‫‪.

‬בראשית ברא לאהימ את השמימ ואת הארצ ‪001:001‬‬

‫‪.‬והארצ היתה תהו ובהו וחשכ על‪-‬פני תהומ ורוח לאהימ מרחפת על‪-‬פני המימ ‪001:002‬‬
‫‪.‬ויאמר לאהימ יהי אור ויהי‪-‬אור ‪001:003‬‬
‫‪.‬וירא לאהימ את‪-‬האור כי‪-‬טוב ויבדל לאהימ בינ האור ובינ החשכ ‪001:004‬‬
‫‪.‬ויקרא לאהימ לאור יומ ולחשכ קרא לילה ויהי‪-‬ערב ויהי‪-‬בקר יומ אחד ‪001:005‬‬
‫‪.‬ויאמר לאהימ יהי רקיע בתוכ המימ ויהי מבדיל בינ מימ למימ ‪001:006‬‬
‫ויעש לאהימ את‪-‬הרקיע ויבדל בינ המימ אשר מתחת לרקיע ובינ המימ אשר מעל לרקיע ‪001:007‬‬
‫‪.‬ויהי‪-‬כנ‬
‫‪.‬ויקרא לאהימ לרקיע שמימ ויהי‪-‬ערב ויהי‪-‬בקר יומ שני ‪001:008‬‬
‫‪.‬ויאמר לאהימ יקוו המימ מתחת השמימ לא‪-‬מקומ אחד ותראה היבשה ויהי‪-‬כנ ‪001:009‬‬
‫‪.‬ויקרא לאהימ ליבשה ארצ ולמקוה המימ קרא ימימ וירא לאהימ כי‪-‬טוב ‪001:010‬‬
‫ויאמר לאהימ תדשא הארצ דשא עשב מזריע זרע עצ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו‪-‬בו ‪001:011‬‬
‫‪.‬על‪-‬הארצ ויהי‪-‬כנ‬
‫ותוצא הארצ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועצ עשה‪-‬פרי אשר זרעו‪-‬בו למינהו וירא ‪001:012‬‬
‫‪.‬לאהימ כי‪-‬טוב‬
‫‪.‬ויהי‪-‬ערב ויהי‪-‬בקר יומ שלישי ‪001:013‬‬
‫ויאמר לאהימ יהי מארת ברקיע השמימ להבדיל בינ היומ ובינ הלילה והיו לאתת ‪001:014‬‬
‫‪.‬ולמועדימ ולימימ ושנימ‬
‫‪.‬והיו למאורת ברקיע השמימ להאיר על‪-‬הארצ ויהי‪-‬כנ ‪001:015‬‬
‫ויעש לאהימ את‪-‬שני המארת הגדלימ את‪-‬המאור הגדל לממשלת היומ ואת‪-‬המאור הקטנ ‪001:016‬‬
‫‪.‬לממשלת הלילה ואת הכוכבימ‬
‫‪.‬ויתנ אתמ לאהימ ברקיע השמימ להאיר על‪-‬הארצ ‪001:017‬‬
‫‪.‬ולמשל ביומ ובלילה ולהבדיל בינ האור ובינ החשכ וירא לאהימ כי‪-‬טוב ‪001:018‬‬
‫‪.‬ויהי‪-‬ערב ויהי‪-‬בקר יומ רביעי ‪001:019‬‬
‫‪.‬ויאמר לאהימ ישרצו המימ שרצ נפש חיה ועופ יעופפ על‪-‬הארצ על‪-‬פני רקיע השמימ ‪001:020‬‬
‫ויברא לאהימ את‪-‬התנינמ הגדלימ ואת כל‪-‬נפש החיה הרמשת אשר שרצו המימ למינהמ ואת ‪001:021‬‬
‫‪.‬כל‪-‬עופ כנפ למינהו וירא לאהימ כי‪-‬טוב‬
‫‪.‬ויברכ אתמ לאהימ לאמר פרו ורבו ומלאו את‪-‬המימ בימימ והעופ ירב בארצ ‪001:022‬‬
‫‪.‬ויהי‪-‬ערב ויהי‪-‬בקר יומ חמישי ‪001:023‬‬
‫‪.‬ויאמר לאהימ תוצא הארצ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו‪-‬ארצ למינה ויהי‪-‬כנ ‪001:024‬‬
‫ויעש לאהימ את‪-‬חית הארצ למינה ואת‪-‬הבהמה למינה ואת כל‪-‬רמש האדמה למינהו וירא ‪001:025‬‬
‫‪.‬לאהימ כי‪-‬טוב‬
‫ויאמר לאהימ נעשה אדמ בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הימ ובעופ השמימ ובבהמה ‪001:026‬‬
‫‪.‬ובכל‪-‬הארצ ובכל‪-‬הרמש הרמש על‪-‬הארצ‬
‫‪.‬ויברא לאהימ את‪-‬האדמ בצלמו בצלמ לאהימ ברא אתו זכר ונקבה ברא אתמ ‪001:027‬‬
‫ויברכ אתמ לאהימ ויאמר להמ לאהימ פרו ורבו ומלאו את‪-‬הארצ וכבשה ורדו בדגת הימ ‪001:028‬‬
‫‪.‬ובעופ השמימ ובכל‪-‬חיה הרמשת על‪-‬הארצ‬
‫ויאמר לאהימ הנה נתתי לכמ את‪-‬כל‪-‬עשב זרע זרע אשר על‪-‬פני כל‪-‬הארצ ואת‪-‬כל‪-‬העצ ‪001:029‬‬
‫‪.‬אשר‪-‬בו פרי‪-‬עצ זרע זרע לכמ יהיה לאכלה‬
‫ולכל‪-‬חית הארצ ולכל‪-‬עופ השמימ ולכל רומש על‪-‬הארצ אשר‪-‬בו נפש חיה את‪-‬כל‪-‬ירק עשב ‪001:030‬‬
‫‪.‬לאכלה ויהי‪-‬כנ‬
‫‪.‬וירא לאהימ את‪-‬כל‪-‬אשר עשה והנה‪-‬טוב מאד ויהי‪-‬ערב ויהי‪-‬בקר יומ הששי ‪001:031‬‬
‫‪.‬ויכלו השמימ והארצ וכל‪-‬צבאמ ‪002:001‬‬
‫‪.‬ויכל לאהימ ביומ השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביומ השביעי מכל‪-‬מלאכתו אשר עשה ‪002:002‬‬
‫‪.‬ויברכ לאהימ את‪-‬יומ השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל‪-‬מלאכתו אשר‪-‬ברא לאהימ לעשות ‪002:003‬‬
‫‪.‬לאה תולדות השמימ והארצ בהבראמ ביומ עשות יהוה לאהימ ארצ ושמימ ‪002:004‬‬
‫וכל שיח השדה טרמ יהיה בארצ וכל‪-‬עשב השדה טרמ יצמח כי לא המטיר יהוה לאהימ ‪002:005‬‬
‫‪.‬על‪-‬הארצ ואדמ אינ לעבד את‪-‬האדמה‬
‫‪.‬ואד יעלה מנ‪-‬הארצ והשקה את‪-‬כל‪-‬פני‪-‬האדמה ‪002:006‬‬
‫וייצר יהוה לאהימ את‪-‬האדמ עפר מנ‪-‬האדמה ויפח באפיו נשמת חיימ ויהי האדמ לנפש ‪002:007‬‬
‫‪.‬חיה‬
‫‪.‬ויטע יהוה לאהימ גנ‪-‬בעדנ מקדמ וישמ שמ את‪-‬האדמ אשר יצר ‪002:008‬‬
‫ויצמח יהוה לאהימ מנ‪-‬האדמה כל‪-‬עצ נחמד למראה וטוב למאכל ועצ החיימ בתוכ הגנ ועצ ‪002:009‬‬
‫‪.‬הדעת טוב ורע‬
‫‪.‬ונהר יצא מעדנ להשקות את‪-‬הגנ ומשמ יפרד והיה לארבעה ראשימ ‪002:010‬‬
‫‪.‬שמ האחד פישונ הוא הסבב את כל‪-‬ארצ החוילה אשר‪-‬שמ הזהב ‪002:011‬‬
‫‪.‬וזהב הארצ ההוא טוב שמ הבדלח ואבנ השהמ ‪002:012‬‬
‫‪.‬ושמ‪-‬הנהר השני גיחונ הוא הסובב את כל‪-‬ארצ כוש ‪002:013‬‬
‫‪.‬ושמ הנהר השלישי חדקל הוא ההלכ קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת ‪002:014‬‬
‫‪.‬ויקח יהוה לאהימ את‪-‬האדמ וינחהו בגנ‪-‬עדנ לעבדה ולשמרה ‪002:015‬‬
‫‪.‬ויצו יהוה לאהימ על‪-‬האדמ לאמר מכל עצ‪-‬הגנ אכל תאכל ‪002:016‬‬
‫‪.‬ומעצ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביומ אכלכ ממנו מות תמות ‪002:017‬‬
‫‪.‬ויאמר יהוה לאהימ לא‪-‬טוב היות האדמ לבדו אעשה‪-‬לו עזר כנגדו ‪002:018‬‬
‫ויצר יהוה לאהימ מנ‪-‬האדמה כל‪-‬חית השדה ואת כל‪-‬עופ השמימ ויבא לא‪-‬האדמ לראות ‪002:019‬‬
‫‪.‬מה‪-‬יקרא‪-‬לו וכל אשר יקרא‪-‬לו האדמ נפש חיה הוא שמו‬
‫‪.‬ויקרא האדמ שמות לכל‪-‬הבהמה ולעופ השמימ ולכל חית השדה ולאדמ לא‪-‬מצא עזר כנגדו ‪002:020‬‬
‫‪.‬ויפל יהוה לאהימ תרדמה על‪-‬האדמ ויישנ ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה ‪002:021‬‬
‫‪.‬ויבנ יהוה לאהימ את‪-‬הצלע אשר‪-‬לקח מנ‪-‬האדמ לאשה ויבאה לא‪-‬האדמ ‪002:022‬‬
‫‪.‬ויאמר האדמ זאת הפעמ עצמ מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה‪-‬זאת ‪002:023‬‬
‫‪.‬על‪-‬כנ יעזב‪-‬איש את‪-‬אביו ואת‪-‬אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד ‪002:024‬‬
‫‪.‬ויהיו שניהמ ערומימ האדמ ואשתו ולא יתבששו ‪002:025‬‬
‫והנחש היה ערומ מכל חית השדה אשר עשה יהוה לאהימ ויאמר לא‪-‬האשה אפ כי‪-‬אמר לאהימ ‪003:001‬‬
‫‪.‬לא תאכלו מכל עצ הגנ‬
‫‪.‬ותאמר האשה לא‪-‬הנחש מפרי עצ‪-‬הגנ נאכל ‪003:002‬‬
‫‪.‬ומפרי העצ אשר בתוכ‪-‬הגנ אמר לאהימ לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פנ‪-‬תמתונ ‪003:003‬‬
‫‪.‬ויאמר הנחש לא‪-‬האשה לא‪-‬מות תמתונ ‪003:004‬‬
‫‪.‬כי ידע לאהימ כי ביומ אכלכמ ממנו ונפקחו עיניכמ והייתמ כלאהימ ידעי טוב ורע ‪003:005‬‬
‫ותרא האשה כי טוב העצ למאכל וכי תאוה‪-‬הוא לעינימ ונחמד העצ להשכיל ותקח מפריו ‪003:006‬‬
‫‪.‬ותאכל ותתנ גמ‪-‬לאישה עמה ויאכל‬
‫‪.‬ותפקחנה עיני שניהמ וידעו כי עירממ המ ויתפרו עלה תאנה ויעשו להמ חגרת ‪003:007‬‬
‫וישמעו את‪-‬קול יהוה לאהימ מתהלכ בגנ לרוח היומ ויתחבא האדמ ואשתו מפני יהוה ‪003:008‬‬
‫‪.‬לאהימ בתוכ עצ הגנ‬
‫‪.‬ויקרא יהוה לאהימ לא‪-‬האדמ ויאמר לו איכה ‪003:009‬‬
‫‪.‬ויאמר את‪-‬קלכ שמעתי בגנ ואירא כי‪-‬עירמ אנכי ואחבא ‪003:010‬‬
‫‪.‬ויאמר מי הגיד לכ כי עירמ אתה המנ‪-‬העצ אשר צויתיכ לבלתי אכל‪-‬ממנו אכלת ‪003:011‬‬
‫‪.‬ויאמר האדמ האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה‪-‬לי מנ‪-‬העצ ואכל ‪003:012‬‬
‫‪.‬ויאמר יהוה לאהימ לאשה מה‪-‬זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל ‪003:013‬‬
‫ויאמר יהוה לאהימ לא‪-‬הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל‪-‬הבהמה ומכל חית השדה על‪-‬גחנכ ‪003:014‬‬
‫‪.‬תלכ ועפר תאכל כל‪-‬ימי חייכ‬
‫ואיבה אשית בינכ ובינ האשה ובינ זרעכ ובינ זרעה הוא ישופכ ראש ואתה תשופנו ‪003:015‬‬
‫‪.‬עקב‬
‫לא‪-‬האשה אמר הרבה ארבה עצבונכ והרנכ בעצב תלדי בנימ ולא‪-‬אישכ תשוקתכ והוא ‪003:016‬‬
‫‪.‬ימשל‪-‬בכ‬
‫ולאדמ אמר כי‪-‬שמעת לקול אשתכ ותאכל מנ‪-‬העצ אשר צויתיכ לאמר לא תאכל ממנו ארורה ‪003:017‬‬
‫‪.‬האדמה בעבורכ בעצבונ תאכלנה כל ימי חייכ‬
‫‪.‬וקוצ ודרדר תצמיח לכ ואכלת את‪-‬עשב השדה ‪003:018‬‬
‫‪.‬בזעת אפיכ תאכל לחמ עד שובכ לא‪-‬האדמה כי ממנה לקחת כי‪-‬עפר אתה ולא‪-‬עפר תשוב ‪003:019‬‬
‫‪.‬ויקרא האדמ שמ אשתו חוה כי הוא היתה אמ כל‪-‬חי ‪003:020‬‬
‫‪.‬ויעש יהוה לאהימ לאדמ ולאשתו כתנות עור וילבשמ ‪003:021‬‬
‫ויאמר יהוה לאהימ הנ האדמ היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פנ‪-‬ישלח ידו ולקח גמ ‪003:022‬‬
‫‪.‬מעצ החיימ ואכל וחי לעלמ‬
‫‪.‬וישלחהו יהוה לאהימ מגנ‪-‬עדנ לעבד את‪-‬האדמה אשר לקח משמ ‪003:023‬‬
‫ויגרש את‪-‬האדמ וישכנ מקדמ לגנ‪-‬עדנ את‪-‬הכרבימ ואת להט החרב המתהפכת לשמר את‪-‬דרכ ‪003:024‬‬
‫‪.‬עצ החיימ‬
‫‪.‬והאדמ ידע את‪-‬חוה אשתו ותהר ותלד את‪-‬קינ ותאמר קניתי איש את‪-‬יהוה ‪004:001‬‬
‫‪.‬ותספ ללדת את‪-‬אחיו את‪-‬הבל ויהי‪-‬הבל רעה צאנ וקינ היה עבד אדמה ‪004:002‬‬
‫‪.‬ויהי מקצ ימימ ויבא קינ מפרי האדמה מנחה ליהוה ‪004:003‬‬
‫‪.‬והבל הביא גמ‪-‬הוא מבכרת צאנו ומחלבהנ וישע יהוה לא‪-‬הבל ולא‪-‬מנחתו ‪004:004‬‬
‫‪.‬ולא‪-‬קינ ולא‪-‬מנחתו לא שעה ויחר לקינ מאד ויפלו פניו ‪004:005‬‬
‫‪.‬ויאמר יהוה לא‪-‬קינ למה חרה לכ ולמה נפלו פניכ ‪004:006‬‬
‫‪.‬הלוא אמ‪-‬תיטיב שאת ואמ לא תיטיב לפתח חטאת רבצ ולאיכ תשוקתו ואתה תמשל‪-‬בו ‪004:007‬‬
‫‪.‬ויאמר קינ לא‪-‬הבל אחיו ויהי בהיותמ בשדה ויקמ קינ לא‪-‬הבל אחיו ויהרגהו ‪004:008‬‬
‫‪.‬ויאמר יהוה לא‪-‬קינ אי הבל אחיכ ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי ‪004:009‬‬
‫‪.‬ויאמר מה עשית קול דמי אחיכ צעקימ לאי מנ‪-‬האדמה ‪004:010‬‬
‫‪.‬ועתה ארור אתה מנ‪-‬האדמה אשר פצתה את‪-‬פיה לקחת את‪-‬דמי אחיכ מידכ ‪004:011‬‬
‫‪.‬כי תעבד את‪-‬האדמה לא‪-‬תספ תת‪-‬כחה לכ נע ונד תהיה בארצ ‪004:012‬‬
‫‪.‬ויאמר קינ לא‪-‬יהוה גדול עוני מנשא ‪004:013‬‬
‫הנ גרשת אתי היומ מעל פני האדמה ומפניכ אסתר והייתי נע ונד בארצ והיה כל‪-‬מצאי ‪004:014‬‬
‫‪.‬יהרגני‬
‫ויאמר לו יהוה לכנ כל‪-‬הרג קינ שבעתימ יקמ וישמ יהוה לקינ אות לבלתי הכות‪-‬אתו ‪004:015‬‬
‫‪.‬כל‪-‬מצאו‬
‫‪.‬ויצא קינ מלפני יהוה וישב בארצ‪-‬נוד קדמת‪-‬עדנ ‪004:016‬‬
‫‪.‬וידע קינ את‪-‬אשתו ותהר ותלד את‪-‬חנוכ ויהי בנה עיר ויקרא שמ העיר כשמ בנו חנוכ ‪004:017‬‬
‫ויולד לחנוכ את‪-‬עירד ועירד ילד את‪-‬מחוילא ומחיילא ילד את‪-‬מתושלא ומתושלא ילד ‪004:018‬‬
‫‪.‬את‪-‬למכ‬
‫‪.‬ויקח‪-‬לו למכ שתי נשימ שמ האחת עדה ושמ השנית צלה ‪004:019‬‬
‫‪.‬ותלד עדה את‪-‬יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה ‪004:020‬‬
‫‪.‬ושמ אחיו יובל הוא היה אבי כל‪-‬תפש כנור ועוגב ‪004:021‬‬
‫‪.‬וצלה גמ‪-‬הוא ילדה את‪-‬תובל קינ לטש כל‪-‬חרש נחשת וברזל ואחות תובל‪-‬קינ נעמה ‪004:022‬‬
‫ויאמר למכ לנשיו עדה וצלה שמענ קולי נשי למכ האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי ‪004:023‬‬
‫‪.‬וילד לחברתי‬
‫‪.‬כי שבעתימ יקמ‪-‬קינ ולמכ שבעימ ושבעה ‪004:024‬‬
‫וידע אדמ עוד את‪-‬אשתו ותלד בנ ותקרא את‪-‬שמו שת כי שת‪-‬לי לאהימ זרע אחר תחת הבל ‪004:025‬‬
‫‪.‬כי הרגו קינ‬
‫‪.‬ולשת גמ‪-‬הוא ילד‪-‬בנ ויקרא את‪-‬שמו אנוש אז הוחל לקרא בשמ יהוה ‪004:026‬‬
‫‪.‬זה ספר תולדת אדמ ביומ ברא לאהימ אדמ בדמות לאהימ עשה אתו ‪005:001‬‬
‫‪.‬זכר ונקבה בראמ ויברכ אתמ ויקרא את‪-‬שממ אדמ ביומ הבראמ ‪005:002‬‬
‫‪.‬ויחי אדמ שלשימ ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את‪-‬שמו שת ‪005:003‬‬
‫‪.‬ויהיו ימי‪-‬אדמ אחרי הולידו את‪-‬שת שמנה מאת שנה ויולד בנימ ובנות ‪005:004‬‬
‫‪.‬ויהיו כל‪-‬ימי אדמ אשר‪-‬חי תשע מאות שנה ושלשימ שנה וימת ‪005:005‬‬
‫‪.‬ויחי‪-‬שת חמש שנימ ומאת שנה ויולד את‪-‬אנוש ‪005:006‬‬
‫‪.‬ויחי‪-‬שת אחרי הולידו את‪-‬אנוש שבע שנימ ושמנה מאות שנה ויולד בנימ ובנות ‪005:007‬‬
‫‪.‬ויהיו כל‪-‬ימי‪-‬שת שתימ עשרה שנה ותשע מאות שנה וימת ‪005:008‬‬
‫‪.‬ויחי אנוש תשעימ שנה ויולד את‪-‬קיננ ‪005:009‬‬
‫‪.‬ויחי אנוש אחרי הולידו את‪-‬קיננ חמש עשרה שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנימ ובנות ‪005:010‬‬
‫‪.‬ויהיו כל‪-‬ימי אנוש חמש שנימ ותשע מאות שנה וימת ‪005:011‬‬
‫‪.‬ויחי קיננ שבעימ שנה ויולד את‪-‬מהלללא ‪005:012‬‬
‫‪.‬ויחי קיננ אחרי הולידו את‪-‬מהלללא ארבעימ שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנימ ובנות ‪005:013‬‬
‫‪.‬ויהיו כל‪-‬ימי קיננ עשר שנימ ותשע מאות שנה וימת ‪005:014‬‬
‫‪.‬ויחי מהלללא חמש שנימ וששימ שנה ויולד את‪-‬ירד ‪005:015‬‬
‫‪.‬ויחי מהלללא אחרי הולידו את‪-‬ירד שלשימ שנה ושמנה מאות שנה ויולד בנימ ובנות ‪005:016‬‬
‫‪.‬ויהיו כל‪-‬ימי מהלללא חמש ותשעימ שנה ושמנה מאות שנה וימת ‪005:017‬‬
‫‪.‬ויחי‪-‬ירד שתימ וששימ שנה ומאת שנה ויולד את‪-‬חנוכ ‪005:018‬‬
‫‪.‬ויחי‪-‬ירד אחרי הולידו את‪-‬חנוכ שמנה מאות שנה ויולד בנימ ובנות ‪005:019‬‬
‫‪.‬ויהיו כל‪-‬ימי‪-‬ירד שתימ וששימ שנה ותשע מאות שנה וימת ‪005:020‬‬
‫‪.‬ויחי חנוכ חמש וששימ שנה ויולד את‪-‬מתושלח ‪005:021‬‬
‫‪.‬ויתהלכ חנוכ את‪-‬הלאהימ אחרי הולידו את‪-‬מתושלח שלש מאות שנה ויולד בנימ ובנות ‪005:022‬‬
‫‪.‬ויהי כל‪-‬ימי חנוכ חמש וששימ שנה ושלש מאות שנה ‪005:023‬‬
‫‪.‬ויתהלכ חנוכ את‪-‬הלאהימ ואיננו כי‪-‬לקח אתו לאהימ ‪005:024‬‬
‫‪.‬ויחי מתושלח שבע ושמנימ שנה ומאת שנה ויולד את‪-‬למכ ‪005:025‬‬
‫ויחי מתושלח אחרי הולידו את‪-‬למכ שתימ ושמונימ שנה ושבע מאות שנה ויולד בנימ ‪005:026‬‬
‫‪.‬ובנות‬
‫‪.‬ויהיו כל‪-‬ימי מתושלח תשע וששימ שנה ותשע מאות שנה וימת ‪005:027‬‬
‫‪.‬ויחי‪-‬למכ שתימ ושמנימ שנה ומאת שנה ויולד בנ ‪005:028‬‬
‫ויקרא את‪-‬שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבונ ידינו מנ‪-‬האדמה אשר אררה ‪005:029‬‬
‫‪.‬יהוה‬
‫‪.‬ויחי‪-‬למכ אחרי הולידו את‪-‬נח חמש ותשעימ שנה וחמש מאת שנה ויולד בנימ ובנות ‪005:030‬‬
‫‪.‬ויהי כל‪-‬ימי‪-‬למכ שבע ושבעימ שנה ושבע מאות שנה וימת ‪005:031‬‬
‫‪.‬ויהי‪-‬נח בנ‪-‬חמש מאות שנה ויולד נח את‪-‬שמ את‪-‬חמ ואת‪-‬יפת ‪005:032‬‬
‫‪.‬ויהי כי‪-‬החל האדמ לרב על‪-‬פני האדמה ובנות ילדו להמ ‪006:001‬‬
‫‪.‬ויראו בני‪-‬הלאהימ את‪-‬בנות האדמ כי טבת הנה ויקחו להמ נשימ מכל אשר בחרו ‪006:002‬‬
‫‪.‬ויאמר יהוה לא‪-‬ידונ רוחי באדמ לעלמ בשגמ הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרימ שנה ‪006:003‬‬
‫הנפלימ היו בארצ בימימ ההמ וגמ אחרי‪-‬כנ אשר יבאו בני הלאהימ לא‪-‬בנות האדמ וילדו ‪006:004‬‬
‫‪.‬להמ המה הגברימ אשר מעולמ אנשי השמ‬
‫‪.‬וירא יהוה כי רבה רעת האדמ בארצ וכל‪-‬יצר מחשבות לבו רק רע כל‪-‬היומ ‪006:005‬‬
‫‪.‬וינחמ יהוה כי‪-‬עשה את‪-‬האדמ בארצ ויתעצב לא‪-‬לבו ‪006:006‬‬
‫ויאמר יהוה אמחה את‪-‬האדמ אשר‪-‬בראתי מעל פני האדמה מאדמ עד‪-‬בהמה עד‪-‬רמש ועד‪-‬עופ ‪006:007‬‬
‫‪.‬השמימ כי נחמתי כי עשיתמ‬
‫‪.‬ונח מצא חנ בעיני יהוה ‪006:008‬‬
‫‪.‬לאה תולדת נח נח איש צדיק תמימ היה בדרתיו את‪-‬הלאהימ התהלכ‪-‬נח ‪006:009‬‬
‫‪.‬ויולד נח שלשה בנימ את‪-‬שמ את‪-‬חמ ואת‪-‬יפת ‪006:010‬‬
‫‪.‬ותשחת הארצ לפני הלאהימ ותמלא הארצ חמס ‪006:011‬‬
‫‪.‬וירא לאהימ את‪-‬הארצ והנה נשחתה כי‪-‬השחית כל‪-‬בשר את‪-‬דרכו על‪-‬הארצ ‪006:012‬‬
‫ויאמר לאהימ לנח קצ כל‪-‬בשר בא לפני כי‪-‬מלאה הארצ חמס מפניהמ והנני משחיתמ ‪006:013‬‬
‫‪.‬את‪-‬הארצ‬
‫‪.‬עשה לכ תבת עצי‪-‬גפר קנימ תעשה את‪-‬התבה וכפרת אתה מבית ומחוצ בכפר ‪006:014‬‬
‫‪.‬וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה ארכ התבה חמשימ אמה רחבה ושלשימ אמה קומתה ‪006:015‬‬
‫צהר תעשה לתבה ולא‪-‬אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשימ תחתימ שנימ ושלשימ ‪006:016‬‬
‫‪.‬תעשה‬
‫ואני הנני מביא את‪-‬המבול מימ על‪-‬הארצ לשחת כל‪-‬בשר אשר‪-‬בו רוח חיימ מתחת השמימ ‪006:017‬‬
‫‪.‬כל אשר‪-‬בארצ יגוע‬
‫‪.‬והקמתי את‪-‬בריתי אתכ ובאת לא‪-‬התבה אתה ובניכ ואשתכ ונשי‪-‬בניכ אתכ ‪006:018‬‬
‫‪.‬ומכל‪-‬החי מכל‪-‬בשר שנימ מכל תביא לא‪-‬התבה להחית אתכ זכר ונקבה יהיו ‪006:019‬‬
‫‪.‬מהעופ למינהו ומנ‪-‬הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו שנימ מכל יבאו לאיכ להחית ‪006:020‬‬
‫‪.‬ואתה קח‪-‬לכ מכל‪-‬מאכל אשר יאכל ואספת לאיכ והיה לכ ולהמ לאכלה ‪006:021‬‬
‫‪.‬ויעש נח ככל אשר צוה אתו לאהימ כנ עשה ‪006:022‬‬
‫‪.‬ויאמר יהוה לנח בא‪-‬אתה וכל‪-‬ביתכ לא‪-‬התבה כי‪-‬אתכ ראיתי צדיק לפני בדור הזה ‪007:001‬‬
‫מכל הבהמה הטהורה תקח‪-‬לכ שבעה שבעה איש ואשתו ומנ‪-‬הבהמה אשר לא טהרה הוא שנימ ‪007:002‬‬
‫‪.‬איש ואשתו‬
‫‪.‬גמ מעופ השמימ שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על‪-‬פני כל‪-‬הארצ ‪007:003‬‬
‫כי לימימ עוד שבעה אנכי ממטיר על‪-‬הארצ ארבעימ יומ וארבעימ לילה ומחיתי ‪007:004‬‬
‫‪.‬את‪-‬כל‪-‬היקומ אשר עשיתי מעל פני האדמה‬
‫‪.‬ויעש נח ככל אשר‪-‬צוהו יהוה ‪007:005‬‬
‫‪.‬ונח בנ‪-‬שש מאות שנה והמבול היה מימ על‪-‬הארצ ‪007:006‬‬
‫‪.‬ויבא נח ובניו ואשתו ונשי‪-‬בניו אתו לא‪-‬התבה מפני מי המבול ‪007:007‬‬
‫‪.‬מנ‪-‬הבהמה הטהורה ומנ‪-‬הבהמה אשר איננה טהרה ומנ‪-‬העופ וכל אשר‪-‬רמש על‪-‬האדמה ‪007:008‬‬
‫‪.‬שנימ שנימ באו לא‪-‬נח לא‪-‬התבה זכר ונקבה כאשר צוה לאהימ את‪-‬נח ‪007:009‬‬
‫‪.‬ויהי לשבעת הימימ ומי המבול היו על‪-‬הארצ ‪007:010‬‬
‫בשנת שש‪-‬מאות שנה לחיי‪-‬נח בחדש השני בשבעה‪-‬עשר יומ לחדש ביומ הזה נבקעו ‪007:011‬‬
‫‪.‬כל‪-‬מעינת תהומ רבה וארבת השמימ נפתחו‬
‫‪.‬ויהי הגשמ על‪-‬הארצ ארבעימ יומ וארבעימ לילה ‪007:012‬‬
‫‪.‬בעצמ היומ הזה בא נח ושמ‪-‬וחמ ויפת בני‪-‬נח ואשת נח ושלשת נשי‪-‬בניו אתמ לא‪-‬התבה ‪007:013‬‬
‫המה וכל‪-‬החיה למינה וכל‪-‬הבהמה למינה וכל‪-‬הרמש הרמש על‪-‬הארצ למינהו וכל‪-‬העופ ‪007:014‬‬
‫‪.‬למינהו כל צפור כל‪-‬כנפ‬
‫‪.‬ויבאו לא‪-‬נח לא‪-‬התבה שנימ שנימ מכל‪-‬הבשר אשר‪-‬בו רוח חיימ ‪007:015‬‬
‫‪.‬והבאימ זכר ונקבה מכל‪-‬בשר באו כאשר צוה אתו לאהימ ויסגר יהוה בעדו ‪007:016‬‬
‫‪.‬ויהי המבול ארבעימ יומ על‪-‬הארצ וירבו המימ וישאו את‪-‬התבה ותרמ מעל הארצ ‪007:017‬‬
‫‪.‬ויגברו המימ וירבו מאד על‪-‬הארצ ותלכ התבה על‪-‬פני המימ ‪007:018‬‬
‫‪.‬והמימ גברו מאד מאד על‪-‬הארצ ויכסו כל‪-‬ההרימ הגבהימ אשר‪-‬תחת כל‪-‬השמימ ‪007:019‬‬
‫‪.‬חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המימ ויכסו ההרימ ‪007:020‬‬
‫ויגוע כל‪-‬בשר הרמש על‪-‬הארצ בעופ ובבהמה ובחיה ובכל‪-‬השרצ השרצ על‪-‬הארצ וכל ‪007:021‬‬
‫‪.‬האדמ‬
‫‪.‬כל אשר נשמת‪-‬רוח חיימ באפיו מכל אשר בחרבה מתו ‪007:022‬‬
‫וימח את‪-‬כל‪-‬היקומ אשר על‪-‬פני האדמה מאדמ עד‪-‬בהמה עד‪-‬רמש ועד‪-‬עופ השמימ וימחו ‪007:023‬‬
‫‪.‬מנ‪-‬הארצ וישאר אכ‪-‬נח ואשר אתו בתבה‬
‫‪.‬ויגברו המימ על‪-‬הארצ חמשימ ומאת יומ ‪007:024‬‬
‫ויזכר לאהימ את‪-‬נח ואת כל‪-‬החיה ואת‪-‬כל‪-‬הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר לאהימ רוח ‪008:001‬‬
‫‪.‬על‪-‬הארצ וישכו המימ‬
‫‪.‬ויסכרו מעינת תהומ וארבת השמימ ויכלא הגשמ מנ‪-‬השמימ ‪008:002‬‬
‫‪.‬וישבו המימ מעל הארצ הלוכ ושוב ויחסרו המימ מקצה חמשימ ומאת יומ ‪008:003‬‬
‫‪.‬ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה‪-‬עשר יומ לחדש על הרי אררט ‪008:004‬‬
‫‪.‬והמימ היו הלוכ וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרימ ‪008:005‬‬
‫‪.‬ויהי מקצ ארבעימ יומ ויפתח נח את‪-‬חלונ התבה אשר עשה ‪008:006‬‬
‫‪.‬וישלח את‪-‬הערב ויצא יצוא ושוב עד‪-‬יבשת המימ מעל הארצ ‪008:007‬‬
‫‪.‬וישלח את‪-‬היונה מאתו לראות הקלו המימ מעל פני האדמה ‪008:008‬‬
‫ולא‪-‬מצאה היונה מנוח לכפ‪-‬רגלה ותשב לאיו לא‪-‬התבה כי‪-‬מימ על‪-‬פני כל‪-‬הארצ וישלח ‪008:009‬‬
‫‪.‬ידו ויקחה ויבא אתה לאיו לא‪-‬התבה‬
‫‪.‬ויחל עוד שבעת ימימ אחרימ ויספ שלח את‪-‬היונה מנ‪-‬התבה ‪008:010‬‬
‫‪.‬ותבא לאיו היונה לעת ערב והנה עלה‪-‬זית טרפ בפיה וידע נח כי‪-‬קלו המימ מעל הארצ ‪008:011‬‬
‫‪.‬וייחל עוד שבעת ימימ אחרימ וישלח את‪-‬היונה ולא‪-‬יספה שוב‪-‬לאיו עוד ‪008:012‬‬
‫ויהי באחת ושש‪-‬מאות שנה בראשונ באחד לחדש חרבו המימ מעל הארצ ויסר נח את‪-‬מכסה ‪008:013‬‬
