‫לשאלת היהודים‬

‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

 ‫הסדרה לפילוסופיה‬

‫עורכי הסדרה‬
‫ד"ר יצחק בנימיני‬
‫עידן צבעוני‬

‫ועדה אקדמית‬
‫פרופ' אליעזר (אד) גרינשטיין‬
‫פרופ' רבקה פלדחי‬
‫פרופ' חנן חבר‬
 ‫לשאלת היהודים‬
‫כתבים מוקדמים‬
‫כרך א‬

‫קרל מרקס‬

‫עורך אורי זילברשייד‬

‫תרגום רועי בר‪ ,‬אורי זילברשייד‬
‫ייעוץ מדעי עודד בלבן‪ ,‬מנחם לוז‪ ,‬עוזי אלידע‬
Early Writings, part 1
Karl Marx

Philosophy series
Series Editors: Dr. Itzhak Benyamini and Idan Zivoni
Academic Board: Prof. Ed Greenstein, Prof. Rivka Feldhay, Prof. Hannan Hever

Translated by: Roi Bar and Dr. Uri Zilbersheid

Edited by: Dr. Uri Zilbersheid

Language editor: Morag Segal

Graphic Design: Inbal Reuven and Udi Goldstein

Cover Design: As We Design

All Hebrew rights reserved by

© RESLING Publishing, 2016

Resling, Sderot Yehudit 35, Tel Aviv 6701637

www.resling.co.il
Printed in Israel, 2016

,‫ לאחסן במאגר מידע‬,‫ להקליט‬,‫ לצלם‬,‫ להעתיק‬,‫אין לשכפל‬

,‫לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני‬
.‫אופטי או מכני או אחר — כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה‬
‫שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה‬
.‫אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‬

As We Design :‫עיצוב עטיפה‬

‫ ענבל ראובן ואודי גולדשטיין‬:‫סדר דפוס‬

‫ מורג סגל‬:‫עריכת לשון‬

www.resling.co.il

6701637 ‫ תל אביב‬,35 ‫ שדרות יהודית‬,‫רסלינג‬

03-6956704 :'‫טל‬

‫ חולון‬,‫נדפס בדפוס קורדובה בע"מ‬

‫© כל הזכויות שמורות להוצאת רסלינג‬

2016 ,‫נדפס בישראל‬

 ‫תוכן העניינים‬

‫הקדמה ‪7 /‬‬

‫מבוא לכתבי מרקס המוקדמים אורי זילברשייד ‪9 /‬‬

‫לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל ‪155 /‬‬

‫לשאלת היהודים ‪289 /‬‬
‫לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪ :‬מבוא ‪319 /‬‬
‫הערות שוליים ביקורתיות למאמר ׳מלך פרוסיה והרפורמה‬
‫הסוציאלית‪ ,‬מאת פרוסי פלוני' ‪333 /‬‬
‫קטעים מספרו של ג'יימס מיל ׳יסודות הכלכלה המדינית׳ ‪351 /‬‬
‫הערות ‪369 /‬‬
 ‫הקדמה‬

‫הוצאה חדשה זו של כתבי מרקס המוקדמים‪ ,‬שכרך א' שלה מוגש בזאת‬
‫לקורא‪ ,‬אמורה לא רק להרחיב את היכרותו של הקורא העברי עם יצירתו‬
‫של מרקס‪ ,‬מגדולי אנשי הרוח של העת החדשה‪ ,‬אלא גם‪ ,‬כך אנו מקווים‪,‬‬
‫להעמיק את הבנת החיים החברתיים ‪ -‬את המכלול החברתי הכולל את הספרה‬
‫הכלכלית והספרה הפוליטית ‪ -‬של האיש המשכיל ומדען החברה הישראלי‪.‬‬
‫בכתביו המוקדמים של מרקס נפרשת‪ ,‬תוך התמודדות עם הוגים שונים‪ ,‬משנה‬
‫חברתית הכוללת חזון של חברה חדשה‪ ,‬שאף אם אינו ניתן למימוש מלא‪,‬‬
‫הרי ראוי שישמש כאידיאה רגולטיבית בבניין החברה האנושית‪ .‬זהו חזון של‬
‫פעילויות ויחסים בלתי אינסטרומנטליים שעיקרו היות החברה יצירה חופשית‬
‫של בני האדם‪.‬‬
‫תרגום הכתבים שבכרך זה לא היה מלאכה קלה‪ .‬הדברים אמורים בעיקר‬
‫בתרגום יצירתו של מרקס לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪ .‬מרקס‬
‫מביא ביצירה זו סעיפים רבים מספרו של ֶהג ֶל קווי יסוד לפילוסופיית המשפט‬
‫או מתווה למשפט הטבע ומדע המדינה‪ ,‬מפרשם ומתווכח עמם‪ .‬תרגומם‬
‫לעברית‪ ,‬כמו גם תרגום התמודדותו של מרקס עמם אינו אפשרי בלשון קלה‪.‬‬
‫בפתח הדבר שלו להקדמה לפילוסופיה של הרוח מאת הגל‪ ,‬אומר ירמיהו‬
‫יובל‪ ,‬עורכו ומתרגמו של הספר‪ ,‬כי אין הוא מתיימר לטעון שעלה בידו ליצור‬
‫תרגום קל לקריאה‪ ,‬והוא מוסיף ואומר כי גם המקור אינו קל לקריאה "ומבחינה‬
‫זו התרגום מתאים למקור"‪ .‬דברים אלה חלים גם על תרגומנו אנו ללביקורת‬
‫פילוסופיית המשפט של הגל‪ .‬מטבע הדברים גם קריאת החיבורים האחרים‬
‫המובאים בכרך זה דורשת מאמץ אינטלקטואלי ניכר‪.‬‬

‫‪7‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫השתדלנו הן במבוא והן בהערות לשפוך אור על עניינים מרכזיים בתורתו‬

‫של מרקס הצעיר‪ ,‬תוך קישורם‪ ,‬לעתים‪ ,‬לתורתו של מרקס המבוגר‪ .‬כמו כן‬
‫השתדלנו לשפוך אור על תורות שעמן התמודד‪ .‬כן מּובָא מידע על אישים‪,‬‬
‫אירועים‪ ,‬מוסדות ומסמכים משפטיים ואחרים הנזכרים בחיבורים‪ .‬יחד עם‬
‫זאת נותרו נקודות שאינן מבוארות עד הסוף‪ ,‬ואף אם היינו מספקים פירוש‬
‫"תלמודי" לא היינו מסלקים כל קושי‪ .‬כאן‪ ,‬כמו גם בעניינים שהוארו במידה‬
‫רבה‪ ,‬נדרשים לימוד נוסף והכרעתו העיונית של הקורא‪.‬‬
‫אנשים אחדים סייעו בעבודה המדעית ובהבאת כרך א' לסיום‪.‬‬
‫בייעוץ מדעי סייעו רבות‪ ,‬כל אחד לפי תחומו‪ ,‬שלושה אנשים מאוניברסיטת‬
‫חיפה‪ :‬פרופ' עודד בלבן מהחוג לפילוסופיה סייע רבות בתרגום ובפירוש מושגים‬
‫וקטעים מתורת הגל; ד"ר מנחם לוז מהחוג לפילוסופיה סייע בתרגום ובפירוש‬
‫מילים ומושגים בלטינית וביוונית; פרופ' עוזי אלידע מהחוג לתקשורת סייע‬
‫בתרגום מילים ומושגים בצרפתית ובלימוד תרבותה של צרפת ותולדותיה‪ .‬אנו‬
‫מודים להם מקרב לב‪.‬‬
‫העורכת הלשונית‪ ,‬מורג סגל‪ ,‬תרמה רבות לשיפור איכותם של הדיון‪,‬‬
‫במבואות ובהערות‪ ,‬ושל תרגום היצירות‪ ,‬ואנו מודים לה מאוד‪.‬‬
‫תודתנו הרבה נתונה גם לרנטה דיברט‪ ,‬חברת המחלקה לשפות זרות‬
‫באוניברסיטת חיפה‪ ,‬אשר סייעה בבדיקת מושגים וביטויים בגרמנית‪.‬‬
‫ולבסוף‪ ,‬אי–אפשר שלא לציין את ליוויו הטכני והמדעי של מיזם זה על‬
‫ידי ד"ר יצחק בנימיני ועידן צבעוני‪ ,‬עורכיה של הוצאת רסלינג‪ .‬יבואו עליהם‬
‫הברכה והתודה‪.‬‬
‫אי–שלמותם של התרגום ודברי הפרשנות במבואות ובהערות ‪ -‬ושום תוצר‬
‫מדעי אינו יכול להיות מושלם ‪ -‬הם משל העורך והמתרגמים‪.‬‬

‫העורך והמתרגמים‬

‫‪8‬‬
 ‫מבוא לכתבי מרקס המוקדמים‬
‫אורי זילברשייד‬

‫פתח דבר‬

‫עולמו הרוחני של קרל מרקס (‪ - )1883-1818( )Marx‬מענקי הרוח של העת‬

‫החדשה ומאבותיו של הסוציאליזם המודרני ‪ -‬מהווה גם היום‪ ,‬כפי שהיווה‬
‫בעבר‪ ,‬אבן שואבת הן להוגי דעות‪ ,‬לתנועות וליחידים המבקשים לבנות חברה‬
‫אנושית חופשית מכל ניצול וניכור והן לאנשי מדע המבקשים להבין לעומקם‬
‫את אופני התפתחותה ופעולתה של החברה האנושית‪ .‬עושרו של עולם זה‬
‫נחשף במלואו בכתביו המוקדמים של מרקס‪ ,‬בעיקר בכתבים שחיבר בשנים‬
‫‪ .1847-1843‬סוגר למעשה את רשימת הכתבים המוקדמים המניפסט‬
‫הקומוניסטי‪ ,‬שהופיע ב–‪ 1848‬ואשר אין נהוג לכלול אותו ביניהם‪ ,‬אף כי יש‬
‫זיקה עמוקה בינו לבינם‪ .‬מדובר בכתבים שמרקס חיברם בין שנת העשרים‬
‫וחמש לשנת השלושים לחייו‪.‬‬
‫כתבים מרכזיים של מרקס‪ ,‬בהם כתבים שחיבר בצעירותו‪ ,‬היו גנוזים‬
‫במשך שנים רבות ולא ראו אור אלא עשרות שנים אחרי מותו‪ ,‬וכך נעלם חלק‬
‫מעושרה של תורתו הן מעיני המרקסיסטים לזרמיהם השונים‪ ,‬שראו עצמם‬
‫כמגשימי חזונו‪ ,‬והן מעיני המחקר האקדמי‪ .‬החיבור לביקורת פילוסופיית‬
‫המשפט של הגל‪ ,‬שנכתב בשנת ‪ ,1843‬ראה אור לראשונה בשנת ‪ ;1927‬כתבי‬
‫יד כלכליים–פילוסופיים‪ ,‬שנכתבו בשנת ‪ ,1844‬ראו אור לראשונה בשנת‬
‫‪ ,1932‬כמעט חמישים שנה לאחר מותו של מרקס; האידיאולוגיה הגרמנית‪,‬‬
‫שנכתבה בשנים ‪ 1846-1845‬על ידי מרקס ושותפו הרעיוני והפוליטי פרידריך‬

‫‪9‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫אנגלס‪ ,‬ראתה אף היא אור‪ ,‬בחלק הארי שלה‪ ,‬ב–‪ .1932‬היצירה רחבת ההיקף‬
‫קווי יסוד לביקורת הכלכלה המדינית‪ ,‬שנכתבה בשנים ‪ 1858-1857‬וידועה‬
‫כגרונדריסה (‪ ,)Grundrisse‬על שם התיבה הראשונה בכותרת הגרמנית‪ ,‬ואף‬
‫כ"טיוטת הקפיטל"‪ ,‬התפרסמה במלואה לראשונה‪ ,‬בשני חלקים‪ ,‬בשנים‬
‫‪ .1941-1939‬חיבורים קטנים‪ ,‬אשר רבה חשיבותם להכרת השקפתו של מרקס‬
‫על האדם והחברה ולהכרת חזונו‪ ,‬ראו גם הם אור עשרות שנים אחרי מותו‪.‬‬
‫כתב היד "קטעים מספרו של ג'יימס מיל 'יסודות הכלכלה המדינית'"‪ ,‬שנכתב‬
‫ב–‪ ,1844‬התפרסם אף הוא לראשונה ב–‪ ,1932‬ואילו הנוסח הגרמני המקורי‬
‫של המאמר "על ספרו של פרידריך ליסט 'השיטה הלאומית של הכלכלה‬
‫המדינית'"‪ ,‬שנכתב ב–‪ ,1845‬ראה אור בגרמנית‪ ,‬שפת המקור‪ ,‬רק ב–‪1972‬‬
‫(תרגום רוסי ראה אור ב–‪ ,)1971‬כמעט תשעים שנה אחרי מותו של מרקס‪.‬‬
‫כמה מן הכתבים‪ ,‬שהיו גנוזים במשך שנים רבות‪ ,‬מציגים ממדים של תורתו‬
‫החברתית–פוליטית של מרקס‪ ,‬בהם תפיסת ההיסטוריה והחזון הקומוניסטי‪,‬‬
‫שלא ניתן היה ללומדם או להסיקם מן הכתבים‪ ,‬הן המוקדמים והן המאוחרים‪,‬‬
‫שראו אור בחייו‪ .‬צדדים שונים של התורה החברתית–פוליטית המוצאים ביטוי‬
‫בכתבים שהתפרסמו במשך שנות פעילותו האינטלקטואלית של מרקס‪ ,‬או‬
‫מעט אחרי מותו ‪ -‬וביקורת מצע גותהא היא דוגמה לכתב יד חשוב ביותר‬
‫להכרת תורתו שהתפרסם זמן קצר אחרי מותו ‪ -‬קשורים‪ ,‬מטבע הדברים‪,‬‬
‫בהשקפות ובאידיאלים הבאים לידי ביטוי בכתבים שהיו גנוזים‪ ,‬וכך אִפשר‬
‫פרסומם של האחרונים לראות צדדים אלה בהקשר רחב יותר ‪ -‬למעשה לקשור‬
‫אותם ליסודותיהם הפילוסופיים–אנתרופולוגיים‪ .‬אי–אפשר למעשה להציג‬
‫תמונה מלאה של תורתו החברתית–פוליטית של מרקס‪ ,‬על רבדיה השונים‪,‬‬
‫מבלי להזדקק לכתבים הגנוזים‪.‬‬
‫העיון בכתביו המוקדמים של מרקס מאפשר גם לעמוד על נסיגתו בשלב‬
‫מאוחר של הגותו מהיבטים מסוימים של חזונו‪ .‬מכאן נובעת חשיבות נוספת‬
‫לעיון בכתבים אלה‪.‬‬
‫בשפה העברית לא פורסמו עד היום כמה מן הכתבים המוקדמים החשובים‬
‫של מרקס ‪ -‬הן כאלה שראו אור בחייו והן כאלה שהיו גנוזים שנים רבות אחרי‬
‫מותו ‪ -‬וכך לא זכו הקוראים העברים להכירם‪ .‬חסר זה באה להשלים המהדורה‬
‫שלפנינו של כתביו המוקדמים של מרקס‪ ,‬העתידה לצאת לאור בשלושה‬
‫כרכים‪ .‬תוכנית מהדורה זו בנויה‪ ,‬בעיקרו של דבר‪ ,‬באופן כרונולוגי‪ ,‬לפי סדר‬
‫כתיבתם (לעתים סיום כתיבתם המשוער) או פרסומם של הכתבים‪ ,‬אך גם לפי‬

‫‪10‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫שיקול תוכני‪ .‬מתוך שיקול כזה הועתק החיבור "קטעים מספרו של ג'יימס מיל‬
‫'יסודות הכלכלה המדינית'"‪ ,‬חיבור אנתרופולוגי–פילוסופי מובהק שנושאו‬
‫הוא ניכורה של פעילות הייצור וניכורם של היחסים החברתיים ופעילות‬
‫הייצור הבלתי מנוכרת‪ ,‬לסוף כרך א'‪ ,‬אף כי נראה שכתיבתו הסתיימה מעט‬
‫לפני כתיבת ופרסום המאמר "הערות שוליים ביקורתיות למאמר 'מלך פרוסיה‬
‫והרפורמה הסוציאלית‪ ,‬מאת פרוסי פלוני'"‪ .‬תוכנית המהדורה היא כדלקמן‪.‬‬

‫כרך א'‬
‫א‪ .‬לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‬
‫ב‪ .‬לשאלת היהודים‬
‫ג‪ .‬לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪ :‬מבוא‬
‫ד‪ .‬הערות שוליים ביקורתיות למאמר "מלך פרוסיה והרפורמה הסוציאלית‪,‬‬
‫מאת פרוסי פלוני"‬
‫ה‪ .‬קטעים מספרו של ג'יימס מיל "יסודות הכלכלה המדינית"‬

‫כרך ב'‬
‫ו‪ .‬כתבי יד כלכליים–פילוסופיים‬
‫ז‪ .‬המשפחה הקדושה (מבחר)‬
‫ח‪ .‬על ספרו של פרידריך ליסט "השיטה הלאומית של הכלכלה המדינית"‬

‫כרך ג'‬
‫ט‪ .‬תזות על פוירבאך‬
‫י‪ .‬האידיאולוגיה הגרמנית (מבחר)‬
‫יא‪ .‬דלות הפילוסופיה‬

‫אין להתייחס לכתבים המוקדמים כמסכת אחת‪ ,‬באשר בהם עצמם מתגלה‬
‫התפתחות פנימית ‪ -‬הבשלת תורתו של מרקס הצעיר‪ .‬יסודות רבים של תורה‬
‫זו נכללו בכתבים המאוחרים‪ ,‬בהם הקפיטל‪ ,‬גם אם תוך כדי נסיגה מצדדים‬
‫מסוימים של חזון החברה הקומוניסטית‪ .‬כך התגבשה בכתבים המוקדמים‬
‫עצמם תפיסת ההיסטוריה של מרקס‪ ,‬שניתן להגדירה בכורת העבודה‪ :‬העבודה‪,‬‬
‫פעילות הייצור האנושית הייחודית‪ ,‬המתאפיינת בהיותה אמצעי לתכלית‪ ,‬היא‬
‫מקור ההיסטוריה האנושית‪ .‬יחסים חברתיים‪ ,‬כגון הניצול המזוהה בכתבים‬
‫המוקדמים עם קניין פרטי‪ ,‬חלוקת העבודה החברתית והמדינה‪ ,‬הנם תוצאותיה‬

‫‪11‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הבלתי מבוקשות‪ ,‬קרי הבלתי מתוכננות‪ ,‬של העבודה‪ .‬ככלל‪ ,‬ההיסטוריה‬

‫האנושית עומדת בסימנם של יחסים חברתיים שהתפתחו שלא בכוונת‬
‫מכוון ‪ -‬יחסים הנדמים לנו ושולטים בחיינו כעוצמות טבע‪ .‬יסודותיה של‬
‫תפיסה זו‪ ,‬שמרקס לא נטשה מעולם‪ ,‬הונחו בכתבי יד כלכליים–פילוסופיים‬
‫ובהאידיאולוגיה הגרמנית‪ .‬הקומוניזם‪ ,‬כפי שהוא מתואר בכתבים המוקדמים‪,‬‬
‫בעיקר בהאידיאולוגיה הגרמנית ובמאמר "על ספרו של פרידריך ליסט‬
‫'השיטה הלאומית של הכלכלה המדינית'"‪ ,‬הוא ביטול העבודה‪ ,‬המוגדר גם‬
‫ביטול התעשייה‪ ,‬דהיינו ביטול צורתה האינסטרומנטלית של פעילות הייצור‬
‫וביטול תוצאותיה הבלתי מבוקשות של העבודה‪ .‬תיאור אופן הייצור החדש‬
‫כביטול–למעשה של העבודה‪ ,‬ללא נקיטת הביטוי "ביטול העבודה"‪ ,‬מופיע‬
‫ב"קטעים מספרו של ג'יימס מיל 'יסודות הכלכלה המדינית'" ובכתבי יד‬
‫כלכליים–פילוסופיים‪ .‬ניתן לראות בחיבורים אלה ראשית גיבושו של חזון‬
‫הנפרש בהאידיאולוגיה הגרמנית ובמאמר על פרידריך ליסט‪.‬‬
‫הכתבים המופיעים בכרך הראשון של מהדורה זו מכילים את הדיון‬
‫השיטתי ביותר של מרקס על אופיין של המדינה והפוליטיקה‪ .‬מדובר בשלושה‬
‫חיבורים‪ :‬לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪" ,‬לשאלת היהודים" ו"הערות‬
‫שוליים ביקורתיות למאמר 'מלך פרוסיה והרפורמה הסוציאלית‪ ,‬מאת פרוסי‬
‫פלוני'"‪ .‬מרקס מעולם לא שב וניתח באופן שיטתי את המדינה והפוליטיקה‪,‬‬
‫אף כי הבחנותיו ותובנותיו מצויות בכתבים ההיסטוריים וכן בחיבורים כלכליים‬
‫ובמאמרים פוליטיים‪ .‬במבוא זה נתייחס לכתבים מוקדמים אלה‪ ,‬שבהם הונחו‬
‫יסודותיה של תורת המדינה שלו‪ ,‬ונקשור אותם לכתבים מוקדמים אחרים‪,‬‬
‫שבהם הונחה תפיסת ההיסטוריה שלו‪ .‬דיונים מרכזיים של מרקס על המדינה‬
‫והפוליטיקה בכתבים המוקדמים קדמו במעט‪ ,‬לעתים בחודשים ספורים בלבד‪,‬‬
‫לפיתוח התפיסה של בכורת העבודה‪ .‬אמירות נוספות כבר עומדות בסימן‬
‫בכורת העבודה‪ .‬מבחינה פרשנית ראוי לקשור את התהוותם של מאפיינים‬
‫שונים של המדינה והפוליטיקה לבכורת העבודה‪ ,‬וכך נעשה‪ .‬נפתח בדיון על‬
‫העבודה והקשריה ההיסטוריים‪.‬‬

‫תודעה ועבודה‬

‫נקודת המוצא של מרקס היא התודעה ‪ -‬אופן ההתייחסות לעולם המייחד את‬
‫האדם‪ .‬היא מקור מאפייניו האחרים של האדם‪ ,‬היוצרים‪ ,‬יחד עם התודעה‬
‫עצמה‪ ,‬הבדל מהותי בינו לבין בעלי החיים‪ .‬תולדות האדם תחילתן בנקודה‬

‫‪12‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫שבה הוא קיים כישות הפועלת מכוחה של התודעה‪ .‬וכך כותב מרקס בכתבי יד‬
‫כלכליים–פילוסופיים‪ ,‬בפרק "העבודה המנוכרת"‪:‬‬
‫החיה ופעילות החיים שלה חד הן באופן בלתי אמצעי‪ .‬אין היא מבדילה עצמה‬
‫מפעילותה‪ִ .‬הנ ָה ‪ -‬פעילותה; האדם עושה את פעילות חייו עצמה למושא של‬
‫רצונו ושל תודעתו‪ .‬יש לו פעילות חיים מודעת‪ .‬אין היא היקבעות‪ ,‬שעִמה‬
‫הוא מתלכד באופן בלתי אמצעי‪ .‬פעילות החיים המודעת מבחינה את האדם‬
‫מפעילות החיים של החיה‪ .‬רק בכך הוא ישות סוגית (‪ .)Gattungswesen‬או‪:‬‬
‫הוא ישות בעלת תודעה (‪ ,)bewußtes Wesen‬כלומר חייו הם מושא בשבילו‪,‬‬
‫רק משום שהוא ישות סוגית‪ .‬רק מסיבה זו פעילותו היא פעילות חופשית‬
‫‪1‬‬
‫[לבד מההדגשה הראשונה כל ההדגשות הוספו]‪.‬‬

‫התודעה היא סיטואציה רוחנית‪ .‬צדדים רבים לה‪ ,‬אולם אפיונה העיקרי הוא‬
‫היותה יחס של האדם אל העולם‪ ,‬שבו הוא מבחין‪ ,‬מבדיל‪ ,‬עצמו ממנו והופך‬
‫אותו למושא להתבוננותו ולעיצוב על ידו‪ .‬במעשה ההפרדה מכונן האדם‬
‫את עצמו כמוקד של התבוננות ושל עשייה מכוח אותה התבוננות‪ ,‬דהיינו‬
‫מכונן עצמו כסובייקט‪ .‬התודעה היא אפוא ביסודה היחס סובייקט–אובייקט‪.‬‬
‫ואולם האדם הופך גם את עצמו‪ ,‬ובתוך כך את פעילותו‪ ,‬למושא להתבוננותו‬
‫ולעיצובו מכוח ההתבוננות‪ .‬משמע‪ :‬האדם עצמו הנו בעת ובעונה אחת‬
‫סובייקט ואובייקט‪ .‬במילים אחרות‪ :‬יש לו לאדם פעילות מודעת‪ .‬הפעילות‬
‫המודעת‪ ,‬זו שהאדם יכול לעצבה בכוח התודעה‪ ,‬היא‪ ,‬לדעת מרקס‪ ,‬פעילות‬
‫חופשית‪ .‬דהיינו‪ :‬הפעילות החופשית היא באורח עקרוני פעילות מודעת‪ .‬החיה‬
‫אינה מפרידה את פעילותה מעצמה‪ ,‬כשם שאין היא מפרידה את עצמה מן‬
‫הטבע‪ ,‬כלומר היא אינה מתבוננת בפעילותה‪ ,‬כשם שאין היא מתבוננת בטבע‪.‬‬
‫החיה אינה מתייחסת באופן תודעתי לפעילותה‪ ,‬ועל כן גם אין היא יכולה‬
‫להופכה למושא לעיצוב רצוני שלה ‪ -‬לעיצוב מתוך בחירה‪ .‬לפיכך פעילותה‬
‫אינה פעילות חופשית‪ .‬יכולתו של האדם להתבונן בפעילותו ובטבע ולעצבם‬
‫על פי תכליותיו היא חירותו המהותית‪ ,‬וחירותו זו מתבטאת ביכולתו לעצב את‬
‫פעילותו ואת הטבע באופן רב–צדדי‪.‬‬
‫מרקס משתמש בהקשר של דיון זה במונח הרב–משמעי "ישות סוגית"‪.‬‬
‫ראיית האדם כישות סוגית מופיעה אצל לודוויג פוירבאך (‪ ,)Feuerbach‬שמרקס‬
‫התמודד עם הגותו בראשית דרכו‪ .‬לפי פוירבאך‪ ,‬האדם נבדל מבעלי החיים בכך‬
‫שהמין כולו‪ ,‬הסוג (‪ ,)Gattung‬קרי המכנה המשותף של כל הפרטים‪ ,‬הוא מושא‬
‫של תודעתו‪ .‬מכנה משותף זה הוא המהות‪ .‬לבעל החיים יש תודעה במובן של‬
‫"הרגשה עצמית"‪" ,‬כוח הבחנה חושי"‪" ,‬תפיסות" ו"שפיטת הדברים החיצוניים‬

‫‪13‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫לפי סימנים בולטים לעין"‪ ,‬אולם אין לו תודעה כהתבוננות שכלית בדברים‪,‬‬
‫ועל כן גם אין לו תודעה של המין ‪ -‬הסוג (‪ - )Gattung‬כולו שאליו הוא משתייך‪.‬‬
‫תודעה כזאת יש לאדם בלבד‪ .‬ישות סוגית היא אפוא ישות ההופכת את הסוג‬
‫שלה‪ ,‬משמע את מהותה‪ ,‬למושא של תודעתה‪ .‬פוירבאך מדגיש לא רק את‬
‫התבוננותו העצמית של האדם המגלה את מהותו של המין האנושי‪ ,‬אלא גם‬
‫את ההתבוננות המגלה את סוגיהם‪ ,‬קרי מהויותיהם‪ ,‬של יצורים אחרים‪ .‬מכיוון‬
‫שהעיון במהויות הוא יסודו של המדע‪ ,‬הרי האדם הוא ישות מדעית‪ .‬פוירבאך‬
‫אינו מגיע לכדי תיאור האדם כישות חברתית‪ ,‬אלא מתאר את היחיד האנושי‬
‫כפרט החולק מהות משותפת עם פרטים אנושיים אחרים‪ .‬מהות זאת כוללת‬
‫תבונה‪ ,‬רצון חופשי ואהבה‪ .‬באהבה‪ ,‬כיחס גרידא ללא שום היבט היסטורי‪,‬‬
‫מוצאת החברתיות של היחיד ביטוי עליון‪ .‬המחשבה‪ ,‬כמרכיב של המהות‬
‫האנושית‪ ,‬היא בעלת אופי לשוני‪ ,‬ועל כן היא חברתית ביסודה‪ ,‬אולם פוירבאך‬
‫מתארה כפעילות שיכולה לבוא למיצויה כשיח של האדם עם עצמו‪" :‬האדם‬
‫יכול לבצע את התפקוד הסוגי (‪ )Gattungsfunktion‬של החשיבה‪ ,‬של הדיבור [‪]...‬‬
‫ללא אדם אחר‪ .‬האדם הוא לעצמו בעת ובעונה אחת 'אני' ו'אתה'"‪ 2.‬מרקס מבקר‬
‫את מושג הישות הסוגית של פוירבאך בתזה השישית ב"תזות על פוירבאך"‪:‬‬
‫"המהות האנושית אינה הפשטה המשוקעת בתוך היחיד הבודד‪ .‬בממשותה הנה‬
‫הכוליות של היחסים החברתיים [‪ ]...‬המהות עשויה להיתפס [על ידי פוירבאך]‬
‫רק בתור 'סוג'‪ ,‬בתור כלליות פנימית‪ ,‬אילמת‪ ,‬המקשרת את היחידים הרבים‬
‫‪3‬‬
‫באופן טבעי" [ההדגשה במקור]‪.‬‬
‫פוירבאך מציין עוד את היות האדם ישות הנזקקת למושאים כדי לבטא‬
‫את יכולותיה וכשריה‪ ,‬אולם הוא מדגיש בעיקר את ההתבוננות במושאים‪.‬‬
‫במסגרת זו הוא מציין את הפרספקטיביזם המאפיין את התבוננותם של בני‬
‫האדם במושאים‪ .‬כאשר בני אדם מתבוננים באותו המושא‪ ,‬כל אחד רואה מושא‬
‫זה באופן אחר מזולתו‪ ,‬וכך הוא מבטא בו את "המהות המושאית שלו–הוא"‪:‬‬
‫"כך השמש היא המושא המשותף של כוכבי הלכת‪ ,‬אולם אין היא מושא לְכֹוכָב‪,‬‬
‫לנוגה‪ ,‬לשבתאי או לאּורנּוס באותו האופן שבו היא מושא לכדור הארץ‪ .‬לכל‬
‫כוכב לכת יש שמש משלו"‪ 4.‬מרקס מפתח את המושג "ישות סוגית" מעבר לכך‬
‫ויטעים את הפן הפעיל של היחס למושאים‪.‬‬
‫מרקס מדגיש‪ ,‬ראשית‪ ,‬את היות האדם ישות סוגית‪ ,‬ישות הנבדלת משאר‬
‫בעלי החיים‪ ,‬מכוחה של התודעה‪ .‬התודעה היא יחס אל העולם; וכל התייחסות‬
‫תודעתית של האדם לעולם‪ ,‬גם ההתבוננות העיונית‪ ,‬היא אופן פעילות‪ .‬אולם‬
‫מרקס מדגיש בעיקר את היות התודעה יחס דינמי של האדם למציאות ולעצמו‪,‬‬

‫‪14‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫יחס שעיקרו השינוי שמחולל האדם בסביבתו ובו עצמו‪ .‬התייחסותו התודעתית‬
‫הדינמית של האדם לסביבתו ולעצמו היא מהותו‪ .‬כך‪ ,‬כגילוי של מהותו‪ ,‬הופכת‬
‫פעילותו למושא לעיצוב על ידו‪ .‬או‪ ,‬מזווית אחרת‪ ,‬המופיעה ראשונה בדיון‪:‬‬
‫בעצבו את עצמו וסביבתו באופן תודעתי‪ ,‬הוא מממש את מהותו‪ ,‬מוציאה מן‬
‫הכוח אל הפועל‪ .‬רק כפעילות מהותו היא ‪ -‬מהות‪ .‬בראיית המהות כאופן‬
‫פעילות הושפע מרקס‪ ,‬קרוב לוודאי‪ ,‬מאריסטו‪ ,‬שראה את מהויותיהן של‬
‫הישויות כאופני הפעולה שלהן‪ .‬מרקס אומר עוד‪:‬‬
‫אמנם גם החיה מייצרת‪ .‬היא בונה לעצמה קן‪ ,‬מגורים‪ ,‬כפי שעושים הדבורה‪,‬‬
‫הבונה‪ ,‬הנמלה וכיוצא באלה‪ .‬אולם החיה מייצרת אך ורק מה שהיא זקוקה לו‬
‫באופן מידי בשביל עצמה או בשביל ולדותיה; היא מייצרת באורח חד־צדדי‪,‬‬
‫ואילו האדם מייצר באורח אוניברסלי; היא מייצרת אך ורק תחת לחצם של‬
‫צרכים פיזיים מידיים‪ ,‬ואילו האדם מייצר אף כשהוא חופשי מצרכים פיזיים‬
‫ומייצר באורח אמיתי אך ורק תוך חירות מצרכים אלו; החיה יוצרת את עצמה‬
‫ואילו האדם יוצר מחדש את הטבע כולו‪ ...‬החיה יוצרת את עצמה לפי מידתו‬
‫וצרכיו של המין (‪ )species‬שהיא שייכת אליו‪ ,‬ואילו האדם יודע ליצור לפי‬
‫מידתו של כל מין (‪ )species‬ולהתאים בכל מקום למושא את קנה המידה‬
‫‪5‬‬
‫האינהרנטי; לכן יכול האדם לצור צורה לפי חוקי היופי‪.‬‬

‫ויש להדגיש‪ ,‬כפי שעולה משורות אלו‪ ,‬את הצד הפעיל‪ ,‬את שינוי העולם ואת‬
‫השינוי העצמי‪ ,‬ביחסו התודעתי של האדם לעולם ולעצמו‪ .‬המובאה הקודמת‬
‫מדגישה כי פעילות חופשית היא פעילות המעוצבת באופן תודעתי‪ .‬אולם‬
‫החירות במובנה הרחב מקיפה גם את יחסו של האדם לעולם‪ .‬ואין החירות‬
‫התבוננות גרידא בעולם‪ ,‬אלא עיצובו של האדם את העולם‪ ,‬דהיינו את הטבע‬
‫ואת החברה‪ ,‬באופן תודעתי‪ .‬עיצובו התודעתי של העולם‪ ,‬הכולל את הטבע‬
‫ואת החברה‪ ,‬הוא מה שמרקס מכנה "פרקסיס" (‪ ,Praxis‬פֹועַל)‪ .‬הפרקסיס פנים‬
‫רבות לו‪ ,‬וזירתו הראשית היא הייצור‪ .‬כל פרקסיס הוא גם עיצוב עצמי‪ .‬עניין‬
‫זה מובהר על ידי מרקס ב"תזות על פוירבאך"‪ .‬בהתייחסו בקובץ הגיגים זה‬
‫לשינויו התודעתי של הטבע‪ ,‬מרקס אומר כי יש לתפוס את היחס למושאים לא‬
‫כהתבוננות בעולם של מושאים אלא כ"פעילות מּושאית"‪ ,‬דהיינו "כפעילות‬
‫אנושית חושית‪ ,‬כפרקסיס" או "כפעילות אנושית–חּושית פרקטית" [ההדגשות‬
‫במקור]‪ 6.‬וכן הוא מציין ש"הנסיבות משתנות על ידי בני האדם" וש"כל החיים‬
‫החברתיים הם פרקטיים במהותם" [ההדגשה במקור]‪ 7,‬כלומר הנם עיצוב מתמיד‬
‫של הטבע ושל החברה עצמה‪ .‬בהמשך נראה כי התצורות החברתיות‪ ,‬שמתהוות‬
‫שלא בכוונת מכוון כתוצאה של צורה מסוימת של פעילות אנושית‪ ,‬העבודה‪,‬‬

‫‪15‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫משתררות על האדם‪ .‬הפרקסיס החברתי הופך אז לפעילות בתוך הדפוסים‬

‫שהתהוו שלא בכוונת מכַוון ולתגובה עליהם (ניסיון לעצבם באופן מסוים‬
‫או אף לשנותם)‪ .‬יכולים אנו לומר עתה כי הפרקסיס‪ ,‬הפעילות התודעתית‬
‫של שינוי הסביבה הטבעית והאנושית‪ ,‬הוא מרכיב מרכזי במהותו של האדם‬
‫כ"ישות סוגית" (‪.)Gattungswesen‬‬
‫כמו כן נראה כי המושג "ישות סוגית" מציין גם חברתיּות מודעת המבוקשת‬
‫בפני עצמה‪ ,‬חברתיות כיצירה חופשית של האדם‪ ,‬משמע חברּותיּות‪ ,‬שמרקס‬
‫מציינה גם כ–"‪( "Gemeinwesen‬קהילה)‪ .‬חברתיות שאינה כזאת ‪ -‬כגון הניצול‬
‫(קניין פרטי)‪ ,‬חלוקת העבודה החברתית והמדינה ‪ -‬אינה גילוי של ישותו הסוגית‬
‫של האדם‪ .‬יחסים חברתיים אלה הם ביסודם התנכרותו של האדם לישותו‬
‫הסוגית‪" :‬המשפט האומר שהאדם מנוכר לישותו הסוגית (‪)Gattungswesen‬‬
‫‪8‬‬
‫פירושו שהאדם מנוכר לזולתו וכן שכל אחד מהם מנוכר למהות האנושית"‪.‬‬
‫דוגמה לשימוש במונח "ישות סוגית" והסתעפויותיו‪" ,‬פעילות סוגית"‪" ,‬רוח‬
‫הסוג"‪" ,‬יחסי הסוג"‪ ,‬כביטויים של חברותיות‪ ,‬מוצאים אנו ב"קטעים מספרו‬
‫של ג'יימס מיל"‪:‬‬
‫החליפין‪ ,‬הן של הפעילות האנושית בתוככי הייצור עצמו והן של התוצרים‬
‫האנושיים זה כנגד זה‪ ,‬הנם ‪ -‬הפעילות הסוגית (‪ ,)Gattungstätigkeit‬רוח הסוג‬
‫(‪ ,)Gattungsgeist‬שקיומן הממשי‪ ,‬המודע והאמיתי הנו הפעילות החברתית‬
‫וההנאה החברתית‪ .‬מאחר שהמהות האנושית היא קהילתם האמיתית של בני‬
‫האדם‪ ,‬הרי שבני האדם יוצרים‪ ,‬מייצרים‪ ,‬על ידי הפעלת ישותם‪ ,‬את הקהילה‬
‫האנושית‪ ,‬כלומר את הישות החברתית שאינה עוצמה כללית מופשטת כנגד‬
‫היחיד הפרטי‪ ,‬אלא מהותו של כל יחיד‪ ,‬פעילותו‪ ,‬חייו‪ ,‬רוחו ועושרו [‪ ]...‬אין זה‬
‫תלוי בבני האדם אם קהילתם זו קיימת או לא‪ ,‬אולם כל עוד האדם אינו מכיר‬
‫בעצמו כאדם ואינו מארגן את עולמו באופן אנושי‪ ,‬מופיעה קהילה זו בצורת‬
‫ניכור‪ .‬וזאת מפני שהסובייקט שלה‪ ,‬האדם‪ ,‬הוא ישות המנוכרת לעצמה‪ .‬בני‬
‫האדם‪ ,‬לא כהפשטה‪ ,‬אלא כיחידים ממשיים‪ ,‬חיים ומיוחדים‪ ,‬הנם קהילה זו‪.‬‬
‫כפי שהם‪ ,‬כך היא קהילתם‪ .‬משפטים זהים המה‪ :‬האדם מנוכר לעצמו‪ ,‬והחברה‬
‫של האדם המנוכר היא קריקטורה של קהילתו (‪ )Gemeinwesen‬הממשית‪ ,‬של‬
‫חיי הסוג (‪ )Gattungsleben‬האמיתיים שלו [‪[ ]...‬הדגשת הביטויים "רוח הסוג"‬
‫‪9‬‬
‫ו"חיי הסוג" הוספה‪ ,‬שאר ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫על יסוד דברים אלה עושה מרקס הבחנה ‪ -‬ובכך הוא הולך בעקבות אריסטו‪,‬‬
‫מגדולי הפילוסופים של העת העתיקה ‪ -‬בין שני מינים של פעילות אנושית‬
‫בכלל ושל פעילות הייצור בפרט‪ :‬פעילות שהיא אמצעי לתכלית ופעילות‬
‫שהיא תכלית לעצמה‪ .‬הראשונה מוגדרת בכתבים מאוחרים יותר "פעילות‬

‫‪16‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫(‪zweckmäßige Tätigkeit‬‬ ‫תכליתית" ו"פעילות הנקבעת על ידי התכלית"‬

‫ו–‪ ,)zweckbestimmte Tätigkeit‬ובלשון הפילוסופיה המודרנית היא מוגדרת‪,‬‬
‫בעקבות מקס הורקהיימר (‪ )Horkheimer‬ותיאודור אדורנו (‪" ,)Adorno‬פעילות‬
‫אינסטרומנטלית"‪ .‬מרקס כינה תחילה את פעילות הייצור האינסטרומנטלית‬
‫"עבודה מנוכרת"‪ ,‬אולם כבר בשלב מוקדם‪ ,‬מאמצעם של כתבי יד כלכליים–‬
‫פילוסופיים‪ ,‬החל לכנותה "עבודה" ולעתים גם "תעשייה"‪ .‬המונח "תעשייה"‬
‫בהקשר זה‪ ,‬הקשר פילוסופי–אנתרופולוגי‪ ,‬מציין קרוב לוודאי "פעילות‬
‫אינסטרומנטלית"‪ .‬תכליתה של פעילות הייצור האינסטרומנטלית היא המוצר‬
‫הסופי או הרווח הכספי‪ ,‬והפעילות עצמה כל מהותה היא היותה כלי‪ ,‬מכשיר‪,‬‬
‫להשגת תכלית זו‪ .‬על פעילות אינסטרומנטלית חלות אמות מידה של יעילות‪:‬‬
‫אנו מבקשים להשיג את התכלית בדרך הקצרה ביותר ובהשקעת המשאבים‬
‫הקטנה ביותר האפשרית‪ .‬הפעילות מן המין השני היא פעילות המבוקשת בפני‬
‫עצמה‪ ,‬למען עצמה‪ ,‬דהיינו‪ :‬אין היא אמצעי להשגת תכלית אחרת מחוצה לה‪.‬‬
‫גם כאשר יש לפעילות כזאת תוצר סופי‪ ,‬כגון תמונה או פסל‪ ,‬כמו בפעילות‬
‫האמנותית הפלסטית‪ ,‬אין הפעילות אמצעי‪ ,‬אלא דרך אל תכלית שהיא בעצמה‬
‫תכלית‪ .‬וכך אין חלות על פעילות זו אמות מידה של יעילות‪ .‬מרקס הגדיר‬
‫פעילות זו בכתבים המוקדמים "פעילות עצמית" (‪ )Selbsttätigkeit‬ו"הפעלה‬
‫עצמית" (‪ )Selbstbetätigung‬ובכתבים המוקדמים והמאוחרים גם יחד ‪" -‬תכלית‬
‫עצמית" (‪ .)Selbstzweck‬מרקס רואה בפעילות הייצור האינסטרומנטלית‬
‫פעילות מנוכרת‪ .‬בפעילותו זו "הופך האדם‪ ,‬דווקא מפאת היותו ישות בעלת‬
‫תודעה‪ ,‬את פעילות חייו‪ ,‬את מהותו‪ ,‬לאמצעי לקיומו גרידא"‪ 10.‬הפיכתו של‬
‫האדם את עצמו לאמצעי‪ ,‬לכלי‪ ,‬לשימושו שלו‪ ,‬היא הפיכתו את עצמו לדבר‬
‫מה זר לו עצמו ‪ -‬התנכרות עצמית‪.‬‬
‫ב"קטעים מספרו של ג'יימס מיל"‪ ,‬שבו טרם פיתח את השקפתו ההיסטורית‬
‫בדבר בכורת העבודה‪ ,‬דהיינו בדבר היות העבודה מקור היחסים החברתיים‬
‫השונים ‪ -‬חלוקת עבודה‪ ,‬חליפין‪ ,‬קניין פרטי כניצול‪ ,‬מדינה ‪ -‬וטרם עשה‬
‫הבחנה בין עבודה לייצור‪ ,‬אלא הבחין בין עבודה מנוכרת (קרי פעילות ייצור‬
‫אינסטרומנטלית) לעבודה‪ ,‬מתאר מרקס במילים אלה את שני מיני הפעילות‪:‬‬
‫בצורתו הלא–מפותחת של הקניין הפרטי המוחצן‪ ,‬של סחר החליפין‪ ,‬ייצר כל‬
‫אחד מבעלי הקניין הפרטי את אשר הכתיבו לו צרכיו‪ ,‬כישרונו וחומר הטבע‬
‫שבעין‪ .‬כל אחד החליף עם זולתו רק את עודף הייצור שלו‪ .‬העבודה הייתה‬
‫מקור קיומו הבלתי אמצעי‪ ,‬אולם בה בעת גם פעילות חייו האישיים‪ .‬מכוחו‬
‫של החליפין הפכה עבודתו באופן חלקי למקור פרנסה‪ .‬תכליתה (‪)Zweck‬‬

‫‪17‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫והווייתה (‪ )Dasein‬הפכו לנבדלות זו מזו‪ .‬המוצר מיוצר כערך‪ ,‬כערך חליפין‪,‬‬

‫כשווה ערך‪ ,‬לא מתוך יחס אישי בלתי אמצעי למוצר‪ .‬ככל שהייצור הוא‬
‫רב–צדדי יותר‪ ,‬ככל אפוא שהצרכים הם‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬רב–צדדיים יותר‪ ,‬ככל‬
‫שביצועי היצרן הם‪ ,‬מצד אחר‪ ,‬חד–צדדיים יותר‪ ,‬כך נכללת עבודתו במידה‬
‫רבה יותר בקטגוריה של עבודת פרנסה‪ ,‬עד שאין לה עוד אלא משמעות זו‪ ,‬ואזי‬
‫הופך הדבר למקרי ובלתי מהותי אם היחס בין היצרן למוצרו הוא יחס בלתי‬
‫אמצעי של הנאה וצורך אישי ואם פעילות העבודה‪ ,‬פעולתה‪ ,‬היא לגביו הנאה‬
‫עצמית מאישיותו‪ ,‬מימושם של כישרונותיו הטבעיים ותכליותיו הרוחניות‪.‬‬
‫בעבודת הפרנסה טמונות‪ )1( :‬ניכורה (‪ )Entfremdung‬ומקריותה של העבודה‬
‫לגבי הסובייקט העובד; (‪ )2‬ניכורה ומקריותה של העבודה ביחס למושאו של‬
‫הסובייקט העובד [‪ )4( ]...‬לגבי האיש העובד מופיעה הבטחת קיומו האישי‬
‫כתכלית פעילותו‪ ,‬ופעילותו הממשית תקפה לגביו רק כאמצעי; הוא מפעיל‬
‫‪11‬‬
‫את חייו כדי להשיג אמצעי מחיה [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫פעילות הייצור המנוכרת‪ ,‬זו שהנה אמצעי לתכלית ולא תכלית לעצמה‪ ,‬היא‬
‫שעבוד עצמי הקודם לכל שעבוד חיצוני‪ .‬שעבוד עצמי זה הנו גילוי מסוים‪,‬‬
‫שלילי‪ ,‬של חירות האדם‪ ,‬שאולי ‪ -‬ואין מרקס מבהיר זאת עד תום ‪ -‬לא‬
‫ניתן היה להימנע ממנו בשלבים מוקדמים‪ ,‬בלתי–מפותחים‪ ,‬של ההיסטוריה‬
‫האנושית עקב דלות חומרית ראשונית‪ ,‬קרי מחסור שמקורו בטבע‪ ,‬אשר האדם‬
‫עצמו עתיד להתגבר עליו מכוח יכולתו לפתח את הטבע וליצור בו דברים‬
‫שלא נמצאו בו קודם לכן‪ ,‬דהיינו להעניק לו אופי היסטורי‪ ,‬והיסטוריה בכלל‬
‫‪ -‬להעשירו באופן כמותי ואיכותי‪ .‬הפעילות הבלתי–מנוכרת‪ ,‬זו שאינה אמצעי‬
‫‪12‬‬
‫לתכלית אלא תכלית לעצמה‪ ,‬היא פעילות חופשית במלוא מובן המילה‪.‬‬
‫לפנינו אפוא שתי צורות‪ ,‬שני אופנים שונים‪ ,‬של פעילות הייצור האנושית‪,‬‬
‫פעילות הייצור המודעת‪ .‬הצורה הראשונה‪ ,‬שמרקס מגדירה גם כ"אמצעי‬
‫לסיפוקו של צורך"‪ ,‬ואנו מגדירים אותה כ"פעילות אינסטרומנטלית"‪ ,‬היא‬
‫הצורה שנותן האדם לפעילותו מיום שהוא מייצר כאדם‪ ,‬דהיינו באורח מודע‪,‬‬
‫כשינוי מודע של העולם‪ ,‬כפרקסיס‪ .‬ראוי להדגיש‪ :‬צורתה המנוכרת של פעילות‬
‫הייצור אינה מאפיינת את הייצור הקפיטליסטי בלבד‪ ,‬אלא את הייצור האנושי‬
‫מיום שהוא קיים ככזה‪ .‬ובמילותיו של מרקס‪:‬‬
‫כל הפעילות עד היום הייתה עבודה (‪ ,)Arbeit‬דהיינו תעשייה (‪,)Industrie‬‬
‫‪13‬‬
‫פעילות המנוכרת לעצמה [ההדגשות הוספו]‪.‬‬

‫יש להדגיש‪" :‬עבודה" ו"ייצור" אינם מונחים זהים אצל מרקס‪ .‬העבודה היא‬
‫צורתה המנוכרת של פעילות הייצור האנושית‪ ,‬וצורה זה אפשר שתתבטל על‬

‫‪18‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בסיס הישגיהן החומריים של התקופות העומדות בסימן הפעילות המנוכרת‪,‬‬

‫בסימן העבודה‪.‬‬
‫לעבודה יש‪ ,‬לפי הבחנותיו של מרקס כבר בכתבים המוקדמים‪ ,‬שני מינים‬
‫של תוצאות‪ :‬תוצאות מבוקשות‪ ,‬והללו הן כאמור התוצר הסופי או הגמול או‬
‫הרווח הכספי (ההופך לצורתה השלטת של התכלית בקפיטליזם)‪ ,‬ותוצאות‬
‫בלתי מבוקשות‪ ,‬בלתי מכוונות‪ ,‬והללו הן תהליכים שמחולל האדם שלא‬
‫בכוונת מכוון בטבע ובחברה‪ .‬ביוצרה תוצאות בלתי מבוקשות‪ ,‬העבודה היא‬
‫מקורם של תהליכים כמו–טבעיים בחברה‪ ,‬שנגדירם "סטיכיים" (כמו–עצמאיים‬
‫או כמו–עצמיים)‪ .‬בראיית העבודה כמקורה של התפתחות סטיכית ענפה‬
‫מתגלה קרבה בין השקפתו ההיסטורית של מרקס לבין השקפתו ההיסטורית‬
‫של רוסו‪ ,‬כפי שהיא באה לביטוי בחיבורו של רוסו מקורו ויסודותיו של אי–‬
‫השוויון בין בני האדם‪ .‬רוסו רואה בהתגבשות החברה ובהתפתחות חלוקת‬
‫העבודה החברתית‪ ,‬הקניין הפרטי והמדינה המצויה (להבדיל מהמדינה‬
‫האידיאלית המתוארת בהאמנה החברתית) תוצאות בלתי מבוקשות של‬
‫פעילות הקיום האנושית הייחודית ‪ -‬העבודה‪ .‬מרקס מציין לעתים קרובות‬
‫את התהליכים הסטיכיים באמצעות התיבה ‪ ,naturwüchsig‬שיש לתרגמה‪,‬‬
‫באורח ענייני‪ ,‬כ"טבעי לכאורה"‪ ,‬כ"דמוי טבע" או "כמו–טבעי" ויש להבדילה‬
‫מן התיבה ‪ ,natürlich‬שמשמעותה "טבעי"‪ .‬מושג זה‪ ,‬שראשיתו בכתבים‬
‫המוקדמים‪ ,‬התמיד בקיומו גם בכתבים המאוחרים‪ 14.‬השקפה זו על מקורות‬
‫הסטיכיה משותפת למרקס ולאנגלס‪ ,‬והיא מוצאת ביטוי בהיר במאמרו של‬
‫אנגלס "חלקה של העבודה באינוש הקוף"‪ .‬מאמר זה‪ ,‬שאנגלס לא סיימו‪ ,‬נכתב‬
‫ב–‪ ,1876‬בשלהי עבודתם המשותפת של מרקס ואנגלס‪ ,‬שנים אחדות לפני‬
‫מותו של מרקס‪ ,‬ופורסם לראשונה ב–‪ ,1896‬שנה לאחר מותו של אנגלס‪ .‬אנגלס‬
‫מגדיר במאמר את תוצאותיה המבוקשות של העבודה ‪ -‬תוצריה או הרווח‬
‫הכספי ‪ -‬כ"התוצאה המועילה הקרובה ביותר והבלתי אמצעית של העבודה"‪,‬‬
‫ואת תוצאותיה הבלתי מבוקשות‪ ,‬את התהליכים הסטיכיים שהיא מחוללת הן‬
‫בטבע והן בחברה‪ ,‬הוא מכנה "תוצאותיה (‪ )Nachwirkungen‬הרחוקות יותר [של‬
‫העבודה]" או "תוצאותיהם הרחוקות יותר של מעשי האדם"‪ .‬בהקשר זה הוא‬
‫מדבר על "תוצאות הלוואי הרחוקות יותר [של פעילות הייצור שלנו] בתחום‬
‫החברה"‪ ,‬והוא מוסיף ואומר כי עם תוצאות אלו‪ ,‬שהכרתן קשה לאין שיעור‬
‫מהכרת תוצאות העבודה בטבע‪ ,‬נמנה הניצול‪:‬‬

‫‪19‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫שיטת הייצור של זמננו איננה מביאה בחשבון ‪ -‬לגבי הטבע כלגבי החברה‬
‫‪ -‬אלא את ההצלחה הראשונה‪ ,‬הממשית ביותר; ואחר–כך עוד משתאים‬
‫ומשתוממים‪ ,‬שתוצאותיהם (‪ )Nachwirkungen‬הרחוקות יותר של מעשי‬
‫האדם אחרות הן‪ ,‬לפי הרוב הפוכות בתכלית ההיפוך [‪ ]...‬שהקניין הפרטי‬
‫המיוסד על עבודה עצמית הופך בעל כורחו להיעדר כל קניין אצל הפועלים‪,‬‬
‫‪15‬‬
‫בעוד שכלל כל הנכסים מתרכז והולך בידיהם של שאינם פועלים‪.‬‬

‫מרקס מתאר את השינויים הסטיכיים באופנים שונים‪ .‬תוך שהוא משתמש‬

‫בביטוי "חיים חומריים" שניתן לפרשו הן כמערכת הצרכים ודרך סיפוקם‬
‫והן כיחסים החברתיים בתחום הייצור‪ ,‬קרי כ"יחסי ייצור"‪ ,‬הריהו אומר‬
‫בהאידיאולוגיה הגרמנית‪:‬‬
‫עם שבני אדם מייצרים את אמצעי מחייתם‪ ,‬הריהם מייצרים בעקיפין‬
‫‪16‬‬
‫(‪ )indirekt‬את חייהם החומריים [ההדגשה הוספה]‪.‬‬

‫וכן‪:‬‬
‫המציאות היא אם כן זו‪ :‬יחידים מסוימים‪ ,‬המייצרים באופן מסוים‪ ,‬נכנסים‬
‫ליחסים חברתיים ופוליטיים מסוימים אלו‪ .‬ההתבוננות האמפירית מוכרחה‬
‫להראות בכל מקרה יחיד‪ ,‬באורח אמפירי ובלי כל מיסטיפיקציה וספקולציה‪,‬‬
‫את הקשר שבין ההתפלגות החברתית והפוליטית לבין הייצור‪ .‬ההתפלגות‬
‫החברתית והמדינה נובעות תמיד מתוך תהליך החיים של יחידים מסוימים‪,‬‬
‫אולם של יחידים אלה לא כפי שאפשר שיופיעו בדימוי שלהם עצמם או‬
‫בדימויו של הזולת‪ ,‬אלא כפי שהם קיימים באמת‪ ,‬דהיינו כפי שהם פועלים‪,‬‬
‫מייצרים באופן חומרי‪ ,‬כלומר כפי שהם פעילים במסגרת מגבלות‪ ,‬הנחות‬
‫מוקדמות ותנאים חומריים מסוימים שאינם תלויים בשרירות רצונם [ההדגשות‬
‫‪17‬‬
‫הוספו‪ ,‬למעט הדגשת "קיימים באמת"]‪.‬‬

‫"כניסתם" של היחידים ליחסים חברתיים ופוליטיים תוך כדי פעילות הייצור‬

‫או "נביעתם" של יחסים אלה "מתוך" היחידים המייצרים באופן חומרי הן‬
‫ביטויים לתוצאותיה הבלתי ישירות של העבודה ‪ -‬לסטיכיה‪ .‬המגבלות‬
‫והתנאים החומריים המוקדמים הנם נתונים גיאוגרפיים ואקלימיים‪ ,‬מרכיבי‬
‫טבע מסוימים‪ ,‬כגון מדבר או אדמה חקלאית‪ ,‬צפיפות אוכלוסין ראשונית‬
‫וכדומה‪ .‬להללו השפעה ייחודית על אופייה של הסטיכיה; ואף בנקודה זו‬
‫מתגלה דמיון בין רוסו למרקס‪ ,‬שלא נוכל להרחיב עליו את הדיבור במסגרת זו‪.‬‬
‫הסטיכיה מתבטאת‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בכך שתוצאותיה הבלתי מבוקשות של העבודה‬
‫‪ -‬היחסים החברתיים שהתהוו שלא בכוונת מכוון ‪ -‬שולטות בחיינו כעוצמות‬

‫‪20‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫טבע‪ .‬בהתייחסו לפעילות האדם במסגרת חלוקת העבודה כאל "כוח ייצור" ‪-‬‬
‫דהיינו כאל מכלול כלכלי–טכנולוגי הכולל כשרים ואמצעי ייצור המופעלים‬
‫במגוון פעילויות הקשורות זו עם זו ביחסי גומלין ‪ -‬ההולך וגדל עם התפתחות‬
‫חלוקת העבודה‪ ,‬מרקס אומר‪:‬‬
‫העוצמה החברתית‪ ,‬קרי כוח הייצור שהוגדל פי כמה‪ ,‬אשר נוצרת על ידי‬
‫פעילות היחד של היחידים השונים המותנית על ידי חלוקת העבודה‪ ,‬נראית‬
‫ליחידים‪ ,‬משום שפעילות היחד שלהם אינה חופשית אלא דמוית טבע‬
‫(‪ ,)naturwüchsig‬לא כעוצמתם העצמית‪ ,‬המאוחדת‪ ,‬אלא כעוצמה זרה‬
‫המצויה מחוצה להם‪ ,‬שאין הם יודעים את מקורה ומגמתה‪ ,‬שבה אין הם‬
‫יכולים אפוא לשלוט ‪ -‬עוצמה ייחודית העוברת לעומת זאת סדרה מיוחדת‬
‫של שלבים ודרגות‪ ,‬שאינה תלויה ברצונם ובמהלכיהם של בני האדם‪ ,‬אלא‬
‫‪18‬‬
‫מדריכה ומכוונת אותם [ההדגשות הוספו]‪.‬‬

‫מכיוון שמכלול זה הוא פעילות יחד המתפתחת שלא כיצירה חופשית של בני‬
‫האדם אלא באופן דמוי טבע‪ ,‬דהיינו כדבר מה הכפוי עליהם‪ ,‬הרי הוא נתפס‬
‫לבני האדם לא כעוצמתם שלהם אלא ככוח טבע חברתי בעל התפתחות עצמית‬
‫משלו השולט בחייהם בדומה לאיתני הטבע‪ .‬בהיותו בעל אופי היסטורי ‪-‬‬
‫אמנם בעל היסטוריות בלתי מודעת למחולליה ‪ -‬הוא מתפתח תדיר‪ ,‬כלומר יש‬
‫לו "שלבים ודרגות" המקשים את הכרתו על ידי בני האדם ואת הקטנת שליטתו‬
‫בחייהם‪ .‬מרקס אומר עליו בהקשר זה שהוא מדריך ומכוון את בני האדם‪.‬‬
‫בהתייחסו לחלוקת העבודה ולקרע בין האינטרס הפרטי לאינטרס הכללי‪,‬‬
‫שהנו מאפיין מרכזי של החברה המדינית‪ ,‬חברה שיש בה מדינה‪ ,‬כאל יחסים‬
‫חברתיים שהתהוו שלא בכוונת מכוון‪ ,‬מרקס אומר עוד‪:‬‬
‫ולבסוף מציעה לנו חלוקת העבודה דוגמה ראשונה לכך‪ ,‬שכל עוד נמצאים‬
‫בני האדם בחברה דמוית הטבע (‪ ,)naturwüchsige Gesellschaft‬כל עוד קיים‬
‫הקרע שבין האינטרס המיוחד לאינטרס הכללי‪ ,‬כל עוד מוקצית הפעילות לא‬
‫באופן חופשי (‪ ,)freiwillig‬אלא באופן דמוי טבע (‪ ,)naturwüchsig‬הופכת‬
‫פעולתו של האדם לעוצמה זרה הניצבת מולו‪ ,‬המשעבדת אותו במקום שהוא‬
‫עצמו ישלוט בה‪ .‬משעה שמתחילה העבודה להיות מחולקת‪ ,‬יש לו לכל‬
‫אחד תחום פעילות מיוחד ובלעדי‪ ,‬הנכפה עליו‪ ,‬שממנו אין הוא יכול לחרוג‬
‫‪19‬‬
‫[ההדגשות הוספו]‪.‬‬

‫חברה דמוית טבע היא חברה שבה מוקצית הפעילות שלא באופן חופשי‪.‬‬
‫כלולים בהקצאה הבלתי חופשית של הפעילות אף יחס הניצול‪ ,‬שאינו נזכר‬
‫פה‪ ,‬והמדינה הנזכרת כאן בעקיפין בהקשר מרכזי שלה ‪ -‬הקרע בין אינטרס‬

‫‪21‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫פרטי לאינטרס כללי‪ .‬היחסים השונים המהווים חברה זו ‪ -‬והחברה לפי מרקס‬
‫אינה דבר מה נבדל מהיחסים החברתיים ‪ -‬שולטים בחיינו כעוצמות טבע‪,‬‬
‫"עוצמות זרות"‪ .‬פירושו של קטע זה הוא שאף המדינה היא יחס חברתי השולט‬
‫בחיינו כעוצמת טבע‪ .‬מומנטים (יסודות‪ ,‬מרכיבים) שונים של עוצמות הטבע‬
‫לובשים דמות של סובייקטים‪ ,‬דהיינו של ישויות הפועלות כביכול מתוך צרכים‬
‫ודרישות האופייניים ליצורים בעלי תודעה וכאילו היו בעלות תודעה‪ .‬זוהי‬
‫הפרסוניפיקציה של מומנטים אלה של היחסים החברתיים המופיעים כעוצמות‬
‫טבע‪ .‬עניין זה יידון בהמשך‪.‬‬
‫התגבשותם של היחסים החברתיים שהתהוו שלא בכוונת מכוון כעוצמות‬
‫זרות‪ ,‬השולטות בחיי האדם כעוצמות טבע‪ ,‬מהווה את ההיבט החשוב השני‬
‫של הניכור בתורת מרקס‪ .‬הללו הם יצירה של האדם‪ ,‬כלומר הם תוצר של‬
‫פעילותו‪ ,‬אף כי תוצר שלא היה תכליתה של הפעילות ‪ -‬יצירה המתעצמת‬
‫והופכת לשַליטתו כאילו לא הוא מקורה‪ .‬מכיוון שהאדם יכול‪ ,‬אף כי הוא‬
‫זקוק לשם כך להנחות מוקדמות‪ ,‬חומריות ורוחניות‪ ,‬לעצב את פעילות הייצור‬
‫שלו באופן אחר‪ ,‬לא כעבודה‪ ,‬הרי נפתח לו פתח אמיתי לשחרור מן הסטיכיה‪,‬‬
‫כלומר להפיכת היחסים החברתיים ליצירה חופשית שלו עצמו‪.‬‬
‫בשורות הבאות נדון בהתפתחותם של שלושה יחסים חברתיים‪ ,‬שהיסודות‬
‫התיאורטיים בנוגע להתפתחותם הונחו בכתבים המוקדמים‪ :‬הקניין הפרטי‬
‫(הניצול)‪ ,‬חלוקת העבודה והמדינה‪ .‬המדינה הנה בעצם חיבור של שני היחסים‬
‫הראשונים‪ .‬בהקשר זה נדון גם בהתפתחות ההיסטורית של הניגוד בין אינטרס‬
‫פרטי לאינטרס כללי המאפיין את החברה המדינית‪ ,‬חברה המאורגנת ומנוהלת‬
‫על ידי מוסדות פוליטיים‪.‬‬

‫התפתחות הקניין הפרטי וחלוקת העבודה‬

‫קניין פרטי וניצול‬

‫בכתבי יד כלכליים–פילוסופיים‪ ,‬בהאידיאולוגיה הגרמנית ובהקפיטל‬

‫משתמש מרקס במושג "קניין פרטי" במשמעות החורגת הרבה מעבר‬
‫למשמעות המקובלת של מושג זה‪ .‬הקניין הפרטי הוא לגביו יחס הניצול‪,‬‬
‫השימוש בזולת כאמצעי לתכלית‪ .‬הבעלות על אמצעי הייצור המוציאה את‬
‫הזולת תכליתה האמיתית היא ניצולו של הזולת‪ :‬אינך יכול לנצל את הזולת‪,‬‬
‫אלא אם כן הרחקת או נישלת אותו תחילה‪ ,‬באורח אפקטיבי‪ ,‬מהבעלות על‬

‫‪22‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫אמצעי הייצור והפכת אותם לנכס בלעדי שלך‪ .‬הבעלות הפרטית על אמצעי‬
‫הייצור אינה אפוא אלא אמצעי לניצולו של הזולת‪ .‬על רקע זה מתבהרות‬
‫אמירות שונות של מרקס‪ ,‬כגון‪" :‬הקניין הפרטי [‪ ]...‬כולל את שתי ההתייחסויות‬
‫‪ -‬את התייחסותו של הפועל לעבודה ולמוצר עבודתו ולמי–שאינו–פועל ואת‬
‫התייחסותו של מי–שאינו–פועל אל הפועל ואל מוצר עבודתו";‪" 20‬עבדות‬
‫סמויה זו‪ ,‬שבמשפחה היא עדיין בלתי מפותחת למדי‪ ,‬היא הקניין הראשון‬
‫המתאים עם זאת לחלוטין להגדרתם של הכלכלנים המודרניים‪ ,‬שלפיה הקניין‬
‫הוא סמכות לגבי כוח עבודה זר";‪" 21‬הקפיטל הוא אפוא השליטה בעבודה‬
‫ובתוצריה‪ .‬הקפיטליסט הנו בעל שליטה זו לא בגין תכונותיו האישיות‪ ,‬אלא‬
‫משום שהוא בעלים של קפיטל"‪ 22.‬הקניין הפרטי אינו אפוא רק יחס בין האדם‬
‫לדברים אלא יחס בין בני אדם ‪ -‬יחס חברתי; וזהו יחס הניצול‪.‬‬
‫ניתן למצוא בכתביו המוקדמים של מרקס הסברים אחדים להתפתחות‬
‫יחס הניצול בצורתו כקניין פרטי‪ .‬בכולם בולטת בכורת העבודה‪ :‬העבודה היא‬
‫סיבתו של הקניין הפרטי ולא להפך‪ .‬בכתבי יד כלכליים–פילוסופיים‪ ,‬בשעה‬
‫שעוד כינה את פעילות הייצור האינסטרומנטלית "עבודה מנוכרת"‪ ,‬מרקס‬
‫אומר בהקשר זה‪" :‬אמנם הסקנו את מושג העבודה המנוכרת (החיים המנוכרים)‪,‬‬
‫ביוצאנו מתוך הכלכלה המדינית‪ ,‬כתוצאה של תנועת הקניין הפרטי‪ .‬אולם‬
‫מניתוחו של מושג זה מתברר כי אף על פי שהקניין הפרטי מופיע כסיבתה‬
‫של העבודה המנוכרת‪ ,‬כמקורה‪ ,‬הריהו הרבה יותר תוצאה של זו" [ההדגשות‬
‫במקור]‪ 23.‬ובהמשפחה הקדושה מרקס ממשיך וגוער באנשי הכלכלה המדינית‪:‬‬
‫"כל פיתוחיה של הכלכלה המדינית מחזיקים בקניין הפרטי כהנחה מוקדמת‪.‬‬
‫הנחת יסוד מוקדמת זו תקפה בשבילם כעובדה שאין לערער עליה‪ ,‬עובדה‬
‫שאינה כפופה לבחינה נוספת" [ההדגשה במקור]‪ 24.‬אולם התפתחותו של הקניין‬
‫הפרטי היא תוצאה בלתי מבוקשת של העבודה‪ ,‬או של "העבודה המנוכרת"‪,‬‬
‫כפי שכינה מרקס תחילה את פעילות הייצור האינסטרומנטלית‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬אין הקניין הפרטי מהותו של הניצול‪ ,‬אף שהוא היבט רווח‬
‫שלו‪ .‬מהותו של הניצול היא השימוש בזולת כאמצעי לתכלית‪ .‬בתורת מרקס‪,‬‬
‫כפי שהתפתחה בהמשך דרכו‪ ,‬יש גם מקום לניצול שאינו מבוסס על קניין‬
‫פרטי‪ ,‬אלא דווקא על שלילתו ‪ -‬זהו אופן הייצור האסיאתי‪ ,‬או הדספוטיזם‬
‫האוריינטלי‪ .‬אופן ייצור זה‪ ,‬שלא נוכל להרחיב עליו את הדיבור במסגרת זו‪,‬‬
‫התפתח בעת העתיקה בארצות נהרות‪ ,‬ממצרים דרך מסופוטמיה‪ ,‬פרס והרמה‬
‫האיראנית בכללה (לרבות מערב אפגניסטן ומערב פקיסטן)‪ ,‬מרכז אסיה (צפון‬
‫אפגניסטן‪ ,‬טורקמניסטן‪ ,‬אוזבקיסטן ודרום קזחסטן)‪ ,‬צפון תת–היבשת ההודית‬

‫‪23‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫וצפון–מערבה (מזרח פקיסטן) ועד סין‪ .‬מדובר בארצות צחיחות או בארצות‬

‫שמשקעיהן מתרכזים בעונות שנה מסוימות‪ ,‬והן נחצות על ידי נהר או נהרות‬
‫גדולים‪ .‬משקן מבוסס על מפעלי השקאה גדולים המאפשרים קיומו של משק‬
‫חקלאי במשך השנה כולה‪ ,‬ואינם אפשריים אלא על ידי ניהול מרכזי של הנהר‬
‫או הנהרות‪ .‬בארצות אלו ניהל השלטון המרכזי‪ ,‬המדינה‪ ,‬את הנהר או הנהרות‬
‫(ניהול המכונה "משק הידראולי") כמפעל כלל–ארצי על ידי צמצום ואף ביטול‬
‫הקניין הפרטי‪ .‬ניהולו המרכזי של הנהר אינו יכול להיעשות אלא על ידי ביטול‬
‫זכויות ועוצמה של קניין פרטי לאורך הנהר‪ .‬על יסוד ביטול זה של הקניין‬
‫הפרטי אף הפך השלטון המרכזי‪ ,‬מכוח עמדת הפיקוד המרכזית שלו‪ ,‬למנצלּה‬
‫של האוכלוסייה החקלאית‪ .‬ה"אצולה" בארצות אלו לא הייתה אלא הפקידות‬
‫המנהלית והצבאית הגבוהה‪ .‬אופן ייצור זה התפשט מעבר לארצות נהרות אלו‬
‫על ידי כובשים שאימצו את יחס המדינה–קניין (מדינה שאינה מאפשרת את‬
‫קיומו או התפתחותו של קניין פרטי) של אופן ייצור זה והחילו אותו בארצות‬
‫כיבושיהם שמעבר לארץ הנהר‪.‬‬
‫ניתן למצוא בכתבי מרקס המוקדמים לפחות שלושה תיאורים של התפתחות‬
‫יחס הניצול בצורתו כקניין פרטי‪ .‬התפתחות זו היא תוצאה בלתי מבוקשת של‬
‫העבודה‪ ,‬או של "העבודה המנוכרת"‪ ,‬כפי שכינה מרקס תחילה את פעילות‬
‫הייצור האינסטרומנטלית‪ .‬ניתן לראות שלושה תיאורים אלה כשלושה היבטים‬
‫של תיאור אחד‪ .‬בתיאור השלישי מתגלים יסודות משותפים בין האידיאולוגיה‬
‫הגרמנית לגרונדריסה‪.‬‬
‫פעילות הייצור האינסטרומנטלית אינה רק יחס עצמי‪ ,‬דהיינו שימוש‬
‫שעושה האדם בעצמו ‪ -‬בגופו וברוחו ‪ -‬כאמצעי לתכלית‪ ,‬אלא גם יחס אל‬
‫העולם החיצוני‪ .‬בפעילות זו תופס האדם את הטבע ונוהג בו כמכלול של‬
‫אמצעים‪ ,‬דהיינו ככלים וחומרים‪ ,‬להשגת התכלית הסופית‪ :‬המוצרים‬
‫המבוקשים‪ .‬אין הוא מתייחס אל הטבע כמקור לעונג בתהליך הייצור ‪ -‬למשל‪,‬‬
‫כמכלול של מושאים שהסובייקט נהנה מהם הנאה אסתטית בתהליך ייצור‬
‫בעל אופי אמנותי‪ .‬מרקס מדבר בהקשר זה על "היחס החיצוני לטבע" ועל‬
‫"התנכרותו של האדם לטבע"‪ 25.‬אולם בני אדם אחרים הם חלק מן הטבע‪ ,‬ועל‬
‫כן הם נתפסים כחלק מאותו מכלול של אמצעים‪ ,‬דהיינו כאמצעי לתכלית‪,‬‬
‫בעיקרו של דבר ככלֵי עבודה חיים‪ .‬באופן זה מתפתח הניצול כמציאות חברתית‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬הניצול הוא במהותו השימוש בזולת כאמצעי לתכלית‪ ,‬ושימוש זה הוא‬
‫תוצאה של היחס האינסטרומנטלי לטבע ‪ -‬יחס שהנו היבט של העבודה‪.‬‬
‫ההסבר השני מדגיש היבט גופני–נפשי מסוים של העבודה‪ .‬העבודה‪ ,‬פעילות‬

‫‪24‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הייצור האינסטרומנטלית‪ ,‬אינה רק ניכור עצמי‪ ,‬אלא אף שעבוד עצמי‪ .‬כאשר‬

‫האדם משתמש בגופו ובמחשבותיו כאמצעים‪ ,‬הריהו שולל מעצמו פעילות‬
‫חיים חופשית‪ ,‬ספונטנית‪ .‬כוחותיו הגופניים והמנטליים כפופים ככלֵי שרת‬
‫חסרי חשיבות משל עצמם להשגת התכלית‪ ,‬ועליהם לקבל את "תכתיביה"‬
‫מפאת היותה בעלת החשיבות העליונה‪ ,‬או אף היחידה‪ ,‬בתהליך הייצור‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ :‬האדם אינו רואה את פעילותו ואינו חווה אותה כהתפתחות עצמית‬
‫עשירה‪ .‬מרקס מבטא נקודה זו באומרו שכאשר האדם עובד‪ ,‬הריהו הופך את‬
‫‪26‬‬
‫"פעילות החיים" שלו‪ ,‬את "החיים היצרניים" שלו‪ ,‬ל"אמצעי לקיומו הפיזי"‪.‬‬
‫ככל שהעבודה מתארכת או הופכת אינטנסיבית יותר בעקבות התרבותם של‬
‫הצרכים‪ ,‬כן גדל השעבוד העצמי‪ .‬עניין זה מוצא ביטוי בהקפיטל‪:‬‬
‫העבודה היא קודם כול תהליך שבין האדם והטבע; בתהליך זה מתווך האדם‬
‫במעשהו שלו את חילוף החומרים בינו ובין הטבע‪ ,‬מסדירו ומפקח עליו‪.‬‬
‫הוא עצמו מופיע ככוח טבע לעומת חומר הטבע‪ .‬הוא מניע את כוחות הטבע‬
‫השייכים לגופו‪ ,‬קרי זרועותיו ורגליו‪ ,‬מוחו וידו‪ ,‬כדי לנכס לעצמו את חומר‬
‫הטבע בצורה המתאימה לחייו שלו [‪ ]...‬ולא זו בלבד שגורם הוא לידי שינוי‬
‫צורתו של הטבעי; מגשים הוא בטבעי זה גם את תכליתו הידועה לו‪ ,‬הקובעת‬
‫את אופן עשייתו בגזירת חוק‪ ,‬ועליו לכוף את רצונו בפניה‪ ,‬וכפיפות זו אינה‬
‫מעשה בודד בלבד‪ .‬בצד יגיעת איבריו הפועלים דרוש לכל משך העבודה‬
‫הרצון התכליתי‪ ,‬זה שמתבטא כשימת לב; ואותה שימת לב דרושה במידה‬
‫יתרה ככל שעצם תוכנה של העבודה ואופן ביצועה עשויים פחות למשוך את‬
‫לבו של האיש העובד‪ ,‬דהיינו ככל שפוחתת הנאתו בעבודה כמשחק כוחותיו‬
‫‪27‬‬
‫הוא‪ ,‬הגופניים והרוחניים [ההדגשות הוספו]‪.‬‬

‫בני האדם מבקשים על כן דרכים להשתחרר משעבוד זה ולהטילו על‬

‫זולתם‪ .‬אנו יכולים לומר כי יש בו באדם דחף פנימי להשתחרר מן הפעילות‬
‫האינסטרומנטלית‪ ,‬או‪ ,‬אם פעילות זו נראית בלתי נמנעת‪ ,‬כמו בספרה‬
‫הכלכלית‪ ,‬להטיל על זולתו אותם היבטים של פעילות זו שבהם "אין הוא חש‬
‫עצמו בטוב‪ ,‬אלא מרגיש בלתי מאושר"‪ .‬בני אדם אחרים‪ ,‬או פעילותם‪ ,‬ולא‬
‫אנוכי או פעילותי‪ ,‬ראוי שיהיו נתונים לכאב ולסבל; בני אדם אחרים‪ ,‬ולא‬
‫אני עצמי‪ ,‬צריך שיהוו מכשירים שנועדו לשימוש מאומץ וקשה‪ .‬ויחס זה הוא‬
‫הדדי כאשר הפעילות היא אינסטרומנטלית‪ .‬בדרך זו צומח הניצול‪ .‬בכתבי יד‬
‫כלכליים–פילוסופיים מרקס מנסח זאת בדרכים אחדות‪:‬‬
‫אם ניצב האדם מול עצמו‪ ,‬הרי גם הזולת ניצב מולו‪ .‬מה שנכון לגבי יחסו של‬
‫האדם אל עבודתו‪ ,‬אל תוצר עבודתו ואל עצמו‪ ,‬נכון אף לגבי יחסו של האדם‬

‫‪25‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫לזולתו‪ ,‬כמו לגבי עבודתו ומושא עבודתו של הזולת [‪ ]...‬ניכורו של האדם‪,‬‬

‫ובכלל כל יחס שבו מתייחס האדם לעצמו‪ ,‬מתממש ומתבטא בראש ובראשונה‬
‫ביחס שבו הוא מצוי אל זולתו‪ .‬בהתאם לכך מתייחס כל אדם בעבודה המנוכרת‬
‫אל האנשים האחרים לפי קנה המידה והיחס שבהם הוא עצמו מצוי בתור עובד‬
‫‪28‬‬
‫[ההדגשה במקור]‪.‬‬

‫מרקס אומר עוד‪ ,‬בדברים שניתן להחילם על שני ההסברים‪ ,‬כי כאשר בני אדם‬
‫אחרים מבקשים להשתמש בי כאמצעי לתכלית‪ ,‬הריהם מוצאים לפניהם‪ ,‬מפאת‬
‫היותי מורגל להתייחס לעצמי כאל אמצעי בפעילות הייצור שלי‪ ,‬מכשיר מוכן‬
‫ומזומן לשימושם‪ .‬במילים אחרות‪ :‬אין הם צריכים להפוך למכשיר לשימושם‬
‫אדם שפעילותו היא תכלית לעצמה‪ ,‬אלא אדם שפעילותו היא במהותה אמצעי;‬
‫כל שעליהם לעשות הוא להוציא מכשיר זה מידיי שלי‪ ,‬משליטתי‪ ,‬ולהפעילו‬
‫למטרתם שלהם‪ .‬צורתה האינסטרומנטלית של פעילותי מקלה אפוא את‬
‫השימוש בה על ידי זולתי‪.‬‬
‫מרקס מדגיש כי בשחררי את עצמי מן השעבוד העצמי‪ ,‬שהנו היבט‬
‫גופני–נפשי של העבודה‪ ,‬ובהטילי את השעבוד על זולתי‪ ,‬אין אני משתחרר‬
‫מן הניכור‪ .‬פעילותי‪ ,‬כלומר הניצול‪" ,‬פעילות הקניין הפרטי"‪ ,‬היא פעילות‬
‫אינסטרומנטלית‪ ,‬אמצעי לתכלית‪ .‬תכליתה של פעילות זו היא המוצר הסופי‬
‫של תהליך הייצור (באופני הייצור הטרום–קפיטליסטיים) או הרווח הכספי‬
‫(באופן הייצור הקפיטליסטי)‪ .‬ככזאת היא פעילות מנוכרת‪ .‬הניכור אינו זהה‬
‫עם סבל גופני ונפשי‪ ,‬אף כי סבל ומצוקה יכולים להוות צד שלו ולהשפיע‬
‫על התפתחותו ‪ -‬אולם אין הם תכונות מכוננות שלו‪ .‬מרקס מתייחס לכך‬
‫בהמשפחה הקדושה‪:‬‬
‫מעמד בעלי הקניין ומעמד הפרולטריון מציגים אותה התנכרות עצמית‬
‫אנושית‪ .‬אולם המעמד הראשון חש עצמו בטוב ונהנה מתחושה של אישור‬
‫עצמי‪ ,‬מכיר את הניכור בתור עוצמתו שלו וזוכה בו במראית עין של קיום‬
‫עצמי‪ .‬המעמד השני חש עצמו חֵָרב בניכור‪ ,‬רואה בו נכוחה את חוסר האונים‬
‫‪29‬‬
‫שלו ואת ממשות קיומו הבלתי אנושי [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫בדברים שניתן לראות בהם סיכום של שתי התפיסות ביחס למקור הניצול אומר‬
‫מרקס‪:‬‬
‫הקניין הפרטי הוא אפוא התוצר‪ ,‬התוצאה‪ ,‬המסקנה ההכרחית של העבודה‬
‫המנוכרת‪ ,‬של יחסו החיצוני של העובד לטבע ולעצמו [‪ ]...‬כל השעבוד האנושי‬
‫מקופל ביחסו של העובד לייצור וכל יחסי השעבוד אינם אלא שינוי צורה‬
‫‪30‬‬
‫ומסקנות של יחס זה [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫‪26‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫אנו פונים עתה להסבר השלישי‪.‬‬

‫הקריטריון העיקרי של העבודה‪ ,‬כמו של כל פעילות אינסטרומנטלית‪ ,‬הוא‬
‫היעילות‪ .‬פירוש הדבר שיש לייצר או להשיג את המוצרים המבוקשים בזמן‬
‫ובמשאבים המעטים ביותר האפשריים‪ .‬ברי כי אם גדלה הדרישה למוצרים‬
‫מסוימים‪ ,‬בלי שחל שינוי מהותי ברמה הטכנולוגית‪ ,‬תהא הגדלתם הכמותית‬
‫של אמצעי הייצור הקיימים בלתי נמנעת‪ .‬עם גידולה של הקהילה והתרבותם‬
‫של הצרכים גדל מספרם ומגוונם של המוצרים שיש לייצרם‪ .‬בהיותם מונעים‬
‫על ידי ההכרח החדש‪ ,‬בני האדם מחפשים אחר אמצעי ייצור חדשים‪ ,‬אם על ידי‬
‫הרחבת אמצעי ייצור קיימים ‪ -‬השגת קרקע חדשה‪ ,‬זירת ציד נוספת וכדומה‬
‫‪ -‬ואם על ידי המצאת טכניקות ומכשירי ייצור חדשים‪ .‬אחת הדרכים הרווחות‬
‫ביותר היא כיבושה של קרקע חדשה על ידי הקהילה‪ .‬מרקס מתאר בהקשר זה‬
‫את המלחמה כ"עבודה הקהילתית הגדולה"‪ .‬ככזאת היא מכוונת להשגת אמצעי‬
‫ייצור חדשים‪ ,‬אדמה חדשה וכדומה‪ ,‬או להגנת אמצעי ייצור קיימים‪ .‬ההגדלה‬
‫האפקטיבית ביותר של אמצעי הייצור היא כיבוש קרקע מיושבת‪ ,‬דהיינו קרקע‬
‫המעובדת על ידי תושביה המקוריים‪ .‬הכובשים מתייחסים אל בני אנוש אלה‬
‫כאל "ספח אורגני של הקרקע"‪ ,‬כלומר כאל "תנאים טבעיים" של פעילות‬
‫הייצור שלהם‪ ,‬כמו העץ או הבקר‪ .‬צורתו הראשונה של הקניין הפרטי‪ ,‬קרי‬
‫הניצול בצורתו כבעלות על אמצעי ייצור המוציאה בני אדם אחרים‪ ,‬היא קניין‬
‫קרקעי‪ :‬עבדות או פיאודליזם‪ .‬יש להוסיף שהמנצלים האינדיווידואליים רואים‬
‫את עצמם כאיברים של הקהילה העליונה‪ ,‬השבט או המדינה‪ ,‬והקניין הפרטי‬
‫האינדיווידואלי‪ ,‬הניצול האינדיווידואלי‪ ,‬מתֻוָוך על ידי הקניין הקהילתי העליון‬
‫וכפוף לו‪ ,‬קניין שמרקס מגדירו באופן בלתי שגרתי כ"קניין פרטי קהילתי"‪.‬‬
‫בהגדרה זו הוא מבקש לומר שהקהילה היא המנצל העליון‪ ,‬דהיינו מנצלה של‬
‫קהילה אחרת‪ .‬הניצול האינדיווידואלי נתפס ומוצא לפועל כגילוי משני של‬
‫פעילות הניצול הקהילתית‪ 31.‬עליונות זאת של הקהילה עתידה להימשך לתוך‬
‫העת העתיקה של עידן הציביליזציה ולהתבטא‪ ,‬כמו ביוון וברומי‪ ,‬בעליונותה‬
‫הפורמלית של המדינה באחדות שבין מדינה לכלכלה בעת העתיקה (ראו על‬
‫כך בהמשך)‪.‬‬
‫פרשנים הגורסים שלפי תורת מרקס הניצול‪ ,‬קרי פילוג החברה למעמדות ‪-‬‬
‫הנידון בכתבים המוקדמים כ"קניין פרטי" ‪ -‬הוא מקור פעילות הייצור המנוכרת‪,‬‬
‫הופכים את עמדתו המקורית של מרקס על פיה‪ 32.‬הניצול מצדו אמנם מחמיר‬
‫את ניכורה של הפעילות‪ ,‬את אופייה האינסטרומנטלי‪ ,‬אך אין הוא מקורו של‬
‫הניכור‪ .‬הכתבים המוקדמים מאפשרים לבסס את בכורת העבודה בתורת מרקס‬

‫‪27‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫ולבטל את בכורת הקניין הפרטי כפירוש של תורתו‪.‬‬

‫נטילת חזקה על אמצעי ייצור תוך מניעת זיקה בעלותית של הזולת על‬
‫אמצעים אלה טומנת בחובה מגמה של ניצול‪ ,‬אפילו אם אינה מתגלגלת באורח‬
‫מידי לשימוש הישיר בזולת‪ .‬עניין זה בא לידי ביטוי בדרך התפתחותה של‬
‫חלוקת העבודה החברתית‪ ,‬שנדון בה בשורות הבאות‪ .‬בדברו על הניגוד בין‬
‫כפר לעיר כאופן מסוים של התפתחות הקניין פרטי‪ ,‬דהיינו כהתפלגות הקניין‬
‫הפרטי לקניין קרקעי ולקפיטל (הון) שאינו תלוי במישרין בקרקע‪ ,‬משמע‬
‫כהיווצרות אופני ניצול שונים בכפר ובעיר‪ ,‬אומר מרקס משפט שמגולמת בו‬
‫הן תפיסת ההיסטוריה שלו‪ ,‬קרי בכורת העבודה‪ ,‬והן התפיסה שהקניין הפרטי‬
‫הוא תוצאה בלתי מבוקשת של העבודה‪ ,‬העתידה להתקיים כל עוד תתקיים‬
‫צורת העבודה של פעילות הייצור‪:‬‬
‫העבודה היא כאן שוב הדבר העיקרי‪ ,‬העוצמה השוררת ביחידים (‪die Macht‬‬
‫‪ ,)über die Individuen‬וכל עוד זו קיימת‪ ,‬מוכרח הקניין הפרטי להתקיים‬
‫‪33‬‬
‫[ההדגשה במקור]‪.‬‬

‫חברת עבודה היא אפוא חברה של ניצול‪ .‬או‪ ,‬במילים אחרות‪ :‬העבודה‪ ,‬בהיותה‬
‫יחס אינסטרומנטלי לסביבה‪ ,‬טומנת בחובה יחס אינסטרומנטלי לזולת‪.‬‬
‫לענייננו חשובה המסקנה כי העבודה יוצרת‪ ,‬כתוצאתה הבלתי מבוקשת‬
‫שלה‪ ,‬בתהליך דמוי טבע‪ ,‬את יחס הניצול (המזוהה עם יחס הקניין הפרטי‬
‫בכתבים המוקדמים)‪ ,‬יחס שמשמעותו היא כי בני האדם שרויים בניגוד הדדי‪,‬‬
‫בנטייה לניצול זולתם או בניצול פעיל שלו‪ .‬התפתחותו של יחס הקניין הפרטי‬
‫היא אפוא שבירתה של האחדות המקורית של חברת האדם והיווצרותו של‬
‫אנטגוניזם‪ ,‬אם בין משפחות ואם בין יחידים‪ ,‬שהולך ומחריף ככל שיחס הקניין‬
‫הפרטי הולך ומתגבש‪ 34.‬באומרנו כי יחס הקניין הפרטי הוא היחס הרווח‬
‫בחברת האדם‪ ,‬הרינו אומרים כי בני האדם ניצבים זה מול זה כבעלי אינטרסים‬
‫פרטיים‪ ,‬איש איש והיתרון או הרווח הפרטי שלו שאיננו מתיישב עם זה של‬
‫זולתו‪ ,‬ומבקשים לנצל את זולתם או מנצלים אותו בפועל‪ .‬בהתנהגותם זאת‬
‫הם פועלים בתוך יחסים‪ ,‬וליתר דיוק כאיברים של יחסים‪ ,‬שנוצרו שלא בכוונת‬
‫מכוון ושהנם לגביהם עובדת טבע חברתית‪.‬‬
‫בכלכלה כבר ניתן ביטוי לכך שיחסי הניצול העיקריים נקבעים בכללו של‬
‫דבר על ידי הייצור באופן בלתי תלוי ברצונם של היחידים‪ ,‬והיחידים הבודדים‬
‫מוצאים אותם לפניהם כמוגמרים‪ .‬לתורת התועלתנות לא נותר שום תחום של‬
‫ספקולציה למעט עמדתם של היחידים כלפי יחסים גדולים אלה‪ ,‬דהיינו ניצולו‬

‫‪28‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הפרטי של עולם [של ניצול] הקיים כבר ועומד על ידי היחידים הבודדים‬
‫‪35‬‬
‫[ההדגשות הוספו]‪.‬‬

‫מרקס מבקש לומר כי האדם מנצל את זולתו במודע‪ ,‬אולם יחס הניצול שהוא‬
‫פועל כחלק ממנו ‪ -‬יחס שהוא מנצלו באופן פרטי‪ ,‬כניסוחו הלא מוצלח של‬
‫מרקס ‪ -‬קיים לגביו כתופעת טבע שלמה‪ ,‬כעובדת טבע מוגמרת‪ ,‬שאין הוא‬
‫יודע את מקורה‪ ,‬אך הוא פועל במסגרתה‪.‬‬

‫התפתחות יחס הקניין הפרטי ‪ -‬היהפכותם של הקניינים והתוצרים‬

‫לסובייקטים‬

‫תוך התגבשותו של יחס הניצול הופכים קנייניהם ותוצריהם של בני האדם‬

‫לישויות השולטות בהם ומכתיבות להם התייחסות לזולת כאמצעי לתכלית‪,‬‬
‫דהיינו ‪ -‬דהומניזציה שלהם עצמם‪ .‬חל כאן היפוך תפקידים‪ :‬הקניינים הופכים‬
‫לאדוניהם של בעליהם ביחס הניצול ‪ -‬לאדוניהם של המנצלים והמנוצלים ביחס‬
‫חברתי זה‪ .‬אם תחילה שימש הקניין אמצעי ביחס הניצול‪ ,‬הרי עם התפתחות‬
‫היחס הוא הופך לסובייקט‪ ,‬בעוד בעליו הופך לאמצעי בידו‪.‬‬
‫בחיבורו לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪ ,‬שבו טרם גילה את‬
‫העבודה כמקור הסטיכיה‪ ,‬אף כי היה ער לסטיכיה ותיאר צדדים שונים שלה‪,‬‬
‫מרקס עומד על היהפכות זו של הקניין הפרטי למעין סובייקט‪ .‬כך הוא אומר‪,‬‬
‫בדיונו בזכותו של הבן הבכור לרשת את הקניין הקרקעי הבלתי סחיר ‪ -‬זכות‬
‫שהגל מבקש לעגנה בחוקתה של המדינה האידיאלית שלו ‪ -‬כי היא אופן‬
‫מסוים של השתלטות הקניין הפרטי על בעליו‪:‬‬
‫כבר הדגשנו כיצד נגדעו עצביו החברתיים של הקניין הפרטי על ידי "אי–‬
‫סחירותה" של החזקה הקרקעית (‪ .)Grundbesitz‬הקניין הפרטי (החזקה‬
‫הקרקעית) נקבע נגד רצונו השרירותי העצמי של בעל החזקה בכך שהספרה‬
‫של הרצון השרירותי שלו הפכה מספרה אנושית כללית לשרירותו המיוחדת‬
‫של הקניין הפרטי ‪ -‬בכך שהקניין הפרטי נעשה לסובייקט של הרצון; הרצון‬
‫אינו עוד אלא תכונה (‪ )Prädikat‬גרידא של הקניין הפרטי‪ .‬הקניין הפרטי אינו‬
‫שוב מושא מסוים של הרצון השרירותי‪ ,‬אלא הרצון השרירותי הוא התכונה‬
‫המוגדרת של הקניין הפרטי [‪ ]...‬הקניין אינו קיים עוד ככל ש"אני מטביע‬
‫בו את רצוני"‪ ,‬אלא רצוני קיים כאן ככל ש"הוא טבוע בקניין" [כתכונה או‬
‫גילוי שלו]‪ .‬הרצון שלי כאן איננו בעלים‪ ,‬אלא נתון לבעלות [הקניין הפרטי]‬
‫‪36‬‬
‫[ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫‪29‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫אין הדבר משתנה משהופך הקניין הפרטי לסחיר לגמרי‪ ,‬כאשר הקפיטליזם‬
‫משלים את התפתחותו‪ ,‬כלומר כאשר המשק הופך לשוק סחורות טוטלי‪,‬‬
‫שבו הבעלות הפרטית אינה עוד אלא‪ ,‬מבחינה מעשית ומשפטית‪ ,‬בעלות על‬
‫סחורות‪ .‬בעליו של הקניין הפרטי‪ ,‬למשל בתחום הייצור‪ ,‬פועל על פי "דרישתו"‪,‬‬
‫"דחפו הפנימי"‪ ,‬של הונו לגדול בערכו‪ ,‬להשתערך‪ ,‬תוך ראיית כל דבר‪ ,‬לרבות‬
‫הזולת‪ ,‬כאמצעי להשגת תכלית זו‪ .‬הקניין הפרטי כופה עליו כאן יחס בלתי‬
‫הומני‪ ,‬בלתי אנושי‪ ,‬לזולת‪" :‬שכן כחולשה אנושית מופיעה כאן ההומניזציה‬
‫של הקניין הפרטי‪ ,‬הפיכתו לאנושי"‪ 37.‬ואין היפוך זה חל רק על בעל ההון‪.‬‬
‫כאשר הפועלים מתחרים זה בזה על מקום עבודה‪ ,‬כלומר על הזכות למכור את‬
‫הסחורה האחת שבבעלותם‪ ,‬כוח העבודה שלהם‪ ,‬לבעלי ההון‪ ,‬דהיינו לבעליהם‬
‫הפרטיים של אמצעים כלכליים־חברתיים‪ ,‬הרי הם פועלים לפי "דרישותיו" של‬
‫הקניין הפרטי שלהם ‪ -‬השגת שכר לבעליו; בתוך כך הם מתעלמים זה מצרכיו‬
‫של זה‪ ,‬מהיותם בני אדם בעלי צרכים אנושיים שונים‪ .‬התחשבותי בזולת‪,‬‬
‫משום שהוא זקוק לעבודה יותר ממני (הוא‪ ,‬למשל‪ ,‬בעל משפחה בעוד אני‬
‫רווק; הוא גָל במשפחה חסרת אמצעים‪ ,‬בעוד אני גדלתי במשפחה מבוססת‬
‫היכולה לתמוך בי)‪ ,‬נתפסת כחולשה אנושית שאין הקניין הפרטי רשאי לגלות‪.‬‬
‫משמע‪ ,‬בהתחרם על מקום עבודה נוהגים הפועלים כאמצעים בידי הקניין‬
‫היחיד שבידם‪ ,‬כוח העבודה שלהם‪ .‬הוא בעצם הסובייקט‪ ,‬בעוד הם אינם אלא‬
‫אמצעים בידו‪ .‬קהות החושים האנושית שלהם היא קהות החושים האנושית‬
‫שלו‪ .‬במילים אחרות‪ :‬קהות חושים זאת נכפית עליהם על ידי קניינם הפרטי‪,‬‬
‫כוח העבודה שלהם‪ ,‬שהפך לאדונם‪.‬‬
‫מרקס החזיק בתפיסה זו וגיבש אותה בכתבים מאוחרים‪ .‬בהקפיטל‪ ,‬חלק ג'‪,‬‬
‫הוא אומר‪ ,‬בדיון שעניינו הסטיכיה‪:‬‬
‫בהון–ֶרווח‪ ,‬או טוב יותר הון–ריבית‪ ,‬קרקע–רנטה קרקעית‪ ,‬עבודה–עבודה‬
‫שכירה ‪ -‬בשילוש כלכלי זה כהקשר של מרכיביו של הערך או של העושר‬
‫בכלל ושל מקורותיו‪ ,‬מושלמת המיסטיפיקציה של אופן הייצור הקפיטליסטי‪,‬‬
‫היהפכותם–לדברים (‪ )Verdinglichung‬של היחסים החברתיים [התגבשותם‬
‫לכדי ישויות ועוצמות בלתי אישיות‪ ,‬דמויות דברים]‪ ,‬התלכדותם של יחסי‬
‫הייצור החומריים עם היקבעותם ההיסטורית–חברתית‪ :‬עולם מכושף‪ ,‬מהופך‪,‬‬
‫הניצב על ראשו‪ ,‬שבו האדון קפיטל והגברת אדמה מהלכים כדמויות חברתיות‬
‫ובה בעת כדברים גרידא בעולם של רוחות ושדים‪ .‬לזכותה של הכלכלה‬
‫המדינית ייאמר שהיא התירה ופירקה את ההופעה הכוזבת וההונאה‪ ,‬את‬
‫התעצמאותם (‪ )Verselbständigung‬והתקרמותם (‪ )Verknöcherung‬זו של‬

‫‪30‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫היסודות החברתיים השונים של העושר זה כנגד זה‪ ,‬את הפרסוניפיקציה של‬

‫הדברים ואת היעשותם–לדברים (‪ )Versachlichung‬של יחסי הייצור‪ ,‬דהיינו‬
‫‪38‬‬
‫את הדת של חיי היומיום [ההדגשות הוספו]‪.‬‬

‫מצד אחד הופכים אפוא היחסים החברתיים לעוצמות בלתי אישיות‪ ,‬ל"דברים"‪,‬‬
‫כמו חוקי הטבע‪ ,‬האקלים וכדומה; מצד אחר‪ ,‬מרכיבים של יחסים אלה ‪ -‬הון‬
‫הייצור‪ ,‬הון הממון‪ ,‬ההון הקרקעי ‪ -‬הופכים לסובייקטים ("אדון קפיטל"‬
‫ו"גברת אדמה")‪ .‬היהפכותן של ישויות חברתיות לסובייקטים‪ ,‬הפרסוניפיקציה‬
‫שלהן‪ ,‬הנה השלמת ההיפוך ‪ -‬היעשותם של יצירי האדם לאדוניו‪ .‬מפאת‬
‫הדמיון לעולם הדת‪ ,‬שבו הופכים יצירי כפיו ורוחו של האדם לסובייקטים‬
‫(אלים) השולטים בחייו‪ ,‬מרקס מציג תופעה זו בעולם הכלכלי כ"דת של חיי‬
‫היומיום"‪ .‬בעל ההון ובעליו של כוח העבודה‪ ,‬הפועל השכיר‪ ,‬אינם בגדר‬
‫אמצעים של ההון ושל כוח העבודה‪ ,‬שהפכו לסובייקטים במנותק מהם‪ ,‬אלא‬
‫הם מהווים בעצמם את הפרסוניפיקציה של ההון ושל כוח העבודה שלהם‪,‬‬
‫כלומר תודעתם ורצונם מתפקדים כתודעתם ורצונם של ההון ושל כוח העבודה‬
‫שלהם הפועלים לפי ה"צרכים" וה"דרישות" שלהם‪ .‬הם אפוא בה בשעה הקניין‬
‫שהפך לסובייקט ובני האדם שהפכו לאמצעים בידי הקניין‪.‬‬
‫הפונקציות שמפעיל הקפיטליסט אינן אלא הפונקציות של הקפיטל‬
‫המופעלות עם תודעה ורצון [‪ ]...‬הקפיטליסט מתפקד רק כקפיטל מאונש‬
‫(‪ ,)personifiziertes Capital‬כקפיטל בתור אישיות (‪ ,)Person‬כשם שהפועל‬
‫מתפקד בתור העבודה המאונשת (‪ ]...[ )personifizierte Arbeit‬שלטונו של‬
‫הקפיטליסט בעובד הוא שלטונם של הדברים בבני האדם [‪[ ]...‬ההדגשות‬
‫‪39‬‬
‫במקור]‪.‬‬

‫דיון זה מגיע לאחד משיאיו בחלק א' של הקפיטל‪ ,‬בתת–הפרק "האופי‬

‫הפטישיסטי של הסחורה וסודו" שבפרק הראשון‪" ,‬הסחורה"‪ .‬החליפין‪,‬‬
‫המתפתחים ללא כל תוכנית חברתית‪ ,‬כתוצאה בלתי מבוקשת של העבודה‬
‫(וביתר פירוט כתוצאה של התפתחות חלוקת העבודה והקניין הפרטי‪ ,‬משמע‬
‫של עבודות הנעשות ללא קשר ביניהן)‪ ,‬הופכים‪ ,‬עם היהפכות ייצור הסחורות‪,‬‬
‫לצורתו העיקרית של הייצור‪ ,‬לעולם של סחורות השולט בבני האדם כעוצמת‬
‫טבע‪ .‬יכולים אנו להגדיר זאת כשלטונו של השוק על בני האדם‪ .‬ייצורם‬
‫ופעילותם של בני האדם כפופים לעולם זה‪ ,‬משועבדים לו‪ .‬בני האדם מייצרים‬
‫עבורו‪ ,‬כלומר עבור השוק‪ ,‬בהתאם ל"דרישותיו"‪ ,‬וכפופים לגחמותיו מבלי‬
‫להבינן (היצע וביקוש‪ ,‬עליית וירידת מחירים‪ ,‬משברים כלכליים)‪" :‬לגביהם‬

‫‪31‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫לובשת תנועתם החברתית צורה של תנועת דברים שלפיקוחה הם כפופים תחת‬

‫לפקח עליהם"‪ 40.‬אולם אין זו עוצמה גרידא של דברים‪ ,‬עוצמה חפצית‪ .‬עולם‬
‫הסחורות מתפתח והופך לעולמם של סובייקטים המקיימים ביניהם‪ ,‬כלשונו‬
‫של מרקס‪" ,‬יחסים חברתיים" (כך הסחורות מתחלפות זו בזו‪ ,‬מתחרות זו בזו‪,‬‬
‫רוכשות זו את זו וכדומה)‪ ,‬ובני האדם משועבדים ליחסים אלה‪ .‬ב"קטעים‬
‫מספרו של ג'יימס מיל 'יסודות הכלכלה המדינית'"‪ ,‬שבו טרם פותחה סוגיה זו‪,‬‬
‫מרקס מדבר במאמר מוסגר על "יחס השיח הפנימי‪ ,‬הסמוי‪ ,‬הקיים כשלעצמו‪,‬‬
‫של הסחורות‪ ,‬או כיחסים המעמדיים (‪[ )Standesverhältnis‬יחסי חשיבות וכוח]‬
‫‪41‬‬
‫בינן לבין עצמן"‪.‬‬
‫ציינו את היות ההון וכוח העבודה סובייקטים‪ ,‬אולם הללו הם סובייקטים‬
‫בעלי מעמד נמוך יותר (מרקס אינו נוקט לשון היררכית כה ברורה בהקשר זה)‬
‫הכפופים לסובייקטים העליונים ‪ -‬הסחורות‪ ,‬תוצרי תהליך הייצור‪ ,‬הסובבות‬
‫בשוק‪ .‬מדובר במעשי ידי אדם שהפכו לאדוניו‪ ,‬ממש כשם שחפצים דמויי אדם‬
‫ובעלי חיים שיוצר האדם הפרימיטיבי הופכים לאלילים‪ ,‬משמע לסובייקטים‬
‫עליונים‪ ,‬השולטים בו ומכוונים את חייו‪ ,‬תופעה המכונה במדעי החברה‬
‫פטישיזם (פטיש [צרפתית‪ - ]fétiche :‬חפץ‪ ,‬פסל של אליל‪ ,‬השולט בבני האדם‬
‫שיצרוהו כאדונם)‪ .‬מרקס מדבר בהקשר זה על האופי הפטישיסטי של הסחורות‪.‬‬
‫למעשה הסחורות הן הסובייקטים העליונים בהיפוך זה‪ ,‬שבו משתעבד האדם‬
‫למעשי ידיו‪ֵ ,‬אלֶיה של החברה האנושית בספרה הכלכלית‪ .‬נביא כאן את דבריו‬
‫הקלסיים של מרקס‪:‬‬
‫מכאן‪ ,‬שהמסתורי שבצורת הסחורות [של הדברים] הוא לפי פשוטו של דבר‬
‫בכך‪ :‬האופי החברתי אשר לעבודת בני האדם חוזר ונשקף להם על ידי צורה זו‬
‫כתכונות אובייקטיביות אשר לתוצרי העבודה גופם‪ ,‬כתכונות טבע חברתיות‬
‫של אותם עצמים‪ ,‬ולפיכך כיחס חברתי בין המושאים הקיים מחוץ ליצרנים‪.‬‬
‫עם היפוך דברים זה נהפכים תוצרי העבודה לסחורות‪ ,‬לדברים חושיים על–‬
‫חושיים‪ ,‬או לעצמים חברתיים [‪ ]...‬הרי כאן יחס פיזי בין עצמים פיזיים‪ ,‬ואילו‬
‫צורת הסחורה‪ ,‬וכן יחס הערך של תוצרי העבודה שבו היא מגדירה עצמה ‪ -‬אין‬
‫ביניהם ובין הטבע הפיזי ויחסי העצמים המתחייבים מכאן ולא כלום‪ .‬רק היחס‬
‫החברתי בין בני האדם עצמם הוא שהופך כאן לגביהם לצורה הפנטסטית‬
‫והמתעתעת של יחס בין חפצים‪ .‬כדי למצוא גזרה שווה‪ ,‬עלינו לחפש מפלט‬
‫בספרת הערפילין של העולם הדתי‪ .‬כאן דומים עלינו יצירי מוחו של האדם‬
‫כדמויות עצמאיות‪ ,‬מחוננות בחיים משלהן ומקיימות יחסים בינן לבין עצמן‬
‫ובינן לבין הבריות‪ .‬והוא הדין ‪ -‬ביצירי כפיו של האדם בעולם הסחורות‪.‬‬

‫‪32‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫לכך קורא אני ‪ -‬הפטישיזם הדבוק בתוצרי העבודה משהם מיוצרים בחזקת‬
‫‪42‬‬
‫סחורות‪ ,‬ומכאן שאין להפריד בינו ובין ייצור הסחורות [ההדגשות הוספו]‪.‬‬

‫ואף כאן‪ ,‬אף על פי שמרקס אינו מדגיש זאת‪ ,‬תודעתם של משווקי הסחורות‬
‫‪ -‬של היצרן במוכרו את תוצריו–סחורותיו לסוחר ושל הסוחר במוכרו את‬
‫הסחורות לסוחר אחר או לצרכן ‪ -‬היא שמתפקדת כתודעתן של הסחורות‬
‫שהפכו לסובייקטים‪ .‬הסטיכיה מתאפיינת אפוא לא רק בהיהפכותם של היחסים‬
‫החברתיים‪ ,‬שהתפתחו כתוצאות בלתי מבוקשות של העבודה‪ ,‬לעוצמות טבע‪,‬‬
‫ישויות טבע‪ ,‬חברתיות‪ ,‬היהפכות שמרקס מתארה כהיעשותם–לדברים ‪ -‬אלא‬
‫גם בהיהפכותם של מרכיבים שונים של יחסים אלו לסובייקטים וליחסים בין‬
‫סובייקטים‪ .‬המנצל והמנוצל‪ ,‬שניהם כפופים לשלטונם של קניינים שהפכו‬
‫לסובייקטים‪ .‬בחברה הקפיטליסטית כפופים הכול לקניינים‪ ,‬קרי הון וכוח‬
‫עבודה‪ ,‬שהפכו לסובייקטים; ובכול שולט השוק‪ ,‬עולם הסחורות שהפכו‬
‫לסובייקטים‪ .‬בעל ההון‪ ,‬הסבור שהוא אדם חופשי‪ ,‬כפוף אפוא לשלטונו של‬
‫הונו ולשלטונו של עולם הסחורות‪ ,‬משמע לשלטונם של קניינים ותוצרים‬
‫שהפכו לסובייקטים‪ .‬שליטו העליון הוא עולם הסחורות‪ ,‬השוק‪ ,‬כשם שהאלים‪,‬‬
‫או אלוהים‪ ,‬הם השליטים העליונים בספרה הדתית‪.‬‬

‫חלוקת העבודה‬

‫בד בבד עם יחס הקניין הפרטי הולכת ומתפתחת חלוקת העבודה החברתית‪.‬‬
‫במאמר שפרסם בראשית ‪ 1949‬בנויה ריינישה צייטונג (‪Neue Rheinische‬‬
‫‪ )Zeitung‬מרקס קושר במפורש את התהוותה לָעבודה‪ ,‬כלומר רואה בה תוצאה‬
‫בלתי מבוקשת של העבודה‪" :‬בעבודה נכנסים האנשים ליחסים מסוימים זה עם‬
‫‪43‬‬
‫זה‪ .‬מתרחשת חלוקת עבודה‪ ,‬שהנה רבת אנפין במידה רבה או מועטה [‪."]...‬‬
‫חלוקת העבודה החברתית הנה אפוא‪ ,‬ממש כמו יחס הקניין הפרטי‪ ,‬תוצאה‬
‫בלתי מבוקשת של העבודה‪ .‬בתיאור התפתחותה משתמש מרקס בכמה מקומות‬
‫בתיבה "דמוי–טבע" (‪ .)naturwüchsig‬בהאידיאולוגיה הגרמנית‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא‬
‫אומר ביחס אליה‪ ,‬כפי שראינו לעיל‪ ,‬כי היא מתפתחת ועומדת בנוקשותה כל‬
‫עוד הפעילות אינה מחולקת באופן חופשי אלא באורח דמוי טבע‪ .‬בהקפיטל‬
‫הוא אומר כי "חלוקת העבודה היא מנגנון לייצור‪ ,‬שצומח–מתפתח באופן דמוי‬
‫טבע (‪ ,)naturwüchsig‬ושחוטיו נרקמו‪ ,‬ואף נרקמים והולכים‪ ,‬מאחורי גבם של‬
‫יצרני הסחורות" [ההדגשות הוספו]‪ 44.‬חשוב כאן תיאורה של ההתפתחות דמוית‬

‫‪33‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הטבע כהתפתחות המתחוללת "מאחורי גבם" של היצרנים‪ ,‬משמע כהתפתחות‬

‫שאין הם מודעים לה‪ .‬הם מודעים‪ ,‬כמובן‪ ,‬לקיומם של הניצול‪ ,‬חלוקת העבודה‬
‫החברתית והמדינה כתופעות חברתיות‪ ,‬אך אין הם יודעים את מקורם ואת‬
‫אופן התפתחותם‪ ,‬ועל כן הם נתפסים בעיניהם כקבועים חברתיים‪ ,‬שבמסגרתם‬
‫מתנהלת פעילותם‪ .‬הסבריו של מרקס באשר לדרך התפתחותה המיוחדת של‬
‫חלוקת העבודה החברתית אינם מרובים‪.‬‬
‫הקריטריון המהותי של העבודה‪ ,‬כמו של כל פעילות אינסטרומנטלית‪ ,‬הוא‬
‫היעילות‪ .‬בני האדם שרויים אפוא בביקוש מתמיד אחר דרכים לייעול ייצורם‪,‬‬
‫ו"כל כוח ייצור חדש‪ ,‬ככל שאין הוא הרחבה כמותית גרידא של כוחות הייצור‬
‫הידועים עד כה (למשל עיבודן של קרקעות חדשות)‪ ,‬גורר אחריו התפתחות‬
‫חדשה של חלוקת העבודה"‪ 45.‬דחיפה–דחיקה זו של בני האדם לחלוקה או‬
‫לחלוקה חדשה של העבודה בעקבות גילויו והנהגתו של אמצעי ייצור חדש‬
‫מתוארת בחיבורו של מרקס עבודה שכירה והון‪ ,‬שזכה לתפוצה רחבה כבר‬
‫במהלך חייו‪ .‬חיבור זה פורסם לראשונה בהמשכים באפריל–מאי ‪ 1849‬בנויה‬
‫ריינישה צייטונג‪ ,‬וביסודו מונחות הרצאות שנשא מרקס ב–‪ 1847‬בבריסל‪ .‬ניתן‬
‫אפוא לשייכו לכתבים המוקדמים‪ ,‬אף כי המחקר אינו נוהג לעשות כן‪ .‬מרקס‬
‫עושה שימוש במטפורה של ארגון צבאי ואומר‪:‬‬
‫עם המצאת מכשיר מלחמה חדש‪ ,‬הרובה היורה באבק שריפה‪ ,‬נשתנה בהכרח‬
‫כל הארגון הפנימי של הצבא‪ ,‬נשתנו היחסים אשר בתוכם מצטרפים הפרטים‬
‫‪46‬‬
‫לצבא ויכולים לפעול כצבא‪ ,‬נשתנה גם יחסם ההדדי של הצבאות השונים‪.‬‬

‫המצאת אמצעי ייצור חדש קודמת אפוא להתפתחות חדשה בחלוקת העבודה‪.‬‬
‫אין פירוש הדבר שבני האדם אינם משקיעים מאמצים בעיצוב חלוקת העבודה‬
‫החדשה‪ ,‬אולם כיוונה של חלוקת העבודה החדשה מוכתב על ידי אמצעי הייצור‬
‫החדש‪ ,‬שעל פיתוחו עמלו בני האדם מבלי לתת את דעתם על השלכותיו‬
‫בתחום ארגון העבודה; כמו כן‪ ,‬לעולם אין הם מעצבים באופן תוכניתי את‬
‫חלוקת העבודה החברתית כמכלול שלם‪ ,‬ובהתאם לכך קובעים אֵילו אמצעים‬
‫יפותחו בכל תחום שנקבע מראש‪ .‬בדלות הפילוסופיה מרקס אומר בהקשר‬
‫זה כי "העבודה מתארגנת ומתחלקת באופן שונה‪ ,‬בהתאם למכשירי הייצור‬
‫העומדים לרשותה‪ .‬טחנת אבני הרחיים מניחה חלוקת עבודה אחרת מטחנת‬
‫הקיטור"‪ 47.‬ככלל‪ ,‬המצאת כוחות ייצור חדשים ("המצאה חשובה"‪ ,‬כלשונו‬
‫של מרקס) מביאה להסתעפותה של חלוקת העבודה‪ ,‬משמע התהליך ההיסטורי‬
‫הוא גידול מורכבותה של חלוקה העבודה‪ ,‬ודבר זה מצדו נותן דחיפה לפיתוחים‬

‫‪34‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫טכניים חדשים בתוך הענפים השונים‪ .‬שכלולים אלה הופכים‪ ,‬מרמה מסוימת‪,‬‬
‫ל"המצאה חשובה" שתוצאתה היא הסתעפות נוספת של חלוקת העבודה‪:‬‬
‫כל המצאה חשובה במכניקה תוצאתה היא חלוקה רבה יותר של העבודה‪,‬‬
‫וכל גידול בחלוקת העבודה גורר מצדו המצאות חדשות בטכניקה [‪ ]...‬למותר‬
‫לציין שהתקדמותה הגדולה של חלוקת העבודה באנגליה החלה לאחר המצאת‬
‫המכונות‪ .‬וכך‪ ,‬האורגים והטווים היו ברובם איכרים‪ ,‬שכמותם פוגשים עדיין‬
‫בארצות נחשלות‪ .‬המצאת המכונות הפרידה סופית בין תעשיית המנופקטורה‬
‫לתעשייה החקלאית‪ .‬האורג והטֹוו ֶה‪ ,‬שהיו בעבר מאוחדים במשפחה אחת‪,‬‬
‫‪48‬‬
‫הופרדו זה מזה על ידי המכונה [‪.]...‬‬

‫בנסיבות של התפתחותו והשתררותו הכללית של יחס הקניין הפרטי‪ ,‬קרי של‬

‫הנטייה לניצול הזולת או של ניצולו הישיר‪ ,‬הופכת חלוקת העבודה לאופן‬
‫מסוים‪ ,‬לגילוי מסוים‪ ,‬של יחס זה‪" :‬עם חלוקת העבודה [‪ ]...‬נתונה גם החלוקה‬
‫הבלתי שווה‪ ,‬מבחינה כמותית ואיכותית כאחת‪ ,‬של העבודה ופירותיה‪ ,‬דהיינו‬
‫הקניין" [ההדגשות במקור]‪ 49.‬וכן‪" :‬עם חלוקת העבודה נתונה האפשרות‪ ,‬ואף‬
‫המציאות ‪ -‬שהפעילות הרוחנית והחומרית‪ ,‬ההנאה והעבודה‪ ,‬הייצור והצריכה‬
‫ייפלו בחלקם של יחידים שונים" [ההדגשות במקור]‪ 50.‬חלוקת העבודה מסייעת‬
‫מצדה להתפתחות יחס הקניין הפרטי‪ ,‬בכך שהיא מעניקה לחלוקה הבלתי שווה‬
‫של הפעילות ‪ -‬שהיא ניצול עקיף‪ ,‬ככל שהנה חלוקה בלתי שווה גרידא של‬
‫העבודה ושל תוצריה‪ ,‬וניצול ישיר ככל שהיא שימוש ישיר בכוח העבודה‬
‫של הזולת ‪ -‬דמות פונקציונלית‪ ,‬צורה של חלוקת תפקודים הנתפסת כמבנה‬
‫הטבעי של החברה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מופיע המנצל בצורות מסוימות של שעבוד‬
‫כלכלי‪ ,‬לדוגמה בצורות מסוימות של עבדות‪ ,‬בדספוטיזם האסיאתי (אופן‬
‫הייצור האסיאתי) ובקפיטליזם‪ ,‬גם כמנהלו ומארגנו של הייצור‪ ,‬משמע כבעל‬
‫תפקיד בחלוקת העבודה‪ .‬בדברים שכתב בנויה ריינישה צייטונג מרקס מציין‬
‫את חלוקת העבודה והניצול כתופעות בלתי נפרדות וקושר את שתיהן לעבודה‪.‬‬
‫דרגת חלוקת העבודה תואמת תמיד אופן ניצול מסוים‪.‬‬
‫במצרים היו עבודה וחלוקת עבודה ‪ -‬וקסטות; ביוון וברומי היו עבודה וחלוקת‬
‫עבודה ‪ -‬ואנשים חופשיים ועבדים; בימי הביניים היו עבודה וחלוקת עבודה‬
‫‪ -‬ואדונים פיאודלים וצמיתים‪ ,‬גילדות ושדרות (‪ )Stände‬וכדומה‪ .‬בתקופתנו‬
‫שלנו יש עבודה וחלוקת עבודה ‪ -‬ומעמדות (‪ ,)Klassen‬שמהם האחד הוא‬
‫בעלים של כלל מכשירי הייצור ואמצעי המחיה‪ ,‬בעוד האחר חי רק כל עוד‬
‫הוא מוכר את עבודתו‪ ,‬והוא יכול למכור את עבודתו רק כל עוד מעמד נותני‬
‫‪51‬‬
‫העבודה מתעשר על ידי קניית העבודה [‪[ ]...‬ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫‪35‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫התפתחותם של כוחות הייצור ושל חלוקת העבודה (שניתן לראות בה הן כוח‬

‫ייצור והן יחס ייצור) יוצרת תשתית להתפתחותם של אופני ניצול חדשים‬
‫הדוחקים אופני ניצול ישנים שאינם מתאימים עוד להמשך התפתחותם של‬
‫כוחות הייצור‪:‬‬
‫היחסים החברתיים קשורים קשר הדוק עם כוחות הייצור‪ .‬עם רכישת כוחות‬
‫ייצור חדשים משנים בני האדם את אופן הייצור שלהם; ועם שינוי אופן הייצור‬
‫שלהם‪ ,‬אורח פרנסתם ‪ -‬משנים הם את כל יחסיהם החברתיים‪ .‬טחנת היד‬
‫מולידה חברה שיש בה אדונים פיאודלים‪ ,‬ואילו טחנת הקיטור ‪ -‬את חברת‬
‫‪52‬‬
‫הקפיטליסטים התעשיינים‪.‬‬

‫בדברים שאפשר לראות בהם סיכום לדיון זה מרקס שואל באופן רטורי‪" :‬האם‬
‫אין זה כך שהיחסים החברתיים‪ ,‬יחסי הקניין‪ ,‬מוחלפים תדיר על ידי אופן‬
‫‪53‬‬
‫העבודה ותנאי העבודה המשתנים באופן מתמיד?"‬

‫המדינה ‪ -‬התפתחותה ומאפייניה‬

‫חלוקת העבודה החברתית והקניין הפרטי כמקורות המדינה‬

‫כאמור‪ ,‬דיוניו של מרקס על המדינה בכתבים המוקדמים הם הדיונים המפורטים‬

‫ביותר בסוגיה זו ביצירתו כולה‪ .‬על כן נרחיב כאן את הדיון על תפיסת המדינה‬
‫שלו בהסתמך על הכתבים המוקדמים‪ .‬המדינה היא במהותה התלכדותם של‬
‫שני יחסים חברתיים ‪ -‬חלוקת העבודה החברתית והניצול (קניין פרטי)‪ .‬ביסודה‬
‫היא ניהול ענייני הכלל באמצעות מִנהל ‪ -‬ניהול שתכליתו קידום אינטרסים‬
‫כלליים בחברה של ניגודים כלכליים ומעמדיים‪ ,‬קרי מאבקים בין אינטרסים‬
‫פרטיים‪ ,‬שיסודם ביחס הקניין הפרטי ובחלוקת העבודה הלובשת צורה של‬
‫קניין פרטי‪ .‬השלטון הפוליטי הוא המְנהל את ענייני הכלל באמצעות המִנהל‪.‬‬
‫למעשה מורכבת המדינה משני דרגים שמקורם החברתי שונה‪ :‬הדרג הראשון‪,‬‬
‫המִנהל‪" ,‬מכונת הממשל" כהגדרה מאוחרת של מרקס‪ ,‬יסודו בחלוקת העבודה‬
‫החברתית; הדרג הפוליטי‪ ,‬שפעילותו מופיעה אמנם כתחום עיסוק שהנו חלק‬
‫מחלוקת העבודה החברתית‪ ,‬מקורו ביחס הניצול‪ ,‬וביתר הרחבה ‪ -‬במאבק על‬
‫חלוקת העושר החברתי‪ .‬נגדיר כאן דרג זה כמִמשל‪ .‬סתירותיה של המדינה‬
‫נובעות ממקורותיהם החברתיים השונים של שני הדרגים‪.‬‬
‫הופעת המדינה נקשרת על ידי מרקס להופעתו של אינטרס משותף הנבדל‬
‫מן האינטרסים הפרטיים‪ .‬לאור זאת ש"דרגות התפתחות שונות של חלוקת‬

‫‪36‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫העבודה הן בה בשעה צורות שונות של קניין"‪ 54,‬דהיינו גילויים שונים של‬

‫יחס הניצול‪ ,‬משמע של ניגודי אינטרסים‪ ,‬הרי משמעות הדבר גם יחס חדש אל‬
‫האינטרס המשותף‪ ,‬אובדן זיקתם של היחידים אליו כאינטרס ראשוני‪ ,‬מהותי‪,‬‬
‫שלהם‪ ,‬אף אם אין הוא הופך מיד לאינטרס נבדל או נפרד מהם‪.‬‬
‫וכן עם חלוקת העבודה נתונה גם הסתירה שבין האינטרס של היחידים‬
‫הבודדים או של המשפחות הבודדות לבין האינטרס המשותף של כל היחידים‬
‫הבאים במגע ומשא זה עם זה‪ .‬אינטרס משותף זה קיים לא רק בדימוי‪ ,‬בתור‬
‫ה"כלליות"‪ ,‬אלא הוא קיים תחילה במציאות כתלות הגומלין שבין היחידים‬
‫‪55‬‬
‫שהעבודה מחולקת ביניהם‪.‬‬

‫חלוקת העבודה‪ ,‬שהנה פיצול החברה לריבוי איברים‪ ,‬משמעותה ‪ -‬משום‬

‫שלמעשה הנה אופן מסוים של יחס הקניין הפרטי‪ ,‬דהיינו של ניצול הדדי ‪-‬‬
‫מציאות חברתית של יחידים בעלי אינטרסים פרטיים המתנגשים זה עם זה ועם‬
‫האינטרס המשותף‪ .‬האינטרס המשותף הנו תחילה מוחשי‪ ,‬כלומר היחידים‪,‬‬
‫החשים עדיין שייכות לאחדות האורגנית הראשונית ההולכת ומתרופפת‪,‬‬
‫רואים עצמם גם כמי שפועלים‪ ,‬או אמורים לפעול‪ ,‬למען תועלת משותפת‬
‫כלשהי‪ ,‬שיכולה אף להיות קיום תלות הגומלין עצמה‪ ,‬ייצורה תדיר מחדש‪,‬‬
‫ככל שתלות זו נתפסת כשלמות אורגנית כלשהי‪ .‬עם התפתחות האנטגוניזם‬
‫מאבד האינטרס המשותף כל מוחשיות‪ .‬אף על פי כן אינטרס זה הוא ממשי‪.‬‬
‫אינטרס זה הוא עתה קיומו של המכלול למרות ולמען האנטגוניזם‪ ,‬כלומר‬
‫יצירת חישוקים‪ ,‬בדמות סידורים משפטיים ופוליטיים‪ ,‬המאפשרים ליחידים‬
‫להמשיך ולפעול כבעלי אינטרסים פרטיים מנוגדים תוך כדי קיומה של שלמות‬
‫חברתית‪ ,‬שהנה תנאי לפעילותם זו‪ .‬האינטרס המשותף‪ ,‬שאינו מוחשי‪ ,‬נכפה‬
‫על היחידים כמשהו זר להם‪ .‬אינטרס משותף זה מכנה מרקס אינטרס "כללי"‬
‫(ול"כלליות" זו יש גם משמעות נוספת‪ ,‬כפי שנראה בהמשך)‪.‬‬
‫דווקא משום שהיחידים מבקשים רק את האינטרס הנבדל שלהם‪ ,‬שאינו‬
‫עולה בקנה אחד עם האינטרס המשותף שלהם ‪[ -‬דהיינו עם] הכלליות שהנה‬
‫צורתה האשלייתית של השותפות ‪ -‬יוטל עליהם זה האחרון בתור משהו‬
‫"זר"‪" ,‬בלתי תלוי" בהם‪ ,‬בתור משהו שאינו שוב אלא אינטרס "כללי" סגולי‬
‫ומיוחד; או שעליהם להתנהל בתוך פילוג זה‪ ,‬כמו בדמוקרטיה‪ .‬מאידך גיסא‪,‬‬
‫מאבקם המעשי של אינטרסים אלו‪ ,‬המנוגדים באמת באופן תמידי לאינטרסים‬
‫המשותפים והמשותפים לכאורה‪ ,‬מחייב את ההתערבות והריסון המעשיים על‬
‫‪56‬‬
‫ידי האינטרס ה"כללי" האשלייתי בתור מדינה [ההדגשה האחרונה הוספה]‪.‬‬

‫‪37‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫פעילות המדינה היא אפוא פעילות על פי האינטרס המשותף שהפך כללי‪.‬‬

‫מרקס מגדיר בשורות אלו את המדינה הגדרה דינמית‪ :‬התערבות וריסון על‬
‫פי האינטרס המשותף‪ .‬המדינה היא אפוא יחס חברתי ‪ -‬ניהול ענייני הכלל‬
‫שעיקרו‪ ,‬על פי שורות אלו‪ ,‬התערבות וריסון יחידים בעלי אינטרסים פרטיים‬
‫המנוגדים זה לזה ולאינטרס המשותף‪ .‬המדינה אינה אפוא מִנהלת האינטרס‬
‫הכללי בתור שכזאת‪ ,‬אלא אופן פעילותה של מנהלת זו; ובאשר כל פעילות‬
‫אנושית המופנית לבני אדם אחרים היא יחס חברתי‪ ,‬הרי שהמדינה היא יחס‬
‫חברתי‪ .‬ביטול המדינה הוא ביטול יחס חברתי זה בכללו‪ .‬ואותם הדברים תקפים‬
‫ביחס למושג "קניין פרטי"‪ .‬ביטול הקניין הפרטי הוא ביטול יחס הניצול ולא‬
‫רק ביטול הבעלות הפרטית על אמצעים כלכליים‪.‬‬
‫אנו נוהגים לעתים קרובות לכנות את מִנהלת ענייני הכלל לבדה "מדינה"‪,‬‬
‫וכך עושה בדרך כלל הפילוסופיה המדינית‪ .‬כאשר‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬האסכולה‬
‫הניאו–ליברלית בפילוסופיה המדינית מדברת על הקטנת המדינה‪ ,‬על צמצום‬
‫תפקידיה‪ ,‬כוונתה למדינה כמִנהלת ענייני הכלל‪ .‬ויש שהציבור בכללו‪ ,‬מבחינת‬
‫היותו כלול ביחס החברתי של ניהול ענייני הכלל באמצעות ממשל ומִנהל‪,‬‬
‫כלומר המכלול של מנהלים ומנוהלים‪ ,‬מבלי להבדיל בין הפרטים ומעמדם‬
‫השונה ביחס החברתי‪ ,‬הוא זה שאנו מציינים כ"מדינה"‪ .‬מכלול זה‪ ,‬כלומר‬
‫משמעותו הרווחת השנייה של המושג "מדינה"‪ ,‬נתפס בשני אופנים‪ :‬האחד‬
‫‪ -‬כאשר אנו מדברים על עצמנו כאזרחי מדינה; השני ‪ -‬בדוננו ובטפלנו‬
‫בעניינים שונים של חיינו‪ ,‬כגון חינוך‪ ,‬טיפוח התרבות הלאומית ושימור‬
‫הסביבה‪ ,‬כעניינים משותפים של ה"מדינה"‪ .‬לפי אופן התפיסה הראשון אין‬
‫אנו אלא אזרחים גרידא‪ ,‬יצורים אבסטרקטיים‪ ,‬יצורים משוללי כל ייחוד‪,‬‬
‫בעלי אינטרסים משותפים אבסטרקטיים‪ .‬לפי אופן התפיסה השני אנו מעין‬
‫קהילה‪ .‬משמעותו השנייה של המושג "מדינה" רווחת בתודעה העממית ויש‬
‫לה חשיבות‪ ,‬בעיקר באופן השני של תפיסתה‪ ,‬כפי שנראה בהמשך‪ ,‬לבניין‬
‫חברה חופשית‪ .‬מרקס מודע היטב לשתי משמעויות אלו של המדינה‪ ,‬והוא‬
‫קושרן להיות המדינה יחס חברתי הנתפס באופנים נבדלים ואף מנוגדים על ידי‬
‫בני האדם מתוך מעמדם השונה ביחס זה‪ .‬אופן התפיסה השני של משמעותה‬
‫השנייה של המדינה‪ ,‬שכלולה בו גם אידיאליזציה של המדינה‪ ,‬טומן בחובו‪,‬‬
‫מבחינה מושגית‪ ,‬את רעיון ביטול המדינה‪ .‬שני אופני תפיסה אלה מאפיינים‬
‫את הדמוקרטיה הפוליטית‪ ,‬היא הדמוקרטיה המודרנית‪ ,‬כפי שנראה בהמשך‪.‬‬
‫בדמוקרטיה זו חדל האינטרס המשותף להיתפס רק כדבר מה "זר"‪" ,‬כללי"‪.‬‬
‫מרקס מרמז על כך במובאה שלעיל‪ ,‬בדברו על הפילוג שבו חיים האנשים‬

‫‪38‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בדמוקרטיה (הפוליטית)‪ ,‬אך אינו מפתח את הדברים‪.‬‬

‫גם אם נראה לעתים כי מרקס מגדיר רק ממד אחד של המדינה‪ ,‬את מִנהלת‬
‫ענייני הכלל‪ ,‬כ"מדינה" הרי זה רק לפשטות הדיון‪ .‬מעולם לא התמצתה המדינה‬
‫אצל מרקס בממד זה‪ .‬כך נעשה אף אנחנו לעתים קרובות לשם פשטות הדיון‪,‬‬
‫אולם מִנהלת ענייני הכלל היא רק איבר ביחס החברתי שהוא הוא המדינה‪.‬‬
‫בלביקורת פילוסופיית המשפט של הגל שב מרקס ומדגיש שהמדינה‪,‬‬
‫בניגוד לתפיסתו של הגל‪ ,‬אינה במהותה סובייקט אלא יחס חברתי‪ .‬יש להסבירה‬
‫ביוצאנו מהיחידים האנושיים הממשיים‪ ,‬כלומר כאופן פעולה מסוים שלהם;‬
‫ואופן פעולתם של היחידים ‪ -‬ויהא שאופן פעולה זה נקבע באופן סטיכי‪ ,‬לא‬
‫באופן וולונטרי ‪ -‬הוא גם תמיד אינטראקציה ביניהם‪ ,‬כלומר יחס חברתי‪.‬‬
‫עיסוקי המדינה ופעילויותיה מוקצים ליחידים (המדינה יכולה לפעול רק‬
‫באמצעות יחידים)‪ ,‬אבל לא ליחיד כפיזי אלא כמדינתי‪ ,‬לתכונתו המדינתית‬
‫של היחיד‪ .‬הואיל וכך‪ ,‬הרי זה מגוחך שהגל אומר כי עסקים ופעילויות אלה‬
‫"קשורים עם האישיות המיוחדת ככזאת באופן חיצוני או מקרי"‪ .‬אדרבה‪,‬‬
‫הם קשורים עם היחיד ב–‪[ vinculum substantiale‬קשר מהותי]‪ ,‬על ידי‬
‫תכונה מהותית שלו‪ .‬הם פעולתה הטבעית של תכונתו המהותית‪ .‬הדברים‬
‫הופכים לחסרי מובן לגמרי כשהגל תופס את עיסוקי המדינה ופעילויותיה‬
‫כשלעצמם בדרך מופשטת‪ ,‬ובניגוד להם ‪ -‬את האינדיווידואליות המיוחדת‪.‬‬
‫אולם הגל שוכח שהאינדיווידואליות המיוחדת היא אנושית ושעיסוקי המדינה‬
‫ופעילויותיה הם פונקציות אנושיות‪ .‬הוא שוכח שמהותה של "האישיות‬
‫המיוחדת" איננה הזקן שלה‪ ,‬הדם שלה או הפיזיות המופשטת שלה‪ ,‬אלא‬
‫התכונה החברתית שלה‪ ,‬ושעיסוקי המדינה וכדומה אינם אלא אופני הוויה‬
‫ופעולה של התכונות החברתיות של בני האדם‪ .‬מובן מאליו אפוא שיש להתבונן‬
‫ביחידים וללומדם‪ ,‬ככל שהם נושאיהם של עיסוקי המדינה ורשויותיה‪ ,‬לפי‬
‫‪57‬‬
‫תכונותיהם החברתיות ולא הפרטיות [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫הגל מנתק‪ ,‬ראשית‪ ,‬את התבונה‪ ,‬שאינה אלא תכונה ("פרדיקט"‪ ,‬כלשונו של‬
‫מרקס) של הסובייקטים הממשיים‪ ,‬קרי בני האדם‪ ,‬והופך אותה לישות עצמאית‬
‫בעלת התפתחות פנימית משלה לפי חוקיות לוגית מסוימת (הדיאלקטיקה)‪.‬‬
‫מכיוון שהוא רואה תנועה זו כעיצובו של העולם‪ ,‬ובתוך זה של החברה‪,‬‬
‫ומכיוון שבהעדר הכרה של התהליכים הסטיכיים או בהתעלמות מהם כל יצירה‬
‫בעולם ‪ -‬בראש ובראשונה בתחום החברתי‪ ,‬שדה הסטיכיה הגדול ‪ -‬נתפסת‬
‫כיצירה רצונית מודעת‪ ,‬אך כזאת שאי־אפשר להצביע עליה כעל יצירה של‬
‫יחידים כאלה או אחרים‪ ,‬הריהו נדחף לסובייקטיביזציה של התבונה‪ ,‬להפיכתה‬
‫לסובייקט ("אידיאה"‪" ,‬רוח") על–אנושי המגשים עצמו בעולם‪ .‬בהגשמה זו‬

‫‪39‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫בני האדם משמשים‪ ,‬בעשייתם המחשבתית‪" ,‬סוכניו" של אותו סובייקט על–‬

‫אנושי‪ .‬המדינה‪ ,‬בהיותה אחד מגילוייה של אותה תבונה בלתי אישית שהפכה‬
‫לסובייקט‪ ,‬אף היא הופכת לסובייקט‪ 58.‬כאמור‪ ,‬בלביקורת פילוסופיית המשפט‬
‫של הגל טרם גילה מרקס את העבודה כמקור הסטיכיה‪ ,‬אולם הוא עומד על‬
‫הסטיכיה באופנים שונים‪ .‬כך הוא אומר ביחס למבנה המדינה המוגדר "חוקה"‪:‬‬
‫"באופן ממשי היא משתנה‪ ,‬אולם שינוי זה הוא בלתי מודע‪ ,‬אין לו צורה של‬
‫שינוי‪ .‬מראית העין סותרת את המהות‪ .‬מראית העין היא החוק המודע של‬
‫החוקה‪ ,‬והמהות היא החוק הבלתי מודע שלה הסותר את הראשון"; או‪" :‬האם‬
‫אין זו האמת כי בַּמדינה‪ ,‬שלפי הגל הנה הוויית החירות העליונה‪ ,‬הווייתה‬
‫של התבונה המודעת את עצמה‪ ,‬לא החוק‪ ,‬הוויית החירות‪ ,‬הוא השולט‪ ,‬אלא‬
‫הכרח הטבע העיוור (‪ "?)blinde Naturnotwendigkeit‬כן הוא מדבר‪ ,‬בהקשר‬
‫של המדינה‪ ,‬על דברים שהאדם "אנוס מטבע הדברים לעשות ללא תודעה"‬
‫‪59‬‬
‫[ההדגשות במקור]‪.‬‬
‫טיעונו של מרקס ביחס לאופן היעשות המדינה לסובייקט בתורת הגל‬
‫חוזר ונשנה בצורות שונות‪ ,‬והוא מופיע ביצירות ראשיות בכתבים המוקדמים‪:‬‬
‫לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪ ,‬המשפחה הקדושה ודלות הפילוסופיה‬
‫(וראו לעניין זה המבוא המיוחד ללביקורת פילוסופיית המשפט של הגל)‪.‬‬
‫את התהוות המדינה קושר מרקס להתפתחות חלוקת העבודה החברתית ויחס‬
‫הניצול‪ .‬שני יחסים חברתיים אלה הם מקורותיה‪ .‬היא עצמה מהווה חיבור‬
‫של שני יחסים אלה‪ .‬בהאידיאולוגיה הגרמנית קוראים אנו כי "[המדינה‬
‫היא] הספרה המיוחדת‪ ,‬אשר בחלקה נפל ‪ -‬על ידי חלוקת העבודה ‪ -‬ניהול‬
‫האינטרסים הציבוריים"‪ 60.‬בשורות נוספות נקשרת התפתחות זאת לשלב‬
‫מוגדר בהיסטוריה ‪ -‬התגבשותם של מעמדות‪:‬‬
‫עם התפתחותה של החברה האזרחית‪ ,‬דהיינו עם התפתחותם של האינטרסים‬
‫האישיים לאינטרסים מעמדיים (‪ ,)Klasseninteressen‬השתנו גם היחסים‬
‫המשפטיים (‪ )Rechtsverhältnisse‬ותִרבתו את ביטוי ָם‪ .‬הם לא נתפסו עוד‬
‫כיחסים אינדיווידואליים אלא כיחסים כלליים [יחסים המוסדרים על ידי‬
‫חוקים משותפים לפי קטגוריות כלליות]‪ .‬באותה עת העבירה חלוקת העבודה‬
‫את קיום ושמירת האינטרסים המתנגשים של היחידים הבודדים לידי מעטים‪,‬‬
‫דבר שעמו נעלם גם מתן התוקף הברברי לזכות (‪[ )Recht‬ההדגשות הוספו‪,‬‬
‫‪61‬‬
‫למעט שתי הראשונות]‪.‬‬

‫בביקורת תוכנית גותהא‪ ,‬אשר נכתבה כשלושים שנה מאוחר יותר‪ ,‬קוראים אנו‬
‫‪ -‬בדברים המעידים על המשכיות בתפיסת המדינה‪ ,‬כפי שהתגבשה בכתבים‬

‫‪40‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫המוקדמים ‪ -‬כי "במושג ה'מדינה' מבינים את מכונת הממשל או את המדינה‪,‬‬

‫ככל שהיא מהווה אורגניזם בפני עצמו‪ ,‬שהתבדל מן החברה על ידי חלוקת‬
‫‪62‬‬
‫העבודה"‪.‬‬
‫מן המובאות השונות עולה כי חלוקת העבודה יוצרת תחום פעילות‪ ,‬ניהול‬
‫ענייני הכלל‪ ,‬המתגבש כאורגניזם‪ ,‬כגוף בעל מורכבות פנימית‪ ,‬העומד בפני‬
‫עצמו‪ .‬חלוקת העבודה החברתית אכן מביאה להתגבשותם של תחומי פעילות‬
‫שונים המתקיימים כל אחד כאורגניזם חברתי‪ ,‬כלומר כישות חברתית בעלת‬
‫מבנה פנימי‪ ,‬אופני פעילות ויחסים‪ ,‬הנבדלת מענפים אחרים ועצמאית ביחס‬
‫אליהם‪ .‬המדינה זוכה לעצמאות מסוימת‪ ,‬כבר מעצם היותה ענף בין ענפי‬
‫חלוקת העבודה החברתית‪ .‬פעילות מרכזית שלה היא קיום ושמירת האינטרסים‬
‫הפרטיים ‪ -‬דהיינו עשייה שתכליתה הבטחת המשך קיומם של המעמדות על‬
‫ידי הסדרה של היחסים ביניהם‪ ,‬משמע על ידי יצירת כללים לפעילות כלכלית‬
‫אנטגוניסטית ‪ -‬או ייצובו של הניצול‪ ,‬הפיכתו לסדר חברתי נורמטיבי המעוגן‬
‫במשפט‪ .‬פעילותה של המדינה לעולם אינה חתירה לביטול המעמדות‪ ,‬אף‬
‫כי הפעילות הפוליטית‪ ,‬ככל שהיא מקדמת מהפכה חברתית‪ ,‬יכולה להביא‬
‫לצמצומו או לביטולו של מעמד מסוים תוך כינון סדר מעמדי חדש‪.‬‬
‫מכיוון שמרקס רואה בחלוקת העבודה החברתית הקצאה בלתי חופשית‪,‬‬
‫דמוית טבע‪ ,‬של תחומי פעילות מיוחדים לבני האדם‪ ,‬שאין הם יכולים לחרוג‬
‫מהם‪ ,‬הרי ניתן להגדיר לפיו את המדינה‪ ,‬וליתר דיוק את ההיבט הראשון‬
‫שלה‪ ,‬כניהול ענייני הכלל על ידי אנשים‪ ,‬שניהול זה הוא עיסוקם הבלעדי‬
‫במסגרת חלוקת העבודה החברתית‪ .‬המִנהל‪ ,‬או הביורוקרטיה‪ ,‬כפי שהמנהל‬
‫מכונה בהתפתחות מיוחדת שלו‪ ,‬קרי "מכונת הממשל"‪ ,‬הוא באופן מובהק יציר‬
‫חלוקת העבודה‪ .‬בדיון דלעיל הודגשו בניהול ענייני הכלל הגבלתם וריסונם‬
‫של האינטרסים הפרטיים‪ ,‬וכך עושה מרקס לעתים קרובות‪ ,‬אולם ניהול זה רחב‬
‫מהם וכולל עניינים נוספים‪ ,‬כגון הדאגה לביטחון החוץ והפנים‪ ,‬יצירת תשתיות‬
‫כלליות (דרכי תעבורה‪ ,‬מפעלי השקאה ארציים‪ ,‬כפי שהיה בארצות הנהרות‪,‬‬
‫וכדומה)‪ ,‬קיום פולחנים דתיים‪ ,‬ניהול לוח השנה הלאומי ועוד‪ .‬ברי כי לפחות‬
‫חלק מעניינים אלה קשור לריסון האנטגוניזם הנובע מן האינטרסים הפרטיים‪.‬‬
‫השליט הפוליטי פועל אף הוא במסגרת חלוקת העבודה החברתית‪ ,‬ומבחינה‬
‫זו הוא חלק ממנה‪ ,‬אולם מקורו העיקרי אינו חלוקת העבודה החברתית אלא‬
‫יחס הניצול‪ ,‬או יחס הקניין הפרטי‪ ,‬כפי שיחס זה מוגדר בכתבים המוקדמים‪.‬‬
‫מכיוון שיחס זה אינו אלא המאבק על חלוקת העושר החברתי‪ ,‬הרי הדרג‬
‫(אינסטנציה) הפוליטי שבמדינה מקורו במאבק זה‪ .‬המאבק על השלטון‬

‫‪41‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הפוליטי הוא המאבק על האפשרות והזכות להפעיל את המִנהל‪ ,‬והפעלה זו‬

‫כוללת‪ ,‬כמרכיב מרכזי שלה‪ ,‬קידום אינטרסים שמקורם ביחס הקניין הפרטי‪.‬‬
‫המנהל‪ ,‬או "מכונת הממשל"‪ ,‬הוא הוא מקור כוחה של המדינה‪ .‬כל מאבק על‬
‫השלטון‪ ,‬הן במשטרים עריצים והן במשטרים דמוקרטיים‪ ,‬הוא אפוא מאבק על‬
‫האפשרות והזכות להפעיל כוח זה ‪" -‬מכונת הממשל"‪.‬‬
‫חלוקת העבודה היא בה בעת‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬התפלגותם של היחידים לבעלי‬
‫קניינים פרטיים‪ ,‬לבעלי אינטרסים נבדלים המתנגשים זה בזה וכן ‪ -‬החל משלב‬
‫מסוים ‪ -‬גם באינטרס המשותף‪ ,‬שהופך במהלך ההתפתחות להבטחת קיומה‬
‫של המסגרת החברתית למרות ולמען התנגשותם ההדדית של האינטרסים‬
‫הפרטיים‪ .‬מנהליהם הבלעדיים של ענייני הכלל הופכים אפוא למיצגיו‬
‫ולמנהליו של האינטרס המשותף‪ ,‬שהפך לאינטרס "כללי"‪ ,‬אינטרס משותף‬
‫אשלייתי‪ ,‬משתי בחינות‪ :‬ראשית‪ ,‬זהו אינטרס שאינו נחווה על ידי היחידים‬
‫באופן בלתי אמצעי‪ ,‬מתוך עולמם שלהם‪ ,‬מתוך פעילותם הנושאת אופי פרטי‪,‬‬
‫כאינטרס שלהם עצמם; שנית‪ ,‬מפאת היהפכות ניהול ענייני הכלל לפעילות‬
‫שיש בה משוא פנים לטובת אינטרסים פרטיים ‪ -‬והדבר נכון אף לגבי טיפול‬
‫בעניינים שאינם במישרין ריסון האנטגוניזם‪ ,‬כגון ניהול מלחמות נגד אויבים‬
‫חיצוניים וטיפוח דת מסוימת ופולחן דתי מסוים (הנכפים אף במידת הצורך)‬
‫‪ -‬הרי אף אם יכלו היחידים לוותר על נקודת המבט הפרטית ביחסם ההכרתי‬
‫לניהול זה‪ ,‬לא היו חווים אותו כאינטרס משותף שלהם‪.‬‬
‫השתלטותם של בעלי אינטרסים פרטיים על המדינה‪ ,‬על מִנהלת האינטרס‬
‫הכללי‪ ,‬אינה אלא תוצאה של ראיית כל דבר‪ ,‬אף המדינה‪ ,‬כאמצעי לקידום‬
‫אינטרס פרטי‪ .‬הורדת האינטרס הכללי לדרגת אמצעי לקידום האינטרס הפרטי‬
‫אינה אלא תוצאה של השתררות יחס הקניין הפרטי על כל תחומי החיים‪.‬‬
‫השתלטותם של בעלי אינטרס פרטי על מִנהלת האינטרס הכללי היא זו המכוננת‬
‫את הסובייקט הפוליטי‪ .‬השתלטות זו יכולה להתרחש בשני אופנים‪ :‬האחד ‪-‬‬
‫ראשי המנהל‪ ,‬המנהלים העליונים‪ ,‬נוהגים בניהול ענייני הכלל הנתונים בידם‬
‫כבעלי אינטרס פרטי‪ ,‬דהיינו הופכים ניהול זה גם לאמצעי לניצול היחידים‬
‫הנתונים למרותם; השני ‪ -‬יחידים או מעמד מסוים‪ ,‬שאינם במקורם מנהלי‬
‫ענייני הכלל‪ ,‬משתררים על ניהול ענייני הכלל ומטים ניהול זה ‪ -‬את ארגון‬
‫המשק‪ ,‬את חקיקת החוקים ואת עיצוב ביטחון הפנים והחוץ ‪ -‬לכיוון המחזק‬
‫את מעמדם בתוך האנטגוניזם החברתי‪ .‬ואפשר ששתי התופעות תתרחשנה יחד‬
‫בחברה מסוימת‪.‬‬
‫האופן הראשון מאפיין את אופן הייצור האסיאתי ("הדספוטיזם האסיאתי")‪,‬‬

‫‪42‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫שהתפתח במצרים ובארצות הנהרות האסיאתיות ומהן התפשט גם למרחבים‬

‫שאינם משקים הידראוליים‪ ,‬כמו רוסיה‪ .‬האופן השני מאפיין‪ ,‬ראשית‪ ,‬את‬
‫החברה העתיקה מחוץ לארצות הנהרות‪ ,‬שהעבדות הייתה אחד מיסודותיה‪,‬‬
‫ואת הפיאודליזם‪ .‬כן הוא מאפיין את החברה הבורגנית‪ ,‬ככל שהיא משילה‬
‫מעליה צורות שלטון שאפיינו שלבי התפתחות מוקדמים שלה ואף סייעו‬
‫להתפתחותה‪ ,‬כגון המונרכיה האבסולוטית‪ .‬במונרכיה האבסולוטית ניתן למצוא‬
‫את שני האופנים‪ .‬יש שהמונרכיה‪ ,‬על כל עוצמתה‪ ,‬אינה אלא אופן השתלטותה‬
‫של הבורגנות על אורחה ורבעה של החברה‪ ,‬ויש שהיא מבטאת את עליונותה‬
‫של המלוכה על המעמדות כולם ואת ניצולם על ידה‪ .‬בזמנים כאלה שוקדת‬
‫המלוכה למנוע התחזקות יתר של אחד מהכוחות החברתיים העיקריים‪ ,‬האצולה‬
‫הפיאודלית או הבורגנות‪ .‬הפקידות הגבוהה בענפי מנהל שונים בשיטת ממשל‬
‫כזאת או אחרת גם היא יכולה להפוך את עצמה לסובייקט פוליטי‪ .‬דיקטטורות‬
‫צבאיות‪ ,‬הצומחות מתוך המנהל הצבאי‪ ,‬תואמות את האופן הראשון‪ ,‬ואפשר‬
‫שתהיה להן ברית עם מעמדות גבוהים נוספים‪ ,‬תוך שיתופם או אי–שיתופם‬
‫בשלטון הפוליטי הישיר‪ .‬הבונפרטיזם בצורתו הראשונה‪ ,‬שלטונו של נפוליון‬
‫הראשון‪ ,‬הוא גילוי של תופעה זו בעידן הבורגני‪ ,‬תופעה ההולכת ופוחתת עם‬
‫‪63‬‬
‫השתררות הדמוקרטיה הפוליטית‪.‬‬
‫בשום מקרה אין המדינה המתהווה באופן הראשון ישות העומדת בפני‬
‫העצמה וברשות עצמה‪ .‬דהיינו‪ ,‬היא תמיד גם גילוי של יחס הניצול‪ ,‬ופעילותה‬
‫מבטאת יחס זה‪ .‬במובן זה היא נקבעת על ידי יחס זה‪ .‬כלומר‪ ,‬יהיה כוחה של‬
‫המדינה אשר יהיה‪ ,‬תמיד יהיה מקורה גם ביחס זה‪ ,‬ובמובן זה היא משועבדת לו‪.‬‬
‫באותו האופן משועבדים בעלי ההון ליחס הקניין הפרטי‪ ,‬יחס הניצול‪ ,‬אף שהם‬
‫פועלים במודע כמנצלים והנם בעלי העוצמה ביחס הניצול‪ .‬וכך אומר מרקס‬
‫על המונרכיה האבסולוטית כי בצורה שלטונית זו זכתה המדינה ל"עצמאות‬
‫מעוותת (‪ ,")abnorme‬שחוזקה על ידי הביורוקרטיה המודרנית דאז‪ .‬והוא מוסיף‬
‫ואומר‪" :‬המדינה כוננה עצמה כך לעוצמה העומדת לכאורה ברשות עצמה‪,‬‬
‫ובגרמניה קיימה עמדה זו‪ ,‬שבארצות אחרות הייתה זמנית‪ ,‬שלב מעבר‪ ,‬עד‬
‫היום‪ .‬עמדה זו מסבירה [‪ ]...‬את כל האשליות על המדינה הרווחות בגרמניה עד‬
‫היום [‪[ "]...‬ההדגשות הוספו]‪ 64.‬האשליות שבהן מדובר כאן הן ראיית המדינה‬
‫כישות עצמאית מכול וכול‪ .‬אולם המדינה היא תמיד גם גילוי של יחס הניצול‪.‬‬
‫בהקשרו של האופן השני מרקס מדגיש את נחיצותה של תפיסת השלטון‬
‫הפוליטי להשלמת השתררותו של אופן ייצור–ניצול חדש על החברה כולה‪:‬‬

‫‪43‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫כל המעמדות הקודמים‪ ,‬אשר כבשו לעצמם את השלטון‪ ,‬ביקשו להבטיח‬

‫את המעמד שכבר רכשו לעצמם על ידי הכפפת החברה כולה לתנאי הניכוס‬
‫‪65‬‬
‫שלהם‪.‬‬

‫כך כותב מרקס‪ ,‬לדוגמה‪" :‬יחסי הקניין הבורגניים הנוכחיים מקוימים באמצעות‬
‫‪66‬‬
‫עוצמת המדינה‪ ,‬שאותה ארגנה הבורגנות לשם הגנה על יחסי הקניין שלה";‬
‫או‪" :‬המדינה המודרנית אינה אלא ועדה המנהלת את ענייניו המשותפים של‬
‫המעמד הבורגני"‪ 67.‬כן אומר מרקס‪ ,‬כי בתור בורגני‪ ,‬הריני הופך את המדינה‬
‫ל"כלב השומר על ביתי"‪ 68.‬מכיוון שהמדינה היא ביסודה ניהול ענייני הכלל‪,‬‬
‫הרי הטייתו של ניהול זה לטובת אינטרסים פרטיים מוצגת על ידי מי שהשתלטו‬
‫עליו כקידום טובת הכלל‪ .‬הצגה זו נכפית עליהם על ידי אופייה זה של המדינה‬
‫‪ -‬שהרי מניהול ענייני הכלל מצפים שיתנהל לטובת הכלל ‪ -‬אך יתרונה של‬
‫הצגה כזאת אינו מוטל בספק‪" :‬כל מעמד חדש הבא במקומו של המעמד‬
‫ששלט לפניו נאלץ לשם מימוש מטרותיו להציג את האינטרסים שלו כאינטרס‬
‫המשותף של בני החברה כולם‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם נבטא זאת בצורה אידיאלית‪ :‬לתת‬
‫לרעיונותיו צורה של כלליות‪ ,‬להציגם כרעיונות היחידים שהם תבוניים ובעלי‬
‫תוקף כללי"; ובניסוח אחר‪ :‬אנשי המעמד השולט במדינה "חייבים [‪ ]...‬לתת‬
‫לרצונם ביטוי כללי כרצון המדינה‪ ,‬כחוק"‪ 69.‬אופני השתלטות אלה‪ ,‬המכוננים‬
‫ומקיימים את הדרג הפוליטי של ניהול ענייני הכלל‪ ,‬אינם משנים את עובדת‬
‫היות המדינה ניהול ענייני הכלל באמצעות מִנהל‪" :‬המנהל (‪)Administration‬‬
‫‪70‬‬
‫הוא פעילותה המארגנת של המדינה" [ההדגשות במקור]‪.‬‬
‫השתררותם של בעלי אינטרסים פרטיים על ניהול ענייני הכלל הופכת‬
‫את הניגוד בין אינטרס פרטי לאינטרס משותף לניגוד בין שני מיני אינטרסים‬
‫פרטיים‪ ,‬כשפעילותו של צד אחד לובשת צורה של פעילות מתוך אינטרס‬
‫משותף‪ ,‬קרי פעילות לשם טובת הכלל‪ .‬עניין לנו כאן באינטרס "כללי"‪ ,‬משמע‬
‫באינטרס משותף אשלייתי‪ ,‬מבחינה נוספת‪ ,‬היותו למעשה אינטרס בעל אופי‬
‫פרטי‪ .‬מרקס מצטט בהקשר זה משפטים אחדים מקווי יסוד לפילוסופיית‬
‫המשפט של הגל ומתייחס אליהם בקצרה‪:‬‬
‫בתוספת לסעיף זה [‪ ]301‬נאמר‪:‬‬
‫"עמדתה של הממשלה כלפי השדרות (‪ )Stände‬אינה צריכה להיות עוינת‬
‫במהותה‪ .‬והאמונה בהכרחיותו של יחס עוין זה היא טעות מצערת"‪.‬‬
‫היא "אמת מצערת"‪.‬‬

‫‪44‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫"הממשלה אינה מפלגה‪ ,‬שלעומתה ניצבת מפלגה אחרת"‪.‬‬

‫‪71‬‬
‫נהפוך הוא [ההדגשה של מרקס]‪.‬‬

‫אנו יכולים עתה לנסח את ההיבט השני של המדינה בתורת מרקס כך‪ :‬המדינה‬
‫היא ניהול ענייני הכלל לטובת אינטרסים פרטיים בשם טובת הכלל‪ .‬זהו בכל‬
‫מקרה ניהול של ענייני הכלל‪ ,‬ניהול של המכלול החברתי‪ ,‬שהמדינה היא היחס‬
‫החברתי המקיימו ככזה‪ ,‬אולם זהו ניהול של ענייני הכלל שיש בו משוא פנים‪,‬‬
‫כלומר הוא מוטה לטובת אינטרסים פרטיים מסוימים‪ .‬האם ניתן עוד לראות‬
‫במדינה פעילות שמרכיב עיקרי שלה הוא ריסון של אינטרסים פרטיים‪ ,‬כאשר‬
‫היא נושאת פנים לטובת אינטרסים פרטיים מסוימים?‬
‫המדינה מיוסדת על הניגוד בין "החיים הציבוריים" ל"חיים הפרטיים"‪,‬‬
‫או בין "האינטרסים הכלליים" ל"אינטרסים הפרטיים"‪ .‬כלומר‪ ,‬היווצרותה‬
‫של ספרה של אינטרסים פרטיים והכרח קיומו של אינטרס כללי כהבטחת‬
‫קיומו של המכלול החברתי למרות ולמען האינטרסים הפרטיים‪ ,‬הם מקור‬
‫קיומה‪ .‬צמיחת המדינה כמִנהל המופקד על ענייני הכלל מקורה בהתפתחות‬
‫חלוקת העבודה החברתית‪ ,‬אולם אופן פעילותה ‪ -‬כלומר מהותה‪ ,‬באשר אופן‬
‫הפעילות הוא המהות ‪ -‬כהבטחת קיומו של המכלול למרות ולמען האנטגוניזם‬
‫נובע מן הניגוד בין החיים הציבוריים לחיים הפרטיים‪ .‬ניגוד זה הוא יסודה של‬
‫המדינה כפי שהתגבשה‪ ,‬דהיינו כריסון וניהול האנטגוניזם החברתי‪ .‬בצורתה‬
‫זאת קיומה הוא צורך חברתי‪ ,‬כלומר הוא "הכרחי"‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬קיומם של‬
‫אינטרסים פרטיים פירושו תמיד גם השתלטותם של בעלי אינטרסים פרטיים‬
‫מסוימים על ניהול ענייני הכלל והטייתו לכיוון המבטיח או אף מחזק את‬
‫מעמדם שלהם באנטגוניזם החברתי‪ .‬תופסים כאן דבריו של רוסו‪ ,‬שאולי אף‬
‫השפיעו על מרקס הצעיר‪ ,‬כי ניצול המדינה לטובת אינטרסים פרטיים אינו‬
‫אלא תוצאה של היותה אמצעי לריסון האנטגוניזם ולא ביטולו‪" :‬החטאים‬
‫שעושים את המוסדות החברתיים להכרחיים הנם אותם החטאים שהופכים‬
‫את השימוש לרעה בהם לבלתי נמנע"‪ 72.‬חולשתה של המדינה ‪ -‬או ליתר‬
‫דיוק חולשתו של המנהל‪ ,‬מייצגו המובהק של האינטרס הכללי ‪ -‬מקורה הן‬
‫בכך שאין היא יכולה לפעול לביטול הניגודים בכללם‪ ,‬באשר ניגודים אלה הם‬
‫יסוד קיומה‪ ,‬והן בכך שהיא מוגבלת בפעילותה ביחס למי שהשתלטו עליה‪.‬‬
‫ואולם אף מי שהשתלטו עליה פעילותם באמצעותה למען עצמם אינה בלתי‬
‫מוגבלת‪ ,‬שהרי המדינה אמורה לקיים את המכלול החברתי למרות ולמען‬
‫האינטרסים הפרטיים‪ ,‬כלומר להגביל את הקניין הפרטי‪ .‬כאשר משתלט בעל‬

‫‪45‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫קניין פרטי על ניהול ענייני הכלל‪ ,‬הרי נקודת המבט הכללית שקודם לכן‬
‫חסרה לו‪ ,‬ושרבה חשיבותה אף לקידום עניינו שלו‪ ,‬משתלבת באופן ניהולו את‬
‫ענייני הכלל‪ ,‬משמע עליו להגביל אף את חירות הקניין שלו עצמו‪ .‬בהגדירו‪,‬‬
‫בעקבות הכלכלנים הפוליטיים האנגליים והגל‪ ,‬את הספרה החברתית–כלכלית‬
‫״החברה האזרחית״‪ ,‬מרקס אומר בחיבורו "הערות שוליים ביקורתיות למאמר‬
‫'מלך פרוסיה והרפורמה הסוציאלית'"‪ ,‬בשורות שאף רבה חשיבותן להבנת‬
‫המנהל‪ ,‬כי‬
‫היא [המדינה] מבוססת על הסתירה בין החיים הציבוריים לבין החיים הפרטיים‪,‬‬
‫על הסתירה בין האינטרסים הכלליים לבין האינטרסים המיוחדים‪ .‬משום כך‪,‬‬
‫המנהל (‪ )Administration‬חייב להצטמצם לעיסוק פורמלי ושלילי; שכן‪,‬‬
‫במקום שבו מתחילים החיים האזרחיים ועבודתם‪ ,‬במקום זה בדיוק חדלה‬
‫עוצמתו‪ .‬אכן‪ ,‬אל מול ההשלכות הנובעות מטבעם הבלתי סוציאלי של חיים‬
‫אזרחיים אלה‪ ,‬של קניין פרטי זה‪ ,‬של סחר זה‪ ,‬של תעשייה זו‪ ,‬של הגזל‬
‫ההדדי של החוגים האזרחיים השונים ‪ -‬אל מול כל ההשלכות האלה חוק‬
‫הטבע של המנהל הוא אין האונים‪ .‬שכן‪ ,‬קרע זה‪ ,‬שפלות זו‪ ,‬עבדות זו של‬
‫החברה האזרחית‪ ,‬הם המסד הטבעי שעליו ניצבת המדינה המודרנית‪ ,‬כפי‬
‫שהחברה האזרחית של העבדות הייתה המסד הטבעי שעליו ניצבה המדינה‬
‫בעת העתיקה‪ .‬קיום המדינה וקיום העבדות אינם ניתנים להפרדה‪ .‬המדינה‬
‫בעת העתיקה והעבדות בעת העתיקה ‪ -‬ניגודים קלסיים גלויים ‪ -‬לא היו‬
‫מחוברות זו לזו באופן פנימי יותר מאשר המדינה המודרנית ועולם הסחר–מכר‬
‫המודרני ‪ -‬ניגודים נוצריים בעלי הילת קדושה [‪ ]...‬ואיזה מין אנשים פרטיים‬
‫הפכפכים? הם רוטנים נגד הממשלה ברגע שהיא מגבילה את החירות‪ ,‬והם‬
‫תובעים מהממשלה למנוע את התוצאות ההכרחיות של חירות זו! [ההדגשות‬
‫‪73‬‬
‫במקור]‬

‫העבדות בשורות אלו היא כפולת משמעות‪ :‬שעבודם של בני האדם לאינטרס‬
‫הפרטי וליחס הניצול‪ .‬הניצול השורר בספרה הכלכלית מתבטא גם בניצולה של‬
‫המדינה (בשימוש במנהל‪ ,‬בפעילותה המארגנת של המדינה‪ ,‬לקידום אינטרסים‬
‫פרטיים)‪ .‬אולם אין הניצול יכול להיות חסר מגבלות עד כדי הרס תשתיתו‪.‬‬
‫המדינה אמנם הופכת לכלי בידי מעמדות המשתלטים עליה‪ ,‬אולם בה בשעה‪,‬‬
‫בהיותה ניהול ענייני הכלל המיועד להבטיח את שלמות הכלל‪ ,‬היא מטילה‬
‫עליהם מגבלות מסוימות‪ ,‬ובכך מבטיחה את תשתיתו של הניצול ‪ -‬מבטיחה‬
‫את קיומו של הניצול‪.‬‬
‫בסכמנו את דיוננו עד כה על מקורותיה ומאפייניה של המדינה‪ ,‬הרינו יכולים‬
‫לומר שיחס הניצול ‪ -‬ונציינו‪ ,‬לפשטות העניין‪ ,‬כיחס הקניין הפרטי ‪ -‬וחלוקת‬

‫‪46‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫העבודה הנם מקורותיה של המדינה משתי בחינות‪ :‬הם מחוללים בהתפתחותם‬

‫את הפיצול והאנטגוניזם ההופכים את צמיחת המדינה ל"הכרחית"‪ ,‬ל"צורך"‬
‫חברתי‪ ,‬והם קובעים את אופן צמיחתה ואת אופן בנייתה‪ .‬המדינה היא בעת‬
‫ובעונה אחת איבר בחלוקת העבודה החברתית ואיבר ביחס הקניין הפרטי‪.‬‬
‫בהאידיאולוגיה הגרמנית מרקס מתבטא באופן שניתן לראות בו מעין סיכום‬
‫של עמדתו בדבר היות הקניין הפרטי וחלוקת העבודה החברתית מקורותיה של‬
‫המדינה‪ .‬בזהותו את "החיים החומריים" עם "אופן ייצור" (‪)Produktionsweise‬‬
‫ו"צורת מגע ומשא" (‪ )Verkehrsform‬ואת אלה עם היחסים החברתיים "חלוקת‬
‫עבודה" ו"קניין פרטי" היודעים דרגות התפתחות היסטוריות‪ ,‬הוא אומר‪:‬‬
‫חייהם החומריים של היחידים [‪ ,]...‬דהיינו אופן הייצור שלהם וצורת המגע‬
‫ומשא המתנים זה את זה אהדדי‪ ,‬הם בסיסה של המדינה ונשארים כאלה בכל‬
‫הדרגות‪ ,‬שבהן חלוקת העבודה והקניין הפרטי עדיין נחוצים‪ ,‬באופן בלתי‬
‫תלוי ברצונם של היחידים‪ .‬יחסים ממשיים אלה אינם נוצרים כלל על ידי‬
‫עוצמת המדינה‪ ,‬אלא הם הרבה יותר העוצמה היוצרת אותה [כל ההדגשות‬
‫‪74‬‬
‫הוספו‪ ,‬למעט ההדגשה האמצעית]‪.‬‬

‫המדינה‪ ,‬בהיותה גילוי של שני יחסים חברתיים‪ ,‬הניצול וחלוקת העבודה‬

‫החברתית‪ ,‬שהנם תוצאה בלתי מבוקשת של העבודה‪ ,‬הנה אפוא ביסודה תוצאה‬
‫בלתי מבוקשת‪ ,‬תוצאה סטיכית‪ ,‬של העבודה‪.‬‬

‫ההפרדה בין מדינה לחברה אזרחית‪ ,‬או עליית המדינה הפוליטית והקניין‬
‫הפרטי האבסולוטי‬

‫בלביקורת פילוסופיית המשפט של הגל מתאר מרקס את עיקרי תולדותיה‬

‫של המדינה‪ .‬דגש רב מושם על המדינה המודרנית‪ .‬זו מתאפיינת בעלייתה‬
‫של "המדינה הפוליטית"‪ .‬המדינה הפוליטית‪ ,‬מדינתה של החברה המודרנית‪,‬‬
‫החברה הבורגנית‪ ,‬מתאפיינת בהיפרדותן של הספרה הפוליטית והספרה‬
‫הכלכלית זו מזו‪ ,‬או במילים אחרות‪ ,‬בהפרדת המדינה מן הכלכלה‪ .‬פירוש‬
‫הדבר שההבדלים המעמדיים אינם מתורגמים להבדלי זכויות מעמדיים‬
‫המתורגמים מצדם להבדלי זכויות פוליטיים‪ ,‬כלומר‪ ,‬בניסוח אחר שמרקס‬
‫אינו משתמש בו‪ :‬השליט הכלכלי אינו בעת ובעונה אחת‪ ,‬באופן משפטי‪,‬‬
‫קרי מכוח חוק המדינה‪ ,‬גם השליט הפוליטי‪ .‬נקודת המוצא לדיונו של מרקס‬
‫היא החברה הימי–ביניימית‪ ,‬שבה הגיע המיזוג בין הספרה הפוליטית לספרה‬
‫החברתית–כלכלית לשיאו‪ ,‬שמצא ביטוי במוסד השדרות‪ .‬בנוגע לעת העתיקה‬

‫‪47‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫מרקס מציין הן את הדספוטיזם האסיאתי‪ ,‬שיטה שהתפתחה בארצות הנהרות‬

‫הצחיחות או היבשות למחצה שבהן ניהל השלטון המרכזי את הנהר כולו‪ ,‬והן‬
‫את יוון ורומי כדוגמאות להעדר הפרדה כזאת‪ .‬בדספוטיזם האסיאתי היו הספרה‬
‫הפוליטית והכלכלית מאוחדות וכפופות לשרירותו של המלך‪" :‬בדספוטיּות‬
‫האסיאתית‪ ,‬המדינה הפוליטית אינה אלא השרירותיּות הפרטית של יחיד‬
‫כלשהו‪ ,‬או שהמדינה הפוליטית‪ ,‬כמו המדינה החומרית‪ ,‬היא עבד"‪ 75.‬מרקס‬
‫לא החזיק בהמשך הגותו בשרירות הלב של המלך כעיקרה של שיטה זו‪ ,‬אלא‬
‫הדגיש את היות ניהול ענייני הכלל‪ ,‬ניהול הנהר‪ ,‬והניצול שלובים זה בזה ללא‬
‫הפרד‪" :‬בדרך כלל לא היו קיימות באסיה מימות עולם אלא שלוש מחלקות‬
‫ממשלתיות‪ :‬מחלקת הכספים או מחלקת הביזה הפנימית; מחלקת המלחמה או‬
‫‪76‬‬
‫מחלקת הביזה החיצונית; ולבסוף‪ ,‬מחלקת העבודות הציבוריות"‪.‬‬
‫ביוון וברומי התבטאה האחדות בין הספרות בעליונותה הפורמלית של‬
‫הספרה הפוליטית על הספרה הכלכלית‪ .‬הדבר מקורו בעליונותה המקורית‬
‫הקדומה של הקהילה שנשמרה תקופה ארוכה מבחינה פורמלית גם בעת‬
‫העתיקה עם התפתחות הקניין הפרטי (הניצול)‪ .‬אין פירוש הדבר שהספרה‬
‫הפוליטית‪ ,‬קרי ניהול ענייני הכלל‪ ,‬לא הייתה נתונה לבכורתה של הספרה‬
‫הכלכלית‪ .‬מרקס אומר בהקשר זה‪ ,‬כפי שראינו לעיל‪ ,‬כי "החברה האזרחית‬
‫של העבדות"‪ ,‬קרי הספרה הכלכלית של עידן העבדות‪" ,‬הייתה המסד הטבעי‬
‫שעליו ניצבה המדינה בעת העתיקה"‪ .‬אולם בה בשעה ראה האזרח את העיסוק‬
‫בענייני הכלל כצד המהותי ביותר של פעילותו האישית‪ .‬עליונות זו של‬
‫הקהילה בפעילותו‪ ,‬המנוגדת לכאורה לכפיפותה המהותית לספרה הכלכלית‪,‬‬
‫התבטאה בכך שהאזרח כאדם פרטי נתפס‪ ,‬באופן פרדוקסלי‪ ,‬ככפוף לה לגמרי‪,‬‬
‫כ"עבד"‪.‬‬
‫במונרכיה‪ ,‬באריסטוקרטיה או בדמוקרטיה הראשונית עדיין אין חוקה פוליטית‬
‫שנבדלת מהמדינה החומרית הממשית או משאר התוכן של חיי העם‪ .‬המדינה‬
‫הפוליטית טרם מופיעה בתור הצורה של המדינה החומרית‪ .‬במקרה זה [‪]...‬‬
‫ה–‪[ res publica‬עניין ציבורי‪ ,‬קהילה] היא‪ ,‬כמו ביוון‪ ,‬העניין הפרטי הממשי‪,‬‬
‫התוכן הממשי של האזרחים‪ ,‬והאדם הפרטי הוא עבד; המדינה הפוליטית בתור‬
‫‪77‬‬
‫פוליטית היא התוכן האמיתי היחיד של חייו ושל רצונו‪.‬‬
‫אצל היוונים החברה האזרחית הייתה עבד של החברה הפוליטית [ההדגשה‬
‫‪78‬‬
‫במקור]‪.‬‬

‫אף על פי כן היו המאבקים הכלכליים תוכנם של החיים החברתיים–פוליטיים‪.‬‬

‫‪48‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫כבר ראינו לעיל שמרקס גרס כי צורתו ההיסטורית הראשונה של הניצול הייתה‬
‫ניצולה של קהילה אחת על ידי קהילה אחרת‪ ,‬מה שהוא הגדיר כ"קניין פרטי‬
‫קהילתי"‪ ,‬וכי הניצול האינדיווידואלי נתפס ומומש כגילוי של פעילות הניצול‬
‫הקהילתית‪ ,‬כלומר כגילוי של פעילות הכלל‪ ,‬בקיצור כגילוי של הקהילה‪ .‬כל‬
‫פעילות ניצול‪ ,‬אם של קהילה אחרת או של יחידים מקהילה אחרת ואם של‬
‫יחידים מתוך הקהילה עצמה‪ ,‬נזקקה ללגיטימציה מצד הקהילה‪ ,‬להיות גילוי‬
‫שלה; היה עליה לתרום לטובת הכלל‪:‬‬
‫לבד מזאת‪ ,‬הקניין הפרטי מעניק לעצמו תוקף‪ ,‬כמו אצל העמים הקדמוניים‬
‫הקלסיים בכלל‪ ,‬כקניין ציבורי (‪ ,)öffentliches Eigentum‬אם‪ ,‬כמו בזמנים‬
‫הטובים‪ ,‬כהוצאה של הרפובליקה‪ ,‬ואם כמעשי צדקה ראוותניים וכלליים‬
‫‪79‬‬
‫(מרחצאות וכדומה) כלפי ההמון [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫כמו כן‪ ,‬קהילה שאיבדה את קיומה כקהילה‪ ,‬משום שנכבשה‪ ,‬היא קהילה‬
‫שאיבדה את קיומה כישות פוליטית‪ .‬אנשים שאינם עוד איברים של קהילה‪,‬‬
‫שאינם בעלי קיום פוליטי‪ ,‬ניתנים לשעבוד‪" :‬האופן שבו מסבירים את העבדות‬
‫הוא משפט המלחמה‪ ,‬הזכות לכיבוש‪ :‬בדיוק מפני שקיומם הפוליטי הושמד‪,‬‬
‫‪80‬‬
‫הרי שהם עבדים" [ההדגשות במקור]‪.‬‬
‫רומי עצמה עברה תהליך ממושך של הרס בכורת המדינה הפורמלית‪,‬‬
‫אשר התבטא בשלב מעבר של עליונותה המשפטית של הקיסרות על הקניין‬
‫הפרטי‪ ,‬ולבסוף ‪ -‬בהתפוררותה של המדינה‪ ,‬משמע באובדן כל קיום קהילתי‬
‫כללי מבחינה משפטית‪ ,‬דבר שאפשר את התחזקות הקניין הפרטי עד כדי כך‬
‫ש"כאשר המשפט הפרטי הגיע ברומא להתפתחותו המלאה‪ ,‬התבטל משפט‬
‫‪81‬‬
‫המדינה ונתפס מושגית כמפורק"‪.‬‬
‫ימי הביניים התאפיינו בהעדר קהילה כללית‪ׂ .‬שדֵרֹות‪ ,‬על פי דיוקו של‬
‫דבר‪ ,‬הן "מעמדות" שאין ביניהם ניעּות ושהנם בעלי זכויות פוליטיות רבות‬
‫או מעטות‪ ,‬כלומר בעלי דרגות רשמיות שונות‪ ,‬גבוהות או נמוכות‪ ,‬של שלטון‬
‫פוליטי‪ .‬רק בחברה המודרנית‪ ,‬על מדינתה המודרנית‪" ,‬המדינה הפוליטית"‪,‬‬
‫קיימים מעמדות (‪ )Klassen, classes‬לפי דיוקו של דבר‪ .‬עניין זה מתבהר‬
‫בהאידיאולוגיה הגרמנית‪ .‬המעמדות מתאפיינים בעליונותו של היחיד‪ ,‬עליונות‬
‫האינדיווידואליזם‪ ,‬על המעמד ובהעדר גבולות ברורים בין המעמדות ובכך‬
‫שהבדלי המעמדות אינם מיתרגמים לזכויות פוליטיות רבות או מעטות‪ ,‬לדרגות‬
‫שליטה רשמיות‪ ,‬מעוגנות בחוק‪ ,‬במדינה‪ .‬מרקס מתאר כאן מהלך היסטורי‬
‫שהחל במונרכיה האבסולוטית והושלם עם הנהגת זכות הבחירה הכללית וביטול‬

‫‪49‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫כל "צנז בחירות" (‪ ,)Zensuswahlrecht, census suffrage, censitary suffrage‬קרי‬

‫כל התניה של הזכות לבחור ולהיבחר‪ ,‬הזכות הפוליטית האקטיבית והפסיבית‪,‬‬
‫בגודל רכוש מסוים‪ .‬כל עוד קיימת התניה כזאת לא הושלמה הפרדת המדינה‬
‫מן הכלכלה‪ ,‬כפי שמרקס אומר במאמרו "לשאלת היהודים"‪" :‬מפקד הרכוש‬
‫(‪ )Zensus‬הוא הצורה הפוליטית האחרונה המכירה בקניין הפרטי" [ההדגשות‬
‫במקור]‪ 82.‬שוויון הזכויות הפוליטי הוא המאפיין את "המדינה הפוליטית"‪ ,‬או‬
‫את הפרדת המדינה מן הספרה הכלכלית‪.‬‬
‫בהתייחס להצגתו של הגל את ההפרדה בין מדינה וחברה אזרחית בחברה‬
‫המודרנית‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬ולניסיונו להתגבר עליה במדינה האידיאלית שלו על ידי‬
‫יצירת "תיווך" של גופים חברתיים–פוליטיים‪ ,‬השדרות והקורפורציות‪ ,‬מצד‬
‫שני‪ ,‬מרקס אומר את הדברים הבאים (שבהם ניתן להבין את המושג "שדרות"‬
‫כ"מעמדות")‪:‬‬
‫שיאה של הזהות [בין "החברה האזרחית״ למדינה] אצל הגל‪ ,‬כפי שהוא מודה‬
‫בעצמו‪ ,‬היה בימי הביניים‪ .‬אז היו שדרותיה של החברה האזרחית בכללה‬
‫והשדרות במובנן הפוליטי ‪ -‬זהות‪ .‬ניתן לתת ביטוי לרוח ימי הביניים כך‪:‬‬
‫שדרותיה של החברה האזרחית והשדרות במשמעותן הפוליטית היו זהות‪,‬‬
‫מפני שהחברה האזרחית הייתה החברה הפוליטית‪ ,‬מפני שעקרונה האורגני‬
‫של החברה האזרחית היה עקרון המדינה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬הגל מניח את ההפרדה בין "החברה האזרחית" ו "המדינה הפוליטית"‬
‫כהפרדה בין שני ניגודים קבועים‪ ,‬בין שתי ספרות שונות באופן ממשי‪ .‬הפרדה‬
‫זו אכן קיימת באופן ממשי במדינה המודרנית‪ .‬זהותן של השדרות האזרחיות‬
‫והשדרות הפוליטיות הייתה הביטוי לזהות של החברה האזרחית והחברה‬
‫הפוליטית‪ .‬זהות זו נעלמה [למעט ההדגשות במשפט האחרון‪ ,‬כל ההדגשות‬
‫‪83‬‬
‫במקור]‪.‬‬

‫ב"לשאלת היהודים" מבהיר מרקס הבהרה נוספת את אופיו של העדר ההפרדה‬

‫בין מדינה לחברה אזרחית‪ ,‬שהגיע לשיאו בימי הביניים‪ ,‬בחברה הפיאודלית‪:‬‬
‫לחברה האזרחית הישנה היה אופי פוליטי באופן בלתי אמצעי‪ ,‬דהיינו‬
‫יסודותיהם של החיים האזרחיים‪ ,‬כמו למשל החֲזקה (‪ ,)Besitz‬המשפחה או‬
‫אופן העבודה המיוחד‪ ,‬הועלו לדרגה של יסודותיהם של חיי המדינה בצורות‬
‫של האדנות הקרקעית הפיאודלית (‪ ,)Grundherrlichkeit‬השדרה (‪)Stand‬‬
‫והקורפורציה (‪ .)Korporation‬הם קבעו בצורות אלה את יחסו של היחיד‪,‬‬
‫הפרט‪ ,‬למדינה כולה‪ ,‬כלומר את יחסו הפוליטי‪ ,‬דהיינו את הפרדתו והדרתו‬
‫ממרכיביה האחרים של החברה‪ .‬שכן אותו הארגון של חיי העם לא העלה‬
‫את החֲזקה או את העבודה לדרגה של יסודות חברתיים‪ ,‬אלא מימש דווקא‬

‫‪50‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫את הפרדתם מהמדינה בכללותה וכונן אותם כחברֹות מיוחדות בתוך החברה‪.‬‬
‫פונקציות החיים ותנאי החיים של החברה האזרחית היו עדיין פוליטיים‪ ,‬אך‬
‫במובן הפיאודלי‪ .‬הם הפרידו את היחיד מהמדינה בכללותה; הם הפכו את‬
‫יחסה המיוחד של הקורפורציה שלו למדינה ליחסו הכללי שלו עצמו לחיי‬
‫העם‪ ,‬כשם שהפכו את פעילותו ומצבו האזרחיים המסוימים לפעילותו ומצבו‬
‫הכלליים‪ .‬כפועל יוצא מארגון זה מופיעה בהכרח אחדות המדינה‪ ,‬וכמוה‬
‫התודעה‪ ,‬הרצון והפעילות של אחדות המדינה‪ ,‬עוצמת המדינה הכללית‪,‬‬
‫‪84‬‬
‫כעניינם המיוחד של שליט המופרד מן העם ושל עוזריו [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫הקניין‪ ,‬אופן העיסוק‪ ,‬משמע השדרה והגילדה‪ ,‬קבעו את חלקו הגדול או הקטן‬
‫או העדר חלקו של האדם במדינה‪ ,‬את מידת היותו מרכיב של המדינה‪ .‬בה‬
‫בשעה ביטאו השדרות והגילדות את ההפרדה שבין חלקי החברה האזרחית‪,‬‬
‫את היותם חברות מיוחדות בתוך החברה ללא ניעות ביניהן‪ ,‬את היותן מעין‬
‫מינים שונים של בני אדם‪ .‬אופן פעילותו ו"מעמדו" (שדרתו) של כל יחיד‬
‫היו האופן שבאמצעותו התייחס לחברה מבלי יכולת לחרוג ממנו‪ ,‬משמע הוא‬
‫היה בהווייתו אציל‪ ,‬אּומן‪ ,‬איכר וכדומה‪ ,‬וכן היה חלק מהאצולה‪ ,‬האיכרות‬
‫או הגילדה שהייתה גם אופן התייחסותו לעם‪ .‬היה זה עם של אצולה‪ ,‬איכרות‬
‫וגילדות וכן הלאה‪ .‬כך הייתה אחדות המדינה לעניינו של שליט הנפרד מן‬
‫העם‪ ,‬וקיומה ‪ -‬עיסוקו המיוחד‪.‬‬
‫לפי שורות אלו‪ ,‬המהפכה הצרפתית היא שהביאה לידי סיום את תהליך‬
‫ההפרדה בין מדינה לחברה אזרחית‪ .‬אין דברים אלה מדויקים מבחינה‬
‫היסטורית‪ ,‬שהרי רק זכות הבחירה הכללית ‪ -‬דהיינו ביטול כל התניה של הזכות‬
‫לבחור ולהיבחר בגודל רכוש מסוים ‪ -‬שבסופו של דבר לא הונהגה במהפכה‬
‫הצרפתית‪ ,‬היא המביאה הפרדה זאת לידי השלמתה‪ .‬מרקס תיקן את עצמו‬
‫במאמר "לשאלת היהודים"‪ ,‬בהגדירו‪ ,‬כפי שראינו לעיל‪ ,‬את מפקד הרכוש‬
‫כהכרתה האחרונה של המדינה בקניין הפרטי‪ .‬אולם הדברים שמרקס אומר‬
‫בהקשר זה יפים להבנת ההפרדה (ואף כאן נכון להבין "שדרות" כ"מעמדות")‪:‬‬
‫הפיכתן של השדרות (‪ )Stände‬הפוליטיות לשדרות אזרחיות התרחשה‬
‫במונרכיה האבסולוטית [‪ ]...‬המהפכה הצרפתית השלימה לראשונה את הפיכתן‬
‫של השדרות הפוליטיות לשדרות חברתיות או הפכה את הבדלי השדרות של‬
‫החברה האזרחית להבדלים חברתיים בלבד‪ ,‬להבדלים של החיים הפרטיים‪,‬‬
‫שהנם חסרי כל משמעות בחיים הפוליטיים‪ .‬בכך הושלמה ההפרדה בין החיים‬
‫‪85‬‬
‫הפוליטיים לבין חברה האזרחית [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫השלמתה של הפרדה זאת היא גם השלמת התפתחותו של הקניין הפרטי; זה‬

‫‪51‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הופך עתה לפרטי לגמרי‪ .‬אין לו עוד שום פונקציות ציבוריות‪ ,‬ממשיות או‬
‫מדומות‪ ,‬ואין הבעלות עליו מיתרגמת לשום זכות פוליטית‪ ,‬יתרה או פחותה‪.‬‬
‫זכות זאת הייתה גם הגבלתו הפוליטית של הקניין‪ ,‬שהייתה ביטוי להגבלתו‬
‫החברתית‪ :‬את גבולות פעילותו בחברה האזרחית תאמו גבולות פעילותו‬
‫במדינה‪ .‬עתה הפך לקניין פרטי בלתי מוגבל בחברה האזרחית‪ .‬מרקס מדבר‬
‫בהקשר זה על "קניין פרטי אבסטרקטי"‪ ,‬כלומר על קניין פרטי גרידא שאין‬
‫לו שום פונקציות מעבר להיותו קניין פרטי‪ ,‬ועל "קניין פרטי עצמאי"‪ ,‬קניין‬
‫פרטי שרשאי להתפתח ולגדול ללא גבולות בחברה האזרחית‪ .‬הקניין הפרטי‪,‬‬
‫שתואם אותו "האיש הפרטי"‪ ,‬הוא פרי התפתחותה של המדינה הפוליטית‪ ,‬של‬
‫"העצמאות הפוליטית"‪ .‬הלוך הרוח הפוליטי‪ ,‬קרי "הלוך הרוח של המדינה"‬
‫‪86‬‬
‫(באחד הפירושים של ביטוי זה)‪ ,‬הוא היפוכו של הלוך הרוח של הקניין הפרטי‪.‬‬
‫אין פירושה של הפרדה זו שהספרה הפוליטית חדלה להיות מאבק על‬
‫חלוקת העושר החברתי ושפעילות המדינה חדלה לבטא אינטרסים פרטיים‪,‬‬
‫כלומר להיקבע על ידי הקניין הפרטי‪ ,‬אלא שעתה קביעה זו מתבצעת‬
‫באמצעות דרג פוליטי שמבחינה פורמלית אינו קשור לשום מעמד‪ ,‬והמדינה‬
‫עצמה נתפסת כישות עצמאית בעלת חוקיות משלה שאינה נקבעת על ידי‬
‫הקניין הפרטי‪ .‬כבר ראינו לעיל שמרקס אומר כי החיבור בין המדינה המודרנית‬
‫לקניין הפרטי‪ ,‬הניצול‪ ,‬אינו חזק פחות מן החיבור שהתקיים בין המדינה בעת‬
‫העתיקה‪ ,‬עידן העבדות‪ ,‬לקניין הפרטי‪ .‬במאמרו "לשאלת היהודים"‪ ,‬העוסק‬
‫רבות ביחס שבין המדינה לספרה החברתית–כלכלית (החברה האזרחית)‪ ,‬מרקס‬
‫אומר על כך באופן אלגורי כי‬
‫המדינה הפוליטית מתייחסת אל החברה האזרחית באותו אופן ספיריטואלי‬
‫שבו מתייחסים השמים לארץ‪ .‬היא נמצאת באותו הניגוד אל החברה האזרחית‪.‬‬
‫היא מתגברת על ניגוד זה באותו האופן שבו הדת מתגברת על מוגבלותה‬
‫[האנושית] של ספרת החּולין (‪ ,)profane Welt‬דהיינו על ידי כך שהיא אנוסה‬
‫לשוב ולהכיר בה‪ ,‬לייצר אותה‪ ,‬להניח לעצמה להישלט על ידה [ההדגשות‬
‫‪87‬‬
‫הוספו]‪.‬‬

‫בכל מקום שבו הושלמה הפרדה זאת‪ ,‬לא רק הפעילות הכלכלית הופכת לעניין‬
‫המתוחם באופן רשמי‪ ,‬משפטי‪ ,‬בחברה האזרחית‪ ,‬שהיא הספרה של הפעילויות‬
‫הפרטיות שאין להן תוקף כללי‪ ,‬אלא אף הדת‪ .‬זו הפרדת הדת מן המדינה‪.‬‬
‫מרקס דן בהרחבה בעניין זה במאמר "לשאלת היהודים"‪ .‬הוא חוזר ומדגיש‬
‫שהמדינה המודרנית‪ ,‬המדינה הפוליטית‪ ,‬אינה מהווה אמנציפציה אנושית‪,‬‬
‫אלא רק "אמנציפציה פוליטית"‪ :‬האדם לא השתחרר מן הקניין הפרטי בכלל‪,‬‬

‫‪52‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫אלא רק השתחרר ממנו בתור אזרח המדינה; הוא לא השתחרר מן הדת בכלל‪,‬‬
‫אלא רק השתחרר ממנה בתור אזרח המדינה‪ .‬כאשר עולה המדינה הפוליטית‪,‬‬
‫המדינה הנפרדת לגמרי מן החברה האזרחית‪ ,‬הופכת הדת לעניין פרטי לגמרי‪.‬‬
‫האדם משתחרר מן הדת באופן פוליטי בכך שהוא מגרש אותה מתחום‬
‫המשפט הציבורי לתחום המשפט הפרטי [‪ ]...‬היא [הדת] הושלכה אל בין‬
‫העניינים הפרטיים והוגלתה אל מחוץ לקהילה (‪ )Gemeinwesen‬כהוויה‬
‫משותפת (‪ .]...[ )Gemeinwesen‬פילוגו של האדם לאדם ציבורי ולאדם פרטי‪,‬‬
‫העתקת הדת מן המדינה אל החברה האזרחית‪ ,‬אינם שלב‪ ,‬אלא השלמתה‬
‫של האמנציפציה הפוליטית‪ ,‬אמנציפציה שלא רק שאינה מבטלת את דתיּותו‬
‫‪88‬‬
‫הממשית של האדם‪ ,‬אלא אף אינה שואפת לבטלה [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫היהפכות הדת לעניין פרטי לגמרי‪ ,‬סילוקה ממניין העניינים הציבוריים‪ ,‬היא‬
‫הפרדת הדת מן המדינה‪ .‬הפרדה זו היא חלק מן ההפרדה בין מדינה לחברה‬
‫האזרחית‪ ,‬חלק מהתפתחות המדינה הפוליטית‪.‬‬

‫יחיד‪ ,‬דמוקרטיה וקהילתיות במדינה הפוליטית‬

‫היפרדותן של המדינה והחברה האזרחית יוצרת תופעה כפולה‪ ,‬ככל שמדובר‬

‫במעמדו של האזרח במדינה וביחסו אליה כאיש החברה האזרחית‪ .‬מצד אחד‪,‬‬
‫האזרח כחבר המדינה הוא יחיד שכל מאפייניו ‪ -‬שהפכו פרטיים לגמרי‪,‬‬
‫כגון הקניין הפרטי והדת‪ ,‬ההשכלה ומשלח היד ‪ -‬הופשטו ממנו‪ ,‬כלומר הוא‬
‫יחיד אבסטרקטי לגמרי‪ .‬שוויונם של אזרחי המדינה הוא שוויון של יחידים‬
‫אבסטרקטיים‪ ,‬יחידים גרידא‪ .‬כיחידים אבסטרקטיים חסרים אזרחי המדינה כל‬
‫הקשרים חברתיים‪ .‬הדמוקרטיה שלהם היא צורנית גרידא ויחסם לענייני הכלל‬
‫אינו מבטא שום קהילתיות (חברותיות)‪ .‬בה בשעה חייהם כאנשים פרטיים‬
‫בחברה האזרחית‪ ,‬בספרה החברתית–כלכלית‪ ,‬מתדפקים על שערי המדינה‪,‬‬
‫מבקשים ייצוג כאינטרסים פרטיים‪ .‬האזרח האבסטרקטי חסר האינטרסים‬
‫הפרטיים אמור לייצג את האינטרסים הפרטיים של איש החברה האזרחית‬
‫(עניין שניגע בו בהמשך)‪.‬‬
‫מצד אחר‪ ,‬דווקא שחרורה של המדינה מכל תלות בהבדלים קנייניים‪ ,‬קרי‬
‫כלכליים‪ ,‬ומתלותה בדת או דתות‪ ,‬דהיינו בתחליפים של קהילתיות אמיתית‪,‬‬
‫מאפשר לאזרחים לראותה כאופן מסוים של חיי קהילה אמיתיים‪ ,‬חיים של‬
‫אופני פעילות ויחסים בלתי אינסטרומנטליים‪ .‬היחס האינסטרומנטלי ההדדי‬
‫מאפיין עתה את הספרה החברתית–כלכלית שהופרדה מן הספרה הפוליטית‪.‬‬

‫‪53‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫השאיפה להשתחרר מיחסים אלה‪ ,‬השאיפה לקהילתיות אמיתית‪ ,‬יכולה עתה‬

‫להיות משוקעת במדינה‪ ,‬דווקא משום שהמדינה הפכה לאבסטרקטית‪ ,‬כלומר‬
‫לריק שניתן למלאו בתוכן חדש‪ .‬משיכול האדם לשלב תכנים קהילתיים‬
‫מסוימים במדינה‪ ,‬ואפילו הוא עושה את הדבר באופן חלקי שהשפעתו על‬
‫חייו מועטה‪ ,‬הרי הוא חדל מלתפוס את המדינה רק כישות זרה הכפויה עליו‬
‫שהוא עושה בה שימוש פרטי כמיטב יכולתו‪ .‬דברים אלה מובלטים בעיקר‬
‫בהמשפחה הקדושה ובמאמר "לשאלת היהודים"‪.‬‬
‫בהתייחסו אל התופעה הראשונה מבין השתיים מרקס מדגיש כי כאזרח‬
‫המדינה האדם משיל את מעמדו הכלכלי ואת שאר שיוכיו החברתיים והופך‬
‫ליחיד (אינדיווידואום) גרידא‪ ,‬ליחיד חסר כל ייחוד‪ ,‬יחיד אבסטרקטי‪:‬‬
‫החברה האזרחית והמדינה נפרדות‪ .‬לכן גם אזרח המדינה והאזרח‪ ,‬כלומר‬
‫חבר החברה האזרחית‪ ,‬נפרדים‪ .‬הוא [היחיד] חייב אפוא לבצע הפרדה‬
‫מהותית שלו מעצמו [‪ ]...‬על מנת להתנהג אפוא כאזרח מדינה ממשי‪ ,‬לקבל‬
‫משמעות וממשות פוליטיות‪ ,‬שומה עליו לצאת אל מחוץ לממשותו האזרחית‬
‫[החברתית–כלכלית]‪ ,‬להפשיט עצמו ממנה‪ ,‬לפרוש מארגון זה ולהתכנס לתוך‬
‫האינדיווידואליות שלו‪ .‬שכן‪ ,‬הקיום היחיד שהוא מוצא בשביל אזרחות‬
‫המדינה שלו הוא האינדיווידואליות הטהורה‪ ,‬הריקה שלו [‪ ]...‬רק תוך סתירה‬
‫עם השותפויות (‪ )Gemeinschaften‬היחידות הקיימות‪ ,‬רק כיחיד‪ ,‬יכול האזרח‬
‫להיות אזרח מדינה‪ .‬קיומו כאזרח מדינה הוא קיום מחוץ לשותפויות‪ ,‬קיום‬
‫‪89‬‬
‫שהוא אפוא אינדיווידואלי באופן טהור [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫כיחידים אבסטרקטיים כאלה אזרחי המדינה משתתפים בתהליך הפוליטי‪.‬‬

‫הדמוקרטיה שלהם‪ ,‬הדמוקרטיה הפוליטית‪ ,‬היא צורנית גרידא‪ ,‬דהיינו חסרת‬
‫כל תוכן קהילתי‪ .‬וזהו אופייה של הציבוריות במדינה הפוליטית שנפרדה‬
‫מן החברה האזרחית‪ .‬הצבעתם של אזרחי המדינה בבחירות‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬היא‬
‫חיבור מצרפי (אגרגטיבי) של קולותיהם‪ ,‬כלומר אין היא ביטוי של קהילתיות‬
‫(חברותיות)‪ .‬מרקס אינו מציין אם הם מחזיקים בתפיסה כלשהי של אינטרס‬
‫כללי אבסטרקטי‪ ,‬אף כי כך ניתן להניח מהדיון כולו‪ ,‬אולם "הכלליות‬
‫האמפירית" שלהם‪ ,‬שיש בה רוב ומיעוט (עמדות שונות‪ ,‬כצירוף מספרי גדול‬
‫או קטן‪ ,‬ביחס לאינטרס הכללי)‪ ,‬היא מצרפית גרידא‪ ,‬כלומר היא אינה מבטאת‬
‫קהילתיות‪ .‬וכך מאפיין מרקס את הדמוקרטיה המודרנית‪:‬‬
‫הניגוד בצורתו האמיתית הוא זה‪ :‬הפרטים עושים זאת בתור כולם או שהפרטים‬
‫עושים זאת בתור מעטים‪ ,‬בתור לא–כולם‪ .‬בשני המקרים הּכּולמיּות (‪)Allheit‬‬
‫נשארת רק כריבוי חיצוני או כטוטליות של היחידים‪ .‬הכולמיות אינה איכות‬

‫‪54‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫מהותית‪ ,‬רוחנית‪ ,‬ממשית‪ ,‬של היחיד‪ .‬הכולמיות אינה דבר מה שבו היה היחיד‬
‫מאבד את קביעתו כיחידה מופשטת‪ ,‬אלא הכולמיות היא רק המספר המלא‬
‫של היחידֹות‪ .‬יחידה אחת‪ ,‬הרבה יחידות‪ ,‬כל היחידות‪ .‬האחד‪ ,‬הרבים‪ ,‬הכול‬
‫‪ -‬אף אחת מהגדרות אלה אינה הופכת את מהותו של הסובייקט‪ ,‬מהותה של‬
‫‪90‬‬
‫האינדיווידואליות‪ ,‬למשהו אחר‪.‬‬

‫הדמוקרטיה המודרנית‪ ,‬הדמוקרטיה הפוליטית‪ ,‬היא אפוא דמוקרטיה מצרפית‬

‫(אגרגטיבית)‪.‬‬
‫היווצרות האזרח האבסטרקטי יוצרת דילמות וסתירות‪ ,‬שמקורן בכך‬
‫שאזרח זה הוא בה בשעה אדם בעל אינטרסים ומאוויים פרטיים שאין הוא‬
‫יכול להתכחש להם‪ .‬בהשתתפו בתהליך הפוליטי‪ ,‬למשל בבוחרו את האספה‬
‫המחוקקת שהיא בה בשעה אספת נציגים‪ ,‬הרי הוא בוחר‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬את נציגיה‬
‫של החברה האזרחית במדינה הפוליטית‪ ,‬כלומר בזרוע המחוקקת של המדינה‬
‫הפוליטית‪ .‬הייצוג כאן כל עיקרו ייצוגם של ענייני החברה האזרחית במדינה‬
‫הפוליטית‪" .‬השתתפותה של החברה האזרחית באמצעות נציגים במדינה‬
‫‪91‬‬
‫הפוליטית היא בדיוק הביטוי להפרדה ביניהן ולאחדותן הדואליסטית בלבד"‪.‬‬
‫אולם זו השתתפות פוליטית ‪ -‬השתתפות לפי דרכה של המדינה הפוליטית‪,‬‬
‫שבה אין חברי האספה המחוקקת קשורים באופן מחייב למעמד זה או אחר או‬
‫לקבוצת עיסוק כזאת או אחרת‪ .‬מבחינת היותם אישיויות מדינתיות (חברים‬
‫במוסד מדינתי) הם חסרי כל אינטרס פרטי ואינם מייצגים אינטרס פרטי‪ ,‬אלא‬
‫אינטרסים כלליים‪ .‬האזרח עצמו בוחר אותם גם בהתאם ל"אבסטרקציה של‬
‫אזרחות המדינה" שהנה היסוד השליט במדינה‪ ,‬כלומר הוא בוחר אותם‪ ,‬מצד‬
‫אחר‪ ,‬כיחיד טהור‪ ,‬קרי חסר אינטרסים ומאוויים פרטיים‪ .‬באופן כזה אין הם‬
‫יכולים לייצג אותו כבעל אינטרסים פרטיים‪ .‬הדבר מתבטא בכך שאין יחס‬
‫מחייב בינם לבינו‪ :‬אין הם מקבלים הוראות ממנו או פועלים בשבילו מכוחם של‬
‫חוזה או התחייבות משפטית אחרת‪ .‬לפיכך‪" ,‬הם אמורים להיות נציגים ואין הם‬
‫כאלה"‪ 92.‬זהו הפרדוקס של הדמוקרטיה הפוליטית ושל הבחירות הפוליטיות‪,‬‬
‫הדמוקרטיה והבחירות של המדינה הפוליטית‪ :‬נבחרי הציבור הם נציגים שאינם‬
‫נציגים‪ .‬ועל אף כל זאת‪ ,‬בפועל‪" ,‬מבחינה חומרית"‪ ,‬כפי שמרקס אומר‪ ,‬הם‬
‫מייצגים אינטרסים פרטיים‪" :‬הם הוסמכו כנציגים של ענייני הכלל‪ ,‬אך באופן‬
‫ממשי הם מייצגים עניינים מיוחדים" [ההדגשות במקור]‪ 93.‬משמע‪ ,‬היפרדותן‬
‫של המדינה והכלכלה והופעת הדמוקרטיה הפוליטית התואמת הפרדה זו אינן‬
‫מבטלות את היות הספרה הפוליטית זירת מאבק על חלוקת העושר החברתי ‪-‬‬
‫מאבק המתנהל בכלים "פוליטיים"‪.‬‬

‫‪55‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫בהתייחסו לתופעה של שילוב תכנים קהילתיים במדינה‪ ,‬של ראייתה‬

‫כקהילה‪ ,‬כעֵדה‪ ,‬מרקס אומר‪:‬‬
‫המדינה הפוליטית שהגיעה לגמר התפתחותה היא במהותה חיי הסוג של‬
‫האדם (‪ )Gattungsleben des Menschen‬בניגוד לחייו החומריים‪ .‬כל ההנחות‬
‫המוקדמות של חיים אנוכיים אלה ממשיכות להתקיים בחברה האזרחית‪ ,‬מחוץ‬
‫לתחומה של המדינה‪ ,‬אך כתכונותיה של החברה האזרחית‪ .‬במקום שבו הגיעה‬
‫המדינה הפוליטית לשלמותה האמיתית‪ ,‬מנהל האדם חיים כפולים‪ ,‬שמימיים‬
‫וארציים‪ ,‬לא רק במחשבה‪ ,‬בתודעה‪ ,‬אלא במציאות‪ ,‬בחיים עצמם‪ :‬חיים‬
‫בקהילה הפוליטית (‪ ,)politisches Gemeinwesen‬שבה הוא תקף בעיני עצמו‬
‫כישות חברותית (‪ ,)Gemeinwesen‬וחיים בחברה האזרחית‪ ,‬שבה הוא פעיל‬
‫כאיש פרטי‪ ,‬רואה את האנשים האחרים כאמצעי ומוריד עצמו לדרגת אמצעי‬
‫‪94‬‬
‫וכדור משחק בידיהם של כוחות זרים [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫מרקס מציין אפוא במפורש שכחבר המדינה הפוליטית חי האדם חיים חברותיים‪.‬‬
‫חייו אלה מתקיימים לצד חייו העיקריים במדינה הפוליטית ‪ -‬חייו כציבור בעל‬
‫ענייני כלל פורמליים‪ ,‬צורניים‪ ,‬ציבור הקיים בצורתו הדמוקרטית בתור חיבור‬
‫מצרפי של יחידים‪ .‬המושג הגרמני ‪ Gemeinwesen‬פירושו "ישות משותפת"‬
‫ולרוב הוא משמש לציון "קהילה"‪ .‬מרקס משתמש בו‪ ,‬ראשית‪ ,‬לציון מאפיין‬
‫מסוים של המדינה הפוליטית‪ ,‬היותה גם‪ ,‬באופן אידיאלי‪ ,‬קהילה‪ ,‬עֵדה‪ ,‬משמע‬
‫בהקשר שלפנינו‪ :‬חיים חברותיים‪ ,‬חיים בלתי אינסטרומנטליים‪ ,‬חיים שבהם‬
‫פעילותו של האדם אינה אמצעי לתכלית ואין הוא מתייחס לזולתו כאמצעי‬
‫לתכלית; כן הוא משתמש בו לציון היחיד שהפך לבלתי אינסטרומנטלי‬
‫בפעילותו וביחסיו החברתיים‪ .‬הקהילתיות היא ממד אידיאלי של המדינה‬
‫הפוליטית הממלא בתוכן‪ ,‬במובן מה‪ ,‬את הריק האבסטרקטי שלה‪ .‬מושג נוסף‬
‫שמרקס משתמש בו בהקשר זה הוא "חיי הסוג" האנושיים‪ .‬מרקס פונה שוב‬
‫לְמושג‪ ,‬שמשמעותו היא היות האדם בעל מהות המייחדת אותו; והמהות היא‬
‫לא דבר מה נתון אלא עניין למימוש‪ .‬חייו החומריים של האדם‪ ,‬חיים של‬
‫אנוכיות ושימוש הדדי‪ ,‬אינם מימוש מהותו‪ ,‬אלא דווקא הכחשתה‪ ,‬כפי שעולה‬
‫מן המובאה‪ .‬הכחשתה של המהות מתרחשת בחברה האזרחית‪ .‬המהות ‪-‬‬
‫המתממשת באופן היסטורי‪ ,‬כעיקרון של עיצוב עצמי ולא כמצב סופי ‪ -‬היא חיי‬
‫האדם כישות בלתי אינסטרומנטלית בפעילותה וביחסיה החברתיים‪ .‬במשמעות‬
‫זאת ‪ Gemeinwesen‬זהה למעשה עם ‪( Gattungswesen‬ישות סוגית) במשמעותו‬
‫השנייה (ש"חיי הסוג" הוא ביטוי נוסף שלה)‪ ,‬כחברה אנושית שמימשה את‬
‫מהותה כאנשים‪ ,‬פעילויות ויחסים בלתי אינסטרומנטליים‪ ,‬חברה ללא ניכור‬

‫‪56‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫לסוגיו‪ .‬במדינה הפוליטית ממומשת מהות זו רק כאופן קיום אשלייתי‪ .‬ואולם‬

‫קיום אשלייתי זה הוא פן ממשי שלה‪" .‬המדינה המודרנית עצמה"‪ ,‬אומר מרקס‬
‫ב"לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪ :‬מבוא"‪" ,‬מפשיטה מהאדם הממשי‬
‫או מספקת את האדם השלם רק באופן דמיוני" [ההדגשה במקור]‪ 95.‬עד כמה‬
‫קיום זה אשלייתי מעידה העובדה שהאדם תופס את חייו בחברה האזרחית‪ ,‬את‬
‫ניכורו ממהותו‪ ,‬כביטוי של חירותו‪:‬‬
‫הניגוד בין מדינת הייצוג הדמוקרטית לחברה האזרחית הוא השלמתו של‬
‫הניגוד הקלסי בין קהילה ציבורית (‪ )öffentlichem Gemeinwesen‬לעבדות‪.‬‬
‫בעולם המודרני כל אחד הוא בעת ובעונה אחת חבר בעבדות ובקהילה‪ .‬דווקא‬
‫העבדות של החברה האזרחית היא למראית עין החירות הגדולה ביותר‪ ,‬משום‬
‫שהיא למראית עין עצמאותו המוגשמת במלואה של היחיד‪ ,‬אשר תופס את‬
‫התנועה שלוחת הרסן‪ ,‬שאינה מאוגדת על ידי ֶאג ֶד כללי ועל ידי בני האדם‪,‬‬
‫התנועה של יסודות חייו המנוכרים‪ ,‬כגון הקניין‪ ,‬התעשייה‪ ,‬הדת וכדומה‪,‬‬
‫כחירותו עצמה; ובאמת אין חירות זו אלא עבדותו ואי–אנושיותו המוגמרות‬
‫‪96‬‬
‫[ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫מרקס ממשיך ואומר בהקשר זה דברים‪ ,‬שיש בהם אמירה על דרך השלילה‪ ,‬על‬
‫חירות האדם בחברה המודרנית‪" :‬זכויות האדם"‪ ,‬שבהן מגולמת לכאורה חירות‬
‫זו‪ ,‬אינן משחררות את האדם מן הדת‪ ,‬אלא מעניקות לו את "חופש הדת"; הן‬
‫אינן משחררות אותו מן הקניין‪ ,‬אלא מעניקות לו את "חופש הקניין" (‪Freiheit‬‬
‫‪ ;)des Eigentums‬והן אינן משחררות אותו מן הכורח להחזיק במקצוע‪ ,‬בעיסוק‪,‬‬
‫ולהיות "עבד של עבודת הפרנסה"‪ ,‬אלא מעניקות לו את "חופש העיסוק"‬
‫‪97‬‬
‫(‪.)Gewerbefreiheit‬‬

‫השכל הפוליטי‬

‫התפתחותה של המדינה הפוליטית מחוללת‪ ,‬לדעת מרקס‪ ,‬לפחות בראשיתה‪,‬‬

‫תופעה שהוא מגדיר כ"השכל הפוליטי"‪ .‬אין הדיון בסוגיה זו נקי מקשיים‬
‫ומסתירות‪ ,‬אך ניתן ללמוד ממנו רבות ואף להסיק ממנו מסקנות ביחס לאופן‬
‫הבנת החיים הפוליטיים על ידי חלק מן האנשים הפוליטיים ועל ידי מדעני‬
‫מדינה‪ .‬כמו כן הוא חשוב להבנת הביורוקרטיה‪ .‬התופעה שמרקס מתארה‬
‫היא צמיחת התפיסה שלפיה המדינה היא ספרה העומדת ברשות עצמה‪,‬‬
‫ספרה עצמאית ביחס לספרה החברתית–כלכלית ובעלת חוקיות והגיון פעולה‬
‫משלה‪ .‬בתיאוריה הפוליטית מוצאת התופעה ביטוי במושג "הגיון המדינה"‬

‫‪57‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫(‪ .)raison d'État‬מרקס מתאר תופעה זאת כ"אשליה של עצמאות המדינה‬

‫‪98‬‬
‫כלפי החיים הפרטיים והאמונה בעצמאות לכאורה זו כדבר מה אבסולוטי"‪.‬‬
‫אלמלא התגבשה ההפרדה בין מדינה לכלכלה‪ ,‬אלמלא הופיעו המדינה‬
‫והחברה האזרחית כספרות נפרדות‪ ,‬כשהמדינה אינה נתפסת עוד ‪ -‬לא מבחינה‬
‫משפטית ולא מבחינה נורמטיבית ‪ -‬כספרה שהקניין הפרטי מעורב בקביעת‬
‫אופני פעולתה‪ ,‬לא הייתה צומחת אשליה זו‪ .‬אשליה זו היא תוצר של היהפכות‬
‫שתי הספרות לאבסטרקציות (ולא כדימויים בשכלו של האדם‪ ,‬אלא כישויות‬
‫חברתיות ממשיות)‪ .‬מכיוון שהספרה הפוליטית הופשטה מכל קביעה פרטית‪,‬‬
‫ומכיוון שהספרה החברתית–כלכלית הופשטה מכל קביעה כללית ‪ -‬כל פעילות‬
‫וכל עניין הקיימים בספרה השנייה‪ ,‬מן הקניין ועד הדת‪ ,‬הם בעלי אופי פרטי‪,‬‬
‫כלומר אין הם נושאים שום משמעות כללית‪ ,‬שום משמעות הנוגעת לעיצוב‬
‫הכלל ככלל ‪ -‬הרי ששתי ספרות אלה הן אבסטרקציות‪ ,‬אבסטרקציות שמתקיימת‬
‫ביניהן מערכת יחסים מיוחדת‪ :‬השנייה אינה רשאית להתערב בראשונה‪ ,‬באשר‬
‫אין לה שום מבט כללי‪ ,‬והראשונה מתערבת בשנייה רק מתוך מבט כללי‪ .‬היות‬
‫הספרה הכלכלית חסרת כל עניין‪ ,‬מבחינה פורמלית‪ ,‬בעיצוב הכלל‪ ,‬ולכאורה‬
‫אף חסרת כל יכולת לעצב את הכלל ‪ -‬משום שנשללה ממנה באופן פורמלי‬
‫הזכות לעצבו ‪ -‬הוא מקור האשליה בדבר חולשתה‪ .‬המדינה‪ ,‬בהיותה ארגון‬
‫החברה‪ ,‬היא לכאורה העוצמה החברתית השלטת‪ .‬השכל הפוליטי רואה את‬
‫המדינה כישות בעלת חוקיות וכללים משלה וכמקור כוחה שלה‪.‬‬
‫ככל שהשכל הפוליטי "פוליטי" יותר‪ ,‬כן הוא נוטה פחות לראות את החברה‬
‫האזרחית‪ ,‬קרי את האנטגוניזם החברתי–כלכלי‪ ,‬את המאבקים בין אינטרסים‬
‫פרטיים‪ ,‬כמסדה של המדינה‪ .‬ההפרדה בין המדינה לספרה הכלכלית נתפסת‬
‫בעיניו כבכורת המדינה‪ ,‬ואף כעליונותה המוחלטת‪ ,‬במערכת החברתית‪ .‬החברה‬
‫האזרחית‪ ,‬על פעילותה הענפה והמורכבת‪ ,‬נתפסת בעיניו כמשנית‪ .‬החברה‬
‫פועלת באופן תקין ככל שהמדינה‪ ,‬ובכל מקום שהמדינה‪ ,‬יכולה להסדיר‬
‫את החברה האזרחית‪ .‬בכל מקום שאין היא מסוגלת לעשות זאת‪ ,‬אין תיקון‬
‫הקלקלה החברתית אפשרי‪ .‬תיאורו הקלסי של השכל הפוליטי מופיע במאמר‬
‫"הערות שוליים ביקורתיות למאמר 'מלך פרוסיה והרפורמה הסוציאלית'"‪:‬‬
‫ככל שהמדינה בעלת עוצמה רבה יותר‪ ,‬ככל שארץ כלשהי פוליטית יותר‪,‬‬
‫כך נוטה ארץ זו פחות לחפש את סיבת הקלקלות החברתיות בעקרון המדינה‪,‬‬
‫דהיינו בסדר החברה הנוכחי [קרי בפילוג שבין אינטרס פרטי לאינטרס כללי]‪,‬‬
‫שהביטוי הפעיל‪ ,‬המודע לעצמו והרשמי שלו הוא המדינה‪ ,‬וכך היא נוטה‬
‫פחות להבין את העיקרון הכללי [האנטגוניזם החברתי–כלכלי‪ ,‬ניגודי הקניין‬

‫‪58‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הפרטי] של קלקלות אלו‪ .‬השכל הפוליטי הוא שכל פוליטי‪ ,‬מכיוון שהוא חושב‬
‫בתוך גבולות הפוליטיקה‪ .‬ככל שהוא מחודד יותר‪ ,‬ככל שהוא חיוני יותר‪ ,‬כך‬
‫‪99‬‬
‫הוא מוכשר פחות לתפוס את הקלקלות החברתיות [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫יחסו של השכל הפוליטי לחברה האזרחית צורותיו שונות‪ .‬בצורתו הראשונה‪,‬‬

‫הרדיקלית ביותר‪ ,‬הוא מבקש לבטל את החברה האזרחית‪ ,‬אף באלימות‪ ,‬כדי‬
‫לממש במלוא היקפה את הדמוקרטיה הפורמלית של המדינה הפוליטית‪ .‬לכן‬
‫הוא מבקש לבטל כל ייצוג למעשה של החברה האזרחית במוסדות הפוליטיים‪.‬‬
‫בשביל השכל הפוליטי בצורתו הרדיקלית‪ ,‬או הדמוקרטית הרדיקלית‪ ,‬החירות‬
‫היא החירות הפוליטית‪ ,‬והחברה האזרחית נתפסת כמכשול להגשמת חירות‬
‫זו‪ .‬בצורתו הראשונה אין השכל הפוליטי מודע לכך שהחברה האזרחית‪ ,‬על‬
‫האנטגוניזם המהווה את מהותה‪ ,‬היא הנחתה המוקדמת של המדינה‪ ,‬דהיינו‬
‫שבלעדיה אין כלל קיום למדינה‪ .‬השכל הפוליטי הרדיקלי מבקש להפוך את‬
‫החברה כולה לדמוקרטיה פוליטית המגשימה את החירות הפוליטית ואת‬
‫הזכויות הפוליטיות‪.‬‬
‫בצורתו השנייה מכיר השכל הפוליטי בקיומה של החברה האזרחית‪ ,‬אולם‬
‫הוא רואה את המדינה כתכליתם של החיים החברתיים‪ .‬המדינה היא התכלית‪,‬‬
‫והחברה האזרחית היא תחום האמצעים‪ .‬החברה האזרחית אמורה לשרת את‬
‫המדינה ולראות במימוש מהותה של האחרונה‪ ,‬ותוגדר זו כפי שתוגדר‪ ,‬את‬
‫ייעודה‪.‬‬
‫בצורתו השלישית‪ ,‬הרווחת‪ ,‬רואה השכל הפוליטי את הקלקלות‪ ,‬או‬
‫התקלות‪ ,‬החברתיות בשני אופנים‪ :‬לפי האחד ‪ -‬הקלקלות מקורן בחוקי טבע‬
‫או בתכונות של החברה האזרחית‪ ,‬שאין המדינה יכולה לתקנם; לפי השני‬
‫‪ -‬התקלות הן תוצאה של כישלון המדינה‪ ,‬קרי של פעילות המדינה‪ .‬אפשר‬
‫שפעולה שנבחרה על ידי המדינה אינה נכונה‪ ,‬ועל כן שינוי מדיניות או‬
‫שינוי שלטון יביאו לתיקון הכשלים‪ .‬נרחיב כאן את הדיבור על שתי הצורות‬
‫הראשונות‪.‬‬
‫צורתו הראשונה של השכל הפוליטי מצאה ביטוי במהפכה הצרפתית‪.‬‬
‫תיאוריו של מרקס במאמר "לשאלת היהודים" ובמאמר "הערות שוליים‬
‫ביקורתיות למאמר 'מלך פרוסיה והרפורמה הסוציאלית'" מדברים בעד עצמם‪.‬‬
‫במאמר "לשאלת היהודים" מבליט מרקס‪ ,‬מתוך צורכי הדיון‪ ,‬את ניגודה‬
‫האלים של המדינה הפוליטית לדת‪ ,‬אולם יש לראות זאת בראש ובראשונה‬
‫כניגודה האלים של המדינה לקניין הפרטי‪ ,‬שהדת בתפיסתו של מרקס היא‬
‫אחד מגילוייו‪ ,‬גילוי אידיאולוגי שלו‪.‬‬

