Velho Testamento Hebraico

‫ כתובים ונביאים‬,‫תורה‬
Hebrew Old Testament

Tanach: Masoretic Text with Vowels
‫ספר בראשית‬
‫‪Genesis Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬בראשית ברא "אל הים | את השמים ואת הארץ‪ )2( :‬והארץ היתה ת הו וב הו וח שך על פני תהום | ורוח "אל הים‬
‫מרחפת על פני המים‪ )3( :‬וי אמר "אל הים יהי אור | ויהי אור‪ )4( :‬וירא "אל הים את האור כי טוב | ויבדל "אל הים בין‬
‫האור ובין הח שך‪ )5( :‬ויקרא "אל הים לאור יום ולח שך קרא לילה | ויהי ערב ויהי ב קר יום אחד‪:‬‬
‫(‪ )6‬וי אמר "אל הים יהי רקיע בתוך המים | ויהי מבדיל בין מים למים‪ )7( :‬ויעש "אל הים את הרקיע ויבדל בין המים‬
‫‪3‬אשר מתחת לרקיע ובין המים ‪3‬אשר מעל לרקיע | ויהי כן‪ )8( :‬ויקרא "אל הים לרקיע שמים | ויהי ערב ויהי ב קר יום‬
‫שני‪:‬‬
‫(‪ )9‬וי אמר "אל הים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה | ויהי כן‪ )10( :‬ויקרא "אל הים ליבשה‬
‫ארץ ולמקוה המים קרא ימים | וירא "אל הים כי טוב‪ )11( :‬וי אמר "אל הים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ‬
‫פרי ע שה פרי למינו ‪3‬אשר זרעו בו על הארץ | ויהי כן‪ )12( :‬ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ ע שה פרי‬
‫‪3‬אשר זרעו בו למינהו | וירא "אל הים כי טוב‪ )13( :‬ויהי ערב ויהי ב קר יום שלישי‪:‬‬
‫(‪ )14‬וי אמר "אל הים יהי מא ר ת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה | והיו לא ת ת ולמוע‪3‬דים ולימים‬
‫ושנים‪ )15( :‬והיו למאור ת ברקיע השמים להאיר על הארץ | ויהי כן‪ )16( :‬ויעש "אל הים את שני המא ר ת הגד לים |‬
‫את המאור הגד ל לממשלת היום ואת המאור הקט ן לממשלת הלילה ואת הכוכבים‪ )17( :‬ויתן א תם "אל הים‬
‫ברקיע השמים | להאיר על הארץ‪ )18( :‬ולמש ל ביום ובלילה ול‪3‬הבדיל בין האור ובין הח שך | וירא "אל הים כי טוב‪( :‬‬
‫‪ )19‬ויהי ערב ויהי ב קר יום רביעי‪:‬‬
‫(‪ )20‬וי אמר "אל הים ישרצו המים שרץ נפש חיה | ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים‪ )21( :‬ויברא "אל הים את‬
‫התנינם הגד לים | ואת כל נפש החיה הר משת ‪3‬אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא "אל הים כי‬
‫טוב‪ )22( :‬ויברך א תם "אל הים לאמ ר | פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ‪ )23( :‬ויהי ערב ויהי ב קר‬
‫יום ‪3‬חמישי‪:‬‬
‫(‪ )24‬וי אמר "אל הים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה | ויהי כן‪ )25( :‬ויעש "אל הים את‬
‫חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש ה ‪3‬אדמה למינהו | וירא "אל הים כי טוב‪ )26( :‬וי אמר "אל הים‬
‫נע‪3‬שה אדם בצלמנו כדמותנו | וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הר מש על הארץ‪( :‬‬
‫‪ )27‬ויברא "אל הים את האדם בצלמו בצלם "אל הים ברא א תו | זכר ונקבה ברא א תם‪ )28( :‬ויברך א תם "אל הים‬
‫וי אמר להם "אל הים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכב >שה | ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הר משת על‬
‫הארץ‪ )29( :‬וי אמר "אל הים הנה נתתי לכם את כל עשב ז רע זרע ‪3‬אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ ‪3‬אשר בו פרי עץ‬
‫ז רע זרע | לכם יהיה לאכלה‪ )30( :‬ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכ ל רומש על הארץ ‪3‬אשר בו נפש חיה את כל‬
‫ירק עשב לאכלה | ויהי כן‪ )31( :‬וירא "אל הים את כל ‪3‬אשר עשה והנה טוב מא ד | ויהי ערב ויהי ב קר יום הששי‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויכ>לו השמים והארץ וכל צבאם‪ )2( :‬ויכל "אל הים ביום השביעי מלאכתו ‪3‬אשר עשה | וישב ת ביום השביעי מכל‬
‫מלאכתו ‪3‬אשר עשה‪ )3( :‬ויברך "אל הים את יום השביעי ויקדש א תו | כי בו שבת מכל מלאכתו ‪3‬אשר ברא "אל הים‬
‫לע‪3‬שות‪:‬‬
‫(‪ )4‬אלה תולדות השמים והארץ בהבראם | ביום ע‪3‬שות יהוה "אל הים ארץ ושמים‪ )5( :‬וכ ל שיח השדה טרם יהיה‬
‫בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח | כי ל א המטיר יהוה "אל הים על הארץ ואדם אין לע‪3‬ב ד את ה ‪3‬אדמה‪ )6( :‬ואד‬
‫יע‪3‬לה מן הארץ | והשקה את כל פני ה ‪3‬אדמה‪ )7( :‬וייצר יהוה "אל הים את האדם עפר מן ה ‪3‬אדמה ויפח באפיו נשמת‬
‫חיים | ויהי האדם לנפש חיה‪ )8( :‬ויטע יהוה "אל הים גן בעדן מקדם | וישם שם את האדם ‪3‬אשר יצר‪ )9( :‬ויצמח‬
‫יהוה "אל הים מן ה ‪3‬אדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למ ‪3‬אכל | ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע‪ )10( :‬ונהר‬
‫י צא מעדן להשקות את הגן | ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים‪ )11( :‬שם האחד פישון | הוא הס בב את כל ארץ‬
‫ה ‪3‬חוילה ‪3‬אשר שם הזהב‪ )12( :‬וז‪3‬הב הארץ ההוא טוב | שם הבד לח ואבן הש הם‪ )13( :‬ושם הנהר השני גיחון | הוא‬
‫הסובב את כל ארץ כוש‪ )14( :‬ושם הנהר השלישי חדקל הוא הה לך קדמת אשור | והנהר הרביעי הוא פרת‪)15( :‬‬
‫ויקח יהוה "אל הים את האדם | וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה‪ )16( :‬ויצו יהוה "אל הים על האדם לאמ ר | מכ ל עץ‬
‫הגן אכ ל ת אכל‪ )17( :‬ומעץ הדעת טוב ורע ל א ת אכל ממנו | כי ביום ‪3‬אכלך ממנו מות תמות‪ )18( :‬וי אמר יהוה‬
‫"אל הים ל א טוב "היות האדם לבדו | אע"שה לו עזר כנגדו‪ )19( :‬ויצר יהוה "אל הים מן ה ‪3‬אדמה כל חית השדה ואת כל‬
‫עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו | וכ ל ‪3‬אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו‪ )20( :‬ויקרא האדם‬
‫שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכ ל חית השדה | ולאדם ל א מצא עזר כנגדו‪ )21( :‬ויפל יהוה "אל הים תרדמה על‬
‫האדם ויישן | ויקח אחת מצלע תיו ויסג ר בשר תחתנה‪ )22( :‬ויבן יהוה "אל הים את הצלע ‪3‬אשר לקח מן האדם‬
‫לאשה | ויבאה אל האדם‪ )23( :‬וי אמר האדם ז את הפעם עצם מע‪3‬צמי ובשר מבשרי | לז את יקרא אשה כי מאיש‬
‫>קחה ז את‪ )24( :‬על כן יע‪3‬זב איש את אביו ואת אמו | ודבק באשתו והיו לבשר אחד‪ )25( :‬ויהיו שניהם ע‪3‬רומים‬
‫ל‪F‬‬
‫האדם ואשתו | ול א יתב ששו‪:‬‬
‫(‪ )1‬והנחש היה ערום מכ ל חית השדה ‪3‬אשר עשה יהוה "אל הים | וי אמר אל האשה אף כי אמר "אל הים ל א ת אכלו‬
‫מכ ל עץ הגן‪ )2( :‬ות אמר האשה אל הנחש | מפרי עץ הגן נ אכל‪ )3( :‬ומפרי העץ ‪3‬אשר בתוך הגן אמר "אל הים ל א‬
‫ת אכלו ממנו ול א תגעו בו | פן ת >מתון‪ )4( :‬וי אמר הנחש אל האשה | ל א מות ת >מתון‪ )5( :‬כי י דע "אל הים כי ביום‬
‫‪3‬אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם | והייתם כאל הים י דעי טוב ורע‪ )6( :‬ותרא האשה כי טוב העץ למ ‪3‬אכל וכי ת ‪3‬אוה הוא‬
‫לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ות אכל | ותתן גם לאישה עמה וי אכל‪ )7( :‬ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי‬
‫עיר>מם הם | ויתפרו ע‪3‬לה תאנה ויע‪3‬שו להם ‪3‬חג ר ת‪ )8( :‬וישמעו את קול יהוה "אל הים מתהלך בגן לרוח היום |‬
‫ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה "אל הים בתוך עץ הגן‪ )9( :‬ויקרא יהוה "אל הים אל האדם | וי אמר לו איכה‪)10( :‬‬
‫וי אמר את ק לך שמעתי בגן | ואירא כי עיר ם אנ כי ואחבא‪ )11( :‬וי אמר מי הגיד לך כי עיר ם אתה | ‪3‬המן העץ ‪3‬אשר‬
‫צויתיך לבלתי ‪3‬אכל ממנו אכלת‪ )12( :‬וי אמר האדם | האשה ‪3‬אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ וא כל‪)13( :‬‬
‫וי אמר יהוה "אל הים לאשה מה ז את עשית | ות אמר האשה הנחש השיאני וא כל‪ )14( :‬וי אמר יהו ה "אל הים אל‬
‫הנחש כי עשית ז את ארור אתה מכל הבהמה ומכ ל חית השדה | על גח נך תלך ועפר ת אכל כל ימי חייך‪ )15( :‬ואיבה‬
‫אשית בינך ובין האשה ובין זרע‪3‬ך ובין זרעה | הוא ישופך ר אש ואתה תשופנו עקב‪ )16( :‬אל האשה אמר הרבה‬
‫ארבה עצבונך והר נך בעצב תלדי בנים | ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך‪ )17( :‬ולאדם אמר כי שמעת לקול‬
‫אשתך ות אכל מן העץ ‪3‬אשר צויתיך לאמ ר ל א ת אכל ממנו | ‪3‬ארורה ה ‪3‬אדמה בע‪3‬בורך בעצבון ת אכ‪3‬לנה כ ל ימי חייך‪:‬‬
‫(‪ )18‬וקוץ ודרדר תצמיח לך | ואכלת את עשב השדה‪ )19( :‬בזעת אפיך ת אכל לחם עד שובך אל ה ‪3‬אדמה כי ממנה‬
‫ל>קחת | כי עפר אתה ואל עפר תשוב‪ )20( :‬ויקרא האדם שם אשתו חוה | כי הוא היתה אם כל חי‪ )21( :‬ויעש יהוה‬
‫"אל הים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם‪:‬‬
‫(‪ )22‬וי אמר יהוה "אל הים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע | ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל‬
‫וחי לע לם‪ )23( :‬וישלחהו יהוה "אל הים מגן עדן | לע‪3‬ב ד את ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר ל>קח משם‪ )24( :‬ויגרש את האדם | וישכן‬
‫מקדם לגן עדן את הכר>בים ואת להט החרב המתהפכת לשמ ר את דרך עץ החיים‪:‬‬
‫(‪ )1‬והאדם ידע את חוה אשתו | ותהר ותלד את קין ות אמר קניתי איש את יהוה‪ )2( :‬ות סף ללדת את אחיו את‬
‫הבל | ויהי הבל ר עה צ אן וקין היה ע בד ‪3‬אדמה‪ )3( :‬ויהי מקץ ימים | ויבא קין מפרי ה ‪3‬אדמה מנחה ליהוה‪ )4( :‬והבל‬
‫הביא גם הוא מבכ רות צ אנו ומחלבהן | וישע יהוה אל הבל ואל מנחתו‪ )5( :‬ואל קין ואל מנחתו ל א שעה | ויחר‬
‫לקין מא ד ויפלו פניו‪ )6( :‬וי אמר יהוה אל קין | למה חרה לך ולמה נפלו פניך‪3 )7( :‬הלוא אם תיטיב שאת ואם ל א‬
‫תיטיב לפתח חטאת ר בץ | ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו‪ )8( :‬וי אמר קין אל הבל אחיו | ויהי בהיותם בשדה ויקם‬
‫קין אל הבל אחיו ויהרגהו‪ )9( :‬וי אמר יהוה אל קין אי הבל אחיך | וי אמר ל א ידעתי ‪3‬הש מר אחי אנ כי‪ )10( :‬וי אמר‬
‫מה עשית | קול דמי אחיך צ ע‪3‬קים אלי מן ה ‪3‬אדמה‪ )11( :‬ועתה ארור אתה | מן ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר פצתה את פיה לקחת‬
‫את דמי אחיך מידך‪ )12( :‬כי תע‪3‬ב ד את ה ‪3‬אדמה ל א ת סף תת כ חה לך | נע ונד תהיה בארץ‪ )13( :‬וי אמר קין אל‬
‫יהוה | גדול ע‪3‬וני מנש א‪ )14( :‬הן גרשת א תי היום מעל פני ה ‪3‬אדמה ומפניך אסתר | והייתי נע ונד בארץ והיה כל‬
‫מ צאי יהרגני‪ )15( :‬וי אמר לו יהוה לכן כל ה רג קין שבעתים י>קם | וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות א תו כל‬
‫מ צאו‪ )16( :‬ויצא קין מלפני יהוה | וישב בארץ נוד קדמת עדן‪ )17( :‬וידע קין את אשתו ותהר ותלד את ‪3‬חנוך | ויהי‬
‫ב נה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו ‪3‬חנוך‪ )18( :‬ויולד ל ‪3‬חנוך את עירד ועירד ילד את מחויאל | ומחייאל ילד את‬
‫מתושאל ומתושאל ילד את למך‪ )19( :‬ויקח לו למך שתי נשים | שם האחת עדה ושם השנית צלה‪ )20( :‬ותלד עדה‬
‫את יבל | הוא היה ‪3‬אבי י שב א הל ומקנה‪ )21( :‬ושם אחיו יובל | הוא היה ‪3‬אבי כל ת פש כנור ועוגב‪ )22( :‬וצלה גם‬
‫ואחות תובל קין נע‪3‬מה‪ )23( :‬וי אמר למך לנשיו עדה וצלה‬ ‫הוא ילדה את תובל קין ל טש כל ח רש נח שת וברזל | ‪3‬‬
‫שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי | כי איש הרגתי לפצעי וילד לחב>רתי‪ )24( :‬כי שבעתים י>קם קין | ולמך שבעים‬
‫ושבעה‪ )25( :‬וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת | כי שת לי "אל הים זרע אחר תחת הבל כי ‪3‬הרגו‬
‫קין‪ )26( :‬ולשת גם הוא י>לד בן ויקרא את שמו "אנוש | אז הוחל לקר א בשם יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬זה ספר תולד ת אדם | ביום בר א "אל הים אדם בדמות "אל הים עשה א תו‪ )2( :‬זכר ונקבה בראם | ויברך א תם‬
‫(‪ )3‬ויחי אדם של שים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו | ויקרא את שמו‬ ‫ויקרא את שמם אדם ביום הבראם‪:‬‬
‫אחרי הולידו את שת שמ נה מא ת שנה | ויולד בנים ובנות‪ )5( :‬ויהיו כל ימי אדם ‪3‬אשר חי‬
‫שת‪ )4( :‬ויהיו ימי אדם ‪3‬‬
‫אחרי‬‫(‪ )6‬ויחי שת חמש שנים ומאת שנה | ויולד את "אנוש‪ )7( :‬ויחי שת ‪3‬‬ ‫תשע מאות שנה ושל שים שנה | וימ ת‪:‬‬
‫הולידו את "אנוש שבע שנים ושמ נה מאות שנה | ויולד בנים ובנות‪ )8( :‬ויהיו כל ימי שת שתים עשרה שנה ותשע‬
‫אחרי הולידו את קינן ‪3‬חמש‬ ‫(‪ )9‬ויחי "אנוש תשעים שנה | ויולד את קינן‪ )10( :‬ויחי "אנוש ‪3‬‬ ‫מאות שנה | וימ ת‪:‬‬
‫עשרה שנה ושמ נה מאות שנה | ויולד בנים ובנות‪ )11( :‬ויהיו כל ימי "אנוש חמש שנים ותשע מאות שנה | וימ ת‪( :‬‬
‫אחרי הולידו את מ ‪3‬הללאל ארבעים שנה ושמ נה‬ ‫‪ )12‬ויחי קינן שבעים שנה | ויולד את מ ‪3‬הללאל‪ )13( :‬ויחי קינן ‪3‬‬
‫(‪ )15‬ויחי מ ‪3‬הללאל‬ ‫מאות שנה | ויולד בנים ובנות‪ )14( :‬ויהיו כל ימי קינן עשר שנים ותשע מאות שנה | וימ ת‪:‬‬
‫אחרי הולידו את ירד של שים שנה ושמ נה מאות שנה |‬ ‫חמש שנים וששים שנה | ויולד את ירד‪ )16( :‬ויחי מ ‪3‬הללאל ‪3‬‬
‫ויולד בנים ובנות‪ )17( :‬ויהיו כל ימי מ ‪3‬הללאל חמש ותשעים שנה ושמ נה מאות שנה | וימ ת‪ )18( :‬ויחי ירד שתים‬
‫אחרי הולידו את ‪3‬חנוך שמ נה מאות שנה | ויולד בנים ובנות‪:‬‬ ‫וששים שנה ומאת שנה | ויולד את ‪3‬חנוך‪ )19( :‬ויחי ירד ‪3‬‬
‫(‪ )20‬ויהיו כל ימי ירד שתים וששים שנה ותשע מאות שנה | וימ ת‪:‬‬
‫אחרי הולידו את מתושלח‬ ‫(‪ )21‬ויחי ‪3‬חנוך חמש וששים שנה | ויולד את מתושלח‪ )22( :‬ויתהלך ‪3‬חנוך את ה "אל הים ‪3‬‬
‫של ש מאות שנה | ויולד בנים ובנות‪ )23( :‬ויהי כל ימי ‪3‬חנוך | חמש וששים שנה ושל ש מאות שנה‪ )24( :‬ויתהלך ‪3‬חנוך‬
‫את ה "אל הים | ואיננו כי לקח א תו "אל הים‪:‬‬
‫אחרי הולידו את למך שתים‬ ‫(‪ )25‬ויחי מתושלח שבע ושמ נים שנה ומאת שנה | ויולד את למך‪ )26( :‬ויחי מתושלח ‪3‬‬
‫ושמונים שנה ושבע מאות שנה | ויולד בנים ובנות‪ )27( :‬ויהיו כל ימי מתושלח תשע וששים שנה ותשע מאות שנה |‬
‫וימ ת‪:‬‬
‫נחמנו ממע‪3‬שנו‬‫(‪ )28‬ויחי למך שתים ושמ נים שנה ומאת שנה | ויולד בן‪ )29( :‬ויקרא את שמו נ ח לאמ ר | זה י ‪3‬‬
‫וחמש מא ת‬ ‫אחרי הולידו את נ ח חמש ותשעים שנה ‪3‬‬ ‫ומעצבון ידינו מן ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר אררה יהוה‪ )30( :‬ויחי למך ‪3‬‬
‫(‪ )32‬ויהי נ ח בן‬ ‫שנה | ויולד בנים ובנות‪ )31( :‬ויהי כל ימי למך שבע ושבעים שנה ושבע מאות שנה | וימ ת‪:‬‬
‫‪3‬חמש מאות שנה | ויולד נ ח את שם את חם ואת יפת‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי כי החל האדם לר ב על פני ה ‪3‬אדמה | ובנות י>לדו להם‪ )2( :‬ויראו בני ה "אל הים את בנות האדם כי ט ב ת הנה |‬
‫ויקחו להם נשים מכ ל ‪3‬אשר בחרו‪ )3( :‬וי אמר יהוה ל א ידון רוחי באדם לע לם בשגם הוא בשר | והיו ימיו מאה‬
‫אחרי כן ‪3‬אשר יב או בני ה "אל הים אל בנות האדם וילדו להם |‬ ‫ועשרים שנה‪ )4( :‬הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם ‪3‬‬
‫המה הגב רים ‪3‬אשר מעולם אנשי השם‪:‬‬
‫(‪ )5‬וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ | וכל יצר מחשב ת לבו רק רע כל היום‪ )6( :‬וינחם יהוה כי עשה את האדם‬
‫בארץ | ויתעצב אל לבו‪ )7( :‬וי אמר יהוה אמחה את האדם ‪3‬אשר בראתי מעל פני ה ‪3‬אדמה מאדם עד בהמה עד רמש‬
‫ועד עוף השמים | כי נחמתי כי ע‪3‬שיתם‪ )8( :‬ונ ח מצא חן בעיני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )9‬אלה תולד ת נ ח נ ח איש צדיק תמים היה בד ר תיו | את ה "אל הים התהלך נ ח‪ )10( :‬ויולד נ ח של שה בנים | את‬
‫שם את חם ואת יפת‪ )11( :‬ותשחת הארץ לפני ה "אל הים | ותמלא הארץ חמס‪ )12( :‬וירא "אל הים את הארץ והנה‬
‫נשחתה | כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ‪ )13( :‬וי אמר "אל הים לנ ח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ‬
‫חמס מפניהם | והנני משחיתם את הארץ‪ )14( :‬ע‪3‬שה לך תבת ע‪3‬צי ג פר קנים תע‪3‬שה את התבה | וכפרת א תה מבית‬
‫ומחוץ בכ פר‪ )15( :‬וזה ‪3‬אשר תע‪3‬שה א תה | של ש מאות אמה א רך התבה ‪3‬חמשים אמה רחבה ושל שים אמה‬
‫קומתה‪ )16( :‬צ הר תע‪3‬שה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים | תחתים שנים ושלשים‬
‫ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר ‪3‬אשר בו רוח חיים מתחת השמים | כ ל ‪3‬אשר‬ ‫תע‪3‬שה‪3 )17( :‬‬
‫והקמ תי את בריתי אתך | ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך‪ )19( :‬ומכל החי‬ ‫בארץ יגוע‪3 )18( :‬‬
‫מכל בשר שנים מכ ל תביא אל התבה לה ‪3‬חי ת אתך | זכר ונקבה יהיו‪ )20( :‬מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה מכ ל‬
‫רמש ה ‪3‬אדמה למינהו | שנים מכ ל יב או אליך לה ‪3‬חיות‪ )21( :‬ואתה קח לך מכל מ ‪3‬אכל ‪3‬אשר יאכל ואספת אליך |‬
‫והיה לך ולהם לאכלה‪ )22( :‬ויעש נ ח | ככ ל ‪3‬אשר צוה א תו "אל הים כן עשה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי אמר יהוה לנ ח ב א אתה וכל ביתך אל התבה | כי א תך ראיתי צדיק לפני בדור הזה‪ )2( :‬מכ ל הבהמה‬
‫הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו | ומן הבהמה ‪3‬אשר ל א טה רה הוא שנים איש ואשתו‪ )3( :‬גם מעוף‬
‫השמים שבעה שבעה זכר ונקבה | לחיות זרע על פני כל הארץ‪ )4( :‬כי לימים עוד שבעה אנ כי ממטיר על הארץ‬
‫ארבעים יום וארבעים לילה | ומחיתי את כל היקום ‪3‬אשר עשיתי מעל פני ה ‪3‬אדמה‪ )5( :‬ויעש נ ח | ככ ל ‪3‬אשר צוהו‬
‫יהוה‪ )6( :‬ונ ח בן שש מאות שנה | והמבול היה מים על הארץ‪ )7( :‬ויב א נ ח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה |‬
‫מפני מי המבול‪ )8( :‬מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה ‪3‬אשר איננה טה רה | ומן העוף וכ ל ‪3‬אשר ר מש על ה ‪3‬אדמה‪)9( :‬‬
‫שנים שנים באו אל נ ח אל התבה זכר ונקבה | כ ‪3‬אשר צוה "אל הים את נ ח‪ )10( :‬ויהי לשבעת הימים | ומי המבול היו‬
‫על הארץ‪ )11( :‬בשנת שש מאות שנה לחיי נ ח בח דש השני בשבעה עשר יום לח דש | ביום הזה נבקעו כל מעינ ת‬
‫ואר>ב ת השמים נפתחו‪ )12( :‬ויהי הגשם על הארץ | ארבעים יום וארבעים לילה‪ )13( :‬בעצם היום הזה‬ ‫תהום רבה ‪3‬‬
‫בא נ ח ושם וחם ויפת בני נ ח | ואשת נ ח ושל שת נשי בניו אתם אל התבה‪ )14( :‬המה וכל החיה למינה וכל הבהמה‬
‫למינה וכל הרמש הר מש על הארץ למינהו | וכל העוף למינהו כ ל צפור כל כנף‪ )15( :‬ויב או אל נ ח אל התבה | שנים‬
‫שנים מכל הבשר ‪3‬אשר בו רוח חיים‪ )16( :‬והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כ ‪3‬אשר צוה א תו "אל הים | ויסג ר יהוה‬
‫בע‪3‬דו‪ )17( :‬ויהי המבול ארבעים יום על הארץ | וירבו המים וישאו את התבה ותרם מעל הארץ‪ )18( :‬ויגברו המים‬
‫וירבו מא ד על הארץ | ותלך התבה על פני המים‪ )19( :‬והמים גברו מא ד מא ד על הארץ | ויכ>סו כל ההרים הגב הים‬
‫‪3‬אשר תחת כל השמים‪3 )20( :‬חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים | ויכ>סו ההרים‪ )21( :‬ויגוע כל בשר הר מש על‬
‫הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ הש רץ על הארץ | וכ ל האדם‪ )22( :‬כ ל ‪3‬אשר נשמת רוח חיים באפיו מכ ל‬
‫‪3‬אשר בחרבה מתו‪ )23( :‬וימח את כל היקום ‪3‬אשר על פני ה ‪3‬אדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו‬
‫ואשר אתו בתבה‪ )24( :‬ויגברו המים על הארץ | ‪3‬חמשים ומאת יום‪:‬‬ ‫מן הארץ | וישאר אך נ ח ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ויזכ ר "אל הים את נ ח ואת כל החיה ואת כל הבהמה ‪3‬אשר אתו בתבה | ויע‪3‬בר "אל הים רוח על הארץ ויש כו‬
‫וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב |‬ ‫ואר>ב ת השמים | ויכלא הגשם מן השמים‪> )3( :‬‬ ‫המים‪ )2( :‬ויסכרו מעינ ת תהום ‪3‬‬
‫ויחסרו המים מקצה ‪3‬חמשים ומאת יום‪ )4( :‬ותנח התבה בח דש השביעי בשבעה עשר יום לח דש | על הרי ‪3‬אררט‪( :‬‬
‫‪ )5‬והמים היו הלוך וחסור עד הח דש הע‪3‬שירי | בע‪3‬שירי באחד לח דש נראו ראשי ההרים‪ )6( :‬ויהי מקץ ארבעים יום‬
‫| ויפתח נ ח את חלון התבה ‪3‬אשר עשה‪ )7( :‬וישלח את הע רב | ויצא יצוא ושוב עד יב שת המים מעל הארץ‪)8( :‬‬
‫וישלח את היונה מאתו | לראות ‪3‬הקלו המים מעל פני ה ‪3‬אדמה‪ )9( :‬ול א מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל‬
‫התבה כי מים על פני כל הארץ | וישלח ידו ויקחה ויבא א תה אליו אל התבה‪ )10( :‬ויחל עוד שבעת ימים ‪3‬אחרים |‬
‫וי סף שלח את היונה מן התבה‪ )11( :‬ותב א אליו היונה לעת ערב והנה ע‪3‬לה זית טרף בפיה | וידע נ ח כי קלו המים‬
‫מעל הארץ‪ )12( :‬וייחל עוד שבעת ימים ‪3‬אחרים | וישלח את היונה ול א יספה שוב אליו עוד‪ )13( :‬ויהי באחת ושש‬
‫מאות שנה בראשון באחד לח דש חרבו המים מעל הארץ | ויסר נ ח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני ה ‪3‬אדמה‪( :‬‬
‫‪ )14‬ובח דש השני בשבעה ועשרים יום לח דש | יבשה הארץ‪ )15( :‬וידבר "אל הים אל נ ח לאמ ר‪ )16( :‬צא מן התבה |‬
‫אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך‪ )17( :‬כל החיה ‪3‬אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הר מש על הארץ‬
‫הוצא [היצא קרי] אתך | ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ‪ )18( :‬ויצא נ ח | ובניו ואשתו ונשי בניו אתו‪ )19( :‬כל‬
‫החיה כל הרמש וכל העוף כ ל רומש על הארץ | למשפח תיהם יצאו מן התבה‪ )20( :‬ויבן נ ח מזבח ליהוה | ויקח מכ ל‬
‫הבהמה הטהורה ומכ ל העוף הטה ר ויעל ע ל ת במזבח‪ )21( :‬וירח יהוה את ריח הניח ח וי אמר יהוה אל לבו ל א‬
‫א סף לקלל עוד את ה ‪3‬אדמה בע‪3‬בור האדם כי יצר לב האדם רע מנע>ריו | ול א א סף עוד להכות את כל חי כ ‪3‬אשר‬
‫עשיתי‪ )22( :‬ע ד כל ימי הארץ | זרע וקציר וק ר וח ם וקיץ וח רף ויום ולילה ל א ישב תו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויברך "אל הים את נ ח ואת בניו | וי אמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ‪ )2( :‬ומור ‪3‬אכם וחתכם יהיה על כל חית‬
‫הארץ ועל כל עוף השמים | בכ ל ‪3‬אשר תרמ ש ה ‪3‬אדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו‪ )3( :‬כל רמש ‪3‬אשר הוא חי לכם‬
‫יהיה לאכלה | כירק עשב נתתי לכם את כ ל‪ )4( :‬אך בשר בנפשו דמו ל א ת אכלו‪ )5( :‬ואך את דמכם לנפש תיכם‬
‫אדר ש מיד כל חיה אדרשנו | ומיד האדם מיד איש אחיו אדר ש את נפש האדם‪ )6( :‬ש פך דם האדם באדם דמו‬
‫ישפך | כי בצלם "אל הים עשה את האדם‪ )7( :‬ואתם פרו ורבו | שרצו בארץ ורבו בה‪ )8( :‬וי אמר "אל הים אל נ ח‬
‫אחריכם‪ )10( :‬ואת כל נפש החיה ‪3‬אשר‬ ‫ואני הנני מקים את בריתי אתכם | ואת זרע‪3‬כם ‪3‬‬ ‫ואל בניו אתו לאמ ר‪3 )9( :‬‬
‫והקמ תי את בריתי אתכם‬ ‫אתכם בעוף בבהמה ובכל חית הארץ אתכם | מכ ל י צאי התבה לכ ל חית הארץ‪3 )11( :‬‬
‫ול א יכרת כל בשר עוד ממי המבול | ול א יהיה עוד מבול לשחת הארץ‪ )12( :‬וי אמר "אל הים ז את אות הברית ‪3‬אשר‬
‫‪3‬אני נ תן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה ‪3‬אשר אתכם | לד ר ת עולם‪ )13( :‬את קשתי נתתי בענן | והיתה לאות ברית‬
‫ביני ובין הארץ‪ )14( :‬והיה בענני ענן על הארץ | ונר ‪3‬אתה הקשת בענן‪ )15( :‬וזכרתי את בריתי ‪3‬אשר ביני וביניכם‬
‫ובין כל נפש חיה בכל בשר | ול א יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר‪ )16( :‬והיתה הקשת בענן | וראיתיה לזכ ר‬
‫ברית עולם בין "אל הים ובין כל נפש חיה בכל בשר ‪3‬אשר על הארץ‪ )17( :‬וי אמר "אל הים אל נ ח | ז את אות הברית‬
‫‪3‬אשר ‪3‬הקמ תי ביני ובין כל בשר ‪3‬אשר על הארץ‪:‬‬
‫(‪ )18‬ויהיו בני נ ח הי צאים מן התבה שם וחם ויפת | וחם הוא ‪3‬אבי כנען‪ )19( :‬של שה אלה בני נ ח | ומאלה נפצה כל‬
‫אהל ה‪ )22( :‬וירא חם ‪3‬אבי‬
‫הארץ‪ )20( :‬ויחל נ ח איש ה ‪3‬אדמה | ויטע כרם‪ )21( :‬וישת מן היין וישכר | ויתגל בתוך ‪F‬‬
‫כנען את ערות אביו | ויגד לשני אחיו בחוץ‪ )23( :‬ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו ‪3‬אח רנית‬
‫ויכסו את ערות ‪3‬אביהם | ופניהם ‪3‬אח רנית וערות ‪3‬אביהם ל א ראו‪ )24( :‬וייקץ נ ח מיינו | וידע את ‪3‬אשר עשה לו בנו‬
‫הקטן‪ )25( :‬וי אמר ארור כנען | עבד ע‪3‬בדים יהיה לאחיו‪ )26( :‬וי אמר ברוך יהו ה "אל הי שם | ויהי כנען עבד למו‪( :‬‬
‫אהלי שם | ויהי כנען עבד למו‪ )28( :‬ויחי נ ח אחר המבול | של ש מאות שנה ‪3‬‬
‫וחמשים‬ ‫‪ )27‬יפת "אל הים ליפת וישכ ן ב ‪F‬‬
‫שנה‪ )29( :‬ויהיו כל ימי נ ח תשע מאות שנה ‪3‬‬
‫וחמשים שנה | וימ ת‪:‬‬

‫(‪ )1‬ואלה תולד ת בני נ ח שם חם ויפת | ויולדו להם בנים אחר המבול‪ )2( :‬בני יפת ג מר ומגוג ומדי ויון ו >תבל | ומשך‬
‫ותירס‪ )3( :‬ובני ג מר | אשכ‪3‬נז וריפת ות גרמה‪ )4( :‬ובני יון "אלישה ותרשיש | כתים וד דנים‪ )5( :‬מאלה נפרדו איי‬
‫וחוילה‬ ‫הגוים בארצ תם איש ללש נו | למשפח תם בגויהם‪ )6( :‬ובני חם | כוש ומצרים ופוט וכנען‪ )7( :‬ובני כוש סבא ‪3‬‬
‫וסבתה ורעמה וסבתכא | ובני רעמה שבא ודדן‪ )8( :‬וכוש ילד את נמר ד | הוא החל להיות גב ר בארץ‪ )9( :‬הוא היה‬
‫גב ר ציד לפני יהוה | על כן יאמר כנמר ד גבור ציד לפני יהוה‪ )10( :‬ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה |‬
‫בארץ שנער‪ )11( :‬מן הארץ ההוא יצא אשור | ויבן את נינוה ואת רח ב ת עיר ואת כלח‪ )12( :‬ואת רסן בין נינוה ובין‬
‫כלח | הוא העיר הגד לה‪ )13( :‬ומצרים ילד את לודים ואת ע‪3‬נמים ואת להבים ואת נפ >תחים‪ )14( :‬ואת פתר>סים‬
‫(‪ )15‬וכנען ילד את ציד ן בכ רו ואת חת‪ )16( :‬ואת‬ ‫ואת כסל>חים ‪3‬אשר יצאו משם פלשתים ואת כפת רים‪:‬‬
‫היבוסי ואת ה "אמ רי ואת הגרגשי‪ )17( :‬ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני‪ )18( :‬ואת הארודי ואת הצמרי ואת‬
‫ה ‪3‬חמתי | ואחר נפ צו משפחות הכנע‪3‬ני‪ )19( :‬ויהי גבול הכנע‪3‬ני מציד ן ב ‪3‬אכה גררה עד עזה | ב ‪3‬אכה סד מה וע‪3‬מ רה‬
‫ואדמה וצב ים עד לשע‪ )20( :‬אלה בני חם למשפח תם ללש נ תם | בארצ תם בגויהם‪ )21( :‬ולשם י>לד גם הוא | ‪3‬אבי‬
‫וארם‪ )23( :‬ובני ‪3‬ארם | עוץ וחול וגתר ומש‪:‬‬ ‫כל בני עבר ‪3‬אחי יפת הגדול‪ )22( :‬בני שם עילם ואשור | וארפכשד ולוד ‪3‬‬
‫(‪ )24‬וארפכשד ילד את שלח | ושלח ילד את עבר‪ )25( :‬ולעבר י>לד שני בנים | שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ‬
‫ושם אחיו יקטן‪ )26( :‬ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף | ואת ‪3‬חצרמות ואת ירח‪ )27( :‬ואת ‪3‬הדורם ואת אוזל ואת‬
‫דקלה‪ )28( :‬ואת עובל ואת ‪3‬אבימאל ואת שבא‪ )29( :‬ואת אופר ואת ‪3‬חוילה ואת יובב | כל אלה בני יקטן‪ )30( :‬ויהי‬
‫מושבם ממשא | ב ‪3‬אכה ספרה הר הקדם‪ )31( :‬אלה בני שם למשפח תם ללש נ תם | בארצ תם לגויהם‪ )32( :‬אלה‬
‫משפח ת בני נ ח לתולד תם בגויהם | ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי כל הארץ שפה אחת | ודברים ‪3‬אחדים‪ )2( :‬ויהי בנסעם מקדם | וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם‪)3( :‬‬
‫וי אמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה | ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לח מר‪)4( :‬‬
‫וי אמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל ור אשו בשמים ונע‪3‬שה לנו שם | פן נפוץ על פני כל הארץ‪ )5( :‬וירד יהוה לרא ת את‬
‫העיר ואת המגדל | ‪3‬אשר בנו בני האדם‪ )6( :‬וי אמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכ>לם וזה החלם לע‪3‬שות | ועתה ל א‬
‫יבצר מהם כ ל ‪3‬אשר יזמו לע‪3‬שות‪ )7( :‬הבה נרדה ונבלה שם שפתם | ‪3‬אשר ל א ישמעו איש שפת רעהו‪ )8( :‬ויפץ יהוה‬
‫א תם משם על פני כל הארץ | ויחדלו לבנ ת העיר‪ )9( :‬על כן קרא שמה בבל כי שם בלל יהוה שפת כל הארץ | ומשם‬
‫"הפיצם יהוה על פני כל הארץ‪:‬‬
‫אחרי הולידו את‬‫(‪ )10‬אלה תולד ת שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד | שנתים אחר המבול‪ )11( :‬ויחי שם ‪3‬‬
‫(‪ )12‬וארפכשד חי חמש ושל שים שנה | ויולד את שלח‪)13( :‬‬ ‫ארפכשד ‪3‬חמש מאות שנה | ויולד בנים ובנות‪:‬‬
‫(‪ )14‬ושלח חי‬ ‫אחרי הולידו את שלח של ש שנים וארבע מאות שנה | ויולד בנים ובנות‪:‬‬ ‫ויחי ארפכשד ‪3‬‬
‫אחרי הולידו את עבר של ש שנים וארבע מאות שנה | ויולד בנים‬ ‫של שים שנה | ויולד את עבר‪ )15( :‬ויחי שלח ‪3‬‬
‫אחרי הולידו את פלג של שים שנה וארבע‬ ‫ובנות‪ )16( :‬ויחי עבר ארבע ושל שים שנה | ויולד את פלג‪ )17( :‬ויחי עבר ‪3‬‬
‫אחרי הולידו את רעו‬ ‫מאות שנה | ויולד בנים ובנות‪ )18( :‬ויחי פלג של שים שנה | ויולד את רעו‪ )19( :‬ויחי פלג ‪3‬‬
‫(‪ )20‬ויחי רעו שתים ושל שים שנה | ויולד את שרוג‪ )21( :‬ויחי‬ ‫תשע שנים ומאתים שנה | ויולד בנים ובנות‪:‬‬
‫(‪ )22‬ויחי שרוג של שים שנה | ויולד‬ ‫אחרי הולידו את שרוג שבע שנים ומאתים שנה | ויולד בנים ובנות‪:‬‬ ‫רעו ‪3‬‬
‫(‪ )24‬ויחי נחור תשע ועשרים‬ ‫אחרי הולידו את נחור מאתים שנה | ויולד בנים ובנות‪:‬‬ ‫את נחור‪ )23( :‬ויחי שרוג ‪3‬‬
‫(‬ ‫אחרי הולידו את תרח תשע עשרה שנה ומאת שנה | ויולד בנים ובנות‪:‬‬ ‫שנה | ויולד את תרח‪ )25( :‬ויחי נחור ‪3‬‬
‫‪ )26‬ויחי תרח שבעים שנה | ויולד את אברם את נחור ואת הרן‪ )27( :‬ואלה תולד ת תרח תרח הוליד את אברם את‬
‫נחור ואת הרן | והרן הוליד את לוט‪ )28( :‬וימת הרן על פני תרח אביו | בארץ מולדתו באור כשדים‪ )29( :‬ויקח‬
‫ואבי יסכה‪ )30( :‬ותהי שרי‬ ‫אברם ונחור להם נשים | שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן ‪3‬אבי מלכה ‪3‬‬
‫ע‪3‬קרה | אין לה ולד‪ )31( :‬ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו | ויצאו‬
‫אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויב או עד חרן וישבו שם‪ )32( :‬ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה | וימת‬
‫תרח בחרן‪:‬‬

‫(‪ )1‬וי אמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך | אל הארץ ‪3‬אשר אראך‪ )2( :‬ואעשך לגוי גדול‬
‫ואבר‪3‬כה מברכיך ומקללך אא ר | ונברכו בך כ ל משפח ת ה ‪3‬אדמה‪ )4( :‬וילך‬ ‫ואגדלה שמך | והיה ברכה‪3 )3( :‬‬
‫ואברכך ‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫אברם כ ‪3‬אשר דבר אליו יהוה וילך אתו לוט | ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן‪ )5( :‬ויקח אברם את‬
‫שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם ‪3‬אשר רכשו ואת הנפש ‪3‬אשר עשו בחרן | ויצאו ללכת ארצה כנען ויב או‬
‫ארצה כנען‪ )6( :‬ויע‪3‬ב ר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה | והכנע‪3‬ני אז בארץ‪ )7( :‬וירא יהוה אל אברם‬
‫וי אמר לזרע‪3‬ך אתן את הארץ הז את | ויבן שם מזבח ליהוה הנראה אליו‪ )8( :‬ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל‬
‫אהל ה | בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה‪ )9( :‬ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה‪:‬‬ ‫ויט ‪F‬‬
‫(‪ )10‬ויהי רעב בארץ | וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ‪ )11( :‬ויהי כ ‪3‬אשר הקריב לבוא מצרימה |‬
‫וי אמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את‪ )12( :‬והיה כי יראו א תך המצרים ואמרו אשתו ז את |‬
‫והרגו א תי וא תך יחיו‪ )13( :‬אמרי נא ‪3‬אח תי את | למען ייטב לי בע‪3‬בורך וחיתה נפשי בגללך‪ )14( :‬ויהי כבוא אברם‬
‫ותקח‬‫מצרימה | ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מא ד‪ )15( :‬ויראו א תה שרי פרע ה ויהללו א תה אל פרע ה | >‬
‫ואת נ ת וגמלים‪)17( :‬‬‫וחמ רים וע‪3‬בדים ושפח ת ‪3‬‬‫האשה בית פרע ה‪ )16( :‬ולאברם היטיב בע‪3‬בורה | ויהי לו צ אן ובקר ‪3‬‬
‫וינגע יהוה את פרע ה נגעים גד לים ואת ביתו | על דבר שרי אשת אברם‪ )18( :‬ויקרא פרע ה לאברם וי אמר מה ז את‬
‫עשית לי | למה ל א הגדת לי כי אשתך הוא‪ )19( :‬למה אמרת ‪3‬אח תי הוא ואקח א תה לי לאשה | ועתה הנה אשתך‬
‫קח ולך‪ )20( :‬ויצו עליו פרע ה ‪3‬אנשים | וישלחו א תו ואת אשתו ואת כל ‪3‬אשר לו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל ‪3‬אשר לו ולוט עמו הנגבה‪ )2( :‬ואברם כבד מא ד | במקנה בכסף ובזהב‪)3( :‬‬
‫[אהלו קרי] בתחלה בין בית אל ובין העי‪ )4( :‬אל‬‫וילך למסעיו מנגב ועד בית אל | עד המקום ‪3‬אשר היה שם אהלה ‪F‬‬
‫מקום המזבח ‪3‬אשר עשה שם בראש נה | ויקרא שם אברם בשם יהוה‪ )5( :‬וגם ללוט הה לך את אברם | היה צ אן‬
‫ובקר וא הלים‪ )6( :‬ול א נשא א תם הארץ לשבת יחדו | כי היה רכושם רב ול א יכלו לשבת יחדו‪ )7( :‬ויהי ריב בין‬
‫ר עי מקנה אברם ובין ר עי מקנה לוט | והכנע‪3‬ני והפרזי אז י שב בארץ‪ )8( :‬וי אמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה‬
‫ביני וביניך ובין ר עי ובין ר עיך | כי ‪3‬אנשים אחים ‪3‬אנחנו‪3 )9( :‬הל א כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי | אם השמ אל‬
‫ואימנה ואם הימין ואשמאילה‪ )10( :‬וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כ>לה משקה | לפני שחת יהוה‬
‫את סד ם ואת ע‪3‬מ רה כגן יהוה כארץ מצרים ב ‪3‬אכה צ ער‪ )11( :‬ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם |‬
‫ויאהל עד סד ם‪ )13( :‬ואנשי סד ם רעים‬ ‫ויפרדו איש מעל אחיו‪ )12( :‬אברם ישב בארץ כנען | ולוט ישב בערי הככר "‬
‫אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום ‪3‬אשר אתה‬ ‫וחטאים | ליהוה מא ד‪ )14( :‬ויהוה אמר אל אברם ‪3‬‬
‫שם | צפ נה ונגבה וקדמה וימה‪ )15( :‬כי את כל הארץ ‪3‬אשר אתה ר אה לך אתננה | ולזרע‪3‬ך עד עולם‪ )16( :‬ושמתי את‬
‫זרע‪3‬ך כע‪3‬פר הארץ | ‪3‬אשר אם יוכל איש למנות את ע‪3‬פר הארץ גם זרע‪3‬ך ימנה‪ )17( :‬קום התהלך בארץ לארכה‬
‫ולרחבה | כי לך אתננה‪" )18( :‬‬
‫ויאהל אברם ויב א וישב באל ני ממרא ‪3‬אשר בחברון | ויבן שם מזבח ליהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר | כדרלע מר מלך עילם ותדעל מלך גוים‪ )2( :‬עשו מלחמה את‬
‫ברע מלך סד ם ואת ברשע מלך ע‪3‬מ רה | שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צביים [צבויים קרי] ומלך בלע היא צ ער‪( :‬‬
‫‪ )3‬כל אלה חברו אל עמק השדים | הוא ים המלח‪ )4( :‬שתים עשרה שנה עבדו את כדרלע מר | ושל ש עשרה שנה‬
‫מרדו‪ )5( :‬ובארבע עשרה שנה בא כדרלע מר והמלכים ‪3‬אשר אתו ויכו את רפאים בעשתר ת קרנים ואת הזוזים‬
‫בהם | ואת האימים בשוה קריתים‪ )6( :‬ואת הח רי בהררם שעיר | עד איל פארן ‪3‬אשר על המדבר‪> )7( :‬‬
‫וישבו ויב או‬
‫אל עין משפט הוא קדש ויכו את כל שדה הע‪3‬מלקי | וגם את ה "אמ רי הי שב בחצצ ן תמר‪ )8( :‬ויצא מלך סד ם ומלך‬
‫ע‪3‬מ רה ומלך אדמה ומלך צביים [צבוים קרי] ומלך בלע הוא צ ער | ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים‪ )9( :‬את‬
‫כדרלע מר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר | ארבעה מלכים את ה ‪3‬חמשה‪)10( :‬‬
‫ועמק השדים ב "אר ת ב "אר ת חמר וינ>סו מלך סד ם וע‪3‬מ רה ויפלו שמה | והנשארים הרה נסו‪ )11( :‬ויקחו את כל רכ>ש‬
‫סד ם וע‪3‬מ רה ואת כל אכלם וילכו‪ )12( :‬ויקחו את לוט ואת רכ>שו בן ‪3‬אחי אברם וילכו | והוא י שב בסד ם‪)13( :‬‬
‫ואחי ענר והם בע‪3‬לי ברית אברם‪( :‬‬ ‫ויב א הפליט ויגד לאברם העברי | והוא ש כן באל ני ממרא ה "אמ רי ‪3‬אחי אשכ ל ‪3‬‬
‫‪ )14‬וישמע אברם כי נשבה אחיו | וירק את ‪3‬חניכיו ילידי ביתו שמ נה עשר ושל ש מאות וירד ף עד דן‪ )15( :‬ויחלק‬
‫ע‪3‬ליהם לילה הוא וע‪3‬בדיו ויכם | וירדפם עד חובה ‪3‬אשר משמ אל לדמשק‪ )16( :‬וישב את כל הרכ>ש | וגם את לוט‬
‫אחרי שובו מהכות את כדר לע מר ואת‬ ‫אחיו ורכ>שו השיב וגם את הנשים ואת העם‪ )17( :‬ויצא מלך סד ם לקראתו ‪3‬‬
‫המלכים ‪3‬אשר אתו | אל עמק שוה הוא עמק המלך‪ )18( :‬ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין | והוא כ הן לאל‬
‫עליון‪ )19( :‬ויברכהו וי אמר | ברוך אברם לאל עליון ק נה שמים וארץ‪ )20( :‬וברוך אל עליון ‪3‬אשר מגן צריך בידך |‬
‫ויתן לו מע‪3‬שר מכ ל‪ )21( :‬וי אמר מלך סד ם אל אברם | תן לי הנפש והרכ>ש קח לך‪ )22( :‬וי אמר אברם אל מלך סד ם‬
‫| ‪3‬הרימ תי ידי אל יהוה אל עליון ק נה שמים וארץ‪ )23( :‬אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל ‪3‬אשר לך | ול א‬
‫ת אמר ‪3‬אני הע"שרתי את אברם‪ )24( :‬בלעדי רק ‪3‬אשר אכלו הנערים וחלק ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר הלכו אתי | ענר אשכ ל‬
‫וממרא הם יקחו חלקם‪:‬‬
‫(‪ )1‬אחר הדברים האלה היה דבר יהוה אל אברם במ ‪3‬חזה לאמ ר | אל תירא אברם אנ כי מגן לך שכרך הרבה מא ד‪( :‬‬
‫‪ )2‬וי אמר אברם ‪3‬אד ני י"הוה מה תתן לי ואנ כי הולך ע‪3‬רירי | ובן משק ביתי הוא דמשק "אליעזר‪ )3( :‬וי אמר אברם הן‬
‫לי ל א נתתה זרע | והנה בן ביתי יורש א תי‪ )4( :‬והנה דבר יהוה אליו לאמ ר ל א יירשך זה | כי אם ‪3‬אשר יצא ממעיך‬
‫הוא יירשך‪ )5( :‬ויוצא א תו החוצה וי אמר הבט נא השמימה וספ ר הכוכבים אם תוכל לספ ר א תם | וי אמר לו כ ה‬
‫יהיה זרעך‪ )6( :‬וה "אמן ביהוה | ויחשבה לו צדקה‪ )7( :‬וי אמר אליו | ‪3‬אני יהוה ‪3‬אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך‬
‫את הארץ הז את לרשתה‪ )8( :‬וי אמר | ‪3‬אד ני י"הוה במה אדע כי אירשנה‪ )9( :‬וי אמר אליו קחה לי עגלה מ >שלשת ועז‬
‫מ >שלשת ואיל מ >שלש | ות ר וגוזל‪ )10( :‬ויקח לו את כל אלה ויבתר א תם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו | ואת‬
‫הצפ ר ל א בתר‪ )11( :‬וירד העיט על הפגרים | וישב א תם אברם‪ )12( :‬ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם |‬
‫והנה אימה ‪3‬חשכה גד לה נ פלת עליו‪ )13( :‬וי אמר לאברם יד ע תדע כי גר יהיה זרע‪3‬ך בארץ ל א להם וע‪3‬בדום וענו‬
‫אחרי כן יצאו ברכ>ש גדול‪ )15( :‬ואתה תבוא אל‬ ‫א תם | ארבע מאות שנה‪ )14( :‬וגם את הגוי ‪3‬אשר יע‪3‬ב דו דן אנ כי | ו ‪3‬‬
‫‪3‬אב תיך בשלום | תקבר בשיבה טובה‪ )16( :‬ודור רביעי ישובו הנה | כי ל א שלם ע‪3‬ון ה "אמ רי עד הנה‪ )17( :‬ויהי‬
‫השמש באה וע‪3‬לטה היה | והנה תנור עשן ולפיד אש ‪3‬אשר עבר בין הגזרים האלה‪ )18( :‬ביום ההוא כרת יהוה את‬
‫אברם ברית לאמ ר | לזרע‪3‬ך נתתי את הארץ הז את מנהר מצרים עד הנהר הגד ל נהר פרת‪ )19( :‬את הקיני ואת‬
‫הקנזי ואת הקדמ ני‪ )20( :‬ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים‪ )21( :‬ואת ה "אמ רי ואת הכנע‪3‬ני ואת הגרגשי ואת‬
‫היבוסי‪:‬‬
‫(‪ )1‬ושרי אשת אברם ל א ילדה לו | ולה שפחה מצרית ושמה הגר‪ )2( :‬ות אמר שרי אל אברם הנה נא ע‪3‬צרני יהוה‬
‫מלדת ב א נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה | וישמע אברם לקול שרי‪ )3( :‬ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית‬
‫שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען | ותתן א תה לאברם אישה לו לאשה‪ )4( :‬ויב א אל הגר ותהר |‬
‫ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה‪ )5( :‬ות אמר שרי אל אברם ‪3‬חמסי עליך אנ כי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי‬
‫הרתה ואקל בעיניה | ישפ ט יהוה ביני וביניך‪ )6( :‬וי אמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך ע‪3‬שי לה הטוב בעיניך |‬
‫ותענה שרי ותברח מפניה‪ )7( :‬וימצאה מלאך יהוה על עין המים במדבר | על העין בדרך שור‪ )8( :‬וי אמר הגר שפחת‬
‫שרי אי מזה באת ואנה תלכי | ות אמר מפני שרי גברתי אנ כי ב רחת‪ )9( :‬וי אמר לה מלאך יהוה שובי אל גברתך |‬
‫והתעני תחת ידיה‪ )10( :‬וי אמר לה מלאך יהוה הרבה ארבה את זרעך | ול א יספר מר ב‪ )11( :‬וי אמר לה מלאך‬
‫יהוה הנך הרה וי לדת בן | וקראת שמו ישמעאל כי שמע יהוה אל עניך‪ )12( :‬והוא יהיה פרא אדם ידו בכ ל ויד כ ל‬
‫בו | ועל פני כל אחיו ישכ ן‪ )13( :‬ותקרא שם יהוה הד בר אליה אתה אל ר‪F‬אי | כי אמרה ‪3‬הגם ‪3‬הל ם ראיתי ‪3‬‬
‫אחרי‬
‫ר אי‪ )14( :‬על כן קרא לבאר באר לחי ר אי | הנה בין קדש ובין ברד‪ )15( :‬ותלד הגר לאברם בן | ויקרא אברם שם‬
‫בנו ‪3‬אשר ילדה הגר ישמעאל‪ )16( :‬ואברם בן שמ נים שנה ושש שנים | בלדת הגר את ישמעאל לאברם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים | וירא יהוה אל אברם וי אמר אליו ‪3‬אני אל שדי התהלך לפני והיה‬
‫תמים‪ )2( :‬ואתנה בריתי ביני ובינך | וארבה אותך במא ד מא ד‪ )3( :‬ויפ ל אברם על פניו | וידבר אתו "אל הים לאמ ר‪:‬‬
‫(‪3 )4‬אני הנה בריתי אתך | והיית לאב ‪3‬המון גוים‪ )5( :‬ול א יקרא עוד את שמך אברם | והיה שמך אברהם כי אב ‪3‬המון‬
‫והקמ תי את בריתי ביני ובינך‬ ‫גוים נתתיך‪ )6( :‬והפרתי א תך במא ד מא ד ונתתיך לגוים | ומלכים ממך יצאו‪3 )7( :‬‬
‫אחריך את ארץ‬ ‫אחריך‪ )8( :‬ונתתי לך ולזרע‪3‬ך ‪3‬‬
‫אחריך לד ר תם לברית עולם | להיות לך לאל הים ולזרע‪3‬ך ‪3‬‬
‫ובין זרע‪3‬ך ‪3‬‬
‫מג>ריך את כל ארץ כנען ל ‪3‬א >חזת עולם | והייתי להם לאל הים‪ )9( :‬וי אמר "אל הים אל אברהם ואתה את בריתי‬
‫אחריך | המול לכם כל‬ ‫אחריך לד ר תם‪ )10( :‬ז את בריתי ‪3‬אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרע‪3‬ך ‪3‬‬
‫תשמ ר | אתה וזרע‪3‬ך ‪3‬‬
‫זכר‪ )11( :‬ונמלתם את בשר ערלתכם | והיה לאות ברית ביני וביניכם‪ )12( :‬ובן שמ נת ימים ימול לכם כל זכר‬
‫לד ר תיכם | יליד בית ומקנת כסף מכ ל בן נכר ‪3‬אשר ל א מזרע‪3‬ך הוא‪ )13( :‬המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך |‬
‫והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם‪ )14( :‬וערל זכר ‪3‬אשר ל א ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה |‬
‫את בריתי הפר‪ )15( :‬וי אמר "אל הים אל אברהם שרי אשתך ל א תקרא את שמה שרי | כי שרה שמה‪ )16( :‬וברכתי‬
‫א תה וגם נתתי ממנה לך בן | וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו‪ )17( :‬ויפ ל אברהם על פניו ויצחק |‬
‫וי אמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה ‪3‬הבת תשעים שנה תלד‪ )18( :‬וי אמר אברהם אל ה "אל הים | לו ישמעאל‬
‫והקמ תי את בריתי אתו‬‫יחיה לפניך‪ )19( :‬וי אמר "אל הים ‪3‬אבל שרה אשתך י לדת לך בן וקראת את שמו יצחק | ‪3‬‬
‫אחריו‪ )20( :‬ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי א תו והפריתי א תו והרביתי א תו במא ד מא ד |‬
‫לברית עולם לזרעו ‪3‬‬
‫שנים עשר נשיאם יוליד ונתתיו לגוי גדול‪ )21( :‬ואת בריתי אקים את יצחק | ‪3‬אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה‬
‫האחרת‪ )22( :‬ויכל לדבר אתו | ויעל "אל הים מעל אברהם‪ )23( :‬ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו‬
‫ואת כל מקנת כספו כל זכר באנשי בית אברהם | וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה כ ‪3‬אשר דבר אתו "אל הים‪( :‬‬
‫‪ )24‬ואברהם בן תשעים ותשע שנה | בהמ לו בשר ערלתו‪ )25( :‬וישמעאל בנו בן של ש עשרה שנה | בהמ לו את בשר‬
‫ערלתו‪ )26( :‬בעצם היום הזה נמול אברהם | וישמעאל בנו‪ )27( :‬וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר |‬
‫נמ לו אתו‪:‬‬
‫(‪ )1‬וירא אליו יהוה באל ני ממרא | והוא י שב פתח הא הל כח ם היום‪ )2( :‬וישא עיניו וירא והנה של שה ‪3‬אנשים‬
‫נצבים עליו | וירא וירץ לקראתם מפתח הא הל וישתחו ארצה‪ )3( :‬וי אמר | ‪3‬אד ני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא‬
‫תע‪3‬ב ר מעל עבדך‪ )4( :‬י>קח נא מעט מים ור ‪3‬חצו רגליכם | והשע‪3‬נו תחת העץ‪ )5( :‬ואקחה פת לחם וסע‪3‬דו לבכם אחר‬
‫תע‪3‬ב רו כי על כן ע‪3‬ברתם על עבדכם | וי אמרו כן תע‪3‬שה כ ‪3‬אשר דברת‪ )6( :‬וימהר אברהם הא "הלה אל שרה | וי אמר‬
‫מ ‪3‬הרי של ש סאים קמח ס לת לושי וע‪3‬שי ע>גות‪ )7( :‬ואל הבקר רץ אברהם | ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער‬
‫וימהר לע‪3‬שות א תו‪ )8( :‬ויקח חמאה וחלב ובן הבקר ‪3‬אשר עשה ויתן לפניהם | והוא ע מד ע‪3‬ליהם תחת העץ וי אכלו‪:‬‬
‫(‪ )9‬וי אמרו אליו איה שרה אשתך | וי אמר הנה בא הל‪ )10( :‬וי אמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך‬
‫אחריו‪ )11( :‬ואברהם ושרה זקנים באים בימים | חדל להיות לשרה א רח כנשים‪( :‬‬ ‫| ושרה ש מעת פתח הא הל והוא ‪3‬‬
‫אחרי בל תי היתה לי עדנה ואד ני זקן‪ )13( :‬וי אמר יהוה אל אברהם | למה זה‬‫‪ )12‬ותצחק שרה בקרבה לאמ ר | ‪3‬‬
‫ואני זקנתי‪3 )14( :‬היפלא מיהוה דבר | למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן‪( :‬‬ ‫צ ‪3‬חקה שרה לאמ ר האף >אמנם אלד ‪3‬‬
‫ויקמו משם ה ‪3‬אנשים וישקפו על פני סד ם |‬ ‫‪ )15‬ותכחש שרה לאמ ר ל א צחקתי כי יראה | וי אמר ל א כי צחקת‪> )16( :‬‬
‫ואברהם ה לך עמם לשלחם‪ )17( :‬ויהו ה אמר | המכסה ‪3‬אני מאברהם ‪3‬אשר ‪3‬אני ע שה‪ )18( :‬ואברהם היו יהיה לגוי‬
‫אחריו ושמרו דרך יהוה‬‫גדול ועצום | ונברכו בו כ ל גויי הארץ‪ )19( :‬כי ידעתיו למען ‪3‬אשר יצוה את בניו ואת ביתו ‪3‬‬
‫לע‪3‬שות צדקה ומשפט | למען הביא יהוה על אברהם את ‪3‬אשר דבר עליו‪ )20( :‬וי אמר יהוה זע‪3‬קת סד ם וע‪3‬מ רה כי‬
‫רבה | וחטאתם כי כבדה מא ד‪ )21( :‬אר‪3‬דה נא ואראה הכצע‪3‬קתה הבאה אלי עשו כלה | ואם ל א אדעה‪ )22( :‬ויפנו‬
‫משם ה ‪3‬אנשים וילכו סד מה | ואברהם עודנו ע מד לפני יהוה‪ )23( :‬ויגש אברהם וי אמר | האף תספה צדיק עם רשע‪:‬‬
‫(‪ )24‬אולי יש ‪3‬חמשים צדיקם בתוך העיר | האף תספה ול א תשא למקום למען ‪3‬חמשים הצדיקם ‪3‬אשר בקרבה‪)25( :‬‬
‫חללה לך מע‪3‬ש ת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע | חללה לך ‪3‬הש פט כל הארץ ל א יע‪3‬שה משפט‪:‬‬
‫(‪ )26‬וי אמר יהוה אם אמצא בסד ם ‪3‬חמשים צדיקם בתוך העיר | ונשאתי לכל המקום בע‪3‬בורם‪ )27( :‬ויען אברהם‬
‫וי אמר | הנה נא הואלתי לדבר אל ‪3‬אד ני ואנ כי עפר ואפר‪ )28( :‬אולי יחסרון ‪3‬חמשים הצדיקם ‪3‬חמשה ‪3‬התשחית‬
‫וחמשה‪ )29( :‬וי סף עוד לדבר אליו וי אמר אולי‬ ‫ב ‪3‬חמשה את כל העיר | וי אמר ל א אשחית אם אמצא שם ארבעים ‪3‬‬
‫ואדברה אולי ימצאון שם‬ ‫ימצאון שם ארבעים | וי אמר ל א אע"שה בע‪3‬בור הארבעים‪ )30( :‬וי אמר אל נא יחר לאד ני ‪3‬‬
‫של שים | וי אמר ל א אע"שה אם אמצא שם של שים‪ )31( :‬וי אמר הנה נא הואלתי לדבר אל ‪3‬אד ני אולי ימצאון שם‬
‫ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם‬ ‫עשרים | וי אמר ל א אשחית בע‪3‬בור העשרים‪ )32( :‬וי אמר אל נא יחר לאד ני ‪3‬‬
‫ע‪3‬שרה | וי אמר ל א אשחית בע‪3‬בור הע‪3‬שרה‪ )33( :‬וילך יהוה כ ‪3‬אשר כלה לדבר אל אברהם | ואברהם שב למק מו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויב או שני המלאכים סד מה בערב ולוט י שב בשער סד ם | וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה‪)2( :‬‬
‫והלכתם לדרככם | וי אמרו ל א כי‬
‫וי אמר הנה נא ‪3‬אד ני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ור ‪3‬חצו רגליכם והשכמתם ‪3‬‬
‫ויסרו אליו ויב או אל ביתו | ויעש להם משתה ומצות אפה וי אכלו‪ )4( :‬טרם ישכבו‬ ‫ברחוב נלין‪ )3( :‬ויפצר בם מא ד >‬
‫ואנשי העיר אנשי סד ם נסבו על הבית מנער ועד זקן | כל העם מקצה‪ )5( :‬ויקראו אל לוט וי אמרו לו איה ה ‪3‬אנשים‬
‫אחריו‪ )7( :‬וי אמר |‬
‫‪3‬אשר באו אליך הלילה | הוציאם אלינו ונדעה א תם‪ )6( :‬ויצא ‪3‬אלהם לוט הפתחה | והדלת סגר ‪3‬‬
‫אל נא אחי תרעו‪ )8( :‬הנה נא לי שתי בנות ‪3‬אשר ל א ידעו איש אוציאה נא אתהן ‪3‬אליכם וע‪3‬שו להן כטוב בעיניכם |‬
‫רק ל ‪3‬אנשים האל אל תע‪3‬שו דבר כי על כן באו בצל ק רתי‪ )9( :‬וי אמרו גש הלאה וי אמרו האחד בא לגור וישפ ט‬
‫שפוט עתה נרע לך מהם | ויפצרו באיש בלוט מא ד ויגשו לשב ר הדלת‪ )10( :‬וישלחו ה ‪3‬אנשים את ידם ויביאו את‬
‫לוט ‪3‬אליהם הביתה | ואת הדלת סגרו‪ )11( :‬ואת ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר פתח הבית הכו בסנורים מקט ן ועד גדול | וילאו‬
‫למצ א הפתח‪ )12( :‬וי אמרו ה ‪3‬אנשים אל לוט ע ד מי לך פ ה חתן ובניך ובנ תיך וכ ל ‪3‬אשר לך בעיר | הוצא מן המקום‪:‬‬
‫(‪ )13‬כי משחתים ‪3‬אנחנו את המקום הזה | כי גדלה צע‪3‬קתם את פני יהוה וישלחנו יהוה לש ‪3‬חתה‪ )14( :‬ויצא לוט‬
‫וידבר אל ‪3‬חתניו ל קחי בנ תיו וי אמר קומו צאו מן המקום הזה כי משחית יהוה את העיר | ויהי כמצחק בעיני‬
‫‪3‬חתניו‪ )15( :‬וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמ ר | קום קח את אשתך ואת שתי בנ תיך הנמצא ת פן‬
‫תספה בע‪3‬ון העיר‪ )16( :‬ויתמהמה ‪3‬‬
‫ויחזקו ה ‪3‬אנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנ תיו בחמלת יהוה עליו | וי צ >אהו‬
‫אחריך ואל תע‪3‬מ ד בכל‬ ‫וינ >חהו מחוץ לעיר‪ )17( :‬ויהי כהוציאם א תם החוצה וי אמר המלט על נפשך אל תביט ‪3‬‬
‫הככר | ההרה המלט פן תספה‪ )18( :‬וי אמר לוט ‪3‬אלהם | אל נא ‪3‬אד ני‪ )19( :‬הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל‬
‫חסדך ‪3‬אשר עשית עמדי לה ‪3‬חיות את נפשי | ואנ כי ל א אוכל להמלט ההרה פן תדבקני הרעה ומתי‪ )20( :‬הנה נא‬
‫העיר הז את קר בה לנוס שמה והיא מצער | אמלטה נא שמה ‪3‬הל א מצער הוא ותחי נפשי‪ )21( :‬וי אמר אליו הנה‬
‫נשאתי פניך גם לדבר הזה | לבלתי הפכי את העיר ‪3‬אשר דברת‪ )22( :‬מהר המלט שמה כי ל א אוכל לע‪3‬שות דבר עד‬
‫ב ‪3‬אך שמה | על כן קרא שם העיר צוער‪ )23( :‬השמש יצא על הארץ | ולוט בא צ ע‪3‬רה‪ )24( :‬ויהוה המטיר על סד ם‬
‫ויהפ ך את הערים האל ואת כל הככר | ואת כל י שבי הערים‬ ‫ועל ע‪3‬מ רה גפרית ואש | מאת יהוה מן השמים‪3 )25( :‬‬
‫אחריו | ותהי נציב מלח‪ )27( :‬וישכם אברהם בב קר | אל המקום ‪3‬אשר עמד שם‬ ‫וצמח ה ‪3‬אדמה‪ )26( :‬ותבט אשתו מ ‪3‬‬
‫את פני יהוה‪ )28( :‬וישקף על פני סד ם וע‪3‬מ רה ועל כל פני ארץ הככר | וירא והנה עלה קיט ר הארץ כקיט ר הכבשן‪:‬‬
‫(‪ )29‬ויהי בשחת "אל הים את ערי הככר ויזכ ר "אל הים את אברהם | וישלח את לוט מתוך ה ‪3‬הפכה ב ‪3‬הפ ך את הערים‬
‫‪3‬אשר ישב בהן לוט‪ )30( :‬ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנ תיו עמו כי ירא לשבת בצוער | וישב במערה הוא ושתי‬
‫בנ תיו‪ )31( :‬ות אמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן | ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ‪ )32( :‬לכה נשקה‬
‫את אבינו יין ונשכבה עמו | ונחיה מאבינו זרע‪ )33( :‬ותשקין את ‪3‬אביהן יין בלילה הוא | ותב א הבכירה ותשכב את‬
‫אביה ול א ידע בשכבה ובקומה‪ )34( :‬ויהי ממ ‪F‬חרת ות אמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי אמש את אבי | נשקנו‬
‫יין גם הלילה וב אי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע‪ )35( :‬ותשקין גם בלילה ההוא את ‪3‬אביהן יין | ותקם הצעירה‬
‫ותשכב עמו ול א ידע בשכבה וב >קמה‪ )36( :‬ות ‪3‬הרין שתי בנות לוט מ ‪3‬אביהן‪ )37( :‬ותלד הבכירה בן ותקרא שמו‬
‫מואב | הוא ‪3‬אבי מואב עד היום‪ )38( :‬והצעירה גם הוא ילדה בן ותקרא שמו בן עמי | הוא ‪3‬אבי בני עמון עד היום‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור | ויגר בגרר‪ )2( :‬וי אמר אברהם אל שרה אשתו ‪3‬אח תי‬
‫הוא | וישלח ‪3‬אבימלך מלך גרר ויקח את שרה‪ )3( :‬ויב א "אל הים אל ‪3‬אבימלך ב ‪3‬חלום הלילה | וי אמר לו הנך מת על‬
‫ואבימלך ל א קרב אליה | וי אמר ‪3‬אד ני ‪3‬הגוי גם צדיק ת ‪3‬הר ג‪3 )5( :‬הל א הוא‬
‫האשה ‪3‬אשר לקחת והוא בע>לת בעל‪3 )4( :‬‬
‫אמר לי ‪3‬אח תי הוא והיא גם הוא אמרה אחי הוא | בתם לבבי ובנקי ן כפי עשיתי ז את‪ )6( :‬וי אמר אליו ה "אל הים‬
‫ב ‪3‬חל ם גם אנ כי ידעתי כי בתם לבבך עשית ז את ואחש ך גם אנ כי אותך מ ‪3‬חטו לי | על כן ל א נתתיך לנג ע אליה‪)7( :‬‬
‫ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה | ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל ‪3‬אשר לך‪)8( :‬‬
‫וישכם ‪3‬אבימלך בב קר ויקרא לכל ע‪3‬בדיו וידבר את כל הדברים האלה באזניהם | וייראו ה ‪3‬אנשים מא ד‪ )9( :‬ויקרא‬
‫‪3‬אבימלך לאברהם וי אמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי ‪3‬חטאה גד לה | מע‪3‬שים ‪3‬אשר‬
‫ל א יעשו עשית עמדי‪ )10( :‬וי אמר ‪3‬אבימלך אל אברהם | מה ראית כי עשית את הדבר הזה‪ )11( :‬וי אמר אברהם כי‬
‫והרגוני על דבר אשתי‪ )12( :‬וגם אמנה ‪3‬אח תי בת אבי הוא אך ל א בת‬ ‫אמרתי רק אין יראת "אל הים במקום הזה | ‪3‬‬
‫אמי | ותהי לי לאשה‪ )13( :‬ויהי כ ‪3‬אשר התעו א תי "אל הים מבית אבי וא מר לה זה חסדך ‪3‬אשר תע‪3‬שי עמדי | אל כל‬
‫המקום ‪3‬אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא‪ )14( :‬ויקח ‪3‬אבימלך צ אן ובקר וע‪3‬בדים ושפח ת ויתן לאברהם | וישב לו‬
‫את שרה אשתו‪ )15( :‬וי אמר ‪3‬אבימלך הנה ארצי לפניך | בטוב בעיניך שב‪ )16( :‬ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף‬
‫לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכ ל ‪3‬אשר אתך | ואת כ ל ונ כחת‪ )17( :‬ויתפלל אברהם אל ה "אל הים | וירפא "אל הים‬
‫את ‪3‬אבימלך ואת אשתו ואמה תיו וילדו‪ )18( :‬כי עצ ר עצר יהוה בעד כל רחם לבית ‪3‬אבימלך | על דבר שרה אשת‬
‫אברהם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהוה פקד את שרה כ ‪3‬אשר אמר | ויעש יהוה לשרה כ ‪3‬אשר דבר‪ )2( :‬ותהר ותלד שרה לאברהם בן לז >קניו | למועד‬
‫‪3‬אשר דבר א תו "אל הים‪ )3( :‬ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו ‪3‬אשר ילדה לו שרה יצחק‪ )4( :‬וימל אברהם את‬
‫יצחק בנו בן שמ נת ימים | כ ‪3‬אשר צוה א תו "אל הים‪ )5( :‬ואברהם בן מאת שנה | בהולד לו את יצחק בנו‪ )6( :‬ות אמר‬
‫שרה צח ק עשה לי "אל הים | כל הש מע יצחק לי‪ )7( :‬ות אמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה | כי ילדתי בן‬
‫לז >קניו‪ )8( :‬ויגדל הילד ויגמל | ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק‪ )9( :‬ותרא שרה את בן הגר המצרית‬
‫‪3‬אשר ילדה לאברהם מצחק‪ )10( :‬ות אמר לאברהם גרש האמה הז את ואת בנה | כי ל א יירש בן האמה הז את עם‬
‫בני עם יצחק‪ )11( :‬וירע הדבר מא ד בעיני אברהם | על אוד ת בנו‪ )12( :‬וי אמר "אל הים אל אברהם אל ירע בעיניך‬
‫על הנער ועל ‪3‬אמתך כ ל ‪3‬אשר ת אמר אליך שרה שמע בק לה | כי ביצחק יקרא לך זרע‪ )13( :‬וגם את בן האמה לגוי‬
‫‪3‬אשימנו | כי זרע‪3‬ך הוא‪ )14( :‬וישכם אברהם בב קר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד‬
‫וישלחה | ותלך ותתע במדבר באר שבע‪ )15( :‬ויכלו המים מן החמת | ותשלך את הילד תחת אחד השיחם‪)16( :‬‬
‫ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמט ‪3‬חוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד | ותשב מנגד ותשא את ק לה ותבך‪)17( :‬‬
‫וישמע "אל הים את קול הנער ויקרא מלאך "אל הים אל הגר מן השמים וי אמר לה מה לך הגר | אל תיראי כי שמע‬
‫"אל הים אל קול הנער ב ‪3‬אשר הוא שם‪ )18( :‬קומי שאי את הנער וה ‪3‬חזיקי את ידך בו | כי לגוי גדול ‪3‬אשימנו‪)19( :‬‬
‫ויפקח "אל הים את עיניה ותרא באר מים | ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער‪ )20( :‬ויהי "אל הים את‬
‫הנער ויגדל | וישב במדבר ויהי ר בה קשת‪ )21( :‬וישב במדבר פארן | ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים‪:‬‬
‫(‪ )22‬ויהי בעת ההוא וי אמר ‪3‬אבימלך ופיכ ל שר צבאו אל אברהם לאמ ר | "אל הים עמך בכ ל ‪3‬אשר אתה ע שה‪)23( :‬‬
‫ועתה השבעה לי באל הים הנה אם תשק ר לי ולניני ולנכדי | כחסד ‪3‬אשר עשיתי עמך תע‪3‬שה עמדי ועם הארץ ‪3‬אשר‬
‫גרתה בה‪ )24( :‬וי אמר אברהם אנ כי אשבע‪ )25( :‬והוכח אברהם את ‪3‬אבימלך | על א דות באר המים ‪3‬אשר גזלו עבדי‬
‫‪3‬אבימלך‪ )26( :‬וי אמר ‪3‬אבימלך ל א ידעתי מי עשה את הדבר הזה | וגם אתה ל א הגדת לי וגם אנ כי ל א שמעתי בלתי‬
‫היום‪ )27( :‬ויקח אברהם צ אן ובקר ויתן ל ‪3‬אבימלך | ויכרתו שניהם ברית‪ )28( :‬ויצב אברהם את שבע כבש ת הצ אן‬
‫לבדהן‪ )29( :‬וי אמר ‪3‬אבימלך אל אברהם | מה הנה שבע כבש ת האלה ‪3‬אשר הצבת לבדנה‪ )30( :‬וי אמר כי את שבע‬
‫כבש ת תקח מידי | בע‪3‬בור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הז את‪ )31( :‬על כן קרא למקום ההוא באר שבע | כי‬
‫וישבו אל ארץ פלשתים‪)33( :‬‬ ‫שם נשבעו שניהם‪ )32( :‬ויכרתו ברית בבאר שבע | ויקם ‪3‬אבימלך ופיכ ל שר צבאו >‬
‫ויטע אשל בבאר שבע | ויקרא שם בשם יהוה אל עולם‪ )34( :‬ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי אחר הדברים האלה וה "אל הים נסה את אברהם | וי אמר אליו אברהם וי אמר הנני‪ )2( :‬וי אמר קח נא את‬
‫בנך את יחידך ‪3‬אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המ ריה | והע‪3‬להו שם לע לה על אחד ההרים ‪3‬אשר א מר אליך‪:‬‬
‫(‪ )3‬וישכם אברהם בב קר ‪3‬‬
‫ויחב ש את ‪3‬חמ רו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו | ויבקע ע‪3‬צי ע לה ויקם וילך אל‬
‫המקום ‪3‬אשר אמר לו ה "אל הים‪ )4( :‬ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרח ק‪ )5( :‬וי אמר‬
‫ואני והנער נלכה עד כ ה | ונשת ‪3‬חוה ונשובה ‪3‬אליכם‪ )6( :‬ויקח אברהם את‬
‫אברהם אל נעריו שבו לכם פ ה עם ה ‪3‬חמור ‪3‬‬
‫ע‪3‬צי הע לה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המ ‪3‬אכלת | וילכו שניהם יחדו‪ )7( :‬וי אמר יצחק אל אברהם‬
‫אביו וי אמר אבי וי אמר הנני בני | וי אמר הנה האש והעצים ואיה השה לע לה‪ )8( :‬וי אמר אברהם "אל הים יראה לו‬
‫השה לע לה בני | וילכו שניהם יחדו‪ )9( :‬ויב או אל המקום ‪3‬אשר אמר לו ה "אל הים ויבן שם אברהם את המזבח‬
‫ויע‪3‬ר ך את העצים | ויע‪3‬ק ד את יצחק בנו וישם א תו על המזבח ממעל לעצים‪ )10( :‬וישלח אברהם את ידו ויקח את‬
‫המ ‪3‬אכלת | לשח ט את בנו‪ )11( :‬ויקרא אליו מלאך יהוה מן השמים וי אמר אברהם אברהם | וי אמר הנני‪)12( :‬‬
‫וי אמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה | כי עתה ידעתי כי ירא "אל הים אתה ול א חשכת את בנך את‬
‫נאחז בסבך בקרניו | וילך אברהם ויקח את האיל‬ ‫יחידך ממני‪ )13( :‬וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר "‬
‫ויע‪3‬להו לע לה תחת בנו‪ )14( :‬ויקרא אברהם שם המקום ההוא יהוה יראה | ‪3‬אשר יאמר היום בהר יהוה יראה‪)15( :‬‬
‫ויקרא מלאך יהוה אל אברהם | שנית מן השמים‪ )16( :‬וי אמר בי נשבעתי נ >אם יהוה | כי יען ‪3‬אשר עשית את הדבר‬
‫הזה ול א חשכת את בנך את יחידך‪ )17( :‬כי ברך ‪3‬אברכך והרבה ארבה את זרע‪3‬ך ככוכבי השמים וכחול ‪3‬אשר על‬
‫שפת הים | וירש זרע‪3‬ך את שער א יביו‪ )18( :‬והתבר‪3‬כו בזרע‪3‬ך כ ל גויי הארץ | עקב ‪3‬אשר שמעת בק לי‪ )19( :‬וישב‬
‫ויקמו וילכו יחדו אל באר שבע | וישב אברהם בבאר שבע‪:‬‬ ‫אברהם אל נעריו >‬
‫אחרי הדברים האלה וי>גד לאברהם לאמ ר | הנה ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך‪ )21( :‬את עוץ‬ ‫(‪ )20‬ויהי ‪3‬‬
‫בכ רו ואת בוז אחיו | ואת קמואל ‪3‬אבי ‪3‬ארם‪ )22( :‬ואת כשד ואת ‪3‬חזו ואת פלדש ואת ידלף | ואת בתואל‪)23( :‬‬
‫ובתואל ילד את רבקה | שמ נה אלה ילדה מלכה לנחור ‪3‬אחי אברהם‪ )24( :‬ופילגשו ושמה ראומה | ותלד גם הוא את‬
‫טבח ואת גחם ואת תחש ואת מע‪3‬כה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים | שני חיי שרה‪ )2( :‬ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון‬
‫בארץ כנען | ויב א אברהם לספ ד לשרה ולבכ תה‪ )3( :‬ויקם אברהם מעל פני מתו | וידבר אל בני חת לאמ ר‪ )4( :‬גר‬
‫ותושב אנ כי עמכם | תנו לי ‪3‬א >חזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני‪ )5( :‬ויע‪3‬נו בני חת את אברהם לאמ ר לו‪)6( :‬‬
‫שמענו ‪3‬אד ני נשיא "אל הים אתה בתוכנו במבחר קברינו קב ר את מתך | איש ממנו את קברו ל א יכלה ממך מקב ר‬
‫מתך‪ )7( :‬ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת‪ )8( :‬וידבר אתם לאמ ר | אם יש את נפשכם לקב ר את מתי‬
‫מלפני שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צ חר‪ )9( :‬ויתן לי את מערת המכפלה ‪3‬אשר לו ‪3‬אשר בקצה שדהו | בכסף מלא‬
‫יתננה לי בתוככם ל ‪3‬א >חזת קבר‪ )10( :‬ועפרון י שב בתוך בני חת | ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת לכ ל‬
‫באי שער עירו לאמ ר‪ )11( :‬ל א ‪3‬אד ני שמעני השדה נתתי לך והמערה ‪3‬אשר בו לך נתתיה | לעיני בני עמי נתתיה לך‬
‫קב ר מתך‪ )12( :‬וישתחו אברהם לפני עם הארץ‪ )13( :‬וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמ ר אך אם אתה לו‬
‫שמעני | נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה‪ )14( :‬ויען עפרון את אברהם לאמ ר לו‪3 )15( :‬אד ני‬
‫שמעני ארץ ארבע מא ת שקל כסף ביני ובינך מה הוא | ואת מתך קב ר‪ )16( :‬וישמע אברהם אל עפרון וישק ל‬
‫אברהם לעפר ן את הכסף ‪3‬אשר דבר באזני בני חת | ארבע מאות שקל כסף ע בר לס חר‪ )17( :‬ויקם שדה עפרון ‪3‬אשר‬
‫במכפלה ‪3‬אשר לפני ממרא | השדה והמערה ‪3‬אשר בו וכל העץ ‪3‬אשר בשדה ‪3‬אשר בכל גב>לו סביב‪ )18( :‬לאברהם‬
‫אחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על‬ ‫למקנה לעיני בני חת | בכ ל באי שער עירו‪ )19( :‬ו ‪3‬‬
‫פני ממרא הוא חברון | בארץ כנען‪ )20( :‬ויקם השדה והמערה ‪3‬אשר בו לאברהם ל ‪3‬א >חזת קבר | מאת בני חת‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואברהם זקן בא בימים | ויהוה ברך את אברהם בכ ל‪ )2( :‬וי אמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המ של בכל ‪3‬אשר לו‬
‫| שים נא ידך תחת ירכי‪ )3( :‬ואשביע‪3‬ך ביהוה "אל הי השמים ואל הי הארץ | ‪3‬אשר ל א תקח אשה לבני מבנות הכנע‪3‬ני‬
‫‪3‬אשר אנ כי יושב בקרבו‪ )4( :‬כי אל ארצי ואל מולדתי תלך | ולקחת אשה לבני ליצחק‪ )5( :‬וי אמר אליו העבד אולי‬
‫אחרי אל הארץ הז את | ההשב אשיב את בנך אל הארץ ‪3‬אשר יצאת משם‪ )6( :‬וי אמר אליו‬ ‫ל א ת אבה האשה ללכת ‪3‬‬
‫ואשר‬ ‫אברהם | השמר לך פן תשיב את בני שמה‪ )7( :‬יהוה "אל הי השמים ‪3‬אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ‪3‬‬
‫ואשר נשבע לי לאמ ר לזרע‪3‬ך אתן את הארץ הז את | הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם‪)8( :‬‬ ‫דבר לי ‪3‬‬
‫אחריך ונקית משב>עתי ז את | רק את בני ל א תשב שמה‪ )9( :‬וישם העבד את ידו תחת‬ ‫ואם ל א ת אבה האשה ללכת ‪3‬‬
‫ירך אברהם ‪3‬אד ניו | וישבע לו על הדבר הזה‪ )10( :‬ויקח העבד ע‪3‬שרה גמלים מגמלי ‪3‬אד ניו וילך וכל טוב ‪3‬אד ניו בידו |‬
‫נהרים אל עיר נחור‪ )11( :‬ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים | לעת ערב לעת צאת‬ ‫ויקם וילך אל ‪3‬ארם ‪3‬‬
‫הש ‪3‬אב ת‪ )12( :‬וי אמר יהוה "אל הי ‪3‬אד ני אברהם הקרה נא לפני היום | וע‪3‬שה חסד עם ‪3‬אד ני אברהם‪ )13( :‬הנה אנ כי‬
‫נצב על עין המים | ובנות אנשי העיר י צא ת לשא ב מים‪ )14( :‬והיה הנע‪3‬ר ‪3‬אשר א מר אליה הטי נא כדך ואשתה‬
‫ואמרה שתה וגם גמליך אשקה | א תה ה כחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם ‪3‬אד ני‪ )15( :‬ויהי הוא טרם‬
‫כלה לדבר והנה רבקה י צאת ‪3‬אשר י>לדה לבתואל בן מלכה אשת נחור ‪3‬אחי אברהם | וכדה על שכמה‪ )16( :‬והנע‪3‬ר‬
‫ט בת מראה מא ד בתולה ואיש ל א ידעה | ותרד העינה ותמלא כדה ותעל‪ )17( :‬וירץ העבד לקראתה | וי אמר‬
‫הגמיאיני נא מעט מים מכדך‪ )18( :‬ות אמר שתה ‪3‬אד ני | ותמהר ות רד כדה על ידה ותשקהו‪ )19( :‬ותכל להשק תו |‬
‫ות אמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשת ת‪ )20( :‬ותמהר ותער כדה אל הש קת ותרץ עוד אל הבאר לשא ב |‬
‫ותשאב לכל גמליו‪ )21( :‬והאיש משתאה לה | מ ‪3‬חריש לדעת ההצליח יהוה דרכו אם ל א‪ )22( :‬ויהי כ ‪3‬אשר כלו‬
‫הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו | ושני צמידים על ידיה ע‪3‬שרה זהב משקלם‪ )23( :‬וי אמר בת מי‬
‫את הגידי נא לי | ‪3‬היש בית אביך מקום לנו ללין‪ )24( :‬ות אמר אליו בת בתואל אנ כי | בן מלכה ‪3‬אשר ילדה לנחור‪( :‬‬
‫‪ )25‬ות אמר אליו גם תבן גם מספוא רב עמנו | גם מקום ללון‪ )26( :‬ויק ד האיש וישתחו ליהוה‪ )27( :‬וי אמר ברוך‬
‫ואמתו מעם ‪3‬אד ני | אנ כי בדרך נחני יהוה בית ‪3‬אחי ‪3‬אד ני‪ )28( :‬ותרץ‬‫יהוה "אל הי ‪3‬אד ני אברהם ‪3‬אשר ל א עזב חסדו ‪3‬‬
‫הנע‪3‬ר ותגד לבית אמה | כדברים האלה‪ )29( :‬ולרבקה אח ושמו לבן | וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין‪ )30( :‬ויהי‬
‫כרא ת את הנזם ואת הצמדים על ידי ‪3‬אח תו וכשמעו את דברי רבקה ‪3‬אח תו לאמ ר כ ה דבר אלי האיש | ויב א אל‬
‫האיש והנה ע מד על הגמלים על העין‪ )31( :‬וי אמר בוא ברוך יהוה | למה תע‪3‬מ ד בחוץ ואנ כי פניתי הבית ומקום‬
‫לגמלים‪ )32( :‬ויב א האיש הביתה ויפתח הגמלים | ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרח ץ רגליו ורגלי ה ‪3‬אנשים‬
‫‪3‬אשר אתו‪ )33( :‬ויישם [ויושם קרי] לפניו ל "אכ ל וי אמר ל א א כל עד אם דברתי דברי | וי אמר דבר‪ )34( :‬וי אמר |‬
‫עבד אברהם אנ כי‪ )35( :‬ויהוה ברך את ‪3‬אד ני מא ד ויגדל | ויתן לו צ אן ובקר וכסף וזהב וע‪3‬בדם ושפח ת וגמלים‬
‫אחרי זקנתה | ויתן לו את כל ‪3‬אשר לו‪ )37( :‬וישבעני ‪3‬אד ני לאמ ר |‬
‫וחמ רים‪ )36( :‬ותלד שרה אשת ‪3‬אד ני בן לאד ני ‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫ל א תקח אשה לבני מבנות הכנע‪3‬ני ‪3‬אשר אנ כי י שב בארצו‪ )38( :‬אם ל א אל בית אבי תלך ואל משפחתי | ולקחת‬
‫אחרי‪ )40( :‬וי אמר אלי | יהוה ‪3‬אשר התהלכתי לפניו ישלח‬ ‫אשה לבני‪ )39( :‬וא מר אל ‪3‬אד ני | >אלי ל א תלך האשה ‪3‬‬
‫מלאכו אתך והצליח דרכך ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי‪ )41( :‬אז תנקה מאלתי כי תבוא אל משפחתי |‬
‫ואם ל א יתנו לך והיית נקי מאלתי‪ )42( :‬ואב א היום אל העין | וא מר יהוה "אל הי ‪3‬אד ני אברהם אם ישך נא מצליח‬
‫דרכי ‪3‬אשר אנ כי ה לך עליה‪ )43( :‬הנה אנ כי נצב על עין המים | והיה העלמה הי צאת לשא ב ואמרתי אליה השקיני‬
‫נא מעט מים מכדך‪ )44( :‬ואמרה אלי גם אתה שתה וגם לגמליך אשאב | הוא האשה ‪3‬אשר ה כיח יהוה לבן ‪3‬אד ני‪( :‬‬
‫‪3 )45‬אני טרם ‪3‬אכלה לדבר אל לבי והנה רבקה י צאת וכדה על שכמה ותרד העינה ותשאב | וא מר אליה השקיני נא‪:‬‬
‫(‪ )46‬ותמהר ותורד כדה מעליה ות אמר שתה וגם גמליך אשקה | ואשת וגם הגמלים השקתה‪ )47( :‬ואשאל א תה‬
‫וא מר בת מי את ות אמר בת בתואל בן נחור ‪3‬אשר ילדה לו מלכה | ואשם הנזם על אפה והצמידים על ידיה‪)48( :‬‬
‫ואברך את יהוה "אל הי ‪3‬אד ני אברהם ‪3‬אשר הנחני בדרך "אמת לקחת את בת ‪3‬אחי ‪3‬אד ני‬ ‫ואק ד ואשת ‪3‬חוה ליהוה | ‪3‬‬
‫ואמת את ‪3‬אד ני הגידו לי | ואם ל א הגידו לי ואפנה על ימין או על שמ אל‪( :‬‬ ‫לבנו‪ )49( :‬ועתה אם ישכם ע שים חסד "‬
‫‪ )50‬ויען לבן ובתואל וי אמרו מיהוה יצא הדבר | ל א נוכל דבר אליך רע או טוב‪ )51( :‬הנה רבקה לפניך קח ולך |‬
‫ותהי אשה לבן ‪3‬אד ניך כ ‪3‬אשר דבר יהוה‪ )52( :‬ויהי כ ‪3‬אשר שמע עבד אברהם את דבריהם | וישתחו ארצה ליהוה‪( :‬‬
‫‪ )53‬ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה | ומגדנ ת נתן לאחיה ולאמה‪ )54( :‬וי אכלו וישתו הוא‬
‫וה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר עמו וילינו | ויקומו בב קר וי אמר של >חני לאד ני‪ )55( :‬וי אמר אחיה ואמה תשב הנע‪3‬ר אתנו ימים או‬
‫אחרו א תי ויהוה הצליח דרכי | שלחוני ואלכה לאד ני‪ )57( :‬וי אמרו‬
‫עשור | אחר תלך‪ )56( :‬וי אמר ‪3‬אלהם אל ת ‪3‬‬
‫נקרא לנע‪3‬ר| ונש ‪3‬אלה את פיה‪ )58( :‬ויקראו לרבקה וי אמרו אליה ‪3‬התלכי עם האיש הזה | ות אמר אלך‪ )59( :‬וישלחו‬
‫את רבקה ‪3‬אח תם ואת מנקתה | ואת עבד אברהם ואת ‪3‬אנשיו‪ )60( :‬ויבר‪3‬כו את רבקה וי אמרו לה ‪3‬אח תנו את ‪3‬היי‬
‫לאלפי רבבה | ויירש זרעך את שער ש נאיו‪ )61( :‬ותקם רבקה ונע‪3‬ר תיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה ‪3‬‬
‫אחרי האיש |‬
‫ויקח העבד את רבקה וילך‪ )62( :‬ויצחק בא מבוא באר לחי ר אי | והוא יושב בארץ הנגב‪ )63( :‬ויצא יצחק לשוח‬
‫בשדה לפנות ערב | וישא עיניו וירא והנה גמלים באים‪ )64( :‬ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק | ותפ ל מעל‬
‫הגמל‪ )65( :‬ות אמר אל העבד מי האיש הלזה הה לך בשדה לקראתנו וי אמר העבד הוא ‪3‬אד ני | ותקח הצעיף‬
‫ותתכס‪ )66( :‬ויספר העבד ליצחק | את כל הדברים ‪3‬אשר עשה‪ )67( :‬ויבאה יצחק הא "הלה שרה אמו ויקח את‬
‫אחרי אמו‪:‬‬
‫ויאהבה | וינחם יצחק ‪3‬‬
‫רבקה ותהי לו לאשה "‬
‫(‪ )1‬וי סף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה‪ )2( :‬ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן ואת מדין | ואת ישבק ואת‬
‫שוח‪ )3( :‬ויקשן ילד את שבא ואת דדן | ובני דדן היו אשורם ולטושים ול >אמים‪ )4( :‬ובני מדין עיפה ועפר ‪3‬‬
‫וחנ ך‬
‫ואבידע ואלדעה | כל אלה בני קטורה‪ )5( :‬ויתן אברהם את כל ‪3‬אשר לו ליצחק‪ )6( :‬ולבני הפילגשים ‪3‬אשר לאברהם‬ ‫‪3‬‬
‫נתן אברהם מתנ ת | וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם‪ )7( :‬ואלה ימי שני חיי אברהם ‪3‬אשר חי |‬
‫מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים‪ )8( :‬ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע | ויאסף אל עמיו‪ )9( :‬ויקברו‬
‫א תו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה | אל שדה עפר ן בן צ חר החתי ‪3‬אשר על פני ממרא‪ )10( :‬השדה ‪3‬אשר‬
‫אחרי מות אברהם ויברך "אל הים את יצחק‬ ‫קנה אברהם מאת בני חת | שמה >קבר אברהם ושרה אשתו‪ )11( :‬ויהי ‪3‬‬
‫(‪ )12‬ואלה ת לד ת ישמעאל בן אברהם | ‪3‬אשר ילדה הגר המצרית שפחת‬ ‫בנו | וישב יצחק עם באר לחי ר אי‪:‬‬
‫שרה לאברהם‪ )13( :‬ואלה שמות בני ישמעאל בשמ תם לתולד תם | בכ ר ישמעאל נבי ת וקדר ואדבאל ומבשם‪)14( :‬‬
‫ומשמע ודומה ומשא‪3 )15( :‬חדד ותימא יטור נפיש וקדמה‪ )16( :‬אלה הם בני ישמעאל ואלה שמ תם בחצריהם‬
‫ובטיר תם | שנים עשר נשיאם ל >אמ תם‪ )17( :‬ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושל שים שנה ושבע שנים | ויגוע‬
‫וימת ויאסף אל עמיו‪ )18( :‬וישכנו מ ‪3‬חוילה עד שור ‪3‬אשר על פני מצרים ב ‪3‬אכה אשורה | על פני כל אחיו נפל‪:‬‬
‫(‪ )19‬ואלה תולד ת יצחק בן אברהם | אברהם הוליד את יצחק‪ )20( :‬ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה‬
‫בת בתואל ה ‪3‬ארמי מפדן ‪3‬ארם | ‪3‬אחות לבן ה ‪3‬ארמי לו לאשה‪ )21( :‬ויעתר יצחק ליהוה לנ כח אשתו כי ע‪3‬קרה הוא |‬
‫ויעתר לו יהוה ותהר רבקה אשתו‪ )22( :‬ויתר צ‪3‬צו הבנים בקרבה ות אמר אם כן למה זה אנ כי | ותלך לדר ש את‬
‫יאמץ ורב יע‪3‬ב ד‬ ‫יהוה‪ )23( :‬וי אמר יהוה לה שני גיים [גוים קרי] בבטנך ושני ל >אמים ממעיך יפרדו | ולא ם מלא ם "‬
‫צעיר‪ )24( :‬וימלאו ימיה ללדת | והנה תומם בבטנה‪ )25( :‬ויצא הראשון אדמוני כ>לו כאדרת שער | ויקראו שמו‬
‫אחרי כן יצא אחיו וידו א חזת בע‪3‬קב עשו ויקרא שמו יע‪3‬ק ב | ויצחק בן ששים שנה בלדת א תם‪)27( :‬‬ ‫עשו‪ )26( :‬ו ‪3‬‬
‫ויאהב יצחק את עשו כי ציד‬ ‫ויגדלו הנערים ויהי עשו איש י דע ציד איש שדה | ויע‪3‬ק ב איש תם י שב א הלים‪" )28( :‬‬
‫בפיו | ורבקה א הבת את יע‪3‬ק ב‪ )29( :‬ויזד יע‪3‬ק ב נזיד | ויב א עשו מן השדה והוא עיף‪ )30( :‬וי אמר עשו אל יע‪3‬ק ב‬
‫הלעיטני נא מן האד ם האד ם הזה כי עיף אנ כי | על כן קרא שמו "אדום‪ )31( :‬וי אמר יע‪3‬ק ב | מכרה כיום את בכ רתך‬
‫לי‪ )32( :‬וי אמר עשו הנה אנ כי הולך למות | ולמה זה לי בכ רה‪ )33( :‬וי אמר יע‪3‬ק ב השבעה לי כיום וישבע לו | וימכ ר‬
‫את בכ רתו ליע‪3‬ק ב‪ )34( :‬ויע‪3‬ק ב נתן לעשו לחם ונזיד ע‪3‬דשים וי אכל וישת ויקם וילך | ויבז עשו את הבכ רה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון ‪3‬אשר היה בימי אברהם | וילך יצחק אל ‪3‬אבימלך מלך פלשתים גררה‪)2( :‬‬
‫ואברכך |‬‫וירא אליו יהוה וי אמר אל תרד מצרימה | שכ ן בארץ ‪3‬אשר א מר אליך‪ )3( :‬גור בארץ הז את ואהיה עמך ‪3‬‬
‫והקמ תי את השב>עה ‪3‬אשר נשבעתי לאברהם אביך‪ )4( :‬והרביתי את זרע‪3‬ך‬ ‫כי לך ולזרע‪3‬ך אתן את כל ה ‪3‬ארצ ת האל ‪3‬‬
‫ככוכבי השמים ונתתי לזרע‪3‬ך את כל ה ‪3‬ארצ ת האל | והתבר‪3‬כו בזרע‪3‬ך כ ל גויי הארץ‪ )5( :‬עקב ‪3‬אשר שמע אברהם‬
‫בק לי | וישמ ר משמרתי מצותי >חקותי ותור תי‪ )6( :‬וישב יצחק בגרר‪ )7( :‬ויש ‪3‬אלו אנשי המקום לאשתו וי אמר‬
‫‪3‬אח תי הוא | כי ירא לאמ ר אשתי פן יהרג>ני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא‪ )8( :‬ויהי כי ארכו לו שם‬
‫הימים וישקף ‪3‬אבימלך מלך פלשתים בעד החלון | וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו‪ )9( :‬ויקרא ‪3‬אבימלך‬
‫ליצחק וי אמר אך הנה אשתך הוא ואיך אמרת ‪3‬אח תי הוא | וי אמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות עליה‪)10( :‬‬
‫וי אמר ‪3‬אבימלך מה ז את עשית לנו | כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם‪ )11( :‬ויצו ‪3‬אבימלך את כל‬
‫העם לאמ ר | הנ גע באיש הזה ובאשתו מות יומת‪ )12( :‬ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים |‬
‫ויבר‪3‬כהו יהוה‪ )13( :‬ויגדל האיש | וילך הלוך וגדל עד כי גדל מא ד‪ )14( :‬ויהי לו מקנה צ אן ומקנה בקר ו ‪3‬עב>דה רבה |‬
‫ויקנאו א תו פלשתים‪ )15( :‬וכל הבאר ת ‪3‬אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו | סתמום פלשתים וימלאום עפר‪:‬‬
‫(‪ )16‬וי אמר ‪3‬אבימלך אל יצחק | לך מעמנו כי עצמת ממנו מא ד‪ )17( :‬וילך משם יצחק | ויחן בנחל גרר וישב שם‪( :‬‬
‫‪ )18‬וישב יצחק ויחפ ר את באר ת המים ‪3‬אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים ‪3‬‬
‫אחרי מות אברהם |‬
‫ויקרא להן שמות כשמ ת ‪3‬אשר קרא להן אביו‪ )19( :‬ויחפרו עבדי יצחק בנחל | וימצאו שם באר מים חיים‪)20( :‬‬
‫ויריבו ר עי גרר עם ר עי יצחק לאמ ר לנו המים | ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו‪ )21( :‬ויחפרו באר אחרת‬
‫ויריבו גם עליה | ויקרא שמה שטנה‪ )22( :‬ויעתק משם ויחפ ר באר אחרת ול א רבו עליה | ויקרא שמה רח בות‬
‫וי אמר כי עתה הרחיב יהוה לנו ופרינו בארץ‪ )23( :‬ויעל משם באר שבע‪ )24( :‬וירא אליו יהוה בלילה ההוא וי אמר‬
‫אנ כי "אל הי אברהם אביך | אל תירא כי אתך אנ כי וברכתיך והרביתי את זרע‪3‬ך בע‪3‬בור אברהם עבדי‪ )25( :‬ויבן שם‬
‫וא >חזת מרעהו‬ ‫אהלו | ויכרו שם עבדי יצחק באר‪3 )26( :‬‬
‫ואבימלך הלך אליו מגרר | ‪3‬‬ ‫מזבח ויקרא בשם יהוה ויט שם ‪F‬‬
‫ופיכ ל שר צבאו‪ )27( :‬וי אמר ‪3‬אלהם יצחק מדוע באתם אלי | ואתם שנאתם א תי ותשלחוני מאתכם‪ )28( :‬וי אמרו‬
‫ראו ראינו כי היה יהוה עמך ונ אמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך | ונכרתה ברית עמך‪ )29( :‬אם תע‪3‬שה עמנו‬
‫רעה כ ‪3‬אשר ל א נגע‪3‬נוך וכ ‪3‬אשר עשינו עמך רק טוב ונשל ‪3‬חך בשלום | אתה עתה ברוך יהוה‪ )30( :‬ויעש להם משתה‬
‫וי אכלו וישתו‪ )31( :‬וישכימו בב קר וישבעו איש לאחיו | וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום‪ )32( :‬ויהי ביום ההוא‬
‫ויב או עבדי יצחק ויגדו לו על א דות הבאר ‪3‬אשר חפרו | וי אמרו לו מצאנו מים‪ )33( :‬ויקרא א תה שבעה | על כן שם‬
‫(‪ )34‬ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי | ואת‬ ‫העיר באר שבע עד היום הזה‪:‬‬
‫בשמת בת איל ן החתי‪ )35( :‬ותהיין מ רת רוח | ליצחק ולרבקה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מרא ת | ויקרא את עשו בנו הגד ל וי אמר אליו בני וי אמר אליו הנני‪ )2( :‬וי אמר‬
‫הנה נא זקנתי | ל א ידעתי יום מותי‪ )3( :‬ועתה שא נא כליך תליך וקשתך | וצא השדה וצודה לי צידה [ציד קרי]‪)4( :‬‬
‫וע‪3‬שה לי מטעמים כ ‪3‬אשר אהבתי והביאה לי וא כלה | בע‪3‬בור תברכך נפשי בטרם אמות‪ )5( :‬ורבקה ש מעת בדבר‬
‫יצחק אל עשו בנו | וילך עשו השדה לצוד ציד להביא‪ )6( :‬ורבקה אמרה אל יע‪3‬ק ב בנה לאמ ר | הנה שמעתי את‬
‫ואברככה לפני יהוה לפני מותי‪)8( :‬‬ ‫אביך מדבר אל עשו אחיך לאמ ר‪ )7( :‬הביאה לי ציד וע‪3‬שה לי מטעמים וא כלה | ‪3‬‬
‫ועתה בני שמע בק לי | ל ‪3‬אשר ‪3‬אני מצוה א תך‪ )9( :‬לך נא אל הצ אן וקח לי משם שני גדיי עזים ט בים | ואע"שה א תם‬
‫מטעמים לאביך כ ‪3‬אשר אהב‪ )10( :‬והבאת לאביך ואכל | ב ‪3‬עב>ר ‪3‬אשר יברכך לפני מותו‪ )11( :‬וי אמר יע‪3‬ק ב אל רבקה‬
‫אמו | הן עשו אחי איש שער ואנ כי איש חלק‪ )12( :‬אולי י >משני אבי והייתי בעיניו כמתעתע | והבאתי עלי קללה ול א‬
‫ברכה‪ )13( :‬ות אמר לו אמו עלי קללתך בני | אך שמע בק לי ולך קח לי‪ )14( :‬וילך ויקח ויבא לאמו | ותעש אמו‬
‫מטעמים כ ‪3‬אשר אהב אביו‪ )15( :‬ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגד ל ה ‪3‬ח >מד ת ‪3‬אשר אתה בבית | ותלבש את יע‪3‬ק ב‬
‫בנה הקטן‪ )16( :‬ואת ע ר ת גדיי העזים הלבישה על ידיו | ועל חלקת צואריו‪ )17( :‬ותתן את המטעמים ואת הלחם‬
‫‪3‬אשר עשתה | ביד יע‪3‬ק ב בנה‪ )18( :‬ויב א אל אביו וי אמר אבי | וי אמר הנני מי אתה בני‪ )19( :‬וי אמר יע‪3‬ק ב אל אביו‬
‫אנ כי עשו בכ רך עשיתי כ ‪3‬אשר דברת אלי | קום נא שבה ואכלה מצידי בע‪3‬בור תבר‪3‬כני נפשך‪ )20( :‬וי אמר יצחק אל‬
‫בנו מה זה מהרת למצ א בני | וי אמר כי הקרה יהוה "אל היך לפני‪ )21( :‬וי אמר יצחק אל יע‪3‬ק ב גשה נא ‪3‬‬
‫וא >משך בני |‬
‫האתה זה בני עשו אם ל א‪ )22( :‬ויגש יע‪3‬ק ב אל יצחק אביו וי >משהו | וי אמר הק ל קול יע‪3‬ק ב והידים ידי עשו‪)23( :‬‬
‫ול א הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שער ת | ויברכהו‪ )24( :‬וי אמר אתה זה בני עשו | וי אמר אני‪ )25( :‬וי אמר‬
‫הגשה לי וא כלה מציד בני למען תברכך נפשי | ויגש לו וי אכל ויבא לו יין וישת‪ )26( :‬וי אמר אליו יצחק אביו | גשה‬
‫נא ושקה לי בני‪ )27( :‬ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויבר‪3‬כהו | וי אמר ראה ריח בני כריח שדה ‪3‬אשר בר‪3‬כו יהוה‪:‬‬
‫(‪ )28‬ויתן לך ה "אל הים מטל השמים ומשמני הארץ | ור ב דגן ותיר ש‪ )29( :‬יעבדוך עמים וישתחו [וישת ‪3‬חוו קרי] לך‬
‫ל >אמים "הוה גביר לאחיך וישת ‪3‬חוו לך בני אמך | א רריך ארור ומבר‪3‬כיך ברוך‪ )30( :‬ויהי כ ‪3‬אשר כלה יצחק לברך את‬
‫יע‪3‬ק ב ויהי אך יצ א יצא יע‪3‬ק ב מאת פני יצחק אביו | ועשו אחיו בא מצידו‪ )31( :‬ויעש גם הוא מטעמים ויבא לאביו |‬
‫יקם אבי וי אכל מציד בנו בע‪3‬בור תבר‪3‬כני נפשך‪ )32( :‬וי אמר לו יצחק אביו מי אתה | וי אמר ‪3‬אני בנך‬ ‫וי אמר לאביו >‬
‫ויחרד יצחק ‪3‬חרדה גד לה עד מא ד וי אמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי וא כל מכ ל בטרם תבוא‬ ‫בכ רך עשו‪" )33( :‬‬
‫ואבר‪3‬כהו | גם ברוך יהיה‪ )34( :‬כשמ ע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גד לה ומרה עד מא ד | וי אמר לאביו בר‪3‬כני‬ ‫‪3‬‬
‫גם אני אבי‪ )35( :‬וי אמר בא אחיך במרמה | ויקח ברכתך‪ )36( :‬וי אמר ‪3‬הכי קרא שמו יע‪3‬ק ב ויעקבני זה פע‪3‬מים את‬
‫בכ רתי לקח והנה עתה לקח ברכתי | וי אמר ‪3‬הל א אצלת לי ברכה‪ )37( :‬ויען יצחק וי אמר לעשו הן גביר שמתיו לך‬
‫ואת כל אחיו נתתי לו לע‪3‬בדים ודגן ותיר ש סמכתיו | ולכה אפוא מה אע"שה בני‪ )38( :‬וי אמר עשו אל אביו הברכה‬
‫אחת הוא לך אבי בר‪3‬כני גם אני אבי | וישא עשו ק לו ויבך‪ )39( :‬ויען יצחק אביו וי אמר אליו | הנה משמני הארץ‬
‫יהיה מושבך ומטל השמים מעל‪ )40( :‬ועל חרבך תחיה ואת אחיך תע‪3‬ב ד | והיה כ ‪3‬אשר תריד ופרקת ע>לו מעל‬
‫צוארך‪ )41( :‬וישט ם עשו את יע‪3‬ק ב על הברכה ‪3‬אשר בר‪3‬כו אביו | וי אמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את‬
‫יע‪3‬ק ב אחי‪ )42( :‬וי>גד לרבקה את דברי עשו בנה הגד ל | ותשלח ותקרא ליע‪3‬ק ב בנה הקטן ות אמר אליו הנה עשו‬
‫אחיך מתנחם לך להרגך‪ )43( :‬ועתה בני שמע בק לי | וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה‪ )44( :‬וישבת עמו ימים‬
‫‪3‬אחדים | עד ‪3‬אשר תשוב ‪3‬חמת אחיך‪ )45( :‬עד שוב אף אחיך ממך ושכח את ‪3‬אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם |‬
‫למה אשכל גם שניכם יום אחד‪ )46( :‬ות אמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת | אם ל קח יע‪3‬ק ב אשה‬
‫מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויקרא יצחק אל יע‪3‬ק ב ויברך א תו | ויצוהו וי אמר לו ל א תקח אשה מבנות כנען‪ )2( :‬קום לך פדנה ‪3‬ארם ביתה‬
‫בתואל ‪3‬אבי אמך | וקח לך משם אשה מבנות לבן ‪3‬אחי אמך‪ )3( :‬ואל שדי יברך א תך ויפרך וירבך | והיית לקהל‬
‫עמים‪ )4( :‬ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרע‪3‬ך אתך | לרשתך את ארץ מג>ריך ‪3‬אשר נתן "אל הים לאברהם‪)5( :‬‬
‫וישלח יצחק את יע‪3‬ק ב וילך פדנה ‪3‬ארם | אל לבן בן בתואל ה ‪3‬ארמי ‪3‬אחי רבקה אם יע‪3‬ק ב ועשו‪ )6( :‬וירא עשו כי ברך‬
‫יצחק את יע‪3‬ק ב ושלח א תו פדנה ‪3‬ארם לקחת לו משם אשה | בבר‪3‬כו א תו ויצו עליו לאמ ר ל א תקח אשה מבנות‬
‫כנען‪ )7( :‬וישמע יע‪3‬ק ב אל אביו ואל אמו | וילך פדנה ‪3‬ארם‪ )8( :‬וירא עשו כי רעות בנות כנען | בעיני יצחק אביו‪)9( :‬‬
‫(‪ )10‬ויצא‬ ‫וילך עשו אל ישמעאל | ויקח את מ ‪3‬חלת בת ישמעאל בן אברהם ‪3‬אחות נביות על נשיו לו לאשה‪:‬‬
‫יע‪3‬ק ב מבאר שבע | וילך חרנה‪ )11( :‬ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מר ‪3‬אש תיו |‬
‫ויחל ם והנה >סלם >מצב ארצה ור אשו מגיע השמימה | והנה מל ‪3‬אכי "אל הים ע לים וי רדים‬ ‫וישכב במקום ההוא‪3 )12( :‬‬
‫בו‪ )13( :‬והנה יהוה נצב עליו וי אמר ‪3‬אני יהוה "אל הי אברהם אביך ואל הי יצחק | הארץ ‪3‬אשר אתה ש כב עליה לך‬
‫אתננה ולזרעך‪ )14( :‬והיה זרע‪3‬ך כע‪3‬פר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפ נה ונגבה | ונבר‪3‬כו בך כל משפח ת ה ‪3‬אדמה‬
‫והשב תיך אל ה ‪3‬אדמה הז את | כי ל א אע"זבך עד ‪3‬אשר אם‬‫ובזרעך‪ )15( :‬והנה אנ כי עמך ושמרתיך בכ ל ‪3‬אשר תלך ‪3‬‬
‫עשיתי את ‪3‬אשר דברתי לך‪ )16( :‬וייקץ יע‪3‬ק ב משנתו וי אמר אכן יש יהוה במקום הזה | ואנ כי ל א ידעתי‪)17( :‬‬
‫ויירא וי אמר מה נורא המקום הזה | אין זה כי אם בית "אל הים וזה שער השמים‪ )18( :‬וישכם יע‪3‬ק ב בב קר ויקח‬
‫את האבן ‪3‬אשר שם מר ‪3‬אש תיו וישם א תה מצבה | ויצ ק שמן על ר אשה‪ )19( :‬ויקרא את שם המקום ההוא בית אל |‬
‫ואולם לוז שם העיר לראש נה‪ )20( :‬וידר יע‪3‬ק ב נדר לאמ ר | אם יהיה "אל הים עמדי ושמרני בדרך הזה ‪3‬אשר אנ כי‬
‫הולך ונתן לי לחם ל "אכ ל ובגד ללב ש‪ )21( :‬ושבתי בשלום אל בית אבי | והיה יהוה לי לאל הים‪ )22( :‬והאבן הז את‬
‫‪3‬אשר שמתי מצבה יהיה בית "אל הים | וכ ל ‪3‬אשר תתן לי עשר ‪3‬אעשרנו לך‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישא יע‪3‬ק ב רגליו | וילך ארצה בני קדם‪ )2( :‬וירא והנה באר בשדה והנה שם של שה עדרי צ אן ר בצים עליה כי‬
‫מן הבאר ההוא ישקו הע‪3‬דרים | והאבן גד לה על פי הבאר‪ )3( :‬ונאספו שמה כל הע‪3‬דרים וגל‪3‬לו את האבן מעל פי‬
‫הבאר והשקו את הצ אן | והשיבו את האבן על פי הבאר למק מה‪ )4( :‬וי אמר להם יע‪3‬ק ב אחי מאין אתם | וי אמרו‬
‫מחרן ‪3‬אנחנו‪ )5( :‬וי אמר להם הידעתם את לבן בן נחור | וי אמרו ידענו‪ )6( :‬וי אמר להם ‪3‬השלום לו | וי אמרו שלום‬
‫והנה רחל בתו באה עם הצ אן‪ )7( :‬וי אמר הן עוד היום גדול ל א עת האסף המקנה | השקו הצ אן ולכו רעו‪)8( :‬‬
‫וי אמרו ל א נוכל עד ‪3‬אשר יאספו כל הע‪3‬דרים וגל‪3‬לו את האבן מעל פי הבאר | והשקינו הצ אן‪ )9( :‬עודנו מדבר עמם |‬
‫ורחל באה עם הצ אן ‪3‬אשר לאביה כי ר עה הוא‪ )10( :‬ויהי כ ‪3‬אשר ראה יע‪3‬ק ב את רחל בת לבן ‪3‬אחי אמו ואת צ אן לבן‬
‫‪3‬אחי אמו | ויגש יע‪3‬ק ב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צ אן לבן ‪3‬אחי אמו‪ )11( :‬וישק יע‪3‬ק ב לרחל | וישא את‬
‫ק לו ויבך‪ )12( :‬ויגד יע‪3‬ק ב לרחל כי ‪3‬אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא | ותרץ ותגד לאביה‪ )13( :‬ויהי כשמ ע לבן את‬
‫שמע יע‪3‬ק ב בן ‪3‬אח תו וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויביאהו אל ביתו | ויספר ללבן את כל הדברים האלה‪)14( :‬‬
‫וי אמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה | וישב עמו ח דש ימים‪ )15( :‬וי אמר לבן ליע‪3‬ק ב ‪3‬הכי אחי אתה וע‪3‬בדתני חנם |‬
‫הגידה לי מה משכ>רתך‪ )16( :‬וללבן שתי בנות | שם הגד לה לאה ושם הקטנה רחל‪ )17( :‬ועיני לאה רכות | ורחל‬
‫ויאהב יע‪3‬ק ב את רחל | וי אמר אע"בדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה‪ )19( :‬וי אמר‬ ‫היתה יפת ת אר ויפת מראה‪" )18( :‬‬
‫לבן טוב תתי א תה לך מתתי א תה לאיש אחר | שבה עמדי‪ )20( :‬ויע‪3‬ב ד יע‪3‬ק ב ברחל שבע שנים | ויהיו בעיניו כימים‬
‫ויאס ף לבן את‬ ‫אהבתו א תה‪ )21( :‬וי אמר יע‪3‬ק ב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי | ואבואה אליה‪" )22( :‬‬
‫‪3‬אחדים ב ‪3‬‬
‫כל אנשי המקום ויעש משתה‪ )23( :‬ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא א תה אליו | ויב א אליה‪ )24( :‬ויתן לבן לה‬
‫את זלפה שפחתו | ללאה בתו שפחה‪ )25( :‬ויהי בב קר והנה הוא לאה | וי אמר אל לבן מה ז את עשית לי ‪3‬הל א ברחל‬
‫עבדתי עמך ולמה רמיתני‪ )26( :‬וי אמר לבן ל א יעשה כן במקומנו | לתת הצעירה לפני הבכירה‪ )27( :‬מלא שב>ע‬
‫ז את | ונתנה לך גם את ז את בע‪3‬ב דה ‪3‬אשר תע‪3‬ב ד עמדי עוד שבע שנים ‪3‬אחרות‪ )28( :‬ויעש יע‪3‬ק ב כן וימלא שב>ע ז את |‬
‫ויתן לו את רחל בתו לו לאשה‪ )29( :‬ויתן לבן לרחל בתו את בלהה שפחתו | לה לשפחה‪ )30( :‬ויב א גם אל רחל‬
‫ויאהב גם את רחל מלאה | ויע‪3‬ב ד עמו עוד שבע שנים ‪3‬אחרות‪ )31( :‬וירא יהוה כי שנואה לאה ויפתח את רחמה |‬ ‫"‬
‫יאהבני אישי‪)33( :‬‬ ‫ורחל ע‪3‬קרה‪ )32( :‬ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן | כי אמרה כי ראה יהוה בעניי כי עתה "‬
‫ותהר עוד ותלד בן ות אמר כי שמע יהוה כי שנואה אנ כי ויתן לי גם את זה | ותקרא שמו שמעון‪ )34( :‬ותהר עוד‬
‫ותלד בן ות אמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו של שה בנים | על כן קרא שמו לוי‪ )35( :‬ותהר עוד ותלד בן‬
‫ות אמר הפעם אודה את יהוה על כן קראה שמו יהודה | ותע‪3‬מ ד מלדת‪:‬‬