‫‪.‬התבה וירא והנה חרבו פני האדמה‬
‫‪.‬ובחדש השני בשבעה ועשרימ יומ לחדש יבשה הארצ ‪008:014‬‬
‫‪.‬וידבר לאהימ לא‪-‬נח לאמר ‪008:015‬‬
‫‪.‬צא מנ‪-‬התבה אתה ואשתכ ובניכ ונשי‪-‬בניכ אתכ ‪008:016‬‬
‫כל‪-‬החיה אשר‪-‬אתכ מכל‪-‬בשר בעופ ובבהמה ובכל‪-‬הרמש הרמש על‪-‬הארצ הוצא אתכ ושרצו ‪008:017‬‬
‫‪.‬בארצ ופרו ורבו על‪-‬הארצ‬
‫‪.‬ויצא‪-‬נח ובניו ואשתו ונשי‪-‬בניו אתו ‪008:018‬‬
‫‪.‬כל‪-‬החיה כל‪-‬הרמש וכל‪-‬העופ כל רומש על‪-‬הארצ למשפחתיהמ יצאו מנ‪-‬התבה ‪008:019‬‬
‫‪.‬ויבנ נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהרה ומכל העופ הטהר ויעל עלת במזבח ‪008:020‬‬
‫וירח יהוה את‪-‬ריח הניחח ויאמר יהוה לא‪-‬לבו לא‪-‬אספ לקלל עוד את‪-‬האדמה בעבור האדמ ‪008:021‬‬
‫‪.‬כי יצר לב האדמ רע מנעריו ולא‪-‬אספ עוד להכות את‪-‬כל‪-‬חי כאשר עשיתי‬
‫‪.‬עד כל‪-‬ימי הארצ זרע וקציר וקר וחמ וקיצ וחרפ ויומ ולילה לא ישבתו ‪008:022‬‬
‫‪.‬ויברכ לאהימ את‪-‬נח ואת‪-‬בניו ויאמר להמ פרו ורבו ומלאו את‪-‬הארצ ‪009:001‬‬
‫ומוראכמ וחתכמ יהיה על כל‪-‬חית הארצ ועל כל‪-‬עופ השמימ בכל אשר תרמש האדמה ‪009:002‬‬
‫‪.‬ובכל‪-‬דגי הימ בידכמ נתנו‬
‫‪.‬כל‪-‬רמש אשר הוא‪-‬חי לכמ יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכמ את‪-‬כל ‪009:003‬‬
‫‪.‬אכ‪-‬בשר בנפשו דמו לא תאכלו ‪009:004‬‬
‫ואכ את‪-‬דמכמ לנפשתיכמ אדרש מיד כל‪-‬חיה אדרשנו ומיד האדמ מיד איש אחיו אדרש ‪009:005‬‬
‫‪.‬את‪-‬נפש האדמ‬
‫‪.‬שפכ דמ האדמ באדמ דמו ישפכ כי בצלמ לאהימ עשה את‪-‬האדמ ‪009:006‬‬
‫‪.‬ואתמ פרו ורבו שרצו בארצ ורבו‪-‬בה ‪009:007‬‬
‫‪.‬ויאמר לאהימ לא‪-‬נח ולא‪-‬בניו אתו לאמר ‪009:008‬‬
‫‪.‬ואני הנני מקימ את‪-‬בריתי אתכמ ואת‪-‬זרעכמ אחריכמ ‪009:009‬‬
‫ואת כל‪-‬נפש החיה אשר אתכמ בעופ בבהמה ובכל‪-‬חית הארצ אתכמ מכל יצאי התבה לכל ‪009:010‬‬
‫‪.‬חית הארצ‬
‫והקמתי את‪-‬בריתי אתכמ ולא‪-‬יכרת כל‪-‬בשר עוד ממי המבול ולא‪-‬יהיה עוד מבול לשחת ‪009:011‬‬
‫‪.‬הארצ‬
‫ויאמר לאהימ זאת אות‪-‬הברית אשר‪-‬אני נתנ ביני וביניכמ ובינ כל‪-‬נפש חיה אשר אתכמ ‪009:012‬‬
‫‪.‬לדרת עולמ‬
‫‪.‬את‪-‬קשתי נתתי בעננ והיתה לאות ברית ביני ובינ הארצ ‪009:013‬‬
‫‪.‬והיה בענני עננ על‪-‬הארצ ונראתה הקשת בעננ ‪009:014‬‬
‫וזכרתי את‪-‬בריתי אשר ביני וביניכמ ובינ כל‪-‬נפש חיה בכל‪-‬בשר ולא‪-‬יהיה עוד המימ ‪009:015‬‬
‫‪.‬למבול לשחת כל‪-‬בשר‬
‫והיתה הקשת בעננ וראיתיה לזכר ברית עולמ בינ לאהימ ובינ כל‪-‬נפש חיה בכל‪-‬בשר אשר ‪009:016‬‬
‫‪.‬על‪-‬הארצ‬
‫‪.‬ויאמר לאהימ לא‪-‬נח זאת אות‪-‬הברית אשר הקימתי ביני ובינ כל‪-‬בשר אשר על‪-‬הארצ ‪009:017‬‬
‫‪.‬ויהיו בני‪-‬נח היצאימ מנ‪-‬התבה שמ וחמ ויפת וחמ הוא אבי כנענ ‪009:018‬‬
‫‪.‬שלשה לאה בני‪-‬נח ומלאה נפצה כל‪-‬הארצ ‪009:019‬‬
‫‪.‬ויחל נח איש האדמה ויטע כרמ ‪009:020‬‬
‫‪.‬וישת מנ‪-‬היינ וישכר ויתגל בתוכ אהלה ‪009:021‬‬
‫‪.‬וירא חמ אבי כנענ את ערות אביו ויגד לשני‪-‬אחיו בחוצ ‪009:022‬‬
‫ויקח שמ ויפת את‪-‬השמלה וישימו על‪-‬שכמ שניהמ וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהמ ‪009:023‬‬
‫‪.‬ופניהמ אחרנית וערות אביהמ לא ראו‬
‫‪.‬וייקצ נח מיינו וידע את אשר‪-‬עשה‪-‬לו בנו הקטנ ‪009:024‬‬
‫‪.‬ויאמר ארור כנענ עבד עבדימ יהיה לאחיו ‪009:025‬‬
‫‪.‬ויאמר ברוכ יהוה לאהי שמ ויהי כנענ עבד למו ‪009:026‬‬
‫‪.‬יפת לאהימ ליפת וישכנ באהלי‪-‬שמ ויהי כנענ עבד למו ‪009:027‬‬
‫‪.‬ויחי‪-‬נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשימ שנה ‪009:028‬‬
‫‪.‬ויהי כל‪-‬ימי‪-‬נח תשע מאות שנה וחמשימ שנה וימת ‪009:029‬‬
‫‪.‬ולאה תולדת בני‪-‬נח שמ חמ ויפת ויולדו להמ בנימ אחר המבול ‪010:001‬‬
‫‪.‬בני יפת גמר ומגוג ומדי ויונ ותובל ומשכ ותירס ‪010:002‬‬
‫‪.‬ובני גמר אשכנז וריפת ותגרמה ‪010:003‬‬
‫‪.‬ובני יונ לאישה ותרשיש כתימ ודדנימ ‪010:004‬‬
‫‪.‬מלאה נפרדו איי הגוימ בארצתמ איש ללשנו למשפחתמ בגויהמ ‪010:005‬‬
‫‪.‬ובני חמ כוש ומצרימ ופוט וכנענ ‪010:006‬‬
‫‪.‬ובני כוש סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא ובני רעמה שבא ודדנ ‪010:007‬‬
‫‪.‬וכוש ילד את‪-‬נמרד הוא החל להיות גבר בארצ ‪010:008‬‬
‫‪.‬הוא‪-‬היה גבר‪-‬ציד לפני יהוה על‪-‬כנ יאמר כנמרד גבור ציד לפני יהוה ‪010:009‬‬
‫‪.‬ותהי ראשית ממלכתו בבל וארכ ואכד וכלנה בארצ שנער ‪010:010‬‬
‫‪.‬מנ‪-‬הארצ ההוא יצא אשור ויבנ את‪-‬נינוה ואת‪-‬רחבת עיר ואת‪-‬כלח ‪010:011‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬רסנ בינ נינוה ובינ כלח הוא העיר הגדלה ‪010:012‬‬
‫‪.‬ומצרימ ילד את‪-‬לודימ ואת‪-‬ענמימ ואת‪-‬להבימ ואת‪-‬נפתחימ ‪010:013‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬פתרסימ ואת‪-‬כסלחימ אשר יצאו משמ פלשתימ ואת‪-‬כפתרימ ‪010:014‬‬
‫‪.‬וכנענ ילד את‪-‬צידנ בכרו ואת‪-‬חת ‪010:015‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬היבוסי ואת‪-‬האמרי ואת הגרגשי ‪010:016‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬החוי ואת‪-‬הערקי ואת‪-‬הסיני ‪010:017‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬הארודי ואת‪-‬הצמרי ואת‪-‬החמתי ואחר נפצו משפחות הכנעני ‪010:018‬‬
‫ויהי גבול הכנעני מצידנ באכה גררה עד‪-‬עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצביימ ‪010:019‬‬
‫‪.‬עד‪-‬לשע‬
‫‪.‬לאה בני‪-‬חמ למשפחתמ ללשנתמ בארצתמ בגויהמ ‪010:020‬‬
‫‪.‬ולשמ ילד גמ‪-‬הוא אבי כל‪-‬בני‪-‬עבר אחי יפת הגדול ‪010:021‬‬
‫‪.‬בני שמ עילמ ואשור וארפכשד ולוד וארמ ‪010:022‬‬
‫‪.‬ובני ארמ עוצ וחול וגתר ומש ‪010:023‬‬
‫‪.‬וארפכשד ילד את‪-‬שלח ושלח ילד את‪-‬עבר ‪010:024‬‬
‫‪.‬ולעבר ילד שני בנימ שמ האחד פלג כי בימיו נפלגה הארצ ושמ אחיו יקטנ ‪010:025‬‬
‫‪.‬ויקטנ ילד את‪-‬לאמודד ואת‪-‬שלפ ואת‪-‬חצרמות ואת‪-‬ירח ‪010:026‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬הדורמ ואת‪-‬אוזל ואת‪-‬דקלה ‪010:027‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬עובל ואת‪-‬אבימלא ואת‪-‬שבא ‪010:028‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬אופר ואת‪-‬חוילה ואת‪-‬יובב כל‪-‬לאה בני יקטנ ‪010:029‬‬
‫‪.‬ויהי מושבמ ממשא באכה ספרה הר הקדמ ‪010:030‬‬
‫‪.‬לאה בני‪-‬שמ למשפחתמ ללשנתמ בארצתמ לגויהמ ‪010:031‬‬
‫‪.‬לאה משפחת בני‪-‬נח לתולדתמ בגויהמ ומלאה נפרדו הגוימ בארצ אחר המבול ‪010:032‬‬
‫‪.‬ויהי כל‪-‬הארצ שפה אחת ודברימ אחדימ ‪011:001‬‬
‫‪.‬ויהי בנסעמ מקדמ וימצאו בקעה בארצ שנער וישבו שמ ‪011:002‬‬
‫ויאמרו איש לא‪-‬רעהו הבה נלבנה לבנימ ונשרפה לשרפה ותהי להמ הלבנה לאבנ והחמר ‪011:003‬‬
‫‪.‬היה להמ לחמר‬
‫ויאמרו הבה נבנה‪-‬לנו עיר ומגדל וראשו בשמימ ונעשה‪-‬לנו שמ פנ‪-‬נפוצ על‪-‬פני ‪011:004‬‬
‫‪.‬כל‪-‬הארצ‬
‫‪.‬וירד יהוה לראת את‪-‬העיר ואת‪-‬המגדל אשר בנו בני האדמ ‪011:005‬‬
‫ויאמר יהוה הנ עמ אחד ושפה אחת לכלמ וזה החלמ לעשות ועתה לא‪-‬יבצר מהמ כל אשר ‪011:006‬‬
‫‪.‬יזמו לעשות‬
‫‪.‬הבה נרדה ונבלה שמ שפתמ אשר לא ישמעו איש שפת רעהו ‪011:007‬‬
‫‪.‬ויפצ יהוה אתמ משמ על‪-‬פני כל‪-‬הארצ ויחדלו לבנת העיר ‪011:008‬‬
‫על‪-‬כנ קרא שמה בבל כי‪-‬שמ בלל יהוה שפת כל‪-‬הארצ ומשמ הפיצמ יהוה על‪-‬פני ‪011:009‬‬
‫‪.‬כל‪-‬הארצ‬
‫‪.‬לאה תולדת שמ שמ בנ‪-‬מאת שנה ויולד את‪-‬ארפכשד שנתימ אחר המבול ‪011:010‬‬
‫‪.‬ויחי‪-‬שמ אחרי הולידו את‪-‬ארפכשד חמש מאות שנה ויולד בנימ ובנות ‪011:011‬‬
‫‪.‬וארפכשד חי חמש ושלשימ שנה ויולד את‪-‬שלח ‪011:012‬‬
‫‪.‬ויחי ארפכשד אחרי הולידו את‪-‬שלח שלש שנימ וארבע מאות שנה ויולד בנימ ובנות ‪011:013‬‬
‫‪.‬ושלח חי שלשימ שנה ויולד את‪-‬עבר ‪011:014‬‬
‫‪.‬ויחי‪-‬שלח אחרי הולידו את‪-‬עבר שלש שנימ וארבע מאות שנה ויולד בנימ ובנות ‪011:015‬‬
‫‪.‬ויחי‪-‬עבר ארבע ושלשימ שנה ויולד את‪-‬פלג ‪011:016‬‬
‫‪.‬ויחי‪-‬עבר אחרי הולידו את‪-‬פלג שלשימ שנה וארבע מאות שנה ויולד בנימ ובנות ‪011:017‬‬
‫‪.‬ויחי‪-‬פלג שלשימ שנה ויולד את‪-‬רעו ‪011:018‬‬
‫‪.‬ויחי‪-‬פלג אחרי הולידו את‪-‬רעו תשע שנימ ומאתימ שנה ויולד בנימ ובנות ‪011:019‬‬
‫‪.‬ויחי רעו שתימ ושלשימ שנה ויולד את‪-‬שרוג ‪011:020‬‬
‫‪.‬ויחי רעו אחרי הולידו את‪-‬שרוג שבע שנימ ומאתימ שנה ויולד בנימ ובנות ‪011:021‬‬
‫‪.‬ויחי שרוג שלשימ שנה ויולד את‪-‬נחור ‪011:022‬‬
‫‪.‬ויחי שרוג אחרי הולידו את‪-‬נחור מאתימ שנה ויולד בנימ ובנות ‪011:023‬‬
‫‪.‬ויחי נחור תשע ועשרימ שנה ויולד את‪-‬תרח ‪011:024‬‬
‫‪.‬ויחי נחור אחרי הולידו את‪-‬תרח תשע‪-‬עשרה שנה ומאת שנה ויולד בנימ ובנות ‪011:025‬‬
‫‪.‬ויחי‪-‬תרח שבעימ שנה ויולד את‪-‬אברמ את‪-‬נחור ואת‪-‬הרנ ‪011:026‬‬
‫‪.‬ולאה תולדת תרח תרח הוליד את‪-‬אברמ את‪-‬נחור ואת‪-‬הרנ והרנ הוליד את‪-‬לוט ‪011:027‬‬
‫‪.‬וימת הרנ על‪-‬פני תרח אביו בארצ מולדתו באור כשדימ ‪011:028‬‬
‫ויקח אברמ ונחור להמ נשימ שמ אשת‪-‬אברמ שרי ושמ אשת‪-‬נחור מלכה בת‪-‬הרנ אבי‪-‬מלכה ‪011:029‬‬
‫‪.‬ואבי יסכה‬
‫‪.‬ותהי שרי עקרה אינ לה ולד ‪011:030‬‬
‫ויקח תרח את‪-‬אברמ בנו ואת‪-‬לוט בנ‪-‬הרנ בנ‪-‬בנו ואת שרי כלתו אשת אברמ בנו ויצאו ‪011:031‬‬
‫‪.‬אתמ מאור כשדימ ללכת ארצה כנענ ויבאו עד‪-‬חרנ וישבו שמ‬
‫‪.‬ויהיו ימי‪-‬תרח חמש שנימ ומאתימ שנה וימת תרח בחרנ ‪011:032‬‬
‫‪.‬ויאמר יהוה לא‪-‬אברמ לכ‪-‬לכ מארצכ וממולדתכ ומבית אביכ לא‪-‬הארצ אשר אראכ ‪012:001‬‬
‫‪.‬ואעשכ לגוי גדול ואברככ ואגדלה שמכ והיה ברכה ‪012:002‬‬
‫‪.‬ואברכה מברכיכ ומקללכ אאר ונברכו בכ כל משפחת האדמה ‪012:003‬‬
‫וילכ אברמ כאשר דבר לאיו יהוה וילכ אתו לוט ואברמ בנ‪-‬חמש שנימ ושבעימ שנה בצאתו ‪012:004‬‬
‫‪.‬מחרנ‬
‫ויקח אברמ את‪-‬שרי אשתו ואת‪-‬לוט בנ‪-‬אחיו ואת‪-‬כל‪-‬רכושמ אשר רכשו ואת‪-‬הנפש ‪012:005‬‬
‫‪.‬אשר‪-‬עשו בחרנ ויצאו ללכת ארצה כנענ ויבאו ארצה כנענ‬
‫‪.‬ויעבר אברמ בארצ עד מקומ שכמ עד לאונ מורה והכנעני אז בארצ ‪012:006‬‬
‫‪.‬וירא יהוה לא‪-‬אברמ ויאמר לזרעכ אתנ את‪-‬הארצ הזאת ויבנ שמ מזבח ליהוה הנראה לאיו ‪012:007‬‬
‫לא מימ והעי מקדמ ויבנ‪-‬שמ מזבח ליהוה ‪012:008‬‬ ‫לא ויט אהלה בית ‪-‬‬
‫ויעתק משמ ההרה מקדמ לבית ‪-‬‬
‫‪.‬ויקרא בשמ יהוה‬
‫‪.‬ויסע אברמ הלוכ ונסוע הנגבה ‪012:009‬‬
‫‪.‬ויהי רעב בארצ וירד אברמ מצרימה לגור שמ כי‪-‬כבד הרעב בארצ ‪012:010‬‬
‫ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר לא‪-‬שרי אשתו הנה‪-‬נא ידעתי כי אשה יפת‪-‬מראה ‪012:011‬‬
‫‪.‬את‬
‫‪.‬והיה כי‪-‬יראו אתכ המצרימ ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתכ יחיו ‪012:012‬‬
‫‪.‬אמרי‪-‬נא אחתי את למענ ייטב‪-‬לי בעבורכ וחיתה נפשי בגללכ ‪012:013‬‬
‫‪.‬ויהי כבוא אברמ מצרימה ויראו המצרימ את‪-‬האשה כי‪-‬יפה הוא מאד ‪012:014‬‬
‫‪.‬ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה לא‪-‬פרעה ותקח האשה בית פרעה ‪012:015‬‬
‫‪.‬ולאברמ היטיב בעבורה ויהי‪-‬לו צאנ‪-‬ובקר וחמרימ ועבדימ ושפחת ואתנת וגמלימ ‪012:016‬‬
‫‪.‬וינגע יהוה את‪-‬פרעה נגעימ גדלימ ואת‪-‬ביתו על‪-‬דבר שרי אשת אברמ ‪012:017‬‬
‫‪.‬ויקרא פרעה לאברמ ויאמר מה‪-‬זאת עשית לי למה לא‪-‬הגדת לי כי אשתכ הוא ‪012:018‬‬
‫‪.‬למה אמרת אחתי הוא ואקח אתה לי לאשה ועתה הנה אשתכ קח ולכ ‪012:019‬‬
‫‪.‬ויצו עליו פרעה אנשימ וישלחו אתו ואת‪-‬אשתו ואת‪-‬כל‪-‬אשר‪-‬לו ‪012:020‬‬
‫‪.‬ויעל אברמ ממצרימ הוא ואשתו וכל‪-‬אשר‪-‬לו ולוט עמו הנגבה ‪013:001‬‬
‫‪.‬ואברמ כבד מאד במקנה בכספ ובזהב ‪013:002‬‬
‫לא ובינ ‪013:003‬‬‫לא עד‪-‬המקומ אשר‪-‬היה שמ אהלה בתחלה בינ בית ‪-‬‬
‫וילכ למסעיו מנגב ועד‪-‬בית ‪-‬‬
‫‪.‬העי‬
‫‪.‬לא‪-‬מקומ המזבח אשר‪-‬עשה שמ בראשנה ויקרא שמ אברמ בשמ יהוה ‪013:004‬‬
‫‪.‬וגמ‪-‬ללוט ההלכ את‪-‬אברמ היה צאנ‪-‬ובקר ואהלימ ‪013:005‬‬
‫‪.‬ולא‪-‬נשא אתמ הארצ לשבת יחדו כי‪-‬היה רכושמ רב ולא יכלו לשבת יחדו ‪013:006‬‬
‫‪.‬ויהי‪-‬ריב בינ רעי מקנה‪-‬אברמ ובינ רעי מקנה‪-‬לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארצ ‪013:007‬‬
‫ויאמר אברמ לא‪-‬לוט לא‪-‬נא תהי מריבה ביני ובינכ ובינ רעי ובינ רעיכ כי‪-‬אנשימ אחימ ‪013:008‬‬
‫‪.‬אנחנו‬
‫‪.‬הלא כל‪-‬הארצ לפניכ הפרד נא מעלי אמ‪-‬השמלא ואימנה ואמ‪-‬הימינ ואשמאילה ‪013:009‬‬
‫וישא‪-‬לוט את‪-‬עיניו וירא את‪-‬כל‪-‬ככר הירדנ כי כלה משקה לפני שחת יהוה את‪-‬סדמ ‪013:010‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬עמרה כגנ‪-‬יהוה כארצ מצרימ באכה צער‬
‫‪.‬ויבחר‪-‬לו לוט את כל‪-‬ככר הירדנ ויסע לוט מקדמ ויפרדו איש מעל אחיו ‪013:011‬‬
‫‪.‬אברמ ישב בארצ‪-‬כנענ ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד‪-‬סדמ ‪013:012‬‬
‫‪.‬ואנשי סדמ רעימ וחטאימ ליהוה מאד ‪013:013‬‬
‫ויהוה אמר לא‪-‬אברמ אחרי הפרד‪-‬לוט מעמו שא נא עיניכ וראה מנ‪-‬המקומ אשר‪-‬אתה שמ ‪013:014‬‬
‫‪.‬צפנה ונגבה וקדמה וימה‬
‫‪.‬כי את‪-‬כל‪-‬הארצ אשר‪-‬אתה ראה לכ אתננה ולזרעכ עד‪-‬עולמ ‪013:015‬‬
‫‪.‬ושמתי את‪-‬זרעכ כעפר הארצ אשר אמ‪-‬יוכל איש למנות את‪-‬עפר הארצ גמ‪-‬זרעכ ימנה ‪013:016‬‬
‫‪.‬קומ התהלכ בארצ לארכה ולרחבה כי לכ אתננה ‪013:017‬‬
‫‪.‬ויאהל אברמ ויבא וישב בלאני ממרא אשר בחברונ ויבנ‪-‬שמ מזבח ליהוה ‪013:018‬‬
‫‪.‬ויהי בימי אמרפל מלכ‪-‬שנער אריוכ מלכ לאסר כדרלעמר מלכ עילמ ותדעל מלכ גוימ ‪014:001‬‬
‫עשו מלחמה את‪-‬ברע מלכ סדמ ואת‪-‬ברשע מלכ עמרה שנאב מלכ אדמה ושמאבר מלכ צביימ ‪014:002‬‬
‫‪.‬ומלכ בלע היא‪-‬צער‬
‫‪.‬כל‪-‬לאה חברו לא‪-‬עמק השדימ הוא ימ המלח ‪014:003‬‬
‫‪.‬שתימ עשרה שנה עבדו את‪-‬כדרלעמר ושלש‪-‬עשרה שנה מרדו ‪014:004‬‬
‫ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכימ אשר אתו ויכו את‪-‬רפאימ בעשתרת קרנימ ‪014:005‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬הזוזימ בהמ ואת האימימ בשוה קריתימ‬
‫‪.‬ואת‪-‬החרי בהררמ שעיר עד איל פארנ אשר על‪-‬המדבר ‪014:006‬‬
‫וישבו ויבאו לא‪-‬עינ משפט הוא קדש ויכו את‪-‬כל‪-‬שדה העמלקי וגמ את‪-‬האמרי הישב ‪014:007‬‬
‫‪.‬בחצצנ תמר‬
‫ויצא מלכ‪-‬סדמ ומלכ עמרה ומלכ אדמה ומלכ צביימ ומלכ בלע הוא‪-‬צער ויערכו אתמ ‪014:008‬‬
‫‪.‬מלחמה בעמק השדימ‬
‫את כדרלעמר מלכ עילמ ותדעל מלכ גוימ ואמרפל מלכ שנער ואריוכ מלכ לאסר ארבעה ‪014:009‬‬
‫‪.‬מלכימ את‪-‬החמשה‬
‫‪.‬ועמק השדימ בארת בארת חמר וינסו מלכ‪-‬סדמ ועמרה ויפלו‪-‬שמה והנשארימ הרה נסו ‪014:010‬‬
‫‪.‬ויקחו את‪-‬כל‪-‬רכוש סדמ ועמרה ואת‪-‬כל‪-‬אכלמ וילכו ‪014:011‬‬
‫‪.‬ויקחו את‪-‬לוט ואת‪-‬רכשו בנ‪-‬אחי אברמ וילכו והוא ישב בסדמ ‪014:012‬‬
‫ויבא הפליט ויגד לאברמ העברי והוא שכנ בלאני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והמ ‪014:013‬‬
‫‪.‬בעלי ברית‪-‬אברמ‬
‫וישמע אברמ כי נשבה אחיו וירק את‪-‬חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדפ ‪014:014‬‬
‫‪.‬עד‪-‬דנ‬
‫‪.‬ויחלק עליהמ לילה הוא ועבדיו ויכמ וירדפמ עד‪-‬חובה אשר משמלא לדמשק ‪014:015‬‬
‫‪.‬וישב את כל‪-‬הרכוש וגמ את‪-‬לוט אחיו ורכשו השיב וגמ את‪-‬הנשימ ואת‪-‬העמ ‪014:016‬‬
‫ויצא מלכ‪-‬סדמ לקראתו אחרי שובו מהכות את‪-‬כדר‪-‬לעמר ואת‪-‬המלכימ אשר אתו לא‪-‬עמק ‪014:017‬‬
‫‪.‬שוה הוא עמק המלכ‬
‫‪.‬ומלכי‪-‬צדק מלכ שלמ הוציא לחמ ויינ והוא כהנ ללא עליונ ‪014:018‬‬
‫‪.‬ויברכהו ויאמר ברוכ אברמ ללא עליונ קנה שמימ וארצ ‪014:019‬‬
‫‪.‬וברוכ לא עליונ אשר‪-‬מגנ צריכ בידכ ויתנ‪-‬לו מעשר מכל ‪014:020‬‬
‫‪.‬ויאמר מלכ‪-‬סדמ לא‪-‬אברמ תנ‪-‬לי הנפש והרכש קח‪-‬לכ ‪014:021‬‬
‫‪.‬ויאמר אברמ לא‪-‬מלכ סדמ הרמתי ידי לא‪-‬יהוה לא עליונ קנה שמימ וארצ ‪014:022‬‬
‫‪.‬אמ‪-‬מחוט ועד שרוכ‪-‬נעל ואמ‪-‬אקח מכל‪-‬אשר‪-‬לכ ולא תאמר אני העשרתי את‪-‬אברמ ‪014:023‬‬
‫בלעדי רק אשר אכלו הנערימ וחלק האנשימ אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא המ יקחו ‪014:024‬‬
‫‪.‬חלקמ‬
‫אחר הדברימ הלאה היה דבר‪-‬יהוה לא‪-‬אברמ במחזה לאמר לא‪-‬תירא אברמ אנכי מגנ לכ שכרכ ‪015:001‬‬
‫‪.‬הרבה מאד‬
‫ויאמר אברמ אדני יהוה מה‪-‬תתנ‪-‬לי ואנכי הולכ ערירי ובנ‪-‬משק ביתי הוא דמשק ‪015:002‬‬
‫‪.‬לאיעזר‬
‫‪.‬ויאמר אברמ הנ לי לא נתתה זרע והנה בנ‪-‬ביתי יורש אתי ‪015:003‬‬
‫‪.‬והנה דבר‪-‬יהוה לאיו לאמר לא יירשכ זה כי‪-‬אמ אשר יצא ממעיכ הוא יירשכ ‪015:004‬‬
‫ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט‪-‬נא השמימה וספר הכוכבימ אמ‪-‬תוכל לספר אתמ ויאמר לו ‪015:005‬‬
‫‪.‬כה יהיה זרעכ‬
‫‪.‬והאמנ ביהוה ויחשבה לו צדקה ‪015:006‬‬
‫‪.‬ויאמר לאיו אני יהוה אשר הוצאתיכ מאור כשדימ לתת לכ את‪-‬הארצ הזאת לרשתה ‪015:007‬‬
‫‪.‬ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה ‪015:008‬‬
‫‪.‬ויאמר לאיו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל ‪015:009‬‬
‫‪.‬ויקח‪-‬לו את‪-‬כל‪-‬לאה ויבתר אתמ בתוכ ויתנ איש‪-‬בתרו לקראת רעהו ואת‪-‬הצפר לא בתר ‪015:010‬‬
‫‪.‬וירד העיט על‪-‬הפגרימ וישב אתמ אברמ ‪015:011‬‬
‫‪.‬ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על‪-‬אברמ והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו ‪015:012‬‬
‫ויאמר לאברמ ידע תדע כי‪-‬גר יהיה זרעכ בארצ לא להמ ועבדומ וענו אותמ ארבע מאות ‪015:013‬‬
‫‪.‬שנה‬
‫‪.‬וגמ את‪-‬הגוי אשר יעבדו דנ אנכי ואחרי‪-‬כנ יצאו ברכש גדול ‪015:014‬‬
‫‪.‬ואתה תבוא לא‪-‬אבתיכ בשלומ תקבר בשיבה טובה ‪015:015‬‬
‫‪.‬ודור רביעי ישובו הנה כי לא‪-‬שלמ עונ האמרי עד‪-‬הנה ‪015:016‬‬
‫‪.‬ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשנ ולפיד אש אשר עבר בינ הגזרימ הלאה ‪015:017‬‬
‫ביומ ההוא כרת יהוה את‪-‬אברמ ברית לאמר לזרעכ נתתי את‪-‬הארצ הזאת מנהר מצרימ ‪015:018‬‬
‫‪.‬עד‪-‬הנהר הגדל נהר‪-‬פרת‬
‫‪.‬את‪-‬הקיני ואת‪-‬הקנזי ואת הקדמני ‪015:019‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬החתי ואת‪-‬הפרזי ואת‪-‬הרפאימ ‪015:020‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬האמרי ואת‪-‬הכנעני ואת‪-‬הגרגשי ואת‪-‬היבוסי ‪015:021‬‬
‫‪.‬ושרי אשת אברמ לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר ‪016:001‬‬
‫ותאמר שרי לא‪-‬אברמ הנה‪-‬נא עצרני יהוה מלדת בא‪-‬נא לא‪-‬שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע ‪016:002‬‬
‫‪.‬אברמ לקול שרי‬
‫ותקח שרי אשת‪-‬אברמ את‪-‬הגר המצרית שפחתה מקצ עשר שנימ לשבת אברמ בארצ כנענ ותתנ ‪016:003‬‬
‫‪.‬אתה לאברמ אישה לו לאשה‬
‫‪.‬ויבא לא‪-‬הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה ‪016:004‬‬
‫ותאמר שרי לא‪-‬אברמ חמסי עליכ אנכי נתתי שפחתי בחיקכ ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ‪016:005‬‬
‫‪.‬ישפט יהוה ביני וביניכ‬
‫‪.‬ויאמר אברמ לא‪-‬שרי הנה שפחתכ בידכ עשי‪-‬לה הטוב בעיניכ ותענה שרי ותברח מפניה ‪016:006‬‬
‫‪.‬וימצאה מלאכ יהוה על‪-‬עינ המימ במדבר על‪-‬העינ בדרכ שור ‪016:007‬‬
‫‪.‬ויאמר הגר שפחת שרי אי‪-‬מזה באת ואנה תלכי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת ‪016:008‬‬
‫‪.‬ויאמר לה מלאכ יהוה שובי לא‪-‬גברתכ והתעני תחת ידיה ‪016:009‬‬
‫‪.‬ויאמר לה מלאכ יהוה הרבה ארבה את‪-‬זרעכ ולא יספר מרב ‪016:010‬‬
‫‪.‬ויאמר לה מלאכ יהוה הנכ הרה וילדת בנ וקראת שמו ישמעלא כי‪-‬שמע יהוה לא‪-‬עניכ ‪016:011‬‬
‫‪.‬והוא יהיה פרא אדמ ידו בכל ויד כל בו ועל‪-‬פני כל‪-‬אחיו ישכנ ‪016:012‬‬
‫‪.‬ותקרא שמ‪-‬יהוה הדבר לאיה אתה לא ראי כי אמרה הגמ הלמ ראיתי אחרי ראי ‪016:013‬‬
‫‪.‬על‪-‬כנ קרא לבאר באר לחי ראי הנה בינ‪-‬קדש ובינ ברד ‪016:014‬‬
‫‪.‬ותלד הגר לאברמ בנ ויקרא אברמ שמ‪-‬בנו אשר‪-‬ילדה הגר ישמעלא ‪016:015‬‬
‫‪.‬ואברמ בנ‪-‬שמנימ שנה ושש שנימ בלדת‪-‬הגר את‪-‬ישמעלא לאברמ ‪016:016‬‬
‫לא שדי התהלכ ‪017:001‬‬
‫ויהי אברמ בנ‪-‬תשעימ שנה ותשע שנימ וירא יהוה לא‪-‬אברמ ויאמר לאיו אני ‪-‬‬
‫‪.‬לפני והיה תמימ‬
‫‪.‬ואתנה בריתי ביני ובינכ וארבה אותכ במאד מאד ‪017:002‬‬
‫‪.‬ויפל אברמ על‪-‬פניו וידבר אתו לאהימ לאמר ‪017:003‬‬