‫‪59‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫בתקופות שבהן נולדת המדינה הפוליטית‪ ,‬כמדינה פוליטית‪ ,‬באופן אלים‬

‫מתוך החברה האזרחית‪ ,‬כאשר השחרור העצמי האנושי מבקש לממש עצמו‬
‫בצורה של שחרור עצמי פוליטי ‪ -‬בתקופות כאלה יכולה וחייבת המדינה‬
‫לחתור לביטולה של הדת‪ ,‬להכחדתה; אולם רק באותו האופן שבו היא חותרת‬
‫לביטולו של הקניין הפרטי‪ ,‬לביטולו המרבי‪ ,‬דהיינו על ידי פנייה להפקעות‬
‫ולמסים פרוגרסיביים‪ ,‬כלומר באותו אופן שבו היא חותרת לביטול החיים‪,‬‬
‫דהיינו באמצעות פנייה אל הגיליוטינה‪ .‬ברגעים אלה של הכרה בערך עצמם‬
‫מבקשים החיים הפוליטיים לדכא את הנחותיהם המוקדמות‪ ,‬את החברה‬
‫האזרחית ויסודותיה‪ ,‬ולכונן עצמם כחייו האמיתיים‪ ,‬חיי הסוג (‪)Gattungsleben‬‬
‫חסרי הסתירות‪ ,‬של האדם‪ .‬הדבר אפשרי רק על ידי כך שהחיים הפוליטיים‬
‫נוהגים בסתירה אלימה כלפי תנאי החיים שלהם עצמם‪ ,‬רק על ידי כך שהם‬
‫מכריזים על המהפכה כמתמדת‪ .‬הדרמה הפוליטית מסתיימת בהכרח בשיקומה‬
‫של הדת‪ ,‬בשיקומו של הקניין הפרטי‪ ,‬כלומר בשיקומם של כל יסודות החברה‬
‫‪100‬‬
‫האזרחית‪ ,‬בדיוק כשם שהמלחמה מסתיימת עם השלום [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫המאמר "הערות שוליים ביקורתיות למאמר 'מלך פרוסיה והרפורמה‬

‫הסוציאלית'" מבהיר כי אותם מהפכנים שביקשו לבטל את החברה האזרחית‬
‫ולהנהיג את המדינה הפוליטית כישות יחידה הם רובספייר וחבריו לשלטון‬
‫הקונבנט (קרי הדיקטטורה היעקובינית בת ‪ 14‬החודשים‪ ,‬בין ‪ 2‬ביוני ‪1793‬‬
‫ל–‪ 27‬ביולי ‪ ,1904‬שמבחינה מוסדית הייתה הדיקטטורה של האספה הלאומית‬
‫שכיהנה אז‪ ,‬הקונבנט‪ ,‬שהייתה במקורה אספה מכוננת)‪:‬‬
‫בהיותם רחוקים מלתפוס את עקרון המדינה כמקור הליקויים החברתיים‪ ,‬תפסו‬
‫גיבורי המהפכה הצרפתית דווקא את הליקויים החברתיים כמקור המצוקות‬
‫הפוליטיות‪ .‬משום כך תופס רובספייר את העוני הרב והעושר הרב כמכשול‬
‫להגשמת הדמוקרטיה הטהורה‪ .‬משום כך הוא מבקש להנהיג הסתפקות במועט‬
‫ספרטנית כללית‪ .‬עקרון הפוליטיקה הוא הרצון‪ .‬ככל שהשכל הפוליטי הוא‬
‫חד–צדדי יותר‪ ,‬כלומר ככל שהוא מושלם יותר‪ ,‬כך גדולה יותר אמונתו בכול–‬
‫יכולתו של הרצון‪ ,‬כך גם גדול יותר עיוורונו למגבלותיו הטבעיות והרוחניות‬
‫של הרצון‪ ,‬כך גדולה יותר אי–יכולתו לגלות את מקור הקלקלות החברתיות‬
‫‪101‬‬
‫[ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫דברים אלה רבי משמעות‪ .‬השכל הפוליטי הרדיקלי הופך את היוצרות‪.‬‬

‫מבחינתו המדינה ‪ -‬כאן כדמוקרטיה פוליטית ‪ -‬היא הישות העליונה ותכליתה‬
‫של ההתפתחות החברתית‪ ,‬והספרה החברתית–כלכלית‪ ,‬החברה האזרחית‪,‬‬
‫אינה מסדָּה ומקור קיומה של המדינה‪ ,‬אלא מכשול להשלמת התפתחותה‪,‬‬
‫למימוש "הדמוקרטיה הטהורה"‪ .‬השכל הפוליטי סבור שדי בנחישות רצונו‬

‫‪60‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫כדי לממש את מהותה של המדינה; ונחישות זו באה לידי ביטוי בטרור נגד‬
‫החברה האזרחית‪ ,‬נגד יחס הניצול‪ .‬אולם יהיו המהלכים לביטול החברה‬
‫האזרחית אלימים ככל שיהיו‪ ,‬אין הם יכולים לבטלה‪ .‬אין יחס הניצול ניתן‬
‫לביטול באלימות‪ .‬עם התפתחות הגותו של מרקס יזכו דברים אלה להבהרה‬
‫החסרה כאן‪ :‬ביטול הניצול אינו אפשרי ללא שינוי אופייה של פעילות הייצור‬
‫‪ -‬ללא ביטול העבודה‪.‬‬
‫בצורתו השנייה בא השכל הפוליטי לידי ביטוי בהשתררותו של נפוליון‬
‫הראשון על צרפת ובאופן ניהולו אותה‪ .‬נפוליון‪ ,‬כך אומר מרקס בהקשר‬
‫זה‪ ,‬הכיר בכך שהספרה החברתית–כלכלית היא מסדה של המדינה‪ ,‬ובניגוד‬
‫לרובספייר וחבריו ‪ -‬לא ביקש לבטלה‪ .‬אולם‪ ,‬הוא ביקש לנצלה‪ ,‬פשוטו‬
‫כמשמעו‪ ,‬לחיזוקה והאדרתה של המדינה‪ .‬זו נתפסה בעיניו כתכלית‪ ,‬בעוד‬
‫החברה האזרחית נתפסה בעיניו כמכלול של אמצעים‪ .‬המדינה והפוליטיקה לא‬
‫היו מבחינתו אמצעים להשגת תכליות כלכליות‪ .‬פעולותיה של המדינה‪ ,‬כגון‬
‫המלחמות‪ ,‬נתפסו בעיניו ‪ -‬באופן מעוות ‪ -‬כתכלית בפני עצמה‪.‬‬
‫נפוליון היה מאבקו האחרון של הטרוריזם המהפכני נגד החברה האזרחית‪,‬‬
‫שאף היא הוכרזה על ידי המהפכה [הצרפתית]‪ ,‬ומדיניותה‪ .‬בכל מקרה‪,‬‬
‫נפוליון השכיל להבין את מהותה של המדינה המודרנית‪ .‬מסדה של זו הוא‬
‫התפתחותה חסרת המעצורים של החברה האזרחית‪ ,‬של התנועה החופשית‬
‫של האינטרסים הפרטיים וכדומה‪ .‬הוא החליט להכיר במסד זה ולהגן עליו‪.‬‬
‫הוא לא היה טרוריסט נלהב וחולם חלומות‪ .‬אולם נפוליון ראה בה בעת את‬
‫המדינה כתכלית לעצמה ואת חיי החברה האזרחית כקופאי וכשוליה שלה‪,‬‬
‫שאינו רשאי להיות בעל רצון עצמי משלו‪ .‬הוא הוציא לפועל את הטרוריזם‬
‫על ידי כך שהציב את המלחמה המתמדת במקום המהפכה המתמדת‪ .‬הוא‬
‫השביע את אנוכיותה של הלאומיות הצרפתית כדי שובע מלא‪ ,‬אולם הוא גם‬
‫דרש את קורבנה של החברה האזרחית‪ ,‬את הקרבת ההנאות‪ ,‬העושר וכדומה‪,‬‬
‫כל אימת שהתכלית הפוליטית של הכיבוש דרשה זאת‪ .‬כשם שדיכא בעריצות‬
‫את הליברליזם של החברה האזרחית ‪ -‬את האידיאליזם הפוליטי של הפרקסיס‬
‫היומיומי שלה ‪ -‬כך לא חס על האינטרסים החומריים המהותיים שלה‪ ,‬המסחר‬
‫והתעשייה‪ ,‬כאשר נקלעו לסכסוך עם האינטרסים הפוליטיים שלו [‪ ]...‬גם כלפי‬
‫פנים נאבק עם החברה האזרחית כיריב של המדינה‪ ,‬שהייתה תקפה בשבילו‬
‫‪102‬‬
‫כתכלית–לעצמה מוחלטת [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫תפיסת השכל הפוליטי של מרקס מעוררת קשיים בלתי מבוטלים‪ .‬ניתן להציג‬
‫את רובספייר והיעקובינים כאנשים בעלי שכל פוליטי‪ ,‬משמע כאנשים שפעלו‬
‫מתוך שאיפה לדכא לגמרי את החברה האזרחית ובעצם לבטלה (דבר בלתי‬

‫‪61‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫אפשרי באשר החברה האזרחית היא יסוד קיומה של המדינה‪ ,‬ה"צידוק"‬

‫לקיומה)‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬בעת היותם בשלטון‪ ,‬לא פעלו למען אינטרס מעמדי‬
‫מסוים ועל כן גם לא התייחסו לפוליטיקה כפי שהיא ‪ -‬מאבק באמצעות‬
‫המדינה בין אינטרסים פרטיים‪ .‬ואולם היעקובינים‪ ,‬על ניגודיהם הפנימיים‪,‬‬
‫היו מפלגת התנועה הדמוקרטית במהפכה הצרפתית‪ ,‬תנועתם של בעלי הקניין‬
‫הזעיר (ובמידה מועטה של חסרי קניין‪ ,‬פועלים שכירים) שביקשו למנוע תחייה‬
‫של השלטון המעמדי הישן ולבלום את המהפכה הבורגנית‪ .‬ככאלה הייתה להם‬
‫מלחמה מלפנים ומאחור‪ .‬תקופת שלטונם‪" ,‬הדיקטטורה היעקובינית"‪ ,‬שנמשכה‬
‫כ–‪ 14‬חודשים‪ ,‬בין ‪ 2‬ביוני ‪ 1793‬ל–‪ 27‬ביולי ‪ ,1794‬כללה מהלכים לסילוקם‬
‫של מרכיבי המערכת הפיאודליים וניסיון לבלום את המהפכה הבורגנית‪ ,‬אף‬
‫באמצעים אלימים‪ .‬בתודעה הציבורית נתפס שלטונם של היעקובינים‪ ,‬על אף‬
‫אופיו הדיקטטורי‪ ,‬כשלטון דמוקרטי‪ ,‬משום שייצג את האינטרסים של שכבות‬
‫העם הנמוכות‪ .‬ייצוג זה בא לידי ביטוי במעשיו של שלטון זה ‪ -‬ביטול מלא‬
‫של הפיאודליזם וחלוקת הקרקעות בין האיכרים‪ ,‬צעדים לבלימת ההתפתחות‬
‫הבורגנית‪ ,‬כגון הקמת בתי חרושת ממשלתיים‪ ,‬פירוק חברות מניות וסגירת‬
‫הבורסה והבנקים ומדיניות סעד ממשלתית (קצבאות אימהּות וקצבאות זקנה‬
‫ומחלה לנזקקים‪ ,‬תעסוקה בשכר למובטלים ועוד)‪ .‬רובספייר עצמו היה מנהיג‬
‫מתון שביקש לקדם ברית בין בעלי הקניין הזעיר לבין חלק מהכוחות הבורגניים‬
‫כנגד הכוחות המלוכניים–אריסטוקרטיים‪ .‬יחד עם זאת הוא לא נמנע משימוש‬
‫במושג "שוויון"‪ ,‬למצער כשאיפה לצמצום פערים כלכליים‪ 103.‬שלטונם של‬
‫היעקובינים לא היה אפוא שלטונם של אנשים בעלי שכל פוליטי גרידא‪,‬‬
‫שאינם מכירים בקיומה וב"זכויותיה" של החברה האזרחית‪ ,‬אלא שלטונם של‬
‫אנשים שביקשו לחזק באמצעות המדינה מעמד מסוים‪ ,‬קרי בעלי הקניין הזעיר‬
‫לסוגיהם‪ ,‬בחברה האזרחית‪ .‬כלומר‪ ,‬מעשיהם היו עשייה פוליטית החותרת‪,‬‬
‫באמצעות המדינה‪ ,‬לשינוי הסדר המעמדי בחברה האזרחית‪ ,‬לא לביטולה‬
‫של החברה האזרחית‪ .‬מרקס בעצמו אומר שנים אחדות אחר כך על השלטון‬
‫היעקוביני כי לא יכול היה בסופו של דבר אלא לסלול את הדרך לעליית‬
‫הבורגנות‪ ,‬אך זו הייתה תוצאה בלתי מבוקשת של מעשיו‪" :‬כל הטרוריזם‬
‫הצרפתי לא היה אלא נוסח פלבאי לעקירת אויבי הבורגנות‪ ,‬הם האבסולוטיזם‪,‬‬
‫‪104‬‬
‫הפיאודליזם והבורגנות הקרתנית (‪[ ")Spießbürgertum‬ההדגשות במקור]‪.‬‬
‫אף נפוליון לא ראה באמת את המדינה כתכלית עליונה שהחברה האזרחית‬
‫אמורה לשרת אותה כמכלול של אמצעים‪ .‬כיבושיו לא נבעו מתוך מניעים‬
‫פנימיים של המדינה‪ ,‬למשל השגת עוצמה פוליטית בתור שכזאת‪ .‬כיבושיו‬

‫‪62‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫קידמו‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬את המהפכה הבורגנית ואף מודרניזציה בשטחים שעברו‬
‫לשלטונה של צרפת‪ ,‬אולם מצד שני‪ ,‬נפוליון היה קשור עם כוחות חברתיים–‬
‫כלכליים שמרניים‪ ,‬בעיקר חלקיה השמרניים של הבורגנות‪ ,‬בצרפת ומחוצה‬
‫לה‪ ,‬ומדיניותו הכלכלית בשטחים שכבש הייתה מנוגדת בפירוש לאינטרסים‬
‫של הבורגנות התעשייתית הצרפתית‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬סירב נפוליון‪ ,‬לבצע‬
‫מודרניזציה טכנולוגית של צבא צרפת והצי הימי שלה‪ ,‬דבר שגם מנהיגים‬
‫שמרנים אחרים לא עשוהו‪ .‬מודרניזציה כזאת‪ ,‬כמו כל מודרניזציה טכנולוגית‬
‫של מגזר מסוים בחברה‪ ,‬עתידה‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬מתוך יחסי גומלין‪ ,‬להשפיע‬
‫על שאר חלקי המשק‪ .‬המודרניזציה הטכנולוגית של צבא צרפת‪ ,‬לו יצאה‬
‫לפועל‪ ,‬הייתה מן הסתם מעשה ידיה של התעשייה הצרפתית והייתה מסייעת‬
‫להתקדמותה של זו‪" .‬השיטה הקונטיננטלית" (‪ )continental system‬אשר הקים‬
‫נפוליון‪ ,‬שבמסגרתה אסר כל סחר בין יבשת אירופה לאנגליה‪ ,‬הייתה אמורה‬
‫לכאורה להחליש את אנגליה במערכה הצבאית בינה לבין צרפת‪ .‬אולם למעשה‬
‫לא הייתה אלא הפיכת השטחים שבשלטונו של נפוליון לאוטרקיה כלכלית‬
‫אשר פגעה קשה גם בתעשייה הצרפתית‪ .‬נפוליון היה אפוא‪ ,‬משלב מסוים‪,‬‬
‫מנהיגם הפוליטי של כוחות כלכליים שמרניים‪ .‬נפוליון‪ ,‬ממש כמו רובספייר‬
‫וחבריו‪ ,‬לא היה בעל שכל פוליטי כמשמעותו אצל מרקס‪ .‬יש לנתח את פועלם‬
‫הפוליטי של אישים אלה בהתאם לתורתו של מרקס‪ ,‬דהיינו כפעילות כלכלית‬
‫בעלת אופי פוליטי‪ ,‬מאבק למען אינטרסים כלכליים מסוימים באמצעים‬
‫פוליטיים‪.‬‬
‫אולם תורת השכל הפוליטי רבה חשיבותה לחקירת החיים הפוליטיים וכן‬
‫לחקירת מדע המדינה כדיסציפלינה החוקרת את החיים הפוליטיים‪ .‬במקרה‬
‫השני מדובר בחקירה של הפילוסופיה המדינית שבה היא בוחנת את מדע‬
‫המדינה בתפקידה כפילוסופיה של המדע של תחום ספציפי זה‪ .‬אין ספק כי‬
‫אישים פוליטיים שונים‪ ,‬אף ברמות גבוהות‪ ,‬אם כי אולי לא ברמות הגבוהות‬
‫ביותר‪ ,‬הם בעלי שכל פוליטי‪ ,‬כלומר הפוליטיקה נראית להם כספרה עצמאית‬
‫בעלת חוקיות משלה ומניעים עצמיים משלה‪ ,‬כלומר לא כספרה שבה מתנהל‬
‫מאבק על חלוקת העושר החברתי בכלים אחרים‪ ,‬כלים המוגדרים "פוליטיים"‪.‬‬
‫מי שהבנתו את החיים הפוליטיים אינה חורגת‪ ,‬ביסודו של דבר‪ ,‬מגבולות‬
‫השכל הפוליטי‪ ,‬עתיד להיות כלי משחק בידי מי שמבינים את הפוליטיקה‬
‫לאשורה‪ .‬השכל הפוליטי לעולם לא יראה מלחמה בין שתי מדינות כאירוע‬
‫הקשור למאבקים בתוך שתיהן על חלוקת העושר החברתי‪ .‬השכל הפוליטי לא‬
‫יראה את מלחמת השחרור הישראלית‪ ,‬ואת כל המלחמות שהתנהלו מאז בין‬

‫‪63‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫מדינת ישראל למדינות ערב‪ ,‬כגילויים של מאבקים על חלוקת העושר החברתי‬

‫בתוך ישראל ובתוך ארצות ערב‪ .‬המאבקים הפוליטיים והמדיניים–ביטחוניים‬
‫הפנימיים בתוך מדינת ישראל בעיצומן של המלחמות‪ ,‬שהיו לכאורה רק‬
‫התנגשויות צבאיות–פוליטיות בינה לבין שכנותיה‪ ,‬לעולם לא ייתפסו בעיני‬
‫השכל הפוליטי כמאבקים חברתיים–כלכליים‪ .‬השכל הפוליטי לעולם לא ינתח‬
‫את המאבק בין קבוצת גלילי–אלון–רבין לקבוצת בן–גוריון–דיין–פרס על אופן‬
‫ניהול מלחמת ששת הימים ‪ -‬מאבק שבו ביקש הצד הראשון לכבוש שטחים כדי‬
‫להעניק לישראל גבולות ביטחון‪ ,‬בעוד הצד השני ביקש להימנע ככל האפשר‬
‫מכיבושים ולהשאיר את ישראל בגבולות ה–‪ 4‬ביוני ‪ ,1967‬גבולות "אי–ביטחון"‬
‫שאף הגדילו את תלותה של ישראל בנשק גרעיני ‪ -‬כמאבק חברתי–כלכלי‬
‫ביסודו‪ .‬זיקתה של הקבוצה הראשונה לתפיסת מדינת הרווחה ולאוריינטציה‬
‫היצרנית–רווחתית בכללה (זו המשלבת צמיחה כלכלית עם הגדלת חלקו של‬
‫הציבור בעושר החברתי) ושלילת תפיסה זו ואוריינטציה זו על ידי הקבוצה‬
‫השנייה אינן ממין העניין בשביל השכל הפוליטי‪.‬‬
‫השכל הפוליטי הוא גם המכשול הגדול ביותר להבנת החיים הפוליטיים על‬
‫ידי מדען המדינה הממוצע‪ .‬מדען זה רואה בדרך כלל‪ ,‬בהיותו גם מּולך שולל‬
‫על ידי חלוקת העבודה האקדמית‪ ,‬את המדינה כישות אוטונומית המתנהלת‬
‫לפי חוקיה שלה‪ .‬הוא תופס את היחסים הבינלאומיים ביסודם כיחסים בין‬
‫מדינות‪ .‬אמנם הוא נכון לשלם מס שפתיים לגורמים כלכליים‪ ,‬למשל בדמות‬
‫השפעתו של הקומפלקס התעשייתי–צבאי האמריקאי על מדיניותה של ארצות‬
‫הברית‪ ,‬אך היחסים הבינלאומיים הנם ביסודם‪ ,‬מבחינתו‪ ,‬יחסים בין מדינות‪.‬‬
‫לא יעלה על דעתו שהמלחמה הקרה בין ברית המועצות לארצות הברית הייתה‬
‫סכסוך ששירת את הכוחות השמרניים בשני הצדדים (בארצות הברית את יריבי‬
‫האוריינטציה היצרנית–רווחתית ובברית המועצות את חסידי הכלכלה הריכוזית‬
‫מיסודו של סטלין)‪ ,‬ובתור שכזאת הייתה סכסוך "מוזמן"‪ .‬השכל הפוליטי רואה‬
‫בסכסוך המזרח תיכוני סכסוך לאומי ביסודו המתנהל בין מדינות לאומיות‪ ,‬לא‬
‫בין קואליציות ‪ -‬קואליציה חברתית–פוליטית שמרנית מצד אחד וקואליציה‬
‫חברתית–פוליטית פרוגרסיבית מצד אחר ‪ -‬החוצות את גבולות המדינות‬
‫ומשתמשות במדינות‪ .‬אופן תפיסתו של השכל הפוליטי את החיים הפוליטיים‬
‫הופך למעשה את הפוליטיקה לאל–תקופתית‪ .‬כך אין הבדל משמעותי בשביל‬
‫השכל הפוליטי בין הפוליטיקה של העת העתיקה‪ ,‬תקופת החברה העבדותית;‬
‫הפוליטיקה של ימי הביניים‪ ,‬תקופת החברה הפיאודלית; העידן הבורגני‬
‫הראשוני‪ ,‬תקופת התגבשות הקפיטליזם; והעידן הבורגני המודרני‪ ,‬המוכר‬

‫‪64‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫לנו כהתגוששות בין אוריינטציות כלכליות–חברתיות שונות‪ ,‬שהנה ביסודה‬

‫התנגשות בין הון הייצור ומדינת הרווחה להון הפיננסי–ספקולטיבי לסוגיו‬
‫ובעלי בריתו (מונופולים מסוג מסוים ועוד)‪.‬‬
‫כשם שהשכל הפוליטי הוא מכשול להבנת החיים הפוליטיים‪ ,‬כך "השכל‬
‫הכלכלי" הוא מכשול להבנת החיים הכלכליים‪" ,‬השכל הסוציולוגי" הוא‬
‫מכשול להבנת "דפוסי" התנהגות וארגון חברתיים‪" ,‬השכל הפסיכולוגי" הוא‬
‫מכשול להבנת נפש האדם וכן הלאה וכן הלאה‪ .‬כל אחד מסוגי שכל אלה‬
‫דן בתחומו כספרה העומדת בפני עצמה‪ ,‬בעלת חוקיות פנימית משלה‪ .‬אין‬
‫לנו אלא לציין בהקשר זה את הפתגם המפורסם‪" :‬היודע רק את תחומו ‪ -‬גם‬
‫את תחומו אינו יודע"‪ .‬השכל הפוליטי במדע המדינה היודע רק את תחומו ‪-‬‬
‫המדינה והפוליטיקה ‪ -‬גם את תחומו אינו יודע‪.‬‬

‫הביורוקרטיה‬

‫הביורוקרטיה‪ ,‬על מאפייניה כמרכיב של המדינה ואופני התנהגותה‪ ,‬נדונה‬

‫בהרחבה יחסית בכתבים המוקדמים‪ .‬מרקס לא שב ודן בה באופן שיטתי‬
‫בכתבים מאוחרים‪ ,‬אף כי היא נזכרת בכתבים היסטוריים בהקשרים שלטוניים‬
‫שונים‪ .‬ראשית‪ ,‬מרקס עושה הבחנה בין "אדמיניסטרציה" ל"ביורוקרטיה"‪.‬‬
‫המונח הראשון מתאר את המִנהל כפשוטו‪ ,‬כמנגנון המשמש לניהול ענייני‬
‫הכלל‪ ,‬וכבר מיצינו את התפיסה שהמדינה היא ביסודה ניהול ענייני הכלל‬
‫באמצעות מִנהל‪ .‬המנהל הוא גילוי של חלוקת העבודה החברתית‪ ,‬המצמיחה‬
‫את האדם החד–צדדי הכבול בתחומי עשייה מסוימת ללא יכולת לחרוג ממנה‪,‬‬
‫אדם שהנו "מומחה" לעשייה זו בלבד‪ .‬איש המנהל הוא המומחה לענייני הכלל‪.‬‬
‫מכאן אין גדול עוד המרחק לאימוץ תפיסה בקרב המנהל‪ ,‬שהוא לבדו זכאי‬
‫לעסוק בענייני הכלל‪ .‬ה"ביורוקרטיה" היא מנהל הרואה עצמו כמומחה העליון‬
‫ל"טובת הכלל"‪ ,‬ובעצם רואה את העיסוק בענייני הכלל כמונופול שלו‪ .‬בצורת‬
‫התפתחות זו של המנהל אף אפשר ששכבתו הגבוהה תהפוך עצמה לסובייקט‬
‫פוליטי‪ ,‬משמע תהפוך עצמה למעמד הנאבק בכלים פוליטיים‪ ,‬באמצעות‬
‫המדינה‪ ,‬על חלקו בחלוקת העושר החברתי‪ .‬במקרה כזה תימצא הביורוקרטיה‬
‫בניגוד כלכלי‪ ,‬ועל כן גם במאבק פוליטי‪ ,‬עם מעמדות אחרים‪ .‬דיוניו של‬
‫מרקס על הביורוקרטיה בלביקורת פילוסופיית המשפט של הגל קשים לא‬
‫אחת לפירוש באשר לעתים קרובות קשה להבחין בגבול שבין פירושו את הגל‬
‫בשביל הבהרה עצמית לבין הצגתו את תפיסתו שלו‪.‬‬

‫‪65‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫אם נתעלם מן האינטרס הכללי כקיומה של החברה למרֹות ולמען‬

‫האנטגוניזם הכלכלי‪ ,‬אנטגוניזם של בעלי קניינים פרטיים ההופך לאנטגוניזם‬
‫מעמדי‪ ,‬הרי שאין קיים בחברה המדינית אינטרס משותף אמיתי‪ .‬הניגודים‬
‫הכלכליים אינם מאפשרים קיומו של אינטרס כזה‪ .‬בהעדר אינטרס משותף‬
‫אמיתי‪ ,‬הרי האינטרס הכללי שמייצגת הביורוקרטיה הוא‪ ,‬כדברי מרקס‪,‬‬
‫אינטרס צורני (פורמלי)‪ ,‬או במילים אחרות‪ :‬אינטרס אבסטרקטי‪ .‬אולם אינטרס‬
‫פורמלי זה הוא בעל עוצמה ריאלית‪ ,‬באשר הביורוקרטיה מקדמת אותו ואף‬
‫כופה אותו‪ .‬מכיוון שהמדינה‪ ,‬ככל שהיא מונהגת על ידי הדרג הפוליטי‪,‬‬
‫מקדמת אינטרסים פרטיים בשם אינטרסים כלליים‪ ,‬ואלה הם אינטרסים‬
‫"ממשיים" שלה‪ ,‬הרי ההתנגשות בין הדרג הפוליטי לבין הביורוקרטיה היא‬
‫בלתי נמנעת‪ .‬הביורוקרטיה רואה אז את המדינה כמי שבוגדת בה עצמה‪.‬‬
‫אולם גם כל ניסיון לממש את דמותה של המדינה כקהילה‪ ,‬כחברותיות‪ ,‬מה‬
‫שאינו ביסודו של דבר אלא ביטול המדינה‪ ,‬נתפס בעיני הביורוקרטיה כבגידה‬
‫במדינה‪.‬‬
‫מכיוון שהביורוקרטיה היא בהתאם למהותה ״המדינה כפורמליזם"‪ ,‬הרי‬
‫שהיא כזאת גם בהתאם לתכליתה‪ .‬לכן‪ ,‬תכלית המדינה הממשית מופיעה‬
‫לביורוקרטיה כתכלית המנוגדת למדינה‪ .‬רוח הביורוקרטיה היא "רוח המדינה‬
‫הצורנית [‪ ."]formelle‬על כן‪ ,‬היא הופכת את "רוח המדינה הצורנית" או את‬
‫חוסר הרוח הממשי של המדינה לציווי מוחלט‪ .‬הביורוקרטיה תקפה בעיני‬
‫‪105‬‬
‫עצמה כתכליתה הסופית של המדינה שאין בלתה [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫"תכלית המדינה הממשית" ניתנת להתפרש כאן‪ ,‬לאור רוחה של היצירה כולה‬
‫והמינוח השורר בה‪ ,‬בשני אופנים‪ :‬לפי האחד ‪ -‬כתכליתה של המדינה מכוח‬
‫פעילותו של הדרג הפוליטי‪ ,‬וכבר מיצינו את העניין שהדרג הפוליטי מנהל את‬
‫המדינה לטובת אינטרסים כלכליים פרטיים באמצעיה של המדינה‪ ,‬אמצעים‬
‫פוליטיים; לפי השני ‪ -‬כתכליתה של המדינה בדמוקרטיה הפוליטית על יסוד‬
‫רוב מצרפי של אזרחים אבסטרקטיים חסרי אינטרסים פרטיים‪ .‬אולם לפי מרקס‬
‫אין האזרחים ריבונים אמיתיים‪ ,‬ועל כן "תכלית המדינה הממשית" הדומיננטית‬
‫היא זו של הדרג הפוליטי‪ .‬פעילותה הריאלית של המדינה‪ ,‬וליתר דיוק של הדרג‬
‫הפוליטי במדינה‪ ,‬לקידום אינטרסים פרטיים (בשם טובת הכלל) מתנגשת עם‬
‫פעילותה של הביורוקרטיה הפועלת באמת‪ ,‬אם לא הפכה את עצמה לסובייקט‬
‫פוליטי‪ ,‬מתוך ראייה ‪ -‬צורנית‪ ,‬אבסטרקטית ‪ -‬של טובת הכלל‪ .‬כבר מיצינו‬
‫את התפיסה שפעילותה של המדינה‪ ,‬בהיותה נקבעת על ידי הדרג הפוליטי‪,‬‬
‫היא פעילות של "מפלגה"‪ ,‬ובדיוק פעילות זו אינה מּובֶנת על ידי הביורוקרטיה‬

‫‪66‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫ואינה מקובלת עליה‪ .‬מכיוון שפעילותה ה"מפלגתית" של המדינה נעשית בשם‬

‫טובת הכלל‪ ,‬הרי המתח בין שתי הערכאות מופיע כמתח בין שתי תפיסות של‬
‫"טובת הכלל"‪ .‬במדינה מּובנ ֶה אפוא מתח בין הביורוקרטיה‪ ,‬שמוצאה מחלוקת‬
‫העבודה החברתית והיא פועלת לפי טובת כלל צורנית‪ ,‬לבין הדרג הפוליטי‬
‫המקדם תמיד יעדים פרטיקולריים בשם טובת הכלל‪ .‬ביישומה בחיי המעשה‬
‫הופכת טובת הכלל הצורנית לטוב מסוים‪ ,‬אולם גם במסוימותו הוא בדרך כלל‬
‫כללי יותר מהטוב הפרטיקולרי של הדרג הפוליטי‪ ,‬כלומר הוא בדרך כלל‬
‫מקיף יותר ומבטא את תפיסת הטוב של יחידים וחוגים רבים יותר בהשוואה‬
‫לטוב הפרטיקולרי של הדרג הפוליטי הבא לידי ביטוי בפעילותה של הרשות‬
‫הממשלתית (הרשות המבצעת) ולעתים קרובות ברוב מצרפי מזדמן ברשות‬
‫המחוקקת‪ .‬במונחי תורת אפלטון נאמר שהטוב של המִנהל קרוב בדרך כלל‬
‫קרבה גדולה יותר אל אידיאת הטוב ממיני הטוב הפרטיקולריים של הדרג‬
‫הפוליטי ‪ -‬כל זאת כשאין המנהל כביורוקרטיה "מידרדר" בתפיסותיו ומעשיו‬
‫והופך ל"מפלגה"‪.‬‬
‫כך לדוגמה‪ ,‬צבאה של מדינה מבקש תמיד לנצח בשדה הקרב‪ ,‬או להשיג‬
‫את המרב בתנאים צבאיים מסוימים‪ ,‬בהתאם לטובת הכלל הצורנית שלו‪ ,‬ואין‬
‫ראשיו מעלים על דעתם (אלא אם הפך מי מהם לסובייקט פוליטי) שהדרג‬
‫הפוליטי‪ ,‬או חלק ממנו‪ ,‬למעשה אינו מעוניין בניצחון צבאי אלא בהעדר‬
‫הכרעה‪ ,‬באשר יש לו‪ ,‬בהיותו נציגם של כוחות חברתיים–כלכליים שמרניים‪,‬‬
‫עניין בסכסוך מתמשך עם מדינה או מדינות שכנות‪ .‬בוודאי שראשי הצבא‬
‫אינם מעלים על דעתם שבדרג הפוליטי נמצאים אנשים שאפשר שיהיו‬
‫מעוניינים בנסיבות מסוימות במפלת צבא ארצם‪ ,‬וברי שאין הם יודעים לקשור‬
‫"הזמנת" מפלה צבאית למאבקים על חלוקת העושר החברתי‪ .‬המתח בין‬
‫הדרגים נבנה על יסוד אי–הבנת הדרג המקצועי את מהלכיו של הדרג הפוליטי‬
‫הנראים לדרג המקצועי מזיקים ל"מדינה"‪ .‬וכך‪ ,‬אם נביא דוגמה נוספת‪ ,‬הדרג‬
‫המקצועי בתחום החינוך במדינה המודרנית אינו מעלה על דעתו כי אנשים‬
‫בדרג הפוליטי חותרים במחושב להרס החינוך הציבורי‪ ,‬באשר הם קשורים עם‬
‫מגמות שמרניות במאבק על חלוקת העושר החברתי‪" .‬שמרן" הוא מי שעליית‬
‫רמתה החומרית וההשכלתית של כלל האוכלוסייה מנוגדת לאינטרסים שלו‪.‬‬
‫הפרדוקס הוא שהביורוקרטיה מטפחת את הידע‪ ,‬אולם ידע זה‪ ,‬שיש בו‬
‫היררכיה (בעל הדרגה הגבוהה יותר הוא בעל הידע הרב יותר ובעל הסמכות‬
‫הגדולה יותר)‪ ,‬הוא ידע מקצועי ואינו ידע של ההקשרים החברתיים–פוליטיים‪.‬‬
‫הביורוקרט המובהק הוא "מטומטם" מקצועי‪.‬‬

‫‪67‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫תפיסתם הצורנית של ענייני הכלל על ידי הביורוקרטיה היא עוצמה‬

‫חברתית‪ ,‬באשר הביורוקרטיה מבקשת לכפות ראייה צורנית זאת על החברה‪.‬‬
‫מרקס חוזר ומדגיש כי "במדינות המודרניות [‪ ]...‬ממשותם המודעת‪ ,‬האמיתית‪,‬‬
‫של ענייני הכלל היא צורנית [פורמלית] בלבד או רק הצורני הוא ענייני הכלל‬
‫הממשיים" [ההדגשות במקור]‪ 106.‬לאור זאת מרקס מכנה את ענייני הכלל‬
‫הצורניים‪ ,‬קרי "הפורמליזם של המדינה" (‪" ,)Staatsformalismus‬אשליות"‬
‫ו"אשלייתה של המדינה" (‪ ;)Illusion des Staates‬אולם משום שהביורוקרטיה‬
‫עמלה לממש אשליות אלו‪ ,‬הריהן "אשליות מעשיות"‪ .‬מכוח פעילותה של‬
‫הביורוקרטיה מכֹוננת את עצמה פורמליות זו‪ ,‬או אשליה זו‪ ,‬של המדינה כ"כוח‬
‫ממשי"‪ 107.‬משום שהביורוקרטיה הופכת את תכליותיה הצורניות ‪ -‬את מה‬
‫שמרקס מכנה גם "מדינה דמיונית" ‪ -‬לתוכן של פעילותה‪ ,‬הריהי נקלעת בכל‬
‫מקום להתנגשות עם התכליות הממשיות של המדינה ושל מעמדות החברה‬
‫האזרחית‪ .‬תכליותיה הממשיות של המדינה בהקשר זה הן או תכליות פרטיות‬
‫המקודמות על ידי הדרג הפוליטי כאילו היו תכליות כלליות‪ ,‬בשם טובת‬
‫הכלל‪ ,‬או תכליות המבטאות רוב מצרפי של אזרחי המדינה (שיכולות להתגבש‬
‫בעקבות מניפולציה של הדרג הפוליטי)‪.‬‬
‫מכיוון שהביורוקרטיה הופכת את תכליותיה "הצורניות" לתוכן שלה‪ ,‬הרי‬
‫שהיא תמיד נקלעת לסכסוך עם התכליות "הממשיות"‪ .‬היא נאלצת‪ ,‬בשל‬
‫כך‪ ,‬להציג את הצורני כתוכן ואת התוכן כצורני‪ .‬תכליות המדינה הופכות‬
‫לתכליות משרדיות או שהתכליות המשרדיות הופכות לתכליות המדינה‪.‬‬
‫הביורוקרטיה היא מעגל שמתוכו איש אינו יכול להימלט‪ .‬ההיררכיה שלה היא‬
‫‪108‬‬
‫היררכיה של ידע [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫מרקס מדמה את הביורוקרטיה‪ ,‬בשאיפתה להחזיק באופן בלעדי בידיעת‬

‫טובת הכלל‪ ,‬למסדר דתי‪ ,‬ובעצם למסדר הישועי (‪ ,)Societas Iesu‬אותו מסדר‬
‫שהקימה הכנסייה הקתולית במאה ה–‪ 16‬למאבק נגד הרפורמציה‪ .‬מסדר זה‬
‫התאפיין במגמות סותרות‪ .‬מצד אחד הוא פעל להרחבת ההשכלה העממית ואף‬
‫לקידום ההשכלה והמדע בתקופת הרנסנס ולאחריה; מצד אחר הטיפו אנשיו‬
‫לנאמנות לכתובים ולדוקטרינה הקתולית‪ .‬המסדר קיים היררכיה ארגונית‬
‫פנימית וקיבל את היררכיית הידע הכנסייתית שבראשה ניצב האפיפיור‪ .‬הוא‬
‫אף דוכא בארצות רבות באירופה‪ ,‬בעיקר במחצית השנייה של המאה ה–‪,18‬‬
‫ככוח חברתי–דתי שמרני‪ .‬המסתורין והסודיות של ידיעת טובת הכלל נוסח‬
‫הביורוקרטיה אופייניים לקבוצה מקצועית סגורה הרואה עצמה ממונה‪ ,‬כמו כת‬
‫כוהנים‪ ,‬על רזיה ותוכנה של דת‪ .‬ענייני הכלל הצורניים‪ ,‬האבסטרקטיים‪ ,‬כך‬

‫‪68‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫גורס מרקס‪ ,‬נתפסים בעיני הביורוקרטיה כעולם דתי שמימי שהיא לבדה רשאית‬
‫ויודעת לפרשו‪ .‬זהו עולם דמיוני‪ ,‬כמו עולם האלים של הדת‪ ,‬ובה בשעה עולם‬
‫השולט באופן ריאלי בחברה‪ ,‬אף זאת כמו בדת‪ .‬מרקס מדבר בהקשר זה על‬
‫האופי ה"ספיריטואליסטי" של המדינה ועל היות המדינה‪ ,‬בבחינתה כמנהל‪,‬‬
‫שליטתה הכמו–דתית‪ ,‬הספיריטואליסטית‪ ,‬של החברה‪" .‬הרוח הביורוקרטית‬
‫היא רוח ישועית ותיאולוגית לגמרי‪ .‬הביורוקרטים הם הישועים של המדינה‬
‫והתיאולוגים של המדינה‪ .‬הביורוקרטיה היא רפובליקת כמרים (‪Die Bürokratie‬‬
‫‪ 109.")ist la république prêtre‬הביורוקרטיה שוללת את פתיחותה של המדינה‬
‫ואת האפשרות שהכרת טובת הכלל תהא נחלת הכול‪ ,‬מה שמרקס מכנה "רוח‬
‫המדינה הגלויה" ו"הלוך הרוח של המדינה" שגם עולים בקנה אחד עם היות‬
‫המדינה‪ ,‬אמנם באופן משני או אידיאלי‪ ,‬קהילה (ואופן קיום משני או אידיאלי‬
‫זה הוא היבט ריאלי של המדינה)‪.‬‬
‫הביורוקרטיה היא המדינה הדמיונית בצד המדינה הריאלית‪ ,‬הספיריטואליזם‬
‫של המדינה [‪ ]...‬המדינה‪ ,‬מהותה הספיריטואלית של החברה‪ ,‬נמצאת בחזקתה‬
‫של הביורוקרטיה‪ ,‬היא קניין פרטי שלה‪ .‬רוחה הכללית של הביורוקרטיה היא‬
‫הסוד‪ ,‬המסתורין‪ ,‬המקוים בתוכה פנימה בכוח ההיררכיה וכלפי חוץ על ידי‬
‫היותה קורפורציה (‪ )Korporation‬סגורה‪ .‬רוח המדינה (‪ )Staatsgeist‬הגלויה‬
‫וגם הלוך הרוח של המדינה מופיעים אפוא לביורוקרטיה כבגידה במסתורין‬
‫שלה‪ .‬לכן‪ ,‬הסמכות היא עקרון הידע שלה‪ ,‬והאלהה של הסמכות היא הלוך‬
‫‪110‬‬
‫הרוח שלה [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫מרקס סבור‪ ,‬בניגוד להגל‪ ,‬שמאפייניה המובהקים של הביורוקרטיה‪ ,‬דהיינו‬

‫המקצועיות‪ ,‬היררכיית הידע וההיררכיה של סמכות ההחלטה והמעשה‪ ,‬מדכאות‬
‫בפקיד הביורוקרטיה את מקוריות המחשבה ואת המוסריות‪ .‬מקצוענותו‬
‫של הפקיד מתאפיינת בסכמתיות ובצייתנות ‪ -‬מרקס מדבר בהקשר זה על‬
‫"המכניות של הידע הביורוקרטי והעבודה הביורוקרטית" ‪ -‬והיא מהווה משקל‬
‫נגד ל"חינוכו האינטלקטואלי והמוסרי" של איש המנהל ולמעשה מכשילה‬
‫אותו‪ 111.‬הביורוקרטיה היא אפוא ביסודה גוף לא אינטלקטואלי ובלתי מפותח‬
‫מבחינה מוסרית‪ .‬בעודה קיימת כגוף המחזיק בטובת כלל צורנית‪ ,‬מתפתחת‬
‫אפוא הביורוקרטיה לגוף המחזיק בתפיסה שאינה בהכרח‪ ,‬ביישומה המעשי‬
‫(שהנו תמיד בעל אופי מסוים‪ ,‬כמו בכל מעבר מהפשטה לפעילות מעשית)‪,‬‬
‫טובת הכלל הציבורית‪ ,‬שיכולה להיות בשלב הנוכחי של התפתחות האדם‬
‫רק בעלת אופי מצרפי (אגרגטיבי)‪ ,‬דהיינו סטטיסטי‪ ,‬מה שרּוסֹו מכנה "רצון‬
‫הכול" להבדיל מ"רצון כללי" (רצון משותף אמיתי)‪ .‬בבלימתה את מעורבות‬

‫‪69‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הציבור בקביעת ענייני הכלל‪ ,‬מעורבות שאינה יכולה בשלב זה להיות מיוסדת‬
‫על ביטול הניגוד בין אינטרס פרטי לאינטרס כללי‪ ,‬פועלת הביורוקרטיה‬
‫בניגוד לדמוקרטיה הפוליטית על כל מגבלותיה‪ .‬מרקס מדבר בשורות אלו על‬
‫מאפיינים של הביורוקרטיה שהתפתחו בטרם התגבשה הדמוקרטיה הפוליטית‬
‫המלאה‪.‬‬
‫התפתחותה של הביורוקרטיה‪ ,‬כפי שתוארה בשורות האחרונות‪ ,‬יוצרת‬
‫את התשתית להיהפכותה של צמרת הביורוקרטיה לסובייקט פוליטי‪ ,‬ובעיקר‬
‫‪ -‬לסובייקט פוליטי שמרני‪ .‬ואכן‪ ,‬ככל שהתקדמה המהפכה הבורגנית‪ ,‬דבר‬
‫שהתבטא מבחינה פוליטית ומשפטית בחתירת הכוחות הבורגניים להפיכת‬
‫המונרכיה האבסולוטית למונרכיה חוקתית ‪ -‬ושארל לואי מונטסקייה‬
‫(‪ ,)Montesquieu‬בתורת הפרדת הרשויות שלו‪ ,‬הוא מהוגיה ומבשריה של‬
‫המונרכיה החוקתית ‪ -‬כן התייצבה צמרת הביורוקרטיה לצד הכוחות השמרניים‪.‬‬
‫באחד מתיאוריו את אירועי מהפכת ‪ 1848‬בגרמניה‪ ,‬מרקס כותב (בספטמבר‬
‫באותה השנה)‪ ,‬בהתייחסו לממשלה קצרת הימים בּפרוסיה בראשות לּודֹולף‬
‫קאמפהאוזן (‪ ,)Camphausen‬מראשי הבורגנות הליברלית‪:‬‬
‫מאחורי הכתר הסתתרה מפלגת החצר (‪ )Kamarilla‬של האצולה‪ ,‬הצבא‬
‫והביורוקרטיה‪ .‬מאחורי הרוב באספה ניצבה הבורגנות‪ .‬הממשלה ביקשה‬
‫לתווך בין הצדדים‪ .‬בהיותה חלשה מכדי לייצג בהחלטיות את האינטרסים של‬
‫הבורגנות והאיכרים ומכדי לפרק במהלומה אחת את עוצמתם של האצולה‪,‬‬
‫הביורוקרטיה וראשי הצבא‪ ,‬ובהיותה בלתי מיומנת עד כדי אי–יכולת להימנע‬
‫בכל מקום‪ ,‬בתקנותיה הפיננסיות‪ ,‬מפגיעה בבורגנות‪ ,‬לא יכלה הממשלה אלא‬
‫להפוך לבלתי מקובלת בקרב כל המפלגות ולהביא להתנגשות שאותה ביקשה‬
‫‪112‬‬
‫למנוע [ההדגשות הוספו]‪.‬‬

‫לפי שורות אלו הייתה הביורוקרטיה הפרוסית באמצע המאה ה–‪ 19‬חלק מברית‬
‫כלכלית–פוליטית שמרנית שביקשה לבלום את המהפכה הבורגנית‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫היא הייתה גם מעמד כלכלי שהיה מעורב בניהולה הפוליטי של המדינה‪ ,‬משמע‬
‫היא הייתה גם חלק מן הדרג הפוליטי‪ .‬בדברים שנשא מרקס בפברואר ‪1849‬‬
‫‪ -‬בנאום ההגנה במשפט שבו הואשמו הוא וחבריו בהסתה נגד השלטון‪ ,‬בקשר‬
‫לקריאתה של "ועדת החוג הדמוקרטי הרייני" של העיר קלן לאי–תשלום מסים‪,‬‬
‫משפט שבסיומו זוכו על ידי חבר המושבעים ‪ -‬הוא מדבר על "הלחץ הפוליטי‬
‫מצד החברה הישנה‪ ,‬דהיינו הכתר בחסות האל‪ ,‬הביורוקרטיה הפטרונית‬
‫והצבא העצמאי" [ההדגשה במקור]‪ 113.‬עוד הוא מתאר כיצד דרבנו האצולה‪,‬‬
‫הביורוקרטיה והצבא את הכתר לבצע הפיכה אלימה לשם חידוש מעמדם‬

‫‪70‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫שלהם ושל הכתר‪ .‬הכתר‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬היה נציגה של "החברה הפיאודלית–‬
‫אריסטוקרטית"‪ ,‬שאותה הוא מגדיר גם "חברה פיאודלית–ביורוקרטית"‪,‬‬
‫בעוד האספה הלאומית הייתה נציגתה של "החברה האזרחית (‪)bürgerliche‬‬
‫המודרנית"‪ .‬מהלכים אלה של החוגים הנאמנים לכתר נבעו משאיפתם למנוע‬
‫את שינוי המעמד שלהם (במובן של ‪ class‬ושל ‪ status‬גם יחד)‪" .‬הרי זה כלול‬
‫בתנאי החיים של האחרונה [החברה האזרחית המודרנית]‪ ,‬שהביורוקרטיה‬
‫והצבא מּורדים מהיותם שליטיהם של המסחר והתעשייה להיותם מכשיר‬
‫שלהם‪ ,‬כלומר נעשים לאורגנים גרידא של המגע ומשא האזרחי" [ההדגשה‬
‫במקור]‪ 114.‬מדובר כאן אפוא בירידה מעמדית של הצבא (הביורוקרטיה‬
‫הביטחונית) והביורוקרטיה בכללה ככוחות חברתיים–פוליטיים בעקבות עליית‬
‫החברה הבורגנית‪ ,‬קרי "חברה אזרחית" חדשה‪ ,‬שאותה ביקשו הללו למנוע‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬התבססות החברה הבורגנית מביאה להשבת הביורוקרטיה לתפקידה‬
‫כמִנהל גרידא ‪ -‬מנהל המשרת את החברה לפי הנחיות המדינה‪ .‬מכיוון שהחברה‬
‫החדשה עומדת בסימן עליונותם של הכוחות הבורגניים (בעליהם של אמצעי‬
‫הייצור ושאר האמצעים הכלכליים) והמדינה נשלטת על ידם‪ ,‬הרי פעילותו של‬
‫מנהל זה היא שירות ענייני החברה הבורגנית‪.‬‬

‫הקומוניזם‪ :‬ביטול העבודה וביטול תוצאותיה הבלתי מבוקשות‬

‫הקומוניזם השלם‪ ,‬כפי שמרקס מתארו בכתביו המוקדמים‪ ,‬הוא ביטול העבודה‬
‫וביטול היחסים החברתיים שהתפתחו כתוצאות דמויות טבע שלה‪ ,‬דהיינו‬
‫ביטול הסטיכיה‪ .‬רעיון ביטול העבודה מוצא ביטוי מובהק בהאידיאולוגיה‬
‫הגרמנית ובגרונדריסה‪ .‬בחיבור הראשון מבין השניים אנו קוראים‪:‬‬
‫בכל המהפכות עד היום נשארה תמיד צורת הפעילות ללא שינוי‪ ,‬והעניין‬
‫הצטמצם לחלוקה שונה של פעילות זו‪ ,‬להקצאה חדשה של העבודה לאנשים‬
‫אחרים; ואילו המהפכה הקומוניסטית מכוונת נגד אופן הפעילות שרווח עד‬
‫היום‪ ,‬מסלקת את העבודה [‪ ,]die Arbeit beseitigt‬מבטלת את שלטונם של‬
‫‪115‬‬
‫המעמדות יחד עם המעמדות עצמם [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫הרדיקליות שבחזונו של מרקס מומחשת בדברים שבהם הוא מוציא מכלל‬

‫אפשרות את זיהוי התמורה באופייה של פעילות הייצור עם שחרור העבודה‪,‬‬
‫דהיינו עם הפיכתה לסוג כלשהו של "עבודה חופשית"‪ .‬העבודה החופשית היא‬
‫בראש ובראשונה פעילות אינסטרומנטלית‪ ,‬שהעובד ‪ -‬בהיותו הבעלים של כוח‬

‫‪71‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫העבודה שלו‪ ,‬היכול למוכרו בשוק לפי היצע וביקוש ‪ -‬מעמיד לרשות בעליהם‬
‫הפרטיים של אמצעי הייצור‪ ,‬כלומר זוהי בצורתה הרווחת עבודה שכירה‪.‬‬
‫מרקס שולל בהקשר זה צורה חדשה כלשהי של עבודה חופשית‪ ,‬שבה הפועלים‬
‫מוכרים את כוח העבודה שלהם למדינה‪ ,‬או להם עצמם‪ ,‬למשל בתור בעלים‬
‫של מפעל קואופרטיבי‪ ,‬או משתמשים בו בעצמם במערכת אחרת‪ ,‬שלא על‬
‫דרך מכירה וקנייה שלו‪ ,‬מבלי לבטל את פעילותם האינסטרומנטלית‪ .‬בהשוותו‬
‫בין מאבקם של הצמיתים הפיאודליים לשחרור לבין מאבקו של הפרולטריון‬
‫לשחרור‪ ,‬מדגיש מרקס את אופיו של האחרון כשאיפה לשחרור אנושי כללי‬
‫המתעלה מעבר לעבודה החופשית‪:‬‬
‫בשעה שהצמיתים הנמלטים ביקשו רק לפתח ללא מעצור ולהביא לידי ביטוי‬
‫מלא את תנאי קיומם‪ ,‬שכבר היו בנמצא‪ ,‬והגיעו לכן בסופו של דבר רק אל‬
‫העבודה החופשית‪ ,‬מוכרחים הפרולטרים‪ ,‬על מנת להתממש מימוש אישי‪,‬‬
‫לבטל את התנאי לקיומם עד היום‪ ,‬שהוא בעת ובעונה אחת התנאי לקיום‬
‫החברה עד היום‪ ,‬דהיינו לבטל את העבודה (‪[ )die Arbeit aufheben‬ההדגשות‬
‫‪116‬‬
‫הוספו]‪.‬‬

‫וכן הוא אומר בהקשר זה‪" :‬העבודה הנה חופשית בכל ארצות התרבות‪ .‬העניין‬
‫‪117‬‬
‫[בקומוניזם] אינו שחרור העבודה אלא ביטולה" [ההדגשה הוספה]‪.‬‬
‫הן במובאה הראשונה והן במובאה השנייה מודגש שביטול העבודה הוא‬
‫ביטולו של אופן הפעילות שרווח‪ ,‬בשינויי צורה‪ ,‬מראשיתה של ההיסטוריה‬
‫האנושית ועד היום‪ .‬מרקס מדבר על ביטול "אופן הפעילות שרווח עד היום" או‬
‫על ביטול "התנאי לקיום החברה עד היום" ולא‪ ,‬באופן מצומצם‪ ,‬על ביטול תנאי‬
‫הקיום של החברה הקפיטליסטית בלבד‪ .‬אופן הפעילות שרווח עד כה‪ ,‬העבודה‪,‬‬
‫הנו מקורם של אופני הניצול השונים‪ ,‬ובתוך זה אופן הייצור הקפיטליסטי‪.‬‬
‫עבודת העבד‪ ,‬עבודת הצמית הפיאודלי‪ ,‬העבודה הבלתי חופשית שבדספוטיזם‬
‫האסיאתי ועבודת הפועל השכיר של העידן הקפיטליסטי הן גילויים שונים‬
‫של עבודה משועבדת‪ ,‬דהיינו של עבודה ששועבדה באופני ניצול שונים שהם‬
‫עצמם תוצאה של העבודה‪ .‬על כן גם אי–אפשר שבביטול העבודה יהא מדובר‬
‫בביטול העבודה השכירה בלבד‪ ,‬דהיינו בביטול הגילוי המודרני של העבודה‪,‬‬
‫ובהמרתה של העבודה השכירה בעבודה לא שכירה במערכת חברתית חדשה‪,‬‬
‫סוציאליסטית‪.‬‬
‫אין להבין את ביטול העבודה כביטול הייצור‪ ,‬אלא כביטול צורתו‬
‫האינסטרומנטלית של הייצור‪ ,‬צורתו כאמצעי לתכלית‪ ,‬שהנה‪ ,‬כפי שראינו‪,‬‬
‫מקור הניצול‪ ,‬חלוקת העבודה החברתית והמדינה‪ .‬ביטול העבודה משמעותו‬

‫‪72‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫עיצוב פעילות הייצור כפעילות בלתי אינסטרומנטלית‪ ,‬כפעילות שהנה תכלית‬

‫לעצמה‪ .‬מרקס מגדיר את פעילות הייצור החדשה "תכלית עצמית"‪" ,‬פעילות‬
‫עצמית" ו"הפעלה עצמית"‪ ,‬דהיינו פעילות ספונטנית‪ ,‬פעילות שהאדם עצמו‪,‬‬
‫מתוך צורך או רצון להיות פעיל‪ ,‬הוא מקורה‪ ,‬ולא כורח חיצוני‪.‬‬
‫פעילות הייצור החדשה‪ ,‬זו שאינה עוד עבודה‪ ,‬נושאת אופי אמנותי‪ .‬עניין‬
‫זה מוצא ביטוי ב"קטעים מספרו של ג'יימס מיל 'יסודות הכלכלה המדינית'"‪,‬‬
‫בכתבי יד כלכליים–פילוסופיים ובגרונדריסה‪ .‬ראיית הפעילות האמנותית‬
‫כתכלית עצמית מוצאת ביטוי בדבריו של מרקס על פעילותו של האּומָן הימי–‬
‫ביניימי‪ .‬זו מתאפיינת בכך שיש בה היבטים של יצירתיות המצמצמים את‬
‫אופייה האינסטרומנטלי‪" :‬כאן העבודה עצמה היא עדיין אמנותית (‪)künstlerisch‬‬
‫למחצה‪ ,‬תכלית עצמית (‪ )Selbstzweck‬למחצה"‪ 118.‬המשחק אף הוא פעילות‬
‫שהיא תכלית לעצמה‪ ,‬אולם המשחק‪ ,‬בניגוד לפעילות האמנותית‪ ,‬אינו מעשה‬
‫יצירה‪ .‬המשחק הוא שעשוע‪ ,‬בעוד הפעילות האמנותית אפשר שתהיה כרוכה‬
‫במאמצים גדולים‪ ,‬בחבלי לידה שבסופם באה יצירה חדשה לעולם‪ .‬פעילויות‬
‫אמנותיות מסוימות‪ ,‬אלו שאנו מכנים היום "אמנות פלסטית"‪ ,‬הן באופן מובהק‬
‫עשייה בחומר שיש לה תוצר סופי‪ ,‬הפסל או התמונה‪ ,‬ועל כן הן דומות הרבה‬
‫יותר לפעילות הייצור מאשר למשחק‪ .‬עניין זה בולט בהתמודדותו של מרקס‬
‫עם האוטופיסט הצרפתי שארל פוריה (‪ ,)Fourier‬שמרקס מכיר בהיותו הראשון‬
‫שהגה את רעיון ביטול העבודה‪" :‬העבודה אינה יכולה להפוך למשחק (‪,)Spiel‬‬
‫כפי שמבקש פוריה‪ ,‬שזכותו הגדולה היא שנתן מבע להיות היעד העליון‬
‫ההעלאה (‪ - )Aufhebung‬לא של החלוקה אלא של אופן הייצור ‪ -‬לצורה‬
‫גבוהה יותר"‪ 119.‬היעשות העבודה ל"מימוש עצמי של היחיד אין להבינה כלל‬
‫כהיותה ׂשחֹוק גרידא‪ ,‬שעשוע גרידא‪ ,‬כפי שפוריה תופס את הדבר באופן קליל‬
‫ונאיבי כל כך"; ומרקס ממשיך ואומר‪" :‬לעבוד באופן חופשי באמת‪ ,‬למשל‬
‫לחבר יצירה מוזיקלית (‪ ,)Komponieren‬הרי זה עניין רציני ביותר‪ ,‬מאמץ‬
‫אינטנסיבי עד מאוד"‪ 120.‬מרקס אומר שקיצור ניכר של יום העבודה‪ ,‬שיקדם‬
‫לביטול העבודה‪ ,‬יאפשר את "חינוכם האמנותי‪ ,‬המדעי וכדומה של היחידים"‪,‬‬
‫ושאופיים החדש הזה יהא "כוח הייצור הגדול ביותר שישפיע השפעה חוזרת‬
‫על כוח הייצור של העבודה"‪ ,‬וכך "יחדל זמן העבודה הבלתי אמצעי לעמוד‬
‫בניגוד מופשט לפנאי [‪ 121."]...‬הפעילות המדעית אף היא פעילות בלתי‬
‫אינסטרומנטלית ביסודה ואזכורה מבליט מזווית נוספת את עיצובה החדש של‬
‫פעילות הייצור‪ .‬ביטול הניגוד בין הפנאי‪ ,‬שהנו תחומן המובהק של הפעילויות‬
‫הבלתי אינסטרומנטליות‪ ,‬לפעילות הייצור הוא ביטולה המלא של העבודה‪.‬‬

‫‪73‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫בחיבור על ג'יימס מיל ובכתבי יד כלכליים–פילוסופיים טרם מופיע‬

‫הביטוי "ביטול העבודה" או "ביטול התעשייה"‪ ,‬אולם בשניהם מתוארת‬
‫למעשה פעילות הייצור החדשה כביטול העבודה‪ .‬מרקס מתאר בהם את‬
‫פעילות הייצור החדשה כפעילות שבה מעוצבים מחדש מושאים טבעיים‬
‫ואשר אינה מהווה אמצעי לתכלית אלא תכלית לעצמה‪ ,‬או‪ ,‬בניסוחו‪" ,‬ביטוי‬
‫חיים חופשי"‪ .‬פעילות הייצור החדשה הנה‪ ,‬ממש כמו העבודה‪ ,‬פעילות שבה‬
‫האדם נותן ביטוי מושאי לכישרונותיו‪ ,‬דהיינו מתרגם אותם לצורות שונות‬
‫של המושא‪ .‬אולם ההמשאה עצמה‪ ,‬דהיינו תרגום הכישרונות לתכונות של‬
‫המושא‪ ,‬אינה פחות תכלית מאשר התוצר הסופי או צריכתו‪ .‬פעילות כזאת‬
‫הנה מבחינה מהותית ‪ -‬פעילות אמנותית‪ .‬ייחודה של יצירת האמנות הוא בכך‬
‫שכתוצר סופי היא אינה הופכת את הפעילות היוצרת אותה לאמצעי‪ ,‬אלא‬
‫היא מאפשרת אותה‪ ,‬באופן התגבשותה‪ ,‬כביטוי חופשי של כשרים אמנותיים‪,‬‬
‫כביטוי ָם של כשרים אלה כתכלית עצמית‪ .‬בכלל‪ ,‬זהו דבר חסר טעם להבחין‬
‫בפעילות האמנותית בין תכלית לאמצעי‪ .‬כל ניסיון להגדיר את הצד האחד‬
‫כתכלית ואת הצד השני כאמצעי‪ ,‬או כמכלול של אמצעים‪ ,‬זר למהותה של‬
‫פעילות זו‪ .‬וכך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬בניגוד לפעילות האינסטרומנטלית‪ ,‬אין חלות על‬
‫הפעילות האמנותית אמות מידה של יעילות‪.‬‬
‫עד כה דנו בשני מומנטים של הפעילות האמנותית‪ ,‬הפעילות האמנותית‬
‫והיצירה האמנותית‪ .‬המומנט השלישי‪ ,‬המשלים את האחרים‪ ,‬הוא ההנאה מן‬
‫היצירה האמנותית‪ .‬הנאתו האסתטית של הזולת אף היא תכלית של הפעילות‬
‫האמנותית‪ ,‬ובאותו האופן כמו יצירת האמנות‪ ,‬דהיינו מבלי להפוך את‬
‫הפעילות האמנותית לאמצעי לתכלית‪ .‬ההנאה האסתטית מיצירת האמנות היא‬
‫בעצמה ביטוי של כושר אנושי ‪ -‬הכושר להתענג על מושאים המעוצבים באופן‬
‫אמנותי‪ .‬ההנאה האסתטית אינה צריכה גרידא של המושאים‪ ,‬אלא צריכה שבה‬
‫באים לידי ביטוי כישרונות אמנותיים‪ .‬עניין לנו בפעילות אשר "צורכת"‬
‫באופן אמנותי את המושאים שעוצבו באופן אמנותי‪ .‬כשם שמרקס הופך את‬
‫פעילות הייצור לפעילות אמנותית‪ ,‬כך הוא הופך את הצריכה להנאה אסתטית‪.‬‬
‫הפיכתם של הייצור‪ ,‬התוצרים והצריכה למרכיבים של מכלול אמנותי מוצאת‬
‫את ביטויה השלם ב"קטעים מתוך ספרו של ג'יימס מיל 'יסודות הכלכלה‬
‫המדינית'" ובכתבי יד כלכליים–פילוסופיים‪ .‬בראשונה מבין שתי היצירות‬
‫מרקס כותב‪:‬‬
‫הבה נניח שהיינו מייצרים כבני אדם‪ :‬כל אחד מאתנו היה מאשר בייצורו‬
‫את עצמו ואת הזולת אישור כפול‪ )1( .‬בייצורי שלי הייתי מגלם במושאים‬

‫‪74‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫(‪ )vergegenständlicht‬את האינדיווידואליות שלי‪ ,‬את ייחודה‪ ,‬ומשום כך הייתי‬

‫נהנה במשך הפעילות מביטוי חיים אינדיווידואלי‪ ,‬כשם שבהתבוננותי במושא‬
‫הייתי נהנה משמחה אינדיווידואלית ויודע את אישיותי כעוצמה מושאית‬
‫הניתנת להסתכלות חושית ועל כן נעלה מכל ספק‪ )2( .‬בהנאתך מתוצרי או‬
‫בשימושך בו הייתי נהנה באופן בלתי אמצעי מכך‪ ,‬ומודע לכך‪ ,‬שסיפקתי‬
‫בעבודתי צורך אנושי‪ ,‬כלומר שביטאתי במושאים את המהות האנושית ועל‬
‫כן יצרתי את המושא המתאים לסיפוק הצורך של מהותו האנושית של הזולת‪.‬‬
‫(‪ )3‬הייתי מהווה מתַווך בינך לבין המין האנושי‪ ,‬כלומר הייתי מורגש ונתפס‬
‫בעיניך כהשלמת מהותך שלך וכחלק הכרחי שלך עצמך‪ ,‬ולפיכך הייתי זוכה‬
‫לאישור הן בחשיבתך והן באהבתך‪ )4( .‬בביטוי החיים האינדיווידואלי שלי‬
‫הייתי יוצר באופן בלתי אמצעי את ביטוי החיים שלך‪ ,‬כלומר הייתי מאשר‬
‫ומממש בפעילותי האינדיווידואלית באופן בלתי אמצעי את מהותי האמיתית‪,‬‬
‫‪122‬‬
‫מהותי האנושית‪ ,‬ישותי השיתופית (‪[ )Gemeinwesen‬ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫בפעילות הייצור החדשה‪ ,‬בעלת האופי האמנותי‪ ,‬פעילותי שלי היא אישורי‬
‫העצמי‪ ,‬דהיינו פעילותם המלאה‪ ,‬החופשית‪ ,‬של כשריי וכישרונותיי‪ ,‬מימושי‬
‫העצמי‪ .‬תוצרי פעילותי אינם רק ביטוי של הפעילות האסתטית שלי‪ ,‬אלא‬
‫מושאים שבהם מוצאים ביטוי אף כשריו המפותחים של הזולת‪ .‬משמע‪ ,‬הוא‬
‫עצמו מתאשר‪ ,‬ביחסו לתוצרי פעילותי‪ ,‬כאישיות שלמה וחופשית (החופש‬
‫הוא היכולת לבטא באופן מלא‪ ,‬כתכלית עצמית‪ ,‬את כשרינו וכישרונותינו)‪.‬‬
‫שנינו‪ ,‬אנוכי והזולת‪ ,‬הופכים כך‪ ,‬בייצור ובצריכה‪ ,‬לקהילה אמנותית‪ ,‬מה‬
‫שהנו מימושנו כקהילה אמיתית‪ .‬בפרק "קניין פרטי וקומוניזם"‪ ,‬בכתבי יד‬
‫כלכליים–פילוסופיים‪ ,‬מרקס מדבר בהקשר זה על היהפכותם של הייצור וכל‬
‫פעילות של עיצוב מושאים‪ ,‬קרי עיצוב הסביבה‪ ,‬ליצירה של עושר מושאי‪ ,‬שבו‬
‫מתממשים חושים אמנותיים במכלול אנושי–מושאי אסתטי‪:‬‬
‫לכן חושיו של האדם החברתי שונים המה מחושיו של האדם הבלתי חברתי‪.‬‬
‫רק על ידי עושרה של הישות האנושית הגדל ומתרחב כעושר מושאי מתהווה‬
‫עושרה של החושניות האנושית הסובייקטיבית ‪ -‬נוצרת אוזן מוזיקלית‪ ,‬עין‬
‫התופסת את יפי הצורה‪ ,‬בקיצור‪ :‬רק אז מתהווים חושים המסוגלים להנאה‬
‫אנושית‪ ,‬חושים המאשרים עצמם ככישרונות אנושיים [‪[ ]...‬ההדגשות‬
‫‪123‬‬
‫במקור]‪.‬‬

‫נציין כאן כי רעיון ביטול העבודה הופיע אצל משה הֶס (‪ )Hess‬עוד לפני‬
‫הופעתו אצל מרקס‪ .‬הס‪ ,‬שהיה מבוגר ממרקס בשנים אחדות‪ ,‬אף נמנה עם‬
‫מבשרי הציונות; חזונו הציוני היה בעל אופי סוציאליסטי מובהק‪ .‬אין זה‬

‫‪75‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫מן הנמנע שמרקס הושפע מהס ביחס לשינוי אופייה של פעילות הייצור‪,‬‬
‫דבר התואם את תקופת שיתוף הפעולה ההגותי והפוליטי ביניהם‪ .‬במאמרו‬
‫"סוציאליזם וקומוניזם"‪ ,‬שנכתב בחילופי השנים ‪ 1843-1842‬ופורסם ביולי‬
‫‪ ,1843‬הס אומר‪ ,‬בקושרו את הקומוניזם לשחרור אנושי‪ ,‬כי "זהו הרי אחד‬
‫מקווי האופי העיקריים של הקומוניזם‪ ,‬שבטל בו הניגוד בין הנאה לעבודה"‬
‫(‪ ,)der Gegensatz von Genuß und Arbeit‬והוא מוסיף ומדבר על "האורגניזם‬
‫החופשי [‪ ,]...‬החיוני‪ ,‬הצעיר לעד של חברה חופשית‪ ,‬של עיסוקים אנושיים‬
‫חופשיים שיחדלו להיות 'עבודה' ויהפכו זהים לגמרי עם 'הנאה'" [ההדגשות‬
‫הוספו]‪ 124.‬אולם נראה שחזונו של הס לא היה מקיף כזה של מרקס‪ .‬כך‪ ,‬במאמר‬
‫שפרסם בשלהי ‪ 1844‬הוא מדבר על הסוציאליסטים הצרפתים כמי ש"טרם‬
‫התרוממו מעבר לניגוד בין עבודה להנאה ולא התעלו אל הרעיון של איחוד‬
‫בין ייצור וצריכה‪ ,‬אל הרעיון של פעילות חופשית" [ההדגשות במקור]‪ 125,‬אולם‬
‫בה בשעה הוא אומר שההתקדמות הטכנית מאפשרת "לצמצם את עבודתם‬
‫המכנית של בני האדם עד למינימום"‪ 126,‬משמע להפחית את העבודה בתחומים‬
‫‪ -‬ראשיים יש לומר ‪ -‬שבהם אין היא ניתנת לביטול‪ .‬בצעירותו‪ ,‬ואף שנים לא‬
‫מעטות אחר כך‪ ,‬החזיק מרקס ברעיון ביטול העבודה ללא סייג‪ ,‬וביטול העבודה‬
‫היה אצלו‪ ,‬אולי בהשראת רעיונותיו של משה הס‪ ,‬לבסיסה של חברה חופשית‪.‬‬
‫הרברט מרקוזה (‪ ,)Marcuse‬שאימץ את רעיון ביטול העבודה של מרקס‬
‫‪ -‬ולמעשה החיה אותו לאחר שמרקס נסוג ממנו ‪ -‬והפכו לבסיס החזון‬
‫הסוציאליסטי שלו‪ ,‬עומד על כך שביטול העבודה פירושו שינוי אופייה של‬
‫הטכנולוגיה‪ ,‬הפיכתה לבלתי אינסטרומנטלית‪ ,‬דהיינו הפיכתם של כלי או‬
‫מערכות הייצור למומנטים (מרכיבים‪ ,‬צדדים) בפעילות בעלת אופי אמנותי‪,‬‬
‫שבה חדל הטבע להיתפס כאמצעי‪" :‬הטכניקה תהא נוטה להפוך לאמנות‪,‬‬
‫והאמנות תהא נוטה לעצב את המציאות"‪ 127.‬כדוגמה לשאיפה ברוח זו אציין את‬
‫מאבקם של ארגונים שונים לשימור הסביבה‪ ,‬שיש בו ממד מובהק של צמצום‬
‫היחס האינסטרומנטלי לסביבה‪ ,‬כלומר של שיכוך אופייה האינסטרומנטלי של‬
‫פעילות הייצור‪ .‬בפעילות הייצור החדשה ‪ -‬בעלת האופי האמנותי ‪ -‬נתפס‬
‫הזולת כשותף למעשה יצירה‪ .‬אריך פרום (‪ ,)Fromm‬מאנשי אסכולת פרנקפורט‬
‫שהיו הראשונים שהשכילו לראות כי לבו של הקומוניזם המרקסי הוא ביטול‬
‫העבודה‪ ,‬מגדיר בהקשר זה את פעילות הייצור החדשה כ"אמנות קולקטיבית"‬
‫(‪ 128.)collective art‬האדם שזוהי הווייתו‪ ,‬בייצור ומחוצה לו‪ ,‬אין ניצולו של‬
‫הזולת יכול להוות מרכיב של חייו‪.‬‬
‫מרקס גרס שהפיכת פעילות הייצור לפעילות בלתי אינסטרומנטלית היא‬

‫‪76‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בסיסו של השחרור האנושי מכל אופני השעבוד והשליטה‪ .‬עניין לנו כאן‬
‫באחד הרעיונות הגדולים והחשובים שלו‪ .‬משמעותו היא שכל עוד תעוצב‬
‫פעילות הייצור באופן אינסטרומנטלי‪ ,‬כעבודה‪ ,‬ישררו הניצול והיחסים הבלתי‬
‫חופשיים האחרים‪ ,‬בראשם חלוקת העבודה והמדינה‪ ,‬בחברה האנושית‪ .‬ראינו‬
‫שיחסים אלה הנם תוצאותיה הסטיכיות‪ ,‬תוצאותיה הבלתי ישירות‪ ,‬דמויות‬
‫הטבע‪ ,‬של העבודה‪ .‬בהאידיאולוגיה הגרמנית קושר מרקס את ביטול העבודה‪,‬‬
‫המתואר כהפיכת פעילות הייצור ל"פעילות עצמית" ‪ -‬פעילות בעלת אופי‬
‫אמנותי‪ ,‬כפי שראינו לעיל ‪ -‬לביטולם של היחסים החברתיים דמויי הטבע‪:‬‬
‫רק בשלב זה [במהפכה הקומוניסטית] חופפת הפעילות העצמית את החיים‬
‫החומריים‪ ,‬מה שמתאים להתפתחותם של היחידים לכלל יחידים טוטליים‬
‫ולסילוק דמיות הטבע (‪ )Naturwüchsigkeit‬כולה‪ .‬ואז חופפות זו את זו הפיכת‬
‫העבודה לפעילות עצמית והפיכת המגע ומשא המותנה שעמד בעינו עד היום‬
‫‪129‬‬
‫למגע ומשא של היחידים בתורת יחידים טוטליים [ההדגשות הוספו]‪.‬‬

‫בחברה הקומוניסטית אין הפעילות העצמית‪ ,‬הפעילות הבלתי אינסטרומנטלית‪,‬‬

‫נבדלת מפעילות הייצור‪ ,‬היא "החיים החומריים"‪ ,‬אלא זהה לה‪ ,‬מה שהנו‪ ,‬כפי‬
‫שראינו‪ ,‬ביטול העבודה‪ .‬הפיכת פעילות הייצור לפעילות בלתי אינסטרומנטלית‬
‫טומנת בחובה את ביטול דמיות הטבע (‪ )Naturwüchsigkeit‬בכללה‪ ,‬כלומר את‬
‫ביטול התהליכים והיחסים החברתיים דמויי הטבע‪ ,‬מה שהגדרנו כ"סטיכיה"‪.‬‬
‫משמע‪ ,‬הניצול‪ ,‬חלוקת העבודה והמדינה‪ ,‬הנדמים לאדם כעוצמות טבע‬
‫חברתיות‪ ,‬בטלים עם ביטול העבודה‪ .‬מרקס קושר בשורות אלו את ביטול‬
‫העבודה עם יצירתו של היחיד הטוטלי‪ ,‬היחיד הרב–צדדי‪ ,‬שאינו אפשרי אלא‬
‫כיחיד בלתי אינסטרומנטלי‪ .‬יחסיהם החברתיים של היחידים הטוטליים אינם‬
‫"מותנים" עוד‪ ,‬כלומר אינם נוצרים עוד כתוצאות בלתי מבוקשות של פעילות‬
‫הייצור‪ ,‬אלא כיצירה חופשית שלהם‪ .‬רק כאשר מבטלים בני האדם את העבודה‪,‬‬
‫יכולים הם ליצור את חברתם מתוך בחירה חופשית‪.‬‬
‫קשירת ביטול העבודה לביטול היחסים החברתיים דמויי הטבע מוצאת‬
‫ביטוי מובהק בדיוניו של מרקס בביטול יחס הניצול‪ .‬בדיונים אלה מצוין יחס‬
‫הניצול‪ ,‬באופן צר‪ ,‬כקניין פרטי‪ ,‬או כיחס הקניין הפרטי‪ .‬בכתבי יד כלכליים–‬
‫פילוסופיים‪ ,‬כאשר כינה עדיין את פעילות הייצור האינסטרומנטלית "עבודה‬
‫מנוכרת"‪ ,‬אומר מרקס ש"העבודה המנוכרת היא סיבתו הבלתי אמצעית‬
‫‪130‬‬
‫של הקניין הפרטי‪ .‬עם ביטולה של האחת ייעלם ממילא גם השני"‪.‬‬
‫ובהאידיאולוגיה הגרמנית‪ ,‬כאשר כבר הגדיר את הפעילות האינסטרומנטלית‬

‫‪77‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫כ"עבודה"‪ ,‬קבע‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬כי כל עוד שוררת העבודה בחברה האנושית‪,‬‬
‫‪131‬‬
‫מתקיים בהכרח יחס הקניין הפרטי‪ ,‬הניצול‪.‬‬
‫בכתב היד "על ספרו של פרידריך ליסט 'השיטה הלאומית של הכלכלה‬
‫המדינית'"‪ ,‬שראה אור לראשונה בשפת המקור הגרמנית ב–‪ ,1972‬תולה מרקס‬
‫מפורשות את ביטול הקניין הפרטי בביטול העבודה‪:‬‬
‫לא רק את הקניין הפרטי כמצב חפצי‪ ,‬אלא את הקניין הפרטי כפעילות‪,‬‬
‫כעבודה‪ ,‬חייבים אנו לתקוף‪ ,‬אם ברצוננו להעניק לו מכת מוות [‪ ]...‬ביטולו‬
‫של הקניין הפרטי יהפוך אפוא לממשות אם ייתפס כביטול ה"עבודה"‪ ,‬ביטול‬
‫שנעשה אפשרי על ידי העבודה עצמה [דהיינו על בסיס הישגיה החומריים של‬
‫‪132‬‬
‫העבודה] [‪[ ]...‬ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫בשורות אלו מוגדר הקניין הפרטי לא רק כבעלות על דברים‪ ,‬אלא כפעילות‪,‬‬

‫וזו מוגדרת כעבודה‪ .‬פעילות הניצול‪ ,‬פעילותו של הקניין הפרטי‪ ,‬היא‪ ,‬לפי‬
‫מרקס‪ ,‬עבודה מבחינת תבניתה‪ ,‬דהיינו פעילות חומרית אינסטרומנטלית‪.‬‬
‫בכתבי יד כלכליים–פילוסופיים אומר מרקס בכמה מקומות‪ ,‬בשינויי נוסח‬
‫קלים‪ ,‬ש"העבודה היא מהותו של הקניין הפרטי"‪ 133.‬יכולים אנו לומר‪ ,‬באופן‬
‫מכליל‪ ,‬שהקניין הפרטי‪ ,‬דהיינו הניצול כבעלות פרטית על אמצעי ייצור‪ ,‬הוא‬
‫עבודה שהרחיבה את מעגל האמצעים שלה והכניסה לתוכו בני אדם אחרים‪.‬‬
‫הניצול‪ ,‬בצורתו כבעלות המדינה על אמצעי הייצור השוללת בעלות פרטית‬
‫עליהם‪ ,‬אינו שונה מבחינה עקרונית‪ .‬משהופכת פעילות הייצור לפעילות בלתי‬
‫אינסטרומנטלית‪ ,‬הרי מתבטל גם היחס האינסטרומנטלי לסביבה ‪ -‬הן לעצמים‬
‫טבעיים והן לבני אדם‪ .‬עיצובה של פעילות הייצור כפעילות אמנותית טומן‬
‫אפוא בחובו את ביטול הניצול‪.‬‬
‫בכתבי יד כלכליים–פילוסופיים מרקס אינו חד–משמעי באשר לבכורת‬
‫ביטול פעילות הייצור האינסטרומנטלית במעשה השחרור האנושי‪ .‬בכתב‬
‫היד "קניין פרטי וקומוניזם" שוררת אי–בהירות בעניין זה‪ .‬יש שמרקס מציג‬
‫את כינון הקהילה החדשה‪ ,‬קהילה של יחסים הדדיים בלתי אינסטרומנטליים‪,‬‬
‫כמעשה הראשון‪ ,‬אך בשום מקרה אין לקהילה זו קיום ללא שינוי היחס אל‬
‫הטבע‪ ,‬ללא שיבתו של האדם במלוא עושרו הרוחני והחושני אל הטבע‪ ,‬שאינו‬
‫אפשרי ללא ביטול היחס האינסטרומנטלי לטבע‪ .‬הפיוס עם הטבע‪ ,‬האיחוד‬
‫עמו‪ ,‬שמרקס מכנה "נטורליזם"‪ ,‬הוא אישורה ואישושה של הקהילה החדשה‪,‬‬
‫שכן יחסו של האדם אל הזולת מתווך על ידי יחסו אל הטבע‪ .‬מרקס מדבר‬
‫בהקשר זה על "מהותו האנושית של הטבע" ועל "הטבע שהפך לאדם"‪ ,‬משמע‬

‫‪78‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫על הטבע שחדל להיות אמצעי לתכלית‪ ,‬ואומר‪" :‬רק עתה הוא [הטבע] חיבורו‬
‫של האדם עם הזולת‪ ,‬קיומו של האדם בשביל הזולת ושל הזולת בשבילו‪,‬‬
‫יסוד חיים של המציאות האנושית; רק עתה הטבע הוא בסיס קיומו האנושי‬
‫של האדם עצמו"‪ .‬והוא ממשיך ואומר‪" :‬החברה היא אפוא האחדות המהותית‬
‫השלמה בין האדם לטבע‪ ,‬תחייתו האמיתית של הטבע‪ ,‬הנטורליזם המוגשם של‬
‫האדם וההומניזם המוגשם של הטבע" [ההדגשות במקור]‪ 134.‬בעיקרו של דבר‬
‫נשמרת אפוא בכורת ביטול העבודה‪ .‬ואכן בשורות אחרות‪ ,‬שבהן מרקס מונה‬
‫את הניגודים והסתירות שמבטל הקומוניזם‪ ,‬הוא פותח ואומר ש"הקומוניזם‬
‫‪135‬‬
‫הוא ביטול הניגוד בין האדם לטבע ובין האדם לאדם"‪.‬‬
‫ביטולו של עקרון היעילות ‪ -‬שהנו היבט מהותי של ביטול העבודה ‪-‬‬
‫משמעותו שפעילות הייצור לא תחולק עוד לתחומי פעילות אקסקלוסיביים‬
‫שאין היחיד יכול לחרוג מהם‪ .‬חלוקת העבודה הנוקשה‪ ,‬הן זו החברתית‪ ,‬דמוית‬
‫הטבע‪ ,‬והן זו הפנים–מפעלית המתוכננת לפרטיה‪ ,‬ששורשיה מצויים בעיקרון‬
‫זה‪ ,‬מפנה את מקומה לארגון אחר של מגוון פעילויות הייצור‪ ,‬שאינו עוד‬
‫חלוקת עבודה מבחינה עקרונית‪.‬‬
‫אין להבין את ביטול חלוקת העבודה כביטול ענפי הייצור השונים‪ ,‬אלא‬
‫כהפיכת ענפים אלה למינים שונים של פעילות בלתי אינסטרומנטלית‪ .‬תחומי‬
‫פעילות חדשים לא יתפתחו עוד כתוצאה בלתי מבוקשת של גילוי או המצאת‬
‫אמצעי ייצור חדשים‪ ,‬בהתאם לעקרון היעילות‪ ,‬או כתוצאה מבוקשת של יישומו‬
‫המחושב של עיקרון זה בתחומי המפעל הבודד‪ ,‬אלא יפותחו לשם פתיחת‬
‫אפיקים חדשים לפעילות ייצור בלתי אינסטרומנטלית‪ .‬כשענפי הפעילות‬
‫השונים אינם מהווים עוד חלוקת עבודה‪ ,‬אלא אפיקים ‪ -‬ובעצם מרחבים‬
‫פתוחים ‪ -‬לפעילות עצמית‪ ,‬יכול היחיד להרחיב את פעילותו לתחומים שונים‪.‬‬
‫כל תחום שבו פיתח היחיד את עצמו ‪ -‬לא כמכשיר לשימוש אינסטרומנטלי‬
‫על ידי עצמו או על ידי מעסיקו‪ ,‬אלא כגילוי של פעילותו העצמית ‪ -‬מציע‬
‫לו אפיק לפעילות בלתי אינסטרומנטלית‪ ,‬למימוש עצמי‪ .‬את התיאור השלם‬
‫ביותר של ביטול חלוקת העבודה אנו מוצאים בהאידיאולוגיה הגרמנית‪:‬‬
‫כאשר מתחילה העבודה להיות מחולקת‪ ,‬יש לו לכל אחד תחום פעילות מוגדר‬
‫ובלעדי הנכפה עליו‪ ,‬שממנו אין הוא יכול לחרוג; הריהו צייד‪ ,‬דייג‪ ,‬רועה‬
‫או מבקר ביקורתי וחייב להישאר כזה‪ ,‬אם אינו רוצה לאבד את האמצעים‬
‫לקיומו ‪ -‬בעוד שבחברה הקומוניסטית‪ ,‬שבה אין לכל אחד תחום פעילות‬
‫בלעדי אלא הוא יכול להשתלם בכל תחום כלבבו‪ ,‬מסדירה החברה את הייצור‬
‫הכללי ומאפשרת לי על ידי כך לעשות היום זאת ומחר אחרת‪ :‬לצוד בבוקר‪,‬‬

‫‪79‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫לדוג אחר הצהריים‪ ,‬לרעות בקר לעת ערב‪ ,‬למתוח ביקורת לאחר הארוחה‪ ,‬כפי‬
‫‪136‬‬
‫שעולה רצון מלפניי ‪ -‬מבלי להפוך לצייד‪ ,‬דייג‪ ,‬רועה או מבקר‪.‬‬

‫ביטול חלוקת העבודה נקשר בשורות אלו לחזון האדם הרב–צדדי ‪ -‬האדם‬
‫שעושרו הוא פעילות רב–גונית בלתי אינסטרומנטלית‪.‬‬
‫כאשר אין הייצור החברתי נחלק עוד לענפי פעילות אקסקלוסיביים‪ ,‬חדל‬
‫אף העיסוק בענייני הכלל להיות ענף פעילות מיוחד‪ ,‬שהנו נחלתה הבלעדית‬
‫של קבוצת אנשים מיוחדת ‪ -‬אנשי המנהל והפוליטיקאים‪ .‬בדרך זו בטל ההיבט‬
‫הראשון של המדינה‪ .‬המהפכה הקומוניסטית‪ ,‬המבטלת את חלוקת העבודה‪,‬‬
‫מבטלת אפוא גם היבט זה של המדינה‪.‬‬
‫שכל המהפכות עד היום חייבות היו להוליך בתוך חלוקת העבודה למוסדות‬
‫פוליטיים חדשים‪ ,‬דבר זה נובע ממה שאמרנו לעיל כנגד פוירבאך; שהמהפכה‬
‫הקומוניסטית‪ ,‬המבטלת את חלוקת העבודה‪ ,‬מסלקת לבסוף את המוסדות‬
‫‪137‬‬
‫הפוליטיים‪ ,‬גם זה נובע ממה שאמרנו לעיל כנגד פוירבאך‪.‬‬

‫משורות אלו עולה בבירור כי בנייה חברתית שלא תבטל את חלוקת העבודה‬
‫לא תבטל את המדינה‪ .‬ואכן‪ ,‬בארצות הקומוניזם הסטליניסטי‪ ,‬שלא ביטלו‬
‫את חלוקת העבודה ‪ -‬ולא יכלו לבטלה באשר לא ביטלו את העבודה ‪ -‬היוו‬
‫המחזיקים בעמדת הפיקוד המרכזית במשק של תכנון וניהול ריכוזי את המדינה‪.‬‬
‫ביטול המדינה‪ ,‬הנובע מביטול חלוקת העבודה החברתית‪ ,‬שהמאפיין‬
‫הבולט שלו הוא הפיכת ניהול ענייני הכלל לעיסוק הפתוח לכל אדם כאפיק‬
‫של מימוש עצמי‪ ,‬מה שנקשר להופעת האדם הרב–צדדי שהעיסוק בענייני‬
‫הכלל הוא לגביו צורך אנושי אמיתי ‪ -‬ביטול זה כורך בחובו גם את ביטול‬
‫הביורוקרטיה‪ .‬בשלב הראשון של הגותו המוקדמת‪ ,‬שבו חיבר‪ ,‬בין השאר‪,‬‬
‫את לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל ואת "לשאלת היהודים"‪ ,‬לא‬
‫השתמש מרקס בביטוי "ביטול המדינה"‪ ,‬אלא בביטוי "מדינה אמיתית" או‬
‫"מדינה תבונית" ואף בביטויים "דמוקרטיה אמיתית" או פשוט "דמוקרטיה"‬
‫(להבדיל מהדמוקרטיה הפוליטית)‪" .‬המדינה האמיתית" מוגשמת תוך "ביטול‬
‫הביורוקרטיה" הנקשר לביטול הניגוד בין אינטרס כללי לאינטרס מיוחד‪ .‬ביטול‬
‫זה גם מוגדר‪ ,‬באופן חיובי‪ ,‬כהיהפכות המעמד העוסק בענייני הכלל למעמד‬
‫שהכול חברים בו‪" :‬במדינה האמיתית אין מדובר באפשרות העומדת לרשותו‬
‫של כל אזרח להקדיש עצמו לשדרה הכללית כשדרה מיוחדת‪ ,‬אלא ביכולתה‬
‫של השדרה הכללית [קרי הקבוצה העוסקת בענייני הכלל] להיות כללית באופן‬
‫ממשי‪ ,‬דהיינו להיות שדרתו של כל אזרח"‪ 138.‬ביטול המדינה כמושג שלם‪,‬‬

‫‪80‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫כיצירת הוויה חברתית חדשה‪ ,‬הוא חלק מביטול הפעילות על פי אינטרסים‬

‫(פעילות להשגת רווח או תועלת) בכלל‪ .‬הקומוניזם כביטול העבודה וביטול‬
‫צורותיהם השונות של הניצול‪ ,‬השליטה והניהול‪ ,‬משמע כביטול אופני פעילות‬
‫ויחסים אינסטרומנטליים‪ ,‬כולל כמרכיב מרכזי שלו את ביטול הביורוקרטיה‪.‬‬
‫‪139‬‬
‫קומוניזם וביורוקרטיה אינם עולים בקנה אחד‪.‬‬
‫ההיבט השני של המדינה‪ ,‬ניהול ענייני הכלל לטובת אינטרסים פרטיים‬
‫שמקורם ביחס הניצול (ביחס הקניין הפרטי‪ ,‬כהגדרתו הצרה של יחס הניצול)‪,‬‬
‫מתבטל עם ביטולו של יחס זה‪ .‬משהשתחררו האנשים מיחס זה‪ ,‬מכיוון שחדלו‬
‫לייצר באופן אינסטרומנטלי‪ ,‬כלומר מכיוון שייצורם חדל להיות עבודה‪ ,‬הרי‬
‫הם חדלים להתייחס ליחסים חברתיים אחרים‪ ,‬בהם הטיפול בענייני הכלל‪,‬‬
‫כאמצעי לניצול זולתם‪ .‬אם ביטול חלוקת העבודה טומן בחובו את ביטול‬
‫המדינה כיחס הניהולי‪ ,‬או נכון יותר ‪ -‬בהיות המדינה על שני דרגיה היחס‬
‫השלטוני ‪ -‬את ביטול המדינה כיחס השלטוני–ניהולי‪ ,‬הרי ביטול הניצול‪,‬‬
‫בצורתו כקניין פרטי ובצורתו כשלילת הקניין הפרטי‪ ,‬טומן בחובו את ביטול‬
‫המדינה כיחס השלטוני–ניצולי‪ ,‬דהיינו כביטול היחס הפוליטי‪.‬‬
‫ביטול המדינה אין להבינו כהפיכת המדינה לאמצעי כללי לקידום תכליות‬
‫משותפות‪ ,‬דהיינו כהפיכתה למה שהייתה לכאורה תמיד‪ .‬ביטול מיניה השונים‬
‫של הפעילות האינסטרומנטלית פירושו שגם העיסוק בענייני הכלל הופך‬
‫לתחום פעילות בלתי אינסטרומנטלי‪ ,‬שכל בני האדם יכולים להיות פעילים‬
‫בו כאחד הגילויים של רב–צדדיותם‪ .‬כפי שראינו‪ ,‬במאמרו ״לשאלת היהודים"‬
‫מאפיין מרקס את המדינה הפוליטית של העידן הבורגני כספרה הכוללת גם את‬
‫התייחסותם של האנשים לעצמם‪ ,‬באופן אבסטרקטי‪ ,‬דמיוני‪ ,‬דהיינו במנותק‬
‫מחייהם החברתיים–כלכליים הריאליים‪ ,‬כאיבריה של קהילה (‪)Gemeinwesen‬‬
‫המונהגת על ידי כל חבריה כאופן של מימושם העצמי‪ ,‬דהיינו כפעילות שהיא‬
‫תכלית לעצמה‪ .‬הדבר מעיד על קיומה של כמיהה לארגון בלתי אינסטרומנטלי‬
‫של החברה‪ .‬ביטול המדינה יהיה מימושה של קהילה דמיונית זו‪ ,‬הקיימת תמיד‬
‫כפן של המדינה‪ ,‬בחברה בכללה‪ .‬מרקס מדבר בהקשר זה על הטמעתו של‬
‫"אזרח המדינה המופשט" (כאן האדם שהופשט מקיומו בחברה האזרחית וחי‬
‫חיים קהילתיים אשלייתיים באחד הממדים של המדינה) ביחיד הממשי‪ .‬זוהי‬
‫היהפכות היחיד לישות חברתית אמיתית‪" ,‬ישות סוגית" (‪.)Gattungswesen‬‬
‫יהיה זה גם ביטול ההפרדה כין כלכלה לפוליטיקה‪ ,‬בין הספרה הכלכלית‬
‫למדינה‪ ,‬תוך ביטול שתיהן‪.‬‬

‫‪81‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫רק כאשר ישוב היחיד האנושי הממשי וייטול לתוכו את אזרח המדינה המופשט‪,‬‬
‫וכיחיד יהיה לישות סוגית [דהיינו ליצור שמימש את מהותו החברתית] בחייו‬
‫האמפיריים‪ ,‬בעבודתו האינדיווידואלית‪ ,‬ביחסיו האינדיווידואליים‪ ,‬רק כאשר‬
‫יכיר האדם ב–"‪[ "forces propres‬הכוחות העצמיים] שלו ככוחות חברתיים‬
‫ויארגנם ככאלה‪ ,‬ועל כן לא יפריד עוד את הכוח החברתי מעצמו בצורת כוח‬
‫‪140‬‬
‫פוליטי ‪ -‬רק אז תתממש במלואה האמנציפציה האנושית [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫יש להדגיש שביסוד ביטול המדינה מונח ביטול העבודה‪ ,‬ושאין ביטול זה‬
‫אפשרי ללא ביטול העבודה‪ :‬חברת עבודה היא חברת מדינה‪.‬‬
‫הקומוניזם הוא חברה השונה איכותית מן החברות שקדמו לו‪ .‬שלא כחברות‬
‫שקדמו לו‪ ,‬אין הוא ארגון מסוים של העבודה‪ ,‬אלא ביטול שלה‪ ,‬וביטול זה‬
‫הוא דרך השחרור האמיתית‪ .‬במקום הקניין הפרטי‪ ,‬חלוקת העבודה והמדינה‪,‬‬
‫שבהם התגלמו הניגוד והמתח בין אינטרס פרטי לאינטרס כללי‪ ,‬באה צורת‬
‫חיים שאינה עוד פעילות על פי אינטרסים‪ ,‬על פי יתרון או רווח‪ .‬מרקס מתארה‬
‫בהמניפסט הקומוניסטי במילים הבאות‪:‬‬
‫על מקום החברה הבורגנית הישנה‪ ,‬על מעמדותיה ועל ניגודי המעמדות‬
‫שבה‪ ,‬באה התאגדות‪ ,‬שבה ההתפתחות החופשית של כל אחד ואחד היא תנאי‬
‫‪141‬‬
‫להתפתחותו החופשית של הכלל‪.‬‬

‫היבטים של תורת המהפכה בכתבים המוקדמים‬

‫האמנציפציה הפוליטית ‪ -‬תנאי מוקדם לאמנציפציה האנושית‬

‫תורת המהפכה של מרקס התגבשה במלואה בהמניפסט הקומוניסטי‪ ,‬חיבורם‬

‫המשותף של מרקס ואנגלס‪ ,‬שמרקס הנו מחברו העיקרי‪ ,‬אשר הופיע ב–‪,1848‬‬
‫משמע עם או לאחר סגירת התקופה המוקדמת של יצירתם‪ .‬המניפסט היה‬
‫מצעה של מפלגת "ברית הקומוניסטים"‪ ,‬שמרקס ואנגלס היו מחבריה הבכירים‪.‬‬
‫התורה המגובשת גורסת כי החברה השונה איכותית ‪ -‬החברה הקומוניסטית‬
‫כמכלול של יחסים ופעולות בלתי אינסטרומנטליים‪ ,‬שבסיסו ביטול העבודה‪,‬‬
‫המוגדר בכתבים המוקדמים כקהילה (‪ )Gemeinwesen‬וכ"ישות סוגית"‬
‫(‪ - )Gattungswesen‬אינה ניתנת למימוש מידי‪ ,‬ויש ליצור שלב מעבר בינה‬
‫לבין החברה הנוכחית‪ .‬שלב זה הנו ביסודו ‪ -‬כפי שהוא בא לביטוי בתוכנית‬
‫עשרת הסעיפים בהמניפסט הקומוניסטי וב"דרישות המפלגה הקומוניסטית‬
‫הגרמנית" שחוברו ופורסמו ב–‪ 1848‬וכתוכנית פעולה פוליטית–כלכלית של‬

‫‪82‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫"ברית הקומוניסטים" ‪ -‬כינון "מדינת רווחה" מורחבת‪ .‬שלב זה כולל הלאמה‬

‫של הקרקע‪ ,‬הבנקים והתעבורה‪ ,‬אך לא הלאמת הייצור התעשייתי והחקלאי‬
‫והמסחר‪ .‬כן הוא כולל חינוך חינם לכול (עקרון האוניברסליות)‪ .‬יסודות של‬
‫חברה חדשה נזרעים בו בדמות ביטול הניגוד בין הכפר לעיר ואיחוד החינוך‬
‫והייצור החומרי‪ .‬ככלל‪ ,‬בתורת המהפכה הבשלה שוררת גישה הדרגתית‪.‬‬
‫בכתבים המוקדמים טרם הגיע מרקס לגיבוש כזה‪ ,‬שיש בו פן כלכלי–‬
‫פוליטי מעשי מובהק ‪ -‬בניין "מדינת רווחה"‪ .‬באותה עת דיבר על מאפיינים‬
‫של המהפכה המידית‪ ,‬זו שתכונן את המדינה הפוליטית‪ ,‬קרי את האמנציפציה‬
‫הפוליטית‪ ,‬ועל מאפיינים של המהפכה שלאחריה שתכונן חברה בלתי‬
‫אינסטרומנטלית‪ ,‬חברה שונה איכותית‪ ,‬קרי אמנציפציה אנושית‪ .‬זוהי הבחנה‬
‫בין המהפכה הפוליטית למהפכה האנושית‪ .‬כמו כן הוא דיבר על מאפיינים‬
‫כלליים של המהפכה‪ ,‬לרבות כוחו של הרעיון (אידיאה) בקידום המעשה‬
‫המהפכני‪ .‬בכתבים אלה גם רווחת האמונה כי ניתן לחולל את המהפכה‬
‫האנושית במקומות מסוימים (כמו גרמניה) באופן מידי‪ ,‬אף כי גם בהם רווחת‬
‫הגישה ההדרגתית‪ .‬מרבית ההגיגים בעניין זה מתרכזים ב"לביקורת פילוסופיית‬
‫המשפט של הגל‪ :‬מבוא"‪ .‬כן ניתן למצוא אותם ב"לשאלת היהודים"‪ ,‬ב"הערות‬
‫שוליים ביקורתיות למאמר 'מלך פרוסיה והרפורמה הסוציאלית'"‪ ,‬בהמשפחה‬
‫הקדושה‪ ,‬דלות הפילוסופיה ועוד‪.‬‬
‫במאמרו "לשאלת היהודים" מבהיר מרקס כי המהפכה הפוליטית מכוננת‬
‫את המדינה הפוליטית‪ ,‬המדינה שבה כולנו שווי מעמד כאזרחים‪ ,‬ואשר בה‬
‫מבחינה תיאורטית‪ ,‬המוצאת ביטוי משפטי‪ ,‬אין ההבדלים השונים‪ ,‬בראשם‬
‫ההבדלים הכלכליים‪ ,‬אמורים להיתרגם להבדלי זכויות פוליטיים‪ .‬במדינה‬
‫הפוליטית הכול הנם חברים שווי מעמד‪ ,‬קרי אזרחים שווי זכויות‪ ,‬ושוויון זה‬
‫כולל את הזכות השווה‪ ,‬מבחינה תיאורטית (קרי משפטית)‪ ,‬לעסוק בענייני‬
‫הכלל ולקדמם‪ .‬אין לאנשי המעמדות הגבוהים זכות יתר בניהול עניינים אלה‪.‬‬
‫זהו כינונה המשפטי הפורמלי של ריבונות העם‪ .‬מנגד‪ ,‬המהפכה הפוליטית היא‬
‫ריקונה של הספרה החברתית–כלכלית‪ ,‬החברה האזרחית‪ ,‬מכל היבט פוליטי‬
‫‪ -‬מכל זכות ביחס למדינה‪ .‬היא הופכת לספרה חברתית–כלכלית גרידא‪ :‬אין‬
‫בה מעמדות רשמיים בעלי זכויות פוליטיות מועטות או רבות ‪ -‬שדרות; ואין‬
‫בה איגודים וארגונים בעלי זכויות עדיפות מאלה של זולתם‪ .‬שום התארגנות‬
‫בחברה האזרחית אינה מעניקה לחבריה זכויות יתר‪ ,‬לעומת חבריה של‬
‫התאגדות אחרת‪ ,‬ביחס למדינה‪ .‬זכותי להתאגד וזכותי שלא להתאגד‪ .‬המהפכה‬
‫הפוליטית היא אפוא גם דה–פוליטיזציה ‪ -‬תיאורטית‪ ,‬משפטית ‪ -‬של הספרה‬

‫‪83‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫החברתית–כלכלית‪ .‬מרקס מתאר זאת בשפתו הציורית כך‪:‬‬

‫המהפכה הפוליטית‪ ,‬שהפילה עוצמה שלטונית זו [המדינה המעמדית] והעלתה‬
‫את ענייני המדינה לדרגה של ענייני העם‪ ,‬שכוננה את המדינה הפוליטית‬
‫כעניין כללי‪ ,‬כלומר כמדינה ממשית‪ ,‬ניפצה בהכרח את כל השדרות (‪,)Stände‬‬
‫האיגודים (‪ ,)Korporationen‬הגילדות (‪ )Innungen‬והפריבילגיות‪ ,‬שלא היו‬
‫אלא ביטויים רבים לניתוקו של העם מקהילתו‪ .‬באופן זה ביטלה המהפכה‬
‫הפוליטית את אופייה הפוליטי של החברה האזרחית‪ .‬היא פירקה את החברה‬
‫האזרחית למרכיביה הפשוטים ‪ -‬ליחידים‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬וליסודות החומריים‬
‫והרוחניים היוצרים את תוכן החיים‪ ,‬את הסיטואציה האזרחית‪ ,‬של יחידים‬
‫אלה‪ ,‬מאידך גיסא‪ .‬היא שחררה מכבליה את הרוח הפוליטית‪ ,‬שפורקה‪ ,‬פוצלה‬
‫ופוזרה בסמטאותיה חסרות המוצא של החברה הפיאודלית‪ .‬היא קיבצה את‬
‫חלקיה שהתפזרו לכל עבר‪ ,‬שחררה אותה מהתמזגותה עם החיים האזרחיים‬
‫וכוננה אותה כספֵרה של הקהילה‪ ,‬של ענייני העם הכלליים הנהנים מעצמאות‬
‫אידיאלית לעומת יסודותיהם המיוחדים של החיים האזרחיים‪ .‬פעילות החיים‬
‫המיוחדת וסיטואציית החיים המיוחדת שקעו לכדי משמעות אינדיווידואלית‬
‫בלבד‪ .‬הן חדלו ליצור את יחסו הכללי של היחיד אל המכלול המדינתי‪ .‬יתרה‬
‫מזאת‪ ,‬העניין הציבורי ככזה הפך לעניינו הכללי של כל יחיד‪ ,‬והתפקוד‬
‫והפעילות הפוליטיים הפכו לתפקודו ולפעילותו הכלליים [ההדגשות‬
‫‪142‬‬
‫במקור]‪.‬‬

‫לפי תפיסתו של מרקס הצעיר‪ ,‬האמנציפציה הפוליטית קודמת לאמנציפציה‬

‫האנושית‪ ,‬והיא מהווה תנאי מוקדם לה‪ .‬בכל מקום שבו טרם הושלמה המהפכה‬
‫הפוליטית‪ ,‬ראוי להשלימה‪ .‬מהפכה זאת מביאה לידי גמר את ההפרדה בין‬
‫המדינה לספרה החברתית–כלכלית‪ .‬השחרור המידי העומד על סדר היום הוא‬
‫השחרור הפוליטי‪ .‬כך אין השחרור הפוליטי כולל את ביטול הקניין הפרטי‬
‫והניצול‪ ,‬אלא הוא דה–פוליטיזציה שלהם (דה–פוליטיזציה של הכלכלה); אין‬
‫הוא שחרור האנשים מהדת‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬אלא הוא דה–פוליטיזציה של הדת‪,‬‬
‫סילוקה מן המדינה וסילוקה מן הפוליטיקה‪ ,‬מאותה פעילות שהנה‪ ,‬למצער‬
‫באופן אידיאלי‪ ,‬עיצוב ענייני הכלל מתוך נקודת מבט כללית‪ ,‬בעוד שבאופן‬
‫ריאלי היא מקדמת אינטרסים פרטיים בשם טובת הכלל‪ .‬בהתייחסו לגרמניה‪,‬‬
‫הרחוקה עדיין מאוד מהשלמת המהפכה הפוליטית‪ ,‬מרקס אומר‪:‬‬
‫אולם גרמניה לא השיגה את שלב הביניים של האמנציפציה‪ ,‬קרי האמנציפציה‬
‫הפוליטית‪ ,‬יחד עם העמים המודרניים‪ .‬היא אף טרם הגיעה באופן מעשי אל‬
‫השלבים שהשכילה להתגבר עליהם באופן תיאורטי‪ .‬כיצד תוכל אפוא לחרוג‬
‫‪ -‬בקפיצה לוליינית אחת ‪ -‬לא רק מעבר למגבלותיה שלה אלא בה בעת גם‬

‫‪84‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫מעבר למגבלותיהם של העמים המודרניים‪ ,‬מגבלות שאותן עליה להרגיש‬

‫תחילה באופן ממשי כשחרור ממגבלותיה שלה ולשאוף להשיגן? מהפכה‬
‫רדיקלית יכולה להיות רק מהפכה מכוחם של צרכים רדיקליים‪ ,‬שהנחות‬
‫‪143‬‬
‫היסוד שלהם ותנאי לידתם נראה שאינם קיימים בעין [ההדגשות הוספו]‪.‬‬

‫מבחינה תיאורטית‪ ,‬כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתפיסותיהם של הוגי דעות‬

‫וגופים שונים‪ ,‬גרמניה כבר התקדמה אל שלב המדינה הפוליטית‪ ,‬אל ההפרדה‬
‫בין מדינה לחברה אזרחית‪ ,‬אולם מבחינה מעשית טרם עשתה צעד ממשי‬
‫למימוש יעד זה‪ .‬בעוד אנגליה וצרפת ‪ -‬הראשונה מכוחה של התקדמות‬
‫הדרגתית מאז מלחמת האזרחים ו"המהפכה המהוללת" של המאה ה–‪,17‬‬
‫והשנייה מכוחן של המהפכה הגדולה (‪ )1799-1789‬ומהפכות שבאו אחריה‬
‫‪ -‬התקדמו התקדמות ניכרת בכינון המדינה הפוליטית (כינון המושלם רק עם‬
‫הנהגת זכות בחירה כללית)‪ ,‬ולמעשה הגשימו במידה רבה את ההפרדה בין‬
‫מדינה לחברה אזרחית‪ ,‬הרי גרמניה נשארה מאחור‪ ,‬בלבו של "המשטר הישן"‬
‫(‪ ,)ancien régime‬גם אם אימצה כמה מאפיינים של המדינה הפוליטית‪ ,‬כמו‬
‫היבטים של "מונרכיה חוקתית"‪.‬‬
‫יצירת המדינה הפוליטית הנה יצירת התנאי המוקדם למהפכה אנושית‪,‬‬
‫לאמנציפציה אנושית‪ ,‬משום שבה משתחרר האדם לראשונה‪ ,‬הגם שבאופן‬
‫אבסטרקטי‪ ,‬מהקניין הפרטי ומהניצול ההדדי ומכונן‪ ,‬אמנם בצורה אשלייתית‪,‬‬
‫חיים קהילתיים‪ ,‬דהיינו פעילויות ויחסים בלתי אינסטרומנטליים‪ .‬הללו‬
‫עתידים להתפתח בהמשך הזמן‪ ,‬במהפכה האנושית‪ ,‬להווייתם השלמה של‬
‫החיים החברתיים‪.‬‬
‫יש להעיר כי "המהפכה הפוליטית"‪ ,‬זו המגשימה את האמנציפציה‬
‫הפוליטית‪ ,‬אינה מהפכה פוליטית גרידא‪ ,‬מהפכה פוליטית טהורה‪ .‬מהפכה‬
‫שכזאת אינה קיימת‪" .‬המהפכה הפוליטית" היא גם מהפכה חברתית‪ ,‬שהרי‬
‫היא מכוננת חברה חדשה‪ ,‬חברה המושתתת על הפרדה בין הספרה הפוליטית‬
‫לספרה הכלכלית ואשר אין בה מעמדות רשמיים‪ .‬בדלות הפילוסופיה מרקס‬
‫אומר בהקשר זה‪" :‬אין לומר כי התנועה החברתית מוציאה מכללה את התנועה‬
‫‪144‬‬
‫הפוליטית‪ .‬אין בנמצא תנועה פוליטית שאינה בה בעת תנועה חברתית"‪.‬‬
‫וב"הערות שוליים ביקורתיות למאמר 'מלך פרוסיה והרפורמה הסוציאלית'"‬
‫הוא מבהיר זאת‪" :‬כל מהפכה מפרקת את החברה הישנה‪ ,‬ומבחינה זו היא‬
‫חברתית‪ .‬כל מהפכה ממגרת את השלטון הישן‪ ,‬ומבחינה זו היא פוליטית"‬
‫[ההדגשות במקור]‪ 145.‬אולם המהפכה האנושית‪ ,‬שהוגדרה על ידי מרקס תחילה‬
‫"סוציאליזם" ומעט מאוחר יותר‪ ,‬עוד בשלב המוקדם של הגותו‪" ,‬קומוניזם"‪,‬‬

‫‪85‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫חדלה עם התקדמותה להיות פוליטית‪ .‬ככל שמהפכה זו מבטלת את אופני‬

‫הפעילות והיחסים האינסטרומנטליים ומעצבת את חברת האדם כ"קהילה"‪,‬‬
‫כ"ישות סוגית"‪ ,‬אין היא מהפכה פוליטית‪ ,‬באשר היא נושאת אז בחובה את‬
‫ביטול המדינה והפוליטיקה‪:‬‬
‫המהפכה בכלל ‪ -‬כלומר מיגור השלטון הקיים ופירוק היחסים הישנים ‪ -‬היא‬
‫אקט פוליטי‪ .‬אולם הסוציאליזם אינו יכול להתממש ללא מהפכה‪ .‬הוא זקוק‬
‫לאקט פוליטי זה‪ ,‬ככל שהוא זקוק להרס ולפירוק‪ .‬אבל במקום שבו מתחילה‬
‫פעילותו המארגנת‪ ,‬במקום שבו מתגלה תכליתו העצמית‪ ,‬נשמתו‪ ,‬שם הרי‬
‫‪146‬‬
‫משיל מעליו הסוציאליזם את המעטה הפוליטי שלו [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫בהמשך נראה כי מרקס סוטה מתפיסתו בדבר התפתחות המהפכה בשלבים‬

‫וגורס כי גרמניה יכולה להתקדם מפיגורה היישר אל המהפכה האנושית‪,‬‬
‫שהגורם המרכזי שיחוללה יהא הפרולטריון‪.‬‬

‫סובייקט המהפכה; הפרולטריון ‪ -‬סובייקט המהפכה הפוליטית‬

‫והמהפכה האנושית‬

‫סובייקט המהפכה הוא אותו כוח או מעמד חברתי המנהיג את המהפכה‪ ,‬שבה‬
‫מוכרעת הכף מבחינה היסטורית בין מגמות שונות‪ ,‬פרי של תהליכים רבי שנים‪.‬‬
‫כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬הכוחות הבורגניים‪ ,‬תושבי הערים שפיתחו את החרושת‪ ,‬המסחר‬
‫והבנקאות‪ ,‬משמע חוללו מהפכה בורגנית הדרגתית בתוככי הפיאודליזם‪ ,‬היו‬
‫מנהיגיהם של אירועים מהפכניים שהביאו‪ ,‬או ביקשו להביא‪ ,‬לנישולו של‬
‫הפיאודליזם מכל מאחזיו השלטוניים‪ .‬יש אירועים מהפכניים גדולים ‪ -‬כפי‬
‫שהיו מלחמת האזרחים באנגליה (‪ ,)1649-1642‬שהושלמה על ידי "המהפכה‬
‫המהוללת" (‪ ,)1689-1688‬או המהפכה הצרפתית הגדולה (‪- )1799-1789‬‬
‫שבהם מתנגשים מעמדות שונים בעלי מטרות שונות‪ ,‬ואזי עניין לנו בהתנגשות‬
‫בין כמה סובייקטים של מהפכה‪ .‬במלחמת האזרחים באנגליה ובמהפכה‬
‫הצרפתית הגדולה‪ ,‬שהסתיימו בניצחון הכוחות הבורגניים‪ ,‬נמצאו בזירה‪ ,‬ככוח‬
‫חברתי שביקש לחולל את מהפכתו שלו‪ ,‬גם בעלי הקניין הזעיר (איכרים ובעלי‬
‫מלאכה)‪ ,‬שביקשו לבלום את הקפיטליזם‪ ,‬כשם שהיו שותפים לשאיפה לדחוק‬
‫את רגלי הפיאודליזם‪ ,‬שהתאפיין בשלטון הכפר על העיר‪.‬‬
‫מרקס גורס שמעמד מסוים יכול לסחוף אחריו את החברה כולה‪ ,‬כאשר‬
‫המהפכה שהוא מחולל ומבקש להביא לידי גמר‪ ,‬משמע המהפכה שתשלים את‬

‫‪86‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫השתלטותו החברתית והפוליטית שלו עצמו‪ ,‬מגלמת צרכים כלליים ומאוויים‬

‫כלליים‪ .‬כך מבטאת המהפכה הבורגנית את הצורך להשתחרר מהגבלות‬
‫וסידורים שונים של החברה הפיאודלית שבלמו את ההתפתחות הכללית‬
‫(הגבלות שונות על התפתחות החרושת‪ ,‬הגבלות של חופש התנועה וחופש‬
‫העיסוק‪ ,‬פיצול פנימי של המדינות לנסיכויות ועוד)‪ .‬במהפכתו גילם המעמד‬
‫הבורגני צורך חברתי כללי‪ .‬כן ניצבו הכוחות הישנים כמושא של השנאה‬
‫הכללית‪ .‬כך יכול היה המעמד הבורגני להלהיב לזמן מה את החברה כולה‬
‫ולמלא את תפקיד מנהיג המהפכה‪.‬‬
‫שום מעמד (‪ )Klasse‬של החברה האזרחית אינו יכול למלא תפקיד זה מבלי‬
‫לעורר התלהבות לפרק זמן בו עצמו ובהמונים‪ ,‬פרק זמן שבו הוא מקיים‬
‫בעיקרו של דבר יחסי רעות ואחווה עם החברה ותנועתו מתלכדת עם תנועתה‪,‬‬
‫פרק זמן שבו הוא משים עצמו במקום החברה ונתפס ומתקבל כנציגה הכללי‪.‬‬
‫זהו פרק זמן שבו תביעותיו וזכויותיו של מעמד זה הן באמת זכויותיה‬
‫ותביעותיה של החברה עצמה‪ ,‬פרק זמן שבו הוא באופן ממשי ראשּה ולבה‬
‫של החברה‪ .‬רק בשם זכויותיה הכלליות של החברה יכול מעמד מיוחד לתבוע‬
‫לעצמו את השלטון הכללי‪ .‬לשם כיבושה בסערה של עמדת המשחרר וניצולן‬
‫הפוליטי של כל הספרות החברתיות למען האינטרס של הספרה העצמית אין‬
‫די במרץ מהפכני ובתחושת ערך עצמי רוחנית‪ .‬כדי שמהפכתו של עם מסוים‬
‫תעלה בקנה אחד עם האמנציפציה של מעמד מיוחד של החברה האזרחית ‪-‬‬
‫כלומר‪ ,‬על מנת ששדרה (‪ )Stand‬מסוימת תיחשב לשדרה של החברה כולה‬
‫‪ -‬הרי שכל פגמי החברה מוכרחים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬להתרכז במעמד אחר‪ .‬שדרה‬
‫[אחרת] זו הכרח שתהיה השדרה של הדחייה הכללית‪ ,‬שדרה של המוגבלות‬
‫הכללית‪ .‬לשם כך ספרה חברתית מיוחדת הכרח שתיחשב להתגלמותן של‬
‫עוולותיה הידועות לשמצה של החברה כולה‪ ,‬כך שהשחרור מספרה זו יופיע‬
‫כשחרור עצמי‪ .‬כדי ששדרה מסוימת תהא השדרה המובהקת של השחרור‪,‬‬
‫הכרח הוא‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬ששדרה אחרת תהא השדרה המובהקת של השעבוד‪.‬‬
‫חשיבּותן השלילית הכללית של האצולה והכמורה בצרפת התנתה את‬
‫חשיבותו החיובית הכללית של המעמד הבורגני‪ ,‬שהיה בר מצר ובעל ריב‬
‫‪147‬‬
‫שלהן [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫מעמד המבקש לחולל מהפכה שתשליט על החברה את תנאיו שלו ‪ -‬את אופני‬
‫הפעילות והיחסים שהם בסיס כוחו ‪ -‬מהפכתו‪ ,‬כאירוע שבו הוא מבקש להפוך‬
‫לשליטה הכללי של החברה‪ ,‬היא תמיד גם מהפכה פוליטית במובן זה שהיא‬
‫מחליפה את השליטים הפוליטיים‪ ,‬את מנהלי ענייני הכלל הראשיים‪ ,‬וקובעת‬
‫מוסדות פוליטיים וחוקים המבטיחים את שלטונו‪ .‬אין הכוונה בדברים אלה‬

‫‪87‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫למהפכה הפוליטית הנדונה בתורת המהפכה של הכתבים המוקדמים‪ ,‬המביאה‬

‫לידי גמר את התפתחות המדינה הפוליטית‪.‬‬
‫מרקס מצר על כך שבגרמניה נחשלותה של ההתפתחות ההיסטורית‪,‬‬
‫משמע פיגורה של ההתפתחות הבורגנית‪ ,‬אינה מאפשרת הופעתו של סובייקט‬
‫מהפכה שישלים את המהפכה הבורגנית‪ ,‬שאחד ממאפייניה הוא קידומה של‬
‫המדינה הפוליטית‪ ,‬אף כי לא השלמתה‪ .‬השלמתה של המהפכה הפוליטית‪,‬‬
‫זו שמביאה לידי גמר את התפתחותה של המדינה הפוליטית ומנהיגה את‬
‫הדמוקרטיה הפוליטית (את שוויון הזכויות האזרחי‪ ,‬הכולל את הזכות השווה‬
‫לבחור ולהיבחר) היא מעשה ידיו של סובייקט אחר ‪ -‬התנועה הדמוקרטית של‬
‫המאה ה–‪ ,19‬תנועתם של ציבור השכירים ובעלי הקניין הזעיר‪ .‬הדמוקרטיה‬
‫הפוליטית‪ ,‬שאפשר להגדירה כדמוקרטיה בורגנית‪ ,‬קרי כדמוקרטיה של העידן‬
‫הבורגני‪ ,‬כפויה על החברה הבורגנית‪ .‬אחד מכינוייה‪" ,‬דמוקרטיה ליברלית"‪,‬‬
‫מסתיר את מהותה‪ ,‬היותה דמוקרטיה בספרה הפוליטית בלבד‪ .‬מרקס חוזר‬
‫ומציין כי בשעה שבספרה הפוליטית אנו אזרחים שווי מעמד‪ ,‬הרי בספרה‬
‫הכלכלית שוררים ניצול ושעבוד‪ ,‬ואף חמורים ‪ -‬משמע ניגודה של הדמוקרטיה‪.‬‬
‫אין מהפכה כלשהי יכולה לחרוג מעבר לצרכים (אופני פעולה ויחסים‬
‫חברתיים) שבני האדם מבקשים את מימושם במצב החברתי החדש‪ .‬כל ניסיון‬
‫להגשים צרכים נשגבים יותר‪ ,‬אנושיים יותר‪ ,‬שהתפתחותם מניחה תנאים‬
‫מוקדמים מסוימים‪ ,‬הוא מה שמרקס מגדיר במניפסט הקומוניסטי כאוטופיה‪.‬‬
‫"צורכיהם של העמים הם בעצמם הסיבות האולטימטיביות לסיפוקם [על ידי‬
‫מהפכה]"‪ 148.‬וכן‪" :‬התיאוריה [המהפכנית המבקשת ליצור סדר חדש] מתממשת‬
‫בעם‪ ,‬רק במידה שהיא מימוש צרכיו"‪ 149.‬וכפי שראינו‪ ,‬מהפכה רדיקלית יכולה‬
‫לנבוע רק מכוחם של צרכים רדיקליים‪ ,‬שבהתפתחותם נודעת גם חשיבות‬
‫לפעילות המסייעת להתגבשותה של תודעה חדשה אצל האנשים‪ .‬וכך‪ ,‬כל עוד‬
‫צרכיו של הציבור הרחב אינם חורגים מן הצרכים של האדם הבורגני ‪ -‬פעילותם‬
‫הכלכלית של מרבית האנשים היא אמצעי לשכר‪ ,‬וכל שהם מבקשים הוא לשפר‬
‫את הכנסתם או אף להפוך לבעלי הון ‪ -‬לא תתחולל מהפכה אנושית‪.‬‬
‫במאמרו "לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪ :‬מבוא" גילה מרקס‬
‫לראשונה את הפרולטריון כסובייקט מהפכה‪ ,‬ולא של המהפכה הפוליטית‬
‫בלבד‪ ,‬זו שאמורה להביא לידי גמר את התפתחות המדינה הפוליטית‪ ,‬אלא‬
‫של המהפכה האנושית; וכבר אמרנו שהמהפכה האנושית היא ביסודה ביטול‬
‫העבודה ותוצאותיה הבלתי מבוקשות‪ ,‬בראשן הקניין הפרטי (הניצול)‪ ,‬חלוקת‬
‫העבודה והמדינה‪ ,‬ויצירת שותפות חיים אמיתית‪ ,‬משמע פעילויות ויחסים‬

‫‪88‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בלתי אינסטרומנטליים‪ ,‬המכונים "קהילה"‪" ,‬ישות סוגית"‪" ,‬חיי הסוג" וכן‬

‫הלאה‪ .‬במקומות אחדים נוטה מרקס לראות את הפרולטריון כמי שמתוך‬
‫מצוקת חייו הופך לסובייקט של המהפכה האנושית ואשר יכול לחוללה גם‬
‫במקומות כמו גרמניה‪ ,‬שבהם טרם הושלמה המהפכה הפוליטית‪ .‬יתרה מזאת‪,‬‬
‫בגרמניה אפשרית רק מהפכה אנושית‪ ,‬מהפכה אוניברסלית‪ ,‬כמהפכת שחרור‬
‫כללית‪ ,‬אשר תטמיע בתוכה‪ ,‬תוך העלאתם לרמה אנושית‪ ,‬את ערכי המהפכה‬
‫הפוליטית‪ .‬בהתייחסו לגרמניה מרקס אומר‪ ,‬בדברים שבהם מוסברת גם הסיבה‬
‫לצמיחת הפרולטריון כסובייקט המהפכה האנושית‪ ,‬כדלקמן‪:‬‬
‫בצרפת האמנציפציה החלקית היא בסיסה של האמנציפציה האוניברסלית‪.‬‬
‫בגרמניה האמנציפציה האוניברסלית היא ‪[ conditio sine qua non‬תנאי שאין‬
‫בלתו] לאמנציפציה חלקית‪ .‬בצרפת קיומו הממשי של השחרור בשלבים‬
‫הוא בהכרח מקורו של השחרור השלם‪ .‬בגרמניה אי–אפשרותו של השחרור‬
‫בשלבים הכרח הוא שתחולל את השחרור השלם [‪]...‬‬
‫היכן מצויה אפוא האפשרות החיובית של האמנציפציה הגרמנית?‬
‫תשובה‪ :‬בהיווצרות מעמד (‪ )Klasse‬הנתון בכבלים רדיקליים‪ ,‬מעמד של‬
‫החברה האזרחית שאינו מעמד של החברה האזרחית‪ ,‬שדרה (‪ )Stand‬שהנה‬
‫התפרקותן של כל השדרות; זוהי יצירת ספרה בעלת אופי אוניברסלי מפאת‬
‫סבלה האוניברסלי‪ ,‬ספרה שאינה תובעת לעצמה שום זכות מיוחדת‪ ,‬שכן לא‬
‫נעשה לה עוול מיוחד כלשהו‪ ,‬אלא העוול בשלמותו‪ ,‬ספרה שאינה מעלה‬
‫דרישות על יסוד זכות היסטורית‪ ,‬אלא על יסוד זכות אנושית‪ ,‬ספרה שאינה‬
‫שרויה בניגוד חד–צדדי למסקנותיה של המדינה הגרמנית‪ ,‬אלא בניגוד רב–‬
‫צדדי להנחות היסוד של מדינה זו‪ .‬בעיקרו של דבר זוהי היווצרות ספרה‬
‫שאינה יכולה לשחרר עצמה מבלי להשתחרר מכל יתר הספרות של החברה‬
‫ועל ידי כך לשחרר ספרות אלו עצמן‪ ,‬ספרה שניתן לכנותה‪ ,‬במילה אחת‪,‬‬
‫אובדנו המוחלט של האדם‪ ,‬ואשר יכולה על כן לזכות בעצמה רק אם תזכה‬
‫מחדש ובשלמות באדם‪ .‬התפרקות החברה כשדרה מיוחדת היא הפרולטריון‬
‫‪150‬‬
‫[ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫הפרולטריון הופך אפוא‪ ,‬מתוך הסיטואציה של חייו ‪ -‬מתוך היותו קורבן כללי‬
‫של אורחות החיים האינסטרומנטליים‪ ,‬שיחסו למציאות החברתית היא שלילה‬
‫של אורחות חיים אלה‪ ,‬משמע של הפעילויות והיחסים האינסטרומנטליים ‪-‬‬
‫לסובייקט המהפכה‪ .‬מרקס מדגיש ב"לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪:‬‬
‫מבוא" את שלילת הקניין הפרטי על ידי הפרולטריון כשלילתו של אותו יסוד‬
‫חיים‪ ,‬קרי יחס חברתי‪ ,‬שהנו גילויו של היחס האינסטרומנטלי לטבע ולזולת‪.‬‬
‫שלילה זאת פירושה שאין הפרולטריון יכול להסתפק במהפכה פוליטית‬

‫‪89‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫המשאירה את הקניין הפרטי על כנו‪:‬‬

‫אם הפרולטריון מבשר את פירוקו של סדר העולם ששרר עד כה‪ ,‬הרי שאין הוא‬
‫מגלה אלא את סוד הווייתו שלו‪ ,‬שכן הוא עצמו אינו אלא פירוקו העובדתי‬
‫של סדר עולמי זה‪ .‬אם תובע הפרולטריון את שלילת הקניין הפרטי‪ ,‬הרי שהוא‬
‫רק מעלה לכדי עיקרון של החברה מה שהעלתה החברה לכדי עקרונו שלו‪ ,‬מה‬
‫שמתגלם בו עצמו כתוצאה שלילית של החברה ללא מעורבותו שלו [ההדגשות‬
‫‪151‬‬
‫במקור]‪.‬‬

‫בהאידיאולוגיה הגרמנית מרקס מדגיש את מרכזיותו של ביטול העבודה‬

‫במהפכה האנושית שיחולל הפרולטריון‪ .‬וכבר ראינו לעיל‪ ,‬בפרק על ביטול‬
‫העבודה‪ ,‬כי אם רצונם של הפרולטרים להתממש באופן אישי‪ ,‬משמע להשתחרר‬
‫משעבודם‪ ,‬אין הם יכולים לעשות זאת אלא על ידי ביטול תנאי הקיום שלהם‬
‫ששרר עד כה ואשר היה מקור ניצולם כפועלים שכירים ‪ -‬העבודה‪ .‬אולם‬
‫העבודה הייתה תנאי קיומה של החברה האנושית מראשיתה‪ ,‬ובתור שכזאת‬
‫מקור היחס האינסטרומנטלי לעולם ולזולת‪ .‬ביטולה הוא אפוא לא רק מהפכה‬
‫המשחררת את הפרולטריון משעבודו כציבור של פועלים שכירים‪ ,‬אלא מהפכה‬
‫המשחררת את האנושות כולה מצורות השעבוד כולן‪ 152.‬אין ספק כי בדברים‬
‫אלה סוטה מרקס מתורת המהפכה ההדרגתית‪ ,‬הרואה את המהפכה הפוליטית‬
‫כיצירת מקדמותיה של המהפכה האנושית‪ ,‬ומשלב בתורת המהפכה גם את‬
‫האפשרות של מהפכה אנושית מידית‪ .‬בנסיבות מסוימות‪ ,‬כמו אלו השוררת‬
‫בגרמניה‪ ,‬מהפכה זו היא המהפכה היחידה האפשרית‪.‬‬
‫בהמניפסט הקומוניסטי ו"בדרישות המפלגה הקומוניסטית בגרמניה" משנת‬
‫‪ ,1848‬ששוררת בהם תפיסת המהפכה ההדרגתית‪ ,‬מצוין הפרולטריון כסובייקט‬
‫המהפכה‪ ,‬שיחולל‪ ,‬לבדו או בשיתוף עם כוחות בורגניים פרוגרסיביים‪ ,‬מהפכה‬
‫שתשלים אמנם את המהפכה הפוליטית‪ ,‬אך בה בעת תחולל מהפכה חברתית–‬
‫כלכלית‪ ,‬שבמונחים של היום נגדירה כ"מדינת רווחה"‪ .‬זוהי הרחבה ניכרת‬
‫של שלב הביניים‪ .‬בהמניפסט הקומוניסטי כותבים מרקס ואנגלס‪ ,‬בדברים‬
‫שמובלט בהם היות הפרולטריון סובייקט המהפכה‪:‬‬
‫הצעד הראשון במהפכת הפועלים הוא העלאת הפרולטריון למעמד שליט‪,‬‬
‫השגת הדמוקרטיה במאבק‪ .‬הפרולטריון ישתמש בשלטונו הפוליטי כדי ליטול‬
‫בהדרגה כל הון מידי הבורגנות‪ ,‬לרכז את כל מכשירי הייצור בידי המדינה‪,‬‬
‫כלומר בידי הפרולטריון המאורגן כמעמד שליט‪ ,‬ולהרבות מהר ככל האפשר‬
‫את כלל כוחות הייצור‪.‬‬
‫מובן מאליו‪ ,‬זה יקום תחילה אך באמצעות התערבות עריצה בזכות הקניין‬

‫‪90‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫וכן ביחסי הייצור הבורגניים‪ ,‬כלומר באמצעים שהם לכאורה בלתי מספיקים‬
‫ורופפים מן הבחינה הכלכלית‪ ,‬אך במהלך התנועה הם חורגים מעבר לעצמם‬
‫‪153‬‬
‫וכאמצעים להפיכת כל אופן הייצור בלתי נמנעים הם [ההדגשות הוספו]‪.‬‬

‫האמירה שאמצעי הייצור יולאמו בהדרגה מאפשרת למרקס ואנגלס להימנע‬

‫מהלאמה של כלל אמצעי הייצור‪ .‬כמו כן הם אומרים בהמניפסט ו"בדרישות‬
‫המפלגה הקומוניסטית בגרמניה" שהפרולטריון ‪ -‬אשר כונן עצמו‪ ,‬בתור‬
‫סובייקט המהפכה‪ ,‬כמעמד שליט (שליט באופן מעשי‪ ,‬לא מבחינה משפטית‪,‬‬
‫שהרי עליית המדינה הפוליטית פירושה יצירת שוויון אזרחי וביטול כל‬
‫שלטון מעמדי מבחינה משפטית) ‪ -‬יתערב בזכויות הקניין למיניהן וביחסי‬
‫הייצור הבורגניים‪ ,‬כלומר יעשה בהם שינויים‪ ,‬אך לא יבטלם‪ .‬כך אנו למדים‬
‫שהפרולטריון ילאים את הקרקע‪ ,‬התעבורה (מסילות הברזל‪ ,‬תעלות מים‪,‬‬
‫דרכים‪ ,‬אוניות) והבנקאות‪ ,‬אך לא את התעשייה (למעט תעשיית המכרות)‪,‬‬
‫החקלאות‪ ,‬המלאכה והמסחר‪ .‬כמו כן הוא יבטל את "מסי הצריכה"‪ ,‬דהיינו‬
‫את המסים העקיפים‪ ,‬ינהיג מס הכנסה פרוגרסיבי ויעניק "חינוך ציבורי חינם‬
‫לכל הילדים"‪ .‬מי שאינם מסוגלים לעבוד ייתמכו על ידי המדינה‪ 154.‬השלמת‬
‫המהפכה הפוליטית‪ ,‬המכוננת את המדינה הפוליטית הנפרדת מן החברה‬
‫האזרחית‪ ,‬מוצאת ביטוי ב"דרישות המפלגה הקומוניסטית בגרמניה" בסעיפים‬
‫שבהם נאמר כי "כל גרמני שמלאו לו עשרים ואחת שנה רשאי לבחור ולהיבחר"‬
‫‪155‬‬
‫וכי תונהג "הפרדת הדת מן המדינה"‪.‬‬
‫חריגתם של מהלכים אלה ‪ -‬השלמת כינונה של המדינה הפוליטית‬
‫וכינונה של "מדינת רווחה" על ידי מהפכה משולבת ‪ -‬מעבר לעצמם עד כדי‬
‫הפיכת כל אופן הייצור אינה אלא אותו שינוי איכותי הכלול ברעיון ביטול‬
‫העבודה וביצירת החברותיות‪ ,‬הקהילה‪ .‬שינוי זה נזכר‪ ,‬בין השאר‪ ,‬באמירה‬
‫שהפרולטרים יוכלו לנכס באופן מלא את כוחות הייצור החברתיים‪" ,‬אם יבטלו‬
‫את אופן הניכוס שלהם שהתקיים עד היום ובכך את כל אופן הניכוס שהתקיים‬
‫עד היום"‪" 156.‬אופן הניכוס שהתקיים עד היום" אינו אלא העבודה והקניין‬
‫הפרטי (ניצול)‪ ,‬שהתפתח כתוצאה בלתי מבוקשת שלה‪.‬‬
‫יסודותיה של תפיסת הפרולטריון כסובייקט המהפכה ‪ -‬הן של שלב‬
‫הביניים‪ ,‬דהיינו של השלמת המהפכה הפוליטית ובניין מדינת רווחה‪ ,‬והן של‬
‫המהפכה האנושית ‪ -‬הונחו בכתבים המוקדמים‪.‬‬

‫‪91‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫המאבק על תודעת הציבור ושינוי המציאות‬

‫משמעותו של המושג "תודעה" בדיון זה אינה משמעותו האפיסטמולוגית‪,‬‬

‫היחס סובייקט–אובייקט‪ ,‬ששימשה אותנו בדיוננו על יסודות תורתו של מרקס‬
‫בכתבים המוקדמים‪ .‬משמעותו בשורות אלו היא "אופן ראיית המציאות"‪,‬‬
‫"אופן הבנת המציאות"‪" ,‬נקיטת עמדה כלפיה"‪ .‬משמעות זאת כוללת‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫ממד ערכי מובהק ‪ -‬חיוב המציאות ואישורה או שלילתה החלקית או המלאה‪.‬‬
‫במשמעותו זו של המושג תודעה כלולים גם הצרכים של בני האדם‪ ,‬שדנו בהם‬
‫לעיל כמי שקובעים את אופייה של המהפכה ‪ -‬אם תהיה מתונה או רדיקלית‪.‬‬
‫הדיונים המרובים על תורת המהפכה של מרקס נוטים שלא לייחס חשיבות‬
‫גדולה למאבק על תודעת הציבור‪ ,‬ובעיקר למאבק על תודעתן של שכבות‬
‫העם הרחבות‪ ,‬שהפרולטריון‪ ,‬ציבור הפועלים השכירים‪ ,‬מהווה חלק הולך‬
‫וגדל שלהן‪ .‬תורת מרקס נתפסה כהשקפה היסטורית כוללת‪ ,‬טלאולוגית‬
‫באופייה‪ ,‬שלפיה התהליך ההיסטורי מוליך בהכרח לעבר שלב היסטורי עליון‬
‫‪ -‬הקומוניזם‪ .‬הפעילות המהפכנית כל עיקרה האצת התהליכים והחשת יילודה‬
‫של חברה חדשה‪ .‬פעילותו המהפכנית הענפה של מרקס והתבטאויות שונות‬
‫שלו סותרות אופן הבנה זה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬התבטאויות שלו‪ ,‬שבהן ייחס לתורתו‬
‫מבנה דיאלקטי‪ ,‬קרוב לוודאי כדי לקרבה לאינטלקטואלים של זמנו‪ ,‬סייעו‬
‫להיווצרות טעות זאת‪ .‬כך הוא אומר בהקפיטל‪:‬‬
‫הייצור הקפיטליסטי מוליד‪ ,‬לפי כורח של תהליך טבע (‪,)Naturprozeß‬‬
‫את שלילת עצמו‪ .‬זוהי שלילת השלילה‪ .‬זו אינה מחזירה את הקניין הפרטי‬
‫ליֹושנֹו‪ ,‬אלא מחזירה היא את הקניין האינדיווידואלי על יסוד של התקופה‬
‫הקפיטליסטית‪ :‬שיתוף הפעולה והקניין המשותף באדמה ובאמצעי הייצור‬
‫‪157‬‬
‫שיוצרו בידי העבודה עצמה [ההדגשות הוספו]‪.‬‬

‫בכתבים המוקדמים מרקס בז לתפיסת ההיסטוריה הדיאלקטית ורואה בה תפיסה‬

‫בלתי היסטורית של ההיסטוריה‪ .‬תפיסתה הדיאלקטית של התנועה ההיסטורית‬
‫היא הפשטה של תנועה זו‪ ,‬הפיכתה לתורת היגיון (לתהליך לוגי) ולמטפיזיקה‬
‫של ההיסטוריה‪ .‬זוהי כליאתה של ההתפתחות ההיסטורית בתבנית צרה‪,‬‬
‫לוגית‪ ,‬הסותרת את הטוטליות של ההיסטוריות‪ ,‬את היות התהליך ההיסטורי‬
‫בלתי ניתן לחיזוי‪ ,‬אף לא מבחינה צורנית (כתבניות המתפתחות זו מזו באופן‬
‫הגיוני אך מתמלאות בתוכן ספציפי פרי עשייה היסטורית)‪ ,‬ואת חשיבותו של‬
‫המאבק החברתי–פוליטי בקביעת כיוונה של ההתפתחות ההיסטורית‪ .‬בדלות‬
‫הפילוסופיה מרקס אומר בהקשר זה דברים חד–משמעיים‪:‬‬

‫‪92‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫מהי אפוא המתודה המוחלטת [המתודה הדיאלקטית]? ההפשטה של התנועה‬

‫[‪ ]...‬מהי התנועה במצב מופשט? הנוסחה הלוגית הטהורה של התנועה‪ .‬מהו‬
‫יסודה של תנועתה של התבונה הטהורה? היותה מציבה את עצמה‪ ,‬מתייצבת‬
‫נגד עצמה ולבסוף מתלכדת עם עצמה‪ ,‬מנסחת את עצמה כתזה‪ ,‬אנטיתזה‬
‫וסינתזה; או גם זאת‪ ,‬מחייבת את עצמה‪ ,‬שוללת את עצמה ושוללת את‬
‫שלילתה [‪ ]...‬שוב אין עוד "דברי הימים לפי סדר הזמנים"‪ ,‬אלא רק עוד‬
‫‪158‬‬
‫"השתלשלות של האידיאות בַּתבונה" [‪.]...‬‬

‫בתורת המהפכה שבכתבים המוקדמים אין לדיאלקטיקה מקום‪ .‬התפתחות‬

‫הקפיטליזם אמנם יוצרת ‪ -‬תוך פיתוח נוסף ב״מדינת רווחה״ ‪ -‬את הנחותיה‬
‫המוקדמות של חברה חדשה‪ ,‬חברה שעיקרה ביטול העבודה ועיצוב החברה‬
‫האנושית כקהילה‪ ,‬כ"ישות סוגית"; הנחות אלו כוללות את התפתחותם של‬
‫כוחות הייצור עד כדי רמה המאפשרת את ביטול העבודה ואת התפתחותו של‬
‫הפרולטריון כמעמד‪ ,‬ששחרורו המלא פירושו אמנציפציה אנושית‪ .‬אולם אם‬
‫יהיה הפרולטריון סובייקט של המהפכה האנושית‪ ,‬ועוד קודם לכן של המהפכה‬
‫הפוליטית ‪ -‬זהו עניין לפעילות בקרב הפרולטריון המציגה בפניו את מצבו שלו‬
‫לאשורו ואת מצבה של האנושות ואת היות שחרורו בעת ובעונה אחת השחרור‬
‫האנושי‪ .‬אין פעילות זאת נטיעה של רעיונות ב"מוחו" של הפרולטריון‪ ,‬אלא‬
‫סיוע לפרולטריון להבין את מקורות מצוקתו ואת מצוקת האנושות בכוחותיו‬
‫הרוחניים שלו עצמו‪ .‬זהו סיוע להתפתחותה האוטונומית של הבנת–המציאות‬
‫של הפרולטריון‪ .‬ההכרעות ההיסטוריות תהיינה הכרעותיו שלו מתוך אחריותו‬
‫שלו לגורלו שלו ולגורל האנושות‪ .‬כשם שסוקרטס מסייע לתלמידו להבין את‬
‫משפט פיתגורס בכוחות עצמו‪ ,‬כהבנתו המקורית שלו‪ ,‬וכשם שהוא מסייע‬
‫לתלמידיו להבין את הסוגיות השונות שעמהן הם מתמודדים על ידי הצבעה על‬
‫פרכות וסתירות בתפיסותיהם הראשוניות‪ ,‬כך מסייעת התיאוריה‪ ,‬ביקורת הדת‬
‫והפילוסופיה‪ ,‬להתפתחות הכרת–המציאות של הפרולטריון‪ .‬תורת המהפכה‬
‫של מרקס בכתבים המוקדמים היא באופן מובהק תורה סוקרטית‪.‬‬
‫עד כמה חשובה הפעילות התיאורטית בקרב סובייקט המהפכה‪ ,‬הפרולטריון‪,‬‬
‫זאת רואים אנו ב"לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪ :‬מבוא"‪ .‬מרקס אומר‬
‫בחיבור זה‪ ,‬שבו מרוכזת במידה רבה תורת המהפכה של הכתבים המוקדמים‪,‬‬
‫משפטים כגון "יש להפוך את המצוקה הממשית למצוקה גדולה עוד יותר על‬
‫ידי הוספת תודעת המצוקה [‪ ]...‬יש ללמד את העם להיבהל מעצמו‪ ,‬כדי להעניק‬
‫לו אומץ לב"‪ 159.‬עוד הוא אומר כי אי–אפשר לחולל מהפכה ללא יצירת "עוצמה‬
‫חומרית" כנגד עוצמתם של הכוחות השוררים בחברה‪ ,‬וכי לתיאוריה נודעת‬

‫‪93‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫מרכזיות ביצירת אותה "עוצמה חומרית" מהפכנית‪" :‬יש למוטט את העוצמה‬

‫החומרית על ידי עוצמה חומרית‪ ,‬אולם התיאוריה הופכת לעוצמה חומרית‬
‫משהיא קונה לה אחיזה בלב ההמונים"‪ 160.‬וכדי שהתיאוריה אכן תהפוך לחלק‬
‫ממטענם הרוחני של ההמונים‪ ,‬הכרח שתרד לשורש הווייתו של האדם ‪ -‬שתציג‬
‫את מהותו שטרם התממשה‪ ,‬את אפשרויותיו הנובעות ממהות זו לעומת מצבו‬
‫הנוכחי‪ ,‬מצב של ניצול ושעבוד‪ .‬בהקשר זה נודע לביקורת הדת תפקיד מרכזי‬
‫בפעילות תיאורטית זאת‪ ,‬כפי שאנו למדים מהשורות הבאות‪:‬‬
‫התיאוריה מסוגלת להפוך לנחלת ההמונים משהיא מוכחת ‪ad hominem‬‬
‫[לגבי האדם]‪ ,‬והיא מוכחת ‪ ad hominem‬מרגע שהיא רדיקלית‪ .‬להיות רדיקלי‬
‫משמעו לתפוס את הדבר בשורשו‪ ,‬אך בשביל האדם השורש הוא האדם עצמו‪.‬‬
‫ההוכחה החד–משמעית לרדיקליות של התיאוריה הגרמנית‪ ,‬כלומר לאנרגיה‬
‫המעשית שלה‪ ,‬היא היותה ביטולה החיובי של הדת‪ .‬ביקורת הדת מגיעה‬
‫להשלמתה בתורה שלפיה האדם הוא המהות העליונה בשביל האדם‪ ,‬דהיינו‬
‫בציווי הקטגורי המורה לבטל את התנאים שבהם האדם הוא ישות נחותה‪,‬‬
‫‪161‬‬
‫משועבדת‪ ,‬מוזנחת ועלובה [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫ביקורת הדת מילאה תחילה תפקיד מרכזי בתורת המהפכה של מרקס‪ .‬בכך הלך‬
‫מרקס בעקבות "ההגליאנים הצעירים" (‪ ,)Junghegelianer‬שאליהם השתייך‪.‬‬
‫הללו היו הדור הצעיר של תלמידי הגל‪ ,‬אם במישרין ואם בעקיפין‪ ,‬מתוך לימוד‬
‫כתביו‪ .‬כינוים זה הפך במהרה שם נרדף ליחס ביקורתי ואף אופוזיציוני כלפי‬
‫המציאות הרוחנית‪ ,‬הפוליטית והחברתית של זמנם‪ .‬ביקורתם יצאה אם מתוך‬
‫פירוש רדיקלי של תורת הגל‪ ,‬משמע חשיפת יסודות מהפכניים בתוכה שהגל‬
‫עצמו דיכאם לכאורה‪ ,‬ואם מתוך שלילת התורה עצמה כתורה אפירמטיבית‪,‬‬
‫תורה המחייבת ומאשרת את הקיים‪ .‬כן ָרווח ביחס אליהם הכינוי "הגליאנים‬
‫שמאליים" (‪ 162.)Linkshegelianer‬משגיבש מרקס‪ ,‬עוד בשלב המוקדם של‬
‫הגותו‪ ,‬את תורתו המטריאליסטית–היסטורית‪ ,‬תורה שבסיסה הוא בכורת‬
‫העבודה‪ ,‬משמע העבודה ותוצאותיה הבלתי מבוקשות כיסוד ההתפתחות‬
‫ההיסטורית‪ ,‬נידונה הדת כאחד ההיבטים של תורה זאת‪ .‬אולם גם לפני כן‬
‫נקשרה הדת אל עולם החולין והוצגה כתופעה שמקורה בהיות עולם זה עולם‬
‫של ניצול ועושק‪ ,‬דלות וסבל‪.‬‬
‫הדת היא אחת מצורות הניכור של האדם‪ .‬באלים ובאלוהים מגולמים‬
‫ממדים שונים הקשורים לאובדנו של האדם לעצמו‪ .‬בנסיבות של עושק וסבל‪,‬‬
‫של העדר מימוש אנושי ושל העדר שליטתו של האדם בנסיבות חייו‪ ,‬מגלמים‬
‫האלים‪ ,‬או אלוהים בדתות המפותחות‪ ,‬שלמות אנושית; אלוהים אינו אלא‬

‫‪94‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫חלומו של האדם ‪ -‬חלום של מימוש מהותו‪ ,‬של היותו ישות רב–צדדית ורבת‬
‫יכולת היוצרת את עולמה כמעשה חופשי‪ ,‬כיצירה חופשית‪ ,‬ושולטת שליטה‬
‫מלאה בנסיבות חייה‪ .‬זהו חלום על חברה אנושית תבונית שהיא בה בעת חברה‬
‫מוסרית‪ .‬חברה ומדינה המגלמות שעבוד וסבל מביאות לצמיחתה של הדת‬
‫כעולם דמיוני של ישויות אנושיות עליונות שבהן מתממשת לכאורה המהות‬
‫האנושית ושהקשר עמן‪ ,‬הכולל את עבודתן והדבקות בהן‪ ,‬מעניק נוחם בעולם‬
‫הארצי‪ ,‬העולם העכשווי‪ ,‬ומבטיח גאולה מעבר לו‪ 163.‬אולם על האדם לממש‬
‫את הדת‪ ,‬משמע את מהותו כישות המעצבת באופן חופשי את מכלול חייה‬
‫(ייצורה ויחסיה החברתיים)‪ ,‬בעולם הארצי‪:‬‬
‫בחפשו את האדם העליון (‪ )Übermensch‬במציאותה הדמיונית של מלכות‬
‫השמים‪ ,‬מצא בה האדם רק את בבואת עצמו‪ ,‬והוא אינו מוכן עוד למצוא אך‬
‫ורק את מראית העין של עצמו‪ ,‬רק את הלא–אדם (‪ ,)Unmensch‬במקום שבו‬
‫הוא מחפש את ממשותו האמיתית ואף מוכרח להמשיך ולחפשה‪.‬‬
‫יסוד הביקורת הלא–דתית הוא‪ :‬האדם יוצר את הדת‪ ,‬לא הדת יוצרת את האדם‪.‬‬
‫הדת היא התודעה העצמית והכרת הערך העצמי של אדם שטרם זכה בעצמו‬
‫או שכבר שב ואיבד את עצמו‪ .‬אולם האדם אינו ישות מופשטת המרחפת‬
‫מחוץ לעולם‪ .‬האדם הוא עולמו של האדם‪ ,‬המדינה‪ ,‬החברה‪ .‬מדינה זו וחברה‬
‫זו יוצרות את תודעת העולם המהופכת‪ ,‬כי הן עצמן עולם מהופך [‪ ]...‬הדת היא‬
‫מימושה הדמיוני של המהות האנושית‪ ,‬מפני שהמהות האנושית אינה בעלת‬
‫ממשות אמיתית‪ .‬המאבק נגד הדת הוא אפוא באופן עקיף המאבק נגד אותו‬
‫‪164‬‬
‫עולם שהדת היא הניחוח הרוחני שלו [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫הניכור שבדת מתבטא בכך שיצירי דמיונו של האדם נתפסים בעיניו כישויות‬
‫זרות בעלות חיים ועולם משלהן‪ ,‬שאפשר אף שייטיבו עמו‪ .‬יצירי רוחו אלה‬
‫הופכים לסובייקטים השולטים בו ומכוונים את מעשיו‪ .‬וכשם שתודעתם של‬
‫בני האדם הופכת לתודעתם של קנייניהם הפרטיים שהפכו לאדוניהם‪ ,‬כך‬
‫הופכת תודעתם לתודעתם של האלים או של אלוהים שהיו לאדוניהם‪ .‬הדת ‪-‬‬
‫ומרקס מתכוון בדבריו בעיקר לנצרות ‪ -‬היא אישורו וחיובו של הקיים‪ ,‬דהיינו‬
‫של נסיבות של ניצול וסבל ושל העדר מימוש המהות האנושית‪ ,‬מעצם העובדה‬
‫שהיא מהווה תחליף למימוש זה‪ ,‬תחליף המתבטא גם בכך שאין כלולה בדת‬
‫דרישה לשינוי המציאות שהצמיחה אותה‪ .‬אין היא מציעה גאולה על ידי שינויו‬
‫של עולם החולין‪ ,‬העולם הממשי‪ ,‬אלא השגת אושר וגאולה בעולם שמעבר לו‪,‬‬
‫העולם הבא‪ .‬הסבל נהפך למעלה‪ ,‬לצדיקות‪ ,‬וכך הופך הסבל של עולם החולין‬
‫לסבל דתי‪ ,‬סבל הבא על שכרו בעולם הבא‪ .‬הדת כוללת בחובה גם תורה‬

‫‪95‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫של התהוות העולם‪ ,‬האדם והחברה‪ ,‬המהווה תחליף ללימוד וחקירה אמיתיים‪,‬‬
‫הגותיים ומדעיים‪ ,‬של העולם‪ ,‬שיחשפו את רזיה של החברה האנושית‪ ,‬את‬
‫מציאותה כיחסים של שעבוד וניצול ואת מקורם של יחסים אלה‪ .‬קיומה של‬
‫הדת הוא ביטוי לרוחניותו הערטילאית של האדם‪ :‬עבודת הדת‪ ,‬עבודת האל‪,‬‬
‫היא הנתפסת כהתעלות הרוחנית האמיתית‪ ,‬לא המאבק לביטול העושק והדלות‬
‫ולמימוש המהות האנושית בעולם החולין‪ .‬אורח החיים הדתי הוא‪ ,‬לפי הדת‪,‬‬
‫ההגשמה המוסרית המלאה ולא שינויה של המציאות הארצית לאורה של אהבת‬
‫הזולת‪ ,‬לאורו של כיבודו כסובייקט אנושי‪ ,‬דהיינו ביטול הניצול והשעבוד‬
‫ואי–הצדק החברתי בכללו‪.‬‬
‫הדת היא התיאוריה הכללית של העולם הזה‪ ,‬התקציר האנציקלופדי שלו‪,‬‬
‫הלוגיקה שלו בצורתה הפופולרית‪ ,‬ה–‪[ point-d'honneur‬מקור הכבוד]‬
‫הספיריטואליסטי שלו‪ ,‬התלהבותו‪ ,‬האישור המוסרי שלו‪ ,‬תיקונו והשלמתו‬
‫‪165‬‬
‫החגיגיים‪ ,‬יסוד הנחמה הכללי שבו והבסיס הכללי של הצדקתו‪.‬‬

‫בגין כל תכונותיה אלו "הדת היא האופיום של המון העם"‪ 166,‬כלשון התבטאותו‬
‫המפורסמת של מרקס‪ .‬משמע‪ ,‬הדת מרגיעה את המון העם על ידי טשטוש‬
‫הכרת המציאות שלו והצעת הקלה מן הסבל והמכאובים‪ .‬הדת היא גורם‬
‫אנטי–מהפכני‪ .‬תוך אמונה ביכולתה של הביקורת לפקוח את עיני האנשים‪,‬‬
‫לשנות את תודעתם‪ ,‬מרקס מציגה‪ ,‬בשפה ציורית‪ ,‬כמי שחושפת בפני האדם‬
‫את אשליותיה של הדת וכך מדרבנת אותו לעצב את המציאות על יסוד הכרה‬
‫תבונית שלה‪ .‬ביקורת הדת היא שחרור האדם מאשליות המונעות ממנו לפעול‬
‫לשינויה של המציאות‪.‬‬
‫ביקורת הדת תלשה את הפרחים הדמיוניים מן השלשלאות‪ ,‬לא כדי שהאדם‬
‫יהא נתון בשלשלאות ללא אשליות וללא נחמה‪ ,‬אלא כדי שישליך מעליו את‬
‫השלשלאות ויקטוף לו פרחים חיים‪ .‬ביקורת הדת פוקחת את עיני האדם‪ ,‬כדי‬
‫שיחל לחשוב‪ ,‬להיות פעיל ולעצב את מציאותו כאדם שהתפכח מאשליות‬
‫וזכה בבינתו‪ ,‬זאת כדי שיחוג סביב עצמו וסביב השמש הממשית שלו‬
‫‪167‬‬
‫[ההדגשות הוספו]‪.‬‬

‫ביקורת הדת היא בעיקרה ביקורת שלילית‪ .‬היא חושפת את היות הדת אשליה‬
‫וכך גם חושפת את המציאות‪ ,‬את "עמק הבכא"‪ ,‬שהצמיחה אשליה זאת‪ .‬אין‬
‫אתה יכול לחשוף אשליה אלא על ידי הצגת ניגודה‪ ,‬המציאות עצמה‪ .‬אולם‬
‫ביקורת הדת אינה מרחיקה מעבר להצגת עולם החולין כעולם של סבל ודלות‬
‫והתכחשות האדם למהותו‪ .‬כאן מסתיים תפקידה של ביקורת הדת ומתחיל‬

‫‪96‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫תפקידה של הפילוסופיה‪ ,‬שעיקרו חשיפת מקורו ואופיו של הניכור הארצי‪,‬‬

‫המצמיח‪ ,‬כאחד מגילוייו‪ ,‬את הניכור הדתי‪" :‬מטלתה של ההיסטוריה היא‬
‫אפוא לכונן את האמת של עלמא הדין‪ ,‬לאחר שמלכותא דרקיעא של האמת‬
‫נעלמה‪ .‬מטלתה של הפילוסופיה‪ ,‬אשר עומדת לשירות ההיסטוריה‪ ,‬היא‬
‫ראשית כול לחשוף את הניכור העצמי בצורותיו הלא קדושות‪ ,‬לאחר שהוסרה‬
‫צורתו המקודשת של הניכור העצמי האנושי" [ההדגשות במקור]‪ 168.‬בהמשך‬
‫התפתחותו של מרקס ‪ -‬מכתבי יד כלכליים פילוסופיים ואילך‪ ,‬ובאופן בולט‬
‫בהאידיאולוגיה הגרמנית ‪ -‬חשיפת הניכור הארצי היא גילוי בכורת העבודה‪,‬‬
‫משמע גילוי ראשוניותה של פעילות הייצור האינסטרומנטלית‪ ,‬העבודה‪,‬‬
‫ותוצאותיה הבלתי מבוקשות‪.‬‬
‫הפילוסופיה אינה אומרת די בחשיפת ובניתוח המציאות‪ ,‬אלא היא‬
‫הופכת לפרקסיס (פועל) המשנה את המציאות‪ ,‬לחיבור בין הלכה למעשה‪.‬‬
‫הפילוסופיה חושפת את הסתירות והניגודים שבמציאות החברתית‪ ,‬סתירות‬
‫וניגודים המעידים על היותה בלתי תבונית‪ :‬הסתירה שבין פעילות לבין מימוש‬
‫עצמי‪ ,‬הניגוד בין אינדיווידואליות וכלליות‪ ,‬הניגוד בין חברה ומדינה והסתירה‬
‫בין יצירת היחסים החברתיים להיותם אדונים של יוצריהם‪ .‬היהפכותה של‬
‫הפילוסופיה לפעילות של שינוי המציאות היא היהפכותה לפעילות של ביטול‬
‫הסתירות והניגודים במציאות החברתית‪ .‬האם פעילות זאת כוללת גם את‬
‫השלמת המהפכה הפוליטית שעיקרה יצירת התנאים המוקדמים למהפכה‬
‫אנושית? עניין זה אינו מתבהר בתורת מרקס‪ .‬ובכל מקרה‪ ,‬עם התקדמות‬
‫המהפכה האנושית ‪ -‬ומהפכה זו היא ביסודה ביטול העבודה ותוצאותיה‬
‫הבלתי מבוקשות ‪ -‬הופכת הפעילות הפילוסופית כשינוי המציאות לעיצובם‬
‫של פעילות הייצור ולעיצובם של היחסים החברתיים כפעילות ויחסים בלתי‬
‫אינסטרומנטליים‪.‬‬
‫שינוי זה של תפקידה של הפילוסופיה מעיון גרידא במציאות‪ ,‬מפירוש‬
‫המציאות‪ ,‬לפעילות של שינוי המציאות אינו אלא מהפכה באופייה של‬
‫הפילוסופיה‪ .‬ב"תזות על פוירבאך"‪ ,‬בתזה האחת–עשרה והאחרונה‪ ,‬מרקס‬
‫אומר‪" :‬הפילוסופים אך פירשו את העולם באופנים שונים‪ ,‬העניין הוא‬
‫לשנותו" [ההדגשות במקור]‪ 169.‬דברים אלה מבטאים דרישה לשינוי אופייה של‬
‫הפילוסופיה‪ :‬מהתבוננות גרידא במציאות‪ ,‬שאין בה שאיפה לשינוי המציאות‬
‫ושהנה מנת חלקו של קומץ אנשים במסגרת חלוקת העבודה החברתית‪ ,‬הופכת‬
‫הפילוסופיה לאיחוד של הלכה ופועל‪ ,‬שהנו לימוד ושינוי של החברה על ידי‬
‫הפרולטריון‪ .‬הפרולטריון הופך באמת לסובייקט המהפכה רק כאשר אופן‬

‫‪97‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫פעילותו הוא אותו לימוד–שינוי של עולם האדם‪ ,‬דהיינו שינויו של העולם‬

‫כפרקסיס פילוסופי‪ ,‬כפרקסיס שבו מתממשת המהות האנושית‪ ,‬מושא העיון‬
‫של הפילוסופיה‪ .‬בהתייחסו לגרמניה אומר מרקס‪:‬‬
‫כשם שהפילוסופיה מוצאת בפרולטריון את נשקה החומרי‪ ,‬כך מוצא‬
‫הפרולטריון בפילוסופיה את נשקו הרוחני‪ ,‬וכאשר יכה הרעיון שורשים‬
‫עמוקים בקרקע עַם תַמת לב זו‪ ,‬תתממש האמנציפציה של הגרמנים לכדי בני‬
‫אדם [‪ ]...‬האמנציפציה של הגרמני היא האמנציפציה של האדם‪ .‬ראשה של‬
‫אמנציפציה זו הוא הפילוסופיה‪ ,‬לבה ‪ -‬הפרולטריון‪ .‬אין הפילוסופיה יכולה‬
‫לממש את עצמה מבלי שתבטל את הפרולטריון‪ ,‬ואין הפרולטריון יכול לבטל‬
‫‪170‬‬
‫עצמו מבלי שיממש את הפילוסופיה [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫המהפכה האנושית‪ ,‬שהיא גם ביטול הפרולטריון‪ ,‬כשם שהנה ביטול המעמדות‬

‫בכללם‪ ,‬היא מימוש תכניה של הפילוסופיה‪ ,‬משמע מימוש המהות האנושית‪,‬‬
‫דהיינו בנייתה התבונית של החברה האנושית‪ ,‬עיצובה כקהילה‪ ,‬כ"ישות‬
‫סוגית"‪ .‬בהמשך תתגלה בנייה זו כביטול העבודה ופיתוח יחסים חברתיים‬
‫בלתי אינסטרומנטליים כיצירה חופשית של האדם‪ .‬שינוי זה באופייה של‬
‫הפילוסופיה‪ ,‬היהפכותה לפרקסיס פילוסופי של הפרולטריון‪ ,‬ובעצם של‬
‫כלל האנשים‪ ,‬שעיקרו בניין חברה תבונית‪ ,‬הוא מה שמרקס מגדיר "ביטול‬
‫הפילוסופיה"‪:‬‬
‫אתם דורשים שנתחבר לזרעי חיים ממשיים‪ ,‬אך אתם שוכחים שזרע החיים‬
‫הממשי של העם הגרמני נבט וגדל עד כה רק בקודקודו‪ .‬במילה אחת‪ :‬אין‬
‫‪171‬‬
‫אתם יכולים לבטל את הפילוסופיה אלא על ידי מימושה [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫נסיגת מרקס מרעיון ביטול העבודה‬

‫בכתביו המאוחרים של מרקס מתגלה מגמה של נסיגה מרעיון ביטול העבודה‪.‬‬

‫מגמה זו מצמצמת את אופייה של תורתו כתורת שחרור טוטלית כפי שהיא‬
‫באה לידי ביטוי בכתבים המוקדמים‪ .‬מגמה זו אינה משתררת לחלוטין על‬
‫תפיסת הקומוניזם בכתבים המאוחרים‪ ,‬אך הדומיננטיות שלה אינה מוטלת‬
‫בספק‪ .‬לצדה ניתן גם להבחין בניסיון להמשיך ולהחזיק ברעיון ביטול העבודה‪.‬‬
‫בטרם פורסמו הכתבים המוקדמים וגרונדריסה בשנות ה–‪ 30‬ובתחילת שנות‬
‫ה–‪ 40‬של המאה ה–‪ 20‬לא יכלו המרקסיסטים והמרקסולוגים לעמוד על מגמת‬
‫נסיגה זו מן הטעם הפשוט שלא הכירו את האידיאל שממנו נסוג מרקס‪.‬‬
‫הדיון הראשון‪ ,‬אשר ניתן לפרשו כנסיגה מרעיון ביטול העבודה‪ ,‬נמצא‬

‫‪98‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בחיבור הקטן לביקורת הכלכלה המדינית שראה אור ב–‪ .1859‬מרקס מגדיר בו‬
‫את העבודה כ"פעילות תכליתית" (‪ ,)zweckmäßige Tätigkeit‬שמטרתה ניכוס‬
‫חומרי הטבע לסיפוק צורכי האדם‪ .‬הגדרה זו שבה ומופיעה בכתבים אחרים‪,‬‬
‫בהם הקפיטל‪ .‬כמו כן מופיע הביטוי "פעילות הנקבעת על ידי התכלית"‬
‫(‪ 172.)zweckbestimmte Tätigkeit‬משמעותן של שתי ההגדרות פעילּות שהיא‬
‫אמצעי לתכלית‪ ,‬דהיינו פעילות אינסטרומנטלית‪ .‬כפעילות תכליתית‪ ,‬ממשיך‬
‫מרקס ואומר בלביקורת הכלכלה המדינית‪ ,‬העבודה היא "תנאי טבע של‬
‫הקיום האנושי‪ ,‬תנאי של חילוף החומרים בין האדם לטבע‪ ,‬שאינו תלוי בשום‬
‫צורה חברתית" [ההדגשות הוספו]‪ 173.‬ניסוח זה שולל את האפשרות של ביטול‬
‫העבודה בחברה הקומוניסטית‪ .‬בכתב היד רחב ההיקף מן השנים ‪1863-1861‬‬
‫הנושא אותו שם‪ ,‬חוזר מרקס על עמדתו בדברים דומים ומדגיש שהעבודה‬
‫"אינה תלויה בשום צורה חברתית מסוימת‪ ,‬משמע היא משותפת לכל הצורות‬
‫‪174‬‬
‫החברתיות"‪.‬‬
‫בהקפיטל נמשכת מגמת הנסיגה מרעיון ביטול העבודה‪ .‬למעשה לא ניתן‬
‫למצוא ביצירה זו עקבות של רעיון חשוב זה‪ .‬בחלקה הראשון של יצירה זו‬
‫אומר מרקס ש"תהליך העבודה [‪ ]...‬הוא פעילות תכליתית לייצור ערכי שימוש‬
‫[‪ ]...‬תנאי טבע נצחי של החיים האנושיים‪ ,‬שאינו תלוי בשום צורה של חיים‬
‫אלה‪ ,‬אלא הוא משותף‪ ,‬ללא הבדל‪ ,‬לכל התצורות החברתיות" [ההדגשות‬
‫‪176‬‬
‫הוספו]‪ 175.‬בקטע דומה נאמר בעניין זה שהעבודה היא "כורח טבע נצחי"‪.‬‬
‫בחלקה השלישי של יצירה זו עושה מרקס הבחנה בין "ממלכת הכורח"‬
‫ל"ממלכת החירות"‪ .‬הראשונה הנה תחומה של הפעילות האינסטרומנטלית‪,‬‬
‫שאין האדם יכול לבטלה‪ ,‬והוא אנוס לחיות בה למצער חלק מחייו; השנייה‬
‫הנה שדה הפעילות הבלתי אינסטרומנטלית‪ .‬הייצור‪ ,‬כך אנו למדים‪ ,‬נמצא‬
‫כולו בתחומי הממלכה הראשונה‪ .‬מפאת חשיבותו של קטע זו נביאו בהרחבה‪:‬‬
‫ממלכת החירות מתחילה בעצם רק במקום שבו חדלה העבודה‪ ,‬הנקבעת על‬
‫ידי המחסור והתכליתיות החיצונית; מטבע הדברים היא נמצאת מעבר לייצור‬
‫החומרי עצמו‪ .‬כשם שהפרא חייב להיאבק עם הטבע כדי לספק את צרכיו‪,‬‬
‫כדי להבטיח את חייו ולייצרם מחדש‪ ,‬כך חייב לעשות זאת איש התרבות‪,‬‬
‫והוא חייב לעשות כן בכל התצורות החברתיות ובכל אופני הייצור‪ .‬עם‬
‫התפתחותו של האדם מתרחבת מלכות הכורח‪ ,‬מכיוון שהצרכים מתרבים‪,‬‬
‫אולם בה בשעה מתרבים כוחות הייצור המספקים צרכים אלה‪ .‬החירות בתחום‬
‫זה כל עיקרה בכך שהאדם החברתי‪ ,‬דהיינו היצרנים המאוגדים‪ ,‬מסדירים את‬
‫חילוף החומרים שלהם עם הטבע באופן רציונלי‪ ,‬בהעמידם אותו תחת פיקוחם‬

‫‪99‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫המשותף‪ ,‬במקום להישלט על ידו ככוח עיוור; בבצעם אותו בהשקעת הכוח‬
‫הפחותה ביותר ובתנאים המכובדים ביותר ההולמים באופן המרבי את טבעם‬
‫האנושי‪ .‬ואולם חילוף חומרים זה יהא תמיד ממלכת כורח‪ .‬מעבר לממלכה‬
‫זו מתחיל פיתוח הכוחות האנושיים בתור תכלית עצמית (‪,)Selbstzweck‬‬
‫דהיינו מתחילה ממלכת החירות האמיתית‪ ,‬אשר יכולה לשגשג רק בהיבנותה‬
‫על ממלכת הכורח כבסיסה‪ .‬קיצור יום העבודה הוא תנאי יסוד [ההדגשות‬
‫‪177‬‬
‫הוספו]‪.‬‬

‫אף בקטע זה באה לידי ביטוי השאיפה לשכך את האופי האינסטרומנטלי של‬
‫פעילות הייצור‪ ,‬אך הנחת היסוד היא שאופי זה כשלעצמו אינו ניתן לביטול;‬
‫ומכיוון שהפעילות האינסטרומנטלית היא שעבוד‪ ,‬אם שעבוד עצמי ואם שעבוד‬
‫כפוי על ידי הזולת‪ ,‬הרי שהייצור אינו יכול להיות חלק מממלכת החירות‪.‬‬
‫כפי שציינו‪ ,‬הנסיגה מביטול העבודה אינה מוחלטת‪ ,‬וניכרים בכתבי‬
‫מרקס גם ניסיונות להמשיך ולהחזיק ברעיון ביטול העבודה‪ ,‬ניסיונות היוצרים‬
‫מטבע הדברים סתירה בכתבים‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬מדבר מרקס בלביקורת הכלכלה‬
‫המדינית מן השנים ‪ 1863-1861‬על היהפכות כוחות הייצור (ובכוחות אלה‬
‫יש להבין הן את אמצעי הייצור והן את הכשרים האנושיים הבאים לידי‬
‫ביטוי בתהליך הייצור) למומנטים של פעילות בלתי אינסטרומנטלית רב–‬
‫צדדית‪ .‬בלשונו מתואר הדבר כ"התפתחות כוחות הייצור האנושיים‪ ,‬דהיינו‬
‫התפתחות העושר של הטבע האנושי‪ ,‬כתכלית עצמית [‪ ]...‬העולָה בקנה אחד‬
‫עם התפתחות היחיד"‪ 178.‬בביקורת תוכנית גותהא מציין מרקס את פעילות‬
‫הייצור בחברה הקומוניסטית כעבודה ואומר עליה שתהא "לא רק אמצעי‬
‫לחיים‪ ,‬אלא צורך החיים הראשון"‪ 179.‬זוהי סתירה‪ ,‬שהרי סיפוקו של צורך אינו‬
‫פעילות אינסטרומנטלית‪ ,‬אלא פעילות שהיא תכלית לעצמה‪ .‬נראה שסתירה‬
‫זו מעידה על כך שמרקס מבקש להמשיך ולהחזיק ברעיון ביטול העבודה‪ ,‬אף‬
‫על פי שהכרתו מדרבנת אותו לנסיגה ממנו‪ ,‬מכיוון שהוא מודע לכך שאם‬
‫אי–אפשר לבטל את העבודה‪ ,‬הרי גם אין אפשרות לבטל את היחסים החברתיים‬
‫שהתפתחו כתוצאות בלתי מבוקשות שלה‪ .‬צמצומו‪ ,‬שיכוכו‪ ,‬של אופי העבודה‬
‫של הייצור יביא לצמצומם של יחסים אלה‪ ,‬אך לא לביטולם‪ .‬משמעות הדבר‬
‫שתמיד נחיה בחברה שיתקיימו בה מידה מסוימת של ניצול‪ ,‬חלוקת עבודה‬
‫ומדינה‪.‬‬
‫אין עדות לנסיגת מרקס מרעיון ביטול הניצול או מרעיון ביטול חלוקת‬
‫העבודה‪ ,‬ובביקורת תוכנית גותהא מרקס אף מציין שבחברה הקומוניסטית‬
‫תבוטל חלוקת העבודה‪ .‬אולם באותה יצירה עצמה ניכרת נסיגה ברורה מרעיון‬

‫‪100‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫ביטול המדינה‪ .‬כך מדבר מרקס בחיבור זה על "מדינתה (‪ )Staatswesen‬העתידית‬

‫של החברה הקומוניסטית"‪ ,‬ואומר שיש לקבוע "מהן הפונקציות החברתיות‬
‫שיישארו שם [בחברה הקומוניסטית]‪ ,‬שיהיו אנלוגיות לפונקציות הנוכחיות של‬
‫המדינה"‪ 180.‬נסיגה זו מביטול המדינה יש לראותה כנובעת מן הנסיגה מביטול‬
‫העבודה‪.‬‬
‫תקצר היריעה מלדון בסיבותיה של נסיגת מרקס מביטול העבודה‪ .‬אין זה‬
‫מן הנמנע שהטכנולוגיה של זמנו‪ ,‬טכנולוגיית הסרט הנע‪ ,‬שרווחת במידה רבה‬
‫עד היום ואשר פותחה מתוך תפיסה אינסטרומנטלית של הייצור‪ ,‬נראתה לו‬
‫‪ -‬ואף לאנגלס‪ ,‬שותפו המדעי והפוליטי ‪ -‬בלתי ניתנת לשינוי מהותי‪ .‬הרברט‬
‫מרקוזה הוא שהעלה לראשונה את האפשרות שנסיגת מרקס מביטול העבודה‬
‫מקורה באי–יכולתו‪ ,‬על רקע ההתפתחות הטכנולוגית הגדולה של תקופתו‪,‬‬
‫‪181‬‬
‫לראות בעיני רוחו טכנולוגיה אחרת‪ ,‬בלתי אינסטרומנטלית‪.‬‬
‫מנסיגת מרקס מרעיון ביטול העבודה אין מתחייב שינוי בתורת המהפכה‬
‫כפי שהתגבשה עם סיום תקופת ההגות המוקדמת‪ ,‬שעניינה יצירת התנאים‬
‫המוקדמים‪ ,‬החברתיים–כלכליים והפוליטיים‪ ,‬להתפתחותם של אופני הפעילות‬
‫והיחסים החדשים‪ .‬ואכן מרקס ואנגלס לא שינו מעולם באופן מהותי את תורת‬
‫המהפכה שלהם‪ ,‬אלא שעתה אמור הארגון החברתי–כלכלי והפוליטי נוסח‬
‫המניפסט הקומוניסטי ו"דרישותיה של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית"‬
‫ליצור את התנאים המוקדמים לחברת עבודה סוציאליסטית המתאפיינת בתכנון‬
‫דמוקרטי של הייצור‪ ,‬הכולל אף שילוב של אלמנטים בלתי אינסטרומנטליים‬
‫בייצור‪ ,‬כפי שניתן ללמוד מן השורות דלעיל על שתי הממלכות‪ .‬אולם אם‬
‫נשארת פעילות הייצור אינסטרומנטלית בעיקרה‪ ,‬הרי שאופיו הדמוקרטי‬
‫של התכנון יהא בהכרח מוגבל‪ .‬דמוקרטיה מלאה אינה אפשרית אלא כתכנון‬
‫משותף של אורחות חיים בלתי אינסטרומנטליים‪ .‬תובנותיהם של כתבי מרקס‬
‫המוקדמים היו ונשארו יסוד מיסודותיה של בניית חברה אנושית חופשית‪.‬‬

‫על היצירות בכרך א'‬

‫החיבורים המופיעים בכרך זה‪ ,‬וכמוהם אלה שיופיעו בכרכים הבאים‪ ,‬מסודרים‬
‫בדרך כלל לפי הסדר המשוער של פרסומם‪ ,‬אם פורסמו על ידי מרקס עצמו‪ ,‬או‬
‫כתיבתם‪ ,‬אם לא פורסמו על ידו‪ .‬בעניין זה נועצנו במהדורה הכוללת החדשה‬
‫של כתבי מרקס ואנגלס שהעבודה עליה החלה בשלהי שנות ה–‪ 60‬של המאה‬
‫ה–‪ .20‬מהדורה זו מכונה‪ ,‬כמו המהדורה הראשונה שלא זכתה להאריך ימים‪,‬‬

‫‪101‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫מרקס‪/‬אנגלס הוצאה כוללת‪ ,MARX/ENGELS-GESAMTAUSGABE ,‬ובקיצור‬

‫‪.MEGA‬‬
‫בשנות ה–‪ 20‬המוקדמות של המאה ה–‪ 20‬החל בברית המועצות‪ ,‬בדרבונו‬
‫של לנין‪ ,‬מפעל גדול של הוצאת מהדורה ביקורתית כוללת של כתבי מרקס‬
‫ואנגלס בשפת המקור (בעיקר גרמנית וכן אנגלית וצרפתית)‪ .‬דויד ריאזנוב‬
‫(‪ ,)Ryazanov‬המרקסולוג היהודי החשוב ומי שהיה ראש "מכון מרקס–אנגלס"‬
‫המוסקבאי בשנים ‪ ,1930-1920‬התמנה לעורכה הראשי של המהדורה‪ .‬בשנים‬
‫‪ 1935-1927‬יצאו לאור ‪ 12‬כרכים במסגרת מהדורה זו‪ .‬עלייתו של סטלין‬
‫לשלטון הביאה להצרת צעדיו של המפעל‪ .‬ריאזנוב נאסר ונשלח לגלות‬
‫פנימית בסרטוב בשנת ‪ .1931‬הוא נשפט והוצא להורג ב–‪ .1938‬הוצאתה לאור‬
‫של המהדורה נפסקה ב–‪ .1935‬במסגרת ‪ MEGA‬הראשונה ראו אור לראשונה‬
‫כמה מהכתבים הגנוזים של מרקס השייכים לתקופת יצירתו המוקדמת‪ ,‬בהם‬
‫לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל (‪ ,)1927‬כתבי יד כלכליים–פילוסופיים‬
‫(‪ )1932‬והאידיאולוגיה הגרמנית במלואה (‪ .)1932‬בשנים ‪ 1939‬ו–‪ 1941‬ראה‬
‫אור חיבורו הגדול של מרקס קווי יסוד לביקורת הכלכלה המדינית (המוכר‬
‫כגרונדריסה [‪ ,]Grundrisse‬לפי המילה הראשונה בכותרת הגרמנית)‪ ,‬שנכתב‬
‫בשנים ‪ ,1858-1857‬ואשר ניתן לראות בפרסומו זה המשך בודד של ‪MEGA‬‬
‫הישנה‪.‬‬
‫בשלהי שנות ה–‪ 60‬של המאה ה–‪ 20‬החל ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית‪,‬‬
‫היא גרמניה המזרחית‪ ,‬מפעל גדול של הוצאת מהדורה ביקורתית חדשה של‬
‫כתבי מרקס ואנגלס ‪ MEGA -‬החדשה‪ .‬המכונים למרקסיזם–לניניזם במזרח‬
‫גרמניה ובברית המועצות היו אחראים על המפעל‪ .‬ב–‪ 1975‬ראה אור הכרך‬
‫הראשון במסגרת מהדורה זו (ובמהדורה זו כל כרך הוא בעצם שני כרכים‪:‬‬
‫כרך ובו הטקסט בצורתו המקורית וכרך שכולו אפרט מדעי)‪ .‬על אף האופי‬
‫האידיאולוגי‪ ,‬המוצא ביטוי במבואות‪ ,‬היה זה מפעל מדעי קפדני‪ .‬בעקבות‬
‫נפילת המשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה ושילובה של האחרונה ברפובליקה‬
‫הפדרלית הגרמנית (שהייתה ידועה כמערב גרמניה) ב–‪ ,1990‬השתנו סדרי‬
‫ההוצאה לאור של ‪ MEGA‬החדשה‪ .‬משנה זו אחראי על מפעל ההוצאה לאור‬
‫"מכון מרקס–אנגלס הבינלאומי" (‪)International Marx-Engels Foundation‬‬
‫שמושבו באמסטרדם‪ ,‬שהוקם ביוזמתו של "המכון הבינלאומי להיסטוריה‬
‫חברתית" (‪ )International Institute of Social History‬באמסטרדם‪ ,‬שברשותו‬
‫נמצאים כשני שלישים מכתבי היד המקוריים של מרקס ואנגלס (היות‬
‫שהמפלגה הסוציאל–דמוקרטית הגרמנית מכרה לו ב–‪ 1938‬את ארכיון מרקס‬

‫‪102‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫ואנגלס שלה במסגרת מאמציה להצילו מידי הנאצים)‪ .‬חברים בקונסורציום‬

‫מדעי בינלאומי זה ‪ -‬לבד מ"המכון הבינלאומי להיסטוריה חברתית" ‪-‬‬
‫"האקדמיה הברלינאית–ברנדנבורגית למדעים" (‪Berlin-Brandenburgische‬‬
‫‪" ,)Akademie der Wissenschaften‬המרכז למחקר היסטורי" של "קרן פרידריך‬
‫אברט" (‪)Historisches Forschungszentrum der Friedrich-Ebert-Stiftung‬‬
‫בבֹּון ו"ארכיון המדינה הרוסי להיסטוריה חברתית–פוליטית" (‪Russian State‬‬
‫‪ )Archive for Socio-Political History‬במוסקבה‪ ,‬שהתפתח מהמכון למרקסיזם–‬
‫לניניזם במסגרת השינויים המשטריים והמדעיים בעקבות נפילת ברית‬
‫המועצות‪ ,‬המחזיק בכשליש מכתבי היד של מרקס ואנגלס‪ .‬קבוצות מדענים‬
‫מארצות שונות ‪ -‬גרמניה‪ ,‬רוסיה‪ ,‬אוסטריה‪ ,‬צרפת‪ ,‬ארצות הברית ויפן ‪ -‬עמלות‬
‫על הוצאת כרכים שונים‪ .‬כך הפך המפעל של הוצאת מהדורה ביקורתית כוללת‬
‫של כתבי מרקס ואנגלס למפעל מדעי בינלאומי‪.‬‬
‫מהדורת העבודות הרחבה של כתבי מרקס ואנגלס‪MARX/ENGELS- ,‬‬
‫‪ ,WERKE‬בקיצור ‪ ,MEW‬שהחלה לצאת לאור בשנות ה–‪ 50‬של המאה ה–‪20‬‬
‫במזרח גרמניה‪ ,‬המבוססת על המהדורה הרוסית השנייה של כתביהם‪ ,‬זכתה‬
‫בשלב מוקדם למעמד חשוב במחקר המדעי‪ .‬היא מצוידת באפרט מדעי עשיר‬
‫ובמודרניזציה של כללי הכתיב‪ .‬בתרגום כתבי מרקס המוקדמים הסתמכנו‬
‫עליה ועל ‪ MEGA‬החדשה‪.‬‬

‫לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‬

‫במאי ‪ 1843‬העתיק מרקס את מגוריו לקרויצנ ָך‪ ,‬שם התגוררו באותה עת‬
‫ארוסתו‪ ,‬ג ֶ'ני פֹון וֶסטפאלן (‪ ,)von Westphalen‬ואמה‪ .‬ב–‪ 19‬ביוני נישאו השניים‬
‫והמשיכו להתגורר בקרויצנך עוד חודשים אחדים‪ .‬בעת שהותו בעיר זו עסק‬
‫מרקס בלימוד ובכתיבה וכן בהכנות להוצאתם לאור של ספרי השנה הגרמניים–‬
‫צרפתיים (ראו תת–הפרק על המאמר "לשאלת היהודים")‪ .‬כך למד ביסודיות‬
‫את תורת המדינה של הגל‪ ,‬שבלימודה החל עוד קודם לכן‪ .‬התמודדותו עם‬
‫תורה זו הניבה חיבור שהיה תחילה בכוונתו להוציאו לאור כספר‪ ,‬אך לבסוף זנח‬
‫תוכנית זו‪ .‬חיבור זה נכתב בעיקרו בחודשים מרץ–אוגוסט ‪ .1843‬מרקס המשיך‬
‫ושקד עליו גם בראשית ‪ .1844‬כך בא לעולם כתב היד לביקורת פילוסופיית‬
‫המשפט של הגל (‪.)Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie‬‬
‫כתב היד מורכב מ–‪ 39‬גיליונות‪ ,‬שמוספרו על ידי מרקס בספרות רומיות‪.‬‬
‫הגיליון הראשון חסר‪ .‬החיבור מכיל ניתוח ביקורתי של סעיפים ‪313-261‬‬

‫‪103‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫מספרו של הגל קווי יסוד לפילוסופיית המשפט או מתווה למשפט הטבע‬

‫ומדע המדינה‪ 182,‬שבהם עוסק הגל בשאלותיה של המדינה‪ .‬בגיליון שאבד‬
‫נמצא ניתוחו של סעיף ‪ .260‬כתב היד ראה אור לראשונה ב–‪ 1927‬במסגרת‬
‫‪ MEGA‬הראשונה‪ ,‬שעורכיה הרוסים הם שנתנו לו את שמו‪.‬‬
‫תוך ביקורת עמדותיו של הגל ביחס למדינה והמכלול החברתי כולו פיתח‬
‫מרקס את תפיסותיו שלו‪ .‬בהקדמה המפורסמת לחיבורו הקטן לביקורת הכלכלה‬
‫המדינית‪ ,‬שראה אור ב–‪ ,1859‬אומר מרקס על התפתחותו האינטלקטואלית‬
‫בעת התמודדותו עם פילוסופיית המשפט של הגל את הדברים הבאים‪:‬‬
‫העבודה הראשונה שנטלתי על עצמי לפתרון הספקות שתקפוני הייתה בדיקה‬
‫ביקורתית של פילוסופיית המשפט של הגל‪ ,‬עבודה שהמבוא שלה הופיע‬
‫בספרי השנה הגרמניים–צרפתיים‪ ,‬שראו אור בפריז ב–‪ .1844‬חקירתי הסתכמה‬
‫במסקנה שאת היחסים המשפטיים‪ ,‬כמו את צורת המדינה‪ ,‬אין לתפוס מתוך‬
‫עצמם ואף לא מתוך מה שקורין התפתחותה הכללית של הרוח האנושית‪,‬‬
‫אלא שורשם מצוי דווקא בתנאי החיים החומריים‪ ,‬שהגל כוללם במלואם‪ ,‬לפי‬
‫נוהגם של האנגלים והצרפתים מן המאה ה–‪ ,18‬בשם החברה האזרחית‪ ,‬אולם‬
‫‪183‬‬
‫את האנטומיה של החברה האזרחית יש לחפש בכלכלה המדינית‪.‬‬

‫פרידריך אנגלס כתב על כך במאמרו "קרל מרקס"‪ ,‬שראה אור ב–‪ ,1869‬את‬
‫הדברים הבאים‪:‬‬
‫תוך כדי התייחסותו לפילוסופיית המשפט של הגל‪ ,‬הגיע מרקס לתובנה שלא‬
‫המדינה‪ ,‬אשר מוצגת על ידי הגל כ"גולת הכותרת"‪ ,‬אלא דווקא החברה‬
‫האזרחית שהוא מתייחס אליה כבן חורג‪ ,‬היא אותה הספרה שבה יש לחפש את‬
‫המפתח להבנת תהליך ההתפתחות ההיסטורי של האנושות‪ .‬אולם מדע החברה‬
‫האזרחית הוא הכלכלה המדינית‪ ,‬ומדע זה לא ניתן היה ללמוד בגרמניה‪ ,‬אלא‬
‫‪184‬‬
‫ניתן היה ללומדו ביסודיות רק באנגליה או בצרפת [ההדגשה במקור]‪.‬‬

‫דברים אלה של מרקס ואנגלס מבטאים את התמורה העמוקה שחולל‬

‫מרקס בהבנת המדינה‪ .‬מרקס התמודד עם תורה שלטת‪ ,‬תורתו של גיאורג‬
‫פרידריך וילהלם הגל (‪ ,)1831-1770‬מגדולי ההוגים במחצית הראשונה של‬
‫המאה ה–‪ ,19‬שהציגה את המדינה כישות תבונית‪ ,‬פרי של התפתחות שבה‬
‫מגשימים בני האדם במעשיהם תבונה כללית‪ ,‬תבונה הווייתית‪ .‬מרקס שחרר‬
‫את תפיסת המדינה ממיסטיפיקציה זו‪ ,‬שלבשה צורה פילוסופית‪ ,‬והציג את‬
‫המדינה כיחס חברתי אשר נוצר על ידי בני האדם ואשר אין לו שום משמעות‬
‫מעבר למעשי בני האדם ומאבקיהם על דמות חברתם‪ .‬אין המדינה מגלמת‬
‫תבוניות עליונה כלשהי המתממשת תוך כדי או על ידי מעשיהם של בני‬

‫‪104‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫האדם‪ .‬המדינה הורדה על ידו ‪ -‬אם אפשר לומר כך ‪ -‬מן השמים אל הארץ‪.‬‬
‫בחיבורו לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל כבר באה לידי ביטוי בכורתה‬
‫של הספרה הכלכלית (הספרה של יחסי הייצור) בקביעת החברה וההיסטוריה‬
‫האנושיות‪ .‬המדינה הוצגה כיחס חברתי הנשלט ביסודו על ידי ספרה זו גם‬
‫בעידן המודרני של הפרדה בין המדינה לחברה האזרחית‪ .‬עם פיתוחה של תורת‬
‫בכורת העבודה‪ ,‬בהמשך התפתחותו של מרקס הצעיר‪ ,‬תוסבר המדינה כיחס‬
‫חברתי המתפתח כתוצאה בלתי מבוקשת של העבודה ולובש צורה של יחס‬
‫חברתי דמוי טבע‪ ,‬כפי שראינו במבוא הכללי‪.‬‬
‫תורת המדינה של הגל היא חלק מתורה כללית מקפת הרואה את ההוויה‬
‫כולה‪ ,‬העצמּות‪ ,‬כהתפתחותה של תבוניות כוללת‪ .‬מדובר בראיית ההוויה‬
‫כסובייקט המממש את עצמו בממד שלה שאינו עדיין גילוי שלו‪ ,‬אף כי בכוח‬
‫הוא כזה‪ .‬זוהי הוויה המפולגת לסובייקט ואובייקט‪ ,‬שפעילותו של הסובייקט‬
‫מבטלת את פילוגה‪ ,‬יוצרת אחדות בין סובייקט לאובייקט‪ .‬פעילותו של‬
‫סובייקט זה היא עיצובם התבוני של הטבע והחברה האנושית‪ .‬מפעלו הוא‬
‫הענקת תבוניות זו והכרתו את עצמו בתבוניות זו; זוהי הכרת התבוניות‬
‫שבעולם כגילויו שלו‪ ,‬דהיינו הגעתו לתודעה עצמית באחרותו‪ ,‬בַ מציאות‬
‫כמושא או כמכלול של מושאים‪ .‬אצל הגל סובייקט זה הוא‪ ,‬במינוח של הגל‬
‫עצמו‪ ,‬אלוהים‪.‬‬
‫אצל הגל היות סובייקט פירושו פעילות של עיצובו המחשבתי של העולם‬
‫‪ -‬מתן צורה מחשבתית לעולם‪ ,‬תרגומו למחשבה ‪ -‬וההכרה העצמית‪ ,‬דהיינו‬
‫היות בעל תודעה עצמית‪ ,‬בעיצוב זה‪ .‬כלומר‪ ,‬התודעה העצמית מושגת על ידי‬
‫יציאה אל העולם האובייקטיבי‪ ,‬עולם המושאים במשמעותו הרחבה‪ ,‬יצירת‬
‫מושאים או עיצובם באופן מושגי‪ ,‬או פשוט כמושגים ‪ -‬קביעת מבנים‪ ,‬כללים‬
‫וחוקים במושאים‪ ,‬שהנם טבעיים או חברתיים ‪ -‬וההכרה העצמית במעשי יצירה‬
‫ועיצוב אלה‪ .‬התפתחותה זו של התודעה העצמית היא עיצוב עצמי‪ ,‬שבו המכיר‬
‫מתעצב בתיווך תוכני התודעה שלו‪ ,‬תכנים שיצר בעצמו‪ .‬ונדגיש‪ :‬אין תודעה‬
‫עצמית אפשרית אלא כהכרה עצמית בעולם המושאי; ובהיות הסובייקט ישות‬
‫שמהותה היא חשיבה מושגית‪ ,‬הרי אין ההכרה העצמית אפשרית אלה בהפיכת‬
‫העולם המושאי למושגי‪ .‬נמחיש זאת בדוגמה מחיינו האינדיווידואליים‪ .‬כאמן‪,‬‬
‫צייר או פסל‪ ,‬הריני מכיר את עצמי בציוריי או בפסליי‪ .‬הללו הם ביטוי של‬
‫אישיותי האמנותית המיוחדת‪ .‬אם לא אצייר ציורים או אפסל פסלים‪ ,‬לא תהיה‬
‫לי תודעה עצמית של צייר או פסל בכלל ושל צייר או פסל בעל ייחוד וסגנון‬
‫משלו בפרט‪ .‬התפתחות יצירתי האמנותית היא התפתחות תודעתי העצמית‬

‫‪105‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫כצייר או פסל‪ .‬משמע‪ ,‬תודעתי העצמית נקבעת על ידי תכניה המושאיים של‬
‫תודעתי כיצירתי שלי‪ .‬התפתחות תודעה עצמית זו היא התפתחותי‪ ,‬התעצבותי‪,‬‬
‫כצייר באמצעותם (תיווכם) של מושאים אלה‪ .‬פעילות אנושית אינה בעלת מובן‬
‫אלא אם היא ביסודה עשייה המכוננת תודעה עצמית על ידי עיצוב המושאים‪.‬‬
‫ייחודה וקשייה של תורת הגל טמונים בכך שהתודעה העצמית מתכוננת בסוף‬
‫התהליך‪ ,‬ושעיצובים רבים של העולם על ידי מושגים מחשבתיים אינם נתפסים‬
‫ומוכרים ככאלה‪ ,‬אלא כתכונות אובייקטיביות של העולם‪ ,‬של המושא‪ ,‬המושג‬
‫על ידינו‪ .‬זוהי חתירה לתודעה עצמית באמצעות עיצובו המחשבתי של העולם‪,‬‬
‫שאינה יודעת עצמה ככזאת מראשיתה‪.‬‬
‫בהקשר של השגת תודעה עצמית‪ ,‬ואולי גם ביחס לחתירה לתודעה עצמית‪,‬‬
‫עושה הגל הבחנה בין תודעה עצמית כשלעצמה‪ ,‬תודעה עצמית שאינה יודעת‬
‫עצמה ככזאת‪ ,‬ותודעה עצמית בשביל עצמה‪ ,‬תודעה עצמית שכבר יודעת‬
‫עצמה ככזאת‪ ,‬תודעה עצמית במלוא מובן המילה‪ .‬במדע הלוגיקה התודעה‬
‫העצמית מתוארת כתוצאה של התפתחות הקטגוריות של עיצוב העולם לפי‬
‫חוקיות פנימית‪ ,‬עיצוב אשר כלולה בו גם פעילותם של בני האדם בספרה‬
‫החברתית–מדינית שעניינה עיצובה התבוני של המדינה‪ ,‬עיצובה לפי "אידיאת‬
‫המדינה" (לעניין השתלבותם של בני האדם בפועלו של האל ראו בהמשך)‪.‬‬
‫אולם "מושג המדינה"‪" ,‬המהווה את טבעם"‪ ,‬יש שהוא "תכליתיות חיצונית"‪,‬‬
‫ואז עיצוב זה הוא חתירה בלתי מודעת לתודעה עצמית‪ ,‬ויש שהוא תכליתיות‬
‫פנימית‪ ,‬ואז הוא חתירה מודעת לתודעה עצמית‪ .‬וכשמתכוננת תודעה עצמית‬
‫הרי "מציאותה" (‪ )Realität‬של המדינה איננה אלא פעילותם של "יחידים‬
‫‪185‬‬
‫המודעים את עצמם" בה‪.‬‬
‫אצל הגל עיצוב העולם הוא מחשבתי‪ ,‬וזהו תמיד עיצוב לפי עקרונות‬
‫כלליים‪ ,‬שהרי מחשבה במלוא המובן היא התבוננות בעולם ועיצובו על ידי‬
‫מושגים‪ ,‬שהם תמיד כלליים‪ .‬עיצוב העולם כולל הן פעילות תיאורטית והן‬
‫פעילות מעשית‪ .‬הפעילות התיאורטית‪ ,‬כגון זו המדעית‪ ,‬אף היא עיצובו‬
‫המחשבתי של העולם לפי עקרונות כלליים‪.‬‬
‫הכלליות עצמה הולכת ומתפתחת מכלליות אבסטרקטית לכלליות‬
‫קונקרטית‪ ,‬לכלליות המכילה את המיוחד והפרטי כבחינותיה שלה‪ ,‬משמע‬
‫כמומנטים היוצרים עמה שלמות אורגנית‪ .‬עיצוב של העולם על ידי כללים‬
‫אבסטרקטיים‪ ,‬כללים שאין המיוחד והפרטי נגזרים מהם‪ ,‬מוגדר על יד הגל‬
‫כרמה נמוכה יותר של עיצובו המחשבתי של העולם‪ .‬זוהי הדרגה השכלית‬
‫של עיצוב זה שבה כלול המדע‪ .‬שלב הכלליות הקונקרטית הוא השלב התבוני‬

‫‪106‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫של עיצוב העולם‪ ,‬השלב שבו מושגת התודעה העצמית‪ .‬למושג "סובייקט"‬
‫יש אפוא שני מובנים‪ :‬ראשית ‪ -‬פעילות של עיצובו המחשבתי של העולם‪,‬‬
‫שתכליתה היא השגת תודעה עצמית; ושנית ‪ -‬היות בעל תודעה עצמית‪,‬‬
‫משמע מימוש תכליתו של התהליך; ואף התודעה העצמית יודעת דרגות עד‬
‫התכוננותה של תודעה עצמית מרבית‪ .‬במובן השני הסובייקט מתכונן בסוף‬
‫התהליך‪ .‬בהקשר זה הגל אומר‪:‬‬
‫על המוחלט יש לומר שהוא במהותו תוצאה‪ ,‬שרק בסופו הוא מה שהנו‬
‫באמת; ובכך נעוץ טבעו להיות ממשי‪ ,‬סובייקט‪ ,‬או היעשות–לעצמו [ההדגשה‬
‫‪186‬‬
‫הוספה]‪.‬‬

‫הגל רואה באופיו התבוני של העולם התפתחות הממומשת על ידי בני האדם‬
‫‪ -‬כמפעלותיהם התודעתיים בתחומי החיים השונים‪ .‬בני האדם יכולים למלא‬
‫תפקיד זה משתי בחינות‪ :‬ראשית‪ ,‬משום שאין הם ניצבים כביכול‪ ,‬ביחסם‬
‫התודעתי לעולם‪ ,‬מבחוץ או מול העולם‪ ,‬אלא הם חלק ממנו‪ ,‬כך שתודעתם‬
‫היא ביטוי‪ ,‬גילוי‪ ,‬של העולם‪ ,‬שהוא גם תוכנה של אותה תודעה; שנית‪ ,‬הם‬
‫חולקים עם האל את הפעילות המחשבתית‪ ,‬הפעילות המושגית‪ ,‬שבה גם‬
‫לגבי האל אין המחשבה חיצונית לעולם ועיצובו המחשבתי של העולם הוא‬
‫פיתוח תכונותיו המחשבתיות‪ .‬אלוהים הוא ממשי ככל שהוא מעצב את העולם‬
‫כתבוני ויודע עצמו בעיצוב זה‪ ,‬ועיצוב זה הוא כולו פרי של פעילות אנושית‪.‬‬
‫זוהי האחדות של השכל האנושי והשכל האלוהי‪ .‬משמע‪ ,‬אין לו לאלוהים‬
‫קיום ללא עיצוב העולם על ידי בני האדם‪ .‬לא כל עשייה אנושית היא חלק‬
‫מאותה אחדות בין עשיית האל לעשיית האדם‪ ,‬אלא רק עשייה אנושית על פי‬
‫עקרונות מחשבתיים כלליים‪ ,‬על פי מושגים‪ .‬תודעתו העצמית של הסובייקט‬
‫ההווייתי זהה עם תודעתם העצמית של בני האדם שמימשו את עיצובו התבוני‬
‫של העולם‪ .‬ואם התודעה העצמית היא פרי של התפתחות‪ ,‬הרי גם הסובייקט‬
‫ההווייתי‪ ,‬אלוהים‪ ,‬הוא פרי של התפתחות‪ .‬האם זו תפיסה היסטורית או תפיסה‬
‫טלאולוגית (הרואה את התהליך ההווייתי כמימושה של תכלית הנתונה מראש)‬
‫ביסודה? נראה שבתורת הגל יש מתח בין שתי התפיסות‪ .‬התודעה העצמית‬
‫כתכליתו הצורנית של התהליך ההווייתי ‪ -‬תהליך שהנו פועלו של סובייקט‬
‫באחֵרּותֹו‪ ,‬בממד המושאי של ההוויה ‪ -‬נתונה מראש‪ ,‬אולם תוכנה המיוחד‬
‫של התודעה העצמית‪ ,‬בפילוסופיה (שבה מושגת התודעה העצמית בדרגתה‬
‫הגבוהה ביותר‪" ,‬הידיעה המוחלטת" בפנומנולוגיה של הרוח או "האידאה‬
‫המוחלטת" במדע הלוגיקה) או בספרה החברתית–מדינית‪ ,‬אינו נתון מראש‪,‬‬

‫‪107‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫אלא הוא מתפתח באופן היסטורי‪ .‬אין אנו יכולים‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬לומר מראש כי‬
‫התודעה העצמית בתחום החברתי–מדיני תהא הכרת הסובייקט את עצמו‬
‫בתבנית חברתית–מדינית המעוצבת כאחדות בין מדינה ל"חברה אזרחית"‬
‫בתיווכן של קורפורציות ושדרות ורשויות מדינה (כפי שנראה בהמשך)‪ .‬ניתן‬
‫אולי להגדיר את ההיסטוריות בתורת הגל כטלאולוגיה פתוחה‪.‬‬
‫עיצובו המחשבתי של העולם‪ ,‬עיצובו של העולם לפי עקרונות כלליים‪,‬‬
‫האוניברסליזציה המחשבתית שלו‪ ,‬או‪ ,‬מה שהנו היינו הך‪ ,‬פועלו של הסובייקט‬
‫בהוויה‪ ,‬סובייקט המממש את עצמו בהוויה‪ ,‬הוא מה שהגל מגדיר כ"רוח"‬
‫(‪" .)Geist‬אידיאה" מציינת את המחשבה לפי מושגים בכללותה או‪ ,‬באופן‬
‫מצומצם‪ ,‬את האחדות בין סובייקט ואובייקט‪ ,‬אחדות שהנה הכרת הסובייקט‬
‫את עצמו באובייקט‪ .‬אחדות זו מתבטאת בעיצובו של האובייקט ככלליות‬
‫קונקרטית‪ ,‬כאחדות של כללי ופרטי‪ ,‬שהנה הענקת אופי מחשבתי‪ ,‬תבוני‪,‬‬
‫לפרטי‪ ,‬ושהנה על כן ההתגברות המלאה על "אחרותו" של האובייקט‪ .‬באופן‬
‫מצומצם זה האידיאה כלולה ב"מושג"‪ ,‬באותה ספרה של כללים (קטגוריות)‬
‫שהנה ארגונו המחשבתי של העולם בצורתו הגבוהה ביותר‪ ,‬המוגדרת על‬
‫ידי הגל כ"תבונה"‪ .‬הכללים בספרה זו מוכרים לסובייקט ככלליו שלו‪,‬‬
‫משמע בולט אופיים הסובייקטיבי; יש ביניהם לכידות פנימית‪ ,‬והם מבטאים‬
‫את התפתחותה של כלליות קונקרטית‪ .‬שלב המושג הוא ההתגברות על‬
‫האובייקטיביות (המושאיות)‪ ,‬ניכוסה על ידי הסובייקט‪ .‬שלב זה הוא אפוא שלב‬
‫של חירות‪" .‬רוח"‪ ,‬אידיאה"‪" ,‬מושג" הן בחינותיה השונות של פעילותו של‬
‫סובייקט המממש את עצמו בעולם ומכיר עצמו במימוש זה‪ .‬האחדות המלאה‬
‫בין סובייקט ואובייקט מכונה על ידי הגל‪ ,‬כאמור‪" ,‬רוח מוחלטת" ו"אידיאה‬
‫מוחלטת"‪ .‬זוהי היהפכותו המלאה של האובייקט לגילומה של מחשבה‪ ,‬או‬
‫פשוט למחשבה‪ ,‬והכרתו המלאה של הסובייקט את עצמו במחשבה זאת‪ .‬הגל‬
‫מציין גם את הסובייקט ההווייתי‪ ,‬בפשטות‪ ,‬כ"אידיאה" וכ"רוח"‪ .‬בקווי יסוד‬
‫לפילוסופיית המשפט באות המשמעויות השונות לידי ביטוי‪ ,‬לעתים בחפיפה‬
‫חלקית או מלאה‪.‬‬
‫הפעילות של עיצובו המחשבתי של העולם ‪ -‬פעילותו של הסובייקט‬
‫ההווייתי כפעילותם של הסובייקטים האנושיים ‪ -‬בתחומי החברה האנושית‬
‫היא המוגדרת על ידי הגל "רוח אובייקטיבית"‪ .‬פעילות זו היא יצירתו ועיצובו‬
‫של עולם "אובייקטיבי"‪ ,‬עולם של כללי מוסר‪ ,‬חוקים ומוסדות‪ ,‬שבהם‬
‫מתגלמת מחשבה אוניברסלית‪ .‬זהו עיצוב של עולם "חיצוני"‪ ,‬עולם מושאי‪,‬‬
‫על ידי הרוח‪ ,‬שבו היא מכירה ומממשת את עצמה‪ ,‬ואף יצירה זו מתפתחת‬

‫‪108‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בהתאם להתפתחותה של האידיאה לפי הדינמיקה הפנימית שלה עצמה‪ ,‬משמע‬

‫אף כאן העיצוב הופך תבוני יותר ויותר‪ .‬מדובר אם כן בשינוי ָם‪ ,‬קרי פיתוחם‪,‬‬
‫של תוכני התודעה‪ .‬ותבוניות מתפתחת זו‪ ,‬הממומשת על ידי בני האדם‪ ,‬היא‬
‫תבוניותו של הסובייקט העל–אנושי‪ .‬התבונה שאותה מממשים בני האדם‬
‫בעולם‪ ,‬תוך כדי התקדמויות ונסיגות‪ ,‬אינה תבונה אנושית גרידא אלא תבונה‬
‫הווייתית הנזקקת לבני האדם כדי להתממש‪ .‬התפתחותה של תבונה הווייתית‬
‫זו היא תהליך הגיוני פנימי‪ ,‬והתהליך ההיסטורי מממש התפתחות זו‪ ,‬כלומר‬
‫הופכה לתבנית של המציאות החברתית‪ .‬אירועים רבים ‪ -‬ובתוכם מלחמות ‪-‬‬
‫הם חסרי חשיבות היסטורית כאשר אין בהם קידום של התבונה‪ ,‬דהיינו של‬
‫הסדר החברתי התבוני‪.‬‬
‫ספרו של הגל קווי יסוד לפילוסופיית המשפט עוסק בהרחבה בתורת‬
‫המדינה שלו‪ .‬אף בפנומנולוגיה של הרוח ובאנציקלופדיה של המדעים‬
‫הפילוסופיים קיימת הצגה של תורת המדינה‪ .‬הגל אומר במפורש כי "זהו‬
‫מהלכו של אלוהים בעולם שהמדינה תתקיים"‪ 187,‬כלומר המדינה היא אחד‬
‫מאופני פעילותו של אלוהים בעולם; היא ארגונם התבוני של החיים החברתיים‬
‫כגילוי של פעילותו של הסובייקט ההווייתי‪" ,‬אידיאה"‪" ,‬רוח"‪ .‬אפשר לתארה‬
‫כמושא המעוצב באופן תבוני או כפעילות של ארגונה התבוני של החברה‬
‫הכוללת אותה עצמה‪ .‬בשני המקרים היא גילוי של פעילותם של סובייקטים‬
‫אנושיים ‪ -‬זו פעילותו של הסובייקט ההווייתי באמצעות הסובייקטים‬
‫האנושיים‪ .‬במקרה השני הופכת המדינה לסובייקט‪ .‬תבוניות זו מגיעה לשיאה‬
‫במבנה החברתי–מדיני שהנו ביסודו המבנה החברתי–מדיני המודרני‪ ,‬קרי של‬
‫ימי הגל‪ .‬ודוק‪ :‬יצירת מכלול חברתי–מדיני זה‪ ,‬שהנה מימושה של כלליות‬
‫קונקרטית‪ ,‬היא מעשה ידם‪ ,‬קרי פועלם הרוחני‪ ,‬של בני האדם‪ ,‬שבו הסובייקט‬
‫ההווייתי‪ ,‬בגילויו כמדינה‪ ,‬והם עצמם זוכים לתודעה עצמית‪.‬‬
‫הגל מתקשה בסופו של דבר להראות כי המציאות החברתית–מדינית‬
‫שהוא מציע היא מימושה של תבונה הווייתית‪ .‬הוא מציג את המכלול החברתי‬
‫כהתממשותה של תבוניות שעקרונותיה קיימים אפריורי‪ ,‬ובני האדם פעילים‬
‫במימושה האמפירי‪ .‬לעתים אף האלמנט האחרון נעלם‪ ,‬שהרי אין אפשרות‬
‫להראות כי המכלול החברתי התבוני נוסח הגל ‪ -‬והגל הופכו לתבוני בניגוד‬
‫למציאות האמפירית המהווה את בסיסו ‪ -‬הוא מעשה ידי אדם‪ .‬לשונו של הגל‬
‫סבוכה‪ ,‬ומרקס מפשט אותה שוב ושוב‪ .‬אין לו לקורא אלא לעקוב אחר דיוניו‬
‫של מרקס‪.‬‬
‫כך אומר הגל בקטע שהתמודדותו של מרקס אתו מבטאת את המהפכה‬

‫‪109‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫שחולל מרקס בתפיסתו של הגל‪:‬‬

‫§‪ .262‬האידיאה הממשית‪ ,‬כלומר הרוח‪ ,‬המפצלת את עצמה לשתי הספרות‬
‫האידיאיֹות (‪ )ideellen‬של מושגה‪ ,‬דהיינו למשפחה ולחברה האזרחית‪ ,‬בתור‬
‫סופיּותה‪ ,‬על מנת להיות מתוך האידיאליּות (‪ )Idealität‬שלהן לרוח ממשית‬
‫ואינסופית בשביל עצמה‪ ,‬מקצה לפיכך עבור ספרות אלה את החומר של‬
‫ממשותה הסופית הזו‪ ,‬כלומר את היחידים בתור הריבוי (‪ ,)Menge‬באופן‬
‫שבו ההקצאה הזו לכל פרט מופיעה כמ ֻתוֶוכת על ידי הנסיבות‪ ,‬השרירותיּות‬
‫והבחירה האישית של ייעודו [ההדגשות באותיות נטויות של הגל; ההדגשות‬
‫‪188‬‬
‫באותיות עבות של מרקס]‪.‬‬

‫המדינה מוצגת כאן כ"אידיאה" וכ"רוח"‪ ,‬משמע כסובייקט או כפעילותו של‬

‫סובייקט‪ ,‬וכן כיסוד הכללי במכלול החברתי המאורגן באופן מחשבתי‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫פעילותו של סובייקט זה‪ ,‬שהיא ארגונו של המכלול החברתי‪ ,‬היא התפתחותה‬
‫של הספרה הכללית על ידי התפצלותה למרכיביה הפרטיים‪ ,‬לספרה של‬
‫הפרטים‪ ,‬כלומר בנייתו של המכלול החברתי כ"מושג" (כאחדות של יסודות‬
‫שונים‪ ,‬כללי ופרטי)‪ :‬זו התפתחותה של הספרה של החברה האזרחית והמשפחה‬
‫מתוך הספרה של המדינה‪ .‬החברה האזרחית‪ ,‬המורכבת ממשפחות‪ ,‬היא הקָ צֶה‬
‫של הפרטיות‪ .‬המדינה‪ ,‬שאינה נזכרת בשמה‪ ,‬היא הקצה של הכלליות‪ .‬זו‬
‫התפצלות הגיונית‪ ,‬שבה מוצגים שני הקצוות של כלליות קונקרטית‪ :‬המדינה‬
‫היא הכללי והחברה (האזרחית) היא הפרטי‪ .‬הדבר מבטא כלליות קונקרטית‪,‬‬
‫כלליות במלוא עושרה הפנימי‪ .‬בפיתוח מרכיביה מתוך עצמה המדינה נהיית‬
‫ל"בשביל עצמה"‪ ,‬משמע מתייחסת לעצמה‪ ,‬מאשרת ומחייבת את עצמה‪ ,‬מתוך‬
‫או באמצעות זולתה‪ ,‬היסודות הפרטיים‪ ,‬והיא אינסופית‪ ,‬דהיינו מכילה את‬
‫הסופי וקובעת את עצמה בו או באמצעותו‪ .‬המונח "בשביל עצמו"‪ ,‬שהגל‬
‫מרבה להשתמש בו‪ ,‬משמעויותיו רבות‪ ,‬אך דומות‪ :‬היות ברשות עצמו‪ ,‬היות‬
‫מושא בשביל עצמו‪ ,‬מתייחס לעצמו‪ .‬התודעה העצמית ‪ -‬ותודעה עצמית‬
‫היא מאפיין של הסובייקט ‪ -‬היא צורה מובהקת של "היות בשביל עצמו"‪.‬‬
‫במעשה הבנייה החברתית הכולל את עיצוב היסוד הכללי‪ ,‬דהיינו אותה‬
‫עצמה‪ ,‬זוכה המדינה‪ ,‬כסובייקט‪ ,‬לתודעה עצמית‪ .‬משמע היא מכירה את‬
‫המבנה החברתי–מדיני התבוני כמפעלה שלה‪ ,‬כהיא עצמה‪ .‬יש להדגיש‪ ,‬מכוח‬
‫פעילותה של המדינה הופך המכלול החברתי לתבוני‪ ,‬לגילומה של מחשבה‪,‬‬
‫או פשוט למחשבה‪ ,‬בצורתה העליונה‪ ,‬לעיצובה של המציאות החברתית–‬
‫מדינית ככלליות קונקרטית‪ :‬המדינה והחברה הן בעצמן הכללי והפרטי‪ ,‬ולא‬
‫רק מנקודת מבט תיאורטית‪ .‬החברה האזרחית היא היסוד הפרטי‪ ,‬המדינה‬

‫‪110‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫היא היסוד הכללי‪ .‬בכלליות הקונקרטית‪ ,‬כשם שהכללי מתפרט‪ ,‬בתיווכו של‬
‫המיוחד‪ ,‬לפרטי (לפרטים)‪ ,‬כך הפרטי (הפרטים) מכליל עצמו‪ ,‬בתיווכו של‬
‫המיוחד‪ ,‬לכללי‪ .‬וכך‪ ,‬משקיימת כלליות קונקרטית‪ ,‬הרי המדינה מתפרטת‬
‫למשפחה ול"חברה אזרחית"‪ ,‬כשם שהמשפחה והחברה האזרחית מתפתחות ‪-‬‬
‫"עוברות" לפי הגל‪ ,‬משמע מתפתחות באופן הגיוני ‪ -‬לכדי מדינה‪ .‬אצל הגל‬
‫נשמרת תמיד בכורת המדינה ביצירת המכלול החברתי–מדיני‪ ,‬באשר רק בהיות‬
‫המדינה סובייקט יכולה להתקיים באמת תורה הרואה את ההוויה כפעילותו של‬
‫סובייקט המממש את עצמו בה (בחלקה המושאי) באמצעות עיצובה ככלליות‬
‫המתפתחת לכלליות קונקרטית‪.‬‬
‫הגל גם מדבר בהקשר זה על כך ש"התפתחותה של האידיאה בתוך עצמה"‬
‫היא "ההכרח שבאידיאליות"‪ 189,‬משמע התפרטותה של המדינה למרכיביה היא‬
‫דבר מה הכרחי‪ ,‬והכוונה להכרחיות הגיונית פנימית‪ ,‬כבהיקש לוגי או בהוכחה‬
‫מתמטית‪ .‬וכן‪ ,‬מכיוון שחשיבה לפי עקרונות כלליים‪ ,‬שיש בה הכרחיות לוגית‪,‬‬
‫היא מאפיין של סובייקט‪ ,‬הרי שבביטויים אלה מובעת העובדה של היות‬
‫המדינה סובייקט‪ .‬זהו סובייקט המארגן את המכלול שהוא חלק ממנו‪ .‬מרקס‬
‫מראה בצורות שונות כיצד הופך הגל את המדינה לסובייקט‪ ,‬וכיצד בני האדם‪,‬‬
‫שאמורים להיות‪ ,‬לפי תורת הגל עצמה‪ ,‬שותפים ליצירת המדינה והמכלול‬
‫החברתי התבוני בכללו‪ ,‬נהפכים לאובייקטים של המדינה‪ .‬משמע‪ ,‬הגל אינו‬
‫מצליח לקיימם בשיטתו כסובייקטים‪ ,‬שבפועלם מתממשת המדינה כאחד‬
‫מגילוייו של הסובייקט ההווייתי‪.‬‬
‫לפי מרקס‪ ,‬הגל אינו מצליח באמת לגזור את החברה האזרחית והמשפחה‬
‫מתוך המדינה‪ .‬במובאה שלעיל הוא אומר כי האידיאה או הרוח‪ ,‬משמע המדינה‪,‬‬
‫יוצרת כל פרט‪ ,‬כל יחיד‪ ,‬בסיוע "הנסיבות‪ ,‬השרירותיּות והבחירה האישית‬
‫של ייעודו"‪ .‬זוהי הודאתו‪ ,‬שאין הוא יכול לגזור את הפרטי מתוך הכללי‬
‫כהתפרטות הגיונית של הכללי‪ .‬כמו כן מרקס מראה שאין הגל יכול‪ ,‬בכיוון‬
‫ההפוך‪ ,‬לפתח את הכללי מתוך הפרטי כהכללה של הפרטי‪ .‬בקיצור‪ ,‬הגל אינו‬
‫מצליח להראות שהמציאות היא בעלת מבנה של היקש לוגי‪ ,‬של צורת חשיבה‬
‫שבה הכללי מתפרט (‪ ,)individualizes itself‬בתיווך המיוחד‪ ,‬לפְרטי (פרטים)‪,‬‬
‫והפרטי מכליל עצמו (‪ ,)universalizes itself‬דהיינו מתכנס‪ ,‬בתיווך המיוחד‪,‬‬
‫אל הכללי‪ 190.‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מתאר הגל את המדינה הן כ"הכרח חיצוני" ביחס‬
‫לחברה האזרחית והמשפחה והן כ"תכליתן האימננטית"‪ .‬הביטוי השני מבטא‬
‫אחדות תבונית‪ ,‬אחדות לוגית‪ ,‬בין הכללי לפרטי‪ ,‬הביטוי הראשון מבטא העדר‬
‫אחדות כזאת‪ .‬הגל אינו מצליח לתאר את המכלול החברתי כיצירה תבונית של‬

