪ -‬מושל הגליל ועבד הירדן‪ .‬פ י ל י ס ו ם ‪ -‬מ ו ש ל‬
‫הבשן וטרכון והתורן‪ .‬משלשת בניו האריך הורדום במלכותו רק מארכילאום‪ ,‬שירד‬
‫משלםונו ס״ד שנים קודם לחורבן‪ ,‬כלו׳ עשר שנים אחד מותו של הורדום‪ ,‬והורדום‬
‫גופו מלך ק צ ת יותר מל״ד שנים‪ .‬ואילו אנטיפם משל מ״ג שנים ו פ י ל י פ ו ס ‪ -‬ל ״ ז שנים‪.‬‬
‫מכאן יש לשער שהכותב דאה רק מפלתו של ארכילאום‪ ,‬ולפיכך יש לקבוע הזמן של‬
‫כ ת י ב ת הספר כארבעים שגה קודם ל ח ו ר ב ן ‪- .‬‬
 ‫עלית משה ז א ‪ -‬ח ה‬ ‫שכב‬

‫ז‬
‫**לי לדכריס האלה תכליןה לעלים ]ןיןםד[ ?תאם כללך‬
‫[ ‪ :‬ומשלו‬ ‫ג ‪ -‬ג נתשנים! שעות אךכע ל מ א ן ה ‪ :‬ואלצו נ ה — ל‬
‫מהם אןשים ‪$‬שלתיס וךעיס האומרים מי צדיקים ל כ ל ‪ :‬ולים‬ ‫ד‬
‫יעירו למת־רולם מי א ש י מרכה להיו סמוכים בעיגילס אשי א ב‬
‫ככל־מעשילם אולכי משתה זוללים סובאים כל־סיום‪ :‬נ‬ ‫י׳‬
‫[ ‪ :‬אוכלי לגיע נלענלים[ ואומרים מי כ צ ך ק ה לעשו־זאת‪:‬‬ ‫י‬
‫מכיגי גבול מתךלרי־ריב א ‪ #‬י א ב סככתלרים למל לכירום‪:‬‬ ‫ז‬
‫דשעים מלאי ?וין ועול מצאת ‪#‬כש ןעד־בואה לאומרים געשה‬ ‫ח‬
‫מ ש ל ה ותענוגים אכול ושתה וללינו כשרים‪ :‬וידילם ומלשבותילס‬ ‫ט‬
‫קזמאה תכעלנה וכילם ? ל ק לרכר‪ :‬ואכרו אל־תנע־מי א ל<ככא;י‬
‫ככקום נאשל א*י עיכד עליו‪:1‬‬
‫וכאו עלילס ‪$‬קם ןזעם אשר ל א ליו ללם למן לעולם ועל"‬ ‫ל‬
‫ליום ללוא כי לעיר עלילם כ ל ך מלכי לארץ ומו‪#‬ל כביר־כל א ‪ #‬ל‬
‫למלזיקים בנכצות[ מילה על־עץ לללה‪ :‬ואת־לממרים ל א ל ו‪#‬ללם‬ ‫ב‬
‫אסורים א ל ־ מ ^ כ ר ‪ :‬והשילם לאלילי סגויס תןתןה ובגילם ל׳צעירים‬ ‫נ‬
‫כידי רובאים לןתתו למשך ל ל ס ערלת‪ :‬ואתרים כ ? ס ל א ו כענולס‬ ‫ד‬
‫כאש וכלךב ואת־אלילילם ס^מאיס להיו אנומים לשאת א ל ו י‬
‫כמלזיקים כ ל ם ‪ :‬ובלד מעגי^ם לזתיר גאנכים גם־כן לבא אל־מקוס‬ ‫ה‬
‫מלךם ובדרכנות להיו נאנכים לתלל את־השס כלךםות ואללי־כן‬
‫נם־את־תלקים אשר להם ע ל ‪ -‬א ב ח ו ‪:‬‬

