‫תוכן העגיגים‪/‬‬

‫לשאלת היהודים‪ :‬עט‪Î‬סופרים‪ :‬גלות אפעייקא‪ :‬על המדינות בו יאמו‪Î‬ג דייטשלאנד‪ :‬קעכעסגעינ‪ .‬ע סטרייך ‪Î‬אונגארן‪3 :‬יע‪0‬טן‪.‬‬
‫שווייץ‪ :‬טריך‪ .‬רומעניען‪ :‬נוק&ר"סט‪ .‬אזיען‪ :‬ייו^‪-‬ס ‪ .‬טי^קייא? עיי"^'ר^כום ‪ .‬ידיעות אחרונות ‪ :‬ייו^יס ‪.‬‬
‫לישוב ארץ ישראל ?• פגיד משנת ? **‪ ,1‬גתתיס יו‪ 3‬ס&עפיי&כן‪ .‬הודעות‪.‬‬
‫יחדלו לבלוע איש אח אחיו‪ — .‬ההשכיה אמנם טובה ונחוצה‬ ‫לי ש אלת ה יהודים‬
‫ה?א אל האדם ‪ ,‬ובאמת הביאה ברכה רבה אל כל העטים ‪ ,‬אך‬ ‫‪111.‬‬
‫לץ לנו גנ* י שראל‪ .‬ההשכלה נחוצה לכל איש פרטי גם סבני‬ ‫בעוד שה"נו עסוקים בכתיבת מאמרנו זה באו פנים חדשות‬
‫ע‪£‬נו‪ ,‬אגל מה יבערו ויכסלו אלה המחליטים ' כי רק היא‪ ,‬היא מטרת‬ ‫כשאלת אחעו ברוסיה ‪ ,‬כי חמל די עלי עסו ויתן גלב הק‪Î‬סר‬
‫^ ויאל ףעודו וחקותו לימים יבואו‪ .‬שטה כזו הובל להביא אסון‬ ‫ויועציו מח שבות לטובה על אחינו‪ .‬לרגיי השנוי לטוב הזה נשתנו‬
‫נורא על כלל ישראל בתור עם שיש יו יעוד נשגב ‪ .‬גם זאת‬ ‫גס השקפותינו בה שאלה ההיא באיזו פרטים‪ ,‬אם כי לא‪ .‬שנינו‬
‫אולי לא לרצון יהיה יאחדים מאחינו‪ ,‬אך זאת ישימו אל לבמ‬ ‫השקפתגו בכלל ע ל י‪/‬נח‪ Î‬עם ישראל בנוגע להולדתו ותקור"ו‪ ,‬לימים‬
‫‪ *3‬לא נביאי ה אמת רק נביאי השקר נבאו לשלום בימי קדם כימי‬ ‫הבאי‪ . 0‬כן חדלנ ו מלגמור מאמרנו זה מסיבות שונות אחרות‪,‬‬
‫‪"$‬סת לאוס ישראל‪ ,‬רסיטו ע ליו רעה‪ ,‬אסון גדול כזה אשר בא‬ ‫אשר אי אפשר ינו לפירטן פה‪ ,‬אך זאת נחפוץ‪ .‬להעיר‪ /‬כ* שגגענו‬
‫‪ 11‬א חעו בשנה העברה והרוסה בתמונתו לכל הצרות שבאו ע ל‬ ‫תלו נת^ אחדים ‪ ,‬כי ה ובאו בהמגיד במשך יסי הוכוחים ומלחמת‬
‫‪ $8$‬מ^ין‪ -‬י^ זזניניס וימי יכחו בנויה‪ ,‬י* זןיזד גמזו לשים‬ ‫כ?י>וח ‪^.Î.‬ל‪?10‬גג‪ .‬לטוב תי ע^* ‪*3,‬נטנו‪ -‬ז‪3‬פ^‪ *1‬מאמריס ש*‪3‬י>‬
‫שמות בעדרי ישראל; אס היו אחעו בעצה אחת‪ ,‬ולוא לא היו‬ ‫העלו חמת ע^יריפ‪ Î‬אחדיכו‪ ,‬בדברים קשים אחדים‪ .‬זאת יבין כל‬
‫רבים מהם "‪ ,‬והמה הע שירים ובעלי היכולה‪ ,‬נ פרדים מהם ‪ .‬אנחנו‬ ‫איש אשר דרכ* עת הזאת לא נכחדו סמנו והיודע פרק כהתולדה‪,‬‬
‫לא נחפוץ י אמור; — כי כזדון וכצדיה הסבו בעלי טובתינו את‬ ‫כי אי אפשר בעת התלהבות הלב ומלחמת ההפעליות הנפש‬
‫העמעראציאן י לאטעריקא אשר בזזה כחס של ישראל ובלעה‬ ‫להשגיח על פרטי ה וכוח; אם רק מסכימים אנחנו לאיזו שטח‪.‬‬
‫אוצרות רבות מאץ כל הועלה; אך מא'ן ידעו אחעו אלה ‪ ,‬אשר‬ ‫זאת ידעו אחינו וזאת תשפוט התולדה בימים הבאים‪ — ,‬אחרי כ י‬
‫צר להס בצרתם של יתר אחיהם‪ ,‬במה להושיע להנררפ'ם ‪ ,‬אס‬ ‫יתקררו הלבבות‪ ,‬כי אנחנו נכנסנו לדבר בשאלת אחינו רק מאהבה‬
‫דרכי חייהם ואופני פרנסתם נכחדו מהם ? — זאת קוראים אנחנו‬ ‫יאוםית ואהבה אנושית‪ ,‬ויכן לא נ&וגנו ‪ .‬אחור למרות כל החרופים‬
‫לאחינו הנדיבים * אשר לכס לא נקשה לאבן‪ ,‬אשר חפצים הטח‬ ‫והגדופיט שהמטירו ע לינו אנשים אשר לאי כבור י חשב לנו להזכירם‬
‫להרים קרנם של ישראל שישיטו עץ לטובה על אחינו הי ושבים‬ ‫בשם ומה גס להלחם עמהם ויההןכח אהם‪ .‬לא פעם אחת שאלנו‬
‫בארצות הסלאווים ‪ ,‬אשר י ושבים צפופים באץ פרנסה קבועי!‬ ‫לנפשנו אם מחויבים אנחנו להקריב גם הקרבן הזה לכנוס בוכות‬
‫ואוכלים בשרם מעליהם ‪ .‬יסעדו אותם עשירינו ונריכי עם איהי‬ ‫עם אנשים כאלה‪ ,‬אך תמיד התה המענה‪ ,‬כי אמנם ואמנם ע לי נו‬
‫אברהם במשען חומרי ומשען רוחני‪ ,‬כי גס כיי רדיפות ובלי הריגות‬ ‫גפ לע שות כזאת ‪,‬‬
‫מר ורע גורל אחינו כהאר צות שזכרנו‪ .‬אל 'קראו אחינו באשכנז‬ ‫זאת נעיר ה פעם ‪ ,‬באשר זה דרך רוב אחינו ל שפוט על כל‬
‫וביתר ארצות הנאורות דברי פריצי כני עטנו אשר יצון חמדו יהם‬ ‫דבר רק מהשקפתו על פעולתו ומוצאיו‪ .‬לוא ה יינו אנחנו ב עלי‬
‫וישימי שם ישראל לשמצה בספריהם שבהם הוציאו רבה על‬ ‫אוצרות והיינו מפזרים כספנו לשלוח אחעו לא י י וליסר להם קולו¬‬
‫אחיהם ‪ .‬לא באחינו האומללים האשם ‪ ,‬אם עומדים הטה על‬ ‫ניות אשר היו מצליחים באחרית‪ .‬הימים‪ ,‬כאשר אין להטיל ספק‬
‫מדרגה ש פלה כדעת ובדרג* הח'ים ‪ .‬סיכות ש זנוח והשתלשלות‬ ‫בזה‪ ,‬היו אחינו מגזרים לנו ננוד מלא ח‪0‬נ'‪ ;0‬אך כעת שהונחו‬
‫כמה מניעות הץ בעוכריהם ואס רק תושיטו להם יד עזרה אז יושעו‪.‬‬ ‫מכשולים אחדים בדרן‪ ,‬החלו רבימ לההיונז עלינו וי בקש חנואות‬
‫אהמ אחעו‪ ,‬אשר לב בשר לב ם‪ ,‬אשר ראיתם את הגולים‬ ‫על בני בריתנו שפעלו בחברתנו‪ — .‬לגן מהרכים אנחנו להורות‬
‫האומללים שעזבו ארצס כלי חכמה ומיאכה‪ ,‬בלי יריעות העוים‬ ‫שזאת י דענו מראש ובשום או‪8‬ן לא י וכל הדבר הזח ל ע שות‬
‫ודרגי הה"ס ‪ ,‬בלי ידיעה כ איזו אופן להחיות נפשם‪ ,‬אתם אחעו‬ ‫עלינו ר ושס ולשנות את דעהנו והשקפחנו‪ — .‬אס לא מהרו אילי‬
‫אשר המלחם על אחעו‪ ,‬רק גוגחתם כי אץ עצה והחבולה להושיע‬ ‫הכסף ואפרחעו לקול קריאתנו; כי החלה השאלח המצרית להניח‬
‫ל האומללימ האלה ‪ ,‬התאספו כעת והושיטו יד עזרה להם‪ ,‬ועת ה‬ ‫מכשולים על דרכנו‪ ,‬זאת יא תוכיח עוד‪ ,‬כי לא אתנו הצדק‬
‫הוגלו להושיע להם יוחד מלפנים ‪ ,‬אל תשלחו אותם לאטעריקא‬ ‫ו הצעתנו ברגר הקולוניות רעה הוא‪ .‬ובגל זאת נם כעש ירינו לא‬
‫ותשימו עליהם ע עיגס > אשר אס ח " ו תהיה עוד הפעם מהומח‬ ‫נריג כעת ; הטה עשו הטוב לפי דעתס במשך ימי ה מגוכח‪ ,‬אבל‬
‫במחנה וח יו תקום פעמים צרה‪ ,‬לא יתיו אחעו האומלל ים נעדרי‬ ‫רק פונתס ולא גועולתם הירח רצו יה‪.‬‬
‫ה גשרון לחיות במקום אחר ולא יהיו בצאן כלי רועה‪ .‬אל תחגו‬ ‫אחרי האמת והדגלים חאלח‪ ,‬עלינו להלחם נגד הע טיגר אציאן‬
‫עד ני יבואו ח י ו הימים הרעים עוד הפעם ‪ .‬רק בימי חשלום בקשו‬ ‫לאטעויקא ו להתנגד יה ככל נחנו‪ .‬אחריח הע מיגראציאן נראחח‬
‫דרך ישרה להושיע להס תשועה ממשית‪ .‬אל הטו אזן קשבת‬ ‫בנר לעינינו וכל אוהבי ישראל נוכחו * ככה כי טועה אל רעה‬
‫לאלה הסרסריס שמכרו עטם כעד נזיד עדשים להעשיר את כעלי‬ ‫יצא[ו אחעו ורוב חגוליס לאטע ריקא הטח ערי אובד‪ .‬כגלל נחוץ‬
‫ה ספינות וחמת יועצים לכס לשלוח אחעו לאמעריקא‪ ,‬רק שטעו‬ ‫ל‪"6‬ר שאחיגו ברוסיה ישארו כעת בארצס ולא יגלו‪ .‬למקוס אחר‪.‬‬
‫כקול אלח הדורשים טובת ישראל ואשר אין לחם שוס נטיח‬ ‫אלח הע שירים העוזבים ארצם וח&ציס ליסד קולוניות כאי י כלי‬
‫‪, ,‬‬ ‫צדדית כע צותיהס ‪-Î .‬‬ ‫ספק יצליחו ו"סיו אכן ‪6‬נח לערי ©קלט לאחינו לימים יבואו‪,‬‬
‫גס על ראשי אחעו ברוסיה החובה געת לשים עץ על דרגיחס ולבלי‬ ‫וגס אחינו בחסעגיען המוגנים לעלות לא"י והעולים גאטח יעשו‬
‫להעלים עעס מהעתיד‪ .‬עליתם לרעת‪ ,‬גי החובה עליתם לשנות‬ ‫גדולות בזח כאשר יוסרו גל המכשולים ‪ .‬גי אל ישלו שם אחעו‬
‫דרגי חיי העם בגטח או‪6‬גי‪ 0‬ואם רק יחיו כעצה אחת וידרשו טובת‬ ‫עצמם כתקוח שוא להאמין ני שיוט ' חית ינו סעחח ‪ ,‬התנועה‬
‫עס י שדאל יצליחו‪ ,‬לתכלית זו נחוצים אמצעים רביס אשר יפעלו‬ ‫ה אחרונה חראהח לנו לטי‪ /‬עד גטח גונל לבטוח ברוח כני אדם‬
‫בפגיס הארץ ואותם אנחנו חפצים להציע לפגי אחינו בחנלץנות‬ ‫העולה למעלת וג חחשכלח אשר תשוון רותח על גל בשר‪ ,‬למען‬
 ‫?‬ ‫? ?•‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬
‫י ! '‪' .‬‬
‫?‬ ‫‪,‬‬ ‫? " > !<? ‪,.,.: ? /;Î‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫י‬
‫המה‪ .‬הס לא יעשו שליח צבור להוציא את הרבים ידי מחשכת‬
‫תמיםאם כל אחד ח פץ ‪ ,‬וכל איש חושב ‪ .‬ובסצוא איש את‬ ‫וח פץ‪ #‬כי‬
‫דעותן‬
‫חגהוך‪41$#‬עד ^ןןכ^‪ 0$$§^,‬יחד‪ ,‬מעט מעט י תלקטו עליהם‬
‫^‪ ^^^ $}0‬אחת ‪ .‬ובהיות ‪Î‬חפץ מסוים הרוח‬ ‫‪: ,0‬י‬
‫יו לאט לאט‬ ‫ייחדו‬ ‫י‬ ‫כל דע ותהם‪/‬‬ ‫‪/7$‬‬ ‫§‪$}$03‬‬ ‫*‬
‫‪ 0‬ך‪/‬י^‪ ^0‬כלס‬
‫להסיג‬ ‫מחזקיו‬ ‫בסוד‬ ‫הנערץ‬ ‫כזה‬ ‫חפץ‬ ‫דרך‬ ‫כי‬ ‫‪$‬ת כל לבב*‪ ;::‬רען‬
‫גבול ח פץ אחר‪ ,‬אף כי רב ערכו גס הוא ויש אשר י תמלא גם‬
‫מחרבנו‪? ,‬תעוררו גןנאים לעמוד לימין החפץ ה עלוב‪ ,‬ו ירימו אותו‬
‫על^ק^‪'Î Î‬וי^ען החזיק מ עמד ' נגד אחיהם יכריעו המה את הכף‬
‫כ‪£‬ז‪ ;#‬לוזע‪1‬יץ רק את חפצם ולהקטין ז‪4‬ת חפץ האגודה הראשונה‪.‬‬
‫כן יוסיפו שתי האגודות להתבצר במקומן* עד כי יהיו לשתי מחנות‬
‫נ לחמות‪ ,‬לאנשי ריב מקדישים ומרוממים אח שלהם ונותנים דופי‬
‫בשל חבריהם ‪ .‬ובכן תפנה האמת מקום לשקר מבלי ראות כל‬
‫איש כי ס קר בימינו‪ .‬אן יקומו אנשים אשר חמת הריב לא הכתה‬
‫עיניהם בסנוחם ‪ ,‬מראות דבר י אשורו‪ ,‬ואשר בארך ימי הכתות‬
‫ע מדו מנגד‪ ,‬ויכירו היטב את הטוב הצפון בכל אחת מהן‪ ,‬ואת‬
‫הרע הכרוך בשתיהן ‪ ,‬ויקרבו אח שני החפצים לאחדים בירס‬
‫יצרפו את סי גיהם‪ ,‬ו יחושו לטובת שניהם לבלי יצור עוד איש את‬
‫רעהו‪ .‬וכן תוסר כת התיכונים אשר בהיותה טובה יתוספו ע ליהם‬
‫יום יום משני הקצוות ‪ .‬הקצונים הגמורים ימעטו‪ ,‬אך לא יסופו‪.‬‬
‫והעם אשר אץ משקל לרוחו‪ ,‬ינוע תמ יד בין התוך והקצוות מעבר‬