‫‪.‬אני הנה בריתי אתכ והיית לאב המונ גוימ ‪017:004‬‬
‫‪.‬ולא‪-‬יקרא עוד את‪-‬שמכ אברמ והיה שמכ אברהמ כי אב‪-‬המונ גוימ נתתיכ ‪017:005‬‬
‫‪.‬והפרתי אתכ במאד מאד ונתתיכ לגוימ ומלכימ ממכ יצאו ‪017:006‬‬
‫והקמתי את‪-‬בריתי ביני ובינכ ובינ זרעכ אחריכ לדרתמ לברית עולמ להיות לכ ללאהימ ‪017:007‬‬
‫‪.‬ולזרעכ אחריכ‬
‫ונתתי לכ ולזרעכ אחריכ את ארצ מגריכ את כל‪-‬ארצ כנענ לאחזת עולמ והייתי להמ ‪017:008‬‬
‫‪.‬ללאהימ‬
‫‪.‬ויאמר לאהימ לא‪-‬אברהמ ואתה את‪-‬בריתי תשמר אתה וזרעכ אחריכ לדרתמ ‪017:009‬‬
‫‪.‬זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכמ ובינ זרעכ אחריכ המול לכמ כל‪-‬זכר ‪017:010‬‬
‫‪.‬ונמלתמ את בשר ערלתכמ והיה לאות ברית ביני וביניכמ ‪017:011‬‬
‫ובנ‪-‬שמנת ימימ ימול לכמ כל‪-‬זכר לדרתיכמ יליד בית ומקנת‪-‬כספ מכל בנ‪-‬נכר אשר לא ‪017:012‬‬
‫‪.‬מזרעכ הוא‬
‫‪.‬המול ימול יליד ביתכ ומקנת כספכ והיתה בריתי בבשרכמ לברית עולמ ‪017:013‬‬
‫‪.‬וערל זכר אשר לא‪-‬ימול את‪-‬בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את‪-‬בריתי הפר ‪017:014‬‬
‫‪.‬ויאמר לאהימ לא‪-‬אברהמ שרי אשתכ לא‪-‬תקרא את‪-‬שמה שרי כי שרה שמה ‪017:015‬‬
‫‪.‬וברכתי אתה וגמ נתתי ממנה לכ בנ וברכתיה והיתה לגוימ מלכי עמימ ממנה יהיו ‪017:016‬‬
‫ויפל אברהמ על‪-‬פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבנ מאה‪-‬שנה יולד ואמ‪-‬שרה הבת‪-‬תשעימ שנה ‪017:017‬‬
‫‪.‬תלד‬
‫‪.‬ויאמר אברהמ לא‪-‬הלאהימ לו ישמעלא יחיה לפניכ ‪017:018‬‬
‫ויאמר לאהימ אבל שרה אשתכ ילדת לכ בנ וקראת את‪-‬שמו יצחק והקמתי את‪-‬בריתי אתו ‪017:019‬‬
‫‪.‬לברית עולמ לזרעו אחריו‬
‫ולישמעלא שמעתיכ הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אתו במאד מאד שנימ‪-‬עשר ‪017:020‬‬
‫‪.‬נשיאמ יוליד ונתתיו לגוי גדול‬
‫‪.‬ואת‪-‬בריתי אקימ את‪-‬יצחק אשר תלד לכ שרה למועד הזה בשנה האחרת ‪017:021‬‬
‫‪.‬ויכל לדבר אתו ויעל לאהימ מעל אברהמ ‪017:022‬‬
‫ויקח אברהמ את‪-‬ישמעלא בנו ואת כל‪-‬ילידי ביתו ואת כל‪-‬מקנת כספו כל‪-‬זכר באנשי בית ‪017:023‬‬
‫‪.‬אברהמ וימל את‪-‬בשר ערלתמ בעצמ היומ הזה כאשר דבר אתו לאהימ‬
‫‪.‬ואברהמ בנ‪-‬תשעימ ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו ‪017:024‬‬
‫‪.‬וישמעלא בנו בנ‪-‬שלש עשרה שנה בהמלו את בשר ערלתו ‪017:025‬‬
‫‪.‬בעצמ היומ הזה נמול אברהמ וישמעלא בנו ‪017:026‬‬
‫‪.‬וכל‪-‬אנשי ביתו יליד בית ומקנת‪-‬כספ מאת בנ‪-‬נכר נמלו אתו ‪017:027‬‬
‫‪.‬וירא לאיו יהוה בלאני ממרא והוא ישב פתח‪-‬האהל כחמ היומ ‪018:001‬‬
‫וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשימ נצבימ עליו וירא וירצ לקראתמ מפתח האהל ‪018:002‬‬
‫‪.‬וישתחו ארצה‬
‫‪.‬ויאמר אדני אמ‪-‬נא מצאתי חנ בעיניכ לא‪-‬נא תעבר מעל עבדכ ‪018:003‬‬
‫‪.‬יקח‪-‬נא מעט‪-‬מימ ורחצו רגליכמ והשענו תחת העצ ‪018:004‬‬
‫ואקחה פת‪-‬לחמ וסעדו לבכמ אחר תעברו כי‪-‬על‪-‬כנ עברתמ על‪-‬עבדכמ ויאמרו כנ תעשה ‪018:005‬‬
‫‪.‬כאשר דברת‬
‫‪.‬וימהר אברהמ האהלה לא‪-‬שרה ויאמר מהרי שלש סאימ קמח סלת לושי ועשי עגות ‪018:006‬‬
‫‪.‬ולא‪-‬הבקר רצ אברהמ ויקח בנ‪-‬בקר רכ וטוב ויתנ לא‪-‬הנער וימהר לעשות אתו ‪018:007‬‬
‫‪.‬ויקח חמאה וחלב ובנ‪-‬הבקר אשר עשה ויתנ לפניהמ והוא‪-‬עמד עליהמ תחת העצ ויאכלו ‪018:008‬‬
‫‪.‬ויאמרו לאיו איה שרה אשתכ ויאמר הנה באהל ‪018:009‬‬
‫‪.‬ויאמר שוב אשוב לאיכ כעת חיה והנה‪-‬בנ לשרה אשתכ ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו ‪018:010‬‬
‫‪.‬ואברהמ ושרה זקנימ באימ בימימ חדל להיות לשרה ארח כנשימ ‪018:011‬‬
‫‪.‬ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה‪-‬לי עדנה ואדני זקנ ‪018:012‬‬
‫‪.‬ויאמר יהוה לא‪-‬אברהמ למה זה צחקה שרה לאמר האפ אמנמ לאד ואני זקנתי ‪018:013‬‬
‫‪.‬היפלא מיהוה דבר למועד אשוב לאיכ כעת חיה ולשרה בנ ‪018:014‬‬
‫‪.‬ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת ‪018:015‬‬
‫‪.‬ויקמו משמ האנשימ וישקפו על‪-‬פני סדמ ואברהמ הלכ עממ לשלחמ ‪018:016‬‬
‫‪.‬ויהוה אמר המכסה אני מאברהמ אשר אני עשה ‪018:017‬‬
‫‪.‬ואברהמ היו יהיה לגוי גדול ועצומ ונברכו בו כל גויי הארצ ‪018:018‬‬
‫כי ידעתיו למענ אשר יצוה את‪-‬בניו ואת‪-‬ביתו אחריו ושמרו דרכ יהוה לעשות צדקה ‪018:019‬‬
‫‪.‬ומשפט למענ הביא יהוה על‪-‬אברהמ את אשר‪-‬דבר עליו‬
‫‪.‬ויאמר יהוה זעקת סדמ ועמרה כי‪-‬רבה וחטאתמ כי כבדה מאד ‪018:020‬‬
‫‪.‬ארדה‪-‬נא ואראה הכצעקתה הבאה לאי עשו כלה ואמ‪-‬לא אדעה ‪018:021‬‬
‫‪.‬ויפנו משמ האנשימ וילכו סדמה ואברהמ עודנו עמד לפני יהוה ‪018:022‬‬
‫‪.‬ויגש אברהמ ויאמר האפ תספה צדיק עמ‪-‬רשע ‪018:023‬‬
‫אולי יש חמשימ צדיקמ בתוכ העיר האפ תספה ולא‪-‬תשא למקומ למענ חמשימ הצדיקמ אשר ‪018:024‬‬
‫‪.‬בקרבה‬
‫חללה לכ מעשת כדבר הזה להמית צדיק עמ‪-‬רשע והיה כצדיק כרשע חללה לכ השפט ‪018:025‬‬
‫‪.‬כל‪-‬הארצ לא יעשה משפט‬
‫‪.‬ויאמר יהוה אמ‪-‬אמצא בסדמ חמשימ צדיקמ בתוכ העיר ונשאתי לכל‪-‬המקומ בעבורמ ‪018:026‬‬
‫‪.‬ויענ אברהמ ויאמר הנה‪-‬נא הולאתי לדבר לא‪-‬אדני ואנכי עפר ואפר ‪018:027‬‬
‫אולי יחסרונ חמשימ הצדיקמ חמשה התשחית בחמשה את‪-‬כל‪-‬העיר ויאמר לא אשחית ‪018:028‬‬
‫‪.‬אמ‪-‬אמצא שמ ארבעימ וחמשה‬
‫‪.‬ויספ עוד לדבר לאיו ויאמר אולי ימצאונ שמ ארבעימ ויאמר לא אעשה בעבור הארבעימ ‪018:029‬‬
‫ויאמר לא‪-‬נא יחר לאדני ואדברה אולי ימצאונ שמ שלשימ ויאמר לא אעשה אמ‪-‬אמצא שמ ‪018:030‬‬
‫‪.‬שלשימ‬
‫ויאמר הנה‪-‬נא הולאתי לדבר לא‪-‬אדני אולי ימצאונ שמ עשרימ ויאמר לא אשחית בעבור ‪018:031‬‬
‫‪.‬העשרימ‬
‫ויאמר לא‪-‬נא יחר לאדני ואדברה אכ‪-‬הפעמ אולי ימצאונ שמ עשרה ויאמר לא אשחית ‪018:032‬‬
‫‪.‬בעבור העשרה‬
‫‪.‬וילכ יהוה כאשר כלה לדבר לא‪-‬אברהמ ואברהמ שב למקמו ‪018:033‬‬
‫ויבאו שני המלאכימ סדמה בערב ולוט ישב בשער‪-‬סדמ וירא‪-‬לוט ויקמ לקראתמ וישתחו ‪019:001‬‬
‫‪.‬אפימ ארצה‬
‫ויאמר הנה נא‪-‬אדני סורו נא לא‪-‬בית עבדכמ ולינו ורחצו רגליכמ והשכמתמ והלכתמ ‪019:002‬‬
‫‪.‬לדרככמ ויאמרו לא כי ברחוב נלינ‬
‫‪.‬ויפצר‪-‬במ מאד ויסרו לאיו ויבאו לא‪-‬ביתו ויעש להמ משתה ומצות אפה ויאכלו ‪019:003‬‬
‫‪.‬טרמ ישכבו ואנשי העיר אנשי סדמ נסבו על‪-‬הבית מנער ועד‪-‬זקנ כל‪-‬העמ מקצה ‪019:004‬‬
‫‪.‬ויקראו לא‪-‬לוט ויאמרו לו איה האנשימ אשר‪-‬באו לאיכ הלילה הוציאמ לאינו ונדעה אתמ ‪019:005‬‬
‫‪.‬ויצא לאהמ לוט הפתחה והדלת סגר אחריו ‪019:006‬‬
‫‪.‬ויאמר לא‪-‬נא אחי תרעו ‪019:007‬‬
‫הנה‪-‬נא לי שתי בנות אשר לא‪-‬ידעו איש אוציאה‪-‬נא אתהנ לאיכמ ועשו להנ כטוב ‪019:008‬‬
‫‪.‬בעיניכמ רק לאנשימ הלא לא‪-‬תעשו דבר כי‪-‬על‪-‬כנ באו בצל קרתי‬
‫ויאמרו גש‪-‬הלאה ויאמרו האחד בא‪-‬לגור וישפט שפוט עתה נרע לכ מהמ ויפצרו באיש ‪019:009‬‬
‫‪.‬בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת‬
‫‪.‬וישלחו האנשימ את‪-‬ידמ ויביאו את‪-‬לוט לאיהמ הביתה ואת‪-‬הדלת סגרו ‪019:010‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬האנשימ אשר‪-‬פתח הבית הכו בסנורימ מקטנ ועד‪-‬גדול וילאו למצא הפתח ‪019:011‬‬
‫ויאמרו האנשימ לא‪-‬לוט עד מי‪-‬לכ פה חתנ ובניכ ובנתיכ וכל אשר‪-‬לכ בעיר הוצא ‪019:012‬‬
‫‪.‬מנ‪-‬המקומ‬
‫‪.‬כי‪-‬משחתימ אנחנו את‪-‬המקומ הזה כי‪-‬גדלה צעקתמ את‪-‬פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה ‪019:013‬‬
‫ויצא לוט וידבר לא‪-‬חתניו לקחי בנתיו ויאמר קומו צאו מנ‪-‬המקומ הזה כי‪-‬משחית יהוה ‪019:014‬‬
‫‪.‬את‪-‬העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו‬
‫וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכימ בלוט לאמר קומ קח את‪-‬אשתכ ואת‪-‬שתי בנתיכ הנמצאת ‪019:015‬‬
‫‪.‬פנ‪-‬תספה בעונ העיר‬
‫ויתמהמה ויחזיקו האנשימ בידו וביד‪-‬אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ‪019:016‬‬
‫‪.‬ויציאהו וינחהו מחוצ לעיר‬
‫ויהי כהוציאמ אתמ החוצה ויאמר המלט על‪-‬נפשכ לא‪-‬תביט אחריכ ולא‪-‬תעמד בכל‪-‬הככר ‪019:017‬‬
‫‪.‬ההרה המלט פנ‪-‬תספה‬
‫‪.‬ויאמר לוט לאהמ לא‪-‬נא אדני ‪019:018‬‬
‫הנה‪-‬נא מצא עבדכ חנ בעיניכ ותגדל חסדכ אשר עשית עמדי להחיות את‪-‬נפשי ואנכי לא ‪019:019‬‬
‫‪.‬אוכל להמלט ההרה פנ‪-‬תדבקני הרעה ומתי‬
‫הנה‪-‬נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והוא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי ‪019:020‬‬
‫‪.‬נפשי‬
‫‪.‬ויאמר לאיו הנה נשאתי פניכ גמ לדבר הזה לבלתי הפכי את‪-‬העיר אשר דברת ‪019:021‬‬
‫‪.‬מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד‪-‬באכ שמה על‪-‬כנ קרא שמ‪-‬העיר צוער ‪019:022‬‬
‫‪.‬השמש יצא על‪-‬הארצ ולוט בא צערה ‪019:023‬‬
‫‪.‬ויהוה המטיר על‪-‬סדמ ועל‪-‬עמרה גפרית ואש מאת יהוה מנ‪-‬השמימ ‪019:024‬‬
‫‪.‬ויהפכ את‪-‬הערימ הלא ואת כל‪-‬הככר ואת כל‪-‬ישבי הערימ וצמח האדמה ‪019:025‬‬
‫‪.‬ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח ‪019:026‬‬
‫‪.‬וישכמ אברהמ בבקר לא‪-‬המקומ אשר‪-‬עמד שמ את‪-‬פני יהוה ‪019:027‬‬
‫וישקפ על‪-‬פני סדמ ועמרה ועל‪-‬כל‪-‬פני ארצ הככר וירא והנה עלה קיטר הארצ כקיטר ‪019:028‬‬
‫‪.‬הכבשנ‬
‫ויהי בשחת לאהימ את‪-‬ערי הככר ויזכר לאהימ את‪-‬אברהמ וישלח את‪-‬לוט מתוכ ההפכה בהפכ ‪019:029‬‬
‫‪.‬את‪-‬הערימ אשר‪-‬ישב בהנ לוט‬
‫ויעל לוט מצער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה הוא ושתי ‪019:030‬‬
‫‪.‬בנתיו‬
‫‪.‬ותאמר הבכירה לא‪-‬הצעירה אבינו זקנ ואיש אינ בארצ לבוא עלינו כדרכ כל‪-‬הארצ ‪019:031‬‬
‫‪.‬לכה נשקה את‪-‬אבינו יינ ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע ‪019:032‬‬
‫ותשקינ את‪-‬אביהנ יינ בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את‪-‬אביה ולא‪-‬ידע בשכבה ‪019:033‬‬
‫‪.‬ובקומה‬
‫ויהי ממחרת ותאמר הבכירה לא‪-‬הצעירה הנ‪-‬שכבתי אמש את‪-‬אבי נשקנו יינ גמ‪-‬הלילה ‪019:034‬‬
‫‪.‬ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע‬
‫ותשקינ גמ בלילה ההוא את‪-‬אביהנ יינ ותקמ הצעירה ותשכב עמו ולא‪-‬ידע בשכבה ‪019:035‬‬
‫‪.‬ובקמה‬
‫‪.‬ותהרינ שתי בנות‪-‬לוט מאביהנ ‪019:036‬‬
‫‪.‬ותלד הבכירה בנ ותקרא שמו מואב הוא אבי‪-‬מואב עד‪-‬היומ ‪019:037‬‬
‫‪.‬והצעירה גמ‪-‬הוא ילדה בנ ותקרא שמו בנ‪-‬עמי הוא אבי בני‪-‬עמונ עד‪-‬היומ ‪019:038‬‬
‫‪.‬ויסע משמ אברהמ ארצה הנגב וישב בינ‪-‬קדש ובינ שור ויגר בגרר ‪020:001‬‬
‫‪.‬ויאמר אברהמ לא‪-‬שרה אשתו אחתי הוא וישלח אבימלכ מלכ גרר ויקח את‪-‬שרה ‪020:002‬‬
‫ויבא לאהימ לא‪-‬אבימלכ בחלומ הלילה ויאמר לו הנכ מת על‪-‬האשה אשר‪-‬לקחת והוא בעלת ‪020:003‬‬
‫‪.‬בעל‬
‫‪.‬ואבימלכ לא קרב לאיה ויאמר אדני הגוי גמ‪-‬צדיק תהרג ‪020:004‬‬
‫הלא הוא אמר‪-‬לי אחתי הוא והיא‪-‬גמ‪-‬הוא אמרה אחי הוא בתמ‪-‬לבבי ובנקינ כפי עשיתי ‪020:005‬‬
‫‪.‬זאת‬
‫ויאמר לאיו הלאהימ בחלמ גמ אנכי ידעתי כי בתמ‪-‬לבבכ עשית זאת ואחשכ גמ‪-‬אנכי אותכ ‪020:006‬‬
‫‪.‬מחטו‪-‬לי על‪-‬כנ לא‪-‬נתתיכ לנגע לאיה‬
‫ועתה השב אשת‪-‬האיש כי‪-‬נביא הוא ויתפלל בעדכ וחיה ואמ‪-‬אינכ משיב דע כי‪-‬מות תמות ‪020:007‬‬
‫‪.‬אתה וכל‪-‬אשר‪-‬לכ‬
‫וישכמ אבימלכ בבקר ויקרא לכל‪-‬עבדיו וידבר את‪-‬כל‪-‬הדברימ הלאה באזניהמ וייראו ‪020:008‬‬
‫‪.‬האנשימ מאד‬
‫ויקרא אבימלכ לאברהמ ויאמר לו מה‪-‬עשית לנו ומה‪-‬חטאתי לכ כי‪-‬הבאת עלי ‪020:009‬‬
‫‪.‬ועל‪-‬ממלכתי חטאה גדלה מעשימ אשר לא‪-‬יעשו עשית עמדי‬
‫‪.‬ויאמר אבימלכ לא‪-‬אברהמ מה ראית כי עשית את‪-‬הדבר הזה ‪020:010‬‬
‫‪.‬ויאמר אברהמ כי אמרתי רק אינ‪-‬יראת לאהימ במקומ הזה והרגני על‪-‬דבר אשתי ‪020:011‬‬
‫‪.‬וגמ‪-‬אמנה אחתי בת‪-‬אבי הוא אכ לא בת‪-‬אמי ותהי‪-‬לי לאשה ‪020:012‬‬
‫ויהי כאשר התעו אתי לאהימ מבית אבי ואמר לה זה חסדכ אשר תעשי עמדי לא כל‪-‬המקומ ‪020:013‬‬
‫‪.‬אשר נבוא שמה אמרי‪-‬לי אחי הוא‬
‫‪.‬ויקח אבימלכ צאנ ובקר ועבדימ ושפחת ויתנ לאברהמ וישב לו את שרה אשתו ‪020:014‬‬
‫‪.‬ויאמר אבימלכ הנה ארצי לפניכ בטוב בעיניכ שב ‪020:015‬‬
‫ולשרה אמר הנה נתתי לאפ כספ לאחיכ הנה הוא‪-‬לכ כסות עינימ לכל אשר אתכ ואת כל ‪020:016‬‬
‫‪.‬ונכחת‬
‫‪.‬ויתפלל אברהמ לא‪-‬הלאהימ וירפא לאהימ את‪-‬אבימלכ ואת‪-‬אשתו ואמהתיו וילדו ‪020:017‬‬
‫‪.‬כי‪-‬עצר עצר יהוה בעד כל‪-‬רחמ לבית אבימלכ על‪-‬דבר שרה אשת אברהמ ‪020:018‬‬
‫‪.‬ויהוה פקד את‪-‬שרה כאשר אמר ויעש יהוה לשרה כאשר דבר ‪021:001‬‬
‫‪.‬ותהר ותלד שרה לאברהמ בנ לזקניו למועד אשר‪-‬דבר אתו לאהימ ‪021:002‬‬
‫‪.‬ויקרא אברהמ את‪-‬שמ‪-‬בנו הנולד‪-‬לו אשר‪-‬ילדה‪-‬לו שרה יצחק ‪021:003‬‬
‫‪.‬וימל אברהמ את‪-‬יצחק בנו בנ‪-‬שמנת ימימ כאשר צוה אתו לאהימ ‪021:004‬‬
‫‪.‬ואברהמ בנ‪-‬מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו ‪021:005‬‬
‫‪.‬ותאמר שרה צחק עשה לי לאהימ כל‪-‬השמע יצחק‪-‬לי ‪021:006‬‬
‫‪.‬ותאמר מי מלל לאברהמ היניקה בנימ שרה כי‪-‬ילדתי בנ לזקניו ‪021:007‬‬
‫‪.‬ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהמ משתה גדול ביומ הגמל את‪-‬יצחק ‪021:008‬‬
‫‪.‬ותרא שרה את‪-‬בנ‪-‬הגר המצרית אשר‪-‬ילדה לאברהמ מצחק ‪021:009‬‬
‫‪.‬ותאמר לאברהמ גרש האמה הזאת ואת‪-‬בנה כי לא יירש בנ‪-‬האמה הזאת עמ‪-‬בני עמ‪-‬יצחק ‪021:010‬‬
‫‪.‬וירע הדבר מאד בעיני אברהמ על אודת בנו ‪021:011‬‬
‫ויאמר לאהימ לא‪-‬אברהמ לא‪-‬ירע בעיניכ על‪-‬הנער ועל‪-‬אמתכ כל אשר תאמר לאיכ שרה שמע ‪021:012‬‬
‫‪.‬בקלה כי ביצחק יקרא לכ זרע‬
‫‪.‬וגמ את‪-‬בנ‪-‬האמה לגוי אשימנו כי זרעכ הוא ‪021:013‬‬
‫וישכמ אברהמ בבקר ויקח‪-‬לחמ וחמת מימ ויתנ לא‪-‬הגר שמ על‪-‬שכמה ואת‪-‬הילד וישלחה ‪021:014‬‬
‫‪.‬ותלכ ותתע במדבר באר שבע‬
‫‪.‬ויכלו המימ מנ‪-‬החמת ותשלכ את‪-‬הילד תחת אחד השיחמ ‪021:015‬‬
‫ותלכ ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה לא‪-‬אראה במות הילד ותשב מנגד ותשא ‪021:016‬‬
‫‪.‬את‪-‬קלה ותבכ‬
‫וישמע לאהימ את‪-‬קול הנער ויקרא מלאכ לאהימ לא‪-‬הגר מנ‪-‬השמימ ויאמר לה מה‪-‬לכ הגר ‪021:017‬‬
‫‪.‬לא‪-‬תיראי כי‪-‬שמע לאהימ לא‪-‬קול הנער באשר הוא‪-‬שמ‬
‫‪.‬קומי שאי את‪-‬הנער והחזיקי את‪-‬ידכ בו כי‪-‬לגוי גדול אשימנו ‪021:018‬‬
‫‪.‬ויפקח לאהימ את‪-‬עיניה ותרא באר מימ ותלכ ותמלא את‪-‬החמת מימ ותשק את‪-‬הנער ‪021:019‬‬
‫‪.‬ויהי לאהימ את‪-‬הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת ‪021:020‬‬
‫‪.‬וישב במדבר פארנ ותקח‪-‬לו אמו אשה מארצ מצרימ ‪021:021‬‬
‫ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלכ ופיכל שר‪-‬צבאו לא‪-‬אברהמ לאמר לאהימ עמכ בכל אשר‪-‬אתה ‪021:022‬‬
‫‪.‬עשה‬
‫ועתה השבעה לי בלאהימ הנה אמ‪-‬תשקר לי ולניני ולנכדי כחסד אשר‪-‬עשיתי עמכ תעשה ‪021:023‬‬
‫‪.‬עמדי ועמ‪-‬הארצ אשר‪-‬גרתה בה‬
‫‪.‬ויאמר אברהמ אנכי אשבע ‪021:024‬‬
‫‪.‬והוכח אברהמ את‪-‬אבימלכ על‪-‬אדות באר המימ אשר גזלו עבדי אבימלכ ‪021:025‬‬
‫ויאמר אבימלכ לא ידעתי מי עשה את‪-‬הדבר הזה וגמ‪-‬אתה לא‪-‬הגדת לי וגמ אנכי לא ‪021:026‬‬
‫‪.‬שמעתי בלתי היומ‬
‫‪.‬ויקח אברהמ צאנ ובקר ויתנ לאבימלכ ויכרתו שניהמ ברית ‪021:027‬‬
‫‪.‬ויצב אברהמ את‪-‬שבע כבשת הצאנ לבדהנ ‪021:028‬‬
‫‪.‬ויאמר אבימלכ לא‪-‬אברהמ מה הנה שבע כבשת הלאה אשר הצבת לבדנה ‪021:029‬‬
‫‪.‬ויאמר כי את‪-‬שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה‪-‬לי לעדה כי חפרתי את‪-‬הבאר הזאת ‪021:030‬‬
‫‪.‬על‪-‬כנ קרא למקומ ההוא באר שבע כי שמ נשבעו שניהמ ‪021:031‬‬
‫‪.‬ויכרתו ברית בבאר שבע ויקמ אבימלכ ופיכל שר‪-‬צבאו וישבו לא‪-‬ארצ פלשתימ ‪021:032‬‬
‫‪.‬ויטע אשל בבאר שבע ויקרא‪-‬שמ בשמ יהוה לא עולמ ‪021:033‬‬
‫‪.‬ויגר אברהמ בארצ פלשתימ ימימ רבימ ‪021:034‬‬
‫‪.‬ויהי אחר הדברימ הלאה והלאהימ נסה את‪-‬אברהמ ויאמר לאיו אברהמ ויאמר הנני ‪022:001‬‬
‫ויאמר קח‪-‬נא את‪-‬בנכ את‪-‬יחידכ אשר‪-‬אהבת את‪-‬יצחק ולכ‪-‬לכ לא‪-‬ארצ המריה והעלהו שמ ‪022:002‬‬
‫‪.‬לעלה על אחד ההרימ אשר אמר לאיכ‬
‫וישכמ אברהמ בבקר ויחבש את‪-‬חמרו ויקח את‪-‬שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי ‪022:003‬‬
‫‪.‬עלה ויקמ וילכ לא‪-‬המקומ אשר‪-‬אמר‪-‬לו הלאהימ‬
‫‪.‬ביומ השלישי וישא אברהמ את‪-‬עיניו וירא את‪-‬המקומ מרחק ‪022:004‬‬
‫ויאמר אברהמ לא‪-‬נעריו שבו‪-‬לכמ פה עמ‪-‬החמור ואני והנער נלכה עד‪-‬כה ונשתחוה ‪022:005‬‬
‫‪.‬ונשובה לאיכמ‬
‫ויקח אברהמ את‪-‬עצי העלה וישמ על‪-‬יצחק בנו ויקח בידו את‪-‬האש ואת‪-‬המאכלת וילכו ‪022:006‬‬
‫‪.‬שניהמ יחדו‬
‫ויאמר יצחק לא‪-‬אברהמ אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצימ ואיה ‪022:007‬‬
‫‪.‬השה לעלה‬
‫‪.‬ויאמר אברהמ לאהימ יראה‪-‬לו השה לעלה בני וילכו שניהמ יחדו ‪022:008‬‬
‫ויבאו לא‪-‬המקומ אשר אמר‪-‬לו הלאהימ ויבנ שמ אברהמ את‪-‬המזבח ויערכ את‪-‬העצימ ויעקד ‪022:009‬‬
‫‪.‬את‪-‬יצחק בנו וישמ אתו על‪-‬המזבח ממעל לעצימ‬
‫‪.‬וישלח אברהמ את‪-‬ידו ויקח את‪-‬המאכלת לשחט את‪-‬בנו ‪022:010‬‬
‫‪.‬ויקרא לאיו מלאכ יהוה מנ‪-‬השמימ ויאמר אברהמ אברהמ ויאמר הנני ‪022:011‬‬
‫ויאמר לא‪-‬תשלח ידכ לא‪-‬הנער ולא‪-‬תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי‪-‬ירא לאהימ אתה ולא ‪022:012‬‬
‫‪.‬חשכת את‪-‬בנכ את‪-‬יחידכ ממני‬
‫וישא אברהמ את‪-‬עיניו וירא והנה‪-‬איל אחר נאחז בסבכ בקרניו וילכ אברהמ ויקח ‪022:013‬‬
‫‪.‬את‪-‬האיל ויעלהו לעלה תחת בנו‬
‫‪.‬ויקרא אברהמ שמ‪-‬המקומ ההוא יהוה יראה אשר יאמר היומ בהר יהוה יראה ‪022:014‬‬
‫‪.‬ויקרא מלאכ יהוה לא‪-‬אברהמ שנית מנ‪-‬השמימ ‪022:015‬‬
‫ויאמר בי נשבעתי נאמ‪-‬יהוה כי יענ אשר עשית את‪-‬הדבר הזה ולא חשכת את‪-‬בנכ ‪022:016‬‬
‫‪.‬את‪-‬יחידכ‬
‫כי‪-‬ברכ אברככ והרבה ארבה את‪-‬זרעכ ככוכבי השמימ וכחול אשר על‪-‬שפת הימ וירש זרעכ ‪022:017‬‬
‫‪.‬את שער איביו‬
‫‪.‬והתברכו בזרעכ כל גויי הארצ עקב אשר שמעת בקלי ‪022:018‬‬
‫‪.‬וישב אברהמ לא‪-‬נעריו ויקמו וילכו יחדו לא‪-‬באר שבע וישב אברהמ בבאר שבע ‪022:019‬‬
‫‪.‬ויהי אחרי הדברימ הלאה ויגד לאברהמ לאמר הנה ילדה מלכה גמ‪-‬הוא בנימ לנחור אחיכ ‪022:020‬‬
‫‪.‬את‪-‬עוצ בכרו ואת‪-‬בוז אחיו ואת‪-‬קמולא אבי ארמ ‪022:021‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬כשד ואת‪-‬חזו ואת‪-‬פלדש ואת‪-‬ידלפ ואת בתולא ‪022:022‬‬
‫‪.‬ובתולא ילד את‪-‬רבקה שמנה לאה ילדה מלכה לנחור אחי אברהמ ‪022:023‬‬
‫‪.‬ופילגשו ושמה ראומה ותלד גמ‪-‬הוא את‪-‬טבח ואת‪-‬גחמ ואת‪-‬תחש ואת‪-‬מעכה ‪022:024‬‬
‫‪.‬ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרימ שנה ושבע שנימ שני חיי שרה ‪023:001‬‬
‫‪.‬ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברונ בארצ כנענ ויבא אברהמ לספד לשרה ולבכתה ‪023:002‬‬
‫‪.‬ויקמ אברהמ מעל פני מתו וידבר לא‪-‬בני‪-‬חת לאמר ‪023:003‬‬
‫‪.‬גר‪-‬ותושב אנכי עמכמ תנו לי אחזת‪-‬קבר עמכמ ואקברה מתי מלפני ‪023:004‬‬
‫‪.‬ויענו בני‪-‬חת את‪-‬אברהמ לאמר לו ‪023:005‬‬
‫שמענו אדני נשיא לאהימ אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את‪-‬מתכ איש ממנו את‪-‬קברו ‪023:006‬‬
‫‪.‬לא‪-‬יכלה ממכ מקבר מתכ‬
‫‪.‬ויקמ אברהמ וישתחו לעמ‪-‬הארצ לבני‪-‬חת ‪023:007‬‬
‫וידבר אתמ לאמר אמ‪-‬יש את‪-‬נפשכמ לקבר את‪-‬מתי מלפני שמעוני ופגעו‪-‬לי בעפרונ ‪023:008‬‬
‫‪.‬בנ‪-‬צחר‬
‫ויתנ‪-‬לי את‪-‬מערת המכפלה אשר‪-‬לו אשר בקצה שדהו בכספ מלא יתננה לי בתוככמ ‪023:009‬‬
‫‪.‬לאחזת‪-‬קבר‬
‫ועפרונ ישב בתוכ בני‪-‬חת ויענ עפרונ החתי את‪-‬אברהמ באזני בני‪-‬חת לכל באי ‪023:010‬‬
‫‪.‬שער‪-‬עירו לאמר‬
‫לא‪-‬אדני שמעני השדה נתתי לכ והמערה אשר‪-‬בו לכ נתתיה לעיני בני‪-‬עמי נתתיה לכ ‪023:011‬‬
‫‪.‬קבר מתכ‬
‫‪.‬וישתחו אברהמ לפני עמ הארצ ‪023:012‬‬
‫וידבר לא‪-‬עפרונ באזני עמ‪-‬הארצ לאמר אכ אמ‪-‬אתה לו שמעני נתתי כספ השדה קח ממני ‪023:013‬‬
‫‪.‬ואקברה את‪-‬מתי שמה‬
‫‪.‬ויענ עפרונ את‪-‬אברהמ לאמר לו ‪023:014‬‬
‫‪.‬אדני שמעני ארצ ארבע מאת שקל‪-‬כספ ביני ובינכ מה‪-‬הוא ואת‪-‬מתכ קבר ‪023:015‬‬