‫‪111‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הסובייקטים האנושיים‪ ,‬ואין הוא מצליח לעשות זאת כי המכלול החברתי אינו‬
‫מציאות תבונית‪ ,‬כפי שהוא עצמו מודה‪.‬‬
‫החירות אצל הגל היא הענקת דמות תבונית לעולם המושאי‪ ,‬ארגונו לפי‬
‫עקרונות מחשבתיים כלליים‪ ,‬ארגונו כמחשבה‪ .‬זוהי התגברות על זרותו‪ ,‬על‬
‫"אחרותו"‪ ,‬על ניכורו של העולם המושאי‪ .‬ארגונו התבוני של העולם הוא‬
‫ניכוסו במלוא מובן המילה‪ ,‬הפיכתו לשלי‪ ,‬היותי בו "בשביל עצמי"‪ ,‬ברשות‬
‫עצמי‪ .‬כך הריני המחוקק האמיתי של עולם זה‪ .‬הסובייקט ממשיא עצמו‪ ,‬הופך‬
‫עצמו למושא‪ ,‬כלומר הופך את מחשבותיו שלו לעיצובו המחשבתי של המושא‪.‬‬
‫זהו גילומו המושאי שלו עצמו‪ .‬זוהי רדוקציה של האובייקט לכדי היותו הפן‬
‫האחר של הסובייקט‪ 191.‬בארגונו של המכלול החברתי כתבוניות שלמה‪ ,‬דהיינו‬
‫ככלליות קונקרטית‪ ,‬מתגברים בני האדם על זרותו של המכלול החברתי‪ ,‬על‬
‫ניכורו‪ ,‬והופכים להיות ברשות עצמם ‪" -‬בשביל עצמם" ‪ -‬במוסדות ובארגון‬
‫החברתי–מדיני‪ ,‬כלומר הם הופכים למארגניה הממשיים של המציאות החברתית‬
‫ומודעים בה‪ ,‬כלומר בארגונה המחשבתי‪ ,‬את עצמם‪ .‬כך גם זוכים בני האדם‬
‫לחירות‪ .‬הגל מגדיר זאת כ"חירות קונקרטית"‪ ,‬באשר זהו ארגונה של המציאות‬
‫החברתית ככלליות קונקרטית‪ ,‬שהיא גם ההתגברות המלאה על אחרותו‪ ,‬קרי‬
‫זרותו‪ ,‬ניכורו‪ ,‬של העולם החברתי כמכלול מושאי‪ .‬בעיצוב זה‪ ,‬כפי שאנו‬
‫למדים‪ ,‬הקניין הפרטי כזכות כללית הוא הפרטי הנגזר מהכללי‪ .‬הקניין הפרטי‬
‫הממשי הוא זכות כללית‪.‬‬
‫ואם נרחיב זאת‪ :‬ארגונו התבוני של המכלול החברתי הכולל את המדינה‬
‫והחברה האזרחית ואת גופי הביניים ‪ -‬הקורפורציות והשדרות‪ ,‬הנמצאות‬
‫הן בספרה של החברה האזרחית והן בספרה של המדינה‪ ,‬ורשויות המדינה‬
‫‪ -‬הוא ארגון שבו מתממש מבנה מחשבתי בעל הכרחיות פנימית (מבנה שבו‬
‫הפרטי נובע מן הכללי או מתכנס אל הכללי‪ ,‬בתיווכו של המיוחד‪ ,‬בהכרחיות‬
‫הגיונית)‪ .‬רק ארגון כזה הוא עיצוב תבוני שלם של המכלול החברתי הקיים‬
‫כעולם אובייקטיבי‪ .‬רק בארגון כזה‪ ,‬המבטל כל זרות וניכור של הספרה‬
‫החברתית‪ ,‬כלומר מבטל אותה כעוצמה מושאית שאינה נשלטת על ידי בני‬
‫האדם‪ ,‬מתלכדים חירות והכרח‪ .‬ובלשונו הקשה של הגל‪ ,‬והקצרה מדי לא‬
‫אחת‪" :‬הרוח האובייקטיבית"‪ ,‬קרי עיצובם התבוני של המוסדות החברתיים‪,‬‬
‫היא תהליך שבו באה לידי ביטוי "האידיאליות של ההכרח"‪ ,‬דהיינו התפתחותה‬
‫הפנימית ההכרחית של הכלליות‪ ,‬של האידיאה‪ ,‬לכלליות קונקרטית‪ .‬ו"כלליות‬
‫עצמותית זו"‪ ,‬הכלליות האמיתית הפועלת בהוויה‪ ,‬הכלליות כאופן פעילות של‬
‫סובייקט בהוויה‪" ,‬היא לעצמה מושא ותכלית"‪ ,‬משמע היא מתגלמת במושאים‬

‫‪112‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫וגילומה זה הוא תכלית פועלה‪" ,‬ועל ידי כך אותו ההכרח קיים לעצמו באותה‬
‫המידה בדמות החירות"‪ ,‬דהיינו הכלליות הקונקרטית המתפתחת מתוך‬
‫הכרחיות פנימית היא עיצובו התבוני השלם של המכלול החברתי‪ ,‬הפיכתו‬
‫לביטוים השלם של הסובייקט ההווייתי ושל הסובייקטים האנושיים‪ .‬וכך יכול‬
‫הגל לומר‪ ,‬למשל‪ ,‬על הקורפורציות‪ ,‬שהנן אחד מגופי הביניים‪ ,‬כלומר אחד‬
‫מאותם גופים המהווים את היסוד המיוחד בשלמות התבונית‪ ,‬שככל שהן‬
‫ממלאות את תפקידן‪ ,‬הרי ש"במוסדות אלה עצמם מתקיים האיחוד כשלעצמו‬
‫‪192‬‬
‫של החירות וההכרח" [ההדגשה במקור]‪.‬‬
‫מרקס הופך את תורת הגל על פיה ומראה‪ ,‬עדיין בצורה ראשונית‪,‬‬
‫שהמדינה נוצרת מתוך החברה האזרחית והמשפחה הכלולה בה‪ ,‬על הקניין‬
‫הפרטי והניצול שבה‪ ,‬כלומר מתוך פועלם של בני האדם כישויות ממשיות‪.‬‬
‫לא המדינה יוצרת אותן מתוכה באופן תבוני‪ ,‬והן עצמן אינן מתפתחות באופן‬
‫תבוני לכדי מדינה‪ ,‬אלא הן מתפתחות מתוך אורח החיים הריאלי שלהן לכדי‬
‫מדינה‪ .‬זהו עדיין אינו הסבר של התהוות המדינה כחיבור של יחסים חברתיים‬
‫שהתהוו כתוצאותיה הבלתי מבוקשות של העבודה‪ ,‬אולם זהו הסבר "חומרי"‬
‫להתהוות המדינה‪.‬‬
‫המשפחה והחברה האזרחית עושות עצמן למדינה‪ .‬הן הכוח המניע‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬לפי הגל‪ ,‬הן נוצרו על ידי האידיאה הממשית; לא קורות החיים שלהן‬
‫הם אשר איחדו אותן לכדי מדינה‪ ,‬אלא קורות החיים של האידיאה‪ ,‬אשר‬
‫הבדילה אותן ממנה עצמה [‪ ]...‬הווה אומר‪ ,‬המדינה הפוליטית אינה יכולה‬
‫להתקיים ללא הבסיס הטבעי של המשפחה והבסיס המלאכותי של החברה‬
‫האזרחית; עבורה הן ‪[ conditio sine qua non‬תנאי שאין בלתו]; אך [אצל הגל]‬
‫התנאי מוצב כמותנה‪ ,‬הקובע כנקבע‪ ,‬המייצר כמוצר של מוצרו [‪ ]...‬עובדה‬
‫היא שהמדינה נוצרת מהריבוי‪ ,‬כפי שהוא קיים בתור חברי משפחה ובתור‬
‫חברי החברה האזרחית; הספקולציה תופסת עובדה זו כמעשה של האידיאה‬
‫‪193‬‬
‫[‪[ ]...‬ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫הגל‪ ,‬כפי שמרקס מראה‪ ,‬כופה על המציאות מבנה תבוני שאינו קיים בה‪.‬‬
‫המציאות‪ ,‬כפי שבני האדם יוצרים אותה‪ ,‬במתכוון ושלא במתכוון‪ ,‬אינה‬
‫מימוש מהותם של בני האדם כישות חברתית תבונית‪ .‬ראשית‪ ,‬הגל יוצא מתוך‬
‫ההפרדה בין המדינה לבין החברה האזרחית האופיינית לחברה המודרנית‪,‬‬
‫שמרקס הסבירה בהרחבה רבה (ראו המבוא הכללי)‪ .‬זהו פילוג אמיתי‪ ,‬שפירושו‬
‫דווקא שהחברה האנושית אינה תבונית‪ .‬הגל אינו מקבל זאת ומציע מבנה‬
‫תבוני המנותק לגמרי מן המציאות‪ .‬ביצירת מבנה זה‪ ,‬שאינו אלא הצגת מדינה‬

‫‪113‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫אידיאלית‪ ,‬בניגוד למגמתו של הגל שלא להציע מדינה כזאת‪ ,‬מבקש הגל לגשר‬
‫על הפער בין המדינה לבין החברה האזרחית על ידי יצירת גופי ביניים‪ ,‬שבהם‬
‫רוכשים האנשים הפרטיים‪ ,‬חברי החברה האזרחית‪ ,‬המוגדרים בצורתם הלא‬
‫תבונית כ"כלליות אמפירית" (ריבוי של פרטים ללא קשר פנימי ביניהם)‪ ,‬הכרה‬
‫הדרגתית של היסוד הכללי‪ .‬מבנה זה משיב לחיים גופים של ימי הביניים‪,‬‬
‫השדרות והקורפורציות‪ .‬הגל יוצר מבנה מורכב של גופי ביניים‪ ,‬שאין ביניהם‬
‫בהכרח קשר מהותי‪ ,‬ואשר אינם מתפתחים באמת זה מתוך זה‪ .‬לבד מזאת הוא‬
‫מבקש‪ ,‬מתוך העדפותיו הפוליטיות ושיקוליו הפוליטיים‪ ,‬לשמר את מעמד‬
‫הבכורה של האצולה הקרקעית במדינה ואת קיומה של מלוכה חזקה הפועלת‬
‫אמנם לפי חוק אך נמצאת גם מעליו‪ .‬זו לכאורה המונרכיה החוקתית שהתהוותה‬
‫באנגליה למן "המהפכה המהוללת" (‪ )Glorious Revolution‬ב–‪1689-1688‬‬
‫וביבשת אירופה בעיקר מהמאה ה–‪ ,19‬בצירוף יסודות של המונרכיה הפרוסית‪.‬‬
‫האצולה עצמה משתלבת בכל מערכות השלטון‪ ,‬מהשדרות ועד הבית העליון‬
‫של הרשות המחוקקת‪ ,‬שאינו אלא אספת שדרות‪ .‬המדינה עצמה‪ ,‬ניהול ענייני‬
‫הכלל‪ ,‬מתחלקת לרשויות‪ ,‬שלצד היותן מומנטים של המדינה‪ ,‬מומנטים‬
‫המהווים את מבנהו של הכללי‪ ,‬אמורות להשתתף במערך התיווך‪ .‬נעמוד‬
‫בקצרה על הדברים‪ ,‬שאין צורך להאריך בהם‪ ,‬באשר מרקס מסבירם בהרחבה‪,‬‬
‫על יסוד מובאות מדברי הגל‪ ,‬תוך חשיפת חולשותיהם‪.‬‬
‫הקורפורציות בתורת הגל מיוסדות על הקורפורציות של ימי הביניים‪ .‬זהו‬
‫שם כולל לאיגודים שהתקיימו לצד המבנה הפיאודלי בכפר והיוו עמו‪ ,‬יחד‬
‫עם המבנה השדרתי‪ ,‬את ארגונה של החברה הימי–ביניימית‪ .‬הן התקיימו גם‪,‬‬
‫בשינוי צורה‪ ,‬בראשית העת החדשה‪ ,‬ומהן התפתחו בסופו של דבר איגודי‬
‫פועלים‪ ,‬איגודי תעשיינים וכדומה‪ .‬הקורפורציות כללו בראש ובראשונה‬
‫גילדות של בעלי מלאכה וגילדות של סוחרים (שחלקן התפתחו במשך הזמן‬
‫למונופולים מסחריים); כן כללו ארגונים דתיים מנזריים‪ ,‬שהיוו חיקוי של‬
‫המסדרים הדתיים‪ ,‬ואף איגודי מלומדים בתחומי ההשכלה והמדע‪ .‬היו אלה‬
‫גופים סגורים שחבריהם היו נתונים לתקנות שהגבילו את חופש הפעולה שלהם‬
‫ואת חירותם וקיימו סדר היררכי ביניהם‪ .‬הגל סבור שבקורפורציות נקשרים‬
‫החברים לפעילות ציבורית מעבר לחיפוש התועלת הפרטית‪ .‬לדבריו‪ ,‬במדינה‬
‫המודרנית נוטלים האזרחים חלק בניהול ענייני הכלל רק באופן מוגבל‪ ,‬ולכן‬
‫"הרי זה הכרחי להעניק לאדם האתי פעילות כללית מעבר לתכליתו הפרטית‪.‬‬
‫כלליות זאת [‪ ]...‬הוא מוצא בקורפורציה"‪ 194.‬זוהי כלליות מוגבלת‪ ,‬כלליותו‬
‫המיוחדת של גוף מיוחד‪ .‬הגל קובע באופן מאולץ כי "הם [חברי הקורפורציות]‬

‫‪114‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫יודעים את המדינה בתור עצמותם מפני שהיא שומרת על הספרות המיוחדות‬

‫שלהם"‪ 195.‬מרקס אומר על כך כי "האנוכיות הפרטית נחשפת בתור 'סודה של‬
‫‪196‬‬
‫הפטריוטיות של האזרחים'" [ההדגשות במקור]‪.‬‬
‫השדרות (‪ )Stände‬אף הן מוסד של ימי הביניים וראשית העת החדשה‪ ,‬שהגל‬
‫משיב לחיים כיסוד מתווך בין הפרטי לכללי‪ .‬השדרות היוו את ארגונה המעמדי‬
‫של החברה הפיאודלית‪ .‬הן היו קבוצות סגורות שלא הייתה ניעות ביניהן ואף‬
‫הייתה היררכיה ביניהן ובתוכן‪ .‬המבנה השדרתי הקלסי נמצא בצרפת‪ ,‬שמנתה‬
‫שלוש שדרות‪ :‬הכמורה (שהתחלקה בתוכה‪ ,‬ללא גבולות ברורים‪ ,‬לכמורה‬
‫גבוהה ונמוכה)‪ ,‬האצולה (שכללה את אצולת החרב ואצולת השרד ואת אנשי‬
‫המלוכה) ושדרת המון העם‪ ,‬היא השדרה השלישית (שכללה את הבורגנים‬
‫למיניהם‪ ,‬לרבות בעלי ההון‪ ,‬ציבור השכירים והאיכרים)‪ .‬המלך עצמו נמצא‬
‫מחוץ לשדרות ומעליהן‪ .‬שייכותו של אדם לאחת משתי השדרות האחרונות‬
‫נקבעה באופן תורשתי‪ .‬השדרות היו בעלות זכויות רבות או מעטות במדינה‬
‫בהתאם להיררכיה ביניהן‪ .‬אין בהן שום דבר המתאים לחברה המודרנית‪.‬‬
‫הגל מציע מבנה של שלוש שדרות‪ :‬השדרה החקלאית‪ ,‬שדרת בעלי המלאכה‬
‫והמסחר והשדרה הביורוקרטית‪ .‬שתי שדרות שהגל מכונן ‪ -‬השדרה החקלאית‪,‬‬
‫או "השדרה העצמותית"‪ ,‬המכילה את האיכרות ואת האצולה הקרקעית גם‬
‫יחד‪ ,‬ובעצם נשלטת על ידי האצולה‪ ,‬ושדרת בעלי המלאכה והמסחר ‪ -‬נמצאות‬
‫בחלקן בחברה האזרחית ובחלקן במדינה‪ .‬האצולה הקרקעית מיוצגת ברשות‬
‫המחוקקת וברשות הממשלתית ושדרת בעלי המלאכה והמסחר מיוצגת ברשות‬
‫המחוקקת‪ .‬השדרה השלישית‪ ,‬הביורוקרטיה‪ ,‬נמצאת כולה במדינה‪ ,‬והיא‬
‫מייצגת את המדינה כלפי‪ ,‬ובעצם בתוך‪ ,‬החברה האזרחית‪ .‬כן מדבר הגל על‬
‫"שדרת הביניים" ‪ -‬לא כגוף משפטי‪ ,‬אלא במשמעות סוציולוגית ‪ -‬כמעמד‬
‫ביניים שיש חפיפה ניכרת בינו לבין השדרה הביורוקרטית‪ .‬בשדרות מתפתחת‬
‫לפי הגל רוח כללית‪ ,‬רוח מדינתית‪" :‬משמעותן האמיתית של השדרות היא‬
‫שבאמצעותן המדינה נכנסת לתודעתו הסובייקטיבית של העם‪ ,‬ושהעם‬
‫מתחיל לקחת חלק בענייני המדינה" [ההדגשות של מרקס]‪ 197.‬העם‪ ,‬כך הגל‪,‬‬
‫אינו מפתח בעצמו רוח כללית‪ ,‬ועל כן הוא זקוק לתיווכן של השדרות‪ .‬ואולם‪,‬‬
‫כך מרקס‪ ,‬הביורוקרטיה בולמת‪ ,‬מתוך האינטרס הצר שלה‪ ,‬את מעורבות העם‬
‫בעיצוב ענייני הכלל‪ .‬למעשה אין הביורוקרטיה יכולה להתגבר על הדיכוטומיה‬
‫בין החברה האזרחית למדינה‪ ,‬באשר דיכוטומיה זו היא הנחתה המוקדמת של‬
‫הביורוקרטיה‪ ,‬יסוד קיומה‪ .‬ביטול הדיכוטומיה הוא ביטול המדינה והחברה‬
‫האזרחית גם יחד‪ ,‬משמע ביטול תנאי קיומה של הביורוקרטיה‪ .‬הביורוקרטיה‬

‫‪115‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫תפעל בתוך החברה האזרחית לקידום ענייני הכלל לפי ראות עיניה‪ ,‬אך לעולם‬
‫לא תפעל לביטולה כספרה של התנגשות של אינטרסים פרטיים‪ .‬האצולה‪,‬‬
‫יותר משהיא הופכת אינטרסים פרטיים לכלליים במסגרת המדינה‪ ,‬מייצגת‬
‫אינטרסים פרטיים השולטים במדינה‪ .‬אין בשליטה זו שום דבר לוגי‪.‬‬
‫אולם הגל אינו מסתפק באיברי התיווך שיצר עד כה‪ .‬גם שלוש רשויות‬
‫המדינה המהוות את בניינה הפנימי ‪ -‬ושהוא מסיק אותן לכאורה באופן לוגי‬
‫זו מזו בהתקדמֹו מהרשות המלכותית דרך הרשות הממשלתית אל הרשות‬
‫המחוקקת ‪ -‬אמורות למלא תפקיד מרכזי בתיווך‪ .‬הללו הן הרשות המחוקקת‬
‫המתחלקת לשני בתים (הבית העליון‪ ,‬הוא בית האצולה‪ ,‬והבית התחתון‪ ,‬הוא‬
‫בית הנבחרים‪ ,‬הבית שבו מיוצגת שאר החברה האזרחית על ידי הקורפורציות‬
‫והקהילות)‪ ,‬הרשות הממשלתית והרשות המלכותית‪ .‬הגל אינו באמת מסיק‬
‫אותן‪ ,‬אף אם הוא מעמיד פנים שהוא עושה כן‪ .‬הוא פשוט נוטל את המציאות‬
‫האמפירית ומוסיף לה את הרשות המלכותית‪ ,‬המהווה‪ ,‬בדמות המלך‪ ,‬את‬
‫המומנט הפרטי שבמדינה כמכלול של רשויות‪.‬‬
‫עוד בטרם יטיל על רשויות המדינה‪ ,‬תוך בלבול והחלפת תפקידים‪ ,‬תפקיד‬
‫של תיווך במכלול החברתי–מדיני‪ ,‬מאדיר הגל את המונרך על ידי הדגשת‬
‫היותו מומנט טבעי הקשור בלידה‪ ,‬כלומר מומנט הנקבע על ידי הטבע‪ ,‬ושהנו‬
‫בטבעיותו זו מרכיב מהותי בבניינה התבוני של המדינה (המדינה‪ ,‬בקביעתה‬
‫העצמית‪ ,‬שבה היא נבנית כתבונית‪ ,‬יוצרת מומנט טבעי זה)‪.‬‬
‫§‪ .280‬עצמיות מכרעת זו של רצון המדינה הנה בהפשטתה זו עצמיות אחת‬
‫שלמה‪ ,‬ולכן הנה באופן בלתי אמצעי פרטיות (‪ ;)Einzelnheit‬במושג זה טמונה‬
‫אפוא הגדרת הטבעיּות; על כן המונרך הנו במהותו יחיד זה‪ ,‬ונוצר בהפשטה‬
‫מכל תוכן אחר‪ ,‬ויחיד זה נועד להיות בעל מעמד של מונרך באופן טבעי בלתי‬
‫‪198‬‬
‫אמצעי‪ ,‬ולמעשה על ידי הלידה הטבעית [ההדגשות של הגל]‪.‬‬

‫יסוד טבע זה מהווה את אותה שרירותיות שבה מגולמת ריבונות המדינה‪,‬‬

‫המתבטאת (כך!) ברצון חסר הסיבה ‪" -‬אני רוצה"‪ - 199‬ובסופיות ההחלטה של‬
‫המדינה‪ .‬מרקס אומר על כך‪" :‬הריבונות‪ ,‬כלומר המעמד המונרכי‪ ,‬נולדה אפוא‪.‬‬
‫גופו של המונרך הגדיר את מעמדו‪ .‬בפסגתה הגבוהה ביותר של המדינה הכריע‬
‫אפוא הטבע (‪ )physis‬גרידא במקום התבונה" [ההדגשות במקור]‪ 200.‬מומנט פרטי‬
‫זה‪ ,‬שהוא ביסודו פיסת טבע שאינה נתונה לעיצוב תבוני‪ ,‬מגלם את המדינה‬
‫כולה‪ ,‬את אחדותה‪ .‬הגל מגדיר בהקשר זה את המונרך כ"אישיות המדינה‪,‬‬
‫כוודאותה של המדינה בעצמה"‪ ,‬או בתור "הריבונות המאּונשת"‪" ,‬הריבונות‬

‫‪116‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫שהפכה לאדם"‪ 201.‬מרקס מעיר על כך כי זוהי "תודעת המדינה הגופנית‪,‬‬

‫שבאמצעותה מּוצָאים אפוא כל האחרים מריבונות זו‪ ,‬מאישיות המדינה‬
‫ומתודעת המדינה"‪ 202.‬ומומנט פרטי זה‪ ,‬שאינו אלא פיסת טבע בלתי תבונית‪,‬‬
‫מאחד תחתיו את שתי הרשויות האחרות‪ .‬אין הדבר עולה בקנה אחד עם תפיסה‬
‫של אחדות אורגנית‪ ,‬אחדות תבונית‪ ,‬של הכללי‪ ,‬המיוחד והפרטי‪ ,‬שבה מאבד‬
‫הפרטי את אופיו כאלמנט מקרי ושרירותי‪ ,‬כלומר את טבעיותו‪ .‬אחדות תבונית‪,‬‬
‫אחדות אורגנית‪ ,‬בנויה מיסודות שווים בטיבם‪ ,‬גם אם תפקידיהם שונים‪ .‬מרקס‬
‫אומר על כך באופן אלגורי‪" :‬באורגניזם תבוני אי–אפשר שהראש יהיה מברזל‬
‫והגוף מבשר‪ .‬על מנת שהאיברים ישתמרו‪ ,‬הם צריכים להיות זהים בטיבם‪,‬‬
‫כלומר הם צריכים להיות בשר ודם"‪ 203.‬דברים אלה של הגל אינם אלא מתן‬
‫לגיטימציה למלוכה חזקה בנוסח המלוכה הפרוסית‪ ,‬והם מהווים פגיעה קשה‬
‫בעקרונות תורתו שלו‪ .‬בהוסיפנו לכך את יתרון הכוח שהעניק הגל לאצולה‪,‬‬
‫הרינו יכולים לומר שהגל מאשר את שליטתם של היסודות השמרניים במערכת‬
‫המדינית באירופה לאחר מפלת נפוליון‪.‬‬
‫הגל אינו מצליח לכונן את המבנה החברתי–מדיני‪ ,‬על הגופים המתווכים‬
‫השונים‪ ,‬כשלמות‪ ,‬שבה יש מיקום ברור ותפקידים ברורים לאיברים המתַווכים‬
‫ולקצוות‪ ,‬והללו מחליפים ביניהם תפקידים‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬הרשות הממשלתית‬
‫היא האיבר האמצעי בין המלך ליסוד השדרתי‪ .‬המלך‪ ,‬שהוא גם ראשה של‬
‫הרשות הממשלתית ונציגה ברשות המחוקקת‪ ,‬מהווה ברשות האחרונה את‬
‫האיבר האמצעי בין הרשות הממשלתית ליסוד השדרתי; היסוד השדרתי הוא‬
‫האיבר האמצעי בין המלך לחברה האזרחית; והשדרות ניצבות פעם בין העם‬
‫לממשלה‪ ,‬ופעם הן ניצבות עם הממשלה בין המונרכיה והעם‪ .‬מרקס חושף‬
‫בנקל סתירות אלו ורואה בהן הוכחה לכישלונו של הגל להפוך את המציאות‬
‫הנוכחית‪ ,‬תוך הוספת מנגנון שלם של תיווך‪ ,‬בעל אופי שמרני ברובו‪ ,‬למציאות‬
‫תבונית‪ ,‬לגילום של אידיאת המדינה‪ .‬הגל אומר‪" :‬מעצם אחדותן האורגנית‬
‫של רשויות המדינה נובע שרוח (‪ )Geist‬אחת היא אשר קובעת את הכללי‪,‬‬
‫מביאה אותו לממשותו המוגדרת ומוציאה אותו לפועל"‪ .‬מרקס משיב על כך‪:‬‬
‫"אולם דווקא אחדות אורגנית זו היא מה שהגל לא כונן"‪ .‬מרקס ממשיך ומציין‬
‫את "'האחדות האורגנית' הדמיונית" כ"מפלט מיסטי ריק" של הגל [ההדגשות‬
‫באותיות נטויות הן של הגל; ההדגשות באותיות עבות הן הדגשותיו של מרקס‬
‫‪204‬‬
‫בתוך הטקסט של הגל]‪.‬‬
‫איברי ורמות התיווך הרבים אינם משיגים את מטרתם‪ ,‬משום שהמדינה‬
‫והחברה האזרחית אינן בחינותיו של מכלול הגיוני שבו האחת נובעת מרעותה‬

‫‪117‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫או מתכנסת אליה‪ .‬אם נתעלם משעבודה של הסכֵמה החברתית–מדינית‬

‫האידיאלית של הגל למלוכה ולאצולה‪ ,‬מתוך ריצוי השלטון הפרוסי‪ ,‬סכמה‬
‫שהנה יצירת אחדות חברתית–מדינית לפי תנאיהן של המלוכה והאצולה‪ ,‬הרי‬
‫המדינה והחברה האזרחית מגלמות אורחות חיים ויחסים חברתיים המנוגדים‬
‫זה לזה ואף סותרים זה את זה‪ ,‬וככאלה אין אפשרי תיווך לוגי ביניהן‪ .‬אנו‪ ,‬בני‬
‫האדם‪ ,‬אומר מרקס‪ ,‬נידונים לחיות בסתירה זו כל עוד לא נבנה חברה חדשה‪ ,‬זו‬
‫המוגדרת תחילה על ידו "דמוקרטיה"‪" ,‬דמוקרטיה אמיתית"‪" ,‬מדינה אמיתית"‬
‫ו"מדינה תבונית"‪.‬‬
‫ב"דמוקרטיה האמיתית" אין הכוונה לדמוקרטיה הפורמלית‪ ,‬זו שהתגבשה‬
‫כדמוקרטיה ִמצְָרפִית ושמשמעותה הפכה לבסוף למשמעותו הרווחת של‬
‫המושג דמוקרטיה‪ ,‬זו שמרקס מגדירה‪ ,‬עוד בטרם התממשה באירופה‪ ,‬אך‬
‫על סמך ניסיונות לממשה‪" ,‬דמוקרטיה פוליטית"‪" .‬הדמוקרטיה האמיתית"‬
‫היא תשובתו של מרקס להגל בלביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪ .‬זוהי‬
‫האחדות האורגנית האמיתית שהגל לא הצליח לכונן‪.‬‬
‫הדמוקרטיה האמיתית היא היהפכותם של בני האדם לאדונים ממשיים‬
‫לחייהם‪ ,‬לריבונים ממשיים‪ .‬מרקס מבטא זאת באופנים שונים‪ .‬החוקה‬
‫בדמוקרטיה היא אחת מצורות ההגדרה העצמית של בני האדם‪ ,‬וככזאת היא‬
‫אחת מצורות הביטוי החופשיות שלהם‪ .‬בחקיקת החוקה בני האדם יוצרים‬
‫ממד נוסף של חברתם‪ ,‬שהיא עצמה יצירה חופשית שלהם‪ .‬במשטרים שאינם‬
‫דמוקרטיה החוקה מעצבת את העם כישות שאינה שייכת לעצמה אלא למדינה‪.‬‬
‫במשטרים שאינם דמוקרטיים‪ ,‬כגון במונרכיה‪ ,‬אך גם ברפובליקה‪ ,‬שאינה עדיין‬
‫דמוקרטיה אמיתית‪ ,‬המדינה מעצבת את העם כדבר מה השייך לה‪ ,‬משמע היא‬
‫מבקשת להעניק לעצמה עם כלבבה‪ .‬זו תכלית החוקה במדינות כאלו‪ .‬משמע‪,‬‬
‫הן קובעות את המדינה כריבון‪ .‬גם בדמוקרטיה הפוליטית‪ ,‬שבה העם הוא ריבון‬
‫באופן אשלייתי‪ ,‬באשר המדינה נשלטת על ידי החברה האזרחית‪ ,‬אין החוקה‬
‫יצירתו החופשית המבטאת את ריבונותו‪ .‬מהותן של החוקות‪ ,‬זו הצריכה לצאת‬
‫מן הכוח אל הפועל‪ ,‬היא עיצובו של העם את חייו כמעשה עצמי‪ .‬בדמוקרטיה‬
‫האמיתית מתגשמת מהותה של החוקה כיצירה וכפעילות עצמית של העם‪.‬‬
‫זהו פן נוסף של התפיסה האריסטוטלית של מרקס בשלב המוקדם של הגותו‪.‬‬
‫בדמוקרטיה מופיעה החוקה עצמה רק כהגדרה אחת‪ ,‬הגדרתו העצמית של‬
‫העם‪ .‬במונרכיה אנו מוצאים את העם של החוקה‪ ,‬ובדמוקרטיה את החוקה של‬
‫העם‪ .‬הדמוקרטיה היא חידתן הפתורה של כל החוקות‪ .‬כאן החוקה מועמדת‬
‫תמיד‪ ,‬לא רק כשלעצמה‪ ,‬לפי מהותה‪ ,‬אלא בהתאם לקיומה‪ ,‬לממשותה‪,‬‬

‫‪118‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בבסיסה הממשי‪ ,‬על האדם הממשי‪ ,‬על העם הממשי‪ ,‬והיא נחקקת כיצירתו‬
‫העצמית‪ .‬החוקה מופיעה כמה שהיא‪ :‬תוצר חופשי של האדם‪ .‬ניתן יהא‬
‫לטעון שדברים אלה תקפים במידה מסוימת גם ביחס למונרכיה החוקתית‪,‬‬
‫אולם הדבר המבדיל באופן ספציפי את הדמוקרטיה הוא שהחוקה שלה מהווה‬
‫אך ורק מומנט קיום (‪ )Daseinsmoment‬אחד של העם‪ ,‬כלומר שלא החוקה‬
‫‪205‬‬
‫הפוליטית יוצרת עבור עצמה את המדינה [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫הדמוקרטיה האמיתית מופיעה ביחס למשטרים האחרים כמין מיוחד לצד מינים‬
‫אחרים‪ ,‬אולם למעשה אין היא אלא הסוג‪ ,‬הסוג היחיד של קיום מדינתי אמיתי‬
‫של בני האדם‪ ,‬שצורות מדינה אחרות ‪ -‬המונרכיה החוקתית והלא–חוקתית‪,‬‬
‫הרפובליקה המתממשת במלואה בדמוקרטיה הפוליטית ‪ -‬אינן אלא מינים‬
‫שלו "שאינם מתאימים למהות"‪ 206.‬הדמוקרטיה האמיתית היא התממשותו של‬
‫האדם כ"ישות סוגית"‪ .‬מימושה של הדמוקרטיה האמיתית ‪ -‬ואחר כך יהיה זה‬
‫מימושו של הקומוניזם ‪ -‬הוא אפוא ביטולם של מינים שונים של קיום אנושי‪,‬‬
‫שאינם אלא ביטויים שונים של התרחקות האדם ממהותו‪ ,‬והתכוננותו של אופן‬
‫קיום אחד‪ ,‬שיפָה לו לכן המילה "סוג"‪ .‬קיום זה מוגדר גם "האדם המחּובַרת (‪der‬‬
‫‪ )sozialisierte Mensch‬כחוקת מדינה מיוחדת" [ההדגשה במקור]‪ 207.‬אין פירוש‬
‫הדבר שבני האדם לא יחיו בחברות רב–גוניות‪ ,‬בעלות מאפיינים תרבותיים‬
‫שונים‪ ,‬אולם לא יהיו אלה חיים במשטרים שונים‪ .‬צורתם המשותפת תהיה‬
‫"קהילה"‪" ,‬ישות סוגית"‪.‬‬
‫מרקס מבליט את הניגוד בין הדמוקרטיה האמיתית שלו למדינה האידיאלית‬
‫של הגל באמירה כי "נקודת המוצא של הגל היא המדינה‪ ,‬והוא הופך את האדם‬
‫למדינה שנהייתה סובייקט (‪ ;)zum versubjektivierten Staat‬נקודת המוצא של‬
‫הדמוקרטיה היא האדם‪ ,‬והיא הופכת את המדינה לאדם שנהיה אובייקט (‪zum‬‬
‫‪ 208.")verobjektivierten Menschen‬הגל הופך את המדינה לסובייקט‪ ,‬וזהו ביטוי‬
‫לכך שאין היא יצירה חופשית של בני האדם‪ .‬לפי תורתו הסובייקט ההווייתי‪,‬‬
‫שהמדינה היא אחת מהופעותיו‪ ,‬מתממש באמצעות עשייתם התודעתית של‬
‫בני האדם‪ ,‬ובעשייתם זו הם מגשימים‪ ,‬ככל שהם פועלים באופן תבוני‪ ,‬את‬
‫תבניתה הלוגית השלמה‪ ,‬תבניתה התבונית‪ ,‬של המדינה‪ ,‬תבנית הקודמת‬
‫לפעילותם האמפירית‪ .‬הגל רואה בכך עיצוב של המציאות החברתית ההופך‬
‫אותם לאנשים חופשיים‪ .‬מרקס משיב כי לפי אופן התפיסה של הגל‪ ,‬הפעילות‬
‫האנושית מופיעה בהכרח כ"פעילות ותוצאה של דבר מה אחר"‪ ,‬של האידיאה‬
‫(של ההוויה‪ ,‬העצמות‪ ,‬כסובייקט); בכך הוא "מניח למהות האדם בפני עצמה‬
‫לפעול בתור יחיד דמיוני [הסובייקט ההווייתי‪ ,‬אלוהים]‪ ,‬במקום להניח לה‬

‫‪119‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫לפעול בקיומה הממשי‪ ,‬האנושי" [ההדגשות במקור]‪ 209.‬הדמוקרטיה יוצאת‬

‫תמיד מתוך בני האדם‪ ,‬והמדינה אינה אלא גילוי של פעילותם החברתית‪ ,‬שבה‬
‫הם מגלמים את כשריהם ותכונותיהם החברתיים במוסדות‪ ,‬בכללים ובחוקים‬
‫שונים‪ ,‬כלומר בממדים מושאיים‪ ,‬או אובייקטיביים‪ ,‬של המדינה‪ ,‬מה שמרקס‬
‫מגדיר כהיות המדינה התגלמות מושאית–אובייקטיבית של האדם ‪" -‬האדם‬
‫שהיה לאובייקט"‪ .‬המדינה בדמוקרטיה האמיתית היא אפוא בני האדם עצמם‬
‫בפעילות חופשית שבה הם נותנים ביטוי מושאי לכשרים ולתכונות החברתיים‬
‫שלהם‪.‬‬
‫כבר ראינו כי הנהגת בחירות פוליטיות המיוסדות על שוויון זכויות פוליטי‬
‫מלא‪ ,‬בחירות שבהן יכול כל אחד לבחור (זכות בחירה אקטיבית) ולהיבחר (זכות‬
‫בחירה פסיבית)‪ ,‬משלימה את ההפרדה בין המדינה לחברה האזרחית ומכוננת‬
‫בכך את המדינה הפוליטית‪ .‬הדמוקרטיה הפוליטית‪ ,‬הזהה גם עם רפובליקה‪,‬‬
‫הנה‪ ,‬על הבחירות הכלליות שלה‪ ,‬הנחתה המוקדמת של הדמוקרטיה האמיתית‪,‬‬
‫הזהה עם האמנציפציה האנושית הנדונה בחיבורים שנכתבו מיד לאחר חיבור‬
‫לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪ .‬המדינה הפוליטית הנה‪ ,‬כפי שראינו‪,‬‬
‫יצירת התנאי המוקדם לאמנציפציה אנושית‪ ,‬משום שבה משתחרר האדם‬
‫לראשונה‪ ,‬הגם שבאופן אבסטרקטי‪ ,‬מהקניין הפרטי ומהניצול ההדדי ומכונן‪,‬‬
‫אמנם בצורה אשלייתית‪ ,‬חיים קהילתיים‪ ,‬דהיינו פעילויות ויחסים בלתי‬
‫אינסטרומנטליים‪ .‬הללו עתידים להתפתח בהמשך הזמן‪ ,‬במהפכה האנושית‪,‬‬
‫ליחסים ולפעילויות המהווים את החברה כולה‪.‬‬
‫באחד הדיונים בלביקורת פילוסופיית המשפט של הגל מייחס מרקס לזכות‬
‫הבחירה הכללית‪ ,‬האקטיבית והפסיבית‪ ,‬משמעות רחבה בהרבה מכפי שייחס‬
‫לה בדרך כלל‪ .‬מימושה המלא‪ ,‬לפי דיון זה‪ ,‬אינו ‪ -‬או אינו רק ‪ -‬השלמתה של‬
‫המהפכה הפוליטית היוצרת את המדינה הפוליטית‪ ,‬אלא השלמתה של מהפכה‬
‫המבטלת את המדינה הפוליטית והחברה האזרחית גם יחד‪ .‬זכות הבחירה‬
‫הכללית אינה מוצגת בדיון זה כדבר מה היוצר את האזרח הדואליסטי הבוחר‬
‫נציגים‪ ,‬שהם בה בעת‪ ,‬תוך סתירה פנימית‪ ,‬נציגי האינטרסים הפרטיים שבחברה‬
‫האזרחית ונציגי הכלליות של אזרחי המדינה האבסטרקטיים חסרי האינטרסים‬
‫הפרטיים‪ ,‬אלא כדבר מה שמשמעותו היא הכרת החברה האזרחית במדינה‬
‫הפוליטית כמהותה שלה‪ .‬בכך היא שוללת את עצמה‪ ,‬את עולם האינטרסים‬
‫הפרטיים והיחסים האנטגוניסטיים‪ ,‬ומכירה בכלליות הצורנית של אזרחי‬
‫המדינה האבסטרקטים כַמהות החברתית‪ .‬אולם מכיוון שאין המדינה הפוליטית‬
‫יכולה להתקיים אלא על בסיס החברה האזרחית‪ ,‬כניגודה של האחרונה הנזקק‬

‫‪120‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫לה כהנחתו המוקדמת‪ ,‬הרי הנהגתן המלאה של בחירות כלליות‪" ,‬השלמתה של‬
‫ההפשטה"‪ ,‬תביא לביטול שתיהן‪ ,‬ההנחה המוקדמת וניגודה‪ .‬על מקום שתיהן‬
‫תבוא הדמוקרטיה האמיתית (מבחינה היסטורית ריאלית גבר דווקא הניתוח‬
‫הרואה בהנהגת זכות הבחירה הכללית את השלמת המהפכה הפוליטית)‪.‬‬
‫בבחירות הבלתי מוגבלות‪ ,‬הן האקטיביות והן הפסיביות‪ ,‬התעלתה החברה‬
‫האזרחית לראשונה באופן ממשי להפשטה מעצמה‪ ,‬לקיום הפוליטי כקיומה‬
‫המהותי הכללי‪ ,‬האמיתי‪ .‬אולם השלמתה של הפשטה זו היא בה בעת ביטולה‬
‫של ההפשטה‪ .‬בכך שהחברה האזרחית הציבה באופן ממשי את קיומה הפוליטי‬
‫כקיומה האמיתי‪ ,‬הרי היא הציבה בה בעת את קיומה האזרחי‪ ,‬בהיותו נבדל‬
‫מקיומה הפוליטי‪ ,‬כבלתי מהותי; עם נפילת הצד המופרד האחד נופל גם הצד‬
‫האחר‪ ,‬ניגודו‪ .‬רפורמת הבחירות בתוך המדינה הפוליטית המופשטת היא‬
‫אפוא הדרישה לפירוקה‪ ,‬אולם גם לפירוקה של החברה האזרחית [ההדגשות‬
‫‪210‬‬
‫במקור]‪.‬‬

‫מרקס מדבר אפוא על ביטול המדינה הפוליטית כמאפיין של הדמוקרטיה‬

‫האמיתית אך נמנע מלדבר על ביטול המדינה בכלל‪ ,‬אף כי הוא מציין שכך‬
‫מבינים זאת הסוציאליסטים הצרפתים‪ ,‬שהוא מכנה "הצרפתים החדשים"‪ .‬הוא‬
‫מתאר את המדינה בדמוקרטיה האמיתית כגילוי חיים שאינו עיקרון צורני‪,‬‬
‫כלליות אבסטרקטית‪ ,‬המתקיימת לצד ובניגוד לחייהם הממשיים‪ ,‬קרי חייהם‬
‫החומריים של האנשים‪ ,‬אלא עיסוק בענייני הכלל‪ ,‬שהוא האחדות האמיתית‬
‫בין צורה לחומר‪ ,‬בין הכללי לפרטי או בין הכללי למיוחד‪ ,‬מה שהוא מגדיר גם‬
‫ככלליות ממשית‪.‬‬
‫בדמוקרטיה העיקרון הצורני (‪ )formell‬הוא מניה וביה העיקרון החומרי‬
‫(‪ .)materiell‬לכן היא לראשונה האחדות האמיתית של הכללי והמיוחד [‪]...‬‬
‫הצרפתים החדשים פירשו זאת כך שבדמוקרטיה האמיתית שוקעת המדינה‬
‫הפוליטית ונעלמת (‪ .)der politische Staat untergehe‬טענה זו נכונה מבחינה‬
‫זו שהמדינה הפוליטית כמדינה פוליטית‪ ,‬כלומר כחוקה‪ ,‬אינה תקפה עוד עבור‬
‫‪211‬‬
‫השלם [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫לשאלת היהודים‬

‫מאמר זה הוא מהידועים שבכתבי מרקס המוקדמים‪ ,‬ואולי בכתבי מרקס בכלל‪,‬‬
‫ובגינו הוא אף גונה כאנטישמי‪ .‬הרקע של מרקס כיהודי מומר אף הוא נקשר‬
‫לעתים קרובות למאמר זה‪ .‬מרקס נולד כיהודי‪ ,‬נצר למשפחות רבנים מצד‬

‫‪121‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫אביו ומצד אמו‪ .‬כאשר נולד בעיר טרייר (‪ )Trier‬שעל נהר המוזל ב–‪ ,1818‬היה‬
‫דודו רבה של העיר‪ .‬בהיותו בן ‪ 6‬המיר אביו‪ ,‬היינריך‪ ,‬את דת ילדיו לנצרות‬
‫פרוטסטנטית‪ .‬אמו של מרקס‪ ,‬שנרתעה מקבלת הדת החדשה‪ ,‬התנצרה שנה‬
‫לאחר מכן‪ .‬האב עצמו התנצר כנראה מעט לפני לידתו של קרל בנו‪ .‬הוא המיר‬
‫את דתו בראש ובראשונה כדי להבטיח את המשך הקריירה שלו כעורך דין‬
‫במדינת פרוסיה השמרנית‪ ,‬שטרייר צורפה לשטחה ב–‪ 1815‬בעקבות ניצחונה‬
‫של קואליציה של מעצמות אירופיות‪ ,‬ביניהן פרוסיה‪ ,‬על נפוליון‪ .‬צווים של‬
‫משרד הפנים הפרוסי‪ ,‬שהוצאו ב–‪ 1816‬וב–‪ ,1817‬אסרו על היהודים לעסוק‬
‫בעריכת דין‪ ,‬והיינריך לא ראה מוצא אלא בהמרת הדת‪ 212.‬אביו של מרקס‬
‫היה בעל השכלה כללית רחבה והכיר הוגי דעות גרמנים ואירופאים חשובים‪.‬‬
‫בשיעורים הפרטיים בבית הוריו ובלימודיו בגימנסיה הונחו יסודותיה של‬
‫השכלתו הרב–צדדית של מרקס‪ .‬בלימודיו האקדמיים‪ ,‬בעיקר בברלין שאליה‬
‫עבר לאחר שנת לימודים בבון‪ ,‬בלט רוחב היריעה של התעניינותו‪ .‬הוא אמנם‬
‫למד באופן רשמי בראש ובראשונה משפט‪ ,‬אך הפנה את תשומת לבו יותר‬
‫ויותר ללימודי ההיסטוריה והפילוסופיה‪ ,‬ואף לתורת האמנות ולהרחבת‬
‫ידיעותיו בשפות‪ .‬ב–‪ 1841‬קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה ‪ -‬על עבודת מחקר‬
‫בפילוסופיה יוונית ‪ -‬מאוניברסיטת יֶנ ָה‪ .‬נראה שבהשכלתו לא נועד ליהדות‬
‫מקום ממשי‪ ,‬אם בכלל‪.‬‬
‫ב–‪ 15‬באוקטובר ‪ ,1842‬והוא בן ‪ 24‬שנים בלבד‪ ,‬קיבל מרקס לידיו את עריכת‬
‫ריינישה צייטונג (‪ ,)Rheinische Zeitung‬עיתון של הבורגנות הפרוגרסיבית‪,‬‬
‫ש"הגליאנים צעירים"‪ ,‬בהם משה הס‪ ,‬מילאו תפקיד מרכזי במערכת שלו‪ .‬מרקס‬
‫עצמו נמנה עם כתבי העיתון במשך חודשים אחדים בטרם מונה לעורכו‪ .‬ב–‪21‬‬
‫בינואר ‪ 1843‬הגיע לידי מערכת העיתון הצו הממשלתי‪ ,‬שהוצא יומיים קודם‬
‫לכן‪ ,‬האוסר על פרסום העיתון מ–‪ 1‬באפריל באותה השנה‪ .‬בצו נאמר כי העיתון‬
‫מקדם מגמה "שתכליתה הגלויה להתעמת עם הממסד המדינתי והכנסייתי‬
‫ולערער את יסודותיו‪ ,‬ללבות מורת רוח‪ ,‬להשמיץ ברשעות את מִנהל המדינה‬
‫[‪ ]...‬ולהעליב מעצמות ידידותיות [רוסיה]"‪ 213.‬מרקס הקדים והתפטר מתפקידו‬
‫ב–‪ 18‬במרץ ‪ ,1843‬כשבועיים לפני סגירת העיתון‪ .‬בתכתובת שהתנהלה בין‬
‫ארנולד רוג ֶה (‪" ,)1880-1802( )Ruge‬הגליאני צעיר" ואינטלקטואל בולט‬
‫שהיה פעיל בתנועה הדמוקרטית הגרמנית‪ ,‬לבין מרקס משלהי ינואר נידון‬
‫שיתוף פעולה אפשרי בין השניים‪ .‬רוגה הציע עריכה משותפת של כתב עת‬
‫שיהיה המשכם‪ ,‬אף כי בשינוי צורה ובשינוי שם‪ ,‬של ספרי השנה הגרמניים‬
‫למדע ואמנות (‪ ,)Deutsche Jahrbücher für Wissenschaft und Kunst‬כתב עת‬

‫‪122‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫שנערך על ידי רוגה עצמו ואשר היה במה מרכזית של "ההגליאנים הצעירים"‪.‬‬
‫מרקס הציע במכתב מ–‪ 13‬במרץ ‪ 1843‬שינוי כללי של התפיסה ‪ -‬הפיכת כתב‬
‫העת החדש למפעל אינטלקטואלי גרמני–צרפתי שיהיה "מאורע רב–תוצאות"‪.‬‬
‫רוגה הסכים לעיקרון‪ ,‬וכך נולד כתב העת ספרי השנה הגרמניים–צרפתיים‬
‫(‪ ,)Deutsch-Französische Jahrbücher‬שמרקס ורוגה שימשו עורכים משותפים‬
‫שלו‪ .‬רוגה האמיד העמיד בעצמו סכום כסף ניכר לטובת המפעל‪ ,‬שהחל קורם‬
‫לאיטו עור וגידים‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬במאי ‪ 1843‬העתיק מרקס את מגוריו לקרויצנ ָך‪ ,‬שם הצטרף‬
‫לארוסתו ולאמה ואף נשא את ארוסתו לאישה‪ .‬במהלך שהותו בעיר זו התרכז‬
‫מרקס בשני עניינים‪ :‬הכנות להוצאה לאור של ספרי השנה הגרמניים–‬
‫צרפתיים ולימוד תורת המדינה של הגל לפי יצירתו קווי יסוד לפילוסופיית‬
‫המשפט‪ ,‬לימוד שהניב את כתב היד לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪.‬‬
‫בחודש אוגוסט החל לשקוד על מאמרו "לשאלת היהודים"‪ ,‬שכתיבתו הושלמה‬
‫בפריז בדצמבר ‪ .1843‬מאמר זה נכלל בחוברת הראשונה‪ ,‬הכפולה‪ ,‬שאף הייתה‬
‫האחרונה‪ ,‬של ספרי השנה הגרמניים–צרפתיים‪ ,‬וראתה אור בפברואר ‪.1844‬‬
‫באותה חוברת גם נכלל מאמרו של מרקס "לביקורת פילוסופיית המשפט של‬
‫הגל‪ :‬מבוא"‪ .‬ספרי השנה הגרמניים–צרפתיים לא האריכו ימים בגין קשיים‬
‫כלכליים וחילוקי דעות בין מרקס לרוגה‪ .‬האחרון הסתייג מהמרכזיות שהעניק‬
‫מרקס לפרולטריון בתורת המהפכה שלו ומתפיסתו הסוציאליסטית‪ .‬לא‬
‫יהיה זה מוגזם לומר כי בשני חיבורים אלה התגלה לראשונה שיעור קומתו‬
‫האינטלקטואלי של מרקס‪ ,‬וכן התבלט אופייה ההומניסטי של הגותו‪.‬‬
‫עורכי ספרי השנה הגרמניים–צרפתיים לא הצליחו לגייס לכתב העת ולו‬
‫אישיות צרפתית חשובה אחת השותפה באופן חלקי או מלא לעולמם הרעיוני‪.‬‬
‫רשימת האישים אשר נמנעו לבסוף מהשתתפות בגיליון הראשון של כתב העת‬
‫כללה דמויות חשובות‪ ,‬כגון אֶטי ֶן ַקבֶּה (‪ )Cabet‬הקומוניסט שהאמין בהתקדמות‬
‫לא אלימה לעבר חברה חסרת מעמדות ואשר חיבורו האוטופי מסע לאיקַריה זכה‬
‫להד רב; אלפונס דֶה ָלמָרטין (‪ ,)Lamartine‬איש רוח ומדינאי‪ ,‬ממנהיגי התנועה‬
‫הדמוקרטית הצרפתית‪ ,‬שעתיד היה למלא תפקיד מרכזי במהפכת ‪ 1848‬בארצו;‬
‫פייר לֶרּו (‪ ,)Leroux‬פילוסוף וכלכלן מדיני‪ ,‬סן–סימוניסט וסוציאליסט רומנטי;‬
‫תאודור דֶזָמִי (‪ ,)Dézamy‬ממנהיגי הכיוון המהפכני של הקומוניזם הפועלי‬
‫הצרפתי‪ ,‬שחזונו הקומוניסטי כלל את איחוד העיר והכפר; ויקטור קונסידָרן‬
‫(‪ ,)Considérant‬סוציאליסט אוטופיסט‪ ,‬תלמידו וממשיך דרכו של האוטופיסט‬
‫הגדול שארל פוריה (‪ ;)Fourier‬פייר–ז'וזף ּפרּודֹון (‪ ,)Proudhon‬הוגה דעות‬

‫‪123‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫וכלכלן מדיני בולט‪ ,‬מאבות האנרכיזם ההתפתחותי (הלא מהפכני) ומפתחה‬

‫של שיטת המוטואליזם‪ ,‬שכביכול לא הייתה סוציאליסטית (שיטה שתאודור‬
‫הרצל‪ ,‬אבי הציונות המודרנית‪ ,‬שילב‪ ,‬תוך שינוי‪ ,‬בחזונו האוטופי); ולואי ְבּלָן‬
‫(‪ ,)Blanc‬מדינאי והיסטוריון‪ ,‬סוציאליסט רפורמיסט‪ ,‬שפיתח חזון של "סדנאות‬
‫עבודה" (קואופרציות המושתתות‪ ,‬בארגונן המשותף‪ ,‬על התארגנות עובדים‬
‫ארצית לפי תחומים)‪ ,‬שאותו ביקש לממש במהפכת ‪ ,1848‬שבה מילא תחילה‬
‫תפקיד מרכזי‪ .‬לאחדים מהם נראה כתב העת רדיקלי מדי‪ ,‬אף באתיאיזם שלו‪,‬‬
‫ולאחרים ‪ -‬מתון מדי‪ .‬לודוויג פוירבאך (‪ ,)Feuerbach‬אז מחשובי הפילוסופים‬
‫בגרמניה‪ ,‬השתתף במכתב בודד בחליפת המכתבים האינטלקטואלית שהייתה‬
‫חלק מהחוברת הראשונה‪ .‬משתתפים אחרים היו רוגה עצמו‪ ,‬שכתב את‬
‫ההקדמה שהוכתרה "תוכניתם של ספרי השנה הגרמניים–צרפתיים" ואף‬
‫השתתף בחליפת המכתבים‪ ,‬שחילופי המכתבים בינו לבין מרקס היוו את‬
‫עיקרה; פרידריך אנגלס בשני מאמרים‪ ,‬בהם המאמר החשוב "קווי מתאר‬
‫לביקורת הכלכלה המדינית"; מיכאיל בקונין (‪ )Bakunin‬בחליפת מכתבים קצרה‬
‫עם רוגה; ומשה הס ב"מכתבים מפריז"‪ .‬כן בלטה השתתפותם של המשוררים‬
‫היינריך היינה וגיאורג הֶרו ֶוג (‪ .)Herwegh‬היינה השתתף בשירו הסטירי "שירי‬
‫הלל למלך לודוויג"‪ ,‬שכוון נגד לודוויג הראשון מלך בוואריה‪ .‬עוד השתתפו‬
‫הרופא יוהאן יעקובי (‪ )Jacoby‬והמשפטן והעיתונאי פרדיננד קולֶסטין ברנייס‬
‫(‪ ,)Bernays‬שעד ‪ 1843‬היה עורכו של העיתון הרדיקלי מַנהַיימֶר ַאבֶנדצַייטּונג‬
‫(‪ )Mannheimer Abendzeitung‬ואשר נאלץ להימלט לצרפת בגין התקפותיו של‬
‫העיתון על ממשלת בַּאן השמרנית‪.‬‬
‫במאמר "לשאלת היהודים" מתעמת מרקס עם שני חיבורים של ברונו‬
‫באואר (‪ - )Bauer‬שהאחד מהם נושא בעצמו את השם "שאלת היהודים" ‪-‬‬
‫ששללו את זכותם של יהודי גרמניה לשוויון זכויות פוליטי‪ .‬ברונו באואר‪,‬‬
‫מהבולטים שב"הגליאנים הצעירים"‪ ,‬היה במשך שנים אחדות מורה וידיד של‬
‫מרקס‪ ,‬שהיה צעיר ממנו בתשע שנים‪ ,‬ואף ניסה לסייע למרקס לקבל משרת‬
‫מרצה באוניברסיטת בון‪ .‬באואר השפיע רבות על תפיסת הדת של מרקס‪.‬‬
‫ואולם באואר נטה לראות את הניכור הדתי כעיקרו של דבר‪ ,‬גם אם הכיר‬
‫במקורותיו הלא דתיים‪ .‬מרקס החל לראות יותר ויותר את הניכור הדתי כגילוי‬
‫אחד של תופעת הניכור הכללית‪ ,‬שעיקרה היהפכות יצירי פעילותו הבלתי‬
‫חופשית של האדם לעוצמות השולטות בחייו‪ .‬לאור התפתחותו זו של מרקס‬
‫הפך הקרע ביניהם לבלתי נמנע‪ 214.‬המאמר "לשאלת היהודים" הוא מהתחנות‬
‫החשובות בעימות האינטלקטואלי ביניהם‪.‬‬

‫‪124‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בטיעוניו נגד הענקת שוויון זכויות פוליטי ליהודים אומר באואר כי מכיוון‬
‫שאין היהודים מסוגלים להשתחרר מן הדת היהודית‪ ,‬על מצוותיה ומשפטיה‬
‫הקדומים‪ ,‬אין הם יכולים לחיות חיים אנושיים כלליים‪" :‬כל עוד הוא יהודי‪,‬‬
‫גוברת בהכרח המהות המוגבלת העושה אותו ליהודי על המהות האנושית‪,‬‬
‫שאמורה הייתה לחברו כאדם עם שאר בני האדם‪ ,‬ומבדילה אותה מהלא–‬
‫יהודים‪ .‬בהתבדלותו זו הוא מצהיר שהמהות המיוחדת העושה אותו ליהודי‬
‫‪215‬‬
‫היא מהותו העליונה האמיתית‪ ,‬שהמהות האנושית נסוגה בהכרח מפניה"‪.‬‬
‫החיים האנושיים הכלליים מתפתחים במדינה‪ ,‬ועל כן אין היהודים מסוגלים‬
‫להיות חלק מאותה קהילה המתגשמת במדינה‪ .‬גם על המדינה להשתחרר מן‬
‫הדת על מנת שתוכל להעניק אמנציפציה מלאה לאזרחיה‪ .‬הנוצרי מוכשר‬
‫יותר לאמנציפציה‪ ,‬משום שהדת הנוצרית קרובה יותר באופייה לאמנציפציה‬
‫האנושית‪ .‬אין להעניק ליהודים זכויות וחירויות אזרחיות מלאות‪ ,‬דהיינו‬
‫אמנציפציה פוליטית‪ ,‬אלא אם יוותרו תחילה על דתם‪.‬‬
‫מרקס עומד על כך שבאואר נכשל בעשיית הבחנה ברורה בין שחרור‬
‫פוליטי לשחרור אנושי‪ .‬הראשון מבוסס על כינונה ומיסודה של המדינה‬
‫הפוליטית‪ ,‬דהיינו על ההפרדה בין המדינה לבין החברה האזרחית‪ ,‬בין הספרה‬
‫של הכלליות‪ ,‬כלליותם של אזרחים אבסטרקטיים שווי מעמד‪ ,‬לבין הספרה‬
‫של הפרטיות‪ .‬החברה האזרחית הופכת לתחומם הנפרד של הקניין הפרטי‪,‬‬
‫הניצול והדת על כל גחמותיה‪ .‬המדינה הפוליטית אינה מבטלת‪ ,‬ואינה מבקשת‬
‫לבטל‪ ,‬את הדת‪ ,‬אלא רק הופכת אותה לעניין פרטי‪ .‬מעמדה המשפטי של‬
‫הדת אינו נבדל ממעמדו המשפטי של הקניין הפרטי‪ .‬הדיון כולו חורג מעבר‬
‫לשאלת שוויון הזכויות ליהודים והופך לדיון עקרוני על מהותה של המדינה‬
‫הפוליטית‪ ,‬על מהותו של השחרור הפוליטי ומהותו של השחרור האנושי ועל‬
‫אופיו ומשמעותו של ביטול המדינה (הביטוי "ביטול המדינה" עצמו אינו‬
‫מופיע במאמר)‪ .‬הדיונים הכלליים‪ ,‬שרבה חשיבותם להבנת תורת המדינה של‬
‫מרקס‪ ,‬שולבו במבוא הכללי‪ .‬לענייננו חשובה העובדה שמרקס ממליץ‪ ,‬על‬
‫יסוד התפיסה שהמדינה הפוליטית והאמנציפציה הפוליטית אינן דורשות מן‬
‫האדם לבטל את דתיותו‪ ,‬להעניק שוויון זכויות פוליטי ליהודים‪.‬‬
‫חלקו השני של מאמר זה אינו תורם‪ ,‬ביסודו של דבר‪ ,‬להבנת טיעונו הכללי‬
‫של מרקס‪ ,‬והוא אף מיותר במידה רבה‪ .‬בחלק זה דן מרקס במהותה של היהדות‬
‫ומגיע למסקנות שאינן מוסיפות לו כבוד כמדען והוגה דעות‪ .‬בגין "מסקנות"‬
‫אלו אף יוחסה לו אנטישמיות‪ ,‬ואין ספק כי הן היו פגיעה ביהדות‪ .‬לגבי דידו‬
‫של באואר האמנציפציה של היהודים תקודם על ידי העברת היהדות תחת שבט‬

‫‪125‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הביקורת הדתית מבית מדרשו שלו‪ .‬מרקס מבקש לשחרר את הדיון "מניסוחה‬
‫התיאולוגי של השאלה"‪ .‬יש להעניק לשאלה ניסוח מטריאליסטי‪" :‬מהו היסוד‬
‫החברתי המיוחד שעליו יש להתגבר על מנת לבטל את היהדות?"‪ 216.‬יש להבין‬
‫את הדת היהודית מתוך יסודותיה החברתיים–כלכליים‪ ,‬משמע להבינה כביטויו‬
‫הדתי של אורח חיים מסוים‪.‬‬
‫עליונות הצרכים המעשיים‪ ,‬רדיפת התועלת העצמית ‪ -‬זהו בסיסה‬
‫החומרי של היהדות‪" :‬מהו יסודה הארצי של היהדות? הצורך המעשי‪,‬‬
‫התועלת העצמית‪ .‬מהו הפולחן הארצי של היהודי? הסחר מכר‪ .‬מהו האל‬
‫הארצי שלו? הממון (‪ 217.")Geld‬הדת היהודית כולה עומדת על אישור וחיוב‬
‫‪218‬‬
‫אורח חיים זה‪ .‬אין היא אלא "ההשקפה האידיאלית של הצורך המעשי"‪.‬‬
‫דהיינו‪ ,‬באמונותיה ובפולחניה באה לידי ביטוי העדפת האינטרס החומרי‬
‫האנוכי‪ ,‬משמע ההתייחסות האינסטרומנטלית למושאים ולבני אדם‪ .‬לא‬
‫למותר לציין שמרקס אינו מצליח להראות זאת‪ ,‬ואף אינו מביא דוגמאות‪.‬‬
‫יתרה מזאת‪ ,‬בדבריו יש גם הכרה בכך שבדת היהודית בא לידי ביטוי יחס‬
‫בלתי אינסטרומנטלי לטבע‪" :‬תפיסת הטבע המתפתחת תחת עריצותם של‬
‫הקניין הפרטי והממון היא רחישת בוז לטבע‪ ,‬השפלתו המעשית של הטבע;‬
‫הטבע [הבלתי מושפל] אמנם קיים ביהדות‪ ,‬אבל רק בעולם הדמיון"‪ 219.‬אופן‬
‫הצגת היהדות גם אינו עולה בקנה אחד עם תפיסת הניכור הדתי של מרקס‪,‬‬
‫שאחד ממאפייניה הוא הופעת אלוהים כהגשמתה האידיאלית של המהות‬
‫האנושית שאינה ממומשת ואף מוכחשת בחיים הארציים‪ ,‬בחיים הממשיים‪.‬‬
‫לאלוהים היהודי אין הוא מייחס ממד כזה‪.‬‬
‫את השתלטות האינטרסים החומריים האנוכיים על החברה המודרנית מתאר‬
‫מרקס כניצחון רוחה המעשית של היהדות על העולם הנוצרי‪" :‬הרוח היהודית–‬
‫מעשית עצמה‪ ,‬היהדות‪ ,‬השתמרה בחברה הנוצרית ואף הגיעה בה לצורתה‬
‫המפותחת ביותר"‪ 220.‬מרקס מציין את אהבת הממון בצפון אמריקה‪ ,‬לדוגמה‪,‬‬
‫כניצחון היהדות על החברה הנוצרית‪" :‬אכן‪ ,‬שליטתה המעשית של היהדות‬
‫על העולם הנוצרי הפכה בצפון אמריקה לתופעה רווחת‪ ,‬שאינה משתמעת‬
‫לשתי פנים [‪ 221"]...‬הנצרות מתוארת כדת שבה הושלמה באופן תיאורטי‬
‫התנכרותו של האדם לעצמו ולטבע‪ ,‬שבה הגיע אפוא למרום התפתחותו‬
‫היחס האינסטרומנטלי של האדם לעצמו ולסביבתו האנושית והטבעית‪ .‬ייתכן‬
‫שמרקס מתכוון לזרמים פרוטסטנטיים מסוימים‪ ,‬בראשם הקלוויניזם‪ ,‬שתוארו‬
‫על ידי מקס ובר (‪ )Weber‬בספרו האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם‪,‬‬
‫שההצלחה הכלכלית והחריצות העומדת לרשותה ככלי שרת היו עיקרי‬

‫‪126‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫אמונתם‪ .‬כמו כן‪ ,‬הנצרות מתוארת כדת שהממד השמימי שבה‪ ,‬קרי האושר‬
‫והגאולה שבעולם הבא‪ ,‬מפותח ונשגב מזה שביהדות‪ ,‬וככזה הוא מהווה תחליף‬
‫להשגת אושר וגאולה בעולם הארצי‪ ,‬כלומר נותן גושפנקה לעולם ארצי של‬
‫ניצול וסבל (שיסודו תמיד יחס אינסטרומנטלי לאדם ולסביבה)‪ .‬הנצרות על‬
‫שני ממדיה אלה‪ ,‬כך אנו למדים‪ ,‬אפשרה את השתררותה המלאה של היהדות‪,‬‬
‫כיחס תועלתני לאדם ולטבע‪ ,‬על העולם הנוצרי‪" :‬הנצרות יצאה מחיק היהדות‪.‬‬
‫‪222‬‬
‫היא שבה ונטמעה בה"‪.‬‬
‫שחרורם של היהודים מיהדותם זהה עם האמנציפציה האנושית‪ ,‬משמע עם‬
‫שחרור האנושות מכל מה שמגלמת היהדות ‪ -‬הסחר מכר ואהבת הממון‪ ,‬שבהם‬
‫מתבטאת התייחסותו האינסטרומנטלית של האדם לעצמו‪ ,‬לזולת ולטבע‪ ,‬קרי‬
‫התנכרותו לאדם ולטבע‪:‬‬
‫האמנציפציה מהסחר מכר ומהממון‪ ,‬כלומר מהיהדות המעשית‪ ,‬הממשית‪,‬‬
‫תהא האמנציפציה העצמית של זמננו‪.‬‬
‫סדר חברתי שיבטל את הנחות היסוד של הסחר מכר‪ ,‬דהיינו את אפשרות‬
‫הסחר מכר‪ ,‬יהפוך את היהדות לבלתי אפשרית‪ .‬תודעתו הדתית של היהודי‬
‫תתפוגג כהבל באוויר החיים הממשי של החברה‪ .‬מאידך גיסא‪ :‬אם היהודי‬
‫מכיר בחוסר הערך של מהותו המעשית ושוקד על ביטולה‪ ,‬הרי שהוא‬
‫שוקד על היחלצותו מן ההתפתחות כמהלכה עד היום‪ ,‬משמע הוא שוקד‬
‫על האמנציפציה האנושית במלוא מובן המילה ופונה כנגד הביטוי המעשי‬
‫הקיצוני של הניכור העצמי האנושי [‪.]...‬‬
‫האמנציפציה של היהודים במשמעותה הסופית היא האמנציפציה של האנושות‬
‫‪223‬‬
‫מהיהדות [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫משמע‪ ,‬לא ביקורת דת כזאת או אחרת תביא לביטול היהדות‪ ,‬לשחרורם‬

‫של בני האדם‪ ,‬ובהם היהודים‪ ,‬מן היהדות‪ ,‬אלא בניין חברה אנושית בלתי‬
‫אינסטרומנטלית‪ ,‬כינונה של החברה האנושית כ"קהילה"‪ ,‬כ"ישות סוגית"‪ ,‬הוא‬
‫שיהפוך את היהדות לבלתי אפשרית‪.‬‬
‫ההתייחסות אל היהדות כדת אינסטרומנטלית‪ ,‬שמהותה הסחר מכר‪ ,‬מוצאת‬
‫ביטוי אף בתזה הראשונה ב"תזות על פוירבאך"‪ ,‬שחיבר מרקס באביב ‪.1845‬‬
‫וכך הוא אומר‪:‬‬
‫[‪ ]...‬פוירבאך מבקש מושאים חושיים הנבדלים באופן ממשי מהמושאים‬
‫המחשבתיים (‪ ;)Gedankenobjekte‬אולם את הפעילות האנושית עצמה אין‬
‫הוא תופס כפעילות מושאית (‪ .)gegenständlich‬על כן במהות הנצרות‬
‫[חיבור ראשי של פוירבאך] הוא רואה רק את הגישה העיונית כאנושית באמת‪.‬‬

‫‪127‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫ואילו הפרקסיס נתפס ומתקבע אצלו רק בצורת הופעתו היהודית–המזוהמת‬

‫(‪ .)schmutzig-jüdische Erscheinungsform‬אין הוא משיג אפוא את משמעות‬
‫‪224‬‬
‫הפעילות "המהפכנית" הפרקטית–הביקורתית [ההדגשה האחרונה הוספה]‪.‬‬

‫הפעילות האינסטרומנטלית‪ ,‬ובצורתה המפותחת כפעילות למען רווח כספי‪,‬‬

‫מוגדרת על ידי מרקס אפוא במכתמים פילוסופיים אלה כ"צורת הופעתו‬
‫היהודית–המזוהמת" של הפרקסיס (הפעילות האנושית המושאית–חושית)‪,‬‬
‫שפוירבאך מכיר לכאורה רק אותה‪ .‬עורכי המהדורה המקפת בשפה העברית‪,‬‬
‫כתבים נבחרים מאת מרקס ואנגלס‪ ,‬שראתה אור בשנות ה–‪ 50‬של המאה ה–‪20‬‬
‫בשלושה כרכים‪ ,‬החליטו לא להכליל ביטוי זה במהדורה זו והחליפוהו ‪ -‬שלא‬
‫‪225‬‬
‫כדין ‪ -‬בביטוי "צורת הופעתו התגרנית–המלוכלכת"‪.‬‬
‫גם בהקפיטל‪ ,‬שהנו אולי ניתוח הקפיטליזם הטוב ביותר מאז כתיבתו בשנות‬
‫ה–‪ 60‬של המאה ה–‪ 19‬ועד ימינו אנו‪ ,‬ניתן למצוא הערות פוגעניות ביהודים‪,‬‬
‫ואף הן פוגעות במדעיותה של היצירה‪ .‬כך אומר מרקס‪ ,‬לדוגמה‪" :‬בעל ההון‬
‫יודע כי כל הסחורות‪ ,‬ויהיו דלות מראה ומדיפות ריח רע ככל שיהיו‪ ,‬באמונה‬
‫ובאמת אינן אלא ממון‪ ,‬יהודים נימולים במהותם (‪,)innerlich beschnittne Juden‬‬
‫וכן אמצעי פלאי לעשיית יותר ממון מממון" [ההדגשות הוספו]‪ 226.‬עוד הוא‬
‫אומר‪" :‬כשם שעל מצחו של העם הנבחר נחקק כי הוא קניינו של יהוה (‪das‬‬
‫‪ ,)Eigentum Jehovas‬כך מטביעה חלוקת העבודה בפועל החרושת חותם המציגו‬
‫לדיראון כקניין של ההון"‪ 227.‬ואף בהקפיטל בחרו המתרגמים ‪ -‬שלא כדין ‪-‬‬
‫לחסוך מהקוראים העברים ביטוי הפוגע ביהדות‪ .‬השוואת הכסף כמהותן של‬
‫הסחורות וכסימן ההיכר שלהן לברית המילה כמהות היהודי וכסימן ההיכר שלו‬
‫הפכה בתרגום העברי להשוואתה של מהות הכסף של הסחורות לברית מילה‬
‫‪228‬‬
‫גרידא‪ :‬מבחינת מהותן ככסף הסחורות "כאילו נולדו נימולות בתוך–תוכן"‪.‬‬
‫מרקס המשיך אפוא‪ ,‬בצורה לא מדעית ובלתי ראויה‪ ,‬להשתמש בביטויים‬
‫פולקלוריים של שנאת יהודים‪ .‬ביטויים של שנאת יהודים עממית בכתבי‬
‫מרקס‪ ,‬בין השאר בתכתובותיו‪ ,‬נאספו באופן מקיף על ידי אדמונד זילברנר‬
‫(‪ )Silberner‬בספרו הסוציאליזם המערבי ושאלת היהודים‪ ,‬מתוך רצונו להוכיח‬
‫את עמדתו המדעית‪ ,‬שלפיה היה מרקס אנטישמי‪ 229.‬אולם הבחינה המעשית‬
‫היא הנותנת‪ .‬אילו היה מרקס אנטישמי ‪ -‬להבדיל משנאת יהודים פולקלורית‬
‫שיש בה אולי גם אלמנט של שנאה עצמית של יהודי מומר ‪ -‬כי אז לא היה‬
‫נאבק למען הענקת שוויון זכויות פוליטי ליהודים‪.‬‬
‫וראוי לסיים דברי מבוא אלה לחיבור "לשאלת היהודים" בסיפור ידוע‪,‬‬
‫הנזכר בביוגרפיות שונות של מרקס ומצוין גם על ידי זילברנר‪ ,‬סיפור הממחיש‬

‫‪128‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫פרדוקס זה שבאישיותו ובחייו של מרקס‪ .‬סיפור זה מוצג במכתבו של מרקס‬

‫לארנולד רוגה מ–‪ 13‬במרץ ‪ ,1843‬שבו הציע לייסד ולקדם את המיזם של ספרי‬
‫השנה הגרמניים–צרפתיים‪ ,‬וניתן להסיק שהתרחש בשלהי עבודתו של מרקס‬
‫כעורך הריינישה צייטונג‪ .‬מרקס כותב לרוגה כי "ראש היהודים המקומיים‬
‫[קהילת יהודי קלן] בא אליי וביקש כי אכתוב עצומה (‪ )Petition‬בשביל היהודים‬
‫ללנדטג (‪ ,Landtag‬אספת החבל)‪ ,‬וברצוני לעשות זאת"‪ .‬והוא מוסיף‪" :‬אף‬
‫שהאמונה היהודית מעוררת בי רתיעה‪ ,‬הריני סבור כי עמדתו של באואר [שאין‬
‫להעניק אמנציפציה ליהודים בטרם יוותרו על דתם היהודית] היא מופשטת יתר‬
‫על המידה"‪ .‬מאזכורו של באואר‪ ,‬ששלל הענקת שוויון זכויות ליהודים‪ ,‬בשורות‬
‫אלו הרינו מסיקים כי עניינה של עצומה זו היה הענקת שוויון זכויות ליהודים‪.‬‬
‫עוד עלינו להסיק כי יהודי קלן פנו אל מרקס משום שרחשו לו הערכה כלוחם‬
‫למען זכויות האדם והאזרח ומשום שהעריכו כי עצומה שהוא יחבר ויציג תהא‬
‫אפקטיבית יותר מעצומה שהם עצמם יחברו ויגישו ללנדטג‪ .‬בהשתמשו בדימוי‬
‫של עיר בצורה ביחס למדינת פרוסיה‪ ,‬מרקס ממשיך ואומר בהקשר זה‪ ,‬כי‬
‫"שומה עלינו להבקיע את הגנותיה של המדינה הנוצרית במקומות רבים ככל‬
‫‪230‬‬
‫האפשר‪ ,‬כדי שנוכל להחדיר לתוכה תבונה רבה ככל האפשר"‪.‬‬

‫לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪ :‬מבוא‬

‫מאמר זה הוא אחד משני מאמריו של מרקס‪ ,‬שהופיעו בגיליון הכפול של ספרי‬
‫השנה הגרמניים–צרפתיים‪ ,‬שראה אור בפברואר ‪ .1844‬כאמור‪ ,‬לאחר שגיליון‬
‫זה התפרסם‪ ,‬חדל כתב העת להופיע‪ .‬בגיליון עצמו מופיע מאמר זה לפני‬
‫המאמר "לשאלת היהודים"‪ ,‬אולם הוא נכתב אחריו‪ ,‬בדצמבר ‪ 1843‬וינואר‬
‫‪ ,1844‬כלומר ערב פרסום גיליון הבכורה הכפול של כתב העת‪.‬‬
‫מאמר זה נועד להיות המבוא לחיבור לביקורת פילוסופיית המשפט של‬
‫הגל‪ ,‬שלא ראה אור‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬לפי החלטה עקרונית של מרקס‪ .‬כבר‬
‫ראינו במבוא הכללי‪ ,‬שבמאמר זה מרקס מפתח‪ ,‬תוך דיונו בפיגורה הפוליטי‬
‫של גרמניה (היותה רחוקה מהגשמת המהפכה הפוליטית המכוננת את המדינה‬
‫הפוליטית)‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬ובהתקדמותה הפילוסופית (המגולמת‪ ,‬בין השאר‪,‬‬
‫במרקס עצמו)‪ ,‬מאידך גיסא‪ ,‬את תורת המהפכה שלו‪ .‬תורה זו עיקרה ההבחנה‬
‫בין המהפכה הפוליטית‪ ,‬המגשימה את האמנציפציה הפוליטית‪ ,‬לבין המהפכה‬
‫האנושית‪ ,‬המגשימה את האמנציפציה האנושית‪ .‬הראשונה יוצרת את התנאים‬
‫המוקדמים לשנייה‪ .‬החיבור לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל הוקדש‬

‫‪129‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫לניתוח תורת המדינה של הגל‪ ,‬תוך הצבעה על חולשותיה ופרכותיה‪ ,‬ולהצגת‬

‫תורת המדינה של מרקס עצמו‪ ,‬על יסוד ניתוחה של תורת המדינה של הגל‪.‬‬
‫אין בחיבור זה דיונים על הצורך בפעילות מהפכנית‪ ,‬שתשלים את המהפכה‬
‫הפוליטית ותתקדם לעבר מהפכה אנושית‪ .‬הבדל זה אף גרם לכך שהמאמר‬
‫"לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪ :‬מבוא" נתפס כהקדמה ולא כמבוא‪.‬‬
‫אולם מרקס הגדירו "מבוא" ולא "הקדמה"‪ .‬ניתן אפוא להסיק שמרקס לא ראה‬
‫את חיבורו השיטתי לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל כלימוד גרידא‬
‫החסר כל פן מעשי‪ ,‬כל שאיפה לשינוי המציאות‪ .‬אין זה מן הנמנע כי אם היה‬
‫מרקס ממשיך ומפתח חיבור בלתי גמור זה‪ ,‬היה משלב בו היבטים של תורת‬
‫מהפכה ‪ -‬חתירה לשינוי המציאות על ידי הפיכתה לטובה יותר על ידי מהפכה‬
‫פוליטית ומהפכה אנושית‪.‬‬
‫ה"מבוא" הוא למעשה המניפסט המהפכני הראשון של מרקס‪ ,‬וככזה הוא‬
‫קדם להמניפסט הקומוניסטי‪ .‬מודגשת בו חשיבותו של המאבק על תודעת‬
‫הציבור בפעילות שאפשר להגדירה חינוכית‪ ,‬ובמרכזה עומדות ביקורת‬
‫הדת והפילוסופיה‪ .‬הפעילות המהפכנית הכרח שתהיה פעילותם של אנשים‬
‫משכילים‪ :‬התיאוריה הכרח שתשבה את לב ההמונים‪ .‬מכוחו של החיבור בין‬
‫הפילוסופיה לפרולטריון יתכונן הפרולטריון כסובייקט המהפכה‪.‬‬
‫ראיית הפרולטריון כסובייקט המהפכה וקריאתו של מרקס למהפכה‬
‫שבמרכזה יעמוד המעמד העובד במובנו הרחב הייתה גורם מרכזי בקרע שנפער‬
‫בינו לבין רוגה‪ ,‬שהסתייג מתפיסתו זו של מרקס‪ .‬כתב העת זכה להערכה רבה‬
‫בזכות שירו של היינה‪ ,‬שהיה אז משורר בעל חשיבות עולמית‪ .‬שילוב זה בין‬
‫היינה למרקס האדיר את הטון המהפכני‪ .‬הגיליון הראשון‪ ,‬שעורר עניין רב‪,‬‬
‫זכה לקבלת פנים עוינת מצד העיתונות השמרנית והשלטונות השמרניים‬
‫בפרוסיה ובאוסטריה‪ .‬הזמנות גדולות התקבלו מברלין‪ ,‬לייפציג ווינה‪ .‬בה‬
‫בעת דיווח השגריר הפרוסי בפריז לממשלתו על כיוונו "המסוכן" של כתב‬
‫העת‪ .‬ממשלת פרוסיה אסרה את הכנסתו לשטח המדינה והמשטרה החרימה‬
‫עותקים רבים בהתאם לקביעת הממשלה כי יש בתוכנם בגידה במולדת‬
‫והעלבת המלך‪ .‬ההערכה היא‪ ,‬כי כ–‪ 2,000‬מכלל ‪ 3,000‬העותקים שהודפסו‬
‫נפלו לידי המשטרה‪ .‬הוצא גם צו שלפיו יש לעצור לאלתר את מרקס‪ ,‬רוגה‪,‬‬
‫היינה וברנייס‪ ,‬אם תדרוך כף רגלם על אדמת פרוסיה‪ .‬באוסטריה הבהיר‬
‫מטרניך (‪ ,)Metternich‬ראש הממשלה ומנהיגם של הכוחות השמרניים‪ ,‬כי יוטלו‬
‫"עונשים חמורים" על כל מוכר ספרים שיחזיק ברשותו את כתב העת שהוגדר‬
‫"נתעב ודוחה"‪ .‬גם גורמים בורגניים פרוגרסיביים הסתייגו מהצגת הפרולטריון‬

‫‪130‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫כסובייקט המהפכה‪ .‬רוגה נבהל מתגובה זו של שלטונות פרוסיה ואוסטריה‪,‬‬

‫ובהלתו הגבירה את הסתייגותו התיאורטית מהכיוון שהעניק מרקס לכתב העת‪.‬‬
‫הוא השעה את פרסום כתב העת ולא שילם למרקס את משכורתו במזומן‪ ,‬אלא‬
‫בעותקים של כתב העת‪ .‬קשיים אלה וקרע זה הביאו להפסקת צאתו לאור‬
‫של כתב העת‪ 231.‬תגובתו של העיתון השמרני הלייפציגי אַייז ֶנבָּן (‪)Eisenbahn‬‬
‫יכולה ללמד על תגובתם של הכוחות השמרניים ותקוותם לקשור אליהם את‬
‫הכוחות הליברליים‪ .‬ב–‪ 14‬באפריל ‪ 1844‬כתב העיתון‪ ,‬באופן כוללני‪ ,‬על‬
‫העורכים והכותבים של ספרי השנה הגרמניים–צרפתיים‪ ,‬כי תכליתם היא‬
‫"האלהה של הפרולטריון של כל האומות‪ ,‬שאליו לבדו הם נושאים את עיניהם‬
‫בתקווה ובאמון"‪ .‬על כן זו "חובתם הקדושה של העיתונים הליברליים של‬
‫גרמניה להביע בהחלטיות המרבית את מורת רוחם ולדחות נמרצות כל שיתוף‬
‫[עמם]"‪ 232.‬כתב העת הגיע בכל זאת לידי אנשים לא מעטים בעלי עמדות‬
‫מהפכניות בגרמניה ובארצות אחרות‪ ,‬בעיקר ברוסיה‪ ,‬שם גם הופצו תרגומים‬
‫‪233‬‬
‫של מאמריו של מרקס שנכללו בכתב העת‪.‬‬

‫הערות שוליים ביקורתיות למאמר 'מלך פרוסיה והרפורמה הסוציאלית‪,‬‬

‫מאת פרוסי פלוני'‬

‫החודשים שלאחר הפסקת פעילותם של ספרי השנה הגרמניים–צרפתיים‬

‫הוקדשו על ידי מרקס ללימוד וחקירה תיאורטיים ולהעמקת ההיכרות עם‬
‫אישים וזרמים סוציאליסטיים בצרפת‪ .‬באותה עת גם התהדקו יחסיו עם היינה‪,‬‬
‫והוא אף סייע להיינה‪ ,‬בידיעה ועצה‪ ,‬להביא לעולם את "גרמניה ‪ -‬אגדת‬
‫חורף"‪ ,‬את שיר "האורגים השלזים"‪ ,‬שהוקדש למרד האורגים בשלזיה ואשר‬
‫משמעותו ההיסטורית נידונה גם על ידי מרקס‪ ,‬ויצירות נוספות‪.‬‬
‫גם במה פובליציסטית חדשה נמצאה למרקס‪ ,‬פֹוְרוֶוְרטס! כתב עת גרמני‬
‫פריזאי (‪ ,)Vorwärts! Pariser Deutsche Zeitschrift‬שהופיע מראשית ‪1840‬‬
‫בפריז‪ ,‬בשפה הגרמנית‪ ,‬פעמיים בשבוע‪ ,‬ו"אשר אין לומר עליו שלידתו הייתה‬
‫בטהרה"‪ ,‬כדברי הביוגרף של מרקס‪ ,‬פרנץ מהרינג (‪ 234.)Mehring‬נפתוליו‬
‫האידיאולוגיים של הדו–שבועון אכן ראויים לציון‪ .‬מייסדו של כתב העת היה‬
‫היינריך בורנשטיין (‪ ,)Börnstein‬שכתב העת היה חלק מעסקי הפרסום שלו‪,‬‬
‫אשר כללו תרגום מחזות צרפתיים לגרמנית‪ .‬מממן ראשי של כתב העת היה‬
‫מלחין האופרות היהודי ג'יאקומו מַאיירבֶּר (‪ ,)Meyerbeer‬שהיה בשנות ה–‪30‬‬
‫וה–‪ 40‬מן הידועים והמצליחים ביוצרי האופרות‪ .‬הוא היה עשיר מופלג‪ ,‬בראש‬

‫‪131‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫ובראשונה בזכות אביו‪ ,‬יעקב יהודה הרץ בֶּר (‪ ,)Beer‬שהיה איש פיננסים מצליח‪.‬‬
‫בעת ייסודו של כתב העת היה מאיירבר הדירקטור המוזיקלי בחצר המלוכה‬
‫הפרוסית‪ .‬עורכו הראשון של כתב העת היה אָלבּרט פֹון בֹורנשטֶט (‪,)Bornstedt‬‬
‫קצין פרוסי לשעבר שהיה סוכן של משטרות פרוסיה ואוסטריה‪ .‬כתב העת היה‬
‫בראשית דרכו מתון ונזהר מרדיקליות ימנית או שמאלית‪ .‬הוא אף קידם את‬
‫פני ספרי השנה הגרמניים–צרפתיים בלשון בוטה‪ .‬על אף זאת ‪ -‬ומסיבות‬
‫שקשה לבררן ‪ -‬אסרה ממשלת פרוסיה את שיווקו בפרוסיה‪ ,‬ובעקבותיה הלכו‬
‫מדינות גרמניה האחרות‪ .‬מדיניותו של כתב העת השתנתה‪ ,‬והוא הפך לעיתון‬
‫שמאלי‪ .‬לעורכו החדש התמנה‪ ,‬כחלק מן המפנה‪ ,‬קרל לודוויג בֶּרנייס‪ ,‬אחד‬
‫המשתתפים בספרי השנה הגרמניים–צרפתיים‪ .‬בנוגע ליחסו של בורנשטיין‬
‫למפנה בעמדתו של כתב העת מוצגות דעות שונות‪ :‬יש אומרים שיזם את‬
‫המפנה ויש אומרים ששללו והשלים עמו בלית ברירה‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬היה זה‬
‫עתה כתב העת היחיד בשפה הגרמנית שלא נתון היה לשום צנזורה‪ ,‬והוא הפך‬
‫במהרה לאכסניה לאנשי עט רדיקליים‪ ,‬בהם "פליטי" ספרי השנה הגרמניים–‬
‫צרפתיים‪ .‬המשוררים היינה והרווג‪ ,‬וכן רוג ֶה‪ ,‬מרקס‪ ,‬אנגלס‪ ,‬בקונין ואחרים‪,‬‬
‫פרסמו בו את יצירותיהם‪ .‬בלטו‪ ,‬בין השאר‪ ,‬הסטירות על פרוסיה ומלכה‪ ,‬פרי‬
‫עטו של היינה‪ .‬היוצרים משתתפי כתב העת היוו את מערכת העיתון‪ ,‬ומרקס‬
‫רכש במהרה השפעה בלתי מבוטלת על כיוונו‪ 235.‬פתיחותו של העיתון באה גם‬
‫לידי ביטוי בעימות מעל דפיו בין רוג ֶה למרקס בנוגע להערכת מרד האורגים‬
‫בשלזיה‪.‬‬
‫מרד זה נחשב לאירוע מכונן בהתפתחות התנועה הסוציאליסטית של‬
‫המאה ה–‪ .19‬נכתבו עליו חיבורים מדעיים–פוליטיים וכן שירים וסיפורים‪.‬‬
‫ידוע שירו של היינה שנזכר לעיל‪" ,‬האורגים השלזים"‪ ,‬שנכתב כתגובה על‬
‫האירוע‪ .‬מדובר באורגים שעבדו עם מכשיריהם הביתיים כשכירים של חברות‬
‫לייצור ושיווק בדים ואריגים‪ .‬הללו סיפקו להם את חומרי הגלם ושילמו להם‬
‫את שכרם‪ .‬גם בתי חרושת החלו להתפתח באותם מקומות‪ .‬בכפר ֶפּטְֶרסו ַולדאּו‬
‫שבשלזיה התמרדו פועלים שכירים נגד מעבידיהם‪ ,‬האחים צוונציגר‬
‫(‪ ,)Zwanziger‬שקיצצו את שכרם‪ .‬ב–‪ 3‬ביוני ‪ 1844‬התאספו כ–‪ 20‬אורגים מהכפר‬
‫וסביבותיו וצעדו לעבר בית מעבידיהם תוך שהם שרים שיר מחאה‪ .‬סגל‬
‫העובדים של המשפחה הדף את הצועדים ואף תפס אחד מהם ומסרו למשטרה‪.‬‬
‫למחרת היום צעדו כ–‪ 3,000‬אורגים מהכפר עצמו ומכפרים שכנים בדרישה‬
‫לשחרר את חברם ולהעלות את שכרם‪ .‬משלחת שהקימו לניהול משא ומתן על‬
‫שכרם לא הגיעה לשום תוצאות בפגישתה עם מועצת מחוז ַרייכֶנבָך‪ .‬ההמון‬

‫‪132‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הזועם הסתער על ביתם ומתקניהם של האחים צוונציגר‪ ,‬שנמלטו עוד קודם‬

‫לכן‪ ,‬והרס ציוד‪ ,‬קרע ספרי חשבונות וניירות ערך וניפץ מכונות‪ .‬ב–‪ 5‬ביוני‬
‫התרחב המרד‪ .‬ציבור המתקוממים הגדול נכנס לכפר ַלנְגֶנ ְ ְבּי ֵילַאּו‪ .‬נחלותיהם‬
‫של החרושתנים אנדרצקי (‪ )Andretzky‬והילברט (‪ )Hilbert‬נהרסו‪ .‬עתה פנו‬
‫המתקוממים נגד האחים יריג (‪ ,)Dierig‬שהעסיקו עובדים חיצוניים שהובאו‬
‫לכפר‪ .‬הללו סייעו לאחים להדוף את המורדים‪ .‬כן ביקשו האחים לשכך את‬
‫המרד על ידי תשלום כסף לציבור המורדים‪ .‬למקום נשלח כוח צבא בגודל‬
‫מחלקה‪ ,‬לפי פקודה מלכותית‪ .‬מתוך חשש שהחיילים יתיידדו עם האורגים‬
‫המורדים הורה מפקד הכוח הצבאי לחייליו לירות לעבר המורדים‪ .‬אחד–עשר‬
‫מן האורגים‪ ,‬בהם אישה‪ ,‬נהרגו‪ .‬ההמון‪ ,‬שזועזע מזעקות הפצועים והגוססים‪,‬‬
‫הסתער על החיילים‪ ,‬ואלה נסוגו מהכפר‪ .‬ב–‪ 6‬ביוני הגיע כוח צבאי מתוגבר‪,‬‬
‫ארבע מחלקות‪ ,‬שהיה מצויד בארטילריה והסתייע בפרשים‪ .‬הוא כבש את‬
‫הכפרים פטרסוולדאו ולנגנביילאו‪ ,‬מוקדי המרד‪ ,‬וכן כפרים סמוכים קטנים‬
‫יותר‪ .‬המרד דוכא‪ .‬כמאה אורגים הועמדו לדין ורובם נידונו למאסר ולמלקות‪.‬‬
‫במאמר שפרסם בפורוורטס! ב–‪ 27‬ביולי ‪ 1844‬תחת הכותרת "מלך פרוסיה‬
‫והרפורמה הסוציאלית"‪ ,‬ונחתם על ידי "פרוסי פלוני" (משמע בעילום שם)‪,‬‬
‫נטה ארנולד רוגה להמעיט בערכו של המרד‪ .‬טענתו העיקרית הייתה כי המרד‬
‫לא היה מלווה בהתפתחות חשיבה פוליטית‪ ,‬ובהעדר חשיבה פוליטית לא תיתכן‬
‫מהפכה חברתית‪ .‬לכן המרד הוא אירוע מקומי חסר חשיבות היסטורית‪ .‬מרקס‬
‫השיב לו במאמר "הערות שוליים ביקורתיות למאמר 'מלך פרוסיה והרפורמה‬
‫הסוציאלית‪ ,‬מאת פרוסי פלוני'"‪ ,‬שהתפרסם בגיליונות ‪ 63‬ו–‪ 64‬של פורוורטס!‬
‫ב–‪ 7‬וב–‪ 10‬באוגוסט ‪ .1844‬מכיוון שרוגה פרסם בפורוורטס! מאמרים אחדים‬
‫בעילום שם‪ ,‬ומרקס חשש כי יזוהה עמם‪ ,‬הוא טרח להודיע בהערת שוליים‬
‫מוקדמת כי זהו מאמרו הראשון בכתב עת זה‪.‬‬
‫מרקס לא ראה חיסרון בכך שלא התפתחה אצל האורגים השלזים חשיבה‬
‫פוליטית‪" ,‬שכל פוליטי"‪ ,‬גרידא‪ .‬מרקס עומד במאמרו על כך ש"השכל‬
‫הפוליטי"‪ ,‬השכל החושב בדרכה של הפוליטיקה ‪ -‬שדנו בו בהרחבה במבוא‬
‫הכללי ‪ -‬אינו מוכשר לגלות את שורשיהן של המצוקות החברתיות‪ ,‬ודברים‬
‫אלה נכונים אף לגבי הפרולטריון‪ .‬כך הוא מראה כי הפרולטריון הצרפתי‪ ,‬שהיה‬
‫בעל שכל פוליטי‪ ,‬ראה את הפתרון למצוקותיו במיגורה של צורת המדינה‬
‫ובהחלפתה בצורת מדינה אחרת‪ .‬הוא לא היה מודע לתפקידו ההיסטורי ‪-‬‬
‫יצירת חברה חדשה ‪ -‬ועל כן גם לא יכול היה להפוך לסובייקט של מהפכה‬
‫אנושית‪.‬‬

‫‪133‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫ככל שהשכל הפוליטי של עם כלשהו כללי ומפותח יותר‪ ,‬כך מרבה‬

‫הפרולטריון ‪ -‬לפחות בראשיתה של התנועה ‪ -‬לבזבז את כוחותיו במרידות‬
‫בלתי נבונות וחסרות תועלת הטובעות בדם‪ .‬מאחר שהוא חושב בדרכה של‬
‫הפוליטיקה‪ ,‬הריהו רואה את הרצון כמקור כל הפגעים‪ ,‬ואת אמצעי הריפוי ‪-‬‬
‫באלימות ובמיגורה של צורת מדינה מסוימת‪ .‬הוכחה‪ :‬ההתפרצויות הראשונות‬
‫של הפרולטריון הצרפתי‪ .‬הפועלים בעיר ליון האמינו כי הם מבקשים להגשים‬
‫רק תכליות פוליטיות‪ ,‬שהם רק חיילי הרפובליקה‪ ,‬בעוד שלמעשה הם היו‬
‫חיילי הסוציאליזם‪ .‬באופן זה הסתיר מהם שכלם הפוליטי את שורש המצוקה‬
‫החברתית‪ ,‬ובכך סילף את הבנתם ביחס לתכליתם האמיתית; כך הוליך שולל‬
‫‪236‬‬
‫השכל הפוליטי שלהם את האינסטינקט החברתי שלהם [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫מרד האורגים השלזים‪ ,‬כך מרקס‪ ,‬לא התחולל כלל "תוך ניתוקה של המחשבה‬
‫מן העקרונות החברתיים"‪ .‬האורגים השלזים החזיקו מראשית מרידתם בנקודת‬
‫מבט אוניברסלית‪ .‬מרידתם לא הייתה כלל בעלת אופי מוגבל‪ ,‬מבחינה‬
‫גיאוגרפית ורעיונית‪ ,‬אלא התקוממות נגד חברה המושתתת על מוסד הקניין‬
‫הפרטי‪ .‬הייתה זו‪ ,‬באופן האופייני למהפכה חברתית‪ ,‬חתירה "מנקודת המבט‬
‫של השָלם" ‪ -‬גם אם התרחשה באזור אחד ‪ -‬לביטול ניתוקו של האדם מן‬
‫"הקהילה האנושית האמיתית"‪ 237.‬בהשוואה לדרגת התפתחותה של גרמניה‪,‬‬
‫קרי פיגורה התעשייתי‪ ,‬הקדימו האורגים השלזים‪ ,‬לעומת חבריהם באנגליה‬
‫ובצרפת‪ ,‬לראות עצמם‪ ,‬בתור פרולטריון‪ ,‬כסובייקט של מהפכה אנושית‬
‫כללית‪:‬‬
‫הוא [רוגה] עוד יגלה כי אף אחת מהתקוממויות הפועלים הצרפתיות‬
‫והאנגליות לא הייתה בעלת אופי תיאורטי ומודע כל כך כמו התקוממות‬
‫האורגים השלזית‪.‬‬
‫ראשית כול‪ ,‬הבה ניזכר בשיר האורגים‪ ,‬סיסמה נועזת זו של המאבק‪ ,‬שבו לא‬
‫הוזכרו הבית‪ ,‬המפעל והמחוז ולּו פעם אחת‪ ,‬אלא הפרולטריון הכריז על ניגודו‬
‫לחברת הקניין הפרטי באופן ברור‪ ,‬חד‪ ,‬חסר התחשבות ואלים‪ .‬ההתקוממות‬
‫השלזית מתחילה בדיוק היכן שמסתיימות התקוממויות הפועלים האנגלים‬
‫‪238‬‬
‫והצרפתים‪ ,‬דהיינו בתודעת מהותו של הפרולטריון [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫מרקס ממשיך ומייחס למרד האורגים משמעות רחבה‪ .‬העם הגרמני הפילוסופי‬
‫יכול למצוא בסוציאליזם את אופן הפעילות‪ ,‬אורח החיים ‪ -‬מרקס משתמש‬
‫במילה "פרקסיס" (פועַל) ‪ -‬המתאים לו‪ ,‬ועל כן "למצוא לראשונה בפרולטריון‬
‫את היסוד הפעיל של שחרורו"‪ .‬והוא ממשיך ומדבר על "כושרו המצוין של‬
‫‪239‬‬
‫הפרולטריון הגרמני לסוציאליזם"‪.‬‬

‫‪134‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫מרקס מדגיש בהקשר זה כי חשיבה פוליטית כחלק מהבנה חברתית רחבה‪,‬‬

‫משמע כעשייה פוליטית היוצרת את התנאים המוקדמים למהפכה חברתית‪,‬‬
‫היא דבר בעל מובן‪ .‬וכך הוא אומר (שורות אחדות מתוך דיון זה הובאו לעיל‬
‫בהקשר של תורת המהפכה)‪" :‬כשם שמהפכה חברתית בעלת נשמה פוליטית‬
‫היא דיבור חופשי או דיבור חסר שחר‪ ,‬כך מהפכה פוליטית בעלת נשמה‬
‫חברתית היא דבר הגיוני בהחלט‪ .‬המהפכה בכלל ‪ -‬כלומר מיגור השלטון‬
‫הקיים ופירוק היחסים הישנים ‪ -‬היא מעשה פוליטי‪ .‬אולם הסוציאליזם אינו‬
‫יכול להתממש ללא מהפכה‪ .‬הוא זקוק למעשה פוליטי זה‪ ,‬ככל שהוא זקוק‬
‫להרס ולפירוק"‪ .‬מרקס ממשיך ואומר כי הסוציאליזם עצמו‪ ,‬משמע המהפכה‬
‫האנושית‪ ,‬זו המכוננת את החברה האנושית כקהילה‪ ,‬כ"ישות סוגית"‪ ,‬או‬
‫כביטול העבודה (אם נשתמש במושגים מיצירות אחרות שבכתבים המוקדמים)‪,‬‬
‫הוא מימוש עצמי בלתי אמצעי‪ ,‬וככזה אינו פוליטי‪" :‬במקום שבו מתחילה‬
‫פעילותו המארגנת‪ ,‬במקום שבו מתגלה תכליתו העצמית‪ ,‬נשמתו‪ ,‬שם הרי‬
‫‪240‬‬
‫משיל מעליו הסוציאליזם את המעטה הפוליטי שלו"‪.‬‬
‫צדדים אחרים של מאמר זה נידונו במבוא הכללי ולא נדון בהם כאן‪.‬‬
‫מאמרו זה של מרקס ‪ -‬שבו העניק למרד האורגים משמעות רחבה כל כך‪,‬‬
‫רחבה בהרבה מזו שהם עצמם העניקו לו ‪ -‬היה מאותם מאמרים שתרמו לגיבוש‬
‫מעמדו כמנהיג תיאורטי‪ ,‬ואף מעשי‪ ,‬של ציבור הפועלים‪.‬‬
‫אופיו הרדיקלי של פורוורטס!‪ ,‬שמרקס מילא תפקיד מרכזי בגיבושו מאז‬
‫שחל שינוי בעמדתו של העיתון‪ ,‬והלגלוג מעל דפיו על פרוסיה ומלכה שבאו‬
‫לביטוי בשיריו הסטיריים של היינה‪ ,‬הקימו עליו את ממשלת פרוסיה‪ .‬אף‬
‫בצרפת לא נשא קו זה חן בעיני הכוחות השמרניים‪ .‬בלחצה של פרוסיה פעלה‬
‫ממשלת צרפת נגד העיתון‪ .‬השלטונות "מצאו" שהעירבון שהפקיד העיתון היה‬
‫נמוך מהסכום הנדרש לפי החוק‪ .‬ברנייס‪ ,‬העורך‪ ,‬נדון למאסר של חודשיים‬
‫ולתשלום קנס בסך ‪ 300‬פרנק‪ .‬העיתון הודיע כי מעתה ואילך יהיה ירחון‪,‬‬
‫וככזה לא נדרשת ממנו לפי החוק שום ערבות‪ .‬ב–‪ 16‬בינואר ‪ 1845‬הוצא צו‬
‫גירוש נגד משתתפיו של כתב העת‪ .‬קמה מחאה ציבורית‪ ,‬ועיתונים בצרפת‪,‬‬
‫בהם לה רפורם (‪ ,)La Réforme‬ובגרמניה התבטאו נגד הגירוש‪ .‬ממשלת צרפת‬
‫נאלצה לוותר באופן חלקי וביטלה את גירושו של היינה‪ .‬בורנשטיין חמק‬
‫מגירוש לאחר שהתחייב לוותר על הוצאתו לאור של פורוורטס!‪ .‬ב–‪ 3‬בפברואר‬
‫יצא מרקס את פריז ושם פעמיו לבריסל‪.‬‬

‫‪135‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫קטעים מספרו של ג'יימס מיל 'יסודות הכלכלה המדינית'‬

‫לאחר הפסקת המפעל של ספרי השנה הגרמניים–צרפתיים פנה מרקס ללימוד‬

‫תורותיהם של כלכלנים מדיניים של העידן הבורגני ושל סוציאליסטים צרפתים‬
‫ולחקר יסודות הקפיטליזם והייצור האנושי בכללם‪ .‬לימודים אלה הניבו‬
‫סיכומים רבים (הכוללים מובאות רבות) של התורות הנחקרות‪ ,‬המלווים בדברי‬
‫פרשנות‪ .‬בעקבות לימוד זה צמח החיבור כתבי יד כלכליים–פילוסופיים‬
‫משנת ‪ ,1844‬שכתיבתו הסתיימה באוגוסט ‪ 1844‬וראה אור לראשונה ב–‪1932‬‬
‫במסגרת ‪ MEGA‬הראשונה‪ ,‬שעורכיה הרוסים הם שנתנו לו את שמו‪ .‬חיבור‬
‫זה רבה חשיבותו‪ ,‬באשר בו הונחו יסודותיה של התורה בדבר בכורת פעילות‬
‫הייצור האינסטרומנטלית‪ ,‬דהיינו בכורת העבודה (שהוגדרה תחילה "עבודה‬
‫מנוכרת")‪.‬‬
‫סיכומיו של מרקס כללו את תורותיהם של כלכלנים מדיניים כגון ז'אן–‬
‫ַבּפְּטיסט סיי (‪ ,)Say‬פרדריק סקרבק (‪ ,)Skarbek‬אדם סמית (‪ ,)Smith‬דויד ריקרדו‬
‫(‪ ,)Ricardo‬ג'יימס מיל (‪ ,)Mill‬ג'"ר מֶקקּולֹוק (‪ )MacCulloch‬ופייר לֶה ֶפּז ָן ה‬
‫בּּו ַאג ִילבֶּר (‪ .)Boisguillebert‬כן נכלל בהם סיכום קצר של מאמרו של אנגלס "קווי‬
‫מתאר לביקורת הכלכלה המדינית"‪ .‬את תורותיהם של הכלכלנים האנגלים למד‬
‫מרקס מתרגומים צרפתיים של יצירותיהם הראשיות‪ .‬ייחודו של סיכום תורתו‬
‫של ג'יימס מיל הוא בהגיגים הרבים של מרקס המצורפים למובאות מדברי מיל‪,‬‬
‫שבהם הוא מתמודד עם סוגיות מרכזיות בחיים הכלכליים ‪ -‬כגון האשראי‪,‬‬
‫החליפין‪ ,‬הייצור המושתת על החליפין והקניין הפרטי כמרכיב של החליפין‬
‫‪ -‬לא מנקודת מבט כלכלית גרידא‪ ,‬אלא מנקודת מבט שאפשר להגדירה‬
‫"פילוסופית–אנתרופולוגית"‪ .‬הגיגים אלה רבה חשיבותם להכרת התפתחותו של‬
‫מרקס‪ .‬המערכת של מהדורת ‪ MEGA‬הראשונה כללה את סיכומי תורותיהם של‬
‫הכלכלנים המדיניים באותו הכרך שבו ראו אור לראשונה כתבי יד כלכליים–‬
‫פילוסופיים‪ ,‬תחת הכותרת הכללית "מתוך מחברת המובאות‪ :‬פריז‪ ,‬תחילת‬
‫‪ - 1844‬תחילת ‪ ."1845‬לא רק מבחינה זמנית אלא אף מבחינה מתודולוגית‬
‫נכון היה לכלול סיכומים אלה לצד כתבי יד כלכליים–פילוסופיים‪ .‬קרבה‬
‫ניכרת מתגלה בין האחרונים לבין "קטעים מספרו של ג'יימס מיל 'יסודות‬
‫הכלכלה המדינית'" הכלולים בסיכומים אלה‪ .‬שני החיבורים ראו אור באותה‬
‫השנה ‪ .1932 -‬במהדורת ‪ MEGA‬החדשה נכללים סיכומים אלה‪ ,‬ובהם "קטעים‬
‫מספרו של ג'יימס מיל"‪ ,‬במחלקה הרביעית‪ ,‬שעניינה "קטעים‪ ,‬הערות‪ ,‬דברים‬
‫שוליים"‪ .‬בניתוח התפתחות תורתו של מרקס הצעיר ניתן לקבוע שהרשימה‬

‫‪136‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫"קטעים מספרו של ג'יימס מיל 'יסודות הכלכלה המדינית'" חוברה מעט לפני‬
‫כתבי יד כלכליים–פילוסופיים‪ .‬כך‪ ,‬בחיבור זה טרם גובשה בכורת העבודה‪,‬‬
‫שניתן כבר למוצאה בכתבי יד כלכליים–פילוסופיים‪.‬‬
‫ג'יימס מיל (‪ )1836-1773( )Mill‬היה מההוגים האנגלים ואף האירופאים‬
‫הבולטים במחצית הראשונה של המאה ה–‪ .19‬הוא נודע גם כאביו של ג'ון–‬
‫סטיוארט מיל‪ ,‬מאבותיה החשובים של תורת החירות והדמוקרטיה בעת‬
‫החדשה‪ ,‬בעיקר כמחנכו האינטלקטואלי של בנו‪ .‬חקריו וכתיבתו כללו תחומים‬
‫רבים‪ :‬פילוסופיה‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬פילוסופיה מדינית‪ ,‬כלכלה מדינית וחינוך‪.‬‬
‫ככלכלן מדיני השתייך מיל לאסכולה של דויד ריקרדו (‪ )Ricardo‬ובספרו‬
‫יסודות הכלכלה המדינית (‪ ,)Elements of Political Economy‬שראה אור‬
‫ב–‪ ,1821‬פיתח והסביר את תורתו של ריקרדו‪ .‬ככלל‪ ,‬החזיק מיל בעמדתו של‬
‫ריקרדו‪ ,‬שלפיה כמות העבודה המושקעת בייצורו של מוצר היא מקור ערכו‪.‬‬
‫בתורתו ביקש לקדם את האינטרסים של המגזר היצרני‪ .‬כך גרס כי העלייה‬
‫במחירן של קרקעות ללא השקעה מצד הבעלים‪ ,‬בעקבות גידול הביקוש‬
‫לקרקעות זיבוריות על ידי יצרנים חקלאיים (החוכרים הקפיטליסטים)‪ ,‬עלייה‬
‫המתבטאת בהתייקרות הרנטה המשולמת לבעלי הקרקעות על ידי חוכריהן‪ ,‬מן‬
‫‪241‬‬
‫הדין ש"תנוכס למטרותיה של המדינה"‪.‬‬
‫מיל פיתח‪ ,‬בצורה גולמית מאוד‪ ,‬תורה שניתן להגדירה כבכורת העבודה‪.‬‬
‫העבודה היא מקור החיים הכלכליים כולם‪" :‬אילו היה כל דבר שאנו משתוקקים‬
‫לִצרוך קיים ללא עבודת אדם‪ ,‬לא היה מקום לכלכלה המדינית"‪ 242.‬בדבריו‬
‫גם בולטת ראיית היעילות כעקרונה של העבודה‪ :‬העבודה היא קובץ של‬
‫פעולות המעוצב באופן כזה ‪ -‬פעולות החוזרות על עצמן ומחולקות למנות‬
‫‪ -‬ש"כל פעולה תבוצע ביתר מהירות וביתר שלמות"‪ 243.‬עיקרון זה מצמיח‬
‫את חלוקת העבודה‪ .‬אין דיונו מפותח ומגובש בשאלה זו‪ ,‬ואין הוא מבחין‬
‫בין חלוקת העבודה החברתית המתפתחת שלא בכוונת מכוון לחלוקת עבודה‬
‫בתוך המפעל (האופיינית לעידן הקפיטליסטי) המונהגת בכוונת מכוון‪ ,‬באופן‬
‫תוכניתי‪ .‬המחלוקות בין בני האדם ושליטתם של בני אדם בזולתם מקורן‬
‫בייצור‪ .‬כל חברה היא ארגון של העבודה‪" :‬הכרחיותה של העבודה להשגת‬
‫האמצעים לקיומנו‪ ,‬כמו להשגת האמצעים לסיפוק החלק הגדול ביותר של‬
‫הנאותינו"‪ ,‬היא "ללא ספק הסיבה העיקרית לממשל [בין בני האדם]"‪ 244.‬יש‬
‫ארגון חברתי רע של העבודה המכונן עבדות‪ .‬ארגון טוב הוא כזה המבטיח לכל‬
‫‪245‬‬
‫אחד את "הכמות המרבית האפשרית של תוצר עבודתו"‪.‬‬
‫מיל היה מנהיג ושותף בכיר בקבוצה הפוליטית "הרדיקלים הפילוסופיים"‬

‫‪137‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫(‪ ,)Philosophical Radicals‬שאף הייתה לה סיעה פרלמנטרית‪ .‬קבוצה זו הקימה‬

‫מאוחר יותר‪ ,‬יחד עם הוויגים‪ ,‬את המפלגה הליברלית‪ .‬הקבוצה לחמה להרחבת‬
‫זכות הבחירה כבסיס לממשל טוב‪ .‬היא ניהלה מאבק שהביא לחקיקת "חוק‬
‫הרפורמה ‪( "1832‬ובשמו המלא‪" :‬החוק לייצוג העם ‪Representation[ "1832‬‬
‫‪ ,)]of the People Act 1832‬אשר הגדיל את שכבת בעלי זכות הבחירה על יסוד‬
‫מפקד רכוש בכ–‪ 60%‬והשאיר את הנשים ואת מעמד השכירים ללא זכות‬
‫הצבעה‪.‬‬
‫בספרו ניתוח התופעות של הרוח האנושית (‪Analysis of the Phenomena‬‬
‫‪ ,)of the Human Mind‬שראה אור ב–‪ ,1829‬פיתח מיל תורת הכרה ותורת נפש‪,‬‬
‫שבהן הבליט את האסוציאציה‪ ,‬קשרים קבועים של דימויים‪ ,‬כמאפיין של כל‬
‫התופעות האפיסטמולוגיות והנפשיות‪ .‬על האסוציאציה מתבססות החשיבה‬
‫והרצייה‪ .‬מושג הסיבתיות‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬מקורו באסוציאציה‪ ,‬באשר הוא נוצר תודות‬
‫לעקיבה סדירה של דימויים‪ .‬הרגשות האסתטיים והלוך הרוח המוסרי קשורים‬
‫לתחושות של כאב והנאה‪ .‬מיל גרס‪ ,‬בעקבות מורשת אנגלית שראשיתה כבר‬
‫במאה ה–‪ ,17‬שתוכני הרוח נקבעים במידה רבה על ידי הסביבה ואירועים‬
‫חיצוניים‪ .‬מכאן נבעה אמונתו בחינוך ובכוחם של תיקונים חברתיים להיטיב‬
‫את הטבע האנושי‪ .‬מיל תמך בחינוך יסודי כללי באחריות המדינה‪.‬‬
‫מרקס למד את ספרו של מיל יסודות הכלכלה המדינית בתרגומו הצרפתי‬
‫משנת ‪ 1823‬ולא במקור האנגלי‪ ,‬שראה אור שנתיים לפני כן ולא היה בידו‪.‬‬
‫תחילה הוא מתמודד עם טיעונו של מיל שעלויות הייצור קובעות בסופו של‬
‫דבר את ערכו של המוצר‪ ,‬אך דיונו בסוגיה זו אינו זוכה לפיתוח‪ ,‬וחקירתו‬
‫הופכת במהרה לדיון בעל אופי פילוסופי–אנתרופולוגי שעניינו הייצור‪,‬‬
‫החליפין והקניין הפרטי‪.‬‬
‫דומה כי בחיבור זה של מרקס‪ ,‬החליפין והקניין הפרטי כבעלות המוציאה‬
‫את הזולת הם הממלאים תפקיד מרכזי בהסבר הייצור בחברה בכלל‬
‫ובקפיטליזם בפרט‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬אין הניצול מופיע כעובדה ראשונית‪ .‬לעניין‬
‫זה נודעת חשיבות נגד פרשנויות הרואות בניצול‪ ,‬בצורתו כקניין פרטי‪ ,‬מקור‬
‫ניכורה של פעילות הייצור ושל התפתחות היחסים החברתיים כיחסים בלתי‬
‫חופשיים‪ ,‬יחסים שאינם יצירה חופשית של האדם‪ .‬בחיבור זה אומר מרקס כי‬
‫ביחס החליפין כל אחד מאתנו הוא כלי בידיו שלו‪" ,‬עבד" כהגדרה נוספת‪,‬‬
‫לייצור מוצרו שאינו אלא אמצעי להשגת המוצרים שמייצר הזולת‪ .‬אם אני‬
‫קיים כאמצעי בידיי שלי לייצור מוצרים שהזולת מבקשם בשביל עצמו‪ ,‬הרי‬
‫שאני אמצעי גם מנקודת מבטו לייצור אותם מוצרים‪ .‬בסופו של דבר ישתמש‬

‫‪138‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בי הזולת ישירות‪ ,‬אם יהיה לאל ידו‪ ,‬לשם ייצור מוצרים אלה‪ ,‬כלומר ייצר‬
‫מוצרים אלה באמצעותי‪ .‬הניצול נובע אפוא מהחליפין‪ ,‬שהם עצמם מהווים‬
‫יחס אינסטרומנטלי לזולת‪.‬‬
‫מכל מקום‪ :‬מנקודת המבט שלך מוצרך הוא כלי‪ ,‬אמצעי‪ ,‬להשתלטות על‬
‫מוצרי שלי ועל כן לסיפוקו של צורכך שלך‪ .‬מנקודת המבט שלי הוא התכלית‬
‫של החליפין בינינו‪ .‬מנקודת המבט שלי אתה תקף דווקא כאמצעי וככלי‬
‫לייצורו של מוצר זה‪ ,‬שהנו התכלית שלי‪ ,‬כשם שאתה מצוי‪ ,‬על דרך ההיפוך‪,‬‬
‫באותו היחס למוצרי שלי [‪ ]...‬אם השתעבדות הדדית זו למושא השלטת בנו‬
‫בראשית ההתפתחות מופיעה עתה באופן ממשי כיחס של אדון ועבד‪ ,‬אין זה‬
‫‪246‬‬
‫אלא ביטויו הבוטה‪ ,‬הגלוי‪ ,‬של היחס המהותי בינינו [ההדגשות במקור]‪.‬‬

‫מבין העניינים השונים במאמר זה ראוי להדגיש את תרומתו החשובה לסוגיית‬

‫הניכור‪ .‬שני מושגים משמשים את מרקס בדיון בסוגיה זו‪" :‬החצנה"‪" ,‬הפיכה‬
‫לחיצוני" (‪ ,)Entäußerung‬ו"ניכור" (‪ .)Entfremdung‬השימוש במושגים אלו‬
‫ובצורות הפועל שלהם ‪" -‬מחצין"‪" ,‬מוחצן"‪" ,‬מנוכר" ‪ -‬זהה במידה רבה‪,‬‬
‫ולעתים תרגמנו גם "‪ "Entäußerung‬כ"ניכור"‪ .‬בכלל‪ ,‬המושג החצנה" מאפשר‬
‫להבין הקשרים שונים של הניכור‪ .‬כך מדבר מרקס על "קניין פרטי מוחצן"‬
‫ועל יחסים חברתיים חיצוניים או מוחצנים‪ .‬קניין פרטי מוחצן הוא מושא‬
‫הקיים לגביי כדבר מה חיצוני לי‪ ,‬כישות זרה הניצבת כנגדי‪ .‬מרקס מציין‬
‫לעתים קרובות את יציאתו מידיי במעשה ההעברה‪ ,‬המכירה‪ ,‬כאותו מהלך שבו‬
‫אני הופכו לחיצוני לי‪ .‬אך בדיון יסודי יותר מתקבלת תמונה מורכבת יותר‪.‬‬
‫מרקס מציין כי בחברה המודרנית‪ ,‬חברה של שוק טוטלי‪ ,‬החליפין מבוצעים‬
‫באמצעות המתווך הכללי ‪ -‬הכסף‪ .‬משמע‪ ,‬כל קניין שבידי‪ ,‬כל תוצר שייצרתי‪,‬‬
‫מקבל ביטוי כספי‪ ,‬מבוטא כשווה ערך כספי‪ .‬הכסף הוא ביטוים האחיד של כל‬
‫המוצרים‪ ,‬האדיש לתוכנם המיוחד‪ .‬ביטוים הכספי של המוצרים‪ ,‬ערכם‪ ,‬הוא‬
‫הפשטה מטבעם הייחודי‪ ,‬וככזה ‪ -‬ביטול היחס האינטימי ביני לבין תוצרי וביטול‬
‫אופיו של תוצרי כמימוש אישיותי‪ .‬כך הופך תוצרי‪ ,‬קנייני‪ ,‬לדבר מה חיצוני‬
‫לי‪" :‬כבר בשווה הערך‪ ,‬בערך‪ ,‬נתונה הייתה עובדת החצנתו (‪)Entäußerung‬‬
‫של הקניין הפרטי [‪[ "]...‬ההדגשות במקור]‪ 247.‬זרותו‪ ,‬ניכורו‪ ,‬של המוצר קשורה‬
‫להפיכתו לדבר מה חיצוני לי‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬בחברה של שוק טוטלי הכסף הוא‬
‫עוצמה חיצונית כללית השלטת בבני האדם; או‪ ,‬מה שאינו אלא אותה תופעה‬
‫עצמה‪ ,‬החליפין הם יחס חברתי חיצוני‪ ,‬משמע יחס הכפוי על בני האדם‪ ,‬יחס‬
‫השולט בהם כעוצמה זרה‪ .‬ביטויו של תוצרי‪ ,‬קנייני‪ ,‬בכסף הופכו אפוא לא רק‬
‫לדבר חיצוני לגביי אלא לדבר הנשלט על ידי עוצמה שמחוצה לי תוך היותו‬

‫‪139‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫חלק ממנה‪ .‬ככזה הוא הופך לשליטי‪ .‬זהו שלטונם של הדברים‪ ,‬שלטונן של‬
‫הסחורות‪ ,‬בבני האדם‪ 248.‬בסוגיה זו דנו בהרחבה במבוא הכללי‪.‬‬
‫במסגרת הדיון על החליפין‪ ,‬מרקס אומר דברים השופכים אור נוסף על‬
‫סוגיית הניכור‪ .‬החליפין הם הקהילה‪ ,‬או "פעולת הסוג" החיצונית‪ ,‬משמע הם‬
‫ניגודם של הקהילה‪ ,‬של היחסים החברתיים כ"ישות סוגית"‪ .‬בהיותם חיבורם‬
‫של בני האדם במסגרת הקניין הפרטי הם מהווים יחס חיצוני בשני מובנים‪:‬‬
‫הם יחס שבני האדם "מוצאים לפניהם" ונכנסים אליו ואינם יוצרים אותו‬
‫לרצונם; ויחס שבו הם עצמם מתייחסים זה לזה כישויות חיצוניות‪ ,‬כאמצעים‪,‬‬
‫לא כשותפים ליצירה שבה הם מאשרים זה את אישיותו של זה ותורמים זה‬
‫להתפתחותו‪ ,‬התממשותו‪ ,‬של זה‪.‬‬
‫החליפין או סחר החליפין הם אפוא הפעולה החברתית‪ ,‬פעולת הסוג‬
‫(‪ ,)Gattungsakt‬הקהילה‪ ,‬המגע ומשא החברתי והאינטגרציה של בני האדם‬
‫במסגרת הקניין הפרטי‪ ,‬ולכן פעולת הסוג החיצונית (‪ ,)äußerliche‬פעולת‬
‫הסוג המנוכרת (‪ .)entäußerte‬בדיוק משום כך היא מופיעה כסחר חליפין‪.‬‬
‫בדיוק משום כך הקניין הפרטי הוא ניגודו של היחס החברתי[ההדגשות‬
‫‪249‬‬
‫במקור]‪.‬‬

‫מעט מאוחר יותר‪ ,‬עם פיתוח תורת בכורת העבודה‪ ,‬יוסברו היחסים‬
‫ה"חיצוניים" כתוצאותיה הבלתי מבוקשות של העבודה‪ .‬תרומתו של מאמר‬
‫זה להכרת הייצור החדש כפעילות וכיחסים בלתי אינסטרומנטליים‪ ,‬כמכלול‬
‫אסתטי‪ ,‬נדונה במבוא הכללי‪.‬‬

‫הערות בנוגע לתרגום הכתבים בכרך א'‬

‫באשר לתרגום עצמו‪ ,‬ברצוננו להעמיד את הקוראים על הדברים הבאים‪:‬‬

‫מרקס לא עשה עד האידיאולוגיה הגרמנית הבחנה ברורה בין המושג‬
‫"מעמד" (‪ )Klasse, class‬לבין המושג "שדרה" (‪ .)Stand, estate‬ככלל (למעט‬
‫מקרה בודד)‪ ,‬תורגמה התיבה ‪ Klasse‬כ"מעמד"‪ ,‬והתיבה ‪ - Stand‬כ"שדרה"‪ .‬כך‬
‫יכולים הקוראים לעקוב אחר התפתחות השימוש במושגים אלה על ידי מרקס‪.‬‬
‫בדיונים שעניינם תורת המהפכה ניתן להבין את התיבה "שדרה" כמעמד‪ .‬את‬
‫הביטוי "העיקרון השדרתי" אפשר להבין לעתים קרובות כ"עיקרון המעמדי"‪,‬‬
‫ובאשר להגל‪ ,‬התיבה ‪ Stand‬בכל המובאות של מרקס מדבריו תורגמה כ"שדרה"‬
‫ולא כמעמד‪ ,‬אף כי יש המתרגמים אותה‪ ,‬בתרגומים ובדברי פרשנות‪ ,‬כ"מעמד"‬
‫(אף בספרות האנגלית הענפה)‪.‬‬

‫‪140‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫התיבות ‪ Bestimmung‬ו–‪ Bestimmtheit‬ואחרות ניתנות לתרגום באופנים‬

‫שונים לעברית‪ .‬לרוב תרגמנו אותן לפי העניין‪ ,‬מבלי להיצמד באופן נוקשה‬
‫למשמעות אחת או שתיים שהתקבעו בשיח הפילוסופי‪ ,‬לטובת הבהירות‪.‬‬
‫לעתים הוספנו בסוגריים את התיבה הגרמנית‪.‬‬
‫מרקס הרבה לצטט מדברי הוגים אחרים והוסיף הדגשות משלו בטקסט‬
‫המצוטט‪ .‬לעתים יש בדברי הוגים אלה ‪ -‬והדבר בולט בעיקר בדברי הגל ‪-‬‬
‫הדגשות מקוריות משלהם‪ .‬ככל שיש צורך‪ ,‬צוינו ההדגשות המקוריות של‬
‫ההוגה המצוטט על ידי מרקס בכתיב נטוי‪ ,‬בעוד הדגשותיו של מרקס בטקסט‬
‫המצוטט צוינו בכתיב עבה‪ .‬בכך הלכנו בעקבות מהדורת ‪ .MEW‬אף הדגשות‬
‫של מרקס בתוך מובאות ממסמכים משפטיים (חוקות‪ ,‬כתבי זכויות) צוינו‬
‫באותיות עבות‪.‬‬
‫השלמות של הטקסט ‪ -‬אם השלמת מילה חסרה או חלק מילה חסר‪ ,‬אם‬
‫השלמה טקסטואלית מתבקשת או הבהרה מתבקשת ‪ -‬הושמו‪ ,‬ככלל‪ ,‬בסוגריים‬
‫מרובעים‪ .‬בהשלמות אלה הלכנו לעתים קרובות בעקבות עורכי המהדורות‬
‫הגרמניות המדעיות (‪ MEGA‬ו–‪ )MEW‬ובעקבות המהדורה האנגלית המקיפה‬
‫של כתבי מרקס ואנגלס (‪ .)Marx/Engels, Collected Works = MECW‬כן הוספנו‬
‫בעצמנו השלמות המתבקשות מהלבוש הלשוני העברי ולפי שיפוטנו המדעי‪.‬‬
‫כאשר השלמנו‪ ,‬במקרים אחדים‪ ,‬מילים שמרקס השמיטן במובאות שלו‬
‫מדברי הוגים אחרים‪ ,‬משום שהשלמות אלו נחוצות להבנת הטקסט‪ ,‬סימנו‬
‫אותן בסוגריים משולשים (< >)‪ .‬מילים שמרקס רשם מעל מילים אחרות‪ ,‬דבר‬
‫המבטא לרוב את הגיגיו ואולי את תוכניתו להוסיף מילה או הבהרה לטקסט‪,‬‬
‫הושמו בסוגריים מסולסלים אחרי המילים שמעליהן נרשמו (לדוגמה‪" :‬יחסן‬
‫של עלויות הייצור לביקוש {תחרות} ולהיצע")‪.‬‬
‫מרקס שיבץ בחיבוריו מושגים ומילים משפות זרות‪ ,‬עתיקות ומודרניות‪.‬‬
‫הללו מעניקים עושר רב לחיבורים‪ .‬הבאנו אותם בצורתם המקורית והוספנו‬
‫תרגום בעברית בסוגריים מרובעים‪ .‬כך יכולים הקוראים העברים להתרשם‬
‫מעושרן התרבותי הרב של היצירות‪ .‬במקרים מעטים‪ ,‬שבהם מילה או ביטוי‬
‫לועזיים הפכו לחלק בלתי נפרד מהשפה הגרמנית‪ ,‬תרגמנו אותם היישר‬
‫לעברית‪.‬‬
‫בתרגום של לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל ושל ״קטעים מספרו‬
‫של ג'יימס מיל 'יסודות הכלכלה המדינית'״‪ ,‬שלא ראו אור בחייו של מרקס‪,‬‬
‫הוספנו בטקסט את מספריהם של גיליונות כתב היד המקורי באותיות רומיות‬
‫(|‪ |IV| ,|III‬וכדומה)‪ ,‬מספרים שמרקס עצמו רשמם‪ .‬בכך הלכנו בעקבות ‪.MEGA‬‬

‫‪141‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫בחיבור הראשון מרקס גם מפנה (אותו עצמו או קוראים עתידיים) פעמים‬

‫בודדות לגיליון זה או אחר‪ .‬הופעת מספרי הגיליונות בטקסט תסייע לקוראים‬
‫המדעיים הדקדקנים‪.‬‬

‫‪142‬‬
 ‫הערות‬

Karl Marx and Friedrich Engels, Werke (henceforth: MEW) (Berlin: Dietz Verlag, .1
1956 ff.), suppl. vol. I: Marx, Ökonomisch-philosophische Manuskripte aus dem
Jahre 1844, p. 516
Ludwig Wilhelm Feuerbach, Das Wesen der Religion: Ausgewählte Texte zur .2
Religionsphilosophie, edited by Albert Esser (Köln: Verlag Jacob Hegner, 1967):
Das Wesen des Christentums, pp. 76-86, 78
MEW, vol. 3: Marx, "Thesen über Feuerbach", p. 6 . 3
Feuerbach, Das Wesen der Religion: Das Wesen des Christentums, p. 82 .4
MEW, suppl. vol. I: Marx, Ökonomisch-philosophische Manuskripte aus dem .5
Jahre 1844, p. 517
MEW, vol. 3: Marx, "Thesen über Feuerbach", pp. 5-6 . 6
.7 ,5 '‫ עמ‬,‫שם‬ .7
MEW, suppl. vol. I: Marx, Ökonomisch-philosophische Manuskripte aus dem .8
Jahre 1844, p. 518
MEW, suppl. vol. 1: Marx, "Auszüge aus James Mills Buch 'Élémens d'économie .9
politique'", p. 450-451
MEW, suppl. vol. I: Marx, Ökonomisch-philosophische Manuskripte aus dem .10
Jahre 1844, p. 516
MEW, suppl. vol. 1: Marx, "Auszüge aus James Mills Buch 'Élémens d'économie .11
politique'", p. 454
MEW, suppl. vol. I: Marx, Ökonomisch-philosophische Manuskripte aus dem .12
Jahre 1844, p. 517; vol. 3: Marx and Engels, Die deutsche Ideologie, pp. 37, 68
MEW, suppl. vol. I: Marx, Ökonomisch-philosophische Manuskripte aus dem .13
Jahre 1844, p. 542-43
MEW, vol. 3: Marx and Engels, Die deutsche Ideologie, pp. 33-34, 60, 68, 70, 72; .14
vol. 13: Marx, Zur Kritik der politischen Ökonomie, pp. 34-36, 95; vol. 23: Marx,

143
 ‫קרל מרקס‬

‫‪Das Kapital (First Part), pp. 121-122, 354, 359, 377, 385, 498, 510, 512, 514,‬‬
‫‪528, 533; Karl Marx, Grundrisse der Kritik der politischen Ökonomie (Henceforth:‬‬
‫‪Grundrisse) (Berlin: Dietz Verlag, 1974 [1939-1942]), pp. 76, 79‬‬
‫‪ . 15‬קארל מארקס ופרידריך אנגלס‪ ,‬כתבים נבחרים (מרחביה‪ :‬ספריית פועלים‬
‫‪ ,)1959-1955‬כרך ב'‪ :‬אנגלס‪" ,‬חלקה של העבודה באינוש הקוף"‪ ,‬תרגם יצחק מן‪,‬‬
‫עמ' ‪.68-67‬‬
‫‪MEW, vol. 3: Marx and Engels, Die deutsche Ideologie, p. 21 .16‬‬
‫‪ .17‬שם‪ ,‬עמ' ‪.25‬‬
‫‪ .18‬שם‪ ,‬עמ' ‪.34‬‬
‫‪ .19‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .33‬שלמה אבינרי מתרגם "‪ "naturwüchsig‬כ"נטורלי"‪ .‬ראו קרל מרקס‪,‬‬
‫כתבי שחרות‪ ,‬תרגם שלמה אבינרי (תל אביב‪ :‬ספריית פועלים‪ ,)1975 ,‬עמ' ‪,224‬‬
‫‪ .272 ,257 ,228‬תרגום זה מתעלם מאופייה ההיסטורי של תורת מרקס‪ ,‬שהרי לפי‬
‫מרקס שום תהליך חברתי ושום מבנה חברתי אנושי אינו טבעי (נטורלי)‪ .‬בעיקר‬
‫מתעלם תרגום זה מן התצורות החברתיות ההיסטוריות דמויות הטבע שיוצרת‬
‫העבודה כתוצאותיה הבלתי מבוקשות‪ .‬דַ מיּות הטבע‪ ,‬שלא כעוצמות טבע שאינן‬
‫תלויות באדם‪ ,‬אף ניתנת לביטול בנסיבות מסוימות על יסוד שינוי יחסו של האדם‬
‫לפעילותו‪ .‬האדם אינו יכול‪ ,‬למשל‪ ,‬ליצור אביב נצחי‪ ,‬כלומר לבטל את החלוקה‬
‫לעונות שנה‪ ,‬או ליצור נעורים נצחיים‪ ,‬דהיינו לבטל את הזקנה והמוות‪ ,‬כפי שאיוו‬
‫החזונות האסכטולוגיים‪ ,‬אך הוא יכול לבטל את יחס הניצול (קניין פרטי)‪ ,‬את חלוקת‬
‫העבודה ואת המדינה‪ ,‬משום שהללו הם יחסים היסטוריים שרק נדמים כטבעיים‪.‬‬
‫ראו לסוגיה זו‪ :‬יגאל וגנר‪ ,‬גבולות הפוליטיקה‪ :‬על היחס בין מדינה‪ ,‬חברה ועבודה‬
‫במשנתו של מרקס (רמת גן‪ :‬מסדה‪ ,)1978 ,‬עמ' ‪.32‬‬
‫‪MEW, suppl. vol. I: Marx, Ökonomisch-philosophische Manuskripte aus dem .20‬‬
‫‪Jahre 1844, p. 520‬‬
‫‪MEW, vol. 3: Marx and Engels, Die deutsche Ideologie, p. 32‬‬ ‫‪. 21‬‬
‫‪MEW, vol. 23: Marx, Das Kapital (First Part), p. 484‬‬ ‫‪ .22‬‬
‫‪MEW, suppl. vol. I: Marx, Ökonomisch-philosophische Manuskripte aus dem‬‬ ‫‪ .23‬‬
‫‪Jahre 1844, p. 520‬‬
‫‪MEW, vol. 2: Marx and Engels, Die heilige Familie, oder Kritik der kritischen‬‬ ‫‪ .24‬‬
‫‪Kritik: Gegen Bruno Bauer und Konsorten, p. 32‬‬
‫‪MEW, suppl. vol. I: Marx, Ökonomisch-philosophische Manuskripte aus dem‬‬ ‫‪ .25‬‬
‫‪Jahre 1844, pp. 519-520‬‬
‫‪ . 26‬שם‪ ,‬עמ' ‪.516‬‬
‫‪MEW, vol. 23: Marx, Das Kapital (First Part), pp. 192-193‬‬ ‫‪ .27‬‬
‫‪MEW, suppl. vol. I: Marx, Ökonomisch-philosophische Manuskripte aus dem‬‬ ‫‪ .28‬‬
‫‪Jahre 1844, pp. 517-518‬‬
‫‪MEW, vol. 2: Marx and Engels, Die heilige Familie, p. 37‬‬ ‫‪. 29‬‬
‫‪MEW, suppl. vol. I: Marx, Ökonomisch-philosoophische Manuskripte aus dem‬‬ ‫‪ .30‬‬
‫‪Jahre 1844, pp. 519-521‬‬
‫‪MEW, vol. 3: Marx and Engels, Die deutsche Ideologie, pp. 22-23; Marx,‬‬ ‫‪ .31‬‬

‫‪144‬‬
 ‫ כרך א‬,‫כתבים מוקדמים‬

Grundrisse, pp. 378-380, 389-391

Iring ;14 '‫ עמ‬,‫ כתבי שחרות‬,‫ בתוך מרקס‬,"‫ "מבוא‬,‫ שלמה אבינרי‬:‫ראו לדוגמה‬ .32
Fetscher, Von Marx zur Sowjetideologie (Frankfurt/M: Diesterweg, 1972), p. 19
MEW, vol. 3: Marx and Engels, Die deutsche Ideologie, p. 50 .33
.23-22 '‫ עמ‬,‫ שם‬. 34
.398 '‫ עמ‬,‫ שם‬.35
MEW, vol. 1: Marx, Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie, p. 305-306 .36
.306 '‫ עמ‬,‫ שם‬.37
MEW, vol. 25: Marx, Das Kapital (Third Part), p. 838 .38
Karl Marx and Friedrich Engels, Gesamtausgabe (henceforth: MEGA) (Berlin: .39
Dietz Verlag and Akademie Verlag [1998 onwards], 1975 ff.), Dept. II, vol. 4/1
(Text): Marx, Ökonomische Manuskripte 1863-1867 (First Part), p. 64
‫ ספריית‬:‫ כרכים (מרחביה‬2 ,‫ תרגמו צבי ויסלבסקי ויצחק מן‬,‫ הקפיטל‬,‫ קרל מרקס‬. 40
.]‫ [המובאה שונתה כאן קלות‬61 '‫ עמ‬,'‫ כרך א‬,)1953-1947 ,‫פועלים‬
MEW, suppl. vol. 1: Marx, "Auszüge aus James Mills Buch 'Élémens d'économie .41
politique'", p. 448
MEW, vol. 23: :‫ השוו‬.]‫ [התרגום שונה כאן במקומות אחדים‬59 '‫ עמ‬,‫ הקפיטל‬,‫מרקס‬ .42
Marx, Das Kapital (First Part), p. 86
MEW, vol. 6: Marx, "Montesquieu LVI.", p. 187 . 43
MEW, vol. 23: Marx, Das Kapital (First Part), p. 121 .44
MEW, vol. 3: Marx, Die deutsche Ideologie, p. 22 .45
'‫ תרגם מ‬,"‫ "עבודה שכירה והון‬,‫ מרקס‬:'‫ כרך א‬,‫ כתבים נבחרים‬,‫ מרקס ואנגלס‬.46
.51 '‫ עמ‬,‫אטינגר‬
MEW, vol. 4: Marx, Das Elend der Philosophie, p. 149 .47
.154 '‫ עמ‬,‫ שם‬.48
MEW, vol. 3: Marx and Engles, Die deutsche Ideologie, p. 32 .49
.‫ שם‬.50
MEW, vol. 6: Marx, "Montesquieu LVI.", p. 188 .51
MEW, vol. 4: Marx, Das Elend der Philosophie, p. 130 .52
MEW, vol. 6: Marx, "Montesquieu LVI.", p. 188 .53
MEW, vol. 3: Marx and Engels, Die deutsche Ideologie, p. 22 .54
.33-32 '‫ עמ‬,‫ שם‬.55
.34 '‫ עמ‬,‫ שם‬.56
MEW, vol. 1: Marx, Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie, p. 222 .57
‫ ואין תודעה עצמית אלא על‬.‫ אצל הגל היות סובייקט פירושו חתירה לתודעה עצמית‬.58
‫ התודעה העצמית מושגת‬,‫ כלומר‬.‫ידי הכרת הסובייקט את עצמו בעולם שיצר ועיצב‬
‫ יצירת‬,‫ עולם המושאים במשמעותו הרחבה‬,‫על ידי יציאה אל העולם האובייקטיבי‬
‫ שהנם טבעיים או‬,‫ כללים וחוקים במושאים‬,‫ קביעת מבנים‬- ‫המושאים או עיצובם‬
‫ שום עשייה אנושית אינה‬.‫ וההכרה עצמית במעשי יצירה ועיצוב אלה‬- ‫חברתיים‬

145
 ‫קרל מרקס‬

‫ אצל הגל מושם הדגש על‬.‫ אלא אם היא ביסודה חתירה לתודעה עצמית‬,‫בעלת מובן‬
‫ שהרי מחשבה‬,‫ וזהו תמיד עיצוב לפי עקרונות כלליים‬,‫עיצוב העולם באופן מחשבתי‬
‫ יצירת‬.‫במלא מובן המילה אינה אלא התבוננות בעולם ועיצובו על ידי מושגים‬
‫ היא יצירה מושאית‬,‫ משמע עיצוב החברה על ידי כללים וחוקים‬,‫מבנים חברתיים‬
,‫ שהמדינה היא גילוי שלו‬,‫בתחום החברתי שבה מכיר את עצמו סובייקט על–אנושי‬
‫ שבפועלם מתממש אותו‬,‫כשם שמכירים בה את עצמם בני האדם שיצרו מבנים אלה‬
‫ ראו עוד לעניין זה המבוא המיוחד לחיבור לביקורת פילוסופיית המשפט‬.‫סובייקט‬
.‫של הגל‬
MEW, vol. 1: Marx, Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie, pp. 258-259 . 59
MEW, vol. 3: Marx and Engels, Die deutsche Ideologie, p. 178 .60
.325 '‫ עמ‬,‫ שם‬.61
MEW, vol. 19: Marx, Kritik des Gothaer Programms, p. 29 .62
MEW, vol. 2: Marx and Engels, Die heilige Familie, p. 130; vol. 3: Die deutsche .63
Ideologie, p. 178; vol. 9: Marx, "Die britische Herrschaft in Indien", p. 129; vol. 17:
Marx, [Erster Entwurf zum "Bürgerkrieg in Frankreich""], pp. 540-541
MEW, vol. 3: Marx and Engels, Die deutsche Ideologie, p. 178 . 64
MEW, vol. 4: Marx and Engels, Manifest der kommunistischen Partei, p. 472 .65
MEW, vol. 4: Marx, Die moralisierende Kritik und die kritisierende Moral, p. 338 .66
MEW, vol. 4: Marx and Engels, Manifest der kommunistischen Partei, p. 464 .67
MEW, vol. 3: Marx and Engels, Die deutsche Ideologie, p. 340 .68
.311 ,47 '‫ עמ‬,‫שם‬ .69
MEW, vol. 1: Marx, "Kritische Randglossen zu dem Artikel 'Der König von .70
Preußen und die Sozialreform. Von einem Preußen'", p. 401
MEW, vol. 1: Marx, Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie, p. 269 . 71
Jean-Jacques Rousseau, Oeuveres complètes (Paris: Gallimard-NRF, 1964), vol. .72
3: Discourse sur l'origine et les fondements de l'inégalité parmi les homes [1754],
p. 187
MEW, vol. 1: Marx, "Kritische Randglossen zu dem Artikel 'Der König von .73
Preußen und die Sozialreform, von einem Preußen'", pp. 401-402
MEW, vol. 3: Marx and Engels, Die deutsche Ideologie, p. 311 .74
MEW, vol. 1: Marx, Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie, p. 234 . 75
‫ תרגם דוד‬,"‫ "השלטון הבריטי בהודו‬,‫ מרקס‬:'‫ כרך א‬,‫ כתבים נבחרים‬,‫ מרקס ואנגלס‬.76
.239 '‫ עמ‬,‫ליבשיץ‬
MEW, vol. 1: Marx, Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie, p. 234 .77
.276 '‫ עמ‬,‫ שם‬.78
.315 '‫ עמ‬,‫ שם‬.79
.‫ שם‬.80
.216 ,213 '‫ עמ‬,‫ שם‬.81
MEW, vol. 1: Marx, "Zur Judenfrage", p. 354 .82

146
 ‫ כרך א‬,‫כתבים מוקדמים‬

MEW, vol. 1: Marx, Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie, p. 275 . 83

MEW, vol. 1: Marx, "Zur Judenfrage", pp. 367-368 .84
MEW, vol. 1: Marx, Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie, pp. 283-284 .85
.309 '‫ עמ‬,‫שם‬ .86
MEW, vol. 1: Marx, "Zur Judenfrage", p. 355 .87
.357-356 '‫ עמ‬,‫שם‬ .88
MEW, vol. 1: Marx, Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie, p. 281 .89
.322 '‫ עמ‬,‫שם‬ .90
.325 '‫ עמ‬,‫שם‬ .91
.329 '‫ עמ‬,‫שם‬ .92
.‫שם‬ .93
MEW, vol. 1: Marx, "Zur Judenfrage", pp. 354-355 .94
MEW, vol. 1: Marx, "Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie: Einleitung", .95
pp. 384-385
MEW, vol. 2: Marx and Engels, Die heilige Familie, p. 123 .96
.120-119 '‫ עמ‬,‫ שם‬. 97
MEW, vol. 3: Marx and Engels, Die deutsche Ideologie, p. 463 .98
MEW, vol. 1: Marx, "Kritische Randglossen zu dem Artikel 'Der König von .99
Preußen und die Sozialreform. Von einem Preußen'", p. 402
MEW, vol. 1: Marx, "Zur Judenfrage", p. 357 .100
MEW, vol. 1: Marx, "Kritische Randglossen zu dem Artikel 'Der König von .101
Preußen und die Sozialreform. Von einem Preußen'", p. 402
MEW, vol. 2: Marx and Engels, Die Heilige Familie, p. 130-131 .102
:‫ תרגמה לני יחיל (תל אביב‬,1799-1789 ‫ המהפכה הצרפתית‬,‫ אלברט סובול‬:‫ ראו‬.103
Arthur ;161-160 ,154-153 ,145-142 ,137-135 '‫ עמ‬,)1960 ,‫הקיבוץ המאוחד‬
Rosenberg, Demokratie und Sozialismus: Zur politischen Geschichte der letzten
150 Jahre (Frankfurt/M.: Europäische Verlagsanstalt, 1962), p. 9
,"‫ מבחר מ"נויה ריינישה צייטונג‬:1848 ‫ מהפכת שנת‬,‫ קרל מרקס ופרידריך אנגלס‬.104
MEW, vol. 6: :‫ השוו‬.225 '‫ עמ‬,)1953 ,‫ ספריית פועלים‬:‫תרגם מ' חלמיש (מרחביה‬
Marx, "Die Bourgeoisie und die Kontrerevolution", p. 107
MEW, vol. 1: Marx, Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie, p. 248 .105
.266 '‫ עמ‬,‫שם‬
. 106
.248 '‫ עמ‬,‫שם‬ .107
.249-248 '‫ עמ‬,‫שם‬ .108
.268 ,248 '‫ עמ‬,‫שם‬ .109
.249 '‫ עמ‬,‫שם‬ .110
.256-245 '‫ עמ‬,‫שם‬ .111
MEW, vol. 5: Marx, "Die Krisis und die Kontrerevolution", p. 402 .112
MEW, vol. 6: Marx, "Der Prozeß gegen den Rheinischen Kreisausschuß der .113

147
 ‫קרל מרקס‬

Demokraten", p. 253
.‫ שם‬.114
MEW, vol. 3: Marx and Engels, Die deutsche Idelogie, pp. 69-70 .115
.77 '‫ עמ‬,‫ שם‬.116
"‫ אנשי "האסכולה למחקר חברתי‬,‫ אריך פרום והרברט מרקוזה‬.186 '‫ עמ‬,‫ שם‬.117
‫("אסכולת פרנקפורט") הם שחשפו לראשונה את רעיון ביטול העבודה במשנתו של‬
Erich Fromm, Marx's Concept of :‫ ראו‬.‫מרקס ואף הדגישו את מרכזיותו במשנה זו‬
Man (New York: Unger Publishing, 1961), p. 40; Herbert Marcuse, Soviet Marxism
(London: Routledge & Kegan Paul, 1958), p. 138; Herbert Marcuse, "Liberation
from the Affluent Society", in: David Cooper (ed.), The Dialectics of Liberation
(Middlesex: Penguin, 1968), p. 184; Gespräche mit Herbert Marcuse (Frankfurt/M.:
:‫ ראו עוד לעניין זה את התיאור הרחב אצל‬.Suhrkamp Verlag, 1978), pp. 104-105
,‫ חברה ועבודה במשנתו של מרקס‬,‫ על היחס בין מדינה‬:‫ גבולות הפוליטיקה‬,‫וגנר‬
‫ ראו עוד לרעיון ביטול העבודה אצל מרקס ולאימוצו על ידי פרום‬.‫ ואילך‬228 '‫עמ‬
Uri Zilbersheid, Jenseits der Arbeit: Der vergessene sozialistische Traum :‫ומרקוזה‬
von Marx, Fromm und Marcuse (Frankfurt/M., Bern, New York: Peter Lang, 1999),
pp. 45-53
Marx, Grundrisse, p. 397 .118
.599 '‫ עמ‬,‫ שם‬. 119
.505 '‫ עמ‬,‫ שם‬.120
.599-593 '‫ עמ‬,‫ שם‬.121
MEW, suppl. vol. I: Marx, "Auszüge aus James Mills Buch 'Élémens d'économie .122
politique'", p. 462
MEW, suppl. vol. I: Marx, Ökonomisch-philosophische Manuskripte aus dem .123
Jahre 1844, p. 541
Moses Hess, Philosophische und sozialistische Schriften 1837-1850, edited .124
by August Cornu and Wolfgang Mönke (Berlin: Akademie-Verlag, 1961):
"Socialismus und Communismus", pp. 204, 206-207
Hess, Philosophische und sozialistische Schriften 1837-1850: "Über die Noth in .125
unserer Gesellschaft und deren Abhülfe", p. 323
.312-311 '‫ עמ‬,‫ שם‬. 126
Herbert Marcuse, An Essay on Liberation (Boston: Beacon Press, 1969), p. 24 .127
Erich Fromm, The Sane Society (New York: Fawcett Premier, 1955), pp. 302-303 .128
MEW, vol. 3: Marx and Engels, Die deutsche Ideologie, p. 68 .129
MEW, suppl. vol. I: Marx, Ökonomisch-philosophische Manuskripte aus dem .130
Jahre 1844, p. 521
MEW, vol. 3: Marx and Engels, Die deutsche Ideologie, p. 50 . 131
Karl Marx and Friedrich Engels, Kritik der bürgerlichen Ökonomie (Westberlin: .132
Verlag für das Studium der Arbeiterbewegung, 1972): Marx, "Über F. Lists Buch
'Das nationale System der politischen Ökonomie'", p. 25

148
 ‫ כרך א‬,‫כתבים מוקדמים‬

MEW, suppl. vol. I: Marx, Ökonomisch-philosophische Manuskripte aus dem .133

Jahre 1844, pp. 532-533, 539, 556-557
.538-537 '‫ עמ‬,‫ שם‬. 134
.536 '‫ עמ‬,‫ שם‬.135
MEW, vol. 3: Marx and Engels, Die deutsche Ideologie, vol. 3, p. 33 .136
.364 '‫ עמ‬,‫ שם‬.137
MEW, vol. 1: Marx, Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie , pp. 250, 253 .138
MEW, vol. 3: Marx and Engles, Die deutsche Idelogie, p. 207 .139
MEW, vol. 1: Marx, "Zur Judenfrage", p. 370 .140
MEW, vol., 4: Marx and Engels, Manifest der kommunistischen Partei, p. 482 .141
MEW, vol. 1: Marx, "Zur Judenfrage", p. 368 .142
MEW, vol. 1: Marx, "Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie: Einleitung", .143
pp. 386-387
MEW, vol. 4: Marx, Das Elend der Philosophie, p. 182 .144
MEW, vol. 1: Marx, "Kritische Randglossen zu dem Artikel 'Der König von .145
Preußen und die Sozialreform. Von einem Preußen'", p. 409
.‫ שם‬.146
MEW, vol. 1: Marx, "Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie: Einleitung", .147
p. 388
.381 '‫ עמ‬,‫שם‬ . 148
.387-386 ‫ עמ‬,‫שם‬ .149
.390 '‫ עמ‬,‫שם‬ .150
.391 '‫ עמ‬,‫שם‬ .151
MEW, vol. 3: Marx and Engels, Die deutsche Ideologie, p. 77 .152
MEW, vol. 4: Marx and Engels, Manifest der kommunistischen Partei, pp. 481 .153
MEW, vol. 5: Marx and Engels, "Forderungen der kummunistischen ;482 '‫ עמ‬,‫ שם‬.154
Partei in Deutschland", pp. 3-4
MEW, vol. 5: Marx and Enngels, "Forderungen der kommunistischen Partei", pp. .155
3-4
MEW, vol. 4: Marx and Engels, Manifest der kommunistischen Partei, p. 472 .156
.630 '‫ עמ‬,'‫ כרך א‬,‫ הקפיטל‬,‫ מרקס‬.157
MEW, vol. 4: Marx, Das Elend der Philosophie, p. 128-129 .158
MEW, vol. 1: Marx, "Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie: Einleitung", .159
p. 381
.385 '‫ עמ‬,‫שם‬ . 160
.‫שם‬ .161
'‫ עמ‬,)1974 ,‫ מסדה‬:‫ עולמו הרוחני של קרל מרקס (רמת גן‬,‫ראו לעניין זה צבי רוזן‬ .162
.23-21
.‫ בהערה‬,‫תפיסה זאת מופיעה בצורתה הראשונית כבר בעבודת הדוקטורט של מרקס‬ .163
‫ מכיוון שהעולם הוא‬.‫ יש אלוהים‬,‫ "מכיוון שהטבע מותקן באופן גרוע‬:‫מרקס כותב‬

149
 ‫קרל מרקס‬

MEW, suppl. vol. I: Marx, Doktordissertation: :‫" ראו‬.]...[ ‫ יש אלוהים‬,‫בלתי תבוני‬

Differenzen der demokritischen und epikureischen Naturphilosophie nebst einem
Anhang, p. 373
MEW, vol. 1: Marx, "Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie: Einleitung", .164
p. 378
.‫שם‬. 165
.‫שם‬ .166
.379 '‫ עמ‬,‫שם‬ .167
.‫שם‬ .168
MEW, vol. 3: Marx, "Thesen über Feuerbach", p. 7 .169
MEW, vol. 1: Marx, "Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie: Einleitung", .170
p. 391
.‫ בהערה‬,‫ גם רעיון זה מופיע לראשונה בעבודת הדוקטורט של מרקס‬.384 '‫ עמ‬,‫ שם‬.171
‫ "כך מתקבלת המסקנה כי היעשותו של העולם לפילוסופי היא בה‬:‫מרקס אומר‬
‫ כי‬,]Weltlich-Werden der Philosophie[ ‫בעת היעשותה של הפילוסופיה לארצית‬
MEW, suppl. vol. I: Marx, :‫ ראו‬."‫מימושה של הפילוסופיה הוא בה בעת אובדנה‬
Doktordissertation, p. 329
MEGA, Dept. II, vol. 4/1 (Text): Marx, Ökonomische Manuskripte 1863-1867 .172
(First Part), p. 66
MEW, vol. 13: Marx, Zur Kritik der politischen Ökonomie (1859), pp. 23-24 . 173
MEGA, Dept. II, vol. 3/1 (Text): Marx, Zur Kritik der politischen Ökonomie .174
(Manuskript 1861-1863) (First Part), p. 56
MEW: Marx, Das Kapital (First Part), vol. 23, p. 198 .175
.57 '‫ עמ‬,‫ שם‬. 176
MEW: Marx, Das Kapital (Third Part), vol. 25, p. 828 .177
MEGA, Dept. II, vol. 3/3 (Text): Marx, Zur Kritik der politischen Ökonomie .178
(Manuskript of 1861-1863) (Third Part), p. 768
MEW, vol. 19: Marx, Kritik des Gothaer Programms, p. 21 .179
.28 '‫ עמ‬,‫ שם‬.180
Herbert Marcuse, Das Ende der Utopie (Berlin: Verlag Peter von Maikowski, 1967): .181
Herbert Marcuse, An Essay on Liberation, ‫"; ראו גם‬Das Ende der Utopie", p. 12
pp. 20-22; Herbert Marcuse, "The Realm of Freedom and the Realm of Necessity:
A Reconsideration", Praxis: A Philosophical Journal, vol. 5, no. 1 (1969), p. 23
‫ ככל‬,‫ בתרגום כותרותיהן של יצירות מופת מלועזית לעברית ראוי לשמור על אחידות‬.182
‫ זאת לשם יצירת תשתית נוחה‬,‫ הן בתרגומים עצמם והן בדברי פרשנות‬,‫שהדבר ניתן‬
,‫ כך נקראות יצירותיו של עמנואל קאנט ביקורת התבונה הטהורה‬.‫לשיח העיוני‬
‫ לכן בחרנו ללכת בעקבות תרגומו של גדי‬.‫ביקורת התבונה המעשית וכדומה‬
‫ קווי יסוד לביקורת‬,‫ גיאורג וילהלם פרידריך הגל‬:‫ ראו‬.‫גולדברג ליצירה זו של הגל‬
‫ ערך פיני‬,‫פילוסופיית המשפט של הגל או מתווה למשפט הטבע ומדע המדינה‬
.‫ זהו תרגום חשוב וחלוצי‬.)2011 ,‫ הוצאת שלם‬:‫ תרגם גדי גולדברג (ירושלים‬,‫אפרגן‬

150
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫יחד עם זאת‪ ,‬תרגומנו אנו לקטעים מיצירה זו של הגל המצוטטים על ידי מרקס‬
‫בחיבורו לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל שונה לרוב‪ ,‬לעתים באופן ניכר‬
‫(המתרגמים)‪.‬‬
‫‪MEW, vol. 13: Marx, Zur Kritik der politischen Ökonomie (1859), p. 8 .183‬‬
‫‪MEW, vol. 16: Engels, "Karl Marx", p. 362-363 .184‬‬
‫‪G. W. F Hegel, Hauptwerke in sechs Bänden (Hamburg: Felix Meiner Verlag, .185‬‬
‫‪1999), vol. 4: Wissenschaft der Logik (Second Part): Die Subjektive Logik oder die‬‬
‫‪Lehre vom Begriff, p. 175‬‬
‫‪ . 186‬גיאורג וילהלם פרידריך הגל‪ ,‬הקדמה לפנומנולוגיה של הרוח‪ ,‬תרגם וצירף מבוא‬
‫וביאור שיטתי ירמיהו יובל (ירושלים‪ :‬מגנס‪ ,‬תשס"א)‪ ,‬עמ' ‪.93‬‬
‫‪G. W. F Hegel, Grundlinien der Philosophie des Rechts, oder Naturrecht und .187‬‬
‫‪Staatswissenschaft im Grundrisse, §258 (Addition), p. 218‬‬
‫‪MEW, vol. 1: Marx, Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie, p. 205 .188‬‬
‫‪ . 189‬שם‪ ,‬עמ' ‪.209‬‬
‫‪ .190‬ראו לסוגיית היחס בין כללי לפרטי אצל הגל כמבנה של היקש לוגי‪ :‬עודד בלבן‪,‬‬
‫היחסים בין הפרטי והכללי בתורת המשפט וההיקש בלוגיקה של הגל (עבודה לשם‬
‫קבלת תואר דוקטור‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪ ,)1982 ,‬עמ' ‪ ,16-13‬וכן עמ' ‪ 16‬ואילך‪.‬‬
‫‪ .191‬ראו לעניין זה שם‪ ,‬עמ' ‪.15-14‬‬
‫‪MEW, vol. 1: Marx, Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie, p. 208 .192‬‬
‫‪ .193‬שם‪ ,‬עמ' ‪.207‬‬
‫‪Hegel, Grundlinien der Philosophie des Rechts, §255 (Addition), p. 213 .194‬‬
‫‪MEW, vol. 1: Marx, Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie, p. 243 .195‬‬
‫‪ .196‬שם‪ ,‬עמ' ‪.244‬‬
‫‪ .197‬שם‪ ,‬עמ' ‪.269‬‬
‫‪ .198‬שם‪ ,‬עמ' ‪.234‬‬
‫‪ .199‬שם‪ ,‬עמ' ‪.227‬‬
‫‪ .200‬שם‪ ,‬עמ' ‪.235‬‬
‫‪ .201‬שם‪ ,‬עמ' ‪.227‬‬
‫‪ .202‬שם‪.‬‬
‫‪ .203‬שם‪ ,‬עמ' ‪.239‬‬
‫‪ .204‬שם‪ ,‬עמ' ‪.261‬‬
‫‪ .205‬שם‪ ,‬עמ' ‪.231‬‬
‫‪ .206‬שם‪.‬‬
‫‪ .207‬שם‪.‬‬
‫‪ .208‬שם‪.‬‬
‫‪ .209‬שם‪ ,‬עמ' ‪.241‬‬
‫‪ .210‬שם‪ ,‬עמ' ‪.327-326‬‬
‫‪ .211‬שם‪ ,‬עמ' ‪.232-231‬‬
‫‪ .212‬לנסיבות התנצרותו של מרקס ראו‪ :‬אדמונד זילברנר‪ ,‬הסוציאליזם המערבי ושאלת‬

‫‪151‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫היהודים‪ :‬מחקר בתולדות המחשבה הסוציאליסטית במאה ה–‪ ,19‬תרגם נקדימון‬

‫רוגל (ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,)1955 ,‬עמ' ‪ ;138-137‬פרנסיס ווין‪ ,‬קרל מרקס‪,‬‬
‫תרגמה דבי אילון (תל אביב‪ :‬ספרי עליית הגג‪ ,‬ידיעות אחרונות‪ ,)2005 ,‬עמ' ‪.26-25‬‬
‫‪P. N. Fedossejew, I. A. Bach, L. I. Golman et al., Karl Marx: Biographie, translated .213‬‬
‫‪from Russian into German by Hans Zikmund (Berlin: Dietz Verlag, 1985), pp.‬‬
‫‪67-68‬‬
‫‪ . 214‬לסוגיית היחסים בין ברונו באואר למרקס‪ ,‬לרבות השפעתו של באואר על מרקס‪,‬‬
‫ראו‪ :‬רוזן‪ ,‬עולמו הרוחני של קרל מרקס‪ ,‬עמ' ‪ 113‬ואילך‪.‬‬
‫‪MEW, vol. 1: Marx, "Zur Judenfrage", p. 362 .215‬‬
‫‪ .216‬שם‪ ,‬עמ' ‪.372‬‬
‫‪ .217‬שם‪.‬‬
‫‪ .218‬שם‪ ,‬עמ' ‪.377‬‬
‫‪ .219‬שם‪ ,‬עמ' ‪.375‬‬
‫‪ .220‬שם‪ ,‬עמ' ‪.374‬‬
‫‪ .221‬שם‪ ,‬עמ' ‪.373‬‬
‫‪ .222‬שם‪ ,‬עמ' ‪.376‬‬
‫‪ .223‬שם‪ ,‬עמ' ‪.373-372‬‬
‫‪MEW, vol. 3: Marx, "Thesen über Feuerbach", p. 533 .224‬‬
‫‪ .225‬מארקס ואנגלס‪ ,‬כתבים נבחרים‪ ,‬כרך ב'‪ :‬מרקס‪" ,‬תזות על פוירבאך"‪ ,‬תרגם י'‬
‫רוזנצווייג‪ ,‬עמ' ‪.306‬‬
‫‪MEW, vol. 23: Marx, Das Kapital (Part One), p. 169 .226‬‬
‫‪ .227‬שם‪ ,‬עמ' ‪.382‬‬
‫‪ .228‬מרקס‪ ,‬הקפיטל‪ ,‬כרך א'‪ ,‬עמ' ‪.125‬‬
‫‪ .229‬זילברנר‪ ,‬הסוציאליזם המערבי ושאלת היהודים‪ :‬מחקר בתולדות המחשבה‬
‫הסוציאליסטית במאה ה–‪ ,19‬עמ' ‪.163-151‬‬
‫‪MEW, vol. 27: "Marx an Arnold Ruge", Köln, 13 März [1843], p. 418 .230‬‬
‫‪ .231‬פרנץ מהרינג‪ ,‬קרל מרקס‪ :‬תולדות חייו‪ 2 ,‬כרכים‪ ,‬תרגם דב שובל (מרחביה‪ :‬הקיבוץ‬
‫הארצי‪ ,‬השומר הצעיר‪ ,)1941-1940 ,‬כרך א'‪ ,‬עמ' ‪ ;77‬ווין‪ ,‬קרל מרקס‪ ,‬עמ' ‪;93-92‬‬
‫‪Fedossejew et al., Karl Marx: Biographie, pp. 67-68‬‬
‫‪ .232‬לפי‪Fedossejew et al., Karl Marx: Biographie, pp. 67-68 :‬‬
‫‪ .233‬שם‪ ,‬עמ' ‪.68‬‬
‫‪ .234‬מהרינג‪ ,‬קרל מרקס‪ :‬תולדות חייו‪ ,‬כרך א'‪ ,‬עמ' ‪.92‬‬
‫‪ .235‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;93-92‬ווין‪ ,‬קרל מרקס‪ ,‬עמ' ‪Fedossejew et al., Karl Marx: Biographie, ;94‬‬
‫‪pp. 85-87‬‬
‫‪MEW, vol. 1: Marx, "Kritische Randglossen zu dem Artikel 'Der König von .236‬‬
‫‪Preußen und die Sozialreform. Von einem Preußen'", p. 407‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.408-407‬‬ ‫‪. 237‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.404‬‬ ‫‪ .238‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.405‬‬ ‫‪ .239‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪.409‬‬ ‫‪ .240‬‬

‫‪152‬‬
 ‫ כרך א‬,‫כתבים מוקדמים‬

James Mill, Elements of Political Economy (New York: Augustus M. Kelley, .241
Bookseller, 1965 [1821]), pp. 252-253
.2 '‫ עמ‬,‫ שם‬. 242
.11 '‫ עמ‬,‫ שם‬.243
James Mill, Political Writings (Cambridge: Cambridge University Press, 1992): .244
Government [1820], p. 2
.3 '‫ עמ‬,‫ שם‬.245
MEW, suppl. vol. I: Marx, "Auszüge aus James Mills Buch 'Élémens d'économie .246
politique'", p. 462
.455 '‫ עמ‬,‫ שם‬.247
.455 ,446 '‫ עמ‬,‫ שם‬.248
.453 '‫ עמ‬,‫ שם‬.249

153
154
 ‫קרל מרקס‬
‫לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‬
‫(סעיפים ‪)313-261‬‬

‫[‪ .261§" |II| ]...‬אל מול הספֵרות של המשפט הפרטי וטובת הפרט‪ ,‬קרי של‬
‫המשפחה ושל החברה האזרחית‪ ,‬המדינה היא‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬הכרח חיצוני‬
‫וסמכותן העליונה‪ ,‬שחוקיהן והאינטרסים שלהן כפופים לטבעה ותלויים בו;‬
‫אולם‪ ,‬מאידך גיסא‪ ,‬המדינה היא תכליתן האימננטית‪ ,‬וכוחה הוא באחדות‬
‫של תכליתה הסופית הכללית ושל האינטרס המיוחד של היחידים‪ ,‬באופן כזה‬
‫שיש ליחידים חובות כלפי המדינה‪ ,‬באותה המידה שיש להם בה בעת זכויות‬
‫‪1‬‬
‫(§‪.")155‬‬

‫הפסקה הקודמת‪ 2‬של הגל באה ללמדנו שהחירות הקונקרטית טמונה בַּזהּות‬
‫(הזהות הראויה‪ ,‬השסועה) של מערכת האינטרסים המיוחדים (של המשפחה‬
‫ושל החברה האזרחית) ושל מערכת האינטרסים הכלליים (של המדינה)‪ .‬יש‬
‫להגדיר כעת ביתר דיוק את היחס בין ספרות אלה‪.‬‬
‫מחד גיסא‪ ,‬המדינה הנה‪ ,‬לעומת הספרות של המשפחה ושל החברה‬
‫האזרחית‪" ,‬הכרח חיצוני"‪ ,‬הכרח ש"חוקים" ו"אינטרסים" "כפופים" לו‬
‫ו"תלויים" בו‪ .‬הקביעה שהמדינה הנה לעומת המשפחה והחברה האזרחית‬
‫"הכרח חיצוני" כבר נעשתה הן בקטגוריה של ה" ַמ ֲעבָר" (‪ )Übergang‬והן ביחסן‬
‫המודע אל המדינה‪ .‬רעיון ה״כפיפּות" למדינה תואם עדיין לגמרי יחס זה של‬
‫"הכרח חיצוני"‪ .‬אולם המשפט הבא‪ ,‬בהערה לפסקה זו‪ ,‬מראה כיצד הגל מבין‬
‫את מושג ה"תלות"‪:‬‬

‫‪155‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫"את המחשבה על התלות‪ ,‬ובייחוד של חוקי המשפט הפרטי‪ ,‬באופייה המוגדר‬

‫של המדינה‪ ,‬ואת ההשקפה הפילוסופית הנוהגת להתבונן בחלק רק במסגרת‬
‫יחסו אל השלם ‪ -‬השכיל במיוחד מונטסקייה (‪ 3)Montesquieu‬להבין [‪]...‬‬
‫וכולי״‪.‬‬

‫הגל מדבר כאן אפוא על התלות הפנימית במדינה‪ ,‬כלומר על ההגדרה המהותית‬
‫של המשפט הפרטי וכדומה; אולם בה בעת הוא מבין תלות זו מבחינה מושגית‬
‫כחלק מהיחס של "הכרח חיצוני" ומנגיד אותה לעמדה האחרת‪ ,‬שבה המשפחה‬
‫והחברה האזרחית מתייחסות למדינה כאל "תכליתן האימננטית"‪.‬‬
‫במושג "הכרח חיצוני" לא ניתן אלא להבין שה"חוקים" וה"אינטרסים" של‬
‫המשפחה ושל החברה חייבים לסור מפני ה"חוקים" וה"אינטרסים" של המדינה‬
‫במקרה של התנגשות‪ .‬הם כפופים למדינה‪ .‬קיומם תלוי בקיומה‪ ,‬ואף רצונה‬
‫וחוקיה מופיעים ל"רצון" ול"חוקים" שלהן כהכרח!‬
‫אולם הגל אינו מדבר כאן על התנגשויות אמפיריות‪ .‬הוא מדבר על יחסן‬
‫של "הספרות של המשפט הפרטי וטובת הפרט‪ ,‬כלומר של המשפחה ושל‬
‫החברה האזרחית"‪ ,‬למדינה; מדובר ביחסן המהותי של ספרות אלה עצמן‪ .‬לא‬
‫ה"אינטרסים" שלהן בלבד‪ ,‬אלא גם ה"חוקים" שלהן ו"ההגדרות המהותיות"‬
‫שלהן "תלויים" במדינה ו"כפופים" לה‪ .‬המדינה מתייחסת כ"סמכות עליונה"‬
‫ל"חוקים ולאינטרסים" שלהן‪ .‬ה"אינטרס" וה"חוק" שלהן מתייחסים למדינה‬
‫כ"כפופים" לה‪ .‬הם חיים ב"תלות" במדינה‪ .‬בדיוק מכיוון ש"כפיפות" ו"תלות"‬
‫הן יחסים חיצוניים‪ ,‬שככאלה מגבילות את המהות העצמאית ופועלות נגדה‪,‬‬
‫הרי שיחסן של ה"משפחה" ושל ה"חברה האזרחית" למדינה הוא יחס כלפי‬
‫"הכרח חיצוני"‪ ,‬כלומר הכרח הפועל נגד מהותו הפנימית של העניין‪ .‬דבר זה‬
‫עצמו‪ ,‬דהיינו ש"חוקי המשפט הפרטי תלויים באופייה המוגדר של המדינה"‬
‫ומשתנים על פיו‪ ,‬משויך על כן ליחס "ההכרח החיצוני"‪ ,‬בדיוק מפני ש"החברה‬
‫האזרחית והמשפחה" ‪ -‬בהתפתחותן האמיתית‪ ,‬דהיינו העצמאית והמלאה ‪-‬‬
‫נתפסות כהנחה מוקדמת של המדינה בתור "ספֵרות" מיוחדות‪" .‬כפיפות"‬
‫ו"תלות" הן ביטויים של זהות למראית עין‪ ,‬זהות "חיצונית"‪ ,‬כפויה‪ ,‬שהגל‬
‫משתמש נכונה במושג "הכרח חיצוני" כביטוי לוגי שלה‪ .‬במושגים "כפיפות"‬
‫ו"תלות" הגל המשיך לפתח צד אחד של הזהות החצויה‪ ,‬ולמעשה את הצד של‬
‫הניכור‪ 4‬במסגרת האחדות‪,‬‬
‫"אולם‪ ,‬מאידך גיסא‪ ,‬המדינה היא תכליתן האימננטית‪ ,‬וכוחה הוא באחדות‬
‫של תכליתה הסופית הכללית ושל האינטרס המיוחד של היחידים‪ ,‬באופן כזה‬
‫שיש ליחידים חובות כלפי המדינה‪ ,‬באותה המידה שיש להם בה בעת זכויות"‪.‬‬

‫‪156‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הגל מציב כאן אנטינומיה בלתי פתורה‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬הכרח חיצוני; מאידך גיסא‪,‬‬
‫תכלית אימננטית‪ .‬האחדות של התכלית הסופית הכללית של המדינה ושל‬
‫האינטרס המיוחד של היחידים אמורה להיות טמונה בכך שחובותיהם כלפי‬
‫המדינה וזכויותיהם במדינה זהות (לכן‪ ,‬למשל‪ ,‬החובה לכבד קניין עולה בקנה‬
‫אחד עם הזכות לקניין)‪.‬‬
‫זהות זו מובהרת אפוא בהרחבה בהערה [ל–§‪:]261‬‬
‫״היות שהחובה היא‪ ,‬ראשית כול‪ ,‬התייחסות כלפי דבר מה שהנו עצמּותי‬
‫(‪ )Substantielles‬בשבילי‪ ,‬שכשלעצמו ובשביל עצמו הוא כללי‪ ,‬ולעומת זאת‬
‫הזכות היא הקיום (‪ )Dasein‬בכלל של אותה עצמותיות‪ ,‬וזאת כדי שיתקיים‬
‫הצד של המיוחדות שלה והצד של החירות המיוחדת שלי‪ ,‬הרי ששתיהן‬
‫מופיעות ברמות הפורמליות כמוקצות לצדדים או לאנשים שונים‪ .‬המדינה‬
‫בתור האתיות (‪ 5,)Sittliches‬בתור מיזוג של העצמותי ושל המיוחד‪ ,‬כוללת‬
‫בתוכה את העובדה שההתחייבות שלי כלפי העצמותיות היא בה בעת קיומה‬
‫של חירותי המיוחדת‪ ,‬דהיינו במדינה הזכות והחובה מאוחדות בדיוק באותו‬
‫היחס״‪.‬‬

‫"§‪ .262‬האידיאה הממשית‪ ,‬דהיינו הרוח המפצלת את עצמה לשתי הספרות‬

‫האידיאיֹות (‪ )ideellen‬של מושגה‪ ,‬דהיינו למשפחה ולחברה האזרחית‪ ,‬בתור‬
‫סופיּותה‪ ,‬על מנת להיות מתוך האידיאליות (‪ )Idealität‬שלהן לרוח ממשית‬
‫ואינסופית בשביל עצמה‪ ,‬מקצה לפיכך עבור ספרות אלה את החומר של‬
‫ממשותה הסופית הזו‪ ,‬כלומר את היחידים בתור הריבוי (‪ ,)Menge‬באופן שבו‬
‫הקצאה זו לכל פרט מופיעה כמתֻווכת על ידי הנסיבות‪ ,‬השרירותיּות והבחירה‬
‫האישית של ייעודו"‪.‬‬

‫אם נתרגם את המשפט הזה לשפה פשוטה‪ ,‬הרי נובע‪:‬‬

‫האופן שבו המדינה מתווכת עצמה עם המשפחה והחברה האזרחית הוא‬
‫"הנסיבות‪ ,‬השרירותיּות והבחירה האישית של כל אחד את ייעודו"‪ .‬לתבונתה‬
‫של המדינה אין אפוא שום קשר להתפרקותו של חומר המדינה למשפחה‬
‫ולחברה האזרחית‪ .‬המדינה נוצרת מהן באופן בלתי מודע ושרירותי‪ .‬המשפחה‬
‫והחברה האזרחית מופיעות כפיסת הטבע החשוכה שמתוכה ניצת אור המדינה‪.‬‬
‫במושג של חומר המדינה נכללים כאן עיסוקי המדינה‪ ,‬וכן המשפחה והחברה‬
‫האזרחית‪ ,‬מבחינה זו שהם יוצרים את חלקי המדינה‪ ,‬כלומר נוטלים חלק‬
‫במדינה ככאלה‪.‬‬
‫התפתחות זו מוזרה משתי בחינות‪.‬‬
‫‪ .1‬המשפחה והחברה האזרחית נתפסות בתור הספרות של מושג המדינה‪,‬‬

‫‪157‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫ולמעשה בתור הספרות של סופיותה‪ ,‬ואף בתור סופיותה ממש‪ .‬המדינה היא‬
‫זו שמתפצלת לשתיהן; היא זו שמניחה אותן כהנחה מוקדמת‪ ,‬ולמעשה היא‬
‫עושה זאת "על מנת להיות מתוך האידיאליות שלהן לרוח ממשית ואינסופית‬
‫בשביל עצמה"‪" .‬היא מתפצלת‪ ,‬על מנת"‪ .‬היא "מקצה לפיכך עבור ספרות אלה‬
‫את החומר של ממשותה הסופית הזו‪ ,‬באופן כזה שהקצאה זו וכולֵי מופיעה‬
‫כמתֻווכת"‪ .‬זו המתקראת "האידיאה הממשית" (הרוח כאינסופית‪ ,‬כממשית)‬
‫מוצגת כאילו היא פועלת על פי עיקרון מוגדר ולמען כוונה מוגדרת‪ .‬היא‬
‫מתפצלת לספרות סופיֹות‪ ,‬ועושה זאת "על מנת לחזור לתוך עצמה‪ ,‬להיות‬
‫בשביל עצמה"‪ ,‬והיא אף עושה זאת כך שהדבר קורה בדיוק כפי שהוא באמת‪.‬‬
‫בנקודה זאת מופיע המיסטיציזם הלוגי‪ ,‬הפנתיאיסטי‪ 6,‬באור ברור מאוד‪.‬‬
‫היחס הממשי הוא‪" :‬הקצאת חומר המדינה לכל פרט מתֻווכת על ידי‬
‫הנסיבות‪ ,‬השרירותיות והבחירה האישית של ייעודו"‪ .‬עובדה זו‪ ,‬כלומר יחס‬
‫ממשי זה‪ ,‬נתפסת על ידי הספקולציה בתור תופעה (‪ ,)Erscheinung‬בתור הופעה‬
‫(‪ .)Phänomen‬נסיבות אלה‪ ,‬שרירותיות זו‪ ,‬בחירת ייעוד זו‪ ,‬תיווך ממשי זה‬
‫‪ -‬כל אלה הם רק תופעתו של תיווך‪ ,‬אשר האידיאה הממשית מבצעת עם‬
‫עצמה ואשר מתרחש מאחורי הקלעים‪ .‬הממשות אינה נתפסת בתור הממשות‬
‫עצמה‪ ,‬אלא בתור ממשות אחרת‪ .‬חּוקּה של האמפיריות המקובלת אינו רוחה‬
‫של האמפיריות עצמה‪ ,‬אלא רוח זרה‪ ,‬בעוד קיומה של האידיאה הממשית אינו‬
‫ממשות המתפתחת מתוך עצמה‪ ,‬אלא האמפיריות המקובלת‪.‬‬
‫|‪ |III‬האידיאה הופכת לסובייקט‪ ,‬ויחסן הממשי של המשפחה ושל החברה‬
‫האזרחית למדינה נתפס כפעילותן הפנימית הדמיונית‪ .‬המשפחה והחברה‬
‫האזרחית הן הנחותיה המוקדמות של המדינה; הן אלה הפועלות באמת;‬
‫אבל בספקולציה עניין זה מתהפך על פיו‪ .‬אולם בשעה שהאידיאה הופכת‬
‫לסובייקט‪ ,‬הרי הסובייקטים הממשיים‪ ,‬כלומר החברה האזרחית‪ ,‬המשפחה‪,‬‬
‫"הנסיבות‪ ,‬השרירותיּות וכדומה"‪ ,‬הופכים כאן למומנטים בלתי ממשיים‪,‬‬
‫מומנטים אובייקטיביים‪ ,‬בעלי משמעות אחרת‪ ,‬של האידיאה‪.‬‬
‫הקצאתו של חומר המדינה "לכל פרט על ידי הנסיבות‪ ,‬השרירותיּות‬
‫והבחירה האישית של ייעודו" אינה נתפסת כדבר האמיתי‪ ,‬ההכרחי‪ ,‬כדבר‬
‫המוצדק בפני עצמו במלוא מובן המילה; הללו [הנסיבות‪ ,‬השרירותיות וכיוצא‬
‫באלה] לא נחשבות בתור שכאלה לדבר התבוני; אולם מאידך גיסא‪ ,‬הן בכל‬
‫זאת הופכות לדבר זה‪ ,‬ולו מבחינה זו שהן נחשבות תיווך למראית עין‪ ,‬כך‬
‫שהן נשארות אמנם כפי שהן‪ ,‬אבל בה בעת הן מקבלות משמעות של קביעה‬
‫של האידיאה‪ ,‬של תוצאה‪ ,‬תוצר שלה‪ .‬ההבדל אינו נעוץ בתוכן‪ ,‬אלא באופן‬

‫‪158‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הראייה או באופן הדיבור‪ .‬זוהי היסטוריה כפולה‪ ,‬היסטוריה אזוטרית והיסטוריה‬

‫אקזוטרית‪ .‬התוכן נמצא בחלק האקזוטרי‪ .‬האינטרס של החלק האזוטרי הוא‬
‫תמיד לשוב ולגלות במדינה את ההיסטוריה של המושג הלוגי‪ .‬אולם הרי הצד‬
‫האקזוטרי הוא זה שבו מתרחשת ההתפתחות האמיתית בפני עצמה‪.‬‬
‫באופן רציונלי המשפטים של הגל אומרים רק‪:‬‬
‫המשפחה והחברה האזרחית הן חלקי המדינה‪ .‬חומר המדינה מחולק ביניהן‬
‫"על ידי הנסיבות‪ ,‬השרירותיּות והבחירה האישית של הייעוד"‪ .‬אזרחי המדינה‬
‫הם חברי המשפחה וחברי החברה האזרחית‪.‬‬
‫"האידיאה הממשית‪ ,‬הרוח המפצלת עצמה לשתי הספרות האידיאיֹות של‬
‫מושגה‪ ,‬דהיינו למשפחה ולחברה האזרחית‪ ,‬בתור סופיותה" ‪ -‬חלוקתה של‬
‫המדינה למשפחה ולחברה האזרחית היא אפוא אידיאית‪ ,‬כלומר הכרחית‪ ,‬שייכת‬
‫למהות המדינה; המשפחה והחברה האזרחית הן חלקי המדינה הממשיים‪ ,‬אופני‬
‫קיומו הרוחניים‪ ,‬הממשיים‪ ,‬של הרצון; הן אופני קיום (‪ )Daseinsweisen‬של‬
‫המדינה‪ .‬המשפחה והחברה האזרחית עושות עצמן למדינה‪ .‬הן הכוח המניע‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬לפי הגל‪ ,‬הן נוצרו על ידי האידיאה הממשית; לא קורות החיים‬
‫שלהן הם אשר איחדו אותן לכדי מדינה‪ ,‬אלא קורות החיים של האידיאה‪ ,‬אשר‬
‫הבדילה אותן ממנה עצמה [כהיבטים שלה]; ולמעשה הן סופיותה של אידיאה‬
‫זאת; הן חבות את קיומן לרוח אחרת מרוחן שלהן; הן קביעות שנוצרו על ידי‬
‫גורם שלישי‪ ,‬לא קביעות עצמיות; לכן הן גם מוגדרות כ"סופיּות"‪ ,‬כַּסופיּות‬
‫העצמית השייכת ל"אידיאה הממשית"‪ .‬תכלית קיומן אינה קיום זה עצמו‪ ,‬אלא‬
‫האידיאה היא זו המפרידה הנחות מוקדמות אלו מעצמה‪" ,‬על מנת להיות מתוך‬
‫האידיאליּות שלהן לרוח ממשית ואינסופית בשביל עצמה"; הווה אומר‪ ,‬המדינה‬
‫הפוליטית אינה יכולה להתקיים ללא הבסיס הטבעי של המשפחה והבסיס‬
‫המלאכותי של החברה האזרחית; עבורה הן ‪[ condition sine qua non‬תנאי שאין‬
‫בלתו]; אך [אצל הגל] התנאי מוצב כמותנה‪ ,‬הקובע כנקבע‪ ,‬המייצר כמוצר‬
‫של מוצרו; האידיאה הממשית מורידה עצמה לכדי ה"סופיּות" של המשפחה‬
‫והחברה האזרחית‪ ,‬רק על מנת ליהנות באמצעות ביטולן מאינסופיותה ולחולל‬
‫אותו; היא "מקצה לפיכך" (כדי להשיג את תכליתה) "עבור ספרות אלה את‬
‫החומר של ממשותה הסופית הזאת" (הזאת? איזו? ספרות אלה הן הרי "הממשות‬
‫הסופית" שלה‪ ,‬ה"חומר" שלה)‪ ,‬כלומר "את היחידים בתור הריבוי" (החומר של‬
‫המדינה הוא כאן "היחידים‪ ,‬הריבוי"‪" ,‬מהם מורכבת המדינה"‪ .‬בניינה זה של‬
‫המדינה נתפס כאן כמעשה של האידיאה‪ ,‬כ"חלוקה"‪ ,‬שאותה האידיאה מבצעת‬
‫בחומר שלה עצמה‪ .‬עובדה היא שהמדינה נוצרת מהריבוי‪ ,‬כפי שהוא קיים‬

‫‪159‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫בתור חברי משפחה ובתור חברי החברה האזרחית; הספקולציה תופסת עובדה‬
‫זו כמעשה של האידיאה‪ ,‬כלומר לא כאידיאת הריבוי‪ ,‬אלא כמעשה של אידיאה‬
‫סובייקטיבית המובחנת מהעובדה עצמה)‪" ,‬באופן שבו ההקצאה הזו לכל פרט"‬
‫(קודם לכן מדובר היה רק בהקצאה של הפרטים לספרות של המשפחה ושל‬
‫החברה האזרחית) "מופיעה כמתווכת על ידי הנסיבות‪ ,‬השרירותיּות וכדומה"‪.‬‬
‫הממשות האמפירית מתקבלת אפוא כפי שהיא; היא נתפסת גם כתבונית‪,‬‬
‫אך אין היא תבונית בשל תבונתה שלה‪ ,‬אלא משום שיש לעובדה האמפירית‬
‫בקיומה האמפירי משמעות אחרת ממנה עצמה‪ .‬העובדה‪ ,‬המהווה את נקודת‬
‫המוצא‪ ,‬אינה נתפסת ככזו‪ ,‬אלא כתוצאה מיסטית‪ .‬הממשי הופך להופעה‪ ,‬אולם‬
‫לאידיאה אין שום תוכן אחר מלבד הופעה זו‪ .‬גם אין תכלית אחרת לאידיאה‬
‫מלבד התכלית הלוגית‪" :‬להיות לרוח ממשית ואינסופית בשביל עצמה"‪.‬‬
‫בפסקה זו גלום כל המסתורין של פילוסופיית המשפט ושל הפילוסופיה של‬
‫הגל בכלל‪.‬‬
‫"§‪ .263‬בספרות אלה‪ ,‬שבהן יש למומנטים של הרוח‪ ,‬כלומר לפרטיות‬
‫(‪ )Einzelnheit‬ולמיוחדּות (‪ ,)Besonderheit‬מציאות בלתי אמצעית ומציאות‬
‫כהשתקפותה [בתודעה] (‪ ,)reflektierte Realität‬הרוח קורנת בהן בתור‬
‫כלליּותן האובייקטיבית‪ ,‬בתור עוצמתו של התבוני בתוך ההכרח‪ ,‬כלומר בתור‬
‫המוסדות שדנו בהם קודם לכן"‪.‬‬
‫"§‪ .264‬היחידים המהווים ריבוי הנם בעצמם ישויות טבע רוחניות (‪geistige‬‬
‫‪ ,)Naturen‬ולכן הם מכילים בתוכם את המומנט הכפול‪ ,‬כלומר את הקצה‬
‫של הפרטיּות הרוצה ויודעת בשביל עצמה ואת הקצה של הכלליּות הרוצה‬
‫ויודעת את העצמותי; משום כך הם אף יכולים להגיע למימוש זכותם של שני‬
‫צדדים אלה‪ ,‬רק מבחינה זו שהם באופן ממשי הן בני אדם פרטיים והן בני אדם‬
‫עצמותיים‪ .‬ככאלה‪ ,‬הריהם משיגים בספרות המדוברות לעתים באופן בלתי‬
‫אמצעי את הקצה של הפרטיות ולעתים את הקצה של הכלליות‪ ,‬כך שהם זוכים‬
‫במוסדות ‪ -‬בתור הממד הכללי הקיים כשלעצמו של האינטרסים המיוחדים‬
‫שלהם ‪ -‬בתודעה העצמית המהותית שלהם‪ ,‬וכך בקורפורציה (‪)Korporation‬‬
‫הם ממציאים לעתים לאינטרסים הפרטיים שלהם עיסוק ופעילות המכוונים‬
‫לתכלית כללית"‪.‬‬
‫"§‪ .265‬מוסדות אלה מהווים את החּוקה (‪ ,)Verfassung‬דהיינו את התבוניּות‬
‫המפותחת והממומשת‪ ,‬בתחום המיוחדות‪ ,‬ולכן הם בסיסה הקבוע של המדינה‪,‬‬
‫כשם שהם הבסיס של אמון היחידים במדינה ושל הלוך הרוח שלהם כלפיה‪.‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬מוסדות אלה הם עמודי התווך של החירות הציבורית‪ ,‬היות‬
‫שהחירות המיוחדת ממומשת בהם והנה תבונית‪ ,‬כך שבמוסדות אלה עצמם‬

‫‪160‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫מתקיים האיחוד כשלעצמו של החירות וההכרח"‪.‬‬

‫|‪266§" |IV‬״‪ .‬אולם הרוח היא אובייקטיבית וממשית לעצמה לא רק כהכרח‬
‫זה" (איזה?) <וכממלכת התופעות>‪ 7,‬אלא גם בתור האידיאליּות של הכרח‬
‫זה ובתור פנימיותו; בהתאם לכך‪ ,‬כלליּות עצמותית זו היא לעצמה מושא‬
‫ותכלית‪ ,‬ועל ידי כך אותו ההכרח קיים לעצמו באותה המידה בדמות (‪)Gestalt‬‬
‫החירות"‪.‬‬

‫משמע‪ ,‬המעבר של המשפחה ושל החברה האזרחית לשלב המדינה הפוליטית‬

‫פירושו שרוחן של הספרות המדוברות‪ ,‬שהיא כשלעצמה רוח המדינה‪ ,‬מתייחסת‬
‫כעת גם ככזאת לעצמה‪ ,‬ובתור פנימיותן היא ממשית לעצמה‪ .‬המעבר אינו‬
‫נגזר אפוא ממהותה המיוחדת של המשפחה וכדומה וממהותה המיוחדת של‬
‫המדינה‪ ,‬אלא מהיחס הכללי בין ההכרח והחירות‪ .‬זהו בדיוק אותו המעבר‬
‫שמתבצע בלוגיקה מספרת המהות לספרת המושג‪ 8.‬אותו המעבר נעשה‬
‫בפילוסופיית הטבע מהטבע הבלתי אורגני אל החיים‪ 9.‬אלה הן תמיד אותן‬
‫הקטגוריות המעבירות את הנפש פעם לספרה הזו ופעם לספרה ההיא‪ .‬העיקר‬
‫הוא [מבחינת הגל] למצוא עבור הקביעות הקונקרטיות האינדיווידואליות את‬
‫המושגים המופשטים המתאימים‪.‬‬
‫"§‪ .267‬ההכרח שבאידיאליּות הוא התפתחותה של האידיאה בתוך עצמה;‬
‫בתור עצמותיּות סובייקטיבית ההכרח הוא הלוך הרוח הפוליטי; ובשונה מכך‪,‬‬
‫בתור עצמותיות אובייקטיבית הוא האורגניזם של המדינה‪ ,‬המדינה הפוליטית‬
‫באמת והחוקה שלה"‪.‬‬

‫הסובייקט כאן הוא "ההכרח שבאידיאליּות"‪ ,‬ה"אידיאה בתוך עצמה"; הפרדיקט‬

‫הוא הלוך הרוח הפוליטי והחוקה הפוליטית‪ .‬ובתרגום לשפה פשוטה‪ :‬הלוך‬
‫הרוח הפוליטי הוא עצמותה הסובייקטיבית של המדינה‪ ,‬והחוקה הפוליטית‬
‫היא עצמותה האובייקטיבית של המדינה‪ .‬ההתפתחות הלוגית ממשפחה וחברה‬
‫אזרחית למדינה היא אפוא התפתחות אך ורק למראית עין‪ ,‬משום שלא מפותח‬
‫כאן האופן שבו הלוך הרוח המשפחתי והלוך הרוח של החברה האזרחית‪ ,‬מוסד‬
‫המשפחה ומוסדות החברה האזרחית‪ ,‬מתייחסים בתור שכאלה להלוך הרוח‬
‫הפוליטי ולחוקה הפוליטית וקשורים עמם‪.‬‬
‫המעבר שלפיו הרוח אינה הֹווָה "רק בתור הכרח זה ובתור ממלכת‬
‫התופעות"‪ ,‬אלא היא ממשית בשביל עצמה ויש לה קיום מיוחד כ"אידיאליּות‬
‫של ההכרח"‪ ,‬כנפשה של ממלכה זו‪ ,‬אינו מעבר כלל‪ ,‬שכן נפש המשפחה קיימת‬
‫לעצמה כאהבה וכן הלאה‪ .‬אולם האידיאליּות הטהורה של ספרה ממשית תוכל‬

‫‪161‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫להתקיים רק כמדע‪.‬‬
‫החשוב הוא שהגל הופך בכל מקום את האידיאה לסובייקט ואת הסובייקט‬
‫הממשי האמיתי‪ ,‬כגון "הלוך הרוח הפוליטי"‪ ,‬הוא הופך לפרדיקט‪ .‬אולם‬
‫ההתפתחות מתרחשת תמיד בצד של הפרדיקט‪.‬‬
‫§‪ 268‬מכיל הצגת דברים יפה ביחס להלוך הרוח הפוליטי‪ ,‬הפטריוטיּות‪ ,‬שאין‬
‫לו קשר להתפתחות הלוגית‪ ,‬לבד מזאת שהגל מגדיר אותו "רק" כ"תוצאה של‬
‫אותם המוסדות הקיימים בַּמדינה‪ ,‬שהתבוניּות קיימת בהם באופן ממשי"‪ ,‬בעוד‬
‫שמוסדות אלה הם באותה המידה הגילום המושאי (‪ )Vergegenständlichung‬של‬
‫הלוך הרוח הפוליטי‪ .‬השוו ההערה לפסקה זו‪.‬‬
‫"§‪ .269‬את תוכנו המוגדר המיוחד מקבל הלוך הרוח מצדדיו השונים של‬
‫האורגניזם של המדינה‪ .‬אורגניזם זה הוא התפתחות האידיאה לכדי הבדליה‬
‫וממשותם האובייקטיבית‪ .‬באופן זה‪ ,‬צדדים שונים אלה הם הרשויות השונות‪,‬‬
‫על עיסוקיהן ופעילויותיהן‪ ,‬מה שעל ידו‪ ,‬ובעצם משום שהן נקבעות בהתאם‬
‫לטבע המושג‪ ,‬יוצר עצמו הכללי בתמידיות באופן הכרחי; וכן‪ ,‬מפני שכללי‬
‫זה הוא הנחתה המוקדמת של יצירתו שלו‪ ,‬הרי שהוא משתמר ‪ -‬אורגניזם זה‬
‫הוא החוקה הפוליטית"‪.‬‬

‫החוקה הפוליטית היא האורגניזם של המדינה‪ ,‬או האורגניזם של המדינה הוא‬

‫החוקה הפוליטית‪ .‬האמירה כי בין צדדיו השונים של אורגניזם כלשהו יש קשר‬
‫הכרחי הנובע מטבעו של האורגניזם ‪ -‬אינה אלא טאוטולוגיה טהורה‪ .‬האמירה‬
‫כי כאשר החוקה הפוליטית מוגדרת בתורת אורגניזם‪ ,‬אזי צדדי החוקה השונים‪,‬‬
‫כלומר הרשויות השונות‪ ,‬מתייחסים זה לזה כקביעֹות אורגניות וניצבים בעמדה‬
‫תבונית זה כלפי זה ‪ -‬אף היא טאוטולוגיה‪ .‬הרי זו התקדמות גדולה כאשר‬
‫תופסים את המדינה הפוליטית כאורגניזם‪ ,‬ועל כן אין רואים עוד את שונותן‬
‫של הרשויות כהבדל [בלתי] אורגני‪ 10,‬אלא כהבחנה חיה ותבונית‪ .‬אולם כיצד‬
‫מציג הגל ממצא זה?‬
‫‪" .1‬אורגניזם זה הוא התפתחות האידיאה לכדי ההבדלים שלה וממשותם‬
‫האובייקטיבית"‪ .‬לא נאמר כאן‪ :‬אורגניזם זה של המדינה הוא התפתחותה לכדי‬
‫הבדלים ולכדי ממשותם האובייקטיבית‪ .‬המחשבה לאמיתה היא‪ :‬התפתחותה‬
‫של המדינה או של החוקה הפוליטית לכדי הבדליה וממשותם היא התפתחות‬
‫אורגנית‪ .‬ההבדלים הממשיים או צדדיה השונים של החוקה הפוליטית הנם‬
‫ההנחה המוקדמת‪ ,‬הסובייקט‪ .‬הפרדיקט הוא קביעת החוקה כאורגנית‪ .‬תחת‬
‫זאת‪ ,‬האידיאה נעשית לסובייקט‪ ,‬ההבדלים וממשותם נתפסים בתור התפתחות‬
‫האידיאה‪ ,‬בתור תוצאתה‪ ,‬בעוד שלהפך‪ ,‬האידיאה חייבת להתפתח מתוך‬

‫‪162‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫ההבדלים הממשיים‪ .‬האורגני אינו אלא האידיאה של ההבדלים‪ ,‬הגדרתם‬

‫האידיאית‪ .‬אולם הגל מדבר כאן על האידיאה כסובייקט‪ ,‬אידיאה המתפתחת‬
‫לכדי הבדליה‪ .‬מלבד היפוך זה של הסובייקט והפרדיקט‪ ,‬נוצרת האשליה‬
‫שמדובר כאן באידיאה אחרת מאשר האורגניזם‪ .‬נקודת המוצא היא האידיאה‬
‫המופשטת‪ ,‬שהתפתחותה במסגרת המדינה היא החוקה הפוליטית‪ .‬משמע‪,‬‬
‫אין מדובר באידיאה הפוליטית‪ ,‬אלא באידיאה המופשטת שביסוד הפוליטי‪.‬‬
‫בכך שאני אומר‪" :‬אורגניזם זה (קרי‪ :‬של המדינה‪ ,‬כלומר החוקה הפוליטית)‬
‫הוא התפתחות האידיאה לכדי הבדליה וכדומה" ‪ -‬הרי עדיין איני יודע כלום‬
‫על האידיאה הספציפית של החוקה הפוליטית; אותו המשפט יכול להיאמר‪,‬‬
‫באותה מידה של אמת‪ ,‬הן על האורגניזם החייתי והן על זה הפוליטי‪ .‬במה נבדל‬
‫אפוא האורגניזם החייתי מהפוליטי? התשובה אינה נובעת מתוך הגדרה כללית‬
‫זאת‪ .‬אולם הסבר שאינו מציג את ה–‪[ differentia specifica‬הבדל המייחד את‬
‫המין] אינו הסבר‪ .‬האינטרס היחיד של הגל הוא לשוב ולמצוא את ה"אידיאה"‬
‫ככזאת‪ ,‬כלומר את "האידיאה הלוגית"‪ ,‬בכל יסוד‪ ,‬בין אם הוא של המדינה‬
‫ובין אם הוא של הטבע‪ ,‬והסובייקטים הממשיים‪ ,‬כדוגמת "החוקה הפוליטית"‬
‫שלפנינו‪ ,‬הופכים לשמות גרידא שלה‪ ,‬כך שקיימת רק האשליה של הכרה‬
‫ממשית‪ .‬סובייקטים אלה אינם מובנים מבחינה מושגית‪ ,‬ואף ימשיכו להיות‬
‫בלתי מובנים‪ ,‬מפני שאין הם קביעות המּובָנות מתוך מהותן הספציפית‪.‬‬
‫"באופן זה‪ ,‬הצדדים השונים הללו הם הרשויות השונות‪ ,‬על עיסוקיהן‬
‫ופעילויותיהן"‪ .‬באמצעות המילים "באופן זה" נוצרת האשליה של מסקנה‪ ,‬או‬
‫של גז ִירה והתפתחות‪ .‬אך אדרבה‪ ,‬יש לשאול "הכיצד?"‪" .‬שצדדיו השונים של‬
‫האורגניזם של המדינה" הם "הרשויות השונות" ו"עיסוקיהן ופעילויותיהן"‪,‬‬
‫זוהי עובדה אמפירית; שצדדים אלה הם איברים של "אורגניזם"‪ ,‬זהו‬
‫ה"פרדיקט" הפילוסופי‪.‬‬
‫נסב כאן את תשומת הלב לייחודיות הסגנונית של הגל‪ ,‬ששבה ונשנית‬
‫‪11‬‬
‫לעתים קרובות ושהיא תוצר של המיסטיציזם‪ .‬להלן כל הפסקה‪:‬‬

‫‪163‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫‪ .1‬את תוכנו המוגדר המיוחד מקבל‬
‫הלוך הרוח מצדדיו השונים של‬
‫האורגניזם של המדינה"‪" .‬צדדים‬
‫שונים אלה הם [‪ ]...‬הרשויות השונות‪,‬‬
‫על עיסוקיהן ופעילויותיהן"‪.‬‬
‫‪ " .2‬אורגניזם זה הוא התפתחות‬
‫האידיאה לכדי ההבדלים שלה‬
‫וממשותם האובייקטיבית‪ .‬אורגניזם‬
‫זה הוא התפתחות האידיאה‬
‫לכדי ההבדלים שלה וממשותם‬
‫האובייקטיבית [‪ ]...‬מה שעל ידו‪,‬‬
‫ובעצם משום שהן נקבעות בהתאם‬
‫לטבע המושג‪ ,‬יוצר עצמו הכללי‬
‫בתמידיות באופן הכרחי; וכן‪ ,‬מפני‬
‫שכללי זה הוא הנחתה המוקדמת של‬
‫יצירתו שלו‪ ,‬הרי שהוא משתמר ‪-‬‬
‫אורגניזם זה הוא החוקה הפוליטית"‪.‬‬
‫"את תוכנו המוגדר המיוחד מקבל הלוך‬
‫הרוח מצדדיו השונים של האורגניזם‬
‫של המדינה‪ .‬אורגניזם זה הוא‬
‫התפתחות האידיאה לכדי ההבדלים‬
‫שלה וממשותם האובייקטיבית‪ .‬צדדים‬
‫שונים אלה הם הרשויות השונות‪ ,‬על‬
‫עיסוקיהן ופעילויותיהן‪ ,‬מה שעל ידו‪,‬‬
‫ובעצם משום שהן נקבעות בהתאם‬
‫לטבע המושג‪ ,‬יוצר עצמו הכללי‬
‫בתמידיות באופן הכרחי; וכן‪ ,‬מפני‬
‫שכללי זה הוא הנחתה המוקדמת של‬
‫יצירתו שלו‪ ,‬הרי שהוא משתמר ‪-‬‬
‫אורגניזם זה הוא החוקה הפוליטית"‪.‬‬

‫אנו רואים שהגל קושר לשני סובייקטים‪ ,‬הן ל"צדדיו השונים של האורגניזם"‬
‫והן ל"אורגניזם"‪ ,‬את ההגדרות הנוספות‪ .‬במשפט השלישי מוגדרים ה"צדדים‬
‫השונים" בתור ה"רשויות השונות"‪ .‬על ידי הכנסת המילים "באופן זה" נוצרת‬
‫האשליה ש"הרשויות השונות" נגזרות מהמשפט האמצעי על האורגניזם בתור‬
‫התפתחות האידיאה‪.‬‬
‫לאחר מכן ממשיכים לדבר על "הרשויות השונות"‪ .‬בקביעה שהכללי‬
‫"מחולל" את עצמו שוב ושוב ועל ידי כך משתמר אין שום דבר חדש‪ ,‬מאחר‬
‫שעניין זה כבר טמון בהגדרתן של הרשויות השונות כ"צדדים של האורגניזם"‪,‬‬
‫כלומר כצדדים "אורגניים"‪ .‬או‪ ,‬במילים אחרות‪ ,‬הגדרה זו של "הרשויות‬
‫השונות" אינה אלא ניסוח אחר לכך שהאורגניזם הוא "התפתחות האידיאה‬
‫לכדי ההבדלים שלה וכיוצא בזה"‪.‬‬
‫|‪ |V‬המשפטים‪ :‬אורגניזם זה הוא "התפתחות האידיאה לכדי ההבדלים שלה‬
‫ולכדי ממשותם האובייקטיבית"‪ ,‬או [אורגניזם זה הוא התפתחות האידיאה]‬
‫לכדי הבדלים‪ ,‬שעל ידם ה"כללי" (הכללי כאן זהה עם האידיאה) "נוצר‬
‫בתמידות באופן הכרחי‪ ,‬ולמעשה מכיוון שהם [ההבדלים] מוגדרים בהתאם‬
‫לטבע המושג‪ ,‬ומפני שהכללי הזה נתפס באותה מידה כתנאי ליצירתו שלו‪,‬‬

‫‪164‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הרי שהוא משתמר" ‪ -‬משפטים אלה זהים‪ .‬המשפט השני הוא רק הסבר מדויק‬
‫יותר על אודות "התפתחות האידיאה לכדי ההבדלים שלה"‪ .‬הגל לא פסע‬
‫בתוך כך שום צעד מעבר למושג הכללי "של האידיאה" או לכל היותר של‬
‫ה"אורגניזם" בכלל (שכן למעשה מדובר רק באידיאה מסוימת זו)‪ .‬על יסוד מה‬
‫הוא מצדיק אפוא את המסקנה‪" :‬אורגניזם זה הוא החוקה הפוליטית"? מדוע‬
‫לא "אורגניזם זה הוא מערכת השמש"? מפני שהוא הגדיר את "צדדיה השונים‬
‫של המדינה" מאוחר יותר בתור "הרשויות השונות"‪ .‬המשפט‪" :‬צדדיה השונים‬
‫של המדינה הם הרשויות השונות" הוא אמת אמפירית ולא ניתן כלל להחשיבו‬
‫כגילוי פילוסופי; הוא גם לא נבע בשום אופן כתוצאתה של התפתחות מוקדמת‬
‫כלשהי‪ .‬אולם על ידי כך שהאורגניזם מוגדר כ"התפתחותה של האידיאה"‬
‫ושמדובר בהבדלים של האידיאה‪ ,‬ואחר כך מוכנס המושג הקונקרטי של‬
‫"הרשויות השונות"‪ ,‬הרי שנוצרת האשליה כאילו פּותַח תוכן מוגדר‪ .‬הגל לא‬
‫רשאי היה לחבר את המשפט "את תוכנו‪ ,‬המוגדר באופן מיוחד מקבל הלוך‬
‫הרוח מהצדדים השונים של האורגניזם של המדינה" עם המשפט "אורגניזם‬
‫זה [וכולי]"‪ ,‬אלא עם המשפט "האורגניזם הוא התפתחות האידיאה וכולי"‪.‬‬
‫הדברים שהגל אומר תקפים למצער לגבי כל אורגניזם‪ ,‬ואין שום פרדיקט שעל‬
‫ידו מוצדק הסובייקט " הזה"‪ .‬התוצאה המקורית שאליה הוא חותר היא הגדרת‬
‫האורגניזם בתור החוקה הפוליטית‪ .‬אולם טרם נבנה הגשר שדרכו מגיעים‬
‫מהאידיאה הכללית של האורגניזם לאידיאה המסוימת של האורגניזם המדינתי‬
‫(‪ )Staatsorganismus‬או של החוקה הפוליטית‪ ,‬ולעולם לא יהא אפשר לבנות גשר‬
‫כזה‪ .‬במשפט הרישא מדובר על "צדדיו השונים של האורגניזם המדינתי"‪ ,‬אשר‬
‫מאוחר יותר יוגדרו "הרשויות השונות"‪ .‬רק נאמר אפוא‪ " :‬הרשויות השונות‬
‫של האורגניזם המדינתי" או "האורגניזם המדינתי של הרשויות השונות" ‪-‬‬
‫הוא "החוקה הפוליטית" של המדינה‪ .‬לא מתוך ה"אורגניזם" " של האידיאה"‪,‬‬
‫ה"הבדלים" שלה וכיוצא בזה‪ ,‬אלא מתוך המושג "רשויות שונות" שהונח‬
‫מראש‪ ,‬מתוך "האורגניזם המדינתי" ‪ -‬נבנה הגשר ל"חוקה הפוליטית"‪.‬‬
‫לאמיתו של דבר‪ ,‬הגל לא עשה דבר לבד מלהטמיע את "החוקה הפוליטית"‬
‫בתוך האידיאה הכללית המופשטת של ה"אורגניזם"‪ ,‬אך למראית עין‪ ,‬וכפי‬
‫שהאמין בעצמו‪ ,‬הוא פיתח מתוך "האידיאה הכללית" דבר מוגדר‪ .‬הוא הפך‬
‫למוצר‪ ,‬כלומר לפרדיקט של האידיאה‪ ,‬את שהנו הסובייקט שלה‪ .‬הוא אינו‬
‫מפתח את החשיבה של הסובייקט מתוך המושא‪ ,‬אלא את המושא לפי חשיבה‬
‫שהתגברה על עצמה ושחיה בשלום עם עצמה בספרה המופשטת של הלוגיקה‪.‬‬
‫לא מדובר כאן בפיתוח האידיאה המוגדרת של החוקה הפוליטית‪ ,‬אלא ביצירת‬

‫‪165‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫יחסה של החוקה אל האידיאה המופשטת‪ ,‬בדירוגה כפרק בסיפור החיים (של‬

‫האידיאה); מדובר במיסטיפיקציה ברורה‪.‬‬
‫לפי הגדרה אחרת "הרשויות השונות" "נקבעות בהתאם לטבע המושג"‬
‫ומשום כך הכללי "יוצר" אותן "באופן הכרחי"‪ .‬משמע‪ ,‬הרשויות השונות‬
‫אינן מוגדרות בהתאם ל"טבען שלהן"‪ ,‬אלא בהתאם לטבע זר‪ .‬גם ההכרח אינו‬
‫ממוצה מתוך מהותו שלו‪ ,‬וקל וחומר שאין הוא מוכח באופן ביקורתי‪ .‬אדרבה‪,‬‬
‫גורלו נקבע מלכתחילה על ידי "טבע המושג"‪ ,‬סגור וחתום ברשימות הקדושות‬
‫של ה–‪[ Santa Casa‬הבית הקדוש] (של הלוגיקה)‪ 12.‬נפשם הבשלה של המושאים‪,‬‬
‫כאן‪ :‬של המדינה‪ ,‬אינה מתפתחת יותר‪ ,‬שכן היא מוגמרת‪ ,‬נקבעת מלכתחילה‪,‬‬
‫לפני גופם‪ ,‬שבעצם אינו אלא אשליה‪ .‬ה"מושג" הוא הבן במסגרת ה"אידיאה"‪,‬‬
‫במסגרת האל האב; הוא המפעיל‪ ,‬העיקרון הקובע‪ ,‬המבדיל‪" .‬אידיאה" ו"מושג"‬
‫הם כאן הפשטות שהפכו לעצמאיות‪.‬‬
‫"§‪ .270‬העובדה שתכלית המדינה היא האינטרס הכללי בתור שכזה ובתוך‬
‫כך שימורם של האינטרסים הפרטיים‪ ,‬באשר האינטרס הכללי הוא עצמותם‬
‫(‪ ,)Substanz‬היא (‪ )1‬ממשותה המופשטת של המדינה או העצמותיות‬
‫(‪ )Substantialität‬שלה; אולם עצמותיות זו (‪ )2‬בהיותה ההכרח שבמדינה‪,‬‬
‫מתפצלת להבדלי המושג של פעילות המדינה‪ ,‬אשר מכוחה של עצמותיות‬
‫זו הנם קביעות (‪ )Bestimmungen‬מוצקות שאף הן ממשיות‪ ,‬קרי‪ :‬רשויות;‬
‫(‪ )3‬אולם בדיוק עצמותיות זו היא הרוח היודעת ורוצה את עצמה בצורה שבה‬
‫חונכה והוכשרה‪ .‬המדינה יודעת אפוא את שהיא רוצה‪ ,‬ויודעת אותו בכלליותו‪,‬‬
‫כדבר מה נחשב‪ .‬משום כך המדינה מפעילה ופועלת בהתאם לתכליות ידועות‪,‬‬
‫לעקרונות מוכרים ובהתאם לחוקים‪ ,‬שאינם חוקים רק כשלעצמם‪ ,‬אלא גם‬
‫בשביל התודעה; וכמו כן‪ ,‬ככל שפעולות המדינה מתייחסות לנסיבות ויחסים‬
‫קיימים‪ ,‬הרי זה בהתאם לידיעה מוגדרת שלהם"‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫(ההערה לפסקה זו בנוגע לעמדת המדינה והכנסייה ‪ -‬בהמשך)‪.‬‬
‫יישומן של הקטגוריות הלוגיות האלה דורש עיון מיוחד בהחלט‪.‬‬
‫"העובדה שתכלית המדינה היא הן האינטרס הכללי בתור שכזה והן‪ ,‬בהיות‬
‫אינטרס כללי זה עצמותם של האינטרסים המיוחדים‪ ,‬שימורם של אינטרסים‬
‫אלה‪ ,‬עובדה זו היא (‪ )1‬ממשותה המופשטת של המדינה או העצמותיות שלה"‪.‬‬

‫היות שהאינטרס הכללי בתור שכזה וכקיומם של האינטרסים המיוחדים הוא‬

‫תכלית המדינה‪ ,‬הרי שהיא ‪ -‬ממשותה של המדינה‪ ,‬קיומה ‪ -‬מוגדרת באופן‬
‫מופשט‪ .‬המדינה אינה ממשית בהעדר תכלית זו‪ .‬דבר זה הוא המושא המהותי‬
‫של רצונה‪ ,‬אולם בה בעת הוא רק הגדרה כללית לגמרי של מושא זה‪ .‬תכלית‬

‫‪166‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫זו בתור הוויה (‪ )Sein‬היא יסוד הקיום בשביל המדינה‪.‬‬

‫"אולם היא" (הממשות המופשטת‪ ,‬העצמותיות) "הנה (‪ )2‬הכרחיותה (של‬
‫המדינה)‪ ,‬כשהיא מתפצלת להבדלי המושג של פעילותה‪ ,‬אשר באמצעות‬
‫עצמותיות זו הנם הגדרות קבועות שאף הן ממשיות‪ ,‬קרי‪ :‬רשויות"‪.‬‬

‫היא (הממשות המופשטת‪ ,‬העצמותיות) הנה הכרחיותה (של המדינה)‪ .‬ככזאת‬

‫היא נחלקת לפעילויות שונות‪ ,‬שההבדל ביניהן מוגדר באופן תבוני‪ ,‬ושבתוך כך‬
‫הן קביעות מוצקות‪ .‬ממשותה המופשטת של המדינה‪ ,‬העצמותיות שלה‪ ,‬היא‬
‫הכרח‪ ,‬שכן תכליתה הטהורה של המדינה וקיומו הטהור של השלם ממומשים‬
‫רק בקיומן של רשויות המדינה השונות‪.‬‬
‫ניתן להבין מכך‪ :‬קביעתה הראשונה של ממשות המדינה הייתה מופשטת;‬
‫לא ניתן לראות את המדינה כממשות פשוטה [בלתי מורכבת]; יש לראותה‬
‫כפעילות בעלת צדדים שונים‪.‬‬
‫"הממשות המופשטת או העצמותיות של המדינה היא הכרחיותה‪ ,‬כשהיא‬
‫מתפצלת להבדלי המושג של פעילותה‪ ,‬אשר באמצעות עצמותיות זו הם‬
‫קביעות מוצקות שאף הן ממשיות‪ ,‬קרי‪ :‬רשויות"‪.‬‬

‫יחס העצמותיות הוא יחס של הכרח; דהיינו העצמות מופיעה כנחלקת‬

‫לממשויות או לפעילויות עצמאיות‪ ,‬אך מוגדרות במהותן‪ .‬אני יכול ליישם‬
‫כביכול הפשטות אלה על כל ממשות‪ .‬מאחר שתחילה אהיה מוכרח לתפוס‬
‫את המדינה לפי הסכֵמה של ה"מופשט"‪ ,‬הרי שלאחר מכן אהיה מוכרח לתפוס‬
‫אותה לפי הסכמה של "הממשות הקונקרטית"‪ ,‬של "ההכרח"‪ ,‬של ההבדל‬
‫הממומש‪.‬‬
‫(‪" )3‬אולם בדיוק עצמותיות זו היא הרוח שיודעת ורוצה את עצמה בתור זו‬
‫שהשכילה והוכשרה‪ .‬לפיכך המדינה יודעת מה היא רוצה‪ ,‬ויודעת את הדבר‬
‫בכלליּותו‪ ,‬בתור דבר נחשב (‪ ;)Gedachtes‬משום כך המדינה מפעילה ופועלת‬
‫בהתאם לתכליות ידועות‪ ,‬למשפטי יסוד מוכרים ובהתאם לחוקים‪ ,‬שהם אינם‬
‫חוקים רק בעצמם‪ ,‬אלא גם עבור התודעה; וכן‪ ,‬מבחינה זו שפעולות המדינה‬
‫מתייחסות לנסיבות ועמדות קיימות‪ ,‬בהתאם לידיעה מסוימת שלהן"‪.‬‬

‫הבה נתרגם כעת את כל הפסקה לשפה פשוטה‪ .‬אם כך‪:‬‬

‫‪ .1‬הרוח היודעת ורוצה את עצמה היא עצמותה של המדינה (הרוח שהוכשרה‬
‫והמודעת את עצמה היא הסובייקט והמסד‪ ,‬היא עצמאותה של המדינה)‪.‬‬
‫‪ .2‬האינטרס הכללי‪ ,‬ובמסגרתו שימור האינטרסים המיוחדים‪ ,‬הוא תכליתה‬
‫ותוכנה הכלליים של רוח זו‪ ,‬עצמותה ההווה של המדינה‪ ,‬טבע המדינה של‬

‫‪167‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הרוח היודעת ורוצה את עצמה‪.‬‬

‫‪ .3‬את מימושו של תוכן מופשט זה משיגה הרוח שיודעת ורוצה את עצמה‪,‬‬
‫הרוח המודעת את עצמה ושחונכה והוכשרה‪ ,‬רק כפעילות נבדלת כלשהי‪,‬‬
‫כקיומן של רשויות שונות‪ ,‬ככוח המחולק לאיברים‪.‬‬
‫יש להעיר בנוגע להצגת הדברים של הגל‪:‬‬
‫א‪ .‬הממשות המופשטת‪ ,‬ההכרח (או ההבדל העצמותי)‪ ,‬העצמותיות‪,‬‬
‫כלומר הקטגוריות הלוגיות–מופשטות ‪ -‬הופכים לסובייקטים‪ .‬אמנם "הממשות‬
‫המופשטת" וה״הכרח" נתפסים בתור הממשות וההכרח "שלה"‪ ,‬של המדינה‪,‬‬
‫אולם (‪ " )1‬היא"‪ ,‬כלומר "הממשות המופשטת" או ה״עצמותיות"‪ ,‬אינה‬
‫אלא הכרחיותה שלה [של המדינה]‪ )2( .‬היא זו ש"נחלקת להבדלי המושג‬
‫של פעילותה"‪" .‬הבדלי המושג" הם קביעֹות‪ ,‬כלומר רשויות‪ ,‬ש״באמצעות‬
‫עצמותיות זו אף הן ממשיות ויציבות"‪ )3( .‬ה״עצמותיות" לא מובנת עוד בתור‬
‫הגדרה מופשטת של המדינה‪ ,‬בתור העצמותיות " שלה"; היא נעשית בתור‬
‫שכזאת לסובייקט‪ ,‬שכן אחרי הכול נאמר‪" :‬אולם בדיוק עצמותיות זו היא‬
‫הרוח שיודעת ורוצה את עצמה בצורה שבה חונכה והוכשרה"‪.‬‬
‫ב‪ .‬אחרי הכול גם לא נאמר‪" :‬הרוח שחונכה והוכשרה וכיוצא בזה היא‬
‫העצמותיות"‪ ,‬אלא להפך‪" :‬העצמותיות היא הרוח שחונכה והוכשרה וכיוצא‬
‫בזה"‪ .‬הרוח נעשית אפוא לפרדיקט של הפרדיקט שלה‪.‬‬
‫ג‪ .‬העצמותיות‪ ,‬אחרי שהוגדרה (‪ )1‬בתור תכלית המדינה הכללית‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן (‪ )2‬בתור הרשויות הנבדלות‪ ,‬מוגדרת כעת (‪ )3‬בתור הרוח הממשית‪,‬‬
‫שחונכה והוכשרה‪ ,‬שיודעת ורוצה את עצמה‪ .‬נקודת המוצא האמיתית‪ ,‬כלומר‬
‫הרוח שיודעת ורוצה את עצמה‪ ,‬אשר בלעדיה "תכלית המדינה" ו"רשויות‬
‫המדינה" הן דימויים חסרי שחר‪ ,‬ישויות בלתי מהותיות או אף בלתי אפשריות‪,‬‬
‫מופיעה רק בתור הפרדיקט האחרון של העצמותיות‪ ,‬אשר הייתה מוגדרת כבר‬
‫קודם לכן כתכלית הכללית וכרשויות המדינה השונות‪ .‬אילו‪ ,‬לעומת זאת‪,‬‬
‫הייתה נקודת המוצא הרוח הממשית‪ ,‬הרי ש"התכלית הכללית" הייתה התוכן‬
‫שלה‪ ,‬והרשויות השונות היו דרכה של הרוח לממש את עצמה‪ ,‬כלומר הקיום‬
‫הריאלי או החומרי שלה‪ ,‬דרך שאת אופייה המסוים היה צריך לפתח היישר‬
‫מתוך טבעה של תכלית הרוח‪ .‬אולם היות שיוצאים מתוך ה"אידיאה" או‬
‫ה"עצמות" בתור הסובייקט‪ ,‬בתור המהות הממשית‪ ,‬הרי שהסובייקט הממשי‬
‫מופיע רק בתור הפרדיקט האחרון של הפרדיקט המופשט‪.‬‬
‫|‪" |VI‬תכלית המדינה" ו"רשויות המדינה" הופכות למיסטיות‪ ,‬משום שהן‬
‫מוצגות כ"אופני קיום" של ה"עצמות" ומופיעות כמנותקות מקיומן הממשי‪,‬‬

‫‪168‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫מ"הרוח שיודעת ורוצה את עצמה‪ ,‬הרוח שחונכה והוכשרה"‪.‬‬