‫מזת או מעבר מזה ‪ ,‬ואנשי התוך גס הם אשר סחטם האטה‬
‫והשלום נוכח פניהם‪ ,‬יש אשר לצרך גדול יטו פעם על ימין ופעם‬
‫על שמאל‪ ,‬לא יע מדו ה כן‪ ,‬אך גם הרחק לא ירחיקו ללכת ‪— .‬‬
‫וה קצונים הגמורים אשר אף כי אחרי הוסר תוך כראוי לא " טיבו‬
‫עוד לעמם כי אם ירעו לו‪ ,‬בכל זאת באחת הועייו יו כי המה‬
‫יצרו צורות בולטות ידעות אשר בר אשונה לא נכרו מראיתן ‪.‬‬
‫החפץ הראשון כישראל אשר נתן בו רות מאז היה לגוי היה‬
‫משמרת הורתו‪ .‬ויען כי זה אלפים שנה הלרם בני י שראל כדעת‬
‫אחרים‪ ,‬והאחרים ההם המה ראשי המדברים בסדרי הישוב ובנמוסי‬
‫החרבות‪ ,‬על כן בהיות דרכי הגוים סוהרים יא אחת ולא שתים‬
‫למצות התורה‪ ,‬עזבו ח" שעה מפני חיי עולם ‪ .‬ואף כי דרך ארץ‬
‫היתה חביבה המיר על אבו תינו‪ ,‬ה עלו על לבס כי יש ‪ .‬יום אשר‬
‫תורה נקנת במעוט דרך ארץ ‪ .‬ויהי כראות העם כי נדחתה דרך‬
‫ארץ מפני ההורה‪ ,‬ויקומו בקרבם אנשים אשר קנאו לה קנאה‬
‫קנאה גדולה ‪ ,‬ויקראו בגרון "דרך ארץ קרסה לתורה*‪ .‬ואם אמנם‬
‫כי מרבית האנשים האלה‪ ,‬לא היה עם לבכם דבר בליעל‪ /‬רחב‬
‫הפרץ בין בעלי התורה ובין ב עלי דרך ארץ; אלה אסרו כי‪ -‬מותר‪,‬‬
‫ויהי בעיניהם למוד שפת הטדינה והתלבושת הנוהגת בארץ כגופי‬
‫עברה‪ ,‬ואלה התירו כל אםור‪ ,‬ויפרצו כל חוק‪ ,‬ודבר ה י הה להם‬
‫לחר פה ‪ .‬וירא העם כי כן‪ ,‬וירע בעיניהם מעשה שתי הקצוות‪,‬‬
‫רפשרו כין ש ניהם ני " טוב תורה עם דרך ארץ‪ /‬וירבו אנשי‬
‫>?ק‬
‫^קוק?‪ ,‬ו‪5 5‬עגןיס כי^ר סקג‪5‬ע גיכיסן רי‪3‬‬ ‫^ קעקיס ‪3‬י*‪^> 030‬ס‬
‫וס לון‪ ,‬סיו קכיס ‪3‬לגרו כוהי‪0‬ן זו >?ח זו ‪3‬י!זקס ו‪3‬קימ‪ 0‬ספוכ? ‪3 .‬ימי‪0‬‬
‫סרי^ וגיס כיו^ר סי‪ 1‬עול כקן קוק עמס ן‪ ,‬ל‪1‬ז כלםר ?*ל ל פעמיס ס לי‪3‬גק‬
‫ןו >^י‪ 1‬ז ו‪5 ,‬קקס י‪:‬קזקס ס‪3‬סן ^יז י‪:‬ק‪5‬ום‪ 0‬ע‪ 5‬כסקס קלו‪ 3‬כעס‬
‫וקמרון ‪ £‬ןי‪ ,‬ויורן טללס ‪0‬כס לסכ^ ; ו‪3‬כ‪ 5‬ז>*‪.‬ת סיו טפ' י רי‪ 3‬גקיק לסקטוק‪,‬‬
‫כי ‪3‬ט‪3‬ען סיו טל‪3‬ול‪ ,35 1‬וסיו ק‪0‬ק ‪5‬פעו‪ . 0‬סגעירס יו יי‪/‬ס ‪5 ?/‬ס ‪656‬‬
‫וסזס ס גיע ‪5‬ס קסלון ק עט ‪:53‬וגס‬‫)‪>51:‬עפ‪5‬וסס( עין‬
‫סגס‬ ‫‪0‬י‪ 0‬גקגעת ‪53‬קוה‪6‬‬
‫ק‪5‬ק‬
‫‪3‬י^יזו מק‪5‬ס‬ ‫מס;‬ ‫^קיו‬ ‫םק‪5‬קס‬ ‫‪ .‬כ‪5‬‬ ‫על‬ ‫ל‪3‬סכ‪5‬ס וכ^קטיח‬
‫ל‪ >/‬קו‪^5‬ס‪^ ^?> ,‬יי קותס ‪5‬י( קלחס ‪3 555‬י>ק‪ 05‬זו‪3 ,‬כ‪ 5‬ז& ת סל גס‬
‫ל וקס ופגיס )‪ 6‬סיו ‪5‬ס‪ ,‬ל‪ ^5‬מג^ס מטק ‪3‬גפ‪6‬ס‪ ,‬כ‪^ 5‬ו‪ 55‬קע‪3‬ס גפסס‬
‫לסיקס סרגקלז ס עלוליס פגי>)ס‪ ,‬סעלל ססלל וסגג ‪6‬טל‪ ,‬וכ‪ 5‬קל‪£‬י‪0‬‬
‫סחי כמו סל‪1‬תו‪55‬ר‪.(#‬‬ ‫כח‪^5‬ל וכ‪3 5‬לי ניפס‬
‫ס^קיול! סגסל^לה ‪3‬סן ‪5‬קליח ‪5‬ייפ‪ 5‬ינ‪> ,‬ז‪5‬קס‬ ‫כ>* ‪1‬ר סו‪/>3‬ל‬
‫סגע ייס ‪3‬קו‪Î Î5‬סק^‪ , 0‬פ‪?> 5‬וג‪ 5‬מ^גס ‪5‬קי‪1‬לז ^‪ 5‬טס למ‪3‬ג‪ 0‬נייחס‬
‫לופפו ‪^3‬יפן מ>‪/‬ל טלי? ‪ ,‬למלו‪ 3‬מפ‪£‬ו‪3‬יס ס טל&יס ‪0‬פ‪3‬ס ‪3‬כ‪ 5‬יוס המיל‬
‫ג‪ 51‬ערסס‪3 ,‬כ‪ 5‬יג>י ח‪5‬יס ‪ ^5‬סרגיםס >(ק)קס ס‪3‬פיל‪ 0‬כ‪ 55‬ממק‪5‬יזס‪,‬‬
‫וקס> ‪3‬לי^ס ל‪6‬קטס >כ‪3?> 5‬לי‪ , 0‬לך גלת לקוקס גגעס על ‪0335‬‬
‫לח^חן ‪53‬עלס ותקלל ‪33‬ט ע‪ 5‬מל‪5‬ס סתל‪ ,‬ומעגל לע תון ‪5‬ל ‪6‬קטס‬
‫‪3‬לוקס לחסי עטנס וגוללס יומס ל‪5‬י‪5‬ס ול‪/‬הרי ע‪3‬ול ס‪3‬יעוח לוקליס‬
‫‪3‬לילס ללילו‪5‬ס פמקלס ‪ ,‬ל י‪5 5.‬ל ל לכל‬ ‫גרפלס סגעילס מלוק‪5‬חס לתסי‬
‫ותהסקפגס ^ק^ין לין מלז‪5‬ק‬ ‫>‪ 51‬על‪0‬‬ ‫סימיס לחפ)‪ 0?5‬קקיסן יקל*ל‬
‫סל‪3‬ע‪3‬וג‪ 1‬יח )פלקקטן(‪ ,‬י ‪3‬עלי יקיס לקלי‪ 0‬לקל* לסל סקנ‪3‬ל ע‪5‬יסן‬
‫גזק‪5‬ק ‪5‬ל יכ‪5‬ל ‪53?5‬יג ע‪ 5‬מכליטסן סלטסיס * מחו ‪6‬ק יסן ‪3‬לנע לק ל‬
‫‪63‬גלן ‪63 1728‬קיט ‪5‬קולס פע‪3‬לולל‪; ,‬חחיסן קו‪3‬לו ‪5‬טק ‪0‬לקל‪7/‬עקיע‬
‫ללופלי ‪ "5‬פ‪5‬ינ סיוקל מטיגיס וסיוחל קליל‪3 0‬ק‪5‬ל פלז סגחוה ‪ ,‬ק גטל‬
‫לוחן ‪5‬עי‪5‬י ק‪5‬מי‪ >7‬סלק ללעתיע ו‪5‬עיגי כ‪^ 5‬לי‪5‬י קפמי סט‪3‬ע וי‪ 6‬ימו‬
‫‪ 55‬תעיגס ‪3‬סקגיטס סגפ‪5‬לס סןלק‪ ,‬ו‪0 055‬ק‪3‬יגט ‪63‬קילס עטמס‬
‫י‬
‫ע‪ 55 5‬ל‪3‬ר יגלזיז ‪3‬טי)יןי‪0‬ן פג ימס ללווגק ‪5‬ס]‪ ,‬ףק קלל ‪ 553‬גיל ‪3‬כג‬
‫עולק לגכ‪ 5‬מי חלי‪0‬ן ‪3‬קקילוק עגומות ‪6:‬ען ע‪ 5‬לז‪5‬מק*‪ 0‬קץח )קס ידל‪Î‬‬
‫‪5‬לטע( וקלמת סגקלה )ל גלטל& יע( ‪5‬סי מ>‪3‬ן ‪3‬יל)י‪ ,000 0‬וכ‪ 5‬חקילולויסס‬
‫‪1‬לרי‪6‬יקיי?ס ‪3‬עגין ‪0‬ל‪3‬ר וזגכ‪3‬ל סזק ‪ ,‬ס‪5‬ל סס לתוניס ‪3‬ססל קיויול‬
‫ל קל לזקלו ע*‪ 7‬קו‪5‬ללת יזללדולן סגתידילז ססן ליגל ‪5‬לול ‪ 13‬גק‬
‫)סיו&ך יגל(‪.‬‬
‫•( ללק ק‪0‬י ‪-‬ק‪6‬לס* )ג‪01‬ומ‪16‬ג‪.‬ז ‪^ ^ (09‬ממגגל^ג וס' ^ גו‬
‫^‬ ‫לייכ*> ‪5‬קמו*> גג*ז‪— .‬‬
‫•‬ ‫• ‪.‬‬ ‫•‬
‫אנחנו אחינו באר צות הנאורות ' שימו לבס‬ ‫הבאים‪ ~ .‬תקוחנו היא כי‬
‫מוכנים אזנם לקול קרי אתנוו קריאה של חבה לעמנו‪.‬‬‫לדברינו ולא י אטימו‬
‫השקפתנו בדבר ישוב א"י לא נשתנתה ‪ ,‬ועומ דים ‪ ,‬אנחנו בדעתנו‬
‫להש|!§^^||^ר^ו| הזה ‪§|)#‬ס‬ ‫כטלפמם‪ .‬כן‬
‫עשינו‪^^Î‬ן^^ יחקן|‪ 4‬שונא|‪$$‬ץ‬ ‫'‬ ‫כאשר‬ ‫יכלתנו‬ ‫בעבורו בכל‬
‫ושונאי עם י שראל כי יכלו ינו‪ ,‬אך אהבתנו לעמנו^ גדולה על‬
‫אהבתנו לר עץננו‪ .‬רען כי יודעים אנחנו כי כרגע נשתנה הדבר ואין‬
‫טוב להם רגן י השאר בארצם לכן טןהירים אנחנו‪Î‬נאוחם מעזיבת הארץ;‬
‫בבהלה‪ .‬הרעיון הנעלה של ישוב אי י רק ע"י {|חינו ברומע‪?3‬ן‪3‬ן‪11‬צ*‬
‫ראשונה יפעולת אדם כאשר הגדנו מר אש ואשרי חלקם שזכר לכך‪.‬‬
‫גס‪ .‬כעבור הרעיון של ישוב א"י ככלל אך טוב יהיה אם לא יפריעו‬
‫אחינו ברוסלאנד‪ ,‬אשר יבואו בידים ריקות לארץ כנען‪ ,‬את מעש*‬
‫אחינו מרומעני ען‪,‬‬
‫עט סופיים ?‬
‫עצת שלום מאת י ע ק ' ב‪.‬‬
‫כ אשר רחוק ל מצא בן דומה לאביו י כל משפטיו‪ ,‬ועם יום‬
‫תראינה עינינו איש י צדיק אב לבן פריץ‪ ,‬וילד חכם בן לכסיל זקן‪,‬‬
‫כן גם בשי שלת המסבות לא כל הטבעות שוות‪ .‬יש גדולה תלויה‬
‫בקטנה רש קטנה אחוזה בגדולת ‪ .‬תקנה מולדת קלקלה וקלקלה‬
‫מבי את חקנה לעולם ‪.‬‬
‫אן ככל התורה האחת אשר לסדר הולדות האדם ולמערכת‬
‫המסבות ‪ ,‬י בדיל העם בין שניהם ‪ .‬נבל בן נדיבים זכות אבו תיו‬
‫מסיעתו להגדיל כ בודו בעיניהם ‪ ,‬ולכם לא יטלאם י הרהר אחרי‬
‫החומץ בדעתם כי בן יין הוא‪" .‬ובכל יום תמיד מתחדש מע שה ניסים‬
‫כי אחיקר חלא ומזדבן בדמי חמרא ‪ .‬לא כן ישאו הותרנים האלה‬
‫פנים לתולדות העתים בעבור כבור מוי דתן ‪ .‬כי בראותם תק לה‬
‫מתרגשת ובא ה לעולם אז אין להם כי אם מה ש עי ניהם רואות‪,‬‬
‫ולחקר אבות לא ישיטו לב‪.‬‬
‫אולם כאשר לא טוב לזכור חסרי אבות לבן מכיש ‪ ,‬כן לא‬
‫נכון להעלים עץ ממוצא היעה מאין היא באה‪ .‬כי יש דבר אשר‬
‫למראהו הרע ירוד טמנו הרואה יעינים‪ ,‬ובבא איש מבין יחקור‬
‫למוצאו ימ צא כי הרע הזה בן טובים הוא‪ .‬וכאשר יוסיף להע מיק‬
‫ימצא כי רק פניו רעים ותוכו טוב ובריא ‪.‬‬
‫גם כטבע עם י שראל יש ברברים אשר רב טוב צפון בהם ‪,‬‬
‫והטוב הזה מתראה במראות אשר לא בעיני כל רואיהם ימצאו‬
‫חן‪ .‬מכיל הדברים ה אלה הוא דבר חלוקי הדעות אשר בקרבנו‪.‬‬
‫לפי ראות עיני מרבית הרו אים רק רע הוא‪ .‬רבים מדורשי טובתנו‬
‫יאנחו במסתרים על אכן י שראל אשר היתה להבקע ‪ — .‬אך לו‬
‫התכוננו בעה הישרים ‪ .‬ההם ‪ ,‬כי עתה התברר להם כי עם א‪*£‬ר‬
‫‪3‬גינ‪ -,‬כקקוקקו;ם כעוריון אן‪/‬ד כאחד י גשו‪ ,‬הוא יען גי רוח לא יבא‬
‫ביניהם‪ ,‬יען כי לא ירבו מחשבה‪ .‬לא כן עם אשר בניר בעלי בות‬
‫מגיד משנה ‪.‬‬
‫התאומים הצמודים בתולדת טבע האדם‬
‫לללל! נחמיה דוב האפפמאנ ן‪.‬‬
‫)תמשך מגליה ‪.(27‬‬
‫‪3‬סכלז ‪3 1701‬יוס ‪ 26‬ליר>‪ 1‬לק טל‪3‬על‪ ,‬י‪5‬לס ל‪1:‬ס ‪6‬י‪3 01‬מלעין‬
‫לי עלי ן ‪3‬מן ק למללן ‪3‬כפל סגלגי ל‪1‬ר חקח גכסי סגרל? פלן גיקי‬
‫קלי מיס ‪6 56‬חי לקץה‪6 ,‬ס סלקח סע ‪5‬ע‪5‬ל ל‪£‬ס ססגי יוללס‪ .‬כ‪5‬ל‪,‬קלז‬
‫ללקח ק‪1‬קי סלקיולן ססן סיחס לןלזימס לס‪5‬מס ‪ 553‬ל‪3‬ליס‪ ,‬קל‪6‬יס ועגגיס‬
‫‪ 555‬נגי ליס לנר ‪5‬ל ‪5‬עלל‪ ,‬רק ‪3‬ק‪$‬ס סםלרס סיו נמולוח וקונרלח זו‬
‫‪;5‬ל על ט סע ‪635‬ל ל קל‪ .‬לרך פחק לקל מ‪6‬לק< סטי‪ 5 >5‬חיסן לת‬
‫סלעי וכן סיס ‪5‬סן פקק לקל )סט>‪ 5‬מ יס ‪ ,‬לגפ‪5‬ל סל‪3‬ל כי ‪ 553‬זלח‬
‫‪3‬סגי>‪ 1‬עת קפגן ע‪1‬ל ‪6‬ל‪/‬יסן גלכן סט‪3‬עי ‪3‬פכי עגמן‪ ,‬ז‪5‬פי ל‪6‬ל ‪3‬לקו‬
‫לוק סלופ^ס ‪3‬לייק עטס ו‪3‬סקידס יחירס‪ ,‬סוכיקל ‪5‬דעח פי רק תלגללח‬
‫ספתק סיס ‪05‬ן >‪0) 11‬ך‪ ,‬ל‪3 53‬פגיס גפללות ל‪53‬תי מ&ותפות סיו ‪— .‬‬
‫§‪5‬ל‪6‬ל סגי על ל &גות י " ג וי* י לין ג‪6‬יס סיו ‪5‬סן ו‪ 55‬לקח ‪3‬פ>* עגילס‬
‫סיגי‪.6‬ס לח וסחס ‪3‬זק>‪ 0‬ס קגונס ‪5 05‬ך ר‪ <1‬גלחן ‪6 56‬לוי‪0‬ן ע^ל‬
‫לרך ‪5‬קק ס&קל סלו&ולון* ‪5‬סן‪,‬‬
‫סרוג^ ‪1‬ר‪ .‬ע‪0‬יג‪?1‬קריי ן! סקסו‪5 55‬קכס גלי‪ 5‬נקכמק ס‪Î?3‬ד^ג\ע‬
‫ו‪0‬גקות )^נלט^מיג!(‪ ,‬סעלזים >‪51‬‬
‫‪6 \00‬כ>זו ‪^ ,‬ק‪5^5‬סג‪1‬מ‪ 5‬וסטירק ‪5‬יןקור נהטגיז‬
‫סעסין^&גיע‬ ‫‪0‬ק‪6‬י‬ ‫חקר‬ ‫ו‪35‬ו>‪/‬‬ ‫‪0‬נע ‪6‬לוי י^קיייו ס^ ולוח‬