‫‪,‬‬
‫בפרק ז מתואר הזמן שבו נ כ ת ב הספר‪ .‬חוץ ממקומות בודדים נ ת ק ל ק ל ו בכ״י‬ ‫ז‬
‫אף שני פסוקים שלימים )ב׳ והי( ל ל א שום תיקון‪ ,‬ודוקא מתוך שני פסוקים אלו אפשר‬
‫היה לעמוד בדיוק על הזמן שבו נ כ ת ב הספר‪- .‬‬
‫ה ד ב ר י ם ה א ל ה ‪ .‬אחד המאורעות שהיו בארץ ישראל בפולמוס של‬ ‫אחר‬
‫וואדוס‪ - .‬נו ע מ ד[ פ ת א ם מ ה ל ך ]ה ש נ י ם[‪ .‬כך מגיהים‪[m]omeuto [finfjetur oursus :‬‬
‫]‪ - .a[nnonnn‬שע ו ת א ר ב ע ‪ .‬תקופות ארבע‪ ,‬ואין להכריע לאיזו תקופות כוונתו‪ .‬ואולי‬
‫תוספת היא לרמוז על מאורעות מאוחרים לפולמוס של ווארום‪- .‬‬
‫נ ר א י ת דעתו של ‪ ch‬שהפרשיות ח׳־־ט׳ נכנסו כאן שלא במקומן ועיקרן כסדר‬ ‫ח‬
‫של המאורעות אחר פרשה ה ‪ /‬שהרי שתי פרשיות אלו עסוקות ברדיפות אנטיוכום‬
‫אפיפנם שהיו בימי החשמוגאים‪ - .‬ה מ מ ר י ם‪ .‬במקור ‪) necantes‬לשון הריגה(‪ .‬ומגיהים •‬ ‫ב‬
‫‪ ch .negantes‬מגיה‪=) ceiantes :‬המסתירים(‪ - .‬ו ב ד ר ב נ ו ת‪ - .stimaiis .‬ל ח ל ל א ת ״‬ ‫‪n‬‬
‫ה ש ם ‪ .‬שם שמים )השוה ויק׳ כ״ד י״א(‪ .‬ברומי כתוב ‪ .verbnm‬והוא ככינוי הארמי‬
‫בתרגום אונקלוס‪ - .‬ג ם ־ א ת ־ ה ח ק י ם א ש ר ל ה ם ע ל ‪ -‬מ ז ב ח ו‪.‬‬ ‫הרגיל‬ ‫מימרא‪.‬‬
‫כוונתו‪ :‬אותו רשע יכריחם ל ת ל ל דיני ק ר ב נ ו ת הנוגעים למזבח ה ‪ /‬והוא רמז ל ה ק ר ב ת‬
‫שכנ‬ ‫עלית משה ט א ‪ -‬י ז‬
‫מיום תהוא יללה איש מ ‪ #‬כ ט לוי ושמו &כסו ןלו ‪ #‬ב ע ה‬ ‫ט‬
‫ג‬
‫כנים לדבר אלילם ותלתנן ל ל ם ‪ :‬ראו א י תנה כקךה שנד• באה‬
‫ה‬ ‫א‬
‫על־לעם אארלת היא קזמאת ובו־נךת ל ל ל ‪ £‬ל ןעולת תיא על‪-‬‬
‫לראשונה‪ :‬ומי תמשכלה וכה־לאךץ ומי העם תתטאים לל‪1 :‬א‪#‬ר‬ ‫*‬
‫תרבו לעשות תועבות נבי מ א ל מ ככלו ךעות רבות כךעות לכאות‬
‫עלינו‪ :‬ועלה א י שמעו־לי ל ל א תראו וירעלס כי גם־אבותינו גם‪-‬‬ ‫ד‬
‫אבות אבולם מעולם ל א נסו את־לאלתים ל ^ י בחוליי‪ :‬ידעו‬ ‫ה‬
‫כי באלה כתנו וכז נ?שה‪ :‬ןצוכה ‪ #‬ל ‪ #‬ת למים וכיום לרכיעי נכא‬ ‫•ו‬
‫אל־תמ?רת אקוד כשרת כי טוב מותנו מעבדנו מ^וית אלתי לאלתים‬
‫אלתי אבותינו‪ :‬ואם־אאת נ?שה וכלנו ךמנו ;קם ל א י יי‪:‬‬
‫ואז תומיע מלכותו על־כל־בריאתו ואז להלה לקץ לק*א וןס‬ ‫י‬
‫עמו לנון‪ :‬אז ל ן ל א ן ה לדי תמלאך אשר לעמד כראש ומתרה לקס‬ ‫ב‬
‫נקכלם מאולכיהם‪ :‬כי אלתי לשמלם לקום מככא מלכותו ול^א‬ ‫נ‬
‫ל‬
‫קדשו באף ו א ע ם * ? ל כניו‪ :‬ןךעךה לארץ עד־קצוליל‬ ‫ד‬
‫ל ל י ל וללריס תןבותים לשכלו ולוכעות למוכרה תפל‪$‬ה‪ :‬ל‪#‬כש‬ ‫ד•‬
‫לא לללאיל רקדני לליל ללשד תלכאל ונשברו ונלכבו לרם‬
‫בלן ןחוג לביככיס לכרע‪ :‬ולם עד־תהום לםוג על־נבכי מלם נלרות‬ ‫ו‬
‫נללרבי[ ולולי נכל־לבליות[‪ :‬כי לקום עליון אל עולם לכלו ולעיני־‬ ‫ז‬