‫ד‪ .‬התוכן הקונקרטי‪ ,‬כלומר ההגדרה הממשית‪ ,‬מופיע כפורמלי; ההגדרה‬
‫המופשטת לגמרי של הצורה מופיעה בתור התוכן הקונקרטי‪ .‬מהותן של הגדרות‬
‫המדינה אינה היותן הגדרות מדינתיות‪ ,‬אלא היא טמונה בכך שניתן לתופסן‬
‫בתבניתן המופשטת ביותר כהגדרות לוגיות–מטפיזיות‪ .‬האינטרס האמיתי כאן‬
‫אינו פילוסופיית המשפט‪ ,‬אלא הלוגיקה‪ .‬העבודה הפילוסופית כאן אינה טמונה‬
‫בכך שהחשיבה מתגלמת בהגדרות פוליטיות‪ ,‬אלא בכך שההגדרות הפוליטיות‬
‫הקיימות נטמעות בתוך מחשבות מופשטות‪ .‬המומנט הפילוסופי אינו הלוגיקה‬
‫של העניין אלא העניין של הלוגיקה‪ .‬הלוגיקה אינה משמשת להוכחת המדינה‪,‬‬
‫אלא המדינה משמשת להוכחת הלוגיקה‪.‬‬
‫‪ .1‬האינטרס הכללי ובמסגרתו שימור האינטרסים המיוחדים בתור תכלית‬
‫המדינה‪.‬‬
‫‪ .2‬הרשויות השונות בתור מימוש התכלית הזו של המדינה‪.‬‬
‫‪ .3‬הרוח שחונכה והוכשרה‪ ,‬הרוח המודעת את עצמה‪ ,‬הרוצה ופועלת‪ ,‬בתור‬
‫הסובייקט של התכלית ושל מימוש התכלית‪.‬‬
‫הגדרות קונקרטיות אלה מתקבלות באופן חיצוני‪ ,‬כ–‪[ hors d'œuvres‬עניין‬
‫משני]; מובנן הפילוסופי טמון בכך שבמסגרתן יש למדינה מובן לוגי‪:‬‬
‫‪ .1‬כממשות מופשטת או כעצמותיות;‬
‫‪ .2‬באופן שהיחס של העצמותיות הופך להיות היחס של ההכרח‪ ,‬של‬
‫הממשות העצמותית;‬
‫‪ .3‬באופן שהממשות העצמותית היא לאמיתו של דבר מושג‪ ,‬סובייקטיביות‪.‬‬
‫מלבד ההגדרות הקונקרטיות ‪ -‬שגם אותן ניתן להחליף בספרה אחרת‪,‬‬
‫למשל בפיזיקה‪ ,‬בהגדרות קונקרטיות אחרות‪ ,‬ולכן הן בלתי מהותיות ‪ -‬הרי‬
‫שלפנינו פרק בלוגיקה‪.‬‬
‫העצמות חייבת להתחלק ל״ הבדלי המושג‪ ,‬אשר באמצעות עצמותיות‬
‫זו הנם קביעות מוצקות שאף הן ממשיות"‪ .‬משפט זה‪ ,‬או ליתר דיוק עניין‬
‫זה‪ ,‬שייך הרי ללוגיקה‪ ,‬והוא קודם לפילוסופיית המשפט‪ .‬העובדה שהבדלי‬
‫המושג האלה הם כאן הבדלים באופני "פעילותה" (של המדינה) וש"הקביעות‬
‫המוצקות" הן "רשויות המדינה" ‪ -‬מאמר מוסגר זה שייך לפילוסופיית המשפט‪,‬‬
‫ולכן לאמפיריות הפוליטית‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬הרי כל פילוסופיית המשפט היא רק‬
‫מאמר מוסגר ללוגיקה‪ .‬המאמר המוסגר‪ ,‬כמובן‪ ,‬הוא רק ‪ hors d'œuvres‬של‬
‫ההתפתחות האמיתית‪ .‬השוו למשל עם [‪ ,§270‬הוספה]‪:‬‬

‫‪169‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫"ההכרח טמון בכך שהשלם נחלק להבדלי המושג‪ ,‬ושהבדלים אלה מהווים‬
‫מּוגדרּות (‪ )Bestimmtheit‬קבועה ומתמדת‪ ,‬שאינה קבועה–מתה‪ ,‬אלא נוצרת‬
‫תמיד בתוך ההיטמעות"‪.‬‬

‫השוו גם את הלוגיקה‪.‬‬
‫"§‪ .271‬ראשית‪ ,‬החוקה הפוליטית היא‪ :‬ארגון המדינה והתפתחות חייה‬
‫האורגניים תוך התייחסותה אליה עצמה‪ ,‬שבמסגרתה המדינה מבדילה בין‬
‫המומנטים הפנימיים שלה ומעניקה להם קיום"‪.‬‬
‫"שנית‪ ,‬בתור אינדיווידואליּות‪ ,‬המדינה היא האחד המוציא את האחר‪,‬‬
‫המתייחס בכך לאחרים‪ ,‬כלומר מפנה את הבדלותיו כלפי חוץ‪ ,‬ולפי הגדרה זו‬
‫מייחס להבדליו הפנימיים הקיימים אידיאליּות"‪.‬‬
‫תוספת‪ :‬המדינה הפנימית ככזאת היא הרשות האזרחית (‪,)Zivilgewalt‬‬
‫וכאשר היא פונה כלפי חוץ‪ ,‬הרי היא הרשות הצבאית‪ ,‬שאף היא אינה אלא‬
‫פן מוגדר בתוך המדינה"‪.‬‬

‫‪ .I‬חוקה פנימית לאשורה‬

‫"§‪ .272‬החוקה היא תבונית‪ ,‬ככל שהמדינה מבדילה וקובעת את פעילותה‬

‫בתוכה [מתפצלת בתוכה לרשויות] בהתאם לטבע המושג‪ ,‬באופן שכל אחת‬
‫מרשויות אלה היא עצמה הכוליות‪ ,‬בכך שהיא מכילה את המומנטים האחרים‬
‫כשהם פעילים בה‪ ,‬ושמומנטים אלה‪ ,‬היות שהם מבטאים את הבדלי המושג‪,‬‬
‫הריהם נשארים לגמרי באידיאליּות שלו ומהווים רק שלם אינדיווידואלי"‪.‬‬

‫החוקה היא אפוא תבונית‪ ,‬שכן המומנטים של המדינה יכולים להתפרק‬

‫למומנטים לוגיים–מופשטים‪ .‬המדינה לא אמורה להתייחס לפעילותה בהתאם‬
‫לטבעה הספציפי של המדינה‪ ,‬אלא בהתאם לטבע המושג‪ ,‬שהוא תנועתה‬
‫המיסטית של המחשבה המופשטת‪ .‬תבונתה של החוקה היא אפוא הלוגיקה‬
‫המופשטת ולא מושג המדינה‪ .‬במקום לקבל את המושג של החוקה אנו מקבלים‬
‫את החוקה של המושג‪ .‬המחשבה אינה מתאימה עצמה לטבעה של המדינה‪,‬‬
‫אלא המדינה מתאימה עצמה לאיזו מחשבה מוגמרת‪.‬‬
‫"§‪ .273‬המדינה הפוליטית נחלקת‪ ,‬אם כך" (הכיצד?) "להבדלים העצמותיים‪:‬‬
‫א) הכוח להגדיר ולקבוע את הכללי‪ ,‬כלומר הרשות המחוקקת;‬
‫ב) הכפפת הספֵרות המיוחדות והמקרים הפרטיים לכללי ‪ -‬כלומר הרשות‬
‫הממשלתית (‪;)Regirungsgewalt‬‬
‫ג) הסובייקטיביּות כהחלטת הרצון האחרונה‪ ,‬הרשות המלכותית (‪fürstliche‬‬
‫‪ - )Gewalt‬שבה הרשויות הנבדלות מרוכזות באחדות אינדיווידואלית‪ ,‬ושהיא‬

‫‪170‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫אפוא הפסגה וההתחלה של המכלול ‪ -‬המונרכיה החוקתית"‪.‬‬

‫עוד נשוב לחלוקה זו אחרי שנבחן באופן מיוחד את הוצאתה לפועל‪.‬‬

‫"§‪ .274‬מאחר שהרוח היא ממשית רק ככל שהיא מכירה את עצמה‪ ,‬ומאחר‬
‫שהמדינה כרוח של עם כלשהו היא בה בעת החוק השורר בכל יחסיו‪,‬‬
‫כללי ההתנהגות של היחידים ותודעתם‪ ,‬הרי שחוקתו של עם תלויה בראש‬
‫ובראשונה באופן תודעתו העצמית ובהכשרתה; בתודעתו העצמית של העם‬
‫טמונה חירותו הסובייקטיבית ובכך גם ממשות החוקה [‪ ]...‬לכן יש לכל עם‬
‫חוקה המתאימה לו ושייכת לו"‪.‬‬

‫כל מה שנובע מהשקלא וטריא של הגל הוא רק שהמדינה שבה "אופן התודעה‬
‫העצמית והכשרתה" ו"החוקה" סותרים זה את זה אינה מדינה אמיתית‪ .‬אמנם‬
‫זה מובן מאליו שחוקה מסוימת‪ ,‬שהנה תוצר של תודעה שחלפה‪ ,‬עלולה להפוך‬
‫לשלשלאות המעיקות על התודעה המתקדמת וכיוצא בזה‪ .‬אולם אדרבה‪ ,‬יש‬
‫רק להסיק מכך שעלינו לדרוש חוקה אשר כוללת את ההגדרה ואת העיקרון‬
‫שלפיהם יש להתקדם עם התודעה; כלומר להתקדם עם האדם הממשי‪ ,‬דבר‬
‫אשר נהיה אפשרי רק כאשר "האדם" הופך לעקרון החוקה‪ .‬הגל הוא כאן‬
‫סופיסט‪.‬‬

‫א) הרשות המלכותית‬

‫"§‪ .275‬הרשות המלכותית מכילה בעצמה את שלושת המומנטים של‬

‫הטוטליות [§‪ :]272‬את כלליותם של החוקה והחוקים‪ ,‬את הייעוץ בתור ייחוסו‬
‫של המיוחד לַכללי ואת המומנט של ההחלטה הסופית בתור הקביעה העצמית‪,‬‬
‫שכל השאר נובע מתוכה ומקבל ממנה את התחלת ממשותו‪ .‬קביעה עצמית‬
‫מוחלטת זו מהווה את העיקרון המובחן של הרשות המלכותית בתור שכזו‪,‬‬
‫עיקרון שיש עדיין לפתחו"‪.‬‬

‫ראשית‪ ,‬פסקה זו אינה אומרת בתחילתה אלא‪" :‬כלליותם של החוקה והחוקים"‬

‫היא הרשות המלכותית; הייעוץ או ייחוסו של המיוחד לַכללי‪ ,‬הוא הרשות‬
‫המלכותית‪ .‬לא ניתן למצוא את הרשות המלכותית מחוץ לכלליותם של החוקה‬
‫והחוקים‪ ,‬משעה שמבינים את מושג הרשות המלכותית בתור רשות המונרך‬
‫(החוקתי)‪.‬‬
‫אולם מה שהגל בעצם מבקש אינו אלא לטעון ש"כלליותם של החוקה‬
‫והחוקים" היא הרשות המלכותית‪ ,‬כלומר ריבונות המדינה‪ .‬אין זה מוצדק‬

‫‪171‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫להפוך לאחר מכן את הרשות המלכותית לסובייקט ואף‪ ,‬מאחר שבמושג‬

‫הרשות המלכותית ניתן גם להבין את כוחו (‪ )Gewalt‬של המלך‪ ,‬ליצור את‬
‫מראית העין כאילו הוא אדון של מומנט זה‪ ,‬הסובייקט של מומנט זה‪ .‬אולם‬
‫אם קודם כול ננסה להבין מה שהגל רואה בתור "העיקרון המובחן של הרשות‬
‫המלכותית בתור שכזו"‪ ,‬הרי נגיע למסקנה שעיקרון זה הוא "המומנט של‬
‫ההחלטה הסופית בתור הקביעה העצמית שכל השאר נובע מתוכה ומקבל‬
‫ממנה את התחלת ממשותו"‪ ,‬כלומר‪ :‬הוא "קביעה עצמית מוחלטת" זו‪.‬‬
‫הגל אינו אומר כאן דבר מלבד‪ :‬הרצון הממשי‪ ,‬משמע האינדיווידואלי‪ ,‬הוא‬
‫הרשות המלכותית‪ .‬ב– §‪ 12‬נאמר‪:‬‬
‫"באשר הרצון [‪ ]...‬נותן לעצמו צורה של פרטיות [‪ ]...‬הריהו <רצון> מחליט‪,‬‬
‫ורק בתור רצון מחליט הוא רצון ממשי"‪.‬‬

‫מאחר שמומנט זה של "ההחלטה הסופית" או של "הקביעה העצמית המוחלטת"‬

‫מנותק מ"כלליותו" של התוכן וממיוחדותו של הייעוץ‪ ,‬הרי שמומנט זה הוא‬
‫הרצון הממשי בתור שרירותיות‪ .‬או‪ ,‬במילים אחרות‪:‬‬
‫"השרירותיות היא הרשות המלכותית"‪ ,‬או‪" :‬הרשות המלכותית היא‬
‫השרירותיות"‪.‬‬
‫"§‪ .276‬תכונת היסוד של המדינה הפוליטית היא האחדּות העצמותית בתור‬
‫האידיאליות של המומנטים של המדינה‪ .‬באחדות זאת (א) רשויותיה ועיסוקיה‬
‫המיוחדים של המדינה מתפצלים‪ ,‬באותה המידה שהם משתמרים‪ ,‬וכאשר הם‬
‫משתמרים אין להם תוקף העומד בפני עצמו‪ ,‬אלא רק כזה הנגזר מאידיאת‬
‫השלם‪ ,‬כלומר הם נובעים מכוחו של השלם ומהווים את איבריו הנזילים בתור‬
‫עצמיותם האחת"‪.‬‬
‫הוספה‪" :‬אידיאליות זו של המומנטים היא כמו החיים בגוף האורגני"‪.‬‬

‫ניתן להבין מכך‪ :‬הגל מדבר רק על האידיאה של "הרשויות והעיסוקים‬

‫המיוחדים" [‪ ]...‬לאלה אמורה להיות רק הצדקה הנגזרת מאידיאת השלם;‬
‫הם אמורים רק "לנבוע מכוחו של השלם"‪ .‬העובדה שהדבר אמור להיות כך‬
‫נעוצה באידיאה של האורגניזם‪ .‬אולם צריך היה לפתח את האופן שבו כל זה‬
‫אמור להיות מוצא לפועל‪ .‬שכן במדינה חייבת לשלוט תבונה מודעת; ההכרח‬
‫העצמותי הפנימי–גרידא ולכן החיצוני–גרידא‪ ,‬כלומר [צירופם] המקרי של‬
‫"הרשויות והעיסוקים" |‪ |VII‬אינו יכול להיחשב תבוני‪.‬‬
‫"§‪( .277‬ב) פעילויותיה ועיסוקיה המיוחדים של המדינה‪ ,‬כמומנטים מהותיים‬
‫של המדינה‪ ,‬הם סגוליים למדינה ומוקצים ליחידים‪ ,‬שבאמצעותם הם‬

‫‪172‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫מנוהלים ומופעלים‪ ,‬לא בהתאם לאישיותם הבלתי אמצעית‪ ,‬אלא רק בהתאם‬

‫לאיכויותיהם הכלליות והאובייקטיביות‪ ,‬ולכן הם קשורים לאישיות המיוחדת‬
‫ככזאת באופן חיצוני ומקרי‪ .‬משום כך‪ ,‬עיסוקי המדינה ורשויותיה אינם‬
‫יכולים להיות קניין פרטי"‪.‬‬

‫מובן מאליו שאם עיסוקים ופעילויות מיוחדים נקראים עיסוקיה ופעילויותיה‬

‫של המדינה‪ ,‬כלומר עיסוקי המדינה ורשות המדינה‪ ,‬הרי שהם אינם קניין פרטי‪,‬‬
‫אלא קניין המדינה‪ .‬זוהי טאוטולוגיה‪.‬‬
‫עיסוקי המדינה ופעילויותיה מוקצים לְיחידים (המדינה יכולה להיות פעילה‬
‫רק באמצעות יחידים)‪ ,‬אבל לא לַיחיד כיחיד פיזי‪ ,‬אלא כיחיד מדינתי‪ ,‬כלומר‬
‫הם נקשרים לאיכות המדינתית של היחיד‪ .‬משום כך‪ ,‬מגוחך הדבר שהגל אומר‬
‫שהם "קשורים לאישיות המיוחדת ככזאת באופן חיצוני ומקרי"‪ .‬הם קשורים‬
‫ליחיד דווקא באמצעות ‪[ vinculum substantiale‬קשר מהותי]‪ ,‬כלומר באמצעות‬
‫איכותו המהותית של היחיד‪ .‬הם הפעולה הטבעית של איכותו המהותית‬
‫של היחיד‪ .‬הדברים הופכים לחסרי מובן כשהגל תופס את עיסוקי המדינה‬
‫ופעילויותיה באופן מופשט בפני עצמם‪ ,‬ואת האינדיווידואליות המיוחדת‬
‫דווקא בדרך המנוגדת; אולם הוא שוכח שהאינדיווידואליות המיוחדת היא‬
‫אנושית ושעיסוקי המדינה ופעילויותיה הם פונקציות אנושיות; הוא שוכח‬
‫שמהותה של "האישיות המיוחדת" איננה הזקָן שלה‪ ,‬הדם שלה או הפיזיות‬
‫המופשטת שלה‪ ,‬אלא האיכות החברתית שלה‪ ,‬ושעיסוקי המדינה וכיוצא בזה‬
‫אינם אלא אופני הקיום והפעולה של איכויותיו החברתיות של האדם‪ .‬אם‬
‫כך‪ ,‬מובן מאליו שהיחידים‪ ,‬מבחינה זו שהם נושאיהם של עיסוקי המדינה‬
‫ורשויותיה‪ ,‬נתפסים בהתאם לאיכותם החברתית‪ ,‬ולא הפרטית‪.‬‬
‫"§‪ .278‬שתי קביעות אלו ‪ -‬שעיסוקי המדינה ורשויותיה המיוחדות אינם‬
‫עצמאיים וקבועים‪ ,‬לא בפני עצמם ולא במסגרת רצונם המיוחד של היחידים‪,‬‬
‫אלא מושרשים עמוק באחדּות המדינה בתור עצמיותם האחת השלמה ‪-‬‬
‫מהוות את ריבונות המדינה"‪.‬‬
‫"העריצות (‪ )Despotismus‬פירושה כל מצב של היעדר חוקים‪ ,‬אשר בו הרצון‬
‫המיוחד ככזה‪ ,‬אם הוא של המונרך ואם הוא של העם [‪ ]...‬תקף כחוק‪ ,‬או‬
‫אדרבה‪ ,‬במקום החוק‪ ,‬וזאת מפני שלעומת העריצות הריבונות מהווה בַמצב‬
‫החוקי (‪ ,)gesetzlich‬או החוקתי (‪ ,)konstitutionell‬את מומנט האידיאליות של‬
‫הספרות והעיסוקים המיוחדים; כלומר‪ ,‬את העובדה שהספרה המיוחדת אינה‬
‫בלתי תלויה‪ ,‬עצמאית‪ ,‬מבחינת תכליותיה ואופני פעולתה ואינה מתעמקת רק‬
‫בעצמה‪ ,‬אלא היא מוגדרת מבחינת תכליות ואופני פעולה אלה על ידי תכליתו‬
‫של השלם (שנהגו לציינה באופן כללי על ידי הביטוי הבלתי מוגדר‪ :‬טובת‬

‫‪173‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫המדינה) ותלויה בתכליתו של השלם‪ .‬אידיאליות זו מופיעה באופן כפול‪:‬‬

‫במצב של שלום הספֵרות והעיסוקים המיוחדים פועלים למען הסיפוק של‬
‫ענייניהם המיוחדים‪ ,‬ולעתים זו רק דרכו של ההכרח חסר המודעות של העניין‪,‬‬
‫שבעקבותיו אנוכיותם משתנה בבת אחת לתרומה עבור שימורם ההדדי ושימור‬
‫השלם‪ ,‬אולם לעתים זו ההתערבות הישירה מלמעלה‪ ,‬שבעקבותיה הם מובלים‬
‫תמיד בחזרה אל תכליתו של השלם ולפי תכלית זו מצטמצמים וגם נדרשים‬
‫בדחיפות לעשות מאמצים למען שימור השלם; אולם במצב חירום‪ ,‬בין שהוא‬
‫פנימי ובין שהוא חיצוני‪ ,‬הריבונות במושגה הפשוט היא זו שהאורגניזם‪,‬‬
‫המה ֻווה מאופניו המיוחדים (‪ ,)Besonderheiten‬מתמזג בה‪ ,‬והיא זו שאמונה‬
‫על הצלת המדינה באמצעות הקרבתו של אורגניזם זה‪ ,‬שהנו בעתות אחרות‬
‫לגיטימי‪ ,‬ובכך אותו האידיאליזם משיג את ממשותו הסגולית"‪.‬‬

‫אידיאליזם זה אינו מפותח אפוא לכדי שיטה תבונית ומוכרת‪ .‬הוא מופיע במצב‬
‫של שלום רק ככפייה חיצונית אשר מופעלת על ידי הכוח השולט על החיים‬
‫הפרטיים באמצעות "התערבות ישירה מלמעלה"‪ ,‬או בתור תוצאתה העיוורת‪,‬‬
‫הלא מוכרת‪ ,‬של האנוכיות‪ .‬לאידיאליזם זה "ממשות סגולית" (‪eigentimliche‬‬
‫‪ )Wirklichkeit‬רק ב"מצב חירום או במצב מלחמה" שבו נמצאת המדינה‪ ,‬כך‬
‫שמהותו של אידיאליזם זה נתפסת כאן בתור "מצב חירום או מצב מלחמה" של‬
‫המדינה הקיימת באופן ממשי‪ ,‬בעוד מצב של "שלום" של המדינה הוא בדיוק‬
‫מלחמתה ומצוקתה של האנוכיות‪.‬‬
‫הריבונות‪ ,‬כלומר האידיאליזם של המדינה‪ ,‬קיימת לפיכך רק כהכרח‬
‫פנימי‪ :‬כאידיאה‪ .‬גם עם זה יכול הגל לחיות בשלום‪ ,‬שכן מדובר רק בָּאידיאה‪.‬‬
‫הריבונות קיימת אפוא‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬רק כעצמות חסרת מודעות‪ ,‬עיוורת‪ .‬כעת‬
‫אנו עומדים להתוודע לממשות האחרת של הריבונות‪.‬‬

‫‪174‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫"§‪ .1 .279‬הריבונות‪ ,‬ותחילה רק‬ ‫"§‪ .279‬הריבונות‪ ,‬ותחילה רק המחשבה‬

‫המחשבה הכללית של אידיאליּות זו‪,‬‬
‫קיימת רק כסובייקטיביּות הבטוחה‬
‫בעצמה [‪ ]...‬אולם על פי אמיתה של‬
‫הסובייקטיביות‪ ,‬הסובייקטיביות הֹוו ָה‬
‫רק כסובייקט‪ ,‬האישיּות רק כאיש‪,‬‬
‫ובחוקה‪ ,‬המזוקקת לכדי תבוניות‬
‫ריאלית‪ ,‬יש לכל אחד משלושת‬
‫המומנטים של המושג תבנית ייחודית‬
‫הממשית בשביל עצמה"‪.‬‬
‫‪ .2‬הריבונות "קיימת רק [‪ ]...‬כקביעה‬
‫עצמית מופשטת‪ ,‬ומבחינה זו חסרת‬
‫סיבה‪ ,‬של הרצון‪ ,‬כלומר כקביעה‬
‫שבה טמונה סופיּות ההחלטה‪ .‬זוהי‬
‫האינדיווידואלית של המדינה ככזאת‪,‬‬
‫ורק בכך המדינה בעצמה היא אחת‬
‫[‪( ]...‬ובחוקה‪ ,‬שמזוקקת לכדי תבוניות‬
‫ריאלית‪ ,‬יש לכל אחד משלושת‬
‫המומנטים של המושג תבנית ייחודית‬
‫הממשית בשביל עצמה)‪ .‬מומנט זה של‬
‫השלם‪ ,‬מומנט המכריע באופן מוחלט‪,‬‬
‫אינו לפיכך האינדיווידואליות באופן‬
‫כללי‪ ,‬אלא יחיד אחד‪ ,‬המונרך"‪.‬‬
‫הכללית של אידיאליות זו‪ ,‬קיימת רק‬
‫כסובייקטיביות הבטוחה בעצמה‪ ,‬וכן‬
‫כקביעה עצמית מופשטת‪ ,‬ומבחינה‬
‫זו חסרת סיבה‪ ,‬של הרצון‪ ,‬כלומר‬
‫כקביעה שבה טמונה סופיות ההחלטה‪.‬‬
‫זוהי האינדיווידואלית של המדינה‬
‫ככזאת‪ ,‬ורק בכך המדינה בעצמה‬
‫היא אחת‪ .‬אולם על פי אמיתה של‬
‫הסובייקטיביות‪ ,‬הרי שהסובייקטיביות‬
‫הֹוו ָה רק כסובייקט‪ ,‬האישיּות רק כאיש‪,‬‬
‫ובחוקה‪ ,‬שמזוקקת לכדי תבוניות‬
‫ריאלית‪ ,‬יש לכל אחד משלושת‬
‫המומנטים של המושג תבנית ייחודית‬
‫הממשית בשביל עצמה‪ .‬מומנט זה של‬
‫השלם‪ ,‬המכריע באופן מוחלט‪ ,‬אינו‬
‫לפיכך האינדיווידואליות באופן כללי‪,‬‬
‫אלא יחיד אחד‪ ,‬המונרך"‪.‬‬

‫כל שהמשפט הראשון אומר אינו אלא שהמחשבה הכללית של אידיאליות זו‪,‬‬
‫שאת קיומה העגום ראינו לעיל‪ ,‬הייתה כביכול חייבת להיות יצירתם המודעת‬
‫לעצמה של הסובייקטים ולהתקיים ככזו עבורם ובתוכם‪.‬‬
‫אילו הייתה נקודת המוצא של הגל הסובייקטים הממשיים בתור בסיס‬
‫המדינה‪ ,‬הרי שהוא לא חייב היה להניח למדינה להיהפך באופן מיסטי‬
‫לסובייקט‪" .‬אולם הסובייקטיביות"‪ ,‬אומר הגל‪" ,‬היא לפי אמיתותה רק סובייקט‪,‬‬
‫והאישיּות רק איש"‪ .‬גם זו מיסטיפיקציה‪ .‬הסובייקטיביות היא אפיון של‬
‫סובייקט‪ ,‬האישיות היא אפיון של איש‪ .‬במקום לתפוס אותן כעת כפרדיקטים‬
‫של הסובייקטים שלהן‪ ,‬הגל הופך את הפרדיקטים לישויות עצמאיות ולאחר‬
‫מכן מניח להם להיהפך לסובייקטים שלהם בדרך מיסטית‪.‬‬
‫קיומם של הפרדיקטים הוא הסובייקט; משמע הסובייקט הוא הקיום של‬

‫‪175‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הסובייקטיביות וכדומה‪ .‬הגל הופך את הפרדיקטים‪ ,‬כלומר את האובייקטים‪,‬‬

‫לעצמאיים‪ ,‬אך הוא עושה זאת במנותק מעצמאותם הממשית‪ ,‬כלומר‬
‫מהסובייקט‪ .‬לאחר מכן מופיע הסובייקט הממשי כתוצאה‪ ,‬בעוד שיש לצאת‬
‫מהסובייקט הממשי ולבחון את האובייקטיבציה (‪[ )Objektivation‬גילום‬
‫במושאים] שלו‪ .‬העצמות המיסטית נעשית אפוא לסובייקט הממשי‪ ,‬והסובייקט‬
‫הריאלי מופיע כסובייקט אחר‪ ,‬כמומנט של העצמות המיסטית‪ ,‬בדיוק משום‬
‫שהגל יוצא מתוך הפרדיקטים של ההגדרה הכללית במקום לצאת מתוך ה–‬
‫‪[ Ens‬יש‪ ,‬ישות] הריאלי (קרי‪[ ὑποκείμενον :‬נושא]‪ ,‬סובייקט)‪ ,‬ומאחר שצריך‬
‫להימצא נושא להגדרה זו‪ ,‬הרי שהאידיאה המיסטית הופכת להיות נושא זה‪.‬‬
‫זהו הרי דואליזם‪ ,‬כאשר הגל אינו תופס את הכללי בתור המהות הממשית של‬
‫הממשי–הסופי‪ ,‬דהיינו של הקיים‪ ,‬המוגדר‪ ,‬או כאשר הוא אינו תופס את ה–‪Ens‬‬
‫הממשי בתור הסובייקט האמיתי של האינסופי‪.‬‬
‫כך הריבונות‪ ,‬מהותה של המדינה הנידונה תחילה כישות עצמאית‪,‬‬
‫מתגשמת במושאים (‪[ )wird vergegenständlicht‬במוסדות‪ ,‬חוקים וכדומה] ואז‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬ישות אובייקטיבית זו מוכרחה להפוך שוב לסובייקט‪ .‬אולם סובייקט‬
‫זה מופיע בתור התגלמותה העצמית של הריבונות‪ ,‬בעוד הריבונות אינה אלא‬
‫רוחם (‪ )Geist‬של הסובייקטים של המדינה המגולמת במושאים‪.‬‬
‫בהתעלם מליקוי בסיסי זה בפיתוח הטיעון‪ ,‬נבחן את המשפט הראשון של‬
‫פסקה זו‪ .‬כפי שהוא מנוסח כעת‪ ,‬משפט זה אינו אומר אלא‪ :‬הריבונות‪ ,‬קרי‬
‫האידיאליזם של המדינה‪ ,‬קיימת כאיש (‪ ,)Person‬כ"סובייקט"‪ ,‬דהיינו בעצם‬
‫כאנשים רבים‪ ,‬כסובייקטים רבים‪ ,‬וזאת מאחר ששום איש יחיד אינו סופג לתוכו‬
‫את הספרה של האישיות ושום סובייקט יחיד אינו סופג לתוכו את הספרה של‬
‫הסובייקטיביות‪ .‬אולם איזה מין אידיאליזם מדינתי (‪ )Staatsidealismus‬הוא זה‪,‬‬
‫שבמקום להיות תודעתם העצמית הממשית של אזרחי המדינה‪ ,‬כלומר הנפש‬
‫המשותפת של המדינה‪ ,‬הריהו איש כלשהו‪ ,‬סובייקט כלשהו‪ .‬הגל לא פיתח‬
‫שום דבר מעבר לכך גם במשפט זה‪ .‬למרות זאת נבחן כעת |‪ |VIII‬את המשפט‬
‫השני המשולב עם המשפט הראשון‪ .‬להגל חשוב להציג את המונרך בתור‬
‫"האדם האלוהי" הממשי‪ ,‬בתור התגלמותה הממשית של האידיאה‪.‬‬
‫"הריבונות [‪ ]...‬קיימת רק [‪ ]...‬כקביעה עצמית מופשטת‪ ,‬ומבחינה זו חסרת‬
‫סיבה‪ ,‬של הרצון‪ ,‬שבה טמונה סופיות ההחלטה‪ .‬זוהי האינדיווידואליות של‬
‫המדינה ככזאת‪ ,‬ורק בכך המדינה בעצמה היא אחת‪ ]...[ .‬בחוקה‪ ,‬שהתפתחה‬
‫לכדי תבוניות ריאלית‪ ,‬יש לכל אחד משלושת המומנטים של המושג תבנית‬
‫ייחודית שהנה ממשית בשביל עצמה‪ .‬מומנט זה של השלם‪ ,‬המכריע באופן‬

‫‪176‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫מוחלט‪ ,‬אינו לפיכך האינדיווידואליות בכלל‪ ,‬אלא יחיד אחד‪ ,‬המונרך"‪.‬‬

‫כבר קודם לכן הסבנו את תשומת הלב למשפט זה‪ .‬המומנט של ההכרעה‪ ,‬כלומר‬
‫של ההחלטה השרירותית‪ ,‬משום היותה מוגדרת‪ ,‬הוא הרשות המלכותית של‬
‫הרצון בכלל‪ .‬האידיאה של הרשות המלכותית‪ ,‬כפי שהגל מפתח אותה‪ ,‬אינה‬
‫אלא האידיאה של השרירותי‪ ,‬כלומר של הכרעת הרצון‪.‬‬
‫אולם בזמן שהגל תופס את הריבונות דווקא בתור האידיאליזם של המדינה‪,‬‬
‫כלומר בתור קביעתם הממשית של החלקים על ידי אידיאת השלם‪ ,‬הרי שהוא‬
‫הופך אותה כעת ל"קביעה עצמית מופשטת‪ ,‬ומבחינה זו חסרת סיבה‪ ,‬של‬
‫הרצון‪ ,‬כלומר קביעה שבה טמונה סופיות ההחלטה‪ .‬זו האינדיווידואליות‬
‫של המדינה ככזאת"‪ .‬קודם לכן היה מדובר בסובייקטיביות; כעת מדובר‬
‫באינדיווידואליות‪ .‬המדינה כריבון מוכרחה להיות אחת‪ ,‬כלומר יחיד כלשהו‪,‬‬
‫ולכן היא מוכרחה להחזיק באינדיווידואליות‪ .‬המדינה היא אחת "לא רק"‬
‫בתוכה‪ ,‬בתוך אינדיווידואליות זו; האינדיווידואליות היא רק המומנט הטבעי‬
‫של אחדּות המדינה; כלומר קביעתה הטבעית של המדינה‪" .‬מומנט זה של‬
‫השלם‪ ,‬המכריע באופן מוחלט‪ ,‬אינו לפיכך האינדיווידואליות בכלל‪ ,‬אלא‬
‫יחיד אחד‪ ,‬המונרך"‪ .‬מהיכן? מכיוון ש"לכל אחד משלושת המומנטים של‬
‫המושג יש‪ ,‬בחוקה שהתפתחה לכדי תבוניות‪ ,‬תבנית ייחודית הממשית בשביל‬
‫עצמה"‪ .‬מומנט אחד של המושג הוא ה״אינדיווידואליות"‪ ,‬אולם הוא עדיין לא‬
‫יחיד אחד‪ .‬ואיזו חוקה היא זו‪ ,‬שבמסגרתה תהיה הן לכלליּות‪ ,‬הן למיוחדות‬
‫והן לאינדיווידואליות "תבנית ייחודית הממשית בשביל עצמה"? הואיל ואין‬
‫מדובר כלל במושג מופשט‪ ,‬אלא בַּמדינה‪ ,‬בַּחברה‪ ,‬הרי שאפשר אף לקבל את‬
‫הסיווג של הגל‪ .‬אך מה ינבע מכך? אזרח המדינה כמי שקובע את הכללי הוא‬
‫מחוקק; כמי שמחליט באופן אינדיווידואלי‪ ,‬כלומר כמי שרוצה באופן ממשי‪,‬‬
‫הוא מלך; מה אמור להיות פירוש הדבר‪ :‬האינדיווידואליות של רצון המדינה‬
‫היא "יחיד אחד"‪ ,‬יחיד מיוחד‪ ,‬הנבדל מכולם? גם לכלליּות‪ ,‬כלומר לחקיקה‪,‬‬
‫יש "תבנית ייחודית הממשית בשביל עצמה"‪ .‬האם משום כך ניתן להסיק‪:‬‬
‫"החקיקה היא יחידים מיוחדים אלה"?‬

‫‪177‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הגל‪:‬‬ ‫האדם הרגיל‪:‬‬

‫‪ .2‬ריבונות המדינה היא המונרך‪.‬‬
‫‪ .3‬הריבונות היא "קביעה עצמית‬
‫מופשטת‪ ,‬ומבחינה זו חסרת סיבה‪,‬‬
‫של הרצון‪ ,‬כלומר קביעה שבה טמונה‬
‫סופיּות ההחלטה"‪.‬‬
‫‪ .2‬המונרך מחזיק בידו את הכוח‬
‫הריבוני‪ ,‬כלומר את הריבונות‪.‬‬
‫‪ .3‬הריבונות עושה כרצונה‪.‬‬

‫הגל הופך את כל המאפיינים של המונרך החוקתי באירופה של זמננו לקביעות‬

‫עצמיות מוחלטות של הרצון‪ .‬הוא אינו אומר‪ :‬רצון המונרך הוא ההחלטה‬
‫הסופית‪ ,‬אלא‪ :‬החלטתו הסופית של הרצון היא ‪ -‬המונרך‪ .‬המשפט הראשון הוא‬
‫אמפירי‪ .‬המשפט השני מעקם את העובדה האמפירית לכדי אקסיומה מטפיזית‪.‬‬
‫הגל משלב את שני הסובייקטים זה בזה‪ ,‬את הריבונות "כסובייקטיביות‬
‫הבטוחה בעצמה" ואת הריבונות בתור " קביעה עצמית חסרת סיבה של הרצון‪,‬‬
‫בתור הרצון הפרטי"‪ ,‬על מנת לכונן את ה"אידיאה" כ"יחיד אחד"‪.‬‬
‫הרי ברי שהסובייקטיביות הבטוחה בעצמה מוכרחה לרצות גם באופן‬
‫ממשי‪ ,‬גם כאחדות‪ ,‬כיחיד‪ .‬אולם מי הטיל מעולם ספק בכך שהמדינה פועלת‬
‫באמצעות יחידים? אם ביקש הגל לפתח את הטיעון‪ :‬המדינה זקוקה ליחיד אחד‬
‫בתור נציג אחדותה האינדיווידואלית ‪ -‬הרי לא עלה בידו לפתח ולהעמיד את‬
‫המונרך‪ .‬אנו מכריזים כתוצאה חיובית של פסקה זו רק על כך‪:‬‬
‫המונרך הוא במדינה המומנט של הרצון הפרטי‪ ,‬של הקביעה העצמית‬
‫חסרת הסיבה‪ ,‬של השרירותיות‪.‬‬
‫ההערה של הגל לפסקה זו היא כה מוזרה‪ ,‬שאנו מוכרחים להבהירה ביתר דיוק‪.‬‬
‫"התפתחותו האימננטית של מדע כלשהו‪ ,‬כלומר גזירת כל תוכנו מן המושג‬
‫היסודי [‪ ]...‬מציגה את הייחודי שבו‪ :‬המושג האחד עצמו‪ ,‬כאן זהו הרצון‪,‬‬
‫אשר בתחילה‪ ,‬הואיל וזו ההתחלה‪ ,‬הריהו מופשט‪ ,‬משתמר‪ ,‬אבל מעבה את‬
‫קביעותיו‪ ,‬ולמעשה אך ורק על ידיו–הוא ובדרך זו הוא זוכה לתוכן קונקרטי‪.‬‬
‫בהתאם לכך‪ ,‬הרי זהו המומנט הבסיסי של האישיּות‪ ,‬שהיא מופשטת תחילה‬
‫במסגרת המשפט (‪ )Recht‬הבלתי אמצעי‪ ,‬אשר המשיך להתפתח באמצעות‬
‫צורות הסובייקטיביות השונות שלו‪ ,‬ואשר כאן‪ ,‬במסגרת המשפט המוחלט‪,‬‬
‫כלומר במדינה‪ ,‬באובייקטיביּות הקונקרטית המושלמת של הרצון‪ ,‬הוא‬
‫אישיותה של המדינה ּוודאותה בעצמה ‪ -‬כלומר סופיּות זו המבטלת את כל‬
‫הייחודים בתוך ה"עצמי" האחד אשר קוטע את שקילתם של נימוקים ונימוקי–‬
‫נגד‪ ,‬שאפשר תמיד להתלבט ולהתחבט ביניהם לכאן ולכאן‪ ,‬ואשר מכריע‬
‫לגביהם באמצעות‪ :‬אני רוצה‪ ,‬ומתחיל את כל הפעולה והממשות"‪.‬‬

‫‪178‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫ראש לכול‪ ,‬העובדה שמושג היסוד של העניין חוזר תמיד ונשנה אינה "ייחודו‬
‫של המדע"‪.‬‬
‫אולם גם לאחר מכן לא התרחשה שום התקדמות‪ .‬האישיות המופשטת‬
‫הייתה הסובייקט של המשפט המופשט; היא לא השתנתה; כאישיות מופשטת‬
‫היא שוב אישיות המדינה‪ .‬הגל לא היה אמור להתפלא על כך שהאדם הממשי‬
‫‪ -‬והאנשים הם אלה שעושים את המדינה ‪ -‬שב ומופיע בכל מקום כמהות‬
‫המדינה‪ .‬היה עליו להתפלא דווקא על ההפך מכך‪ ,‬אולם עוד יותר על כך‬
‫שהאישיות (‪ )Person‬כאישיות המדינה (‪ )Staatsperson‬חוזרת ונשנית באותה‬
‫ההפשטה הדלה כמו האישיות של המשפט הפרטי‪.‬‬
‫הגל מגדיר כאן את המונרך כ"אישיות המדינה‪ ,‬כוודאותה של המדינה‬
‫בעצמה"‪ .‬המונרך הוא "הריבונות המאּונשת"‪" ,‬הריבונות שהפכה לאדם"‪,‬‬
‫תודעת המדינה הגופנית‪ ,‬שבאמצעותה מּוצאים אפוא כל האחרים מריבונות‬
‫זו‪ ,‬מאישיות המדינה ומתודעת המדינה‪ .‬בה בעת הגל אינו יכול לתת שום‬
‫תוכן אחר ל–"‪[ "Souveraineté Personne‬ריבונות מאּונשת]‪ ,‬לבד מה"אני רוצה"‪,‬‬
‫כלומר המומנט של שרירות הרצון‪" .‬תבונת המדינה"‪ ,‬או "תודעת המדינה"‪,‬‬
‫היא אישיות אמפירית "יחידה"‪ ,‬המוציאה את כל האחרים‪ ,‬אולם לתבונה‬
‫מואנשת זו אין שום תוכן אחר לבד מההפשטה של "אני רוצה"‪L'Etat, c'est .‬‬
‫‪[ moi‬המדינה‪ ,‬זה אני]‪.‬‬
‫"אולם נוסף על כך‪ ,‬לאישיות ולסובייקטיביות בכלל כדבר מה אינסופי‬
‫המתייחס לעצמו‪ ,‬יש רק אמת בתור שכזאת‪ ,‬ולמעשה זו אמיתותה הבלתי‬
‫אמצעית המרבית כאיש (‪ ,)Person‬כלומר כסובייקט ההווה בשביל עצמו‪ ,‬וזה‬
‫ההווה בשביל עצמו אף הוא אחד בתור שכזה"‪.‬‬

‫כל זה מובן מאליו‪ :‬מאחר שאישיות וסובייקטיביות הן רק פרדיקטים של איש‬

‫ושל סובייקט‪ ,‬הרי שהן קיימות רק כאיש וכסובייקט‪ ,‬ולמעשה האיש הוא אחד‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬כך היה על הגל להמשיך ולטעון‪ ,‬אמיתו של האחד היא אמת שלמה רק‬
‫בתור הרבה יחידים‪ .‬הפרדיקט‪ ,‬כלומר המהות‪ ,‬אינו מגשים לעולם באופן מלא‬
‫את הספרות של קיומו באחד כלשהו‪ ,‬אלא ביחידים הרבים‪.‬‬
‫במקום זאת מסיק הגל‪:‬‬
‫"אישיותה של המדינה היא ממשית רק כאיש אחד‪ ,‬המונרך"‪.‬‬

‫אם כך‪ ,‬מאחר שהסובייקטיביות היא ממשית רק כסובייקט‪ ,‬והסובייקט הוא‬

‫ממשי רק כאחד‪ ,‬הרי שהאישיות של המדינה היא ממשית רק כאיש אחד‪.‬‬
‫מסקנה נאה‪ .‬הגל יכול היה להסיק באותה מידה‪ :‬מכיוון שהאדם (‪)Mensch‬‬

‫‪179‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫היחיד הוא אחד כלשהו‪ ,‬הרי שהמין האנושי הוא רק אדם יחיד כלשהו‪.‬‬
‫"האישיות מבטאת את המושג ככזה; האיש מכיל בה בעת את ממשות המושג‪,‬‬
‫ורק בקביעה זו המושג הוא אידיאה‪ ,‬אמת"‪.‬‬

‫האישיות (‪ )Persönlichkeit‬היא כמובן רק הפשטה ללא האיש (‪ ,)Person‬אולם‬

‫‪14‬‬
‫האיש הוא רק האידיאה הממשית של האישיות בקיומה הסוגי (‪,)Gattungsdasein‬‬
‫בתור אנשים‪.‬‬
‫"ככל שישות אנושית (‪ )Person‬המתקראת מוסרית ‪ -‬חברה‪ ,‬קהילה או משפחה‬
‫‪ -‬תהא קונקרטית בה עצמה‪ ,‬כך תהא בה האישיות רק בתור מומנט‪ ,‬כלומר‬
‫באופן מופשט; בכך היא לא הגיעה לאמת קיומה; אולם המדינה אינה אלא‬
‫אותה טוטליות שבה התממשו המומנטים של המושג בהתאם לאמת הייחודית‬
‫שלהם"‪.‬‬

‫במשפט זה שורר בלבול רב‪ .‬מציינים באופן מופשט את הישות האנושית‬

‫המוסרית‪ ,‬החברה המוסרית וכדומה‪ ,‬דהיינו דווקא את התבניות הסּוגיֹות‪ ,‬שבהן‬
‫מעניק האדם הממשי קיום לתוכנו הממשי‪ ,‬מגלם עצמו באובייקטים (‪sich‬‬
‫‪ )verobjektiviert‬ומוותר על ההפשטה שלו בתור "‪[ "Personne quand même‬אדם‬
‫בתור שכזה]‪ .‬במקום להכיר במימוש זה של האדם כדבר הקונקרטי ביותר‪,‬‬
‫המדינה אמורה להתאפיין בכך ש"למומנט של המושג"‪ ,‬כלומר ל"פרטיות"‪,‬‬
‫יהיה "קיום" מיסטי‪ .‬התבוני [אצל הגל] אינו בכך שתבונת האדם הממשי‬
‫מתממשת‪ ,‬אלא שהמומנטים של המושג המופשט מתממשים‪.‬‬
‫"מושג המונרך הוא אפוא מושג קשה ביותר לשקילה‪ ,‬דהיינו לבחינה השכלית‬
‫המשקפת [את תכניה בתודעה] (‪ ,)reflektierende Verstandsbetrachtung‬מפני‬
‫שהיא נעצרת בקביעות המבודדות‪ ,‬ולכן היא גם מכירה רק הנחות‪ ,‬אמות מידה‬
‫סופיות ואת הגזירה מתוך הנחות‪ .‬באופן זה‪ ,‬היא מציגה אחר כך את כבודו‬
‫של המונרך כדבר מה נגזר לא רק מבחינת צורתו אלא גם מבחינת הגדרתו;‬
‫מושג המונרך אמור דווקא להיות דבר מה שאינו נגזר‪ ,‬אלא דבר מה הנובע‬
‫באופן מובהק מתוך עצמו‪ .‬באופן המקורב ביותר"‪( ,‬כמובן!)‪" ,‬קולע כאן אפוא‬
‫הדימוי הרואה את זכות המלך כמבוססת על סמכות אלוהית‪ ,‬שכן בתוכו נכלל‬
‫מה שאינו מותנה אצל המונרך"‪.‬‬

‫כל נמצא הכרחי הוא במובן מסוים "דבר מה הנובע באופן מובהק מתוך עצמו";‬
‫מבחינה זו הכינים של המונרך אינן נבדלות ממנו‪ .‬הגל לא אמר אפוא בכך שום‬
‫דבר מיוחד על המונרך‪ .‬אולם אם לגבי המונרך אמור היה להיות תקף דבר‬
‫מה השונה באופן מיוחד מכל שאר האובייקטים של המדע ושל פילוסופיית‬

‫‪180‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫המשפט‪ ,‬הרי שעניין זה לא יהא אלא כסילות ממש; ורק נכון מבחינה זו‬
‫ש"אידיאת–האישיות האחת" היא בהחלט משהו שניתן לגזור מהדמיון בלבד‬
‫ולא מהשכל‪.‬‬
‫"ניתן לדבר על ריבונות העם במובן זה שהעם הוא עצמאי כלפי חוץ באופן‬
‫כללי ומהווה מדינה משלו" וכיוצא בזה‪.‬‬

‫זהו דבר טריוויאלי‪ .‬אם המלך הוא "ריבונות המדינה הממשית"‪ ,‬הרי שגם כלפי‬
‫חוץ צריך "המלך" להיחשב ל"מדינה עצמאית"‪ ,‬גם ללא העם‪ .‬אולם אם הוא‬
‫ריבון מבחינה זו שהוא מייצג את אחדות העם‪ ,‬הרי הוא עצמו אפוא רק נציג‪,‬‬
‫סמל‪ ,‬של ריבונות העם‪ .‬ריבונות העם אינה קיימת באמצעותו‪ ,‬אלא להפך‪,‬‬
‫הוא ‪ -‬באמצעותה‪.‬‬
‫"בדיוק כפי שהראינו קודם לכן כי ניתן למצוא ריבונות בתוך המדינה (§‪,277‬‬
‫§‪ ,)278‬כך גם ניתן לומר על הריבונות כלפי פְּנים שהיא שוכנת בעם‪ ,‬אם‬
‫מדברים על השלם באופן כללי בלבד"‪.‬‬

‫כאילו לא העם הוא המדינה הממשית‪ .‬המדינה היא הפשטה‪ .‬רק העם הוא הדבר‬
‫הקונקרטי‪ .‬ומוזר שהגל‪ ,‬אשר ללא היסוס מייחס איכות חיה כדוגמת הריבונות‬
‫להפשטה‪ ,‬מייחס אותה לדבר הקונקרטי רק בהיסוסים ותנאים‪.‬‬
‫"אולם ריבונות העם כניגוד לריבונות הקיימת במונרך היא המובן המקובל‬
‫שבו החלו להשתמש בעת האחרונה בשיח על ריבונות העם ‪ -‬במסגרת ניגוד‬
‫זה שייכת ריבונות העם למחשבות התועות‪ ,‬שבבסיסן עומד הדימוי השומם‬
‫של העם"‪.‬‬

‫"המחשבות התועות" ו"הדימוי השומם" שייכים כאן רק להגל‪ .‬בכל אופן‪ :‬אם‬
‫הריבונות קיימת במונרך‪ ,‬הרי זו כסילות לדבר על ריבונות מנוגדת בעם; שכן‬
‫מעצם מושג הריבונות לא יכול להיות לריבונות קיום כפול‪ ,‬וודאי לא של‬
‫ניגודיות‪ .‬אולם‪:‬‬
‫‪ .1‬השאלה היא בדיוק‪ :‬האם הריבונות הטמונה במונרך אינה אשליה?‬
‫הריבונות היא של המונרך או של העם‪ ,‬זאת השאלה;‬
‫‪ .2‬ניתן גם לדבר על ריבונות העם כניגודה של הריבונות הקיימת במונרך‪.‬‬
‫אולם אזי אין מדובר באותה הריבונות עצמה‪ ,‬שהתהוותה בשני צדדים‪ ,‬אלא‬
‫מדובר בשני מושגים מנוגדים לגמרי של ריבונות‪ ,‬שמהם האחת היא כזאת‬
‫שהיא יכולה להתקיים רק במונרך‪ ,‬והאחרת היא כזאת שהיא יכולה להתקיים‬
‫רק בעם‪ .‬בדיוק כמו שעולה השאלה‪ :‬האם האל הוא הריבון או האם האדם הוא‬

‫‪181‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הריבון? אחד מהשניים הוא אי–אמת‪ ,‬גם אם הוא אי–אמת בעלת קיום‪.‬‬
‫"העם‪ ,‬כשהוא נידון ללא המונרך שלו וללא התפלגותו של השלם לאיבריו‪,‬‬
‫הקשורה בכך באמת באופן הכרחי ומידי‪ ,‬הוא ההמון חסר הצורה‪ ,‬שאינו‬
‫מדינה יותר ושאף אחת מן הקביעות הקיימות רק בַּשלם בעל הצורה ‪-‬‬
‫ריבונות‪ ,‬ממשלה‪ ,‬בתי משפט‪ ,‬שלטון‪ ,‬שדרות וכדומה ‪ -‬אינה נוגעת לו‪ .‬ככל‬
‫שמומנטים כאלה‪ ,‬הנוגעים לארגון ולחיי המדינה‪ ,‬מופיעים בעם‪ ,‬הרי הוא חדל‬
‫להיות הפשטה בלתי מסוימת זו‪ ,‬שאותה מציין הביטוי הכללי לגמרי 'עם'"‪.‬‬

‫כל זה הוא טאוטולוגיה‪ .‬אם לעם יש מונרך‪ ,‬והוא בעל מבנה מורכב‪ ,‬שיש לו‬
‫קשר הכרחי ומידי עם המונרך‪ ,‬כלומר אם העם בתור מונרכיה הוא בעל מבנה‬
‫מורכב‪ ,‬הרי שהוא‪ ,‬כשאינו מהווה מבנה מורכב זה‪ ,‬בהחלט המון חסר צורה‬
‫ומושג כללי גרידא‪.‬‬
‫"אם מבינים את ריבונות העם כצורה של רפובליקה‪ ,‬ובפרט של הדמוקרטיה‪,‬‬
‫הרי שלא ניתן להשתמש יותר בדימוי כזה נגד האידיאה המפותחת"‪.‬‬

‫דבר זה נכון בהחלט‪ ,‬אם יש רק "דימוי כזה" ולא "אידיאה מפותחת" של‬
‫הדמוקרטיה‪.‬‬
‫הדמוקרטיה היא האמת של המונרכיה‪ .‬המונרכיה אינה האמת של‬
‫הדמוקרטיה‪ .‬המונרכיה היא בהכרח דמוקרטיה כאי–עקביות כלפי עצמה‪.‬‬
‫המומנט המונרכי אינו אי–עקביות בַּדמוקרטיה‪ .‬המונרכיה אינה ניתנת להבנה‬
‫מתוך עצמה‪ ,‬הדמוקרטיה ניתנת לכך‪ .‬בדמוקרטיה שום מומנט אינו מקבל‬
‫משמעות אחרת מזו השייכת לו‪ .‬כל אחד הוא באופן ממשי רק מומנט של‬
‫ה–‪[ Demos‬עם] כולו‪ .‬במונרכיה קובע חלק אחד את אופיו של השלם‪ .‬החוקה‬
‫כולה חייבת להשתנות בהתאם לנקודה קבועה‪ .‬הדמוקרטיה היא החוקה כסוג‬
‫[בעוד החוקות האחרות הן מיניה]‪ .‬המונרכיה היא מין (‪ )Art‬כלשהו‪ ,‬ולמעשה‬
‫מין גרוע‪ .‬הדמוקרטיה היא תוכן וצורה‪ .‬המונרכיה אמורה להיות רק צורה‪ ,‬אך‬
‫היא מסלפת את התוכן‪.‬‬
‫במונרכיה מוכפף השלם‪ ,‬כלומר העם‪ ,‬לאחת מצורות הקיום שלו‪ ,‬החוקה‬
‫הפוליטית; בדמוקרטיה מופיעה החוקה עצמה רק כהגדרה אחת‪ ,‬הגדרתו‬
‫העצמית של העם‪ .‬במונרכיה אנו מוצאים את העם של החוקה‪ ,‬ובדמוקרטיה‬
‫את החוקה של העם‪ .‬הדמוקרטיה היא חידתן הפתורה של כל החוקות‪ .‬כאן‬
‫החוקה מועמדת תמיד‪ ,‬לא רק כשלעצמה‪ ,‬לפי מהותה‪ ,‬אלא בהתאם לקיומה‪,‬‬
‫לממשותה‪ ,‬בבסיסה הממשי‪ ,‬על האדם הממשי‪ ,‬על העם הממשי‪ ,‬והיא נחקקת‬
‫כיצירתו העצמית‪ .‬החוקה מופיעה כְּמה שהיא‪ :‬תוצר חופשי של האדם‪ .‬ניתן‬

‫‪182‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫‪15‬‬
‫יהא לטעון שדברים אלה תקפים במידה מסוימת גם ביחס למונרכיה חוקתית‪,‬‬
‫אולם הדבר המבדיל באופן ספציפי את הדמוקרטיה הוא שהחוקה שלה מהווה‬
‫אך ורק מומנט קיום (‪ )Daseinsmoment‬אחד של העם‪ ,‬כלומר שלא החוקה‬
‫הפוליטית יוצרת עבור עצמה את המדינה‪.‬‬
‫נקודת המוצא של הגל היא המדינה‪ ,‬והוא הופך את האדם למדינה שנהייתה‬
‫סובייקט (‪ ;)zum versubjektivierten Staat‬נקודת המוצא של הדמוקרטיה היא‬
‫האדם‪ ,‬והיא הופכת את המדינה לאדם שנהיה אובייקט (‪zum verobjektivierten‬‬
‫‪ .)Menschen‬כפי שהדת אינה יוצרת את האדם‪ ,‬אלא האדם יוצר את הדת‪ ,‬כך‬
‫החוקה אינה יוצרת את העם‪ ,‬אלא העם יוצר את החוקה‪ .‬יחסה של הדמוקרטיה‬
‫לכל יתר צורות המדינה דומה במידה מסוימת ליחסה של הנצרות לכל יתר‬
‫הדתות‪ .‬הנצרות היא הדת ‪[ κατ᾽ ἐξοχήν‬המובהקת]‪ ,‬מהותה של הדת‪ ,‬האלהתו‬
‫של האדם כדת מיוחדת‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬הדמוקרטיה‪ 16‬היא מהותה של חוקת‬
‫המדינה באשר היא‪ ,‬האדם המחּובַרת כחוקת מדינה מיוחדת; יחסה ליתר‬
‫החוקות הוא כיחס הסוג למיניו‪ ,‬אלא שכאן הסוג‪ ,‬כבעל קיום בעצמו‪ ,‬מופיע‬
‫כלפי אופני הקיום האחרים‪ ,‬שאינם מתאימים לַמהות‪ ,‬כמין מיוחד‪ .‬הדמוקרטיה‬
‫מתייחסת לכל יתר צורות המדינה בתור הברית הישנה שלהן‪ .‬האדם אינו קיים‬
‫בשביל החוק‪ ,‬אלא החוק קיים בשביל האדם‪ ,‬ולכן בדמוקרטיה החוק הוא אופן‬
‫קיום אנושי‪ ,‬בעוד שבצורות המדינה האחרות האדם הוא אופן קיום של החוק‪.‬‬
‫זהו הדבר המייחד באופן בסיסי את הדמוקרטיה‪.‬‬
‫כל מבני המדינה האחרים הם צורת מדינה מסוימת‪ ,‬מוגדרת מיוחדת‪.‬‬
‫בדמוקרטיה העיקרון הצורני (‪ )formell‬הוא מניה וביה העיקרון החומרי(‪.)materiell‬‬
‫לכן היא לראשונה האחדות האמיתית של הכללי והמיוחד‪ .‬במונרכיה למשל‪,‬‬
‫כמו ברפובליקה‪ ,‬כצורת מדינה שהיא רק צורה מיוחדת‪ ,‬יש לו לאדם הפוליטי‬
‫קיום מיוחד לצד האדם הבלתי פוליטי‪ ,‬האדם הפרטי‪ .‬הקניין‪ ,‬החוזה‪ ,‬הנישואים‬
‫והחברה האזרחית מופיעים במונרכיה (בצורה הנכונה שבה הגל מפתח מושגים‬
‫אלה בשביל צורות המדינה המופשטות‪ ,‬בעודו סובר שהוא מפתח את אידיאת‬
‫המדינה) כאופני קיום מיוחדים לצד המדינה הפוליטית‪ ,‬כלומר בתור התוכן‪,‬‬
‫שאליו מתייחסת המדינה הפוליטית בתור הצורה המארגנת‪ ,‬ולמעשה רק בתור‬
‫השכל המגדיר‪ ,‬המגביל‪ ,‬שלעתים מחייב‪ ,‬לעתים שולל‪ ,‬שחסר לו תוכן בתוכו–‬
‫הוא‪ .‬בדמוקרטיה‪ ,‬המדינה הפוליטית‪ ,‬ממש כפי שהיא ניצבת לצד תוכן זה‬
‫ונבדלת ממנו‪ ,‬היא עצמה רק תוכן מיוחד‪ ,‬כמו צורת קיום מיוחדת של העם‪.‬‬
‫במונרכיה‪ ,‬למשל‪ ,‬משמעותו של מיוחד זה‪ ,‬כלומר של החוקה הפוליטית‪ ,‬היא‬
‫של הכללי השולט בכל המיוחד וקובע אותו‪ .‬המדינה בדמוקרטיה היא כמיוחדת‬

‫‪183‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫רק מיוחדת‪ ,‬ככללית היא הכללי הממשי‪ ,‬כלומר היא אינה היקבעות הנבדלת‬
‫מן התוכן האחר‪ .‬הצרפתים החדשים פירשו זאת כך‪ ,‬שבדמוקרטיה האמיתית‬
‫שוקעת המדינה הפוליטית ונעלמת (‪ .)der politische Staat untergehe‬טענה זו‬
‫נכונה מבחינה זו שהמדינה הפוליטית כמדינה פוליטית‪ ,‬כלומר כחוקה‪ ,‬אינה‬
‫‪17‬‬
‫תקפה עוד עבור השלם‪.‬‬
‫בכל המדינות שאינן דמוקרטיות מי ששולט הוא המדינה‪ ,‬החוק‪ ,‬החוקה‪,‬‬
‫מבלי לשלוט באופן ממשי‪ ,‬דהיינו מבלי לחדור באופן חומרי לתוכנן של שאר‬
‫הספרות הבלתי פוליטיות‪ .‬לעומת זאת בדמוקרטיה החוקה‪ ,‬החוק‪ ,‬המדינה‬
‫עצמה‪ ,‬הם רק הגדרה עצמית של העם ותוכן מסוים שלו‪ ,‬ככל שתוכן זה הוא‬
‫חוקה פוליטית‪.‬‬
‫מלבד זאת‪ ,‬מובן מאליו שכל צורות המדינה מתייחסות לדמוקרטיה כאל‬
‫האמת שלהן‪ ,‬וכולן‪ ,‬ככל שאין הן דמוקרטיה‪ ,‬הריהן לא–אמיתיות‪.‬‬
‫במדינות העתיקות המדינה הפוליטית מהווה את תוכן המדינה תוך הוצאת‬
‫הספרות האחרות; המדינה המודרנית היא הסתגלותן ההדדית של המדינה‬
‫‪18‬‬
‫הפוליטית והמדינה הלא–פוליטית‪.‬‬
‫בדמוקרטיה המדינה המופשטת חדלה להיות המומנט השולט‪ .‬הריב‬
‫בין המונרכיה והרפובליקה הוא עצמו עדיין ריב בתוך המדינה המופשטת‪.‬‬
‫הרפובליקה הפוליטית היא הדמוקרטיה במסגרת צורת המדינה המופשטת‪.‬‬
‫לכן צורת המדינה המופשטת של הדמוקרטיה היא הרפובליקה; אולם כאן היא‬
‫חדלה להיות החוקה הפוליטית בלבד‪.‬‬
‫הקניין וכדומה‪ ,‬או בניסוח אחר‪ ,‬התוכן כולו של המשפט והמדינה‪ ,‬זהה‪,‬‬
‫בשינויים מעטים‪ ,‬בצפון אמריקה ובפרוסיה‪ .‬הרפובליקה היא שם אפוא צורת‬
‫מדינה גרידא‪ ,‬כפי שכאן ‪ -‬המונרכיה‪ .‬תוכן המדינה נמצא מחוץ לחוקות‬
‫אלו‪ .‬לכן הגל צודק באומרו‪ :‬המדינה הפוליטית היא החוקה‪ ,‬דהיינו המדינה‬
‫החומרית‪ 19‬אינה פוליטית‪ .‬במדינה הפוליטית קיימת רק זהות חיצונית‪ ,‬הגדרה‬
‫מתחלפת‪ .‬מבין המומנטים השונים של חיי העם הקושי הגדול ביותר היה לפתח‬
‫את המדינה הפוליטית‪ ,‬כלומר את החוקה‪ .‬היא התפתחה בתור התבונה הכללית‬
‫אל מול הספרות האחרות‪ ,‬כעולם שמעבר להן‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬המשימה ההיסטורית‬
‫הייתה קשורה בדרישתה של המדינה הפוליטית להשיב לה את קניינה‪ ,‬אולם‬
‫לספרות המיוחדות חסרה המודעות לכך שמהותן הפרטית תואמת את מהותה‬
‫כישות שלא מעלמא הדין של החוקה או של המדינה הפוליטית‪ ,‬ושקיומה זה‬
‫של המדינה הפוליטית הוא אישור וחיוב ניכורן שלהן‪ .‬עד כה הייתה החוקה‬
‫הפוליטית הספרה הדתית‪ ,‬הדת של חיי העם‪ ,‬השמים של כלליותו מול הקיום‬

‫‪184‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הארצי של ממשותו‪ .‬הספרה הפוליטית הייתה הספרה המדינתית היחידה‬

‫במדינה‪ ,‬הספרה היחידה שהתוכן והצורה בה היו תוכן הסוג (‪,)Gattungsinhalt‬‬
‫הדבר הכללי באמת‪ ,‬אולם בה בעת‪ ,‬מאחר שספרה זו ניצבה מול האחרות‪,‬‬
‫גם תוכנה הפך לפורמלי ולמיוחד‪ .‬החיים הפוליטיים במובן המודרני הם‬
‫הסכולסטיציזם של חיי העם‪ .‬המונרכיה היא הביטוי המפותח ביותר לניכור‬
‫זה‪ .‬הרפובליקה היא השלילה של ניכור זה במסגרת הספרה שלו עצמו‪ 20.‬מובן‬
‫שהחוקה הפוליטית ככזאת סיימה את התפתחותה רק היכן שהספרות הפרטיות‬
‫השיגו קיום עצמאי‪ .‬במקום שבו הסחר והקניין הקרקעי הם בלתי חופשיים‪,‬‬
‫כלומר טרם הפכו לעצמאיים‪ ,‬עדיין גם אין חוקה פוליטית‪ .‬ימי הביניים היו‬
‫‪21‬‬
‫הדמוקרטיה של אי–החופש‪.‬‬
‫ההפשטה של המדינה ככזאת שייכת רק לעת המודרנית‪ ,‬מפני שההפשטה‬
‫של החיים הפרטיים שייכת רק לעת המודרנית‪ .‬ההפשטה של המדינה הפוליטית‬
‫היא תוצר מודרני‪.‬‬
‫בימי הביניים התקיימו צמיתים‪ ,‬נחלות פיאודליות‪ ,‬קורפורציות של מלאכה‬
‫ומסחר‪ ,‬קורפורציות של מלומדים וכיוצא בזה‪ ,‬דהיינו הקניין‪ ,‬הסחר‪ ,‬החברה‬
‫והאדם בימי הביניים הם פוליטיים; תוכנה החומרי של המדינה נקבע על ידי‬
‫צורתו; לכל ספרה פרטית יש אופי פוליטי או שהיא עצמה ספרה פוליטית‪,‬‬
‫או שהפוליטיקה היא גם מאפיין של הספרות הפרטיות‪ .‬בימי הביניים החוקה‬
‫הפוליטית היא החוקה של הקניין הפרטי‪ ,‬אולם זאת רק מאחר שהחוקה של‬
‫הקניין הפרטי היא חוקה פוליטית‪ .‬בימי הביניים חיי העם וחיי המדינה זהים‪.‬‬
‫האדם הוא העיקרון הממשי של המדינה‪ ,‬אבל האדם הלא–חופשי‪ .‬ימי הביניים‬
‫הם אפוא הדמוקרטיה של אי–החופש‪ ,‬הניכור שהוצא לפועל‪ .‬הניגוד המשתקף‬
‫[בתודעה] באופן מופשט שייך רק לעולם המודרני‪ .‬ימי הביניים הם הדואליזם‬
‫הממשי‪ ,‬העת המודרנית היא דואליזם מופשט‪.‬‬
‫"בשלב שנזכר לעיל ושבו נעשתה החלוקה של החוקות לדמוקרטיה‪,‬‬
‫אריסטוקרטיה ומונרכיה מנקודת המבט של האחדּות העצמותית‪ ,‬שנשארת‬
‫עדיין בתוך עצמה וטרם הגיעה להתפצלות אינסופית בתוך עצמה‪ ,‬המומנט‬
‫של הכרעת הרצון הסופית‪ ,‬הקובעת את עצמה‪ ,‬אינו מופיע כממשות ייחודית‪,‬‬
‫בתורת מומנט אורגני אימננטי של המדינה ככזה"‪.‬‬

‫במונרכיה‪ ,‬באריסטוקרטיה או בדמוקרטיה הראשונית עדיין אין חוקה פוליטית‬

‫הנבדלת מהמדינה החומרית הממשית או משאר התוכן של חיי העם‪ .‬המדינה‬
‫הפוליטית טרם מופיעה בתור הצורה של המדינה החומרית‪ .‬במקרה זה‪ ,‬או‬

‫‪185‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫שה–‪[ res publica‬עניין ציבורי‪ ,‬קהילה] היא‪ ,‬כמו ביוון‪ ,‬העניין הפרטי הממשי‪,‬‬
‫התוכן הממשי של האזרחים‪ ,‬והאדם הפרטי הוא עבד; המדינה הפוליטית בתור‬
‫פוליטית היא התוכן האמיתי היחיד של חייו ושל רצונו; או שכמו בדספוטיזם‬
‫האסיאתי המדינה הפוליטית אינה אלא השרירותיות הפרטית של יחיד כלשהו‪,‬‬
‫או שהמדינה הפוליטית‪ ,‬כמו המדינה החומרית‪ ,‬היא עבד‪ .‬ההבדל בין המדינה‬
‫המודרנית לבין המדינות שבהן קיימת האחדּות העצמותית בין העם למדינה‬
‫אינו נעוץ בכך שהמומנטים השונים של החוקה [במדינה המודרנית] התפתחו‬
‫לכדי ממשות מיוחדת‪ ,‬כפי שהגל מבקש‪ ,‬אלא בכך שהחוקה עצמה התגבשה‬
‫לכדי ממשות מיוחדת לצד חיי העם הממשיים‪ ,‬כלומר בכך שהמדינה הפוליטית‬
‫הפכה לַחוקה של שאר המדינה‪.‬‬
‫"§‪ .280‬עצמיות מכרעת זו של רצון המדינה הנה בהפשטתה זו עצמיות אחת‬
‫שלמה‪ ,‬ולכן הנ ָה באופן בלתי אמצעי פרטיות (‪ ;)Einzelnheit‬במושג זה טמונה‬
‫אפוא הגדרת הטבעיּות; על כן המונרך הנו במהותו יחיד זה‪ ,‬ונוצר בהפשטה‬
‫מכל תוכן אחר‪ ,‬ויחיד זה נועד להיות בעל מעמד של מונרך באופן טבעי בלתי‬
‫אמצעי‪ ,‬ולמעשה על ידי הלידה הטבעית"‪.‬‬

‫כבר שמענו שהסובייקטיביות היא סובייקט‪ ,‬ושהסובייקט הוא בהכרח יחיד‬

‫אמפירי‪ ,‬כלומר אחד(‪ .)Eins‬אנו למדים כעת שבמושג האינדיווידואליות הבלתי‬
‫אמצעית טמונה הגדרת הטבעיּות‪ ,‬כלומר הגדרת הגּופניּות‪ .‬הגל לא הוכיח שום‬
‫דבר לבד מהדבר המעיד על עצמו‪ ,‬כלומר שהסובייקטיביות קיימת רק כיחיד‬
‫פיזי‪ ,‬ומובן מאליו שליחיד הפיזי שייכת הלידה הטבעית‪.‬‬
‫הגל סבור שהוא הוכיח שהסובייקטיביות של המדינה‪ ,‬כלומר הריבונות‪,‬‬
‫היא "באופן מהותי" המונרך‪" ,‬בתור יחיד זה‪ ,‬שהופשט מכל תוכן אחר‪ ,‬ויחיד‬
‫זה נקבע כבעל מעמד של מונרך באופן טבעי ומידי‪ ,‬ולמעשה על ידי הלידה‬
‫הטבעית"‪ .‬משמע‪ ,‬הריבונות‪ ,‬כלומר המעמד המונרכי‪ ,‬נולדה אפוא‪ .‬גופו של‬
‫המונרך הגדיר את מעמדו‪ .‬בפסגתה הגבוהה ביותר של המדינה הכריע אפוא‬
‫הטבע (‪ )physis‬גרידא במקום התבונה‪ .‬הלידה הגדירה את איכות המונרך‪ ,‬כפי‬
‫שהיא מגדירה את איכות הצאן‪.‬‬
‫הגל הוכיח שהמונרך חייב להיוולד‪ ,‬טענה שאין איש המטיל בה ספק‪ ,‬אך‬
‫הוא לא הוכיח שהלידה עושה מישהו למונרך‪.‬‬
‫הולדתו של האדם כמונרך לא ניתן לעשותה לאמת מטפיזית‪ ,‬כשם שלא‬
‫ניתן לעשות זאת ביחס להתעברותה הטהורה של מריה האם‪ .‬אולם בדיוק כפי‬
‫שניתן לתפוס את הדימוי האחרון‪ ,‬עובדה זו של התודעה‪ ,‬באופן מושגי‪ ,‬כך‬

‫‪186‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫ניתן לתפוס את העובדה האמפירית הראשונה באופן מושגי‪ ,‬מתוך האשליה‬

‫האנושית ומתוך היחסים האנושיים‪.‬‬
‫בהערה [לסעיף ‪ ,]280‬שעוד נבחן אותה מקרוב‪ ,‬הגל מתמסר להנאתו מעצם‬
‫כך שהציג את הלא–תבוני כתבוני מוחלט‪.‬‬
‫"טבעו של המעבר ממושג הקביעה העצמית הטהורה אל מידיּות ההוויה‪,‬‬
‫ולכן אל הטבעיות‪ ,‬הוא ספקולטיבי באופן טהור; ההכרה שלו שייכת אפוא‬
‫לפילוסופיה הלוגית"‪.‬‬

‫כל זה הרי כמובן ספקולטיבי באופן טהור‪ ,‬אך לא מדובר בקפיצה מתוך‬
‫הקביעה העצמית הטהורה‪ ,‬מתוך ההפשטה‪ ,‬אל הטבעיות הטהורה (המקריות‬
‫של הלידה)‪ ,‬כלומר אל הקיצוניות האחרת‪[ car les extrêmes se touchent ,‬מכיוון‬
‫שהקצוות נמשכים זה לזה]‪ .‬הממד הספקולטיבי נעוץ בכך שמכנים זאת "מעבר‬
‫של המושג" ומחשיבים את הסתירה הגמורה כזהות‪ ,‬דהיינו את חוסר העקביות‬
‫המושלם כעקביות‪.‬‬
‫ניתן לראות זאת כהודאה חיובית של הגל‪ ,‬שבמונרך התורשתי מופיעה‪,‬‬
‫במקום התבונה המגדירה את עצמה‪ ,‬היקבעות הטבע המופשטת לא בתור‬
‫מה שהיא‪ ,‬כהיקבעות טבע‪ ,‬אלא כקביעה העליונה של המדינה; ושזו הנקודה‬
‫החיובית שבה אין המונרכיה יכולה להציל את האשליה שהיא לכאורה ארגון‬
‫של הרצון התבוני‪.‬‬
‫"מלבד זאת‪ ,‬זהו באופן מלא אותו" (?) "המעבר‪ ,‬שידוע כטבעו של הרצון‬
‫בכלל ושהוא תהליך תרגומו של תוכן כלשהו מהסובייקטיביות (כתכלית‬
‫שנהגתה מראש) לקיום [‪ .]...‬אולם הצורה הייחודית של האידיאה ושל המעבר‪,‬‬
‫שבו אנו דנים כאן‪ ,‬היא ההיהפכות הבלתי אמצעית של קביעתו הטהורה של‬
‫הרצון העצמי (של המושג הפשוט עצמו) לכדי זה כלשהו ולכדי קיום טבעי‪,‬‬
‫ללא תיווך על ידי תוכן מיוחד (על ידי תכלית כלשהי בפעולה)"‪.‬‬

‫הגל אומר שהיהפכותה של ריבונות המדינה (של קביעתו העצמית של הרצון)‬

‫לגופו של המונרך הנולד (לקיום [‪ )]Dasein‬היא באופן מלא מעברו של התוכן‬
‫בכלל‪ ,‬שהרצון מבצעו כדי לממש תכלית שנחשבה‪ ,‬לתרגם אותה למציאות‪.‬‬
‫אולם הגל אומר‪ :‬באופן מלא‪ .‬ההבדל הייחודי‪ ,‬שאותו הוא מציין‪ ,‬הוא ייחודי‬
‫כל כך לביטולה של כל אנלוגיה ולהצבתה של המאגיה במקום "טבעו של‬
‫הרצון בכלל"‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬היהפכותה כאן של התכלית שנהגתה מראש לקיום היא מידית‪,‬‬
‫מאגית‪ .‬שנית‪ ,‬הסובייקט כאן הוא‪ :‬קביעתו העצמית הטהורה של הרצון‪ ,‬המושג‬

‫‪187‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫השלם עצמו; זו מהותו של הרצון‪ ,‬אשר מוגדרת כסובייקט מיסטי; אין זה רצון‬
‫ממשי‪ ,‬אינדיווידואלי‪ ,‬מודע‪ ,‬אלא זו ההפשטה של הרצון ההופכת לקיום טבעי‪,‬‬
‫כלומר האידיאה הטהורה המתגלמת ביחיד אחד‪.‬‬
‫|‪ |XI‬שלישית‪ ,‬כפי שמימוש הרצון והפיכתו לקיום טבעי מתרחשים באופן‬
‫מידי‪ ,‬כלומר ללא אמצעים שהרצון נזקק להם כדי לגלם עצמו במושאים‬
‫(‪ ,)sich vergegenständlichen‬כך חסרה אפילו תכלית מיוחדת‪ ,‬דהיינו מוגדרת;‬
‫אין מתקיים "תיווך באמצעות תוכן מיוחד‪ ,‬תכלית כלשהי בפעולה"‪ .‬הדבר‬
‫מובן מאליו‪ ,‬שכן לא קיים סובייקט פועל‪ ,‬וכדי שההפשטה‪ ,‬כלומר האידיאה‬
‫הטהורה של הרצון‪ ,‬תפעל‪ ,‬היא חייבת לפעול באופן מיסטי‪ .‬תכלית שאיננה‬
‫מיוחדת איננה תכלית‪ ,‬כשם שפעולה ללא תכלית היא פעולה חסרת תכלית‪,‬‬
‫פעולה חסרת מובן‪ .‬כל ההשוואה עם האקט הטלאולוגי [מכוון לתכלית] של‬
‫הרצון מודה אפוא בסופו של דבר בעצמה שהיא מיסטיפיקציה‪ .‬פעולה חסרת‬
‫תוכן של האידיאה‪.‬‬
‫האמצעי הוא הרצון המוחלט ומילתו של הפילוסוף; והתכלית המיוחדת‬
‫אינה אלא תכליתו של הסובייקט המתפלסף‪ :‬לבנות את המונרך התורשתי‬
‫מתוך האידיאה הטהורה‪ .‬מימוש התכלית הוא טענה גרידא של הגל‪.‬‬
‫"במה שקורין ההוכחה האונטולוגית לקיום האל הרי זוהי בדיוק אותה היהפכות‬
‫של המושג המוחלט לכדי קיום (‪( 22")Sein‬בדיוק אותה המיסטיפיקציה)‪,‬‬
‫"שהיוותה את עומקה של האידיאה בעת האחרונה‪ ,‬אבל שנחשבת בעת‬
‫הנוכחית" (בצדק) "לדבר מה שאינו ניתן לתפיסה מושגית"‪.‬‬
‫"אולם בכך שמושג המונרך נראה כנופל בתחומי התודעה הרגילה" (קרי‪:‬‬
‫בעלת ההבנה) "הרי שהשכל נצמד כאן עוד יותר למעשה ההפרדה שלו <בין‬
‫המושג לקיום> ולמסקנות הנובעות משיקולי הדעת הפיקחיים שלו‪ ,‬ואז הוא‬
‫מכחיש שהמומנט של ההכרעה הסופית במדינה (דהיינו במושג התבונה)‬
‫כשלעצמו ובשביל עצמו קשור לטבעיות המיידית"‪.‬‬

‫בני אדם מכחישים שההכרעה הסופית מּולדת‪ ,‬והגל טוען שהמונרך הוא‬
‫ההחלטה הסופית המּולדת; אולם מי פקפק מעולם בכך שההחלטה הסופית‬
‫במדינה קשורה ליחידים פיזיים ממשיים‪ ,‬כלומר "קשורה לטבעיות המידית"?‬
‫"§‪ .281‬שני המומנטים ‪ -‬עצמיותו הסופית‪ ,‬חסרת הסיבה‪ ,‬של הרצון כמו גם‬
‫הקיום‪ ,‬שמשום כך אף הוא חסר סיבה ‪ -‬באחדותם הבלתי מחולקת כקביעה‬
‫שנמסרה לַטבע ‪ -‬אידיאה זו של הבלתי מּונע על ידי השרירותיות מהווה את‬
‫הוד רוממותו של המונרך‪ .‬באחדות זו טמונה האחדות הממשית של המדינה‪,‬‬
‫אשר רק על ידי אי–אמצעיות (‪ )Unmittelbarkeit‬פנימית וחיצונית זו שלה‬

‫‪188‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הריהי נחלצת מהאפשרות להיגרר לספרה של המיוחדות‪ ,‬לשרירותיותה‪,‬‬

‫לתכליותיה ולהשקפותיה‪ ,‬כלומר נחלצת מהמאבק של סיעות נגד סיעות על‬
‫כתר המלוכה ומההיחלשות וההתמוטטות של רשות המדינה"‪.‬‬

‫שני המומנטים הם‪ :‬המקריות של הרצון‪ ,‬כלומר השרירותיות‪ ,‬והמקריות של‬

‫הטבע‪ ,‬כלומר הלידה‪ ,‬הוד רוממותה המקריות‪ .‬המקריות היא אפוא אחדותה‬
‫הממשית של המדינה‪.‬‬
‫עד כמה אמורה איזו "אי–אמצעיות פנימית וחיצונית" להיחלץ מן‬
‫ההתנגשות וכיוצא בזה‪ ,‬זו טענה של הגל שאינה ניתנת להבנה‪ ,‬מאחר שבדיוק‬
‫היא זו שלא אוששה‪.‬‬
‫טענתו של הגל ביחס למונרכיה של מלך נבחר (‪ 23)Wahlreich‬תקפה במידה‬
‫רבה עוד יותר בנוגע למונרך התורשתי‪:‬‬
‫"במונרכיה של מלך נבחר הופכת למעשה החוקה ‪ -‬באשר מִטבע היחסים‬
‫במונרכיה כזו הרצון המיוחד (‪ )partikulär‬הופך למחליט האחרון ‪ -‬לכניעה‬
‫לבחירות" וכיוצא בזה‪" ,‬כלומר לכניעתה של רשות המדינה לשיקול דעתו‬
‫הבלעדי של הרצון המיוחד‪ ,‬כניעה שמתוכה נובעת היהפכותן של רשויות‬
‫המדינה המיוחדות לקניין פרטי" וכיוצא בזה‪.‬‬
‫"§‪ .282‬זכות החנינה של הפושעים היא תוצאה של ריבונות המונרך‪ ,‬מפני שרק‬
‫בריבונות זו ניתן למצוא את המימוש של עוצמת הרוח‪ ,‬שביכולתה להפוך את‬
‫מה שהתרחש למה שלא–התרחש ול ַאי ֵין את הפשע בעזרת המחילה והשכחה"‪.‬‬

‫זכות החנינה היא זכות עשיית החסד‪ .‬החסד הוא הביטוי העז ביותר לשרירותיות‬
‫המקרית‪ ,‬שהגל הופך אותה באופן הגיוני לאפיון האמיתי של המונרך‪ .‬הגל‬
‫אפילו מגדיר בהערה לפסקה זו את "ההחלטה חסרת הסיבה" כמקורה של‬
‫השרירותיות המקרית‪.‬‬
‫"§‪ .283‬המומנט השני הנכלל ברשות המלכותית הוא המומנט של המיוחדות‪,‬‬
‫או‪ ,‬במילים אחרות‪ ,‬של התוכן המוגדר ושל הכללת תוכן זה במושג הכלליּות‪.‬‬
‫ככל שמומנט זה זוכה לקיום מיוחד‪ ,‬הרי שאלה הם גופי הייעוץ והיחידים‬
‫רמי המעלה ביותר אשר מגישים להחלטתו של המונרך את תוכנם של ענייני‬
‫המדינה הנוכחיים או של הגדרות החוק‪ ,‬שנעשות הכרחיות מפאת צרכים‬
‫קיימים‪ ,‬יחד עם ההיבטים האובייקטיביים שלהם‪ ,‬כלומר עם סיבות ההחלטה‪,‬‬
‫עם החוקים המתייחסים לכך‪ ,‬הנסיבות וכדומה‪ .‬הואיל והיחידים נמצאים‬
‫בקשר ישיר ואישי עם המונרך‪ ,‬הרי שמינוים לעיסוק זה והדחתם ממנו כפופים‬
‫לשרירותיותו הבלתי מוגבלת"‪.‬‬

‫‪189‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫"§‪ .284‬מאחר שמה שאובייקטיבי בהחלטה ‪ -‬כלומר ידיעת התוכן והנסיבות‪,‬‬

‫הסיבות החוקיות והאחרֹות של ההחלטות ‪ -‬מסוגל מטבעו להיות עניין‬
‫לאחריות‪ ,‬דהיינו להוכחת אובייקטיביּות‪ ,‬ולכן להיות חלק מייעוץ השונה‬
‫מרצונו האישי של המונרך ככזה‪ ,‬הרי שגופי הייעוץ או יחידים אלה כפופים‬
‫לאחריות בעצמם‪ ,‬אך הוד רוממותו הסגולית של המונרך‪ ,‬בתור הסובייקטיביות‬
‫המחליטה אחרונה‪ ,‬מורם מעל כל אחריות לפעולות הממשלה"‪.‬‬

‫הגל מתאר כאן באופן אמפירי לגמרי את הרשות המיניסטריאלית‬

‫[‪ ,]Ministergewalt‬כפי שהיא מוגדרת בדרך כלל במדינות החוקתיות‪ .‬הדבר‬
‫היחיד שהפילוסופיה מוסיפה לכך הוא הפיכת "עובדה אמפירית" זו לקיום‪,‬‬
‫כלומר לפרדיקט של "מומנט המיוחדות ברשות המלכותית"‪.‬‬
‫(השרים מייצגים את צדו האובייקטיבי התבוני של הרצון הריבוני‪ .‬משום כך‬
‫מוענק להם גם הכבוד של האחריות‪ ,‬בשעה שהמונרך בא על סיפוקו בהמצאה‬
‫הדמיונית הייחודית של "הוד רוממותו"‪ ).‬המומנט הספקולטיבי הוא אפוא‬
‫רעוע מאוד‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ההתפתחות מבוססת במיוחד על סיבות אמפיריות‬
‫לגמרי‪ ,‬ולמעשה מופשטות מאוד‪ ,‬כלומר סיבות אמפיריות גרועות מאוד‪.‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בחירת השרים נמסרת ל"שרירותיות הבלתי מוגבלת" של‬
‫המונרך‪" ,‬מאחר שהם נמצאים בקשר ישיר ואישי עם המונרך"‪ ,‬דהיינו מאחר‬
‫שהם שרים‪ .‬באותו האופן אפשר לפתח את "הבחירה הבלתי מוגבלת" של‬
‫משֵָרת הבית של המונרך מתוך האידיאה המוחלטת‪.‬‬
‫ההנמקה לנשיאת השרים באחריות כבר טובה יותר‪" ,‬מאחר שמה‬
‫שאובייקטיבי בהחלטה ‪ -‬כלומר ידיעת התוכן והנסיבות‪ ,‬הסיבות החוקיות‬
‫והאחרֹות של ההחלטות ‪ -‬מסוגל מטבעו להיות עניין לאחריות‪ ,‬דהיינו להוכחת‬
‫אובייקטיביות"‪ .‬מובן מאליו ש"הסובייקטיביות המחליטה אחרונה"‪ ,‬כלומר‬
‫הסובייקטיביות הטהורה‪ ,‬השרירותיות הטהורה‪ ,‬אינה אובייקטיבית‪ ,‬ולכן היא‬
‫גם אינה הוכחה לאובייקטיביות‪ ,‬כלומר אינה מסוגלת לקבל על עצמה אחריות‪,‬‬
‫ברגע שהיחיד הוא הקיום המקודש‪ ,‬המוסמך‪ ,‬של השרירותיות‪ .‬ההוכחה של‬
‫הגל מכרעת אם נקודת המוצא היא הנחות היסוד החוקתיות‪ ,‬אולם הגל אינו‬
‫יכול להוכיח הנחות אלה בכך שהוא מנתח אותן לאור המושג הבסיסי שלהן‪.‬‬
‫בהחלפה שגויה זו נעוצה כל אי–הביקורתיות של פילוסופיית המשפט של הגל‪.‬‬
‫"‪ .285‬המומנט השלישי של הרשות המלכותית נוגע לכללי כשלעצמו ובשביל‬
‫עצמו‪ ,‬שמבחינה סובייקטיבית מורכב ממצפון המונרך‪ ,‬ומבחינה אובייקטיבית‬
‫‪ -‬מהמכלול של החוקה והחוקים; בשביל הרשות המלכותית המומנטים‬
‫האחרים הם הנחה מוקדמת‪ ,‬כשם שהיא ההנחה המוקדמת של כל אחד מהם"‪.‬‬

‫‪190‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫"§‪ .286‬הערובה האובייקטיבית בשביל הרשות המלכותית‪ ,‬כלומר בשביל‬

‫זכות העלייה התורשתית לכס המלוכה‪ ,‬פירושה שכפי שלספרה המלכותית‬
‫יש ממשות משלה שהתבדלה ממומנטים אחרים הנקבעים על ידי התבונה‪,‬‬
‫כך גם לספרות האחרות יש‪ ,‬בשבילן הן‪ ,‬חובות וזכויות ייחודיות לייעודן‬
‫(‪ .)Bestimmung‬בדיוק על ידי כך שכל איבר משתמר עבור עצמו‪ ,‬כך הוא‬
‫משמר באורגניזם התבוני את האיברים האחרים על ייחודיותם"‪.‬‬

‫הגל אינו רואה שבאמצעות מומנט שלישי זה‪" ,‬הכללי כשלעצמו ובשביל‬
‫עצמו"‪ ,‬הוא מפוצץ את שני המומנטים הקודמים‪ ,‬או להפך‪" .‬בשביל הרשות‬
‫המלכותית המומנטים האחרים הם הנחה מוקדמת‪ ,‬כשם שהיא ההנחה המוקדמת‬
‫של כל אחד מהם"‪ .‬אם אין מתייחסים להצבה זו באופן מיסטי‪ ,‬אלא באופן‬
‫ריאלי יותר‪ ,‬הרי שהרשות המלכותית אינה מוצבת על ידי הלידה‪ ,‬אלא על ידי‬
‫המומנטים האחרים‪ ,‬כלומר היא אינה עוברת בירושה‪ ,‬אלא נמצאת בזרימה‪,‬‬
‫דהיינו היא מאפיין של המדינה‪ ,‬המחולקת לסירוגין בין היחידים שבמדינה‬
‫בהתאם לאורגניזם של המומנטים האחרים‪ .‬באורגניזם תבוני אי–אפשר שהראש‬
‫יהיה מברזל והגוף מבשר‪ .‬על מנת שהאיברים ישתמרו‪ ,‬הם צריכים להיות זהים‬
‫בטיבם‪ ,‬כלומר הם צריכים להיות בשר ודם‪ .‬אולם המונרך התורשתי אינו בעל‬
‫אותו טיב‪ ,‬שכן הוא עשוי מחומר אחר‪ .‬לשפת הפרוזה של רצונם הרציונליסטי‬
‫של חלקי המדינה האחרים מנגיד הגל את מאגיית הטבע‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬איברים‬
‫יכולים לקיים את עצמם באופן הדדי רק מבחינה זו שהאורגניזם כולו נוזלי וכל‬
‫איבר באורגניזם נטמע (‪ )aufgehoben‬בנוזליות זו‪ 24,‬כלומר שום איבר‪ ,‬ובמקרה‬
‫זה ראש המדינה‪ ,‬אינו "בלתי מּונע"‪" ,‬בלתי ניתן לשינוי"‪ .‬הגל מבטל אפוא‬
‫באמצעות הגדרה זו את "הריבונות המּולדת"‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬בעניין אי–הנשיאה באחריות‪ .‬אם המלך פוגע ב"שלמות החוקה"‪,‬‬
‫ב"חוקים"‪ ,‬הרי באה לקִצה אי–נשיאתו באחריות‪ ,‬משום שבא לקצו קיומו כמלך‬
‫בהתאם לחוקה; אולם דווקא חוקים אלה‪ ,‬חוקה זו‪ ,‬עושים אותו למי שאינו‬
‫נושא באחריות‪ .‬הם סותרים אפוא את עצמם‪ ,‬והתנאי האחד הזה מבטל את‬
‫החוק והחוקה‪ |XII| .‬חוקתה של המונרכיה החוקתית היא אי–הנשיאה באחריות‪.‬‬
‫הגל מסתפק בכך ש"כפי שלספרה המלכותית יש ממשות משלה שהתבדלה‬
‫ממומנטים אחרים הנקבעים על ידי התבונה‪ ,‬כך גם לספרות האחרות יש‪,‬‬
‫בשבילן הן‪ ,‬חובות וזכויות ייחודיות לייעודן"‪ .‬אם כך‪ ,‬הרי שהוא חייב לכנות‬
‫את החוקה של ימי הביניים בשם ארגון; שהרי יש לו‪ ,‬די והותר‪ ,‬צבר של ספרֹות‬
‫מיוחדות הקשורות זו עם זו על ידי הכרח חיצוני; וכמובן גם כאן מתאים רק‬
‫מונרך פיזי‪ .‬במדינה שבה כל קביעה קיימת עבור עצמה‪ ,‬גם ריבונות המדינה‬

‫‪191‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫מוכרחה להיות מקובעת בתור יחיד מיוחד‪.‬‬

‫סיכום של פיתוחה המושגי של הרשות המלכותית או של אידיאת ריבונות‬

‫המדינה אצל הגל‬

‫ב–§‪ ,279‬בהערה בעמ' ‪ ,367‬נאמר‪:‬‬

‫"ניתן לדבר על ריבונות העם במובן זה שהעם הוא ישות עצמאית כלפי חוץ‬
‫בכלל ומהווה מדינה משלו‪ ,‬כדוגמת העם של בריטניה הגדולה; אולם העם‬
‫של אנגליה או העם של סקוטלנד‪ ,‬העם של אירלנד או עמה של ונציה‪ ,‬העם‬
‫של גנואה‪ ,‬עמה של ציילון וכדומה‪ ,‬חדלו להיות עמים ריבוניים מאז הפסיקו‬
‫להחזיק בשביל עצמם מלכים משלהם או ממשלים עליונים"‪.‬‬

‫ריבונות העם היא כאן אפוא הלאומיות; ריבונותו של המלך היא הלאומיות;‬
‫או‪ :‬עקרונה של המלכות הוא הלאומיות המהווה בעצמה את ריבונות העם‬
‫ואותה בלבד‪ .‬לעם כלשהו‪ ,‬שריבונותו מורכבת מלאומיות בלבד‪ ,‬יש מונרך‪.‬‬
‫לאומיותם השונה של העמים אינה יכולה להיות מקובעת ומבוטאת טוב יותר‬
‫מאשר באמצעות מונרכים שונים‪ .‬הפער הקיים בין יחיד מוחלט כלשהו לבין‬
‫יחיד אחר קיים בין לאומים אלה‪.‬‬
‫היוונים (והרומאים) היו לאומיים‪ ,‬מפני ‪ -‬ומבחינה זו ‪ -‬שהם היו העם‬
‫הריבון‪ .‬הגרמאנים ריבוניים‪ ,‬מפני ‪ -‬ומבחינה זו ‪ -‬שהם לאומיים (ראו גיליון‬
‫‪" .)XXXIV‬לישות אנושית מוסרית‪ ,‬כפי שהיא מתקראת"‪ ,‬כך נאמר בהמשך‬
‫באותה ההערה‪" ,‬לחברה‪ ,‬קהילה‪ ,‬משפחה ‪ -‬ככל שתהא קונקרטית בעצמה‬
‫‪ -‬יש אישיות רק כמומנט‪ ,‬כלומר באופן מופשט; בכך היא לא הגיעה לאמת‬
‫קיומה‪ ,‬אולם המדינה אינה אלא טוטליות זו שבה התממשו המומנטים של‬
‫המושג בהתאם לאמת הסגולית שלהם"‪.‬‬
‫הישות האנושית (‪ )Person‬המוסרית‪ ,‬חברה‪ ,‬משפחה וכיוצא בזה‪ ,‬היא בעלת‬
‫אישיות (‪ )Persönlichkeit‬באופן מופשט בלבד; לעומת זאת‪ ,‬במונרך המדינה‬
‫נמצאת באיש אחד (‪.)Person‬‬
‫לאמיתו של דבר‪ ,‬הישות האנושית המופשטת מעניקה לאישיותה קיום‬
‫אמיתי רק בישות האנושית המוסרית‪ ,‬בחברה‪ ,‬במשפחה וכדומה‪ .‬אולם הגל‬
‫תופס את החברה‪ ,‬את המשפחה‪ ,‬את הישות האנושית המוסרית בכלל‪ ,‬לא‬
‫כמימושם של היחידים האנושיים הממשיים‪ ,‬האמפיריים‪ ,‬אלא כישות אנושית‬
‫ממשית‪ ,‬שהמומנט של האישיות נמצא בה רק באופן מופשט‪ .‬לכן אצל הגל‬

‫‪192‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫היחידים האנושיים הממשיים גם לא מתפתחים למדינה‪ ,‬אלא המדינה חייבת‬

‫תחילה להיעשות ליחיד אנושי ממשי‪ .‬משמע‪ִ ,‬במְקום שהמדינה תתפתח‬
‫בתור הממשות הגבוהה ביותר של היחידים האנושיים‪ ,‬או בתור הממשות‬
‫החברתית הגבוהה ביותר של האדם‪ ,‬הרי שאדם אמפירי יחיד כלשהו‪ ,‬איש‬
‫אמפירי‪ ,‬מתפתח בתור הממשות הגבוהה ביותר של המדינה‪ .‬היפוך זה של‬
‫הסובייקטיבי לאובייקטיבי ושל האובייקטיבי לסובייקטיבי (אשר נובע מכך‬
‫שהגל מבקש לכתוב את סיפור החיים של העצמות המופשטת‪ ,‬של האידיאה‪,‬‬
‫כלומר שהפעילות האנושית וכיוצא בזה מוכרחה להופיע כפעילות וכתוצאה‬
‫של דבר מה אחר‪ ,‬ושהגל מבקש להניח למהות האדם בפני עצמה לפעול בתור‬
‫יחיד דמיוני‪ ,‬במקום להניח לה לפעול בקיומה הממשי‪ ,‬האנושי) תוצאתו היא‬
‫בהכרח שמחשיבים באופן בלתי ביקורתי קיום אמפירי בתור האמת הממשית‬
‫של האידיאה‪ .‬שכן אין מדובר בהבאתו של הקיום האמפירי אל האמת שלו‪,‬‬
‫אלא בהבאתה של האמת אל קיום אמפירי‪ ,‬ואז מפתחים שם את הדבר הראשון‬
‫שנתקלים בו כמומנט ריאלי של האידיאה (בהמשך עוד נדון בהיהפכות הכרחית‬
‫זו של האמפיריות לספקולציה ושל הספקולציה לאמפיריות)‪.‬‬
‫בדרך זו נוצר גם הרושם המיסטי והעמוק‪ .‬אין זה אלא מובן מאליו שהאדם‬
‫נולד; ושישות זו‪ ,‬הנוצרת על ידי הלידה הפיזית‪ ,‬נהיית לאדם חברתי וכיוצא‬
‫בזה עד לכדי אזרח המדינה; האדם נהיה על ידי לידתו כל מה שהוא עתיד‬
‫להיות‪ .‬אולם הרי זה עמוק מאוד‪ ,‬הרי זה מדהים‪ ,‬שאידיאת המדינה נולדת‬
‫באופן בלתי אמצעי‪ ,‬ושבלידת המלך היא נולדת לקיומה האמפירי‪ .‬בדרך זו לא‬
‫יוצרים שום תוכן‪ ,‬אלא משנים רק את הצורה של התוכן הישן‪ .‬הוא קיבל צורה‬
‫פילוסופית‪ ,‬אישור פילוסופי‪.‬‬
‫השלכה אחרת של הספקולציה המיסטית הזו היא שתופסים קיום אמפירי‬
‫מיוחד‪ ,‬כלומר קיום אמפירי אינדיווידואלי‪ ,‬בשונה מהאחרים‪ ,‬בתור הקיום של‬
‫האידיאה‪ .‬הרי זה מעורר שוב רושם מיסטי עמוק כשרואים שהאידיאה יוצרת‬
‫קיום אמפירי מיוחד ובאופן זה מתוודעים להיעשותו של האל לדמות אדם על‬
‫כל שלביה‪.‬‬
‫אם מחשיבים אופני קיום חברתיים אלה של האדם במסגרת התפתחות‬
‫המשפחה‪ ,‬החברה האזרחית‪ ,‬המדינה וכדומה‪ ,‬כמימוש‪ ,‬כלומר כאובייקטיבציה‬
‫(‪ )Verobjektivierung‬של מהותו‪ ,‬הרי שהמשפחה וכדומה מופיעות כאיכויות‬
‫אינהרנטיות לסובייקט‪ .‬האדם ממשיך תמיד להיות המהות של כל ישויות אלו‪,‬‬
‫אולם ישויות אלו מופיעות גם בתור כלליותו הממשית‪ ,‬ולכן גם כדבר המשותף‪.‬‬
‫אם לעומת זאת המשפחה‪ ,‬החברה האזרחית‪ ,‬המדינה וכדומה הן קביעֹות של‬

‫‪193‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫האידיאה‪ ,‬של העצמות כסובייקט‪ ,‬הרי שהן מוכרחות לקבל ממשות אמפירית‪,‬‬
‫והמון האדם‪ ,‬שבתוכו מתפתחת אידיאת החברה האזרחית‪ ,‬הוא אזרחים‪ ,‬בעוד‬
‫המון האדם האחר [שבו מתפתחת אידיאת המדינה] הוא אזרחי המדינה‪ .‬הואיל‬
‫ומדובר למעשה רק באלגוריה‪ ,‬שעניינה הוא רק להעניק לקיום אמפירי כלשהו‬
‫את המשמעות של מימוש האידיאה‪ ,‬הרי מובן מאליו שכלי קיבול אלה מימשו‬
‫את ייעודם מרגע שנעשו להתגלמות מסוימת של מומנט חיים של האידיאה‪.‬‬
‫משום כך‪ ,‬הכללי מופיע בכל מקום בתור המוגדר‪ ,‬בתור המיוחד‪ ,‬ממש כשם‬
‫שהיחיד אינו מגיע אף פעם לכלליותו האמיתית‪.‬‬
‫לכן בהכרח נדמה באופן העמוק ביותר והספקולטיבי ביותר שהקביעות‬
‫המופשטות ביותר שכלל אינן בשלות למימוש חברתי אמיתי ‪ -‬כלומר הבסיס‬
‫הטבעי של המדינה‪ ,‬כמו הלידה (אצל המלך) או הקניין הפרטי (בזכות הבכורה)‬
‫‪ -‬מופיעות בתור האידיאות הגבוהות ביותר שהפכו באופן בלתי אמצעי לאדם‪.‬‬
‫והרי זה מובן מאליו‪ .‬את הדרך האמיתית מעמידים על ראשה‪ .‬הדבר הפשוט‬
‫ביותר הוא המסובך ביותר‪ ,‬והדבר המסובך ביותר הוא הפשוט ביותר‪ .‬מה שהיה‬
‫אמור להיות נקודת המוצא הופך לתוצאה מיסטית‪ ,‬ומה שהיה אמור להיות‬
‫תוצאה רציונלית הופך לנקודת המוצא המיסטית‪.‬‬
‫אולם אם המלך הוא האדם המופשט‪ ,‬המחזיק בו עצמו את המדינה‪ ,‬הרי‬
‫פירוש הדבר אינו אלא שמהות המדינה היא האדם המופשט‪ ,‬כלומר האיש‬
‫הפרטי‪ .‬רק בפריחתו נחשף סודו‪ .‬המלך הוא האדם הפרטי היחיד שבו מתממש‬
‫בכלל יחס האדם הפרטי למדינה‪.‬‬
‫תורשתיותו של המלך מתקבלת ממושגו‪ .‬הוא אמור להיות האיש אשר‬
‫נבדל באופן ספציפי מהסוג (‪ )Gattung‬כולו‪ ,‬מכל האנשים האחרים‪ .‬אך מהו‬
‫ההבדל הברור החשוב בין איש אחד לכל האחרים? הגוף‪ .‬הפונקציה הגבוהה‬
‫ביותר של הגוף היא הפעילות המינית‪ .‬משמע‪ ,‬המעשה החוקתי הגבוה ביותר‬
‫של המלך הוא הפעילות המינית‪ ,‬שכן באמצעותה הוא יוצר מלך וממשיך את‬
‫גופו‪ .‬הגוף של בנו הוא השעתוק של גופו שלו‪ ,‬בריאתו של גוף מלכותי‪.‬‬

‫|‪ |XIII‬ב) הרשות הממשלתית‬

‫"§‪ .287‬ההחלטה המלכותית עצמה נבדלת מהוצאתה לפועל ומיישומה‪,‬‬

‫וכמובן מהמשך ביצועם של הדברים שכבר הוחלטו ומשמירה על תוקפם‪ ,‬בין‬
‫שאלה החוקים הקיימים‪ ,‬השירותים‪ ,‬המוסדות לתכליות קהילתיות או דומיהם‪.‬‬
‫עיסוק זה בסיווג כולל את הרשות הממשלתית‪ ,‬שבה עצמה נכללות גם רשויות‬

‫‪194‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫השיפוט והמשטרה‪ ,‬שיש להן באופן בלתי אמצעי קשר עם הגורמים המיוחדים‬
‫בחברה האזרחית ואשר מעניקות תוקף לאינטרס הכללי בתכליות אלו"‪.‬‬

‫זה ההסבר השגרתי של הרשות הממשלתית‪ .‬כייחודי להגל ניתן לציין רק‬
‫שהוא יוצר זיקה ותיאום בין הרשות הממשלתית‪ ,‬הרשות המשטרתית והרשות‬
‫השופטת‪ ,‬בעוד הרשות המנהלית והרשות השופטת נידונות בדרך כלל‬
‫כניגודים‪.‬‬
‫"§‪ .288‬ניהולם של האינטרסים הקהילתיים המיוחדים‪ ,‬המשתייכים לחברה‬
‫האזרחית ומצויים מחוץ לַכללי ההווה כשלעצמו ובשביל עצמו של המדינה‬
‫עצמה (§‪ ,)256‬מתבצע על ידי הקורפורציות של הקהילות ושל העיסוקים‬
‫והשדרות (‪ )Stände‬האחרים‪ ,‬על שלטונותיהן‪ ,‬משגיחיהן‪ ,‬מנהליהן וכיוצא‬
‫באלה‪ .‬מכיוון שהעניינים שהן מארגנות הם‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬הקניין הפרטי‬
‫והאינטרסים של ספרות מיוחדות אלו‪ ,‬ומבחינה זאת סמכותן מבוססת גם על‬
‫אמונם של החברים–לשדרה שלהן ושל הקהילות שלהן‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬חוגים‬
‫אלה חייבים להיות כפופים לאינטרס העליון של המדינה‪ ,‬הרי שבאיושן של‬
‫משרות ניהול אלו תיווצר באופן כללי תערובת המורכבת הן מבחירה רגילה‬
‫של בעלי עניין אלה והן מאישור וקביעה עליונים"‪.‬‬

‫זהו תיאור פשוט של המצב האמפירי במדינות אחדות‪.‬‬

‫"§‪ .289‬השמירה על האינטרס הכללי של המדינה ועל חוקיותן של הזכויות‬
‫המיוחדות‪ ,‬וביסוסן של האחרונות על הראשון‪ ,‬דורשים דאגה וטיפול מצד‬
‫נציגי הרשות הממשלתית‪ ,‬מצד פקידי המדינה המוציאים לפועל ומצד‬
‫הרשויות המייעצות הגבוהות ביותר‪ ,‬ככל שהן בנויות באופן קולגיאלי‪,‬‬
‫המתלכדות עם הדרגים הגבוהים ביותר הבאים במגע עם המונרך"‪.‬‬

‫הגל לא פיתח את מושג הרשות הממשלתית‪ .‬אבל אפילו נניח שעשה כן‪ ,‬הרי‬
‫הוא לא הוכיח שהרשות הממשלתית מהַווה יותר מפונקציה אחת‪ ,‬מהגדרה‬
‫אחת של אזרח המדינה בכלל; והוא הסיק אותה כרשות מיוחדת‪ ,‬נפרדת‪,‬‬
‫רק מכך שהוא מתבונן ב"אינטרסים המיוחדים של החברה האזרחית" בתור‬
‫שכאלה‪ ,‬אינטרסים ה"מצויים מחוץ לַכללי‪ ,‬ההווה כשלעצמו ובשביל עצמו‪,‬‬
‫של המדינה עצמה"‪.‬‬
‫"כשם שהחברה האזרחית היא זירת הקרב של האינטרסים הפרטיים‬
‫האינדיווידואליים כמלחמת הכול בכול‪ ,‬כך גם קיימים בה הן המחלוקת‬
‫שלהם עם העניינים המשותפים המיוחדים והן הקונפליקט של עניינים‬
‫אלה‪ ,‬יחד עם האינטרסים הפרטיים‪ ,‬עם נקודות המבט וההוראות הנעלות‬
‫יותר של המדינה‪ .‬רוח הקורפורציה (‪ ,)Korporationsgeist‬הנוצרת תוך כדי‬

‫‪195‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫ההכרה בזכותן של הספרות המיוחדות‪ ,‬משתנה בו בזמן לרוח המדינה‪ ,‬שכן‬

‫עבור רוח הקורפורציה המדינה היא אמצעי השימור של התכליות המיוחדות‪.‬‬
‫זהו הרי סוד הפטריוטיות של אזרחים מבחינה זו‪ :‬הם יודעים את המדינה‬
‫בתור עצמותם שלהם‪ ,‬מפני שהיא שומרת על הספרות המיוחדות שלהם‪,‬‬
‫על זכויותיהן וסמכויותיהן וכן על רווחתן‪ .‬ברוח הקורפורציה‪ ,‬מאחר שהיא‬
‫מכילה באופן מידי את עיגונו של המיוחד בתוך הכללי‪ ,‬קיימים אפוא עומקה‬
‫ועוצמתה של המדינה‪ ,‬הטמונים בהלוך הרוח"‪.‬‬

‫עניין זה ראוי לציון‪:‬‬

‫כ–‪bellum omnium contra omnes‬‬ ‫‪ .1‬בשל ההגדרה של החברה האזרחית‬
‫[מלחמת הכול בכול];‬
‫‪ .2‬מפני שהאנוכיות הפרטית נחשפת בתור "סוד הפטריוטיות של האזרחים"‬
‫ובתור "עומקה ועוצמתה של המדינה הטמונים בהלוך הרוח";‬
‫‪ .3‬מפני שתופסים את ה"אזרח"‪ ,‬כלומר את האדם של האינטרס המיוחד‪,‬‬
‫בניגוד לעניין הכללי‪ ,‬וכן תופסים את חבר החברה האזרחית כ"יחיד קבוע"‪,‬‬
‫בשעה שלעומת זאת מופיעה המדינה עצמה אל מול ה"אזרחים" כ"יחידים‬
‫קבועים"‪.‬‬
‫הגל‪ ,‬כך ניתן לסבור‪ ,‬צריך היה להגדיר את ה"חברה האזרחית"‪ ,‬כמו את‬
‫ה"משפחה"‪ ,‬כאפיון של כל יחיד שבמדינה‪ ,‬ולכן באותה המידה גם את "תכונות‬
‫המדינה" המאוחרות כאפיון של היחיד שבמדינה בכלל‪ .‬אולם [אצל הגל] אין‬
‫זה היחיד עצמו אשר מפתח אפיון חדש של מהותו החברתית‪[ .‬אצלו] זו מהות‬
‫הרצון המפתחת את אפיוניה לכאורה מתוך עצמה‪ .‬אופני הקיום האמפיריים‬
‫הקיימים‪ ,‬השונים והמנותקים של המדינה נתפסים כהתגלמות מידית של אחד‬
‫מאפיונים אלה‪.‬‬
‫כשם שהכללי הופך ככזה לבעל ישות עצמאית‪ ,‬כך הוא מוחלף באופן‬
‫בלתי אמצעי עם הקיום האמפירי‪ ,‬וכך נתפס הדבר המצומצם מיד ובאופן בלתי‬
‫ביקורתי כביטוי של האידיאה‪.‬‬
‫הגל נקלע כאן לסתירה עם עצמו‪ ,‬ככל שהוא אינו תופס את "האדם‬
‫המשפחתי" באותו האופן שבו הוא תופס את האזרח‪ ,‬דהיינו כגזע (‪)Rasse‬‬
‫מקובע המודר משאר האיכויות‪.‬‬
‫"§‪ .290‬בעיסוקי הממשלה מתקיימת כמו כן חלוקת עבודה‪ .‬לפיכך‪ ,‬ארגון‬
‫הרשויות הממשלתיות הוא משימה רשמית‪ ,‬אך קשה‪ ,‬וכך למטה‪ ,‬היכן שהחיים‬
‫האזרחיים הם קונקרטיים‪ ,‬נמשלים הללו באופן קונקרטי; וכך אפוא העיסוק‬
‫הממשלתי מחולק לענפיו המופשטים המנוהלים על ידי רשויות ייחודיות בתור‬

‫‪196‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫מרכזים שונים‪ ,‬שפעילותם שבה ומתלכדת כלפי מטה‪ ,‬וכן ברשות הממשלתית‬
‫העליונה‪ ,‬כהשגחה קונקרטית"‪.‬‬

‫בתוספת לפסקה הזו נעיין מאוחר יותר‪.‬‬

‫"§‪ .291‬עיסוקי הממשלה הם בעלי טבע אובייקטיבי‪ ,‬שכבר הוחלט ונקבע‬
‫ככזה בהתאם למהותו (§‪ ,)287‬ויש לנהלם ולממשם באמצעות יחידים‪ .‬בין‬
‫עיסוקי הממשלה לבין היחידים לא קיים חיבור טבעי מידי; לכן היחידים אינם‬
‫מיועדים לעיסוקים אלה באמצעות אישיותם הטבעית והלידה‪ .‬לגבי הועדתם‬
‫לעיסוקי הממשלה המומנט האובייקטיבי הוא ההכרה ביכולתם וההוכחה שלה‬
‫‪ -‬הוכחה כלשהי המבטיחה למדינה את מילוי צורכה ובה בעת לכל אזרח‪,‬‬
‫כתנאי יחיד‪ ,‬את האפשרות להקדיש את עצמו לשדרה הכללית"‪.‬‬
‫"§‪ .292‬הצד הסובייקטיבי‪ ,‬שלפיו יחיד זה נבחר ומתקבל למשרה ציבורית‬
‫מתוך רבים אחרים ‪ -‬שיש מהם בהכרח רבים באופן בלתי מוגדר‪ ,‬שכן‬
‫האובייקטיבי כאן אינו (כמו למשל באמנות) טמון בגאוניות‪ ,‬ושהעדיפות של‬
‫אחד מהם אינה ניתנת להגדרה מוחלטת ‪ -‬ומייפים את כוחו לניהולה‪ ,‬חיבור‬
‫זה בין היחיד והמשרד‪ ,‬כחיבורם של שני צדדים שהנם תמיד בפני עצמם‬
‫מקריים זה לעומת זה‪ ,‬נופל בידי הרשות המלכותית בתור רשות המדינה‬
‫המחליטה והריבונית"‪.‬‬
‫"§‪ .293‬עיסוקי המדינה המיוחדים‪ ,‬שאותם המונרכיה מעבירה למשרדים‬
‫הממשלתיים‪ ,‬מהווים חלק מן הצד האובייקטיבי של הריבונות הכלולה‬
‫במונרך; ההבדל שבהגדרתם נתון אף הוא מטבע העניין; וכפי שפעילותן‬
‫של הרשויות היא מילוי חובה שלהן‪ ,‬כך גם עיסוקן הוא זכות שאינה נתונה‬
‫למקריות"‪.‬‬

‫יש רק לשים לב ל"צד האובייקטיבי של הריבונות הכלולה במונרך"‪.‬‬

‫"§‪ .294‬לגבי היחיד‪ ,‬שחובר על ידי האקט הריבוני (§‪ )292‬למקצוע פקידותי‪,‬‬
‫מימוש חובתו‪ ,‬כלומר הדבר המהותי בגישתו‪ ,‬הוא תנאי לחיבור זה‪ .‬בחיבור‬
‫זה היחיד מוצא‪ ,‬כתוצאתה של גישה מהותית זו‪ ,‬את הכלים והסיפוק הוודאי‬
‫של מיוחדותו (§‪ )264‬ואת שחרורם של סביבתו החיצונית ופעילותו המשרדית‬
‫מכל תלות והשפעה סובייקטיביות אחרות"‪.‬‬
‫"שירות המדינה"‪ ,‬כך נאמר בהערה‪" ,‬תובע את ההקרבה של הסיפוק העצמאי‬
‫והשרירותי מתכליות סובייקטיביות ומעניק‪ ,‬דווקא בדרך זו‪ ,‬את הזכות‬
‫למצוא סיפוק בעשייה מתוך חובה‪ ,‬ורק בה‪ .‬בנקודה זו קיים‪ ,‬בהתאם להיבט‬
‫אובייקטיבי זה‪ ,‬החיבור בין האינטרס הכללי והאינטרס המיוחד‪ ,‬חיבור אשר‬
‫מהווה את מושג המדינה ואת חוסנה הפנימי (§‪" .")260‬על ידי הסיפוק‬

‫‪197‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫המובטח של הצורך המיוחד מסולקת המצוקה החיצונית‪ ,‬שבכוחה לאלץ‬

‫אדם לחפש את האמצעים לשיכוכה על חשבון הפעילות המשרדית והחובה‪.‬‬
‫במסגרת רשות המדינה (‪ )Staatsgewalt‬הכללית ניתנת לממונים על עיסוקי‬
‫המדינה הגנה מפני ההיבט הסובייקטיבי האחר‪ ,‬קרי‪ :‬מפני התשוקות הפרטיות‬
‫של הנמשלים‪ ,‬אשר האינטרס הפרטי שלהם וכיוצא בזה נפגע ממתן התוקף‬
‫לעניין הכללי‪.‬‬
‫"§‪ .295‬ההגנה על המדינה ועל הנמשלים מפני השימוש לרעה בכוח מצדם‬
‫של הרשויות ופקידיהן מובטחת‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬באופן מידי על ידי ההיררכיה‬
‫והאחריות של הרשויות‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬על ידי מתן הזכויות לקהילות‬
‫ולקורפורציות‪ ,‬שבאמצעותו מעכבים את התערבותה של השרירותיּות‬
‫הסובייקטיבית למען עצמה בתחום שעליו מופקדים הפקידים ומשלימים‬
‫מלמטה את הפיקוח הבלתי מספיק מלמעלה על ההתנהגות האינדיווידואלית"‪.‬‬
‫"§‪ .296‬אולם העובדה שהעדר מאוויים‪ ,‬הישמעות לחוק ומתינות ההתנהגות‬
‫נעשים למידה (‪[ )Sitte‬אצל פקידי המדינה] קשורה תחילה להכשרה המחשבתית‬
‫האתית הישירה‪ ,‬אשר שומרת על איזון רוחני כנגד המכניות בלימוד של מה‬
‫שקורין מדעֵי המושאים של ספרות אלו וכן בביצועו הנדרש של העיסוק‪,‬‬
‫בעבודה הממשית וכדומה; כמו כן גודל המדינה הוא המומנט העיקרי‬
‫שבאמצעותו מוחלש כוחם של קשרי משפחה ושל קשרים פרטיים אחרים‪,‬‬
‫וכמו כן נקמה‪ ,‬שנאה ותשוקות כאלה ואחרות מאבדות מכוחן והופכות לקהות‬
‫יותר; בעיסוק באינטרסים הגדולים הקיימים [ב]מדינה גדולה שוקעים צדדים‬
‫סובייקטיביים אלה מעצמם ונוצרת ההתרגלות לאינטרסים‪ ,‬דעות ועיסוקים‬
‫כלליים"‪.‬‬
‫"§‪ .297‬חברי הממשלה ופקידי המדינה מהווים את חלקה העיקרי של שדרת‬
‫הביניים (‪ ,)Mittelstand‬שבה מצויות האינטליגנציה שהיא פרי של חינוך‬
‫והכשרה ותודעת החוק של המון העם‪ .‬מכוח פעילותם של מוסדות הריבונות‬
‫מלמעלה כלפי מטה ושל זכויות הקורפורציות מלמטה כלפי מעלה שדרת‬
‫הביניים אינה מאמצת עמדה של התבדלות אריסטוקרטית‪ ,‬והשכלה (‪)Bildung‬‬
‫ומיומנות אינן הופכות לאמצעי של שרירותיות ולאדנות"‪.‬‬
‫"תוספת‪ .‬אצל שדרת הביניים‪ ,‬הכוללת את פקידי המדינה‪ ,‬קיימת תודעת‬
‫המדינה וכן ההשכלה המצוינת ביותר‪ .‬לכן היא גם מהווה את עמוד התווך של‬
‫המדינה בהקשר של קיום החוק ושל אינטליגנציה"‪" .‬הרי זה אינטרס עיקרי‬
‫של המדינה ששדרת הביניים תזכה להשכלה‪ .‬אולם דבר זה יכול להתרחש רק‬
‫במסגרת ארגון מעין זה‪ ,‬כפי שכבר ראינו‪ ,‬כלומר על ידי מתן זכויות לחוגים‬
‫מיוחדים‪ ,‬שהנם עצמאיים באופן יחסי‪ ,‬ועל ידי עולם פקידים‪ ,‬ששרירותיותו‬
‫נעצרת בבעלי זכויות כאלה‪ .‬הפעולה בהתאם לחוק הכללי ושגרת פעולה זו הן‬

‫‪198‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫תוצאתו של הניגוד‪ ,‬שאותו מהווים החוגים העצמאיים בפני עצמם"‪.‬‬

‫|‪ |XIV‬מה שהגל אומר על "הרשות הממשלתית" אינו ראוי לשום פיתוח‬
‫פילוסופי‪ .‬רוב הפסקאות היו יכולות להופיע מילה במילה בחוק המדינה‬
‫הפרוסי‪ 25.‬ובכל זאת שאלת האדמיניסטרציה היא הנקודה הקשה ביותר של‬
‫פיתוח מושגי זה‪.‬‬
‫מאחר שהגל כבר העביר את רשויות ה״משטרה" וה״שיפוט" לספרה של‬
‫החברה האזרחית‪ ,‬הרי שהרשות הממשלתית‪ 26‬אינה אלא האדמיניסטרציה‪,‬‬
‫שאותה הוא מפתח מושגית בתור ביורוקרטיה‪.‬‬
‫לגבי הביורוקרטיה מוצב קודם כול כהנחה מוקדמת ״הניהול העצמי"‬
‫של החברה האזרחית ב"קורפורציות"‪ .‬ההגדרה היחידה‪ ,‬שנוספת על כך‪ ,‬היא‬
‫שבחירת מנהליהם‪ ,‬נשיאיהם וכדומה היא בחירה מעורבת‪ ,‬כלומר היא יוצאת‬
‫מהאזרחים‪ ,‬ומאושרת על ידי הרשות הממשלתית האמיתית ("אישור עליון"‪,‬‬
‫כפי שהגל אומר)‪.‬‬
‫מעל ספרה זו‪ ,‬שעניינה הוא "ההיצמדות לאינטרס הכללי של המדינה‬
‫ולאשר הנו חּוקי"‪ ,‬עומדים "נבחרי הרשות הממשלתית"‪" ,‬פקידי המדינה‬
‫המוציאים לפועל" ו"המשרדים הממשלתיים הקולגיאליים"‪ ,‬אשר מתלכדים‬
‫ב"מונרך"‪.‬‬
‫במסגרת "העיסוקים הממשלתיים" קיימת "חלוקת עבודה"‪ .‬היחידים‬
‫מוכרחים להוכיח את יכולתם לגבי העיסוקים הממשלתיים‪ ,‬דהיינו לעבור‬
‫מבחני הסמכה‪ .‬בחירת היחידים המסוימים למשרדי המדינה נערכת על‬
‫ידי רשות המדינה המלכותית‪ .‬חלוקת העיסוקים הללו "נתונה על ידי טבע‬
‫העניין"‪ .‬העיסוק המשרדי הוא החובה‪ ,‬הוא המקצוע לחיים של פקידי המדינה‪.‬‬
‫לכן הם אמורים להיות מתוגמלים על ידי המדינה‪ .‬הערובה נגד השימוש‬
‫לרעה בביורוקרטיה היא‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬ההיררכיה שלה והאחריות‪ ,‬ומאידך גיסא‪,‬‬
‫מתן הזכויות לקהילות ולקורפורציות; ההומניּות (‪ )Humanität‬שלה קשורה‪,‬‬
‫מחד גיסא‪ ,‬ל"הכשרה החשיבתית והאתית"‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬ל"גודל המדינה"‪.‬‬
‫הפקידים מהווים את "חלקה העיקרי של שדרת הביניים"‪ .‬הגנה מפני שדרה זו‬
‫כ"אריסטוקרטיה ואדנותיות" מעניקים הן "מוסדות הריבונות מלמעלה כלפי‬
‫מטה" והן "המוסדות של זכויות הקורפורציות מלמטה כלפי מעלה"‪" .‬שדרת‬
‫הביניים" היא השדרה של ה״השכלה" ("‪[ Voilà tout .)Stand der "Bildung‬הנה‬
‫הכול לפניך]‪ .‬הגל נותן לנו תיאור אמפירי של הביורוקרטיה‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬כפי‬
‫שהיא קיימת באופן ממשי‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬של הדעה שיש לביורוקרטיה על‬

‫‪199‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫עצמה‪ .‬בכך מסתיים הפרק הקשה על "הרשות הממשלתית"‪.‬‬

‫נקודת המוצא של הגל היא ההפרדה בין "המדינה" ו"החברה האזרחית"‪,‬‬
‫בין "האינטרסים המיוחדים" ו"הכללי ההווה כשלעצמו ובשביל עצמו"‪,‬‬
‫והביורוקרטיה אכן מבוססת על ההפרדה הזו‪ .‬הגל מניח בתור הנחה‬
‫מוקדמת‪ ,‬כנקודת המוצא שלו‪ ,‬את ה"קורפורציות"‪ .‬הביורוקרטיה מניחה את‬
‫הקורפורציות‪ ,‬לפחות את "רוח הקורפורציה"‪ ,‬כהנחה מוקדמת‪ .‬הגל אינו‬
‫מפתח שום תוכן של הביורוקרטיה‪ ,‬אלא רק הגדרות כלליות אחדות של הארגון‬
‫ה"פורמלי" שלה‪ ,‬והביורוקרטיה היא אכן רק ה"פורמליזם" של תוכן כלשהו‬
‫אשר נמצא מחוץ לביורוקרטיה‪.‬‬
‫הקורפורציות הן המטריאליזם של הביורוקרטיה‪ ,‬והביורוקרטיה היא‬
‫הספיריטואליזם של הקורפורציות‪ .‬הקורפורציה היא הביורוקרטיה של החברה‬
‫האזרחית; הביורוקרטיה היא הקורפורציה של המדינה‪ .‬משום כך‪ ,‬בַּמציאות‪,‬‬
‫הביורוקרטיה מופיעה בתור "החברה האזרחית של המדינה" בניגוד ל"מדינה‬
‫של החברה האזרחית"‪ ,‬כלומר בניגוד לקורפורציות‪ .‬היכן שה"ביורוקרטיה" היא‬
‫עיקרון חדש‪ ,‬כלומר היכן שהאינטרס הכללי של המדינה מתחיל להיות אינטרס‬
‫"נפרד" לעצמו‪ ,‬ולכן אינטרס "ממשי"‪ ,‬הביורוקרטיה נאבקת בקורפורציות‪ ,‬כפי‬
‫שכל מסקנה נאבקת בקיומן של הנחותיה המוקדמות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ברגע שחיי‬
‫המדינה הממשיים מתעוררים‪ ,‬והחברה האזרחית משתחררת מהקורפורציות‬
‫בכוח יצר תבוני עצמי‪ ,‬הביורוקרטיה מנסה לשקם את הקורפורציות; שכן‬
‫ברגע שנופלת "המדינה של החברה האזרחית" נופלת גם "החברה האזרחית‬
‫של המדינה"‪ .‬הספיריטואליזם נעלם יחד עם המטריאליזם המנוגד לו‪ .‬המסקנה‬
‫נאבקת למען קיומן של הנחותיה המוקדמות‪ ,‬ברגע שעיקרון חדש נאבק לא‬
‫נגד קיום זה‪ ,‬אלא נגד העיקרון של קיום זה‪ .‬אותה הרוח היוצרת בחברה את‬
‫הקורפורציה יוצרת במדינה את הביורוקרטיה‪ .‬משמע‪ ,‬ברגע שרוח הקורפורציה‬
‫מותקפת‪ ,‬אזי מותקפת גם רוח הביורוקרטיה‪ ,‬ואם קודם לכן היא נלחמה נגד‬
‫קיום הקורפורציות כדי ליצור מרחב לקיומה שלה‪ ,‬הרי שכעת היא מנסה לשמר‬
‫בכוח את קיום הקורפורציות‪ ,‬כדי להציל את רוח הקורפורציה‪ ,‬את רוחה שלה‪.‬‬
‫ה"ביורוקרטיה" היא "הפורמליזם המדינתי" (‪ )Staatsformalismus‬של‬
‫החברה האזרחית‪ .‬היא "תודעת המדינה"‪" ,‬רצון המדינה"‪" ,‬עוצמת המדינה"‪,‬‬
‫בתור קורפורציה ("האינטרס הכללי" יכול להישמר לעומת האינטרס המיוחד רק‬
‫כ"מיוחד"‪ ,‬כל עוד המיוחד מקיים עצמו כנגד הכללי בתור "כללי"‪ .‬הביורוקרטיה‬
‫מוכרחה אפוא להגן על הכלליּות הדמיונית של האינטרס המיוחד‪ ,‬על רוח‬
‫הקורפורציה‪ ,‬כדי להגן על מיוחדותו הדמיונית של האינטרס הכללי‪ ,‬על רוחה‬

‫‪200‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫שלה‪ .‬המדינה מוכרחה להיות קורפורציה‪ ,‬כל עוד הקורפורציה רוצה להיות‬
‫מדינה)‪ ,‬כלומר כחברה מיוחדת‪ ,‬סגורה‪ ,‬בתוך המדינה‪ .‬אולם הביורוקרטיה רוצה‬
‫את הקורפורציה כעוצמה דמיונית‪ .‬גם הקורפורציה היחידה מבקשת כמובן את‬
‫האינטרס המיוחד שלה כנגד הביורוקרטיה‪ ,‬אולם היא רוצה בביורוקרטיה כנגד‬
‫הקורפורציה האחרת‪ ,‬כנגד האינטרס המיוחד האחר‪ .‬לכן הביורוקרטיה בתור‬
‫הקורפורציה שהתפתחותה הושלמה מנצחת את הקורפורציה בתור ביורוקרטיה‬
‫שהתפתחותה לא הושלמה‪ .‬הביורוקרטיה‪ ,‬בניצחונה‪ ,‬מורידה את הקורפורציה‬
‫לדרגה של מראית עין או רוצה להורידה לכך‪ ,‬אולם היא רוצה שמראית עין זו‬
‫תתקיים ותאמין בקיומה שלה‪ .‬הקורפורציה הוא ניסיונה של החברה האזרחית‬
‫להפוך למדינה; אולם הביורוקרטיה היא המדינה שהפכה באופן ממשי לחברה‬
‫אזרחית‪.‬‬
‫"הפורמליזם של המדינה"‪ ,‬שאינו אלא הביורוקרטיה‪ ,‬הוא ה"מדינה‬
‫כפורמליזם"‪ ,‬והגל תיאר אותה כפורמליזם כזה‪ .‬היות ש"הפורמליזם של‬
‫המדינה" הזה מכונן עצמו ככוח ממשי והופך את עצמו לתוכן חומרי בפני‬
‫עצמו‪ ,‬הרי מובן מאליו שה"ביורוקרטיה" היא מארג של אשליות מעשיות או‬
‫"האשליה של המדינה"‪ .‬הרוח הביורוקרטית היא רוח ישועית טיפוסית לגמרי‪,‬‬
‫רוח תיאולוגית‪ .‬הביורוקרטים הם הישועים של המדינה והתיאולוגים של‬
‫המדינה‪ .‬הביורוקרטיה היא ‪[ la république prêtre‬רפובליקת כמרים]‪.‬‬
‫מכיוון שהביורוקרטיה היא בהתאם למהותה ה"מדינה כפורמליזם"‪ ,‬הרי‬
‫שהיא כזאת גם בהתאם לתכליתה‪ .‬לכן‪ ,‬תכלית המדינה הממשית נראית‬
‫לביורוקרטיה כתכלית המנוגדת למדינה‪ .‬רוח הביורוקרטיה היא "רוח המדינה‬
‫הצורנית"‪ .‬על כן היא הופכת את "רוח המדינה הצורנית"‪ ,‬או את חוסר‬
‫הרוח הממשי של המדינה‪ ,‬לציווי קטגורי‪ .‬הביורוקרטיה תקפה בעיני עצמה‬
‫כתכליתה הסופית שאין בלתה של המדינה‪ .‬מכיוון שהביורוקרטיה הופכת‬
‫את תכליותיה ה"צורניות" לַתוכן שלה‪ ,‬הרי שהיא תמיד נקלעת לסכסוך עם‬
‫התכליות ה"ממשיות"‪ .‬היא נאלצת‪ ,‬בשל כך‪ ,‬להציג את הצורני כתוכן ואת‬
‫התוכן כצורני‪ .‬תכליות המדינה הופכות לתכליות משרדיות או שהתכליות‬
‫המשרדיות הופכות לתכליות המדינה‪ .‬הביורוקרטיה היא מעגל שמתוכו איש‬
‫אינו יכול להימלט‪ .‬ההיררכיה שלה היא היררכיה של ידע‪ .‬צמרת ההיררכיה‬
‫מאצילה לדרגותיה הנמוכות את התובנה ביחס למקרה הפרטי‪ ,‬ואילו הדרגות‬
‫הנמוכות נותנות את מבטחן בתובנתה של הצמרת ביחס לעניין הכללי‪ ,‬וכך הן‬
‫מטעות זו את זו‪.‬‬
‫הביורוקרטיה היא המדינה הדמיונית לצד המדינה הריאלית‪ ,‬היא‬

‫‪201‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הספיריטואליזם של המדינה‪ .‬משמע‪ ,‬לכל דבר יש משמעות כפולה‪ :‬ריאלית‬

‫וביורוקרטית; כפי שהידע הוא כפול‪ :‬ריאלי וביורוקרטי (וכך גם הרצון)‪.‬‬
‫אולם ההוויה הריאלית (‪ )reelles Wesen‬מטופלת בהתאם למהות הביורוקרטית‬
‫(‪ )bürokratisches Wesen‬שלה‪ ,‬בהתאם למהות הספיריטואלית שלה‪ ,‬בהתאם‬
‫למהותה שלא מעלמא דינא‪ .‬המדינה‪ ,‬מהותה הספיריטואלית של החברה‪,‬‬
‫נמצאת בחזקתה של הביורוקרטיה‪ ,‬היא קניין פרטי שלה‪ .‬רוחּה (‪ )Geist‬הכללית‬
‫של הביורוקרטיה היא הסוד‪ ,‬המסתורין‪ ,‬המקוים בתוכה פנימה בכוח ההיררכיה‪,‬‬
‫וכלפי חוץ ‪ -‬בהיותה קורפורציה סגורה‪ .‬רוח המדינה (‪ )Staatsgeist‬הגלויה וגם‬
‫הלוך הרוח המדינתי נראים אפוא לביורוקרטיה כבגידה במסתורין שלה‪ .‬לכן‪,‬‬
‫הסמכות היא עקרון הידע שלה‪ ,‬והאלהה של הסמכות היא הלוך הרוח שלה‪.‬‬
‫אולם במסגרת הביורוקרטיה עצמה הופך הספיריטואליזם למטריאליזם קיצוני‪,‬‬
‫למטריאליזם של ציות סביל‪ ,‬לאמונה בסמכות‪ ,‬למכניזם של פעולה פורמלית‬
‫ומקובעת‪ ,‬של ניגודים מקובעים‪ ,‬תפיסות ומסורות מקובעות‪ .‬בנוגע לביורוקרט‬
‫עצמו‪ ,‬הרי שתכלית המדינה הופכת לתכליתו הפרטית‪ ,‬למרוץ אחר עמדה‬
‫גבוהה יותר‪ ,‬לעשיית קריירה‪ .‬ראשית‪ ,‬הוא תופס את החיים הממשיים כחיים‬
‫חומריים‪ ,‬שכן לרוחם של חיים אלה יש קיום נבדל משל עצמו בביורוקרטיה‪.‬‬
‫לכן הביורוקרטיה מוכרחה לשאוף לעשיית החיים חומריים ככל האפשר‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬החיים הם לגביו [לגבי הביורוקרט]‪ ,‬כלומר במידה שהם הופכים למושא‬
‫של הטיפול הביורוקרטי‪ ,‬חומריים‪ ,‬שכן רוחם הוכתבה להם מראש; תכליתם‬
‫נמצאת מחוצה להם; קיומם הוא קיומו של המשרד הממשלתי‪ .‬המדינה קיימת‬
‫עוד רק כרוחות משרדים נפרדות ומקובעות‪ ,‬שהקשר ביניהן הוא הכפיפּות‬
‫והציות הסביל‪ .‬המדע הממשי מופיע כחסר תוכן‪ ,‬כפי שהחיים הממשיים‬
‫מופיעים כמתים‪ ,‬שכן ידע דמיוני זה וחיים דמיוניים אלה נחשבים למהות‪.‬‬
‫לכן הביורוקרט מוכרח להתנהל באופן ישועי עם המדינה הממשית‪ ,‬בין אם‬
‫ישועיּות זו מודעת או אינה מודעת לעצמה‪ .‬הרי זה אפוא הכרחי שהישועיות‪,‬‬
‫ברגע שניגודה הוא ידע‪ ,‬תצליח אף היא להגיע לתודעה עצמית ותהפוך כעת‬
‫‪27‬‬
‫לישועיות מתוך כוונה‪.‬‬
‫בעוד הביורוקרטיה היא‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬מטריאליזם גס זה‪ ,‬הרי הספיריטואליזם‬
‫הקיצוני שלה מתבטא‪ ,‬מאידך גיסא‪ ,‬בכך שהיא רוצה לעשות הכול‪ ,‬דהיינו‬
‫שהיא עושה את הרצון ל–‪[ causa prima‬גורם ראשי]; זאת מאחר שהיא קיום‬
‫פעיל גרידא‪ ,‬ואת תוכנה היא מקבלת מבחוץ‪ ,‬כלומר היא יכולה להוכיח את‬
‫קיומה רק באמצעות מתן צורה לתוכן זה והגבלתו‪ .‬העולם הוא עבור הביורוקרט‬
‫מושא גרידא לטיפולו‪.‬‬

‫‪202‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫אם הגל מכנה את הרשות הממשלתית הצד האובייקטיבי של הריבונות‬

‫הטבועה במונרך‪ ,‬הרי שבאותו המובן נכון לומר שהכנסייה הקתולית הייתה‬
‫קיומה הריאלי של ריבונותו של השילוש הקדוש‪ ,‬קרי תוכנו ורוחו‪ .‬בביורוקרטיה‬
‫מגיעה זהותם של אינטרס המדינה ושל התכלית הפרטית המיוחדת עד כדי כך‪,‬‬
‫שאינטרס המדינה הופך לתכלית פרטית מיוחדת אל מול התכליות הפרטיות‬
‫האחרות‪.‬‬
‫ביטולה של הביורוקרטיה יכול להיות רק הפיכתו של האינטרס הכללי‬
‫לאינטרס מיוחד באופן ממשי‪ ,‬ולא‪ ,‬כמו אצל הגל‪ ,‬במחשבה גרידא‪ ,‬כלומר‬
‫בהפשטה‪ ,‬ושינוי זה הופך לאפשרי רק בכך שהאינטרס המיוחד הופך באופן‬
‫ממשי לאינטרס הכללי‪ .‬נקודת המוצא של הגל היא |‪ |XV‬ניגוד בלתי ממשי‪,‬‬
‫ולכן הוא מגיע רק לזהות דמיונית‪ ,‬שהיא עצמה באמת שוב זהות של ניגודים‪.‬‬
‫זהות כזאת היא הביורוקרטיה‪.‬‬
‫נעקוב כעת בפירוט אחר פיתוח הדברים על ידי הגל‪.‬‬
‫ההגדרה הפילוסופית היחידה שהגל נותן בנוגע לרשות הממשלתית היא‬
‫ההגדרה של "כפיפּות" המיוחד והפרטי לכללי וכיוצא בזה‪.‬‬
‫הגל מסתפק בהגדרה זו‪ .‬מחד גיסא‪ :‬הקטגוריה של "כפיפּותו" (‪)Subsumtion‬‬
‫של המיוחד וכדומה‪ .‬זו צריכה להתממש‪ .‬עתה הוא נוטל את אחד מאופני הקיום‬
‫האמפיריים של המדינה הפרוסית או המדינה המודרנית (כפי שהוא על קרביו‬
‫וכרעיו)‪ ,‬אשר מממש בין היתר גם קטגוריה זו‪ ,‬אף על פי שעל ידי קטגוריה‬
‫זו לא מבוטאת מהותו הספציפית של קיום אמפירי זה‪ .‬הרי גם המתמטיקה‬
‫השימושית היא כפיפּות וכדומה‪ .‬הגל אינו שואל‪ ,‬האם זוהי הצורה התבונית‪,‬‬
‫האדקווטית של הכפיפּות? הוא נצמד רק לאותה הקטגוריה האחת ומסתפק‬
‫במציאת קיום המתאים לה‪ .‬הגל נותן ללוגיקה שלו גוף פוליטי‪ :‬הוא אינו מציג‬
‫‪28‬‬
‫את הלוגיקה של הגוף הפוליטי (§‪.)287‬‬
‫על אודות עמדת הקורפורציות והקהילות כלפי הממשלה למדים אנו תחילה‬
‫שניהולן (איוש המשרות העליונות) דורש "באופן כללי תערובת המורכבת הן‬
‫מבחירות כלליות של בעלי אינטרסים אלה והן מאישור וקביעה עליונים"‪.‬‬
‫בחירתם המעורבת של יושבי ראש הקורפורציות והקהילות היא אפוא עמדתה‬
‫הראשונה של החברה האזרחית כלפי המדינה או כלפי הרשות הממשלתית‪,‬‬
‫כלומר זהותה הראשונה (§‪ .)288‬זהות זו היא‪ ,‬לפי מה שהגל עצמו אומר‪ ,‬שטחית‬
‫מאוד‪ ,‬כלומר ‪" ,mixtum compositum‬תערובת"‪ .‬ככל שזהות זו שטחית יותר‪ ,‬כך‬
‫הניגוד חריף יותר‪" .‬ככל שעניינים אלה (קרי‪ :‬של הקורפורציה‪ ,‬הקהילה וכיוצא‬
‫באלה) הם‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬הקניין הפרטי והאינטרסים של הספרות המיוחדות הללו‪,‬‬

‫‪203‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫ולכן מבחינה זו סמכותם מבוססת על האמון של חברי השדרה שלהם ושל‬

‫בתי הנבחרים המקומיים‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬הם מוכרחים להיות כפופים לאינטרס‬
‫העליון של המדינה"‪ ,‬הרי שמתקבל מה שמכונה "הבחירה המעורבת"‪.‬‬
‫בניהול הקורפורציה קיים אפוא ניגוד‪:‬‬
‫הקניין הפרטי והאינטרסים של הספרות המיוחדות לעומת האינטרס העליון‬
‫של המדינה‪ :‬ניגוד בין קניין פרטי למדינה‪.‬‬
‫אין כל צורך לציין שפתרונו של ניגוד זה בבחירה המעורבת הוא הסתגלות‬
‫הדדית סתמית‪ ,‬אמירה קצרה‪ ,‬הודאה בדואליזם הבלתי פתור‪ ,‬והפתרון עצמו‬
‫הוא דואליזם‪" ,‬תערובת"‪ .‬האינטרסים המיוחדים של הקורפורציות והקהילות‬
‫הם‪ ,‬בתוך הספרות שלהם עצמם‪ ,‬בעלי דואליזם‪ ,‬אשר יוצר באותה המידה את‬
‫אופי ניהולן‪.‬‬
‫אולם הניגוד המכריע מופיע לראשונה בעמדתם של "האינטרסים המיוחדים‬
‫המשותפים" האלה וכיוצא בהם‪ ,‬אשר "נמצאים מחוץ לַכללי‪ ,‬ההווה כשלעצמו‬
‫ובשביל עצמו‪ ,‬של המדינה"‪ ,‬ומחוץ ל"כללי זה‪ ,‬ההווה כשלעצמו ובשביל‬
‫עצמו‪ ,‬של המדינה"‪ .‬בתחילה שב ומופיע ניגוד זה במסגרת ספרה זו‪.‬‬
‫"השמירה על האינטרסים הכלליים של המדינה ועל חוקיותן של הזכויות‬
‫המיוחדות‪ ,‬וביסוסן של האחרונות על הראשונים‪ ,‬דורשים ארגון מצד נציגי‬
‫הרשות הממשלתית‪ ,‬מצד פקידי המדינה המוציאים לפועל ומצד משרדי‬
‫הייעוץ הממשלתיים הגבוהים‪ ,‬ככל שהם בנויים לפי תחומים מקצועיים‬
‫ומתלכדים ברמות העליונות ביותר הנוגעות במונרך (§‪.")289‬‬

‫בדרך אגב נסב את תשומת הלב לבנייתן של מועצות מקצועיות–תחומיות‬

‫ממשלתיות‪ ,‬שבצרפת‪ ,‬למשל‪ ,‬לא יודעים כמותן‪" .‬משום כך" ככל שהגל מציג‬
‫את הרשויות הממשלתיות כ"מייעצות"‪ ,‬הרי מובן מאליו שהמילים "משום כך"‬
‫פירושן שהרשויות "בנויות כמועצות מקצועיות–תחומיות"‪.‬‬
‫הגל מאפשר ל"מדינה עצמה"‪ ,‬כלומר ל"רשות הממשלתית"‪ ,‬לטפל‬
‫ב"אינטרסים הכלליים של המדינה ובחוקיות" וכדומה במסגרת החברה‬
‫האזרחית באמצעות "נציגים"; ולפי דעתו‪" ,‬נציגי ממשלה" אלה‪" ,‬פקידי‬
‫המדינה המוציאים לפועל"‪ ,‬הם בעצם "ייצוג המדינה" האמיתי‪ ,‬לא "של‬
‫החברה האזרחית"‪ ,‬אלא "נגד החברה האזרחית"‪ .‬הניגוד בין מדינה וחברה‬
‫אזרחית הוא אפוא מקובע; המדינה אינה שוכנת בתוך החברה האזרחית‪ ,‬כי אם‬
‫מחוצה לה; המדינה נוגעת בחברה האזרחית רק באמצעות "נציגיה"‪ ,‬ש"הדאגה‬
‫למדינה" בתוך ספרות אלה הופקדה בידם‪ .‬הניגוד לא בוטל באמצעות "נציגים"‬

‫‪204‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫אלה‪ ,‬אלא נעשה לניגוד "חוקי"‪" ,‬קבוע"‪" .‬המדינה" זוכה לתוקף כדבר מה זר‬
‫למהותה של החברה האזרחית הנמצא מעבר לנציגיה של מהות זו‪" .‬המשטרה"‪,‬‬
‫"בית המשפט" ו"האדמיניסטרציה" ‪ -‬הללו אינם שליחי החברה האזרחית‬
‫עצמה המנהלת במסגרתם ובאמצעותם את האינטרס הכללי שלה עצמה‪ ,‬אלא‬
‫הם נציגי המדינה‪ ,‬שתכליתם לנהל את המדינה כנגד החברה האזרחית‪ .‬הגל‬
‫ממשיך להסביר את הניגוד בהערה הכנה שלו‪ ,‬שדנו בה לעיל‪.‬‬
‫"עיסוקי הממשלה הם בעלי טבע אובייקטיבי‪ ,‬שכבר הוחלט ונקבע ככזה‬
‫<בהתאם למהותו>‪)291§( ".‬‬

‫האם הגל מסיק מכך שמסיבה זו עיסוקי המדינה אינם דורשים בעצם שום‬
‫"היררכיה של ידע"‪ ,‬דהיינו שהם יכולים להיות מוצאים לפועל בשלמותם על‬
‫ידי "החברה האזרחית עצמה"? להפך‪.‬‬
‫הוא מעיר הערה עמוקה‪ ,‬שלפיה יש לנהל את עיסוקי המדינה באמצעות‬
‫ה"יחידים" וש"בין עיסוקים אלה ובין יחידים אלה אין קיים חיבור טבעי מידי"‪.‬‬
‫זוהי הפניה הרומזת על הרשות המלכותית‪ ,‬שאינה אלא "כוחה הטבעי של‬
‫השרירותיות"‪ ,‬כלומר ביכולתה "להיוולד"‪" .‬הרשות המלכותית" אינה אלא‬
‫נציגתו של המומנט הטבעי ברצון‪ ,‬נציגתה של "עריצות הטבע הפיזי במדינה"‪.‬‬
‫לכן "פקידי המדינה המוציאים לפועל" נבדלים באופן מהותי‪ ,‬בדרך השגתם‬
‫את משרתם‪ ,‬מ"המלך"‪.‬‬
‫"לגבי ייעודם לכך" (קרי‪ :‬לעיסוקי המדינה) "המומנט האובייקטיבי הוא‬
‫הידיעה" (לשרירותיות הסובייקטיבית חסר מומנט זה) "וההוכחה של יכולתם‬
‫‪ -‬הוכחה כלשהי‪ ,‬המבטיחה למדינה את מילוי צורכה‪ ,‬ושבה בעת‪ ,‬בתור‬
‫התנאי היחיד‪ ,‬מבטיחה לכל אזרח את האפשרות להקדיש את עצמו לשדרה‬
‫הכללית"‪.‬‬

‫אפשרות זו של כל אזרח להיות פקיד מדינה היא אפוא היחס המאשר ומחייב‬
‫השני בין החברה האזרחית לבין המדינה‪ ,‬הזהות השנייה‪ .‬טבעה של אפשרות‬
‫זאת הוא שטחי מאוד ודואליסטי‪ .‬לכל קתולי יש האפשרות להיות כומר (דהיינו‬
‫להתנתק הן מפשוטי העם והן מהעולם)‪ .‬האם בשל כך מופיעה הכמורה כלפי‬
‫המאמין הקתולי במידה פחותה כעוצמה שלא מעלמא הדין? העובדה שלכל‬
‫אחד יש אפשרות להשיג את הזכות של ספרה אחרת מוכיחה רק שהספרה שלו‬
‫עצמו אינה ממשותה של זכות זו‪.‬‬
‫במדינה האמיתית אין מדובר באפשרות העומדת לרשותו של כל אזרח‬
‫להקדיש עצמו לשדרה הכללית כשדרה מיוחדת‪ ,‬אלא ביכולתה של השדרה‬

‫‪205‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הכללית להיות כללית באופן ממשי‪ ,‬דהיינו להיות שדרתו של כל אזרח‪ .‬אולם‬
‫נקודת המוצא של הגל היא היות השדרה הפסיאודו–כללית‪ ,‬השדרה הכללית–‬
‫אשלייתית‪ ,‬הכלליּות הקבועה המיוחדת‪ ,‬הנחה מוקדמת‪.‬‬
‫הזהות שהוא כונן בין החברה האזרחית לבין המדינה היא הזהות של שני‬
‫צבאות עוינים‪ ,‬כך שלכל חייל יש "אפשרות" להיות פעיל בצבא ה"אויב"‬
‫על ידי "עריקה"‪ ,‬ובכך מתאר הגל בצורה נכונה בהחלט את המצב האמפירי‬
‫הנוכחי‪.‬‬
‫גם הדרך שבה הוא בונה את "מבחני ההסמכה" שלו דומה לכך‪ .‬במדינה‬
‫תבונית מבחן הסמכה לסנדלרות מהותי יותר ממבחן הסמכה לפקיד מדינה‬
‫מוציא לפועל‪ ,‬שכן הסנדלרות היא מיומנות שאפשר להיות אזרח מדינה טוב‪,‬‬
‫או אדם חברתי‪ ,‬בלעדיה; אולם "ידיעת המדינה" (‪ )Staatswissen‬בעיקריה היא‬
‫תנאי שבלעדיו האדם חי במדינה שמחוץ למדינה‪ ,‬במנותק מעצמו ומהאוויר‬
‫לנשימה‪" .‬מבחן ההסמכה" אינו אלא נוסחת הבונים החופשיים‪ 29,‬ההכרה‬
‫החוקית בידיעת המדינה האזרחית בתור פריבילגיה‪.‬‬
‫ה"חיבור" בין "המשרד הממשלתי" ובין ה״יחיד"‪ ,‬הקשר האובייקטיבי‬
‫הזה בין ידיעת החברה האזרחית לבין ידיעת המדינה‪ ,‬כלומר מבחן ההסמכה‪,‬‬
‫אינו אלא הטבלת הידע הביורוקרטית‪ ,‬ההכרה הרשמית בגלגול הצורה‬
‫(‪ 30)Transsubstantiation‬של הידע החילוני לידע קדוש (בכל מבחן מובן מאליו‬
‫שהבוחן הוא יודע–כול)‪ .‬איננו שומעים שאנשי המדינה היוונים או הרומאים‬
‫עשו מבחני הסמכה‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬מהו כבר מדינאי רומאי לעומת איש ממשל‬
‫פרוסי!‬
‫נוסף על הקשר האובייקטיבי של היחיד עם המשרד הממשלתי‪ ,‬נוסף על‬
‫מבחן ההסמכה‪ ,‬קיים עוד קשר ‪ -‬השרירותיות המלכותית‪.‬‬
‫"הצד הסובייקטיבי‪ ,‬שלפיו יחיד זה נבחר ומתקבל מתוך רבים אחרים ‪ -‬שיש‬
‫מהם בהכרח הרבה באופן בלתי מוגדר‪ ,‬שכן האובייקטיבי כאן אינו טמון (כמו‬
‫למשל באמנות) בגאוניות‪ ,‬ואשר העדיפות של אחד מהם אינה ניתנת להגדרה‬
‫מוחלטת ‪ -‬למשרה ציבורית ומייפים את כוחו לניהולה‪ ,‬כלומר קישור זה בין‬
‫היחיד והמשרד‪ ,‬בתור חיבורם של שני צדדים שהנם תמיד מקריים בפני עצמם‬
‫זה לעומת לזה‪ ,‬נופל בחלקה של רשות המדינה המלכותית בתור המחליטה‬
‫והריבונית"‪.‬‬

‫המלך מייצג בכול את המקריות‪ .‬לבד מהמומנט האובייקטיבי של הצהרת‬

‫האמונים הביורוקרטית (מבחן הסמכה)‪ ,‬שייך לכאן גם המומנט הסובייקטיבי‬
‫של החסד המלכותי‪ ,‬כדי שאמון זו יישא פרי‪.‬‬

‫‪206‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫|‪" |XVI‬עיסוקי המדינה המיוחדים‪ ,‬שאותם המונרכיה מוסרת למשרדים‬

‫הממשלתיים" (המונרכיה מקצה‪ ,‬מוסרת‪ ,‬את פעילויות המדינה המיוחדות‬
‫בתור עיסוקים‪ ,‬למשרדים הממשלתיים; המונרכיה מחלקת את המדינה בין‬
‫הביורוקרטים; היא מעניקה להם אותה‪ ,‬כפי שהכנסייה הרומית הקדושה מעניקה‬
‫את ההסמכות לכהונה; המונרכיה היא שיטה של האצלה; המונרכיה מחכירה‬
‫את הפונקציות של המדינה)‪" ,‬כלולים בצד האובייקטיבי של הריבונות הטבוע‬
‫במונרך"‪ .‬הגל מבדיל תחילה את הצד האובייקטיבי של הריבונות הטבועה‬
‫במונרך מהצד הסובייקטיבי‪ .‬קודם לכן הוא ערבב ביניהם‪ .‬הריבונות הטבועה‬
‫במונרך נתפסת כאן באופן מיסטי מבחינת צורתה‪ ,‬ממש כשם שהתיאולוגים‬
‫מוצאים את האל האישי בטבע‪[ .‬מוקדם יותר] עוד נאמר שהמונרך הוא הצד‬
‫הסובייקטיבי של הריבונות הטבועה במדינה (§‪.)293‬‬
‫בפסקה §‪ 294‬מפתח הגל מתוך האידיאה את תגמולם הכספי של הפקידים‪.‬‬
‫זהותן הממשית של החברה האזרחית ושל המדינה מוצבת כאן בתִגמול‬
‫הפקידים‪ ,‬או בכך ששירותי המדינה ערבים בה בעת לביטחונו של הקיום‬
‫האמפירי‪ .‬התגמול שמקבל הפקיד הוא הזהות הגבוהה ביותר שאותה מכונן‬
‫הגל בשלמותה‪ .‬ההנחה המוקדמת של הפיכתן של פעילויות המדינה למשרדים‬
‫ממשלתיים היא ההפרדה של המדינה מהחברה‪ .‬כאשר הגל אומר‪:‬‬
‫"שירות המדינה תובע את הקרבת הסיפוק העצמאי והשרירותי של תכליות‬
‫סובייקטיביות"‪ ,‬כך דורש הרי כל שירות‪" ,‬ומעניק‪ ,‬דווקא בדרך זו‪ ,‬את הזכות‬
‫למצוא סיפוק בעשייה ובהישג בהתאם לחובה‪ ,‬אולם רק בהם‪ .‬בנקודה זו‬
‫קיים‪ ,‬בהתאם להיבט אובייקטיבי זה‪ ,‬החיבור בין האינטרס הכללי והאינטרס‬
‫המיוחד‪ ,‬חיבור המהווה את מושג המדינה ואת איתנותה הפנימית"‪.‬‬

‫דבר זה תקף (‪ )1‬לגבי כל מקבל שירותים‪ )2( ,‬נכון הדבר שמתן שכר לפקידים‬
‫קובע את חוסנן הפנימי של המונרכיות המודרניות המושרשות‪ .‬יש ערובה אך‬
‫ורק לקיום הפקידים‪ ,‬בניגוד לאיש החברה האזרחית‪.‬‬
‫לא ייתכן שחמקה מעיניו של הגל העובדה שהוא מכונן כאן את הרשות‬
‫הממשלתית כניגוד לחברה האזרחית‪ ,‬ולמעשה כקצה שליט‪ .‬כיצד הוא יוצר‬
‫כעת יחס של זהות ביניהן?‬
‫על פי §‪ 295‬מובטחת "ההגנה על המדינה ועל הנמשלים מפני השימוש‬
‫לרעה בכוח מצדם של הרשויות והפקידים" הן על ידי ה"היררכיה" שלהם (כאילו‬
‫ההיררכיה אינה השימוש לרעה העיקרי וכאילו החטאים האישיים הבודדים של‬
‫הפקידים אינם ניתנים כלל להשוואה עם חטאי ההיררכיה ההכרחיים שלהם;‬

‫‪207‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫ההיררכיה מענישה את הפקיד‪ ,‬כל עוד הוא חוטא כלפי ההיררכיה או מבצע‬
‫חטא המיותר בעיניה; אולם ההיררכיה מגנה עליו כל עוד היא זו שחוטאת‬
‫בו; נוסף על כך‪ ,‬ההיררכיה מתרשמת אך בקושי מהחטאים של חבריה) והן‬
‫על ידי "מתן זכויות לקהילות ולקורפורציות‪ ,‬שבאמצעותו בולמים את מיזוג‬
‫השרירותיּות הסובייקטיבית עם הכוח עצמו שהופקד בידי הפקידים ומשלימים‬
‫מלמטה את הפיקוח הבלתי מספיק על התנהגות היחידים מלמעלה" (כאילו‬
‫פיקוח זה אינו מתרחש בהתאם לאמת המידה של הביורוקרטיה–היררכיה)‪.‬‬
‫משמע‪ ,‬הערובה השנייה נגד השרירותיות של הביורוקרטיה היא‬
‫הפריבילגיות של הקורפורציות‪.‬‬
‫אם נשאל אפוא את הגל מהי ההגנה על החברה האזרחית מפני הביורוקרטיה‪,‬‬
‫הרי שתשובתו תהא‪:‬‬
‫‪ .1‬ה"היררכיה" של הביורוקרטיה; הפיקוח‪ .‬העובדה שהיריב עצמו קשור‬
‫בידיו וברגליו‪ ,‬ואם כלפי מטה הוא הפטיש‪ ,‬הרי שכלפי מעלה הוא הסדן‪ .‬אולם‬
‫היכן ההגנה נגד ה"היררכיה" עצמה? הצרה הקטנה אכן מבוטלת על ידי הצרה‬
‫הגדולה‪ ,‬מבחינה זו שהיא נעלמת לעומתה‪.‬‬
‫‪ .2‬המחלוקת‪ ,‬כלומר המחלוקת הבלתי פתורה בין הביורוקרטיה‬
‫והקורפורציה‪ .‬המאבק ‪ -‬וכמוהו אפשרות המאבק ‪ -‬הוא הערובה נגד ַמפָלה‪.‬‬
‫מאוחר יותר (§‪ )297‬הגל מוסיף כערובה גם את "מוסדות הריבונות מלמעלה‬
‫כלפי מטה"‪ ,‬כאשר הכוונה היא שוב להיררכיה‪.‬‬
‫אולם הגל מציין עוד שני מומנטים ב–§‪.296‬‬
‫"ההכשרה החשיבתית והאתית הישירה" אמורה לקיים אצל הפקיד עצמו‬
‫את "האיזון הרוחני" כנגד המכניות של הידע שלו ושל "עבודתו הממשית"‪,‬‬
‫ודבר זה אמור להופכו להומני יותר ולהפוך את "העדר המאוויים‪ ,‬כיבוד החוק‬
‫ומתינות ההתנהגות" ל"מידה" (‪ .)Sitte‬אך האם לא ה"מכניות" של ה"ידע"‬
‫הביורוקרטי שלו ושל "עבודתו הממשית" היא המקיימת את ה"איזון" כלפי‬
‫"ההכשרה החשיבתית והאתית" שלו? והאם רוחו הממשית ועבודתו הממשית‬
‫לא תנצחנה בתור עצמותו את כישרונותיו המקריים האחרים? ה"משרד" שלו‬
‫הוא הרי עמדתו ה"מהותית" ו"לחם יומו"‪ .‬יפה הדבר שהגל מנגיד את "ההכשרה‬
‫החשיבתית והאתית הישירה" ל"מכניות של הידע והעבודה הביורוקרטיים"!‬
‫האדם שבפקיד אמור להגן על הפקיד נגד עצמו‪ .‬איזו אחדות! ממש איזון‬
‫רוחני‪ .‬איזו קטגוריה דואליסטית!‬
‫הגל מציין עוד את "גודל המדינה"‪ ,‬אשר ברוסיה אינו ערב נגד השרירותיות‬
‫של "פקידי המדינה המוציאים לפועל"‪ ,‬אלא הוא נסיבה הקיימת " מחוץ"‬

‫‪208‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫ל" מהותה" של הביורוקרטיה‪.‬‬

‫הגל פיתח מושגית את "הרשות הממשלתית" כ"שירות המדינה"‪.‬‬
‫איננו מוצאים כאן בספרה של "הכללי הקיים כשלעצמו ובשביל עצמו של‬
‫המדינה עצמה" שום דבר מלבד מחלוקות בלתי פתורות‪ .‬מבחני ההסמכה ולחם‬
‫יומם של הפקידים הם הסינתזות האחרונות‪.‬‬
‫הגל מציין את חוסר האונים של הביורוקרטיה‪ ,‬כלומר את המחלוקת שלה‬
‫עם הקורפורציה‪ ,‬כאילו היה טקס ההסמכה האחרון שלה‪.‬‬
‫ב–§‪ 297‬מוצבת זהות שלפיה "חברי הממשלה ופקידי המדינה" מהווים את‬
‫"החלק העיקרי של שדרת הביניים"‪ .‬הגל מהלל "שדרת ביניים" זו כ"עמוד‬
‫התווך" של המדינה "בהקשר של חוקיות ושל אינטליגנציה" (בתוספת לפסקה‬
‫המצוטטת)‪.‬‬
‫"הרי זהו האינטרס העיקרי של המדינה ששדרת הביניים תזכה להשכלה‪ .‬אולם‬
‫דבר זה יכול להתרחש רק במסגרת ארגון מעין זה‪ ,‬כפי שכבר ראינו‪ ,‬כלומר‬
‫במתן זכויות לחוגים מיוחדים שהנם עצמאיים באופן יחסי ועל ידי עולם‬
‫פקידים‪ ,‬ששרירותיותו נעצרת בבעלי זכויות כאלה"‪.‬‬

‫אכן‪ ,‬רק במסגרת ארגון מעין זה יכול העם להופיע כשדרה כלשהי‪ ,‬ולמעשה‬
‫כשדרת הביניים‪ ,‬אולם האם זהו ארגון המצליח לפעול על ידי איזון‬
‫הפריבילגיות? הרשות הממשלתית היא הקשה ביותר לפיתוח מושגי‪ .‬היא‬
‫שייכת לכל העם במידה רבה עוד יותר מאשר הרשות המחוקקת‪.‬‬
‫הגל מבטא בהמשך (הערה §‪ )308‬את רוחה האמיתית של הביורוקרטיה‪,‬‬
‫כאשר הוא מציין אותה כ"שגרת העיסוק" וכ"קו האופק של ספרה מוגבלת"‪.‬‬

‫|‪ |XVII‬ג) הרשות המחוקקת‬

‫"§‪ .298‬הרשות המחוקקת עוסקת בחוקים ככאלה [כחוקים רגילים בנבדל‬

‫מהחוקה]‪ ,‬במידה שהם זקוקים לקביעה נוספת‪ ,‬ובעניינים פנימיים שהנם‬
‫כלליים לגמרי" (ביטוי כללי מאוד) "לפי תוכנם‪ .‬הרשות המחוקקת עצמה היא‬
‫חלק מהחוקה‪ ,‬שהנ ָה הנחה מוקדמת שלה ושמבחינה זו נמצאת כשלעצמה‬
‫ובשביל עצמה מחוץ לקביעתה הישירה על ידי הרשות המחוקקת‪ .‬אולם‬
‫החוקה ממשיכה להתפתח על ידי הרחבתם ושיפורם של החוקים ועל ידי‬
‫תכונתם של ענייני הממשלה הכלליים לגדול ולהתרחב"‪.‬‬

‫תחילה מזדקר לעין שהגל מדגיש כיצד "הרשות המחוקקת עצמה היא חלק‬
‫מהחוקה"‪" ,‬שהנ ָה הנחה מוקדמת שלה‪ ,‬ושמבחינה זו נמצאת‪ ,‬כשלעצמה‬

‫‪209‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫ובשביל עצמה‪ ,‬מחוץ לקביעתה הישירה של הרשות המחוקקת"‪ ,‬שכן הגל לא‬
‫הוסיף הערה זו [בדבר היות החוקה הנחה מוקדמת] ביחס לרשות המלכותית או‬
‫לרשות הממשלתית‪ ,‬אף על פי שגם בנוגע אליהן היא נכונה‪ .‬רק אז הגל בונה‬
‫את החוקה כשלם ואינו יכול משום כך להציבו כהנחה מוקדמת; אולם בדיוק‬
‫בכך אנו מזהים את עמקותו של הגל‪ ,‬דהיינו שהוא תמיד מתחיל בניגוד שבין‬
‫הפונקציות (כפי שהן במדינותינו) ושם בו את הדגש‪.‬‬
‫"הרשות המחוקקת עצמה היא חלק מהחוקה"‪ ,‬אשר "נמצאת כשלעצמה‬
‫ובשביל עצמה מחוץ לקביעתה הישירה על ידי הרשות המחוקקת"‪ .‬אולם גם‬
‫החוקה לא נעשתה כך מעצמה‪ .‬החוקים‪ ,‬אשר "זקוקים לקביעה נוספת"‪ ,‬הרי‬
‫כבר קיבלו את צורתם‪ .‬הרשות המחוקקת התקיימה אפוא בהכרח לפני החוקה‬
‫ומחוץ לחוקה או הייתה מוכרחה להתקיים כך‪ .‬רשות מחוקקת כלשהי מוכרחה‬
‫הייתה להתקיים מחוץ לרשות המחוקקת הממשית‪ ,‬האמפירית‪ ,‬שהוצבה על‬
‫כנה‪ .‬אולם הגל ישיב על כך‪ :‬אנו מציבים כהנחה מוקדמת מדינה קיימת‪ .‬אלא‬
‫שהגל הוא פילוסוף של המשפט‪ ,‬והוא מפתח כאן באופן מושגי את קטגוריית‬
‫המדינה‪ .‬אסור לו למדוד את האידיאה על פי הקיים‪ .‬הוא חייב למדוד את‬
‫הקיים על פי האידיאה‪.‬‬
‫ההתנגשות היא פשוטה‪ .‬הרשות המחוקקת היא הרשות המארגנת את‬
‫הכללי‪ .‬היא הרשות (‪ )Gewalt‬של החוקה‪ .‬היא חורגת אל מעבר לחוקה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬הרשות המחוקקת היא גם רשות שבהתאם לחוקה‪ .‬לכן היא נכללת‬
‫במושג החוקה‪ .‬החוקה היא חוק בשביל הרשות המחוקקת‪ .‬היא נתנה לרשות‬
‫המחוקקת חוקים ונותנת לה אותם באופן תמידי‪ .‬הרשות המחוקקת היא רשות‬
‫מחוקקת רק במסגרת החוקה‪ ,‬והחוקה הייתה נמצאת ‪[ hors de loi‬מחוץ לחוק]‪,‬‬
‫אילו נמצאה מחוץ לרשות המחוקקת‪[ Voilà la collision! .‬הנה ההתנגשות! קרי‪:‬‬
‫הנה הסתירה!]‪ .‬בהיסטוריה הצרפתית החדשה יש כל מיני דברים שכבר נוסו‬
‫בכל דרך‪.‬‬
‫איך הגל פותר אנטינומיה זו?‬
‫בתחילה נאמר‪:‬‬
‫החוקה "היא הנחה מוקדמת" של הרשות המחוקקת; "מבחינה זו היא נמצאת‬
‫כשלעצמה ובשביל עצמה מחוץ להגדרתה הישירה של הרשות המחוקקת"‪.‬‬
‫"אבל" ‪ -‬אבל היא "ממשיכה להתפתח" "על ידי הרחבתם ושיפורם של‬
‫החוקים" "ועל ידי תכונתם של ענייני הממשלה הכלליים לגדול ולהתרחב"‪.‬‬
‫לכן פירוש הדבר‪ :‬החוקה נמצאת באופן ישיר מחוץ לתחומה של הרשות‬
‫המחוקקת; אולם הרשות המחוקקת משנה באופן עקיף את החוקה‪ .‬היא מבצעת‬

‫‪210‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בדרך כלשהי את מה שהיא אינה יכולה ואסור לה לבצע בדרך ישירה‪ .‬הרשות‬
‫המחוקקת מפוררת את החוקה בקִמעונות‪ ,‬מפני שאין באפשרותה לשנות אותה‬
‫בסיטונות‪ .‬היא עושה באמצעות טבע הדברים וטבע היחסים מה שלא הייתה‬
‫אמורה לעשות לפי טבע החוקה‪ .‬היא עושה באופן חומרי‪ ,‬עובדתי‪ ,‬מה שאין‬
‫היא עושה באופן פורמלי‪ ,‬חוקי‪ ,‬דהיינו בהתאם לחוקה‪.‬‬
‫הגל לא ביטל בכך את האנטינומיה‪ ,‬הוא הפך אותה לאנטינומיה אחרת;‬
‫הוא הציב את פעולתה של הרשות המחוקקת‪ ,‬את פעולתה שבהתאם לחוקה‪,‬‬
‫בסתירה להגדרתה שבהתאם לחוקה‪ .‬כל שנותר הוא הניגוד בין החוקה לרשות‬
‫המחוקקת‪ .‬הגל הגדיר את פועלה החוקי ואת פועלה העובדתי של הרשות‬
‫המחוקקת כסתירה‪ ,‬או שהוא הגדיר‪ ,‬לחלופין‪ ,‬את הסתירה בין מה שהרשות‬
‫המחוקקת אמורה להיות לבין מה שהנה באופן ממשי‪ ,‬כלומר בין מה שהיא‬
‫סוברת שהיא מבצעת לבין מה שהיא מבצעת באופן ממשי‪.‬‬
‫כיצד הגל יכול להחשיב סתירה זו לאמיתית? הטענה בדבר "תכונתם של‬
‫ענייני הממשלה הכלליים לגדול ולהתרחב" אף היא אינה מהווה הסבר‪ ,‬שכן‬
‫בדיוק תכונה זו לגדול ולהתרחב יש להסביר‪.‬‬
‫אמנם בתוספת לפסקה הגל אינו תורם כלום לפתרונם של הקשיים‪ ,‬אך הוא‬
‫מציג אותם בבהירות רבה יותר‪.‬‬
‫"החוקה חייבת להיות כשלעצמה ובשביל עצמה הקרקע היציבה והמוסכמת‬
‫שעליה ניצבת הרשות המחוקקת‪ ,‬והיא אינה חייבת משום כך להיות תחילה‬
‫מוגמרת‪ .‬משמע‪ ,‬החוקה הֹוו ָה אפוא‪ ,‬אולם באותו אופן מהותי היא מתהווה‪,‬‬
‫דהיינו‪ ,‬היא ממשיכה להתפתח במעשה בניינה‪ .‬התפתחות זו היא השתנות‬
‫בלתי נראית ואין לה צורה של השתנות"‪.‬‬

‫פירוש הדבר שהחוקה הֹוו ָה לפי החוק (לפי האשליה)‪ ,‬אולם היא מתהווה לפי‬
‫הממשות (לפי האמת)‪ .‬על פי הגדרתה היא בלתי ניתנת לשינוי‪ ,‬ולמרות זאת‬
‫היא משתנה באופן ממשי‪ .‬אך שינוי זה הוא בלתי מודע‪ ,‬אין לו צורה של שינוי‪.‬‬
‫מראית העין סותרת את המהות‪ .‬מראית העין היא החוק המודע של החוקה‪,‬‬
‫והמהות היא החוק הבלתי מודע שלה‪ ,‬הסותר את החוק הראשון שלה‪ .‬אין‬
‫נמצא בחוק מה שנמצא בטבע העניין‪ .‬אדרבה‪ ,‬היפוכם של דברים הוא הנמצא‬
‫בחוק‪.‬‬
‫אולם האם אין זו האמת כי בַּמדינה‪ ,‬שלפי הגל הנה הוויית החירות העליונה‪,‬‬
‫הווייתה של התבונה המודעת את עצמה‪ ,‬לא החוק‪ ,‬הוויית החירות‪ ,‬הוא השולט‬
‫אלא הכרח הטבע העיוור? ואם כעת חּוקם של הדברים מוכר כסותר את ההגדרה‬

‫‪211‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫החוקית‪ ,‬מדוע שלא יוכר חוקם של הדברים‪ ,‬חוק התבונה‪ ,‬בתור חוק המדינה?‬
‫מדוע יש להיצמד לדואליזם זה באופן מודע? הגל מבקש להציג תמיד את‬
‫המדינה כמימושה של הרוח החופשית‪ ,‬אולם ‪[ re vera‬בפועל] הוא פותר את כל‬
‫ההתנגשויות הקשות בהכרח טבע העומד בניגוד לחירות‪ .‬באופן זה‪ ,‬גם מעברו‬
‫(‪ )Übergang‬של האינטרס המיוחד לאינטרס הכללי איננו חוק מדינה מודע‪,‬‬
‫אלא הוא מתֻווך על ידי יד המקרה‪ ,‬בהתממשו כנגד התודעה; והגל הרי מעוניין‬
‫בהגשמתו של הרצון החופשי בכל מקום במדינה! (כאן נחשפת נקודת המבט‬
‫הממשית של הגל)‪.‬‬
‫הדוגמאות שהגל מביא בנוגע להשתנותה ההדרגתית של החוקה נבחרו‬
‫באופן לא מוצלח‪ .‬ניתן להבין מהן שרכושם של הנסיכים הגרמנים ושל‬
‫משפחותיהם הופך מנכס פרטי לנחלת מדינה (‪ )Staatsdomäne‬וכי פעולת‬
‫השיפוט האישית של הקיסר הגרמני הופכת לשיפוט על ידי חברי פרלמנט‪ .‬את‬
‫המעבר הראשון ניתן לעשות רק כך שכל קניין המדינה (‪ )Staatseigentum‬נעשה‬
‫לקניין פרטי מלכותי (‪.)fürstliches Privateigentum‬‬
‫שינויים אלה הם מיוחדים‪ .‬חוקות מדינה רבות אכן השתנו באופן כזה שאט‬
‫אט נוצרו צרכים חדשים‪ ,‬הישן נהרס וכן הלאה; אולם למען החוקה החדשה‬
‫נדרשה תמיד מהפכה צורנית‪.‬‬
‫"וכך אפוא היווצרותו המתקדמת והולכת של מצב כלשהו"‪ ,‬כך מסיק הגל‪,‬‬
‫"היא התפתחות שקטה ובלתי נתפסת לכאורה‪ .‬אחרי זמן רב מגיעה בדרך זו‬
‫חוקה כלשהי למצב אחר לגמרי מאשר בו נמצאה קודם לכן"‪.‬‬

‫הקטגוריה של המעבר ההדרגתי היא‪ ,‬ראשית‪ ,‬שגויה מבחינה היסטורית‪ ,‬ושנית‪,‬‬

‫היא אינה מסבירה דבר‪.‬‬
‫כדי שהחוקה לא תהיה נתונה לשינויים בלבד‪ ,‬כדי שמראית עין אשלייתית‬
‫זו לא תיהרס אפוא לבסוף בכוח; כדי שהאדם יעשה מתוך מודעות מה שבדרך‬
‫כלל נכפה עליו מטבע הדברים לעשות ללא מודעות ‪ -‬הרי שהכרחי כי תנועת‬
‫החוקה‪ ,‬קרי ההתקדמות‪ ,‬תיעשה לעיקרון של החוקה‪ ,‬דהיינו שמי שנושא באופן‬
‫ממשי את החוקה‪ ,‬העם‪ ,‬ייעשה לעקרון החוקה‪ .‬ההתקדמות עצמה היא החוקה‪.‬‬
‫האם ה"חוקה" עצמה אמורה להשתייך אפוא לתחומה של "הרשות‬
‫המחוקקת"? ניתן להעלות שאלה זו רק (‪ )1‬אם המדינה הפוליטית קיימת‬
‫כפורמליזם סתמי של המדינה הממשית; אם המדינה הפוליטית היא תחום‬
‫נפרד; אם המדינה הפוליטית קיימת כ"חוקה"; (‪ )2‬אם הרשות המחוקקת‬
‫צומחת ממקור אחר מאשר הרשות הממשלתית וכיוצא בזה‪.‬‬

‫‪212‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הרשות המחוקקת חוללה את המהפכה הצרפתית; ובכלל‪ ,‬בכל מקום שבו‬

‫היא הופיעה במיוחדותה בתור העיקרון השליט‪ ,‬היא חוללה את המהפכות‬
‫הכלליות האורגניות הגדולות; היא לא נאבקה בחוקה‪ ,‬אלא בחוקה מיושנת‬
‫מיוחדת‪ ,‬בדיוק מפני שהרשות המחוקקת הייתה נציגת העם‪ ,‬נציגתו של רצון‬
‫הסוג (‪ .)Gattungswille‬לעומת זאת‪ ,‬הרשות הממשלתית חוללה את המהפכות‬
‫הקטנות‪ ,‬הנחשלות‪ ,‬הריאקציוניות‪ .‬היא לא חוללה את המהפכות למען חוקה‬
‫חדשה במקום החוקה הישנה‪ ,‬אלא התקוממה נגד החוקה‪ ,‬בדיוק מפני שהרשות‬
‫הממשלתית הייתה נציגתו של הרצון המיוחד‪ ,‬של השרירותיות הסובייקטיבית‪,‬‬
‫של החלק המאגי של הרצון‪.‬‬
‫אם מציגים את השאלה נכון‪ ,‬הרי שהשאלה היא רק‪ :‬האם לעם יש זכות‬
‫להעניק לעצמו חוקה חדשה? על שאלה זו יש לענות בחיוב גמור‪ ,‬שכן החוקה‪,‬‬
‫משעה שהפסיקה להיות ביטוי ממשי של רצון העם‪ ,‬הפכה להיות למעשה‬
‫אשליה‪.‬‬
‫ההתנגשות בין החוקה לבין הרשות המחוקקת אינה אלא מחלוקת של‬
‫החוקה עם עצמה‪ ,‬סתירה במושג החוקה‪.‬‬
‫החוקה אינה אלא סיגולן של המדינה הפוליטית והמדינה הבלתי פוליטית‬
‫[החברה האזרחית] זו לזו; לכן היא מסכת המכילה בהכרח חיבור של רשויות‬
‫הטרוגניות במהותן‪ .‬החוק עצמו אינו יכול אפוא לתת ביטוי בחוקה לכך‬
‫שלאחת מרשויות אלה‪ ,‬כלומר לחלק כלשהו של החוקה‪ ,‬תהא זכות לשנות את‬
‫החוקה עצמה‪ ,‬את השלם‪.‬‬
‫אם אמורים אנו לדבר על החוקה כעל משהו מיוחד‪ ,‬הרי אדרבה‪ ,‬יש‬
‫לתופסה כחלק מהשלם‪.‬‬
‫|‪ |XVIII‬אם מבינים את מושג החוקה כביטויים הכלליים של הרצון התבוני‪,‬‬
‫כלומר כביטויים הבסיסיים של רצון זה‪ ,‬הרי מובן מאליו שזו ההנחה המוקדמת‬
‫של כל עם (מדינה) ושביטויים אלה מוכרחים להיות ה"אני מאמין" הפוליטי‬
‫שלו‪ .‬האחרון הוא בעצם עניין לידע ולא לרצון‪ .‬רצון העם אינו יכול לחרוג‬
‫מעבר לחוקי התבונה‪ ,‬בדיוק כפי שרצונו של יחיד אינו יכול לעשות זאת‪ .‬לא‬
‫ניתן בכלל לדבר על ארגון מדינה תבוני בקרב עם בלתי תבוני‪ .‬מעבר לכך‪,‬‬
‫כאן‪ ,‬בפילוסופיית המשפט‪ ,‬המושא שלנו הוא רצון הסוג (‪[ )Gattungswille‬של‬
‫האדם]‪.‬‬
‫הרשות המחוקקת אינה מחוקקת את החוק‪ ,‬אלא היא רק מגלה אותו‬
‫ומנסחת אותו‪.‬‬

‫‪213‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫‪assemblée‬‬ ‫בעבר ניסו לפתור התנגשות זו באמצעות ההבחנה בין‬

‫‪[ constituante‬אספה מכֹוננת] לבין ‪[ assemblée constituée‬אספה שנתכוננה‪ ,‬קרי‪:‬‬
‫אספה מחוקקת]‪.‬‬
‫|‪299§" |XIX‬״‪ .‬את המושאים הללו" (מושאיה של הרשות המחוקקת) "ניתן‬
‫להגדיר ביחס לַיחידים באופן מדויק יותר בהתאם לשני היבטים ‪ )1( :‬מה‬
‫שהיחידים מקבלים מהמדינה לרווחתם ולהנאתם; (‪ )2‬מה שעליהם לעשות‬
‫למען המדינה‪ .‬בהיבט הראשון כלולים כל חוקי המשפט הפרטי‪ ,‬זכויותיהן‬
‫של הקהילות והקורפורציות‪ ,‬סידורים כלליים לגמרי‪ ,‬ובאופן עקיף (§‪)298‬‬
‫כל החוקה בשלמותה‪ .‬אולם את תרומתם [של היחידים למדינה] ניתן להגדיר‬
‫באופן צודק רק אם מצמצמים אותה לכסף‪ ,‬שהוא ערכם הכללי העומד בעינו‬
‫של הדברים ושל הפעולות‪ ,‬אך בה בעת מגדירים אותה באופן שבו העבודות‬
‫והשירותים המיוחדים‪ ,‬אשר הפרט יכול לבצע‪ ,‬מתֻווכים על ידי רצונו‬
‫השרירותי"‪.‬‬

‫הגל עצמו מעיר בנוגע להגדרה הזו של מושאי הרשות המחוקקת בתוספת‬
‫לפסקה זו‪:‬‬
‫"לגבי השאלה מהו מושאה של החקיקה הכללית וכיצד יש להגדיר את רשויות‬
‫המִנהל ואת הרגולציה על ידי הממשלה בכלל‪ ,‬הרי שניתן אמנם להבדיל בין‬
‫הדברים באופן כללי ולומר כי לתחומה של החקיקה הכללית שייך רק היסוד‬
‫הכללי לגמרי מבחינת התוכן‪ ,‬כלומר הוראות החוק‪ ,‬ולעומת זאת לתחומה של‬
‫הממשלה שייכים היסוד המיוחד ואופני ההוצאה לפועל השונים‪ .‬אולם הבחנה‬
‫זו אינה נקבעת לגמרי רק מעצם כך שהחוק חייב להכיל את הגדרתו בתוכו‪,‬‬
‫על מנת שיהא חוק ולא ציווי גרידא (כגון 'לא תרצח'); אולם ככל שהוא מוגדר‬
‫יותר‪ ,‬כך גדלה האפשרות להוציא את תוכנו לפועל כמות שהוא‪ .‬אלא שהגדרה‬
‫מפורטת כזאת תעניק לחוק בו בזמן צד אמפירי‪ ,‬שיהא בהכרח נתון לשינויים‬
‫בעת ההוצאה לפועל הממשית‪ ,‬ועניין זה יגרום לנזק באופי החוקים‪ .‬מעצם‬
‫אחדותן האורגנית של רשויות המדינה נובע שרוח (‪ )Geist‬אחת היא אשר‬
‫קובעת את הכללי‪ ,‬מביאה אותו לממשותו המוגדרת ומוציאה אותו לפועל"‪.‬‬

‫אולם דווקא אחדות אורגנית זו היא מה שהגל לא כונן‪ .‬לרשויות השונות יש‬
‫עקרונות שונים‪ .‬משום כך הן ממשות איתנה‪ .‬הבריחה מהמחלוקת הממשית בין‬
‫הרשויות השונות אל "האחדות האורגנית" הדמיונית‪ ,‬במקום לפתחן כמומנטים‬
‫של אחדות אורגנית‪ ,‬היא אפוא מפלט מיסטי ריק‪.‬‬
‫ההתנגשות הבלתי פתורה הראשונה הייתה זו שבין החוקה בשלמותה לבין‬
‫הרשות המחוקקת‪ .‬ההתנגשות השנייה היא זו שבין הרשות המחוקקת לבין‬

‫‪214‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הרשות הממשלתית‪ ,‬בין החוק להוצאה לפועל‪.‬‬

‫ההגדרה השנייה בפסקה קובעת שהתרומה היחידה שהמדינה דורשת‬
‫מהיחידים היא הכסף‪.‬‬
‫הסיבות לכך שאותן הגל מציין הן‪:‬‬
‫‪ .1‬הכסף הוא הערך הכללי הקיים ועומד של הדברים ושל הפעולות;‬
‫‪ .2‬ניתן לקבוע את המעשים שיש לעשות למען המדינה באופן צודק רק על‬
‫ידי צמצום והעמדה של אלה [על הכסף];‬
‫‪ .3‬רק בדרך זו ניתן לקבוע את התרומות באופן כזה שהעבודות והשירותים‬
‫המיוחדים‪ ,‬שהפרט יכול לבצע [למען המדינה]‪ ,‬יהיו מתֻווכים על ידי רצונו‬
‫השרירותי‪.‬‬
‫הגל מציין בהערה‪:‬‬
‫‪" .1‬אפשר כי ביחס למדינה ייראה תחילה הדבר בלתי שגרתי‪ ,‬שהיא אינה‬
‫דורשת לעצמה שירותים ישירים מריבוי המיומנויות‪ ,‬הנכסים‪ ,‬הפעילויות‬
‫והכישרונות ומהכשרים הרב–גוניים והחיוניים האינסופיים הבאים בהם‬
‫לידי ביטוי‪ ,‬הקשורים עם נטיית הנפש‪ ,‬אלא תובעת לעצמה רק את הנכס‬
‫(‪ )Vermögen‬האחד המופיע ככסף‪ .‬השירותים הנוגעים להגנה על המדינה‬
‫מפני אויבים שייכים בראש ובראשונה לַחובה הנידונה במחלקה הבאה" (לא‬
‫בגין המחלקה הבאה עצמה‪ ,‬אלא מסיבות אחרות‪ ,‬נשוב ונדון רק מאוחר יותר‬
‫בחובת השירות הצבאי האישית)‪.‬‬
‫"אולם בפועל הכסף אינו נכס מיוחד לצד אחרים‪ ,‬אלא הוא צורתם הכללית‬
‫של הנכסים האחרים‪ ,‬ככל שהם מיוצרים כצורתו החיצונית של הקיום‪ ,‬שבה‬
‫הם יכולים להיתפס כדבר"‪" .‬אצלנו"‪ ,‬כך עוד נאמר בתוספת‪" ,‬המדינה קונה‬
‫את מה שהיא זקוקה לו"‪.‬‬
‫‪" .2‬רק בצורה חיצונית קיצונית זו" (קרי‪ :‬היכן שהנכסים מיוצרים כצורתו‬
‫החיצונית של הקיום‪ ,‬שבה הם יכולים להיתפס כדבר) "אפשריים הקביעה‬
‫הכמותית המוגדרת‪ ,‬ולכן הצדק ושוויון התרומות"‪ .‬בתוספת נאמר‪" :‬אולם‬
‫באמצעות הכסף ניתן לממש את צדקת השוויון בצורה הרבה יותר טובה"‪.‬‬
‫"שכן אחרת בעל הכישרונות יהיה מחויב לשלם יותר מסים מאשר חסר‬
‫הכישרונות‪ ,‬אם הדבר יהיה תלוי ביכולת הקונקרטית"‪.‬‬
‫‪" .3‬אפלטון מוכן לכך שהיחידים במדינה שלו‪ 31‬יוקצו לשדרות המיוחדות על‬
‫ידי השליטים ושיוטלו עליהם מטלות מיוחדות; גם במונרכיה הפיאודלית היו‬
‫הווסלים מוכרחים לספק שירותים שלא היו מוגדרים מראש‪ ,‬אף לא כאשר‬
‫היו אלה שירותים מיוחדים‪ ,‬למשל שיפוט וכדומה; השירותים [למען המדינה]‬
‫במזרח (‪ ,)Orient‬במצרים‪ ,‬לשם בניית מבנים ארכיטקטוניים ענקיים וכדומה‬
‫היו גם הם בעלי איכות מיוחדת וכן הלאה‪ .‬במקרים אלה לא שולט עקרון‬

‫‪215‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫החירות הסובייקטיבית‪ ,‬שלפיו העשייה העצמותית של היחיד‪ ,‬שהיא בעבודות‬

‫כאלה ממילא מיוחדת מבחינת תוכנה‪ ,‬מתֻווכת על ידי רצונו המיוחד; כלומר‪,‬‬
‫למעשה לא קיימת הזכות‪ ,‬שהנה אפשרית אך ורק על ידי הדרישה לשירותים‬
‫[למען המדינה] בצורת הערך הכללי‪ 32,‬ושהיא הסיבה שגרמה לשינוי צורה‬
‫זה [בביצוע השירותים]"‪ .‬בתוספת נאמר‪" :‬אצלנו המדינה קונה את מה שהיא‬
‫זקוקה לו‪ ,‬וייתכן שעניין זה נדמה בתחילה מופשט‪ ,‬מת וחסר נשמה‪ ,‬וייתכן‬
‫גם שנדמה כאילו המדינה תתפרק אם היא תסתפק בשירותים מופשטים‪ .‬אולם‬
‫עקרונה של המדינה החדשה קובע שכל מה שהיחיד עושה מתֻווך על ידי‬
‫רצונו"‪" ...‬ובכן‪ ,‬בדיוק בשל כך‪ ,‬החירות הסובייקטיבית תזכה בכבוד המגיע‬
‫לה ביום שבו ייתפסו בני אדם רק מאותה בחינה שבה ניתן לתופסם"‪.‬‬

‫עשו מה שברצונכם‪ .‬שלמו מה שהנכם אמורים לשלם‪.‬‬

‫במשפט הפותח של התוספת נאמר‪:‬‬
‫"שני צדדיה של החוקה מתייחסים לזכויותיהם ולשירותיהם של היחידים‪ .‬אך‬
‫בנוגע לשירותים‪ ,‬הרי שהם עכשיו כמעט כולם מצומצמים לכדי כסף‪ .‬חובת‬
‫השירות הצבאי היא כמעט השירות האישי היחיד כעת"‪.‬‬
‫|‪300§" |XX‬״‪ .‬ברשות המחוקקת ככוליות פועלים בתחילה שני המומנטים‬
‫האחרים ‪ -‬המומנט המונרכי‪ ,‬אשר ככזה נמצאת בידו ההכרעה העליונה ‪-‬‬
‫והרשות הממשלתית בתור המומנט המייעץ על פי הידיעה הקונקרטית וראיית‬
‫המכלול‪ ,‬על כל צדדיו השונים ועל העקרונות הממשיים שהפכו בו ליסוד‬
‫מוסד‪ ,‬וכמו כן במיוחד על פי ידיעת צרכיה של רשות המדינה; לבסוף מצטרף‬
‫היסוד השדרתי"‪.‬‬

‫הרשות המונרכית והרשות הממשלתית הן‪ ...‬רשות מחוקקת‪ .‬אולם אם הרשות‬

‫המחוקקת היא הכוליות‪ ,‬הרי שאדרבה‪ ,‬הרשות המונרכית והרשות הממשלתית‬
‫צריכות היו להיות מומנטים של הרשות המחוקקת‪ .‬היסוד השדרתי המתווסף‬
‫כאן הוא רק רשות מחוקקת או רשות מחוקקת בשונה מהרשות המונרכית‬
‫ומהרשות הממשלתית‪.‬‬
‫"§‪ .301‬היסוד השדרתי מתאפיין בכך שהעניין הכללי מתקיים בו לא רק‬
‫כשלעצמו אלא גם בשביל עצמו‪ ,‬כלומר שמתקיים בו המומנט של החירות‬
‫הפורמלית הסובייקטיבית‪ ,‬כלומר התודעה הציבורית בתור כלליּות אמפירית‬
‫של הדעות והמחשבות של הרבים"‪.‬‬

‫היסוד השדרתי הוא נציגּות של החברה האזרחית במדינה‪ ,‬שהחברה האזרחית‬

‫ניצבת מולה בתור ה"רבים"‪ .‬הרבים אמורים לטפל לפרק זמן באופן מודע‬
‫בעניינים הציבוריים‪ ,‬כאילו היו ענייניהם שלהם‪ ,‬כלומר כמושאים של התודעה‬

‫‪216‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הציבורית‪ ,‬אשר לפי הגל אינה אלא "הכלליּות האמפירית של הדעות והמחשבות‬
‫של הרבים" (ולאמיתו של דבר‪ ,‬אין זה אחרת במונרכיות המודרניות‪ ,‬גם לא‬
‫באלו החוקתיות)‪ .‬ראוי לציין שהגל‪ ,‬אשר יש לו יראת כבוד גדולה כלפי רוח‬
‫המדינה‪ ,‬כלומר הרוח האתית‪ ,‬תודעת המדינה ‪ -‬רוחש בוז לתודעה זו כשהיא‬
‫מופיעה מולו בדמות אמפירית ממשית‪.‬‬
‫זו חידתו של המיסטיציזם‪ .‬אותה הפשטה דמיונית השבה ומוצאת את‬
‫תודעת המדינה בצורה הבלתי ראויה של הביורוקרטיה‪ ,‬של היררכיה של הידע‪,‬‬
‫ומניחה באופן לא ביקורתי קיום בלתי ראוי זה בתור הקיום הממשי התקף‬
‫לחלוטין ‪ -‬אותה הפשטה מיסטית מודה בתמימותה שרוח המדינה האמפירית‬
‫הממשית‪ ,‬כלומר התודעה הציבורית‪ ,‬היא בליל סתמי של "דעות ומחשבות‬
‫של הרבים"‪ .‬כשם שהפשטה זו מעניקה לביורוקרטיה מהות זרה‪ ,‬כך היא‬
‫מותירה למהות האמיתית את הצורה הבלתי הולמת של תופעה‪ .‬הגל עושה‬
‫אידיאליזציה של הביורוקרטיה ואמפיריזציה של התודעה הציבורית‪ .‬הגל יכול‬
‫לטפל בתודעה הציבורית הממשית באופן מיוחד לגמרי‪ ,‬בדיוק משום שהוא‬
‫טיפל בתודעה המיוחדת [של הביורוקרטיה] בתור התודעה הציבורית‪ .‬לקיומה‬
‫הממשי של רוח המדינה הוא צריך לדאוג הרבה פחות‪ ,‬משום שהוא סבור שהוא‬
‫כבר באמת מימש אותה באופני קיומה ‪[ soi-disant‬כפי שהם מתקראים]‪ .‬כל זמן‬
‫שרוח המדינה שכנה באופן מיסטי כרוח רפאים בחצר הקדמית‪ ,‬חלקו לה כבוד‬
‫רב‪ .‬כאן‪ ,‬היכן שתפסנו אותה ‪[ in persona‬בצלמה ובדמותה]‪ ,‬היא כמעט ואינה‬
‫נחשבת‪.‬‬
‫"היסוד השדרתי מתאפיין בכך שהעניין הכללי מתקיים בו לא רק כשלעצמו‬
‫אלא גם בשביל עצמו"‪ .‬למעשה‪ ,‬היסוד השדרתי מתקיים בשביל עצמו בתור‬
‫"התודעה הציבורית"‪ ,‬בתור "כלליות אמפירית של הדעות והמחשבות של‬
‫הרבים"‪.‬‬
‫היהפכות "העניין הכללי" לסובייקט‪ ,‬שהופך כך לעצמאי‪ ,‬מוצגת כאן‬
‫כמומנט בתהליך החיים של "העניין הכללי"‪ .‬במקום שהסובייקטים יגלמו‬
‫עצמם (‪ )sich vergegenständlichen‬ב"עניין הכללי"‪ ,‬הגל מאפשר ל"עניין‬
‫הכללי" להיהפך ל"סובייקט"‪ .‬הסובייקטים אינם זקוקים ל"עניין הכללי"‬
‫כעניינם האמיתי‪ ,‬אלא העניין הכללי זקוק לסובייקטים עבור קיומו הפורמלי‪.‬‬
‫עניינו של ״העניין הכללי" הוא להתקיים גם כסובייקט‪.‬‬
‫יש לשים לב במיוחד להבדל בין ה"היות כשלעצמו" לבין ה"היות בשביל‬
‫עצמו" של העניין הכללי‪" .‬העניין הכללי" קיים כבר "כשלעצמו" בתור העיסוק‬
‫הממשלתי וכיוצא בזה; הוא קיים בלי להיות באופן ממשי העניין הכללי; אין‬

‫‪217‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הוא משהו שונה מכך‪ ,‬שכן הוא לא העניין של "החברה האזרחית"‪ .‬העניין‬
‫הכללי כבר מצא את קיומו המהותי ההווה כשלעצמו‪ .‬העובדה שהוא הופך‬
‫כעת גם באופן ממשי ל"תודעה ציבורית"‪ ,‬ל"כלליות אמפירית"‪ ,‬היא פורמלית‬
‫לגמרי ומתממשת‪ ,‬אם לומר כך‪ ,‬רק באופן סמלי‪ .‬הקיום ה״פורמלי" או הקיום‬
‫ה״אמפירי" של העניין הכללי מופרד מקיומו העצמותי‪ .‬האמת הנובעת מכך‬
‫היא‪" :‬העניין הכללי" ההווה כשלעצמו אינו כללי באופן ממשי‪ ,‬והעניין הכללי‬
‫האמפירי הממשי הוא רק פורמלי‪.‬‬
‫הגל מפריד בין תוכן וצורה‪ ,‬היות–כשלעצמו והיות–בשביל–עצמו‪ ,‬ומאפשר‬
‫לאחרון לעלות ולהופיע באופן חיצוני כמומנט פורמלי‪ .‬התוכן נקבע בשלמותו‬
‫ומתקיים בצורות רבות שאינן צורותיו של תוכן זה; ובניגוד לכך‪ ,‬מובן מאליו‬
‫שהתוכן של הצורה‪ ,‬אשר אמורה להיחשב כעת לצורה הממשית‪ ,‬אינו התוכן‬
‫הממשי‪.‬‬
‫העניין הכללי מוגמר‪ ,‬מבלי שיהא העניין הממשי של העם‪ .‬עניינו הממשי‬
‫של העם נוצר ללא פועלו של העם‪ .‬היסוד השדרתי הוא קיומם האשלייתי של‬
‫ענייני המדינה בתור עניין של העם‪ .‬האשליה היא שהעניין הכללי הוא עניין‬
‫כללי‪ ,‬עניין ציבורי‪ ,‬או שהאשליה היא שהעניין של העם הוא עניין כללי‪.‬‬
‫הן במדינותינו והן בפילוסופיית המשפט של הגל הרחיקו לכת כל כך‪ ,‬עד‬
‫שהמשפט הטאוטולוגי "העניין הכללי הוא העניין הכללי" יכול להופיע רק‬
‫כאשליה של התודעה המעשית‪ .‬היסוד השדרתי הוא האשליה הפוליטית של‬
‫החברה האזרחית‪ .‬החירות הסובייקטיבית מופיעה אצל הגל כחירות פורמלית‬
‫(בוודאי חשוב שהדבר החופשי ייעשה בצורה חופשית‪ ,‬שהחופש לא ישלוט‬
‫כאינסטינקט טבעי חסר תודעה של החברה)‪ ,‬מפני שהוא לא הציב את החירות‬
‫האובייקטיבית כמימוש של החירות הסובייקטיבית‪ ,‬כהפעלתה‪ .‬היות שהוא‬
‫העניק לתוכן הממשי או המשוער של החירות נושא מיסטי‪ ,‬הרי שסובייקט‬
‫החירות הממשי מקבל משמעות פורמלית‪.‬‬
‫ההפרדה בין ה"כשלעצמו" וה"בשביל עצמו"‪ ,‬בין העצמּות והסובייקט‪ ,‬היא‬
‫מיסטיציזם מופשט‪.‬‬
‫הגל מבאר בהערה את ״היסוד השדרתי" במידה רבה כ"פורמלי"‪,‬‬
‫"אשלייתי"‪.‬‬
‫הידע והרצון של "היסוד השדרתי" הם לעתים חסרי משמעות ולעתים‬
‫חשודים; כלומר "היסוד השדרתי" אינו השלמה משמעותית‪.‬‬
‫‪" .1‬הדימוי שהתודעה הרגילה מטפחת בנוגע להכרחיות התחרות בין השדרות‬
‫או לתועלתה עיקרו הוא שנציגי העם או אף העם עצמו מבינים בהכרח הכי‬

‫‪218‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫טוב מה ישרת אותם באופן הטוב ביותר‪ ,‬ושהעם הנו ללא עוררין בעל הרצון‬
‫הטוב ביותר לגבי טוב מרבי זה‪ .‬אך בנוגע לקביעה הראשונה‪ ,‬הרי אדרבה‪,‬‬
‫מה שנכון הוא שהעם‪ ,‬מבחינה זו שמילה זו ["העם"] מציינת חלק מיוחד של‬
‫חברי מדינה כלשהי‪ ,‬מגלם את החלק שאינו יודע מה הוא רוצה‪ .‬לדעת מה‬
‫רוצים‪ ,‬ויתרה מכך‪ ,‬לדעת מה רוצה הרצון ההווה כשלעצמו ובשביל עצמו‪,‬‬
‫כלומר התבונה‪ ,‬הרי זהו פרייּה של הכרה עמוקה" (שבהחלט חבויה במשרדי‬
‫הביורוקרטיה) "ושל תובנה‪ ,‬שבדיוק אינה קיימת אצל העם"‪.‬‬

‫בהמשך למטה נאמר בקשר לשדרות עצמן‪:‬‬

‫"לפקידי המדינה הגבוהים ביותר יש בהכרח הבנה עמוקה יותר ומקיפה‬
‫יותר בנוגע לטבעם של מוסדותיה ולצרכיה של המדינה‪ ,‬וכן בידיהם נמצאת‬
‫המיומנות הגדולה יותר ושגרת הטיפול בעניינים הללו‪ ,‬ופקידים אלה יכולים‬
‫לעשות בלי השדרות את הטוב המרבי‪ ,‬כפי שהם מוכרחים גם באספות‬
‫השדרות לעשות תמיד את הטוב המרבי"‪.‬‬

‫מובן מאליו שבארגון שמתאר הגל הרי זו האמת לאמיתה‪.‬‬

‫‪" .2‬אולם בנוגע לרצונן הטוב באופן מיוחד של השדרות הרוצות בטוב–ביותר‬
‫הכללי‪ ,‬הרי שנאמר כבר קודם לכן שחלק מהשקפתו של עם הארץ‪ ,‬של נקודת‬
‫המבט השלילית לגמרי‪ ,‬הוא ההנחה כי לממשלה יש רצון רע או רצון פחות‬
‫טוב; מהנחה זו תנבע קודם כול ‪ -‬אם עלינו לענות באותו אופן ‪ -‬ההאשמה‬
‫החוזרת שהשדרות‪ ,‬מאחר שמוצאן מהפרטיות‪ ,‬כלומר מנקודת המבט הפרטית‪,‬‬
‫ומהאינטרסים המיוחדים‪ ,‬נוטות להפעיל את משקלן והשפעתן למען אלה על‬
‫חשבון האינטרס הכללי; ולעומתן‪ ,‬המומנטים האחרים של רשות המדינה‬
‫כבר נמצאים בנקודת המבט של המדינה‪ ,‬בשביל עצמם‪ ,‬ומוקדשים לתכלית‬
‫הכללית"‪.‬‬

‫הידע והרצון של השדרות הם אפוא מיותרים וחשודים‪ .‬העם אינו יודע מה הוא‬
‫רוצה‪ .‬ידע המדינה (‪ )Staatswissenschaft‬של השדרות נופל מזה של הפקידים‪,‬‬
‫שידע זה הוא מונופול שלהם‪ .‬השדרות מיותרות לצורך מימושו של "העניין‬
‫הכללי"‪ .‬הפקידים יכולים לממשו ללא השדרות‪ .‬הם הרי מוכרחים‪ ,‬למרות‬
‫השדרות‪ ,‬לעשות את הטוב המרבי‪ .‬לכן ביחס לתוכן‪ ,‬הרי שהשדרות הן לחלוטין‬
‫מֹותָרֹות‪ .‬קיומן הוא אפוא‪ ,‬במובן הכי מילולי‪ ,‬צורה גרידא כלשהי‪.‬‬
‫בנוגע להלוך הרוח‪ ,‬כלומר לרצון השדרות‪ ,‬הרי שהוא חשוד‪ ,‬שכן‬
‫השדרות מקורן בנקודת המבט הפרטית ובאינטרסים הפרטיים‪ .‬לאמיתו של‬
‫דבר‪ ,‬האינטרס הפרטי הוא העניין הכללי שלהן‪ ,‬והעניין הכללי אינו האינטרס‬
‫הפרטי שלהן‪ .‬אך איזה מין אופי יש ל"עניין הכללי"‪ ,‬אשר לובש צורה כעניין‬

‫‪219‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫כללי ברצון שאינו יודע מה הוא רוצה‪ ,‬או שלמצער אין לו ידע מיוחד על‬
‫הכללי‪ ,‬וברצון שתוכנו האמיתי הוא אינטרס מנוגד!‬
‫במדינות המודרניות‪ ,‬כמו בפילוסופיית המשפט של הגל‪ ,‬הממשות‬
‫האמיתית והמודעת של העניין הכללי היא רק צורנית‪ ,‬ורק הצורני הוא עניין‬
‫כללי ממשי‪.‬‬
‫אין לגעור בהגל על כך שהוא מתאר את מהות המדינה המודרנית כמות‬
‫שהיא‪ ,‬אלא על כך שהוא מציג את מה שהֹוו ֶה כמהותה של המדינה‪ .‬שהתבוני‬
‫הוא ממשי‪ ,‬עניין זה מוכח דווקא בסתירה שמציגה הממשות הבלתי תבונית‪,‬‬
‫שהיא על כל צעד ושעל ניגודו של מה שהיא אומרת [על עצמה]‪ ,‬ושהיא אומרת‬
‫[על עצמה] את אשר מנוגד למה שהנ ָה‪.‬‬
‫במקום שהגל יראה כיצד "העניין הכללי" קיים בשביל עצמו "באופן‬
‫סובייקטיבי ולכן באופן ממשי ככזה"‪ ,‬במקום שיראה שהעניין הכללי הוא גם‬
‫בעל צורה של העניין הכללי‪ ,‬הוא מראה רק שהעדר הצורה הוא הסובייקטיביות‬
‫של העניין הכללי‪ .‬וצורה כלשהי ללא תוכן מוכרחה להיות חסרת צורה‪ .‬הצורה‬
‫שהעניין הכללי מקבל במדינה שאינה המדינה של העניין הכללי יכולה להיות‬
‫רק אי–צורה (‪ ,)Unform‬צורה המטעה את עצמה‪ ,‬צורה הסותרת את עצמה‪ ,‬צורה‬
‫למראית עין‪ ,‬אשר תתגלה כמראית עין זו‪.‬‬
‫|‪ |XXI‬הגל מבקש את המותרות שביסוד השדרתי רק לטובת הלוגיקה‪.‬‬
‫ההיות–בשביל–עצמו של העניין הכללי כעניין אמפירי צריך שיהיה בעל קיום‪.‬‬
‫הגל אינו מחפש מימוש הולם של "ההיות–בשביל–עצמו של העניין הכללי"‪.‬‬
‫הוא מסתפק במציאת קיום אמפירי שיכול להתמזג בקטגוריה לוגית זו; ואזי‬
‫זהו היסוד השדרתי ‪ -‬בעוד הגל אינו שוכח להעיר בעצמו כמה עלוב ומלא‬
‫סתירות הוא קיום זה‪ .‬אחר כך הוא עוד מאשים את התודעה הרגילה בכך שהיא‬
‫אינה מסתפקת בשביעות רצון לוגית זו‪ ,‬ושהיא אינה מטמיעה את הממשות‬
‫באמצעות הפשטה שרירותית בלוגיקה‪ ,‬אלא מבקשת לראות את הלוגיקה‬
‫‪33‬‬
‫הופכת למושאיּות אמיתית‪.‬‬
‫אני אומר‪ :‬הפשטה שרירותית‪ .‬שכן‪ ,‬היות שהרשות הממשלתית רוצה‪,‬‬
‫מכירה ומממשת את העניין הכללי‪ ,‬והיות שהיא נוצרת מתוך העם והיא ריבוי‬
‫אמפירי (את העובדה שאין מדובר בכּולמיות מלמדנו הרי הגל בעצמו)‪ ,‬מדוע‬
‫לא יהא ניתן להגדיר את הרשות הממשלתית כ"היות–בשביל–עצמו של העניין‬
‫הכללי"? ומדוע לא ניתן להגדיר את ה"שדרות" כהיות–כשלעצמו של העניין‬
‫הכללי‪ ,‬שהרי רק בממשלה העניין זוכה לאור‪ ,‬למּוגדרּות (‪,)Bestimmtheit‬‬
‫להוצאה לפועל ולעצמאות?‬

‫‪220‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫אולם הניגוד האמיתי הוא‪" :‬העניין הכללי" מוכרח בכל זאת להיות מיוצג‬
‫במקום כלשהו במדינה בתור "העניין הכללי הממשי"‪ ,‬כלומר ה״אמפירי"; הוא‬
‫מוכרח להופיע במקום כלשהו בכתר ובגלימה של ה"כללי"‪ ,‬ובכך הוא הופך‬
‫מאליו לתפקיד‪ ,‬לאשליה‪.‬‬
‫מדובר כאן בניגוד בין ה״כללי" כ"צורה"‪ ,‬ב"צורת הכלליות"‪ ,‬לבין "הכללי‬
‫כתוכן"‪.‬‬
‫במדע‪ ,‬למשל‪ ,‬יכול "פרט" כלשהו להגשים את העניין הכללי‪ ,‬ואלה הם‬
‫תמיד פרטים המגשימים אותו‪ .‬אולם העניין הכללי הופך לכללי באופן ממשי‬
‫רק כאשר הוא איננו עוד עניינם של הפרטים‪ ,‬אלא עניינה של החברה‪ .‬ודבר‬
‫זה משנה לא רק את הצורה אלא גם את התוכן‪ .‬עניין לנו כאן במדינה שבה‬
‫העם עצמו הוא העניין הכללי; מדובר כאן ברצון‪ ,‬שקיומו האמיתי כרצון הסוג‬
‫(‪ )Gattungswille‬טמון רק ברצון המודע–לעצמו של העם‪ .‬ומדובר כאן‪ ,‬מעל‬
‫הכול‪ ,‬באידיאת המדינה‪.‬‬
‫המדינה המודרנית‪ ,‬שבה "העניין הכללי" והעיסוק בו הם מונופול‪ ,‬ולעומת‬
‫זאת המונופולים הם העניינים הכלליים הממשיים‪ 34,‬המציאה את ההמצאה‬
‫הייחודית‪ :‬לנכס לעצמה את "העניין הכללי" כצורה גרידא (לאמיתו של דבר‬
‫רק הצורה היא העניין הכללי)‪ .‬המדינה המודרנית מצאה בכך את הצורה‬
‫המתאימה בשביל תוכנה‪ ,‬שהוא רק למראית עין העניין הכללי הממשי‪.‬‬
‫המדינה החוקתית היא המדינה שבה האינטרס של המדינה כאינטרס ממשי‬
‫של העם מתקיים רק באופן פורמלי‪ ,‬אך כצורה מסוימת לצד המדינה הממשית;‬
‫האינטרס של המדינה זכה כאן שוב לממשות באופן פורמלי כאינטרס של העם‪,‬‬
‫אולם הוא גם אמור להיות רק בעל ממשות פורמלית זו‪ .‬הוא הפך לפורמליּות‪,‬‬
‫ל–‪[ haut goût‬אנינות טעם]‪ ,‬של חיי העם‪ ,‬לטקס‪ .‬היסוד השדרתי הוא השקר‬
‫החוקי‪ ,‬המקודש‪ ,‬במדינות החוקתיות‪ ,‬ולפיו המדינה היא האינטרס של העם או‬
‫שהעם הוא האינטרס של המדינה‪ .‬בַתוכֶן מתגלה שקר זה‪ .‬הוא התמסד בתור‬
‫הרשות המחוקקת‪ ,‬בדיוק מפני שהתוכן של הרשות המחוקקת הוא הכללי‪,‬‬
‫כלומר הוא יותר עניין של ידע מאשר של הרצון‪ ,‬והרשות המחוקקת היא‬
‫רשות המדינה המטפיזית‪ ,‬בשעה שאותו השקר כרשות הממשלתית וכדומה‬
‫יהא מוכרח להיעלם מיד או להיעשות לאמת‪ָ .‬רשות המדינה המטפיזית הייתה‬
‫המושב הראוי של אשליית המדינה הכללית המטפיזית‪.‬‬
‫"[§‪ ].301‬אם מהרהרים בכך‪ ,‬הרי שהערובה‪ ,‬המצויה בשדרות למען הטוב‬
‫הכללי המרבי ולמען החירות הציבורית‪ ,‬אינה נובעת מתובנתן המיוחדת‬
‫של השדרות‪ ,‬אלא דווקא‪ ,‬באופן חלקי‪ ,‬מתובנה נוספת (!!) של הנבחרים‪,‬‬

‫‪221‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫בעיקר תובנתם לגבי עיסוקי הפקידים המרוחקים מעינן הפקוחה של המשרות‬

‫העליונות ובייחוד לגבי צרכים דחופים ומידיים וליקויים [שהם] מוצאים‬
‫לפניהם‪ .‬אולם הערובה קשורה גם באופן חלקי להשפעת ביקורתם הצפויה של‬
‫הרבים‪ ,‬קרי הביקורת הציבורית‪ ,‬המביאה ליישום‪ ,‬מבעוד מועד‪ ,‬של התובנה‬
‫הטובה ביותר בעיסוקים ובתוכניות שיש להכינן וכן לעיצובם ולביצועם רק‬
‫בהתאם למניעים הטהורים ביותר ‪ -‬וזהו אילוץ שיש לו השפעה גם על חברי‬
‫השדרות עצמם"‪.‬‬
‫"בנוגע אפוא לערובה הכללית‪ ,‬אשר צריכה להימצא באופן מיוחד בשדרות‪,‬‬
‫הרי שכל אחד ממוסדות המדינה האחרים גם הוא חולק עמן את היותו ערובה‬
‫לטובת הציבור ולחירות התבונית; ויש ביניהם מוסדות‪ ,‬כגון ריבונות המונרך‪,‬‬
‫ירושת הכתר‪ ,‬חוקת מערכת המשפט וכדומה‪ ,‬שבהם ערובה זו מצויה במידה‬
‫גדולה עוד יותר‪ .‬לכן יש לחפש את הגדרתו הייחודית של מושג השדרות בכך‬
‫שבמסגרת השדרות זוכה המומנט הסובייקטיבי של החירות הכללית‪ ,‬כלומר‬
‫התובנה העצמית והרצון העצמי של אותה הספרה שכונתה בהצגת דברים‬
‫זו בשם החברה האזרחית‪ ,‬לקיום ביחס למדינה‪ .‬העובדה שמומנט זה הוא‬
‫קביעה (‪ )Bestimmung‬של האידיאה שהתפתחה לכדי טוטליות‪ ,‬כלומר שהוא‬
‫הכרח פנימי זה שאין לבלבלו עם הכרח ותועלת חיצוניים‪ ,‬נובעת‪ ,‬כמו תמיד‪,‬‬
‫מנקודת המבט הפילוסופית"‪.‬‬

‫לחירות הציבורית‪ ,‬הכללית‪ ,‬יש לכאורה ערובה במוסדות המדינה האחרים;‬

‫השדרות הן לכאורה הערובה העצמית שלה‪[ .‬אולם] העם מעניק משקל רב‬
‫יותר לשדרות‪ ,‬שהוא מאמין כי הוא מבטיח את עצמו בהן‪ ,‬מאשר למוסדות‬
‫אשר אמורים להיות ערבים לחירותו ללא עשייה מצדו‪ ,‬או להיות אישורה של‬
‫חירותו מבלי להיות מימוש שלה‪ .‬פעולת התיאום‪ ,‬שהגל מייחס לשדרות‪ ,‬לצד‬
‫המוסדות האחרים‪ ,‬סותרת את מהותן‪.‬‬
‫הגל פותר את החידה‪ ,‬כאשר הוא מוצא את "ההגדרה הייחודית של מושג‬
‫השדרות" בכך שבשדרות "התובנה והרצון של החברה האזרחית זוכים לקיום‬
‫ביחס למדינה"‪ .‬זהו שיקופה (‪ )Reflexion‬של החברה האזרחית במדינה‪ .‬כשם‬
‫שהביורוקרטים הם נציגי המדינה בחברה האזרחית‪ ,‬כך השדרות הן נציגות‬
‫החברה האזרחית במדינה‪ .‬אלו הן אפוא תמיד פעולות גומלין של שני רצונות‬
‫מנוגדים‪.‬‬
‫בתוספת לפסקה זו נאמר‪:‬‬
‫"עמדת הממשלה כלפי השדרות אינה אמורה להיות עוינת במהותה‪ ,‬והאמונה‬
‫בהכרחיותה של עמדה עוינת זו היא טעות מצערת"‪.‬‬

‫היא "אמת מצערת"‪.‬‬

‫‪222‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫"הממשלה אינה מפלגה שמולה ניצבת מפלגה אחרת"‪.‬‬

‫נהפוך הוא‪.‬‬
‫"נוסף על כך‪ ,‬אין לראות את המסים‪ ,‬שהשדרות ניאותות לשלם‪ ,‬כמתנה‬
‫שניתנת למדינה‪ ,‬אלא הם משולמים לטובתם המלאה של המשלמים עצמם"‪.‬‬

‫לכל הדעות‪ ,‬תשלום המסים במדינה חוקתית הוא בהכרח מתנה‪.‬‬

‫"משמעותן האמיתית של השדרות היא שבאמצעותן המדינה נכנסת לתודעתו‬
‫הסובייקטיבית של העם‪ ,‬ושהעם מתחיל לקחת חלק בענייני המדינה"‪.‬‬

‫האמירה האחרונה נכונה מאוד‪ .‬במסגרת השדרות העם מתחיל לקחת חלק‬
‫בענייני המדינה והיא אף נכנסת לתודעתו הסובייקטיבית כישות שמעבר‬
‫לעלמא הדין‪ .‬אולם כיצד יכול הגל להחשיב התחלה זו בתור הריאליות‬
‫השלמה?‬
‫"§‪ .302‬כאשר בוחנים את השדרות כאיבר מתַווך‪ ,‬הרי שהן עומדות בין‬
‫הממשלה‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬לבין העם המפוצל לספרות המיוחדות וליחידים‪,‬‬
‫מצד שני‪ .‬הגדרתן דורשת מהן שיהיו להן הבנה ואורח חשיבה מדינתיים‬
‫וממשלתיים‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬והבנה ואורח חשיבה של האינטרסים של החוגים‬
‫המיוחדים ושל הפרטים‪ ,‬מאידך גיסא‪ .‬בה בעת‪ ,‬משמעות עמדה זו של השדרות‬
‫היא פעילות תיווך משותפת עם הרשות הממשלתית המאורגנת‪ ,‬כך שהרשות‬
‫המלכותית אינה מבודדת כקצה ואינה מופיעה כפועל יוצא מכך ככוח שלטוני‬
‫וכשרירותיות‪ ,‬וכך שהאינטרסים המיוחדים של הקהילות‪ ,‬הקורפורציות‬
‫והיחידים אינם מבודדים את עצמם; ואף יתרה מזאת‪ ,‬שהפרטים אינם מופיעים‬
‫כריבוי (‪ )Menge‬או גיבוב (‪ 35,)Haufen‬ואינם הופכים לפיכך לדעות ולרצונות‬
‫בלתי אורגניים‪ ,‬או לעוצמת ההמון בלבד נגד המדינה האורגנית"‪.‬‬

‫המדינה והממשלה מוצבות תמיד כזהֹות בצד אחד‪ ,‬והעם המפוצל לספרות‬
‫מיוחדות וליחידים מוצב בצד האחר‪ .‬השדרות עומדות כגוף מתווך בין שני‬
‫הצדדים‪ .‬השדרות הן נקודת האמצע שבה "ההבנה ואורח החשיבה המדינתיים‬
‫והממשלתיים" נפגשים ואמורים להיות מאוחדים עם "ההבנה ואורח החשיבה‬
‫של האינטרסים של החוגים המיוחדים ושל הפרטים"‪ .‬זהותם של אופני הבנה‬
‫ואורחות חשיבה המנוגדים זה לזה‪ ,‬זהות שבה הייתה המדינה אמורה להיות‬
‫מיוסדת‪ ,‬זוכה להמחשה סמלית בשדרות‪ .‬יחסי הגומלין בין המדינה לבין‬
‫החברה האזרחית מופיעים כספרה מיוחדת‪ .‬השדרות הן הסינתזה בין המדינה‬
‫לבין חברה אזרחית‪ .‬אולם לא נאמר כיצד השדרות אמורות להתחיל לאחד‬
‫בתוכן את שני אורחות החשיבה הסותרים‪ .‬השדרות הן הסתירה בין המדינה‬

‫‪223‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫לבין החברה האזרחית‪ ,‬סתירה שהוצבה בתוך המדינה‪ .‬בה בעת השדרות הן‬
‫הדרישה לפתרון סתירה זו‪.‬‬
‫"בה בעת‪ ,‬משמעות עמדה זו של השדרות היא פעילות תיווך משותפת עם‬
‫הרשות הממשלתית המאורגנת וכדומה"‪.‬‬