‫י ין‪6‬ר ^ גייסן ‪0‬ע)יקייס‪ .‬וגגלי לי‪:‬ו‪5‬י^ ל ת "חס‪3‬קו ‪5 06/‬פג‪1‬ו‪5‬ח > לי‪>0‬‬
‫קלס ^ ?^י>‪5‬י‪ 0‬ס>‪ ^59‬קןס קילי ^‪3‬וקיי‪:‬ן ‪3‬כ‪0‬ך ס‪ >5‬ו י‪ 330‬עמל!ן‬
‫)גלי ^ייללק^ סגל)‪>5‬לו ‪5‬ל‪£‬ל^וקן ‪ 555‬קגל)י‬
‫ו‪5‬ללס סטנע וקוקלי לגי‪75‬ות ‪^0‬ל‪0‬‬
‫‪65‬תוע מ‪0‬ס קזוק לעחס ^‪51‬יסן‬
‫^ח ק‪5‬לוס ‪£‬ס כל^י סו^‬ ‫^גקוה‬
‫)^ ע ל^ גי^ן(‪3 ,‬ט‪6‬ך י&י סגסי^ס‬ ‫‪5‬י‪ :‬פלילן ^‪6‬ס ג זרעות‪ *1> 0‬י‬
‫ג‪1‬יי ^יל^ג^ ‪5‬מ‪7‬ו ס&קץלו ‪375‬ל ק ‪653‬ון ‪5‬ר‪5‬ה >>(‪ ,055‬וסייגם ‪7‬ל‪.‬‬
‫קל^ וכלו‪ 3‬נ^קי ס‪65‬וטק ‪?0‬ן‪ #‬ויז>‪^1‬יגס‬ ‫וכ‪5‬‬
‫עקלגו גקר"ן ס‪6‬לוד‪55 5‬קלן‬
‫קעקס לו^סן‪ .‬לן סר^ ^ ק‪ 6‬לוטח ילי סן‬ ‫קי‪ 5‬ג‪5‬קו‪7‬ן ‪05‬זקלו‪3‬כ‪(>5‬לוגיק‬
‫לוקס )?‪1‬ול מ‪^5‬טק יליס ‪) 6‬טלז ^‪6‬י‬ ‫‪ 3‬ק‪^5‬כה י^חק ילס‬
‫י‪ 60‬יס מגט יעוח ‪03‬ן ‪3 — .‬ס‪5‬ל‪0Î‬יוקי )ט‪ 6‬גע ‪3‬וך( ^‪6‬ל ‪5‬ח‪ 3‬סלוק‪6‬‬
‫‪?0,‬ו^ ע‪^ 5‬לוקן ‪53‬ל‪6‬ך ילןי סקסע‪ ,‬יסקל ^ ללזן ליגען גי‪3‬י*‪^0 0‬ל‪:0‬‬
‫‪53 1726‬יי‪55‬יג‪.‬‬ ‫>‪05‬עמי‪^ 0‬קת מסו י‪6‬ג? ו‪6‬קח >‪1‬לס‪?> ,‬ו י‪(0‬חה עקקי‪ :‬יז^קיוס ו>?‪6‬גיי!‬
‫ח?ו>ז‪^ ,‬ו >(>‪1‬ח הת‪ 55‬וס‪6‬גזק ק‪6‬חס וללוקס > לק קי‪6‬י‪ 03‬לס עמ ילס‬
‫סי‬
‫ו?י?‪5‬י‪5‬ס וסקכגס ‪5‬י‪ 1‬ס י ג&^ר ג‪65 ^ #‬חיסן יקל‪6^5 .‬ל סץ לוגללח‬
‫>תל‪<* ,‬י) עוגוק ^ק קגיסן ן ל >?‪ 5‬זו עי י גטילו )ו^לולויסן‪ .‬סץ ק‪6‬יקלק‬
‫לארצות אירופא ואזיח ‪ .‬זו הפעם הראשונה אשר העלו הועדים‬
‫שם אדה על שפתם ‪ .‬עתה נשים לבנו על הארצות באירופא‬
‫במעיהם לשום שאחת לחורת ה' ‪ ,‬כי העם המביא צוארו באהבה‬
‫אשר שם יוכלו י לשלוח את הא ומללים‪ .‬לע נגלאנד ? לא‪ ,‬מטעם‬
‫הנזכר‪ .‬לצרפת ? מסופקים אנחנו ‪ -‬מאד אם אחב'י שם יחפוצו‬
‫לקבל בתוכם מספר רב מן ‪ ,‬הפאלאקים" השנואים וחמתועבים‬
‫להם ‪ — .‬כארצות אשכנז וע סטרייך ‪Î‬אוננארן‪ ,‬גם הממשלות לא‬
‫יניחו להאוטללים להתישב שם‪ .‬לא נשארו איפא רק ארצות‬
‫כי רוח אשה זרה לרעותה חלילה כי הכלל הקדמוני ‪,‬אם אין תורה‬
‫איטליען‪ ,‬האללאנד‪ ,‬שולייץ ושוועדען‪ .‬אבל מספר בני ישראל‬
‫בארצות החן מצער כ'כ עד כי מן הנמנע לחם לקבל מספר‬
‫הגון מהגולים ‪ .‬לא נשארו איפא רק ארצות אזיח‪ ,‬ר"ל מדינת‬
‫סוריא הגדולה ככל ארץ צרפת ‪ ,‬ואשר ממשלת תוגרמת מוכנת‬
‫לפתוח שעריה להגולים גם לתת לחם מקומות מושב בחנם‬
‫לעבודת הא דמה ‪ — .‬עתה חועדים כעל כרחם ‪ ,‬מבלי דרך‬
‫אחית לנטות ימין ושמאל‪ ,‬יאלצו לשלוח מספר רב מן הגולים‬
‫לארץ סוריא לטעת אותם שם על אדמת ארץ אבותיהם ‪ .‬ומפני‬
‫שנזכרה אזיא בפירוש בהצעת ה‪ .‬פענע ציאני והועד בלאנדאן‬
‫חסכים לזה‪ ,‬ע 'כ אין ספק כי יסכימו גם האחרים לזח באין‬
‫ברירה ‪ .‬לפי זה תהי הי ציאה לאטעריקא הסיבת להשיב נדחי‬
‫ישראל לארץ אבותם תחת מחסה הסולטאן יר" ח‪ .‬נפלאים‬
‫דרכי ד י ועמקו מחש בותיו! —‬
‫אלה מהגולים שנשארו ‪ Î‬עתה באם הדרך תלואיים ועומדים‬
‫על המרינות בו יאמר‪.‬‬
‫כאשר נאספו באי כח כל הממלכות האדירות ב ק אנסטנטי‪Î‬‬
‫נאפעל להמתיק כוד יחד ולמצא הדרך הישרה להקים הסער‬
‫במצרים ל דממה ‪ ,‬החליטו יודעי בינת לעתים כי בדברים ועצות‬
‫לא יושטו שם הט עקשים למישור‪ ,‬ורק החרב תוכל לעשות קץ‬
‫להטבוכות האיומות בארץ מצרים‪ .‬הנפיון הורת כי צדקו במשפטם‬
‫ההוא‪ .‬בעוד אשר בעלי תקאנפערענץ נשאו ונתנו בדבר‪ ,‬ביניהם‬
‫לבין עצמם )כי גם בין הממשלות אין אחדות גמורה וחלוטה‬
‫בענין זח( וביניהם ובין ממשלת תונרטה וכל אחד התחרה לנקר‬
‫עיני חברו‪ ,‬התעוררה ממשלת ענגלאנד‪ ,‬שרתי בים‪ ,‬ו תאמר ‪:‬‬
‫‪ ,‬אנסה להביא רוח חיים בהע צטות היבשות של הקאנפערענץ‬
‫ע''י דם ואש ותמרות עשן! '' אמרת ועשתה‪ ,‬ועד מחרת נשתנו‬
‫פני הדבר מקצה אל הקצה‪ .‬בעצם היום אשר לפני ירח ימים‬
‫התנפלו יושבי י עיר אלכסנדריא של מצרים על יושביה הנוצרים‬
‫ויעשו בהם הרג רב ‪ /‬ביום ‪ 11‬יוני( הראתה ע נגלאנד אל המצריים‬
‫את ידה החזקה למען ידעי כי כל הנוגע בה לא ינקת ‪ .‬ביום‬
‫‪ 11‬לירח זה ) יולי( פתחו קני‪Î‬רוכה הגדולים והנוראים של אניות‬
‫מלחמתה שעומדות על יד אלכסנדריא את לועס‪ ,‬וישמיעו הד‬
‫קולם בלהבות אש‪ .‬במשך שני ימים רצופים חרסו והחריבו‬
‫כמעט עד חיסוד בם את מבצרי ומצודות וסוללות העיר‪ ,‬וגם‬
‫כל העיר העליזה הגדולה ותחומיה רוכלת עטים סחר כל הגויים‬
‫נהרסה ועלתה על המוקד‪ .‬השר זיימור‪ ,‬רב החובלים לע נגלאנד‬
‫צוה במפגיע בפקודת ממשלתו על ממשלת מצרים לטסוד בידו‬
‫בשלום את כל המבצרים והמצודות המגינים על העיר‪ ,‬ל מען‬
‫לא יוכלו להרע אל אניותיו‪ .‬מושל מצרים שהוא בעל בריתן‬
‫של ע נגלאנד וצרפת‪ ,‬אמנם כלתה נפשו למלא משאלות בעלי‬
‫בריתו‪ ,‬אך אימת ע רכי‪Î‬ביי‪ ,‬השונא לע נגלאנד תכלית שנאה‬
‫והאהוב אל צבאות המלחמה במצרים ונכבד גס בעיני הסולטאן‪,‬‬
‫עצרה אותו מה&יק חפצו‪ .‬הסולטאן‪ ,‬אשר ארץ מצרים עו מדת‬
‫תחת טחסחו והוא גם אדונו של המושל זח בשמעו מזח חרת‬
‫אפו בו על ע נגלאנד אשר שלום לו עטה ובגל זאת דורשת‬
‫רבו כזה למסור בידח מפתחות ארץ מצרים ‪ .‬על כן נתן צו‬
‫לטלאכו בלאגראן לבקש את חט טשלח שלא תעשה כדבר חזה‪,‬‬
‫אשר קשה לדעת תוצאותיו‪ .‬גם תודיע כי אף אם לא תשמע‬
‫לו‪ ,‬ככל זאת לאי יעמדו המצריים על נפשם‪ .‬אבל גם ב&עס‬
‫זו נוכח הסולטאן כי אין טוב לדון עם טי שתקיף מטנו‪ .‬אחרי‬
‫עכור זמן המוגבל‪ ,‬וחטבצר לא נמסר בידו‪ ,‬קרא רב החובלים‬
‫מלחמת על אלכסנדריא‪— .‬ביום האחד עשר לירח זח‪ ,‬ב שעת‬
‫ד‪/‬שביעית בבוקר חחלו קני חרובח הגדולים להשליך כדורי‬
‫‪ 6‬שחית על חתומות המבצרים והמגדלים ותבקע הארץ לקולם‪.‬‬
‫אמנם ערבי י‪Î‬ביי גם חוא לא שם ירו בחיקו ויענה בקול בקני‬
‫רובח הגדולים העו מדות על הסוללות והמצודות ותהי המלחמה‬
‫כבדת ‪ ,‬ודם רב נש&ך משני בעלי תריב‪ — .‬ובים מחטבצרים‬
‫ותמגדלים נחרסו ונשכרו ביום חחוא ‪ ,‬אבל כלילת תקן אותם‬
‫ערבי'יביי ויר&א ההרוסות ויגדר חטרצות ‪ .‬ליוס חטחרת נתחדשח‬
‫ה‪Î‬תוך כי ננטפו עלץ רבים מן הקצובים הישרים בלבותם מזה ומזה‪.‬‬
‫אך לדאבון גפשנו עעינו הרואות כי לא הצליחו התיכונים הטובים‬
‫בעול דרך ארץ פורק מטנו על תורה‪ ,‬ועל כן התגלע בימים האלה‬
‫ריב בארץ גאליציא‪ ,‬אלה באלה מתערבים* ואלה על אלה מהגברים‬
‫והתיכונים לא י מצאו את ידיהם ‪ .‬כי יו אימ הם כי שני הצדדים‬
‫צדיקים בריבם * ובמשפט כזה תרפינה ידי השופט‪ .‬כי אמנם תורה‬
‫וד* א שתי רשויות הן ש אינן יכולות לדור במחיצה אחה‪ ,‬לא מפני‬
‫אין ר יא אם אץ ד'' א אין תורה* מעיד כי שתיהן היו בעיני אבותינו‬
‫מו סדות חיי העם ‪ ,‬ככשר ורוח אשר שניהם יסודי הנפש הם‪— .‬‬
‫אמנם המקום אשר אנחנו ממלאים צר טהכיל את שניהם כי‬
‫הבשר ימלא את כל חללו‪ ,‬מאץ עוד מקום ל שאוף רוח‪.‬‬
‫)המשך יב א(‪.‬‬
‫גלות אפעריקא ‪.‬‬
‫מנויה וגמורה בסוד כל הועדים לתמיכת* נדחי ישראל לחדול‬
‫מלשלוח את האומללים לאטעריקא מן יום העשרים לירח זח‬
‫)יולי(‪ .‬וחנה כאשר לא יצטער מזח כל איש מישראל האוהב‬
‫עטי באמת ותמים‪ ,‬יען ה אומללים הנשלחים לאמעריקא ע'י‬
‫הועדים רעת איומה נשקפת לחם בגופם ונפשם ותיו שם חלילה‬
‫עדי אובד ; — לעומת זה תתעצב נפש כל איש על גורל‬
‫מבלי‪ -‬דעת מאין יבא עזרם להוציאם ממצוקותיהם הנוראות ‪.‬‬
‫י ' ב אלפים מהם נמצאים כרגע בעיר בר אד י; ב' אלפים‬
‫בלאנדאן‪ ,‬והרבה אלפים בעיר נ ו י א ר ק‪ — ..‬כל אלה נתונים‬
‫בצרה מבלי דעת מה תהי אחריתם ‪ ,‬ובאיזה מקום ימצאו מנוח‬
‫טבלי לנוע ברעב וחסר כל‪ .‬הכסף המתוק עוד באוצרות כל‬
‫החבורות ‪ ,‬לא יספיק להחיות את העם הרב הזה גם לשלשת‬
‫ירחים ‪ .‬ומפני כי היציאה לאטעריקא אשר למטרתה נ אסף הכסף‪,‬‬
‫נהפכה לרו עץ ‪ ,‬והכל נכחו לדעת כי אלה שהראו הדרך הזה‬
‫שנו ב רואה והביאו אסון נורא לרבבות אומללים‪ ,‬ע''כ יחדלו‬
‫נדיבי עם לתת כםפט עוד לע מיג ראציע כזו‪ .‬עתה התעוררה‬
‫השאלה ‪ :‬מה לע שות עם האומללים הרבים הנזכרים המחכים‬
‫לישועה ואין ? האם יניחום לתום לנוע ? — השוע הנודע בא‪Î‬‬
‫ראן‪ -‬הירש )אשר גם הוא הטביע כספו אל ף אלפים פראנק בים‬
‫חמלוז^להיציאח לאמעריקא( שלח מלאכו א ת ה ‪ .‬פענעצ יאני‬
‫ל עיר בראדי‪ ,‬לשים עין על האומללים ולטכם עצה מה לעשות‬
‫להצילם‪ .‬ה‪ .‬פענע ציאני הנ"ל כתב אל הועד הראשי בלאנדאן‪,‬‬
‫ו הציע לפניו הצעה חדשה איך ובמה להושיע לנדחי ישראל‬
‫ההם ‪ .‬תוכן מכתבו הוא ‪ :‬יהי' איך ש יחי'‪ ,‬מן הנמנע הוא‬
‫שישארו י"ב האלפים ב בראדי‪ ,‬יען בי מלבד שיכלה ב מהרה‬
‫כל הכסף אשר להועדים‪ ,‬עוד ממשלת ע סטרייך תאיץ מאד‬
‫למחר לשלחם סן הארץ ‪ .‬ע* כ מציע דעתו אשר כל הועדים‬
‫יפנו בבק שה לכל קהלות ישראל בכל ארצות אי יראפא ו אזיח‪,‬‬
‫שכל אחת מהם תתחייב עצמה לקבל מספר קצוב מ‪ /‬הגולים‬
‫בקרבה להמציא לחם מחיה וכלכלה ‪ ,‬ולפזר את האומללים‬
‫באופן זח לכל ארבע כנפות הארץ ‪ .‬חסך הנחוץ להפיק חפץ‬
‫זח ‪ ,‬הוא לפי ח שבון ח‪ .‬פענעציאני חמשת טיליאן פראנקס ‪.‬‬