‫(‪ )1‬ותרא רחל כי ל א ילדה ליע‪3‬ק ב ותקנא רחל ב ‪3‬אח תה | ות אמר אל יע‪3‬ק ב הבה לי בנים ואם אין מתה אנ כי‪)2( :‬‬
‫ויחר אף יע‪3‬ק ב ברחל | וי אמר ‪3‬התחת "אל הים אנ כי ‪3‬אשר מנע ממך פרי בטן‪ )3( :‬ות אמר הנה ‪3‬אמתי בלהה ב א אליה |‬
‫ותלד על ברכי ואבנה גם אנ כי ממנה‪ )4( :‬ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה | ויב א אליה יע‪3‬ק ב‪ )5( :‬ותהר בלהה‬
‫ותלד ליע‪3‬ק ב בן‪ )6( :‬ות אמר רחל דנני "אל הים וגם שמע בק לי ויתן לי בן | על כן קראה שמו דן‪ )7( :‬ותהר עוד ותלד‬
‫בלהה שפחת רחל | בן שני ליע‪3‬ק ב‪ )8( :‬ות אמר רחל נפתולי "אל הים נפתלתי עם ‪3‬אח תי גם יכ לתי | ותקרא שמו‬
‫נפתלי‪ )9( :‬ותרא לאה כי עמדה מלדת | ותקח את זלפה שפחתה ותתן א תה ליע‪3‬ק ב לאשה‪ )10( :‬ותלד זלפה שפחת‬
‫לאה ליע‪3‬ק ב בן‪ )11( :‬ות אמר לאה בגד [בא גד קרי] | ותקרא את שמו גד‪ )12( :‬ותלד זלפה שפחת לאה בן שני‬
‫ליע‪3‬ק ב‪ )13( :‬ות אמר לאה באשרי כי אשרוני בנות | ותקרא את שמו אשר‪ )14( :‬וילך ראובן בימי קציר חטים‬
‫וימצא דודאים בשדה ויבא א תם אל לאה אמו | ות אמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך‪ )15( :‬ות אמר לה‬
‫המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני | ות אמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך‪ )16( :‬ויב א‬
‫יע‪3‬ק ב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ות אמר אלי תבוא כי שכ ר שכרתיך בדודאי בני | וישכב עמה בלילה‬
‫הוא‪ )17( :‬וישמע "אל הים אל לאה | ותהר ותלד ליע‪3‬ק ב בן ‪3‬חמישי‪ )18( :‬ות אמר לאה נתן "אל הים שכרי ‪3‬אשר נתתי‬
‫שפחתי לאישי | ותקרא שמו יששכר‪ )19( :‬ותהר עוד לאה ותלד בן ששי ליע‪3‬ק ב‪ )20( :‬ות אמר לאה זבדני "אל הים‬
‫א תי זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים | ותקרא את שמו זב>לון‪ )21( :‬ואחר ילדה בת | ותקרא את‬
‫שמה דינה‪ )22( :‬ויזכ ר "אל הים את רחל | וישמע אליה "אל הים ויפתח את רחמה‪ )23( :‬ותהר ותלד בן | ות אמר אסף‬
‫"אל הים את חרפתי‪ )24( :‬ותקרא את שמו יוסף לאמ ר | י סף יהוה לי בן אחר‪ )25( :‬ויהי כ ‪3‬אשר ילדה רחל את יוסף |‬
‫וי אמר יע‪3‬ק ב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי‪ )26( :‬תנה את נשי ואת ילדי ‪3‬אשר עבדתי א תך בהן ואלכה |‬
‫כי אתה ידעת את ע‪3‬ב דתי ‪3‬אשר ע‪3‬בדתיך‪ )27( :‬וי אמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך | נחשתי ויבר‪3‬כני יהוה‬
‫בגללך‪ )28( :‬וי אמר | נקבה שכרך עלי ואתנה‪ )29( :‬וי אמר אליו אתה ידעת את ‪3‬אשר ע‪3‬בדתיך | ואת ‪3‬אשר היה מקנך‬
‫אתי‪ )30( :‬כי מעט ‪3‬אשר היה לך לפני ויפר ץ לר ב ויברך יהוה א תך לרגלי | ועתה מתי אע"שה גם אנ כי לביתי‪)31( :‬‬
‫וי אמר מה אתן לך | וי אמר יע‪3‬ק ב ל א תתן לי מאומה אם תע‪3‬שה לי הדבר הזה אשובה ארעה צ אנך אשמ ר‪)32( :‬‬
‫אע"ב ר בכל צ אנך היום הסר משם כל שה נק ד וטלוא וכל שה חום בכשבים וטלוא ונק ד בעזים | והיה שכרי‪)33( :‬‬
‫וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבוא על שכרי לפניך | כ ל ‪3‬אשר איננו נק ד וטלוא בעזים וחום בכשבים גנוב הוא‬
‫‪3‬קדים והטל>אים ואת כל העזים‬ ‫אתי‪ )34( :‬וי אמר לבן הן | לו יהי כדברך‪ )35( :‬ויסר ביום ההוא את התישים הע >‬
‫הנ >קדות והטל>א ת כ ל ‪3‬אשר לבן בו וכל חום בכשבים | ויתן ביד בניו‪ )36( :‬וישם דרך של שת ימים בינו ובין יע‪3‬ק ב |‬
‫ויע‪3‬ק ב ר עה את צ אן לבן הנותר ת‪ )37( :‬ויקח לו יע‪3‬ק ב מקל לבנה לח ולוז וערמון | ויפצל בהן פצלות לבנות מחש ף‬
‫הלבן ‪3‬אשר על המקלות‪ )38( :‬ויצג את המקלות ‪3‬אשר פצל בר‪F‬הטים בש ‪3‬קתות המים | ‪3‬אשר תב אן הצ אן לשתות‬
‫‪3‬קדים נ >קדים וטל>אים‪)40( :‬‬ ‫לנ כח הצ אן ויחמנה בב אן לשתות‪" )39( :‬‬
‫ויחמו הצ אן אל המקלות | ותלדן הצ אן ע >‬
‫והכשבים הפריד יע‪3‬ק ב ויתן פני הצ אן אל עק ד וכל חום בצ אן לבן | וישת לו ע‪3‬דרים לבדו ול א שתם על צ אן לבן‪( :‬‬
‫‪ )41‬והיה בכל יחם הצ אן המ >קשרות ושם יע‪3‬ק ב את המקלות לעיני הצ אן בר‪F‬הטים | ליחמנה במקלות‪)42( :‬‬
‫‪3‬טפים ללבן והק >שרים ליע‪3‬ק ב‪ )43( :‬ויפר ץ האיש מא ד מא ד | ויהי לו צ אן רבות‬
‫ובהע‪3‬טיף הצ אן ל א ישים | והיה הע >‬
‫וחמ רים‪:‬‬
‫ושפחות וע‪3‬בדים וגמלים ‪3‬‬
‫(‪ )1‬וישמע את דברי בני לבן לאמ ר לקח יע‪3‬ק ב את כל ‪3‬אשר לאבינו | ומ ‪3‬אשר לאבינו עשה את כל הכב ד הזה‪)2( :‬‬
‫וירא יע‪3‬ק ב את פני לבן | והנה איננו עמו כתמול שלשום‪ )3( :‬וי אמר יהוה אל יע‪3‬ק ב שוב אל ארץ ‪3‬אבותיך ולמולדתך‬
‫| ואהיה עמך‪ )4( :‬וישלח יע‪3‬ק ב ויקרא לרחל וללאה | השדה אל צ אנו‪ )5( :‬וי אמר להן ר אה אנ כי את פני ‪3‬אביכן כי‬
‫ואביכן התל‬ ‫איננו אלי כתמ ל שלש ם | ואל הי אבי היה עמדי‪ )6( :‬ואתנה ידעתן | כי בכל כ חי עבדתי את ‪3‬אביכן‪3 )7( :‬‬
‫בי וה "חלף את משכ>רתי ע‪3‬שרת מ נים | ול א נתנו "אל הים להרע עמדי‪ )8( :‬אם כ ה י אמר נ >קדים יהיה שכרך וילדו כל‬
‫‪3‬קדים‪ )9( :‬ויצל "אל הים את מקנה ‪3‬אביכם ויתן‬ ‫‪3‬קדים יהיה שכרך וילדו כל הצ אן ע >‬‫הצ אן נ >קדים | ואם כ ה י אמר ע >‬
‫לי‪ )10( :‬ויהי בעת יחם הצ אן ואשא עיני וארא ב ‪3‬חלום | והנה הע >תדים הע לים על הצ אן ע >‬
‫‪3‬קדים נ >קדים ובר>דים‪( :‬‬
‫‪ )11‬וי אמר אלי מלאך ה "אל הים ב ‪3‬חלום יע‪3‬ק ב | וא מר הנני‪ )12( :‬וי אמר שא נא עיניך וראה כל הע >תדים הע לים על‬
‫‪3‬קדים נ >קדים ובר>דים | כי ראיתי את כל ‪3‬אשר לבן ע שה לך‪ )13( :‬אנ כי האל בית אל ‪3‬אשר משחת שם מצבה‬ ‫הצ אן ע >‬
‫‪3‬אשר נדרת לי שם נדר | עתה קום צא מן הארץ הז את ושוב אל ארץ מולדתך‪ )14( :‬ותען רחל ולאה ות אמרנה לו |‬
‫נחלה בבית אבינו‪3 )15( :‬הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו | וי אכל גם אכול את כספנו‪ )16( :‬כי כל‬ ‫העוד לנו חלק ו ‪3‬‬
‫הע שר ‪3‬אשר הציל "אל הים מאבינו לנו הוא ולבנינו | ועתה כ ל ‪3‬אשר אמר "אל הים אליך ע‪3‬שה‪ )17( :‬ויקם יע‪3‬ק ב | וישא‬
‫את בניו ואת נשיו על הגמלים‪ )18( :‬וינהג את כל מקנהו ואת כל רכ>שו ‪3‬אשר רכש מקנה קנינו ‪3‬אשר רכש בפדן ‪3‬ארם |‬
‫לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען‪ )19( :‬ולבן הלך לגז ז את צ אנו | ותגנ ב רחל את התרפים ‪3‬אשר לאביה‪ )20( :‬ויגנ ב‬
‫יע‪3‬ק ב את לב לבן ה ‪3‬ארמי | על בלי הגיד לו כי ב רח הוא‪ )21( :‬ויברח הוא וכל ‪3‬אשר לו ויקם ויע‪3‬ב ר את הנהר | וישם‬
‫אחריו דרך שבעת‬ ‫את פניו הר הגלעד‪ )22( :‬וי>גד ללבן ביום השלישי | כי ברח יע‪3‬ק ב‪ )23( :‬ויקח את אחיו עמו וירד ף ‪3‬‬
‫ימים | וידבק א תו בהר הגלעד‪ )24( :‬ויב א "אל הים אל לבן ה ‪3‬ארמי ב ‪3‬חל ם הלילה | וי אמר לו השמר לך פן תדבר עם‬
‫אהלו בהר ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד‪)26( :‬‬ ‫יע‪3‬ק ב מטוב עד רע‪ )25( :‬וישג לבן את יע‪3‬ק ב | ויע‪3‬ק ב תקע את ‪F‬‬
‫וי אמר לבן ליע‪3‬ק ב מה עשית ותגנ ב את לבבי | ותנהג את בנ תי כשב>יות חרב‪ )27( :‬למה נחבאת לבר ח ותגנ ב א תי |‬
‫ואשל ‪3‬חך בשמחה ובשרים בת ף ובכנור‪ )28( :‬ול א נטשתני לנשק לבני ולבנ תי | עתה הסכלת ע‪3‬שו‪)29( :‬‬ ‫ול א הגדת לי ‪3‬‬
‫יש לאל ידי לע‪3‬שות עמכם רע | ואל הי ‪3‬אביכם אמש אמר אלי לאמ ר השמר לך מדבר עם יע‪3‬ק ב מטוב עד רע‪)30( :‬‬
‫ועתה הל ך הלכת כי נכס ף נכספתה לבית אביך | למה גנבת את "אל הי‪ )31( :‬ויען יע‪3‬ק ב וי אמר ללבן | כי יראתי כי‬
‫אמרתי פן תגז ל את בנותיך מעמי‪ )32( :‬עם ‪3‬אשר תמצא את "אל היך ל א יחיה נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך |‬
‫ול א ידע יע‪3‬ק ב כי רחל גנבתם‪ )33( :‬ויב א לבן בא הל יע‪3‬ק ב ובא הל לאה ובא הל שתי ה ‪3‬אמה ת ול א מצא | ויצא‬
‫מא הל לאה ויב א בא הל רחל‪ )34( :‬ורחל לקחה את התרפים ותשמם בכר הגמל ותשב ע‪3‬ליהם | וימשש לבן את כל‬
‫הא הל ול א מצא‪ )35( :‬ות אמר אל אביה אל יחר בעיני ‪3‬אד ני כי לוא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי | ויחפש ול א‬
‫אחרי‪)37( :‬‬ ‫מצא את התרפים‪ )36( :‬ויחר ליע‪3‬ק ב וירב בלבן | ויען יע‪3‬ק ב וי אמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת ‪3‬‬
‫כי מששת את כל כלי מה מצאת מכ ל כלי ביתך שים כ ה נגד אחי ואחיך | ויוכיחו בין שנינו‪ )38( :‬זה עשרים שנה‬
‫אנ כי עמך רחליך ועזיך ל א שכלו | ואילי צ אנך ל א אכלתי‪ )39( :‬טרפה ל א הבאתי אליך אנ כי ‪3‬אחטנה מידי‬
‫תבקשנה | גנ>בתי יום וגנ>בתי לילה‪ )40( :‬הייתי ביום ‪3‬אכלני ח רב וקרח בלילה | ותדד שנתי מעיני‪ )41( :‬זה לי עשרים‬
‫שנה בביתך ע‪3‬בדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנ תיך ושש שנים בצ אנך | ות ‪3‬חלף את משכ>רתי ע‪3‬שרת מ נים‪ )42( :‬לולי‬
‫"אל הי אבי "אל הי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני | את עניי ואת יגיע כפי ראה "אל הים ויוכח‬
‫אמש‪ )43( :‬ויען לבן וי אמר אל יע‪3‬ק ב הבנות בנ תי והבנים בני והצ אן צ אני וכ ל ‪3‬אשר אתה ר אה לי הוא | ולבנ תי מה‬
‫אע"שה לאלה היום או לבניהן ‪3‬אשר ילדו‪ )44( :‬ועתה לכה נכרתה ברית ‪3‬אני ואתה | והיה לעד ביני ובינך‪ )45( :‬ויקח‬
‫יע‪3‬ק ב אבן | וירימה מצבה‪ )46( :‬וי אמר יע‪3‬ק ב לאחיו לקטו ‪3‬אבנים ויקחו ‪3‬אבנים ויע‪3‬שו גל | וי אכלו שם על הגל‪)47( :‬‬
‫ויקרא לו לבן יגר ש ‪3‬הדותא | ויע‪3‬ק ב קרא לו גלעד‪ )48( :‬וי אמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום | על כן קרא שמו‬
‫גלעד‪ )49( :‬והמצפה ‪3‬אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך | כי נסתר איש מרעהו‪ )50( :‬אם תענה את בנ תי ואם תקח‬
‫נשים על בנ תי אין איש עמנו | ראה "אל הים עד ביני ובינך‪ )51( :‬וי אמר לבן ליע‪3‬ק ב | הנה הגל הזה והנה המצבה‬
‫‪3‬אשר יריתי ביני ובינך‪ )52( :‬עד הגל הזה ועדה המצבה | אם אני ל א אע"ב ר אליך את הגל הזה ואם אתה ל א תע‪3‬ב ר‬
‫אלי את הגל הזה ואת המצבה הז את לרעה‪" )53( :‬אל הי אברהם ואל הי נחור ישפטו בינינו "אל הי ‪3‬אביהם | וישבע‬
‫יע‪3‬ק ב בפחד אביו יצחק‪ )54( :‬ויזבח יע‪3‬ק ב זבח בהר ויקרא לאחיו ל "אכל לחם | וי אכלו לחם וילינו בהר‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישכם לבן בב קר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם | וילך וישב לבן למק מו‪ )2( :‬ויע‪3‬ק ב הלך לדרכו | ויפגעו בו‬
‫מל ‪3‬אכי "אל הים‪ )3( :‬וי אמר יע‪3‬ק ב כ ‪3‬אשר ראם מ ‪3‬חנה "אל הים זה | ויקרא שם המקום ההוא מ ‪3‬חנים‪:‬‬
‫(‪ )4‬וישלח יע‪3‬ק ב מלאכים לפניו אל עשו אחיו | ארצה שעיר שדה "אדום‪ )5( :‬ויצו א תם לאמ ר כ ה ת אמרון לאד ני‬
‫וחמור צ אן ועבד ושפחה | ואשלחה להגיד‬ ‫לעשו | כ ה אמר עבדך יע‪3‬ק ב עם לבן גרתי ואחר עד עתה‪ )6( :‬ויהי לי שור ‪3‬‬
‫וישבו המלאכים אל יע‪3‬ק ב לאמ ר | באנו אל אחיך אל עשו וגם ה לך לקראתך וארבע‬ ‫לאד ני למצ א חן בעיניך‪> )7( :‬‬
‫מאות איש עמו‪ )8( :‬ויירא יע‪3‬ק ב מא ד ויצר לו | ויחץ את העם ‪3‬אשר אתו ואת הצ אן ואת הבקר והגמלים לשני‬
‫מ ‪3‬חנות‪ )9( :‬וי אמר אם יבוא עשו אל המ ‪3‬חנה האחת והכהו | והיה המ ‪3‬חנה הנשאר לפליטה‪ )10( :‬וי אמר יע‪3‬ק ב "אל הי‬
‫אבי אברהם ואל הי אבי יצחק | יהוה הא מר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך‪ )11( :‬קט נתי מכ ל ה ‪3‬חסדים‬
‫ומכל ה "אמת ‪3‬אשר עשית את עבדך | כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מ ‪3‬חנות‪ )12( :‬הצילני נא מיד‬
‫אחי מיד עשו | כי ירא אנ כי א תו פן יבוא והכני אם על בנים‪ )13( :‬ואתה אמרת היטב איטיב עמך | ושמתי את זרע‪3‬ך‬
‫כחול הים ‪3‬אשר ל א יספר מר ב‪ )14( :‬וילן שם בלילה ההוא | ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו‪ )15( :‬עזים‬
‫מאתים ותישים עשרים | רחלים מאתים ואילים עשרים‪ )16( :‬גמלים מיניקות ובניהם של שים | פרות ארבעים‬
‫ופרים ע‪3‬שרה ‪3‬את נ ת עשרים ועירם ע‪3‬שרה‪ )17( :‬ויתן ביד ע‪3‬בדיו עדר עדר לבדו | וי אמר אל ע‪3‬בדיו עברו לפני ורוח‬
‫תשימו בין עדר ובין עדר‪ )18( :‬ויצו את הראשון לאמ ר | כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמ ר למי אתה ואנה תלך ולמי‬
‫אחרינו‪ )20( :‬ויצו גם את‬‫אלה לפניך‪ )19( :‬ואמרת לעבדך ליע‪3‬ק ב מנחה הוא שלוחה לאד ני לעשו | והנה גם הוא ‪3‬‬
‫אחרי הע‪3‬דרים לאמ ר | כדבר הזה תדברון אל עשו במ צ ‪3‬אכם א תו‪)21( :‬‬ ‫השני גם את השלישי גם את כל הה לכים ‪3‬‬
‫אחרי כן אראה פניו אולי ישא‬ ‫אחרינו | כי אמר ‪3‬אכפרה פניו במנחה הה לכת לפני ו ‪3‬‬ ‫ואמרתם גם הנה עבדך יע‪3‬ק ב ‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫פני‪ )22( :‬ותע‪3‬ב ר המנחה על פניו | והוא לן בלילה ההוא במ ‪3‬חנה‪ )23( :‬ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת‬
‫שתי שפח תיו ואת אחד עשר ילדיו | ויע‪3‬ב ר את מע‪3‬בר יב ק‪ )24( :‬ויקחם ויע‪3‬ברם את הנחל | ויע‪3‬בר את ‪3‬אשר לו‪)25( :‬‬
‫ויותר יע‪3‬ק ב לבדו | ויאבק איש עמו עד ע‪3‬לות השחר‪ )26( :‬וירא כי ל א יכ ל לו ויגע בכף ירכו | ותקע כף ירך יע‪3‬ק ב‬
‫בהאבקו עמו‪ )27( :‬וי אמר שלחני כי עלה השחר | וי אמר ל א ‪3‬אשל ‪3‬חך כי אם ברכתני‪ )28( :‬וי אמר אליו מה שמך |‬
‫וי אמר יע‪3‬ק ב‪ )29( :‬וי אמר ל א יע‪3‬ק ב יאמר עוד שמך כי אם ישראל | כי שרית עם "אל הים ועם ‪3‬אנשים ותוכל‪)30( :‬‬
‫וישאל יע‪3‬ק ב וי אמר הגידה נא שמך וי אמר למה זה תשאל לשמי | ויברך א תו שם‪ )31( :‬ויקרא יע‪3‬ק ב שם המקום‬
‫פניאל | כי ראיתי "אל הים פנים אל פנים ותנצל נפשי‪ )32( :‬ויזרח לו השמש כ ‪3‬אשר עבר את פנואל | והוא צ לע על‬
‫ירכו‪ )33( :‬על כן ל א י אכלו בני ישראל את גיד הנשה ‪3‬אשר על כף הירך עד היום הזה | כי נגע בכף ירך יע‪3‬ק ב בגיד‬
‫הנשה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישא יע‪3‬ק ב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש | ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי‬
‫אחר נים‪)3( :‬‬
‫אחר נים ואת רחל ואת יוסף ‪3‬‬ ‫השפחות‪ )2( :‬וישם את השפחות ואת ילדיהן ראש נה | ואת לאה וילדיה ‪3‬‬
‫והוא עבר לפניהם | וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו‪ )4( :‬וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפ ל על צוארו‬
‫וישקהו | ויבכו‪ )5( :‬וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים וי אמר מי אלה לך | וי אמר הילדים ‪3‬אשר חנן‬
‫"אל הים את עבדך‪ )6( :‬ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשת ‪3‬חוין‪ )7( :‬ותגש גם לאה וילדיה וישת ‪3‬חוו | ואחר נגש יוסף‬
‫ורחל וישת ‪3‬חוו‪ )8( :‬וי אמר מי לך כל המ ‪3‬חנה הזה ‪3‬אשר פגשתי | וי אמר למצ א חן בעיני ‪3‬אד ני‪ )9( :‬וי אמר עשו יש לי‬
‫רב | אחי יהי לך ‪3‬אשר לך‪ )10( :‬וי אמר יע‪3‬ק ב אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי | כי על כן ראיתי‬
‫פניך כרא ת פני "אל הים ותרצני‪ )11( :‬קח נא את ברכתי ‪3‬אשר >הבאת לך כי חנני "אל הים וכי יש לי כ ל | ויפצר בו‬
‫ויקח‪ )12( :‬וי אמר נסעה ונלכה | ואלכה לנגדך‪ )13( :‬וי אמר אליו ‪3‬אד ני י דע כי הילדים רכים והצ אן והבקר עלות‬
‫נהלה לאטי לרגל המלאכה ‪3‬אשר לפני‬ ‫עלי | ודפקום יום אחד ומתו כל הצ אן‪ )14( :‬יע‪3‬בר נא ‪3‬אד ני לפני עבדו | ‪3‬‬
‫ואני את ‪3‬‬
‫ולרגל הילדים עד ‪3‬אשר אב א אל ‪3‬אד ני שעירה‪ )15( :‬וי אמר עשו אציגה נא עמך מן העם ‪3‬אשר אתי | וי אמר למה זה‬
‫אמצא חן בעיני ‪3‬אד ני‪ )16( :‬וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה‪ )17( :‬ויע‪3‬ק ב נסע >סכ תה ויבן לו בית | ולמקנהו‬
‫עשה >סכ ת על כן קרא שם המקום >סכות‪ )18( :‬ויב א יע‪3‬ק ב שלם עיר שכם ‪3‬אשר בארץ כנען בב או מפדן ‪3‬ארם | ויחן‬
‫אהלו מיד בני ‪3‬חמור ‪3‬אבי שכם | במאה קשיטה‪ )20( :‬ויצב‬ ‫את פני העיר‪ )19( :‬ויקן את חלקת השדה ‪3‬אשר נטה שם ‪F‬‬
‫שם מזבח | ויקרא לו אל "אל הי ישראל‪:‬‬
‫(‪ )1‬ותצא דינה בת לאה ‪3‬אשר ילדה ליע‪3‬ק ב | לראות בבנות הארץ‪ )2( :‬וירא א תה שכם בן ‪3‬חמור החוי נשיא הארץ |‬
‫ויאהב את הנע‪3‬ר וידבר על לב הנע‪3‬ר‪ )4( :‬וי אמר‬
‫ויקח א תה וישכב א תה ויענה‪ )3( :‬ותדבק נפשו בדינה בת יע‪3‬ק ב | "‬
‫שכם אל ‪3‬חמור אביו לאמ ר | קח לי את הילדה הז את לאשה‪ )5( :‬ויע‪3‬ק ב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את‬
‫מקנהו בשדה | וה "חרש יע‪3‬ק ב עד ב אם‪ )6( :‬ויצא ‪3‬חמור ‪3‬אבי שכם אל יע‪3‬ק ב | לדבר אתו‪ )7( :‬ובני יע‪3‬ק ב באו מן השדה‬
‫כשמעם ויתעצבו ה ‪3‬אנשים ויחר להם מא ד | כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יע‪3‬ק ב וכן ל א יעשה‪ )8( :‬וידבר‬
‫‪3‬חמור אתם לאמ ר | שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא א תה לו לאשה‪ )9( :‬והתחתנו א תנו | בנ תיכם תתנו לנו‬
‫אחזו בה‪ )11( :‬וי אמר שכם אל‬ ‫ואת בנ תינו תקחו לכם‪ )10( :‬ואתנו תשבו | והארץ תהיה לפניכם שבו וסחרוה וה ‪3‬‬
‫ואשר ת אמרו אלי אתן‪ )12( :‬הרבו עלי מא ד מ הר ומתן ואתנה כ ‪3‬אשר ת אמרו‬ ‫אביה ואל אחיה אמצא חן בעיניכם | ‪3‬‬
‫אלי | ותנו לי את הנע‪3‬ר לאשה‪ )13( :‬ויע‪3‬נו בני יע‪3‬ק ב את שכם ואת ‪3‬חמור אביו במרמה וידברו | ‪3‬אשר טמא את דינה‬
‫‪3‬אח תם‪ )14( :‬וי אמרו ‪3‬אליהם ל א נוכל לע‪3‬שות הדבר הזה לתת את ‪3‬אח תנו לאיש ‪3‬אשר לו ערלה | כי חרפה הוא לנו‪( :‬‬
‫‪ )15‬אך בז את נאות לכם | אם תהיו כמ נו להמ ל לכם כל זכר‪ )16( :‬ונתנו את בנ תינו לכם ואת בנ תיכם נקח לנו |‬
‫וישבנו אתכם והיינו לעם אחד‪ )17( :‬ואם ל א תשמעו אלינו להמול | ולקחנו את בתנו והלכנו‪ )18( :‬וייטבו דבריהם‬
‫בעיני ‪3‬חמור | ובעיני שכם בן ‪3‬חמור‪ )19( :‬ול א אחר הנער לע‪3‬שות הדבר כי חפץ בבת יע‪3‬ק ב | והוא נכבד מכ ל בית‬
‫אביו‪ )20( :‬ויב א ‪3‬חמור ושכם בנו אל שער עירם | וידברו אל אנשי עירם לאמ ר‪ )21( :‬ה ‪3‬אנשים האלה שלמים הם‬
‫אתנו וישבו בארץ ויס ‪3‬חרו א תה והארץ הנה ר ‪3‬חבת ידים לפניהם | את בנ תם נקח לנו לנשים ואת בנ תינו נתן להם‪( :‬‬
‫‪ )22‬אך בז את יא תו לנו ה ‪3‬אנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד | בהמול לנו כל זכר כ ‪3‬אשר הם נמ לים‪ )23( :‬מקנהם‬
‫וקנינם וכל בהמתם ‪3‬הלוא לנו הם | אך נאותה להם וישבו אתנו‪ )24( :‬וישמעו אל ‪3‬חמור ואל שכם בנו כל י צאי שער‬
‫עירו | וימ לו כל זכר כל י צאי שער עירו‪ )25( :‬ויהי ביום השלישי בהיותם כ ‪3‬אבים ויקחו שני בני יע‪3‬ק ב שמעון ולוי‬
‫‪3‬אחי דינה איש חרבו ויב או על העיר בטח | ויהרגו כל זכר‪ )26( :‬ואת ‪3‬חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב | ויקחו את‬
‫דינה מבית שכם ויצאו‪ )27( :‬בני יע‪3‬ק ב באו על ה ‪3‬חללים ויב זו העיר | ‪3‬אשר טמאו ‪3‬אחותם‪ )28( :‬את צ אנם ואת‬
‫בקרם ואת ‪3‬חמ ריהם | ואת ‪3‬אשר בעיר ואת ‪3‬אשר בשדה לקחו‪ )29( :‬ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו‬
‫ויב זו | ואת כל ‪3‬אשר בבית‪ )30( :‬וי אמר יע‪3‬ק ב אל שמעון ואל לוי ע‪3‬כרתם א תי להבאישני בי שב הארץ בכנע‪3‬ני ובפרזי‬
‫ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי ‪3‬אני וביתי‪ )31( :‬וי אמרו | הכזונה יע‪3‬שה את ‪3‬אחותנו‪:‬‬
‫| ‪3‬‬
‫(‪ )1‬וי אמר "אל הים אל יע‪3‬ק ב קום ע‪3‬לה בית אל ושב שם | וע‪3‬שה שם מזבח לאל הנראה אליך בבר ‪3‬חך מפני עשו אחיך‪:‬‬
‫(‪ )2‬וי אמר יע‪3‬ק ב אל ביתו ואל כל ‪3‬אשר עמו | הסרו את "אל הי הנכר ‪3‬אשר בת ככם והט ‪3‬הרו וה ‪3‬חליפו שמל תיכם‪)3( :‬‬
‫ונקומה ונע‪3‬לה בית אל | ואע"שה שם מזבח לאל הע נה א תי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך ‪3‬אשר הלכתי‪ )4( :‬ויתנו אל‬
‫יע‪3‬ק ב את כל "אל הי הנכר ‪3‬אשר בידם ואת הנזמים ‪3‬אשר באזניהם | ויטמ ן א תם יע‪3‬ק ב תחת האלה ‪3‬אשר עם שכם‪( :‬‬
‫אחרי בני יע‪3‬ק ב‪ )6( :‬ויב א יע‪3‬ק ב לוזה ‪3‬אשר בארץ‬
‫‪ )5‬ויסעו | ויהי חתת "אל הים על הערים ‪3‬אשר סביב תיהם ול א רדפו ‪3‬‬
‫כנען הוא בית אל | הוא וכל העם ‪3‬אשר עמו‪ )7( :‬ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל | כי שם נגלו אליו‬
‫ה "אל הים בברחו מפני אחיו‪ )8( :‬ותמת דב רה מינקת רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון | ויקרא שמו אלון‬
‫בכות‪:‬‬
‫(‪ )9‬וירא "אל הים אל יע‪3‬ק ב עוד בב או מפדן ‪3‬ארם | ויברך א תו‪ )10( :‬וי אמר לו "אל הים שמך יע‪3‬ק ב | ל א יקרא שמך‬
‫עוד יע‪3‬ק ב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל‪ )11( :‬וי אמר לו "אל הים ‪3‬אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל‬
‫אחריך‬‫גוים יהיה ממך | ומלכים מ ‪3‬חלציך יצאו‪ )12( :‬ואת הארץ ‪3‬אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה | ולזרע‪3‬ך ‪3‬‬
‫אתן את הארץ‪ )13( :‬ויעל מעליו "אל הים | במקום ‪3‬אשר דבר אתו‪ )14( :‬ויצב יע‪3‬ק ב מצבה במקום ‪3‬אשר דבר אתו‬
‫מצבת אבן | ויסך עליה נסך ויצ ק עליה שמן‪ )15( :‬ויקרא יע‪3‬ק ב את שם המקום ‪3‬אשר דבר אתו שם "אל הים בית אל‪:‬‬
‫(‪ )16‬ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה | ותלד רחל ותקש בלדתה‪ )17( :‬ויהי בהקש תה בלדתה |‬
‫ות אמר לה המילדת אל תיראי כי גם זה לך בן‪ )18( :‬ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני | ואביו קרא לו‬
‫בנימין‪ )19( :‬ותמת רחל | ותקבר בדרך אפרתה הוא בית לחם‪ )20( :‬ויצב יע‪3‬ק ב מצבה על קב>רתה | הוא מצבת‬
‫אהל ה מהלאה למגדל עדר‪ )22( :‬ויהי בשכ ן ישראל בארץ ההוא וילך‬ ‫קב>רת רחל עד היום‪ )21( :‬ויסע ישראל | ויט ‪F‬‬
‫ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו | וישמע ישראל‬
‫ויהיו בני יע‪3‬ק ב שנים עשר‪ )23( :‬בני לאה בכור יע‪3‬ק ב ראובן | ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבול>ן‪ )24( :‬בני רחל‬
‫יוסף ובנימן‪ )25( :‬ובני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי‪ )26( :‬ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר | אלה בני יע‪3‬ק ב ‪3‬אשר י>לד‬
‫לו בפדן ‪3‬ארם‪ )27( :‬ויב א יע‪3‬ק ב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע | הוא חברון ‪3‬אשר גר שם אברהם ויצחק‪)28( :‬‬
‫ויהיו ימי יצחק | מאת שנה ושמ נים שנה‪ )29( :‬ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים | ויקברו א תו עשו‬
‫ויע‪3‬ק ב בניו‪:‬‬
‫אהליבמה בת‬ ‫(‪ )1‬ואלה ת לדות עשו הוא "אדום‪ )2( :‬עשו לקח את נשיו מבנות כנען | את עדה בת אילון החתי ואת ‪F‬‬
‫ע‪3‬נה בת צבעון החוי‪ )3( :‬ואת בשמת בת ישמעאל ‪3‬אחות נביות‪ )4( :‬ותלד עדה לעשו את "אליפז | ובשמת ילדה את‬
‫אהליבמה ילדה את יעיש [יעוש קרי] ואת יעלם ואת ק רח | אלה בני עשו ‪3‬אשר י>לדו לו בארץ כנען‪)6( :‬‬ ‫רעואל‪ )5( :‬ו ‪F‬‬
‫ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנ תיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו ‪3‬אשר רכש‬
‫בארץ כנען | וילך אל ארץ מפני יע‪3‬ק ב אחיו‪ )7( :‬כי היה רכושם רב משבת יחדו | ול א יכלה ארץ מגוריהם לשאת‬
‫א תם מפני מקניהם‪ )8( :‬וישב עשו בהר שעיר עשו הוא "אדום‪ )9( :‬ואלה ת לדות עשו ‪3‬אבי "אדום | בהר שעיר‪)10( :‬‬
‫אלה שמות בני עשו | "אליפז בן עדה אשת עשו רעואל בן בשמת אשת עשו‪ )11( :‬ויהיו בני "אליפז | תימן אומר צפו‬
‫וגעתם וקנז‪ )12( :‬ותמנע היתה פילגש ל "אליפז בן עשו ותלד ל "אליפז את ע‪3‬מלק | אלה בני עדה אשת עשו‪ )13( :‬ואלה‬
‫אהליבמה בת ע‪3‬נה בת צבעון‬ ‫בני רעואל נחת וזרח שמה ומזה | אלה היו בני בשמת אשת עשו‪ )14( :‬ואלה היו בני ‪F‬‬
‫אשת עשו | ותלד לעשו את יעיש [יעוש קרי] ואת יעלם ואת ק רח‪ )15( :‬אלה אלופי בני עשו | בני "אליפז בכור עשו‬
‫אלוף תימן אלוף אומר אלוף צפו אלוף קנז‪ )16( :‬אלוף ק רח אלוף געתם אלוף ע‪3‬מלק | אלה אלופי "אליפז בארץ‬
‫"אדום אלה בני עדה‪ )17( :‬ואלה בני רעואל בן עשו אלוף נחת אלוף זרח אלוף שמה אלוף מזה | אלה אלופי רעואל‬
‫אהליבמה אשת עשו אלוף יעוש אלוף יעלם אלוף ק רח | אלה‬ ‫בארץ "אדום אלה בני בשמת אשת עשו‪ )18( :‬ואלה בני ‪F‬‬
‫אהליבמה בת ע‪3‬נה אשת עשו‪ )19( :‬אלה בני עשו ואלה אלופיהם הוא "אדום‪ )20( :‬אלה בני שעיר הח רי‬ ‫אלופי ‪F‬‬
‫י שבי הארץ | לוטן ושובל וצבעון וע‪3‬נה‪ )21( :‬ודשון ואצר ודישן | אלה אלופי הח רי בני שעיר בארץ "אדום‪ )22( :‬ויהיו‬
‫ואחות לוטן תמנע‪ )23( :‬ואלה בני שובל עלון ומנחת ועיבל | שפו ואונם‪ )24( :‬ואלה בני צבעון‬ ‫בני לוטן ח רי והימם | ‪3‬‬
‫ואיה וע‪3‬נה | הוא ע‪3‬נה ‪3‬אשר מצא את הימם במדבר ברע תו את ה ‪3‬חמ רים לצבעון אביו‪ )25( :‬ואלה בני ע‪3‬נה דש ן |‬
‫אהליבמה בת ע‪3‬נה‪ )26( :‬ואלה בני דישן | חמדן ואשבן ויתרן וכרן‪ )27( :‬אלה בני אצר | בלהן וזע‪3‬ון וע‪3‬קן‪ )28( :‬אלה‬ ‫ו ‪F‬‬
‫וארן‪ )29( :‬אלה אלופי הח רי | אלוף לוטן אלוף שובל אלוף צבעון אלוף ע‪3‬נה‪ )30( :‬אלוף דש ן אלוף‬ ‫בני דישן עוץ ‪3‬‬
‫אצר אלוף דישן | אלה אלופי הח רי לאל>פיהם בארץ שעיר‪:‬‬
‫(‪ )31‬ואלה המלכים ‪3‬אשר מלכו בארץ "אדום | לפני מלך מלך לבני ישראל‪ )32( :‬וימל ך ב "אדום בלע בן בעור | ושם‬
‫עירו דנהבה‪ )33( :‬וימת בלע | וימל ך תחתיו יובב בן זרח מבצרה‪ )34( :‬וימת יובב | וימל ך תחתיו >חשם מארץ‬
‫התימני‪ )35( :‬וימת >חשם | וימל ך תחתיו ‪3‬הדד בן בדד המכה את מדין בשדה מואב ושם עירו ע‪3‬וית‪ )36( :‬וימת ‪3‬הדד |‬
‫וימל ך תחתיו שמלה ממשרקה‪ )37( :‬וימת שמלה | וימל ך תחתיו שאול מרח בות הנהר‪ )38( :‬וימת שאול | וימל ך‬
‫תחתיו בעל חנן בן עכבור‪ )39( :‬וימת בעל חנן בן עכבור וימל ך תחתיו ‪3‬הדר ושם עירו פעו | ושם אשתו מהיטבאל בת‬
‫מטרד בת מי זהב‪ )40( :‬ואלה שמות אלופי עשו למשפח תם למק מ תם בשמ תם | אלוף תמנע אלוף עלוה אלוף יתת‪:‬‬
‫אהליבמה אלוף אלה אלוף פינ ן‪ )42( :‬אלוף קנז אלוף תימן אלוף מבצר‪ )43( :‬אלוף מגדיאל אלוף עירם |‬ ‫(‪ )41‬אלוף ‪F‬‬
‫אלה אלופי "אדום למ שב תם בארץ ‪3‬א >חזתם הוא עשו ‪3‬אבי "אדום‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישב יע‪3‬ק ב בארץ מגורי אביו | בארץ כנען‪ )2( :‬אלה ת לדות יע‪3‬ק ב יוסף בן שבע עשרה שנה היה ר עה את אחיו‬
‫בצ אן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו | ויבא יוסף את דבתם רעה אל ‪3‬אביהם‪ )3( :‬וישראל אהב את‬
‫יוסף מכל בניו כי בן ז >קנים הוא לו | ועשה לו כת נת פסים‪ )4( :‬ויראו אחיו כי א תו אהב ‪3‬אביהם מכל אחיו וישנאו‬
‫ויחל ם יוסף ‪3‬חלום ויגד לאחיו | ויוספו עוד שנ א א תו‪ )6( :‬וי אמר ‪3‬אליהם | שמעו נא‬ ‫א תו | ול א יכלו דברו לשל ם‪3 )5( :‬‬
‫ה ‪3‬חלום הזה ‪3‬אשר חלמתי‪ )7( :‬והנה ‪3‬אנחנו מאלמים ‪3‬אל>מים בתוך השדה והנה קמה ‪3‬אל>מתי וגם נצבה | והנה‬
‫ת >סבינה ‪3‬אל>מ תיכם ותשת ‪3‬חוין ל ‪3‬אל>מתי‪ )8( :‬וי אמרו לו אחיו ‪3‬המל ך תמל ך עלינו אם משול תמש ל בנו | ויוספו עוד‬
‫ויחל ם עוד ‪3‬חלום אחר ויספר א תו לאחיו | וי אמר הנה חלמתי ‪3‬חלום עוד והנה‬ ‫שנ א א תו על ‪3‬חל מ תיו ועל דבריו‪3 )9( :‬‬
‫השמש והירח ואחד עשר כוכבים משת ‪3‬חוים לי‪ )10( :‬ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו וי אמר לו מה ה ‪3‬חלום‬
‫הזה ‪3‬אשר חלמת | ‪3‬הבוא נבוא ‪3‬אני ואמך ואחיך להשת ‪3‬חות לך ארצה‪ )11( :‬ויקנאו בו אחיו | ואביו שמר את הדבר‪( :‬‬
‫‪ )12‬וילכו אחיו | לרעות את צ אן ‪3‬אביהם בשכם‪ )13( :‬וי אמר ישראל אל יוסף ‪3‬הלוא אחיך ר עים בשכם לכה‬
‫ואשל ‪3‬חך ‪3‬אליהם | וי אמר לו הנני‪ )14( :‬וי אמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצ אן ‪3‬‬
‫והשבני דבר |‬
‫וישלחהו מעמק חברון ויב א שכמה‪ )15( :‬וימצאהו איש והנה ת עה בשדה | וישאלהו האיש לאמ ר מה תבקש‪)16( :‬‬
‫וי אמר את אחי אנ כי מבקש | הגידה נא לי איפ ה הם ר עים‪ )17( :‬וי אמר האיש נסעו מזה כי שמעתי א מרים נלכה‬
‫ד תינה | וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בד תן‪ )18( :‬ויראו א תו מרח ק | ובטרם יקרב ‪3‬אליהם ויתנכלו א תו ל ‪3‬המיתו‪( :‬‬
‫‪ )19‬וי אמרו איש אל אחיו | הנה בעל ה ‪3‬חל מות הלזה בא‪ )20( :‬ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הב רות ואמרנו‬
‫חיה רעה ‪3‬אכלתהו | ונראה מה יהיו ‪3‬חל מ תיו‪ )21( :‬וישמע ראובן ויצלהו מידם | וי אמר ל א נכנו נפש‪ )22( :‬וי אמר‬
‫‪3‬אלהם ראובן אל תשפכו דם השליכו א תו אל הבור הזה ‪3‬אשר במדבר ויד אל תשלחו בו | למען הציל א תו מידם‬
‫ל ‪3‬השיבו אל אביו‪ )23( :‬ויהי כ ‪3‬אשר בא יוסף אל אחיו | ויפשיטו את יוסף את כ>תנתו את כת נת הפסים ‪3‬אשר עליו‪( :‬‬
‫‪ )24‬ויק >חהו וישלכו א תו הב רה | והבור רק אין בו מים‪ )25( :‬וישבו ל "אכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה א רחת‬
‫ישמעאלים באה מגלעד | וגמליהם נ שאים נכ את וצרי ול ט הולכים להוריד מצרימה‪ )26( :‬וי אמר יהודה אל אחיו |‬
‫נהר ג את אחינו וכסינו את דמו‪ )27( :‬לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא |‬ ‫מה בצע כי ‪3‬‬
‫וישמעו אחיו‪ )28( :‬ויעברו ‪3‬אנשים מדינים ס ‪3‬חרים וימשכו ויע‪3‬לו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים‬
‫בעשרים כסף | ויביאו את יוסף מצרימה‪ )29( :‬וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור | ויקרע את בגדיו‪)30( :‬‬
‫ואני אנה ‪3‬אני בא‪ )31( :‬ויקחו את כת נת יוסף | ויש ‪3‬חטו שעיר עזים ויטבלו את‬ ‫וישב אל אחיו וי אמר | הילד איננו ‪3‬‬
‫הכ>ת נת בדם‪ )32( :‬וישלחו את כת נת הפסים ויביאו אל ‪3‬אביהם וי אמרו ז את מצאנו | הכר נא הכת נת בנך הוא אם‬
‫ל א‪ )33( :‬ויכירה וי אמר כת נת בני חיה רעה ‪3‬אכלתהו | טר ף ט רף יוסף‪ )34( :‬ויקרע יע‪3‬ק ב שמל תיו וישם שק במתניו‬
‫נחמו וימאן להתנחם וי אמר כי ארד אל בני אבל‬ ‫| ויתאבל על בנו ימים רבים‪> )35( :‬‬
‫ויקמו כל בניו וכל בנ תיו ל ‪3‬‬
‫שא לה | ויבך א תו אביו‪ )36( :‬והמדנים מכרו א תו אל מצרים | לפוטיפר סריס פרע ה שר הטבחים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו | ויט עד איש ‪3‬עד>למי ושמו חירה‪ )2( :‬וירא שם יהודה בת איש כנע‪3‬ני‬
‫ושמו שוע | ויקחה ויב א אליה‪ )3( :‬ותהר ותלד בן | ויקרא את שמו ער‪ )4( :‬ותהר עוד ותלד בן | ותקרא את שמו‬
‫אונן‪ )5( :‬ות סף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה | והיה בכזיב בלדתה א תו‪ )6( :‬ויקח יהודה אשה לער בכורו |‬
‫ושמה תמר‪ )7( :‬ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה | וימתהו יהוה‪ )8( :‬וי אמר יהודה לאונן ב א אל אשת אחיך‬
‫ויבם א תה | והקם זרע לאחיך‪ )9( :‬וידע אונן כי ל א לו יהיה הזרע | והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי‬
‫נתן זרע לאחיו‪ )10( :‬וירע בעיני יהוה ‪3‬אשר עשה | וימת גם א תו‪ )11( :‬וי אמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית‬
‫אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו | ותלך תמר ותשב בית אביה‪ )12( :‬וירבו הימים ותמת בת‬
‫שוע אשת יהודה | וינחם יהודה ויעל על ג ז‪3‬זי צ אנו הוא וחירה רעהו ה ‪3‬עד>למי תמנתה‪ )13( :‬וי>גד לתמר לאמ ר | הנה‬
‫חמיך ע לה תמנתה לג ז צ אנו‪ )14( :‬ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים ‪3‬אשר על‬
‫דרך תמנתה | כי ר ‪3‬אתה כי גדל שלה והוא ל א נתנה לו לאשה‪ )15( :‬ויראה יהודה ויחשבה לזונה | כי כסתה פניה‪( :‬‬
‫‪ )16‬ויט אליה אל הדרך וי אמר הבה נא אבוא אליך כי ל א ידע כי כלתו הוא | ות אמר מה תתן לי כי תבוא אלי‪( :‬‬
‫‪ )17‬וי אמר אנ כי ‪3‬אשלח גדי עזים מן הצ אן | ות אמר אם תתן ערבון עד שלחך‪ )18( :‬וי אמר מה הערבון ‪3‬אשר אתן לך‬
‫ות אמר ח תמך ופתילך ומטך ‪3‬אשר בידך | ויתן לה ויב א אליה ותהר לו‪ )19( :‬ותקם ותלך ותסר צעיפה מעליה |‬
‫ותלבש בגדי אלמנותה‪ )20( :‬וישלח יהודה את גדי העזים ביד רעהו ה ‪3‬עד>למי לקחת הערבון מיד האשה | ול א‬
‫מצאה‪ )21( :‬וישאל את אנשי מק מה לאמ ר איה הקדשה הוא בעינים על הדרך | וי אמרו ל א היתה בזה קדשה‪( :‬‬
‫‪ )22‬וישב אל יהודה וי אמר ל א מצאתיה | וגם אנשי המקום אמרו ל א היתה בזה קדשה‪ )23( :‬וי אמר יהודה תקח‬
‫לה פן נהיה לבוז | הנה שלחתי הגדי הזה ואתה ל א מצאתה‪ )24( :‬ויהי כמשל ש ‪F‬חדשים וי>גד ליהודה לאמ ר זנתה‬
‫תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים | וי אמר יהודה הוציאוה ותשרף‪ )25( :‬הוא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמ ר‬
‫לאיש ‪3‬אשר אלה לו אנ כי הרה | ות אמר הכר נא למי הח תמת והפתילים והמטה האלה‪ )26( :‬ויכר יהודה וי אמר‬
‫צדקה ממני כי על כן ל א נתתיה לשלה בני | ול א יסף עוד לדעתה‪ )27( :‬ויהי בעת לדתה | והנה תאומים בבטנה‪( :‬‬
‫‪ )28‬ויהי בלדתה ויתן יד | ותקח המילדת ותקש ר על ידו שני לאמ ר זה יצא ראש נה‪ )29( :‬ויהי כמשיב ידו והנה יצא‬
‫אחיו ות אמר מה פרצת עליך פרץ | ויקרא שמו פרץ‪ )30( :‬ואחר יצא אחיו ‪3‬אשר על ידו השני | ויקרא שמו זרח‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויוסף הורד מצרימה | ויקנהו פוטיפר סריס פרע ה שר הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים ‪3‬אשר הורד>הו‬
‫שמה‪ )2( :‬ויהי יהוה את יוסף ויהי איש מצליח | ויהי בבית ‪3‬אד ניו המצרי‪ )3( :‬וירא ‪3‬אד ניו כי יהוה אתו | וכ ל ‪3‬אשר‬
‫הוא ע שה יהוה מצליח בידו‪ )4( :‬וימצא יוסף חן בעיניו וישרת א תו | ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו‪ )5( :‬ויהי‬
‫מאז הפקיד א תו בביתו ועל כל ‪3‬אשר יש לו ויברך יהוה את בית המצרי בגלל יוסף | ויהי ברכת יהוה בכל ‪3‬אשר יש לו‬
‫בבית ובשדה‪ )6( :‬ויע‪3‬ז ב כל ‪3‬אשר לו ביד יוסף ול א ידע אתו מאומה כי אם הלחם ‪3‬אשר הוא אוכל | ויהי יוסף יפה‬
‫ת אר ויפה מראה‪ )7( :‬ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת ‪3‬אד ניו את עיניה אל יוסף | ות אמר שכבה עמי‪)8( :‬‬
‫וימאן וי אמר אל אשת ‪3‬אד ניו הן ‪3‬אד ני ל א ידע אתי מה בבית | וכ ל ‪3‬אשר יש לו נתן בידי‪ )9( :‬איננו גדול בבית הזה‬
‫ממני ול א חשך ממני מאומה כי אם אותך ב ‪3‬אשר את אשתו | ואיך אע"שה הרעה הגד לה הז את וחטאתי לאל הים‪( :‬‬
‫‪ )10‬ויהי כדברה אל יוסף יום יום | ול א שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה‪ )11( :‬ויהי כהיום הזה ויב א הביתה‬
‫לע‪3‬שות מלאכתו | ואין איש מאנשי הבית שם בבית‪ )12( :‬ותתפשהו בבגדו לאמ ר שכבה עמי | ויע‪3‬ז ב בגדו בידה וינס‬
‫ויצא החוצה‪ )13( :‬ויהי כראותה כי עזב בגדו בידה | וינס החוצה‪ )14( :‬ותקרא לאנשי ביתה ות אמר להם לאמ ר‬
‫ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו | בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול‪ )15( :‬ויהי כשמעו כי ‪3‬הרימ תי קולי‬
‫ואקרא | ויע‪3‬ז ב בגדו אצלי וינס ויצא החוצה‪ )16( :‬ותנח בגדו אצלה | עד בוא ‪3‬אד ניו אל ביתו‪ )17( :‬ותדבר אליו‬
‫כדברים האלה לאמ ר | בא אלי העבד העברי ‪3‬אשר הבאת לנו לצחק בי‪ )18( :‬ויהי כ ‪3‬הרימי קולי ואקרא | ויע‪3‬ז ב בגדו‬
‫אצלי וינס החוצה‪ )19( :‬ויהי כשמ ע ‪3‬אד ניו את דברי אשתו ‪3‬אשר דברה אליו לאמ ר כדברים האלה עשה לי עבדך |‬
‫[אסירי קרי] המלך ‪3‬אסורים | ויהי‬ ‫ויחר אפו‪ )20( :‬ויקח ‪3‬אד ני יוסף א תו ויתנהו אל בית הס הר מקום ‪3‬אשר אסורי ‪3‬‬
‫שם בבית הס הר‪ )21( :‬ויהי יהוה את יוסף ויט אליו חסד | ויתן חנו בעיני שר בית הס הר‪ )22( :‬ויתן שר בית הס הר‬
‫ביד יוסף את כל ה ‪3‬אסירם ‪3‬אשר בבית הס הר | ואת כל ‪3‬אשר ע שים שם הוא היה ע שה‪ )23( :‬אין שר בית הס הר ר אה‬
‫ואשר הוא ע שה יהוה מצליח‪:‬‬ ‫את כל מאומה בידו ב ‪3‬אשר יהוה אתו | ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך מצרים והא פה | ל ‪3‬אד ניהם למלך מצרים‪ )2( :‬ויקצ ף פרע ה על שני‬
‫סריסיו | על שר המשקים ועל שר האופים‪ )3( :‬ויתן א תם במשמר בית שר הטבחים אל בית הס הר | מקום ‪3‬אשר‬
‫יוסף אסור שם‪ )4( :‬ויפק ד שר הטבחים את יוסף אתם וישרת א תם | ויהיו ימים במשמר‪ )5( :‬ויחלמו ‪3‬חלום שניהם‬
‫איש ‪3‬חל מו בלילה אחד איש כפתרון ‪3‬חל מו | המשקה והא פה ‪3‬אשר למלך מצרים ‪3‬אשר ‪3‬אסורים בבית הס הר‪)6( :‬‬
‫ויב א ‪3‬אליהם יוסף בב קר | וירא א תם והנם ז ע‪3‬פים‪ )7( :‬וישאל את סריסי פרע ה ‪3‬אשר אתו במשמר בית ‪3‬אד ניו‬
‫לאמ ר | מדוע פניכם רעים היום‪ )8( :‬וי אמרו אליו ‪3‬חלום חלמנו ופ תר אין א תו | וי אמר ‪3‬אלהם יוסף ‪3‬הלוא לאל הים‬
‫פתר נים ספרו נא לי‪ )9( :‬ויספר שר המשקים את ‪3‬חל מו ליוסף | וי אמר לו ב ‪3‬חלומי והנה גפן לפני‪ )10( :‬ובגפן של שה‬
‫שריגם | והיא כפ רחת עלתה נצה הבשילו אשכל תיה ע‪3‬נבים‪ )11( :‬וכוס פרע ה בידי | ואקח את הע‪3‬נבים ואשחט א תם‬
‫אל כוס פרע ה ואתן את הכוס על כף פרע ה‪ )12( :‬וי אמר לו יוסף זה פתר נו | של שת השרגים של שת ימים הם‪)13( :‬‬
‫והשיבך על כנך | ונתת כוס פרע ה בידו כמשפט הראשון ‪3‬אשר היית‬ ‫בעוד של שת ימים ישא פרע ה את ר אשך ‪3‬‬
‫משקהו‪ )14( :‬כי אם זכרתני אתך כ ‪3‬אשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד | והזכרתני אל פרע ה והוצאתני מן הבית‬
‫הזה‪ )15( :‬כי ג>נ ב ג>נבתי מארץ העברים | וגם פ ה ל א עשיתי מאומה כי שמו א תי בבור‪ )16( :‬וירא שר הא פים כי‬
‫טוב פתר | וי אמר אל יוסף אף ‪3‬אני ב ‪3‬חלומי והנה של שה סלי ח רי על ר אשי‪ )17( :‬ובסל העליון מכ ל מ ‪3‬אכל פרע ה‬
‫מע‪3‬שה א פה | והעוף א כל א תם מן הסל מעל ר אשי‪ )18( :‬ויען יוסף וי אמר זה פתר נו | של שת הסלים של שת ימים‬
‫הם‪ )19( :‬בעוד של שת ימים ישא פרע ה את ר אשך מעליך ותלה אותך על עץ | ואכל העוף את בשרך מעליך‪)20( :‬‬
‫ויהי ביום השלישי יום >הלדת את פרע ה ויעש משתה לכל ע‪3‬בדיו | וישא את ר אש שר המשקים ואת ר אש שר הא פים‬
‫בתוך ע‪3‬בדיו‪ )21( :‬וישב את שר המשקים על משקהו | ויתן הכוס על כף פרע ה‪ )22( :‬ואת שר הא פים תלה | כ ‪3‬אשר‬
‫פתר להם יוסף‪ )23( :‬ול א זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי מקץ שנתים ימים | ופרע ה ח לם והנה ע מד על היא ר‪ )2( :‬והנה מן היא ר ע ל ת שבע פרות יפות מראה‬
‫ובריא ת בשר | ותרעינה באחו‪ )3( :‬והנה שבע פרות ‪3‬אחרות ע לות ‪3‬‬
‫אחריהן מן היא ר רעות מראה ודקות בשר |‬
‫ותע‪3‬מ דנה אצל הפרות על שפת היא ר‪ )4( :‬ות אכלנה הפרות רעות המראה ודק ת הבשר את שבע הפרות יפ ת‬
‫ויחל ם שנית | והנה שבע שב‪F‬לים ע לות בקנה אחד בריאות וט בות‪)6( :‬‬ ‫המראה והבריא ת | וייקץ פרע ה‪ )5( :‬ויישן ‪3‬‬
‫אחריהן‪ )7( :‬ותבלענה השב‪F‬לים הדקות את שבע השב‪F‬לים‬ ‫והנה שבע שב‪F‬לים דקות ושדופ ת קדים | צ מחות ‪3‬‬
‫הבריאות והמלאות | וייקץ פרע ה והנה ‪3‬חלום‪ )8( :‬ויהי בב קר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חר >טמי מצרים ואת‬
‫כל ‪3‬חכמיה | ויספר פרע ה להם את ‪3‬חל מו ואין פותר אותם לפרע ה‪ )9( :‬וידבר שר המשקים את פרע ה לאמ ר | את‬
‫‪3‬חטאי ‪3‬אני מזכיר היום‪ )10( :‬פרע ה קצף על ע‪3‬בדיו | ויתן א תי במשמר בית שר הטבחים א תי ואת שר הא פים‪)11( :‬‬
‫ונחלמה ‪3‬חלום בלילה אחד ‪3‬אני והוא | איש כפתרון ‪3‬חל מו חלמנו‪ )12( :‬ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר‬
‫לו ויפתר לנו את ‪3‬חל מ תינו | איש כ ‪3‬חל מו פתר‪ )13( :‬ויהי כ ‪3‬אשר פתר לנו כן היה | א תי השיב על כני וא תו תלה‪)14( :‬‬
‫וישלח פרע ה ויקרא את יוסף ויריצ>הו מן הבור | ויגלח ויחלף שמל תיו ויב א אל פרע ה‪ )15( :‬וי אמר פרע ה אל יוסף‬
‫ואני שמעתי עליך לאמ ר תשמע ‪3‬חלום לפת ר א תו‪ )16( :‬ויען יוסף את פרע ה לאמ ר‬ ‫‪3‬חלום חלמתי ופ תר אין א תו | ‪3‬‬
‫בלעדי | "אל הים יע‪3‬נה את שלום פרע ה‪ )17( :‬וידבר פרע ה אל יוסף | ב ‪3‬חל מי הנני ע מד על שפת היא ר‪ )18( :‬והנה מן‬
‫אחריהן דלות‬ ‫היא ר ע ל ת שבע פרות בריאות בשר ויפ ת ת אר | ותרעינה באחו‪ )19( :‬והנה שבע פרות ‪3‬אחרות ע לות ‪3‬‬
‫ורעות ת אר מא ד ורקות בשר | ל א ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לר ע‪ )20( :‬ות אכלנה הפרות הרקות והרעות | את‬
‫שבע הפרות הראש נות הבריא ת‪ )21( :‬ותב אנה אל קרבנה ול א נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כ ‪3‬אשר בתחלה |‬
‫ואיקץ‪ )22( :‬וארא ב ‪3‬חל מי | והנה שבע שב‪F‬לים ע ל ת בקנה אחד מלא ת וט בות‪ )23( :‬והנה שבע שב‪F‬לים צנ>מות דקות‬
‫אחריהם‪ )24( :‬ותבלען השב‪F‬לים הדק ת את שבע השב‪F‬לים הט בות | וא מר אל החר >טמים ואין‬ ‫שד>פות קדים | צ מחות ‪3‬‬
‫מגיד לי‪ )25( :‬וי אמר יוסף אל פרע ה ‪3‬חלום פרע ה אחד הוא | את ‪3‬אשר ה "אל הים ע שה הגיד לפרע ה‪ )26( :‬שבע פר ת‬
‫הט ב ת שבע שנים הנה ושבע השב‪F‬לים הט ב ת שבע שנים הנה | ‪3‬חלום אחד הוא‪ )27( :‬ושבע הפרות הרקות והרע ת‬
‫אחריהן שבע שנים הנה ושבע השב‪F‬לים הרקות שד>פות הקדים | יהיו שבע שני רעב‪ )28( :‬הוא הדבר ‪3‬אשר‬ ‫הע ל ת ‪3‬‬
‫דברתי אל פרע ה | ‪3‬אשר ה "אל הים ע שה הראה את פרע ה‪ )29( :‬הנה שבע שנים באות | שבע גדול בכל ארץ מצרים‪( :‬‬
‫אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים | וכלה הרעב את הארץ‪ )31( :‬ול א יודע השבע בארץ‬ ‫‪ )30‬וקמו שבע שני רעב ‪3‬‬
‫אחרי כן | כי כבד הוא מא ד‪ )32( :‬ועל השנות ה ‪3‬חלום אל פרע ה פע‪3‬מים | כי נכון הדבר מעם‬‫מפני הרעב ההוא ‪3‬‬
‫ה "אל הים וממהר ה "אל הים לע‪3‬ש תו‪ )33( :‬ועתה ירא פרע ה איש נבון וחכם | וישיתהו על ארץ מצרים‪ )34( :‬יע‪3‬שה‬
‫פרע ה ויפקד פקדים על הארץ | וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע‪ )35( :‬ויקבצו את כל א כל השנים הט ב ת‬
‫הבא ת האלה | ויצברו בר תחת יד פרע ה א כל בערים ושמרו‪ )36( :‬והיה הא כל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב ‪3‬אשר‬
‫תהיין בארץ מצרים | ול א תכרת הארץ ברעב‪ )37( :‬וייטב הדבר בעיני פרע ה | ובעיני כל ע‪3‬בדיו‪ )38( :‬וי אמר פרע ה‬
‫אחרי הודיע "אל הים אותך את כל‬ ‫אל ע‪3‬בדיו | ‪3‬הנמצא כזה איש ‪3‬אשר רוח "אל הים בו‪ )39( :‬וי אמר פרע ה אל יוסף ‪3‬‬
‫ז את | אין נבון וחכם כמוך‪ )40( :‬אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי | רק הכסא אגדל ממך‪ )41( :‬וי אמר‬
‫פרע ה אל יוסף | ראה נתתי א תך על כל ארץ מצרים‪ )42( :‬ויסר פרע ה את טבעתו מעל ידו ויתן א תה על יד יוסף |‬
‫וילבש א תו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו‪ )43( :‬וירכב א תו במרכבת המשנה ‪3‬אשר לו ויקראו לפניו אברך |‬
‫ונתון א תו על כל ארץ מצרים‪ )44( :‬וי אמר פרע ה אל יוסף ‪3‬אני פרע ה | ובלעדיך ל א ירים איש את ידו ואת רגלו בכל‬
‫ארץ מצרים‪ )45( :‬ויקרא פרע ה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כ הן א ן לאשה | ויצא יוסף על‬
‫ארץ מצרים‪ )46( :‬ויוסף בן של שים שנה בעמדו לפני פרע ה מלך מצרים | ויצא יוסף מלפני פרע ה ויע‪3‬ב ר בכל ארץ‬
‫מצרים‪ )47( :‬ותעש הארץ בשבע שני השבע | לקמצים‪ )48( :‬ויקב ץ את כל א כל שבע שנים ‪3‬אשר היו בארץ מצרים‬
‫ויתן א כל בערים | א כל שדה העיר ‪3‬אשר סביב תיה נתן בתוכה‪ )49( :‬ויצב ר יוסף בר כחול הים הרבה מא ד | עד כי‬
‫חדל לספ ר כי אין מספר‪ )50( :‬וליוסף י>לד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב | ‪3‬אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כ הן‬
‫און‪ )51( :‬ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה | כי נשני "אל הים את כל ע‪3‬מלי ואת כל בית אבי‪ )52( :‬ואת שם השני‬
‫קרא אפרים | כי הפרני "אל הים בארץ עניי‪ )53( :‬ותכלינה שבע שני השבע | ‪3‬אשר היה בארץ מצרים‪ )54( :‬ותחלינה‬
‫שבע שני הרעב לבוא כ ‪3‬אשר אמר יוסף | ויהי רעב בכל ה ‪3‬ארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם‪ )55( :‬ותרעב כל ארץ‬
‫מצרים ויצעק העם אל פרע ה ללחם | וי אמר פרע ה לכל מצרים לכו אל יוסף ‪3‬אשר י אמר לכם תע‪3‬שו‪ )56( :‬והרעב‬
‫ויחזק הרעב בארץ מצרים‪ )57( :‬וכל הארץ‬ ‫היה על כל פני הארץ | ויפתח יוסף את כל ‪3‬אשר בהם וישב ר למצרים "‬
‫באו מצרימה לשב ר אל יוסף | כי חזק הרעב בכל הארץ‪:‬‬
‫(‪ )1‬וירא יע‪3‬ק ב כי יש שבר במצרים | וי אמר יע‪3‬ק ב לבניו למה תתראו‪ )2( :‬וי אמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים |‬
‫רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ול א נמות‪ )3( :‬וירדו ‪3‬אחי יוסף ע‪3‬שרה | לשב ר בר ממצרים‪ )4( :‬ואת בנימין ‪3‬אחי‬
‫יוסף ל א שלח יע‪3‬ק ב את אחיו | כי אמר פן יקראנו אסון‪ )5( :‬ויב או בני ישראל לשב ר בתוך הבאים | כי היה הרעב‬
‫בארץ כנען‪ )6( :‬ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ | ויב או ‪3‬אחי יוסף וישת ‪3‬חוו לו אפים‬
‫ארצה‪ )7( :‬וירא יוסף את אחיו ויכרם | ויתנכר ‪3‬אליהם וידבר אתם קשות וי אמר ‪3‬אלהם מאין באתם וי אמרו מארץ‬
‫כנען לשבר א כל‪ )8( :‬ויכר יוסף את אחיו | והם ל א הכר>הו‪ )9( :‬ויזכ ר יוסף את ה ‪3‬חל מות ‪3‬אשר חלם להם | וי אמר‬
‫‪3‬אלהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם‪ )10( :‬וי אמרו אליו ל א ‪3‬אד ני | וע‪3‬בדיך באו לשבר א כל‪)11( :‬‬
‫כ>לנו בני איש אחד נחנו | כנים ‪3‬אנחנו ל א היו ע‪3‬בדיך מרגלים‪ )12( :‬וי אמר ‪3‬אלהם | ל א כי ערות הארץ באתם לראות‪:‬‬
‫(‪ )13‬וי אמרו שנים עשר ע‪3‬בדיך אחים ‪3‬אנחנו בני איש אחד בארץ כנען | והנה הקט ן את אבינו היום והאחד איננו‪( :‬‬
‫‪ )14‬וי אמר ‪3‬אלהם יוסף | הוא ‪3‬אשר דברתי ‪3‬אלכם לאמ ר מרגלים אתם‪ )15( :‬בז את תבחנו | חי פרע ה אם תצאו מזה‬
‫כי אם בבוא ‪3‬אחיכם הקט ן הנה‪ )16( :‬שלחו מכם אחד ויקח את ‪3‬אחיכם ואתם האסרו ויב ‪3‬חנו דבריכם ה "אמת‬
‫ויאס ף א תם אל משמר של שת ימים‪ )18( :‬וי אמר ‪3‬אלהם יוסף‬ ‫אתכם | ואם ל א חי פרע ה כי מרגלים אתם‪" )17( :‬‬
‫ביום השלישי ז את ע‪3‬שו וחיו | את ה "אל הים ‪3‬אני ירא‪ )19( :‬אם כנים אתם ‪3‬אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם |‬
‫ואתם לכו הביאו שבר רע‪3‬בון בתיכם‪ )20( :‬ואת ‪3‬אחיכם הקט ן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ול א תמותו | ויע‪3‬שו כן‪( :‬‬
‫‪ )21‬וי אמרו איש אל אחיו ‪3‬אבל ‪3‬אשמים ‪3‬אנחנו על אחינו ‪3‬אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ול א שמענו | על כן‬
‫באה אלינו הצרה הז את‪ )22( :‬ויען ראובן א תם לאמ ר ‪3‬הלוא אמרתי ‪3‬אליכם לאמ ר אל תחטאו בילד ול א שמעתם |‬
‫וגם דמו הנה נדרש‪ )23( :‬והם ל א ידעו כי ש מע יוסף | כי המליץ בינ תם‪ )24( :‬ויס ב מע‪3‬ליהם ויבך | וישב ‪3‬אלהם‬
‫ויאס ר א תו לעיניהם‪ )25( :‬ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר ולהשיב כספיהם‬ ‫וידבר ‪3‬אלהם ויקח מאתם את שמעון "‬
‫איש אל שקו ולתת להם צדה לדרך | ויעש להם כן‪ )26( :‬וישאו את שברם על ‪3‬חמ ריהם | וילכו משם‪ )27( :‬ויפתח‬
‫האחד את שקו לתת מספוא ל ‪3‬חמ רו במלון | וירא את כספו והנה הוא בפי אמתחתו‪ )28( :‬וי אמר אל אחיו הושב‬
‫כספי וגם הנה באמתחתי | ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמ ר מה ז את עשה "אל הים לנו‪ )29( :‬ויב או אל יע‪3‬ק ב‬
‫‪3‬אביהם ארצה כנען | ויגידו לו את כל הק ר ת א תם לאמ ר‪ )30( :‬דבר האיש ‪3‬אד ני הארץ אתנו קשות | ויתן א תנו‬
‫כמרגלים את הארץ‪ )31( :‬ונ אמר אליו כנים ‪3‬אנחנו | ל א היינו מרגלים‪ )32( :‬שנים עשר ‪3‬אנחנו אחים בני אבינו |‬
‫האחד איננו והקט ן היום את אבינו בארץ כנען‪ )33( :‬וי אמר אלינו האיש ‪3‬אד ני הארץ בז את אדע כי כנים אתם |‬
‫‪3‬אחיכם האחד הניחו אתי ואת רע‪3‬בון בתיכם קחו ולכו‪ )34( :‬והביאו את ‪3‬אחיכם הקט ן אלי ואדעה כי ל א מרגלים‬
‫אתם כי כנים אתם | את ‪3‬אחיכם אתן לכם ואת הארץ תסחרו‪ )35( :‬ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו‬
‫ואביהם וייראו‪ )36( :‬וי אמר ‪3‬אלהם יע‪3‬ק ב ‪3‬אביהם א תי שכלתם | יוסף איננו‬ ‫בשקו | ויראו את צר רות כספיהם המה ‪3‬‬
‫ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כ>לנה‪ )37( :‬וי אמר ראובן אל אביו לאמ ר את שני בני תמית אם ל א ‪3‬אביאנו‬
‫ואני ‪3‬אשיבנו אליך‪ )38( :‬וי אמר ל א ירד בני עמכם | כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו‬ ‫אליך | תנה א תו על ידי ‪3‬‬
‫אסון בדרך ‪3‬אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה‪:‬‬
‫(‪ )1‬והרעב כבד בארץ‪ )2( :‬ויהי כ ‪3‬אשר כלו ל "אכ ל את השבר ‪3‬אשר הביאו ממצרים | וי אמר ‪3‬אליהם ‪3‬אביהם >שבו שברו‬
‫לנו מעט א כל‪ )3( :‬וי אמר אליו יהודה לאמ ר | העד העד בנו האיש לאמ ר ל א תראו פני בלתי ‪3‬אחיכם אתכם‪ )4( :‬אם‬
‫ישך משלח את אחינו אתנו | נרדה ונשברה לך א כל‪ )5( :‬ואם אינך משלח ל א נרד | כי האיש אמר אלינו ל א תראו‬
‫פני בלתי ‪3‬אחיכם אתכם‪ )6( :‬וי אמר ישראל למה ‪3‬הרע תם לי | להגיד לאיש העוד לכם אח‪ )7( :‬וי אמרו שאול שאל‬
‫האיש לנו ולמולדתנו לאמ ר העוד ‪3‬אביכם חי ‪3‬היש לכם אח ונגד לו על פי הדברים האלה | ‪3‬הידוע נדע כי י אמר‬
‫הורידו את ‪3‬אחיכם‪ )8( :‬וי אמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה | ונחיה ול א נמות גם ‪3‬אנחנו‬
‫גם אתה גם טפנו‪ )9( :‬אנ כי אערבנו מידי תבקשנו | אם ל א ‪3‬הביא תיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים‪( :‬‬
‫‪ )10‬כי לולא התמהמהנו | כי עתה שבנו זה פע‪3‬מים‪ )11( :‬וי אמר ‪3‬אלהם ישראל ‪3‬אביהם אם כן אפוא ז את ע‪3‬שו קחו‬
‫מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה | מעט ‪F‬צרי ומעט דבש נכ את ול ט בטנים ושקדים‪ )12( :‬וכסף משנה‬
‫קחו בידכם | ואת הכסף המושב בפי אמתח תיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא‪ )13( :‬ואת ‪3‬אחיכם קחו | וקומו‬
‫שובו אל האיש‪ )14( :‬ואל שדי יתן לכם ר ‪3‬חמים לפני האיש ושלח לכם את ‪3‬אחיכם אחר ואת בנימין | ‪3‬‬
‫ואני כ ‪3‬אשר‬
‫שכ לתי שכלתי‪ )15( :‬ויקחו ה ‪3‬אנשים את המנחה הז את ומשנה כסף לקחו בידם ואת בנימן | >‬
‫ויקמו וירדו מצרים‬
‫ויעמדו לפני יוסף‪ )16( :‬וירא יוסף אתם את בנימין וי אמר ל ‪3‬אשר על ביתו הבא את ה ‪3‬אנשים הביתה | וטב ח טבח‬
‫והכן כי אתי י אכלו ה ‪3‬אנשים בצ ‪F‬הרים‪ )17( :‬ויעש האיש כ ‪3‬אשר אמר יוסף | ויבא האיש את ה ‪3‬אנשים ביתה יוסף‪( :‬‬
‫‪ )18‬וייראו ה ‪3‬אנשים כי הובאו בית יוסף וי אמרו על דבר הכסף השב באמתח תינו בתחלה ‪3‬אנחנו מובאים | להתג לל‬
‫עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת א תנו לע‪3‬בדים ואת ‪3‬חמ רינו‪ )19( :‬ויגשו אל האיש ‪3‬אשר על בית יוסף | וידברו אליו פתח‬
‫הבית‪ )20( :‬וי אמרו בי ‪3‬אד ני | יר ד ירדנו בתחלה לשבר א כל‪ )21( :‬ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את אמתח תינו‬
‫והנה כסף איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו | ונשב א תו בידנו‪ )22( :‬וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר א כל | ל א ידענו‬
‫מי שם כספנו באמתח תינו‪ )23( :‬וי אמר שלום לכם אל תיראו "אל היכם ואל הי ‪3‬אביכם נתן לכם מטמון‬
‫באמתח תיכם כספכם בא אלי | ויוצא ‪3‬אלהם את שמעון‪ )24( :‬ויבא האיש את ה ‪3‬אנשים ביתה יוסף | ויתן מים‬
‫ויר ‪3‬חצו רגליהם ויתן מספוא ל ‪3‬חמ ריהם‪ )25( :‬ויכינו את המנחה עד בוא יוסף בצ ‪F‬הרים | כי שמעו כי שם י אכלו‬
‫לחם‪ )26( :‬ויב א יוסף הביתה ויביאו לו את המנחה ‪3‬אשר בידם הביתה | וישת ‪3‬חוו לו ארצה‪ )27( :‬וישאל להם‬
‫לשלום וי אמר ‪3‬השלום ‪3‬אביכם הזקן ‪3‬אשר ‪3‬אמרתם | העודנו חי‪ )28( :‬וי אמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי | ויקדו‬
‫וישתחו [וישת ‪3‬חוו קרי]‪ )29( :‬וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו וי אמר ‪3‬הזה ‪3‬אחיכם הקט ן ‪3‬אשר ‪3‬אמרתם אלי‬
‫| וי אמר "אל הים יחנך בני‪ )30( :‬וימהר יוסף כי נכמרו ר ‪3‬חמיו אל אחיו ויבקש לבכות | ויב א החדרה ויבך שמה‪)31( :‬‬
‫וירחץ פניו ויצא | ויתאפק וי אמר שימו לחם‪ )32( :‬וישימו לו לבדו ולהם לבדם | ולמצרים הא כלים אתו לבדם כי‬
‫ל א יוכלון המצרים ל "אכ ל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים‪ )33( :‬וישבו לפניו הבכ ר כבכ רתו והצעיר‬
‫כצערתו | ויתמהו ה ‪3‬אנשים איש אל רעהו‪ )34( :‬וישא משא ת מאת פניו ‪3‬אלהם ותרב משאת בנימן ממשא ת כ>לם‬
‫חמש ידות | וישתו וישכרו עמו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויצו את ‪3‬אשר על ביתו לאמ ר מלא את אמתח ת ה ‪3‬אנשים א כל כ ‪3‬אשר יוכלון שאת | ושים כסף איש בפי‬
‫אמתחתו‪ )2( :‬ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקט ן ואת כסף שברו | ויעש כדבר יוסף ‪3‬אשר דבר‪)3( :‬‬
‫וחמ ריהם‪ )4( :‬הם יצאו את העיר ל א הרחיקו ויוסף אמר ל ‪3‬אשר על ביתו קום‬ ‫הב קר אור | וה ‪3‬אנשים >שלחו המה ‪3‬‬
‫אחרי ה ‪3‬אנשים | והשגתם ואמרת ‪3‬אלהם למה שלמתם רעה תחת טובה‪3 )5( :‬הלוא זה ‪3‬אשר ישתה ‪3‬אד ני בו והוא‬ ‫רד ף ‪3‬‬
‫נחש ינחש בו | ‪3‬הרע תם ‪3‬אשר ע‪3‬שיתם‪ )6( :‬וישגם | וידבר ‪3‬אלהם את הדברים האלה‪ )7( :‬וי אמרו אליו למה ידבר‬
‫‪3‬אד ני כדברים האלה | חלילה לע‪3‬בדיך מע‪3‬שות כדבר הזה‪ )8( :‬הן כסף ‪3‬אשר מצאנו בפי אמתח תינו "השיב נו אליך‬
‫מארץ כנען | ואיך נגנ ב מבית ‪3‬אד ניך כסף או זהב‪3 )9( :‬אשר ימצא אתו מע‪3‬בדיך ומת | וגם ‪3‬אנחנו נהיה לאד ני‬
‫לע‪3‬בדים‪ )10( :‬וי אמר גם עתה כדבריכם כן הוא | ‪3‬אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקים‪ )11( :‬וימ ‪3‬הרו‬
‫ויורדו איש את אמתחתו ארצה | ויפתחו איש אמתחתו‪ )12( :‬ויחפש בגדול החל ובקט ן כלה | וימצא הגביע‬
‫וישבו העירה‪ )14( :‬ויב א יהודה ואחיו ביתה יוסף‬ ‫באמתחת בנימן‪ )13( :‬ויקרעו שמל תם | ויע‪3‬מ ס איש על ‪3‬חמ רו >‬
‫והוא עודנו שם | ויפלו לפניו ארצה‪ )15( :‬וי אמר להם יוסף מה המע‪3‬שה הזה ‪3‬אשר ע‪3‬שיתם | ‪3‬הלוא ידעתם כי נחש‬
‫ינחש איש ‪3‬אשר כמ ני‪ )16( :‬וי אמר יהודה מה נ אמר לאד ני מה נדבר ומה נצטדק | ה "אל הים מצא את ע‪3‬ון ע‪3‬בדיך‬
‫הננו ע‪3‬בדים לאד ני גם ‪3‬אנחנו גם ‪3‬אשר נמצא הגביע בידו‪ )17( :‬וי אמר חלילה לי מע‪3‬שות ז את | האיש ‪3‬אשר נמצא‬
‫הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם ע‪3‬לו לשלום אל ‪3‬אביכם‪:‬‬
‫(‪ )18‬ויגש אליו יהודה וי אמר בי ‪3‬אד ני ידבר נא עבדך דבר באזני ‪3‬אד ני ואל יחר אפך בעבדך | כי כמוך כפרע ה‪)19( :‬‬
‫‪3‬אד ני שאל את ע‪3‬בדיו לאמ ר | ‪3‬היש לכם אב או אח‪ )20( :‬ונ אמר אל ‪3‬אד ני יש לנו אב זקן וילד ז >קנים קטן | ואחיו מת‬
‫ויותר הוא לבדו לאמו ואביו ‪3‬אהבו‪ )21( :‬ות אמר אל ע‪3‬בדיך הורד>הו אלי | ואשימה עיני עליו‪ )22( :‬ונ אמר אל ‪3‬אד ני‬
‫ל א יוכל הנער לע‪3‬ז ב את אביו | ועזב את אביו ומת‪ )23( :‬ות אמר אל ע‪3‬בדיך אם ל א ירד ‪3‬אחיכם הקט ן אתכם | ל א‬
‫ת ספון לראות פני‪ )24( :‬ויהי כי עלינו אל עבדך אבי | ונגד לו את דברי ‪3‬אד ני‪ )25( :‬וי אמר אבינו | >שבו שברו לנו מעט‬
‫א כל‪ )26( :‬ונ אמר ל א נוכל לרדת | אם יש אחינו הקט ן אתנו וירדנו כי ל א נוכל לראות פני האיש ואחינו הקט ן‬
‫איננו אתנו‪ )27( :‬וי אמר עבדך אבי אלינו | אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי‪ )28( :‬ויצא האחד מאתי וא מר אך‬
‫טר ף ט רף | ול א ראיתיו עד הנה‪ )29( :‬ולקחתם גם את זה מעם פני וקרהו אסון | והורדתם את שיבתי ברעה‬
‫שא לה‪ )30( :‬ועתה כב אי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו | ונפשו קשורה בנפשו‪ )31( :‬והיה כראותו כי אין הנער‬
‫ומת | והורידו ע‪3‬בדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שא לה‪ )32( :‬כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמ ר | אם ל א‬
‫‪3‬אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים‪ )33( :‬ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאד ני | והנער יעל עם אחיו‪)34( :‬‬
‫כי איך אע"לה אל אבי והנער איננו אתי | פן אראה ברע ‪3‬אשר ימצא את אבי‪:‬‬
‫(‪ )1‬ול א יכ ל יוסף להתאפק לכ ל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי | ול א עמד איש אתו בהתודע יוסף אל‬
‫אחיו‪ )2( :‬ויתן את ק לו בבכי | וישמעו מצרים וישמע בית פרע ה‪ )3( :‬וי אמר יוסף אל אחיו ‪3‬אני יוסף העוד אבי חי |‬
‫ול א יכלו אחיו לע‪3‬נות א תו כי נב ‪3‬הלו מפניו‪ )4( :‬וי אמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו | וי אמר ‪3‬אני יוסף ‪3‬אחיכם‬
‫‪3‬אשר מכרתם א תי מצרימה‪ )5( :‬ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם א תי הנה | כי למחיה שלחני "אל הים‬
‫לפניכם‪ )6( :‬כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ | ועוד חמש שנים ‪3‬אשר אין חריש וקציר‪ )7( :‬וישלחני "אל הים לפניכם‬
‫לשום לכם שארית בארץ | ולה ‪3‬חיות לכם לפליטה גד לה‪ )8( :‬ועתה ל א אתם שלחתם א תי הנה כי ה "אל הים | וישימני‬
‫ואמרתם אליו כ ה אמר בנך יוסף‬ ‫לאב לפרע ה ולאדון לכל ביתו ומ של בכל ארץ מצרים‪ )9( :‬מ ‪3‬הרו וע‪3‬לו אל אבי ‪3‬‬
‫שמני "אל הים לאדון לכל מצרים | רדה אלי אל תע‪3‬מ ד‪ )10( :‬וישבת בארץ ג שן והיית קרוב אלי אתה ובניך ובני בניך‬
‫| וצ אנך ובקרך וכל ‪3‬אשר לך‪ )11( :‬וכלכלתי א תך שם כי עוד חמש שנים רעב | פן תורש אתה וביתך וכל ‪3‬אשר לך‪( :‬‬
‫‪ )12‬והנה עיניכם ר אות ועיני אחי בנימין | כי פי המדבר ‪3‬אליכם‪ )13( :‬והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל‬
‫‪3‬אשר ראיתם | ומהרתם והורדתם את אבי הנה‪ )14( :‬ויפ ל על צוארי בנימן אחיו ויבך | ובנימן בכה על צואריו‪)15( :‬‬
‫אחרי כן דברו אחיו אתו‪ )16( :‬והק ל נשמע בית פרע ה לאמ ר באו ‪3‬אחי יוסף | וייטב‬ ‫וינשק לכל אחיו ויבך ע‪3‬ליהם | ו ‪3‬‬
‫בעיני פרע ה ובעיני ע‪3‬בדיו‪ )17( :‬וי אמר פרע ה אל יוסף "אמ ר אל אחיך ז את ע‪3‬שו | טע‪3‬נו את בעירכם ולכו ב או ארצה‬
‫כנען‪ )18( :‬וקחו את ‪3‬אביכם ואת בתיכם וב או אלי | ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ‪)19( :‬‬
‫ואתה צ>ויתה ז את ע‪3‬שו | קחו לכם מארץ מצרים ע‪3‬גלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את ‪3‬אביכם ובאתם‪ )20( :‬ועינכם‬
‫אל תח ס על כליכם | כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא‪ )21( :‬ויע‪3‬שו כן בני ישראל ויתן להם יוסף ע‪3‬גלות על פי פרע ה |‬
‫ויתן להם צדה לדרך‪ )22( :‬לכ>לם נתן לאיש ‪3‬חלפות שמל ת | ולבנימן נתן של ש מאות כסף וחמש ‪3‬חלפ ת שמל ת‪)23( :‬‬
‫ולאביו שלח כז את ע‪3‬שרה ‪3‬חמ רים נ שאים מטוב מצרים | ועשר ‪3‬את נ ת נ שא ת בר ולחם ומזון לאביו לדרך‪)24( :‬‬
‫וישלח את אחיו וילכו | וי אמר ‪3‬אלהם אל תרגזו בדרך‪ )25( :‬ויע‪3‬לו ממצרים | ויב או ארץ כנען אל יע‪3‬ק ב ‪3‬אביהם‪)26( :‬‬
‫ויגדו לו לאמ ר עוד יוסף חי וכי הוא מ של בכל ארץ מצרים | ויפג לבו כי ל א ה "אמין להם‪ )27( :‬וידברו אליו את כל‬
‫דברי יוסף ‪3‬אשר דבר ‪3‬אלהם וירא את הע‪3‬גלות ‪3‬אשר שלח יוסף לשאת א תו | ותחי רוח יע‪3‬ק ב ‪3‬אביהם‪ )28( :‬וי אמר‬
‫ישראל רב עוד יוסף בני חי | אלכה ואראנו בטרם אמות‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויסע ישראל וכל ‪3‬אשר לו ויב א בארה שבע | ויזבח זבחים לאל הי אביו יצחק‪ )2( :‬וי אמר "אל הים לישראל‬
‫במרא ת הלילה וי אמר יע‪3‬ק ב יע‪3‬ק ב | וי אמר הנני‪ )3( :‬וי אמר אנ כי האל "אל הי אביך | אל תירא מרדה מצרימה כי‬
‫לגוי גדול ‪3‬אשימך שם‪ )4( :‬אנ כי ארד עמך מצרימה ואנ כי אעלך גם על ה | ויוסף ישית ידו על עיניך‪ )5( :‬ויקם יע‪3‬ק ב‬
‫מבאר שבע | וישאו בני ישראל את יע‪3‬ק ב ‪3‬אביהם ואת טפם ואת נשיהם בע‪3‬גלות ‪3‬אשר שלח פרע ה לשאת א תו‪)6( :‬‬
‫ויקחו את מקניהם ואת רכושם ‪3‬אשר רכשו בארץ כנען ויב או מצרימה | יע‪3‬ק ב וכל זרעו אתו‪ )7( :‬בניו ובני בניו אתו‬
‫בנ תיו ובנות בניו וכל זרעו | הביא אתו מצרימה‪ )8( :‬ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יע‪3‬ק ב ובניו | בכ ר‬
‫יע‪3‬ק ב ראובן‪ )9( :‬ובני ראובן | ‪3‬חנוך ופלוא וחצרון וכרמי‪ )10( :‬ובני שמעון ימואל וימין וא הד ויכין וצ חר | ושאול בן‬
‫הכנע‪3‬נית‪ )11( :‬ובני לוי | גרשון קהת ומררי‪ )12( :‬ובני יהודה ער ואונן ושלה ופרץ וזרח | וימת ער ואונן בארץ כנען‬
‫ויהיו בני פרץ חצרון וחמול‪ )13( :‬ובני יששכר | תולע ופ>וה ויוב ושמרון‪ )14( :‬ובני זבול>ן | סרד ואלון ויחלאל‪)15( :‬‬
‫אלה בני לאה ‪3‬אשר ילדה ליע‪3‬ק ב בפדן ‪3‬ארם ואת דינה בתו | כל נפש בניו ובנותיו של שים ושל ש‪ )16( :‬ובני גד צפיון‬
‫וארודי ואראלי‪ )17( :‬ובני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח ‪3‬אח תם | ובני בריעה חבר‬ ‫וחגי שוני ואצב ן | ערי ‪3‬‬
‫ומלכיאל‪ )18( :‬אלה בני זלפה ‪3‬אשר נתן לבן ללאה בתו | ותלד את אלה ליע‪3‬ק ב שש עשרה נפש‪ )19( :‬בני רחל אשת‬
‫יע‪3‬ק ב יוסף ובנימן‪ )20( :‬ויולד ליוסף בארץ מצרים ‪3‬אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כ הן א ן | את מנשה ואת‬
‫אפרים‪ )21( :‬ובני בנימן בלע ובכר ואשבל גרא ונע‪3‬מן אחי ור אש | >מפים ו >חפים וארד‪ )22( :‬אלה בני רחל ‪3‬אשר י>לד‬
‫ליע‪3‬ק ב | כל נפש ארבעה עשר‪ )23( :‬ובני דן >חשים‪ )24( :‬ובני נפתלי | יחצאל וגוני ויצר ושלם‪ )25( :‬אלה בני בלהה‬
‫‪3‬אשר נתן לבן לרחל בתו | ותלד את אלה ליע‪3‬ק ב כל נפש שבעה‪ )26( :‬כל הנפש הבאה ליע‪3‬ק ב מצרימה י צאי ירכו‬
‫מלבד נשי בני יע‪3‬ק ב | כל נפש ששים ושש‪ )27( :‬ובני יוסף ‪3‬אשר י>לד לו במצרים נפש שנים | כל הנפש לבית יע‪3‬ק ב‬
‫הבאה מצרימה שבעים‪:‬‬
‫(‪ )28‬ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להור ת לפניו ג שנה | ויב או ארצה ג שן‪ )29( :‬ויאס ר יוסף מרכבתו ויעל לקראת‬
‫ישראל אביו ג שנה | וירא אליו ויפ ל על צואריו ויבך על צואריו עוד‪ )30( :‬וי אמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם |‬
‫אחרי ראותי את פניך כי עודך חי‪ )31( :‬וי אמר יוסף אל אחיו ואל בית אביו אע"לה ואגידה לפרע ה | וא מרה אליו‬ ‫‪3‬‬
‫אחי ובית אבי ‪3‬אשר בארץ כנען באו אלי‪ )32( :‬וה ‪3‬אנשים ר עי צ אן כי אנשי מקנה היו | וצ אנם ובקרם וכל ‪3‬אשר להם‬
‫ואמרתם אנשי מקנה היו ע‪3‬בדיך מנעורינו ועד‬ ‫הביאו‪ )33( :‬והיה כי יקרא לכם פרע ה | ואמר מה מע‪3‬שיכם‪3 )34( :‬‬
‫עתה גם ‪3‬אנחנו גם ‪3‬אב תינו | בע‪3‬בור תשבו בארץ ג שן כי תוע‪3‬בת מצרים כל ר עה צ אן‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויב א יוסף ויגד לפרע ה וי אמר אבי ואחי וצ אנם ובקרם וכל ‪3‬אשר להם באו מארץ כנען | והנם בארץ ג שן‪)2( :‬‬
‫ומקצה אחיו לקח ‪3‬חמשה ‪3‬אנשים | ויצגם לפני פרע ה‪ )3( :‬וי אמר פרע ה אל אחיו מה מע‪3‬שיכם | וי אמרו אל פרע ה‬
‫ר עה צ אן ע‪3‬בדיך גם ‪3‬אנחנו גם ‪3‬אבותינו‪ )4( :‬וי אמרו אל פרע ה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצ אן ‪3‬אשר לע‪3‬בדיך כי‬
‫כבד הרעב בארץ כנען | ועתה ישבו נא ע‪3‬בדיך בארץ ג שן‪ )5( :‬וי אמר פרע ה אל יוסף לאמ ר | אביך ואחיך באו אליך‪:‬‬
‫(‪ )6‬ארץ מצרים לפניך הוא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך | ישבו בארץ ג שן ואם ידעת ויש בם אנשי חיל‬
‫ושמתם שרי מקנה על ‪3‬אשר לי‪ )7( :‬ויבא יוסף את יע‪3‬ק ב אביו ויע‪3‬מדהו לפני פרע ה | ויברך יע‪3‬ק ב את פרע ה‪)8( :‬‬
‫וי אמר פרע ה אל יע‪3‬ק ב | כמה ימי שני חייך‪ )9( :‬וי אמר יע‪3‬ק ב אל פרע ה ימי שני מגורי של שים ומאת שנה | מעט‬
‫ורעים היו ימי שני חיי ול א השיגו את ימי שני חיי ‪3‬אב תי בימי מגוריהם‪ )10( :‬ויברך יע‪3‬ק ב את פרע ה | ויצא מלפני‬
‫פרע ה‪ )11( :‬ויושב יוסף את אביו ואת אחיו ויתן להם ‪3‬א >חזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס | כ ‪3‬אשר צוה‬
‫פרע ה‪ )12( :‬ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו | לחם לפי הטף‪ )13( :‬ולחם אין בכל הארץ כי כבד‬
‫הרעב מא ד | ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב‪ )14( :‬וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ‬
‫כנען בשבר ‪3‬אשר הם ש ברים | ויבא יוסף את הכסף ביתה פרע ה‪ )15( :‬וית ם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ויב או‬
‫כל מצרים אל יוסף לאמ ר הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך | כי אפס כסף‪ )16( :‬וי אמר יוסף הבו מקניכם ואתנה‬
‫לכם במקניכם | אם אפס כסף‪ )17( :‬ויביאו את מקניהם אל יוסף ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצ אן‬
‫נהלם בלחם בכל מקנהם בשנה ההוא‪ )18( :‬ותת ם השנה ההוא ויב או אליו בשנה‬ ‫ובמקנה הבקר וב ‪3‬חמ רים | וי ‪3‬‬
‫השנית וי אמרו לו ל א נכחד מ ‪3‬אד ני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל ‪3‬אד ני | ל א נשאר לפני ‪3‬אד ני בלתי אם גויתנו‬
‫ואדמתנו‪ )19( :‬למה נמות לעיניך גם ‪3‬אנחנו גם אדמתנו קנה א תנו ואת אדמתנו בלחם | ונהיה ‪3‬אנחנו ואדמתנו‬
‫ע‪3‬בדים לפרע ה ותן זרע ונחיה ול א נמות וה ‪3‬אדמה ל א תשם‪ )20( :‬ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרע ה כי מכרו‬
‫מצרים איש שדהו כי חזק ע‪3‬להם הרעב | ותהי הארץ לפרע ה‪ )21( :‬ואת העם הע"ביר א תו לערים | מקצה גבול‬
‫מצרים ועד קצהו‪ )22( :‬רק אדמת הכ ‪3‬הנים ל א קנה | כי ח ק לכ ‪3‬הנים מאת פרע ה ואכלו את >חקם ‪3‬אשר נתן להם‬
‫פרע ה על כן ל א מכרו את אדמתם‪ )23( :‬וי אמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרע ה | הא‬
‫לכם זרע וזרעתם את ה ‪3‬אדמה‪ )24( :‬והיה בתבוא ת ונתתם ‪3‬חמישית לפרע ה | וארבע היד ת יהיה לכם לזרע השדה‬
‫ולאכלכם ול ‪3‬אשר בבתיכם ול "אכ ל לטפכם‪ )25( :‬וי אמרו ה "חיתנו | נמצא חן בעיני ‪3‬אד ני והיינו ע‪3‬בדים לפרע ה‪)26( :‬‬
‫וישם א תה יוסף לח ק עד היום הזה על אדמת מצרים לפרע ה לח מש | רק אדמת הכ ‪3‬הנים לבדם ל א היתה לפרע ה‪( :‬‬
‫ויאחזו בה ויפרו וירבו מא ד‪ )28( :‬ויחי יע‪3‬ק ב בארץ מצרים שבע עשרה‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ )27‬וישב ישראל בארץ מצרים בארץ ג שן |‬
‫שנה | ויהי ימי יע‪3‬ק ב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה‪ )29( :‬ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף‬
‫ואמת אל נא תקברני במצרים‪)30( :‬‬ ‫וי אמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי | ועשית עמדי חסד "‬
‫ושכבתי עם ‪3‬אב תי ונשאתני ממצרים וקברתני בקב>רתם | וי אמר אנ כי אע"שה כדברך‪ )31( :‬וי אמר השבעה לי וישבע‬
‫לו | וישתחו ישראל על ר אש המטה‪:‬‬
‫אחרי הדברים האלה וי אמר ליוסף הנה אביך ח לה | ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים‪ )2( :‬ויגד‬ ‫(‪ )1‬ויהי ‪3‬‬
‫ליע‪3‬ק ב וי אמר הנה בנך יוסף בא אליך | ויתחזק ישראל וישב על המטה‪ )3( :‬וי אמר יע‪3‬ק ב אל יוסף אל שדי נראה‬
‫אלי בלוז בארץ כנען | ויברך א תי‪ )4( :‬וי אמר אלי הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים | ונתתי את הארץ‬
‫אחריך ‪3‬א >חזת עולם‪ )5( :‬ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד ב אי אליך מצרימה לי הם |‬
‫הז את לזרע‪3‬ך ‪3‬‬
‫אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי‪ )6( :‬ומולדתך ‪3‬אשר הולדת ‪3‬‬
‫אחריהם לך יהיו | על שם ‪3‬אחיהם יקראו‬
‫ואני בב אי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לב א אפרתה | ואקברה שם בדרך‬ ‫נחלתם‪3 )7( :‬‬‫ב ‪3‬‬
‫אפרת הוא בית לחם‪ )8( :‬וירא ישראל את בני יוסף | וי אמר מי אלה‪ )9( :‬וי אמר יוסף אל אביו בני הם ‪3‬אשר נתן לי‬
‫ואבר‪3‬כם‪ )10( :‬ועיני ישראל כבדו מז קן ל א יוכל לראות | ויגש א תם אליו וישק‬
‫"אל הים בזה | וי אמר קחם נא אלי ‪3‬‬
‫להם ויחבק להם‪ )11( :‬וי אמר ישראל אל יוסף רא ה פניך ל א פללתי | והנה הראה א תי "אל הים גם את זרעך‪)12( :‬‬
‫ויוצא יוסף א תם מעם ברכיו | וישתחו לאפיו ארצה‪ )13( :‬ויקח יוסף את שניהם את אפרים בימינו משמ אל ישראל‬
‫ואת מנשה בשמ אלו מימין ישראל | ויגש אליו‪ )14( :‬וישלח ישראל את ימינו וישת על ר אש אפרים והוא הצעיר‬
‫ואת שמ אלו על ר אש מנשה | שכל את ידיו כי מנשה הבכור‪ )15( :‬ויברך את יוסף וי אמר | ה "אל הים ‪3‬אשר התהלכו‬
‫‪3‬אב תי לפניו אברהם ויצחק ה "אל הים הר עה א תי מעודי עד היום הזה‪ )16( :‬המלאך הג אל א תי מכל רע יברך את‬
‫הנערים ויקרא בהם שמי ושם ‪3‬אב תי אברהם ויצחק | וידגו לר ב בקרב הארץ‪ )17( :‬וירא יוסף כי ישית אביו יד‬
‫ימינו על ר אש אפרים וירע בעיניו | ויתמ ך יד אביו להסיר א תה מעל ר אש אפרים על ר אש מנשה‪ )18( :‬וי אמר יוסף‬
‫אל אביו ל א כן אבי | כי זה הבכ ר שים ימינך על ר אשו‪ )19( :‬וימאן אביו וי אמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם‬
‫וגם הוא יגדל | ואולם אחיו הקט ן יגדל ממנו וזרעו יהיה מל א הגוים‪ )20( :‬ויבר‪3‬כם ביום ההוא לאמור בך יברך‬
‫ישראל לאמ ר ישמך "אל הים כאפרים וכמנשה | וישם את אפרים לפני מנשה‪ )21( :‬וי אמר ישראל אל יוסף הנה‬
‫אנ כי מת | והיה "אל הים עמכם והשיב אתכם אל ארץ ‪3‬אב תיכם‪3 )22( :‬‬
‫ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך | ‪3‬אשר‬
‫לקחתי מיד ה "אמ רי בחרבי ובקשתי‪:‬‬