‫וישמע אברהמ לא‪-‬עפרונ וישקל אברהמ לעפרנ את‪-‬הכספ אשר דבר באזני בני‪-‬חת ארבע ‪023:016‬‬
‫‪.‬מאות שקל כספ עבר לסחר‬
‫ויקמ שדה עפרונ אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר‪-‬בו וכל‪-‬העצ אשר בשדה ‪023:017‬‬
‫‪.‬אשר בכל‪-‬גבלו סביב‬
‫‪.‬לאברהמ למקנה לעיני בני‪-‬חת בכל באי שער‪-‬עירו ‪023:018‬‬
‫ואחרי‪-‬כנ קבר אברהמ את‪-‬שרה אשתו לא‪-‬מערת שדה המכפלה על‪-‬פני ממרא הוא חברונ בארצ ‪023:019‬‬
‫‪.‬כנענ‬
‫‪.‬ויקמ השדה והמערה אשר‪-‬בו לאברהמ לאחזת‪-‬קבר מאת בני‪-‬חת ‪023:020‬‬
‫‪.‬ואברהמ זקנ בא בימימ ויהוה ברכ את‪-‬אברהמ בכל ‪024:001‬‬
‫‪.‬ויאמר אברהמ לא‪-‬עבדו זקנ ביתו המשל בכל‪-‬אשר‪-‬לו שימ‪-‬נא ידכ תחת ירכי ‪024:002‬‬
‫ואשביעכ ביהוה לאהי השמימ ולאהי הארצ אשר לא‪-‬תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי ‪024:003‬‬
‫‪.‬יושב בקרבו‬
‫‪.‬כי לא‪-‬ארצי ולא‪-‬מולדתי תלכ ולקחת אשה לבני ליצחק ‪024:004‬‬
‫ויאמר לאיו העבד אולי לא‪-‬תאבה האשה ללכת אחרי לא‪-‬הארצ הזאת ההשב אשיב את‪-‬בנכ ‪024:005‬‬
‫‪.‬לא‪-‬הארצ אשר‪-‬יצאת משמ‬
‫‪.‬ויאמר לאיו אברהמ השמר לכ פנ‪-‬תשיב את‪-‬בני שמה ‪024:006‬‬
‫יהוה לאהי השמימ אשר לקחני מבית אבי ומארצ מולדתי ואשר דבר‪-‬לי ואשר נשבע‪-‬לי ‪024:007‬‬
‫‪.‬לאמר לזרעכ אתנ את‪-‬הארצ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניכ ולקחת אשה לבני משמ‬
‫‪.‬ואמ‪-‬לא תאבה האשה ללכת אחריכ ונקית משבעתי זאת רק את‪-‬בני לא תשב שמה ‪024:008‬‬
‫‪.‬וישמ העבד את‪-‬ידו תחת ירכ אברהמ אדניו וישבע לו על‪-‬הדבר הזה ‪024:009‬‬
‫ויקח העבד עשרה גמלימ מגמלי אדניו וילכ וכל‪-‬טוב אדניו בידו ויקמ וילכ לא‪-‬ארמ ‪024:010‬‬
‫‪.‬נהרימ לא‪-‬עיר נחור‬
‫‪.‬ויברכ הגמלימ מחוצ לעיר לא‪-‬באר המימ לעת ערב לעת צאת השאבת ‪024:011‬‬
‫‪.‬ויאמר יהוה לאהי אדני אברהמ הקרה‪-‬נא לפני היומ ועשה‪-‬חסד עמ אדני אברהמ ‪024:012‬‬
‫‪.‬הנה אנכי נצב על‪-‬עינ המימ ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מימ ‪024:013‬‬
‫והיה הנער אשר אמר לאיה הטי‪-‬נא כדכ ואשתה ואמרה שתה וגמ‪-‬גמליכ אשקה אתה הכחת ‪024:014‬‬
‫‪.‬לעבדכ ליצחק ובה אדע כי‪-‬עשית חסד עמ‪-‬אדני‬
‫ויהי‪-‬הוא טרמ כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתולא בנ‪-‬מלכה אשת נחור אחי ‪024:015‬‬
‫‪.‬אברהמ וכדה על‪-‬שכמה‬
‫‪.‬והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל ‪024:016‬‬
‫‪.‬וירצ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט‪-‬מימ מכדכ ‪024:017‬‬
‫‪.‬ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על‪-‬ידה ותשקהו ‪024:018‬‬
‫‪.‬ותכל להשקתו ותאמר גמ לגמליכ אשאב עד אמ‪-‬כלו לשתת ‪024:019‬‬
‫‪.‬ותמהר ותער כדה לא‪-‬השקת ותרצ עוד לא‪-‬הבאר לשאב ותשאב לכל‪-‬גמליו ‪024:020‬‬
‫‪.‬והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח יהוה דרכו אמ‪-‬לא ‪024:021‬‬
‫ויהי כאשר כלו הגמלימ לשתות ויקח האיש נזמ זהב בקע משקלו ושני צמידימ על‪-‬ידיה ‪024:022‬‬
‫‪.‬עשרה זהב משקלמ‬
‫‪.‬ויאמר בת‪-‬מי את הגידי נא לי היש בית‪-‬אביכ מקומ לנו ללינ ‪024:023‬‬
‫‪.‬ותאמר לאיו בת‪-‬בתולא אנכי בנ‪-‬מלכה אשר ילדה לנחור ‪024:024‬‬
‫‪.‬ותאמר לאיו גמ‪-‬תבנ גמ‪-‬מספוא רב עמנו גמ‪-‬מקומ ללונ ‪024:025‬‬
‫‪.‬ויקד האיש וישתחו ליהוה ‪024:026‬‬
‫ויאמר ברוכ יהוה לאהי אדני אברהמ אשר לא‪-‬עזב חסדו ואמתו מעמ אדני אנכי בדרכ ‪024:027‬‬
‫‪.‬נחני יהוה בית אחי אדני‬
‫‪.‬ותרצ הנער ותגד לבית אמה כדברימ הלאה ‪024:028‬‬
‫‪.‬ולרבקה אח ושמו לבנ וירצ לבנ לא‪-‬האיש החוצה לא‪-‬העינ ‪024:029‬‬
‫ויהי כראת את‪-‬הנזמ ואת‪-‬הצמדימ על‪-‬ידי אחתו וכשמעו את‪-‬דברי רבקה אחתו לאמר ‪024:030‬‬
‫‪.‬כה‪-‬דבר לאי האיש ויבא לא‪-‬האיש והנה עמד על‪-‬הגמלימ על‪-‬העינ‬
‫‪.‬ויאמר בוא ברוכ יהוה למה תעמד בחוצ ואנכי פניתי הבית ומקומ לגמלימ ‪024:031‬‬
‫ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלימ ויתנ תבנ ומספוא לגמלימ ומימ לרחצ רגליו ורגלי ‪024:032‬‬
‫‪.‬האנשימ אשר אתו‬
‫‪.‬ויישמ לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אמ‪-‬דברתי דברי ויאמר דבר ‪024:033‬‬
‫‪.‬ויאמר עבד אברהמ אנכי ‪024:034‬‬
‫ויהוה ברכ את‪-‬אדני מאד ויגדל ויתנ‪-‬לו צאנ ובקר וכספ וזהב ועבדמ ושפחת וגמלימ ‪024:035‬‬
‫‪.‬וחמרימ‬
‫‪.‬ותלד שרה אשת אדני בנ לאדני אחרי זקנתה ויתנ‪-‬לו את‪-‬כל‪-‬אשר‪-‬לו ‪024:036‬‬
‫‪.‬וישבעני אדני לאמר לא‪-‬תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בארצו ‪024:037‬‬
‫‪.‬אמ‪-‬לא לא‪-‬בית‪-‬אבי תלכ ולא‪-‬משפחתי ולקחת אשה לבני ‪024:038‬‬
‫‪.‬ואמר לא‪-‬אדני לאי לא‪-‬תלכ האשה אחרי ‪024:039‬‬
‫ויאמר לאי יהוה אשר‪-‬התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתכ והצליח דרככ ולקחת אשה לבני ‪024:040‬‬
‫‪.‬ממשפחתי ומבית אבי‬
‫‪.‬אז תנקה מלאתי כי תבוא לא‪-‬משפחתי ואמ‪-‬לא יתנו לכ והיית נקי מלאתי ‪024:041‬‬
‫ואבא היומ לא‪-‬העינ ואמר יהוה לאהי אדני אברהמ אמ‪-‬ישכ‪-‬נא מצליח דרכי אשר אנכי הלכ ‪024:042‬‬
‫‪.‬עליה‬
‫הנה אנכי נצב על‪-‬עינ המימ והיה העלמה היצאת לשאב ואמרתי לאיה השקיני‪-‬נא מעט‪-‬מימ ‪024:043‬‬
‫‪.‬מכדכ‬
‫‪.‬ואמרה לאי גמ‪-‬אתה שתה וגמ לגמליכ אשאב הוא האשה אשר‪-‬הכיח יהוה לבנ‪-‬אדני ‪024:044‬‬
‫אני טרמ אכלה לדבר לא‪-‬לבי והנה רבקה יצאת וכדה על‪-‬שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר ‪024:045‬‬
‫‪.‬לאיה השקיני נא‬
‫‪.‬ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר שתה וגמ‪-‬גמליכ אשקה ואשת וגמ הגמלימ השקתה ‪024:046‬‬
‫ואשלא אתה ואמר בת‪-‬מי את ותאמר בת‪-‬בתולא בנ‪-‬נחור אשר ילדה‪-‬לו מלכה ואשמ הנזמ ‪024:047‬‬
‫‪.‬על‪-‬אפה והצמידימ על‪-‬ידיה‬
‫ואקד ואשתחוה ליהוה ואברכ את‪-‬יהוה לאהי אדני אברהמ אשר הנחני בדרכ אמת לקחת ‪024:048‬‬
‫‪.‬את‪-‬בת‪-‬אחי אדני לבנו‬
‫ועתה אמ‪-‬ישכמ עשימ חסד ואמת את‪-‬אדני הגידו לי ואמ‪-‬לא הגידו לי ואפנה על‪-‬ימינ ‪024:049‬‬
‫‪.‬או על‪-‬שמלא‬
‫‪.‬ויענ לבנ ובתולא ויאמרו מיהוה יצא הדבר לא נוכל דבר לאיכ רע או‪-‬טוב ‪024:050‬‬
‫‪.‬הנה‪-‬רבקה לפניכ קח ולכ ותהי אשה לבנ‪-‬אדניכ כאשר דבר יהוה ‪024:051‬‬
‫‪.‬ויהי כאשר שמע עבד אברהמ את‪-‬דבריהמ וישתחו ארצה ליהוה ‪024:052‬‬
‫‪.‬ויוצא העבד כלי‪-‬כספ וכלי זהב ובגדימ ויתנ לרבקה ומגדנת נתנ לאחיה ולאמה ‪024:053‬‬
‫‪.‬ויאכלו וישתו הוא והאנשימ אשר‪-‬עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר שלחני לאדני ‪024:054‬‬
‫‪.‬ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימימ או עשור אחר תלכ ‪024:055‬‬
‫‪.‬ויאמר לאהמ לא‪-‬תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ולאכה לאדני ‪024:056‬‬
‫‪.‬ויאמרו נקרא לנער ונשלאה את‪-‬פיה ‪024:057‬‬
‫‪.‬ויקראו לרבקה ויאמרו לאיה התלכי עמ‪-‬האיש הזה ותאמר לאכ ‪024:058‬‬
‫‪.‬וישלחו את‪-‬רבקה אחתמ ואת‪-‬מנקתה ואת‪-‬עבד אברהמ ואת‪-‬אנשיו ‪024:059‬‬
‫‪.‬ויברכו את‪-‬רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי ללאפי רבבה ויירש זרעכ את שער שנאיו ‪024:060‬‬
‫ותקמ רבקה ונערתיה ותרכבנה על‪-‬הגמלימ ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את‪-‬רבקה ‪024:061‬‬
‫‪.‬וילכ‬
‫‪.‬ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארצ הנגב ‪024:062‬‬
‫‪.‬ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלימ באימ ‪024:063‬‬
‫‪.‬ותשא רבקה את‪-‬עיניה ותרא את‪-‬יצחק ותפל מעל הגמל ‪024:064‬‬
‫ותאמר לא‪-‬העבד מי‪-‬האיש הלזה ההלכ בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיפ ‪024:065‬‬
‫‪.‬ותתכס‬
‫‪.‬ויספר העבד ליצחק את כל‪-‬הדברימ אשר עשה ‪024:066‬‬
‫ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את‪-‬רבקה ותהי‪-‬לו לאשה ויאהבה וינחמ יצחק אחרי ‪024:067‬‬
‫‪.‬אמו‬
‫‪.‬ויספ אברהמ ויקח אשה ושמה קטורה ‪025:001‬‬
‫‪.‬ותלד לו את‪-‬זמרנ ואת‪-‬יקשנ ואת‪-‬מדנ ואת‪-‬מדינ ואת‪-‬ישבק ואת‪-‬שוח ‪025:002‬‬
‫‪.‬ויקשנ ילד את‪-‬שבא ואת‪-‬דדנ ובני דדנ היו אשורמ ולטושמ ולאמימ ‪025:003‬‬
‫‪.‬ובני מדינ עיפה ועפר וחנכ ואבידע ולאדעה כל‪-‬לאה בני קטורה ‪025:004‬‬
‫‪.‬ויתנ אברהמ את‪-‬כל‪-‬אשר‪-‬לו ליצחק ‪025:005‬‬
‫ולבני הפילגשימ אשר לאברהמ נתנ אברהמ מתנת וישלחמ מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה ‪025:006‬‬
‫‪.‬לא‪-‬ארצ קדמ‬
‫‪.‬ולאה ימי שני‪-‬חיי אברהמ אשר‪-‬חי מאת שנה ושבעימ שנה וחמש שנימ ‪025:007‬‬
‫‪.‬ויגוע וימת אברהמ בשיבה טובה זקנ ושבע ויאספ לא‪-‬עמיו ‪025:008‬‬
‫ויקברו אתו יצחק וישמעלא בניו לא‪-‬מערת המכפלה לא‪-‬שדה עפרנ בנ‪-‬צחר החתי אשר על‪-‬פני ‪025:009‬‬
‫‪.‬ממרא‬
‫‪.‬השדה אשר‪-‬קנה אברהמ מאת בני‪-‬חת שמה קבר אברהמ ושרה אשתו ‪025:010‬‬
‫‪.‬ויהי אחרי מות אברהמ ויברכ לאהימ את‪-‬יצחק בנו וישב יצחק עמ‪-‬באר לחי ראי ‪025:011‬‬
‫‪.‬ולאה תלדת ישמעלא בנ‪-‬אברהמ אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהמ ‪025:012‬‬
‫‪.‬ולאה שמות בני ישמעלא בשמתמ לתולדתמ בכר ישמעלא נבית וקדר ואדבלא ומבשמ ‪025:013‬‬
‫‪.‬ומשמע ודומה ומשא ‪025:014‬‬
‫‪.‬חדד ותימא יטור נפיש וקדמה ‪025:015‬‬
‫‪.‬לאה המ בני ישמעלא ולאה שמתמ בחצריהמ ובטירתמ שנימ‪-‬עשר נשיאמ לאמתמ ‪025:016‬‬
‫‪.‬ולאה שני חיי ישמעלא מאת שנה ושלשימ שנה ושבע שנימ ויגוע וימת ויאספ לא‪-‬עמיו ‪025:017‬‬
‫‪.‬וישכנו מחוילה עד‪-‬שור אשר על‪-‬פני מצרימ באכה אשורה על‪-‬פני כל‪-‬אחיו נפל ‪025:018‬‬
‫‪.‬ולאה תולדת יצחק בנ‪-‬אברהמ אברהמ הוליד את‪-‬יצחק ‪025:019‬‬
‫ויהי יצחק בנ‪-‬ארבעימ שנה בקחתו את‪-‬רבקה בת‪-‬בתולא הארמי מפדנ ארמ אחות לבנ הארמי ‪025:020‬‬
‫‪.‬לו לאשה‬
‫‪.‬ויעתר יצחק ליהוה לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו יהוה ותהר רבקה אשתו ‪025:021‬‬
‫‪.‬ויתרצצו הבנימ בקרבה ותאמר אמ‪-‬כנ למה זה אנכי ותלכ לדרש את‪-‬יהוה ‪025:022‬‬
‫ויאמר יהוה לה שני גיימ בבטנכ ושני לאמימ ממעיכ יפרדו ולאמ מלאמ יאמצ ורב יעבד ‪025:023‬‬
‫‪.‬צעיר‬
‫‪.‬וימלאו ימיה ללדת והנה תוממ בבטנה ‪025:024‬‬
‫‪.‬ויצא הראשונ אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו ‪025:025‬‬
‫ואחרי‪-‬כנ יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב ויצחק בנ‪-‬ששימ שנה בלדת ‪025:026‬‬
‫‪.‬אתמ‬
‫‪.‬ויגדלו הנערימ ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תמ ישב אהלימ ‪025:027‬‬
‫‪.‬ויאהב יצחק את‪-‬עשו כי‪-‬ציד בפיו ורבקה אהבת את‪-‬יעקב ‪025:028‬‬
‫‪.‬ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מנ‪-‬השדה והוא עיפ ‪025:029‬‬
‫ויאמר עשו לא‪-‬יעקב הלעיטני נא מנ‪-‬האדמ האדמ הזה כי עיפ אנכי על‪-‬כנ קרא‪-‬שמו ‪025:030‬‬
‫‪.‬אדומ‬
‫‪.‬ויאמר יעקב מכרה כיומ את‪-‬בכרתכ לי ‪025:031‬‬
‫‪.‬ויאמר עשו הנה אנכי הולכ למות ולמה‪-‬זה לי בכרה ‪025:032‬‬
‫‪.‬ויאמר יעקב השבעה לי כיומ וישבע לו וימכר את‪-‬בכרתו ליעקב ‪025:033‬‬
‫‪.‬ויעקב נתנ לעשו לחמ ונזיד עדשימ ויאכל וישת ויקמ וילכ ויבז עשו את‪-‬הבכרה ‪025:034‬‬
‫ויהי רעב בארצ מלבד הרעב הראשונ אשר היה בימי אברהמ וילכ יצחק לא‪-‬אבימלכ ‪026:001‬‬
‫‪.‬מלכ‪-‬פלשתימ גררה‬
‫‪.‬וירא לאיו יהוה ויאמר לא‪-‬תרד מצרימה שכנ בארצ אשר אמר לאיכ ‪026:002‬‬
‫גור בארצ הזאת ואהיה עמכ ואברככ כי‪-‬לכ ולזרעכ אתנ את‪-‬כל‪-‬הארצת הלא והקמתי ‪026:003‬‬
‫‪.‬את‪-‬השבעה אשר נשבעתי לאברהמ אביכ‬
‫והרביתי את‪-‬זרעכ ככוכבי השמימ ונתתי לזרעכ את כל‪-‬הארצת הלא והתברכו בזרעכ כל ‪026:004‬‬
‫‪.‬גויי הארצ‬
‫‪.‬עקב אשר‪-‬שמע אברהמ בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי ‪026:005‬‬
‫‪.‬וישב יצחק בגרר ‪026:006‬‬
‫וישלאו אנשי המקומ לאשתו ויאמר אחתי הוא כי ירא לאמר אשתי פנ‪-‬יהרגני אנשי המקומ ‪026:007‬‬
‫‪.‬על‪-‬רבקה כי‪-‬טבת מראה הוא‬
‫ויהי כי ארכו‪-‬לו שמ הימימ וישקפ אבימלכ מלכ פלשתימ בעד החלונ וירא והנה יצחק ‪026:008‬‬
‫‪.‬מצחק את רבקה אשתו‬
‫ויקרא אבימלכ ליצחק ויאמר אכ הנה אשתכ הוא ואיכ אמרת אחתי הוא ויאמר לאיו יצחק ‪026:009‬‬
‫‪.‬כי אמרתי פנ‪-‬אמות עליה‬
‫‪.‬ויאמר אבימלכ מה‪-‬זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העמ את‪-‬אשתכ והבאת עלינו אשמ ‪026:010‬‬
‫‪.‬ויצו אבימלכ את‪-‬כל‪-‬העמ לאמר הנגע באיש הזה ובאשתו מות יומת ‪026:011‬‬
‫‪.‬ויזרע יצחק בארצ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערימ ויברכהו יהוה ‪026:012‬‬
‫‪.‬ויגדל האיש וילכ הלוכ וגדל עד כי‪-‬גדל מאד ‪026:013‬‬
‫‪.‬ויהי‪-‬לו מקנה‪-‬צאנ ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתימ ‪026:014‬‬
‫‪.‬וכל‪-‬הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהמ אביו סתמומ פלשתימ וימלאומ עפר ‪026:015‬‬
‫‪.‬ויאמר אבימלכ לא‪-‬יצחק לכ מעמנו כי‪-‬עצמת‪-‬ממנו מאד ‪026:016‬‬
‫‪.‬וילכ משמ יצחק ויחנ בנחל‪-‬גרר וישב שמ ‪026:017‬‬
‫וישב יצחק ויחפר את‪-‬בארת המימ אשר חפרו בימי אברהמ אביו ויסתמומ פלשתימ אחרי ‪026:018‬‬
‫‪.‬מות אברהמ ויקרא להנ שמות כשמת אשר‪-‬קרא להנ אביו‬
‫‪.‬ויחפרו עבדי‪-‬יצחק בנחל וימצאו‪-‬שמ באר מימ חיימ ‪026:019‬‬
‫‪.‬ויריבו רעי גרר עמ‪-‬רעי יצחק לאמר לנו המימ ויקרא שמ‪-‬הבאר עשק כי התעשקו עמו ‪026:020‬‬
‫‪.‬ויחפרו באר אחרת ויריבו גמ‪-‬עליה ויקרא שמה שטנה ‪026:021‬‬
‫ויעתק משמ ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי‪-‬עתה הרחיב ‪026:022‬‬
‫‪.‬יהוה לנו ופרינו בארצ‬
‫‪.‬ויעל משמ באר שבע ‪026:023‬‬
‫וירא לאיו יהוה בלילה ההוא ויאמר אנכי לאהי אברהמ אביכ לא‪-‬תירא כי‪-‬אתכ אנכי ‪026:024‬‬
‫‪.‬וברכתיכ והרביתי את‪-‬זרעכ בעבור אברהמ עבדי‬
‫‪.‬ויבנ שמ מזבח ויקרא בשמ יהוה ויט‪-‬שמ אהלו ויכרו‪-‬שמ עבדי‪-‬יצחק באר ‪026:025‬‬
‫‪.‬ואבימלכ הלכ לאיו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר‪-‬צבאו ‪026:026‬‬
‫‪.‬ויאמר לאהמ יצחק מדוע באתמ לאי ואתמ שנאתמ אתי ותשלחוני מאתכמ ‪026:027‬‬
‫ויאמרו ראו ראינו כי‪-‬היה יהוה עמכ ונאמר תהי נא לאה בינותינו בינינו ובינכ ‪026:028‬‬
‫‪.‬ונכרתה ברית עמכ‬
‫אמ‪-‬תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוכ וכאשר עשינו עמכ רק‪-‬טוב ונשלחכ בשלומ אתה עתה ‪026:029‬‬
‫‪.‬ברוכ יהוה‬
‫‪.‬ויעש להמ משתה ויאכלו וישתו ‪026:030‬‬
‫‪.‬וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו וישלחמ יצחק וילכו מאתו בשלומ ‪026:031‬‬
‫ויהי ביומ ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על‪-‬אדות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו ‪026:032‬‬
‫‪.‬מצאנו מימ‬
‫‪.‬ויקרא אתה שבעה על‪-‬כנ שמ‪-‬העיר באר שבע עד היומ הזה ‪026:033‬‬
‫ויהי עשו בנ‪-‬ארבעימ שנה ויקח אשה את‪-‬יהודית בת‪-‬בארי החתי ואת‪-‬בשמת בת‪-‬אילנ ‪026:034‬‬
‫‪.‬החתי‬
‫‪.‬ותהיינ מרת רוח ליצחק ולרבקה ‪026:035‬‬
‫ויהי כי‪-‬זקנ יצחק ותכהינ עיניו מראות ויקרא את‪-‬עשו בנו הגדל ויאמר לאיו בני ‪027:001‬‬
‫‪.‬ויאמר לאיו הנני‬
‫‪.‬ויאמר הנה‪-‬נא זקנתי לא ידעתי יומ מותי ‪027:002‬‬
‫‪.‬ועתה שא‪-‬נא כליכ תליכ וקשתכ וצא השדה וצודה לי צידה ‪027:003‬‬
‫‪.‬ועשה‪-‬לי מטעמימ כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברככ נפשי בטרמ אמות ‪027:004‬‬
‫‪.‬ורבקה שמעת בדבר יצחק לא‪-‬עשו בנו וילכ עשו השדה לצוד ציד להביא ‪027:005‬‬
‫‪.‬ורבקה אמרה לא‪-‬יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את‪-‬אביכ מדבר לא‪-‬עשו אחיכ לאמר ‪027:006‬‬
‫‪.‬הביאה לי ציד ועשה‪-‬לי מטעמימ ואכלה ואברככה לפני יהוה לפני מותי ‪027:007‬‬
‫‪.‬ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתכ ‪027:008‬‬
‫‪.‬לכ‪-‬נא לא‪-‬הצאנ וקח‪-‬לי משמ שני גדיי עזימ טבימ ואעשה אתמ מטעמימ לאביכ כאשר אהב ‪027:009‬‬
‫‪.‬והבאת לאביכ ואכל בעבר אשר יברככ לפני מותו ‪027:010‬‬
‫‪.‬ויאמר יעקב לא‪-‬רבקה אמו הנ עשו אחי איש שער ואנכי איש חלק ‪027:011‬‬
‫‪.‬אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה ‪027:012‬‬
‫‪.‬ותאמר לו אמו עלי קללתכ בני אכ שמע בקלי ולכ קח‪-‬לי ‪027:013‬‬
‫‪.‬וילכ ויקח ויבא לאמו ותעש אמו מטעמימ כאשר אהב אביו ‪027:014‬‬
‫‪.‬ותקח רבקה את‪-‬בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש את‪-‬יעקב בנה הקטנ ‪027:015‬‬
‫‪.‬ואת ערת גדיי העזימ הלבישה על‪-‬ידיו ועל חלקת צואריו ‪027:016‬‬
‫‪.‬ותתנ את‪-‬המטעמימ ואת‪-‬הלחמ אשר עשתה ביד יעקב בנה ‪027:017‬‬
‫‪.‬ויבא לא‪-‬אביו ויאמר אבי ויאמר הנני מי אתה בני ‪027:018‬‬
‫ויאמר יעקב לא‪-‬אביו אנכי עשו בכרכ עשיתי כאשר דברת לאי קומ‪-‬נא שבה ואכלה מצידי ‪027:019‬‬
‫‪.‬בעבור תברכני נפשכ‬
‫‪.‬ויאמר יצחק לא‪-‬בנו מה‪-‬זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה יהוה לאהיכ לפני ‪027:020‬‬
‫‪.‬ויאמר יצחק לא‪-‬יעקב גשה‪-‬נא ואמשכ בני האתה זה בני עשו אמ‪-‬לא ‪027:021‬‬
‫‪.‬ויגש יעקב לא‪-‬יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידימ ידי עשו ‪027:022‬‬
‫‪.‬ולא הכירו כי‪-‬היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו ‪027:023‬‬
‫‪.‬ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר אני ‪027:024‬‬
‫ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני למענ תברככ נפשי ויגש‪-‬לו ויאכל ויבא לו יינ ‪027:025‬‬
‫‪.‬וישת‬
‫‪.‬ויאמר לאיו יצחק אביו גשה‪-‬נא ושקה‪-‬לי בני ‪027:026‬‬
‫ויגש וישק‪-‬לו וירח את‪-‬ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ‪027:027‬‬
‫‪.‬יהוה‬
‫‪.‬ויתנ‪-‬לכ הלאהימ מטל השמימ ומשמני הארצ ורב דגנ ותירש ‪027:028‬‬
‫יעבדוכ עמימ וישתחו לכ לאמימ הוה גביר לאחיכ וישתחוו לכ בני אמכ ארריכ ארור ‪027:029‬‬
‫‪.‬ומברכיכ ברוכ‬
‫ויהי כאשר כלה יצחק לברכ את‪-‬יעקב ויהי אכ יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו ‪027:030‬‬
‫‪.‬אחיו בא מצידו‬
‫ויעש גמ‪-‬הוא מטעמימ ויבא לאביו ויאמר לאביו יקמ אבי ויאכל מציד בנו בעבר ‪027:031‬‬
‫‪.‬תברכני נפשכ‬
‫‪.‬ויאמר לו יצחק אביו מי‪-‬אתה ויאמר אני בנכ בכרכ עשו ‪027:032‬‬
‫ויחרד יצחק חרדה גדלה עד‪-‬מאד ויאמר מי‪-‬אפוא הוא הצד‪-‬ציד ויבא לי ואכל מכל בטרמ ‪027:033‬‬
‫‪.‬תבוא ואברכהו גמ‪-‬ברוכ יהיה‬
‫כשמע עשו את‪-‬דברי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד‪-‬מאד ויאמר לאביו ברכני גמ‪-‬אני ‪027:034‬‬
‫‪.‬אבי‬
‫‪.‬ויאמר בא אחיכ במרמה ויקח ברכתכ ‪027:035‬‬
‫ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמימ את‪-‬בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ‪027:036‬‬
‫‪.‬ויאמר הלא‪-‬אצלת לי ברכה‬
‫ויענ יצחק ויאמר לעשו הנ גביר שמתיו לכ ואת‪-‬כל‪-‬אחיו נתתי לו לעבדימ ודגנ ותירש ‪027:037‬‬
‫‪.‬סמכתיו ולכה אפוא מה אעשה בני‬
‫‪.‬ויאמר עשו לא‪-‬אביו הברכה אחת הוא‪-‬לכ אבי ברכני גמ‪-‬אני אבי וישא עשו קלו ויבכ ‪027:038‬‬
‫‪.‬ויענ יצחק אביו ויאמר לאיו הנה משמני הארצ יהיה מושבכ ומטל השמימ מעל ‪027:039‬‬
‫‪.‬ועל‪-‬חרבכ תחיה ואת‪-‬אחיכ תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארכ ‪027:040‬‬
‫וישטמ עשו את‪-‬יעקב על‪-‬הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ‪027:041‬‬
‫‪.‬ואהרגה את‪-‬יעקב אחי‬
‫ויגד לרבקה את‪-‬דברי עשו בנה הגדל ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטנ ותאמר לאיו הנה ‪027:042‬‬
‫‪.‬עשו אחיכ מתנחמ לכ להרגכ‬
‫‪.‬ועתה בני שמע בקלי וקומ ברח‪-‬לכ לא‪-‬לבנ אחי חרנה ‪027:043‬‬
‫‪.‬וישבת עמו ימימ אחדימ עד אשר‪-‬תשוב חמת אחיכ ‪027:044‬‬
‫עד‪-‬שוב אפ‪-‬אחיכ ממכ ושכח את אשר‪-‬עשית לו ושלחתי ולקחתיכ משמ למה אשכל גמ‪-‬שניכמ ‪027:045‬‬
‫‪.‬יומ אחד‬
‫ותאמר רבקה לא‪-‬יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אמ‪-‬לקח יעקב אשה מבנות‪-‬חת כלאה מבנות ‪027:046‬‬
‫‪.‬הארצ למה לי חיימ‬
‫‪.‬ויקרא יצחק לא‪-‬יעקב ויברכ אתו ויצוהו ויאמר לו לא‪-‬תקח אשה מבנות כנענ ‪028:001‬‬
‫‪.‬קומ לכ פדנה ארמ ביתה בתולא אבי אמכ וקח‪-‬לכ משמ אשה מבנות לבנ אחי אמכ ‪028:002‬‬