‫השדרות מתווכות לא רק בין העם לממשלה‪ .‬הן מונעות מ"הרשות המלכותית"‬

‫כ"קצה" מבודד להופיע כ"ככוח שלטוני גרידא וכשרירותיות"‪ ,‬והן מונעות‬
‫את "בידודם" של האינטרסים ה״מיוחדים" וכדומה‪ ,‬וכן את "הצגתם של‬
‫הפרטים בתור כמות או גיבוב"‪ .‬תיווך זה משותף לשדרות ולרשות הממשלתית‬
‫המאורגנת‪ .‬במדינה‪ ,‬שבה "עמדתן" של ה״שדרות" מונעת מצב שבו "הפרטים‬
‫מהווים כמות או גיבוב והופכים לפיכך לדעות ולרצונות בלתי אורגניים‪ ,‬או רק‬
‫לכוח המוני כנגד המדינה האורגנית"‪ ,‬המדינה האורגנית קיימת מחוץ ל"כמות"‬
‫ול"גיבוב"; או שה״כמות" וה״גיבוב" אמנם שייכים לארגונה של המדינה‪ ,‬אלא‬
‫ש"דעות ורצונות בלתי אורגניים" אלה צריכים שלא להפוך ל"דעות ורצונות‬
‫נגד המדינה"‪ ,‬אשר באמצעות כיוונו המוגדר של ארגון זה ייהפכו לדעות‬
‫ורצונות "אורגניים"‪ .‬גם "עוצמת ההמון" אמורה להישאר "המונית"‪ ,‬באופן‬
‫שבו השכל נשאר מחוץ להמון‪ ,‬ולכן אינו יכול להעניק להמון יכולת תנועה‬
‫משל עצמו‪ ,‬אלא ההמון מּונע רק על ידי בעלי המעמד המונופוליסטי "במדינה‬
‫האורגנית"‪ ,‬ואפשר לנצלו |‪ |XXII‬ככוח המוני‪ .‬במקום שבו "האינטרסים‬
‫המיוחדים של הקהילות‪ ,‬הקורפורציות והיחידים" אינם מבודדים את עצמם‬
‫ביחס למדינה‪ ,‬אלא "הפרטים יוצרים ריבוי או גיבוב והופכים לפיכך לדעות‬
‫ולרצונות בלתי אורגניים‪ ,‬או לעוצמת המון בלבד כנגד המדינה האורגנית"‪,‬‬
‫שם הרי מתגלה דווקא ששום "אינטרס מיוחד" אינו סותר את המדינה‪ ,‬אלא‬
‫ש"המחשבה הכללית‪ ,‬האורגנית והממשית של ההמון והעדר"‪ 36‬אינה "המחשבה‬
‫של המדינה האורגנית"‪ ,‬שאינה מוצאת בה [במחשבה של ההמון והעדר] את‬
‫מימושה‪ 37.‬מה גורם לשדרות להופיע כעת כתיווך כלפי קצה זה? עניין זה‬
‫מתרחש רק על ידי כך ש"האינטרסים המיוחדים של הקהילות‪ ,‬הקורפורציות‬
‫והיחידים מבודדים את עצמם"‪ ,‬או על ידי כך שהאינטרסים המבודים שלהם‬
‫נושאים ונותנים עם המדינה באמצעות השדרות‪ .‬בה בעת גם מופיעות השדרות‬
‫כתיווך על ידי כך ש"דעותיו ורצונותיו הבלתי אורגניים של ההמון והעדר"‬
‫העסיקו‪ ,‬בעת יצירת השדרות‪ ,‬את רצונו (פעילותו) של ההמון והעדר‪ ,‬ותוך‬
‫כדי הערכתה של פעילות השדרות הם העסיקו את "דעותיו"‪ ,‬ובכך הוא נהנה‬
‫מהאשליה של מימושו במושאים (‪[ )Vergegenständlichung‬מימושו במושאים‬

‫‪224‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫גשמיים ורוחניים‪ ,‬מימושו האובייקטיבי]‪ .‬ה"שדרות" מג ִנות על המדינה מפני‬

‫העדר הבלתי אורגני (‪ )unorganischen Haufen‬רק על ידי פיזורו של עדר זה‪.‬‬
‫אולם בה בעת אמורות השדרות לתווך באופן כזה "שהאינטרסים המיוחדים‬
‫של הקהילות‪ ,‬הקורפורציות והיחידים" אינם "מבודדים את עצמם"‪ .‬והן‬
‫מתווכות באופן כזה‪ )1( :‬בכך שהן מקיימות שיג ושיח עם "האינטרס של‬
‫המדינה"‪ )2( ,‬בכך שהן עצמן "הבידוד הפוליטי" של אינטרסים מיוחדים אלה;‬
‫בבידוד זה כאקט פוליטי מקבלים באמצעותן "אינטרסים מבודדים" אלה את‬
‫המעמד של "הכללי"‪.‬‬
‫לבסוף השדרות אמורות לתווך נגד "בידודה" כ"קצה" של "הרשות‬
‫המלכותית" (ש"הייתה מופיעה על ידי כך כרשות שלטונית גרידא‬
‫וכשרירותיות")‪ .‬עניין זה נכון מבחינה זו שעקרונה של הרשות המלכותית‬
‫(השרירותיּות) מוגבל על ידי השדרות‪ ,‬ושיכולת תנועתה מוגבלת לפחות על‬
‫ידי שלשלאות‪ ,‬ומבחינה זו שהשדרות עצמן הופכות לנוטלות חלק‪ ,‬לשּותפֹות‬
‫לאחריות של הרשות המלכותית‪.‬‬
‫כפועל יוצא מכך‪ ,‬הרשות המלכותית מפסיקה להיות באופן ממשי הקצה של‬
‫הרשות המלכותית (והרשות המלכותית קיימת רק כקצה‪ ,‬כחד–צדדיּות‪ ,‬מפני‬
‫שהיא אינה עיקרון אורגני)‪ ,‬כלומר היא הופכת לרשות למראית עין‪ ,‬לסמל‪ ,‬או‬
‫שהיא מאבדת רק את מראית העין של השרירותיות ושל רשות שלטונית גרידא‪.‬‬
‫השדרות מתַווכות נגד "בידודם" של האינטרסים המיוחדים בכך שהן מדמיינות‬
‫בידוד זה כאקט פוליטי‪ .‬הן מתווכות נגד בידודה של הרשות המלכותית כקצה‪,‬‬
‫אם בכך שהן עצמן הופכות לחלק מהרשות המלכותית ואם בכך שהן הופכות‬
‫את הרשות הממשלתית לקצה‪.‬‬
‫ב"שדרות" מתלכדות כל הסתירות של ארגוני המדינה המודרניים‪ .‬הן‬
‫ה"מתווך" ביחס לכל הצדדים‪ ,‬מפני שהן "יצורי כלאיים (‪ ")Mitteldinge‬ביחס‬
‫לכל הצדדים‪.‬‬
‫יש לציין שהגל מפתח פחות את תוכן פעילותן של השדרות‪ ,‬כלומר את‬
‫הרשות המחוקקת‪ ,‬כעמדה של השדרות‪ ,‬כלומר את מעמדן הפוליטי‪.‬‬
‫יש לציין נוסף על כך‪ ,‬שבשעה שלפי הגל השדרות עומדות תחילה "בין‬
‫הממשלה‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬לבין העם שהתפצל לספרות המיוחדות וליחידים‪ ,‬מצד‬
‫שני"‪ ,‬הרי שלעמדתן‪ ,‬כפי שפותחה לעיל‪ ,‬יש "משמעות של פעילות תיווך‬
‫משותפת עם הרשות הממשלתית המאורגנת"‪.‬‬
‫בנוגע לעמדה הראשונה‪ ,‬הרי שהשדרות הן העם מול הממשלה‪ ,‬אך העם‬
‫‪[ en miniature‬בזעיר אנפין]‪ .‬זוהי עמדתן האופוזיציונית‪.‬‬

‫‪225‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫בנוגע לעמדה השנייה‪ ,‬הרי שהן הממשלה מול העם‪ ,‬אך הממשלה המוגברת‪.‬‬
‫זו העמדה השמרנית שלהן‪ .‬הן עצמן חלק מהרשות הממשלתית מול העם‪ ,‬אך‬
‫באופן שבו משמעותן היא בה בעת היותן העם מול הממשלה‪.‬‬
‫הגל ציין קודם לכן את "הרשות המחוקקת ככוליות" (§‪ .)300‬השדרות הן‬
‫כוליות זו באופן ממשי‪ ,‬כלומר הן המדינה בתוך המדינה‪ ,‬אולם בהן מתגלֶה‬
‫שהמדינה אינה טוטליות‪ ,‬אלא דואליזם‪ .‬השדרות מגלמות את המדינה בתוך‬
‫חברה שאינה מדינה‪ .‬המדינה היא דימוי גרידא‪.‬‬
‫הגל אומר בהערה‪:‬‬
‫"לתובנות הלוגיות החשובות ביותר שייכת התובנה שמומנט מסוים‪ ,‬אשר‬
‫הייתה לו‪ ,‬בהיותו שרוי בניגוד‪ ,‬עמדה של קצה‪ ,‬חדל להתקיים והופך למומנט‬
‫אורגני על ידי כך שהוא בה בעת אמצע"‪.‬‬

‫(באופן זה‪ ,‬הרי שהיסוד השדרתי הוא [‪ ]1‬הקצה של העם מול הממשלה‪ ,‬אך‬
‫[‪ ]2‬בה בעת הוא אמצע בין העם והממשלה‪ ,‬או שהוא הניגוד שבעם עצמו‪.‬‬
‫הניגוד בין עם וממשלה מתֻווך על ידי הניגוד בין השדרות והעם‪ .‬השדרות‬
‫תופסות מבחינת הממשלה את עמדתו של העם‪ ,‬אך מבחינת העם הן תופסות‬
‫את עמדת הממשלה‪ .‬בכך שהעם זוכה לקיום בתור דימוי [‪ ,]Vorstellung‬פנטזיה‪,‬‬
‫אשליה‪ ,‬ייצוג ‪ -‬כלומר בתור עם מדומיין‪ ,‬או כשדרות‪ ,‬אשר בתור רשות‬
‫מיוחדת שרוי מניה וביה בהפרדה מהעם הממשי ‪ -‬הרי [הוא] מבטל את הניגוד‬
‫הממשי בין העם והממשלה‪ .‬העם כאן הוא כבר כל כך אפוי כפי שהוא חייב‬
‫להיות אפוי באורגניזם הנדון‪ ,‬כדי שלא יהא נחוש בדעתו‪).‬‬
‫"חשוב עד מאוד להדגיש את ההיבט הבא בנושא הנדון כאן‪ ,‬מכיוון שמדובר‬
‫בדעה קדומה נפוצה‪ ,‬אך מסוכנת ביותר‪ ,‬שלפיה יש להציג את השדרות‬
‫בעיקר לפי נקודת המבט של הניגודלעומת הממשלה‪ ,‬כאילו הייתה זו עמדתן‬
‫המהותית‪ .‬שכן מבחינה אורגנית‪ ,‬דהיינו בהיותו חלק מהכוליות‪ ,‬מוכיח עצמו‬
‫היסוד השדרתי רק באמצעות הפונקציה של התיווך‪ .‬בכך מּורד הניגוד לכדי‬
‫מראית עין‪ .‬אלמלא התייחס ניגוד זה בהופעתו רק לפני השטח‪ ,‬אלא היה‬
‫הופך באופן ממשי לניגוד עצמותי‪ ,‬הרי שהמדינה הייתה נתונה בשקיעה‪.‬‬
‫הסימן לכך שהניגוד אינו ממין זה נובע מטבע הדברים מכך שמושאי ניגוד זה‬
‫אינם יסודותיו המהותיים של האורגניזם המדינתי‪ ,‬אלא הם נוגעים לדברים‬
‫מיוחדים יותר ושווי נפש יותר; והתשוקה‪ ,‬שדווקא נקשרת לתוכנו של‬
‫אורגניזם זה‪ ,‬הופכת למפלגתיות המכֻוונת למען אינטרס סובייקטיבי גרידא‪,‬‬
‫כגון משרות המדינה העליונות"‪.‬‬

‫‪226‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בתוספת נאמר‪:‬‬
‫"החוקה היא במהותה שיטה של תיווך"‪.‬‬
‫|‪ .303§" |XXIII‬תכלית פעילותה של השדרה הכללית‪ ,‬ליתר דיוק השדרה‬
‫המקדישה עצמה לשירות הממשלתי‪ ,‬היא לפי הגדרתה הבלתי אמצעית ‪-‬‬
‫הכללי‪ .‬ביסוד השדרתי של הרשות המחוקקת זוכה השדרה הפרטית למשמעות‬
‫ולתוקף פוליטיים‪ .‬לפיכך‪ ,‬שדרה זו אינה יכולה להופיע כהמון (‪)Masse‬‬
‫בלתי מובחן או כצבר (‪ )Menge‬שהתפרק לאטומים שלו‪ ,‬אלא כמה שהנה‬
‫כבר בקיומה‪ ,‬כלומר כמי שמתחלקת לשדרה המיוסדת על היחס העצמותי‬
‫[המהותי‪ ,‬הכללי] [כלפי המדינה] ולשדרה המיוסדת על הצרכים המיוחדים ועל‬
‫העבודה המתווכת את סיפוקם [בחברה האזרחית] [‪ .]...‬רק כך נקשר באמת‬
‫במדינה‪ ,‬בהיבט זה‪ ,‬המיוחד הממשי עם הכללי"‪.‬‬

‫כאן נמצא לנו פתרון החידה‪" .‬ביסוד השדרתי של הרשות המחוקקת זוכה‬
‫השדרה הפרטית למשמעות פוליטית"‪ .‬מובן מאליו שהשדרה הפרטית מקבלת‬
‫משמעות זו בהתאם למה שהנ ָה‪ ,‬בהתאם להרכבה בחברה האזרחית (הגל כבר‬
‫ציין את השדרה הכללית כשדרה המקדישה עצמה לממשלה; השדרה הכללית‬
‫מיוצגת אפוא ברשות המחוקקת על ידי הרשות הממשלתית)‪.‬‬
‫היסוד השדרתי הוא משמעותה הפוליטית של השדרה הפרטית‪ ,‬כלומר‬
‫של השדרה הבלתי פוליטית‪ .‬זהו ‪[ contradictio in adjecto‬סתירה מושגית‪,‬‬
‫אוקסימורון]‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬לשדרה הפרטית (וכן להבדלים בשדרה הפרטית‬
‫בכלל)‪ ,‬כפי שהגל מתאר אותה‪ ,‬יש משמעות פוליטית‪ .‬השדרה הפרטית שייכת‬
‫למהותה של מדינה זו‪ ,‬לפוליטיקה שלה‪ .‬היא מעניקה לה אפוא משמעות‬
‫פוליטית‪ ,‬דהיינו משמעות אחרת מאשר המשמעות הממשית שלה‪.‬‬
‫בהערה נאמר‪:‬‬
‫"כל זה מתנגש עם דימוי רווח אחר‪ ,‬שלפיו‪ ,‬מאחר שהשדרה הפרטית מתעלה‬
‫ונוטלת חלק בעניין הכללי ברשות המחוקקת‪ ,‬הרי שהיא חייבת להופיע‬
‫בצורה של יחידים‪ ,‬אם בכך שהיחידים בוחרים נציגים לפונקציה זו או אף בכך‬
‫שכל אחד אמור להצביע בקולו שלו‪ .‬השקפה אטומיסטית מופשטת זו נעלמת‬
‫כבר במשפחה‪ ,‬כמו גם בחברה האזרחית‪ ,‬היכן שהפרט מופיע רק כאיבר של‬
‫דבר מה כללי‪ .‬אולם המדינה היא במהותה ארגון של איברים כאלה‪ ,‬המהווים‬
‫חוגים עבור עצמם‪ ,‬ושום מומנט לא אמור להיראות בה כריבוי בלתי אורגני‪.‬‬
‫הרבים כפרטים‪ ,‬כלומר בתור מה שבחפץ לב מבינים במושג העם‪ ,‬הם בהחלט‬
‫'יחד'‪ ,‬אולם רק בתור ריבוי ‪ -‬כהמון חסר צורה שתנועתו ועשייתו יהיו בדיוק‬
‫משום כך בסיסיות בלבד‪ ,‬חסרות תבונה‪ ,‬פראיות ומחרידות"‪.‬‬

‫‪227‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫"הדימוי אשר שב ומפורר לריבוי של יחידים את הקהילות הקיימות כבר‬

‫בחוגים אלה‪ ,‬היכן שהן נכנסות לתחום הפוליטי‪ ,‬דהיינו מאמצות את נקודת‬
‫המבט של הכלליות הקונקרטית הגבוהה ביותר‪ ,‬דימוי זה תופס בדיוק משום‬
‫כך את החיים האזרחיים והחיים הפוליטיים כנפרדים זה מזה ותולה כביכול‬
‫את החיים הפוליטיים באוויר‪ ,‬בטענה שבסיסם הוא רק הפרטיות המופשטת‬
‫של השרירותיות והדעה‪ ,‬ולכן דבר מה מקרי‪ ,‬שלא יוכל להיות בסיס קבוע‬
‫ומוצדק כשלעצמו ובשביל עצמו"‪.‬‬
‫"אף על פי שבדימוייהן של השקפות המתקראות תיאוריות שדרותיה של‬
‫החברה האזרחית בכלל ושדרותיה במשמעות הפוליטית נמצאות במרחק רב‬
‫אלו מאלו‪ ,‬הרי שהשפה עדיין משמרת את האיחוד הזה שממילא היה קיים‬
‫בעבר"‪.‬‬

‫"השדרה הכללית‪ ,‬אשר מקדישה עצמה לשירות הממשלה"‪.‬‬

‫הנחת המוצא של הגל היא שהשדרה הכללית עומדת ל"שירות הממשלה"‪.‬‬
‫הוא מחשיב את האינטליגנציה הכללית כ"שדרתית ותמידית"‪.‬‬
‫"ביסוד השדרתי" וכדומה‪" ,‬המשמעות והתוקף הפוליטיים" של השדרה‬
‫הפרטית הם המשמעות והתוקף המיוחדים שלה‪ .‬השדרה הפרטית אינה הופכת‬
‫את עצמה לשדרה פוליטית‪ ,‬אלא כשדרה פרטית היא זוכה לתוקפה ולמשמעותה‬
‫הפוליטיים‪ .‬אין לה משקל ותוקף פוליטיים במובן המדויק‪ .‬תוקפה ומשמעותה‬
‫הפוליטיים הם תוקפה ומשמעותה הפוליטיים של השדרה הפרטית כשדרה‬
‫פרטית‪ .‬השדרה הפרטית יכולה אפוא להיכנס לספרה הפוליטית רק בהתאם‬
‫להבדלי השדרות של החברה האזרחית‪ .‬הבדלי השדרות של החברה האזרחית‬
‫הופכים להבדלים פוליטיים‪.‬‬
‫כבר השפה‪ ,‬כדברי הגל‪ ,‬מבטאת את זהותן של שדרות החברה האזרחית‬
‫ושל השדרות במשמעות הפוליטית‪" ,‬איחוד" כלשהו "אשר ממילא היה קיים‬
‫בעבר"‪ ,‬ולכן‪ ,‬כך אנו אמורים להסיק‪ ,‬אינו קיים יותר‪.‬‬
‫הגל מוצא ש"בהיבט זה מתחבר באמת העניין המיוחד הממשי שבמדינה‬
‫לעניין הכללי"‪ .‬באופן זה אמורה להתבטל ההפרדה בין "החיים האזרחיים‬
‫והחיים הפוליטיים" ולהתכונן "הזהות" ביניהם‪.‬‬
‫הביסוס של הגל הוא‪:‬‬
‫"בחוגי החברה האזרחית (המשפחה והחברה האזרחית) כבר קיימות‬
‫קהילות"‪ .‬כיצד ניתן לרצות "לשוב ולפורר לריבוי של יחידים" קהילות אלו‪,‬‬
‫היכן שהן "נכנסות לתחום הפוליטי‪ ,‬דהיינו עולות לנקודת המבט של הכלליות‬
‫הקונקרטית הגבוהה ביותר"?‬

‫‪228‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫חשוב לעקוב בדיוק אחר התפתחות זו‪.‬‬

‫שיאה של הזהּות נוסח הגל היה‪ ,‬כפי שהוא מודה בעצמו‪ ,‬ימי הביניים‪.‬‬
‫שדרותיה של החברה האזרחית בכלל והשדרות במשמעות הפוליטית היו אז‬
‫זהות‪ .‬ניתן לבטא את רוח ימי הביניים כך‪ :‬שדרותיה של החברה האזרחית‬
‫בכלל ושדרותיה במובן הפוליטי היו זהות‪ ,‬מפני שהחברה האזרחית הייתה‬
‫החברה הפוליטית‪ :‬מפני שעקרונה האורגני של החברה האזרחית היה עקרונה‬
‫של המדינה‪.‬‬
‫אולם נקודת המוצא של הגל היא ההפרדה בין "החברה האזרחית" לבין‬
‫"המדינה הפוליטית" כהפרדה בין שני ניגודים קבועים‪ ,‬בין שתי ספרות‬
‫נבדלות באופן ממשי‪ .‬הפרדה זו קיימת באופן ממשי במדינה המודרנית‪ .‬זהותן‬
‫של השדרות האזרחיות והשדרות הפוליטיות הייתה הביטוי לזהותן של החברה‬
‫האזרחית והחברה הפוליטית‪ .‬זהות זו נעלמה‪ .‬הגל מניח כהנחה מוקדמת שזהות‬
‫זו נעלמה‪" .‬זהותן של השדרות האזרחיות והשדרות הפוליטיות"‪ ,‬אם תבטא‬
‫את האמת‪ ,‬לא תוכל להיות אלא הביטוי להפרדה בין החברה האזרחית לבין‬
‫החברה הפוליטית! או‪ ,‬אדרבה‪ :‬רק ההפרדה בין השדרות האזרחיות והשדרות‬
‫הפוליטיות מבטאת את היחס האמיתי בין החברה האזרחית והחברה הפוליטית‬
‫המודרניות‪.‬‬
‫שנית‪ :‬הגל דן כאן בשדרות פוליטיות במובן אחר לגמרי ממובנן של‬
‫השדרות הפוליטיות של ימי הביניים‪ ,‬אשר להן יוחסה הזהות עם שדרותיה של‬
‫החברה האזרחית‪.‬‬
‫כל הווייתן של שדרות החברה האזרחית הייתה פוליטית; קיומן היה קיומה‬
‫של המדינה‪ .‬פעולות החקיקה שלהן‪ ,‬אישור המסים בשביל הממלכה‪ ,‬היו רק‬
‫קצה הקרחון של משמעותן הפוליטית הכללית ושל השפעתן‪ .‬שדרתן הייתה‬
‫מדינתן‪ .‬יחסן כלפי הממלכה היה רק יחס של שיג ושיח בין מדינות שונות אלו‬
‫לבין האומה (‪ ,)Nationalität‬שכן המדינה הפוליטית‪ ,‬בשונה מהחברה האזרחית‪,‬‬
‫לא הייתה אלא נציגתה של האומה‪ .‬האומה הייתה ה–‪[ point d'honneur‬עניין‬
‫של כבוד] בשביל קורפורציות שונות אלו וכיוצא באלה‪ ,‬כלומר המשמעות‬
‫הפוליטית ‪[ κατ᾽ ἐξοχήν‬העיקרית] שלהן‪ ,‬ורק אליה התייחס תשלום המסים‬
‫שלהן‪ .‬זה היה יחסן של השדרות המחוקקות כלפי הממלכה‪ .‬באותו האופן‬
‫התנהגו השדרות בתוך הנסיכויות המיוחדות‪ .‬הנסיכות‪ ,‬הריבונות‪ ,‬הייתה שם‬
‫שדרה מיוחדת‪ ,‬אשר הייתה בעלת פריבילגיות מסוימות‪ ,‬אך גם הוגבלה על ידי‬
‫הפריבילגיות של השדרות האחרות (אצל היוונים החברה האזרחית הייתה עבד‬
‫של החברה הפוליטית)‪ .‬השפעתן הכללית של שדרות החברה האזרחית בתחום‬

‫‪229‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫החקיקה לא הייתה בשום אופן התעלותה של השדרה הפרטית לשדרה בעלת‬

‫משמעות ותוקף פוליטיים‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬היא הייתה ביטוי גרידא למשמעותן‬
‫הפוליטית‪ ,‬הכללית והממשית של השדרות‪ ,‬וכן להשפעתן‪ .‬הופעתן של שדרות‬
‫החברה האזרחית כעוצמה מחוקקת הייתה השלמה גרידא של כוחן הריבוני‬
‫והמושל (המבצע); לא הייתה זו אלא הגעתן לעניין הכללי מאוד כעניין פרטי‪,‬‬
‫הגעתן לריבונות כשדרה פרטית‪ .‬שדרותיה של החברה האזרחית בימי הביניים‬
‫היו כשדרות כאלו בה בעת גם מחוקקות‪ ,‬מאחר שהן לא היו שדרות פרטיות‪ ,‬או‬
‫משום שהשדרות הפרטיות היו שדרות פוליטיות‪ .‬השדרות של ימי הביניים לא‬
‫זכו כיסוד שדרתי–פוליטי להגדרה חדשה‪ .‬הן לא הפכו לשדרתיות–פוליטיות‬
‫משום שהשתתפו בחקיקה‪ ,‬אלא הן השתתפו בחקיקה מפני שהיו שדרתיות–‬
‫פוליטיות‪ .‬וכעת‪ ,‬מה משותף להן ולשדרה הפרטית נוסח הגל‪ ,‬אשר כיסוד‬
‫מחוקק הופכת לפלא פוליטי ומגיעה למצב אקסטטי‪ ,‬למשמעות ולכוח השפעה‬
‫פוליטיים מיוחדים‪ ,‬ראויים לציון ויוצאי דופן?‬
‫בפיתוח טיעון זה מרוכזות כל הסתירות שבהצגת הדברים של הגל‪.‬‬
‫‪ .1‬הוא הניח את ההפרדה בין החברה האזרחית לבין המדינה הפוליטית (מצב‬
‫מודרני) ופיתח אותה כמומנט הכרחי של האידיאה‪ ,‬כאמת תבונית מוחלטת‪.‬‬
‫הוא הציג את המדינה הפוליטית בצורה המודרנית של הפרדת רשויות שונות‪.‬‬
‫הוא נתן למדינה בפעולתה הממשית את הביורוקרטיה כגופה החי והציב את‬
‫האחרונה כרוח בעלת ידיעה מעל המטריאליזם של החברה האזרחית‪ .‬הוא‬
‫הנגיד את הכללי של המדינה ההֹווֶה כשלעצמו ובשביל עצמו לאינטרס המיוחד‬
‫של החברה האזרחית ולצרכיה‪ .‬בקיצור‪ :‬הוא מציג בכל מקום את הסכסוך בין‬
‫החברה האזרחית לבין המדינה‪.‬‬
‫‪ .2‬הגל מציב את החברה האזרחית כשדרה פרטית כנגד המדינה הפוליטית‪.‬‬
‫‪ .3‬הוא מציין את היסוד השדרתי של הרשות המחוקקת כפורמליזם פוליטי‬
‫גרידא של החברה האזרחית‪ .‬הוא מציין אותו כיחס של השתקפות החברה‬
‫האזרחית במדינה‪ ,‬וכן כיחס של השתקפות שאינו משנה את מהות המדינה‪.‬‬
‫יחס ההשתקפות (‪ )Reflexionsverhältins‬הוא גם הזהות הגבוהה ביותר בין‬
‫שונים באופן מהותי‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬הגל מבקש‪:‬‬
‫‪ .1‬לא להציג את החברה האזרחית‪ ,‬בשעת כינונה העצמי כיסוד מחוקק‪,‬‬
‫כהמון לא מובחן או כצבר שהתפרק לאטומים שלו‪ .‬הוא אינו רוצה שום הפרדה‬
‫בין החיים האזרחים והחיים הפוליטיים‪.‬‬
‫‪ .2‬הוא שוכח שמדובר ביחס של השתקפות והופך את השדרות האזרחיות‬

‫‪230‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫ככאלו לשדרות פוליטיות‪ ,‬אולם רק לפי מאפייניה של הרשות המחוקקת‪,‬‬

‫באופן שבו השפעת השדרות עליה היא דווקא ההוכחה להפרדה‪.‬‬
‫הוא הופך את היסוד השדרתי לביטוי של ההפרדה‪ ,‬אבל בה בעת יסוד זה‬
‫אמור להיות הנציג של זהות שאינה קיימת‪ .‬הגל מכיר את ההפרדה בין החברה‬
‫האזרחית לבין המדינה הפוליטית‪ ,‬אולם הוא מבקש שאחדות המדינה תבוא‬
‫לידי ביטוי בתוך המדינה‪ ,‬ועניין זה אמור להתממש בצורה כזאת ששדרותיה‬
‫של החברה האזרחית יהוו בה בעת ככאלו את היסוד השדרתי של החברה‬
‫‪39‬‬
‫המחוקקת (‪( 38)gesetzgebende Gesellschaft‬השוו עם גיליון ‪.)XXIV.x.‬‬
‫|‪304§" |XIV‬״‪ .‬היסוד השדרתי–פוליטי כולל בהגדרתו את ההבדל בין השדרות‬
‫הקיים בספֵרות הקודמות‪ .‬עמדתו‪ ,‬אשר בהתחלה הייתה מופשטת‪ ,‬כקצה‬
‫של הכלליּות האמפירית נגד העיקרון המלכותי או המונרכי בכלל ‪ -‬עמדה‬
‫שקיימת בה רק אפשרות של הסכמה‪ ,‬ולכן באותה המידה גם אפשרות של‬
‫ניגודיות עוינת ‪ -‬עמדה מופשטת זו הופכת לעמדה תבונית (לְהיקש [‪,]Schluß‬‬
‫השוו הערה ל–§‪ )302‬רק על ידי כך שהתיווך שלה זוכה לקיום‪ .‬כשם שמבחינת‬
‫הרשות המלכותית הרשות הממשלתית (§‪ )300‬כבר מוגדרת‪ ,‬כך גם מוכרח‬
‫מבחינת השדרות מומנט כלשהו שלהן להסתגל לקביעה של קיום מהותי בתור‬
‫המומנט של האמצע"‪.‬‬
‫"§‪ .305‬אחת השדרות של החברה האזרחית עקרונה הוא ‪ -‬עיקרון של יכולת‬
‫עצמית ‪ -‬לכונן עצמה ליחס פוליטי; זוהי השדרה של האתיות הטבעית‪,‬‬
‫שבבסיסה נמצאים הן חיי המשפחה והן‪ ,‬בהתחשב ביכולת להתקיים באופן‬
‫עצמאי‪ ,‬בעלּות על קרקע; לכן‪ ,‬מבחינת מיוחדותה של שדרה זו‪ ,‬דהיינו מבחינת‬
‫הרצון המבוסס על עצמו והקביעה הטבעית‪ ,‬הכלולים ביסוד המלכותי‪ ,‬היא‬
‫חולקת את אלה עם האחרון"‪.‬‬
‫"§‪ .306‬היא [השדרה של האתיות הטבעית‪ ,‬שדרת בעלי הקרקע] מכוננת עוד‬
‫יותר את עמדתה הפוליטית ואת משמעותה הפוליטית‪ ,‬מבחינה זו שרכושה‬
‫אינו תלוי ברכוש המדינה או בהעדר הביטחון של המלאכה והמסחר‪ ,‬בתאוות‬
‫הרווח או בשינויי החזקה בכלל ‪ -‬ממש כשם שהיא אינה תלויה בחסדה של‬
‫הרשות הממשלתית או בחסדו של ההמון ‪ -‬והיא אף מוגנת מפני שרירותה‬
‫שלה על ידי כך שנמנעת מבני שדרה זו‪ ,‬הנקראים למלא את ייעודם‪ ,‬זכותם‬
‫של אזרחים אחרים‪ ,‬אם לעשות כלבבם בקניינם ואם לדעת שהוא יעבור‬
‫לילדיהם מתוך אהבה שווה אליהם; הרכוש הופך כך לנכס מורשתי שאינו בר‬
‫מכירה‪ ,‬ושעול זכות הבכורה מעיק עליו"‪.‬‬
‫"תוספת‪ .‬לשדרה זו יש רצון הקיים במידה רבה יותר בשביל עצמו [רצון‬
‫עצמי‪ ,‬עצמאי]‪ .‬בכללו של דבר‪ ,‬שדרת בעלי הקרקע נחלקת לרובד המשכיל‬

‫‪231‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫ולשדרת האיכרים‪ .‬עם זאת‪ ,‬כנגד מינים אלה ניצבות שדרת בעלי העיסוקים‪,‬‬
‫כשדרה התלויה בצורכי החברה ומופנה אליהם‪ ,‬והשדרה הכללית‪ ,‬כשדרה‬
‫התלויה באופן מהותי במדינה‪ .‬ביטחונה ויציבותה של שדרת בעלי הקרקע‬
‫יכולים עוד לגדול באמצעות מוסד זכות הבכורה‪ ,‬הרצוי מבחינה פוליטית‬
‫בלבד‪ ,‬שכן הקורבן בשביל התכלית הפוליטית הקשור עם בחינה זו דורש‬
‫שהבכור ייהנה מעצמאות כלכלית‪ .‬הנמקתה של זכות הבכורה טמונה בכך‬
‫שהמדינה אינה אמורה להסתמך על אפשרותו גרידא של הלוך רוח פוליטי‪,‬‬
‫אלא על משהו הכרחי‪ .‬הלוך הרוח אמנם בוודאי אינו כרוך ברכוש‪ ,‬אולם‬
‫ההקשר ההכרחי באופן יחסי הוא שמי שיש לו רכוש עצמאי אינו מוגבל על ידי‬
‫נסיבות חיצוניות ויכול ללא היסוס להופיע ולפעול למען המדינה‪ .‬אף על פי‬
‫כן‪ ,‬היכן שחסרים מוסדות פוליטיים‪ ,‬הרי שייסודה של זכות הבכורה ועידודה‬
‫אינם אלא שלשלאות המונחות על חירות המשפט הפרטי‪ ,‬שיש לתת להן מובן‬
‫פוליטי או להביא להתרתן"‪.‬‬
‫"§‪ .307‬זכותו של חלק זה [האצולה] של השדרה העצמותית אמנם מבוסס‬
‫באופן זה על העיקרון הטבעי של המשפחה‪ ,‬אך עיקרון זה נהפך בה בעת‬
‫על פיו בשל קורבנות כבדים למען התכלית הפוליטית‪ ,‬ועל ידי כך הפעילות‬
‫למען תכלית זו נעשית מנת חלקה של שדרה זו באופן מהותי; וכפועל יוצא‬
‫מכך שדרה זו גם מיועדת וזכאית לפעילות זו מכוח הלידה‪ ,‬ללא המקריות‬
‫של בחירות‪ .‬לכן יש לה יחס עצמותי וקבוע כלפי שרירותיותם הסובייקטיבית‬
‫ומקריותם של שני הקצוות‪ ,‬וכפי שהיא נושאת עמה את המומנט של הרשות‬
‫המלכותית‪ ,‬כך היא גם חולקת עם הקצה האחר את הצרכים הדומים באופן‬
‫כללי ואת הזכויות הדומות‪ ,‬ואף הופכת בדרך זו למשענתם של הכתר‬
‫והחברה"‪.‬‬

‫הגל השלים את יצירת המופת‪ ,‬דהיינו פיתח את אצולת השלטון המּולדת‪ ,‬את‬
‫אחוזת המורשה וכיוצא בזה‪ ,‬קרי את "משענתם של הכתר והחברה"‪ ,‬מתוך‬
‫האידיאה המוחלטת‪.‬‬
‫|‪ |x‬עמקותו של הגל טמונה בכך שהוא תופס את ההפרדה בין החברה‬
‫האזרחית לבין החברה הפוליטית כסתירה‪ .‬אולם שגיאתו היא שהוא מסתפק‬
‫במראית העין של פתרון הסתירה ורואה אותה בתור העניין עצמו‪ ,‬בשעה‬
‫שבניגוד לכך‪" ,‬התיאוריות כביכול" שהוא בז להן דורשות את ה"הפרדה"‬
‫בין השדרות האזרחיות והשדרות הפוליטיות‪ ,‬ובצדק‪ ,‬היות שהן מבטאות‬
‫תוצאה של החברה המודרנית‪ ,‬וזאת מאחר שהיסוד השדרתי–פוליטי כאן אינו‬
‫אלא הביטוי העובדתי ליחסים הממשיים בין המדינה ובין החברה האזרחית‪,‬‬
‫ההפרדה ביניהן‪.‬‬

‫‪232‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הגל לא קרא לעניין שבו עסקינן בשמו המוכר‪ .‬עניין לנו כאן בסוגיית‬
‫המריבה בין חוקה ייצוגית לבין חוקה שדרתית‪ .‬החוקה הייצוגית היא התקדמות‬
‫גדולה‪ ,‬היות שהיא הביטוי העקבי‪ ,‬הגלוי והבלתי מזויף למצב המדינה המודרני‪.‬‬
‫היא הסתירה המשוועת‪.‬‬
‫בטרם נפנה לעניין עצמו‪ ,‬נבחן שוב את הצגת הדברים של הגל‪.‬‬
‫"ביסוד השדרתי של הרשות המחוקקת זוכה השדרה הפרטית למשמעות‬
‫פוליטית"‪.‬‬

‫קודם לכן (§‪ 301‬הערה) נאמר‪:‬‬

‫"לכן יש לחפש את הגדרתן המושגית הייחודית של השדרות היכן שבהן עצמן‬
‫[‪ ]...‬התובנה העצמית והרצון העצמי של אותה הספרה‪ ,‬שכונתה בהצגת דברים‬
‫זו בשם החברה האזרחית‪ ,‬זוכים לקיום ביחס למדינה"‪.‬‬

‫אם נסכם הגדרה זו‪ ,‬הרי שנובע‪" :‬החברה האזרחית היא השדרה הפרטית"‪ ,‬או‬
‫שהשדרה הפרטית היא השדרה הקונקרטית‪ ,‬המהותית והבלתי אמצעית של‬
‫החברה האזרחית‪ .‬רק ביסוד השדרתי של הרשות המחוקקת מקבלת החברה‬
‫האזרחית "משמעות ותוקף פוליטיים"‪ .‬זהו דבר חדש המתווסף אליה‪ ,‬פונקציה‬
‫מיוחדת‪ ,‬שכן אופייה של החברה האזרחית כשדרה פרטית מבטא את ניגודה‬
‫לְמשמעות ולתוקף פוליטיים‪ ,‬כלומר את אופייה הבלתי פוליטי‪ .‬הוא מבטא‬
‫את העובדה שהחברה האזרחית כשלעצמה ובשביל עצמה היא חסרת משמעות‬
‫ותוקף פוליטיים‪ .‬השדרה הפרטית היא שדרה של החברה האזרחית‪ ,‬או החברה‬
‫האזרחית היא השדרה הפרטית‪ .‬לפיכך‪ ,‬הגל מדיר בעקביות את "השדרה‬
‫הכללית" מ"היסוד השדרתי של הרשות המחוקקת"‪.‬‬
‫"השדרה הכללית‪ ,‬קרי השדרה המקדישה עצמה לְשירות הממשלה‪ ,‬מוגדרת‬
‫באופן בלתי אמצעי כמי שהעניין הכללי הנו התכלית של פעילותה המהותית"‪.‬‬

‫אין זו הגדרה של החברה האזרחית או של השדרה הפרטית; פעילותה המהותית‬

‫של השדרה הפרטית אין בה קביעה שהכללי הוא תכליתה‪ ,‬או‪ ,‬במילים אחרות‪,‬‬
‫פעילותה המהותית אינה היבט של הכללי‪ ,‬כלומר אינה מאפיין כללי‪ .‬השדרה‬
‫הפרטית היא שדרתה של החברה האזרחית כנגד המדינה‪ .‬השדרה של החברה‬
‫האזרחית אינה שדרה פוליטית‪.‬‬
‫בכך שהגל מציין את החברה האזרחית כשדרה פרטית‪ ,‬הוא מכריז על‬
‫הבדלי השדרות בחברה האזרחית כהבדלים בלתי פוליטיים‪ ,‬כלומר הוא מכריז‬
‫על החיים האזרחיים ועל החיים הפוליטיים כהטרוגניים‪ ,‬ואף כניגודים‪ .‬כיצד‬

‫‪233‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הוא ממשיך כעת?‬

‫"לפיכך‪ ,‬השדרה הפרטית אינה יכולה להופיע כעת כהמון בלתי מובחן או‬
‫כצבר שהתפרק לאטומים שלו‪ ,‬אלא כמה שהנה כבר בקיומה‪ ,‬כלומר כמי‬
‫שמתחלקת לשדרה המבוססת על היחס העצמותי ולשדרה המבוססת על‬
‫הצרכים המיוחדים ועל העבודה המתווכת את סיפוקם (§‪ 201‬ואילך)‪ .‬רק כך‬
‫מתחבר באמת מבחינה זו המיוחד הממשי שבמדינה עם הכללי"‪.‬‬

‫החברה האזרחית (השדרה הפרטית) אכן אינה יכולה להופיע כ"המון בלתי‬
‫מובחן גרידא" במסגרת העיסוק השדרתי–חקיקתי שלה‪ ,‬מפני ש"המון בלתי‬
‫מובחן גרידא" קיים רק ב"דימוי"‪ ,‬ב"פנטזיה"‪ ,‬אך לא בממשות‪ .‬כאן יש רק‬
‫"קבוצות המון" מקריות גדולות או קטנות (ערים‪ ,‬מקומות יישוב וכדומה)‪.‬‬
‫המון זה‪ ,‬קבוצות המון אלה‪ ,‬אינו רק מופיע‪ ,‬אלא הוא באופן ריאלי בכל מקום‬
‫"צבר שהתפרק לאטומים שלו"‪ ,‬ובתור אטומיזם זה הוא מוכרח לעלות ולהופיע‬
‫בפעילותו השדרתית–פוליטית‪ .‬השדרה הפרטית‪ ,‬כלומר החברה האזרחית‪,‬‬
‫אינה יכולה להופיע כאן "בתור מה שהנה כבר בקיומה"‪ .‬שכן‪ ,‬מה היא כבר?‬
‫שדרה פרטית‪ ,‬דהיינו ניגוד והפרדה מהמדינה‪ .‬כדי לזכות ב"משמעות ותוקף‬
‫פוליטיים" היא מוכרחה דווקא לוותר על עצמה בתור מה שהנה כבר בקיומה‪,‬‬
‫כלומר כשדרה פרטית‪ .‬על ידי כך היא אכן זוכה לראשונה "למשמעות ולתוקף‬
‫הפוליטיים" שלה‪ .‬אקט פוליטי זה הוא שינוי צורה הווייתי (‪)Transsubstantiation‬‬
‫מוחלט‪ .‬באקט זה מוכרחה החברה האזרחית להיפרד לחלוטין מעצמה בתור‬
‫חברה אזרחית‪ ,‬בתור שדרה פרטית‪ ,‬ולהעניק תוקף לאותו צד של שדרה זו שלא‬
‫רק שאין לו שום מכנה משותף עם הקיום האזרחי הממשי של ישותה‪ ,‬אלא‬
‫שהוא אף מנוגד לקיום זה לגמרי‪.‬‬
‫החוק הכללי מתגלה כאן אצל היחיד‪ .‬החברה האזרחית והמדינה נפרדות‪.‬‬
‫לכן גם אזרח המדינה והאזרח‪ ,‬כלומר חבר החברה האזרחית‪ ,‬נפרדים‪ .‬הוא חייב‬
‫אפוא לבצע הפרדה מהותית שלו מעצמו‪ .‬כאזרח ממשי הוא נמצא בארגון כפול‪:‬‬
‫הארגון הביורוקרטי ‪ -‬שהנו קביעתה הפורמלית החיצונית של המדינה כישות‬
‫שלא מעלמא הדין‪ ,‬כלומר של הרשות הממשלתית‪ ,‬שאינה נוגעת בו ובממשותו‬
‫העצמאית ‪ -‬והארגון החברתי‪ ,‬ארגונה של החברה האזרחית‪ .‬אולם בארגון‬
‫החברתי ניצב האזרח כאיש פרטי מחוץ למדינה; ארגון זה אינו נוגע למדינה‬
‫הפוליטית ככזו‪ .‬הארגון הראשון הוא ארגון של המדינה‪ ,‬שהוא [האזרח כאיש‬
‫פרטי] מספק לו כל העת את החומר‪ .‬הארגון החברתי הוא ארגון אזרחי שהחומר‬
‫שלו אינו המדינה‪ .‬במסגרת הארגון הראשון המדינה מתייחסת לאזרח כניגוד‬

‫‪234‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫פורמלי; במסגרת הארגון השני האזרח מתייחס כניגוד חומרי למדינה‪ .‬על מנת‬
‫להתנהג אפוא כאזרח מדינה ממשי‪ ,‬לקבל משמעות וממשות פוליטית‪ ,‬שומה‬
‫עליו לצאת אל מחוץ לממשותו האזרחית‪ ,‬להפשיט עצמו ממנה‪ ,‬לפרוש מארגון‬
‫זה ולהתכנס לתוך האינדיווידואליות שלו‪ .‬שכן‪ ,‬הקיום היחיד שהוא מוצא‬
‫בשביל אזרחות המדינה שלו הוא האינדיווידואליות הטהורה‪ ,‬הריקה שלו‪ ,‬מפני‬
‫שקיום המדינה כממשלה כבר התגשם בלעדיו‪ ,‬וקיומו בחברה האזרחית כבר‬
‫התגשם בלי המדינה‪ .‬רק בסתירה עם השותפויות (‪ )Gemeinschaften‬היחידות‬
‫|‪ |XXV‬הקיימות‪ ,‬רק כיחיד‪ ,‬יכול האזרח להיות אזרח מדינה‪ .‬קיומו כאזרח‬
‫מדינה הוא קיום מחוץ לשותפויות‪ ,‬קיום שהוא אפוא אינדיווידואלי באופן‬
‫טהור‪" .‬הרשות המחוקקת" כ"רשות" היא הארגון‪ ,‬הגוף המשותף‪ ,‬הראשון‬
‫שקיומו האינדיווידואלי אמור לְקי ֵים‪ .‬בפני "הרשות המחוקקת" אין לחברה‬
‫האזרחית‪ ,‬כלומר לשדרה הפרטית‪ ,‬קיום כארגון מדינתי (‪,)Saatsorganisation‬‬
‫וכדי ששדרה זו תזכה לקיום כארגון כזה‪ ,‬צריך להניח את הארגון הממשי שלה‪,‬‬
‫דהיינו את החיים האזרחיים הממשיים‪ ,‬כבלתי קיים; שכן הגדרתו של היסוד‬
‫השדרתי של הרשות המחוקקת היא בדיוק ההנחה שהשדרה הפרטית‪ ,‬החברה‬
‫האזרחית‪ ,‬אינה קיימת‪ .‬הפרדתה של החברה האזרחית מהמדינה הפוליטית‬
‫נראית כהפרדה הכרחית של האזרח הפוליטי‪ ,‬של אזרח המדינה‪ ,‬מהחברה‬
‫האזרחית‪ ,‬ממציאותו הממשית‪ ,‬האמפירית‪ ,‬שכן בתור אידיאליסט של המדינה‬
‫הוא ישות אחרת לחלוטין‪ ,‬השונה מממשותו שלו‪ ,‬נבדלת ממנה ומנוגדת לה‪.‬‬
‫החברה האזרחית יוצרת כאן בתוכה את היחס של המדינה והחברה האזרחית‪,‬‬
‫אשר כבר קיים מצד אחר כביורוקרטיה‪ .‬ביסוד השדרתי הופך הכללי באופן‬
‫ממשי להיות בשביל עצמו‪ ,‬מה שהוא כשלעצמו‪ ,‬כלומר ניגודו של המיוחד‪.‬‬
‫האזרח חייב להתנתק משדרתו‪ ,‬מהחברה האזרחית‪ ,‬מהשדרה הפרטית‪ ,‬כדי‬
‫לזכות במשמעות ובתוקף פוליטיים; שכן בדיוק שדרה זו עומדת בין היחיד‬
‫לבין המדינה הפוליטית‪.‬‬
‫כאשר הגל מנגיד את החברה האזרחית כולה כשדרה פרטית למדינה‬
‫הפוליטית‪ ,‬מובן מאליו שההבדלים הקיימים בתוך השדרה הפרטית‪ ,‬כלומר‬
‫השדרות האזרחיות השונות‪ ,‬מקבלים רק משמעות פרטית ביחס למדינה‪ ,‬לא‬
‫משמעות פוליטית‪ .‬שכן השדרות האזרחיות השונות הן רק המימוש‪ ,‬כלומר‬
‫הקיום‪ ,‬של העיקרון‪ ,‬של השדרה הפרטית כעקרון החברה האזרחית‪ .‬אולם מובן‬
‫מאליו שאם הכרחי לוותר על העיקרון‪ ,‬הרי על אחת כמה וכמה שהחלוקות‬
‫בתוך עיקרון זה קיימות עוד פחות בשביל המדינה הפוליטית‪.‬‬

‫‪235‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫"רק כך"‪ ,‬הגל מסיים את הפסקה‪" ,‬מתחבר באמת מבחינה זו המיוחד הממשי‬
‫שבמדינה לכללי"‪.‬‬

‫אולם הגל מחליף כאן בטעות את המדינה ככוליות קיומו של עַם עִם המדינה‬
‫הפוליטית‪ .‬המיוחד ההוא איננו "המיוחד שבמדינה"‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬המיוחד‬
‫ש"מחוץ למדינה"‪ ,‬כלומר מחוץ למדינה הפוליטית‪ .‬לא רק שאין הוא "המיוחד‬
‫הממשי שבמדינה"‪ ,‬אלא גם אינו "אי–הממשות של המדינה"‪ .‬הגל מבקש‬
‫לפתח את הרעיון ששדרותיה של החברה האזרחית הן השדרות הפוליטיות‪,‬‬
‫וכדי להוכיח זאת הוא מניח ששדרות החברה האזרחית הן "היעשותה–למיוחדת‬
‫(‪ )Besonderung‬של המדינה הפוליטית"‪ ,‬דהיינו ש"החברה האזרחית היא החברה‬
‫הפוליטית"‪ .‬מובנו של הביטוי "המיוחד שבמדינה" אינו יכול להיות כאן אלא‪:‬‬
‫"היעשותה–למיוחדת של המדינה הפוליטית"‪ .‬הגל בוחר מתוך נקיפות מצפון‬
‫ביטוי בלתי מוגדר‪ .‬לא רק שהוא פיתח בעצמו את ההפך מכך‪ ,‬אלא הוא אפילו‬
‫מאשר זאת בעצמו בפסקה זו‪ ,‬בכך שהוא מכנה את החברה האזרחית "שדרה‬
‫פרטית"‪ .‬גם זהירה מאוד הקביעה שהמיוחד "מתחבר" עם הכללי‪ .‬ניתן הרי‬
‫לחבר זה לזה את הדברים ההטרוגניים ביותר‪ .‬אולם לא מדובר כאן [בנוגע‬
‫להפרדה בין המדינה לחברה האזרחית] במעבר הדרגתי‪ ,‬אלא בשינוי הווייתי‪,‬‬
‫ואין זה מועיל כלל שאין רוצים לראות פער זה‪ ,‬שנחצה בקפיצה ואשר מוכח‬
‫באמצעות הקפיצה עצמה‪.‬‬
‫הגל אומר בהערה‪:‬‬
‫"דבר זה מתנגש עם דימוי רווח אחר" וכיוצא בזה‪ .‬בדיוק הצגנו כיצד דימוי‬
‫רווח זה הוא עקבי‪ ,‬הכרחי‪" ,‬דימוי הכרחי של התפתחותו הנוכחית של העם"‪,‬‬
‫וכיצד הדימוי של הגל‪ ,‬על אף שהוא רווח מאוד בחוגים מסוימים‪ ,‬הוא בכל זאת‬
‫אי–אמת‪ .‬בהתייחסו שוב לדימוי הרווח הגל אומר‪:‬‬
‫"השקפה מופשטת‪ ,‬אטומיסטית זו נעלמת כבר במשפחה" וכולי וכולי‪.‬‬
‫"אולם המדינה הֹוו ָה" וכולי‪ .‬השקפה זו היא בהחלט מופשטת‪ ,‬אולם היא‬
‫ה״הפשטה" של המדינה הפוליטית כפי שהגל פיתח אותה בעצמו‪ .‬היא גם‬
‫אטומיסטית‪ ,‬אך היא האטומיזם של החברה עצמה‪" .‬השקפה" אינה יכולה‬
‫להיות קונקרטית אם מושאה של ההשקפה הוא "מופשט"‪ .‬האטומיזם‪ ,‬שאליו‬
‫נופלת החברה האזרחית במהלך האקט הפוליטי שלה‪ ,‬נובע בהכרח מכך‬
‫שהקהילה (‪ ,)Gemeinwesen‬ההוויה הקהילתית–שיתופית (‪das kommunistische‬‬
‫‪ ,)Wesen‬שבה מתקיים האזרח‪ ,‬היא החברה האזרחית שהופרדה מהמדינה‪ ,‬או‬
‫‪40‬‬
‫שהמדינה הפוליטית היא הפשטה ממנה‪.‬‬
‫השקפה אטומיסטית זו‪ ,‬אף על פי ש[היא] כבר נעלמת במשפחה ואולי‬

‫‪236‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫(??) גם בחברה האזרחית‪ ,‬שבה וחוזרת במדינה הפוליטית‪ ,‬בדיוק משום שהיא‬
‫הפשטה מהמשפחה ומהחברה האזרחית‪ .‬וכן מתרחש הדבר באופן הפוך‪ .‬בכך‬
‫שהגל נותן ביטוי למנוכר שבתופעה זו‪ ,‬הוא לא ביטל את הניכור‪.‬‬
‫"הדימוי" (‪ ,)Vorstellung‬כך נאמר בהמשך‪" ,‬ששב ומפורר לכדי ריבוי של‬
‫יחידים את הקהילות הקיימות כבר בחוגים אלה‪ ,‬היכן שהן נכנסות לתחום‬
‫הפוליטי‪ ,‬דהיינו לנקודת המבט של הקונקרטיּות הכללית הגבוהה ביותר‪,‬‬
‫מקיים בדיוק משום כך את החיים האזרחיים והחיים הפוליטיים כנפרדים זה‬
‫מזה ומציב כביכול את החיים הפוליטיים באוויר‪ ,‬זאת משום שבסיסם הוא‬
‫האינדיווידואליות המופשטת של השרירותיות והדעה‪ ,‬ולכן דבר מה מקרי‪,‬‬
‫כלומר לא בסיס קבוע ומוצדק כשלעצמו ובשביל עצמו" [§‪.]303‬‬

‫דימוי זה אינו מקיים את החיים האזרחיים והחיים הפוליטיים כנפרדים; אלא‬

‫הוא רק דימוי של הפרדה הקיימת באופן ממשי‪.‬‬
‫דימוי זה אינו ממקם את החיים הפוליטיים באוויר‪ ,‬אלא החיים הפוליטיים‬
‫הם חיים באוויר‪ ,‬מחוז ה ֶאתֶר של החברה האזרחית‪.‬‬
‫כעת נבחן את השיטה השדרתית והשיטה הייצוגית‪.‬‬
‫התקדמות היסטורית היא שהפכה את השדרות הפוליטיות לשדרות‬
‫חברתיות באופן כזה‪ ,‬שכפי שהנוצרים שווים בשמים אך לא על פני האדמה‪,‬‬
‫כך חברי העם היחידים שווים בשמי עולמם הפוליטי אך אינם שווים בקיומה‬
‫הארצי של החברה‪ .‬היהפכותן הממשית של השדרות הפוליטיות לשדרות‬
‫אזרחיות התרחשה במונרכיה האבסולוטית‪ .‬הביורוקרטיה העניקה תוקף‬
‫לאידיאת האחדות כנגד המדינות השונות שבמדינה‪ .‬עם זאת‪ ,‬ההבדל החברתי‬
‫בין השדרות המשיך להיות הבדל פוליטי אפילו לצד הביורוקרטיה של הרשות‬
‫הממשלתית האבסולוטית‪ ,‬הבדל פוליטי במסגרת הביורוקרטיה של הרשות‬
‫הממשלתית האבסולוטית ולצדה‪ .‬המהפכה הצרפתית השלימה לראשונה את‬
‫הפיכתן של השדרות הפוליטיות לשדרות חברתיות‪ ,‬או‪ ,‬במילים אחרות‪ ,‬הפכה‬
‫את הבדלי השדרות של החברה האזרחית להבדלים חברתיים בלבד‪ ,‬להבדלים‬
‫של החיים הפרטיים‪ ,‬שהנם חסרי משמעות בחיים הפוליטיים‪ .‬כך הושלמה‬
‫ההפרדה בין החיים הפוליטיים לבין החברה האזרחית‪.‬‬
‫שדרותיה של החברה האזרחית השתנו גם הן בתוך כך‪ :‬החברה האזרחית‬
‫נהייתה אחרת בעקבות הפרדתה מהחברה הפוליטית‪ .‬שדרה במובן של ימי‬
‫הביניים נותרה רק במסגרת הביורוקרטיה עצמה‪ ,‬היכן שהעמדה הפוליטית‬
‫והעמדה אזרחית זהות באופן בלתי אמצעי‪ .‬בניגוד לכך ניצבת החברה האזרחית‬
‫כשדרה פרטית‪ .‬השוני השדרתי בה אינו שונותם של הצרכים ושל העבודה כגוף‬

‫‪237‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫עצמאי‪ .‬ההבדל היחיד‪ ,‬הכללי‪ ,‬הפורמלי והשטחי הוא רק זה שבין עיר וכפר‪.‬‬
‫אולם במסגרת החברה עצמה ההבדל התגבש במעגלים ניידים‪ ,‬לא קבועים‪,‬‬
‫שעקרונם הוא השרירותיות‪ .‬כסף והשכלה הם הקריטריונים העיקריים‪ .‬אולם‬
‫בנושא הזה לא נעסוק כאן‪ ,‬אלא כשנדון בביקורת על הצגת הדברים של הגל‬
‫ביחס לחברה האזרחית‪ .‬דיינו‪ .‬עקרונן של שדרותיה של החברה האזרחית‬
‫אינו הצורך‪ ,‬כלומר מומנט טבעי‪ ,‬וגם לא הפוליטיקה‪ .‬עיקרון זה הוא חלוקה‬
‫לקבוצות של המוני אדם הנבנות כגופים נזילים‪ ,‬דהיינו שבנייתן שרירותית‬
‫ואיננה ארגון‪.‬‬
‫הדבר היחיד האופייני כאן הוא שהעדר הקניין ומעמדה של העבודה הבלתי‬
‫אמצעית‪ ,‬כלומר של העבודה הקונקרטית‪ ,‬יותר משהם מהווים שדרה של החברה‬
‫האזרחית הריהם יוצרים את הקרקע שעליה ניצבות ומתנועעות שדרותיה של‬
‫החברה האזרחית‪ .‬השדרה גופא‪ ,‬שבה מתמזגות העמדה הפוליטית והעמדה‬
‫האזרחית‪ ,‬אינה אלא השדרה של חברי הרשות הממשלתית‪ .‬שדרותיה הנוכחיות‬
‫של החברה מגלות את ההבדל בינן לבין שדרותיה הקודמות של החברה‬
‫האזרחית כבר מעצם כך שאין הן מחזיקות את היחידים כישויות משותפות‪,‬‬
‫כקהילות‪ ,‬אלא שלעתים המקריות‪ ,‬לעתים העבודה וכדומה של היחיד‪ ,‬היא‬
‫אשר קובעת אם הוא נמצא בשדרתו או לא‪ .‬זוהי שדרה שהיא עצמה שוב‬
‫רק קביעה חיצונית של היחיד‪ ,‬שכן השדרה אינה אינהרנטית לעבודת היחיד‬
‫ואינה מתייחסת ליחיד כקהילה אובייקטיבית‪ ,‬המאורגנת לפי חוקים קבועים‬
‫ונמצאת ביחסים קבועים עמו‪ .‬אדרבה‪ ,‬השדרה אינה מקיימת שום יחס ממשי‬
‫לעשייתו העצמותית של היחיד‪ ,‬לשדרתו הממשית‪ .‬הרופאים אינם מהווים‬
‫שדרה מיוחדת בחברה האזרחית‪ .‬סוחר אלמוני שייך לשדרה אחרת מזו של‬
‫סוחר פלוני‪ ,‬לשדרה חברתית אחרת‪ .‬כשם שהחברה האזרחית נפרדת מהחברה‬
‫הפוליטית‪ ,‬כך מתפלגת החברה האזרחית בתוכה לשדרה ולעמדה חברתית‪,‬‬
‫אף על פי שמתקיימים כמה וכמה יחסים ביניהן‪ .‬עקרונה של השדרה האזרחית‬
‫או של החברה האזרחית הוא ההנאה והיכולת ליהנות‪ .‬במשמעותו הפוליטית‬
‫משתחרר חבר החברה האזרחית משדרתו‪ ,‬משדרתו הפרטית הממשית; רק כאן‬
‫חבר זה זוכה למשמעות כאדם או שהגדרתו (‪ )Bestimmung‬מופיעה כהגדרתו‬
‫כחבר המדינה‪ ,‬כישות בעלת מהות חברתית‪ ,‬כהגדרה האנושית שלו‪ .‬שכן כל‬
‫הגדרותיו האחרות בחברה האזרחית מופיעות כבלתי מהותיות לאדם‪ ,‬ליחיד‪,‬‬
‫כהגדרות חיצוניות שאמנם הכרחיות לקיומו בתוך המכלול‪ ,‬דהיינו כקשר עם‬
‫המכלול‪ ,‬אולם קשר שהוא יכול גם לשוב ולהתירו (החברה האזרחית העכשווית‬
‫היא יישום העיקרון של האינדיווידואליזם; הקיום האינדיווידואלי הוא התכלית‬

‫‪238‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫החשובה ביותר; פעילות‪ ,‬עבודה‪ ,‬תוכן וכיוצא באלה הם רק אמצעים)‪.‬‬

‫במקום שבו החוקה השדרתית איננה מסורת מימי הביניים‪ ,‬הרי היא ניסיון‬
‫להטיל שוב את האדם במידה כלשהי‪ ,‬במסגרת הספרה הפוליטית עצמה‪ ,‬לתוך‬
‫מוגבלותה של הספרה הפרטית שלו‪ ,‬כלומר להפוך את מיוחדותו לתודעתו‬
‫המהותית‪ ,‬והיות שמבחינה פוליטית קיימים הבדלי שדרות ‪ -‬גם לשוב ולהפוך‬
‫אותם להבדלים חברתיים‪.‬‬
‫האדם הממשי הוא האדם הפרטי של החוקה העכשווית‪.‬‬
‫משמעותה של השדרה בכלל היא שההבדל‪ ,‬ההפרדה‪ ,‬הם קיומו של הפרט‪.‬‬
‫במקום שדרך חייו‪ ,‬פעילותו וכדומה יעשוהו לאיבר בחברה‪ ,‬לפונקציה שלה‪,‬‬
‫הן הופכות אותו דווקא לחריג בחברה‪ ,‬הן כביכול הפריבילגיה שלו‪ .‬העובדה‬
‫שהבדל זה איננו רק הבדל אינדיווידואלי אלא הוא גם מתקבע כקהילה‪ ,‬כשדרה‪,‬‬
‫כקורפורציה‪ ,‬לא רק שאיננה מבטלת את טבעו הבלעדי‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬היא רק‬
‫הביטוי שלו‪ .‬במקום שהפונקציה האינדיווידואלית תהיה פונקציה חברתית‪,‬‬
‫היא הופכת דווקא את הפונקציה האינדיווידואלית לחֶברה לעצמה‪.‬‬
‫|‪ |XXVI‬לא רק שהשדרות מבוססות על הפילוג בתוך החברה בתור החוק‬
‫השולט‪ ,‬אלא הן גם מפרידות את האדם ממהותו הכללית; הן הופכות אותו‬
‫לבעל חיים הזהה באופן בלתי אמצעי עם הגדרתו המסוימת‪ .‬ימי הביניים הם‬
‫קורות עולם החי של האנושות‪ ,‬הזואולוגיה שלה‪.‬‬
‫העת המודרנית‪ ,‬הציביליזציה‪ ,‬עושה טעות הפוכה‪ .‬היא מפרידה את מהותו‬
‫המושאית [התגלמות אישיותו במושאים גשמיים ורוחניים] של האדם ממנו‬
‫עצמו ורואה בה מהות חיצונית בלבד‪ ,‬חומרית‪ .‬היא אינה תופסת את תוכנו של‬
‫האדם כממשותו האמיתית‪.‬‬
‫יש לפתח את ההמשך של הדברים האלה בפרק "החברה האזרחית"‪ .‬אנו‬
‫מגיעים אל‪:‬‬
‫"§‪ .304‬היסוד השדרתי–פוליטי כולל במשמעותו עצמה בעת ובעונה אחת גם‬
‫את הבדל השדרות‪ ,‬שכבר היה קיים בספרות קודמות"‪.‬‬

‫כבר הראינו כי ל"הבדל השדרתי‪ ,‬שכבר היה קיים בספרות הקודמות" אין שום‬
‫משמעות לגבי הספרה הפוליטית‪ ,‬או שיש לו רק משמעות של הבדל פרטי‪,‬‬
‫כלומר של הבדל לא–פוליטי‪ .‬אולם גם לפי הגל אין כאן להבדל זה "משמעותו‬
‫הקיימת כבר" (המשמעות שיש לו בחברה האזרחית)‪ ,‬אלא "היסוד השדרתי–‬
‫פוליטי" מאשר את מהותו של ההבדל בכך שהוא קולט אותו לתוכו‪ ,‬ובאשר‬
‫הבדל זה משּוקע בספרה הפוליטית הוא מקבל משמעות "עצמית" השייכת‬

‫‪239‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫ליסוד זה ולא לו עצמו‪.‬‬

‫כאשר המבנה של החברה האזרחית היה עדיין פוליטי‪ ,‬והמדינה הפוליטית‬
‫הייתה החברה האזרחית‪ ,‬הרי שלא הייתה קיימת הפרדה זו‪ ,‬ההכפלה של‬
‫משמעות השדרות‪ .‬לא הייתה לשדרות משמעות מסוימת בעולם האזרחי‬
‫ומשמעות אחרת בעולם הפוליטי‪ .‬הן לא קיבלו משמעות בעולם הפוליטי‪ ,‬אלא‬
‫הן היו המשמעות של עצמן‪ .‬הדואליזם של החברה האזרחית והמדינה הפוליטית‪,‬‬
‫אשר החוקה השדרתית סוברת שהיא פותרת אותו באמצעות מסע בזיכרון‪ ,‬בא‬
‫לידי ביטוי בחוקה הזו עצמה‪ ,‬כאשר הבדל השדרות (ההבדל בתוך החברה‬
‫האזרחית) מקבל בספרה הפוליטית משמעות אחרת מאשר בספרה האזרחית‪.‬‬
‫לכאורה מדובר כאן בזהות; זהו אותו הסובייקט‪ ,‬אולם מדובר בהגדרה השונה‬
‫באופן מהותי‪ ,‬ולכן לאמיתו של דבר זהו סובייקט כפול‪ ,‬וזהות אשלייתית זו‬
‫(היא אשלייתית ולו מהסיבה שהסובייקט הממשי‪ ,‬האדם‪ ,‬אמנם נשאר זהה‬
‫לעצמו בהגדרות השונות של מהותו‪ ,‬כלומר הוא אינו מאבד את זהותו; אולם‬
‫האדם אינו כאן סובייקט‪ ,‬אלא הוא מזוהה עם פרדיקט כלשהו ‪ -‬השדרה ‪ -‬ובה‬
‫בעת טוענים שהוא קיים בקביעה מסוימת זו וגם בקביעה אחרת; שהוא בתור‬
‫מוגבלות בלעדית מסוימת אחר מאשר מוגבלות זו)‪ ,‬זהות אשלייתית זו נשמרת‬
‫באופן מלאכותי על ידי הרפלקסיה‪ ,‬המעלה פעם אחת שהבדל השדרות האזרחי‬
‫ככזה נקבע על ידי הגדרה האמורה לנבוע ולהינתן לו בראש ובראשונה מהספרה‬
‫הפוליטית‪ ,‬ופעם אחרת‪ ,‬ולהפך מזה‪ ,‬שהבדל השדרות בספרה הפוליטית נקבע‬
‫על ידי הגדרה שאינה נובעת מהספרה הפוליטית‪ ,‬אלא מהסובייקט של הספרה‬
‫האזרחית‪ .‬כדי להציג את הסובייקט המוגבל האחד‪ ,‬את השדרה המוגדרת (את‬
‫הבדל השדרות)‪ ,‬כסובייקט מהותי של שני הפרדיקטים‪ ,‬או כדי להוכיח את‬
‫זהותם של שני הפרדיקטים‪ ,‬הם עוברים תהליך מיסטיפיקציה ומתפתחים‬
‫כדמות כפולה‪ ,‬בלתי מוגדרת ואשלייתית‪.‬‬
‫אותו הסובייקט נדון כאן במשמעויות שונות‪ ,‬אולם המשמעות אינה‬
‫ההגדרה העצמית‪ ,‬אלא הגדרה המיוחסת שלא כהלכה‪ ,‬הגדרה אלגורית‪ .‬ניתן‬
‫היה לייחס לאותה המשמעות סובייקט קונקרטי אחר‪ ,‬וניתן היה לייחס לאותו‬
‫הסובייקט משמעות אחרת‪ .‬המשמעות שמקבל הבדל השדרות האזרחי בספרה‬
‫הפוליטית לא נוצרת על ידו‪ ,‬אלא על ידי הספרה הפוליטית‪ ,‬והייתה יכולה‬
‫להיות לו כאן גם משמעות אחרת‪ ,‬מה שאף נכון מבחינה היסטורית‪ .‬ואף להפך‪.‬‬
‫זה אותו האופן הבלתי ביקורתי‪ ,‬האופן המיסטי‪ ,‬שבו מפרשים השקפת עולם‬
‫ישנה לפי מו ָבנ ָּה של השקפה חדשה‪ ,‬שמכוחו השקפה זו לא תהא אלא ייצור‬
‫כלאיים אומלל‪ ,‬שבו הצורה מהֹונ ָה את המשמעות‪ ,‬והמשמעות מהונה את‬

‫‪240‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הצורה‪ ,‬והצורה לא נעשית למשמעותה שלה ולצורה ממשית‪ ,‬והמשמעות לא‬

‫הופכת לצורה ולמשמעות ממשית‪ .‬חוסר ביקורתיות זה‪ ,‬מיסטיציזם זה‪ ,‬הוא‬
‫הן חידתן של החוקות המודרניות (‪[ κατ᾽ ἐξοχήν‬בראש ובראשונה] של החוקות‬
‫השדרתיות) והן המסתורין של הפילוסופיה של הגל‪ ,‬בייחוד של פילוסופיית‬
‫המשפט והדת‪.‬‬
‫הדרך הטובה ביותר להשתחרר מאשליה זו היא ליטול את המשמעות כפי‬
‫שהיא‪ ,‬דהיינו כהגדרה הממשית‪ ,‬לעשותה ככזאת לסובייקט‪ ,‬ואז להשוות‪ ,‬האם‬
‫הסובייקט השייך לה לכאורה הוא הפרדיקט הממשי שלה‪ ,‬האם הוא מהווה את‬
‫מהותה ואת מימושה האמיתי‪.‬‬
‫"עמדתו" (של היסוד השדרתי–פוליטי) "אשר תחילה הייתה מופשטת‪ ,‬כקצה‬
‫הכלליּות האמפירית נגד העיקרון המלכותי או המונרכי בכלל ‪ -‬עמדה‬
‫שקיימת בה רק אפשרות של הסכמה‪ ,‬ולכן באותה המידה גם אפשרות של‬
‫ניגודיות עוינת ‪ -‬עמדה מופשטת זו הופכת לעמדה תבונית (להיקש‪ ,‬השוו‬
‫הערה ל–§‪ )302‬רק על ידי כך שהתיווך שלה זוכה לקיום"‪.‬‬

‫כבר ראינו שהשדרות מהוות‪ ,‬יחד עם הרשות הממשלתית‪ ,‬את האיבר האמצעי‬
‫בין העיקרון המונרכי לעם‪ ,‬בין רצון המדינה‪ ,‬כפי שהוא קיים כרצון אמפירי‬
‫אחד‪ ,‬לרצון זה‪ ,‬כפי שהוא קיים כרצונות אמפיריים רבים‪ ,‬בין האינדיווידואליות‬
‫האמפירית לבין הכלליּות האמפירית‪ .‬הגל מוכרח היה להגדיר את הרצון‬
‫המלכותי כאינדיווידואליות אמפירית‪ ,‬כשם שהגדיר את רצון החברה האזרחית‬
‫בתור כלליּות אמפירית; אלא שהוא לא מבטא את הניגוד במלוא חריפותו‪.‬‬
‫הגל ממשיך‪:‬‬
‫"כפי שמבחינת הרשות המלכותית‪ ,‬הרשות הממשלתית (§‪ )300‬היא כבר‬
‫בעלת הגדרה זו‪ ,‬כך גם מוכרח מבחינת השדרות מומנט כלשהו שלהן להסתגל‬
‫לקביעה של קיום מהותי בתור המומנט של האמצע"‪.‬‬

‫אולם הניגודים האמיתיים הם המלך והחברה האזרחית‪ .‬כבר ראינו כי אותה‬

‫משמעות שיש לרשות הממשלתית לגבי המלך יש גם ליסוד השדרתי לגבי‬
‫העם‪ .‬כפי שהרשות הממשלתית מתפשטת במחזור הדם על עורקיו ונימיו‪,‬‬
‫כך היסוד השדרתי מתגבש לכדי מהדורה מוקטנת‪ ,‬שכן המונרכיה החוקתית‬
‫מסתדרת רק עִם עַם ‪[ en miniature‬בזעיר אנפין]‪ .‬היסוד השדרתי הוא בדיוק‬
‫אותה ההפשטה של המדינה הפוליטית לגבי החברה האזרחית כשם שהרשות‬
‫הממשלתית היא הפשטה זו לגבי המלך‪ .‬נדמה אפוא שהתיווך מתקיים במלואו‪.‬‬
‫שני הקצוות השתחררו קצת מקיבעונם‪ ,‬הפגישו את אש מהותם המיוחדת;‬

‫‪241‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫ונדמה שהרשות המחוקקת‪ ,‬שיסודותיה הם הרשות הממשלתית וכן השדרות‪,‬‬

‫אינה נראית עוד כמי שחייבת תחילה לאפשר את התממשות התיווך‪ ,‬אלא‬
‫היא עצמה התיווך שהתממש‪ .‬הגל גם ציין את היסוד השדרתי יחד עם הרשות‬
‫הממשלתית כאיבר האמצעי בין העם למלך (ובאותו האופן ציין גם את היסוד‬
‫השדרתי כאיבר האמצעי בין החברה האזרחית לממשלה וכיוצא בזה)‪ .‬נדמה‬
‫אפוא שהעמדה התבונית‪ ,‬המסקנה‪ ,‬כבר הושלמה‪ .‬הרשות המחוקקת‪ ,‬האיבר‬
‫האמצעי‪ ,‬היא ‪[ mixtum compositum‬הרכב מעורב‪ ,‬שעטנז] של שני הקצוות‪,‬‬
‫של העיקרון המלכותי ושל החברה האזרחית‪ ,‬של הפרטיות האמפירית ושל‬
‫הכלליות האמפירית‪ ,‬של הסובייקט ושל הפרדיקט‪ .‬הגל תופס בכלל את ההיקש‬
‫כאיבר אמצעי‪ ,‬כ–‪ .mixtum compositum‬ניתן לומר שבפיתוח המסקנה התבונית‬
‫שלו מופיעים הטרנסצנדנטיות והדואליזם המיסטי של שיטתו בשלמותם‪.‬‬
‫האיבר האמצעי הוא הברזל העשוי מעץ‪ ,‬הניגוד המוסווה בין כלליות לפרטיות‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬בנוגע לפיתוח זה כולו‪ ,‬יש להעיר כי ה"תיווך" שהגל מבקש‬
‫ליצור כאן אינו דרישה שהוא גוזר מתוך מהות הרשות המחוקקת‪ ,‬מתוך עצם‬
‫הגדרתה‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬מתוך התחשבות בקיום כלשהו הנמצא מחוץ להגדרתה‬
‫המהותית‪ .‬זוהי בנייה מתוך התחשבות‪ .‬הרשות המחוקקת מפותחת בכוונה‬
‫תחילה רק בהתחשב בגורם שלישי‪ .‬משמע‪ ,‬זוהי בכוונה תחילה בניית קיומה‬
‫הפורמלי אשר דורשת את כל תשומת הלב‪ .‬הרשות המחוקקת נבנית באופן‬
‫דיפלומטי מאוד‪ .‬עניין זה נובע מהעמדה הפוליטית ‪[ κατ᾽ ἐξοχήν‬בעיקרה]‪,‬‬
‫האשלייתית‪ ,‬השגויה‪ ,‬שיש לרשות המחוקקת במדינה המודרנית (שהגל הוא‬
‫הפרשן שלה)‪ .‬נובע מכך שמדינה זו אינה מדינה אמיתית‪ ,‬שהרי יש לבחון‬
‫במדינה את ההיבטים המדינתיים (‪ ,)staatliche Bestimmungen‬שאחד מהם הוא‬
‫הרשות המחוקקת‪ ,‬לא כשלעצמם ובשביל עצמם‪ ,‬באופן תיאורטי‪ ,‬אלא באופן‬
‫מעשי‪ ,‬לא כעצמאיים‪ ,‬אלא כעוצמות שנושאות עמן ניגוד‪ ,‬לא מתוך טבע‬
‫העניין‪ ,‬אלא לפי הכללים המקובלים‪.‬‬
‫היסוד השדרתי היה אמור אפוא להיות בעצם "יחד עם הרשות הממשלתית"‪,‬‬
‫האיבר האמצעי בין הרצון של האינדיווידואליות האמפירית‪ ,‬כלומר המלך‪,‬‬
‫לבין הרצון של הכלליות האמפירית‪ ,‬כלומר החברה האזרחית‪ ,‬אולם באמת‪,‬‬
‫באופן ריאלי יותר‪" ,‬העמדה שלו" היא העמדה "אשר הייתה תחילה מופשטת‪,‬‬
‫דהיינו עמדתו של הקצה של הכלליּות האמפירית נגד העיקרון המלכותי או‬
‫המונרכי בכלל ‪ -‬עמדה שקיימת בה רק אפשרות של הסכמה‪ ,‬ולכן באותה‬
‫המידה גם אפשרות של ניגודיות עוינת" ‪ -‬עמדה שהיא‪ ,‬כפי שהגל מעיר‬
‫נכוחה‪" ,‬עמדה מופשטת"‪.‬‬

‫‪242‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫כעת נדמה שבתחילה לא "הקצה של הכלליות האמפירית" ולא "העיקרון‬

‫המונרכי או המלכותי"‪ ,‬כלומר הקצה של האינדיווידואליות האמפירית‪,‬‬
‫מנוגדים כאן זה לזה‪ |XXVII| .‬שכן מבחינת החברה האזרחית הוסמכו השדרות‬
‫כנציגות‪ ,‬כפי שהממשלה הוסמכה כנציגה מטעם המלך‪ .‬כשם שהעיקרון‬
‫המלכותי חדל להיות בָרשּות הממשלתית הייצוגית הקצה של האינדיווידואליות‬
‫האמפירית‪ ,‬ויתרה מכך‪ ,‬הוא מוותר במסגרתה על הרצון " הבלתי מנומק"‬
‫ומוריד עצמו לדרגת ה"סופיּות" של הידע‪ ,‬של האחריות והחשיבה‪ ,‬כך נראה‬
‫שהחברה האזרחית אינה עוד ביסוד השדרתי כלליות אמפירית‪ ,‬אלא מכלול‬
‫מוגדר מאוד‪ ,‬שיש לו באותה מידה "הבנה ואופן חשיבה הן של המדינה ושל‬
‫הממשלה והן של האינטרסים של החוגים המיוחדים ושל הפרטים" (§‪.)302‬‬
‫החברה האזרחית במהדורתה השדרתית המיניאטורית חדלה להיות "הכלליות‬
‫האמפירית"‪ .‬אדרבה‪ ,‬היא ירדה בה למדרגה של ועד‪ ,‬למספר מוגדר מאוד‪,‬‬
‫ואם המלך העניק לעצמו ברשות הממשלתית כלליות אמפירית‪ ,‬הרי החברה‬
‫האזרחית העניקה לעצמה בשדרות אינדיווידואליות או מיּוחדּות אמפירית‪.‬‬
‫שניהם [המלך והחברה האזרחית] הפכו למיּוחדּות‪.‬‬
‫נראה כי הניגוד היחיד שעדיין אפשרי כאן הוא זה שבין שני הנציגים של‬
‫שני רצונות המדינה‪ ,‬קרי בין שתי הישויות הנאצלות (‪ 41)Emanationen‬ממנה‪,‬‬
‫בין היסוד הממשלתי לבין היסוד השדרתי של הרשות המחוקקת; נראה על‬
‫כן שזהו ניגוד בתוך הרשות המחוקקת עצמה‪ .‬נראה שגם התיווך ה"משותף"‬
‫מתאים היטב ליריבות הדדית‪ .‬האינדיווידואליות האמפירית והבלתי נגישה‬
‫של המלך הפכה ביסוד הממשלתי של הרשות המחוקקת לארצית בכמה אישים‬
‫בעלי אחריות‪ ,‬מוגבלים‪ ,‬נגישים; והחברה האזרחית הפכה ביסוד השדרתי‬
‫לשמימית בכמה אישים פוליטיים‪ .‬שני הצדדים איבדו את היותם בלתי ניתנים‬
‫לתפיסה‪ .‬הרשות המלכותית איבדה את ה"אחד" האמפירי‪ ,‬הבלעדי‪ ,‬הבלתי‬
‫נגיש; והחברה האזרחית איבדה את "הכול" האמפירי המטושטש‪ ,‬הבלתי נגיש‪.‬‬
‫האחת איבדה את נוקשותה‪ ,‬והשנייה את נזילותה‪ .‬נדמה שביסוד השדרתי‪ ,‬מצד‬
‫אחד‪ ,‬וביסוד הממשלתי של הרשות המחוקקת‪ ,‬מצד אחר ‪ -‬אשר ביקשו לתווך‬
‫יחד בין החברה האזרחית למלך ‪ -‬הפך הניגוד אפוא לראשונה לניגוד הכרוך‬
‫במאבק‪ ,‬אך גם לסתירה שאינה ניתנת לפיוס‪.‬‬
‫"תיווך" זה גם זקוק לראשונה באופן ממשי לכך‪ ,‬כפי שהגל מפתח באופן‬
‫נכון‪" ,‬שפעולת התיווך שלו תזכה לקיום"‪ .‬הוא עצמו אינו אלא קיומה של‬
‫הסתירה יותר מאשר קיומו של התיווך‪.‬‬
‫נדמה שהגל טוען ללא יסוד שתיווך זה מופעל מצדו של היסוד השדרתי‪.‬‬

‫‪243‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הוא אומר‪:‬‬
‫"כפי שמבחינת הרשות המלכותית‪ ,‬הרשות הממשלתית (§‪ )300‬היא כבר‬
‫בעלת הגדרה זו‪ ,‬כך גם מוכרח מבחינת השדרות מומנט כלשהו שלהן להסתגל‬
‫לקביעה של קיום מהותי בתור המומנט של האמצע"‪.‬‬

‫אולם כבר ראינו שהגל מנגיד כאן באופן שרירותי ובלתי עקבי את המלך‬
‫לשדרות בתור קצוות‪ .‬כפי שהרשות הממשלתית הנה בעלת קביעה זו מבחינת‬
‫הרשות המלכותית‪ ,‬כך היסוד השדרתי הוא בעל קביעה זו מבחינת החברה‬
‫האזרחית‪ .‬השדרות עומדות‪ ,‬יחד עם הרשות הממשלתית‪ ,‬לא רק בין המלך‬
‫לבין החברה האזרחית‪ ,‬אלא גם בין הממשלה בכלל לבין העם (§‪ .)302‬הן‬
‫עושות לגבי החברה האזרחית יותר מכפי שהרשות הממשלתית עושה לגבי‬
‫הרשות המלכותית‪ ,‬באשר זו עצמה הרי ניצבת כניגוד אל מול העם‪ .‬היא מילאה‬
‫אפוא את מנת התיווך‪ .‬אם כך‪ ,‬מדוע להעמיס על חמורים אלה עוד ׂשַקים?‬
‫מדוע אמור היסוד השדרתי לשמש תמיד כגשר החמורים‪ ,‬אפילו בינו לבין‬
‫יריבו? מדוע בכל מקום הוא צריך להקריב את עצמו? האם הוא אמור לכרות‬
‫לעצמו יד אחת כדי שלא יוכל להרחיק את אויבו‪ ,‬היסוד הממשלתי של הרשות‬
‫המחוקקת‪ ,‬בעזרת שתי הידיים?‬
‫נוסף על כך‪ ,‬הגל יוצר תחילה את השדרות מתוך הקורפורציות‪ ,‬הבדלי‬
‫השדרות וכדומה‪ ,‬כדי שלא יהיו "כלליּות אמפירית גרידא"; וכעת להפך‪ ,‬הוא‬
‫עושה אותן ל"כלליּות אמפירית גרידא" כדי ליצור מתוכן את הבדלי השדרות!‬
‫כפי שהמלך מתווך את עצמו באמצעות הרשות הממשלתית‪ ,‬בתור יׁשּו שלה‪,‬‬
‫עם החברה הא[זרחית]‪ ,‬כך מתווכת עצמה החברה [האזרחית] באמצעות השדרות‪,‬‬
‫בתור כוהניה‪ ,‬עם המלך‪.‬‬
‫כעת נראה הרבה יותר כי תפקידם של הקצוות‪ ,‬כלומר של הרשות‬
‫המלכותית (פרטיות אמפירית) ושל החברה האזרחית (כלליּות אמפירית)‪ ,‬הוא‬
‫להופיע כמתווכים בין "התיווכים שלהם"‪ ,‬בעיקר מפני ש"לתובנות הלוגיות‬
‫החשובות ביותר שייכת התובנה שמומנט מסוים‪ ,‬בהיותו מצוי בניגוד‪ ,‬הנו‬
‫בעל עמדה של קצה‪ ,‬ועל ידי כך הוא מפסיק להתקיים והופך להיות מומנט‬
‫אורגני שהנו בה בעת איבר אמצעי" (§‪ 302‬הערה)‪ .‬נדמה שהחברה האזרחית‬
‫אינה מסוגלת לקבל את התפקיד‪ ,‬הואיל ואין לה מושב ב"רשות המחוקקת"‬
‫בתורת היא עצמה‪ ,‬בתור קצה‪ .‬נדמה אפוא שהקצה האחר הנמצא ככזה בלב‬
‫הרשות המחוקקת‪ ,‬כלומר העיקרון המלכותי‪ ,‬מוכרח להוות את האיבר האמצעי‬
‫בין היסוד הממשלתי לבין היסוד השדרתי‪ .‬נראה שהוא גם בעל האיכויות‬

‫‪244‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫המתאימות לכך‪ .‬שכן‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬המכלול של המדינה מיוצג בו‪ ,‬ועל כן‬
‫גם החברה האזרחית מיוצגת בו‪" .‬האינדיווידואליות האמפירית" של הרצון‬
‫משותפת באופן מיוחד למלך ולשדרות‪ ,‬הואיל והכלליות האמפירית הנה‬
‫ממשית רק בתור אינדיווידואליות אמפירית‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬שלא כמו הרשות‬
‫הממשלתית‪ ,‬המלך אינו מנוגד לחברה האזרחית בתור נוסחה‪ ,‬בתור תודעת‬
‫מדינה‪ .‬העיקרון המלכותי הוא עצמו מדינה‪ .‬המומנט הטבעי‪ ,‬החומרי‪ ,‬משותף‬
‫לו ולחברה האזרחית‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬המלך הוא ראשּה של הרשות הממשלתית‬
‫והנו נציגה (הגל‪ ,‬ההופך הכול על פיו‪ ,‬הופך את הרשות הממשלתית לנציגתו‬
‫של המלך‪ ,‬לנביעה [‪ ]Emanation‬שלו‪ .‬מאחר שהוא לא תופס את האידיאה‪,‬‬
‫שהמלך אמור להיות הקיום שלה‪ ,‬בתור האידיאה הממשית של הרשות‬
‫הממשלתית‪ ,‬כלומר את הרשות הממשלתית בתור אידיאה‪ ,‬אלא לנגד עיניו‬
‫עומד הסובייקט של האידיאה המוחלטת‪ ,‬הקיימת במלך מבחינה גופנית‪ ,‬הרי‬
‫שהרשות הממשלתית הופכת להמשך מיסטי של הנפש הקיימת בתוך גופו ‪-‬‬
‫גופו של המלך)‪.‬‬
‫המלך היה מוכרח אפוא להוות ברשות המחוקקת את האיבר האמצעי בין‬
‫הרשות הממשלתית לבין היסוד השדרתי‪ ,‬אולם הרשות הממשלתית היא האיבר‬
‫האמצעי בינו לבין היסוד השדרתי‪ ,‬והיסוד השדרתי הוא האיבר האמצעי בינו‬
‫לבין החברה האזרחית‪ .‬כיצד הוא אמור לתווך בין אלה‪ ,‬שהוא זקוק להם בתור‬
‫איבר אמצעי כדי לא להיות קצה חד–צדדי? כאן מתגלה כל חוסר ההיגיון של‬
‫קצוות אלה‪ ,‬אשר נוטלים לעצמם לסירוגין את התפקיד של הקצה ושל האיבר‬
‫האמצעי‪ .‬הנם כפני יאנּוס‪ ,‬המציגים את עצמם פעם מלפנים ופעם מאחור‪,‬‬
‫ואופי ָם מלפנים שונה מאופי ָם מאחור‪ 42.‬הדבר שהוגדר תחילה כאיבר אמצעי‬
‫בין הקצוות מופיע כעת בעצמו כקצה‪ ,‬ואחד משני הקצוות שתֻווך באמצעותו‬
‫עם הקצה האחר מופיע כעת שוב בתור האיבר האמצעי (מפני שהוא מופיע‬
‫בהבחנתו מהקצה האחר) בין הקצה שלו לבין האיבר האמצעי שלו‪ .‬זוהי‬
‫השלמה הדדית‪ .‬דומה הדבר לאדם המתייצב בקטטה בין שניים‪ ,‬ואז מתייצב‬
‫אחד המתקוטטים שוב בין המתווך לבין המתקוטט האחר‪ .‬או כדוגמת הסיפור‬
‫על בעל ואישה שרבו ביניהם ועל רופא שביקש להתערב ביניהם כמתווך‪,‬‬
‫וכיצד הייתה האישה מוכרחה להתייצב מיד באמצע בין הרופא לבעל‪ ,‬והבעל‬
‫היה מוכרח להתייצב באמצע בין האישה לרופא‪ .‬הרי זה כמו האריה בחלום‬
‫ליל קיץ הקורא‪" :‬אני אריה ‪ -‬ואני לא אריה‪ ,‬אלא אָפּוץ הנגר"‪ 43.‬וכך כל‬
‫קצה כאן הוא פעם האריה של הניגוד ופעם אפּוץ של התיווך‪ .‬כאשר קצה‬
‫אחד קורא‪" :‬כעת אני איבר אמצעי"‪ ,‬הרי שלשניים האחרים אסור לגעת בו‪,‬‬

‫‪245‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫אלא מותר להם רק להכות בכיוונו של האחר שהיה כרגע הקצה‪ .‬אנו רואים‬
‫כי זו חברה הששה אלי קרב בלבה‪ ,‬אך היא חוששת יתר על המידה מהסימנים‬
‫הכחולים מכדי להתכתש‪ ,‬והשניים שמבקשים להחליף מהלומות מכוונים זאת‬
‫כך שהשלישי העומד בתווך אמור לחטוף את המכות‪ ,‬אך כעת אחד מהשניים‬
‫מופיע שוב כשלישי‪ ,‬וכך הם אינם מגיעים לשום החלטה מחמת הזהירות‬
‫בלבד‪ .‬מערכת תיווך זו נוצרת גם עקב כך שהאיש המבקש להכות את יריבו‬
‫מוכרח להגן עליו מפני יריבים אחרים שלא יכו אותו‪ ,‬והוא אינו מצליח תוך‬
‫כדי פעילות כפולה זו לממש את משימתו‪ .‬מוזר הדבר שהגל‪ ,‬אשר מצמצם‬
‫אבסורדיות זו של התיווך לכדי ביטויה הלוגי המופשט‪ ,‬ולכן הבלתי מזויף‬
‫והאותנטי‪ ,‬מציין בה בעת אבסורדיות זו כמסתורין ספקולטיבי של הלוגיקה‪,‬‬
‫|‪ |XXVIII‬כיחס תבוני‪ ,‬כהיקש תבוני‪ .‬לא ניתן לתווך קצוות ממשיים זה עם זה‪,‬‬
‫בדיוק מפני שהם קצוות ממשיים‪ .‬אולם הקצוות גם אינם זקוקים לתיווך‪ ,‬שכן‬
‫הם מהויות המנוגדות זו לזו‪ .‬אין להם שום דבר משותף‪ .‬הם אינם דורשים זה‬
‫את זה‪ .‬הם אינם משלימים זה את זה‪ .‬לאף אחד מהם אין כמיהה לאחר‪ ,‬צורך‬
‫באחר‪ ,‬ציפייה לאחר (אולם כאשר הגל מתייחס לכלליּות ולפרטיות‪ ,‬כלומר‬
‫למומנטים המופשטים של ההיקש‪ ,‬בתור ניגודים ממשיים‪ ,‬הרי שזה בדיוק‬
‫הדואליזם הבסיסי של הלוגיקה שלו‪ .‬נושא זה שייך לביקורת הלוגיקה של‬
‫הגל)‪.‬‬
‫נראה שכנגד זאת [כנגד הנאמר כאן] ניצבת האמירה‪les extrêmes se" :‬‬
‫‪[ "touchent‬הקצוות מתקרבים זה לזה]‪ .‬הקוטב הצפוני והקוטב הדרומי נמשכים‬
‫זה לזה‪ .‬גם המין הנקבי והמין הגברי נמשכים זה לזה‪ ,‬ורק על ידי איחוד‬
‫הבדליהם הקיצוניים מתהווה אדם‪.‬‬
‫מאידך גיסא‪ :‬כל קצה הוא הקצה האחר שלו‪ .‬הספיריטואליזם המופשט הוא‬
‫מטריאליזם מופשט; המטריאליזם המופשט הוא הספיריטואליזם המופשט של‬
‫החומר‪.‬‬
‫בנוגע להערה הראשונה‪ ,‬הרי שהקוטב הצפוני והקוטב הדרומי שניהם‬
‫קטבים; מהותם זהה; המין הנקבי והמין הגברי גם הם שניהם סוג (‪)Gattung‬‬
‫אחד‪ ,‬מהות אחת‪ ,‬המהות האנושית‪ .‬צפון ודרום הם בחינות (‪)Bestimmungen‬‬
‫מנוגדות של מהות אחת‪ :‬ההבדל שבמהות כלשהי בהתפתחותו הגבוהה‬
‫ביותר‪ .‬הקטבים הם המהות שיש בה בחינות שונות‪ .‬הם מה שהנם רק בתור‬
‫בחינה נבדלת‪ ,‬ולמעשה בתור בחינה נבדלת זו של המהות‪ .‬קצוות ממשיים‬
‫אמיתיים הם קוטב ולא–קוטב‪ ,‬מין אנושי ומין בלתי אנושי (‪unmenschliches‬‬
‫‪ .)Geschlecht‬במקרה האחד זהו הבדל של קיום; בשני זהו הבדל של מהות‪,‬‬

‫‪246‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הבדל בין שתי מהויות‪ .‬בנוגע להבדל השני‪ ,‬הרי שקיימת כאן קביעה ראשית‪,‬‬
‫שלפיה מושג (קיום וכיוצא בזה) כלשהו נתפס באופן מופשט‪ ,‬ואין לו משמעות‬
‫כעצמאי‪ ,‬אלא כהפשטה מהאחר וכהפשטה זו בלבד; ולכן הרוח היא‪ ,‬לדוגמה‪,‬‬
‫רק ההפשטה מהחומר‪ .‬ואזי מובן מאליו ביחס למושג כי מפני שצורה זו אמורה‬
‫להוות את תוכנו‪ ,‬הרי הניגוד המופשט‪ ,‬המושא‪ ,‬שממנו הוא מפשיט‪ ,‬מושא זה‬
‫בהפשטתו‪ ,‬כלומר כאן [בדוגמה שלפנינו] המטריאליזם המופשט‪ ,‬הוא מהותו‬
‫הריאלית‪ .‬אלמלא בלבלו את ההבחנה בתוך קיומה של מהות (‪ )Wesen‬כלשהי‪,‬‬
‫פעם עם ההפשטה שנעשתה עצמאית (כמובן לא ממהות אחרת‪ ,‬אלא בעצם‬
‫מעצמה) ופעם עם הניגוד הממשי‪ ,‬ניגוד של מהויות המדירות זו את זו באופן‬
‫הדדי‪ ,‬הרי שהייתה נמנעת טעות משולשת‪ )1( :‬כי‪ ,‬היות שרק הקצה אמור‬
‫להיות אמיתי‪ ,‬כל הפשטה וכל חד–צדדיּות תופסת את עצמה כאמיתית‪ ,‬דבר‬
‫שבעטיו העיקרון מופיע רק כהפשטה מעיקרון אחר‪ ,‬במקום כטוטליות בתוכו‪.‬‬
‫(‪ )2‬כי מוחלטותם של ניגודים ממשיים‪ ,‬כלומר התפתחותם לקצוות‪ ,‬שאינה‬
‫אלא הן ידיעתם את עצמם והן להיטותם להחלטה על מאבק‪ ,‬נתפסת כדבר‬
‫שייתכן שהוא מזיק או שיש למונעו; (‪ )3‬שמנסים לתווך ביניהם‪ .‬שכן ככל‬
‫ששני הקצוות צצים ומופיעים כממשיים בקיומם וכקצוות‪ ,‬הרי שבכל זאת היות‬
‫קצה כלול רק במהותו של אחד מהם‪ ,‬ומשמעותו עבור האחר אינה משמעות‬
‫של ממשות אמיתית‪ .‬האחד גובר על השני‪ .‬העמדה אינה שווה‪ .‬למשל‪ ,‬הנצרות‬
‫או הדת בכלל והפילוסופיה הנן קצוות‪ ,‬אך לאמיתו של דבר הדת אינה מהווה‬
‫ניגוד אמיתי של הפילוסופיה‪ .‬שכן הפילוסופיה תופסת את הדת בממשותה‬
‫האשלייתית‪ .‬לגבי הפילוסופיה‪ ,‬הדת ‪ -‬כאשר היא מבקשת להיות ממשות ‪-‬‬
‫נעלמת בתוך עצמה‪ .‬אין דואליזם ממשי של המהות‪ .‬על כך בהמשך‪.‬‬
‫מתעוררת השאלה כיצד הגל מגיע בכלל לקיומו של צורך בתיווך חדש‬
‫מצד היסוד השדרתי? או האם הגל מודיע כי "הדעה הקדומה הנפוצה‪ ,‬אך‬
‫המסוכנת ביותר‪ ,‬היא כי יש לתפוס את השדרות בעיקר לפי נקודת המבט של‬
‫‪44‬‬
‫הניגוד כלפי הממשלה‪ ,‬כאילו הייתה זו עמדתם המהותית"? (§‪ 302‬הערה)‪.‬‬
‫העניין הוא פשוט‪ :‬מחד גיסא‪ ,‬ראינו שהחברה האזרחית בתור היסוד‬
‫"השדרתי" והעוצמה המלכותית בתור "היסוד הממשלתי" הפכו ב"רשות‬
‫המחוקקת" באופן רוחני לניגוד המעשי‪ ,‬הבלתי אמצעי‪ ,‬הממשי‪.‬‬
‫מאידך גיסא‪ )1( :‬הרשות המחוקקת היא טוטליות‪ .‬אנו מוצאים בה את‬
‫ייצוגו של העיקרון המלכותי‪ ,‬כלומר "הרשות הממשלתית"; (‪ )2‬ייצוג החברה‬
‫האזרחית‪ ,‬היסוד ה"שדרתי"; אך מלבד זאת נמצא בה (‪ )3‬הקצה (‪)Extrem‬‬
‫האחד ככזה‪ ,‬קרי העיקרון המלכותי‪ ,‬בשעה שהקצה האחר‪ ,‬החברה האזרחית‪,‬‬

‫‪247‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫אינו נמצא בה ככזה‪ .‬כפועל יוצא מכך נעשה היסוד ה"שדרתי" בעצם לַקצה‬
‫[האחר] של העיקרון "המלכותי"‪ ,‬כפי שהחברה האזרחית הייתה אמורה להיות‪.‬‬
‫החברה האזרחית מתארגנת והופכת לבעלת קיום פוליטי‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬רק בתור‬
‫היסוד ה"שדרתי"‪ .‬היסוד ה"שדרתי" הוא קיומה הפוליטי של החברה האזרחית‪,‬‬
‫שינוי הצורה ההווייתי שלה למדינה הפוליטית‪ .‬לכן‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬רק "הרשות‬
‫המחוקקת" היא המדינה הפוליטית עצמה בטוטליות שלה‪ .‬יש כאן אפוא‬
‫(‪ )1‬עיקרון מלכותי‪ )2( ,‬רשות ממשלתית‪ )3( ,‬חברה אזרחית‪ .‬היסוד ה"שדרתי"‬
‫הוא "החברה האזרחית של המדינה הפוליטית"‪" ,‬הרשות המחוקקת"‪ .‬הקצה‬
‫הנגדי למלך‪ ,‬שצריכה החברה האזרחית לכונן‪ ,‬הוא‪ ,‬אם כך‪ ,‬היסוד ה"שדרתי"‬
‫(מאחר שהחברה האזרחית היא אי–ממשותו של הקיום הפוליטי‪ ,‬הרי שהקיום‬
‫הפוליטי של החברה האזרחית הוא פירוקה‪ ,‬הפרדתה מעצמה)‪ .‬בשל כך נוצר‬
‫גם ניגוד כלשהו לרשות הממשלתית‪.‬‬
‫משום כך‪ ,‬הגל מציין גם את היסוד ה"שדרתי" כ"קצה של הכלליות‬
‫האמפירית"‪ ,‬שלמעשה הוא החברה האזרחית עצמה (לכן הגל יצר ללא הועיל‬
‫את היסוד השדרתי–פוליטי מתוך הקורפורציות והשדרות השונות‪ .‬היה לכך‬
‫טעם לו היו השדרות הנבדלות ככאלו השדרות המחוקקות‪ ,‬ואז הבדלי החברה‬
‫האזרחית‪ ,‬ההגדרה האזרחית‪ ,‬היו ההגדרה הפוליטית ‪[ re vera‬באמת]‪ .‬במצב‬
‫זה לא הייתה לנו רשות מחוקקת של כלל המדינה‪ ,‬אלא רשות מחוקקת של‬
‫הקורפורציות‪ ,‬השדרות [‪ ]Stände‬והמעמדות [‪ 45]Klassen‬השונים השלטת‬
‫במדינה כולה‪ .‬שדרותיה של החברה האזרחית לא היו מקבלות הגדרה פוליטית‪,‬‬
‫אלא היו מגדירות את המדינה הפוליטית‪ .‬הן היו הופכות את מיוחדותן שלהן‬
‫לעוצמה המגדירה של המכלול‪ .‬הן היו שְליטתו של המיוחד בכללי‪ .‬במצב זה‬
‫גם לא הייתה לנו רשות מחוקקת אחת‪ ,‬אלא רשויות מחוקקות אחדות‪ ,‬שהיו‬
‫נמצאות בשיג ושיח בינן לבין עצמן ועם הממשלה‪ .‬אולם לנגד עיניו של הגל‬
‫עומדת משמעותו המודרנית של היסוד השדרתי‪ ,‬היותו מימוש אזרחות המדינה‬
‫של איש החברה האזרחית [‪ .]bourgeois‬הגל מבקש ש"הכללי כשלעצמו ובשביל‬
‫עצמו"‪ ,‬כלומר המדינה הפוליטית‪ ,‬לא יוגדר על ידי החברה האזרחית‪ ,‬אלא‬
‫להפך‪ ,‬שהוא יגדיר אותה‪ .‬בעוד הוא מקבל אפוא את דמותו של היסוד השדרתי–‬
‫ימי–ביניימי‪ ,‬הרי הוא מעניק לו משמעות מנוגדת‪ ,‬דהיינו היקבעות על ידי מהות‬
‫המדינה הפוליטית‪ .‬אלמלא כן השדרות בתור נציגות הקורפורציות וכדומה‬
‫לא היו "הכלליּות האמפירית"‪ ,‬אלא "המיוחדות האמפירית"‪" ,‬המיוחדות של‬
‫האמפיריּות"!)‪ .‬לכן "הרשות המחוקקת" זקוקה מבחינתה לתיווך פנימי‪ ,‬כלומר‬
‫להסוואת הניגוד‪ ,‬ונקודת מוצאו של תיווך זה חייבת להיות "היסוד השדרתי"‪,‬‬

‫‪248‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫מפני שהיסוד השדרתי מאבד ברשות המחוקקת את המשמעות של ייצוג‬

‫החברה האזרחית והופך ליסוד הראשוני‪ ,‬דהיינו לחברה האזרחית של הרשות‬
‫המחוקקת‪" .‬הרשות המחוקקת" היא הטוטליות של המדינה הפוליטית‪ ,‬ובדיוק‬
‫משום כך היא הסתירה של המדינה הפוליטית הנדחפת להתגלּות‪ .‬לכן‪ ,‬באותה‬
‫המידה‪ ,‬הרשות המחוקקת היא גם התפרקותה בפועל של המדינה הפוליטית‪.‬‬
‫עקרונות שונים מאוד מתנגשים בה‪ .‬אמנם התנגשות זו נחשפת כניגוד בין‬
‫יסודותיהם של העיקרון המלכותי ושל עקרון היסוד השדרתי וכיוצא בזה; אולם‬
‫לאמיתו של דבר‪ ,‬זו האנטינומיה של המדינה הפוליטית ושל החברה האזרחית‪,‬‬
‫הסתירה של המדינה הפוליטית המופשטת עם עצמה‪ .‬הרשות המחוקקת היא‬
‫המרד הקיים ועומד (שגיאתו העיקרית של הגל היא שהוא תופס את הסתירה‬
‫שבהופעה כאחדות במהות‪ ,‬באידיאה‪ ,‬בשעה שיש לסתירה מהות עמוקה יותר‪,‬‬
‫ולמעשה זו סתירה מהותית‪ ,‬כפי שכאן‪ ,‬למשל‪ ,‬הסתירה של הרשות המחוקקת‬
‫בתוך עצמה היא למעשה הסתירה של המדינה הפוליטית‪ ,‬ולכן גם הסתירה של‬
‫החברה האזרחית‪ ,‬עם עצמה)‪.‬‬
‫הביקורת הוולגרית נגררת לטעות דוגמטית הפוכה‪ .‬כך למשל היא מבקרת‬
‫את החוקה‪ .‬היא מפנה את תשומת הלב לניגודיות בין הרשויות וכיוצא בזה‪ .‬היא‬
‫מוצאת סתירות בכל דבר‪ .‬היא עצמה מהווה עדיין ביקורת דוגמטית הנאבקת‬
‫במּושאה‪ ,‬בערך כפי שביטלו פעם את דֹוגמת השילוש הקדוש באמצעות‬
‫הסתירה בין אחת לשלוש‪ 46.‬לעומתה‪ ,‬הביקורת האמיתית מציגה את בריאתו‬
‫הפנימית של השילוש הקדוש במוח האנושי‪ .‬היא מתארת את אקט הלידה שלו‪.‬‬
‫בהתאם לכך‪ ,‬הביקורת הפילוסופית האמיתית של חוקת המדינה הנוכחית אינה‬
‫מצביעה על הסתירות רק כקיימות‪ ,‬אלא היא מסבירה אותן‪ ,‬היא תופסת את‬
‫התהוותן‪ ,‬את הכרחיותן‪ .‬היא תופסת אותן במשמעותן הסגולית‪ .‬אולם תפיסה‬
‫זו אין פירושה‪ ,‬כפי שהגל טוען‪ ,‬לשוב ולזהות בכל מקום את קביעותיו של‬
‫המושג הלוגי‪ ,‬אלא לתפוס את הלוגיקה הסגולית של המושא הסגולי)‪.‬‬
‫הגל מדגיש את העובדה שבעמדתו של היסוד השדרתי–פוליטי כלפי‬
‫היסוד המלכותי קיימת "רק האפשרות של ההסכמה‪ ,‬ולכן‪ ,‬באותה המידה‪ ,‬גם‬
‫האפשרות של ניגודיות עוינת"‪.‬‬
‫|‪ |XXIX‬אפשרות הניגודיות נמצאת בכל מקום שבו רצונות שונים נפגשים‪.‬‬
‫הגל אומר בעצמו ש"אפשרות ההסכמה" היא "אפשרות הניגודיות"‪ .‬הוא חייב‬
‫אפוא ליצור עתה יסוד שהוא "אי–האפשרות של הניגודיות" וכן "ממשות‬
‫ההסכמה"‪ .‬עבור הגל‪ ,‬יסוד כזה יהיה אפוא חירות ההחלטה וחירות המחשבה‬
‫כלפי רצונם של המלך והממשלה‪ .‬יסוד זה אינו שייך עוד אפוא ליסוד‬

‫‪249‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫ה"שדרתי–פוליטי"‪ .‬אדרבה‪ ,‬יסוד זה יהיה יסוד רצונם של המלך והממשלה‬

‫והוא יימצא באותו הניגוד ליסוד השדרתי הממשי שבו נמצאת גם הממשלה‪.‬‬
‫דרישה זו מתבררת היטב בסוף הפסקה‪:‬‬
‫"כפי שמבחינת הרשות המלכותית‪ ,‬הרשות הממשלתית (§‪ )300‬היא כבר‬
‫בעלת הגדרה זו‪ ,‬כך גם מוכרח מבחינת השדרות מומנט כלשהו שלהן להסתגל‬
‫לקביעה של קיום מהותי בתור המומנט של האמצע"‪.‬‬

‫למומנט‪ ,‬אשר מייצג את השדרות‪ ,‬צריכה להיות הגדרה הפוכה מזו הניתנת‬
‫לרשות הממשלתית מצד המלך‪ ,‬היות שהיסוד המלכותי והיסוד השדרתי‬
‫הם קצוות מנוגדים‪ .‬כשם שהמלך עובר תהליך של דמוקרטיזציה ברשות‬
‫הממשלתית‪ ,‬כך מוכרח יסוד "שדרתי" זה לעבור תהליך של מונרכיזציה‬
‫בנציגותו‪ .‬מה שהגל מבקש אפוא הוא מומנט מלכותי כלשהו מצד השדרות‪.‬‬
‫כשם שהרשות הממשלתית היא מומנט שדרתי מבחינת המלך‪ ,‬כך גם חייב‬
‫להיות מומנט מלכותי מבחינת השדרות‪.‬‬
‫"ממשות ההסכמה" ו"אי–האפשרות של הניגודיות" נהפכות לדרישה הבאה‪:‬‬
‫"מבחינת השדרות חייב מומנט כלשהו שלהן להסתגל לקביעה של קיום מהותי‬
‫בתור המומנט של האיבר האמצעי"‪ .‬להסתגל! לפי §‪ 302‬השדרות הן בכלל‬
‫בעלות קביעה זו‪ .‬לא הייתה צריכה להיות כאן יותר "קביעה" (‪)Bestimmung‬‬
‫[הגדרה מהותית]‪ ,‬אלא "תכונה מסוימת" (‪.)Bestimmtheit‬‬
‫ואיזו מין קביעה היא זו‪ ,‬להיות "קיום מהותי בתור המומנט של האיבר‬
‫‪47‬‬
‫האמצעי"? להיות לפי "מהותו" "החמור של בורידאן"‪.‬‬
‫העניין הוא פשוט כך‪:‬‬
‫השדרות אמורות להיות "תיווך" בין המלך לבין הממשלה או בין המלך‬
‫לבין העם‪ ,‬אולם הן אינן תיווך‪ ,‬אלא הן דווקא הניגוד הפוליטי המאורגן של‬
‫החברה האזרחית‪" .‬הרשות המחוקקת" זקוקה בה עצמה לתיווך‪ ,‬וכפי שהראינו‪,‬‬
‫לתיווך מבחינת השדרות‪ .‬ההסכמה המוסרית שהונחה מראש של שני הרצונות‪,‬‬
‫שהאחד מהם הוא רצון המדינה כרצון המלך והאחר הוא רצון המדינה כרצון‬
‫החברה האזרחית‪ ,‬אינה מספיקה‪ .‬אמנם רק הרשות המחוקקת היא המדינה‬
‫הפוליטית הטוטלית‪ ,‬המאורגנת‪ ,‬אולם דווקא בה מופיעה ‪ -‬עקב התפתחותה‬
‫הגבוהה ‪ -‬גם הסתירה הגלויה של המדינה הפוליטית עם עצמה‪ .‬עלינו להציג‬
‫אפוא מראית עין של זהות ממשית בין הרצון המלכותי לבין הרצון השדרתי‪.‬‬
‫היסוד השדרתי חייב להיות מוצג כרצון מלכותי או שהרצון המלכותי חייב‬
‫להיות מוצג כיסוד שדרתי‪ .‬היסוד השדרתי חייב להיות מוצג כממשות של‬

‫‪250‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫רצון‪ ,‬שאיננו הרצון של היסוד השדרתי‪ .‬האחדות שאינה נמצאת במהות (אחרת‬
‫היא הייתה חייבת להיות מוכחת על ידי פעולתו–השפעתו ולא על ידי אופן‬
‫קיומו של היסוד השדרתי) חייבת לפחות להימצא כקיום‪ ,‬או שקיום מסוים‬
‫של הרשות המחוקקת (של היסוד השדרתי) תכונתו היא אחדותם של הבלתי‬
‫מאוחדים‪ .‬מומנט זה של היסוד השדרתי‪ ,‬אספת האצילים‪ ,‬הבית העליון‬
‫וכדומה הוא הסינתזה הגבוהה ביותר של המדינה הפוליטית בתוך הארגון‬
‫המדובר‪ .‬אולם כפועל יוצא מכך לא הושג מה שהגל מבקש‪ ,‬כלומר "ממשות‬
‫ההסכמה" ו"אי–האפשרות של הניגודיות העוינת"‪ ,‬אלא העניין נותר דווקא‬
‫בתחומי "אפשרות ההסכמה"‪ .‬זו האשליה הקיימת ועומדת של אחדותה של‬
‫המדינה הפוליטית עם עצמה (האחדות של הרצון המלכותי והרצון השדרתי‪,‬‬
‫וכן אחדות עקרונה של המדינה הפוליטית עם עקרונה של החברה האזרחית)‪,‬‬
‫שהיא האשליה בדבר אחדות זו כעיקרון חומרי‪ ,‬דהיינו האשליה שלא רק ששני‬
‫עקרונות מנוגדים מתאחדים‪ ,‬אלא שאחדותם היא טבעם‪ ,‬יסוד קיומם‪ .‬מומנט‬
‫זה של היסוד השדרתי הוא הרומנטיקה של המדינה הפוליטית‪ ,‬החלומות על‬
‫מהּותיותה או על הסכמתה עם עצמה‪ .‬זהו קיום אלגורי‪.‬‬
‫השאלה אם אשליה זו היא אשליה בעלת השלכות או אם היא הטעיה עצמית‬
‫מודעת תלויה כעת בסטטוס קוו הממשי של היחסים בין היסוד המלכותי‬
‫לבין היסוד השדרתי‪ .‬כל עוד השדרות והרשות המלכותית מגיעות עובדתית‬
‫להסכמה‪ ,‬כלומר מגיעות לידי הבנה‪ ,‬הרי שהאשליה בדבר אחדותן המהותית‬
‫היא אשליה ממשית‪ ,‬ולכן בעלת השלכות‪ .‬במקרה ההפוך‪ ,‬אם האשליה תממש‬
‫את האמת שלה‪ ,‬הרי שהיא תהפוך לאי–אמת מודעת ולמגוחכת‪.‬‬
‫|‪ .305§" |XXX‬אחת משדרותיה של החברה האזרחית מכילה את העיקרון‪,‬‬
‫עיקרון בעל תוקף‪ ,‬שלפיו שדרה זו מסוגלת לכונן את עצמה לכדי עמדה‬
‫פוליטית זו; זו השדרה של האתיות הטבעית‪ ,‬שבבסיסה נמצאים הן חיי‬
‫המשפחה והן‪ ,‬בהילקח בחשבון היכולת להתקיים באופן עצמאי‪ ,‬בעלות על‬
‫הקרקע; ולכן בהתחשב במיוחדותה‪ ,‬הריהי חולקת עם היסוד המלכותי את‬
‫הרצון המבוסס על עצמו ואת התכונה הטבעית (‪ ,)Naturbestimmung‬שהיסוד‬
‫המלכותי עצמו כולל בתוכו"‪.‬‬

‫כבר הוכחנו את אי–העקביות של הגל‪ )1( :‬כשהוא תופס את היסוד השדרתי–‬

‫פוליטי בהפשטתו המודרנית מן החברה האזרחית וכיוצא בזה‪ ,‬אחרי שאִפשר‬
‫לו לנבוע מן הקורפורציות; (‪ )2‬כשהוא מגדיר כעת את היסוד השדרתי–פוליטי‬
‫שוב בהתאם להבדלי השדרות של החברה האזרחית‪ ,‬אחרי שכבר הגדיר את‬
‫השדרות הפוליטיות ככאלו בתור "הקצה של הכלליות האמפירית"‪.‬‬

‫‪251‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫יהיה זה עקבי‪ :‬לבחון את השדרות הפוליטיות בפני עצמן‪ ,‬כיסוד חדש‪,‬‬

‫ולבנות כעת מתוכן את התיווך הנדרש ב–§‪.304‬‬
‫אף על פי כן אנו רואים כיצד הגל שב ומכניס לדיון את הבדלי השדרות‬
‫האזרחיים ובה בעת יוצר את מראית העין שלא ממשותה ומהותה המיוחדת‬
‫של החברה האזרחית קובעות את הספרה הפוליטית הגבוהה ביותר‪ ,‬כלומר‬
‫את הרשות המחוקקת‪ ,‬אלא‪ ,‬להפך‪ ,‬הללו שוקעות לכדי חומר גרידא שהספרה‬
‫הפוליטית יוצרת ומעצבת אותו בהתאם לצורך שלה הנובע ממנה עצמה‪.‬‬
‫"אחת משדרותיה של החברה האזרחית מכילה את העיקרון‪ ,‬עיקרון בעל‬
‫תוקף‪ ,‬שלפיו שדרה זו מסוגלת לכונן את עצמה לכדי עמדה פוליטית זו; זוהי‬
‫השדרה של האתיות הטבעית" (שדרת האיכרים)‪.‬‬

‫מהי מהותה של היכולת העקרונית‪ ,‬ומהי יכולת זו של העיקרון של שדרת‬

‫האיכרים?‬
‫"בבסיסה נמצאים הן חיי המשפחה והן‪ ,‬בהילקח בחשבון היכולת להתקיים‬
‫באופן עצמאי‪ ,‬בעלות על הקרקע; ולכן בהתחשב במיוחדותה‪ ,‬הריהי חולקת‬
‫עם היסוד המלכותי את הרצון המתבסס על עצמו ואת התכונה הטבעית‪,‬‬
‫שהיסוד המלכותי עצמו כולל בתוכו"‪.‬‬

‫"הרצון המתבסס על עצמו" מתייחס ל"יכולת להתקיים באופן עצמאי"‪ ,‬כלומר‬

‫ל"בעלות על הקרקע"‪ ,‬ו"התכונה הטבעית"‪ ,‬שהיסוד המלכותי חולק אותה‪,‬‬
‫מתייחסת ל"חיי המשפחה" כבסיס‪.‬‬
‫היכולת להתקיים באופן עצמאי המבוססת על "בעלות על הקרקע"‬
‫ו"הרצון המתבסס על עצמו" הם שני דברים שונים‪ .‬אדרבה‪ ,‬היה צריך לדבר על‬
‫"רצון המבוסס על קרקע"‪ .‬וצריך לדבר דווקא על "רצון המבוסס על הלוך רוח‬
‫מדינתי"‪ ,‬ולא על רצון המתבסס על עצמו‪ ,‬אלא על רצון הנמצא בתוך המכלול‪.‬‬
‫במקום "הלוך הרוח"‪ ,‬כלומר "ה ֲחז ָקה על רוח המדינה"‪ ,‬מופיעה "בעלות‬
‫על הקרקע"‪.‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬בנוגע ל"חיי המשפחה" כבסיס‪ ,‬נדמה שהאתיות ה"חברתית"‬
‫של החברה האזרחית ניצבת גבוה יותר מ"אתיות טבעית" זו‪ .‬וכמו כן‪" ,‬חיי‬
‫המשפחה" הם "האתיות הטבעית" של השדרות האחרות או של השדרה‬
‫העירונית (‪ )Bürgerstand‬של החברה האזרחית‪ ,‬וכמוה של שדרת האיכרים‪.‬‬
‫אולם נראה שהעובדה כי "חיי המשפחה" בשדרת האיכרים אינם רק עקרון‬
‫המשפחה אלא הבסיס לקיומה החברתי בכלל‪ ,‬הופכת דווקא שדרה זו לבלתי‬
‫כשירה למשימה הפוליטית הגבוהה ביותר‪ ,‬שכן היא עלולה ליישם חוקים‬

‫‪252‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫פטריארכליים בספרה שאינה פטריארכלית ולהעניק תוקף לילד או לאב‪ ,‬לאדון‬

‫ועבד‪ ,‬במקום שבו מדובר במדינה פוליטית‪ ,‬באזרחות מדינה‪.‬‬
‫בנוגע לקביעתו הטבעית של היסוד המלכותי‪ ,‬הרי שהגל לא פיתח מלך‬
‫פטריארכלי‪ ,‬אלא מלך מודרני חוקתי‪ .‬קביעתו הטבעית טמונה בכך שהוא הנציג‬
‫הגופני של המדינה ושהוא נולד כמלך‪ ,‬או שהמלוכה היא ירושתו המשפחתית‪,‬‬
‫אולם מה משותף לכל זה ולחיי המשפחה בתור בסיסה של שדרת האיכרים? מה‬
‫משותף לאתיות הטבעית ולעובדת הטבע של הלידה ככזאת? המשותף למלך‬
‫ולסוס הוא זה‪ :‬כפי שזה נולד כסוס‪ ,‬כך המלך נולד כמלך‪.‬‬
‫אילו עשה הגל את הבדלי השדרות ככאלה‪ ,‬הבדלים שהונחו על ידו‪,‬‬
‫להבדלים פוליטיים‪ ,‬הרי שדרת האיכרים כבר הייתה ככזאת חלק עצמאי של‬
‫היסוד השדרתי; ואם שדרת האיכרים הנה ככזאת מומנט של תיווך עם המלכות‪,‬‬
‫מדוע נדרשת יצירתו של תיווך חדש? ומדוע לקרוע שדרה זו מתוך המומנט‬
‫השדרתי המקורי רק משום שהמומנט השדרתי יהפוך בעקבות קריעה זו ממנו–‬
‫הוא לעמדה מופשטת כלפי היסוד המלכותי? אולם אחרי שהגל פיתח בדיוק‬
‫את היסוד השדרתי–פוליטי כיסוד סגולי‪ ,‬כשינוי הווייתי של השדרה הפרטית‬
‫לכדי אזרחות מדינה‪ ,‬ובדיוק משום כך הוא החשיבו לזקוק לתיווך ‪ -‬מדוע‬
‫מותר לו לשוב ולפצל כעת אורגניזם זה להבדלי השדרה הפרטיים‪ ,‬כלומר‬
‫לשדרות פרטיות‪ ,‬ומתוך אלו להסיק את תיווכה של המדינה הפוליטית עם‬
‫עצמה?‬
‫בכלל‪ ,‬איזו אנומליה‪ :‬הסינתזה הגבוהה ביותר של המדינה הפוליטית אינה‬
‫אלא הסינתזה של קניין קרקע וחיי משפחה!‬
‫במילה אחת‪:‬‬
‫משעה שהשדרות האזרחיות ככאלו הן השדרות הפוליטיות‪ ,‬אין עוד צורך‬
‫בתיווך זה; ומשעה שיש צורך בתיווך זה‪ ,‬השדרה האזרחית אינה פוליטית‪ ,‬ולכן‬
‫גם התיווך אינו כזה‪ .‬האיכר אינו אז בתורת איכר‪ ,‬אלא בתורת אזרח מדינה‪,‬‬
‫חלק מהיסוד השדרתי–פוליטי‪ ,‬בשעה שבמצב ההפוך ([היכן שהוא] כאיכר אזרח‬
‫מדינה‪ ,‬או כאזרח מדינה איכר)‪ ,‬אזרחות המדינה שלו היא האיכרּות‪ ,‬והוא אינו‬
‫כאיכר אזרח מדינה‪ ,‬אלא כאזרח מדינה ‪ -‬איכר!‬
‫יש כאן אפוא חוסר עקביות של הגל הנעוץ בדרך הסתכלותו‪ ,‬וחוסר‬
‫עקביות מעין זה הוא הסתגלות‪ .‬היסוד השדרתי–פוליטי במובן המודרני‪ ,‬במובן‬
‫שהגל פיתח אותו‪ ,‬הוא ההפרדה המוגמרת של החברה האזרחית מהשדרה‬
‫הפרטית שלה ומהבדליה‪ .‬כיצד יכול הגל להפוך את השדרה הפרטית לפתרון‬
‫האנטינומיות הפנימיות של הרשות המחוקקת? הגל מבקש את המערכת‬

‫‪253‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫השדרתית הימי–ביניימית‪ ,‬אולם במובן המודרני של הרשות המחוקקת‪ ,‬והוא‬

‫רוצה את הרשות המחוקקת המודרנית‪ ,‬אולם בגוף של המערכת השדרתית–‬
‫ימי–ביניימית! זהו סינקרטיזם [מיזוג רעיוני] גרוע ביותר‪.‬‬
‫בתחילת §‪ 304‬נאמר‪:‬‬
‫"בהגדרתו של היסוד השדרתי–פוליטי כלול גם הבדל השדרות‪ ,‬שכבר היה‬
‫קיים בספרות הקודמות"‪.‬‬

‫אולם היסוד השדרתי–פוליטי מכיל בהגדרתו שלו הבדל זה‪ ,‬רק מעצם כך‬
‫שהוא מבטלו‪ ,‬שהוא מאיין אותו בתוכו‪ ,‬מפשיט ממנו‪.‬‬
‫אם שדרת האיכרים‪ ,‬או כפי שעוד נשמע בהמשך‪ ,‬שדרת האיכרים‬
‫המועצמת‪ ,‬כלומר בעלי הקרקע האציליים‪ ,‬נעשית ככזאת ובאופן המתואר‬
‫לעיל לתיווכה של המדינה הפוליטית הטוטלית‪ ,‬של הרשות המחוקקת‪,‬‬
‫בתוכה עצמה‪ ,‬הרי זה בהחלט תיווכו של היסוד השדרתי–פוליטי עם הרשות‬
‫המלכותית במובן זה שזהו פירוקו של היסוד השדרתי–פוליטי כיסוד פוליטי‬
‫ממשי‪ .‬לא שדרת האיכרים‪ ,‬אלא השדרה‪ ,‬השדרה הפרטית‪ ,‬הניתוח (הצמצום)‬
‫של היסוד השדרתי–פוליטי לכדי שדרה פרטית‪ ,‬היא כאן האחדות של המדינה‬
‫הפוליטית עם עצמה שיוצרה מחדש (לא שדרת האיכרים ככזאת היא התיווך‬
‫כאן‪ ,‬אלא הפרדתה מהיסוד השדרתי–פוליטי בתכונתה כשדרה פרטית אזרחית;‬
‫זאת כאשר שדרתה הפרטית מעניקה לה עמדה מיוחדת ביסוד השדרתי–‬
‫פוליטי‪ ,‬ולכן גם חלקו האחר של היסוד השדרתי–פוליטי מקיים עמדה של‬
‫שדרה פרטית מיוחדת ומפסיק אפוא לייצג את אזרחות המדינה של החברה‬
‫האזרחית)‪ .‬כעת המדינה הפוליטית לא קיימת עוד כשני רצונות מנוגדים‪,‬‬
‫אלא בצד אחד ניצבת המדינה הפוליטית (מדינה ומלך)‪ ,‬ובצד האחר החברה‬
‫האזרחית בשונה מהמדינה הפוליטית (השדרות השונות)‪ .‬בכך מתבטלת גם‬
‫המדינה הפוליטית כטוטליות‪.‬‬
‫המובן הנוסף של הכפלת היסוד השדרתי–פוליטי בתוכו–הוא כתיווך עם‬
‫הרשות המלכותית הנו שההפרדה של יסוד זה בתוך עצמו‪ ,‬כלומר ניגודו שלו‬
‫בתוך עצמו‪ ,‬היא אחדותו שיוצרה מחדש עם הרשות המלכותית‪ .‬הדואליזם‬
‫הבסיסי בין היסוד המלכותי לבין היסוד השדרתי של הרשות המחוקקת מנוטרל‬
‫על ידי הדואליזם של היסוד השדרתי בתוך עצמו‪ .‬אולם אצל הגל מתרחש‬
‫נטרול זה על ידי כך שהיסוד השדרתי–פוליטי נפרד מהיסוד הפוליטי שלו‪.‬‬
‫בנוגע לבעלות על הקרקע בתור היכולת להתקיים באופן עצמאי‪ ,‬שאמורה‬
‫להתאים לריבונות של הרצון‪ ,‬כלומר לריבונות המלך‪ ,‬ובנוגע לחיי המשפחה‬

‫‪254‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בתור בסיסה של שדרת האיכרים‪ ,‬שאמור להתאים לתכונה הטבעית של‬

‫הרשות המלכותית ‪ -‬בדברים אלה עוד נדון שוב בהמשך‪ .‬כאן‪ ,‬ב–§‪ ,305‬פותח‬
‫ה"עיקרון" של שדרת האיכרים‪ ,‬עיקרון "בעל תוקף בעצמו‪ ,‬של כינון עצמה‬
‫לעמדה פוליטית"‪.‬‬
‫ב–§‪ 306‬מתבצע ה"כינון" של שדרת האיכרים ל"עמדה פוליטית ולמשמעות‬
‫פוליטית"‪ .‬הוא מצמצם ומעמיד עצמו על כך‪" :‬הרכוש הופך" " נחלת מורשה‬
‫שאינה בת–מכירה‪ ,‬ושעול זכות הבכורה רובץ עליה"‪ .‬משמע‪" ,‬זכות הבכורה"‬
‫היא הכינון הפוליטי של שדרת האיכרים‪.‬‬
‫"הנמקתה של זכות הבכורה"‪ ,‬כך נאמר בתוספת‪" ,‬טמונה בכך שהמדינה אינה‬
‫אמורה להסתמך על אפשרותו גרידא של הלוך רוח מדינתי‪ ,‬אלא על משהו‬
‫הכרחי‪ .‬אמנם הלוך רוח בוודאי אינו קשור ברכוש‪ ,‬אולם הקשר ההכרחי באופן‬
‫יחסי הוא שמי שיש לו רכוש עצמאי אינו מוגבל על ידי נסיבות חיצוניות ויכול‬
‫ללא היסוס להופיע ולפעול למען המדינה"‪.‬‬

‫משפט ראשון‪ :‬למדינה לא מספיקה "אפשרותו גרידא של הלוך רוח"‪ .‬היא‬

‫אמורה להסתמך על "משהו הכרחי"‪.‬‬
‫משפט שני‪" :‬הלוך הרוח אמנם בוודאי אינו קשור לרכוש"‪ ,‬דהיינו הלוך‬
‫הרוח של הרכוש הוא "אפשרות גרידא"‪.‬‬
‫משפט שלישי‪ :‬אולם מתקיים "קשר הכרחי באופן יחסי"‪ ,‬כלומר "מי שיש‬
‫לו רכוש עצמאי וכיוצא בזה‪ ,‬יכול לפעול למען המדינה"‪ ,‬הווה אומר‪ ,‬הרכוש‬
‫מספק את ה"אפשרות" של הלוך הרוח המדינתי‪ ,‬אולם דווקא ה"אפשרות" לא‬
‫מספיקה לפי המשפט הראשון‪.‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬הגל לא פיתח את הרעיון שבעלות קרקעית היא "הרכוש‬
‫העצמאי" היחיד‪.‬‬
‫|‪ |XXXI‬כינון עצמאות רכושה הוא כינונה של שדרת האיכרים "בשביל‬
‫העמדה הפוליטית והמשמעות הפוליטית"‪ .‬או‪" :‬עצמאות הרכוש" היא "העמדה‬
‫הפוליטית והמשמעות הפוליטית" שלה‪.‬‬
‫עצמאות זאת מפותחת בהמשך כך‪:‬‬
‫ה"רכוש" שלו "בלתי תלוי ברכוש המדינה"‪ .‬רכוש המדינה נתפס כאן‪ ,‬כפי‬
‫שניתן לראות‪ ,‬כקופת המדינה‪ .‬ביחס זה מופיעה "השדרה הכללית" "מנגד"‬
‫כ"תלויה במהותה במדינה"‪ .‬בהקדמה [לקווי יסוד לפילוסופיה של המשפט‬
‫של הגל]‪ ,‬עמ' ‪ ,13‬נאמר כך‪:‬‬
‫"בין כה וכה אין מתרגלים את הפילוסופיה אצלנו‪ ,‬כמו למשל אצל היוונים‪,‬‬

‫‪255‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫כאמנות פרטית"‪" ,‬אלא" יש לה "משמעות ציבורית‪ ,‬כלומר קיום שנוגע‬

‫לציבור‪ ,‬וזאת בעיקר או אך רק בשירות המדינה"‪.‬‬

‫גם הפילוסופיה תלויה אפוא "באופן מהותי" בקופת המדינה‪.‬‬

‫הרכוש של [שדרה זו] אינו תלוי ב"העדר הביטחון של המלאכה והמסחר‬
‫(‪ ,)Gewerbe‬בתאוות הרווח ובשינויי ה ֲחזָקָה בכלל"‪ .‬בהקשר זה מנוגדת לו‬
‫"השדרה של המלאכה והמסחר" (‪ )Stand des Gewerbes‬בתור "השדרה התלויה‬
‫בצורכי החברה ומופנית אליהם"‪.‬‬
‫רכוש זה "כשם שאינו תלוי בחסדה של הרשות הממשלתית‪ ,‬כך גם אינו‬
‫תלוי בחסדו של ההמון"‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬שדרה זו מובטחת אפילו נגד שרירות לבה שלה‪ ,‬בכך‬
‫שנמנעת מחברי שדרה זו‪ ,‬שנקראו למלא את ייעודה‪" ,‬זכותם של אזרחים‬
‫אחרים‪ ,‬אם לעשות כלבבם בקניינם ואם לדעת שהוא יעבור לילדיהם מתוך‬
‫אהבה שווה אליהם"‪.‬‬
‫הניגודים לבשו כאן צורה חדשה למדי וחומרית מאוד‪ ,‬כפי שניתן למצוא‬
‫רק בקושי רב בשמי המדינה הפוליטית‪.‬‬
‫הניגוד שהגל פיתח‪ ,‬אם לנסחו בכל חריפותו‪ ,‬הוא הניגוד בין קניין פרטי‬
‫ורכוש‪.‬‬
‫ה ֲחזָקָה הקרקעית היא הקניין הפרטי ‪[ κατ᾽ ἐξοχήν‬בהא הידיעה]‪ ,‬הקניין‬
‫הפרטי בהתגלמותו‪ .‬טבעו הפרטי המדויק מופיע (‪ )1‬כ"אי–תלות ברכוש‬
‫המדינה"‪ ,‬דהיינו כאי–תלות ב"חסדה של הרשות הממשלתית"‪ ,‬כלומר כאי–‬
‫תלות בקניין כפי שהוא קיים בתור "קניינה הכללי של המדינה הפוליטית"‪,‬‬
‫כלומר כרכוש מיוחד‪ ,‬בהתאם למבנה של המדינה הפוליטית‪ ,‬לצד צורות‬
‫רכוש אחרות; (‪ )2‬כ"אי–תלות בצורכי החברה" או ב"רכוש החברתי"‪ ,‬כלומר‬
‫כאי–תלות ב"חסדו של ההמון" (כמו כן‪ ,‬ראוי לציון כי היות בעל חלק ברכוש‬
‫המדינה [‪ ]Staatsvermögen‬נתפס כ״ מתת של הרשות הממשלתית" והיות בעל‬
‫חלק ברכוש החברתי [‪ ]soziales Vermögen‬נתפס כ״ מתת של ההמון")‪ .‬רכושן‬
‫של "השדרה הכללית" ושל "שדרת המלאכה והמסחר" אינו קניין פרטי ממשי‪,‬‬
‫הואיל והוא מותנה‪ ,‬פעם בצורה ישירה ופעם בצורה עקיפה‪ ,‬בקשר עם הרכוש‬
‫הכללי או עם הקניין כקניין חברתי‪ ,‬קרי‪ :‬הוא נטילת חלק בו‪ ,‬ולכן הוא מתֻווך‬
‫בשני המקרים על ידי "החסד"‪ ,‬דהיינו על ידי "מקריות הרצון"‪ .‬בניגוד אליו‬
‫ניצבת החזקה הקרקעית בתור קניין פרטי ריבוני‪ ,‬שטרם קיבל צורה של רכוש‪,‬‬
‫כלומר של קניין הנקבע על ידי הרצון החברתי‪.‬‬
‫החוקה הפוליטית בשיא גובהה היא אפוא חוקת הקניין הפרטי‪ .‬הלוך הרוח‬

‫‪256‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הפוליטי הגבוה ביותר הוא הלוך הרוח של הקניין הפרטי‪ .‬זכות הבכורה היא רק‬
‫הופעתו החיצונית של טבעה הפנימי של החזקה הקרקעית‪ .‬הואיל וחזקה זו אינה‬
‫סחירה‪ ,‬הרי שעצביה החברתיים נגדעו ומובטח בידודה מהחברה האזרחית‪.‬‬
‫בכך שאין היא עוברת לפי "שוויון האהבה לילדים"‪ ,‬הרי היא מופרדת אפילו‬
‫מהחברה הקטנה‪ ,‬החברה הטבעית של המשפחה‪ ,‬מרצונה ומחוקיה‪ ,‬הופכת‬
‫בלתי תלויה בהם‪ ,‬ומגנה אפוא על טבעו הנוקשה של הקניין הפרטי גם מפני‬
‫הפיכתו לרכוש המשפחה‪.‬‬
‫הגל הצהיר בסעיף §‪ 305‬על השדרה של החזקה הקרקעית כשדרה המסוגלת‬
‫להיבנות כ"ישות פוליטית"‪ ,‬היות ש"חיי המשפחה" הם ה"בסיס" שלה‪ .‬אולם‬
‫הוא הצהיר בעצמו על ה"אהבה" בתור ה"בסיס"‪ ,‬בתור העיקרון‪ ,‬בתור הרוח‬
‫של חיי המשפחה‪ .‬באותו השדרה‪ ,‬שחיי המשפחה נמצאים בבסיסה‪ ,‬חסר אפוא‬
‫בסיסם של חיי המשפחה‪ ,‬דהיינו האהבה כעיקרון הממשי‪ ,‬כלומר כעיקרון‬
‫בר–תוקף ומכריע‪ .‬אלה חיי משפחה חסרי רוח‪ ,‬האשליה של חיי משפחה‪ .‬עקרון‬
‫הקניין הפרטי סותר בפיתוחו הגבוה ביותר את עקרון המשפחה‪ .‬וכך אפוא‪,‬‬
‫בניגוד לשדרה של האתיות הטבעית‪ ,‬של חיי המשפחה‪ ,‬הופכים חיי המשפחה‬
‫לראשונה לחייה של משפחה‪ ,‬לחיים של אהבה‪ ,‬דווקא בחברה האזרחית‪ .‬שדרה‬
‫זאת היא דווקא הברבריות של הקניין הפרטי נגד חיי המשפחה‪.‬‬
‫משמע‪ ,‬אין זו אלא האדנות הריבונית של הקניין הפרטי‪ ,‬של החזקה‬
‫הקרקעית‪ ,‬אשר עוררה בעת האחרונה השתפכות נפש כה רבה ואשר הזילו‬
‫‪48‬‬
‫עליה דמעות תנין צבעוניות כה רבות‪.‬‬
‫אין זה מועיל להגל לומר שזכות הבכורה אינה אלא דרישה של הפוליטיקה‬
‫ושיש לתופסה בעמדתה ובמשמעותה הפוליטית‪ .‬אין זה מועיל לו לומר‪:‬‬
‫"ביטחונה ויציבותה של שדרה זו [שדרת בעלי הקרקע] יכולים לגדול עוד‬
‫על ידי מוסד זכות הבכורה‪ ,‬אשר רצוי רק מבחינה פוליטית‪ ,‬שכן יכולתו‬
‫של הבן הבכור להיות עצמאי קשורה ביכולת להקריב קורבן למען התכלית‬
‫הפוליטית"‪.‬‬

‫הגל מצטיין ביושר ובהגינות שכלית‪ .‬הוא אינו מבקש את זכות הבכורה‬
‫כשלעצמה ובשביל עצמה‪ ,‬אלא הוא מבקש להצדיקה ולבנותה רק ביחס לדבר‬
‫מה אחר‪ ,‬לא כקביעה עצמית‪ ,‬אלא כהיקבעות על ידי דבר אחר‪ ,‬לא כתכלית‪,‬‬
‫אלא כאמצעי למען תכלית מסוימת‪ .‬לאמיתו של דבר‪ ,‬זכות הבכורה היא‬
‫תוצאה של החזקה הקרקעית המוגדרת במלואה‪ ,‬הקניין הפרטי המאובן‪ ,‬הקניין‬
‫הפרטי (‪[ quand même‬בכל תנאי]) בעצמאותה ובעוצמתה הגבוהות ביותר‬

‫‪257‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫של התפתחותו‪ .‬ואדרבה‪ ,‬מה שהגל מציג כתכלית של זכות הבכורה‪ ,‬כדבר‬
‫הקובע‪ ,‬כ–‪[ prima causa‬הסיבה הראשונית] שלה‪ ,‬אינו אלא תוצאה שלה‪ ,‬תולדה‬
‫מסוימת‪ ,‬עוצמתו של הקניין הפרטי המופשט ביחס למדינה הפוליטית‪ ,‬בשעה‬
‫שהוא מציג את זכות הבכורה כעוצמתה של המדינה הפוליטית ביחס לקניין‬
‫הפרטי‪ .‬הוא עושה את הסיבה לתוצאה ואת התוצאה לסיבה‪ ,‬את הקובע לנקבע‬
‫ואת הנקבע לקובע‪.‬‬
‫אולם מהו תוכנו של הכינון הפוליטי‪ ,‬מהו תוכנה של התכלית הפוליטית‪,‬‬
‫מהי תכליתה של תכלית זו? מהי מהותה? הווה אומר‪ :‬זכות הבכורה‪ ,‬דרגתו‬
‫המופלגת של הקניין הפרטי‪ ,‬הקניין הפרטי הריבוני‪ .‬איזה כוח מפעילה‬
‫המדינה הפוליטית על הקניין הפרטי במסגרת זכות הבכורה? היא מבודדת‬
‫אותו מהמשפחה ומהחברה; היא מביאה אותו לכדי עצמאות אבסטרקטית‪ .‬מהו‬
‫כוח שלטונה של המדינה הפוליטית על הקניין הפרטי במסגרת זכות הבכורה?‬
‫כוחו של הקניין הפרטי עצמו‪ ,‬מהותו שהתממשה‪ .‬מה נותר למדינה הפוליטית‬
‫בניגוד למהות זאת? האשליה שהיא זו הקובעת‪ ,‬היכן שהיא נקבעת‪ .‬המדינה‬
‫הפוליטית אכן שוברת את רצון המשפחה והחברה‪ ,‬אולם רק כדי להעניק קיום‬
‫לרצונו של הקניין הפרטי חסר המשפחה וחסר החברה ולהכיר בקיומו בתור‬
‫הקיום העליון של המדינה הפוליטית‪ ,‬בתור הקיום האתי העליון‪.‬‬
‫הבה נבחן את היסודות השונים ‪ -‬כיצד הם מתייחסים כאן‪ ,‬ברשות המחוקקת‪,‬‬
‫למדינה שהגיעה לממשותה ולמסקניותה‪ ,‬לתודעה העצמית‪ ,‬למדינה הפוליטית‬
‫הממשית ‪ -‬יחד עם הגדרתם ותבניתם האידיאלית או הראויה‪ ,‬הלוגית‪ ,‬של‬
‫יסודות אלה‪.‬‬
‫(זכות הבכורה אינה "שלשלאות המונחות על חירות הזכות הפרטית"‪ ,‬כפי‬
‫שהגל אומר; זו דווקא "חירות הזכות הפרטית אשר השתחררה מכל השלשלאות‬
‫החברתיות והאתיות"‪"( ).‬המבנה הפוליטי הגבוה ביותר כאן הוא מבנהו של‬
‫הקניין הפרטי המופשט"‪).‬‬
‫בטרם נערוך השוואה זו‪ ,‬יש לבחון ביתר דיוק הגדרה מסוימת בפסקה‪,‬‬
‫שלפיה מכוח זכות הבכורה רכושה של שדרת האיכרים‪ ,‬החזקה הקרקעית‪,‬‬
‫הקניין הפרטי עצמו‪" ,‬נקבע נגד שרירותו שלו בכך שנשללת מחברי השדרה‪,‬‬
‫שנקראו למלא את ייעודם‪ ,‬זכותם של אזרחים אחרים לעשות בקניינם כלבבם"‪.‬‬
‫כבר הדגשנו כיצד נגדעו עצביו החברתיים של הקניין הפרטי על ידי‬
‫"אי–סחירותה" של החזקה הקרקעית (‪ .)Grundbesitz‬הקניין הפרטי (החזקה‬
‫הקרקעית) נקבע נגד רצונו השרירותי העצמי של בעל החזקה בכך שהספרה‬
‫של הרצון השרירותי שלו הפכה מספרה אנושית כללית לשרירותו המיוחדת‬

‫‪258‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫של הקניין הפרטי ‪ -‬בכך שהקניין הפרטי נעשה לסובייקט של הרצון; הרצון‬
‫איננו עוד אלא תכונה (‪ )Prädikat‬גרידא של הקניין הפרטי‪ .‬הקניין הפרטי איננו‬
‫שוב מושא מסוים של הרצון השרירותי‪ ,‬אלא הרצון השרירותי הוא התכונה‬
‫המוגדרת של הקניין הפרטי‪ .‬אולם הבה נשווה את מה שהגל אומר בעצמו על‬
‫הספרה של המשפט הפרטי‪:‬‬
‫"§‪ 65‬ביכולתי להיפטר מקנייני היות שהוא שלי בלבד‪ ,‬ככל שאני מטביע בו‬
‫את רצוני [‪ ,]...‬אולם רק משום שהדבר הוא מטבעו דבר מה חיצוני"‪.‬‬
‫"§‪ 66‬בלתי סחירים הם לכן כל אותם טובין‪ ,‬או‪ ,‬יתרה מכך‪ ,‬כל אותם היבטים‬
‫מהותיים‪ ,‬ככל שהזכות עליהם אינה מתיישנת‪ ,‬דהיינו אלה המהווים את‬
‫אישיותי העצמית ביותר ואת מהותה הכללית של התודעה העצמית שלי‪ ,‬כמו‬
‫את אישיותי בכללה‪ ,‬את חירות הרצון הכללית שלי‪ ,‬את האתיות שלי‪ ,‬את‬
‫דתי"‪.‬‬

‫בזכות הבכורה נעשית אפוא החזקה הקרקעית‪ ,‬כלומר הקניין הפרטי המוגדר‬
‫היטב‪ ,‬לנכס בלתי סחיר‪ ,‬כלומר לאפיון מהותי‪ ,‬המהווה את "האישיות העצמית‬
‫ביותר‪ ,‬את מהותה הכללית של התודעה העצמית" של שדרת בעלי זכות‬
‫הבכורה המפוארת‪ ,‬את "אישיותה בכלל‪ ,‬את חירות הרצון הכללית שלה‪ ,‬את‬
‫האתיות שלה‪ ,‬את דתה"‪ .‬לכן זוהי עקביות‪ ,‬כי היכן שהקניין הפרטי‪ ,‬קרי החזקה‬
‫הקרקעית‪ ,‬אינו סחיר‪ ,‬הרי לעומת זאת "חירות הרצון הכללית" (הכוללת גם‬
‫את השליטה החופשית‪ ,‬למשל על החזקה הקרקעית) וה" אתיות" (הכוללת‬
‫את האהבה בתור הרוח הממשית‪ ,‬וגם בתור הרוח המתגלה כחוק הממשי‬
‫של המשפחה) הנן סחירֹות‪" .‬אי–סחירותו" של הקניין הפרטי היא מניה וביה‬
‫"סחירותן" של חירות הרצון הכללית ושל האתיות‪ .‬הקניין אינו קיים עוד ככל‬
‫ש"אני מטביע בו את רצוני"‪ ,‬אלא רצוני קיים כאן ככל ש"הוא טבוע בקניין‬
‫[כתכונה שלו]"‪ .‬רצוני כאן איננו בעלים‪ ,‬אלא נתון לבעלות [הקניין הפרטי]‪.‬‬
‫|‪ |XXXII‬הפיתוי הרומנטי שבעוצמת זכות הבכורה טמון בכך שהקניין‬
‫הפרטי‪ ,‬דהיינו שרירות הלב הפרטית בצורתה המופשטת ביותר‪ ,‬קרי הרצון‬
‫הגס‪ ,‬שאינו אתי‪ ,‬צר האופקים לגמרי‪ ,‬מופיע כאן בתור הסינתזה הגבוהה ביותר‬
‫של המדינה הפוליטית‪ ,‬בתור הניכור המרבי שבשרירותית‪ ,‬בתור המאבק הקשה‬
‫ביותר‪ ,‬ובו ההקרבה העצמית הגדולה ביותר‪ ,‬נגד החולשה האנושית; שכן‬
‫כחולשה אנושית מופיעה כאן ההומניזציה של הקניין הפרטי‪ ,‬הפיכתו לאנושי‪.‬‬
‫זכות הבכורה היא הקניין הפרטי ששינה את עצמו ְלדת‪ ,‬ששקע לתוך עצמו‬
‫והוא מוקסם מעצמאותו ומעוצמתו‪ .‬כשם שנכס הכלול בזכות הבכורה מוצא‬

‫‪259‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫מכלל סחירות‪ ,‬כך הוא גם מוצא מכלל החוזה‪ .‬הגל מציג את המעבר מהקניין‬
‫לחוזה בדרך הבאה‪:‬‬
‫"§‪ 71‬הקיום‪ ,‬כהוויה (‪ )Sein‬מסוימת‪ ,‬הוא במהותו היות בשביל אחר; הקניין‪,‬‬
‫מבחינת היותו קיום כדבר חיצוני‪ ,‬קיים בשביל ביטויים חיצוניים אחרים‬
‫ובהקשר של ההכרח והמקריות שלהם‪ .‬אולם כאופן קיום של הרצון הריהו‪,‬‬
‫בתור היות בשביל אחר‪ ,‬רק בשביל הרצון של אדם אחר‪ .‬התייחסות זו של רצון‬
‫לרצון היא הקרקע הייחודית והאמיתית שבה יש לחירות קיום‪ .‬תיווך זה ‪ -‬קרי‬
‫היֹות בעל קניין לא רק בתיווכו של דבר כלשהו ושל הרצון הסובייקטיבי שלי‪,‬‬
‫אלא גם בתיווכו של רצון אחר‪ ,‬ולכן מתוך רצון משותף ‪ -‬מהווה את הספרה‬
‫של החוזה"‪.‬‬

‫(בזכות הבכורה הופכת הקביעה שלא להיות בעל קניין מתוך רצון משותף‬
‫כלשהו‪ ,‬אלא רק "בתיווכו של דבר כלשהו ושל הרצון הסובייקטיבי שלי"‪,‬‬
‫לחוק מדינה‪ ).‬בעוד הגל תופס כאן במשפט הפרטי את סחירותו של הקניין‬
‫הפרטי ואת תלותו ברצון משותף כאידיאליזם האמיתי שלו‪ ,‬הרי שבמשפט‬
‫הציבורי (‪ ,)Staatsrecht‬לעומת זאת‪ ,‬הוא מהלל את עוצמתו הדמיונית של קניין‬
‫עצמאי בניגוד ל"העדר הביטחון של המלאכה והמסחר‪ ,‬תאוות הרווח‪ ,‬שינויי‬
‫החזקה והתלות ברכוש המדינה"‪ .‬איזו מין מדינה זו שאינה מסוגלת לשאת‬
‫אפילו את האידיאליזם של המשפט הפרטי? איזו מין פילוסופיית משפט זו‬
‫שבה יש לעצמאות הקניין הפרטי משמעות אחרת במשפט הפרטי מזו שבמשפט‬
‫הציבורי?‬
‫לעומת טיפשותו הגסה של הקניין הפרטי העצמאי‪ ,‬הרי שהעדר הביטחון‬
‫של המלאכה והמסחר הוא נּוג ֶה‪ ,‬תאוות הרווח היא פתטית (דרמטית)‪ ,‬שינויי‬
‫החזקה הם גורל חמור (טרגי)‪ ,‬התלות ברכוש המדינה היא אתית‪ .‬בקיצור‪ ,‬בכל‬
‫האיכויות הללו פועם הלב האנושי בקניין; זוהי תלותו של האדם בזולתו‪ .‬ככלות‬
‫הכול‪ ,‬כפי שתלות זו מעוצבת לאמיתו של דבר‪ ,‬הרי היא אנושית לעומת העבד‬
‫המדמיין שהוא בן–חורין משום שהספרה המגבילה אותו אינה החברה‪ ,‬אלא‬
‫רגבי האדמה; חירותו של רצון זה היא היותו חסר כל תוכן לבד מהקניין הפרטי‪.‬‬
‫דבר מעוות זה‪ ,‬דהיינו הגדרת זכות הבכורה כקביעת הקניין הפרטי על ידי‬
‫המדינה הפוליטית‪ ,‬הוא אפוא בלתי נמנע‪ ,‬כאשר מפרשים השקפת עולם ישנה‬
‫לפי מובנה של השקפה חדשה; כאשר מעניקים לעניין כלשהו‪ ,‬לקניין הפרטי‬
‫במקרה שלפנינו‪ ,‬משמעות כפולה‪ :‬האחת בבית הדין של המשפט המופשט‪,‬‬
‫והשנייה‪ ,‬המנוגדת לה‪ ,‬בשמי המדינה הפוליטית‪.‬‬
‫אנו מגיעים להשוואה שהוזכרה לעיל‪.‬‬

‫‪260‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫ב–§‪ 257‬נאמר‪:‬‬
‫"המדינה היא ממשותה של האידיאה האתית ‪ -‬הרוח האתית בתור הרצון‬
‫העצמותי‪ ,‬הנהיר לעצמו‪ ,‬הגלוי [‪ ]...‬למדינה יש קיום בלתי אמצעי במידה‬
‫(‪ ,)Sitte‬ובתודעתו עצמית של היחיד [‪ ]...‬יש לה קיום מתֻווך‪ ,‬כפי שהיחיד זוכה‬
‫באמצעות אופן החשיבה (‪ )Gesinnung‬שלו בחירותו המהותית בתור מהותו‪,‬‬
‫תכליתו ותוצרי פעילותו"‪.‬‬

‫ב–§‪ 268‬נאמר‪:‬‬
‫"אופן הראייה (‪ )Gesinnung‬הפוליטי‪ ,‬הפטריוטיּות בכלל‪ ,‬כוודאות הטמונה‬
‫באמת וכרצון שהפך כבר להרגל‪ ,‬הוא רק תוצאת המוסדות הקיימים במדינה‪,‬‬
‫שבה קיימת התבוניּות באופן ממשי‪ ,‬ממש כפי שהתבוניות באה לידי ביטוי‬
‫בפעילות כעשייה וכפעולה בהתאם למוסדות אלה‪ .‬אופן ראייה זה הוא‪ ,‬במובן‬
‫הרחב‪ ,‬מתן אמון (שיכול להפוך לתובנה מפותחת פחות או יותר) ‪ -‬כלומר‬
‫המודעּות לכך שהאינטרס המהותי והמיוחד שלי נשמר ומוכל באינטרס‬
‫ובתכלית של מישהו אחר (כאן‪ :‬של המדינה)‪ ,‬תוך כדי התייחסות אליי כאל‬
‫יחיד ‪ -‬בכך ממש אחר זה אינו כלל באופן בלתי אמצעי אחר בשבילי‪ ,‬ובתודעה‬
‫זו הריני חופשי"‪.‬‬

‫ממשותה של האידיאה האתית מופיעה כאן בתור הדת של הקניין הפרטי (היות‬
‫שהקניין הפרטי מתייחס לעצמו במסגרת זכות הבכורה באופן דתי‪ ,‬הרי שבעת‬
‫המודרנית שלנו הדת בכלל הפכה לתכונה אינהרנטית של החזקה הקרקעית‪,‬‬
‫וכל הכתבים המפארים את זכות הבכורה משּוחים בשמן דתי לגמרי‪ .‬הדת היא‬
‫צורת החשיבה הגבוהה ביותר של ברוטליות זו)‪" .‬הרצון העצמותי‪ ,‬הגלוי‪ ,‬הנהיר‬
‫לעצמו" משתנה לרצון אפל שרגבי האדמה גוברים עליו‪ ,‬המשולהב מאטימותו‬
‫של היסוד שאליו הוא מוצמת‪" .‬הוודאות הטמונה באמת"‪ ,‬ש"הנה אופן הראייה‬
‫הפוליטי"‪ ,‬היא הוודאות הניצבת על "קרקע משלה" (במובן המילולי)‪ .‬הרצון‬
‫הפוליטי ש״הפך להרגל" איננו עוד רק תוצאה וכיוצא בזה‪ ,‬אלא מוסד הקיים‬
‫מחוץ למדינה‪ .‬אופן החשיבה הפוליטי איננו עוד "מתן אמון"‪ ,‬אלא אדרבה‪,‬‬
‫הוא "הביטחון‪ ,‬כלומר המודעות לכך שהאינטרס המהותי והמיוחד שלי בלתי‬
‫תלוי באינטרס ובתכלית של מישהו אחר (כאן‪ :‬של המדינה) ביחס אליי כאל‬
‫יחיד"‪ .‬זו תודעת חירותי מהמדינה‪.‬‬
‫"שמירתו של אינטרס המדינה הכללי" וכיוצא בזה הייתה משימתה (§‪)289‬‬
‫של "הרשות הממשלתית"‪ ,‬משכנן של ה"אינטליגנציה המשכילה והתודעה‬
‫המשפטית של המון העם" (§‪ .)297‬היא הופכת "את השדרות למיותרות"‪,‬‬
‫שכן הם [פקידי המדינה הגבוהים ביותר]‪ " 49‬יכולים לעשות בלי השדרות את‬

‫‪261‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫המיטב‪ ,‬כשם שהם חייבים גם באספות השדרות לעשות תמיד את המיטב"‬

‫(§‪ 301‬הערה)‪.‬‬
‫"תכלית פעילותה של השדרה הכללית‪ ,‬ליתר דיוק השדרה המקדישה עצמה‬
‫לשירות הממשלתי‪ ,‬היא לפי הגדרתה הבלתי אמצעית ‪ -‬הכללי" (§‪.)303‬‬

‫וכיצד מופיעה עכשיו השדרה הכללית‪ ,‬הרשות הממשלתית? כ"תלויה באופן‬

‫מהותי במדינה"‪ ,‬כ"רכוש התלוי בחסדה של הרשות הממשלתית"‪ .‬תמורה זו‬
‫התרחשה בחברה האזרחית‪ ,‬שזכתה קודם לכן בקורפורציה באתיות שלה‪ .‬היא‬
‫רכוש (‪ )Vermögen‬התלוי ב"העדר הביטחון של המלאכה והמסחר" וכיוצא בזה‪,‬‬
‫ב"חסדו של ההמון"‪.‬‬
‫מהו אפוא טיבם הספציפי לכאורה של בעלי זכות הבכורה? ובמה טמון‬
‫טיבו האתי של רכוש בלתי סחיר? בחסינות מפני שוחד‪ .‬החסינות מפני שוחד‬
‫מופיעה בתור המידה הטובה הפוליטית הגבוהה ביותר‪ ,‬בתור מידה טובה‬
‫מופשטת‪ .‬החסינות מפני שוחד במדינה‪ ,‬שנבנתה על ידי הגל‪ ,‬היא עניין כה‬
‫חגיגי‪ ,‬שהכרח לכוננה כרשות פוליטית מיוחדת‪ ,‬ובדיוק משום כך היא מודעת‬
‫לכך שהיא אינה רוחה של המדינה הפוליטית‪ ,‬כלומר היא אינה הכלל‪ ,‬אלא‬
‫החריג‪ ,‬והיא מכוננת כחריג כזה‪ .‬את בעלי זכות הבכורה משחדים באמצעות‬
‫קניינם העצמאי‪ ,‬כדי להגן עליהם מפני השוחד‪ .‬בעוד שלפי האידיאה התלות‬
‫במדינה ‪ -‬ההרגשה של תלות זו ‪ -‬הייתה אמורה להיות החירות הפוליטית‬
‫הגבוהה ביותר‪ ,‬מפני שהיא תחושתו של האיש הפרטי כאיש תלוי‪ ,‬מופשט‪,‬‬
‫ואיש זה מרגיש עצמו ואמור להרגיש עצמו עצמאי רק כאזרח מדינה; והנה‬
‫כאן מכונ ָן האיש הפרטי העצמאי‪" .‬רכושו בלתי תלוי ברכוש המדינה‪ ,‬וכמוהו‬
‫גם בהעדר הביטחון של המלאכה והמסחר" וכיוצא בזה‪ .‬אל מולו ניצבות כאן‬
‫"שדרת המלאכה והמסחר כשדרה התלויה בצורכי החברה ומופנה אליהם‬
‫והשדרה הכללית כשדרה התלויה באופן מהותי במדינה"‪ .‬אי–התלות במדינה‬
‫ובחברה האזרחית‪ ,‬הפשטה מוגשמת זאת משתיהן‪ ,‬שבאופן ריאלי היא התלות‬
‫הגסה ביותר ברגבי האדמה‪ ,‬יוצרת אפוא ברשות המחוקקת את התיווך‬
‫והאחדות של שתיהן‪ .‬הרכוש הפרטי העצמאי‪ ,‬דהיינו הרכוש הפרטי המופשט‪,‬‬
‫והאיש הפרטי התואם אותו‪ ,‬הם בנייתה הגבוהה ביותר של המדינה הפוליטית‪.‬‬
‫ה"עצמאות" הפוליטית נבנית כ"קניין פרטי עצמאי" וכ"אדם (‪ )Person‬של קניין‬
‫פרטי עצמאי זה"‪ .‬בהמשך נראה מה קורה ‪[ re vera‬באמת] עם ה"עצמאות"‬
‫וה"חסינות מפני שוחד" ועם הלוך הנפש הפוליטי הנובע מהן‪.‬‬
‫העובדה שזכות הבכורה היא נכס מֹוָרשָה נובעת מעצמה‪ .‬בכך עוד נדון‬

‫‪262‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫מאוחר יותר‪ .‬העובדה‪ ,‬כפי שהגל מציין בתוספת‪ ,‬כי זכות זאת ניתנת לבן‬
‫הנולד ראשון‪ ,‬היא היסטורית בלבד‪.‬‬
‫"§‪ .307‬זכותו של חלק זה [האצולה] של השדרה העצמותית אמנם מבוסס‬
‫באופן זה על העיקרון הטבעי של המשפחה‪ ,‬אך עיקרון זה נהפך בה בעת על‬
‫פיו בשל קורבנות כבדים למען התכלית הפוליטית‪ ,‬ועל ידי כך הפעילות‬
‫למען תכלית זו נעשית מנת חלקה של שדרה זו באופן מהותי; וכפועל יוצא‬
‫מכך היא גם נקראת לתפקידה וזכאית לו לא בשל מקריותן של בחירות אלא‬
‫מכוח הלידה"‪.‬‬

‫את הסוגיה‪ ,‬באיזו מידה מבוססת זכותה של שדרה עצמותית זו על העיקרון‬

‫הטבעי של המשפחה‪ ,‬לא פיתח הגל בטיעונו‪ ,‬אלא אם כן הוא מפרש את הדברים‬
‫כך שהחזקה הקרקעית קיימת כנחלת מֹוָרשָה‪ .‬בכך לא פותחה שום זכות של‬
‫שדרה זו במובן הפוליטי‪ ,‬אלא רק זכותם של בעלי זכות הבכורה על החזקה‬
‫הקרקעית מכוח הלידה‪" .‬אך עיקרון זה"‪ ,‬עקרונה הטבעי של המשפחה‪" ,‬נהפך‬
‫בה בעת על פיו בשל קורבנות כבדים למען התכלית הפוליטית"‪ .‬ראינו בכל‬
‫מקרה כיצד "עקרונה הטבעי של המשפחה נהפך על פיו"‪ ,‬אולם גם כיצד הוא‬
‫"אינו קורבנות כבדים למען התכלית הפוליטית"‪ ,‬אלא רק ההפשטה המוגשמת‬
‫של הקניין הפרטי‪ .‬אדרבה‪ ,‬התכלית הפוליטית נהפכה אף היא על פיה על ידי‬
‫היפוך זה של העיקרון הטבעי של המשפחה‪" ,‬על ידי כך (?) הפעילות למען‬
‫תכלית זו נעשית מנת חלקה של שדרה זו באופן מהותי" ‪ -‬על ידי הפיכתו של‬
‫הקניין הפרטי לעצמאי? ‪" -‬וכפועל יוצא מכך היא גם נקראת לתפקידה וזכאית‬
‫לו לא בשל מקריותן של בחירות אלא מכוח הלידה"‪.‬‬
‫ההשתתפות ברשות המחוקקת היא כאן אפוא זכות אדם מולדת‪ .‬יש לנו‬
‫כאן מחוקקים מּולדים‪ ,‬וכן‪ ,‬תיווך מּולד של המדינה הפוליטית עם עצמה‪.‬‬
‫לזכות האדם המּולֶדת הרבו ללעוג‪ ,‬ובייחוד לבעלי זכות הבכורה‪ .‬אך האין זה‬
‫מוזר יותר שלגזע מיוחד של בני אדם מוענקת הזכות לכבוד העליון של הרשות‬
‫המחוקקת? אין דבר מגוחך יותר‪ ,‬כשהגל מנגיד את המינוי לתפקיד המחוקק‪,‬‬
‫התפקיד של נציג אזרחי המדינה‪ ,‬מכוח לידה למינוי לתפקיד זה על ידי‬
‫"מקריות הבחירות"‪ ,‬כאילו הבחירות‪ ,‬שהנן המוצר המודע של אמון האזרחים‪,‬‬
‫אינן נמצאות בקשר הכרחי אחר לגמרי לתכלית הפוליטית לעומת המקריות‬
‫הפיזית של הלידה‪ .‬הגל נופל תמיד מגובהי הספיריטואליזם הפוליטי שלו‬
‫אל המטריאליזם הגס ביותר‪ .‬בפסגת המדינה הפוליטית נמצאת תמיד הלידה‬
‫העושה יחידים מסוימים להתגלמותן של מטלות המדינה |‪ |XXXIII‬העליונות‪.‬‬
‫פעילויות המדינה הגבוהות ביותר מתמזגות עם היחידים מכוח הלידה‪ ,‬כשם‬

‫‪263‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫שמעמדה של החיה‪ ,‬אופייה‪ ,‬אורח חייה וכיוצא בזה טבועים בה באופן בלתי‬
‫אמצעי‪ .‬המדינה‪ ,‬על כל הפונקציות הגבוהות ביותר שלה‪ ,‬מקבלת ממשות‬
‫חייתית‪ .‬הטבע מתנקם בהגל בשל הבוז שנרחש לו‪ .‬אם החומר אינו אמור‬
‫להיות יותר שום דבר בפני עצמו כנגד הרצון האנושי‪ ,‬הרי שהרצון האנושי אינו‬
‫שומר כאן שום דבר בפני עצמו מלבד החומר‪.‬‬
‫הזהות השגויה‪ ,‬המקוטעת‪ ,‬זהות פה ושם‪ ,‬בין טבע לרוח‪ ,‬בין גוף לנפש‪,‬‬
‫מופיעה כהתלכדות‪ .‬היות שהלידה מעניקה לאדם רק את הקיום האינדיווידואלי‬
‫ומציבה אותו בתחילה רק כיחיד טבעי‪ ,‬והיות שתפקודים מדינתיים‪ ,‬כגון הרשות‬
‫המחוקקת וכדומה‪ ,‬הם תוצרים חברתיים‪ ,‬תולדות של החברה ולא יצירות של‬
‫היחיד הטבעי‪ ,‬הרי שהזהות המידית‪ ,‬ההתלכדות הבלתי מתֻווכת של לידתו‬
‫של היחיד ושל היחיד כיחידיותה–ומיוחדותה של עמדה חברתית מסוימת‪ ,‬של‬
‫פונקציה חברתית מסוימת וכיוצא בזה‪ ,‬היא הדבר המפתיע‪ ,‬הפלא‪ .‬בשיטה‬
‫זו‪ ,‬הטבע עושה מלכים באופן מידי‪ ,‬הוא עושה אצולת שלטון באופן מידי‬
‫וכיוצא בזה כפי שהוא עושה עיניים ואפִּים‪ .‬הדבר המפתיע הוא שרואים כמוצר‬
‫בלתי אמצעי של המין הפיזי (‪ 50)physische Gattung‬דבר שאינו אלא מוצר‬
‫של המין המודע לעצמו‪ .‬אני אדם מכוח לידה ללא ההסכמה של החברה‪ ,‬אך‬
‫לידה מסוימת זו נעשית מלך או אציל רם מעלה רק על ידי הסכמה כללית‪.‬‬
‫רק ההסכמה עושה את לידתו של אדם זה ללידה של מלך; משמע‪ ,‬ההסכמה‬
‫ולא הלידה היא שיוצרת את המלך‪ .‬אם הלידה‪ ,‬בשונה מהקביעות האחרות‪,‬‬
‫מעניקה לאדם עמדה באופן מידי‪ ,‬הרי שגופו עושה אותו לפונקציונר חברתי‬
‫מסוים‪ .‬גופו הוא זכותו החברתית‪ .‬בשיטה זו‪ ,‬כבודו הגופני של האדם או כבודו‬
‫של הגוף האנושי (שניתן לנסחו ביתר הרחבה‪ :‬כבודו של יסוד הטבע הפיזי‬
‫של המדינה) מופיע באופן כזה שמיני כבוד מסוימים‪ ,‬ולמעשה מיני הכבוד‬
‫החברתיים העליונים‪ ,‬הנם כבודם של גופים מסוימים שייעודם נקבע מראש על‬
‫ידי הלידה‪ .‬לכן‪ ,‬גאוות האצולה היא כמובן על הדם‪ ,‬על המוצא‪ ,‬בקיצור‪ :‬על‬
‫סיפור החיים של גופם; זהו כמובן אופן ההסתכלות הזואולוגי‪ ,‬שאף יש לו מדע‬
‫תואם משלו‪ ,‬ההרלדיקה‪ 51.‬סודה הכמוס של האצולה הוא הזואולוגיה‪.‬‬
‫יש להבליט שני מומנטים במסגרת זכות הבכורה המֹורשתית‪:‬‬
‫‪ .1‬מה שנותר הוא נכס המֹוָרשָה‪ ,‬החזקה הקרקעית‪ .‬הוא הדבר המתמיד‬
‫ביחס זה ‪ -‬העצמות (‪ .)Substanz‬בעל זכות הבכורה‪ ,‬הבעלים‪ ,‬הוא בעצם רק‬
‫דבר מקרי‪ .‬החזקה הקרקעית מאנישה את עצמה במינים [האנושיים] השונים‪.‬‬
‫הבעלות על הקרקע יורשת כביכול תמיד את בנו הראשון של בית המשפחה‬
‫כתכונה הכבולה לבית המשפחה‪ .‬כל בכור ברצף בעלי הקרקע הוא נכס מֹורשתי‪,‬‬

‫‪264‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫קניינה של החזקה הקרקעית שאינה בת–מכירה; [בכורתו הנה] מהותם הגזורה‬

‫מראש של רצונו ופעילותו‪ .‬הסובייקט הוא הדבר‪ ,‬והפרדיקט הוא האדם‪ .‬הרצון‬
‫נעשה לקניין של הקניין‪.‬‬
‫‪ .2‬איכותו הפוליטית של בעל זכות הבכורה היא האיכות הפוליטית של‬
‫נכס המורשה שלו‪ ,‬איכות פוליטית שהנה תכונה אינהרנטית של נכס מורשה‬
‫זה‪ .‬האיכות הפוליטית מופיעה כאן אפוא אף היא כקניין של הקניין הקרקעי‪,‬‬
‫כאיכות השייכת באופן בלתי אמצעי לאדמה הפיזית בטהרתה (לטבע)‪.‬‬
‫בנוגע למומנט הראשון‪ ,‬הרי נובע ממנו שבעל זכות הבכורה הוא צמיתו של‬
‫הקניין הקרקעי ושבצמיתים‪ ,‬שהנם נתיניו שלו‪ ,‬מתגלה רק המסקנה המעשית‬
‫של היחס התיאורטי‪ ,‬שבו הוא עצמו מצוי ביחס לחזקה הקרקעית‪ .‬עומקה של‬
‫הסובייקטיביות הגרמאנית מופיע בכל מקום כגסותה של אובייקטיביות חסרת‬
‫רוח‪.‬‬
‫יש לברר כאן את היחס‪ )1( :‬בין קניין פרטי וירושה‪ )2( ,‬בין קניין פרטי‪,‬‬
‫ירושה והפריבילגיה של מיני אדם מסוימים להשתתפות בריבונות הפוליטית‪,‬‬
‫(‪ )3‬היחס ההיסטורי הממשי‪ ,‬או היחס הגרמאני‪.‬‬
‫ראינו שזכות הבכורה היא ההפשטה של "הקניין הפרטי העצמאי"‪ .‬לעניין‬
‫זה יש תוצאה נוספת‪ .‬העצמאות‪ ,‬כלומר אי–התלות במדינה הפוליטית‪ ,‬שאחר‬
‫בנייתה עקבנו עד כה‪ ,‬היא הקניין הפרטי‪ ,‬אשר בשיאו מופיע בתור החזקה‬
‫הקרקעית שאינה ניתנת למכירה‪ .‬לפיכך‪ ,‬אי–התלות הפוליטית אינה נובעת‬
‫‪[ ex proprio sinu‬מתוך המהות עצמה] של המדינה הפוליטית‪ ,‬היא אינה הענקה‬
‫מצד המדינה הפוליטית לאיבריה‪ .‬היא אינה הרוח המנפישה את המדינה‬
‫הפוליטית‪ ,‬אלא איברי המדינה הפוליטית מקבלים את עצמאותם ממהות שאינה‬
‫מהותה של המדינה הפוליטית‪ ,‬ממהותו של המשפט הפרטי המופשט‪ ,‬מהקניין‬
‫הפרטי המופשט‪ .‬העצמאות הפוליטית היא תכונה של הקניין הפרטי‪ ,‬ואינה‬
‫מהותה של המדינה הפוליטית‪ .‬המדינה הפוליטית‪ ,‬ובתוכה הרשות המחוקקת‪,‬‬
‫כפי שראינו‪ ,‬היא המסתורין הבלתי מצועף של ערכם ומהותם האמיתיים של‬
‫המומנטים של המדינה‪ .‬המשמעות שיש לקניין הפרטי במדינה הפוליטית היא‬
‫משמעותו המהותית‪ ,‬האמיתית; המשמעות שיש להבדלי השדרות במדינה‬
‫הפוליטית היא המשמעות המהותית של הבדלי השדרות‪ .‬מהותן של העוצמה‬
‫המלכותית ושל הממשלה מופיעה אף היא ב"רשות המחוקקת"‪ .‬כאן‪ ,‬בספרה‬
‫של המדינה הפוליטית‪ ,‬המומנטים הפרטיים (‪ )einzelnen‬של המדינה מתייחסים‬
‫לעצמם בתור מהותו של הסוג‪ ,‬בתור "ישות סוגית"; מפני שהמדינה הפוליטית‬
‫היא הספרה של הגדרתם הכללית‪ ,‬הספרה הדתית שלהם‪ .‬המדינה הפוליטית‬

‫‪265‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫היא אספקלריית האמת בשביל המומנטים השונים של המדינה הקונקרטית‪.‬‬

‫אם ל" קניין הפרטי העצמאי" יש אפוא במדינה הפוליטית‪ ,‬ברשות‬
‫המחוקקת‪ ,‬משמעות של עצמאות פוליטית‪ ,‬הרי שזו עצמאותה הפוליטית של‬
‫המדינה‪ .‬ואז ״הקניין הפרטי העצמאי" או ״הקניין הפרטי הממשי" אינו רק‬
‫"עמוד התווך של החוקה"‪ ,‬אלא "החוקה עצמה"‪ .‬והאם עמוד התווך של החוקה‬
‫אינו חוקת החוקות‪ ,‬החוקה הממשית‪ ,‬הראשונית?‬
‫ביוצרו את המונרך המורשתי הגל מעיר‪ ,‬בעודו כביכול מופתע בעצמו‬
‫מ"התפתחותו האימננטית של מדע מסוים‪ ,‬מגזירת כל תוכנו מתוך המושג‬
‫הפשוט" (§‪ 279‬הערה)‪:‬‬
‫"זהו המומנט הבסיסי של האישיות המופשטת‪ ,‬תחילה במסגרת הזכות (‪)Recht‬‬
‫הבלתי אמצעית‪ ,‬מומנט שהמשיך והתגבש דרך הצורות הסובייקטיביות‬
‫השונות שלו‪ ,‬וכאן‪ ,‬במסגרת הזכות המוחלטת‪ ,‬קרי במדינה‪ ,‬באובייקטיביות‬
‫הקונקרטית המושלמת של הרצון‪ ,‬הריהו אישיות המדינה‪ ,‬ודאותו שלו עצמו"‪.‬‬

‫במילים אחרות‪ ,‬במדינה הפוליטית מתגלה כי "האישיות המופשטת" היא‬

‫האישיות הפוליטית הגבוהה ביותר‪ ,‬בסיסה הפוליטי של המדינה כולה‪ .‬לכן‬
‫בזכות הבכורה זוכה זכותה של אישיות מופשטת זו ‪ -‬האובייקטיביות שלה‪,‬‬
‫כלומר "הקניין הפרטי המופשט" בתור האובייקטיביות הגבוהה ביותר של‬
‫המדינה‪ ,‬בתור הזכות הגבוהה ביותר שלה ‪ -‬לקיומה‪.‬‬
‫המדינה היא מונרך מורשתי‪ ,‬אישיות מופשטת; אישיות מופשטת אין‬
‫פירושה אלא שאישיותה של המדינה היא מופשטת‪ ,‬או שזו המדינה של‬
‫האישיות המופשטת‪ ,‬כפי שהרומאים פיתחו את זכות המונרך רק במסגרת‬
‫הנֹורמֹות של המשפט הפרטי‪ ,‬או כפי שהם פיתחו את המשפט הפרטי בתור‬
‫הנורמה העליונה של משפט המדינה‪.‬‬
‫הרומאים הם הרציונליסטים‪ ,‬הגרמאנים הם המיסטיקנים של הקניין הפרטי‬
‫הריבוני‪.‬‬
‫הגל מציין את המשפט הפרטי כמשפט של האישיות המופשטת או המשפט‬
‫המופשט‪ .‬ולאמיתו של דבר‪ ,‬יש לפתח אותו בתור הפשטה של המשפט‪ ,‬ולכן‬
‫בתור המשפט האשלייתי של האישיות המופשטת‪ ,‬כפי שהמּוסר (‪,)Moral‬‬
‫שפותח על ידי הגל‪ ,‬הוא הקיום האשלייתי של הסובייקטיביות המופשטת‪ .‬הגל‬
‫מפתח את המשפט הפרטי ואת המוסר בתור הפשטות כאלה; מכך לא נובע אצלו‬
‫שהמדינה‪ ,‬או האתיות (‪ ,)Sittlichkeit‬שהללו הם הנחותיה המוקדמות‪ ,‬יכולה‬
‫להיות רק החברה (החיים החברתיים) של אשליות אלה; וכך דווקא מוסק מהם‬

‫‪266‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫היפוכו של דבר‪ ,‬קרי שהם המומנטים הנחותים של החיים האתיים‪ .‬אולם מהו‬
‫המשפט הפרטי אם לא המשפט של הסובייקטים של המדינה (‪;)Staatssubjekte‬‬
‫ומהו המוסר אם לא המוסר של סובייקטים אלה? או יתרה מזאת‪ ,‬האדם של‬
‫המשפט הפרטי והסובייקט של המוסר הם האדם והסובייקט של המדינה‪ .‬תקפו‬
‫את הגל רבות בשל פיתוח מושג המוסר שלו‪ .‬הוא לא עשה שום דבר לבד‬
‫מלפתח [באופן מושגי] את המוסר של המדינה המודרנית ושל המשפט הפרטי‬
‫המודרני‪ .‬יש שרצו להפריד את המוסר מהמדינה‪ ,‬לשחרר אותו‪ .‬מה הם הוכיחו‬
‫בכך? שהפרדתה של המדינה העכשווית מהמוסר היא מוסרית; שהמוסר הוא‬
‫בלתי מדינתי (‪ )unstaatlich‬ושהמדינה היא בלתי מוסרית (‪ .)unmoralisch‬הישגו‬
‫הגדול של הגל‪ ,‬אף על פי שהוא אינו מודע לו מבחינה מסוימת (ולמעשה‬
‫מבחינה זו שהוא מחשיב את המדינה‪ ,‬אשר ֲהנ ָחתה המוקדמת היא מוסר כזה‪,‬‬
‫לאידיאה הממשית של האתיות)‪ :‬הוא הציב את המוסר המודרני במקומו‬
‫‪52‬‬
‫האמיתי‪.‬‬
‫בחוקה‪ ,‬שבה זכות הבכורה היא ערובה‪ ,‬הקניין הפרטי הוא הערובה של‬
‫החוקה הפוליטית‪ .‬בזכות הבכורה העניין נראה כך שסוג מיוחד של קניין פרטי‬
‫הוא ערובה זו‪ .‬זכות הבכורה היא רק קיום מיוחד של היחס בין הקניין הפרטי‬
‫והמדינה הפוליטית‪ .‬זכות הבכורה היא המובן הפוליטי של הקניין הפרטי‪,‬‬
‫כלומר הקניין הפרטי במשמעותו הפוליטית‪ ,‬דהיינו במשמעותו הכללית‪.‬‬
‫החוקה כאן היא אפוא חוקה של הקניין הפרטי‪.‬‬
‫כאשר אנו פוגשים את זכות הבכורה במבנה הקלסי שלה‪ ,‬קרי אצל‬
‫העמים הגרמאניים‪ ,‬אנו מוצאים גם את חוקת הקניין הפרטי‪ .‬הקניין הפרטי‬
‫הוא הקטגוריה הכללית‪ ,‬ה ֶאג ֶד הכללי של המדינה‪ .‬גם הפונקציות הכלליות‬
‫מופיעות כקניין הפרטי‪ ,‬פעם של הקורפורציה ופעם של השדרה‪.‬‬
‫מסחר וייצור‪ ,‬בגוניהם השונים‪ ,‬הם הקניין הפרטי של קורפורציות מיוחדות‪.‬‬
‫עמדות החצר הרמות‪ ,‬השיפוט וכדומה הן הקניין הפרטי של שדרות מיוחדות‪.‬‬
‫הפרובינציות השונות הן הקניין הפרטי של נסיכים אחדים וכיוצא בזה‪ .‬השירות‬
‫למען המדינה וכיוצא בזה הוא קניינו הפרטי של השליט‪ .‬הרוח היא קניינה‬
‫הפרטי של הכמורה‪ .‬פעילותי בהתאם לחובתי |‪ |XXXIV‬היא הקניין הפרטי של‬
‫מישהו אחר‪ ,‬כפי שהזכות שלי היא‪ ,‬מנגד‪ ,‬קניין פרטי מיוחד‪ .‬הריבונות‪ ,‬כאן‬
‫הלאומיות‪ ,‬היא הקניין הפרטי של הקיסר‪.‬‬
‫לעתים תכופות טענו כי בימי הביניים כל צורה של זכות‪ ,‬חירות‪ ,‬קיום‬
‫חברתי‪ ,‬נדמית כפריבילגיה‪ ,‬כחריגה מהכלל‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא ניתן היה שלא לראות‬
‫את העובדה האמפירית שכל הפריבילגיות האלה מופיעות בצורת הקניין‬

‫‪267‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הפרטי‪ .‬מהי הסיבה הכללית להתאמה הזו בין פריבילגיה לקניין פרטי? הקניין‬
‫הפרטי הוא הקיום הסוגי של הפריבילגיה‪ ,‬של הזכות כחריגה מהכלל‪.‬‬
‫כאשר תקפו המלכים‪ ,‬כמו בצרפת‪ ,‬את עצמאותו של הקניין הפרטי‪ ,‬הם‬
‫פגעו בקניין הקורפורציות‪ ,‬לפני שפגעו בקניינם של היחידים‪ .‬אולם בכך שהם‬
‫תקפו את הקניין הפרטי של הקורפורציות הרי הם תקפו את הקניין הפרטי‬
‫כקורפורציה‪ ,‬כ ֶאג ֶד חברתי‪.‬‬
‫במשטר הפיאודלי נראה בבירור שהעוצמה המלכותית היא עוצמתו של‬
‫הקניין הפרטי‪ ,‬ובעוצמה המלכותית טמון מסתורין ‪ -‬מסתורין שהוא העוצמה‬
‫הכללית‪ ,‬שהוא עצמו העוצמה של כל חוגי המדינה‪.‬‬
‫(במלך‪ ,‬בתור נציגה של עוצמת המדינה‪ ,‬מוצאת ביטוי עוצמתה של‬
‫המדינה‪ .‬לכן המלך החוקתי מבטא את אידיאת המדינה החוקתית בהפשטתה‬
‫הקיצונית ביותר‪ .‬מחד גיסא הוא האידיאה של המדינה‪ ,‬הוד רוממותה המדינה‬
‫המקודשת‪ ,‬ולמעשה בתור אישיות זו‪ .‬בה בעת הוא דמיון גרידא; כאיש וכמלך‬
‫אין לו כוח ממשי או פעילות ממשית‪ .‬ההפרדה בין האישיות הפוליטית לבין‬
‫האישיות הממשית‪ ,‬בין האישיות הפורמלית לאישיות החומרית‪ ,‬בין האישיות‬
‫הכללית לזו האינדיווידואלית‪ ,‬בין האדם לבין האדם החברתי‪ ,‬מבוטאת כאן‬
‫במלוא סתירתה‪).‬‬
‫בקניין הפרטי מתגלים השכל הרומי והנשמה הגרמאנית‪ .‬בנקודה זו נוכל‬
‫ללמוד מהשוואה שנערוך בין שתי התפתחויות קיצוניות אלה של הקניין‬
‫הפרטי‪ .‬השוואה זו תסייע לנו בפתרון הבעיה הפוליטית הנדונה‪.‬‬
‫הרומאים הם אלה שפיתחו למעשה לראשונה את הזכות לקניין פרטי‪,‬‬
‫הזכות המופשטת‪ ,‬המשפט הפרטי‪ ,‬הזכות של האישיות המופשטת‪ .‬המשפט‬
‫הפרטי הרומי הוא המשפט הפרטי בפיתוחו הקלסי‪ .‬אולם איננו מוצאים אצל‬
‫הרומאים בשום מקום עדות לכך שהזכות לקניין פרטי‪ ,‬כמו אצל הגרמאנים‪,‬‬
‫עוברת מיסטיפיקציה‪ .‬היא גם אינה הופכת בשום מקום למשפט המדינה‪.‬‬
‫הזכות לקניין פרטי היא ה–‪[ jus utendi et abutendi‬הזכות לשימוש ושרירות]‪,‬‬
‫הזכות לרצות באופן שרירותי דבר כלשהו‪ .‬האינטרס העיקרי של הרומאים‬
‫הוא לפתח ולהגדיר את היחסים‪ ,‬אשר מתפתחים כיחסים מופשטים של הקניין‬
‫הפרטי‪ .‬הסיבה האמיתית של הקניין הפרטי‪ ,‬של החזקה‪ ,‬היא עובדה כלשהי‪,‬‬
‫עובדה בלתי ניתנת להסבר‪ ,‬היא אינה זכות‪ .‬רק באמצעות הגדרות משפטיות‪,‬‬
‫שאותן החברה מעניקה לחזקה העובדתית‪ ,‬החזקה מקבלת אופי של חזקה‬
‫משפטית‪ ,‬של קניין פרטי‪.‬‬
‫בנוגע לקשר בין חוקה פוליטית לקניין פרטי אצל הרומאים‪ ,‬הרי מה‬

‫‪268‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫שמופיע הוא‪:‬‬
‫‪ .1‬האדם (כעבד)‪ ,‬כמו אצל העמים הקדמוניים בכלל‪ ,‬כלומר כמושא של‬
‫הקניין הפרטי‪.‬‬
‫ואין בכך שום דבר מיוחד‪.‬‬
‫‪ .2‬המדינות הכבושות נתפסות כקניין פרטי‪ ,‬ה–‪[ jus utendi et abutendi‬זכות‬
‫השימוש והשרירות] זוכה לתוקף ביחס אליהן‪.‬‬
‫‪ .3‬בהיסטוריה עצמה של הרומאים מתחולל מאבק בין עניים ועשירים‬
‫(פטריצים ופלבאים) וכדומה‪.‬‬
‫לבד מזאת‪ ,‬הקניין הפרטי מעניק לעצמו תוקף‪ ,‬כמו אצל העמים הקדמוניים‬
‫הקלסיים בכלל‪ ,‬כקניין ציבורי (‪ ,)öffentliches Eigentum‬אם‪ ,‬כמו בזמנים‬
‫הטובים‪ ,‬כהוצאה של הרפובליקה‪ ,‬ואם כמעשי צדקה ראוותניים וכלליים‬
‫(מרחצאות וכדומה) כלפי ההמון‪.‬‬
‫|‪ |XXXV‬האופן שבו מסבירים את העבדות הוא משפט המלחמה‪ ,‬הזכות‬
‫לכיבוש‪ :‬בדיוק מפני שקיומם הפוליטי הושמד‪ ,‬הרי שהם עבדים‪.‬‬
‫נציין שני יחסים‪ ,‬באופן שונה מהגרמאנים‪.‬‬
‫‪ .1‬כוחו של הקיסר לא היה כוחו של הקניין הפרטי‪ ,‬אלא ריבונותו של‬
‫הרצון האמפירי ככזה‪ ,‬אשר הייתה רחוקה מאוד מלראות את הקניין הפרטי‬
‫כקשר בינה לבין נתיניה‪ ,‬אלא להפך‪ ,‬היא נהגה בקניין הפרטי כמו בכל יתר‬
‫הנכסים החברתיים‪ .‬משמע‪ ,‬השלטון הקיסרי היה מורשתי רק באופן עובדתי‪.‬‬
‫התפתחותה הגבוהה ביותר של זכות הקניין פרטי‪ ,‬המשפט הפרטי‪ ,‬אמנם‬
‫מתרחשת בתקופת הקיסרות‪ ,‬אולם היא הרבה יותר תוצאתה של ההתפרקות‬
‫הפוליטית מכפי שההתפרקות הפוליטית היא תוצאתו של הקניין הפרטי‪ .‬נוסף‬
‫על כך‪ ,‬כאשר המשפט הפרטי הגיע ברומא להתפתחותו המלאה‪ ,‬התבטל משפט‬
‫המדינה ונתפס מושגית כמפורק‪ ,‬בשעה שבגרמניה התרחש תהליך הפוך‪.‬‬
‫‪ .2‬תפקידי מדינה רמים לעולם אינם מורשתיים ברומא‪ ,‬דהיינו הקניין‬
‫הפרטי אינו קטגוריית המדינה השלטת‪.‬‬
‫‪ .3‬בניגוד לזכות הבכורה הגרמאנית וכדומה מופיעה ברומא השרירותיות‬
‫של הצוואה כתוצאת הקניין הפרטי‪ .‬בניגוד האמור הזה טמון כל ההבדל בין‬
‫ההתפתחות הרומית לזו הגרמאנית של הקניין הפרטי‪.‬‬
‫(בזכות הבכורה מופיע העניין כך שהקניין הפרטי הוא היחס אל פעולת‬
‫המדינה באופן כזה שהקיום הפוליטי הוא דבר מה טבוע בקניין הפרטי הבלתי‬
‫אמצעי‪ ,‬בחזקה הקרקעית‪ ,‬תכונה שלו‪ .‬וכך‪ ,‬בשיאו של העניין המדינה מופיעה‬
‫כקניין פרטי‪ ,‬בשעה שהקניין הפרטי אמור היה להופיע כאן כקניין מדינה‪.‬‬

‫‪269‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫במקום לעשות את הקניין הפרטי לתכונה של אזרח המדינה‪ ,‬הגל עושה את‬
‫אזרחות המדינה‪ ,‬את הקיום הפוליטי ואת אופן החשיבה הפוליטי לתכונה של‬
‫הקניין הפרטי‪).‬‬
‫|‪ .308§" |XXXVI‬החלק האחר של היסוד השדרתי הוא היסוד הנייד של החברה‬
‫האזרחית‪ ,‬שביכולתו להיכנס למדינה רק באמצעות נציגים‪ .‬מבחינה חיצונית‬
‫הסיבה היא ריבוי איבריו‪ ,‬אך מבחינה מהותית הסיבה היא אופיים של הגדרתו‬
‫ועיסוקיו‪ .‬לפי שהם נציגיה של החברה האזרחית‪ ,‬הרי ברי שהם נציגיה בתור‬
‫מה שהיא‪ ,‬דהיינו לא כחברה המפוררת ליחידים אטומיים ומתאספת למען‬
‫פעולה זמנית ובודדת לרגע אחד‪ ,‬ללא גישה אחרת‪ ,‬אלא דווקא כחברה הבנויה‬
‫ממילא כאגודות משותפות (‪ ,)Genossenschaften‬קהילות (‪)Gemeinden‬‬
‫וקורפורציות ומקבלת בדרך זו הֶקשר פוליטי‪ .‬בהענקת הזכות לחברה‬
‫האזרחית לייצוג כזה לפי קריאתה של הרשות המלכותית‪ ,‬וכן בהענקת זכות‬
‫הופעה לשדרה הראשונה (§‪ ,)307‬טמונה ערובה ייחודית‪ ,‬מבוססת‪ ,‬לקיומן של‬
‫השדרות ושל אסֵפתן״‪.‬‬

‫אנו מוצאים כאן ניגוד חדש בחברה האזרחית ובשדרות; חלקו האחד של ניגוד‬
‫זה נייד‪ ,‬וחלקו האחר יציב אפוא (החלק של החזקה הקרקעית)‪ .‬יש שהציגו‬
‫ניגוד זה גם כניגוד בין חלל וזמן‪ ,‬בין שמרנות לקדמה וכדומה‪ .‬בכך דנה‬
‫הפסקה הקודמת‪ .‬בהקשר הזה‪ ,‬הגל הפך את חלקה הנייד של החברה באותו‬
‫האופן גם ליציב באמצעות הקורפורציות וכדומה‪.‬‬
‫הניגוד השני הוא זה‪ :‬החלק הראשון של היסוד השדרתי‪ ,‬שבדיוק פּותח‪,‬‬
‫כלומר בעלי זכות הבכורה בתור כאלה‪ ,‬הם המחוקקים; הרשות המחוקקת היא‬
‫קו אופי של אישיותם האמפירית; הם אינם נציגים אלא הם עצמם; בשעה‬
‫שאצל השדרה השנייה מתקיימות בחירות ונציגות‪.‬‬
‫הגל מונה שתי סיבות לכך שחלק נייד זה של החברה האזרחית יכול להופיע‬
‫רק באמצעות נציגים במדינה הפוליטית‪ ,‬דהיינו ברשות המחוקקת‪ .‬את הסיבה‬
‫הראשונה‪ ,‬את כַמּותו של חלק זה‪ ,‬הוא מציין בעצמו כחיצונית ופוטר אותנו‬
‫מתגובה‪.‬‬
‫אולם הסיבה המהותית היא "אופיים של הגדרתו ועיסוקיו"‪" .‬הפעילות‬
‫הפוליטית" ו"העיסוק הפוליטי" זרים ל״אופיים של הגדרתו ועיסוקיו"‪.‬‬
‫הגל חוזר כאן שוב למנגינתו הישנה‪ ,‬המנגינה על אודות שדרות אלו בתור‬
‫"נציגיה של החברה האזרחית"‪ .‬החברה האזרחית מוכרחה "לעשות זאת בתור‬
‫מה שהיא"‪ .‬נהפוך הוא‪ ,‬היא מוכרחה לעשות זאת בתור מה שאֵינה‪ ,‬שכן היא‬
‫חֶברה בלתי פוליטית‪ ,‬והיא אמורה לבצע כאן אקט פוליטי כאקט שהוא מהותי‬

‫‪270‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫לה ונובע ממנה עצמה‪ .‬כפועל יוצא מכך היא "מתפוררת לאטומים שלה"‬
‫ו"מתאספת למען פעולה זמנית ובודדת לרגע אחד‪ ,‬ללא גישה אחרת"‪ .‬קודם‬
‫כול‪ ,‬האקט הפוליטי של החברה האזרחית הוא יחיד ובודד‪ ,‬ולכן הוא יכול‬
‫להופיע בהתממשותו רק בתור שכזה‪ .‬זהו אקט של החברה הפוליטית שכולו‬
‫רעש והמולה‪ ,‬התלהבותה העילאית‪ ,‬והוא מוכרח להופיע בתור שכזה‪ .‬הגל לא‬
‫מצא טעם לפגם בכך‪ ,‬אלא הוא אפילו בנה כהכרחית את העובדה שהחברה‬
‫האזרחית מפרידה עצמה מבחינה חומרית מממשותה כחברה אזרחית (רק בתור‬
‫חברה שנייה המופיעה כחברה הנשלחת על ידה כנציגתה) ומציבה את עצמה‬
‫בתור מה שאינה בעצמה‪ .‬היאך יכול הוא כעת לרצות לפסול זאת מבחינה‬
‫פורמלית?‬
‫הגל גורס כי בכך שהחברה שולחת את שליחיה באמצעות הקורפורציות‬
‫וכיוצא בזה‪" ,‬האגודות המשותפות (‪ )Genossenschaften‬שמהן היא בנויה‬
‫ממילא" וכדומה מקבלות "בדרך זו הקשר פוליטי"‪ .‬אולם או שהן מקבלות‬
‫משמעות שאינה משמעותן שלהן‪ ,‬או שההקשר שלהן ככזה הוא ההקשר‬
‫הפוליטי שלהן ואין הוא "מקבל" רק אחר כך גוון פוליטי‪ ,‬כפי שפותח לעיל‪,‬‬
‫אלא ה"פוליטיקה" מקבלת ממנו את הקשריה‪ .‬הואיל והגל מציין רק חלק זה‬
‫של היסוד השדרתי [החברה האזרחית ללא האצילים] כיסוד של ה"נציגים"‪,‬‬
‫הרי הוא ציין באופן בלתי מודע את מהותם של שני הבתים (היכן שהוא מציין‬
‫באמת את יחסם זה לזה)‪ .‬בית הנבחרים ובית האצילים אינם כאן (או בכל‬
‫שם אחר שמכנים אותם) אופני קיום שונים של אותו עיקרון‪ ,‬אלא הם שייכים‬
‫לשני עקרונות שונים ולשני מצבים חברתיים השונים זה מזה באופן מהותי‪.‬‬
‫בית הנבחרים הוא כאן כינונה הפוליטי של החברה האזרחית במובן המודרני;‬
‫בית האצילים ‪ -‬במובן השדרתי‪ .‬בית האצילים ובית הנבחרים מנוגדים זה לזה‬
‫בתור נציגות שדרתית ונציגות פוליטית של החברה האזרחית‪ .‬בית האצילים‬
‫הוא עקרונה השדרתי של החברה האזרחית העומד על כנו; בית הנבחרים הוא‬
‫מימוש קיומה הפוליטי המופשט‪ .‬לכן מובן מאליו כי בית הנבחרים אינו יכול‬
‫שוב להתקיים במציאות גם בתור נציגות של השדרות‪ ,‬הקורפורציות וכדומה‪,‬‬
‫שכן הוא אינו מייצג את המציאות השדרתית של החברה האזרחית‪ ,‬אלא רק‬
‫את זו הפוליטית‪ .‬מובן גם מאליו שבבית האצילים יושב רק החלק השדרתי של‬
‫החברה האזרחית‪ ,‬קרי "החזקה הקרקעית הריבונית"‪ ,‬דהיינו האציל הקרקעי‬
‫המורשתי; שכן הוא אינו שדרה אחת לצד שדרות אחרות‪ ,‬משום שהעיקרון‬
‫השדרתי של החברה האזרחית בתור עיקרון חברתי ממשי‪ ,‬ולכן פוליטי‪ ,‬מתקיים‬
‫רק עוד בו‪ .‬הוא השדרה‪ .‬כך יש לחברה האזרחית באספת השדרות נציג של‬

‫‪271‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫קיומה הימי–ביניימי‪ ,‬ובבית הנבחרים ‪ -‬נציג של קיומה הפוליטי (המודרני)‪.‬‬

‫הקִדמה כאן לעומת ימי הביניים מסתכמת רק בכך שהפוליטיקה השדרתית‬
‫יורדת לדרגת קיום פוליטי מיוחד לצד הפוליטיקה של אזרחות המדינה‪ .‬לקיום‬
‫הפוליטי האמפירי‪ ,‬שהגל רואה לנגד עיניו (אנגליה)‪ 53,‬יש אפוא מובן אחר‬
‫לגמרי מאשר המובן שהוא מייחס לו‪.‬‬
‫גם בנושא זה החוקה הצרפתית‪ 54‬היא קִדמה‪ .‬אמנם היא הורידה את בית‬
‫האצילים לדרגת אפסות גמורה‪ ,‬אולם בית זה יכול להיות מטבעו במסגרת‬
‫העיקרון של המלוכה החוקתית‪ ,‬כפי שהגל פיתח לטענתו‪ ,‬רק אפסות גמורה‪,‬‬
‫פיקציה של ההרמוניה בין המלך לבין החברה האזרחית או לבין הרשות‬
‫המחוקקת‪ ,‬או של ההרמוניה בין המדינה הפוליטית לבין עצמה‪ ,‬בתור קיום‬
‫מיוחד‪ ,‬ולכן שוב קיום של ניגודיות‪.‬‬
‫הצרפתים הותירו את [הכהונה בתפקיד] לכל החיים של האצילים על כנה‬
‫על מנת לבטא את אי–תלותם של האצילים‪ ,‬במידה שווה‪ ,‬הן בבחירה על ידי‬
‫הממשלה והן בבחירה על ידי העם‪ .‬אולם הם ביטלו את הביטוי הימי–ביניימי‬
‫‪ -‬אפשרות הירושה [של כהונתם]‪ .‬הקִדמה שבמעשיהם נעוצה בכך שאין הם‬
‫מאפשרים עוד לבית האצילים לנבוע מהחברה האזרחית הממשית‪ ,‬אלא‬
‫הם יצרו אותו כהפשטה ממנה‪ .‬הם מאפשרים לבחירת בית האצילים לנבוע‬
‫מהמדינה הפוליטית הקיימת‪ ,‬מהמלך‪ ,‬מבלי לקשור את המלך לתכונה אזרחית‬
‫אחרת‪ .‬האצולה בחוקה זו היא באופן ממשי שדרה של החברה האזרחית‪ ,‬שהנה‬
‫שדרה פוליטית טהורה אשר נוצרה מנקודת המבט של ההפשטה של המדינה‬
‫הפוליטית; אולם שדרה זו מופיעה יותר כקישוט פוליטי מאשר כשדרה ממשית‬
‫בעלת זכויות מיוחדות‪ .‬בית האצילים בזמן הרסטורציה‪ 55‬היה שריד של העבר‪.‬‬
‫בית האצילים של מהפכת יולי‪ 56‬הוא יציר ממשי של המונרכיה החוקתית‪.‬‬
‫הואיל ובעת המודרנית אידיאת המדינה לא הייתה יכולה להופיע אלא‬
‫בַּהפשטה של "מדינה פוליטית גרידא" או בהפשטה של החברה האזרחית מתוך‬
‫עצמה‪ ,‬כלומר מתוך המצב הממשי שלה‪ ,‬הרי שהישגם של הצרפתים טמון בכך‬
‫שהם אחזו בממשות מופשטת זו‪ ,‬יצרו אותה‪ ,‬ובכך יצרו את העיקרון הפוליטי‬
‫עצמו‪ .‬מה שמטיחים בהם כהפשטה הוא אפוא תוצאה אמיתית ותוצר של הלוך‬
‫הרוח המדינתי ששב ונמצא ‪ -‬גם אם רק בתוך ניגוד‪ ,‬אולם ניגוד הכרחי‪ .‬הישג‬
‫זה של הצרפתים מתבטא אפוא בכך שהם ראו את בית האצילים כתוצר ייחודי‬
‫של המדינה הפוליטית‪ ,‬או שהם הפכו את העיקרון הפוליטי בייחודיותו בכלל‬
‫לקובע ופעיל‪.‬‬
‫הגל מציין עוד כי בייצוג שהוא כונן‪ ,‬על ידי "הענקת הזכות לקורפורציות‬

‫‪272‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫וכיוצא בהן לייצוג כזה"‪" ,‬יש ערובה ייחודית‪ ,‬מבוססת‪ ,‬לקיומן של השדרות‬
‫ושל אספתן"‪ .‬הערובה לקיומה של אספת השדרות‪ ,‬קיומה הפרימיטיבי‬
‫האמיתי‪ ,‬הופכת אפוא לפריבילגיה של הקורפורציות וכיוצא בזה‪ .‬הגל ירד בכך‬
‫לחלוטין לדרגה של נקודת המבט הימי–ביניימית וויתר לגמרי על "ההפשטה‬
‫של המדינה הפוליטית כספרה של המדינה בתורת מדינה‪ ,‬הכללי כשלעצמו‬
‫ובשביל עצמו"‪.‬‬
‫במשמעות מודרנית קיומה של אספת השדרות הוא קיומה הפוליטי של‬
‫החברה האזרחית‪ ,‬הערובה לקיומה הפוליטי של זו‪ .‬הטלת הספק בקיומה היא‬
‫אפוא הטלת הספק בקיום המדינה‪ .‬כשם שלפני כן "הלוך הרוח המדינתי"‪,‬‬
‫דהיינו מהותה של הרשות המחוקקת‪ ,‬מוצא אצל הגל את הערובה שלו‬
‫ב"קניין הפרטי העצמאי"‪ ,‬כך מוצא קיומו את הערובה שלו ב"פריבילגיות של‬
‫הקורפורציות"‪.‬‬
‫אולם היסוד השדרתי הוא הפריבילגיה הפוליטית של החברה האזרחית‪,‬‬
‫או הפריבילגיה שלה להיות פוליטית‪ .‬לכן בשום מקום אין הוא יכול להיות‬
‫הפריבילגיה של אופן קיום מיוחד‪ ,‬אזרחי‪ ,‬של החברה האזרחית‪ ,‬ועוד פחות‬
‫מכך יכול עיקרון זה למצוא את הערובה שלו בתוכו‪ ,‬מכיוון שהוא אמור דווקא‬
‫להיות הערובה הכללית‪.‬‬
‫באופן זה‪ ,‬הגל מידרדר בכל מקום עד כדי כך שאין הוא מציג את "המדינה‬
‫הפוליטית" בתור הממשות הגבוהה ביותר של המציאות החברתית‪ ,‬ממשות‬
‫ההֹוו ָה כשלעצמה ובשביל עצמה‪ ,‬אלא מעניק לה ממשות שברירית התלויה‬
‫ביחס עם האחר; הוא אינו מציג אותה כקיומן האמיתי של הספרות האחרות‪ ,‬אלא‬
‫דווקא מתיר לה למצוא את קיומה האמיתי בספרה אחרת‪ .‬המדינה הפוליטית‬
‫נזקקת תמיד לערובה של הספרות הנמצאות מחוצה לה‪ .‬היא איננה העוצמה‬
‫הממומשת‪ ,‬אלא החולשה הנתמכת‪ .‬היא איננה העוצמה השלטת בתֹומכֹות אלו‪,‬‬
‫אלא עוצמתן של התומכות‪ .‬התומכות הן בעלות העוצמה‪.‬‬
‫|‪ |XXXVII‬איזו מציאות (‪ )Dasein‬גבוהה היא מציאות שקיומה (‪)Existenz‬‬
‫נזקק לערובה מחוצה לה‪ ,‬ותוך כדי כך היא עצמה אמורה להיות קיומה הכללי‬
‫של ערובה זו‪ ,‬כלומר הערובה הממשית שלה‪ .‬בכל נקודה בפיתוח מושג הרשות‬
‫המחוקקת הגל מידרדר מנקודת המבט הפילוסופית אל נקודת המבט האחרת‪,‬‬
‫שאינה בוחנת את העניין ביחס לעצמו‪.‬‬
‫אם קיומן של השדרות זקוק לערובה‪ ,‬הרי שהוא כלל אינו קיום מדינתי‬
‫ממשי‪ ,‬אלא פיקטיבי‪ .‬הערובה לקיום השדרות במדינות החוקתיות היא החוק‪.‬‬
‫קיומן הוא אפוא קיום חוקי אשר תלוי במהותה הכללית של המדינה ולא בכוחן‬

‫‪273‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫או בחולשתן של קורפורציות יחידות או של אגודות משותפות‪ .‬זהו קיום אשר‬

‫נתפס בתור ממשותה של השותפות שבמדינה (הקורפורציה וכדומה‪ ,‬חוגיה‬
‫המיוחדים של החברה האזרחית‪ ,‬אמורים לקבל כאן לראשונה את קיומם‬
‫הכללי‪ ,‬וכעת הגל מקדים ומעמיד שוב את הקיום הכללי הזה כפריבילגיה‪,‬‬
‫כקיומן של מיוחדויות אלו)‪.‬‬
‫הזכות הפוליטית בתור זכות של קורפורציות וכיוצא בהן סותרת לחלוטין‬
‫את הזכות הפוליטית כפוליטית‪ ,‬כזכות מטעם המדינה‪ ,‬זכות מכוח אזרחות‬
‫המדינה; שכן דווקא הזכות הפוליטית אינה אמורה להיות הזכות של קיום זה‬
‫בתור קיום מיוחד‪ ,‬לא הזכות בתור קיום מיוחד זה‪.‬‬
‫בטרם נעבור לדיון בקטגוריה של הבחירות בתור הקטגוריה של האקט‬
‫הפוליטי‪ ,‬אשר באמצעותו מפרידה עצמה החברה האזרחית ומציבה עצמה‬
‫כוועדה פוליטית‪ ,‬נבחן עוד כמה קביעות מתוך ההערה לפסקה זו‪:‬‬
‫"[§‪ ]308‬דימוי זה‪ ,‬שכל היחידים אמורים ליטול חלק בהתייעצות ובהחלטה‬
‫על ענייניה הכלליים של המדינה‪ ,‬היות שכל אלה הם חברי המדינה וענייני‬
‫המדינה הם העניינים של כולם‪ ,‬עניינים שיש לכולם זכות ליטול בהם חלק על‬
‫יסוד הידע והרצון שלהם ‪ -‬דימוי זה‪ ,‬אשר ביקש להכניס את היסוד הדמוקרטי‪,‬‬
‫ללא כל צורה תבונית‪ ,‬לתוך האורגניזם המדינתי‪ ,‬שהנו אורגניזם כזה רק‬
‫מכוח צורה כזאת‪ ,‬נוטה להתקבל על הדעת‪ ,‬משום שאין הוא חורג מהקביעה‬
‫המופשטת של היות חבר מדינה‪ ,‬והחשיבה השטחית דבקה בהפשטות"‪.‬‬

‫ראשית‪ ,‬הגל מכנה זאת "הקביעה המופשטת של היות חבר מדינה"‪ ,‬אף כי‬
‫חבר המדינה לפי האידיאה‪ ,‬דהיינו לפי הדעה שהגל עצמו פיתח‪ ,‬הנו הקביעה‬
‫החברתית הקונקרטית הגבוהה ביותר של האישיות המשפטית‪ .‬לכן אי–החריגה‬
‫מעבר ל"קביעה של היות חבר מדינה" ותפיסת הפרט באמצעות קביעה זו אינן‬
‫בדיוק "החשיבה השטחית הדבקה בהפשטות"‪ .‬אולם העובדה ש"הקביעה של‬
‫היות חבר במדינה" היא קביעה "מופשטת" אינה אשמתה של חשיבה זו‪ ,‬אלא‬
‫של פיתוחו של הגל ושל היחסים המודרניים הממשיים שהנחתם המוקדמת היא‬
‫ההפרדה בין החיים הממשיים לחיים המדינתיים (‪ )Staatsleben‬ואשר הופכים‬
‫את האיכות המדינתית (‪ )Staatsqualität‬ל"קביעה מופשטת" של חבר המדינה‬
‫הממשי‪.‬‬
‫לפי הגל‪ ,‬ההשתתפות הישירה של כולם בהתייעצות ובהחלטה על ענייני‬
‫המדינה הכלליים מכניסה את "היסוד הדמוקרטי‪ ,‬ללא כל צורה תבונית‪ ,‬לתוך‬
‫האורגניזם המדינתי‪ ,‬שהנו אורגניזם כזה רק מכוח צורה כזאת"; דהיינו היסוד‬
‫הדמוקרטי יכול להיכלל רק כיסוד פורמלי באורגניזם המדינתי‪ ,‬שהנו רק‬

‫‪274‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הפורמליזם של המדינה‪ .‬היסוד הדמוקרטי אמור להיות דווקא היסוד הממשי‪,‬‬

‫שמעניק לעצמו את צורתו התבונית בתוך האורגניזם המדינתי כולו‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬אם היסוד הדמוקרטי מופיע בתור יסוד " מיוחד" באורגניזם או בפורמליזם‬
‫המדינתי‪ ,‬הרי שיש להבין ב"צורה התבונית" של קיומו אילּוף‪ ,‬סיגּול‪ ,‬דהיינו‬
‫צורה שבה היסוד הדמוקרטי אינו מציג ומדגיש את עצמו‪ ,‬או שהוא מופיע רק‬
‫כעיקרון פורמלי‪.‬‬
‫כבר הצבענו על כך שהגל מפתח רק פורמליזם מדינתי‪ .‬העיקרון החומרי‬
‫הממשי עבורו הוא האידיאה‪ ,‬צורת המחשבה המופשטת של המדינה בתור‬
‫סובייקט‪ ,‬כלומר האידיאה המוחלטת‪ ,‬שאין בה שום מומנט חומרי‪ ,‬שום‬
‫מומנט סביל‪ .‬כנגד ההפשטה של אידיאה זו מופיעות הקביעות של הפורמליזם‬
‫המדינתי האמפירי‪ ,‬הממשי‪ ,‬כתוכן‪ ,‬ובשל כך התוכן הממשי מופיע כחומר חסר‬
‫צורה‪ ,‬בלתי אורגני (כאן‪ :‬האדם הממשי‪ ,‬החברה הממשית וכדומה)‪.‬‬
‫הגל הציב את מהותו של היסוד השדרתי באופן כזה ש"הכלליות‬
‫האמפירית" הופכת בו לסובייקט של הכללי ההווה כשלעצמו ובשביל עצמו‪.‬‬
‫האם אין פירוש הדבר כעת שענייני המדינה הם "העניינים של כולם‪ ,‬שיש להם‬
‫זכות ליטול בהם חלק על יסוד הידע והרצון שלהם"‪ ,‬והאם אין אלו השדרות‬
‫אשר אמורות להיות זכות ממומשת זו? ובכן‪ ,‬האם זה מפליא שכולם כעת‬
‫מבקשים גם את "ממשותה" של זכותם זו?‬
‫"[‪ ]...‬שכל היחידים אמורים ליטול חלק בהתייעצות ובהחלטה על ענייניה‬
‫הכלליים של המדינה"‪.‬‬

‫במדינה תבונית באופן ממשי ניתן היה להשיב‪" :‬לא כל היחידים אמורים ליטול‬
‫חלק בהתייעצות ובהחלטה על ענייניה הכלליים של המדינה"‪ ,‬שכן ה"יחידים"‬
‫בתור "כולם"‪ ,‬דהיינו במסגרת החברה ובתור איברים של החברה‪ ,‬משתתפים‬
‫בייעוץ ובהחלטה על העניינים הכלליים‪ .‬לא כל היחידים‪ ,‬אלא היחידים בתור‬
‫כולם‪.‬‬
‫הגל מציג לעצמו דילמה זו‪ .‬החברה האזרחית (הרבים‪ ,‬ההמון) משתתפת‬
‫באמצעות נציגים בהתייעצות ובהחלטה על ענייני המדינה הכלליים‪ ,‬או שהכול‬
‫עושים זאת [בתור] יחידים‪ .‬אין זה ניגוד של מהות‪ ,‬כפי שהגל ביקש מאוחר‬
‫יותר לתארו‪ ,‬אלא של קיום‪ ,‬וליתר דיוק של הקיום החיצוני ביותר‪ ,‬של המספר‪,‬‬
‫שבגינו הסיבה שהגל מציין אותה בעצמו כ"חיצונית" ‪ -‬כלומר ריבוי האיברים‬
‫‪ -‬ממשיכה להיות הסיבה הטובה ביותר נגד ההשתתפות הישירה של כולם‪.‬‬
‫השאלה אם החברה האזרחית אמורה להשתתף באופן מסוים ברשות המחוקקת‪,‬‬

‫‪275‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫כלומר או להופיע באמצעות נציגים‪ ,‬או באופן כזה ש"כל היחידים" משתתפים‬
‫במישרין‪ ,‬היא עצמה שאלה במסגרת ההפשטה של המדינה הפוליטית או‬
‫‪57‬‬
‫במסגרת המדינה הפוליטית המופשטת; זוהי שאלה פוליטית מופשטת‪.‬‬
‫בשני המקרים‪ ,‬כפי שהגל פיתח בעצמו‪ ,‬מדובר במשמעות הפוליטית של‬
‫ה"כלליּות האמפירית"‪.‬‬
‫הניגוד בצורתו האמיתית הוא זה‪ :‬הפרטים עושים זאת בתור כולם או‬
‫שהפרטים עושים זאת בתור מעטים‪ ,‬בתור לא–כולם‪ .‬בשני המקרים הכּולמיּות‬
‫(‪ )Allheit‬נשארת רק כריבוי חיצוני או כטוטליות של היחידים‪ .‬הכולמיות אינה‬
‫איכות מהותית‪ ,‬רוחנית‪ ,‬ממשית‪ ,‬של היחיד‪ .‬הכולמיות אינה דבר מה שבו‬
‫היה מאבד היחיד את אופיו כיחידה מופשטת‪ ,‬אלא הכולמיות היא רק המספר‬
‫המלא של היחידֹות‪ .‬יחידה אחת‪ ,‬הרבה יחידות‪ ,‬כל היחידות‪ .‬האחד‪ ,‬הרבים‪,‬‬
‫הכול ‪ -‬אף אחת מהגדרות אלה אינה הופכת את מהותו של הסובייקט‪ ,‬מהותה‬
‫של האינדיווידואליות‪ ,‬למשהו אחר‪.‬‬
‫"הכול" אמורים "כיחידים" ליטול חלק ב"התייעצות או בהחלטה על ענייני‬
‫המדינה הכלליים"; כלומר המסקנה היא‪ :‬הכול אמורים ליטול חלק בכך לא‬
‫בתור כולם‪ ,‬אלא כ"יחידים"‪.‬‬
‫נדמה שהשאלה ניצבת בסתירה לעצמה בשני היבטים‪:‬‬
‫העניינים הכלליים של המדינה הם ענייני המדינה‪ ,‬המדינה כעניין ממשי‪.‬‬
‫ההתייעצות וההחלטה הן הפעלתה של המדינה כעניין ממשי‪ .‬הרי זה נראה‬
‫מובן מאליו שלחברי המדינה יש אפוא יחס אל המדינה כעניינם הממשי‪ .‬כבר‬
‫במושג חבר מדינה (‪ )Staatsglied‬טמון כי הם איבר(‪ )Glied‬של המדינה‪ 58,‬חלק‬
‫שלה‪ ,‬שהיא תופסת אותם כחלק שלה‪ .‬אולם אם יש להם חלק במדינה‪ ,‬הרי‬
‫מובן מאליו שמציאותם החברתית היא כבר נטילת החלק הממשית שלהם‬
‫במדינה‪ .‬לא רק שהם חלק מהמדינה‪ ,‬אלא המדינה היא חלק מהם‪ .‬להיות חלק‬
‫מודע של משהו פירושו ליטול בו חלק באופן מודע‪ .‬ללא תודעה זו יהיה חבר‬
‫המדינה חיה‪.‬‬
‫כשאומרים‪" :‬ענייני המדינה הכלליים"‪ ,‬נוצרת מראית העין ש"העניינים‬
‫הכלליים" ו"המדינה" הם דברים שונים‪ .‬אולם המדינה היא "העניין הכללי"‪ ,‬או‬
‫באופן ריאלי יותר‪" :‬העניינים הכלליים"‪.‬‬
‫נטילת חלק בעניינים הכלליים של המדינה ונטילת חלק במדינה הן אפוא‬
‫דברים זהים‪ .‬האמירה שחבר מדינה (‪ ,)Staatsglied‬חלק של המדינה (‪,)Staatsteil‬‬
‫נוטל חלק במדינה ושנטילת חלק זו יכולה להופיע רק כהתייעצות או החלטה‬
‫או בצורות דומות‪ ,‬דהיינו האמירה שכל חבר מדינה נוטל חלק בהתייעצות‬

‫‪276‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫ובהחלטה (כאשר תפקידים אלה נתפסים כתפקידים של נטילת חלק ממשית‬

‫במדינה) על ענייניה הכלליים של המדינה‪ ,‬אמירה זו היא טאוטולוגיה‪ .‬אם‬
‫מדובר אפוא בחברי מדינה ממשיים‪ ,‬הרי שלא ייתכן שמדובר בנטילת חלק‬
‫במובן של "ראוי"‪ .‬שאם לא כן יהא מדובר דווקא בסובייקטים כאלה שראוי‬
‫שיהיו חברי מדינה ורוצים להיות חברי מדינה‪ ,‬אולם הם אינם כאלה באופן‬
‫ממשי‪.‬‬
‫מנגד‪ :‬אם מדובר בעניינים מסוימים‪ ,‬באקט מדינתי יחיד‪ ,‬הרי ששוב מובן‬
‫מאליו שלא הכול מבצעים אותו באופן אינדיווידואלי‪ .‬שאם לא כך‪ ,‬יהיה‬
‫היחיד החברה האמיתית ויעשה את החברה למיותרת‪ .‬היחיד יהא מוכרח לבצע‬
‫הכול בבת אחת; בעוד החברה מאפשרת לו לפעול בשביל האחרים‪ ,‬כשם שהיא‬
‫מניחה לאחרים לפעול בשבילו‪.‬‬
‫השאלה אם הכול "ראוי שייטלו חלק בהתייעצות ובהחלטה על העניינים‬
‫הכלליים של המדינה" כיחידים היא שאלה הנובעת מן ההפרדה בין המדינה‬
‫הפוליטית לבין החברה האזרחית‪.‬‬
‫ראינו שהמדינה קיימת רק כמדינה פוליטית‪ .‬הטוטליות של המדינה‬
‫הפוליטית היא הרשות המחוקקת‪ .‬משום כך‪ ,‬נטילת חלק ברשות המחוקקת‬
‫הנה נטילת חלק במדינה הפוליטית‪ ,‬כלומר הוכחת ומימוש הקיום כאיבר‬
‫של המדינה הפוליטית‪ ,‬כחבר מדינה‪ .‬העובדה שהכול מבקשים ליטול חלק‬
‫כיחידים ברשות המחוקקת אינה אלא רצון הכול להיות חברי מדינה (פעילים)‬
‫או להעניק לעצמם קיום פוליטי או להוכיח ולהגשים את קיומם כקיום פוליטי‪.‬‬
‫נוסף על כך ראינו שהיסוד השדרתי הוא החברה האזרחית בתור הרשות‬
‫המחוקקת‪ ,‬קיומה הפוליטי של חברה זו‪ .‬כלומר‪ ,‬העובדה שהחברה האזרחית‬
‫נכנסת לרשות המחוקקת באופן המוני‪ ,‬והיכן שהדבר אפשרי ‪ -‬באופן מלא;‬
‫העובדה שהחברה האזרחית הממשית מבקשת להתחלף עם החברה האזרחית‬
‫הפיקטיבית של הרשות המחוקקת ‪ -‬אינה אלא שאיפתה של החברה האזרחית‬
‫להעניק לעצמה קיום פוליטי |‪ |XXVIII‬או להפוך את הקיום הפוליטי לקיומה‬
‫הממשי‪ .‬שאיפתה של החברה האזרחית להפוך את עצמה לחברה פוליטית‪ ,‬או‬
‫לעשות את החברה הפוליטית לחברה הממשית‪ ,‬מתגלה כשאיפה להשתתפות‬
‫הכללית הרבה ביותר האפשרית ברשות המחוקקת‪.‬‬
‫המִספָ ר כאן אינו חסר משמעות‪ .‬אם גידולו של היסוד השדרתי הוא אכן‬
‫גידול אינטלקטואלי ופיזי של אחד מהחילות העוינים ביותר ‪ -‬וראינו שיסודותיה‬
‫השונים של הרשות המחוקקת מנוגדים זה לזה כחילות עוינים ‪ -‬הרי לעומת‬
‫זאת‪ ,‬השאלה אם ראוי שהכול יהיו חברי הרשות המחוקקת כיחידים או אם ראוי‬

