‫הקוראים! פקחו נא עיניכם וקי‪Î‬או‪ ,‬הטו אזנכם ושמעו !

‬
‫א נשים נכבדים רבים נרוםיא היושבים מ ח ו ץ ל ע י ר א ד ע ס ם א מקבלים את הטניד בבל שבוע על ידי סובננו הנכבד‬
‫) שלא עטלק י פ ( חר' א ק אנםטאנטינאווםקי טאדעסםא ; רובם מקבלים אותו על ידו ז‪ ?Î.‬כשתי שנים ) עוד מימי חיי אבינו חרד ינ‬
‫זיל( ומקצתם מראשית השנה הזאת ‪ ,1887‬וכמעט כלם לא שלמו עוד ככל משך הזמן הארוך הזח לא לםוכננו חנ'ל ולא לנו‬
‫אן‪ .6‬פרוטה אחת! ועתה הננו מבקשים אותם בזת ב ק ש ה נ מ ר צ ת שישיטו נא אל לבם לשלם לנו — בלי אמצעי — את‬
‫המחיר המניע לני מידם בעד הםניד ו ל א י ח י ה י נ י ע נ ו ו ע מ ל נ ו כ ה פ ק ר ב ע י נ י ה ם ! בלעדי ננ"ד הלא ידעתם אתם‬
‫מק וראינו הנכבדים אשר אליכם ירטזון מלינו כי אץ עלי הטניד נוצצים מאליהם כע שבות השדה‪ ,‬ורק ב ה ו צ א ו ת כפ ן* רב‬
‫נוציאם לאור ו נשלחם למקבליחם‪ ,‬ועתה אם לא תשלמו לנו מחירו מאין יבא עזרנו ? הטן הגורן או מן היקב ? קוה נקוה כי‬
‫לא תשכינו חלילה באחליכם עולה ולא תקפחו את המחיר המניע לנו מידכם אשר אליו אנחנו נו שאים את נפשנו‪ ,‬אך תמהרו‬
‫לשלחו לנו ביד חבי‪Î‬תאר באנרת בטוחה )רעק אטאנדירט( וחתומה בחמשה חותמות על שם חאדרעסםע שלנו הרשומה בתחתית‬
‫המו'ל‬ ‫הנליון כאשר יאתר‪ .‬לאנשים נכבדים כמוכם‪— .‬‬
‫ה נשגב הזח שר נעים ז מירות‪ -‬ישראל את השיר הנפלא ‪, :‬רבת‬ ‫תוכן הענינים ‪ :‬דברי פי חכם‪) .‬ה מ שך מגליון ‪ —.(41‬ד" טש לאגד ‪:‬‬
‫גרויד ע נץ‪ — .‬פראנקרייך ‪ :‬פאריז‪ — .‬רומעניען ‪:‬‬
‫צררוני מנעורי יאמר נא ישראל ; רבת צררוני מנעורי נם לא‬ ‫בוקארעסט‪ — .‬סערביען ‪ :‬בע לגראד )היהודים בסערביען(‪— .‬‬
‫יכלו ליי‪ .‬אכגם כן‪ ,‬החק הטבעי וחפאטאלי שמצא דרווין ונם מר‬ ‫אזיען ‪ 1‬צפר‪ -— .‬כת נעלמה‪ — .‬הרשות בישראל‪ — .‬על המד ינות‬
‫אין ביכלתו להכרית את לאומיות י שראל מן‬ ‫בעצמו‬ ‫המות‬ ‫בו ' אמר‪ —Î .‬הודעות‪ — .‬שערי תשובה‪— .‬‬
‫הארץ‪ .‬האף אין זאת ? אבל העם החלש והקטן חזה עודנו חי‬ ‫מ ניד משנה חכמים הזהרו בדבריכם ) מאת ד' ר ש‪ .‬מאנדע ל ק ערן(‪— .‬‬
‫וקים‪ /‬כי האריך ימים אחרי ממשלות וממלכות הענקים וחער יצים‬ ‫הערה )מאת שימה כאבער(‪ — .‬ע'ר שרפת הסתים‬
‫אשר נתנו חתיתם בארץ החיים‪ ,‬אשר חית בכחם לפי המ ושכל‬ ‫)מאת הלל כהנא(‪ —Î .‬באור בטקרא ) מאת ישעיה ליב הורורץ(‪—.‬‬
‫הראשון לכתוש כטו במכתש את בני ישראל עד בלתי‬
‫השאיר לחם שריד ופליט‪ ,‬כאשר נם חיה עם לבבם ; האריך‬
‫ימים אחרי המהומות והמבוכות הנחלות והנוראות שמלאו פני‬ ‫דברי פי חכם‪,‬‬
‫תבל בימי מסע‪Î‬העמים )פעל קע רוואנדערוננ( ; האריך ימים‬ ‫)סגטך ‪8‬מ!יו ן ‪(.41‬‬
‫גם אחרי טםעי הצלב העקובים מדם‪ ,‬ואחרי ‪ .‬תטמלכת הרו מית‪Î‬‬ ‫‪,‬עם ישראל הוא החלש מכל גויי הארץ וירד פלאים ביחוד‬
‫האשכנזית הק דושה‪ ,'7‬אשר חשבה את בני ישראל למשרתים‬ ‫מיום אשר יד חרוטים משלח בו ותסייעהו תחת שבטם‪.‬‬
‫וסריסים )ק אטמערקנעכטע(; האריך ימים אחרי האינקוויזי ציאן‬
‫מהעת ההיא נפזר בכל קצות הארץ ויתהלך מנוי אל נוי‬
‫הארורה ו אשי‪ Î‬הדת )‪ ,(^0Î ^-!6'8‬אשר תקרבו על מזבחה‬ ‫ומממלכה אל עם אחר‪ .‬כצפור נודדת מקנה בקש למצוא מנוח‬
‫בקע‬ ‫אשר‬ ‫לחזטן‬ ‫בשלום‬ ‫הגיע‬ ‫ובכן‬ ‫האחבח‪/‬‬ ‫לאלחי‬ ‫ניחוח‬ ‫לריח‬ ‫לנפשו באשר הוא שם* אך השלוח לא חיתח מנת חלקו‪ .‬כי‬
‫כשחר אור יקר האדם ) הומניטט(‪ ,‬והוא גם הוא מכחו שחד‬ ‫עטי הארץ הרדיפות כלי חשך וידריכוחו מנוחה וכמו בחמות‬
‫ועתה מי‬ ‫לטובתה‪.‬‬ ‫והועיל‬ ‫החדשה‬ ‫חציוויליזאציאן‬ ‫בעד‬ ‫חרבה‬ ‫שדי נחשב בעיניהם‪ ,‬עד כי חייו היו תלואים לו מנגד‪ .‬הרדיפות‬
‫הוא זח איפוא שלא יראה ולא יוכח לדעת‪ ,‬כי העם הקטן הזח‪,‬‬ ‫וחשער וריות האלה נטשכו כל ימי הכינים‪ ,‬ועוד עד ראשית‬
‫חזיון נפלא ויחיד במינו ? —‬ ‫הוא‬ ‫*‬‫ותפורט‬ ‫המטשך‬ ‫הגוי‬ ‫העת החדשה גרשוהו מן נו וצא טמא קראו לו ויהי למרטם‬
‫‪,‬‬ ‫ביותר‬ ‫נפלא‬ ‫זח‬ ‫כל‬ ‫מלבד‬ ‫אולם‬ ‫"‬
‫שפלות‬ ‫י‬ ‫ק‬ ‫מ‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫כי‬ ‫תחת כפות רנלי מעניו וטדיקיו אשר שחקו על טשבתיו‪.‬‬
‫טצכו ומרפיון כחו שהגיעו עד טרום קצם קם לתחיח ויחלףו כחל‬ ‫הנמצא בתבל חלש ורפה ידים טמנו? העם הזה יוכל לקרוא‬
‫זח ש ל ש‬ ‫‪1‬‬ ‫הוא‬ ‫לבו‬ ‫מטות‬ ‫להשתו‬ ‫כקדם‬ ‫גבורתו‬ ‫דש‬ ‫ויח‬ ‫על עצמו את דברי איוב ‪ :‬טח כחי כי איחל ? וטח קצי כי‬
‫פ ע מ י ם ננאל וי צא לחרות מע בדות ומשפלות עמוקה‪ ,‬ולא‬ ‫אאריך נפשי ? אם כח אבנים כחי ? אם כשרי נחוש ? ' —‬
‫לבד נקרא דרור לנפשו כ'א נם כחו חיה חדש עמדו ‪ :‬בצאתו‬ ‫ע"פ התק הטבעי לא היה יכול ישראל לתשאר לפליטת ‪ Î‬עד‬
‫היא‬ ‫שית‬ ‫השלי‬ ‫והגאולה‬ ‫—‬ ‫בכל‬ ‫מגלות‬ ‫בשובו‬ ‫ממצרים‪,‬‬ ‫חיום הזח כ'א לחכחד מן הארץ ולחיות לברות לטתלעות‬
‫התחדשות נעוריו ושובו לימי ע לומיו בעת החדשה‪ (*.‬אדוני !‬ ‫הכפירים אשר ס ביב שתו עליו‪ :‬ובכל זאת עוד ישראל חי‬
‫*( נלנליס ס&ק מגיס ס&ס מזן סל גלעטז כ?קלס >טג‪}1‬ק‪ ,‬ט‬ ‫וקיט! ‪—Î‬‬
‫לעתו י\‪£ #‬סעל‪ 3‬סכ&ורס ‪30‬י‪ 0£‬כנר גי ו^ס ‪^6‬קס ו^&ר&ג!‪ ,‬וכי ‪6‬יורי‬ ‫הכשרון והמגולח אשר ביד בני ישראל לעטור ולחתקיים‬
‫‪0 7£#‬יי‪#‬ן ‪£‬ל‪ 1‬כט י‪5‬ל^ נ‪£‬י‪)5‬ק קןטת ‪5‬מע‪5‬לז ‪$‬לקיס מטליס‬ ‫לעד נכרו ונודעו כבר לפני אלפים שנה‪ .‬על יסוד הרעיון‬
 ‫המתעסקים במעשה אספת דברי החזיון הזאת‪ ,‬כי אם‪ ,‬אם לא‬ ‫את הגאולה השלישית ראינו אנחנו בע ינינו ‪ /‬ואנחנו ב ע צמנו‬
‫אשגה‪ ,‬כ ל י ש ע ם ו ח פ צ ם ה ו א ל ה ע מ י ד ב ז ה ע ד ו ת‬ ‫הננו מאלה אשר החליפו כה וקמו לתחיח מהמות הרוחני‪.‬‬
‫נ א מ נ ה ע ל א מ ו ן ר ו ח ם ל ה י ה ד ו ת‪ .‬חפצם היא לתת‬ ‫לפני מאח שנה התהלך עוד ישר אל כמעט ככל כדור הארץ‬
‫בזה מופת נאמן על הקשר שיש לחתות שלחם עם חעבי ‪ ,‬חפצם‬ ‫בתמונת עבד‪ ,‬מבט עיניו הפיק םורך לב‪ ,‬גוו היה כארץ וכחוץ‬
‫להוכיח בפומבי‪ ,‬כי סעיף וענף הם מ עץ יעקב וגזע משרש יו‪,‬‬ ‫לעוברים וכל בני הארץ רחקו מטנו כטצרוע‪ .‬והיום הזח ?‬
‫חפצם לחראית לכל העולם כי נס בהיותם פטריוטים אנגליים‬ ‫האספה הנכבדה הזאת‪ ,‬הנשים הכבודות והאדונים הנ כבדים‪,‬‬
‫ממעלת הר אשונה והנם מק ושרים בכל לבבם ונפשם לאי ץ‪Î‬‬ ‫בחירי ישראל האלה‪ ,‬אשר הוציאו לפעולת אדם את דבר חזיון‬
‫האיים המאושרה הזאת‪ ,‬עודם מחזיקים בהמתם‪ ,‬ומאייי רוחם‬ ‫הדברים העתיקים הנוגעים לתולדות י שראל‪ ,‬למען נראה בע ינינו‬
‫הם להשאיר לנצח ולעולמי עד יחוסם וקשרם בשלשלת הארוכה‬ ‫מצבות הזכרון לקד טוניותינו ואותות מציאותנו וק יומנו בדורות‬
‫של אברי ‪ ,‬שבטי ישראל‪ ,‬ובמעט מבלי חפץ יתנו בזח מחאת‬ ‫עכרו‪ ,‬תאספו? הזאת םע ידה הי‪Î‬בה יתר מכל אמר ודברים על‬
‫נלו וית וממשית נגד האי נדיפערענטיזמוס חסר חלב מעבר האחד‪,‬‬ ‫השנוי הנפלא לטובה שנע שה בקרבנו‪ ,‬על התרוממות רוחנו‬
‫ונגד ה ג א ו ל ה ו ה ת מ ו ר ה המלאה רוח כחש מעבר השני‪.‬‬ ‫ועל ק יומנו הנפלא‪ .‬אם החזיון ההיסטוריא חזר; וההשתדלות‬
‫לכבודכם ולתחלתכם אעיר בזת ‪ ,‬כי בעלי התכונות האלה בתיך‬ ‫לשכללו ולפארו בכל האפשרות ירומם את רוח כל איש ישראל‬
‫היהדות ימצאו פת במםפ^ יותר קטן מאשר באר צות הי בשת‪,‬‬ ‫ככלל‪ ,‬עוד יתן שטחה ביתר שאת בלב אורח מארצות היבשת‬
‫אולם חלילה לי לדבר חלקות באזניכם‪ ,‬חפצי אך להוכיח‬ ‫)ק אנטינענט(‪ ,‬כי חזון כזה הוא שם דבר בלתי אפשרי‪— .‬‬
‫ממעשה אספת דברי החזיון הזאת על ההחלטה' כי עם ישראל‬ ‫ערך החזיון הזח יקר ונכבד ביחוד ע' י ח ניוני הלב הנראים בו‬
‫החלש וחנבזת לפנים התעורר לתחיח ולקיום מלא תקות‬ ‫כמר בראי מלוטש ; כי הנח באמת במה נחשבו מצבות חזברון‬
‫נעלות ו תחליק "רוחו‪ ,‬ו זאת תהי לי לעדה על אמתת משפטי‪,‬‬ ‫ושרידי ימות עולם האלה — אם גם מספרם יעלת לאיזה‬
‫כי העם הקטן הזח קם אחרי נפלו זח הפעם השלישית‪.‬‬ ‫אלפים — לעמת מצבות חנצחון של עטים אחרים‪ ,‬לעמת‬
‫עתה ראוי ונחוץ לחקור ולהתכונן במת כה ישראל גדול‪,‬‬ ‫אותות חזכרון הרבים למע שיהם הגדולים‪ ,‬למלחמותיהם‬
‫כאיזה אופן עלה ביד החלש הזח להתקיים עד חיום הזה על‬ ‫ונצח ונותיהם ? לשחוק היינו לוא חפצנו ל הדמות אליהם בזת‬
‫אף העריצים גכורי התולדה שחתרו להשבית מאנוש זנת‪.‬‬ ‫בלב תמים‪ .‬אולם לא אהבת הכבוד והתחלה הניעה את‬
‫האם לא יכחיש ויסתור קיום עם קטן וחלש בתבל מלאת‬ ‫טטו‪? 3‬כיות ס^רן ככ‪ 3‬יקל‬
‫אויבים בנפש אשר חרדי פוהו זח יותר טאלןק שנים עד חר טה‪/‬‬ ‫סהופ‪3‬יס י^ין עול כ^ סקולז‬ ‫וכסגיס סס‬
‫סגגי >! סעיר ‪73‬ס י‪/‬יג^ סקוי^יס ס‪355‬ליס‪ ,‬כי‬ ‫י‬
‫סנ^ו>!ס )^ר^ )‪ ,‬ע כסלעס‬
‫האין זח סותר לחוזק הט נעי של דרווין מ‪:‬ח חכליון אשר ביד‬ ‫ס^ס פסי‪ ^ — £‬תורק חסגו — למ^ס כפי‬ ‫סקיקס ) !ג‪.‬רעטן ל^ס‬