‫‪.‬ולא שדי יברכ אתכ ויפרכ וירבכ והיית לקהל עמימ ‪028:003‬‬
‫‪.‬ויתנ‪-‬לכ את‪-‬ברכת אברהמ לכ ולזרעכ אתכ לרשתכ את‪-‬ארצ מגריכ אשר‪-‬נתנ לאהימ לאברהמ ‪028:004‬‬
‫‪.‬וישלח יצחק את‪-‬יעקב וילכ פדנה ארמ לא‪-‬לבנ בנ‪-‬בתולא הארמי אחי רבקה אמ יעקב ועשו ‪028:005‬‬
‫וירא עשו כי‪-‬ברכ יצחק את‪-‬יעקב ושלח אתו פדנה ארמ לקחת‪-‬לו משמ אשה בברכו אתו ‪028:006‬‬
‫‪.‬ויצו עליו לאמר לא‪-‬תקח אשה מבנות כנענ‬
‫‪.‬וישמע יעקב לא‪-‬אביו ולא‪-‬אמו וילכ פדנה ארמ ‪028:007‬‬
‫‪.‬וירא עשו כי רעות בנות כנענ בעיני יצחק אביו ‪028:008‬‬
‫‪.‬וילכ עשו לא‪-‬ישמעלא ויקח את‪-‬מחלת בת‪-‬ישמעלא בנ‪-‬אברהמ אחות נביות על‪-‬נשיו לו לאשה ‪028:009‬‬
‫‪.‬ויצא יעקב מבאר שבע וילכ חרנה ‪028:010‬‬
‫ויפגע במקומ וילנ שמ כי‪-‬בא השמש ויקח מאבני המקומ וישמ מראשתיו וישכב במקומ ‪028:011‬‬
‫‪.‬ההוא‬
‫‪.‬ויחלמ והנה סלמ מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי לאהימ עלימ וירדימ בו ‪028:012‬‬
‫והנה יהוה נצב עליו ויאמר אני יהוה לאהי אברהמ אביכ ולאהי יצחק הארצ אשר אתה שכב ‪028:013‬‬
‫‪.‬עליה לכ אתננה ולזרעכ‬
‫והיה זרעכ כעפר הארצ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בכ כל‪-‬משפחת האדמה ‪028:014‬‬
‫‪.‬ובזרעכ‬
‫והנה אנכי עמכ ושמרתיכ בכל אשר‪-‬תלכ והשבתיכ לא‪-‬האדמה הזאת כי לא אעזבכ עד אשר ‪028:015‬‬
‫‪.‬אמ‪-‬עשיתי את אשר‪-‬דברתי לכ‬
‫‪.‬וייקצ יעקב משנתו ויאמר אכנ יש יהוה במקומ הזה ואנכי לא ידעתי ‪028:016‬‬
‫‪.‬ויירא ויאמר מה‪-‬נורא המקומ הזה אינ זה כי אמ‪-‬בית לאהימ וזה שער השמימ ‪028:017‬‬
‫‪.‬וישכמ יעקב בבקר ויקח את‪-‬האבנ אשר‪-‬שמ מראשתיו וישמ אתה מצבה ויצק שמנ על‪-‬ראשה ‪028:018‬‬
‫לא ואולמ לוז שמ‪-‬העיר לראשנה ‪028:019‬‬‫‪.‬ויקרא את‪-‬שמ‪-‬המקומ ההוא בית ‪-‬‬
‫וידר יעקב נדר לאמר אמ‪-‬יהיה לאהימ עמדי ושמרני בדרכ הזה אשר אנכי הולכ ונתנ‪-‬לי ‪028:020‬‬
‫‪.‬לחמ לאכל ובגד ללבש‬
‫‪.‬ושבתי בשלומ לא‪-‬בית אבי והיה יהוה לי ללאהימ ‪028:021‬‬
‫‪.‬והאבנ הזאת אשר‪-‬שמתי מצבה יהיה בית לאהימ וכל אשר תתנ‪-‬לי עשר אעשרנו לכ ‪028:022‬‬
‫‪.‬וישא יעקב רגליו וילכ ארצה בני‪-‬קדמ ‪029:001‬‬
‫וירא והנה באר בשדה והנה‪-‬שמ שלשה עדרי‪-‬צאנ רבצימ עליה כי מנ‪-‬הבאר ההוא ישקו ‪029:002‬‬
‫‪.‬העדרימ והאבנ גדלה על‪-‬פי הבאר‬
‫ונאספו‪-‬שמה כל‪-‬העדרימ וגללו את‪-‬האבנ מעל פי הבאר והשקו את‪-‬הצאנ והשיבו את‪-‬האבנ ‪029:003‬‬
‫‪.‬על‪-‬פי הבאר למקמה‬
‫‪.‬ויאמר להמ יעקב אחי מאינ אתמ ויאמרו מחרנ אנחנו ‪029:004‬‬
‫‪.‬ויאמר להמ הידעתמ את‪-‬לבנ בנ‪-‬נחור ויאמרו ידענו ‪029:005‬‬
‫‪.‬ויאמר להמ השלומ לו ויאמרו שלומ והנה רחל בתו באה עמ‪-‬הצאנ ‪029:006‬‬
‫‪.‬ויאמר הנ עוד היומ גדול לא‪-‬עת האספ המקנה השקו הצאנ ולכו רעו ‪029:007‬‬
‫ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל‪-‬העדרימ וגללו את‪-‬האבנ מעל פי הבאר והשקינו ‪029:008‬‬
‫‪.‬הצאנ‬
‫‪.‬עודנו מדבר עממ ורחל באה עמ‪-‬הצאנ אשר לאביה כי רעה הוא ‪029:009‬‬
‫ויהי כאשר ראה יעקב את‪-‬רחל בת‪-‬לבנ אחי אמו ואת‪-‬צאנ לבנ אחי אמו ויגש יעקב ויגל ‪029:010‬‬
‫‪.‬את‪-‬האבנ מעל פי הבאר וישק את‪-‬צאנ לבנ אחי אמו‬
‫‪.‬וישק יעקב לרחל וישא את‪-‬קלו ויבכ ‪029:011‬‬
‫‪.‬ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בנ‪-‬רבקה הוא ותרצ ותגד לאביה ‪029:012‬‬
‫ויהי כשמע לבנ את‪-‬שמע יעקב בנ‪-‬אחתו וירצ לקראתו ויחבק‪-‬לו וינשק‪-‬לו ויביאהו ‪029:013‬‬
‫‪.‬לא‪-‬ביתו ויספר ללבנ את כל‪-‬הדברימ הלאה‬
‫‪.‬ויאמר לו לבנ אכ עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש ימימ ‪029:014‬‬
‫‪.‬ויאמר לבנ ליעקב הכי‪-‬אחי אתה ועבדתני חנמ הגידה לי מה‪-‬משכרתכ ‪029:015‬‬
‫‪.‬וללבנ שתי בנות שמ הגדלה לאה ושמ הקטנה רחל ‪029:016‬‬
‫‪.‬ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת‪-‬תאר ויפת מראה ‪029:017‬‬
‫‪.‬ויאהב יעקב את‪-‬רחל ויאמר אעבדכ שבע שנימ ברחל בתכ הקטנה ‪029:018‬‬
‫‪.‬ויאמר לבנ טוב תתי אתה לכ מתתי אתה לאיש אחר שבה עמדי ‪029:019‬‬
‫‪.‬ויעבד יעקב ברחל שבע שנימ ויהיו בעיניו כימימ אחדימ באהבתו אתה ‪029:020‬‬
‫‪.‬ויאמר יעקב לא‪-‬לבנ הבה את‪-‬אשתי כי מלאו ימי ואבואה לאיה ‪029:021‬‬
‫‪.‬ויאספ לבנ את‪-‬כל‪-‬אנשי המקומ ויעש משתה ‪029:022‬‬
‫‪.‬ויהי בערב ויקח את‪-‬לאה בתו ויבא אתה לאיו ויבא לאיה ‪029:023‬‬
‫‪.‬ויתנ לבנ לה את‪-‬זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה ‪029:024‬‬
‫ויהי בבקר והנה‪-‬הוא לאה ויאמר לא‪-‬לבנ מה‪-‬זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמכ ולמה ‪029:025‬‬
‫‪.‬רמיתני‬
‫‪.‬ויאמר לבנ לא‪-‬יעשה כנ במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה ‪029:026‬‬
‫‪.‬מלא שבע זאת ונתנה לכ גמ‪-‬את‪-‬זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע‪-‬שנימ אחרות ‪029:027‬‬
‫‪.‬ויעש יעקב כנ וימלא שבע זאת ויתנ‪-‬לו את‪-‬רחל בתו לו לאשה ‪029:028‬‬
‫‪.‬ויתנ לבנ לרחל בתו את‪-‬בלהה שפחתו לה לשפחה ‪029:029‬‬
‫‪.‬ויבא גמ לא‪-‬רחל ויאהב גמ‪-‬את‪-‬רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע‪-‬שנימ אחרות ‪029:030‬‬
‫‪.‬וירא יהוה כי‪-‬שנואה לאה ויפתח את‪-‬רחמה ורחל עקרה ‪029:031‬‬
‫ותהר לאה ותלד בנ ותקרא שמו ראובנ כי אמרה כי‪-‬ראה יהוה בעניי כי עתה יאהבני ‪029:032‬‬
‫‪.‬אישי‬
‫ותהר עוד ותלד בנ ותאמר כי‪-‬שמע יהוה כי‪-‬שנואה אנכי ויתנ‪-‬לי גמ‪-‬את‪-‬זה ותקרא שמו ‪029:033‬‬
‫‪.‬שמעונ‬
‫ותהר עוד ותלד בנ ותאמר עתה הפעמ ילוה אישי לאי כי‪-‬ילדתי לו שלשה בנימ על‪-‬כנ ‪029:034‬‬
‫‪.‬קרא‪-‬שמו לוי‬
‫‪.‬ותהר עוד ותלד בנ ותאמר הפעמ אודה את‪-‬יהוה על‪-‬כנ קראה שמו יהודה ותעמד מלדת ‪029:035‬‬
‫ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר לא‪-‬יעקב הבה‪-‬לי בנימ ואמ‪-‬אינ ‪030:001‬‬
‫‪.‬מתה אנכי‬
‫‪.‬ויחר‪-‬אפ יעקב ברחל ויאמר התחת לאהימ אנכי אשר‪-‬מנע ממכ פרי‪-‬בטנ ‪030:002‬‬
‫‪.‬ותאמר הנה אמתי בלהה בא לאיה ותלד על‪-‬ברכי ואבנה גמ‪-‬אנכי ממנה ‪030:003‬‬
‫‪.‬ותתנ‪-‬לו את‪-‬בלהה שפחתה לאשה ויבא לאיה יעקב ‪030:004‬‬
‫‪.‬ותהר בלהה ותלד ליעקב בנ ‪030:005‬‬
‫‪.‬ותאמר רחל דנני לאהימ וגמ שמע בקלי ויתנ‪-‬לי בנ על‪-‬כנ קראה שמו דנ ‪030:006‬‬
‫‪.‬ותהר עוד ותלד בלהה שפחת רחל בנ שני ליעקב ‪030:007‬‬
‫‪.‬ותאמר רחל נפתולי לאהימ נפתלתי עמ‪-‬אחתי גמ‪-‬יכלתי ותקרא שמו נפתלי ‪030:008‬‬
‫‪.‬ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח את‪-‬זלפה שפחתה ותתנ אתה ליעקב לאשה ‪030:009‬‬
‫‪.‬ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בנ ‪030:010‬‬
‫‪.‬ותאמר לאה בגד ותקרא את‪-‬שמו גד ‪030:011‬‬
‫‪.‬ותלד זלפה שפחת לאה בנ שני ליעקב ‪030:012‬‬
‫‪.‬ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את‪-‬שמו אשר ‪030:013‬‬
‫וילכ ראובנ בימי קציר‪-‬חטימ וימצא דודאימ בשדה ויבא אתמ לא‪-‬לאה אמו ותאמר רחל ‪030:014‬‬
‫‪.‬לא‪-‬לאה תני‪-‬נא לי מדודאי בנכ‬
‫ותאמר לה המעט קחתכ את‪-‬אישי ולקחת גמ את‪-‬דודאי בני ותאמר רחל לכנ ישכב עמכ ‪030:015‬‬
‫‪.‬הלילה תחת דודאי בנכ‬
‫ויבא יעקב מנ‪-‬השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר לאי תבוא כי שכר שכרתיכ בדודאי ‪030:016‬‬
‫‪.‬בני וישכב עמה בלילה הוא‬
‫‪.‬וישמע לאהימ לא‪-‬לאה ותהר ותלד ליעקב בנ חמישי ‪030:017‬‬
‫‪.‬ותאמר לאה נתנ לאהימ שכרי אשר‪-‬נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר ‪030:018‬‬
‫‪.‬ותהר עוד לאה ותלד בנ‪-‬ששי ליעקב ‪030:019‬‬
‫ותאמר לאה זבדני לאהימ אתי זבד טוב הפעמ יזבלני אישי כי‪-‬ילדתי לו ששה בנימ ‪030:020‬‬
‫‪.‬ותקרא את‪-‬שמו זבלונ‬
‫‪.‬ואחר ילדה בת ותקרא את‪-‬שמה דינה ‪030:021‬‬
‫‪.‬ויזכר לאהימ את‪-‬רחל וישמע לאיה לאהימ ויפתח את‪-‬רחמה ‪030:022‬‬
‫‪.‬ותהר ותלד בנ ותאמר אספ לאהימ את‪-‬חרפתי ‪030:023‬‬
‫‪.‬ותקרא את‪-‬שמו יוספ לאמר יספ יהוה לי בנ אחר ‪030:024‬‬
‫‪.‬ויהי כאשר ילדה רחל את‪-‬יוספ ויאמר יעקב לא‪-‬לבנ שלחני ולאכה לא‪-‬מקומי ולארצי ‪030:025‬‬
‫‪.‬תנה את‪-‬נשי ואת‪-‬ילדי אשר עבדתי אתכ בהנ ולאכה כי אתה ידעת את‪-‬עבדתי אשר עבדתיכ ‪030:026‬‬
‫‪.‬ויאמר לאיו לבנ אמ‪-‬נא מצאתי חנ בעיניכ נחשתי ויברכני יהוה בגללכ ‪030:027‬‬
‫‪.‬ויאמר נקבה שכרכ עלי ואתנה ‪030:028‬‬
‫‪.‬ויאמר לאיו אתה ידעת את אשר עבדתיכ ואת אשר‪-‬היה מקנכ אתי ‪030:029‬‬
‫כי מעט אשר‪-‬היה לכ לפני ויפרצ לרב ויברכ יהוה אתכ לרגלי ועתה מתי אעשה גמ‪-‬אנכי ‪030:030‬‬
‫‪.‬לביתי‬
‫ויאמר מה אתנ‪-‬לכ ויאמר יעקב לא‪-‬תתנ‪-‬לי מאומה אמ‪-‬תעשה‪-‬לי הדבר הזה אשובה ארעה ‪030:031‬‬
‫‪.‬צאנכ אשמר‬
‫אעבר בכל‪-‬צאנכ היומ הסר משמ כל‪-‬שה נקד וטלוא וכל‪-‬שה‪-‬חומ בכשבימ וטלוא ונקד ‪030:032‬‬
‫‪.‬בעזימ והיה שכרי‬
‫וענתה‪-‬בי צדקתי ביומ מחר כי‪-‬תבוא על‪-‬שכרי לפניכ כל אשר‪-‬איננו נקוד וטלוא בעזימ ‪030:033‬‬
‫‪.‬וחומ בכשבימ גנוב הוא אתי‬
‫‪.‬ויאמר לבנ הנ לו יהי כדברכ ‪030:034‬‬
‫ויסר ביומ ההוא את‪-‬התישימ העקדימ והטלאימ ואת כל‪-‬העזימ הנקדות והטלאת כל ‪030:035‬‬
‫‪.‬אשר‪-‬לבנ בו וכל‪-‬חומ בכשבימ ויתנ ביד‪-‬בניו‬
‫‪.‬וישמ דרכ שלשת ימימ בינו ובינ יעקב ויעקב רעה את‪-‬צאנ לבנ הנותרת ‪030:036‬‬
‫ויקח‪-‬לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמונ ויפצל בהנ פצלות לבנות מחשפ הלבנ אשר ‪030:037‬‬
‫‪.‬על‪-‬המקלות‬
‫ויצג את‪-‬המקלות אשר פצל ברהטימ בשקתות המימ אשר תבאנ הצאנ לשתות לנכח הצאנ ‪030:038‬‬
‫‪.‬ויחמנה בבאנ לשתות‬
‫‪.‬ויחמו הצאנ לא‪-‬המקלות ותלדנ הצאנ עקדימ נקדימ וטלאימ ‪030:039‬‬
‫והכשבימ הפריד יעקב ויתנ פני הצאנ לא‪-‬עקד וכל‪-‬חומ בצאנ לבנ וישת‪-‬לו עדרימ לבדו ‪030:040‬‬
‫‪.‬ולא שתמ על‪-‬צאנ לבנ‬
‫והיה בכל‪-‬יחמ הצאנ המקשרות ושמ יעקב את‪-‬המקלות לעיני הצאנ ברהטימ ליחמנה ‪030:041‬‬
‫‪.‬במקלות‬
‫‪.‬ובהעטיפ הצאנ לא ישימ והיה העטפימ ללבנ והקשרימ ליעקב ‪030:042‬‬
‫‪.‬ויפרצ האיש מאד מאד ויהי‪-‬לו צאנ רבות ושפחות ועבדימ וגמלימ וחמרימ ‪030:043‬‬
‫וישמע את‪-‬דברי בני‪-‬לבנ לאמר לקח יעקב את כל‪-‬אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את ‪031:001‬‬
‫‪.‬כל‪-‬הכבד הזה‬
‫‪.‬וירא יעקב את‪-‬פני לבנ והנה איננו עמו כתמול שלשומ ‪031:002‬‬
‫‪.‬ויאמר יהוה לא‪-‬יעקב שוב לא‪-‬ארצ אבותיכ ולמולדתכ ואהיה עמכ ‪031:003‬‬
‫‪.‬וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה לא‪-‬צאנו ‪031:004‬‬
‫‪.‬ויאמר להנ ראה אנכי את‪-‬פני אביכנ כי‪-‬איננו לאי כתמל שלשמ ולאהי אבי היה עמדי ‪031:005‬‬
‫‪.‬ואתנה ידעתנ כי בכל‪-‬כחי עבדתי את‪-‬אביכנ ‪031:006‬‬
‫‪.‬ואביכנ התל בי והחלפ את‪-‬משכרתי עשרת מנימ ולא‪-‬נתנו לאהימ להרע עמדי ‪031:007‬‬
‫אמ‪-‬כה יאמר נקדימ יהיה שכרכ וילדו כל‪-‬הצאנ נקדימ ואמ‪-‬כה יאמר עקדימ יהיה שכרכ ‪031:008‬‬
‫‪.‬וילדו כל‪-‬הצאנ עקדימ‬
‫‪.‬ויצל לאהימ את‪-‬מקנה אביכמ ויתנ‪-‬לי ‪031:009‬‬
‫ויהי בעת יחמ הצאנ ואשא עיני וארא בחלומ והנה העתדימ העלימ על‪-‬הצאנ עקדימ ‪031:010‬‬
‫‪.‬נקדימ וברדימ‬
‫‪.‬ויאמר לאי מלאכ הלאהימ בחלומ יעקב ואמר הנני ‪031:011‬‬
‫ויאמר שא‪-‬נא עיניכ וראה כל‪-‬העתדימ העלימ על‪-‬הצאנ עקדימ נקדימ וברדימ כי ראיתי ‪031:012‬‬
‫‪.‬את כל‪-‬אשר לבנ עשה לכ‬
‫לא אשר משחת שמ מצבה אשר נדרת לי שמ נדר עתה קומ צא מנ‪-‬הארצ הזאת ‪031:013‬‬ ‫אנכי הלא בית ‪-‬‬
‫‪.‬ושוב לא‪-‬ארצ מולדתכ‬
‫‪.‬ותענ רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו ‪031:014‬‬
‫‪.‬הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גמ‪-‬אכול את‪-‬כספנו ‪031:015‬‬
‫כי כל‪-‬העשר אשר הציל לאהימ מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר לאהימ לאיכ ‪031:016‬‬
‫‪.‬עשה‬
‫‪.‬ויקמ יעקב וישא את‪-‬בניו ואת‪-‬נשיו על‪-‬הגמלימ ‪031:017‬‬
‫וינהג את‪-‬כל‪-‬מקנהו ואת‪-‬כל‪-‬רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדנ ארמ לבוא ‪031:018‬‬
‫‪.‬לא‪-‬יצחק אביו ארצה כנענ‬
‫‪.‬ולבנ הלכ לגזז את‪-‬צאנו ותגנב רחל את‪-‬התרפימ אשר לאביה ‪031:019‬‬
‫‪.‬ויגנב יעקב את‪-‬לב לבנ הארמי על‪-‬בלי הגיד לו כי ברח הוא ‪031:020‬‬
‫‪.‬ויברח הוא וכל‪-‬אשר‪-‬לו ויקמ ויעבר את‪-‬הנהר וישמ את‪-‬פניו הר הגלעד ‪031:021‬‬
‫‪.‬ויגד ללבנ ביומ השלישי כי ברח יעקב ‪031:022‬‬
‫‪.‬ויקח את‪-‬אחיו עמו וירדפ אחריו דרכ שבעת ימימ וידבק אתו בהר הגלעד ‪031:023‬‬
‫ויבא לאהימ לא‪-‬לבנ הארמי בחלמ הלילה ויאמר לו השמר לכ פנ‪-‬תדבר עמ‪-‬יעקב מטוב ‪031:024‬‬
‫‪.‬עד‪-‬רע‬
‫‪.‬וישג לבנ את‪-‬יעקב ויעקב תקע את‪-‬אהלו בהר ולבנ תקע את‪-‬אחיו בהר הגלעד ‪031:025‬‬
‫‪.‬ויאמר לבנ ליעקב מה עשית ותגנב את‪-‬לבבי ותנהג את‪-‬בנתי כשביות חרב ‪031:026‬‬
‫‪.‬למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא‪-‬הגדת לי ואשלחכ בשמחה ובשרימ בתפ ובכנור ‪031:027‬‬
‫‪.‬ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת עשו ‪031:028‬‬
‫יש‪-‬ללא ידי לעשות עמכמ רע ולאהי אביכמ אמש אמר לאי לאמר השמר לכ מדבר עמ‪-‬יעקב ‪031:029‬‬
‫‪.‬מטוב עד‪-‬רע‬
‫‪.‬ועתה הלכ הלכת כי‪-‬נכספ נכספתה לבית אביכ למה גנבת את‪-‬לאהי ‪031:030‬‬
‫‪.‬ויענ יעקב ויאמר ללבנ כי יראתי כי אמרתי פנ‪-‬תגזל את‪-‬בנותיכ מעמי ‪031:031‬‬
‫עמ אשר תמצא את‪-‬לאהיכ לא יחיה נגד אחינו הכר‪-‬לכ מה עמדי וקח‪-‬לכ ולא‪-‬ידע יעקב כי ‪031:032‬‬
‫‪.‬רחל גנבתמ‬
‫ויבא לבנ באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא ‪031:033‬‬
‫‪.‬באהל רחל‬
‫‪.‬ורחל לקחה את‪-‬התרפימ ותשממ בכר הגמל ותשב עליהמ וימשש לבנ את‪-‬כל‪-‬האהל ולא מצא ‪031:034‬‬
‫ותאמר לא‪-‬אביה לא‪-‬יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקומ מפניכ כי‪-‬דרכ נשימ לי ויחפש ‪031:035‬‬
‫‪.‬ולא מצא את‪-‬התרפימ‬
‫‪.‬ויחר ליעקב וירב בלבנ ויענ יעקב ויאמר ללבנ מה‪-‬פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי ‪031:036‬‬
‫כי‪-‬מששת את‪-‬כל‪-‬כלי מה‪-‬מצאת מכל כלי‪-‬ביתכ שימ כה נגד אחי ואחיכ ויוכיחו בינ ‪031:037‬‬
‫‪.‬שנינו‬
‫‪.‬זה עשרימ שנה אנכי עמכ רחליכ ועזיכ לא שכלו ואילי צאנכ לא אכלתי ‪031:038‬‬
‫‪.‬טרפה לא‪-‬הבאתי לאיכ אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יומ וגנבתי לילה ‪031:039‬‬
‫‪.‬הייתי ביומ אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני ‪031:040‬‬
‫זה‪-‬לי עשרימ שנה בביתכ עבדתיכ ארבע‪-‬עשרה שנה בשתי בנתיכ ושש שנימ בצאנכ ותחלפ ‪031:041‬‬
‫‪.‬את‪-‬משכרתי עשרת מנימ‬
‫לולי לאהי אבי לאהי אברהמ ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקמ שלחתני את‪-‬עניי ואת‪-‬יגיע ‪031:042‬‬
‫‪.‬כפי ראה לאהימ ויוכח אמש‬
‫ויענ לבנ ויאמר לא‪-‬יעקב הבנות בנתי והבנימ בני והצאנ צאני וכל אשר‪-‬אתה ראה ‪031:043‬‬
‫‪.‬לי‪-‬הוא ולבנתי מה‪-‬אעשה ללאה היומ או לבניהנ אשר ילדו‬
‫‪.‬ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינכ ‪031:044‬‬
‫‪.‬ויקח יעקב אבנ וירמה מצבה ‪031:045‬‬
‫‪.‬ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנימ ויקחו אבנימ ויעשו‪-‬גל ויאכלו שמ על‪-‬הגל ‪031:046‬‬
‫‪.‬ויקרא‪-‬לו לבנ יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד ‪031:047‬‬
‫‪.‬ויאמר לבנ הגל הזה עד ביני ובינכ היומ על‪-‬כנ קרא‪-‬שמו גלעד ‪031:048‬‬
‫‪.‬והמצפה אשר אמר יצפ יהוה ביני ובינכ כי נסתר איש מרעהו ‪031:049‬‬
‫‪.‬אמ‪-‬תענה את‪-‬בנתי ואמ‪-‬תקח נשימ על‪-‬בנתי אינ איש עמנו ראה לאהימ עד ביני ובינכ ‪031:050‬‬
‫‪.‬ויאמר לבנ ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינכ ‪031:051‬‬
‫עד הגל הזה ועדה המצבה אמ‪-‬אני לא‪-‬אעבר לאיכ את‪-‬הגל הזה ואמ‪-‬אתה לא‪-‬תעבר לאי ‪031:052‬‬
‫‪.‬את‪-‬הגל הזה ואת‪-‬המצבה הזאת לרעה‬
‫‪.‬לאהי אברהמ ולאהי נחור ישפטו בינינו לאהי אביהמ וישבע יעקב בפחד אביו יצחק ‪031:053‬‬
‫‪.‬ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל‪-‬לחמ ויאכלו לחמ וילינו בהר ‪031:054‬‬
‫‪.‬וישכמ לבנ בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברכ אתהמ וילכ וישב לבנ למקמו ‪032:001‬‬
‫‪.‬ויעקב הלכ לדרכו ויפגעו‪-‬בו מלאכי לאהימ ‪032:002‬‬
‫‪.‬ויאמר יעקב כאשר ראמ מחנה לאהימ זה ויקרא שמ‪-‬המקומ ההוא מחנימ ‪032:003‬‬
‫‪.‬וישלח יעקב מלאכימ לפניו לא‪-‬עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדומ ‪032:004‬‬
‫ויצו אתמ לאמר כה תאמרונ לאדני לעשו כה אמר עבדכ יעקב עמ‪-‬לבנ גרתי ואחר ‪032:005‬‬
‫‪.‬עד‪-‬עתה‬
‫‪.‬ויהי‪-‬לי שור וחמור צאנ ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא‪-‬חנ בעיניכ ‪032:006‬‬
‫וישבו המלאכימ לא‪-‬יעקב לאמר באנו לא‪-‬אחיכ לא‪-‬עשו וגמ הלכ לקראתכ וארבע‪-‬מאות איש ‪032:007‬‬
‫‪.‬עמו‬
‫ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחצ את‪-‬העמ אשר‪-‬אתו ואת‪-‬הצאנ ואת‪-‬הבקר והגמלימ לשני ‪032:008‬‬
‫‪.‬מחנות‬
‫‪.‬ויאמר אמ‪-‬יבוא עשו לא‪-‬המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה ‪032:009‬‬
‫ויאמר יעקב לאהי אבי אברהמ ולאהי אבי יצחק יהוה האמר לאי שוב לארצכ ולמולדתכ ‪032:010‬‬
‫‪.‬ואיטבה עמכ‬
‫קטנתי מכל החסדימ ומכל‪-‬האמת אשר עשית את‪-‬עבדכ כי במקלי עברתי את‪-‬הירדנ הזה ‪032:011‬‬
‫‪.‬ועתה הייתי לשני מחנות‬
‫‪.‬הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי‪-‬ירא אנכי אתו פנ‪-‬יבוא והכני אמ על‪-‬בנימ ‪032:012‬‬
‫‪.‬ואתה אמרת היטב איטיב עמכ ושמתי את‪-‬זרעכ כחול הימ אשר לא‪-‬יספר מרב ‪032:013‬‬
‫‪.‬וילנ שמ בלילה ההוא ויקח מנ‪-‬הבא בידו מנחה לעשו אחיו ‪032:014‬‬
‫‪.‬עזימ מאתימ ותישימ עשרימ רחלימ מאתימ ואילימ עשרימ ‪032:015‬‬
‫‪.‬גמלימ מיניקות ובניהמ שלשימ פרות ארבעימ ופרימ עשרה אתנת עשרימ ועירמ עשרה ‪032:016‬‬
‫ויתנ ביד‪-‬עבדיו עדר עדר לבדו ויאמר לא‪-‬עבדיו עברו לפני ורוח תשימו בינ עדר ובינ ‪032:017‬‬
‫‪.‬עדר‬
‫ויצו את‪-‬הראשונ לאמר כי יפגשכ עשו אחי ושלאכ לאמר למי‪-‬אתה ואנה תלכ ולמי לאה ‪032:018‬‬
‫‪.‬לפניכ‬
‫‪.‬ואמרת לעבדכ ליעקב מנחה הוא שלוחה לאדני לעשו והנה גמ‪-‬הוא אחרינו ‪032:019‬‬
‫ויצו גמ את‪-‬השני גמ את‪-‬השלישי גמ את‪-‬כל‪-‬ההלכימ אחרי העדרימ לאמר כדבר הזה ‪032:020‬‬
‫‪.‬תדברונ לא‪-‬עשו במצאכמ אתו‬
‫ואמרתמ גמ הנה עבדכ יעקב אחרינו כי‪-‬אמר אכפרה פניו במנחה ההלכת לפני ואחרי‪-‬כנ ‪032:021‬‬
‫‪.‬אראה פניו אולי ישא פני‬
‫‪.‬ותעבר המנחה על‪-‬פניו והוא לנ בלילה‪-‬ההוא במחנה ‪032:022‬‬
‫ויקמ בלילה הוא ויקח את‪-‬שתי נשיו ואת‪-‬שתי שפחתיו ואת‪-‬אחד עשר ילדיו ויעבר את ‪032:023‬‬
‫‪.‬מעבר יבק‬
‫‪.‬ויקחמ ויעברמ את‪-‬הנחל ויעבר את‪-‬אשר‪-‬לו ‪032:024‬‬
‫‪.‬ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר ‪032:025‬‬
‫‪.‬וירא כי לא יכל לו ויגע בכפ‪-‬ירכו ותקע כפ‪-‬ירכ יעקב בהאבקו עמו ‪032:026‬‬
‫‪.‬ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחכ כי אמ‪-‬ברכתני ‪032:027‬‬
‫‪.‬ויאמר לאיו מה‪-‬שמכ ויאמר יעקב ‪032:028‬‬
‫‪.‬ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמכ כי אמ‪-‬ישרלא כי‪-‬שרית עמ‪-‬לאהימ ועמ‪-‬אנשימ ותוכל ‪032:029‬‬
‫‪.‬וישלא יעקב ויאמר הגידה‪-‬נא שמכ ויאמר למה זה תשלא לשמי ויברכ אתו שמ ‪032:030‬‬
‫‪.‬ויקרא יעקב שמ המקומ פנילא כי‪-‬ראיתי לאהימ פנימ לא‪-‬פנימ ותנצל נפשי ‪032:031‬‬
‫‪.‬ויזרח‪-‬לו השמש כאשר עבר את‪-‬פנולא והוא צלע על‪-‬ירכו ‪032:032‬‬
‫על‪-‬כנ לא‪-‬יאכלו בני‪-‬ישרלא את‪-‬גיד הנשה אשר על‪-‬כפ הירכ עד היומ הזה כי נגע ‪032:033‬‬
‫‪.‬בכפ‪-‬ירכ יעקב בגיד הנשה‬
‫וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש ויחצ את‪-‬הילדימ על‪-‬לאה ‪033:001‬‬
‫‪.‬ועל‪-‬רחל ועל שתי השפחות‬
‫וישמ את‪-‬השפחות ואת‪-‬ילדיהנ ראשנה ואת‪-‬לאה וילדיה אחרנימ ואת‪-‬רחל ואת‪-‬יוספ ‪033:002‬‬
‫‪.‬אחרנימ‬
‫‪.‬והוא עבר לפניהמ וישתחו ארצה שבע פעמימ עד‪-‬גשתו עד‪-‬אחיו ‪033:003‬‬
‫‪.‬וירצ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על‪-‬צוארו וישקהו ויבכו ‪033:004‬‬