‫‪277‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫שיופיעו באמצעות נציגים היא הטלת ספק בעקרון הייצוגיות בתוככי עקרון‬
‫הייצוגיות‪ ,‬כלומר במושג היסוד של המדינה הפוליטית המוצאת את קיומה‬
‫במונרכיה החוקתית‪ )1( .‬האם זהו דימוי של ההפשטה של המדינה הפוליטית‪,‬‬
‫שהרשות המחוקקת היא הטוטליות של המדינה הפוליטית? מאחר שאקט אחד‬
‫זה הוא האקט הפוליטי היחיד של החברה האזרחית‪ ,‬הרי ראוי שהכול ייטלו‬
‫וירצו ליטול בו חלק בבת אחת‪ )2( .‬כולם בתור פרטים‪ .‬ביסוד השדרתי אין‬
‫פעילות החקיקה נחשבת לפעילות חברתית‪ ,‬כלומר לתפקוד חברתי‪ ,‬אלא‬
‫דווקא לאקט שבו הפרטים מתחילים לראשונה למלא תפקיד חברתי באופן‬
‫ממשי ומודע‪ ,‬דהיינו תפקיד פוליטי‪ .‬הרשות המחוקקת אינה כאן תוצאה‪ ,‬אינה‬
‫תפקוד של החברה‪ ,‬אלא יצירתה של החברה‪ .‬יצירת הרשות המחוקקת דורשת‬
‫שכל חברי החברה האזרחית יראו עצמם כפרטים‪ ,‬ושאף יהיו מנוגדים באופן‬
‫ממשי כפרטים‪ .‬הקביעה "היות חבר מדינה" היא "ההגדרה המופשטת" שלה‬
‫[של הרשות המחוקקת]‪ ,‬הגדרה שאינה מתממשת בממשותה החיה‪.‬‬
‫או שמתקיימת הפרדה בין המדינה הפוליטית לבין החברה האזרחית‪ ,‬ואז‬
‫לא הכול יכולים ליטול חלק ברשות המחוקקת כיחידים‪ .‬המדינה הפוליטית היא‬
‫אופן קיום הנפרד מהחברה האזרחית‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬החברה האזרחית תוותר על‬
‫עצמה אם כולם יהיו מחוקקים; מאידך גיסא‪ ,‬המדינה הפוליטית‪ ,‬המנוגדת לה‪,‬‬
‫יכולה לסבול אותה רק בצורה המתאימה לקנה המידה של המדינה הפוליטית‪.‬‬
‫או שייתכן כי דווקא השתתפותה של החברה האזרחית באמצעות נציגים‬
‫במדינה הפוליטית היא בדיוק הביטוי להפרדה ביניהן ולאחדותן הדואליסטית‬
‫בלבד‪.‬‬
‫או להפך מזה‪ .‬החברה האזרחית היא חברה פוליטית ממשית‪ .‬ואז זה חסר‬
‫שחר להציג דרישה שנבעה רק מהמושג של המדינה הפוליטית כקיום נפרד‬
‫מהחברה האזרחית‪ ,‬כלומר רק מהמושג התיאולוגי של המדינה הפוליטית‪.‬‬
‫במצב זה נעלמת כליל משמעותה של הרשות המחוקקת כרשות ייצוגית‪ .‬הרשות‬
‫המחוקקת היא כאן נציגה באותו המובן שכל תפקוד הוא ייצוגי‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪,‬‬
‫הסנדלר‪ ,‬מבחינה זו שהוא מספק צורך חברתי‪ ,‬הרי הוא הנציג שלי‪ ,‬כשם שכל‬
‫פעילות חברתית מסוימת מייצגת‪ ,‬בתור פעילות סוגית (‪ ,)Gattungstätigkeit‬רק‬
‫את הסוג‪ ,‬כלומר תכונה של מהותי שלי‪ ,‬כפי שכל אדם הוא הנציג של האחר‪.‬‬
‫הוא אינו נציג כאן מכוחו של האחר‪ ,‬כפי שהוא מדמה לעצמו‪ ,‬אלא רק מכוח‬
‫מה שהוא ומה שהוא עושה‪.‬‬
‫הרשות ה"מחוקקת" היא מושא השאיפה לא בגלל התוכן שלה‪ ,‬אלא בגלל‬
‫משמעותה הפוליטית הפורמלית‪ .‬כשלעצמה ובשביל עצמה‪ ,‬צריכה הייתה‬

‫‪278‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הרשות הממשלתית‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬להיות מטרתם של רצונות העם הרבה יותר מאשר‬
‫הרשות המחוקקת‪ ,‬הפונקציה המדינתית המטפיזית‪ .‬הפונקציה המחוקקת היא‬
‫הרצון לא במֶרץ המעשי שלו אלא במרץ התיאורטי שלו‪ .‬הרצון אינו אמור‬
‫להיות כאן בעל תוקף במקום החוק‪ :‬מה שתקף הוא שיש לגלות ולנסח את‬
‫החוק הממשי‪.‬‬
‫מטבעה החצוי של הרשות המחוקקת‪ ,‬דהיינו מטבעה כפונקציה מחוקקת‬
‫ממשית וכפונקציה פוליטית–מופשטת‪ ,‬ייצוגית‪ ,‬נובע ייחוד שהנו באופן בולט‬
‫בעל תוקף בעיקר בצרפת‪ ,‬מדינת החינוך הפוליטי‪.‬‬
‫(הרשות הממשלתית מורכבת תמיד משניים‪ :‬העשייה הממשית והגיון‬
‫המדינה [‪ ]Staatsräson‬של עשייה זו כתודעה ממשית אחרת‪ ,‬אשר במורכבותה‬
‫הטוטלית הנה הביורוקרטיה‪).‬‬
‫תוכנה האמיתי של הרשות המחוקקת (כל עוד האינטרסים המיוחדים‬
‫השליטים אינם מתנגשים עם ה–‪[ objectum quaestionis‬מושא החקירה]) נדון‬
‫באופן מאוד נבדל‪ ,‬כעניין משני‪ .‬שאלה מסוימת מעוררת תשומת לב מיוחדת‬
‫רק כשהיא הופכת לפוליטית‪ ,‬דהיינו כשניתן לקשרה לשאילתה המופנית‬
‫לשר ממשלתי‪ ,‬כלומר לשאלת עליונותה של הרשות המחוקקת על הרשות‬
‫הממשלתית‪ ,‬או כשמדובר בזכויות הקשורות לפורמליזם הפוליטי במובן‬
‫הרחב‪ .‬מה מקורה של תופעה זו? הרי זה משום שהרשות המחוקקת מייצגת‬
‫גם את הווייתה (‪ )Dasein‬הפוליטית של החברה האזרחית; ומשום שהמהות‬
‫הפוליטית של שאלה מסוימת טמונה בכלל ביחסה לרשויות השונות של‬
‫המדינה הפוליטית; ומשום שהרשות המחוקקת מייצגת את התודעה הפוליטית‬
‫ויכולה להוכיח את עצמה כפוליטית רק במחלוקת עם הרשות הממשלתית‪.‬‬
‫בדרישה מהותית זו‪ ,‬שכל צורך חברתי‪ ,‬חוק וכדומה יבורר ויוגדר במשמעותו‬
‫החברתית באופן פוליטי‪ ,‬דהיינו כדבר מה הנקבע על ידי המכלול המדינתי‪,‬‬
‫בדרישה זו חל מפנה במדינה של ההפשטה הפוליטית‪ ,‬כלומר ניתנת לדרישה‬
‫זאת תפנית פורמלית והיא מופנית כלפי כוח אחר (תוכן) מחוץ לתוכן הממשי‬
‫שלה‪ .‬זאת אינה הפשטה של הצרפתים‪ ,‬אלא זאת התוצאה ההכרחית‪ ,‬מפני‬
‫שהמדינה הממשית קיימת רק בתור הפורמליזם המדינתי הפוליטי האמור‪.‬‬
‫האופוזיציה בתוך הרשות הייצוגית (‪ )repräsentative Gewalt‬היא המציאות‬
‫הפוליטית ‪[ κατ᾽ ἐξοχήν‬העיקרית] של הרשות הייצוגית‪ .‬עם זאת‪ ,‬במסגרת חוקה‬
‫ייצוגית זו‪ ,‬השאלה הנדונה מקבלת תפנית אחרת‪ ,‬שונה מזאת שבה נבחנה‬
‫על ידי הגל‪ .‬אין מדובר כאן בשאלה אם החברה האזרחית אמורה להפעיל‬
‫את הרשות המחוקקת באמצעות נבחרי ציבור או באמצעות כל היחידים‪ ,‬אלא‬

‫‪279‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫מדובר בהרחבה של הבחירות ‪ -‬הן של זכות הבחירה האקטיבית והן של זכות‬

‫הבחירה הפסיבית‪ - 59‬ובהפיכתן לכלליות במידה המרבית‪ .‬זו נקודת המחלוקת‬
‫האמיתית בסוגיית הרפורמה הפוליטית הן בצרפת והן באנגליה‪.‬‬
‫איננו תופסים את הבחירות באופן פילוסופי‪ ,‬כלומר לפי מהותן האמיתית‪,‬‬
‫אם אנו תופסים אותן בראש ובראשונה ביחסן לרשות המלכותית או לרשות‬
‫הממשלתית‪ .‬הבחירות הן היחס הממשי של החברה האזרחית הממשית אל‬
‫החברה האזרחית של הרשות המחוקקת‪ ,‬אל היסוד הייצוגי‪ .‬או שהבחירות‬
‫הן היחס הישיר‪ ,‬המידי‪ ,‬לא יחס של ייצוג גרידא‪ ,‬אלא היחס הממשי‪ ,‬של‬
‫החברה האזרחית אל המדינה הפוליטית‪ .‬לכן מובן מאליו שהבחירות מהוות‬
‫את האינטרס הפוליטי העיקרי של החברה האזרחית הממשית‪ .‬בבחירות‬
‫הבלתי מוגבלות‪ ,‬הן האקטיביות והן הפסיביות‪ ,‬התעלתה החברה האזרחית‬
‫לראשונה באופן ממשי להפשטה מעצמה‪ ,‬לקיום הפוליטי כקיומה המהותי‬
‫הכללי‪ ,‬האמיתי‪ .‬אולם השלמתה של הפשטה זו היא בה בעת ביטולה של‬
‫ההפשטה‪ .‬בכך שהחברה האזרחית הציבה באופן ממשי את קיומה הפוליטי‬
‫כקיומה האמיתי‪ ,‬הרי היא הציבה בה בעת את קיומה האזרחי‪ ,‬בהיותו נבדל‬
‫מקיומה הפוליטי‪ ,‬כבלתי מהותי; אם נפילת הצד המופרד האחד נופל גם הצד‬
‫האחר‪ ,‬ניגודו‪ .‬רפורמת הבחירות בתוך המדינה הפוליטית המופשטת היא אפוא‬
‫הדרישה לפירוקה‪ ,‬אולם גם לפירוקה של החברה האזרחית‪.‬‬
‫בהמשך נפגוש את שאלת רפורמת הבחירות בצורה אחרת‪ ,‬ולמעשה מן‬
‫ההיבט של האינטרסים‪ .‬בהמשך נסביר גם את המחלוקות האחרות אשר נובעות‬
‫מהגדרתה הכפולה של הרשות המחוקקת (פעם אחת היא נציג‪ ,‬בעל מנדט‪,‬‬
‫מטעם החברה האזרחית‪ ,‬ופעם אחרת היא דווקא הקיום הפוליטי של החברה‬
‫האזרחית וקיום ייחודי במסגרת הפורמליזם המדינתי הפוליטי)‪.‬‬
‫אנו חוזרים לפי שעה לדון בהערה לפסקה שלנו‪.‬‬
‫"בחינת הדברים התבונית‪ ,‬תודעת האידיאה‪ ,‬היא קונקרטית ומבחינה זו‬
‫תואמת את המובן המעשי האמיתי‪ ,‬שאינו אלא המובן התבוני של האידיאה"‪.‬‬
‫"המדינה הקונקרטית היא השלם המחולק לאיבריו כחוגיו המיוחדים; חבר‬
‫המדינה הוא חבר בשדרה כזאת; ניתן להביאו בחשבון במדינה רק בהגדרתו‬
‫האובייקטיבית הזו"‪.‬‬

‫לגבי דברים אלה כבר נאמר לעיל כל שנחוץ‪.‬‬

‫‪280‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫"בהגדרתו הכללית" (של חבר המדינה) "כלול מומנט כפול‪ ,‬שכן הוא הן‬
‫אישיות פרטית‪ ,‬וכיסוד חושב הוא כמו כן תודעה ורצייה של הכללי; אולם‬
‫תודעה ורצייה אלו אינן ריקות גרידא אלא מלאות וחיוניות‪ ,‬כאשר הן מלאות‬
‫במיּוחדּות‪ ,‬וזו הנה שדרה מיוחדת והגדרה; או‪ ,‬במילים אחרות‪ ,‬היחיד הוא‬
‫סוג‪ ,‬אך ממשותו הכללית האימננטית היא הסוג המיוחד"‪.‬‬

‫כל דבריו של הגל נכונים‪ ,‬בהסתייגות (‪ )1‬שהוא יציב את השדרה המיוחדת‬

‫ואת ההגדרה כזהות‪ )2( ,‬שהגדרה זו‪ ,‬המין‪ ,‬הסוג המשני‪ ,‬הייתה צריכה להיות‬
‫מוצבת גם באופן ממשי‪ ,‬לא רק כשלעצמה‪ ,‬אלא בשביל עצמה‪ ,‬כמין של הסוג‬
‫הכללי‪ ,‬כהיעשותו של הסוג הכללי למיוחד‪ .‬אולם הגל מסתפק בכך שבמדינה‬
‫‪ -‬שאותה הוא מוכיח כקיומה המודע לעצמו של הרוח האתית ‪ -‬רוח אתית זו‬
‫היא רק כשלעצמה הדבר הקובע‪ ,‬בהתאם לאידיאה הכללית‪ .‬הגל אינו מאפשר‬
‫לחברה להפוך לגורם הקובע הממשי‪ ,‬משום שלשם כך נחוץ סובייקט ממשי‪,‬‬
‫ולהגל יש רק סובייקט מופשט‪ ,‬דמיוני‪.‬‬
‫|‪ .309§" |XXXIX‬היות ששליחת הנציגים נעשית לשם התייעצות והחלטה על‬
‫העניינים הכלליים‪ ,‬הרי משמעותה היא שעל ידי הענקת אמון נקבעים יחידים‬
‫למטרה זו‪ ,‬המבינים עניינים אלה טוב יותר משולחיהם‪ ,‬וכמו כן אינם מקדמים‬
‫אינטרס מיוחד של קהילה או קורפורציה כלשהי כנגד האינטרס הכללי‪ ,‬אלא‬
‫מעניקים‪ ,‬באופן מהותי‪ ,‬תוקף לעניין הכללי‪ .‬לפיכך אין הם בעלי מעמד של‬
‫מיופי כוח או מורשים נושאי הנחיות‪ ,‬וקל וחומר שהתכנסותם אינה מיועדת‬
‫להיות אספה חיה של לימוד ושכנוע הדדיים בצוותא"‪.‬‬

‫הנציגים אינם אמורים (‪ )1‬להיות "מיופי כוח או מּוְרׁשִים נושאי הנחיות"‪ ,‬מפני‬
‫שהם אינם אמורים לקדם "אינטרס מיוחד של קהילה או קורפורציה כלשהי‬
‫כנגד האינטרס הכללי‪ ,‬אלא הם מעניקים‪ ,‬באופן מהותי‪ ,‬תוקף לעניין הכללי"‪.‬‬
‫הגל כונן את הנציגים רק כנציגי הקורפורציות וכדומה‪ ,‬כדי להכניס שוב לדיון‬
‫את הקביעה הפוליטית האחרת‪ ,‬שלפיה הם אינם צריכים להחזיק באינטרס‬
‫מיוחד של הקורפורציה וכדומה‪ .‬בכך הוא מבטל את קביעתו שלו‪ ,‬שכן הוא‬
‫מנתק אותם לחלוטין‪ ,‬בהגדרתם המהותית כנציגים‪ ,‬מקיומם כקורפורציה‪ .‬הוא‬
‫מנתק בכך גם את הקורפורציה מעצמה כתוכנה הממשי‪ ,‬שכן הקורפורציה‬
‫אינה אמורה לבחור בהתאם לנקודת המבט שלה‪ ,‬אלא בהתאם לנקודת המבט‬
‫של המדינה‪ ,‬דהיינו היא אמורה לבחור מתוך אי–קיומה כקורפורציה‪ .‬בהגדרתה‬
‫החומרית [של הקורפורציה] מכיר אפוא הגל במה שהפך על פיו בהגדרתה‬
‫הצורנית‪ ,‬דהיינו בהפשטה של החברה האזרחית ממנה עצמה במהלך האקט‬
‫הפוליטי שלה; וקיומה הפוליטי אינו אלא הפשטה זו‪ .‬הגל מציין שהסיבה לכך‬

‫‪281‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫היא שהם [נציגי הקורפורציות] נבחרים בדיוק לצורך הפעלתם של "העניינים‬

‫הכלליים"; אולם הקורפורציות אינן אופני קיום של העניינים הכלליים‪.‬‬
‫(‪" )2‬משמעותה של שליחת שליחים" אמורה להיות ש"על ידי הענקת אמון‬
‫נקבעים יחידים למטרה זו‪ ,‬המבינים עניינים אלה טוב יותר משולחיהם"‪ ,‬ומכך‬
‫אמור שוב לנבוע שלנציגים אין אפוא עמדה של "מּורשים"‪.‬‬
‫רק על ידי סופיסטיקה יכול הגל להעלות את הטענה‪ ,‬כי הם מבינים זאת‬
‫"טוב יותר" ולא "פשוט" מבינים‪ .‬ניתן היה להסיק זאת רק אילו לשולחים הייתה‬
‫אפשרות לבחור בין התייעצות והחלטה עצמיות על העניינים הכלליים ובין‬
‫שליחת יחידים מסוימים לשם הוצאתם לפועל‪ ,‬כלומר אילו שליחת שליחים‪,‬‬
‫כלומר הייצוג‪ ,‬לא הייתה שייכת במהותה לאופייה של הרשות המחוקקת של‬
‫החברה האזרחית‪ ,‬מה שמהווה בדיוק את מהותה הסגולית‪ ,‬כפי שהוצג לעיל‪,‬‬
‫במדינה שאותה כונן הגל‪.‬‬
‫זוהי דוגמה המראה היטב כיצד הגל מוותר‪ ,‬מתוך כוונה למחצה‪ ,‬על העניין‬
‫בתוך ייחודיותו שלו עצמו‪ ,‬ומייחס לו בצורתו המוגבלת את המובן המנוגד‬
‫למוגבלות זאת‪.‬‬
‫הגל מציין בסופו של דבר את הסיבה האמיתית‪ .‬נציגי החברה האזרחית‬
‫מכוננים את עצמם לכדי "אספה"‪ ,‬ואספה זו היא לראשונה קיומה ורצונה‬
‫הפוליטי של החברה האזרחית‪ .‬הפרדתה של המדינה הפוליטית מהחברה‬
‫האזרחית מופיעה כהפרדתם של הנציגים ממייפי כוחם‪ .‬החברה שולחת מתוכה‬
‫כנציגים רק את היסודות בשביל קיומה הפוליטי‪.‬‬
‫הסתירה מופיעה באופן כפול‪:‬‬
‫‪ .1‬באופן פורמלי‪ .‬שליחי החברה האזרחית מהווים חברה שאינה קשורה‬
‫עם שולחיהם בצורה של "הנחיה" או מנדט‪ .‬באופן פורמלי הם מיופי כוח‪ ,‬אך‬
‫משעה שהם הופכים ממשיים‪ ,‬אין הם עוד מיופי כוח‪ .‬הם אמורים להיות נציגים‬
‫ואין הם כאלה‪.‬‬
‫‪ .2‬באופן חומרי‪ .‬בהקשר של אינטרסים‪ .‬על כך בהמשך‪ .‬כאן מתרחש‬
‫היפוכו של דבר‪ .‬מייפים את כוחם כנציגים של העניינים הכלליים‪ ,‬אולם באופן‬
‫ממשי הם מייצגים עניינים מיוחדים‪.‬‬
‫ראוי לציין שהגל מציין כאן את מתן האמון כמהותה של הנציגות‪ ,‬כיחס‬
‫המהותי בין שולחים לשליחים‪ .‬מתן אמון הוא יחס אישי‪ .‬בתוספת נאמר על‬
‫כך עוד‪:‬‬
‫"ייצוג מתבסס על מתן אמון‪ ,‬אבל מתן אמון הוא דבר מה אחר מאשר אני‬
‫נותן כמי שאני את קולי‪ .‬הצבעת הרוב מנוגדת אף היא לעיקרון שלפיו אני‬

‫‪282‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫כמי שאני אמור להיות נוכח בעת קבלת הכרעה המחייבת אותי‪ .‬נתינת אמון‬
‫בזולת נובעת מן התובנה שהוא יטפל בענייני כבעניינו שלו‪ ,‬לפי מיטב ידיעתו‬
‫ומצפונו"‪.‬‬
‫"§‪ .310‬הערובה לתכונות העולות בקנה אחד עם תכלית זו ועם הלוך הרוח‬
‫[אצל הנציגים] ‪ -‬מאחר שהרכוש העצמאי דורש את זכותו כבר במרכיב‬
‫הראשון של השדרות ‪ -‬מתגלה במרכיב השני הנוצר מהיסוד הנייד ובר–השינוי‬
‫של החברה האזרחית‪ ,‬והיא ניכרת בעיקר בהלוך הרוח‪ ,‬במיומנות ובידיעת‬
‫המוסדות והאינטרסים של המדינה והחברה האזרחית שנרכשו והוכיחו עצמם‬
‫באופן מעשי בניהול העניינים הממשי במשרדים המִמשליים או במשרדי‬
‫המדינה המנהליים‪ ,‬וכן היא ניכרת‪ ,‬בחוש המִמשלי ובחוש המדינתי שהתפתחו‬
‫ונבחנו בדרך זו"‪.‬‬

‫תחילה כונ ָן הבית הראשון [הבית העליון]‪ ,‬הבית של הקניין הפרטי העצמאי‪,‬‬
‫עבור המלך והרשות הממשלתית כערובה נגד הלוך הרוח של הבית השני [הבית‬
‫התחתון] כקיומה הפוליטי של הכלליּות האמפירית; ועכשיו הגל דורש שוב‬
‫ערובה חדשה‪ ,‬אשר אמורה להיות הערובה לקיומו של הלוך הרוח וכדומה של‬
‫הבית השני עצמו‪.‬‬
‫תחילה היה מתן האמון ‪ -‬שהוא הערובה של השולחים ‪ -‬הערובה ביחס‬
‫לשליחים‪ .‬עכשיו זקוק מתן אמון זה עצמו שוב לערובה לכושרו ולאמינותו‪.‬‬
‫להגל לא היה אכפת כלל להפוך את הבית השני לבית פקידי המדינה‬
‫הגמלאים‪ .‬הוא אינו דורש רק את "החוש המדינתי"‪ ,‬אלא גם את "החוש‬
‫הממשלי"‪ ,‬החוש הביורוקרטי‪.‬‬
‫מה שהוא למעשה דורש כאן הרי זה שהרשות המחוקקת תהיה הרשות‬
‫המושלת הממשית‪ .‬הוא מבטא זאת בכך שהוא מציב דרישה כפולה ביחס‬
‫לביורוקרטיה‪ :‬פעם אחת שתהא נציגות של המלך ופעם אחרת נציגות של העם‪.‬‬
‫אם במדינות חוקתיות גם הפקידים רשאים להיות נציגים‪ ,‬הרי אין זה אלא‬
‫מפני שמפשיטים בכלל מהשדרה‪ ,‬מהאיכות האזרחית‪ ,‬וההפשטה של אזרחות‬
‫המדינה היא השלטת‪.‬‬
‫בתוך כך הגל שוכח שהוא אפשר תחילה לנציגות לנבוע מן הקורפורציות‪,‬‬
‫וכי מולן ניצבת ישירות הרשות הממשלתית‪ .‬הוא כל כך מרחיק לכת בשכחה‬
‫שלו ‪ -‬שהוא שוכח אותה מיד בפסקה הבאה ‪ -‬עד שהוא יוצר הבדל מהותי בין‬
‫הנבחרים של הקורפורציות לבין הנבחרים של השדרה‪.‬‬

‫‪283‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫בהערה לסעיף זה נאמר‪:‬‬

‫"הדעה העצמית הסובייקטיבית תופסת בקלות את הדרישה לערובות כאלו‬
‫כמיותרת ואף כמעליבה משהו‪ ,‬כאשר היא מוצגת לגבי מה שקורין העם‪.‬‬
‫תכונתה–מהותה של המדינה היא האובייקטיביות‪ ,‬ואין היא נקבעת על ידי‬
‫דעה סובייקטיבית והאמון שלה בעצמה; היחידים תקפים בשביל המדינה רק‬
‫מבחינת מה שניתן להכיר בהם באופן אובייקטיבי ונבחן באופן אובייקטיבי;‬
‫ועל המדינה להתבונן בחלק זה של היסוד השדרתי בקפדנות יתר‪ ,‬שכן שורשיו‬
‫נעוצים באינטרסים ובעיסוקים אשר מכ ֻוונים לַמיוחד‪ ,‬היכן שהמקריות‪,‬‬
‫ההשתנות והשרירותיות נהנות מזכות לחופש פעולה"‪.‬‬

‫אי–העקביות נטולת המחשבה והחוש ה״ממשלי" של הגל מעוררים כאן ממש‬

‫שאט נפש‪ .‬בסיום התוספת לפסקה הקודמת נאמר‪:‬‬
‫"כדי ששליח הציבור יוציא לפועל ויקדם אותה" (קרי‪ :‬את המטלה המתוארת‬
‫לעיל) "הרי דרושה לכך‪ ,‬בשביל הבוחרים‪ ,‬ערובה"‪.‬‬

‫ערובה זאת בשביל הבוחרים הפכה בהינף יד לערובה נגד הבוחרים‪ ,‬נגד "האמון‬
‫העצמי" שלהם‪ .‬ביסוד השדרתי הייתה אמורה ״הכלליּות האמפירית" להפוך‬
‫"למומנט" של "החירות הצורנית הסובייקטיבית"‪" .‬התודעה הציבורית" הייתה‬
‫אמורה לזכות בו ל"קיום בתור הכלליות האמפירית של הדעות והמחשבות של‬
‫הרבים" (§‪.)301‬‬
‫"דעות ומחשבות" אלה אמורות עכשיו לעמוד תחילה בהצלחה בבחינה‬
‫בפני הממשלה כדי להוכיח שהן הדעות והמחשבות "שלה"‪ .‬הגל מדבר כאן‬
‫בטיפשות על המדינה כמציאות מוגמרת‪ ,‬אף כי רק עכשיו הוא עומד להשלים‬
‫את כינון המדינה על בסיס היסוד השדרתי‪ .‬הוא מדבר על המדינה כסובייקט‬
‫קונקרטי ש"אין לו עניין בדעה הסובייקטיבית ובאמון העצמי שלה"‪ ,‬וכן על‬
‫המדינה שלמענה הפכו עצמם היחידים לראשונה למי ש"ניתן להכירם" ולמי‬
‫ש"עמדו במבחן"‪ .‬רק חסר עוד שהגל ידרוש מבחן בשביל השדרות‪ ,‬שיוגש‬
‫להוד רוממותה הממשלה‪ .‬הגל מגיע כאן כמעט לנרצעות‪ .‬ניתן לראות כי‬
‫הוא נדבק יותר ויותר בגאוותו העלובה של עולם הפקידים הפרוסי‪ ,‬שמתוך‬
‫צרות האופק הביורוקרטית שלו מביט מלמעלה‪ ,‬בהדר אצילי‪ ,‬על "האמון"‬
‫של "הדעה הסובייקטיבית של העם בעצמה"‪ .‬ה"מדינה" זהה כאן בכל מקום‪,‬‬
‫בשביל הגל‪ ,‬עם ה"ממשלה"‪.‬‬
‫במדינה ממשית לא ניתן כמובן להסתפק ב"מתן אמון גרידא"‪ ,‬כלומר‬
‫ב״דעה הסובייקטיבית"‪ .‬אולם במדינה שהגל כונן |‪ |XL‬הלוך הרוח הפוליטי של‬

‫‪284‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫החברה האזרחית הוא סברה גרידא‪ ,‬זאת מפני שקיומה הפוליטי הוא הפשטה‬
‫מקיומה הממשי; זאת משום שהמכלול המדינתי אינו הגילום האובייקטיבי‬
‫(‪ )Objektivierung‬של הלוך הרוח הפוליטי‪ .‬אילו ביקש הגל להיות עקבי‪ ,‬הרי‬
‫שהיה חייב דווקא לעשות כל שלאל ידו כדי לכונן את היסוד השדרתי בהתאם‬
‫להגדרתו המהותית (§‪ ,)301‬כהיות–בשביל–עצמם של העניינים הכלליים בתוך‬
‫המחשבות וכיוצא בזה של הרבים‪ ,‬משמע לכוננו ללא כל תלות בהנחותיה‬
‫המוקדמות האחרות של המדינה הפוליטית‪.‬‬
‫כשם שהגל ציין כדעת האספסוף את ההנחה המוקדמת שלפיה רצון‬
‫הממשלה הוא רצון רע‪ ,‬הרי באותה המידה‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה‪ ,‬דעת אספסוף‬
‫היא ההנחה המוקדמת [של הגל] שלפיה רצון העם הוא רצון רע‪ .‬הגל אינו רשאי‬
‫לראות זאת כ"מיותר" או כ"מעליב" אצל התיאורטיקנים שהוא בז להם‪ ,‬כאשר‬
‫נדרשות [על ידם] ערובות "לגבי מה שקורין" מדינה‪ ,‬המדינה בעיני עצמה‪,‬‬
‫הממשלה ‪ -‬ערובות לכך שאופן החשיבה של הביורוקרטיה יהא אופן החשיבה‬
‫המדינתי‪.‬‬
‫"§‪ .311‬נוסף על כך‪ ,‬טעמה של הנציגות‪ ,‬כמי שנובעת מן החברה האזרחית‪,‬‬
‫הוא בכך שלנציגים יש היכרות עם צרכיה המיוחדים‪ ,‬קשייה והאינטרסים‬
‫המיוחדים של החברה האזרחית‪ ,‬והם חולקים אותם‪ .‬כאשר נציגות זאת יוצאת‪,‬‬
‫בהתאם לטבע החברה האזרחית‪ ,‬מתוך הקורפורציות השונות שלה (§‪,)308‬‬
‫ואופנו הפשוט של מהלך דברים זה אינו מופרע על ידי הפשטות ודימויים‬
‫אטומיסטיים‪ ,‬הרי הנציגות מגשימה בכך באופן בלתי אמצעי את נקודת המבט‬
‫דלעיל‪ ,‬והבחירות הופכות בכלל לדבר מה מיותר לגמרי‪ ,‬או שהן מצטמצמות‬
‫לכדי משחק שולי של סברות ושרירות"‪.‬‬

‫הגל קושר תחילה‪ ,‬באמצעות "נוסף על כך" קטן‪ ,‬את הנציגות בהגדרתה‬
‫כ"רשות מחוקקת" (§‪ )310§ ,309‬לנציגות כ״מי שנובעת מן החברה האזרחית"‪.‬‬
‫את הסתירות העצומות שטמונות ב"נוסף על כך" הוא משמיע באותה המידה‬
‫בחוסר מחשבה‪.‬‬
‫לפי §‪ ,309‬השולחים (‪" 60)die Abordnenden‬אינם מקדמים אינטרס מיוחד‬
‫של קהילה או קורפורציה כלשהי כנגד האינטרס הכללי‪ ,‬אלא מעניקים‪ ,‬באופן‬
‫מהותי‪ ,‬תוקף לעניין הכללי"‪.‬‬
‫לפי §‪ ,311‬נקודת המוצא שלהם [של השליחים] היא הקורפורציה‪ ,‬כלומר‬
‫הם מייצגים אינטרסים וצרכים מיוחדים אלה‪ ,‬ואין דעתם ניתנת לשיבוש על‬
‫ידי "הפשטות"‪ ,‬כאילו לא היה "האינטרס הכללי" גם הוא הפשטה כזאת‪,‬‬
‫הפשטה בדיוק מהאינטרסים של הקורפורציות שלהם וכיוצא בזה‪.‬‬

‫‪285‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫לפי §‪ ,310‬הם נדרשים לרכוש להם "בניהול העניינים הממשי וכדומה את‬
‫החוש הממשלי והחוש המדינתי"‪ .‬ב–§‪ 311‬נדרשו מהם חוש לקורפורציות וחוש‬
‫אזרחי‪.‬‬
‫בתוספת ל–§‪ 309‬נאמר‪" :‬ייצוג מתבסס על מתן אמון"‪ .‬לפי §‪,311‬‬
‫ה"בחירות"‪ ,‬קרי מימושו של מתן האמון‪ ,‬הפעלתו‪ ,‬הופעתו‪" ,‬הופכות בכלל‬
‫לדבר מה מיותר לגמרי‪ ,‬או שהן מצטמצמות לכדי משחק שולי של סברות‬
‫ושרירות"‪.‬‬
‫הדבר שעליו מתבסס הייצוג‪ ,‬מהותו‪ ,‬הוא אפוא בשביל הייצוג "בכלל דבר‬
‫מה מיותר" וכדומה‪ .‬הגל מציג בנשימה אחת את הסתירות המוחלטות‪ :‬הייצוג‬
‫מתבסס על מתן אמון‪ ,‬כלומר על האמון בין אדם לאדם‪ ,‬ואין הוא מתבסס על‬
‫הענקת אמון‪ .‬אולם רואים אנו כי זהו משחק פורמלי גרידא‪.‬‬
‫האינטרס המיוחד אינו מושא הייצוג‪ ,‬אלא האדם ואזרחות המדינה שלו‪,‬‬
‫כלומר האינטרס הכללי‪ .‬עם זאת האינטרס המיוחד הוא החומר של הייצוג‪.‬‬
‫רוחו של אינטרס זה היא רוחו של הנציג‪.‬‬
‫בהערה לפסקה שבה דנו כעת הסתירות מתגלעות באופן צורם עוד יותר‪.‬‬
‫פעם אחת הייצוג הוא ייצוגו של האדם‪ ,‬ופעם אחרת ‪ -‬של האינטרס המיוחד‪,‬‬
‫של החומר המיוחד‪.‬‬
‫"הרי זה אינטרס מובן מאליו‪ ,‬כי בקרב נבחרי הציבור יימצאו בשביל כל ענף‬
‫גדול ומיוחד של החברה‪ ,‬כגון הסחר‪ ,‬בתי החרושת וכיוצא באלה‪ ,‬יחידים‬
‫המכירים אותו באופן יסודי ומשתייכים אליו בעצמם‪ .‬במושג של בחירות‬
‫בלתי מוגבלות‪ ,‬חופשיות‪ ,‬נסיבות חשובות אלה מופקרות ליד המקרה בלבד‪.‬‬
‫אולם לכל ענף כזה יש זכות שווה לעומת האחר להיות מיוצג‪ .‬אם השליחים‬
‫נחשבים נציגים‪ ,‬הרי יש לכך מובן תבוני אורגני רק כאשר הם אינם נציגים של‬
‫יחידים‪ ,‬של ריבוי (‪ ,)Menge‬אלא נציגים של אחת מהספרות המהותיות של‬
‫החברה‪ ,‬כלומר נציגים של האינטרסים הגדולים שלה‪ .‬במקרה זה‪ ,‬משמעות‬
‫הייצוג אינה עוד שאדם אחד נמצא במקומו של אדם אחר‪ ,‬אלא שהאינטרס‬
‫עצמו נוכח באופן ממשי בנציגו‪ ,‬ממש כפי שהנציג נמצא שם עבור היסוד‬
‫האובייקטיבי שלו עצמו‪.‬‬
‫על הבחירות על ידי יחידים רבים ניתן עוד להעיר שקיימת בהכרח‪ ,‬במיוחד‬
‫במדינות גדולות‪ ,‬שאננות כלפי מתן הקול‪ ,‬מאחר שלכל קול יש משקל חסר‬
‫משמעות בתוך הריבוי‪ ,‬ודווקא בעלי זכות ההצבעה‪ ,‬אף על פי שזכות זו‬
‫מוצגת ומוכרזת בפניהם כדבר מה נשגב‪ ,‬אינם מופיעים להצבעה; כך שמתוך‬
‫מוסד כזה נוצר דווקא היפוכה של הגדרתו‪ ,‬והניצחון בבחירות נופל בידיהם‬

‫‪286‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫של מעטים‪ ,‬של מפלגה‪ ,‬ולכן בידיו של האינטרס המיוחד והמקרי‪ ,‬שאמור היה‬
‫דווקא להיות מנוטרל"‪.‬‬

‫ענייני הסעיפים ‪ 312‬ו–‪ 313‬נדונו כבר קודם לכן‪ ,‬ואין טעם לקיים דיון מיוחד‬
‫בהם‪ .‬אנו מציבים אותם לכן כאן כפשוטם‪:‬‬
‫"§‪ .312‬כל אחד משני הצדדים הכלולים ביסוד השדרתי (§‪ 305‬ו–§‪ )308‬מביא‬
‫לשינוי מיוחד בהיוועצות; ונוסף על כך‪ ,‬הואיל ולכל אחד מן המומנטים יש‬
‫פונקציית תיווך ייחודית בספרה זו‪ ,‬ולמעשה תיווך בין ישויות קיימות‪ ,‬הרי‬
‫שנובע מכך בשבילו‪ ,‬כמו כן‪ ,‬קיום מיוחד; לכן האספה השדרתית נחלקת לשני‬
‫בתים"‪.‬‬

‫חי נפשי!‬
‫"§‪ .313‬בעקבות חלוקה זו זוכה בשלות ההחלטה‪ ,‬בעזרת ריבוי של ערכאות‬
‫(‪ 61,)Instanzen‬לביטחון גדול יותר‪ ,‬ומקריותו של מצב רוח חולף‪ ,‬כמו‬
‫המקריות המתקבלת בהחלטות על פי רוב של קולות‪ ,‬מסולקת‪ .‬אולם פוחתים‬
‫גם באופן מיוחד המקרים שבהם היסוד השדרתי מתעמת ישירות עם הממשלה‪.‬‬
‫וכן‪ ,‬כאשר המומנט המתווך‪ 62‬נמצא גם הוא אצל השדרה השנייה‪ ,‬יגדל מאוד‬
‫המשקל של עמדתו‪ ,‬ככל שהיא מופיעה כבלתי מפלגתית וככל שהתנגדותו‬
‫‪63‬‬
‫נראית כמנוטרלת"‪.‬‬

‫נכתב בין מרץ לאוגוסט ‪.1843‬‬

‫פורסם לראשונה ב–‪ MEGA‬הראשונה ב–‪.1927‬‬
‫לפי כתב היד כהופעתו במהדורת ‪ MEGA‬השנייה ובמהדורת ‪.MEW‬‬

‫‪287‬‬
 ‫קרל מרקס‬
‫לשאלת היהודים‬
‫‪ .1‬ברונו באואר‪ ,‬שאלת היהודים‪ ,‬בראונשווייג ‪1843‬‬
‫‪ .2‬ברונו באואר‪ ,‬׳יכולתם של היהודים והנוצרים בני זמננו להיות‬
‫חופשיים׳‪ ,‬בתוך עשרים ואחד גיליונות משווייץ‪ ,‬בעריכת גאורג ֶהרוֶ וג‪,‬‬
‫ציריך ווִ ינְ ֶטרתּור ‪ ,1843‬עמ' ‪71-56‬‬

‫‪I‬‬

‫ברונו באואר‪ ,‬׳שאלת היהודים׳‪ ,‬בראונשווייג ‪1843‬‬

‫היהודים הגרמנים כמהים לאמנציפציה‪ .‬לאיזו אמנציפציה הם כמהים?‬

‫לאמנציפציה של אזרחי מדינה‪ ,‬אמנציפציה פוליטית‪.‬‬
‫ברונו באואר משיב להם‪ :‬אף לא אחד בגרמניה משוחרר מבחינה פוליטית‪.‬‬
‫אף אנו עצמנו איננו חופשיים‪ .‬הכיצד אנו אמורים לשחרר אתכם? אתם‬
‫היהודים‪ ,‬אנוכיים הנכם כאשר אתם דורשים אמנציפציה מיוחדת עבורכם‬
‫כיהודים‪ .‬עליכם לשקוד כגרמנים על האמנציפציה הפוליטית של גרמניה‪,‬‬
‫וכבני אדם עליכם לשקוד על האמנציפציה האנושית; ושומה עליכם לתפוס‬
‫את צורתם המיוחדת של הדיכוי וההשפלה שלכם לא כיוצא מן הכלל‪ ,‬אלא‬
‫דווקא כאישורו של הכלל‪.‬‬
‫או האם תובעים היהודים כי מעמדם יושווה לזה של הנתינים הנוצרים? אם‬
‫זו תביעתם‪ ,‬הריהם מכירים במדינה הנוצרית כלגיטימית; במקרה כזה הריהם‬
‫מכירים במשטר הדיכוי הכללי‪ .‬מדוע עּולם המיוחד אינו מוצא חן בעיניהם‪,‬‬

‫‪289‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫בעוד העֹול הכללי דווקא כן מוצא חן בעיניהם! מפני מה צריך הגרמני להתעניין‬
‫בשחרור היהודים‪ ,‬אם היהודי אינו מגלה עניין בשחרור הגרמנים?‬
‫המדינה הנוצרית מכירה רק פריבילגיות‪ .‬היהודי נהנה בה מהפריבילגיה‬
‫להיות יהודי‪ .‬כיהודי הוא נהנה מזכויות שהנוצרים אינם נהנים מהן‪ .‬מדוע הוא‬
‫כ ֵמ ַה לזכויות שאינן מנת חלקו ואשר הנוצרים נהנים מהן?‬
‫כאשר היהודי מבקש אמנציפציה מהמדינה הנוצרית‪ ,‬הרי הוא דורש‬
‫שהמדינה הנוצרית תוותר על הדעה הקדומה הדתית שלה‪ .‬האם היהודי מוותר‬
‫על הדעה הקדומה הדתית שלו? האם יש לו אפוא זכות לדרוש ויתור זה על‬
‫הדת?‬
‫המדינה הנוצרית אינה יכולה להעניק אמנציפציה ליהודים מעצם מהותה;‬
‫אולם גם היהודי‪ ,‬כך טוען באואר‪ ,‬אינו יכול לזכות באמנציפציה מעצם מהותו‪.‬‬
‫כל עוד המדינה היא נוצרית‪ ,‬והיהודי הוא יהודי‪ ,‬הרי ששניהם אינם מסוגלים‬
‫להעניק אמנציפציה או לקבלה‪.‬‬
‫המדינה הנוצרית יכולה להתייחס ליהודי רק לפי דרכה של המדינה‬
‫הנוצרית‪ ,‬דהיינו בדרך של מתן פריבילגיות‪ ,‬על ידי כך שהיא מתירה את‬
‫התבדלות היהודים משאר הנתינים‪ ,‬אולם היא מאפשרת לו להרגיש את לחצן‬
‫של הספֵרות הנבדלות האחרות‪ ,‬ולא עוד אלא להרגישן ביתר שאת‪ ,‬ככל שהוא‬
‫נמצא בניגוד דתי לדת השלטת‪ .‬אולם גם היהודי מסוגל להתייחס למדינה רק‬
‫בדרכו היהודית‪ ,‬דהיינו להתייחס אליה כאל ישות זרה‪ ,‬בכך שכנגד הלאומיות‬
‫הממשית הוא מציב את לאומיותו הדמיונית; בכך שכנגד החוק הממשי הוא‬
‫מציב את החוק האשלייתי שלו; בכך שבעיני רוחו יש לו צידוק להתבדלות‬
‫משאר האנושות; בכך שהוא אינו נוטל חלק באופן עקרוני בתנועה ההיסטורית‬
‫הכללית; בכך שהוא מצפה לְעתיד שאין לו דבר משותף עם עתידו הכללי‬
‫של האדם‪ ,‬בכך שהוא רואה עצמו כבן העם היהודי‪ ,‬ואת העם היהודי ‪ -‬כעם‬
‫הנבחר‪.‬‬
‫מכוח איזו זכות אתם היהודים מבקשים אפוא את האמנציפציה שלכם? בשל‬
‫דתכם? היא הרי אויבתה המושבעת של דת המדינה‪ .‬כאזרחים? אין בגרמניה‬
‫אזרחים‪ .‬כבני אדם? אינכם כלל בני אדם‪ ,‬ממש כמו אלה שאתם פונים אליהם‪.‬‬
‫באואר הציב באופן חדש את שאלת האמנציפציה של היהודים‪ ,‬לאחר‬
‫שביקר את העמדות והפתרונות שרווחו עד כה ביחס לשאלה‪ .‬מהו טיבם‪ ,‬הוא‬
‫שואל‪ ,‬הן של היהודי האמור לזכות באמנציפציה והן של המדינה הנוצרית‬
‫האמורה להעניק אמנציפציה זו? הוא משיב על שאלתו באמצעות ביקורת הדת‬
‫היהודית‪ .‬הוא מנתח את הניגוד הדתי בין היהדות והנצרות ומסביר את מהות‬

‫‪290‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫המדינה הנוצרית‪ .‬כל זאת הוא עושה בתעוזה‪ ,‬בחדות‪ ,‬בשאר רוח‪ ,‬ביסודיות‬
‫ובאופן כתיבה מדויק‪ ,‬מלא חיות ואנרגיה‪.‬‬
‫כיצד באואר פותר אפוא את שאלת היהודים? מהי התוצאה? ניסוחה של‬
‫שאלה הוא פתרונה‪ .‬ביקורת שאלת היהודים היא התשובה לשאלת היהודים‪.‬‬
‫תמצית הדברים היא כדלקמן‪:‬‬
‫בטרם נוכל להעניק אמנציפציה לאחרים ‪ -‬עלינו להשתחרר בעצמנו‪.‬‬
‫צורתו החריפה ביותר של הניגוד בין היהודי לבין הנוצרי היא הניגוד הדתי‪.‬‬
‫כיצד פותרים ניגוד? על ידי כך שהופכים אותו לבלתי אפשרי‪ .‬כיצד הופכים‬
‫ניגוד דתי לבלתי אפשרי? על ידי כך שמבטלים את הדת‪ .‬ביום שבו יכירו‬
‫היהודים והנוצרים וידעו כי דתותיהם המנוגדות אינן אלא שלבי התפתחות‬
‫שונים של הרוח האנושית‪ ,‬עורות נחש שונים שההיסטוריה השילה מעליה‪,‬‬
‫וכי האדם אינו אלא נחש שהשיל מעליו באותם שלבים עורות אלה‪ ,‬הרי שלא‬
‫יהיו נתונים עוד בניגוד דתי‪ ,‬אלא יימצאו אך ורק ביחס ביקורתי‪ ,‬יחס מדעי‪,‬‬
‫יחס אנושי‪ .‬המדע יהווה אז את אחדותם‪ ,‬וניגודים במדע נפתרים הרי על ידי‬
‫המדע עצמו‪.‬‬
‫כנגד היהודים הגרמנים פועלים העדרה של האמנציפציה הפוליטית בכלל‬
‫ואופייה הנוצרי המוצהר של המדינה‪ .‬אולם לפי רוח דבריו של באואר יש לשאלת‬
‫היהודים משמעות כללית שאינה תלויה במצב הגרמני המיוחד‪ .‬זוהי שאלת‬
‫היחס בין דת ומדינה‪ ,‬שאלת הסתירה שבין צרות האופק הדתית לאמנציפציה‬
‫הפוליטית‪ .‬השחרור מהדת מוצב כתנאי‪ ,‬הן בפני היהודי המבקש אמנציפציה‬
‫פוליטית והן בפני המדינה האמורה להעניק אמנציפציה ולהשתחרר בעצמה‪.‬‬
‫"אכן כן ‪ -‬כך אומרים‪ ,‬ואף היהודי אומר זאת בעצמו ‪ -‬היהודי אינו אמור‬
‫לזכות באמנציפציה בתור יהודי‪ ,‬משום שהוא יהודי‪ ,‬משום שהוא מחזיק‬
‫בעיקרון אנושי כללי ומעולה כל כך; אדרבה‪ ,‬היהודי ייסוג אל מאחורי‬
‫אזרח המדינה ויהיה אזרח המדינה‪ ,‬אף כי הוא יהודי ואמור להישאר יהודי;‬
‫מכאן שהיהודי יישאר כזה‪ ,‬אף על פי שהוא אזרח מדינה וחי בתנאי חיים‬
‫אנושיים כלליים‪ :‬מהותו היהודית המוגבלת גוברת לעולם‪ ,‬ובסופו של דבר‪,‬‬
‫על המחויבויות הפוליטיות והאנושיות שלו‪ .‬הדעה הקדומה עומדת בעינה‪,‬‬
‫הגם שעקרונות היסוד הכלליים הוכיחו את יתרונם‪ .‬אך אם היא נשארת על‬
‫כנה‪ ,‬הרי היא מוכיחה דווקא את יתרונה על פני כל שאר העקרונות"‪" .‬היהודי‬
‫יוכל להישאר יהודי במסגרת חיי המדינה רק באופן סופיסטי‪ ,‬כלומר למראית‬
‫עין; מראית העין גרידא תהיה אפוא הדבר המהותי‪ ,‬אם יבקש להישאר יהודי‪,‬‬
‫וידה תהיה על העליונה; כלומר‪ ,‬חייו במדינה יהיו רק מראית עין או רק חריגה‬
‫זמנית ביחס למהות ולכלל"‪"( .‬יכולתם של היהודים והנוצרים בני זמננו להיות‬

‫‪291‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫חופשיים"‪ ,‬עשרים ואחד קטעים‪ ,‬עמוד ‪)57‬‬

‫מנגד‪ ,‬הבה נראה כיצד באואר מציג את משימתה של המדינה‪.‬‬

‫"צרפת"‪ ,‬כך הוא אומר‪" ,‬הציגה בפנינו לאחרונה" (דין וחשבון של בית‬
‫המורשים מ–‪ 26‬בדצמבר ‪" )1840‬בקשר לשאלת היהודים ‪ -‬ולכל השאלות‬
‫הפוליטיות האחרות הקיימות ועומדות ‪ -‬תמונה של חיים שהנם חופשיים‪,‬‬
‫אך חירותם נשללת על ידי החוק‪ ,‬משמע היא הכריזה כי החיים החופשיים הם‬
‫מראית עין‪ ,‬ומצד אחר‪ ,‬היא סתרה‪ ,‬במעשים‪ ,‬את חּוקם החופשי של החיים"‪.‬‬
‫("שאלת היהודים"‪ ,‬עמ' ‪)64‬‬
‫"החירות הכללית איננה עדיין חוק בצרפת‪ ,‬וגם שאלת היהודים טרם נפתרה‪,‬‬
‫וזאת משום שהחירות החוקית ‪ -‬שלפיה כל האזרחים שווים ‪ -‬מוגבלת במסגרת‬
‫חיים שעדיין נשלטים על ידי פריבילגיות דתיות ומפוצלים על ידן‪ ,‬והעדר‬
‫חירות זה של החיים שב ומשפיע על החוק וכופה עליו לקדש את חלוקתם של‬
‫האזרחים החופשיים כשלעצמם למדוכאים ומדכאים"‪( .‬עמ' ‪)65‬‬

‫מתי תיפתר אפוא שאלת היהודים עבור צרפת?‬

‫"היהודי יחדל‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬להיות יהודי‪ ,‬כאשר לא יניח למצוותיו למנוע ממנו את‬
‫מימוש חובותיו כלפי המדינה ויתר אזרחיה‪ ,‬כלומר אם יסור לבית המּורשים‬
‫בשבת וייטול חלק בדיונים הציבוריים‪ .‬כל סוג של פריבילגיה דתית‪ ,‬ולכן‬
‫גם המונופול של כנסייה כלשהי בעלת זכות יתר‪ ,‬יהא חייב להתבטל; ואם‬
‫אחדים או רבים‪ ,‬או אף הרוב המכריע‪ ,‬יאמינו שהם עדיין צריכים למלא‬
‫חובות דתיות‪ ,‬הרי שיש להשאיר להם עצמם מילוי חובות זה בבחינת עניין‬
‫פרטי טהור" (עמ' ‪" .)65‬לא תהיה יותר דת‪ ,‬כשלא תהיה יותר דת בעלת‬
‫פריבילגיות‪ .‬אם ניטול מהדת את כוחה להוציא ולהדיר‪ ,‬הרי היא לא תוסיף‬
‫עוד להתקיים" (עמ' ‪" .)66‬כשם שמר מרטין די נֹור (‪ 64,)du Nord‬בהגישו‬
‫הצעה להימנע מאזכור יום ראשון בחוק‪ ,‬ראה זאת כבקשה להכריז כי הנצרות‬
‫חדלה להתקיים‪ ,‬כך בצדק (והצדקה זו תהא מנומקת לגמרי) תהא ההצהרה‬
‫שמצוות שמירת השבת אינה מחייבת עוד את היהודים הכרזה על ביטול‬
‫היהדות" (עמ' ‪.)71‬‬

‫באואר דורש אפוא‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬שהיהודי יוותר על יהדותו‪ ,‬ובכלל ‪ -‬שהאדם‬
‫יוותר על הדת‪ ,‬כדי לזכות באמנציפציה כאזרח מדינה‪ .‬מצד אחר‪ ,‬הוא מתייחס‬
‫באופן עקבי לביטולה הפוליטי של הדת כאל ביטולה המוחלט‪ .‬וכך‪ ,‬המדינה‪,‬‬
‫שהדת היא הנחתה המוקדמת‪ ,‬אינה עדיין מדינה אמיתית‪ ,‬אינה מדינה ממשית‪.‬‬

‫‪292‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫"ברי כי מושג הדת מעניק ערבויות למדינה‪ .‬אך לאיזו מדינה? לאיזה סוג של‬
‫מדינה?" (עמ' ‪)97‬‬

‫בנקודה זו מתגלה התפיסה החד–צדדית של שאלת היהודים‪.‬‬

‫אין די כלל וכלל בחקירה‪ :‬מי אמור להעניק אמנציפציה? מי אמור‬
‫לזכות באמנציפציה? הביקורת צריכה להציג שאלה שלישית‪ :‬באיזה סוג של‬
‫אמנציפציה עסקינן? אילו תנאים נגזרים ממהותה של האמנציפציה הנדרשת?‬
‫ביקורת האמנציפציה הפוליטית עצמה הייתה הביקורת המסקנית של שאלת‬
‫היהודים והכללתה ב"שאלה הכללית של התקופה"‪.‬‬
‫מכיוון שבאואר אינו מעמיד את שאלתו ברמה זו‪ ,‬הריהו נקלע לסתירות‪.‬‬
‫הוא מציג תנאים שאינם נגזרים ממהות האמנציפציה הפוליטית עצמה‪ .‬הוא‬
‫מעלה שאלות שאינן כלולות במשימתו‪ ,‬והוא פותר משימות שמותירות‬
‫את שאלתו ללא פתרון‪ .‬כשבאואר אומר ביחס לשוללי הענקת אמנציפציה‬
‫ליהודים‪" :‬שגיאתם לא הייתה אלא שהניחו את המדינה הנוצרית כמדינה‬
‫האמיתית היחידה ולא מתחו עליה אותה ביקורת ששימשה אותם בבחינתם‬
‫את היהודים" (עמ' ‪ - )3‬הרי טעותו טמונה בכך שהוא מותח ביקורת רק על‬
‫"המדינה הנוצרית"‪ ,‬לא על "המדינה בכללה"; שהוא אינו חוקר את היחס בין‬
‫האמנציפציה הפוליטית לאמנציפציה האנושית‪ ,‬ועל כן מציב תנאים שניתן‬
‫להסבירם רק מתוך הבלבול הבלתי ביקורתי בין האמנציפציה הפוליטית לבין‬
‫האמנציפציה האנושית‪ .‬כשבאואר שואל את היהודים‪ :‬האם‪ ,‬מנקודת מבטכם‬
‫שלכם‪ ,‬זכאים אתם לשאוף לאמנציפציה הפוליטית? ‪ -‬הרינו שואלים במהופך‪:‬‬
‫האם זכאים אנו‪ ,‬מנקודת המבט של האמנציפציה הפוליטית‪ ,‬לדרוש מהיהודים‬
‫את ביטול היהדות‪ ,‬ומבני האדם בכלל ‪ -‬את ביטול הדת?‬
‫ניסוח שאלת היהודים משתנה לפי המדינה שבה נמצאים היהודים‪.‬‬
‫בגרמניה‪ ,‬שבה אין קיימת מדינה פוליטית‪ ,‬מדינה בתור מדינה‪ ,‬שאלת היהודים‬
‫היא שאלה תיאולוגית טהורה‪ .‬היהודי נמצא בניגוד דתי למדינה אשר רואה את‬
‫הנצרות כבסיסה‪ .‬מדינה זו היא תיאולוגית ‪[ ex professo‬במקצועה]‪ .‬הביקורת‬
‫הנה כאן ביקורת התיאולוגיה‪ ,‬ביקורת דו–צדדית‪ :‬ביקורת התיאולוגיה הנוצרית‬
‫וביקורת התיאולוגיה היהודית‪ .‬אולם באופן זה עודנו חושבים במסגרת‬
‫התיאולוגיה‪ ,‬גם אם מחשבתנו היא ביקורתית לעילא‪.‬‬
‫בצרפת‪ ,‬במדינה החוקתית‪ ,‬שאלת היהודים היא שאלה של חוקתיות‪,‬‬
‫שאלת חלקיותה של האמנציפציה הפוליטית‪ .‬מאחר שנשמרת כאן מראית‬
‫העין של דת מדינה‪ ,‬הגם שבנוסחה שאינה אומרת דבר וסותרת את עצמה‪,‬‬
‫כלומר בנוסחה של דת הרוב‪ ,‬הרי שיחס היהודים למדינה שומר על מראית עין‬

‫‪293‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫של ניגוד דתי‪ ,‬תיאולוגי‪.‬‬

‫‪65‬‬
‫במדינות החופשיות (‪ )Freistaaten‬של צפון אמריקה [מדינות ארצות‬
‫הברית]‪ ,‬לפחות בחלקן‪ ,‬שאלת היהודים מאבדת לראשונה את משמעותה‬
‫התיאולוגית והופכת לשאלה ארצית באופן ממשי‪ .‬רק היכן שהמדינה הפוליטית‬
‫השלימה את התפתחותה יכול יחסם של היהודים‪ ,‬ושל בני האדם הדתיים‬
‫בכלל‪ ,‬למדינה הפוליטית‪ ,‬כלומר יחסה של הדת למדינה‪ ,‬להופיע בייחודיותו‬
‫וטהרתו‪ .‬ביקורת יחס זה חדלה להיות ביקורת תיאולוגית כאשר המדינה חדלה‬
‫מלהתייחס לביקורת בצורה תיאולוגית‪ ,‬כאשר המדינה מתייחסת לדת כמדינה‪,‬‬
‫דהיינו בצורה פוליטית‪ .‬הביקורת הופכת אז לביקורת המדינה הפוליטית‪.‬‬
‫בנקודה זו‪ ,‬שבה חדלה הביקורת להיות תיאולוגית‪ ,‬פוסקת ביקורתו של באואר‬
‫להיות ביקורתית‪.‬‬
‫"בארצות הברית אין בנמצא דת מדינה‪ ,‬אין דת שהוכרזה כדת הרוב‪,‬‬
‫ואין עדיפות לפולחן אחד על פני משנהו‪ .‬המדינה אינה רואה שום פולחן‬
‫מהפולחנים כפולחנה שלה" (מריה או העבדות בארצות הברית‪ ,‬מאת ג'‬
‫דֶה בֹּומֹון‪ ,‬פריז ‪ ,1835‬עמ' ‪ 66.)214‬אכן קיימות מדינות צפון אמריקאיות‬
‫אחדות שבהן "החוקה אינה קובעת שום אמונה או פולחן כתנאי לפריבילגיות‬
‫פוליטיות" (שם‪ ,‬עמ' ‪ .)225‬אף על פי כן "בארצות הברית אין מאמינים שאדם‬
‫ללא דת אפשר שיהיה אדם הגון"‪( .‬שם‪ ,‬עמ' ‪)224‬‬

‫למרות כל זאת‪ ,‬צפון אמריקה היא בעיקרו של דבר ארץ הדתיּות‪ ,‬כפי שבומון‬
‫(‪ ,)Beaumont‬טוקו ִויל (‪ 67)Tocqueville‬והמילטון (‪ )Hamilton‬האנגלי‪ 68‬מאשרים‬
‫פה אחד‪ .‬המדינות הצפון אמריקאיות משמשות לנו כאן רק דוגמה‪ .‬השאלה‬
‫היא‪ :‬כיצד מתייחסת האמנציפציה הפוליטית המלאה אל הדת? אם ניתן למצוא‬
‫בארצה של האמנציפציה הפוליטית השלמה לא רק קיום גרידא של הדת‪ ,‬אלא‬
‫את קיומה שופע הרעננות והחיוניות של הדת‪ ,‬הרי זאת הוכחה לכך שקיום הדת‬
‫אינו סותר את התפתחותה המלאה של המדינה‪ .‬אולם מכיוון שקיום הדת אינו‬
‫אלא קיומו של ֶחסֶר‪ ,‬הרי ניתן לחפש ֶחסֶר זה רק במהות המדינה עצמה‪ .‬הדת‬
‫אינה נחשבת עוד בעינינו לסיבתה של המּוגבלּות הארצית‪ ,‬אלא רק להופעתה‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬את מוגבלותם הדתית של אזרחי המדינה החופשיים הרינו מסבירים מתוך‬
‫מוגבלותם הארצית‪ .‬איננו טוענים כי עליהם לבטל את מוגבלּותם הדתית על‬
‫מנת לבטל את מגבלותיהם הארציות‪ .‬איננו הופכים את השאלות הארציות‬
‫לשאלות תיאולוגיות‪ .‬אנו הופכים את השאלות התיאולוגיות לשאלות‬
‫ארציות‪ .‬לאחר שבמשך זמן רב הייתה ההיסטוריה כלולה באמונות תפלות‪,‬‬
‫הרינו מכלילים את האמונות התפלות בהתפתחות ההיסטורית‪ .‬לגבי דידנו‪,‬‬

‫‪294‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫השאלה בנוגע ליחסה של האמנציפציה הפוליטית לדת הופכת לשאלת יחסה‬

‫של האמנציפציה הפוליטית לאמנציפציה האנושית‪ .‬את חולשותיה הדתיות‬
‫של המדינה הפוליטית אנו מבקרים בכך שאנו מבקרים את המדינה הפוליטית‬
‫בבניינה הארצי‪ ,‬בהתעלם מהחולשות הדתיות‪ .‬אנו מעמידים את הסתירה בין‬
‫המדינה לבין דת מסוימת‪ ,‬למשל היהדות‪ ,‬על הסתירה האנושית בין המדינה‬
‫לבין יסודות ארציים מסוימים‪ ,‬על הסתירה האנושית בין המדינה לבין הדת‬
‫בכלל‪ ,‬על הסתירה האנושית בין המדינה לבין הנחותיה המוקדמות בכללן‪.‬‬
‫האמנציפציה הפוליטית של היהודי‪ ,‬של הנוצרי‪ ,‬של האדם הדתי בכלל‪,‬‬
‫היא האמנציפציה של המדינה מהיהדות‪ ,‬מהנצרות‪ ,‬כלומר מהדת בכללה‪.‬‬
‫בצורתה כמדינה‪ ,‬באופן האופייני למהותה כמדינה‪ ,‬משתחררת המדינה מן‬
‫הדת על ידי כך שהיא משתחררת מדת המדינה‪ ,‬דהיינו על ידי כך שהמדינה‬
‫בתורת מדינה אינה מכריזה על נאמנותה לשום דת‪ ,‬אלא מכריזה על נאמנותה‬
‫לה עצמה כמדינה‪ .‬האמנציפציה הפוליטית מהדת אינה האמנציפציה המלאה‬
‫וחסרת הסתירות‪ ,‬מפני שהאמנציפציה הפוליטית אינה צורתה המושלמת‬
‫וחסרת הסתירות של האמנציפציה האנושית‪.‬‬
‫גבולותיה של האמנציפציה הפוליטית מתגלים מיד לעין בכך שהמדינה‬
‫יכולה להשתחרר ממגבלה מסוימת מבלי שהאדם יהא באופן ממשי חופשי‬
‫ממגבלה זו; בכך שהמדינה יכולה להיות מדינה חופשית (‪ )Freistaat‬מבלי‬
‫שהאדם יהא אדם חופשי‪ .‬באואר מודה בכך בעצמו‪ ,‬כשהוא מציב את התנאי‬
‫הבא לאמנציפציה הפוליטית‪:‬‬
‫"כל סוג של פריבילגיה דתית‪ ,‬ולכן גם המונופול של כנסייה בעלת זכות‬
‫יתר‪ ,‬יהא מוכרח להתבטל; ואם אחדים מהיהודים‪ ,‬או רבים מהם‪ ,‬או אף רובם‬
‫המכריע‪ ,‬יאמינו כי מוטל עליהם למלא חובות דתיות‪ ,‬הרי שיש להשאיר להם‬
‫עצמם מילוי חובות זה בבחינת עניין פרטי טהור"‪.‬‬

‫המדינה יכולה אפוא להשתחרר מהדת‪ ,‬גם כאשר הרוב המכריע הוא עדיין דתי‪.‬‬
‫והרוב המכריע אינו חדל להיות דתי משום שהוא דתי ברשות הפרט‪.‬‬
‫אולם יחסה של המדינה‪ ,‬בפרט של המדינה החופשית‪ ,‬אל הדת אינו אלא‬
‫יחסם של בני האדם המהווים את המדינה אל הדת‪ .‬מכאן נובע כי האדם‬
‫משתחרר בתיווך המדינה‪ ,‬דהיינו משתחרר באופן פוליטי‪ ,‬ממגבלה מסוימת‪,‬‬
‫בכך שהוא נקלע לסתירה עם עצמו‪ ,‬בכך שהוא מתגבר על מגבלה זו באופן‬
‫מופשט ומוגבל‪ ,‬באופן חלקי‪ .‬נובע עוד מכך‪ ,‬שהאדם משחרר עצמו בדרך‬
‫עקיפה‪ ,‬באמצעות תיווך‪ ,‬הגם שבאמצעות תיווך הכרחי‪ ,‬כאשר הוא משחרר‬

‫‪295‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫עצמו באופן פוליטי‪ .‬לבסוף נובע מכך כי האדם‪ ,‬גם כשהוא מכריז על‬
‫עצמו כאתיאיסט בתיווך המדינה‪ ,‬כלומר גם כאשר הוא מכריז על המדינה‬
‫כאתיאיסטית‪ ,‬הריהו נותר עדיין שבוי מבחינה דתית‪ ,‬זאת מפני שהוא מכיר‬
‫בעצמו רק בדרך עקיפין‪ ,‬באמצעות תיווך‪ .‬הדת אינה אלא ההכרה באדם בדרך‬
‫עקיפין‪ ,‬באמצעות מתַווך‪ .‬המדינה היא המתווך בין האדם לבין חירות האדם‪.‬‬
‫כפי שישו הוא המתווך‪ ,‬שהאדם העמיס עליו את כל אלוהיּותו‪ ,‬את כל משוא‬
‫הפנים הדתי‪ ,‬כך המדינה היא המתווך שבו שיקע האדם את כל אי–אלוהיּותו‪,‬‬
‫את כל תומתו האנושית‪.‬‬
‫התגברותו הפוליטית של האדם על הדת נושאת את כל הפגמים והיתרונות‬
‫של ההתגברות הפוליטית בכלל‪ .‬המדינה כמדינה מבטלת‪ ,‬למשל‪ ,‬את הקניין‬
‫הפרטי‪ .‬האדם מכריז על הקניין הפרטי כמבוטל פוליטית בשעה שהוא מבטל‬
‫את מפקד הרכוש (‪ )Zensus‬כתנאי לזכות הבחירה האקטיבית והפסיבית‪ ,‬כפי‬
‫שהדבר אירע במדינות צפון אמריקאיות רבות‪ .‬המילטון נותן לעובדה זו פירוש‬
‫‪69‬‬
‫פוליטי נכון‪" :‬ההמון הרב זכה לניצחון על בעלי הקניין ועל העושר הכספי"‪.‬‬
‫האין הקניין הפרטי מבוטל באופן אידיאלי (‪ )ideell‬כאשר חסַר הקניין הופך‬
‫למחוקק ביחס לבעל הקניין? מפקד הרכוש הוא הצורה הפוליטית האחרונה‬
‫המכירה בקניין הפרטי‪.‬‬
‫ואף על פי כן‪ ,‬הקניין הפרטי לא רק שאינו מבוטל על ידי ביטולו הפוליטי‬
‫של הקניין הפרטי‪ ,‬אלא הוא הופך להנחה מוקדמת‪ .‬המדינה מבטלת בדרכה‬
‫שלה את הבדלי המוצא‪ ,‬השדרה (‪ ,)Stand‬ההשכלה והעיסוק‪ ,‬כאשר היא‬
‫מכריזה על המוצא‪ ,‬השדרה‪ ,‬ההשכלה והעיסוק כעל הבדלים בלתי פוליטיים‪,‬‬
‫כאשר היא קוראת לכל בני העם‪ ,‬תוך התעלמות מהבדלים אלה‪ ,‬להיות שותפים‬
‫שווי מעמד בריבונות העם‪ ,‬כאשר היא מתייחסת לכל יסודותיהם של חיי העם‬
‫הממשיים בהתאם לאמת המידה שלה כמדינה‪ .‬עם זאת‪ ,‬המדינה מניחה לקניין‬
‫הפרטי‪ ,‬להשכלה ולעיסוק לפעול על פי דרכם שלהם‪ ,‬כלומר כקניין פרטי‪,‬‬
‫כהשכלה וכעיסוק‪ ,‬ולהעניק תוקף למהותם המיוחדת‪ .‬היא רחוקה עד מאוד‬
‫מלבטל הבדלים עובדתיים אלה; יתרה מזאת‪ ,‬היא קיימת על יסודם כהנחותיה‬
‫המוקדמות‪ .‬היא רואה בעצמה מדינה פוליטית ומעניקה תוקף לכלליּותה‬
‫שלה רק בניגוד ליסודותיה אלה‪ .‬לכן הגל מגדיר נכונה את יחסה של המדינה‬
‫הפוליטית אל הדת באומרו‪:‬‬
‫"כדי שהמדינה תתקיים בתור הממשות המוסרית המכירה את עצמה של‬
‫הרוח‪ ,‬הכרחית ההבחנה בינה ובין הצורות האחרות של הסמכותיות והאמונה;‬
‫אולם הבחנה זו מתרחשת רק ככל שהכנסייה נחלקת בתוכה פנימה; רק כך‪,‬‬

‫‪296‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בהימצאה מעל הכנסיות המיוחדות‪ ,‬זוכה המדינה בכלליּות המחשבה‪ ,‬כלומר‬

‫בעיקרון של צורתה‪ ,‬ומביאה אותה לידי קיום"‪( .‬פילוסופיית המשפט של‬
‫‪70‬‬
‫הגל‪ ,‬מהדורה ראשונה‪ ,‬עמ' ‪)346‬‬

‫בהחלט! רק כך‪ ,‬בהימצאה מעל היסודות המיוחדים‪ ,‬מכוננת המדינה את עצמה‬

‫בתור כלליות‪.‬‬
‫המדינה הפוליטית שהגיעה לגמר התפתחותה היא במהותה חיי הסוג של‬
‫האדם (‪ )Gattungsleben des Menschen‬בניגוד לחייו החומריים‪ .‬כל ההנחות‬
‫המוקדמות של חיים אנוכיים אלה ממשיכות להתקיים בחברה האזרחית‪ ,‬מחוץ‬
‫לתחומה של המדינה‪ ,‬אך כתכונותיה של החברה האזרחית‪ .‬במקום שבו הגיעה‬
‫המדינה הפוליטית לשלמותה האמיתית מנהל האדם חיים כפולים‪ ,‬שמימיים‬
‫וארציים‪ ,‬לא רק במחשבה‪ ,‬בתודעה‪ ,‬אלא במציאות‪ ,‬בחיים עצמם‪ :‬חיים‬
‫בקהילה הפוליטית (‪ ,)politisches Gemeinwesen‬שבה הוא תקף בעיני עצמו‬
‫כישות חברּותית (‪ ,)Gemeinwesen‬וחיים בחברה האזרחית‪ ,‬שבה הוא פעיל‬
‫כאיש פרטי‪ ,‬רואה את האנשים האחרים כאמצעי ומוריד עצמו לדרגת אמצעי‬
‫ולכדור משחק בידיהם של כוחות זרים‪ .‬המדינה הפוליטית מתייחסת אל‬
‫החברה האזרחית באותו אופן ספיריטואלי שבו מתייחסים השמים אל הארץ‪.‬‬
‫היא נמצאת באותו הניגוד אל החברה האזרחית‪ .‬היא מתגברת על ניגוד זה‬
‫באותו אופן שבו הדת מתגברת על מוגבלותו של עולם החּולין‪ ,‬דהיינו בכך‬
‫שהיא אנוסה לשוב ולהכיר בו‪ ,‬לייצר אותו‪ ,‬להניח לעצמה להישלט על ידו‪.‬‬
‫במציאותו המידית ביותר‪ ,‬דהיינו בחברה האזרחית‪ ,‬האדם הוא ישות ארצית‪.‬‬
‫בחברה זו‪ ,‬שבה הוא נחשב ליחיד ממשי בעיני עצמו ובעיני אחרים‪ ,‬אין הוא‬
‫אלא תופעה בלתי אמיתית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במדינה‪ ,‬שבה הוא נחשב לישות סוגית‬
‫(‪ 71,)Gattungswesen‬אין הוא אלא שותף דמיוני בריבונות מדומה‪ ,‬אין הוא אלא‬
‫אדם שחייו האינדיווידואליים הממשיים נגזלו ממנו והוענקה לו כלליות בלתי‬
‫ממשית‪.‬‬
‫הניגוד שבו שרוי האדם בין היותו בעל אמונה דתית מיוחדת לבין היותו‬
‫אזרח מדינה‪ ,‬בינו כבעל דת מיוחדת לבין בני האדם האחרים כחברי הקהילה‪,‬‬
‫מצטמצם ועומד על הפילוג הארצי בין המדינה הפוליטית לבין החברה‬
‫האזרחית‪ .‬לגבי האדם כאיש החברה האזרחית (‪" 72)bourgeois‬החיים במדינה‬
‫הם רק מראית עין או רק חריגה בת חלוף לעומת הכלל והמהות"‪ .‬מכל‬
‫מקום‪ ,‬איש החברה האזרחית‪ ,‬כמו היהודי‪ ,‬ממשיך להיות חלק מחיי המדינה‬
‫רק באורח סופיסטי‪ ,‬כשם שאזרח המדינה (‪ )citoyen‬ממשיך להיות יהודי או‬
‫איש החברה האזרחית רק באופן סופיסטי‪ .‬אולם אין סופיסטיקה זו אישית‪ .‬זו‬

‫‪297‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הסופיסטיקה של המדינה הפוליטית עצמה‪ .‬ההבדל בין האדם הדתי לבין אזרח‬
‫המדינה אינו אלא ההבדל בין הסוחר לבין אזרח המדינה‪ ,‬בין שכיר היום לבין‬
‫אזרח המדינה‪ ,‬בין בעל הקרקע לבין אזרח המדינה‪ ,‬בין היחיד החי את חייו‬
‫לבין אזרח המדינה; הסתירה שבין האדם הדתי לבין האדם הפוליטי היא אותה‬
‫הסתירה שבין איש החברה האזרחית לאזרח המדינה‪ ,‬בין איש החברה האזרחית‬
‫לבין עור הארי(‪ )Löwenhaut‬הפוליטי‪ 73‬שלו‪.‬‬
‫באואר מאפשר לכל הניגודים הארציים הנמנים כאן להישאר על כנם‪:‬‬
‫סתירה ארצית זו שעליה מועמדת לבסוף שאלת היהודים; יחסה של המדינה‬
‫הפוליטית אל הנחות היסוד שלה‪ ,‬ויהא שהללו הן ממדים חומריים‪ ,‬כדוגמת‬
‫הקניין הפרטי וכדומה‪ ,‬או ממדים רוחניים‪ ,‬כדוגמת השכלה ודת; הניגוד בין‬
‫האינטרס הכללי לבין האינטרס הפרטי; וכן הפילוג בין המדינה הפוליטית לבין‬
‫החברה האזרחית‪ .‬לעומת זאת הוא מתפלמס בעוז נגד ביטוים הדתי‪.‬‬
‫"דווקא בסיס החברה האזרחית‪ ,‬כלומר הצורך המבטיח את המשך קיומה וערב‬
‫להכרחיותה‪ ,‬דווקא הוא חושף את קיומה לסכנות תמידיות‪ ,‬משמע מהווה בה‬
‫יסוד של העדר ביטחון ומחולל אותה תערובת‪ ,‬הנתפסת כחילופין תמידיים‪,‬‬
‫של עוני ועושר‪ ,‬מחסור ושפע ‪ -‬התמורה בכללה"‪( .‬עמ' ‪)8‬‬

‫הבה נשווה את הפרק כולו‪" ,‬החברה האזרחית" (עמ' ‪ ,)9-8‬אשר בנוי על פי‬
‫עקרונות היסוד של פילוסופיית המשפט של הגל‪ .‬החברה האזרחית ‪ -‬על‬
‫ניגודה למדינה הפוליטית ‪ -‬מוכרת כהכרחית‪ ,‬מפני שהמדינה הפוליטית‬
‫מוכרת כהכרחית‪.‬‬
‫האמנציפציה הפוליטית היא אכן התקדמות רבה‪ .‬ברם‪ ,‬אין היא הצורה‬
‫האחרונה של האמנציפציה האנושית בכלל; יחד עם זאת‪ ,‬זו הצורה האחרונה‬
‫של האמנציפציה האנושית בתוככי הסדר העולמי העומד עדיין בעינו‪ .‬מובן‬
‫מאליו‪ :‬אנו דנים כאן באמנציפציה ממשית‪ ,‬מעשית‪.‬‬
‫האדם משתחרר מן הדת באופן פוליטי בכך שהוא מגרש אותה מתחום‬
‫המשפט הציבורי לתחום המשפט הפרטי‪ .‬אין היא עוד רוח המדינה‪ ,‬מקום‬
‫שבו האדם ‪ -‬הגם שבאופן מוגבל‪ ,‬בצורה מיוחדת ובספֵרה מיוחדת ‪ -‬מתנהג‬
‫כישות סוגית‪ ,‬חי בקהילה עם בני אדם אחרים‪ .‬הדת הפכה כעת לרוחה של‬
‫החברה האזרחית‪ ,‬לרוחו של תחום האנוכיות‪ ,‬של ‪bellum omnium contra omnes‬‬
‫[מלחמת הכול בכול]‪ 74.‬אין היא עוד מהותה של השותפות (‪,)Gemeinschaft‬‬
‫אלא מהותו של ההבדל‪ .‬היא הפכה לביטוי להפרדתו של האדם מקהילתו‪,‬‬
‫מעצמו ומבני האדם האחרים ‪ -‬כלומר היא שבה והפכה למה שהייתה במקורה‪.‬‬

‫‪298‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫היא נותרה רק כהבעת האמון המופשטת בעיוות המיוחד‪ ,‬בגחמה הפרטית‪,‬‬

‫בשרירותיות‪ .‬פיצולה האינסופי של הדת בצפון אמריקה‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬מעניק לה‬
‫כבר באופן חיצוני צורה של עניין פרטי טהור‪ .‬היא הושלכה אל בין העניינים‬
‫הפרטיים והוגלתה אל מחוץ לקהילה כהוויה משותפת (‪ .)Gemeinwesen‬אך‬
‫בל נשגה באשליות באשר לגבולותיה של האמנציפציה הפוליטית‪ .‬פילוגו‬
‫של האדם לאדם ציבורי ולאדם פרטי‪ ,‬העתקת הדת מן המדינה אל החברה‬
‫האזרחית‪ ,‬אינם שלב‪ ,‬אלא השלמתה של האמנציפציה הפוליטית‪ ,‬אמנציפציה‬
‫שלא רק שאינה מבטלת את דתיּותו הממשית של האדם‪ ,‬אלא אף אינה שואפת‬
‫לבטלה‪.‬‬
‫פיצול האדם ליהודי ולאזרח מדינה‪ ,‬לפרוטסטנטי ולאזרח מדינה‪ ,‬לאדם דתי‬
‫ולאזרח מדינה ‪ -‬פיצול זה אינו הולכת שולל של אזרח מדינה‪ ,‬הוא אינו עקיפה‬
‫של האמנציפציה הפוליטית‪ ,‬אלא הוא האמנציפציה הפוליטית עצמה‪ ,‬דהיינו‬
‫הוא הצורה הפוליטית של ההשתחררות מהדת‪ .‬אכן‪ ,‬בתקופות שבהן נולדת‬
‫המדינה הפוליטית‪ ,‬כמדינה פוליטית‪ ,‬באופן אלים מתוך החברה האזרחית‪,‬‬
‫כאשר השחרור העצמי האנושי מבקש לממש עצמו בצורה של שחרור עצמי‬
‫פוליטי ‪ -‬בתקופות כאלה יכולה וחייבת המדינה לחתור לביטולה של הדת‪,‬‬
‫להכחדתה; אולם רק באותו האופן שבו היא חותרת לביטולו של הקניין הפרטי‪,‬‬
‫לביטולו המרבי‪ ,‬דהיינו בפנייה להפקעות ולמסים פרוגרסיביים‪ ,‬כלומר באותו‬
‫אופן שבו היא חותרת לביטול החיים‪ ,‬דהיינו בפנייה אל הגיליוטינה‪ .‬ברגעים‬
‫אלה של הכרה בערך עצמם מבקשים החיים הפוליטיים לדכא את הנחותיהם‬
‫המוקדמות‪ ,‬את החברה האזרחית ויסודותיה‪ ,‬ולכונן עצמם כחייו האמיתיים‪,‬‬
‫חיי הסוג (‪ )Gattungsleben‬של האדם החפים מכל סתירה‪ .‬הדבר אפשרי רק על‬
‫ידי כך שהחיים הפוליטיים נוהגים בסתירה אלימה כלפי תנאי החיים שלהם‬
‫עצמם‪ ,‬רק על ידי כך שהם מכריזים על המהפכה כמתמדת‪ .‬הדרמה הפוליטית‬
‫מסתיימת בהכרח בשיקומה של הדת‪ ,‬בשיקומו של הקניין הפרטי‪ ,‬כלומר‬
‫בשיקומם של כל יסודות החברה האזרחית‪ ,‬בדיוק כשם שהמלחמה מסתיימת‬
‫עם השלום‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬לא המדינה המתקראת נוצרית ‪ -‬קרי המדינה המצהירה אמונים‬
‫לנצרות בתורה בסיסה‪ ,‬בתור דת המדינה‪ ,‬ומדירה את הדתות האחרות ‪ -‬היא‬
‫המדינה הנוצרית שהגיעה לגמר התפתחותה‪ ,‬אלא דווקא המדינה האתיאיסטית‪,‬‬
‫המדינה הדמוקרטית‪ ,‬המדינה אשר הראתה לדת את מקומה בין יתר היסודות‬
‫של החברה האזרחית‪ .‬המדינה שעודנה תיאולוגית‪ ,‬המדינה המצהירה אמונים‬
‫לנצרות באופן רשמי‪ ,‬המדינה שטרם מצאה עוז בנפשה להכריז על עצמה‬

‫‪299‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫כמדינה‪ ,‬מדינה זו טרם הצליחה לבטא בצורה ארצית‪ ,‬אנושית‪ ,‬בממשותה‬

‫כמדינה‪ ,‬את יסודה האנושי‪ ,‬שהנצרות היא ביטויו הרגשני‪ .‬זו המתקראת מדינה‬
‫נוצרית אינה אלא לא–מדינה‪ ,‬מפני שלא הנצרות כדת‪ ,‬אלא רק הרקע האנושי‬
‫של הדת הנוצרית הוא שיכול להתממש ביצירות אנושיות ממשיות‪.‬‬
‫המדינה המתקראת נוצרית היא שלילתה הנוצרית של המדינה‪ ,‬אולם בשום‬
‫אופן אין היא מימושה המדינתי של הנצרות‪ .‬המדינה‪ ,‬אשר רואה ומקבלת את‬
‫הנצרות בתור דתהּ‪ ,‬טרם השכילה לראות נכוחה‪ ,‬בתור מדינה‪ ,‬את הנצרות; שכן‬
‫היא עדיין מתייחסת אל הדת באופן דתי‪ ,‬כלומר היא אינה מימושו האמיתי של‬
‫היסוד האנושי שבדת‪ ,‬שכן היא עדיין מביאה לידי ביטוי את אי–ממשותו‪ ,‬את‬
‫צורתו הדמיונית‪ ,‬של גרעין אנושי זה‪ .‬המדינה המתקראת נוצרית היא המדינה‬
‫הבלתי מושלמת‪ ,‬והדת הנוצרית תקפה בשבילה כהשלמתה וקידושה של אי–‬
‫שלמותה‪ .‬לכן הדת הופכת בשבילה בהכרח לאמצעי‪ ,‬והיא עצמה אינה אלא‬
‫מדינת הצביעות‪ .‬יש הבדל גדול אם המדינה שהתפתחותה הושלמה מֹונה‪ ,‬עקב‬
‫ליקוי הטמון במהותה הכללית‪ ,‬את הדת כאחת מהנחותיה המוקדמות‪ ,‬או אם‬
‫המדינה שהתפתחותה לא הושלמה מצהירה‪ ,‬כמדינה לקויה‪ ,‬בגין הליקוי הטמון‬
‫בקיומה המיוחד‪ ,‬על הדת כבסיסה‪ .‬במקרה השני‪ ,‬הדת הופכת לפוליטיקה‬
‫בלתי מושלמת‪ .‬במקרה הראשון מתגלה בדת חוסר שלמותה של הפוליטיקה‬
‫שהתפתחותה הושלמה‪ .‬המדינה המתקראת נוצרית זקוקה לדת הנוצרית כדי‬
‫להגשים עצמה באופן מלא כמדינה‪ .‬המדינה הדמוקרטית‪ ,‬המדינה הממשית‪,‬‬
‫אינה זקוקה לדת להשלמת התפתחותה הפוליטית‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬היא יכולה‬
‫לבצע הפשטה מהדת‪ ,‬משום שבה הוגשם בדרך החולין היסוד האנושי שבדת‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬המדינה המתקראת נוצרית מתייחסת אל הדת באופן פוליטי‪ ,‬ואל‬
‫הפוליטיקה ‪ -‬באופן דתי‪ .‬אם היא מורידה את צורות המדינה לדרגה של מראית‬
‫עין‪ ,‬הרי שהיא מורידה באותה המידה גם את הדת לדרגה של מראית עין‪.‬‬
‫על מנת להבהיר ניגוד זה‪ ,‬הבה נבחן את מבנה המדינה הנוצרית של באואר‪,‬‬
‫‪75‬‬
‫מבנה שמקורו בהתבוננות במדינה הנוצרית–גרמאנית‪.‬‬
‫"לאחרונה"‪ ,‬אומר באואר‪" ,‬על מנת להוכיח את אי–האפשרות או את אי–‬
‫הקיום של המדינה הנוצרית‪ ,‬מצביעים אנשים תכופות על דיבְרֹות הבשורה‬
‫(‪ ,)Evangelium‬שהמדינה הנוצרית לא רק שאינה מממשת‪ ,‬אלא אף אינה‬
‫יכולה לממש‪ ,‬אם אין ברצונה להתפרק לגמרי"‪" .‬אולם העניין אינו נגמר‬
‫ונחתם בקלות רבה כל כך‪ .‬מה תובעים אותם דיברות של הבשורה? את‬
‫ההכחשה העצמית העל–טבעית‪ ,‬את הכניעה לסמכותה העליונה של ההתגלות‪,‬‬
‫את הפניית העורף למדינה‪ ,‬את ביטול היחסים הארציים‪ .‬ובכן‪ ,‬את כל אלה‬

‫‪300‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫תובעת ומגשימה המדינה הנוצרית‪ .‬היא ניכסה לעצמה את רוח הבשורה‪ ,‬ואם‬
‫אין היא נותנת לה מבע באותן מילים עצמן שבהן הבשורה מבטאת אותה‪,‬‬
‫הרי זה רק משום שהיא מבטאת אותה בצורותיה הפוליטיות של המדינה‪,‬‬
‫דהיינו בצורות שאמנם הן שאולות מהמדינה שבעולם הארצי‪ ,‬אך הן מורדות‬
‫לדרגה של מראית עין בלידה–מחדש הדתית‪ ,‬שאותה הן חוות בעל כורחן‪.‬‬
‫זוהי הסתלקות מהמדינה העושה שימוש בצורות המדינה לצורך מימושה"‪.‬‬
‫(עמ' ‪)55‬‬

‫באואר ממשיך ומפתח את השקפתו‪ ,‬שלפיה עמַּה של המדינה הנוצרית אינו‬

‫אלא לא–עם‪ ,‬שאין לו עוד רצון משלו‪ ,‬ושאת קיומו האמיתי הוא חב לראש‬
‫המדינה‪ ,‬שהוא כפוף לו כנתינו‪ .‬אך זהו ראש מדינה שבמקורו ולפי טבעו הוא‬
‫זר לעם‪ ,‬כלומר הוא ניתן מידי האל לעם שקיבלו ללא כל יוזמה מצדו שלו‪ ,‬כפי‬
‫שחוקיו של העם אינם מעשה ידיו שלו‪ ,‬אלא התגלּות ממשית‪ ,‬וכפי שמנהיג‬
‫העם זקוק למתווכים מיוחסים שיתווכו בינו ובין העם האמיתי‪ ,‬ההמון‪ ,‬וכפי‬
‫שההמון מתפרק לתחומים מיוחדים רבים‪ ,‬שיד המקרה יוצרת אותם וקובעת‬
‫את אופי ָם‪ ,‬תחומים אשר נבדלים זה מזה מכוחם של האינטרסים‪ ,‬התשוקות‬
‫המיוחדות והדעות המוקדמות של ההמון‪ ,‬ואשר מקבלים‪ ,‬כזכות יתר‪ ,‬את‬
‫ההיתר להתבדל באופן הדדי וגו׳ (עמ' ‪.)56‬‬
‫אולם באואר אומר בעצמו‪:‬‬
‫"הפוליטיקה‪ ,‬אם אינה אמורה להיות אלא דת‪ ,‬אינה רשאית להיות פוליטיקה‪,‬‬
‫כפי שניקוי סירי בישול‪ ,‬אם הוא אמור להיות תקף כעניין דתי‪ ,‬אינו רשאי‬
‫להיחשב לעניין של משק הבית"‪( .‬עמ' ‪)108‬‬

‫אולם במדינה הנוצרית–גרמאנית הדת היא "עניין משקי"‪ ,‬כפי ש"העניין‬

‫המשקי" הוא דת‪ .‬במדינה הנוצרית–גרמאנית שלטון הדת הוא דת השלטון‪.‬‬
‫הפרדת "רוח הבשורה" מ"המילה הכתובה של הבשורה" היא מעשה בלתי‬
‫דתי‪ .‬המדינה אשר מניחה לבשורה לדבר במילותיה של הפוליטיקה‪ ,‬כלומר‬
‫במילים אחרות מאשר מילותיה של רוח הקודש‪ ,‬מבצעת חילול קודש‪ ,‬אם לא‬
‫אל מול עיניים אנושיות‪ ,‬הרי אל מול עיניה הדתיות שלה עצמה‪ .‬את המדינה‬
‫המצהירה אמונים לנצרות בתור הנורמה החשובה ביותר שלה‪ ,‬המצהירה‬
‫אמונים לכתבי הקודש (‪ )die Bibel‬בתור כתב הזכויות שלה‪ ,‬יש לעמת עם‬
‫מילותיהם של כתבי הקודש‪ ,‬משום שכתבים אלה קדושים המה עד קוצו של‬
‫יוד‪ .‬מדינה זו‪ ,‬כמו אשפת האדם שעליה היא מושתתת‪ ,‬נקלעת לסתירה כואבת‪,‬‬
‫שאין ניתן להתגבר עליה מנקודת המבט של הדת‪ ,‬כאשר מורים לה את דיברות‬
‫הבשורה‪ ,‬שאותם " לא רק שאינה מממשת‪ ,‬אלא אף אינה יכולה לממש‪ ,‬אם אין‬

‫‪301‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫היא רוצה לחסל עצמה לגמרי"‪ .‬ומדוע אין היא רוצה לחסל עצמה לגמרי? על‬
‫כך אין היא יכולה להשיב לא לעצמה ולא לאחרים‪ .‬בתודעתה העצמית המדינה‬
‫הנוצרית הרשמית היא בגדר ראוי שלא ניתן לממשו; זוהי מדינה הקובעת את‬
‫ממשות קיומה רק בשקרה לעצמה‪ ,‬ועל כן היא תמיד בעיני עצמה דבר מה‬
‫מוטל בספק‪ ,‬דבר מה בלתי אמין‪ ,‬פרובלמטי‪ .‬הביקורת צודקת אפוא לגמרי‬
‫כאשר היא מטריפה את דעתה של המדינה הפועלת ומעוררת לפעולה על יסוד‬
‫כתבי הקודש‪ ,‬עד כדי כך שאין המדינה יודעת אם היא דמיון או מציאות;‬
‫עד כדי כך ששפלותן של תכליותיה הארציות‪ ,‬שהדת משמשת להן אצטלה‪,‬‬
‫נקלעת לסכסוך בלתי פתיר עם כנותה של תודעתה הדתית‪ ,‬שהדת נדמית לה‬
‫כתכליתו של העולם‪ .‬מדינה זו יכולה לגאול עצמה מייסוריה הפנימיים רק אם‬
‫היא הופכת לנושא כלים של הכנסייה הקתולית‪ .‬אל מול הכנסייה הקתולית‪,‬‬
‫המכריזה על הכוח החילוני ככלי שרת שלה עצמה‪ ,‬עומדת המדינה חסרת‬
‫אונים; זהו חוסר האונים של הכוח החילוני הטוען כי הוא עצמו שלטונה של‬
‫רוח הדת‪.‬‬
‫במדינה המתקראת נוצרית‪ ,‬הניכור‪ ,‬לא האדם‪ ,‬הוא הזוכה לתוקף‪ .‬האדם‬
‫היחיד הזוכה לתוקף‪ ,‬המלך‪ ,‬הוא ישות הנבדלת מבני האדם האחרים בדרך‬
‫ייחודית; בכך הוא עצמו ממשיך להתקיים כישות דתית הנמצאת בקשר ישיר‬
‫עם השָמים‪ ,‬עם האל‪ .‬היחסים השולטים כאן הם עדיין יחסים אמוניים–דתיים‪.‬‬
‫הרוח הדתית טרם הפכה לרוח ארצית באופן ממשי‪.‬‬
‫אולם הרוח הדתית גם אינה יכולה להפוך לרוח ארצית באופן ממשי‪ ,‬שהרי‬
‫מהי רוח זו לבד מהיותה צורה בלתי ארצית של שלב התפתחות מסוים של הרוח‬
‫האנושית‪ .‬הרוח הדתית תוכל להתממש רק במידה שדרגת ההתפתחות של הרוח‬
‫האנושית‪ ,‬שהיא ביטויה הדתי‪ ,‬תופיע ותתגלה ותיכון בצורתה הארצית‪ .‬דבר‬
‫זה מתרחש במדינה הדמוקרטית‪ .‬לא הנצרות‪ ,‬אלא יסודה האנושי של הנצרות‪,‬‬
‫הוא בסיסה של מדינה זאת‪ .‬הדת ממשיכה להיות תודעתם האידיאלית‪ ,‬הבלתי‬
‫ארצית‪ ,‬של חברי המדינה‪ ,‬מפני שהיא צורתו האידיאלית של שלב ההתפתחות‬
‫האנושי המוגשם במדינה‪.‬‬
‫חברי המדינה הפוליטית דתיים ֵהמָה מפאת הדואליות של החיים‬
‫האינדיווידואליים וחיי הסוג‪ ,‬קרי של חיי החברה האזרחית והחיים הפוליטיים;‬
‫דתיים המה בכך שהאדם מתייחס אל חיי המדינה שמעבר לאינדיווידואליות‬
‫הממשית שלו כאל חייו האמיתיים; ודתיים המה ככל שהדת כאן היא רוח‬
‫החברה האזרחית‪ ,‬דהיינו הביטוי להפרדתו ולריחוקו של אדם מזולתו‪.‬‬
‫הדמוקרטיה הפוליטית היא נוצרית באשר בה נחשב האדם ‪ -‬לא אדם אחד‬

‫‪302‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בלבד‪ ,‬אלא כל אדם ‪ -‬לישות ריבונית‪ ,‬לישות עליונה‪ ,‬אולם זהו האדם בהופעתו‬
‫הלא–תרבותית‪ ,‬הלא–חברתית‪ ,‬האדם בקיומו המקרי‪ ,‬האדם באורחו ורבעו‬
‫העכשוויים‪ ,‬האדם שהושחת על ידי כל הסדר החברתי שלנו‪ ,‬האדם האובד‬
‫לעצמו‪ ,‬השרוי בניכור עצמי‪ ,‬האדם הנתון לשלטונם של יחסים ויסודות בלתי‬
‫אנושיים‪ ,‬באחת‪ :‬האדם שאינו עדיין ישות סוגית ממשית‪ .‬יציר הדמיון‪ ,‬החלום‪,‬‬
‫הנחת היסוד של הנצרות‪ ,‬ריבונותו של האדם‪ ,‬אולם של האדם כמהות זרה‬
‫הנבדלת מהאדם האמיתי ‪ -‬כל אלה הם בדמוקרטיה מציאות חושית‪ ,‬מציאות‬
‫נוכחת‪ ,‬עיקרון ארצי‪.‬‬
‫בדמוקרטיה השלמה נחשבת התודעה הדתית והתיאולוגית בעיני עצמה‬
‫לדתית ותיאולוגית בדרגה גבוהה יותר ככל שהיא לכאורה חסרת משמעות‬
‫פוליטית‪ ,‬ככל שהיא חסרת תכליות ארציות‪ ,‬ככל שהיא עניינה של נפש‬
‫הסולדת מהעולם הארצי‪ ,‬דהיינו ביטוי לצרּות אופק שכלית‪ ,‬תוצר השרירות‬
‫והפנטזיה‪ ,‬משמע כשהיא באמת חיים שלא מעלמא הדין‪ .‬הנצרות זוכה כאן‬
‫לביטויה המעשי של משמעותה הדתית האוניברסלית בכך שהשקפות העולם‬
‫השונות ביותר מתגבשות ומתקיימות כקבוצות זו לצד זו כצורותיה של הנצרות‪,‬‬
‫ועוד יותר‪ ,‬בכך שהיא אינה תובעת כלל מאחרים את קבלת הנצרות‪ ,‬אלא רק‬
‫את קבלת הדת בכלל‪ ,‬דת כלשהי (ראו את חיבורו של בומון המצוטט לעיל)‪.‬‬
‫התודעה הדתית מוצאת עונג בניגודים הדתיים וברב–גוניות הדתית‪.‬‬
‫הראינו אפוא‪ :‬האמנציפציה הפוליטית מהדת מותירה את הדת על כנה‪ ,‬גם‬
‫אם ללא שום דת בעלת זכויות יתר‪ .‬הסתירה שאליה נקלעים מאמיניה של דת‬
‫מיוחדת כלשהי עם אזרחות המדינה שלהם כלולה בסתירה הארצית הכללית‬
‫בין המדינה הפוליטית לחברה האזרחית‪ .‬השלמת התפתחותה של המדינה‬
‫הנוצרית היא המדינה המכירה בעצמה כמדינה ומפשיטה עצמה מדתם של‬
‫חבריה‪ .‬האמנציפציה של המדינה מהדת אינה האמנציפציה של האדם הממשי‬
‫מהדת‪.‬‬
‫איננו מצטרפים אפוא לבאואר באומרו ליהודים‪ :‬אינכם יכולים לזכות‬
‫באמנציפציה מבחינה פוליטית‪ ,‬מבלי שתשחררו תחילה את עצמכם באופן‬
‫רדיקלי מהיהדות‪ .‬אדרבה‪ ,‬אנו אומרים להם‪ :‬מכיוון שאתם יכולים להשתחרר‬
‫מבחינה פוליטית‪ ,‬מבלי לתת גט כריתות ליהדות בשלמות וללא סתירות‪,‬‬
‫הרי שהאמנציפציה הפוליטית עצמה אינה האמנציפציה האנושית‪ .‬אם אתם‪,‬‬
‫היהודים‪ ,‬מבקשים להשתחרר מבחינה פוליטית‪ ,‬מבלי להשתחרר מבחינה‬
‫אנושית‪ ,‬הרי החצאיות והסתירה אינן מצויות רק בכם‪ ,‬הן מצויות במהותה‬
‫ובמושגה של האמנציפציה הפוליטית‪ .‬אם אתם שבויים במושג זה‪ ,‬הרי שאתם‬

‫‪303‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫שותפים במוגבלות כללית‪ .‬כפי שהמדינה מדברת בלשון הבשורה שעה שהיא‬
‫מתייחסת ליהודי‪ ,‬למרות היותה מדינה‪ ,‬בצורה נוצרית‪ ,‬כך גם היהודי מדבר‬
‫בלשון פוליטית‪ ,‬שעה שהוא דורש‪ ,‬למרות היותו יהודי‪ ,‬זכויות של אזרח מדינה‪.‬‬
‫אולם אם האדם‪ ,‬למרות היותו יהודי‪ ,‬יכול להשתחרר מבחינה פוליטית ולקבל‬
‫זכויות של אזרח מדינה‪ ,‬האם יכול הוא לתבוע ולקבל את הזכויות המתקראות‬
‫זכויות האדם? באואר מכחיש זאת‪.‬‬
‫"השאלה היא‪ ,‬אם היהודי ככזה‪ ,‬היהודי המודה בעצמו כי הוא נדון‪ ,‬בגין‬
‫מהותו האמיתית‪ ,‬לחיות תוך התבדלות נצחית מזולתו‪ ,‬אם יהודי זה מסוגל‬
‫לזכות בזכויות האדם הכלליות ולהכיר בהן כזכויות של זולתו"‪.‬‬
‫"רעיון זכויות האדם התגלה לראשונה לעולם הנוצרי במאה הקודמת‪ 76.‬הוא‬
‫אינו תכונה מולדת של האדם; יתרה מכך‪ ,‬הוא מוגשם רק על דרך הכיבוש‪,‬‬
‫במאבק נגד המסורות ההיסטוריות שבהן התחנך האדם עד כה‪ .‬לפיכך‪ ,‬זכויות‬
‫האדם אינן מתנת טבע‪ ,‬נדוניה של ההיסטוריה כפי שהתנהלה עד היום‪ ,‬אלא‬
‫פריו של המאבק נגד מקריות הלידה והפריבילגיות שההיסטוריה הורישה‬
‫מדור לדור עד עצם היום הזה‪ .‬זכויות אלו הן תוצאת ההשכלה‪ ,‬והן יכולות‬
‫להימצא רק ברשותו של מי שכבשן לעצמו וזכה בהן בדין"‪.‬‬
‫"ובכן‪ ,‬האם הן יכולות להיות באמת ברשותו של היהודי? כל עוד הוא יהודי‪,‬‬
‫גוברת בהכרח המהות המוגבלת העושה אותו ליהודי על המהות האנושית‪,‬‬
‫שאמורה הייתה לחברו כאדם עם שאר בני האדם‪ ,‬ומבדילה אותו מהלא–‬
‫יהודים‪ .‬בהתבדלותו זו הוא מצהיר שהמהות המיוחדת העושה אותו ליהודי‬
‫היא מהותו העליונה האמיתית‪ ,‬שהמהות האנושית נסוגה בהכרח מפניה"‪.‬‬
‫"באותו האופן‪ ,‬הנוצרי כנוצרי אינו מסוגל להעניק זכויות אדם"‪( .‬עמ' ‪)20-19‬‬

‫האדם‪ ,‬לפי באואר‪ ,‬הכרח שיקריב את "הפריבילגיה של האמונה"‪ ,‬כדי שיוכל‬

‫לזכות בזכויות האדם הכלליות‪ .‬הבה נבחן בקצרה את מה שקורין זכויות האדם‬
‫בצורתן המקורית‪ ,‬בצורה שהן קיבלו אצל מגליהן הצפון אמריקאים והצרפתים!‬
‫זכויות אדם אלו הן בחלקן זכויות פוליטיות‪ ,‬זכויות שניתן לממשן רק בקהילה‬
‫יחד עם בני אדם אחרים‪ .‬ההשתתפות בקהילה‪ ,‬ולמעשה בקהילה הפוליטית‪,‬‬
‫כלומר במדינה‪ ,‬מהווה את תוכנן‪ .‬הן כלולות בקטגוריה של החירות הפוליטית‪,‬‬
‫בקטגוריה של זכויות אזרח המדינה‪ ,‬שביטולה החיובי וחסר הסתירות של הדת‪,‬‬
‫ועל כן של היהדות‪ ,‬אינו בשום אופן‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬הנחתן המוקדמת‪ .‬נותר‬
‫עוד לעיין באותו חלק של ‪[ droits de l'homme‬זכויות האדם] ככל שהן נבדלות‬
‫מ–‪[ droits du citoyen‬זכויות האזרח]‪.‬‬
‫עם זכויות אלו נמנה חופש המצפון‪ ,‬דהיינו הזכות לקיים פולחן לפי‬
‫רצוני ובחירתי‪ .‬הפריבילגיה של האמונה מוכרת באופן מפורש כזכות אדם או‬

‫‪304‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫כמסקנה של זכות אדם‪ ,‬של החירות‪.‬‬

‫"ההכרזה על זכויות האדם והאזרח‪ 77"1791 ,‬קובעת בסעיף ‪" :10‬אין להתאנות‬
‫לאדם בשל דעותיו‪ ,‬אף לא הדתיות"‪ .‬בפרק ‪ I‬של החוקה משנת ‪ 1791‬מובטחת‬
‫כזכות אדם‪" :‬חירותו של כל אדם לקיים פולחן דתי על פי אמונתו"‪.‬‬
‫"ההכרזה על זכויות האדם והאזרח וגו׳‪ 78"1793 ,‬מונה בין זכויות האדם‪,‬‬
‫בסעיף ‪ ,7‬את "קיומם החופשי של הפולחנים"‪ .‬ביחס לזכות לפרסם ברבים‬
‫מחשבות ודעות‪ ,‬להתאסף‪ ,‬לקיים פולחן‪ ,‬אף נאמר [בסעיף זה]‪" :‬ההכרח‬
‫להכריז על זכויות אלו נובע אם מקיומה של העריצות ואם מהזיכרון הטרי‬
‫שלה"‪ .‬השוו את החוקה משנת ‪ 79,1795‬פרק ‪ ,14‬סעיף ‪.354‬‬
‫"חוקת פנסילבניה"‪ 80,‬סעיף ‪ ,9‬סימן ‪" :3‬לכל בני האדם יש זכות שאינה‬
‫ניתנת לשלילה לעבוד את אלוהים הכול–יכול לפי צו מצפונם‪ ,‬ושום אדם‬
‫אי–אפשר שיהא אנוס‪ ,‬מכוחו של חוק‪ ,‬להשתתף‪ ,‬להקים או לתמוך בפולחן‬
‫כלשהו‪ ,‬או לקיים טקס כלשהו‪ ,‬בניגוד למצפונו‪ .‬שום רשות אנושית (‪human‬‬
‫‪ )authority‬אינה רשאית‪ ,‬בשום מקרה שבעולם‪ ,‬להטיל פיקוח על זכויות הנפש‬
‫או להתערב בהן"‪.‬‬
‫"חוקת ניו–המפשיר"‪ 81,‬סעיפים ‪ 5‬ו–‪" 82:6‬בין הזכויות הטבעיות ישנן זכויות‬
‫שמטבע ברייתן אי–אפשר לוותר עליהן‪ ,‬משום שהן אינן בנות המרה‪ .‬ממין זה‬
‫הן זכויות המצפון (‪( .")Rights of Conscience‬בומון‪ ,‬לעיל‪ ,‬עמ' ‪)214-213‬‬

‫נקל לראות שהניגוד בין הדת וזכויות האדם אינו כלול כלל במושג זכויות‬
‫האדם‪ ,‬שהרי הזכות להיות דתי‪ ,‬להיות דתי כחפץ לבי‪ ,‬לקיים את הפולחן‬
‫של דתי המיוחדת‪ ,‬נמנית דווקא במפורש עם זכויות האדם‪ .‬הפריבילגיה של‬
‫האמונה היא זכות אדם כללית‪.‬‬
‫ה–‪ ,droits de l'homme‬זכויות האדם‪ ,‬ככאלו‪ ,‬נבדלות מה–‪,droits du citoyen‬‬
‫זכויות אזרח המדינה; מיהו ה–‪[ homme‬אדם] הנבדל מה–‪[ citoyen‬אזרח המדינה]?‬
‫אף לא אחד לבד מאיש החברה האזרחית‪ .‬מדוע נקרא איש החברה האזרחית‬
‫"אדם"‪ ,‬האדם במלוא מובן המילה‪ ,‬ומדוע נקראות זכויותיו זכויות האדם? על‬
‫יסוד מה נסביר עובדה זאת? על יסוד יחסה של המדינה הפוליטית לחברה‬
‫האזרחית‪ ,‬על יסוד מהותה של האמנציפציה הפוליטית‪.‬‬
‫לפני הכול עלינו לקבוע את העובדה כי מה שקורין זכויות האדם‪ ,‬ה–‪droits‬‬
‫‪ ,de l'homme‬בנבדל מה–‪[ droits du citoye‬זכויות האזרח]‪ ,‬אינן אלא זכויותיו של‬
‫איש החברה האזרחית‪ ,‬דהיינו של האדם האנוכי‪ ,‬של האדם שהופרד מהאדם‬
‫ומהקהילה‪ .‬החוקה הרדיקלית ביותר‪ ,‬החוקה משנת ‪ 83,1793‬מבקשת לומר‪:‬‬
‫"הכרזה בדבר זכויות האדם והאזרח"‪.‬‬

‫‪305‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫סעיף ‪" .2‬זכויות אלה וכדומה (הזכויות הטבעיות שאינן ניתנות לשלילה) הן‪:‬‬
‫השוויון‪ ,‬החירות‪ ,‬הביטחון‪ ,‬הקניין"‪.‬‬

‫מהי מהות ה–‪[ liberté‬חירות]?‬

‫סעיף ‪" .6‬החירות היא זכותו של אדם לעשות כל מה שאינו פוגע בזכותו של‬
‫הזולת"‪ ,‬או לפי "ההכרזה בדבר זכויות האדם משנת ‪" :"1791‬החירות היא‬
‫היכולת לעשות כל מה שאינו פוגע בזולת"‪.‬‬

‫החירות היא אפוא הזכות לעשות ולקדם כל דבר שאינו פוגע בשום אדם אחר‪.‬‬
‫הגבול התוחם את תנועתו של כל אדם‪ ,‬כך שלא יפגע בזולתו‪ ,‬נקבע על ידי‬
‫החוק‪ ,‬כפי שהגבול בין שני שדות נקבע על ידי גדר‪ .‬מדובר בחירותו של האדם‬
‫בתור מונ ָדה‪ 84‬מבודדת המכונסת בתוך עצמה‪ .‬מדוע אין היהודי מסוגל‪ ,‬לפי‬
‫באואר‪ ,‬לזכות בזכויות האדם?‬
‫"כל עוד הוא יהודי‪ ,‬גוברת בהכרח המהות המוגבלת‪ ,‬העושה אותו ליהודי‬
‫ומבדילה אותו מהלא–יהודים‪ ,‬על המהות האנושית‪ ,‬שאמורה הייתה לחברו‬
‫כאדם עם שאר בני האדם"‪.‬‬

‫אולם החירות כזכות אדם אינה מיוסדת על חיבור האדם לזולתו‪ ,‬אלא דווקא‬
‫על התבדלותו של האדם מזולתו‪ .‬זוהי הזכות להתבדלות זו‪ ,‬זכותו של היחיד‬
‫המוגבל‪ ,‬המצטמצם בתוך עצמו‪.‬‬
‫יישומה השימושי המעשי של החירות כזכות אדם היא הזכות לקניין פרטי‬
‫כזכות אדם‪.‬‬
‫מהי המשמעות של זכות האדם לקניין הפרטי?‬
‫סעיף ‪( 16‬חוקת ‪" :)1793‬זכות הקניין היא זכותו של כל אזרח ליהנות לפי‬
‫רצונו מנכסיו‪ ,‬הכנסותיו‪ ,‬פירות עבודתו וחריצותו ולנהוג בהם כלבבו"‪.‬‬

‫זכות האדם לקניין פרטי היא אפוא זכותו של האדם ליהנות מרכושו ולנהוג בו‬
‫באופן שרירותי (‪ 85,)á son gré‬ללא קשר לבני אדם אחרים‪ ,‬באופן בלתי תלוי‬
‫בחברה ‪ -‬דהיינו הזכות לבקש את התועלת העצמית (‪ .)Eigennutzung‬כל חירות‬
‫אינדיווידואלית‪ ,‬כמו גם יישומה השימושי‪ ,‬מהווים את בסיס החברה האזרחית‪.‬‬
‫חירות זו מניחה לכל אדם למצוא באדם אחר לא את מימוש חירותו‪ ,‬אלא דווקא‬
‫את הסייג לחירותו‪ .‬אולם היא מכריזה‪ ,‬מעל הכול‪ ,‬על זכות האדם‬
‫"ליהנות לפי רצונו מנכסיו‪ ,‬הכנסותיו‪ ,‬פירות עבודתו וחריצותו ולנהוג בהם‬
‫כחפץ לבו"‪.‬‬

‫‪306‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫נותר לבחון עוד את זכויות האדם האחרות‪ ,‬ה–‪[ égalité‬שוויון] וה–‪[ sûreté‬ביטחון]‪.‬‬
‫השוויון (כאן במשמעותו הבלתי פוליטית) אינו אלא שוויונה של החירות‬
‫שתוארה לעיל‪ ,‬דהיינו שכל אדם ייחשב באופן שווה למונדה המספיקה לעצמה‪.‬‬
‫החוקה משנת ‪ 1795‬מגדירה את המושג של שוויון זה‪ ,‬בהתאם למשמעותו‪,‬‬
‫באופן הבא‪:‬‬
‫סעיף ‪( 3‬חוקת ‪" :)1795‬השוויון מהותו בכך שהחוק הוא אותו החוק עצמו‬
‫לכולם‪ ,‬ואין זה משנה כלל אם עניינו הוא הגנה או ענישה"‪.‬‬

‫והביטחון?‬
‫סעיף ‪( 8‬חוקת ‪" :)1793‬הביטחון מהותו היא הגנה שהחברה מעניקה לכל אחד‬
‫מחבריה לשם שמירה על אישיותו‪ ,‬זכויותיו וקניינו"‪.‬‬

‫הביטחון הוא המושג החברתי העליון של החברה האזרחית‪ ,‬יסודו של מושג‬

‫המשטרה; פירושו שהחברה קיימת רק כדי להבטיח לכל אחד מחבריה שמירה‬
‫על אישיותו‪ ,‬זכויותיו וקניינו‪ .‬במובן זה הגל מכנה את החברה האזרחית‬
‫‪86‬‬
‫"מדינת הצרכים והשכל"‪.‬‬
‫על ידי מושג הביטחון אין החברה האזרחית מתעלה מעל אנוכיותה‪.‬‬
‫הביטחון הוא דווקא הערובה לקיום האנוכיות שלה‪.‬‬
‫שום זכות מאלו המתקראות זכויות האדם אינה חורגת מעבר לאדם‬
‫האנוכי‪ ,‬לאדם כאיש החברה האזרחית‪ ,‬לאדם כיחיד המתכנס בתוך עצמו‪,‬‬
‫בתוך האינטרסים הפרטיים שלו‪ ,‬בתוך שרירות הלב הפרטית שלו‪ ,‬ומפריד‬
‫עצמו מהקהילה‪ .‬זכויות אלו רחוקות עד מאוד מלתפוס את האדם כישות‬
‫סוגית (‪ ;)Gattungswesen‬נהפוך הוא‪ ,‬חיי הסוג עצמם‪ ,‬כלומר החברה‪ ,‬מופיעים‬
‫כמסגרת חיצונית לגבי היחידים‪ ,‬כהגבלת עצמאותם המקורית‪ .‬ה ֶאג ֶד היחיד‬
‫המחזיק אותם יחדיו הוא הכרח הטבע‪ ,‬הצרכים והאינטרס הפרטי‪ ,‬שימור‬
‫קניינם ואישיותם האנוכית‪.‬‬
‫פליאה היא כי עַם שזה עתה החל לשחרר עצמו ולהפיל את כל המחיצות‬
‫המפרידות בין חלקיו השונים‪ ,‬שהחל זה עתה לבנות את קהילתו הפוליטית‪,‬‬
‫דווקא הוא מצהיר באופן חגיגי על זכויותיו של האדם האנוכי המופרד מזולתו‬
‫ומקהילתו ("ההכרזה של ‪ ;)"1791‬יתרה מזאת‪ ,‬הוא חוזר ושונה הצהרה זו דווקא‬
‫בשעה שבה רק מסירות הנפש ההרואית ביותר יכולה להציל את האומה‪ ,‬ועל כן‬
‫היא נתבעת כציווי‪ ,‬כלומר דווקא בשעה שבה הקרבתם של כל האינטרסים של‬
‫החברה האזרחית הכרח שתעלה על סדר היום והאנוכיות הכרח שתיענש כפשע‬
‫("הכרזה על זכויות האדם וגו׳ משנת ‪ .)"1793‬והפליאה עוד גוברת‪ ,‬כשרואים‬

‫‪307‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫אנו כי אזרחות המדינה‪ ,‬הקהילה הפוליטית‪ ,‬אף מורדת על ידי המשחררים‬

‫הפוליטיים לדרגת אמצעי גרידא לקיומן ושימורן של מה שקורין זכויות‬
‫האדם‪ ,‬כשרואים אנו כי ה–‪[ citoyen‬אזרח המדינה] מורד לדרגת משרתו של‬
‫ה–‪[ homme‬האדם] האנוכי‪ ,‬דהיינו שהספֵרה שבה מתנהג האדם כישות שיתופית‬
‫(‪ )Gemeinwesen‬מורדת אל מתחת לספרה שבה הוא מתנהג כישות חלקית‪,‬‬
‫ולבסוף‪ ,‬שלא ה–‪ ,citoyen‬אלא ה–‪[ bourgeois‬איש החברה האזרחית] הוא הנחשב‬
‫לאדם הממשי והאמיתי‪.‬‬
‫"תכליתה של כל התאגדות פוליטית היא שימורן של זכויות האדם הטבעיות‬
‫שאינן ניתנות לשלילה" ("הכרזה על זכויות האדם וגו׳ משנת ‪ ,"1791‬סעיף ‪.)2‬‬
‫"הממשלה מוקמת כדי להבטיח לאדם את ההנאה מזכויותיו הטבעיות שאינן‬
‫ניתנות לשלילה"‪"( .‬הכרזה וגו' משנת ‪ ,"1793‬סעיף ‪)1‬‬

‫משמע‪ ,‬אפילו ברגעי התרוממות הרוח שלהם‪ ,‬רגעים של פריחת נעורים‪,‬‬

‫כשהתרוממות רוח זו מגיעה בלחץ הנסיבות לשיאה‪ ,‬מכריזים החיים הפוליטיים‬
‫על עצמם כעל אמצעי גרידא‪ ,‬שתכליתו היא חיי החברה האזרחית‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫המעשה (‪ )Praxis‬המהפכני שלהם נקלע לסתירה בוטה עם התיאוריה שלהם‪.‬‬
‫בעוד‪ ,‬למשל‪ ,‬מכריזים על הביטחון כעל זכות אדם‪ ,‬הרי מעלים בפומבי את‬
‫הפגיעה בסודיות המכתבים לסדר היום הציבורי‪ .‬בעוד "חופש העיתונות‬
‫הבלתי מוגבל" (החוקה מ–‪ ,1793‬סעיף ‪ )122‬מובטח כמסקנה של זכויות האדם‪,‬‬
‫של החירות האינדיווידואלית‪ ,‬הרי שמכחידים לגמרי את חופש העיתונות‪ ,‬שכן‬
‫"חופש העיתונות אי–אפשר להתירו כשהוא פוגע בחופש הכללי" (רובספייר‬
‫[‪ ]Robespierre‬הצעיר‪ ,‬לפי ההיסטוריה הפרלמנטרית של המהפכה הצרפתית‬
‫מאת בִּישֶה [‪ ]Buchez‬ורּו [‪ ,]Roux‬כרך ‪ ,28‬עמ' ‪ 87.)159‬במילים אחרות‪ ,‬החירות‬
‫כזכות אדם חדלה אפוא להיות זכות משעה שהיא נקלעת להתנגשות עם החיים‬
‫הפוליטיים‪ ,‬בעוד לפי התיאוריה החיים הפוליטיים הם רק הערובה לזכויות‬
‫האדם‪ ,‬לזכויותיו של האדם האינדיווידואלי‪ ,‬כלומר מן ההכרח לוותר עליהם‬
‫ברגע שהם סותרים את תכליתם ‪ -‬זכויות אדם אלה‪ .‬אבל המעשה הוא רק‬
‫היוצא מן הכלל‪ ,‬והתיאוריה היא הכלל‪ .‬אולם גם אם מבקשים לתפוס את‬
‫המעשה המהפכני תוך הצבתו הנכונה של היחס‪ ,‬הרי עדיין יש לפתור את‬
‫החידה‪ ,‬מדוע ניצב יחס זה בתודעת המשחררים הפוליטיים כשהוא עומד על‬
‫ראשו‪ ,‬התכלית מופיעה כאמצעי‪ ,‬והאמצעי ‪ -‬כתכלית‪ .‬אשליה אופטית זו של‬
‫תודעתם תהא עדיין אותה החידה‪ ,‬אף כי תהא אז חידה פסיכולוגית‪ ,‬תיאורטית‪.‬‬
‫ניתן לפתור את החידה בפשטות‪.‬‬

‫‪308‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫האמנציפציה הפוליטית היא בה בעת התפרקותה של החברה הישנה‪,‬‬

‫שעליה מיוסדת המדינה המנוכרת לָעם‪ ,‬קרי עוצמת השלטון‪ .‬המהפכה‬
‫הפוליטית היא מהפכתה של החברה האזרחית‪ .‬מה היה אופייה של החברה‬
‫הישנה? מילה אחת מאפיינת חברה זו‪ :‬הפיאודליות‪ .‬לחברה האזרחית הישנה‬
‫היה אופי פוליטי באופן בלתי אמצעי‪ ,‬דהיינו יסודותיהם של החיים האזרחיים‪,‬‬
‫כמו למשל החזקה (‪ ,)Besitz‬המשפחה או אופן העבודה המיוחד‪ ,‬הועלו לדרגת‬
‫יסודותיהם של חיי המדינה בצורות של האדנות הקרקעית הפיאודלית‪ ,‬השדרה‬
‫והקורפורציה‪ .‬הם קבעו בצורות אלה את יחסו של היחיד‪ ,‬הפרט‪ ,‬למדינה כולה‪,‬‬
‫כלומר את יחסו הפוליטי‪ ,‬דהיינו את הפרדתו והדרתו ממרכיביה האחרים של‬
‫החברה‪ .‬שכן‪ ,‬אותו הארגון של חיי העם לא העלה את החזקה או את העבודה‬
‫לדרגה של יסודות חברתיים‪ ,‬אלא מימש דווקא את הפרדתם מהמדינה בכללותה‬
‫וכונן אותם כחברֹות מיוחדות בתוך החברה‪ .‬פונקציות החיים ותנאי החיים‬
‫של החברה האזרחית היו עדיין פוליטיים‪ ,‬אך במובן הפיאודלי‪ .‬הם הפרידו‬
‫את היחיד מהמדינה בכללותה; הם הפכו את יחסה המיוחד של הקורפורציה‬
‫שלו למדינה ליחסו הכללי שלו עצמו לחיי העם‪ ,‬כשם שהפכו את פעילותו‬
‫ומצבו האזרחיים המסוימים לפעילותו ולמצבו הכלליים‪ .‬כתוצאה של ארגון זה‬
‫מופיעה בהכרח אחדות המדינה‪ ,‬וכמוה התודעה‪ ,‬הרצון והפעילות של אחדות‬
‫המדינה‪ ,‬עוצמת המדינה הכללית‪ ,‬כעניינו המיוחד של שליט המופרד מן העם‬
‫ושל עוזריו‪.‬‬
‫המהפכה הפוליטית‪ ,‬שהפילה עוצמה שלטונית זו והעלתה את ענייני‬
‫המדינה לדרגה של ענייני העם‪ ,‬שכוננה את המדינה הפוליטית כעניין כללי‪,‬‬
‫כלומר כמדינה ממשית‪ ,‬ניפצה בהכרח את כל השדרות‪ ,‬הקורפורציות‪ ,‬הגילדות‬
‫והפריבילגיות‪ ,‬שלא היו אלא ביטויים רבים לניתוקו של העם מקהילתו‪ .‬באופן‬
‫זה ביטלה המהפכה הפוליטית את אופייה הפוליטי של החברה האזרחית‪ .‬היא‬
‫פירקה את החברה האזרחית למרכיביה הפשוטים ‪ -‬ליחידים מחד גיסא וליסודות‬
‫החומריים והרוחניים היוצרים את תוכן החיים‪ ,‬את הסיטואציה האזרחית‪ ,‬של‬
‫יחידים אלה מאידך גיסא‪ .‬היא שחררה מכבליה את הרוח הפוליטית‪ ,‬שפורקה‪,‬‬
‫פוצלה ופוזרה בסמטאותיה חסרות המוצא של החברה הפיאודלית‪ .‬היא קיבצה‬
‫את חלקיה שהתפזרו לכל עבר‪ ,‬שחררה אותה מהתמזגותה עם החיים האזרחיים‬
‫וכוננה אותה כספֵרה של הקהילה‪ ,‬של ענייני העם הכלליים הנהנים מעצמאות‬
‫אידיאלית לעומת יסודותיהם המיוחדים של החיים האזרחיים‪ .‬פעילות החיים‬
‫המיוחדת וסיטואציית החיים המיוחדת שקעו לכדי משמעות אינדיווידואלית‬
‫בלבד‪ .‬הן חדלו ליצור את יחסו הכללי של היחיד אל המכלול המדינתי‪ .‬יתרה‬

‫‪309‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫מזאת‪ ,‬העניין הציבורי ככזה הפך לעניינו הכללי של כל יחיד‪ ,‬והתפקוד‬

‫והפעילות הפוליטיים הפכו לתפקודו ולפעילותו הכלליים‪.‬‬
‫אולם השלמת התפתחותו של האידיאליזם של המדינה הייתה בה בעת‬
‫השלמת התפתחותו של המטריאליזם של החברה האזרחית‪ .‬יחד עם פריקת‬
‫העול הפוליטי הושלכו ארצה החישוקים שכבלו את רוחה האנוכית של החברה‬
‫האזרחית‪ .‬האמנציפציה הפוליטית הייתה בה בעת האמנציפציה של החברה‬
‫האזרחית מהפוליטיקה‪ ,‬מכל מראית העין של תוכן כללי‪.‬‬
‫החברה הפיאודלית התפרקה ליסודותיה‪ ,‬לבני האדם‪ ,‬אולם לבני האדם כפי‬
‫שהיו באמת יסודותיה‪ ,‬לבני האדם האנוכיים‪.‬‬
‫האדם האנוכי‪ ,‬חבר החברה האזרחית‪ ,‬מהווה כעת את בסיסה של המדינה‬
‫הפוליטית‪ ,‬את הנחת היסוד שלה‪ .‬היא מכירה בו ככזה בזכויות האדם‪.‬‬
‫יתרה מזאת‪ ,‬חירותו של האדם האנוכי וההכרה בחירות זאת הן ההכרה‬
‫בתנועתם שלוחת הרסן של היסודות הרוחניים והחומריים‪ ,‬אשר יוצרים את‬
‫תוכן חייו‪.‬‬
‫האדם לא שוחרר אפוא מן הדת‪ .‬הוא זכה בחופש דת‪ .‬הוא לא שוחרר מן‬
‫הקניין‪ .‬הוא זכה בחופש הקניין‪ .‬הוא לא שוחרר מאנוכיותו של העיסוק‪ .‬הוא‬
‫זכה בחופש העיסוק‪.‬‬
‫כינון המדינה הפוליטית והתפרקות החברה האזרחית ליחידים בלתי תלויים‬
‫‪ -‬שיחסם ההדדי הוא הזכות‪ ,‬כשם שיחסם ההדדי של אנשי השדרות והגילדות‬
‫היה הפריבילגיה ‪ -‬מתחוללים באותו האקט עצמו‪ .‬אולם האדם‪ ,‬כחבר החברה‬
‫האזרחית‪ ,‬האדם הבלתי פוליטי‪ ,‬מופיע בהכרח בתור האדם הטבעי‪ .‬ה–‪droits‬‬
‫‪[ de l'homme‬זכויות האדם] מופיעות כ–‪[ droits naturels‬זכויות טבעיות]‪ ,‬שכן‬
‫הפעילות המודעת לעצמה מתרכזת במעשה הפוליטי‪ .‬האדם האנוכי הוא‬
‫התוצאה הסבילה‪ ,‬שאינה אלא עובדה קיימת‪ ,‬של החברה שהתפרקה למרכיביה‪,‬‬
‫מושא של הוודאות הבלתי אמצעית‪ ,‬כלומר מושא טבעי‪ .‬המהפכה הפוליטית‬
‫מפרקת את החיים האזרחיים למרכיביהם מבלי לחולל מהפכה במרכיבים אלה‬
‫עצמם ומבלי להעמידם לבחינה ביקורתית‪ .‬היא מתייחסת לחברה האזרחית‪,‬‬
‫לתחומם של הצרכים‪ ,‬העבודה‪ ,‬האינטרסים הפרטיים והמשפט הפרטי כבסיס‬
‫קיומה‪ ,‬כהנחת יסוד שאין שום צורך לנמקה‪ ,‬ולכן כבסיס הטבעי שלה‪ .‬לבסוף‪,‬‬
‫האדם‪ ,‬כפי שהוא קיים כחבר החברה האזרחית‪ ,‬נתפס כאדם עצמו‪ ,‬כ–‪homme‬‬
‫[אדם]‪ ,‬בנבדל מה–‪[ citoyen‬אזרח המדינה]‪ ,‬מפני שהוא האדם בקיומו החושי‬
‫והאינדיווידואלי המידי‪ ,‬בעוד האדם הפוליטי הוא רק האדם המופשט‪ ,‬האדם‬
‫המלאכותי‪ ,‬האדם כאישיות אלגורית‪ ,‬כאישיות מוסרית‪ .‬האדם הממשי זוכה‬

‫‪310‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בראש ובראשונה להכרה בדמות היחיד האנוכי‪ ,‬בעוד האדם האמיתי זוכה‬
‫בראש ובראשונה להכרה בדמות אזרח המדינה המופשט‪.‬‬
‫רוסו מתאר אפוא נכוחה את ההפשטה של האדם הפוליטי‪:‬‬
‫״מי שמעז לנסות לקבוע סדרים מוסדיים בעם‪ ,‬צריך שירגיש בקרבו את הכוח‬
‫לשנות‪ ,‬אם תמצא לומר‪ ,‬את טבע האדם‪ ,‬ולהפוך כל יחיד אשר כשלעצמו הוא‬
‫כלל שלם ועומד ברשות עצמו‪ ,‬לחלק מכלל גדול יותר‪ ,‬שיחיד זה יונק ממנו‬
‫באופן מה את חייו ואת ישותו; <לשנות את מבנהו של האדם כדי לחזקו>;‬
‫להחליף את הקיום הגשמי והבלתי תלוי <שקיבלנו כולנו מן הטבע> בקיום‬
‫חלקי ומוסרי‪ .‬בקיצור‪ :‬צריך שישלול מן האדם את כוחותיו העצמיים‪ ,‬כדי‬
‫לתת לו תמורתם כוחות שהם זרים לו ושלא יוכל להשתמש בהם ללא עזרת‬
‫‪88‬‬
‫זולתו"‪( .‬האמנה החברתית‪ ,‬ספר ב'‪ ,‬לונדון ‪ ,1782‬עמ' ‪)67‬‬

‫כל אמנציפציה היא העמדתו של העולם האנושי‪ ,‬של היחסים האנושיים‪ ,‬על‬
‫האדם עצמו‪.‬‬
‫האמנציפציה הפוליטית היא צמצום והעמדה של האדם על חבר החברה‬
‫האזרחית האנוכי והבלתי תלוי מחד גיסא ועל אזרח המדינה‪ ,‬האישיות‬
‫המוסרית‪ ,‬מאידך גיסא‪.‬‬
‫רק כאשר ישוב היחיד האנושי הממשי וייטול לתוכו את אזרח‬
‫המדינה המופשט‪ ,‬וכיחיד יהיה לישות סוגית בחייו האמפיריים‪ ,‬בעבודתו‬
‫האינדיווידואלית‪ ,‬ביחסיו האינדיווידואליים‪ ,‬רק כאשר יכיר האדם ב–"‪forces‬‬
‫‪[ "propres‬הכוחות העצמיים] שלו ככוחות חברתיים ויארגנם ככאלה‪ ,‬ועל כן‬
‫לא יפריד עוד את הכוח החברתי מעצמו בצורת כוח פוליטי ‪ -‬רק אז תתממש‬
‫במלואה האמנציפציה האנושית‪.‬‬

‫‪II‬‬

‫׳יכולתם של היהודים והנוצרים בני זמננו להיות חופשיים׳‪ ,‬מאת‬

‫ברונו באואר (׳עשרים ואחד גיליונות׳‪ ,‬עמ' ‪)71-56‬‬

‫תחת כותרת זו עוסק באואר ביחס שבין הדת היהודית והדת הנוצרית‪ ,‬וכן‬
‫ביחסן כלפי הביקורת‪ .‬יחסן אל הביקורת הוא יחסן "אל היכולת להיות חופשי"‪.‬‬
‫התוצאה היא‪:‬‬
‫"על הנוצרי לעלות מדרגה אחת בלבד‪ ,‬דהיינו להתעלות מעל דתו‪ ,‬על מנת‬
‫לבטל את הדת לגמרי"‪ ,‬כלומר להיעשות חופשי; "היהודי‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬צריך‬

‫‪311‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫לא רק לנתק עצמו ממהותו היהודית‪ ,‬אלא גם מהשלמת התפתחותה של דתו‪,‬‬

‫דהיינו מהתפתחות שנשארה זרה לו"‪( .‬עמ' ‪)71‬‬

‫באואר הופך אפוא את שאלת האמנציפציה של היהודים לשאלה דתית טהורה‪.‬‬

‫הפלפול התיאולוגי באשר לשאלה למי סיכוי גדול יותר להיות מאושר‪ ,‬ליהודי‬
‫או לנוצרי‪ ,‬נִשְנ ֶה בצורתו הנאורה‪ :‬מי משניהם מסוגל יותר לאמנציפציה? אמנם‬
‫אין נשאלת יותר השאלה‪ :‬האם היהדות או הנצרות היא זו המשחררת? ושואלים‬
‫דווקא במהופך‪ :‬מה משחרר יותר‪ ,‬שלילת היהדות או שלילת הנצרות?‬
‫"אם היהודים מבקשים להיות חופשיים‪ ,‬הרי שאסור להם לחייב ולקבל את‬
‫הנצרות‪ ,‬אלא את הנצרות שהתפרקה‪ ,‬את הדת שהתפרקה בכלל‪ ,‬כלומר את‬
‫הנאורות‪ ,‬את הביקורת ומסקנתה‪ ,‬את האנושיות החופשית"‪( .‬עמ' ‪)70‬‬

‫לגבי היהודים‪ ,‬עדיין מדובר בחיוב וקבלה אך לא בחיוב וקבלת הנצרות‪ ,‬אלא‬
‫בחיוב וקבלת הנצרות שהתפרקה‪.‬‬
‫באואר תובע מהיהודים להתנתק ממהותה של הדת הנוצרית‪ .‬תביעתו זו‪,‬‬
‫כפי שהוא עצמו אומר‪ ,‬אינה נובעת מהתפתחותה של המהות היהודית‪.‬‬
‫לאחר שבסיכומה של שאלת היהודים תפס באואר את היהדות רק כביקורת‬
‫הדתית הגולמית של הנצרות‪ ,‬כלומר העניק לה "רק" משמעות דתית‪ ,‬ניתן היה‬
‫לחזות שגם האמנציפציה של היהודים תהפוך אצלו לאקט פילוסופי–תיאולוגי‪.‬‬
‫באואר תופס את מהותו המופשטת האידיאלית של היהודי‪ ,‬את דתו‪ ,‬כמהותו‬
‫השלמה‪ .‬לכן הוא מסיק בדין‪" :‬היהודי אינו תורם דבר לאנושות כאשר הוא אינו‬
‫מקיים את מצוותיו המוגבלות"‪ ,‬כאשר הוא מבטל את יהדותו בכללותה (עמ'‬
‫‪.)65‬‬
‫היחס בין היהודים והנוצרים הוא אפוא כדלהלן‪ :‬עניינו היחיד של הנוצרי‬
‫באמנציפציה של היהודי הוא עניין כלל–אנושי‪ ,‬עניין תיאורטי‪ .‬היהדות‬
‫כעובדה היא עלבון בעיניו הדתיות של הנוצרי‪ .‬ברגע שעיניו חדלות להיות‬
‫דתיות‪ ,‬חדלה עובדה זאת להיות עלבון‪ .‬האמנציפציה של היהודי כשלעצמה‬
‫ובשביל עצמה אינה עניין לפעולה של הנוצרי‪.‬‬
‫היהודי‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬צריך‪ ,‬על מנת לשחרר את עצמו‪ ,‬לא רק לבצע את‬
‫משימתו שלו‪ ,‬אלא בו בזמן גם את משימתו של הנוצרי‪ ,‬דהיינו לעבור בכבשונם‬
‫של ביקורת הסינופטיקאים וחיי ישו‪ 89‬וכיוצא בזה‪.‬‬
‫"הם עצמם עוד ייווכחו בכך‪ :‬הם יקבעו את גורלם בעצמם‪ ,‬אולם ההיסטוריה‬
‫אינה מניחה שילעגו לה"‪( .‬עמ' ‪)71‬‬

‫‪312‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הבה ננסה להיפטר מניסוחה התיאולוגי של השאלה‪ .‬לגבינו השאלה בנוגע‬

‫ליכולתו של היהודי לאמנציפציה הופכת לשאלה‪ :‬מהו היסוד החברתי המיוחד‬
‫שעליו יש להתגבר על מנת לבטל את היהדות? שכן יכולתו של היהודי בן זמננו‬
‫לאמנציפציה היא יחסה של היהדות אל האמנציפציה של העולם בן זמננו‪ .‬יחס‬
‫זה נוצר בהכרח מתוך מעמדה המיוחד של היהדות בעולם המשועבד בן זמננו‪.‬‬
‫הבה נבחן את היהודי הארצי הממשי‪ ,‬לא את היהודי של שבת‪ ,‬כפי שבאואר‬
‫עושה‪ ,‬אלא את היהודי של ימות החולין‪.‬‬
‫ראוי שלא נחפש את סודו של היהודי בדתו‪ ,‬אלא שנחפש את סודה של הדת‬
‫היהודית ביהודי הממשי‪.‬‬
‫מהו יסודה הארצי של היהדות? הצורך המעשי‪ ,‬התועלת העצמית‪.‬‬
‫מהו הפולחן הארצי של היהודי? הסחר מכר‪ .‬מהו האל הארצי שלו? הממון‬
‫(‪.)Geld‬‬
‫ובכן‪ ,‬ודאי! האמנציפציה מהסחר מכר ומהממון‪ ,‬כלומר מהיהדות המעשית‪,‬‬
‫הממשית‪ ,‬תהא האמנציפציה העצמית של זמננו‪.‬‬
‫סדר חברתי שיבטל את הנחות היסוד של הסחר מכר‪ ,‬דהיינו את אפשרות‬
‫הסחר מכר‪ ,‬יהפוך את היהדות לבלתי אפשרית‪ .‬תודעתו הדתית של היהודי‬
‫תתפוגג כהבל באוויר החיים הממשי של החברה‪ .‬מאידך גיסא‪ :‬אם היהודי‬
‫מכיר בחוסר הערך של מהותו המעשית ושוקד על ביטולה‪ ,‬הרי שהוא שוקד על‬
‫היחלצותו מן ההתפתחות כמהלכה עד היום‪ ,‬משמע הוא שוקד על האמנציפציה‬
‫האנושית במלוא מובן המילה ופונה כנגד הביטוי המעשי הקיצוני של הניכור‬
‫העצמי האנושי‪.‬‬
‫אנו מזהים אפוא ביהדות יסוד אנטי–חברתי כללי של תקופתנו‪ ,‬שהגיע ‪-‬‬
‫מכוחה של ההתפתחות ההיסטורית‪ ,‬שהיהודים נטלו בה חלק בשקדנות רבה‬
‫בנסיבות גרועות אלו ‪ -‬לשיאו העכשווי‪ ,‬שיא שבו הוא מתפורר בהכרח‪.‬‬
‫האמנציפציה של היהודים במשמעותה הסופית היא האמנציפציה של‬
‫האנושות מהיהדות‪.‬‬
‫היהודי כבר השתחרר בדרך יהודית‪.‬‬
‫"היהודי‪ ,‬שבווינה‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא נסבל גרידא‪ ,‬חורץ באמצעות עוצמת הממון‬
‫שלו את גורלה של הקיסרות כולה‪ .‬היהודי‪ ,‬שאפשר שיהיה חסר זכויות במדינה‬
‫הקטנה ביותר בגרמניה‪ ,‬קובע את גורל אירופה כולה‪ .‬בעוד שהקורפורציות‬
‫והגילדות נועלות עצמן בפני היהודי או שאינן מאירות לו עדיין פנים‪ ,‬הרי‬
‫תעוזתה של התעשייה לועגת לקשיות עורפם של המוסדות הימי–ביניימיים"‪.‬‬
‫(ברונו באואר‪ ,‬שאלת היהודים‪ ,‬עמ' ‪)114‬‬

‫‪313‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫אין זו עובדה בודדת‪ .‬היהודי השתחרר בדרך יהודית לא רק בכך שניכס לעצמו‬
‫את עוצמת הממון‪ ,‬אלא בכך שמכוח פועלו וללא פועלו ‪ -‬הפך הממון למעצמה‬
‫עולמית והרוח היהודית המעשית הפכה לרוחם של העמים הנוצריים‪ .‬היהודים‬
‫השתחררו בה במידה שהנוצרים הפכו ליהודים‪.‬‬
‫"התושב ירא השמים והחופשי מבחינה פוליטית של ניו אינגלנד"‪ ,‬כך מדווח‬
‫לדוגמה קפטן המילטון (‪" ,)Hamilton‬הוא מין לאוקואון (‪ 90)Laocoön‬שאינו‬
‫עושה אף את המאמץ המועט ביותר להשתחרר מהנחשים הלופתים אותו‬
‫לפיתת חנק‪ .‬הממון (‪ 91)Mammon‬הוא אלילו‪ .‬הוא אינו מתפלל אליו בניד‬
‫שפתיים בלבד‪ ,‬אלא בכל תעצומות הגוף והנפש‪ .‬כדור הארץ אינו אלא בורסה‬
‫בעיניו‪ ,‬והוא משוכנע שאין לו שום ייעוד בעולם הזה אלא להיות עשיר‬
‫מזולתו‪ .‬הסחר מכר תופס את כל מחשבותיו‪ ,‬והחליפין הם לגביו החלפת‬
‫הכוח והנופש היחידים‪ .‬כשהוא סובב בארץ‪ ,‬נושא הוא‪ ,‬אם תמצא לומר‪ ,‬את‬
‫מרכולתו ודלפקו על גבו‪ ,‬ואין הוא מדבר אלא על ריבית ורווח‪ .‬אם אין הוא‬
‫מפנה לרגע קט את מבטו לעסקיו שלו‪ ,‬הרי זה משום שהוא מגניב מבט לעבר‬
‫עסקי זולתו"‪.‬‬

‫אכן‪ ,‬שליטתה המעשית של היהדות בעולם הנוצרי הפכה בצפון אמריקה‬

‫לתופעה רווחת‪ ,‬שאינה משתמעת לשתי פנים‪ ,‬עד כדי כך שהטפת הבשורה‬
‫עצמה‪ ,‬מִשרת מורה הדת הנוצרי‪ ,‬נעשתה לפריט מסחרי‪ ,‬והסוחר שפשט רגל‬
‫פונה אל הבשורה‪ ,‬כפי שמטיף הבשורה שהתעשר פונה לעסקים‪.‬‬
‫"איש זה‪ ,‬שרואים אתם בראש קהילה דתית מכובדת‪ ,‬התחיל דרכו כסוחר;‬
‫כאשר קרסו עסקיו‪ ,‬הוא הפך לכומר; אדם אחר החזיק תחילה במשרת‬
‫כהונה‪ ,‬אולם מרגע שעמד לרשותו סכום כסף מסוים‪ ,‬הוא החליף את דוכן‬
‫הדרשה במסחר‪ .‬בעיני רבים הכהונה הדתית היא קריירה עסקית של ממש"‪.‬‬
‫(בומון‪ ,‬לעיל‪ ,‬עמ' ‪)186-185‬‬

‫לפי באואר‪ ,‬הרי זה‬

‫"מצב הזּוי כאשר להלכה נמנעות מהיהודי הזכויות הפוליטיות‪ ,‬בשעה‬
‫שלמעשה הוא מחזיק בכוח עצום‪ ,‬והוא מפעיל את השפעתו הפוליטית ברּובֵּי‬
‫דברים‪ ,‬גם אם בזּוטֵי דברים מצמצמים אותה"‪"( .‬שאלת היהודים"‪ ,‬עמ' ‪)114‬‬

‫הסתירה שבין כוחו הפוליטי המעשי של היהודי לבין זכויותיו הפוליטיות‬

‫אינה אלא הסתירה שבין הפוליטיקה לבין עוצמת הכסף בכלל‪ .‬אף כי מבחינה‬
‫אידיאלית ניצבת הפוליטיקה מעל עוצמת הכסף‪ ,‬הרי בפועל היא הפכה‬
‫לשפחתה החרופה‪.‬‬

‫‪314‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫היהדות השתמרה לצד הנצרות‪ ,‬לא רק כביקורת דתית של הנצרות‪ ,‬ולא‬

‫רק כהתגלמותו של הספֵק לגבי מוצאה הדתי של הנצרות‪ ,‬אלא מפני שהרוח‬
‫היהודית–מעשית עצמה‪ ,‬היהדות‪ ,‬השתמרה בחברה הנוצרית ואף הגיעה בה‬
‫לצורתה המפותחת ביותר‪ .‬היהודי‪ ,‬הקיים כאיבר מיוחד של החברה האזרחית‪,‬‬
‫הוא רק הופעתה המיוחדת של היהדות של החברה האזרחית‪.‬‬
‫היהדות לא השתמרה למרות ההיסטוריה‪ ,‬אלא באמצעותה של ההיסטוריה‪.‬‬
‫החברה האזרחית מייצרת את היהודי מתוך קרביה באופן מתמיד‪.‬‬
‫מה היה‪ ,‬לאמיתו של דבר‪ ,‬בסיסה של הדת היהודית? הצורך המעשי‪,‬‬
‫האנוכיות‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬המונותיאיזם של היהודי הוא באופן ממשי הפוליתיאיזם של הצרכים‬
‫הרבים‪ .‬זהו פוליתיאיזם העושה גם את בית הכיסא למושא של מצוות האל‪.‬‬
‫הצורך המעשי‪ ,‬האנוכיות‪ ,‬הוא עקרון החברה האזרחית‪ ,‬והוא מופיע ככזה‬
‫בטהרתו‪ ,‬משעה שהחברה האזרחית משלימה את הולדת המדינה הפוליטית‬
‫מתוכה‪ .‬אלוהיהם של הצורך המעשי ושל התועלת העצמית אינו אלא הממון‪.‬‬
‫הממון הוא האל הקנא של ישראל‪ ,‬ולא יהיו להם אלוהים אחרים על פניו‪.‬‬
‫הממון מוריד את כל אלי האדם מרּום מעמדם ‪ -‬והופך אותם לסחורה‪ .‬הממון‬
‫הוא ערכם הכללי של כל הדברים שכונן עצמו ככזה‪ .‬הוא גזל מהעולם כולו‪,‬‬
‫מעולם האדם כמו מהטבע‪ ,‬את ערכו הסגולי‪ .‬הממון הוא מהותם המנוכרת של‬
‫העבודה האנושית והקיום האנושי‪ ,‬ומהות זרה זו שולטת באדם והוא סוגד לה‪.‬‬
‫אלוהי היהודים נהפך לאל ארצי‪ .‬הוא הפך לאלוהים של ענייני העולם‪.‬‬
‫שטר החליפין הוא אלוהיו הממשי של היהודי‪ .‬אלוהיו אינו אלא שטר החליפין‬
‫האשלייתי‪.‬‬
‫תפיסת הטבע המתפתחת תחת עריצותם של הקניין הפרטי והממון היא‬
‫רחישת בוז לטבע‪ ,‬השפלתו המעשית של הטבע; הטבע אמנם קיים ביהדות‪,‬‬
‫אבל רק בעולם הדמיון‪.‬‬
‫ברוח זו מצהיר תומס מינצר (‪ )Münzer‬כי בלתי נסבל הדבר‪,‬‬
‫"שכל הברואים הפכו לקניין‪ ,‬הדגה בים‪ ,‬בעלי הכנף בשמים‪ ,‬הצומח על פני‬
‫‪92‬‬
‫הארץ ‪ -‬גם הברואים צריכים להשתחרר"‪.‬‬

‫מה שקיים בדת היהודית באופן מופשט‪ ,‬קרי הבוז לתיאוריה‪ ,‬לאמנות‪,‬‬
‫להיסטוריה‪ ,‬לאדם כתכלית עצמית‪ ,‬הוא נקודת המבט המודעת הממשית‪,‬‬
‫סגולתו של איש הממון‪ .‬אפילו יחסי הסוג (‪ ,)Gattungsverhältnis‬היחס בין‬
‫גבר לאישה וכדומה‪ ,‬הופכים למושא של מסחר! האישה הופכת למושא של‬

‫‪315‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫סחר מכר‪.‬‬
‫לאומיותו הדמיונית של היהודי היא לאומיותו של הסוחר‪ ,‬של איש הממון‬
‫בכלל‪.‬‬
‫חּוקֹו חסר הבסיס וחסר הסיבה של היהודי הוא רק הקריקטורה הדתית‬
‫של המוסר ושל המשפט חסרי הבסיס וחסרי הסיבה בכלל‪ ,‬של הפולחנים‬
‫הפורמליים גרידא שבהם מקיף את עצמו עולם התועלת העצמית‪.‬‬
‫גם כאן היחס האנושי העליון הוא היחס החוקי‪ ,‬היחס אל החוקים‪ ,‬שהם‬
‫בעלי תוקף לגבי האדם לא מכיוון שהם חוקי רצונו ומהותו‪ ,‬אלא מפני שהם‬
‫שולטים ומפני שאי–כיבודם משולם כגמולו‪.‬‬
‫הישועיות היהודית‪ 93,‬אותה הישועיות המעשית שבאואר מוכיח את קיומה‬
‫בתלמוד‪ ,‬היא יחסו של עולם התועלת העצמית לחוקים השולטים בו‪ ,‬שעקיפתם‬
‫המחוכמת מהווה את אמנותו העיקרית של עולם זה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬תנועתו של עולם התועלת העצמית בגבולות החוקים שלו היא בהכרח‬
‫ביטול מתמיד של החוק‪.‬‬
‫היהדות לא יכלה להמשיך ולהתפתח כדת באופן תיאורטי‪ ,‬מאחר שהשקפת‬
‫העולם של הצורך המעשי צרת אופק מטבעה ומתמצה במשיכות מכחול‬
‫בודדות‪.‬‬
‫הדת של הצורך המעשי לא יכלה‪ ,‬לפי מהותה‪ ,‬למצוא את פיתוחה המלא‬
‫בתיאוריה‪ ,‬אלא רק במעשה‪ ,‬בדיוק מפני שהאמת שלה היא המעשה‪.‬‬
‫היהדות לא יכלה לברוא עולם חדש; היא יכלה רק להכליל את יצירות‬
‫העולם החדשות ואת התנאים העולמיים החדשים בחוג פעולתה‪ ,‬מאחר‬
‫שהצורך המעשי‪ ,‬ששכליותו היא התועלת העצמית‪ ,‬מתנהג באופן פסיבי ואינו‬
‫מתרחב לפי חפץ לבו‪ ,‬אלא הוא מוצא עצמו מתרחב עם התפתחותם המתמדת‬
‫של התנאים החברתיים‪.‬‬
‫היהדות מגיעה לשיאה עם השלמת התפתחותה של החברה האזרחית; אולם‬
‫החברה האזרחית משלימה את התפתחותה רק בעולם הנוצרי‪ .‬רק תחת שלטון‬
‫הנצרות‪ ,‬ההופכת את כל היחסים הלאומיים‪ ,‬הטבעיים‪ ,‬המוסריים והתיאורטיים‬
‫לחיצוניים לאדם‪ ,‬יכלה החברה האזרחית להפריד עצמה באופן מלא מחיי‬
‫המדינה‪ ,‬לקרוע לגזרים את כל קשרי הסוג האנושיים (‪Gattungsbande des‬‬
‫‪94‬‬
‫‪ ,)Menschen‬להציב את האנוכיות‪ ,‬את הצורך האנוכי‪ ,‬במקום קשרי הסוג‪,‬‬
‫ולפורר את עולם האדם לעולם של יחידים אטומיים העוינים זה את זה‪.‬‬
‫הנצרות יצאה מחיק היהדות‪ .‬היא שבה ונטמעה בה‪.‬‬
‫הנוצרי היה מבראשית היהודי המפתח תיאוריות; היהודי הוא אפוא הנוצרי‬

‫‪316‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫המעשי‪ ,‬והנוצרי המעשי הפך שוב ליהודי‪.‬‬

‫הנצרות התגברה על היהדות הממשית רק למראית עין‪ .‬היא הייתה נאצלת‬
‫מדי‪ ,‬רוחנית מדי‪ ,‬מכדי שתוכל לסלק את גסותו של הצורך המעשי שלא על‬
‫ידי העלאתו לשמי מרום‪.‬‬
‫הנצרות היא מחשבתה המעודנת והנשגבת של היהדות; היהדות היא‬
‫יישומה התועלתני הכללי של הנצרות‪ ,‬אולם יישום תועלתני זה יכול להיעשות‬
‫לכללי רק לאחר שהנצרות‪ ,‬כדת מוגמרת‪ ,‬מימשה במלואה באופן תיאורטי את‬
‫התנכרותו העצמית של האדם לעצמו ולטבע‪.‬‬
‫רק בנקודה זו יכלה היהדות להגיע לשלטון כללי ולהפוך את האדם המנוכר‪,‬‬
‫את הטבע המנוכר‪ ,‬לסחירים‪ ,‬למכירים‪ ,‬להופכם למושאים שמנת חלקם היא‬
‫השעבוד לצורך האנוכי‪ ,‬לסחר מכר‪.‬‬
‫ה ִמ ְמּכָר הוא פועלו (‪ )Praxis‬של הניכור (‪ .)Entäußerung‬כשם שהאדם יודע‪,‬‬
‫כל עוד הוא כבול מבחינה דתית‪ ,‬להגשים את מהותו רק על ידי הפיכתה למהות‬
‫דמיונית זרה‪ ,‬כך הוא יכול להיות פעיל באופן מעשי תחת שלטונו של הצורך‬
‫האנוכי‪ ,‬כלומר לייצר מושאים באופן מעשי‪ ,‬רק בכך שהוא מכפיף את מוצריו‪,‬‬
‫כמו את פעילותו‪ ,‬לשליטתה של ישות זרה ומעניק להם את משמעותה של‬
‫ישות זרה ‪ -‬הממון‪.‬‬
‫אנוכיותו הנוצרית של האושר השמימי הופכת בביטוי המעשי המושלם‬
‫שלה לאנוכיותו הגופנית–גשמית של היהודי; הצורך השמימי הופך לצורך‬
‫ארצי; הסובייקטיביות הופכת לתועלת עצמית‪ .‬אנו מסבירים את עמידּותו של‬
‫היהודי לא מתוך דתו‪ ,‬אלא דווקא מתוך בסיסה האנושי של דתו‪ ,‬קרי הצורך‬
‫המעשי‪ ,‬האנוכיות‪.‬‬
‫מכיוון שמהותו הריאלית של היהודי מתממשת‪ ,‬הופכת לארצית‪ ,‬באופן‬
‫כללי‪ ,‬בחברה האזרחית‪ ,‬הרי שהחברה האזרחית לא יכלה לשכנע את היהודי‬
‫באי–ממשותה של מהותו הדתית‪ ,‬שאינה אלא ההשקפה האידיאלית של הצורך‬
‫המעשי‪ .‬איננו מוצאים אפוא את מהותו של היהודי בן זמננו רק בחמשת‬
‫חומשי תורה או בתלמוד‪ ,‬אלא בחברה העכשווית; איננו מוצאים אותה כמהות‬
‫אבסטרקטית אלא כמהות אמפירית לעילא ולעילא; ואיננו מוצאים אותה‬
‫כמוגבלותו של היהודי‪ ,‬אלא כמוגבלותה היהודית של החברה‪.‬‬
‫משעה שיעלה בידי החברה לבטל את מהותה האמפירית של היהדות‪,‬‬
‫דהיינו את הסחר מכר והנחות היסוד שלו‪ ,‬יהפוך היהודי לבלתי אפשרי‪ ,‬מאחר‬
‫שלתודעתו לא יהיה עוד מושא‪ ,‬מאחר שבסיסה הסובייקטיבי של היהדות‪,‬‬
‫כלומר הצורך המעשי‪ ,‬יהפוך לאנושי‪ ,‬ומאחר שהניגוד בין הקיום החושי–‬

‫‪317‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫אינדיווידואלי לבין קיומו הסוגי (‪ )Gattungsexistenz‬של האדם יבוטל‪.‬‬

‫האמנציפציה החברתית של היהודי היא האמנציפציה של החברה מהיהדות‪.‬‬

‫נכתב בין אוגוסט לדצמבר ‪.1843‬‬

‫הופיע ב–‪Deutsch-Französiche Jahrbücher‬‬
‫[ספרי השנה הגרמניים–צרפתיים]‪ ,‬פריז ‪.1844‬‬
‫לפי מהדורת ‪ MEGA‬השנייה ומהדורת ‪.MEW‬‬

‫‪318‬‬
 ‫קרל מרקס‬
‫לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪ :‬מבוא‬

‫לגבי גרמניה‪ ,‬ביקורת הדת הסתיימה בעיקרה‪ ,‬וביקורת הדת היא הנחת היסוד‬
‫לכל ביקורת‪.‬‬
‫קיומו הארצי של החטא מאבד את תוקפו‪ ,‬לאחר שהופרך ה–‪oratio pro‬‬
‫‪[ aris et focis‬הנאום למען המזבח והאח]‪ 95‬ירא השמים שלו‪ .‬בחפשו את האדם‬
‫העליון (‪ )Übermensch‬במציאותה הדמיונית של מלכות השמים‪ ,‬מצא בה האדם‬
‫רק את בבואת עצמו‪ ,‬והוא אינו מוכן עוד למצוא אך ורק את מראית העין של‬
‫עצמו‪ ,‬רק את הלא–אדם (‪ ,)Unmensch‬במקום שבו הוא מחפש את ממשותו‬
‫האמיתית ואף מוכרח להמשיך ולחפשה‪.‬‬
‫יסוד הביקורת הלא–דתית הוא‪ :‬האדם יוצר את הדת‪ ,‬לא הדת יוצרת את‬
‫האדם‪ .‬הדת היא התודעה העצמית והכרת הערך העצמית של אדם שטרם‬
‫זכה בעצמו או שכבר שב ואיבד את עצמו‪ .‬אולם האדם אינו ישות מופשטת‬
‫המרחפת מחוץ לעולם‪ .‬האדם הוא עולמו של האדם‪ ,‬המדינה‪ ,‬החברה‪ .‬מדינה זו‬
‫וחברה זו יוצרות את תודעת העולם המהופכת‪ ,‬כי הן עצמן עולם מהופך‪ .‬הדת‬
‫היא התיאוריה הכללית של העולם הזה‪ ,‬התקציר האנציקלופדי שלו‪ ,‬הלוגיקה‬
‫שלו בצורתה הפופולרית‪ ,‬ה–‪[ point-d'honneur‬מקור הכבוד] הספיריטואליסטי‬
‫שלו‪ ,‬התלהבותו‪ ,‬האישור המוסרי שלו‪ ,‬תיקונו והשלמתו החגיגיים‪ ,‬יסוד‬
‫הנחמה הכללי שבו והבסיס הכללי של הצדקתו‪ .‬הדת היא מימושה הדמיוני‬
‫של המהות האנושית‪ ,‬מפני שהמהות האנושית אינה בעלת ממשות אמיתית‪.‬‬
‫המאבק נגד הדת הוא אפוא באופן עקיף המאבק נגד אותו עולם שהדת היא‬
‫הניחוח הרוחני שלו‪.‬‬
‫הסבל הדתי הוא הן ביטויו של הסבל הממשי והן המחאה נגד הסבל הממשי‪.‬‬

‫‪319‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הדת היא אנחתו של יצור הנתון במצוקה‪ ,‬היא נפשו של עולם חסר לב‪ ,‬כפי‬
‫שהיא רוחן (‪ )Geist‬של נסיבות חסרות רוח‪ .‬הדת היא האופיום של המון העם‪.‬‬
‫ביטולה של הדת בתור אשליית האושר של העם הוא התביעה שיהא לעם‬
‫אושר ממשי‪ .‬התביעה לוויתור על אשליות ביחס למצב כלשהו היא התביעה‬
‫לביטול אותו מצב היוצר צורך באשליות‪ .‬גרעינה של ביקורת הדת הוא אפוא‬
‫הביקורת של עמק הבכא‪ ,‬שהדת היא הילת הקודש שלו‪.‬‬
‫ביקורת הדת תלשה את הפרחים הדמיוניים מן השלשלאות‪ ,‬לא כדי שהאדם‬
‫יהא נתון בשלשלאות ללא אשליות וללא נחמה‪ ,‬אלא כדי שישליך מעליו את‬
‫השלשלאות ויקטוף לו פרחים חיים‪ .‬ביקורת הדת פוקחת את עיני האדם‪ ,‬כדי‬
‫שיחל לחשוב‪ ,‬להיות פעיל ולעצב את מציאותו כאדם שהתפכח מאשליות‬
‫וזכה בבינתו‪ ,‬זאת כדי שיחוג סביב עצמו וסביב השמש הממשית שלו‪ .‬הדת‬
‫היא השמש האשלייתית החגה סביב האדם‪ ,‬כל עוד הוא אינו חג סביב עצמו‪.‬‬
‫מטלתה של ההיסטוריה היא אפוא לכונן את האמת של עלמא הדין‪ ,‬לאחר‬
‫שמלכותא דרקיעא של האמת נעלמה‪ .‬מטלתה של הפילוסופיה‪ ,‬אשר עומדת‬
‫לשירות ההיסטוריה‪ ,‬היא ראשית כול לחשוף את הניכור העצמי בצורותיו הלא‬
‫קדושות‪ ,‬לאחר שהוסרה צורתו המקודשת של הניכור העצמי האנושי‪ .‬ביקורת‬
‫מלכותא דרקיעא הופכת בכך לביקורת עלמא הדין‪ ,‬ביקורת הדת הופכת‬
‫לביקורת המשפט‪ ,‬ביקורת התיאולוגיה הופכת לביקורת הפוליטיקה‪.‬‬
‫היצירה הבאה‪ - 96‬תרומה למטלה זו ‪ -‬אינה עוסקת תחילה במקור‪ ,‬אלא‬
‫בהעתק‪ ,‬כלומר בפילוסופיית המשפט והמדינה הגרמנית‪ .‬הסיבה היחידה לכך‬
‫היא שהיא עוסקת בגרמניה‪.‬‬
‫אילו ביקשנו לפתוח את דיוננו בסטטוס קוו הגרמני עצמו‪ ,‬ולו באופן‬
‫הראוי היחיד‪ ,‬כלומר השלילי‪ ,‬הרי שהתוצאה לעולם תישאר אנכרוניזם‪ .‬אפילו‬
‫שלילת הקיום הפוליטי העכשווי שלנו אינה אלא עובדה המעלה חלודה במחסן‬
‫הגרוטאות של העמים המודרניים‪ .‬אם אני שולל את הצמֹות המפּודָרֹות‪ ,‬הרי‬
‫עדיין נשארות בידי הצמות הבלתי מפודרות‪ .‬אם אני שולל את תנאי החיים‬
‫הגרמניים החל מ–‪ ,1843‬הרי שלפי ספירת הזמן הצרפתית‪ ,‬אני בקושי נמצא‬
‫בשנת ‪ ,1789‬ובוודאי שלא במוקד העניינים של המציאות הנוכחית‪.‬‬
‫ההיסטוריה הגרמנית מתגאה במהלך ששום עם בספרה ההיסטורית לא‬
‫ביצע לפניה ולא יבצע לעולם אחריה‪ .‬למעשה השתתפנו ברסטורציה של העמים‬
‫‪97‬‬
‫המודרניים מבלי ליטול חלק במהפכות שלהם‪ .‬היינו נתונים לרסטורציה‪,‬‬
‫ראשית‪ ,‬מפני שעמים אחרים העזו לחולל מהפכה‪ ,‬ושנית‪ ,‬מפני שעמים אחרים‬
‫סבלו ממהפכת נגד; פעם אחת‪ ,‬מכיוון שבשליטינו אחזה חרדה‪ ,‬ופעם אחרת‪,‬‬

‫‪320‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫מכיוון שבשליטינו לא אחזה חרדה‪ .‬אנחנו‪ ,‬יחד עם רועינו בראש מחננו‪ ,‬היינו‬
‫אך ורק פעם אחת חלק מחברת החירות ‪ -‬ביום קבורתה‪.‬‬
‫האסכולה המצדיקה את עליבות ההווה על ידי עליבות העבר; האסכולה‬
‫המכריזה על כל אחת מזעקות הכאב של הצמית נגד הצלפות השוט כי היא‬
‫מרדנית‪ ,‬בטענה שהצלפות השוט הן עונש עתיק יומין‪ ,‬מקובל‪ ,‬היסטורי;‬
‫האסכולה שההיסטוריה מראה לה‪ ,‬כדוגמת אלוהי ישראל למשה עבדו‪ ,‬רק‬
‫את גבָּּה ‪ -‬זו האסכולה ההיסטורית של המשפט‪ 98.‬אסכולה זו הייתה ממציאה‬
‫את ההיסטוריה הגרמנית‪ ,‬אילולא הייתה היא עצמה המצאה של ההיסטוריה‬
‫הגרמנית‪ .‬היא נשבעת שבועת ׁשַיילֹוק ‪ -‬אולם שיילוק שלה הוא שיילוק השָָרת‬
‫‪ -‬לשטר הביטחון ההיסטורי שלה‪ ,‬לשטר הביטחון הנוצרי–גרמאני שלה‪ ,‬בגין‬
‫‪99‬‬
‫כל ליטרת בשר הנקרעת מלבו של העם‪.‬‬
‫לעומתה‪ ,‬הטיפוסים המשולהבים טובי הלב‪ ,‬קנאים גרמנים בדם עורקיהם‬
‫ובעלי דעה חופשית בהגיגיהם‪ ,‬מחפשים את תולדות החירות שלנו ביערות‬
‫העד הטבטוניים‪ .‬אולם במה נבדלות תולדות החירות שלנו מתולדות החירות‬
‫של חזיר הבר‪ ,‬אם ניתן למוצאה רק ביערות? לבד מזאת‪ ,‬הכול יודעים‪ :‬את‬
‫אשר תצעק לתוך היער‪ ,‬יחזיר הוא מתוכו כהד‪ .‬שלום לכם‪ ,‬אפוא‪ ,‬יערות עד‬
‫טבטוניים!‬
‫הבה נילחם נגד התנאים הגרמניים! אכן כן! הללו נמצאים מתחת לרמתה‬
‫של ההיסטוריה; הם מתחת לכל ביקורת; אולם הם ממשיכים להיות מושא‬
‫הביקורת‪ ,‬כפי שהפושע‪ ,‬הנמצא מתחת לרמתם של בני אנוש‪ ,‬ממשיך להיות‬
‫מושאו של השופט התליין‪ .‬במאבקה נגד תנאים אלה אין הביקורת להט חסר‬
‫תבונה‪ ,‬אלא תבונתו של הלהט‪ .‬אין היא סכין חיתוך‪ ,‬אלא כלי נשק‪ .‬מושאה‬
‫הוא אויבה‪ ,‬ואין היא מבקשת להפריכו‪ ,‬אלא להשמידו‪ .‬שכן‪ ,‬רוחם של תנאים‬
‫אלה נסתרה‪ .‬כשלעצמם אין הם מושא שראוי להרהר בו‪ ,‬אלא ישויות בזויות‪,‬‬
‫ואף מבוזות‪ .‬הביקורת עצמה אינה צריכה להגיע להבנה הדדית עם מושא זה‪,‬‬
‫משום שמושא זה נהיר ומ ֻחוָור לה‪ .‬אין היא עוד בעיני עצמה תכלית לעצמה‪,‬‬
‫אלא אמצעי בלבד‪ .‬הפתוס המהותי שלה הוא הזעם‪ ,‬ופועלה האמיתי הוא‬
‫ההוקעה‪.‬‬
‫תקף כאן תיאור הדברים כלחץ הדדי עמום של כל הספרות החברתיות אלו‬
‫על אלו‪ ,‬כמורת רוח כללית וחסרת מעש‪ ,‬כמגבלה המכירה בעצמה ובאותה‬
‫המידה טועה בעצמה‪ ,‬בהיותה לכודה במסגרת שיטת ממשל שהיא עצמה‪,‬‬
‫משום שהיא מתקיימת משימורה של העליבות‪ ,‬אינה אלא עליבותו של הממשל‪.‬‬
‫איזה מחזה! עדים אנו לחלוקתה הנמשכת והולכת עד אין קץ של החברה‬

‫‪321‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫לגזעים רבי–גוונים הניצבים זה כנגד זה בגין סלידות קטנוניות‪ ,‬נקיפות מצפון‬

‫ובינוניות גסה ואלימה‪ .‬ומפאת יחסם ההדדי חסר היושר והחשדני מטפלים‬
‫בהם שליטיהם‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬גם אם בהבדלים פורמליים‪ ,‬כאופני קיום‬
‫שקיבלו הרשאה‪ .‬ואף עובדה זו‪ ,‬שהם נשלטים‪ ,‬נמשלים ומוחזקים כקניין‪,‬‬
‫שומה עליהם לראותה כהרשאה רשמית משמים ולקבלה! וכמו כן‪ ,‬גדולתם של‬
‫שליטים אלה עצמם נמצאת ביחס הפוך למספרם!‬
‫הביקורת העוסקת בתכנים אלה היא ביקורת שמאבקה מתנהל כקרב פנים‬
‫אל פנים‪ ,‬ובקרב שכזה אין נשאלת השאלה אם היריב הוא בן אצילים‪ ,‬שווה‬
‫כוחות‪ ,‬או יריב מעניין‪ ,‬אלא המטרה היא לפגוע בו‪ .‬העניין הוא לא לאפשר‬
‫לגרמנים ולו רקע קט של הטעיה עצמית והרמת ידיים‪ .‬יש להפוך את המצוקה‬
‫הממשית למצוקה גדולה עוד יותר על ידי הוספת תודעת המצוקה; יש להפוך‬
‫את החרפה לחרפה גדולה עוד יותר על ידי פרסומה ברבים‪ .‬יש לתאר כל‬
‫ספֵרה של החברה הגרמנית כ–‪[ partie honteuse‬כתם מביש] של חברה זאת‪ .‬יש‬
‫לאלץ יחסים מאובנים אלה לצאת במחול‪ ,‬על ידי כך שתנוגן להם מנגינתם‬
‫שלהם! יש ללמד את העם להיבהל מעצמו‪ ,‬כדי להעניק לו אומץ לב‪ .‬בדרך זו‬
‫מסופק צורך דחוף של העם הגרמני; וצורכיהם של העמים הם בעצמם הסיבות‬
‫האולטימטיביות לסיפוקם‪.‬‬
‫אף העמים המודרניים אפשר שיהיה להם עניין במאבק נגד תוכנו צר האופק‬
‫של הסטטוס קוו הגרמני‪ ,‬שכן הסטטוס קוו הגרמני הוא גמר פיתוחו גלוי הלב‬
‫של ה–‪[ ancien régime‬המשטר הישן]‪ ,‬וה–‪ ancien régime‬הוא מגרעתה החבויה‬
‫של המדינה המודרנית‪ .‬המאבק נגד המציאות הפוליטית הגרמנית העכשווית‬
‫הוא המאבק נגד עברם של העמים המודרניים‪ ,‬שזיכרונותיהם ממנו עדיין‬
‫מעיקים עליהם‪ .‬לגביהם אין זה אלא שיעור מאלף להיווכח כיצד ה–‪ancien‬‬
‫‪ ,régime‬שידע אצלם טרגדיה‪ ,‬משחק את הקומדיה שלו בתור רוח הרפאים‬
‫הגרמנית‪ .‬תולדותיו של משטר זה היו הרי טרגיות כל עוד הוא נחשב לעוצמה‬
‫עולמית הקיימת מקדמת דנא‪ ,‬והחירות נחשבה לעומתו עדיין רק כנצנוץ רעיון‬
‫פרטי‪ ,‬בקיצור כל עוד הוא האמין בזכותו שלו ולא היה אפשר שלא יאמין בה‪.‬‬
‫כל עוד ה–‪ ancien régime‬נאבק‪ ,‬בתור הסדר העולמי הקיים‪ ,‬נגד עולם ההולך‬
‫ומתהווה‪ ,‬הרי עמדה לצדו טעות היסטורית עולמית‪ ,‬אך לא טעות אישית‬
‫פרטית‪ .‬שקיעתו הייתה משום כך טרגית‪.‬‬
‫בניגוד לכך‪ ,‬המשטר הגרמני הנוכחי הוא אנכרוניזם; הוא סתירתן הבוטה‬
‫של ההנחות המקובלות על כולם; הוא חדלונו של ה–‪ ancien régime‬המוצג‬
‫לעיני כול‪ .‬משטר זה עדיין מדמיין לעצמו שהוא מאמין בעצמו ודורש מכולי‬

‫‪322‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫עלמא להאמין בדימוי זה‪ .‬אילו האמין במהותו‪ ,‬האם היה מבקש להסתירה‬
‫תחת מראית העין של מהות זרה ומחפש לו ישועה בצביעות ובסופיסטיקה?‬
‫ה–‪ ancien régime‬המודרני הוא רק הקריקטורה של סדר עולמי שגיבוריו‬
‫הממשיים הלכו לעולמם‪ .‬ההיסטוריה פועלת ביסודיות ועוברת שלבים רבים‪,‬‬
‫עד שהיא נושאת תצורה ישנה לקבורה‪ .‬השלב האחרון של תצורה היסטורית‬
‫עולמית הוא הקומדיה שלה‪ .‬אלי יוון‪ ,‬שכבר מתו פעם אחת מפצעיהם באופן‬
‫טרגי בפרומתיאוס הכבול מאת אייסכילוס (‪ 100,)Aeschylus‬היו צריכים למות‬
‫שוב באופן קומי בשיחות של לוקיאנוס (‪ 101.)Lucianus‬מדוע דווקא מהלך זה‬
‫של ההיסטוריה? כדי שהאנושות תיפרד בבדיחות הדעת מעברה‪ .‬ייעוד היסטורי‬
‫מבדח זה הוא שנכון לדעתנו לכוחות הפוליטיים של גרמניה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬ככל שמעמידים את המציאות הפוליטית–חברתית המודרנית‬
‫לביקורת‪ ,‬דהיינו ככל שהביקורת מתעלה אפוא לדיון בבעיות אנושיות‬
‫אמיתיות‪ ,‬הריהי נמצאת מחוץ לסטטוס קוו הגרמני או שהיא נוגעת במושאה‬
‫מתחת למושאה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬היחס של התעשייה‪ ,‬של עולם העושר בכללו‪ ,‬לעולם‬
‫הפוליטי הוא בעיה מרכזית של העת המודרנית‪ .‬באיזו צורה מתחילה בעיה‬
‫זו להעסיק את הגרמנים? בצורה של מכסי מגן‪ ,‬שיטת מגן‪ ,‬כלכלה לאומית‪.‬‬
‫הגרמניּות המופרזת עשתה דרכה מן האדם אל החומר‪ ,‬וכך חוו ביום בהיר‬
‫אחד אבירי הכותנה ועתודי הברזל שלנו את היהפכותם לפטריוטים‪ .‬בגרמניה‬
‫מתחילים אפוא להכיר בריבונותם של המונופולים כלפי פנים‪ ,‬בכך שמעניקים‬
‫להם ריבונות כלפי חוץ‪ .‬בגרמניה נפתח עתה הפרק הראשון בשלב שבו בצרפת‬
‫ובאנגליה נפתח הפרק האחרון‪ .‬בגרמניה מברכים על המצב הישן של עצלות‬
‫וריקבון ‪ -‬שנגדו מתקוממות מדינות אלו מבחינה תיאורטית ושאותו הן יכולות‬
‫לשאת רק עוד כפי שנושאים שלשלאות ‪ -‬כברך על עלייתו של שחר חדש של‬
‫עתיד מזהיר שכמעט ואינו מסוגל להפוך מתיאוריה ערמומית (‪ 102)listig‬למעשה‬
‫(‪ )praxis‬חסר פשרות‪ .‬בעוד הבעיה בצרפת ובאנגליה היא כלכלה מדינית או‬
‫שליטת החברה על העושר‪ ,‬הרי שבגרמניה הבעיה היא כלכלה לאומית או‬
‫שליטת הקניין הפרטי בלאום‪ .‬בצרפת ובאנגליה העניין הוא אפוא ביטול שיטת‬
‫המונופולין שהתפתחה עד מסקנותיה הסופיות; בגרמניה העניין הוא התקדמות‬
‫אל מסקנותיה הסופיות של שיטת המונופולין‪ .‬שם מדובר בפתרון‪ ,‬וכאן מדובר‬
‫רק בהתנגשות‪ .‬זו דוגמה מספקת לצורה הגרמנית של הבעיות המודרניות‪,‬‬
‫דוגמה לשאלה הכיצד משימתה של ההיסטוריה שלנו‪ ,‬בדומה למשימתו של‬
‫טירון לא מיומן‪ ,‬הייתה עד כה רק תרגולם החוזר ונשנה של עניינים היסטוריים‬
‫שהיו לזרא‪.‬‬

‫‪323‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫אלמלא התקדמה ההתפתחות הגרמנית כולה אל מעבר להתפתחות‬

‫הגרמנית הפוליטית‪ ,‬הרי שגרמני יכול היה לכל היותר ליטול חלק בבעיות‬
‫התקופה‪ ,‬כפי שרוסי יכול לעשות זאת‪ .‬דווקא כשהיחיד הפרטי אינו כלוא‬
‫במגבלותיה של האומה‪ ,‬הרי שהאומה כולה מסוגלת עוד פחות להשתחרר על‬
‫ידי שחרורו של היחיד‪ .‬הסקיתים‪ 103‬לא עשו שום צעד לקראת התרבות היוונית‪,‬‬
‫מפני שיוון החשיבה איש סקיתי‪ 104‬לאחד מהפילוסופים שלה‪.‬‬
‫למזלנו‪ ,‬אנחנו הגרמנים איננו סקיתים‪.‬‬
‫כפי שעמי העת העתיקה חוו את הפרהיסטוריה שלהם בדמיונם‪ ,‬במיתולוגיה‪,‬‬
‫כך חווינו אנו הגרמנים את הבתר–היסטוריה שלנו במחשבה‪ ,‬בפילוסופיה‪ .‬אנו‬
‫בני הזמן הפילוסופיים של ההווה מבלי להיות בני הזמן ההיסטוריים שלו‪.‬‬
‫הפילוסופיה הגרמנית היא שלוחתה האידיאלית של ההיסטוריה הגרמנית‪.‬‬
‫כאשר אנו מבקרים אפוא את ה–‪[ oeuvres posthumes‬עיזבון] של ההיסטוריה‬
‫האידיאלית שלנו‪ ,‬דהיינו את הפילוסופיה‪ ,‬במקום לבקר את ה–‪oeuvres‬‬
‫‪[ incomplètes‬היצירות הבלתי גמורות] של ההיסטוריה הריאלית שלנו‪ ,‬הרי‬
‫הביקורת שלנו ניצבת בלבן של שאלות שלגביהן דְ בַר ההווה הנוכחי שלנו‬
‫הוא‪[ That is the question :‬זאת השאלה]‪ 105.‬מה שלגבי העמים המתקדמים הוא‬
‫קרע בינם לבין התנאים הפוליטיים המודרניים‪ ,‬בגרמניה‪ ,‬שבה תנאים אלה‬
‫אפילו לא החלו להתקיים‪ ,‬אין הוא אלא קרע ביקורתי בינם לבין השתקפותם‬
‫הפילוסופית של תנאים אלה‪.‬‬
‫פילוסופיית המשפט והמדינה של גרמניה היא ההיסטוריה הגרמנית‬
‫היחידה הניצבת ‪[ al pari‬באותה רמה] עם ההווה המודרני הרשמי‪ .‬לכן חייב העם‬
‫הגרמני לייחס היסטוריה זו המתרחשת בעולם החלום שלו לתנאים הקיימים‬
‫ולא להעמיד לביקורת רק את התנאים הקיימים‪ ,‬אלא בה בעת גם את המשכם‬
‫המופשט‪ .‬עתיד העם הגרמני אינו יכול להצטמצם לשלילתם הישירה של תנאי‬
‫המשפט והמדינה הריאליים שלו ואף לא למימושם האידיאלי של תנאים אלה‪,‬‬
‫שכן את שלילתם הבלתי אמצעית של תנאיו הריאליים הוא מוצא בתנאיו‬
‫האידיאליים‪ ,‬אך הוא שוב אך בקושי שרד את ניסיון מימושם של תנאים אלה‬
‫מתוך צפייה בהם ולימודם אצל העמים השכנים‪ .‬לפיכך המפלגה הפוליטית‬
‫המעשית דורשת בצדק את שלילת הפילוסופיה‪ 106.‬טעותה אינה נעוצה בעצם‬
‫הצגת דרישתה זאת‪ ,‬אלא בהתעקשותה על דרישה שאין היא מממשת אותה‬
‫ברצינות ואף אין ביכולתה לממש אותה‪ .‬היא מאמינה כי היא מממשת שלילה‬
‫זו בהפנותה את גבה לפילוסופיה ובנוטשה אותה תוך כדי מלמולן של כמה‬
‫מההפרזות המכעיסות והבנליות ביותר‪ .‬מפאת צרות אופקיה של מפלגה זו אין‬

‫‪324‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הפילוסופיה הגרמנית נכללת בתחום הממשות הגרמנית‪ ,‬והיא אפילו מדמיינת‬

‫שהפילוסופיה נמצאת מחוץ לחיי המעשה (‪ )Praxis‬הגרמניים ולתיאוריות‬
‫המשרתות אותם‪ .‬אתם דורשים שנתחבר לזרעי חיים ממשיים‪ ,‬אך אתם שוכחים‬
‫שזרע החיים הממשי של העם הגרמני נבט וגדל עד כה רק בקודקודו‪ .‬במילה‬
‫אחת‪ :‬אין אתם יכולים לבטל את הפילוסופיה אלא על ידי מימושה‪.‬‬
‫שגיאה זו עצמה‪ ,‬אף כי במשתנים הפוכים‪ ,‬עושה המפלגה הפוליטית‬
‫‪107‬‬
‫התיאורטית שמקורה בפילוסופיה‪.‬‬
‫מפלגה זו ראתה במאבק הנוכחי רק את מאבקה הביקורתי של הפילוסופיה‬
‫עם העולם הגרמני ולא נתנה דעתה על כך שהפילוסופיה שרווחה עד כה שייכת‬
‫בעצמה לעולם זה ומהווה את השלמתו‪ ,‬אף כי האידיאלית‪ .‬בהיותה ביקורתית‬
‫כלפי היריב שלה‪ ,‬התייחסה לעצמה באופן בלתי ביקורתי‪ .‬התייחסות זאת‬
‫מקורה אם בכך שנקודת המוצא שלה הייתה הנחות היסוד של הפילוסופיה‪,‬‬
‫שהיא עצמה לא השכילה להתקדם מעבר למסקנותיהן‪ ,‬ואם בכך שראתה את‬
‫הדרישות והמסקנות שנבעו ממקור אחר בתור דרישותיה ומסקנותיה הישירות‬
‫של הפילוסופיה‪ ,‬אף כי ניתן‪ ,‬בניגוד לכך‪ ,‬לקיימן‪ ,‬בהנחה שהן נכונות‪ ,‬רק‬
‫בשלילתה של הפילוסופיה ששררה עד כה‪ ,‬הפילוסופיה בתור פילוסופיה‪ .‬אנו‬
‫שומרים לעצמנו זכות לשוב ולדון בה מאוחר יותר ביתר עמקות‪ .‬ניתן לסכם‬
‫את פגימתה הבסיסית כך‪ :‬היא האמינה שהיא יכולה לממש את הפילוסופיה‬
‫בלי לבטל אותה‪.‬‬
‫ביקורת פילוסופיית המשפט והמדינה הגרמנית‪ ,‬שהשיגה אצל הגל את‬
‫צורתה האחרונה‪ ,‬המסקנית ביותר והעשירה ביותר‪ ,‬היא הן ניתוחן הביקורתי‬
‫של המדינה המודרנית והמציאות הקשורה עמה והן שלילתה ההחלטית‬
‫של הצורה השלמה‪ ,‬שרווחה עד כה‪ ,‬של התודעה המשפטית והפוליטית‬
‫הגרמנית‪ ,‬שביטויה המיוחד‪ ,‬האוניברסלי‪ ,‬שהתעלה לכדי מדע (‪,)Wissenschaft‬‬
‫הוא פילוסופיית המשפט הספקולטיבית עצמה‪ .‬אילו פילוסופיית המשפט‬
‫הספקולטיבית ‪ -‬כלומר חשיבה מופשטת ונלהבת זו של המדינה המודרנית‪,‬‬
‫שממשותה נותרת שלא מעלמא הדין‪ ,‬ויהא שמלכותא דרקיעא זו נמצאת מעבר‬
‫לנהר הריין ‪ -‬הייתה אפשרית בגרמניה בלבד‪ ,‬הרי שבאותה מידה‪ ,‬לעומת זאת‪,‬‬
‫המושג הגרמני של המדינה המודרנית‪ ,‬המפשיט מהאדם הממשי‪ ,‬היה אפשרי‬
‫רק מאחר שהמדינה המודרנית עצמה מפשיטה מהאדם הממשי או מספקת‬
‫את האדם השלם רק באופן דמיוני‪ .‬הגרמנים הגו בפוליטיקה‪ ,‬מה שעמים‬
‫אחרים הוציאו אל הפועל‪ .‬גרמניה הייתה מצפונם התיאורטי‪ .‬ההפשטה וגובהי‬
‫החשיבה שלה התקדמו בד בבד עם חד–צדדיותה ונמיכותה של מציאותם‪.‬‬

‫‪325‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫אם הסטטוס קוו של המדינה הגרמנית מבטא אפוא את גמר פיתוחו של ה–‬
‫‪[ ancien régime‬המשטר הישן]‪ ,‬של קּורנ ָס זה בבשר המדינה המודרנית‪ ,‬הרי‬
‫שהסטטוס קוו של מדע המדינה הגרמני מבטא את אי–השלמת פיתוחה של‬
‫המדינה המודרנית‪ ,‬את הקלקול שבה‪.‬‬
‫מעצם היותה יריב החלטי של צורת התודעה הפוליטית הגרמנית שרווחה‬
‫עד כה‪ ,‬אין ביקורת פילוסופיית המשפט הספקולטיבית תועה ופונה כלפי‬
‫עצמה‪ ,‬אלא אל משימות שלצורך פתרונן יש רק אמצעי אחד‪ :‬המעשה (‪.)Praxis‬‬
‫ניתן לשאול‪ :‬האם יכולה גרמניה להגיע למעשה שיימצא ‪la hauteur des‬‬
‫‪[ principesá‬בגובהם של העקרונות]‪ ,‬דהיינו‪ ,‬להגיע למהפכה שתתעלה לא רק‬
‫לרמה הרשמית שבה נמצאים העמים המודרניים‪ ,‬אלא לרמה האנושית שתהא‬
‫בקרוב עתידם של עמים אלה?‬
‫נשק הביקורת אינו יכול להוות תחליף לביקורתו של הנשק‪ .‬יש למוטט‬
‫את העוצמה החומרית באמצעות עוצמה חומרית‪ ,‬אולם גם התיאוריה הופכת‬
‫לעוצמה חומרית משהיא קונה לה אחיזה בלב ההמונים‪ .‬התיאוריה מסוגלת‬
‫להפוך לנחלת ההמונים משהיא מוכחת ‪[ ad hominem‬לגבי האדם] והיא מוכחת‬
‫‪ ad hominem‬מרגע שהיא רדיקלית‪ .‬להיות רדיקלי משמעו לתפוס את הדבר‬
‫בשורשו‪ ,‬אך בשביל האדם השורש הוא האדם עצמו‪ .‬ההוכחה החד–משמעית‬
‫לרדיקליות של התיאוריה הגרמנית‪ ,‬כלומר לאנרגיה המעשית שלה‪ ,‬היא היותה‬
‫ביטולה החיובי של הדת‪ .‬ביקורת הדת מגיעה להשלמתה בתורה שלפיה האדם‬
‫הוא המהות העליונה בשביל האדם‪ ,‬דהיינו בציווי הקטגורי המורה לבטל את‬
‫התנאים שבהם האדם הוא ישות נחותה‪ ,‬משועבדת‪ ,‬מוזנחת ועלובה‪ .‬זהו מצב‬
‫שלא ניתן לבטאו טוב יותר מאשר בקריאתו של צרפתי אחד בקשר לתוכנית‬
‫להטיל מס כלבים‪ :‬כלבים אומללים! מבקשים לטפל בכם כבבני אדם!‬
‫אפילו מבחינה היסטורית האמנציפציה התיאורטית היא בעלת משמעות‬
‫מעשית מיוחדת לגבי גרמניה‪ .‬עברה המהפכני של גרמניה הוא תיאורטי ‪-‬‬
‫הרפורמציה‪ .‬כפי שבעת ההיא החלה המהפכה בראשו של נזיר‪ 108,‬כך היא‬
‫מתחילה היום בראשו של הפילוסוף‪.‬‬
‫לּותֶר אכן ניצח את השעבוד שבמסירות הדתית‪ ,‬אולם רק מפני שהוא הציב‬
‫במקומו את השעבוד מתוך שכנוע פנימי‪ .‬הוא ניתץ את האמונה בסמכות‪,‬‬
‫מפני שהוא שיקם את סמכותה העליונה של האמונה‪ .‬הוא הפך את הכמרים‬
‫לפשוטי העם‪ ,‬מכיוון שהוא הפך את פשוטי העם לכמרים‪ .‬הוא שחרר את האדם‬
‫מהדתיּות החיצונית‪ ,‬משום שהוא הפך את הדתיּות לאדם הפנימי‪ .‬הוא שחרר‬
‫את הגוף משלשלאותיו‪ ,‬משום שהוא כבל את הלב בשלשלאות‪.‬‬

‫‪326‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫אך גם אם הפרוטסטנטיות לא הייתה הפתרון האמיתי‪ ,‬הרי שהיא הייתה‬

‫הצבתה האמיתית של המשימה‪ .‬מאבקו של פשוט העם אינו עוד המאבק נגד‬
‫כוהן הדת החיצוני‪ ,‬אלא נגד כוהן הדת הפנימי‪ ,‬נגד הטבע הכוהני שלו–הוא‪.‬‬
‫ואם המהפך הפרוטסטנטי‪ ,‬שהפך את פשוטי העם הגרמנים לכמרים‪ ,‬הביא‬
‫לאמנציפציה של האפיפיורים ההדיוטות‪ ,‬של הנסיכים וצבא כומריהם‪ ,‬של בעלי‬
‫הפריבילגיות והבורגנות הקרתנית‪ ,‬הרי הפיכתם הפילוסופית של הגרמנים–‬
‫הכמרים לבני אדם תהא האמנציפציה של העם‪ .‬אולם כשם שהאמנציפציה לא‬
‫תיעצר בנסיכים‪ ,‬כך חילּון הנכסים לא ייעצר בביזת הכנסיות‪ ,‬שפרוסיה הצבועה‬
‫היא זו שהחלה בה במיוחד‪ .‬מלחמת האיכרים‪ ,‬העובדה הרדיקלית ביותר של‬
‫ההיסטוריה הגרמנית‪ ,‬כשלה בזמנה בגלל התיאולוגיה‪ .‬כיום‪ ,‬כשהתיאולוגיה‬
‫עצמה כשלה‪ ,‬הרי שהעובדה הלא חופשית ביותר של ההיסטוריה הגרמנית ‪-‬‬
‫הסטטוס קוו שלנו ‪ -‬תתנפץ בגין הפילוסופיה‪ .‬ערב הרפורמציה הייתה גרמניה‬
‫הרשמית העבד הנרצע ביותר של רומא‪ .‬ערב מהפכתה היא העבד הנרצע של‬
‫כוחות פחותים מרומא ‪ -‬של פרוסיה ואוסטריה‪ ,‬של אצילים יונקרים קטנים‬
‫ושל הבורגנות הקרתנית‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬נדמה שהמהפכה הגרמנית הרדיקלית ניצבת בפני קושי עיקרי‬
‫אחד‪.‬‬
‫המהפכות זקוקות ליסוד סביל‪ ,‬לבסיס חומרי‪ .‬התיאוריה מתממשת תמיד‬
‫בעם כלשהו רק באותה המידה שהיא מימוש צרכיו‪ .‬ובכן‪ ,‬האם הפער העצום‬
‫שבין דרישות המחשבה הגרמנית לבין תשובותיה של המציאות הגרמנית יהיה‬
‫דומה לקרע שבין החברה האזרחית לבין המדינה או בינה לבין עצמה? האם‬
‫הצרכים התיאורטיים יהיו הצרכים המעשיים באופן בלתי אמצעי? אין די‬
‫בכך שהמחשבה חותרת להתממשותה; הממשות עצמה הכרח שתחתור לעבר‬
‫המחשבה‪.‬‬
‫אולם גרמניה לא השיגה את שלב הביניים של האמנציפציה‪ ,‬קרי‬
‫האמנציפציה הפוליטית‪ ,‬יחד עם העמים המודרניים‪ .‬היא אף טרם הגיעה‬
‫באופן מעשי אל השלבים שהשכילה להתגבר עליהם באופן תיאורטי‪ .‬כיצד‬
‫תוכל אפוא לחרוג ‪ -‬בקפיצה לוליינית אחת ‪ -‬לא רק מעבר למגבלותיה שלה‬
‫אלא בה בעת גם מעבר למגבלותיהם של העמים המודרניים‪ ,‬מגבלות שאותן‬
‫עליה להרגיש תחילה באופן ממשי כשחרור ממגבלותיה שלה ולשאוף להשיגן?‬
‫מהפכה רדיקלית יכולה להיות רק מהפכה מכוחם של צרכים רדיקליים‪,‬‬
‫שהנחותיהם המוקדמות וערש לידתם נראים כאילו אינם קיימים עדיין‪.‬‬
‫אם‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬ליוותה גרמניה את התפתחותם של העמים המודרניים רק‬

‫‪327‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫בפעילות מחשבתית מופשטת‪ ,‬מבלי להיות צד פעיל במאבקיה הממשיים של‬

‫התפתחות זו‪ ,‬הרי מאידך גיסא היא הייתה שותפה לסבלותיה של התפתחות זו‬
‫מבלי ליהנות מפירותיה‪ ,‬מבלי לחוות סיפוק חלקי ממנה‪ .‬הפעילות המופשטת‪,‬‬
‫מחד גיסא‪ ,‬תואמת את הסבל המופשט‪ ,‬מאידך גיסא‪ .‬זו הסיבה לכך שבוקר אחד‬
‫תמצא עצמה גרמניה באותה מדרגה של ניוון ושקיעה אירופיים מבלי שזכתה‬
‫אי פעם להימצא במדרגה של האמנציפציה האירופית‪ .‬ניתן יהיה להשוות זאת‬
‫לעובד אלילים הסובל ממחלות הנצרות‪.‬‬
‫אם בוחנים‪ ,‬ראש לכול‪ ,‬את הממשלות הגרמניות‪ ,‬הרי מוצאים כי מפאת‬
‫נסיבות הזמן‪ ,‬קרי מצבה של גרמניה‪ ,‬נקודת המבט של ההשכלה הגרמנית‪ ,‬וכן‬
‫מפאת האינסטינקט המוצלח שלהן‪ ,‬הן שואפות לשלב את חסרונותיו התרבותיים‬
‫של עולם המדינות המודרני‪ ,‬שאיננו זוכים ליתרונותיו‪ ,‬עם פגמיו הברבריים‬
‫של ה–‪ ,ancien régime‬שממנו אנו נהנים די והותר‪ .‬כפועל יוצא מכך מוכרחה‬
‫גרמניה ליטול חלק גדל והולך‪ ,‬אם לא ברציונליות הרי בחוסר הרציונליות של‬
‫צורות מדינה הנמצאות מעבר לסטטוס קוו שלה‪ .‬האם קיימת‪ ,‬למשל‪ ,‬מדינה‬
‫נוספת בעולם המשתתפת בתמימות שכזאת בכל אשליותיה של צורת המדינה‬
‫החוקתית‪ ,‬אך לא בממשותה‪ ,‬כמו זו המכונה גרמניה החוקתית? האם מיזוגם‬
‫של מכאובי הצנזורה עם מכאוביהם של חוקי ספטמבר הצרפתיים‪ 109,‬שחופש‬
‫העיתונות הוא הנחתם המוקדמת [נקודת המוצא לפעילותם מגבילת החירויות]‪,‬‬
‫לא היה בהכרח רעיון שנצנץ בראשה של הממשלה הגרמנית! כשם שניתן היה‬
‫למצוא את אלילי כל הלאומים בפנתיאון הרומי‪ ,‬כך ניתן למצוא באימפריה‬
‫הגרמנית הרומית הקדושה‪ 110‬את חטאי כל צורות המדינה‪ .‬שאקלקטיות זו‬
‫תגיע לשיא שלא ניתן היה לשערו ‪ -‬עובדה זו חבה את קיומה בעיקר לאהבת‬
‫הטעמים הפוליטית–אסתטית של מלך גרמני מסוים‪ 111,‬שחשקה נפשו למלא‬
‫את כל תפקידי המלוכה‪ :‬הפיאודלית כמו הביורוקרטית‪ ,‬האבסולוטית כמו‬
‫החוקתית‪ ,‬האוטוקרטית כמו הדמוקרטית ‪ -‬אם לא על ידי אישיותו של העם‪,‬‬
‫הרי על ידי אישיותו שלו‪ ,‬ואם לא למען העם‪ ,‬הרי בוודאי למען עצמו‪ .‬גרמניה‬
‫כחסרונו של הווה פוליטי‪ ,‬שכונן עצמו כעולם משלו ‪ -‬גרמניה זו לא תוכל‬
‫להשתחרר מהמגבלות הגרמניות המיוחדות מבלי שתשתחרר מהמגבלות‬
‫הכלליות של ההווה הפוליטי‪.‬‬
‫לא המהפכה הרדיקלית‪ ,‬האמנציפציה האנושית הכללית‪ ,‬היא חיזיון‬
‫אוטופי לגבי גרמניה‪ ,‬אלא דווקא המהפכה החלקית‪ ,‬המהפכה הפוליטית‬
‫גרידא‪ ,‬המהפכה המותירה את יסודות הבית על כנם‪ .‬על מה מיוסדת מהפכה‬
‫חלקית‪ ,‬מהפכה פוליטית בלבד? על כך שחלק מהחברה האזרחית משתחרר‬

‫‪328‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫ומגיע לשלטון כללי; על כך שמעמד (‪ 112)Klasse‬מסוים נוטל על עצמו לחולל‬

‫אמנציפציה כללית של החברה‪ ,‬ביוצאו מתוך מצבו המיוחד שלו עצמו‪ .‬מעמד‬
‫זה משחרר את החברה כולה רק ככל שהיא נמצאת במצבו שלו‪ ,‬כלומר יש לה‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬כסף והשכלה‪ ,‬או שהיא יכולה לרכוש דברים באופן חופשי‪.‬‬
‫שום מעמד של החברה האזרחית אינו יכול למלא תפקיד זה מבלי לעורר‬
‫התלהבות לפרק זמן בו עצמו ובהמונים‪ ,‬פרק זמן שבו הוא מקיים בעיקרו‬
‫של דבר יחסי רעות ואחווה עם החברה ותנועתו מתלכדת עם תנועתה‪ ,‬פרק‬
‫זמן שבו הוא משים עצמו במקום החברה ונתפס ומתקבל כנציגה הכללי‪ .‬זהו‬
‫פרק זמן שבו תביעותיו וזכויותיו של מעמד זה הן באמת זכויותיה ותביעותיה‬
‫של החברה עצמה‪ ,‬פרק זמן שבו הוא באופן ממשי ראשּה ולבה של החברה‪.‬‬
‫רק בשם זכויותיה הכלליות של החברה יכול מעמד מיוחד לתבוע לעצמו את‬
‫השלטון הכללי‪ .‬לשם כיבושה בסערה של עמדת המשחרר וניצולן הפוליטי‬
‫של כל הספרות החברתיות למען האינטרס של הספרה העצמית אין די במרץ‬
‫מהפכני ובתחושת ערך עצמי רוחנית‪ .‬כדי שמהפכתו של עם מסוים תעלה‬
‫בקנה אחד עם האמנציפציה של מעמד מיוחד של החברה האזרחית ‪ -‬כלומר‪,‬‬
‫על מנת ששדרה מסוימת תיחשב שדרה של החברה כולה ‪ -‬הרי שכל פגמי‬
‫החברה מוכרחים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬להתרכז במעמד אחר‪ .‬שדרה [אחרת] זו הכרח‬
‫שתהיה השדרה של הדחייה הכללית‪ ,‬שדרה של המוגבלות הכללית‪ .‬לשם כך‬
‫ספרה חברתית מיוחדת הכרח שתיחשב להתגלמותן של עוולותיה הידועות‬
‫לשמצה של החברה כולה‪ ,‬כך שהשחרור מספרה זו יופיע כשחרור עצמי‪ .‬כדי‬
‫ששדרה מסוימת תהא השדרה המובהקת של השחרור‪ ,‬הכרח הוא‪ ,‬לעומת זאת‪,‬‬
‫ששדרה אחרת תהא השדרה המובהקת של השעבוד‪ 113.‬חשיבּותן השלילית‬
‫הכללית של האצולה והכמורה בצרפת התנתה את חשיבותו החיובית הכללית‬
‫של המעמד הבורגני‪ ,‬שהיה בר מצר ובעל ריב שלהן‪.‬‬
‫לא תמצא בגרמניה אצל שום מעמד את העקביות‪ ,‬חריפות השכל‪ ,‬התעוזה‬
‫וחוסר ההתחשבות אשר יכלו להטביע בו את חותם נציגה השלילי של החברה‪.‬‬
‫באותה מידה לא תמצא אצל שום שדרה את גדלות הנפש המזדהה עם נפש‬
‫העם‪ ,‬ולו רק באופן זמני‪ ,‬דהיינו אותה גאונות ההופכת את העוצמה החומרית‬
‫לכדי כוח פוליטי‪ ,‬אותה תעוזה מהפכנית המטיחה בפני היריב את הסיסמה‬
‫הדווקאית‪ :‬אינני ולא כלום‪ ,‬וחייבת אנוכי להיות הכול‪ .‬אדרבה‪ ,‬אותה אנוכיות‬
‫עלובה‪ ,‬המעניקה בעצמה תוקף למוגבלותה‪ ,‬כשם שהיא מאפשרת לאחרים‬
‫להעניק לה תוקף כנגדה‪ ,‬מהווה את עיקר תוכנם של המוסר והכנות הגרמניים‪,‬‬
‫לא רק של היחידים‪ ,‬אלא גם של המעמדות‪ .‬לפיכך‪ ,‬היחס בין הספרות השונות‬

‫‪329‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫של החברה הגרמנית אינו אפוא דרמטי‪ ,‬אלא אפי‪ .‬כל אחת מהן מתחילה‬
‫להיות ערה לעצמה ולהציב את עצמה לצד הספרות האחרות על תביעותיהן‬
‫המיוחדות‪ ,‬לא משעה שהיא מדוכאת‪ ,‬אלא משעה שנסיבות הזמן יוצרות‪ ,‬ללא‬
‫מעורבותה שלה‪ ,‬מצע נוח לדיכוי מצדה היא‪ .‬אפילו הדימוי העצמי המוסרי של‬
‫המעמד הבינוני (‪ )Mittelklasse‬הגרמני מקורו בתודעה שהוא נציג הבינוניות‬
‫הקרתנית של יתר המעמדות‪ .‬לכן לא רק המלכים הגרמנים עלו על כס‬
‫המלוכה ‪[ mal-á-propo‬בעיתוי לא מוצלח]; זהו גם גורלה של כל ספרה אחרת‬
‫של החברה האזרחית‪ ,‬שחוותה את מפלתה בטרם חגגה את ניצחונה‪ ,‬שפיתחה‬
‫את מגבלותיה שלה בטרם התגברה על המגבלות שבלמוה‪ ,‬שהעניקה תוקף‬
‫לצרות העין של ישותה בטרם יכלה להעניק תוקף לרוחב הלב של ישותה‪ .‬כך‬
‫מוחמצת כל הזדמנות למילוי תפקיד חשוב עוד בטרם היא קיימת‪ ,‬וכל מעמד‬
‫הפותח במאבק נגד המעמד הניצב מעליו מסתבך בה בעת במאבק נגד המעמד‬
‫שניצב מתחתיו‪ .‬על כן שרויות הנסיכויות במאבק נגד המלוכה; הביורוקרטיה‬
‫נמצאת במאבק נגד האצולה; והבורגנות מנהלת מאבק נגד כל אלה‪ ,‬בשעה‬
‫שהפרולטריון כבר החל את מאבקו נגד הבורגנות‪ .‬עוד המעמד הבינוני מעז‬
‫אך בקושי לתפוס את האמנציפציה מנקודת מבטו שלו‪ ,‬וכבר מכריזים תנאי‬
‫החיים החברתיים והתקדמות התיאוריה הפוליטית כי נקודת מבט זאת מיושנת‬
‫או למצער בעייתית‪.‬‬
‫בצרפת די בכך שפלוני יהא משהו‪ ,‬כדי שירצה להיות הכול‪ .‬בגרמניה‬
‫שומה עליך לא להיות לא–כלום‪ ,‬שאלמלא כן תצטרך לוותר על הכול‪.‬‬
‫בצרפת האמנציפציה החלקית היא בסיסה של האמנציפציה האוניברסלית‪.‬‬
‫בגרמניה האמנציפציה האוניברסלית היא ‪[ conditio sine qua non‬תנאי שאין‬
‫בלתו] לאמנציפציה חלקית‪ .‬בצרפת קיומו הממשי של השחרור בשלבים הוא‬
‫בהכרח מקורו של השחרור השלם‪ .‬בגרמניה אי–אפשרותו של השחרור בשלבים‬
‫הכרח הוא שתחולל את השחרור השלם‪ .‬בצרפת כל מעמד ממעמדות העם‬
‫הוא אידיאליסט פוליטי‪ ,‬ואינו רואה עצמו בראש ובראשונה כמעמד מיוחד‪,‬‬
‫אלא כנציג הצרכים החברתיים הכלליים‪ .‬תפקיד המשחרר עובר אפוא לפי‬
‫תור באופן דרמטי ממעמד אחד של החברה האזרחית למשנהו‪ ,‬עד שלבסוף‬
‫הוא מגיע למעמד שאינו מממש עוד את החירות החברתית על יסוד הנחות‬
‫מוקדמות של תנאים מסוימים שמצויים אמנם מחוץ לאדם‪ ,‬אך מיוצרים על ידי‬
‫החברה האנושית‪ ,‬אלא‪ ,‬אדרבה‪ ,‬מארגן את כל תנאי הקיום האנושי על יסוד‬
‫הנחותיה המוקדמות של החירות החברתית‪ .‬לעומת זאת בגרמניה‪ ,‬שבה החיים‬
‫המעשיים חסרי רוח‪ ,‬כשם שהחיים הרוחניים אינם מעשיים‪ ,‬אין לשום מעמד‬

‫‪330‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בחברה האזרחית צורך באמנציפציה הכללית ויכולת להשיגה‪ ,‬אלא כאשר‬

‫הדבר נכפה עליו על ידי מצבו הבלתי אמצעי‪ ,‬על ידי ההכרח החומרי‪ ,‬על ידי‬
‫הכבלים שלו עצמו‪.‬‬
‫היכן מצויה אפוא האפשרות החיובית של האמנציפציה הגרמנית?‬
‫תשובה‪ :‬בהיווצרות מעמד הנתון בכבלים רדיקליים‪ ,‬מעמד של החברה‬
‫האזרחית שאינו מעמד של החברה האזרחית‪ ,‬שדרה שהנה התפרקותן של כל‬
‫השדרות; זוהי יצירת ספרה בעלת אופי אוניברסלי מפאת סבלה האוניברסלי‪,‬‬
‫ספרה שאינה תובעת לעצמה שום זכות מיוחדת‪ ,‬שכן לא נעשה לה עוול מיוחד‬
‫כלשהו אלא העוול בשלמותו‪ ,‬ספרה שאינה מעלה דרישות על יסוד זכות‬
‫היסטורית‪ ,‬אלא על יסוד זכות אנושית‪ ,‬ספרה שאינה שרויה בניגוד חד–צדדי‬
‫למסקנותיה של המדינה הגרמנית‪ ,‬אלא בניגוד רב–צדדי להנחות היסוד של‬
‫מדינה זו‪ .‬בעיקרו של דבר זוהי היווצרות ספרה שאינה יכולה לשחרר עצמה‬
‫מבלי להשתחרר מכל יתר הספרות של החברה ובכך לשחרר ספרות אלו עצמן‪,‬‬
‫ספרה שניתן לכנותה‪ ,‬בקיצור‪ ,‬אובדנו המוחלט של האדם‪ ,‬ואשר יכולה על כן‬
‫לזכות בעצמה רק אם תזכה מחדש ובשלמות באדם‪ .‬התפרקות החברה כשדרה‬
‫מיוחדת היא הפרולטריון‪.‬‬
‫הפרולטריון מתחיל להתהוות בגרמניה לראשונה בעקבות ההתפתחות‬
‫התעשייתית הפורצת לתוכה‪ ,‬שכן לא העוני המתהווה באורח דמוי טבע‬
‫(‪ )naturwüchsig‬הוא היוצר את הפרולטריון‪ ,‬אלא העוני המיוצר בצורה‬
‫מלאכותית (‪ 114;)künstlich‬לא המון האדם הנמחץ באופן מכני תחת כובד משקלה‬
‫של החברה מהווה את הפרולטריון‪ ,‬אלא ההמון הנוצר על ידי התפוררותה‬
‫החריפה של החברה‪ ,‬בייחוד על ידי התפוררותו של מעמד הביניים‪ ,‬אף שאט–‬
‫אט מצטרפים כמובן לשורותיו של הפרולטריון גם העוני הטבעי והצמיתנות‬
‫הנוצרית–גרמנית‪.‬‬
‫אם הפרולטריון מבשר את פירוקו של סדר העולם ששרר עד כה‪ ,‬הרי שאין‬
‫הוא מגלה אלא את סוד הווייתו שלו‪ ,‬שכן הוא עצמו אינו אלא פירוקו העובדתי‬
‫של סדר עולמי זה‪ .‬אם תובע הפרולטריון את שלילת הקניין הפרטי‪ ,‬הרי שהוא‬
‫רק מעלה לכדי עיקרון של החברה מה שהעלתה החברה לכדי עקרונו שלו‪ ,‬מה‬
‫שמתגלם בו עצמו כתוצאה שלילית של החברה ללא מעורבותו שלו‪ .‬זכותו של‬
‫הפרולטר ביחס לעולם המתהווה‪ ,‬כמוה כזכותו של המלך ביחס לעולם הקיים‪,‬‬
‫כאשר הוא מכנה את העם עמו שלו כשם שהוא מכנה את הסוס סוסו שלו‪.‬‬
‫כאשר מכריז המלך על עמו כעל קניינו הפרטי‪ ,‬הריהו נותן מבע לכך שבעל‬
‫הקניין הפרטי הוא מלך‪.‬‬

‫‪331‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫כשם שהפילוסופיה מוצאת בפרולטריון את נשקה החומרי‪ ,‬כך מוצא‬

‫הפרולטריון בפילוסופיה את נשקו הרוחני‪ ,‬וכאשר יכה הרעיון שורשים עמוקים‬
‫בקרקע עם תמה זו‪ ,‬תתממש האמנציפציה של הגרמנים לכדי בני אדם‪.‬‬
‫הבה נסכם את תוצאת דיוננו‪:‬‬
‫שחרורה המעשי היחיד של גרמניה הוא שחרור מנקודת המבט של התיאוריה‬
‫הרואה באדם את מהותו העליונה של האדם‪ .‬בגרמניה אפשרית ההשתחררות‬
‫מימי הביניים רק כהשתחררות בו זמנית מההתגברויות החלקיות על ימי‬
‫הביניים‪ .‬בגרמניה לא ניתן לשבור את עּולה של שום צורת שעבוד בלי לשבור‬
‫את עולה של צורת השעבוד כולה‪ .‬גרמניה היסודית כל כך אינה יכולה לחולל‬
‫מהפכה בלי לבצע אותה מן היסוד‪ .‬האמנציפציה של הגרמני היא האמנציפציה‬
‫של האדם‪ .‬ראשה של אמנציפציה זו הוא הפילוסופיה‪ ,‬לבה ‪ -‬הפרולטריון‪.‬‬
‫אין הפילוסופיה יכולה לממש את עצמה מבלי שתבטל את הפרולטריון‪ ,‬ואין‬
‫הפרולטריון יכול לבטל את עצמו מבלי שיממש את הפילוסופיה‪.‬‬
‫כאשר יבשילו התנאים הפנימיים כולם‪ ,‬תבשר קריאת השכווי הגאלי‪ 115‬את‬
‫בוא תחייתה של גרמניה‪.‬‬

‫נכתב בין שלהי ‪ 1843‬לינואר ‪.1844‬‬

‫הופיע ב–‪Deutsch-Französiche Jahrbücher‬‬
‫[ספרי השנה הגרמניים–צרפתיים]‪ ,‬פריז ‪.1844‬‬
‫לפי מהדורת ‪ MEGA‬השנייה ומהדורת ‪.MEW‬‬

‫‪332‬‬
 ‫קרל מרקס‬
‫‪I‬‬

‫הערות שוליים ביקורתיות‬

‫למאמר ׳מלך פרוסיה והרפורמה החברתית‪ ,‬מאת פרוסי פלוני׳‬
‫(פֹורוורטס! מס' ‪)60‬‬
‫ֶ‬

‫[פורוורטס! מס' ‪ 7 ,63‬באוגוסט ‪]1844‬‬

‫ֶ‬

‫בחוברת מס' ‪ 60‬של פֹורוֶורטס! (!‪ 116)Vorwärts‬מופיע מאמר שכותרתו‪" :‬מלך‬

‫‪117‬‬
‫פרוסיה והרפורמה החברתית"‪ ,‬החתום על ידי "פרוסי פלוני"‪.‬‬
‫תחילה מוסר לנו הפרוסי–לכאורה את תוכנו של הצו שהוציא הקבינט‬
‫המלכותי הפרוסי בנוגע למרד הפועלים השלזים‪ 118‬ואת עמדתו של העיתון‬
‫הצרפתי לַה ֶרפֹורם (‪ 119)La Réforme‬ביחס לצו זה‪ .‬לה רפורם רואה את "הבהלה‬
‫והרגש הדתי" של המלך‪ 120‬כמקור הוראת הקבינט‪ .‬העיתון‪ ,‬לפי דבריו‪ ,‬אף‬
‫מוצא במסמך זה את התחושה המוקדמת של נחיצות הרפורמות הגדולות‬
‫שבפניהן ניצבת החברה האזרחית‪ .‬ה"פרוסי" מחנך אחר כך את לה רפורם‬
‫כדלקמן‪:‬‬
‫"המלך והחברה הגרמנית טרם הגיע‪/‬ה (‪ )ist noch nicht angelangen‬ל'הרגשה‬
‫מוקדמת בנוגע לנחיצות הרפורמה שלהם'‪ II,‬אפילו ההתקוממויות השלזיות‬
‫והבוהמיות לא יצרו הרגשה זו‪ .‬אי–אפשר להציג בפני מדינה בלתי פוליטית‪,‬‬

‫סיבות מיוחדות מדרבנות אותי להצהיר כי מאמר זה הוא תרומתי הראשונה‬ ‫‪ .I‬‬
‫לפורוורטס‪ .‬ק‪ .‬מ‪[ .‬הערה מאת מרקס]‪.‬‬
‫מן הראוי לשים לב לאבסורד הסגנוני והדקדוקי‪" :‬המלך והחברה הגרמנית טרם‬ ‫‪ .II‬‬
‫הגיע‪/‬ה להרגשה מוקדמת בנוגע לנחיצות הרפורמה שלהם" (למי מתייחס "שלהם"?)‬
‫[הערה מאת מרקס]‪.‬‬

‫‪333‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫כדוגמת גרמניה‪ ,‬את המצוקה החלקית באזורי התעשייה כעניין כללי‪ ,‬שלא‬
‫לדבר על נזק לעולם התרבותי כולו‪ .‬לאירוע זה יש לגבי הגרמנים אופי של‬
‫מחסור מקומי במזון או במים‪ .‬לכן רואה בכך המלך ליקוי מנהלי או מחסור‬
‫במעשי צדקה‪ .‬מסיבה זו ‪ -‬ומאחר שצבא מועט נדרש כדי לגבור על האורגים‬
‫החלשים ‪ -‬הרי ודאי שהריסת המפעלים והמכונות לא גרמה למלך ולמשרדים‬
‫הממשלתיים שום 'בהלה'‪ .‬וכמובן‪ ,‬אפילו הרגש הדתי לא הכתיב את הוראת‬
‫הקבינט‪ :‬האחרונה היא ביטוי מפוכח מאוד של אָמנות המדינה הנוצרית ושל‬
‫דוקטרינה שאינה מניחה לקשיים להיערם בפני המַרפא היחיד שלה ‪' -‬מזגו‬
‫הטוב של לב נוצרי'‪ .‬עוני ופשע הם שתי מצוקות קשות‪ :‬מי יכול לרפאן?‬
‫המדינה ומשרדיה הממשלתיים? לא ולא‪ ,‬אלא איחודם של כל הלבבות‬
‫הנוצריים"‪.‬‬

‫הפרוסי–לכאורה מכחיש את "בהלתו" של המלך‪ ,‬בין היתר משום שצבא מועט‬

‫נדרש לגבור על האורגים החלשים‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬במדינה שבה מסיבה הנחגגת עם לחם קלוי וקצף שמפניה‬
‫ליברליים ‪ -‬אם להזכיר את המסיבה בדיסלדורף ‪ -‬יכולה להוליד הוראת קבינט‬
‫מלכותית‪ 121,‬במדינה שבה לא נדרש ולו חייל אחד כדי להכניע את כמיהת‬
‫כל הבורגנים הליברלים לחופש העיתונות ולחוקה‪ ,‬במדינה שבה הצייתנות‬
‫הסבילה עומדת באופן קבוע ‪[ à l'order de jour‬על סדר היום] ‪ -‬האם במדינה‬
‫מעין זו השימוש בכוח חמוש נגד אורגים חלשים‪ ,‬שימוש שנכפה עליה‪ ,‬לא‬
‫יהא אירוע בפני עצמו ואף אירוע מבהיל? והאורגים החלשים דווקא ניצחו‬
‫בהתנגשות הראשונה‪ .‬הם דוכאו על ידי כוחות שהלכו והתעצמו‪ .‬האם המרד‬
‫של המוני פועלים מסוכן פחות‪ ,‬משום שלא נדרש צבא כדי לדכאו? הפרוסי‬
‫הפיקח משווה את התקוממותם של האורגים השלזים להתקוממויותיהם של‬
‫הפועלים האנגלים‪ ,‬והאורגים השלזים נדמים בעיניו לאורגים רבי כוח‪.‬‬
‫מתוך יחסה הכללי של הפוליטיקה למומים החברתיים נסביר מדוע מרד‬
‫האורגים לא יכול לגרום למלך שום "בהלה" מיוחדת‪ .‬באופן ראשוני ניתן לומר‬
‫רק זאת‪ :‬המרד לא היה מכוון באופן מידי נגד מלך פרוסיה‪ ,‬אלא נגד הבורגנות‪.‬‬
‫מלך פרוסיה‪ ,‬כאריסטוקרט וכמונרך אבסולוטי‪ ,‬אינו יכול לאהוב את הבורגנים;‬
‫קל וחומר שאין הוא יכול להיבהל‪ ,‬אם חוסר האונים של הבורגנים וכניעותם‬
‫עוד יגברו בעקבות היחס המתוח והמורכב אל הפרולטריון‪ .‬יתרה מכך‪ :‬הקתולי‬
‫האורתודוקס מתייחס לפרוטסטנט האורתודוקס בעוינות רבה יותר מאשר‬
‫לאתיאיסט‪ ,‬כשם שהלגיטימיסט‪ 122‬מתייחס לליברל בעוינות רבה יותר מאשר‬
‫לקומוניסט‪ .‬זאת‪ ,‬לא מפני שהאתיאיסט והקומוניסט קרובים יותר לקתולי‬