‫הנבור על החלש ? לא מכל וכל! הדבר תלוי במהות ותכונת‬ ‫סןספ כגז‪£ ,‬יט ל?^ כןועס ‪ ,‬כי ?? ‪5‬פכי קקפ ועפייס פכס‬ ‫כמס כנט ‪ 4‬פיס ‪3‬יו‬
‫הגבורה ורפיון הכח‪.‬‬ ‫קל^כגר גלץקל ע>! י‪/‬ולוק סקפיק לקק ולן סג^ו‪5‬ס ‪3‬סספר‬ ‫ערך סקכס‬
‫מאמר יוני עתיק קורא בשם לכל כלי הנשק שנתנו ביד‬ ‫ספגלןי ‪ ) 1‬ווערטס" מער וקל ^^ פערט ‪3‬פכת ‪ $) ,1863 ) 64‬כי כטס‬
‫כעלי החיים השונים לצורך קיומם והצלתם ‪ :‬לתארי נתנו‬ ‫פס ‪3‬ל‪3‬ריו ע"ל‪ Î‬סעכין סגפ‪ 3.3‬וסעמוק ס?ס לגסלגנס ססקונ^ת ‪3‬ל*ו‪#‬קכו‬
‫כי ‪ $‬י פ לחרע ‪3‬יק לול יג‪ ^.‬ל^לו יפ רל^‪ ,‬ובדעתי יס‪3‬ו סל‪3‬ליס ע‪ 3‬ל‪3‬ר‬
‫מאביר הטבע השנים והמלתעות‪ ,‬לחיבורה העוקץ ו לתאשה‬ ‫ק‬
‫סמפיי‪31‬י פעיס ג י‪ 3‬נ' ג ‪ ^5‬ט ) ל‪/‬יפ פרטי כ ל( ע>! כו )) יפרל^‪ ) 3‬וגולע‬
‫היופי‪ .‬חרש אמן אחד מדור קדום מאד‪ ,‬בחפצו לצייר ולתאר‬ ‫סכגפפט פסיס >!סמנ*)! ק^ק פגגלכן ‪5‬י^> ס))י?מר ס?ס וסקכג&ק סל‪3‬‬
‫איך יגבר החלש על העז‪ ,‬מציג לפנינו את אפרודיטא )אלילת‬ ‫י ל? סולווין וס^טיף‬
‫מ^ג כסיימער מוויען פסו^ יל^ו לגפפטו >!ל*ול ע‪5‬‬ ‫סגל^ון ר‬
‫היופי לחיובים( רוכבת על ארי וכו בשת אותו‪ .‬רוח האדם‬ ‫לן^ " זעכפטל^ לט ‪3‬ר ל(פס‪ ,‬ר ל(ס‬ ‫וסר‪3‬‬ ‫וננ&לן‬ ‫לג&‬ ‫סקכל^יס‬ ‫סל‪3‬גיס‬ ‫י(ן‬
‫הנראה כדבר שאין בו ממש לעמת כהות הטבע הע צומים‬ ‫'‬
‫סר‪ 3‬סורווין(‪ ,‬ככ ז כרל^ס סתוכו כי כ&סל‬ ‫‪3‬קו)!לוק‬ ‫רל^ פוגס‪,‬‬ ‫פגס‬ ‫ספיןר‬
‫והנפלאים ישלוט שלטת על כל הנחות האלת ויכבשם לפניו‪,‬‬ ‫פ^ופי ל^^וגי יפר>?^ " ילחיק ססכס ג‪ 3 .‬ע י ק ר ^ גה סנל*ו^‪ ,0‬ו>(ך‬
‫כסלזח>!תל? לג^ו^ס ימקוכ ל(ת ססגוי >‪1‬טי‪3‬ס פגעפס ‪3‬יפרל(‪3 5‬פטק סמ ^ס‬
‫ובכן ברור הוא כי הרוח הוא הבכור היותר גדול והנח המתגבר‬ ‫ס^לזר וגס‪ ,‬פסוי( ‪3‬ל^מס ל?י!ל מ סל‪3‬ריס סיותר גפ^‪6‬יס ‪3‬תו)!דוס סח‪,53‬‬
‫והמנצח‪ — .‬רוח לאום הוא הרעיון חנשגכ )אידעאל( שלו ובכחו‬ ‫כי?פר ‪3‬ל?ר ז^לז ‪3‬ל<רוכס גר&ס סל‪ !)1‬ק ס' י ל^ מספרו ‪,‬קו‪5‬לות סיסוליסי‬
‫לפעול גדולות ונוראות‪ ,‬עד כי תנבר ידו על הנחות ח חיטרים‬ ‫יש''פ‪.‬‬ ‫יע^י יפ‪.‬‬

‫וגכן ‪ ?61‬וי&ס )‪ :> 0‬עיס כ‪ ':‬י^ק'‪ ,;1‬ספיקייס ‪3‬קקיל קללגוכעלו‬

‫^ולוי‪ 1‬ס‪ 6‬ופל‪^ ,‬סזסי ‪3‬לכרי‪0‬ס ו )ג) ימסרו )סר\ ] קקעט‪ .‬ו^ס‬
‫מ ג י ד מש נה*‬
‫ו^ וג^‪3‬ל‪3‬מ‪0‬‬
‫פפוטיס וג^ויס כ ^^ס‪ ,‬ע^כי'ק ס‪6‬ג י ^‪ 0‬רוכגת )) פתה‬ ‫יכפ^ו‬ ‫חכמים הזחת בדבריכם !‬
‫ק‬
‫וןקירות ‪ 3‬ק ל ו כ י ו ק ספרות יקל&ג ‪1‬‬
‫ילילי ס רס''ל* ז‪^ .‬וי טעל‪3‬ל^ך סו &יג! לכנלגי ‪3‬לזי‪3‬רס סר& פוגס כננלכת‪3‬‬
‫ד יר ש‪ .‬מאנדעלקערן‪.‬‬ ‫‪ :5‬י ו ן‪7> ,‬פר סוגיל? ^ור סק י פיקניק ‪3‬לי‪£‬ס‪6‬כ>טס ו&פר סר‪ 3‬קתג*‪5‬‬
‫‪£‬ת סמגיל כגיל ‪3‬פער תס^תי‪ ,‬וסגס ל&ס זס‬
‫לז&לד פס )‪5‬ל ‪^ (32‬ר‬
‫ה ע רה‪.‬‬ ‫‪3‬ע‪ 5‬י יל* לןר תיס‪ ,‬סל)ל‪1‬סי>!‪, :‬ל‪#‬לי ל?לס ‪#‬גל* יון‪ /‬ו‪3‬סעלס >!פיל סזס‬
‫כנ‪ 3‬ספ^ס ‪3‬ס‪)5‬מל ג )ע\ ‪ 39‬ספי‪ 3‬היכף ונגיל ילילי סר‪ 3‬סהכס‬ ‫ג>?‪$‬ל‪!>3‬וס ‪3‬פ‪£‬ר י* ‪3‬ן‪ :5" 0‬ספיר סיקר‬ ‫כת‪ 3‬סלד יקלל‪6 5/‬יסר ‪3‬ן מפס‬

‫^^‬ ‫עק‪3‬‬ ‫‪Î1‬‬ ‫סזס ס ‪ #‬י ו מ פ ‪3‬סקי‬

‫סל יק ל י ל ק‪6‬גלע >‪1‬קג‪1‬ר ן‪ ,‬וג‪ 0.‬י^ט ערכתי ל‪1‬פו‪3‬ס ע‪ 5‬סי?)!ת סקי^>‪ 1‬ו ^ ן‬ ‫סקיזכר ס' ‪£#‬ונל‬ ‫ז‬ ‫נ‬ ‫סכי‪£3‬נל‪7‬‬
‫‪5‬סכפי^ סל‪3‬ליס ‪ ,‬ל‪3‬ל‪/‬ל‪1‬י לק ^וסין ע‪ 5‬י‪:‬לופו‪3‬ס‪ ,‬כיסולס ועול‬ ‫סספריס י לגוויה‪ ,‬סקנתיו ‪3‬כ"י ‪3‬פ‪3‬קי ‪3‬וו*^ ‪^3‬כיז תר' ל( ; ו‪63‬‬
‫^ קל^ ‪,‬‬
‫כי סת&מר גחכי^ר גס ‪3‬עריך ערך יפיע‪ ,‬וס‪ 3‬יל< סת^ תר מגתר>? ‪ 3‬יק רף‬ ‫ר ^ ס י‪ 1‬י ל ‪ £‬ו ר‪ ,‬ט חפפתי ‪ #3‬י ע ‪ ,‬ספרוף ו" סכר&^י ספ‪3‬וגני וסיזלפי‬
‫פי עי ן(‪ ^ :‬יק‪3‬עו ^‪3‬י יפוע סגן‪ ,‬וכ‪7‬ז‪ 3‬פי י ^פליון ס‪3‬ן' יפוע סרגוס‬ ‫ו‪ 65‬גגג&תיו ‪3‬לפום* ט כ‪.¥‬‬
‫;‬ ‫י‬
‫פ)רקן‪ ,‬וכן לןרגלס קליון‪ ,‬ו‪3‬ערך פכע ס‪3‬יל^ ‪3‬פס ר י ח; ון י‪ 33 5‬יק לןי פ‬ ‫לןמס ת‪ 0)5‬קר&תי ט ) ל‪3‬רי סי י&פ ז ^‪ ,0‬וגפ^לוי ‪Σ‬ך גלסר‬
‫ו‪3‬י‪ 3‬לן* ס י פכוע סנן‪ ,‬פי י ‪35‬רית סכג י^ס‪ ,‬יסיע ס ‪3‬ן‪ ,‬פי י יוס ‪3‬לל‪ 1‬ס‪3‬ן‪,‬‬ ‫‪5‬סק^ט כי ספיר ‪ 63‬ר&ס עול ל*ור סלפוס‪ ,‬וס>!ך ) טע ‪35‬קפו ‪3‬סכרמ>!‬
‫כלכסי‪ 3‬וסמ >‪1‬יטס זכר‪ ,‬יק וע וקלוט ‪£‬מד סו^ וס יס קכסגס )!>כגס‬ ‫וספחן‪3 ,‬טלס ס‪ 5‬ין כסי ‪ .‬קכתמיס ופילים סמים* ^‪3‬ן‪>-‬גגק‪2 3‬י‪1# ) #1‬ך‬

‫__‬
‫)כ‪3‬ר >^>י סין ג‪3‬פורלג ‪3‬ן ןכד‪ ,‬זס פ יי ריק ‪ ,^1‬פ" ג^חר ‪3‬ערך יפע‬ ‫‪1‬‬ ‫טיל ‪3‬י‪ "1‬סמח‪3‬ר ג> !ייפ‪5‬ינ פנק ‪1842‬‬
‫)חר*‪ ,(3‬קפס גלסס ספי ל סכ ^‬
‫טכ*‪ ,5‬ו&גי מתפ^ ע‪ 3‬ספול‪ 5/‬פסר‪3‬ל? לגרים ע‪ 5‬ל‪3‬ר פפוט )?פר ‪3‬ר‬ ‫קולס כ>} ספיריס ‪3‬סס ‪ .‬ר&פ ל‪3‬ל‪ /‬גןלזוקן ומגוקל כר^ ‪/‬כגט ‪ //‬וט^‬
‫ג> ר‪3‬‬
‫עלע סירופן פ^ קל‪3‬ריס ספפוטיס סנ‪^/‬ס )י‪/‬ין סל‪3‬ר גכגס ‪3‬נלל‬ ‫ע‪1‬ל פ‪3‬פס קרודס יוקר מ & פל ‪3‬סעחקח י^פ י ז‪ ,‬חס ה&לס ‪5‬‬
‫ש^טח באכ ער‪.‬‬ ‫ספ>^>!ס כ^‪.‬‬ ‫י ושבי תבל הלזו‬
‫זה דרכם כ סל למו‪,‬‬
‫ע* ד שרפת המתים‪.‬‬ ‫חכמים הטה בעיניטו‬
‫§‬
‫בהט' ט נ^יון ‪ 39‬פ‪ !>6‬ר‪ 5‬ס קל^ גגעל נ'" י‪^ :‬ס ‪6‬סול מן סתורס‬ ‫ואת רעיהם יכזי‪.‬‬
‫>?ו עג‪ 1‬פי ס‪ 1‬י) ) פ ל ו ף ^ סמק לק לק ‪ 5‬עפל כל^ פל עופיס סיום‬ ‫ואיש ברעהו יההלו‬
‫י^קליס תס&ומית ? מכקס קקימוגז ‪3‬ספלי קלפג ‪?> /‬קל ל^ספלס ‪6‬ל‪1‬ל‬ ‫?בע יון מום ובלק ;‬
‫^סל מ‪&Î‬ס כי ^יקל ו>‪1‬כ‪3‬ול סיס ‪ 3‬י ן ‪ > 3‬י ו ‪ 3 6 3‬ג ‪1‬ל ו ן י לת מיק‬
‫סקס‪ ,‬ל^פל ק‪30‬וס )ררך גזיין‪ .‬ל‪3‬לסס >(ע" ס‪) Î‬לזן‬ ‫וסכק^י אמת וצדק‬
‫‪£‬ל‪3‬ע ת^ות פק ^‬
‫‪3‬ס‬ ‫ס‪6‬ו תטו חדלו! ‪. . .‬‬
‫פלס ל^גוגו‬ ‫כסןי ^ גגפלון ‪3‬על ק עלק סכנכפן!ס ‪3‬ל)ען י ק ‪ 3‬ל ל‬
‫)‪3‬לל(פיל‪ 1‬כ י ג י י ט(‪ ,‬יגלזק ^ עי‪ 0‬ק ‪ 3‬ל ו ל^יקו עפו ו יעקכ ‪3‬ניו ‪3‬קסג>*כ‬ ‫זה יגנני איש יהיר‬
‫)‪3‬לל(פיק )י‪ 0‬כ* ט(‪> ,‬עק‪ 3‬לגגיס ססניע ‪£‬ק ייסן כי יפל‪/‬ו ‪ 6‬ולוו ‪3‬כיו‬ ‫וזה עניו שח עינים‪,‬‬
‫טנגגליס >‪1‬ק ‪3‬לו ‪3‬ק‪3‬לק ^כלגזיו ועפו כן )פס ג' י*נ( וכן יוסף ספ‪3‬יע‬ ‫זה עצל ורפה ירים‬
‫‪3 /7#‬ני י כלןפל *פקלס ^^קיס‪3 ,‬סע‪3‬ות ג‪.‬ס ע‪#5‬ותי ) ‪ 3‬קן‪3‬יס ‪3‬ל^לן )ק‪0‬‬ ‫הה איש חרוץ ו מהיר‪.‬‬
‫הנערים עשו רעש גדול מאד כפרוזדור ביה " ס ו יפריעו בזדון את‬
‫המנוחה עד כי לא יכול הרב ללמד את תלמי דיו‪ .‬לשוא העיד‬
‫הרב בנערים פעמים אחדות לבל יפי'יעו אותו מל מודו‪ ,‬כי הטה‬
‫לא שמו לבם לדבריו‪ ,‬אך הוסיפו להפריעהו עוד ביתר עז וי דפקו‬
‫על דלת הלשכה ויעיזו עור פניהם לפתוח הדלת‪ .‬אן אחז הרב‬
‫נער שובב בן י ' ב שנה אשר תרבה שא ון וי ביאהו אל לשכתו‬
‫וין אותו במקלו אח ת ואתת‪ .‬אבי הבן המוכה התמרמר על זח‬
‫והגיש קובלנא אל בית המשפט לע נוש את הרב‪ ,‬באסרו‪ ,‬כי אין‬
‫לו הצדקת ליסר נער אשר לא מתלמידיו על משובתו‪ .‬אך‬
‫השופטים הצדיקו אח הרב ב‪8‬טרם> כי אמנם יש הצדקה להרב‬
‫בתור ‪ ,‬מורה הרת" ליסר כן שובב ה מפריע אותו מתורתו אף אם‬
‫לא מתלמידיו הוא‪ ,‬ובכן הוכרח עוד אבי הכן המוכה לשלם את‬
‫כל הוצאות המשפט‪— .‬‬
‫ק ראתי כחמגיר תהלת הרבנים אשר השתדלו להמציא חפש‬
‫לאנשי הצבא העברים בימים הנוראים שעברו‪ .‬עיכ יאבה כבור‬
‫מו''ל המגיד להרשני לספר לקוראיו‪ /‬כי הרה י ג ה י ד יר ראזע נשטיין‬
‫מפה זה דרכו מאז להשתדל לפני פקידי הצבא הגבוהים רפה‬
‫לחת חפש לאנשי הצבא העברים כן לימים הנוראים‪ ,‬וכן לכל‬
‫מ יעדי ד ‪ / ,‬למען יוכלו לבוא ברגש אל בית ד י לשפוך שיח עם‬
‫אחיהם‪ ,‬ופק די הצבא ימלאו תמיד את יבקשת הרב ה עומר בתור‬
‫אדם הטעלה כן בע‪Î‬ני ערתו וכן בעיני פקידי הממשלה‪ ,‬בנפש‬
‫זאב פריווין‪,‬‬ ‫חפצה לכל עת טצוא‪.‬‬
‫חזן ראשון בק 'ק הנ'ל‪.‬‬
‫הזח איננו נופל תחת השנוי והתמורה ומהותו ברורה וגלויה‬
‫פ ר א נ ק ר י י ר‪.‬‬
‫פאריז‪ 12 ,‬אק טאנ ער‪.‬‬
‫) שנת אחים יחד( נעים לי להודיע ל ק וראי המגיד איך‬
‫שלוח ואהבה שוררות בין אחינו הצרפתים אשר הםת אזרחי‬
‫חעיר ועשירית ובין אחינו בני רו'פ אשר נאחזו פח זח‬
‫כארבעים שנח )מי יתן וחיה לבב אחינו רו'פ שלם איש עם‬
‫אחיו כאשר אחינו הצרפתים שלמים אתם ‪ .(1‬טח נעים חית‬
‫המחזה ביום ה' החתמים שעבר עת חננו כני רו ' פ פח את חנוכת‬
‫כית המדרש החדש לחברת נמ י ח ‪ 7‬לעת ערכ כשעה חששית‬
‫הופיעו בתוכו חרב הגדול ראש הרבנים דפאריז מותי צדוק‬
‫הכהן‪ ,‬והרה'ג ווייםקאפף‪ ,‬והרה'נ לעת מאנן והד''ר המפורסם‬
‫ק ליין ועוד נדולי וחשוכי העיר‪ .‬בראשונה התפללו תפלת‬
‫המנחה‪ ,‬ולפני העמוד התפלל החזן המפואר מחי סא לאםאן‪,‬‬
‫ואחרי כן הניאו בקול זמרה את םפר התורה והקיפו נו את‬
‫ה ביטה שבע פעמים‪ ,‬ואחרי הכנסת סולת לההיכל דרש חרב‬
‫הגדול מוח' צדוק הכהן דרוש נחמד בלשון צרפת‪ ,‬וכטליצתו‬