‫‪,‬‬
‫חזיר על המזבח בימי אנטיוכום‪ ,‬ככתוב במק״א א מ״ז‪ .‬ומיותרת ההגהה )של קמיניצקי(‪:‬‬
‫‪=) et leges quod a f f e r e n t supra altarium suem‬וחקים ]חקק[ שיעלו על המזבח חזיר(״‬
‫במקום הכתוב ‪— .et leges quod haberent supra altarium suum‬‬
‫‪,mo d i o e n t e d‬‬ ‫ב מ ק ו ם הכתוב)‪i eerit‬‬ ‫‪0‬‬‫‪iu‬‬ ‫שמידט־מירכס‪:‬‬
‫ב ד ר ך גימטריות וכדומה‪ .‬גאמרו‬ ‫שאין לו המשך לשלפניו(‪ — .‬ט כ ם ו ‪ .Taxo .‬כמה השערות‪,‬‬
‫על הדעת‪ .‬על כל פנים‪ ,‬בדור‬ ‫בפתרונו של שם זה‪ .‬וכלן נדחות שאין דבר מהן מתקבל‬
‫לו כאן )ודאי בטעות סופר(‬ ‫שכוונתו בשם זה אל מתתיהו החשמונאי‪ ,‬אעיפ שניתנו‬
‫שבעה בנים במקום החמשה‪- .‬‬
‫בנות‬ ‫עשרת הפסוקים הראשונים שבפרשה י׳ הם בחרוזים‪ ,‬ונראה שעשר חרוזות‬
‫‪,‬‬
‫שורות הן‪ ,‬ויש כאן ג׳ חלקים‪ :‬א( א ׳ ‪ -‬ב ‪ /‬ב( ג ‪ -‬ו ‪ /‬ג( ז ׳ ‪ -‬י ׳ ‪- .‬‬ ‫שלש‬
‫מלכות שמים תופיע ומלכותו של השטן תיעלם‪ - .‬ל ש ט ן‪zabuius .‬‬ ‫מלכותו‪.‬‬
‫)‪ - .(-Diaboius‬ה מ ל א ך‪ .‬מיכאל‪ ,‬שד של ישראל )ע׳ דנ׳ י״א ב׳(‪ - .‬ו ה ג ב ע ו ת ת מ ו ט י ג ה‬
‫ת פ ל נ ה ‪ .‬במקור ‪=) et conoutientur et convaiies cadent‬וימוטו והבקעות תשקענה(‪ ,‬וכבד‬
‫‪,‬‬
‫הגיה ‪ ch‬על פי י ש ע מ׳ ד׳ ותנוך א׳ א׳ ר ‪ .et ooiies conoutientur et cadent :‬ואף‬
‫המשקל מחייב הגהה זו‪ - .‬יש מנסחים )על סמך יואל ב׳ י׳‪ ,‬ג׳ ט״ו‪ ,‬קהל׳ י״ב ב׳(‪:‬‬
‫וקרני השמש ת ש ב ר נ ה והפכו לחשך והירח לא יתן אודו וכלו לדם יהפך‪ - ,‬ואין ה כ ר ח ‪- .‬‬
 ‫עלית משה י ח ‪ -‬י א יז‬ ‫שכד‬