‫וישא את‪-‬עיניו וירא את‪-‬הנשימ ואת‪-‬הילדימ ויאמר מי‪-‬לאה לכ ויאמר הילדימ אשר‪-‬חננ ‪033:005‬‬
‫‪.‬לאהימ את‪-‬עבדכ‬
‫‪.‬ותגשנ השפחות הנה וילדיהנ ותשתחוינ ‪033:006‬‬
‫‪.‬ותגש גמ‪-‬לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוספ ורחל וישתחוו ‪033:007‬‬
‫‪.‬ויאמר מי לכ כל‪-‬המחנה הזה אשר פגשתי ויאמר למצא‪-‬חנ בעיני אדני ‪033:008‬‬
‫‪.‬ויאמר עשו יש‪-‬לי רב אחי יהי לכ אשר‪-‬לכ ‪033:009‬‬
‫ויאמר יעקב לא‪-‬נא אמ‪-‬נא מצאתי חנ בעיניכ ולקחת מנחתי מידי כי על‪-‬כנ ראיתי פניכ ‪033:010‬‬
‫‪.‬כראת פני לאהימ ותרצני‬
‫‪.‬קח‪-‬נא את‪-‬ברכתי אשר הבאת לכ כי‪-‬חנני לאהימ וכי יש‪-‬לי‪-‬כל ויפצר‪-‬בו ויקח ‪033:011‬‬
‫‪.‬ויאמר נסעה ונלכה ולאכה לנגדכ ‪033:012‬‬
‫ויאמר לאיו אדני ידע כי‪-‬הילדימ רכימ והצאנ והבקר עלות עלי ודפקומ יומ אחד ומתו ‪033:013‬‬
‫‪.‬כל‪-‬הצאנ‬
‫יעבר‪-‬נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר‪-‬לפני ולרגל הילדימ ‪033:014‬‬
‫‪.‬עד אשר‪-‬אבא לא‪-‬אדני שעירה‬
‫‪.‬ויאמר עשו אציגה‪-‬נא עמכ מנ‪-‬העמ אשר אתי ויאמר למה זה אמצא‪-‬חנ בעיני אדני ‪033:015‬‬
‫‪.‬וישב ביומ ההוא עשו לדרכו שעירה ‪033:016‬‬
‫‪.‬ויעקב נסע סכתה ויבנ לו בית ולמקנהו עשה סכת על‪-‬כנ קרא שמ‪-‬המקומ סכות ‪033:017‬‬
‫‪.‬ויבא יעקב שלמ עיר שכמ אשר בארצ כנענ בבאו מפדנ ארמ ויחנ את‪-‬פני העיר ‪033:018‬‬
‫‪.‬ויקנ את‪-‬חלקת השדה אשר נטה‪-‬שמ אהלו מיד בני‪-‬חמור אבי שכמ במאה קשיטה ‪033:019‬‬
‫‪.‬ויצב‪-‬שמ מזבח ויקרא‪-‬לו לא לאהי ישרלא ‪033:020‬‬
‫‪.‬ותצא דינה בת‪-‬לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארצ ‪034:001‬‬
‫‪.‬וירא אתה שכמ בנ‪-‬חמור החוי נשיא הארצ ויקח אתה וישכב אתה ויענה ‪034:002‬‬
‫‪.‬ותדבק נפשו בדינה בת‪-‬יעקב ויאהב את‪-‬הנער וידבר על‪-‬לב הנער ‪034:003‬‬
‫‪.‬ויאמר שכמ לא‪-‬חמור אביו לאמר קח‪-‬לי את‪-‬הילדה הזאת לאשה ‪034:004‬‬
‫‪.‬ויעקב שמע כי טמא את‪-‬דינה בתו ובניו היו את‪-‬מקנהו בשדה והחרש יעקב עד‪-‬באמ ‪034:005‬‬
‫‪.‬ויצא חמור אבי‪-‬שכמ לא‪-‬יעקב לדבר אתו ‪034:006‬‬
‫ובני יעקב באו מנ‪-‬השדה כשמעמ ויתעצבו האנשימ ויחר להמ מאד כי‪-‬נבלה עשה בישרלא ‪034:007‬‬
‫‪.‬לשכב את‪-‬בת‪-‬יעקב וכנ לא יעשה‬
‫‪.‬וידבר חמור אתמ לאמר שכמ בני חשקה נפשו בבתכמ תנו נא אתה לו לאשה ‪034:008‬‬
‫‪.‬והתחתנו אתנו בנתיכמ תתנו‪-‬לנו ואת‪-‬בנתינו תקחו לכמ ‪034:009‬‬
‫‪.‬ואתנו תשבו והארצ תהיה לפניכמ שבו וסחרוה והאחזו בה ‪034:010‬‬
‫‪.‬ויאמר שכמ לא‪-‬אביה ולא‪-‬אחיה אמצא‪-‬חנ בעיניכמ ואשר תאמרו לאי אתנ ‪034:011‬‬
‫‪.‬הרבו עלי מאד מהר ומתנ ואתנה כאשר תאמרו לאי ותנו‪-‬לי את‪-‬הנער לאשה ‪034:012‬‬
‫‪.‬ויענו בני‪-‬יעקב את‪-‬שכמ ואת‪-‬חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחתמ ‪034:013‬‬
‫ויאמרו לאיהמ לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את‪-‬אחתנו לאיש אשר‪-‬לו ערלה כי‪-‬חרפה ‪034:014‬‬
‫‪.‬הוא לנו‬
‫‪.‬אכ‪-‬בזאת נאות לכמ אמ תהיו כמנו להמל לכמ כל‪-‬זכר ‪034:015‬‬
‫‪.‬ונתנו את‪-‬בנתינו לכמ ואת‪-‬בנתיכמ נקח‪-‬לנו וישבנו אתכמ והיינו לעמ אחד ‪034:016‬‬
‫‪.‬ואמ‪-‬לא תשמעו לאינו להמול ולקחנו את‪-‬בתנו והלכנו ‪034:017‬‬
‫‪.‬וייטבו דבריהמ בעיני חמור ובעיני שכמ בנ‪-‬חמור ‪034:018‬‬
‫‪.‬ולא‪-‬אחר הנער לעשות הדבר כי חפצ בבת‪-‬יעקב והוא נכבד מכל בית אביו ‪034:019‬‬
‫‪.‬ויבא חמור ושכמ בנו לא‪-‬שער עירמ וידברו לא‪-‬אנשי עירמ לאמר ‪034:020‬‬
‫האנשימ הלאה שלמימ המ אתנו וישבו בארצ ויסחרו אתה והארצ הנה רחבת‪-‬ידימ לפניהמ ‪034:021‬‬
‫‪.‬את‪-‬בנתמ נקח‪-‬לנו לנשימ ואת‪-‬בנתינו נתנ להמ‬
‫אכ‪-‬בזאת יאתו לנו האנשימ לשבת אתנו להיות לעמ אחד בהמול לנו כל‪-‬זכר כאשר המ ‪034:022‬‬
‫‪.‬נמלימ‬
‫‪.‬מקנהמ וקנינמ וכל‪-‬בהמתמ הלוא לנו המ אכ נאותה להמ וישבו אתנו ‪034:023‬‬
‫‪.‬וישמעו לא‪-‬חמור ולא‪-‬שכמ בנו כל‪-‬יצאי שער עירו וימלו כל‪-‬זכר כל‪-‬יצאי שער עירו ‪034:024‬‬
‫ויהי ביומ השלישי בהיותמ כאבימ ויקחו שני‪-‬בני‪-‬יעקב שמעונ ולוי אחי דינה איש ‪034:025‬‬
‫‪.‬חרבו ויבאו על‪-‬העיר בטח ויהרגו כל‪-‬זכר‬
‫‪.‬ואת‪-‬חמור ואת‪-‬שכמ בנו הרגו לפי‪-‬חרב ויקחו את‪-‬דינה מבית שכמ ויצאו ‪034:026‬‬
‫‪.‬בני יעקב באו על‪-‬החללימ ויבזו העיר אשר טמאו אחותמ ‪034:027‬‬
‫‪.‬את‪-‬צאנמ ואת‪-‬בקרמ ואת‪-‬חמריהמ ואת אשר‪-‬בעיר ואת‪-‬אשר בשדה לקחו ‪034:028‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬כל‪-‬חילמ ואת‪-‬כל‪-‬טפמ ואת‪-‬נשיהמ שבו ויבזו ואת כל‪-‬אשר בבית ‪034:029‬‬
‫ויאמר יעקב לא‪-‬שמעונ ולא‪-‬לוי עכרתמ אתי להבאישני בישב הארצ בכנעני ובפרזי ואני ‪034:030‬‬
‫‪.‬מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי‬
‫‪.‬ויאמרו הכזונה יעשה את‪-‬אחתנו ‪034:031‬‬
‫לא ושב‪-‬שמ ועשה‪-‬שמ מזבח ללא הנראה לאיכ בברחכ מפני ‪035:001‬‬
‫ויאמר לאהימ לא‪-‬יעקב קומ עלה בית ‪-‬‬
‫‪.‬עשו אחיכ‬
‫ויאמר יעקב לא‪-‬ביתו ולא כל‪-‬אשר עמו הסרו את‪-‬לאהי הנכר אשר בתככמ והטהרו והחליפו ‪035:002‬‬
‫‪.‬שמלתיכמ‬
‫לא ואעשה‪-‬שמ מזבח ללא הענה אתי ביומ צרתי ויהי עמדי בדרכ אשר ‪035:003‬‬ ‫ונקומה ונעלה בית ‪-‬‬
‫‪.‬הלכתי‬
‫ויתנו לא‪-‬יעקב את כל‪-‬לאהי הנכר אשר בידמ ואת‪-‬הנזמימ אשר באזניהמ ויטמנ אתמ יעקב ‪035:004‬‬
‫‪.‬תחת הלאה אשר עמ‪-‬שכמ‬
‫‪.‬ויסעו ויהי חתת לאהימ על‪-‬הערימ אשר סביבתיהמ ולא רדפו אחרי בני יעקב ‪035:005‬‬
‫לא הוא וכל‪-‬העמ אשר‪-‬עמו ‪035:006‬‬‫‪.‬ויבא יעקב לוזה אשר בארצ כנענ הוא בית ‪-‬‬
‫לא כי שמ נגלו לאיו הלאהימ בברחו מפני אחיו ‪035:007‬‬‫‪.‬ויבנ שמ מזבח ויקרא למקומ לא בית ‪-‬‬
‫לא תחת הלאונ ויקרא שמו לאונ בכות ‪035:008‬‬
‫‪.‬ותמת דברה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית ‪-‬‬
‫‪.‬וירא לאהימ לא‪-‬יעקב עוד בבאו מפדנ ארמ ויברכ אתו ‪035:009‬‬
‫ויאמר‪-‬לו לאהימ שמכ יעקב לא‪-‬יקרא שמכ עוד יעקב כי אמ‪-‬ישרלא יהיה שמכ ויקרא ‪035:010‬‬
‫‪.‬את‪-‬שמו ישרלא‬
‫‪.‬ויאמר לו לאהימ אני לא שדי פרה ורבה גוי וקהל גוימ יהיה ממכ ומלכימ מחלציכ יצאו ‪035:011‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬הארצ אשר נתתי לאברהמ וליצחק לכ אתננה ולזרעכ אחריכ אתנ את‪-‬הארצ ‪035:012‬‬
‫‪.‬ויעל מעליו לאהימ במקומ אשר‪-‬דבר אתו ‪035:013‬‬
‫‪.‬ויצב יעקב מצבה במקומ אשר‪-‬דבר אתו מצבת אבנ ויסכ עליה נסכ ויצק עליה שמנ ‪035:014‬‬
‫לא ‪035:015‬‬
‫‪.‬ויקרא יעקב את‪-‬שמ המקומ אשר דבר אתו שמ לאהימ בית ‪-‬‬
‫‪.‬ויסעו מבית לא ויהי‪-‬עוד כברת‪-‬הארצ לבו אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה ‪035:016‬‬
‫‪.‬ויהי בהקשותה בלדתה ותאמר לה המילדת לא‪-‬תיראי כי‪-‬גמ‪-‬זה לכ בנ ‪035:017‬‬
‫‪.‬ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בנ‪-‬אוני ואביו קרא‪-‬לו בנימינ ‪035:018‬‬
‫‪.‬ותמת רחל ותקבר בדרכ אפרתה הוא בית לחמ ‪035:019‬‬
‫‪.‬ויצב יעקב מצבה על‪-‬קברתה הוא מצבת קברת‪-‬רחל עד‪-‬היומ ‪035:020‬‬
‫‪.‬ויסע ישרלא ויט אהלה מהלאה למגדל‪-‬עדר ‪035:021‬‬
‫ויהי בשכנ ישרלא בארצ ההוא וילכ ראובנ וישכב את‪-‬בלהה פילגש אביו וישמע ישרלא ‪035:022‬‬
‫‪.‬ויהיו בני‪-‬יעקב שנימ עשר‬
‫‪.‬בני לאה בכור יעקב ראובנ ושמעונ ולוי ויהודה ויששכר וזבלונ ‪035:023‬‬
‫‪.‬בני רחל יוספ ובנימנ ‪035:024‬‬
‫‪.‬ובני בלהה שפחת רחל דנ ונפתלי ‪035:025‬‬
‫‪.‬ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר לאה בני יעקב אשר ילד‪-‬לו בפדנ ארמ ‪035:026‬‬
‫‪.‬ויבא יעקב לא‪-‬יצחק אביו ממרא קרית הארבע הוא חברונ אשר‪-‬גר‪-‬שמ אברהמ ויצחק ‪035:027‬‬
‫‪.‬ויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמנימ שנה ‪035:028‬‬
‫‪.‬ויגוע יצחק וימת ויאספ לא‪-‬עמיו זקנ ושבע ימימ ויקברו אתו עשו ויעקב בניו ‪035:029‬‬
‫‪.‬ולאה תלדות עשו הוא אדומ ‪036:001‬‬
‫עשו לקח את‪-‬נשיו מבנות כנענ את‪-‬עדה בת‪-‬אילונ החתי ואת‪-‬אהליבמה בת‪-‬ענה בת‪-‬צבעונ ‪036:002‬‬
‫‪.‬החוי‬
‫‪.‬ואת‪-‬בשמת בת‪-‬ישמעלא אחות נביות ‪036:003‬‬
‫‪.‬ותלד עדה לעשו את‪-‬לאיפז ובשמת ילדה את‪-‬רעולא ‪036:004‬‬
‫‪.‬ואהליבמה ילדה את‪-‬יעיש ואת‪-‬יעלמ ואת‪-‬קרח לאה בני עשו אשר ילדו‪-‬לו בארצ כנענ ‪036:005‬‬
‫ויקח עשו את‪-‬נשיו ואת‪-‬בניו ואת‪-‬בנתיו ואת‪-‬כל‪-‬נפשות ביתו ואת‪-‬מקנהו ‪036:006‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬כל‪-‬בהמתו ואת כל‪-‬קנינו אשר רכש בארצ כנענ וילכ לא‪-‬ארצ מפני יעקב אחיו‬
‫‪.‬כי‪-‬היה רכושמ רב משבת יחדו ולא יכלה ארצ מגוריהמ לשאת אתמ מפני מקניהמ ‪036:007‬‬
‫‪.‬וישב עשו בהר שעיר עשו הוא אדומ ‪036:008‬‬
‫‪.‬ולאה תלדות עשו אבי אדומ בהר שעיר ‪036:009‬‬
‫‪.‬לאה שמות בני‪-‬עשו לאיפז בנ‪-‬עדה אשת עשו רעולא בנ‪-‬בשמת אשת עשו ‪036:010‬‬
‫‪.‬ויהיו בני לאיפז תימנ אומר צפו וגעתמ וקנז ‪036:011‬‬
‫‪.‬ותמנע היתה פילגש ללאיפז בנ‪-‬עשו ותלד ללאיפז את‪-‬עמלק לאה בני עדה אשת עשו ‪036:012‬‬
‫‪.‬ולאה בני רעולא נחת וזרח שמה ומזה לאה היו בני בשמת אשת עשו ‪036:013‬‬
‫ולאה היו בני אהליבמה בת‪-‬ענה בת‪-‬צבעונ אשת עשו ותלד לעשו את‪-‬יעיש ואת‪-‬יעלמ ‪036:014‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬קרח‬
‫‪.‬לאה לאופי בני‪-‬עשו בני לאיפז בכור עשו לאופ תימנ לאופ אומר לאופ צפו לאופ קנז ‪036:015‬‬
‫‪.‬לאופ‪-‬קרח לאופ געתמ לאופ עמלק לאה לאופי לאיפז בארצ אדומ לאה בני עדה ‪036:016‬‬
‫ולאה בני רעולא בנ‪-‬עשו לאופ נחת לאופ זרח לאופ שמה לאופ מזה לאה לאופי רעולא בארצ אדומ ‪036:017‬‬
‫‪.‬לאה בני בשמת אשת עשו‬
‫ולאה בני אהליבמה אשת עשו לאופ יעוש לאופ יעלמ לאופ קרח לאה לאופי אהליבמה בת‪-‬ענה ‪036:018‬‬
‫‪.‬אשת עשו‬
‫‪.‬לאה בני‪-‬עשו ולאה לאופיהמ הוא אדומ ‪036:019‬‬
‫‪.‬לאה בני‪-‬שעיר החרי ישבי הארצ לוטנ ושובל וצבעונ וענה ‪036:020‬‬
‫‪.‬ודשונ ואצר ודישנ לאה לאופי החרי בני שעיר בארצ אדומ ‪036:021‬‬
‫‪.‬ויהיו בני‪-‬לוטנ חרי והיממ ואחות לוטנ תמנע ‪036:022‬‬
‫‪.‬ולאה בני שובל עלונ ומנחת ועיבל שפו ואונמ ‪036:023‬‬
‫ולאה בני‪-‬צבעונ ואיה וענה הוא ענה אשר מצא את‪-‬היממ במדבר ברעתו את‪-‬החמרימ ‪036:024‬‬
‫‪.‬לצבעונ אביו‬
‫‪.‬ולאה בני‪-‬ענה דשנ ואהליבמה בת‪-‬ענה ‪036:025‬‬
‫‪.‬ולאה בני דישנ חמדנ ואשבנ ויתרנ וכרנ ‪036:026‬‬
‫‪.‬לאה בני‪-‬אצר בלהנ וזעונ ועקנ ‪036:027‬‬
‫‪.‬לאה בני‪-‬דישנ עוצ וארנ ‪036:028‬‬
‫‪.‬לאה לאופי החרי לאופ לוטנ לאופ שובל לאופ צבעונ לאופ ענה ‪036:029‬‬
‫‪.‬לאופ דשנ לאופ אצר לאופ דישנ לאה לאופי החרי ללאפיהמ בארצ שעיר ‪036:030‬‬
‫‪.‬ולאה המלכימ אשר מלכו בארצ אדומ לפני מלכ‪-‬מלכ לבני ישרלא ‪036:031‬‬
‫‪.‬וימלכ באדומ בלע בנ‪-‬בעור ושמ עירו דנהבה ‪036:032‬‬
‫‪.‬וימת בלע וימלכ תחתיו יובב בנ‪-‬זרח מבצרה ‪036:033‬‬
‫‪.‬וימת יובב וימלכ תחתיו חשמ מארצ התימני ‪036:034‬‬
‫‪.‬וימת חשמ וימלכ תחתיו הדד בנ‪-‬בדד המכה את‪-‬מדינ בשדה מואב ושמ עירו עוית ‪036:035‬‬
‫‪.‬וימת הדד וימלכ תחתיו שמלה ממשרקה ‪036:036‬‬
‫‪.‬וימת שמלה וימלכ תחתיו שאול מרחבות הנהר ‪036:037‬‬
‫‪.‬וימת שאול וימלכ תחתיו בעל חננ בנ‪-‬עכבור ‪036:038‬‬
‫וימת בעל חננ בנ‪-‬עכבור וימלכ תחתיו הדר ושמ עירו פעו ושמ אשתו מהיטבלא בת‪-‬מטרד ‪036:039‬‬
‫‪.‬בת מי זהב‬
‫‪.‬ולאה שמות לאופי עשו למשפחתמ למקמתמ בשמתמ לאופ תמנע לאופ עלוה לאופ יתת ‪036:040‬‬
‫‪.‬לאופ אהליבמה לאופ לאה לאופ פיננ ‪036:041‬‬
‫‪.‬לאופ קנז לאופ תימנ לאופ מבצר ‪036:042‬‬
‫‪.‬לאופ מגדילא לאופ עירמ לאה לאופי אדומ למשבתמ בארצ אחזתמ הוא עשו אבי אדומ ‪036:043‬‬
‫‪.‬וישב יעקב בארצ מגורי אביו בארצ כנענ ‪037:001‬‬
‫לאה תלדות יעקב יוספ בנ‪-‬שבע‪-‬עשרה שנה היה רעה את‪-‬אחיו בצאנ והוא נער את‪-‬בני ‪037:002‬‬
‫‪.‬בלהה ואת‪-‬בני זלפה נשי אביו ויבא יוספ את‪-‬דבתמ רעה לא‪-‬אביהמ‬
‫‪.‬וישרלא אהב את‪-‬יוספ מכל‪-‬בניו כי‪-‬בנ‪-‬זקנימ הוא לו ועשה לו כתנת פסימ ‪037:003‬‬
‫‪.‬ויראו אחיו כי‪-‬אתו אהב אביהמ מכל‪-‬אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלמ ‪037:004‬‬
‫‪.‬ויחלמ יוספ חלומ ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו ‪037:005‬‬
‫‪.‬ויאמר לאהמ שמעו‪-‬נא החלומ הזה אשר חלמתי ‪037:006‬‬
‫והנה אנחנו מלאמימ לאמימ בתוכ השדה והנה קמה לאמתי וגמ‪-‬נצבה והנה תסבינה לאמתיכמ ‪037:007‬‬
‫‪.‬ותשתחוינ ללאמתי‬
‫ויאמרו לו אחיו המלכ תמלכ עלינו אמ‪-‬משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו ‪037:008‬‬
‫‪.‬על‪-‬חלמתיו ועל‪-‬דבריו‬
‫ויחלמ עוד חלומ אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלומ עוד והנה השמש והירח ‪037:009‬‬
‫‪.‬ואחד עשר כוכבימ משתחוימ לי‬
‫ויספר לא‪-‬אביו ולא‪-‬אחיו ויגער‪-‬בו אביו ויאמר לו מה החלומ הזה אשר חלמת הבוא נבוא ‪037:010‬‬
‫‪.‬אני ואמכ ואחיכ להשתחות לכ ארצה‬
‫‪.‬ויקנאו‪-‬בו אחיו ואביו שמר את‪-‬הדבר ‪037:011‬‬
‫‪.‬וילכו אחיו לרעות את‪-‬צאנ אביהמ בשכמ ‪037:012‬‬
‫‪.‬ויאמר ישרלא לא‪-‬יוספ הלוא אחיכ רעימ בשכמ לכה ואשלחכ לאיהמ ויאמר לו הנני ‪037:013‬‬
‫ויאמר לו לכ‪-‬נא ראה את‪-‬שלומ אחיכ ואת‪-‬שלומ הצאנ והשבני דבר וישלחהו מעמק חברונ ‪037:014‬‬
‫‪.‬ויבא שכמה‬
‫‪.‬וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישלאהו האיש לאמר מה‪-‬תבקש ‪037:015‬‬
‫‪.‬ויאמר את‪-‬אחי אנכי מבקש הגידה‪-‬נא לי איפה המ רעימ ‪037:016‬‬
‫ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרימ נלכה דתינה וילכ יוספ אחר אחיו וימצאמ ‪037:017‬‬
‫‪.‬בדתנ‬
‫‪.‬ויראו אתו מרחק ובטרמ יקרב לאיהמ ויתנכלו אתו להמיתו ‪037:018‬‬
‫‪.‬ויאמרו איש לא‪-‬אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא ‪037:019‬‬
‫ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה‪-‬יהיו ‪037:020‬‬
‫‪.‬חלמתיו‬
‫‪.‬וישמע ראובנ ויצלהו מידמ ויאמר לא נכנו נפש ‪037:021‬‬
‫ויאמר לאהמ ראובנ לא‪-‬תשפכו‪-‬דמ השליכו אתו לא‪-‬הבור הזה אשר במדבר ויד לא‪-‬תשלחו‪-‬בו ‪037:022‬‬
‫‪.‬למענ הציל אתו מידמ להשיבו לא‪-‬אביו‬
‫‪.‬ויהי כאשר‪-‬בא יוספ לא‪-‬אחיו ויפשיטו את‪-‬יוספ את‪-‬כתנתו את‪-‬כתנת הפסימ אשר עליו ‪037:023‬‬
‫‪.‬ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אינ בו מימ ‪037:024‬‬
‫וישבו לאכל‪-‬לחמ וישאו עיניהמ ויראו והנה ארחת ישמעלאימ באה מגלעד וגמליהמ נשאימ ‪037:025‬‬
‫‪.‬נכאת וצרי ולט הולכימ להוריד מצרימה‬
‫‪.‬ויאמר יהודה לא‪-‬אחיו מה‪-‬בצע כי נהרג את‪-‬אחינו וכסינו את‪-‬דמו ‪037:026‬‬
‫‪.‬לכו ונמכרנו לישמעלאימ וידנו לא‪-‬תהי‪-‬בו כי‪-‬אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו ‪037:027‬‬
‫ויעברו אנשימ מדינימ סחרימ וימשכו ויעלו את‪-‬יוספ מנ‪-‬הבור וימכרו את‪-‬יוספ ‪037:028‬‬
‫‪.‬לישמעלאימ בעשרימ כספ ויביאו את‪-‬יוספ מצרימה‬
‫‪.‬וישב ראובנ לא‪-‬הבור והנה אינ‪-‬יוספ בבור ויקרע את‪-‬בגדיו ‪037:029‬‬
‫‪.‬וישב לא‪-‬אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני‪-‬בא ‪037:030‬‬
‫‪.‬ויקחו את‪-‬כתנת יוספ וישחטו שעיר עזימ ויטבלו את‪-‬הכתנת בדמ ‪037:031‬‬
‫וישלחו את‪-‬כתנת הפסימ ויביאו לא‪-‬אביהמ ויאמרו זאת מצאנו הכר‪-‬נא הכתנת בנכ הוא ‪037:032‬‬
‫‪.‬אמ‪-‬לא‬
‫‪.‬ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרפ טרפ יוספ ‪037:033‬‬
‫‪.‬ויקרע יעקב שמלתיו וישמ שק במתניו ויתאבל על‪-‬בנו ימימ רבימ ‪037:034‬‬
‫ויקמו כל‪-‬בניו וכל‪-‬בנתיו לנחמו וימאנ להתנחמ ויאמר כי‪-‬ארד לא‪-‬בני אבל שלאה ויבכ ‪037:035‬‬
‫‪.‬אתו אביו‬
‫‪.‬והמדנימ מכרו אתו לא‪-‬מצרימ לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחימ ‪037:036‬‬
‫‪.‬ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד‪-‬איש עדלמי ושמו חירה ‪038:001‬‬
‫‪.‬וירא‪-‬שמ יהודה בת‪-‬איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא לאיה ‪038:002‬‬
‫‪.‬ותהר ותלד בנ ויקרא את‪-‬שמו ער ‪038:003‬‬
‫‪.‬ותהר עוד ותלד בנ ותקרא את‪-‬שמו אוננ ‪038:004‬‬
‫‪.‬ותספ עוד ותלד בנ ותקרא את‪-‬שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אתו ‪038:005‬‬
‫‪.‬ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר ‪038:006‬‬
‫‪.‬ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה וימתהו יהוה ‪038:007‬‬
‫‪.‬ויאמר יהודה לאוננ בא לא‪-‬אשת אחיכ ויבמ אתה והקמ זרע לאחיכ ‪038:008‬‬
‫וידע אוננ כי לא לו יהיה הזרע והיה אמ‪-‬בא לא‪-‬אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתנ‪-‬זרע ‪038:009‬‬
‫‪.‬לאחיו‬
‫‪.‬וירע בעיני יהוה אשר עשה וימת גמ‪-‬אתו ‪038:010‬‬
‫ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי לאמנה בית‪-‬אביכ עד‪-‬יגדל שלה בני כי אמר פנ‪-‬ימות ‪038:011‬‬
‫‪.‬גמ‪-‬הוא כאחיו ותלכ תמר ותשב בית אביה‬
‫וירבו הימימ ותמת בת‪-‬שוע אשת‪-‬יהודה וינחמ יהודה ויעל על‪-‬גזזי צאנו הוא וחירה ‪038:012‬‬
‫‪.‬רעהו העדלמי תמנתה‬
‫‪.‬ויגד לתמר לאמר הנה חמיכ עלה תמנתה לגז צאנו ‪038:013‬‬
‫ותסר בגדי לאמנותה מעליה ותכס בצעיפ ותתעלפ ותשב בפתח עינימ אשר על‪-‬דרכ תמנתה ‪038:014‬‬
‫‪.‬כי ראתה כי‪-‬גדל שלה והוא לא‪-‬נתנה לו לאשה‬
‫‪.‬ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה ‪038:015‬‬
‫ויט לאיה לא‪-‬הדרכ ויאמר הבה‪-‬נא אבוא לאיכ כי לא ידע כי כלתו הוא ותאמר מה‪-‬תתנ‪-‬לי ‪038:016‬‬
‫‪.‬כי תבוא לאי‬
‫‪.‬ויאמר אנכי אשלח גדי‪-‬עזימ מנ‪-‬הצאנ ותאמר אמ‪-‬תתנ ערבונ עד שלחכ ‪038:017‬‬
‫ויאמר מה הערבונ אשר אתנ‪-‬לכ ותאמר חתמכ ופתילכ ומטכ אשר בידכ ויתנ‪-‬לה ויבא לאיה ‪038:018‬‬
‫‪.‬ותהר לו‬
‫‪.‬ותקמ ותלכ ותסר צעיפה מעליה ותלבש בגדי לאמנותה ‪038:019‬‬
‫‪.‬וישלח יהודה את‪-‬גדי העזימ ביד רעהו העדלמי לקחת הערבונ מיד האשה ולא מצאה ‪038:020‬‬
‫וישלא את‪-‬אנשי מקמה לאמר איה הקדשה הוא בעינימ על‪-‬הדרכ ויאמרו לא‪-‬היתה בזה ‪038:021‬‬
‫‪.‬קדשה‬
‫‪.‬וישב לא‪-‬יהודה ויאמר לא מצאתיה וגמ אנשי המקומ אמרו לא‪-‬היתה בזה קדשה ‪038:022‬‬
‫‪.‬ויאמר יהודה תקח‪-‬לה פנ נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי הזה ואתה לא מצאתה ‪038:023‬‬
‫ויהי כמשלש חדשימ ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתכ וגמ הנה הרה לזנונימ ויאמר ‪038:024‬‬
‫‪.‬יהודה הוציאוה ותשרפ‬
‫הוא מוצאת והיא שלחה לא‪-‬חמיה לאמר לאיש אשר‪-‬לאה לו אנכי הרה ותאמר הכר‪-‬נא למי ‪038:025‬‬
‫‪.‬החתמת והפתילימ והמטה הלאה‬
‫‪.‬ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי‪-‬על‪-‬כנ לא‪-‬נתתיה לשלה בני ולא‪-‬יספ עוד לדעתה ‪038:026‬‬
‫‪.‬ויהי בעת לדתה והנה תאומימ בבטנה ‪038:027‬‬
‫‪.‬ויהי בלדתה ויתנ‪-‬יד ותקח המילדת ותקשר על‪-‬ידו שני לאמר זה יצא ראשנה ‪038:028‬‬
‫‪.‬ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה‪-‬פרצת עליכ פרצ ויקרא שמו פרצ ‪038:029‬‬
‫‪.‬ואחר יצא אחיו אשר על‪-‬ידו השני ויקרא שמו זרח ‪038:030‬‬
‫ויוספ הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחימ איש מצרי מיד הישמעלאימ ‪039:001‬‬
‫‪.‬אשר הורדהו שמה‬
‫‪.‬ויהי יהוה את‪-‬יוספ ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי ‪039:002‬‬
‫‪.‬וירא אדניו כי יהוה אתו וכל אשר‪-‬הוא עשה יהוה מצליח בידו ‪039:003‬‬
‫‪.‬וימצא יוספ חנ בעיניו וישרת אתו ויפקדהו על‪-‬ביתו וכל‪-‬יש‪-‬לו נתנ בידו ‪039:004‬‬
‫ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל‪-‬אשר יש‪-‬לו ויברכ יהוה את‪-‬בית המצרי בגלל יוספ ‪039:005‬‬
‫‪.‬ויהי ברכת יהוה בכל‪-‬אשר יש‪-‬לו בבית ובשדה‬
‫ויעזב כל‪-‬אשר‪-‬לו ביד‪-‬יוספ ולא‪-‬ידע אתו מאומה כי אמ‪-‬הלחמ אשר‪-‬הוא אוכל ויהי ‪039:006‬‬
‫‪.‬יוספ יפה‪-‬תאר ויפה מראה‬
‫‪.‬ויהי אחר הדברימ הלאה ותשא אשת‪-‬אדניו את‪-‬עיניה לא‪-‬יוספ ותאמר שכבה עמי ‪039:007‬‬
‫‪.‬וימאנ ויאמר לא‪-‬אשת אדניו הנ אדני לא‪-‬ידע אתי מה‪-‬בבית וכל אשר‪-‬יש‪-‬לו נתנ בידי ‪039:008‬‬
‫איננו גדול בבית הזה ממני ולא‪-‬חשכ ממני מאומה כי אמ‪-‬אותכ באשר את‪-‬אשתו ואיכ ‪039:009‬‬
‫‪.‬אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי ללאהימ‬