‫הנעימה הגיד לחנאםפים מעלת אחינו כני רו י פ‪ ,‬כי אף במקום‬
‫ה ייטער בשבו ע ה עבר ל משפט על אשר יסר במקלו נער אחד‬
‫מגוריהם החדש לא יעזבו את דתם וכל מנהגיהם קד ושים לחם*‬
‫ואחריו דרש הרהיב ר' יהודה לוכעצקי רב לבני ח*פ‪ ,‬ויפתח‬
‫פיו במאמר שמואל )מגילה(‪ :‬לא מאסתים‪ :‬נימי כשדים שהע מיד‬
‫החותרים להרסו ולהכחידו‪ .‬אולם הדבר תלוי בתכונת ח אידעאל‬
‫ובחזקת כה הסובל של נושאו‪ .‬מהעמים הנודעים לנו מדורות‬
‫קדמונים היתח — מלבד ישראל — עוד לשני עטים תעודה‬
‫אידע אלית ‪ :‬לחיובים ולהרומיים‪ .‬חאידעאל של היונים היתד‪.‬‬
‫המ ע שה‬ ‫חרשת‬ ‫ת י ו פ י )עםיחעטק(‪,‬‬ ‫חכמת‬
‫ו ה ח כ מ ה ע י ו נ י ת‪ ,‬אולם חאידעאל הזח היה לחם רק לכלי‬
‫חפץ לתענוגים‪ ,‬לשחוק ולשעשועים‪ ,‬כי‪ ,‬האם הקריבו איזה קרבן‬
‫על מזבח חאידעאל הזה ? הנטו כחם להפיץ בשערים דעת‬
‫חר שה המעשה ורעיוני הפיליסופיא ‪ Î‬שלחם ולעשותם ל יסודות‬
‫ועקרים קבועים לתורת‪-‬הםוסר ה כ ל ל י ת ? אין כל זכר לזה‪.‬‬
‫ומפני שחסרו החפץ וההשתדלות להרים קרן המומר ב כ ל ל‬
‫ירדו לתחום הנשית יחד עם אידעאלם ואך זכרונות משטחים‬
‫את הלב נשארו מהם לפליטה‪ .‬עוד גרוע מזה היה כח הקיום‬
‫של הרומיים‪ ,‬באשר כי תכונת האידעאל שלהם — התשוקה‬
‫להר חיב גבוליהם )עק ספאנזיאנםטריעב( ולרשת ארצות לא לחם‬
‫וגם הסדר והמשטר הנכון )ארגאניזאציאן( המדיני — היתת‬
‫חומרית‪ ,‬ע''כ נפלו לבלי קום בידי עטים מלאים כח עלומים‬
‫שהתגברו עליהם‪ .‬לא כן חלק ישראל ! תכונת האידעאל שלו‬
‫שונה הרבה מהנזכרים וערכו נעלה ונשגב מתם‪ .‬עצם האידעאל‬
‫לכל‪ .‬טהר פיני יצא טבעו בעולם‪ ,‬הנביאים וחוזי‪-‬יה הפיצו עוד‬
‫עליו אור בהיר ויבארוחו היטב‪ ,‬המשוררים ע שוהו לנושא‬
‫שיריהם‪ ,‬והנהרגים על ק דושת השם‪ ,‬אשר שפכו דמם כמים‪ ,‬שמו‬
‫עליו חותם צדק‪ .‬מראש מק דמי ארץ נבחרנו מכל העטים מאבי‬
‫התולדה להוציא בתוכנו לפעולת אדם את האידעאל הנשגב‬
‫של האמונה כד י הצרופה והזכה מעבר האחד ושל הצדק‬
‫והמוסר מעבר השני‪ .‬ונם לתת לחם מהלכים בארץ‪" ,‬להיות‬
‫לאור בוים‪ , /‬טמלכת כתנים ו גוי ק דוש"‪ .‬ולמען יוכל להשיג את‬
‫המטרת ה נשגבה הזאת נאנס נו שא האידעאל הזח ללכת ב גולה ‪,‬‬
‫להפזר ולהפרד לכל קצוי ארץ ולשאת ולחיות עוני ומכאובים‪.‬‬
‫התעודה המע ציבה הזאת‪ ,‬לחיות נע ונד בכל ארבע כנפות‬
‫)סטסך י‪3‬ל(‬ ‫הארץ‪ ,‬היתת לשיר‪Î‬הערש שלו‪.‬‬
‫יצחק שלמה פוקס‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫דיי ט שלאנד‪-‬‬
‫נרוידענץ‪ .‬אל כבוד טו'ל " המניה שלומ י‬
‫נעיר שווע טץ הקרובה הנה ‪ -‬עמד הרב דשם הד יר נארר‪-‬‬
‫)שלא מבנ " י( ע ל אשר הפריעו בזדון בעת למדו ‪8‬ת תלמי דיו‬
‫בבית הספר‪ .‬וזה הדבר ‪ :‬בל שכה אחת של בית הספר ‪ ,‬ש תלי‬
‫הרופא את האב עבו ע ות בנערי ביה יס בפעם השנ ית כחוק הממשלה‪.‬‬

‫חק‪5‬ר סיליעס ^ סניל פס סמקוטוח טק י ס ‪33‬ט ול)>רוס>!מי כטס‬ ‫נ י כ י ס( וכן עסי ‪ *3‬י )י סוסע כ ' ל >‪ (3'1‬לסרן ע"ס ג י ‪/‬נד ‪3‬סל יי ססר‬
‫ספ>!יגו וססטירו קז "^ ‪3‬ג‪1‬גץ ק כ ו ר ל ז ג ו יל! סכנת ‪ 3‬ק י ק ע‪ ,‬ולטרו‬ ‫)‪3‬קד‪3‬ר כ י כיס( ג!^ס רגעו ננ יס גק‪3‬ר ‪3‬ני^ ‪3‬לק מול‪37) 3‬ריס ג!* ל‬
‫י ^י(‬
‫סק‪3‬ורס יקלל לסכ‪3‬י סיל‪ ,‬וסקפילו ס^ל יק‪3‬רו ‪5‬ליק ל‪ !>5‬רסע‪ ,‬עיי ;‬ ‫ל^ גהר‬ ‫ן'( יסוס ע ‪3‬ן כין ט‪3‬ר ס י גק‪3‬ר ‪3‬סללכלן םלמ )יס וסע כ י‪1‬‬
‫פלזל י‪$‬קק לות קמיס ‪ :‬טעסס ‪3‬לקל קגחתכס )‪1‬ו לג^ו עיי סיופל ולו‬ ‫‪3‬ן לס ין גק‪3‬ר ‪3‬גכעין פגלזס )סס כ יס ^' ג(‪ .‬סמול^ סכ‪3‬יל גק‪3‬ר ‪3‬רג>ס‬
‫>‪1‬קכור לת סרגג! ‪3‬לרן‪ ,‬ילס ^ל יכד‪3‬כי ןכחמ רליסי סו יה כג‪Î‬גלין י י‬ ‫)סלטל‪ 3‬ל י כיל ג י(‪ .‬וטס סגמ‪5‬ל כי לגסי י‪3‬ק ג‪1>5‬ל >‪1‬קסי לין גוית‬
‫טסס סופר ז ‪3‬י‪3 5‬קסס סופר ע^ סרפת סטתיס ופסק ‪5‬לסור )לין עקס‬ ‫סלו‪ !5‬ולי? טיולו נטי מקותת ‪3‬יק ס&ן ר‪3‬ולו יכסס ו י ח ר פ ו לותס סס‬
‫סקרו עטלי כי ‪3‬גונקר? כ‪ 3‬לו‪5‬ר ספרי ‪3‬ססרפס סגלו>)‪ 0‬כעילי( וקין טןס‬ ‫)סטולג! ל' >!יל י י ‪ (3‬עי* ח " י סס סתרגס ! וק ^ו גנ ^ י ס ו ן כלןל לק>!ן‬
‫פגג^ס קלפה סמסיס כ^ לנסוסיגו סלגוסץק ס פגי טיות‬ ‫סכי ‪5‬ל תרגיז‬ ‫ט^ ט‪ $‬כיל תק‪ ,‬לו כעי' ס לל 'ק סס‪ ,‬כי רק ס ‪ 3‬ס ר סרט ‪3‬ע‪3‬ול‬
‫ולס‪3‬יז ס‪3‬גיס ^ ל‪3‬וחיסס וסת^ יליס >‪1‬כנוליס‪ ? 0‬מגסג ‪/‬ל סול ו>‪1‬ל יעסס‬ ‫ססע^ס ימס ‪ ,‬ו‪5‬ל ר‪5‬ו >!ק‪3‬רס עס סקוטים כי >!ל סיס ל ר ך כ ‪ 3‬ו ל‪,‬‬
‫;‬ ‫כן ‪3‬יסלל ‪— !3‬‬ ‫ו‪$‬ק ק ר ע ו רק לק ס ‪ 3‬ס ר ו ק ‪ 3‬ר ו ס ע ‪ 8 5‬ו ק‪ ,‬כיגו סכתי‪0 3‬ס‪,‬‬
‫באטו שאן‪ ,‬ץם הי ב לשמיני שנת תרחים לפ*ק‪.‬‬ ‫ויקקו לת ע‪5‬קותיסס ףק‪3‬רו לנקת סל‪3 50‬י‪3‬סס )ל^ כיס ל' י* ל >‪1‬יל(‪.‬‬
‫חלל כתנא‪.‬‬ ‫לול ס טל ך ע''ס )ק>!כיס ל' כ י יי( גן>!מס י סמ^ך טיס )סס סס י יל‬
‫מי ג(‪ ,‬רחכעס )קס סס טי כילז(‪ ,‬יסו&ס )סס סס י*כ כ"‪ ,(3‬למגיסו )סס‬
‫באור במ ק רא‬ ‫סס ז י ל ן י( ‪ /‬עןריס )סס סס ט"ו ז י(‪ ,‬ץקס )סס ‪0‬ס ט יו ‪ ,(0*3‬לסן‬
‫)סס ‪0‬ס ט" ן ן י(‪ ,‬כ>! ^ כי ‪3‬ית לול ל^ס כ ק ‪ 3‬ר ו ‪3‬ג‪>1‬ר לול‪ .‬ל"קיס‬
‫)מאת ישע יהו ליב הורוויץ(‪.‬‬ ‫לסר גירר גגג&וק לכיו ליזז כל>טס ס>! י‪1>31‬יס וקולו ^ו יזכיגיס ג ק כ ר‬
‫*לס יסיס ג‪3‬ילכס* וגו י ^ ל כף ומ י ‪,‬פס ל‪ 5‬פ‪ "0‬וגו' )‪3‬טל‪3‬ר‬ ‫‪3‬ל>ע‪3‬ס ק‪3‬רת כיס לול )ליס ‪3‬י >!י ‪"!> 3‬ג( ‪#‬גסס וללטן ‪3‬ט גק‪3‬לו ‪3‬גן‬
‫י' ‪ 3‬ו' ז' מ י(‪1> .‬כ‪ 5‬סטפרסיס‪ ,‬סגגלולז ‪ ,‬לס יסיס ג‪3‬ילכ‪ "0‬לחוקות‬ ‫עזל )ט^ כיס ‪3‬י כיל י" ה כי ו(‪ ,‬ילסיסו ק‪3‬ר ‪3‬ק‪3‬רת ל‪)3‬יזיו )ל יס ‪3‬י ‪0*3‬‬
‫ו‪^3‬תי ט‪3‬ילרוס כפי סגטן ס‪5‬סון‪ ,‬וחסר ספעו‪5 3‬מ‪3‬לו ‪ ,‬יסיס " סגסול‬ ‫כ יל(‪ ,‬יסולק! טס ‪3‬גוג‪1‬ס ‪3‬מ‪$‬ריס וט‪ 5‬יסויקיס ‪3‬ן >לסיסו גי‪ 63‬ירקיס כי‬
‫>‪1‬סגוסל ‪ ,‬ג‪3‬ילכס* ‪3‬ל>סג!ט ססגלי סןס ‪ ,‬וליגי לומר טס יסיס גיילכם ;‬ ‫יק‪3‬ל ק‪13‬רת ח&יר )ירמיס כ י‪ 3‬י " ט( וקי ' סרל'ק כי מתון ‪5‬ירו‪10‬יס קס‬
‫‪5‬כן ‪5‬פי לעתי גל&ס כי מ‪3‬ת ‪,‬נל> סנלמר ל‪ 55‬מסס ס&תילר ‪3‬ו‬ ‫כסס ץ מו‪>3‬טס לוחו ‪ 3‬ג^ות ‪3‬כעס ססכית וסכסליס ‪5‬ל סגיחוסו ‪ 3‬ק‪3‬יר‪.‬‬
‫גפסיק ז י )‪0>3‬כס ג ' כ ^ מע‪3‬ס >!מ‪3‬י! ‪3>,‬ילכס י ויק לומ גלולן לכוק כיו‪5‬ל‬ ‫סכ^ ל‪5‬ס גרלס‪ ,‬כי כלסר גסס‪3‬ס ק ‪ 3‬ו ר ל ג גויס סמס )!כ‪3‬ול ו‪5‬יקר‬
‫‪3‬זס‪ ,‬כילוע סספלז ק לסט לוסכת סק‪5‬יל וסוקכס ע>! סגזכץ‪3 ,‬פ לט‬ ‫גן מ^ לגו כי גקס‪3‬ס >!סס ס ר פ ת כיייזי לנדון והקרקס‪ .‬ע" סרל*ק‬
‫‪3‬סגטן ס‪>0‬ר ומ‪5‬ע‪0‬ו כ‪#‬ו סמו‪3‬ן סקוסר ‪3‬גגקרל סק‪5‬ר ‪) :‬יפיזמ יוסן* לגז‬ ‫‪ 53‬ירוסו ג)עמוס ‪ '3‬ל' ו‪3‬טרוסו >!מ‪5‬כיס כ' ג י כ י ן סט ‪3‬יל סלןיי סלזרגוס ‪:‬‬
‫כ‪ 5‬לסר כסס ויס‪3‬ור ^‪$‬ריס )‪3‬רלסיח >לל לו( לסר סעולו ‪ :‬ויפהח ץסן*‬ ‫ט> ) לליק יל גרגגי ט>! כל לליוס וסליק כגירל ‪33‬י>זל‪ ,‬ק י ‪ /‬ססל ‪>3‬לזו‬
‫לה כ>‪ 1‬וסלסלגיס לי סלו‪5‬רית ‪#‬לסר ‪3‬סס* )‪3‬ל( וגו‪ /‬כפי קלגוס‬ ‫כלוסו לפר לרך גקטס ו ‪3‬דון‪(*.‬‬
‫ל וגק>‪1‬ו‪.‬ס ‪ 5‬ופלולז יי‪0‬ן* יק כ>! )לו‪$‬ליל( לי ‪03‬ון )ע‪)3‬לל( ; וכס ל?גר‬
‫ל י ללסלן וטליס לסל ל‪3‬לו כמסס ‪# :‬לס יסיס ג‪; 5>7,‬ג‪ 0‬כלמן )לכי( ח‬ ‫*( )סערלז סמו'^‪ (.‬לליגס ! >!קי ל‪3‬רי קקלגיס‪Î‬ץגקן לץ רליס‬
‫‪3‬מללס ל‪5‬יו לסולגג )כ‪1‬י*ן עקלס גג^ סטי סמסק^ יס קללס >!נגללס(‬ ‫טעמוס ‪ '3‬ל' קסרקת סטסיס ל‪3‬ר ‪3‬זיון סול כלסר ‪3‬ליגו ‪1‬ל>ז ‪03‬ג‪1‬רחגו‬
‫ז‬ ‫‪3‬כג*ק ‪3‬ג>!יון סטגיל סקולס‪.‬‬
‫)מ‪3‬ת ‪5 4‬למן' סוגתס ‪3‬ין יתר סורלות>‪ 0‬ג*כ ע^ סליס סיל וי ומוכס ר‬
‫כי הוא דואג לטובת ישורון‪ .‬יתי ד' אלחיו עטו ויעל על גפי‬ ‫להם ד ניאל חמו" ע‪ ,‬ולא געלתים בימי פרסיים שתע מיד להם‬
‫מרומי ההצלחה‪.‬‬ ‫שמעון הצדיק‪ 1‬וכו י ‪ .‬כן רואים אנחנו שבכל דור ודור העמיד‬
‫ידידי החכם הבלשן הנפלא בזמננו זה כת 'ר יוסף תלוי‬ ‫לנו ד י נתלים וטובים מקרב אחינו חטנינים בעדנו‪ ,‬שלא תכלת‬
‫היושב בשבת תחכטוני בעיר פאריז‪ ,‬ואשר עבר ז‪ Î‬זמן לא‬ ‫חלילה לאומיותנו כאשר י כלתה לאומיות עמים רבים בחתערבם‬
‫כביר בערי תרבית האיבר ופית ‪ ,‬בבואו אל עיר אנד רינופעל‪,‬‬ ‫ביתר נויי הארצות‪ — .‬כן רואים אנחנו השגחת השי'ת עלינו‪,‬‬
‫מצא את שאהבה נפש כל חובב ישראל הוא ידידי מחמד‬ ‫כי בארץ צרפת בה תאיר בימי הכינים אור התורה‪ /‬בארץ‬
‫נפשי החכם הנכבד כ&והר יר אנייתם דאנון‪ ,‬אחד מפלאי הזמן‪,‬‬ ‫הזאת קמו לנו נם בי מינו אנשים גדולים וטובים הפורשים כנפי‬
‫ויעוררהו ליסד שטח חכרה אשר מטרתה תהית לחקור קדמוניות‬ ‫חסדם על עטנו ובכל צרתו להם צר‪ ,‬ואת בני רויפ הבאים‬
‫עם ישורן בארץ ההיא מאז תגלח מספרד‪ .‬הוא אמר ויהי‪ ,‬כ*‬ ‫לגור אתם יאהבו ויקרבו‪ .‬אחרי כן ברך הרב הגדול רי צדוק‬