‫כן ל השיב לרוססיא את כל אחד מהגולים שיחפוץ לשוב •‬
‫למטרה זו‪ ,‬ר"ל לטצא האמצעיים לדבר זל;‪ ,‬מציע חנ''ל אשר‬
‫כל הועדים ישלחו טלאכיחם לאחת הערים באייראפא לחתיעץ‬
‫יחד כדת טת ילעשות ולמחר הדבר לעשותו‪ .‬טובן חדכר כי‬
‫נחוץ יחי' לתת לכל איש סכום כסף לפי מכסת ביתו שיוכל‬
‫ליסד לו מקור לפרנסתו בכל מקום שישלחוחו‪ — .‬זאת היא‬
‫הצעתו‪ .‬הועד בלאנדאן ענת לו כי מסכים גם הוא לזה‪ ,‬יען‬
‫אין עצח אחרת להושיע לחאוטללים ונם הבטיח לתת מקופתו‬
‫‪ 16‬עעזרת אלפים לירא שטעולינג לזח ‪ .‬אמנם היהודים בענג‪-‬‬
‫גלאנד מן הנמנע לחם לקבל בתוכם עוד מספר מהגולים ‪ ,‬יען‬
‫כבר נ&ארו שם מחט מס&ר כזת א^ר נוטלים למשא על‬
‫הצבורים ‪ .‬זאת היא תשובת חוער בלא נדאן‪ .‬אין ספק כי גם‬
‫כל יתר הועדים יסכימו לזח ‪ ,‬ובקרוב תחי אסיפה בעיר וויען‬
‫מכל מלאכי הועדים לחתי עץ על איות הדבר חזח‪.‬‬
‫אנחנו מצדנו רואים גם בזח אצבע אלקים לסבב הדבר‬ ‫‪Î‬‬
‫ל חטטוח אשר אליח ישאו עיניתם כל אוהבי ישוב ארץ חצבי‪.‬‬
‫מכל האמור רואים אנחנו‪ ,‬כי *סער יקא ‪ ,‬תשועת י&יאל ע^י‬
‫עצת חברת חכיי‪ ,‬לית מאן דכי שמיי עוד‪ ,‬יען כלם נימא‬
‫מוצאו בת‪ .‬עתה גטרו חועדים בדעתם לשלווה אה נדת י י^ראל‬
 ‫ניי את‬
‫אות תכבךדחיוד^‪ Î‬גדול נטלכותוי‪ ,‬לאות כי חפץ ניקרו‪:‬‬
‫ק סולטאן צעק תטידכירק הוא אדון למצרים‪ ,‬ואין לזר להתערב‬
‫נזה‪ .‬היתכן איפא כי ישקוט במכתו בראותו ממלכה אחרת‬
‫הרסה אחת מקריות ממלכתו עד היסוד בה נגד רצונו? — טי‬
‫לא יראה כי עיקר הריב הנהו כעת לא בין עננלאנד ומצרים ‪,‬‬
‫רגן בינה ובין הסולטאן? הסולטאן הראה ע''י אות הננוד שנתן‬
‫אל ערבי ביי כי ידו תכון עטו בכל אשר הוא עושה נגד‬
‫ע נגלאנד‪ ,‬וע גגלאנד השמיעה לו קול תשובתה ע*י קני רובה‬
‫ה איומים שלח אשר החריבו עיר ומלואה ‪ — .‬ע נגלאנד גמרה‬
‫בדעתה ‪ ,‬לפי הנראה‪ ,‬לחדול מלדבר ולהתוכח רק לע שות כל‬
‫הנחוץ לח לקיום מלכותה בארצות חות אשר תעלת ים סו‪?,‬‬
‫הוא המפתח אליהן‪ .‬ע נגלאני תחפוץ עוד הפעם לה'‪Î‬ניז ארץ‬
‫ומלואה; אבל יש נם לה אויבים רבים ועצומים‪ ,‬וערבי‪Î‬ביי הוא‬
‫הקטן מכלם‪ — .‬אויבה הראשון הוא עם צרפת בעל בריתה‬
‫במצרים;; אויבה ת שני הוא הסולטאן‪ ,‬ומאחורי הפרגוד יושב‬
‫במארב אויב שלישי עצום ונורא המחכה לשעת הכושר ‪ -‬לנקום‬
‫בה נקמת הקאננרעס מבערלין‪ .‬כל ריב בארץ הקדם הוא פוטר‬
‫מים למלחמה כוללת כאירופא‪ .‬שערי המלחמה אינם נעולים‬
‫עוד‪ .‬ואם לא יהי* נעשה איזה פלא פתאום‪ ,‬אז תפרוץ מלחמה‬
‫גדולה כנדה וארוכת אחרי חורבן אלכסנדריא של מצרים‪.‬‬
‫והסולטאן מה הוא ע‪-.‬שה ויעשה? כרגע ערך מחאה לע ננלאנד‬
‫נגד מע שיה‪ .‬אבל רחוק חדרך מן מחאה למלחמה‪ .‬לוא היה‬
‫לאל ידו‪ ,‬כי עתה לא הספיק עצמו במחאה ; אכל לקרא מלחמה‬
‫על ע נ ג ל א נ ד לבדו קצרה ידו‪ .‬ע"כ יחרוק שניו מנעם ויחם‬
‫כרגע‪ .‬מטרתו‪ Î.‬לסבב פרוד הדעות בין הממשלות האדירות‪ ,‬לא‬
‫הצליח לו עד היום‪ .‬אם יפיק חפצו עתה אחרי חורבן אלכסנדריא?‬
‫מי יודע! איזו מן הממשלות האדירות תחפוץ לעמוד לעזרתו?‬
‫בעת המלחמה האחרונה להתונר עם תםיא חיתח עננלאנד ע ומדת‬
‫טתה‬ ‫טשנאתתלרוםיא‪.‬‬
‫לרוסיא‪ .‬עתה‬ ‫לו‪ ,‬ונם אז לא מאהבתה אליו רפ‬
‫רק ט שנאתה‬ ‫לטגן לו‪.‬‬
‫למג?‬
‫נהפכה נם היא לו לאויב בנפש עיי שאלת מצרים ‪ .‬הן אמנם‬
‫הממשלות האדירות גם חן עוינות זו לזו; אבל הצד השוה‬
‫שבהן כי אהבה עזת כמות לא תאהבהו גם אחת מחן ‪ .‬בין‬
‫הצלב והצי‪Î‬הירח לא היה ולא יחי' שלום אכת ויציב לעולמים‪.‬‬
‫מכל הממשלות האדירות רק אחת היא כרגע אשר לבה טוב‬
‫לחסו לטאן ‪ ,‬והיא ממשלת אשכנז ‪ Ε -.Î‬חסי סר‪-‬ביסטארק מתחרה‬
‫לצדד בין הסוחרים בעלי הריב; ‪-‬אבל גם לאשכנז אינם נוגעים‬
‫עניני מצרים כאופן שתתעורר לצאת מגדרת ולצאת המערכה‪.-‬‬
‫הסולטאן כצפת כרגע לתשועת ד' ולפרוד הדעות בין ע גגלאנד‬
‫וצרפת ‪ — .‬כרגע גם עננלאנד אכלה ומחתה פיה ותאמר לא‬
‫פעלתי און ‪ ,‬רק יסר יסרתי את המצריים על אשר שלחו ידם‬
‫בחנוצרים ביום האחד עשר לירח יוני‪ ,‬ואין ברצוני ללכוד את‬
‫ארץ מצרים ולשים אותה כאטתחתי‪ .‬כן כרגע לא דניה אן*‬
‫אחת מהממשלות האדירות קשות עם ע נגלאנד על כי החריבה‬
‫את אלכסנדריא‪ .‬נעלי הקאנפערענץ עוד ממתיקים סוד כדת‬
‫מה‪ ,‬ואיך לע שות סדרים כמצרים‪ .‬עוד חס דורשים מן הסולטאן‬
‫שישלח צבאותיו‪ ,‬תחת השגחת אירופא ‪ ,‬למצרים להשקיט‬
‫המהומה‪ ,‬והוא עודנו מסיב נדנד‪ ,‬נאמרו ‪* :‬אם לא תחפוצו‬
‫למסור הדגר נירי לנדי סנלי שתתעינו נזה‪ ,‬נחיותי רק אנכי‬
‫אדון‪ ,‬למצרים‪ ,‬ולא אוכל לחלל כנוח לשלוח שם צנאותינתוי‬
‫שלוח נמלאכותכם‪ ,‬אז עשו לנדכםסדרים נטצרים* — ואף אם‬
‫סוף סוף י עתר לנק שת אירופא וישלח צנאיו‪ ,‬גם אז עור לא נא‬
‫הקץ לחדבי המסונף חזה ‪ ,‬כי מי יודע מת שיעשו צנאות‬
‫תוגרטח בגואם טצייטח‪ .‬ואם יעמוד הסולטאן גם עתה מנגד‪,‬‬
‫ואחדות ממשלות איחפא תשלחנה צנאותיחן למצרים ‪— .,‬אז‬
‫השאלה היא! טח יעשו כל עמי ארצות הקדם? יחיי איך שיחי‪/‬‬
‫הלא עוד עומד עיני ניי גיאש חילו חגן‪ .‬לטלחטח אצל‬
‫אלנסנדדיא‪ ,‬ואם ישרוק לנעלי אמונתו‪ ,‬אז יתאספו תחת דגלו‬
‫כל עטי ארצות הקדם לקו‪ 5‬ל‪6‬לחטח על הנוצרים שגואי נפשם ‪— .‬‬
‫זח לא חכתה על זמן מה‪ .,‬יק נכנסה געצטח נעוגי חקורח‬
‫דיי טשלאגד‪.‬‬
‫ק ע נ י נ ‪ 0‬נ ע י‪ , :‬תטה‪ ,‬תיט'נ‪# .‬חרעח הגדולה טנל‬
‫חרעות ‪ ,‬אשד ינלח לסצוא לאיש ‪ ,‬היא לא תצא מידי זריס‬
‫ויי‪/‬טיד‪ ,‬כי אם ליונ טידי האיש בעצמו‪ ,‬יאמר משל הק דמוני‪- .‬‬
‫א&תת *תגס ‪ 0‬של חזה לא נאמרה רק על אדפ‪ ,‬אהד‪ ,‬בי אם‬
‫•‬ ‫י‬ ‫;ס על גוי גלו‪.‬‬
‫אינני מן האנשים חאו&דים‪ ,‬אשי גל הצתת ‪ .‬ורעות הדנות‬
‫המלחמה ביתר שאת ‪ ,‬וגלי המ שחית של עננלאנר עשו כליון‬
‫חרוץ נהמבצר והעיר‪ .‬כדורי המצריים לא יכלו להשחית את‬
‫אניות עננלאנד המצופות בכרזל עשת ‪ .‬לעת ערב יום השני באו‬
‫מלאכים מן העיר אל רב החובל לבקש שלום מטנו אחרי ככלות‬
‫כה המצריים לעטור נגדו‪ .‬והמלחמה נשבתה‪ — .‬כבוקר יום‬
‫השלישי באו צבאות עננלאנד לתוך העיר כטבא עיר מבוקעת‪,‬‬
‫ומצאוה חרבה הרוסה ושרופה ‪ ,‬עזובה מאץ יושב ‪ ,‬יען כל‬
‫יושביה נסו וימלטו את נפשם‪— .‬יותר מן ב י אלפים מצריים‬
‫נמצאים הרוגים מתבוססים בדמם כץ משואות חרבות המצודות‬
‫ובחוצות העיר‪ .‬נסכל הנוצרים אשר פנרו לעזבה טרם המלחמה‬
‫ונשארו בעיר נהרגו כלם מידי התושבים‪ — .‬נורא היה מראה‬
‫העיר העליזה יפה גוף משוש כל ארץ מצרים ‪ .‬הבתים הרוסות‪,‬‬
‫שלל רצח הרג ואבדן; דם ואש ותטרות עשן‪ ,‬יען העיר עוד‬
‫עולה היא על המוקד‪ ,‬ועוד ביום החמשה עשר לירח זה לא‬
‫נכבתה ‪ .‬האש הנוראה הבוערת בכל ק צותיה‪ — .‬ומה חי' לערבי‬
‫ביי ולהטושל ולחיל מצרים? אחד מסופרי כה*ע בלאנדאן שבא‬
‫אל העיר עם בעלי המלחמה מודיע לאמר‪ . :‬החורבן הגדול‬
‫והאיום שנעשה באלכסנדריא של מצרים‪ ,‬לא רק כלי המשחית‬
‫של ענג לאנד עשו אותו‪ ,‬אכל ביתר שאת היתת יד ע רבי‪Î‬ביי‬
‫בזה‪ — .‬בראותו כי לא יצליח לו להגן על העיר גמר כדעתו‬
‫לחרטת בידיו טרם תפול בידי אויביו‪ .‬למטרה זו פתח שערי כל‬
‫בתי האסורים ויתן רשות להפושעים המפחיתים לשלול שלל‬
‫העיר מכל הבא בידם ולחרוג את כל הנוצרים אשר נשארו‬
‫בה ולהציתה אח'כ באש‪ .‬מובן הדבר כי ב שטחה מלאו אחרי‬
‫דבריו‪ .‬ע רבי‪Î‬ביי‪ ,‬עזב את העיר בראש עשרת אלפים מאנשי‬
‫חילו ויתבצר במקום אחד במרחק פרסא אחת‪ .‬טרם עזב אותה‬
‫ציה לבעלי המלחמה שהניח לשמור את היכל המושל‪ ,‬שימיתוהו‬
‫טרם יפרוצו האנגליים להעיר‪ .‬בר אשונה חפצו לעשות כן‪ ,‬אך‬
‫אחרי עמל גדול ובקשה נפרצה הצליח לה מושל לתת לבעלי‬
‫המלחמה הון רב ועצום כופר נפשו ותהי נפשו לו לשלל‪ ,‬ונמלט‬
‫אל אחת מהאניות לעננלאנד‪ ,‬וישב אליה עם צבא חיל ענג‪Î‬‬
‫לאנד אחרי שחבקעת העיר‪ .‬המראת היי איום ונורא בחלק‬
‫העיר אשר שם עמד בית אוסף הסוחרים ) כערזע(‪ .‬שם נמלטו‬
‫תרבה מאות מהנוצרים ‪ ,‬הם נשיהם וטפם ‪ ,‬ויתכצרו ראשונדו‬
‫בתוך האולם הגדול אשר בהיכל בית האוצר‪ .‬הרוצחים הפושעים^‬
‫שיצאו מבית האסורים ונלוו אליהם רבים מן האספסוף ובעלי‬
‫המלחמה המצריים ‪ ,‬סביב שתו על חבית ללכדחו‪ .‬האירופיים‬
‫עטרו על נפשם עד מקום שידם מגעת‪ .‬בראותם כי תקצר ירם ‪Î‬‬
‫להשאר בתוך האולם‪ ,‬עלו אל היציע העליונה של ההיכל‪ ,‬ושם‬
‫חתיצבו בגכורה נמרצת נגד אויביהם‪ .‬ה מלחמה היתד‪ .‬בלתי‬
‫ספק איומה ונוראה ‪ ,‬יען כי חרבה מאות מהרוצחים נמצאו‬
‫הרוגים על ר צ פ ת הרחוב על יד ההיכל ועל המדרגות אשך‬
‫בנית‪ .‬סוף סוף גברה יד הרוצחים הר בים במספרם‪,‬‬
‫ויעשו הרגי‬
‫רב‪ .‬כחאומללים ‪ ,‬וימיתום בענויים קשים ונוראים לא חיו כל‬
‫נשטח‪ ,‬ולא נמלט איש מהם‪ .‬גם ברחובות האחרים נחתו רבים‬
‫מהנוצרים ‪ ,‬אך הצליח נם לרבים להמלט אל האניות‪ .‬עכ'ל‪.‬‬
‫וטח תהיינה תוצאות הדבר הזח? טי חכם ויבין את זאת ?‬
‫קול קני חרובה הראשון באלכסנדריא העיר משנתה עוד הפעם‬