‫אחרית הימים‪ )2( :‬הקבצו ושמעו בני‬‫(‪ )1‬ויקרא יע‪3‬ק ב אל בניו | וי אמר האספו ואגידה לכם את ‪3‬אשר יקרא אתכם ב ‪3‬‬
‫יע‪3‬ק ב | ושמעו אל ישראל ‪3‬אביכם‪ )3( :‬ראובן בכ רי אתה כ חי וראשית אוני | יתר שאת ויתר עז‪ )4( :‬פחז כמים אל‬
‫תותר כי עלית משכבי אביך | אז חללת יצועי עלה‪:‬‬
‫(‪ )5‬שמעון ולוי אחים | כלי חמס מכר תיהם‪ )6( :‬בס דם אל תב א נפשי בקהלם אל תחד כב די | כי באפם הרגו איש‬
‫(‪ )8‬יהודה‬ ‫ואפיצם בישראל‪:‬‬ ‫וברצ נם עקרו שור‪ )7( :‬ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה | ‪3‬אחלקם ביע‪3‬ק ב ‪3‬‬
‫אתה יודוך אחיך ידך בע רף א יביך | ישת ‪3‬חוו לך בני אביך‪ )9( :‬גור אריה יהודה מטרף בני עלית | כרע רבץ כאריה‬
‫וכלביא מי יקימנו‪ )10( :‬ל א יסור שבט מיהודה ומח קק מבין רגליו | עד כי יב א שילה [שילו קרי] ולו יקהת עמים‪( :‬‬
‫‪ )11‬א סרי לגפן עירה [עירו קרי] ולש רקה בני ‪3‬את נו | כבס ביין לב>שו ובדם ע‪3‬נבים סותה [סותו קרי]‪ )12( :‬חכלילי‬
‫עינים מיין | ולבן שנים מחלב‪:‬‬
‫(‪ )14‬יששכר ‪3‬חמ ר גרם | ר בץ בין המשפתים‪( :‬‬ ‫(‪ )13‬זבול>ן לחוף ימים ישכ ן | והוא לחוף ‪F‬אניות וירכתו על ציד ן‪:‬‬
‫‪ )15‬וירא מנ>חה כי טוב ואת הארץ כי נעמה | ויט שכמו לסב ל ויהי למס ע בד‪ )16( :‬דן ידין עמו | כאחד שבטי‬
‫ישראל‪ )17( :‬יהי דן נחש ע‪3‬לי דרך שפיפ ן ע‪3‬לי א רח | הנ שך עקבי סוס ויפ ל ר כבו אחור‪ )18( :‬לישועתך קויתי יהוה‪( :‬‬
‫(‪ )21‬נפתלי אילה‬ ‫(‪ )20‬מאשר שמנה לחמו | והוא יתן מע‪3‬דני מלך‪:‬‬ ‫‪ )19‬גד גדוד יגודנו | והוא יג>ד עקב‪:‬‬
‫(‪ )22‬בן פ רת יוסף בן פ רת ע‪3‬לי עין | בנות צע‪3‬דה ע‪3‬לי שור‪ )23( :‬וימ ‪3‬רר>הו ור בו |‬ ‫של>חה | הנ תן אמרי שפר‪:‬‬
‫וישט >מהו בע‪3‬לי חצים‪ )24( :‬ותשב באיתן קשתו ויפ זו זר עי ידיו | מידי ‪3‬אביר יע‪3‬ק ב משם ר עה אבן ישראל‪ )25( :‬מאל‬
‫אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך ברכ ת שמים מעל ברכ ת תהום ר בצת תחת | ברכ ת שדים ורחם‪ )26( :‬ברכ ת אביך‬
‫גברו על ברכ ת הורי עד ת ‪3‬אות גבע ת עולם | תהיין לר אש יוסף ולקדק ד נזיר אחיו‪:‬‬
‫(‪ )27‬בנימין זאב יטרף בב קר י אכל עד | ולערב יחלק שלל‪ )28( :‬כל אלה שבטי ישראל שנים עשר | וז את ‪3‬אשר דבר‬
‫נאסף אל עמי קברו‬ ‫להם ‪3‬אביהם ויברך אותם איש ‪3‬אשר כברכתו ברך א תם‪ )29( :‬ויצו אותם וי אמר ‪3‬אלהם ‪3‬אני "‬
‫א תי אל ‪3‬אב תי | אל המערה ‪3‬אשר בשדה עפרון החתי‪ )30( :‬במערה ‪3‬אשר בשדה המכפלה ‪3‬אשר על פני ממרא בארץ‬
‫כנען | ‪3‬אשר קנה אברהם את השדה מאת עפר ן החתי ל ‪3‬א >חזת קבר‪ )31( :‬שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו‬
‫שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו | ושמה קברתי את לאה‪ )32( :‬מקנה השדה והמערה ‪3‬אשר בו מאת בני חת‪:‬‬
‫ויאס ף רגליו אל המטה | ויגוע ויאסף אל עמיו‪:‬‬ ‫(‪ )33‬ויכל יע‪3‬ק ב לצו ת את בניו "‬
‫(‪ )1‬ויפ ל יוסף על פני אביו | ויבך עליו וישק לו‪ )2( :‬ויצו יוסף את ע‪3‬בדיו את הר פאים ל ‪3‬חנ ט את אביו | ויחנטו‬
‫הר פאים את ישראל‪ )3( :‬וימלאו לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי ה ‪3‬חנ>טים | ויבכו א תו מצרים שבעים יום‪)4( :‬‬
‫ויעברו ימי בכיתו וידבר יוסף אל בית פרע ה לאמ ר | אם נא מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרע ה לאמ ר‪)5( :‬‬
‫אבי השביעני לאמ ר הנה אנ כי מת בקברי ‪3‬אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני | ועתה אע"לה נא ואקברה את‬
‫אבי ואשובה‪ )6( :‬וי אמר פרע ה | ע‪3‬לה וקב ר את אביך כ ‪3‬אשר השביעך‪ )7( :‬ויעל יוסף לקב ר את אביו | ויע‪3‬לו אתו כל‬
‫עבדי פרע ה זקני ביתו וכ ל זקני ארץ מצרים‪ )8( :‬וכ ל בית יוסף ואחיו ובית אביו | רק טפם וצ אנם ובקרם עזבו‬
‫בארץ ג שן‪ )9( :‬ויעל עמו גם רכב גם פרשים | ויהי המ ‪3‬חנה כבד מא ד‪ )10( :‬ויב או עד ג רן האטד ‪3‬אשר בעבר הירדן‬
‫ויספדו שם מספד גדול וכבד מא ד | ויעש לאביו אבל שבעת ימים‪ )11( :‬וירא יושב הארץ הכנע‪3‬ני את האבל בג רן‬
‫האטד וי אמרו אבל כבד זה למצרים | על כן קרא שמה אבל מצרים ‪3‬אשר בעבר הירדן‪ )12( :‬ויע‪3‬שו בניו לו | כן כ ‪3‬אשר‬
‫צום‪ )13( :‬וישאו א תו בניו ארצה כנען ויקברו א תו במערת שדה המכפלה | ‪3‬אשר קנה אברהם את השדה ל ‪3‬א >חזת‬
‫אחרי‬‫קבר מאת עפר ן החתי על פני ממרא‪ )14( :‬וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל הע לים אתו לקב ר את אביו | ‪3‬‬
‫קברו את אביו‪ )15( :‬ויראו ‪3‬אחי יוסף כי מת ‪3‬אביהם וי אמרו לו ישטמנו יוסף | והשב ישיב לנו את כל הרעה ‪3‬אשר‬
‫גמלנו א תו‪ )16( :‬ויצוו אל יוסף לאמ ר | אביך צוה לפני מותו לאמ ר‪ )17( :‬כ ה ת אמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך‬
‫וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי "אל הי אביך | ויבך יוסף בדברם אליו‪ )18( :‬וילכו גם אחיו ויפלו‬
‫לפניו | וי אמרו הננו לך לע‪3‬בדים‪ )19( :‬וי אמר ‪3‬אלהם יוסף אל תיראו | כי ‪3‬התחת "אל הים אני‪ )20( :‬ואתם ‪3‬חשבתם‬
‫עלי רעה | "אל הים ‪3‬חשבה לט בה למען ע‪3‬ש ה כיום הזה לה ‪3‬חי ת עם רב‪ )21( :‬ועתה אל תיראו אנ כי ‪3‬אכלכל אתכם ואת‬
‫טפכם | וינחם אותם וידבר על לבם‪ )22( :‬וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו | ויחי יוסף מאה ועשר שנים‪)23( :‬‬
‫וירא יוסף לאפרים בני שלשים | גם בני מכיר בן מנשה י>לדו על ברכי יוסף‪ )24( :‬וי אמר יוסף אל אחיו אנ כי מת |‬
‫ואל הים פק ד יפק ד אתכם והע"לה אתכם מן הארץ הז את אל הארץ ‪3‬אשר נשבע לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב‪)25( :‬‬
‫וישבע יוסף את בני ישראל לאמ ר | פק ד יפק ד "אל הים אתכם והע‪3‬לתם את עצמ תי מזה‪ )26( :‬וימת יוסף בן מאה‬
‫ועשר שנים | ויחנטו א תו ויישם בארון במצרים‪:‬‬
‫ספר שמות‬
‫‪Exodus Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה | את יע‪3‬ק ב איש וביתו באו‪ )2( :‬ראובן שמעון לוי ויהודה‪ )3( :‬יששכר‬
‫זבול>ן ובנימן‪ )4( :‬דן ונפתלי גד ואשר‪ )5( :‬ויהי כל נפש י צאי ירך יע‪3‬ק ב שבעים נפש | ויוסף היה במצרים‪ )6( :‬וימת‬
‫יוסף וכל אחיו וכ ל הדור ההוא‪ )7( :‬ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במא ד מא ד | ותמלא הארץ א תם‪:‬‬
‫(‪ )8‬ויקם מלך חדש על מצרים | ‪3‬אשר ל א ידע את יוסף‪ )9( :‬וי אמר אל עמו | הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו‪( :‬‬
‫‪ )10‬הבה נתחכמה לו | פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על ש נאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ‪)11( :‬‬
‫וישימו עליו שרי מסים למען ענ תו בסבל תם | ויבן ערי מסכנות לפרע ה את פת ם ואת רעמסס‪ )12( :‬וכ ‪3‬אשר יענו‬
‫ויקצו מפני בני ישראל‪ )13( :‬ויע‪3‬בדו מצרים את בני ישראל בפרך‪ )14( :‬וימררו את חייהם‬ ‫א תו כן ירבה וכן יפר ץ | >‬
‫בע‪3‬ב דה קשה בח מר ובלבנים ובכל ע‪3‬ב דה בשדה | את כל ע‪3‬ב דתם ‪3‬אשר עבדו בהם בפרך‪ )15( :‬וי אמר מלך מצרים‬
‫למילד ת העברי ת | ‪3‬אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה‪ )16( :‬וי אמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים |‬
‫והמתן א תו ואם בת היא וחיה‪ )17( :‬ותיראן המילד ת את ה "אל הים ול א עשו כ ‪3‬אשר דבר ‪3‬אליהן מלך‬ ‫אם בן הוא ‪3‬‬
‫מצרים | ותחיין את הילדים‪ )18( :‬ויקרא מלך מצרים למילד ת וי אמר להן מדוע ע‪3‬שיתן הדבר הזה | ותחיין את‬
‫הילדים‪ )19( :‬ות אמרן המילד ת אל פרע ה כי ל א כנשים המצרי ת העברי ת | כי חיות הנה בטרם תבוא ‪3‬אלהן‬
‫המילדת וילדו‪ )20( :‬וייטב "אל הים למילד ת | וירב העם ויעצמו מא ד‪ )21( :‬ויהי כי יראו המילד ת את ה "אל הים |‬
‫ויעש להם בתים‪ )22( :‬ויצו פרע ה לכל עמו לאמ ר | כל הבן הילוד היא רה תשליכ>הו וכל הבת תחיון‪:‬‬
‫(‪ )1‬וילך איש מבית לוי | ויקח את בת לוי‪ )2( :‬ותהר האשה ותלד בן | ותרא א תו כי טוב הוא ותצפנהו של שה‬
‫ירחים‪ )3( :‬ול א יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת ג מא ותחמרה בחמר ובזפת | ותשם בה את הילד ותשם בסוף על‬
‫שפת היא ר‪ )4( :‬ותתצב ‪3‬אח תו מרח ק | לדעה מה יעשה לו‪ )5( :‬ותרד בת פרע ה לרח ץ על היא ר ונע‪3‬ר תיה ה לכ ת על‬
‫יד היא ר | ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את ‪3‬אמתה ותקחה‪ )6( :‬ותפתח ותראהו את הילד והנה נער ב כה |‬
‫ותחמ ל עליו ות אמר מילדי העברים זה‪ )7( :‬ות אמר ‪3‬אח תו אל בת פרע ה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן‬
‫העברי ת | ותינק לך את הילד‪ )8( :‬ות אמר לה בת פרע ה לכי | ותלך העלמה ותקרא את אם הילד‪ )9( :‬ות אמר לה‬
‫ואני אתן את שכרך | ותקח האשה הילד ותניקהו‪ )10( :‬ויגדל הילד‬ ‫בת פרע ה היליכי את הילד הזה והינקהו לי ‪3‬‬
‫ותבאהו לבת פרע ה ויהי לה לבן | ותקרא שמו מ שה ות אמר כי מן המים משיתהו‪ )11( :‬ויהי בימים ההם ויגדל‬
‫מ שה ויצא אל אחיו וירא בסבל תם | וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו‪ )12( :‬ויפן כ ה וכ ה וירא כי אין איש |‬
‫ויך את המצרי ויטמנהו בחול‪ )13( :‬ויצא ביום השני והנה שני ‪3‬אנשים עברים נצים | וי אמר לרשע למה תכה רעך‪( :‬‬
‫‪ )14‬וי אמר מי שמך לאיש שר וש פט עלינו הלהרגני אתה א מר כ ‪3‬אשר הרגת את המצרי | ויירא מ שה וי אמר אכן‬
‫נודע הדבר‪ )15( :‬וישמע פרע ה את הדבר הזה ויבקש ל ‪3‬הר ג את מ שה | ויברח מ שה מפני פרע ה וישב בארץ מדין‬
‫וישב על הבאר‪ )16( :‬ולכ הן מדין שבע בנות | ותב אנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צ אן ‪3‬אביהן‪)17( :‬‬
‫ויב או הר עים ויגרשום | ויקם מ שה ויושען וישק את צ אנם‪ )18( :‬ותב אנה אל רעואל ‪3‬אביהן | וי אמר מדוע מהרתן‬
‫ב א היום‪ )19( :‬ות אמרן איש מצרי הצילנו מיד הר עים | וגם דל ה דלה לנו וישק את הצ אן‪ )20( :‬וי אמר אל בנ תיו‬
‫ואיו | למה זה ע‪3‬זבתן את האיש קראן לו וי אכל לחם‪ )21( :‬ויואל מ שה לשבת את האיש | ויתן את צפ רה בתו‬
‫למ שה‪ )22( :‬ותלד בן ויקרא את שמו גרש ם | כי אמר גר הייתי בארץ נכריה‪:‬‬
‫(‪ )23‬ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן הע‪3‬ב דה ויזעקו | ותעל שועתם אל ה "אל הים‬
‫נאקתם | ויזכ ר "אל הים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יע‪3‬ק ב‪ )25( :‬וירא‬ ‫מן הע‪3‬ב דה‪ )24( :‬וישמע "אל הים את ‪3‬‬
‫"אל הים את בני ישראל | וידע "אל הים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ומ שה היה ר עה את צ אן יתרו ח תנו כ הן מדין | וינהג את הצ אן אחר המדבר ויב א אל הר ה "אל הים ח רבה‪)2( :‬‬
‫וירא מלאך יהו ה אליו בלבת אש מתוך הסנה | וירא והנה הסנה ב ער באש והסנה איננו >אכל‪ )3( :‬וי אמר מ שה‬
‫אסרה נא ואראה את המראה הגד ל הזה | מדוע ל א יבער הסנה‪ )4( :‬וירא יהוה כי סר לראות | ויקרא אליו "אל הים‬ ‫>‬
‫מתוך הסנה וי אמר מ שה מ שה וי אמר הנני‪ )5( :‬וי אמר אל תקרב ‪3‬הל ם | של נעליך מעל רגליך כי המקום ‪3‬אשר אתה‬
‫עומד עליו אדמת ק דש הוא‪ )6( :‬וי אמר אנ כי "אל הי אביך "אל הי אברהם "אל הי יצחק ואל הי יע‪3‬ק ב | ויסתר מ שה‬
‫פניו כי ירא מהביט אל ה "אל הים‪ )7( :‬וי אמר יהוה רא ה ראיתי את ע‪F‬ני עמי ‪3‬אשר במצרים | ואת צע‪3‬קתם שמעתי‬
‫מפני נ גשיו כי ידעתי את מכא ביו‪ )8( :‬וארד להצילו מיד מצרים ולהע‪3‬ל תו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל‬
‫ארץ זבת חלב ודבש | אל מקום הכנע‪3‬ני והחתי וה "אמ רי והפרזי והחוי והיבוסי‪ )9( :‬ועתה הנה צע‪3‬קת בני ישראל‬
‫באה אלי | וגם ראיתי את הלחץ ‪3‬אשר מצרים ל ‪3‬חצים א תם‪ )10( :‬ועתה לכה ואשל ‪3‬חך אל פרע ה | והוצא את עמי בני‬
‫ישראל ממצרים‪ )11( :‬וי אמר מ שה אל ה "אל הים מי אנ כי כי אלך אל פרע ה | וכי אוציא את בני ישראל ממצרים‪( :‬‬
‫יאך את העם ממצרים תעבדון את ה "אל הים על‬ ‫‪ )12‬וי אמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנ כי שלחתיך | בהוצ ‪3‬‬
‫ההר הזה‪ )13( :‬וי אמר מ שה אל ה "אל הים הנה אנ כי בא אל בני ישראל ואמרתי להם "אל הי ‪3‬אבותיכם שלחני‬
‫‪3‬אליכם | ואמרו לי מה שמו מה א מר ‪3‬אלהם‪ )14( :‬וי אמר "אל הים אל מ שה אהיה ‪3‬אשר אהיה | וי אמר כ ה ת אמר‬
‫לבני ישראל אהיה שלחני ‪3‬אליכם‪ )15( :‬וי אמר עוד "אל הים אל מ שה כ ה ת אמר אל בני ישראל יהוה "אל הי ‪3‬אב תיכם‬
‫"אל הי אברהם "אל הי יצחק ואל הי יע‪3‬ק ב שלחני ‪3‬אליכם | זה שמי לע לם וזה זכרי לד ר ד ר‪ )16( :‬לך ואספת את זקני‬
‫ישראל ואמרת ‪3‬אלהם יהוה "אל הי ‪3‬אב תיכם נראה אלי "אל הי אברהם יצחק ויע‪3‬ק ב לאמ ר | פק ד פקדתי אתכם ואת‬
‫העשוי לכם במצרים‪ )17( :‬וא מר אע‪3‬לה אתכם מע‪F‬ני מצרים אל ארץ הכנע‪3‬ני והחתי וה "אמ רי והפרזי והחוי והיבוסי |‬
‫ואמרתם אליו יהוה "אל הי‬ ‫אל ארץ זבת חלב ודבש‪ )18( :‬ושמעו לק לך | ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ‪3‬‬
‫העבריים נקרה עלינו ועתה נל‪3‬כה נא דרך של שת ימים במדבר ונזבחה ליהוה "אל הינו‪3 )19( :‬‬
‫ואני ידעתי כי ל א יתן‬
‫אתכם מלך מצרים ל ‪3‬הל ך | ול א ביד ‪3‬חזקה‪ )20( :‬ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכ ל נפלא תי ‪3‬אשר אע"שה‬
‫אחרי כן ישלח אתכם‪ )21( :‬ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים | והיה כי תלכון ל א תלכו ריקם‪)22( :‬‬
‫בקרבו | ו ‪3‬‬
‫וש ‪3‬אלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמל ת | ושמתם על בניכם ועל בנ תיכם ונצלתם את‬
‫מצרים‪:‬‬
‫יאמינו לי ול א ישמעו בק לי | כי י אמרו ל א נראה אליך יהוה‪ )2( :‬וי אמר אליו יהוה‬
‫(‪ )1‬ויען מ שה וי אמר והן ל א ‪3‬‬
‫מזה [מה זה קרי] בידך | וי אמר מטה‪ )3( :‬וי אמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש | וינס מ שה מפניו‪( :‬‬
‫יאמינו כי נראה‬‫ויחזק בו ויהי למטה בכפו‪ )5( :‬למען ‪3‬‬ ‫‪ )4‬וי אמר יהוה אל מ שה שלח ידך "‬
‫ואח ז בזנבו | וישלח ידו ‪3‬‬
‫אליך יהוה "אל הי ‪3‬אב תם | "אל הי אברהם "אל הי יצחק ואל הי יע‪3‬ק ב‪ )6( :‬וי אמר יהוה לו עוד הבא נא ידך בחיקך ויבא‬
‫ידו בחיקו | ויוצאה והנה ידו מצ רעת כשלג‪ )7( :‬וי אמר השב ידך אל חיקך וישב ידו אל חיקו | ויוצאה מחיקו והנה‬
‫אחרון‪ )9( :‬והיה‬
‫יאמינו לך ול א ישמעו לק ל הא ת הראשון | וה "אמינו לק ל הא ת ה ‪3‬‬ ‫שבה כבשרו‪ )8( :‬והיה אם ל א ‪3‬‬
‫יאמינו גם לשני הא תות האלה ול א ישמעון לק לך ולקחת ממימי היא ר ושפכת היבשה | והיו המים ‪3‬אשר‬ ‫אם ל א ‪3‬‬
‫תקח מן היא ר והיו לדם ביבשת‪ )10( :‬וי אמר מ שה אל יהוה בי ‪3‬אד ני ל א איש דברים אנ כי גם מתמול גם משלש ם‬
‫גם מאז דברך אל עבדך | כי כבד פה וכבד לשון אנ כי‪ )11( :‬וי אמר יהוה אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או‬
‫חרש או פקח או עור | ‪3‬הל א אנ כי יהוה‪ )12( :‬ועתה לך | ואנ כי אהיה עם פיך והוריתיך ‪3‬אשר תדבר‪ )13( :‬וי אמר בי‬
‫אהר ן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא | וגם‬ ‫‪3‬אד ני | שלח נא ביד תשלח‪ )14( :‬ויחר אף יהוה במ שה וי אמר ‪3‬הל א ‪3‬‬
‫הנה הוא י צא לקראתך ור ‪3‬אך ושמח בלבו‪ )15( :‬ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו | ואנ כי אהיה עם פיך ועם‬
‫פיהו והוריתי אתכם את ‪3‬אשר תע‪3‬שון‪ )16( :‬ודבר הוא לך אל העם | והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו‬
‫לאל הים‪ )17( :‬ואת המטה הזה תקח בידך | ‪3‬אשר תע‪3‬שה בו את הא ת ת‪:‬‬
‫(‪ )18‬וילך מ שה וישב אל יתר ח תנו וי אמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי ‪3‬אשר במצרים ואראה העודם חיים | וי אמר‬
‫יתרו למ שה לך לשלום‪ )19( :‬וי אמר יהוה אל מ שה במדין לך >שב מצרים | כי מתו כל ה ‪3‬אנשים המבקשים את‬
‫נפשך‪ )20( :‬ויקח מ שה את אשתו ואת בניו וירכבם על ה ‪3‬חמ ר וישב ארצה מצרים | ויקח מ שה את מטה ה "אל הים‬
‫בידו‪ )21( :‬וי אמר יהוה אל מ שה בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המ פתים ‪3‬אשר שמתי בידך וע‪3‬שיתם לפני פרע ה |‬
‫ואני ‪3‬אחזק את לבו ול א ישלח את העם‪ )22( :‬ואמרת אל פרע ה | כ ה אמר יהוה בני בכ רי ישראל‪ )23( :‬וא מר אליך‬ ‫‪3‬‬
‫שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו | הנה אנ כי ה רג את בנך בכ רך‪ )24( :‬ויהי בדרך במלון | ויפגשהו יהוה ויבקש‬
‫‪3‬המיתו‪ )25( :‬ותקח צפ רה צ ר ותכר ת את ערלת בנה ותגע לרגליו | ות אמר כי ‪3‬חתן דמים אתה לי‪ )26( :‬וירף ממנו |‬
‫אז אמרה ‪3‬חתן דמים למול ת‪:‬‬
‫אהר ן לך לקראת מ שה המדברה | וילך ויפגשהו בהר ה "אל הים וישק לו‪ )28( :‬ויגד מ שה‬ ‫(‪ )27‬וי אמר יהוה אל ‪3‬‬
‫אהר ן | ויאספו את כל זקני בני‬‫אהר ן את כל דברי יהוה ‪3‬אשר שלחו | ואת כל הא ת ת ‪3‬אשר צוהו‪ )29( :‬וילך מ שה ו ‪3‬‬ ‫ל ‪3‬‬
‫אהר ן את כל הדברים ‪3‬אשר דבר יהוה אל מ שה | ויעש הא ת ת לעיני העם‪3 )31( :‬‬
‫ויאמן העם |‬ ‫ישראל‪ )30( :‬וידבר ‪3‬‬
‫וישמעו כי פקד יהוה את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישת ‪3‬חוו‪:‬‬
‫אהר ן וי אמרו אל פרע ה | כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל שלח את עמי ויח גו לי במדבר‪)2( :‬‬‫(‪ )1‬ואחר באו מ שה ו ‪3‬‬
‫וי אמר פרע ה מי יהוה ‪3‬אשר אשמע בק לו לשלח את ישראל | ל א ידעתי את יהוה וגם את ישראל ל א ‪3‬אשלח‪)3( :‬‬
‫וי אמרו "אל הי העברים נקרא עלינו | נל‪3‬כה נא דרך של שת ימים במדבר ונזבחה ליהוה "אל הינו פן יפגענו בדבר או‬
‫אהר ן תפריעו את העם ממע‪3‬שיו | לכו לסבל תיכם‪ )5( :‬וי אמר‬‫בחרב‪ )4( :‬וי אמר ‪3‬אלהם מלך מצרים למה מ שה ו ‪3‬‬
‫פרע ה הן רבים עתה עם הארץ | והשבתם א תם מסבל תם‪ )6( :‬ויצו פרע ה ביום ההוא | את הנ גשים בעם ואת ש טריו‬
‫לאמ ר‪ )7( :‬ל א ת אספון לתת תבן לעם ללב ן הלבנים כתמול שלש ם | הם ילכו וק ששו להם תבן‪ )8( :‬ואת מתכ נת‬
‫הלבנים ‪3‬אשר הם ע שים תמול שלש ם תשימו ע‪3‬ליהם ל א תגרעו ממנו | כי נרפים הם על כן הם צ ע‪3‬קים לאמ ר נלכה‬
‫נזבחה לאל הינו‪ )9( :‬תכבד הע‪3‬ב דה על ה ‪3‬אנשים ויע‪3‬שו בה | ואל ישעו בדברי שקר‪ )10( :‬ויצאו נ גשי העם וש טריו‬
‫וי אמרו אל העם לאמ ר | כ ה אמר פרע ה אינני נ תן לכם תבן‪ )11( :‬אתם לכו קחו לכם תבן מ ‪3‬אשר תמצאו | כי אין‬
‫נגרע מע‪3‬ב דתכם דבר‪ )12( :‬ויפץ העם בכל ארץ מצרים | לק שש קש לתבן‪ )13( :‬והנ גשים אצים לאמ ר | כלו מע‪3‬שיכם‬
‫דבר יום ביומו כ ‪3‬אשר בהיות התבן‪ )14( :‬וי>כו ש טרי בני ישראל ‪3‬אשר שמו ע‪3‬להם נ גשי פרע ה לאמ ר | מדוע ל א‬
‫כליתם חקכם ללב ן כתמול שלש ם גם תמול גם היום‪ )15( :‬ויב או ש טרי בני ישראל ויצע‪3‬קו אל פרע ה לאמ ר | למה‬
‫תע‪3‬שה כ ה לע‪3‬בדיך‪ )16( :‬תבן אין נתן לע‪3‬בדיך ולבנים א מרים לנו ע‪3‬שו | והנה ע‪3‬בדיך >מכים וחטאת עמך‪ )17( :‬וי אמר‬
‫נרפים אתם נרפים | על כן אתם א מרים נלכה נזבחה ליהוה‪ )18( :‬ועתה לכו עבדו ותבן ל א ינתן לכם | ות כן לבנים‬
‫תתנו‪ )19( :‬ויראו ש טרי בני ישראל א תם ברע לאמ ר | ל א תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו‪ )20( :‬ויפגעו את מ שה‬
‫אהר ן נצבים לקראתם | בצאתם מאת פרע ה‪ )21( :‬וי אמרו ‪3‬אלהם ירא יהוה ע‪3‬ליכם וישפ ט | ‪3‬אשר הבאשתם‬ ‫ואת ‪3‬‬
‫את ריחנו בעיני פרע ה ובעיני ע‪3‬בדיו לתת חרב בידם להרגנו‪ )22( :‬וישב מ שה אל יהוה וי אמר | ‪3‬אד ני למה ‪3‬הרע תה‬
‫לעם הזה למה זה שלחתני‪ )23( :‬ומאז באתי אל פרע ה לדבר בשמך הרע לעם הזה | והצל ל א הצלת את עמך‪:‬‬
‫(‪)2‬‬ ‫(‪ )1‬וי אמר יהוה אל מ שה עתה תראה ‪3‬אשר אע"שה לפרע ה | כי ביד ‪3‬חזקה ישלחם וביד ‪3‬חזקה יגרשם מארצו‪:‬‬
‫וידבר "אל הים אל מ שה | וי אמר אליו ‪3‬אני יהוה‪ )3( :‬וארא אל אברהם אל יצחק ואל יע‪3‬ק ב באל שדי | ושמי יהוה ל א‬
‫נודעתי להם‪ )4( :‬וגם ‪3‬הקמ תי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען | את ארץ מג>ריהם ‪3‬אשר גרו בה‪ )5( :‬וגם ‪3‬אני‬
‫נאקת בני ישראל ‪3‬אשר מצרים מע‪3‬בדים א תם | ואזכ ר את בריתי‪ )6( :‬לכן "אמ ר לבני ישראל ‪3‬אני יהוה‬ ‫שמעתי את ‪3‬‬
‫והוצאתי אתכם מתחת סבל ת מצרים והצלתי אתכם מע‪3‬ב דתם | וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גד לים‪)7( :‬‬
‫ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאל הים | וידעתם כי ‪3‬אני יהוה "אל היכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים‪:‬‬
‫(‪ )8‬והבאתי אתכם אל הארץ ‪3‬אשר נשאתי את ידי לתת א תה לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב | ונתתי א תה לכם מורשה‬
‫‪3‬אני יהוה‪ )9( :‬וידבר מ שה כן אל בני ישראל | ול א שמעו אל מ שה מק צר רוח ומע‪3‬ב דה קשה‪:‬‬
‫(‪ )10‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )11( :‬ב א דבר אל פרע ה מלך מצרים | וישלח את בני ישראל מארצו‪ )12( :‬וידבר‬
‫ואני ע‪3‬רל שפתים‪:‬‬‫מ שה לפני יהוה לאמ ר | הן בני ישראל ל א שמעו אלי ואיך ישמעני פרע ה ‪3‬‬
‫אהר ן ויצום אל בני ישראל ואל פרע ה מלך מצרים | להוציא את בני ישראל מארץ‬ ‫(‪ )13‬וידבר יהוה אל מ שה ואל ‪3‬‬
‫(‪ )14‬אלה ראשי בית ‪3‬אב תם | בני ראובן בכ ר ישראל ‪3‬חנוך ופלוא חצרון וכרמי אלה משפח ת‬ ‫מצרים‪:‬‬
‫ראובן‪ )15( :‬ובני שמעון ימואל וימין וא הד ויכין וצ חר ושאול בן הכנע‪3‬נית | אלה משפח ת שמעון‪ )16( :‬ואלה שמות‬
‫בני לוי לת לד תם גרשון וקהת ומררי | ושני חיי לוי שבע ושל שים ומאת שנה‪ )17( :‬בני גרשון לבני ושמעי‬
‫למשפח תם‪ )18( :‬ובני קהת עמרם ויצהר וחברון וע>זיאל | ושני חיי קהת של ש ושל שים ומאת שנה‪ )19( :‬ובני מררי‬
‫מחלי ומושי | אלה משפח ת הלוי לת לד תם‪ )20( :‬ויקח עמרם את יוכבד ד דתו לו לאשה ותלד לו את ‪3‬‬
‫אהר ן ואת‬
‫מ שה | ושני חיי עמרם שבע ושל שים ומאת שנה‪ )21( :‬ובני יצהר | ק רח ונפג וזכרי‪ )22( :‬ובני ע>זיאל | מישאל‬
‫אהר ן את "אלישבע בת עמינדב ‪3‬אחות נחשון לו לאשה | ותלד לו את נדב ואת ‪3‬אביהוא את‬ ‫ואלצפן וסתרי‪ )23( :‬ויקח ‪3‬‬
‫ואביאסף | אלה משפח ת הקרחי‪ )25( :‬ואלעזר בן ‪3‬‬
‫אהר ן לקח לו‬ ‫אלעזר ואת איתמר‪ )24( :‬ובני ק רח אסיר ואלקנה ‪3‬‬
‫מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס | אלה ראשי ‪3‬אבות הלוים למשפח תם‪ )26( :‬הוא ‪3‬‬
‫אהר ן ומ שה | ‪3‬אשר‬
‫אמר יהוה להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבא תם‪ )27( :‬הם המדברים אל פרע ה מלך מצרים‬
‫אהר ן‪ )28( :‬ויהי ביום דבר יהוה אל מ שה בארץ מצרים‪:‬‬ ‫להוציא את בני ישראל ממצרים | הוא מ שה ו ‪3‬‬
‫(‪ )29‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר ‪3‬אני יהוה | דבר אל פרע ה מלך מצרים את כל ‪3‬אשר ‪3‬אני ד בר אליך‪ )30( :‬וי אמר‬
‫מ שה לפני יהוה | הן ‪3‬אני ע‪3‬רל שפתים ואיך ישמע אלי פרע ה‪:‬‬
‫אהר ן אחיך יהיה נביאך‪ )2( :‬אתה תדבר את כל ‪3‬אשר ‪3‬אצוך‬ ‫(‪ )1‬וי אמר יהוה אל מ שה ראה נתתיך "אל הים לפרע ה | ו ‪3‬‬
‫ואני אקשה את לב פרע ה | והרביתי את א ת תי ואת‬ ‫אהר ן אחיך ידבר אל פרע ה ושלח את בני ישראל מארצו‪3 )3( :‬‬ ‫|ו ‪3‬‬
‫מופתי בארץ מצרים‪ )4( :‬ול א ישמע ‪3‬אלכם פרע ה ונתתי את ידי במצרים | והוצאתי את צבא תי את עמי בני ישראל‬
‫מארץ מצרים בשפטים גד לים‪ )5( :‬וידעו מצרים כי ‪3‬אני יהוה בנט תי את ידי על מצרים | והוצאתי את בני ישראל‬
‫אהר ן בן של ש ושמ נים‬‫אהר ן | כ ‪3‬אשר צוה יהוה א תם כן עשו‪ )7( :‬ומ שה בן שמ נים שנה ו ‪3‬‬
‫מתוכם‪ )6( :‬ויעש מ שה ו ‪3‬‬
‫שנה | בדברם אל פרע ה‪:‬‬
‫אהר ן לאמ ר‪ )9( :‬כי ידבר ‪3‬אלכם פרע ה לאמ ר תנו לכם מופת | ואמרת אל ‪3‬‬
‫אהר ן קח‬ ‫(‪ )8‬וי אמר יהוה אל מ שה ואל ‪3‬‬
‫אהר ן‬
‫אהר ן אל פרע ה ויעשו כן כ ‪3‬אשר צוה יהוה | וישלך ‪3‬‬‫את מטך והשלך לפני פרע ה יהי לתנין‪ )10( :‬ויב א מ שה ו ‪3‬‬
‫את מטהו לפני פרע ה ולפני ע‪3‬בדיו ויהי לתנין‪ )11( :‬ויקרא גם פרע ה ל ‪3‬חכמים ולמכשפים | ויע‪3‬שו גם הם חר >טמי‬
‫אהר ן את מט תם‪" )13( :‬‬
‫ויחזק לב פרע ה‬ ‫מצרים בל ‪3‬הטיהם כן‪ )12( :‬וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינם | ויבלע מטה ‪3‬‬
‫ול א שמע ‪3‬אלהם | כ ‪3‬אשר דבר יהוה‪:‬‬
‫(‪ )14‬וי אמר יהוה אל מ שה כבד לב פרע ה | מאן לשלח העם‪ )15( :‬לך אל פרע ה בב קר הנה י צא המימה ונצבת‬
‫לקראתו על שפת היא ר | והמטה ‪3‬אשר נהפך לנחש תקח בידך‪ )16( :‬ואמרת אליו יהוה "אל הי העברים שלחני אליך‬
‫לאמ ר שלח את עמי ויעבד>ני במדבר | והנה ל א שמעת עד כ ה‪ )17( :‬כ ה אמר יהוה בז את תדע כי ‪3‬אני יהוה | הנה‬
‫אנ כי מכה במטה ‪3‬אשר בידי על המים ‪3‬אשר ביא ר ונהפכו לדם‪ )18( :‬והדגה ‪3‬אשר ביא ר תמות ובאש היא ר | ונלאו‬
‫אהר ן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים‬ ‫מצרים לשתות מים מן היא ר‪ )19( :‬וי אמר יהוה אל מ שה "אמ ר אל ‪3‬‬
‫נהר תם על יא ריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם | והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים וב ‪3‬אבנים‪:‬‬ ‫על ‪3‬‬
‫אהר ן כ ‪3‬אשר צוה יהוה וירם במטה ויך את המים ‪3‬אשר ביא ר לעיני פרע ה ולעיני ע‪3‬בדיו | ויהפכו‬ ‫(‪ )20‬ויע‪3‬שו כן מ שה ו ‪3‬‬
‫כל המים ‪3‬אשר ביא ר לדם‪ )21( :‬והדגה ‪3‬אשר ביא ר מתה ויבאש היא ר ול א יכלו מצרים לשתות מים מן היא ר | ויהי‬
‫ויחזק לב פרע ה ול א שמע ‪3‬אלהם כ ‪3‬אשר דבר יהוה‪:‬‬ ‫הדם בכל ארץ מצרים‪ )22( :‬ויע‪3‬שו כן חר >טמי מצרים בלטיהם | "‬
‫(‪ )23‬ויפן פרע ה ויב א אל ביתו | ול א שת לבו גם לז את‪ )24( :‬ויחפרו כל מצרים סביב ת היא ר מים לשתות | כי ל א‬
‫יכלו לשת ת ממימי היא ר‪ )25( :‬וימלא שבעת ימים | ‪3‬‬
‫אחרי הכות יהוה את היא ר‪:‬‬
‫(‪ )26‬וי אמר יהוה אל מ שה ב א אל פרע ה | ואמרת אליו כ ה אמר יהוה שלח את עמי ויעבד>ני‪ )27( :‬ואם מאן אתה‬
‫לשלח | הנה אנ כי נ גף את כל גבולך בצפרדעים‪ )28( :‬ושרץ היא ר צפרדעים ועלו ובאו בביתך וב ‪3‬חדר משכבך ועל‬
‫מטתך | ובבית ע‪3‬בדיך ובעמך ובתנוריך ובמש ‪3‬ארותיך‪ )29( :‬ובכה ובעמך ובכל ע‪3‬בדיך | יע‪3‬לו הצפרדעים‪:‬‬
‫אהר ן נטה את ידך במטך על הנהר ת על היא רים ועל ה ‪3‬אגמים | והעל את‬‫(‪ )1‬וי אמר יהוה אל מ שה "אמ ר אל ‪3‬‬
‫אהר ן את ידו על מימי מצרים | ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים‪)3( :‬‬ ‫הצפרדעים על ארץ מצרים‪ )2( :‬ויט ‪3‬‬
‫ויע‪3‬שו כן ה ‪3‬חר >טמים בלטיהם | ויע‪3‬לו את הצפרדעים על ארץ מצרים‪ )4( :‬ויקרא פרע ה למ שה ול ‪3‬‬
‫אהר ן וי אמר‬
‫ואשלחה את העם ויזבחו ליהוה‪ )5( :‬וי אמר מ שה לפרע ה התפאר‬ ‫העתירו אל יהוה ויסר הצפרדעים ממני ומעמי | ‪3‬‬
‫עלי למתי אעתיר לך ולע‪3‬בדיך ולעמך להכרית הצ‪3‬פרדעים ממך ומבתיך | רק ביא ר תשארנה‪ )6( :‬וי אמר למחר |‬
‫וי אמר כדברך למען תדע כי אין כיהוה "אל הינו‪ )7( :‬וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומע‪3‬בדיך ומעמך | רק ביא ר‬
‫אהר ן מעם פרע ה | ויצעק מ שה אל יהוה על דבר הצפרדעים ‪3‬אשר שם לפרע ה‪ )9( :‬ויעש‬ ‫תשארנה‪ )8( :‬ויצא מ שה ו ‪3‬‬
‫וימתו הצפרדעים מן הבתים מן ה ‪3‬חצר ת ומן השד ת‪ )10( :‬ויצברו א תם ‪F‬חמרם ‪F‬חמרם | ותבאש‬ ‫יהוה כדבר מ שה | >‬
‫הארץ‪ )11( :‬וירא פרע ה כי היתה הרוחה והכבד את לבו ול א שמע ‪3‬אלהם | כ ‪3‬אשר דבר יהוה‪ )12( :‬וי אמר יהוה‬
‫אהר ן‬‫אהר ן נטה את מטך והך את ע‪3‬פר הארץ | והיה לכנם בכל ארץ מצרים‪ )13( :‬ויע‪3‬שו כן ויט ‪3‬‬ ‫אל מ שה "אמ ר אל ‪3‬‬
‫את ידו במטהו ויך את ע‪3‬פר הארץ ותהי הכנם באדם ובבהמה | כל ע‪3‬פר הארץ היה כנים בכל ארץ מצרים‪)14( :‬‬
‫ויע‪3‬שו כן החר >טמים בלטיהם להוציא את הכנים ול א יכ לו | ותהי הכנם באדם ובבהמה‪ )15( :‬וי אמרו החר >טמים‬
‫(‪ )16‬וי אמר יהוה אל מ שה‬ ‫ויחזק לב פרע ה ול א שמע ‪3‬אלהם כ ‪3‬אשר דבר יהוה‪:‬‬
‫אל פרע ה אצבע "אל הים הוא | "‬
‫השכם בב קר והתיצב לפני פרע ה הנה יוצא המימה | ואמרת אליו כ ה אמר יהוה שלח עמי ויעבד>ני‪ )17( :‬כי אם‬
‫אינך משלח את עמי הנני משליח בך ובע‪3‬בדיך ובעמך ובבתיך את הער ב | ומלאו בתי מצרים את הער ב וגם ה ‪3‬אדמה‬
‫‪3‬אשר הם עליה‪ )18( :‬והפליתי ביום ההוא את ארץ ג שן ‪3‬אשר עמי ע מד עליה לבלתי "היות שם ער ב | למען תדע כי‬
‫‪3‬אני יהוה בקרב הארץ‪ )19( :‬ושמתי פד>ת בין עמי ובין עמך | למחר יהיה הא ת הזה‪ )20( :‬ויעש יהוה כן ויב א ער ב‬
‫כבד ביתה פרע ה ובית ע‪3‬בדיו | ובכל ארץ מצרים תשחת הארץ מפני הער ב‪ )21( :‬ויקרא פרע ה אל מ שה ול ‪3‬‬
‫אהר ן |‬
‫וי אמר לכו זבחו לאל היכם בארץ‪ )22( :‬וי אמר מ שה ל א נכון לע‪3‬שות כן כי תוע‪3‬בת מצרים נזבח ליהוה "אל הינו | הן‬
‫נזבח את תוע‪3‬בת מצרים לעיניהם ול א יסקל>נו‪ )23( :‬דרך של שת ימים נלך במדבר | וזבחנו ליהוה "אל הינו כ ‪3‬אשר‬
‫י אמר אלינו‪ )24( :‬וי אמר פרע ה אנ כי ‪3‬אשלח אתכם וזבחתם ליהוה "אל היכם במדבר רק הרחק ל א תרחיקו ללכת |‬
‫העתירו בע‪3‬די‪ )25( :‬וי אמר מ שה הנה אנ כי יוצא מעמך והעתרתי אל יהוה וסר הער ב מפרע ה מע‪3‬בדיו ומעמו מחר |‬
‫רק אל י סף פרע ה התל לבלתי שלח את העם לזב ח ליהוה‪ )26( :‬ויצא מ שה מעם פרע ה | ויעתר אל יהוה‪ )27( :‬ויעש‬
‫יהוה כדבר מ שה ויסר הער ב מפרע ה מע‪3‬בדיו ומעמו | ל א נשאר אחד‪ )28( :‬ויכבד פרע ה את לבו גם בפעם הז את |‬
‫ול א שלח את העם‪:‬‬

‫(‪ )1‬וי אמר יהוה אל מ שה ב א אל פרע ה | ודברת אליו כ ה אמר יהוה "אל הי העברים שלח את עמי ויעבד>ני‪ )2( :‬כי‬
‫אם מאן אתה לשלח | ועודך מ ‪3‬חזיק בם‪ )3( :‬הנה יד יהוה הויה במקנך ‪3‬אשר בשדה בסוסים ב ‪3‬חמ רים בגמלים בבקר‬
‫ובצ אן | דבר כבד מא ד‪ )4( :‬והפלה יהוה בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים | ול א ימות מכל לבני ישראל דבר‪)5( :‬‬
‫וישם יהוה מועד לאמ ר | מחר יע‪3‬שה יהוה הדבר הזה בארץ‪ )6( :‬ויעש יהוה את הדבר הזה ממ ‪F‬חרת וימת כ ל מקנה‬
‫מצרים | וממקנה בני ישראל ל א מת אחד‪ )7( :‬וישלח פרע ה והנה ל א מת ממקנה ישראל עד אחד | ויכבד לב פרע ה‬
‫ול א שלח את העם‪:‬‬
‫אהר ן קחו לכם מל א חפניכם פיח כבשן | וזרקו מ שה השמימה לעיני פרע ה‪ )9( :‬והיה‬ ‫(‪ )8‬וי אמר יהוה אל מ שה ואל ‪3‬‬
‫לאבק על כל ארץ מצרים | והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פ רח ‪3‬אבעב>ע ת בכל ארץ מצרים‪ )10( :‬ויקחו את פיח‬
‫הכבשן ויעמדו לפני פרע ה ויזר ק א תו מ שה השמימה | ויהי שחין ‪3‬אבעב>ע ת פ רח באדם ובבהמה‪ )11( :‬ול א יכלו‬
‫החר >טמים לע‪3‬מ ד לפני מ שה מפני השחין | כי היה השחין ב ‪3‬חר >טמם ובכל מצרים‪ )12( :‬ויחזק יהוה את לב פרע ה‬
‫(‪ )13‬וי אמר יהוה אל מ שה השכם בב קר והתיצב לפני פרע ה |‬ ‫ול א שמע ‪3‬אלהם | כ ‪3‬אשר דבר יהוה אל מ שה‪:‬‬
‫ואמרת אליו כ ה אמר יהוה "אל הי העברים שלח את עמי ויעבד>ני‪ )14( :‬כי בפעם הז את ‪3‬אני ש לח את כל מגפ תי אל‬
‫לבך ובע‪3‬בדיך ובעמך | בע‪3‬בור תדע כי אין כמ ני בכל הארץ‪ )15( :‬כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר |‬
‫ותכחד מן הארץ‪ )16( :‬ואולם בע‪3‬בור ז את הע"מדתיך בע‪3‬בור הרא תך את כ חי | ולמען ספר שמי בכל הארץ‪)17( :‬‬
‫עודך מסתולל בעמי | לבלתי שלחם‪ )18( :‬הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מא ד | ‪3‬אשר ל א היה כמ הו במצרים למן‬
‫היום הוסדה ועד עתה‪ )19( :‬ועתה שלח העז את מקנך ואת כל ‪3‬אשר לך בשדה | כל האדם והבהמה ‪3‬אשר ימצא‬
‫בשדה ול א יאסף הביתה וירד ע‪3‬להם הברד ומתו‪ )20( :‬הירא את דבר יהוה מעבדי פרע ה | הניס את ע‪3‬בדיו ואת‬
‫ואשר ל א שם לבו אל דבר יהוה | ויע‪3‬ז ב את ע‪3‬בדיו ואת מקנהו בשדה‪:‬‬ ‫מקנהו אל הבתים‪3 )21( :‬‬
‫(‪ )22‬וי אמר יהוה אל מ שה נטה את ידך על השמים ויהי ברד בכל ארץ מצרים | על האדם ועל הבהמה ועל כל עשב‬
‫השדה בארץ מצרים‪ )23( :‬ויט מ שה את מטהו על השמים ויהוה נתן ק ל ת וברד ות ‪3‬הלך אש ארצה | וימטר יהוה‬
‫ברד על ארץ מצרים‪ )24( :‬ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד | כבד מא ד ‪3‬אשר ל א היה כמ הו בכל ארץ מצרים‬
‫מאז היתה לגוי‪ )25( :‬ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל ‪3‬אשר בשדה מאדם ועד בהמה | ואת כל עשב השדה הכה‬
‫הברד ואת כל עץ השדה שבר‪ )26( :‬רק בארץ ג שן ‪3‬אשר שם בני ישראל | ל א היה ברד‪ )27( :‬וישלח פרע ה ויקרא‬
‫ואני ועמי הרשעים‪ )28( :‬העתירו אל יהוה ורב מהי ת‬ ‫אהר ן וי אמר ‪3‬אלהם חטאתי הפעם | יהוה הצדיק ‪3‬‬ ‫למ שה ול ‪3‬‬
‫ואשלחה אתכם ול א ת ספון לע‪3‬מ ד‪ )29( :‬וי אמר אליו מ שה כצאתי את העיר אפר ש את כפי אל‬ ‫ק ל ת "אל הים וברד | ‪3‬‬
‫יהוה | הק לות יחדלון והברד ל א יהיה עוד למען תדע כי ליהוה הארץ‪ )30( :‬ואתה וע‪3‬בדיך | ידעתי כי טרם תיראון‬
‫מפני יהוה "אל הים‪ )31( :‬והפשתה והשע רה נ>כתה | כי השע רה אביב והפשתה גבע ל‪ )32( :‬והחטה והכ>סמת ל א נ>כו |‬
‫כי ‪3‬אפיל ת הנה‪ )33( :‬ויצא מ שה מעם פרע ה את העיר ויפר ש כפיו אל יהוה | ויחדלו הק לות והברד ומטר ל א נתך‬
‫ארצה‪ )34( :‬וירא פרע ה כי חדל המטר והברד והק ל ת וי סף ל ‪3‬חט א | ויכבד לבו הוא וע‪3‬בדיו‪" )35( :‬‬
‫ויחזק לב פרע ה‬
‫ול א שלח את בני ישראל | כ ‪3‬אשר דבר יהוה ביד מ שה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי אמר יהוה אל מ שה ב א אל פרע ה | כי ‪3‬אני הכבדתי את לבו ואת לב ע‪3‬בדיו למען שתי א ת תי אלה בקרבו‪)2( :‬‬
‫ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את ‪3‬אשר התעללתי במצרים ואת א ת תי ‪3‬אשר שמתי בם | וידעתם כי ‪3‬אני יהוה‪)3( :‬‬
‫אהר ן אל פרע ה וי אמרו אליו כ ה אמר יהוה "אל הי העברים עד מתי מאנת לענ ת מפני | שלח עמי‬ ‫ויב א מ שה ו ‪3‬‬
‫ויעבד>ני‪ )4( :‬כי אם מאן אתה לשלח את עמי | הנני מביא מחר ארבה בגב>לך‪ )5( :‬וכסה את עין הארץ ול א יוכל‬
‫לרא ת את הארץ | ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד ואכל את כל העץ הצ מח לכם מן השדה‪)6( :‬‬
‫ואבות ‪3‬אב תיך מיום "היותם על ה ‪3‬אדמה עד היום‬ ‫ומלאו בתיך ובתי כל ע‪3‬בדיך ובתי כל מצרים ‪3‬אשר ל א ראו ‪3‬אב תיך ‪3‬‬
‫הזה | ויפן ויצא מעם פרע ה‪ )7( :‬וי אמרו עבדי פרע ה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את ה ‪3‬אנשים ויעבדו את‬
‫אהר ן אל פרע ה וי אמר ‪3‬אלהם לכו עבדו את‬ ‫יהוה "אל היהם | ‪3‬הטרם תדע כי אבדה מצרים‪ )8( :‬ויושב את מ שה ואת ‪3‬‬
‫יהוה "אל היכם | מי ומי הה לכים‪ )9( :‬וי אמר מ שה בנערינו ובזקנינו נלך | בבנינו ובבנותנו בצ אננו ובבקרנו נלך כי חג‬
‫יהוה לנו‪ )10( :‬וי אמר ‪3‬אלהם יהי כן יהוה עמכם כ ‪3‬אשר ‪3‬אשלח אתכם ואת טפכם | ראו כי רעה נגד פניכם‪ )11( :‬ל א‬
‫כן לכו נא הגברים ועבדו את יהוה כי א תה אתם מבקשים | ויגרש א תם מאת פני פרע ה‪:‬‬
‫(‪ )12‬וי אמר יהוה אל מ שה נטה ידך על ארץ מצרים בארבה ויעל על ארץ מצרים | וי אכל את כל עשב הארץ את כל‬
‫‪3‬אשר השאיר הברד‪ )13( :‬ויט מ שה את מטהו על ארץ מצרים ויהוה נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה‬
‫| הב קר היה ורוח הקדים נשא את הארבה‪ )14( :‬ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכ ל גבול מצרים | כבד מא ד‬
‫אחריו ל א יהיה כן‪ )15( :‬ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ וי אכל את כל עשב‬ ‫לפניו ל א היה כן ארבה כמ הו ו ‪3‬‬
‫הארץ ואת כל פרי העץ ‪3‬אשר הותיר הברד | ול א נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים‪ )16( :‬וימהר‬
‫אהר ן | וי אמר חטאתי ליהוה "אל היכם ולכם‪ )17( :‬ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו‬ ‫פרע ה לקר א למ שה ול ‪3‬‬
‫ליהוה "אל היכם | ויסר מעלי רק את המות הזה‪ )18( :‬ויצא מעם פרע ה | ויעתר אל יהוה‪3 )19( :‬‬
‫ויהפ ך יהוה רוח ים‬
‫חזק מא ד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף | ל א נשאר ארבה אחד בכ ל גבול מצרים‪ )20( :‬ויחזק יהוה את לב‬
‫פרע ה | ול א שלח את בני ישראל‪:‬‬
‫(‪ )21‬וי אמר יהוה אל מ שה נטה ידך על השמים ויהי ח שך על ארץ מצרים | וימש ח שך‪ )22( :‬ויט מ שה את ידו על‬
‫השמים | ויהי ח שך ‪3‬אפלה בכל ארץ מצרים של שת ימים‪ )23( :‬ל א ראו איש את אחיו ול א קמו איש מתחתיו‬
‫של שת ימים | ולכל בני ישראל היה אור במושב תם‪ )24( :‬ויקרא פרע ה אל מ שה וי אמר לכו עבדו את יהוה רק‬
‫צ אנכם ובקרכם י>צג | גם טפכם ילך עמכם‪ )25( :‬וי אמר מ שה גם אתה תתן בידנו זבחים וע לות | ועשינו ליהוה‬
‫"אל הינו‪ )26( :‬וגם מקננו ילך עמנו ל א תשאר פרסה כי ממנו נקח לע‪3‬ב ד את יהוה "אל הינו | ‪3‬‬
‫ואנחנו ל א נדע מה נע‪3‬ב ד‬
‫את יהוה עד ב אנו שמה‪ )27( :‬ויחזק יהוה את לב פרע ה | ול א אבה לשלחם‪ )28( :‬וי אמר לו פרע ה לך מעלי | השמר‬
‫לך אל ת סף ראות פני כי ביום רא תך פני תמות‪ )29( :‬וי אמר מ שה כן דברת | ל א א סף עוד ראות פניך‪:‬‬
‫אחרי כן ישלח אתכם מזה | כשלחו כלה גרש‬ ‫(‪ )1‬וי אמר יהוה אל מ שה עוד נגע אחד אביא על פרע ה ועל מצרים ‪3‬‬
‫יגרש אתכם מזה‪ )2( :‬דבר נא באזני העם | ויש ‪3‬אלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב‪ )3( :‬ויתן‬
‫(‪)4‬‬ ‫יהוה את חן העם בעיני מצרים | גם האיש מ שה גדול מא ד בארץ מצרים בעיני עבדי פרע ה ובעיני העם‪:‬‬
‫וי אמר מ שה כ ה אמר יהוה | כ ‪3‬חצ ת הלילה ‪3‬אני יוצא בתוך מצרים‪ )5( :‬ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרע ה‬
‫הי שב על כסאו עד בכור השפחה ‪3‬אשר אחר הרחים | וכ ל בכור בהמה‪ )6( :‬והיתה צעקה גד לה בכל ארץ מצרים |‬
‫יחרץ כלב לש נו למאיש ועד בהמה | למען תדעון‬‫‪3‬אשר כמ הו ל א נהיתה וכמ הו ל א ת סף‪ )7( :‬ולכ ל בני ישראל ל א "‬
‫‪3‬אשר יפלה יהוה בין מצרים ובין ישראל‪ )8( :‬וירדו כל ע‪3‬בדיך אלה אלי והשת ‪3‬חוו לי לאמ ר צא אתה וכל העם ‪3‬אשר‬
‫(‪ )9‬וי אמר יהוה אל מ שה ל א ישמע ‪3‬אליכם פרע ה |‬ ‫אחרי כן אצא | ויצא מעם פרע ה ב ‪F‬חרי אף‪:‬‬
‫ברגליך ו ‪3‬‬
‫אהר ן עשו את כל המ פתים האלה לפני פרע ה | ויחזק יהוה את לב‬‫למען רבות מופתי בארץ מצרים‪ )10( :‬ומ שה ו ‪3‬‬
‫פרע ה ול א שלח את בני ישראל מארצו‪:‬‬
‫אהר ן בארץ מצרים לאמ ר‪ )2( :‬הח דש הזה לכם ר אש ‪F‬חדשים | ראשון הוא לכם‬ ‫(‪ )1‬וי אמר יהוה אל מ שה ואל ‪3‬‬
‫לחדשי השנה‪ )3( :‬דברו אל כל ע‪3‬דת ישראל לאמ ר בעש ר לח דש הזה | ויקחו להם איש שה לבית אב ת שה לבית‪)4( :‬‬
‫ואם ימעט הבית מהי ת משה ולקח הוא ושכנו הקר ב אל ביתו במכסת נפש ת | איש לפי אכלו תכ סו על השה‪)5( :‬‬
‫שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם | מן הכבשים ומן העזים תקחו‪ )6( :‬והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום‬
‫לח דש הזה | וש ‪3‬חטו א תו כ ל קהל ע‪3‬דת ישראל בין הערבים‪ )7( :‬ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוז ת ועל המשקוף‬
‫| על הבתים ‪3‬אשר י אכלו א תו בהם‪ )8( :‬ואכלו את הבשר בלילה הזה | צלי אש ומצות על מר רים י אכל>הו‪ )9( :‬אל‬
‫ת אכלו ממנו נא ובשל מב>של במים | כי אם צלי אש ר אשו על כרעיו ועל קרבו‪ )10( :‬ול א תותירו ממנו עד ב קר |‬
‫והנ תר ממנו עד ב קר באש תשר פו‪ )11( :‬וככה ת אכלו א תו מתניכם ‪3‬חג>רים נע‪3‬ליכם ברגליכם ומקלכם בידכם |‬
‫ואכלתם א תו בחפזון פסח הוא ליהוה‪ )12( :‬ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים‬ ‫‪3‬‬
‫מאדם ועד בהמה | ובכל "אל הי מצרים אע"שה שפטים ‪3‬אני יהוה‪ )13( :‬והיה הדם לכם לא ת על הבתים ‪3‬אשר אתם‬
‫שם וראיתי את הדם ופסחתי ע‪3‬לכם | ול א יהיה בכם נגף למשחית בהכ תי בארץ מצרים‪ )14( :‬והיה היום הזה לכם‬
‫לזכרון וחג תם א תו חג ליהוה | לד ר תיכם >חקת עולם תחג>הו‪ )15( :‬שבעת ימים מצות ת אכלו אך ביום הראשון‬
‫תשביתו שא ר מבתיכם | כי כל א כל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראש ן עד יום השבעי‪ )16( :‬וביום‬
‫הראשון מקרא ק דש וביום השביעי מקרא ק דש יהיה לכם | כל מלאכה ל א יעשה בהם אך ‪3‬אשר יאכל לכל נפש הוא‬
‫לבדו יעשה לכם‪ )17( :‬ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים | ושמרתם‬
‫את היום הזה לד ר תיכם >חקת עולם‪ )18( :‬בראש ן בארבעה עשר יום לח דש בערב ת אכלו מצ ת | עד יום האחד‬
‫ועשרים לח דש בערב‪ )19( :‬שבעת ימים שא ר ל א ימצא בבתיכם | כי כל א כל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מע‪3‬דת‬
‫ישראל בגר ובאזרח הארץ‪ )20( :‬כל מחמצת ל א ת אכלו | בכ ל מושב תיכם ת אכלו מצות‪:‬‬
‫(‪ )21‬ויקרא מ שה לכל זקני ישראל וי אמר ‪3‬אלהם | משכו וקחו לכם צ אן למשפח תיכם וש ‪3‬חטו הפסח‪ )22( :‬ולקחתם‬
‫‪3‬אג>דת אזוב וטבלתם בדם ‪3‬אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוז ת מן הדם ‪3‬אשר בסף | ואתם ל א תצאו‬
‫איש מפתח ביתו עד ב קר‪ )23( :‬ועבר יהוה לנג ף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוז ת | ופסח‬
‫יהוה על הפתח ול א יתן המשחית לב א אל בתיכם לנג ף‪ )24( :‬ושמרתם את הדבר הזה | לחק לך ולבניך עד עולם‪( :‬‬
‫‪ )25‬והיה כי תב או אל הארץ ‪3‬אשר יתן יהוה לכם כ ‪3‬אשר דבר | ושמרתם את הע‪3‬ב דה הז את‪ )26( :‬והיה כי י אמרו‬
‫ואמרתם זבח פסח הוא ליהוה ‪3‬אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים‬ ‫‪3‬אליכם בניכם | מה הע‪3‬ב דה הז את לכם‪3 )27( :‬‬
‫בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל | ויק ד העם וישת ‪3‬חוו‪ )28( :‬וילכו ויע‪3‬שו בני ישראל | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‬
‫אהר ן כן עשו‪ )29( :‬ויהי ב ‪3‬חצי הלילה ויהוה הכה כל בכור בארץ מצרים מבכ ר פרע ה הי שב על כסאו עד בכור‬ ‫ו ‪3‬‬
‫השבי ‪3‬אשר בבית הבור | וכ ל בכור בהמה‪ )30( :‬ויקם פרע ה לילה הוא וכל ע‪3‬בדיו וכל מצרים ותהי צעקה גד לה‬
‫אהר ן לילה וי אמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם‬ ‫במצרים | כי אין בית ‪3‬אשר אין שם מת‪ )31( :‬ויקרא למ שה ול ‪3‬‬
‫בני ישראל | ולכו עבדו את יהוה כדברכם‪ )32( :‬גם צ אנכם גם בקרכם קחו כ ‪3‬אשר דברתם ולכו | וברכתם גם א תי‪( :‬‬
‫‪ )33‬ות "חזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ | כי אמרו כ>לנו מתים‪ )34( :‬וישא העם את בצקו טרם יחמץ |‬
‫מש ‪3‬אר תם צר>ר ת בשמל תם על שכמם‪ )35( :‬ובני ישראל עשו כדבר מ שה | ויש ‪3‬אלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב‬
‫ושמל ת‪ )36( :‬ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום | וינצלו את מצרים‪:‬‬
‫(‪ )37‬ויסעו בני ישראל מרעמסס >סכ תה | כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף‪ )38( :‬וגם ערב רב עלה אתם |‬
‫וצ אן ובקר מקנה כבד מא ד‪ )39( :‬וי אפו את הבצק ‪3‬אשר הוציאו ממצרים ע>ג ת מצות כי ל א חמץ | כי ג רשו ממצרים‬
‫ול א יכלו להתמהמה וגם צדה ל א עשו להם‪ )40( :‬ומושב בני ישראל ‪3‬אשר ישבו במצרים | של שים שנה וארבע‬
‫מאות שנה‪ )41( :‬ויהי מקץ של שים שנה וארבע מאות שנה | ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות יהוה מארץ‬
‫מצרים‪ )42( :‬ליל ש >מרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים | הוא הלילה הזה ליהוה ש >מרים לכל בני ישראל‬
‫לד ר תם‪:‬‬
‫אהר ן ז את >חקת הפסח | כל בן נכר ל א י אכל בו‪ )44( :‬וכל עבד איש מקנת כסף | ומלתה‬ ‫(‪ )43‬וי אמר יהוה אל מ שה ו ‪3‬‬
‫א תו אז י אכל בו‪ )45( :‬תושב ושכיר ל א י אכל בו‪ )46( :‬בבית אחד יאכל ל א תוציא מן הבית מן הבשר חוצה | ועצם‬
‫ל א תשברו בו‪ )47( :‬כל ע‪3‬דת ישראל יע‪3‬שו א תו‪ )48( :‬וכי יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל זכר ואז יקרב‬
‫לע‪3‬ש תו והיה כאזרח הארץ | וכל ערל ל א י אכל בו‪ )49( :‬תורה אחת יהיה לאזרח | ולגר הגר בתוככם‪ )50( :‬ויע‪3‬שו כל‬
‫אהר ן כן עשו‪ )51( :‬ויהי בעצם היום הזה | הוציא יהוה את בני‬
‫בני ישראל | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה ואת ‪3‬‬
‫ישראל מארץ מצרים על צבא תם‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה | לי הוא‪ )3( :‬וי אמר‬
‫מ שה אל העם זכור את היום הזה ‪3‬אשר יצאתם ממצרים מבית ע‪3‬בדים כי בח זק יד הוציא יהו ה אתכם מזה | ול א‬
‫יאך יהוה אל ארץ הכנע‪3‬ני והחתי וה "אמ רי והחוי‬ ‫יאכל חמץ‪ )4( :‬היום אתם י צאים | בח דש האביב‪ )5( :‬והיה כי יב ‪3‬‬
‫והיבוסי ‪3‬אשר נשבע ל ‪3‬אב תיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש | ועבדת את הע‪3‬ב דה הז את בח דש הזה‪ )6( :‬שבעת ימים‬
‫ת אכל מצ ת | וביום השביעי חג ליהוה‪ )7( :‬מצות יאכל את שבעת הימים | ול א יראה לך חמץ ול א יראה לך שא ר‬
‫בכל גב>לך‪ )8( :‬והגדת לבנך ביום ההוא לאמ ר | בע‪3‬בור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים‪ )9( :‬והיה לך לאות על ידך‬
‫ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך | כי ביד ‪3‬חזקה הוצ ‪3‬אך יהו ה ממצרים‪ )10( :‬ושמרת את ה >חקה‬
‫הז את למוע‪3‬דה | מימים ימימה‪ )11( :‬והיה כי יב ‪3‬אך יהוה אל ארץ הכנע‪3‬ני כ ‪3‬אשר נשבע לך ול ‪3‬אב תיך | ונתנה לך‪( :‬‬
‫‪ )12‬והע‪3‬ברת כל פטר רחם ליהו ה | וכל פטר שגר בהמה ‪3‬אשר יהיה לך הזכרים ליהוה‪ )13( :‬וכל פטר ‪3‬חמ ר תפדה‬
‫בשה ואם ל א תפדה וע‪3‬רפתו | וכ ל בכור אדם בבניך תפדה‪ )14( :‬והיה כי ישאלך בנך מחר לאמ ר מה ז את | ואמרת‬
‫ויהר ג יהו ה כל בכור בארץ‬ ‫אליו בח זק יד הוציאנו יהוה ממצרים מבית ע‪3‬בדים‪ )15( :‬ויהי כי הקשה פרע ה לשלחנו ‪3‬‬
‫מצרים מבכ ר אדם ועד בכור בהמה | על כן ‪3‬אני ז בח ליהוה כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה‪ )16( :‬והיה‬
‫(‪ )17‬ויהי בשלח פרע ה את העם ול א‬ ‫לאות על ידכה ולטוטפ ת בין עיניך | כי בח זק יד הוציאנו יהוה ממצרים‪:‬‬
‫נחם "אל הים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא | כי אמר "אל הים פן ינחם העם ברא תם מלחמה ושבו מצרימה‪)18( :‬‬
‫וח >משים עלו בני ישראל מארץ מצרים‪ )19( :‬ויקח מ שה את עצמות‬ ‫ויסב "אל הים את העם דרך המדבר ים סוף | ‪3‬‬
‫יוסף עמו | כי השבע השביע את בני ישראל לאמ ר פק ד יפק ד "אל הים אתכם והע‪3‬ליתם את עצמ תי מזה אתכם‪)20( :‬‬
‫ויחנו באתם בקצה המדבר‪ )21( :‬ויהוה ה לך לפניהם יומם בעמוד ענן לנח תם הדרך ולילה בעמוד‬ ‫ויסעו מ >סכ ת | ‪3‬‬
‫אש להאיר להם | ללכת יומם ולילה‪ )22( :‬ל א ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה | לפני העם‪:‬‬
‫יחנו לפני פי החיר ת בין מגד ל ובין הים | לפני בעל‬ ‫(‪ )1‬וידבר יהו ה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬דבר אל בני ישראל ו >‬
‫ישבו ו ‪3‬‬
‫צפ ן נכחו ת ‪3‬חנו על הים‪ )3( :‬ואמר פרע ה לבני ישראל נב>כים הם בארץ | סגר ע‪3‬ליהם המדבר‪ )4( :‬וחזקתי את לב‬
‫אחריהם ואכבדה בפרע ה ובכל חילו וידעו מצרים כי ‪3‬אני יהוה | ויע‪3‬שו כן‪ )5( :‬וי>גד למלך מצרים כי ברח‬ ‫פרע ה ורדף ‪3‬‬
‫העם | ויהפך לבב פרע ה וע‪3‬בדיו אל העם וי אמרו מה ז את עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו‪ )6( :‬ויאס ר את רכבו |‬
‫ואת עמו לקח עמו‪ )7( :‬ויקח שש מאות רכב בחור וכ ל רכב מצרים | ושלשם על כ>לו‪ )8( :‬ויחזק יהו ה את לב פרע ה‬
‫אחריהם וישיגו אותם ח נים‬ ‫אחרי בני ישראל | ובני ישראל י צאים ביד רמה‪ )9( :‬וירדפו מצרים ‪3‬‬ ‫מלך מצרים וירד ף ‪3‬‬
‫על הים כל סוס רכב פרע ה ופרשיו וחילו | על פי החיר ת לפני בעל צפ ן‪ )10( :‬ופרע ה הקריב | וישאו בני ישראל את‬
‫אחריהם וייראו מא ד ויצע‪3‬קו בני ישראל אל יהוה‪ )11( :‬וי אמרו אל מ שה המבלי אין‬ ‫עיניהם והנה מצרים נ סע ‪3‬‬
‫קברים במצרים לקחתנו למות במדבר | מה ז את עשית לנו להוציאנו ממצרים‪3 )12( :‬הל א זה הדבר ‪3‬אשר דברנו‬
‫אליך במצרים לאמ ר ‪3‬חדל ממנו ונעבדה את מצרים | כי טוב לנו ע‪3‬ב ד את מצרים מ >מתנו במדבר‪ )13( :‬וי אמר מ שה‬
‫אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת יהוה ‪3‬אשר יע‪3‬שה לכם היום | כי ‪3‬אשר ראיתם את מצרים היום ל א‬
‫ת סיפו לרא תם עוד עד עולם‪ )14( :‬יהוה ילחם לכם | ואתם ת ‪3‬חרישון‪:‬‬
‫(‪ )15‬וי אמר יהוה אל מ שה מה תצעק אלי | דבר אל בני ישראל ויסעו‪ )16( :‬ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על‬
‫אחריהם | ואכבדה‬ ‫ואני הנני מחזק את לב מצרים ויב או ‪3‬‬ ‫הים ובקעהו | ויב או בני ישראל בתוך הים ביבשה‪3 )17( :‬‬
‫בפרע ה ובכל חילו ברכבו ובפרשיו‪ )18( :‬וידעו מצרים כי ‪3‬אני יהוה | בהכבדי בפרע ה ברכבו ובפרשיו‪ )19( :‬ויסע‬
‫אחריהם‪ )20( :‬ויב א‬ ‫אחריהם | ויסע עמוד הענן מפניהם ויע‪3‬מ ד מ ‪3‬‬ ‫מלאך ה "אל הים הה לך לפני מ ‪3‬חנה ישראל וילך מ ‪3‬‬
‫בין מ ‪3‬חנה מצרים ובין מ ‪3‬חנה ישראל ויהי הענן והח שך ויאר את הלילה | ול א קרב זה אל זה כל הלילה‪ )21( :‬ויט‬
‫מ שה את ידו על הים ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה | ויבקעו המים‪)22( :‬‬
‫אחריהם כ ל‬ ‫ויב או בני ישראל בתוך הים ביבשה | והמים להם ח מה מימינם ומשמ אלם‪ )23( :‬וירדפו מצרים ויב או ‪3‬‬
‫סוס פרע ה רכבו ופרשיו | אל תוך הים‪ )24( :‬ויהי באשמ רת הב קר וישקף יהוה אל מ ‪3‬חנה מצרים בעמוד אש וענן |‬
‫נהגהו בכבד>ת | וי אמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי יהוה‬ ‫ויהם את מ ‪3‬חנה מצרים‪ )25( :‬ויסר את א פן מרכב תיו וי ‪3‬‬
‫נלחם להם במצרים‪:‬‬
‫ישבו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו‪ )27( :‬ויט מ שה את‬ ‫(‪ )26‬וי אמר יהוה אל מ שה נטה את ידך על הים | ו >‬
‫ידו על הים וישב הים לפנות ב קר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו | וינער יהוה את מצרים בתוך הים‪> )28( :‬‬
‫וישבו‬
‫אחריהם בים | ל א נשאר בהם עד אחד‪ )29( :‬ובני‬ ‫המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכ ל חיל פרע ה הבאים ‪3‬‬
‫ישראל הלכו ביבשה בתוך הים | והמים להם ח מה מימינם ומשמ אלם‪ )30( :‬ויושע יהוה ביום ההוא את ישראל‬
‫מיד מצרים | וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים‪ )31( :‬וירא ישראל את היד הגד לה ‪3‬אשר עשה יהוה במצרים‬
‫ויאמינו ביהוה ובמ שה עבדו‪:‬‬
‫וייראו העם את יהוה | ‪3‬‬
‫(‪ )1‬אז ישיר מ שה ובני ישראל את השירה הז את ליהוה וי אמרו לאמ ר | אשירה ליהוה כי גא ה גאה סוס ור כבו רמה‬
‫ואר ממנהו‪ )3( :‬יהוה איש מלחמה | יהוה שמו‪( :‬‬ ‫בים‪ )2( :‬עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה | זה אלי ואנוהו "אל הי אבי ‪3‬‬
‫‪ )4‬מרכב ת פרע ה וחילו ירה בים | ומבחר שלשיו >טבעו בים סוף‪ )5( :‬תה מ ת יכסי>מו | ירדו במצול ת כמו אבן‪)6( :‬‬
‫ימינך יהוה נאדרי בכ ח | ימינך יהוה תרעץ אויב‪ )7( :‬ובר ב גאונך ת ‪3‬הר ס קמיך | תשלח ‪3‬חר נך י אכלמו כקש‪)8( :‬‬
‫וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נ זלים | קפאו תה מ ת בלב ים‪ )9( :‬אמר אויב ארד ף אשיג ‪3‬אחלק שלל | תמלאמו‬
‫רוחך כסמו ים | צל‪3‬לו כעופרת במים אדירים‪ )11( :‬מי כמ כה באלם‬ ‫נפשי אריק חרבי תורישמו ידי‪ )10( :‬נשפת ב ‪3‬‬
‫יהוה מי כמ כה נאדר בק דש | נורא תהל ת ע שה פלא‪ )12( :‬נטית ימינך תבלעמו ארץ‪ )13( :‬נחית בחסדך עם זו גאלת‬
‫| נהלת בעזך אל נוה קדשך‪ )14( :‬שמעו עמים ירגזון | חיל אחז י שבי פלשת‪ )15( :‬אז נב ‪3‬הלו אלופי "אדום אילי מואב‬
‫אחזמו רעד | נמ גו כ ל י שבי כנען‪ )16( :‬תפ ל ע‪3‬ליהם אימתה ופחד בגד ל זרוע‪3‬ך ידמו כאבן | עד יע‪3‬ב ר עמך יהוה עד‬
‫י ‪3‬‬
‫נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוה | מקדש ‪3‬אד ני כוננו ידיך‪ )18( :‬יהוה‬ ‫יע‪3‬ב ר עם זו קנית‪ )17( :‬תבאמו ותטעמו בהר ‪3‬‬
‫ימל ך לע לם ועד‪ )19( :‬כי בא סוס פרע ה ברכבו ובפרשיו בים וישב יהוה ע‪3‬להם את מי הים | ובני ישראל הלכו‬
‫ביבשה בתוך הים‪:‬‬
‫אחריה ב >תפים ובמח ל ת‪ )21( :‬ותען להם‬ ‫אהר ן את הת ף בידה | ותצאן כל הנשים ‪3‬‬ ‫(‪ )20‬ותקח מרים הנביאה ‪3‬אחות ‪3‬‬
‫(‪ )22‬ויסע מ שה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר‬ ‫מרים | שירו ליהוה כי גא ה גאה סוס ור כבו רמה בים‪:‬‬
‫שור | וילכו של שת ימים במדבר ול א מצאו מים‪ )23( :‬ויב או מרתה ול א יכלו לשת ת מים ממרה כי מרים הם | על‬
‫כן קרא שמה מרה‪ )24( :‬ויל נו העם על מ שה לאמ ר מה נשתה‪ )25( :‬ויצעק אל יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל‬
‫המים וימתקו המים | שם שם לו ח ק ומשפט ושם נסהו‪ )26( :‬וי אמר אם שמוע תשמע לקול יהוה "אל היך והישר‬
‫בעיניו תע‪3‬שה וה ‪3‬אזנת למצותיו ושמרת כל >חקיו | כל המ ‪3‬חלה ‪3‬אשר שמתי במצרים ל א אשים עליך כי ‪3‬אני יהוה‬
‫ר פאך‪ )27( :‬ויב או אילמה ושם שתים עשרה עינ ת מים ושבעים תמרים | ‪3‬‬
‫ויחנו שם על המים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויסעו מאילם ויב או כל ע‪3‬דת בני ישראל אל מדבר סין ‪3‬אשר בין אילם ובין סיני | ב ‪3‬חמשה עשר יום לח דש השני‬
‫אהר ן במדבר‪ )3( :‬וי אמרו ‪3‬אלהם בני‬ ‫לצאתם מארץ מצרים‪ )2( :‬וילינו [וילונו קרי] כל ע‪3‬דת בני ישראל על מ שה ועל ‪3‬‬
‫ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לש בע | כי הוצאתם א תנו אל‬
‫(‪ )4‬וי אמר יהוה אל מ שה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים |‬ ‫המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב‪:‬‬
‫ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען ‪3‬אנסנו ‪3‬הילך בתורתי אם ל א‪ )5( :‬והיה ביום הששי והכינו את ‪3‬אשר יביאו |‬
‫אהר ן אל כל בני ישראל | ערב וידעתם כי יהוה הוציא‬ ‫(‪ )6‬וי אמר מ שה ו ‪3‬‬ ‫והיה משנה על ‪3‬אשר ילקטו יום יום‪:‬‬
‫אתכם מארץ מצרים‪ )7( :‬וב קר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו את תל>נ תיכם על יהוה | ונחנו מה כי תלונו [תלינו‬
‫קרי] עלינו‪ )8( :‬וי אמר מ שה בתת יהוה לכם בערב בשר ל "אכ ל ולחם בב קר לשב ע בשמ ע יהוה את תל>נ תיכם ‪3‬אשר‬
‫אתם מלינם עליו | ונחנו מה ל א עלינו תל>נ תיכם כי על יהוה‪ )9( :‬וי אמר מ שה אל ‪3‬‬
‫אהר ן "אמ ר אל כל ע‪3‬דת בני‬
‫אהר ן אל כל ע‪3‬דת בני ישראל ויפנו אל המדבר |‬ ‫ישראל קרבו לפני יהוה | כי שמע את תל>נ תיכם‪ )10( :‬ויהי כדבר ‪3‬‬
‫והנה כבוד יהוה נראה בענן‪:‬‬
‫(‪ )11‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )12( :‬שמעתי את תלונ ת בני ישראל דבר ‪3‬אלהם לאמ ר בין הערבים ת אכלו בשר‬
‫ובב קר תשבעו לחם | וידעתם כי ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪ )13( :‬ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המ ‪3‬חנה | ובב קר היתה‬
‫שכבת הטל סביב למ ‪3‬חנה‪ )14( :‬ותעל שכבת הטל | והנה על פני המדבר דק מ >חספס דק ככפ ר על הארץ‪ )15( :‬ויראו‬
‫בני ישראל וי אמרו איש אל אחיו מן הוא כי ל א ידעו מה הוא | וי אמר מ שה ‪3‬אלהם הוא הלחם ‪3‬אשר נתן יהוה לכם‬
‫לאכלה‪ )16( :‬זה הדבר ‪3‬אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו | ע מר לג>לג לת מספר נפש תיכם איש ל ‪3‬אשר ב ‪F‬‬
‫אהלו‬
‫תקחו‪ )17( :‬ויע‪3‬שו כן בני ישראל | וילקטו המרבה והממעיט‪ )18( :‬וימ דו בע מר ול א העדיף המרבה והממעיט ל א‬
‫החסיר | איש לפי אכלו לקטו‪ )19( :‬וי אמר מ שה ‪3‬אלהם | איש אל יותר ממנו עד ב קר‪ )20( :‬ול א שמעו אל מ שה‬
‫ויותרו ‪3‬אנשים ממנו עד ב קר ויר>ם תולעים ויבאש | ויקצ ף ע‪3‬להם מ שה‪ )21( :‬וילקטו א תו בב קר בב קר איש כפי‬
‫אכלו | וחם השמש ונמס‪ )22( :‬ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני הע מר לאחד | ויב או כל נשיאי העדה ויגידו‬
‫למ שה‪ )23( :‬וי אמר ‪3‬אלהם הוא ‪3‬אשר דבר יהוה שבתון שבת ק דש ליהוה מחר | את ‪3‬אשר ת אפו אפו ואת ‪3‬אשר‬
‫תבשלו בשלו ואת כל הע דף הניחו לכם למשמרת עד הב קר‪ )24( :‬ויניחו א תו עד הב קר כ ‪3‬אשר צוה מ שה | ול א‬
‫הבאיש ורמה ל א היתה בו‪ )25( :‬וי אמר מ שה אכל>הו היום כי שבת היום ליהוה | היום ל א תמצ >אהו בשדה‪)26( :‬‬
‫ששת ימים תלק >טהו | וביום השביעי שבת ל א יהיה בו‪ )27( :‬ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללק ט | ול א מצאו‪:‬‬
‫(‪ )28‬וי אמר יהוה אל מ שה | עד אנה מאנתם לשמ ר מצותי ותור תי‪ )29( :‬ראו כי יהוה נתן לכם השבת על‬
‫כן הוא נ תן לכם ביום הששי לחם יומים | שבו איש תחתיו אל יצא איש ממק מו ביום השביעי‪ )30( :‬וישבתו העם‬
‫ביום השבעי‪ )31( :‬ויקראו בית ישראל את שמו מן | והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש‪ )32( :‬וי אמר מ שה זה‬
‫הדבר ‪3‬אשר צוה יהוה מל א הע מר ממנו למשמרת לד ר תיכם | למען יראו את הלחם ‪3‬אשר ה "אכלתי אתכם במדבר‬
‫אהר ן קח צנצנת אחת ותן שמה מל א הע מר מן | והנח א תו‬‫בהוציאי אתכם מארץ מצרים‪ )33( :‬וי אמר מ שה אל ‪3‬‬
‫אהר ן לפני העד>ת למשמרת‪ )35( :‬ובני‬
‫לפני יהוה למשמרת לד ר תיכם‪ )34( :‬כ ‪3‬אשר צוה יהוה אל מ שה | ויניחהו ‪3‬‬
‫ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד ב אם אל ארץ נושבת | את המן אכלו עד ב אם אל קצה ארץ כנען‪)36( :‬‬
‫והע מר ע‪3‬שרית האיפה הוא‪:‬‬
‫ויחנו ברפידים ואין מים לשת ת העם‪ )2( :‬וירב‬ ‫(‪ )1‬ויסעו כל ע‪3‬דת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי יהוה | ‪3‬‬
‫העם עם מ שה וי אמרו תנו לנו מים ונשתה | וי אמר להם מ שה מה תריבון עמדי מה תנסון את יהוה‪ )3( :‬ויצמא שם‬
‫העם למים וילן העם על מ שה | וי אמר למה זה הע"ליתנו ממצרים להמית א תי ואת בני ואת מקני בצמא‪ )4( :‬ויצעק‬
‫מ שה אל יהוה לאמ ר מה אע"שה לעם הזה | עוד מעט וסקל>ני‪ )5( :‬וי אמר יהוה אל מ שה ע‪3‬ב ר לפני העם וקח אתך‬
‫מזקני ישראל | ומטך ‪3‬אשר הכית בו את היא ר קח בידך והלכת‪ )6( :‬הנני ע מד לפניך שם על הצור בח רב והכית‬
‫בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם | ויעש כן מ שה לעיני זקני ישראל‪ )7( :‬ויקרא שם המקום מסה ומריבה | על ריב‬
‫בני ישראל ועל נס תם את יהוה לאמ ר ‪3‬היש יהוה בקרבנו אם אין‪:‬‬
‫הושע בחר לנו ‪3‬אנשים וצא הלחם בע‪3‬מלק | מחר‬ ‫(‪ )8‬ויב א ע‪3‬מלק | וילחם עם ישראל ברפידם‪ )9( :‬וי אמר מ שה אל י >‬
‫הושע כ ‪3‬אשר אמר לו מ שה להלחם בע‪3‬מלק | ומ שה‬ ‫אנ כי נצב על ר אש הגבעה ומטה ה "אל הים בידי‪ )10( :‬ויעש י >‬
‫אהר ן וחור עלו ר אש הגבעה‪ )11( :‬והיה כ ‪3‬אשר ירים מ שה ידו וגבר ישראל | וכ ‪3‬אשר יניח ידו וגבר ע‪3‬מלק‪ )12( :‬וידי‬
‫‪3‬‬
‫אהר ן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו "אמונה‬ ‫מ שה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה | ו ‪3‬‬
‫הושע את ע‪3‬מלק ואת עמו לפי חרב‪:‬‬ ‫עד ב א השמש‪3 )13( :‬‬
‫ויחל ש י >‬
‫הושע | כי מח ה אמחה את זכר ע‪3‬מלק מתחת‬ ‫(‪ )14‬וי אמר יהוה אל מ שה כת ב ז את זכרון בספר ושים באזני י >‬
‫השמים‪ )15( :‬ויבן מ שה מזבח | ויקרא שמו יהוה נסי‪ )16( :‬וי אמר כי יד על כס יה מלחמה ליהוה בע‪3‬מלק | מד ר‬
‫ד ר‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישמע יתרו כ הן מדין ח תן מ שה את כל ‪3‬אשר עשה "אל הים למ שה ולישראל עמו | כי הוציא יהוה את ישראל‬
‫ממצרים‪ )2( :‬ויקח יתרו ח תן מ שה את צפ רה אשת מ שה | אחר שלוחיה‪ )3( :‬ואת שני בניה | ‪3‬אשר שם האחד גרש ם‬
‫כי אמר גר הייתי בארץ נכריה‪ )4( :‬ושם האחד "אליעזר | כי "אל הי אבי בעזרי ויצלני מחרב פרע ה‪ )5( :‬ויב א יתרו‬
‫ח תן מ שה ובניו ואשתו אל מ שה | אל המדבר ‪3‬אשר הוא ח נה שם הר ה "אל הים‪ )6( :‬וי אמר אל מ שה ‪3‬אני ח תנך יתרו‬
‫בא אליך | ואשתך ושני בניה עמה‪ )7( :‬ויצא מ שה לקראת ח תנו וישתחו וישק לו ויש ‪3‬אלו איש לרעהו לשלום | ויב או‬
‫הא "הלה‪ )8( :‬ויספר מ שה לח תנו את כל ‪3‬אשר עשה יהוה לפרע ה ולמצרים על אוד ת ישראל | את כל התלאה ‪3‬אשר‬
‫מצאתם בדרך ויצלם יהוה‪ )9( :‬ויחד יתרו על כל הטובה ‪3‬אשר עשה יהוה לישראל | ‪3‬אשר הצילו מיד מצרים‪)10( :‬‬
‫וי אמר יתרו ברוך יהוה ‪3‬אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרע ה | ‪3‬אשר הציל את העם מתחת יד מצרים‪)11( :‬‬
‫עתה ידעתי כי גדול יהוה מכל ה "אל הים | כי בדבר ‪3‬אשר זדו ע‪3‬ליהם‪ )12( :‬ויקח יתרו ח תן מ שה ע לה וזבחים‬
‫אהר ן וכ ל זקני ישראל ל "אכל לחם עם ח תן מ שה לפני ה "אל הים‪ )13( :‬ויהי ממ ‪F‬חרת וישב מ שה‬
‫לאל הים | ויב א ‪3‬‬
‫לשפ ט את העם | ויע‪3‬מ ד העם על מ שה מן הב קר עד הערב‪ )14( :‬וירא ח תן מ שה את כל ‪3‬אשר הוא ע שה לעם | וי אמר‬
‫מה הדבר הזה ‪3‬אשר אתה ע שה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן ב קר עד ערב‪ )15( :‬וי אמר מ שה‬
‫לח תנו | כי יב א אלי העם לדר ש "אל הים‪ )16( :‬כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו | והודעתי את‬
‫>חקי ה "אל הים ואת תור תיו‪ )17( :‬וי אמר ח תן מ שה אליו | ל א טוב הדבר ‪3‬אשר אתה ע שה‪ )18( :‬נב ל תב ל גם אתה‬
‫גם העם הזה ‪3‬אשר עמך | כי כבד ממך הדבר ל א תוכל ע‪3‬ש הו לבדך‪ )19( :‬עתה שמע בק לי איעצך ויהי "אל הים עמך |‬
‫"היה אתה לעם מול ה "אל הים והבאת אתה את הדברים אל ה "אל הים‪ )20( :‬והזהרתה אתהם את ה >חקים ואת‬
‫התור ת | והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המע‪3‬שה ‪3‬אשר יע‪3‬שון‪ )21( :‬ואתה ת "חזה מכל העם אנשי חיל יראי‬
‫"אל הים אנשי "אמת ש נאי בצע | ושמת ע‪3‬להם שרי ‪3‬אלפים שרי מאות שרי ‪3‬חמשים ושרי ע‪3‬שר ת‪ )22( :‬ושפטו את העם‬
‫בכל עת והיה כל הדבר הגד ל יביאו אליך וכל הדבר הקט ן ישפטו הם | והקל מעליך ונשאו אתך‪ )23( :‬אם את הדבר‬
‫הזה תע‪3‬שה וצוך "אל הים ויכלת ע‪3‬מ ד | וגם כל העם הזה על מק מו יב א בשלום‪ )24( :‬וישמע מ שה לקול ח תנו | ויעש‬
‫כ ל ‪3‬אשר אמר‪ )25( :‬ויבחר מ שה אנשי חיל מכל ישראל ויתן א תם ראשים על העם | שרי ‪3‬אלפים שרי מאות שרי‬
‫‪3‬חמשים ושרי ע‪3‬שר ת‪ )26( :‬ושפטו את העם בכל עת | את הדבר הקשה יביאון אל מ שה וכל הדבר הקט ן ישפוטו‬
‫הם‪ )27( :‬וישלח מ שה את ח תנו | וילך לו אל ארצו‪:‬‬
‫(‪ )1‬בח דש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים | ביום הזה באו מדבר סיני‪ )2( :‬ויסעו מרפידים ויב או מדבר‬
‫ויחנו במדבר | ויחן שם ישראל נגד ההר‪ )3( :‬ומ שה עלה אל ה "אל הים | ויקרא אליו יהוה מן ההר לאמ ר כ ה‬‫סיני ‪3‬‬
‫ת אמר לבית יע‪3‬ק ב ותגיד לבני ישראל‪ )4( :‬אתם ראיתם ‪3‬אשר עשיתי למצרים | ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא‬
‫אתכם אלי‪ )5( :‬ועתה אם שמוע תשמעו בק לי ושמרתם את בריתי | והייתם לי סג>לה מכל העמים כי לי כל הארץ‪( :‬‬
‫‪ )6‬ואתם תהיו לי ממלכת כ ‪3‬הנים וגוי קדוש | אלה הדברים ‪3‬אשר תדבר אל בני ישראל‪ )7( :‬ויב א מ שה ויקרא לזקני‬
‫העם | וישם לפניהם את כל הדברים האלה ‪3‬אשר צוהו יהוה‪ )8( :‬ויע‪3‬נו כל העם יחדו וי אמרו כ ל ‪3‬אשר דבר יהוה‬
‫נע‪3‬שה | וישב מ שה את דברי העם אל יהוה‪ )9( :‬וי אמר יהוה אל מ שה הנה אנ כי בא אליך בעב הענן בע‪3‬בור ישמע‬
‫יאמינו לעולם | ויגד מ שה את דברי העם אל יהוה‪ )10( :‬וי אמר יהוה אל מ שה לך אל העם‬ ‫העם בדברי עמך וגם בך ‪3‬‬
‫וקדשתם היום ומחר | וכבסו שמל תם‪ )11( :‬והיו נכ נים ליום השלישי | כי ביום השלישי ירד יהוה לעיני כל העם על‬
‫הר סיני‪ )12( :‬והגבלת את העם סביב לאמ ר השמרו לכם ע‪3‬לות בהר ונג ע בקצהו | כל הנ גע בהר מות יומת‪ )13( :‬ל א‬
‫תגע בו יד כי סקול יסקל או יר ה יירה אם בהמה אם איש ל א יחיה | במש ך הי בל המה יע‪3‬לו בהר‪ )14( :‬וירד מ שה‬
‫מן ההר אל העם | ויקדש את העם ויכבסו שמל תם‪ )15( :‬וי אמר אל העם "היו נכ נים לשל שת ימים | אל תגשו אל‬
‫אשה‪ )16( :‬ויהי ביום השלישי בהי ת הב קר ויהי ק ל ת וברקים וענן כבד על ההר וק ל ש פר חזק מא ד | "‬
‫ויחרד כל‬
‫העם ‪3‬אשר במ ‪3‬חנה‪ )17( :‬ויוצא מ שה את העם לקראת ה "אל הים מן המ ‪3‬חנה | ויתיצבו בתחתית ההר‪ )18( :‬והר סיני‬
‫ויחרד כל ההר מא ד‪ )19( :‬ויהי קול השופר הולך‬ ‫עשן כ>לו מפני ‪3‬אשר ירד עליו יהוה באש | ויעל ע‪3‬שנו כעשן הכבשן "‬
‫וחזק מא ד | מ שה ידבר וה "אל הים יע‪3‬ננו בקול‪ )20( :‬וירד יהוה על הר סיני אל ר אש ההר | ויקרא יהוה למ שה אל‬
‫ר אש ההר ויעל מ שה‪ )21( :‬וי אמר יהוה אל מ שה רד העד בעם | פן יהרסו אל יהוה לראות ונפל ממנו רב‪ )22( :‬וגם‬
‫הכ ‪3‬הנים הנגשים אל יהוה יתקדשו | פן יפר ץ בהם יהוה‪ )23( :‬וי אמר מ שה אל יהוה ל א יוכל העם לע‪3‬ל ת אל הר‬
‫סיני | כי אתה העד תה בנו לאמ ר הגבל את ההר וקדשתו‪ )24( :‬וי אמר אליו יהוה לך רד ועלית אתה ו ‪3‬‬
‫אהר ן עמך |‬
‫והכ ‪3‬הנים והעם אל יהרסו לע‪3‬ל ת אל יהוה פן יפרץ בם‪ )25( :‬וירד מ שה אל העם | וי אמר ‪3‬אלהם‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר "אל הים את כל הדברים האלה לאמ ר‪ )2( :‬אנ כי יהוה "אל היך | ‪3‬אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית‬
‫ואשר בארץ‬ ‫ע‪3‬בדים‪ )3( | :‬ל א יהיה לך "אל הים ‪3‬אחרים על פני‪ )4( :‬ל א תע‪3‬שה לך פסל וכל תמונה ‪3‬אשר בשמים ממעל ‪3‬‬
‫ואשר במים מתחת לארץ‪ )5( :‬ל א תשתחוה להם ול א תעבדם | כי אנ כי יהוה "אל היך אל קנא פ קד ע‪3‬ון אב ת‬ ‫מתחת | ‪3‬‬
‫(‪ )7‬ל א תשא את שם‬ ‫על בנים על שלשים ועל רבעים לש נאי‪ )6( | :‬וע שה חסד ל ‪3‬אלפים לא ‪3‬הבי ולש מרי מצותי‪:‬‬
‫יהוה "אל היך לשוא | כי ל א ינקה יהוה את ‪3‬אשר ישא את שמו לשוא‪:‬‬
‫(‪ )8‬זכור את י ום השבת לקדש ו‪ )9( :‬ששת ימים תע‪3‬ב ד ועשית כל מלאכתך‪ )10( :‬ויום השביעי שבת ליהוה "אל היך |‬
‫ואמתך ובהמתך וגרך ‪3‬אשר בשעריך‪ )11( :‬כי ששת ימים עשה יהוה‬ ‫ל א תע‪3‬שה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ‪3‬‬
‫את השמים ואת הארץ את הים ואת כל ‪3‬אשר בם וינח ביום השביעי | על כן ברך יהוה את יום השבת ויקדשהו‪( :‬‬
‫(‪ )13‬ל א תרצח‪( :‬‬ ‫‪ )12‬כבד את אביך ואת אמך | למען ‪3‬‬
‫יארכון ימיך על ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך‪:‬‬
‫(‪ )17‬ל א תחמ ד בית רעך | ל א תחמ ד אשת‬ ‫‪ )14‬ל א תנאף‪ )15( | :‬ל א תגנ ב‪ )16( :‬ל א תע‪3‬נה ברע‪3‬ך עד שקר‪:‬‬
‫וחמ רו וכ ל ‪3‬אשר לרעך‪:‬‬
‫ואמתו ושורו ‪3‬‬‫רעך ועבדו ‪3‬‬
‫(‪ )18‬וכל העם ר אים את הקול ת ואת הלפידם ואת קול הש פר ואת ההר עשן | וירא העם וינ>עו ויעמדו מרח ק‪)19( :‬‬
‫וי אמרו אל מ שה דבר אתה עמנו ונשמעה | ואל ידבר עמנו "אל הים פן נמות‪ )20( :‬וי אמר מ שה אל העם אל תיראו‬
‫כי לבע‪3‬בור נסות אתכם בא ה "אל הים | ובע‪3‬בור תהיה יראתו על פניכם לבלתי ת "חטאו‪ )21( :‬ויע‪3‬מ ד העם מרח ק |‬
‫ומ שה נגש אל הע‪3‬רפל ‪3‬אשר שם ה "אל הים‪:‬‬
‫(‪ )22‬וי אמר יהוה אל מ שה כ ה ת אמר אל בני ישראל | אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם‪ )23( :‬ל א תע‪3‬שון‬
‫אתי | "אל הי כסף ואל הי זהב ל א תע‪3‬שו לכם‪ )24( :‬מזבח ‪3‬אדמה תע‪3‬שה לי וזבחת עליו את ע ל תיך ואת שלמיך את‬
‫צ אנך ואת בקרך | בכל המקום ‪3‬אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך‪ )25( :‬ואם מזבח ‪3‬אבנים תע‪3‬שה לי ל א‬
‫תבנה אתהן גזית | כי חרבך הנפת עליה ותחללה‪ )26( :‬ול א תע‪3‬לה במע‪3‬ל ת על מזבחי | ‪3‬אשר ל א תגלה ערותך עליו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואלה המשפטים ‪3‬אשר תשים לפניהם‪ )2( :‬כי תקנה עבד עברי שש שנים יע‪3‬ב ד | ובשבעת יצא לחפשי חנם‪)3( :‬‬
‫אם בגפו יב א בגפו יצא | אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו‪ )4( :‬אם ‪3‬אד ניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות |‬
‫האשה וילדיה תהיה לאד ניה והוא יצא בגפו‪ )5( :‬ואם אמ ר י אמר העבד אהבתי את ‪3‬אד ני את אשתי ואת בני | ל א‬
‫אצא חפשי‪ )6( :‬והגישו ‪3‬אד ניו אל ה "אל הים והגישו אל הדלת או אל המזוזה | ורצע ‪3‬אד ניו את אזנו במרצע וע‪3‬בדו‬
‫לע לם‪ )7( :‬וכי ימכ ר איש את בתו לאמה | ל א תצא כצאת הע‪3‬בדים‪ )8( :‬אם רעה בעיני ‪3‬אד ניה ‪3‬אשר לא [לו קרי]‬
‫יעדה והפדה | לעם נכרי ל א ימש ל למכרה בבגדו בה‪ )9( :‬ואם לבנו ייעדנה | כמשפט הבנות יע‪3‬שה לה‪ )10( :‬אם‬
‫(‬ ‫אחרת יקח לו | שארה כסותה וע נתה ל א יגרע‪ )11( :‬ואם שלש אלה ל א יע‪3‬שה לה | ויצאה חנם אין כסף‪:‬‬
‫(‬ ‫‪ )12‬מכה איש ומת מות יומת‪3 )13( :‬‬
‫ואשר ל א צדה וה "אל הים אנה לידו | ושמתי לך מקום ‪3‬אשר ינוס שמה‪:‬‬
‫‪ )14‬וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה | מעם מזבחי תקחנו למות‪ )15( :‬ומכה אביו ואמו מות יומת‪ )16( :‬וג נב‬
‫(‪ )18‬וכי יריב>ן ‪3‬אנשים והכה‬ ‫(‪ )17‬ומקלל אביו ואמו מות יומת‪:‬‬ ‫איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת‪:‬‬
‫איש את רעהו באבן או באגר ף | ול א ימות ונפל למשכב‪ )19( :‬אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה | רק‬
‫שבתו יתן ורפ א ירפא‪ )20( :‬וכי יכה איש את עבדו או את ‪3‬אמתו בשבט ומת תחת ידו | נק ם ינקם‪ )21( :‬אך אם‬
‫(‪ )22‬וכי ינצו ‪3‬אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ול א יהיה‬ ‫יום או יומים יע‪3‬מ ד | ל א י>קם כי כספו הוא‪:‬‬
‫אסון | ענוש יענש כ ‪3‬אשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפללים‪ )23( :‬ואם אסון יהיה | ונתתה נפש תחת נפש‪ )24( :‬עין‬
‫(‬ ‫תחת עין שן תחת שן | יד תחת יד רגל תחת רגל‪ )25( :‬כויה תחת כויה פצע תחת פצע | חבורה תחת חבורה‪:‬‬
‫‪ )26‬וכי יכה איש את עין עבדו או את עין ‪3‬אמתו וש ‪3‬חתה | לחפשי ישלחנו תחת עינו‪ )27( :‬ואם שן עבדו או שן‬
‫‪3‬אמתו יפיל | לחפשי ישלחנו תחת שנו‪:‬‬
‫(‪ )28‬וכי יגח שור את איש או את אשה ומת | סקול יסקל השור ול א יאכל את בשרו ובעל השור נקי‪ )29( :‬ואם שור‬
‫נגח הוא מתמ ל שלש ם והועד בבעליו ול א ישמרנו והמית איש או אשה | השור יסקל וגם בעליו יומת‪ )30( :‬אם כ פר‬
‫יושת עליו | ונתן פדי ן נפשו ככ ל ‪3‬אשר יושת עליו‪ )31( :‬או בן יגח או בת יגח | כמשפט הזה יעשה לו‪ )32( :‬אם עבד‬
‫יגח השור או אמה | כסף של שים שקלים יתן לאד ניו והשור יסקל‪ )33( :‬וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש ב ר‬
‫ול א יכסנו | ונפל שמה שור או ‪3‬חמור‪ )34( :‬בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו | והמת יהיה לו‪ )35( :‬וכי יג ף שור‬
‫יחצון‪ )36( :‬או נודע כי שור נגח הוא‬
‫איש את שור רעהו ומת | ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת "‬
‫(‪ )37‬כי יגנ ב איש שור או שה‬ ‫מתמול שלש ם ול א ישמרנו בעליו | שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה לו‪:‬‬
‫וטבחו או מכרו | ‪3‬חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צ אן תחת השה‪:‬‬
‫(‪ )1‬אם במחתרת ימצא הגנב ו >הכה ומת | אין לו דמים‪ )2( :‬אם זרחה השמש עליו דמים לו | שלם ישלם אם אין לו‬
‫ונמכר בגנבתו‪ )3( :‬אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד ‪3‬חמור עד שה חיים | שנים ישלם‪ )4( :‬כי יבער איש‬
‫שדה או כרם ושלח את בעירה [בעירו קרי] ובער בשדה אחר | מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם‪ )5( :‬כי תצא אש‬
‫(‪ )6‬כי יתן איש אל רעהו כסף‬ ‫נאכל גדיש או הקמה או השדה | שלם ישלם המבער את הבערה‪:‬‬ ‫ומצאה ק צים ו "‬
‫או כלים לשמ ר וג>נב מבית האיש | אם ימצא הגנב ישלם שנים‪ )7( :‬אם ל א ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל‬
‫ה "אל הים | אם ל א שלח ידו במלאכת רעהו‪ )8( :‬על כל דבר פשע על שור על ‪3‬חמור על שה על שלמה על כל ‪3‬אבדה‬
‫‪3‬אשר י אמר כי הוא זה עד ה "אל הים יב א דבר שניהם | ‪3‬אשר ירשיע>ן "אל הים ישלם שנים לרעהו‪ )9( :‬כי יתן איש אל‬
‫רעהו ‪3‬חמור או שור או שה וכל בהמה לשמ ר | ומת או נשבר או נשבה אין ר אה‪ )10( :‬שב>עת יהוה תהיה בין שניהם‬
‫אם ל א שלח ידו במלאכת רעהו | ולקח בעליו ול א ישלם‪ )11( :‬ואם גנ ב יגנב מעמו | ישלם לבעליו‪ )12( :‬אם טר ף‬
‫יטרף יבאהו עד | הטרפה ל א ישלם‪:‬‬
‫(‪ )13‬וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת | בעליו אין עמו שלם ישלם‪ )14( :‬אם בעליו עמו ל א ישלם | אם שכיר‬
‫הוא בא בשכרו‪ )15( :‬וכי יפתה איש בתולה ‪3‬אשר ל א א רשה ושכב עמה | מה ר ימהרנה לו לאשה‪ )16( :‬אם מאן‬
‫ימאן אביה לתתה לו | כסף ישק ל כמ הר הבתול ת‪ )17( :‬מכשפה ל א תחיה‪ )18( :‬כל ש כב עם בהמה מות יומת‪:‬‬
‫יחרם | בלתי ליהוה לבדו‪ )20( :‬וגר ל א תונה ול א תלחצנו | כי גרים "הייתם בארץ‬
‫(‪ )19‬ז בח ל "אל הים ‪F‬‬
‫מצרים‪ )21( :‬כל אלמנה ויתום ל א תענון‪ )22( :‬אם ענה תענה א תו | כי אם צע ק יצעק אלי שמ ע אשמע צע‪3‬קתו‪( :‬‬
‫‪ )23‬וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב | והיו נשיכם אלמנות ובניכם ית מים‪:‬‬
‫(‪ )24‬אם כסף תלוה את עמי את העני עמך ל א תהיה לו כנ שה | ל א תשימון עליו נשך‪ )25( :‬אם חב ל תחב ל שלמת‬
‫רעך | עד ב א השמש תשיבנו לו‪ )26( :‬כי הוא כסותה [כסותו קרי] לבדה הוא שמלתו לע רו | במה ישכב והיה כי‬
‫יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני‪" )27( :‬אל הים ל א תקלל | ונשיא בעמך ל א תא ר‪ )28( :‬מלאתך ודמע‪3‬ך ל א תאחר |‬
‫בכור בניך תתן לי‪ )29( :‬כן תע‪3‬שה לש רך לצ אנך | שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי‪ )30( :‬ואנשי‬
‫ק דש תהיון לי | ובשר בשדה טרפה ל א ת אכלו לכלב תשלכון א תו‪:‬‬
‫(‪ )2‬ל א תהיה ‪3‬‬