‫נוסדת שם חברת ושמת ‪ ,‬ד ורשי תושיח' ותוציא לאור מחברת*‬ ‫הכהן בלשון הקדש ובלשון צרפת את ממשלת הרעפובליק ואת‬
‫חצית בלשזן ספרד וחצית בשיע‪ ,‬אשר תכיל מאמרים טלאים‬ ‫כל שריח ומנהיגיה ואת כל עם צרפת* וכל העדה ענתה אמן‪.‬‬
‫חכמה ותושיח הנוגעים כענין ההוא‪ ,‬ואשר בשם ‪. :‬יוסף דעת*‬ ‫אח " כ התפללו תפלת מעריב והחזן שר ' מזמור שיר חנוכת*‬
‫יקבנה‪ ,‬רבים יכן שלטים ממשכילי העיר ארחו לחברת הזאת‬ ‫אט'ר‪1 .‬‬ ‫ובזת תם החג‪.‬‬
‫וידעתי כי יעשו פרי הלולים למעלה להשכיל‪.‬‬
‫אשריך עיר אנדרינופעל שאברהם אוהבי בקרבך!‬ ‫רוט ע ני ע ן‪,‬‬
‫ביקארעסט‪ ,‬ח י ח שוון ר‪4‬רח 'ים לפ י ק‪.‬‬ ‫לככוד יד ידי ו כו י מו"ל הס גיר ‪1‬‬
‫חיים בי גאראנו‪ ,‬ם ' ט‪.‬‬ ‫אורח נכבד הופיע בעירנו בימים האלה‪ ,‬הוא האדון‬
‫מ ו ק א ט ט ו‪ ,‬אחד טאחכיי היקרים בעיר לאנדאן‪ ,‬היושב‬
‫ס ער ב י עך‬ ‫בשבת החכטוני הוא הועד העליון ) פארלאמענט( אשר‬
‫הי הודים במדינת סערניען‪} .‬סאת האבי י ב(‬ ‫למלכות ברי טניה‪.‬‬
‫)ס מסך מ‪>:‬יון ‪(.41‬‬
‫‪/‬‬
‫האיש המורם הזח הדואג תמיד לטובת עטו ודתו‪ ,‬ואשר‬
‫נגע אלהים בלבבו‪ ,‬חיש כבואו חנה יצא לראות בסכלות אחיו‬
‫י‬ ‫י‬

‫ו כשחראני פקיד כיה'ס הםעיבי את כתב הדת אשר נתן‬

‫שר ההשכלה כאמור הצטערתי הרבה מאד וימת לבי בקרבי‪,‬‬
‫כי אני הגבר הייתי בזסן ההוא בטקים רב ומנחל ביה'ם לפי‬
‫שעת בעיר הזאת ועל פי הצעותי נהיו כל חתקו נים האלה‪,‬‬
‫ואז אמרתי לריק יגעתי ולחבל כל יתי כחי כי בגזרה הרעת‬
‫הזאת נהרסו כל שתות הסדרים וירד לטור הדת אחורנית‪ ,‬כי‬
‫טח ניכל לפעול בשתי שעות לשבוע ? ומיד הלכתי אל ראש‬
‫הועד אשר חיה באותו זמן הארון ה''ר שמואל בי חיים יצ'ו‬
‫וספרתי לו ‪-‬את המאורע חזת וירע הדבר גם בע יניו ויו עץ ללכת‬
‫הוא בעצמו אל שר ההשכלה להתחנן ולבקש מלפניו לבטל‬
‫את הגזרה ולהסביר לו כי איננו דומה למוד אמונתנו ללמוד‬
‫אמונתם‪ ,‬בי הם כבר לומדים לשונם בלמודים אחרים ולשונם‬
‫תהלך בארץ עי כ די להם בשתי שעות בשבוע ללמד לבניהם‬
‫את יסודות האמונה‪ .‬לא^ כן העבו‪Î‬ים‪ ,‬כי לחם ללמוד גם דרכי‬
‫שפת עבר נוסף על עקרי האמונה‪ ,‬למען יבינו טח שיקראו‬
‫בכתבי הקדש וישמעו את הרנה והתפלה שמתחננים לפני‬
‫יוצרם ככל יום‪ ,‬ולחכמת תחשב ללמד את נערינו שפתנו‬
‫ה עתיקה והנאות אם הלשונות לבני קדם ויתר הפלטת הנשארת‬
‫לנו מכל מחמדינו אשר חיו לנו מימי קד‪ .5‬הן כל עם אל‬
‫לשונו ידרוש לבל תש נח טפי זרעו‪ ,‬וכן מבקשים גם היהודים‬
‫שלא תשכח שפת עכר טפי זרעם ולא לאטונת תחשב זאת‪.‬‬
‫אפם כי בכל אשר יגע ראש הועד לא השיב שר ה השכלה את‬
‫גזרתו אחור באמרו‪ :‬תוכן‪ -‬לטודי )פרוגראם( אחד לגם ולאזרח‬
‫הארץ יען כי ביהים לעברים על חשבון אוצר הממשלה יחשב‬
‫ומשפט אחד לכל בתי הספר בארצנו בענין הלמודים לבלתי‬
‫הוציא אף אחד מחם מכללם‪ .‬אך בכ'יז ע שתה בק שת ראש‬
‫הועד מחצת‪ ,‬כי השר נתן רשות להיחורים כי בכל יום אחרי‬
‫כנלן וטל ‪3‬לל ‪30‬ע כי ג&מן ‪ 5‬נגול‪^ 5‬ג‪3‬יל‬
‫שישלימו בניהם את לטודי חקם בלמודי חול יוכלו להק שיב לקח‬
‫עברי שעת אחת לפני ה צהרים ושעת אחת לאחריהם‪ /‬ולפעמים‬
‫נם יותר מהשיעור הזת‪ .‬לפי חוקי ביח*ם נקבעו השעות האלה‬
‫לילדי ביהים לאכול ולשתות ולנוח מעט מעבודתם הרוחנית‪,‬‬
‫ס‪35‬יל ל‪£‬ל יסיס ‪3‬קר‪3‬כס וללגלג לו קס‪ ,‬ל‪ 0‬כי כ‪ 3‬לי לסל‬
‫ע‪>5‬ון‬ ‫זלעין‬
‫אך לבני ישר אל לא נאות מנוחת בעוח'ז בארצות גלותם‪ ,‬ע'כ‬
‫‪5‬ס‪0‬חקו ל^ מ‪0‬ס ע‪3‬לי ו מל‪5 3‬גנ>‪, ,05‬כי‬
‫נגזר על האומללים האלה המבקשים לנוח בכל יום כמעט קט‬
‫אחרי גמר למודם בשפת המדינה או יתאוו לשאוף בחוץ אויר‬
‫צח‪ ,‬שישובו בעל כרחם לחםגר עוד בחדר ביח 'ם לעברים ללמוד‬
‫ש ' ע‪ ,‬וכבית כלא יחשב אז בית ים בעיני הנערים‪ ,‬ובע צלות‬
‫ובלי חמדת ילמדו בעת ההיא מפני יראת העונש לבד‪ ,‬ועיניהם‬
‫גלמן סמר^ס מ&ת ללוטו >‪31‬ול ס‪3‬ייןס ‪3‬כ ^ קקוס כגני רג‪Î‬גו(‪ ,‬קס ל‪5‬‬
‫נשואות תמיד למורה‪ Î‬השעות וכלות ומיחלות מתי יכה הפעמון‬
‫את השעת השתים עשרת וי מלטו את נפשם מבית המשטר‪,‬‬
‫וגם צדקו‪ ,‬כי כבר ירעבו בעת החי* ונפשם תתאוח לאכול‬
‫סעודת הצהרים כצהרים וסעודת הערב לעת הערב‪ .‬כל זה הורני‬
‫נסיון היומי במלאכתי בראותי יתרון חיטים הראשונים שתיו‬
‫טוניס ללמוד התורה בעיר הזאת מזמן האחרון כיתרון האור‬
‫)ה משך יבא(‬ ‫מן החשך‪.‬‬
‫ולהתחקות על שרש מצבם ומעמדם‪ ,‬גם בקר בבתי הספר‬
‫אשר לנו פח; ובלוית האדון חנככד שלטת יוסן‪ £‬חלפון נ" י בא‬
‫אל בית ספרנו העומד תחת פק ודתי‪ ,‬ואחרי אשר בחן את‬
‫הילדים בשפת קדשנו אשר העתיקו טמנת דברים רבים ללשון‬
‫ספרדית ונם ללשון רומענית שפת הארץ‪ ,‬וכתבו על הלוח‬
‫מאמרים על טחרת דקדוק שפתנו‪ ,‬השיב תודה וברכה רבת‬
‫ויצא מאתנו שטח וטוב לב‪— .‬‬
‫בטרם נסע השר חזה מעירנו ערך אלי מכתב מיוחד‪,‬‬
‫ויען כי הדברים הכתובים בו יעידון יגידון על אמון רוחו ועל‬
‫רגשותיו לעם ישראל‪ ,‬ע' כ אמרתי להעתיק לפני הקוראים‬
‫היקרים מעט קט מהם‪ ,‬אולי נשכיל עשה כטוע צותיו וייטב‬
‫לנו‪ ,‬וז י ל‪ :‬אדוני היקר‪ ,‬צר לי מאד על אשר לא יכולתי לראות‬
‫פניך בטרם צאתי את העיר‪ .‬לא אוכל להביע לך שמחת לבבי‬
‫על אשר נתכבדתי להכיר איש כמוך אשר תפעל נפלאות‬
‫בבית ספרך‪ .‬ידעתי כי רק החכמה תקימנו ממצבנו חמורת‬
‫מאד במקום הזח‪ ,‬והתושיה תרים דגלנו לנצח‪ .‬הגדלת לע שות‬
‫יקירי‪ ,‬בלמוד שפת ק דשנו הח מודה‪ ,‬שארית פלטת אריאל‪ ,‬ומה‬
‫גם בהעתיקך אותה גם לשפת הארץ; רק בזאת‪ ,‬יקירי‪ ,‬תוסר‬
‫חרפת עטי בארץ הלזו ‪ 1‬לא עוד יאמר לו‪ ,‬זרים אתם אתנו*‬
‫אין לכם חלק פה ולא נחלה בשפתנו ! חיה בנע ימים‪ ,‬איש חיל‬
‫וד י יע ודדך לנצח כאות נפש המעתיר בעד עמו למען יאושר‬
‫לימים יוצרו‪.‬‬
‫מוק אטטו‪.‬‬ ‫נאום המוקירך בכל לב‬
‫הנה אלת קצות דברי האדון הנזכר‪ ,‬והקורא ישפוט מישרים‬
‫ננ‪3‬ולס מ‪5‬ד ט‪3‬עו וסכנלוו סכעלס כללו ‪5‬נקרל ; ‪:‬מולל סג‪3‬יל גי כ ‪3‬סס‬
‫ע‪ 1‬רל‪ 3‬לקל‬
‫• גלמן י כ&ו ‪ , :‬וילע כ‪5‬‬
‫מן סקלליס ^לכ‪3‬י^יס מ‪>0‬ללי‪3 0‬סס‬ ‫‪>0) "75‬ול‪ 5‬ל ' גי ג'(‪ ,‬וסול!‬
‫‪5,‬ופ‪ , *0‬מ טין<"‪} ,‬סכ>) >!פ> סירגק ג‪3‬יי?ל‪1‬ס( ויס>‬ ‫כמו ‪ , /‬לולס י ‪ .‬קחי‪':‬‬
‫סקיכ‬ ‫וכן‬ ‫מסס‬
‫^?ס לי‪ ^5 :‬חלקו ‪3‬גס‪:‬ןכס ל‪£0‬ילל‪1‬‬ ‫;‬ ‫מ^ק ‪),‬ל מן* כקקל‬
‫;‪1‬‬
‫מללגלן ‪3‬סס‬
‫‪5‬ק‪ 53‬סס פעס‬ ‫ולקו‬ ‫^‬ ‫סול‬ ‫כל^טן‬ ‫‪3‬וללל‬ ‫‪3‬יל‬ ‫>‬ ‫?קרי(‬
‫לץ‬
‫ו^קןולו ממ‪1‬ס סלי‪3 ,‬כ"‪1‬‬
‫‪3‬מללס ל>)ץ לקולטי כל‪ 5‬לי‪ 0‬לסל‬ ‫י‬
‫לס יסיס ג‪>3‬לכס )‪ :‬למן‪ ,‬לגי( ל קמו‬
‫^ג^גגן ‪3‬כמס עגעיו וסול כקו‬ ‫>!ל זכס >!ללוח פגי ל לוטו‪ ,‬ל&ל‬
‫מיןללס לו מרחוק כמו ‪3‬מללס );‪6‬כע>ג‪ ,(3‬ככלי ‪£‬י וכ‪3 5‬סק‪3‬וגן ‪3‬י ו‪$‬ל>‬
‫‪3‬למיוגי‪ ,‬יר "ל כי ‪3‬ל לל‪3‬ל עמו ‪3‬ס קץ כל^ ל יל‪3‬ל לק לע רעסו כ''ל‬
‫‪3‬ק‪5‬יס מזי ון ‪5‬י‪5‬ס ; ‪ ^.‬כן ע‪3‬ל> סקס ‪3‬כ‪3 15‬יתי כללזן ‪0‬ול* )כע‪3‬ל‬
‫ק‪ 0‬לל‪3‬ר ‪3‬ו ו מללס )ל*^ לולזולע ל‪3‬ע גכןרלס ככול ל ' ו‪3‬ל*וק ןס ללנל‬
‫עמו גיס ^ פס ו‪3‬ל ‪3‬קילות( ‪#‬וקמי‪5‬לו רי עיט ומלוע* וגוי‪.‬‬
‫מו י‪ 5‬גכ‪3‬ל ל‪3‬קםך ננט)‪3‬ך >!‪0‬יס לת ק&ו ל* זס‪ ,‬לס לך ימגל קן‬
‫‪3‬עעיך‪3 ,‬לקד מ^)!י סמגיל‪ ,‬כלזג‪ 1‬ק סגלןון ^ ‪ #‬טניל מ‪ *00‬ולןי לוםין‬
‫^‪5‬יך ^ך ‪3‬לוליס ‪ £‬וגיס ^‪1‬ר סלו וסגו לג ניוגי ‪ 3‬מ ג עורי‪3 ,‬כק‪3‬י קיד^‬
‫‪ 6‬י ס ומלל‪£‬יס ל^ל גגילס לסי ‪3‬כל‪1‬י‪3‬יס‪.‬‬
‫הכו" ח פה באריסאוו פי מעסק‪ ,‬כי ה ת^ו> תרחים ציון לפיק‪-‬‬
 ‫לעלות אל הארץ הקד ושה אם ישתמשו בעצת השר המושל‬
‫וואלי פאשא ירה‪ ,‬לבא בתחלה למחוז םוריא אשר עליה לא‬
‫יצאה הגזרה‪ ,‬כלומר אל אחת הערים דמשק בארות וצידון ולשכת‬
‫שם חדשים אחרים ולהכתב שם בכתוב ילידי הארץ ) מאטרי קען(‬
‫הבל כאשר הגיד השר המושל וואלי פאשא יר י ח לחרב הגדול‬
‫מדמשק חי י ו ואח'כ יוכלו נם לבא ולחאחז בכל הארץ הקדושה‬
‫הנקראת פאלעס תינא‪ .‬וברוכים יהיו גם הטמונים וראשי הכוללים‬
‫בצפת גם הרח'נ מד משק אשר צרות אחיהם האטללים נגעו‬
‫עד לבם ויקומו לעזור לחם‪ .‬זכרה להם אלוה כל זאת לטובה!‬
‫הגזרה לרעה כ י כ באחינו הגולים‪ ,‬כי השוטרים לא הכבידו‬
‫על דבר כת שבתי צבי‪.‬‬
‫)כת נעלמה( בטכה* ע ‪ ,‬יידישע פעסטער צ" טונגי הובא זת‬
‫בעד ‪ .‬אחינו והפקודה חזקה ומוסיפה להתחזק מעת לעת‪,‬‬
‫לא כביר מאמר נכבד ע"ד כת שבתי צבי הי ושבת בסאלוניחי וז יל‪:‬‬
‫אף הי ושב בסאלוניחי אך כיום אחר ישמע בלי ספק כי בתוך היהודים‬
‫הי ושבים שם נמצאה " כת נעלמה* אשר חוק'ה ומשפטיה צפונים‬
‫ומסותרים‪ ,‬ו אף מיתר היהו דים יעלימום‪ .‬בכתוב ילידי הארץ‬
‫ללשונותם ולרתיהם השונות י כחבון בעלי הכת הזאת על קופ‬