‫את שאלת‪Î‬ארץ הקדם‪ ,‬אשר שאלת מצרים היא רק סעיף אחד‬
‫©‪0‬נח‪ .‬השאלה התעוררה כעת ניתר שאת ועז‪ ,‬יען כי התנועה‬
‫ה לאומית בקרנ עטי מחמד נתנדלח ונתפ שטח ותגיע למרום‬
‫ק יצה‪ .‬עתה נחיתה לשאלת‪Î‬חחיים במלא מובנת נין חטו שלטנים‬
‫וחאירופיים ‪ .‬והדני אשר יסכסך את הענין ניותר הוא אי‪Î‬‬
‫ה אחדות השורר כין ממשלות חטערנ נענין חנדול חזה ‪— .‬‬
‫ממשלת צר פת לא חפצה לתת ידה ל ע נ ג ל א ג ד בהריסות‬
‫אלכ סנדריא‪ .‬הלא דנר הוא! אניותיח עומדות גם חן שם ונבל‬
‫זאת עמדו מנגד‪ .‬עננלאגד מפחדת כי צרפת תחפוץ להשלים‬
‫ע‪ 0‬ערט‪Î‬נ* ולחיות ידה לנדה מושלת נסציים אח 'נ‪60 .‬ני‬
‫לדק על עניניח‪ .‬חס‪:‬נח חנרולח האצורה נספעל של עננלאנד‬
‫הוא הדני אשי דישה ע גגלאנד למסור נידח מנצר אלכסנדריא‬
‫אשי הס ולטאן אדון לו והיא עוד יושנת לגטח עטו נשלום‬
‫ו‪9‬לוח ‪ — .‬ט*ני זח הלא ע*י זח קראת עננלאנד טלחטח על‬
‫הסול טאן‪ .‬עגגלאנד מראשית כזאת דישה תמיד מן הסולטאן‬
‫לחסיד את ע רני"ניי‪ ,‬אשי רק הוא לוח החיה כאופני ח&חוטות‬
‫כטזגדיס‪ ,‬ק&קודתו‪ ,‬והסולטאן תחת לסלא יצונח‪ ,‬עוד נתן לערבי‬
 ‫עסטרייד‪Î‬אונגארן ‪.‬‬
‫י ב י ע ל י ט ץ‪ ,‬לסי בזאת יבוא אהרן אל תקדש‪ ,‬יחיאל‬
‫מי כלהלוי שעננט לפ''ק‪(* .‬‬
‫‪£‬ול ל&ת‬
‫‪£‬ה‪ ^ 7‬עי טח ל ^‬ ‫סלזור^ כןו ייתס ‪05‬י ‪3£‬י^ן‪.‬‬
‫‪3‬ס^נ ‪,‬‬ ‫סלגי סטס ג‪ 32‬זו קיז ‪£3‬ור‪ ,‬סטס ‪^3‬‬
‫)?רו&^ק*‪ .‬ק גינ~ פרק ‪3‬י(‪.‬‬ ‫וי^ך ‪7>3‬ל>‪5‬ל‪.1‬‬
‫זח כשני ירחים הציג הרב יט'ה כמכ''ע הנוכחי כראש נע'‬
‫קי אלאג על מות הרב המטיף די' לעסס עי זצ''ל‪ ,‬את העיר‬
‫ביעלי&זץ‪ ,‬אשר מעודה לא התנוסס שמת במכ 'ע עבדי ]לבד‬
‫והיום‬
‫;‬ ‫במניע מדעים על מאמרי הרב תחכם הגדול רשזח" הני'[‬
‫אהת ‪ 1‬תתיצב ש‪:‬ית בלבוש אבל וחגורת שק בטנ'ע חזת ‪,‬‬
‫לקרוא לבכי למספד ולקינת על פטירת הרב ימי ה הלזה‪ ,‬כי‬
‫ביום בי דר'ח אייר נלקח מעל ראשה צבי עדיי ‪ ",‬הדר כבודה‪,‬‬
‫ועטרת תפארתה‪ ,‬הרב המאור הגדול‪ ,‬הח כם הנולל מחו' ר'‬
‫יחיאל מיכל תלוי שענגוט זצ*ל בשנת נ כ ' ך לימי חייו‪ ,‬ולמחרתו‬
‫תובל לקברות לשכון כבוד אצל ידידיו דרי פראנפורטער ודרי‬
‫לעםסער זצ"ל‪.‬‬
‫רבת שבעה לה נפשו עני ולחץ בימי חייו‪ .‬מעודו לא ראה‬
‫עושי‪ ,‬כי מ בית אבותיו לא ירש הון‪ ,‬ועבודתו ככרם ישראל‬
‫רק להם‪Î‬עני חא כילתהו‪ ,‬אמנם הסתפק נמועט‪ ,‬כי כל ישעו‬
‫וחפצו רק תורה וחכמה‪ ,‬דעת ותבונה‪ ,‬וכל בהן חיי רוחו‪ ,‬בחנת‬
‫מצא אשרו‪ ,‬וחן לבדחן היו המטרה אליי שם מגמתו‪ ,‬ותאותו‬
‫זאת נחיתה‪ ,‬כי מלא כרסו בש 'ס ופוסקים כאחד הגדולים‪ ,‬עד‬
‫כי היו שגורים על פיו‪ ,‬ותהי לו יד ושם בלשונות שנות‪ ,‬וידיעת‬
‫רחבה בכל ענפי המדעים ושקידתו חרבה בספרי הכמות חצוניות‪,‬‬
‫ותהי ידו האחת אוחזת בתלמוד‪ ,‬וידו השניתתו מכת החכמה‪,‬‬
‫ויחי איש הנינים‪ ,‬המקרב וטאחד לב דור הישן ולב דור החדש‪,‬‬
‫וחדרו‪ ,‬ואת הח נמת‬
‫החנמת‬ ‫נפתחו עיניהם לראות את התלםוד ביפיו וחדרו‪,‬‬ ‫בפתחו‬
‫ני חיים וברכת בת‪ ,‬אז עפעפיהם חזו מישרים‪ ,‬שתויה וחכמת‬
‫אחיות תמימות הנח‪ ,‬שלובות יד תלכנה ואשת לרעותה לא‬
‫תצרור‪ ,‬כי בע צמת תכונתו הכיר את שכיל האור‪ ,‬ואת שביל‬
‫השלג‪ ,‬גם הלך באמצע על שביל הזהב‪ ,‬ייתי לנס! ובאמנה‬
‫כל יודעי שמו וחין ערכו‪ ,‬כקאנזע רוואטיפים‪ ,‬כהולני‪ÎÎ‬קיימת‪,‬‬
‫כבדוהו והוקירוהו‪ ,‬אלת בהייצם אליו שו''ת‪ ,‬לאלה בהשתעשעם‬
‫עטו‪:...,‬בנל ‪ .‬ח;י חנטת ומדע‪ ,‬כלם באח להם קרבוהו‪ ,‬כי היי‬
‫אהוב ורצוי לכל אחיו‪ ,‬כלם התהללו באיש הגדול חזה‪ ,‬ונו‬
‫התפארו ; ומחזה נפלא ראינו בטל יח‪ ,‬מחזה נפלא ויקר מאד‪,‬‬
‫בחלק לו ההמון חיכ את כבודו האחרון‪ ,‬וביניהם אנשים שינים‬
‫מן הקצה אל הקצה‪ ,‬הורידו עליו בלם כנחל דמעה ולא נתנו‬
‫פיג‪ Î‬לכת עינם כלם בכו בני תטיוריס‪ ,‬וספדו הוי אדון!‬
‫והוי הודו!‬
‫וכתר‬ ‫לויה‪,‬‬ ‫כתר‬ ‫‪,‬‬‫נטה‬ ‫וח‬ ‫תורת‬ ‫כתי‬ ‫כתרים‪,‬‬ ‫השלשה‬
‫חלאת בת יהודה כזאת ‪ ,‬היתה גם בעיר קענינסנערנ‪ ,‬ואף‬
‫שם טוב אשר נפלו לו לחבל‪ ,‬עוד הלמתו כתר הענות חעולת‬
‫על גניהם‪ ,‬כי היה נחבא אל הכלים‪ ,‬לאיש לא ידע‪ ,‬מבלעדי‬
‫אוהביו ומיודעיו אשר אתם השתעשע‪ ,‬איש לא ידע מהאוצר‬
‫חרב הטמון בקרבו‪ ,‬לא התחדד בתורתו לא התפאר בחכמתי‪,‬‬
‫ונאשר נקרא לכהן פאי בבית מדרש הרבנים בכרע סלויא‬
‫ולשבת על בתור מורה התלמוד אחיי מות חרב ל אצארוס‬
‫זצ'ל‪ ,‬ענותנותו חרבתלאנתנתתו לקבל המשרתהנכבדת חזאת‪,‬‬
‫כי מעודו לא חפץ הלך בגדולות‪ ,‬ועליו נאה לאמי‪ :‬אשיי יולדתו!‬
‫הוי ואנוי! א יך שנת חורה צדק את עדתו וינחט וינהלם‬
‫על מימי חתורח והחכמה‪ ,‬ותע מיד תלמידים חיבת כי בנועט‬
‫לקחו ובטחי רוחו לקח את לבכם‪ ,‬ויקרבם לעבודת חתושי'‬
‫גאב אתם התהלך אתנח כלי מצדים אחכם נדבה‪ ,‬בימין צדקו‬
‫תמכם ויהי לפו ז רוע עז‪.‬‬
‫ובן שתים ושבעים זח בכן עשרים‪ .‬נפשו חיתח טותוחח לקראת‬
‫בל יופי‪ ,‬ודא© תענוניי חיי להתהלך בחוץ על משענתו לרות‬
‫נחת מחדר חטנע וגאונה‪ ,‬בכל דבר קטן וגדול עינו לא שבעת‬
‫לראות מפלאות היוצר‪ ,‬ולא אחת ושתים תביע לנו לקחו חיקי‬
‫ממחקרי חטנע בלכתנו לשוח על פני חשדת‪ ,‬ואז יקי אץ חקי‬
‫לו‪ .,‬ועדן אין סוף רחפו על פניו‪ ,‬ויחי ט דאחו כמלאך אלמים‬
‫צבאות ‪ 1‬אבדח גדולת נאנדח לישורון ככלל וחעיר ביעלק‬
‫בפרט‪ ,‬אבדח שאץ לח חוזרין‪ ,‬וחבל על דאבדץ וד לא טשתגחין!‬
‫ש א ו ל נ י י ג ע ר‪.‬‬ ‫צעיר תלמידיך ח טתאבל עליך‬
‫•( מ‪50‬י ‪6‬יח סיגי? גק&קל וזגעקל^&ג סז? מג‪ 6‬ע‪ 7‬סיוס נסמגיל‪,‬‬
‫חטויל‪.‬‬
‫אשי השתרגו עלו על צוארי אחינו‪ ,‬הןהנד! באשמת היהודים‬
‫בעצמם ‪ ,‬כי חלילה לי לאמר דבי כזה אשר אץ לו שחר; אכל‬
‫אינני נם מן העברים חעורים אשר אינם רואים מוס לעצמם‬
‫ואומרים‪ ,‬כי צדקו יחדיו כל מעשי אחינו שם‪ .‬רבים מתם‬
‫עזרו לרעה להנלל ונתנו חרב פיפיות בידי משנאינו וצוררינו‪,‬‬
‫חרב ברזל כידי ההמון הנוטה אל כל רוח‪ ,‬וחרב דברים בידי‬
‫חטו'ל את מ 'ע לעמם ‪ ,‬העוינים אותנו תמיד למצוא תאונת‬
‫ועלילות דברים להתנפל עלינו‪ ,‬לנאץ את שם יעקב ‪ ,‬ולשים‬
‫אותו לחיפה ולנדופח בקרב העמים‪ .‬ואף אם אלה בני מרמת‬
‫ובני אולת בעטנו עוד תמיד טובים הנטו משכניהם בעלי‬
‫האספסוף ‪ Î‬וההמון גם כדעת גס במוס‪ ,Î‬אכל לא היה לשנות‬
‫להם כי יהודים חמה ‪ ,‬אשי מן כתס כעדשה על מצחו עושים‬
‫שונאיהם הר גדול נורא למראה ; ולכן חוב קדוש הוא לכל‬
‫אוהב עטו באמת ובתמים‪ ,‬להרים כשופר קולו‪ ,‬לימי בדברים‬
‫היורדים חדרי בטן ולגלות כרבים קלון ואולת הרמאים וגם‬
‫הפתאים המאמינים לכל דבר‪ ,‬כי כלם יחד הטי! בעינינו‪ ,‬או‬
‫אז אולי לא יזידו ולא יסנלו עור‪ .‬אבל כל זאת אנחנו יכולים‬
‫לע שות רק כרבים של ישראל )פאי איינעם יידישען פובליקום(‬
‫בתוך בית יהודה פנימה‪ ,‬אבל לא לפני רכים של העמים )נינט‬
‫פאר איינעם ק ריסטליכען פיבלקים( כי כזאת עוד נוסיף להרע‬
‫לעמנו‪ .‬כי מה יאמרו הגויס? ‪,‬יאו והביטו ! היהודים בעצמם‬
‫מודים כפה מלא כי משחתם בם*!! ואם קמים אנשים בתוכנו‪,‬‬
‫אשי לא לבד שחם מגלים קלון ובושת ישראל לפני עטים‬
‫אחרים אשי הם כאמת לקלון ולבושת לו‪ ,‬כי אם ח‪ 2‬עור‬
‫בודים דברים מלבם‪ ,‬מגדילים את היתוש לפיל‪ ,‬ועושים מק ישורים‬
‫דקים כעבות העגלה חטאת ישראל‪ ,‬האם אינם אנשים כאלה‬
‫בעוניי ישראל ? והאם לא מוטל החוב על כל איש אשי לכו‬
‫ירחש דבר טיב לעמו‪ ,‬להתאמץ כי יסנרו פיות דוב‪Î‬י שקר‪,‬‬
‫ולהפריע אותם מלהפריש ק לון ומלזיות פרש על פני בתולת‬
‫?‬ ‫יהודה ? ?‬
‫אנשים כאלת קמו בתוכנו זה כשנות מספר‪ ,‬וחם תרבות‬
‫אנשים חטאים‪ ,‬פוחזים ואוהבי לצון‪ ,‬הניסעים מעיר לעיר‬
‫וממדינה למדינת לעשות כמעשה הקופים על כמות המשחק ‪,‬‬
‫לתאר בשרד כוזב את מעללי‪ ,‬חיי ותכונת הי הודי לפני רואים‬
‫נוצרים? למעןי‪ Î‬ימלאו אלה צחוק יעיהם 'וישמחו על משבתנו‪- .‬‬
‫בארץ רוםסיא החלה להקת נביאים שקרים הזאת מקרב‬
‫י שראל להלל שם ישראל כיבים ‪ ,‬ולתת דופי בכל מעשיו‪ ,‬ו אחר‬
‫כן בארץ רומעניען ומשם פשה הנגף גם לארצות אשננז ואויסט‪-‬‬
‫רית ‪ .‬בבירת פרוססיא ישיר עתה כל המון העם כשירי עננים‬
‫וחתול על עם ישראל‪ ,‬אשר למי מהבנים לא א מון בם‪ ,‬אשי‬
‫נחשו לאטותם‪ ,‬ונוספו על צוידנו וטנדינו‪ .‬להקת פוחזים‪,‬‬
‫מלבד‬
‫אם הפוחזים וחנבערים מדעת שנמצאו פת‪ ,Î‬ככר למדו לחיות‬
‫אלופים ללשונם‪ ,‬לבלי תהית כצנור הי וצא מתחת לבתי המחראות‪,‬‬
‫לשפוך דומן על פני בת יהודה‪ ,‬הנח גם אלה הדברים הי וצאים‬
‫מפיהם עתה ‪ ,‬אף אם עוקצם החד נשכר מעט‪ ,‬עוד כח ואון‬
‫לחם לחיות כמרקדת חרב בלב כל איש האוהב עמו‪.‬‬
‫מן חמותי הוא לתאר את המחזות חשוא אשר אלה צותקי‬
‫על חכמת יחזו על בני עטנו‪ ,‬מחזות אשר מקורן נימים מקודם‬
‫ל שלשים שנח‪ ,‬ואשר עתה ככר ס&ו תמו מבית ישראל‪ ,‬וגם‬
‫לפני שלשים שנה לא כמראה חזאת נראתה בישראל‪ ,‬כי הגדילו‬
‫עלינו בפיהם אלת הפוחזים ויוקיפו על אחת שבע ומאח‪ ,‬וגם‬