‫אחרי רבים לרע ת | ול א תע‪3‬נה על‬ ‫(‪ )1‬ל א תשא שמע שוא | אל תשת ידך עם רשע להי ת עד חמס‪:‬‬
‫(‪ )4‬כי תפגע שור א יבך או ‪3‬חמ רו ת עה | השב תשיבנו‬ ‫אחרי רבים להט ת‪ )3( :‬ודל ל א תהדר בריבו‪:‬‬
‫רב לנט ת ‪3‬‬
‫נאך ר בץ תחת משאו וחדלת מע‪3‬ז ב לו | עז ב תע‪3‬ז ב עמו‪ )6( :‬ל א תטה משפט אבי נך‬‫(‪ )5‬כי תראה ‪3‬חמור ש ‪3‬‬ ‫לו‪:‬‬
‫בריבו‪ )7( :‬מדבר שקר תרחק | ונקי וצדיק אל ת ‪3‬הר ג כי ל א אצדיק רשע‪ )8( :‬וש חד ל א תקח | כי הש חד יעור פקחים‬
‫ויסלף דברי צדיקים‪ )9( :‬וגר ל א תלחץ | ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים "הייתם בארץ מצרים‪ )10( :‬ושש שנים‬
‫תזרע את ארצך | ואספת את תבואתה‪ )11( :‬והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו אבי ני עמך ויתרם ת אכל חית‬
‫השדה | כן תע‪3‬שה לכרמך לזיתך‪ )12( :‬ששת ימים תע‪3‬שה מע‪3‬שיך וביום השביעי תשב ת | למען ינוח שורך ‪3‬‬
‫וחמ רך‬
‫וינפש בן ‪3‬אמתך והגר‪ )13( :‬ובכ ל ‪3‬אשר אמרתי ‪3‬אליכם תשמרו | ושם "אל הים ‪3‬אחרים ל א תזכירו ל א ישמע על פיך‪( :‬‬
‫‪ )14‬של ש רגלים תח ג לי בשנה‪ )15( :‬את חג המצות תשמ ר שבעת ימים ת אכל מצות כ ‪3‬אשר צויתך למועד ח דש‬
‫האביב כי בו יצאת ממצרים | ול א יראו פני ריקם‪ )16( :‬וחג הקציר בכורי מע‪3‬שיך ‪3‬אשר תזרע בשדה | וחג האסף‬
‫בצאת השנה באספך את מע‪3‬שיך מן השדה‪ )17( :‬של ש פעמים בשנה | יראה כל זכורך אל פני האד ן יהוה‪ )18( :‬ל א‬
‫תזבח על חמץ דם זבחי | ול א ילין חלב חגי עד ב קר‪ )19( :‬ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה "אל היך | ל א תבשל‬
‫יאך אל המקום ‪3‬אשר ‪3‬הכנ תי‪ )21( :‬השמר‬ ‫גדי ב ‪3‬חלב אמו‪ )20( :‬הנה אנ כי ש לח מלאך לפניך לשמרך בדרך | ול ‪3‬הב ‪3‬‬
‫מפניו ושמע בק לו אל תמר בו | כי ל א ישא לפשע‪3‬כם כי שמי בקרבו‪ )22( :‬כי אם שמ ע תשמע בק לו ועשית כ ל ‪3‬אשר‬
‫יאך אל ה "אמ רי והחתי והפרזי והכנע‪3‬ני‬ ‫‪3‬אדבר | ואיבתי את א יביך וצרתי את צ רריך‪ )23( :‬כי ילך מלאכי לפניך "‬
‫והב ‪3‬‬
‫החוי והיבוסי | והכחדתיו‪ )24( :‬ל א תשת ‪3‬חוה לאל היהם ול א תעבדם ול א תע‪3‬שה כמע‪3‬שיהם | כי הרס תהרסם ושבר‬
‫והסר תי מ ‪3‬חלה מקרבך‪ )26( :‬ל א‬ ‫תשבר מצב תיהם‪ )25( :‬וע‪3‬בדתם את יהוה "אל היכם וברך את לחמך ואת מימיך | ‪3‬‬
‫תהיה משכלה וע‪3‬קרה בארצך | את מספר ימיך ‪3‬אמלא‪ )27( :‬את אימתי ‪3‬אשלח לפניך והמ תי את כל העם ‪3‬אשר תב א‬
‫בהם | ונתתי את כל א יביך אליך ע רף‪ )28( :‬ושלחתי את הצרעה לפניך | וגרשה את החוי את הכנע‪3‬ני ואת החתי‬
‫מלפניך‪ )29( :‬ל א ‪3‬אגרשנו מפניך בשנה אחת | פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה‪ )30( :‬מעט מעט ‪3‬אגרשנו‬
‫מפניך | עד ‪3‬אשר תפרה ונחלת את הארץ‪ )31( :‬ושתי את גב>לך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר | כי אתן‬
‫יחטיאו‬‫בידכם את י שבי הארץ וגרשתמו מפניך‪ )32( :‬ל א תכר ת להם ולאל היהם ברית‪ )33( :‬ל א ישבו בארצך פן ‪3‬‬
‫א תך לי | כי תע‪3‬ב ד את "אל היהם כי יהיה לך למוקש‪:‬‬
‫ואביהוא ושבעים מזקני ישראל | והשת ‪3‬חויתם מרח ק‪ )2( :‬ונגש‬ ‫(‪ )1‬ואל מ שה אמר ע‪3‬לה אל יהוה אתה ו ‪3‬‬
‫אהר ן נדב ‪3‬‬
‫מ שה לבדו אל יהוה והם ל א יגשו | והעם ל א יע‪3‬לו עמו‪ )3( :‬ויב א מ שה ויספר לעם את כל דברי יהוה ואת כל‬
‫המשפטים | ויען כל העם קול אחד וי אמרו כל הדברים ‪3‬אשר דבר יהוה נע‪3‬שה‪ )4( :‬ויכת ב מ שה את כל דברי יהוה‬
‫וישכם בב קר ויבן מזבח תחת ההר | ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל‪ )5( :‬וישלח את נע‪3‬רי בני ישראל‬
‫וחצי הדם זרק על המזבח‪:‬‬ ‫ויע‪3‬לו ע ל ת | ויזבחו זבחים שלמים ליהוה פרים‪ )6( :‬ויקח מ שה ‪3‬חצי הדם וישם באגנ ת | ‪3‬‬
‫(‪ )7‬ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם | וי אמרו כ ל ‪3‬אשר דבר יהוה נע‪3‬שה ונשמע‪ )8( :‬ויקח מ שה את הדם ויזר ק‬
‫ואביהוא‬ ‫על העם | וי אמר הנה דם הברית ‪3‬אשר כרת יהוה עמכם על כל הדברים האלה‪ )9( :‬ויעל מ שה ו ‪3‬‬
‫אהר ן | נדב ‪3‬‬
‫ושבעים מזקני ישראל‪ )10( :‬ויראו את "אל הי ישראל | ותחת רגליו כמע‪3‬שה לבנת הספיר וכעצם השמים לט הר‪( :‬‬
‫ויחזו את ה "אל הים וי אכלו וישתו‪ )12( :‬וי אמר יהוה אל מ שה ע‪3‬לה אלי‬
‫‪ )11‬ואל ‪3‬אצילי בני ישראל ל א שלח ידו | "‬
‫ההרה והיה שם | ואתנה לך את ל>ח ת האבן והתורה והמצוה ‪3‬אשר כתבתי להור תם‪ )13( :‬ויקם מ שה ו >‬
‫יהושע‬
‫משרתו | ויעל מ שה אל הר ה "אל הים‪ )14( :‬ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד ‪3‬אשר נשוב ‪3‬אליכם | והנה ‪3‬‬
‫אהר ן וחור‬
‫עמכם מי בעל דברים יגש ‪3‬אלהם‪ )15( :‬ויעל מ שה אל ההר | ויכס הענן את ההר‪ )16( :‬וישכ ן כבוד יהוה על הר סיני‬
‫ויכסהו הענן ששת ימים | ויקרא אל מ שה ביום השביעי מתוך הענן‪ )17( :‬ומראה כבוד יהוה כאש א כלת בר אש‬
‫ההר | לעיני בני ישראל‪ )18( :‬ויב א מ שה בתוך הענן ויעל אל ההר | ויהי מ שה בהר ארבעים יום וארבעים לילה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה | מאת כל איש ‪3‬אשר ידבנו לבו תקחו את‬
‫תרומתי‪ )3( :‬וז את התרומה ‪3‬אשר תקחו מאתם | זהב וכסף ונח שת‪ )4( :‬ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים‪)5( :‬‬
‫וע ר ת אילם מאדמים וע ר ת תחשים וע‪3‬צי שטים‪ )6( :‬שמן למא ר | בשמים לשמן המשחה ולקט רת הסמים‪)7( :‬‬
‫אבני ש הם ואבני מל>אים | לאפ ד ולח שן‪ )8( :‬ועשו לי מקדש | ושכנתי בתוכם‪ )9( :‬ככ ל ‪3‬אשר ‪3‬אני מראה אותך את‬
‫(‪ )10‬ועשו ‪3‬ארון ע‪3‬צי שטים | אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי‬ ‫תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו | וכן תע‪3‬שו‪:‬‬
‫רחבו ואמה וחצי ק מתו‪ )11( :‬וצפית א תו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו | ועשית עליו זר זהב סביב‪ )12( :‬ויצקת לו‬
‫ארבע טבע ת זהב ונתתה על ארבע פע‪3‬מ תיו | ושתי טבע ת על צלעו האחת ושתי טבע ת על צלעו השנית‪ )13( :‬ועשית‬
‫בדי ע‪3‬צי שטים | וצפית א תם זהב‪ )14( :‬והבאת את הבדים בטבע ת על צלע ת האר ן | לשאת את האר ן בהם‪)15( :‬‬
‫יסרו ממנו‪ )16( :‬ונתת אל האר ן | את העד>ת ‪3‬אשר אתן אליך‪ )17( :‬ועשית כפ רת‬ ‫בטבע ת האר ן יהיו הבדים | ל א >‬
‫זהב טהור | אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה‪ )18( :‬ועשית שנים כר>בים זהב | מקשה תע‪3‬שה א תם משני קצות‬
‫הכפ רת‪ )19( :‬וע‪3‬שה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה | מן הכפ רת תע‪3‬שו את הכר>בים על שני קצותיו‪( :‬‬
‫‪ )20‬והיו הכר>בים פ רשי כנפים למעלה ס ככים בכנפיהם על הכפ רת ופניהם איש אל אחיו | אל הכפ רת יהיו פני‬
‫הכר>בים‪ )21( :‬ונתת את הכפ רת על האר ן מלמעלה | ואל האר ן תתן את העד>ת ‪3‬אשר אתן אליך‪ )22( :‬ונועדתי לך‬
‫שם ודברתי אתך מעל הכפ רת מבין שני הכר>בים ‪3‬אשר על ‪3‬אר ן העד>ת | את כל ‪3‬אשר ‪3‬אצוה אותך אל בני ישראל‪:‬‬
‫(‪ )23‬ועשית >שלחן ע‪3‬צי שטים | אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי ק מתו‪ )24( :‬וצפית א תו זהב טהור | ועשית לו‬
‫זר זהב סביב‪ )25( :‬ועשית לו מסגרת ט פח סביב | ועשית זר זהב למסגרתו סביב‪ )26( :‬ועשית לו ארבע טבע ת זהב |‬
‫ונתת את הטבע ת על ארבע הפא ת ‪3‬אשר לארבע רגליו‪ )27( :‬לע>מת המסגרת תהיין הטבע ת | לבתים לבדים לשאת‬
‫את ה >שלחן‪ )28( :‬ועשית את הבדים ע‪3‬צי שטים וצפית א תם זהב | ונשא בם את ה >שלחן‪ )29( :‬ועשית קער תיו‬
‫וכפ תיו וקשותיו ומנקי תיו ‪3‬אשר י>סך בהן | זהב טהור תע‪3‬שה א תם‪ )30( :‬ונתת על ה >שלחן לחם פנים לפני תמיד‪:‬‬
‫(‪ )31‬ועשית מנ רת זהב טהור | מקשה תעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפת ריה ופרחיה ממנה יהיו‪ )32( :‬וששה‬
‫קנים י צאים מצדיה | של שה קני מנ רה מצדה האחד ושל שה קני מנ רה מצדה השני‪ )33( :‬של שה גבעים מ >שקדים‬
‫בקנה האחד כפת ר ופרח ושל שה גבעים מ >שקדים בקנה האחד כפת ר ופרח | כן לששת הקנים הי צאים מן המנ רה‪( :‬‬
‫‪ )34‬ובמנ רה ארבעה גבעים | מ >שקדים כפת ריה ופרחיה‪ )35( :‬וכפת ר תחת שני הקנים ממנה וכפת ר תחת שני‬
‫הקנים ממנה וכפת ר תחת שני הקנים ממנה | לששת הקנים הי צאים מן המנ רה‪ )36( :‬כפת ריהם וקנ תם ממנה‬
‫יהיו | כ>לה מקשה אחת זהב טהור‪ )37( :‬ועשית את נר תיה שבעה | והע"לה את נר תיה והאיר על עבר פניה‪)38( :‬‬
‫ומלקחיה ומחת תיה זהב טהור‪ )39( :‬ככר זהב טהור יע‪3‬שה א תה | את כל הכלים האלה‪ )40( :‬וראה וע‪3‬שה |‬
‫בתבניתם ‪3‬אשר אתה מראה בהר‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואת המשכן תע‪3‬שה עשר יריע ת | שש משזר ותכלת וארגמן ות לעת שני כר>בים מע‪3‬שה ח שב תע‪3‬שה א תם‪)2( :‬‬
‫א רך היריעה האחת שמ נה ועשרים באמה ור חב ארבע באמה היריעה האחת | מדה אחת לכל היריע ת‪3 )3( :‬חמש‬
‫היריע ת תהיין ח בר ת אשה אל ‪3‬אח תה | וחמש יריע ת ח בר ת אשה אל ‪3‬אח תה‪ )4( :‬ועשית ל>לא ת תכלת על שפת‬
‫היריעה האחת מקצה בח ברת | וכן תע‪3‬שה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית‪3 )5( :‬חמשים ל>לא ת תע‪3‬שה‬
‫וחמשים ל>לא ת תע‪3‬שה בקצה היריעה ‪3‬אשר במחברת השנית | מקביל ת הל>לא ת אשה אל ‪3‬אח תה‪)6( :‬‬ ‫ביריעה האחת ‪3‬‬
‫ועשית ‪3‬חמשים קרסי זהב | וחברת את היריע ת אשה אל ‪3‬אח תה בקרסים והיה המשכן אחד‪:‬‬
‫(‪ )7‬ועשית יריע ת עזים לא הל על המשכן | עשתי עשרה יריע ת תע‪3‬שה א תם‪ )8( :‬א רך היריעה האחת של שים באמה‬
‫ור חב ארבע באמה היריעה האחת | מדה אחת לעשתי עשרה יריע ת‪ )9( :‬וחברת את ‪3‬חמש היריע ת לבד ואת שש‬
‫היריע ת לבד | וכפלת את היריעה הששית אל מול פני הא הל‪ )10( :‬ועשית ‪3‬חמשים ל>לא ת על שפת היריעה האחת‬
‫וחמשים ל>לא ת על שפת היריעה הח ברת השנית‪ )11( :‬ועשית קרסי נח שת ‪3‬חמשים | והבאת את‬ ‫הקיצ נה בח ברת | ‪3‬‬
‫הקרסים בל>לא ת וחברת את הא הל והיה אחד‪ )12( :‬וסרח הע דף ביריע ת הא הל | ‪3‬חצי היריעה הע דפת תסרח על‬
‫‪3‬אח רי המשכן‪ )13( :‬והאמה מזה והאמה מזה בע דף בא רך יריע ת הא הל | יהיה סרוח על צדי המשכן מזה ומזה‬
‫לכס תו‪ )14( :‬ועשית מכסה לא הל ע ר ת אילם מאדמים | ומכסה ע ר ת תחשים מלמעלה‪:‬‬
‫וחצי האמה ר חב הקרש‬ ‫(‪ )15‬ועשית את הקרשים למשכן | ע‪3‬צי שטים ע מדים‪ )16( :‬עשר אמות א רך הקרש | ואמה ‪3‬‬
‫האחד‪ )17( :‬שתי ידות לקרש האחד מ >שלב ת אשה אל ‪3‬אח תה | כן תע‪3‬שה לכ ל קרשי המשכן‪ )18( :‬ועשית את‬
‫הקרשים למשכן | עשרים קרש לפאת נגבה תימנה‪ )19( :‬וארבעים אדני כסף תע‪3‬שה תחת עשרים הקרש | שני‬
‫‪3‬אדנים תחת הקרש האחד לשתי יד תיו ושני ‪3‬אדנים תחת הקרש האחד לשתי יד תיו‪ )20( :‬ולצלע המשכן השנית‬
‫לפאת צפון | עשרים קרש‪ )21( :‬וארבעים אדניהם כסף | שני ‪3‬אדנים תחת הקרש האחד ושני ‪3‬אדנים תחת הקרש‬
‫האחד‪ )22( :‬ולירכתי המשכן ימה | תע‪3‬שה ששה קרשים‪ )23( :‬ושני קרשים תע‪3‬שה למ >קצע ת המשכן | בירכתים‪( :‬‬
‫‪ )24‬ויהיו ת ‪3‬אמים מלמטה ויחדו יהיו תמים על ר אשו אל הטבעת האחת | כן יהיה לשניהם לשני המקצ ע ת יהיו‪( :‬‬
‫‪ )25‬והיו שמ נה קרשים ואדניהם כסף ששה עשר ‪3‬אדנים | שני ‪3‬אדנים תחת הקרש האחד ושני ‪3‬אדנים תחת הקרש‬
‫וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן‬ ‫האחד‪ )26( :‬ועשית בריחם ע‪3‬צי שטים | ‪3‬חמשה לקרשי צלע המשכן האחד‪3 )27( :‬‬
‫וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה‪ )28( :‬והבריח התיכ ן בתוך הקרשים | מברח מן הקצה‬ ‫השנית | ‪3‬‬
‫אל הקצה‪ )29( :‬ואת הקרשים תצפה זהב ואת טבע תיהם תע‪3‬שה זהב בתים לבריחם | וצפית את הבריחם זהב‪( :‬‬
‫(‪ )31‬ועשית פר כת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש‬ ‫והקמ ת את המשכן | כמשפטו ‪3‬אשר הראית בהר‪:‬‬ ‫‪3 )30‬‬
‫משזר | מע‪3‬שה ח שב יע‪3‬שה א תה כר>בים‪ )32( :‬ונתתה א תה על ארבעה עמודי שטים מצ>פים זהב וויהם זהב | על‬
‫ארבעה אדני כסף‪ )33( :‬ונתתה את הפר כת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפר כת את ‪3‬ארון העדות | והבדילה‬
‫הפר כת לכם בין הק דש ובין ק דש ה ‪F‬קדשים‪ )34( :‬ונתת את הכפ רת על ‪3‬ארון העד>ת | בק דש ה ‪F‬קדשים‪ )35( :‬ושמת‬
‫את ה >שלחן מחוץ לפר כת ואת המנ רה נ כח ה >שלחן על צלע המשכן תימנה | וה >שלחן תתן על צלע צפון‪ )36( :‬ועשית‬
‫מסך לפתח הא הל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר | מע‪3‬שה ר קם‪ )37( :‬ועשית למסך ‪3‬חמשה עמודי שטים‬
‫וצפית א תם זהב וויהם זהב | ויצקת להם ‪3‬חמשה אדני נח שת‪:‬‬

‫(‪ )1‬ועשית את המזבח ע‪3‬צי שטים | חמש אמות א רך וחמש אמות ר חב רבוע יהיה המזבח ושל ש אמות ק מתו‪)2( :‬‬
‫ועשית קרנ תיו על ארבע פנ תיו ממנו תהיין קרנ תיו | וצפית א תו נח שת‪ )3( :‬ועשית סיר תיו לדשנו ויעיו ומזרק תיו‬
‫ומזלג תיו ומחת תיו | לכל כליו תע‪3‬שה נח שת‪ )4( :‬ועשית לו מכבר מע‪3‬שה רשת נח שת | ועשית על הרשת ארבע טבע ת‬
‫נח שת על ארבע קצותיו‪ )5( :‬ונתתה א תה תחת כרכ ב המזבח מלמטה | והיתה הרשת עד ‪3‬חצי המזבח‪ )6( :‬ועשית‬
‫בדים למזבח בדי ע‪3‬צי שטים | וצפית א תם נח שת‪ )7( :‬והובא את בדיו בטבע ת | והיו הבדים על שתי צלע ת המזבח‬
‫(‪ )9‬ועשית את ‪3‬חצר המשכן | לפאת‬ ‫בשאת א תו‪ )8( :‬נבוב ל>ח ת תע‪3‬שה א תו | כ ‪3‬אשר הראה א תך בהר כן יע‪3‬שו‪:‬‬
‫נגב תימנה קלעים לחצר שש משזר מאה באמה א רך לפאה האחת‪ )10( :‬וע >מדיו עשרים ואדניהם עשרים נח שת |‬
‫וח >שקיהם כסף‪ )11( :‬וכן לפאת צפון בא רך קלעים מאה א רך | ועמדו [ועמודיו קרי] עשרים ואדניהם‬ ‫ווי הע >מדים ‪3‬‬
‫וח >שקיהם כסף‪ )12( :‬ור חב החצר לפאת ים קלעים ‪3‬חמשים אמה | ע >מדיהם ע‪3‬שרה‬ ‫עשרים נח שת ווי הע >מדים ‪3‬‬
‫וחמש עשרה אמה קלעים לכתף |‬ ‫ואדניהם ע‪3‬שרה‪ )13( :‬ור חב החצר לפאת קדמה מזרחה ‪3‬חמשים אמה‪3 )14( :‬‬
‫ע >מדיהם של שה ואדניהם של שה‪ )15( :‬ולכתף השנית ‪3‬חמש עשרה קלעים | ע >מדיהם של שה ואדניהם של שה‪)16( :‬‬
‫ולשער החצר מסך עשרים אמה תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מע‪3‬שה ר קם | ע >מדיהם ארבעה ואדניהם‬
‫ארבעה‪ )17( :‬כל עמודי החצר סביב מ >חשקים כסף וויהם כסף | ואדניהם נח שת‪ )18( :‬א רך החצר מאה באמה‬
‫ור חב ‪3‬חמשים ב ‪3‬חמשים וק מה חמש אמות שש משזר | ואדניהם נח שת‪ )19( :‬לכ ל כלי המשכן בכ ל ע‪3‬ב דתו | וכל‬
‫יתד תיו וכל יתד ת החצר נח שת‪ )20( :‬ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור | להע‪3‬ל ת‬
‫נר תמיד‪ )21( :‬בא הל מועד מחוץ לפר כת ‪3‬אשר על העד>ת יע‪3‬ר ך א תו ‪3‬‬
‫אהר ן ובניו מערב עד ב קר לפני יהוה | >חקת‬
‫עולם לד ר תם מאת בני ישראל‪:‬‬
‫ואביהוא אלעזר‬ ‫אהר ן נדב ‪3‬‬

‫אהר ן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכ ‪3‬הנו לי | ‪3‬‬‫(‪ )1‬ואתה הקרב אליך את ‪3‬‬
‫אהר ן אחיך | לכבוד ולתפארת‪ )3( :‬ואתה תדבר אל כל חכמי לב ‪3‬אשר‬ ‫אהר ן‪ )2( :‬ועשית בגדי ק דש ל ‪3‬‬ ‫ואיתמר בני ‪3‬‬
‫אהר ן לקדשו לכ ‪3‬הנו לי‪ )4( :‬ואלה הבגדים ‪3‬אשר יע‪3‬שו ח שן ואפוד ומעיל וכת נת‬‫מלאתיו רוח חכמה | ועשו את בגדי ‪3‬‬
‫אהר ן אחיך ולבניו לכ ‪3‬הנו לי‪ )5( :‬והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת‬ ‫תשבץ מצנפת ואבנט | ועשו בגדי ק דש ל ‪3‬‬
‫הארגמן | ואת תולעת השני ואת השש‪:‬‬
‫(‪ )6‬ועשו את האפ ד | זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר מע‪3‬שה ח שב‪ )7( :‬שתי כתפ ת ח בר ת יהיה לו אל שני‬
‫קצותיו ו >חבר‪ )8( :‬וחשב ‪3‬אפ>דתו ‪3‬אשר עליו כמע‪3‬שהו ממנו יהיה | זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר‪)9( :‬‬
‫ולקחת את שתי אבני ש הם | ופתחת ע‪3‬ליהם שמות בני ישראל‪ )10( :‬ששה משמ תם על האבן האחת | ואת שמות‬
‫הששה הנותרים על האבן השנית כתולד תם‪ )11( :‬מע‪3‬שה חרש אבן פתוחי ח תם תפתח את שתי ה ‪3‬אבנים על שמ ת‬
‫בני ישראל | >מסב ת משבצות זהב תע‪3‬שה א תם‪ )12( :‬ושמת את שתי ה ‪3‬אבנים על כתפ ת האפ ד אבני זכר ן לבני‬
‫אהר ן את שמותם לפני יהוה על שתי כתפיו לזכר ן‪ )13( :‬ועשית משבצ ת זהב‪ )14( :‬ושתי שרשר ת‬ ‫ישראל | ונשא ‪3‬‬
‫(‪ )15‬ועשית ח שן‬ ‫זהב טהור מגבל ת תע‪3‬שה א תם מע‪3‬שה ע‪3‬ב ת | ונתתה את שרשר ת הע‪3‬ב ת ת על המשבצ ת‪:‬‬
‫משפט מע‪3‬שה ח שב כמע‪3‬שה אפ ד תע‪3‬שנו | זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר תע‪3‬שה א תו‪ )16( :‬רבוע יהיה‬
‫כפול | זרת ארכו וזרת רחבו‪ )17( :‬ומלאת בו מל>את אבן ארבעה טורים אבן | טור א דם פטדה וברקת הטור האחד‪:‬‬
‫יהל ם‪ )19( :‬והטור השלישי | לשם שבו ואחלמה‪ )20( :‬והטור הרביעי תרשיש וש הם‬ ‫(‪ )18‬והטור השני | נ פך ספיר ו ‪3‬‬
‫וישפה | מ >שבצים זהב יהיו במלוא תם‪ )21( :‬וה ‪3‬אבנים תהיין על שמ ת בני ישראל שתים עשרה על שמ תם | פתוחי‬
‫חותם איש על שמו תהיין לשני עשר שבט‪ )22( :‬ועשית על הח שן שרש ת גבל>ת מע‪3‬שה ע‪3‬ב ת | זהב טהור‪ )23( :‬ועשית‬
‫על הח שן שתי טבעות זהב | ונתת את שתי הטבעות על שני קצות הח שן‪ )24( :‬ונתתה את שתי ע‪3‬ב ת ת הזהב על שתי‬
‫הטבע ת | אל קצות הח שן‪ )25( :‬ואת שתי קצות שתי הע‪3‬ב ת ת תתן על שתי המשבצות | ונתתה על כתפות האפ ד אל‬
‫מול פניו‪ )26( :‬ועשית שתי טבעות זהב ושמת א תם על שני קצות הח שן | על שפתו ‪3‬אשר אל עבר האפ ד ביתה‪)27( :‬‬
‫ועשית שתי טבעות זהב ונתתה א תם על שתי כתפות האפוד מלמטה ממול פניו לע>מת מחברתו | ממעל לחשב‬
‫האפוד‪ )28( :‬וירכסו את הח שן מטבעתו [מטבע תיו קרי] אל טבע ת האפ ד בפתיל תכלת להיות על חשב האפוד |‬
‫אהר ן את שמות בני ישראל בח שן המשפט על לבו בב או אל הק דש | לזכר ן‬ ‫ול א יזח הח שן מעל האפוד‪ )29( :‬ונשא ‪3‬‬
‫לפני יהוה תמיד‪ )30( :‬ונתת אל ח שן המשפט את האורים ואת ה >תמים והיו על לב ‪3‬‬
‫אהר ן בב או לפני יהוה | ונשא‬
‫(‪ )31‬ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת‪ )32( :‬והיה פי‬ ‫אהר ן את משפט בני ישראל על לבו לפני יהוה תמיד‪:‬‬ ‫‪3‬‬
‫ר אשו בתוכו | שפה יהיה לפיו סביב מע‪3‬שה א רג כפי תחרא יהיה לו ל א יקרע‪ )33( :‬ועשית על שוליו רמ ני תכלת‬
‫וארגמן ותולעת שני על שוליו סביב | ופע‪3‬מ ני זהב בתוכם סביב‪ )34( :‬פע‪3‬מ ן זהב ורמון פע‪3‬מ ן זהב ורמון | על שולי‬
‫אהר ן לשרת | ונשמע קולו בב או אל הק דש לפני יהוה ובצאתו ול א ימות‪ )36( :‬ועשית‬ ‫המעיל סביב‪ )35( :‬והיה על ‪3‬‬
‫ציץ זהב טהור | ופתחת עליו פתוחי ח תם ק דש ליהוה‪ )37( :‬ושמת א תו על פתיל תכלת והיה על המצנפת | אל מול‬
‫אהר ן את ע‪3‬ון ה ‪F‬קדשים ‪3‬אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנ ת‬ ‫פני המצנפת יהיה‪ )38( :‬והיה על מצח ‪3‬‬
‫אהר ן ונשא ‪3‬‬
‫קדשיהם | והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני יהוה‪ )39( :‬ושבצת הכת נת שש ועשית מצנפת שש | ואבנט תע‪3‬שה‬
‫>תנ ת ועשית להם אבנטים | ומגבעות תע‪3‬שה להם לכבוד ולתפארת‪)41( :‬‬ ‫אהר ן תע‪3‬שה כ ‪F‬‬‫מע‪3‬שה ר קם‪ )40( :‬ולבני ‪3‬‬
‫אהר ן אחיך ואת בניו אתו | ומשחת א תם ומלאת את ידם וקדשת א תם וכ ‪3‬הנו לי‪ )42( :‬וע‪3‬שה‬ ‫והלבשת א תם את ‪3‬‬
‫להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה | ממתנים ועד ירכים יהיו‪ )43( :‬והיו על ‪3‬‬
‫אהר ן ועל בניו בב אם אל א הל מועד או‬
‫אחריו‪:‬‬
‫בגשתם אל המזבח לשרת בק דש ול א ישאו עון ומתו | >חקת עולם לו ולזרעו ‪3‬‬
‫(‪ )1‬וזה הדבר ‪3‬אשר תע‪3‬שה להם לקדש א תם לכהן לי | לקח פר אחד בן בקר ואילם שנים תמימם‪ )2( :‬ולחם מצות‬
‫וחל ת מצ ת בלול ת בשמן ורקיקי מצות מ >שחים בשמן | ס לת חטים תע‪3‬שה א תם‪ )3( :‬ונתת אותם על סל אחד‬
‫אהר ן ואת בניו תקריב אל פתח א הל מועד | ורחצת א תם‬ ‫והקרבת א תם בסל | ואת הפר ואת שני האילם‪ )4( :‬ואת ‪3‬‬
‫אהר ן את הכ>ת נת ואת מעיל האפ ד ואת האפ ד ואת הח שן | ואפדת לו‬ ‫במים‪ )5( :‬ולקחת את הבגדים והלבשת את ‪3‬‬
‫בחשב האפ ד‪ )6( :‬ושמת המצנפת על ר אשו | ונתת את נזר הק דש על המצנפת‪ )7( :‬ולקחת את שמן המשחה ויצקת‬
‫אהר ן ובניו וחבשת להם‬‫>תנ ת‪ )9( :‬וחגרת א תם אבנט ‪3‬‬ ‫על ר אשו | ומשחת א תו‪ )8( :‬ואת בניו תקריב | והלבשתם כ ‪F‬‬
‫אהר ן ויד בניו‪ )10( :‬והקרבת את הפר לפני א הל מועד | וסמך‬ ‫מגבע ת והיתה להם כ >הנה ל >חקת עולם | ומלאת יד ‪3‬‬
‫אהר ן ובניו את ידיהם על ר אש הפר‪ )11( :‬ושחטת את הפר לפני יהוה | פתח א הל מועד‪ )12( :‬ולקחת מדם הפר‬ ‫‪3‬‬
‫ונתתה על קרנ ת המזבח באצבעך | ואת כל הדם תשפ ך אל יסוד המזבח‪ )13( :‬ולקחת את כל החלב המכסה את‬
‫הקרב ואת הי תרת על הכבד ואת שתי הכלי ת ואת החלב ‪3‬אשר ע‪3‬ליהן | והקטרת המזבחה‪ )14( :‬ואת בשר הפר ואת‬
‫אהר ן ובניו את ידיהם‬ ‫ע רו ואת פרשו תשר ף באש מחוץ למ ‪3‬חנה | חטאת הוא‪ )15( :‬ואת האיל האחד תקח | וסמכו ‪3‬‬
‫על ר אש האיל‪ )16( :‬ושחטת את האיל | ולקחת את דמו וזרקת על המזבח סביב‪ )17( :‬ואת האיל תנתח לנתחיו |‬
‫ורחצת קרבו וכרעיו ונתת על נתחיו ועל ר אשו‪ )18( :‬והקטרת את כל האיל המזבחה ע לה הוא ליהוה | ריח ניחוח‬
‫אהר ן ובניו את ידיהם על ר אש האיל‪ )20( :‬ושחטת את האיל‬ ‫אשה ליהוה הוא‪ )19( :‬ולקחת את האיל השני | וסמך ‪3‬‬
‫אהר ן ועל תנוך א זן בניו הימנית ועל ב הן ידם הימנית ועל ב הן רגלם הימנית |‬
‫ולקחת מדמו ונתתה על תנוך א זן ‪3‬‬
‫אהר ן ועל בגדיו‬‫וזרקת את הדם על המזבח סביב‪ )21( :‬ולקחת מן הדם ‪3‬אשר על המזבח ומשמן המשחה והזית על ‪3‬‬
‫ועל בניו ועל בגדי בניו אתו | וקדש הוא ובגדיו ובניו ובגדי בניו אתו‪ )22( :‬ולקחת מן האיל החלב והאליה ואת‬
‫החלב המכסה את הקרב ואת י תרת הכבד ואת שתי הכלי ת ואת החלב ‪3‬אשר ע‪3‬להן ואת שוק הימין | כי איל מל>אים‬
‫הוא‪ )23( :‬וככר לחם אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד | מסל המצות ‪3‬אשר לפני יהוה‪ )24( :‬ושמת הכ ל על‬
‫אהר ן ועל כפי בניו | והנפת א תם תנופה לפני יהוה‪ )25( :‬ולקחת א תם מידם והקטרת המזבחה על הע לה | לריח‬ ‫כפי ‪3‬‬
‫ניחוח לפני יהוה אשה הוא ליהוה‪ )26( :‬ולקחת את החזה מאיל המל>אים ‪3‬אשר ל ‪3‬‬
‫אהר ן והנפת א תו תנופה לפני‬
‫ואשר הורם | מאיל המל>אים‬ ‫יהוה | והיה לך למנה‪ )27( :‬וקדשת את ‪3‬חזה התנופה ואת שוק התרומה ‪3‬אשר הונף ‪3‬‬
‫אהר ן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל כי תרומה הוא | ותרומה יהיה‬ ‫אהר ן ומ ‪3‬אשר לבניו‪ )28( :‬והיה ל ‪3‬‬
‫מ ‪3‬אשר ל ‪3‬‬
‫אחריו | למשחה בהם‬ ‫מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם תרומתם ליהוה‪ )29( :‬ובגדי הק דש ‪3‬אשר ל ‪3‬‬
‫אהר ן יהיו לבניו ‪3‬‬
‫ולמלא בם את ידם‪ )30( :‬שבעת ימים ילבשם הכ הן תחתיו מבניו | ‪3‬אשר יב א אל א הל מועד לשרת בק דש‪)31( :‬‬
‫אהר ן ובניו את בשר האיל ואת הלחם ‪3‬אשר‬ ‫ואת איל המל>אים תקח | ובשלת את בשרו במק ם קד ש‪ )32( :‬ואכל ‪3‬‬
‫בסל | פתח א הל מועד‪ )33( :‬ואכלו א תם ‪3‬אשר כ>פר בהם למלא את ידם לקדש א תם | וזר ל א י אכל כי ק דש הם‪( :‬‬
‫‪ )34‬ואם יותר מבשר המל>אים ומן הלחם עד הב קר | ושרפת את הנותר באש ל א יאכל כי ק דש הוא‪ )35( :‬ועשית‬
‫אהר ן ולבניו ככה ככ ל ‪3‬אשר צויתי א תכה | שבעת ימים תמלא ידם‪ )36( :‬ופר חטאת תע‪3‬שה ליום על הכפ>רים‬ ‫ל ‪3‬‬
‫וחטאת על המזבח בכפרך עליו | ומשחת א תו לקדשו‪ )37( :‬שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת א תו | והיה‬
‫(‪ )38‬וזה ‪3‬אשר תע‪3‬שה על המזבח | כבשים בני שנה שנים ליום‬ ‫המזבח ק דש קדשים כל הנ גע במזבח יקדש‪:‬‬
‫תמיד‪ )39( :‬את הכבש האחד תע‪3‬שה בב קר | ואת הכבש השני תע‪3‬שה בין הערבים‪ )40( :‬ועשר ן ס לת בלול בשמן‬
‫כתית רבע ההין ונסך רבעית ההין יין | לכבש האחד‪ )41( :‬ואת הכבש השני תע‪3‬שה בין הערבים | כמנחת הב קר‬
‫וכנסכה תע‪3‬שה לה לריח ניח ח אשה ליהוה‪ )42( :‬ע לת תמיד לד ר תיכם פתח א הל מועד לפני יהוה | ‪3‬אשר אועד לכם‬
‫שמה לדבר אליך שם‪ )43( :‬ונ עדתי שמה לבני ישראל | ונקדש בכב די‪ )44( :‬וקדשתי את א הל מועד ואת המזבח |‬
‫אהר ן ואת בניו ‪3‬אקדש לכהן לי‪ )45( :‬ושכנתי בתוך בני ישראל | והייתי להם לאל הים‪ )46( :‬וידעו כי ‪3‬אני יהוה‬ ‫ואת ‪3‬‬
‫"אל היהם ‪3‬אשר הוצאתי א תם מארץ מצרים לשכני בתוכם | ‪3‬אני יהוה "אל היהם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ועשית מזבח מקטר קט רת | ע‪3‬צי שטים תע‪3‬שה א תו‪ )2( :‬אמה ארכו ואמה רחבו רבוע יהיה ואמתים ק מתו |‬
‫ממנו קרנ תיו‪ )3( :‬וצפית א תו זהב טהור את גגו ואת קיר תיו סביב ואת קרנ תיו | ועשית לו זר זהב סביב‪ )4( :‬ושתי‬
‫טבע ת זהב תע‪3‬שה לו מתחת לזרו על שתי צלע תיו תע‪3‬שה על שני צדיו | והיה לבתים לבדים לשאת א תו בהמה‪)5( :‬‬
‫ועשית את הבדים ע‪3‬צי שטים | וצפית א תם זהב‪ )6( :‬ונתתה א תו לפני הפר כת ‪3‬אשר על ‪3‬אר ן העד>ת | לפני הכפ רת‬
‫אהר ן קט רת סמים | בב קר בב קר בהיטיבו את הנר ת‬ ‫‪3‬אשר על העד>ת ‪3‬אשר אועד לך שמה‪ )7( :‬והקטיר עליו ‪3‬‬
‫אהר ן את הנר ת בין הע‪3‬רבים יקטירנה | קט רת תמיד לפני יהוה לד ר תיכם‪ )9( :‬ל א תע‪3‬לו‬
‫יקטירנה‪ )8( :‬ובהע‪3‬ל ת ‪3‬‬
‫אהר ן על קרנ תיו אחת בשנה | מדם חטאת הכפ>רים‬ ‫עליו קט רת זרה וע לה ומנחה | ונסך ל א תסכו עליו‪ )10( :‬וכפר ‪3‬‬
‫אחת בשנה יכפר עליו לד ר תיכם ק דש קדשים הוא ליהוה‪:‬‬
‫(‪ )11‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )12( :‬כי תשא את ר אש בני ישראל לפ >קדיהם ונתנו איש כ פר נפשו ליהוה בפק ד‬
‫א תם | ול א יהיה בהם נגף בפק ד א תם‪ )13( :‬זה יתנו כל הע בר על הפ >קדים מ ‪3‬חצית השקל בשקל הק דש | עשרים‬
‫גרה השקל מ ‪3‬חצית השקל תרומה ליהוה‪ )14( :‬כ ל הע בר על הפ >קדים מבן עשרים שנה ומעלה | יתן תרומת יהוה‪( :‬‬
‫‪ )15‬העשיר ל א ירבה והדל ל א ימעיט ממ ‪3‬חצית השקל | לתת את תרומת יהוה לכפר על נפש תיכם‪ )16( :‬ולקחת את‬
‫כסף הכפ>רים מאת בני ישראל ונתת א תו על ע‪3‬ב דת א הל מועד | והיה לבני ישראל לזכרון לפני יהוה לכפר על‬
‫נפש תיכם‪:‬‬
‫(‪ )17‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )18( :‬ועשית כיור נח שת וכנו נח שת לרחצה | ונתת א תו בין א הל מועד ובין‬
‫אהר ן ובניו ממנו | את ידיהם ואת רגליהם‪ )20( :‬בב אם אל א הל מועד יר ‪3‬חצו‬‫המזבח ונתת שמה מים‪ )19( :‬ור ‪3‬חצו ‪3‬‬
‫ימתו | והיתה‬ ‫ימתו | או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה ליהוה‪ )21( :‬ור ‪3‬חצו ידיהם ורגליהם ול א >‬ ‫מים ול א >‬
‫להם חק עולם לו ולזרעו לד ר תם‪:‬‬
‫(‪ )22‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )23( :‬ואתה קח לך בשמים ר אש מר דרור ‪3‬חמש מאות וקנמן בשם מ ‪3‬חציתו‬
‫‪3‬חמשים ומאתים | וקנה ב שם ‪3‬חמשים ומאתים‪ )24( :‬וקדה ‪3‬חמש מאות בשקל הק דש | ושמן זית הין‪ )25( :‬ועשית‬
‫א תו שמן משחת ק דש ר קח מרקחת מע‪3‬שה ר קח | שמן משחת ק דש יהיה‪ )26( :‬ומשחת בו את א הל מועד | ואת‬
‫‪3‬ארון העד>ת‪ )27( :‬ואת ה >שלחן ואת כל כליו ואת המנ רה ואת כליה | ואת מזבח הקט רת‪ )28( :‬ואת מזבח הע לה‬
‫אהר ן ואת‬‫ואת כל כליו | ואת הכי ר ואת כנו‪ )29( :‬וקדשת א תם והיו ק דש קדשים | כל הנ גע בהם יקדש‪ )30( :‬ואת ‪3‬‬
‫בניו תמשח | וקדשת א תם לכהן לי‪ )31( :‬ואל בני ישראל תדבר לאמ ר | שמן משחת ק דש יהיה זה לי לד ר תיכם‪( :‬‬
‫‪ )32‬על בשר אדם ל א ייסך ובמתכ>נתו ל א תע‪3‬שו כמ הו | ק דש הוא ק דש יהיה לכם‪ )33( :‬איש ‪3‬אשר ירקח כמ הו‬
‫(‪ )34‬וי אמר יהוה אל מ שה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים‬ ‫ואשר יתן ממנו על זר | ונכרת מעמיו‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫ולב נה זכה | בד בבד יהיה‪ )35( :‬ועשית א תה קט רת ר קח מע‪3‬שה רוקח | מ >מלח טהור ק דש‪ )36( :‬ושחקת ממנה‬
‫הדק ונתתה ממנה לפני העד>ת בא הל מועד ‪3‬אשר אועד לך שמה | ק דש קדשים תהיה לכם‪ )37( :‬והקט רת ‪3‬אשר‬
‫תע‪3‬שה במתכ>נתה ל א תע‪3‬שו לכם | ק דש תהיה לך ליהוה‪ )38( :‬איש ‪3‬אשר יע‪3‬שה כמוה להריח בה | ונכרת מעמיו‪:‬‬
‫ואמלא א תו רוח‬ ‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬ראה קראתי בשם | בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה‪3 )3( :‬‬
‫"אל הים | בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה‪ )4( :‬לחש ב מ ‪3‬חשב ת | לע‪3‬שות בזהב ובכסף ובנח שת‪ )5( :‬וב ‪3‬חר שת‬
‫אהליאב בן ‪3‬אחיסמך למטה דן ובלב כל‬ ‫ואני הנה נתתי אתו את ‪F‬‬ ‫אבן למל את וב ‪3‬חר שת עץ | לע‪3‬שות בכל מלאכה‪3 )6( :‬‬
‫‪3‬חכם לב נתתי חכמה | ועשו את כל ‪3‬אשר צויתך‪ )7( :‬את א הל מועד ואת האר ן לעד>ת ואת הכפ רת ‪3‬אשר עליו | ואת‬
‫כל כלי הא הל‪ )8( :‬ואת ה >שלחן ואת כליו ואת המנ רה הטה רה ואת כל כליה | ואת מזבח הקט רת‪ )9( :‬ואת מזבח‬
‫אהר ן הכ הן ואת בגדי בניו‬‫הע לה ואת כל כליו | ואת הכיור ואת כנו‪ )10( :‬ואת בגדי השרד | ואת בגדי הק דש ל ‪3‬‬
‫לכהן‪ )11( :‬ואת שמן המשחה ואת קט רת הסמים לק דש | ככ ל ‪3‬אשר צויתך יע‪3‬שו‪:‬‬
‫(‪ )12‬וי אמר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )13( :‬ואתה דבר אל בני ישראל לאמ ר אך את שבת תי תשמ רו | כי אות הוא ביני‬
‫וביניכם לד ר תיכם לדעת כי ‪3‬אני יהוה מקדשכם‪ )14( :‬ושמרתם את השבת כי ק דש הוא לכם | מחלליה מות יומת‬
‫כי כל הע שה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה‪ )15( :‬ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת‬
‫שבתון ק דש ליהוה | כל הע שה מלאכה ביום השבת מות יומת‪ )16( :‬ושמרו בני ישראל את השבת | לע‪3‬שות את‬
‫השבת לד ר תם ברית עולם‪ )17( :‬ביני ובין בני ישראל אות הוא לע לם | כי ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת‬
‫הארץ וביום השביעי שבת וינפש‪ )18( :‬ויתן אל מ שה ככל תו לדבר אתו בהר סיני שני ל>ח ת העד>ת | ל>ח ת אבן‬
‫כ >תבים באצבע "אל הים‪:‬‬
‫(‪ )1‬וירא העם כי ב שש מ שה לרדת מן ההר | ויקהל העם על ‪3‬‬

‫אהר ן וי אמרו אליו קום ע‪3‬שה לנו "אל הים ‪3‬אשר ילכו‬
‫לפנינו כי זה מ שה האיש ‪3‬אשר הע"לנו מארץ מצרים ל א ידענו מה היה לו‪ )2( :‬וי אמר ‪3‬אלהם ‪3‬‬
‫אהר ן פרקו נזמי הזהב‬
‫‪3‬אשר באזני נשיכם בניכם ובנ תיכם | והביאו אלי‪ )3( :‬ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב ‪3‬אשר באזניהם | ויביאו אל‬
‫אהר ן‪ )4( :‬ויקח מידם ויצר א תו בחרט ויע‪3‬שהו עגל מסכה | וי אמרו אלה "אל היך ישראל ‪3‬אשר הע"לוך מארץ מצרים‪:‬‬ ‫‪3‬‬
‫אהר ן וי אמר חג ליהוה מחר‪ )6( :‬וישכימו ממ ‪F‬חרת ויע‪3‬לו ע ל ת ויגשו שלמים‬ ‫(‪ )5‬וירא ‪3‬‬
‫אהר ן ויבן מזבח לפניו | ויקרא ‪3‬‬
‫ויקמו לצחק‪:‬‬‫| וישב העם ל "אכ ל ושתו >‬
‫(‪ )7‬וידבר יהוה אל מ שה | לך רד כי שחת עמך ‪3‬אשר הע"לית מארץ מצרים‪ )8( :‬סרו מהר מן הדרך ‪3‬אשר צויתם עשו‬
‫להם עגל מסכה | וישת ‪3‬חוו לו ויזבחו לו וי אמרו אלה "אל היך ישראל ‪3‬אשר הע"לוך מארץ מצרים‪ )9( :‬וי אמר יהוה אל‬
‫ואכלם | ואע"שה אותך‬ ‫מ שה | ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ע רף הוא‪ )10( :‬ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ‪3‬‬
‫יחרה אפך בעמך ‪3‬אשר הוצאת מארץ מצרים‬ ‫לגוי גדול‪ )11( :‬ויחל מ שה את פני יהוה "אל היו | וי אמר למה יהוה "‬
‫בכ ח גדול וביד ‪3‬חזקה‪ )12( :‬למה י אמרו מצרים לאמ ר ברעה הוציאם ל ‪3‬הר ג א תם בהרים ולכל תם מעל פני ה ‪3‬אדמה‬
‫| שוב מ ‪3‬חרון אפך והנחם על הרעה לעמך‪ )13( :‬זכ ר לאברהם ליצחק ולישראל ע‪3‬בדיך ‪3‬אשר נשבעת להם בך ותדבר‬
‫נחלו לע לם‪ )14( :‬וינחם‬ ‫‪3‬אלהם ארבה את זרע‪3‬כם ככוכבי השמים | וכל הארץ הז את ‪3‬אשר אמרתי אתן לזרע‪3‬כם ו ‪3‬‬
‫יהוה | על הרעה ‪3‬אשר דבר לע‪3‬שות לעמו‪:‬‬
‫(‪ )15‬ויפן וירד מ שה מן ההר ושני ל>ח ת העד>ת בידו | ל>ח ת כ >תבים משני עבריהם מזה ומזה הם כ >תבים‪ )16( :‬והל>ח ת‬
‫הושע את קול העם ברע ה | וי אמר‬ ‫מע‪3‬שה "אל הים המה | והמכתב מכתב "אל הים הוא חרות על הל>ח ת‪ )17( :‬וישמע י >‬
‫אל מ שה קול מלחמה במ ‪3‬חנה‪ )18( :‬וי אמר אין קול ע‪3‬נות גבורה ואין קול ע‪3‬נות ‪3‬חלושה | קול ענות אנ כי ש מע‪)19( :‬‬
‫ויהי כ ‪3‬אשר קרב אל המ ‪3‬חנה וירא את העגל ומח ל ת | ויחר אף מ שה וישלך מידו [מידיו קרי] את הל>ח ת וישבר א תם‬
‫תחת ההר‪ )20( :‬ויקח את העגל ‪3‬אשר עשו וישר ף באש ויטחן עד ‪3‬אשר דק | ויזר על פני המים וישק את בני ישראל‪:‬‬
‫אהר ן אל יחר אף‬ ‫אהר ן מה עשה לך העם הזה | כי הבאת עליו ‪3‬חטאה גד לה‪ )22( :‬וי אמר ‪3‬‬ ‫(‪ )21‬וי אמר מ שה אל ‪3‬‬
‫‪3‬אד ני | אתה ידעת את העם כי ברע הוא‪ )23( :‬וי אמרו לי ע‪3‬שה לנו "אל הים ‪3‬אשר ילכו לפנינו | כי זה מ שה האיש ‪3‬אשר‬
‫הע"לנו מארץ מצרים ל א ידענו מה היה לו‪ )24( :‬וא מר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי | ואשלכהו באש ויצא העגל‬
‫אהר ן לשמצה בקמיהם‪ )26( :‬ויע‪3‬מ ד מ שה בשער המ ‪3‬חנה‬ ‫הזה‪ )25( :‬וירא מ שה את העם כי פר>ע הוא | כי פרע ה ‪3‬‬
‫וי אמר מי ליהוה אלי | ויאספו אליו כל בני לוי‪ )27( :‬וי אמר להם כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל שימו איש חרבו על‬
‫ירכו | עברו ושובו משער לשער במ ‪3‬חנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קר בו‪ )28( :‬ויע‪3‬שו בני לוי‬
‫כדבר מ שה | ויפ ל מן העם ביום ההוא כשל שת אלפי איש‪ )29( :‬וי אמר מ שה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו‬
‫ובאחיו | ולתת ע‪3‬ליכם היום ברכה‪ )30( :‬ויהי ממ ‪F‬חרת וי אמר מ שה אל העם אתם ‪3‬חטאתם ‪3‬חטאה גד לה | ועתה‬
‫אע"לה אל יהוה אולי ‪3‬אכפרה בעד חטאתכם‪ )31( :‬וישב מ שה אל יהוה וי אמר | אנא חטא העם הזה ‪3‬חטאה גד לה‬
‫ויע‪3‬שו להם "אל הי זהב‪ )32( :‬ועתה אם תשא חטאתם | ואם אין מחני נא מספרך ‪3‬אשר כתבת‪ )33( :‬וי אמר יהוה אל‬
‫מ שה | מי ‪3‬אשר חטא לי אמחנו מספרי‪ )34( :‬ועתה לך נחה את העם אל ‪3‬אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך |‬
‫וביום פקדי ופקדתי ע‪3‬ליהם חטאתם‪ )35( :‬ויג ף יהוה את העם | על ‪3‬אשר עשו את העגל ‪3‬אשר עשה ‪3‬‬
‫אהר ן‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לך ע‪3‬לה מזה אתה והעם ‪3‬אשר הע"לית מארץ מצרים | אל הארץ ‪3‬אשר נשבעתי לאברהם‬
‫ליצחק וליע‪3‬ק ב לאמ ר לזרע‪3‬ך אתננה‪ )2( :‬ושלחתי לפניך מלאך | וגרשתי את הכנע‪3‬ני ה "אמ רי והחתי והפרזי החוי‬
‫והיבוסי‪ )3( :‬אל ארץ זבת חלב ודבש | כי ל א אע"לה בקרבך כי עם קשה ע רף אתה פן ‪3‬אכלך בדרך‪ )4( :‬וישמע העם‬
‫את הדבר הרע הזה ויתאבלו | ול א שתו איש עדיו עליו‪ )5( :‬וי אמר יהוה אל מ שה "אמ ר אל בני ישראל אתם עם‬
‫קשה ע רף רגע אחד אע"לה בקרבך וכליתיך | ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אע"שה לך‪ )6( :‬ויתנצלו בני ישראל‬
‫את עדים מהר חורב‪ )7( :‬ומ שה יקח את הא הל ונטה לו מחוץ למ ‪3‬חנה הרחק מן המ ‪3‬חנה וקרא לו א הל מועד | והיה‬
‫כל מבקש יהוה יצא אל א הל מועד ‪3‬אשר מחוץ למ ‪3‬חנה‪ )8( :‬והיה כצאת מ שה אל הא הל יקומו כל העם ונצבו איש‬
‫אחרי מ שה עד ב או הא "הלה‪ )9( :‬והיה כב א מ שה הא "הלה ירד עמוד הענן ועמד פתח הא הל |‬ ‫אהלו | והביטו ‪3‬‬
‫פתח ‪F‬‬
‫אהלו‪)11( :‬‬ ‫ודבר עם מ שה‪ )10( :‬וראה כל העם את עמוד הענן ע מד פתח הא הל | וקם כל העם והשת ‪3‬חוו איש פתח ‪F‬‬
‫הושע בן נון נער ל א ימיש‬‫ודבר יהוה אל מ שה פנים אל פנים כ ‪3‬אשר ידבר איש אל רעהו | ושב אל המ ‪3‬חנה ומשרתו י >‬
‫מתוך הא הל‪ )12( :‬וי אמר מ שה אל יהוה ראה אתה א מר אלי העל את העם הזה ואתה ל א הודעתני את ‪3‬אשר‬
‫תשלח עמי | ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני‪ )13( :‬ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את‬
‫והנח תי לך‪ )15( :‬וי אמר אליו |‬ ‫דרכך ואדע‪3‬ך למען אמצא חן בעיניך | וראה כי עמך הגוי הזה‪ )14( :‬וי אמר | פני ילכו ‪3‬‬
‫אם אין פניך ה לכים אל תע‪3‬לנו מזה‪ )16( :‬ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך ‪3‬אני ועמך ‪3‬הלוא בלכתך עמנו |‬
‫ונפלינו ‪3‬אני ועמך מכל העם ‪3‬אשר על פני ה ‪3‬אדמה‪:‬‬
‫(‪ )17‬וי אמר יהוה אל מ שה גם את הדבר הזה ‪3‬אשר דברת אע"שה | כי מצאת חן בעיני ואדע‪3‬ך בשם‪ )18( :‬וי אמר |‬
‫הראני נא את כב דך‪ )19( :‬וי אמר ‪3‬אני אע‪3‬ביר כל טובי על פניך וקראתי בשם יהוה לפניך | וחנ תי את ‪3‬אשר אח ן‬
‫ורחמתי את ‪3‬אשר ‪3‬ארחם‪ )20( :‬וי אמר ל א תוכל לרא ת את פני | כי ל א יראני האדם וחי‪ )21( :‬וי אמר יהוה הנה‬
‫והסר תי‬ ‫מקום אתי | ונצבת על הצור‪ )22( :‬והיה בע‪3‬ב ר כב די ושמתיך בנקרת הצור | ושכ תי כפי עליך עד עברי‪3 )23( :‬‬
‫את כפי וראית את ‪3‬אח רי | ופני ל א יראו‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי אמר יהוה אל מ שה פסל לך שני ל>ח ת ‪3‬אבנים כראש נים | וכתבתי על הל>ח ת את הדברים ‪3‬אשר היו על הל>ח ת‬
‫הראש נים ‪3‬אשר שברת‪ )2( :‬והיה נכון לב קר | ועלית בב קר אל הר סיני ונצבת לי שם על ר אש ההר‪ )3( :‬ואיש ל א‬
‫יע‪3‬לה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר | גם הצ אן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא‪ )4( :‬ויפס ל שני ל>ח ת ‪3‬אבנים‬
‫כראש נים וישכם מ שה בב קר ויעל אל הר סיני כ ‪3‬אשר צוה יהוה א תו | ויקח בידו שני ל>ח ת ‪3‬אבנים‪ )5( :‬וירד יהוה‬
‫בענן ויתיצב עמו שם | ויקרא בשם יהוה‪ )6( :‬ויע‪3‬ב ר יהוה על פניו ויקרא יהוה יהוה אל רחום וחנון | ארך אפים ורב‬
‫ואמת‪ )7( :‬נ צר חסד ל ‪3‬אלפים נ שא עון ופשע וחטאה | ונקה ל א ינקה פ קד ע‪3‬ון אבות על בנים ועל בני בנים על‬ ‫חסד "‬
‫שלשים ועל רבעים‪ )8( :‬וימהר מ שה | ויק ד ארצה וישתחו‪ )9( :‬וי אמר אם נא מצאתי חן בעיניך ‪3‬אד ני ילך נא ‪3‬אד ני‬
‫בקרבנו | כי עם קשה ע רף הוא וסלחת לע‪3‬וננו ולחטאתנו ונחלתנו‪ )10( :‬וי אמר הנה אנ כי כ רת ברית נגד כל עמך‬
‫אע"שה נפלא ת ‪3‬אשר ל א נבראו בכל הארץ ובכל הגוים | וראה כל העם ‪3‬אשר אתה בקרבו את מע‪3‬שה יהוה כי נורא‬
‫הוא ‪3‬אשר ‪3‬אני ע שה עמך‪ )11( :‬שמר לך את ‪3‬אשר אנ כי מצוך היום | הנני ג רש מפניך את ה "אמ רי והכנע‪3‬ני והחתי‬
‫והפרזי והחוי והיבוסי‪ )12( :‬השמר לך פן תכר ת ברית ליושב הארץ ‪3‬אשר אתה בא עליה | פן יהיה למוקש בקרבך‪( :‬‬
‫‪ )13‬כי את מזבח תם תת צון ואת מצב תם תשברון | ואת ‪3‬אשריו תכר תון‪ )14( :‬כי ל א תשת ‪3‬חוה לאל אחר | כי יהוה‬
‫אחרי "אל היהם וזבחו לאל היהם וקרא לך ואכלת‬ ‫קנא שמו אל קנא הוא‪ )15( :‬פן תכר ת ברית ליושב הארץ | וזנו ‪3‬‬
‫אחרי "אל היהן‪" )17( :‬אל הי מסכה ל א‬ ‫אחרי "אל היהן והזנו את בניך ‪3‬‬‫מזבחו‪ )16( :‬ולקחת מבנ תיו לבניך | וזנו בנ תיו ‪3‬‬
‫תע‪3‬שה לך‪ )18( :‬את חג המצות תשמ ר שבעת ימים ת אכל מצות ‪3‬אשר צויתך למועד ח דש האביב | כי בח דש האביב‬
‫יצאת ממצרים‪ )19( :‬כל פטר רחם לי | וכל מקנך תזכר פטר שור ושה‪ )20( :‬ופטר ‪3‬חמור תפדה בשה ואם ל א תפדה‬
‫וע‪3‬רפתו | כ ל בכור בניך תפדה ול א יראו פני ריקם‪ )21( :‬ששת ימים תע‪3‬ב ד וביום השביעי תשב ת | בחריש ובקציר‬
‫תשב ת‪ )22( :‬וחג שב>ע ת תע‪3‬שה לך בכורי קציר חטים | וחג האסיף תקופת השנה‪ )23( :‬של ש פעמים בשנה | יראה‬
‫כל זכורך את פני האד ן יהוה "אל הי ישראל‪ )24( :‬כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך | ול א יחמ ד איש את‬
‫ארצך בע‪3‬ל תך לראות את פני יהוה "אל היך של ש פעמים בשנה‪ )25( :‬ל א תשחט על חמץ דם זבחי | ול א ילין לב קר‬
‫זבח חג הפסח‪ )26( :‬ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה "אל היך | ל א תבשל גדי ב ‪3‬חלב אמו‪:‬‬
‫(‪ )27‬וי אמר יהוה אל מ שה כתב לך את הדברים האלה | כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל‪( :‬‬
‫‪ )28‬ויהי שם עם יהוה ארבעים יום וארבעים לילה לחם ל א אכל ומים ל א שתה | ויכת ב על הל>ח ת את דברי הברית‬
‫ע‪3‬שרת הדברים‪ )29( :‬ויהי ברדת מ שה מהר סיני ושני ל>ח ת העד>ת ביד מ שה ברדתו מן ההר | ומ שה ל א ידע כי קרן‬
‫אהר ן וכל בני ישראל את מ שה והנה קרן עור פניו | וייראו מגשת אליו‪ )31( :‬ויקרא‬ ‫עור פניו בדברו אתו‪ )30( :‬וירא ‪3‬‬
‫אחרי כן נגשו כל בני ישראל | ויצום‬ ‫אהר ן וכל הנשאים בעדה | וידבר מ שה ‪3‬אלהם‪ )32( :‬ו ‪3‬‬ ‫וישבו אליו ‪3‬‬
‫‪3‬אלהם מ שה >‬
‫את כל ‪3‬אשר דבר יהוה אתו בהר סיני‪ )33( :‬ויכל מ שה מדבר אתם | ויתן על פניו מסוה‪ )34( :‬ובב א מ שה לפני יהוה‬
‫לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו | ויצא ודבר אל בני ישראל את ‪3‬אשר יצ>וה‪ )35( :‬וראו בני ישראל את פני מ שה‬
‫כי קרן עור פני מ שה | והשיב מ שה את המסוה על פניו עד ב או לדבר אתו‪:‬‬