‫ללא ל א ק ם מגרם וכל־כמילילם לאכד‪ :‬ןליי‪ $‬מ ^ ר ל‪#‬ראל‬ ‫״‬

‫ו?ליל על־צואר תנשל ו?ל־אכיו ו^למו ולמי אבלןמ‪ :‬ףרוככןי‬ ‫ט‬

‫אלהים ולקליבף לשמי בוככים אל־מקום מ ש א ם ‪ :‬ו ל ^ ק כ ל מ^רום‬

‫ןךאיל איל^יף־ כזכר ולכךלם לכמלל ךהוליל ולאאל כבוךאך*‬
‫יא ןאלה להושע כךנון שמר את־לדכרים האלה ואת־למכר תזה‪:‬‬
‫יב כי מויוס[ מותי ולאככי ועל־בואו תלליןל עתים מאתלס ו ל כ ל י ם ‪:‬‬
‫יג־ ידן*את תהלה כרועה לעתים א^ר ל ל א ן ה על־לא‪ :‬ואני אלך ן ^ מ ב ת י‬
‫י‬
‫* מי כתר אלתים‬ ‫עס־אבילי‪ :‬לא נלןק ןזאמץ להו^ע‬ ‫»‬
‫ל ל א אלרי כברית ת*את‪:‬‬
‫נולתי[ כש*ע להושע את־כל־דברי מ ‪ #‬ה תכתובים ככה‬ ‫יא‬
‫בםכי־ו כלל א ‪ #‬ר הןיד מראש ‪1‬לקרע א ת ־ א ך י ו ול‪*3‬ל לתלי‬
‫‪1‬מ‪#‬ה[‪ :‬ולנלמהו מ ‪ #‬ה ויבך עמו‪ :‬ולעז להו^זע ף א כ ר לו‪ :‬מ ה •‬ ‫ב‪-‬ר‬
‫לנתמני אדוני מ ‪ #‬ה ואיך אןתם על־תךכר א ‪ #‬ר דכרל בקול מ ד‬
‫אשר י ‪ $‬א מכיף והוא מלא ך‪$‬עות ואןתות כי ת ל ך מאת ל?םי‬
‫ת!ה‪ :‬ןאי־ןה כקוס אשי ‪-‬יאככך‪ :‬ימה־תהלה מ צ כ ת קבוךל]ןמ‪:‬‬ ‫ה‪-‬י‬
‫ה‬
‫וכי לעז ל ת ז כ י ר את־ןוילף ם* כנאתד[ לאךס ככקום לכקום‪:‬‬ ‫ז‬
‫כי כל־תכתים כ‪$‬רכס כן קבורולם ?לי‪-‬אךמות ןאלה קבוךלףי‬ ‫ח‬
‫ממןרח <ככש עד־מבואו ומננב ןעד‪-‬קצה ^פון כל־־רלכי ת ב ל ת ם‬
‫ק ב ר ך ‪ :‬אדוני אתה הולך ובי לכלכל את־לןם תןת‪ :‬ומיילו*‬ ‫»־י‬
‫א ‪ #‬ל לרתס עליל‪,‬ם ומי להלה ל ל ס א ד ן ל ‪ 3‬ך ך ך • או מי ללכלל‬ ‫יא‬
‫כ ע ך ס ולא ילרל אף־יוס אלי למען אכיאם אל־אךן לאמורי‪:‬‬
‫ואיך אוכל ]לשאת[ את־לעס תןה כ א ב את־בנו לתידו או כא^זת‬ ‫יב‬
‫ה‬
‫את־כלה ת ב ת י ל ללעודי־ ל כ ע ל אשר תיךאנו 'בשמךה בקוךמ‬
‫לזהם לךצוןם‬ ‫‪m‬‬ ‫* י י ? על־לאךץ‪ :‬איך‬
‫ל‬ ‫* ‪ « W‬והליל׳ ?‪W‬״‬
‫‪ 5‬י‬ ‫י נ‬

‫&אכל ומש?‪1‬ל כאות נכ‪#‬ם‪ :‬וןמסכךם[ שש מאות א ל ף וככה ר ב ו‬ ‫יי‬

‫ה‬ ‫ה ‪:‬‬ ‫מ‬ ‫? י‬ ‫ד‬ ‫‪,‬‬ ‫ט י‬
‫‪ #‬י ‪ $‬ל כ כ ה או בינה לי לש^פז או ל ל ש י ב‬ ‫‪ $ W^W‬י‬
‫ך כ ל בכית נלל[‪ :‬ונם־כלכי לאםירי כשמעם ]לבואו[ להלזלם או‬ ‫טז‬
‫באמךם אין כ ל ם עוד ‪1‬רע קרש רות' כרות ילל ר ב ילאין־תקר‬
‫א ד ו ך ס ד כ ל «?מ כ ל ל ?כיא לאללים ברלכי ת כ ל למורה ל כ ל י ל‬
‫ס‬
‫כעולם איננו עול ב ת י כ וא‪$‬לו נעלה עלילם‪ :‬ואם־ילקואו עוד‬ ‫יז‬