‫‪334‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫וללגיטימיסט‪ ,‬אלא מפני שהם זרים לו יותר מאשר הפרוטסטנט והליברל‪ ,‬מפני‬
‫שהם נמצאים מחוץ למעגל שלו‪ .‬לגבי מלך פרוסיה‪ ,‬בתור פוליטיקאי‪ ,‬ניגודו‬
‫המידי נמצא בתחומי הפוליטיקה ‪ -‬הליברליזם‪ .‬אך לגבי המלך‪ ,‬הפרולטריון‪,‬‬
‫כניגודו‪ ,‬קיים במידה מועטה ביותר‪ ,‬כשם שהוא‪ ,‬המלך‪ ,‬קיים לגבי הפרולטריון‬
‫במידה מועטה ביותר‪ .‬הפרולטריון אכן צריך היה להשיג עוצמה מכרעת כדי‬
‫שיוכל לדכא את גילויי חוסר החיבה והאהדה ‪ -‬כלומר את הניגודים הפוליטיים‬
‫‪ -‬וכדי שכל העוינות הפוליטית תוסט לעברו‪ .‬ולבסוף‪ ,‬בשביל אופיו הידוע של‬
‫המלך‪ ,‬אשר נוטה אל המעניין והחשוב‪ ,‬הייתה זו בוודאי אף הפתעה מרגשת‬
‫ומשמחת לראות את העוני המרוד (‪" )Pauperismus‬המעניין" ו"המדובר רבות"‬
‫נמצא בשטחו ועל אדמתו ובכך למצוא לו הזדמנות נוספת לומר דבר מה על‬
‫עצמו‪ .‬כמה נעימה הייתה לו הידיעה שיש לו מעתה עוני מרוד פרוסי מלכותי‬
‫משלו!‬
‫ה"פרוסי" שלנו ודאי אינו מאושר כאשר הוא מכחיש את "הרגש הדתי"‬
‫כמקור הצו של הקבינט המלכותי‪ .‬מדוע הרגש הדתי אינו מקור צו הקבינט?‬
‫מאחר שהצו הוא "ביטוי מפוכח מאוד של אמנות המדינה הנוצרית"‪ ,‬ביטוי‬
‫"מפוכח" של דוקטרינה ש"אינה מניחה לקשיים להיערם בפני המַרפא היחיד‬
‫שלה‪ ,‬שהוא הלוך הרוח הטוב של לבבות נוצריים"‪.‬‬
‫האם הרגש הדתי אינו מקורה של אמנות המדינה הנוצרית? האם דוקטרינה‪,‬‬
‫אשר האמצעי האוניברסלי שלה הוא המזג הטוב של לב נוצרי‪ ,‬אינה מבוססת‬
‫על הרגש הדתי? האם ביטוי מפוכח של הרגש הדתי חדל להיות ביטוי של‬
‫הרגש הדתי? מעבר לכך! אני טוען שזהו רגש דתי שכולו חשיבות עצמית‪ ,‬רגש‬
‫מבושם מאוד‪ ,‬אשר מחפש ב"איחוד הלבבות הנוצריים" את "תיקון העוולות‬
‫הגדולות" ומכחיש את היותו קיים ב"מדינה ובמשרדים הממשלתיים"‪ .‬זהו רגש‬
‫דתי מבושם מאוד‪ ,‬אשר ‪ -‬לפי הודאת ה"פרוסי" ‪ -‬מייחס כל צרה למחסור‬
‫ברגש נוצרי‪ ,‬ולכן ַמפְנה את המשרדים הממשלתיים לאמצעי היחיד המחזק‬
‫רגש זה‪ ,‬ה"תוכחה"‪ .‬לפי ה"פרוסי"‪ ,‬הלוך הרוח הנוצרי הוא תכליתה של הוראת‬
‫הקבינט‪ .‬כמובן‪ ,‬הרגש הדתי‪ ,‬כאשר הוא מבושם‪ ,‬כאשר אינו מפוכח‪ ,‬רואה‬
‫עצמו כטוב היחיד‪ .‬כשהוא רואה עוולות‪ ,‬הוא מייחס אותן לחסרונו‪ ,‬שכן אם‬
‫הוא הטוב היחיד‪ ,‬הרי שהוא גם היחיד היכול ליצור את הטוב‪ .‬הוראת הקבינט‪,‬‬
‫אשר מוכתבת על ידי הרגש הדתי‪ ,‬מכתיבה אפוא‪ ,‬כפועל יוצא מכך‪ ,‬את הרגש‬
‫הדתי‪ .‬פוליטיקאי בעל רגש דתי מפוכח לא יחפש בשעת "מבוכתו" "עזרה"‬
‫ב"קריאתו של המטיף ירא השמים להלוך רוח נוצרי"‪.‬‬
‫כיצד מוכיח אפוא הפרוסי–לכאורה ללה רפורם שהוראת הקבינט אינה‬

‫‪335‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫תוצר של רגש דתי? בכך שהוא מציג את הוראת הקבינט שוב ושוב כביטוי‬
‫של רגש דתי‪ .‬האם ניתן לצפות ממוח כה לא הגיוני לתובנה ביחס לתנועות‬
‫החברתיות? הבה נשמע את שהוא מלהג על יחסה של החברה הגרמנית לתנועת‬
‫הפועלים ולרפורמה החברתית‪.‬‬
‫הבה נעשה הבחנה היכן שה״פרוסי" הזניח אותה‪ .‬הבה נעשה את ההבחנה‬
‫בין הקטגוריות השונות הנכללות בביטוי "חברה גרמנית"‪ :‬ממשלה‪ ,‬בורגנות‪,‬‬
‫עיתונות‪ ,‬ולבסוף ‪ -‬גם הפועלים עצמם‪ .‬אלה הם מיני ההמון השונים שבהם‬
‫מדובר כאן‪ .‬ה"פרוסי" כורך יחד צורות המון אלו ושופט אותן מעמדתו המורמת‬
‫כמקשה אחת‪ .‬לפי דבריו‪ ,‬החברה הגרמנית "טרם הגיעה להרגשה המוקדמת של‬
‫ה'רפורמה' שלה"‪.‬‬
‫מדוע חסר לה לחברה הגרמנית אינסטינקט זה?‬
‫"במדינה בלתי פוליטית כמו גרמניה"‪ ,‬משיב הפרוסי‪" ,‬אי–אפשר להציג את‬
‫המצוקה החלקית של אזורי המפעלים כעניין כללי‪ ,‬שלא לומר כנזק לעולם‬
‫התרבותי כולו‪ .‬עבור הגרמנים‪ ,‬לאירוע זה יש אופי של מחסור מקומי במזון או‬
‫במים‪ .‬לכן המלך רואה בכך ליקוי ניהולי ומחסור במעשי צדקה"‪.‬‬

‫ה״פרוסי" מסביר אפוא תפיסה מעוותת זו של מצוקת הפועלים מתוך‬

‫ייחודיותה של המדינה הבלתי פוליטית‪.‬‬
‫אפשר להיווכח בכך‪ :‬אנגליה היא מדינה פוליטית‪ .‬אפשר להיווכח‬
‫ביותר מכך‪ :‬אנגליה היא ארץ העוני המרוד(‪ ;)Pauperismus‬היא זו שהמציאה‬
‫מושג זה‪ .‬ההתבוננות באנגליה היא אפוא הניסוי הבטוח ללימוד יחסה של‬
‫מדינה פוליטית לעוני המרוד‪ .‬מצוקת הפועלים באנגליה אינה חלקית‪ ,‬אלא‬
‫אוניברסלית‪ .‬היא אינה מצומצמת לאזורי המפעלים‪ ,‬אלא מתפשטת לאזורי‬
‫הכפרים‪ .‬התנועות החברתיות הללו אינן כאן במצב של התהוות ראשונית‪,‬‬
‫אלא הן שבות ונשנות במאה השנים האחרונות‪.‬‬
‫כיצד מבינה הבורגנות האנגלית ‪ -‬והממשלה והעיתונות הקשורות עמה ‪-‬‬
‫את העוני המרוד?‬
‫ככל שהבורגנות מודה בהיות העוני המרוד אשמתה של הפוליטיקה‪,‬‬
‫הרי שהוויגי (‪ )Whig‬רואה את הטורי (‪ 123)Tory‬כסיבת העוני המרוד‪ ,‬ולהפך‪.‬‬
‫‪124‬‬
‫לפי הוויגים‪ ,‬המונופול של הקניין הקרקעי הגדול והחקיקה נגד ייבוא דגן‬
‫הם המקור העיקרי לעוני המרוד‪ .‬לפי הטורים‪ ,‬כל הרוע שוכן בליברליזם‪,‬‬
‫בתחרות‪ ,‬בשיטת בתי החרושת שפותחה יתר על המידה‪ .‬אף אחת מהמפלגות‬
‫אינה מייחסת את הגורם לפוליטיקה בכללה‪ ,‬אלא כל אחת מייחסת אותו רק‬

‫‪336‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫לפוליטיקה של המפלגה היריבה‪ .‬שתי המפלגות אינן מעלות על דעתן כלל‬

‫רפורמה של החברה‪.‬‬
‫הביטוי הבולט ביותר של התובנה האנגלית בנושא העוני המרוד ‪-‬‬
‫אנו מתכוונים תמיד לתובנה של הבורגנות האנגלית ושל הממשלה ‪ -‬הוא‬
‫הכלכלה המדינית האנגלית‪ ,‬דהיינו שיקופם המדעי של תנאי החיים האנגליים‬
‫הכלכליים–לאומיים‪.‬‬
‫אחד הכלכלנים המדיניים האנגלים הטובים ביותר והמפורסמים ביותר‪,‬‬
‫המכיר את התנאים הנוכחיים ואשר יש לו השקפה כוללת לגבי מהלך החברה‬
‫‪126‬‬
‫האזרחית‪ ,‬תלמידו של ריקרדו (‪ 125)Ricardo‬הציני‪ ,‬מֶקקּולֹוק (‪,)MacCulloch‬‬
‫מתיימר אף בהרצאה ציבורית‪ ,‬ועוד לתרועות מחיאות כפיים‪ ,‬ליישם בכלכלה‬
‫המדינית את שאמר בייקון (‪ 127)Bacon‬על הפילוסופיה‪:‬‬
‫"האדם ‪ -‬המשהה‪ ,‬מתוך חוכמה אמיתית ובלתי נדלית‪ ,‬את שיפוטו‪ ,‬המתקדם‬
‫צעד אחר צעד‪ ,‬בהתגברו בזה אחר זה על המכשולים החוסמים כהרים את‬
‫מהלך הלמידה ‪ -‬יגיע בבוא היום לפסגת המדע‪ ,‬שבה נהנים משלווה ומאוויר‬
‫נקי‪ ,‬שבה הטבע נגלה לעין בכל יופיו‪ ,‬ושממנה אפשר לרדת בשביל המתפתל‬
‫‪128‬‬
‫מטה לאיטו עד לפרט האחרון של המעשה (‪.")practice‬‬

‫אוויר נקי וטוב ‪ -‬האוויר הממאיר בדירות המרתף האנגליות! יפי הטבע האדיר‬
‫‪ -‬לבוש הסחבות המדהים של העניים האנגלים‪ ,‬בשרן הכמוש והמדולדל של‬
‫הנשים הבלות מעבודה ומעוני‪ ,‬הילדים הרובצים בזוהמה‪ ,‬יצורים בעלי מום‬
‫שאותם יוצרת העבודה המאומצת בבתי החרושת בעלי המנגנון המכני החד–‬
‫גוני! והפרט האחרון והאהוב מכול של חיי המעשה‪ :‬הזנות‪ ,‬הרצח והגרדום!‬
‫אפילו אותו חלק של הבורגנות האנגלית החש את סכנת העוני המרוד ומודאג‬
‫ממנה תופס סכנה זו ואת האמצעים לריפויה באופן שהוא לא רק ייחודי‪ ,‬אלא‬
‫‪ -‬אם לומר זאת ללא כחל וסרק ‪ -‬גם ילדותי וטיפשי‪.‬‬
‫באופן זה‪ ,‬למשל‪ ,‬ד"ר קאי (‪ 129)Kay‬מצמצם ומעמיד הכול‪ ,‬במאמרו‬
‫"פעילויות שבוצעו בעת האחרונה לצורך קידום ההשכלה באנגליה"‪ ,‬על‬
‫החינוך המוזנח‪ .‬ניתן לנחש מאיזו סיבה! בשל מחסור בהשכלה הפועל אינו‬
‫מבין את "חוקי הסחר הטבעיים"‪ ,‬חוקים המטילים אותו בהכרח לעוני מרוד‪.‬‬
‫לכן הוא מתמרד‪ .‬עניין זה עלול "להשפיע על השגשוג של בתי החרושת‬
‫האנגליים ושל הסחר האנגלי‪ ,‬לערער את האמון ההדדי של אנשי העסקים‬
‫‪130‬‬
‫ולהקטין את היציבות של המוסדות הפוליטיים והחברתיים"‪.‬‬
‫כה גדול הוא חוסר המחשבה של הבורגנות האנגלית ושל העיתונות שלה‬
‫בנוגע לעוני המרוד‪ ,‬בנוגע למגפה לאומית זו של אנגליה‪.‬‬

‫‪337‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הבה נניח כי האשמותיו של ה״פרוסי" שלנו‪ ,‬המכ ֻוונות כלפי החברה‬

‫הגרמנית‪ ,‬אכן מוצדקות‪ .‬אך האם הסיבה טמונה במצב הבלתי פוליטי של‬
‫גרמניה? אולם בעוד הבורגנות של גרמניה הבלתי פוליטית אינה מגיעה כלל‬
‫לכדי בחינת משמעותה הכללית של מצוקה חלקית‪ ,‬הרי שהבורגנות של אנגליה‬
‫הפוליטית‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אינה משכילה להגיע להכרת המשמעות הכללית של‬
‫מצוקה אוניברסלית‪ ,‬מצוקה שמשמעותה הכללית נחשפת לעיני כול‪ ,‬אם על‬
‫ידי הישנותה התקופתית‪ ,‬אם על ידי התפשטותה במרחב ואם על ידי כישלון‬
‫כל המאמצים לתיקון המצב‪.‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬ה״פרוסי" מטיל על המצב הבלתי פוליטי של גרמניה את‬
‫האשמה שמלך פרוסיה רואה את כשלי המִנהל וכשלי הצדקה כגורמיו של‬
‫העוני המרוד‪ ,‬ולכן המלך רואה בתקנות מנהליות ובתקנות צדקה אמצעי נגד‬
‫העוני המרוד‪.‬‬
‫האם אופן השקפה זה ייחודי למלך פרוסיה? הבה נעיף מבט לעבר אנגליה‪,‬‬
‫המדינה היחידה שבה ניתן לדבר על פעילות פוליטית רחבה נגד העוני המרוד‪.‬‬
‫החקיקה האנגלית הנוכחית בעניין העוני כלולה בחוק העניים‪ 131‬מהשנה‬
‫ה–‪ 43‬למלכותה של אליזבת‪ 132, III.‬מהם האמצעים של חקיקה זו? חיוב הקהילות‬
‫לתמוך בפועלים העניים שלהן‪ ,‬מסי עניים ופעילות הצדקה החוקית‪ .‬חקיקה‬
‫זו ‪ -‬צדקה המוצאת לפועל באמצעים מנהליים ‪ -‬נמשכה מאתיים שנה‪ .‬אחרי‬
‫ניסיונות ארוכים וכואבים ‪ -‬באיזו עמדה אנו מוצאים את הפרלמנט ב"הצעת‬
‫‪133‬‬
‫חוק התיקון" (‪ )Amendment Bill‬שלו מ–‪?1834‬‬
‫ראשית כול‪ ,‬הפרלמנט מסביר את העלייה המחרידה בממדי העוני המרוד‬
‫ב"כשל מנהלי"‪.‬‬
‫מִנהל מסי העניים‪ ,‬אשר היה מורכב מפקידים של קהילות‪ ,‬נתון משום כך‬
‫לרפורמות‪ .‬מתוך עשרים קהילות בקירוב יוצרים איגודים‪ ,‬המאוחדים תחת‬
‫אדמיניסטרציה אחת‪ .‬לשכת פקידים ‪[ Board of Guardians -‬ועד המשגיחים]‬
‫‪ -‬הנבחרים על ידי משלמי המסים‪ ,‬מתאספת ביום מסוים במקום מושבה של‬
‫הקורפורציה ומחליטה על אישורי התמיכה‪ .‬לשכות אלו מכ ֻוונות ומפוקחות על‬
‫ידי נציגי הממשלה המהווים את הוועדה המרכזית של בית סומרסט (‪Somerset‬‬
‫‪ 134,)House‬משרד הדלות‪ ,‬כפי שכינה אותו צרפתי אחד‪ 135‬באופן קולע‪ .‬ההון‬
‫שעליו מפקח מִנהל זה מתקרב כמעט לסכום ההוצאות של משרד המלחמה‬

‫‪ .III‬אין זה הכרחי למען תכליתנו לחזור עד ימי חוק העובדים מימי אדוארד השלישי‬
‫[הערה של מרקס]‪.‬‬

‫‪338‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בצרפת‪ .‬מספר המִנהלים המקומיים הכפופים לו הוא כ–‪ 500‬וכל אחד מהם‬
‫מעסיק לפחות ‪ 12‬פקידים‪.‬‬
‫הפרלמנט האנגלי לא נשאר עומד בתחומי הרפורמה הפורמלית של המנהל‪.‬‬
‫את מקורו העיקרי של מצבו החמור של העוני המרוד מצא האנגלי בחוקי‬
‫העניים עצמם‪ .‬האמצעי החוקי נגד המום החברתי‪ ,‬פעילות הצדקה‪ ,‬סייע‬
‫להתפתחות המום החברתי‪ .‬בנוגע לעוני המרוד באופן כללי‪ ,‬הרי שהוא חוק‬
‫‪136‬‬
‫טבע לפי התיאוריה של מלתוס (‪:)Malthus‬‬
‫"מכיוון שהאוכלוסייה נוטה דרך קבע לגדול מעבר לאמצעי הקיום הנתונים‪,‬‬
‫הרי שפעילות הצדקה היא איוולת‪ ,‬עידוד ציבורי של העוני‪ .‬לכן המדינה אינה‬
‫יכולה לעשות דבר לבד מלעזוב את העוני לגורלו ולכל היותר להקל את מותם‬
‫‪137‬‬
‫של העניים"‪.‬‬

‫הפרלמנט האנגלי קושר תיאוריה אוהבת אדם להשקפה שהעוני המרוד הוא‬
‫עוני (‪ )Elend‬שבו אשמים הפועלים עצמם‪ ,‬שאין אפוא למנוע אותו מבעוד‬
‫מועד כפי שמונעים תאונה‪ ,‬אלא יש דווקא לדכאו כמו פשע‪ ,‬להענישו‪.‬‬
‫כך נוצר משטר הסדנאות (‪ ,)workhouses‬משטר בתי העניים‪ ,‬שהסידורים‬
‫הפנימיים השוררים בהם אמורים להרתיע את העניים מלחפש בהם מפלט מפני‬
‫המוות מרעב‪ .‬בבתי העניים משולבת פעילות הצדקה בצורה מחוכמת עם נקמת‬
‫הבורגנים באדם העני המבקש מהם צדקה‪.‬‬
‫אנגליה ניסתה אפוא תחילה למגר את העוני המרוד באמצעות פעילות‬
‫צדקה ואמצעים מנהליים‪ .‬בשלב זה טרם תפסה את התרחבותו המתמדת של‬
‫העוני המרוד כתוצאה הכרחית של התעשייה המודרנית‪ ,‬אלא דווקא כתוצאה‬
‫של מסי העניים האנגליים‪ .‬היא הבינה את המצוקה הכללית רק כמקרה מיוחד‬
‫של החקיקה האנגלית‪ .‬מה שקודם לכן נבע ממחסור בפעילות צדקה נבע כעת‬
‫מעודף בפעילות צדקה‪ .‬בסיכומו של דבר‪ ,‬נתפסים העניים כאשמים בעוני וכמי‬
‫שיש להענישם בגינו‪.‬‬
‫המשמעות הכללית שהסיקה אנגליה הפוליטית מהעוני המרוד מצטמצמת‬
‫לכך שבמהלך ההתפתחות‪ ,‬למרות האמצעים המנהליים‪ ,‬התגבש העוני המרוד‬
‫לכדי מוסד לאומי‪ ,‬ומשום כך הפך באופן בלתי נמנע למושאו של מנהל מסועף‬
‫ומורחב‪ ,‬מנהל שמשימתו אינה עוד ביטולו‪ ,‬אלא משטּורו‪ ,‬הנצחתו‪ .‬מנהל זה‬
‫ויתר על חיסול מקורות העוני המרוד באמצעים חיוביים; והוא מסתפק בחפירת‬
‫קבר לעוני מרוד זה באמצעים משטרתיים מתונים‪ ,‬כל אימת שהוא מבצבץ‬
‫ועולה על פני השטח של המדינה הרשמית‪ .‬המדינה האנגלית‪ ,‬הרחוקה עד‬

‫‪339‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫מאוד מלהתקדם מעבר לתקנות המנהל והצדקה‪ ,‬הסתלקה מהן במידה רבה‪.‬‬
‫והיא מנהלת רק עוד אותו עוני מרוד‪ ,‬שהוא כה נואש עד שהוא מוכן להיתפס‬
‫ולהיכלא‪.‬‬
‫עד כה לא הוכיח אפוא ה"פרוסי" שום דבר ייחודי ביחס לפועלו של מלך‬
‫פרוסיה‪ .‬אולם מדוע‪ ,‬קורא האיש הגדול בנאיביות נדירה‪" ,‬מדוע מלך פרוסיה‬
‫אינו מורה באופן מידי להעניק חינוך לכל הילדים המוזנחים?" מדוע הוא פונה‬
‫קודם כול למשרדים הממשלתיים ומצפה לתוכניותיהם ולהצעותיהם?‬
‫דעתו של ה"פרוסי" המחוכם תנוח כאשר ייוודע לו שמקוריותו של מלך‬
‫פרוסיה כה מועטה כאן‪ ,‬כמו ביתר פעולותיו‪ ,‬ושהוא אף בחר בדרך היחידה‬
‫שראש מדינה יכול לבחור‪.‬‬
‫נפוליון ביקש להשמיד את הקבצנות במהלומה אחת‪ .‬הוא ביקש מהמשרדים‬
‫הממשלתיים להכין תוכניות למיגור הקבצנות בכל צרפת‪ .‬הכנת הפרויקט ארכה‬
‫זמן רב; סבלנותו של נפוליון פקעה והוא כתב מכתב לשר הפנים שלו‪ ,‬קֶרטֶה‬
‫(‪ 138,)Crétet‬שבו פקד עליו להשמיד את הקבצנות בתוך חודש ימים; כך אמר‪:‬‬
‫"אין לחלוף על פני הארץ מבלי להשאיר עקבות‪ ,‬שיז ַכו אותנו בהכרת התודה‬
‫של הדורות הבאים אחרינו‪ .‬אל תבקש ממני בעוד שלושה או ארבעה חודשים‬
‫לקבל הנחיות נוספות‪ :‬יש לך שופטים צעירים‪ ,‬ראשי מנהל אזוריים‪ ,‬מהנדסי‬
‫גשרים וכבישים מלומדים; הפעל את כל אלה‪ ,‬אל תירדם בעבודת המשרד‬
‫‪139‬‬
‫הרגילה"‪.‬‬

‫הכול הושלם בחודשים ספורים‪ .‬ב–‪ 5‬ביולי ‪ 1808‬פורסם החוק לדיכוי הקבצנות‪.‬‬
‫באילו אמצעים? באמצעות ה–[‪[ Dépôts [de mendicité‬בתי קבצנים‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫סדנאות‪ ,‬בתי עבודה]‪ ,‬שעד מהרה הפכו למושבות עונשין‪ ,‬ושבתוך זמן קצר‬
‫הגיעו אליהם עניים רק דרך בתי משפט משטרתיים‪ .‬ואף על פי כן מר נֹואיי די‬
‫ג ָר (‪ 140,)Noailles du Gard‬חבר הגוף המחוקק‪ ,‬קרא בזמנו‪:‬‬
‫"הכרה נצחית מובטחת לאותו הגיבור המציע מקומות מקלט לדלים‪ ,‬ולעניים‬
‫‪ -‬מוצרי מזון‪ .‬שהרי אז הילדים לא יהיו עוד עזובים לנפשם‪ ,‬למשפחות העניות‬
‫לא יחסרו עוד משאבים‪ ,‬ולפועלים לא יחסרו עוד תמריץ לעבוד ותעסוקה‪ .‬לא‬
‫‪141‬‬
‫נירתע יותר למראה מומים דוחים וסבל מביש"‪.‬‬

‫השורה הצינית האחרונה היא האמת היחידה בנאום הלל זה‪.‬‬

‫אם נפוליון פונה להבנתם של השופטים‪ ,‬של ראשי המנהל האזוריים ושל‬
‫המהנדסים שלו‪ ,‬מדוע אין מלך פרוסיה יכול לפנות למשרדים הממשלתיים‬
‫שלו?‬

‫‪340‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫מדוע לא הורה נפוליון באופן מידי על ביטול (‪ 142)Aufhebung‬הקבצנות?‬

‫שאלתו של ה"פרוסי" ערכה זהה‪" :‬מדוע מלך פרוסיה אינו דואג באופן מידי‬
‫לחינוכם של כל הילדים המוזנחים?" האם ה"פרוסי" בכלל יודע מה צריך‬
‫המלך להורות? אין הוא צריך להורות דבר לבד מביטול הפרולטריון‪ .‬על מנת‬
‫להעניק חינוך לילדים‪ ,‬יש לספק להם מוצרי מזון ולשחררם מעבודת הפרנסה‪.‬‬
‫הזנתם וחינוכם של הילדים המוזנחים ביותר‪ ,‬הווה אומר הזנתו וחינוכו של כל‬
‫הפרולטריון הגדל וצומח‪ ,‬יהיו ביטול הפרולטריון והעוני המרוד‪.‬‬
‫לקונבנט‪ 143‬היה ברגע מסוים אומץ להורות על ביטול העוני המרוד‪ ,‬אמנם‬
‫לא "מיד"‪ ,‬כפי שה״פרוסי" תובע מהמלך שלו‪ ,‬אלא רק לאחר שהקונבנט הפקיד‬
‫בידי ה–‪[ Comité du salut public‬הוועד לשלום הציבור]‪ 144‬את עיבוד התוכניות‬
‫וההצעות הדרושות‪ ,‬ולאחר שוועד זה נעזר בחקירות נרחבות של ה–‪Assemblée‬‬
‫‪[ consitutante‬האספה המכוננת] בנוגע למצב הסבל הצרפתי והציע‪ ,‬ביוזמת בֶָּרר‬
‫(‪ 145,)Barére‬את כינונו של ה–‪[ Livre de la bienfaisance national‬ספר הצדקה‬
‫הלאומי]‪ 146.‬מה הייתה התוצאה של הוראת הקונבנט? שתקנה נוספת התווספה‬
‫לעולם‪ ,‬וששנה אחת מאוחר יותר נשים מורעבות צרו על הקונבנט‪.‬‬
‫אולם הקונבנט היה המרב של האנרגיה הפוליטית‪ ,‬של העוצמה הפוליטית‬
‫ושל השכל הפוליטי‪.‬‬
‫שום ממשלה בעולם לא קבעה באופן מידי הוראות לגבי העוני המרוד‬
‫מבלי להגיע להבנה עם הרשויות‪ .‬הפרלמנט האנגלי שלח נציגים מטעמו לכל‬
‫מדינות אירופה כדי ללמוד את אמצעי הריפוי המִנהליים השונים נגד העוני‬
‫המרוד‪ .‬אולם ככל שהמדינות עסקו בעוני מרוד‪ ,‬הן לא התקדמו מעבר לתקנות‬
‫מנהליות ותקנות צדקה‪ ,‬או אף נסוגו לרמה נמוכה מניהול וצדקה‪.‬‬
‫האם יכולה המדינה לנהוג אחרת?‬
‫המדינה לעולם לא תתפוס את "המדינה ומוסדות החברה" ‪ -‬כפי שה״פרוסי"‬
‫דורש ממלכו ‪ -‬כסיבת המומים החברתיים‪ .‬במקום שיש בו מפלגות פוליטיות‪,‬‬
‫כל אחת מהן רואה כסיבת כל רע את העובדה שיריבתה מחזיקה בהגה השלטון‬
‫במדינה‪ .‬אפילו הפוליטיקאים המהפכנים הקיצונים אינם מחפשים את מקור‬
‫הרע במהות המדינה‪ ,‬אלא בצורת מדינה מסוימת‪ ,‬שבמקומה הם מבקשים‬
‫להציב צורת מדינה אחרת‪.‬‬
‫המדינה והמערכת החברתית אינן שני דברים שונים מנקודת המבט‬
‫הפוליטית‪ .‬המדינה היא המערכת החברתית‪ .‬מאחר שהמדינה מודה בקיומם‬
‫של פגמים חברתיים‪ ,‬היא מחפשת אותם בחוקי טבע שאינם סרים למרותו‬
‫של שום כוח אנושי‪ ,‬או בחיים הפרטיים שאינם תלויים בה‪ ,‬או בפעילותו של‬

‫‪341‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫המִנהל הסותרת את תכליתה‪ .‬לכן מוצאת אנגליה את סיבת העוני בחוק הטבע‪,‬‬
‫שלפיו גדלה האוכלוסייה בהכרח מעבר לאמצעי הקיום החומריים‪ .‬מצד אחר‪,‬‬
‫היא מסבירה את העוני המרוד ברצונם הרע של העניים‪ ,‬כפי שמלך פרוסיה‬
‫מסבירו בנפשם הבלתי נוצרית של העשירים‪ ,‬וכפי שהקונבנט מסביר אותו‬
‫בצורת החשיבה של בעלי הקניין הנחשדים במהפכת–נגד‪ .‬בשל כך‪ ,‬אנגליה‬
‫מענישה את העניים‪ ,‬מלך פרוסיה מתרה בעשירים והקונבנט עורף את ראשיהם‬
‫של בעלי הקניין‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬כל מדינה מחפשת בליקויי המנהל המקריים או המכ ֻוונים‬
‫את הסיבה [לעוני]‪ ,‬ולכן מוצאת בתקנות מנהליות את הריפוי למומיה‪ .‬מדוע?‬
‫בדיוק משום שהמנהל הוא פעילותה המארגנת של המדינה‪.‬‬
‫המדינה אינה יכולה לבטל את הסתירה בין תכליתו ורצונו הטוב של‬
‫המִנהל (‪ )Administration‬מצד אחד לבין האמצעים והנכסים העומדים לרשותו‬
‫מצד שני‪ ,‬מבלי לבטל את עצמה‪ ,‬מכיוון שהיא מיוסדת על סתירה זו‪ .‬היא‬
‫מבוססת על הסתירה בין החיים הציבוריים לבין החיים הפרטיים‪ ,‬על הסתירה‬
‫בין האינטרסים הכלליים לבין האינטרסים המיוחדים‪ .‬משום כך‪ ,‬המִנהל‬
‫חייב להצטמצם לעיסוק פורמלי ושלילי‪ ,‬שכן במקום שבו מתחילים החיים‬
‫האזרחיים ועבודתם‪ ,‬במקום זה בדיוק חדלה עוצמתו‪ .‬אכן‪ ,‬אל מול ההשלכות‬
‫הנובעות מטבעם הבלתי סוציאלי של חיים אזרחיים אלה‪ ,‬של קניין פרטי זה‪,‬‬
‫של סחר זה‪ ,‬של תעשייה זו‪ ,‬של הגזל ההדדי של החוגים האזרחיים השונים‬
‫‪ -‬מול כל השלכות אלה חוק הטבע של המִנהל הוא חוסר האונים‪ .‬שכן‪ ,‬קרע‬
‫זה‪ ,‬שפלות זו‪ ,‬עבדות זו של החברה האזרחית‪ ,‬הם המסד הטבעי שעליו ניצבת‬
‫המדינה המודרנית‪ ,‬כפי שהחברה האזרחית של העבדות הייתה המסד הטבעי‬
‫שעליו ניצבה המדינה בעת העתיקה‪ .‬קיום המדינה וקיום העבדות אינם ניתנים‬
‫להפרדה‪ .‬המדינה בעת העתיקה והעבדות בעת העתיקה ‪ -‬ניגודים קלסיים‬
‫גלויים ‪ -‬לא היו מחוברות זו לזו באופן פנימי יותר מאשר המדינה המודרנית‬
‫ועולם הספסרות המודרני ‪ -‬ניגודים נוצריים בעלי הילת קדושה‪ .‬אילו רצתה‬
‫המדינה המודרנית לבטל את חוסר האונים של המִנהל שלה‪ ,‬הרי שהייתה חייבת‬
‫לבטל את החיים הפרטיים בני זמננו‪ .‬אילו רצתה לבטל את החיים הפרטיים‪,‬‬
‫הרי שהייתה חייבת לבטל את עצמה‪ ,‬שכן היא קיימת רק בניגוד אליהם‪ .‬אולם‬
‫שום יצור חי אינו מאמין כי מגרעות קיומו מקורן בעקרון חייו‪ ,‬במהות חייו‪,‬‬
‫אלא בנסיבות שמחוץ לחייו‪ .‬ההתאבדות מנוגדת לטבע‪ .‬המדינה אינה יכולה‬
‫אפוא להאמין בחוסר האונים הפנימי של המִנהל שלה‪ ,‬כלומר בחוסר האונים‬
‫שלה עצמה‪ .‬היא יכולה להבחין רק בליקויים פורמליים ומקריים של המנהל‬

‫‪342‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫ולנסות לתקנם‪ .‬אם שינויים אלה אינם נושאים פרי‪ ,‬הרי שהמום החברתי הוא‬
‫אי–שלמות טבעית שאינה תלויה באדם‪ ,‬חוק אלוהי‪ ,‬או שרצון האנשים הפרטיים‬
‫נשחת מכדי לקדם בברכה את תכליותיו הטובות של המנהל‪ .‬ואיזה מין אנשים‬
‫פרטיים הפכפכים! הם רוטנים נגד הממשלה ברגע שהיא מגבילה את החירות‪,‬‬
‫והם תובעים מהממשלה למנוע את התוצאות ההכרחיות של חירות זו!‬
‫ככל שהמדינה בעלת עוצמה רבה יותר‪ ,‬ככל שארץ כלשהי פוליטית יותר‪,‬‬
‫כך נוטה ארץ זו פחות לחפש את סיבת הקלקלות החברתיות בעקרון המדינה‪,‬‬
‫דהיינו בסדר החברה הנוכחי‪ ,‬שהביטוי הפעיל‪ ,‬המודע לעצמו והרשמי שלו‬
‫הוא המדינה‪ ,‬וכך היא נוטה פחות להבין את העיקרון הכללי של קלקלות אלו‪.‬‬
‫השכל הפוליטי הוא שכל פוליטי מכיוון שהוא חושב בתוך גבולות הפוליטיקה‪.‬‬
‫ככל שהוא מחודד יותר‪ ,‬חיוני יותר‪ ,‬כך הוא מוכשר פחות לתפוס את הקלקלות‬
‫החברתיות‪ .‬התקופה הקלסית של השכל הפוליטי היא המהפכה הצרפתית‪.‬‬
‫בהיותם רחוקים מלתפוס את עקרון המדינה כמקור הליקויים החברתיים‪ ,‬תפסו‬
‫גיבורי המהפכה הצרפתית דווקא את הליקויים החברתיים כמקור המצוקות‬
‫הפוליטיות‪ .‬משום כך תופס רובספייר את העוני הרב ואת העושר הרב כמכשול‬
‫להגשמת הדמוקרטיה הטהורה‪ .‬משום כך הוא מבקש להנהיג הסתפקות במועט‬
‫ספרטנית כללית‪ .‬עקרון הפוליטיקה הוא הרצון‪ .‬ככל שהשכל הפוליטי חד–צדדי‬
‫יותר‪ ,‬כלומר ככל שהוא מושלם יותר‪ ,‬כך גדולה יותר אמונתו בכול–יכולתו של‬
‫הרצון‪ ,‬כך גם גדול יותר עיוורונו למגבלותיו הטבעיות והרוחניות של הרצון‪,‬‬
‫כך גדולה יותר אפוא אי–יכולתו לגלות את מקור הקלקלות החברתיות‪ .‬אין‬
‫צורך בטיעונים נוספים נגד תקוותו השטותית של ה״פרוסי"‪ ,‬שלפיה "ייעודו‬
‫של השכל הפוליטי הוא לגלות את שורשי הסבל החברתי עבור גרמניה"‪.‬‬
‫הייתה זו כסילות לא רק לייחס למלך פרוסיה עוצמה שלא הייתה לקונבנט‬
‫ולנפוליון יחדיו; הייתה זו כסילות לייחס לו אופן ראייה החורג מגבולותיה‬
‫של כל פוליטיקה‪ ,‬אופן ראייה שאפילו ה״פרוסי" עצמו אינו קרוב להשגתו‬
‫יותר מאשר מלכו‪ .‬הכרזה זו כולה הפכה אווילית עוד יותר כשה״פרוסי" הודה‬
‫בפנינו‪:‬‬
‫"המילים הטובות ואופן החשיבה הטוב זולים המה‪ ,‬התובנה והמעשים הצלֵחים‬
‫יקרים המה‪ .‬במקרה זה הם אף יותר מיְקָרים; אי–אפשר בכלל שיהיו בידינו"‪.‬‬

‫אם אי–אפשר בכלל שיהיו בידינו‪ ,‬הרי שכל אחד המנסה לעשות את האפשרי‬
‫במצבו‪ ,‬ראוי שיזכה להכרה‪ .‬בהקשר זה אני משאיר לשיקול דעתם של‬
‫הקוראים את ההחלטה אם שפת הצוענים המסחרית המשתמשת ב"זולים"‪,‬‬

‫‪343‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫"יקרים"‪" ,‬יותר מיקרים" ו"אי–אפשר בכלל שיהיו בידינו" אכן נכללת בהקשר‬
‫זה בקטגוריה של "המילים הטובות" ו"אופן החשיבה הטוב"‪.‬‬
‫הבה נניח שהערותיו של ה״פרוסי" בנוגע לממשלה הגרמנית ולבורגנות‬
‫הגרמנית ‪ -‬האחרונה נכללת מבחינה מושגית ב"חברה הגרמנית" ‪ -‬מנומקות‬
‫לחלוטין‪ .‬האם חלק זה של החברה אובד עצות בגרמניה יותר מאשר באנגליה‬
‫ובצרפת? האם ניתן בכלל להיות אובד עצות יותר מאשר באנגליה‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫במקום שבו הפכו את אובדן העצות לשיטה? אם היום תפרוצנה מרידות‬
‫עובדים בכל אנגליה‪ ,‬הרי שהבורגנות האנגלית והממשלה האנגלית לא תדענה‬
‫עצה טובה יותר מכפי שידעו בשליש האחרון של המאה ה–‪ .18‬עצתן היחידה‬
‫היא האלימות הפיזית‪ .‬לכן‪ ,‬מכיוון שהאלימות הפיזית פוחתת באותה המידה‬
‫שבה מתרחב העוני המרוד ומתפתחת תובנתו של הפרולטריון‪ ,‬הרי שאובדן‬
‫העצות האנגלי גדל בהכרח ביחס גיאומטרי‪.‬‬
‫בסופו של דבר אין זה נכון‪ ,‬מבחינה עובדתית אין זה נכון‪ ,‬שהבורגנות‬
‫הגרמנית נכשלת בהבנת משמעותו הכללית של המרד השלזי‪ .‬בערים‬
‫אחדות מנסים בעלי המלאכה להתחבר עם השוליות‪ .‬כל העיתונים הגרמניים‬
‫הליברליים‪ ,‬כלי הביטוי של הבורגנות הליברלית‪ ,‬שופעים מאמרים על ארגון‬
‫העבודה‪ ,‬רפורמה חברתית‪ ,‬ביקורת על המונופולים ועל התחרות וכיוצא בזה‪.‬‬
‫וכל זאת בעקבות עליית תנועות הפועלים‪ .‬עיתוניהן של טִריי ֶר‪ָ ,‬אכֶן‪ ,‬קלן‪,‬‬
‫וֶז ֶל‪ַ ,‬מנ ְהיים‪ ,‬ברסלאו ואפילו עיתוני ברלין מפרסמים לעתים קרובות מאמרים‬
‫חברתיים נבונים ביותר‪ ,‬שמהם יכול ה״פרוסי" בכל זאת ללמוד דבר מה‪.‬‬
‫ללא ספק‪ ,‬במכתבים מגרמניה באה תמיד לידי ביטוי הפליאה על התנגדותה‬
‫המועטה של הבורגנות למגמות ולרעיונות החברתיים‪.‬‬
‫ה״פרוסי" ‪ -‬אילו היה בעל היכרות טובה יותר עם ההיסטוריה של התנועה‬
‫החברתית ‪ -‬היה צריך לנסח את שאלתו באופן הפוך‪ .‬מדוע אפילו הבורגנות‬
‫הגרמנית מפרשת את המצוקה החלקית והיחסית בצורה כה אוניברסלית? מה‬
‫מקורן של העוינות והציניות של הבורגנות הפוליטית‪ ,‬ומהו מקורם של חוסר‬
‫ההתנגדות ורגשי האהדה של הבורגנות הבלתי פוליטית כלפי הפרולטריון?‬

‫[פורוורטס! מס' ‪ 10 ,64‬באוגוסט ‪]1844‬‬

‫נעבור כעת לנבואות האורקל של ה"פרוסי" לגבי הפועלים הגרמנים‪.‬‬

‫"העניים הגרמנים"‪ ,‬כך הוא מלהג‪" ,‬אינם חכמים יותר מהגרמנים העניים‪ ,‬שכן‬
‫הם אינם רואים דבר מעבר לביתם‪ ,‬למפעלם ולמחוזם‪ :‬עד לרגע זה השאלה‬

‫‪344‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫כולה הוזנחה על ידי הנפש הפוליטית החודרת–כול"‪.‬‬

‫כדי שיהא ביכולתו להשוות בין מצב הפועלים הגרמנים לבין מצב הפועלים‬
‫הצרפתים והאנגלים‪ ,‬חייב היה ה״פרוסי" להשוות את הצורה הראשונה‪ ,‬את‬
‫ראשיתן של תנועות הפועלים האנגלית והצרפתית‪ ,‬עם התנועה הגרמנית שאך‬
‫יוצאת לדרכה‪ .‬הוא מתעלם מבעיה זו‪ .‬בשל כך השקלא וטריא שלו מוליכים‬
‫לדבר מה טריוויאלי‪ :‬התעשייה הגרמנית עדיין אינה מפותחת כמו זו האנגלית‪,‬‬
‫או‪ ,‬במילים אחרות‪ ,‬התנועה בראשיתה נראית אחרת מאשר במהלך התקדמותה‪.‬‬
‫בעצם הוא ביקש לדון בייחודיותה של תנועת הפועלים הגרמנית‪ ,‬אך הוא אינו‬
‫אומר מילה משלו בנושא זה‪.‬‬
‫אולם ה״פרוסי" מציב עצמו בנקודת המבט הנכונה‪ .‬הוא עוד יגלה כי אף‬
‫אחת מהתקוממויות הפועלים הצרפתיות והאנגליות לא הייתה בעלת אופי כה‬
‫תיאורטי ומודע כמו התקוממות האורגים השלזית‪.‬‬
‫ראשית כול‪ ,‬הבה ניזכר בשיר האורגים‪ 147,‬סיסמה נועזת זו של המאבק‪,‬‬
‫שבו לא הוזכרו הבית‪ ,‬המפעל והמחוז ולּו פעם אחת‪ ,‬אלא הפרולטריון הכריז‬
‫על ניגודו לחברת הקניין הפרטי באופן ברור‪ ,‬חד‪ ,‬חסר התחשבות ואלים‪.‬‬
‫ההתקוממות השלזית מתחילה בדיוק היכן שמסתיימות התקוממויות הפועלים‬
‫האנגלים והצרפתים‪ ,‬דהיינו בתודעת מהותו של הפרולטריון‪ .‬הפעולה עצמה‬
‫נושאת אופי נעלה זה‪ .‬לא רק המכונות‪ ,‬יריבות אלה של הפועלים‪ ,‬ייהרסו‪ ,‬אלא‬
‫גם ספרי החשבונות של בעל העסק‪ ,‬תעודת הקניין‪ .‬ובעוד כל התנועות האחרות‬
‫יצאו תחילה רק נגד עתודי התעשייה‪ ,‬האויב הגלוי לעין‪ ,‬תנועה זו יצאה בה‬
‫בעת נגד הבנקאים‪ ,‬האויב הסמוי‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬אין שום התקוממות של‬
‫פועלים אנגלים שהונהגה בתעוזה‪ ,‬בשיקול דעת ובהתמדה דומים‪.‬‬
‫בנוגע למצב השכלתם או ליכולתם של הפועלים הגרמנים לרכוש השכלה‬
‫באופן כללי‪ ,‬הריני נזכר בכתביו הגאוניים של וייטלינג (‪ 148,)Weitling‬שמבחינה‬
‫תיאורטית עולים לרוב על אלה של ּפְ רּודֹון (‪ 149,)Proudhon‬אף על פי שבתרגומם‬
‫לפעולה הם נותרים מאחור‪ .‬היכן יכולה הבורגנות ‪ -‬על הפילוסופים שלה‬
‫ומלומדיה ‪ -‬להציג יצירה דומה לחיבורו של וייטלינג ערובות להרמוניה‬
‫ולחירות (‪ ,)Garantien der Harmonie und Freiheit‬יצירה שעניינה האמנציפציה‬
‫של הבורגנות‪ ,‬האמנציפציה הפוליטית? אם נשווה את בינוניותה המפוכחת‬
‫והצנועה של הספרות הפוליטית הגרמנית עם יצירת ביכורים ספרותית גאונית‬
‫ומרשימה זו של הפועלים הגרמנים‪ ,‬אם נשווה נעלי ילדים ענקיות אלה של‬
‫הפרולטריון עם נעליה הפוליטיות הגמדיות והבלויות של הבורגנות הגרמנית‬

‫‪345‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫‪ -‬הרי שנהיה מוכרחים לנבא כי לסינדרלה הגרמנית יהיו ממדים אתלטיים‪.‬‬

‫יש להודות שהפרולטריון הגרמני הוא התיאורטיקן של הפרולטריון האירופי‪,‬‬
‫כשם שהפרולטריון האנגלי הוא הכלכלן המדיני שלו‪ ,‬והפרולטריון הצרפתי ‪-‬‬
‫הפוליטיקאי שלו‪ .‬יש להודות שלגרמניה יש ייעוד קלאסי ‪ -‬המהפכה החברתית‪,‬‬
‫באותה המידה שהיא בלתי כשירה למהפכה הפוליטית‪ .‬שכן‪ ,‬כשם שחוסר‬
‫האונים של הבורגנות הגרמנית הוא חוסר האונים הפוליטי של גרמניה‪ ,‬כך‬
‫כושרו של הפרולטריון הגרמני ‪ -‬בהתעלם אפילו מהתיאוריה הגרמנית ‪ -‬הוא‬
‫כושרה החברתי של גרמניה‪ .‬הפער בין התפתחותה הפילוסופית של גרמניה‬
‫לבין התפתחותה הפוליטית אינו אנומליה‪ .‬זהו פער הכרחי‪ .‬עַם פילוסופי יכול‬
‫למצוא לראשונה בסוציאליזם את הפועל (‪ )Praxis‬המתאים לו‪ ,‬כלומר למצוא‬
‫לראשונה בפרולטריון את היסוד הפעיל של שחרורו‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬ברגע זה אין לי פנאי או רצון להסביר ל"פרוסי" את יחסה של‬
‫"החברה הגרמנית" למהפכה החברתית‪ ,‬ומתוך עמדה זו להסביר‪ ,‬מחד גיסא‪,‬‬
‫את תגובתה החלשה של הבורגנות הגרמנית כלפי הסוציאליזם‪ ,‬ומאידך גיסא‪,‬‬
‫את כושרו המצוין של הפרולטריון הגרמני לְסוציאליזם‪ .‬את היסודות הראשונים‬
‫לצורך הבנת תופעה זו הוא ימצא במבוא שלי ללביקורת פילוסופיית המשפט‬
‫של הגל (בספרי השנה הגרמניים–צרפתיים)‪.‬‬
‫חוכמתם של העניים הגרמנים עומדת אפוא ביחס הפוך לחוכמתם של‬
‫הגרמנים העניים‪ .‬אך אנשים שלגביהם כל נושא צריך לשמש לתרגילי סגנון‬
‫פומביים משיגים בפעילות צורנית זו תוכן מסולף‪ ,‬בשעה שהתוכן המסולף‬
‫מטביע בצורה את חותם השפלות‪ .‬לכן ניסיונו של ה״פרוסי" להציג את טיעונו‬
‫בצורה של אנטיתזה‪ ,‬בהזדמנות זו של מהומות הפועלים השלזיות‪ ,‬ניסיונו זה‬
‫הסיטו מדרך הישר לאנטיתזה הגדולה ביותר נגד האמת‪ .‬משימתו היחידה של‬
‫איש חושב ואוהב אמת‪ ,‬נוכח התפרצותה הראשונה של התקוממות הפועלים‬
‫השלזית‪ ,‬לא הייתה לשחק את תפקיד המֹוֶרה‪ ,‬אלא דווקא ללמוד את אופייה‬
‫הייחודי‪ .‬דרושה לכך בהחלט מידה מסוימת של הבנה מדעית ושל אהבת אדם‪,‬‬
‫שעה שלפעולה האחרת מספיק לגמרי אוסף מליצות מוכן ומזומן שכולו אהבה‬
‫עצמית ריקה‪.‬‬
‫מדוע חורץ ה״פרוסי" את דינם של הפועלים הגרמנים בבוז כה רב? מפני‬
‫שהוא רואה את "השאלה כולה" ‪ -‬כלומר את שאלת מצוקת הפועלים ‪ -‬כשאלה‬
‫ש"עד לרגע זה" הוזנחה "על ידי הנפש הפוליטית החודרת–כול"‪ .‬הוא מבאר‬
‫את אהבתו האפלטונית לנפש הפוליטית ביתר פירוט כדלקמן‪:‬‬

‫‪346‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫‪150‬‬
‫"כל ההתקוממויות הללו תטבענה בדם ובחוסר שכל (‪,)Verstand‬‬
‫התקוממויות אשר פורצות בגין בידודם חסר התקנה של בני האדם מן הקהילה‪,‬‬
‫ובגין בידודן של מחשבותיהם מן העקרונות החברתיים‪ .‬אולם כאשר המצוקה‬
‫מצמיחה לראשונה שכל‪ ,‬והשכל הפוליטי של הגרמנים מגלה את שורש‬
‫המצוקה החברתית‪ ,‬הרי שבעקבות כך אירועים אלה ייתפסו גם בגרמניה‬
‫כסימפטומים של מהפכה גדולה"‪.‬‬

‫ראשית כול‪ ,‬ירשה לנו ה"פרוסי" להעיר הערה סגנונית‪ .‬האנטיתזה שלו בלתי‬
‫מושלמת‪ .‬בחצייה הראשון נאמר‪ :‬המצוקה מצמיחה שכל‪ ,‬ובחצייה השני נאמר‪:‬‬
‫השכל הפוליטי מגלה את שורש המצוקה החברתית‪ .‬השכל הפשוט בחצייה‬
‫הראשון של האנטיתזה הופך לשכל פוליטי בחצייה השני‪ ,‬כפי שהמצוקה‬
‫הפשוטה בחצייה הראשון של האנטיתזה הופכת למצוקה חברתית בחצייה‬
‫השני‪ .‬מדוע הציב אמן הסגנון את שני חצאי האנטיתזה באופן כה לא שווה?‬
‫אינני מאמין כי הוא מסר לעצמו דין וחשבון בעניין זה‪ .‬ברצוני לפרש עבורו‬
‫את האינסטינקט הנכון שלו‪ .‬אילו היה ה״פרוסי" כותב‪" :‬המצוקה החברתית‬
‫מצמיחה שכל פוליטי‪ ,‬והשכל הפוליטי מגלה את שורש המצוקה החברתית"‪,‬‬
‫הרי שסתירה מושגית זו באנטיתזה זו לא הייתה יכולה לחמוק מעיניו של‬
‫הקורא הבלתי משוחד‪ .‬כל אדם היה שואל את עצמו תחילה‪ ,‬מדוע הכותב‬
‫האנונימי אינו מקשר את השכל החברתי למצוקה החברתית ואת השכל‬
‫הפוליטי למצוקה הפוליטית‪ ,‬כפי שהלוגיקה הפשוטה ביותר מצווה? ובכן‪ ,‬יש‬
‫לגשת לעניין עצמו!‬
‫הטענה שהמצוקה החברתית יוצרת את השכל הפוליטי שגויה לחלוטין‪.‬‬
‫דווקא הרווחה החברתית היא זו היוצרת את השכל הפוליטי‪ .‬השכל הפוליטי‬
‫הוא ספיריטואליסט‪ ,‬וזוכה בו מי שכבר יש לו דבר מה ושכבר יושב בניחותא‬
‫על ערימת הכותנה שלו‪ .‬בנושא זה ראוי שה״פרוסי" יקשיב לכלכלן מדיני‬
‫צרפתי‪ ,‬האדון מישל ׁשֶו ָולייה (‪:)Chevalier‬‬
‫"בשנת ‪ ,1789‬כאשר הבורגנות התקוממה‪ ,‬חסרה לה‪ ,‬כדי להיות חופשית‪ ,‬רק‬
‫ההשתתפות בממשלת הארץ‪ .‬לגביה הייתה מהות השחרור הפקעת ניהולם‬
‫של ענייני הציבור‪ ,‬דהיינו התפקידים האזרחיים‪ ,‬הצבאיים והדתיים הגבוהים‪,‬‬
‫מידיהם של בעלי הפריבילגיות‪ ,‬שברשותם היה המונופול על תפקידים אלה‪.‬‬
‫בהיותה עשירה ונאורה‪ ,‬כלומר מסוגלת להיות מספיקה לעצמה ולכוון את‬
‫‪151‬‬
‫עצמה‪ ,‬ביקשה להשתחרר מה–‪[ régime du bon plaisir‬שלטון השרירות]"‪.‬‬

‫כבר הוכחנו ל"פרוסי" עד כמה השכל הפוליטי אינו מוכשר לגילוי מקור‬
‫המצוקה החברתית‪ .‬הבה נאמר עוד מילה ביחס לעמדתו זו‪ .‬ככל שהשכל‬

‫‪347‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הפוליטי של עם כלשהו כללי ומפותח יותר‪ ,‬כך מרבה הפרולטריון ‪ -‬לפחות‬

‫בראשיתה של התנועה ‪ -‬לבזבז את כוחותיו במרידות בלתי נבונות וחסרות‬
‫תועלת הטובעות בדם‪ .‬מאחר שהוא חושב בדרכה של הפוליטיקה‪ ,‬הריהו רואה‬
‫את הרצון כמקור כל הפגעים‪ ,‬ואת אמצעי הריפוי ‪ -‬באלימות ובמיגורה של צורת‬
‫‪157‬‬
‫מדינה מסוימת‪ .‬הוכחה‪ :‬ההתפרצויות הראשונות של הפרולטריון הצרפתי‪.‬‬
‫הפועלים בעיר ליון האמינו כי הם מבקשים להגשים רק תכליות פוליטיות‪,‬‬
‫שהם רק חיילי הרפובליקה‪ ,‬בשעה שלמעשה הם היו חיילי הסוציאליזם‪ .‬באופן‬
‫זה הסתיר מהם שכלם הפוליטי את שורש המצוקה החברתית‪ ,‬ובכך סילף את‬
‫הבנתם ביחס לתכליתם האמיתית; כך הוליך שולל השכל הפוליטי שלהם את‬
‫האינסטינקט החברתי שלהם‪.‬‬
‫אולם אם ה״פרוסי" מצפה כי השכל ייווצר על ידי המצוקה‪ ,‬מדוע הוא‬
‫מקשר בין "טביעת המרידות בדם" לבין "טביעתן בחוסר שכל"? אם המצוקה‬
‫היא בכלל אמצעי‪ ,‬הרי שהמצוקה המדממת היא אפילו אמצעי חריף מאוד‬
‫ליצירת שכל מבין (‪ .)Verstand‬ה"פרוסי" היה צריך אפוא לומר‪ :‬ההטבעה בדם‬
‫תטביע את העדר ההבנה ותעניק להבנה רוח גבית ראויה לשמה‪.‬‬
‫ה"פרוסי" מנבא את החנקת המרידות הפורצות "על יסוד בידודם חסר‬
‫התקנה של בני האדם מן הקהילה‪ ,‬ועל יסוד ניתוק מחשבותיהם מן העקרונות‬
‫החברתיים"‪.‬‬
‫הראינו כי ההתקוממות השלזית לא התחוללה בשום פנים ואופן בניתוקה‬
‫של המחשבה מן העקרונות החברתיים‪ .‬כעת נותר לנו עוד לדון ב"בידודם חסר‬
‫התקנה של בני האדם מן הקהילה"‪ .‬הקהילה משמעה כאן הקהילה הפוליטית‪,‬‬
‫המדינה‪ .‬זהו השיר הישן על גרמניה הבלתי פוליטית‪.‬‬
‫אך האם לא פורצות כל ההתקוממויות ללא יוצא מן הכלל מתוך בידודם‬
‫חסר התקנה של בני האדם מן הקהילה? האם הנחתה המוקדמת של כל‬
‫התקוממות אינה בהכרח הבידוד? האם מהפכת ‪ 1789‬הייתה מתחוללת ללא‬
‫בידודם חסר התקנה של האזרחים הצרפתים מן הקהילה? מהפכה זו הרי נועדה‬
‫בדיוק לבטל ניגוד זה‪.‬‬
‫אולם אותה הקהילה‪ ,‬שממנה מבודָד הפועל‪ ,‬היא בעלת מציאות אחרת‬
‫לחלוטין והיקף אחר לחלוטין מן הקהילה הפוליטית‪ .‬קהילה זו‪ ,‬שממנה‬
‫מפרידה אותו עבודתו שלו‪ ,‬היא החיים עצמם‪ ,‬החיים הפיזיים והרוחניים‪,‬‬
‫המוסריות האנושית‪ ,‬הפעילות האנושית‪ ,‬ההנאה האנושית‪ ,‬המהות האנושית‪.‬‬
‫המהות האנושית היא קהילת האדם האמיתית‪ .‬כשם שהבידוד הנורא ממהות‬
‫זו הוא ללא שיעור רב–צדדי יותר‪ ,‬בלתי נסבל יותר‪ ,‬מעורר יראה גדולה יותר‬

‫‪348‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫ומכיל סתירות רבות יותר מהבידוד מן הקהילה הפוליטית‪ ,‬כך גם ביטולו‬

‫של בידוד זה‪ ,‬ואפילו תגובה חלקית‪ ,‬המרד‪ ,‬נגדו‪ ,‬הוא בה במידה אינסופי‬
‫יותר [מביטול הבידוד מהקהילה הפוליטית]; כשם שהאדם הוא אינסופי יותר‬
‫מאשר אזרח המדינה‪ ,‬והחיים האנושיים אינסופיים יותר מהחיים הפוליטיים‪.‬‬
‫המרד התעשייתי‪ ,‬ויהא חלקי ככל שיהא‪ ,‬אוצר בתוכו נפש אוניברסלית; המרד‬
‫הפוליטי‪ ,‬ויהא אוניברסלי ככל שיהא‪ ,‬מסתיר‪ ,‬בצורתו הקולוסלית ביותר‪ ,‬רוח‬
‫צרת אופק‪.‬‬
‫כך מסיים ה"פרוסי" את מאמרו בשורה הבאה‪:‬‬
‫"מהפכה חברתית ללא נשמה פוליטית (דהיינו ללא ההבנה המארגנת מנקודת‬
‫מבטו של השלם) היא בלתי אפשרית"‪.‬‬

‫כבר ראינו‪ .‬מהפכה חברתית קיימת אפוא מנקודת המבט של השלם‪ ,‬מכיוון‬
‫שמשמעותה היא ‪ -‬אפילו התרחשה באזור מפעלים אחד ‪ -‬מחאתו של האדם‬
‫נגד חיים שנשללה אנושיותם‪ ,‬מכיוון שנקודת מוצאה היא נקודת המבט של‬
‫היחיד הממשי הפרטי‪ ,‬מכיוון שהקהילה‪ ,‬שהיחיד מגיב על ניתוקו ממנה‪ ,‬הנה‬
‫הקהילה האנושית האמיתית‪ ,‬המהות האנושית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬נשמתה הפוליטית‬
‫של מהפכה כל עיקרה הוא מגמתם של המעמדות חסרי ההשפעה הפוליטית‬
‫לבטל את בידודם מהמדינה ומהשלטון‪ .‬נקודת מבטם של המעמדות היא‬
‫נקודת המבט של המדינה‪ ,‬של השלם המופשט המתקיים רק מכוח ההפרדה‬
‫מהחיים הממשיים‪ ,‬שלם שאין להעלותו על הדעת ללא הניגוד המאורגן בין‬
‫האידיאה הכללית לבין קיומו האינדיווידואלי של האדם‪ .‬לכן‪ ,‬מהפכה בעלת‬
‫נשמה פוליטית גם מארגנת‪ ,‬מפאת טבעה המוגבל והחצוי‪ ,‬חוג שליט בחברה‬
‫על חשבון החברה‪.‬‬
‫ברצוני ללמד את ה"פרוסי" מהי "מהפכה חברתית בעלת נשמה פוליטית";‬
‫וכך חושפים אנו בפניו מניה וביה את הסוד‪ ,‬בשעה שאפילו הוא עצמו אינו‬
‫יודע באמת כיצד להתעלות במימרותיו שלו מעבר לנקודת המבט הפוליטית‬
‫צרת האופקים‪.‬‬
‫מהפכה "חברתית" בעלת נשמה פוליטית אינה אלא המצאה חסרת שחר‪,‬‬
‫אם ה"פרוסי" תופס את המהפכה ה"חברתית" כניגודה של מהפכה פוליטית‬
‫ולמרות זאת מעניק למהפכה החברתית נשמה פוליטית במקום נשמה חברתית‪.‬‬
‫או ש"מהפכה חברתית בעלת נשמה פוליטית" אינה אלא צורת דיבור אחרת‬
‫על "מהפכה פוליטית" או על "מהפכה בפני עצמה"‪ .‬כל מהפכה מפרקת את‬
‫החברה הישנה‪ ,‬ומבחינה זו היא חברתית‪ .‬כל מהפכה ממגרת את השלטון הישן‪,‬‬

‫‪349‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫ומבחינה זו היא פוליטית‪.‬‬

‫על ה"פרוסי" לבחור בין צורת דיבור אחרת לחוסר שחר! אולם כשם‬
‫שמהפכה חברתית בעלת נשמה פוליטית היא דיבור חופשי או דיבור חסר שחר‪,‬‬
‫כך מהפכה פוליטית בעלת נשמה חברתית היא דבר הגיוני בהחלט‪ .‬המהפכה‬
‫בכלל ‪ -‬כלומר מיגור השלטון הקיים ופירוק היחסים הישנים ‪ -‬היא מעשה‬
‫פוליטי‪ .‬אולם הסוציאליזם אינו יכול להתממש ללא מהפכה‪ .‬הוא זקוק למעשה‬
‫פוליטי זה‪ ,‬ככל שהוא זקוק להרס ולפירוק‪ .‬אבל במקום שבו מתחילה פעילותו‬
‫המארגנת‪ ,‬במקום שבו מתגלה תכליתו העצמית‪ ,‬נשמתו‪ ,‬שם הרי משיל מעליו‬
‫הסוציאליזם את המעטה הפוליטי שלו‪.‬‬
‫נימוקים מפורטים רבים נדרשו כדי לפרום את מארג השגיאות שנכללו בטור‬
‫עיתון אחד‪ .‬לא לרשות כל הקוראים עומדים השכלה ופנאי כדי ללמוד לאשורה‬
‫שרלטנות ספרותית זו‪ .‬האם אין זו אפוא חובתו של ה״פרוסי" האנונימי כלפי‬
‫ציבור הקוראים להימנע לעת עתה מכתיבה בנושאים פוליטיים וחברתיים‪,‬‬
‫וכן מדקלומים על מצבה של גרמניה‪ ,‬ותחת זאת לנסות בכנות להגיע להבנה‬
‫עצמית של מצבו שלו?‬

‫קרל מרקס‪ ,‬פריז‪ 31 ,‬ביולי‪1844 ,‬‬

‫הופיע ב–‪Vorwärts! Pariser Deutsche Zeitschrift‬‬
‫[פורוורטס! כתב עת גרמני פריזאי]‪ ,‬גיליונות ‪ 63‬ו–‪,64‬‬
‫פריז ‪ 10 ,7‬באוגוסט ‪.1844‬‬
‫לפי מהדורת ‪ MEGA‬השנייה ומהדורת ‪.MEW‬‬

‫‪350‬‬
 ‫קרל מרקס‬
‫קטעים מספרו של ג'יימס מיל 'יסודות הכלכלה המדינית'‬
‫תרגום מאת י"ט ָּפריזו‪ ,‬פריז‪1823 ,‬‬
‫נכתב במחצית הראשונה של ‪1844‬‬
‫על פי כתבי היד‬

‫‪ 153]a[ XXV‬בנוגע להתקזזותם של הכסף וערך המתכת‪ ,‬וכן בתיאור עלויות‬

‫הייצור כגורם היחיד בקביעת הערך‪ ,‬מבצע מיל‪ 154‬שגיאה‪ ,‬כמו אסכולת ריקרדו‬
‫(‪ )Ricardo‬בכלל‪ ,‬כשהיא קובעת את החוק המופשט מבלי להתייחס לשינויו או‬
‫לביטולו התמידי של החוק‪ ,‬שעל ידו הוא [החוק המופשט] בכלל נוצר‪ .‬אם זהו‬
‫חוק קבוע שעלויות הייצור‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬קובעות בסופו של דבר ‪ -‬או‪ ,‬ליתר דיוק‪,‬‬
‫באיזון הביקוש וההיצע המתרחש באופן ספורדי {מקרי} ‪ -‬את המחיר {(ערך)}‪,‬‬
‫הרי זהו כמו כן חוק קבוע שיחס זה אינו מתאזן‪ ,‬דהיינו שערך ועלויות ייצור‬
‫אינם נמצאים בשום יחס הכרחי זה לזה‪ .‬אכן‪ ,‬ביקוש והיצע מתאזנים לעולם‬
‫רק באופן רגעי על ידי התנודה הקודמת של הביקוש וההיצע‪ ,‬על ידי העדר‬
‫היחס בין עלויות הייצור לערך החליפין‪ ,‬כפי שתנודה זו והעדר יחס זה באים‬
‫בעקבות האיזון הרגעי‪ .‬תנועה ממשית זו‪ ,‬שחוק זה הוא רק מומנט מופשט‪,‬‬
‫מקרי וחד–צדדי שלה‪ ,‬נעשית על ידי הכלכלה המדינית החדשה למקרה‪ ,‬ולכן ‪-‬‬
‫לדבר מה בלתי מהותי‪ .‬מדוע? מפני שמהנוסחאות החדות והמדויקות‪ ,‬שעליהן‬
‫הם מעמידים את הכלכלה המדינית‪ ,‬נובעת בהכרח ‪ -‬אם ברצונם לבטא תנועה‬
‫זו באופן אבסטרקטי ‪ -‬נוסחה זו‪ :‬בכלכלה המדינית נקבע החוק על ידי ניגודו‪,‬‬
‫חוסר החוקיות‪ .‬החוק האמיתי של הכלכלה המדינית הוא צירוף המקרים‪,‬‬
‫שמתוך תנועתו אנו‪ ,‬אנשי המדע‪ ,‬מקבעים מומנטים אחדים באופן שרירותי‬
‫בצורת חוקים‪.‬‬

‫‪351‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫מיל מבטא היטב את מהות הדברים באופן מושגי‪ ,‬כאשר הוא מציין את‬
‫הכסף כַּמתווך של החליפין‪ .‬מהותו של הכסף אינה טמונה בראש ובראשונה‬
‫בכך שהקניין מוחצן בו‪ ,‬אלא שהפעילות המתַווכת‪ ,‬או התנועה המתווכת‪,‬‬
‫האקט האנושי‪ ,‬החברתי‪ ,‬שעל ידו תוצרי האדם משלימים זה את זה אהדדי‪,‬‬
‫הופכת למנוכרת‪ ,‬ולכן לתכונה של דבר חומרי מחוץ לאדם‪ ,‬ולמעשה לתכונה‬
‫של הכסף‪ .‬בכך שהאדם מחצין (‪ )entäußert‬פעילות מתווכת זו עצמה‪ ,‬הרי‬
‫הוא פעיל כאן רק כאדם שאבד לעצמו ושניטלה ממנו אנושיותו‪ .‬היחס עצמו‬
‫אל הדברים‪ ,‬כלומר הפעולה האנושית עם הדברים‪ ,‬הופך לפעולתה של ישות‬
‫כלשהי מחוץ לאדם ומעליו‪ .‬מכוחו של מתווך זר זה רואה האדם את רצונו‪,‬‬
‫פעילותו ויחסו לבני אדם אחרים כעוצמה שאינה תלויה בו ובהם‪ ,‬במקום‬
‫שהאדם עצמו יהא המתווך עבור האדם‪ .‬משמע‪ ,‬עבדותו מגיעה לשיאה‪.‬‬
‫העובדה שמתווך זה הופך בנקודה זו לאל הממשי מובנת מאליה‪ ,‬שכן המתווך‬
‫הוא העוצמה הממשית השלטת בדבר שבאמצעותו הוא משמש כמתווך שלי‪.‬‬
‫פולחנו הופך לתכלית בפני עצמה‪ .‬המושאים‪ ,‬בהיותם מופרדים ממתווך זה‪,‬‬
‫מאבדים את ערכם‪ .‬הם בעלי ערך אפוא רק ככל שהם מייצגים אותו‪ ,‬בעוד‬
‫שבאופן מקורי נראה כי יש לו ערך ככל שהוא מייצג אותם‪ .‬היפוך זה של היחס‬
‫המקורי ‪ -‬הכרחי‪ .‬מסיבה זו מתווך זה הוא מהותו של הקניין הפרטי שאבדה‬
‫לעצמה‪ ,‬מהותו המנוכרת של הקניין הפרטי‪ ,‬הקניין הפרטי שהפך חיצוני לו‬
‫עצמו‪ ,‬הקניין הפרטי המוחצן‪ ,‬כשם שהוא התיווך המוחצן של ייצור אנושי‬
‫‪155‬‬
‫עם ייצור אנושי‪ ,‬פעילות הסוג המנוכרת (‪)entäußerte Gattungstätigkeit‬‬
‫של האדם‪ .‬כל התכונות המוקנות לפעילות זו במהלך יצירתה מועברות אל‬
‫מתווך זה‪ .‬האדם נעשה אפוא עני יותר כאדם‪ ,‬בהיותו מופרד ממתווך זה‪ ,‬ככל‬
‫שמתווך זה נעשה עשיר יותר‪.‬‬
‫יׁשּו מייצג באופן מקורי (‪ )1‬את בני האדם בפני האל; (‪ )2‬את האל עבור בני‬
‫האדם; (‪ )3‬את בני האדם לבני האדם‪.‬‬
‫באותו האופן מייצג הכסף באופן מקורי‪ ,‬בהתאם למושגו‪ )1( :‬את הקניין‬
‫הפרטי עבור הקניין הפרטי; (‪ )2‬את החברה עבור הקניין הפרטי; (‪ )3‬את הקניין‬
‫הפרטי עבור החברה‪.‬‬
‫אולם ישו הוא האל המנוכר והאדם המנוכר‪ .‬לאלוהים יש עוד ערך רק ככל‬
‫שהוא מייצג את ישו‪ ,‬ולאדם יש ערך רק ככל שהוא מייצג את ישו‪.‬‬
‫מדוע חייב הקניין הפרטי להתפתח לכדי ישות כספית? זאת משום שהאדם‬
‫כישות חברתית הכרח שיתפתח לכדי יחסי חליפין |]‪ ,|XXV [b‬ומשום שהחליפין‬
‫הכרח שיתפתחו ‪ -‬על יסוד הקניין הפרטי כהנחה מוקדמת ‪ -‬לכדי ערך‪.‬‬

‫‪352‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫פעילותו המתַווכת של האיש העוסק בחליפין אינה כלל פעילות חברתית‪ ,‬אינה‬
‫כלל פעילות אנושית‪ ,‬אינה כלל יחסים אנושיים; אין היא אלא יחסו המופשט‬
‫של הקניין הפרטי לקניין הפרטי‪ ,‬ויחס מופשט זה הוא הערך‪ ,‬שקיומו הממשי‬
‫כערך אינו אלא הכסף‪ .‬מכיוון שבני האדם הנתונים בחליפין אינם מתייחסים‬
‫זה אל זה כבני אדם‪ ,‬הרי שהדברים מאבדים את משמעותם כקניין אנושי‪ ,‬קניין‬
‫אישי‪ .‬היחס החברתי של קניין פרטי לקניין פרטי הוא כבר בעצמו יחס שבו‬
‫הקניין הפרטי מנוכר לעצמו‪ .‬לכן קיומו לעצמו של יחס זה‪ ,‬הכסף‪ ,‬הוא החצנתו‬
‫של הקניין הפרטי‪ ,‬ההפשטה מטבעו הייחודי‪ ,‬האישי‪ ,‬של הקניין הפרטי‪.‬‬
‫משום כך‪ ,‬התנגדותה של הכלכלה המדינית לשיטה הכספית‪ ,‬ל–‪système‬‬
‫‪ 156,monétaire‬אינה יכולה להביאנו לשום ניצחון מכריע‪ ,‬על אף כל חוכמתה‪.‬‬
‫שכן אם האמונה התפלה הכלכלית הגסה של העם ושל הממשלות דבקה בשק‬
‫הכסף החושי‪ ,‬המוחשי והבולט לעין‪ ,‬ולכן היא מאמינה בערכן המוחלט של‬
‫המתכות היקרות ובהחזקתן כממשותו היחידה של העושר ‪ -‬הרי אילו בא‬
‫הכלכלן המדיני הנאור המכיר את העולם והוכיח להם שהכסף הוא סחורה כמו‬
‫סחורה אחרת‪ ,‬שערכה תלוי ביחסן של עלויות הייצור לביקוש {תחרות} ולהיצע‪,‬‬
‫קרי לכמות או לתחרות של הסחורות האחרות‪ ,‬כי אז היו משיבים לכלכלן‬
‫המדיני כהוגן‪ ,‬כי בכל זאת ערכם הממשי של הדברים הוא ערך החליפין שלהם‪,‬‬
‫וכי זה מתקיים בסופו של דבר בכסף‪ ,‬כפי שהכסף (‪ )Geld‬מתקיים בסופו של‬
‫דבר במתכות היקרות‪ ,‬וכי הכסף הוא אפוא ערכם האמיתי של כל הדברים‪ ,‬לכן‬
‫הדבר הנכסף ביותר‪ .‬תורותיו של הכלכלן המדיני מסתכמות בסופו של דבר‬
‫באותה חוכמה‪ ,‬אלא שהוא משכיל‪ ,‬ביכולת ההפשטה שלו‪ ,‬לזהות את קיומו של‬
‫הכסף בכל צורותיהן של הסחורות ולא להאמין בערכו האקסקלוסיבי של קיומו‬
‫המתכתי הרשמי של הכסף‪ .‬קיומו הרשמי של הכסף הוא רק הביטוי הרשמי‬
‫המוחשי של נשמתו של הכסף המצויה בכל איברי הייצור ואופני פעולתה של‬
‫החברה האזרחית‪.‬‬
‫התנגדותם של הכלכלנים המדיניים לשיטה הכספית משמעה רק שהם‬
‫תופסים את ישות הכסף כמופשטת וכללית‪ ,‬ולכן הם מפוכחים ביחס לדעה‬
‫הקדומה המאמינה בקיומה האקסקלוסיבי של ישות זאת במתכת היקרה‪ .‬הם‬
‫מציבים במקום האמונה התפלה הגסה את זו המתוחכמת‪ .‬אולם מכיוון ששתיהן‬
‫בעלות שורש משותף במהותן‪ ,‬הרי שצורתה הנאורה של האמונה התפלה אינה‬
‫מצליחה לסלק את צורתה החושית הגסה של ישות זאת‪ ,‬מפני שהיא אינה‬
‫תוקפת את מהותה‪ ,‬אלא רק צורה מסוימת שלה‪.‬‬
‫קיומו האישי של הכסף ככסף ‪ -‬ולא רק כיחס השיח הפנימי‪ ,‬הסמוי‪ ,‬הקיים‬

‫‪353‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫כשלעצמו‪ ,‬של הסחורות או כיחסים המעמדיים (‪ )Standesverhältnis‬בינן לבין‬

‫עצמן ‪ -‬קיום זה תואם את מהות הכסף‪ ,‬ככל שהוא מופשט יותר‪ ,‬ככל שיחסו‬
‫לסחורות אחרות טבעי (‪ )natürlich‬פחות‪ ,‬ככל שהוא מופיע כתוצר של האדם‬
‫ובה בעת בכל זאת כדבר מה שאינו תוצר שלו‪ ,‬ככל שיסוד קיומו דמוי טבע‬
‫(‪ )naturwüchsig‬פחות‪ ,‬ככל שהוא מיוצר על ידי האדם‪ ,‬או‪ ,‬בלשון הכלכלה‬
‫המדינית‪ ,‬ככל שגדול יותר היחס ההפוך בין ערכו ככסף לערך החליפין או‬
‫לערך הכסף של החומר שבו הוא קיים‪ .‬לכן כסף הנייר ונציגי הנייר של הכסף‬
‫(כדוגמת שטרי חליפין‪ ,‬כתב הרשאה‪ ,‬שטרי חוב וכדומה) הם קיומו המושלם‬
‫יותר של הכסף ככסף ומומנט הכרחי בהתקדמותה של ישות הכסף‪ .‬מערכת‬
‫האשראי‪ ,‬שביטויה המושלם ביותר הוא הבנקאות‪ ,‬מעוררת את הרושם כאילו‬
‫נשבר בה כוחה של העוצמה הזרה‪ ,‬החומרית‪ ,‬כאילו בוטל יחס הניכור העצמי‪.‬‬
‫הסן–סימוניסטים‪ 157,‬אשר הולכו שולל על ידי רושם זה‪ ,‬רואים את התפתחות‬
‫הכסף‪ ,‬דהיינו את שטרי החליפין‪ ,‬כסף הנייר‪ ,‬נציגי הנייר של הכסף‪ ,‬האשראי‪,‬‬
‫הבנקאות‪ ,‬כביטול הדרגתי של ההפרדה בין האדם לדברים‪ ,‬בין ההון לעבודה‪,‬‬
‫בין הקניין הפרטי לכסף ובין הכסף לאדם‪ ,‬ביטול ההפרדה בין האדם לזולתו‪.‬‬
‫לכן המערכת הבנקאית המאורגנת היא האידיאל שלהם‪ .‬אולם ביטול זה של‬
‫|‪ |XXVI‬הניכור‪ ,‬שיבה זו של האדם לעצמו ולכן לזולתו‪ ,‬הוא אך מראית עין;‬
‫אין הוא אלא ניכור עצמי נבזי וקיצוני יותר‪ ,‬שלילת האנושיות‪ ,‬באשר יסודו‬
‫אינו עוד הסחורה‪ ,‬מתכת‪ ,‬נייר‪ ,‬אלא הקיום המוסרי‪ ,‬הקיום החברתי‪ ,‬עמקי‬
‫הלב האנושי; שהרי באצטלא של אמון בין האדם לזולתו‪ ,‬אין הוא אלא אי‬
‫האמון הרב ביותר והניכור המוחלט‪ .‬מהו הדבר המכונן את מהות האשראי? אנו‬
‫מתעלמים כאן לגמרי מתוכנו של האשראי‪ ,‬שאינו אלא הכסף‪ .‬נתעלם אפוא‬
‫לגמרי מתוכנו של אמון זה‪ ,‬שבו אדם מכיר באדם אחר על ידי הענקת מקדמה‬
‫של ערכים‪ ,‬וכן ‪ -‬במקרה הטוב ביותר‪ ,‬אם אין הוא דורש תשלום בעד האשראי‪,‬‬
‫כלומר אם אין הוא נושך נשך ‪ -‬נותן מבטחו בזולתו שאין הוא נוכל‪ ,‬אלא אדם‬
‫"טוב"‪ .‬באדם "טוב" מבין נותן האמון‪ ,‬כמוהו כשיילוק‪ 158,‬אדם "בעל כושר‬
‫החזר"‪.‬‬
‫האשראי אפשרי בשני מצבים ובשני תנאים‪ .‬שני המצבים הם‪ :‬ראשית‪ ,‬עשיר‬
‫מעניק אשראי לעני‪ ,‬שהוא רואה אותו כאיש חרוץ ומסודר‪ .‬סוג אשראי זה שייך‬
‫לחלק הרומנטי והסנטימנטלי של הכלכלה המדינית‪ ,‬לתעיותיה‪ ,‬להגזמותיה‪,‬‬
‫ליוצאים מן הכלל שלה‪ ,‬לא לכלל‪ .‬אולם אפילו נניח יוצא מן הכלל זה‪ ,‬אפילו‬
‫נודה באפשרות רומנטית זו‪ ,‬הרי שחיי העני‪ ,‬כישרונו ופעילותו תקפים בעיני‬
‫העשיר כערובה להחזרת הכסף שהּולווה; דהיינו‪ ,‬כל מעלותיו החברתיות של‬

‫‪354‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫העני‪ ,‬תוכנה של פעילות חייו‪ ,‬קיומו עצמו‪ ,‬מייצגים בשביל העשיר את החזר‬
‫האשראי בלוויית שער הריבית המקובל‪ .‬לכן‪ ,‬מותו של העני הוא המקרה‬
‫הגרוע ביותר בשביל המלווה‪ .‬זהו מותו של הונו יחד עם הריביות‪ .‬ראוי שניתן‬
‫דעתנו על כך‪ ,‬איזו עליבות טמונה בהערכת אדם בכסף‪ ,‬כפי שקורה ביחס‬
‫מלווה–לווה‪ .‬מובן מאליו שלרשות המלווה עומדות לבד מהערובה המוסרית‬
‫גם הערובה של האכיפה המשפטית ועוד ערובות‪ ,‬אם פחות ואם יותר ממשיות‪,‬‬
‫כנגד האיש [הלווה] שלו‪ .‬ואם הלווה הוא בעל אמצעים בעצמו‪ ,‬הרי שהאשראי‬
‫הופך למתווך של חליפין המקל את ביצועם‪ ,‬כלומר הכסף עצמו הועלה לצורה‬
‫אידיאלית לחלוטין‪ .‬האשראי הוא חריצת המשפט הכלכלית–מדינית בנוגע‬
‫למוסריותו של אדם כלשהו‪ .‬באשראי הופך האדם עצמו‪ ,‬במקום המתכת או‬
‫הנייר‪ ,‬למתווך החליפין‪ ,‬אך לא כאדם‪ ,‬אלא כקיומם של הון וריבית‪ .‬המדיום‬
‫של החליפין שב אפוא בעליל מצורתו החומרית אל האדם ונקבע בו שוב‪,‬‬
‫אולם רק משום שהאדם הושם מחוץ לעצמו והפך בו עצמו לדמות חומרית‪ .‬לא‬
‫הכסף מבוטל באדם במסגרת יחסי מלווה–לווה‪ ,‬אלא האדם עצמו הופך לכסף‪,‬‬
‫או שהכסף מתלכד עמו‪ .‬האינדיווידואליות האנושית‪ ,‬המידה האנושית‪ ,‬הפכה‬
‫בעצמה לפריט מסחר‪ ,‬לחומר שהכסף מתקיים בו‪ .‬במקום הכסף‪ ,‬הנייר‪ ,‬הרי‬
‫קיומי האישי עצמו‪ ,‬בשרי ודמי‪ ,‬מעלתי ומעמדי החברתיים‪ ,‬הם החומר‪ ,‬הגוף‪,‬‬
‫של נפשו של הכסף (‪ .)Geldgeist‬האשראי אינו הופך את ערך הכסף לכסף‪ ,‬אלא‬
‫לבשר אנושי וללב אנושי‪ .‬כל התקדמות ואי–עקביות בשיטה כוזבת אינן אלא‬
‫הנסיגה הגדולה ביותר והעקביות הגדולה ביותר שבהשחתה‪.‬‬
‫בתוככי שיטת האשראי פועל טבעה המנוכר לאדם‪ ,‬במראית העין של‬
‫ההכרה הכלכלית המרבית‪ ,‬בכמה אופנים‪ )1( :‬הניגוד בין בעל הון ופועל‪ ,‬בין‬
‫בעל הון גדול ובעל הון קטן‪ ,‬גדל עוד יותר בכך שהאשראי ניתן רק למי שהוא‬
‫כבר בעל רכוש‪ ,‬והוא מהווה הזדמנות חדשה של הצבר בשביל העשיר‪ ,‬או‬
‫בכך שהעני רואה בחפץ לבו המקרי של העשיר ובמשפט שהוא חורץ עליו את‬
‫חיוב או שלילת קיומו כולו‪ ,‬כלומר את תלותו במקריות זו; (‪ )2‬בכך שהדימוי‪,‬‬
‫הצביעות וההתחסדות ההדדיים מגיעים באופן כזה לשיאם‪ ,‬כך שהלווה‪ ,‬לבד‬
‫מחריצת המשפט הפשוטה שהוא עני‪ ,‬נתון גם לחריצת המשפט המשחיתה‬
‫שלפיה אין הוא מעורר אמון והכרה‪ ,‬כלומר הוא טמא חברתי‪ ,‬איש רע; ובכך‬
‫שנוסף על מחסורו‪ ,‬השפלה זו והבקשה המשפילה לאשראי מהעשיר הן מנת‬
‫חלקו; |‪ )3( |XXVII‬בכך שבגין קיום אידיאלימוחלט זה של הכסף אין האדם יכול‬
‫לבצע זיוף מטבע בשום חומר אחר‪ ,‬אלא רק באישיותו שלו‪ .‬האדם עצמו מוכרח‬
‫להפוך את עצמו למטבע מזויף‪ ,‬להשיג אשראי בתחבולה‪ ,‬במרמה וכדומה‪ ,‬וכך‬

‫‪355‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫היחס מלווה–לווה ‪ -‬הן מצד נותן האמון והן מצד מי שנזקק לאמון ‪ -‬הופך‬
‫למושא מסחרי‪ ,‬מושא של הונאה וניצול לרעה‪ .‬חוסר האמון מתגלה כאן באופן‬
‫בולט כבסיסו של האמון הכלכלי‪ :‬השיקול החשדני‪ ,‬האם צריך האשראי להינתן‬
‫או לא; הריגול אחר סודות חייו הפרטיים וכדומה של מבקש האשראי; גילוי‬
‫ליקויים רגעיים כדי להפיל יריב בז ִעזוע פתאומי של האשראי שלו וכדומה‪.‬‬
‫שיטת פשיטת הרגל בכללה‪ ,‬חברות קש וכדומה‪ ...‬באשראי המדינה עמדתה‬
‫של המדינה זהה לגמרי לעמדתו של האדם הפרטי‪ ,‬כפי שתוארה לעיל‪ .‬במשחק‬
‫עם ניירות המדינה מתגלה כיצד הפכה המדינה לכלי משחק בידי סוחרים;‬
‫(‪ )4‬מערכת האשראי מגיעה לגמר שכלולה במערכת הבנקים‪ .‬יצירת הבנקאים‪,‬‬
‫שליטתו הפוליטית של הבנק‪ ,‬ריכוז הרכוש בידיים אלו‪ ,‬אֵָראֹופָּגוס [בית דין‬
‫עליון]‪ 159‬כלכלי זה של האומה ‪ -‬זהו גמר גיבושה הראוי לשמו של מערכת‬
‫הכסף‪ .‬בעובדה שבמערכת האשראי ההכרה המוסרית באדם כלשהו‪ ,‬וכמוה‬
‫האמון במדינה‪ ,‬מקבלים צורה של אשראי‪ ,‬מתגלה הסוד הטמון בכזב של‬
‫ההכרה המוסרית‪ ,‬מתגלית שפלותה הבלתי מוסרית של מוסריות זו‪ ,‬וכמוהם‬
‫ההתחסדות והאנוכיות שבמתן האמון במדינה‪ ,‬והם מציגים עצמם כמות שהם‬
‫באמת‪.‬‬
‫החליפין‪ ,‬הן של הפעילות האנושית בתוככי הייצור עצמו והן של התוצרים‬
‫האנושיים זה כנגד זה ‪ -‬הנם הפעילות הסוגית (‪ ,)Gattungstätigkeit‬רוח הסוג‬
‫(‪ ,)Gattungsgeist‬שקיומן הממשי‪ ,‬המודע והאמיתי הנו הפעילות החברתית‬
‫וההנאה החברתית‪ .‬מאחר שהמהות האנושית היא קהילתם האמיתית של בני‬
‫האדם‪ ,‬הרי שבני האדם יוצרים‪ ,‬מייצרים‪ ,‬על ידי הפעלת ישותם את הקהילה‬
‫האנושית‪ ,‬כלומר את הישות החברתית שאינה עוצמה כללית מופשטת כנגד‬
‫היחיד הפרטי‪ ,‬אלא מהותו של כל יחיד‪ ,‬פעילותו‪ ,‬חייו‪ ,‬רוחו ועושרו‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫קהילה אמיתית זו אינה נוצרת על ידי התבוננות ותהייה‪ .‬היא באה לעולם מתוך‬
‫מצוקתם ואנוכיותם של היחידים‪ ,‬דהיינו היא מיוצרת באופן בלתי אמצעי על‬
‫ידי פעילות חייהם עצמה‪ .‬אין זה תלוי בבני האדם אם קהילתם זו קיימת או‬
‫לא‪ ,‬אולם כל עוד האדם אינו מכיר בעצמו כאדם ואינו מארגן את עולמו באופן‬
‫אנושי‪ ,‬מופיעה קהילה זו בצורת ניכור‪ .‬זאת מפני שהסובייקט שלה‪ ,‬האדם‪ ,‬הוא‬
‫ישות המנוכרת לעצמה‪ .‬בני האדם‪ ,‬לא כהפשטה‪ ,‬אלא כיחידים ממשיים‪ ,‬חיים‬
‫ומיוחדים‪ ,‬הנם קהילה זו‪ .‬כפי שהם‪ ,‬כך היא קהילתם‪ .‬לכן משפטים זהים המה‪:‬‬
‫האדם מנוכר לעצמו‪ ,‬והחברה של האדם המנוכר היא קריקטורה של קהילתו‬
‫הממשית‪ ,‬של חיי הסוג האמיתיים שלו ‪ -‬ומפני כך פעילותו נראית עינוי‬
‫וסבל‪ ,‬יצירתו מופיעה לפניו כעוצמה זרה‪ ,‬עושרו מופיע כעוני‪ ,‬הקשר המהותי‬

‫‪356‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫המחבר אותו עם שאר בני האדם מופיע כקשר בלתי מהותי ודווקא כפירוד‬
‫מזולתו בתור קיומו האמיתי‪ ,‬חייו מופיעים כהקרבת חייו‪ ,‬מימוש מהותו מופיע‬
‫כשלילת מימושם של חייו‪ ,‬ייצורו מופיע כייצור אפסותו‪ ,‬עוצמתו השלטת‬
‫במושא מופיעה כעוצמת המושא השלטת בו‪ ,‬והוא‪ ,‬האדון של תוצרו‪ ,‬מופיע‬
‫כעבד של תוצר זה‪.‬‬
‫הכלכלה המדינית תופסת את קהילתם של בני האדם‪ ,‬או את ישותם‬
‫האנושית בפעילותה העצמית‪ ,‬כלומר את ההשלמה ההדדית המכוננת את חיי‬
‫הסוג‪ ,‬המכוננת חיים אנושים אמיתיים‪ ,‬בצורה של חליפין ומסחר‪ .‬החברה‪ ,‬כך‬
‫‪160‬‬
‫אומר דֶ ְסטִיט דֶה טְָרסי (‪ ,)de Tracy‬היא סדרה של ‪[ échanges‬חליפין] הדדיים‪.‬‬
‫אין היא אלא התנועה של האינטגרציה ההדדית‪ .‬החברה‪ ,‬כך אומר אדם סמית‬
‫‪162‬‬
‫(‪ 161,)Smith‬היא חברה העוסקת במסחר‪ .‬כל אחד מחבריה הוא סוחר‪.‬‬
‫רואים אנו כיצד הכלכלה המדינית מקבעת את צורתו המנוכרת של המגע‬
‫ומשא החברתי כצורה המהותית והמקורית התואמת את הגדרתו של האדם‪.‬‬
‫|‪ |XXVIII‬נקודת המוצא של הכלכלה המדינית ‪ -‬וכן של התנועה הממשית‬
‫‪ -‬היא ראיית יחסו של האדם לאדם כיחסו של בעל קניין פרטי לבעל קניין‬
‫פרטי‪ .‬אם מניחים את האדם כבעל קניין פרטי‪ ,‬כלומר כבעל חזקה בלעדית‪,‬‬
‫המוכיח באמצעות חזקה בלעדית זו את אישיותו ומבדיל באמצעותה את עצמו‬
‫מזולתו‪ ,‬כשם שהוא מתייחס לאישיותו ‪ -‬הקניין הפרטי הוא קיומו האישי‪,‬‬
‫הקיום המציין אותו והמהווה לכן את מהותו ‪ -‬הרי שאובדן הקניין הפרטי‬
‫או הוויתור עליו הוא החצנתו של האדם‪ ,‬וכמוהו גם של הקניין הפרטי‪ .‬אנו‬
‫נצמדים כאן רק לקביעה האחרונה‪ .‬אם אני משאיר את קנייני הפרטי לזולתי‪,‬‬
‫הרי שהוא חדל להיות שלי; הוא הופך לדבר שאינו תלוי בי‪ ,‬דבר הנמצא מחוץ‬
‫לתחומי‪ ,‬דבר חיצוני לי‪ .‬אני מחצין אפוא את הקניין הפרטי‪ .‬אני מציב אותו‬
‫אפוא ביחס אליי כקניין פרטי מוחצן‪ .‬אולם אני מציב אותו כדבר מוחצן בכלל‬
‫ותו לא‪ ,‬אני מבטל את יחסי האישי אליו במלואו‪ ,‬אני משיב אותו לחיק כוחות‬
‫הטבע הבסיסיים‪ ,‬כאשר אני הופכו לחיצוני גרידא ביחס אליי‪ .‬הוא הופך לקניין‬
‫פרטי מוחצן רק כשהוא חדל בו בזמן להיות הקניין הפרטי שלי‪ ,‬אך בלי לחדול‪,‬‬
‫בשל כך‪ ,‬להיות קניין פרטי בכלל‪ ,‬כלומר כשהוא נכנס לאותו היחס לאדם‬
‫אחר מחוצה לי‪ ,‬שבו נמצא תחילה ביחס אליי‪ ,‬בקיצור ‪ -‬כשהוא הופך לקניין‬
‫הפרטי של אדם אחר‪ .‬אם נוציא מן הכלל את האלימות ‪ -‬כיצד אני מגיע בכלל‬
‫לכך שאני מחצין את קנייני בוותרי עליו לטובת אדם אחר? הכלכלה המדינית‬
‫משיבה נכוחה‪ :‬מתוך מצוקה‪ ,‬מתוך צורך‪ .‬האדם האחר גם הוא בעלים של קניין‬
‫פרטי‪ ,‬אך של דבר החסר לי ושאיני יכול או רוצה לשאת בחסרונו‪ ,‬דבר אשר‬

‫‪357‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫נראה לי כי יש בו צורך להשלמת קיומי ולמימוש מהותי‪.‬‬

‫הקשר המחבר את שני בעלי הקניין הפרטי זה לזה הוא טבעו המיוחד של‬
‫המושא‪ ,‬שהנו החומר (‪ )Materie‬של קניינם הפרטי‪ .‬הכמיהה לשני מושאים אלה‪,‬‬
‫דהיינו הצורך בהם‪ ,‬מגלה לכל אחד מבעלי הקניין הפרטי‪ ,‬מביאה לתודעתו‪,‬‬
‫כי לבד מיחס הקניין הפרטי למושאים יש לו יחס מהותי נוסף אליהם‪ ,‬שאין‬
‫הוא אפוא הישות המיוחדת שהוא סבור כי היא זהה עמו‪ ,‬אלא ישות טוטלית‪,‬‬
‫שצרכיה נמצאים ביחס של קניין פנימי לכל התוצרים‪ ,‬גם לאלה של עבודת‬
‫הזולת; שכן הצורך בדבר כלשהו הוא ההוכחה הניצחת הבלתי ניתנת לסתירה‬
‫שהדבר שייך למהותי שלי‪ ,‬שישותו קיימת בשבילי‪ ,‬שקניינו [של הדבר‪ ,‬קרי‬
‫תכונתו‪ ,‬מה ששייך לו] הוא קניינה של ישותי‪ ,‬ייחודיותה של ישותי‪ .‬שני בעלי‬
‫הקניינים נדחפים אפוא לוותר על קניינם הפרטי‪ ,‬אבל לוותר עליו באופן כזה‬
‫שבה בעת הם מאשרים את הקניין הפרטי‪ ,‬או לוותר על הקניין הפרטי בתחומי‬
‫יחס הקניין הפרטי‪ .‬כל אחד מחצין חלק של הקניין הפרטי שלו בהעבירו אותו‬
‫לזולתו‪.‬‬
‫הקשר החברתי או היחס החברתי של שני בעלי הקניין הפרטי הוא אפוא‬
‫הדדיותו של הניכור‪ ,‬הצבת יחס הניכור בשני הצדדים‪ ,‬או הניכור כיחסם של‬
‫שני הצדדים‪ ,‬בשעה שבקניין הפרטי הפשוט מתרחש הניכור רק ביחס לעצמו‪,‬‬
‫באופן חד–צדדי‪.‬‬
‫החליפין או סחר החליפין הם אפוא הפעולה החברתית‪ ,‬פעולת הסוג‬
‫(‪ ,)Gattungsakt‬הקהילה‪ ,‬המגע ומשא החברתי והאינטגרציה של בני האדם‬
‫במסגרת הקניין הפרטי‪ ,‬ולכן פעולת הסוג החיצונית‪ ,‬פעולת הסוג המנוכרת‪.‬‬
‫בדיוק משום כך היא מופיעה כסחר חליפין‪ .‬בדיוק משום כך הקניין הפרטי הוא‬
‫ניגודו של היחס החברתי‪.‬‬
‫על ידי החצנתו ההדדית של הקניין הפרטי‪ ,‬או על ידי ניכורו ההדדי‪ ,‬נכנס‬
‫הקניין הפרטי להגדרה של קניין פרטי מנוכר‪ .‬שכן‪ ,‬ראשית‪ ,‬הוא חדל להיות‬
‫תוצר העבודה‪ ,‬האישיות הבלעדית והאופיינית של בעליו‪ ,‬שכן הלה הפך אותו‬
‫לחיצוני לו‪ ,‬הוא יצא מרשות בעליו‪ ,‬שתוצר כפיו היה‪ ,‬וזכה למשמעות אישית‬
‫בשביל אדם שאין הוא תוצרו‪ .‬הוא איבד את משמעותו האישית בשביל בעליו‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬הוא נמצא ביחס עם קניין פרטי אחר ומוצב כשווה ערך לו‪ .‬במקומו‬
‫בא קניין פרטי בעל אופי אחר‪ ,‬כשם שהוא עצמו מייצג קניין פרטי בעל אופי‬
‫אחר‪ .‬בשני הצדדים מופיע אפוא הקניין הפרטי כמייצגו של קניין פרטי בעל‬
‫אופי אחר‪ ,‬כשווה הערך של תוצר טבע אחר‪ ,‬ושני הצדדים מתייחסים זה לזה‬
‫באופן כזה‪ ,‬שכל אחד מייצג את הוויית זולתו‪ ,‬ושני הצדדים מתייחסים זה אל‬

‫‪358‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫זה כתחליפים של עצמם ושל זולתם‪ .‬קיומו של הקניין הפרטי ככזה נהפך אפוא‬
‫לתחליף‪ ,‬לשווה ערך‪ .‬במקום אחדותו הבלתי אמצעית עם עצמו אין הוא עוד‬
‫אלא יחס אל אחר‪ .‬כשווה ערך חדל קיומו להיות קיום ייחודי לו עצמו‪ .‬לכן‬
‫הוא הפך לערך‪ ,‬ובאופן בלתי אמצעי ‪ -‬לערך חליפין‪ .‬קיומו כערך הוא תכונה‬
‫הנבדלת מקיומו הבלתי אמצעי‪ ,‬תכונה חיצונית לישותו המיוחדת‪ ,‬תכונה שלו‬
‫עצמו שהוחצנה‪ ,‬תכונה יחסית בלבד‪.‬‬
‫כיצד נקבע ערך זה ביתר דיוק‪ ,‬וכיצד הוא נהפך למחיר ‪ -‬את זאת יש לפתח‬
‫במקום אחר‪.‬‬
‫אם מניחים את יחס החליפין‪ ,‬הרי שהעבודה הופכת לעבודת פרנסה באופן‬
‫בלתי אמצעי‪ .‬יחס זה של העבודה המנוכרת מגיע לנקודת השיא שלו לראשונה‬
‫על ידי כך ש‪ )1( :‬מצד אחד‪ ,‬אין שום קשר ישיר בין עבודת הפרנסה‪ ,‬קרי תוצרו‬
‫של האיש העובד‪ ,‬לבין צרכיו ואופייה של עבודתו‪ ,‬אלא היא נקבעת‪ ,‬משתי‬
‫הבחינות‪ ,‬על ידי מערך חברתי הזר לאיש העובד; (‪[ )2‬מצד אחר] האיש אשר‬
‫קונה את התוצר אינו מייצרו בעצמו‪ ,‬אלא מקבל בחליפין מוצר שיוצר על ידי‬
‫אחר‪ .‬בצורתו הלא מפותחת של הקניין הפרטי המוחצן‪ ,‬של סחר החליפין‪ ,‬ייצר‬
‫כל אחד מבעלי הקניין הפרטי את אשר הכתיבו לו צרכיו‪ ,‬כישרונו וחומר הטבע‬
‫שבעין‪ .‬כל אחד החליף עם זולתו רק את עודף הייצור שלו‪ .‬העבודה הייתה‬
‫מקור קיומו הבלתי אמצעי‪ ,‬אולם בה בעת גם פעילות חייו האישיים‪ .‬מכוחו‬
‫של החליפין הפכה עבודתו באופן חלקי למקור פרנסה‪ .‬תכליתה והווייתה‬
‫(‪ )Dasein‬הפכו לנבדלות זו מזו‪ .‬המוצר מיוצר כערך‪ ,‬כערך חליפין‪ ,‬כשווה‬
‫ערך‪ ,‬לא מתוך יחס אישי בלתי אמצעי למוצר‪ .‬ככל שהייצור הוא רב–צדדי‬
‫יותר‪ ,‬ככל שהצרכים הם אפוא‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬רב–צדדיים יותר‪ ,‬ככל שביצועי‬
‫היצרן הם‪ ,‬מצד אחר‪ ,‬חד–צדדים יותר‪ ,‬כך נכללת עבודתו במידה רבה יותר‬
‫בקטגוריה של עבודת פרנסה‪ ,‬עד שאין לה עוד אלא משמעות זו‪ ,‬ואזי הופך‬
‫הדבר למקרי ובלתי מהותי אם היחס בין היצרן למוצרו הוא יחס בלתי אמצעי‬
‫של הנאה וצורך אישי ואם פעילות העבודה‪ ,‬פעולתה‪ ,‬היא לגביו הנאה עצמית‬
‫מאישיותו‪ ,‬מימושם של כישרונותיו הטבעיים ותכליותיו הרוחניות‪.‬‬
‫בעבודת הפרנסה טמונים‪ )1( :‬ניכורה ומקריותה של העבודה ביחס לסובייקט‬
‫העובד; (‪ )2‬ניכורה ומקריותה של העבודה ביחס למושאו של הסובייקט העובד;‬
‫(‪ )3‬היקבעותו של העובד על ידי צרכים חברתיים‪ ,‬שהנם זרים לו וקיימים לגביו‬
‫כהכרח שעליו לכוף את ראשו בפניו מתוך צורך אנוכי‪ ,‬מתוך מצוקה‪ ,‬צרכים‬
‫שמשמעותם לגביו היא היותם מקור לסיפוק צרכיו הדחופים‪ ,‬כשם שהוא קיים‬
‫לגביהם כעבד של דרישותיהם; (‪ )4‬לגבי האיש העובד מופיעה הבטחת קיומו‬

‫‪359‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫האישי כתכלית פעילותו‪ ,‬ופעילותו הממשית תקפה לגביו רק כאמצעי; הוא‬

‫מפעיל את חייו כדי להשיג אמצעי מחיה‪.‬‬
‫ככל שהעוצמה החברתית נגלית כגדולה יותר‪ ,‬כמפותחת יותר‪ ,‬בתוך יחס‬
‫הקניין הפרטי‪ ,‬כך נגלה האדם כאנוכי יותר‪ ,‬כחסר חברה בדרגה גבוהה יותר‪,‬‬
‫כמנוכר יותר למהותו‪.‬‬
‫כשם שהחליפין ההדדיים של תוצרי הפעילות האנושית מופיעים כסחר‬
‫חליפין‪ ,‬כסחר מכר‪ ,‬כך מופיעים ההשלמה ההדדית והחליפין של הפעילויות‬
‫כחלוקת עבודה‪ ,‬העושה את האדם לישות מופשטת במידה המרבית האפשרית‪,‬‬
‫למחֵרטָה וכדומה‪ ,‬והופכת אותו לבעל מום רוחני וגופני‪.‬‬
‫אחדות העבודה האנושית עצמה נתפסת רק כחלוקת עבודה‪ ,‬מפני שמהותו‬
‫החברתית של האדם מתהווה רק כניגודה שלה‪ ,‬כלומר רק בצורה של ניכור‪ .‬עם‬
‫התקדמות הציביליזציה התעצמה חלוקת העבודה‪.‬‬
‫במסגרת ההנחה המוקדמת של חלוקת העבודה מקבל המוצר‪ ,‬החומר של‬
‫הקניין הפרטי‪ ,‬בשביל היחיד יותר ויותר משמעות של שווה ערך‪ ,‬וכשם שהוא‬
‫אינו מחליף עוד את התוצר העודף‪ ,‬אלא אפשר שיתייחס למוצרו בשוויון נפש‬
‫גמור‪ ,‬כך אין הוא מחליף עוד את תוצרו ישירות בשביל דבר שהוא נזקק לו‪.‬‬
‫שווה הערך מתקיים כשווה ערך בכסף‪ ,‬שהנו תוצאה בלתי אמצעית של עבודת‬
‫הפרנסה ומשמש כמתווך החליפין (ראו לעיל)‪.‬‬
‫בכסף‪ ,‬דהיינו בשוויון הנפש הכללי כלפי טבעו של החומר‪ ,‬כלפי טבעו‬
‫הסגולי של הקניין הפרטי‪ ,‬וכמו כן כלפי אישיותו של בעל הקניין הפרטי‪,‬‬
‫מתגלה שלטונו השלם של הדבר המנוכר על האדם‪ .‬שלטונו של האדם על‬
‫זולתו הפך לשלטונם הכללי של הדברים על בני האדם‪ ,‬לשלטונו של המוצר‬
‫על היצרן‪ .‬כשם שכבר בשווה הערך‪ ,‬בערך‪ ,‬נתונה הייתה עובדת החצנתו של‬
‫הקניין הפרטי‪ ,‬כך הכסף הוא קיומה המושאי‪ ,‬החושי‪ ,‬של החצנה זו‪.‬‬
‫|‪ |XXX‬מובן מאליו שהכלכלה המדינית יכלה לתפוס התפתחות זו במלואה‬
‫רק כעובדה מוגמרת‪ ,‬ולמעשה כתולדה של מצוקה מקרית‪.‬‬
‫הפרדת העבודה ממנה עצמה = הפרדת הפועל מבעל ההון = ההפרדה‬
‫‪163‬‬
‫בין עבודה להון‪ ,‬שצורתו המקורית מתפרקת לקניין קרקעי ולנכסי ניידי‪...‬‬
‫מאפיינו המקורי של הקניין הפרטי הוא המונופול‪ .‬משעה שקיימת חוקה‬
‫פוליטית‪ ,‬הריהי חוקתו של המונופול‪ .‬המונופול שהשלים את התפתחותו הוא‬
‫הַתחרות‪ 164.‬לגבי הכלכלן המדיני ייצור וצריכה נבדלים ומנותקים זה מזה‪,‬‬
‫והמתווך בין שניהם הוא החליפין‪ ,‬או התחלוקה (‪ .)Distribution‬ההפרדה בין‬
‫ייצור לצריכה‪ ,‬בין פעילות לרוחניות‪ ,‬הקצאתם ליחידים שונים וקיומם הנפרד‬

‫‪360‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫ביחיד עצמו‪ ,‬היא הפרדת העבודה ממושאה וממנה עצמה כפעילות רוחנית‪.‬‬
‫התחלוקה היא העוצמה של הקניין הפרטי המפעילה את עצמה‪ .‬ההפרדה‬
‫ההדדית בין עבודה‪ ,‬הון וקניין קרקעי‪ ,‬כמוה כהפרדה בין עבודה לעבודה‪ ,‬בין‬
‫הון להון ובין קניין קרקעי לקניין קרקעי; ולבסוף ההפרדה בין עבודה לשכר‬
‫עבודה‪ ,‬בין הון לרווח‪ ,‬בין רווח לריבית; ולבסוף ההפרדה בין קניין קרקעי‬
‫לרנטה‪ - 165‬הפרדה זו היא הופעתו של הניכור העצמי הן בצורה של התנכרות‬
‫‪166‬‬
‫עצמית והן בצורה של התנכרות הדדית‪.‬‬
‫"הבה נשער מצב שבו מבקשת הממשלה לשלוט בריבויו של הכסף או‬
‫בהפחתתו‪ .‬אם היא עמלה לשמור את כמות הכסף ברמה נמוכה יותר מזו‬
‫שהייתה נקבעת על ידי מהלך הדברים החופשי‪ ,‬הריהי מגדילה את כמות‬
‫המתכת היקרה‪ 167‬במטבע והופכת זאת לאינטרס של כולם להפוך את‬
‫המטילים שבידם למטבעות‪ .‬מתפתח אז ייצור פרטי של מטבעות‪ .‬הממשלה‬
‫חייבת למנוע זאת על ידי ענישה‪ .‬מנגד‪ ,‬אם מטרת הממשלה להחזיק כמות‬
‫כסף גדולה מזאת שהייתה נקבעת על ידי מהלכם החופשי של הדברים‪ ,‬כי‬
‫אז תפחית את כמות המתכת בכסף מתחת לערכה במטילים‪ ,‬וכך תהפוך זאת‬
‫לאינטרס של כל אחד להתיך את המטבעות למטילים‪ .‬גם זאת יכולה הממשלה‬
‫למנוע רק באמצעי אחד ‪ -‬ענישה‪ .‬אולם התקווה לרווח גוברת על החשש‬
‫מעונש"‪ .‬עמ' ‪138 ,137‬‬
‫§‪" .9‬כאשר שני אנשים חבים כל אחד לזולתו ‪ 100‬ליש"ט‪ ,‬הרי במקום שכל‬
‫אחד ישלם לזולתו‪ ,‬כל שעליהם לעשות הוא להחליף התחייבויות באופן הדדי‪.‬‬
‫אין המקרה שונה כאשר מדובר בשתי אומות‪ ...‬לכן שטרי חליפין‪ .‬השימוש‬
‫בהם היה לדבר מומלץ מכוחו של הכרח גדול יותר‪ ,‬כאשר מדיניות בלתי‬
‫נבונה באותם הזמנים אסרה על ייצוא מתכות יקרות והענישה בחומרה כל‬
‫הפרה"‪ .‬עמ' ‪ 142‬ואילך‬
‫§‪ .10‬חיסכון באמצעות כסף נייר בצריכה בלתי יצרנית‪ .‬עמ' ‪ 146‬ואילך‬
‫‪168‬‬
‫§‪" .11‬אי–הנוחות שבכסף נייר היא‪ )1( :‬כישלונם {חטאם} (‪ )manque‬של‬
‫הצדדים המפיקים את שטרי הנייר למלא את התחייבויותיהם‪ )2( .‬זיופים‪.‬‬
‫(‪ )3‬השינוי בערכו של המטבע‪[ Altération des cours .‬שינוי השער]"‪ .‬עמ' ‪149‬‬
‫§‪ .12‬מתכות יקרות הן סחורות‪ .‬אנשים מייצאים רק סחורות שהן זולות יותר‬
‫במדינת המוצא שלהן מאשר במדינת היעד שלהן‪ ,‬ואנשים מייבאים רק סחורות‬
‫שהנן יקרות יותר במדינת היעד שלהן מאשר במדינת המוצא שלהן‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫השאלה אם יש לייבא או לייצא מתכות יקרות תלויה בערכן בתוך המדינה‪.‬‬
‫[עמ' ‪ 175‬ואילך]‬

‫‪361‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫§‪" .13‬ערכן של המתכות היקרות הוא כמות הדברים האחרים הניתנים תמורתן‬
‫בחליפין"‪ .‬עמ' ‪" .177‬יחס זה משתנה במדינות שונות ואפילו באזורים שונים‬
‫באותה המדינה‪ ]...[ .‬אנו אומרים כי ‪[ La vie est moins chère‬החיים הם פחות‬
‫יקרים]‪ ,‬דהיינו שהסחורות ניתנות לקנייה תמורת כמות קטנה יותר של כסף"‪.‬‬
‫[עמ' ‪]177‬‬
‫§‪" .14‬היחס בין האומות הוא כיחס בין הסוחרים‪ ...‬הסוחר [‪ ]...‬יקנה תמיד בזול‬
‫ככל האפשר וימכור ביוקר ככל האפשר"‪ .‬עמ' ‪215‬‬
‫‪ .VI‬על הצריכה‪.‬‬
‫"‪[ Production, distribution, échange‬ייצור‪ ,‬תחלוקה‪ ,‬חליפין] הם אמצעים‬
‫גרידא‪ .‬שום אדם אינו מייצר על מנת לייצר‪ .‬אלה הם מתווכים‪ ,‬פעולות‬
‫מתווכות‪ .‬התכלית היא הצריכה"‪ .‬עמ' ‪237‬‬
‫§‪" .1‬הצריכה היא‪ )1( :‬יצרנית‪ .‬היא כוללת כל מה שמושקע לתכלית ייצורו‬
‫של דבר מה‪ ,‬והיא מקיפה את המוצרים הנחוצים לקיום הפועל‪ ...‬וכן מכונות‪,‬‬
‫כלי עבודה‪ ,‬מבנים‪ ,‬בעלי חיים הנחוצים בשביל פעולות הייצור; לבסוף‪ ,‬חומרי‬
‫גלם‪ ,‬בין שהמוצר שיש לייצרו מעוצב מהם ובין שהוא מופק מהם"‪ .‬עמ' ‪,238‬‬
‫‪" .239‬רק הדברים מן המחלקה השנייה [מכונות‪ ,‬כלים‪ ,‬מבנים‪ ,‬בעלי חיים]‬
‫אינם נצרכים באופן מלא במהלך פעולות הייצור"‪[ .‬עמ' ‪]240‬‬
‫(‪ )2‬צריכה בלתי יצרנית‪" .‬השכר הניתן למשרת כלשהו; כל צריכה שאינה‬
‫מתרחשת למען ייצור המוצר‪ ,‬דהיינו שאין מיוצר בה באמצעות דבר אחד‬
‫דבר מה אחר כשווה ערך אחר שלו‪ ,‬היא צריכה בלתי פרודוקטיבית"‪ .‬עמ'‬
‫‪" .240‬הצריכה היצרנית היא בעצמה אמצעי‪ ,‬דהיינו אמצעי ייצור; הצריכה‬
‫הבלתי יצרנית אינה אמצעי אלא תכלית‪ ,‬ההנאה שאותה מעניקה הצריכה‪,‬‬
‫שהנה הכוח המניע של כל הפעולות שקדמו לה"‪ .‬עמ' ‪" .241‬בצריכה מן המין‬
‫הראשון שום דבר אינו אובד; בצריכה מן המין השני הכול אובד"‪ .‬ראו לעיל‪.‬‬
‫"מה שנצרך באופן יצרני הוא תמיד הון‪ .‬זו תכונה מיוחדת במינה של הצריכה‬
‫היצרנית‪ .‬מה שנצרך באופן יצרני הוא הון‪ ,‬והוא נהפך להון על ידי הצריכה"‪.‬‬
‫עמ' [‪" .242 ],241‬סך כל הדברים שכוחות הייצור של הארץ מייצרים בשנה‬
‫אחת הוא ה–‪[ produit annuel brut‬תוצר גולמי שנתי]‪ .‬חלק הארי של תוצר‬
‫זה מיועד להחליף את ההון שנצרך‪ .‬מה שנשאר מעבר ל–‪[ produit brut‬תוצר‬
‫גולמי] הוא ה–‪[ produit net‬תוצר נקי]‪ ,‬והוא מחולק רק כרווח של ההון או‬
‫כרנטה קרקעית"‪ .‬עמ' [‪" .243 ],242‬תוצר נקי זה הוא הקרן שממנה נובעות‬
‫כל התוספות לתוצר הלאומי"‪ .‬ראו לעיל‪" .‬הצריכה היצרנית והצריכה הבלתי‬
‫יצרנית תואמות את העבודה היצרנית והעבודה הבלתי יצרנית"‪ .‬עמ' ‪244‬‬
‫§‪" .2‬כל מה שמיוצר במשך שנה אחת נצרך במשך השנה הבאה אחריה‪ ,‬באופן‬

‫‪362‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫יצרני או בלתי יצרני"‪ .‬עמ' ‪246‬‬

‫§‪" .3‬הצריכה שווה בממדיה לייצור ומתרחבת עמו‪ .‬אדם מייצר רק כאשר‬
‫הוא מבקש שיהיה לו דבר מה‪ .‬אם המושא המיוצר הוא הדבר שביקש כי‬
‫יהיה ברשותו‪ ,‬הרי שיחדל לעבוד משייצר את הכמות שהוא זקוק לה‪ .‬אם‬
‫הוא מייצר מעבר לכך‪ ,‬הרי זה מפני שהוא מבקש להשיג בחליפין מושא אחר‬
‫תמורת עודף זה‪ .‬את הדבר הראשון הוא מייצר מתוך השתוקקות; את הדבר‬
‫השני ‪ -‬כדי שיהיה בבעלותו‪ .‬ייצורו של דבר זה הוא לגביו האמצעי היחיד‬
‫להשגת הדבר החסר לו‪ ,‬וכך הוא משיג את הדבר החסר לו במחיר נמוך יותר‬
‫מכפי שהיה משיגו אילו אנוס היה לייצרו בעצמו‪ .‬במסגרת חלוקת העבודה‬
‫הוא מצטמצם לייצורו של דבר אחד או רק של חלק ממנו‪ .‬הוא עושה שימוש‬
‫רק בחלק קטן של ייצורו בשביל עצמו; את יתרת הייצור הוא מייעד לקניית‬
‫כל הסחורות האחרות שהוא מבקש לעצמו; וכשאדם מצטמצם לייצורו של‬
‫דבר אחד בלבד ומחליף את מוצרו שלו כנגד כל המוצרים‪ ,‬הריהו מגלה כי כל‬
‫אחד זוכה במנה גדולה יותר מן הדברים השונים שהוא חושק בהם מזו שהיה‬
‫זוכה בה |‪ |XXXI‬אילו ביקש לייצרם בעצמו‪ .‬אם אדם מייצר בשביל עצמו‪ ,‬הרי‬
‫שאין מתרחשים חליפין‪ .‬הוא אינו מבקש לקנות שום דבר‪ ,‬ואינו מציע שום‬
‫דבר למכירה‪ .‬מושא כלשהו שייצר הוא קניינו‪ ,‬ואין בכוונתו להיפטר ממנו‪.‬‬
‫אם מחילים במקרה זה את המונחים "‪ offre‬ו–‪"[ "demande‬היצע וביקוש"]‬
‫כמטפורה‪ ,‬הרי שה–‪ offre‬וה–‪ demande‬נמצאים ביחס מושלם זה עם זה‪.‬‬
‫באשר להיצע וביקוש של מושאים סחירים‪ ,‬הרינו יכולים להוציא מחשבוננו‬
‫את החלק של התוצר השנתי‪ ,‬שאותו צורך כל יצרן‪ ,‬אם בצורה שבה ייצר אותו‬
‫בעצמו ואם בצורה שבה קיבלו מאחר"‪ .‬עמ' ‪251‬‬
‫"בבואנו לדון כאן בהיצע וביקוש‪ ,‬הרינו עושים זאת כדיון כללי‪ .‬באומרנו‬
‫לגבי מדינה מסוימת בתקופה מסוימת שההיצע שלה = הביקוש שלה‪ ,‬איננו‬
‫אומרים זאת בנוגע לסחורה אחת או שתיים‪ ,‬אלא אנו מבקשים לומר שהביקוש‬
‫שלה לכל הסחורות כמקשה אחת = לכל מה שיש ביכולתה להציע כסחורות‪.‬‬
‫למרות איזון זה בין היצע וביקוש בחשבון כללי‪ ,‬אפשר בהחלט שיתהווה מצב‬
‫שבו סחורה מיוחדת‪ ,‬או כמה סחורות מיוחדות‪ ,‬מיוצרות בכמות גדולה או‬
‫קטנה מהביקוש לסחורות אלו"‪ .‬עמ' ‪" .252 ,251‬שני דברים הכרחיים כדי‬
‫ליצור ביקוש (‪ 169:)demande‬ההשתוקקות לסחורה מסוימת והבעלות על‬
‫מושא שווה ערך שאפשר לתתו בחליפין‪ .‬ביקוש מציין את ההשתוקקות‬
‫ואת האמצעי לקנייה‪ .‬אם יחסר אחד משניהם‪ ,‬לא תוכל הקנייה להתרחש‪.‬‬
‫הבעלות על מושא שווה ערך היא בסיסו ההכרחי של כל ביקוש‪ .‬לשווא יבקש‬
‫אדם להיות בעליהם של מושאים כלשהם אם אין בידו לתת דבר כדי לקבלם‬
‫תמורתו‪ .‬המושא שווה הערך שאדם מביא עמו הוא אמצעי (‪)Instrument‬‬
‫הביקוש‪ .‬היקף הביקוש שלו נמדד לפי ערכו של המושא שווה הערך‪ .‬הביקוש‬

‫‪363‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫והמושא שווה הערך הם מונחים שניתן להמירם זה בזה‪ .‬כבר ראינו כי כל‬
‫אדם המייצר מוצרים מבקש חזקה על מושאים שונים מהמושא שעל ייצורו‬
‫התחרה‪ ,‬וכי היקפה של שאיפתו‪ ,‬השתוקקותו‪ ,‬נמדד לפי כלל מוצריו‪ ,‬ככל‬
‫שאין הוא מבקש להחזיקם בשביל צריכתו שלו‪ .‬ברי באותה המידה כי אדם‬
‫שייצר מוצר ואין הוא מבקש לצורכו בעצמו יכול לתת אותו בחליפין תמורת‬
‫מושאים אחרים‪.‬‬
‫רצונו לקנות והאמצעי שבידו לעשות זאת זהים אפוא‪ ,‬או שהביקוש שלו =‬
‫בדיוק לתוצר הכולל שלו‪ ,‬ככל שאין הוא מבקש לצרוך אותו בעצמו"‪ .‬עמ'‬
‫‪253 ,252‬‬

‫מיל מנתח כאן בבהירות ובחריפות הצינית האופיינית לו את החליפין על בסיס‬

‫הקניין הפרטי‪.‬‬
‫האדם ‪ -‬זו הנחת היסוד המוקדמת של הקניין הפרטי ‪ -‬מייצר רק כדי‬
‫שיהיו דברים ברשותו‪ .‬תכלית הייצור היא ההחזקה בדברים (‪ .)das Haben‬ולא‬
‫רק שלייצור יש תכלית שימושית‪ ,‬יש לו תכלית אנוכית (‪ .)eigennützig‬האדם‬
‫מייצר רק כדי שיהיו ברשותו דברים‪ .‬המושא של ייצורו הוא גילום מושאי‬
‫(‪ )Vergegenständlichung‬של הצורך המידי‪ ,‬האנוכי שלו‪ .‬מידת הייצור של‬
‫האדם בהיותו לעצמו ‪ -‬במצב הפראי‪ ,‬הברברי ‪ -‬נקבעת לפי היקף צרכיו הבלתי‬
‫אמצעיים‪ ,‬שתוכנם הוא באופן בלתי אמצעי המושא המיוצר עצמו‪.‬‬
‫במצב זה האדם אינו מייצר אפוא מעבר למה שהוא זקוק לו באופן מידי‪.‬‬
‫גבולותיהם של צרכיו הנם גבולות הייצור שלו‪ .‬הביקוש והאספקה תואמים‬
‫זה את זה במדויק‪ .‬ייצורו נמדד לפי צרכיו‪ .‬במקרה זה אין מתרחשים שום‬
‫חליפין‪ ,‬או שהחליפין מצטמצמים ועומדים על החלפת עבודתו במוצר עבודתו‪,‬‬
‫וחליפין אלה הם הצורה {גרעין} הסמויה של החליפין הממשיים‪.‬‬
‫משעה שמתקיימים חליפין‪ ,‬מתבצע ייצור עודף מעבר לגבולותיה המידיים‬
‫של הבעלות‪ .‬אולם ייצור עודף זה אינו התעלות מעל הצורך האנוכי‪ .‬להפך‪ ,‬אין‬
‫הוא אלא סיפוקו של צורך על דרך התיווך‪ ,‬צורך שגילומו במושא אינו מתרחש‬
‫באופן בלתי אמצעי בייצור זה אלא בייצורו של אדם אחר‪ .‬הייצור הפך למקור‬
‫הכנסה‪ ,‬לעבודת פרנסה‪ .‬בשעה שביחס הראשון הצורך הוא מידתו של הייצור‪,‬‬
‫הרי שביחס השני הייצור‪ ,‬או‪ ,‬יתרה מכך‪ ,‬הבעלות על המוצר‪ ,‬הם שקובעים את‬
‫מידת סיפוקו של הצורך‪.‬‬
‫ייצרתי בשבילי ולא בשבילך‪ ,‬כפי שאתה ייצרת בשבילך ולא בשבילי‪ .‬פרי‬
‫ייצורי בפני עצמו חסר כל יחס אליך‪ ,‬כשם שפרי ייצורך חסר כל יחס ישיר‬
‫אליי‪ .‬הווה אומר‪ ,‬ייצורנו אינו ייצור אנושי למען האדם כאדם‪ ,‬כלומר הוא‬

‫‪364‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫אינו ייצור חברתי‪ .‬לאיש מאתנו אין‪ ,‬בתורת אדם‪ ,‬יחס של הנאה למוצר של‬
‫זולתו‪ .‬איננו קיימים כבני אדם ביחס לייצור ההדדי שלנו‪ .‬החליפין שלנו אינם‬
‫יכולים אפוא להיות אותה תנועה מתווכת שבה זוכה לאישור ולחיוב העובדה‬
‫שהמוצר שלי |‪ |XXXII‬קיים [בשבילך] משום שהוא ההתגלמות המושאית‬
‫(‪ )Vergegenständlichung‬של מהותך שלך‪ ,‬של הצורך שלך‪ .‬שכן‪ ,‬לא המהות‬
‫האנושית היא ה ֶאג ֶד המאגד את ייצורנו זה בשביל זה‪ .‬החליפין יכולים להביא‬
‫לידי תנועה‪ ,‬יכולים לאשר ולחייב‪ ,‬רק את אופי יחסו של כל אחד מאתנו‬
‫למוצרו שלו‪ ,‬דהיינו לפעילות הייצור של זולתו‪ .‬כל אחד מאתנו רואה במוצרו‬
‫רק את התגלמותה המושאית של אנוכיותו שלו‪ ,‬משמע הוא רואה במוצרו של‬
‫האחר אנוכיות אחרת‪ ,‬בלתי תלויה בו‪ ,‬אנוכיות זרה המגולמת במושא‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬כאדם יש לך התייחסות אנושית לתוצרי‪ :‬יש לך צורך במוצר‬
‫שלי‪ .‬הוא קיים על כן בשבילך כמושא של תשוקתך ורצונך‪ .‬אולם הצורך שלך‪,‬‬
‫תשוקתך‪ ,‬רצונך‪ ,‬אינם אלא הצורך‪ ,‬התשוקה והרצייה חסרות האונים במוצרי‬
‫שלי‪ .‬משמע‪ ,‬מהותך האנושית‪ ,‬הנמצאת בהכרח ביחס פנימי לפעילות הייצור‬
‫האנושית שלי‪ ,‬אינה עוצמתך שלך‪ ,‬אינה קניינך‪ ,‬בפעילות ייצור זאת‪ ,‬משום‬
‫שלא ייחודיותה של המהות האנושית‪ ,‬לא עוצמתה של מהות זו‪ ,‬היא הזוכה‬
‫להכרה בפעילות הייצור שלי‪ .‬הצורך שלך‪ ,‬תשוקתך ורצונך הם דווקא הקשר‬
‫ההופך אותך לתלוי בי‪ ,‬משום שהם יוצרים את תלותך בתוצרי‪ .‬הם רחוקים עד‬
‫מאוד מלהיות האמצעי המעניק לך עוצמה כלפי ייצורי‪ ,‬והם דווקא האמצעי‬
‫המעניק לי עוצמה ביחס לייצורך‪.‬‬
‫כאשר אני מייצר מושא מסוים מעבר ליכולתי לצרוך אותו ישירות בעצמי‪,‬‬
‫הרי הייצור העודף שלי מחושב ומעוצב בשלמות ובתחכום לפי צורכך שלך‪.‬‬
‫אני מייצר רק למראית עין עודף של מושא זה‪ .‬לאמיתו של דבר אני מייצר‬
‫מושא אחר‪ ,‬את המושא שנוצר בייצורך שלך‪ ,‬שבכוונתי לקבלו בחליפין‬
‫תמורת עודף זה‪ ,‬חליפין שכבר ביצעתי בעיני רוחי‪ .‬היחס החברתי שבו אני‬
‫נמצא עמך‪ ,‬עבודתי למען הצורך שלך‪ ,‬גם הוא מראית עין גרידא‪ ,‬והשלמתנו‬
‫זה את זה [בייצורנו] גם היא מראית עין גרידא‪ ,‬שהגזל ההדדי משמש כבסיסה‪.‬‬
‫כוונת הביזה‪ ,‬ההונאה‪ ,‬היא בהכרח טמינת מארב; שכן‪ ,‬מכיוון שהחליפין שלנו‬
‫אנוכיים‪ ,‬מבחינתך כמו מבחינתי‪ ,‬מכיוון שכל אנוכיות מבקשת להשיג יותר‬
‫מזולתה‪ ,‬הרינו מבקשים להונות זה את זה‪ .‬מידת העוצמה שאני מעניק למושא‬
‫שלי ביחס למושאך שלך זקוקה מטבע הדברים‪ ,‬על מנת להפוך לעוצמה‬
‫ממשית‪ ,‬להכרתך שלך‪ .‬הכרתנו ההדדית בעוצמתם ההדדית של מושאינו אינה‬
‫אלא מאבק‪ ,‬ובמאבק זוכה מי שעומדות לרשותו אנרגיה‪ ,‬תובנה ומיומנות‬

‫‪365‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫גדולות יותר‪ .‬אם הכוח הפיזי שברשותי גדול דיו‪ ,‬הריני בוזז אותך ישירות‪.‬‬
‫אם נגדעה זרועה של ממלכת הכוח הפיזי‪ ,‬הרינו מבקשים להשלות זה את‬
‫זה‪ ,‬והמיומן מזולתו מהונה אותו ומקפחו‪ .‬מבחינת מכלול היחסים בשלמותו‬
‫הרי זה עניין מקרי מי מאתנו גובר על זולתו ומקפחו‪ .‬כוונת ההונאה‪ ,‬מחשבת‬
‫ההונאה‪ ,‬מאפיינת את שני הצדדים‪ ,‬וכל אחד סבור‪ ,‬בשיפוטו שלו‪ ,‬שהוליך‬
‫שולל את זולתו‪.‬‬
‫החליפין מתֻווכים אפוא בהכרח‪ ,‬לגבי שני הצדדים‪ ,‬באמצעות המושא‬
‫של הייצור ההדדי והחזקה ההדדית‪ .‬מכל מקום‪ ,‬היחס האידיאלי (‪ )ideell‬אל‬
‫המושאים ההדדיים של ייצורנו הוא הצרכים ההדדיים‪ .‬אולם היחס המציאותי‬
‫(‪ ,)reell‬היחס הבא לידי ביטוי בממשות‪ ,‬היחס המציאותי המתקיים בפועל‪ ,‬אינו‬
‫אלא הבעלות הבלעדית ההדדית על הייצור‪ .‬מה שמעניק מבחינתי לצורך שלך‬
‫בבָר שלי ערך‪ ,‬כבוד‪ ,‬משקל‪ ,‬הוא רק המושא שלך‪ ,‬שווה הערך של מושאי‬
‫שלי‪ .‬מוצרנו ההדדי הוא אפוא האמצעי‪ ,‬התיווך‪ ,‬הכלי‪ ,‬עוצמתם המוכרת של‬
‫צרכינו זה כלפי זה‪ .‬הביקוש שלך ושווה הערך של דברים שבחזקתך הנם לגביי‬
‫מונחים בעלי משמעות זהה‪ ,‬בעלי תוקף זהה‪ .‬לביקוש שלך יש משמעות‪ ,‬משקל‬
‫והשפעה‪ ,‬כאשר יש לו משקל והשפעה ביחס אליי‪ .‬כאדם גרידא‪ ,‬ללא כלי זה‪,‬‬
‫הביקוש שלך הוא שאיפה שלא באה על סיפוקה מצדך שלך‪ ,‬נצנוץ מחשבה‬
‫חסר קיום לגביי‪ .‬כאדם אינך מצוי בשום יחס למושא שלי‪ ,‬משום שלי עצמי‬
‫אין שום יחס אנושי אליו‪ .‬אולם היות אמצעי הוא העוצמה האמיתית השלטת‬
‫במושא כלשהו‪ ,‬ועל כן אנו רואים באופן הדדי את המוצר שלנו כעוצמה של‬
‫כל אחד מאיתנו השלטת בזולתו ובו עצמו‪ .‬לשון אחר‪ ,‬מושאנו נעמד על רגליו‬
‫שלו כנגדנו אנו; הוא נראה כקנייננו‪ ,‬אולם למעשה אין אנו אלא קניינו שלו‪.‬‬
‫אנו מוצאים מהקניין האמיתי‪ ,‬משום שקנייננו מוציא את הזולת‪.‬‬
‫השפה המובנת היחידה שבה אנו מדברים זה עם זה היא שפת המושאים‬
‫שלנו ביחסם ההדדי‪ .‬שפה אנושית לא היינו משכילים להבין‪ ,‬והיא הייתה‬
‫נשארת חסרת כל משקל‪ .‬שפה אנושית הייתה נתפסת על ידי הצד האחד‬
‫כבקשה‪ ,‬כתחנונים |‪ ,|XXXIII‬ולכן כהשפלה‪ ,‬והייתה מובעת תוך הרגשת בושה‬
‫ואובדן ערך עצמי‪ ,‬ובה בעת הייתה נתפסת אצל הצד השני כהעדר בושה או‬
‫כטירוף דעת ונדחית על ידו‪ .‬כה מנוכרים אנו באופן הדדי למהותנו האנושית‪,‬‬
‫עד ששפתה הבלתי אמצעית של הישות האנושית נתפסת בעינינו כפגיעה‬
‫בערכו ובכבודו של האדם; ולעומת זאת מופיעה שפתם המנוכרת של הערכים‬
‫החפציים (‪ )sachliche Werte‬בתור הערך והכבוד האנושיים הנכונים‪ ,‬המביעים‬
‫אמון בעצמם ומכירים בעצמם‪.‬‬

‫‪366‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫מכל מקום‪ :‬מנקודת המבט שלך מוצרך הוא כלי‪ ,‬אמצעי‪ ,‬להשתלטות‬
‫על מוצרי שלי ועל כן לסיפוקו של צורכך שלך‪ .‬מנקודת המבט שלי הוא‬
‫התכלית של החליפין בינינו‪ .‬מנקודת המבט שלי אתה תקף דווקא כאמצעי‬
‫וככלי לייצורו של מוצר זה‪ ,‬שהנו התכלית שלי‪ ,‬כשם שאתה מצוי‪ ,‬על דרך‬
‫ההיפוך‪ ,‬באותו היחס למוצרי שלי‪ .‬אולם‪ )1( ,‬כל אחד מאתנו פועל בהתאם‬
‫לאופן שבו הוא נתפס על ידי האחר‪ .‬הפכת את עצמך באופן ממשי לאמצעי‪,‬‬
‫לכלי‪ ,‬ליצרנו של מושאך שלך‪ ,‬כדי שתוכל להעביר לרשותך את מושאי שלי‪.‬‬
‫(‪ )2‬מושאך שלך הוא לגביך עטיפתו החושית‪ ,‬דמותו הנסתרת‪ ,‬של מושאי שלי‪.‬‬
‫שכן‪ ,‬ייצורו של מושא זה משמעותו היא‪ ,‬בָרֹו הוא‪ :‬רכישתו של מושאי שלי‪.‬‬
‫כך אפוא הפכת למעשה לאמצעי‪ ,‬לכלי‪ ,‬בידי מושאך שלך‪ ,‬שתאוותך הנה עבד‬
‫שלו‪ ,‬וביצעת עבודות עבד‪ ,‬כדי שמושא תאוותך לא יינתן עוד לעולם כחסד‪.‬‬
‫אם השתעבדות הדדית זו למושא השלטת בנו בראשית ההתפתחות נגלית עתה‬
‫באופן ממשי כיחס של אדון ועבד‪ ,‬אין זה אלא ביטויו הבוטה‪ ,‬הגלוי‪ ,‬של היחס‬
‫המהותי בינינו‪.‬‬
‫ערכנו זה בשביל זה הוא לגבינו ערכם ההדדי של המושאים שלנו‪ .‬כלומר‬
‫האדם עצמו הוא לגבינו‪ ,‬בהתייחסותנו ההדדית‪ ,‬חסר ערך‪.‬‬
‫הבה נניח שהיינו מייצרים כבני אדם‪ :‬כל אחד מאתנו היה מאשר בייצורו‬
‫את עצמו ואת הזולת אישור כפול‪ )1( .‬בייצורי שלי הייתי מגלם במושאים‬
‫(‪ )vergegenständlicht‬את האינדיווידואליות שלי‪ ,‬את ייחודה‪ ,‬ומשום כך הייתי‬
‫נהנה במשך הפעילות מביטוי חיים אינדיווידואלי‪ ,‬כשם שבהתבוננותי במושא‬
‫הייתי נהנה משמחה אינדיווידואלית ויודע את אישיותי כעוצמה מושאית‬
‫הניתנת להסתכלות חושית ועל כן נעלה מכל ספק‪ )2( .‬בהנאתך מתוצרי או‬
‫בשימושך בו הייתי נהנה באופן בלתי אמצעי מכך‪ ,‬ומודע לכך‪ ,‬שסיפקתי‬
‫בעבודתי צורך אנושי‪ ,‬דהיינו שביטאתי במושאים את המהות האנושית ועל‬
‫כן יצרתי את המושא המתאים לסיפוק הצורך של מהותו האנושית של הזולת‪.‬‬
‫(‪ )3‬הייתי מהווה מתווך בינך לבין המין האנושי‪ ,‬כלומר הייתי מורגש ונתפס‬
‫בעיניך כהשלמת מהותך שלך וכחלק הכרחי שלך עצמך‪ ,‬ולפיכך הייתי זוכה‬
‫לאישור הן בחשיבתך והן באהבתך‪ )4( .‬בביטוי החיים האינדיווידואלי שלי‬
‫הייתי יוצר באופן בלתי אמצעי את ביטוי החיים שלך‪ ,‬כלומר הייתי מאשר‬
‫ומממש בפעילותי האינדיווידואלית באופן בלתי אמצעי את מהותי האמיתית‪,‬‬
‫מהותי האנושית‪ ,‬ישותי השיתופית (‪.)Gemeinwesen‬‬
‫פעילויות ייצור אלו שלנו היו אז מראות כה רבות‪ ,‬שבהן משתקפת מהותנו‪.‬‬
‫יחס זה היה הופך אז להדדי‪ ,‬ומה שהיה מתרחש בצדך היה מתר[חש] בצדי‪.‬‬

‫‪367‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הבה נתבונן במומנטים השונים‪ ,‬כפי שהם מופיעים בהשערתנו‪:‬‬

‫עבודתי הייתה ביטוי חיים חופשי‪ ,‬לכן הנאת חיים‪ .‬על פי התנאי המוקדם‬
‫של הקניין הפרטי היא ניכורם של החיים‪ ,‬שכן אני עובד כדי לחיות‪ ,‬כדי ליצור‬
‫לעצמי אמצעי לחיים‪ .‬עבודתי אינה חיים‪.‬‬
‫שנית‪ :‬בעבודה הייתה אפוא ייחודיותה של אישיותי האינדיווידואלית זוכה‬
‫לאישור ולחיוב‪ ,‬משום שחיי האינדיווידואליים היו זוכים לאישור ולחיוב‪.‬‬
‫העבודה הייתה אז קניין אמיתי‪ ,‬קניין פעיל‪ .‬כאשר הקניין הפרטי נתון כתנאי‬
‫מוקדם‪ ,‬הרי האינדיווידואליות שלי כה מנוכרת‪ ,‬עד שפעילות זו שנואה עליי‪,‬‬
‫נחווית כסבל ומכאוב‪ ,‬ואין היא לגביי אלא מראית עין של פעילות‪ ,‬ועל כן ‪-‬‬
‫פעילות שאני אנוס לעשותה ותו לא‪ .‬כך אני נדחף אליה על ידי מצוקה חיצונית‬
‫מקרית ולא מתוך צורך פנימי הכרחי‪.‬‬
‫עבודתי יכולה להופיע במושא שלי רק בתור מה שהיא‪ ,‬ואין היא יכולה‬
‫להופיע בו בתור מה שאינה במהותה‪ .‬על כן היא מופיעה רק עוד כביטוי‬
‫המושאי‪ ,‬החושי‪ ,‬הנראה לעין ושאינו מוטל בשום ספק של אובדני העצמי‬
‫‪170‬‬
‫וחוסר האונים שלי‪]...[ |XXXIII| .‬‬
‫[‪ ]...‬מובן מאליו שמיל מכחיש‪ ,‬כמוהו כריקרדו‪ ,‬כי ברצונו לנטוע בממשלה‬
‫כלשהי את הרעיון שיש להפוך את הרנטה הקרקעית למקור המס היחיד‪ ,‬שהרי‬
‫יהיה זה אמצעי בעל אופי מפלגתי אשר יטיל מעמסה בלתי מוצדקת על מעמד‬
‫אחד של יחידים‪ .‬אבל ‪ -‬וזהו "אבל" גדול ורב משקל ‪ -‬מיסוי הרנטה הקרקעית‬
‫הנו‪ ,‬מנקודת מבטה של הכלכלה המדינית‪ ,‬המיסוי היחיד שאינו גורם נזק‬
‫[למשק הלאומי]‪ ,‬דהיינו זהו המס היחיד המוצדק מנקודת המבט של הכלכלה‬
‫המדינית‪ .‬ההרהור היחיד שהכלכלה המדינית מעלה מפתה יותר מכפי שהוא‬
‫מרתיע‪ ,‬דהיינו‪ :‬אפילו בארץ בעלת אוכלוסייה רגילה בגודלה ושטח שאינו‬
‫חורג מהרגיל‪ ,‬סך כל הרנטות גדול מצורכי המדינה‪.‬‬

‫נכתב במחצית הראשונה של ‪.1844‬‬

‫פורסם לראשונה ב–‪ MEGA‬הראשונה ב–‪1932‬‬
‫לפי מהדורת ‪ MEGA‬השנייה ומהדורת ‪.MEW‬‬

‫‪368‬‬
 ‫הערות‬

‫מרקס ציטט את דברי הגל מתוך המהדורה הבאה של קווי יסוד לפילוסופיית‬ ‫‪ .1‬‬
‫המשפט של הגל‪Georg Wilhelm Friedrich Hegel, Grundlinien der Philosophie :‬‬
‫‪des Rechts, oder Naturrecht und Staatswissenschaft im Grundrisse, in: Werke,‬‬
‫)‪edited by Eduard Gans, vol. 8 (Berlin 1833‬‬
‫מרקס מתייחס כאן לסעיף ‪ 260‬מתוך קווי יסוד לפילוסופיית המשפט מאת הגל‪,‬‬ ‫‪ .2‬‬
‫שהביאו ודן בו בגיליון הראשון (מס' ‪ )I‬של כתב היד‪ .‬גיליון זה אבד‪ ,‬ועמו הדיון בסעיף‬
‫זה‪ .‬ראו לעניין זה‪Karl Marx and Friedrich Engels, Gesamtausgabe (henceforth :‬‬
‫‪MEGA) (Berlin: Dietz Verlag and Akademie Verlag [1998 onwards], 1975 ff.),‬‬
‫‪dept. I, vol. 2 (Apparatus): Marx, Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie, p.‬‬
‫‪ .628‬להלן תרגומו של סעיף זה‪:‬‬
‫"§‪ .260‬המדינה היא ממשותה של החירות הקונקרטית‪ .‬ואולם החירות הקונקרטית‬ ‫ ‬
‫מתבטאת בכך שהאישיות הפרטית והאינטרסים המיוחדים שלה נהנים מהתפתחותם‬
‫המלאה ומהכרה בזכותם בפני עצמה (במערכת של המשפחה והחברה האזרחית)‪,‬‬
‫כשם שבה בעת הם עוברים (‪[ )übergehen‬מתקדמים‪ ,‬מתפתחים]‪ ,‬מתוכם הם‪,‬‬
‫לאינטרס הכללי ואף רוצים ומכירים באינטרס הכללי כרוחם העצמותית ומקבלים‬
‫אותו כתכליתם האחרונה ופעילים למענו‪ .‬וכך אין האינטרס הכללי מתקיים ללא‬
‫האינטרס‪ ,‬הרצון והידיעה המיוחדים‪ .‬כמו כן אין האנשים הפרטיים חיים למען‬
‫האחרונים רק כאנשים פרטיים‪ ,‬אלא הם רוצים יחד עמהם גם את האינטרס הכללי‪,‬‬
‫ופעולתם מכוונת ביודעין אל תכלית זאת‪ .‬העיקרון של המדינות בנות זמננו הוא‬
‫חזק ועמוק עד מאוד‪ ,‬באשר הוא מאפשר לעקרון הסובייקטיביות להשלים את‬
‫התפתחותו לכדי הקצה העצמאי של המיוחדות האישית‪ ,‬ועם זה הוא מחזיר אותו אל‬
‫האחדות העצמותית ומקיים אחדות זאת בתוך עיקרון זה גופא"‪ .‬לפי ‪Georg Wilhelm‬‬
‫‪Friedrich Hegel, Grundlinien der Philosophie des Rechts, oder Naturrecht und‬‬
‫‪Staatswissenschaft im Grundrisse, edited with an introduction by Helmut Reichelt‬‬
‫‪(Frankfurt/M: Ulstein, 1972 [1821]), §260, p. 221‬‬
‫שארל–לואי מונטסקייה (‪ ,)1755-1689( )Montesquieu‬פילוסוף חברתי ומדיני‬ ‫‪ .3‬‬

‫‪369‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫צרפתי‪ ,‬מאבותיה של תורת הפרדת הרשויות‪ .‬מונטסקייה הוא אבי ההבחנה הקלסית‬
‫בין רשות מחוקקת‪ ,‬רשות מבצעת ורשות שופטת‪ .‬ג'ון לוק (‪)1704-1632( )Locke‬‬
‫קדם לו בהצעת מבנה של הפרדת רשויות‪ ,‬אולם הבחנתו בין רשות מחוקקת‪ ,‬בתור‬
‫רשות עליונה‪ ,‬לממשלת חוץ (רשות פדרטיבית) וממשלת פנים (רשות מבצעת)‪,‬‬
‫הכוללת בחובה את מערכת המשפט‪ ,‬לא התקבלה בבניין המדינה המודרנית‪.‬‬
‫בשינויים המתבקשים היא הפכה להורתה של השיטה הפרלמנטרית‪ .‬הגל מבקש‬
‫לומר כי מונטסקייה ראה את רשויות המדינה לא כישויות נפרדות לגמרי זו מזו‪,‬‬
‫אלא כמרכיביה של שלמות‪ ,‬המדינה‪ ,‬שאין להם מובן אלא כמרכיבים כאלה‪ .‬יחסיהן‬
‫הפנימיים‪ ,‬הכוללים תיווך בין ניגודים‪ ,‬אמורים‪ ,‬לפי תפיסתו של הגל‪ ,‬לבטא שלמות‬
‫תבונית‪.‬‬
‫הניכור אצל הגל הוא היות האובייקט ישות זרה אל מול הסובייקט ‪ -‬ישות שאינה‬ ‫‪ .4‬‬
‫מעוצבת באופן תבוני על ידי הסובייקט ושאין הוא מכיר את עצמו בה‪ ,‬כלומר שאין‬
‫הוא יודע אותה כגילויו שלו‪ ,‬כתבונתו שלו‪ .‬למעשה כל תורת הגל עניינה הוא‬
‫התגברות על הניכור‪ .‬רק בתודעה העצמית המוחלטת ("אידיאה מוחלטת"‪" ,‬רוח‬
‫מוחלטת") מתגבר הסובייקט ‪ -‬אלוהים ובני האדם ‪ -‬לגמרי על ניכורו של האובייקט‪.‬‬
‫זו הרדוקציה השלמה של האובייקט לסובייקט‪ .‬בהקשר שלפנינו האחדות המדינית–‬
‫חברתית‪ ,‬האחדות של המדינה והחברה האזרחית‪ ,‬היא ביטולו של המכלול החברתי‬
‫כישות אובייקטיבית (מושאית) שאינה מעוצבת באופן תבוני‪ .‬זו יצירתה של כלליות‬
‫קונקרטית‪ ,‬שבה הכללי נפרש אל הפרטי (אל הפרטים בכללם)‪ ,‬והפרטי (הפרטים)‬
‫מתכנס אל הכללי‪ .‬כך חדל הפרטי להיות תוכן הנתון מבחוץ והופך כולו לתבוני‪,‬‬
‫למומנט של המחשבה‪ .‬כלליות‪ ,‬שבה קיימת "כפיפות" ו"תלות" ‪ -‬וזו כפיפותן של‬
‫החברה האזרחית והמשפחה למדינה‪ ,‬למומנט הכללי ‪ -‬אינה עדיין הפיכת המכלול‬
‫החברתי לתבוני במרבו והתגברות על זרותו‪ .‬בשל חוסר יכולתו של הגל להתגבר‬
‫לחלוטין בתורת המדינה שלו על "כפיפות" ו"תלות" אלה אין הוא‪ ,‬כך מרקס‪ ,‬מצליח‪,‬‬
‫לפי תורתו‪ ,‬להתגבר באופן מלא על הניכור בתחום החברתי–מדיני‪.‬‬
‫תורת המוסר המאוחרת של הגל הנה מעין יישום של מדע הלוגיקה שלו‪ .‬מבחינה זו‬ ‫‪ .5‬‬
‫ניתן לסכם ולומר שהגל לא פיתח תורת מוסר מיוחדת‪ .‬מבחינתו האיחוד התבוני בין‬
‫הכללי לפרטי בתיווכו של המיוחד הוא גם מימושם של חיים מוסריים‪ :‬חיים שהם‬
‫חירות ובה בשעה מימוש הטוב של היחיד והחברה‪ .‬זו אחדות המוסר והתבונה‪ .‬הגל‬
‫אינו מזהה מימוש זה עם המוסר (‪ - )Moralität‬שמצא‪ ,‬לדעתו‪ ,‬את ביטויו הפילוסופי‬
‫השלם בתורת קאנט ‪ -‬אלא עם "‪ ,"Sittlichkeit‬שמקורה במילה "‪ ,"Sitte‬שיש לתרגמה‬
‫לעברית כ"מידה"‪ ,‬כ"מנהג ראוי" וכ"מנהג מהוגן" (מנהג העולה בקנה אחד עם‬
‫ערכיה הראויים של החברה‪ ,‬כגון כיבוד אב ואם‪ ,‬צניעות מינית‪ ,‬נאמנות בין–אישית‪,‬‬
‫נאמנות למולדת‪ ,‬כיבוד המדרג החברתי‪ ,‬כיבוד האצולה והמלוכה‪ ,‬כיבוד הסמכות)‪.‬‬
‫יש לפרש אפוא "‪ "Sittlichkeit‬כ"חיי מידות" או כ"מהוגנות"‪ .‬בשל הקושי להטות את‬
‫המילה "מידה"‪ ,‬ובעיקר משום שמשמעותו הרווחת של המושג "מידתיּות" בשפה‬
‫העברית היא "פרופורציונליות" ולא "התנהגות לפי המידות החברתיות"‪ ,‬בחרנו‬
‫ללכת בעקבות התרגום האנגלי ולתרגם "‪ "Sittlichkeit‬כ"אתיות" ‪ -‬התנהגות לפי‬
‫הנורמות האתיות‪ ,‬או לפי הקוד האתי‪ ,‬של החברה‪ ,‬התנהגות שהנה בנייתם הממשית‬
‫של חיי יחד‪ ,‬קרי חיים חברתיים‪ ,‬שבשום מקרה אינה זהה עם מוסר בכלל‪ .‬האתיות‬

‫‪370‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫או החיים האתיים מתפתחים באופן היסטורי‪ ,‬ועל כן יכול הגל לראותם כגילומם‬
‫המושאי‪ ,‬כביטוים האובייקטיבי‪ ,‬של הערכים החברתיים‪ .‬כך גם יכולות מידות‬
‫מהספרות של הפרטיּות‪ ,‬המיּוחדּות והכלליּות להתלכד לשלמות‪.‬‬
‫המוסר‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מתאפיין בדרישה לאופן התנהגות מסוים הבא מתוך עולמו‬ ‫ ‬
‫הפנימי של הסובייקט (האני כשלעצמו של קאנט שאינו ניתן להכרה) ‪ -‬אופן התנהגות‬
‫שלעולם אינו חופף לעיצוב מלא של העולם החברתי–מדיני האובייקטיבי‪ .‬וכך אצל‬
‫קאנט‪ ,‬הצו הקטגורי‪" :‬נהג כך שתוכל לרצות שהכלל המעשי של התנהגותך יהפוך‬
‫לחוק כללי" ‪ -‬הוא אידיאה רגולטיבית שלעולם אינה מתממשת באופן מלא בעולם‬
‫האובייקטיבי‪ ,‬קרי במציאות החברתית–מדינית‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬מבחינה אפיסטמולוגית‬
‫אין היא שייכת לעולם האובייקטיבי‪ ,‬עולם התופעות בתורתו‪ ,‬שהוא העולם המוכר‬
‫לנו‪ .‬אצל הגל מתרחש בשלב המוסרי של עיצובה המושגי של המציאות עיצוב‬
‫אובייקטיבי בר–הכרה של המציאות החברתית‪ ,‬אך לא מתכוננת עדיין אחדות מלאה‬
‫בין הכללי‪ ,‬המיוחד והפרטי‪ .‬אחדות זאת מתכוננת בשלב של האתיות‪ ,‬או החיים‬
‫האתיים‪ ,‬השלב של "התבוניות האתית"‪.‬‬
‫בסעיף ‪ 33‬לקווי יסוד של הפילוסופיה של המשפט הגל אומר‪:‬‬ ‫ ‬
‫"מוסריות (‪ )Moralität‬ואתיות (‪ ,)Sittlichkeit‬שברגיל תקפות בקירוב כבעלות‬ ‫ ‬
‫משמעות שווה‪ ,‬ננקטות כאן במשמעות שונה באופן מהותי‪ .‬בינתיים נראה שאף‬
‫מבחינה מושגית הן נבדלות זו מזו‪ .‬הלשון הקאנטיאנית מעדיפה את הביטוי מוסריות‪,‬‬
‫כשם שהעקרונות המעשיים של פילוסופיה זאת מצמצמים עצמם בגבולות מושג‬
‫זה ואף הופכים את נקודת המבט של האתיות לבלתי אפשרית‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬הם‬
‫באופן מפורש הורסים אותה וגורמים להתקוממותה‪ .‬גם אילו מבחינה אטימולוגית‬
‫היו מוסריות ואתיות בעלות משמעות שווה‪ ,‬הרי לא היה בכך כדי למנוע מאתנו‬
‫להשתמש במילים שונות אלו בשביל מושגים שונים [של התנהגות ראויה]"‪ .‬ראו‪:‬‬
‫‪Hegel, Grundlinien der Philosophie des Rechts (Ullstein), §33, pp. 48-49‬‬
‫מרקס מתאר כאן את תורת הגל כפנתיאיזם‪ ,‬דהיינו כתורה הגורסת זהות בין אלוהים‬ ‫‪ .6‬‬
‫לעולם‪ .‬המושג "פנתיאיזם" נגזר מיוונית (‪ = pan‬הכול; ‪ = theos‬אלוהים)‪ ,‬והוא‬
‫נוצר ב–‪ 1705‬על ידי הוגה הדעות האירי ג'ון טולנד (‪ .)Toland‬המושג מציין תורות‬
‫ותפיסות עולם שלפיהן אין אלוהים ישות נבדלת מן העולם הבוראת את העולם‬
‫וממשיכה לעצבו כשהיא נמצאת מחוצה לו‪ .‬כך‪ ,‬בתפיסה הרווחת בדת היהודית‬
‫אלוהים הוא ישות טרנסצנדנטית לעולם (ישות הנמצאת מעבר לו ונבדלת ממנו‬
‫בטיבה)‪ .‬ההוויה מתחלקת אפוא לאלוהים ולעולם‪ .‬בעוד העולם הוא חללי זמני‪ ,‬וכל‬
‫ישות הנמצאת בו היא בעלת גודל מסוים ובעלת קיום ארעי (להיות בזמן פירושו‬
‫להיות נתון לתהליכים של התהוות וכליה)‪ ,‬הרי אלוהים נמצא מעבר לחלל ולזמן‪,‬‬
‫וככזה הוא נצחי ואין לו גודל מסוים‪ .‬עשיית פסל ותמונה של אלוהים היא הפיכתו‬
‫לישות חללית–זמנית‪ .‬תורות פנתיאיסטיות רואות את אלוהים והעולם כאותה הישות‬
‫עצמה‪ .‬זהות זאת היא ההוויה כולה‪ .‬אצל הגל ההוויה היא פועלו של סובייקט‬
‫המממש עצמו בעולם האובייקטיבי (העולם המושאי)‪ ,‬דהיינו מעצב אותו באופן‬
‫תבוני ומכיר את עצמו‪ ,‬כלומר זוכה לתודעה עצמית‪ ,‬בעולם זה‪ .‬זוהי הפיכת העולם‬
‫האובייקטיבי לעולם הבנוי כמחשבה‪ ,‬דהיינו לפי עקרונות כלליים ‪ -‬והחשיבה במלוא‬
‫מובן המילה היא חשיבה לפי עקרונות כלליים‪ ,‬לפי מושגים ‪ -‬כשהכלליות הולכת‬

‫‪371‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫ומתפתחת מכלליות אבסטרקטית לכלליות קונקרטית‪ ,‬קרי לכלליות המכילה את‬

‫המיוחד והפרטי כבחינותיה שלה‪ .‬עיצוב מחשבתי זה שבו מכיר הסובייקט ההווייתי‬
‫את עצמו ‪ -‬שהרי העולם האובייקטיבי אינו אלא גילומו שלו ‪ -‬מתרחש בטבע‬
‫כבחברה‪ .‬כך‪ ,‬פעילותו של המדע אינה אלא עיצוב הטבע לפי עקרונות מחשבתיים‪.‬‬
‫בקטע שלפנינו מדובר‪ ,‬כמו בכל הפילוסופיה של המשפט של הגל‪ ,‬בעיצוב החברה‬
‫כמחשבה‪ ,‬כישות תבונית‪ .‬יצירת מבנה חברתי–מדיני תבוני היא התממשותו של‬
‫הסובייקט ההווייתי בספרה החברתית–מדינית‪ .‬מבנה זה במלוא התפתחותו הוא‬
‫כלליות קונקרטית (אחדות של כללי ופרטי)‪ ,‬ורק כלליות קונקרטית היא לאשורו‬
‫של דבר תבוניות‪ .‬בכלליות זו המדינה היא הכללי והחברה האזרחית והמשפחה הן‬
‫הפרטי‪ .‬זהו מפעלו של הסובייקט ההווייתי ‪ -‬באמצעות בני אדם ‪ -‬בספרה החברתית‪,‬‬
‫מפעל שבו הוא הופך ספרה זו לזהה עמו ומכיר בה את עצמו‪ .‬כך הופכת ההוויה‬
‫כולה לתהליך התממשותו של סובייקט בעולם האובייקטיבי‪ .‬ומכיוון שמהותו של‬
‫הסובייקט היא פעילות של עיצובו המחשבתי של העולם והכרתו העצמית בעיצוב זה‪,‬‬
‫התכוננותו כתודעה עצמית‪ ,‬הרי שהתהליך כולו הוא תודעה עצמית בהתפתחותה‪.‬‬
‫זהו פנתיאיזם שאינו נתון מראש אלא מתקבל בסוף התהליך‪ ,‬פנתיאיזם שאפשר‬
‫להגדירו כהיסטורי‪ .‬מרקס מגדיר זאת כ"מיסטיציזם לוגי"‪ ,‬משמע לא כדיון מדעי‬
‫ממשי אלא כדיון מיסטי ההופך את העולם להתממשותה המתפתחת ‪ -‬בתהליך‬
‫הגיוני של התגבשות כלליות קונקרטית ‪ -‬של תודעה עצמית‪ .‬ראו לנקודה זו את‬
‫הדיון במבוא המיוחד בספר זה לחיבורו של מרקס לביקורת פילוסופיית המשפט של‬
‫הגל‪.‬‬
‫המילים שבסוגריים מחודדים הוספו לפי הטקסט של סעיף זה בחיבורו של הגל קווי‬ ‫‪ .7‬‬
‫יסוד לפילוסופיית המשפט‪ .‬ראו‪Hegel, Grundlinien der Philosophie des Rechts :‬‬
‫‪ .(Ullstein), §266, p. 225‬בבדיקת מובאותיו של מרקס מספרו של הגל קווי יסוד‬
‫לביקורת פילוסופיית המשפט שימשה את המערכת מהדורת ‪ Ulstein‬של ספר זה‪.‬‬
‫מרקס מתייחס כאן ובאזכורים נוספים של המילה "לוגיקה" ליצירתו של הגל מדע‬ ‫‪ .8‬‬
‫הלוגיקה ולדיונים מקבילים באנציקלופדיה של המדעים הפילוסופיים‪ .‬המשימה‬
‫שהגל נוטל על עצמו בתורת ההיגיון שלו היא תיאור הקטגוריות‪ ,‬המושגים‬
‫המחשבתיים‪ ,‬שבהן בא לידי ביטוי ארגונו המחשבתי של העולם‪ .‬שלא כמו בתורת‬
‫הקטגוריות של קאנט ‪ -‬שבה הקטגוריות הן‪ ,‬לפי הגל‪ ,‬אוסף גרידא ‪ -‬הגל מסיק‬
‫את הקטגוריות זו מזו באמצעות הדיאלקטיקה‪ .‬מדע הלוגיקה מציג את הקטגוריות‬
‫כולן ואת סדרן הלוגי ‪ -‬נביעתן הלוגית זו מזו‪ .‬בשלב הגבוה הן הופכות למבנים של‬
‫תודעה עצמית‪ .‬ההיסטוריה היא מימושן של קטגוריות אלו באופן זמני ‪ -‬תרגום‬
‫סדר התפתחותן הלוגי לסדר התפתחות זמני‪ .‬אירועים שאינם משתלבים בהתפתחות‬
‫ההיסטורית הלוגית אינם חלק מההיסטוריה‪ .‬מרקס מראה שהגל גוזר למעשה את‬
‫המבנה החברתי–מדיני בתורת המדינה שלו מהלוגיקה שלו‪ .‬הלוגיקה מחולקת לשלוש‬
‫ספרות‪ :‬ישות (‪ ,)Sein‬מהות (‪ )Wesen‬ומושג (‪ .)Begriff‬ספרת המהות היא ספרה נמוכה‬
‫יותר מספרת המושג‪ .‬זוהי ספרה שבה הקטגוריות נתפסות עדיין כתכונות של העולם‪,‬‬
‫כלומר אינן מזוהות כמושגי שכל סובייקטיביים‪ ,‬כקטגוריות של הסובייקט המארגן‬
‫את העולם‪ .‬הספרה של המהות הנה הספרה של עיצובה המחשבתי של המציאות‬

‫‪372‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בדרגתו של עיצוב זה כשכל‪ ,‬להבדיל מהספרה של המושג‪ ,‬שהנה הספרה של‬

‫התבונה‪ .‬בספרה של השכל‪ ,‬שגילויה הקלסי הוא המדע‪ ,‬הקטגוריות מוציאות זו את‬
‫זו‪ .‬הן נראות כאוסף אקראי‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬הקטגוריות של הזהות‪ ,‬ההבדל (השוני)‬
‫והסתירה‪ ,‬או הקטגוריה של יסוד הדבר (‪ ,)Grund‬הקטגוריות של הקיום (בהן הדבר‬
‫ותכונותיו)‪ ,‬הקטגוריות של היחס המהותי (היחס של השלם וחלקיו‪ ,‬של הכוח‬
‫וביטויו‪ ,‬של הפנימיות והחיצוניות)‪ ,‬הקטגוריות של הממשות והקטגוריות של היחס‬
‫המוחלט (יחס העצמותיות‪ ,‬יחס הסיבתיות‪ ,‬פעולת הגומלין) נראות בלתי קשורות‬
‫ביניהן בקשר פנימי‪ .‬קטגוריות אלו מתאימות לעולם ההכרח החיצוני (כורח)‪ ,‬שבו‬
‫הדברים תלויים זה בזה או כפויים זה על זה‪ .‬הסובייקט אינו רואה אופנים אלה של‬
‫תפיסת וארגון המציאות המושאית כאופני מחשבתו שלו‪ ,‬ותופס מציאות זו כדבר‬
‫מה זר הכפוי עליו ומגביל אותו‪ .‬מספרת המהות מתפתחות הקטגוריות לאלו של‬
‫המושג‪ .‬הקטגוריות של המושג הן קטגוריות שהמבנה שלהן הוא של היות זהה עם‬
‫עצמך באחרותך או בניגוד שלך‪ .‬עניין לנו כאן בקטגוריות‪ ,‬כגון המשפט (המשפט‬
‫החיובי‪ ,‬המשפט השלילי‪ ,‬המשפט הדיסיונקטיבי‪ ,‬המשפט ההיפותטי)‪ ,‬הקטגוריות‬
‫של ההיקש‪ ,‬הקטגוריות של "האידיאה של הידיעה" (האידיאה של האמת‪ ,‬האידיאה‬
‫של הטוב‪ ,‬האידיאה המוחלטת)‪ .‬בקטגוריות אלו ההתפתחות בין הקטגוריות נראית‬
‫תבונית (הגיונית והכרחית) בעליל‪ .‬בתוך הקטגוריות קיים מבנה של כלליות‬
‫קונקרטית (אחדות הגיונית של כללי ופרטי)‪ ,‬שהיא קביעה עצמית בשני מובנים‪:‬‬
‫הכללי מתפרש למיוחד ופרטי וכן הפרטי מתכנס למיוחד וכללי; הסובייקט מעצב‬
‫לגמרי את האובייקט כצד האחר שלו‪ ,‬כלומר זהה עם עצמו באובייקט (ואין הדבר‬
‫אפשרי אלא כשהפרטי מאבד כל אופי מקרי ושרירותי‪ ,‬כל אופי אמפירי‪ ,‬ומתלכד‬
‫עם הכללי לאחדות תבונית)‪ .‬פירוש הדבר שהסובייקט אינו נקבע עוד על ידי‬
‫האובייקט אלא קובע אותו בכולו‪ .‬זוהי חירות‪ .‬כך הופך ההכרח בצורתו כהכרחיות‬
‫הגיונית‪ ,‬כהכרחיות פנימית‪ ,‬לחירות‪ .‬המעבר בין ספרת המהות לספרת המושג מוצג‬
‫באופן מרוכז ‪ -‬המדגיש את הכלליות הקונקרטית כזו שבה מכיר עצמו הסובייקט‬
‫באופן מלא במושאיות‪ ,‬שבכך "הנה שלו למרות ההבחנה [בין סובייקט למושא]" ‪-‬‬
‫באנציקלופדיה של המדעים הפילוסופיים‪ .‬ראו בעיקר‪Georg Wilhelm Friedrich :‬‬
‫‪Hegel, Hauptwerke in sechs Bänden (Hamburg: Felix Meiner Verlag, 1999), vol.‬‬
‫§§ ‪6: Enzyklopädie der Philosophischen Wissenschaften im Gundrisse [1830],‬‬
‫‪ .153-164, pp. 170-181‬המדינה הנפרשת באופן הגיוני למשפחה ולחברה האזרחית‪,‬‬
‫או המשפחה והחברה האזרחית המתכנסות למדינה ‪ -‬ובשני הכיוונים מתרחש‬
‫הדבר בתיווכם של גופי ביניים ‪ -‬מהוות מבנה חברתי–מדיני שהנו התגברות על‬
‫המושאיות בתחום החברתי‪ ,‬הפיכתה המרבית למחשבתית‪ ,‬היותה באופן מרבי מפעל‬
‫של סובייקט (אלוהים‪ ,‬בני האדם)‪ .‬זוהי חירות‪ .‬שלב זה תואם את ספרת המושג‬
‫(ובתוכה את ספרת האידיאה)‪ .‬החברה האזרחית‪ ,‬על משפחותיה‪ ,‬שלפני עיצוב תבוני‬
‫זה נמצאת בתחומי הספרה של המהות‪ ,‬הספרה של עיצובה השכלי‪ ,‬הטרום–תבוני‪,‬‬
‫של המציאות האובייקטיבית‪ .‬החברה האזרחית מתאפיינת בתלות הדדית כללית בין‬
‫יחידים בעלי אינטרסים אנוכיים‪ .‬תלות כל–צדדית זאת‪ ,‬שהיא כלליות בלתי מודעת‪,‬‬
‫מוגדרת על ידי הגל כ"מדינה חיצונית"‪ ,‬והחברה האזרחית כולה מוגדרת על ידו‬
‫כ"מדינת הצרכים והשכל" (‪ .)Not- und Verstandesstaat‬ראו‪Hegel, Grundlinien :‬‬

‫‪373‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫‪ .der Philosophie des Rechts (Ulstein), §183, p. 169‬בחברה האזרחית פועלים שני‬
‫מוסדות‪" ,‬מִנהל הצדק והמשפט" (‪ )Rechtspflege‬ו"הרשות הציבורית" (‪)Polizei‬‬
‫המשליטים סדר‪ ,‬משמע כופים כלליות חיצונית על בני האדם‪ :‬האנשים מתנהגים לפי‬
‫הכללים והחוקים‪ ,‬ובעצם אנוסים להתנהג לפיהם‪ ,‬אך אינם מתייחסים אליהם כאל‬
‫ביטוי של מהותם‪ .‬משמע‪ ,‬אין מושגת בשלב זה אחדות בין הכללי לפרטי‪ ,‬וארגונה‬
‫המחשבתי של המציאות אינו נתפס בעיני אנשים כמפעלם שלהם‪ ,‬שבו הם מודעים‬
‫את עצמם‪ ,‬כשם שהסובייקט ההווייתי מודע בו את עצמו‪ .‬ואף בהקשר זה יכולים אנו‬
‫לדבר על החברה האזרחית כ"מדינת הצרכים והשכל"‪.‬‬
‫מרקס מצביע על כך שגם בפילוסופיית הטבע של הגל‪ ,‬הנפרשת באנציקלופדיה‬ ‫‪ .9‬‬
‫של המדעים הפילוסופיים‪ ,‬מתרחש מעבר מאופן ארגון חשיבתי אחד לאופן ארגון‬
‫חשיבתי אחר‪ ,‬התואם את המעבר בלוגיקה מספרת המהות לספרת המושג‪ .‬יש כאן‬
‫הקבלה בין הספרה החברתית–מדינית לספרת הטבע‪ ,‬או ליתר דיוק בין עיצובה‬
‫המחשבתי של הספרה החברתית–מדינית לבין היקבעותו המחשבתית של הטבע‪.‬‬
‫נראה שהגל מבקש להראות בפילוסופיה של הטבע שהטבע מעוצב מלכתחילה בכוח‬
‫על ידי הקטגוריות הבאות לידי ביטוי בפועלו המחשבתי של האדם‪ .‬על כן יכול האדם‬
‫להכירו‪ ,‬כלומר לעצבו באופן מחשבתי‪ ,‬בפעילותו המדעית ובפעילותו ההכרתית‬
‫בכללה‪ ,‬ולעצבו בפעילותו המעשית‪ .‬הטבע הבלתי אורגני מציג תלות של הגופים‬
‫זה בזה‪ ,‬כמו במכניקה ובפיזיקה‪ ,‬כפיפות להכרח חיצוני (שרשרת של סיבה ומסובב)‪.‬‬
‫ספרת החיים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מציגה השתחררות מההכרח החיצוני (מהשרשרת‬
‫הסיבתית)‪ .‬ככזאת היא מציאות המגלמת סובייקטיביות וחופש והיא תואמת את‬
‫ספרת המושג בלוגיקה (הגל מדבר אף על כך שהיא גילוי של האידיאה)‪ .‬ראו‪:‬‬
‫‪Hegel, Hauptwerke in sechs Bänden, vol. 6: Enzyklopädie der Philosophischen‬‬
‫‪Wissenschaften im Gundrisse [1830], §§336-338, pp. 343-345‬‬
‫במקור כתוב "אורגני" (‪ ,)organisch‬אולם נראה שמדובר בפליטת קולמוס של מרקס‪.‬‬ ‫‪ .10‬‬
‫מבחינה טקסטואלית יש לקרוא "בלתי אורגני" (‪ )anorganisch‬במשמעות של "מכני"‬
‫"חסר קשר פנימי" וכדומה‪ .‬וראו לעניין זה את המהדורה האנגלית הסטנדרטית של‬
‫כתבי מרקס ואנגלס‪Karl Marx and Frederick Engels, Collected Works (henceforth: :‬‬
‫‪MECW) (London: Lawrence & Wishart, 1975-2005), vol. 3: Marx, Contribution to‬‬
‫)‪the Critique of Hegel's Philosophy of Law, p. 11 (footnote a‬‬
‫‪ .11‬מרקס מביא בצד ימין את הפסקה כפי שהיא מופיעה אצל הגל‪ ,‬ובצד שמאל הוא‬
‫מפרקה ומנתחה‪.‬‬
‫‪ .12‬מרקס חוזר ומתייחס כאן לתורת הקטגוריות של הגל ‪ -‬כהצגתה במדע הלוגיקה שלו‬
‫‪ -‬בהקשר של תורת המדינה שלו‪ .‬התיבה "לוגיקה"‪ ,‬שאינה מודגשת באופן מיוחד‪,‬‬
‫מציינת כאן הן את הספר והן את תורת הקטגוריות‪ ,‬שהיא גם תורת היגיון‪ .‬מרקס‬
‫אומר שרשויות המדינה והיחסים ביניהן‪ ,‬כפי שהגל מציגם בתורת המדינה שלו‪ ,‬אינם‬
‫מוכחים מתוך הכרחיות כלשהי בחיים החברתיים–מדיניים הריאליים‪ ,‬אלא מתוך‬
‫"טבע המושג"‪ ,‬דהיינו כ"הוכחה" לנביעת המיוחד והפרטי מן הכללי או להתכנסות‬
‫הפרטי והמיוחד אל הכללי‪ ,‬לפי מבנה ההיקש בקטגוריה של ההיקש‪ ,‬לדוגמה‪.‬‬
‫בקווי יסוד לפילוסופיית המשפט מתקדם הגל‪ ,‬בפיתוח הרשויות‪ ,‬מן הפרטי אל‬

‫‪374‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫המיוחד ואל הכללי‪ ,‬דהיינו מהרשות המלכותית אל הרשות הממשלתית וממנה אל‬
‫הרשות המחוקקת‪ ,‬לכאורה לפי התפתחות הגיונית הכרחית‪ ,‬כדוגמת התפתחותן של‬
‫הקטגוריות במדע הלוגיקה (שבו נבנות הקטגוריות כהתפתחות מהכללי אל הפרטי)‪.‬‬
‫מרקס מתאר זאת‪ ,‬באופן ציורי‪ ,‬כגורל גזור מראש בהתאם ל"רשימות הקדושות"‬
‫(‪ )heilige Register‬של "הבית הקדוש" (‪ ,)Santa Casa‬כפי שנקרא בית הכלא של‬
‫האינקוויזיציה במדריד‪ .‬הדימוי כולו לקוח מהמחזה דון קרלוס (‪ )Dom Karlos‬של‬
‫המחזאי‪ ,‬המשורר והפילוסוף הגרמני פרידריך שילר (‪ .)1805-1752( )Schiller‬זהו‬
‫מחזה היסטורי שבו דורש המרקיז פוזא (‪ )Posa‬מן המלך פיליפ (‪ )Philipp‬השני‬
‫שיעניק חירות לעם‪ .‬התנגשות בין שניהם מעוררת גם התנגשות בין המלך לבנו‪ ,‬יורש‬
‫העצר‪ ,‬דון קרלוס‪ .‬בשלהי העלילה‪ ,‬בשיחה בין מלך ספרד לאינקוויזיטור‪ ,‬מתפתח‬
‫הדו–שיח הבא‪:‬‬
‫המלך‪ :‬מַה טֹוב ֶחלְקֹו ֵמ ֶח ְלקִי‪.‬‬ ‫ ‬
‫ֲאנ ִי ָר ַצ ְחתִי ַחשְמַן‪ְ ,‬ואֵין מָנֹו ַח ‪-‬‬ ‫ ‬
‫ראש האינק'‪ְ :‬ו ָלּמָה ז ֶה ָר ָצ ְח ָת ?‬ ‫ ‬
‫המלך‪ :‬תְַרמִית ֵמאֵין ּכָמֹו ָה ‪-‬‬ ‫ ‬
‫ראש האינק'‪ :‬יְדַ ְעּתִיהָ‪.‬‬ ‫ ‬
‫המלך‪ :‬מַה י ָ ְעתָּ?‬ ‫ ‬
‫מִי ִהגּ ִיד לְָך? ִמ ָמּתַי?‬ ‫ ‬
‫ראש האינק'‪ :‬ז ֶה ׁשָנ ִים‪,‬‬ ‫ ‬
‫ֲאשֶר י ָ ְע ָתּ ַאתָּה ַרק ֵמ ֶאמֶׁש‪.‬‬ ‫ ‬
‫המלך (בתמהון)‪ :‬י ָ ְע ָתּ ַמ ֲעׂשֵי אָם ז ֶה ִמכְּבָר?‬ ‫ ‬
‫ראש האינק'‪ְ :‬תּ ִחלַּת ַחיּ ָיו ְו ַאחֲִריתָם צְרּוִרים‬ ‫ ‬
‫בְִּרׁשֻּמֹות–קֹש אֲׁשֶר ְל ַסנְטָה ַקז ָה‪.‬‬ ‫ ‬
‫המלך‪ :‬וְהּוא ִה ְת ַהלְֵּך ָחפְׁשי?‬ ‫ ‬
‫ראש האינק'‪ֹ :‬לא‪,‬‬ ‫ ‬
‫ַה ֶחבֶל בֹּו ִפפֵּר אָֹרְך ָהי ָה‪ ,‬אְַך ִל ְבלִי‬ ‫ ‬
‫יִנָתֵק‪.‬‬ ‫ ‬
‫(פרידריך שילר‪ּ ,‬דֹון קְַרלֹוס‪ ,‬תרגם אשר ברש [תל אביב‪ :‬שטיבל‪ ,‬תרפ"ח]‪ ,‬עלילה‬ ‫ ‬
‫חמישית‪ ,‬מחזה י' [עמ' ‪[ ]326-325‬ההדגשות הוספו])‪.‬‬
‫‪ .13‬מרקס לא דן בעניין זה בהמשך כתב היד‪.‬‬
‫‪" .14‬קיום סוגי" (‪ )Gattungsdasein‬מציין כאן קיום חברתי‪ .‬מרקס מבקש לומר בשורות‬
‫אלו כי המושג "אדם" או "איש" הוא מושג ממשי רק כשהוא מבטא את תכונותיו של‬
‫המין האנושי "בתור אנשים"‪ ,‬דהיינו כישות חברתית‪.‬‬
‫‪ .15‬אין הכוונה כאן למונרכיה החוקתית המודרנית‪ ,‬שבה המלך‪ ,‬כמו בכמה דמוקרטיות‬
‫מערביות‪ ,‬משמש כראש מדינה ייצוגי חסר כל סמכויות ביצועיות‪ .‬מרקס מתייחס‬
‫כאן למונרכיזם הקונסטיטוציוני‪ ,‬כפי שהתגבש באנגליה למן "המהפכה המהוללת"‬
‫ב–‪ 1688‬ובאירופה‪ ,‬למצער באופן רשמי‪ ,‬בעיקר בעקבות המהפכה הצרפתית‪ .‬הכוונה‬
‫היא למלוכה המכירה בעליונותה של חוקה (או של כמה חוקים שכמוהם כחוקה)‪,‬‬
‫המסדירה את מעמדה שלה ושל זרועות השלטון האחרות במסגרת המשטר כולו‪.‬‬
‫מקור סמכותו של המלך‪ ,‬שהנו ראש הזרוע המבצעת‪ ,‬הוא החוקה‪ .‬כך‪ ,‬את הצעותיהם‬

‫‪375‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫של לוק ומונטסקייה להפרדת רשויות ניתן לראות כהנחת היסודות למונרכיה חוקתית‬
‫במובנה זה‪ .‬ניתן לראות את "כתב הזכויות" (‪ ,)Bill of Rights‬ובשמו המלא "חוק‬
‫ההכרזה על זכויותיהם וחירויותיהם של האזרחים וההסדרה של ירושת הכתר" (‪An‬‬
‫‪Act declaring the Rights and Liberties of the Subject and Settling the Succession‬‬
‫‪ ,)of the Crown‬שנחקק באנגליה בדצמבר ‪ 1689‬והיווה את השלמתה של "המהפכה‬
‫המהוללת" (‪ ,)Glorious Revolution‬כראשיתה של המונרכיה החוקתית‪ .‬מלכים‬
‫שאינם ממלאים את עקרונות החוקה ניתנים לכאורה להדחה‪ .‬במונרכיה כזאת חולק‬
‫המלך לרוב את השלטון עם פרלמנט חזק‪.‬‬
‫מרקס מדבר כאן ובשורות הבאות על "הדמוקרטיה האמיתית" מבלי תמיד לומר‬ ‫‪ .16‬‬
‫זאת‪ .‬דמוקרטיה זאת נבדלת מהדמוקרטיה הפוליטית המתאפיינת בפילוג בין הספרה‬
‫האזרחית‪ ,‬הספרה של הקיום הפרטי‪ ,‬לספרה הפוליטית שבה בני האדם קיימים‬
‫ופועלים כקהילה‪ ,‬אם מצרפית (חיבור של יחידים אבסטרקטיים) ואם ממשית באופן‬
‫דמיוני‪.‬‬
‫זוהי הופעה ראשונה של רעיון ביטול המדינה אצל מרקס‪ .‬אולם מרקס אינו נוקט‬ ‫‪ .17‬‬
‫ביטוי זה‪ .‬מרקס מצביע כאן על הדמיון בין תפיסת הדמוקרטיה שלו לבין רעיון ביטול‬
‫המדינה המופיע אצל הוגים סוציאליסטים וקומוניסטים צרפתים‪ .‬כוונתו של מרקס‬
‫להוגים כגון פייר לֶרּו (‪ּ ,)Leroux‬פרֹוספֶּר–ויקטור קונסידֶָרן (‪ ,)Considérant‬תיאודור‬
‫דֶזָמִי (‪ ,)Dézamy‬פייר–ז׳וזף פרוּדוֹן (‪ )Proudhon‬ואחרים‪ ,‬שמרקס התוודע לתורותיהם‬
‫מ–‪ 1842‬ואילך‪ .‬ביטול המדינה עתיד להפוך לאחד מיסודות הקומוניזם של מרקס‪.‬‬
‫בשלב מאוחר של הגותו תתגלה אצלו נסיגה מרעיון זה‪ ,‬שיש לקושרה לנסיגתו‬
‫המאוחרת מרעיון ביטול העבודה‪ .‬ראו לסוגיות אלה המבוא הכללי‪.‬‬
‫"המדינה הלא–פוליטית" היא כאן החברה האזרחית של העידן המודרני הנפרדת מן‬ ‫‪ .18‬‬
‫המדינה הפוליטית‪ .‬דהיינו‪ ,‬זו הספרה החברתית–כלכלית‪ ,‬שבה חי האדם כאיש פרטי‬
‫בעל אינטרסים פרטיים ושרוי בניגוד לבני האדם האחרים‪ .‬לספרה זו שייכת גם דתו‪,‬‬
‫ככל שהושלמה ההפרדה בין המדינה לחברה האזרחית הכוללת גם את הפרדת הדת‬
‫מן המדינה‪.‬‬
‫"המדינה החומרית" אף היא כאן החברה האזרחית‪ ,‬דהיינו הספרה החברתית–כלכלית‬ ‫‪ .19‬‬
‫החסרה כל נופך פוליטי בעקבות השלמת ההפרדה בין מדינה לחברה אזרחית‪.‬‬
‫מרקס מתייחס כאן להפרדה של העידן המודרני בין המדינה לספרה החברתית–‬ ‫‪ .20‬‬
‫כלכלית‪ ,‬קרי "החברה האזרחית" כמושג שטבעו הפילוסופיה המדינית והכלכלה‬
‫המדינית דאז‪ .‬הפרדה זו‪ ,‬המכוננת את המדינה הפוליטית‪ ,‬הופכת את בני האדם‬
‫לאזרחים שווי מעמד ולשותפים בקהילה המנותקת לכאורה מחייהם הריאליים‪ ,‬החיים‬
‫בחברה האזרחית‪ ,‬אך בעצם נשלטת על ידם‪ .‬ענייני המדינה הפכו עתה לעניינו של‬
‫העם‪ ,‬אולם העם אינו באמת השליט של חייו ואינו באמת הריבון‪ .‬מרקס מכנה זאת‬
‫"הסכולסטיציזם של חיי העם"‪ .‬הסכולסטיקה‪ ,‬הפילוסופיה השלטת בימי הביניים‪,‬‬
‫הרבתה לעסוק בשאלת מהות האל והיחס בינו לבין העולם‪ .‬חייהם הממשיים של‬
‫בני האדם‪ ,‬לימוד וניתוח מקורות הסבל והמצוקה האנושית‪ ,‬לא היו בראש מעייניהם‬
‫של הפילוסופים הסכולסטיים‪ .‬מרקס מבקש לומר כי אורח חייו של העם במדינה‬
‫זו‪ ,‬וכן עיסוקו בפוליטיקה‪ ,‬מנותקים מחייו הריאליים‪ ,‬שבהם הוא נתון למצוקה‪,‬‬
‫העדר ביטחון וניצול‪ .‬העם מתפלפל בעניינים פוליטיים שב"רומו של עולם"‪ ,‬ואינו‬

‫‪376‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫לומד את ההקשרים החברתיים שהנם מקור סבלו ומצוקתו‪ .‬במונרכיה‪ ,‬שבה שוויון‬
‫הזכויות הפוליטי אינו חל על המונרכיה עצמה והעם נתון למצוקה ולניצול קשים‬
‫בחברה האזרחית‪ ,‬ניגוד זה‪" ,‬ניכור זה"‪ ,‬כלשונו של מרקס‪ ,‬הוא מרבי‪ .‬הרפובליקה‪,‬‬
‫המנהיגה שוויון זכויות פוליטי מלא‪ ,‬היא ניסיון לשלול את הניכור בתחומי הניכור‪,‬‬
‫משמע לבטל כל ניגוד בתוך המדינה הפוליטית מבלי לבטל את הניגוד בינה לבין‬
‫החברה האזרחית‪ .‬משמע‪ ,‬אף בדמוקרטיה הפוליטית אין העם ריבון אמיתי ועיסוקו‬
‫בפוליטיקה אינו קביעת חייו באופן ממשי‪.‬‬
‫‪ .21‬ימי הביניים‪ ,‬שבהם לא שררה הפרדה בין המדינה לספרה החברתית–כלכלית‪ ,‬קרי‬
‫החברה האזרחית‪ ,‬וזכויותיו הפוליטיות של האדם נקבעו על ידי מיקומו במדרג‬
‫החברתי–כלכלי‪ ,‬היו‪ ,‬כהגדרתו של מרקס‪" ,‬הדמוקרטיה של אי–החופש"‪ .‬ניתן להבין‬
‫זאת בשני אופנים‪( :‬א) שום אדם לא היה חופשי באופן מלא‪ ,‬אף לא הנסיכים‪ ,‬שהיו‬
‫וסלים של המלך; (ב) לכל בני האדם היו זכויות פוליטיות רבות או מעטות (או‬
‫שלא היו להם זכויות)‪ ,‬בהתאם למיקומם במדרג השדרתי‪ ,‬ומצב זה הוא סוג של‬
‫"דמוקרטיה"‪ ,‬וככזאת דמוקרטיה של אי–חופש‪.‬‬
‫‪" .22‬ההוכחה האונטולוגית" היא הוכחה לוגית–אונטולוגית לקיום אלוהים‪ ,‬שיודעת‬
‫גרסאות שונות‪ .‬בגרסתה הראשונה הוצגה על ידי הפילוסוף הימי–ביניימי אנסלם‬
‫מקנטרברי (‪ 1109-1033( )Anselm of Canterbury‬לערך)‪ .‬עיקרו של הטיעון‬
‫האונטולוגי הוא זה‪ :‬אלוהים הוא כליל המעלות‪ ,‬ישות מושלמת‪ ,‬ישות שאינה חסרה‬
‫דבר‪ .‬הקיום הוא אחת התכונות (אחד הנשואים או התארים)‪ .‬על כן אלוהים קיים‪ .‬או‬
‫בנוסח אחר המופיע אצל שמואל הוגו ברגמן בספרו על עמנואל קאנט‪" :‬האידיאה‬
‫אלוהים‪ ,‬המכילה את הממשות כולה‪ ,‬מכילה במשמעותה גם את המציאות‪ .‬עצם‬
‫המכיל את הממשות כולה ואינו בנמצא הוא דבר והיפוכו" (שמואל הוגו ברגמן‪,‬‬
‫הפילוסופיה של עמנואל קאנט [ירושלים‪ :‬מאגנס‪ ,‬תשמ"א]‪ ,‬עמ' ‪ .)78‬עמנואל קאנט‬
‫נחשב למפריכה הגדול של הוכחה זו‪ ,‬שהוא עצמו נתן לה את שמה‪ .‬הוא הסביר‬
‫כי המציאות אינה תואר או נשוא‪ ,‬אינה תכונה‪ ,‬הכלולה במושגו של דבר כלשהו‪.‬‬
‫האמירה "אלוהים ישנו" אינה מוסיפה תוכן חדש למושג האלוהים‪ .‬מבחינה מושגית‬
‫קיומו של דבר אינו מכיל משהו נוסף על אפשרותו‪ .‬בין מאה שקלים כמושג‪ ,‬אמר‬
‫קאנט במשל מפורסם‪ ,‬לבין מאה שקלים ממשיים אין שום הבדל מושגי‪" :‬מאה–‬
‫שקל–בממש אינם מכילים מאומה יתר על מאה–שבאפשר"‪ .‬אלוהים הוא מושא של‬
‫החשיבה הטהורה ואין לנו כל דרך להכיר את קיומו‪ .‬הכרת קיומו של מושא כלשהו על‬
‫ידינו קשורה לניסיוננו‪ ,‬לתפיסה במסגרת "אחדות הניסיון" או להיקש היוצא מתוך‬
‫תפיסה כזאת (ראו‪ :‬עמנואל קאנט‪ ,‬ביקורת התבונה הטהורה‪ ,‬תרגמו ש"ה ברגמן ונתן‬
‫רוטנשטרייך [ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,]1966 ,‬עמ' ‪ .)307-306‬ש"ה ברגמן מסכם את‬
‫הפרכת ההוכחה האונטולוגית על ידי קאנט כדלקמן‪" :‬חיוב המציאות אינו מוסיף‬
‫נשוא חדש‪ .‬מושג הממשות העליונה‪ ,‬בחינת כלל התארים‪ ,‬איננו מכיל את המציאות‪.‬‬
‫לפיכך שלילת מציאותה של הממשות העליונה אינה מכילה סתירה" (הפילוסופיה‬
‫של עמנואל קאנט‪ ,‬עמ' ‪ .)79‬דיון רחב על ההוכחה האונטולוגית‪ ,‬על הפרכתה בידי‬
‫קאנט ועל קריאות תיגר על הפרכה זאת ימצאו הקוראים אצל יקיר שושני‪ ,‬בקשר‬
‫לאלוהים (תל אביב‪ :‬משרד הביטחון‪ ,)2005 ,‬עמ' ‪ .29-23‬ראו עוד לעניין זה‪ ,‬בעיקר‬
‫בנוגע ליחסו של הגל להוכחה האונטולוגית‪Oded Balaban and Asnat Avshalom, :‬‬

‫‪377‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫‪"The Ontological Argument Reconsidered", Joumrnal of Philosophical Research,‬‬

‫‪vol. XV (May 1990), pp. 279-310‬‬
‫הגל ראה את תורתו שלו כביטוי נוסף‪ ,‬ובעצם כביטוי הנכון‪ ,‬של ההוכחה האונטולוגית‪.‬‬ ‫ ‬
‫אצל הגל אלוהים אינו ישות הקיימת באופן בלתי אמצעי‪ ,‬אלא סובייקט המממש‬
‫עצמו‪ .‬התממשות זאת היא קיומו‪ .‬בדברנו על התממשות הרינו מדברים על התהליך‬
‫עצמו ותוצאתו‪ .‬זהו אפוא קיום דינמי ומתפתח‪ .‬תהליך זה הוא עיצובו התבוני בר–‬
‫ההכרה של הצד המושאי של ההוויה‪ .‬עיצוב זה עצמו ‪ -‬כתהליך וכתוצאתו ‪ -‬הוא‬
‫קיומו של האל‪ .‬זהו קיום ההולך ומתפתח‪ ,‬הולך ומתגבש‪ ,‬עם התגבשותו התבונית‬
‫של המושא‪ .‬התגבשות זאת היא הקונקרטיזציה של המחשבה‪ ,‬קרי התפתחות עיצובם‬
‫של תחומי החיים השונים ככלליות קונקרטית תוך יחסים או קשרים פנימיים ביניהם‪.‬‬
‫התפתחותו התבונית של העולם היא ההוכחה לקיום האל‪ .‬וזהו קיומו של סובייקט‪.‬‬
‫קיומו של אלוהים הוא אפוא בעל אופי היסטורי‪ .‬אנו‪ ,‬בני האדם‪ ,‬מממשים קיום זה‬
‫בפעילותנו התיאורטית והמעשית‪ .‬תודעתנו העצמית‪ ,‬שהיא תודעתו העצמית של‬
‫האל‪ ,‬היא מימושו המלא של קיום זה‪ .‬עיצובה התבוני של הספרה החברתית–מדינית‬
‫כלול בהתגבשות קיומו של אלוהים‪ .‬מרקס רואה זאת כמיסטיפיקציה‪.‬‬
‫‪ .23‬מונרכיה של מלך נבחר (‪ )Wahlreich, elective monarchy‬היא מונרכיה שבה המלוכה‬
‫אינה עוברת בירושה‪ ,‬אלא עם מותו של המלך נבחר מלך חדש על ידי גוף בוחר‬
‫כלשהו‪ .‬רומי הקיסרית‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬וכך אף ביזנטיון‪ ,‬האימפריה הרומית המזרחית‪ ,‬לא‬
‫היו מעולם מבחינה משפטית מונרכיות תורשתיות (ובעצם לא היו מונרכיות בכלל‬
‫מבחינה משפטית)‪ ,‬אף כי באופן מעשי שוב ושוב התכוננה בהן מלוכה כזאת‪ .‬מרקס‬
‫אף הציג את העדר המלוכה התורשתית ביחס לרומי כביטוי לעליונותה הפורמלית‬
‫של המדינה באחדות המיוחדת בין המדינה לספרה הכלכלית ‪ -‬אחדות שבוודאי לא‬
‫הייתה שווה בכל מקום ‪ -‬אשר אפיינה את העת העתיקה‪ .‬אנגליה האנגלו–סקסית‬
‫(זו שהתקיימה מקץ השלטון הרומי באנגליה ב–‪ 410‬ועד הכיבוש הנורמני ב–‪)1066‬‬
‫גם היא הייתה מלוכה של מלך נבחר‪ .‬האימפריה המונגולית הייתה אף היא מונרכיה‬
‫כזאת‪ ,‬שבה נבחר המלך העליון (חאן החאנים) על ידי מועצה של אצילים ומנהיגים‬
‫צבאים בכירים ‪ -‬קּורּולתאַי (‪ .)Kurultai‬גם החאנים המשניים עמדו לבחירה על ידי‬
‫מועצות אזוריות‪ .‬כך הייתה‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬אורדת הזהב‪ ,‬האימפריה ששלטה במרחב‬
‫שמצפון לים הכספי והים השחור וביניהם ואשר שטחים גדולים של רוסיה היו‬
‫נתונים לשליטתה עד שלהי המאה ה–‪ ,15‬מלוכה של מלך נבחר‪ .‬בימי הביניים גברה‬
‫בדרך כלל השיטה של מלוכה מורשתית‪ ,‬דבר שעלה בקנה אחד עם כינון האחדות‬
‫המובהקת בין מדינה לכלכלה (בין מדינה לקניין פרטי) בעידן הפיאודלי‪ ,‬שבה‬
‫כל זכות פוליטית‪ ,‬רבה או מעטה‪ ,‬או העדרה של זכות זאת‪ ,‬היו תלויים בעוצמתו‬
‫של הקניין הפרטי (מקומו בסולם דרגות של קניין פרטי)‪ .‬ואם התקיימו בכל זאת‬
‫מלוכות של מלך נבחר‪ ,‬הרי קומץ נסיכים או האצילים הם שבחרו את המלך‪ .‬בפולין‪,‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬נבחר המלך על ידי האצולה כולה‪ ,‬משמע על ידי קבוצה רחבה מאוד‪ ,‬באופן‬
‫יחסי‪ .‬הגל מתמודד בשורות אלו עם המורשת של "האימפריה הרומית הקדושה של‬
‫האומה הגרמנית"‪ ,‬שחדלה להתקיים ב–‪ 1806‬ואשר הייתה מונרכיה של מלך נבחר‪.‬‬
‫במונרכיה זו נבחר המלך ‪ -‬באופן מסורתי מבית הבסבורג ‪ -‬על ידי נסיכים–בוחרים‪,‬‬
‫שחלקם היו נסיכים–בישופים‪ ,‬ועל כן ארכיבישופים–בוחרים‪ ,‬דהיינו נסיכים שגם‬

‫‪378‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫החזיקו במשרה דתית בכירה ואשר הייתה חפיפה רבה‪ ,‬גם אם לא מלאה‪ ,‬בין שטח‬
‫שלטונם הדתי לשטח שלטונם החילוני‪ .‬תפקיד הנסיך–הבוחר היה תפקיד מורשתי‬
‫ביסודו‪ .‬הארכיבישופים–הבוחרים נבחרו אמנם על ידי גוף כנסייתי באזור שלטונם‪,‬‬
‫אולם תואר הנסיך שלהם היה מורשתי‪ .‬במונרכיה של מלך נבחר מתפתחת בדרך‬
‫כלל אוטונומיה של הגופים המדינתיים המשניים‪ ,‬והיא לובשת במידה רבה צורה‬
‫פדרטיבית‪ .‬מונרכיה של מלך נבחר יכולה להתפתח לדמוקרטיה ביתר קלות ממונרכיה‬
‫מורשתית‪ .‬העדפתו של הגל בטקסט שלפנינו נתונה למלוכה מורשתית‪ ,‬והדבר עולה‬
‫בקנה אחד עם ההעדפה שהעניק למלוכה הפרוסית‪" .‬הברית הגרמנית" (‪Deutscher‬‬
‫‪ )Bund‬שהתקיימה מ–‪ 1815‬ועד ‪ ,1866‬עת פורקה על ידי פרוסיה‪ ,‬והייתה קונפדרציה‪,‬‬
‫שאוסטריה שימרה בה אך בקושי את תפקידה המרכזי המסורתי מעידן האימפריה‬
‫הרומית הקדושה‪ ,‬לא זכתה להערכתו‪ .‬לפיכך הוא אינו מציע לפתח קונפדרציה זו‬
‫‪ -‬וזו המציאות הפוליטית הגרמנית שבה חי ‪ -‬לגוף דמוקרטי‪ ,‬אלא לכונן מונרכיה‬
‫מורשתית‪ .‬מרקס סבור ששרירות הקניין הפרטי והשתררותו על רשויות המדינה‪,‬‬
‫שהגל מייחס למונרכיה של מלך נבחר‪ ,‬גדלה עוד יותר במונרכיה מורשתית‪ ,‬בניגוד‬
‫לדברי הגל‪.‬‬
‫כאן המקום לציין שהגל הפך לשמרן יותר ויותר בהתפתחותו הפוליטית‪ .‬הגותו‬ ‫ ‬
‫המדינית מגלה את חוסר רצונו לפתח דמוקרטיה‪ ,‬אף שדמוקרטיה עולה בקנה אחד‬
‫הרבה יותר עם הגותו המציגה כלליות קונקרטית כתבוניות מלאה‪ .‬בדמוקרטיה‬
‫שותפים כל האנשים לעיצוב המומנט הכללי‪ ,‬המדינה‪ ,‬ומשלבים בו את הממד הפרטי‬
‫של חייהם‪ ,‬לא כניגוד של הכללי‪ ,‬או כדבר מה שאין לו קשר מהותי אל הכללי‪ ,‬אלא‬
‫כגילוי או פיתוח אמיתי שלו‪ .‬בכך הם גם הופכים את חייהם הפרטיים לתבוניים‪,‬‬
‫למומנט הפרטי שבמכלול תבוני‪ .‬בכך הם זוכים באמת להיות בעלי תודעה עצמית‬
‫במכלול החברתי–מדיני‪ .‬ואולם בזאת בדיוק לא רצה הגל‪ .‬אולי זו הסיבה לכך‬
‫שהספרה–המדינית חברתית לא הפכה ל"רוח המוחלטת"‪ ,‬או ל"אידיאה המוחלטת"‪,‬‬
‫או למצער לאחד מגילוייה‪ .‬כך הופכת "האידיאה המוחלטת" בדרגתה הגבוהה ביותר‬
‫להישג עיוני‪ ,‬הפילוסופיה בשיא התפתחותה‪ ,‬ולא לעיצובה של חברה חדשה‪ ,‬תבונית‪,‬‬
‫במקום החברה הנוכחית‪ .‬הפיכת "האידיאה המוחלטת" לחברה חדשה‪ ,‬ל"דמוקרטיה‬
‫אמיתית" או לקומוניזם‪ ,‬משמע לאמנציפציה אנושית‪ ,‬תואמת את רעיון מימוש‪ ,‬או‬
‫ביטול‪ ,‬הפילוסופיה אצל מרקס‪.‬‬
‫‪ .24‬מרקס מבקש לומר כי כאשר המדינה היא ישות אורגנית שלמה‪ ,‬תבונית‪ ,‬הרי כל‬
‫איבריה (באופן מצומצם ‪ -‬כל רשויות השלטון ובעלי התפקידים; באופן מורחב ‪-‬‬
‫רשויות המדינה והגופים והקבוצות החברתיים) אינם מתקיימים כישויות נפרדות‪,‬‬
‫ישויות העומדות בפני עצמן‪ .‬הגל אינו מצליח‪ ,‬לפי מרקס‪ ,‬לכונן את המדינה המצויה‬
‫כשלמות אורגנית‪ ,‬כישות תבונית‪ .‬מימושה של המדינה כישות תבונית היא עניין‬
‫לעשייה היסטורית‪ .‬אצל מרקס זוהי‪ ,‬בהתפתחותו האינטלקטואלית לאחר כתיבת‬
‫לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪ ,‬בנייתה התבונית של החברה‪ ,‬הכוללת את‬
‫ביטול המדינה‪ ,‬כמעשה היסטורי‪.‬‬
‫‪" .25‬משפט המדינה הכללי בשביל המדינות הפרוסיות" (‪Allgemeines Landrecht für‬‬
‫‪ ,)die Preußischen Staaten‬דהיינו הקודקס המשפטי המאוחד בשביל פרוסיה כולה‪,‬‬
‫פורסם ונכנס לתוקף ב–‪ .1794‬הכנתו החלה עוד בימי פרידריך הגדול (מלך פרוסיה‬

‫‪379‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫בשנים ‪ ,)1786-1749‬והמלאכה הושלמה בימי פרידריך וילהלם השני (מלך פרוסיה‬

‫בשנים ‪ .)1797-1786‬קודקס משפטי זה היה‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬מודרניזציה של המשפט‬
‫הפרוסי והתאמתו להתפתחות המשפטית הכללית באירופה אשר דורבנה על ידי‬
‫עליית הכוחות הבורגניים‪ ,‬שחירות אישית ניכרת הייתה תנאי חיוני להתפתחותם‪.‬‬
‫מצד שני עוגנה בקודקס זה עליונותם של האצולה הקרקעית ומוסד המלוכה‪ .‬וכך‪ ,‬אף‬
‫כי הוכר באופן כללי שוויון משפטי פורמלי‪ ,‬הרי נשמרו בקביעות שונות זכויות היתר‬
‫של האצולה ויחסי האדנות–כפיפות בתחום האגררי‪" .‬משפט המדינה הכללי" הסדיר‬
‫תחומים רבים‪ :‬המשפט הפרטי‪ ,‬משפט המשפחה‪ ,‬משפט הירושה‪ ,‬המשפט המסחרי‪,‬‬
‫המשפט המנהלי‪ ,‬חוק העונשין‪ ,‬משפט הכנסייה וכדומה‪.‬‬
‫את "הרשות הממשלתית" (‪ )Regierungsgewalt‬יש להבין בהקשר של רשויות המדינה‬ ‫‪ .26‬‬
‫המודרנית‪ ,‬דהיינו בתור "הרשות המבצעת" (אקזקוטיבה)‪ ,‬הממשלה‪.‬‬
‫לתיאור הביורוקרטיה על ידי מרקס כמסדר ישועי ראו הפרק על הביורוקרטיה במבוא‬ ‫‪ .27‬‬
‫הכללי‪.‬‬
‫זוהי התייחסות של מרקס לתורתו של הגל כולה ולדרך עבודתו ההגותית–מדעית‬ ‫‪ .28‬‬
‫של הגל‪ .‬הגל אינו חוקר את המדינה על ידי יציאה מתוך המדינה עצמה ופענוח‬
‫הלוגיקה שלה‪ ,‬הגיון פעולתה‪ .‬תחת זאת הוא יוצא מ"הלוגיקה" שלו‪ ,‬דהיינו מתורת‬
‫הקטגוריות שלו‪ ,‬כפי שהיא באה לידי ביטוי בחיבורו מדע הלוגיקה‪ .‬תורה זו מתארת‬
‫את התפתחותן ההגיונית של הקטגוריות זו מתוך זו‪ ,‬באופן דיאלקטי‪ ,‬קטגוריות‬
‫הבאות לידי ביטוי בעיצובו התבוני של העולם על ידי הסובייקט העל–אנושי‬
‫באמצעות פועלם של בני האדם‪ .‬המבנה החברתי–מדיני התבוני הוא מימושן של‬
‫קטגוריות אלו בספרה החברתית‪ ,‬לא יצירה של בני האדם הנובעת מאורחות חייהם‬
‫הממשיים שאין מתממשת בהם שום תבוניות הנתונה אפריורית‪.‬‬
‫כוונתו של מרקס היא שבחינת ההסמכה לתפקידים המנהליים דומה לנוסחה סודית‪,‬‬ ‫‪ .29‬‬
‫כדרכם של "הבונים החופשיים" הנוהגים בחשאיות ביחס לאורחות החיים ושבועות‬
‫האמונים בארגונם‪ ,‬דהיינו לנוסחה שאינה נגישה למרבית האנשים‪ .‬כך הופכת‬
‫למעשה ידיעת אופני פעולתה של המדינה לזכות יתר‪ .‬אותה התפתחות של המִנהל‬
‫שמרקס מכנה "ביורוקרטיה" מתאפיינת‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בכך שהידע שלה הופך לנוסחת‬
‫רזין‪ ,‬למומחיות שאינה נגישה למרבית האזרחים‪ .‬לפי מרקס‪ ,‬ב"מדינה התבונית"‬
‫או ב"מדינה האמיתית" (שתהיה מעט מאוחר יותר זהה עם ביטול המדינה) "ידיעת‬
‫המדינה"‪ ,‬דהיינו הכרת ענייני הכלל והשתתפות בהם‪ ,‬היא נחלת הכלל‪ ,‬עניין של‬
‫כלל האזרחים‪ .‬היא אינה אמורה להיות ידיעה מקצועית שהנה נחלת מעטים בלבד‪,‬‬
‫שכשירותם לתפקידם נבדקת ומאושרת במבחנים מיוחדים‪.‬‬
‫טרנס–סובסטנציאציה (‪ - )Transsubstantiation‬המרה עצמותית‪ ,‬גלגול עצמותי (המרת‬ ‫‪ .30‬‬
‫מהות‪ ,‬גלגול מהות‪ ,‬שינוי מהות‪ ,‬שינוי ישותי)‪ ,‬קרי האמונה שהלחם והיין בקומוניון‬
‫(‪ ,)Communion‬או בקומוניון הקדוש (‪ ,)Holy Communion‬דהיינו בטקס הנוצרי שבו‬
‫אוכלים המשתתפים לחם ושותים יין לזכר הארוחה האחרונה של ישו ותלמידיו‪,‬‬
‫הופכים לגופו ודמו של ישו לאחר שבורכו ברכת קודש‪ ,‬אף כי הם ממשיכים להיראות‬
‫כיין וכלחם‪ .‬מרקס משתמש בדימוי זה‪ ,‬הלקוח מעולמה של הנצרות‪ ,‬לתיאור התמורה‬
‫שחלה בידיעת המדינה של הביורוקרטיה בעקבות מבחני ההסמכה ‪ -‬הפיכת ידיעה זו‬
‫לדבר מה נשגב‪ ,‬כמו–אלוהי וקדוש‪.‬‬

‫‪380‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫‪ .31‬הכוונה היא למדינה האידיאלית של אפלטון‪ ,‬כפי שהיא מוצגת בחיבורו פוליטיאה‪.‬‬
‫במדינה זו ‪ -‬שאמורה להיות מנוהלת בשלמות לפי אידיאת הטוב‪ ,‬שאותה יודע ידיעה‬
‫מלאה השליט העליון‪ ,‬המלך–פילוסוף‪ ,‬לבדו ‪ -‬מחולקת האוכלוסייה למעמדות‪.‬‬
‫בתחתית הסולם נמצאים האיכרים ובעלי המלאכה‪ ,‬הרשאים להחזיק קניין פרטי‪.‬‬
‫הללו אמורים להבטיח את מחייתו של המערך החברתי הניצב מעליהם‪ .‬מעליהם‬
‫נמצא מעמד השומרים המופקד על ארגון חיי הכלל וההגנה על הכלל בהתאם‬
‫להנחיותיו של המלך–פילוסוף‪ .‬חבריו אינם רשאים להחזיק קניין פרטי‪ ,‬ובדרך זאת‬
‫מובטח כי ישרתו את הכלל‪ .‬מעמד זה הוא למעשה אליטה צבאית–אדמיניסטרטיבית‬
‫המקיימת בתוכה חיי שוויון ושיתוף‪ .‬מעל מעמד השומרים ניצב שליטה העליון‬
‫של החברה‪ ,‬המלך–פילוסוף‪ ,‬הצומח מתוכו‪ .‬אף כי לא מדובר בחברה ריאלית‪ ,‬הגל‬
‫מביא את המדינה האידיאלית של אפלטון כדוגמה לשיטה שבה טרם נקבע הכסף‬
‫כצורת השירות הכללי של האזרחים למדינה‪ .‬לחזון המדינה האידיאלית של אפלטון‪,‬‬
‫המוצג לעתים‪ ,‬בשל השוויון והשיתוף שבו חי מעמד השומרים‪ ,‬כאחת האוטופיות‬
‫החברתיות הראשונות‪ ,‬ראו‪ :‬אפלטון‪ ,‬כתבי אפלטון‪ ,‬תרגם יוסף ליבס (ירושלים‪:‬‬
‫שוקן‪ ,)1967-1955 ,‬כרך ב'‪ :‬פוליטיאה‪.‬‬
‫‪ .32‬הערך הכללי של הדברים הוא הכסף‪ .‬המסים המשולמים בצורת כסף הם הצורה‬
‫הכללית האחידה של שירות המדינה על ידי האזרחים‪ .‬ההבדל בין אזרח לאזרח הוא‬
‫כמותי בלבד‪ .‬שוויון צורה זה בהענקת שירותים למדינה הוא לדעת הגל בסיס מושג‬
‫הזכות‪ .‬הזכות היא דבר מה בעל אופי אחיד הניתן במינון כזה או אחר לאזרח; למשל‪,‬‬
‫הזכות לבחור ולהיבחר הנקבעת לפי גובה המס שהאזרח משלם (על יסוד מפקד‬
‫רכוש)‪ .‬שוויון הזכויות של הדמוקרטיה הפוליטית יתעלם מהתשלומים הבלתי שווים‬
‫בכסף בצורת מסים ויעניק לכולם זכות שווה‪ ,‬לדוגמה הזכות השווה לבחור ולהיבחר‪.‬‬
‫‪ .33‬אף כאן באה לידי ביטוי השקפתו של מרקס‪ ,‬שהגל גוזר את תורת המדינה שלו‬
‫מתוך הלוגיקה שלו (תורת הקטגוריות כהצגתה במדע הלוגיקה ובאנציקלופדיה‬
‫של המדעיים הפילוסופיים)‪ .‬הקטגוריה של "היות–בשביל–עצמו" (‪)Fürsichsein‬‬
‫‪ -‬זהה עם עצמו באחרותו‪ ,‬קובע את עצמו‪ ,‬עומד ברשות עצמו ‪ -‬היא יסודה של‬
‫כל סובייקטיביות (הגל אומר באנציקלופדיה של המדעיים הפילוסופיים‪" :‬בהיות–‬
‫בשביל–עצמו מופיעה הקביעה של האידיאליות")‪ .‬צורתה הגבוהה ביותר היא התודעה‬
‫העצמית‪ ,‬כאשר המחשבה הופכת למושא של עצמה‪ ,‬משמע כאשר הסובייקט אינו‬
‫מוצא במושאיות אלא את עצמו‪ .‬התודעה העצמית המוחלטת מושגת בפילוסופיה‬
‫(‪Hegel, Hauptwerke in sechs Bänden, vol. 3: Wissenschaft der Logik [First Part]:‬‬
‫‪Die objective Logik, pp. 144-148; vol. 4: Wissenschaft der Logik [Second Part]:‬‬
‫‪Die subjective Logik, pp. 236-253; vol. 6: Enzyklopädie der philosophischen‬‬
‫‪ .)Wissenschaften im Grundrisse, §95, p. 133‬גם בספרה החברתית–מדינית מושגת‬
‫תודעה עצמית גבוהה (וההיררכיה ביניהן‪ ,‬שבה שמור לפילוסופיה מקום גבוה יותר‪,‬‬
‫אינה אלא החלטה של הגל שמשמעותה היא שמרנות חברתית‪ ,‬שהרי האנושיות‬
‫במימושה הגבוה ביותר ‪ -‬והמהות האנושית היא התודעה העצמית ‪ -‬מושגת על‬
‫ידי הגות‪ ,‬לא על ידי שינוי מהפכני של המציאות החברתית–מדינית)‪ .‬השדרות‪,‬‬
‫כך מרקס‪ ,‬מוכנסות לשיטה כדי להפוך את המכלול החברתי לאחדות של כללי‬
‫ופרטי בתיווך המיוחד‪ ,‬כלומר לכלליות קונקרטית‪ ,‬משמע למכלול תבוני‪ ,‬למכלול‬

‫‪381‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הטבוע כולו בסובייקטיביות (ברוחניות‪ ,‬קרי מחשבתיות)‪ ,‬כך שהמדינה ‪ -‬שהנה‬

‫גם היסוד הכללי וגם סובייקט (כגילוי של הסובייקט ההווייתי) ‪ -‬תהיה סובייקט‬
‫המודע את עצמו במכלול זה‪ ,‬דהיינו "היות–בשביל–עצמו של העניין הכללי"‪ .‬מכיוון‬
‫שהסובייקט ההווייתי מממש עצמו באמצעות בני אדם‪ ,‬הרי זו גם הגשמתם של‬
‫בני האדם את עצמם כ"היות–בשביל–עצמו של העניין הכללי"‪ .‬כך הופך הגל את‬
‫השדרות‪ ,‬יסוד אמפירי שחלף זמנו (ובגרמניה היה עדיין יסוד פעיל)‪ ,‬ליסוד שהנו‬
‫המומנט המתווך‪ ,‬המומנט המיוחד‪ ,‬בכלליות הקונקרטית‪ .‬הגל נכשל‪ ,‬כפי שראינו‪,‬‬
‫ביצירת אותה כלליות‪ ,‬קרי תבוניות‪ ,‬משום שהשדרות אינן מצליחות למלא את‬
‫תפקיד המומנט המיוחד מבחינה לוגית‪ ,‬ומשום שבני האדם הממשיים לא יקבלו את‬
‫הארגון החברתי–מדיני‪ ,‬שבו הן כלולות‪ ,‬כארגון החברתי–מדיני החדש שלהם ולא‬
‫יראוהו כמפעל שהם מודעים אותו כמפעלם שלהם‪ ,‬כלומר מממשים בו את המהות‬
‫האנושית ‪ -‬תודעה עצמית‪ .‬הגל אינו מחפש דרך ממשית‪ ,‬פרי של עשייה חברתית–‬
‫פוליטית‪ ,‬להפיכת המדינה‪ ,‬הכללי‪ ,‬לתוכן חייהם האמיתי של האנשים‪ ,‬להיותה‬
‫מימושם העצמי בפעילותם ובהכרתם הממשית‪ .‬אחדות זו של מימושם הפרטי עם‬
‫מימוש הכלל (הפיכת הלוגיקה ל"מושאיות אמיתית"‪ ,‬כלשונו של מרקס) תושג רק‬
‫על ידי ביטול הניגוד בין המדינה והחברה האזרחית (הספרה החברתית–כלכלית) על‬
‫דרך ביטול שתיהן ‪ -‬מה שהנו יצירת "דמוקרטיה אמיתית" (ובהמשך התפתחותו של‬
‫מרקס‪ :‬קומוניזם)‪ .‬זהו גם מימושה האמיתי של המהות האנושית (שהגל מזהה אותו‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬עם התודעה העצמית המרבית‪" ,‬הרוח המוחלטת"‪ ,‬או "האידיאה המוחלטת")‪.‬‬
‫מימוש זה הוא מימוש תוכנה האמיתי של הפילוסופיה‪ ,‬השחרור האנושי‪ ,‬משמע‬
‫ביטולה כעיון גרידא בענייני האדם וכמימוש המהות האנושית על דרך העיון‪.‬‬
‫‪ .34‬במדינה המודרנית העיסוק בענייני הכלל הוא מונופול של המִנהל ושל הדרג‬
‫הפוליטי (מרקס מדגיש בעיקר את המנהל ‪ -‬אדמיניסטרציה או ביורוקרטיה)‪ ,‬לצד‬
‫העובדה שבני האדם הם אזרחים שווי מעמד ואף קיימים כקהילה באופן אשלייתי‪.‬‬
‫המונופולים שמרקס מדבר עליהם כאן כעניינים כלליים ממשיים‪ ,‬כלומר כעניינים‬
‫החלים על החברה כולה‪ ,‬הם קניינים פרטיים מוחלטים‪ ,‬בעלויות פרטיות מוחלטות‬
‫על אמצעים כלכליים שהספרה הפוליטית אינה מתערבת בהם‪ .‬זהו הצד האחר של‬
‫ההפרדה בין מדינה לכלכלה‪ ,‬כלומר בין מדינה לקניין פרטי‪ .‬בנוגע לשימוש בכתבים‬
‫המוקדמים במושג "מונופול"‪ ,‬ראו הערה ‪.164‬‬
‫‪ .35‬התיבה ‪ Menge‬משמעותה הראשונית היא "כמות"‪" ,‬ריבוי" ו"צבר"; וכן היא‬
‫משמשת‪ ,‬באופן רווח‪ ,‬במשמעות של "המון"‪ .‬התיבה ‪ Haufen‬משמעותה הראשונית‬
‫היא "ערימה" או "גיבוב"‪ ,‬וגם היא משמשת במשמעות של "המון" ואף "קהל"‬
‫(במשמעות של צֶבר של בני אדם שאין בהכרח קשר ביניהם‪ ,‬כגון "קהל סקרנים")‬
‫או במשמעות של "עדר" (כצבר של בעלי חיים)‪ .‬הגל מדבר כאן על כמות או גיבוב‬
‫(צֶבר) של בני אדם‪ ,‬שיכולים להפוך בנסיבות מסוימות ל"המון" או "עדר"‪ .‬לכן‬
‫נכון יותר לתרגם שתי תיבות אלו כאן לפי משמעותן הראשונית‪ ,‬גם אם משמעותן‬
‫הכפולה מתגנבת לאוזנו של דובר הגרמנית‪ .‬מרקס מרבה לשלב מושגים אלה בהמשך‬
‫הדיון והם נהפכים אצלו‪ ,‬במהלך הדיון‪ ,‬ל"המון" ו"עדר"‪ .‬התיבות "המון" ו"עדר" גם‬
‫הן ננקטות בתרגום‪ ,‬לפי העניין‪.‬‬
‫‪ .36‬ראו ההערה הקודמת‪.‬‬

‫‪382‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫זהו תרגומו הנכון של המשפט מבחינה דקדוקית‪ .‬אולם ציפיית הקוראים היא‬ ‫‪ .37‬‬
‫שייאמר כי "המחשבה הכללית‪ ,‬האורגנית והממשית של ההמון והעדר" אינה מוצאת‬
‫ב"מדינה האורגנית" (נוסח הגל) את מימושה‪ .‬התרגום האנגלי בחר ללכת אחר נטיית‬
‫הקוראים‪ ,‬ולשונו היא‪" :‬שם הרי מתגלה דווקא ששום 'אינטרס מיוחד' אינו סותר‬
‫את המדינה‪ ,‬אלא ש'המחשבה הכללית‪ ,‬האורגנית והממשית של ההמון והעדר' אינה‬
‫'המחשבה של המדינה האורגנית'‪ ,‬ואין היא מוצאת בה את מימושה" (‪MECW, vol.‬‬
‫‪ .)3: Marx, Contribution to the Critique of Hegel's Philosophy of Law, p. 68‬אולם‬
‫התרגום אינו רשאי לעזור להוגה המתורגם לשפר את טיעונו‪ ,‬כלומר הוא אינו רשאי‬
‫לשפר את הטקסט המתורגם‪ .‬סתירות או ניסוחים "בלתי מתאימים" הקיימים בטקסט‬
‫המקורי יש לתרגם בצורה נאמנה במידת האפשר ולהותיר את ההבהרות וה"תיקונים"‬
‫לאפרט המדעי‪.‬‬
‫הביטוי "חברה מחוקקת" מופיע במקור‪ ,‬ונראה שמדובר בשמיטת קולמוס והכוונה‬ ‫‪ .38‬‬
‫היא לרשות המחוקקת‪ ,‬וכך עולה מהדיון כולו‪.‬‬
‫כאן הפסיק מרקס את הדיון בסעיף ‪ 303‬מקווי יסוד לפילוסופיית המשפט של הגל‪.‬‬ ‫‪ .39‬‬
‫הוא המשיכו מאוחר יותר בגיליון ‪ ,XXIV‬לאחר ציטוט סעיפים ‪ 307-304‬מאותו ספר‪,‬‬
‫בנקודה שסימנה כ–‪ .x‬בהתאם לכך סימן בגיליון ‪ ,XXIII‬במקום שבו קטע את הדיון‪,‬‬
‫הפניה לנקודה זו‪ .XXIV.x. :‬בגיליון ‪ XXVI‬למעלה ציטט את ראשיתו של סעיף ‪304‬‬
‫והמשיך את הדיון מעבר לסעיף ‪.303‬‬
‫החברה האזרחית אינה נתפסת בעיני מרקס בלביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‬ ‫‪ .40‬‬
‫רק כתחום האנוכיות והפרטיות‪ .‬יש בה יסודות קהילתיים ואף שיתופיים‪ ,‬שמשקלם‬
‫הולך ופוחת עם ההתפתחות הקפיטליסטית‪ .‬אזרח המדינה הוא‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬יחיד‬
‫גרידא‪ ,‬יחיד אבסטרקטי חסר כל הקשרים חברתיים‪ ,‬וככזה ‪ -‬אטומיסטי‪ .‬כמובן‪,‬‬
‫במדינה הפוליטית מתפתחת‪ ,‬לצד האזרחות האטומיסטית והדמוקרטיה המצרפית‪,‬‬
‫קהילה‪ ,‬שותפות חיים‪ ,‬דמיונית‪ .‬כאשר נוצרו המושגים "סוציאליזם" ו"קומוניזם"‬
‫במחצית הראשונה של המאה ה–‪ ,19‬היו קהילתיות ושותפות חיים משמעויות חשובות‬
‫שלהם‪ ,‬בניגוד לאנוכיות והאטומיזם שהלכו והתפתחו בספרה החברתית–כלכלית‪.‬‬
‫גודווין בְַּרמבִּי (‪ ,)Barmby‬שייסד ב–‪ 1841‬את "האגודה הקהילתית האוניברסלית"‬
‫(‪ )Universal Communitarian Association‬ובכך טבע את המושג "קהילתיות"‪ ,‬הוא‬
‫גם האיש שטבע מעט קודם לכן‪ ,‬קרוב לוודאי‪ ,‬את המונח "קומוניזם" כשמן של‬
‫הקהילות והקבוצות שדגלו בשוויון חברתי (‪ equalitarians‬או ‪ egalitarians‬באנגליה‬
‫ו–‪ égalitaristes‬בצרפת)‪ .‬בין שני המושגים היו אפוא קרבה אטימולוגית וקרבה‬
‫רעיונית ניכרת‪ .‬בהקשר של קטע זה נכון אפוא לתרגם את המושג "‪kommunistisches‬‬
‫‪ "Wesen‬כ"הוויה קהילתית–שיתופית" שהוראתה‪ ,‬בראש ובראשונה‪" ,‬שותפות חיים"‪,‬‬
‫ולא כ"הוויה קומוניסטית" על כל המשמעויות שדבקו במושג "קומוניזם" בהמשך‬
‫ההתפתחות ההיסטורית‪.‬‬
‫ֶא ָמנ ַ ְצי ָה (‪ - )Emanation‬האצלה‪ ,‬נביעתם של כל הדברים מהיש האלוהי האחד‬ ‫‪ .41‬‬
‫המושלם והבלתי משתנה‪ ,‬לפי השקפות ניאו–פלטוניות וגנוסטיות‪ .‬ההשקפות‬
‫הגנוסטיות שגשגו בעיקר במאות הראשונות לספירה‪ ,‬ואף בקבלה היהודית יש‬
‫יסודות גנוסטיים‪ .‬התיבה היוונית "גנוסיס" (‪ )γνῶσις‬משמעותה "ידיעה" או "דעת"‪,‬‬
‫ומשמעותה בהקשר של הכיתות הגנוסטיות הכרה מיסטית של אלוהים‪ ,‬דהיינו הכרה‬