‫‪.‬ויהי כדברה לא‪-‬יוספ יומ יומ ולא‪-‬שמע לאיה לשכב אצלה להיות עמה ‪039:010‬‬
‫‪.‬ויהי כהיומ הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואינ איש מאנשי הבית שמ בבית ‪039:011‬‬
‫‪.‬ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה ‪039:012‬‬
‫‪.‬ויהי כראותה כי‪-‬עזב בגדו בידה וינס החוצה ‪039:013‬‬
‫ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להמ לאמר ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו בא לאי לשכב ‪039:014‬‬
‫‪.‬עמי ואקרא בקול גדול‬
‫‪.‬ויהי כשמעו כי‪-‬הרימתי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס ויצא החוצה ‪039:015‬‬
‫‪.‬ותנח בגדו אצלה עד‪-‬בוא אדניו לא‪-‬ביתו ‪039:016‬‬
‫‪.‬ותדבר לאיו כדברימ הלאה לאמר בא‪-‬לאי העבד העברי אשר‪-‬הבאת לנו לצחק בי ‪039:017‬‬
‫‪.‬ויהי כהרימי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס החוצה ‪039:018‬‬
‫ויהי כשמע אדניו את‪-‬דברי אשתו אשר דברה לאיו לאמר כדברימ הלאה עשה לי עבדכ ויחר ‪039:019‬‬
‫‪.‬אפו‬
‫ויקח אדני יוספ אתו ויתנהו לא‪-‬בית הסהר מקומ אשר‪-‬אסורי המלכ אסורימ ויהי‪-‬שמ ‪039:020‬‬
‫‪.‬בבית הסהר‬
‫‪.‬ויהי יהוה את‪-‬יוספ ויט לאיו חסד ויתנ חנו בעיני שר בית‪-‬הסהר ‪039:021‬‬
‫ויתנ שר בית‪-‬הסהר ביד‪-‬יוספ את כל‪-‬האסירמ אשר בבית הסהר ואת כל‪-‬אשר עשימ שמ הוא ‪039:022‬‬
‫‪.‬היה עשה‬
‫‪.‬אינ שר בית‪-‬הסהר ראה את‪-‬כל‪-‬מאומה בידו באשר יהוה אתו ואשר‪-‬הוא עשה יהוה מצליח ‪039:023‬‬
‫‪.‬ויהי אחר הדברימ הלאה חטאו משקה מלכ‪-‬מצרימ והאפה לאדניהמ למלכ מצרימ ‪040:001‬‬
‫‪.‬ויקצפ פרעה על שני סריסיו על שר המשקימ ועל שר האופימ ‪040:002‬‬
‫‪.‬ויתנ אתמ במשמר בית שר הטבחימ לא‪-‬בית הסהר מקומ אשר יוספ אסור שמ ‪040:003‬‬
‫‪.‬ויפקד שר הטבחימ את‪-‬יוספ אתמ וישרת אתמ ויהיו ימימ במשמר ‪040:004‬‬
‫ויחלמו חלומ שניהמ איש חלמו בלילה אחד איש כפתרונ חלמו המשקה והאפה אשר למלכ ‪040:005‬‬
‫‪.‬מצרימ אשר אסורימ בבית הסהר‬
‫‪.‬ויבא לאיהמ יוספ בבקר וירא אתמ והנמ זעפימ ‪040:006‬‬
‫‪.‬וישלא את‪-‬סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית אדניו לאמר מדוע פניכמ רעימ היומ ‪040:007‬‬
‫ויאמרו לאיו חלומ חלמנו ופתר אינ אתו ויאמר לאהמ יוספ הלוא ללאהימ פתרנימ ספרו‪-‬נא ‪040:008‬‬
‫‪.‬לי‬
‫‪.‬ויספר שר‪-‬המשקימ את‪-‬חלמו ליוספ ויאמר לו בחלומי והנה‪-‬גפנ לפני ‪040:009‬‬
‫‪.‬ובגפנ שלשה שרגימ והוא כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבימ ‪040:010‬‬
‫‪.‬וכוס פרעה בידי ואקח את‪-‬הענבימ ואשחט אתמ לא‪-‬כוס פרעה ואתנ את‪-‬הכוס על‪-‬כפ פרעה ‪040:011‬‬
‫‪.‬ויאמר לו יוספ זה פתרנו שלשת השרגימ שלשת ימימ המ ‪040:012‬‬
‫בעוד שלשת ימימ ישא פרעה את‪-‬ראשכ והשיבכ על‪-‬כנכ ונתת כוס‪-‬פרעה בידו כמשפט ‪040:013‬‬
‫‪.‬הראשונ אשר היית משקהו‬
‫כי אמ‪-‬זכרתני אתכ כאשר ייטב לכ ועשית‪-‬נא עמדי חסד והזכרתני לא‪-‬פרעה והוצאתני ‪040:014‬‬
‫‪.‬מנ‪-‬הבית הזה‬
‫‪.‬כי‪-‬גנב גנבתי מארצ העברימ וגמ‪-‬פה לא‪-‬עשיתי מאומה כי‪-‬שמו אתי בבור ‪040:015‬‬
‫וירא שר‪-‬האפימ כי טוב פתר ויאמר לא‪-‬יוספ אפ‪-‬אני בחלומי והנה שלשה סלי חרי ‪040:016‬‬
‫‪.‬על‪-‬ראשי‬
‫‪.‬ובסל העליונ מכל מאכל פרעה מעשה אפה והעופ אכל אתמ מנ‪-‬הסל מעל ראשי ‪040:017‬‬
‫‪.‬ויענ יוספ ויאמר זה פתרנו שלשת הסלימ שלשת ימימ המ ‪040:018‬‬
‫בעוד שלשת ימימ ישא פרעה את‪-‬ראשכ מעליכ ותלה אותכ על‪-‬עצ ואכל העופ את‪-‬בשרכ ‪040:019‬‬
‫‪.‬מעליכ‬
‫ויהי ביומ השלישי יומ הלדת את‪-‬פרעה ויעש משתה לכל‪-‬עבדיו וישא את‪-‬ראש שר המשקימ ‪040:020‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬ראש שר האפימ בתוכ עבדיו‬
‫‪.‬וישב את‪-‬שר המשקימ על‪-‬משקהו ויתנ הכוס על‪-‬כפ פרעה ‪040:021‬‬
‫‪.‬ואת שר האפימ תלה כאשר פתר להמ יוספ ‪040:022‬‬
‫‪.‬ולא‪-‬זכר שר‪-‬המשקימ את‪-‬יוספ וישכחהו ‪040:023‬‬
‫‪.‬ויהי מקצ שנתימ ימימ ופרעה חלמ והנה עמד על‪-‬היאר ‪041:001‬‬
‫‪.‬והנה מנ‪-‬היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו ‪041:002‬‬
‫והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהנ מנ‪-‬היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל ‪041:003‬‬
‫‪.‬הפרות על‪-‬שפת היאר‬
‫ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקצ ‪041:004‬‬
‫‪.‬פרעה‬
‫‪.‬ויישנ ויחלמ שנית והנה שבע שבלימ עלות בקנה אחד בריאות וטבות ‪041:005‬‬
‫‪.‬והנה שבע שבלימ דקות ושדופת קדימ צמחות אחריהנ ‪041:006‬‬
‫‪.‬ותבלענה השבלימ הדקות את שבע השבלימ הבריאות והמלאות וייקצ פרעה והנה חלומ ‪041:007‬‬
‫ויהי בבקר ותפעמ רוחו וישלח ויקרא את‪-‬כל‪-‬חרטמי מצרימ ואת‪-‬כל‪-‬חכמיה ויספר פרעה ‪041:008‬‬
‫‪.‬להמ את‪-‬חלמו ואינ‪-‬פותר אותמ לפרעה‬
‫‪.‬וידבר שר המשקימ את‪-‬פרעה לאמר את‪-‬חטאי אני מזכיר היומ ‪041:009‬‬
‫‪.‬פרעה קצפ על‪-‬עבדיו ויתנ אתי במשמר בית שר הטבחימ אתי ואת שר האפימ ‪041:010‬‬
‫‪.‬ונחלמה חלומ בלילה אחד אני והוא איש כפתרונ חלמו חלמנו ‪041:011‬‬
‫ושמ אתנו נער עברי עבד לשר הטבחימ ונספר‪-‬לו ויפתר‪-‬לנו את‪-‬חלמתינו איש כחלמו ‪041:012‬‬
‫‪.‬פתר‬
‫‪.‬ויהי כאשר פתר‪-‬לנו כנ היה אתי השיב על‪-‬כני ואתו תלה ‪041:013‬‬
‫‪.‬וישלח פרעה ויקרא את‪-‬יוספ ויריצהו מנ‪-‬הבור ויגלח ויחלפ שמלתיו ויבא לא‪-‬פרעה ‪041:014‬‬
‫ויאמר פרעה לא‪-‬יוספ חלומ חלמתי ופתר אינ אתו ואני שמעתי עליכ לאמר תשמע חלומ ‪041:015‬‬
‫‪.‬לפתר אתו‬
‫‪.‬ויענ יוספ את‪-‬פרעה לאמר בלעדי לאהימ יענה את‪-‬שלומ פרעה ‪041:016‬‬
‫‪.‬וידבר פרעה לא‪-‬יוספ בחלמי הנני עמד על‪-‬שפת היאר ‪041:017‬‬
‫‪.‬והנה מנ‪-‬היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו ‪041:018‬‬
‫והנה שבע‪-‬פרות אחרות עלות אחריהנ דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא‪-‬ראיתי כהנה ‪041:019‬‬
‫‪.‬בכל‪-‬ארצ מצרימ לרע‬
‫‪.‬ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת ‪041:020‬‬
‫‪.‬ותבאנה לא‪-‬קרבנה ולא נודע כי‪-‬באו לא‪-‬קרבנה ומראיהנ רע כאשר בתחלה ואיקצ ‪041:021‬‬
‫‪.‬וארא בחלמי והנה שבע שבלימ עלת בקנה אחד מלאת וטבות ‪041:022‬‬
‫‪.‬והנה שבע שבלימ צנמות דקות שדופות קדימ צמחות אחריהמ ‪041:023‬‬
‫‪.‬ותבלענ השבלימ הדקת את שבע השבלימ הטבות ואמר לא‪-‬החרטמימ ואינ מגיד לי ‪041:024‬‬
‫‪.‬ויאמר יוספ לא‪-‬פרעה חלומ פרעה אחד הוא את אשר הלאהימ עשה הגיד לפרעה ‪041:025‬‬
‫‪.‬שבע פרות הטבת שבע שנימ הנה ושבע השבלימ הטבת שבע שנימ הנה חלומ אחד הוא ‪041:026‬‬
‫ושבע הפרות הרקות והרעות העלת אחריהנ שבע שנימ הנה ושבע השבלימ הרקות שדפות ‪041:027‬‬
‫‪.‬הקדימ יהיו שבע שני רעב‬
‫‪.‬הוא הדבר אשר דברתי לא‪-‬פרעה אשר הלאהימ עשה הראה את‪-‬פרעה ‪041:028‬‬
‫‪.‬הנה שבע שנימ באות שבע גדול בכל‪-‬ארצ מצרימ ‪041:029‬‬
‫‪.‬וקמו שבע שני רעב אחריהנ ונשכח כל‪-‬השבע בארצ מצרימ וכלה הרעב את‪-‬הארצ ‪041:030‬‬
‫‪.‬ולא‪-‬יודע השבע בארצ מפני הרעב ההוא אחרי‪-‬כנ כי‪-‬כבד הוא מאד ‪041:031‬‬
‫‪.‬ועל השנות החלומ לא‪-‬פרעה פעמימ כי‪-‬נכונ הדבר מעמ הלאהימ וממהר הלאהימ לעשתו ‪041:032‬‬
‫‪.‬ועתה ירא פרעה איש נבונ וחכמ וישיתהו על‪-‬ארצ מצרימ ‪041:033‬‬
‫‪.‬יעשה פרעה ויפקד פקדימ על‪-‬הארצ וחמש את‪-‬ארצ מצרימ בשבע שני השבע ‪041:034‬‬
‫ויקבצו את‪-‬כל‪-‬אכל השנימ הטבות הבאת הלאה ויצברו‪-‬בר תחת יד‪-‬פרעה אכל בערימ ‪041:035‬‬
‫‪.‬ושמרו‬
‫והיה האכל לפקדונ לארצ לשבע שני הרעב אשר תהיינ בארצ מצרימ ולא‪-‬תכרת הארצ ‪041:036‬‬
‫‪.‬ברעב‬
‫‪.‬וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל‪-‬עבדיו ‪041:037‬‬
‫‪.‬ויאמר פרעה לא‪-‬עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח לאהימ בו ‪041:038‬‬
‫‪.‬ויאמר פרעה לא‪-‬יוספ אחרי הודיע לאהימ אותכ את‪-‬כל‪-‬זאת אינ‪-‬נבונ וחכמ כמוכ ‪041:039‬‬
‫‪.‬אתה תהיה על‪-‬ביתי ועל‪-‬פיכ ישק כל‪-‬עמי רק הכסא אגדל ממכ ‪041:040‬‬
‫‪.‬ויאמר פרעה לא‪-‬יוספ ראה נתתי אתכ על כל‪-‬ארצ מצרימ ‪041:041‬‬
‫ויסר פרעה את‪-‬טבעתו מעל ידו ויתנ אתה על‪-‬יד יוספ וילבש אתו בגדי‪-‬שש וישמ רבד ‪041:042‬‬
‫‪.‬הזהב על‪-‬צוארו‬
‫‪.‬וירכב אתו במרכבת המשנה אשר‪-‬לו ויקראו לפניו אברכ ונתונ אתו על כל‪-‬ארצ מצרימ ‪041:043‬‬
‫ויאמר פרעה לא‪-‬יוספ אני פרעה ובלעדיכ לא‪-‬ירימ איש את‪-‬ידו ואת‪-‬רגלו בכל‪-‬ארצ ‪041:044‬‬
‫‪.‬מצרימ‬
‫ויקרא פרעה שמ‪-‬יוספ צפנת פענח ויתנ‪-‬לו את‪-‬אסנת בת‪-‬פוטי פרע כהנ אנ לאשה ויצא ‪041:045‬‬
‫‪.‬יוספ על‪-‬ארצ מצרימ‬
‫ויוספ בנ‪-‬שלשימ שנה בעמדו לפני פרעה מלכ‪-‬מצרימ ויצא יוספ מלפני פרעה ויעבר ‪041:046‬‬
‫‪.‬בכל‪-‬ארצ מצרימ‬
‫‪.‬ותעש הארצ בשבע שני השבע לקמצימ ‪041:047‬‬
‫ויקבצ את‪-‬כל‪-‬אכל שבע שנימ אשר היו בארצ מצרימ ויתנ‪-‬אכל בערימ אכל שדה‪-‬העיר אשר ‪041:048‬‬
‫‪.‬סביבתיה נתנ בתוכה‬
‫‪.‬ויצבר יוספ בר כחול הימ הרבה מאד עד כי‪-‬חדל לספר כי‪-‬אינ מספר ‪041:049‬‬
‫וליוספ ילד שני בנימ בטרמ תבוא שנת הרעב אשר ילדה‪-‬לו אסנת בת‪-‬פוטי פרע כהנ ‪041:050‬‬
‫‪.‬אונ‬
‫‪.‬ויקרא יוספ את‪-‬שמ הבכור מנשה כי‪-‬נשני לאהימ את‪-‬כל‪-‬עמלי ואת כל‪-‬בית אבי ‪041:051‬‬
‫‪.‬ואת שמ השני קרא אפרימ כי‪-‬הפרני לאהימ בארצ עניי ‪041:052‬‬
‫‪.‬ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארצ מצרימ ‪041:053‬‬
‫ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוספ ויהי רעב בכל‪-‬הארצות ובכל‪-‬ארצ מצרימ ‪041:054‬‬
‫‪.‬היה לחמ‬
‫ותרעב כל‪-‬ארצ מצרימ ויצעק העמ לא‪-‬פרעה ללחמ ויאמר פרעה לכל‪-‬מצרימ לכו לא‪-‬יוספ ‪041:055‬‬
‫‪.‬אשר‪-‬יאמר לכמ תעשו‬
‫והרעב היה על כל‪-‬פני הארצ ויפתח יוספ את‪-‬כל‪-‬אשר בהמ וישבר למצרימ ויחזק הרעב ‪041:056‬‬
‫‪.‬בארצ מצרימ‬
‫‪.‬וכל‪-‬הארצ באו מצרימה לשבר לא‪-‬יוספ כי‪-‬חזק הרעב בכל‪-‬הארצ ‪041:057‬‬
‫‪.‬וירא יעקב כי יש‪-‬שבר במצרימ ויאמר יעקב לבניו למה תתראו ‪042:001‬‬
‫‪.‬ויאמר הנה שמעתי כי יש‪-‬שבר במצרימ רדו‪-‬שמה ושברו‪-‬לנו משמ ונחיה ולא נמות ‪042:002‬‬
‫‪.‬וירדו אחי‪-‬יוספ עשרה לשבר בר ממצרימ ‪042:003‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬בנימינ אחי יוספ לא‪-‬שלח יעקב את‪-‬אחיו כי אמר פנ‪-‬יקראנו אסונ ‪042:004‬‬
‫‪.‬ויבאו בני ישרלא לשבר בתוכ הבאימ כי‪-‬היה הרעב בארצ כנענ ‪042:005‬‬
‫ויוספ הוא השליט על‪-‬הארצ הוא המשביר לכל‪-‬עמ הארצ ויבאו אחי יוספ וישתחוו‪-‬לו ‪042:006‬‬
‫‪.‬אפימ ארצה‬
‫וירא יוספ את‪-‬אחיו ויכרמ ויתנכר לאיהמ וידבר אתמ קשות ויאמר לאהמ מאינ באתמ ‪042:007‬‬
‫‪.‬ויאמרו מארצ כנענ לשבר‪-‬אכל‬
‫‪.‬ויכר יוספ את‪-‬אחיו והמ לא הכרהו ‪042:008‬‬
‫ויזכר יוספ את החלמות אשר חלמ להמ ויאמר לאהמ מרגלימ אתמ לראות את‪-‬ערות הארצ ‪042:009‬‬
‫‪.‬באתמ‬
‫‪.‬ויאמרו לאיו לא אדני ועבדיכ באו לשבר‪-‬אכל ‪042:010‬‬
‫‪.‬כלנו בני איש‪-‬אחד נחנו כנימ אנחנו לא‪-‬היו עבדיכ מרגלימ ‪042:011‬‬
‫‪.‬ויאמר לאהמ לא כי‪-‬ערות הארצ באתמ לראות ‪042:012‬‬
‫ויאמרו שנימ עשר עבדיכ אחימ אנחנו בני איש‪-‬אחד בארצ כנענ והנה הקטנ את‪-‬אבינו ‪042:013‬‬
‫‪.‬היומ והאחד איננו‬
‫‪.‬ויאמר לאהמ יוספ הוא אשר דברתי לאכמ לאמר מרגלימ אתמ ‪042:014‬‬
‫‪.‬בזאת תבחנו חי פרעה אמ‪-‬תצאו מזה כי אמ‪-‬בבוא אחיכמ הקטנ הנה ‪042:015‬‬
‫שלחו מכמ אחד ויקח את‪-‬אחיכמ ואתמ האסרו ויבחנו דבריכמ האמת אתכמ ואמ‪-‬לא חי ‪042:016‬‬
‫‪.‬פרעה כי מרגלימ אתמ‬
‫‪.‬ויאספ אתמ לא‪-‬משמר שלשת ימימ ‪042:017‬‬
‫‪.‬ויאמר לאהמ יוספ ביומ השלישי זאת עשו וחיו את‪-‬הלאהימ אני ירא ‪042:018‬‬
‫‪.‬אמ‪-‬כנימ אתמ אחיכמ אחד יאסר בבית משמרכמ ואתמ לכו הביאו שבר רעבונ בתיכמ ‪042:019‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬אחיכמ הקטנ תביאו לאי ויאמנו דבריכמ ולא תמותו ויעשו‪-‬כנ ‪042:020‬‬
‫ויאמרו איש לא‪-‬אחיו אבל אשמימ אנחנו על‪-‬אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו לאינו ‪042:021‬‬
‫‪.‬ולא שמענו על‪-‬כנ באה לאינו הצרה הזאת‬
‫ויענ ראובנ אתמ לאמר הלוא אמרתי לאיכמ לאמר לא‪-‬תחטאו בילד ולא שמעתמ וגמ‪-‬דמו הנה ‪042:022‬‬
‫‪.‬נדרש‬
‫‪.‬והמ לא ידעו כי שמע יוספ כי המליצ בינתמ ‪042:023‬‬
‫‪.‬ויסב מעליהמ ויבכ וישב לאהמ וידבר לאהמ ויקח מאתמ את‪-‬שמעונ ויאסר אתו לעיניהמ ‪042:024‬‬
‫ויצו יוספ וימלאו את‪-‬כליהמ בר ולהשיב כספיהמ איש לא‪-‬שקו ולתת להמ צדה לדרכ ויעש ‪042:025‬‬
‫‪.‬להמ כנ‬
‫‪.‬וישאו את‪-‬שברמ על‪-‬חמריהמ וילכו משמ ‪042:026‬‬
‫‪.‬ויפתח האחד את‪-‬שקו לתת מספוא לחמרו במלונ וירא את‪-‬כספו והנה‪-‬הוא בפי אמתחתו ‪042:027‬‬
‫ויאמר לא‪-‬אחיו הושב כספי וגמ הנה באמתחתי ויצא לבמ ויחרדו איש לא‪-‬אחיו לאמר ‪042:028‬‬
‫‪.‬מה‪-‬זאת עשה לאהימ לנו‬
‫‪.‬ויבאו לא‪-‬יעקב אביהמ ארצה כנענ ויגידו לו את כל‪-‬הקרת אתמ לאמר ‪042:029‬‬
‫‪.‬דבר האיש אדני הארצ אתנו קשות ויתנ אתנו כמרגלימ את‪-‬הארצ ‪042:030‬‬
‫‪.‬ונאמר לאיו כנימ אנחנו לא היינו מרגלימ ‪042:031‬‬
‫‪.‬שנימ‪-‬עשר אנחנו אחימ בני אבינו האחד איננו והקטנ היומ את‪-‬אבינו בארצ כנענ ‪042:032‬‬
‫ויאמר לאינו האיש אדני הארצ בזאת אדע כי כנימ אתמ אחיכמ האחד הניחו אתי ‪042:033‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬רעבונ בתיכמ קחו ולכו‬
‫והביאו את‪-‬אחיכמ הקטנ לאי ואדעה כי לא מרגלימ אתמ כי כנימ אתמ את‪-‬אחיכמ אתנ לכמ ‪042:034‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬הארצ תסחרו‬
‫ויהי המ מריקימ שקיהמ והנה‪-‬איש צרור‪-‬כספו בשקו ויראו את‪-‬צררות כספיהמ המה ‪042:035‬‬
‫‪.‬ואביהמ וייראו‬
‫ויאמר לאהמ יעקב אביהמ אתי שכלתמ יוספ איננו ושמעונ איננו ואת‪-‬בנימנ תקחו עלי ‪042:036‬‬
‫‪.‬היו כלנה‬
‫ויאמר ראובנ לא‪-‬אביו לאמר את‪-‬שני בני תמית אמ‪-‬לא אביאנו לאיכ תנה אתו על‪-‬ידי ‪042:037‬‬
‫‪.‬ואני אשיבנו לאיכ‬
‫ויאמר לא‪-‬ירד בני עמכמ כי‪-‬אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסונ בדרכ אשר ‪042:038‬‬
‫‪.‬תלכו‪-‬בה והורדתמ את‪-‬שיבתי ביגונ שאולה‬
‫‪.‬והרעב כבד בארצ ‪043:001‬‬
‫ויהי כאשר כלו לאכל את‪-‬השבר אשר הביאו ממצרימ ויאמר לאיהמ אביהמ שבו שברו‪-‬לנו ‪043:002‬‬
‫‪.‬מעט‪-‬אכל‬
‫‪.‬ויאמר לאיו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא‪-‬תראו פני בלתי אחיכמ אתכמ ‪043:003‬‬
‫‪.‬אמ‪-‬ישכ משלח את‪-‬אחינו אתנו נרדה ונשברה לכ אכל ‪043:004‬‬
‫‪.‬ואמ‪-‬אינכ משלח לא נרד כי‪-‬האיש אמר לאינו לא‪-‬תראו פני בלתי אחיכמ אתכמ ‪043:005‬‬
‫‪.‬ויאמר ישרלא למה הרעתמ לי להגיד לאיש העוד לכמ אח ‪043:006‬‬
‫ויאמרו שאול שלא‪-‬האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכמ חי היש לכמ אח ונגד‪-‬לו ‪043:007‬‬
‫‪.‬על‪-‬פי הדברימ הלאה הידוע נדע כי יאמר הורידו את‪-‬אחיכמ‬
‫ויאמר יהודה לא‪-‬ישרלא אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גמ‪-‬אנחנו ‪043:008‬‬
‫‪.‬גמ‪-‬אתה גמ‪-‬טפנו‬
‫‪.‬אנכי אערבנו מידי תבקשנו אמ‪-‬לא הביאתיו לאיכ והצגתיו לפניכ וחטאתי לכ כל‪-‬הימימ ‪043:009‬‬
‫‪.‬כי לולא התמהמהנו כי‪-‬עתה שבנו זה פעמימ ‪043:010‬‬
‫ויאמר לאהמ ישרלא אביהמ אמ‪-‬כנ אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארצ בכליכמ והורידו לאיש ‪043:011‬‬
‫‪.‬מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנימ ושקדימ‬
‫‪.‬וכספ משנה קחו בידכמ ואת‪-‬הכספ המושב בפי אמתחתיכמ תשיבו בידכמ אולי משגה הוא ‪043:012‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬אחיכמ קחו וקומו שובו לא‪-‬האיש ‪043:013‬‬
‫ולא שדי יתנ לכמ רחמימ לפני האיש ושלח לכמ את‪-‬אחיכמ אחר ואת‪-‬בנימינ ואני כאשר ‪043:014‬‬
‫‪.‬שכלתי שכלתי‬
‫ויקחו האנשימ את‪-‬המנחה הזאת ומשנה‪-‬כספ לקחו בידמ ואת‪-‬בנימנ ויקמו וירדו מצרימ ‪043:015‬‬
‫‪.‬ויעמדו לפני יוספ‬
‫וירא יוספ אתמ את‪-‬בנימינ ויאמר לאשר על‪-‬ביתו הבא את‪-‬האנשימ הביתה וטבח טבח ‪043:016‬‬
‫‪.‬והכנ כי אתי יאכלו האנשימ בצהרימ‬
‫‪.‬ויעש האיש כאשר אמר יוספ ויבא האיש את‪-‬האנשימ ביתה יוספ ‪043:017‬‬
‫וייראו האנשימ כי הובאו בית יוספ ויאמרו על‪-‬דבר הכספ השב באמתחתינו בתחלה ‪043:018‬‬
‫‪.‬אנחנו מובאימ להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדימ ואת‪-‬חמרינו‬
‫‪.‬ויגשו לא‪-‬האיש אשר על‪-‬בית יוספ וידברו לאיו פתח הבית ‪043:019‬‬
‫‪.‬ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר‪-‬אכל ‪043:020‬‬
‫ויהי כי‪-‬באנו לא‪-‬המלונ ונפתחה את‪-‬אמתחתינו והנה כספ‪-‬איש בפי אמתחתו כספנו ‪043:021‬‬
‫‪.‬במשקלו ונשב אתו בידנו‬
‫‪.‬וכספ אחר הורדנו בידנו לשבר‪-‬אכל לא ידענו מי‪-‬שמ כספנו באמתחתינו ‪043:022‬‬
‫ויאמר שלומ לכמ לא‪-‬תיראו לאהיכמ ולאהי אביכמ נתנ לכמ מטמונ באמתחתיכמ כספכמ בא לאי ‪043:023‬‬
‫‪.‬ויוצא לאהמ את‪-‬שמעונ‬
‫‪.‬ויבא האיש את‪-‬האנשימ ביתה יוספ ויתנ‪-‬מימ וירחצו רגליהמ ויתנ מספוא לחמריהמ ‪043:024‬‬
‫‪.‬ויכינו את‪-‬המנחה עד‪-‬בוא יוספ בצהרימ כי שמעו כי‪-‬שמ יאכלו לחמ ‪043:025‬‬
‫‪.‬ויבא יוספ הביתה ויביאו לו את‪-‬המנחה אשר‪-‬בידמ הביתה וישתחוו‪-‬לו ארצה ‪043:026‬‬
‫‪.‬וישלא להמ לשלומ ויאמר השלומ אביכמ הזקנ אשר אמרתמ העודנו חי ‪043:027‬‬
‫‪.‬ויאמרו שלומ לעבדכ לאבינו עודנו חי ויקדו וישתחו ‪043:028‬‬
‫וישא עיניו וירא את‪-‬בנימינ אחיו בנ‪-‬אמו ויאמר הזה אחיכמ הקטנ אשר אמרתמ לאי ‪043:029‬‬
‫‪.‬ויאמר לאהימ יחנכ בני‬
‫‪.‬וימהר יוספ כי‪-‬נכמרו רחמיו לא‪-‬אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבכ שמה ‪043:030‬‬
‫‪.‬וירחצ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחמ ‪043:031‬‬
‫וישימו לו לבדו ולהמ לבדמ ולמצרימ האכלימ אתו לבדמ כי לא יוכלונ המצרימ לאכל ‪043:032‬‬
‫‪.‬את‪-‬העברימ לחמ כי‪-‬תועבה הוא למצרימ‬
‫‪.‬וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשימ איש לא‪-‬רעהו ‪043:033‬‬
‫‪.‬וישא משאת מאת פניו לאהמ ותרב משאת בנימנ ממשאת כלמ חמש ידות וישתו וישכרו עמו ‪043:034‬‬
‫ויצו את‪-‬אשר על‪-‬ביתו לאמר מלא את‪-‬אמתחת האנשימ אכל כאשר יוכלונ שאת ושימ ‪044:001‬‬
‫‪.‬כספ‪-‬איש בפי אמתחתו‬
‫ואת‪-‬גביעי גביע הכספ תשימ בפי אמתחת הקטנ ואת כספ שברו ויעש כדבר יוספ אשר ‪044:002‬‬
‫‪.‬דבר‬
‫‪.‬הבקר אור והאנשימ שלחו המה וחמריהמ ‪044:003‬‬
‫המ יצאו את‪-‬העיר לא הרחיקו ויוספ אמר לאשר על‪-‬ביתו קומ רדפ אחרי האנשימ והשגתמ ‪044:004‬‬
‫‪.‬ואמרת לאהמ למה שלמתמ רעה תחת טובה‬
‫‪.‬הלוא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו הרעתמ אשר עשיתמ ‪044:005‬‬
‫‪.‬וישגמ וידבר לאהמ את‪-‬הדברימ הלאה ‪044:006‬‬
‫‪.‬ויאמרו לאיו למה ידבר אדני כדברימ הלאה חלילה לעבדיכ מעשות כדבר הזה ‪044:007‬‬
‫הנ כספ אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו לאיכ מארצ כנענ ואיכ נגנב מבית אדניכ כספ ‪044:008‬‬
‫‪.‬או זהב‬
‫‪.‬אשר ימצא אתו מעבדיכ ומת וגמ‪-‬אנחנו נהיה לאדני לעבדימ ‪044:009‬‬
‫‪.‬ויאמר גמ‪-‬עתה כדבריכמ כנ‪-‬הוא אשר ימצא אתו יהיה‪-‬לי עבד ואתמ תהיו נקיימ ‪044:010‬‬
‫‪.‬וימהרו ויורדו איש את‪-‬אמתחתו ארצה ויפתחו איש אמתחתו ‪044:011‬‬
‫‪.‬ויחפש בגדול החל ובקטנ כלה וימצא הגביע באמתחת בנימנ ‪044:012‬‬
‫‪.‬ויקרעו שמלתמ ויעמס איש על‪-‬חמרו וישבו העירה ‪044:013‬‬
‫‪.‬ויבא יהודה ואחיו ביתה יוספ והוא עודנו שמ ויפלו לפניו ארצה ‪044:014‬‬
‫‪.‬ויאמר להמ יוספ מה‪-‬המעשה הזה אשר עשיתמ הלוא ידעתמ כי‪-‬נחש ינחש איש אשר כמני ‪044:015‬‬
‫ויאמר יהודה מה‪-‬נאמר לאדני מה‪-‬נדבר ומה‪-‬נצטדק הלאהימ מצא את‪-‬עונ עבדיכ הננו ‪044:016‬‬
‫‪.‬עבדימ לאדני גמ‪-‬אנחנו גמ אשר‪-‬נמצא הגביע בידו‬
‫ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה‪-‬לי עבד ואתמ עלו ‪044:017‬‬
‫‪.‬לשלומ לא‪-‬אביכמ‬
‫ויגש לאיו יהודה ויאמר בי אדני ידבר‪-‬נא עבדכ דבר באזני אדני ולא‪-‬יחר אפכ בעבדכ ‪044:018‬‬
‫‪.‬כי כמוכ כפרעה‬
‫‪.‬אדני שלא את‪-‬עבדיו לאמר היש‪-‬לכמ אב או‪-‬אח ‪044:019‬‬
‫ונאמר לא‪-‬אדני יש‪-‬לנו אב זקנ וילד זקנימ קטנ ואחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו ‪044:020‬‬
‫‪.‬ואביו אהבו‬