‫(‪ )1‬ויקהל מ שה את כל ע‪3‬דת בני ישראל וי אמר ‪3‬אלהם | אלה הדברים ‪3‬אשר צוה יהוה לע‪3‬ש ת א תם‪ )2( :‬ששת ימים‬
‫תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם ק דש שבת שבתון ליהוה | כל הע שה בו מלאכה יומת‪ )3( :‬ל א תבע‪3‬רו אש‬
‫בכ ל מ שב תיכם | ביום השבת‪:‬‬
‫(‪ )4‬וי אמר מ שה אל כל ע‪3‬דת בני ישראל לאמ ר | זה הדבר ‪3‬אשר צוה יהוה לאמ ר‪ )5( :‬קחו מאתכם תרומה ליהוה כ ל‬
‫נדיב לבו יביאה את תרומת יהוה | זהב וכסף ונח שת‪ )6( :‬ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים‪ )7( :‬וע ר ת אילם‬
‫מאדמים וע ר ת תחשים וע‪3‬צי שטים‪ )8( :‬ושמן למאור | ובשמים לשמן המשחה ולקט רת הסמים‪ )9( :‬ואבני ש הם‬
‫ואבני מל>אים | לאפוד ולח שן‪ )10( :‬וכל ‪3‬חכם לב בכם | יב או ויע‪3‬שו את כל ‪3‬אשר צוה יהוה‪ )11( :‬את המשכן את‬
‫אהלו ואת מכסהו | את קרסיו ואת קרשיו את בריחו את ע >מדיו ואת ‪3‬אדניו‪ )12( :‬את האר ן ואת בדיו את הכפ רת |‬ ‫‪F‬‬
‫ואת פר כת המסך‪ )13( :‬את ה >שלחן ואת בדיו ואת כל כליו | ואת לחם הפנים‪ )14( :‬ואת מנ רת המאור ואת כליה‬
‫ואת נר תיה | ואת שמן המאור‪ )15( :‬ואת מזבח הקט רת ואת בדיו ואת שמן המשחה ואת קט רת הסמים | ואת‬
‫מסך הפתח לפתח המשכן‪ )16( :‬את מזבח הע לה ואת מכבר הנח שת ‪3‬אשר לו את בדיו ואת כל כליו | את הכי ר ואת‬
‫כנו‪ )17( :‬את קלעי החצר את ע >מדיו ואת ‪3‬אדניה | ואת מסך שער החצר‪ )18( :‬את יתד ת המשכן ואת יתד ת החצר‬
‫אהר ן הכ הן ואת בגדי בניו לכהן‪ )20( :‬ויצאו‬
‫ואת מיתריהם‪ )19( :‬את בגדי השרד לשרת בק דש | את בגדי הק דש ל ‪3‬‬
‫כל ע‪3‬דת בני ישראל מלפני מ שה‪ )21( :‬ויב או כל איש ‪3‬אשר נשאו לבו | וכ ל ‪3‬אשר נדבה רוחו א תו הביאו את תרומת‬
‫יהוה למלאכת א הל מועד ולכל ע‪3‬ב דתו ולבגדי הק דש‪ )22( :‬ויב או ה ‪3‬אנשים על הנשים | כ ל נדיב לב הביאו חח ונזם‬
‫וטבעת וכומז כל כלי זהב וכל איש ‪3‬אשר הניף תנופת זהב ליהוה‪ )23( :‬וכל איש ‪3‬אשר נמצא אתו תכלת וארגמן‬
‫ותולעת שני ושש ועזים | וע ר ת אילם מאדמים וע ר ת תחשים הביאו‪ )24( :‬כל מרים תרומת כסף ונח שת הביאו את‬
‫תרומת יהוה | וכ ל ‪3‬אשר נמצא אתו ע‪3‬צי שטים לכל מלאכת הע‪3‬ב דה הביאו‪ )25( :‬וכל אשה חכמת לב בידיה טוו |‬
‫ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן את תולעת השני ואת השש‪ )26( :‬וכל הנשים ‪3‬אשר נשא לבן א תנה בחכמה |‬
‫טוו את העזים‪ )27( :‬והנשאם הביאו את אבני הש הם ואת אבני המל>אים | לאפוד ולח שן‪ )28( :‬ואת הב שם ואת‬
‫השמן | למאור ולשמן המשחה ולקט רת הסמים‪ )29( :‬כל איש ואשה ‪3‬אשר נדב לבם א תם להביא לכל המלאכה‬
‫‪3‬אשר צוה יהוה לע‪3‬שות ביד מ שה | הביאו בני ישראל נדבה ליהוה‪:‬‬
‫(‪ )30‬וי אמר מ שה אל בני ישראל ראו קרא יהוה בשם | בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה‪ )31( :‬וימלא א תו רוח‬
‫"אל הים | בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה‪ )32( :‬ולחש ב מחשב ת | לע‪3‬ש ת בזהב ובכסף ובנח שת‪ )33( :‬וב ‪3‬חר שת‬
‫אהליאב בן ‪3‬אחיסמך למטה‬ ‫אבן למל את וב ‪3‬חר שת עץ | לע‪3‬שות בכל מלאכת מ ‪3‬חשבת‪ )34( :‬ולהור ת נתן בלבו | הוא ו ‪F‬‬
‫דן‪ )35( :‬מלא א תם חכמת לב לע‪3‬שות כל מלאכת חרש וח שב ור קם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש וא רג |‬
‫ע שי כל מלאכה וח שבי מ ‪3‬חשב ת‪:‬‬
‫אהליאב וכ ל איש ‪3‬חכם לב ‪3‬אשר נתן יהוה חכמה ותבונה בהמה לדעת לע‪3‬ש ת את כל מלאכת‬ ‫(‪ )1‬ועשה בצלאל ו ‪F‬‬
‫אהליאב ואל כל איש ‪3‬חכם לב ‪3‬אשר נתן יהוה‬ ‫ע‪3‬ב דת הק דש | לכ ל ‪3‬אשר צוה יהוה‪ )2( :‬ויקרא מ שה אל בצלאל ואל ‪F‬‬
‫חכמה בלבו | כ ל ‪3‬אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה לע‪3‬ש ת א תה‪ )3( :‬ויקחו מלפני מ שה את כל התרומה ‪3‬אשר‬
‫הביאו בני ישראל למלאכת ע‪3‬ב דת הק דש לע‪3‬ש ת א תה | והם הביאו אליו עוד נדבה בב קר בב קר‪ )4( :‬ויב או כל‬
‫ה ‪3‬חכמים הע שים את כל מלאכת הק דש | איש איש ממלאכתו ‪3‬אשר המה ע שים‪ )5( :‬וי אמרו אל מ שה לאמ ר מרבים‬
‫העם להביא | מדי הע‪3‬ב דה למלאכה ‪3‬אשר צוה יהוה לע‪3‬ש ת א תה‪ )6( :‬ויצו מ שה ויע‪3‬בירו קול במ ‪3‬חנה לאמ ר איש‬
‫ואשה אל יע‪3‬שו עוד מלאכה לתרומת הק דש | ויכלא העם מהביא‪ )7( :‬והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לע‪3‬שות‬
‫א תה | והותר‪ )8( :‬ויע‪3‬שו כל ‪3‬חכם לב בע שי המלאכה את המשכן עשר יריע ת | שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת‬
‫שני כר>בים מע‪3‬שה ח שב עשה א תם‪ )9( :‬א רך היריעה האחת שמ נה ועשרים באמה ור חב ארבע באמה היריעה‬
‫האחת | מדה אחת לכל היריע ת‪ )10( :‬ויחבר את ‪3‬חמש היריע ת אחת אל אחת | וחמש יריע ת חבר אחת אל אחת‪( :‬‬
‫‪ )11‬ויעש ל>לא ת תכלת על שפת היריעה האחת מקצה במחברת | כן עשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית‪:‬‬
‫וחמשים ל>לא ת עשה בקצה היריעה ‪3‬אשר במחברת השנית | מקביל ת‬ ‫(‪3 )12‬חמשים ל>לא ת עשה ביריעה האחת ‪3‬‬
‫הל>לא ת אחת אל אחת‪ )13( :‬ויעש ‪3‬חמשים קרסי זהב | ויחבר את הירע ת אחת אל אחת בקרסים ויהי המשכן אחד‪:‬‬
‫(‪ )14‬ויעש יריע ת עזים לא הל על המשכן | עשתי עשרה יריע ת עשה א תם‪ )15( :‬א רך היריעה האחת של שים‬
‫באמה וארבע אמות ר חב היריעה האחת | מדה אחת לעשתי עשרה יריע ת‪ )16( :‬ויחבר את ‪3‬חמש היריע ת לבד | ואת‬
‫וחמשים ל>לא ת עשה על שפת‬ ‫שש היריע ת לבד‪ )17( :‬ויעש ל>לא ת ‪3‬חמשים על שפת היריעה הקיצ נה במחברת | ‪3‬‬
‫היריעה הח ברת השנית‪ )18( :‬ויעש קרסי נח שת ‪3‬חמשים | לחבר את הא הל להי ת אחד‪ )19( :‬ויעש מכסה לא הל‬
‫(‪ )20‬ויעש את הקרשים למשכן | ע‪3‬צי שטים ע מדים‪( :‬‬ ‫ע ר ת אלים מאדמים | ומכסה ע ר ת תחשים מלמעלה‪:‬‬
‫וחצי האמה ר חב הקרש האחד‪ )22( :‬שתי יד ת לקרש האחד מ >שלב ת אחת אל‬ ‫‪ )21‬עשר אמ ת א רך הקרש | ואמה ‪3‬‬
‫אחת | כן עשה לכ ל קרשי המשכן‪ )23( :‬ויעש את הקרשים למשכן | עשרים קרשים לפאת נגב תימנה‪)24( :‬‬
‫וארבעים אדני כסף עשה תחת עשרים הקרשים | שני ‪3‬אדנים תחת הקרש האחד לשתי יד תיו ושני ‪3‬אדנים תחת‬
‫הקרש האחד לשתי יד תיו‪ )25( :‬ולצלע המשכן השנית לפאת צפון | עשה עשרים קרשים‪ )26( :‬וארבעים אדניהם‬
‫כסף | שני ‪3‬אדנים תחת הקרש האחד ושני ‪3‬אדנים תחת הקרש האחד‪ )27( :‬ולירכתי המשכן ימה | עשה ששה‬
‫תואמם מלמטה ויחדו יהיו תמים אל‬ ‫קרשים‪ )28( :‬ושני קרשים עשה למ >קצע ת המשכן | בירכתים‪ )29( :‬והיו ‪3‬‬
‫ר אשו אל הטבעת האחת | כן עשה לשניהם לשני המקצ ע ת‪ )30( :‬והיו שמ נה קרשים ואדניהם כסף ששה עשר‬
‫‪3‬אדנים | שני ‪3‬אדנים שני ‪3‬אדנים תחת הקרש האחד‪ )31( :‬ויעש בריחי ע‪3‬צי שטים | ‪3‬חמשה לקרשי צלע המשכן האחת‪:‬‬
‫וחמשה בריחם לקרשי המשכן לירכתים ימה‪ )33( :‬ויעש את‬ ‫וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן השנית | ‪3‬‬ ‫(‪3 )32‬‬
‫הבריח התיכ ן | לבר ח בתוך הקרשים מן הקצה אל הקצה‪ )34( :‬ואת הקרשים צפה זהב ואת טבע תם עשה זהב‬
‫בתים לבריחם | ויצף את הבריחם זהב‪ )35( :‬ויעש את הפר כת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר | מע‪3‬שה ח שב‬
‫עשה א תה כר>בים‪ )36( :‬ויעש לה ארבעה עמודי שטים ויצפם זהב וויהם זהב | ויצ ק להם ארבעה אדני כסף‪)37( :‬‬
‫ויעש מסך לפתח הא הל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר | מע‪3‬שה ר קם‪ )38( :‬ואת עמודיו ‪3‬חמשה ואת וויהם‬
‫וח >שקיהם זהב | ואדניהם ‪3‬חמשה נח שת‪:‬‬
‫וצפה ראשיהם ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ויעש בצלאל את האר ן ע‪3‬צי שטים | אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי ק מתו‪ )2( :‬ויצפהו זהב‬
‫טהור מבית ומחוץ | ויעש לו זר זהב סביב‪ )3( :‬ויצ ק לו ארבע טבע ת זהב על ארבע פע‪3‬מ תיו | ושתי טבע ת על צלעו‬
‫האחת ושתי טבעות על צלעו השנית‪ )4( :‬ויעש בדי ע‪3‬צי שטים | ויצף א תם זהב‪ )5( :‬ויבא את הבדים בטבע ת על‬
‫צלע ת האר ן | לשאת את האר ן‪ )6( :‬ויעש כפ רת זהב טהור | אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה‪ )7( :‬ויעש שני‬
‫כר>בים זהב | מקשה עשה א תם משני קצות הכפ רת‪ )8( :‬כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה | מן הכפ רת‬
‫עשה את הכר>בים משני קצוותו [קצותיו קרי]‪ )9( :‬ויהיו הכר>בים פ רשי כנפים למעלה ס ככים בכנפיהם על הכפ רת‬
‫ופניהם איש אל אחיו | אל הכפ רת היו פני הכר>בים‪:‬‬
‫(‪ )10‬ויעש את ה >שלחן ע‪3‬צי שטים | אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי ק מתו‪ )11( :‬ויצף א תו זהב טהור | ויעש לו‬
‫זר זהב סביב‪ )12( :‬ויעש לו מסגרת ט פח סביב | ויעש זר זהב למסגרתו סביב‪ )13( :‬ויצ ק לו ארבע טבע ת זהב | ויתן‬
‫את הטבע ת על ארבע הפא ת ‪3‬אשר לארבע רגליו‪ )14( :‬לע>מת המסגרת היו הטבע ת | בתים לבדים לשאת את‬
‫ה >שלחן‪ )15( :‬ויעש את הבדים ע‪3‬צי שטים ויצף א תם זהב | לשאת את ה >שלחן‪ )16( :‬ויעש את הכלים ‪3‬אשר על‬
‫ה >שלחן את קער תיו ואת כפ תיו ואת מנקי תיו ואת הקשות ‪3‬אשר י>סך בהן | זהב טהור‪:‬‬
‫(‪ )17‬ויעש את המנ רה זהב טהור | מקשה עשה את המנ רה ירכה וקנה גביעיה כפת ריה ופרחיה ממנה היו‪)18( :‬‬
‫וששה קנים י צאים מצדיה | של שה קני מנ רה מצדה האחד ושל שה קני מנ רה מצדה השני‪ )19( :‬של שה גבעים‬
‫מ >שקדים בקנה האחד כפת ר ופרח ושל שה גבעים מ >שקדים בקנה אחד כפת ר ופרח | כן לששת הקנים הי צאים מן‬
‫המנ רה‪ )20( :‬ובמנ רה ארבעה גבעים | מ >שקדים כפת ריה ופרחיה‪ )21( :‬וכפת ר תחת שני הקנים ממנה וכפת ר תחת‬
‫שני הקנים ממנה וכפת ר תחת שני הקנים ממנה | לששת הקנים הי צאים ממנה‪ )22( :‬כפת ריהם וקנ תם ממנה היו |‬
‫כ>לה מקשה אחת זהב טהור‪ )23( :‬ויעש את נר תיה שבעה | ומלקחיה ומחת תיה זהב טהור‪ )24( :‬ככר זהב טהור‬
‫עשה א תה | ואת כל כליה‪:‬‬
‫(‪ )25‬ויעש את מזבח הקט רת ע‪3‬צי שטים | אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ואמתים ק מתו ממנו היו קרנ תיו‪ )26( :‬ויצף‬
‫א תו זהב טהור את גגו ואת קיר תיו סביב ואת קרנ תיו | ויעש לו זר זהב סביב‪ )27( :‬ושתי טבע ת זהב עשה לו‬
‫מתחת לזרו על שתי צלע תיו על שני צדיו | לבתים לבדים לשאת א תו בהם‪ )28( :‬ויעש את הבדים ע‪3‬צי שטים | ויצף‬
‫א תם זהב‪ )29( :‬ויעש את שמן המשחה ק דש ואת קט רת הסמים טהור | מע‪3‬שה ר קח‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויעש את מזבח הע לה ע‪3‬צי שטים | חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו רבוע ושל ש אמות ק מתו‪ )2( :‬ויעש‬
‫קרנ תיו על ארבע פנ תיו ממנו היו קרנ תיו | ויצף א תו נח שת‪ )3( :‬ויעש את כל כלי המזבח את הסיר ת ואת היעים‬
‫ואת המזרק ת את המזלג ת ואת המחת ת | כל כליו עשה נח שת‪ )4( :‬ויעש למזבח מכבר מע‪3‬שה רשת נח שת | תחת‬
‫כרכ>בו מלמטה עד חציו‪ )5( :‬ויצ ק ארבע טבע ת בארבע הקצות למכבר הנח שת | בתים לבדים‪ )6( :‬ויעש את הבדים‬
‫ע‪3‬צי שטים | ויצף א תם נח שת‪ )7( :‬ויבא את הבדים בטבע ת על צלע ת המזבח לשאת א תו בהם | נבוב ל>ח ת עשה‬
‫(‪ )9‬ויעש‬ ‫א תו‪ )8( :‬ויעש את הכיור נח שת ואת כנו נח שת | במרא ת הצ בא ת ‪3‬אשר צבאו פתח א הל מועד‪:‬‬
‫את החצר | לפאת נגב תימנה קלעי החצר שש משזר מאה באמה‪ )10( :‬עמודיהם עשרים ואדניהם עשרים נח שת |‬
‫וח >שקיהם כסף‪ )11( :‬ולפאת צפון מאה באמה עמודיהם עשרים ואדניהם עשרים נח שת | ווי העמודים‬ ‫ווי הע >מדים ‪3‬‬
‫וחשוקיהם‬ ‫וח >שקיהם כסף‪ )12( :‬ולפאת ים קלעים ‪3‬חמשים באמה עמודיהם ע‪3‬שרה ואדניהם ע‪3‬שרה | ווי הע >מדים ‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫כסף‪ )13( :‬ולפאת קדמה מזרחה ‪3‬חמשים אמה‪ )14( :‬קלעים ‪3‬חמש עשרה אמה אל הכתף | עמודיהם של שה‬
‫ואדניהם של שה‪ )15( :‬ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר קלעים ‪3‬חמש עשרה אמה | ע >מדיהם של שה ואדניהם‬
‫וחשוקיהם כסף וצפוי‬ ‫של שה‪ )16( :‬כל קלעי החצר סביב שש משזר‪ )17( :‬וה ‪3‬אדנים לע >מדים נח שת ווי העמודים ‪3‬‬
‫ראשיהם כסף | והם מ >חשקים כסף כ ל ע >מדי החצר‪ )18( :‬ומסך שער החצר מע‪3‬שה ר קם תכלת וארגמן ותולעת שני‬
‫ושש משזר | ועשרים אמה א רך וקומה בר חב חמש אמות לע>מת קלעי החצר‪ )19( :‬וע >מדיהם ארבעה ואדניהם‬
‫(‬ ‫וח >שקיהם כסף‪ )20( :‬וכל היתד ת למשכן ולחצר סביב נח שת‪:‬‬ ‫ארבעה נח שת | וויהם כסף וצפוי ראשיהם ‪3‬‬
‫אהר ן הכ הן‪ )22( :‬ובצלאל‬ ‫‪ )21‬אלה פקודי המשכן משכן העד>ת ‪3‬אשר פ>קד על פי מ שה | ע‪3‬ב דת הלוים ביד איתמר בן ‪3‬‬
‫אהליאב בן ‪3‬אחיסמך למטה דן‬ ‫בן אורי בן חור למטה יהודה | עשה את כל ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪ )23( :‬ואתו ‪F‬‬
‫חרש וח שב | ור קם בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש‪ )24( :‬כל הזהב העשוי למלאכה בכ ל מלאכת הק דש |‬
‫ויהי זהב התנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושל שים שקל בשקל הק דש‪ )25( :‬וכסף פקודי העדה מאת ככר |‬
‫וחמשה ושבעים שקל בשקל הק דש‪ )26( :‬בקע לג>לג לת מ ‪3‬חצית השקל בשקל הק דש | לכ ל הע בר‬ ‫ואלף ושבע מאות ‪3‬‬
‫וחמשים‪ )27( :‬ויהי מאת ככר‬ ‫וחמש מאות ‪3‬‬ ‫על הפ >קדים מבן עשרים שנה ומעלה לשש מאות אלף ושל שת ‪3‬אלפים ‪3‬‬
‫הכסף לצקת את אדני הק דש ואת אדני הפר כת | מאת ‪3‬אדנים למאת הככר ככר לאדן‪ )28( :‬ואת האלף ושבע‬
‫וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים | וצפה ראשיהם וחשק א תם‪ )29( :‬ונח שת התנופה שבעים ככר |‬ ‫המאות ‪3‬‬
‫ואלפים וארבע מאות שקל‪ )30( :‬ויעש בה את אדני פתח א הל מועד ואת מזבח הנח שת ואת מכבר הנח שת ‪3‬אשר לו‬
‫| ואת כל כלי המזבח‪ )31( :‬ואת אדני החצר סביב ואת אדני שער החצר | ואת כל יתד ת המשכן ואת כל יתד ת‬
‫החצר סביב‪:‬‬
‫(‪ )1‬ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת בק דש | ויע‪3‬שו את בגדי הק דש ‪3‬אשר ל ‪3‬‬
‫אהר ן כ ‪3‬אשר צוה‬
‫יהוה את מ שה‪:‬‬
‫(‪ )2‬ויעש את האפ ד | זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר‪ )3( :‬וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילם לע‪3‬שות‬
‫בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש | מע‪3‬שה ח שב‪ )4( :‬כתפ ת עשו לו ח בר ת | על שני‬
‫קצוותו [קצותיו קרי] >חבר‪ )5( :‬וחשב ‪3‬אפ>דתו ‪3‬אשר עליו ממנו הוא כמע‪3‬שהו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש‬
‫משזר | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪ )6( :‬ויע‪3‬שו את אבני הש הם >מסב ת משבצ ת זהב | מפ>תח ת פתוחי חותם על שמות‬
‫בני ישראל‪ )7( :‬וישם א תם על כתפ ת האפ ד אבני זכרון לבני ישראל | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪:‬‬
‫(‪ )8‬ויעש את הח שן מע‪3‬שה ח שב כמע‪3‬שה אפ ד | זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר‪ )9( :‬רבוע היה כפול עשו‬
‫את הח שן | זרת ארכו וזרת רחבו כפול‪ )10( :‬וימלאו בו ארבעה טורי אבן | טור א דם פטדה וברקת הטור האחד‪( :‬‬
‫יהל ם‪ )12( :‬והטור השלישי | לשם שבו ואחלמה‪ )13( :‬והטור הרביעי תרשיש ש הם‬ ‫‪ )11‬והטור השני | נ פך ספיר ו ‪3‬‬
‫וישפה | מוסב ת משבצות זהב במל>א תם‪ )14( :‬וה ‪3‬אבנים על שמ ת בני ישראל הנה שתים עשרה על שמ תם | פתוחי‬
‫ח תם איש על שמו לשנים עשר שבט‪ )15( :‬ויע‪3‬שו על הח שן שרשר ת גבל>ת מע‪3‬שה ע‪3‬ב ת | זהב טהור‪ )16( :‬ויע‪3‬שו שתי‬
‫משבצ ת זהב ושתי טבע ת זהב | ויתנו את שתי הטבע ת על שני קצות הח שן‪ )17( :‬ויתנו שתי הע‪3‬ב ת ת הזהב על שתי‬
‫הטבע ת | על קצות הח שן‪ )18( :‬ואת שתי קצות שתי הע‪3‬ב ת ת נתנו על שתי המשבצ ת | ויתנ>ם על כתפ ת האפ ד אל‬
‫מול פניו‪ )19( :‬ויע‪3‬שו שתי טבע ת זהב וישימו על שני קצות הח שן | על שפתו ‪3‬אשר אל עבר האפ ד ביתה‪ )20( :‬ויע‪3‬שו‬
‫שתי טבע ת זהב ויתנ>ם על שתי כתפ ת האפ ד מלמטה ממול פניו לע>מת מחברתו | ממעל לחשב האפ ד‪ )21( :‬וירכסו‬
‫את הח שן מטבע תיו אל טבע ת האפ ד בפתיל תכלת להי ת על חשב האפ ד ול א יזח הח שן מעל האפ ד | כ ‪3‬אשר צוה‬
‫יהוה את מ שה‪ )22( :‬ויעש את מעיל האפ ד מע‪3‬שה א רג | כליל תכלת‪ )23( :‬ופי המעיל בתוכו כפי תחרא | שפה לפיו‬
‫סביב ל א יקרע‪ )24( :‬ויע‪3‬שו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני | משזר‪ )25( :‬ויע‪3‬שו פע‪3‬מ ני זהב טהור |‬
‫ויתנו את הפע‪3‬מ נים בתוך הרמ נים על שולי המעיל סביב בתוך הרמ נים‪ )26( :‬פע‪3‬מ ן ורמ ן פע‪3‬מ ן ורמ ן על שולי‬
‫אהר ן ולבניו‪)28( :‬‬
‫המעיל סביב | לשרת כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪ )27( :‬ויע‪3‬שו את הכתנ ת שש מע‪3‬שה א רג | ל ‪3‬‬
‫ואת המצנפת שש ואת פ ‪3‬ארי המגבע ת שש | ואת מכנסי הבד שש משזר‪ )29( :‬ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן‬
‫(‪ )30‬ויע‪3‬שו את ציץ נזר הק דש זהב טהור | ויכתבו עליו‬ ‫ותולעת שני מע‪3‬שה ר קם | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪:‬‬
‫מכתב פתוחי חותם ק דש ליהוה‪ )31( :‬ויתנו עליו פתיל תכלת לתת על המצנפת מלמעלה | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את‬
‫מ שה‪ )32( :‬ותכל כל ע‪3‬ב דת משכן א הל מועד | ויע‪3‬שו בני ישראל ככ ל ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה כן עשו‪:‬‬
‫ואדניו‪)34( :‬‬‫(‪ )33‬ויביאו את המשכן אל מ שה את הא הל ואת כל כליו | קרסיו קרשיו בריחו [בריחיו קרי] וע >מדיו ‪3‬‬
‫ואת מכסה עור ת האילם המאדמים ואת מכסה ע ר ת התחשים | ואת פר כת המסך‪ )35( :‬את ‪3‬אר ן העד>ת ואת בדיו |‬
‫ואת הכפ רת‪ )36( :‬את ה >שלחן את כל כליו ואת לחם הפנים‪ )37( :‬את המנ רה הטה רה את נר תיה נר ת המע‪3‬רכה‬
‫ואת כל כליה | ואת שמן המאור‪ )38( :‬ואת מזבח הזהב ואת שמן המשחה ואת קט רת הסמים | ואת מסך פתח‬
‫הא הל‪ )39( :‬את מזבח הנח שת ואת מכבר הנח שת ‪3‬אשר לו את בדיו ואת כל כליו | את הכי ר ואת כנו‪ )40( :‬את‬
‫קלעי החצר את ע >מדיה ואת ‪3‬אדניה ואת המסך לשער החצר את מיתריו ויתד תיה | ואת כל כלי ע‪3‬ב דת המשכן‬
‫אהר ן הכ הן ואת בגדי בניו לכהן‪ )42( :‬ככ ל ‪3‬אשר‬ ‫לא הל מועד‪ )41( :‬את בגדי השרד לשרת בק דש | את בגדי הק דש ל ‪3‬‬
‫צוה יהוה את מ שה | כן עשו בני ישראל את כל הע‪3‬ב דה‪ )43( :‬וירא מ שה את כל המלאכה והנה עשו א תה כ ‪3‬אשר‬
‫צוה יהוה כן עשו | ויברך א תם מ שה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬ביום הח דש הראשון באחד לח דש | תקים את משכן א הל מועד‪ )3( :‬ושמת שם‬
‫את ‪3‬ארון העדות | וסכ ת על האר ן את הפר כת‪ )4( :‬והבאת את ה >שלחן וערכת את ערכו | והבאת את המנ רה והע‪3‬לית‬
‫את נר תיה‪ )5( :‬ונתתה את מזבח הזהב לקט רת לפני ‪3‬ארון העד>ת | ושמת את מסך הפתח למשכן‪ )6( :‬ונתתה את‬
‫מזבח הע לה | לפני פתח משכן א הל מועד‪ )7( :‬ונתת את הכי ר בין א הל מועד ובין המזבח | ונתת שם מים‪)8( :‬‬
‫ושמת את החצר סביב | ונתת את מסך שער החצר‪ )9( :‬ולקחת את שמן המשחה ומשחת את המשכן ואת כל ‪3‬אשר‬
‫בו | וקדשת א תו ואת כל כליו והיה ק דש‪ )10( :‬ומשחת את מזבח הע לה ואת כל כליו | וקדשת את המזבח והיה‬
‫אהר ן ואת בניו אל פתח‬‫המזבח ק דש קדשים‪ )11( :‬ומשחת את הכי ר ואת כנו | וקדשת א תו‪ )12( :‬והקרבת את ‪3‬‬
‫אהר ן את בגדי הק דש | ומשחת א תו וקדשת א תו וכהן לי‪)14( :‬‬ ‫א הל מועד | ורחצת א תם במים‪ )13( :‬והלבשת את ‪3‬‬
‫>תנ ת‪ )15( :‬ומשחת א תם כ ‪3‬אשר משחת את ‪3‬אביהם וכ ‪3‬הנו לי | והיתה להי ת להם‬ ‫ואת בניו תקריב | והלבשת א תם כ ‪F‬‬
‫משחתם לכ >הנת עולם לד ר תם‪ )16( :‬ויעש מ שה | ככ ל ‪3‬אשר צוה יהוה א תו כן עשה‪ )17( :‬ויהי בח דש הראשון‬
‫בשנה השנית באחד לח דש | הוקם המשכן‪ )18( :‬ויקם מ שה את המשכן ויתן את ‪3‬אדניו וישם את קרשיו ויתן את‬
‫בריחיו | ויקם את עמודיו‪ )19( :‬ויפר ש את הא הל על המשכן וישם את מכסה הא הל עליו מלמעלה | כ ‪3‬אשר צוה‬
‫יהוה את מ שה‪ )20( :‬ויקח ויתן את העד>ת אל האר ן וישם את הבדים על האר ן | ויתן את הכפ רת על האר ן‬
‫מלמעלה‪ )21( :‬ויבא את האר ן אל המשכן וישם את פר כת המסך ויסך על ‪3‬ארון העדות | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את‬
‫מ שה‪ )22( :‬ויתן את ה >שלחן בא הל מועד על ירך המשכן צפ נה | מחוץ לפר כת‪ )23( :‬ויע‪3‬ר ך עליו ערך לחם לפני‬
‫יהוה | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪ )24( :‬וישם את המנ רה בא הל מועד נ כח ה >שלחן | על ירך המשכן נגבה‪ )25( :‬ויעל‬
‫(‪ )26‬וישם את מזבח הזהב בא הל מועד | לפני הפר כת‪)27( :‬‬ ‫הנר ת לפני יהוה | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪:‬‬
‫ויקטר עליו קט רת סמים | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪:‬‬
‫(‪ )28‬וישם את מסך הפתח למשכן‪ )29( :‬ואת מזבח הע לה שם פתח משכן א הל מועד | ויעל עליו את הע לה ואת‬
‫(‪ )30‬וישם את הכי ר בין א הל מועד ובין המזבח | ויתן שמה מים‬ ‫המנחה כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪:‬‬
‫אהר ן ובניו | את ידיהם ואת רגליהם‪ )32( :‬בב אם אל א הל מועד ובקרבתם אל‬‫לרחצה‪ )31( :‬ור ‪3‬חצו ממנו מ שה ו ‪3‬‬
‫(‪ )33‬ויקם את החצר סביב למשכן ולמזבח ויתן את מסך שער‬ ‫המזבח ירחצו | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪:‬‬
‫החצר | ויכל מ שה את המלאכה‪:‬‬
‫(‪ )34‬ויכס הענן את א הל מועד | וכבוד יהוה מלא את המשכן‪ )35( :‬ול א יכ ל מ שה לבוא אל א הל מועד כי שכן עליו‬
‫הענן | וכבוד יהוה מלא את המשכן‪ )36( :‬ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל | בכ ל מסעיהם‪ )37( :‬ואם ל א‬
‫יעלה הענן | ול א יסעו עד יום העל תו‪ )38( :‬כי ע‪3‬נן יהוה על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו | לעיני כל בית ישראל‬
‫בכל מסעיהם‪:‬‬
‫ספר ויקרא‬
‫‪Leviticus Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬ויקרא אל מ שה | וידבר יהוה אליו מא הל מועד לאמ ר‪ )2( :‬דבר אל בני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם אדם כי יקריב‬
‫מכם קרבן ליהוה | מן הבהמה מן הבקר ומן הצ אן תקריבו את קרבנכם‪ )3( :‬אם ע לה קרבנו מן הבקר זכר תמים‬
‫יקריבנו | אל פתח א הל מועד יקריב א תו לרצ נו לפני יהוה‪ )4( :‬וסמך ידו על ר אש הע לה | ונרצה לו לכפר עליו‪)5( :‬‬
‫אהר ן הכ ‪3‬הנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב ‪3‬אשר פתח‬ ‫ושחט את בן הבקר לפני יהוה | והקריבו בני ‪3‬‬
‫אהר ן הכ הן אש על המזבח | וערכו עצים על‬‫א הל מועד‪ )6( :‬והפשיט את הע לה | ונתח א תה לנתחיה‪ )7( :‬ונתנו בני ‪3‬‬
‫אהר ן הכ ‪3‬הנים את הנתחים את הר אש ואת הפדר | על העצים ‪3‬אשר על האש ‪3‬אשר על המזבח‪( :‬‬ ‫האש‪ )8( :‬וערכו בני ‪3‬‬
‫‪ )9‬וקרבו וכרעיו ירחץ במים | והקטיר הכ הן את הכ ל המזבחה ע לה אשה ריח ניחוח ליהוה‪ )10( :‬ואם מן הצ אן‬
‫קרבנו מן הכשבים או מן העזים לע לה | זכר תמים יקריבנו‪ )11( :‬ושחט א תו על ירך המזבח צפ נה לפני יהוה |‬
‫אהר ן הכ ‪3‬הנים את דמו על המזבח סביב‪ )12( :‬ונתח א תו לנתחיו ואת ר אשו ואת פדרו | וערך הכ הן א תם‬ ‫וזרקו בני ‪3‬‬
‫על העצים ‪3‬אשר על האש ‪3‬אשר על המזבח‪ )13( :‬והקרב והכרעים ירחץ במים | והקריב הכ הן את הכ ל והקטיר‬
‫המזבחה ע לה הוא אשה ריח ניח ח ליהוה‪:‬‬
‫(‪ )14‬ואם מן העוף ע לה קרבנו ליהוה | והקריב מן הת רים או מן בני היונה את קרבנו‪ )15( :‬והקריבו הכ הן אל‬
‫המזבח ומלק את ר אשו והקטיר המזבחה | ונמצה דמו על קיר המזבח‪ )16( :‬והסיר את >מראתו בנ צתה | והשליך‬
‫א תה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן‪ )17( :‬ושסע א תו בכנפיו ל א יבדיל והקטיר א תו הכ הן המזבחה על‬
‫העצים ‪3‬אשר על האש | ע לה הוא אשה ריח ניח ח ליהוה‪:‬‬
‫והביאה אל בני‬‫(‪ )1‬ונפש כי תקריב קרבן מנחה ליהוה ס לת יהיה קרבנו | ויצק עליה שמן ונתן עליה לב נה‪" )2( :‬‬
‫אהר ן הכ ‪3‬הנים וקמץ משם מל א >קמצו מסלתה ומשמנה על כל לב נתה | והקטיר הכ הן את אזכרתה המזבחה אשה‬ ‫‪3‬‬
‫אהר ן ולבניו | ק דש קדשים מאשי יהוה‪ )4( :‬וכי תקרב קרבן מנחה‬ ‫ריח ניח ח ליהוה‪ )3( :‬והנותרת מן המנחה ל ‪3‬‬
‫(‪ )5‬ואם מנחה על המ ‪3‬חבת קרבנך |‬ ‫מ ‪3‬אפה תנור | ס לת חלות מצ ת בלול ת בשמן ורקיקי מצות מ >שחים בשמן‪:‬‬
‫ס לת בלולה בשמן מצה תהיה‪ )6( :‬פתות א תה פתים ויצקת עליה שמן | מנחה הוא‪ )7( :‬ואם מנחת מרחשת‬
‫קרבנך | ס לת בשמן תעשה‪ )8( :‬והבאת את המנחה ‪3‬אשר יעשה מאלה ליהוה | והקריבה אל הכ הן והגישה אל‬
‫המזבח‪ )9( :‬והרים הכ הן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה | אשה ריח ניח ח ליהוה‪ )10( :‬והנותרת מן‬
‫אהר ן ולבניו | ק דש קדשים מאשי יהוה‪ )11( :‬כל המנחה ‪3‬אשר תקריבו ליהוה ל א תעשה חמץ | כי כל שא ר‬ ‫המנחה ל ‪3‬‬
‫וכל דבש ל א תקטירו ממנו אשה ליהוה‪ )12( :‬קרבן ראשית תקריבו א תם ליהוה | ואל המזבח ל א יע‪3‬לו לריח ניח ח‪:‬‬
‫(‪ )13‬וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ול א תשבית מלח ברית "אל היך מעל מנחתך | על כל קרבנך תקריב מלח‪( :‬‬
‫‪ )14‬ואם תקריב מנחת בכורים ליהוה | אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך‪ )15( :‬ונתת עליה שמן‬
‫ושמת עליה לב נה | מנחה הוא‪ )16( :‬והקטיר הכ הן את אזכרתה מגרשה ומשמנה על כל לב נתה | אשה ליהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואם זבח שלמים קרבנו | אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני יהוה‪ )2( :‬וסמך ידו‬
‫אהר ן הכ ‪3‬הנים את הדם על המזבח סביב‪ )3( :‬והקריב מזבח‬‫על ר אש קרבנו ושחטו פתח א הל מועד | וזרקו בני ‪3‬‬
‫השלמים אשה ליהוה | את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב ‪3‬אשר על הקרב‪ )4( :‬ואת שתי הכלי ת ואת החלב‬
‫אהר ן המזבחה על‬‫‪3‬אשר ע‪3‬להן ‪3‬אשר על הכסלים | ואת הי תרת על הכבד על הכליות יסירנה‪ )5( :‬והקטירו א תו בני ‪3‬‬
‫הע לה ‪3‬אשר על העצים ‪3‬אשר על האש | אשה ריח ניח ח ליהוה‪:‬‬
‫(‪ )6‬ואם מן הצ אן קרבנו לזבח שלמים ליהוה | זכר או נקבה תמים יקריבנו‪ )7( :‬אם כשב הוא מקריב את קרבנו |‬
‫והקריב א תו לפני יהוה‪ )8( :‬וסמך את ידו על ר אש קרבנו ושחט א תו לפני א הל מועד | וזרקו בני ‪3‬‬
‫אהר ן את דמו על‬
‫המזבח סביב‪ )9( :‬והקריב מזבח השלמים אשה ליהוה חלבו האליה תמימה לע>מת העצה יסירנה | ואת החלב‬
‫המכסה את הקרב ואת כל החלב ‪3‬אשר על הקרב‪ )10( :‬ואת שתי הכלי ת ואת החלב ‪3‬אשר ע‪3‬להן ‪3‬אשר על הכסלים |‬
‫ואת הי תרת על הכבד על הכלי ת יסירנה‪ )11( :‬והקטירו הכ הן המזבחה | לחם אשה ליהוה‪:‬‬
‫אהר ן‬‫(‪ )12‬ואם עז קרבנו | והקריבו לפני יהוה‪ )13( :‬וסמך את ידו על ר אשו ושחט א תו לפני א הל מועד | וזרקו בני ‪3‬‬
‫את דמו על המזבח סביב‪ )14( :‬והקריב ממנו קרבנו אשה ליהוה | את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב ‪3‬אשר‬
‫על הקרב‪ )15( :‬ואת שתי הכלי ת ואת החלב ‪3‬אשר ע‪3‬להן ‪3‬אשר על הכסלים | ואת הי תרת על הכבד על הכלי ת‬
‫יסירנה‪ )16( :‬והקטירם הכ הן המזבחה | לחם אשה לריח ניח ח כל חלב ליהוה‪> )17( :‬חקת עולם לד ר תיכם בכ ל‬
‫מושב תיכם | כל חלב וכל דם ל א ת אכלו‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬דבר אל בני ישראל לאמ ר נפש כי ת "חטא בשגגה מכ ל מצות יהוה ‪3‬אשר ל א‬
‫יחטא לאשמת העם | והקריב על חטאתו ‪3‬אשר חטא פר בן בקר‬ ‫תעשינה | ועשה מאחת מהנה‪ )3( :‬אם הכ הן המשיח "‬
‫תמים ליהוה לחטאת‪ )4( :‬והביא את הפר אל פתח א הל מועד לפני יהוה | וסמך את ידו על ר אש הפר ושחט את‬
‫הפר לפני יהוה‪ )5( :‬ולקח הכ הן המשיח מדם הפר | והביא א תו אל א הל מועד‪ )6( :‬וטבל הכ הן את אצבעו בדם |‬
‫והזה מן הדם שבע פעמים לפני יהוה את פני פר כת הק דש‪ )7( :‬ונתן הכ הן מן הדם על קרנות מזבח קט רת הסמים‬
‫לפני יהוה ‪3‬אשר בא הל מועד | ואת כל דם הפר ישפ ך אל יסוד מזבח הע לה ‪3‬אשר פתח א הל מועד‪ )8( :‬ואת כל חלב‬
‫פר החטאת ירים ממנו | את החלב המכסה על הקרב ואת כל החלב ‪3‬אשר על הקרב‪ )9( :‬ואת שתי הכלי ת ואת‬
‫החלב ‪3‬אשר ע‪3‬ליהן ‪3‬אשר על הכסלים | ואת הי תרת על הכבד על הכליות יסירנה‪ )10( :‬כ ‪3‬אשר יורם משור זבח‬
‫השלמים | והקטירם הכ הן על מזבח הע לה‪ )11( :‬ואת עור הפר ואת כל בשרו על ר אשו ועל כרעיו | וקרבו ופרשו‪( :‬‬
‫‪ )12‬והוציא את כל הפר אל מחוץ למ ‪3‬חנה אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף א תו על עצים באש | על שפך הדשן‬
‫ישרף‪:‬‬
‫(‪ )13‬ואם כל ע‪3‬דת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל | ועשו אחת מכל מצות יהוה ‪3‬אשר ל א תעשינה ואשמו‪)14( :‬‬
‫ונודעה החטאת ‪3‬אשר חטאו עליה | והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו א תו לפני א הל מועד‪ )15( :‬וסמכו‬
‫זקני העדה את ידיהם על ר אש הפר לפני יהוה | ושחט את הפר לפני יהוה‪ )16( :‬והביא הכ הן המשיח מדם הפר | אל‬
‫א הל מועד‪ )17( :‬וטבל הכ הן אצבעו מן הדם | והזה שבע פעמים לפני יהוה את פני הפר כת‪ )18( :‬ומן הדם יתן על‬
‫קרנ ת המזבח ‪3‬אשר לפני יהוה ‪3‬אשר בא הל מועד | ואת כל הדם ישפ ך אל יסוד מזבח הע לה ‪3‬אשר פתח א הל מועד‪( :‬‬
‫‪ )19‬ואת כל חלבו ירים ממנו | והקטיר המזבחה‪ )20( :‬ועשה לפר כ ‪3‬אשר עשה לפר החטאת כן יע‪3‬שה לו | וכפר ע‪3‬להם‬
‫הכ הן ונסלח להם‪ )21( :‬והוציא את הפר אל מחוץ למ ‪3‬חנה ושרף א תו כ ‪3‬אשר שרף את הפר הראשון | חטאת הקהל‬
‫הוא‪:‬‬
‫יחטא | ועשה אחת מכל מצות יהוה "אל היו ‪3‬אשר ל א תעשינה בשגגה ואשם‪ )23( :‬או הודע אליו‬ ‫(‪3 )22‬אשר נשיא "‬
‫חטאתו ‪3‬אשר חטא בה | והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים‪ )24( :‬וסמך ידו על ר אש השעיר ושחט א תו במקום‬
‫‪3‬אשר ישחט את הע לה לפני יהוה | חטאת הוא‪ )25( :‬ולקח הכ הן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנ ת מזבח הע לה |‬
‫ואת דמו ישפ ך אל יסוד מזבח הע לה‪ )26( :‬ואת כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים | וכפר עליו הכ הן‬
‫מחטאתו ונסלח לו‪:‬‬
‫(‪ )27‬ואם נפש אחת ת "חטא בשגגה מעם הארץ | בע‪3‬ש תה אחת ממצות יהוה ‪3‬אשר ל א תעשינה ואשם‪ )28( :‬או הודע‬
‫אליו חטאתו ‪3‬אשר חטא | והביא קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו ‪3‬אשר חטא‪ )29( :‬וסמך את ידו על‬
‫ר אש החטאת | ושחט את החטאת במקום הע לה‪ )30( :‬ולקח הכ הן מדמה באצבעו ונתן על קרנ ת מזבח הע לה |‬
‫ואת כל דמה ישפ ך אל יסוד המזבח‪ )31( :‬ואת כל חלבה יסיר כ ‪3‬אשר הוסר חלב מעל זבח השלמים והקטיר הכ הן‬
‫המזבחה לריח ניח ח ליהוה | וכפר עליו הכ הן ונסלח לו‪:‬‬
‫(‪ )32‬ואם כבש יביא קרבנו לחטאת | נקבה תמימה יביאנה‪ )33( :‬וסמך את ידו על ר אש החטאת | ושחט א תה‬
‫לחטאת במקום ‪3‬אשר ישחט את הע לה‪ )34( :‬ולקח הכ הן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנ ת מזבח הע לה | ואת‬
‫כל דמה ישפ ך אל יסוד המזבח‪ )35( :‬ואת כל חלבה יסיר כ ‪3‬אשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים והקטיר הכ הן‬
‫א תם המזבחה על אשי יהוה | וכפר עליו הכ הן על חטאתו ‪3‬אשר חטא ונסלח לו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ונפש כי ת "חטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע | אם לוא יגיד ונשא ע‪3‬ונו‪ )2( :‬או נפש ‪3‬אשר תגע בכל‬
‫דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא | ונעלם ממנו והוא טמא ואשם‪)3( :‬‬
‫או כי יגע ב >טמאת אדם לכ ל >טמאתו ‪3‬אשר יטמא בה | ונעלם ממנו והוא ידע ואשם‪ )4( :‬או נפש כי תשבע לבטא‬
‫בשפתים להרע או להיטיב לכ ל ‪3‬אשר יבטא האדם בשב>עה ונעלם ממנו | והוא ידע ואשם לאחת מאלה‪ )5( :‬והיה כי‬
‫יאשם לאחת מאלה | והתודה ‪3‬אשר חטא עליה‪ )6( :‬והביא את ‪3‬אשמו ליהוה על חטאתו ‪3‬אשר חטא נקבה מן הצ אן‬
‫כשבה או שעירת עזים לחטאת | וכפר עליו הכ הן מחטאתו‪ )7( :‬ואם ל א תגיע ידו די שה והביא את ‪3‬אשמו ‪3‬אשר‬
‫חטא שתי ת רים או שני בני יונה ליהוה | אחד לחטאת ואחד לע לה‪ )8( :‬והביא א תם אל הכ הן והקריב את ‪3‬אשר‬
‫לחטאת ראשונה | ומלק את ר אשו ממול ערפו ול א יבדיל‪ )9( :‬והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם‬
‫ימצה אל יסוד המזבח | חטאת הוא‪ )10( :‬ואת השני יע‪3‬שה ע לה כמשפט | וכפר עליו הכ הן מחטאתו ‪3‬אשר חטא‬
‫(‪ )11‬ואם ל א תשיג ידו לשתי ת רים או לשני בני יונה והביא את קרבנו ‪3‬אשר חטא ע‪3‬שירת האפה‬ ‫ונסלח לו‪:‬‬
‫והביאה אל הכ הן וקמץ הכ הן ממנה‬ ‫ס לת לחטאת | ל א ישים עליה שמן ול א יתן עליה לב נה כי חטאת היא‪" )12( :‬‬
‫מלוא >קמצו את אזכרתה והקטיר המזבחה על אשי יהוה | חטאת הוא‪ )13( :‬וכפר עליו הכ הן על חטאתו ‪3‬אשר חטא‬
‫(‪ )14‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )15( :‬נפש כי תמע ל מעל‬ ‫מאחת מאלה ונסלח לו | והיתה לכ הן כמנחה‪:‬‬
‫וחטאה בשגגה מקדשי יהוה | והביא את ‪3‬אשמו ליהוה איל תמים מן הצ אן בערכך כסף שקלים בשקל הק דש‬
‫לאשם‪ )16( :‬ואת ‪3‬אשר חטא מן הק דש ישלם ואת ‪3‬חמישתו יוסף עליו ונתן א תו לכ הן | והכ הן יכפר עליו באיל‬
‫האשם ונסלח לו‪:‬‬
‫(‪ )17‬ואם נפש כי ת "חטא ועשתה אחת מכל מצות יהוה ‪3‬אשר ל א תעשינה | ול א ידע ואשם ונשא ע‪3‬ונו‪ )18( :‬והביא‬
‫איל תמים מן הצ אן בערכך לאשם אל הכ הן | וכפר עליו הכ הן על שגגתו ‪3‬אשר שגג והוא ל א ידע ונסלח לו‪)19( :‬‬
‫אשם הוא | אש ם אשם ליהוה‪:‬‬
‫(‪ )20‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )21( :‬נפש כי ת "חטא ומע‪3‬לה מעל ביהוה | וכחש בע‪3‬מיתו בפקדון או בתשומת יד או‬
‫בגזל או עשק את ע‪3‬מיתו‪ )22( :‬או מצא ‪3‬אבדה וכחש בה ונשבע על שקר | על אחת מכ ל ‪3‬אשר יע‪3‬שה האדם ל ‪3‬חט א‬
‫יחטא ואשם והשיב את הגזלה ‪3‬אשר גזל או את הע שק ‪3‬אשר עשק או את הפקדון ‪3‬אשר הפקד‬ ‫בהנה‪ )23( :‬והיה כי "‬
‫אתו | או את ה ‪3‬אבדה ‪3‬אשר מצא‪ )24( :‬או מכ ל ‪3‬אשר ישבע עליו לשקר ושלם א תו בר אשו ‪3‬‬
‫וחמשתיו י סף עליו | ל ‪3‬אשר‬
‫הוא לו יתננו ביום אשמתו‪ )25( :‬ואת ‪3‬אשמו יביא ליהוה | איל תמים מן הצ אן בערכך לאשם אל הכ הן‪ )26( :‬וכפר‬
‫עליו הכ הן לפני יהוה ונסלח לו | על אחת מכ ל ‪3‬אשר יע‪3‬שה לאשמה בה‪:‬‬
‫אהר ן ואת בניו לאמ ר ז את תורת הע לה | הוא הע לה על מוקדה על‬ ‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬צו את ‪3‬‬
‫המזבח כל הלילה עד הב קר ואש המזבח תוקד בו‪ )3( :‬ולבש הכ הן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את‬
‫הדשן ‪3‬אשר ת אכל האש את הע לה על המזבח | ושמו אצל המזבח‪ )4( :‬ופשט את בגדיו ולבש בגדים ‪3‬אחרים | והוציא‬
‫את הדשן אל מחוץ למ ‪3‬חנה אל מקום טהור‪ )5( :‬והאש על המזבח תוקד בו ל א תכבה ובער עליה הכ הן עצים בב קר‬
‫(‪ )7‬וז את‬ ‫בב קר | וערך עליה הע לה והקטיר עליה חלבי השלמים‪ )6( :‬אש תמיד תוקד על המזבח ל א תכבה‪:‬‬
‫אהר ן לפני יהוה אל פני המזבח‪ )8( :‬והרים ממנו ב >קמצו מס לת המנחה ומשמנה‬ ‫תורת המנחה | הקרב א תה בני ‪3‬‬
‫ואת כל הלב נה ‪3‬אשר על המנחה | והקטיר המזבח ריח ניח ח אזכרתה ליהוה‪ )9( :‬והנותרת ממנה י אכלו ‪3‬‬
‫אהר ן ובניו‬
‫| מצות תאכל במקום קד ש ב ‪3‬חצר א הל מועד י אכלוה‪ )10( :‬ל א תאפה חמץ חלקם נתתי א תה מאשי | ק דש קדשים‬
‫אהר ן י אכ‪3‬לנה חק עולם לד ר תיכם מאשי יהוה | כ ל ‪3‬אשר יגע בהם יקדש‪:‬‬‫הוא כחטאת וכאשם‪ )11( :‬כל זכר בבני ‪3‬‬
‫אהר ן ובניו ‪3‬אשר יקריבו ליהוה ביום המשח א תו ע‪3‬שירת האפה‬ ‫(‪ )12‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )13( :‬זה קרבן ‪3‬‬
‫ס לת מנחה תמיד | מ ‪3‬חציתה בב קר ומ ‪3‬חציתה בערב‪ )14( :‬על מ ‪3‬חבת בשמן תעשה >מרבכת תביאנה | >תפיני מנחת‬
‫פתים תקריב ריח ניח ח ליהוה‪ )15( :‬והכ הן המשיח תחתיו מבניו יע‪3‬שה א תה | חק עולם ליהוה כליל תקטר‪)16( :‬‬
‫וכל מנחת כ הן כליל תהיה ל א תאכל‪:‬‬
‫אהר ן ואל בניו לאמ ר ז את תורת החטאת | במקום ‪3‬אשר תשחט‬ ‫(‪ )17‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )18( :‬דבר אל ‪3‬‬
‫הע לה תשחט החטאת לפני יהוה ק דש קדשים הוא‪ )19( :‬הכ הן המחטא א תה י אכ‪3‬לנה | במקום קד ש תאכל ב ‪3‬חצר‬
‫ואשר יזה מדמה על הבגד ‪3‬אשר יזה עליה תכבס במקום קד ש‪)21( :‬‬ ‫א הל מועד‪ )20( :‬כ ל ‪3‬אשר יגע בבשרה יקדש | ‪3‬‬
‫וכלי חרש ‪3‬אשר תב>של בו ישבר | ואם בכלי נח שת ב>שלה ומ רק ו >שטף במים‪ )22( :‬כל זכר בכ ‪3‬הנים י אכל א תה | ק דש‬
‫קדשים הוא‪ )23( :‬וכל חטאת ‪3‬אשר יובא מדמה אל א הל מועד לכפר בק דש ל א תאכל | באש תשרף‪:‬‬
‫(‪ )1‬וז את תורת האשם | ק דש קדשים הוא‪ )2( :‬במקום ‪3‬אשר יש ‪3‬חטו את הע לה יש ‪3‬חטו את האשם | ואת דמו יזר ק‬
‫על המזבח סביב‪ )3( :‬ואת כל חלבו יקריב ממנו | את האליה ואת החלב המכסה את הקרב‪ )4( :‬ואת שתי הכלי ת‬
‫ואת החלב ‪3‬אשר ע‪3‬ליהן ‪3‬אשר על הכסלים | ואת הי תרת על הכבד על הכלי ת יסירנה‪ )5( :‬והקטיר א תם הכ הן‬
‫המזבחה אשה ליהוה | אשם הוא‪ )6( :‬כל זכר בכ ‪3‬הנים י אכלנו | במקום קדוש יאכל ק דש קדשים הוא‪ )7( :‬כחטאת‬
‫כאשם תורה אחת להם | הכ הן ‪3‬אשר יכפר בו לו יהיה‪ )8( :‬והכ הן המקריב את ע לת איש | עור הע לה ‪3‬אשר הקריב‬
‫לכ הן לו יהיה‪ )9( :‬וכל מנחה ‪3‬אשר תאפה בתנור וכל נע‪3‬שה במרחשת ועל מ ‪3‬חבת | לכ הן המקריב א תה לו תהיה‪( :‬‬
‫אהר ן תהיה איש כאחיו‪:‬‬
‫וחרבה | לכל בני ‪3‬‬‫‪ )10‬וכל מנחה בלולה בשמן ‪3‬‬
‫(‪ )11‬וז את תורת זבח השלמים | ‪3‬אשר יקריב ליהוה‪ )12( :‬אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות‬
‫בלול ת בשמן ורקיקי מצות מ >שחים בשמן | וס לת >מרבכת חל ת בלול ת בשמן‪ )13( :‬על חל ת לחם חמץ יקריב קרבנו‬
‫| על זבח תודת שלמיו‪ )14( :‬והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ליהוה | לכ הן הז רק את דם השלמים לו יהיה‪( :‬‬
‫‪ )15‬ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל | ל א יניח ממנו עד ב קר‪ )16( :‬ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום‬
‫הקריבו את זבחו יאכל | וממ ‪F‬חרת והנותר ממנו יאכל‪ )17( :‬והנותר מבשר הזבח | ביום השלישי באש ישרף‪)18( :‬‬
‫ואם האכ ל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי ל א ירצה המקריב א תו ל א יחשב לו פגול יהיה | והנפש הא כלת‬
‫ממנו ע‪3‬ונה תשא‪ )19( :‬והבשר ‪3‬אשר יגע בכל טמא ל א יאכל באש ישרף | והבשר כל טהור י אכל בשר‪ )20( :‬והנפש‬
‫‪3‬אשר ת אכל בשר מזבח השלמים ‪3‬אשר ליהוה ו >טמאתו עליו | ונכרתה הנפש ההוא מעמיה‪ )21( :‬ונפש כי תגע בכל‬
‫טמא ב >טמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא ואכל מבשר זבח השלמים ‪3‬אשר ליהוה | ונכרתה הנפש‬
‫ההוא מעמיה‪:‬‬
‫(‪ )22‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )23( :‬דבר אל בני ישראל לאמ ר | כל חלב שור וכשב ועז ל א ת אכלו‪ )24( :‬וחלב‬
‫נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה | ואכ ל ל א ת אכל>הו‪ )25( :‬כי כל א כל חלב מן הבהמה ‪3‬אשר יקריב ממנה אשה‬
‫ליהוה | ונכרתה הנפש הא כלת מעמיה‪ )26( :‬וכל דם ל א ת אכלו בכ ל מושב תיכם | לעוף ולבהמה‪ )27( :‬כל נפש ‪3‬אשר‬
‫ת אכל כל דם | ונכרתה הנפש ההוא מעמיה‪:‬‬
‫(‪ )28‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )29( :‬דבר אל בני ישראל לאמ ר | המקריב את זבח שלמיו ליהוה יביא את קרבנו‬
‫ליהוה מזבח שלמיו‪ )30( :‬ידיו תביאינה את אשי יהוה | את החלב על החזה יביאנו את החזה להניף א תו תנופה‬
‫אהר ן ולבניו‪ )32( :‬ואת שוק הימין תתנו תרומה‬‫לפני יהוה‪ )31( :‬והקטיר הכ הן את החלב המזבחה | והיה החזה ל ‪3‬‬
‫אהר ן | לו תהיה שוק הימין למנה‪ )34( :‬כי‬
‫לכ הן | מזבחי שלמיכם‪ )33( :‬המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני ‪3‬‬
‫אהר ן הכ הן ולבניו‬
‫את ‪3‬חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם | ואתן א תם ל ‪3‬‬
‫אהר ן ומשחת בניו מאשי יהוה | ביום הקריב א תם לכהן ליהוה‪( :‬‬‫לחק עולם מאת בני ישראל‪ )35( :‬ז את משחת ‪3‬‬
‫‪3 )36‬אשר צוה יהוה לתת להם ביום משחו א תם מאת בני ישראל | >חקת עולם לד ר תם‪ )37( :‬ז את התורה לע לה‬
‫למנחה ולחטאת ולאשם | ולמלואים ולזבח השלמים‪3 )38( :‬אשר צוה יהוה את מ שה בהר סיני | ביום צו תו את בני‬
‫ישראל להקריב את קרבניהם ליהוה במדבר סיני‪:‬‬
‫אהר ן ואת בניו אתו ואת הבגדים ואת שמן המשחה | ואת פר החטאת‬ ‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬קח את ‪3‬‬
‫ואת שני האילים ואת סל המצות‪ )3( :‬ואת כל העדה הקהל | אל פתח א הל מועד‪ )4( :‬ויעש מ שה כ ‪3‬אשר צוה יהוה‬
‫א תו | ותקהל העדה אל פתח א הל מועד‪ )5( :‬וי אמר מ שה אל העדה | זה הדבר ‪3‬אשר צוה יהוה לע‪3‬שות‪ )6( :‬ויקרב‬
‫אהר ן ואת בניו | וירחץ א תם במים‪ )7( :‬ויתן עליו את הכ>ת נת ויחג ר א תו באבנט וילבש א תו את המעיל‬
‫מ שה את ‪3‬‬
‫ויתן עליו את האפ ד | ויחג ר א תו בחשב האפ ד ויאפ ד לו בו‪ )8( :‬וישם עליו את הח שן | ויתן אל הח שן את האורים‬
‫ואת ה >תמים‪ )9( :‬וישם את המצנפת על ר אשו | וישם על המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב נזר הק דש כ ‪3‬אשר צוה‬
‫יהוה את מ שה‪ )10( :‬ויקח מ שה את שמן המשחה וימשח את המשכן ואת כל ‪3‬אשר בו | ויקדש א תם‪ )11( :‬ויז ממנו‬
‫על המזבח שבע פעמים | וימשח את המזבח ואת כל כליו ואת הכי ר ואת כנו לקדשם‪ )12( :‬ויצ ק משמן המשחה על‬
‫ויחב ש להם‬
‫>תנ ת ויחג ר א תם אבנט ‪3‬‬ ‫אהר ן | וימשח א תו לקדשו‪ )13( :‬ויקרב מ שה את בני ‪3‬‬
‫אהר ן וילבשם כ ‪F‬‬ ‫ר אש ‪3‬‬
‫מגבעות | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪ )14( :‬ויגש את פר החטאת | ויסמ ך ‪3‬‬
‫אהר ן ובניו את ידיהם על ר אש פר‬
‫החטאת‪ )15( :‬וישחט ויקח מ שה את הדם ויתן על קרנות המזבח סביב באצבעו ויחטא את המזבח | ואת הדם יצק‬
‫אל יסוד המזבח ויקדשהו לכפר עליו‪ )16( :‬ויקח את כל החלב ‪3‬אשר על הקרב ואת י תרת הכבד ואת שתי הכלי ת‬
‫ואת חלבהן | ויקטר מ שה המזבחה‪ )17( :‬ואת הפר ואת ע רו ואת בשרו ואת פרשו שרף באש מחוץ למ ‪3‬חנה | כ ‪3‬אשר‬
‫אהר ן ובניו את ידיהם על ר אש האיל‪ )19( :‬וישחט | ויזר ק‬ ‫צוה יהוה את מ שה‪ )18( :‬ויקרב את איל הע לה | ויסמכו ‪3‬‬
‫מ שה את הדם על המזבח סביב‪ )20( :‬ואת האיל נתח לנתחיו | ויקטר מ שה את הר אש ואת הנתחים ואת הפדר‪( :‬‬
‫‪ )21‬ואת הקרב ואת הכרעים רחץ במים | ויקטר מ שה את כל האיל המזבחה ע לה הוא לריח ניח ח אשה הוא ליהוה‬
‫כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪ )22( :‬ויקרב את האיל השני איל המל>אים | ויסמכו ‪3‬‬
‫אהר ן ובניו את ידיהם על ר אש‬
‫האיל‪ )23( :‬וישחט ויקח מ שה מדמו ויתן על תנוך א זן ‪3‬‬
‫אהר ן הימנית | ועל ב הן ידו הימנית ועל ב הן רגלו הימנית‪( :‬‬
‫‪ )24‬ויקרב את בני ‪3‬‬
‫אהר ן ויתן מ שה מן הדם על תנוך אזנם הימנית ועל ב הן ידם הימנית ועל ב הן רגלם הימנית |‬
‫ויזר ק מ שה את הדם על המזבח סביב‪ )25( :‬ויקח את החלב ואת האליה ואת כל החלב ‪3‬אשר על הקרב ואת י תרת‬
‫הכבד ואת שתי הכלי ת ואת חלבהן | ואת שוק הימין‪ )26( :‬ומסל המצות ‪3‬אשר לפני יהוה לקח חלת מצה אחת‬
‫וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד | וישם על ה ‪3‬חלבים ועל שוק הימין‪ )27( :‬ויתן את הכ ל על כפי ‪3‬‬
‫אהר ן ועל כפי בניו‬
‫| וינף א תם תנופה לפני יהוה‪ )28( :‬ויקח מ שה א תם מעל כפיהם ויקטר המזבחה על הע לה | מל>אים הם לריח ניח ח‬
‫אשה הוא ליהוה‪ )29( :‬ויקח מ שה את החזה ויניפהו תנופה לפני יהוה | מאיל המל>אים למ שה היה למנה כ ‪3‬אשר‬
‫צוה יהוה את מ שה‪ )30( :‬ויקח מ שה משמן המשחה ומן הדם ‪3‬אשר על המזבח ויז על ‪3‬‬
‫אהר ן על בגדיו ועל בניו ועל‬
‫אהר ן את בגדיו ואת בניו ואת בגדי בניו אתו‪ )31( :‬וי אמר מ שה אל ‪3‬‬
‫אהר ן ואל בניו‬ ‫בגדי בניו אתו | ויקדש את ‪3‬‬
‫אהר ן ובניו‬
‫בשלו את הבשר פתח א הל מועד ושם ת אכלו א תו ואת הלחם ‪3‬אשר בסל המל>אים | כ ‪3‬אשר צויתי לאמ ר ‪3‬‬
‫י אכל>הו‪ )32( :‬והנותר בבשר ובלחם | באש תשר פו‪ )33( :‬ומפתח א הל מועד ל א תצאו שבעת ימים עד יום מל את‬
‫ימי מל>איכם | כי שבעת ימים ימלא את ידכם‪ )34( :‬כ ‪3‬אשר עשה ביום הזה | צוה יהוה לע‪3‬ש ת לכפר ע‪3‬ליכם‪)35( :‬‬
‫ופתח א הל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת יהוה ול א תמותו | כי כן צ>ויתי‪ )36( :‬ויעש‬
‫אהר ן ובניו | את כל הדברים ‪3‬אשר צוה יהוה ביד מ שה‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫אהר ן קח לך עגל בן בקר לחטאת‬‫אהר ן ולבניו | ולזקני ישראל‪ )2( :‬וי אמר אל ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ויהי ביום השמיני קרא מ שה ל ‪3‬‬
‫ואיל לע לה תמימם | והקרב לפני יהוה‪ )3( :‬ואל בני ישראל תדבר לאמ ר | קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני‬
‫שנה תמימם לע לה‪ )4( :‬ושור ואיל לשלמים לזב ח לפני יהוה ומנחה בלולה בשמן | כי היום יהוה נראה ‪3‬אליכם‪)5( :‬‬
‫ויקחו את ‪3‬אשר צוה מ שה אל פני א הל מועד | ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני יהוה‪ )6( :‬וי אמר מ שה זה הדבר ‪3‬אשר‬
‫אהר ן קרב אל המזבח וע‪3‬שה את חטאתך ואת ע לתך‬ ‫צוה יהוה תע‪3‬שו | וירא ‪3‬אליכם כבוד יהוה‪ )7( :‬וי אמר מ שה אל ‪3‬‬
‫אהר ן אל המזבח | וישחט את‬ ‫וכפר בעדך ובעד העם | וע‪3‬שה את קרבן העם וכפר בע‪3‬דם כ ‪3‬אשר צוה יהוה‪ )8( :‬ויקרב ‪3‬‬
‫אהר ן את הדם אליו ויטב ל אצבעו בדם ויתן על קרנות המזבח | ואת הדם‬ ‫עגל החטאת ‪3‬אשר לו‪ )9( :‬ויקרבו בני ‪3‬‬
‫יצק אל יסוד המזבח‪ )10( :‬ואת החלב ואת הכלי ת ואת הי תרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה | כ ‪3‬אשר צוה‬
‫יהוה את מ שה‪ )11( :‬ואת הבשר ואת העור | שרף באש מחוץ למ ‪3‬חנה‪ )12( :‬וישחט את הע לה | וימצאו בני ‪3‬‬
‫אהר ן‬
‫אליו את הדם ויזרקהו על המזבח סביב‪ )13( :‬ואת הע לה המציאו אליו לנתחיה ואת הר אש | ויקטר על המזבח‪( :‬‬
‫‪ )14‬וירחץ את הקרב ואת הכרעים | ויקטר על הע לה המזבחה‪ )15( :‬ויקרב את קרבן העם | ויקח את שעיר החטאת‬
‫‪3‬אשר לעם וישחטהו ויחטאהו כראשון‪ )16( :‬ויקרב את הע לה | ויע‪3‬שה כמשפט‪ )17( :‬ויקרב את המנחה וימלא כפו‬
‫ממנה ויקטר על המזבח | מלבד ע לת הב קר‪ )18( :‬וישחט את השור ואת האיל זבח השלמים ‪3‬אשר לעם | וימצאו בני‬
‫אהר ן את הדם אליו ויזרקהו על המזבח סביב‪ )19( :‬ואת ה ‪3‬חלבים מן השור | ומן האיל האליה והמכסה והכלי ת‬ ‫‪3‬‬
‫וי תרת הכבד‪ )20( :‬וישימו את ה ‪3‬חלבים על החזות | ויקטר ה ‪3‬חלבים המזבחה‪ )21( :‬ואת החזות ואת שוק הימין‬
‫אהר ן תנופה לפני יהוה | כ ‪3‬אשר צוה מ שה‪ )22( :‬וישא ‪3‬‬
‫אהר ן את ידו [ידיו קרי] אל העם ויברכם | וירד מע‪3‬ש ת‬ ‫הניף ‪3‬‬
‫החטאת והע לה והשלמים‪ )23( :‬ויב א מ שה ו ‪3‬‬
‫אהר ן אל א הל מועד ויצאו ויבר‪3‬כו את העם | וירא כבוד יהוה אל כל‬
‫העם‪ )24( :‬ותצא אש מלפני יהוה ות אכל על המזבח את הע לה ואת ה ‪3‬חלבים | וירא כל העם ויר נו ויפלו על פניהם‪:‬‬
‫ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קט רת | ויקרבו לפני יהוה אש זרה ‪3‬אשר‬ ‫(‪ )1‬ויקחו בני ‪3‬‬
‫אהר ן נדב ‪3‬‬
‫אהר ן הוא ‪3‬אשר‬ ‫וימתו לפני יהוה‪ )3( :‬וי אמר מ שה אל ‪3‬‬
‫ל א צוה א תם‪ )2( :‬ותצא אש מלפני יהוה ות אכל אותם | >‬
‫אהר ן‪ )4( :‬ויקרא מ שה אל מישאל ואל אלצפן בני‬ ‫דבר יהוה לאמ ר בקר בי אקדש ועל פני כל העם אכבד | ויד ם ‪3‬‬
‫אהר ן | וי אמר ‪3‬אלהם קרבו שאו את ‪3‬אחיכם מאת פני הק דש אל מחוץ למ ‪3‬חנה‪ )5( :‬ויקרבו ויש >אם‬ ‫ע>זיאל ד ד ‪3‬‬
‫אהר ן ולאלעזר ולאיתמר בניו ראשיכם אל‬ ‫>תנ תם אל מחוץ למ ‪3‬חנה | כ ‪3‬אשר דבר מ שה‪ )6( :‬וי אמר מ שה אל ‪3‬‬‫בכ ‪F‬‬
‫ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה ‪3‬אשר שרף‬ ‫תפרעו ובגדיכם ל א תפר מו ול א ת >מתו ועל כל העדה יקצ ף | ‪3‬‬
‫יהוה‪ )7( :‬ומפתח א הל מועד ל א תצאו פן ת >מתו כי שמן משחת יהוה ע‪3‬ליכם | ויע‪3‬שו כדבר מ שה‪:‬‬
‫אהר ן לאמ ר‪ )9( :‬יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בב ‪3‬אכם אל א הל מועד ול א ת >מתו | >חקת‬ ‫(‪ )8‬וידבר יהוה אל ‪3‬‬
‫עולם לד ר תיכם‪ )10( :‬ול‪3‬הבדיל בין הק דש ובין הח ל | ובין הטמא ובין הטהור‪ )11( :‬ולהור ת את בני ישראל | את כל‬
‫ה >חקים ‪3‬אשר דבר יהוה ‪3‬אליהם ביד מ שה‪:‬‬
‫אהר ן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו את המנחה הנותרת מאשי יהוה ואכלוה‬ ‫(‪ )12‬וידבר מ שה אל ‪3‬‬
‫ואכלתם א תה במקום קד ש כי חקך וחק בניך הוא מאשי יהוה | כי‬ ‫מצות אצל המזבח | כי ק דש קדשים הוא‪3 )13( :‬‬
‫כן צ>ויתי‪ )14( :‬ואת ‪3‬חזה התנופה ואת שוק התרומה ת אכלו במקום טהור אתה ובניך ובנ תיך אתך | כי חקך וחק‬
‫וחזה התנופה על אשי ה ‪3‬חלבים יביאו להניף תנופה לפני‬ ‫בניך נתנו מזבחי שלמי בני ישראל‪ )15( :‬שוק התרומה ‪3‬‬
‫יהוה | והיה לך ולבניך אתך לחק עולם כ ‪3‬אשר צוה יהוה‪ )16( :‬ואת שעיר החטאת דר ש דרש מ שה והנה ש רף |‬
‫אהר ן הנותרם לאמ ר‪ )17( :‬מדוע ל א ‪3‬אכלתם את החטאת במקום הק דש כי ק דש‬ ‫ויקצ ף על אלעזר ועל איתמר בני ‪3‬‬
‫קדשים הוא | וא תה נתן לכם לשאת את ע‪3‬ון העדה לכפר ע‪3‬ליהם לפני יהוה‪ )18( :‬הן ל א הובא את דמה אל הק דש‬
‫אהר ן אל מ שה הן היום הקריבו את חטאתם ואת‬ ‫פנימה | אכול ת אכלו א תה בק דש כ ‪3‬אשר צויתי‪ )19( :‬וידבר ‪3‬‬
‫ע לתם לפני יהוה ותקראנה א תי כאלה | ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני יהוה‪ )20( :‬וישמע מ שה וייטב בעיניו‪:‬‬

‫אהר ן לאמ ר ‪3‬אלהם‪ )2( :‬דברו אל בני ישראל לאמ ר | ז את החיה ‪3‬אשר ת אכלו מכל‬‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה ואל ‪3‬‬
‫הבהמה ‪3‬אשר על הארץ‪ )3( :‬כ ל מפרסת פרסה וש סעת שסע פרס ת מע‪3‬לת גרה בבהמה | א תה ת אכלו‪ )4( :‬אך את זה‬
‫ל א ת אכלו ממע‪3‬לי הגרה וממפריסי הפרסה | את הגמל כי מע‪3‬לה גרה הוא ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם‪)5( :‬‬
‫ואת השפן כי מע‪3‬לה גרה הוא ופרסה ל א יפריס | טמא הוא לכם‪ )6( :‬ואת הארנבת כי מע‪3‬לת גרה הוא ופרסה ל א‬
‫הפריסה | טמאה הוא לכם‪ )7( :‬ואת ה ‪3‬חזיר כי מפריס פרסה הוא וש סע שסע פרסה והוא גרה ל א יגר | טמא הוא‬
‫לכם‪ )8( :‬מבשרם ל א ת אכלו ובנבלתם ל א תגעו | טמאים הם לכם‪ )9( :‬את זה ת אכלו מכ ל ‪3‬אשר במים | כ ל ‪3‬אשר לו‬
‫סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים א תם ת אכלו‪ )10( :‬וכ ל ‪3‬אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכ ל‬
‫שרץ המים ומכ ל נפש החיה ‪3‬אשר במים | שקץ הם לכם‪ )11( :‬ושקץ יהיו לכם | מבשרם ל א ת אכלו ואת נבלתם‬
‫תשקצו‪ )12( :‬כ ל ‪3‬אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים | שקץ הוא לכם‪ )13( :‬ואת אלה תשקצו מן העוף ל א יאכלו‬
‫שקץ הם | את הנשר ואת הפרס ואת העזניה‪ )14( :‬ואת הדאה ואת האיה למינה‪ )15( :‬את כל ע רב למינו‪ )16( :‬ואת‬
‫בת היע‪3‬נה ואת התחמס ואת השחף | ואת הנץ למינהו‪ )17( :‬ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף‪ )18( :‬ואת התנשמת‬
‫ואת הקאת ואת הרחם‪ )19( :‬ואת ה ‪3‬חסידה ה ‪3‬אנפה למינה | ואת הדוכיפת ואת הע‪3‬טלף‪ )20( :‬כ ל שרץ העוף הה לך‬
‫(‪ )21‬אך את זה ת אכלו מכ ל שרץ העוף הה לך על ארבע | ‪3‬אשר לא [לו קרי] כרעים‬ ‫על ארבע | שקץ הוא לכם‪:‬‬
‫ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ‪ )22( :‬את אלה מהם ת אכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו | ואת החרג ל‬
‫למינהו ואת החגב למינהו‪ )23( :‬וכ ל שרץ העוף ‪3‬אשר לו ארבע רגלים | שקץ הוא לכם‪ )24( :‬ולאלה תטמאו | כל‬
‫הנ גע בנבלתם יטמא עד הערב‪ )25( :‬וכל הנ שא מנבלתם | יכבס בגדיו וטמא עד הערב‪ )26( :‬לכל הבהמה ‪3‬אשר הוא‬
‫מפרסת פרסה ושסע איננה ש סעת וגרה איננה מע‪3‬לה טמאים הם לכם | כל הנ גע בהם יטמא‪ )27( :‬וכ ל הולך על‬
‫כפיו בכל החיה הה לכת על ארבע טמאים הם לכם | כל הנ גע בנבלתם יטמא עד הערב‪ )28( :‬והנ שא את נבלתם‬
‫יכבס בגדיו וטמא עד הערב | טמאים המה לכם‪ )29( :‬וזה לכם הטמא בשרץ הש רץ על הארץ | הח לד והעכבר‬
‫והצב למינהו‪ )30( :‬וה ‪3‬אנקה והכ ח והלטאה | והח מט והתנשמת‪ )31( :‬אלה הטמאים לכם בכל השרץ | כל הנ גע‬
‫בהם במ תם יטמא עד הערב‪ )32( :‬וכ ל ‪3‬אשר יפ ל עליו מהם במ תם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי‬
‫‪3‬אשר יעשה מלאכה בהם | במים יובא וטמא עד הערב וטהר‪ )33( :‬וכל כלי חרש ‪3‬אשר יפ ל מהם אל תוכו | כ ל ‪3‬אשר‬
‫בתוכו יטמא וא תו תשב רו‪ )34( :‬מכל הא כל ‪3‬אשר יאכל ‪3‬אשר יבוא עליו מים יטמא | וכל משקה ‪3‬אשר ישתה בכל‬
‫כלי יטמא‪ )35( :‬וכ ל ‪3‬אשר יפ ל מנבלתם עליו יטמא תנור וכירים י>תץ טמאים הם | וטמאים יהיו לכם‪ )36( :‬אך‬
‫מעין ובור מקוה מים יהיה טהור | ונ גע בנבלתם יטמא‪ )37( :‬וכי יפ ל מנבלתם על כל זרע זרוע ‪3‬אשר יזרע | טהור‬
‫הוא‪ )38( :‬וכי י>תן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו | טמא הוא לכם‪ )39( :‬וכי ימות מן הבהמה ‪3‬אשר היא לכם‬
‫לאכלה | הנ גע בנבלתה יטמא עד הערב‪ )40( :‬והא כל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב | והנ שא את נבלתה יכבס‬
‫בגדיו וטמא עד הערב‪ )41( :‬וכל השרץ הש רץ על הארץ | שקץ הוא ל א יאכל‪ )42( :‬כ ל הולך על גחון וכ ל הולך על‬
‫ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ הש רץ על הארץ | ל א ת אכלום כי שקץ הם‪ )43( :‬אל תשקצו את נפש תיכם‬
‫בכל השרץ הש רץ | ול א תטמאו בהם ונטמתם בם‪ )44( :‬כי ‪3‬אני יהוה "אל היכם והתקדשתם והייתם קד שים כי‬
‫קדוש אני | ול א תטמאו את נפש תיכם בכל השרץ הר מש על הארץ‪ )45( :‬כי ‪3‬אני יהוה המע‪3‬לה אתכם מארץ מצרים‬
‫להי ת לכם לאל הים | והייתם קד שים כי קדוש אני‪ )46( :‬ז את תורת הבהמה והעוף וכ ל נפש החיה הר משת במים |‬
‫נאכלת ובין החיה ‪3‬אשר ל א תאכל‪:‬‬ ‫ולכל נפש הש רצת על הארץ‪ )47( :‬להבדיל בין הטמא ובין הטה ר | ובין החיה ה "‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬דבר אל בני ישראל לאמ ר אשה כי תזריע וילדה זכר | וטמאה שבעת ימים‬
‫כימי נדת דותה תטמא‪ )3( :‬וביום השמיני | ימול בשר ערלתו‪ )4( :‬ושל שים יום ושל שת ימים תשב בדמי ט ‪F‬הרה |‬
‫בכל ק דש ל א תגע ואל המקדש ל א תב א עד מל את ימי ט ‪F‬הרה‪ )5( :‬ואם נקבה תלד וטמאה שב>עים כנדתה | וששים‬
‫יום וששת ימים תשב על דמי ט ‪F‬הרה‪ )6( :‬ובמל את ימי ט ‪F‬הרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לע לה ובן יונה או ת ר‬
‫לחטאת | אל פתח א הל מועד אל הכ הן‪ )7( :‬והקריבו לפני יהוה וכפר עליה וט ‪3‬הרה ממק ר דמיה | ז את תורת הי לדת‬
‫לזכר או לנקבה‪ )8( :‬ואם ל א תמצא ידה די שה ולקחה שתי ת רים או שני בני יונה אחד לע לה ואחד לחטאת | וכפר‬
‫עליה הכ הן וטהרה‪:‬‬
‫אהר ן לאמ ר‪ )2( :‬אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו‬ ‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה ואל ‪3‬‬
‫אהר ן הכ הן או אל אחד מבניו הכ ‪3‬הנים‪ )3( :‬וראה הכ הן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע‬‫לנגע צרעת | והובא אל ‪3‬‬
‫הפך לבן ומראה הנגע עמ ק מעור בשרו נגע צרעת הוא | וראהו הכ הן וטמא א תו‪ )4( :‬ואם בהרת לבנה הוא בעור‬
‫בשרו ועמ ק אין מראה מן העור ושערה ל א הפך לבן | והסגיר הכ הן את הנגע שבעת ימים‪ )5( :‬וראהו הכ הן ביום‬
‫השביעי והנה הנגע עמד בעיניו ל א פשה הנגע בעור | והסגירו הכ הן שבעת ימים שנית‪ )6( :‬וראה הכ הן א תו ביום‬
‫השביעי שנית והנה כהה הנגע ול א פשה הנגע בעור | וט ‪3‬הרו הכ הן מספחת היא וכבס בגדיו וטהר‪ )7( :‬ואם פש ה‬
‫אחרי הרא תו אל הכ הן לט ‪F‬הרתו | ונראה שנית אל הכ הן‪ )8( :‬וראה הכ הן והנה פשתה‬ ‫תפשה המספחת בעור ‪3‬‬
‫המספחת בעור | וטמאו הכ הן צרעת הוא‪:‬‬
‫(‪ )9‬נגע צרעת כי תהיה באדם | והובא אל הכ הן‪ )10( :‬וראה הכ הן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן |‬
‫ומחית בשר חי בשאת‪ )11( :‬צרעת נושנת הוא בעור בשרו וטמאו הכ הן | ל א יסגרנו כי טמא הוא‪ )12( :‬ואם פרוח‬
‫תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מר אשו ועד רגליו | לכל מראה עיני הכ הן‪ )13( :‬וראה הכ הן‬
‫והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע | כ>לו הפך לבן טהור הוא‪ )14( :‬וביום הראות בו בשר חי יטמא‪( :‬‬
‫‪ )15‬וראה הכ הן את הבשר החי וטמאו | הבשר החי טמא הוא צרעת הוא‪ )16( :‬או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן |‬
‫ובא אל הכ הן‪ )17( :‬וראהו הכ הן והנה נהפך הנגע ללבן | וטהר הכ הן את הנגע טהור הוא‪:‬‬
‫(‪ )18‬ובשר כי יהיה בו בע רו שחין | ונרפא‪ )19( :‬והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה ‪3‬אדמדמת | ונראה‬
‫אל הכ הן‪ )20( :‬וראה הכ הן והנה מראה שפל מן העור ושערה הפך לבן | וטמאו הכ הן נגע צרעת הוא בשחין פרחה‪:‬‬
‫(‪ )21‬ואם יראנה הכ הן והנה אין בה שער לבן ושפלה איננה מן העור והיא כהה | והסגירו הכ הן שבעת ימים‪)22( :‬‬
‫ואם פש ה תפשה בעור | וטמא הכ הן א תו נגע הוא‪ )23( :‬ואם תחתיה תע‪3‬מ ד הבהרת ל א פשתה צרבת השחין הוא |‬
‫וט ‪3‬הרו הכ הן‪ )24( :‬או בשר כי יהיה בע רו מכות אש | והיתה מחית המכוה בהרת לבנה ‪3‬אדמדמת או לבנה‪)25( :‬‬
‫וראה א תה הכ הן והנה נהפך שער לבן בבהרת ומראה עמ ק מן העור צרעת הוא במכוה פרחה | וטמא א תו הכ הן‬
‫נגע צרעת הוא‪ )26( :‬ואם יראנה הכ הן והנה אין בבהרת שער לבן ושפלה איננה מן העור והוא כהה | והסגירו הכ הן‬
‫שבעת ימים‪ )27( :‬וראהו הכ הן ביום השביעי | אם פש ה תפשה בעור וטמא הכ הן א תו נגע צרעת הוא‪ )28( :‬ואם‬
‫תחתיה תע‪3‬מ ד הבהרת ל א פשתה בעור והוא כהה שאת המכוה הוא | וט ‪3‬הרו הכ הן כי צרבת המכוה הוא‪:‬‬
‫(‪ )29‬ואיש או אשה כי יהיה בו נגע | בר אש או בזקן‪ )30( :‬וראה הכ הן את הנגע והנה מראהו עמ ק מן העור ובו שער‬
‫צה ב דק | וטמא א תו הכ הן נתק הוא צרעת הר אש או הזקן הוא‪ )31( :‬וכי יראה הכ הן את נגע הנתק והנה אין‬
‫מראהו עמ ק מן העור ושער שח ר אין בו | והסגיר הכ הן את נגע הנתק שבעת ימים‪ )32( :‬וראה הכ הן את הנגע ביום‬
‫השביעי והנה ל א פשה הנתק ול א היה בו שער צה ב | ומראה הנתק אין עמ ק מן העור‪ )33( :‬והתגלח ואת הנתק ל א‬
‫יגלח | והסגיר הכ הן את הנתק שבעת ימים שנית‪ )34( :‬וראה הכ הן את הנתק ביום השביעי והנה ל א פשה הנתק‬
‫אחרי‬ ‫בעור ומראהו איננו עמ ק מן העור | וטהר א תו הכ הן וכבס בגדיו וטהר‪ )35( :‬ואם פש ה יפשה הנתק בעור | ‪3‬‬
‫ט ‪F‬הרתו‪ )36( :‬וראהו הכ הן והנה פשה הנתק בעור | ל א יבקר הכ הן לשער הצה ב טמא הוא‪ )37( :‬ואם בעיניו עמד‬
‫(‪ )38‬ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם‬ ‫הנתק ושער שח ר צמח בו נרפא הנתק טהור הוא | וט ‪3‬הרו הכ הן‪:‬‬
‫בהר ת | בהר ת לבנ ת‪ )39( :‬וראה הכ הן והנה בעור בשרם בהר ת כהות לבנ ת | ב הק הוא פרח בעור טהור הוא‪( :‬‬
‫‪ )40‬ואיש כי ימרט ר אשו | קרח הוא טהור הוא‪ )41( :‬ואם מפאת פניו ימרט ר אשו | גבח הוא טהור הוא‪ )42( :‬וכי‬
‫יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן ‪3‬אדמדם | צרעת פ רחת הוא בקרחתו או בגבחתו‪ )43( :‬וראה א תו הכ הן והנה שאת‬
‫הנגע לבנה ‪3‬אדמדמת בקרחתו או בגבחתו | כמראה צרעת עור בשר‪ )44( :‬איש צרוע הוא טמא הוא | טמא יטמאנו‬
‫הכ הן בר אשו נגעו‪ )45( :‬והצרוע ‪3‬אשר בו הנגע בגדיו יהיו פר>מים ור אשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה | וטמא טמא‬
‫(‪ )47‬והבגד כי יהיה בו נגע‬ ‫יקרא‪ )46( :‬כל ימי ‪3‬אשר הנגע בו יטמא טמא הוא | בדד ישב מחוץ למ ‪3‬חנה מושבו‪:‬‬
‫צרעת | בבגד צמר או בבגד פשתים‪ )48( :‬או בשתי או בערב לפשתים ולצמר | או בעור או בכל מלאכת עור‪)49( :‬‬
‫והיה הנגע ירקרק או ‪3‬אדמדם בבגד או בעור או בשתי או בערב או בכל כלי עור נגע צרעת הוא | והראה את הכ הן‪( :‬‬
‫‪ )50‬וראה הכ הן את הנגע | והסגיר את הנגע שבעת ימים‪ )51( :‬וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע בבגד או‬
‫בשתי או בערב או בעור לכ ל ‪3‬אשר יעשה העור למלאכה | צרעת ממארת הנגע טמא הוא‪ )52( :‬ושרף את הבגד או‬
‫את השתי או את הערב בצמר או בפשתים או את כל כלי העור ‪3‬אשר יהיה בו הנגע | כי צרעת ממארת הוא באש‬
‫תשרף‪ )53( :‬ואם יראה הכ הן והנה ל א פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב | או בכל כלי עור‪ )54( :‬וצוה הכ הן וכבסו‬
‫אחרי >הכבס את הנגע והנה ל א הפך הנגע את עינו‬ ‫את ‪3‬אשר בו הנגע | והסגירו שבעת ימים שנית‪ )55( :‬וראה הכ הן ‪3‬‬
‫והנגע ל א פשה טמא הוא באש תשרפנו | פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו‪ )56( :‬ואם ראה הכ הן והנה כהה הנגע‬
‫אחרי >הכבס א תו | וקרע א תו מן הבגד או מן העור או מן השתי או מן הערב‪ )57( :‬ואם תראה עוד בבגד או בשתי‬ ‫‪3‬‬
‫או בערב או בכל כלי עור פ רחת הוא | באש תשרפנו את ‪3‬אשר בו הנגע‪ )58( :‬והבגד או השתי או הערב או כל כלי‬
‫העור ‪3‬אשר תכבס וסר מהם הנגע | וכ>בס שנית וטהר‪ )59( :‬ז את תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים או השתי‬
‫או הערב או כל כלי עור | לט ‪3‬הרו או לטמאו‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬ז את תהיה תורת המצ רע ביום ט ‪F‬הרתו | והובא אל הכ הן‪ )3( :‬ויצא הכ הן אל‬
‫מחוץ למ ‪3‬חנה | וראה הכ הן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע‪ )4( :‬וצוה הכ הן ולקח למטהר שתי צפ‪F‬רים חיות‬
‫טה רות | ועץ ארז ושני תולעת ואז ב‪ )5( :‬וצוה הכ הן ושחט את הצפור האחת | אל כלי חרש על מים חיים‪ )6( :‬את‬
‫הצפ ר החיה יקח א תה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האז ב | וטבל אותם ואת הצפ ר החיה בדם הצפ ר‬
‫הש >חטה על המים החיים‪ )7( :‬והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים | וט ‪3‬הרו ושלח את הצפ ר החיה על פני‬
‫אהלו‬ ‫השדה‪ )8( :‬וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המ ‪3‬חנה | וישב מחוץ ל ‪F‬‬
‫שבעת ימים‪ )9( :‬והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ר אשו ואת זקנו ואת גב ת עיניו ואת כל שערו יגלח |‬
‫וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר‪ )10( :‬וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה‬
‫תמימה | ושל שה עשר נים ס לת מנחה בלולה בשמן ול ג אחד שמן‪ )11( :‬והע"מיד הכ הן המטהר את האיש המטהר‬
‫וא תם | לפני יהוה פתח א הל מועד‪ )12( :‬ולקח הכ הן את הכבש האחד והקריב א תו לאשם ואת ל ג השמן | והניף‬
‫א תם תנופה לפני יהוה‪ )13( :‬ושחט את הכבש במקום ‪3‬אשר ישחט את החטאת ואת הע לה במקום הק דש | כי‬
‫כחטאת האשם הוא לכ הן ק דש קדשים הוא‪ )14( :‬ולקח הכ הן מדם האשם ונתן הכ הן על תנוך א זן המטהר‬
‫הימנית | ועל ב הן ידו הימנית ועל ב הן רגלו הימנית‪ )15( :‬ולקח הכ הן מל ג השמן | ויצק על כף הכ הן השמאלית‪( :‬‬
‫‪ )16‬וטבל הכ הן את אצבעו הימנית מן השמן ‪3‬אשר על כפו השמאלית | והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני‬
‫יהוה‪ )17( :‬ומיתר השמן ‪3‬אשר על כפו יתן הכ הן על תנוך א זן המטהר הימנית ועל ב הן ידו הימנית ועל ב הן רגלו‬
‫הימנית | על דם האשם‪ )18( :‬והנותר בשמן ‪3‬אשר על כף הכ הן יתן על ר אש המטהר | וכפר עליו הכ הן לפני יהוה‪( :‬‬
‫‪ )19‬ועשה הכ הן את החטאת וכפר על המטהר מ >טמאתו | ואחר ישחט את הע לה‪ )20( :‬והע"לה הכ הן את הע לה ואת‬
‫המנחה המזבחה | וכפר עליו הכ הן וטהר‪ )21( :‬ואם דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר‬
‫עליו | ועשרון ס לת אחד בלול בשמן למנחה ול ג שמן‪ )22( :‬ושתי ת רים או שני בני יונה ‪3‬אשר תשיג ידו | והיה אחד‬
‫חטאת והאחד ע לה‪ )23( :‬והביא א תם ביום השמיני לט ‪F‬הרתו אל הכ הן | אל פתח א הל מועד לפני יהוה‪ )24( :‬ולקח‬
‫הכ הן את כבש האשם ואת ל ג השמן | והניף א תם הכ הן תנופה לפני יהוה‪ )25( :‬ושחט את כבש האשם ולקח הכ הן‬
‫מדם האשם ונתן על תנוך א זן המטהר הימנית | ועל ב הן ידו הימנית ועל ב הן רגלו הימנית‪ )26( :‬ומן השמן יצ ק‬
‫הכ הן | על כף הכ הן השמאלית‪ )27( :‬והזה הכ הן באצבעו הימנית מן השמן ‪3‬אשר על כפו השמאלית | שבע פעמים‬
‫לפני יהוה‪ )28( :‬ונתן הכ הן מן השמן ‪3‬אשר על כפו על תנוך א זן המטהר הימנית ועל ב הן ידו הימנית ועל ב הן רגלו‬
‫הימנית | על מקום דם האשם‪ )29( :‬והנותר מן השמן ‪3‬אשר על כף הכ הן יתן על ר אש המטהר | לכפר עליו לפני‬
‫יהוה‪ )30( :‬ועשה את האחד מן הת רים או מן בני היונה | מ ‪3‬אשר תשיג ידו‪ )31( :‬את ‪3‬אשר תשיג ידו את האחד‬
‫חטאת ואת האחד ע לה על המנחה | וכפר הכ הן על המטהר לפני יהוה‪ )32( :‬ז את תורת ‪3‬אשר בו נגע צרעת | ‪3‬אשר ל א‬
‫תשיג ידו בט ‪F‬הרתו‪:‬‬
‫אהר ן לאמ ר‪ )34( :‬כי תב או אל ארץ כנען ‪3‬אשר ‪3‬אני נ תן לכם ל ‪3‬א >חזה | ונתתי נגע‬
‫(‪ )33‬וידבר יהוה אל מ שה ואל ‪3‬‬
‫צרעת בבית ארץ ‪3‬א >חזתכם‪ )35( :‬ובא ‪3‬אשר לו הבית והגיד לכ הן לאמ ר | כנגע נראה לי בבית‪ )36( :‬וצוה הכ הן ופנו‬
‫את הבית בטרם יב א הכ הן לראות את הנגע ול א יטמא כל ‪3‬אשר בבית | ואחר כן יב א הכ הן לראות את הבית‪)37( :‬‬
‫וראה את הנגע והנה הנגע בקיר ת הבית שקע‪3‬רור ת ירקרק ת או ‪3‬אדמדמ ת | ומראיהן שפל מן הקיר‪ )38( :‬ויצא‬
‫הכ הן מן הבית אל פתח הבית | והסגיר את הבית שבעת ימים‪ )39( :‬ושב הכ הן ביום השביעי | וראה והנה פשה הנגע‬
‫בקיר ת הבית‪ )40( :‬וצוה הכ הן וחלצו את ה ‪3‬אבנים ‪3‬אשר בהן הנגע | והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא‪:‬‬
‫(‪ )41‬ואת הבית יקצע מבית סביב | ושפכו את העפר ‪3‬אשר הקצו אל מחוץ לעיר אל מקום טמא‪ )42( :‬ולקחו ‪3‬אבנים‬
‫‪3‬אחרות והביאו אל תחת ה ‪3‬אבנים | ועפר אחר יקח וטח את הבית‪ )43( :‬ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את‬
‫אחרי הטוח‪ )44( :‬ובא הכ הן וראה והנה פשה הנגע בבית | צרעת ממארת הוא‬ ‫אחרי הקצות את הבית ו ‪3‬‬‫ה ‪3‬אבנים | ו ‪3‬‬
‫בבית טמא הוא‪ )45( :‬ונתץ את הבית את ‪3‬אבניו ואת עציו ואת כל ע‪3‬פר הבית | והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום‬
‫טמא‪ )46( :‬והבא אל הבית כל ימי הסגיר א תו | יטמא עד הערב‪ )47( :‬והש כב בבית יכבס את בגדיו | והא כל בבית‬
‫אחרי הט ח את הבית | וטהר הכ הן את‬ ‫יכבס את בגדיו‪ )48( :‬ואם ב א יב א הכ הן וראה והנה ל א פשה הנגע בבית ‪3‬‬
‫הבית כי נרפא הנגע‪ )49( :‬ולקח לחטא את הבית שתי צפ‪F‬רים | ועץ ארז ושני תולעת ואז ב‪ )50( :‬ושחט את הצפ ר‬
‫האחת | אל כלי חרש על מים חיים‪ )51( :‬ולקח את עץ הארז ואת האז ב ואת שני התולעת ואת הצפ ר החיה וטבל‬
‫א תם בדם הצפ ר השחוטה ובמים החיים | והזה אל הבית שבע פעמים‪ )52( :‬וחטא את הבית בדם הצפור ובמים‬
‫החיים | ובצפ ר החיה ובעץ הארז ובאז ב ובשני התולעת‪ )53( :‬ושלח את הצפ ר החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה |‬
‫וכפר על הבית וטהר‪ )54( :‬ז את התורה | לכל נגע הצרעת ולנתק‪ )55( :‬ולצרעת הבגד ולבית‪ )56( :‬ולשאת ולספחת‬
‫ולבהרת‪ )57( :‬להור ת ביום הטמא וביום הטה ר | ז את תורת הצרעת‪:‬‬
‫ואמרתם ‪3‬אלהם | איש איש כי יהיה זב מבשרו‬ ‫אהר ן לאמ ר‪ )2( :‬דברו אל בני ישראל ‪3‬‬
‫זובו טמא הוא‪ )3( :‬וז את תהיה >טמאתו בזובו | רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו >טמאתו הוא‪ )4( :‬כל‬
‫המשכב ‪3‬אשר ישכב עליו הזב יטמא | וכל הכלי ‪3‬אשר ישב עליו יטמא‪ )5( :‬ואיש ‪3‬אשר יגע במשכבו | יכבס בגדיו ורחץ‬
‫במים וטמא עד הערב‪ )6( :‬והי שב על הכלי ‪3‬אשר ישב עליו הזב | יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב‪ )7( :‬והנ גע‬
‫בבשר הזב | יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב‪ )8( :‬וכי יר ק הזב בטהור | וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד‬
‫הערב‪ )9( :‬וכל המרכב ‪3‬אשר ירכב עליו הזב יטמא‪ )10( :‬וכל הנ גע בכ ל ‪3‬אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב | והנושא‬
‫אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב‪ )11( :‬וכ ל ‪3‬אשר יגע בו הזב וידיו ל א שטף במים | וכבס בגדיו ורחץ‬
‫במים וטמא עד הערב‪ )12( :‬וכלי חרש ‪3‬אשר יגע בו הזב ישבר | וכל כלי עץ ישטף במים‪ )13( :‬וכי יטהר הזב מזובו‬
‫וספר לו שבעת ימים לט ‪F‬הרתו וכבס בגדיו | ורחץ בשרו במים חיים וטהר‪ )14( :‬וביום השמיני יקח לו שתי ת רים או‬
‫שני בני יונה | ובא לפני יהוה אל פתח א הל מועד ונתנם אל הכ הן‪ )15( :‬ועשה א תם הכ הן אחד חטאת והאחד ע לה |‬
‫(‪ )16‬ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע | ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד‬ ‫וכפר עליו הכ הן לפני יהוה מזובו‪:‬‬
‫הערב‪ )17( :‬וכל בגד וכל עור ‪3‬אשר יהיה עליו שכבת זרע | וכ>בס במים וטמא עד הערב‪:‬‬
‫(‪ )18‬ואשה ‪3‬אשר ישכב איש א תה שכבת זרע | ור ‪3‬חצו במים וטמאו עד הערב‪ )19( :‬ואשה כי תהיה זבה דם יהיה ז בה‬
‫בבשרה | שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנ גע בה יטמא עד הערב‪ )20( :‬וכ ל ‪3‬אשר תשכב עליו בנדתה יטמא | וכ ל‬
‫‪3‬אשר תשב עליו יטמא‪ )21( :‬וכל הנ גע במשכבה | יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב‪ )22( :‬וכל הנ גע בכל כלי‬
‫‪3‬אשר תשב עליו | יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב‪ )23( :‬ואם על המשכב הוא או על הכלי ‪3‬אשר הוא י שבת‬
‫עליו בנגעו בו | יטמא עד הערב‪ )24( :‬ואם שכ ב ישכב איש א תה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים | וכל המשכב‬
‫‪3‬אשר ישכב עליו יטמא‪:‬‬
‫(‪ )25‬ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בל א עת נדתה או כי תזוב על נדתה | כל ימי זוב >טמאתה כימי נדתה תהיה‬
‫טמאה הוא‪ )26( :‬כל המשכב ‪3‬אשר תשכב עליו כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה | וכל הכלי ‪3‬אשר תשב עליו טמא‬
‫יהיה כ >טמאת נדתה‪ )27( :‬וכל הנוגע בם יטמא | וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב‪ )28( :‬ואם ט ‪3‬הרה מזובה |‬
‫וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר‪ )29( :‬וביום השמיני תקח לה שתי ת רים או שני בני יונה | והביאה אותם אל‬
‫הכ הן אל פתח א הל מועד‪ )30( :‬ועשה הכ הן את האחד חטאת ואת האחד ע לה | וכפר עליה הכ הן לפני יהוה מזוב‬
‫ימתו ב >טמאתם בטמאם את משכני ‪3‬אשר בתוכם‪ )32( :‬ז את‬ ‫>טמאתה‪ )31( :‬והזרתם את בני ישראל מ >טמאתם | ול א >‬
‫ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה‪ )33( :‬והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה | ולאיש ‪3‬אשר‬ ‫תורת הזב | ‪3‬‬
‫ישכב עם טמאה‪:‬‬
‫וימתו‪ )2( :‬וי אמר יהוה אל מ שה דבר אל‬ ‫אהר ן | בקרבתם לפני יהוה >‬
‫אחרי מות שני בני ‪3‬‬‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה ‪3‬‬
‫אהר ן אחיך ואל יב א בכל עת אל הק דש מבית לפר כת | אל פני הכפ רת ‪3‬אשר על האר ן ול א ימות כי בענן אראה על‬ ‫‪3‬‬
‫אהר ן אל הק דש | בפר בן בקר לחטאת ואיל לע לה‪ )4( :‬כת נת בד ק דש ילבש ומכנסי בד‬ ‫הכפ רת‪ )3( :‬בז את יב א ‪3‬‬
‫יהיו על בשרו ובאבנט בד יחג ר ובמצנפת בד יצנ ף | בגדי ק דש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם‪ )5( :‬ומאת ע‪3‬דת בני‬
‫אהר ן את פר החטאת ‪3‬אשר לו | וכפר בע‪3‬דו‬ ‫ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת | ואיל אחד לע לה‪ )6( :‬והקריב ‪3‬‬
‫אהר ן על שני השעירם‬ ‫ובעד ביתו‪ )7( :‬ולקח את שני השעירם | והע"מיד א תם לפני יהוה פתח א הל מועד‪ )8( :‬ונתן ‪3‬‬
‫אהר ן את השעיר ‪3‬אשר עלה עליו הגורל ליהוה | ועשהו‬ ‫גורלות | גורל אחד ליהוה וגורל אחד לע‪3‬זאזל‪ )9( :‬והקריב ‪3‬‬
‫חטאת‪ )10( :‬והשעיר ‪3‬אשר עלה עליו הגורל לע‪3‬זאזל יע‪F‬מד חי לפני יהוה לכפר עליו | לשלח א תו לע‪3‬זאזל המדברה‪( :‬‬
‫אהר ן את פר החטאת ‪3‬אשר לו וכפר בע‪3‬דו ובעד ביתו | ושחט את פר החטאת ‪3‬אשר לו‪ )12( :‬ולקח מל א‬ ‫‪ )11‬והקריב ‪3‬‬
‫גחלי אש מעל המזבח מלפני יהוה ומל א חפניו קט רת סמים דקה | והביא מבית לפר כת‪ )13( :‬ונתן את‬ ‫המחתה ‪3‬‬
‫הקט רת על האש לפני יהוה | וכסה ע‪3‬נן הקט רת את הכפ רת ‪3‬אשר על העדות ול א ימות‪ )14( :‬ולקח מדם הפר והזה‬
‫באצבעו על פני הכפ רת קדמה | ולפני הכפ רת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו‪ )15( :‬ושחט את שעיר החטאת ‪3‬אשר‬
‫לעם והביא את דמו אל מבית לפר כת | ועשה את דמו כ ‪3‬אשר עשה לדם הפר והזה א תו על הכפ רת ולפני הכפ רת‪( :‬‬
‫‪ )16‬וכפר על הק דש מ >טמא ת בני ישראל ומפשעיהם לכל חט אתם | וכן יע‪3‬שה לא הל מועד הש כן אתם בתוך‬
‫>טמא תם‪ )17( :‬וכל אדם ל א יהיה בא הל מועד בב או לכפר בק דש עד צאתו | וכפר בע‪3‬דו ובעד ביתו ובעד כל קהל‬
‫ישראל‪ )18( :‬ויצא אל המזבח ‪3‬אשר לפני יהוה וכפר עליו | ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח‬
‫סביב‪ )19( :‬והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים | וט ‪3‬הרו וקדשו מ >טמא ת בני ישראל‪ )20( :‬וכלה מכפר את‬
‫אהר ן את שתי ידו [ידיו קרי] על ר אש‬‫הק דש ואת א הל מועד ואת המזבח | והקריב את השעיר החי‪ )21( :‬וסמך ‪3‬‬
‫השעיר החי והתודה עליו את כל ע‪3‬ונ ת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חט אתם | ונתן א תם על ר אש השעיר ושלח‬
‫ביד איש עתי המדברה‪ )22( :‬ונשא השעיר עליו את כל ע‪3‬ונ תם אל ארץ גזרה | ושלח את השעיר במדבר‪ )23( :‬ובא‬
‫אהר ן אל א הל מועד ופשט את בגדי הבד ‪3‬אשר לבש בב או אל הק דש | והניחם שם‪ )24( :‬ורחץ את בשרו במים‬ ‫‪3‬‬
‫במקום קדוש ולבש את בגדיו | ויצא ועשה את ע לתו ואת ע לת העם וכפר בע‪3‬דו ובעד העם‪ )25( :‬ואת חלב החטאת‬
‫אחרי כן יבוא אל המ ‪3‬חנה‪( :‬‬ ‫יקטיר המזבחה‪ )26( :‬והמשלח את השעיר לע‪3‬זאזל יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים | ו ‪3‬‬
‫‪ )27‬ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת ‪3‬אשר הובא את דמם לכפר בק דש יוציא אל מחוץ למ ‪3‬חנה | ושרפו באש את‬
‫אחרי כן יבוא אל המ ‪3‬חנה‪( :‬‬ ‫ע ר תם ואת בשרם ואת פרשם‪ )28( :‬והש רף א תם יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים | ו ‪3‬‬
‫‪ )29‬והיתה לכם ל >חקת עולם | בח דש השביעי בעשור לח דש תענו את נפש תיכם וכל מלאכה ל א תע‪3‬שו האזרח והגר‬
‫הגר בתוככם‪ )30( :‬כי ביום הזה יכפר ע‪3‬ליכם לטהר אתכם | מכ ל חט אתיכם לפני יהוה תטהרו‪ )31( :‬שבת שבתון‬
‫ואשר ימלא את ידו לכהן תחת‬ ‫היא לכם ועניתם את נפש תיכם | >חקת עולם‪ )32( :‬וכפר הכ הן ‪3‬אשר ימשח א תו ‪3‬‬
‫אביו | ולבש את בגדי הבד בגדי הק דש‪ )33( :‬וכפר את מקדש הק דש ואת א הל מועד ואת המזבח יכפר | ועל‬
‫הכ ‪3‬הנים ועל כל עם הקהל יכפר‪ )34( :‬והיתה ז את לכם ל >חקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חט אתם אחת בשנה |‬
‫ויעש כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬דבר אל ‪3‬‬