‫בדו מלבם דניים רבים אשר לא כן‪ ,‬ואשי לא עלו מעולם‬
‫על לב ישראל‪ ,‬כי בטח רוב הקוראים יודעים מזח ‪ .‬כל חפצי‬
‫הוא רק להעיר את לב עטנו על חנבלח חזאת חנעשתח בישראל‪,‬‬
‫למען יקומו כל חונכי עטי בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינת‬
‫אשר מוציאי דבת עטנו יבואו‪ ,‬לעמוד לחט לשטן בדרכיהם‬
‫חנלוז‪ ,‬עד מקום שידם מגעת‪ ,‬לבל יוסיפו לחרע לנו בעת צרח‬
‫וטצוקח כזאת אשי רבו שונאנו למעלה ראש‪ ,‬ולבל יחית פתח ץ‬
‫פח לצרנו לאטד ‪ . :‬היהודים בעצטס מודים כי אולת ותרמית‬
‫קשורה בלנס סיוט גיחס מרחם עד יום מותם*‪.‬‬
‫דונגי ‪0‬ונח בבק שתי לבל ס וציא לאור מ*ע בשפת עבר‪ ,‬בי‬
‫יעתיק את דכרי אלח‪ ,‬למען יד ע בית ישראל כלו את הגבלת‬
‫חנעשתח בקרבו‪ ,‬ויתאמץ לגדור בעד תרעה ‪ ,‬חחר*ח וחקללת‬
‫אשר כני מביש מבי אימ עליו‪ ,‬ויחיח שלום על ישראל‪.‬‬
‫ו ו א ל ף שוו‪.‬‬
‫מצהלות ס ופרים בשפתים דולקות יתעלסו וי שגו באהבתה ‪ ,‬וכאלו‬
‫כולם ‪ .‬ע ומדים הכן לשון כהולך בחליי אי ארץ אבותינו‪ .‬יתן ‪-‬ד י‪,‬‬
‫והדבור 'הפך לפעולה ‪ ,‬וישוב ישראל לנויהם ‪.‬‬
‫עוד זאת חובתנו להודיע לכל כי זולת הי חידי* מיו שבי ירושלים‬
‫שקנו איזה שדות לע בודת האדמה ‪ ,‬כמו נחלת פתח הקוה ונ דוטה‪,‬‬
‫עוד לא נקנה שום שדה וכרם ע"י ה אנשים שבאו מחרש כלל‪.‬‬
‫ורק ע* י קוי החסויה רבו העולים ‪ ,‬ולחרפת יש ראל‪ ,‬כמה מהם‬
‫ע ושים זר מעשיהם ‪ .‬וחובה על כל מו' י מכ' ע להזהיר שלא‬
‫יעפילו לעלות על סמך שמועות שוא‪ ,‬ושלום על י שראל‪.‬‬
‫אבל אחינו היקרים ופיי טת סופריהם! אדמת ארץ הקרושה עוד‬
‫טרם תצמיח אה זרועיה ‪ ,‬ונ דיבי ע מינו‪ ,‬החת י הרבות מתנות‬
‫נדבותיהם יעת כזאת להר אות יתרון חבתם לארץ הקדושה‪ ,‬עוד‬
‫? פחחום יום יום ‪ ,‬ועת עוני ומחסור נורא ליושבי • עה*ק ‪ ,‬וכל‬
‫הקולות והיפ‪Î‬דים הבוערים בחמדת הקדש לא נתנו ולא הוסיפו‬
‫לנו אלא ע נ"ם מדו כאים הע טופים ברעב בראש כל חוצות ‪.‬‬
‫אמנם כן‪ ,‬אנשים מ י רושלים ‪ ,‬בחמלתם על העניים החדשים‬
‫מתאכזרים עם הישנים‪ ,‬וטדגיא‪Î‬ס מבתיהם ככרות או פתותי לחם‬
‫להשקיט רעבון האורחים וטפפ ‪ ,‬אכל אוי לו ללחם העוני להם‬
‫העצבים הזה‪ ,‬ומה יהי' יום מחר ?‬
‫אחים יקרים‪ ,‬איה החבה איפה האהבה לארץ הקדושה‪ ,‬אם ל*‬
‫תזכרו את צינן לתת לה חלק ככל המון הנדבות המרובבות אשר‬
‫?קבץ בעד נדחי ישראל‪ .‬וכי כל כך חטאה ירושלים עד איטר היא‬
‫מושפלת עד " שאול ת חתי '? — ושפלה אענה‪ ,‬והיא ע ודנה‬
‫קריה נ אמנה‪ .‬אנשיה ישרים‪ ,‬והקנאים והשט‪Î‬ם מני אורת ‪ ,‬הם גם‬
‫עליה יטרח ‪ /‬אכל בטלים במיעוטם — ואם גם נכונה השמועה‬
‫כי במחשך מע שיהם להסב ליד בחיריהם צנורות שלוח כל כסף‪-‬‬
‫ומפ יצים כתבי פלסתר בדברי בוז על אנשים יקרים טובים ו; שריס ל‬
‫הלא כל רואיהם יכירום למי הם! ומה סטרהט ! ו חלילה להשיא‬
‫עון אשמתם של היחידים ההם בראשי אלפי נפשות יקרות ההולכים‪.‬‬
‫ב תורת ד י בדרכיה דרכי נועם !‬
‫ובכן‪ ,‬אחים אהובים‪ ,‬ע ושי חסר לאלפים ‪.‬‬
‫חוסו על אחיכם *‬ ‫י‬
‫ופאלינעזיען‪ ,‬עשרים אלפים‪ Î‬מספר יש‪Î‬אל בארץ שווייץ הוא‬
‫חוסו על קד ושת ארץ אבותיכם‪ ,‬הנו כבוד לד אלקי ישראל‪,‬‬
‫לי בי יהץ נדחי עמו‪ ,‬אלת אשר בציון לא גע לה נפשם* מלאים‬
‫חמת ד‪ /‬וחמת אחיהם גם הם‪ .‬אנא ישימו דברינו אל לב‪ ,‬מהרו‬
‫איש ממקומו‪ ,‬הביאו עצה לנהל בלחם לכל כושל‪ ,‬מהחדשים‬
‫גם מהישגים ‪ .‬ואז תצליחו את דרכיכם‪ ,‬ו הש כילו בסעבדיכם‪ ,‬והי י‬
‫ד י עמכם‪ ,‬והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם ‪ ,‬בעתירת העוטרים‬
‫ב ראש קהלות הספרדים והאשכנזים הי* ו‪ .‬י‬
‫שמואל םלאנט ‪.‬‬ ‫ראשון לציון‪ :‬רפאל משח פאניזיל‪.‬‬
‫משח נחמיי כתנא ‪.‬‬
‫ט י ר קי י א ‪.‬‬
‫עי ר‪Î‬אדריאנום‪ ,‬מיון חרמ ''ב ‪ Î ,‬לכבוד הרב בעל המגיד! כ בוד‬
‫מעלתך יור ע‪ ,‬כי בחכות* עד כי? לראות מאמר‪ /‬על ישוב אה יק‪,‬‬
‫ועל מצב עירי ככלל‪ ,‬המסורים בידך‪ ,‬בהמ; יד‪ /‬משכתי את ידי‬
‫מכתוב אליך עוד‪ .‬איך שתחינה הסבות אשר מנעוך מז את ‪ ,‬הנה‬
‫כשל כחי לחכות עוד‪ ,‬ו אוסר ארוצה נא אחריך‪ ,‬ואביע את רוחי‬
‫בקצרה על כל האמור‪ :‬לדאבון לבי אין לי ע דין מה לבשר טוב‬
‫שלם טעיריו אחרי כי שתי הקצוות העריצות ‪ ,‬עוד י שלטו שלטת‬
‫באר צנו י מאין כל תקוה נשקפת להאמצעי תשלם ; עוד ה דרשנים‬
‫הישנים לא ידעו את נחיצת חבור התורה וה חכמה יחד‪ ,‬עפ'"‬
‫מערכה נכוחה ‪ ,‬והמטיפים הטתיפים ‪ ,‬לא יכירו את גבול ההשכלה‬
‫הסלולה ‪ ,‬ויחד יתעו את עטי מבלי דעת ‪ .‬עור רבנינו ומורינו‬
‫ישבעו לרגל האטונה הטפלה ‪ ,‬ער אשר בפיהם יגידו לא יכחדו‪.,‬‬
‫כי אץ חפץ לקרא אף במכתבי עת כ המגיד‪ ,‬ולא לרעת טאוטת‬
‫מ פזורי אהבי"‪ ,‬וגם ענין י שוב ארץ ישראל‪ ,‬אך רעיון שוא הנהו‪,‬‬
‫אך במעשיהם‪ ,‬יתנו‪ ,‬ידיס לכל שרש פורה ראש ולענה כקרב‬
‫עדתנו ע*י המחלה הצרפתית ‪ ,‬כנודע ; עוד רוב עשירינו ידבקו‬
‫במחיה ההיא כמוסרי‪ ,‬ולא ירפוה ‪ ,‬כאלו אך כה תשועתנו ; עור‬
‫כתי‪Î‬הספי הישנים ‪ ,‬יגדלו בוערים ורקיס * טטחסור סדר הלמוד‬
‫עפ''י חבטת החנון‪ Î‬והדקדוק‪ ,‬ועור כתי הספר החדשים טחנה ליס‬
‫עי י אנשיס זרים לרוח לאומותנו ורתנו ורבת ה עזוכה; עור חגטי‬
‫הדור הישןאת לא ידעו גסללחום כאטץ רוח‪ ,‬נגד ההשכלה הומיה‬
‫לדעה הטכקדיס החפש‪Î‬ס ב^טנו‪ ,‬ועוד‬ ‫דתנו‪,‬‬ ‫הצוררת‬
‫חכמי הדור החדש יזנו אחרי חש כלת‪Î‬תשלילה ‪ ,‬של המאה‪ Î‬היית‬
‫יאונח לחם נל רע בי חוסים בצל הכסף ובצערן של העניים‬
‫למספרם‪ ,‬הצרפתית הקו סמופוליטית‪ ,‬אף כי כבר עלית אבר כלח‬
‫עי י רות הלאוטות השוררת כדורנו זת> לתשועת מץ האנושי‪,‬‬
‫כהכיר כל ע‪ ,$‬את צדקו הלאומי * אן טבלי להשחית את שגגו‬
‫חקוונ אליו טעס אחר‪ .‬אולס צעירי חכטי ‪ Î‬חחר החדש‪ /‬יק גלו‬
‫*ך אוח ‪ Î‬החג מספדי חכמי העמיס וספרי חוקרי קדמוניות וטבג ןריט‬
‫חפשיס גם בתוכנו חאוטריס כי האמונה נכלל בת חדטץן היא ‪.‬‬
‫על כן גס מיע המגיד כעיגיהס אך יעזואיט או כעל דמיון עז‬
‫הנהו‪ ,‬ורעיון ישוב א''י גס הוא אך בדמיון יסודו ‪ 1‬ואח תטוגי יל*‬
‫יקבלו גס מחספריס חנ"ל‪.‬‬
‫‪ .‬האמינה לי מו''ל יקר! כי מאך צר לי על העזובה ‪ .‬חרכה נקרב‬
‫אחכ"י בעירנו בחמס כי הקצוות‪ ,‬וראזי חיה לי לאסון* אספת‬
‫חברת ט ץחדת לטעת האמצעי המכובד כ דחז'ל נספח ‪)Î‬ר ייש‬
‫בהעלותך( פח‪ ,‬לולא‪ :‬כנר *נגס*ת גפשי לווצחת ‪*3.‬ת יקושגו‬
‫ותפארת נו‪ ?— ,‬ואחת החלטתי לנסוע כ קדכ חיטים *י"ח בע*ח?‬
‫‪' ,‬ש ו ר ‪.‬י י ץ‪.. Î‬‬
‫גירי ך‪ ,‬תטה תרם נ‪ .‬לנעל חםגלד‪ .‬נאחד םס^תבי הקודמים‬
‫הודעתיך מן רצון התלמידים העברים השוקיים בזה על דלתות‬
‫בתי מדרש החכמה בזח‪ ,‬אוניפערזיטעט ופאליטעכניקום‪ ,‬ליסד‬
‫בזח חבית ישוב א* י‪ .‬כן הודעתיך כי על פי עצת חרב הטטין‪6‬‬
‫בזח רעקטאר לאנדא ני' פנו מקודם בשאלתם אל חגרת חברים‬
‫כל ישראל בפאריז‪ .‬עתה אוכל להלדיע כי החכרה בפאריז‬
‫השיבה פניהם ריקם ‪ ,‬י ען בישוב ארץ אבותינו נעלת נפש‬
‫החבורה ההיא אשר בשם חברת חברים כל י שר א ל תקרא‬
‫ע צמה‪ .‬מפני זח יסדו התלמידים להם חנורח מיוחדת וזה השם‬
‫אשר תקרא בו‪. :‬חברת ניר' ע י ד הכתוב ‪,‬נירו לכם ניר* לכונן‬
‫ק אלאניות לעבודת האדמה לב"י יבאה יק‪ .‬מספר בעלי החברה‬
‫והאמצעים שלחם להניע לסטרתם אודיעך בקרב ה ימים ‪.‬‬
‫למלאות אחרי דברי במכתבי הקודמים על דבר םצכ אחכ*י‬
‫במדינת ש ווייץ‪ ,‬אביא בזח הסטאטיםטיק מן מספר בני ישראל‬
‫במדינה זו בפרט ומן מספים בכל ארצות תבל בכלל‪ .‬בנוגע‬
‫למספרם בכלל ראוי לדעת כי סן חםטאטיםטיקען שנמצאות‬
‫מן מספר ישראל‪ ,‬אין לחציל דבר ברור ובצמצום ‪ ,‬יען כי יש‬
‫ארצות אשר ע "י איזו כונה יגדילו את המספר‪ ,‬ויש אשר לר;לי‬
‫סיבות ידועות יקטינו מספרם ‪ .‬ואני חיו לי לעינים בדבר זח‪.‬‬
‫א( חארכיוו דע סטאטיםטיקא‪ .‬ב( נ אטהאישער חאפקאלענדער‪,‬‬
‫על פיהם מספר בני ישראל בכל חלקי תבל הוא לערך שבע‬
‫פעמים אלף אלפים נפ שות ; באיי ראפא חמש םיליאן וחמש‬
‫מאות אלפים ; באפריקא‪ ,‬חםש מאות אלפים; באזיא בי םאות‬
‫וחמשימ אלפים; אםעריקא ‪ ,‬שלש מאות אלפים ; באויםטראליען‬
‫כ ן ש פ ט‪.‬‬ ‫בצמצום כעת ‪ 7380‬נפש ‪— .‬‬
‫ר י מ ע ג י ע ן‪.‬‬
‫ב ו ק א ר ע ש ט‪ .‬תמוז‪ ,‬לבעל המניר שלום ‪ .‬האדונים אשר‬
‫קראם ה' אל י פא נ ט כפה לק אנסטאנטי נאפעל שנו משם —‬
‫וסביב פעולתם ענן וערפל; ויקראו עצרה מחברת יא" י ויאמרו‬
‫שתכלית מע שיהם לא נהנה לר*ניות ‪ ,‬ויבחרו חמשה נבחרים‬
‫ויגלו להם א*ת מסתריהם‪ — .‬ורק זאת הודיעו לכל שהפרסום‬
‫ודוקריאה בקול גדול במכתבי עת ‪ ,‬ו הדרשות וסגנוני דעות‬
‫הסופרים בדבר ג א ו ל ת י ש ר א ל‪ ,‬הרעו רעה גדולה עד מאד‪,‬‬
‫כי ‪ .‬כל דבריהם נעתקו לשפת טורקית ועוד ביתד שאת‪ ,‬ומונחים‬
‫אנודה אחת כבית השרים הגדולים שם‪;Î .‬ם עלים רבים טחמניד‬
‫נעתקו להשפה חנ'ל‪ ,‬וכמעט מכל מ' ע המדברים ע ' ד ישוב א*י‪,‬‬
‫נעתקו דברים רבים שיש בכחם להרע לישוב א'י‪ ,‬ריל לרשיון‬