‫‪.‬ותאמר לא‪-‬עבדיכ הורדהו לאי ואשימה עיני עליו ‪044:021‬‬
‫‪.‬ונאמר לא‪-‬אדני לא‪-‬יוכל הנער לעזב את‪-‬אביו ועזב את‪-‬אביו ומת ‪044:022‬‬
‫‪.‬ותאמר לא‪-‬עבדיכ אמ‪-‬לא ירד אחיכמ הקטנ אתכמ לא תספונ לראות פני ‪044:023‬‬
‫‪.‬ויהי כי עלינו לא‪-‬עבדכ אבי ונגד‪-‬לו את דברי אדני ‪044:024‬‬
‫‪.‬ויאמר אבינו שבו שברו‪-‬לנו מעט‪-‬אכל ‪044:025‬‬
‫ונאמר לא נוכל לרדת אמ‪-‬יש אחינו הקטנ אתנו וירדנו כי‪-‬לא נוכל לראות פני האיש ‪044:026‬‬
‫‪.‬ואחינו הקטנ איננו אתנו‬
‫‪.‬ויאמר עבדכ אבי לאינו אתמ ידעתמ כי שנימ ילדה‪-‬לי אשתי ‪044:027‬‬
‫‪.‬ויצא האחד מאתי ואמר אכ טרפ טרפ ולא ראיתיו עד‪-‬הנה ‪044:028‬‬
‫‪.‬ולקחתמ גמ‪-‬את‪-‬זה מעמ פני וקרהו אסונ והורדתמ את‪-‬שיבתי ברעה שלאה ‪044:029‬‬
‫‪.‬ועתה כבאי לא‪-‬עבדכ אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו ‪044:030‬‬
‫‪.‬והיה כראתו כי‪-‬אינ הנער ומת והורידו עבדיכ את‪-‬שיבת עבדכ אבינו ביגונ שלאה ‪044:031‬‬
‫‪.‬כי עבדכ ערב את‪-‬הנער מעמ אבי לאמר אמ‪-‬לא אביאנו לאיכ וחטאתי לאבי כל‪-‬הימימ ‪044:032‬‬
‫‪.‬ועתה ישב‪-‬נא עבדכ תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עמ‪-‬אחיו ‪044:033‬‬
‫‪.‬כי‪-‬איכ אעלה לא‪-‬אבי והנער איננו אתי פנ אראה ברע אשר ימצא את‪-‬אבי ‪044:034‬‬
‫ולא‪-‬יכל יוספ להתאפק לכל הנצבימ עליו ויקרא הוציאו כל‪-‬איש מעלי ולא‪-‬עמד איש ‪045:001‬‬
‫‪.‬אתו בהתודע יוספ לא‪-‬אחיו‬
‫‪.‬ויתנ את‪-‬קלו בבכי וישמעו מצרימ וישמע בית פרעה ‪045:002‬‬
‫ויאמר יוספ לא‪-‬אחיו אני יוספ העוד אבי חי ולא‪-‬יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו ‪045:003‬‬
‫‪.‬מפניו‬
‫ויאמר יוספ לא‪-‬אחיו גשו‪-‬נא לאי ויגשו ויאמר אני יוספ אחיכמ אשר‪-‬מכרתמ אתי ‪045:004‬‬
‫‪.‬מצרימה‬
‫‪.‬ועתה לא‪-‬תעצבו ולא‪-‬יחר בעיניכמ כי‪-‬מכרתמ אתי הנה כי למחיה שלחני לאהימ לפניכמ ‪045:005‬‬
‫‪.‬כי‪-‬זה שנתימ הרעב בקרב הארצ ועוד חמש שנימ אשר אינ‪-‬חריש וקציר ‪045:006‬‬
‫‪.‬וישלחני לאהימ לפניכמ לשומ לכמ שארית בארצ ולהחיות לכמ לפליטה גדלה ‪045:007‬‬
‫ועתה לא‪-‬אתמ שלחתמ אתי הנה כי הלאהימ וישימני לאב לפרעה ולאדונ לכל‪-‬ביתו ומשל ‪045:008‬‬
‫‪.‬בכל‪-‬ארצ מצרימ‬
‫מהרו ועלו לא‪-‬אבי ואמרתמ לאיו כה אמר בנכ יוספ שמני לאהימ לאדונ לכל‪-‬מצרימ רדה לאי ‪045:009‬‬
‫‪.‬לא‪-‬תעמד‬
‫‪.‬וישבת בארצ‪-‬גשנ והיית קרוב לאי אתה ובניכ ובני בניכ וצאנכ ובקרכ וכל‪-‬אשר‪-‬לכ ‪045:010‬‬
‫‪.‬וכלכלתי אתכ שמ כי‪-‬עוד חמש שנימ רעב פנ‪-‬תורש אתה וביתכ וכל‪-‬אשר‪-‬לכ ‪045:011‬‬
‫‪.‬והנה עיניכמ ראות ועיני אחי בנימינ כי‪-‬פי המדבר לאיכמ ‪045:012‬‬
‫‪.‬והגדתמ לאבי את‪-‬כל‪-‬כבודי במצרימ ואת כל‪-‬אשר ראיתמ ומהרתמ והורדתמ את‪-‬אבי הנה ‪045:013‬‬
‫‪.‬ויפל על‪-‬צוארי בנימנ‪-‬אחיו ויבכ ובנימנ בכה על‪-‬צואריו ‪045:014‬‬
‫‪.‬וינשק לכל‪-‬אחיו ויבכ עלהמ ואחרי כנ דברו אחיו אתו ‪045:015‬‬
‫‪.‬והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוספ וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו ‪045:016‬‬
‫‪.‬ויאמר פרעה לא‪-‬יוספ אמר לא‪-‬אחיכ זאת עשו טענו את‪-‬בעירכמ ולכו‪-‬באו ארצה כנענ ‪045:017‬‬
‫וקחו את‪-‬אביכמ ואת‪-‬בתיכמ ובאו לאי ואתנה לכמ את‪-‬טוב ארצ מצרימ ואכלו את‪-‬חלב ‪045:018‬‬
‫‪.‬הארצ‬
‫ואתה צויתה זאת עשו קחו‪-‬לכמ מארצ מצרימ עגלות לטפכמ ולנשיכמ ונשאתמ את‪-‬אביכמ ‪045:019‬‬
‫‪.‬ובאתמ‬
‫‪.‬ועינכמ לא‪-‬תחס על‪-‬כליכמ כי‪-‬טוב כל‪-‬ארצ מצרימ לכמ הוא ‪045:020‬‬
‫‪.‬ויעשו‪-‬כנ בני ישרלא ויתנ להמ יוספ עגלות על‪-‬פי פרעה ויתנ להמ צדה לדרכ ‪045:021‬‬
‫‪.‬לכלמ נתנ לאיש חליפת שמלת ולבנימנ נתנ שלש מאות כספ וחמש חליפת שמלת ‪045:022‬‬
‫ולאביו שלח כזאת עשרה חמרימ נשאימ מטוב מצרימ ועשר אתנת נשאות בר ולחמ ומזונ ‪045:023‬‬
‫‪.‬לאביו לדרכ‬
‫‪.‬וישלח את‪-‬אחיו וילכו ויאמר לאהמ לא‪-‬תרגזו בדרכ ‪045:024‬‬
‫‪.‬ויעלו ממצרימ ויבאו ארצ כנענ לא‪-‬יעקב אביהמ ‪045:025‬‬
‫ויגדו לו לאמר עוד יוספ חי וכי‪-‬הוא משל בכל‪-‬ארצ מצרימ ויפג לבו כי לא‪-‬האמינ ‪045:026‬‬
‫‪.‬להמ‬
‫וידברו לאיו את כל‪-‬דברי יוספ אשר דבר לאהמ וירא את‪-‬העגלות אשר‪-‬שלח יוספ לשאת אתו ‪045:027‬‬
‫‪.‬ותחי רוח יעקב אביהמ‬
‫‪.‬ויאמר ישרלא רב עוד‪-‬יוספ בני חי לאכה ואראנו בטרמ אמות ‪045:028‬‬
‫‪.‬ויסע ישרלא וכל‪-‬אשר‪-‬לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחימ ללאהי אביו יצחק ‪046:001‬‬
‫‪.‬ויאמר לאהימ לישרלא במראת הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני ‪046:002‬‬
‫‪.‬ויאמר אנכי הלא לאהי אביכ לא‪-‬תירא מרדה מצרימה כי‪-‬לגוי גדול אשימכ שמ ‪046:003‬‬
‫‪.‬אנכי ארד עמכ מצרימה ואנכי אעלכ גמ‪-‬עלה ויוספ ישית ידו על‪-‬עיניכ ‪046:004‬‬
‫ויקמ יעקב מבאר שבע וישאו בני‪-‬ישרלא את‪-‬יעקב אביהמ ואת‪-‬טפמ ואת‪-‬נשיהמ בעגלות ‪046:005‬‬
‫‪.‬אשר‪-‬שלח פרעה לשאת אתו‬
‫ויקחו את‪-‬מקניהמ ואת‪-‬רכושמ אשר רכשו בארצ כנענ ויבאו מצרימה יעקב וכל‪-‬זרעו ‪046:006‬‬
‫‪.‬אתו‬
‫‪.‬בניו ובני בניו אתו בנתיו ובנות בניו וכל‪-‬זרעו הביא אתו מצרימה ‪046:007‬‬
‫‪.‬ולאה שמות בני‪-‬ישרלא הבאימ מצרימה יעקב ובניו בכר יעקב ראובנ ‪046:008‬‬
‫‪.‬ובני ראובנ חנוכ ופלוא וחצרנ וכרמי ‪046:009‬‬
‫‪.‬ובני שמעונ ימולא וימינ ואהד ויכינ וצחר ושאול בנ‪-‬הכנענית ‪046:010‬‬
‫‪.‬ובני לוי גרשונ קהת ומררי ‪046:011‬‬
‫ובני יהודה ער ואוננ ושלה ופרצ וזרח וימת ער ואוננ בארצ כנענ ויהיו בני‪-‬פרצ ‪046:012‬‬
‫‪.‬חצרנ וחמול‬
‫‪.‬ובני יששכר תולע ופוה ויוב ושמרנ ‪046:013‬‬
‫‪.‬ובני זבלונ סרד ולאונ ויחללא ‪046:014‬‬
‫לאה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדנ ארמ ואת דינה בתו כל‪-‬נפש בניו ובנותיו שלשימ ‪046:015‬‬
‫‪.‬ושלש‬
‫‪.‬ובני גד צפיונ וחגי שוני ואצבנ ערי וארודי וארלאי ‪046:016‬‬
‫‪.‬ובני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחתמ ובני בריעה חבר ומלכילא ‪046:017‬‬
‫‪.‬לאה בני זלפה אשר‪-‬נתנ לבנ ללאה בתו ותלד את‪-‬לאה ליעקב שש עשרה נפש ‪046:018‬‬
‫‪.‬בני רחל אשת יעקב יוספ ובנימנ ‪046:019‬‬
‫ויולד ליוספ בארצ מצרימ אשר ילדה‪-‬לו אסנת בת‪-‬פוטי פרע כהנ אנ את‪-‬מנשה ‪046:020‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬אפרימ‬
‫‪.‬ובני בנימנ בלע ובכר ואשבל גרא ונעמנ אחי וראש מפימ וחפימ וארד ‪046:021‬‬
‫‪.‬לאה בני רחל אשר ילד ליעקב כל‪-‬נפש ארבעה עשר ‪046:022‬‬
‫‪.‬ובני‪-‬דנ חשימ ‪046:023‬‬
‫‪.‬ובני נפתלי יחצלא וגוני ויצר ושלמ ‪046:024‬‬
‫‪.‬לאה בני בלהה אשר‪-‬נתנ לבנ לרחל בתו ותלד את‪-‬לאה ליעקב כל‪-‬נפש שבעה ‪046:025‬‬
‫‪.‬כל‪-‬הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו מלבד נשי בני‪-‬יעקב כל‪-‬נפש ששימ ושש ‪046:026‬‬
‫‪.‬ובני יוספ אשר‪-‬ילד‪-‬לו במצרימ נפש שנימ כל‪-‬הנפש לבית‪-‬יעקב הבאה מצרימה שבעימ ‪046:027‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬יהודה שלח לפניו לא‪-‬יוספ להורת לפניו גשנה ויבאו ארצה גשנ ‪046:028‬‬
‫ויאסר יוספ מרכבתו ויעל לקראת‪-‬ישרלא אביו גשנה וירא לאיו ויפל על‪-‬צואריו ויבכ ‪046:029‬‬
‫‪.‬על‪-‬צואריו עוד‬
‫‪.‬ויאמר ישרלא לא‪-‬יוספ אמותה הפעמ אחרי ראותי את‪-‬פניכ כי עודכ חי ‪046:030‬‬
‫ויאמר יוספ לא‪-‬אחיו ולא‪-‬בית אביו אעלה ואגידה לפרעה ואמרה לאיו אחי ובית‪-‬אבי אשר ‪046:031‬‬
‫‪.‬בארצ‪-‬כנענ באו לאי‬
‫‪.‬והאנשימ רעי צאנ כי‪-‬אנשי מקנה היו וצאנמ ובקרמ וכל‪-‬אשר להמ הביאו ‪046:032‬‬
‫‪.‬והיה כי‪-‬יקרא לכמ פרעה ואמר מה‪-‬מעשיכמ ‪046:033‬‬
‫ואמרתמ אנשי מקנה היו עבדיכ מנעורינו ועד‪-‬עתה גמ‪-‬אנחנו גמ‪-‬אבתינו בעבור תשבו ‪046:034‬‬
‫‪.‬בארצ גשנ כי‪-‬תועבת מצרימ כל‪-‬רעה צאנ‬
‫ויבא יוספ ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי וצאנמ ובקרמ וכל‪-‬אשר להמ באו מארצ כנענ ‪047:001‬‬
‫‪.‬והנמ בארצ גשנ‬
‫‪.‬ומקצה אחיו לקח חמשה אנשימ ויצגמ לפני פרעה ‪047:002‬‬
‫ויאמר פרעה לא‪-‬אחיו מה‪-‬מעשיכמ ויאמרו לא‪-‬פרעה רעה צאנ עבדיכ גמ‪-‬אנחנו ‪047:003‬‬
‫‪.‬גמ‪-‬אבותינו‬
‫ויאמרו לא‪-‬פרעה לגור בארצ באנו כי‪-‬אינ מרעה לצאנ אשר לעבדיכ כי‪-‬כבד הרעב בארצ ‪047:004‬‬
‫‪.‬כנענ ועתה ישבו‪-‬נא עבדיכ בארצ גשנ‬
‫‪.‬ויאמר פרעה לא‪-‬יוספ לאמר אביכ ואחיכ באו לאיכ ‪047:005‬‬
‫ארצ מצרימ לפניכ הוא במיטב הארצ הושב את‪-‬אביכ ואת‪-‬אחיכ ישבו בארצ גשנ ואמ‪-‬ידעת ‪047:006‬‬
‫‪.‬ויש‪-‬במ אנשי‪-‬חיל ושמתמ שרי מקנה על‪-‬אשר‪-‬לי‬
‫‪.‬ויבא יוספ את‪-‬יעקב אביו ויעמדהו לפני פרעה ויברכ יעקב את‪-‬פרעה ‪047:007‬‬
‫‪.‬ויאמר פרעה לא‪-‬יעקב כמה ימי שני חייכ ‪047:008‬‬
‫ויאמר יעקב לא‪-‬פרעה ימי שני מגורי שלשימ ומאת שנה מעט ורעימ היו ימי שני חיי ‪047:009‬‬
‫‪.‬ולא השיגו את‪-‬ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהמ‬
‫‪.‬ויברכ יעקב את‪-‬פרעה ויצא מלפני פרעה ‪047:010‬‬
‫ויושב יוספ את‪-‬אביו ואת‪-‬אחיו ויתנ להמ אחזה בארצ מצרימ במיטב הארצ בארצ רעמסס ‪047:011‬‬
‫‪.‬כאשר צוה פרעה‬
‫‪.‬ויכלכל יוספ את‪-‬אביו ואת‪-‬אחיו ואת כל‪-‬בית אביו לחמ לפי הטפ ‪047:012‬‬
‫‪.‬ולחמ אינ בכל‪-‬הארצ כי‪-‬כבד הרעב מאד ותלה ארצ מצרימ וארצ כנענ מפני הרעב ‪047:013‬‬
‫וילקט יוספ את‪-‬כל‪-‬הכספ הנמצא בארצ‪-‬מצרימ ובארצ כנענ בשבר אשר‪-‬המ שברימ ויבא ‪047:014‬‬
‫‪.‬יוספ את‪-‬הכספ ביתה פרעה‬
‫ויתמ הכספ מארצ מצרימ ומארצ כנענ ויבאו כל‪-‬מצרימ לא‪-‬יוספ לאמר הבה‪-‬לנו לחמ ולמה ‪047:015‬‬
‫‪.‬נמות נגדכ כי אפס כספ‬
‫‪.‬ויאמר יוספ הבו מקניכמ ואתנה לכמ במקניכמ אמ‪-‬אפס כספ ‪047:016‬‬
‫ויביאו את‪-‬מקניהמ לא‪-‬יוספ ויתנ להמ יוספ לחמ בסוסימ ובמקנה הצאנ ובמקנה הבקר ‪047:017‬‬
‫‪.‬ובחמרימ וינהלמ בלחמ בכל‪-‬מקנהמ בשנה ההוא‬
‫ותתמ השנה ההוא ויבאו לאיו בשנה השנית ויאמרו לו לא‪-‬נכחד מאדני כי אמ‪-‬תמ הכספ ‪047:018‬‬
‫‪.‬ומקנה הבהמה לא‪-‬אדני לא נשאר לפני אדני בלתי אמ‪-‬גויתנו ואדמתנו‬
‫למה נמות לעיניכ גמ‪-‬אנחנו גמ אדמתנו קנה‪-‬אתנו ואת‪-‬אדמתנו בלחמ ונהיה אנחנו ‪047:019‬‬
‫‪.‬ואדמתנו עבדימ לפרעה ותנ‪-‬זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשמ‬
‫ויקנ יוספ את‪-‬כל‪-‬אדמת מצרימ לפרעה כי‪-‬מכרו מצרימ איש שדהו כי‪-‬חזק עלהמ הרעב ‪047:020‬‬
‫‪.‬ותהי הארצ לפרעה‬
‫‪.‬ואת‪-‬העמ העביר אתו לערימ מקצה גבול‪-‬מצרימ ועד‪-‬קצהו ‪047:021‬‬
‫רק אדמת הכהנימ לא קנה כי חק לכהנימ מאת פרעה ואכלו את‪-‬חקמ אשר נתנ להמ פרעה ‪047:022‬‬
‫‪.‬על‪-‬כנ לא מכרו את‪-‬אדמתמ‬
‫ויאמר יוספ לא‪-‬העמ הנ קניתי אתכמ היומ ואת‪-‬אדמתכמ לפרעה הא‪-‬לכמ זרע וזרעתמ ‪047:023‬‬
‫‪.‬את‪-‬האדמה‬
‫והיה בתבואת ונתתמ חמישית לפרעה וארבע הידת יהיה לכמ לזרע השדה ולאכלכמ ולאשר ‪047:024‬‬
‫‪.‬בבתיכמ ולאכל לטפכמ‬
‫‪.‬ויאמרו החיתנו נמצא‪-‬חנ בעיני אדני והיינו עבדימ לפרעה ‪047:025‬‬
‫וישמ אתה יוספ לחק עד‪-‬היומ הזה על‪-‬אדמת מצרימ לפרעה לחמש רק אדמת הכהנימ לבדמ ‪047:026‬‬
‫‪.‬לא היתה לפרעה‬
‫‪.‬וישב ישרלא בארצ מצרימ בארצ גשנ ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד ‪047:027‬‬
‫ויחי יעקב בארצ מצרימ שבע עשרה שנה ויהי ימי‪-‬יעקב שני חייו שבע שנימ וארבעימ ‪047:028‬‬
‫‪.‬ומאת שנה‬
‫ויקרבו ימי‪-‬ישרלא למות ויקרא לבנו ליוספ ויאמר לו אמ‪-‬נא מצאתי חנ בעיניכ שימ‪-‬נא ‪047:029‬‬
‫‪.‬ידכ תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת לא‪-‬נא תקברני במצרימ‬
‫‪.‬ושכבתי עמ‪-‬אבתי ונשאתני ממצרימ וקברתני בקברתמ ויאמר אנכי אעשה כדברכ ‪047:030‬‬
‫‪.‬ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישרלא על‪-‬ראש המטה ‪047:031‬‬
‫ויהי אחרי הדברימ הלאה ויאמר ליוספ הנה אביכ חלה ויקח את‪-‬שני בניו עמו את‪-‬מנשה ‪048:001‬‬
‫‪.‬ואת‪-‬אפרימ‬
‫‪.‬ויגד ליעקב ויאמר הנה בנכ יוספ בא לאיכ ויתחזק ישרלא וישב על‪-‬המטה ‪048:002‬‬
‫‪.‬ויאמר יעקב לא‪-‬יוספ לא שדי נראה‪-‬לאי בלוז בארצ כנענ ויברכ אתי ‪048:003‬‬
‫ויאמר לאי הנני מפרכ והרביתכ ונתתיכ לקהל עמימ ונתתי את‪-‬הארצ הזאת לזרעכ אחריכ ‪048:004‬‬
‫‪.‬אחזת עולמ‬
‫ועתה שני‪-‬בניכ הנולדימ לכ בארצ מצרימ עד‪-‬באי לאיכ מצרימה לי‪-‬המ אפרימ ומנשה ‪048:005‬‬
‫‪.‬כראובנ ושמעונ יהיו‪-‬לי‬
‫‪.‬ומולדתכ אשר‪-‬הולדת אחריהמ לכ יהיו על שמ אחיהמ יקראו בנחלתמ ‪048:006‬‬
‫ואני בבאי מפדנ מתה עלי רחל בארצ כנענ בדרכ בעוד כברת‪-‬ארצ לבא אפרתה ואקברה שמ ‪048:007‬‬
‫‪.‬בדרכ אפרת הוא בית לחמ‬
‫‪.‬וירא ישרלא את‪-‬בני יוספ ויאמר מי‪-‬לאה ‪048:008‬‬
‫‪.‬ויאמר יוספ לא‪-‬אביו בני המ אשר‪-‬נתנ‪-‬לי לאהימ בזה ויאמר קחמ‪-‬נא לאי ואברכמ ‪048:009‬‬
‫‪.‬ועיני ישרלא כבדו מזקנ לא יוכל לראות ויגש אתמ לאיו וישק להמ ויחבק להמ ‪048:010‬‬
‫‪.‬ויאמר ישרלא לא‪-‬יוספ ראה פניכ לא פללתי והנה הראה אתי לאהימ גמ את‪-‬זרעכ ‪048:011‬‬
‫‪.‬ויוצא יוספ אתמ מעמ ברכיו וישתחו לאפיו ארצה ‪048:012‬‬
‫ויקח יוספ את‪-‬שניהמ את‪-‬אפרימ בימינו משמלא ישרלא ואת‪-‬מנשה בשמלאו מימינ ישרלא ויגש ‪048:013‬‬
‫‪.‬לאיו‬
‫וישלח ישרלא את‪-‬ימינו וישת על‪-‬ראש אפרימ והוא הצעיר ואת‪-‬שמלאו על‪-‬ראש מנשה שכל ‪048:014‬‬
‫‪.‬את‪-‬ידיו כי מנשה הבכור‬
‫ויברכ את‪-‬יוספ ויאמר הלאהימ אשר התהלכו אבתי לפניו אברהמ ויצחק הלאהימ הרעה אתי ‪048:015‬‬
‫‪.‬מעודי עד‪-‬היומ הזה‬
‫המלאכ הגלא אתי מכל‪-‬רע יברכ את‪-‬הנערימ ויקרא בהמ שמי ושמ אבתי אברהמ ויצחק ‪048:016‬‬
‫‪.‬וידגו לרב בקרב הארצ‬
‫וירא יוספ כי‪-‬ישית אביו יד‪-‬ימינו על‪-‬ראש אפרימ וירע בעיניו ויתמכ יד‪-‬אביו ‪048:017‬‬
‫‪.‬להסיר אתה מעל ראש‪-‬אפרימ על‪-‬ראש מנשה‬
‫‪.‬ויאמר יוספ לא‪-‬אביו לא‪-‬כנ אבי כי‪-‬זה הבכר שימ ימינכ על‪-‬ראשו ‪048:018‬‬
‫וימאנ אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גמ‪-‬הוא יהיה‪-‬לעמ וגמ‪-‬הוא יגדל ואולמ אחיו ‪048:019‬‬
‫‪.‬הקטנ יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא‪-‬הגוימ‬
‫ויברכמ ביומ ההוא לאמור בכ יברכ ישרלא לאמר ישמכ לאהימ כאפרימ וכמנשה וישמ ‪048:020‬‬
‫‪.‬את‪-‬אפרימ לפני מנשה‬
‫‪.‬ויאמר ישרלא לא‪-‬יוספ הנה אנכי מת והיה לאהימ עמכמ והשיב אתכמ לא‪-‬ארצ אבתיכמ ‪048:021‬‬
‫‪.‬ואני נתתי לכ שכמ אחד על‪-‬אחיכ אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי ‪048:022‬‬
‫‪.‬ויקרא יעקב לא‪-‬בניו ויאמר האספו ואגידה לכמ את אשר‪-‬יקרא אתכמ באחרית הימימ ‪049:001‬‬
‫‪.‬הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו לא‪-‬ישרלא אביכמ ‪049:002‬‬
‫‪.‬ראובנ בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז ‪049:003‬‬
‫‪.‬פחז כמימ לא‪-‬תותר כי עלית משכבי אביכ אז חללת יצועי עלה ‪049:004‬‬
‫‪.‬שמעונ ולוי אחימ כלי חמס מכרתיהמ ‪049:005‬‬
‫‪.‬בסדמ לא‪-‬תבא נפשי בקהלמ לא‪-‬תחד כבדי כי באפמ הרגו איש וברצנמ עקרו‪-‬שור ‪049:006‬‬
‫‪.‬ארור אפמ כי עז ועברתמ כי קשתה אחלקמ ביעקב ואפיצמ בישרלא ‪049:007‬‬
‫‪.‬יהודה אתה יודוכ אחיכ ידכ בערפ איביכ ישתחוו לכ בני אביכ ‪049:008‬‬
‫‪.‬גור אריה יהודה מטרפ בני עלית כרע רבצ כאריה וכלביא מי יקימנו ‪049:009‬‬
‫‪.‬לא‪-‬יסור שבט מיהודה ומחקק מבינ רגליו עד כי‪-‬יבא שילה ולו יקהת עמימ ‪049:010‬‬
‫‪.‬אסרי לגפנ עירה ולשרקה בני אתנו כבס ביינ לבשו ובדמ‪-‬ענבימ סותה ‪049:011‬‬
‫‪.‬חכלילי עינימ מיינ ולבנ‪-‬שנימ מחלב ‪049:012‬‬
‫‪.‬זבולנ לחופ ימימ ישכנ והוא לחופ אנית וירכתו על‪-‬צידנ ‪049:013‬‬
‫‪.‬יששכר חמר גרמ רבצ בינ המשפתימ ‪049:014‬‬
‫‪.‬וירא מנחה כי טוב ואת‪-‬הארצ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס‪-‬עבד ‪049:015‬‬
‫‪.‬דנ ידינ עמו כאחד שבטי ישרלא ‪049:016‬‬
‫‪.‬יהי‪-‬דנ נחש עלי‪-‬דרכ שפיפנ עלי‪-‬ארח הנשכ עקבי‪-‬סוס ויפל רכבו אחור ‪049:017‬‬
‫‪.‬לישועתכ קויתי יהוה ‪049:018‬‬
‫‪.‬גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב ‪049:019‬‬
‫‪.‬מאשר שמנה לחמו והוא יתנ מעדני‪-‬מלכ ‪049:020‬‬
‫‪.‬נפתלי אילה שלחה הנתנ אמרי‪-‬שפר ‪049:021‬‬
‫‪.‬בנ פרת יוספ בנ פרת עלי‪-‬עינ בנות צעדה עלי‪-‬שור ‪049:022‬‬
‫‪.‬וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצימ ‪049:023‬‬
‫‪.‬ותשב באיתנ קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משמ רעה אבנ ישרלא ‪049:024‬‬
‫מלא אביכ ויעזרכ ואת שדי ויברככ ברכת שמימ מעל ברכת תהומ רבצת תחת ברכת שדימ ‪049:025‬‬
‫‪.‬ורחמ‬
‫ברכת אביכ גברו על‪-‬ברכת הורי עד‪-‬תאות גבעת עולמ תהיינ לראש יוספ ולקדקד נזיר ‪049:026‬‬
‫‪.‬אחיו‬
‫‪.‬בנימינ זאב יטרפ בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל ‪049:027‬‬
‫כל‪-‬לאה שבטי ישרלא שנימ עשר וזאת אשר‪-‬דבר להמ אביהמ ויברכ אותמ איש אשר כברכתו ‪049:028‬‬
‫‪.‬ברכ אתמ‬
‫ויצו אותמ ויאמר לאהמ אני נאספ לא‪-‬עמי קברו אתי לא‪-‬אבתי לא‪-‬המערה אשר בשדה עפרונ ‪049:029‬‬
‫‪.‬החתי‬
‫במערה אשר בשדה המכפלה אשר על‪-‬פני‪-‬ממרא בארצ כנענ אשר קנה אברהמ את‪-‬השדה מאת ‪049:030‬‬
‫‪.‬עפרנ החתי לאחזת‪-‬קבר‬
‫שמה קברו את‪-‬אברהמ ואת שרה אשתו שמה קברו את‪-‬יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי ‪049:031‬‬
‫‪.‬את‪-‬לאה‬
‫‪.‬מקנה השדה והמערה אשר‪-‬בו מאת בני‪-‬חת ‪049:032‬‬
‫‪.‬ויכל יעקב לצות את‪-‬בניו ויאספ רגליו לא‪-‬המטה ויגוע ויאספ לא‪-‬עמיו ‪049:033‬‬
‫‪.‬ויפל יוספ על‪-‬פני אביו ויבכ עליו וישק‪-‬לו ‪050:001‬‬
‫‪.‬ויצו יוספ את‪-‬עבדיו את‪-‬הרפאימ לחנט את‪-‬אביו ויחנטו הרפאימ את‪-‬ישרלא ‪050:002‬‬
‫‪.‬וימלאו‪-‬לו ארבעימ יומ כי כנ ימלאו ימי החנטימ ויבכו אתו מצרימ שבעימ יומ ‪050:003‬‬
‫ויעברו ימי בכיתו וידבר יוספ לא‪-‬בית פרעה לאמר אמ‪-‬נא מצאתי חנ בעיניכמ דברו‪-‬נא ‪050:004‬‬
‫‪.‬באזני פרעה לאמר‬
‫אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארצ כנענ שמה תקברני ועתה ‪050:005‬‬
‫‪.‬אעלה‪-‬נא ואקברה את‪-‬אבי ואשובה‬
‫‪.‬ויאמר פרעה עלה וקבר את‪-‬אביכ כאשר השביעכ ‪050:006‬‬
‫‪.‬ויעל יוספ לקבר את‪-‬אביו ויעלו אתו כל‪-‬עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארצ‪-‬מצרימ ‪050:007‬‬
‫‪.‬וכל בית יוספ ואחיו ובית אביו רק טפמ וצאנמ ובקרמ עזבו בארצ גשנ ‪050:008‬‬
‫‪.‬ויעל עמו גמ‪-‬רכב גמ‪-‬פרשימ ויהי המחנה כבד מאד ‪050:009‬‬
‫ויבאו עד‪-‬גרנ האטד אשר בעבר הירדנ ויספדו‪-‬שמ מספד גדול וכבד מאד ויעש לאביו ‪050:010‬‬
‫‪.‬אבל שבעת ימימ‬
‫וירא יושב הארצ הכנעני את‪-‬האבל בגרנ האטד ויאמרו אבל‪-‬כבד זה למצרימ על‪-‬כנ קרא ‪050:011‬‬
‫‪.‬שמה אבל מצרימ אשר בעבר הירדנ‬
‫‪.‬ויעשו בניו לו כנ כאשר צומ ‪050:012‬‬
‫וישאו אתו בניו ארצה כנענ ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהמ את‪-‬השדה ‪050:013‬‬
‫‪.‬לאחזת‪-‬קבר מאת עפרנ החתי על‪-‬פני ממרא‬
‫‪.‬וישב יוספ מצרימה הוא ואחיו וכל‪-‬העלימ אתו לקבר את‪-‬אביו אחרי קברו את‪-‬אביו ‪050:014‬‬
‫ויראו אחי‪-‬יוספ כי‪-‬מת אביהמ ויאמרו לו ישטמנו יוספ והשב ישיב לנו את כל‪-‬הרעה ‪050:015‬‬
‫‪.‬אשר גמלנו אתו‬
‫‪.‬ויצוו לא‪-‬יוספ לאמר אביכ צוה לפני מותו לאמר ‪050:016‬‬
‫כה‪-‬תאמרו ליוספ אנא שא נא פשע אחיכ וחטאתמ כי‪-‬רעה גמלוכ ועתה שא נא לפשע עבדי ‪050:017‬‬
‫‪.‬לאהי אביכ ויבכ יוספ בדברמ לאיו‬
‫‪.‬וילכו גמ‪-‬אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לכ לעבדימ ‪050:018‬‬
‫‪.‬ויאמר לאהמ יוספ לא‪-‬תיראו כי התחת לאהימ אני ‪050:019‬‬
‫‪.‬ואתמ חשבתמ עלי רעה לאהימ חשבה לטבה למענ עשה כיומ הזה להחית עמ‪-‬רב ‪050:020‬‬
‫‪.‬ועתה לא‪-‬תיראו אנכי אכלכל אתכמ ואת‪-‬טפכמ וינחמ אותמ וידבר על‪-‬לבמ ‪050:021‬‬
‫‪.‬וישב יוספ במצרימ הוא ובית אביו ויחי יוספ מאה ועשר שנימ ‪050:022‬‬
‫‪.‬וירא יוספ לאפרימ בני שלשימ גמ בני מכיר בנ‪-‬מנשה ילדו על‪-‬ברכי יוספ ‪050:023‬‬
‫ויאמר יוספ לא‪-‬אחיו אנכי מת ולאהימ פקד יפקד אתכמ והעלה אתכמ מנ‪-‬הארצ הזאת ‪050:024‬‬
‫‪.‬לא‪-‬הארצ אשר נשבע לאברהמ ליצחק וליעקב‬
‫‪.‬וישבע יוספ את‪-‬בני ישרלא לאמר פקד יפקד לאהימ אתכמ והעלתמ את‪-‬עצמתי מזה ‪050:025‬‬
‫‪.‬וימת יוספ בנ‪-‬מאה ועשר שנימ ויחנטו אתו ויישמ בארונ במצרימ ‪050:026‬‬