‫מהמתים )מאמיני דת מחסר( ובאמת ישמרו למראה עץ דת‬
‫מחמר אכל במסתרים יתפללו לפי דת הי הודים‪ .‬כל איש ואיקו‬
‫יודע כי נמצאה הכת הנעלמת הזאת כסאלוניחי‪ ,‬אך אין גם אחר‬
‫היודע לספר מאומה מדרכי הכת הזאת ומםנחגיה‪ .‬מה שאנחנו‬
‫יודעים על אורות הכת הזאת‪ ,‬הם אך ספורים יא ברורים והגדות‬
‫זרות הסותרות זא* ז עד שלאי נוכל להציל מהן דבר אמת‪ .‬ב עלי‬
‫הכת הזאת שוכנים לכדד ועם יתר בעלי האסונות לא יתערבו‪ ,‬על‬
‫כז כבר מאד לבא עד תכונתם‪ .‬אס אסרנו נספר כמו את כל‬
‫ההגדות הסובבות בארץ על אודותם יאריכו הדברים יתר מדי‬
‫ותשוקתנו לדעת דבר ברור לא תמלא ‪ ,‬כי כל האגדות האלה בערפל‬
‫חתולחן‪ .‬אפם כי זה שנות מספר צלחה ביד צרפתי אחד להתרו עע‬
‫עם אחרים מבעלי הכת הןאת כרע כאח‪ ,‬והם גלו לו את מסתרי‬
‫חברתם‪ /‬תול דותיה תורותיה חוקיה ומש פטיה‪ ,‬והוא כתב לו את כל‬
‫אלה ז כרון בספר‪ .‬את זכרונותיו אלה שלח אח ' כ הצרפתי ההוא אל‬
‫הפר אפפעססאר ג ר ע ט ץ לשימם בספרו ‪ .‬דברי ימי היהודים*‪.‬‬
‫ו הננו לשים בזת לפני הקוראים קצות דברי הצרפתי ההוא אשר‬
‫בלי ספק ימצאו בהם חפץ ‪:‬‬
‫מודעת היא כי שבתי צבי נולד בעיר הגדולה סטירנא‬
‫בממלכת הטירק‪Î‬י האזי אטית כשנת ‪ ,1641‬וי בשר בארצות הבל‬
‫כי הוא משיח אלה* יעקב ‪ ,‬אשר עליו חזו נביאי תאמת ו הצדק‪.‬‬
‫כאשר הגיעה השמועה הןאת לאזני הסולטאן סאהאטער הרביעי‬
‫צוהו לבא אלץ מיד ל קאנסטאנטעאפעל‪ .‬בהתיצבו לפני הסול טאן‬
‫עמד ש'צ על דעהו כי הוא ה וא המשיח‪ .‬אז אסר אליו הסולט אן‪,‬‬
‫בז את הבחן אם כנים דבריך ‪ :‬הנה אנכי אצות לירות על ראשך‬
‫כדור ס‪#‬וח ברע‪ ,1Î‬והיה אס לא יגע בך רע וידעתי כי באםת‬
‫מש יח די אתה ואאמין בך אני וכל עב די‪ .‬אולם שבתי צבי מאן‬
‫להבחן כאופן מסוכן כזה ויבחר ל נפשו להמיר את דתו בדת מחמד‬
‫ויהי לסושלסני‪ ,‬גם הבטיח י חדול סן הוא והלאה לתקן עולמ‬
‫במלכותו טלכות משיח‪ .‬בשובו לעיר מולדתו פתה את א נשי‬
‫בריתו אשר נר דפו אז מיתר הי הודים כי יהנו לסו לראש את תלמידו‬
‫יעקב טסאלוני חי ול צאת מן העיר ההיא ולתור להם מקום מנוחה אתר‪,‬‬
‫אולם תלמידו יעקב בראותו כי רבו ש'צ הלך בדרך למרחוק‬
‫ויעבר קול בארץ כי שי'צ מת‪ ,‬והוא )י עקב( ימלא את מקומו‪ ,‬ייפרד‪Î‬‬
‫הוא ואנשי בריתו מעל כת שבתי צבי וחיו לכת מיוחדת‪ .‬בזאת‬
‫נקרעת בפעם הראשונה כת ש י צ לשנים קרעים‪ .‬ויחי כשמוע זאת‬
‫ש י צ ו י ח ר ם את יעקב כחרם חמור‪ ,‬ולרגלי החרם חזה לא יכול‬
‫יעקב לשבת עור בס אלוניחי ויצא את העיר‪ .‬ביום השבת בבקר‬
‫השכם עזב את העיר באסרו כי עולת הוא הש מיטה‪ ,‬ואת חסידיו‬
‫א נשי בחתו צוה לאטר ‪ :‬חכו לי ליום שובי אליכם על שפת‬
‫הים‪ .‬ויהי חוק להטאמינים ביעקב מן הוא והלאה‪ ,‬כי בכל יום‬
‫השבת תלך אשת אחת עם במה להתפלל על שפת הים‪.‬‬
‫ו שבתי צבי עזב את סאלוניתי וישב ל ק אנסטאנטי נאפעל וי שב‬
‫יי בשר ‪ 8#‬תורת בחתו החדשה‪ ,‬ובהודע הדבר לממ שלת‬
‫התורקית ותגלהו לעיר גאלליפאליס ויהי שם עצור שבע שנים‪.‬‬
‫ויהי כאשר נקרא לו דרור וי צא לחרות שב בפעם השלישית‬
‫לקאנסטאנטי נא& על ויכרות ברית רעים עם רע רוויש מלומד ומשורר‬
‫אחר ושטו ניאןי‪ ,‬ויגר בכית מקלטו ו יתהלך אך רק עם טושלטניס‬
‫ונוצרים‪ /‬כי היהודים ש נאוהו תכלית שנאה‪ .‬פעם אחת שאל אותו‬
‫כהן תורקי על מה אדני תורתו הטכעו ? ויענהו שיצ! על האחות‬
‫והשווי‪ ,‬אשר ערכם לא יוקיר ארם יותר מט נ*‪ .‬שי צ רמת את‬
‫האטת לאגוז ; ההמון א'ננה רואת בעיניו רק את קליפתו הירוקה‪,‬‬
‫הנכונים יודעים כי מתחת ל הקליפה הירוקה נמצאה עוד קליפת‬
‫קשה‪ ,‬ורק י ח י ד י ם יודעים כי גס את הקליפה ההיא יש להסיר‬
‫אם נח פ ו ץ ל מצא את הגרעין עצמו‪ — .‬לסאלוניחי לא שכ ש "צ‪.‬‬
‫עוד פעם אחת בא לאיר ופא ויבשר חהלות בריתו החדשה‪ ,‬ואחר‬
‫חלד ונאחז בעיר דולצי גנא מקום שם מת מקץ שנות מספר‪ .‬את‬
‫קברו שומרת אשה זקנה והטחטרנים יקדשוהו ףנאו להתפלל עליו"‬
‫בעלי ברית שיצ נקראים בפי התורקים ‪ .‬ד אנטעה' אשר‬
‫פתרונו ‪ ,‬טוטרימ"‪ ,‬ואך הם בעצמם קוראים א'' ע ‪ .‬טאטימם‪ *.‬למראה‬
‫א ז י ע ן‪.‬‬
‫צפת‪ ,‬בירח האיתנים‪ ,‬תרח ים ציון לפי ק‪.‬‬
‫בשורה טובה‬
‫הטדשנת עצם כל חונכי ציון‪1 .‬‬
‫המגיד* שלום וכרכה!‬ ‫לטו'ל‬
‫"‬
‫גזיות ופקודות הממשלה האוסרות על אחינו החדשים‬
‫מקרונ באו לבא אל ארח יק ולחאחז בתוכה הולכות ומתגברות‬
‫סיום ליום‪ ,‬וגם בארץ הגליל אשר עד עתו? לא נגעת עוד‬
‫עליהם אכפם יתר טדי‪ ,‬גם שם גדרה עוות הגזרה את הדרך‬
‫ו השוטרים מרבים לדקדק מאד עם כל יהודי אשר מקרוב בא‪,‬‬
‫ועוד מוסיפים נופך משלהם לתתו במאסר ויאמרו רק להשיבו‬
‫בדרך אשר בא‪.‬‬
‫וחנה הממונים וראשי הכוללים פה קראו עצרה לתכלית‬
‫הזאת‪ ,‬להביא עצה ודבר חלוב‪ ,‬וי חליטו לשלוח איש עתי אל‬
‫כבוד חרב הגדול רי יצחק אכולאפיא חי י ו‪ ,‬הרב הכולל )חכם‬
‫פאשא( בדמשק עיר כירת מחוז ס וריא)מקום משכן כבוד השר‬
‫הגדול הוואלי פאשא יריח המושל הראשי בכל מדינת םוריא(‬
‫באגרת בקשה‪ ,‬כי הוא י שתדל לפני הםושל להמתיק מעט את‬
‫גזר דין הקשח‪ ,‬וכי תצוה ה ו ו א ל א י י ע את בית פק ידות‬
‫עירנו להרפות מעט מהבאים האמללים אשר רובם זקנים וחלשים‬
‫ועניים טרודים אשר אך בעמל רב צלחה בידם לעכור את הדרך‬
‫הרב הזה‪ ,‬ואם ידפקום לשוב אל ארצם אשר יצאו ממנת‬
‫ומתו חלילה מרוב עמל ויגיעה‪'— .‬‬
‫וזאת תשובת הרב מדמשק אל הממונים ‪:‬‬
‫"ע ' ד האנשים הבאים מ הדש לשכון כבוד בארה'ק ולא‬
‫הניחה אותם השררה ירית ונתנו בבית הסהר וכי‪ /‬לזאת‬
‫אשיב להדר' נ‪ ,‬כי הנח אמת ה גזרה ‪ ,‬אטויצ )?( באח מחדש‬
‫ממקום נכוה שלא יקבלו עוד מכאן ולהבא שום יהודי הבא‬
‫לדור בארה'ק‪ .‬בכל ארץ פ א ל ע ס ט י ן ימנעו אותם לגמרי‬
‫אפילו אם יבאו מערי תוגרטא אפילו מק ושטא הבירה‬
‫ו ם ס א ל ו נ י ק י ומאזמיר וטשארי ערי ומדינות אדונינו המלך‬
‫יר י ח‪ ,‬ו אפילו אלה שחם מיושבי ארץ מםשלתו ובידם נייר‬
‫מלכות ע ו ת מ ל י )תורקית( ונייר מלכות של הדרך )תזכרת(‪.‬‬
‫ולשעבר באו אנשים ונשים ממערב הפנימי ל עה י ק טכריא‪,‬‬
‫והשררה אשר שם מנעת אותם לדור שם‪ .‬וכתבו לי חו'ר עיה'ק‬
‫הגז‪ /‬והלכתי אני בע צמי אל אדוננו השר חוואלי פאשא‬
‫יר " ח והתחננתי לפניו ותגיד לי ‪ ,‬כי ה גזרה קשה עד מאד‪ ,‬ואיננו‬
‫יכול להעלים עין ממנה כלל‪ ,‬אך ורק הודיעני כי הגזרה‬
‫והאסור הנ'ל אינם אלא על האנשים ונשים ומן* הבאים מ ח ו ץ‬
‫ל מ ח ו ז ס ו ר י א ל ד ו ר ב א ח ' ק‪ ,‬אך אם ירצו אנשים‬
‫הדרים בסוריא כמו ד מ ש ק ו ב א ר ו ת ו צ י ד ו ן ‪ ,‬ש א י נ ם‬
‫מארצות פאלעםטץ‪ ,‬ללכת לדור בארח"ק הנקראת אצלם ארץ‬
‫פאלעסטין‪ ,‬יכולים ללכת ט ה כ א ל ח תם לדור שם כרצונם‪.‬‬
‫לזאת כל אשר יבא משאר המדינות וחעירות אשר מחוץ לסוריא‬
‫לדור בארתיק‪ ,‬צריך תחלה לדור ב ד מ ש ק או ב ב י י ר ו ת‬
‫כ מ ה ח ד ש י ם ויקה משם נ י י ר נ פ ש ו ת )טאטריקעל( של‬
‫מלכות י שמעאל יר ית כמו כל האנשים התושבים הדרים בדמשק‬
‫או בביירות‪ ,‬ואחר שישב פה עטנו או בביירות כטח חדשים‬
‫אז יוכל ‪ ,‬ללכת לדור כארת'ק כ ח פ צ ו ו ר צ ו נ ו בלי שום‬
‫מונע מצד המלכות יר"ח כלל‪ — '.‬כל אלה דברי אדוננו‬
‫השר יר'ת על ידי הסופר שלו ירה‪ .‬ובו בפרק הודעתי כל‬
‫זאת לחו'ר עיהיק טבריא ת י ו‪ ,‬וכן אני מודיע כעת להדרג נ'י‪,‬‬
‫שכן יעשו וכה יאמרו להט ושל שלהם‪ ,‬שהאנשים האלה רצונם‬
‫לשוב לארצם ולעריחם והם יבואו לביירות או הנה עירנו וישבו‬
‫פח כמה חדשים ואחיכ ילכו לדרכם לארהיק כבני חורין ואין‬
‫מי שיכול למונעם כלל‪ ,‬וחוץ מאופן הזה אין להם שום תקנח‬
‫כלל‪ ,‬ודי בחהערה הזאת‪ '.‬עכ יל‪.‬‬
‫כל זאת מצאתי להודיע לטובת הרבים‪.‬‬
‫מאיר טויבע נהויז‪ ,‬איש ירושלים‬
‫)הערת המויל( נשמח כעל כל הון לבשר את הבשורה‬
‫הטובה הזאת את כל חובבי ציון‪ ,‬כי ב השתדלות הרב הנחל‬
‫מדמשק הי*ו עמד למצער רוח והצלח פורתא לאחינו חמתאוים‬
 ‫‪1‬‬
‫כפארק נראו אז ברחוב ההיא‪ ,‬כי נקבצו ובאו שמד‪ ,‬כל פנות‬
‫העם וכמעט כל מלאכי הממשלות‪ ,‬ובראשם הגר אף מינ&טער‪Î‬‬
‫ציר ממשלח אשכנז‪ /‬והגראף ציחי‪ .‬בתוך המון הקרואים נראו גם‬
‫אנשי השם ‪ :‬עססאד פאשא‪ ,‬פער דינאנד‬
‫פאן לעססעפס*‬
‫וו קטאריען סארדו ואשתו‪ ,‬הלוי‪ ,‬שר הצבא )גענעראל( גאלליפע‪.‬‬
‫לע אן סאי‪ ,‬ועוד רבים כמוהם ממרום העם ומרבי המדינה‪ ,‬ובית‬
‫הכנסת היה מלא פה לפה עד אפס מקום לעטור‪ .‬על מעמד‬
‫חלול מוקף פרחי חמד אשר אל מול ארון הקדש ע מדו החת‬
‫חופת כבוד אשר הוכנה על ע מודי שיש ופארפהיר בתי אבות‬
‫השרים ראטהש ילד וששון‪ ,‬ו הרב הראשי לעדת פאר יזי הר 'ר צדוק;‬
‫הכהן אשר הטיף להחהן והכלה מעניני דיומא ויסדר את הקד ושין‪.‬‬
‫ו יהי כאשר כלה הרב לדבר ותצאנה מתיך הצספת שמונת‬
‫ע למות עד נוח ‪ ,‬כל ן קרובות שתי המשפחות הטתחחנות‪ ,‬ועל י דן‬