‫אהר ן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת ‪3‬אליהם | זה הדבר ‪3‬אשר צוה‬
‫יהוה לאמ ר‪ )3( :‬איש איש מבית ישראל ‪3‬אשר ישחט שור או כשב או עז במ ‪3‬חנה | או ‪3‬אשר ישחט מחוץ למ ‪3‬חנה‪)4( :‬‬
‫ואל פתח א הל מועד ל א "הביאו להקריב קרבן ליהוה לפני משכן יהוה | דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש‬
‫יאם ליהוה אל‬ ‫ההוא מקרב עמו‪ )5( :‬למען ‪3‬אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם ‪3‬אשר הם ז בחים על פני השדה "‬
‫והב >‬
‫פתח א הל מועד אל הכ הן | וזבחו זבחי שלמים ליהוה אותם‪ )6( :‬וזרק הכ הן את הדם על מזבח יהוה פתח א הל‬
‫אחריהם | >חקת‬ ‫מועד | והקטיר החלב לריח ניח ח ליהוה‪ )7( :‬ול א יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם ‪3‬אשר הם ז נים ‪3‬‬
‫ואלהם ת אמר איש איש מבית ישראל ומן הגר ‪3‬אשר יגור בתוכם | ‪3‬אשר יע‪3‬לה‬ ‫עולם תהיה ז את להם לד ר תם‪3 )8( :‬‬
‫ע לה או זבח‪ )9( :‬ואל פתח א הל מועד ל א יביאנו לע‪3‬שות א תו ליהוה | ונכרת האיש ההוא מעמיו‪ )10( :‬ואיש איש‬
‫מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם ‪3‬אשר י אכל כל דם | ונתתי פני בנפש הא כלת את הדם והכרתי א תה מקרב עמה‪:‬‬
‫ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפש תיכם | כי הדם הוא בנפש יכפר‪ )12( :‬על כן‬ ‫(‪ )11‬כי נפש הבשר בדם הוא ‪3‬‬
‫אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם ל א ת אכל דם | והגר הגר בתוככם ל א י אכל דם‪ )13( :‬ואיש איש מבני ישראל‬
‫ומן הגר הגר בתוכם ‪3‬אשר יצוד ציד חיה או עוף ‪3‬אשר יאכל | ושפך את דמו וכסהו בעפר‪ )14( :‬כי נפש כל בשר דמו‬
‫בנפשו הוא וא מר לבני ישראל דם כל בשר ל א ת אכלו | כי נפש כל בשר דמו הוא כל א כליו יכרת‪ )15( :‬וכל נפש‬
‫‪3‬אשר ת אכל נבלה וטרפה באזרח ובגר | וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר‪ )16( :‬ואם ל א יכבס ובשרו‬
‫ל א ירחץ | ונשא ע‪3‬ונו‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬דבר אל בני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם | ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪ )3( :‬כמע‪3‬שה ארץ‬
‫מצרים ‪3‬אשר ישבתם בה ל א תע‪3‬שו | וכמע‪3‬שה ארץ כנען ‪3‬אשר ‪3‬אני מביא אתכם שמה ל א תע‪3‬שו וב >חק תיהם ל א‬
‫תלכו‪ )4( :‬את משפטי תע‪3‬שו ואת >חק תי תשמרו ללכת בהם | ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪ )5( :‬ושמרתם את >חק תי ואת‬
‫(‪ )6‬איש איש אל כל שאר בשרו ל א תקרבו לגלות ערוה‬ ‫משפטי ‪3‬אשר יע‪3‬שה א תם האדם וחי בהם | ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )7‬ערות אביך וערות אמך ל א תגלה | אמך הוא ל א תגלה ערותה‪ )8( :‬ערות אשת אביך ל א‬ ‫| ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫תגלה | ערות אביך הוא‪ )9( :‬ערות ‪3‬אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ | ל א תגלה ערותן‪( :‬‬
‫(‪ )11‬ערות בת אשת אביך מולדת אביך‬ ‫‪ )10‬ערות בת בנך או בת בתך ל א תגלה ערותן | כי ערותך הנה‪:‬‬
‫‪3‬אחותך הוא | ל א תגלה ערותה‪ )12( :‬ערות ‪3‬אחות אביך ל א תגלה | שאר אביך הוא‪ )13( :‬ערות ‪3‬אחות אמך ל א‬
‫(‪ )14‬ערות ‪3‬אחי אביך ל א תגלה | אל אשתו ל א תקרב ד דתך הוא‪ )15( :‬ערות‬ ‫תגלה | כי שאר אמך הוא‪:‬‬
‫כלתך ל א תגלה | אשת בנך הוא ל א תגלה ערותה‪ )16( :‬ערות אשת אחיך ל א תגלה | ערות אחיך הוא‪ )17( :‬ערות‬
‫אשה ובתה ל א תגלה | את בת בנה ואת בת בתה ל א תקח לגלות ערותה ש ‪3‬ארה הנה זמה הוא‪ )18( :‬ואשה אל‬
‫‪3‬אח תה ל א תקח | לצר ר לגלות ערותה עליה בחייה‪ )19( :‬ואל אשה בנדת >טמאתה | ל א תקרב לגלות ערותה‪)20( :‬‬
‫ואל אשת ע‪3‬מיתך ל א תתן שכבתך לזרע | לטמאה בה‪ )21( :‬ומזרע‪3‬ך ל א תתן להע‪3‬ביר למ לך | ול א תחלל את שם‬
‫"אל היך ‪3‬אני יהוה‪ )22( :‬ואת זכר ל א תשכב משכבי אשה | תועבה הוא‪ )23( :‬ובכל בהמה ל א תתן שכבתך לטמאה‬
‫בה | ואשה ל א תע‪3‬מ ד לפני בהמה לרבעה תבל הוא‪ )24( :‬אל תטמאו בכל אלה | כי בכל אלה נטמאו הגוים ‪3‬אשר ‪3‬אני‬
‫משלח מפניכם‪ )25( :‬ותטמא הארץ ואפק ד ע‪3‬ונה עליה | ותקא הארץ את י שביה‪ )26( :‬ושמרתם אתם את >חק תי‬
‫ואת משפטי ול א תע‪3‬שו מכ ל התועב ת האלה | האזרח והגר הגר בתוככם‪ )27( :‬כי את כל התועב ת האל עשו אנשי‬
‫הארץ ‪3‬אשר לפניכם | ותטמא הארץ‪ )28( :‬ול א תקיא הארץ אתכם בטמ ‪3‬אכם א תה | כ ‪3‬אשר קאה את הגוי ‪3‬אשר‬
‫לפניכם‪ )29( :‬כי כל ‪3‬אשר יע‪3‬שה מכ ל התועבות האלה | ונכרתו הנפשות הע ש ת מקרב עמם‪ )30( :‬ושמרתם את‬
‫משמרתי לבלתי ע‪3‬שות מ >חקות התועב ת ‪3‬אשר נע‪3‬שו לפניכם ול א תטמאו בהם | ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬דבר אל כל ע‪3‬דת בני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם קד שים תהיו | כי קדוש ‪3‬אני יהוה‬
‫"אל היכם‪ )3( :‬איש אמו ואביו תיראו ואת שבת תי תשמ רו | ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪ )4( :‬אל תפנו אל ה "אלילים ואל הי‬
‫מסכה ל א תע‪3‬שו לכם | ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪ )5( :‬וכי תזבחו זבח שלמים ליהוה | לרצ נכם תזב >חהו‪ )6( :‬ביום זב ‪3‬חכם‬
‫יאכל וממ ‪F‬חרת | והנותר עד יום השלישי באש ישרף‪ )7( :‬ואם האכ ל יאכל ביום השלישי | פגול הוא ל א ירצה‪)8( :‬‬
‫וא כליו ע‪3‬ונו ישא כי את ק דש יהוה חלל | ונכרתה הנפש ההוא מעמיה‪ )9( :‬וב >קצרכם את קציר ארצכם ל א תכלה‬
‫פאת שדך לקצ ר | ולקט קצירך ל א תלקט‪ )10( :‬וכרמך ל א תעולל ופרט כרמך ל א תלקט | לעני ולגר תע‪3‬ז ב א תם‬
‫‪3‬אני יהוה "אל היכם‪ )11( :‬ל א תגנ בו | ול א תכ ‪3‬חשו ול א תשקרו איש בע‪3‬מיתו‪ )12( :‬ול א תשבעו בשמי לשקר | וחללת‬
‫את שם "אל היך ‪3‬אני יהוה‪ )13( :‬ל א תע‪3‬ש ק את רע‪3‬ך ול א תגז ל | ל א תלין פע>לת שכיר אתך עד ב קר‪ )14( :‬ל א תקלל‬
‫חרש ולפני עור ל א תתן מכש ל | ויראת מ "אל היך ‪3‬אני יהוה‪ )15( :‬ל א תע‪3‬שו עול במשפט ל א תשא פני דל ול א תהדר‬
‫פני גדול | בצדק תשפ ט ע‪3‬מיתך‪ )16( :‬ל א תלך רכיל בעמיך ל א תע‪3‬מ ד על דם רעך | ‪3‬אני יהוה‪ )17( :‬ל א תשנא את‬
‫אחיך בלבבך | הוכח תוכיח את ע‪3‬מיתך ול א תשא עליו חטא‪ )18( :‬ל א תק ם ול א תט ר את בני עמך ואהבת לרע‪3‬ך‬
‫כמוך | ‪3‬אני יהוה‪ )19( :‬את >חק תי תשמ רו בהמתך ל א תרביע כלאים שדך ל א תזרע כלאים | ובגד כלאים שעטנז ל א‬
‫יע‪3‬לה עליך‪:‬‬
‫נחרפת לאיש והפדה ל א נפדתה או >חפשה ל א נתן לה | בק רת‬ ‫(‪ )20‬ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה "‬
‫תהיה ל א יומתו כי ל א >חפשה‪ )21( :‬והביא את ‪3‬אשמו ליהוה אל פתח א הל מועד | איל אשם‪ )22( :‬וכפר עליו הכ הן‬
‫באיל האשם לפני יהוה על חטאתו ‪3‬אשר חטא | ונסלח לו מחטאתו ‪3‬אשר חטא‪:‬‬
‫(‪ )23‬וכי תב או אל הארץ ונטעתם כל עץ מ ‪3‬אכל וע‪3‬רלתם ערלתו את פריו | של ש שנים יהיה לכם ע‪3‬רלים ל א יאכל‪( :‬‬
‫‪ )24‬ובשנה הרביעת יהיה כל פריו | ק דש הלולים ליהוה‪ )25( :‬ובשנה ה ‪3‬חמישת ת אכלו את פריו להוסיף לכם‬
‫נחשו ול א תעוננו‪ )27( :‬ל א תקפו פאת ר אשכם | ול א‬
‫תבואתו | ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪ )26( :‬ל א ת אכלו על הדם | ל א ת ‪3‬‬
‫תשחית את פאת זקנך‪ )28( :‬ושרט לנפש ל א תתנו בבשרכם וכת בת קע‪3‬קע ל א תתנו בכם | ‪3‬אני יהוה‪ )29( :‬אל תחלל‬
‫את בתך להזנותה | ול א תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה‪ )30( :‬את שבת תי תשמ רו ומקדשי תיראו | ‪3‬אני יהוה‪)31( :‬‬
‫אל תפנו אל הא ב ת ואל הידע נים אל תבקשו לטמאה בהם | ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪ )32( :‬מפני שיבה תקום והדרת פני‬
‫זקן | ויראת מ "אל היך ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )33‬וכי יגור אתך גר בארצכם | ל א תונו א תו‪ )34( :‬כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי‬
‫גרים "הייתם בארץ מצרים | ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪ )35( :‬ל א תע‪3‬שו עול במשפט | במדה במשקל ובמשורה‪ )36( :‬מ אזני‬
‫צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם | ‪3‬אני יהוה "אל היכם ‪3‬אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים‪)37( :‬‬
‫ושמרתם את כל >חק תי ואת כל משפטי וע‪3‬שיתם א תם | ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬ואל בני ישראל ת אמר איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל ‪3‬אשר יתן‬
‫ואני אתן את פני באיש ההוא והכרתי א תו מקרב עמו | כי‬ ‫מזרעו למ לך מות יומת | עם הארץ ירג >מהו באבן‪3 )3( :‬‬
‫מזרעו נתן למ לך למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי‪ )4( :‬ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן‬
‫האיש ההוא בתתו מזרעו למ לך | לבלתי המית א תו‪ )5( :‬ושמתי ‪3‬אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו | והכרתי א תו‬
‫אחרי המ לך מקרב עמם‪ )6( :‬והנפש ‪3‬אשר תפנה אל הא ב ת ואל הידע נים לזנות‬ ‫אחריו לזנות ‪3‬‬
‫ואת כל הז נים ‪3‬‬
‫אחריהם | ונתתי את פני בנפש ההוא והכרתי א תו מקרב עמו‪ )7( :‬והתקדשתם והייתם קד שים | כי ‪3‬אני יהוה‬ ‫‪3‬‬
‫"אל היכם‪ )8( :‬ושמרתם את >חק תי וע‪3‬שיתם א תם | ‪3‬אני יהוה מקדשכם‪ )9( :‬כי איש איש ‪3‬אשר יקלל את אביו ואת‬
‫אמו מות יומת | אביו ואמו קלל דמיו בו‪ )10( :‬ואיש ‪3‬אשר ינאף את אשת איש ‪3‬אשר ינאף את אשת רעהו | מות יומת‬
‫הנ אף והנ אפת‪ )11( :‬ואיש ‪3‬אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה | מות יומתו שניהם דמיהם בם‪ )12( :‬ואיש‬
‫‪3‬אשר ישכב את כלתו מות יומתו שניהם | תבל עשו דמיהם בם‪ )13( :‬ואיש ‪3‬אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה‬
‫עשו שניהם | מות יומתו דמיהם בם‪ )14( :‬ואיש ‪3‬אשר יקח את אשה ואת אמה זמה הוא | באש ישרפו א תו ואתהן‬
‫ול א תהיה זמה בתוככם‪ )15( :‬ואיש ‪3‬אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת | ואת הבהמה ת ‪3‬הר גו‪ )16( :‬ואשה ‪3‬אשר‬
‫תקרב אל כל בהמה לרבעה א תה והרגת את האשה ואת הבהמה | מות יומתו דמיהם בם‪ )17( :‬ואיש ‪3‬אשר יקח את‬
‫‪3‬אח תו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם | ערות ‪3‬אח תו‬
‫גלה ע‪3‬ונו ישא‪ )18( :‬ואיש ‪3‬אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מק רה הע"רה והיא גלתה את מקור דמיה |‬
‫ואחות אביך ל א תגלה | כי את שארו הע"רה ע‪3‬ונם ישאו‪)20( :‬‬ ‫ונכרתו שניהם מקרב עמם‪ )19( :‬וערות ‪3‬אחות אמך ‪3‬‬
‫ימתו‪ )21( :‬ואיש ‪3‬אשר יקח את אשת אחיו נדה‬ ‫ואיש ‪3‬אשר ישכב את ד דתו ערות ד דו גלה | חטאם ישאו ע‪3‬רירים >‬
‫הוא | ערות אחיו גלה ע‪3‬רירים יהיו‪ )22( :‬ושמרתם את כל >חק תי ואת כל משפטי וע‪3‬שיתם א תם | ול א תקיא אתכם‬
‫הארץ ‪3‬אשר ‪3‬אני מביא אתכם שמה לשבת בה‪ )23( :‬ול א תלכו ב >חק ת הגוי ‪3‬אשר ‪3‬אני משלח מפניכם | כי את כל אלה‬
‫ואני אתננה לכם לרשת א תה ארץ זבת חלב ודבש | ‪3‬אני‬ ‫ואקץ בם‪ )24( :‬וא מר לכם אתם תירשו את אדמתם ‪3‬‬ ‫עשו >‬
‫יהוה "אל היכם ‪3‬אשר הבדלתי אתכם מן העמים‪ )25( :‬והבדלתם בין הבהמה הטה רה לטמאה ובין העוף הטמא‬
‫לטה ר | ול א תשקצו את נפש תיכם בבהמה ובעוף ובכ ל ‪3‬אשר תרמ ש ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר הבדלתי לכם לטמא‪)26( :‬‬
‫והייתם לי קד שים כי קדוש ‪3‬אני יהוה | ואבדל אתכם מן העמים להיות לי‪ )27( :‬ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב‬
‫או ידע ני מות יומתו | באבן ירגמו א תם דמיהם בם‪:‬‬

‫אהר ן | ואמרת ‪3‬אלהם לנפש ל א יטמא בעמיו‪ )2( :‬כי אם לשארו‬ ‫(‪ )1‬וי אמר יהוה אל מ שה "אמ ר אל הכ ‪3‬הנים בני ‪3‬‬
‫הקר ב אליו | לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו‪ )3( :‬ול ‪3‬אח תו הבתולה הקרובה אליו ‪3‬אשר ל א היתה לאיש | לה‬
‫יטמא‪ )4( :‬ל א יטמא בעל בעמיו | להחלו‪ )5( :‬ל א יקרחה [יקרחו קרי] קרחה בר אשם ופאת זקנם ל א יגלחו |‬
‫ובבשרם ל א ישרטו שרטת‪ )6( :‬קד שים יהיו לאל היהם ול א יחללו שם "אל היהם | כי את אשי יהוה לחם "אל היהם‬
‫וחללה ל א יקחו ואשה גרושה מאישה ל א יקחו | כי קד ש הוא לאל היו‪)8( :‬‬ ‫הם מקריבם והיו ק דש‪ )7( :‬אשה ז נה ‪3‬‬
‫וקדשתו כי את לחם "אל היך הוא מקריב | קד ש יהיה לך כי קדוש ‪3‬אני יהוה מקדשכם‪ )9( :‬ובת איש כ הן כי תחל‬
‫(‪ )10‬והכ הן הגדול מאחיו ‪3‬אשר יוצק על ר אשו שמן המשחה‬ ‫לזנות | את אביה היא מחללת באש תשרף‪:‬‬
‫ומלא את ידו ללב ש את הבגדים | את ר אשו ל א יפרע ובגדיו ל א יפר ם‪ )11( :‬ועל כל נפש ת מת ל א יב א | לאביו‬
‫ולאמו ל א יטמא‪ )12( :‬ומן המקדש ל א יצא ול א יחלל את מקדש "אל היו | כי נזר שמן משחת "אל היו עליו ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫וחללה ז נה את אלה ל א יקח | כי אם בתולה מעמיו יקח אשה‪:‬‬ ‫(‪ )13‬והוא אשה בבתוליה יקח‪ )14( :‬אלמנה וגרושה ‪3‬‬
‫(‪ )15‬ול א יחלל זרעו בעמיו | כי ‪3‬אני יהוה מקדשו‪:‬‬
‫אהר ן לאמ ר | איש מזרע‪3‬ך לד ר תם ‪3‬אשר יהיה בו מום ל א יקרב‬‫(‪ )16‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )17( :‬דבר אל ‪3‬‬
‫להקריב לחם "אל היו‪ )18( :‬כי כל איש ‪3‬אשר בו מום ל א יקרב | איש עור או פסח או חר>ם או שרוע‪ )19( :‬או איש‬
‫‪3‬אשר יהיה בו שבר רגל | או שבר יד‪ )20( :‬או גבן או דק או תבל>ל בעינו | או גרב או ילפת או מרוח אשך‪ )21( :‬כל‬
‫אהר ן הכ הן ל א יגש להקריב את אשי יהוה | מום בו את לחם "אל היו ל א יגש להקריב‪)22( :‬‬ ‫איש ‪3‬אשר בו מום מזרע ‪3‬‬
‫לחם "אל היו מקדשי ה ‪F‬קדשים | ומן ה ‪F‬קדשים י אכל‪ )23( :‬אך אל הפר כת ל א יב א ואל המזבח ל א יגש כי מום בו |‬
‫ול א יחלל את מקדשי כי ‪3‬אני יהוה מקדשם‪ )24( :‬וידבר מ שה אל ‪3‬‬
‫אהר ן ואל בניו | ואל כל בני ישראל‪:‬‬
‫אהר ן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ול א יחללו את שם קדשי |‬ ‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬דבר אל ‪3‬‬
‫‪3‬אשר הם מקדשים לי ‪3‬אני יהוה‪" )3( :‬אמ ר ‪3‬אלהם לד ר תיכם כל איש ‪3‬אשר יקרב מכל זרע‪3‬כם אל ה ‪F‬קדשים ‪3‬אשר‬
‫יקדישו בני ישראל ליהוה ו >טמאתו עליו | ונכרתה הנפש ההוא מלפני ‪3‬אני יהוה‪ )4( :‬איש איש מזרע ‪3‬‬
‫אהר ן והוא‬
‫צרוע או זב ב ‪F‬קדשים ל א י אכל עד ‪3‬אשר יטהר | והנ גע בכל טמא נפש או איש ‪3‬אשר תצא ממנו שכבת זרע‪ )5( :‬או‬
‫איש ‪3‬אשר יגע בכל שרץ ‪3‬אשר יטמא לו | או באדם ‪3‬אשר יטמא לו לכ ל >טמאתו‪ )6( :‬נפש ‪3‬אשר תגע בו וטמאה עד‬
‫הערב | ול א י אכל מן ה ‪F‬קדשים כי אם רחץ בשרו במים‪ )7( :‬ובא השמש וטהר | ואחר י אכל מן ה ‪F‬קדשים כי לחמו‬
‫הוא‪ )8( :‬נבלה וטרפה ל א י אכל לטמאה בה | ‪3‬אני יהוה‪ )9( :‬ושמרו את משמרתי ול א ישאו עליו חטא ומתו בו כי‬
‫יחלל>הו | ‪3‬אני יהוה מקדשם‪ )10( :‬וכל זר ל א י אכל ק דש | תושב כ הן ושכיר ל א י אכל ק דש‪ )11( :‬וכ הן כי יקנה נפש‬
‫קנין כספו הוא י אכל בו | ויליד ביתו הם י אכלו בלחמו‪ )12( :‬ובת כ הן כי תהיה לאיש זר | הוא בתרומת ה ‪F‬קדשים‬
‫ל א ת אכל‪ )13( :‬ובת כ הן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה ת אכל |‬
‫(‪ )14‬ואיש כי י אכל ק דש בשגגה | ויסף ‪3‬חמשיתו עליו ונתן לכ הן את הק דש‪ )15( :‬ול א‬ ‫וכל זר ל א י אכל בו‪:‬‬
‫יחללו את קדשי בני ישראל | את ‪3‬אשר ירימו ליהוה‪ )16( :‬והשיאו אותם ע‪3‬ון אשמה באכלם את קדשיהם | כי ‪3‬אני‬
‫יהוה מקדשם‪:‬‬
‫אהר ן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם | איש איש מבית‬ ‫(‪ )17‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )18( :‬דבר אל ‪3‬‬
‫ישראל ומן הגר בישראל ‪3‬אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם ‪3‬אשר יקריבו ליהוה לע לה‪ )19( :‬לרצ נכם |‬
‫תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים‪ )20( :‬כ ל ‪3‬אשר בו מום ל א תקריבו | כי ל א לרצון יהיה לכם‪ )21( :‬ואיש כי יקריב‬
‫זבח שלמים ליהוה לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצ אן | תמים יהיה לרצון כל מום ל א יהיה בו‪ )22( :‬עורת או‬
‫שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת ל א תקריבו אלה ליהוה | ואשה ל א תתנו מהם על המזבח ליהוה‪)23( :‬‬
‫ושור ושה שרוע וקלוט | נדבה תע‪3‬שה א תו ולנדר ל א ירצה‪ )24( :‬ומעוך וכתות ונתוק וכרות ל א תקריבו ליהוה |‬
‫ובארצכם ל א תע‪3‬שו‪ )25( :‬ומיד בן נכר ל א תקריבו את לחם "אל היכם מכל אלה | כי משחתם בהם מום בם ל א ירצו‬
‫לכם‪:‬‬
‫(‪ )26‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )27( :‬שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו | ומיום השמיני‬
‫והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה‪ )28( :‬ושור או שה | א תו ואת בנו ל א תש ‪3‬חטו ביום אחד‪ )29( :‬וכי תזבחו זבח‬
‫תודה ליהוה | לרצ נכם תזבחו‪ )30( :‬ביום ההוא יאכל ל א תותירו ממנו עד ב קר | ‪3‬אני יהוה‪ )31( :‬ושמרתם מצותי‬
‫וע‪3‬שיתם א תם | ‪3‬אני יהוה‪ )32( :‬ול א תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל | ‪3‬אני יהוה מקדשכם‪)33( :‬‬
‫המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאל הים | ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬דבר אל בני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם מוע‪3‬די יהוה ‪3‬אשר תקראו א תם מקראי ק דש‬
‫| אלה הם מוע‪3‬די‪ )3( :‬ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא ק דש כל מלאכה ל א תע‪3‬שו | שבת‬
‫הוא ליהוה בכ ל מושב תיכם‪:‬‬
‫(‪ )4‬אלה מוע‪3‬די יהוה מקראי ק דש | ‪3‬אשר תקראו א תם במוע‪3‬דם‪ )5( :‬בח דש הראשון בארבעה עשר לח דש בין‬
‫הערבים | פסח ליהוה‪ )6( :‬וב ‪3‬חמשה עשר יום לח דש הזה חג המצות ליהוה | שבעת ימים מצות ת אכלו‪ )7( :‬ביום‬
‫הראשון מקרא ק דש יהיה לכם | כל מלאכת ע‪3‬ב דה ל א תע‪3‬שו‪ )8( :‬והקרבתם אשה ליהוה שבעת ימים | ביום‬
‫השביעי מקרא ק דש כל מלאכת ע‪3‬ב דה ל א תע‪3‬שו‪:‬‬
‫(‪ )9‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )10( :‬דבר אל בני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם כי תב או אל הארץ ‪3‬אשר ‪3‬אני נ תן לכם‬
‫והבאתם את ע מר ראשית קצירכם אל הכ הן‪ )11( :‬והניף את הע מר לפני יהוה לרצ נכם |‬ ‫וקצרתם את קצירה | ‪3‬‬
‫ממ ‪F‬חרת השבת יניפנו הכ הן‪ )12( :‬וע‪3‬שיתם ביום ‪3‬הניפכם את הע מר | כבש תמים בן שנתו לע לה ליהוה‪)13( :‬‬
‫ומנחתו שני עשר נים ס לת בלולה בשמן אשה ליהוה ריח ניח ח | ונסכ ה יין רביעת ההין‪ )14( :‬ולחם וקלי וכרמל ל א‬
‫(‪)15‬‬ ‫יאכם את קרבן "אל היכם | >חקת עולם לד ר תיכם בכ ל מ שב תיכם‪:‬‬ ‫ת אכלו עד עצם היום הזה עד ‪3‬הב ‪3‬‬
‫יאכם את ע מר התנופה | שבע שבתות תמימ ת תהיינה‪ )16( :‬עד ממ ‪F‬חרת‬ ‫וספרתם לכם ממ ‪F‬חרת השבת מיום ‪3‬הב ‪3‬‬
‫השבת השביעת תספרו ‪3‬חמשים יום | והקרבתם מנחה ‪3‬חדשה ליהוה‪ )17( :‬ממושב תיכם תביאו לחם תנופה שתים‬
‫שני עשר נים ס לת תהיינה חמץ תאפינה | בכורים ליהוה‪ )18( :‬והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימם בני שנה‬
‫ופר בן בקר אחד ואילם שנים | יהיו ע לה ליהוה ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניח ח ליהוה‪ )19( :‬וע‪3‬שיתם שעיר עזים‬
‫אחד לחטאת | ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים‪ )20( :‬והניף הכ הן א תם על לחם הבכורים תנופה לפני יהוה על‬
‫שני כבשים | ק דש יהיו ליהוה לכ הן‪ )21( :‬וקראתם בעצם היום הזה מקרא ק דש יהיה לכם כל מלאכת ע‪3‬ב דה ל א‬
‫תע‪3‬שו | >חקת עולם בכל מושב תיכם לד ר תיכם‪ )22( :‬וב >קצרכם את קציר ארצכם ל א תכלה פאת שדך ב >קצרך ולקט‬
‫(‪ )23‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )24( :‬דבר‬ ‫קצירך ל א תלקט | לעני ולגר תע‪3‬ז ב א תם ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪:‬‬
‫אל בני ישראל לאמ ר | בח דש השביעי באחד לח דש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא ק דש‪ )25( :‬כל מלאכת‬
‫ע‪3‬ב דה ל א תע‪3‬שו | והקרבתם אשה ליהוה‪ )26( :‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )27( :‬אך בעשור לח דש השביעי הזה‬
‫יום הכפ>רים הוא מקרא ק דש יהיה לכם ועניתם את נפש תיכם | והקרבתם אשה ליהוה‪ )28( :‬וכל מלאכה ל א תע‪3‬שו‬
‫בעצם היום הזה | כי יום כפ>רים הוא לכפר ע‪3‬ליכם לפני יהוה "אל היכם‪ )29( :‬כי כל הנפש ‪3‬אשר ל א תע>נה בעצם היום‬
‫הזה | ונכרתה מעמיה‪ )30( :‬וכל הנפש ‪3‬אשר תע‪3‬שה כל מלאכה בעצם היום הזה | וה ‪3‬אבדתי את הנפש ההוא מקרב‬
‫עמה‪ )31( :‬כל מלאכה ל א תע‪3‬שו | >חקת עולם לד ר תיכם בכ ל מ שב תיכם‪ )32( :‬שבת שבתון הוא לכם ועניתם את‬
‫נפש תיכם | בתשעה לח דש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם‪:‬‬
‫(‪ )33‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )34( :‬דבר אל בני ישראל לאמ ר | ב ‪3‬חמשה עשר יום לח דש השביעי הזה חג ה >סכות‬
‫שבעת ימים ליהו ה‪ )35( :‬ביום הראשון מקרא ק דש | כל מלאכת ע‪3‬ב דה ל א תע‪3‬שו‪ )36( :‬שבעת ימים תקריבו אשה‬
‫ליהוה | ביום השמיני מקרא ק דש יהיה לכם והקרבתם אשה ליהוה ע‪3‬צרת הוא כל מלאכת ע‪3‬ב דה ל א תע‪3‬שו‪)37( :‬‬
‫אלה מוע‪3‬די יהוה ‪3‬אשר תקראו א תם מקראי ק דש | להקריב אשה ליהוה ע לה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו‪( :‬‬
‫‪ )38‬מלבד שבת ת יהוה | ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם ‪3‬אשר תתנו ליהוה‪ )39( :‬אך‬
‫ב ‪3‬חמשה עשר יום לח דש השביעי באספכם את תבואת הארץ תח גו את חג יהוה שבעת ימים | ביום הראשון שבתון‬
‫וביום השמיני שבתון‪ )40( :‬ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפ ת תמרים וע‪3‬נף עץ עב ת וערבי נחל |‬
‫ושמחתם לפני יהוה "אל היכם שבעת ימים‪ )41( :‬וחג תם א תו חג ליהוה שבעת ימים בשנה | >חקת עולם לד ר תיכם‬
‫בח דש השביעי תח גו א תו‪ )42( :‬ב >סכ ת תשבו שבעת ימים | כל האזרח בישראל ישבו ב >סכ ת‪ )43( :‬למען ידעו‬
‫ד ר תיכם כי ב >סכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים | ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪ )44( :‬וידבר מ שה‬
‫את מ ע‪3‬די יהוה | אל בני ישראל‪:‬‬

‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור | להע‪3‬ל ת נר תמיד‪)3( :‬‬
‫אהר ן מערב עד ב קר לפני יהוה תמיד | >חקת עולם לד ר תיכם‪ )4( :‬על‬
‫מחוץ לפר כת העד>ת בא הל מועד יע‪3‬ר ך א תו ‪3‬‬
‫המנ רה הטה רה יע‪3‬ר ך את הנרות | לפני יהוה תמיד‪:‬‬
‫(‪ )5‬ולקחת ס לת ואפית א תה שתים עשרה חלות | שני עשר נים יהיה החלה האחת‪ )6( :‬ושמת אותם שתים מע‪3‬רכות‬
‫שש המע‪3‬רכת | על ה >שלחן הטה ר לפני יהוה‪ )7( :‬ונתת על המע‪3‬רכת לב נה זכה | והיתה ללחם לאזכרה אשה ליהוה‪( :‬‬
‫ואכל>הו‬ ‫‪ )8‬ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני יהוה תמיד | מאת בני ישראל ברית עולם‪ )9( :‬והיתה ל ‪3‬‬
‫אהר ן ולבניו ‪3‬‬
‫(‪ )10‬ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש‬ ‫במקום קד ש | כי ק דש קדשים הוא לו מאשי יהוה חק עולם‪:‬‬
‫מצרי בתוך בני ישראל | וינצו במ ‪3‬חנה בן הישראלית ואיש הישראלי‪ )11( :‬ויק ב בן האשה הישראלית את השם‬
‫יחהו במשמר | לפר ש להם על פי יהוה‪:‬‬ ‫ויקלל ויביאו א תו אל מ שה | ושם אמו של מית בת דברי למטה דן‪ )12( :‬וינ >‬
‫(‪ )13‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )14( :‬הוצא את המקלל אל מחוץ למ ‪3‬חנה וסמכו כל הש מעים את ידיהם על ר אשו‬
‫| ורגמו א תו כל העדה‪ )15( :‬ואל בני ישראל תדבר לאמ ר | איש איש כי יקלל "אל היו ונשא חטאו‪ )16( :‬ונ קב שם‬
‫יהוה מות יומת רגום ירגמו בו כל העדה | כגר כאזרח בנקבו שם יומת‪ )17( :‬ואיש כי יכה כל נפש אדם | מות יומת‪:‬‬
‫(‪ )18‬ומכה נפש בהמה ישלמנה | נפש תחת נפש‪ )19( :‬ואיש כי יתן מום בע‪3‬מיתו | כ ‪3‬אשר עשה כן יעשה לו‪ )20( :‬שבר‬
‫תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן | כ ‪3‬אשר יתן מום באדם כן ינתן בו‪ )21( :‬ומכה בהמה ישלמנה | ומכה אדם‬
‫יומת‪ )22( :‬משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה | כי ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪ )23( :‬וידבר מ שה אל בני ישראל‬
‫ויוציאו את המקלל אל מחוץ למ ‪3‬חנה וירגמו א תו אבן | ובני ישראל עשו כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה בהר סיני לאמ ר‪ )2( :‬דבר אל בני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם כי תב או אל הארץ ‪3‬אשר ‪3‬אני נ תן‬
‫לכם | ושבתה הארץ שבת ליהוה‪ )3( :‬שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמ ר כרמך | ואספת את תבואתה‪)4( :‬‬
‫ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה | שדך ל א תזרע וכרמך ל א תזמ ר‪ )5( :‬את ספיח קצירך ל א‬
‫תקצור ואת ענבי נזירך ל א תבצ ר | שנת שבתון יהיה לארץ‪ )6( :‬והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ול ‪3‬אמתך‬
‫(‪ )8‬וספרת‬ ‫| ולשכירך ולתושבך הגרים עמך‪ )7( :‬ולבהמתך ולחיה ‪3‬אשר בארצך | תהיה כל תבואתה ל "אכ ל‪:‬‬
‫לך שבע שבת ת שנים שבע שנים שבע פעמים | והיו לך ימי שבע שבת ת השנים תשע וארבעים שנה‪ )9( :‬והע‪3‬ברת‬
‫שופר תרועה בח דש השבעי בעשור לח דש | ביום הכפ>רים תע‪3‬בירו שופר בכל ארצכם‪ )10( :‬וקדשתם את שנת‬
‫ה ‪3‬חמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל י שביה | יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל ‪3‬א >חזתו ואיש אל משפחתו‬
‫ת >שבו‪ )11( :‬יובל הוא שנת ה ‪3‬חמשים שנה תהיה לכם | ל א תזרעו ול א תקצרו את ספיחיה ול א תבצרו את נזריה‪( :‬‬
‫‪ )12‬כי יובל הוא ק דש תהיה לכם | מן השדה ת אכלו את תבואתה‪ )13( :‬בשנת היובל הז את | ת >שבו איש אל‬
‫‪3‬א >חזתו‪ )14( :‬וכי תמכרו ממכר לע‪3‬מיתך או קנ ה מיד ע‪3‬מיתך | אל תונו איש את אחיו‪ )15( :‬במספר שנים אחר‬
‫היובל תקנה מאת ע‪3‬מיתך | במספר שני תבוא ת ימכר לך‪ )16( :‬לפי ר ב השנים תרבה מקנתו ולפי מע ט השנים‬
‫תמעיט מקנתו | כי מספר תבוא ת הוא מ כר לך‪ )17( :‬ול א תונו איש את ע‪3‬מיתו ויראת מ "אל היך | כי ‪3‬אני יהו ה‬
‫"אל היכם‪ )18( :‬וע‪3‬שיתם את >חק תי ואת משפטי תשמרו וע‪3‬שיתם א תם | וישבתם על הארץ לבטח‪ )19( :‬ונתנה הארץ‬
‫נאס ף את‬ ‫ואכלתם לש בע | וישבתם לבטח עליה‪ )20( :‬וכי ת אמרו מה נ אכל בשנה השביעת | הן ל א נזרע ול א "‬ ‫פריה ‪3‬‬
‫תבואתנו‪ )21( :‬וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית | ועשת את התבואה לשל ש השנים‪ )22( :‬וזרעתם את השנה‬
‫ואכלתם מן התבואה ישן | עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה ת אכלו ישן‪ )23( :‬והארץ ל א תמכר‬ ‫השמינת ‪3‬‬
‫(‪ )25‬כי‬ ‫לצמ >תת כי לי הארץ | כי גרים ותושבים אתם עמדי‪ )24( :‬ובכ ל ארץ ‪3‬א >חזתכם | ג >אלה תתנו לארץ‪:‬‬
‫ימוך אחיך ומכר מ ‪3‬א >חזתו | ובא ג ‪3‬אלו הקר ב אליו וגאל את ממכר אחיו‪ )26( :‬ואיש כי ל א יהיה לו ג אל | והשיגה‬
‫ידו ומצא כדי ג >אלתו‪ )27( :‬וחשב את שני ממכרו והשיב את הע דף לאיש ‪3‬אשר מכר לו | ושב ל ‪3‬א >חזתו‪ )28( :‬ואם ל א‬
‫מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הק נה א תו עד שנת היובל | ויצא בי בל ושב ל ‪3‬א >חזתו‪ )29( :‬ואיש כי ימכ ר‬
‫בית מושב עיר חומה והיתה ג >אלתו עד ת ם שנת ממכרו | ימים תהיה ג >אלתו‪ )30( :‬ואם ל א יגאל עד מל את לו שנה‬
‫יתת לק נה א תו לד ר תיו | ל א יצא בי בל‪ )31( :‬ובתי‬‫תמימה וקם הבית ‪3‬אשר בעיר ‪3‬אשר לא [לו קרי] ח מה לצמ >‬
‫ה ‪3‬חצרים ‪3‬אשר אין להם ח מה סביב על שדה הארץ יחשב | ג >אלה תהיה לו ובי בל יצא‪ )32( :‬וערי הלוים בתי ערי‬
‫ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר ‪3‬א >חזתו בי בל | כי בתי ערי‬ ‫‪3‬א >חזתם | ג >אלת עולם תהיה ללוים‪3 )33( :‬‬
‫הלוים הוא ‪3‬א >חזתם בתוך בני ישראל‪ )34( :‬ושדה מגרש עריהם ל א ימכר | כי ‪3‬א >חזת עולם הוא להם‪ )35( :‬וכי‬
‫ימוך אחיך ומטה ידו עמך | וה "חזקת בו גר ותושב וחי עמך‪ )36( :‬אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מ "אל היך | וחי‬
‫אחיך עמך‪ )37( :‬את כספך ל א תתן לו בנשך | ובמרבית ל א תתן אכלך‪3 )38( :‬אני יהוה "אל היכם ‪3‬אשר הוצאתי‬
‫אתכם מארץ מצרים | לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאל הים‪ )39( :‬וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך | ל א תע‪3‬ב ד‬
‫בו ע‪3‬ב דת עבד‪ )40( :‬כשכיר כתושב יהיה עמך | עד שנת הי בל יע‪3‬ב ד עמך‪ )41( :‬ויצא מעמך הוא ובניו עמו | ושב אל‬
‫משפחתו ואל ‪3‬א >חזת ‪3‬אב תיו ישוב‪ )42( :‬כי ע‪3‬בדי הם ‪3‬אשר הוצאתי א תם מארץ מצרים | ל א ימכרו ממכרת עבד‪( :‬‬
‫ואמתך ‪3‬אשר יהיו לך | מאת הגוים ‪3‬אשר סביב תיכם מהם‬ ‫‪ )43‬ל א תרדה בו בפרך | ויראת מ "אל היך‪ )44( :‬ועבדך ‪3‬‬
‫תקנו עבד ואמה‪ )45( :‬וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם ‪3‬אשר עמכם ‪3‬אשר הולידו בארצכם‬
‫אחריכם לרשת ‪3‬א >חזה לע לם בהם תע‪3‬ב דו | ובאחיכם בני ישראל‬ ‫נחלתם א תם לבניכם ‪3‬‬ ‫| והיו לכם ל ‪3‬א >חזה‪ )46( :‬והת ‪3‬‬
‫איש באחיו ל א תרדה בו בפרך‪ )47( :‬וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו | ונמכר לגר תושב עמך או לעקר‬
‫אחרי נמכר ג >אלה תהיה לו | אחד מאחיו יגאלנו‪ )49( :‬או ד דו או בן ד דו יגאלנו או משאר בשרו‬ ‫משפחת גר‪3 )48( :‬‬
‫ממשפחתו יגאלנו | או השיגה ידו ונגאל‪ )50( :‬וחשב עם ק נהו משנת המכרו לו עד שנת הי בל | והיה כסף ממכרו‬
‫במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו‪ )51( :‬אם עוד רבות בשנים | לפיהן ישיב ג >אלתו מכסף מקנתו‪ )52( :‬ואם מעט‬
‫נשאר בשנים עד שנת הי בל וחשב לו | כפי שניו ישיב את ג >אלתו‪ )53( :‬כשכיר שנה בשנה יהיה עמו | ל א ירדנו בפרך‬
‫לעיניך‪ )54( :‬ואם ל א יגאל באלה | ויצא בשנת הי בל הוא ובניו עמו‪ )55( :‬כי לי בני ישראל ע‪3‬בדים ע‪3‬בדי הם ‪3‬אשר‬
‫הוצאתי אותם מארץ מצרים | ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪:‬‬

‫(‪ )1‬ל א תע‪3‬שו לכם "אלילם ופסל ומצבה ל א תקימו לכם ואבן משכית ל א תתנו בארצכם להשת ‪3‬חות עליה | כי ‪3‬אני‬
‫יהוה "אל היכם‪ )2( :‬את שבת תי תשמ רו ומקדשי תיראו | ‪3‬אני יהוה‪ )3( :‬אם ב >חק תי תלכו | ואת מצותי תשמרו‬
‫וע‪3‬שיתם א תם‪ )4( :‬ונתתי גשמיכם בעתם | ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו‪ )5( :‬והשיג לכם דיש את בציר‬
‫ואכלתם לחמכם לש בע וישבתם לבטח בארצכם‪ )6( :‬ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מ ‪3‬חריד‬ ‫ובציר ישיג את זרע | ‪3‬‬
‫| והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב ל א תע‪3‬ב ר בארצכם‪ )7( :‬ורדפתם את א יביכם | ונפלו לפניכם לחרב‪ )8( :‬ורדפו‬
‫מכם ‪3‬חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירד פו | ונפלו א יביכם לפניכם לחרב‪ )9( :‬ופניתי ‪3‬אליכם והפריתי אתכם‬
‫ואכלתם ישן נושן | וישן מפני חדש תוציאו‪ )11( :‬ונתתי משכני‬ ‫והקימ תי את בריתי אתכם‪3 )10( :‬‬ ‫והרביתי אתכם | ‪3‬‬
‫בתוככם | ול א תגעל נפשי אתכם‪ )12( :‬והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאל הים | ואתם תהיו לי לעם‪3 )13( :‬אני‬
‫יהוה "אל היכם ‪3‬אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהי ת להם ע‪3‬בדים | ואשב ר מ ט ת ע>לכם ואולך אתכם קוממיות‪:‬‬
‫(‪ )14‬ואם ל א תשמעו לי | ול א תע‪3‬שו את כל המצות האלה‪ )15( :‬ואם ב >חק תי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם‬
‫| לבלתי ע‪3‬שות את כל מצותי להפרכם את בריתי‪ )16( :‬אף ‪3‬אני אע"שה ז את לכם והפקדתי ע‪3‬ליכם בהלה את השחפת‬
‫ואכל>הו א יביכם‪ )17( :‬ונתתי פני בכם ונגפתם לפני‬‫ואת הקדחת מכלות עינים ומדיב ת נפש | וזרעתם לריק זרע‪3‬כם ‪3‬‬
‫(‪ )18‬ואם עד אלה ל א תשמעו לי | ויספתי ליסרה‬ ‫א יביכם | ורדו בכם ש נאיכם ונסתם ואין ר דף אתכם‪:‬‬
‫אתכם שבע על חט אתיכם‪ )19( :‬ושברתי את גאון ע>זכם | ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנ >חשה‪ )20( :‬ותם‬
‫לריק כ ‪3‬חכם | ול א תתן ארצכם את יבולה ועץ הארץ ל א יתן פריו‪ )21( :‬ואם תלכו עמי קרי ול א ת אבו לשמ ע לי |‬
‫ויספתי ע‪3‬ליכם מכה שבע כחט אתיכם‪ )22( :‬והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את בהמתכם‬
‫והלכתם עמי קרי‪ )24( :‬והלכתי אף ‪3‬אני עמכם‬ ‫והמעיטה אתכם | ונשמו דרכיכם‪ )23( :‬ואם באלה ל א תוסרו לי | ‪3‬‬
‫נאספתם אל עריכם |‬ ‫בקרי | והכיתי אתכם גם אני שבע על חט אתיכם‪ )25( :‬והבאתי ע‪3‬ליכם חרב נ קמת נקם ברית ו "‬
‫ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב‪ )26( :‬בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו‬
‫והלכתם עמי בקרי‪ )28( :‬והלכתי עמכם‬ ‫ואכלתם ול א תשבעו‪ )27( :‬ואם בז את ל א תשמעו לי | ‪3‬‬ ‫לחמכם במשקל | ‪3‬‬
‫ואכלתם בשר בניכם | ובשר בנ תיכם ת אכלו‪)30( :‬‬ ‫ב ‪3‬חמת קרי | ויסרתי אתכם אף אני שבע על חט אתיכם‪3 )29( :‬‬
‫והשמדתי את במ תיכם והכרתי את חמניכם ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם | וגע‪3‬לה נפשי אתכם‪ )31( :‬ונתתי‬
‫והשמ תי ‪3‬אני את הארץ | ושממו עליה‬‫והשמותי את מקדשיכם | ול א אריח בריח ניח ‪3‬חכם‪3 )32( :‬‬ ‫את עריכם חרבה ‪3‬‬
‫אחריכם חרב | והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו‬ ‫א יביכם הי שבים בה‪ )33( :‬ואתכם "אזרה בגוים ‪3‬‬
‫והריק תי ‪3‬‬
‫חרבה‪ )34( :‬אז תרצה הארץ את שבת תיה כ ל ימי ‪F‬השמה ואתם בארץ א יביכם | אז תשבת הארץ והרצת את‬
‫שבת תיה‪ )35( :‬כל ימי השמה תשב ת | את ‪3‬אשר ל א שבתה בשבת תיכם בשבתכם עליה‪ )36( :‬והנשארים בכם‬
‫והבאתי מ רך בלבבם בארצ ת א יביהם | ורדף א תם קול עלה נדף ונסו מנ>סת חרב ונפלו ואין ר דף‪ )37( :‬וכשלו איש‬
‫ואבדתם בגוים | ואכלה אתכם ארץ‬ ‫באחיו כמפני חרב ור דף אין | ול א תהיה לכם תקומה לפני א יביכם‪3 )38( :‬‬
‫א יביכם‪ )39( :‬והנשארים בכם ימקו בע‪3‬ונם בארצ ת א יביכם | ואף בע‪3‬ונ ת ‪3‬אב תם אתם ימקו‪ )40( :‬והתודו את ע‪3‬ונם‬
‫ואת ע‪3‬ון ‪3‬אב תם במע‪3‬לם ‪3‬אשר מע‪3‬לו בי | ואף ‪3‬אשר הלכו עמי בקרי‪ )41( :‬אף ‪3‬אני אלך עמם בקרי והבאתי א תם בארץ‬
‫א יביהם | או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את ע‪3‬ונם‪ )42( :‬וזכרתי את בריתי יע‪3‬קוב | ואף את בריתי יצחק ואף את‬
‫בריתי אברהם אזכ ר והארץ אזכ ר‪ )43( :‬והארץ תעזב מהם ותרץ את שבת תיה בהשמה מהם והם ירצו את ע‪3‬ונם |‬
‫יען וביען במשפטי מאסו ואת >חק תי גע‪3‬לה נפשם‪ )44( :‬ואף גם ז את בהיותם בארץ א יביהם ל א מאסתים ול א‬
‫געלתים לכל תם להפר בריתי אתם | כי ‪3‬אני יהוה "אל היהם‪ )45( :‬וזכרתי להם ברית ראש נים | ‪3‬אשר הוצאתי א תם‬
‫מארץ מצרים לעיני הגוים להי ת להם לאל הים ‪3‬אני יהוה‪ )46( :‬אלה ה >חקים והמשפטים והתור ת ‪3‬אשר נתן יהוה‬
‫בינו ובין בני ישראל | בהר סיני ביד מ שה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬דבר אל בני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם איש כי יפלא נדר | בערכך נפש ת ליהוה‪)3( :‬‬
‫והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה | והיה ערכך ‪3‬חמשים שקל כסף בשקל הק דש‪ )4( :‬ואם נקבה‬
‫הוא | והיה ערכך של שים שקל‪ )5( :‬ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים |‬
‫ולנקבה ע‪3‬שרת שקלים‪ )6( :‬ואם מבן ח דש ועד בן חמש שנים והיה ערכך הזכר ‪3‬חמשה שקלים כסף | ולנקבה ערכך‬
‫של שת שקלים כסף‪ )7( :‬ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר והיה ערכך ‪3‬חמשה עשר שקל | ולנקבה ע‪3‬שרה שקלים‪:‬‬
‫(‪)9‬‬ ‫(‪ )8‬ואם מך הוא מערכך והע"מידו לפני הכ הן והע"ריך א תו הכ הן | על פי ‪3‬אשר תשיג יד הנ דר יע‪3‬ריכנו הכ הן‪:‬‬
‫יחליפנו ול א ימיר א תו‬ ‫ואם בהמה ‪3‬אשר יקריבו ממנה קרבן ליהוה | כ ל ‪3‬אשר יתן ממנו ליהוה יהיה ק דש‪ )10( :‬ל א ‪3‬‬
‫טוב ברע או רע בטוב | ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה ק דש‪ )11( :‬ואם כל בהמה טמאה‬
‫‪3‬אשר ל א יקריבו ממנה קרבן ליהוה | והע"מיד את הבהמה לפני הכ הן‪ )12( :‬והע"ריך הכ הן א תה בין טוב ובין רע |‬
‫כערכך הכ הן כן יהיה‪ )13( :‬ואם גא ל יגאלנה | ויסף ‪3‬חמישתו על ערכך‪ )14( :‬ואיש כי יקדש את ביתו ק דש ליהוה‬
‫והע"ריכו הכ הן בין טוב ובין רע | כ ‪3‬אשר יע‪3‬ריך א תו הכ הן כן יקום‪ )15( :‬ואם המקדיש יגאל את ביתו | ויסף‬
‫‪3‬חמישית כסף ערכך עליו והיה לו‪ )16( :‬ואם משדה ‪3‬א >חזתו יקדיש איש ליהוה והיה ערכך לפי זרעו | זרע ח מר‬
‫שע רים ב ‪3‬חמשים שקל כסף‪ )17( :‬אם משנת הי בל יקדיש שדהו | כערכך יקום‪ )18( :‬ואם אחר הי בל יקדיש שדהו‬
‫וחשב לו הכ הן את הכסף על פי השנים הנותר ת עד שנת הי בל | ונגרע מערכך‪ )19( :‬ואם גא ל יגאל את השדה‬
‫המקדיש א תו | ויסף ‪3‬חמשית כסף ערכך עליו וקם לו‪ )20( :‬ואם ל א יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש‬
‫אחר | ל א יגאל עוד‪ )21( :‬והיה השדה בצאתו בי בל ק דש ליהוה כשדה החרם | לכ הן תהיה ‪3‬א >חזתו‪ )22( :‬ואם את‬
‫שדה מקנתו ‪3‬אשר ל א משדה ‪3‬א >חזתו | יקדיש ליהוה‪ )23( :‬וחשב לו הכ הן את מכסת הערכך עד שנת הי בל | ונתן את‬
‫הערכך ביום ההוא ק דש ליהוה‪ )24( :‬בשנת היובל ישוב השדה ל ‪3‬אשר קנהו מאתו | ל ‪3‬אשר לו ‪3‬א >חזת הארץ‪ )25( :‬וכל‬
‫(‪ )26‬אך בכור ‪3‬אשר יב>כר ליהוה בבהמה ל א יקדיש‬ ‫ערכך יהיה בשקל הק דש | עשרים גרה יהיה השקל‪:‬‬
‫איש א תו | אם שור אם שה ליהוה הוא‪ )27( :‬ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף ‪3‬חמשתו עליו | ואם ל א יגאל‬
‫יחרם איש ליהוה מכל ‪3‬אשר לו מאדם ובהמה ומשדה ‪3‬א >חזתו ל א ימכר ול א‬ ‫ונמכר בערכך‪ )28( :‬אך כל חרם ‪3‬אשר ‪3‬‬
‫יחרם מן האדם ל א יפדה | מות יומת‪ )30( :‬וכל מעשר‬ ‫יגאל | כל חרם ק דש קדשים הוא ליהוה‪ )29( :‬כל חרם ‪3‬אשר ‪F‬‬
‫הארץ מזרע הארץ מפרי העץ ליהוה הוא | ק דש ליהוה‪ )31( :‬ואם גא ל יגאל איש ממעשרו | ‪3‬חמשיתו י סף עליו‪)32( :‬‬
‫וכל מעשר בקר וצ אן כ ל ‪3‬אשר יע‪3‬ב ר תחת השבט | הע‪3‬שירי יהיה ק דש ליהוה‪ )33( :‬ל א יבקר בין טוב לרע ול א‬
‫ימירנו | ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה ק דש ל א יגאל‪ )34( :‬אלה המצות ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה אל‬
‫בני ישראל | בהר סיני‪:‬‬
‫ספר במדבר‬
‫‪Numbers Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה במדבר סיני בא הל מועד | באחד לח דש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמ ר‪( :‬‬
‫‪ )2‬שאו את ר אש כל ע‪3‬דת בני ישראל למשפח תם לבית ‪3‬אב תם | במספר שמות כל זכר לג>לגל תם‪ )3( :‬מבן עשרים‬
‫אהר ן‪ )4( :‬ואתכם יהיו איש איש למטה | איש‬ ‫שנה ומעלה כל י צא צבא בישראל | תפקדו א תם לצבא תם אתה ו ‪3‬‬
‫ר אש לבית ‪3‬אב תיו הוא‪ )5( :‬ואלה שמות ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר יעמדו אתכם | לראובן "אליצור בן שדיאור‪ )6( :‬לשמעון‬
‫של>מיאל בן צורישדי‪ )7( :‬ליהודה נחשון בן עמינדב‪ )8( :‬ליששכר נתנאל בן צוער‪ )9( :‬לזבול>ן "אליאב בן חל ן‪)10( :‬‬
‫לבני יוסף לאפרים "אלישמע בן עמיהוד | למנשה גמליאל בן פדהצור‪ )11( :‬לבנימן ‪3‬אבידן בן גדע ני‪ )12( :‬לדן‬
‫‪3‬אחיעזר בן עמישדי‪ )13( :‬לאשר פגעיאל בן עכרן‪ )14( :‬לגד אליסף בן דעואל‪ )15( :‬לנפתלי ‪3‬אחירע בן עינן‪)16( :‬‬
‫אלה קריאי [קרואי קרי] העדה נשיאי מטות ‪3‬אבותם | ראשי אלפי ישראל הם‪ )17( :‬ויקח מ שה ו ‪3‬‬
‫אהר ן | את‬
‫ה ‪3‬אנשים האלה ‪3‬אשר נקבו בשמות‪ )18( :‬ואת כל העדה הקהילו באחד לח דש השני ויתילדו על משפח תם לבית‬
‫‪3‬אב תם | במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה לג>לגל תם‪ )19( :‬כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה | ויפקדם במדבר סיני‪:‬‬
‫(‪ )20‬ויהיו בני ראובן בכ ר ישראל תולד תם למשפח תם לבית ‪3‬אב תם | במספר שמות לג>לגל תם כל זכר מבן עשרים‬
‫וחמש מאות‪:‬‬ ‫שנה ומעלה כ ל י צא צבא‪ )21( :‬פ >קדיהם למטה ראובן | ששה וארבעים אלף ‪3‬‬
‫(‪ )22‬לבני שמעון תולד תם למשפח תם לבית ‪3‬אב תם | פ >קדיו במספר שמות לג>לגל תם כל זכר מבן עשרים שנה ומעלה‬
‫וחמשים אלף ושל ש מאות‪:‬‬ ‫כ ל י צא צבא‪ )23( :‬פ >קדיהם למטה שמעון | תשעה ‪3‬‬
‫(‪ )24‬לבני גד תולד תם למשפח תם לבית ‪3‬אב תם | במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כ ל י צא צבא‪ )25( :‬פ >קדיהם‬
‫וחמשים‪:‬‬
‫למטה גד | ‪3‬חמשה וארבעים אלף ושש מאות ‪3‬‬
‫(‪ )26‬לבני יהודה תולד תם למשפח תם לבית ‪3‬אב תם | במספר שמ ת מבן עשרים שנה ומעלה כ ל י צא צבא‪)27( :‬‬
‫פ >קדיהם למטה יהודה | ארבעה ושבעים אלף ושש מאות‪:‬‬
‫(‪ )28‬לבני יששכר תולד תם למשפח תם לבית ‪3‬אב תם | במספר שמ ת מבן עשרים שנה ומעלה כ ל י צא צבא‪)29( :‬‬
‫וחמשים אלף וארבע מאות‪:‬‬ ‫פ >קדיהם למטה יששכר | ארבעה ‪3‬‬
‫(‪ )30‬לבני זבול>ן תולד תם למשפח תם לבית ‪3‬אב תם | במספר שמ ת מבן עשרים שנה ומעלה כ ל י צא צבא‪)31( :‬‬
‫וחמשים אלף וארבע מאות‪:‬‬ ‫פ >קדיהם למטה זבול>ן | שבעה ‪3‬‬
‫(‪ )32‬לבני יוסף לבני אפרים תולד תם למשפח תם לבית ‪3‬אב תם | במספר שמ ת מבן עשרים שנה ומעלה כ ל י צא צבא‪:‬‬
‫וחמש מאות‪:‬‬‫(‪ )33‬פ >קדיהם למטה אפרים | ארבעים אלף ‪3‬‬
‫(‪ )34‬לבני מנשה תולד תם למשפח תם לבית ‪3‬אב תם | במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כ ל י צא צבא‪)35( :‬‬
‫פ >קדיהם למטה מנשה | שנים ושל שים אלף ומאתים‪:‬‬
‫(‪ )36‬לבני בנימן תולד תם למשפח תם לבית ‪3‬אב תם | במספר שמ ת מבן עשרים שנה ומעלה כ ל י צא צבא‪)37( :‬‬
‫פ >קדיהם למטה בנימן | ‪3‬חמשה ושל שים אלף וארבע מאות‪:‬‬
‫(‪ )38‬לבני דן תולד תם למשפח תם לבית ‪3‬אב תם | במספר שמ ת מבן עשרים שנה ומעלה כ ל י צא צבא‪ )39( :‬פ >קדיהם‬
‫למטה דן | שנים וששים אלף ושבע מאות‪:‬‬
‫(‪ )40‬לבני אשר תולד תם למשפח תם לבית ‪3‬אב תם | במספר שמ ת מבן עשרים שנה ומעלה כ ל י צא צבא‪)41( :‬‬
‫וחמש מאות‪:‬‬‫פ >קדיהם למטה אשר | אחד וארבעים אלף ‪3‬‬
‫(‪ )42‬בני נפתלי תולד תם למשפח תם לבית ‪3‬אב תם | במספר שמ ת מבן עשרים שנה ומעלה כ ל י צא צבא‪)43( :‬‬
‫וחמשים אלף וארבע מאות‪:‬‬ ‫פ >קדיהם למטה נפתלי | של שה ‪3‬‬
‫אהר ן ונשיאי ישראל שנים עשר איש | איש אחד לבית ‪3‬אב תיו היו‪ )45( :‬ויהיו‬‫(‪ )44‬אלה הפ >קדים ‪3‬אשר פקד מ שה ו ‪3‬‬
‫כל פקודי בני ישראל לבית ‪3‬אב תם | מבן עשרים שנה ומעלה כל י צא צבא בישראל‪ )46( :‬ויהיו כל הפ >קדים שש‬
‫וחמשים‪ )47( :‬והלוים למטה ‪3‬אב תם | ל א התפקדו בתוכם‪:‬‬ ‫וחמש מאות ‪3‬‬ ‫מאות אלף ושל שת ‪3‬אלפים | ‪3‬‬
‫(‪ )48‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )49( :‬אך את מטה לוי ל א תפק ד ואת ר אשם ל א תשא | בתוך בני ישראל‪)50( :‬‬
‫ואתה הפקד את הלוים על משכן העד>ת ועל כל כליו ועל כל ‪3‬אשר לו המה ישאו את המשכן ואת כל כליו והם‬
‫יחנו‪ )51( :‬ובנס ע המשכן יורידו א תו הלוים וב ‪3‬חנ ת המשכן יקימו א תו הלוים | והזר הקרב‬
‫ישר >תהו | וסביב למשכן ‪3‬‬
‫יחנו סביב למשכן העד>ת ול א‬ ‫יומת‪ )52( :‬וחנו בני ישראל | איש על מ ‪3‬חנהו ואיש על דגלו לצבא תם‪ )53( :‬והלוים ‪3‬‬
‫יהיה קצף על ע‪3‬דת בני ישראל | ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות‪ )54( :‬ויע‪3‬שו בני ישראל | ככ ל ‪3‬אשר צוה‬
‫יהוה את מ שה כן עשו‪:‬‬
‫יחנו בני ישראל | מנגד סביב לא הל‬ ‫אהר ן לאמ ר‪ )2( :‬איש על דגלו בא ת ת לבית ‪3‬אב תם ‪3‬‬ ‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה ואל ‪3‬‬
‫יחנו‪ )3( :‬והח נים קדמה מזרחה דגל מ ‪3‬חנה יהודה לצבא תם | ונשיא לבני יהודה נחשון בן עמינדב‪ )4( :‬וצבאו‬ ‫מועד ‪3‬‬
‫ופ >קדיהם | ארבעה ושבעים אלף ושש מאות‪ )5( :‬והח נים עליו מטה יששכר | ונשיא לבני יששכר נתנאל בן צוער‪)6( :‬‬
‫(‪ )7‬מטה זבול>ן | ונשיא לבני זבול>ן "אליאב בן חל ן‪)8( :‬‬ ‫וחמשים אלף וארבע מאות‪:‬‬ ‫וצבאו ופ >קדיו | ארבעה ‪3‬‬
‫וחמשים אלף וארבע מאות‪ )9( :‬כל הפ >קדים למ ‪3‬חנה יהודה מאת אלף ושמ נים אלף וששת‬ ‫וצבאו ופ >קדיו | שבעה ‪3‬‬
‫(‪ )10‬דגל מ ‪3‬חנה ראובן תימנה לצבא תם | ונשיא לבני ראובן‬ ‫‪3‬אלפים וארבע מאות לצבא תם | ראש נה יסעו‪:‬‬
‫וחמש מאות‪ )12( :‬והחונם עליו מטה שמעון | ונשיא‬ ‫"אליצור בן שדיאור‪ )11( :‬וצבאו ופ >קדיו | ששה וארבעים אלף ‪3‬‬
‫וחמשים אלף ושל ש מאות‪ )14( :‬ומטה גד | ונשיא‬ ‫לבני שמעון של>מיאל בן צורי שדי‪ )13( :‬וצבאו ופ >קדיהם | תשעה ‪3‬‬
‫וחמשים‪ )16( :‬כל הפ >קדים‬ ‫לבני גד אליסף בן רעואל‪ )15( :‬וצבאו ופ >קדיהם | ‪3‬חמשה וארבעים אלף ושש מאות ‪3‬‬
‫וחמשים לצבא תם | ושנים יסעו‪ )17( :‬ונסע א הל‬ ‫וחמשים אלף וארבע מאות ‪3‬‬ ‫למ ‪3‬חנה ראובן מאת אלף ואחד ‪3‬‬
‫יחנו כן יסעו איש על ידו לדגליהם‪ )18( :‬דגל מ ‪3‬חנה אפרים לצבא תם ימה‬ ‫מועד מ ‪3‬חנה הלוים בתוך המ ‪3‬חנ ת | כ ‪3‬אשר ‪3‬‬
‫וחמש מאות‪ )20( :‬ועליו מטה מנשה‬ ‫| ונשיא לבני אפרים "אלישמע בן עמיהוד‪ )19( :‬וצבאו ופ >קדיהם | ארבעים אלף ‪3‬‬
‫| ונשיא לבני מנשה גמליאל בן פדהצור‪ )21( :‬וצבאו ופ >קדיהם | שנים ושל שים אלף ומאתים‪ )22( :‬ומטה בנימן |‬
‫ונשיא לבני בנימן ‪3‬אבידן בן גדע ני‪ )23( :‬וצבאו ופ >קדיהם | ‪3‬חמשה ושל שים אלף וארבע מאות‪ )24( :‬כל הפ >קדים‬
‫(‪ )25‬דגל מ ‪3‬חנה דן צפ נה לצבא תם |‬ ‫למ ‪3‬חנה אפרים מאת אלף ושמ נת ‪3‬אלפים ומאה לצבא תם | ושלשים יסעו‪:‬‬
‫ונשיא לבני דן ‪3‬אחיעזר בן עמישדי‪ )26( :‬וצבאו ופ >קדיהם | שנים וששים אלף ושבע מאות‪ )27( :‬והח נים עליו מטה‬
‫וחמש מאות‪ )29( :‬ומטה נפתלי‬ ‫אשר | ונשיא לבני אשר פגעיאל בן עכרן‪ )28( :‬וצבאו ופ >קדיהם | אחד וארבעים אלף ‪3‬‬
‫וחמשים אלף וארבע מאות‪ )31( :‬כל הפ >קדים‬ ‫| ונשיא לבני נפתלי ‪3‬אחירע בן עינן‪ )30( :‬וצבאו ופ >קדיהם | של שה ‪3‬‬
‫אחר נה יסעו לדגליהם‪:‬‬‫וחמשים אלף ושש מאות | ל ‪3‬‬ ‫למ ‪3‬חנה דן מאת אלף ושבעה ‪3‬‬
‫וחמש מאות‬ ‫(‪ )32‬אלה פקודי בני ישראל לבית ‪3‬אב תם | כל פקודי המ ‪3‬חנ ת לצבא תם שש מאות אלף ושל שת ‪3‬אלפים ‪3‬‬
‫וחמשים‪ )33( :‬והלוים ל א התפקדו בתוך בני ישראל | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪ )34( :‬ויע‪3‬שו בני ישראל | ככ ל ‪3‬אשר‬ ‫‪3‬‬
‫צוה יהוה את מ שה כן חנו לדגליהם וכן נסעו איש למשפח תיו על בית ‪3‬אב תיו‪:‬‬
‫ואביהוא‬ ‫אהר ן ומ שה | ביום דבר יהוה את מ שה בהר סיני‪ )2( :‬ואלה שמות בני ‪3‬‬
‫אהר ן הבכור נדב | ‪3‬‬ ‫(‪ )1‬ואלה תולד ת ‪3‬‬
‫ואביהוא לפני‬ ‫אהר ן הכ ‪3‬הנים המ >שחים | ‪3‬אשר מלא ידם לכהן‪ )4( :‬וימת נדב ‪3‬‬
‫אלעזר ואיתמר‪ )3( :‬אלה שמות בני ‪3‬‬
‫אהר ן ‪3‬אביהם‪:‬‬ ‫יהוה בהקרבם אש זרה לפני יהוה במדבר סיני ובנים ל א היו להם | ויכהן אלעזר ואיתמר על פני ‪3‬‬
‫אהר ן הכ הן | ושרתו א תו‪ )7( :‬ושמרו‬
‫(‪ )5‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )6( :‬הקרב את מטה לוי והע‪3‬מדת א תו לפני ‪3‬‬
‫את משמרתו ואת משמרת כל העדה לפני א הל מועד | לע‪3‬ב ד את ע‪3‬ב דת המשכן‪ )8( :‬ושמרו את כל כלי א הל מועד‬
‫אהר ן ולבניו | נתונם נתונם המה לו מאת‬ ‫ואת משמרת בני ישראל | לע‪3‬ב ד את ע‪3‬ב דת המשכן‪ )9( :‬ונתתה את הלוים ל ‪3‬‬
‫בני ישראל‪ )10( :‬ואת ‪3‬‬
‫אהר ן ואת בניו תפק ד ושמרו את כ >הנתם | והזר הקרב יומת‪:‬‬
‫ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני‬ ‫(‪ )11‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪3 )12( :‬‬
‫ישראל | והיו לי הלוים‪ )13( :‬כי לי כל בכור ביום הכ תי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם‬
‫(‪ )14‬וידבר יהוה אל מ שה במדבר סיני לאמ ר‪ )15( :‬פק ד את בני לוי לבית ‪3‬אב תם‬ ‫עד בהמה | לי יהיו ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫למשפח תם | כל זכר מבן ח דש ומעלה תפקדם‪ )16( :‬ויפק ד א תם מ שה על פי יהוה | כ ‪3‬אשר צ>וה‪ )17( :‬ויהיו אלה בני‬
‫לוי בשמ תם | גרשון וקהת ומררי‪ )18( :‬ואלה שמות בני גרשון למשפח תם | לבני ושמעי‪ )19( :‬ובני קהת למשפח תם‬
‫| עמרם ויצהר חברון וע>זיאל‪ )20( :‬ובני מררי למשפח תם מחלי ומושי | אלה הם משפח ת הלוי לבית ‪3‬אב תם‪)21( :‬‬
‫לגרשון משפחת הלבני ומשפחת השמעי | אלה הם משפח ת הגר >שני‪ )22( :‬פ >קדיהם במספר כל זכר מבן ח דש ומעלה‬
‫יחנו ימה‪ )24( :‬ונשיא בית אב לגר >שני |‬
‫אחרי המשכן ‪3‬‬‫וחמש מאות‪ )23( :‬משפח ת הגר >שני | ‪3‬‬‫| פ >קדיהם שבעת ‪3‬אלפים ‪3‬‬
‫אליסף בן לאל‪ )25( :‬ומשמרת בני גרשון בא הל מועד המשכן והא הל | מכסהו ומסך פתח א הל מועד‪ )26( :‬וקלעי‬
‫החצר ואת מסך פתח החצר ‪3‬אשר על המשכן ועל המזבח סביב | ואת מיתריו לכ ל ע‪3‬ב דתו‪ )27( :‬ולקהת משפחת‬
‫העמרמי ומשפחת היצהרי ומשפחת החבר ני ומשפחת העזיאלי | אלה הם משפח ת הקהתי‪ )28( :‬במספר כל זכר‬
‫יחנו | על ירך המשכן‬‫מבן ח דש ומעלה | שמ נת ‪3‬אלפים ושש מאות ש מרי משמרת הק דש‪ )29( :‬משפח ת בני קהת ‪3‬‬
‫תימנה‪ )30( :‬ונשיא בית אב למשפח ת הקהתי | אליצפן בן ע>זיאל‪ )31( :‬ומשמרתם האר ן וה >שלחן והמנ רה‬
‫והמזבח ת וכלי הק דש ‪3‬אשר ישרתו בהם | והמסך וכ ל ע‪3‬ב דתו‪ )32( :‬ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן ‪3‬‬
‫אהר ן הכ הן |‬
‫פ >קדת ש מרי משמרת הק דש‪ )33( :‬למררי משפחת המחלי ומשפחת המושי | אלה הם משפח ת מררי‪)34( :‬‬
‫ופ >קדיהם במספר כל זכר מבן ח דש ומעלה | ששת ‪3‬אלפים ומאתים‪ )35( :‬ונשיא בית אב למשפח ת מררי צוריאל בן‬
‫ואדניו | וכל כליו‬ ‫יחנו צפ נה‪ )36( :‬ופ >קדת משמרת בני מררי קרשי המשכן ובריחיו וע >מדיו ‪3‬‬
‫‪3‬אביחיל | על ירך המשכן ‪3‬‬
‫וכ ל ע‪3‬ב דתו‪ )37( :‬וע >מדי החצר סביב ואדניהם | ויתד תם ומיתריהם‪ )38( :‬והח נים לפני המשכן קדמה לפני א הל‬
‫אהר ן ובניו ש מרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל | והזר הקרב יומת‪ )39( :‬כל פקודי‬ ‫מועד מזרחה מ שה ו ‪3‬‬
‫אהר ן על פי יהוה למשפח תם | כל זכר מבן ח דש ומעלה שנים ועשרים אלף‪ )40( :‬וי אמר‬ ‫הלוים ‪3‬אשר פקד מ שה ו ‪3‬‬
‫יהוה אל מ שה פק ד כל בכ ר זכר לבני ישראל מבן ח דש ומעלה | ושא את מספר שמ תם‪ )41( :‬ולקחת את הלוים לי‬
‫‪3‬אני יהוה תחת כל בכ ר בבני ישראל | ואת ב "המת הלוים תחת כל בכור בב "המת בני ישראל‪ )42( :‬ויפק ד מ שה כ ‪3‬אשר‬
‫צוה יהוה א תו | את כל בכ ר בבני ישראל‪ )43( :‬ויהי כל בכור זכר במספר שמות מבן ח דש ומעלה לפ >קדיהם | שנים‬
‫ועשרים אלף של שה ושבעים ומאתים‪:‬‬
‫(‪ )44‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )45( :‬קח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל ואת ב "המת הלוים תחת בהמתם |‬
‫והיו לי הלוים ‪3‬אני יהוה‪ )46( :‬ואת פדויי השל שה והשבעים והמאתים | הע דפים על הלוים מבכור בני ישראל‪)47( :‬‬
‫ולקחת ‪3‬חמשת ‪3‬חמשת שקלים לג>לג לת | בשקל הק דש תקח עשרים גרה השקל‪ )48( :‬ונתתה הכסף ל ‪3‬‬
‫אהר ן ולבניו |‬
‫פדויי הע דפים בהם‪ )49( :‬ויקח מ שה את כסף הפדיום | מאת הע דפים על פדויי הלוים‪ )50( :‬מאת בכור בני ישראל‬
‫אהר ן ולבניו על‬ ‫לקח את הכסף | ‪3‬חמשה וששים ושל ש מאות ואלף בשקל הק דש‪ )51( :‬ויתן מ שה את כסף הפד>ים ל ‪3‬‬
‫פי יהוה | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪:‬‬
‫אהר ן לאמ ר‪ )2( :‬נש א את ר אש בני קהת מתוך בני לוי | למשפח תם לבית ‪3‬אב תם‪)3( :‬‬ ‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה ואל ‪3‬‬
‫מבן של שים שנה ומעלה ועד בן ‪3‬חמשים שנה | כל בא לצבא לע‪3‬שות מלאכה בא הל מועד‪ )4( :‬ז את ע‪3‬ב דת בני קהת‬
‫בא הל מועד | ק דש ה ‪F‬קדשים‪ )5( :‬ובא ‪3‬‬
‫אהר ן ובניו בנס ע המ ‪3‬חנה והורדו את פר כת המסך | וכסו בה את ‪3‬אר ן העד>ת‪:‬‬
‫(‪ )6‬ונתנו עליו כסוי עור תחש ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה | ושמו בדיו‪ )7( :‬ועל >שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת‬
‫ונתנו עליו את הקער ת ואת הכפ ת ואת המנקי ת ואת קשות הנסך | ולחם התמיד עליו יהיה‪ )8( :‬ופרשו ע‪3‬ליהם בגד‬
‫תולעת שני וכסו א תו במכסה עור תחש | ושמו את בדיו‪ )9( :‬ולקחו בגד תכלת וכסו את מנ רת המאור ואת נר תיה‬
‫ואת מלקחיה ואת מחת תיה | ואת כל כלי שמנה ‪3‬אשר ישרתו לה בהם‪ )10( :‬ונתנו א תה ואת כל כליה אל מכסה‬
‫עור תחש | ונתנו על המוט‪ )11( :‬ועל מזבח הזהב יפרשו בגד תכלת וכסו א תו במכסה עור תחש | ושמו את בדיו‪( :‬‬
‫‪ )12‬ולקחו את כל כלי השרת ‪3‬אשר ישרתו בם בק דש ונתנו אל בגד תכלת וכסו אותם במכסה עור תחש | ונתנו על‬
‫המוט‪ )13( :‬ודשנו את המזבח | ופרשו עליו בגד ארגמן‪ )14( :‬ונתנו עליו את כל כליו ‪3‬אשר ישרתו עליו בהם את‬
‫המחת ת את המזלג ת ואת היעים ואת המזרק ת כ ל כלי המזבח | ופרשו עליו כסוי עור תחש ושמו בדיו‪ )15( :‬וכלה‬
‫אחרי כן יב או בני קהת לשאת ול א יגעו אל הק דש‬ ‫אהר ן ובניו לכס ת את הק דש ואת כל כלי הק דש בנס ע המ ‪3‬חנה ו ‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫אהר ן הכ הן שמן המאור וקט רת הסמים ומנחת‬ ‫ומתו | אלה משא בני קהת בא הל מועד‪ )16( :‬ופ >קדת אלעזר בן ‪3‬‬
‫אהר ן לאמ ר‪( :‬‬‫התמיד ושמן המשחה | פ >קדת כל המשכן וכל ‪3‬אשר בו בק דש ובכליו‪ )17( :‬וידבר יהוה אל מ שה ואל ‪3‬‬
‫ימתו בגשתם את ק דש‬ ‫‪ )18‬אל תכריתו את שבט משפח ת הקהתי | מתוך הלוים‪ )19( :‬וז את ע‪3‬שו להם וחיו ול א >‬
‫אהר ן ובניו יב או ושמו אותם איש איש על ע‪3‬ב דתו ואל משאו‪ )20( :‬ול א יב או לראות כבלע את הק דש‬‫ה ‪F‬קדשים | ‪3‬‬
‫ומתו‪:‬‬
‫(‪ )21‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )22( :‬נש א את ר אש בני גרשון גם הם | לבית ‪3‬אב תם למשפח תם‪ )23( :‬מבן‬
‫של שים שנה ומעלה עד בן ‪3‬חמשים שנה תפק ד אותם | כל הבא לצב א צבא לע‪3‬ב ד ע‪3‬ב דה בא הל מועד‪ )24( :‬ז את‬
‫ע‪3‬ב דת משפח ת הגר >שני | לע‪3‬ב ד ולמשא‪ )25( :‬ונשאו את יריע ת המשכן ואת א הל מועד מכסהו ומכסה התחש ‪3‬אשר‬
‫עליו מלמעלה | ואת מסך פתח א הל מועד‪ )26( :‬ואת קלעי החצר ואת מסך פתח שער החצר ‪3‬אשר על המשכן ועל‬
‫אהר ן ובניו תהיה כל‬‫המזבח סביב ואת מיתריהם ואת כל כלי ע‪3‬ב דתם | ואת כל ‪3‬אשר יעשה להם ועבדו‪ )27( :‬על פי ‪3‬‬
‫ע‪3‬ב דת בני הגר >שני לכל משאם ולכ ל ע‪3‬ב דתם | ופקדתם ע‪3‬להם במשמרת את כל משאם‪ )28( :‬ז את ע‪3‬ב דת משפח ת בני‬
‫אהר ן הכ הן‪:‬‬
‫הגר >שני בא הל מועד | ומשמרתם ביד איתמר בן ‪3‬‬
‫(‪ )29‬בני מררי | למשפח תם לבית ‪3‬אב תם תפק ד א תם‪ )30( :‬מבן של שים שנה ומעלה ועד בן ‪3‬חמשים שנה תפקדם |‬
‫כל הבא לצבא לע‪3‬ב ד את ע‪3‬ב דת א הל מועד‪ )31( :‬וז את משמרת משאם לכל ע‪3‬ב דתם בא הל מועד | קרשי המשכן‬
‫ואדניו‪ )32( :‬ועמודי החצר סביב ואדניהם ויתד תם ומיתריהם לכל כליהם ולכ ל ע‪3‬ב דתם | ובשמ ת‬ ‫ובריחיו ועמודיו ‪3‬‬
‫תפקדו את כלי משמרת משאם‪ )33( :‬ז את ע‪3‬ב דת משפח ת בני מררי לכל ע‪3‬ב דתם בא הל מועד | ביד איתמר בן ‪3‬‬
‫אהר ן‬
‫אהר ן ונשיאי העדה את בני הקהתי | למשפח תם ולבית ‪3‬אב תם‪ )35( :‬מבן של שים שנה‬ ‫הכ הן‪ )34( :‬ויפק ד מ שה ו ‪3‬‬
‫ומעלה ועד בן ‪3‬חמשים שנה | כל הבא לצבא לע‪3‬ב דה בא הל מועד‪ )36( :‬ויהיו פ >קדיהם למשפח תם | אלפים שבע‬
‫וחמשים‪ )37( :‬אלה פקודי משפח ת הקהתי כל הע בד בא הל מועד | ‪3‬אשר פקד מ שה ו ‪3‬‬
‫אהר ן על פי יהוה ביד‬ ‫מאות ‪3‬‬
‫מ שה‪ )38( :‬ופקודי בני גרשון | למשפחותם ולבית ‪3‬אב תם‪ )39( :‬מבן של שים שנה ומעלה ועד בן ‪3‬חמשים שנה | כל‬
‫הבא לצבא לע‪3‬ב דה בא הל מועד‪ )40( :‬ויהיו פ >קדיהם למשפח תם לבית ‪3‬אב תם | אלפים ושש מאות ושל שים‪)41( :‬‬
‫אהר ן על פי יהוה‪ )42( :‬ופקודי משפח ת בני‬ ‫אלה פקודי משפח ת בני גרשון כל הע בד בא הל מועד | ‪3‬אשר פקד מ שה ו ‪3‬‬
‫מררי | למשפח תם לבית ‪3‬אב תם‪ )43( :‬מבן של שים שנה ומעלה ועד בן ‪3‬חמשים שנה | כל הבא לצבא לע‪3‬ב דה בא הל‬
‫מועד‪ )44( :‬ויהיו פ >קדיהם למשפח תם | של שת ‪3‬אלפים ומאתים‪ )45( :‬אלה פקודי משפח ת בני מררי | ‪3‬אשר פקד‬
‫אהר ן ונשיאי ישראל את הלוים | למשפח תם‬ ‫אהר ן על פי יהוה ביד מ שה‪ )46( :‬כל הפ >קדים ‪3‬אשר פקד מ שה ו ‪3‬‬
‫מ שה ו ‪3‬‬
‫ולבית ‪3‬אב תם‪ )47( :‬מבן של שים שנה ומעלה ועד בן ‪3‬חמשים שנה | כל הבא לע‪3‬ב ד ע‪3‬ב דת ע‪3‬ב דה וע‪3‬ב דת משא בא הל‬
‫וחמש מאות ושמ נים‪ )49( :‬על פי יהוה פקד אותם ביד מ שה איש איש על‬ ‫מועד‪ )48( :‬ויהיו פ >קדיהם | שמ נת ‪3‬אלפים ‪3‬‬
‫ע‪3‬ב דתו ועל משאו | ופ >קדיו ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬צו את בני ישראל וישלחו מן המ ‪3‬חנה כל צרוע וכל זב | וכ ל טמא לנפש‪)3( :‬‬
‫מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למ ‪3‬חנה תשלחום | ול א יטמאו את מ ‪3‬חניהם ‪3‬אשר ‪3‬אני ש כן בתוכם‪ )4( :‬ויע‪3‬שו כן בני‬
‫ישראל וישלחו אותם אל מחוץ למ ‪3‬חנה | כ ‪3‬אשר דבר יהוה אל מ שה כן עשו בני ישראל‪:‬‬
‫(‪ )5‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )6( :‬דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יע‪3‬שו מכל חט את האדם למע ל מעל ביהוה‬
‫| ואשמה הנפש ההוא‪ )7( :‬והתודו את חטאתם ‪3‬אשר עשו והשיב את ‪3‬אשמו בר אשו ‪3‬‬
‫וחמישתו י סף עליו | ונתן ל ‪3‬אשר‬
‫אשם לו‪ )8( :‬ואם אין לאיש ג אל להשיב האשם אליו האשם המושב ליהוה לכ הן | מלבד איל הכפ>רים ‪3‬אשר יכפר בו‬
‫עליו‪ )9( :‬וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל ‪3‬אשר יקריבו לכ הן לו יהיה‪ )10( :‬ואיש את ‪F‬קדשיו לו יהיו | איש ‪3‬אשר‬
‫יתן לכ הן לו יהיה‪:‬‬
‫(‪ )11‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )12( :‬דבר אל בני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם | איש איש כי תשטה אשתו ומע‪3‬לה בו‬
‫מעל‪ )13( :‬ושכב איש א תה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה | ועד אין בה והוא ל א נתפשה‪( :‬‬
‫‪ )14‬ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה | או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא ל א נטמאה‪:‬‬
‫(‪ )15‬והביא האיש את אשתו אל הכ הן והביא את קרבנה עליה ע‪3‬שירת האיפה קמח שע רים | ל א יצ ק עליו שמן ול א‬
‫יתן עליו לב נה כי מנחת קנא ת הוא מנחת זכרון מזכרת עון‪ )16( :‬והקריב א תה הכ הן | והע"מדה לפני יהוה‪)17( :‬‬
‫ולקח הכ הן מים קד שים בכלי חרש | ומן העפר ‪3‬אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכ הן ונתן אל המים‪ )18( :‬והע"מיד‬
‫הכ הן את האשה לפני יהוה ופרע את ר אש האשה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנא ת הוא | וביד הכ הן‬
‫יהיו מי המרים המאר‪3‬רים‪ )19( :‬והשביע א תה הכ הן ואמר אל האשה אם ל א שכב איש א תך ואם ל א שטית‬
‫>טמאה תחת אישך | הנקי ממי המרים המאר‪3‬רים האלה‪ )20( :‬ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת | ויתן איש בך‬
‫את שכבתו מבלע‪3‬די אישך‪ )21( :‬והשביע הכ הן את האשה בשב>עת האלה ואמר הכ הן לאשה יתן יהוה אותך לאלה‬
‫ולשב>עה בתוך עמך | בתת יהוה את ירכך נ פלת ואת בטנך צבה‪ )22( :‬ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות‬
‫בטן ולנפל ירך | ואמרה האשה אמן אמן‪ )23( :‬וכתב את האל ת האלה הכ הן בספר | ומחה אל מי המרים‪)24( :‬‬
‫והשקה את האשה את מי המרים המאר‪3‬רים | ובאו בה המים המאר‪3‬רים למרים‪ )25( :‬ולקח הכ הן מיד האשה את‬
‫מנחת הקנא ת | והניף את המנחה לפני יהוה והקריב א תה אל המזבח‪ )26( :‬וקמץ הכ הן מן המנחה את אזכרתה‬
‫והקטיר המזבחה | ואחר ישקה את האשה את המים‪ )27( :‬והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמע ל מעל‬
‫באישה ובאו בה המים המאר‪3‬רים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה | והיתה האשה לאלה בקרב עמה‪ )28( :‬ואם‬
‫ל א נטמאה האשה וטה רה הוא | ונקתה ונזרעה זרע‪ )29( :‬ז את תורת הקנא ת | ‪3‬אשר תשטה אשה תחת אישה‬
‫ונטמאה‪ )30( :‬או איש ‪3‬אשר תע‪3‬ב ר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו | והע"מיד את האשה לפני יהוה ועשה לה הכ הן‬
‫את כל התורה הז את‪ )31( :‬ונקה האיש מעון | והאשה ההוא תשא את ע‪3‬ונה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬דבר אל בני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם | איש או אשה כי יפלא לנד ר נדר נזיר להזיר‬
‫ליהוה‪ )3( :‬מיין ושכר יזיר ח מץ יין וח מץ שכר ל א ישתה | וכל משרת ע‪3‬נבים ל א ישתה וע‪3‬נבים לחים ויבשים ל א‬
‫י אכל‪ )4( :‬כ ל ימי נזרו | מכ ל ‪3‬אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג ל א י אכל‪ )5( :‬כל ימי נדר נזרו תער ל א יע‪3‬ב ר‬
‫על ר אשו | עד מל את הימם ‪3‬אשר יזיר ליהוה קד ש יהיה גדל פרע שער ר אשו‪ )6( :‬כל ימי הזירו ליהוה | על נפש מת‬
‫ל א יב א‪ )7( :‬לאביו ולאמו לאחיו ולאח תו ל א יטמא להם במ תם | כי נזר "אל היו על ר אשו‪ )8( :‬כ ל ימי נזרו | קד ש‬
‫הוא ליהוה‪ )9( :‬וכי ימות מת עליו בפתע פתא ם וטמא ר אש נזרו | וגלח ר אשו ביום ט ‪F‬הרתו ביום השביעי יגלחנו‪( :‬‬
‫‪ )10‬וביום השמיני יבא שתי ת רים או שני בני יונה | אל הכ הן אל פתח א הל מועד‪ )11( :‬ועשה הכ הן אחד לחטאת‬
‫ואחד לע לה וכפר עליו מ ‪3‬אשר חטא על הנפש | וקדש את ר אשו ביום ההוא‪ )12( :‬והזיר ליהוה את ימי נזרו והביא‬
‫כבש בן שנתו לאשם | והימים הראש נים יפלו כי טמא נזרו‪ )13( :‬וז את תורת הנזיר | ביום מל את ימי נזרו יביא‬
‫א תו אל פתח א הל מועד‪ )14( :‬והקריב את קרבנו ליהוה כבש בן שנתו תמים אחד לע לה וכבשה אחת בת שנתה‬
‫תמימה לחטאת | ואיל אחד תמים לשלמים‪ )15( :‬וסל מצות ס לת חל ת בלול ת בשמן ורקיקי מצות מ >שחים בשמן |‬
‫ומנחתם ונסכיהם‪ )16( :‬והקריב הכ הן לפני יהוה | ועשה את חטאתו ואת ע לתו‪ )17( :‬ואת האיל יע‪3‬שה זבח שלמים‬
‫ליהוה על סל המצות | ועשה הכ הן את מנחתו ואת נסכו‪ )18( :‬וגלח הנזיר פתח א הל מועד את ר אש נזרו | ולקח את‬
‫שער ר אש נזרו ונתן על האש ‪3‬אשר תחת זבח השלמים‪ )19( :‬ולקח הכ הן את הזר ע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת‬
‫מן הסל ורקיק מצה אחד | ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו‪ )20( :‬והניף אותם הכ הן תנופה לפני יהוה‬
‫ק דש הוא לכ הן על ‪3‬חזה התנופה ועל שוק התרומה | ואחר ישתה הנזיר יין‪ )21( :‬ז את תורת הנזיר ‪3‬אשר יד ר קרבנו‬
‫ליהוה על נזרו מלבד ‪3‬אשר תשיג ידו | כפי נדרו ‪3‬אשר יד ר כן יע‪3‬שה על תורת נזרו‪:‬‬
‫אהר ן ואל בניו לאמ ר כ ה תבר‪3‬כו את בני ישראל | אמור להם‪( :‬‬ ‫(‪ )22‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )23( :‬דבר אל ‪3‬‬
‫יחנך‪ )26( :‬ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום‪( :‬‬ ‫(‪ )25‬יאר יהוה פניו אליך ו >‬ ‫‪ )24‬יברכך יהוה וישמרך‪:‬‬
‫‪ )27‬ושמו את שמי על בני ישראל | ‪3‬‬
‫ואני ‪3‬אבר‪3‬כם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי ביום כלות מ שה להקים את המשכן וימשח א תו ויקדש א תו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו |‬
‫וימשחם ויקדש א תם‪ )2( :‬ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית ‪3‬אב תם | הם נשיאי המט ת הם הע מדים על הפ >קדים‪( :‬‬
‫‪ )3‬ויביאו את קרבנם לפני יהוה שש עגל ת צב ושני עשר בקר ע‪3‬גלה על שני הנשאים ושור לאחד | ויקריבו אותם לפני‬
‫המשכן‪ )4( :‬וי אמר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )5( :‬קח מאתם והיו לע‪3‬ב ד את ע‪3‬ב דת א הל מועד | ונתתה אותם אל הלוים‬
‫איש כפי ע‪3‬ב דתו‪ )6( :‬ויקח מ שה את הע‪3‬גל ת ואת הבקר | ויתן אותם אל הלוים‪ )7( :‬את שתי הע‪3‬גל ת ואת ארבעת‬
‫הבקר נתן לבני גרשון | כפי ע‪3‬ב דתם‪ )8( :‬ואת ארבע הע‪3‬גל ת ואת שמ נת הבקר נתן לבני מררי | כפי ע‪3‬ב דתם ביד‬
‫אהר ן הכ הן‪ )9( :‬ולבני קהת ל א נתן | כי ע‪3‬ב דת הק דש ע‪3‬להם בכתף ישאו‪ )10( :‬ויקריבו הנשאים את‬ ‫איתמר בן ‪3‬‬
‫‪3‬חנ>כת המזבח ביום המשח א תו | ויקריבו הנשיאם את קרבנם לפני המזבח‪ )11( :‬וי אמר יהוה אל מ שה | נשיא אחד‬
‫ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם ל ‪3‬חנ>כת המזבח‪ )12( :‬ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו | נחשון בן‬
‫עמינדב למטה יהודה‪ )13( :‬וקרבנו קע‪3‬רת כסף אחת של שים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל‬
‫הק דש | שניהם מלאים ס לת בלולה בשמן למנחה‪ )14( :‬כף אחת ע‪3‬שרה זהב מלאה קט רת‪ )15( :‬פר אחד בן בקר‬
‫איל אחד כבש אחד בן שנתו לע לה‪ )16( :‬שעיר עזים אחד לחטאת‪ )17( :‬ולזבח השלמים בקר שנים אילם ‪3‬חמשה‬
‫עתודים ‪3‬חמשה כבשים בני שנה ‪3‬חמשה | זה קרבן נחשון בן עמינדב‪:‬‬
‫(‪ )18‬ביום השני הקריב נתנאל בן צוער | נשיא יששכר‪ )19( :‬הקרב את קרבנו קע‪3‬רת כסף אחת של שים ומאה‬
‫משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הק דש | שניהם מלאים ס לת בלולה בשמן למנחה‪ )20( :‬כף אחת‬
‫ע‪3‬שרה זהב מלאה קט רת‪ )21( :‬פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לע לה‪ )22( :‬שעיר עזים אחד לחטאת‪:‬‬
‫(‪ )23‬ולזבח השלמים בקר שנים אילם ‪3‬חמשה עתודים ‪3‬חמשה כבשים בני שנה ‪3‬חמשה | זה קרבן נתנאל בן צוער‪:‬‬
‫(‪ )24‬ביום השלישי נשיא לבני זבול>ן | "אליאב בן חל ן‪ )25( :‬קרבנו קע‪3‬רת כסף אחת של שים ומאה משקלה מזרק‬
‫אחד כסף שבעים שקל בשקל הק דש | שניהם מלאים ס לת בלולה בשמן למנחה‪ )26( :‬כף אחת ע‪3‬שרה זהב מלאה‬
‫קט רת‪ )27( :‬פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לע לה‪ )28( :‬שעיר עזים אחד לחטאת‪ )29( :‬ולזבח‬
‫השלמים בקר שנים אילם ‪3‬חמשה ע >תדים ‪3‬חמשה כבשים בני שנה ‪3‬חמשה | זה קרבן "אליאב בן חל ן‪:‬‬
‫(‪ )30‬ביום הרביעי נשיא לבני ראובן | "אליצור בן שדיאור‪ )31( :‬קרבנו קע‪3‬רת כסף אחת של שים ומאה משקלה‬
‫מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הק דש | שניהם מלאים ס לת בלולה בשמן למנחה‪ )32( :‬כף אחת ע‪3‬שרה זהב‬
‫מלאה קט רת‪ )33( :‬פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לע לה‪ )34( :‬שעיר עזים אחד לחטאת‪ )35( :‬ולזבח‬
‫השלמים בקר שנים אילם ‪3‬חמשה ע >תדים ‪3‬חמשה כבשים בני שנה ‪3‬חמשה | זה קרבן "אליצור בן שדיאור‪:‬‬
‫(‪ )36‬ביום ה ‪3‬חמישי נשיא לבני שמעון | של>מיאל בן צורישדי‪ )37( :‬קרבנו קע‪3‬רת כסף אחת של שים ומאה משקלה‬
‫השלמים בקר שנים אילם ‪3‬חמשה ע >תדים ‪3‬חמשה כבשים בני שנה ‪3‬חמשה | זה קרבן של>מיאל בן צורישדי‪:‬‬
‫(‪ )42‬ביום הששי נשיא לבני גד | אליסף בן דעואל‪ )43( :‬קרבנו קע‪3‬רת כסף אחת של שים ומאה משקלה מזרק אחד‬
‫כסף שבעים שקל בשקל הק דש | שניהם מלאים ס לת בלולה בשמן למנחה‪ )44( :‬כף אחת ע‪3‬שרה זהב מלאה קט רת‪:‬‬
‫(‪ )45‬פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לע לה‪ )46( :‬שעיר עזים אחד לחטאת‪ )47( :‬ולזבח השלמים בקר‬
‫שנים אילם ‪3‬חמשה ע >תדים ‪3‬חמשה כבשים בני שנה ‪3‬חמשה | זה קרבן אליסף בן דעואל‪:‬‬
‫(‪ )48‬ביום השביעי נשיא לבני אפרים | "אלישמע בן עמיהוד‪ )49( :‬קרבנו קע‪3‬רת כסף אחת של שים ומאה משקלה‬
‫השלמים בקר שנים אילם ‪3‬חמשה ע >תדים ‪3‬חמשה כבשים בני שנה ‪3‬חמשה | זה קרבן "אלישמע בן עמיהוד‪:‬‬
‫(‪ )54‬ביום השמיני נשיא לבני מנשה | גמליאל בן פדה צור‪ )55( :‬קרבנו קע‪3‬רת כסף אחת של שים ומאה משקלה‬
‫השלמים בקר שנים אילם ‪3‬חמשה ע >תדים ‪3‬חמשה כבשים בני שנה ‪3‬חמשה | זה קרבן גמליאל בן פדהצור‪:‬‬
‫(‪ )60‬ביום התשיעי נשיא לבני בנימן | ‪3‬אבידן בן גדע ני‪ )61( :‬קרבנו קע‪3‬רת כסף אחת של שים ומאה משקלה מזרק‬
‫השלמים בקר שנים אילם ‪3‬חמשה ע >תדים ‪3‬חמשה כבשים בני שנה ‪3‬חמשה | זה קרבן ‪3‬אבידן בן גדע ני‪:‬‬
‫(‪ )66‬ביום הע‪3‬שירי נשיא לבני דן | ‪3‬אחיעזר בן עמישדי‪ )67( :‬קרבנו קע‪3‬רת כסף אחת של שים ומאה משקלה מזרק‬
‫השלמים בקר שנים אילם ‪3‬חמשה ע >תדים ‪3‬חמשה כבשים בני שנה ‪3‬חמשה | זה קרבן ‪3‬אחיעזר בן עמישדי‪:‬‬
‫(‪ )72‬ביום עשתי עשר יום נשיא לבני אשר | פגעיאל בן עכרן‪ )73( :‬קרבנו קע‪3‬רת כסף אחת של שים ומאה משקלה‬
‫השלמים בקר שנים אילם ‪3‬חמשה ע >תדים ‪3‬חמשה כבשים בני שנה ‪3‬חמשה | זה קרבן פגעיאל בן עכרן‪:‬‬
‫(‪ )78‬ביום שנים עשר יום נשיא לבני נפתלי | ‪3‬אחירע בן עינן‪ )79( :‬קרבנו קע‪3‬רת כסף אחת של שים ומאה משקלה‬
‫השלמים בקר שנים אילם ‪3‬חמשה ע >תדים ‪3‬חמשה כבשים בני שנה ‪3‬חמשה | זה קרבן ‪3‬אחירע בן עינן‪:‬‬
‫(‪ )84‬ז את ‪3‬חנ>כת המזבח ביום המשח א תו מאת נשיאי ישראל | קע‪3‬ר ת כסף שתים עשרה מזרקי כסף שנים עשר‬
‫כפות זהב שתים עשרה‪ )85( :‬של שים ומאה הקערה האחת כסף ושבעים המזרק האחד | כ ל כסף הכלים אלפים‬
‫וארבע מאות בשקל הק דש‪ )86( :‬כפות זהב שתים עשרה מלא ת קט רת ע‪3‬שרה ע‪3‬שרה הכף בשקל הק דש | כל זהב‬
‫הכפות עשרים ומאה‪ )87( :‬כל הבקר לע לה שנים עשר פרים אילם שנים עשר כבשים בני שנה שנים עשר ומנחתם |‬
‫ושעירי עזים שנים עשר לחטאת‪ )88( :‬וכ ל בקר זבח השלמים עשרים וארבעה פרים אילם ששים ע >תדים ששים‬
‫אחרי המשח א תו‪ )89( :‬ובב א מ שה אל א הל מועד לדבר אתו וישמע‬ ‫כבשים בני שנה ששים | ז את ‪3‬חנ>כת המזבח ‪3‬‬
‫את הקול מדבר אליו מעל הכפ רת ‪3‬אשר על ‪3‬אר ן העד>ת מבין שני הכר>בים | וידבר אליו‪:‬‬
‫אהר ן ואמרת אליו | בהע‪3‬ל תך את הנר ת אל מול פני המנורה יאירו‬‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬דבר אל ‪3‬‬
‫אהר ן אל מול פני המנורה הע"לה נר תיה | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪ )4( :‬וזה מע‪3‬שה‬‫שבעת הנרות‪ )3( :‬ויעש כן ‪3‬‬
‫המנ רה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה הוא | כמראה ‪3‬אשר הראה יהוה את מ שה כן עשה את המנ רה‪:‬‬
‫(‪ )5‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )6( :‬קח את הלוים מתוך בני ישראל | וטהרת א תם‪ )7( :‬וכ ה תע‪3‬שה להם לט ‪3‬הרם‬
‫הזה ע‪3‬ליהם מי חטאת | והע"בירו תער על כל בשרם וכבסו בגדיהם והטהרו‪ )8( :‬ולקחו פר בן בקר ומנחתו ס לת‬
‫בלולה בשמן | ופר שני בן בקר תקח לחטאת‪ )9( :‬והקרבת את הלוים לפני א הל מועד | והקהלת את כל ע‪3‬דת בני‬
‫אהר ן את הלוים‬ ‫ישראל‪ )10( :‬והקרבת את הלוים לפני יהוה | וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים‪ )11( :‬והניף ‪3‬‬
‫תנופה לפני יהוה מאת בני ישראל | והיו לע‪3‬ב ד את ע‪3‬ב דת יהוה‪ )12( :‬והלוים יסמכו את ידיהם על ר אש הפרים |‬
‫וע‪3‬שה את האחד חטאת ואת האחד ע לה ליהוה לכפר על הלוים‪ )13( :‬והע‪3‬מדת את הלוים לפני ‪3‬‬
‫אהר ן ולפני בניו |‬
‫אחרי כן יב או הלוים‬ ‫והנפת א תם תנופה ליהוה‪ )14( :‬והבדלת את הלוים מתוך בני ישראל | והיו לי הלוים‪ )15( :‬ו ‪3‬‬
‫לע‪3‬ב ד את א הל מועד | וטהרת א תם והנפת א תם תנופה‪ )16( :‬כי נ >תנים נ >תנים המה לי מתוך בני ישראל | תחת‬
‫פטרת כל רחם בכור כ ל מבני ישראל לקחתי א תם לי‪ )17( :‬כי לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה | ביום הכ תי‬
‫כל בכור בארץ מצרים הקדשתי א תם לי‪ )18( :‬ואקח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל‪ )19( :‬ואתנה את הלוים‬
‫אהר ן ולבניו מתוך בני ישראל לע‪3‬ב ד את ע‪3‬ב דת בני ישראל בא הל מועד ולכפר על בני ישראל | ול א יהיה‬
‫נ >תנים ל ‪3‬‬
‫בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הק דש‪ )20( :‬ויעש מ שה ו ‪3‬‬
‫אהר ן וכל ע‪3‬דת בני ישראל ללוים | ככ ל ‪3‬אשר צוה‬
‫אהר ן א תם תנופה לפני‬ ‫יהוה את מ שה ללוים כן עשו להם בני ישראל‪ )21( :‬ויתחטאו הלוים ויכבסו בגדיהם וינף ‪3‬‬
‫אהר ן ולפני בניו |‬
‫אחרי כן באו הלוים לע‪3‬ב ד את ע‪3‬ב דתם בא הל מועד לפני ‪3‬‬ ‫אהר ן לט ‪3‬הרם‪ )22( :‬ו ‪3‬‬
‫יהוה | ויכפר ע‪3‬ליהם ‪3‬‬
‫כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה על הלוים כן עשו להם‪ )23( :‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )24( :‬ז את ‪3‬אשר ללוים | מבן‬
‫חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצב א צבא בע‪3‬ב דת א הל מועד‪ )25( :‬ומבן ‪3‬חמשים שנה ישוב מצבא הע‪3‬ב דה | ול א‬
‫יע‪3‬ב ד עוד‪ )26( :‬ושרת את אחיו בא הל מועד לשמ ר משמרת וע‪3‬ב דה ל א יע‪3‬ב ד | ככה תע‪3‬שה ללוים במשמר תם‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בח דש הראשון לאמ ר‪ )2( :‬ויע‪3‬שו בני‬
‫ישראל את הפסח במוע‪3‬דו‪ )3( :‬בארבעה עשר יום בח דש הזה בין הע‪3‬רבים תע‪3‬שו א תו במוע‪3‬דו | ככל >חק תיו וככל‬
‫משפטיו תע‪3‬שו א תו‪ )4( :‬וידבר מ שה אל בני ישראל לע‪3‬ש ת הפסח‪ )5( :‬ויע‪3‬שו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום‬
‫לח דש בין הערבים במדבר סיני | ככ ל ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה כן עשו בני ישראל‪ )6( :‬ויהי ‪3‬אנשים ‪3‬אשר היו‬
‫אהר ן ביום ההוא‪ )7( :‬וי אמרו‬‫טמאים לנפש אדם ול א יכלו לע‪3‬ש ת הפסח ביום ההוא | ויקרבו לפני מ שה ולפני ‪3‬‬
‫ה ‪3‬אנשים ההמה אליו ‪3‬אנחנו טמאים לנפש אדם | למה נגרע לבלתי הקרב את קרבן יהוה במ ע‪3‬דו בתוך בני ישראל‪( :‬‬
‫‪ )8‬וי אמר ‪3‬אלהם מ שה | עמדו ואשמעה מה יצוה יהוה לכם‪:‬‬
‫(‪ )9‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )10( :‬דבר אל בני ישראל לאמ ר | איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רח קה‬
‫לכם או לד ר תיכם ועשה פסח ליהוה‪ )11( :‬בח דש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יע‪3‬שו א תו | על מצות‬
‫ומר רים י אכל>הו‪ )12( :‬ל א ישאירו ממנו עד ב קר ועצם ל א ישברו בו | ככל >חקת הפסח יע‪3‬שו א תו‪ )13( :‬והאיש ‪3‬אשר‬
‫הוא טהור ובדרך ל א היה וחדל לע‪3‬שות הפסח ונכרתה הנפש ההוא מעמיה | כי קרבן יהוה ל א הקריב במ ע‪3‬דו חטאו‬
‫ישא האיש ההוא‪ )14( :‬וכי יגור אתכם גר ועשה פסח ליהוה כ >חקת הפסח וכמשפטו כן יע‪3‬שה | >חקה אחת יהיה לכם‬
‫ולגר ולאזרח הארץ‪:‬‬
‫(‪ )15‬וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן לא הל העד>ת | ובערב יהיה על המשכן כמראה אש עד ב קר‪( :‬‬
‫אחרי כן יסעו בני ישראל |‬ ‫‪ )16‬כן יהיה תמיד הענן יכסנו | ומראה אש לילה‪ )17( :‬ולפי העל ת הענן מעל הא הל ו ‪3‬‬
‫יחנו | כל ימי ‪3‬אשר‬‫יחנו בני ישראל‪ )18( :‬על פי יהוה יסעו בני ישראל ועל פי יהוה ‪3‬‬‫ובמקום ‪3‬אשר ישכן שם הענן שם ‪3‬‬
‫יחנו‪ )19( :‬ובה ‪3‬אריך הענן על המשכן ימים רבים | ושמרו בני ישראל את משמרת יהוה ול א‬ ‫ישכ ן הענן על המשכן ‪3‬‬
‫יחנו ועל פי יהוה יסעו‪ )21( :‬ויש ‪3‬אשר יהיה‬
‫יסעו‪ )20( :‬ויש ‪3‬אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן | על פי יהוה ‪3‬‬
‫הענן מערב עד ב קר ונע‪3‬לה הענן בב קר ונסעו | או יומם ולילה ונע‪3‬לה הענן ונסעו‪ )22( :‬או י מים או ח דש או ימים‬
‫יחנו ועל פי יהוה‬ ‫יחנו בני ישראל ול א יסעו | ובהעל תו יסעו‪ )23( :‬על פי יהוה ‪3‬‬
‫בה ‪3‬אריך הענן על המשכן לשכ ן עליו ‪3‬‬
‫יסעו | את משמרת יהוה שמרו על פי יהוה ביד מ שה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬ע‪3‬שה לך שתי ‪3‬חצוצר ת כסף מקשה תע‪3‬שה א תם | והיו לך למקרא העדה ולמסע‬
‫את המ ‪3‬חנות‪ )3( :‬ותקעו בהן | ונוע‪3‬דו אליך כל העדה אל פתח א הל מועד‪ )4( :‬ואם באחת יתקעו | ונוע‪3‬דו אליך‬
‫הנשיאים ראשי אלפי ישראל‪ )5( :‬ותקעתם תרועה | ונסעו המ ‪3‬חנות הח נים קדמה‪ )6( :‬ותקעתם תרועה שנית ונסעו‬
‫המ ‪3‬חנות הח נים תימנה | תרועה יתקעו למסעיהם‪ )7( :‬ובהקהיל את הקהל | תתקעו ול א תריעו‪ )8( :‬ובני ‪3‬‬
‫אהר ן‬
‫הכ ‪3‬הנים יתקעו ב ‪3‬חצ צרות | והיו לכם ל >חקת עולם לד ר תיכם‪ )9( :‬וכי תב או מלחמה בארצכם על הצר הצ רר אתכם‬
‫והרע תם ב ‪3‬חצ צרות | ו‪3‬נזכרתם לפני יהוה "אל היכם ונושעתם מא יביכם‪ )10( :‬וביום שמחתכם ובמוע‪3‬דיכם ובראשי‬ ‫‪3‬‬
‫חדשיכם ותקעתם ב ‪3‬חצ צר ת על ע ל תיכם ועל זבחי שלמיכם | והיו לכם לזכרון לפני "אל היכם ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪:‬‬
‫(‪ )11‬ויהי בשנה השנית בח דש השני בעשרים בח דש | נע‪3‬לה הענן מעל משכן העד>ת‪ )12( :‬ויסעו בני ישראל למסעיהם‬
‫ממדבר סיני | וישכ ן הענן במדבר פארן‪ )13( :‬ויסעו בראש נה | על פי יהוה ביד מ שה‪ )14( :‬ויסע דגל מ ‪3‬חנה בני‬
‫יהודה בראש נה לצבא תם | ועל צבאו נחשון בן עמינדב‪ )15( :‬ועל צבא מטה בני יששכר | נתנאל בן צוער‪ )16( :‬ועל‬
‫צבא מטה בני זבול>ן | "אליאב בן חלון‪ )17( :‬והורד המשכן | ונסעו בני גרשון ובני מררי נ שאי המשכן‪ )18( :‬ונסע‬
‫דגל מ ‪3‬חנה ראובן לצבא תם | ועל צבאו "אליצור בן שדיאור‪ )19( :‬ועל צבא מטה בני שמעון | של>מיאל בן צורי שדי‪( :‬‬
‫‪ )20‬ועל צבא מטה בני גד | אליסף בן דעואל‪ )21( :‬ונסעו הקהתים נ שאי המקדש | והקימו את המשכן עד ב אם‪( :‬‬
‫‪ )22‬ונסע דגל מ ‪3‬חנה בני אפרים לצבא תם | ועל צבאו "אלישמע בן עמיהוד‪ )23( :‬ועל צבא מטה בני מנשה | גמליאל בן‬
‫פדה צור‪ )24( :‬ועל צבא מטה בני בנימן | ‪3‬אבידן בן גדעוני‪ )25( :‬ונסע דגל מ ‪3‬חנה בני דן מאסף לכל המ ‪3‬חנ ת‬
‫לצבא תם | ועל צבאו ‪3‬אחיעזר בן עמישדי‪ )26( :‬ועל צבא מטה בני אשר | פגעיאל בן עכרן‪ )27( :‬ועל צבא מטה בני‬
‫(‪ )29‬וי אמר מ שה לח בב בן רעואל‬ ‫נפתלי | ‪3‬אחירע בן עינן‪ )28( :‬אלה מסעי בני ישראל לצבא תם | ויסעו‪:‬‬
‫המדיני ח תן מ שה נ סעים ‪3‬אנחנו אל המקום ‪3‬אשר אמר יהוה א תו אתן לכם | לכה אתנו והטבנו לך כי יהוה דבר טוב‬
‫על ישראל‪ )30( :‬וי אמר אליו ל א אלך | כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך‪ )31( :‬וי אמר אל נא תע‪3‬ז ב א תנו | כי על כן‬
‫ידעת ‪3‬חנ תנו במדבר והיית לנו לעינים‪ )32( :‬והיה כי תלך עמנו | והיה הטוב ההוא ‪3‬אשר ייטיב יהוה עמנו והטבנו‬
‫וארון ברית יהוה נ סע לפניהם דרך של שת ימים לתור להם מנוחה‪( :‬‬ ‫לך‪ )33( :‬ויסעו מהר יהוה דרך של שת ימים | ‪3‬‬
‫‪ )34‬וע‪3‬נן יהוה ע‪3‬ליהם יומם | בנסעם מן המ ‪3‬חנה‪ )35( :‬ויהי בנס ע האר ן וי אמר מ שה | קומה יהוה ויפ>צו א יביך‬
‫וינ>סו משנאיך מפניך‪ )36( :‬ובנ>ח ה י אמר | שובה יהוה רבבות אלפי ישראל‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי העם כמתא ננים רע באזני יהוה | וישמע יהוה ויחר אפו ותבער בם אש יהוה ות אכל בקצה המ ‪3‬חנה‪)2( :‬‬
‫ויצעק העם אל מ שה | ויתפלל מ שה אל יהוה ותשקע האש‪ )3( :‬ויקרא שם המקום ההוא תבערה | כי בע‪3‬רה בם אש‬
‫יאכלנו בשר‪ )5( :‬זכרנו את‬ ‫יהוה‪ )4( :‬והאספ >סף ‪3‬אשר בקרבו התאוו ת ‪3‬אוה | >‬
‫וישבו ויבכו גם בני ישראל וי אמרו מי ‪3‬‬
‫הדגה ‪3‬אשר נ אכל במצרים חנם | את הק >שאים ואת ה ‪3‬אבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים‪ )6( :‬ועתה‬
‫נפשנו יבשה אין כ ל | בלתי אל המן עינינו‪ )7( :‬והמן כזרע גד הוא | ועינו כעין הבד לח‪ )8( :‬שטו העם ולקטו וט ‪3‬חנו‬
‫ברחים או דכו במד כה ובשלו בפרור ועשו א תו ע>גות | והיה טעמו כטעם לשד השמן‪ )9( :‬וברדת הטל על המ ‪3‬חנה‬
‫אהלו | ויחר אף יהוה מא ד ובעיני‬‫לילה | ירד המן עליו‪ )10( :‬וישמע מ שה את העם ב כה למשפח תיו איש לפתח ‪F‬‬
‫מ שה רע‪ )11( :‬וי אמר מ שה אל יהוה למה ‪3‬הרע ת לעבדך ולמה ל א מצתי חן בעיניך | לשום את משא כל העם הזה‬
‫עלי‪ )12( :‬האנ כי הריתי את כל העם הזה אם אנ כי ילדתיהו | כי ת אמר אלי שאהו בחיקך כ ‪3‬אשר ישא הא מן את‬
‫הי נק על ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר נשבעת ל ‪3‬אב תיו‪ )13( :‬מאין לי בשר לתת לכל העם הזה | כי יבכו עלי לאמ ר תנה לנו בשר‬
‫ונ אכלה‪ )14( :‬ל א אוכל אנ כי לבדי לשאת את כל העם הזה | כי כבד ממני‪ )15( :‬ואם ככה את ע שה לי הרגני נא‬
‫הר ג אם מצאתי חן בעיניך | ואל אראה ברעתי‪:‬‬
‫(‪ )16‬וי אמר יהוה אל מ שה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ‪3‬אשר ידעת כי הם זקני העם וש טריו | ולקחת א תם‬
‫אל א הל מועד והתיצבו שם עמך‪ )17( :‬וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח ‪3‬אשר עליך ושמתי ע‪3‬ליהם | ונשאו‬
‫ואכלתם בשר כי בכיתם באזני יהוה‬ ‫אתך במשא העם ול א תשא אתה לבדך‪ )18( :‬ואל העם ת אמר התקדשו למחר ‪3‬‬
‫ואכלתם‪ )19( :‬ל א יום אחד ת אכלון ול א יומים |‬ ‫יאכלנו בשר כי טוב לנו במצרים | ונתן יהוה לכם בשר ‪3‬‬ ‫לאמ ר מי ‪3‬‬
‫ול א ‪3‬חמשה ימים ול א ע‪3‬שרה ימים ול א עשרים יום‪ )20( :‬עד ח דש ימים עד ‪3‬אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא | יען‬
‫כי מאסתם את יהוה ‪3‬אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמ ר למה זה יצאנו ממצרים‪ )21( :‬וי אמר מ שה שש מאות אלף‬
‫רגלי העם ‪3‬אשר אנ כי בקרבו | ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו ח דש ימים‪3 )22( :‬הצ אן ובקר ישחט להם ומצא‬
‫להם | אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם‪:‬‬
‫(‪ )23‬וי אמר יהוה אל מ שה ‪3‬היד יהוה תקצר | עתה תראה ‪3‬היקרך דברי אם ל א‪ )24( :‬ויצא מ שה וידבר אל העם את‬
‫ויאס ף שבעים איש מזקני העם ויע‪3‬מד א תם סביב ת הא הל‪ )25( :‬וירד יהוה בענן וידבר אליו ויאצל מן‬ ‫דברי יהוה | "‬
‫הרוח ‪3‬אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים | ויהי כנוח ע‪3‬ליהם הרוח ויתנבאו ול א יספו‪ )26( :‬ויש ‪3‬ארו שני ‪3‬אנשים‬
‫במ ‪3‬חנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח ע‪3‬ליהם הרוח והמה בכ >תבים ול א יצאו הא "הלה | ויתנבאו במ ‪3‬חנה‪( :‬‬
‫‪ )27‬וירץ הנער ויגד למ שה וי אמר | אלדד ומידד מתנבאים במ ‪3‬חנה‪ )28( :‬ויען י >‬
‫הושע בן נון משרת מ שה מב >חריו‬
‫וי אמר | ‪3‬אד ני מ שה כלאם‪ )29( :‬וי אמר לו מ שה המקנא אתה לי | ומי יתן כל עם יהוה נביאים כי יתן יהוה את‬
‫רוחו ע‪3‬ליהם‪ )30( :‬ויאסף מ שה אל המ ‪3‬חנה | הוא וזקני ישראל‪ )31( :‬ורוח נסע מאת יהוה ויגז שלוים מן הים ויט ש‬
‫על המ ‪3‬חנה כדרך יום כ ה וכדרך יום כ ה סביבות המ ‪3‬חנה | וכאמתים על פני הארץ‪ )32( :‬ויקם העם כל היום ההוא‬
‫וכל הלילה וכ ל יום המ ‪F‬חרת ויאספו את השלו הממעיט אסף ע‪3‬שרה ‪F‬חמרים | וישטחו להם שטוח סביבות המ ‪3‬חנה‪( :‬‬
‫‪ )33‬הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת | ואף יהוה חרה בעם ויך יהוה בעם מכה רבה מא ד‪ )34( :‬ויקרא את שם‬
‫המקום ההוא קברות הת ‪3‬אוה | כי שם קברו את העם המתאוים‪ )35( :‬מקברות הת ‪3‬אוה נסעו העם ‪3‬חצרות | ויהיו‬
‫ב ‪3‬חצרות‪:‬‬
‫אהר ן במ שה על א דות האשה הכ>שית ‪3‬אשר לקח | כי אשה כ>שית לקח‪ )2( :‬וי אמרו ‪3‬הרק אך‬ ‫(‪ )1‬ותדבר מרים ו ‪3‬‬
‫במ שה דבר יהוה ‪3‬הל א גם בנו דבר | וישמע יהוה‪ )3( :‬והאיש מ שה ענו [עניו קרי] מא ד | מכ ל האדם ‪3‬אשר על פני‬
‫אהר ן ואל מרים צאו שלשתכם אל א הל מועד | ויצאו‬ ‫(‪ )4‬וי אמר יהוה פתא ם אל מ שה ואל ‪3‬‬ ‫ה ‪3‬אדמה‪:‬‬
‫אהר ן ומרים ויצאו שניהם‪ )6( :‬וי אמר שמעו נא‬‫שלשתם‪ )5( :‬וירד יהוה בעמוד ענן ויע‪3‬מ ד פתח הא הל | ויקרא ‪3‬‬
‫נאמן הוא‪( :‬‬‫יאכם יהוה במראה אליו אתודע ב ‪3‬חלום ‪3‬אדבר בו‪ )7( :‬ל א כן עבדי מ שה | בכל ביתי "‬‫דברי | אם יהיה נב ‪3‬‬
‫‪ )8‬פה אל פה ‪3‬אדבר בו ומראה ול א בחיד ת ות >מנת יהוה יביט | ומדוע ל א יראתם לדבר בעבדי במ שה‪ )9( :‬ויחר אף‬
‫אהר ן אל מרים והנה מצ רעת‪)11( :‬‬
‫יהוה בם וילך‪ )10( :‬והענן סר מעל הא הל והנה מרים מצ רעת כשלג | ויפן ‪3‬‬
‫ואשר חטאנו‪ )12( :‬אל נא תהי כמת | ‪3‬אשר‬ ‫אהר ן אל מ שה | בי ‪3‬אד ני אל נא תשת עלינו חטאת ‪3‬אשר נואלנו ‪3‬‬‫וי אמר ‪3‬‬
‫בצאתו מרחם אמו ויאכל ‪3‬חצי בשרו‪ )13( :‬ויצעק מ שה אל יהוה לאמ ר | אל נא רפא נא לה‪:‬‬
‫(‪ )14‬וי אמר יהוה אל מ שה ואביה יר ק ירק בפניה ‪3‬הל א תכלם שבעת ימים | תסגר שבעת ימים מחוץ למ ‪3‬חנה ואחר‬
‫תאסף‪ )15( :‬ותסגר מרים מחוץ למ ‪3‬חנה שבעת ימים | והעם ל א נסע עד האסף מרים‪ )16( :‬ואחר נסעו העם‬
‫ויחנו במדבר פארן‪:‬‬
‫מ ‪3‬חצרות | ‪3‬‬