‫השוה דב׳ ל״ג כ״ט‪ .‬אולי יש כאן רמז לנשר הרומי‪- .‬‬
‫שכה‬ ‫עלית משה י א י ח ‪ -‬י ב יג‬

‫לאדונילם אין מליץ להם א ‪ #‬ר ל?א כעךס למלה ל‪ ::‬כא‪#‬ר מי•‬
‫ה‬ ‫ה‬
‫עושה מ ‪ #‬ה תמלאך סןדול א ‪ #‬ר ככל־שעה יו‪$‬ס ו ל ל ל ליל‬
‫כורע על־כרכיו ארצה מ ל כ ל ל ומצכה אל־מו‪#‬ל כל־לארץ ברלכים‬
‫ובצדקה בהזכירו ברית אבות וכלכיקו ךצון מלי כשבועה‪ :‬ןאמרו‬ ‫•יח‬
‫ם‬
‫איננו בתוכם לכו ונשמידם בעל־־אי ל א ר א ז ‪ :‬ומה־יליד• ל ‪¥‬‬ ‫•יט‬
‫תןה אדוני מ ‪ #‬ה ‪:‬‬
‫ואלרי כלות להושע את־דכריו ‪1‬יפ‪6‬ל ‪#‬נית לרגלי מ ‪ #‬ה ‪:‬‬ ‫־יב‬
‫ומ^ה אסז א ד ו !‪.‬יעמידהו על־כמא לאיו ולעז ‪1‬יא‪$‬ד ל ו ‪ :‬להושע‬ ‫ב‪-‬נ‬
‫אל־תקל כעי‪$‬יך כי אם־בטת ותק‪#‬יכה לדברי‪ :‬את־כל־תגולם‬ ‫ד‬
‫א ‪ #‬ר כ ר ל כ י ת כ ל כ ך א אללים ואולנו מראשית בריאת ת כ ל ועד־‬
‫אלרית העולם ואין ך כ ר ןעזב מ ל א י ו עד‪-‬תרכי ס » י ? ותבל לרע‬
‫מראש ולצף ?לתם‪ :‬ונם־כל־אשר לחלה ברלכי ת ב ל צכה מראש‬ ‫זז‬
‫ותנה כ א ]יום עכךה[‪ :‬ולקימני ל ה ל כ ל ל עלילם ועל־חפ*אתילס‬ ‫י‬
‫ןאלתנן ב ע ד ם ‪ :‬ולא ביבלתי או במחי כי אם־כילאו ובאךך רוחו‬ ‫ז‬
‫באו ]אלה[ ל י ‪ :‬ואני אמר ל ך להושע כי ל א בצדקת העם תןה‬ ‫״‬
‫תשמיד את־הגולם‪ :‬בל־דקיעי ת^מלם ומובדי לארץ בידי אלהים‬ ‫»‬
‫נעשו ולקחנו ובצל למינו ת ם ‪ :‬ועל־כן לעושים ול׳בכצעים מ^ות‬
‫לאלהים תם לגךלד וראו תלים טובים‪ :‬והחוקזאיס ןהבוןים את‪-‬‬ ‫יא‬
‫תמצות ילכדו סטוב א ‪ #‬ר ל נ ד מראש ו א ו בירי הנולים בשבטים‬
‫ןדולים‪ :‬אך לתשמיךס כ ל ה ול?זכס ל א יוכל‪ :‬כי יצא לאלתים‬ ‫יב‪-‬ינ‬
‫א ‪ #‬ר ‪$‬כה תבל לעולמים ובריתו ‪$‬אאת וקזבועתו אשר ננ^כע‬
‫[‬ ‫לאבולילס ל א תו^ר ן‬

‫השוה ספרי במדבר ק״מ‪ :‬מיד העמידו ]משה ליהושע[ מן הארץ והושיבו אצלו‬ ‫יב ‪a‬‬
‫על הספסל‪.‬־־‬