‫‪383‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫החורגת מעבר לכלי ההכרה האנושיים הרגילים‪ ,‬קרי החושים ומושגי השכל הנובעים‬
‫מנתוני החושים או קשורים עמם‪ .‬לפי האמנציוניזם‪ ,‬היש האלוהי‪ ,‬המוחלט‪ ,‬אינו נפסד‬
‫ואינו נשחת בעקבות נביעתם של הדברים ממנו‪ .‬הנביעה היא אובדן וגריעה אצל כל‬
‫הנוצר על ידה ביחס ליש האלוהי המושלם‪ .‬כל השתלשלות בתהליך הנביעה פירושה‬
‫טוהר ושלמות פחותים יותר‪ .‬בתארו את הישויות המדינתיות‪ ,‬הרשות הממשלתית‬
‫והיסוד השדרתי ברשות המחוקקת‪ ,‬כישויות הנובעות‪ ,‬נאצלות‪ ,‬מהמדינה‪ ,‬לפי תורת‬
‫הגל‪ ,‬מרקס מתייחס‪ ,‬אולי אף בלגלוג‪ ,‬להאלהת המדינה על ידי הגל ואף לתורת הגל‬
‫כולה (וראו המבוא המיוחד ללביקורת פילוסופיית המשפט של הגל)‪.‬‬
‫‪ . 42‬יאנוס (‪ ,)Janus‬אל השערים‪ ,‬הדלתות‪ ,‬ההתחלות‪ ,‬הסיומים והזמן במיתולוגיה‬
‫הרומית‪ .‬שמו של החודש הראשון בשנה הכללית‪ ,‬ינואר‪ ,‬קשור בו‪ .‬יאנוס מתואר‬
‫כבעל שני ראשים או שני פנים הצופים בכיוונים מנוגדים‪ :‬האחד צופה לעבר השנה‬
‫שחלפה‪ ,‬אל העבר‪ ,‬והשני לעבר השנה החדשה‪ ,‬אל העתיד‪ .‬וכך צופה האל בה בשעה‬
‫אל העבר ואל העתיד‪ .‬מרקס משתמש בדימוי של יאנוס כדי להצביע על התפקידים‬
‫הסותרים‪ ,‬שאינם מתיישבים זה עם זה‪ ,‬קצה ומתווך‪ ,‬שממלאים בעת ובעונה אחת‬
‫יסודות מדינתיים או חברתיים–מדינתיים ‪ -‬המלך‪ ,‬הרשות המחוקקת‪ ,‬השדרות ‪-‬‬
‫בתורת המדינה של הגל‪ .‬זהו כישלונה של התורה להציע מבנה חברתי–מדינתי תבוני‪,‬‬
‫המיוסד על תיווך בין ניגודים‪.‬‬
‫‪ .43‬מתוך חלום ליל קיץ מאת ויליאם שקספיר‪ ,‬מערכה חמישית‪ ,‬תמונה ראשונה‪ .‬אָפּוץ‬
‫הנגר (‪ Snug the joiner‬במקור האנגלי) הוא בעל מלאכה ושחקן חובב הנוטל חלק‬
‫בהצגה שמכינה קבוצה של אנשים כמותו‪ ,‬בעלי מלאכה ושחקנים חובבים‪ ,‬לכבוד‬
‫יום כלולותיהם של תֵסאוס‪ ,‬דוכס אתונה‪ ,‬והיפוליטָה‪ ,‬מלכת האמזונות‪ ,‬ושל שני‬
‫זוגות נוספים הנמנים עם האצולה האתונאית‪ .‬בהצגה זו‪ ,‬מעין מהדורה בזעיר אנפין‬
‫של רומיאו ויוליה‪ ,‬אפוץ ממלא את תפקיד האריה‪ ,‬אשר מחולל‪ ,‬מבלי שעשה מעשה‬
‫חמור‪ ,‬השתלשלות של אירועים המביאה להתאבדות שני הגיבורים‪ּ :‬פיָרמּוס‪ ,‬השולח‬
‫יד בנפשו משום שהוא סבור בטעות כי תי ְסבֵי אהובתו נטרפה על ידי האריה‪ ,‬ותיסבי‬
‫עצמה‪ ,‬השמה קץ לחייה לאחר שהיא מגלה כי אהוב לבה איננו עוד בין החיים‪.‬‬
‫במהלך הצגה זו נקרע האריה בין רצונו להיות אריה לכל דבר לבין חששו מדמות‬
‫זו ומהמורא שתטיל על קהל הצופים הנכבד‪ ,‬ועל כן הוא מזדהה גם כאָפוץ הנגר‪.‬‬
‫וכך הוא אריה ובעל מלאכה אנושי בעת ובעונה אחת‪ .‬מרקס אינו מצטט במדויק את‬
‫השורות הרלוונטיות מבחינתו במחזה זה‪ ,‬ונראה שאף לא התכוון לכך‪ .‬לשון הקטע‬
‫כולו‪ ,‬בתרגומו של אפרים ברוידא למחזה‪ ,‬היא‪:‬‬
‫אריה‪ַ :‬אתֶּן גְּבִירֹותַי‪ ,‬אֲׁשֶר ִל ְבּכֶן נ ָמֹוג‬ ‫ ‬
‫אַף ֵמ ַעכְבָר זָעִיר ֲעלֵי ִר ְצפָּה‪,‬‬ ‫ ‬
‫ִל ְבּכֶן וַּדַ אי י ְִרעַד י ָנּו ַע עֵת שָאֹג‬ ‫ ‬
‫ִתשְאַג ַחיּ ַת ַהיַּעַר ְבּ ִק ְצפַּּה‪.‬‬ ‫ ‬
‫עַל כֵּן עּו‪ַ ,‬רק עֹור–אְַרי ֵה עֹוִרי‪.‬‬ ‫ ‬
‫נַגּ ָר ֲאנ ִי ּוׁשְמִי אָפּוץ‪ ,‬וְֹלא אֲִרי‪.‬‬ ‫ ‬
‫לּו בָאתִי ֵהנּ ָה כַּאֲִרי זֹועֵם‪,‬‬ ‫ ‬
‫ָראּוי ָהי ָה ָעלַי ַרק לְַרחֵם‪.‬‬ ‫ ‬

‫‪384‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫לפי ויליאם שקספיר‪ ,‬חלום ליל קיץ‪ ,‬תרגם והוסיף מבוא והערות אפרים ברוידא‬ ‫ ‬
‫(ירושלים‪ :‬מוסד ביאליק‪ ,)1964 ,‬עמ' ‪.93‬‬
‫זהו דימוי נוסף שמרקס עושה בו שימוש כדי להצביע על התפקידים הסותרים‪ ,‬שאינם‬ ‫ ‬
‫מתיישבים זה עם זה‪ ,‬קצה ומתווך‪ ,‬שממלאים בעת ובעונה אחת יסודות מדינתיים או‬
‫חברתיים–מדינתיים שונים בתורת המדינה של הגל‪.‬‬
‫‪ .44‬ברי כי מרקס מציג כאן שאלה רטורית (תוך שימוש מגמתי בחלק מדברי הגל)‪,‬‬
‫שהתשובה עליה שלילית‪ :‬הגל אינו תופס את הניגוד בין השדרות (המעמדות)‬
‫לממשלה‪ ,‬שהיא עצמה מייצגת לעתים קרובות מעמד או מעמדות‪ ,‬כניגוד מהותי‪.‬‬
‫מכאן נובעים מאמציו לפתח מערכת של תיווך מורכב בין המדינה לחברה האזרחית‪,‬‬
‫שבה תמלאנה השדרות תפקיד מרכזי‪ ,‬מערכת שתכונן שלמות אורגנית‪ ,‬שלמות‬
‫תבונית‪.‬‬
‫‪ .45‬זהו המקום היחיד בלביקורת פילוסופיית המשפט של הגל שבו מרקס עושה הבחנה‬
‫בין "שדרות" (‪ )Stände‬ל"מעמדות" (‪ Klassen; Classen‬בכתיב מודרני)‪ .‬גם בהמשך‬
‫הוא עתיד להשתמש במושגים אלה באופן המבטא העדר הבחנה ברורה ביניהם או‬
‫אולי תחילת גיבושם כמושגים נפרדים‪ .‬רק בהאידיאולוגיה הגרמנית תופיע הבחנה‬
‫חד–משמעית בין המושגים‪" .‬מעמדות" יהיו מעתה מאפיין מובהק של החברה‬
‫הבורגנית‪ .‬הללו מציינים סוגי הון וסוגי פעילות כלכלית‪ ,‬כגון הון ייצור‪ ,‬הון ממון‪,‬‬
‫עבודה שכירה‪ ,‬בעלי קניין זעירים (איכרים ובעלי מלאכה)‪ ,‬שאינם מוגדרים ומעוגנים‬
‫באופן משפטי כקבוצות שייכּות ואינם מהווים בסיס לזכויות יתר או זכויות חסר‬
‫משפטיות ופוליטיות‪ .‬הדבר מתבטא בשוויון הזכויות הפוליטי והמשפטי של החברה‬
‫הבורגנית‪ .‬כן יש בין המעמדות ניעּות‪" .‬שייכותו" המעמדית של אדם נקבעת רק‬
‫לפי מידת הצלחתו הכלכלית‪ .‬ה"שדרות" מציינות קבוצות שייכות‪ ,‬לרוב רחבות‬
‫ובעלות מורכבות פנימית רבה‪ ,‬המעוגנות במשפטה של הארץ‪ ,‬וככאלה הן מהוות‬
‫בסיס לזכויות יתר או זכויות חסר משפטיות ופוליטיות‪ ,‬ואין ביניהן ניעות‪ .‬השדרות‬
‫היו סידור משטרי מובהק של החברה הפיאודלית‪.‬‬
‫‪ .46‬מרקס מתייחס לביקורת‪" ,‬הוולגרית" כלשונו‪ ,‬של תורת הפרדת הרשויות‪ ,‬המתייחסת‬
‫לתורה‪ ,‬ולשלוש הרשויות בפרט‪ ,‬כאל סתירה לוגית שיש לסלקה‪ .‬עורכי ‪MEGA‬‬
‫החדשה משערים כי כוונתו לעמדתו של אדגר באואר (‪ ,)Bauer‬שמצאה ביטוי‬
‫בסדרת מאמרים במוספים של ריינישה צייטונג (‪ )Rheinische Zeitung‬בין התאריכים‬
‫‪ 5‬ביוני ו–‪ 23‬באוגוסט ‪ .1842‬באואר הסביר כי אפשרית רק רשות אחת‪ ,‬ולכן יש‬
‫שתי אפשרויות כדי להיחלץ מהסתירה‪ :‬או שהמלך הוא המחוקק‪ ,‬המוציא לפועל‬
‫והשופט‪ ,‬או שהעם במדינתו הציבורית הוא המחוקק המוציא לפועל והשופט‪ .‬באואר‬
‫הטיח בשארל–לואי מונטסקייה (‪ )Montesquieu‬כי יצא מתוך עקרונות שונים‪ ,‬וכי‬
‫לפי דיונו "העיקרון המחוקק לעולם אינו מתעייף מלתווך"‪ .‬בכך מתח גם ביקורת‬
‫על תורת המדינה של הגל (ראו‪MEGA, vol. 1 [Apparatus]: Marx, Zur Kritik der :‬‬
‫‪ .)Hegelschen Rechtsphilosophie, p. 642‬מרקס משווה את ביקורתו של באואר על‬
‫תורת הפרדת הרשויות להפרכות–לכאורה עתיקות היומין של דוקטרינת השילוש‬
‫הקדוש שהתבססו על אי–הזהות המתמטית בין ‪ 1‬ל–‪ .3‬עיקרון של תורת ההיגיון קובע‬
‫כי דבר אינו יכול להיות בעת ובעונה אחת ומאותה בחינה א' ולא–א'‪ .‬אין אני יכול‬

‫‪385‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫להחזיק בידי בעת ובעונה אחת תפוח אחד ושלושה תפוחים‪ .‬וכך‪ ,‬או שהאלוהות‬
‫היא אחת או שהיא משולשת; כלומר‪ ,‬או שהיא ‪ ,1+1+1=3‬או שהיא ‪ ;1=1‬אין‬
‫היא יכולה להיות מבוטאת על ידי שתי המשוואות גם יחד‪ .‬אין היא יכולה להיות ‪1‬‬
‫ו–‪ 3‬בעת ובעונה אחת‪ .‬הביקורת האמיתית‪ ,‬כך מרקס‪ ,‬מבקשת להראות כיצד צמחה‬
‫דוקטרינה זאת‪ ,‬הרואה את האב‪ ,‬הבן ורוח הקודש כשלושה גילויים של האלוהות‬
‫האחת‪ ,‬בראשי האנשים מתוך תנאי החיים והמאבקים החברתיים–פוליטיים שלהם‪.‬‬
‫וכן הסתירות בחברה המודרנית ‪ -‬הן בין המדינה הפוליטית לבין החברה האזרחית‪,‬‬
‫הן בתוך הרשות המחוקקת והן בין הרשויות ‪ -‬הן סתירות ממשיות‪ ,‬ניגודים ממשיים‪,‬‬
‫שמקורם באורחות החיים‪ ,‬וצריך להסבירם כאופנים של חייהם החברתיים–כלכליים‬
‫והפוליטיים של בני האדם ולא לנסות להפריכם באמצעות שיקולים לוגיים–מתמטיים‪.‬‬
‫אולם גם אין לקבל את גישתו של הגל המבקש לראות את הרשויות כמומנטים של‬
‫"המושג הלוגי"‪ ,‬דהיינו כמומנטים של כלליות קונקרטית‪ .‬יש לתפוס את "הלוגיקה‬
‫הסגולית"‪ ,‬קרי את ההיגיון החברתי‪ ,‬של "המושא הסגולי"‪ ,‬של הרשויות‪ ,‬דהיינו את‬
‫סיבת התפתחותם של הרשויות ושל הניגודים ביניהן‪.‬‬
‫‪ . 47‬ז'אן בורידאן (‪ 1370-1300( )Buridan‬לערך) היה פילוסוף צרפתי‪ ,‬מן הבולטים‬
‫בפילוסופיה של ימי הביניים המאוחרים‪ .‬ב–‪ 1328‬וב–‪ 1340‬שימש כדיקן של‬
‫אוניברסיטת פריז‪" .‬החמור של בורידאן"‪ ,‬הוא משל מאוחר יותר המבקש להציג את‬
‫תורתו באור מגוחך‪ .‬בורידן גרס כי מהכרת הטוב נגזרת עשיית הטוב‪ ,‬ולכן יעשה‬
‫אדם תמיד את הטוב המרובה ביותר לפי תפיסתו–הכרתו‪ .‬לפי משל "החמור של‬
‫בורידן"‪ ,‬חמור רעב‪ ,‬העומד בדיוק בין שתי ערימות שחת שוות בגודלן (ובאיכותן)‪,‬‬
‫כלומר טובות באותה המידה‪ ,‬אינו יכול להחליט לטובת אחת מהן ועל כן מוכרח‬
‫לרעוב‪ .‬משמע‪ ,‬בנסיבות מסוימות ייקלע אדם לחוסר פעולה או הכרעה‪ ,‬כאשר שתי‬
‫הכרות של הטוב ושתי פעולות הנובעות מהן במצב מסוים תהיינה שוות בטיבן‪.‬‬
‫מרקס מתייחס כאן בלגלוג להצגת השדרות על ידי הגל‪ ,‬באחת הגרסאות‪ ,‬כאיבר‬
‫האמצעי בין העם‪ ,‬משמע החברה האזרחית‪ ,‬למדינה‪ .‬וכן נראה שהוא מתייחס בלגלוג‬
‫לתורתו של הגל הרואה את הכלליות הקונקרטית כתיווך בין הכללי לפרטי על ידי‬
‫המיוחד כאיבר אמצעי‪ .‬האיבר האמצעי‪ ,‬המיוחד‪ ,‬הוא "החמור של בורידאן"‪.‬‬
‫‪ .48‬מרקס מתייחס כאן לדברים שחיברו אישים שונים שתיארו את הקשר הנפשי העמוק‬
‫לכאורה של האצולה הקרקעית‪ ,‬האיכרים ואף הצמיתים לבעלות קרקעית‪ .‬בכך‬
‫הצביעו על דמיון וזיקה נפשית לכאורה בין כל המעמדות בכפר‪ .‬מרביתם היו מנהיגים‬
‫פוליטיים ואינטלקטואליים בולטים בני זמנם של מרקס ואנגלס‪ ,‬שהאחרונים ניהלו‬
‫נגדם מאבק חריף‪ ,‬משום שראו בהם אף סכנה להתפתחות התנועה הדמוקרטית של‬
‫המאה ה–‪ ,19‬שהסוציאליזם והקומוניזם של אותה המאה היו חלק ממנה‪ .‬בקטע זה‬
‫הכוונה היא בעיקר לאישים הבאים‪:‬‬
‫א) יּוסטּוס מוזר (‪ ,)1794-1720( )Möser‬משפטן‪ ,‬מדינאי והיסטוריון שמרני בתקופת‬ ‫ ‬
‫ההשכלה‪ ,‬ששלח ידו גם בשירה‪ .‬פעילותו חצתה גבולות‪ .‬הוא היה יועצם הפוליטי‬
‫של כמה אישים מרכזיים בתקופתו‪ ,‬בראשם הנסיך פרדריק‪ ,‬דוכס יורק ואלבני (‪Prince‬‬
‫‪ ,)Frederick, Duke of York and Albany‬בנו השני של המלך ג'ורג' השלישי ויורש‬
‫העצר של אחיו הבכור‪ .‬מוזר היה אחד ממבשריה של "אסכולת המשפט ההיסטורית"‬
‫הגרמנית שביקשו להצדיק את זכויות היתר של האצולה ואת קיומם של מוסדות‬

‫‪386‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫פיאודליים על ידי הסתמכות על מה שציינו כמסורת היסטורית נצחית‪ .‬בכתיבתו‬

‫גרס‪ ,‬בדומה לאדמונד ברק (‪ )Burke‬האנגלי‪ ,‬בן זמנו‪ ,‬כי יש להעדיף את ההתפתחות‬
‫הטבעית האורגנית של החברה והמדינה על פני התפתחות מלאכותית המקודמת על‬
‫ידי חוקים חדשים שקובעת המדינה לקידום החיים הכלכליים‪ ,‬קרי חוקים המקדמים‬
‫את ההתפתחות הקפיטליסטית‪ ,‬שאותה שלל‪ .‬הוא היה יריבו האינטלקטואלי של אדם‬
‫סמית‪ .‬מבין ספריו ראוי לציין את פנטזיות פטריוטיות (‪,)Patriotische Phantasien‬‬
‫אסופת מסות שכונסו ב–‪ 4‬כרכים‪ ,‬שראו אור בין השנים ‪.1778-1774‬‬
‫ב) גיאורג לודוויג וילהלם פּונְקֶה (‪ ,)1862-1808( )Funke‬תיאולוג שנמנה עם‬ ‫ ‬
‫"ההגליאנים הוותיקים" (‪ ,)Althegelianer‬תלמידי הגל המבוגרים יותר‪ ,‬שהיו באופן‬
‫פורמלי נאמני התורה של רבם‪ .‬הוא היה אינטלקטואל שמרן פורה ונאבק נגד חלוקת‬
‫קרקעות האצילים בין האיכרים הדלים והפועלים השכירים החקלאיים‪ .‬נציין כאן‬
‫בהקשר זה את חיבורו החסרונות הנובעים מחלוקתו הבלתי מוגבלת של הקניין‬
‫הקרקעי )‪Georg Ludwig Wilhelm Funke, Die aus der unbeschränkten Theilbarkeit‬‬
‫‪.)des Grundeigenthums hervorgehenden Nachtheile, Hamburg und Gotha, 1839‬‬
‫ג) קרל לודוויג פֹון ַהלֶר (‪ ,)1854-1768( )Haller‬משפטן והיסטוריון‪ ,‬אידיאולוג ראשי‬ ‫ ‬
‫של הכוחות הפיאודליים–אבסולוטיסטיים ומנהיג הקתוליציזם הפוליטי בשווייץ‪,‬‬
‫מחברו של הספר הרסטורציה של מדעי המדינה או התיאוריה של מצב הטבע‬
‫החברתי‪ :‬תשובת נגד למפלצת של המצב האזרחי המלאכותי (‪Carl Ludwig von‬‬
‫‪Haller, Restauratin der Staats-Wissenschaften oder die Theorie des natürlich-‬‬
‫‪geselligen Zustands, der Chimäre des künstlich-bürgerlichen entgegengesetzt,‬‬
‫‪ .)6 vols., Winterthur 1816-1834‬הוא אף הגן על הצמיתנות‪ .‬מרקס התייחס אליו‬
‫במאמרים שפרסם בריינישה צייטונג‪ ,‬כגון "ויכוחים על חופש העיתונות או פרסום‬
‫הפרוטוקולים של אספת השדרות המחוזית" ו"המניפסט הפילוסופי של אסכולת‬
‫המשפט ההיסטורית"‪ .‬אף אנגלס‪ ,‬שותפו הרעיוני והפוליטי של מרקס‪ ,‬התייחס אליו‬
‫בכתיבתו‪.‬‬
‫ד) וילהלם קֹוזֶג ַרטֶן (‪ ,)1868-1792( )Kosegarten‬משפטן וכלכלן מדיני‪ ,‬החזיק בכמה‬ ‫ ‬
‫משרות אקדמיות‪ ,‬בהן פרופסור למדעי המדינה בגָרץ; הגן על זכויות היתר הפוליטיות‬
‫של האצולה ועל הסדר השדרתי הפיאודלי‪ .‬הוא ניהל מאבק נגד שוויון הזכויות‬
‫האזרחי ונגד ממשל ייצוגי‪ .‬הוא שלל את חופש העיסוק וביקש לקיים סדר שלטוני‬
‫שדֵרתי‪ .‬בסדר זה יהיו גם "נציגות עובדים קתולית" וקופות חולים קתוליות לעובדים‪.‬‬
‫מבין ספריו נציין את רוסו נגד הובס‪ ,‬או על הדוגמה של ריבונות העם (‪Rousseau‬‬
‫‪ ,)gegen Hobbes oder über das Dogma der Souveränität des Volkes‬שראה אור‬
‫ב–‪ ,1932‬ועיונים בסחירותו של הקניין החקלאי ובהיותו בר–חלוקה‪ ,‬מתוך תשומת‬
‫לב מיוחדת לכמה פרובינציות של המונרכיה הפרוסית (‪Betrachtungen über die‬‬
‫‪Veräusserlichkeit und Theilbarkeit des Landbesitzes mit besonderer Rücksicht auf‬‬
‫‪ ,)einige Provinzen der Preußischen Monarchie‬שהתפרסם ב–‪.1842‬‬
‫ה) היינריך לֶאֹו (‪ ,)1878-1799( )Leo‬היסטוריון ופובליציסט‪ ,‬מייצגן של השקפות‬ ‫ ‬
‫פוליטיות ודתיות שמרניות‪ ,‬אחד האידיאולוגים של האצולה הקרקעית הפרוסית‬
‫(היונקרים)‪ .‬אנגלס היה בצעירותו "מומחה" לאיש זה והרבה להתייחס אליו בכתביו‬

‫‪387‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫באותה עת‪ .‬כך התעמת עם דעותיו הדתיות השמרניות‪ ,‬שלפיהן החוליים הגופניים‬
‫הם תוצאה של חטאים‪ ,‬אף של דור האבות‪ ,‬במאמר שלם בריינישה צייטונג‪ .‬ראו‪:‬‬
‫‪MEW, suppl. vol. II: Friedrich Engels, "Polemik gegen Leo" (Rheinische Zeitung,‬‬
‫‪ .Nr. 161, 10. Juni 1842), pp. 263-266‬מפעלו הגדול של לאו היה חיבורו ספר לימוד‬
‫של ההיסטוריה האוניברסלית לשימוש במוסדות ההשכלה הגבוהים (‪Heinrich Leo,‬‬
‫‪Lehrbuch der Universalgeschichte, zum Gebrauch in höheren Unterrichtsanstalten,‬‬
‫‪ .)6 vols., Halle 1835-1844‬ראו גם הערה ‪.98‬‬
‫על יסוד דבריהם של אישים אלה הציע הגל‪ ,‬שלא הייתה לו היכרות ישירה עם המשטר‬ ‫ ‬
‫האגררי בפרוסיה‪ ,‬את השדרה החקלאית שלו‪ ,‬שבה אין כביכול ניגודים בין מעמדות‪.‬‬
‫מרקס קושר בדברים אלה את הגל ישירות למגמות השמרניות בגרמניה‪ .‬הקשר‬
‫הנפשי המשותף של האצילים‪ ,‬האיכרים והצמיתים לקרקע‪ ,‬בעיקר לנחלה קרקעית‪,‬‬
‫לא הביא כמובן להרמוניה בכפר‪ .‬בחודש נובמבר ‪ ,1849‬כלומר לאחר כישלון מהפכת‬
‫‪ ,1849-1848‬אמר הציר השמרני אוטו פון ביסמרק (‪ ,)von Bismarck‬לימים קנצלר‬
‫פרוסיה וגרמניה המאוחדת‪ ,‬בפרלמנט (‪ )Landtag‬הפרוסי‪ ,‬שהאיכרים הדלים והפועלים‬
‫החקלאיים השכירים דורשים חלקות אדמה נאותות‪ ,‬וכי הכוחות הדמוקרטיים מכינים‬
‫תוכניות לחלוקה שוויונית של הקרקעות‪ ,‬שבמסגרתה יחולקו קרקעות האצילים ואף‬
‫קרקעות האיכרים האמידים בין האיכרים והפועלים החקלאיים השכירים‪ .‬השדרה‬
‫החקלאית של הגל לא ניתנה למימוש‪ ,‬ממש כמו הרשות המלכותית שהציע‪ ,‬אלא‬
‫בכפייה‪.‬‬
‫מרקס שב והתייחס לאישים אלה במרוכז‪ ,‬יחד עם הוגים צרפתים‪ ,‬בכתבי יד‬ ‫ ‬
‫כלכליים–פילוסופיים‪ .‬בתארו את הניגוד בין בעל הקרקע לתעשייה החופשית‬
‫והדינמית שקידמה את החירויות הפוליטיות של העם‪ ,‬הריהו אומר‪" :‬בעל הקניין‬
‫הקרקעי מדגיש את אצילותו–מלידה של קניינו‪ ,‬את מזכרותיו הפיאודליות [‪ ]...‬את‬
‫אופיו הנדיב‪ ,‬את חשיבותו הפוליטית [‪ ]...‬וכשהם מדברים בלשון הכלכלה המדינית‪,‬‬
‫אומרים המה שהחקלאות לבדה פרודוקטיבית ([‪ ]...‬ראו כמו כן פון פונקה‪ ,‬לנסיזול‬
‫[‪ ,]Lancizolle‬הלר‪ ,‬לאו‪ ,‬קוזגרטן‪ ,‬וכן סיסמונדי [‪ .")]Sismondi‬בהערת שוליים הוסיף‬
‫מרקס (כשהוא מבלבל בין מוזר לפונקה)‪" :‬ראו את התיאולוג ההגליאני הוותיק‪ ,‬פונקה‪,‬‬
‫שסיפר‪ ,‬בעקבות האדון לאו‪ ,‬כשדמעות בעיניו‪ ,‬על עבד (אצל מוזר‪ :‬צמית) אחד‪,‬‬
‫שסירב בעת ביטול הצמיתנות לחדול מלהיות קניין אצולתי‪ .‬ראו גם את הפנטזיות‬
‫הפטריוטיות של יוסטוס מוזר המתאפיינות בכך שאינן חורגות לרגע קט [‪ ]...‬מעבר‬
‫לאופק התמים‪ ,‬הזעיר–בורגני‪ ,‬ה'בעל–מלאכתי'‪ ,‬השגרתי והמוגבל של הקרתן‪,‬‬
‫ויחד עם זאת אינן אלא פנטזיות טהורות‪ .‬סתירה זו היא שעשתה אותן לקוסמות‬
‫כל כך לנפש הגרמנית" (‪MEW, suppl. vol. I: Marx, Ökonomisch-philosophische‬‬
‫‪[ )Manuskripte aus dem Jahre 1844, pp. 526-527‬ההדגשות במקור]‪.‬‬
‫‪ .49‬מרקס מתייחס בשורות אלו לסעיף ‪ 301‬בקווי יסוד לפילוסופיית המשפט של הגל‪,‬‬
‫אך מוסר זאת רק בסוף הפסקה‪.‬‬
‫‪ .50‬התיבה ‪ Gattung‬פירושה "סוג"‪ ,‬וכן "מין"‪ ,‬כמקובל בשפות אחרות‪ ,‬שבהן משתמשים‬
‫בתיבות אלו גם ללא הבחנה יתרה בין דרגות וכפיפות של דרגה לרעותה‪ .‬התיבה‬
‫‪ Gattung‬קרובה קרבה אטימולוגית לתיבות אחרות בשפה הגרמנית‪ - Gatte :‬בן‬

‫‪388‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫זוג בנישואים‪ ,‬בעל; ‪ - Gattin‬בת זוג בחיי נישואים‪ ,‬אישה (נשואה); ‪- sich gatten‬‬
‫להזדווג‪ .‬יש כאן משחק מילים‪ :‬מלך ואציל הם תוצרים של מין האדם וכן של יחסי‬
‫מין‪ .‬הדרך הטובה ביותר לתרגם משחק לשון זה לעברית היא לתרגם את המילה‬
‫‪ Gattung‬בקטע זה כ"מין" ולא כ"סוג"‪ ,‬שהרי "מין" בעברית פירושו הן קבוצה גדולה‬
‫של פרטים בעלי תכונות זהות והן יחסי מין‪ .‬מלך או אציל הם כאלה‪ ,‬אומר מרקס‬
‫בקטע זה‪ ,‬לא מעצם הלידה‪ ,‬אלא מכוחה של הסכמה חברתית‪ .‬מוסכמות חברתיות ‪-‬‬
‫ועדיף בהקשר זה המושג "מוסכמה" ולא המושג "הסכמה" ‪ -‬אינן בהכרח‪ ,‬לפי תורת‬
‫מרקס‪ ,‬וולונטריות‪ ,‬והן יכולות להיות תוצאות בלתי מבוקשות‪ ,‬תוצאות סטיכיות‪ ,‬של‬
‫פעילות הייצור האנושית‪.‬‬
‫הרלדיקה (גרמנית‪ ;Heraldik ,‬אנגלית‪ - )heraldry ,‬חוכמת סמלי האצילים ותולדות‬ ‫‪ .51‬‬
‫המשפחות המיוחסות‪ .‬משמעות המונח המילולית היא "אמנות הכָּרֹוז"‪" ,‬אמנות‬
‫המבשר" (גרמנית‪ ;Heroldskunst ,‬צרפתית‪ ,)science héraldique ,‬והכוונה היא‬
‫לאמנותו הנוספת של הכרוז בטורנירי אצילים בימי הביניים ‪ -‬חקר סמלי האצילים‬
‫לדרגותיהם ומשפחות האצולה הקשורות עמם‪ .‬מרקס מתייחס כאן‪ ,‬בוודאי‪ ,‬בעיקר‬
‫לחקר שושלות היוחסין האצולתיות והמלכותיות‪.‬‬
‫דהיינו מחוץ למדינה‪ .‬הספרה הפוליטית אינה ביסודה ספרה מוסרית‪ ,‬אף כי יש בה‬ ‫‪ .52‬‬
‫צד אשלייתי כזה‪ .‬מימושו של צדה זה יהא ביטול המדינה (וראו המבוא)‪.‬‬
‫מרקס סבור שהגל התבונן במציאות הפוליטית–כלכלית שהתגבשה אז באנגליה‬ ‫‪ .53‬‬
‫וניסה להכניסה לתבנית של חשיבתו שלו‪ .‬בשעה שבאנגליה התגבשה באופן מובהק‬
‫הפרדה בין כלכלה לפוליטיקה‪ ,‬בין הספרה הכלכלית למדינה (שהפכה כך לפוליטית‬
‫גרידא‪ ,‬ועל כן מרקס מכנה אותה גם "מדינה פוליטית")‪ ,‬ביקש הגל להתגבר על‬
‫הפרדה זו ולהציע שיטה שאין בה הפרדה דיכוטומית כזאת בין שתי הספרות‪.‬‬
‫הכוונה היא ל–‪[ Charte constitutionelle‬הצ'רטר החוקתי] שנחקק לאחר מהפכת יולי‬ ‫‪ .54‬‬
‫‪ ,1830‬ב–‪ 14‬באוגוסט ‪ .1830‬חוקה זו כוננה בצרפת מונרכיה חוקתית בעלת מלך‬
‫חזק‪ .‬סעיף ‪ 12‬לחוקה‪ ,‬בפרק "אופני השלטון המלכותי"‪ ,‬אומר‪" :‬אישיות המלך אינה‬
‫ניתנת לחילול והיא קדושה"‪ .‬חוקה זו כוננה שני בתים‪ :‬בית האצילים (‪La Chambre‬‬
‫‪ )des pairs‬ובית הנציגים (‪ .)La Chambre des députés‬על בית האצילים נאמר‪ ,‬בסעיף‬
‫‪ 20‬לחוקה‪ ,‬כי הוא "חלק מהותי של הרשות המחוקקת"‪ .‬ראו ‪Jacque Godechot (ed.),‬‬
‫‪Les Constitutions de la France depuis 1789 (Paris: Garnier-Flammarion), 1970, pp.‬‬
‫‪ .248-250‬לפי ניתוחו של מרקס בית האצילים בחוקה זו לא היה בעל עוצמה אמיתית‪.‬‬
‫מרקס מתכוון ל"רסטורציה הבּּורבֹּונית" (‪ ,)Bourbon Restoration‬דהיינו לחידוש‬ ‫‪ .55‬‬
‫מלכותו של בית בּּורבֹּון ב–‪ ,1814‬בעקבות נפילת נפוליון‪ ,‬ולקיומה של מלכות זו עד‬
‫מהפכת יולי ‪" .1830‬מאת הימים"‪ ,‬שלטונו קצר הימים של נפוליון‪ ,‬משּובו לצרפת‬
‫מהאי אֶלבָה ועד ויתורו על השלטון בעקבות מפלת ווטרלו‪ ,‬קטעו את הרסטורציה‬
‫לפרק זמן קצר‪ ,‬מ–‪ 20‬במרץ עד ‪ 8‬ביולי ‪( 1815‬נפוליון ויתר על שלטונו בשנית ב–‪24‬‬
‫ביוני ‪ .)1815‬חידוש מלכותו של לואי ה–‪ 18‬לבית בורבון ב–‪ 8‬ביולי ‪ 1815‬מכונה‬
‫גם "הרסטורציה השנייה"‪ .‬בית בורבון הודח תחילה מן השלטון ב–‪ ,1792‬בעיצומה‬
‫של המהפכה הצרפתית הגדולה (‪ ,)1799-1789‬במהלך האירועים שהביאו לכינון‬
‫צרפת כרפובליקה באותה השנה‪ .‬הרסטורציה התאפיינה במגמות שמרניות‪ ,‬אף כי‬

‫‪389‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫לואי ה–‪ 18‬עצמו‪ ,‬שמלך עד ‪ ,1824‬היה מלך ליברלי‪ ,‬כמו למשל חידוש מעמדה‬
‫של הכנסייה הקתולית כגורם מרכזי בפוליטיקה הצרפתית וחקיקה דתית רדיקלית‬
‫שאסרה על חילול קודשי הדת‪ .‬מבחינה משפטית הייתה זו "מלוכה חוקתית"‪ ,‬דהיינו‬
‫מלוכה המתנהלת במסגרת חוקתית‪ .‬למלך‪ ,‬כראש המדינה וכראש הזרוע המבצעת‪,‬‬
‫הוענקו‪ ,‬לפי החוקה שאושרה ב–‪ 4‬ביוני ‪ ,1814‬סמכויות נרחבות‪ .‬החוקה כוננה שני‬
‫בתים‪ :‬בית האצילים (‪ )La Chambre des pairs‬ובית נציגי המחוזות (‪La Chambre des‬‬
‫‪.)députés des départements‬‬
‫‪ .56‬מהפכת יולי בצרפת (בשלהי יולי ‪ )1830‬הפילה את שושלת הבורבונים בעקבות‬
‫מעורבותו המהפכנית של העם‪ .‬לשלטון עלה לואי–פיליפ לבית אורליאנס (‪Louis‬‬
‫‪ ,)Philippe d'Orléans‬שלוחה פחות בכירה של בית בורבון‪ .‬לואי–פיליפ כונה "מלך‬
‫אזרח" ו"מונרך בורגני"‪ .‬הוא היה מקורב לבורגנות הפיננסית‪ ,‬כלומר היה בפועל‬
‫נציגם של הכוחות השמרניים‪ ,‬למרות חזותו הליברלית‪ ,‬משמע‪ ,‬במונחים של אז‪,‬‬
‫הפרוגרסיבית‪.‬‬
‫‪ .57‬מרקס מתכוון כאן לדמוקרטיה ישירה‪ ,‬שבדמוקרטיה המודרנית‪ ,‬היא הדמוקרטיה‬
‫הפוליטית‪ ,‬לובשת צורה של משאלי עם‪ .‬הן הדמוקרטיה הייצוגית‪ ,‬שבה נבחרים‬
‫נציגים לטיפול בענייני הכלל בבחירות כלליות‪ ,‬והן הדמוקרטיה הישירה אינן‬
‫מבטלות את ההפרדה בין כלכלה לפוליטיקה‪ ,‬זו שהצמיחה את המדינה הפוליטית‪,‬‬
‫המדינה שבה אנחנו אזרחים שווי מעמד תוך הפשטה מחיינו הממשיים ‪ -‬אזרחים‬
‫המתדיינים ומחליטים‪ ,‬ישירות או באמצעות נציגים‪ ,‬על עניינים שהופשטו מתוכנם‬
‫הריאלי‪ ,‬תוכנם החברתי–כלכלי הממשי כמאבקים בין כוחות כלכליים על דמות‬
‫החברה‪ ,‬והפכו על ידי כך לעניינים כלליים מופשטים‪ ,‬הן כפוליטיים והן ככלכליים‪.‬‬
‫במובן זה המדינה הפוליטית היא מדינה מופשטת‪ ,‬והדמוקרטיה שלה היא דמוקרטיה‬
‫מופשטת‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬מטפלים בה ‪ -‬במדינה הפוליטית ששיאה הוא הדמוקרטיה‬
‫הפוליטית ‪ -‬באופן עיוני ומעשי‪ ,‬בעניינים פוליטיים‪ ,‬למשל בסכסוך בין מדינות‪,‬‬
‫תוך הפשטתם מהקשריהם החברתיים–כלכליים; וכך הופכת התנגשות בין מדינות‬
‫לסכסוך בין אינטרסים לאומיים גרידא או אינטרסים מדינתיים גרידא‪ ,‬דהיינו לסכסוך‬
‫בין הפשטות‪ .‬וכן‪ ,‬לעולם נתפסות המחלוקות הכלכליות בדמוקרטיה הפוליטית‪ ,‬אם‬
‫בממשלה או בבתי הנבחרים ואם בבחירות כלליות‪ ,‬כמחלוקות בין כיוונים שונים‬
‫השוחרים את טובת הכלל‪ ,‬כל אחד לפי תובנותיו והתיאוריה שלו; ולעולם אין‬
‫מדברים על שינוי מהותי של הספרה החברתית–כלכלית‪ ,‬ספרה של אי–שוויון וניצול‬
‫ושל מאבקים בין סוגי הון שמרניים ופרוגרסיביים‪ ,‬ספרה שהיא הנחתה המוקדמת‬
‫של המדינה הפוליטית‪ ,‬מדינה של שוויון אזרחיה‪ .‬לא למותר לציין כי ההפשטות ‪-‬‬
‫אינטרס לאומי‪ ,‬אינטרס מדינתי‪ ,‬תיאוריה כלכלית ‪ -‬נשלטות על ידי החיים הריאליים‬
‫ובעלי השררה הכלכליים והפוליטיים עושים בהן שימוש‪ ,‬תוך ניגודים ומאבקים‬
‫פנימיים‪ ,‬לקידום האינטרסים שלהם‪.‬‬
‫‪ .58‬התיבה הגרמנית ‪ Glied‬פירושה הוא "איבר"‪ .‬בצירופים שונים היא מקבלת משמעות‬
‫של " ָחבֵר"‪ .‬וכך ‪ Mitglied‬פירושו חבר בגופים שונים‪ ,‬כגון ועדות‪ ,‬קהילות וכדומה‪.‬‬
‫‪ Staatsglied‬פירושו "חבר מדינה" ואפשר להבינו כ"איבר של המדינה"‪ .‬התיבה "חבר"‬
‫בשפה העברית אינה מוסרת כפל משמעות זה‪ .‬בקטע זה ובשורות שאחריו שוררת‬

‫‪390‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫אפוא דו–משמעות זו שהיא גם משחק מילים‪ .‬בשפה האנגלית התיבה ‪member‬‬

‫שומרת על כפל המשמעות ומשחק המילים בטקסט הגרמני‪.‬‬
‫זכות הבחירה האקטיבית היא הזכות לבחור וזכות הבחירה הפסיבית היא הזכות‬ ‫‪ .59‬‬
‫להיבחר‪ .‬שוויון הזכויות הפוליטי המלא ממומש כאשר מבוטלת כל הגבלת רכוש על‬
‫הזכות לבחור ולהיבחר‪ .‬בכך גם ממומשת באופן מלא ההפרדה בין הספרה הפוליטית‬
‫(המדינה) לספרה הכלכלית‪.‬‬
‫הגל מדבר בסעיף ‪ 309‬לקווי יסוד לפילוסופיית המשפט על השליחים (נציגים)‬ ‫‪ .60‬‬
‫האמורים לתת תוקף לעניין הכללי (ראו לעיל סעיף ‪ 309‬המובא ונידון על ידי מרקס)‪.‬‬
‫מרקס מדבר כאן על ציבור השולחים כמי שמבקשים לתת תוקף באמצעות נציגיהם‬
‫לעניין הכללי‪.‬‬
‫נראה שהכוונה כאן לשני הבתים‪ ,‬הבית העליון (על חלוקתו הפנימית) והבית התחתון‪,‬‬ ‫‪ .61‬‬
‫ולהחלטות משותפות של שניהם‪ ,‬האמורות לסלק‪ ,‬לפי הגל‪ ,‬החלטות שמקורן באי–‬
‫יציבות של דעות וברוב מקרי‪.‬‬
‫הכוונה לתיווך בין שני הבתים‪ ,‬הליך הקיים בכל שיטה שבה פועלים שני בתים‪,‬‬ ‫‪ .62‬‬
‫בית עליון ובית תחתון‪ ,‬ולשניהם יש סמכויות בעניינים מסוימים‪ :‬חקיקה‪ ,‬החלטות‬
‫מדיניות וכדומה‪.‬‬
‫כאן מסתיים כתב היד‪ .‬העמוד הבא מכיל מילים אלה‪" :‬תוכן על המעבר והפירוש של‬ ‫‪ .63‬‬
‫הגל"‪.‬‬
‫ניקולא מרטין די נֹור (‪ ,)1890-1847( )Martin du Nord‬משפטן ופוליטיקאי‪ ,‬היה‬ ‫‪ .64‬‬
‫מהדמויות הבולטות ב"מונרכיה של יולי" (‪ .)1848-1830‬דרכו הפוליטית מגלה‬
‫מגמות מעורבות‪ .‬די נור נבחר לראשונה לפרלמנט‪ ,‬קרי לבית הנציגים (‪Chambre des‬‬
‫‪ ,)députés‬ב–‪ .1830‬הוא מילא תפקידים פוליטיים ושיפוטיים מגוונים‪ .‬ב–‪ 1833‬מונה‬
‫לתובע הכללי בבית המשפט העליון לערעורים‪ .‬ב–‪ 1834‬נבחר לסגן נשיא אספת‬
‫הנציגים‪ .‬בשנים ‪ 1839-1836‬היה שר העבודות הציבוריות‪ ,‬החקלאות והמסחר‪.‬‬
‫בתפקידו זה פעל רבות לעידוד התעשייה והחקלאות‪ .‬כן פעל לריבוי ולשיפור נתיבי‬
‫התעבורה לסוגיהם ונמלי הים ועודד את הלימודים הטכניים הגבוהים‪ .‬ב–‪1840‬‬
‫התמנה לשר המשפטים והדתות‪ ,‬משרה שהתפטר ממנה בראשית ‪ ,1847‬כחודשיים‬
‫לפני מותו‪ .‬בתפקידו זה עשה פעולות שזיהו אותו עם המגמות השמרניות‪ .‬כך‬
‫הקפיד על יישומו הנוקשה של החוק בעניין התאגדויות לא חוקיות והכביד את ידו‬
‫על מי שעברו על חוקי העיתונות‪ .‬הוא הותקף בגין מדיניות זו על ידי האופוזיציה‬
‫הרפובליקנית‪.‬‬
‫‪ Freistaat‬פירושו כאן "מדינה חופשית"‪ ,‬וכן "רפובליקה"‪ .‬המונח "רפובליקה"‬ ‫‪ .65‬‬
‫ציין‪ ,‬בעיקר למן המהפכה הצרפתית‪ ,‬שיטה פוליטית‪ ,‬שבה נבחר הממשל על ידי‬
‫העם או נציגיו‪ ,‬וקיומו עולה בקנה אחד עם ריבונות העם‪ .‬ברפובליקה הוויימארית‬
‫(‪ ,)1933-1919‬שהייתה פדרציה‪ ,‬הגדירו עצמן מדינות רבות כ"מדינות חופשיות"‬
‫(‪ .)Freistaaten‬בגרמניה של היום ("הרפובליקה הפדרלית הגרמנית") מגדירות‬
‫עצמן שלוש מדינות כ"מדינות חופשיות"‪ .‬היום משמעות המושג "רפובליקה"‬
‫היא משטר שאינו מונרכיה‪ .‬רפובליקה יכולה להיות דמוקרטית או אף דיקטטורה‪.‬‬
‫המושג ‪ Freistaat‬מציין "רפובליקה" במשמעותה הישנה‪ .‬ככזה הוא תואם דמוקרטיה‬
‫פוליטית‪ ,‬שבה בני האדם חופשיים ובלתי חופשיים ‪ -‬חופשיים בספרה הפוליטית אך‬

‫‪391‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫אינם חופשיים בחברה האזרחית‪.‬‬

‫מרקס מתייחס כאן לספר ‪Gustave Auguste de la Bonninière de Beaumont, Marie,‬‬ ‫‪ .66‬‬
‫)‪.ou l'esclavage aux Etats-Unis: Tableau de moeurs américaines (Bruxelles 1835‬‬
‫גוסטב דה בומון היה פוליטיקאי ליברלי ממוצא אצילי ופובליציסט צרפתי‪ .‬הוא היה‬
‫שותפו של אלקסיס דה טוקוויל במסעו לאמריקה בראשית שנות ה–‪ 30‬של המאה‬
‫ה–‪ ,19‬שהניב את ספרו המפורסם של טוקוויל‪ ,‬הדמוקרטיה באמריקה (ראו ההערה‬
‫הבאה)‪ .‬כמו כן כיהן כמה פעמים כציר פרלמנט‪ .‬הוא חיבר ספרים על העבדות‬
‫ומתקני הענישה בארצות הברית‪ .‬הציטטות מדברי בֹּומֹון הובאו על ידי מרקס במקורן‬
‫הצרפתי‪ .‬מכיוון שאין מדובר בביטויים ובמכתמים בשפות זרות המובאים כאן‪ ,‬ככלל‪,‬‬
‫בלשונם המקורית לצד משמעותם בעברית בסוגריים מרובעים‪ ,‬תורגמו קטעים אלה‬
‫לעברית בגוף הטקסט‪.‬‬
‫‪ .67‬מרקס מתייחס כאן לספרו רב המוניטין של טוקוויל הדמוקרטיה באמריקה‪Alexis :‬‬
‫)‪ .de Tocqueville, De la démocratie en Amérique, 2 vols. (Paris 1836‬תרגומו המלא‬
‫של הספר לעברית ראה אור לפני שנים אחדות‪ :‬אלכסיס דה–טוקוויל‪ ,‬הדמוקרטיה‬
‫באמריקה‪ ,‬תרגם אהרון אמיר (ירושלים‪ :‬שלם‪ .)2008 ,‬טוקוויל (‪ )1859-1805‬היה‬
‫מדינאי ופילוסוף מדיני והיסטוריון צרפתי ממוצא אצילי‪ .‬הוא כיהן כחבר פרלמנט‬
‫בשנים ‪ .1851-1830‬בראשית שנות ה–‪ 30‬של המאה ה–‪ 19‬סייר בארצות הברית יחד‬
‫עם חברו‪ ,‬גוסטב דה בומון‪ ,‬וביקורו זה הניב את מחקרו הגדול על ארצות הברית‪.‬‬
‫טוקוויל ראה את התנועה הדמוקרטית של זמנו‪ ,‬תנועתם של בעלי הקניין הזעיר‬
‫והשכירים‪ ,‬כתנועה שעיקר שאיפתה השוויון החומרי ולא החירות‪ .‬למען השוויון‬
‫מוכנה תנועה זו להקריב את החירות‪ .‬מכיוון שתנועה זו עתידה לנצח במאבק‬
‫החברתי–פוליטי ההיסטורי‪ ,‬כלומר היא תנצח את הכוחות הפיאודליים והבורגניים‪,‬‬
‫יש לחפש דרכים וכלים להגן על החירות‪ .‬ארצות הברית‪ ,‬שבה לא רק השוויון רב‬
‫מאוד אלא גם החירות‪ ,‬משכילה אותנו ביחס לדרכים וכלים כאלה‪ :‬יצירת אגודות על‬
‫ידי האזרחים לשם פעילות כלכלית משותפת‪ ,‬לקידום עניינים לוקליים ומוניציפליים‪,‬‬
‫לטיפוח השקפות דתיות וערכים מוסריים או לקידום דעות פוליטיות ובחירת אנשים‬
‫למשרות ציבוריות; חופש העיתונות אף הוא חשוב לקידום החירות; רשויות מקומיות‬
‫רבות ועצמאיות אף הן מחזקות את החירות; כמו כן ראוי שהעם יבחר את המחוקקים‬
‫ופקידי הרשות‪ .‬באירועים המהפכניים של ‪ 1849-1848‬ובימי הרפובליקה הצרפתית‬
‫השנייה (‪ )1851-1848‬התגלה טוקוויל כאחד ממנהיגיהם של הכוחות השמרניים‪,‬‬
‫שפעלו לדיכוי התנועה הדמוקרטית‪ .‬הוא תמך בצמצום החירויות הפוליטיות‪ ,‬בכלל‬
‫זאת הגבלת חופש העיתונות‪ .‬בחודשים יוני–אוקטובר ‪ 1849‬שימש כשר החוץ של‬
‫צרפת‪.‬‬
‫‪ .68‬מרקס מתייחס כאן לספר ‪Thomas Hamilton, Men and Manners in North America,‬‬
‫)‪ .2 vols. (Edinburgh 1833‬הוא עצמו עשה שימוש בתרגום הגרמני‪Thomas :‬‬
‫‪Hamilton, Die Menschen und Sitten in den Vereinigten Staaten von Nordamerika,‬‬
‫)‪ .2 vols. (Mannheim 1834‬תומס המילטון (‪ )1842-1789‬היה סופר ומשורר סקוטי‪.‬‬
‫תחילה פנה לקריירה צבאית‪ ,‬שאותה סיים בדרגת קפטן‪ .‬הוא חיבר נובלה צבאית וכן‬
‫חיבור היסטורי על "מלחמת חצי האי"‪ ,‬המלחמה בין צרפת של נפוליון הראשון לבין‬

‫‪392‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫ברית הכוחות של ספרד‪ ,‬אנגליה ופורטוגל‪ .‬מלחמה זו‪ ,‬שבה נאבקה הברית להוצאת‬
‫צרפת מחצי האי האיברי‪ ,‬הסתיימה עם המפלה שהנחילה קואליציה רבת מדינות‬
‫(אנגליה‪ ,‬אוסטריה‪ ,‬רוסיה‪ ,‬פרוסיה ומדינות נוספות) לנפוליון ב–‪ ,1814‬שבעקבותיה‬
‫יצא נפוליון לגלותו הראשונה‪ .‬חיבורו זה‪ ,‬רשומות של מערכת חצי האי (‪Annals of‬‬
‫‪ ,)the Peninsular Campaign‬שפורסם לראשונה ב–‪ ,1829‬נחשב בזמנו למחקר חשוב‬
‫על המלחמה‪ .‬חיבורו של המילטון אנשים ומנהגים בצפון אמריקה מתאפיין ביחס‬
‫שלילי כלשהו לאורחות החיים שהתפתחו בארצות הברית‪.‬‬
‫‪Hamilton, Die Menschen und Sitten in den Vereingten Staaten von Nordamerika,‬‬ ‫‪ .69‬‬
‫‪vol. 1, p. 146‬‬
‫מרקס מצטט כאן מתוך קווי יסוד לפילוסופיה של המשפט מאת הגל‪Hegel, :‬‬ ‫‪ .70‬‬
‫)‪ .Grundlinien der Philosophie des Rechts, §270 (Addition‬מרקס מתייחס בשורות‬
‫אלו למהדורת ‪ 1833‬של יצירה זו‪ ,‬שנכללה במהדורה כוללת של כתבי הגל‪,Werke ,‬‬
‫שראתה אור בברלין בשנים ‪ .1845-1831‬ראו בעברית את הקטע בהקשרו הרחב‪:‬‬
‫גיאורג וילהלם פרידריך הגל‪ ,‬קווי יסוד לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל או‬
‫מתווה למשפט הטבע ומדע המדינה‪ ,‬ערך פיני אפרגן‪ ,‬תרגם גדי גולדברג (ירושלים‪:‬‬
‫הוצאת שלם‪ ,)2011 ,‬עמ' ‪.243‬‬
‫‪ Gattungswesen . 71‬מופיע כאן‪ ,‬כמו במרבית המקומות בכתבים המוקדמים‪ ,‬במשמעות‬
‫של ישות חברותית‪ ,‬ישות קהילתית‪.‬‬
‫‪ .72‬התיבה ‪ bourgeois‬משמעותה כאן "איש החברה האזרחית"‪.‬‬
‫‪ .73‬דימוי זה אינו נהיר לגמרי‪ .‬עורכי ‪ MEGA‬החדשה סבורים כי מרקס מרמז לסיפורו‬
‫של הרקולס‪ ,‬שהרג את האריה מנֶמֶאה (אריה מפלצתי ששכן בנמאה‪ ,‬מצפון לארגוס)‬
‫והפך את עורו האיתן כפלדה ללבושו ואת ראשו ומלתעותיו לקסדתו (‪MEGA,‬‬
‫‪ .)dept. I, vol. 2 [Apparatus]: Marx, Zur Judenfrage, p. 661‬אולם נראה שדברים‬
‫אלה אינם נכונים‪ ,‬שהרי בהתאם לסברה זו מדובר בדימוי שלפיו הופכים חיי האדם‬
‫כאזרח מדינה לבעלי עוצמה מיוחדת המגנים עליו מכל פגיעה‪ ,‬בעוד מרקס רואה‬
‫זאת אחרת‪ :‬כאזרח המדינה מדמה האדם שהוא בעל עוצמה פוליטית‪ ,‬משלה עצמו‬
‫שהוא בעל עוצמה כזאת יחד עם אזרחי המדינה האחרים; אולם באמת‪ ,‬חייו במדינה‬
‫הם אשליה של עוצמה ‪ -‬ריבונות העם היא ריבונות מדומה ‪ -‬והם נשלטים על ידי‬
‫הספרה החברתית–כלכלית‪ ,‬שבה בני האדם משמשים אמצעי זה בידי זה ורובם‬
‫נתונים לניצול והעדר ביטחון‪ .‬ייתכן שמרקס מרמז דווקא למשלים מאת איזופוס‬
‫(‪ )Aesopus‬וז'אן דה לה–פונטיין (‪ ,)Jean de La Fontaine‬שבהם לובש חמור עור של‬
‫אריה ומתחזה לישות בעלת עוצמה‪ ,‬אף כי אין הוא כזה‪ ,‬וישותו האמיתית‪ ,‬היותו‬
‫בהמת משא‪ ,‬מתגלה במהרה‪ .‬ראו‪" :‬החמור שהתלבש בעור של ארי והשועל"‪ ,‬בתוך‪:‬‬
‫משלי איסופוס‪ ,‬תרגם מיוונית והוסיף מסה והערות שלמה שפאן (ירושלים‪ :‬מוסד‬
‫ביאליק‪ ,‬תשל"ב)‪ ,‬עמ' ‪ ;44‬ראו גם "החמור שחשבוהו לאריה"‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪;46-45‬‬
‫"החמור בעור הארי"‪ ,‬בתוך‪ :‬כל משלי לה–פונטיין‪ ,‬תרגם ראובן וימר (תל אביב‪:‬‬
‫דורון ספרים‪ .)2007 ,‬לא למותר להביא כאן את משלו של לה–פונטיין‪:‬‬
‫מֵעֹור ָהאֲִרי ׁשֶחֲמֹור ַה ָטּ ֲחנ ָה ָעטָה ָעלָיו‪,‬‬ ‫ ‬
‫ִה ְתי ְָראּו ַהּכֹל עַל ְסבִיבֹותָיו‪.‬‬ ‫ ‬

‫‪393‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫ְואַף–עַל–פִּי שֶ ְבּג ִיבֹּוִרים ֹלא י ִ ְת ַחׁשַב‪,‬‬ ‫ ‬

‫עַל ַהּכֹל ֵהטִיל ַפּחַד ַרב‪.‬‬ ‫ ‬
‫לְרֹו ַע ַה ַמּז ָל‪ְ ,‬קצֵה ָאז ְנֹו ִבּ ְצבֵּץ אֶל–עַל‪,‬‬ ‫ ‬
‫ְו ָחשַף אֶת ַהטָּעּות ְו ַהמְִּרמָה‪.‬‬ ‫ ‬
‫ֲאז ַי הַּׁשֹוט יָצַא ִל ְפעֻלָה‪.‬‬ ‫ ‬
‫מִי ׁשֶּלא י ָע עַל ָהעְָרמָה‪,‬‬ ‫ ‬
‫ תּמַּה ַלחֲזֹות כֵּיצָד הַּׁשֹוט‪,‬‬ ‫ָ‬
‫בַּּדֶ ֶרך אֶל ַה ַטּ ֲחנ ָה ‪ -‬י ַ ְצלִיף ָבּאֲָריֹות‪.‬‬ ‫ ‬
‫(כל משלי לה–פונטיין‪" :‬החמור בעור הארי"‪ ,‬עמ' ‪)267‬‬ ‫ ‬
‫כן ראוי לציין בהקשר זה את מחזהו של שקספיר חלום ליל קיץ‪ ,‬שבו איש פשוט‪,‬‬ ‫ ‬
‫אפּוץ הנגר‪ ,‬מתחפש לאריה בהצגה שמועלית על ידי אנשי עיר פשוטים‪ ,‬בעלי‬
‫מלאכה‪ ,‬לפני דוכס אתונה ביום חתונתו‪ ,‬ומטיל חתתו על סביבתו‪ ,‬אך מתיירא בעצמו‬
‫מהאימה שהוא מטיל ומגלה את מהותו ‪ -‬איש עמל פשוט המתיירא מהטלת מורא על‬
‫אדוני החברה האמיתיים‪ .‬אין זה מן הנמנע ששקספיר נטל מוטיב זה ממשלי איזופוס‬
‫ואף ממשלים עממיים דומים‪ ,‬כפי שעשה אולי גם לה–פונטיין עשרות שנים מאוחר‬
‫יותר‪ .‬ראו בהקשר זה הערה ‪.43‬‬
‫‪( bellum omnium contra omnes .74‬מלחמת הכול בכול) ‪ -‬כך תיאר תומס הובס (‪)Hobbes‬‬
‫את מצב הטבע שקדם למצב המדיני‪ .‬זהו מצב של אנוכיות כללית ושל אלימות‬
‫הדדית‪ ,‬הנובעת מן האנוכיות‪ ,‬מצב המתבטא ביריבותם הכללית של בני אדם זה לזה‪.‬‬
‫אצל הובס נחלצים בני האדם ממצב זה על ידי הקמת מדינה כול יכולה המגנה עליהם‬
‫זה מפני זה בכל מקום ובכל שעה‪ .‬הביטוי הלטיני מופיע ביצירה הידועה כעל האזרח‬
‫‪ -‬שמה המלא‪ :‬היסודות הפילוסופיים של האזרח‪ ,‬ונכון היה שתהיה‪ :‬היסודות‬
‫הפילוסופיים של האזרחות ‪ -‬שנכתבה במקורה בלטינית וראתה אור לראשונה‪,‬‬
‫בכותרת שונה‪ ,‬ב–‪( 1642‬ראו‪Thomas Hobbes, De Cive: The Latin Version, ed. :‬‬
‫‪.)Howard Warrender [Oxford: Clarendon Press, 1983], preface, section 14, p. 81‬‬
‫בלויתן‪ ,‬יצירתו הראשית של הובס בפילוסופיה המדינית‪ ,‬אנו קוראים‪" :‬מחוץ למצב‬
‫המדיני קיימת תמיד מלחמת הכל בכל (‪.)Warre of every one against every one‬‬
‫מכאן אנו למדים שכל זמן שבני האדם חיים בלי כוח משותף שיטיל את מוראו על‬
‫כולם‪ ,‬שרויים הם באותו מצב הקרוי מלחמה; וזוהי מלחמת כל אדם בכל אדם" (תומס‬
‫הובס‪ ,‬לויתן‪ :‬או החומר‪ ,‬הצורה והשלטון של קהילייה כנסייתית ואזרחית‪ ,‬תרגם‬
‫יוסף אּור [ירושלים‪ :‬מאגנס‪ ,‬תשכ"ב]‪ ,‬עמ' ‪ .)116-115‬מרקס ממקם את "מלחמת הכול‬
‫בכול" בחברה האזרחית‪.‬‬
‫‪" .75‬המדינה הנוצרית–גרמאנית" (‪ )christlich-germanischer Staat‬היא‪ ,‬כפי שניתן‬
‫לשער‪ ,‬לא רק המדינה הגרמנית‪ ,‬אלא המדינות בארצות אירופה המערבית‪ ,‬שלגביהן‬
‫נדונה השאלה של הענקת שוויון זכויות ליהודים‪ .‬בכך הולכים באואר ומרקס‬
‫בעקבות הגל‪ ,‬שציין בפילוסופיה של ההיסטוריה שלו את השלב העליון בהתפתחות‬
‫ההיסטורית ‪ -‬השלב שבו מתממשת במידה המרבית האידיאה של המדינה‪ ,‬קרי‬
‫המדינה האידיאלית ‪ -‬כ"העולם הגרמאני" (‪ .)die germanische Welt‬בכך החיל את‬
‫המושג "גרמאנים" (‪ )Germanen‬המציין את השבטים הגרמאניים של העת העתיקה‬

‫‪394‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫וימי הביניים המוקדמים‪ ,‬בהם האנגלוסקסים והפרנקים‪ ,‬על מדינותיה המודרניות של‬
‫מערב אירופה של זמנו‪ ,‬בכלל זאת המדינות הרומניות‪ .‬ראו לעניין זה‪ :‬שלמה אבינרי‪,‬‬
‫תורת המדינה של הגל (תל אביב‪ :‬ספריית פועלים‪ ,)1975 ,‬עמ' ‪.241‬‬
‫‪ .76‬דהיינו במאה ה–‪.18‬‬
‫‪ .77‬הכוונה היא ל"הכרזה על זכויות האדם והאזרח" מ–‪ 26‬באוגוסט ‪ ,1789‬המובאת‬
‫במלואה בחוקת ‪"Constitution française. Décrétée par l'assemblée nationale :1791‬‬
‫"‪ .constituante aux années 1789, 1790 et 1791‬מרקס מצטט כאן ובהמשך סעיפים‬
‫ממסמכים חוקתיים צרפתיים‪ .‬לפי עורכי ‪ MEGA‬החדשה אפשריים שני מקורות‬
‫לציטטות אלה‪P.-J.B. Buchez and P.-C. Roux, Histoire parlementaire de la :‬‬
‫‪Revolution française, ou journal des assemblées depuis1789 jusqu'en 1815, 40‬‬
‫‪vols. (Paris 1834-1838); P.-A. Dufau, J.-Duvergier and j. Guadet, Collection des‬‬
‫‪constitutions, chartes et lois fondamentales des peoples de l'Erope et des deux‬‬
‫)‪ .Amériques (Paris 1821‬הכרך השני של החיבור השני נמצא בספרייתו הפרטית‬
‫של מרקס‪ ,‬וגדולה יותר ההסתברות שמרקס עשה בו שימוש לא רק ביחס למסמכים‬
‫החוקתיים הצרפתיים‪ ,‬אלא אף ביחס לאלה האמריקניים‪ .‬ראו לעניין זה‪MEGA, :‬‬
‫‪Dept. I, vol. 2 (Apparatus): Marx, "Zur Judenfrage", p. 663‬‬
‫‪ .78‬הכוונה היא ל"הכרזה על זכויות האדם והאזרח" מ–‪ ,1793‬הכלולה‪ ,‬כפרק המבוא‪,‬‬
‫בחוקה מאותה השנה‪"Constitution de 1793. Mise en discussion le 11 juin 1793; :‬‬
‫"‪Achevée le 24 du même mois‬‬
‫הכוונה היא לחוקת ‪"Constitution de la république française, décrétée par :1795‬‬ ‫‪ .79‬‬
‫‪la Convention nationale et acceptée par la peuple dans le mois de fructidor an 3,‬‬
‫")‪promulguée le 1er vendémiaire an 3 (Août et septembre 1795‬‬
‫‪ .80‬מרקס מביא בשורות הבאות סעיפים ממסמכים חוקתיים אמריקאיים בתרגומם‬
‫הצרפתי המופיע אצל בומון (‪ .)Beaumon‬סעיפים אלה תורגמו על ידינו בסיוע‬
‫מקורם האנגלי‪ .‬כאן הכוונה היא ל"חוקת קהיליית פנסילבניה" (‪Constitution of the‬‬
‫‪ )Commonwealth of Pennsylvania‬משנת ‪.1790‬‬
‫‪" .81‬חוקת מדינת ניו המפשיר" (‪ ,)State Constitution of New Hampshire‬שנכנסה לתוקף‬
‫ב–‪ .1784‬הפרק הראשון‪ ,‬שמרקס מצטט ממנו לפי בומון‪ ,‬נקרא "כתב הזכויות" (‪Bill‬‬
‫‪.)of Rights‬‬
‫‪ .82‬במקור אלה סעיפים ‪ 4‬ו–‪ .5‬מרקס מצטט כלשונו את הסעיף הראשון מבין השניים‪.‬‬
‫סעיף ‪ ,5‬שעניינו חופש האמונה הדתית ‪ ,‬אינו מובא על ידו‪ .‬ראו‪State Constitution :‬‬
‫‪- Bill of rights, in New Hampshire Government: State Government: Legislative‬‬
‫‪Branch: General Court's Website: Other Pages of Interest, retrieved from http://‬‬
‫‪www.nh.gov/constitution/constitution.html‬‬
‫‪ .83‬הכוונה לחוקת צרפת מאותה השנה‪ .‬ראו הערה ‪.78‬‬
‫‪ .84‬המושג "מונדה" )‪ (Monade‬מקורו בפילוסופיה היוונית‪ ,‬שבה ציין כל דבר שהוא‬
‫פשוט ואינו ניתן לשיבור או לחלוקה לשתי יחידות ויותר‪ .‬מרקס עושה כאן שימוש‬
‫במושג "מונדה" כהופעתו בהגותו של גוטפריד וילהלם לייבניץ (‪ .)Leibniz‬המונדות‬
‫הן בתורה זו כלל העצמים (סובסטנציות) שהנם יחידות נפשיות סגורות‪ .‬כל מונדה‬

‫‪395‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫היא יחידה אוטרקית‪ ,‬ואין היא נמצאת ביחסים‪ ,‬במובן המקובל של המילה‪ ,‬עם‬
‫רעותה‪ .‬כל מונדה משקפת בתוכה את העולם כולו‪ .‬ההבדל בין המונדות הוא‬
‫דרגות שיקופו של עולם זה‪ ,‬מידת ברירותו של שיקוף זה‪ .‬מבחינה זו כל מונדה היא‬
‫בעלת תפיסה ובעלת שאיפה לעבור‪ ,‬להתקדם‪ ,‬מדרגת תפיסה נמוכה‪ ,‬המתאפיינת‬
‫בהעדר תפיסה כמעט או בתפיסה עמומה‪ ,‬לדרגת תפיסה גבוהה‪ ,‬המתאפיינת‬
‫בבהירות וברירות‪ .‬הנפשות של בני האדם והרוחות העליונות‪ ,‬המלאכים וכיוצא בזה‬
‫מתאפיינים גם בתודעה עצמית‪" :‬מן הראוי להבדיל בין תפיסה (‪ )perception‬שהיא‬
‫המצב הפנימי של המונאדה המצגת את הדברים החיצוניים [המונדות האחרות] ובין‬
‫האפרצפציה (‪ ,)apperception‬שהיא התודעה או הידיעה הרפלקסיבית של מצב פנימי‬
‫זה‪ ,‬שאינה ניתנת כלל לכל הנפשות‪ ,‬אף לא תמיד לאותה הנפש עצמה" (גוטפריד‬
‫וילהלם לייבניץ‪" ,‬עקרוני הטבע והשכל המיוסדים בשכל"‪ ,‬בתוך‪ :‬השיטה החדשה‪,‬‬
‫תרגם יוסף אור [ירושלים‪ :‬מאגנס‪ ,‬תש"ל]‪ ,‬עמ' ‪ .)92-91‬מה שנראה לנו כפעולת גוף‬
‫על משנהו‪ ,‬דהיינו יחס הסיבה והמסובב‪ ,‬אינו אלא תהליכים נפשיים‪ ,‬שיש ביניהם‬
‫התאמה מלאה‪ ,‬הרמוניה קבועה מראש‪ ,‬בין מונדות‪ .‬וכך תוספת בהירות בתוך מונדה‬
‫אחת מעידה על היותה סיבה לכאורה‪ ,‬ופחיתת הבהירות‪ ,‬התגברות העמימות‪ ,‬במונדה‬
‫השנייה מעידה על היותה נפעלת לכאורה‪" :‬כך מייחסים את הפעילות למונאדה‬
‫במידה שיש לה תפיסות מובחנות‪ ,‬ואת ההיפעלות‪ ,‬במידה שיש לה תפיסות עמומות"‬
‫(השיטה החדשה‪ :‬המונאדולוגיה‪ ,‬עמ' ‪ .)67‬לייבניץ עמל להוכיח בכל דרך כי אין כל‬
‫יחסים ממשיים בין המונדות‪ ,‬וכלשון אמרתו הידועה‪" :‬המונאדות אין להן חלונות‪,‬‬
‫שדרך בם יוכל דבר מה להיכנס או לצאת" (שם‪ ,‬עמ' ‪ .)50‬זו נקודת המוצא של‬
‫מרקס בהצגת בני האדם בחברה המודרנית‪ ,‬הבורגנית‪ ,‬בהקשר של חירותם כפי שהיא‬
‫מופיעה במסמכים משפטיים של אותה העת‪ ,‬כמונדות‪ .‬העדר החברותיות מתבטא‬
‫בראיית החירות כתכונה של היחיד שאין לה כל זיקה אל הזולת‪ .‬הזולת הוא סייגה של‬
‫חירות זו‪ .‬אין החירות ביטוי לחיבורם של בני אדם הנזקקים זה לזה לשם מתן ביטוי‬
‫מלא לאישיותם‪ .‬בחירותו זו היחיד הוא מונדה כדוגמת המונדות בתורת לייבניץ‪:‬‬
‫ישות המכונסת בתוך עצמה שאין לה יחסים ממשיים עם זולתה‪ .‬למעשה היחס הרווח‬
‫באמת בחברה המודרנית הוא היחס האינסטרומנטלי של בני האדם זה לזה‪ .‬אולם זהו‬
‫יחס חיצוני ולא זיקה פנימית‪ ,‬למשל כזיקה ביחס הרעות או האהבה‪ .‬לייבניץ‪ ,‬או‬
‫בעלי כתבי הזכויות‪ ,‬יוצאים מתוך חברה זו‪ ,‬שבה בני האדם אינם מתייחסים זה אל‬
‫זה כתכליות‪ ,‬כלומר אינם יצורים חברותיים‪ .‬מבחינה פילוסופית מיתרגם הדבר אצל‬
‫לייבניץ להעדר יחסים בכלל‪ .‬אצל בעלי כתבי הזכויות הוא מיתרגם לחירות שעיקרה‬
‫עשיית כל דבר שאינו פוגע בזולת‪.‬‬
‫‪ .85‬הביטוי בצרפתית "לפי רצונו"‪ ,‬הלקוח מסעיף ‪ 16‬בחוקת ‪ ,1793‬הוסף על ידי מרקס‬
‫בסוגריים‪.‬‬
‫‪ .86‬ראו הערה ‪" .8‬מדינת הצרכים והשכל" תואמת את השלב השכלי בהתפתחותו של‬
‫הארגון החברתי‪ .‬זהו השלב‪ ,‬או הממד‪ ,‬שבו אין מושגת עדיין אחדות אורגנית בין‬
‫הכללי לפרטי‪ .‬בהגותו של הגל זהו השלב של החברה האזרחית‪ .‬בשלב זה פועלים‬
‫מוסדות כלליים‪ ,‬הדומים למוסדות מדינה‪ ,‬ובראשם "מִנהלת הצדק והמשפט"‬
‫ו"הרשות הציבורית" (‪ ,)Polizei‬אשר כל אדם מייחסם למדינה‪ .‬הללו כופים‪ ,‬כמו‬

‫‪396‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בתפיסת המדינה של הובס‪ ,‬הבאה לביטויה השלם ביצירתו לויתן‪ ,‬סדר חברתי‪,‬‬
‫שעיקרו הבטחת ביטחונו של כל יחיד‪ .‬אין זה עדיין עיצוב של המכלול החברתי–‬
‫מדיני כאחדות קונקרטית‪ ,‬שבה רואים הסובייקטים את המומנט הכללי‪ ,‬באחדותו עם‬
‫הפרטי‪ ,‬כגילום של מחשבתם ומודעים בו את עצמם‪ .‬לאור זאת מגדיר הגל שלב זה‬
‫כ"מדינת הצרכים והשכל" ואף כ"מדינה חיצונית"‪ .‬גם הכלליות האחרת שהגל מציין‪,‬‬
‫תלות הגומלין הכללית בין יחידים אנוכיים‪ ,‬משמע השוק‪ ,‬היא כלליות שאינה פרי‬
‫עיצוב תבוני של המציאות‪ ,‬ואף היא נכללת במושג "מדינת הצרכים והשכל" ובמושג‬
‫"מדינה חיצונית"‪ .‬בהקשר שלפנינו הגל מדבר על החברה האזרחית כ"חיבורם של‬
‫איברים כפרטים עצמאיים בכלליות צורנית (‪ ,)formell‬חיבור באמצעות צורכיהם‪,‬‬
‫באמצעות חוקת הזכויות‪ ,‬שהיא אמצעי לביטחון האנשים והקניין‪ ,‬ובאמצעות סדר‬
‫חיצוני למען הגנת האינטרסים המשותפים והפרטיים‪ ,‬מה שהנו מדינה חיצונית [‪]...‬״‬
‫(‪ ;Hegel, Grundlinien der Philosophie des Rechts [Ulstein], §157, p. 151‬ההדגשות‬
‫במקור)‪.‬‬
‫‪ .87‬מרקס מצטט מתוך הספר ‪Philippe-Joseph-Benjamin Buchez and Pierre-Célestin‬‬
‫‪Roux, Histoire parlementaire de la revolution française, ou Journal des Assemblées‬‬
‫‪nationals depuis 1789 juqu'en 1815, vol. 28 (Paris 1836), p. 159‬‬
‫‪ .88‬מרקס מצטט כאן מתוך מהדורה של על האמנה החברתית מאת רוסו שנמצאה בידו‪:‬‬
‫‪Jean-Jacques Rousseau, Du contrat social, ou principes du droit politique (London‬‬
‫‪ .1782), p. 67‬הבאנו כאן דברים אלה‪ ,‬בשינויים קלים‪ ,‬לפי המהדורה העברית הבאה‪:‬‬
‫ז'אן–ז'אק רוסו‪ ,‬על האמנה החברתית‪ ,‬תרגם יוסף אור (ירושלים‪ :‬מאגנס‪ ,‬תשל"ה)‪,‬‬
‫עמ' ‪ .60‬הקטעים שבסוגריים מחודדים הושמטו על ידי מרקס‪ .‬הוספנו אותם‪ ,‬משום‬
‫שרבה חשיבותם להבנת קטע זה‪.‬‬
‫‪ .89‬מרקס מתייחס כאן לחיבוריהם של ברונו באואר ודוד פרידריך שטראוס‪Bruno Bauer, :‬‬
‫‪Kritik der Evangelischen Geschichte der Synoptiker, 3 vols. (vols. 1-2, Leipzig‬‬
‫‪1841-1842; vol. 3, Braunschweig 1842); David Friedrich Strauß, Das Leben‬‬
‫)‪" .Jesu, 2 vols. (Tübingen 1835-1836‬סינופטיקאים" (‪ )synoptists, Synoptiker‬הוא‬
‫כינוים של שלושת המבשרים מתיאוס‪ ,‬מרקוס ולוקאס‪ .‬שלוש בׂשורותיהם מכונות‬
‫"אוונגליונים סינופטיים" משום שהן מתארות את הדברים בסקירה וראייה כוללת‬
‫דומה‪ ,‬או כחלקיה הקרובים של אותה סקירה כוללת‪ ,‬בשונה מיוחנן‪ ,‬מחברה של‬
‫הבשורה הרביעית‪ .‬בשורותיהם מכונות "בשורות סינופטיות" (‪Synoptic Gospels,‬‬
‫‪.)synoptische Evangelien‬‬
‫‪ .90‬לאוקואון (‪ )Laocoön‬הוא דמות טרויאנית מן המיתולוגיה היוונית הקשורה בסיפורה‬
‫של מלחמת טרויה‪ .‬הוא היה תחילה כוהן של האל אפולו‪ ,‬שהפר את שבועת הנזירות‬
‫שלו לאל בהינשאו ובהולידו ילדים ובקיימו יחסי מין עם אשתו במקדשו של האל‬
‫בפני דמותו של האל‪ .‬בשלב האחרון של המלחמה היה גם לכוהן של פוסידון‪ ,‬אל‬
‫הים‪ .‬לאוקואון הזהיר את הטרויאנים שלא להכניס לעירם את סוס העץ הענק‪ ,‬שבו‬
‫הסתתרו לוחמים יוונים‪ .‬בכך הצטרף לקולה של קסנדרה‪ ,‬בתו של ּפריאמּוס‪ ,‬מלך‬
‫טרויה‪ .‬היה זה סוס שבנו היוונים והשאירו מחוץ לחומות טרויה בהעמידם פנים‬
‫שנטשו את שדה המערכה והפליגו חזרה לארצם‪ .‬על צדו האחד של הסוס נחרתה‬
‫כתובת ולשונה היא שהסוס נבנה כמנחה לאלה ָא ֶתנ ָה בידי היוונים‪ ,‬מתוך ציפייה‬

‫‪397‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫לשיבתם הבטוחה לבתיהם‪ .‬קולותיהם של מי שתמכו בהכנסת הסוס לעיר‪ ,‬בראשם‬

‫המלך פריאמוס‪ ,‬משום היותו קדוש לאתנה‪ ,‬אלת החוכמה והמלחמה (וכן אלת הצדק‪,‬‬
‫התרבות והאמנויות)‪ ,‬גברו על קולותיהם של מי שקראו שלא להכניסו‪ ,‬והסוס הוכנס‬
‫לעיר‪ .‬לאוקואון הטיל את חניתו בסוס‪ ,‬ומן המהלומה העזה קשקשו כלי הנשק של‬
‫היוונים זה בזה‪ ,‬אך קולותיהם של מי שקראו לשורפו או להוציאו אל מחוץ לעיר‬
‫הושתקו על ידי קולותיהם של חסידי קדושת הסוס‪ .‬לאוקואון קרא בעצמו להעלות‬
‫את הסוס באש כדי שטרויה לא תיפול קורבן למעשה הונאה של היוונים‪ .‬בשלב‬
‫מכריע זה שילח אפולו שני נחשי ים אימתניים שנלפתו סביב לאוקואון ושני בניו‬
‫התאומים וחנקו אותם למוות‪ ,‬ולאחר מכן חשו למצודתה–מקדשה של אתנה בטרויה‬
‫ומצאו בו מקלט‪ .‬תושבי טרויה‪ ,‬אשר ראו את שאירע ללאוקואון ובניו‪ ,‬פירשו זאת‬
‫כאישור להיותו של הסוס קדוש לאלה אתנה‪ ,‬קדושה שביקשו לכבדה וסברו שתִשרה‬
‫על עירם ותגן עליה בהימצא הסוס בתוך עירם‪ .‬הסוס הושאר בעיר‪ ,‬ובלילה יצאו‬
‫מתוכו הלוחמים היוונים והחריבו את העיר יחד עם הצבא היווני ששב והתחבר עמם‪.‬‬
‫הממון מושווה כאן על ידי המילטון (‪ )Hamilton‬לנחשי ענק הלופתים לפיתת חנק‬
‫את האדם‪ ,‬ותושבי ניו אינגלנד מתוארים על ידו כמי שמתמסרים ללפיתות אלו‪.‬‬
‫יש המתמסרים מרצונם לממון עד כדי אובדן‪ ,‬קרי מֹות‪ ,‬אישיותם‪ ,‬בעוד אחרים‬
‫המבקשים להתקומם נגדו פשוט מוכנעים על ידו עוצמתו‪ ,‬שליטתו המלאה בחיינו‪.‬‬
‫‪ .91‬התיבה "ממון" (‪ )Mammon‬מופיעה בצורתה זו במקור האנגלי‪ ,‬וכך גם בתרגום‬
‫הגרמני שמרקס מצטט מתוכו‪.‬‬
‫‪ .92‬מרקס מצטט את דברי תומס מינצר (‪ ,)1525-1488( )Müntzer‬כפי שנמסרו על ידי‬
‫ההיסטוריון לאופולד ַרנקה בספרו על הרפורמציה‪ ,‬שראה אור בברלין ב–‪.1839‬‬
‫ראו‪Leopold Ranke, Deutsche Geschichte im Zeitalter der Reformation (Vienna: :‬‬
‫‪ .Phaidon Verlag, 1930 [1839]), p. 333‬רנקה עצמו חיבר יחד דברים של מינצר משני‬
‫מקורות‪" :‬נאום הגנה שגרמוהו סיבות עליונות [‪ "]...‬מ–‪ ,1524‬שממנו נלקח המשפט‬
‫הראשון שבמובאה‪ ,‬ו"מכתב לתושבי אֶרפּורט" מ–‪ 13‬במאי ‪ ,1525‬שממנו נלקח‬
‫המשפט השני שבמובאה‪ .‬ראו‪Thomas Müntzer, Schriften und Briefe: Kritische :‬‬
‫‪Gesamtausgabe, eds. Günther Franz and Paul Kirn (Gütersloh: Verlagshaus Gerd‬‬
‫‪Mohn, 1968): "Hochverursachte Schutzrede und Antwort wider das geistlose,‬‬
‫‪sanftlebende Fleisch zu Wittenberg, welches mit verkehrter Weise durch den‬‬
‫‪Diebstahl der heiligen Schrift die erbärmliche Christenheit also ganz jämmerlich‬‬
‫‪besudelt hat", p. 329; "Müntzer an die Erfurter. Frankenhausen, 1525 Mai 13", p.‬‬
‫‪471‬‬
‫הנוסח המלא של שני המקורות בחיבורם הוא‪:‬‬ ‫ ‬
‫"ראו נכוחה! המקור הראשוני שממנו נובעים כל נשיכת הנשך‪ ,‬הגנבה והגזל הוא‬ ‫ ‬
‫הנחתם של אדונינו ונסיכינו שכל הברואים הם קניינם‪ .‬הדגה בים‪ ,‬בעלי הכנף‬
‫בשמים‪ ,‬הצומח על הארץ צריכים להיות שייכים להם [‪ ]...‬כמעט כל הכרזותיהם של‬
‫כתבי הקודש מעידות על כך שהברואים צריכים להשתחרר‪ ,‬כדי שיעלה שחרה של‬
‫מילתו הטהורה של אלוהים"‪.‬‬
‫מינצר היה המנהיג והאידיאולוג של שכבות העם הנמוכות‪ ,‬בראשן האיכרים הזעירים‪,‬‬ ‫ ‬
‫ברפורמציה ובמלחמת האיכרים בגרמניה‪ ,‬ויצא נגד מרטין לותר (ראו הערה ‪.)108‬‬

‫‪398‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫מרד האיכרים (‪ )1525-1524‬הסתיים בכישלון במערכה המכרעת ב–‪ 15‬במאי ‪,1525‬‬

‫הידועה כ"קרב פַרנ ְ ֶקנְהַאּוז ֶן" (‪ ,)The Battle of Frankenhausen‬ומינצר הוצא להורג‪.‬‬
‫על האיכרים נכפתה צמיתנות מחודשת"‪.‬‬
‫‪" .93‬ישועיות" ‪ -‬תורתו ומדיניותו של המסדר הישועי‪ ,‬שהוקם במאה ה–‪ 16‬כדי להגן על‬
‫הדוקטרינה הקתולית כנגד הרפורמציה‪ .‬המסדר האמין בהיררכיה של ידע שבראשה‬
‫עומד האפיפיור‪ ,‬ותורתו ופועלו הפכו לשם נרדף לשמרנות קנאית (התמונה האמיתית‬
‫מורכבת יותר‪ ,‬באשר במוסדות ההשכלה של המסדר שולבו גם לימודים הומניסטיים‪,‬‬
‫בהם תורות מוסר של העת העתיקה‪ ,‬כמיטב המסורת של הרנסנס)‪" .‬ישועיות יהודית"‬
‫פירושה אפוא דבקות בדוקטרינה דתית יהודית נוקשה‪ ,‬שאינה פתוחה להתחדשות‬
‫ולעילוי אמיתי של האדם‪ .‬תוכנה של "ישועיות יהודית" זו הוא‪ ,‬אליבא דמרקס‬
‫בשורות אלה‪ ,‬הצורך המעשי‪ ,‬התועלת העצמית‪.‬‬
‫‪" .94‬קשרי הסוג"‪" ,‬קשרי הסוג האנושיים" (‪ ,)Gattungsbande des Menschen‬דהיינו‬
‫יחסים וקשרים חברתיים שהנם חברותיות מלאה‪.‬‬
‫‪ .95‬הביטוי השלם "הנאום למען המזבח והאח" (‪ )oratio pro aris et focis‬הוא משל‬
‫מרקס‪ ,‬שהוסיף את המילים "נאום למען" (‪ )oratio pro‬לצירוף המילים "מזבח ואח"‬
‫שָרווח (לרוב בלשון רבים) אצל הרומאים‪" .‬מזבח" (‪ )ara‬אפשר שיתייחס למזבח‬
‫בבית מקדש ציבורי או למזבח פרטי מעל אח הבית‪" .‬אח" (‪ )focus‬הקשרו לרוב‬
‫ביתי‪ .‬הביטוי "מזבחות ואחים" אפשר שיתייחס לעבודת האלים בציבור ובבית גם‬
‫יחד או‪ ,‬כאשר מציינים במפורש את מקדשי האלים‪ ,‬לעבודת האלים הביתיים‪ .‬יש‬
‫שמוסיפים לביטוי גם את אלי המגן הביתיים (‪( )penates‬ראו לעניין זה‪A. Otto, :‬‬
‫‪Sprichwörter und sprichwörtliche Redenarten der Römer [Hildesheim: Georg‬‬
‫‪ .)Holms Verlagsbuchhandlung], 1962 [1890], p. 33‬הביטוי "מזבחות ואחים" מופיע‬
‫הרבה אצל מרקוס טוליוס קיקרו (‪ 43-106( )Cicero‬לפנה"ס)‪ ,‬הפילוסוף‪ ,‬המדינאי‬
‫והנואם הרומאי הידוע‪ ,‬ונראה שמרקס נטל ממנו צירוף זה‪ .‬נציין כאן מבין החיבורים‬
‫השונים את על טבע האלים ואת "הנאומים הפיליפיים" (הנאומים כנגד מרקוס‬
‫אנטוניוס)‪ .‬ראו‪M. Tulli Ciceronis, De Natura Deorum, ed. Arthur Stanley Pease, :‬‬
‫)‪ ;2 vols. (New York: Arno Press, 1979), 2.67, 3.94 (vol. 2, pp. 725, 1225‬מרקוס‬
‫טוליוס קיקרו‪ ,‬על טבע האלים‪ ,‬תרגמה אביבה קציר‪ ,‬הקדים מבוא יוחנן גלוקר (רמת‬
‫גן‪ :‬אוניברסיטת בר–אילן‪( 3.94 ,2.67 ,)1992 ,‬עמ' ‪Cicero, Philippics, ;)162 ,113‬‬
‫‪ed. and trans. D. R. Shackleton Bailey (London: The University of North Carolina‬‬
‫)‪ .Press, 1986), 2.72, 2.75, 8.9, 13.16 (pp. 76-77, 78-79, 218-219, 332-333‬הצירוף‬
‫"מזבחות ואחים" או "מזבחות ואחים [‪ ]...‬מקדשי האלים ומשכנותיהם" (על טבע‬
‫האלים‪ )3.94 ,‬וכדומה מצוין בהקשר של שלטונם והשגחתם של האלים‪ ,‬אלי העם‬
‫כמו אלי הבית‪ ,‬שיש לקלסם ולפארם ולבקש מהם הגנה ומחילה‪ .‬מרקס יוצא בדיונו‬
‫מתוך חברה שבה מרבית בני האדם מייחסים לעצמם חטאים שלא היו ולא נבראו‪,‬‬
‫ורואים בהם את מקור מצוקתם וסבלם‪ .‬באמצעות פיאורם של האלים והקרבת‬
‫קורבנות נמחלים חטאיהם‪ .‬אולם מצוקותיהם אינן מסתיימות‪ ,‬ופירוש הדבר שאין‬
‫הם משתחררים מ"חיי החטא"‪ ,‬ועל כן נמשכים אורחות החיים הדתיים על טקסיהם‬
‫ופולחניהם‪ .‬החטא הופך אפוא ליסוד מוסד בחיי האדם‪ .‬יש לו מעמד ותוקף‪ ,‬ואי–‬
‫אפשר להעבירו מן העולם‪ .‬בקטע שלפנינו מרקס מבקש אולי לומר כי משעה‬

‫‪399‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫שנשיאת דברים ל"מזבחות והאחים"‪ ,‬קרי אמירת דברי שבח והלל לאלים‪ ,‬וכן הקרבת‬
‫קורבנות לאלים ובקשת מחילה מהם‪ ,‬התגלו כריקות מתוכן‪ ,‬באשר התברר‪ ,‬מכוחה‬
‫של ביקורת הדת‪ ,‬שאין אלים ‪ -‬הרי בני האדם מתבוננים סוף סוף נכוחה במעשיהם‬
‫ורואים כי אין הם חטאים שהם חוטאים כל העת שלא לרצונם‪ .‬עתה הם גם מכירים‬
‫בכך שאין הם פגומים ושהם יכולים להיבנות כאנשים רב–צדדיים‪ ,‬אנשים שלמים‪,‬‬
‫ולא לייחס לאלים את השלמות ששללו מעצמם‪.‬‬
‫‪ .96‬הכוונה היא לחיבור לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪ .‬מרקס התכוון להשלים‬
‫חיבור זה ולפרסמו מיד לאחר הופעת ה"מבוא" בספרי השנה הגרמניים–צרפתיים‪.‬‬
‫בהקדמה לכתבי יד כלכליים–פילוסופיים משנת ‪ 1844‬ציין מרקס כי בספרי השנה‬
‫הגרמניים–צרפתיים הודיע על כוונתו לכתוב ביקורת מקיפה על מדעי המשפט‬
‫והמדינה בצורת ביקורת של פילוסופיית המשפט של הגל‪ .‬אולם‪ ,‬כפי שהוא מסביר‪,‬‬
‫עירובן של הביקורת המכוונת נגד ה"ספקולציה" של האידיאליזם ההגליאני ושל‬
‫חקירתם הביקורתית של נושאים שונים מעכב את התפתחותו של הדיון ומקשה את‬
‫הבנתו‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬ממשיך מרקס ואומר‪ ,‬עושרם ורב–גוניותם של הנושאים הנדונים‬
‫לא היו מאפשרים להכלילם בחיבור אחד אלא בדרך של מכתמים‪ ,‬וכתיבה מכתמית‬
‫כזאת הייתה עלולה לעורר רושם של מיון וסיווג שרירותיים‪ .‬מתוך שיקולים אלה‬
‫הגיע מרקס למסקנה כי יהא נכון יותר לפרסם ביקורת של המשפט‪ ,‬המוסר‪ ,‬המדינה‪,‬‬
‫הפוליטיקה וכדומה בקונטרסים נפרדים ולפתח את הקשר שבין תחומים אלה בחיבור‬
‫נוסף‪ ,‬מסכם‪ ,‬שיכלול גם את ביקורת הפילוסופיה האידיאליסטית‪ .‬ראו לעניין זה‪:‬‬
‫‪MEW, supplementary vol. I: Marx, Ökonomisch-philosphische Manuskripte aus‬‬
‫‪ .dem Jahre 1844, p. 467‬גם תוכנית זו לא התממשה כפשוטה‪ .‬המערכת של מהדורת‬
‫‪ MEW‬ממשיכה ומסבירה‪" :‬ההכרח לצאת נגד ההגליאנים הצעירים ונגד נציגים‬
‫אחרים של האידיאולוגיה הגרמנית הבורגנית והזעיר–בורגנית גרם למרקס לשנות את‬
‫תוכניתו המקורית‪ .‬הוא החל בפיתוחם של יסודותיה של ההשקפה המטריאליסטית‬
‫החדשה והמהפכנית בהקשר של ביקורת יסודית של הפילוסופיה האידיאליסטית‬
‫של ההגליאנים הצעירים‪ .‬מרקס ואנגלס השלימו משימה זו בחיבוריהם המשותפים‬
‫המשפחה הקדושה והאידיאולוגיה הגרמנית"‪ .‬ראו‪MEW, vol. 1, p. 609, note 156 :‬‬
‫‪ .97‬רסטורציה ‪ -‬שיקום הסדר הישן‪ .‬מרקס מתכוון בראש ובראשונה לשיקום הסדר‬
‫הישן באירופה בכלל ובמרחב הפוליטי הגרמני בפרט‪ ,‬ב"קונגרס וינה"‪ ,‬שהתקיים‬
‫בין נובמבר ‪ 1814‬ליוני ‪( 1815‬לאחר נפילתו הראשונה של נפוליון ובמקביל‬
‫ל"שלטון מאה הימים" שלו בצרפת‪ ,‬תוך הכנות וציפייה להבסתו)‪ .‬על הקונגרס‬
‫ניצח המנהיג האוסטרי השמרן ק ֶל ֶמנ ְס מטרניך (‪ .)Metternich‬במרחב הגרמני הוקמה‪,‬‬
‫כחלק מהרסטורציה‪" ,‬הברית הגרמנית" (‪ ,)Deutscher Bund‬שהייתה איחוד רופף‪,‬‬
‫קונפדרטיבי‪ ,‬של ‪ 39‬מדינות גרמניות‪ ,‬שבהן היו פרוסיה ואוסטריה שתי המדינות‬
‫הדומיננטיות ובה בשעה שתי מעצמות אירופיות‪ .‬ככלל‪ ,‬הושבו המלוכות הישנות על‬
‫כנן וחודש במידה רבה מעמדם של נסיכים ואצילים‪ .‬סדר זה ביטל רבים מהסידורים‬
‫שהונהגו תחת שלטונו של נפוליון‪ ,‬גם אם רפורמות שונות לא ניתנו עוד לביטול‪.‬‬
‫נפוליון עצמו בלם רפורמות שנראו לו מתקדמות מדי‪ .‬בפרוסיה עצמה‪ ,‬שבה‬
‫נולד ופעל מרקס כאיש צעיר‪ ,‬ידעה הריאקציה עליות ומורדות‪ .‬התגבשות קווים‬
‫פדרטיביים בהדרגה הייתה מגמה פרוגרסיבית בקונפדרציה‪ .‬מרקס עצמו היה נתון‬

‫‪400‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫במאבק מתמיד נגד המגמות השמרניות בפרוסיה‪ .‬בשורות אלו הוא מתייחס בעיקר‬
‫למהפכה הצרפתית הגדולה‪ ,‬שהולידה בסופו של דבר את נפוליון וכיבושיו שקידמו‬
‫את המהפכה הבורגנית‪ ,‬ועל כן את בניין המדינה הפוליטית‪ ,‬דהיינו את ההפרדה בין‬
‫המדינה ל"חברה האזרחית" (הספרה החברתית–כלכלית)‪ .‬ייתכן שהוא גם מתכוון‬
‫למהפכה הבורגנית המוקדמת בארצות השפלה‪ ,‬בעיקר בהולנד‪ ,‬שהביאה להקמת‬
‫רפובליקה באחרונה‪ ,‬שהתמידה בקיומה בשנים ‪( 1806-1581‬לרבות הרפובליקה‬
‫הבטאווית בשנים ‪ .)1806-1795‬ב–‪ 1815‬חודשה בה המלוכה בתמיכתו של "קונגרס‬
‫וינה"‪ .‬מרקס מציין כאן את הגרמנים כמי שנכפתה עליהם רסטורציה‪ ,‬בדמות‬
‫הקונפדרציה הגרמנית‪ ,‬מבלי שהייתה אצלם עד אותה עת מהפכה שתחזק משמעותית‬
‫את החברה הבורגנית ואת המדינה הפוליטית‪ .‬גל המהפכות בשנים ‪1849-1848‬‬
‫אמנם ערער לזמן מה את הדומיננטיות של הכוחות השמרניים‪ ,‬אך דיכויו בידי‬
‫פרוסיה ואוסטריה חידש את מעמדם‪.‬‬
‫‪" .98‬אסכולת המשפט ההיסטורית" הייתה כיוון בתורת המדע המשפטית–היסטורית‬
‫שהתפתחה בגרמניה בשלהי המאה ה–‪ .18‬נציגיה הבולטים‪ ,‬גוסטב הּוגֹו (‪)Hugo‬‬
‫וקרל פון סביני (‪ ,)von Savigny‬ביקשו להצדיק את זכויות היתר של האצולה ואת‬
‫קיומם של מוסדות פיאודליים על ידי הסתמכות על מה שציינו כמסורת היסטורית‬
‫נצחית‪ .‬מרקס התעמת עם אסכולה זאת במאמרו "המניפסט הפילוסופי של אסכולת‬
‫המשפט ההיסטורית"‪ ,‬שהתפרסם בעיתון ריינישה צייטונג (‪)Rheinische Zeitung‬‬
‫ב–‪ 9‬באוגוסט ‪" .1842‬הפרק על הנישואים" נמחק על ידי הצנזורה הפרוסית‪ .‬ראו‪:‬‬
‫‪MEW, vol. 1: Marx, "Das philosophische Manifest der historischen Rechtsscule",‬‬
‫‪pp. 78-85‬‬
‫‪ .99‬שיילֹוק (‪ )Shylock‬הוא הדמות הידועה ממחזהו של שקספיר הסוחר מונציה‪ ,‬איש‬
‫ממון יהודי שביקש כעירבון להלוואה‪ ,‬שנתן לסוחר הוונציאני אנטוניו‪" ,‬ליטרת בשר"‬
‫מגופו של האחרון‪ .‬מוטיב פולקלורי זה של עירבון גופני לאשראי מופיע גם במחזות‬
‫אחרים‪ .‬ראו‪ :‬ויליאם שקספיר‪ ,‬הסוחר מונציה‪ ,‬תרגם וצירף מבוא והערות אברהם‬
‫עוז (רמת גן‪ :‬מסדה‪ ,)1975 ,‬עמ' ס"ט‪-‬ע"ז‪ .110-95 ,85 ,81 ,27-26 ,‬מרקס מייחס‬
‫ל"אסכולה ההיסטורית של המשפט" אופי "שיילוקי"‪ ,‬משמע אכזריות כלכלית‪ ,‬ביחס‬
‫לעם‪ ,‬והוא מציין כי בכך שירתה את אדוניה‪ ,‬האצולה‪.‬‬
‫‪ .100‬מרקס מתייחס כאן למחזה פרומתאוס הכבול מאת המחזאי היווני אייסכילוס‬
‫(‪ 525 ;Aeschylus‬לפנה"ס‪ 456-‬לפנה"ס)‪ .‬ראו הגרסה העברית‪ :‬אייסכילוס‪ ,‬שבע‬
‫הטרגדיות‪ ,‬תרגם מיוונית והוסיף מבואות והערות שלמה דיקמן‪ 2 ,‬כרכים (ירושלים‪:‬‬
‫מוסד ביאליק‪ ,)1965 ,‬כרך א'‪ :‬פרומתאוס הכבול‪ .‬מחזה זה הוא חלק מטרילוגיה על‬
‫אודות פרומתאוס שלא נשתמרה‪ .‬המקורות השונים מצטטים קטעים בודדים משתי‬
‫הטרגדיות שאבדו‪ .‬פרומתאוס הוא מן הדמויות החשובות ביותר במיתולוגיה היוונית‪.‬‬
‫הוא היה טיטאן שמרד נגד זאוס‪ ,‬ראש אלי האולימפוס‪ .‬הוא העניק את האש ‪-‬‬
‫שעד אז הייתה נחלת האלים ‪ -‬לאדם‪ ,‬וכן לימד את בני האדם מלאכות ומדעים‬
‫שונים‪ .‬כך הפך לאביה של הציביליזציה האנושית‪ .‬דמותו מגלמת את מרד האדם‬
‫נגד האלים‪ .‬זאוס‪ ,‬שביקש להשאיר את האדם במצבו הטרום–ציביליזטורי‪ ,‬הענישו‬
‫וכבל אותו לצוק בהרי הקווקז‪ ,‬ונשר ניקר את כבדו‪ .‬המחזה פרומתאוס הכבול‬

‫‪401‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫מסתיים בכך שזאוס מטיל את ברקיו בפרומתאוס‪ ,‬והאדמה בולעת את פרומתאוס‬

‫ואת האוקיינידות‪ ,‬בנותיו של האל אוקיינוס‪ ,‬המשמשות כמקהלה‪ .‬זהו סוף זמני‪.‬‬
‫פרומתאוס ישוב וייכבל לאור היום‪ ,‬והרקולס הוא שעתיד להרוג את הנשר ולשחרר‬
‫את פרומתאוס מכבליו‪ .‬במות האלים מפצעיהם מתכוון מרקס מן הסתם‪ ,‬בלא דיוק‬
‫יתר‪ ,‬לפרומתאוס‪.‬‬
‫‪ .101‬לוקיאנוס (‪ )Lucianus‬מסָמֹו ָסטָה (‪ 185-125‬לערך) היה רטוריקן וסטיריקן ממוצא שמי‬
‫שיצר בשפה היוונית‪ .‬הוא נולד בעיר סמוסטה על גדת הפרת בפרובינציה הסורית של‬
‫האימפריה הרומית‪ ,‬ומכאן שמו‪ ,‬והרבה במסעות ובהופעות ברחבי האימפריה‪ .‬מרקס‬
‫מתייחס כאן בראש ובראשונה לחיבוריו "שיחות האלים" ו"שיחות אלי הים"‪ .‬עורכי‬
‫‪ MEGA‬החדשה סבורים כי נכון למנות עם החיבורים שאליהם מתכוון מרקס גם את‬
‫"זאוס תחת חקירה" ו"זאוס הטרגי"‪ .‬יצירות אלו לא תורגמו לעברית‪ .‬ראו‪Lucian, :‬‬
‫‪The Works of Lucian of Samosata, trans. H. W. Fowler and F. G. Fowler, 4 vols.‬‬
‫‪(Oxford: Clarendon Press, 1949), vol. 1: "Dialogues of the Gods", "Dialogues of‬‬
‫"‪" .the Sea-Gods"; vol. 3: "Zeus Cross-Examined", "Zeus Tragoedus‬שיחות האלים"‬
‫ו"שיחות אלי הים" בנויות רובן כדיאלוגים קצרים בין אלים ולעתים כרבי שיח‪.‬‬
‫אופיין סטירי‪ .‬חלקן מתארות אירועים ידועים מהמיתולוגיה היוונית‪ ,‬אף זאת באופן‬
‫סטירי‪ .‬באות בהן לידי ביטוי אהבות‪ ,‬שנאות וקנאות של האלים וכן מריבותיהם‬
‫והקנטותיהם ההדדיות‪ .‬לכאורה אין בכך חדש‪ ,‬אך האופי הסטירי‪ ,‬המדגיש את‬
‫חולשותיהם‪ ,‬קרי אנושיותם של האלים‪ ,‬מחולל "דה–האלהה" שלהם‪ .‬וכך‪ ,‬ארוס‪ ,‬אל‬
‫האהבה‪ ,‬משיא עצות לזאוס‪ ,‬ראש האלים‪ ,‬כיצד להצליח בענייני אהבה; אפרודיטה‪,‬‬
‫אלת היופי והאהבה‪ ,‬וסלין (‪ ,)Selene‬אלת ה ֶלבָנה‪ ,‬משוחחות על אהבותיהן לגברים‬
‫צעירים; אפולו‪ ,‬אל המוזיקה‪ ,‬האור והאמת‪ ,‬והרמס‪ ,‬אל השווקים והמסחר‪ ,‬מבכים‬
‫את כישלונותיהם בעניינים רומנטיים ורואים עצמם כלא–יוצלחים; הֶָרה‪ ,‬אשתו של‬
‫זאוס ואלת הנישואים‪ ,‬ולֶטֹו הטיטנית‪ ,‬שילדו שתיהן ילדים לזאוס‪ ,‬מתגאות כל אחת‬
‫בילדיה שלה מראש האלים ומשמיצות את ילדי רעותה ממנו‪ ,‬והרה אף מציגה את‬
‫אפולו‪ ,‬בנה של לטו מזאוס‪ ,‬כרמאי ונוכל‪ ,‬ששלושת האורקלים (אתרי חיזוי עתידות)‬
‫שלו אינם אלא הונאה והוא מנצלם כדי להתעשר ממנחותיהם של בני האדם העולים‬
‫אליהם לרגל‪ .‬ב"זאוס תחת חקירה"‪ ,‬שהנו דיאלוג בין זאוס לפילוסוף ציניקאי‪,‬‬
‫מוצגים האלים כמי שכפופים בעצמם‪ ,‬כמו בני האדם‪ ,‬לגורל וכמי שאינם משפיעים‬
‫כלל על חיי בני האדם‪ ,‬ועל כן אין טעם להקריב להם קורבנות‪ .‬ב"זאוס הטרגי" צופה‬
‫מועצת אלי ארצות העולם‪ ,‬שזימן זאוס‪ ,‬בוויכוח הרה גורל מבחינת האלים‪ ,‬שבו גובר‬
‫הפילוסוף האפיקוראי מיס על הפילוסוף הסטואי טימֹו ְקלֶס ומוכיח כי אין אלים או‬
‫שהאלים אינם מכוונים את העולם ואינם יכולים להבטיח את סדירות פעולתו של‬
‫הטבע‪ .‬האלים ניצבים חסרי אונים ואינם מסוגלים להשפיע על מהלך הוויכוח‪ .‬מפלת‬
‫טימוקלס היא מפלתם שלהם‪.‬‬
‫‪ .102‬מרקס משתמש במקום זה במילת התואר הגרמנית "‪( "listig‬ערמומי) הנגזרת משם‬
‫העצם "‪( "List‬עורמה)‪ ,‬ואפשר שזוהי התייחסות מרומזת‪ ,‬במשחק מילים‪ ,‬לכלכלן‬
‫הגרמני פרידריך ליסט (‪ ,)List‬שהטיף לשיטה של מכסי מגן כדרך לעידוד התעשייה‬
‫(לפי הערת מערכת ‪ ;MEW‬ראו‪.)MEW, vol. 1, p. 610, note 157 :‬‬

‫‪402‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫‪ .103‬סקיתים (‪ - )Scythians‬עם נוודים מאורגן פוליטית שישב במאות ה–‪ 2-8‬לפנה"ס‬

‫בשטחי אוקראינה ודרום רוסיה דהיום‪ ,‬לחופיו הצפוניים של הים השחור ולחופי‬
‫הים הכספי (למעט חלקו הדרומי)‪ .‬מוצאו האתני שנוי במחלוקת‪ .‬מרבית השבטים‬
‫הסקיתיים ישבו במרחב שבין נהרות הדון והדנייפר‪ .‬הסקיתים הגיעו למרום שגשוגם‬
‫בין המאות ה–‪ 5‬וה–‪ 4‬לפנה"ס‪ .‬בשיא כוחם והתפשטותם הגיעו הסקיתים עד אזור‬
‫אלטאי (היום רפובליקה בפדרציה הרוסית) הגובל בקצה הצפון–מזרחי של סין‪.‬‬
‫מעורבותם של הסקיתים בפוליטיקה המסופוטמית והפרסית (ואחר כך הפרתית)‬
‫דומה למעורבותם של שבטי המונגולים במאות ה–‪ 12‬וה–‪ 13‬בפוליטיקה הסינית‪.‬‬
‫אולם שלא כמונגולים‪ ,‬לא השתלטו הסקיתים על שום אימפריה תרבותית והפכו‬
‫לשליטיה‪ .‬בעקבות המפלה שהנחיל להם פיליפוס מוקדון‪ ,‬אביו של אלכסנדר‬
‫הגדול‪ ,‬ב–‪ 339‬לפנה"ס החל תהליך של ירידתם ככוח אזורי משמעותי‪ .‬רווחת הסברה‬
‫שהלוחמֹות הסקיתיות היו מקור השראה לסיפורי האמזונות (עם של נשים לוחמות)‬
‫במיתולוגיה היוונית‪.‬‬
‫‪ .104‬מרקס מתכוון לפילוסוף ָאנָכְַרזיס (‪ ,)Anacharsis‬שהיה ממוצא סקיתי (למעשה היה‬
‫סקיתי ויווני למחצה)‪ .‬הוא היה בן זמנו של סֹולֹון והגיע לאתונה מחופיו הצפוניים של‬
‫הים השחור ב–‪ 589‬לפנה"ס‪ ,‬בעת שסולון היה נתון בעיצומה של הנהגת הרפורמות‬
‫החוקתיות והחברתיות–פוליטיות שלו‪ ,‬שהניחו את היסודות להתפתחותה הדמוקרטית‬
‫של אתונה‪ .‬כמה מסופרי העת העתיקה‪ ,‬לא כולם‪ ,‬שייכו את אנכרזיס ל"שבעת חכמי‬
‫יוון" (מסורת יוונית בדבר שבעה אנשי שם בתחום ההגות‪ ,‬המדינאות והחקיקה‬
‫בחלקה הראשון של המאה ה–‪ 7‬לפנה"ס)‪ .‬הבולטים ברשימה זו הם הפילוסוף ָתלֶס‬
‫והמחוקק סולון‪ .‬אנכרזיס הטיף לחיים של פשטות וצניעות חומרית ‪ -‬התרחקות‬
‫מתאוות עושר‪ ,‬רכושנות וסמלי מעמד ‪ -‬כאורח חיים של שלמות מוסרית ואושר‪.‬‬
‫הציניקנים ‪ -‬זרם הגותי מרכזי שהחל להתפתח ביוון בשלהי המאה ה–‪ 5‬לפנה"ס‪,‬‬
‫והתפתח בעיקר במאות ה–‪ 4‬וה–‪ 3‬לפנה"ס‪ ,‬החזיק במידות אלו ופיתחן לכלל השקפה‬
‫של חיים התואמים את טבעו הראשוני של האדם ללא כל ה"השחתה" התרבותית ‪-‬‬
‫ראו בו את אביהם הרוחני‪.‬‬
‫‪ .105‬מרקס מצטט כאן כלשונו את חלקו השני של המשפט הידוע מהמחזה המלט‪,‬‬
‫נסיך דנמרק מאת שקספיר‪"To be or not to be: that is the question…" (William :‬‬
‫‪Shakespeare, Complete Works, edited by W. J. Craig [London: Oxford University‬‬
‫)‪ .Press, 1976]: Hamlet, Prince of Denmark, Act III, Scene I‬ראו התרגום העברי‬
‫של שלונסקי‪" :‬להיות או להיות? הנה השאלה [‪( "]...‬ויליאם שקספיר‪ ,‬המלט‪ ,‬נסיך‬
‫דנמרק‪ ,‬תרגם אברהם שלונסקי [תל אביב‪ :‬ספריית פועלים‪ ,]1985 ,‬מערכה שלישית‪,‬‬
‫תמונה ראשונה)‪.‬‬
‫‪ .106‬הכוונה לחוגים הליברליים של גרמניה‪ ,‬דהיינו נציגיה של האופוזיציה הליברלית‬
‫בפרלמנטים (‪ )Landtage‬של מדינות "הברית הגרמנית"‪ ,‬פובליציסטים ליברלים‬
‫מגוונים שונים ואחרים שדרשו רפורמות חוקתיות (לפי‪MECW, vol. 3, p. 593, :‬‬
‫‪ .)note 32‬מפלגה זו ביקשה לשלול את הפילוסופיה‪ ,‬בראותה בה הצגה של חזונות‬
‫חברתיים אידיאליים שאינם בני מימוש‪ .‬בכך הקשתה על הפילוסופיה במילוי‬
‫תפקידה המהפכני בחברה הגרמנית‪.‬‬

‫‪403‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫הכוונה היא ל"הגליאנים הצעירים"‪ .‬הם הסיקו‪ ,‬בהתבססם על הפילוסופיה של הגל‪,‬‬ ‫‪ .107‬‬
‫מסקנות אתיאיסטיות רדיקליות‪ ,‬אולם הם הפכו את הפילוסופיה לדבר מה העומד‬
‫בפני עצמו ומסתפק בפועלו שלו‪ ,‬פועלו המדעי–ביקורתי‪ .‬כך התרחקו "ההגליאנים‬
‫הצעירים" יותר ויותר ממאבק מהפכני מעשי (לפי‪.)MECW, vol. 3, p. 594, note 33 :‬‬
‫הכוונה‪ ,‬כפי שעולה גם מהשורות הבאות‪ ,‬היא למרטין לותר (‪)Luther‬‬ ‫‪ .108‬‬
‫(‪ ,)1546-1483‬כומר ותיאולוג גרמני‪ ,‬מייסד הנצרות הפרוטסטנטית‪ .‬הוא עצמו היה‬
‫מנהיגה האינטלקטואלי המתון של הרפורמציה הפרוטסטנטית‪ ,‬תנועה חברתית–‬
‫דתית שהיה מחוללה העיקרי‪ .‬כך תמך בדיכוי האיכרים שהתקוממותם‪ ,‬בשנים‬
‫‪ ,1525-1524‬הסתיימה במפלתם ובחידוש שעבודם הפיאודלי‪ .‬פועלו עלה בעיקרו‬
‫בקנה אחד עם הזדקקותה של הבורגנות הגרמנית הבינונית המתפתחת לתפיסה דתית‬
‫(אידיאולוגיה דתית)‪ ,‬שתתמוך ביזמות עיסוקית ובעשיית עושר חומרי‪ .‬תפיסה דתית‬
‫זו העניקה לה הפרוטסטנטיות‪ .‬אף האצולה הקרקעית הנמוכה‪ ,‬שביקשה להקטין את‬
‫תלותה הפיאודלית בנסיכים ולכונן דמוקרטיה אצולתית שבראשה יעמוד הקיסר‪,‬‬
‫תמכה ברפורמציה‪ .‬כן תמכו בה‪ ,‬בערב רב זה של אינטרסים מידיים ואינטרסים‬
‫ארוכי טווח‪ ,‬נסיכים שקיוו להתעשר מהפקעת נכסי הכנסייה‪ .‬מהפכה שתביא‬
‫לביטולם של הניצול והדירוג המעמדי לא עלתה על דעתו של לותר‪ .‬את זרם השחרור‬
‫הרדיקלי‪ ,‬שאף קיבל אופי סוציאליסטי‪ ,‬הנהיג תומס מינצר (‪ Münzer‬או ‪)Müntzer‬‬
‫(‪ .)1525-1490‬במהרה פרץ מאבק לבינו לבין לותר‪ .‬מינצר נתפס והוצא להורג‬
‫בעקבות מפלת האיכרים במערכה הגדולה והמכרעת הידועה כ"קרב פרנקנהאוזן"‪.‬‬
‫הכוונה לחוקי ספטמבר שאושרו בספטמבר ‪ 1835‬על ידי הממשלה הצרפתית בעקבות‬ ‫‪ .109‬‬
‫ההתנקשות בחייו של המלך לואי–פיליפ ב–‪ 28‬ביולי באותה שנה‪ .‬חוקים אלה הגבילו‬
‫את פעילותם של בתי משפט של מושבעים והנהיגו תקנות מחמירות נגד העיתונות‪.‬‬
‫נקבע בהם כי על דברי דפוס המופיעים באופן תקופתי ישולם עירבון גבוה יותר וכי‬
‫מחבריהם של פרסומים שיצאו נגד מוסד הקניין והסדר המדיני הקיים ייאסרו או‬
‫ישלמו קנסות גבוהים‪.‬‬
‫"האימפריה הרומית הקדושה"‪ ,‬ולמן המאה ה–‪" 16‬האימפריה הרומית הקדושה‬ ‫‪ .110‬‬
‫של האומה הגרמנית"‪ ,‬הייתה ישות פוליטית שהתקיימה במרכז אירופה ומערבה‬
‫מהמאה העשירית לספירה ועד פירוקה ב–‪ 1806‬בעקבות ניצחונו של נפוליון על‬
‫צבא רוסי–אוסטרי ב"קרב אוסטרליץ" (הידוע גם כ"קרב שלושת הקיסרים") בדצמבר‬
‫‪ .1805‬במשך כל שנות קיומה לא נוצרה באימפריה הרומית הקדושה סמכות מרכזית‬
‫כדוגמת זאת שהתגבשה לדוגמה בצרפת‪ .‬ביסודה הייתה גוף פדרלי‪ .‬בעקבות‬
‫מלחמת שלושים השנים (‪ ,)1648-1618‬שהתחוללה במידה רבה על אדמותיה‪ ,‬הפכה‬
‫האימפריה הרומית הקדושה לאיחוד רופף של ישויות מדיניות בעלות עצמאות‬
‫מרובה‪ ,‬שבה הפכו במשך הזמן אוסטריה ופרוסיה לשתי המדינות הדומיננטיות‪ ,‬תוך‬
‫התפתחותן למעצמות אירופיות‪ .‬על מקומה של האימפריה הרומית הקדושה באה‬
‫"הברית הגרמנית"‪ ,‬שהוקמה בקונגרס וינה ב–‪ 1815‬והתקיימה עד ‪ ,1866‬ואף בה‬
‫היו אוסטריה ופרוסיה שתי המדינות‪/‬מעצמות הדומיננטיות‪ .‬ב–‪ 1866‬קרסה ישות זו‪,‬‬
‫שחסרה שלטון מרכזי‪ ,‬בעקבות ניצחונה של פרוסיה על אוסטריה ב"מלחמת שבעת‬
‫השבועות"‪ ,‬ששם למעשה קץ לרעיון של איחוד מלא של כלל המדינות הגרמניות‪.‬‬
‫ב–‪ 1871‬אוחדה גרמניה על ידי פרוסיה‪ ,‬תוך השארת אוסטריה מחוץ לאיחוד‪ .‬מרקס‬

‫‪404‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫מתייחס כאן לאימפריה הרומית הקדושה ולברית הגרמנית שבאה בעקבותיה כמדינה‬
‫שלא השכילה להתפתח לכלל מדינה פוליטית מובהקת‪ ,‬על יסוד ההפרדה בין‬
‫מדינה ל"חברה אזרחית"‪ ,‬קרי בין המדינה לספרה החברתית–כלכלית‪ .‬חולשתה של‬
‫המהפכה הבורגנית‪ ,‬מהפכה שתרמה בכל מקום תרומה מכרעת להיווצרות הפרדה‬
‫זו‪ ,‬שהושלמה על ידי התנועה הדמוקרטית‪ ,‬הייתה הסיבה העיקרית לפיגורה זה של‬
‫הספרה הגרמנית‪.‬‬
‫הכוונה לפרידריך וילהלם הרביעי (‪ ,)Friedrich Wilhelm IV‬מלך פרוסיה בשנים‬ ‫‪ .111‬‬
‫‪ .1861-1840‬ב–‪ 1858‬לקה בשבץ שפגע בתפקודו‪ ,‬והשלטון עבר לידי אחיו וילהלם‬
‫ששירת כעוצר עד מותו של פרידריך וילהלם ב–‪ .1861‬וילהלם‪ ,‬שעלה לכס המלוכה‬
‫הפרוסי ב–‪ 1861‬בתור וילהלם הראשון (‪ ,)Wilhelm I‬הוא שאיחד את גרמניה ב–‪1871‬‬
‫תחת הנהגתה של פרוסיה והיה לקיסר וילהלם הראשון של הרייך הגרמני החדש‪.‬‬
‫בקטעים הבאים מרקס משתמש לסירוגין בתיבה "מעמד" (‪ )Klasse‬ובתיבה "שדרה"‬ ‫‪ .112‬‬
‫(‪ .)Stand‬זהו עדיין השלב שבו טרם הבחין הבחנה מושגית חד–משמעית בין מעמד‬
‫לשדרה‪ .‬השימוש בתיבות שונות מבטא אולי את לבטיו של מרקס‪ .‬מבחינת הבנת‬
‫הטקסט ניתן להתייחס אל התיבה "שדרה" בשורות אלו כאל "שכבה"‪ ,‬ובכל מקרה‬
‫המשמעות של שתי התיבות דומה ‪" -‬מעמד"‪ .‬אף על פי כן מצאנו לנכון לתרגם את‬
‫שתי התיבות במדויק ולא לתרגמן‪ ,‬למשל‪ ,‬באותה המילה‪ ,‬דבר שהיה מקל אולי את‬
‫ההבנה אך מסתיר מן הקוראים את לבטיו של מרקס‪.‬‬
‫משמע‪ ,‬שדרה המשעבדת את החברה או נמנית עם השדרות המשעבדות את החברה‬ ‫‪ .113‬‬
‫ומייצגת‪ ,‬מגלמת‪ ,‬בעיני החברה את הכוח או הכוחות המשעבדים אותה‪.‬‬
‫כאן מופיעה לראשונה בכתבי מרקס ההבחנה בין תהליכים ותוצאות בלתי מכוונים‬ ‫‪ .114‬‬
‫של מעשי האדם‪ ,‬שאותם הוא מגדיר "דמויי טבע" (‪ ,)naturwüchsig‬לבין תוצאות‬
‫מבוקשות של מעשיו‪ ,‬המוגדרות כאן "מלאכותיות" (‪ .)künstlich‬בקטע זה עושה‬
‫מרקס הבחנה בין עוני חברתי שהתהווה שלא בכוונת מכוון לעוני שהתהווה במהלך‬
‫מחושב שתוצאותיו נחזו ונשאפו מראש‪ .‬העוני שנוצר תוך התפתחות התעשייה‬
‫המודרנית הוא לפי מרקס‪ ,‬בשורות אלו‪ ,‬תוצאה מבוקשת של מעשיהם של בעלי‬
‫האמצעים‪ ,‬סוחרים עירוניים אמידים ואצולה קרקעית בורגנית‪ ,‬שיצרו‪ ,‬בכוונת‬
‫מכוון‪ ,‬את הנחות היסוד של התעשייה המודרנית ‪ -‬מעמד מנושל מכל בעלות על‬
‫אמצעים כלכליים ההופך לציבור שכיר‪ ,‬שכל שעומד לרשותו הוא כוח העבודה שלו‪.‬‬
‫מרקס יפתח השקפה זו בפרק ‪ ,24‬שכותרו "ההצבר המתקרא ראשוני"‪ ,‬בחלק א'‬
‫של הקפיטל‪ .‬וכבר ציינו במבוא כי את המונח המרקסי ‪ naturwüchsig‬יש לתרגם‬
‫כ"דמוי טבע" ולא כ"טבעי"‪ .‬יחסיהם החברתיים של בני האדם המתפתחים שלא‬
‫בכוונת מכוון‪ ,‬באופן סטיכי‪ ,‬נדמים לבני האדם כטבעיים‪ ,‬אך אין הם כאלה‪ ,‬שהרי‬
‫האדם‪ ,‬בניגוד לבעלי החיים‪ ,‬הוא יצור היסטורי‪ ,‬וכל יחסיו החברתיים הם בעלי אופי‬
‫היסטורי‪ ,‬דמויי טבע או מלאכותיים‪.‬‬
‫השכווי הוא סמל לאומי עתיק של צרפת‪ ,‬אף כי חוקת ‪ ,1958‬חוקתה הנוכחית של‬ ‫‪ .115‬‬
‫צרפת‪ ,‬אינה מציינת אותו כסמל כזה‪ .‬נראה כי העובדה שאותה המילה בלטינית‪,‬‬
‫"גאלוס" (‪ ,)Gallus‬מציינת הן תושב של צרפת (לפנים גאליה) והן תרנגול מילאה‬
‫תפקיד מרכזי בהיהפכותו של השכווי לסמל תרבותי של צרפת‪ .‬בימי הביניים רווחה‬
‫דמותו בכנסיות בצרפת‪ .‬מן המאה ה–‪ 16‬ואילך הוטבעה דמותו מפעם לפעם במטבעות‬

‫‪405‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫לצד דמותו של המלך‪ .‬בזמן המהפכה הצרפתית זכה לפופולריות רבה וסימל את‬
‫החירות‪ ,‬האחווה והפטריוטיות (בהקשרה כשאיפה לחירות העם)‪ .‬נפוליון סירב לקבל‬
‫את השכווי כסמלה של צרפת והורה להחליפו בנשר‪ .‬ב"מונרכיית יולי" (‪)1848-1830‬‬
‫הוא סימל חירות ופטריוטיזם‪ .‬ברפובליקה השנייה של צרפת (‪ )1852-1848‬שוב היה‬
‫השכווי למרכיב חשוב במערכת הסמלים של המדינה‪ .‬כן היה השכווי אחד מסמלי‬
‫החירות של הרפובליקה השלישית (‪ .)1940-1870‬הוא חזר לשמש כסמל‪ ,‬אף כי לא‬
‫דומיננטי‪ ,‬ברפובליקה הרביעית (‪ .)1958-1944‬גם היום הוא נפוץ בצרפת בתחומים‬
‫שונים‪ ,‬בהם מסחר‪ ,‬ספורט ובידור‪ ,‬כסמל של זהות צרפתית‪ .‬מרקס מתייחס אליו כאן‬
‫כאל סמל חירות כללי‪.‬‬
‫לתולדותיו של פורוורטס! ראו המבוא לחיבור זה‪.‬‬ ‫‪. 116‬‬
‫הכוונה למאמר שפרסם ארנולד רוגה (‪ )1880-1803( )Ruge‬בעיתון פורוורטס! ב–‪27‬‬ ‫‪ .117‬‬
‫ביולי ‪ 1844‬תחת הכותרת "מלך פרוסיה והרפורמה החברתית"‪ ,‬ונחתם על ידו בכינוי‬
‫"פרוסי פלוני"‪[Arnold Ruge], "Der König von Preußen und die Socialreform", :‬‬
‫‪ .Vorwärts! Pariser Deutsche Zeitschrift, Nr. 60, 27 Juli 1844‬מרקס כתב את מאמרו‬
‫כתגובה למאמר זה‪.‬‬
‫ארנולד רוגה היה הוגה דעות ופעיל מרכזי בתנועה הדמוקרטית הגרמנית‪ .‬הוא‬ ‫ ‬
‫למד פילוסופיה ופילולוגיה באוניברסיטאות יֶנ ָה‪ ,‬האלֶה והיידלברג‪ .‬בשל מהפכנותו‬
‫הדמוקרטית וחברותו בארגון חשאי נאסר ונשפט וישב בכלא חמש שנים (עד שחרורו‬
‫בחנינה)‪ .‬הוא היה עורכו של כתב העת ספרי השנה הגרמניים למדע ואמנות‬
‫(‪ ,)Deutsche Jahrbücher für Wissenschaft und Kunst‬שהיה במה מרכזית של‬
‫"ההגליאנים הצעירים"‪ .‬בשל הטון הפוליטי הליברלי–דמוקרטי שלו כפתה ממשלת‬
‫פרוסיה את סגירתו‪ ,‬ועל כן העתיק רוגה את מושבו לשווייץ‪ ,‬שם המשיך להוציאו‬
‫לאור‪ .‬ב–‪ 1844-1843‬היה עורך שותף של ספרי השנה הגרמניים–צרפתיים יחד עם‬
‫מרקס‪ .‬חילוקי הדעות ביניהם היו מהגורמים להפסקת הופעתו של כתב העת (ראו‬
‫המבוא הכללי‪ ,‬המאמר "לשאלת היהודים")‪ .‬הוא היה פעיל באירועים המהפכניים‬
‫של ‪ 1848‬ונבחר לאספה הלאומית בפרנקפורט‪ .‬בעקבות כישלונה של מהפכת‬
‫‪ 1849-1848‬העתיק את מושבו לאנגליה‪ ,‬שם הקים עם אישים פוליטיים מרכזיים‬
‫בתנועה הדמוקרטית‪ ,‬בהם מָציני (‪ ,)Mazzini‬את "הוועד הדמוקרטי האירופי"‬
‫(‪ .)European Democratic Committee‬מ–‪ 1866‬החל להביע באופן פומבי תמיכה‬
‫במגמות השמרניות בגרמניה‪ :‬הוא הביע תמיכה במדיניותו של ביסמרק (‪)Bismarck‬‬
‫ותמך בפרוסיה במלחמתה נגד אוסטריה ב–‪ 1866‬ובמלחמתה נגד צרפת בשנים‬
‫‪ .1871-1870‬בהשתדלותו של ביסמרק נקבעה לו מ–‪ 1877‬קצבה מאת ממשלת‬
‫פרוסיה כהוקרה על שירותו‪ .‬ראו עוד המבואות המיוחדים לחיבורים "לשאלת‬
‫היהודים"‪" ,‬לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל‪ :‬מבוא" ו"הערות שוליים‬
‫ביקורתיות למאמר 'מלך פרוסיה והרפורמה החברתית‪ ,‬מאת פרוסי אלמוני'"‪.‬‬
‫על מרד האורגים השלזים מראשית יוני ‪ ,1844‬שבניתוחו אותו ‪ -‬תוך מחלוקת עם‬ ‫‪ .118‬‬
‫ארנולד רוגה ‪ -‬המשיך מרקס וגיבש את תורת המהפכה שלו‪ ,‬ראו במבוא לחיבור זה‪.‬‬
‫לַה ֶרפֹורם (‪ )La Réforme‬היה עיתון יומי שהופיע בצרפת בין יולי ‪ 1843‬לינואר ‪.1850‬‬ ‫‪ .119‬‬
‫העיתון נוסד על ידי אלכסנדר–אוגיסט לדרי–רולן (‪ ,)Ledru-Rolin‬ממנהיגיה הבולטים‬

‫‪406‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫של התנועה הדמוקרטית‪ ,‬שמילא תפקיד מרכזי במהפכת פברואר ‪ ,1848‬אשר הדיחה‬
‫את לואי–פיליפ מכס מלכותו וכוננה את "הרפובליקה השנייה"‪ .‬העיתון נתן מבע‬
‫לעמדותיה של התנועה הדמוקרטית‪ ,‬ואף לעמדותיהם של החוגים הסוציאליסטיים‬
‫שבתנועה זו‪ .‬בין החודשים אוקטובר ‪ 1847‬וינואר ‪ 1848‬הופיעו בו מאמרים של‬
‫פרידריך אנגלס‪.‬‬
‫מלך פרוסיה דאז‪ ,‬פרידריך וילהלם הרביעי (‪ .)Friedrich Wilhelm IV‬ראו הערה ‪111‬‬ ‫‪ .120‬‬
‫לעיל‪.‬‬
‫מרקס מתייחס להוראת המלך הפרוסי פרידריך וילהלם הרביעי מ–‪ 18‬ביולי ‪.1843‬‬ ‫‪ .121‬‬
‫הסיבה לכך הייתה השתתפותם של פקידי הממשלה בחגיגה‪ ,‬שהליברלים בדיסלדורף‬
‫ארגנו לכבוד הפרלמנט (‪ )Landtag‬הַרייני השביעי‪ .‬הוראת המלך אסרה על פקידי‬
‫הממשלה להשתתף באירועים כאלה (לפי הערת מערכת ‪ ;MEW‬ראו‪MEW, vol. 1, :‬‬
‫‪).p. 610, note 162‬‬
‫ה"לגיטימיסטים" היו חסידי המלוכה של בית בורבון בצרפת‪ .‬בתקופת "הרסטורציה‬ ‫‪ .122‬‬
‫הבורבונית" מ–‪ 1814‬ועד ‪ 1830‬כונו "אולטרה–רויאליסטים" והוגדרו כ"מלוכנים יותר‬
‫מהמלך"‪ .‬הם שללו את המהפכה הצרפתית ואת הרפובליקה והיו כוח שמרני מבחינה‬
‫חברתית–כלכלית‪ .‬הם שללו את בניינה של מונרכיה חוקתית על ידי לואי ה–‪( 18‬מלך‬
‫‪ )1824-1815‬וקיוו לחידושו של ה–‪( ancien régime‬המשטר הישן) ולביטול מרבי של‬
‫התמורות שחוללה המהפכה הצרפתית‪.‬‬
‫הוויגים והטורים (‪ )Whigs, Tories‬היו שתי מפלגות פוליטיות שנוצרו באנגליה‬ ‫‪ .123‬‬
‫ברבע האחרון של המאה ה–‪ 17‬ונאבקו מאז ועד אמצע המאה ה–‪ 19‬על השלטון‬
‫הפוליטי במדינה‪ .‬שתיהן היו במשך כמאה שנה קבוצות פוליטיות בלתי מגובשות‪,‬‬
‫והתגבשותן כמפלגות מובהקות התרחשה בשני העשורים האחרונים של המאה‬
‫ה–‪ .18‬שררו בהן מגמות מנוגדות‪ .‬הוויגים היו מזוהים מתחילה עם הגבלת המונרכיה‬
‫האבסולוטית ובניינה של מונרכיה חוקתית (מונרכיה המתנהלת תוך כפיפות המלך‬
‫למערכת חוקתית המגבילה את כוחו) וסובלנות דתית כלפי כל הפרוטסטנטים‪.‬‬
‫האצולה הגבוהה‪ ,‬שביקשה להגביל את המלוכה‪ ,‬מילאה תפקיד מרכזי במפלגה‬
‫הטרוגנית זאת‪ ,‬שנתמכה על ידי חרושתנים וסוחרים‪ .‬התנועה המדעית והנאורות‪,‬‬
‫וחופש הדעות שבה‪ ,‬היו קשורים עם הוויגים‪ ,‬והפילוסוף המדיני הגדול שפעל‬
‫בתקופת ייסודן של שתי המפלגות‪ ,‬ג'ון לוק (‪ ,)1704-1632( )Locke‬השתייך אליהם‪.‬‬
‫בהיותם מושפעים מתורתו‪ ,‬החזיקו ראשי הוויגים בהשקפה הפילוסופית–מדינית‪,‬‬
‫שהנה בסיסו של המונרכיזם החוקתי‪ ,‬ולפיה מושלים המלכים לא מכוח רצון האל‬
‫אלא מכוחה של אמנה המעניקה להם את כוחם ומעמדם‪ .‬מבחינה משפטית הייתה‬
‫משמעות הדבר היות המערכת החוקתית מקור המלוכה וסמכותו של המלך‪ .‬המפלגה‬
‫הטורית תמכה בראשיתה במלוכה אבסולוטית (בבית סטיוארט) ובחיזוק הכנסייה‬
‫האנגליקנית הממסדית‪ .‬האצולה הנמוכה‪ ,‬הג'נטרי (‪ ,)Gentry‬היוותה את בסיסה‬
‫החברתי‪ .‬הטורים דיברו על "הזכות האלוהית של המלכים" העוברת בירושה‪ .‬הם‬
‫ראו בוויגים רפובליקנים המבקשים להפוך את המלך לאישיות חסרת כל סמכויות‬
‫ממשיות‪ .‬המלוכנות אפיינה את המפלגה הטורית רוב דרכה‪ .‬שתי המפלגות ידעו‬
‫התפתחות בהרכבן ובדרכן‪ .‬התפתחותם הגדולה של החרושת והמסחר בעקבות‬

‫‪407‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫המהפכה התעשייתית הגדילה את משקלו של יסוד חברתי–כלכלי זה במפלגה‬

‫הוויגית וחיזקה בה את המגמות הליברליות‪ .‬במחצית הראשונה של המאה ה–‪19‬‬
‫תמכה המפלגה הוויגית (שהיה בה אף אגף שמרני) בעליונות הפרלמנט על המלוכה‪,‬‬
‫במסחר חופשי‪ ,‬בביטול העבדות ובהרחבה של זכות ההצבעה כך שתכלול גם את‬
‫הבורגנות העולה‪ .‬מן המפלגה הוויגית התפתחה במחצית השנייה של המאה ה–‪19‬‬
‫המפלגה הליברלית‪ .‬בעת שחיבר מרקס את מאמרו "הערות שוליים ביקורתיות‬
‫למאמר 'מלך פרוסיה והרפורמה החברתית‪ ,‬מאת פרוסי פלוני'"‪ ,‬ייצגה אפוא המפלגה‬
‫הוויגית את המגמות הפרוגרסיביות באופן יחסי בממשל האנגלי‪ .‬אחת ממטרותיה‬
‫הראשיות הייתה ביטול חוקי הדגן (ראו ההערה הבאה)‪ ,‬ששירתו את האינטרסים של‬
‫בעלי הקרקעות האצילים (שנהגו להחכיר את אדמותיהם ליצרנים קפיטליסטים)‪.‬‬
‫הטורים ייצגו עם התגבשותם כמפלגה מודרנית מגמות שמרניות‪ ,‬דבר שהתבטא‬
‫בפרוטקציוניזם כלכלי ובשלילת מהלכים לסובלנות דתית‪ ,‬כגון ביטול ההגבלות‬
‫על הקתולים ("שחרור הקתולים")‪ .‬אולם קמו בתוכם גם אישים פרוגרסיביים‪ ,‬כגון‬
‫הדוכס מוולינגטון (‪ )Wellington‬ורוברט פיל (‪ ,)Peel‬בן למשפחת תעשיינים‪ ,‬שכראשי‬
‫ממשלה יזמו צעדים פרוגרסיביים בניגוד לעמדה המסורתית של מפלגתם‪ ,‬כגון "חוק‬
‫ההקלה על הקתולים הרומים‪ )Roman Catholic Relief Act, 1829( "1829 ,‬וביטול‬
‫חוקי הדגן ב–‪ .1846‬כאשר חיבר מרקס מאמר זה היה פיל ראש הממשלה‪ ,‬אולם מרקס‬
‫מתאר את המפלגה בכללה כמי שמתנגדת לליברליזם הכלכלי והפוליטי‪ ,‬שבו רצו‬
‫אז בעיקר חוגי התעשיינים והסוחרים הקשורים עמם‪ ,‬ומבקשת לבלום את התפתחות‬
‫התעשייה‪.‬‬
‫‪ .124‬הכוונה ל"חוקי הדגן" (‪ )Corn Laws‬שנחקקו באנגליה בשליש הראשון של המאה‬
‫ה–‪ )1828 ,1822 ,1815( 19‬בהתאם לאינטרס של בעלי הקרקע האצילים‪ .‬החוקים‬
‫הטילו מכסים על ייבוא הדגן ממדינות זרות‪ ,‬במטרה לקיים מחירי דגן גבוהים בשוק‬
‫המקומי‪ .‬ב–‪ 1838‬הקימו שני תעשיינים ממנצ'סטר‪ ,‬קובדן (‪ )Cobden‬וברייט (‪,)Bright‬‬
‫את "הליגה נגד חוק הדגן" (‪ )Anti-Corn Law League‬שניהלה תעמולה מקפת נגד‬
‫הטלת מכסים על דגן מיובא‪" .‬הליגה" אף גייסה למאבקה את מחאת העובדים נגד‬
‫מחירי המזון המאמירים שפגעו קשה בשכרם הריאלי‪ .‬מחייבי חוקי הדגן טענו כי‬
‫התעשיינים מבקשים להוזיל את מחירי הדגן כדי להוזיל את שכר העבודה‪ .‬ב–‪26‬‬
‫ביוני ‪ 1846‬החליט הפרלמנט האנגלי על ביטול חוקי הדגן‪ .‬החלטה זו הייתה ניצחון‬
‫חשוב של התעשייה שנלחמה נגד חוקי הדגן תחת הדגל של סחר חופשי‪.‬‬
‫‪ .125‬דיוויד ריקרדו (‪ )1823-1772( )Ricardo‬היה מן הכלכלנים המדיניים האנגלים‬
‫הבולטים והחשובים במאה ה–‪ .19‬ריקרדו‪ ,‬בן למשפחה יהודית–פורטוגלית‬
‫שהתבולל‪ ,‬היה איש פיננסים וספקולנט אשר צבר בגיל צעיר הון רב‪ .‬הוא החל‬
‫להתעניין בכלכלה בעקבות קריאת ספרו של אדם סמית‪ ,‬עושר העמים‪ .‬בגיל ‪42‬‬
‫פרש מעיסוקיו והתמסר לחקירת החיים הכלכליים ולפעילות פוליטית‪ .‬הוא הושפע‬
‫בפעילותו הפוליטית ובמחקריו הכלכליים מג'יימס מיל (אביו של ג'ון סטיוארט‬
‫מיל)‪ ,‬שהתמודדותו של מרקס עם תורתו מצאה ביטוי בכתב יד המובא בכרך זה‪.‬‬
‫בהיותו חבר פרלמנט‪ ,‬בשנים ‪ ,1823-1819‬נאבק ריקרדו נגד האינטרסים של האצולה‬
‫הקרקעית ולטובת האינטרסים של הון הייצור האנגלי (למרות היותו במקורו איש‬

‫‪408‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הון פיננסי–ספקולטיבי)‪ .‬כך לחם נגד חוקי הדגן (ראו הערה קודמת)‪ .‬ספרו המפורסם‬
‫ביותר הוא עקרונות הכלכלה המדינית והמיסוי (‪Principles of Political Economy‬‬
‫‪ .)and Taxation‬ריקרדו הוא מאבותיה של התורה שלפיה ערכו של מוצר נקבע על‬
‫ידי זמן העבודה הנחוץ לייצורו‪ ,‬תורה שמרקס פיתחה ושכללה‪ .‬כן עשה‪ ,‬בהקשר‬
‫זה של תורתו‪ ,‬הבחנה בין "ערך חליפין" ל"ערך שימוש"‪ ,‬שאף היא שוכללה על‬
‫ידי מרקס‪ .‬ריקרדו פיתח תורה מקפת בדבר אופן קביעתה של הרנטה הקרקעית‬
‫(דמי החכירה המשולמים לבעל הקרקע על ידי היצרן החקלאי הקפיטליסטי)‪ .‬כן‬
‫נמנה עם מניחי היסודות ל"תורת היתרון היחסי"‪ ,‬שלפיה ראוי שכל ארץ תתמקד‬
‫בייצור מוצרים שבהם יתרונה הוא הגדול ביותר‪ ,‬גם אם יש לה יתרון בייצור מוצרים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫‪ .126‬ג'ון רמזי מֶקקּולֹוק (‪ )1864-1789( )John Ramsay McCulloch‬היה כלכלן בולט‬
‫באנגליה במאה ה–‪ .19‬הוא נמנה עם חברי "מועדון הכלכלה המדינית" (‪Political‬‬
‫‪ )Economy Club‬הלונדוני‪ ,‬שנוסד ב–‪ 1821‬על ידי ג'יימס מיל וחוג חברים לשם קיום‬
‫שיח מתמיד על עקרונות הכלכלה המדינית‪ .‬ב–‪ 1828‬התמנה לפרופסור לכלכלה‬
‫בקולג' האוניברסיטאי של לונדון (‪ .)University College London‬הוא נחשב למנהיגה‬
‫של האסכולה הריקרדיאנית לאחר מותו של ריקרדו‪ .‬הוא היה מחבר פורה של ספרות‬
‫כלכלית וכתב‪ ,‬בין השאר‪ ,‬על תחומה ושיטתה של הכלכלה המדינית ועל ההיסטוריה‬
‫של המחשבה הכלכלית‪ .‬הוא נחשב לחלוץ בשדה איסוף הנתונים הכלכליים והניתוח‬
‫הסטטיסטי שלהם‪ .‬הוא דבק בתורת הערך של ריקרדו שראתה את כמות העבודה‬
‫הדרושה לייצורו של מוצר כמקור ערכו‪ .‬כמו מורו ורבו‪ ,‬ריקרדו‪ ,‬תמך גם הוא בביטול‬
‫חוקי הדגן‪.‬‬
‫‪ .127‬פרנסיס בייקון (‪ )1626-1561( )Bacon‬היה מדינאי ופילוסוף אנגלי‪ .‬הוא התקדם‬
‫במעלה ההיררכיה הפוליטית בימי המלך ג'יימס סטיוארט הראשון (שמלך באנגליה‬
‫בשנים ‪ ,)1625-1603‬שביקש לבלום‪ ,‬כמו בית סטיוארט בכללו‪ ,‬את התקדמות‬
‫המהפכה הבורגנית באנגליה‪ .‬בכך קשר בייקון את עצמו עם המגמות השמרניות‬
‫באנגליה‪ .‬ב–‪ 1618‬התמנה בייקון ללורד צ'נסלור (‪ ,)Lord Chancellor‬משרה שוות‬
‫ערך לראש ממשלה‪ .‬בייקון הדגיש כי הכרה ממשית אפשרית רק על ידי ניסיון‪.‬‬
‫שליטתנו בטבע מתבססת על הכרתנו אותו ועל ציות לחוקיו‪ .‬הוא אבי האמרה‬
‫"ידע הוא כוח" (‪ .)Knowledge is power‬בייקון תרם תרומה חשובה להתפתחות‬
‫האינדוקציה כשיטה מדעית‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בהגותו מתגלות מגמות שאינן מאפשרות‬
‫התקדמות מדעית אמיתית‪ .‬בייקון לא גילה פתיחות לפיזיקה המתמטית שפיתח אז בן‬
‫דורו גלילאו גליליי ופיתח תפיסה מדעית היונקת מאריסטו‪ ,‬שבצעירותו שלל אותו‪,‬‬
‫המבקשת לגלות את "הטבע הפועל"‪" ,‬הטבע הטובע"‪ ,‬קרי ה"צורות"‪ ,‬המהויות‪,‬‬
‫של הדברים‪ .‬לפי תפיסה זו התכונות הן הופעה או גילוי של המהויות‪ .‬מדע הטבע‬
‫המודרני לא הלך בהתפתחותו בדרכו המהותנית של בייקון‪ ,‬המבקשת לגלות את‬
‫התכונות הסובסטנציאליות של הדברים‪ ,‬אלא בדרכו של גליליי החוקרת ומבטאת‬
‫באופן מתמטי את תכונות הגופים ואת היחסים ביניהם‪.‬‬
‫‪ .128‬מרקס מצטט כאן דברים של בייקון (‪ )Bacon‬מחיבורו ‪"Scala Intellectus sive Filum‬‬
‫"‪"( Labyrinthi‬סולם השכל או חוט המבוך")‪ ,‬כפי שהם מובאים בתרגומו הצרפתי‬

‫‪409‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫של ספרו המקיף של מקקולוק על הכלכלה המדינית‪John Ramsay MacCulloch, :‬‬

‫‪Discours sur l'origine, le progress, les objets particulars, et l'importance de‬‬
‫‪ .l'économie politique (Geneva and Paris, 1825), pp. 131-132‬כותרת ספרו של‬
‫מקקולוק באנגלית‪A Discourse on the Rise, Progress, Peculiar Objects, and :‬‬
‫‪" .Importance of Political Economy‬סולם השכל"‪ ,‬שראה אור לראשונה ב–‪,1653‬‬
‫יועד להיות ההקדמה לחלק הרביעי של החיבור המקיף ‪( Instauratio Magna‬התחייה‬
‫הגדולה)‪ .‬למקור הלטיני ראו‪Francis Bacon, The Works of Francis Bacon, ed. :‬‬
‫‪James Spedding, Robert Leslie Ellis and Douglas Denon Heath, 14 vols. (London,‬‬
‫‪.1858-1874), vol. 2: "Scala Intellectus sive Filum Labyrinthi", pp. 687-689‬‬
‫מרקס בז למקקולוק המציג עצמו‪ ,‬תוך שהוא קושר עצמו לדברים נאים של בייקון‬
‫על התקדמות הידע‪ ,‬כמי שנמצא במרומי המדע ורואה את מושא חקירתו‪ ,‬החברה‪,‬‬
‫במלוא יופיו ויודע את שיש לעשות בחיי המעשה‪.‬‬
‫‪ .129‬סר ג'יימס פיליפס קיי–שטלוורת (‪ ,)Kay-Shuttleworht‬רופא‪ ,‬מחנך‪ ,‬איש ציבור וסופר‬
‫אנגלי; שימש כרופא ברובע העניים במנצ'סטר ומילא תפקידים ציבוריים שונים‪.‬‬
‫הוא פעל רבות לקידום החינוך הציבורי באנגליה ונחשב לאחד מאבותיו‪ .‬ספרו ‪The‬‬
‫‪Moral and Physical Condition of the Working Classes Employed in the Cotton‬‬
‫‪ )1932( Manufacture in Manchester‬צוטט על ידי פרידריך אנגלס במחקרו הידוע על‬
‫המעמד העובד באנגליה שראה אור גם בעברית‪ :‬פרידריך אנגלס‪ ,‬מצבו של המעמד‬
‫העובד באנגליה (תל אביב‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪.)1958 ,‬‬
‫‪ .130‬מרקס מצטט‪ ,‬באופן חופשי ובדילוגים‪ ,‬מהפמפלט של ג'יימס פיליפס קיי–שטלוורת‪,‬‬
‫שפורסם בעילום שם ב–‪ 1839‬והופיע בצרפת‪ ,‬במקור האנגלי‪ ,‬במסגרת ספר בעל שני‬
‫כרכים מאת הכלכלן והסוציאליסט הצרפתי אנטואן איז ֶ'ן בִּיֶרה‪ ,‬שהוקדש למעמדות‬
‫העובדים באנגליה ובצרפת‪[James Phillip Kay-Shuttleworht], Recent Measures for :‬‬
‫‪the Promotion of Education in England, in Antoine-Eugène Buret, De la misère des‬‬
‫‪classes laborieuses en Angleterre et en France; de la nature de la misère, de son‬‬
‫‪existence, de ses effets, de ses causes, et de l'insuffisence de remèdes qu'on lui a‬‬
‫‪opposés jusqu'ici; avec l'indication des moyens propres à en affranchir les sociétés‬‬
‫‪(Paris 1840), vol. 2, pp. 396, 398, 401‬‬
‫‪" .131‬חוק העניים" (‪ ,)Poor Law‬ובשמו המלא "חוק להקלת מצוקתם של העניים" (‪An‬‬
‫‪ )Act for the Relief of the Poor‬נחקק ב–‪ ,1601‬בשנות שלטונה האחרונות של‬
‫אליזבת הראשונה‪ .‬חוק זה‪ ,‬ש"חוזק" במהלך השנים בחקיקה נוספת‪ ,‬הסדיר את‬
‫משטר הטיפול בעניים באנגליה עד ‪ .1834‬החוק משנת ‪ 1601‬היה ביסודו השלמת‬
‫החוק מ–‪ 1597‬והיה שיאו של מפעל החקיקה של בית טיודור להסדרת הסיוע לעניים‪.‬‬
‫החוק קבע כי הסיוע לעניים ייעשה ברמת הקהילות (‪ .)Parishes‬החוק הטיל "מס‬
‫עניים" על בעלי יכולת ברמת הקהילות‪ ,‬שממנו מומן הסיוע לעניים‪ .‬מי שלא היו‬
‫מסוגלים לעבוד קיבלו תמיכה ישירה בבתיהם‪ ,‬שכונתה ‪( outdoor relief‬סיוע שלא בין‬
‫כותלי מוסד)‪ .‬מי שיכלו מבחינה גופנית לעבוד‪ ,‬אך לא עבדו‪ ,‬קיבלו‪ ,‬עם התפתחות‬
‫החקיקה‪ ,‬סיוע שהוגדר ‪( indoor relief‬סיוע בין כותלי מוסד)‪ .‬היה זה סיוע שניתן‬
‫ב"בתי תיקון" (‪ )Houses of Correction‬ואחר כך ב"סדנאות עבודה" (‪,)workhouses‬‬

‫‪410‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫שהעניקו קורת גג ותעסוקה בתנאים שדרבנו את מקבלי הסיוע לבקש עבודה ששכרה‬
‫גבוה מהתמיכה‪ .‬בשל העלות הגבוהה של בניית והפעלת סדנאות עבודה רווחה‬
‫שיטת "הסיוע מחוץ למוסד" גם ביחס לבעלי כושר עבודה שהיו מובטלים‪ .‬משטר‬
‫זה שרר ביסודו עד חקיקת "חוק העניים‪ ,‬חקיקת תיקון‪ ,"1834 ,‬שביטל במידה רבה‬
‫את ה"סיוע שלא בין כותלי מוסד"‪ .‬משטר "חוק העניים" איבד ממשקלו בהדרגה עם‬
‫התפתחות סידורים שונים של ביטוח מפני אבטלה ומפני מחלה ואף ביטוח פנסיוני‪.‬‬
‫חקיקת "חוק הביטוח הלאומי" בשנת ‪ 1911‬היוותה אבן יסוד בהתפתחות זאת‪ .‬שרידי‬
‫משטר זה סולקו עם תחילת בניין מדינת הרווחה המודרנית לאחר מלחמת העולם‬
‫השנייה‪.‬‬
‫‪ .132‬מרקס מתייחס בהערת השוליים שלו (הערה ‪ )III‬ל"צו העובדים" (‪Ordinance of‬‬
‫‪ )Labourers‬משנת ‪ 1349‬ול"חוק העובדים" (‪ )Statute of Laboureres‬משנת ‪,1351‬‬
‫שנקבעו בימי שלטונו של אדוארד השלישי בשלהי ימי הביניים‪ .‬בשל "המגפה‬
‫השחורה"‪ ,‬שהפילה קורבנות רבים באנגליה וצמצמה את האוכלוסייה בכפר ובעיר‪,‬‬
‫גבר הביקוש לידיים עובדות בכפר ולתוצרים של בעלי מלאכה‪ ,‬באופן בולט‬
‫לתוצרים של בעלי מלאכה וחנוונים בתחום המזון‪ .‬תחילה הוצא צו ואחר כך נחקק‬
‫חוק שהסדיר את חייה הכלכליים של אנגליה‪ .‬החוק קבע כי בעלי קרקעות לא ישלמו‬
‫ועובדים חקלאיים שכירים (שהיו עובדים דלים בלתי חופשיים אשר לא היו להם‬
‫משקים משלהם) לא יקבלו שכר גבוה מהשכר ששרר לפני המגפה‪ .‬החוק התייחס הן‬
‫לשכירת עובדים חקלאיים על ידי בעלי הקרקעות האצילים‪ ,‬שניתנה להם עדיפות‪,‬‬
‫והן לשכירתם על ידי איכרים‪ ,‬שפעלו על אדמותיהם של בעלי הקרקעות האצילים‬
‫בסידורים פיאודליים כאלה ואחרים‪ .‬עוד קבע החוק "מחירים הגיוניים" שאין בהם‬
‫רווח מופרז‪ .‬כן חייב החוק את כל האנשים מתחת לגיל ‪ 60‬שאין להם אמצעים‬
‫משלהם לעבוד‪ .‬לגבי מרקס חשובה‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬העובדה שהחוק אסר מתן צדקה למי‬
‫שאינם עובדים אף כי הם יכולים לעבוד‪ ,‬כדי שיהיו חייבים לעבוד לפרנסתם‪.‬‬
‫‪ .133‬מדובר ב"חוק העניים‪ ,‬חקיקת תיקון‪,)Poor Law Amendment Act 1834( "1834 ,‬‬
‫שקבע כי תמיכה לפועלים עניים תינתן בעיקר בשיכונם ב"סדנאות עבודה"‬
‫(‪ .)workhouses‬החוק שלל כמעט לגמרי "סיוע שלא בין כותלי מוסד" (‪outdoor‬‬
‫‪ .)relief‬בסדנאות העבודה שרר משטר משמעתי נוקשה‪ ,‬בדומה לבתי כלא‪ .‬החוק‬
‫קרא לקהילות להתאחד ביחידות גדולות יותר‪" ,‬איגודים לפי חוק העניים" (‪Poor‬‬
‫‪ ,)Law Unions‬למימון וניהול "חוק העניים" בשטחן‪ .‬האנשים כינו את בתי הפועלים‬
‫"בסטיליות לעניים"‪ .‬ביסודו של דבר המשיך מפעל הסיוע לעניים להתבסס על מיסוי‬
‫מיוחד של מעמד הביניים בעל הרכוש‪ .‬להשגחה על יישום החוק הוקמה "נציבות‬
‫חוק העניים" (‪" .)Poor Law Commission‬חוק העניים" משנת ‪ 1834‬קבע רמת מחיה‬
‫מינימלית הנמוכה מרמת המחיה שמבטיח השכר הנמוך בשוק‪ .‬התנאים לקבלת‬
‫הסיוע היו משפילים והטביעו אות קין במצחם של מקבליו‪ .‬החוק חיזק את משטר‬
‫ה"לסה–פר"‪ ,‬בהטילו את האחריות לפרנסתו הראויה ורווחתו של הפרט עליו בלבד‪.‬‬
‫הקהילות והמדינה לא נדרשו גם הן לשאת באחריות זו‪.‬‬
‫‪ .134‬ב"בית סומרסט" (‪ ,)Somerset House‬ארמון עתיק במערב לונדון‪ ,‬היו ממוקמים‬
‫מוסדות ממשלתיים שונים‪ .‬הוא היה מקום מושבם של "נציבי חוק העניים" (‪Poor‬‬
‫‪.)Law Commissioners‬‬

‫‪411‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫‪ .135‬הכוונה לאנטואן–איז'ן בִּיֶרה (‪ ,)1842-1810( )Antoine-Eugène Buret‬כלכלן צרפתי‬

‫בעל השקפה סוציאליסטית‪ .‬חיבורו הידוע‪ ,‬שסיפק מידע רב לחוקרים בני הזמן‪ ,‬בהם‬
‫קרל מרקס‪ ,‬הוא ‪La misère des classes laborieuses en Angeleterre et en France‬‬
‫(דלותם של המעמדות העובדים באנגליה ובצרפת) (ראו הערה ‪ .)130‬את בסיסו‬
‫של חיבור זה היווה מחקר שהגיש בִּיֶרה במסגרת תחרות מדעית שארגנה "האקדמיה‬
‫למדעי המוסר והמדינה" (‪ .)Académie des sciences morales et politiques‬נושא‬
‫התחרות היה‪ :‬מאפייניו של העוני בארצות השונות‪ ,‬סימני ההיכר שלו והסיבות‬
‫להתהוותו‪ .‬בירה זכה בפרס הראשון‪.‬‬
‫‪ .136‬תומס רוברט מלתוס (‪)Thomas Robert Malthus‬‏ (‪ )1834-1766‬היה מן הכלכלנים‬
‫המדיניים האנגלים החשובים והמפורסמים במאה ה–‪ .19‬הוא למד באוניברסיטת‬
‫קיימברידג' מגוון תחומים ומאוחר יותר הוכשר לכמורה‪ ,‬וב–‪ 1798‬היה לכומר‬
‫אנגליקני במחוז הולדתו בדרום–מזרח אנגליה‪ .‬מ–‪ 1805‬ועד מותו כיהן כפרופסור‬
‫להיסטוריה חדשה ולכלכלה מדינית ב"קולג' של חברת הודו המזרחית" (‪East Indian‬‬
‫‪ ,)Company College‬שהוקם על ידי "חברת הודו המזרחית" לשם הכשרת סגל‬
‫עובדים‪ .‬ב–‪ 1798‬ראה אור ספרו ‪( An Essay on the Principle of Population‬מסה‬
‫על עקרון האוכלוסייה)‪ .‬ספר זה‪ ,‬שהעניק לו פרסום עולמי‪ ,‬יצא עד ‪ 1826‬בחמש‬
‫מהדורות נוספות‪ .‬השינויים בין המהדורה השנייה למהדורות המאוחרות יותר אינם‬
‫גדולים‪ .‬את ספרו פרסם מלתוס כתגובה לעמדות אופטימיות ואף אוטופיות שהובעו‬
‫על ידי אביו שלו‪ ,‬דניאל מלתוס‪ ,‬ז'אן–ז'אק רוסו (שהיה חבר של אביו) והוגים כמו‬
‫ויליאם גודווין (‪ )Godwin‬והמרקיז דה קֹונדֹורסֶה (‪ .)Marquis de Condorcet‬שני‬
‫האחרונים אף נזכרו בכותרת המשנה הארוכה של המהדורה הראשונה‪.‬‬
‫מלתוס ראה את סיבתו הראשית של העוני‪ ,‬שבו שרוי חלק ניכר מן האוכלוסייה‪,‬‬ ‫ ‬
‫לא בניצול‪ ,‬משמע בחלוקה בלתי שוויונית‪ ,‬ואף באופן קיצוני‪ ,‬של העושר החברתי‪,‬‬
‫אלא בקצב גידולם של אמצעי המחיה המפגר אחר קצב גידול האוכלוסייה‪ .‬בתקופות‬
‫קשות במיוחד של דלות וקשיי פרנסה מואט גידול האוכלוסייה ונוצר איזון מסוים‬
‫בין גודל האוכלוסייה (לא עד כדי ביטול העוני) לכמות אמצעי המחיה‪ ,‬המופר שוב‬
‫בשל הנטייה והעידוד החברתי לגידול האוכלוסייה‪ .‬מלחמות‪ ,‬מחלות‪ ,‬מגפות ורעב‬
‫גם הם פועלים באופן מחזורי לבלימת גידול האוכלוסייה‪ .‬מלתוס גרס כי יש אף גבול‬
‫עליון לגידול אמצעי המחיה‪ .‬הדלות הייתה אפוא ותהיה חלק בלתי נפרד מחיי אנוש‪.‬‬
‫בין האמצעים המלאכותיים שיש לנקוט הדגיש מלתוס את דחיית גיל הנישואים‬
‫וההתאפקות המינית‪ .‬מלתוס תמך בביטול הדרגתי של חוקי העניים באנגליה‬
‫באמצעות צמצום התמיכות לנזקקים‪ ,‬משום שראה בהם סידורים המסייעים לקיומו‬
‫הרחב של העוני‪ .‬כנגד זאת תמך בצדקה ובחסד פרטיים‪ .‬מבחינה פוליטית תמך‬
‫מלתוס ב"חוקי הדגן" שייקרו את מחירי המזון‪ .‬כאיש דת ראה ברכה בנטייה‪ ,‬שיצר‬
‫האל‪ ,‬לגידול האוכלוסייה‪ ,‬באשר העוני ואימת הרעב מדרבנים את האנשים לחריצות‬
‫ולהתנהגות מוסרית‪ .‬תורתו של מלתוס היא אפוא בעלת אופי אידיאולוגי מובהק‪,‬‬
‫ונראה שתכליתה הייתה להצדיק הימנעות ממהלכים לחלוקה שוויונית יותר של‬
‫העושר ולבניין מערכות רווחה‪ .‬מרקס ואנגלס ביקרו אותה בכתביהם‪ .‬אנגלס הגדירה‬
‫כ"דוקטרינה מגונה‪ ,‬שפלה זאת‪ ,‬חילול קודש מזוויע זה של הטבע והאנושות"‬
‫(‪.)MEW, vol. 1: Engles, "Umrisse zu einer Kritik der Nationalökonomie", p. 518‬‬

‫‪412‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫‪ .137‬מרקס מביא כאן דברים מתוך ספרו של בירה המיוחסים על ידי בירה למלתוס‪Buret, :‬‬
‫‪.De la misère des classes laborieuses en Angleterre et en France, vol. 1, p. 152‬‬
‫בירה אינו מציין מקור מדויק‪ ,‬ודברים אלה לא אותרו כלשונם אצל מלתוס‪ .‬ראו‬
‫לעניין זה‪MEGA, dept. I, vol. 2 (Apparatus): Marx, "Kritische Randglossen zu :‬‬
‫‪dem Artikel 'Der König von Preußen und die Sozialreform. Von eimem Preußen'",‬‬
‫‪p. 930‬‬
‫‪ .138‬עמנואל קֶרטֶה (‪ ,)1809-1747( )Crétet‬פוליטיקאי צרפתי‪ .‬קרטה נולד למשפחה של‬
‫אנשי עיסוקים‪ .‬הוא תמך בהפיכה שהעלתה את נפוליון לשלטון ב–‪ 1799‬והתמנה‪,‬‬
‫כהוקרה על תמיכתו‪ ,‬לחבר מועצת המדינה‪ .‬הוא היה מעורב בהקמת הבנק המרכזי‬
‫של צרפת‪ ,Banque de France ,‬והתמנה לדירקטור שלו ב–‪ .1806‬קרטה היה שר הפנים‬
‫של נפוליון בונפרטה במשך שנתיים‪.1809-1807 ,‬‬
‫‪ .139‬קטע זה מצוטט מתוך‪Buret, De la misère des classes laborieuses en Angleterre et :‬‬
‫‪en France, vol. 1, p. 227‬‬
‫‪ .140‬ז'ק בַּרתֶלמי נו ַאי ֵי די גר (‪ ,)1828-1758( )Noailles du Gard‬פוליטיקאי צרפתי‪ ,‬היה‬
‫חבר הגוף המחוקק בשנים ‪.1815-1807‬‬
‫‪ .141‬קטע זה מצוטט מתוך‪Buret, De la misère des classes laborieuses en Angleterre et :‬‬
‫‪en France, vol. 1, pp. 229-230‬‬
‫‪ .142‬ביטול (‪ )Aufhebung‬נבדל מחיסול‪ ,‬השמדה (‪ ,)Vernichtung‬של הקבצנות‪ .‬הראשון‬
‫מבקש להביא לגוויעתה באמצעות צמצום ואף ביטול מקורותיה החברתיים‪ ,‬העוני‪,‬‬
‫דהיינו באמצעות נקיטת מדיניות של קידום החינוך‪ ,‬יצירת מקורות תעסוקה וכדומה‪,‬‬
‫ובכלל באמצעות הגדלת השוויון בחלוקת העושר החברתי על ידי שינויים מערכתיים‬
‫חברתיים–כלכליים‪ ,‬כגון יצירת מערכות רווחה מפותחות (מדינת רווחה)‪ ,‬שתביא‬
‫להיחלצות העניים מעוניים ולביטול תופעת הקבצנות הקשורה עם העוני‪ .‬השני נלחם‬
‫בתסמין‪ ,‬בתופעה עצמה‪ ,‬ומבקש לסלקו באלימות פוליטית ומשפטית‪ .‬הראשון הוא‬
‫מהלך חברתי‪ ,‬שנפוליון לא נקט; השני הוא מהלך פוליטי בגבולות השכל הפוליטי‪.‬‬
‫‪ .143‬הקונבנט‪ ,‬או בשמו המלא‪ :‬הקונבנט הלאומי‪ ,‬היה האספה הנבחרת שהתקיימה בצרפת‬
‫מ–‪ 20‬בספטמבר ‪ 1792‬ועד ‪ 26‬באוקטובר ‪ .1795‬הוא נבחר בבחירות כלליות‪ ,‬שבהן‬
‫השתתפו כל הגברים מגיל ‪ 21‬ומעלה המתפרנסים מעמל כפיהם‪ .‬הוא אמור היה‬
‫להיות במקורו אספה מכוננת‪ .‬החוקה המתקדמת‪ ,‬הדמוקרטית–סוציאלית‪ ,‬שחוקק‬
‫ביוני ‪ 1793‬אושרה במשאל עם‪ ,‬אולם הגשמתה נדחתה לימי שלום‪ ,‬ולמעשה לא‬
‫יושמה מעולם‪ .‬בפועל היה הקונבנט האספה המחוקקת של צרפת ואף נטל לעצמו‬
‫את הסמכות המבצעת‪ .‬הקונבנט ביטל את המלוכה והקים את הרפובליקה הראשונה‬
‫של צרפת ב–‪ 22‬בספטמבר ‪ .1792‬הוועד לשלום הציבור (ראו ההערה הבאה) שהקים‬
‫הקונבט היה למעשה הזרוע המבצעת של צרפת‪ .‬תקופת השיא המהפכנית של‬
‫הקונבנט הייתה הדיקטטורה של המפלגה היעקובינית‪ ,‬שמנהיגה היה רובספייר‪.‬‬
‫דיקטטורה זאת‪ ,‬שנמשכה מ–‪ 2‬ביוני ‪ 1793‬ועד ‪ 27‬ביולי ‪ ,1794‬הייתה‪ ,‬במידה רבה‪,‬‬
‫שלטונם של בעלי הקניין הזעיר‪ .‬תחת דיקטטורה זאת בוטל באופן מלא הפיאודליזם‪.‬‬
‫מבחינה כלכלית באו לידי ביטוי בדיקטטורה זו מגמות סותרות‪ :‬בלימת ההתפתחות‬
‫הקפיטליסטית בכללה או ניסיון לקדם שיתוף פעולה בין בעלי הקניין הזעיר וציבור‬
‫השכירים ההולך ומתהווה לכוחות הקפיטליסטיים הפרוגרסיביים‪ ,‬בעיקר החרושתנים‬

‫‪413‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫והמסחר הקשור עמם‪ .‬נפילת הדיקטטורה היעקובינית הייתה למעשה כישלונה של‬
‫המהפכה העממית בתוך המהפכה הצרפתית‪.‬‬
‫הוועד לשלום הציבור (‪ )Comité du salut public‬היה בזמן המהפכה הצרפתית הגוף‬ ‫‪ .144‬‬
‫בעל הכוח השלטוני העליון שהקים הקונבנט הלאומי‪ .‬לאחר שנוסד באפריל ‪,1793‬‬
‫הוא התפתח לממשלה המהפכנית של הדיקטטורה היעקובינית תחת הנהגתו של‬
‫מקסימיליאן רובספייר (שהתקיימה מ–‪ 2‬ביוני ‪ 1793‬עד ‪ 27‬ביולי ‪.)1794‬‬
‫ֶבּטְראן בָּאֶרר ה וי ֶאז ָק (‪ )1841-1755( )Barère de Vieuzac‬היה איש ציבור ועיתונאי‬ ‫‪ .145‬‬
‫צרפתי שהיה מן הבולטים במנהיגי הקונבנט‪ .‬הוא אף היה חבר הוועד לשלום הציבור‪.‬‬
‫במשפט שקיים הקונבט למלך המודח‪ ,‬לואי ה–‪ ,16‬מילא בארר תפקיד מרכזי בחיוב‬
‫המלך בדין ובהוצאתו להורג‪ .‬בארר נאבק למען חופש העיתונות‪ ,‬הדיבור והמחשבה‪.‬‬
‫במהלך שלטונו של הוועד לשלום הציבור ביקש לקדם את "דת המולדת" שתעמיד‬
‫במרכז את אהבת המולדת‪ ,‬הפטריוטיזם‪ .‬הוא ביקש לקדם חינוך עממי כללי שבמרכזו‬
‫יעמוד טיפוח אהבת המולדת‪ .‬הוא ביקש להפוך את הצרפתית לשפתם של הצרפתים‪.‬‬
‫הוא לחם אפוא ליצירת צרפת מאוחדת לאומית ולשונית‪ .‬באירועים שהביאו לנפילת‬
‫"שלטון הטרור" של הדיקטטורה היעקובינית התגלע קרע בינו לבין רובספייר‪,‬‬
‫שהביא לפניית בארר נגד רובספייר‪ .‬לאחר נפילת רובספייר הכריז בארר‪" :‬כוחו של‬
‫הממשל המהפכני יגבר פי מאה בנפול העריץ שעיכבו בדרכו" (א' סובול‪ ,‬המהפכה‬
‫הצרפתית ‪ ,1799-1789‬תרגמה לני יחיל [תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬תש"ך]‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .)173‬אולם "הריאקציה של תרמידור"‪ ,‬המהלך המכונה על שם חודש תרמידור בלוח‬
‫השנה המהפכני‪ ,‬ששם קץ לשלטון היעקוביני‪ ,‬לא היטיבה עם בארר‪ .‬הוא נשפט בגין‬
‫בגידה במלך ובמולדת ועל היותו טרוריסט ונידון למאסר‪ .‬אף ריחפה מעל ראשו‬
‫סכנה שיידון למוות באותן אשמות במשפט חוזר‪ ,‬והוא נמלט מכלאו‪ .‬חייו הפוליטיים‬
‫ידעו בהמשך נפתולים המקשים את קביעת טיבו הפוליטי‪ .‬הוא נבחר למועצת ה–‪500‬‬
‫ב–‪ ,1795‬אך לא יכול היה למלא את תפקידו‪ .‬אחר כך עתיד היה לשרת את נפוליון‪,‬‬
‫אף כסוכן חשאי‪ .‬כן נבחר כציר לאספת הנציגים שנבחרה בעת ״שלטון מאה הימים"‬
‫של נפוליון‪ .‬בעקבות הרסטורציה הבורבונית ב–‪ 1815‬שוב נאלץ לעזוב את צרפת‬
‫כ"רוצח מלך"‪ .‬בעקבות מהפכת יולי ‪ ,1830‬שהביאה להקמת "מונרכיית יולי"‪ ,‬שב‬
‫לצרפת ושירת את המלך לואי–פיליפ (‪.)Louis-Philippe‬‬
‫ב–‪ 11‬במאי ‪ 1794‬חוקק הקונבנט הלאומי חוק המורה על הקמת "ספר הצדקה הלאומי‬ ‫‪ .146‬‬
‫הגדול" (ה–‪ ,)Grand livre de la bienfaisanc nationale‬שירות סעד לאומי שנועד לסייע‬
‫לאוכלוסייה הכפרית‪ .‬כקהילה כפרית הוגדרה כל קהילה שמנתה עד ‪ 3,000‬נפש‪.‬‬
‫השירות העניק קצבאות לחקלאים או לבעלי מלאכה כפריים שאינם מסוגלים לעבוד‪,‬‬
‫לאימהות ואלמנות החיות עם ילדים שעליהן לפרנסם‪ ,‬לנכים וליתומים‪ .‬היה זה‬
‫אמצעי שנקטה הממשלה היעקובינית‪ ,‬כחודשיים וחצי לפני נפילתה (ב–‪ 27‬ביולי‬
‫‪ .)1794‬ניתן לראות בו את אחד מאבותיה של מדינת הרווחה המודרנית‪.‬‬
‫מדובר בשיר המהפכני "בית דין הדמים" ("‪ ,)"Blutgericht‬שהיה פופולרי בקרב‬ ‫‪ .147‬‬
‫האורגים ערב מרד האורגים השלזים (הערת מערכת ‪ ;MEW‬ראו‪MEW, vol. 1, p. :‬‬
‫‪.)611, note 168‬‬
‫וילהלם וייטלינג (‪ )1871-1808( )Weitling‬היה בצעירותו שוליית חייט‪ .‬הוא הצטרף‬ ‫‪ .148‬‬
‫בפריז ב–‪ 1836‬ל"ליגת המנודים"‪ ,‬קבוצה שהייתה מורכבת בעיקרה ממהגרים גרמנים‬

‫‪414‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫בעלי מלאכה במקצועם‪ ,‬בעלי נטיות מהפכניות‪ .‬הם הושפעו מרעיונותיו ותורתו‬
‫של המהפכן הקומוניסט הצרפתי גַרככּוס בבף (‪ .)Babeuf‬זמן קצר אחר כך התפלג‬
‫וייטלינג עם קבוצת חברים גדולה מ"ליגת המנודים" והקים את "ליגת הצדיקים"‪.‬‬
‫ב–‪ 1839‬העתיקה "ליגת הצדיקים" את מרכזה ללונדון‪ .‬ב–‪ ,1847‬בעקבות הצטרפותם‬
‫של מרקס ואנגלס‪ ,‬הפכה "ליגת הצדיקים" ל"ברית הקומוניסטים"‪ .‬וייטלינג‬
‫הושפע מהסוציאליסטים האוטופיסטים הצרפתים וכן השתייך לסוציאליסטים או‬
‫הקומוניסטים הנוצרים‪ .‬בספרו הבשורה של חוטא עני (‪Das Evangelium eines‬‬
‫‪ ,)armen Sünders‬שראה אור בשנת ‪ ,1845‬גרס כי מקורותיו של הקומוניזם מצויים‬
‫בנצרות הקדומה‪ .‬ספרו ערובות להרמוניה ולחירות (‪Garantien der Harmonie und‬‬
‫‪ ,)Freiheit‬שהתפרסם ב–‪ ,1842‬זכה לשבחים מצד אישים כמו ברונו באואר‪ ,‬לודוויג‬
‫פוירבאך ומיכאיל בקונין‪ .‬מרקס שיבחו גם הוא על ספר זה‪ ,‬בעיקר על ראייתו את‬
‫הפועלים כמעמד‪ .‬ב–‪ 1841‬עבר וייטלינג לשווייץ‪ ,‬שממנה גורש למולדתו‪ ,‬פרוסיה‪,‬‬
‫ב–‪ .1843‬השלטונות הפרוסיים‪ ,‬שרצו גם הם להיפטר ממנו‪ ,‬התירו לו ב–‪ 1846‬להגר‬
‫לאמריקה‪ .‬בדרכו לשם נפגש עם מרקס בבריסל‪ .‬במפגש זה התגלעה ביניהם מחלוקת‬
‫בגין גישותיהם השונות לשאלת המהפכה‪ .‬מרקס שלל את רעיונותיו של וייטלינג‬
‫בדבר מהפכה מידית שתכונן את "ברית המשפחות הקומוניסטית–דמוקרטית"‬
‫באמצעות מעשה מהפכני המבטל את המדינה הקיימת ואת בעלי ההון‪ .‬בארצות‬
‫הברית הצטרף וייטלינג לניסיון התיישבות סוציאליסטי במדינת איווה‪ ,‬שזכה לשם‬
‫"קומוניה" (‪ ,)Communia‬ניסיון שנכשל אחרי שנים מועטות‪ .‬בשלהי ימיו התקרב‬
‫לאינטרנציונל הסוציאליסטי‪.‬‬
‫‪ּ .149‬פי ֶר–ז'ֹוז ֶף ּפרּודֹון (‪ ,)1865-1809( )Proudhon‬מגדולי הסוציאליסטים הצרפתים‪ ,‬נמנה‬
‫עם אבות האנרכיזם‪ .‬עד שנות השלושים לחייו התפרנס מעבודות שונות ‪ -‬כחבתן אצל‬
‫אביו‪ ,‬כרועה בקר‪ ,‬כמג ִיה ואף כסוכן מסחר‪ .‬מלגה שקיבל מהאקדמיה של בזנסון‪ ,‬עיר‬
‫הולדתו‪ ,‬אפשרה לו ללמוד בפריז‪ .‬חיבורו הקניין מהו? או חקירה של עקרון הזכות‬
‫והממשל (‪Qu'est-ce que la propriété? Recherche sur le principe du droit et du‬‬
‫‪ ,)gouvernement‬שראה אור ב–‪ 1840‬ושבו ניסח את אמרתו המפורסמת "הקניין הוא‬
‫גזל"‪ ,‬השניא אותו על החוגים הבורגניים‪ ,‬אך הפך אותו ליקיר המהפכנים‪ .‬ב–‪1846‬‬
‫התפרסם ספרו שיטת הסתירות הכלכליות או הפילוסופיה של הדלות (‪Système‬‬
‫‪ ,)des contradictions économiques, ou Philosophie de la misère‬שאותו ביקר מרקס‬
‫בחריפות רבה בספרו דלות הפילוסופיה‪ .‬פריצת מהפכת ‪ 1848‬הפתיעה את פרודון‪,‬‬
‫שניתן להגדיר את תורתו כאנרכיזם התפתחותי‪ .‬הוא השתתף בהתקוממות בפברואר‬
‫‪ ,1848‬וביוני באותה השנה נבחר לאספה הלאומית‪ .‬הוא הסתייג מ"הסדנאות‬
‫הלאומיות" שהוקמו בצו ממשלתי שהוצא בשלהי פברואר ‪ 1848‬ואשר נועדו להמציא‬
‫עבודה למובטלים‪ ,‬משום שראה בהן מעשה צדקה ולא שינוי של השיטה הכלכלית‪.‬‬
‫לאחר היבחרו ניסה לייסד "בנק עממי" לאשראי חינם ונכשל כישלון חרוץ‪ .‬עיקר‬
‫פועלו בעת הרפובליקה השנייה (‪ )1852-1848‬היה ספרותי ופובליציסטי‪ .‬פרודון‬
‫הסתייג מההתקוממויות ומהמרידות שפרצו במהלך ‪.1848‬‬
‫פרודון הטיף למשק מעורב הבנוי על יסודות סוציאליסטיים ופרטיים–זעירים‪ .‬את‬ ‫ ‬
‫שיטתו הגדיר "מוטואליזם" ולא סוציאליזם‪ .‬משמעות המושג היא בראש ובראשונה‬

‫‪415‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫יחסי חליפין הוגנים בין יחידים‪ ,‬דהיינו נתינת מוצר תמורת מוצר‪ ,‬שירות תמורת‬
‫שירות או מוצר תמורת שירות‪ ,‬ובקיצור‪ :‬עבודה תמורת עבודה‪ .‬דבר זה אי–אפשר‬
‫לו להתממש אלא מתוך שוויון מעמדם הכלכלי של הצדדים‪ .‬ההדדיות מחייבת‬
‫אפוא יצירת שוויון ניכר בקנייניהם ובכוחם הכלכלי של היחידים‪ .‬מכאן שאיפתו‬
‫של פרודון לכונן חברה של בעלי קניין זעירים ‪ -‬בעלי מלאכה‪ ,‬איכרים‪ ,‬חנוונים‬
‫‪ -‬ללא בעלי הון גדולים‪ .‬בתעשייה המודרנית‪ ,‬שבה ייצור על ידי יצרנים זעירים‬
‫(בעלי מלאכה) אינו אפשרי מבלי להביא לנסיגה טכנולוגית‪ ,‬יוקמו קואופרציות‬
‫של פועלים‪ .‬קהילות בעלות אוטונומיה כלכלית ופוליטית‪ ,‬שבהן פועלים יחידים‬
‫וקואופרציות על בסיס של הדדיות‪ ,‬תתלכדנה‪ ,‬על בסיס מחויבות לכיבוד הדדי‬
‫ולסיוע הדדי‪ ,‬לפדרציה שתבוא במקום המדינה‪ .‬שיטתו‪ ,‬שהייתה בעצם תת–זרם‬
‫בסוציאליזם האוטופי‪ ,‬השפיעה על ב"ז הרצל‪ ,‬שהגדיר את האוטופיה החברתית שלו‪,‬‬
‫הנפרשת באלטנוילנד‪ ,‬מוטואליזם‪.‬‬
‫המילה הגרמנית ‪ Verstand‬פירושה הן "שכל" והן "הבנה"‪ .‬מרקס מדבר כאן ובשורות‬ ‫‪ .150‬‬
‫הבאות על השכל הפוליטי‪ ,‬על כל מגבלותיו בהבנת ההקשרים החברתיים המורכבים‪,‬‬
‫וכן על שכל רגיל ושכל חברתי‪ ,‬כלומר על שלוש צורות הבנה של המציאות החברתית‪.‬‬
‫כדי לא לשבש את דיונו של מרקס‪ ,‬ראינו לנכון לתרגם מילה זאת במרבית המקומות‬
‫כ"שכל"‪ ,‬גם אם התרגום לעתים פחות נאה מבחינה לשונית‪.‬‬
‫מרקס מביא דברים בתרגום חופשי מתוך‪Michel Chevalier, Des Intérêts matérils :‬‬ ‫‪ .151‬‬
‫‪ .en France (Paris and Brussels, 1883), p. 3‬מישל שֶ ַב ְלי ֶה (‪ )1879-1806‬היה מהנדס‪,‬‬
‫כלכלן ופובליציסט צרפתי‪ .‬בשנות ה–‪ 30‬של המאה ה–‪ 19‬נמנה עם חסידי הסן–‬
‫סימוניסטים‪ ,‬שביקשו לחולל מודרניזציה תעשייתית של צרפת באמצעות דחיקת‬
‫רגליהם של הכוחות החברתיים השמרניים‪ .‬כך הוקיעו את הטפילות והעושר הבא‬
‫בירושה ותמכו בהכוונה כלכלית ממשלתית לחיזוק הייצור ובמדיניות של תעסוקה‬
‫מלאה‪.‬‬
‫הכוונה להתקוממויות ב–‪ 1832‬וב–‪ 1839‬בפריז ולהתקוממות ב–‪ 1834‬בליון‪.‬‬ ‫‪ .152‬‬
‫ההתקוממות בפריז ב–‪ 5‬ו–‪ 6‬ביוני ‪ 1832‬תוכננה על ידי האגף השמאלי של המפלגה‬
‫הרפובליקנית ועל ידי קבוצות מהפכניות סודיות‪ .‬הפועלים המורדים הקימו בריקדות‪,‬‬
‫שעליהן הונף לראשונה הדגל האדום‪ ,‬אך הם הוכנעו ב–‪ 6‬ביוני על ידי כוחות הצבא‪.‬‬
‫לדברים אלה של מרקס קודמות ‪ 84‬ציטטות‪ ,‬לעתים ארוכות מאוד‪ ,‬מתוך חיבורו של‬ ‫‪ .153‬‬
‫ג'יימס מיל‪ ,‬מרביתן בתרגומו של מרקס לגרמנית‪ .‬ציטטות אלה אינן מובאות כאן‪.‬‬
‫שתי הציטטות האחרונות מתוכן‪ ,‬הקודמות לדיונו של מרקס‪ ,‬דנות בקביעת ערך‬
‫הכסף על ידי ערך המתכת היקרה שבו וברגולציה של ערך המתכת על ידי הוצאות‬
‫הייצור שלה‪.‬‬
‫לקורות חייו ותורתו של ג'יימס מיל ראו המבוא המיוחד לחיבור "קטעים מספרו של‬ ‫‪ .154‬‬
‫ג'יימס מיל 'יסודות הכלכלה המדינית'"‪.‬‬
‫אפשר לתרגם זאת‪ ,‬ביתר דיוק מילולי‪ ,‬כ"פעילות הסוג המוחצנת"‪ ,‬אך לא תהיה זאת‬ ‫‪ .155‬‬
‫מסירה טובה של עיקרי הדברים‪ .‬ציינו במבוא ש"ישות סוגית" פירושה בהקשרים‬
‫אלה חברותיות‪ ,‬דהיינו חברה כפעילויות ויחסים בלתי אינסטרומנטליים‪ .‬כאשר‬
‫היחסים האנושיים מתווכים על ידי הכסף‪ ,‬הרי החברה האנושית היא חברותיות‬

‫‪416‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫המנוכרת לעצמה‪ ,‬למהותה (הצריכה להתממש באופן היסטורי)‪ ,‬דהיינו ניגודה של‬
‫עצמה‪.‬‬
‫‪ .156‬הכוונה לשיטה המרכנתיליסטית (‪ )Mercantilism‬שרווחה במאות ה–‪ 16‬וה–‪ 17‬ואף‬
‫במאה ה–‪ .18‬היו בה כיוונים שונים שביטאו אינטרסים שונים‪ .‬המרכנתיליזם תפס‬
‫את הזהב והכסף כצורה הנכונה והראויה של העושר‪ .‬המתכות היקרות הן סוג העושר‬
‫שראוי לבקשו‪ .‬על מנת שארץ תצבור עושר זה הכרח שתרשום לזכותה תמיד עודף‬
‫ייצוא על ייבוא‪ .‬הנחתו המוקדמת של ייצוא היא ייצור‪ ,‬אולם הייצור חייב לשרת את‬
‫התכלית העיקרית ‪ -‬צבירת זהב וכסף‪ .‬לגבי היצרנים (היזמים האמיתיים) והסוחרים‬
‫הקשורים עמם הייתה זו דרך לבטא את האינטרס שלהם‪ :‬כמות גדולה של כסף‬
‫מתכתי תאפשר פעילות יצרנית ומסחרית ענפה תוך הוזלת הריבית‪ .‬הוזלת הריבית‬
‫נתפסה כפרי של הגדלת מחזור הכסף‪ .‬רבים מהמרכנתיליסטים הדגישו את חשיבות‬
‫הצירקולציה של הכסף ואי–אגירתו‪ .‬המרכנתיליסטים צידדו בייבוא פטור ממכס‬
‫ביחס לחומרי גלם שלא ניתן היה להפיקם במולדת‪ .‬כן דגלו בהטלת מכסי מגן על‬
‫סחורות וחומרי גלם שניתן לייצרם במולדת‪ .‬עוד דגלו‪ ,‬כהשלמת התפיסה‪ ,‬בהגבלת‬
‫זרימת חומרי גלם אל מחוץ למולדת‪ .‬ככלל‪ ,‬האינטרסים של היצרנים מצאו ביטוי‬
‫בולט בהגות המרכנתיליסטית‪ ,‬כפי שהראה ג'ון מיינרד קיינס (‪ .)Keynes‬שתי תפיסות‬
‫שהתפתחו במרכנתיליזם טמנו בחובן מגמה שמרנית‪ .‬התפיסה האחת גרסה כי יש‬
‫בעולם כמות קבועה של משאבים כלכליים‪ ,‬ועל כן ארץ אחת אינה יכולה להגדיל את‬
‫משאביה אלא על חשבונה של ארץ אחרת‪ .‬לפי התפיסה השנייה לא נתפסו המושבות‬
‫כשותפות להתפתחות חרושתית וטכנולוגית‪ ,‬שבה הן מהוות מכלולים של ייצור‬
‫וצריכה הנתונים להתפתחות מתמדת ונמצאות ביחסי גומלין‪ ,‬מתוך שוויון מעמד‪,‬‬
‫עם ארץ האם‪ ,‬אלא כמקור לחומרי גלם וכשוק לתוצרים המיוצרים בארץ האם‪.‬‬
‫הכלכלנים המדיניים הקלסיים‪ ,‬בראשם אדם סמית ואחרים‪ ,‬ביקשו ליטול מהכסף את‬ ‫ ‬
‫הכבוד המיוחד שיוחס לו במרכנתיליזם‪ ,‬דהיינו את ראייתו כגילומו של העושר‪ ,‬אולם‬
‫הדבר לא עלה בידם‪ ,‬כפי שמרקס מסביר‪ ,‬כי אף הם לא השתחררו מראיית הכסף‬
‫כעוצמה זרה השלטת בחיי בני האדם‪ .‬אף לגביהם היה הכסף ישות חיצונית השלטת‬
‫במשק של סחורות‪ ,‬משק שלא ביקשו כמובן לבטלו‪ ,‬אלא רק להבטיח את אופיו‬
‫היצרני הדינמי‪ .‬התפתחות שטרות הנייר עוררה בכל זאת אשליה של השתחררות‬
‫מעוצמתו דמוית הטבע של הכסף‪ ,‬מהניכור העצמי הטמון בו‪ ,‬שבו מעשה ידיו של‬
‫האדם שולט בו כעוצמה זרה‪ .‬הסן–סימוניסטים גרסו כי התפתחות שטרות הנייר‬
‫טומנת בחובה התגברות על הניכור המאפיין את הקפיטליזם‪ ,‬ניכור שבו הכול נתפסים‬
‫כאמצעים זה בשביל זה‪ ,‬משמע אינם מקיימים שותפות חיים אמיתית‪ ,‬וכפועל יוצא‬
‫מכך נכפית עליהם השותפות על ידי גורם חיצוני ‪ -‬הכסף‪ .‬אולם הסן–סימוניסטים לא‬
‫ביקשו לשנות את אופן הפעילות‪ ,‬להפוך את הפעילות לבלתי אינסטרומנטלית‪ ,‬וכך‬
‫להשתחרר משלטונו של הכסף‪ ,‬אלא רק לארגן את האמצעי העליון‪ ,‬הכסף‪ ,‬באופן‬
‫שיקטין את שליטתו בחברה האנושית‪ .‬הדבר לא עלה בידם‪ ,‬באשר אין אפשרות‬
‫לשנות שליטה של גורם כלשהו בחיינו מבלי לשנות את אופן הפעילות המצמיח את‬
‫שליטתו‪.‬‬
‫‪ .157‬ביחס לסן–סימוניסטים ראו הערות ‪ 151‬ו–‪.156‬‬
‫‪ .158‬ביחס לשיילוק ראו הערה ‪.99‬‬

‫‪417‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫‪ .159‬אֵָראֹוּפָגֹוס‪ ,‬או אֵָראֹוס פָגֹוס (‪ ,)Άρειος Πάγος‬הייתה מועצת הזקנים באתונה בעת‬
‫העתיקה‪ ,‬אשר הייתה בעידן הטרום–קלסי (לפני המאה ה–‪ 5‬לפנה"ס)‪ ,‬העידן‬
‫האריסטוקרטי שלפני התפתחות הדמוקרטיה‪ ,‬הסמכות הפוליטית והמשפטית‬
‫העליונה‪ .‬מעמדה דמה לזה של הסנאט ברומי‪ .‬היא דנה במעשי רצח ובמעשים‬
‫אלימים בכוונת רצח‪ ,‬כגון הרעלה והבערה‪ .‬את דיוניה המשפטיים נהגה לקיים‬
‫במקום הררי מחוץ לעיר‪ ,‬שנקרא "סלע ארס"‪ ,‬משום שבו נשפט על ידי האלים‪ ,‬לפי‬
‫המסורת המיתולוגית‪ ,‬אֶָרס‪ ,‬אל המלחמה‪ ,‬על רצח בנו של פוסידון‪ ,‬אל הים‪ .‬בשיא‬
‫כוחה הייתה דנה ומחליטה בעניינים שהוגשו לדיוניה של עצרת האזרחים‪ .‬כן פיקחה‬
‫באופן ישיר על בחירת הפקידים הראשיים‪ .‬הרפורמה של סולון ב–‪ 596‬לפנה"ס‬
‫שינתה את סמכויותיה ותפקודה‪ .‬לידיה נמסרו ההגנה על החוקה ושמירת החוקים‪.‬‬
‫כן ניתנו לה סמכויות צנזורליות מסוימות ביחס לאזרחים וסמכויות פיקוח מסוימות‬
‫ביחס לפקידים‪ .‬תפקידיה המשפטיים והדתיים נשארו בידה‪ .‬הרכבה שונה והיא‬
‫הפכה "דמוקרטית" יותר מבחינה זו‪ .‬כך הפכו תשעת הארכונים‪ ,‬השופטים העליונים‬
‫במשפט האזרחי‪ ,‬לחברי המועצה עם סיום שנת כהונתם‪ ,‬וכך נבחרו למעשה על‬
‫ידי האזרחים בעצרתם‪ .‬הכנת העניינים בשביל העצרת הועברה לידי מועצת ה–‪400‬‬
‫שהפכה אחר כך למועצת ה–‪ ,500‬עם התפתחות הדמוקרטיה‪ .‬זמן מה לאחר קרב‬
‫מרתון (‪ 490‬לפנה"ס) נשללו מן המועצה שמירת החוקה וההגנה על המדינה מפני‬
‫סכנת הטירניה (עריצות)‪ .‬בהמשך ההתפתחות במאה ה–‪ 5‬לפנה"ס‪ ,‬עם התפתחות‬
‫הדמוקרטיה‪ ,‬איבדה המועצה את מרבית סמכויותיה‪ .‬סמכותה להעניש שרים ופקידים‬
‫בגין הפרת החוקים‪ ,‬סמכותה להבטיח את קיום החוקים וחובתה להשגיח על המִנהל‬
‫‪ -‬סמכויות אלו ניטלו ממנה והועברו לידי העם‪ .‬בידי המועצה נשארו השיפוט במקרי‬
‫רצח ותפקידים פולחניים שוליים אחרים‪ .‬התפקידים שנשללו מן המועצה הועברו ‪-‬‬
‫במהפכה דמוקרטית זו ‪ -‬לידי מועצת ה–‪ ,500‬העצרת ובתי המשפט העממיים‪.‬‬
‫בתיאור המערכת הבנקאית כאראופגוס בולט יחסו השלילי של מרקס לשליטה‬ ‫ ‬
‫ולפיקוח שהשיגה מערכת זו על המשק הלאומי והבינלאומי‪ .‬מרקס התמיד ביחס‬
‫שלילי זה כל חייו‪ .‬ההון הפיננסי נתפס בעיניו כגורם שמרני שההתפתחות הכוללת‬
‫מנוגדת לאינטרסים שלו‪ .‬תוכנית עשרת הסעיפים בהמניפסט הקומוניסטי‪,‬‬
‫תוכניתו הכלכלית של הפרולטריון שתוגשם בהגיעו לשלטון‪ ,‬לבדו או עם בעלי‬
‫ברית פרוגרסיביים מהבורגנות‪ ,‬כוללת גם את הלאמת הבנקים (אך לא את הלאמת‬
‫התעשייה‪ ,‬המלאכה‪ ,‬החקלאות והמסחר) כמעשה שיבטיח את רתימת המגזר הפיננסי‬
‫לשירות המשק והחברה‪ .‬בהקפיטל‪ ,‬חלק ג'‪ ,‬מרקס אומר בשורות קלסיות‪:‬‬
‫״מערכת האשראי‪ ,‬שבמוקדה נמצאים הבנקים הלאומיים לכאורה ומלווי הממון‬ ‫ ‬
‫ונושכי הנשך‪ ,‬הנה הרכז עצום המעניק למעמד פרזיטים זה את הכוח האגדי לא רק‬
‫לקצץ ולסרס (‪ )dezimieren‬באורח תקופתי את הקפיטליסטים התעשייתיים‪ ,‬אלא גם‬
‫להתערב באופן מסוכן בייצור עצמו ‪ -‬וכנופיה זו אינה מבינה דבר בייצור‪ ,‬ואין לה‬
‫שום עניין וקשר אתו״ (‪.)MEW, vol. 25: Marx, Das Kapital [Third Part], p. 828‬‬
‫‪ .160‬מרקס מתייחס כאן לקטע מתוך החיבור‪Antoine-Louis-Claude Destutt de Tracy, :‬‬
‫‪Éléments d'idéologie (Paris 1826), parts 4 and 5 (Traité de la volonté et de ses‬‬
‫‪ effets), p. 68‬לשון השורה במדויק היא‪" :‬החברה היא אך ורק חליפין מתמשכים"‪.‬‬
‫המחבר‪ ,‬דסטיט דה טרסי (‪ ,)1836-1754‬היה אציל נאור‪ ,‬פילוסוף‪ ,‬איש ציבור וכלכלן‬

‫‪418‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫מדיני‪ .‬הוא היה בעל תפיסה ליברלית ותמך באימוץ שיטת הממשל האמריקאית‪.‬‬
‫הוא היה ממתנגדי נפוליון‪ ,‬וב–‪ 1814‬היה הראשון שהציע בסנאט את הסרת מלכותו‪.‬‬
‫מבחינה כלכלית תמך ב"יוזמה חופשית" (‪ .)laissez-faire‬כפילוסוף אימץ‪ ,‬בצורה‬
‫רדיקלית‪ ,‬את תורת ההכרה של ג'ון לוק בדבר בכורת התפיסה החושית בתהליך‬
‫ההכרתי‪.‬‬
‫‪ .161‬אדם סמית (‪ ,)1790-1723( )Smith‬כלכלן סקוטי‪ ,‬נחשב למייסדה של הכלכלה‬
‫המדינית המודרנית‪ ,‬להבדיל ממדע הכלכלה המודרני שאינו ביסודו כלכלה‬
‫מדינית‪ ,‬אלא כלכלה גרידא‪ ,‬שהרי אין הוא עוסק‪ ,‬שלא ככלכלה המדינית הקלסית‪,‬‬
‫בהקשרים החברתיים‪ ,‬הפוליטיים‪ ,‬המשפטיים והמוסריים שבהם עסקו הכלכלנים‬
‫המדיניים הקלסיים‪ ,‬שהיו בעלי השכלה רחבה בתחומים רבים‪ ,‬בהם פילוסופיה‬
‫על ענפיה השונים‪ ,‬ידע המדינה וחוקיה‪ ,‬היסטוריה ועוד‪ .‬הכלכלן המדיני הקלסי‬
‫היה איש רנסנס בהשכלתו‪ ,‬בעוד הכלכלן המודרני הוא מומחה צר‪ ,‬לעתים בתת–‬
‫תחום במדע הכלכלה‪ ,‬ובכך מגשים‪ ,‬למרבה האירוניה‪ ,‬את אחד מיסודות הכלכלה‬
‫המדינית של סמית ‪ -‬ההתמחות במסגרת חלוקת העבודה החברתית כאחד מיסודות‬
‫העושר החברתי‪ .‬סמית הניח את יסודות תורתו בספרו רב המוניטין חקירה על‬
‫טיבו וסיבותיו של עושר העמים (‪An Enquiry into the Nature and Causes of the‬‬
‫‪ ,)Wealth of Nations‬שראה אור ב–‪ 1776‬וידוע בשמו המקוצר עושר העמים‪ .‬ספר‬
‫זה הפך לאבן השתייה של הכלכלה המדינית המודרנית‪ .‬הספר עוסק בעניינים‬
‫מרובים שהעסיקו את בני התקופה‪ :‬מקורו של העושר החומרי‪ ,‬מקור ערכם של‬
‫הדברים‪ ,‬המשטר הקולוניאלי‪ ,‬השיטות הכלכליות של הזמן (שלא היו תיאוריות‬
‫גרידא אלא השקפות מעשיות בנוגע לניהול המשקים הלאומיים‪ ,‬כגון מרכנתיליזם‬
‫ופיזיוקרטיזם)‪ ,‬מדיניותן של חברות הסחר‪ ,‬עבודה‪ ,‬מסים ועוד‪ .‬השלכותיו של הספר‬
‫על המאבקים החברתיים–כלכלים של זמנו היו גדולות‪ ,‬ועל כן הוא זכה לפרסום‬
‫ולהצלחה גדולים‪ ,‬שהפתיעו את המחבר עצמו‪.‬‬
‫סמית חקר את המכניזם הכלכלי–חברתי המונח ביסוד ייצור העושר החומרי וחלוקתו‪.‬‬ ‫ ‬
‫לאור זאת הניח הנחות לגבי מניעי התנהגותו של האדם בכלל והתנהגותו הכלכלית‬
‫בפרט‪ .‬מבחינה כלכלית הניח סמית ‪ -‬והייתה זו הנחה תיאורטית שביקשה ליצור‬
‫מכנה משותף בין כלל האנשים הפעילים במשק תוך התעלמות מרשות היחיד (נפשו‬
‫של האדם) על רב–גוניות מניעיה שאינה נגישה למדע ‪ -‬כי תכלית פעילותו של‬
‫הפרט היא שיפור מצבו החומרי וכי הוא מונע בפעילות זו מבקשת תועלתו האישית‪.‬‬
‫אולם לא כל בקשת תועלת אישית תורמת ליצירת עושר‪ .‬רק אותה בקשת תועלת‬
‫אישית הקשורה בייצור היא מקור העושר החומרי‪ .‬כך הגיע סמית למסקנה שהעבודה‬
‫היא מקורו הבלעדי של העושר (על יסוד תשתית חומרית טבעית)‪" :‬התוצר השנתי‬
‫של הקרקע והעבודה של אומה כלשהי לא יוכל לגדול בערכו אלא ידי הגדלת‬
‫מספר העובדים הפרודוקטיביים או על ידי הגדלת כוחם היצרני של אותם עובדים‬
‫[פרודוקטיביים] שכבר מועסקים" (‪Adam Smith, The Wealth of the Nations [New‬‬
‫‪ .)York: The Modern Library, Random House, 1937 [1776]], p. 326‬פריונה של‬
‫העבודה גדל על יסוד חלוקת עבודה והתמחות‪ .‬חלוקת העבודה עצמה מונחת ביסוד‬
‫החליפין‪ :‬משק של חלוקת עבודה מפותחת הוא משק של חליפין מפותחים‪ .‬חלוקת‬

‫‪419‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫עבודה מסועפת ומשוכללת היא סימן היכר של משק מפותח‪.‬‬

‫ביוצרו מודל של "משק משוכלל" (בלשון הכלכלה המודרנית) כבר בעת ההיא‪ ,‬פיתח‬ ‫ ‬
‫סמית את תורת "היד הנעלמה" (‪ )invisible hand‬שהפכה לשם דבר ולמקור לאי–‬
‫הבנות‪ ,‬ואף נוצלה ומנוצלת לרעה לשלילת רגולציה משקית‪ .‬המערכת הכלכלית‪,‬‬
‫המושתתת על האינטרסים הפרטיים של היחידים העוסקים בפעילות כלכלית‪ ,‬על‬
‫פעילותם החופשית בשוק ועל ההתחרות בין היצרנים לבין עצמם ובין הצרכנים‪,‬‬
‫מגיעה להרמוניה בעזרת "היד הנעלמה"‪ ,‬המקצה באופן אופטימלי את גורמי הייצור‬
‫בין הפרטים וענפי המשק השונים‪ ,‬ובדרך זו מקודם האינטרס של החברה כולה‪,‬‬
‫דהיינו גידולו המתמיד של "העושר הלאומי" שאינו אלא ריבוי של מוצרים‪" :‬בכוונו‬
‫את ייצורו באופן כזה שתוצרו יהיה בעל ערך מרבי‪ ,‬הריהו [היחיד] מולך על ידי יד‬
‫נעלמה לקידום תכלית שלא הייתה חלק מכוונתו [‪ ]...‬בבקשו את האינטרס שלו עצמו‪,‬‬
‫הריהו מקדם לעתים קרובות באופן מועיל יותר את האינטרס החברתי מאשר בשעה‬
‫שהוא מבקש באמת לקדם אינטרס זה" (שם‪ ,‬עמ' ‪.)423‬‬
‫סמית נחשב לאבי הליברליזם הכלכלי‪ ,‬אולם חסידי הליברליזם הכלכלי המודרניים‪,‬‬ ‫ ‬
‫בישראל ובעולם‪ ,‬מסלפים את התורה ביודעין‪ .‬אצל סמית נועד החופש הכלכלי‬
‫לסייע לשחרור הייצור מידי מלוכה וביורוקרטיה ששירתו את המגמות השמרניות‬
‫בחברה וביקשו לבלום את המהפכה הבורגנית בצורתה כמהפכה המפתחת בלי הרף‬
‫את כוחות הייצור ואת העושר החומרי ודוחקת את רגלי אלה שההתפתחות הבלתי‬
‫פוסקת מנוגדת לאינטרסים שלהם ‪ -‬בהם האצולה הקרקעית‪ ,‬סוחרים שעליית‬
‫הייצור הדינמי והמסחר הקשור עמו החלישה את מעמדם וכן עיסוקי ממון שמרניים‬
‫(שיריביהם היו "הבנקים של ערי השדה" שפיתחו את שטרות הנייר וסייעו בכך‬
‫למהפכה התעשייתית)‪ .‬מבחינה תיאורטית התבטאה תורתו של סמית בשלילת‬
‫המרכנתיליזם‪ .‬סמית אמנם לא זכה לחזות במהפכה התעשייתית במלוא עוצמתה‪,‬‬
‫אך אין ספק שהקדים לראות את האופי הדינמי של הייצור הקפיטליסטי‪ .‬סמית לא‬
‫היה בשום פנים ואופן טהרן בתביעתו לשוק חופשי‪ .‬בנושאים שבהם חירות הפעולה‬
‫הכלכלית אינה פותרת את הבעיות‪ ,‬כגון השקעות חיוניות בענפי ייצור מסוימים‬
‫ובתשתיות או קידום צדק חברתי‪ ,‬העניק סמית כר נרחב לפעילות ממשלתית; לשון‬
‫אחר‪ :‬המדינה צריכה להקים ולהפעיל מפעלים ומוסדות‪ ,‬ששום פרט או איגוד של‬
‫פרטים לא יקימם ויפעילם מתוך אינטרס פרטי‪ .‬סמית החשיב מאוד את החינוך וראה‬
‫בו את מסדה של חברה דמוקרטית‪ :‬חברה דמוקרטית אינה יכולה לתפקד ללא חינוך‬
‫נאות‪ ,‬באשר חינוך משחרר את השכבות הנמוכות מאמונות תפלות ומתעתועים‪ ,‬וכך‬
‫העם‪ ,‬שאינו נגרר למהומות חמורות ומסוכנות‪ ,‬יכול לשפוט בשום שכל את ביצועי‬
‫הממשלות‪ .‬סמית תמך בחינוך ציבורי חובה‪ ,‬שגם השכבות הנמוכות תשתתפנה‬
‫במימונו (על יסוד מה שאפשר להגדיר מיסוי פרוגרסיבי)‪ .‬סמית הוא ללא ספק אחד‬
‫מאבותיה של הדמוקרטיה המודרנית ובתוך זה של הקשר בין רווחה לדמוקרטיה‪.‬‬
‫חסידיו המודרניים של השוק החופשי המרבי‪ ,‬מילטון פרידמן ותלמידיו בארצות‬
‫השונות‪ ,‬שגייסו את סמית למענם‪ ,‬משרתים את האינטרסים של המגזר הפיננסי–‬
‫ספקולטיבי כנגד האינטרסים של הון הייצור המובהק‪ .‬בעוד הון הייצור זקוק למשטר‬
‫מטבע עולמי ולבלימת תנועה חסרת מגבלות של הון ממון ספקולטיבי‪ ,‬מכשילים‬
‫חסידי השוק החופשי המרבי תוכניות למימוש מטרות אלו‪ .‬כך הפך נביאם של הון‬

‫‪420‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫הייצור המובהק ושל כל העיסוקים המסייעים לגידולו של הייצור ל"חסידם" של מי‬

‫שהפכו ליריביו של הון הייצור עם התפתחות החברה הקפיטליסטית‪.‬‬
‫סמית הוא אביהם של מושגים ותפיסות חשובים‪ ,‬גם אם לא תמיד ניסחם בשלמות‬ ‫ ‬
‫שניתנה להם אחר כך‪ ,‬כגון היות זמן העבודה הנחוץ לייצורה של סחורה מקור ערכה;‬
‫ההבחנה בין אותו חלק מתרומתם של הפועלים לערכו של המוצר המשולם להם‬
‫כשכר לחלק שאינו משולם להם‪ ,‬קרי הרווח של המעביד (שיהפוך לימים אצל מרקס‬
‫ל"ערך עודף"); הבחנה בין ערך שימוש לערך חליפין; ראיית השכלולים הטכנולוגיים‬
‫כמקור ירידת ערכן של הסחורות (בגין קיצור זמן העבודה הנחוץ לייצורן) ועוד‪.‬‬
‫מרקס שכלל כמה ממושגים אלה‪ ,‬לאחר שפותחו פיתוח נוסף על ידי הוגים כלכליים‬
‫כמו ריקרדו וג'יימס מיל‪ ,‬והפכם ליסודות של תורתו‪ .‬כך יהפוך אצל מרקס זמן‬
‫העבודה החברתי הממוצע הדרוש לייצורו של מוצר מסוים לגורם הקובע את ערכו;‬
‫וזמן זה עצמו נקבע על ידי הרמה הטכנולוגית הממוצעת הנחוצה לייצורו של אותו‬
‫מוצר‪ .‬להיכרות עם תורת סמית עומד לרשות הקוראים העברים תרגומה לעברית‬
‫של יצירתו הראשית של סמית‪ :‬אדם סמית‪ ,‬עושר העמים‪ ,‬ספרים א‪-‬ג‪ ,‬תרגמו יריב‬
‫עיטם ושמשון ענבל‪ ,‬הקדים מבוא חיים ברקאי (ירושלים ותל אביב‪ :‬מוסד ביאליק‬
‫והאוניברסיטה הפתוחה‪ .)1996 ,‬חיים ברקאי מבקש להציג את סמית כנביאה המודרני‬
‫של המדינה המצומצמת‪.‬‬
‫‪ .162‬מרקס מתייחס כאן לספרו הידוע של אדם סמית עושר העמים בתרגום צרפתי שהיה‬
‫בידו‪Adam Smith, Recherches sur la nature et les causes des la richesse des :‬‬
‫‪nations, trans. into French by Grmain Garnier, Books 1-2 (Paris 1802), book 1,‬‬
‫‪ .chap. IV‬ראו התרגום העברי‪ :‬אדם סמית‪ ,‬עושר העמים [מחקר על טבעו וגורמיו‬
‫של עושר העמים]‪ ,‬ספר ‪ ,1‬פרק ‪ .4‬השורות שמרקס מתייחס אליהן הן‪ ,‬כלשונן‪" :‬הנה‬
‫כי כן‪ ,‬כל אדם חי על חליפין או נעשה סוחר במידת–מה‪ ,‬והחברה עצמה מתפתחת‬
‫ונעשית חברה מסחרית" (שם‪ ,‬עמ' ‪.)108‬‬
‫‪ .163‬המילה "נ ַייי" (‪ )bewegliches‬אינה מודגשת במקור‪ .‬הדגשנו אותה משום שהדגשה‬
‫זאת מתבקשת מהקשרו של הדיון ונראה שהעדרה בטקסט הוא שמיטת קולמוס של‬
‫מרקס‪ .‬בכך הלכה המערכת בעקבות מערכת ‪ MEW‬ומערכת ‪.MECW‬‬
‫‪ .164‬מרקס משתמש כאן במונח "מונופול" במשמעות של בעלות על נכסים‪ ,‬בעיקר‬
‫אמצעים כלכליים‪ ,‬המוציאה את הזולת‪ .‬מהותו של הקניין הפרטי היא מבחינה זאת‬
‫"מונופול"‪ ,‬בעלות בלעדית על נכסים כלכליים‪ .‬רק בעידן ההפרדה בין המדינה‬
‫לספרה הכלכלית‪ ,‬עידן המדינה הפוליטית‪ ,‬משתחרר הקניין הפרטי לחלוטין מכל‬
‫הגבלה פוליטית שלו‪ ,‬מכל הגבלה של הבעלות הפרטית‪ ,‬הגבלה של ה"מונופול"‪.‬‬
‫זו משמעות המשפט "משעה שקיימת חוקה פוליטית"‪ ,‬דהיינו חוקה של המדינה‬
‫הפוליטית הנבדלת מן הספרה הכלכלית‪" ,‬הריהי חוקתו של המונופול"‪ .‬הבעלות‬
‫הפרטית שהפכה מוחלטת‪ ,‬ה"מונופול" שהפך מוחלט‪ ,‬מתרחשת רק בחברה‬
‫המודרנית‪ ,‬בעידן ההפרדה בין המדינה לספרה הכלכלית‪ .‬התחרות אינה אפשרית‬
‫אלא בין בעלים מוחלטים של נכסים כלכליים‪ ,‬בין בעלי "מונופולים"‪ .‬דבר זה‬
‫מתחולל בחברה המודרנית‪ ,‬החברה הבורגנית‪ ,‬המתאפיינת בהפרדה בין המדינה‬
‫לספרה הכלכלית‪ .‬משמע‪ ,‬תחרות במלוא מובן המילה קיימת רק בחברה המודרנית‪.‬‬
‫‪" .165‬רנטה ‪ -‬מחיר השימוש באמצעי ייצור כלשהו אשר ההיצע שלו מוגבל‪ ,‬ועל כל‬

‫‪421‬‬
 ‫קרל מרקס‬

‫פנים קשה לשנותו בטווח הקצר‪ .‬במובן הצר והרווח של המונח‪ :‬מחיר השימוש‬
‫בקרקע‪ ,‬שהינה בדרך כלל גודל קבוע‪ ,‬כלומר אינה ניתנת לייצור פיזי (אף על פי‬
‫שבטווח הארוך ניתן להגדילה במידה מסוימת על ידי מפעלי ניקוז‪ ,‬השקיה וכד')"‬
‫(האנציקלופדיה למדעי החברה‪ ,‬עורך דוד כנעני‪ 5 ,‬כרכים [מרחביה‪ :‬ספריית‬
‫פועלים‪ ,]1970-1963 ,‬כרך ה'‪ ,‬עמ' ‪.)599‬‬
‫הכוונה בטקסט שלפנינו לרנטה הקרקעית שהייתה בשלב מוקדם לחלק מן הקפיטליזם‬ ‫ ‬
‫באנגליה‪ ,‬שהקדים להתפתח בכפר‪ .‬הרנטה נדונה הרבה על ידי הכלכלנים המדיניים‬
‫האנגלים‪ ,‬ולעומת זאת לא נדונה על ידי הוגים צרפתים‪ ,‬משום שבצרפת התפתחה‬
‫לאחר המהפכה איכרות זעירה עצמאית כתופעה דומיננטית‪ .‬באנגליה התפתחה‪,‬‬
‫בעקבות הגידורים שהביאו לנישול האיכרים מאדמותיהם‪ ,‬שיטה של החכרת קרקעות‬
‫על ידי בעלי קרקעות גדולים לחוכרים קפיטליסטים‪ .‬הרנטה‪ ,‬דמי חכירת הקרקע‪,‬‬
‫מופיעה בשתי צורות‪ :‬רנטה מוחלטת ורנטה דיפרנציאלית‪ .‬כדי לספק את הביקוש‬
‫למזון של אוכלוסייה הולכת וגדלה הכרח הוא לעבד את האדמות העידיות והזיבוריות‬
‫גם יחד‪ .‬בתנאי בעלות פרטית על הקרקע משולמת רנטה גם על הקרקעות הזיבוריות‬
‫הנכנסות למעגל הקרקעות המעובדות‪ .‬הרנטה המשולמת על הקרקע הזיבורית ביותר‬
‫המעובדת היא הרנטה המוחלטת‪ .‬זוהי רנטה המשולמת על ידי כל חוכר קרקע‪ ,‬משמע‬
‫היא כלולה בכל רנטה‪ .‬הרנטה הנוספת המשולמת על חכירת קרקעות פוריות יותר‪,‬‬
‫המשתנה בהתאם לדרגות פוריות הקרקעות‪ ,‬היא הרנטה הדיפרנציאלית‪ .‬מרקס ראה‬
‫את הרנטה הקרקעית כדמי שימוש בקרקע המשולמים מתוך הערך העודף של היצרן‬
‫החקלאי‪ .‬ג'יימס מיל ביקש למסות את הרנטה הקרקעית הדיפרנציאלית‪ .‬הכלכלנים‬
‫המדיניים האנגלים שביקשו לקדם את הון הייצור ראו במיסוי הרנטה הקרקעית‬
‫מיסוי שאינו מזיק כלל למשק‪ .‬מרקס מתייחס בשורות אלו לרנטה הקרקעית כאחד‬
‫הביטויים של הניכור‪ ,‬כלומר של היחסים החברתיים המתפתחים מתוך אופן הפעילות‬
‫האינסטרומנטלי‪ ,‬יחסים שהנם בעצמם אינסטרומנטליים‪ ,‬משמע שימוש הדדי של‬
‫בני האדם‪ .‬יחסים אינסטרומנטליים רווחים אף בין בעלי ההון‪ .‬בשכר עבודה מבוטא‬
‫יחסו האינסטרומנטלי של בעל ההון לפועל‪ .‬ריבית ורנטה הן‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬ניצולו של‬
‫בעל הון אחד על ידי בעל הון אחר‪.‬‬
‫מרקס מצטט מכאן ואילך קטעים נרחבים מתוך ספרו של ג'יימס מיל יסודות‬ ‫‪ .166‬‬
‫הכלכלה המדינית‪ ,‬לפי התרגום הצרפתי שהיה בידו‪James Mill, Éléments :‬‬
‫)‪ .d'économie politique, translated into French by J. T. Parisot (Paris 1823‬מרקס‬
‫מקצר ואף מוסר באופן חופשי משפטים שונים כאילו היו ציטוט מדויק‪ .‬לאור זאת‬
‫אין זה נכון לתרגם קטעים אלה היישר מן המקור האנגלי‪ .‬יחד עם זאת עשינו שימוש‬
‫במקור האנגלי –‪James Mill, Elements of Political Economy (New York: Augustus‬‬
‫)]‪ - M. Kelley, Bookseller, 1965 [1821‬כדי לתרגם במידה רבה של דיוק קטעים‬
‫המובאים על ידי מרקס‪.‬‬
‫במקור האנגלי ‪ ;metal -‬בחיבורו של מרקס ‪.Gold -‬‬ ‫‪ .167‬‬
‫המילה "חטא" (‪ )Sünde‬מופיעה בכתב היד מעל המילה "‪ "Ermanglung‬שתורגמה‬ ‫‪. 168‬‬
‫בטקסט כ"כישלון"‪ .‬התיבה "(‪ ,")manque‬קרי "(חוסר)"‪ ,‬היא משל מרקס‪.‬‬
‫התיבה "(‪ ,")demande‬קרי "(ביקוש)"‪ ,‬היא משל מרקס‪.‬‬ ‫‪ .169‬‬
‫המשכו של כתב היד כולל עשרים מובאות נוספות‪ ,‬בתרגומו של מרקס‪ ,‬מספרו‬ ‫‪. 170‬‬

‫‪422‬‬
 ‫כתבים מוקדמים‪ ,‬כרך א‬

‫של ג'יימס מיל יסודות הכלכלה המדינית‪ ,‬המשתרעות על שישה עמודים במחברת‬
‫נוספת שעמודיה אינם ממוספרים‪ .‬אלו הן מובאות מתוך עמודים ‪ 273-253‬מספרו‬
‫של מיל בתרגום הצרפתי‪ .‬בין מובאות אלו שילב מרקס התייחסות משלו לסוגיית‬
‫מיסוי הרנטה הקרקעית (דמי חכירת הקרקע המשולמים על ידי חוכר הקרקע ‪-‬‬
‫באנגליה היה זה לרוב בעל הון ייצור חקלאי ‪ -‬לבעליה של הקרקע)‪ .‬קטע זה מובא‬
‫בטקסט עצמו‪.‬‬

‫‪423‬‬