‫יתרו את ארץ כנען ‪3‬אשר ‪3‬אני נ תן לבני ישראל | איש אחד איש‬‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬שלח לך ‪3‬אנשים ו >‬
‫אחד למטה ‪3‬אב תיו תשלחו כ ל נשיא בהם‪ )3( :‬וישלח א תם מ שה ממדבר פארן על פי יהוה | כ>לם ‪3‬אנשים ראשי בני‬
‫ישראל המה‪ )4( :‬ואלה שמותם | למטה ראובן שמוע בן זכור‪ )5( :‬למטה שמעון שפט בן חורי‪ )6( :‬למטה יהודה כלב‬
‫בן יפ>נה‪ )7( :‬למטה יששכר יגאל בן יוסף‪ )8( :‬למטה אפרים הושע בן נון‪ )9( :‬למטה בנימן פלטי בן רפוא‪)10( :‬‬
‫למטה זבול>ן גדיאל בן סודי‪ )11( :‬למטה יוסף למטה מנשה | גדי בן סוסי‪ )12( :‬למטה דן עמיאל בן גמלי‪)13( :‬‬
‫למטה אשר סתור בן מיכאל‪ )14( :‬למטה נפתלי נחבי בן ופסי‪ )15( :‬למטה גד גאואל בן מכי‪ )16( :‬אלה שמות‬
‫הושע‪ )17( :‬וישלח א תם מ שה לתור את ארץ‬ ‫ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר שלח מ שה לתור את הארץ | ויקרא מ שה להושע בן נון י >‬
‫כנען | וי אמר ‪3‬אלהם ע‪3‬לו זה בנגב וע‪3‬ליתם את ההר‪ )18( :‬וראיתם את הארץ מה הוא | ואת העם הי שב עליה החזק‬
‫הוא ‪3‬הרפה המעט הוא אם רב‪ )19( :‬ומה הארץ ‪3‬אשר הוא י שב בה ‪3‬הטובה הוא אם רעה | ומה הערים ‪3‬אשר הוא‬
‫יושב בהנה הבמ ‪3‬חנים אם במבצרים‪ )20( :‬ומה הארץ השמנה הוא אם רזה ‪3‬היש בה עץ אם אין והתחזקתם‬
‫ויתרו את הארץ | ממדבר צן עד רח ב לב א ‪3‬חמת‪)22( :‬‬‫ולקחתם מפרי הארץ | והימים ימי בכורי ע‪3‬נבים‪ )21( :‬ויע‪3‬לו >‬
‫ויע‪3‬לו בנגב ויב א עד חברון ושם ‪3‬אחימן ששי ותלמי ילידי הע‪3‬נק | וחברון שבע שנים נבנתה לפני צ ען מצרים‪)23( :‬‬
‫ויב או עד נחל אשכ ל ויכרתו משם זמורה ואשכול ע‪3‬נבים אחד ויש >אהו במוט בשנים | ומן הרמ נים ומן התאנים‪( :‬‬
‫וישבו מתור הארץ | מקץ‬‫‪ )24‬למקום ההוא קרא נחל אשכול | על א דות האשכול ‪3‬אשר כרתו משם בני ישראל‪> )25( :‬‬
‫אהר ן ואל כל ע‪3‬דת בני ישראל אל מדבר פארן קדשה | וישיבו אותם‬ ‫ארבעים יום‪ )26( :‬וילכו ויב או אל מ שה ואל ‪3‬‬
‫דבר ואת כל העדה ויראום את פרי הארץ‪ )27( :‬ויספרו לו וי אמרו באנו אל הארץ ‪3‬אשר שלחתנו | וגם זבת חלב‬
‫ודבש הוא וזה פריה‪ )28( :‬אפס כי עז העם הי שב בארץ | והערים בצ>רות גד ל ת מא ד וגם ילדי הע‪3‬נק ראינו שם‪)29( :‬‬
‫ע‪3‬מלק יושב בארץ הנגב | והחתי והיבוסי וה "אמ רי יושב בהר והכנע‪3‬ני י שב על הים ועל יד הירדן‪ )30( :‬ויהס כלב את‬
‫העם אל מ שה | וי אמר על ה נע‪3‬לה וירשנו א תה כי יכול נוכל לה‪ )31( :‬וה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר עלו עמו אמרו ל א נוכל לע‪3‬לות‬
‫אל העם | כי חזק הוא ממנו‪ )32( :‬ויוציאו דבת הארץ ‪3‬אשר תרו א תה אל בני ישראל לאמ ר | הארץ ‪3‬אשר עברנו בה‬
‫לתור א תה ארץ א כלת יושביה הוא וכל העם ‪3‬אשר ראינו בתוכה אנשי מדות‪ )33( :‬ושם ראינו את הנפילים בני ע‪3‬נק‬
‫מן הנפלים | ונהי בעינינו כ ‪3‬חגבים וכן היינו בעיניהם‪:‬‬
‫אהר ן כ ל בני ישראל | וי אמרו‬ ‫(‪ )1‬ותשא כל העדה ויתנו את קולם | ויבכו העם בלילה ההוא‪ )2( :‬ויל נו על מ שה ועל ‪3‬‬
‫‪3‬אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו‪ )3( :‬ולמה יהוה מביא א תנו אל הארץ הז את לנפ ל‬
‫בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז | ‪3‬הלוא טוב לנו שוב מצרימה‪ )4( :‬וי אמרו איש אל אחיו | נתנה ר אש ונשובה מצרימה‪( :‬‬
‫יהושע בן נון וכלב בן יפ>נה מן התרים את הארץ‬ ‫אהר ן על פניהם | לפני כל קהל ע‪3‬דת בני ישראל‪ )6( :‬ו >‬
‫‪ )5‬ויפ ל מ שה ו ‪3‬‬
‫| קרעו בגדיהם‪ )7( :‬וי אמרו אל כל ע‪3‬דת בני ישראל לאמ ר | הארץ ‪3‬אשר עברנו בה לתור א תה טובה הארץ מא ד‬
‫מא ד‪ )8( :‬אם חפץ בנו יהוה והביא א תנו אל הארץ הז את ונתנה לנו | ארץ ‪3‬אשר הוא זבת חלב ודבש‪ )9( :‬אך ביהוה‬
‫אל תמר דו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם | סר צלם מע‪3‬ליהם ויהוה אתנו אל תיר >אם‪ )10( :‬וי אמרו‬
‫כל העדה לרגום א תם ב ‪3‬אבנים | וכבוד יהוה נראה בא הל מועד אל כל בני ישראל‪:‬‬
‫יאמינו בי בכ ל הא תות ‪3‬אשר עשיתי בקרבו‪)12( :‬‬ ‫(‪ )11‬וי אמר יהוה אל מ שה עד אנה י ‪3‬‬
‫נאצ>ני העם הזה | ועד אנה ל א ‪3‬‬
‫אכנו בדבר ואורשנו | ואע"שה א תך לגוי גדול ועצום ממנו‪ )13( :‬וי אמר מ שה אל יהוה | ושמעו מצרים כי הע"לית‬
‫בכ ‪3‬חך את העם הזה מקרבו‪ )14( :‬ואמרו אל יושב הארץ הז את שמעו כי אתה יהוה בקרב העם הזה | ‪3‬אשר עין בעין‬
‫נראה אתה יהוה וע‪3‬ננך ע מד ע‪3‬להם ובע >מד ענן אתה ה לך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה‪ )15( :‬והמתה את העם‬
‫הזה כאיש אחד | ואמרו הגוים ‪3‬אשר שמעו את שמע‪3‬ך לאמ ר‪ )16( :‬מבלתי יכ לת יהוה להביא את העם הזה אל‬
‫הארץ ‪3‬אשר נשבע להם | וישחטם במדבר‪ )17( :‬ועתה יגדל נא כ ח ‪3‬אד ני | כ ‪3‬אשר דברת לאמ ר‪ )18( :‬יהוה ארך אפים‬
‫ורב חסד נ שא עון ופשע | ונקה ל א ינקה פ קד ע‪3‬ון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים‪ )19( :‬סלח נא לע‪3‬ון העם הזה‬
‫כג דל חסדך | וכ ‪3‬אשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה‪ )20( :‬וי אמר יהוה סלחתי כדברך‪ )21( :‬ואולם חי אני |‬
‫וימלא כבוד יהוה את כל הארץ‪ )22( :‬כי כל ה ‪3‬אנשים הר אים את כב די ואת א ת תי ‪3‬אשר עשיתי במצרים ובמדבר |‬
‫וינסו א תי זה עשר פעמים ול א שמעו בקולי‪ )23( :‬אם יראו את הארץ ‪3‬אשר נשבעתי ל ‪3‬אב תם | וכל מ ‪3‬‬
‫נאצי ל א‬
‫והביא תיו אל הארץ ‪3‬אשר בא שמה וזרעו יורשנה‪:‬‬ ‫יראוה‪ )24( :‬ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא ‪3‬‬
‫אחרי | ‪3‬‬
‫(‪ )25‬והע‪3‬מלקי והכנע‪3‬ני יושב בעמק | מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף‪:‬‬
‫אהר ן לאמ ר‪ )27( :‬עד מתי לעדה הרעה הז את ‪3‬אשר המה מלינים עלי | את תל>נות‬ ‫(‪ )26‬וידבר יהוה אל מ שה ואל ‪3‬‬
‫בני ישראל ‪3‬אשר המה מלינים עלי שמעתי‪" )28( :‬אמ ר ‪3‬אלהם חי אני נ >אם יהוה אם ל א כ ‪3‬אשר דברתם באזני | כן‬
‫אע"שה לכם‪ )29( :‬במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פ >קדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה | ‪3‬אשר ‪3‬הלינ תם עלי‪:‬‬
‫יהושע בן נון‪)31( :‬‬
‫(‪ )30‬אם אתם תב או אל הארץ ‪3‬אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה | כי אם כלב בן יפ>נה ו >‬
‫וטפכם ‪3‬אשר ‪3‬אמרתם לבז יהיה | והביאתי א תם וידעו את הארץ ‪3‬אשר מאסתם בה‪ )32( :‬ופגריכם אתם | יפלו‬
‫במדבר הזה‪ )33( :‬ובניכם יהיו ר עים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם | עד ת ם פגריכם במדבר‪)34( :‬‬
‫במספר הימים ‪3‬אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את ע‪3‬ונ תיכם ארבעים שנה | וידעתם‬
‫את תנואתי‪3 )35( :‬אני יהוה דברתי אם ל א ז את אע"שה לכל העדה הרעה הז את הנועדים עלי | במדבר הזה יתמו‬
‫ימתו‪ )36( :‬וה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר שלח מ שה לתור את הארץ | >‬
‫וישבו וילונו [וילינו קרי] עליו את כל העדה להוציא‬ ‫ושם >‬
‫וימתו ה ‪3‬אנשים מוצאי דבת הארץ רעה | במגפה לפני יהוה‪ )38( :‬ו >‬
‫יהושע בן נון וכלב בן יפ>נה |‬ ‫דבה על הארץ‪> )37( :‬‬
‫חיו מן ה ‪3‬אנשים ההם הה לכים לתור את הארץ‪ )39( :‬וידבר מ שה את הדברים האלה אל כל בני ישראל | ויתאבלו‬
‫העם מא ד‪ )40( :‬וישכמו בב קר ויע‪3‬לו אל ר אש ההר לאמ ר | הננו ועלינו אל המקום ‪3‬אשר אמר יהוה כי חטאנו‪)41( :‬‬
‫וי אמר מ שה למה זה אתם ע ברים את פי יהוה | והוא ל א תצלח‪ )42( :‬אל תע‪3‬לו כי אין יהוה בקרבכם | ול א תנגפו‬
‫אחרי יהוה ול א יהיה יהוה‬ ‫לפני א יביכם‪ )43( :‬כי הע‪3‬מלקי והכנע‪3‬ני שם לפניכם ונפלתם בחרב | כי על כן שבתם מ ‪3‬‬
‫וארון ברית יהוה ומ שה ל א משו מקרב המ ‪3‬חנה‪ )45( :‬וירד הע‪3‬מלקי‬ ‫עמכם‪ )44( :‬ויעפלו לע‪3‬לות אל ר אש ההר | ‪3‬‬
‫והכנע‪3‬ני הי שב בהר ההוא | ויכום ויכתום עד החרמה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬דבר אל בני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם | כי תב או אל ארץ מושב תיכם ‪3‬אשר ‪3‬אני נ תן‬
‫לכם‪ )3( :‬וע‪3‬שיתם אשה ליהוה ע לה או זבח לפלא נדר או בנדבה או במ ע‪3‬דיכם | לע‪3‬שות ריח ניח ח ליהוה מן הבקר‬
‫או מן הצ אן‪ )4( :‬והקריב המקריב קרבנו ליהוה | מנחה ס לת עשרון בלול ברבעית ההין שמן‪ )5( :‬ויין לנסך רביעית‬
‫ההין תע‪3‬שה על הע לה או לזבח | לכבש האחד‪ )6( :‬או לאיל תע‪3‬שה מנחה ס לת שני עשר נים | בלולה בשמן שלשית‬
‫ההין‪ )7( :‬ויין לנסך שלשית ההין | תקריב ריח ניח ח ליהוה‪ )8( :‬וכי תע‪3‬שה בן בקר ע לה או זבח | לפלא נדר או‬
‫שלמים ליהוה‪ )9( :‬והקריב על בן הבקר מנחה ס לת של שה עשר נים | בלול בשמן ‪3‬חצי ההין‪ )10( :‬ויין תקריב לנסך‬
‫‪3‬חצי ההין | אשה ריח ניח ח ליהוה‪ )11( :‬ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד | או לשה בכבשים או בעזים‪)12( :‬‬
‫כמספר ‪3‬אשר תע‪3‬שו | ככה תע‪3‬שו לאחד כמספרם‪ )13( :‬כל האזרח יע‪3‬שה ככה את אלה | להקריב אשה ריח ניח ח‬
‫ליהוה‪ )14( :‬וכי יגור אתכם גר או ‪3‬אשר בתוככם לד ר תיכם ועשה אשה ריח ניח ח ליהוה | כ ‪3‬אשר תע‪3‬שו כן יע‪3‬שה‪( :‬‬
‫‪ )15‬הקהל >חקה אחת לכם ולגר הגר | >חקת עולם לד ר תיכם ככם כגר יהיה לפני יהוה‪ )16( :‬תורה אחת ומשפט אחד‬
‫יהיה לכם | ולגר הגר אתכם‪:‬‬
‫(‪ )17‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )18( :‬דבר אל בני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם | בב ‪3‬אכם אל הארץ ‪3‬אשר ‪3‬אני מביא אתכם‬
‫שמה‪ )19( :‬והיה ב ‪3‬אכלכם מלחם הארץ | תרימו תרומה ליהוה‪ )20( :‬ראשית ע‪3‬רס תכם חלה תרימו תרומה |‬
‫(‪ )22‬וכי תשגו ול א‬ ‫כתרומת ג רן כן תרימו א תה‪ )21( :‬מראשית ע‪3‬רס תיכם תתנו ליהוה תרומה | לד ר תיכם‪:‬‬
‫תע‪3‬שו את כל המצות האלה | ‪3‬אשר דבר יהוה אל מ שה‪ )23( :‬את כל ‪3‬אשר צוה יהוה ‪3‬אליכם ביד מ שה | מן היום ‪3‬אשר‬
‫צוה יהוה והלאה לד ר תיכם‪ )24( :‬והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לע לה לריח‬
‫ניח ח ליהוה ומנחתו ונסכו כמשפט | ושעיר עזים אחד לחטת‪ )25( :‬וכפר הכ הן על כל ע‪3‬דת בני ישראל ונסלח להם |‬
‫כי שגגה הוא והם הביאו את קרבנם אשה ליהוה וחטאתם לפני יהוה על שגגתם‪ )26( :‬ונסלח לכל ע‪3‬דת בני ישראל‬
‫(‪ )27‬ואם נפש אחת ת "חטא בשגגה | והקריבה עז בת שנתה לחטאת‪( :‬‬ ‫ולגר הגר בתוכם | כי לכל העם בשגגה‪:‬‬
‫‪ )28‬וכפר הכ הן על הנפש הש גגת בחטאה בשגגה לפני יהוה | לכפר עליו ונסלח לו‪ )29( :‬האזרח בבני ישראל ולגר‬
‫הגר בתוכם | תורה אחת יהיה לכם לע שה בשגגה‪ )30( :‬והנפש ‪3‬אשר תע‪3‬שה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את יהוה‬
‫הוא מגדף | ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה‪ )31( :‬כי דבר יהוה בזה ואת מצותו הפר | הכרת תכרת הנפש ההוא‬
‫ע‪3‬ונה בה‪:‬‬
‫(‪ )32‬ויהיו בני ישראל במדבר | וימצאו איש מק שש עצים ביום השבת‪ )33( :‬ויקריבו א תו המ צאים א תו מק שש‬
‫אהר ן ואל כל העדה‪ )34( :‬ויניחו א תו במשמר | כי ל א פ רש מה יעשה לו‪ )35( :‬וי אמר יהוה‬‫עצים | אל מ שה ואל ‪3‬‬
‫אל מ שה מות יומת האיש | רגום א תו ב ‪3‬אבנים כל העדה מחוץ למ ‪3‬חנה‪ )36( :‬וי ציאו א תו כל העדה אל מחוץ למ ‪3‬חנה‬
‫וירגמו א תו ב ‪3‬אבנים וימ ת | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪:‬‬
‫(‪ )37‬וי אמר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )38( :‬דבר אל בני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם‬
‫לד ר תם | ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת‪ )39( :‬והיה לכם לציצת וראיתם א תו וזכרתם את כל מצות יהוה‬
‫אחריהם‪ )40( :‬למען תזכרו וע‪3‬שיתם את כל‬ ‫אחרי עיניכם ‪3‬אשר אתם ז נים ‪3‬‬
‫אחרי לבבכם ו ‪3‬‬
‫וע‪3‬שיתם א תם | ול א ת >תרו ‪3‬‬
‫מצותי | והייתם קד שים לאל היכם‪3 )41( :‬אני יהוה "אל היכם ‪3‬אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם‬
‫לאל הים | ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪:‬‬
‫ואבירם בני "אליאב ואון בן פלת בני ראובן‪> )2( :‬‬

‫ויקמו לפני מ שה‬ ‫(‪ )1‬ויקח ק רח בן יצהר בן קהת בן לוי | ודתן ‪3‬‬
‫ואנשים מבני ישראל ‪3‬חמשים ומאתים | נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם‪ )3( :‬ויק ‪3‬הלו על מ שה ועל ‪3‬‬
‫אהר ן וי אמרו‬ ‫‪3‬‬
‫‪3‬אלהם רב לכם כי כל העדה כ>לם קד שים ובתוכם יהוה | ומדוע תתנשאו על קהל יהוה‪ )4( :‬וישמע מ שה ויפ ל על‬
‫פניו‪ )5( :‬וידבר אל ק רח ואל כל ע‪3‬דתו לאמ ר ב קר וי דע יהוה את ‪3‬אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו | ואת ‪3‬אשר‬
‫יבחר בו יקריב אליו‪ )6( :‬ז את ע‪3‬שו | קחו לכם מחתות ק רח וכל ע‪3‬דתו‪ )7( :‬ותנו בהן אש ושימו ע‪3‬ליהן קט רת לפני‬
‫יהוה מחר והיה האיש ‪3‬אשר יבחר יהוה הוא הקדוש | רב לכם בני לוי‪ )8( :‬וי אמר מ שה אל ק רח | שמעו נא בני לוי‪:‬‬
‫(‪ )9‬המעט מכם כי הבדיל "אל הי ישראל אתכם מע‪3‬דת ישראל להקריב אתכם אליו | לע‪3‬ב ד את ע‪3‬ב דת משכן יהוה‬
‫ולע‪3‬מ ד לפני העדה לשרתם‪ )10( :‬ויקרב א תך ואת כל אחיך בני לוי אתך | ובקשתם גם כ >הנה‪ )11( :‬לכן אתה וכל‬
‫אהר ן מה הוא כי תלונו [תלינו קרי] עליו‪ )12( :‬וישלח מ שה לקר א לדתן ול ‪3‬אבירם בני‬
‫ע‪3‬דתך הנ עדים על יהוה | ו ‪3‬‬
‫"אליאב | וי אמרו ל א נע‪3‬לה‪ )13( :‬המעט כי הע"ליתנו מארץ זבת חלב ודבש ל ‪3‬המיתנו במדבר | כי תשתרר עלינו גם‬
‫נחלת שדה וכרם | העיני ה ‪3‬אנשים ההם תנקר ל א‬ ‫השתרר‪ )14( :‬אף ל א אל ארץ זבת חלב ודבש ‪3‬הביא תנו ותתן לנו ‪3‬‬
‫נע‪3‬לה‪ )15( :‬ויחר למ שה מא ד וי אמר אל יהוה אל תפן אל מנחתם | ל א ‪3‬חמור אחד מהם נשאתי ול א ‪3‬הרע תי את‬
‫אהר ן מחר‪ )17( :‬וקחו איש‬
‫אחד מהם‪ )16( :‬וי אמר מ שה אל ק רח אתה וכל ע‪3‬דתך "היו לפני יהוה | אתה והם ו ‪3‬‬
‫אהר ן איש‬
‫מחתתו ונתתם ע‪3‬ליהם קט רת והקרבתם לפני יהוה איש מחתתו ‪3‬חמשים ומאתים מחת ת | ואתה ו ‪3‬‬
‫מחתתו‪ )18( :‬ויקחו איש מחתתו ויתנו ע‪3‬ליהם אש וישימו ע‪3‬ליהם קט רת | ויעמדו פתח א הל מועד ומ שה ו ‪3‬‬
‫אהר ן‪( :‬‬
‫‪ )19‬ויקהל ע‪3‬ליהם ק רח את כל העדה אל פתח א הל מועד | וירא כבוד יהוה אל כל העדה‪:‬‬
‫אהר ן לאמ ר‪ )21( :‬הבדלו מתוך העדה הז את | ואכלה א תם כרגע‪ )22( :‬ויפלו על‬ ‫(‪ )20‬וידבר יהוה אל מ שה ואל ‪3‬‬
‫יחטא ועל כל העדה תקצ ף‪:‬‬ ‫פניהם וי אמרו אל "אל הי הרוח ת לכל בשר | האיש אחד "‬
‫ואבירם‪ )25( :‬ויקם‬ ‫(‪ )23‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )24( :‬דבר אל העדה לאמ ר | העלו מסביב למשכן ק רח דתן ‪3‬‬
‫אחריו זקני ישראל‪ )26( :‬וידבר אל העדה לאמ ר סורו נא מעל ‪F‬‬
‫אהלי ה ‪3‬אנשים‬ ‫ואבירם | וילכו ‪3‬‬
‫מ שה וילך אל דתן ‪3‬‬
‫ואבירם מסביב |‬ ‫הרשעים האלה ואל תגעו בכל ‪3‬אשר להם | פן תספו בכל חט אתם‪ )27( :‬ויעלו מעל משכן ק רח דתן ‪3‬‬
‫אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם‪ )28( :‬וי אמר מ שה בז את תדעון כי יהוה שלחני‬ ‫ואבירם יצאו נצבים פתח ‪F‬‬ ‫ודתן ‪3‬‬
‫לע‪3‬שות את כל המע‪3‬שים האלה | כי ל א מלבי‪ )29( :‬אם כמות כל האדם י >מתון אלה ופ >קדת כל האדם יפקד ע‪3‬ליהם |‬
‫ל א יהוה שלחני‪ )30( :‬ואם בריאה יברא יהוה ופצתה ה ‪3‬אדמה את פיה ובלעה א תם ואת כל ‪3‬אשר להם וירדו חיים‬
‫שא לה | וידעתם כי נ ‪3‬אצו ה ‪3‬אנשים האלה את יהוה‪ )31( :‬ויהי ככל תו לדבר את כל הדברים האלה | ותבקע ה ‪3‬אדמה‬
‫‪3‬אשר תחתיהם‪ )32( :‬ותפתח הארץ את פיה ותבלע א תם ואת בתיהם | ואת כל האדם ‪3‬אשר לק רח ואת כל הר‪3‬כוש‪( :‬‬
‫‪ )33‬וירדו הם וכל ‪3‬אשר להם חיים שא לה | ותכס ע‪3‬ליהם הארץ וי אבדו מתוך הקהל‪ )34( :‬וכל ישראל ‪3‬אשר‬
‫סביב תיהם נסו לק לם | כי אמרו פן תבלענו הארץ‪ )35( :‬ואש יצאה מאת יהוה | ות אכל את ה ‪3‬חמשים ומאתים איש‬
‫מקריבי הקט רת‪:‬‬
‫אהר ן הכ הן וירם את המחת ת מבין השרפה ואת האש זרה‬ ‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪" )2( :‬אמ ר אל אלעזר בן ‪3‬‬
‫הלאה | כי קדשו‪ )3( :‬את מחתות החטאים האלה בנפש תם ועשו א תם ר >קעי פחים צפוי למזבח כי הקריב>ם לפני‬
‫יהוה ויקדשו | ויהיו לאות לבני ישראל‪ )4( :‬ויקח אלעזר הכ הן את מחתות הנח שת ‪3‬אשר הקריבו השר>פים |‬
‫אהר ן הוא להקטיר‬ ‫וירקעום צפוי למזבח‪ )5( :‬זכרון לבני ישראל למען ‪3‬אשר ל א יקרב איש זר ‪3‬אשר ל א מזרע ‪3‬‬
‫קט רת לפני יהוה | ול א יהיה כק רח וכע‪3‬דתו כ ‪3‬אשר דבר יהוה ביד מ שה לו‪ )6( :‬ויל נו כל ע‪3‬דת בני ישראל ממ ‪F‬חרת על‬
‫אהר ן לאמ ר | אתם ‪3‬המתם את עם יהוה‪ )7( :‬ויהי בהקהל העדה על מ שה ועל ‪3‬‬
‫אהר ן ויפנו אל א הל מועד‬ ‫מ שה ועל ‪3‬‬
‫והנה כסהו הענן | וירא כבוד יהוה‪ )8( :‬ויב א מ שה ו ‪3‬‬
‫אהר ן אל פני א הל מועד‪:‬‬
‫ואכלה‬‫ר‪():‬הר מו מתוך העדה הז את ‪3‬‬‫(‪ )9‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ‪10‬‬
‫‪ )11‬וי אמר מ שה אל ‪3‬‬
‫אהר ן קח את‬ ‫א תם כרגע | ויפלו על פניהם‪( :‬‬
‫המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קט רת והולך מהרה אל‬
‫אהר ן‬
‫ויקח ‪3‬‬ ‫העדה וכפר ע‪3‬ליהם | כי יצא הקצף מלפני יהוה החל ה‪)12‬‬
‫נגף‪( :‬‬
‫כ ‪3‬אשר דבר מ שה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם | ויתן את‬
‫הקט רת ויכפר על העם‪ )13( :‬ויע‪3‬מ ד בין המתים ובין החיים | ותעצר‬
‫המגפה‪ )14( :‬ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות |‬
‫מלבד המתים על דבר ק רח‪ )15( :‬וישב ‪3‬‬
‫אהר ן אל מ שה אל פתח א הל‬
‫מועד | והמגפה נע"צרה‪:‬‬
‫(‪ )16‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )17( :‬דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאהם לבית‬
‫‪3‬אב תם שנים עשר מטות | איש את שמו תכת ב על מטהו‪ )18( :‬ואת שם ‪3‬‬
‫אהר ן תכת ב על מטה לוי | כי מטה אחד‬
‫לר אש בית ‪3‬אבותם‪ )19( :‬והנחתם בא הל מועד | לפני העדות ‪3‬אשר אועד לכם שמה‪ )20( :‬והיה האיש ‪3‬אשר אבחר בו‬
‫והשכ תי מעלי את תל>נות בני ישראל ‪3‬אשר הם מלינם ע‪3‬ליכם‪ )21( :‬וידבר מ שה אל בני ישראל ויתנו‬‫מטהו יפרח | ‪3‬‬
‫אהר ן בתוך מטותם‪( :‬‬ ‫אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית ‪3‬אב תם שנים עשר מטות | ומטה ‪3‬‬
‫‪ )22‬וינח מ שה את המט ת לפני יהוה | בא הל העד>ת‪ )23( :‬ויהי ממ ‪F‬חרת ויב א מ שה אל א הל העדות והנה פרח מטה‬
‫אהר ן לבית לוי | וי צא פרח ויצץ ציץ ויגמ ל שקדים‪ )24( :‬וי צא מ שה את כל המט ת מלפני יהוה אל כל בני ישראל |‬
‫‪3‬‬
‫אהר ן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי |‬‫ויראו ויקחו איש מטהו‪ )25( :‬וי אמר יהוה אל מ שה השב את מטה ‪3‬‬
‫(‪ )27‬וי אמרו בני ישראל אל‬ ‫ימתו‪ )26( :‬ויעש מ שה | כ ‪3‬אשר צוה יהוה א תו כן עשה‪:‬‬
‫ותכל תלונ תם מעלי ול א >‬
‫מ שה לאמ ר | הן גוענו אבדנו כ>לנו אבדנו‪ )28( :‬כ ל הקרב הקרב אל משכן יהוה ימות | האם תמנו לגוע‪:‬‬

‫אהר ן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את ע‪3‬ון המקדש | ואתה ובניך אתך תשאו את ע‪3‬ון‬ ‫(‪ )1‬וי אמר יהוה אל ‪3‬‬
‫כ >הנתכם‪ )2( :‬וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך | ואתה ובניך אתך לפני א הל‬
‫ימתו גם הם גם‬ ‫העד>ת‪ )3( :‬ושמרו משמרתך ומשמרת כל הא הל | אך אל כלי הק דש ואל המזבח ל א יקרבו ול א >‬
‫אתם‪ )4( :‬ונלוו עליך ושמרו את משמרת א הל מועד לכ ל ע‪3‬ב דת הא הל | וזר ל א יקרב ‪3‬אליכם‪ )5( :‬ושמרתם את‬
‫ואני הנה לקחתי את ‪3‬אחיכם הלוים‬ ‫משמרת הק דש ואת משמרת המזבח | ול א יהיה עוד קצף על בני ישראל‪3 )6( :‬‬
‫מתוך בני ישראל | לכם מתנה נ >תנים ליהוה לע‪3‬ב ד את ע‪3‬ב דת א הל מועד‪ )7( :‬ואתה ובניך אתך תשמרו את כ >הנתכם‬
‫לכל דבר המזבח ולמבית לפר כת וע‪3‬בדתם | ע‪3‬ב דת מתנה אתן את כ >הנתכם והזר הקרב יומת‪ )8( :‬וידבר יהוה אל‬
‫ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומ תי | לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק עולם‪ )9( :‬זה‬ ‫אהר ן ‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫יהיה לך מק דש ה ‪F‬קדשים מן האש | כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל ‪3‬אשמם ‪3‬אשר ישיבו לי ק דש קדשים‬
‫לך הוא ולבניך‪ )10( :‬בק דש ה ‪F‬קדשים ת אכ‪3‬לנו | כל זכר י אכל א תו ק דש יהיה לך‪ )11( :‬וזה לך תרומת מתנם לכל‬
‫תנופ ת בני ישראל לך נתתים ולבניך ולבנ תיך אתך לחק עולם | כל טהור בביתך י אכל א תו‪ )12( :‬כ ל חלב יצהר וכל‬
‫חלב תירוש ודגן | ראשיתם ‪3‬אשר יתנו ליהוה לך נתתים‪ )13( :‬בכורי כל ‪3‬אשר בארצם ‪3‬אשר יביאו ליהוה לך יהיה |‬
‫כל טהור בביתך י אכ‪3‬לנו‪ )14( :‬כל חרם בישראל לך יהיה‪ )15( :‬כל פטר רחם לכל בשר ‪3‬אשר יקריבו ליהוה באדם‬
‫ובבהמה יהיה לך | אך פד ה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה‪ )16( :‬ופדויו מבן ח דש תפדה‬
‫בערכך כסף ‪3‬חמשת שקלים בשקל הק דש | עשרים גרה הוא‪ )17( :‬אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז ל א תפדה‬
‫ק דש הם | את דמם תזר ק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניח ח ליהוה‪ )18( :‬ובשרם יהיה לך | כ ‪3‬חזה‬
‫התנופה וכשוק הימין לך יהיה‪ )19( :‬כ ל תרומ ת ה ‪F‬קדשים ‪3‬אשר ירימו בני ישראל ליהוה נתתי לך ולבניך ולבנ תיך‬
‫אהר ן בארצם ל א תנחל‬ ‫אתך לחק עולם | ברית מלח עולם הוא לפני יהוה לך ולזרע‪3‬ך אתך‪ )20( :‬וי אמר יהוה אל ‪3‬‬
‫(‪ )21‬ולבני לוי הנה נתתי כל מע‪3‬שר בישראל‬ ‫נחלתך בתוך בני ישראל‪:‬‬‫וחלק ל א יהיה לך בתוכם | ‪3‬אני חלקך ו ‪3‬‬
‫נחלה | חלף ע‪3‬ב דתם ‪3‬אשר הם ע בדים את ע‪3‬ב דת א הל מועד‪ )22( :‬ול א יקרבו עוד בני ישראל אל א הל מועד | לשאת‬ ‫ל ‪3‬‬
‫חטא למות‪ )23( :‬ועבד הלוי הוא את ע‪3‬ב דת א הל מועד והם ישאו ע‪3‬ונם | >חקת עולם לד ר תיכם ובתוך בני ישראל ל א‬
‫נחלה | על כן אמרתי להם בתוך‬ ‫נחלה‪ )24( :‬כי את מעשר בני ישראל ‪3‬אשר ירימו ליהוה תרומה נתתי ללוים ל ‪3‬‬ ‫ינ ‪3‬חלו ‪3‬‬
‫נחלה‪:‬‬
‫בני ישראל ל א ינ ‪3‬חלו ‪3‬‬
‫(‪ )25‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )26( :‬ואל הלוים תדבר ואמרת ‪3‬אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את המע‪3‬שר ‪3‬אשר‬
‫והרמ תם ממנו תרומת יהוה מע‪3‬שר מן המע‪3‬שר‪ )27( :‬ונחשב לכם תרומתכם | כדגן מן‬ ‫נחלתכם | ‪3‬‬
‫נתתי לכם מאתם ב ‪3‬‬
‫הג רן וכמלאה מן היקב‪ )28( :‬כן תרימו גם אתם תרומת יהוה מכ ל מעשר תיכם ‪3‬אשר תקחו מאת בני ישראל |‬
‫אהר ן הכ הן‪ )29( :‬מכ ל מתנ תיכם תרימו את כל תרומת יהוה | מכל חלבו את‬ ‫ונתתם ממנו את תרומת יהוה ל ‪3‬‬
‫מקדשו ממנו‪ )30( :‬ואמרת ‪3‬אלהם | ב ‪3‬הרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת ג רן וכתבואת יקב‪)31( :‬‬
‫ואכלתם א תו בכל מקום אתם וביתכם | כי שכר הוא לכם חלף ע‪3‬ב דתכם בא הל מועד‪ )32( :‬ול א תשאו עליו חטא‬ ‫‪3‬‬
‫ב ‪3‬הרימכם את חלבו ממנו | ואת קדשי בני ישראל ל א תחללו ול א תמותו‪:‬‬
‫אהר ן לאמ ר‪ )2( :‬ז את >חקת התורה ‪3‬אשר צוה יהוה לאמ ר | דבר אל בני ישראל ויקחו‬
‫אליך פרה ‪3‬אד>מה תמימה ‪3‬אשר אין בה מום ‪3‬אשר ל א עלה עליה ע ל‪ )3( :‬ונתתם א תה אל אלעזר הכ הן | והוציא‬
‫א תה אל מחוץ למ ‪3‬חנה ושחט א תה לפניו‪ )4( :‬ולקח אלעזר הכ הן מדמה באצבעו | והזה אל נ כח פני א הל מועד‬
‫מדמה שבע פעמים‪ )5( :‬ושרף את הפרה לעיניו | את ע רה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישר ף‪ )6( :‬ולקח הכ הן עץ‬
‫ארז ואזוב ושני תולעת | והשליך אל תוך שרפת הפרה‪ )7( :‬וכבס בגדיו הכ הן ורחץ בשרו במים ואחר יבוא אל‬
‫המ ‪3‬חנה | וטמא הכ הן עד הערב‪ )8( :‬והש רף א תה יכבס בגדיו במים ורחץ בשרו במים | וטמא עד הערב‪ )9( :‬ואסף‬
‫איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למ ‪3‬חנה במקום טהור | והיתה לע‪3‬דת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת‬
‫הוא‪ )10( :‬וכבס הא סף את אפר הפרה את בגדיו וטמא עד הערב | והיתה לבני ישראל ולגר הגר בתוכם ל >חקת‬
‫עולם‪ )11( :‬הנ גע במת לכל נפש אדם | וטמא שבעת ימים‪ )12( :‬הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר |‬
‫ואם ל א יתחטא ביום השלישי וביום השביעי ל א יטהר‪ )13( :‬כל הנ גע במת בנפש האדם ‪3‬אשר ימות ול א יתחטא‬
‫את משכן יהוה טמא ונכרתה הנפש ההוא מישראל | כי מי נדה ל א ז רק עליו טמא יהיה עוד >טמאתו בו‪ )14( :‬ז את‬
‫התורה אדם כי ימות בא הל | כל הבא אל הא הל וכל ‪3‬אשר בא הל יטמא שבעת ימים‪ )15( :‬וכ ל כלי פתוח ‪3‬אשר אין‬
‫צמיד פתיל עליו | טמא הוא‪ )16( :‬וכ ל ‪3‬אשר יגע על פני השדה ב ‪3‬חלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר | יטמא‬
‫שבעת ימים‪ )17( :‬ולקחו לטמא מע‪3‬פר שרפת החטאת | ונתן עליו מים חיים אל כלי‪ )18( :‬ולקח אזוב וטבל במים‬
‫איש טהור והזה על הא הל ועל כל הכלים ועל הנפשות ‪3‬אשר היו שם | ועל הנ גע בעצם או בחלל או במת או בקבר‪( :‬‬
‫‪ )19‬והזה הטה ר על הטמא ביום השלישי וביום השביעי | וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב‪:‬‬
‫(‪ )20‬ואיש ‪3‬אשר יטמא ול א יתחטא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל | כי את מקדש יהוה טמא מי נדה ל א ז רק‬
‫עליו טמא הוא‪ )21( :‬והיתה להם ל >חקת עולם | ומזה מי הנדה יכבס בגדיו והנ גע במי הנדה יטמא עד הערב‪)22( :‬‬
‫וכ ל ‪3‬אשר יגע בו הטמא יטמא | והנפש הנ געת תטמא עד הערב‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויב או בני ישראל כל העדה מדבר צן בח דש הראשון וישב העם בקדש | ותמת שם מרים ותקבר שם‪ )2( :‬ול א‬
‫אהר ן‪ )3( :‬וירב העם עם מ שה | וי אמרו לאמ ר ולו גוענו בגוע אחינו לפני‬
‫היה מים לעדה | ויק ‪3‬הלו על מ שה ועל ‪3‬‬
‫יתנו ממצרים‬‫יהוה‪ )4( :‬ולמה ‪3‬הבאתם את קהל יהוה אל המדבר הזה | למות שם ‪3‬אנחנו ובעירנו‪ )5( :‬ולמה הע"ל >‬
‫אהר ן מפני‬‫להביא א תנו אל המקום הרע הזה | ל א מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות‪ )6( :‬ויב א מ שה ו ‪3‬‬
‫הקהל אל פתח א הל מועד ויפלו על פניהם | וירא כבוד יהוה ‪3‬אליהם‪:‬‬
‫אהר ן אחיך ודברתם אל הסלע‬ ‫(‪ )7‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )8( :‬קח את המטה והקהל את העדה אתה ו ‪3‬‬
‫לעיניהם ונתן מימיו | והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם‪ )9( :‬ויקח מ שה את המטה מלפני‬
‫אהר ן את הקהל אל פני הסלע | וי אמר להם שמעו נא המ רים ‪3‬המן הסלע‬ ‫יהוה | כ ‪3‬אשר צוהו‪ )10( :‬ויקהלו מ שה ו ‪3‬‬
‫הזה נוציא לכם מים‪ )11( :‬וירם מ שה את ידו ויך את הסלע במטהו פע‪3‬מים | ויצאו מים רבים ותשת העדה‬
‫(‪ )12‬וי אמר יהוה אל מ שה ואל ‪3‬‬
‫אהר ן יען ל א ה "אמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל | לכן ל א‬ ‫ובעירם‪:‬‬
‫תביאו את הקהל הזה אל הארץ ‪3‬אשר נתתי להם‪ )13( :‬המה מי מריבה ‪3‬אשר רבו בני ישראל את יהוה | ויקדש בם‪:‬‬
‫(‪ )14‬וישלח מ שה מלאכים מקדש אל מלך "אדום | כ ה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה ‪3‬אשר‬
‫מצאתנו‪ )15( :‬וירדו ‪3‬אב תינו מצרימה ונשב במצרים ימים רבים | וירעו לנו מצרים ול ‪3‬אב תינו‪ )16( :‬ונצעק אל יהוה‬
‫וישמע ק לנו וישלח מלאך וי צאנו ממצרים | והנה ‪3‬אנחנו בקדש עיר קצה גבולך‪ )17( :‬נעברה נא בארצך ל א נע‪3‬ב ר‬
‫בשדה ובכרם ול א נשתה מי באר | דרך המלך נלך ל א נטה ימין ושמ אול עד ‪3‬אשר נע‪3‬ב ר גבולך‪ )18( :‬וי אמר אליו‬
‫"אדום ל א תע‪3‬ב ר בי | פן בחרב אצא לקראתך‪ )19( :‬וי אמרו אליו בני ישראל במסלה נע‪3‬לה ואם מימיך נשתה ‪3‬אני‬
‫ומקני ונתתי מכרם | רק אין דבר ברגלי אע"ב רה‪ )20( :‬וי אמר ל א תע‪3‬ב ר | ויצא "אדום לקראתו בעם כבד וביד ‪3‬חזקה‪:‬‬
‫(‪ )21‬וימאן "אדום נת ן את ישראל ע‪3‬ב ר בגב>לו | ויט ישראל מעליו‪:‬‬
‫(‪ )22‬ויסעו מקדש | ויב או בני ישראל כל העדה ה ר ההר‪ )23( :‬וי אמר יהוה אל מ שה ואל ‪3‬‬
‫אהר ן בה ר ההר | על גבול‬
‫אהר ן אל עמיו כי ל א יב א אל הארץ ‪3‬אשר נתתי לבני ישראל | על ‪3‬אשר מריתם את פי‬ ‫ארץ "אדום לאמ ר‪ )24( :‬יאסף ‪3‬‬
‫אהר ן את בגדיו והלבשתם‬ ‫אהר ן ואת אלעזר בנו | והעל א תם ה ר ההר‪ )26( :‬והפשט את ‪3‬‬ ‫למי מריבה‪ )25( :‬קח את ‪3‬‬
‫אהר ן יאסף ומת שם‪ )27( :‬ויעש מ שה כ ‪3‬אשר צוה יהוה | ויע‪3‬לו אל ה ר ההר לעיני כל העדה‪)28( :‬‬ ‫את אלעזר בנו | ו ‪3‬‬
‫אהר ן שם בר אש ההר | וירד מ שה ואלעזר מן‬ ‫אהר ן את בגדיו וילבש א תם את אלעזר בנו וימת ‪3‬‬ ‫ויפשט מ שה את ‪3‬‬
‫אהר ן של שים יום כ ל בית ישראל‪:‬‬ ‫ההר‪ )29( :‬ויראו כל העדה כי גוע ‪3‬‬
‫אהר ן | ויבכו את ‪3‬‬
‫(‪ )1‬וישמע הכנע‪3‬ני מלך ע‪3‬רד י שב הנגב כי בא ישראל דרך ה ‪3‬אתרים | וילחם בישראל וישב ממנו שבי‪ )2( :‬וידר‬
‫ישראל נדר ליהוה וי אמר | אם נת ן תתן את העם הזה בידי וה ‪3‬חרמתי את עריהם‪ )3( :‬וישמע יהוה בקול ישראל‬
‫ויחרם אתהם ואת עריהם | ויקרא שם המקום חרמה‪:‬‬ ‫ויתן את הכנע‪3‬ני ‪3‬‬
‫(‪ )4‬ויסעו מה ר ההר דרך ים סוף לסב ב את ארץ "אדום | ותקצר נפש העם בדרך‪ )5( :‬וידבר העם באל הים ובמ שה‬
‫יתנו ממצרים למות במדבר | כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקל קל‪ )6( :‬וישלח יהוה בעם את‬ ‫למה הע"ל >‬
‫הנחשים השרפים וינשכו את העם | וימת עם רב מישראל‪ )7( :‬ויב א העם אל מ שה וי אמרו חטאנו כי דברנו ביהוה‬
‫ובך התפלל אל יהוה ויסר מעלינו את הנחש | ויתפלל מ שה בעד העם‪ )8( :‬וי אמר יהוה אל מ שה ע‪3‬שה לך שרף ושים‬
‫א תו על נס | והיה כל הנשוך וראה א תו וחי‪ )9( :‬ויעש מ שה נחש נח שת וישמהו על הנס | והיה אם נשך הנחש את‬
‫ויחנו בא ב ת‪ )11( :‬ויסעו מא ב ת | ‪3‬‬
‫ויחנו בעיי הע‪3‬ברים‬ ‫איש והביט אל נחש הנח שת וחי‪ )10( :‬ויסעו בני ישראל | ‪3‬‬
‫ויחנו בנחל זרד‪ )13( :‬משם נסעו ‪3‬‬
‫ויחנו מעבר ארנון‬ ‫במדבר ‪3‬אשר על פני מואב ממזרח השמש‪ )12( :‬משם נסעו | ‪3‬‬
‫‪3‬אשר במדבר הי צא מגבול ה "אמ רי | כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין ה "אמ רי‪ )14( :‬על כן יאמר בספר מל ‪3‬חמ ת‬
‫יהוה | את והב בסופה ואת הנחלים ארנון‪ )15( :‬ואשד הנחלים ‪3‬אשר נטה לשבת ער | ונשען לגבול מואב‪ )16( :‬ומשם‬
‫בארה | הוא הבאר ‪3‬אשר אמר יהוה למ שה "אס ף את העם ואתנה להם מים‪ )17( :‬אז ישיר ישראל את השירה‬
‫הז את | ע‪3‬לי באר ע"נו לה‪ )18( :‬באר ‪3‬חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במח קק במשע‪3‬נ תם | וממדבר מתנה‪)19( :‬‬
‫נחליאל במות‪ )20( :‬ומבמות הגיא ‪3‬אשר בשדה מואב ר אש הפסגה | ונשקפה על פני הישימ ן‪:‬‬ ‫נחליאל | ומ ‪3‬‬
‫וממתנה ‪3‬‬
‫(‪ )21‬וישלח ישראל מלאכים אל סיח ן מלך ה "אמ רי לאמ ר‪ )22( :‬אעברה בארצך ל א נטה בשדה ובכרם ל א נשתה מי‬
‫באר | בדרך המלך נלך עד ‪3‬אשר נע‪3‬ב ר גב>לך‪ )23( :‬ול א נתן סיח ן את ישראל ע‪3‬ב ר בגב>לו "‬
‫ויאס ף סיח ן את כל עמו‬
‫ויצא לקראת ישראל המדברה ויב א יהצה | וילחם בישראל‪ )24( :‬ויכהו ישראל לפי חרב | ויירש את ארצו מארנ ן‬
‫עד יב ק עד בני עמון כי עז גבול בני עמון‪ )25( :‬ויקח ישראל את כל הערים האלה | וישב ישראל בכל ערי ה "אמ רי‬
‫בחשבון ובכל בנ תיה‪ )26( :‬כי חשבון עיר סיח ן מלך ה "אמ רי הוא | והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל‬
‫ארצו מידו עד ארנ ן‪ )27( :‬על כן י אמרו המ שלים ב או חשבון | תבנה ותכונן עיר סיחון‪ )28( :‬כי אש יצאה מחשבון‬
‫להבה מקרית סיח ן | אכלה ער מואב בע‪3‬לי במות ארנ ן‪ )29( :‬אוי לך מואב אבדת עם כמוש | נתן בניו פליטם ובנ תיו‬
‫בשבית למלך "אמ רי סיחון‪ )30( :‬ונירם אבד חשבון עד דיבון | ונשים עד נ פח ‪3‬אשר עד מידבא‪ )31( :‬וישב ישראל‬
‫בארץ ה "אמ רי‪ )32( :‬וישלח מ שה לרגל את יעזר וילכדו בנ תיה | ויירש [ויורש קרי] את ה "אמ רי ‪3‬אשר שם‪ )33( :‬ויפנו‬
‫ויע‪3‬לו דרך הבשן | ויצא עוג מלך הבשן לקראתם הוא וכל עמו למלחמה אדרעי‪ )34( :‬וי אמר יהוה אל מ שה אל‬
‫תירא א תו כי בידך נתתי א תו ואת כל עמו ואת ארצו | ועשית לו כ ‪3‬אשר עשית לסיח ן מלך ה "אמ רי ‪3‬אשר יושב‬
‫בחשבון‪ )35( :‬ויכו א תו ואת בניו ואת כל עמו עד בלתי השאיר לו שריד | ויירשו את ארצו‪:‬‬
‫(‪ )2‬וירא בלק בן צפור | את כל ‪3‬אשר עשה‬ ‫(‪ )1‬ויסעו בני ישראל | ‪3‬‬
‫ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו‪:‬‬
‫ישראל ל "אמ רי‪ )3( :‬ויגר מואב מפני העם מא ד כי רב הוא | ויקץ מואב מפני בני ישראל‪ )4( :‬וי אמר מואב אל זקני‬
‫מדין עתה יל ‪3‬חכו הקהל את כל סביב תינו כלח ך השור את ירק השדה | ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההוא‪)5( :‬‬
‫וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה ‪3‬אשר על הנהר ארץ בני עמו לקר א לו | לאמ ר הנה עם יצא ממצרים הנה‬
‫כסה את עין הארץ והוא י שב מ >מלי‪ )6( :‬ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו‬
‫ואשר תא ר יואר‪ )7( :‬וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים‬ ‫ואגרשנו מן הארץ | כי ידעתי את ‪3‬אשר תברך מב רך ‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫והשב תי אתכם דבר כ ‪3‬אשר ידבר‬ ‫בידם | ויב או אל בלעם וידברו אליו דברי בלק‪ )8( :‬וי אמר ‪3‬אליהם לינו פ ה הלילה ‪3‬‬
‫יהוה אלי | וישבו שרי מואב עם בלעם‪ )9( :‬ויב א "אל הים אל בלעם | וי אמר מי ה ‪3‬אנשים האלה עמך‪ )10( :‬וי אמר‬
‫בלעם אל ה "אל הים | בלק בן צפ ר מלך מואב שלח אלי‪ )11( :‬הנה העם הי צא ממצרים ויכס את עין הארץ | עתה‬
‫לכה קבה לי א תו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו‪ )12( :‬וי אמר "אל הים אל בלעם ל א תלך עמהם | ל א תא ר את העם‬
‫כי ברוך הוא‪ )13( :‬ויקם בלעם בב קר וי אמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם | כי מאן יהוה לתתי ל ‪3‬הל ך עמכם‪)14( :‬‬
‫ויקומו שרי מואב ויב או אל בלק | וי אמרו מאן בלעם ‪3‬הל ך עמנו‪ )15( :‬וי סף עוד בלק | של ח שרים רבים ונכבדים‬
‫מאלה‪ )16( :‬ויב או אל בלעם | וי אמרו לו כ ה אמר בלק בן צפור אל נא תמנע מ ‪3‬הל ך אלי‪ )17( :‬כי כבד ‪3‬אכבדך מא ד‬
‫וכ ל ‪3‬אשר ת אמר אלי אע"שה | ולכה נא קבה לי את העם הזה‪ )18( :‬ויען בלעם וי אמר אל עבדי בלק אם יתן לי בלק‬
‫מל א ביתו כסף וזהב | ל א אוכל לע‪3‬ב ר את פי יהוה "אל הי לע‪3‬שות קטנה או גדולה‪ )19( :‬ועתה שבו נא בזה גם אתם‬
‫הלילה | ואדעה מה י סף יהוה דבר עמי‪ )20( :‬ויב א "אל הים אל בלעם לילה וי אמר לו אם לקר א לך באו ה ‪3‬אנשים‬
‫קום לך אתם | ואך את הדבר ‪3‬אשר ‪3‬אדבר אליך א תו תע‪3‬שה‪ )21( :‬ויקם בלעם בב קר ‪3‬‬
‫ויחב ש את ‪3‬את נו | וילך עם שרי‬
‫מואב‪ )22( :‬ויחר אף "אל הים כי הולך הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשטן לו | והוא ר כב על ‪3‬את נו ושני נעריו עמו‪( :‬‬
‫‪ )23‬ותרא האתון את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה | ויך בלעם את‬
‫האתון להט תה הדרך‪ )24( :‬ויע‪3‬מ ד מלאך יהוה במשעול הכרמים | גדר מזה וגדר מזה‪ )25( :‬ותרא האתון את מלאך‬
‫יהוה ותלחץ אל הקיר ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר | וי סף להכ תה‪ )26( :‬ויוסף מלאך יהוה ע‪3‬בור | ויע‪3‬מ ד במקום‬
‫צר ‪3‬אשר אין דרך לנטות ימין ושמ אול‪ )27( :‬ותרא האתון את מלאך יהוה ותרבץ תחת בלעם | ויחר אף בלעם ויך‬
‫את האתון במקל‪ )28( :‬ויפתח יהוה את פי האתון | ות אמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה של ש רגלים‪)29( :‬‬
‫וי אמר בלעם לאתון כי התעללת בי | לו יש חרב בידי כי עתה ‪3‬הרגתיך‪ )30( :‬ות אמר האתון אל בלעם ‪3‬הלוא אנ כי‬
‫‪3‬את נך ‪3‬אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לע‪3‬שות לך כ ה | וי אמר ל א‪ )31( :‬ויגל יהוה את עיני‬
‫בלעם וירא את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו של>פה בידו | ויק ד וישתחו לאפיו‪ )32( :‬וי אמר אליו מלאך יהוה על מה‬
‫הכית את ‪3‬את נך זה שלוש רגלים | הנה אנ כי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי‪ )33( :‬ותראני האתון ותט לפני זה‬
‫של ש רגלים | אולי נטתה מפני כי עתה גם א תכה הרגתי ואותה ה "חייתי‪ )34( :‬וי אמר בלעם אל מלאך יהוה חטאתי‬
‫כי ל א ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך | ועתה אם רע בעיניך אשובה לי‪ )35( :‬וי אמר מלאך יהוה אל בלעם לך עם‬
‫ה ‪3‬אנשים ואפס את הדבר ‪3‬אשר ‪3‬אדבר אליך א תו תדבר | וילך בלעם עם שרי בלק‪ )36( :‬וישמע בלק כי בא בלעם |‬
‫ויצא לקראתו אל עיר מואב ‪3‬אשר על גבול ארנ ן ‪3‬אשר בקצה הגבול‪ )37( :‬וי אמר בלק אל בלעם ‪3‬הל א של ח שלחתי‬
‫אליך לקר א לך למה ל א הלכת אלי | ה >אמנם ל א אוכל כבדך‪ )38( :‬וי אמר בלעם אל בלק הנה באתי אליך עתה‬
‫‪3‬היכול אוכל דבר מאומה | הדבר ‪3‬אשר ישים "אל הים בפי א תו ‪3‬אדבר‪ )39( :‬וילך בלעם עם בלק | ויב או קרית >חצות‪( :‬‬
‫‪ )40‬ויזבח בלק בקר וצ אן | וישלח לבלעם ולשרים ‪3‬אשר אתו‪ )41( :‬ויהי בב קר ויקח בלק את בלעם ויע‪3‬להו במות‬
‫בעל | וירא משם קצה העם‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי אמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבח ת | והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים‪ )2( :‬ויעש בלק כ ‪3‬אשר‬
‫דבר בלעם | ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח‪ )3( :‬וי אמר בלעם לבלק התיצב על ע לתך ואלכה אולי יקרה יהוה‬
‫לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך | וילך שפי‪ )4( :‬ויקר "אל הים אל בלעם | וי אמר אליו את שבעת המזבח ת ערכתי‬
‫ואעל פר ואיל במזבח‪ )5( :‬וישם יהוה דבר בפי בלעם | וי אמר שוב אל בלק וכ ה תדבר‪ )6( :‬וישב אליו והנה נצב על‬
‫ע לתו | הוא וכל שרי מואב‪ )7( :‬וישא משלו וי אמר | מן ‪3‬ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יע‪3‬ק ב‬
‫ולכה ז ע‪3‬מה ישראל‪ )8( :‬מה אק ב ל א קב ה אל | ומה אזע ם ל א זעם יהוה‪ )9( :‬כי מר אש צ>רים אראנו ומגבעות‬
‫‪3‬אשורנו | הן עם לבדד ישכ ן ובגוים ל א יתחשב‪ )10( :‬מי מנה ע‪3‬פר יע‪3‬ק ב ומספר את ר בע ישראל | תמ ת נפשי מות‬
‫אחריתי כמ הו‪ )11( :‬וי אמר בלק אל בלעם מה עשית לי | לק ב א יבי לקחתיך והנה ברכת ברך‪)12( :‬‬ ‫ישרים ותהי ‪3‬‬
‫ויען וי אמר | ‪3‬הל א את ‪3‬אשר ישים יהוה בפי א תו אשמ ר לדבר‪ )13( :‬וי אמר אליו בלק לך [לכה קרי] נא אתי אל‬
‫מקום אחר ‪3‬אשר תראנו משם אפס קצהו תראה וכ>לו ל א תראה | וקבנו לי משם‪ )14( :‬ויקחהו שדה צ פים אל ר אש‬
‫הפסגה | ויבן שבעה מזבח ת ויעל פר ואיל במזבח‪ )15( :‬וי אמר אל בלק התיצב כ ה על ע לתך | ואנ כי אקרה כ ה‪( :‬‬
‫‪ )16‬ויקר יהוה אל בלעם וישם דבר בפיו | וי אמר שוב אל בלק וכ ה תדבר‪ )17( :‬ויב א אליו והנו נצב על ע לתו ושרי‬
‫ושמע ה ‪3‬אזינה עדי בנו צפ ר‪ )19( :‬ל א‬
‫מואב אתו | וי אמר לו בלק מה דבר יהוה‪ )18( :‬וישא משלו וי אמר | קום בלק ‪3‬‬
‫איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם | ההוא אמר ול א יע‪3‬שה ודבר ול א יקימנה‪ )20( :‬הנה ברך לקחתי | וברך ול א‬
‫‪3‬אשיבנה‪ )21( :‬ל א הביט און ביע‪3‬ק ב ול א ראה עמל בישראל | יהוה "אל היו עמו ותרועת מלך בו‪ )22( :‬אל מוציאם‬
‫ממצרים | כתוע‪3‬פ ת ראם לו‪ )23( :‬כי ל א נחש ביע‪3‬ק ב ול א קסם בישראל | כעת יאמר ליע‪3‬ק ב ולישראל מה פעל אל‪( :‬‬
‫‪ )24‬הן עם כלביא יקום וכ ‪3‬ארי יתנשא | ל א ישכב עד י אכל טרף ודם ‪3‬חללים ישתה‪ )25( :‬וי אמר בלק אל בלעם גם‬
‫ק ב ל א ת ‪F‬קבנו | גם ברך ל א תבר‪3‬כנו‪ )26( :‬ויען בלעם וי אמר אל בלק | ‪3‬הל א דברתי אליך לאמ ר כ ל ‪3‬אשר ידבר יהוה‬
‫א תו אע"שה‪ )27( :‬וי אמר בלק אל בלעם לכה נא אק ‪3‬חך אל מקום אחר | אולי יישר בעיני ה "אל הים וקב תו לי משם‪:‬‬
‫(‪ )28‬ויקח בלק את בלעם | ר אש הפעור הנשקף על פני הישימ ן‪ )29( :‬וי אמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה‬
‫מזבח ת | והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים‪ )30( :‬ויעש בלק כ ‪3‬אשר אמר בלעם | ויעל פר ואיל במזבח‪:‬‬
‫(‪ )1‬וירא בלעם כי טוב בעיני יהוה לברך את ישראל ול א הלך כפעם בפעם לקראת נחשים | וישת אל המדבר פניו‪( :‬‬
‫‪ )2‬וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל ש כן לשבטיו | ותהי עליו רוח "אל הים‪ )3( :‬וישא משלו וי אמר | נ >אם בלעם‬
‫יחזה נ פל וגלוי עינים‪ )5( :‬מה ט בו‬
‫בנו בע ר ונ >אם הגבר ש >תם העין‪ )4( :‬נ >אם ש מע אמרי אל | ‪3‬אשר מ ‪3‬חזה שדי "‬
‫א הליך יע‪3‬ק ב | משכנ תיך ישראל‪ )6( :‬כנחלים נטיו כגנ ת ע‪3‬לי נהר | כ ‪3‬אהלים נטע יהוה כ ‪3‬ארזים ע‪3‬לי מים‪ )7( :‬יזל מים‬
‫מדליו וזרעו במים רבים | ויר ם מ ‪3‬אגג מלכו ותנשא מלכ>תו‪ )8( :‬אל מוציאו ממצרים כתוע‪3‬פ ת ראם לו | י אכל גוים‬
‫צריו ועצמ תיהם יגרם וחציו ימחץ‪ )9( :‬כרע שכב כ ‪3‬ארי וכלביא מי יקימנו | מבר‪3‬כיך ברוך וא רריך ארור‪ )10( :‬ויחר‬
‫אף בלק אל בלעם ויספ ק את כפיו | וי אמר בלק אל בלעם לק ב א יבי קראתיך והנה ברכת ברך זה של ש פעמים‪( :‬‬
‫‪ )11‬ועתה ברח לך אל מקומך | אמרתי כבד ‪3‬אכבדך והנה מנע‪3‬ך יהוה מכבוד‪ )12( :‬וי אמר בלעם אל בלק | ‪3‬הל א גם‬
‫אל מלאכיך ‪3‬אשר שלחת אלי דברתי לאמ ר‪ )13( :‬אם יתן לי בלק מל א ביתו כסף וזהב ל א אוכל לע‪3‬ב ר את פי יהוה‬
‫לע‪3‬שות טובה או רעה מלבי | ‪3‬אשר ידבר יהוה א תו ‪3‬אדבר‪ )14( :‬ועתה הנני הולך לעמי | לכה איעצך ‪3‬אשר יע‪3‬שה העם‬
‫אחרית הימים‪ )15( :‬וישא משלו וי אמר | נ >אם בלעם בנו בע ר ונ >אם הגבר ש >תם העין‪ )16( :‬נ >אם ש מע‬ ‫הזה לעמך ב ‪3‬‬
‫יחזה נ פל וגלוי עינים‪ )17( :‬אראנו ול א עתה ‪3‬אשורנו ול א קרוב | דרך כוכב‬ ‫אמרי אל וי דע דעת עליון | מ ‪3‬חזה שדי "‬
‫מיע‪3‬ק ב וקם שבט מישראל ומחץ פ ‪3‬אתי מואב וקרקר כל בני שת‪ )18( :‬והיה "אדום ירשה והיה ירשה שעיר א יביו |‬
‫וישראל ע שה חיל‪ )19( :‬וירד מיע‪3‬ק ב | וה "אביד שריד מעיר‪ )20( :‬וירא את ע‪3‬מלק וישא משלו וי אמר | ראשית גוים‬
‫אחריתו ע‪3‬די א בד‪ )21( :‬וירא את הקיני וישא משלו וי אמר | איתן מושבך ושים בסלע קנך‪ )22( :‬כי אם‬ ‫ע‪3‬מלק ו ‪3‬‬
‫יהיה לבער קין | עד מה אשור תשבך‪ )23( :‬וישא משלו וי אמר | אוי מי יחיה מ >שמו אל‪ )24( :‬וצים מיד כתים וענו‬
‫אשור וענו עבר | וגם הוא ע‪3‬די א בד‪ )25( :‬ויקם בלעם וילך וישב למק מו | וגם בלק הלך לדרכו‪:‬‬

‫(‪ )1‬וישב ישראל בשטים | ויחל העם לזנות אל בנות מואב‪ )2( :‬ותקראן לעם לזבחי "אל היהן | וי אכל העם וישת ‪3‬חוו‬
‫לאל היהן‪ )3( :‬ויצמד ישראל לבעל פעור | ויחר אף יהוה בישראל‪ )4( :‬וי אמר יהוה אל מ שה קח את כל ראשי העם‬
‫והוקע אותם ליהוה נגד השמש | ויש ב ‪3‬חרון אף יהוה מישראל‪ )5( :‬וי אמר מ שה אל ש פטי ישראל | הרגו איש ‪3‬אנשיו‬
‫הנצמדים לבעל פעור‪ )6( :‬והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני מ שה ולעיני כל ע‪3‬דת בני‬
‫ישראל | והמה ב כים פתח א הל מועד‪ )7( :‬וירא פינחס בן אלעזר בן ‪3‬‬
‫אהר ן הכ הן | ויקם מתוך העדה ויקח ר מח‬
‫בידו‪ )8( :‬ויב א אחר איש ישראל אל ה >קבה וידק ר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל ‪F‬קבתה | ותעצר‬
‫המגפה מעל בני ישראל‪ )9( :‬ויהיו המתים במגפה | ארבעה ועשרים אלף‪:‬‬
‫אהר ן הכ הן השיב את ‪3‬חמתי מעל בני ישראל בקנאו את‬ ‫(‪ )10‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )11( :‬פינחס בן אלעזר בן ‪3‬‬
‫קנאתי בתוכם | ול א כליתי את בני ישראל בקנאתי‪ )12( :‬לכן "אמ ר | הנני נ תן לו את בריתי שלום‪ )13( :‬והיתה לו‬
‫אחריו ברית כ >הנת עולם | תחת ‪3‬אשר קנא לאל היו ויכפר על בני ישראל‪ )14( :‬ושם איש ישראל ה >מכה ‪3‬אשר‬ ‫ולזרעו ‪3‬‬
‫>הכה את המדינית זמרי בן סלוא | נשיא בית אב לשמע ני‪ )15( :‬ושם האשה ה >מכה המדינית כזבי בת צור | ר אש‬
‫>אמות בית אב במדין הוא‪:‬‬
‫(‪ )16‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )17( :‬צרור את המדינים | והכיתם אותם‪ )18( :‬כי צ ררים הם לכם בנכליהם ‪3‬אשר‬
‫נכלו לכם על דבר פעור | ועל דבר כזבי בת נשיא מדין ‪3‬אח תם ה >מכה ביום המגפה על דבר פעור‪ )19( :‬ויהי ‪3‬‬
‫אחרי‬
‫המגפה‪| :‬‬
‫אהר ן הכ הן לאמ ר‪ )2( :‬שאו את ר אש כל ע‪3‬דת בני ישראל מבן עשרים שנה‬ ‫(‪ )1‬וי אמר יהוה אל מ שה ואל אלעזר בן ‪3‬‬
‫ומעלה לבית ‪3‬אב תם | כל י צא צבא בישראל‪ )3( :‬וידבר מ שה ואלעזר הכ הן א תם בערב ת מואב | על ירדן ירחו‬
‫לאמ ר‪ )4( :‬מבן עשרים שנה ומעלה | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה ובני ישראל הי צאים מארץ מצרים‪ )5( :‬ראובן בכור‬
‫ישראל | בני ראובן ‪3‬חנוך משפחת ה ‪3‬חנ כי לפלוא משפחת הפל>אי‪ )6( :‬לחצר ן משפחת החצרוני | לכרמי משפחת‬
‫הכרמי‪ )7( :‬אלה משפח ת הר>אובני | ויהיו פ >קדיהם של שה וארבעים אלף ושבע מאות ושל שים‪ )8( :‬ובני פלוא‬
‫ואבירם קרואי [קריאי קרי] העדה ‪3‬אשר הצו על מ שה ועל‬ ‫ואבירם | הוא דתן ‪3‬‬‫"אליאב‪ )9( :‬ובני "אליאב נמואל ודתן ‪3‬‬
‫אהר ן בע‪3‬דת ק רח בהצ תם על יהוה‪ )10( :‬ותפתח הארץ את פיה ותבלע א תם ואת ק רח במות העדה | ב ‪3‬אכ ל האש‬ ‫‪3‬‬
‫(‪ )12‬בני שמעון למשפח תם לנמואל משפחת‬ ‫את ‪3‬חמשים ומאתים איש ויהיו לנס‪ )11( :‬ובני ק רח ל א מתו‪:‬‬
‫הנמואלי לימין משפחת הימיני | ליכין משפחת היכיני‪ )13( :‬לזרח משפחת הזרחי | לשאול משפחת השאולי‪)14( :‬‬
‫(‪ )15‬בני גד למשפח תם לצפון משפחת הצפוני לחגי‬ ‫אלה משפח ת השמע ני | שנים ועשרים אלף ומאתים‪:‬‬
‫משפחת החגי | לשוני משפחת השוני‪ )16( :‬לאזני משפחת האזני | לערי משפחת הערי‪ )17( :‬ל ‪3‬ארוד משפחת ה ‪3‬ארודי‬
‫וחמש מאות‪ )19( :‬בני יהודה ער‬ ‫| לאראלי משפחת האראלי‪ )18( :‬אלה משפח ת בני גד לפ >קדיהם | ארבעים אלף ‪3‬‬
‫ואונן | וימת ער ואונן בארץ כנען‪ )20( :‬ויהיו בני יהודה למשפח תם לשלה משפחת השלני לפרץ משפחת הפרצי |‬
‫לזרח משפחת הזרחי‪ )21( :‬ויהיו בני פרץ לחצר ן משפחת החצר ני | לחמול משפחת החמולי‪ )22( :‬אלה משפח ת‬
‫וחמש מאות‪ )23( :‬בני יששכר למשפח תם תולע משפחת התולעי | לפ>וה‬ ‫יהודה לפ >קדיהם | ששה ושבעים אלף ‪3‬‬
‫משפחת הפוני‪ )24( :‬לישוב משפחת הישובי | לשמר ן משפחת השמר ני‪ )25( :‬אלה משפח ת יששכר לפ >קדיהם |‬
‫(‪ )26‬בני זבול>ן למשפח תם לסרד משפחת הסרדי לאלון משפחת האל ני |‬ ‫ארבעה וששים אלף ושל ש מאות‪:‬‬
‫וחמש מאות‪ )28( :‬בני יוסף‬ ‫ליחלאל משפחת היחלאלי‪ )27( :‬אלה משפח ת הזבול ני לפ >קדיהם | ששים אלף ‪3‬‬
‫למשפח תם | מנשה ואפרים‪ )29( :‬בני מנשה למכיר משפחת המכירי ומכיר הוליד את גלעד | לגלעד משפחת‬
‫הגלעדי‪ )30( :‬אלה בני גלעד איעזר משפחת האיעזרי | לחלק משפחת החלקי‪ )31( :‬ואשריאל משפחת האשראלי |‬
‫ושכם משפחת השכמי‪ )32( :‬ושמידע משפחת השמידעי | וחפר משפחת החפרי‪ )33( :‬וצלפחד בן חפר ל א היו לו‬
‫בנים כי אם בנות | ושם בנות צלפחד מחלה ונ עה חגלה מלכה ותרצה‪ )34( :‬אלה משפח ת מנשה | ופ >קדיהם שנים‬
‫(‪ )35‬אלה בני אפרים למשפח תם לשותלח משפחת ה >שתלחי לבכר משפחת‬ ‫וחמשים אלף ושבע מאות‪:‬‬ ‫‪3‬‬
‫הבכרי | לתחן משפחת הת ‪3‬חני‪ )36( :‬ואלה בני שותלח | לערן משפחת הערני‪ )37( :‬אלה משפח ת בני אפרים‬
‫(‪ )38‬בני בנימן למשפח תם לבלע‬ ‫וחמש מאות | אלה בני יוסף למשפח תם‪:‬‬ ‫לפ >קדיהם שנים ושל שים אלף ‪3‬‬
‫משפחת הבלעי לאשבל משפחת האשבלי | ל ‪3‬אחירם משפחת ה ‪3‬אחירמי‪ )39( :‬לשפופם משפחת השופמי | לחופם‬
‫משפחת החופמי‪ )40( :‬ויהיו בני בלע ארד ונע‪3‬מן | משפחת הארדי לנע‪3‬מן משפחת הנע‪3‬מי‪ )41( :‬אלה בני בנימן‬
‫למשפח תם | ופ >קדיהם ‪3‬חמשה וארבעים אלף ושש מאות‪ )42( :‬אלה בני דן למשפח תם לשוחם משפחת השוחמי |‬
‫אלה משפח ת דן למשפח תם‪ )43( :‬כל משפח ת השוחמי לפ >קדיהם | ארבעה וששים אלף וארבע מאות‪ )44( :‬בני‬
‫אשר למשפח תם לימנה משפחת הימנה לישוי משפחת הישוי | לבריעה משפחת הבריעי‪ )45( :‬לבני בריעה לחבר‬
‫משפחת החברי | למלכיאל משפחת המלכיאלי‪ )46( :‬ושם בת אשר שרח‪ )47( :‬אלה משפח ת בני אשר לפ >קדיהם |‬
‫(‪ )48‬בני נפתלי למשפח תם ליחצאל משפחת היחצאלי | לגוני משפחת‬ ‫וחמשים אלף וארבע מאות‪:‬‬ ‫של שה ‪3‬‬
‫הגוני‪ )49( :‬ליצר משפחת היצרי | לשלם משפחת השלמי‪ )50( :‬אלה משפח ת נפתלי למשפח תם | ופ >קדיהם ‪3‬חמשה‬
‫וארבעים אלף וארבע מאות‪ )51( :‬אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף ואלף | שבע מאות ושל שים‪:‬‬
‫נחלתו ולמעט‬‫נחלה במספר שמות‪ )54( :‬לרב תרבה ‪3‬‬ ‫(‪ )52‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )53( :‬לאלה תחלק הארץ ב ‪3‬‬
‫נחלתו‪ )55( :‬אך בגורל יחלק את הארץ | לשמות מטות ‪3‬אב תם ינחלו‪ )56( :‬על פי‬ ‫נחלתו | איש לפי פ >קדיו י>תן ‪3‬‬
‫תמעיט ‪3‬‬
‫(‪ )57‬ואלה פקודי הלוי למשפח תם לגרשון משפחת הגר >שני לקהת‬ ‫נחלתו | בין רב למעט‪:‬‬‫הגורל תחלק ‪3‬‬
‫משפחת הקהתי | למררי משפחת המררי‪ )58( :‬אלה משפח ת לוי משפחת הלבני משפחת החבר ני משפחת המחלי‬
‫משפחת המושי משפחת הקרחי | וקהת הולד את עמרם‪ )59( :‬ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי ‪3‬אשר ילדה א תה ללוי‬
‫אהר ן ואת מ שה ואת מרים ‪3‬אח תם‪ )60( :‬ויולד ל ‪3‬‬
‫אהר ן את נדב ואת ‪3‬אביהוא | את‬ ‫במצרים | ותלד לעמרם את ‪3‬‬
‫ואביהוא | בהקריבם אש זרה לפני יהוה‪ )62( :‬ויהיו פ >קדיהם של שה ועשרים‬‫אלעזר ואת איתמר‪ )61( :‬וימת נדב ‪3‬‬
‫נחלה בתוך בני ישראל‪ )63( :‬אלה‬ ‫אלף כל זכר מבן ח דש ומעלה | כי ל א התפקדו בתוך בני ישראל כי ל א נתן להם ‪3‬‬
‫פקודי מ שה ואלעזר הכ הן | ‪3‬אשר פקדו את בני ישראל בערב ת מואב על ירדן ירחו‪ )64( :‬ובאלה ל א היה איש‬
‫ימתו במדבר |‬‫אהר ן הכ הן | ‪3‬אשר פקדו את בני ישראל במדבר סיני‪ )65( :‬כי אמר יהוה להם מות >‬ ‫מפקודי מ שה ו ‪3‬‬
‫יהושע בן נון‪:‬‬
‫ול א נותר מהם איש כי אם כלב בן יפ>נה ו >‬
‫(‪ )1‬ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה למשפח ת מנשה בן יוסף | ואלה שמות בנ תיו מחלה‬
‫נ עה וחגלה ומלכה ותרצה‪ )2( :‬ותע‪3‬מ דנה לפני מ שה ולפני אלעזר הכ הן ולפני הנשיאם וכל העדה | פתח א הל מועד‬
‫לאמ ר‪ )3( :‬אבינו מת במדבר והוא ל א היה בתוך העדה הנועדים על יהוה בע‪3‬דת ק רח | כי בחטאו מת ובנים ל א היו‬
‫לו‪ )4( :‬למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן | תנה לנו ‪3‬א >חזה בתוך ‪3‬אחי אבינו‪ )5( :‬ויקרב מ שה את‬
‫(‪ )6‬וי אמר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )7( :‬כן בנות צלפחד ד בר ת נת ן תתן להם ‪3‬א >חזת ‪3‬‬
‫נחלה‬ ‫משפטן לפני יהוה‪:‬‬
‫נחלת ‪3‬אביהן להן‪ )8( :‬ואל בני ישראל תדבר לאמ ר | איש כי ימות ובן אין לו‬
‫בתוך ‪3‬אחי ‪3‬אביהם | והע‪3‬ברת את ‪3‬‬
‫נחלתו לאחיו‪ )10( :‬ואם אין לו אחים | ונתתם את‬ ‫נחלתו לבתו‪ )9( :‬ואם אין לו בת | ונתתם את ‪3‬‬ ‫והע‪3‬ברתם את ‪3‬‬
‫נחלתו לשארו הקר ב אליו ממשפחתו וירש א תה | והיתה‬ ‫נחלתו ל ‪3‬אחי אביו‪ )11( :‬ואם אין אחים לאביו ונתתם את ‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫(‪ )12‬וי אמר יהוה אל מ שה ע‪3‬לה אל הר הע‪3‬ברים הזה |‬ ‫לבני ישראל ל >חקת משפט כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪:‬‬
‫אהר ן אחיך‪:‬‬‫נאסף ‪3‬‬ ‫נאספת אל עמיך גם אתה | כ ‪3‬אשר "‬‫וראה את הארץ ‪3‬אשר נתתי לבני ישראל‪ )13( :‬וראיתה א תה ו "‬
‫(‪ )14‬כ ‪3‬אשר מריתם פי במדבר צן במריבת העדה להקדישני במים לעיניהם | הם מי מריבת קדש מדבר צן‪:‬‬
‫(‪ )15‬וידבר מ שה אל יהוה לאמ ר‪ )16( :‬יפק ד יהוה "אל הי הרוח ת לכל בשר | איש על העדה‪3 )17( :‬אשר יצא לפניהם‬
‫ואשר יביאם | ול א תהיה ע‪3‬דת יהוה כצ אן ‪3‬אשר אין להם ר עה‪ )18( :‬וי אמר יהוה‬ ‫ואשר יוציאם ‪3‬‬‫ואשר יב א לפניהם ‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫הושע בן נון איש ‪3‬אשר רוח בו | וסמכת את ידך עליו‪ )19( :‬והע‪3‬מדת א תו לפני אלעזר הכ הן‬
‫אל מ שה קח לך את י >‬
‫ולפני כל העדה | וצויתה א תו לעיניהם‪ )20( :‬ונתתה מהודך עליו | למען ישמעו כל ע‪3‬דת בני ישראל‪ )21( :‬ולפני‬
‫אלעזר הכ הן יע‪3‬מ ד ושאל לו במשפט האורים לפני יהוה | על פיו יצאו ועל פיו יב או הוא וכל בני ישראל אתו וכל‬
‫הושע ויע‪3‬מדהו לפני אלעזר הכ הן ולפני כל העדה‪)23( :‬‬
‫העדה‪ )22( :‬ויעש מ שה כ ‪3‬אשר צוה יהוה א תו | ויקח את י >‬
‫ויסמ ך את ידיו עליו ויצוהו | כ ‪3‬אשר דבר יהוה ביד מ שה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬צו את בני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם | את קרבני לחמי לאשי ריח ניח חי תשמרו‬
‫להקריב לי במוע‪3‬דו‪ )3( :‬ואמרת להם זה האשה ‪3‬אשר תקריבו ליהוה | כבשים בני שנה תמימם שנים ליום ע לה‬
‫תמיד‪ )4( :‬את הכבש אחד תע‪3‬שה בב קר | ואת הכבש השני תע‪3‬שה בין הערבים‪ )5( :‬וע‪3‬שירית האיפה ס לת למנחה |‬
‫‪3‬שיה בהר סיני לריח ניח ח אשה ליהוה‪ )7( :‬ונסכו רביעת ההין‬ ‫בלולה בשמן כתית רביעת ההין‪ )6( :‬ע לת תמיד | הע >‬
‫לכבש האחד | בק דש הסך נסך שכר ליהוה‪ )8( :‬ואת הכבש השני תע‪3‬שה בין הערבים | כמנחת הב קר וכנסכו תע‪3‬שה‬
‫אשה ריח ניח ח ליהוה‪:‬‬
‫(‪ )9‬וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימם | ושני עשר נים ס לת מנחה בלולה בשמן ונסכו‪ )10( :‬ע לת שבת בשבתו‬
‫| על ע לת התמיד ונסכה‪ )11( :‬ובראשי חדשיכם תקריבו ע לה ליהוה | פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני‬
‫שנה שבעה תמימם‪ )12( :‬ושל שה עשר נים ס לת מנחה בלולה בשמן לפר האחד | ושני עשר נים ס לת מנחה בלולה‬
‫בשמן לאיל האחד‪ )13( :‬ועשר ן עשרון ס לת מנחה בלולה בשמן לכבש האחד | ע לה ריח ניח ח אשה ליהוה‪)14( :‬‬
‫ונסכיהם ‪3‬חצי ההין יהיה לפר ושלישת ההין לאיל ורביעת ההין לכבש יין | ז את ע לת ח דש בחדשו לחדשי השנה‪( :‬‬
‫‪ )15‬ושעיר עזים אחד לחטאת ליהוה | על ע לת התמיד יעשה ונסכו‪ )16( :‬ובח דש הראשון בארבעה עשר יום לח דש‬
‫| פסח ליהוה‪ )17( :‬וב ‪3‬חמשה עשר יום לח דש הזה חג | שבעת ימים מצות יאכל‪ )18( :‬ביום הראשון מקרא ק דש | כל‬
‫מלאכת ע‪3‬ב דה ל א תע‪3‬שו‪ )19( :‬והקרבתם אשה ע לה ליהוה פרים בני בקר שנים ואיל אחד | ושבעה כבשים בני שנה‬
‫תמימם יהיו לכם‪ )20( :‬ומנחתם ס לת בלולה בשמן | של שה עשר נים לפר ושני עשר נים לאיל תע‪3‬שו‪ )21( :‬עשרון‬
‫עשרון תע‪3‬שה לכבש האחד | לשבעת הכבשים‪ )22( :‬ושעיר חטאת אחד | לכפר ע‪3‬ליכם‪ )23( :‬מלבד ע לת הב קר ‪3‬אשר‬
‫לע לת התמיד | תע‪3‬שו את אלה‪ )24( :‬כאלה תע‪3‬שו ליום שבעת ימים לחם אשה ריח ניח ח ליהוה | על עולת התמיד‬
‫(‪ )26‬וביום הבכורים‬ ‫יעשה ונסכו‪ )25( :‬וביום השביעי מקרא ק דש יהיה לכם | כל מלאכת ע‪3‬ב דה ל א תע‪3‬שו‪:‬‬
‫בהקריבכם מנחה ‪3‬חדשה ליהוה בשב>ע תיכם | מקרא ק דש יהיה לכם כל מלאכת ע‪3‬ב דה ל א תע‪3‬שו‪ )27( :‬והקרבתם‬
‫עולה לריח ניח ח ליהוה פרים בני בקר שנים איל אחד | שבעה כבשים בני שנה‪ )28( :‬ומנחתם ס לת בלולה בשמן |‬
‫של שה עשר נים לפר האחד שני עשר נים לאיל האחד‪ )29( :‬עשרון עשרון לכבש האחד | לשבעת הכבשים‪ )30( :‬שעיר‬
‫עזים אחד | לכפר ע‪3‬ליכם‪ )31( :‬מלבד ע לת התמיד ומנחתו תע‪3‬שו | תמימם יהיו לכם ונסכיהם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ובח דש השביעי באחד לח דש מקרא ק דש יהיה לכם כל מלאכת ע‪3‬ב דה ל א תע‪3‬שו | יום תרועה יהיה לכם‪)2( :‬‬
‫וע‪3‬שיתם ע לה לריח ניח ח ליהוה פר בן בקר אחד איל אחד | כבשים בני שנה שבעה תמימם‪ )3( :‬ומנחתם ס לת‬
‫בלולה בשמן | של שה עשר נים לפר שני עשר נים לאיל‪ )4( :‬ועשרון אחד לכבש האחד | לשבעת הכבשים‪ )5( :‬ושעיר‬
‫עזים אחד חטאת | לכפר ע‪3‬ליכם‪ )6( :‬מלבד ע לת הח דש ומנחתה וע לת התמיד ומנחתה ונסכיהם כמשפטם | לריח‬
‫(‪ )7‬ובעשור לח דש השביעי הזה מקרא ק דש יהיה לכם ועניתם את נפש תיכם | כל מלאכה‬ ‫ניח ח אשה ליהוה‪:‬‬
‫ל א תע‪3‬שו‪ )8( :‬והקרבתם ע לה ליהוה ריח ניח ח פר בן בקר אחד איל אחד | כבשים בני שנה שבעה תמימם יהיו‬
‫לכם‪ )9( :‬ומנחתם ס לת בלולה בשמן | של שה עשר נים לפר שני עשר נים לאיל האחד‪ )10( :‬עשרון עשרון לכבש‬
‫האחד | לשבעת הכבשים‪ )11( :‬שעיר עזים אחד חטאת | מלבד חטאת הכפ>רים וע לת התמיד ומנחתה ונסכיהם‪:‬‬
‫(‪ )12‬וב ‪3‬חמשה עשר יום לח דש השביעי מקרא ק דש יהיה לכם כל מלאכת ע‪3‬ב דה ל א תע‪3‬שו | וחג תם חג ליהוה שבעת‬
‫ימים‪ )13( :‬והקרבתם ע לה אשה ריח ניח ח ליהוה פרים בני בקר של שה עשר אילם שנים | כבשים בני שנה ארבעה‬
‫עשר תמימם יהיו‪ )14( :‬ומנחתם ס לת בלולה בשמן | של שה עשר נים לפר האחד לשל שה עשר פרים שני עשר נים‬
‫לאיל האחד לשני האילם‪ )15( :‬ועשרון עשרון לכבש האחד | לארבעה עשר כבשים‪ )16( :‬ושעיר עזים אחד חטאת |‬
‫(‪ )17‬וביום השני פרים בני בקר שנים עשר אילם שנים | כבשים בני שנה‬ ‫מלבד ע לת התמיד מנחתה ונסכה‪:‬‬
‫ארבעה עשר תמימם‪ )18( :‬ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט‪ )19( :‬ושעיר עזים אחד‬
‫(‪ )20‬וביום השלישי פרים עשתי עשר אילם שנים | כבשים בני‬ ‫חטאת | מלבד ע לת התמיד ומנחתה ונסכיהם‪:‬‬
‫שנה ארבעה עשר תמימם‪ )21( :‬ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט‪ )22( :‬ושעיר חטאת‬
‫אחד | מלבד ע לת התמיד ומנחתה ונסכה‪ )23( :‬וביום הרביעי פרים ע‪3‬שרה אילם שנים | כבשים בני שנה ארבעה‬
‫עשר תמימם‪ )24( :‬מנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט‪ )25( :‬ושעיר עזים אחד חטאת |‬
‫(‪ )26‬וביום ה ‪3‬חמישי פרים תשעה אילם שנים | כבשים בני שנה ארבעה‬ ‫מלבד ע לת התמיד מנחתה ונסכה‪:‬‬
‫עשר תמימם‪ )27( :‬ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט‪ )28( :‬ושעיר חטאת אחד | מלבד‬
‫(‪ )29‬וביום הששי פרים שמ נה אילם שנים | כבשים בני שנה ארבעה עשר‬ ‫ע לת התמיד ומנחתה ונסכה‪:‬‬
‫תמימם‪ )30( :‬ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט‪ )31( :‬ושעיר חטאת אחד | מלבד ע לת‬
‫התמיד מנחתה ונסכיה‪:‬‬
‫(‪ )32‬וביום השביעי פרים שבעה אילם שנים | כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם‪ )33( :‬ומנחתם ונסכהם לפרים‬
‫לאילם ולכבשים במספרם כמשפטם‪ )34( :‬ושעיר חטאת אחד | מלבד ע לת התמיד מנחתה ונסכה‪:‬‬
‫(‪ )35‬ביום השמיני ע‪3‬צרת תהיה לכם | כל מלאכת ע‪3‬ב דה ל א תע‪3‬שו‪ )36( :‬והקרבתם ע לה אשה ריח ניח ח ליהוה פר‬
‫אחד איל אחד | כבשים בני שנה שבעה תמימם‪ )37( :‬מנחתם ונסכיהם לפר לאיל ולכבשים במספרם כמשפט‪)38( :‬‬
‫ושעיר חטאת אחד | מלבד ע לת התמיד ומנחתה ונסכה‪ )39( :‬אלה תע‪3‬שו ליהוה במוע‪3‬דיכם | לבד מנדריכם‬
‫ונדב תיכם לע ל תיכם ולמנח תיכם ולנסכיכם ולשלמיכם‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי אמר מ שה אל בני ישראל | ככ ל ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪:‬‬