‫שמונה בחורי חמד מבני עליה ללווה ן‪ ,‬ואשה אשת בי דה כיס‬
‫סאמעט אדום _ לקחת תרומת כסף וזהב לצדקה מאת כל איש‬
‫ואלה ראשי י סודות דת ש " צ ומספרם ט ' ו ‪ :‬א( ד אחד וש צ‬
‫מהקרו אים אשר ידכנו לבו‪ ,‬ויהי כסף התרומה רב מאד‪ .‬אחרי‬
‫אשר השמיע הרב בשפת צרפת כי נגטרו הקדושין כדת נגש‬
‫החהן וישכר כוס זכוכית ברגלו כמנהג היהודים‪ .‬אחרי כן הושיט‬
‫את ידו לרעיתו וינהגה ויבי אה אל הלשכה אשר ב בית‪ ,‬שמד‪,‬‬
‫באו בני משפחותיהם וקתאי החג לברכם ליום חתונתם‪ ,‬יום שמחת‪.‬‬
‫לבם* שעת אחת אחרי כן הוכן בהי כל אבות הכלה משתה‬
‫להקרואים‪ — .‬המשפחה ‪ ,‬ששון י מוצאה ממ דינת הודו* שם ע שתה‬
‫עושר רב מ אד‪ ,‬וכעיר כאמכ יי י שבה זה שנות מאוח * בשנת‬
‫‪ 1857‬קשר שבט הצי פא‪Î‬ען קשר וימרדו בהמטשלה‪ ,‬וקם בית‬
‫ש שון וה עמיד על הוצאותיו צבאות חיל מהמתנדבים בעם ויעזור‬
‫בזה לר " טטשלה להכניע ולהכריע תחתיה את הקושרים המתקוממים‪.‬‬
‫כאשר נסע יורש ה עצר מ ע נגלאנד במדינת הודן לר אות את הארץ‬
‫ה היא סר בעיר באטב" אל ארמון הגביר ש שון ונתקבל ו נתארח‬
‫שם בכבוד נסיכים‪ .‬משפחת ששון היא י אחת מהמשפחות היותר‬
‫מכובדות ונשו אות פנים באנגליא‪ .‬למשפחת ראטתשילד הלאנד אני‪Î‬‬
‫היתה משפחת ש שון קרובת ע* י התחתנות מכבר‪ ,‬ועתה התחתנה גם‬
‫במשפחת ראטתשילר הפאר'זי‪ .‬זה שנים רכות לא נראתה בפ אריז‬
‫התחתנות נכבדה ונעלה כז אח‪.‬‬
‫)מלך חכם( זד א ם פ ע ד ר א השני מלך בראז יליען היא‬
‫הכס ומלומד דעת‪ .‬בעתים האלה עוסק הוא בשעותיו הפנויות‬
‫בשפת סאנסקריט ויון ובשפת עכר ובספרותה‪ .‬ל תכלית הזאת‬
‫הוא מוליך אחו במסע ותיו דרך ארצות אירופא ספרים רבים יקרי‪Î‬‬
‫הערך הכתובים בשפות האלה‪ ,‬ובכל יום ויום הוא מבלה שעות‬
‫רבות בק ריאתם‪ .‬בשמיני לחדש הזה ביום השבת בא המלך להיכל*‬
‫ה יהודים אשר בבריסס על )כירת בעלגיען( וישב בתוכה כשעתי‬
‫וחצי וסדור תפלה בלש ון ע ברית היה לפניו‪ ,‬וקם כתתלת כל תפלה‬
‫בעיר סאלו ניחי יש להם חמשה בתי כנסיות לתפלה‬ ‫*ק אהל* )קהל ?(‪" .‬‬
‫אשר רשום ב צדה כי נוהגין להתפלל אותה מעומר ו בכלותה‬
‫שב על מקומו; אות הוא כי מבין הוא את כל הכתוב בסחר‪Î‬‬
‫החפלה‪.‬‬
‫י‬
‫) הי הו דים בקויקאזוס( מכה ע ‪ ,‬נאוו‪ .‬אבאס‪ ".‬הו דיע על אודות‬
‫היהודים היושבים בקויקא!וס ) הוא חבל אר ץ כין ההרים הנקראים‪-‬‬
‫הרר הקוקאזוס* ) לממ שלת רוסיא יחשב( לאטר ‪ 1‬שבט היהודים‪.‬‬
‫"‬
‫היושב פה מצט יין ל טובה מיהר הש בטים י ושבי הארץ‪ ,‬וראוי הוא‬
‫ש ידובר ט‪ ,‬היהו דים בקוי קאזוס יושבים בכפרים או במערות צורים‬
‫בקרבת ערים גד ולות במע ונות צ רים ודלים‪ .‬בתאר פניהם‬
‫ו בלבושיהם לא יבדלו משבטי הארטענים יושבי ההרים ‪ ,‬ו כמוהם‬
‫) כהארמענים( ישאו גם הם כל* זיין‪ ,‬חרב ורומח‪ ,‬ואוהבים הנו‬
‫לפאר את בגדיהם ולשית עליהם עדי כסף וזהב‪ .‬נשותיהם אינן‬
‫יפות מראה‪ ,‬ו לרגלי ע בודת הפרך אשר תעברנה כשדה תזקננה‪-‬‬
‫ותקטטנה בלא עת‪ .‬וטעם העכורה הגןשה הזאת היא סבה גי גם‬
‫בניהן דלי בשר הם ואץ שלום בע צמיהם‪ .‬אופן מחיתם פשוט מאד‪.‬‬
‫רובם יזונו רק מצמחים‪ ,‬ורק לעתים רחוקות יאכלו בשר בשבתות‬
‫ובמוע די ד'‪ .‬להם בתי כנסיות ובתוכם יתפללו בש"ע‪ ,‬אשר לרגל*‬
‫מצבם הטורה כזרה נחשבה להם‪ .‬רק ר בניהם הע ומדים בראשם ‪,‬‬
‫יבינוה‪ ,‬וגם הטה — אך טעט קט‪ .‬הי הודים האומללים האלה‬
‫יתיחשו על שבט י הודה אשר בנסעו למדינת פרס נתגלגל שטה‪.‬‬
‫שם שכחו שפת אבותיהם וערב רב משפות אחרות באו אל שפתם‬
‫ויכללוה‪ ,‬אכל הורת אבותם לא נ טשו ועור היום עצרוה כאישון‬
‫עינם‪ .‬כאשר פרצו מהומות ומכוב ות מלחמה בהרי הקוקאזוס‬
‫עזבו היהודים משכנותיהם ויבאו וישבו בסביבות דערווענט ומשם‬
‫נפצו על פני כל ארץ הק וקאזוס‪ .‬בהתערבם ביושבי הארץ ההיא‬
‫למדו גם אל דרך יושבי ההרים הפראים הפר ועים כמע שיהם‪,‬‬
‫ונוטים הם כמוהם להנקם מא יש עכרתם בשפיכות דמים* ביחור‬
‫שונים דרכי היהו דים האלה בתגי חתונתם וב אופני ק בורת מתיחם‪^.‬‬
‫)פקידי תיל יהודים בצרפת( בחיל צבא צרפת נמצאים היום‬
‫הזה מאה וארבעים ושנים י הודים פקידי החיל‪ ,‬וששת עשר מהם‬
‫נושאים על שכמם משרות גבוהות‪ ,‬יותר ממחציתם נלחמו‬
‫במ חנה צרפת במלחמת ‪ ,1870-71‬ואלה מצוינים כלם בעדי‬
‫לגיון הכבוד )עהרע נלע גיאן(‪ .‬בהתקונים שנעשו בזמן האחר ון‬
‫בצבאות חיל צרפת הצטיינו ביחוד שרי ‪ -‬הצבא )גענע ראלע{‬
‫היהו דים לע לרסס 'ע והלוי ‪ ,‬הנודעים לשם ולתהלה בענ'ני‬
‫תכסיסי מלחמה‪ .‬שניהם עשו גדולות‪ .‬מיד שר הצבא לע לףס םיע‬
‫היתה זאת ל&אףז כי בצרו עתה חומותיה באופן טוב מאד‬
‫טהב צרון אשר בשנת "‪.1870‬‬
‫‪Î‬עק ש וטחם הם את מצות ה אלקוראן )תורת מחמד( ובמסתרים‬
‫ינחו אחרי תורת היהודים באופן המשונה אשר צום שי צ‪.‬‬
‫להם קפח הורה וסרוח תפלה כ ת ו ב י ם עבחח‪ ,‬ומטיפיהם‬
‫>בחרו במקראות מכתבי הקדש לשומם ליסוד דרשותיהם‪ .‬דחם‬
‫המסותרת אשר לא בא עור איש זר עד תכונתה לא תחשב‬
‫בעיני הממשלה לדת מיוחדת‪ ,‬כ* א על שם דת מחמד יכתבוה‪.‬‬
‫על דבר דחם המסותרת נרד&ו בעלי ש " צ פעמים רבות מיד‬
‫הממשלה התורקיה‪ .‬בי חוד ע שה זאת גובערנער אחד מסאלוניחי‬
‫ו שמו הוססני פאשא‪ .‬על דבר אכזריות הגובערנער ההוא נמצא‬
‫בחוב כספר דברי ימי הכת‪ Î‬הז את לאמר ‪ :‬הפאשא הושיב שלש‬
‫נשים מכת הש ' צ בתוך קלחת מים רותתים למ ען תגלינה את‬
‫מסתרי דתן‪ .‬בכל פעם טדי החל חום טי הקלחת לפוג שב‬
‫ונתן אל תוכם מ‪Î‬ם רותחים‪ ,‬אך הנשים נשאו וסבלו את מכאובן‬
‫הנורא בדומיה ותטוחנת בלי אשר גלו רבר‪.‬‬
‫י‬ ‫י‬
‫הוא נביאו‪ .‬ארם אברהם י עקב משה אסתר וכו י היו אך נצוצות‬
‫מנשסת ש י צ‪) .‬כעלי ב רית ש"צ מאמינים כי ש י צ כבר היה חי‬
‫בעולם חיי פעמים בגלגולים שונים ובשמות שונים( כ( העולם‬
‫לא נברא אלא בש ביל ב מאמינים*‪ ,‬ותע ודת הטחטדנים לה גן‬
‫עליו )ע" כ פהנם שגור בפיהם ‪ :‬אץ כי צד‪ ,‬בלא קליפה(‪ .‬ג( מי‬
‫שאינו יהו די נקרא ק ליפה‪ .‬ר( ה םאמיך לא יוכל לקחת לו ‪,‬קליפה י‬
‫"‬
‫ל אשה; אבל גם יהודיה לא י וכל המאמין לקחת לו לאשה עד‬
‫אשר הודה כי שבתי צבי הוא המשיח‪ .‬ה( גן העדן לא נברא‬
‫אלא בשביל המאמינים ו היהודים‪ .‬ו( נשמות " הקליפות" כלות‬
‫ו אובדות בשא ול יחד עם גוי והיהן‪ .‬ז( היה ודים אינם עוד מאמינים‪,‬‬
‫אבל יהיו למאמינים באחרית הימים כאשר י שכילו וי בינו כי אדם‬
‫אברהם ויעקב היו אך נצוצות מנשמת שבחי צבי‪ .‬ח( אל ת שנאו‬
‫את הי הודים כי היה יהיו לאחים לכם‪ .‬ט( ארור האיש אשר יגלה‬
‫ליהודים או לקליפות דבר מדתו‪ .‬ד ' ל בדו ' דריך את היהודים בדרך‬
‫הישרה‪ ,‬ולא עלינו להורותם את ה דרך לגן עדן‪ .‬י( בנוגע לתורת‬
‫החיים החוקים והמשפט ם עלינו ל שמור ככל הכתוב בספר תורת‬
‫משה‪ .‬יא( למראה עץ עלינו להיות מתמרנים ‪ ,‬ובקרבנו עלינו‬
‫להיות יהודים אםהים‪ .‬יב( על המאמינים לסור למשמעת ממשלת‬
‫תוגרטא‪ ,‬כי המחטרנים מגינים עלינו ונלחמים מלח מותינו‪ .‬כל‬
‫ה ימים עלינו להגיר כי מהמינים אנחנו‪ .‬היו סתרה על דת‬
‫המחס דנים אך אל תבואו בער כאותיהם‪ ,‬אך דינו דברי חבוחיכם‬
‫לפי תורת משה‪ .‬ב‪Î‬ת דין מיוחד יהיה לכם‪ ,‬וסורו ל משמעת‬
‫הממשלה התורקיח‪ .‬יג( ד י צוד‪ .‬על המאמינים אשר לא ישתו‬
‫יי\ ושכר‪ .‬יד( שני שטות י היו לכם‪ ,‬באחד תקראו בעוה י ז‪ ,‬ובשני‬
‫בעוהיב‪ .‬טו( שתי פעמים בי ו‪Î‬ם הזכירו את שם יוצרכם‪ — *.‬ב עלי‬
‫‪ #‬הדאנמעה* או ה טאםינים* קוראים את בתי כנסיותיהם בשם‬
‫ושמותיהם ‪ :‬קהל עז יאל‪ ,‬קהל לעווי‪ ,‬קהל נאטה*ן‪ ,‬קהל כהן‪,‬‬
‫קהל הלוי‪ .‬גם האנשים גם הנשים נושאות בבתי כנסיות האלה בגדי‬
‫לי בן‪ .‬הבעל לא יוכל לבא אל בית הכנסת כ* א עם אשתו יחד ;‬
‫אם תחלה האשה או ע צורה היא מבוא אל ב' הכינ אן לא יוכל‬
‫גם אישה לבא אל הוכו‪ ,‬למען נקי י היה לביתו להיות עזר כנגדה‪.‬‬
‫היורד לפני התיבה ה נקרא ‪,‬פיטן י טאסף את המאמינים אל‬
‫חוך אולם רחב ידים שבו דולקות נרות דונג ירוק‪ .‬ה מאמ ינים‬
‫יו שבים רומם באולם ההפלה באין אומר ובאין דברים ורק קול‬
‫ה‪.‬פי טןיי היורד לפני התכה ' שמע‪ ,‬ולעתים ישמע גם קול הרב‬
‫העונה אמן‪ .‬אתרי חום התפלה הרא שונה אשר רובה טז מוחפ‬
‫ותתלות לד ‪ 7‬ולש ' צ אומרים כל הנאספים בקול רם פסוק אחד‬
‫בשפת שפאניאלית שחובר עי ד התקוה על ש'צ‪ .‬לעת ערב‪ ,‬שהוא‬
‫לפי חשבון החורקים השעה הששית אחרי הצהרים‪ ,‬י שבו כבתי‬
‫כנסי ותיהם ס ביב לשלחנות‪ .‬הפיטנים מוסיפים לזמר בשבחין ואחת‬
‫אשר יקראו ‪ # :‬כשם ר י*‪ 1‬יטעמו את המאכלים ‪ ,‬וכל הנאספים‬
‫יתחילו לאכול‪ .‬מנהג ישן נושן הוא בקרב ב עלי ש י צ כי י חבקו‬
‫וינשקו איש את אחיו בבתי הכנסיות‪ .‬מעם המנהג הזה סבה הוא‬
‫כי לא תקום ביניהם שנאה לאורך ימים‪ .‬אם יוקיר אחד מהם‬