‫הכמשלה ‪ — .‬ע''כ מהראוי לחסופרים שיזהרו בדבריהם בענין‬
‫גדול כזה‪ ,‬וידעו כי יש עין רואה ואוזן שומעת ומעתיקים נאמנים‬
‫ו א י נ ס נ א מ נ ים יעתיקו דבריהם המביאים חשד כלב גבוה‬
‫מעל נבוח‪— .‬ובאמת רק ערי מקלט נבקש לחסלט שטח מחמת‬
‫שונאינו אשר נתכח עלינו ביטים הנאורים האלה טבל עברים;‬
‫ואם שוא כל השתדלותנו להתדמות אליהם ולפיק רצון מחם‪,‬‬
‫ונם הלמודים ו החכמות לא יובלו לבער הרע מקרב לבות ה אנשים‬
‫חאלוז‪ ,‬חח! מר לנו מר‪ .‬על ינו רע לבקש לנו ערי מ קלט שנוכל‬
‫לישב שם בשלוה ולעבוד את האדמה ולהתפלל בשלומה של‬
‫מלכות וסוף הכבוד לבוא ‪ — .‬הטובח הע תידה לעם שוקט‬
‫ובוטח ודור^ טובת מלכו כעם ישראל ומת גם א‪ 6‬יעבוד‬
‫אדמתו‪ ,‬בוא ת בוא בלי נל ספק ‪ — .‬אוכל להודיע כי לע' ע‬
‫העשירים בקרבנו יעמדו מנגד ולא יתנו כפי כחם — כי לא‬
‫שנואי נפשם לא ירגישו‪ — .‬ני טח חוח לחם אם נלקח כל‬
‫ג^ןען לחם מחדלים האלה *סבת החוקים המעיקים ? — הלא‬
‫ע^ירים חטח‪ — ,‬ואם כי רובם ככלם חיו עניים טרודים בימי‬
‫נ‪#‬ור*חמ‪ ,‬הלא בכר שכחו את נל זאת‪ — ,‬בנ'ז נמצאו רביפ‬
‫מהניגונים אשר יפתחו את ידיחם ‪ — ,‬ויש תקות שנם רבים‬
‫טחנדולים יפתחו את צרורות כספיהם ‪ ,‬ושלום על י שראל ‪.‬‬
‫א‪ .‬א‪,‬‬
‫""‬
‫א ז י ע ן‪.‬‬ ‫‪. :.‬‬
‫פעת"ק ירושלים ‪ ,‬ת'\> "כ תטוז חרט'כ‪ .‬לבעל ‪#‬ח‪0‬ג*ד " שלוס‪1‬‬
‫גנקשח מסך ‪0‬עחן נכבד‪ ,‬קום קרא נא את הקריאה הזאה באזני‬
‫נקי קזזל ישראל יאמר‪ :‬הארץ הקדושה ת‪8‬דת יש ראל חנח יודרח‬
‫ודאית^ה ביטיס האלה על פני כתני חעתיס לישדאל‪ ,‬קול‬
‫להניד לראשי העדה‪ ,‬כי היום השיג שנית פקודת נמרצת מקאכ‪-‬‬ ‫ארצה הקרש ‪ ,‬ורע נא יריד קר‪ !-‬כי כבר נס?תי ליסד חברה ישוב‬
‫סטאנטינאפל לבל לתת לאיש יהודי הבא מערי רוססיא רוםעניע‬ ‫ארץ אבותינו פה בחברת חכמי התר הי שן‪ ,‬אף כי כאסו בעצתי‬
‫אשר יעצתיס ל בלתי תת ‪£ 0‬רי בקרת חפשי^ בירי ילליס וסוחרים‬
‫ובולגאריע‪ ,‬להציג כף רגלו על אחת מערי הקדש ‪ :‬יפו‪ ,‬ירושלים‪,‬‬ ‫חסרים מידיעות עמק רוח תוה ' ק‪ ,‬אך המר‪ ,‬כדרכם לה תכבד בק לון‬
‫צפת‪ ,‬טברי'‪ ,‬חברון‪ ,‬וחיפה‪ ,‬ובאני' אשר בה יבואו‪ ,‬בת יוחזרו‬ ‫רעהם‪ ,‬השליכו ארצה כל מועצות* ‪ ,‬ומשפטי הלאומיים הדתיים‬
‫לאחת משארי ערי החוף אשר בארץ טורקיי‪ — .‬ע''כ מהרו‬ ‫לארץ ה פילו‪ ,‬באסרם כי אם אך‪ ,‬לפנים ילכו ולא לאחור‪ ,‬ועל*‬
‫הרבנים לצוות עלי להחיש ההודעה הזאת להפגיד להציל רבים‬ ‫ועל פעל ידי כבר עבר כלח‪ ,‬על כן לא מצאתי חן בעיניהם‬
‫מישראל מאסון‪ .‬ודי ירחם על עפו ישראל ויעזרם וי פלטס‪{* .‬‬ ‫להכירני ול שמוע לעצת*‪ .‬ועל כן אפסח התקוה אשר נשקפה‬
‫י ו ס ף ר י ב לי ן )סוה'כ(‪,‬‬ ‫למטרתי הלאו מות כהתחכרי אתם‪ /‬ובכל מעשיהם ל טובת האוסה‬
‫ו החכמת‪ ,‬אליה וקוץ בה! ועתה יגדילו עלי עקב‪ ,‬אחרי אשר הייתי‬
‫הראשון לצאת חלוץ לצכא ההשכלה‪ /‬ולהגיר גם תהלתה כק הל‬
‫לי שוב ארץ י שראל‪.‬‬ ‫רב‪ ,‬כאשר כל שער בת עמי יורע )ע יין המגיד הכי ר‪ (172 ,‬כי‬
‫טס‪Î‬גלז סטסוטולז וסט‪3‬יגייז סנלולוק ‪3‬ט‪5‬ריס )ו&ן* כי עלז‪ Î‬סכ‪3‬ר‬ ‫כר הוינא זוטר? לגכרי‪ ,‬ה שתא ד קש ישנא לדרדקי )כ " ה צ* ב ע'ב(‬
‫סלזלס סקלקטס גץ ‪1‬כגל>*כל וגברים( טלןל‪3‬יס סקכ‪£‬וליס וטקנלליס‬ ‫ובכן בידם התירו את אגורת חברת ישוב א י י אשר כוננו ידנו יחד‪,‬‬
‫ססוכעיס סטתע‪3‬יס על ירך י‪£‬ו‪ 3‬לדי טיוס לי וס‪- .‬לזן יפו טוליעיס לגו‬ ‫בקיץ העב ר‪ ,‬וטי יודע מתי תזכה להת‪Î‬ה ‪.‬‬
‫כי לעי ‪£?0‬ליע עתן ‪3‬קרו‪ 3‬גו לון סטט^לס ‪5‬לל* לסכיק לטליס קל&יס‬ ‫אכן לא אעזבן מו"ל נכבד‪ ,‬עד אשר אם שמחתי את לבן‬
‫ליל? ל‪-‬עו‪ ,‬יען ט סעיל ללל&ס טטליס סת‪ ;0‬ל ‪£3‬ו‪ ,‬וכן כ טלטיס ל‪£‬ס‬ ‫הבוער באהכת‪Î‬עטנו בבשורה יקרה‪ ,‬כי דבריך הנשגבים על דבר‬
‫‪3‬כל יוס לכ^ יס ט&לק סגלליי( וטק&ילק ס ‪3‬ויחיס טעיזל סטלקטס‪ ,‬ותטל‪£‬‬ ‫ישוב א"י ודברי יתר הסופרים היקרים על ז את ‪ ,‬לא שנו ולא‬
‫‪>^1‬זטג‪3‬ל קונרקס גקגדס על‬ ‫סעיל ל*וסס ‪ .‬ק טולי עיס ט סר‪3‬ססוך‪.‬לולעיס‬ ‫ישובו ריקם‪ ,‬ער אשר אם הלהיבו לבות אחב יי לזכור את עטם‬
‫על‬ ‫* סקלו‪3‬יס לתעלק‬ ‫ואת ארצם ; כרומעניה ‪ ,‬ככר רא‪Î‬נו מעשיך‪ ,‬ועת ה‪ -‬תהראה פעולת‬
‫ס^ירוכיים‬ ‫סער‪3‬י^יס‬ ‫יס‬ ‫נגולית ל*ס ק‬
‫ונהעסטס ללגז^יס גס לסורילן* וכל סי‪3‬ריס‬ ‫גיוס‬ ‫מיוס‬ ‫סולכל! לגלילת‬ ‫דבריך גס בארצנו ט‪Î‬רק יי א ‪. . .‬‬
‫לללהללס‬
‫י‬
‫הלא ידעת כי ככר בקיץ העבר נסעו רבים מאהב י מעיר סופ‪Î‬אה‬
‫נ לולס ס ולכיז ונליגס ‪3‬כל לס"ק וסייי* ‪ .Î‬לל‪2‬גי‬ ‫ינעיס‪ ,‬י יספקל סזו‬
‫לג‬
‫לעגנית לי^ו‪^ 3‬י ‪ -‬גמוגן; ויזלילס לכל >* ט לע?ו‪3‬‬ ‫‪ ^ Î1‬ץ ססעס‬ ‫בירת בולגאריאה‪ ,‬לאה'יק‪ ,‬וכי גם עור רבים יסעו י כקיץ זה‪ ,‬וכן‬
‫י‬
‫ל?ר‪5‬ו ו ללכת ל^ס ק כעק‪— .‬סועל‬ ‫יסעו שמה רבים מפיליפופולי‪ ,‬וגם בע ירות טורן‪Î‬סיבירין‪ ,‬ווי דין‪,‬‬
‫‪3‬רי ללעגיען לי^ו‪*£ 3‬י ס לי‪1‬‬ ‫^^י‬ ‫סרל‬ ‫ט‬
‫סקולס סולעט‬
‫‪3‬נליון‬ ‫יסירו אחב' י הספרדים חברות יקרות לתכלית זה‪ ,‬וטכ'ז תדע כי לב‬
‫מ>?ק‪ "3‬נרולו עניען‪.‬‬ ‫סרל^^וגס‬ ‫לסקולכיי?‬ ‫לןו‪35‬‬ ‫ילקוקולז‬ ‫ל‬
‫לזל^ טו קטיז‬ ‫עם בני ישראל הוא אך טוב ונכון לי רעיון החיסדות אחדותם‪ ,‬תחת‬
‫על‪/‬ס לט ליע י \ע‪ 7‬סר^ס‪ /‬כי גס לזל&טו סוליעו מםס וק‪1‬י‪\Î‬ריס סל‪.‬ל‬ ‫ממשלת אדוננו השולטאן יר יי ה באהיק‪ ; ,‬לולא רבים מגדולינו והזוניס‬
‫אחריהם יקשו לבם לדבר הגדול והנשגב הזה‪ ,‬כמו לכל גחל‬
‫לעלול! טר יע‪3‬ור‬ ‫ל<לז י^היסס ‪3‬רולגעכיג‪1‬ן ק יסקטו ‪3‬לוכיכ‪ 0‬ול^ עםס‬
‫יסיגו ל‪3‬ר‬
‫ס‪ .‬ק^ז^ לעט‬ ‫ז עס‪ .‬ססליןכי ס סיי נס י‪51‬ל ס‪ .‬ל^ לכסכלר‬ ‫ונשגב באמת( אך חרשה עתה תשמע" ?י גם בקרב אחב' י ב עיר‬
‫נק&גס טנטיג ^ פעל‪ ,‬ססםקלל לסל‪£‬ינ סרם יון ללן ססילטל^ן גננין "סלויו‬ ‫פאז ארג יק‪ ,‬התעוררה התנועה הנשגבה הזאה ‪ — ,‬ועוד בסוף‬
‫ר‪ 3‬נס סו>< סוליע לסס ט כרנע לי? יסן‬ ‫‪30‬רזל טן ל‪/‬ד‪ 0‬נו‪3‬ס טר ‪£‬רס כסריס ‪.‬‬ ‫ירח שבט‪ .‬התכוננה חבורה יקרה מארבעים ושנים בעל י" בתים‬
‫יסוריל* מםי‪3‬ת סעגיגים סתליניס‬ ‫ססו לנןלן לי^רלל ל‪Î‬תי^‪3 3‬סלזון‬ ‫נכבדים‪ /‬ועור ירבו אשר התנדבו איש לפי יכלהו‪ ,‬עפ י י שלש‬
‫^‬
‫סלגפוכסטס ס&ל‪ .‬ע)י?ו סי)? ט י^ין טיג לטלי רומעגיע ן רק לסלןי^‪3‬‬ ‫מדרגות‪ ,‬לאסר ‪ :‬כל חכר יהן כפי כחו‪ ,‬ארבעים‪ ,‬או ש מונים‪ ,‬או‬
‫גסלגק וללות ‪ 0££‬ל‪31‬טגס ללסלולז ‪30‬ר*ל‪ .‬סיזל^ טס לווגגריס כי לט סגל&ס‬ ‫סאה ועשרים פראנק‪Î‬ם לכל שלשה חד שים‪ ,‬מלבד אשר יהן‬
‫רק טי‪3‬לז עניזו יללת ס‪ .‬ל‪1‬ל>‪:‬סכלר‪ .‬ללל^ט סועל ‪3‬רו‪5‬ל)‪1‬כיג‪:‬ן סקל^ו‬ ‫שנים‪ .‬או שלשה אג ארבעה פראנק בכל שבוע ; הכסף הזה‬
‫לסול( גלןן לסס גלן‪3‬י‬ ‫קכיס ‪3‬קל(כס טכטע^ פ?‪1‬ל ל^ת ס‪£‬ר קלן לטכלל‬
‫לסס סגולי!‪,‬‬ ‫יתמידו החברים לתת במשך שתי שנים‪ ,‬להכלית קנ‪Î‬ן קרקעות‬
‫לע‪1‬רס ‪3‬כל‬ ‫לןלעס )ל!יילל‪ 1‬יו ‪ 3‬עיל ‪ "3‬לוטס לסיולז‬ ‫ובנין בתים‪ ,‬באה ' ק ; ככר אספו בידם סך שני אלפים פראנק‪ ,‬וער‬
‫ילרםו‪.‬‬ ‫ל^^ר‬
‫סועל ‪3‬לו ללי‪1 -‬טען ק‪3‬ל לגכלזי ק עיל נעת ‪1$‬ר ‪3‬ו סולי עיס קלע כי‬ ‫חג הפסח עלה יעלה הסך לשלשה אלפים פראנק‪ .,‬וחיש אתרי‬
‫סל‪ 3‬ל' ר עי*‪,‬ל לוללץ ‪53‬סל‪ 1‬כח‪ 3‬ל?ל ל זלופלת קומ‪Î‬לגס לסוליע לס כי‬ ‫חג הפסח הבע 'ל‪ ,‬הלכו שנים אנשים עתים מתוכם לתור להם‬
‫סיסולימ לן לוטענ יען ל‪1‬ע‪5‬יס ל‪3‬ל< כלס ל>?ס "ק ליםל ^ס ללקלגלו‪Î‬ייס לל‪/‬כ;‬ ‫מקום וחיש אחרי כן יחלו לנסוע לאחד אחד בית ;שראל לחונן‬
‫עיל‪ :‬לז‪3‬ק^ ל?ל? סלגגזםלס לקלן כקולס ‪£‬ל‪ 0‬לללטל לסס גל קרקע‬ ‫עפר אה יק ול עבוד אדמתה כזעת אפם‪ ,‬ומוכנים המה להתחבר‬
‫‪33‬לל(ס ללוס' ק‪ .‬וסגס ^ס קטח סל‪3‬ר‪?> ,‬ול> י‪ 1‬לס^ ועס ססיל^ ס‪5‬טר©ק‬ ‫עם יקוד המעלה הראשי מעולי רומ אנגאה בעיה ‪ ,‬כי התחיכו‬
‫לסיו יל‪1‬ס ל^ו ס^ מועס ט עין ס ל(סלס לגקסללן קונלללס לסלןי&נ גס‬ ‫האנשים לנסוע אה ' ק‪ ,‬ער תום ב י ה שנים הנ"ל ‪ /‬ואיש אשר ינחם‬
‫‪3‬סוריל?‪3£ ,‬ל כ ^^כקט‬ ‫סדבורו‪ ,‬יאבד גם את כספו אשר‪ .‬ככר הוקדש לתכלית ‪ ÎÎ‬שוב א‪/‬‬
‫לעגללגו ק^ס לכו לס &לק לגר >‪;:‬ס על ^‪1‬‬
‫קי‪£‬לל?ל ם יע^ס קוע‪3‬ס וג‪3‬לס ל^יוקס קו‪ ,‬לסטח ל?לן ‪3‬גי עמו ‪03‬ו ן‬ ‫ויבא אחר תחתיו למלא מקומו‪ .‬למותר לי להודיע יתר התקנות‬
‫סר‪ 3‬עי ' ן חקוק ל‪33‬ולן י?לט י' ‪:‬לל‪4‬ל‪ .‬עול‬ ‫יסור‪ ,‬ולסלוס‬ ‫‪3‬י‪3‬ס ‪1‬לי ) לס כל יוס‬ ‫אחרי אשר הודעתי העקריות ; שם הםיסרים הנכבדים והנחמדים‬
‫ק‪3‬ל‬ ‫להתברר‪ .‬היקרה לתהלה ולתפארת ה יא הטה‪ :‬הי מאיר כ' אברהם‬
‫ללמקל^ לעסט לעעע^ ע מילוס ליס‬ ‫לקכי ל?ר‪3‬עס ע^ל‬
‫קסי* כתו‪3 3‬ס ל& ללל; ‪ .‬סטמםלס ל^סלס ל‪1‬י‪ 0‬ל ליםל&ל לסיזי^‪3 3‬ל?ס*ק‬
‫הי י; פקיר ראשי ' ה י מאיר ר אנין הי' ‪ ,‬המשנה‪ ,‬ח"ר יום טוב‬
‫ו‪3‬סיליל‪ .*/‬על סהלזוס ‪3‬ל^; סל‪ 3‬סלל‪/‬סון גלי סזכלין ‪5‬ס‪ .‬וסגס ל^ס‬ ‫ככמהו י ר י ש הי י ‪ /‬ח "ר אברהם אבן ארולייה ה י‪ /‬ה' מוס‪Î‬ו אריה‬