‫רגליו מבי הכ' נ )בלי סבת מעצור( יבדל מערתו לזמן ידוע וישנא‬
‫וירדף‪ .‬בהי כנסי ותיהם מוקפים בתים אשר בהם יושבים אך‬
‫מאמיני ש* צ‪ .‬מבו אות רבים יש לכתי כנסיותיהם ולעתים מזומנים‬
‫יפתחו‪ .‬באי בית הכנסת ' שלחו שטה בגדיהם הלבנים בבקר השכם‬
‫למען י היו נכתים להם שם בבואם להתפלל‪ .‬אסור ל המאמיניט‬
‫ללבוש את בגרי לבן האלה מחוץ לביהכ'נ למען לא תראינה‬
‫)סוף יבא(‬ ‫אוחם ה " קליפות"‪.‬‬
‫חדשות בישר אל*‬
‫)דבק טוב( כגליון המגיד הקודם קראו הקור אים בקוצר כי‬
‫ביום הראשון לחדש מרחש ון נשאת ה עלטה אל עא דע ראטהשילר‬
‫מפאריז להגביר אלבערט ששון מלאנד אן‪ .‬עתה באנו לספר להם‬
‫םעט מןער מפ רשת חג החחונת הז את כפ* שהודיעו כה ' ע‬
‫מפ אריז‪ ,‬עיר מו לדת הכלה‪ .‬ואיה דבריהם ‪ :‬בבי הכינ הע ומד ברחוב‬
‫‪111‬יג‪6 (10 13, ¥10^0‬נת נסדרו בתשעה עשר לחדש הזה ה קדושין‬
‫לה עלמה אלעע דע ראטה שילד שנשאת ל האדון סא&ס אן )ששון(‬
‫סלאנראן‪ .‬אץ קצה לכל התפארת ו ההדר אשר נראו אז לעין‪.‬‬
‫טרככת כבור אחרי מרכבת כבוד התגלגלה ובאת אל הון הרחוב‬
‫הצרה שבה ע ומד בי ה כ י נ הנזכר‪ .‬המרכבות היותר יפות הנמצא ות‬
‫ציאנען אשר יתאספו לחות עליו דעתם‪ .‬נם ממ שלות יתר‬ ‫)הטריחינים( בעיר אינאווראצלאוו בפרייססען ) בטחת פאזען(‬
‫הארצות משוקעות בחובות כאויםטר יא‪ ,‬ואחדות מהן עוד יתר‬ ‫?חלו זח שבו עות אחרים טתי מספר יהודים‪ ,‬המוחזקים חזקה גמורה‬
‫שהם מהרים ממאכלות אסורות וכל מאכל שלחנם כדת של‬
‫ממנת‪ .‬זח פרי התאזרות חילי אדירי אירופא המכינים תכונות‬ ‫חור ה‪ ,‬את מ חלת הטריחי נאזע )ה י ה תולעים קטנים מאד הנמצאים‬
‫גדולת למ לחמה בשלום למען יחיו נכונים לצאת לקראת נ שק‬ ‫?לפעמים בכשר החזיר וכאכול ארם אותו יביאם אל הוכו ויסכנו‬
‫ליום הכסה כי יבא‪— .‬‬ ‫את חייו (‪ ,‬ואחד מהחולים האלה‪ /‬ה‪ .‬ש‪ .‬כן עשרים ושבע שנה‪,‬‬
‫) צרפת( בצרפת עוד לא קמה הסערה לדממה‪ .‬שר‬ ‫אזי סת‪ .‬הרופאים ע ומדים משתאים ומשת וממים על מחלת‬
‫הצבא בולאנזשע‪ ,‬יושב כלוא כ ביתו " ישיבת שלשים' כאשר‬ ‫‪ Î‬הטריחי נאןע הזאת ונבערים הם מדעת א‪Î‬זת הדרך באו בו הטריחינען‬
‫אל גויות החולים האלה אשר לא בא אל פיהם כשר חזיר‪.‬‬
‫גזר עליו שר המלחמה פעררי‪ ,‬ושר הצבא ק אפפא^ עלל אשר‬ ‫יש מהרופאים המשערים כי הטי יחינין האלה באו אל קרב החולים‬
‫התמכר לעשות סחירה בעדי לגיון הכבוד הודח משאתו ונכרת‬ ‫האלה מבשר הע ופות הכי תות הנקר אות " ענטען* אשר אכלוס‪,‬‬
‫מקיב שרי החיל‪ ,‬ועוד נמסר לבית דין הדיוטים על מעשי‬ ‫אכל עוד לא הוברר הדבר אם באמת נמצאו הטריחעין בכשר‬
‫תרמיתו אשר עשה‪ .‬עתה יחול כל הסער על ראש ווילזאן חתן‬ ‫ח" ענטען'י‪.‬‬
‫גרעוןי נשיא הארץ‪ .‬ה אומנם מבקש הוא להתחטא ולהראות‬ ‫)גלות אשכנז( רבים התנחמו על נקלה לאטר כי גלות בנ*‬
‫?רו ' פ טפרוסיא ככר חדלה‪ ,‬אבל לא כן הדבר* זה לא כביר באה‬
‫צדקו‪ ,‬אבל העם לא יאמין לו בכל האותות והמופתים אשר‬ ‫פקודה ממקום גבוה כי על הש' ץ וםו י ץ מעיר אעוואראצלאוו —‬
‫בתם יחפוץ להוכיח תומתו‪ .‬זאת הראי! העם לדעת גם בשוב‬ ‫שהוא יליד רוסיא — אשר ישרת שם כקדש זה שנים רבות לעזוב‬
‫נרעווי פאריזת ממעונתו אשר ישב בה משך ימי תקיץ‪.‬‬ ‫את ה ארץ‪ .‬כל ע מל ראשי עדת יש ראל ור אשי העיר לא הועיל לו‬
‫כאשר עבר דרך העיר לייאן יצאו לקראתו שיי החיל ופקידי‬ ‫להשיב את הטרה‪ ,‬ורק בהשתדיות השר הראשי )אבערפי‪Î‬עזירענט(‬
‫הממשלה לקדם פניו‪ ,‬והעם חחשת ולא שם אותות מטוב עד‬ ‫של המחוז הה וא נתנו לו ארכה ל שבת עוד במקומו עד חדש‬
‫אפריל הבא‪ ,‬עימ ש יחדל מיד מעבוד עוד ע בודת הקרש‪.‬‬
‫רע‪ .‬אות היא כי הועם זיו כבודו בעי ניהם אחרי כי נבאש‬
‫חתנו ווילזאן בי ושב הארץ על דבר אשר התמכר גם הוא לבא בסיד‬ ‫)מות ישרים( זה לא ככיר מת הרב אשר לעדת ישראל‬
‫בס אלו ניתי‪ .‬אתרי מטתו הלכו כל צ כאות החיל החונים בעיר‪.‬‬
‫האשת ליטוזען ואחוזת מרעיה‪ .‬מתנגדי הממשלה מ בקשים גלוי‬ ‫מבית המנות ער כי הכ'נ השפ ניאלי הגדול עטרו אנשי חיל על‬
‫כי יעזוב ווילזאן את ההיכל עליס עע אשר בו ישב עד כת על‬ ‫יד הדרך בתכונת מעקת )שפאליער(‪ ,‬כל שרי ה צבאות ) נענערעל ע(‬
‫יד חותנו‪ ,‬באטרם לנשיא הארץ " לא ינורך רע‪ ',‬וכ' ע אחדים‬ ‫עם הגובערנער בראשם הופיעו הדור בלבושם‪ ,‬וכטו כן כל צירי‬
‫הודיעו כי גם י צא יצא ווילזאן מארמון הממשלה ויבא לגור‬ ‫הממשלות וכל כהני החורקים וה נוצרים ו הטון ארס רב מאד‪.‬‬
‫בביתו אשר לו באחת רחובות פאריז‪ .‬לרגל* המבוכות תאלת‬ ‫כ א ר ב ע י ם א ל ף איש הלכו אתרי מטת הסה‪ .‬המסע לחצר‬
‫המות האריך כשחי שעות‪ ,‬ובשעת הלויח המת נסגרו כל חניות‬
‫נפל נם לב גר עווי ונפשו קצה במשרתו ורבים ינבאו לו כי לא‬ ‫החורקים וה יהודים‪ .‬אם נשים אל לבנו כי גדול היה כבוד הרב‬
‫יארכו הימים וירד מכםאו‪.‬‬ ‫המנוח בעיני הממשלה התורקית ובעיני כל הדתות השונות וכ>‬
‫נם בחמשת עשר לחדש הזה הראה ווילזאן לדעת כי פנת‬ ‫הממשלה ככרה אותו בערי הכבוד היותר גדול בארצה ותעלהו‬
‫חודו והדרו‪ .‬ווילזאן יושב בבית המחוקקים בפאריז בתור קרוא‬ ‫למ עלת פחה )פאשא( אז לא > פלא בעינינו כל הכבוד הגדול הזה‪.‬‬
‫העם ממחוז טאור‪ .‬ביום ההוא קיאו בוחרי ווילזאן בעי‪ Î‬טאוד‬ ‫)חג היובל( ע'ר חג היובל של הפראפעססאר גרע טץ אשר‬
‫עצרת למען יוכל בחירם להצטדק באזניהם על האשמה שתש או‬ ‫‪Î‬היה שלשום )כשלשים ואחד לחרש א קטאכער( קבלנו אתמול תלגרם‬
‫סבר עסלר מאת אחר טמיודעעו אשר בא שסה לח וג את התג‬
‫אותו ע*ד לימוזען וק אפארעלל‪ .‬יותר מששת אלפים נפש אדם‬ ‫הזה לאמר ‪ :‬כמ עט כל קהלות הגדולות טעסטר"ך ומאשכנז שלחו‬
‫נקבצו ובאו אל אולם חבית‪ ,‬בו נשא ווילזאן מדברותיו‪ ,‬ויחמו‬ ‫שירי הן אל החנ‪ — .‬הרב ריר יואל ה טיף דברים היוצאים מן הלב‬
‫וי רגשו מאד‪ .‬בתחלח לא יכול ווילזאן להשמיע קולו מפני‬ ‫ונכנסים אל הלב‪ — .‬על יד הפראפ‪ .‬נרע טץ נהנו כאחר עשר אלף‬
‫ך?יעש הגדול ה אך גם אחרי אשי החל לשאת מדברותיו באזני‬ ‫סארק ) כנגד יי א הכרכים של ספרו " דברי ימי הי הודים'(‪ /‬והפראפ‪.‬‬
‫השומעים להראות צדקו הפריעו אותו הנאספים מדבריו‪,‬‬ ‫גרע טץ הקד ישם לתכלית הו צאת לאור ספר ‪ .‬ענציקלאפע דיע דעס‬
‫‪Î‬תלכ^רס י )באתר גליונות המ גיד הבאים נודיע ע' ר הספר הגדול הזה‪.‬‬
‫ובאחרונה דרשו מידו רוב בוחריו כי יניח את מקומו בבית‬ ‫המףל‪ (.‬נם טרוססיא )לי בוי םיטטוי וכו י( באו צירים ומכתבי ברכה‪,‬‬
‫המחוקקים‪ .‬אך כפי הנשמע יש עם לבב ווילזאן לקיים את‬ ‫כמו כן גם מגאליציען‪ .‬ברכות‪Î‬י השלום אשר הגישו חכמים ורבנים‬
‫המקרא ‪ .‬מקומך אל תנח‪ /‬גם בלשכת המחוקקים בפאריז קם‬ ‫דכים ל הפראפ‪ .‬גרע טץ בשמם ובשם קהלןתיהם וחברותיהם האר יכו‬
‫שאון ביום ההוא‪ .‬כסעט שנפתחה ביום ההוא לשנת מחוקקים‬ ‫עד הצהרים‪ .‬הרב החכם ד ''ר פראנקל‪Î‬גרין מקרעטדער הקריב‬
‫אחרי היותה סגורה שבועות מספר עד שאחד מקרואי העם‬ ‫להחכם החוגג שיר נחסר כשפת עכר ומ לאכה נכבדה אשר‬
‫יסורחה בכתבי הקדש )טרם נדע מהותה ואיכותה‪ .‬המו יל‪ (.‬ספר‪Î‬‬
‫אשר על כת הבאנאפארטי סטים יחשב הציע שיבחרו קרו אי‬ ‫היובל )יובע לשרי&ט( אשר חבר לכבוד היום ההוא מכיל בתוכו‬
‫העם יושבי לשכת המחוקקים ועד מיוחד לבקי ולחקור מעשי‬ ‫השעה עשר מאמרים נכבדים מגחלי חכמי זמננו‪ — .‬בערב נע שה‬
‫ווילזאן‪ ,‬לראות הבנים דבריו‪ ,‬כי חף הוא מפשע הרב אשר‬ ‫סשתה גדול לכל הרבנים והחכמים*‪.‬‬
‫הוא חשוד בו אם אין‪ .‬שרי הממשלה התק וממו להחצעח הזאת‪,‬‬
‫אבל רוב יושבי חבית קבלוה‪ .‬בקבלת ההצעה הזאת למרוח‬ ‫על ה מדינות בו יאמר‪.‬‬
‫רוח שרי הממשלה נשפל כבודם וכבוד נשיא הארץ יחדיו‪ ,‬ומי‬ ‫) א ש כ נ ז ( שלום יורש העצר הוטב מאד מאז בא לשכון‬
‫יודע אם לא תהית מאתה סנה לירידת גרעווי מ בםאו‪ ,‬ואז‬ ‫בעיר באווענא ) באיטאלי ען( אשר אוירה חם ושקט‪ .‬לפי‬
‫צפויה סכנה לממשלת הרעפובליק‪ ,‬כי אויביה מחנים זח כמה‬ ‫דברי רופאיו ולפי דברי עצמו אשר השיב על כרכות מברכיו‬
‫בסתר לשעת הכושר ' בה יוכלו להפיק חפצם ולהמליך עליהנ‬ ‫אשר ברכו אותו בימים האלה ליום מלאת לו נ'ו שנת יש‬
‫מלך מבית בורבאן או באנאפארט‪.‬‬ ‫תקוה כי במשך החורף הזח ישוב לאיתנו ובחגיע עת הזמיר‬
‫) מ א ר א ק ק א ( באחד טגליונות המגיד הקודם קראנו‬ ‫י שוב לעיר הבירה בערלין‪ .‬מי יתן וחיתח זאת! —‬
‫• כאבוד רשעים רנה' בהודיענו ע''ד מות הסולטאן טמאראקק*‬ ‫)א וים ט ר יא( ב חדש הזה ערך דונאיעווםקי‪ ,‬שר‬
‫הצורר מאד את היהודים‪ .‬עתה חננו להודיע כי רננתנו היתר‬ ‫האוצרות באויםטריא‪ ,‬את פרשת הכסף ) בודזשע( להכנסות‬
‫אך מקרוב ‪ ,‬כי נודע אח' כ כי טוליי חאסאן הסולטאן מטאראקק*‬ ‫הממשלה ההיא ולתוצאותיה אשר תכנים ותוציא בשנת ‪1888‬‬
‫לא מת‪ ,‬אבל חולת הוא מחלת אנושה ואין תקות לו לשונ‬ ‫הע תידה לבא‪ .‬גם עד הנח לא נשאו הוצאות הממשלה ההיא‬
‫לאיתנו ולהאריך ימים על ממלכתו אף כי אך בן ארבעיב‬ ‫עם הכנסותיה בד בבד‪ ,‬מ בשנת ‪ 1881‬נשארה הממשלה‬
‫לחמש שנח הוא‪ .‬מחלתו היא מחלת הנכפה ) חולי‪Î‬נופל‪.‬‬ ‫חיבת שלשים ושבעת טילליאן פלארין ; בשנת ‪ 1882‬עשרים‬
‫ע פילעפזיע(‪ ,‬אשר באח על נפשו לרגלי חרוש אשר שטת אחר‬ ‫ואחד ; בשנת ‪—1883‬עשרים וחמשה ‪ 5‬כשנת ‪— 1884‬שלשים‬
‫מפלגשיו בכתתו למ ען שלחו מעל פני האדמת‪ ,‬ואף כי צלחו‬ ‫ושנים ; בשנת ‪ —1885‬חמשת עשר ; בשנת ‪ —1886‬שמונה;‬
‫ביד הרופאים לחלץ נפשו מרדת שחת בנ'ז השחית הרעל אר‬ ‫אך בכ'ז נראה מהחשבון הזה כי למן שנת ‪ 1885‬היו חובות‬
‫מיתרי גופו ויולד בתוכם את מחלת הח''נ‪ .‬לסולטאן תהו!‬ ‫הממשלה ההיא הולכות ופוחתות‪ ,‬ותהי לח תקוה כי בקרוב‬
‫של ש ט א ו ת נשים‪ ,‬מלבד אלמנות המושלים אשר ישבו לפני‬ ‫תצלח בידה לע‪1‬לם כל חובותיה‪ ,‬אולם לרגלי הכנותיה ח‪:‬טרצות‬
‫על כסא מאראקקא וקרובותיחן ורע יותיהן ואמהותיהן‪ ,‬כי בצרון‬ ‫אשר עשתה כשנח ההיא לאזר חילה למלחמת שבו חובותיה‬
‫אלת עולת מספרן אלף ומאתים‪ .‬עוד מוטל הדבר בספק מ‬ ‫לעלות עד קרוב לעשרים ושמונת ט ילליאן פלארין‪ .‬את החשב ון‬
‫ישב על כםאו אחריו בבוא יוטו וילך כדרך כל הארץ‪.‬‬ ‫הזח עתיד שר האוצרות להציע בחדש הבא לפני חד עלענא‪Î‬‬
‫פאן איינינען זייטען זינד סיר פיר איין‬
‫בלאטט ‪ /‬וועלבעם אונטער רעם טיטעל ;‬
‫דער הייליגע אנציינער‬
‫אין ייריש‪Î‬רייטשער שפראבע אין יעיוזאלעם‬
‫ערשיינען זאל‪ ,‬נעלרער צוגעגאנגען‪ ,‬ד יא איך‬
‫צוריקנעזאנדט האבע‪ ,‬דא פיר וועדער דאס‬
‫בלאטט נאך דער העתיםגעבער אירגענד‬
‫וויא בעקאננט זינד‪ .‬וו יא איך אויס דען היער‪Î‬‬
‫בייא ערהאלטענען בעגלייטשרייבען אבער‬
‫ערזעהע‪ ,‬זאלל טיינע פירטא אלם פ ער ל אג‪.‬‬
‫פאן יענעם בלאטטע זיין‪.‬‬
‫איך ערקלערע דאהער ‪ /‬דאס דיעזע אננאבע‬
‫פאללשטענדיג דער וואהרהייט ענבעהרט‬
‫אונד איך דיעזען שטראפבארען טיםסברויך‬
‫טיינעס נאטענס טיט אללען געזעטצליכען‬
‫טיטטעל ן פערפאלנען וווערדע‪.‬‬
‫בערלין‪ ,‬אם ‪5‬צ אקטאכער ‪.1887‬‬
‫‪ (111111£,‬ם‪< 3 ;61101111£‬י‪{)612'1161‬ק‪. 4Î. ?0‬‬
‫‪3‬‬
‫‪, $0. 61.‬ע;‪16(1!Î101181‬עי‪^6116 1‬‬
‫ה ו ד עה‪.‬‬
‫את הספר הנודע לתהלה ‪.‬קורות עמי‬
‫ישרון ותולדות ספרתו* בני חלקים מימי גלות‬
‫בבל ער היום הזה הנעתק טש*א ע'יפ הרתע‪.‬‬
‫ר יר דוד קאססעל מכערלין‪ ,‬לשפת קדש‬
‫צחה וברורה ויחזיק ארבעים באנען‪ ,‬יוכל כל‬
‫איש ואיש החפץ בו להשיגו מידי המחבר‬
‫עפיי האררעססע ‪:‬‬
‫דוד ‪ Î‬ראדנער‪ ,‬אץ ווארשוי נענשע שטר‪.‬‬
‫נומ‪ /23 .‬ובבית מסחר הספרים של הל רי‬
‫יהושע גרשון מונק בווארשוי* גענשע ‪ 12‬בבית‬
‫חומה שלו‪ ,‬גם '‪ 11}3‬י‪ 1461‬רחוב פראנציש‪-‬‬
‫קאנער נומר ‪ 246 111( 8- ,37‬רחוב גחיבאוו‪Î‬‬
‫נומר ‪ .1‬וגם נמצא להמכר בהרדאקציאן של‬
‫המגיה מתירו הוא שני רויכ‪ ,‬ועם משלות‬
‫הפאסט שני ח"כ ועשרים וחמשה קאפ‪— .‬‬
‫‪-1 0‬‬
‫‪^5‬‬
‫‪13‬‬
‫^‪Î‬‬ ‫‪0‬‬
‫§‬ ‫‪^ 52‬‬
‫^‬
‫ג‬ ‫נ‪55‬‬
‫מ ו ד ע ה רב ה*‬
‫ביום הושענא רבה יצא לאור הספר השנת* " כ נ ס ה י ש ר א לי עט התשורה השניה‬
‫‪4‬ל ו י ת ח ן" וביום די מוצאי ירט החל הטשיוח‪ .‬הכנסת בשנה זו היא בכמותה ואיכות ה‬
‫כההולכת לפניה‪ ,‬ובהתלק החזיוני עוד פי שנים לה מאשר להראשונה‪.‬‬
‫מתיר הכנסת לשנת תרמית ‪ 1, 50‬רויכ‪ ,‬בכריכת פשוטה ‪ 1, 80‬רו כ‪ ,‬ובבריכה‬
‫י‬
‫מהודרת ‪ 2,50‬רו'כ‪ ,‬על ניר וועלץ ‪ 2, 25‬רויכ‪ ,‬בכריכה פשוטה ‪ 2, 55‬רוי כ‪ ,‬ובטהודרת‬
‫‪ 3,25‬רו'כ‪— .‬‬
‫י‬
‫מתיר הכנסת משנת חרם'ז ‪ 1,25‬רו כ‪ ,‬והחפצים בכריכת יוסיפו ‪ 30‬קאפ‪ .‬בעד‬
‫‪0‬קווטת ורויכ אחד בעד מהודרה‪ ,‬ועל ניר וועלץ ובבריכה יפת בתכלית היופי ‪ 3, 25‬רויכ‪.‬‬
‫המחיר הזה בעד הכנסת הראשונה והשניה הוא עם המשלח בעד מרחק ‪ 500‬וויארסט‬
‫מווארשר‪ ,‬והיושבים בריחוק מקום יוסיפו שלשה קאפ‪ .‬על כל עקז‪ .‬מכל מאה וויארסט‬
‫היתירות על חמש מאוח‪ .‬ה ק ו נ י ם ש ת י ה כ נ ס י ו ת ב י ח ד ישלמו בעד שתיהן רק‬
‫‪ 2, 50‬רו*כ‪ ,‬בהוספת הפארטא ‪ 6‬קאפ‪ .‬מכל מאה וויארסט יתירות עי ‪ 500‬וויאר‪ ,‬סווארשוי‪.‬‬
‫המחיר ליושבי חו"ל עבור הכנסת משנת תרמית הוא‪ 3 :‬מארק ‪ 50‬פפעניג — ‪2‬‬
‫פלארין ‪ 40‬קר"צער — ‪ 5‬פראנק — ‪ 5‬שילליננ — אחד וחצי דאללאר עם המשלוח עיי‬
‫פסים )באניעראלל( והקונים שתי כנסיות לשנת תרס'ז ותרמית ביחד ישעו הטבה נכץן‬
‫‪ 10 019‬מהמחיר הנקוב למעלה‪ .‬להסוכנים והםוסי'ם נ ת ן מ ק ו ם לה ש ת כ ר ב ע י ן‬
‫'יפה‪ ,‬ונבקשם לפנות אלינו עפיי האדרעססע‪:‬‬
‫‪(1.‬‬
‫‪16 116(1^011011‬ג< ‪^11‬‬ ‫‪3<61, 3. 13111 ^2,‬ע‪. ]£116861;11-118‬ג‪1‬ע‪*13-11‬‬
‫)‪^^^ 8011 ^11, 0216111*1 3. (^11881^11(1‬‬
‫של אכטמעססער )חלפים(‬
‫אין אללען גדאססען פאן פיינםטער קוואליטעט האט שטעטס אזין‪ :‬לאנער‬
‫‪886 ^0 . 10/11.‬ג‪28^1‬ט‪111‬ג ‪]£0111£81>61*£ ||1^1.‬‬
‫)שפעציעללע פרייזליםטע נראטיס אונד פראנסא‪(.‬‬
‫ר ש י מ ת ספרים ‪-‬‬
‫שעת הכושר לאוהבי ספרי תורת והשכלה לקנות ספרים בזול‪.‬‬
‫‪ 01/9‬סספריס נחנו על ילנו ‪3‬ק>^יססי‪6‬ן לסטכר ‪ 3‬ק ק י ר ת ‪ 5‬ע ר ט&ר‪ .‬וז&ת ללעק‬
‫ש ספפליס ל(עס קטלגיס )ןו^ק ‪16 016‬ר קורס ‪ 003‬ט מכורכים סס(‪ .‬ס‪0‬קה סק‪5‬י‪ 3‬סול* ‪3‬לי‬
‫פללט‪) , £‬למי ספ&סט( ועל ‪0‬קוכס לק‪3‬לס ט‪ 1‬סוג&וקיו‪ ,‬וס&יס סקק לק‪^ 53‬ס סספריס ‪^>3‬טלק‬
‫^ק‪ Î‬לג‪1‬ד‪) 3‬קר"‪35‬לגל( וקפק* ‪53‬ר ^ כ ק^( ט ^ץ >‪5‬סק‪7‬יס וגיס^מ כל מקיר סספריס עס תוספלז לטי‬
‫ל& יקעל ‪,‬גחכג>?סמע* ע‪ 5‬ספריס ס‪:‬םו!קיס ‪^3‬טלת ‪.‬ס‪0‬י )טר‪2‬י ואחריות סספריס‬ ‫כי‬
‫קל^סט‪-‬פ&רטו^ן טי‪3‬‬
‫כ‪0‬ך‬ ‫כג>!‪3‬ל‬ ‫‪5‬סקוגיס‬
‫‪0‬ס^ר^ םיס^קו ‪56‬יגו יוסיפו עול ‪ 20‬פעעכגיג‪.‬‬ ‫לס‬ ‫ט‪ $‬סקוכט‪ ,‬ע'כ‬
‫^יל‪ 1‬על‬ ‫‪0‬מ‬ ‫^חליולן‬ ‫)רעק^גלילט( ס^‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫‪3‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪?>3‬נולק‬ ‫סספייס‬ ‫כס^י‪1‬‬ ‫>‪ 10‬קר‪5 (.‬קק‬
‫^עי?סט‪.‬‬
‫פן*‬ ‫יו‬ ‫מ‪6‬ת‬ ‫זסמלר^יס(‬ ‫‪Î‬‬
‫ג^גלוס‪Î‬י‪^^:‬‬ ‫וקיןיגגיס‪Î‬‬ ‫סיזיכגיס‬ ‫ר‪3‬יס‬ ‫טי^ט^ריס‬ ‫)י‪63‬ר‬ ‫חדש‪,‬‬ ‫אור‬
‫^י‬ ‫ב‪0‬ן ‪5‬לק ‪ 1‬מ&רק ‪ 50‬פפענג ג‪ — .‬משא בערב‪ ,‬ק&ס םמ)^ג! רומ&נילי ^ )))טו‪3‬ס ‪ 1‬מ‪6‬רק‪—.‬‬
‫סקר והזהיר על ספרי רקר>[ ו‪3‬מל‪3‬ר‪ ,‬יסלו מר חפן ללי? זיל )וו‪6‬ר^וי לזריזים( ‪ 1‬ת&רק‪— .‬‬
‫וויטק^ויער‪ ,‬גילל קיליס ימלעלח ע‪3‬ריק ‪^3‬פיו ע‪3‬ר‬
‫אגודה פרחים‪) ,‬מגולך ‪3‬חכלית ‪0‬יי‪9‬י( מ^ק‬

‫*‬
‫י‪3‬‬ ‫יג<‬ ‫ו_‪5 1‬ן‬
‫נע^רל^פסיט(‪ ,‬לן^ח סלל כסנ‪ £‬רק‬
‫י‬
‫)‪0‬טק‪7‬ס ( י‪^3‬פס נימכיס‪ 2 ,‬לגל^רק‪ — .‬גלילות הארץ )‬
‫‪ £ 0 3‬ר ק‪ —• .‬אגרות שד'ל‪ ,‬םכי קלקיס‪ ,‬ממיר ‪0‬ניסס רק ‪ 3‬ט ל‪ 1‬ר ק‪ — .‬קול דוד‪ ,‬י סירים‬
‫‪#‬לס לול ^רל סכסן מטריעסט ‪ 50‬פפעגנינ‪ — .‬תוספתא‪ ,‬כג‪6‬ח ‪5‬וקקערמ^לעל )‪ 011‬כרטס( ‪6‬‬
‫"י נ‪5, ÎÎ‬‬ ‫‪~ §Î‬‬ ‫ק ‪ 6‬ר ק‪ — .‬נצח ישר אל‪ ,‬מ&יז לו‪6 3‬ר‪Î‬ס פריעל^גגסן )ע*ל י&י י( ‪ 50‬פפ‪ — .‬מלך אביון‪ ,‬מ &לז‬
‫^‬ ‫'םקע ן ‪3‬כיך ‪ 50‬פפ‪ — .‬נס לנח ם‪ .‬ג' סלקיס מ ^לן יי‪Î‬ל''ל ‪ 3‬כ‪5‬ל?רק‪— .‬י האסיף‪ ,‬מ^לז ס^קי‪1‬לי!וו‬
‫לקנוק חרמיו וקרמ*?‪ ,‬כל ‪>6‬זר ‪ 3‬כנ^רק‪ .‬המאסף‪ ,‬ל‪£‬גת קלמיז ‪ 1‬ל)‪6‬רק‪ — .‬גנזי ישראל ‪3‬סט‪.‬‬
‫פעטערס‪3‬ות‪ ,‬ממ‪3‬ללז ג'‪ 50 ,‬פפ‪ — .‬לקוטי שושנים‪) ,‬כולל ^לס‪ 0‬מ^כנריס מקל&יגי חכטי‬
‫יסרלל( יו'ל ע"י ק ''י גורל^גל ‪ 50‬פפ‪ — .‬ספר דקדוקי סופרים‪ ,‬ח&ס רפ&ל נטע רל‪3‬עלוויטז‬
‫קיגכ‪1‬ן‪ ,‬על ‪ £33‬קמ‪ ^33 ,6‬מ‪5‬יע^‪33 ,‬ל‪3 4‬קר‪^ ,6‬תיס‪ ,‬מגסות‪ ,‬כל קלק רק ‪ 4‬מ ‪ 6‬ר ק‪) .‬סמסך י‪(£3‬‬

‫^‪ Î‬ך‬
‫גל‬
‫^‪5‬‬ ‫ו ^‪^Î‬‬
‫^‬
‫‪§€116‬ו ‪6111£‬ג‪$‬ש§!‪1‬‬
‫^ ‪^ ^ -1‬‬
‫•‪*"§Î‬‬ ‫‪- 1111(11*!!101?0-1!1*1;111‬וו^ול‬
‫‪? 13 3-‬‬ ‫>‪3-‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬‫‪1‬‬‫‪110‬ט‪1 ]\61\611- 1111<1 ^0191110181^1*;1‬‬
‫^‬ ‫"‬ ‫‪3‬ג‬ ‫‪2‬ח‪16‬נ‪001‬‬
‫ט‪2‬‬ ‫‪^11 (3^08^1011) 101‬י ^^‬ ‫?‪11‬ק ‪3.‬‬
‫ג‪5‬‬ ‫^ ‪11‬‬ ‫*ן‬ ‫>^‬ ‫ב ^ ‪15‬‬
‫‪1$8$‬י ‪' ^111118111116 211 .|©<161Î 2614.‬י^‪33‬‬
‫יל' ‪00‬‬ ‫\ ‪:7‬‬
‫^‬ ‫י‪£Î‬‬ ‫ג‪Î‬י‪ÎÎ‬ו^ ‪Î4‬‬

‫נ; ‪0 " 5‬‬

‫~‪3 *£‬ט ^‬
‫‪3‬ל*‬ ‫‪., -.‬‬ ‫§^ ‪3‬י ^ ‪8‬‬

‫?‬
‫" ^‪"Î‬‬ ‫יין* ‪1‬‬
‫‪.11‬‬ ‫ונ‬ ‫‪*-* ^#‬‬
‫; ^רסס שערי תשובה‪.‬‬
‫‪3‬ן *^וי ‪^3‬למר ‪ 5‬כספך ‪3‬על סספר‬ ‫לס‬
‫ימעו סספריס לילגי כס^לן‬ ‫וג^ר‬ ‫‪1#‬יט‬ ‫כי י ‪£3‬‬
‫סלזויל‪.‬‬ ‫לך טקס‪ .‬י(הד‪.‬‬
‫^‬
‫האדרעססע אלינו * ‪.Î‬י ‪ '-‬י' ‪^Î‬‬
‫י^‪1416 ]^6(1^011011 (1. ,,38.1118,21‬‬
‫‪^1‬‬
‫‪38611.‬גו‪0‬י‪1‬ק‪ 0 1^ , 081‬ץ;‪111 11‬‬