‫סלעפעם ע ס?‪Î‬ל* ל^יכס לוזויקלן סלי< לי‪ /‬יוקל לסיויז טי סל‪1‬תס ע גטו‬ ‫היי ‪ ,‬הי משה סיר הי‪ /‬ומר גלית טובה כזו כירי להביא לך מגיר‬
‫סל‪ 3‬ל^ו ן לגיון '‪ 01‬י!ו סלג ?ר*‪© 1‬לג?גט >י'‪.‬‬
‫סלג סל^ין " לו‬
‫*‬
‫יקר ואמנענת מסך ? ומה אדבר ואוכל ל השפיק די תודת לבי‬
‫ול‪: /‬ת‪:‬ו ק‪3‬לכו כעח טכק‪ 3‬טילו ^ ליס ק"ו ל^&ל לזלן וטיס עלץ סל‪ 3‬ל‪16‬ו ן‬
‫לך אח נאמן אעור ה"ת כאב לישראל‪ ,‬אחרי הרב צבי קאלישיר‪,‬‬
‫י‬ ‫י‬
‫לטון ל^‪3‬ל*ק ס עלליס‪ ,‬וסל‪ 3‬טסל^ ס >^גל ק >(^ ?‪:‬כזי‪ 0‬וגס סל‪ 3‬לק*ק‬
‫והרב יאודה אלקלעי זצ'ל לעורר את בית יש‪8£‬ל זח עשרים שנה‪,‬‬
‫סטעלגיס ) ללוגית ‪3‬גליין ‪ (:1‬וסס ל*עס טוליעיס לגל מן ס&יסור לק‬ ‫עי י ‪ .‬היעוד ה לאומי* ‪ #‬והדבר בעתו "‪ ,‬אשר אץ כסהו בערכו הנשנכ‬
‫גגזסיל'ס ^ יעלי ‪3‬קטין וגסלס‪ ,‬לק לע^ולן ול^ ללגל ולל^ טיע גל‪1‬ין‬ ‫לי שראל‪ ,‬ותשבע מרורות מאז וער עתה על יקר רוחך לכל חמדת‬
‫קולס‪ .‬טו‪3‬ן סי‪3‬ל ט ‪#‬ס סיי י^טח סלגר‪3 ,‬ליס סע טודיעיס גס ןי*לן‬ ‫ישר אל זאת‪ ,‬ועתה לבשת עוז והדר כמרך למלא גליוניך סהענין‬
‫נלגיס ג סילגיד לסז סיל ל^ת‬ ‫הנשגב הזה‪ ,‬למרות כל המכשולים המונחים על דרכך‪ ,‬וחטלא‬
‫סעס ^ יסלקו לג‪1‬לויו גלל וגלל! לו ל‪3‬י‬
‫ל‪£‬טל‪1‬לן ל‪3‬גו גטעט גל גלולי גכי עטגו נירםליס ו^ס' ק‪/‬‬
‫ן? ילעגו‪ ,‬גי‬ ‫ירי סופרים יקרים ופלאיס נפלאים לעורר את האהבה הלאוסות‪,‬‬
‫וניהול >?לס סר‪3‬גי‪ 0‬סג^וגיס גותגי סטגלזג סגזגר‪ ,‬ל‪3‬ס ‪6‬ך טוג לי‪0‬וג‬ ‫עי י טנתב‪ Î‬עחך הנכבד ‪ 1‬האח! מה אערוך לך‪ ,‬ואץ ערוך אליך‬
‫‪#‬‬ ‫בטובך האמיתי לב יתלישראל בלכלוך כדרך ה' מטוצע האמיתי‬
‫‪ £‬י נגלל‪ ,‬וטוגגיס לסיות געןר סעגין סג&גג סזס גגל י גלקס‪ ,‬וסקג&יס‬
‫סקלל‪/‬יס ל‪1‬ר ‪ 01‬טע טיס סס ‪ ,‬זלגייסס ל^יגס )ס טעיס עי סל >לס‬ ‫בגל דרכיך‪ ,‬ובסבלו אה גל גתות קצוות אחך אף הרחוקים מאד‪,‬‬
‫טע^סס ‪ .‬גן טן סנטגע ל‪1‬ר טטסליו יוי גלמס קסן >*זך ק‪36‬ח ל קול‬ ‫אקור לא גל אךס זונה לרוח סכלגות גדולה כזאת‪ ,‬ואחרי כי יש‬
‫יזיגיי? סלגס )^ לטלז גגון סלנר( ל^‪6‬ל ‪ 03‬עלןכו מו וטעגיען סע נ^ס‬ ‫סופרים רבים אשר כח&חער בם רוחם הכביר‪ ,‬ידברו בחום לב‬
‫סגללגיס סטוגיס ו‪0‬ליליס סגטלטיס טקטת‬ ‫וברגז רגשי‪ ,‬לא מר וע לב‪ ,,‬בי אס מטבע אנוש ‪ .‬על גן חבטת‬
‫סט^יק לטגל^ טטלז לגןי‬
‫יגלס חקק טהסס ססילט^ ן י ל יס‪ ,‬י עלס על לעלזס ליסל ‪ 0Î5‬ט טלקק‬ ‫גי י‪6‬לו וילוו עליך גם גי ס תנגדיך טלפנים ! אן עכ ' ז לא יוכל‬
‫טיוסלק ! נטי ונטס יוגלו ל^ וטלליס סג עגיס לע‪6‬ולו לגל גליל ‪9 * 17‬‬ ‫בכורך לת&וס את הסופרים הסוערים‪ ,‬דאורי הא‪ ,‬ורוח הלאומית‬
‫)ןיזלג^ גיולס וע טט? לקלויז לסם סרנס מ^ו ח ג*ל‪0>$‬‬ ‫י‪0‬ז?‪1‬ורר ל^י‪3‬‬ ‫?^‪0‬‬ ‫לןרחח אוהס לדבר לפעמים אף בשצף קצף‪ ,‬ני אכן רוח היא‬
‫גל‪^/‬ל ג^ס‪4‬‬ ‫עגטו‬ ‫גלגולן‬ ‫ס טלוג? לי &ל&ל )לס עטילו‬ ‫געלי טללןטס‬ ‫ב אנוש! לגן‪ ,‬הכה כערגפלר )תורת לכי על דבריך על גר‪0‬י שלי(‬
‫>‪1‬ס‬
‫יגלית לע^ליס ללגיס טעגיי ל^חעו‬ ‫לסנולג&ליס לט י ? גכייז על " מ‬ ‫הנשגב! בן י הודה י הנלבב! ואתם גדולי סו‪6‬רעו סטאלעסקי וגאטט‪Î‬‬
‫ילטג(ן‬ ‫ס‪0‬‬ ‫חס>ז >)לזס^‬ ‫^יולגן‬ ‫גטליגס‬
‫ני מןעגיק ‪5‬ל‪5‬קי‪ 31‬גלוס'"ק ^‬ ‫לאבער ודוליצקי ‪ /‬העירו ועוררו חבת ארץ נחלתנו כלב עסגו*‬
‫^‬ ‫לצאת גס כפועל ל עזרת המולדת ! ואל תפנו לרנח א חדים‬
‫יוליכו ‪3‬לגע סלוקללן סל‪5‬סה גליון ןס וטקגי‬ ‫•( סטגקג ‪ 0/0‬ס גיע‬ ‫מאחרי הזחכ בצרפת‪ ,‬כריטאניא‪ ,‬ואונגאריאח ואשננז‪ ,‬ני היטב‬
‫סג'ל‬ ‫סטגתג‬ ‫גי‬ ‫ל‪0‬ג‬ ‫ט ^ין לגו גל סיג?‬ ‫אין אתם נ אשר נוכחנו לדעת! הבה! נשימה נא נפש בכף גי‬
‫טןיין' סו^ ע"ג ‪#‬ג>‪/‬ט‬
‫עגקגו ‪0‬לזועיס ‪3‬סו‪5‬י^‪0‬ו * ‪ ,7>/‬לטען יזקיו געי‪ 1‬ס עוליס ל^ס'ק ףקגו‬ ‫המדברים עי ישוב אח י ק* לעלות לציון ו יעכרח כלבב שלס!‬
‫‪0‬ו?יט ז? ק ע&יס ל‪3‬וחגי ‪ 0/>! .‬גי ייקנ ‪33‬ט‬ ‫עי * עגוי סןעס‪ ,‬ג^‪6‬ר‬ ‫רגרי נךעטי‪.‬‬
‫ס>>^לס ‪0‬גי‪0‬‬ ‫ל&‬
‫לקקועס ס‪0‬י^ גגלזי^ח ס גר&ס ללסקקויס‬
‫רק‬
‫סו ל^ י‬ ‫‪£‬ון‬ ‫כל‬ ‫‪6‬על* ס*‪:‬יל)ק סוגרות ^נגי עק>ו‪ ,‬וללן גס ^ק‬ ‫ידיעות אחרונות ?‬ ‫‪.‬‬
‫?*‪1‬ר >>>! סקול‪* .‬יס ג‪615‬ר יעטל סעי סטלקןןס נ&לן סקלסן‬ ‫י ו ו ש ל י ס תיו‪ .‬יוס ח י י''כ תמוו תרטי ב‪ .‬לגעל ת &ניד!‬
‫הטו* י‪.‬‬ ‫*‪6‬קג? גס קלגי סןס ‪3‬טוג‪. 0‬‬ ‫נרגע האחרונה עת זגאת הדואר‪ ,‬הגיעו שלוחים מח*חח יריח‬
 ‫יקטסו‬ ‫יגודלו ‪5‬תרול ננל לגטעס תו קסיס ^קר‬
‫^סיגי^סו ‪0 $6‬פ וע^ ‪53^ — .‬‬ ‫‪ / */0‬סקקגיס ‪3‬זס ח&ר‬‫>‪>51‬ן ^ס‬ ‫ק‪53‬ס ‪/*3‬ס‪3‬ס וסקגי^‬ ‫^ך‬ ‫ק^ס‬
‫סחסיג‪3‬יס יגס ^^ין ט‪3‬ח‪ / 0‬סי‪/‬‬ ‫סגלו^יס‬ ‫ססכסוגיס‬ ‫כ* רק‬ ‫‪1>0‬מיז‬ ‫מ^ות קיופ‪3‬י‪ 0‬י ‪3‬יס מ‪£‬ק‪''3‬י‬ ‫‪0‬וק‬ ‫זס‬ ‫סק‪5‬ק?‬ ‫קקילת‬ ‫גכוגס‬ ‫סטקס‬ ‫לסס‬
‫ל ‪ 5£‬יסוג י<"‪ /‬ו&י'ס כ^‪2‬ר *‪£‬קוט ססער וס)ל>>ק‪0‬‬ ‫קהקיע‬ ‫כרט! ‪3‬עיכלי‬ ‫? ס^ס‬ ‫כ;ס‬ ‫ע‪3‬ס ע‪ 5‬לעתס ‪£‬ג‪.‬עון‬ ‫קעו‪5‬ס‬ ‫סנ^קע ‪0‬‬ ‫קוגיקס‪,‬‬ ‫ג^יטק‬
‫ה^כס ‪3‬כ‪033 3‬‬ ‫^מסקעת‬
‫סגי^זל^ס ל סכ‪5‬‬ ‫סהוח‪,‬‬ ‫עילגי‬ ‫גיין‪,‬‬ ‫סו‪:‬ל*י‬ ‫כ^‬ ‫עיו^‬ ‫*ע^‬ ‫יחכס‪,‬‬ ‫חסו‪^ 3‬‬ ‫וג פ^ס ‪^>3‬ס‪3‬ס נ&קגס ‪ ,‬ו‪3‬מס‬ ‫^ע‪ 0‬סריס‬
‫ו^ספר עגת סי>‪0‬זל‪5‬י‪3 0‬זס‪3 ,‬יווס> רל‪$‬ר ‪ ,‬וססי‪5‬ט>(ךר 'ס ‪ #‬כג‪3^ 5‬וקיו‬ ‫קעו^ו גס סס סס‬ ‫סעג"ס^^תסתרוליס יולעת נ‪,‬ס‬
‫קרותעגיען‬ ‫^ תגו ‪{> 62#‬קיסס‬
‫(י(ק‬ ‫תונרלגס‬ ‫)ןלו‬
‫מ^ט‪ Î‬סקסי יסרתיזיס * יפתת ‪5,‬גלקי רו^ עג'טן נס ‪6‬ת סערי *‪?/‬י ק‬ ‫ני נלו^י ו^ירי‬ ‫‪5‬ק‪0‬ות תקת ‪55‬ו ? —‬
‫‪^>3‬ין מפריע‪ ,‬לס רק סס‬ ‫‪3‬כ‬ ‫‪3 1#7£* 03‬ע^י סכ‪0‬ן< סעז וסנלו^ס ‪ ,‬רוקס זרס ‪5‬יםו‪?•(> 3‬‬
‫‪3‬ע‪5‬יזס ^ ירפו *ד‪ 0‬וג‪* 61‬פו^ ^ ‪ > 033‬רק‬ ‫‪^5‬‬
‫יכינו ע‪5‬ל*ס ‪3‬ע‪3‬וק ‪3‬עח מועל ^ס' ק ובחסות תקיז ג^ ססו^ט^ן יר*ס‬ ‫ו‪3‬פרט‪ ,‬וזזחיר^ס לוסרעץן ס‪5 3‬עיו גיין ועיןילת יסר>(‪3 5‬רסולן י‪31‬מו‬
‫ו‪5‬ת‪0 £$‬ס תנוקס לועקת סגוגריס ^‪6‬ר ירלפוס על קמ‪1‬ס ‪£3‬רז תו‪3£‬ס‪.‬‬ ‫‪^>3‬רן ^גותיו כיזפמ חיזת עכ‪ ,30‬ויותר יסיו לזוכגיס ^תת סכפפס ‪5‬סכ^‬

‫ראד יקאל‪Î‬קודעז‬
‫‪1)1. 0011(101¥‬‬
‫וואהנט ‪$ ?# $*,.‬ז(*| ‪#0111$‬‬
‫‪5*13$86 4.‬נ‪10816101‬נ‪01. 801‬‬
‫ה‪ Î‬ילט מעגליכסט שנ ע לל* שאנענד אתר‬
‫אהנע נערופס שטערונג אץ דען פארגע שריט‪-‬‬
‫טענסטעז פאלגען דער זע לכפטשווע כונג‪ ,‬ביי‬
‫פאללוטיאנען‪ ,‬נערוועזער אוגד פזי כישער איט‪-‬‬
‫פאטענץ )גע שלע כטסשוועכע( ; עפיהלס‪ -‬אונד‬
‫פונקט‪ Î‬אנסשטערונגען‪ .‬קראנקהאפטען ארס‪Î‬‬
‫פליססען גע שלעכטכר אונד הארנקראנקער‬
‫העררן אונד דאסען‪ ,‬אין ה עט אררהאאי דאל‪Î‬‬
‫ל"רען יעדער ארט‪ ,‬אץ פער אלטעטער ד‪Î‬‬
‫פהיליס ‪ ,‬נאזען‪ -‬ראכען‪ -‬אונד האלז קראנקה "‪-‬‬
‫טען‪ ,‬אנרערען געשוררען אונד א ויסשלעגען‬
‫הארטנעקק גער פארס מיט געי ויספע נהאפטער‬
‫זאר גפ אלט אונר דאהער פיעלפעלטיג דאקו‪-‬‬
‫סענטירטעם בעסטען ע רפאלגע אונד אהנע‬
‫אנווענדונג פאן קוועקזילבער )סערקור(‪.‬‬
‫ש פרע גשטונדען טענליך פאן ‪ 8‬בי; ‪ 10‬אוהד‬
‫פארם ‪ .‬אונד ‪ 4‬ביז ‪ 8‬אוהר אבענדס ‪.‬‬
‫זאנך אונד פע סטטאגע פאן ‪ 9‬ב*ז ‪ 1‬אוהר‪.‬‬
‫פראםפעקט נראטיס אונד פראנקא‪.‬‬
‫הו ד ע ה ‪.‬‬
‫‪ ,^8‬איץ זייט א"נ‪Î‬געז יאהרען כע שטע‪-‬‬
‫הענדעס אונד רענט אכלעס ה אלץ געשעפט‬
‫פערבונרען מיטאיינער דאספשניידעטי יע זוכט‬
‫א"נען יי דישען קאספ אניאן‪ ,‬מעגליכסט יונגע ן‬
‫עהעמ&נן סיט איץפערמעגעז פאן ‪12—15000‬‬
‫מי קאפיטאל אנלאגע ‪ .‬דאס געשעפט איז ט‬
‫אי ןאיי מגר ד ייטשען קרי יזשטאט פאן גראססער‬
‫אונד חיכער אומגעגענד‪ .‬נעהערע אף סקונפט‬
‫ערטיילט דיא עקספע דיציאן ריעזעס כלאטעס‪.‬‬
‫מודעה לכל הנוסעים לוויען'‪,‬‬
‫החפץ דירה נאה בחדרים מהודרים מיוחדים‬
‫וארוחת תמ י ד ב כשרות ובזול‪ ,‬הוא יסור אל‬
‫בית אכסניא של רי מרדבי ווייססאן חיות‬
‫)טו'ח(‪ ,‬ר‪*6‬ק רצון עצהץ ' ט‪ .‬וכן הב*ז לדרוש‬
‫שס בר ופאים או ע"ל מקח וממכר וגדומה‪,‬‬
‫עצתו במישור תנחהו וכל משאלתו ימלא ‪.‬‬
‫חאדדעססע שלו ;‬
‫‪,‬מ‪ \\^16‬מ‪ 1‬ממ‪8‬ת‪61881‬י^ן ‪^1610118‬‬
‫‪ 10. 6.‬א! ‪11, 119101109022886‬‬

‫גהרע דאק ציאן‬

‫של המגיד נמצאים למכירה‪.‬‬
‫‪ (1‬מניר משנת ‪ ,‬שתי ‪ .‬שניס ‪ .‬מגורנו‬
‫)בראשיוט( במחיר ששח מארק‪ 5) ,‬זח* עו'ו‪,‬‬
‫או ‪ 12‬קו ראנקס(‪.‬‬
‫‪ (2‬איינלייטוגג אק דיא געזעצגענונג‬
‫אוד דיא מעדיצין דעס תלמודם )מבא אל‬
‫י‬‫חחוקי‪ 0‬ו ידיעות חכמת הר&ואח אשר בס‬
‫התלמוד( מאת דרי ראבעאווק כ ‪8‬אריז‪ .‬מחירו‬
‫‪ 4‬מארק ‪.‬‬
‫י‬
‫‪ (8‬תולדות אנשי שם מאת דר גאסט‪Î‬‬
‫©ריעה מחירו‪ 60.‬ועניג‪,‬‬
‫‪1>.‬‬
‫י ‪1^01^011^*^4^6\11‬ז‪¥© 14‬‬ ‫‪ ( 111 1^701£‬ע‪118{01)6‬ק‪<101‬גו‪01£7011 11‬מ‪1'63801 1(11‬ק‪611‬ס‪^01(100. 8011‬‬