‫(‪ )2‬וידבר מ שה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמ ר | זה הדבר ‪3‬אשר צוה יהוה‪ )3( :‬איש כי יד ר נדר ליהוה או‬
‫השבע שב>עה לאס ר אסר על נפשו ל א יחל דברו | ככל הי צא מפיו יע‪3‬שה‪ )4( :‬ואשה כי תד ר נדר ליהוה | ואסרה אסר‬
‫ואסרה ‪3‬אשר אסרה על נפשה וה "חריש לה אביה | וקמו כל נדריה וכל‬ ‫בבית אביה בנע>ריה‪ )5( :‬ושמע אביה את נדרה "‬
‫ואסריה ‪3‬אשר אסרה על נפשה ל א‬ ‫אסר ‪3‬אשר אסרה על נפשה יקום‪ )6( :‬ואם הניא אביה א תה ביום שמעו כל נדריה "‬
‫יקום | ויהוה יסלח לה כי הניא אביה א תה‪ )7( :‬ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה | או מבטא שפתיה ‪3‬אשר אסרה‬
‫יקמו‪ )9( :‬ואם ביום‬
‫ואסרה ‪3‬אשר אסרה על נפשה >‬ ‫על נפשה‪ )8( :‬ושמע אישה ביום שמעו וה "חריש לה | וקמו נדריה "‬
‫שמ ע אישה יניא אותה והפר את נדרה ‪3‬אשר עליה ואת מבטא שפתיה ‪3‬אשר אסרה על נפשה | ויהוה יסלח לה‪)10( :‬‬
‫ונדר אלמנה וגרושה | כ ל ‪3‬אשר אסרה על נפשה יקום עליה‪ )11( :‬ואם בית אישה נדרה | או אסרה אסר על נפשה‬
‫בשב>עה‪ )12( :‬ושמע אישה וה "חרש לה ל א הניא א תה | וקמו כל נדריה וכל אסר ‪3‬אשר אסרה על נפשה יקום‪)13( :‬‬
‫ואם הפר יפר א תם אישה ביום שמעו כל מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה ל א יקום | אישה ‪3‬הפרם ויהוה יסלח‬
‫יחריש לה אישה מיום‬‫לה‪ )14( :‬כל נדר וכל שב>עת אסר לענ ת נפש | אישה יקימנו ואישה יפרנו‪ )15( :‬ואם ה ‪3‬חרש ‪3‬‬
‫אל יום והקים את כל נדריה או את כל "אסריה ‪3‬אשר עליה | הקים א תם כי ה "חרש לה ביום שמעו‪ )16( :‬ואם הפר‬
‫אחרי שמעו | ונשא את ע‪3‬ונה‪ )17( :‬אלה ה >חקים ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה בין איש לאשתו | בין אב לבתו‬
‫יפר א תם ‪3‬‬
‫בנע>ריה בית אביה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬נק ם נקמת בני ישראל מאת המדינים | אחר תאסף אל עמיך‪ )3( :‬וידבר מ שה‬
‫אל העם לאמ ר החלצו מאתכם ‪3‬אנשים לצבא | ויהיו על מדין לתת נקמת יהוה במדין‪ )4( :‬אלף למטה אלף למטה |‬
‫לכ ל מטות ישראל תשלחו לצבא‪ )5( :‬וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה | שנים עשר אלף ‪3‬חלוצי צבא‪ )6( :‬וישלח‬
‫וחצ צרות התרועה בידו‪)7( :‬‬‫א תם מ שה אלף למטה לצבא | א תם ואת פינחס בן אלעזר הכ הן לצבא וכלי הק דש ‪3‬‬
‫ויצבאו על מדין כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה | ויהרגו כל זכר‪ )8( :‬ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם את "אוי ואת רקם‬
‫ואת צור ואת חור ואת רבע ‪3‬חמשת מלכי מדין | ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב‪ )9( :‬וישבו בני ישראל את נשי מדין‬
‫ואת טפם | ואת כל בהמתם ואת כל מקנהם ואת כל חילם בזזו‪ )10( :‬ואת כל עריהם במושב תם ואת כל טיר תם |‬
‫שרפו באש‪ )11( :‬ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח | באדם ובבהמה‪ )12( :‬ויבאו אל מ שה ואל אלעזר הכ הן ואל‬
‫ע‪3‬דת בני ישראל את השבי ואת המלקוח ואת השלל אל המ ‪3‬חנה | אל ערב ת מואב ‪3‬אשר על ירדן ירחו‪ )13( :‬ויצאו‬
‫מ שה ואלעזר הכ הן וכל נשיאי העדה לקראתם | אל מחוץ למ ‪3‬חנה‪ )14( :‬ויקצ ף מ שה על פקודי החיל | שרי ה ‪3‬אלפים‬
‫ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה‪ )15( :‬וי אמר ‪3‬אליהם מ שה | החייתם כל נקבה‪ )16( :‬הן הנה היו לבני ישראל‬
‫בדבר בלעם למסר מעל ביהוה על דבר פעור | ותהי המגפה בע‪3‬דת יהוה‪ )17( :‬ועתה הרגו כל זכר בטף | וכל אשה‬
‫י דעת איש למשכב זכר ‪3‬הר גו‪ )18( :‬וכ ל הטף בנשים ‪3‬אשר ל א ידעו משכב זכר | ה ‪3‬חיו לכם‪ )19( :‬ואתם ‪3‬חנו מחוץ‬
‫למ ‪3‬חנה שבעת ימים | כ ל ה רג נפש וכ ל נ גע בחלל תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם‪ )20( :‬וכל בגד‬
‫(‪ )21‬וי אמר אלעזר הכ הן אל אנשי הצבא הבאים‬ ‫וכל כלי עור וכל מע‪3‬שה עזים וכל כלי עץ | תתחטאו‪:‬‬
‫למלחמה | ז את >חקת התורה ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪ )22( :‬אך את הזהב ואת הכסף | את הנח שת את הברזל את‬
‫הבדיל ואת הע פרת‪ )23( :‬כל דבר ‪3‬אשר יב א באש תע‪3‬בירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא | וכ ל ‪3‬אשר ל א יב א באש‬
‫תע‪3‬בירו במים‪ )24( :‬וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם | ואחר תב או אל המ ‪3‬חנה‪:‬‬
‫(‪ )25‬וי אמר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )26( :‬שא את ר אש מלקוח השבי באדם ובבהמה | אתה ואלעזר הכ הן וראשי‬
‫והרמ ת מכס‬‫‪3‬אבות העדה‪ )27( :‬וחצית את המלקוח בין ת פשי המלחמה הי צאים לצבא | ובין כל העדה‪3 )28( :‬‬
‫ליהוה מאת אנשי המלחמה הי צאים לצבא אחד נפש מ ‪3‬חמש המאות | מן האדם ומן הבקר ומן ה ‪3‬חמ רים ומן‬
‫הצ אן‪ )29( :‬ממ ‪3‬חציתם תקחו | ונתתה לאלעזר הכ הן תרומת יהוה‪ )30( :‬וממ ‪3‬חצת בני ישראל תקח אחד >‬
‫אחז מן‬
‫ה ‪3‬חמשים מן האדם מן הבקר מן ה ‪3‬חמ רים ומן הצ אן מכל הבהמה | ונתתה א תם ללוים ש מרי משמרת משכן יהוה‪:‬‬
‫(‪ )31‬ויעש מ שה ואלעזר הכ הן | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪ )32( :‬ויהי המלקוח יתר הבז ‪3‬אשר בזזו עם הצבא | צ אן‬
‫וחמ רים אחד וששים אלף‪)35( :‬‬ ‫וחמשת ‪3‬אלפים‪ )33( :‬ובקר שנים ושבעים אלף‪3 )34( :‬‬ ‫שש מאות אלף ושבעים אלף ‪3‬‬
‫ונפש אדם מן הנשים ‪3‬אשר ל א ידעו משכב זכר | כל נפש שנים ושל שים אלף‪ )36( :‬ותהי המ "חצה חלק הי צאים‬
‫וחמש מאות‪ )37( :‬ויהי המכס ליהוה מן הצ אן |‬ ‫בצבא | מספר הצ אן של ש מאות אלף ושל שים אלף ושבעת ‪3‬אלפים ‪3‬‬
‫וחמ רים של שים‬ ‫שש מאות חמש ושבעים‪ )38( :‬והבקר ששה ושל שים אלף | ומכסם ליהוה שנים ושבעים‪3 )39( :‬‬
‫וחמש מאות | ומכסם ליהוה אחד וששים‪ )40( :‬ונפש אדם ששה עשר אלף | ומכסם ליהוה שנים ושל שים נפש‪:‬‬ ‫אלף ‪3‬‬
‫(‪ )41‬ויתן מ שה את מכס תרומת יהוה לאלעזר הכ הן | כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪ )42( :‬וממ ‪3‬חצית בני ישראל | ‪3‬אשר‬
‫חצה מ שה מן ה ‪3‬אנשים הצ באים‪ )43( :‬ותהי מ "חצת העדה מן הצ אן | של ש מאות אלף ושל שים אלף שבעת ‪3‬אלפים‬
‫וחמש מאות‪ )46( :‬ונפש אדם ששה עשר‬ ‫וחמ רים של שים אלף ‪3‬‬‫וחמש מאות‪ )44( :‬ובקר ששה ושל שים אלף‪3 )45( :‬‬ ‫‪3‬‬
‫אחז אחד מן ה ‪3‬חמשים מן האדם ומן הבהמה | ויתן א תם ללוים‬ ‫אלף‪ )47( :‬ויקח מ שה ממ ‪3‬חצת בני ישראל את ה >‬
‫ש מרי משמרת משכן יהוה כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪ )48( :‬ויקרבו אל מ שה הפ >קדים ‪3‬אשר לאלפי הצבא | שרי‬
‫ה ‪3‬אלפים ושרי המאות‪ )49( :‬וי אמרו אל מ שה ע‪3‬בדיך נשאו את ר אש אנשי המלחמה ‪3‬אשר בידנו | ול א נפקד ממנו‬
‫איש‪ )50( :‬ונקרב את קרבן יהוה איש ‪3‬אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז | לכפר על נפש תינו לפני‬
‫יהוה‪ )51( :‬ויקח מ שה ואלעזר הכ הן את הזהב מאתם | כ ל כלי מע‪3‬שה‪ )52( :‬ויהי כל זהב התרומה ‪3‬אשר הרימו‬
‫וחמשים שקל | מאת שרי ה ‪3‬אלפים ומאת שרי המאות‪ )53( :‬אנשי הצבא בזזו‬ ‫ליהוה ששה עשר אלף שבע מאות ‪3‬‬
‫איש לו‪ )54( :‬ויקח מ שה ואלעזר הכ הן את הזהב מאת שרי ה ‪3‬אלפים והמאות | ויבאו א תו אל א הל מועד זכרון‬
‫לבני ישראל לפני יהוה‪:‬‬

‫(‪ )1‬ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מא ד | ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה‪:‬‬
‫(‪ )2‬ויב או בני גד ובני ראובן | וי אמרו אל מ שה ואל אלעזר הכ הן ואל נשיאי העדה לאמ ר‪ )3( :‬ע‪3‬טרות ודיב ן ויעזר‬
‫ונמרה וחשבון ואלעלה | ושבם ונבו ובע ן‪ )4( :‬הארץ ‪3‬אשר הכה יהוה לפני ע‪3‬דת ישראל ארץ מקנה הוא | ולע‪3‬בדיך‬
‫מקנה‪ )5( :‬וי אמרו אם מצאנו חן בעיניך י>תן את הארץ הז את לע‪3‬בדיך ל ‪3‬א >חזה | אל תע‪3‬ברנו את הירדן‪ )6( :‬וי אמר‬
‫מ שה לבני גד ולבני ראובן | האחיכם יב או למלחמה ואתם תשבו פ ה‪ )7( :‬ולמה תנואון [תניאון קרי] את לב בני‬
‫ישראל | מע‪3‬ב ר אל הארץ ‪3‬אשר נתן להם יהוה‪ )8( :‬כ ה עשו ‪3‬אב תיכם | בשלחי א תם מקדש ברנע לראות את הארץ‪( :‬‬
‫‪ )9‬ויע‪3‬לו עד נחל אשכול ויראו את הארץ ויניאו את לב בני ישראל | לבלתי ב א אל הארץ ‪3‬אשר נתן להם יהוה‪)10( :‬‬
‫ויחר אף יהוה ביום ההוא | וישבע לאמ ר‪ )11( :‬אם יראו ה ‪3‬אנשים הע לים ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה את‬
‫אחרי‪ )12( :‬בלתי כלב בן יפ>נה הקנזי ו >‬
‫יהושע בן נון |‬ ‫ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב | כי ל א מלאו ‪3‬‬
‫אחרי יהוה‪ )13( :‬ויחר אף יהוה בישראל וינעם במדבר ארבעים שנה | עד ת ם כל הדור הע שה הרע בעיני‬ ‫כי מלאו ‪3‬‬
‫יהוה‪ )14( :‬והנה קמתם תחת ‪3‬אב תיכם תרבות ‪3‬אנשים חטאים | לספות עוד על ‪3‬חרון אף יהוה אל ישראל‪ )15( :‬כי‬
‫אחריו ויסף עוד להניחו במדבר | ושחתם לכל העם הזה‪ )16( :‬ויגשו אליו וי אמרו גדר ת צ אן נבנה‬ ‫תשוב>ן מ ‪3‬‬
‫ואנחנו נחלץ >חשים לפני בני ישראל עד ‪3‬אשר אם ‪3‬הביא נ>ם אל מקומם | וישב טפנו‬ ‫למקננו פ ה | וערים לטפנו‪3 )17( :‬‬
‫נחלתו‪ )19( :‬כי ל א ננחל אתם‬ ‫בערי המבצר מפני י שבי הארץ‪ )18( :‬ל א נשוב אל בתינו | עד התנחל בני ישראל איש ‪3‬‬
‫נחלתנו אלינו מעבר הירדן מזרחה‪:‬‬ ‫מעבר לירדן והלאה | כי באה ‪3‬‬
‫(‪ )20‬וי אמר ‪3‬אליהם מ שה אם תע‪3‬שון את הדבר הזה | אם תחלצו לפני יהוה למלחמה‪ )21( :‬ועבר לכם כל חלוץ את‬
‫הירדן לפני יהוה | עד הורישו את א יביו מפניו‪ )22( :‬ונכבשה הארץ לפני יהוה ואחר ת >שבו והייתם נקיים מיהוה‬
‫ומישראל | והיתה הארץ הז את לכם ל ‪3‬א >חזה לפני יהוה‪ )23( :‬ואם ל א תע‪3‬שון כן הנה ‪3‬חטאתם ליהוה | ודעו‬
‫נאכם | והי צא מפיכם תע‪3‬שו‪ )25( :‬וי אמר בני‬ ‫חטאתכם ‪3‬אשר תמצא אתכם‪ )24( :‬בנו לכם ערים לטפכם וגדר ת לצ ‪3‬‬
‫גד ובני ראובן אל מ שה לאמ ר | ע‪3‬בדיך יע‪3‬שו כ ‪3‬אשר ‪3‬אד ני מצוה‪ )26( :‬טפנו נשינו מקננו וכל בהמתנו | יהיו שם בערי‬
‫הגלעד‪ )27( :‬וע‪3‬בדיך יעברו כל ‪3‬חלוץ צבא לפני יהוה למלחמה | כ ‪3‬אשר ‪3‬אד ני ד בר‪ )28( :‬ויצו להם מ שה את אלעזר‬
‫הושע בן נון | ואת ראשי ‪3‬אבות המטות לבני ישראל‪ )29( :‬וי אמר מ שה ‪3‬אלהם אם יעברו בני גד ובני‬ ‫הכ הן ואת י >‬
‫ראובן אתכם את הירדן כל חלוץ למלחמה לפני יהוה ונכבשה הארץ לפניכם | ונתתם להם את ארץ הגלעד ל ‪3‬א >חזה‪:‬‬
‫אחזו בת ככם בארץ כנען‪ )31( :‬ויע‪3‬נו בני גד ובני ראובן לאמ ר | את ‪3‬אשר דבר‬ ‫(‪ )30‬ואם ל א יעברו ‪3‬חלוצים אתכם | ונ ‪3‬‬
‫נחלתנו מעבר לירדן‪)33( :‬‬ ‫יהוה אל ע‪3‬בדיך כן נע‪3‬שה‪ )32( :‬נחנו נע‪3‬ב ר ‪3‬חלוצים לפני יהוה ארץ כנען | ואתנו ‪3‬א >חזת ‪3‬‬
‫ויתן להם מ שה לבני גד ולבני ראובן ול ‪3‬חצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיח ן מלך ה "אמ רי ואת ממלכת עוג‬
‫מלך הבשן | הארץ לעריה בגב>ל ת ערי הארץ סביב‪ )34( :‬ויבנו בני גד את דיב ן ואת ע‪3‬טר ת | ואת ע‪3‬ר ער‪ )35( :‬ואת‬
‫עטר ת שופן ואת יעזר ויגב‪F‬הה‪ )36( :‬ואת בית נמרה ואת בית הרן | ערי מבצר וגדר ת צ אן‪ )37( :‬ובני ראובן בנו את‬
‫חשבון ואת אלעלא | ואת קריתים‪ )38( :‬ואת נבו ואת בעל מעון מוסב ת שם ואת שבמה | ויקראו בשמ ת את שמות‬
‫הערים ‪3‬אשר בנו‪ )39( :‬וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכד>ה | ויורש את ה "אמ רי ‪3‬אשר בה‪ )40( :‬ויתן מ שה את‬
‫הגלעד למכיר בן מנשה | וישב בה‪ )41( :‬ויאיר בן מנשה הלך וילכ ד את חו תיהם | ויקרא אתהן חו ת יאיר‪)42( :‬‬
‫ונ בח הלך וילכ ד את קנת ואת בנ תיה | ויקרא לה נ בח בשמו‪:‬‬
‫אהר ן‪ )2( :‬ויכת ב מ שה את מוצאיהם‬ ‫(‪ )1‬אלה מסעי בני ישראל ‪3‬אשר יצאו מארץ מצרים לצבא תם | ביד מ שה ו ‪3‬‬
‫למסעיהם על פי יהוה | ואלה מסעיהם למוצאיהם‪ )3( :‬ויסעו מרעמסס בח דש הראשון ב ‪3‬חמשה עשר יום לח דש‬
‫הראשון | ממ ‪F‬חרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים‪ )4( :‬ומצרים מקברים את ‪3‬אשר הכה יהוה‬
‫ויחנו ב >סכ ת‪ )6( :‬ויסעו מ >סכ ת |‬
‫בהם כל בכור | ובאל היהם עשה יהוה שפטים‪ )5( :‬ויסעו בני ישראל מרעמסס | ‪3‬‬
‫ויחנו לפני מגד ל‪)8( :‬‬‫ויחנו באתם ‪3‬אשר בקצה המדבר‪ )7( :‬ויסעו מאתם וישב על פי החיר ת ‪3‬אשר על פני בעל צפון | ‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫ויחנו במרה‪ )9( :‬ויסעו ממרה‬ ‫ויסעו מפני החיר ת ויעברו בתוך הים המדברה | וילכו דרך של שת ימים במדבר אתם ‪3‬‬
‫ויחנו על ים סוף‪( :‬‬‫ויחנו שם‪ )10( :‬ויסעו מאילם | ‪3‬‬ ‫ויב או אילמה | ובאילם שתים עשרה עינ ת מים ושבעים תמרים ‪3‬‬
‫ויחנו באלוש‪( :‬‬ ‫ויחנו בדפקה‪ )13( :‬ויסעו מדפקה | ‪3‬‬ ‫ויחנו במדבר סין‪ )12( :‬ויסעו ממדבר סין | ‪3‬‬ ‫‪ )11‬ויסעו מים סוף | ‪3‬‬
‫ויחנו במדבר סיני‪)16( :‬‬ ‫ויחנו ברפידם ול א היה שם מים לעם לשתות‪ )15( :‬ויסעו מרפידם | ‪3‬‬ ‫‪ )14‬ויסעו מאלוש | ‪3‬‬
‫ויחנו ב ‪3‬חצר ת‪ )18( :‬ויסעו מ ‪3‬חצר ת | ‪3‬‬
‫ויחנו‬ ‫ויחנו בקבר ת הת ‪3‬אוה‪ )17( :‬ויסעו מקבר ת הת ‪3‬אוה | ‪3‬‬‫ויסעו ממדבר סיני | ‪3‬‬
‫ויחנו בלבנה‪ )21( :‬ויסעו מלבנה | ‪3‬‬
‫ויחנו‬ ‫ויחנו ברמ ן פרץ‪ )20( :‬ויסעו מרמ ן פרץ | ‪3‬‬
‫ברתמה‪ )19( :‬ויסעו מרתמה | ‪3‬‬
‫ויחנו בהר שפר‪ )24( :‬ויסעו מהר שפר | ‪3‬‬
‫ויחנו‬ ‫ויחנו בקהלתה‪ )23( :‬ויסעו מקהלתה | ‪3‬‬ ‫ברסה‪ )22( :‬ויסעו מרסה | ‪3‬‬
‫ויחנו בתרח‪:‬‬ ‫ויחנו בתחת‪ )27( :‬ויסעו מתחת | ‪3‬‬ ‫ויחנו במקהל ת‪ )26( :‬ויסעו ממקהל ת | ‪3‬‬ ‫ב ‪3‬חרדה‪ )25( :‬ויסעו מ ‪3‬חרדה | ‪3‬‬
‫ויחנו במ סרות‪)31( :‬‬ ‫ויחנו בחשמ נה‪ )30( :‬ויסעו מחשמ נה | ‪3‬‬ ‫ויחנו במתקה‪ )29( :‬ויסעו ממתקה | ‪3‬‬ ‫(‪ )28‬ויסעו מתרח | ‪3‬‬
‫ויחנו בח ר הגדגד‪ )33( :‬ויסעו מח ר הגדגד | ‪3‬‬
‫ויחנו‬ ‫ויחנו בבני יע‪3‬קן‪ )32( :‬ויסעו מבני יע‪3‬קן | ‪3‬‬
‫ויסעו ממ סרות | ‪3‬‬
‫ויחנו בעציון גבר‪ )36( :‬ויסעו מעציון גבר |‬‫ויחנו בעבר נה‪ )35( :‬ויסעו מעבר נה | ‪3‬‬
‫ביטבתה‪ )34( :‬ויסעו מיטבתה | ‪3‬‬
‫אהר ן הכ הן אל ה ר‬ ‫ויחנו בה ר ההר בקצה ארץ "אדום‪ )38( :‬ויעל ‪3‬‬ ‫ויחנו במדבר צן הוא קדש‪ )37( :‬ויסעו מקדש | ‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫ההר על פי יהוה וימת שם | בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בח דש ה ‪3‬חמישי באחד לח דש‪)39( :‬‬
‫(‪ )40‬וישמע הכנע‪3‬ני מלך ע‪3‬רד והוא י שב בנגב בארץ‬ ‫אהר ן בן של ש ועשרים ומאת שנה | במ תו בה ר ההר‪:‬‬ ‫ו ‪3‬‬
‫ויחנו בפונ ן‪ )43( :‬ויסעו מפונ ן |‬
‫ויחנו בצלמ נה‪ )42( :‬ויסעו מצלמ נה | ‪3‬‬
‫כנען | בב א בני ישראל‪ )41( :‬ויסעו מה ר ההר | ‪3‬‬
‫ויחנו בדיב ן גד‪ )46( :‬ויסעו‬
‫ויחנו בעיי הע‪3‬ברים בגבול מואב‪ )45( :‬ויסעו מעיים | ‪3‬‬
‫ויחנו בא ב ת‪ )44( :‬ויסעו מא ב ת | ‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫ויחנו בהרי הע‪3‬ברים לפני נבו‪ )48( :‬ויסעו מהרי‬
‫ויחנו בעלמ ן דבלתימה‪ )47( :‬ויסעו מעלמ ן דבלתימה | ‪3‬‬‫מדיב ן גד | ‪3‬‬
‫ויחנו על הירדן מבית הישמ ת עד אבל השטים | בערב ת מואב‪( :‬‬ ‫ויחנו בערב ת מואב על ירדן ירחו‪3 )49( :‬‬
‫הע‪3‬ברים | ‪3‬‬
‫‪ )50‬וידבר יהוה אל מ שה בערב ת מואב | על ירדן ירחו לאמ ר‪ )51( :‬דבר אל בני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם | כי אתם‬
‫ע ברים את הירדן אל ארץ כנען‪ )52( :‬והורשתם את כל י שבי הארץ מפניכם ואבדתם את כל משכי תם | ואת כל‬
‫צלמי מסכ תם תאבדו ואת כל במ תם תשמידו‪ )53( :‬והורשתם את הארץ וישבתם בה | כי לכם נתתי את הארץ‬
‫נחלתו אל‬
‫נחלתו ולמעט תמעיט את ‪3‬‬ ‫לרשת א תה‪ )54( :‬והתנחלתם את הארץ בגורל למשפח תיכם לרב תרבו את ‪3‬‬
‫‪3‬אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה | למטות ‪3‬אב תיכם תתנחלו‪ )55( :‬ואם ל א תורישו את י שבי הארץ מפניכם והיה‬
‫‪3‬אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם | וצר‪3‬רו אתכם על הארץ ‪3‬אשר אתם י שבים בה‪ )56( :‬והיה‬
‫כ ‪3‬אשר דמיתי לע‪3‬שות להם אע"שה לכם‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )2( :‬צו את בני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם כי אתם באים אל הארץ כנען | ז את הארץ‬
‫נחלה ארץ כנען לגב>ל תיה‪ )3( :‬והיה לכם פאת נגב ממדבר צן על ידי "אדום | והיה לכם גבול נגב‬ ‫‪3‬אשר תפ ל לכם ב ‪3‬‬
‫מקצה ים המלח קדמה‪ )4( :‬ונסב לכם הגבול מנגב למע‪3‬לה עקרבים ועבר צנה והיה [והיו קרי] תוצא תיו מנגב‬
‫לקדש ברנע | ויצא ‪3‬חצר אדר ועבר עצמ נה‪ )5( :‬ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים | והיו תוצא תיו הימה‪ )6( :‬וגבול‬
‫ים והיה לכם הים הגדול וגבול | זה יהיה לכם גבול ים‪ )7( :‬וזה יהיה לכם גבול צפון | מן הים הגד ל תתאו לכם ה ר‬
‫ההר‪ )8( :‬מה ר ההר תתאו לב א ‪3‬חמת | והיו תוצא ת הגב>ל צדדה‪ )9( :‬ויצא הגב>ל זפר נה והיו תוצא תיו ‪3‬חצר עינן | זה‬
‫יהיה לכם גבול צפון‪ )10( :‬והתאויתם לכם לגבול קדמה | מ ‪3‬חצר עינן שפמה‪ )11( :‬וירד הגב>ל משפם הרבלה מקדם‬
‫לעין | וירד הגבול ומחה על כתף ים כנרת קדמה‪ )12( :‬וירד הגבול הירדנה והיו תוצא תיו ים המלח | ז את תהיה‬
‫נחלו א תה בגורל ‪3‬אשר צוה‬ ‫לכם הארץ לגב>ל תיה סביב‪ )13( :‬ויצו מ שה את בני ישראל לאמ ר | ז את הארץ ‪3‬אשר תת ‪3‬‬
‫וחצי המטה‪ )14( :‬כי לקחו מטה בני הראובני לבית ‪3‬אב תם ומטה בני הגדי לבית ‪3‬אב תם |‬ ‫יהוה לתת לתשעת המטות ‪3‬‬
‫נחלתם מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה‪:‬‬ ‫וחצי המטה | לקחו ‪3‬‬ ‫נחלתם‪ )15( :‬שני המטות ‪3‬‬ ‫וחצי מטה מנשה לקחו ‪3‬‬‫‪3‬‬
‫(‪ )16‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )17( :‬אלה שמות ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר ינ ‪3‬חלו לכם את הארץ | אלעזר הכ הן ו >‬
‫יהושע בן‬
‫נון‪ )18( :‬ונשיא אחד נשיא אחד ממטה | תקחו לנח ל את הארץ‪ )19( :‬ואלה שמות ה ‪3‬אנשים | למטה יהודה כלב בן‬
‫יפ>נה‪ )20( :‬ולמטה בני שמעון שמואל בן עמיהוד‪ )21( :‬למטה בנימן "אלידד בן כסלון‪ )22( :‬ולמטה בני דן נשיא |‬
‫ב>קי בן יגלי‪ )23( :‬לבני יוסף למטה בני מנשה נשיא | חניאל בן אפ ד‪ )24( :‬ולמטה בני אפרים נשיא | קמואל בן‬
‫שפטן‪ )25( :‬ולמטה בני זבול>ן נשיא | "אליצפן בן פרנך‪ )26( :‬ולמטה בני יששכר נשיא | פלטיאל בן עזן‪ )27( :‬ולמטה‬
‫בני אשר נשיא | ‪3‬אחיהוד בן של מי‪ )28( :‬ולמטה בני נפתלי נשיא | פדהאל בן עמיהוד‪ )29( :‬אלה ‪3‬אשר צוה יהוה |‬
‫לנחל את בני ישראל בארץ כנען‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל מ שה בערב ת מואב | על ירדן ירחו לאמ ר‪ )2( :‬צו את בני ישראל ונתנו ללוים מ ‪3‬‬
‫נחלת ‪3‬א >חזתם‬
‫ערים לשבת | ומגרש לערים סביב תיהם תתנו ללוים‪ )3( :‬והיו הערים להם לשבת | ומגרשיהם יהיו לבהמתם‬
‫ולרכ>שם ולכ ל חיתם‪ )4( :‬ומגרשי הערים ‪3‬אשר תתנו ללוים | מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב‪ )5( :‬ומד תם מחוץ‬
‫לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים‬
‫באמה והעיר בתוך | זה יהיה להם מגרשי הערים‪ )6( :‬ואת הערים ‪3‬אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט ‪3‬אשר תתנו‬
‫לנ>ס שמה הר צח | וע‪3‬ליהם תתנו ארבעים ושתים עיר‪ )7( :‬כל הערים ‪3‬אשר תתנו ללוים ארבעים ושמ נה עיר | אתהן‬
‫ואת מגרשיהן‪ )8( :‬והערים ‪3‬אשר תתנו מ ‪3‬א >חזת בני ישראל מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו | איש כפי ‪3‬‬
‫נחלתו‬
‫‪3‬אשר ינחלו יתן מעריו ללוים‪:‬‬
‫(‪ )9‬וידבר יהוה אל מ שה לאמ ר‪ )10( :‬דבר אל בני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם | כי אתם ע ברים את הירדן ארצה כנען‪( :‬‬
‫‪ )11‬והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם | ונס שמה ר צח מכה נפש בשגגה‪ )12( :‬והיו לכם הערים למקלט‬
‫מג אל | ול א ימות הר צח עד עמדו לפני העדה למשפט‪ )13( :‬והערים ‪3‬אשר תתנו | שש ערי מקלט תהיינה לכם‪)14( :‬‬
‫את של ש הערים תתנו מעבר לירדן ואת של ש הערים תתנו בארץ כנען | ערי מקלט תהיינה‪ )15( :‬לבני ישראל ולגר‬
‫ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט | לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה‪ )16( :‬ואם בכלי ברזל הכהו‬
‫וימ ת ר צח הוא | מות יומת הר צח‪ )17( :‬ואם באבן יד ‪3‬אשר ימות בה הכהו וימ ת ר צח הוא | מות יומת הר צח‪)18( :‬‬
‫או בכלי עץ יד ‪3‬אשר ימות בו הכהו וימ ת ר צח הוא | מות יומת הר צח‪ )19( :‬ג אל הדם הוא ימית את הר צח | בפגעו‬
‫בו הוא ימיתנו‪ )20( :‬ואם בשנאה יהדפנו | או השליך עליו בצדיה וימ ת‪ )21( :‬או באיבה הכהו בידו וימ ת מות יומת‬
‫המכה ר צח הוא | ג אל הדם ימית את הר צח בפגעו בו‪ )22( :‬ואם בפתע בל א איבה ‪3‬הדפו | או השליך עליו כל כלי‬
‫בל א צדיה‪ )23( :‬או בכל אבן ‪3‬אשר ימות בה בל א ראות ויפל עליו וימ ת | והוא ל א אויב לו ול א מבקש רעתו‪)24( :‬‬
‫ושפטו העדה בין המכה ובין ג אל הדם | על המשפטים האלה‪ )25( :‬והצילו העדה את הר צח מיד ג אל הדם והשיבו‬
‫א תו העדה אל עיר מקלטו ‪3‬אשר נס שמה | וישב בה עד מות הכ הן הגד ל ‪3‬אשר משח א תו בשמן הק דש‪ )26( :‬ואם‬
‫יצ א יצא הר צח | את גבול עיר מקלטו ‪3‬אשר ינוס שמה‪ )27( :‬ומצא א תו ג אל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו | ורצח‬
‫אחרי מות הכ הן הגד ל ישוב הר צח‬‫ג אל הדם את הר צח אין לו דם‪ )28( :‬כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכ הן הגד ל | ו ‪3‬‬
‫אל ארץ ‪3‬א >חזתו‪ )29( :‬והיו אלה לכם ל >חקת משפט לד ר תיכם | בכ ל מושב תיכם‪ )30( :‬כל מכה נפש לפי עדים ירצח‬
‫את הר צח | ועד אחד ל א יע‪3‬נה בנפש למות‪ )31( :‬ול א תקחו כ פר לנפש ר צח ‪3‬אשר הוא רשע למות | כי מות יומת‪( :‬‬
‫‪ )32‬ול א תקחו כ פר לנוס אל עיר מקלטו | לשוב לשבת בארץ עד מות הכ הן‪ )33( :‬ול א ת ‪3‬חניפו את הארץ ‪3‬אשר אתם‬
‫יחניף את הארץ | ולארץ ל א יכ>פר לדם ‪3‬אשר >שפך בה כי אם בדם ש פכו‪ )34( :‬ול א תטמא את‬ ‫בה כי הדם הוא ‪3‬‬
‫הארץ ‪3‬אשר אתם י שבים בה ‪3‬אשר ‪3‬אני ש כן בתוכה | כי ‪3‬אני יהוה ש כן בתוך בני ישראל‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני גלעד בן מכיר בן מנשה ממשפח ת בני יוסף | וידברו לפני מ שה ולפני‬
‫הנשאים ראשי אבות לבני ישראל‪ )2( :‬וי אמרו את ‪3‬אד ני צוה יהוה לתת את הארץ ב ‪3‬‬
‫נחלה בגורל לבני ישראל |‬
‫נחלתן‬‫נחלת צלפחד אחינו לבנ תיו‪ )3( :‬והיו לאחד מבני שבטי בני ישראל לנשים ונגרעה ‪3‬‬ ‫ואד ני צ>וה ביהוה לתת את ‪3‬‬
‫נחלתנו יגרע‪ )4( :‬ואם יהיה הי בל לבני ישראל‬ ‫נחלת המטה ‪3‬אשר תהיינה להם | ומג רל ‪3‬‬ ‫נחלת ‪3‬אב תינו ונוסף על ‪3‬‬
‫מ ‪3‬‬
‫נחלתן‪ )5( :‬ויצו מ שה את בני ישראל‬ ‫נחלת מטה ‪3‬אב תינו יגרע ‪3‬‬ ‫נחלת המטה ‪3‬אשר תהיינה להם | ומ ‪3‬‬‫נחלתן על ‪3‬‬‫ונוספה ‪3‬‬
‫על פי יהוה לאמ ר | כן מטה בני יוסף ד ברים‪ )6( :‬זה הדבר ‪3‬אשר צוה יהוה לבנות צלפחד לאמ ר לטוב בעיניהם‬
‫נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה | כי‬ ‫תהיינה לנשים | אך למשפחת מטה ‪3‬אביהם תהיינה לנשים‪ )7( :‬ול א תס ב ‪3‬‬
‫נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה‬ ‫נחלת מטה ‪3‬אב תיו ידבקו בני ישראל‪ )8( :‬וכל בת י רשת ‪3‬‬ ‫איש ב ‪3‬‬
‫נחלה ממטה למטה אחר | כי איש‬ ‫נחלת ‪3‬אב תיו‪ )9( :‬ול א תס ב ‪3‬‬
‫אביה תהיה לאשה | למען יירשו בני ישראל איש ‪3‬‬
‫נחלתו ידבקו מטות בני ישראל‪ )10( :‬כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה | כן עשו בנות צלפחד‪ )11( :‬ותהיינה מחלה תרצה‬ ‫ב ‪3‬‬
‫נחלתן על‬ ‫וחגלה ומלכה ונ עה בנות צלפחד | לבני ד דיהן לנשים‪ )12( :‬ממשפח ת בני מנשה בן יוסף היו לנשים | ותהי ‪3‬‬
‫מטה משפחת ‪3‬אביהן‪ )13( :‬אלה המצות והמשפטים ‪3‬אשר צוה יהוה ביד מ שה אל בני ישראל | בערב ת מואב על‬
‫ירדן ירחו‪:‬‬
‫ספר דברים‬
‫‪Deuteronomy Chapter 1‬‬

‫(‪ )1‬אלה הדברים ‪3‬אשר דבר מ שה אל כל ישראל בעבר הירדן | במדבר בע‪3‬רבה מול סוף בין פארן ובין ת פל ולבן‬
‫וחצר ת ודי זהב‪ )2( :‬אחד עשר יום מח רב דרך הר שעיר | עד קדש ברנע‪ )3( :‬ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר ח דש‬ ‫‪3‬‬
‫אחרי הכ תו את סיח ן מלך ה "אמ רי‬‫באחד לח דש | דבר מ שה אל בני ישראל ככ ל ‪3‬אשר צוה יהוה א תו ‪3‬אלהם‪3 )4( :‬‬
‫‪3‬אשר יושב בחשבון | ואת עוג מלך הבשן ‪3‬אשר יושב בעשתר ת באדרעי‪ )5( :‬בעבר הירדן בארץ מואב | הואיל מ שה‬
‫באר את התורה הז את לאמ ר‪ )6( :‬יהוה "אל הינו דבר אלינו בח רב לאמ ר | רב לכם שבת בהר הזה‪ )7( :‬פנו וסעו לכם‬
‫וב או הר ה "אמ רי ואל כל שכניו בע‪3‬רבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים | ארץ הכנע‪3‬ני והלבנון עד הנהר הגד ל נהר‬
‫פרת‪ )8( :‬ראה נתתי לפניכם את הארץ | ב או ורשו את הארץ ‪3‬אשר נשבע יהוה ל ‪3‬אב תיכם לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב‬
‫אחריהם‪ )9( :‬וא מר ‪3‬אלכם בעת ההוא לאמ ר | ל א אוכל לבדי שאת אתכם‪ )10( :‬יהוה "אל היכם‬ ‫לתת להם ולזרעם ‪3‬‬
‫הרבה אתכם | והנכם היום ככוכבי השמים לר ב‪ )11( :‬יהוה "אל הי ‪3‬אבותכם י סף ע‪3‬ליכם ככם אלף פעמים | ויברך‬
‫אתכם כ ‪3‬אשר דבר לכם‪ )12( :‬איכה אשא לבדי | טר ‪3‬חכם ומש ‪3‬אכם וריבכם‪ )13( :‬הבו לכם ‪3‬אנשים ‪3‬חכמים ונב נים‬
‫ואשימם בראשיכם‪ )14( :‬ותע‪3‬נו א תי | ות אמרו טוב הדבר ‪3‬אשר דברת לע‪3‬שות‪ )15( :‬ואקח את‬ ‫ויד>עים לשבטיכם | ‪3‬‬
‫ראשי שבטיכם ‪3‬אנשים ‪3‬חכמים ויד>עים ואתן א תם ראשים ע‪3‬ליכם | שרי ‪3‬אלפים ושרי מאות ושרי ‪3‬חמשים ושרי‬
‫ואצוה את ש פטיכם בעת ההוא לאמ ר | שמ ע בין ‪3‬אחיכם ושפטתם צדק בין איש‬ ‫ע‪3‬שר ת וש טרים לשבטיכם‪3 )16( :‬‬
‫ובין אחיו ובין גרו‪ )17( :‬ל א תכירו פנים במשפט כקט ן כגד ל תשמעון ל א תגורו מפני איש כי המשפט לאל הים הוא‬
‫ואצוה אתכם בעת ההוא | את כל הדברים ‪3‬אשר תע‪3‬שון‪)19( :‬‬ ‫| והדבר ‪3‬אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו‪3 )18( :‬‬
‫ונסע מח רב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא ‪3‬אשר ראיתם דרך הר ה "אמ רי כ ‪3‬אשר צוה יהוה "אל הינו א תנו |‬
‫ונב א עד קדש ברנע‪ )20( :‬וא מר ‪3‬אלכם | באתם עד הר ה "אמ רי ‪3‬אשר יהוה "אל הינו נ תן לנו‪ )21( :‬ראה נתן יהוה‬
‫"אל היך לפניך את הארץ | ע‪3‬לה רש כ ‪3‬אשר דבר יהוה "אל הי ‪3‬אב תיך לך אל תירא ואל תחת‪ )22( :‬ותקרבון אלי כ>לכם‬
‫ות אמרו נשלחה ‪3‬אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ | וישבו א תנו דבר את הדרך ‪3‬אשר נע‪3‬לה בה ואת הערים ‪3‬אשר‬
‫נב א ‪3‬אליהן‪ )23( :‬וייטב בעיני הדבר | ואקח מכם שנים עשר ‪3‬אנשים איש אחד לשבט‪ )24( :‬ויפנו ויע‪3‬לו ההרה ויב או‬
‫עד נחל אשכ ל | וירגלו א תה‪ )25( :‬ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו אלינו | וישבו א תנו דבר וי אמרו טובה הארץ‬
‫אהליכם ות אמרו‬ ‫‪3‬אשר יהוה "אל הינו נ תן לנו‪ )26( :‬ול א ‪3‬אביתם לע‪3‬ל ת | ותמרו את פי יהוה "אל היכם‪ )27( :‬ותרגנו ב ‪F‬‬
‫בשנאת יהוה א תנו הוציאנו מארץ מצרים | לתת א תנו ביד ה "אמ רי להשמידנו‪ )28( :‬אנה ‪3‬אנחנו ע לים אחינו המסו‬
‫את לבבנו לאמ ר עם גדול ורם ממנו ערים גד ל ת ובצור ת בשמים | וגם בני ע‪3‬נקים ראינו שם‪ )29( :‬וא מר ‪3‬אלכם | ל א‬
‫תערצון ול א תיראון מהם‪ )30( :‬יהוה "אל היכם הה לך לפניכם הוא ילחם לכם | ככ ל ‪3‬אשר עשה אתכם במצרים‬
‫לעיניכם‪ )31( :‬ובמדבר ‪3‬אשר ראית ‪3‬אשר נש ‪3‬אך יהוה "אל היך כ ‪3‬אשר ישא איש את בנו | בכל הדרך ‪3‬אשר ‪3‬הלכתם עד‬
‫ב ‪3‬אכם עד המקום הזה‪ )32( :‬ובדבר הזה | אינכם מ ‪3‬אמינם ביהוה "אל היכם‪ )33( :‬הה לך לפניכם בדרך לתור לכם‬
‫מקום ל ‪3‬חנ תכם | באש לילה לרא תכם בדרך ‪3‬אשר תלכו בה ובענן יומם‪ )34( :‬וישמע יהוה את קול דבריכם | ויקצ ף‬
‫וישבע לאמ ר‪ )35( :‬אם יראה איש ב ‪3‬אנשים האלה הדור הרע הזה | את הארץ הטובה ‪3‬אשר נשבעתי לתת‬
‫אחרי יהוה‪:‬‬ ‫ל ‪3‬אב תיכם‪ )36( :‬זולתי כלב בן יפ>נה הוא יראנה ולו אתן את הארץ ‪3‬אשר דרך בה ולבניו | יען ‪3‬אשר מלא ‪3‬‬
‫(‪ )37‬גם בי התאנף יהוה בגללכם לאמ ר | גם אתה ל א תב א שם‪ )38( :‬י >‬
‫הושע בן נון הע מד לפניך הוא יב א שמה |‬
‫א תו חזק כי הוא ינחלנה את ישראל‪ )39( :‬וטפכם ‪3‬אשר ‪3‬אמרתם לבז יהיה ובניכם ‪3‬אשר ל א ידעו היום טוב ורע‬
‫המה יב או שמה | ולהם אתננה והם יירשוה‪ )40( :‬ואתם פנו לכם | וסעו המדברה דרך ים סוף‪ )41( :‬ותע‪3‬נו ות אמרו‬
‫אלי חטאנו ליהוה ‪3‬אנחנו נע‪3‬לה ונלחמנו ככ ל ‪3‬אשר צונו יהוה "אל הינו | ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לע‪3‬ל ת‬
‫ההרה‪ )42( :‬וי אמר יהוה אלי "אמ ר להם ל א תע‪3‬לו ול א תל ‪3‬חמו כי אינני בקרבכם | ול א תנגפו לפני א יביכם‪)43( :‬‬
‫ואדבר ‪3‬אליכם ול א שמעתם | ותמרו את פי יהוה ותזדו ותע‪3‬לו ההרה‪ )44( :‬ויצא ה "אמ רי הי שב בהר ההוא‬ ‫‪3‬‬
‫לקראתכם וירדפו אתכם כ ‪3‬אשר תע‪3‬שינה הדב רים | ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה‪ )45( :‬ות >שבו ותבכו לפני יהוה |‬
‫ול א שמע יהוה בק לכם ול א ה "אזין ‪3‬אליכם‪ )46( :‬ותשבו בקדש ימים רבים | כימים ‪3‬אשר ישבתם‪:‬‬
‫(‪ )2‬וי אמר יהוה אלי‬ ‫(‪ )1‬ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף כ ‪3‬אשר דבר יהוה אלי | ונסב את הר שעיר ימים רבים‪:‬‬
‫לאמ ר‪ )3( :‬רב לכם ס ב את ההר הזה | פנו לכם צפ נה‪ )4( :‬ואת העם צו לאמ ר אתם ע ברים בגבול ‪3‬אחיכם בני עשו‬
‫הי שבים בשעיר | וייראו מכם ונשמרתם מא ד‪ )5( :‬אל תתגרו בם כי ל א אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל | כי‬
‫ואכלתם | וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם‪)7( :‬‬ ‫יר>שה לעשו נתתי את הר שעיר‪ )6( :‬א כל תשברו מאתם בכסף ‪3‬‬
‫כי יהוה "אל היך ברכך בכ ל מע‪3‬שה ידך ידע לכתך את המדבר הגד ל הזה | זה ארבעים שנה יהוה "אל היך עמך ל א‬
‫חסרת דבר‪ )8( :‬ונע‪3‬ב ר מאת אחינו בני עשו הי שבים בשעיר מדרך הע‪3‬רבה מאילת ומעצי ן גבר | ונפן ונע‪3‬ב ר דרך‬
‫מדבר מואב‪ )9( :‬וי אמר יהוה אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה | כי ל א אתן לך מארצו יר>שה כי לבני‬
‫לוט נתתי את ער יר>שה‪ )10( :‬האמים לפנים ישבו בה | עם גדול ורב ורם כע‪3‬נקים‪ )11( :‬רפאים יחשבו אף הם‬
‫כע‪3‬נקים | והמ אבים יקראו להם אמים‪ )12( :‬ובשעיר ישבו הח רים לפנים ובני עשו יירשום וישמידום מפניהם‬
‫וישבו תחתם | כ ‪3‬אשר עשה ישראל לארץ יר>שתו ‪3‬אשר נתן יהוה להם‪ )13( :‬עתה >קמו ועברו לכם את נחל זרד | ונע‪3‬ב ר‬
‫את נחל זרד‪ )14( :‬והימים ‪3‬אשר הלכנו מקדש ברנע עד ‪3‬אשר עברנו את נחל זרד של שים ושמ נה שנה | עד ת ם כל‬
‫הדור אנשי המלחמה מקרב המ ‪3‬חנה כ ‪3‬אשר נשבע יהוה להם‪ )15( :‬וגם יד יהוה היתה בם ל >המם מקרב המ ‪3‬חנה | עד‬
‫>תמם‪ )16( :‬ויהי כ ‪3‬אשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם‪ )17( :‬וידבר יהוה אלי לאמ ר‪ )18( :‬אתה ע בר‬
‫היום את גבול מואב את ער‪ )19( :‬וקרבת מול בני עמון אל תצ>רם ואל תתגר בם | כי ל א אתן מארץ בני עמון לך‬
‫יר>שה כי לבני לוט נתתיה יר>שה‪ )20( :‬ארץ רפאים תחשב אף הוא | רפאים ישבו בה לפנים והעמ נים יקראו להם‬
‫זמז>מים‪ )21( :‬עם גדול ורב ורם כע‪3‬נקים | וישמידם יהוה מפניהם וייר >שם וישבו תחתם‪ )22( :‬כ ‪3‬אשר עשה לבני עשו‬
‫הי שבים בשעיר | ‪3‬אשר השמיד את הח רי מפניהם וייר >שם וישבו תחתם עד היום הזה‪ )23( :‬והעוים הי שבים‬
‫ב ‪3‬חצרים עד עזה | כפת רים הי צאים מכפתור השמיד>ם וישבו תחתם‪ )24( :‬קומו סעו ועברו את נחל ארנ ן ראה נתתי‬
‫בידך את סיח ן מלך חשבון ה "אמ רי ואת ארצו החל רש | והתגר בו מלחמה‪ )25( :‬היום הזה אחל תת פחדך ויראתך‬
‫על פני העמים תחת כל השמים | ‪3‬אשר ישמעון שמע‪3‬ך ורגזו וחלו מפניך‪ )26( :‬ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל‬
‫סיחון מלך חשבון | דברי שלום לאמ ר‪ )27( :‬אעברה בארצך בדרך בדרך אלך | ל א אסור ימין ושמ אול‪ )28( :‬א כל‬
‫בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי | רק אעברה ברגלי‪ )29( :‬כ ‪3‬אשר עשו לי בני עשו הי שבים בשעיר‬
‫והמואבים הי שבים בער | עד ‪3‬אשר אע"ב ר את הירדן אל הארץ ‪3‬אשר יהוה "אל הינו נ תן לנו‪ )30( :‬ול א אבה סיח ן מלך‬
‫חשבון הע‪3‬ברנו בו | כי הקשה יהוה "אל היך את רוחו ואמץ את לבבו למען תתו בידך כיום הזה‪ )31( :‬וי אמר יהוה‬
‫אלי ראה החל תי תת לפניך את סיח ן ואת ארצו | החל רש לרשת את ארצו‪ )32( :‬ויצא סיח ן לקראתנו הוא וכל עמו‬
‫למלחמה יהצה‪ )33( :‬ויתנהו יהוה "אל הינו לפנינו | ונך א תו ואת בנו [בניו קרי] ואת כל עמו‪ )34( :‬ונלכ ד את כל עריו‬
‫ונחרם את כל עיר מתם והנשים והטף | ל א השארנו שריד‪ )35( :‬רק הבהמה בזזנו לנו | ושלל הערים‬ ‫בעת ההוא ‪3‬‬
‫‪3‬אשר לכדנו‪ )36( :‬מע‪3‬ר ער ‪3‬אשר על שפת נחל ארנ ן והעיר ‪3‬אשר בנחל ועד הגלעד ל א היתה קריה ‪3‬אשר שגבה ממנו |‬
‫את הכ ל נתן יהוה "אל הינו לפנינו‪ )37( :‬רק אל ארץ בני עמון ל א קרבת | כל יד נחל יב ק וערי ההר וכ ל ‪3‬אשר צוה‬
‫יהוה "אל הינו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ונפן ונעל דרך הבשן | ויצא עוג מלך הבשן לקראתנו הוא וכל עמו למלחמה אדרעי‪ )2( :‬וי אמר יהוה אלי אל‬
‫תירא א תו כי בידך נתתי א תו ואת כל עמו ואת ארצו | ועשית לו כ ‪3‬אשר עשית לסיח ן מלך ה "אמ רי ‪3‬אשר יושב‬
‫בחשבון‪ )3( :‬ויתן יהוה "אל הינו בידנו גם את עוג מלך הבשן ואת כל עמו | ונכהו עד בלתי השאיר לו שריד‪)4( :‬‬
‫ונלכ ד את כל עריו בעת ההוא ל א היתה קריה ‪3‬אשר ל א לקחנו מאתם | ששים עיר כל חבל ארג ב ממלכת עוג בבשן‪:‬‬
‫ונחרם אותם כ ‪3‬אשר עשינו‬ ‫(‪ )5‬כל אלה ערים בצ>רות חומה גב הה דלתים ובריח | לבד מערי הפרזי הרבה מא ד‪3 )6( :‬‬
‫לסיח ן מלך חשבון | ה ‪3‬חרם כל עיר מתם הנשים והטף‪ )7( :‬וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו‪ )8( :‬ונקח בעת ההוא‬
‫את הארץ מיד שני מלכי ה "אמ רי ‪3‬אשר בעבר הירדן | מנחל ארנ ן עד הר חרמון‪ )9( :‬ציד נים יקראו לחרמון שרי ן |‬
‫וה "אמ רי יקראו לו שניר‪ )10( :‬כ ל ערי המיש ר וכל הגלעד וכל הבשן עד סלכה ואדרעי | ערי ממלכת עוג בבשן‪)11( :‬‬
‫כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה ערשו ערש ברזל ‪3‬הל ה הוא ברבת בני עמון | תשע אמות ארכה‬
‫וחצי הר‬‫וארבע אמות רחבה באמת איש‪ )12( :‬ואת הארץ הז את ירשנו בעת ההוא | מע‪3‬ר ער ‪3‬אשר על נחל ארנ ן ‪3‬‬
‫הגלעד ועריו נתתי לר>אובני ולגדי‪ )13( :‬ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי ל ‪3‬חצי שבט המנשה | כ ל חבל‬
‫הארג ב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים‪ )14( :‬יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארג ב עד גבול הגשורי והמע‪3‬כתי |‬
‫ויקרא א תם על שמו את הבשן חו ת יאיר עד היום הזה‪ )15( :‬ולמכיר נתתי את הגלעד‪ )16( :‬ולר>אובני ולגדי נתתי‬
‫מן הגלעד ועד נחל ארנ ן תוך הנחל וגב>ל | ועד יב ק הנחל גבול בני עמון‪ )17( :‬והע‪3‬רבה והירדן וגב>ל | מכנרת ועד ים‬
‫ואצו אתכם בעת ההוא לאמ ר | יהוה "אל היכם נתן לכם את‬ ‫הע‪3‬רבה ים המלח תחת אשד ת הפסגה מזרחה‪3 )18( :‬‬
‫הארץ הז את לרשתה ‪3‬חלוצים תעברו לפני ‪3‬אחיכם בני ישראל כל בני חיל‪ )19( :‬רק נשיכם וטפכם ומקנכם ידעתי כי‬
‫מקנה רב לכם | ישבו בעריכם ‪3‬אשר נתתי לכם‪ )20( :‬עד ‪3‬אשר יניח יהוה ל ‪3‬אחיכם ככם וירשו גם הם את הארץ ‪3‬אשר‬
‫יהוה "אל היכם נ תן להם בעבר הירדן | ושבתם איש ליר>שתו ‪3‬אשר נתתי לכם‪ )21( :‬ואת יהושוע צויתי בעת ההוא‬
‫לאמ ר | עיניך הר א ת את כל ‪3‬אשר עשה יהוה "אל היכם לשני המלכים האלה כן יע‪3‬שה יהוה לכל הממלכות ‪3‬אשר אתה‬
‫ע בר שמה‪ )22( :‬ל א תיראום | כי יהוה "אל היכם הוא הנלחם לכם‪ )23( :‬ואתחנן אל יהוה | בעת ההוא לאמ ר‪( :‬‬
‫‪3 )24‬אד ני יהוה אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך ה ‪3‬חזקה | ‪3‬אשר מי אל בשמים ובארץ ‪3‬אשר יע‪3‬שה‬
‫כמע‪3‬שיך וכגבור תך‪ )25( :‬אעברה נא ואראה את הארץ הטובה ‪3‬אשר בעבר הירדן | ההר הטוב הזה והלבנון‪)26( :‬‬
‫ויתעבר יהוה בי למענכם ול א שמע אלי | וי אמר יהוה אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה‪ )27( :‬ע‪3‬לה ר אש‬
‫הפסגה ושא עיניך ימה וצפ נה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך | כי ל א תע‪3‬ב ר את הירדן הזה‪ )28( :‬וצו את י >‬
‫הושע‬
‫וחזקהו ואמצהו | כי הוא יע‪3‬ב ר לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ ‪3‬אשר תראה‪ )29( :‬ונשב בגיא מול בית‬
‫פעור‪:‬‬
‫(‪ )1‬ועתה ישראל שמע אל ה >חקים ואל המשפטים ‪3‬אשר אנ כי מלמד אתכם לע‪3‬שות | למען תחיו ובאתם וירשתם את‬
‫הארץ ‪3‬אשר יהוה "אל הי ‪3‬אב תיכם נ תן לכם‪ )2( :‬ל א ת ספו על הדבר ‪3‬אשר אנ כי מצוה אתכם ול א תגרעו ממנו |‬
‫לשמ ר את מצות יהוה "אל היכם ‪3‬אשר אנ כי מצוה אתכם‪ )3( :‬עיניכם הר א ת את ‪3‬אשר עשה יהוה בבעל פעור | כי כל‬
‫אחרי בעל פעור השמידו יהוה "אל היך מקרבך‪ )4( :‬ואתם הדבקים ביהוה "אל היכם | חיים כ>לכם‬ ‫האיש ‪3‬אשר הלך ‪3‬‬
‫היום‪ )5( :‬ראה למדתי אתכם >חקים ומשפטים כ ‪3‬אשר צוני יהוה "אל הי | לע‪3‬שות כן בקרב הארץ ‪3‬אשר אתם באים‬
‫שמה לרשתה‪ )6( :‬ושמרתם וע‪3‬שיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים | ‪3‬אשר ישמעון את כל ה >חקים האלה‬
‫ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה‪ )7( :‬כי מי גוי גדול ‪3‬אשר לו "אל הים קר בים אליו | כיהוה "אל הינו בכל‬
‫קראנו אליו‪ )8( :‬ומי גוי גדול ‪3‬אשר לו >חקים ומשפטים צדיקם | ככ ל התורה הז את ‪3‬אשר אנ כי נ תן לפניכם היום‪( :‬‬
‫‪ )9‬רק השמר לך ושמ ר נפשך מא ד פן תשכח את הדברים ‪3‬אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כ ל ימי חייך | והודעתם‬
‫לבניך ולבני בניך‪ )10( :‬יום ‪3‬אשר עמדת לפני יהוה "אל היך בח רב ב "אמ ר יהוה אלי הקהל לי את העם ואשמעם את‬
‫דברי | ‪3‬אשר ילמדון ליראה א תי כל הימים ‪3‬אשר הם חיים על ה ‪3‬אדמה ואת בניהם ילמדון‪ )11( :‬ותקרבון ותעמדון‬
‫תחת ההר | וההר ב ער באש עד לב השמים ח שך ענן וע‪3‬רפל‪ )12( :‬וידבר יהוה ‪3‬אליכם מתוך האש | קול דברים אתם‬
‫ש מעים ותמונה אינכם ר אים זולתי קול‪ )13( :‬ויגד לכם את בריתו ‪3‬אשר צוה אתכם לע‪3‬שות ע‪3‬שרת הדברים |‬
‫ויכתבם על שני ל>חות ‪3‬אבנים‪ )14( :‬וא תי צוה יהוה בעת ההוא ללמד אתכם >חקים ומשפטים | לע‪3‬ש תכם א תם בארץ‬
‫‪3‬אשר אתם ע ברים שמה לרשתה‪ )15( :‬ונשמרתם מא ד לנפש תיכם | כי ל א ראיתם כל תמונה ביום דבר יהוה ‪3‬אליכם‬
‫בח רב מתוך האש‪ )16( :‬פן תשחתון וע‪3‬שיתם לכם פסל תמונת כל סמל | תבנית זכר או נקבה‪ )17( :‬תבנית כל בהמה‬
‫‪3‬אשר בארץ | תבנית כל צפור כנף ‪3‬אשר תעוף בשמים‪ )18( :‬תבנית כל ר מש ב ‪3‬אדמה | תבנית כל דגה ‪3‬אשר במים‬
‫מתחת לארץ‪ )19( :‬ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כ ל צבא השמים ונדחת‬
‫והשת ‪3‬חוית להם וע‪3‬בדתם | ‪3‬אשר חלק יהוה "אל היך א תם לכ ל העמים תחת כל השמים‪ )20( :‬ואתכם לקח יהוה‬
‫נחלה כיום הזה‪ )21( :‬ויהוה התאנף בי על דבריכם | וישבע‬ ‫ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים | להיות לו לעם ‪3‬‬
‫נחלה‪ )22( :‬כי אנ כי מת בארץ‬‫לבלתי עברי את הירדן ולבלתי ב א אל הארץ הטובה ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך ‪3‬‬
‫הז את אינני ע בר את הירדן | ואתם ע ברים וירשתם את הארץ הטובה הז את‪ )23( :‬השמרו לכם פן תשכחו את‬
‫ברית יהוה "אל היכם ‪3‬אשר כרת עמכם | וע‪3‬שיתם לכם פסל תמונת כ ל ‪3‬אשר צוך יהוה "אל היך‪ )24( :‬כי יהוה "אל היך‬
‫אש א כלה הוא | אל קנא‪:‬‬
‫(‪ )25‬כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ | והשחתם וע‪3‬שיתם פסל תמונת כ ל וע‪3‬שיתם הרע בעיני יהוה "אל היך‬
‫להכעיסו‪ )26( :‬העיד תי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אב ד ת אבדון מהר מעל הארץ ‪3‬אשר אתם ע ברים את‬
‫הירדן שמה לרשתה | ל א ת ‪3‬אריכ>ן ימים עליה כי השמד תשמדון‪ )27( :‬והפיץ יהוה אתכם בעמים | ונשארתם מתי‬
‫מספר בגוים ‪3‬אשר ינהג יהוה אתכם שמה‪ )28( :‬וע‪3‬בדתם שם "אל הים מע‪3‬שה ידי אדם | עץ ואבן ‪3‬אשר ל א יראון ול א‬
‫יחן‪ )29( :‬ובקשתם משם את יהוה "אל היך ומצאת | כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך‪( :‬‬ ‫ישמעון ול א י אכלון ול א יר >‬
‫אחרית הימים ושבת עד יהוה "אל היך ושמעת בק לו‪ )31( :‬כי אל רחום‬ ‫‪ )30‬בצר לך ומצאוך כ ל הדברים האלה | ב ‪3‬‬
‫יהוה "אל היך ל א ירפך ול א ישחיתך | ול א ישכח את ברית ‪3‬אב תיך ‪3‬אשר נשבע להם‪ )32( :‬כי שאל נא לימים ראש נים‬
‫‪3‬אשר היו לפניך למן היום ‪3‬אשר ברא "אל הים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים | ‪3‬הנהיה כדבר הגדול‬
‫הזה או ‪3‬הנשמע כמ הו‪3 )33( :‬השמע עם קול "אל הים מדבר מתוך האש כ ‪3‬אשר שמעת אתה ויחי‪ )34( :‬או ‪3‬הנסה‬
‫"אל הים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במס ת בא ת ת ובמופתים ובמלחמה וביד ‪3‬חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים‬
‫גד לים | ככ ל ‪3‬אשר עשה לכם יהוה "אל היכם במצרים לעיניך‪ )35( :‬אתה הראת לדעת כי יהוה הוא ה "אל הים | אין‬
‫עוד מלבדו‪ )36( :‬מן השמים השמיע‪3‬ך את ק לו ליסרך | ועל הארץ הר ‪3‬אך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך‬
‫אחריו | ויוצ ‪3‬אך בפניו בכ חו הגד ל ממצרים‪ )38( :‬להוריש גוים‬
‫האש‪ )37( :‬ותחת כי אהב את ‪3‬אב תיך ויבחר בזרעו ‪3‬‬
‫והשב ת אל לבבך כי‬ ‫נחלה כיום הזה‪ )39( :‬וידעת היום ‪3‬‬‫יאך לתת לך את ארצם ‪3‬‬ ‫גד לים ו ‪3‬עצ>מים ממך מפניך | ל ‪3‬הב ‪3‬‬
‫יהוה הוא ה "אל הים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת | אין עוד‪ )40( :‬ושמרת את >חקיו ואת מצותיו ‪3‬אשר אנ כי מצוך‬
‫אחריך | ולמען ת ‪3‬אריך ימים על ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך כל הימים‪:‬‬
‫היום ‪3‬אשר ייטב לך ולבניך ‪3‬‬
‫(‪ )41‬אז יבדיל מ שה של ש ערים בעבר הירדן | מזרחה שמש‪ )42( :‬לנ>ס שמה רוצח ‪3‬אשר ירצח את רעהו בבלי דעת‬
‫והוא ל א ש נא לו מתמול שלשום | ונס אל אחת מן הערים האל וחי‪ )43( :‬את בצר במדבר בארץ המיש ר לר>אובני |‬
‫ואת ראמ ת בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי‪ )44( :‬וז את התורה | ‪3‬אשר שם מ שה לפני בני ישראל‪ )45( :‬אלה‬
‫העד ת וה >חקים והמשפטים | ‪3‬אשר דבר מ שה אל בני ישראל בצאתם ממצרים‪ )46( :‬בעבר הירדן בגיא מול בית‬
‫פעור בארץ סיח ן מלך ה "אמ רי ‪3‬אשר יושב בחשבון | ‪3‬אשר הכה מ שה ובני ישראל בצאתם ממצרים‪ )47( :‬ויירשו את‬
‫ארצו ואת ארץ עוג מלך הבשן שני מלכי ה "אמ רי ‪3‬אשר בעבר הירדן | מזרח שמש‪ )48( :‬מע‪3‬ר ער ‪3‬אשר על שפת נחל‬
‫ארנ ן ועד הר שיא ן הוא חרמון‪ )49( :‬וכל הע‪3‬רבה עבר הירדן מזרחה ועד ים הע‪3‬רבה | תחת אשד ת הפסגה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויקרא מ שה אל כל ישראל וי אמר ‪3‬אלהם שמע ישראל את ה >חקים ואת המשפטים ‪3‬אשר אנ כי ד בר באזניכם‬
‫היום | ולמדתם א תם ושמרתם לע‪3‬ש תם‪ )2( :‬יהוה "אל הינו כרת עמנו ברית בח רב‪ )3( :‬ל א את ‪3‬אב תינו כרת יהוה‬
‫את הברית הז את | כי אתנו ‪3‬אנחנו אלה פ ה היום כ>לנו חיים‪ )4( :‬פנים בפנים דבר יהוה עמכם בהר מתוך האש‪)5( :‬‬
‫אנ כי ע מד בין יהוה וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר יהוה | כי יראתם מפני האש ול א ע‪3‬ליתם בהר לאמ ר‪:‬‬
‫(‪ )6‬אנ כי יהוה "אל היך ‪3‬אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית ע‪3‬בדים‪ )7( | :‬ל א יהיה לך "אל הים ‪3‬אחרים על‬
‫ואשר במים מתחת לארץ‪ )9( :‬ל א‬ ‫ואשר בארץ מתחת | ‪3‬‬ ‫פני‪ )8( :‬ל א תע‪3‬שה לך פסל כל תמונה ‪3‬אשר בשמים ממעל ‪3‬‬
‫תשת ‪3‬חוה להם ול א תעבדם | כי אנ כי יהוה "אל היך אל קנא פ קד ע‪3‬ון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים לש נאי‪| :‬‬
‫(‪ )11‬ל א תשא את שם יהוה "אל היך לשוא | כי‬ ‫(‪ )10‬וע שה חסד ל ‪3‬אלפים לא ‪3‬הבי ולש מרי מצותו [מצותי קרי]‪:‬‬
‫(‪ )12‬שמ ור את יום השבת לקדש ו | כ ‪3‬אשר צוך יהוה "אל היך‪( :‬‬ ‫ל א ינקה יהוה את ‪3‬אשר ישא את שמו לשוא‪:‬‬
‫‪ )13‬ששת ימים תע‪3‬ב ד ועשית כל מלאכתך‪ )14( :‬ויום השביעי שבת ליהוה "אל היך | ל א תע‪3‬שה כל מלאכה אתה ובנך‬
‫ואמתך כמ וך‪ )15( | :‬וזכרת כי‬ ‫וחמ רך וכל בהמתך וגרך ‪3‬אשר בשעריך למען ינוח עבדך ‪3‬‬ ‫ואמתך ושורך ‪3‬‬
‫ובתך ועבדך ‪3‬‬
‫עבד היית בארץ מצרים וי צ ‪3‬אך יהוה "אל היך משם ביד ‪3‬חזקה ובזר ע נטויה על כן צוך יהוה "אל היך לע‪3‬שות את יום‬
‫יאריכ>ן ימיך ולמען ייטב לך על ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר‬ ‫השבת‪ )16( :‬כבד את אביך ואת אמך כ ‪3‬אשר צוך יהוה "אל היך | למען ‪3‬‬
‫(‪ )19‬ול א תגנ ב‪ )20( :‬ול א תע‪3‬נה ברע‪3‬ך עד‬ ‫(‪ )17‬ל א תרצח‪ )18( :‬ול א תנאף‪| :‬‬ ‫יהוה "אל היך נ תן לך‪:‬‬
‫וחמ רו וכ ל ‪3‬אשר לרעך‪:‬‬ ‫ואמתו שורו ‪3‬‬ ‫ול א תתאוה בית רעך שדהו ועבדו ‪3‬‬ ‫שוא‪ )21( :‬ול א תחמ ד אשת רעך |‬
‫(‪ )22‬את הדברים האלה דבר יהוה אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והע‪3‬רפל קול גדול ול א יסף |‬
‫ויכתבם על שני ל>ח ת ‪3‬אבנים ויתנם אלי‪ )23( :‬ויהי כשמע‪3‬כם את הקול מתוך הח שך וההר ב ער באש | ותקרבון אלי‬
‫כל ראשי שבטיכם וזקניכם‪ )24( :‬ות אמרו הן הראנו יהוה "אל הינו את כב דו ואת גדלו ואת ק לו שמענו מתוך האש |‬
‫היום הזה ראינו כי ידבר "אל הים את האדם וחי‪ )25( :‬ועתה למה נמות כי ת אכלנו האש הגד לה הז את | אם י ספים‬
‫‪3‬אנחנו לשמ ע את קול יהוה "אל הינו עוד ומתנו‪ )26( :‬כי מי כל בשר ‪3‬אשר שמע קול "אל הים חיים מדבר מתוך האש‬
‫כמ נו ויחי‪ )27( :‬קרב אתה ‪3‬‬
‫ושמע את כל ‪3‬אשר י אמר יהוה "אל הינו | ואת תדבר אלינו את כל ‪3‬אשר ידבר יהוה‬
‫"אל הינו אליך ושמענו ועשינו‪ )28( :‬וישמע יהוה את קול דבריכם בדברכם אלי | וי אמר יהוה אלי שמעתי את קול‬
‫דברי העם הזה ‪3‬אשר דברו אליך היטיבו כל ‪3‬אשר דברו‪ )29( :‬מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה א תי ולשמ ר את כל‬
‫אהליכם‪ )31( :‬ואתה פ ה ע‪3‬מ ד‬
‫מצותי כל הימים | למען ייטב להם ולבניהם לע לם‪ )30( :‬לך "אמ ר להם | שובו לכם ל ‪F‬‬
‫ואדברה אליך את כל המצוה וה >חקים והמשפטים ‪3‬אשר תלמדם | ועשו בארץ ‪3‬אשר אנ כי נ תן להם לרשתה‪( :‬‬ ‫עמדי ‪3‬‬
‫‪ )32‬ושמרתם לע‪3‬שות כ ‪3‬אשר צוה יהוה "אל היכם אתכם | ל א ת >סרו ימין ושמ אל‪ )33( :‬בכל הדרך ‪3‬אשר צוה יהוה‬
‫"אל היכם אתכם תלכו | למען תחיון וטוב לכם וה ‪3‬ארכתם ימים בארץ ‪3‬אשר תירשון‪:‬‬
‫(‪ )1‬וז את המצוה ה >חקים והמשפטים ‪3‬אשר צוה יהוה "אל היכם ללמד אתכם | לע‪3‬שות בארץ ‪3‬אשר אתם ע ברים שמה‬
‫לרשתה‪ )2( :‬למען תירא את יהוה "אל היך לשמ ר את כל >חק תיו ומצותיו ‪3‬אשר אנ כי מצוך אתה ובנך ובן בנך כ ל ימי‬
‫ואשר תרבון מא ד | כ ‪3‬אשר דבר יהוה‬ ‫יארכ>ן ימיך‪ )3( :‬ושמעת ישראל ושמרת לע‪3‬שות ‪3‬אשר ייטב לך ‪3‬‬ ‫חייך | ולמען ‪3‬‬
‫"אל הי ‪3‬אב תיך לך ארץ זבת חלב ודבש‪:‬‬
‫(‪ )4‬שמע ישראל | יהוה "אל הינו יהוה אחד‪ )5( :‬ואהבת את יהוה "אל היך | בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מא דך‪)6( :‬‬
‫והיו הדברים האלה ‪3‬אשר אנ כי מצוך היום על לבבך‪ )7( :‬ושננתם לבניך ודברת בם | בשבתך בביתך ובלכתך בדרך‬
‫ובשכבך ובקומך‪ )8( :‬וקשרתם לאות על ידך | והיו לט טפ ת בין עיניך‪ )9( :‬וכתבתם על מזוז ת ביתך ובשעריך‪( :‬‬
‫יאך יהוה "אל היך אל הארץ ‪3‬אשר נשבע ל ‪3‬אב תיך לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב לתת לך | ערים גד ל ת‬ ‫‪ )10‬והיה כי יב ‪3‬‬
‫וט ב ת ‪3‬אשר ל א בנית‪ )11( :‬ובתים מלאים כל טוב ‪3‬אשר ל א מלאת וב ר ת ‪3‬חצובים ‪3‬אשר ל א חצבת כרמים וזיתים‬
‫יאך מארץ מצרים מבית ע‪3‬בדים‪)13( :‬‬ ‫‪3‬אשר ל א נטעת | ואכלת ושבעת‪ )12( :‬השמר לך פן תשכח את יהוה | ‪3‬אשר הוצ ‪3‬‬
‫את יהוה "אל היך תירא וא תו תע‪3‬ב ד | ובשמו תשבע‪ )14( :‬ל א תלכון ‪3‬‬
‫אחרי "אל הים ‪3‬אחרים | מ "אל הי העמים ‪3‬אשר‬
‫יחרה אף יהוה "אל היך בך והשמידך מעל פני ה ‪3‬אדמה‪( :‬‬ ‫סביבותיכם‪ )15( :‬כי אל קנא יהוה "אל היך בקרבך | פן "‬
‫‪ )16‬ל א תנסו את יהוה "אל היכם | כ ‪3‬אשר נסיתם במסה‪ )17( :‬שמור תשמרון את מצות יהוה "אל היכם | ועד תיו‬
‫ו >חקיו ‪3‬אשר צוך‪ )18( :‬ועשית הישר והטוב בעיני יהוה | למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הט בה ‪3‬אשר נשבע‬
‫יהוה ל ‪3‬אב תיך‪ )19( :‬ל ‪3‬הד ף את כל א יביך מפניך | כ ‪3‬אשר דבר יהוה‪ )20( :‬כי ישאלך בנך מחר לאמ ר | מה העד ת‬
‫וה >חקים והמשפטים ‪3‬אשר צוה יהוה "אל הינו אתכם‪ )21( :‬ואמרת לבנך ע‪3‬בדים היינו לפרע ה במצרים | ויוציאנו‬
‫יהוה ממצרים ביד ‪3‬חזקה‪ )22( :‬ויתן יהוה אות ת ומ פתים גד לים ורעים במצרים בפרע ה ובכל ביתו לעינינו‪)23( :‬‬
‫ואותנו הוציא משם | למען הביא א תנו לתת לנו את הארץ ‪3‬אשר נשבע ל ‪3‬אב תינו‪ )24( :‬ויצונו יהוה לע‪3‬שות את כל‬
‫ה >חקים האלה ליראה את יהוה "אל הינו | לטוב לנו כל הימים לחי תנו כהיום הזה‪ )25( :‬וצדקה תהיה לנו | כי נשמ ר‬
‫לע‪3‬שות את כל המצוה הז את לפני יהוה "אל הינו כ ‪3‬אשר צונו‪:‬‬
‫יאך יהוה "אל היך אל הארץ ‪3‬אשר אתה בא שמה לרשתה | ונשל גוים רבים מפניך החתי והגרגשי וה "אמ רי‬ ‫(‪ )1‬כי יב ‪3‬‬
‫והכנע‪3‬ני והפרזי והחוי והיבוסי שבעה גוים רבים וע‪3‬צומים ממך‪ )2( :‬ונתנם יהוה "אל היך לפניך והכיתם | ה ‪3‬חרם‬
‫ת ‪3‬חרים א תם ל א תכר ת להם ברית ול א תחנם‪ )3( :‬ול א תתחתן בם | בתך ל א תתן לבנו ובתו ל א תקח לבנך‪ )4( :‬כי‬
‫אחרי ועבדו "אל הים ‪3‬אחרים | וחרה אף יהוה בכם והשמידך מהר‪ )5( :‬כי אם כ ה תע‪3‬שו להם‬ ‫יסיר את בנך מ ‪3‬‬
‫ואשירהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש‪ )6( :‬כי עם קדוש אתה ליהוה‬ ‫מזבח תיהם תת צו ומצב תם תשברו | ‪3‬‬
‫"אל היך | בך בחר יהוה "אל היך להיות לו לעם סג>לה מכ ל העמים ‪3‬אשר על פני ה ‪3‬אדמה‪ )7( :‬ל א מר>בכם מכל העמים‬
‫אהבת יהוה אתכם ומשמרו את השב>עה ‪3‬אשר‬ ‫חשק יהוה בכם ויבחר בכם | כי אתם המעט מכל העמים‪ )8( :‬כי מ ‪3‬‬
‫נשבע ל ‪3‬אב תיכם הוציא יהוה אתכם ביד ‪3‬חזקה | ויפדך מבית ע‪3‬בדים מיד פרע ה מלך מצרים‪ )9( :‬וידעת כי יהוה‬
‫נאמן ש מר הברית והחסד לא ‪3‬הביו ולש מרי מצותו [מצותיו קרי] לאלף דור‪)10( :‬‬ ‫"אל היך הוא ה "אל הים | האל ה "‬
‫ומשלם לש נאיו אל פניו לה ‪3‬אבידו | ל א יאחר לש נאו אל פניו ישלם לו‪ )11( :‬ושמרת את המצוה ואת ה >חקים ואת‬
‫המשפטים ‪3‬אשר אנ כי מצוך היום לע‪3‬שותם‪:‬‬
‫(‪ )12‬והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם וע‪3‬שיתם א תם | ושמר יהוה "אל היך לך את הברית ואת‬
‫ואהבך וברכך והרבך | וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותיר שך ויצהרך שגר‬ ‫החסד ‪3‬אשר נשבע ל ‪3‬אב תיך‪3 )13( :‬‬
‫‪3‬אלפיך ועשתר ת צ אנך על ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר נשבע ל ‪3‬אב תיך לתת לך‪ )14( :‬ברוך תהיה מכל העמים | ל א יהיה בך עקר‬
‫וע‪3‬קרה ובבהמתך‪ )15( :‬והסיר יהוה ממך כל ח לי | וכל מדוי מצרים הרעים ‪3‬אשר ידעת ל א ישימם בך ונתנם בכל‬
‫ש נאיך‪ )16( :‬ואכלת את כל העמים ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך ל א תח ס עינך ע‪3‬ליהם | ול א תע‪3‬ב ד את "אל היהם כי‬
‫מוקש הוא לך‪ )17( :‬כי ת אמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני | איכה אוכל להורישם‪ )18( :‬ל א תירא מהם | זכ ר‬
‫תזכ ר את ‪3‬אשר עשה יהוה "אל היך לפרע ה ולכל מצרים‪ )19( :‬המס ת הגד ל ת ‪3‬אשר ראו עיניך והא ת ת והמ פתים‬
‫והיד ה ‪3‬חזקה והזר ע הנטויה ‪3‬אשר הוצ ‪3‬אך יהוה "אל היך | כן יע‪3‬שה יהוה "אל היך לכל העמים ‪3‬אשר אתה ירא מפניהם‪:‬‬
‫(‪ )20‬וגם את הצרעה ישלח יהוה "אל היך בם | עד ‪3‬אב ד הנשארים והנסתרים מפניך‪ )21( :‬ל א תע‪3‬ר ץ מפניהם | כי‬
‫יהוה "אל היך בקרבך אל גדול ונורא‪ )22( :‬ונשל יהוה "אל היך את הגוים האל מפניך מעט מעט | ל א תוכל כל תם‬
‫מהר פן תרבה עליך חית השדה‪ )23( :‬ונתנם יהוה "אל היך לפניך | והמם מהומה גד לה עד השמדם‪ )24( :‬ונתן‬
‫מלכיהם בידך וה ‪3‬אבדת את שמם מתחת השמים | ל א יתיצב איש בפניך עד השמדך א תם‪ )25( :‬פסילי "אל היהם‬
‫תשרפון באש | ל א תחמ ד כסף וזהב ע‪3‬ליהם ולקחת לך פן תוקש בו כי תוע‪3‬בת יהוה "אל היך הוא‪ )26( :‬ול א תביא‬
‫תועבה אל ביתך והיית חרם כמ הו | שקץ תשקצנו ותעב תתע‪3‬בנו כי חרם הוא‪:‬‬
‫(‪ )1‬כל המצוה ‪3‬אשר אנ כי מצוך היום תשמרון לע‪3‬שות | למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ ‪3‬אשר נשבע‬
‫יהוה ל ‪3‬אב תיכם‪ )2( :‬וזכרת את כל הדרך ‪3‬אשר ה ליכ‪3‬ך יהוה "אל היך זה ארבעים שנה במדבר | למען ענ תך לנס תך‬
‫ויאכלך את המן ‪3‬אשר ל א ידעת ול א‬ ‫לדעת את ‪3‬אשר בלבבך ‪3‬התשמ ר מצותו [מצותיו קרי] אם ל א‪ )3( :‬ויענך וירעבך ‪3‬‬
‫ידעון ‪3‬אב תיך | למען הודע‪3‬ך כי ל א על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם‪ )4( :‬שמלתך ל א‬
‫בלתה מעליך ורגלך ל א בצקה | זה ארבעים שנה‪ )5( :‬וידעת עם לבבך | כי כ ‪3‬אשר ייסר איש את בנו יהוה "אל היך‬
‫יאך אל ארץ טובה |‬ ‫מיסרך‪ )6( :‬ושמרת את מצות יהוה "אל היך | ללכת בדרכיו וליראה א תו‪ )7( :‬כי יהוה "אל היך מב ‪3‬‬
‫נחלי מים ע‪3‬ינ ת ותה מ ת י צאים בבקעה ובהר‪ )8( :‬ארץ חטה ושע רה וגפן ותאנה ורמון | ארץ זית שמן ודבש‪( :‬‬ ‫ארץ ‪3‬‬
‫‪ )9‬ארץ ‪3‬אשר ל א במסכנ>ת ת אכל בה לחם ל א תחסר כ ל בה | ארץ ‪3‬אשר ‪3‬אבניה ברזל ומ ‪3‬הרריה תחצ ב נח שת‪)10( :‬‬
‫ואכלת ושבעת | וברכת את יהוה "אל היך על הארץ הט בה ‪3‬אשר נתן לך‪ )11( :‬השמר לך פן תשכח את יהוה "אל היך |‬
‫לבלתי שמ ר מצותיו ומשפטיו ו >חק תיו ‪3‬אשר אנ כי מצוך היום‪ )12( :‬פן ת אכל ושבעת | ובתים טובים תבנה וישבת‪( :‬‬
‫‪ )13‬ובקרך וצ אנך ירבי>ן וכסף וזהב ירבה לך | וכ ל ‪3‬אשר לך ירבה‪ )14( :‬ורם לבבך | ושכחת את יהוה "אל היך‬
‫יאך מארץ מצרים מבית ע‪3‬בדים‪ )15( :‬המוליכ‪3‬ך במדבר הגד ל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון ‪3‬אשר אין מים |‬ ‫המוצ ‪3‬‬
‫המוציא לך מים מצור החלמיש‪ )16( :‬המ ‪3‬אכלך מן במדבר ‪3‬אשר ל א ידעון ‪3‬אב תיך | למען ענ תך ולמען נס תך‬
‫אחריתך‪ )17( :‬ואמרת בלבבך | כ חי וע צם ידי עשה לי את החיל הזה‪ )18( :‬וזכרת את יהוה "אל היך כי‬ ‫להיטבך ב ‪3‬‬
‫הוא הנ תן לך כ ח לע‪3‬שות חיל | למען הקים את בריתו ‪3‬אשר נשבע ל ‪3‬אב תיך כיום הזה‪:‬‬
‫אחרי "אל הים ‪3‬אחרים וע‪3‬בדתם והשת ‪3‬חוית להם | העד תי בכם‬ ‫(‪ )19‬והיה אם שכ ח תשכח את יהוה "אל היך והלכת ‪3‬‬
‫היום כי אב ד ת אבדון‪ )20( :‬כגוים ‪3‬אשר יהוה מ ‪3‬אביד מפניכם כן ת אבדון | עקב ל א תשמעון בקול יהוה "אל היכם‪:‬‬
‫(‪ )1‬שמע ישראל אתה ע בר היום את הירדן לב א לרשת גוים גד לים ו ‪3‬עצ>מים ממך | ערים גד ל ת ובצ>ר ת בשמים‪)2( :‬‬
‫עם גדול ורם בני ע‪3‬נקים | ‪3‬אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ע‪3‬נק‪ )3( :‬וידעת היום כי יהוה "אל היך‬
‫הוא הע בר לפניך אש א כלה הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך | והורשתם והאבדתם מהר כ ‪3‬אשר דבר יהוה לך‪)4( :‬‬
‫אל ת אמר בלבבך ב ‪3‬הד ף יהוה "אל היך א תם מלפניך לאמ ר בצדקתי "הביאני יהוה לרשת את הארץ הז את | וברשעת‬
‫הגוים האלה יהוה מורישם מפניך‪ )5( :‬ל א בצדקתך ובי שר לבבך אתה בא לרשת את ארצם | כי ברשעת הגוים‬
‫האלה יהוה "אל היך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר ‪3‬אשר נשבע יהוה ל ‪3‬אב תיך לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב‪)6( :‬‬
‫וידעת כי ל א בצדקתך יהוה "אל היך נ תן לך את הארץ הטובה הז את לרשתה | כי עם קשה ע רף אתה‪ )7( :‬זכ ר אל‬
‫תשכח את ‪3‬אשר הקצפת את יהוה "אל היך במדבר | למן היום ‪3‬אשר יצאת מארץ מצרים עד ב ‪3‬אכם עד המקום הזה‬
‫ממרים "הייתם עם יהוה‪ )8( :‬ובח רב הקצפתם את יהוה | ויתאנף יהוה בכם להשמיד אתכם‪ )9( :‬בע‪3‬ל תי ההרה‬
‫לקחת לוח ת ה ‪3‬אבנים לוח ת הברית ‪3‬אשר כרת יהוה עמכם | ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם ל א אכלתי‬
‫ומים ל א שתיתי‪ )10( :‬ויתן יהוה אלי את שני לוח ת ה ‪3‬אבנים כ >תבים באצבע "אל הים | וע‪3‬ליהם ככל הדברים ‪3‬אשר‬
‫דבר יהוה עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל‪ )11( :‬ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה | נתן יהוה אלי את שני‬
‫ל>ח ת ה ‪3‬אבנים ל>חות הברית‪ )12( :‬וי אמר יהוה אלי קום רד מהר מזה כי שחת עמך ‪3‬אשר הוצאת ממצרים | סרו‬
‫מהר מן הדרך ‪3‬אשר צויתם עשו להם מסכה‪ )13( :‬וי אמר יהוה אלי לאמ ר | ראיתי את העם הזה והנה עם קשה‬
‫ע רף הוא‪ )14( :‬הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים | ואע"שה אותך לגוי עצום ורב ממנו‪)15( :‬‬
‫ואפן וארד מן ההר וההר ב ער באש | ושני ל>ח ת הברית על שתי ידי‪ )16( :‬וארא והנה ‪3‬חטאתם ליהוה "אל היכם‬
‫ע‪3‬שיתם לכם עגל מסכה | סרתם מהר מן הדרך ‪3‬אשר צוה יהוה אתכם‪ )17( :‬ואתפ ש בשני הל>ח ת ואשלכם מעל שתי‬
‫ואשברם לעיניכם‪ )18( :‬ואתנפל לפני יהוה כראש נה ארבעים יום וארבעים לילה לחם ל א אכלתי ומים ל א‬ ‫ידי | ‪3‬‬
‫שתיתי | על כל חטאתכם ‪3‬אשר ‪3‬חטאתם לע‪3‬שות הרע בעיני יהוה להכעיסו‪ )19( :‬כי יג רתי מפני האף והחמה ‪3‬אשר‬
‫אהר ן התאנף יהוה מא ד להשמידו |‬ ‫קצף יהוה ע‪3‬ליכם להשמיד אתכם | וישמע יהוה אלי גם בפעם ההוא‪ )20( :‬וב ‪3‬‬
‫אהר ן בעת ההוא‪ )21( :‬ואת חטאתכם ‪3‬אשר ע‪3‬שיתם את העגל לקחתי ואשר ף א תו באש ואכ ת‬ ‫ואתפלל גם בעד ‪3‬‬
‫א תו טחון היטב עד ‪3‬אשר דק לעפר | ואשלך את ע‪3‬פרו אל הנחל הי רד מן ההר‪ )22( :‬ובתבערה ובמסה ובקבר ת‬
‫הת ‪3‬אוה | מקצפים "הייתם את יהוה‪ )23( :‬ובשל ח יהוה אתכם מקדש ברנע לאמ ר ע‪3‬לו ורשו את הארץ ‪3‬אשר נתתי‬
‫לכם | ותמרו את פי יהוה "אל היכם ול א ה "אמנתם לו ול א שמעתם בק לו‪ )24( :‬ממרים "הייתם עם יהוה | מיום דעתי‬
‫אתכם‪ )25( :‬ואתנפל לפני יהוה את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה ‪3‬אשר התנפלתי | כי אמר יהוה להשמיד‬
‫נחלתך ‪3‬אשר פדית בגדלך | ‪3‬אשר הוצאת ממצרים‬ ‫אתכם‪ )26( :‬ואתפלל אל יהוה וא מר ‪3‬אד ני יהוה אל תשחת עמך ו ‪3‬‬
‫ביד ‪3‬חזקה‪ )27( :‬זכ ר לע‪3‬בדיך לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב | אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו‪ )28( :‬פן‬
‫י אמרו הארץ ‪3‬אשר הוצאתנו משם מבלי יכ לת יהוה ל ‪3‬הביאם אל הארץ ‪3‬אשר דבר להם | ומשנאתו אותם הוציאם‬
‫ל ‪3‬המתם במדבר‪ )29( :‬והם עמך ו ‪3‬‬
‫נחלתך | ‪3‬אשר הוצאת בכ ‪3‬חך הגד ל ובזר ע‪3‬ך הנטויה‪:‬‬
‫(‪ )1‬בעת ההוא אמר יהוה אלי פסל לך שני לוח ת ‪3‬אבנים כראש נים וע‪3‬לה אלי ההרה | ועשית לך ‪3‬ארון עץ‪ )2( :‬ואכת ב‬
‫על הל>ח ת את הדברים ‪3‬אשר היו על הל>ח ת הראש נים ‪3‬אשר שברת | ושמתם בארון‪ )3( :‬ואעש ‪3‬ארון ע‪3‬צי שטים‬
‫ואפס ל שני ל>ח ת ‪3‬אבנים כראש נים | ואעל ההרה ושני הל>ח ת בידי‪ )4( :‬ויכת ב על הל>ח ת כמכתב הראשון את ע‪3‬שרת‬
‫הדברים ‪3‬אשר דבר יהוה ‪3‬אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל | ויתנם יהוה אלי‪ )5( :‬ואפן וארד מן ההר ואשם את‬
‫הל>ח ת בארון ‪3‬אשר עשיתי | ויהיו שם כ ‪3‬אשר צוני יהוה‪ )6( :‬ובני ישראל נסעו מבאר ת בני יע‪3‬קן מוסרה | שם מת‬
‫נחלי מים‪ )8( :‬בעת‬ ‫אהר ן ויקבר שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו‪ )7( :‬משם נסעו הג>דג דה | ומן הג>דג דה יטבתה ארץ ‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫ההוא הבדיל יהוה את שבט הלוי לשאת את ‪3‬ארון ברית יהוה | לע‪3‬מ ד לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה‪:‬‬
‫נחלתו כ ‪3‬אשר דבר יהוה "אל היך לו‪ )10( :‬ואנ כי עמדתי בהר‬ ‫נחלה עם אחיו | יהוה הוא ‪3‬‬ ‫(‪ )9‬על כן ל א היה ללוי חלק ו ‪3‬‬
‫כימים הראש נים ארבעים יום וארבעים לילה | וישמע יהוה אלי גם בפעם ההוא ל א אבה יהוה השחיתך‪)11( :‬‬
‫וי אמר יהוה אלי קום לך למסע לפני העם | ויב או וירשו את הארץ ‪3‬אשר נשבעתי ל ‪3‬אב תם לתת להם‪:‬‬
‫אהבה א תו‬‫(‪ )12‬ועתה ישראל מה יהוה "אל היך ש אל מעמך | כי אם ליראה את יהוה "אל היך ללכת בכל דרכיו ול ‪3‬‬
‫ולע‪3‬ב ד את יהוה "אל היך בכל לבבך ובכל נפשך‪ )13( :‬לשמ ר את מצות יהוה ואת >חק תיו ‪3‬אשר אנ כי מצוך היום |‬
‫אהבה‬ ‫לטוב לך‪ )14( :‬הן ליהוה "אל היך השמים ושמי השמים | הארץ וכל ‪3‬אשר בה‪ )15( :‬רק ב ‪3‬אב תיך חשק יהוה ל ‪3‬‬
‫אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה‪ )16( :‬ומלתם את ערלת לבבכם | וערפכם ל א תקשו‬ ‫אותם | ויבחר בזרעם ‪3‬‬
‫עוד‪ )17( :‬כי יהוה "אל היכם הוא "אל הי ה "אל הים ‪3‬‬
‫ואד ני ה ‪3‬אד נים | האל הגד ל הגב ר והנורא ‪3‬אשר ל א ישא פנים ול א‬
‫ואהבתם את הגר | כי גרים "הייתם‬ ‫יקח ש חד‪ )18( :‬ע שה משפט יתום ואלמנה | וא הב גר לתת לו לחם ושמלה‪3 )19( :‬‬
‫בארץ מצרים‪ )20( :‬את יהוה "אל היך תירא א תו תע‪3‬ב ד | ובו תדבק ובשמו תשבע‪ )21( :‬הוא תהלתך והוא "אל היך |‬
‫‪3‬אשר עשה אתך את הגד ל ת ואת הנורא ת האלה ‪3‬אשר ראו עיניך‪ )22( :‬בשבעים נפש ירדו ‪3‬אב תיך מצרימה | ועתה‬
‫שמך יהוה "אל היך ככוכבי השמים לר ב‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואהבת את יהוה "אל היך | ושמרת משמרתו ו >חק תיו ומשפטיו ומצותיו כל הימים‪ )2( :‬וידעתם היום כי ל א את‬
‫ואשר ל א ראו את מוסר יהוה "אל היכם | את גדלו את ידו ה ‪3‬חזקה וזר עו הנטויה‪ )3( :‬ואת‬
‫בניכם ‪3‬אשר ל א ידעו ‪3‬‬
‫ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו‬ ‫א ת תיו ואת מע‪3‬שיו ‪3‬אשר עשה בתוך מצרים | לפרע ה מלך מצרים ולכל ארצו‪3 )4( :‬‬
‫ואשר עשה לכם‬ ‫אחריכם | ויאבדם יהוה עד היום הזה‪3 )5( :‬‬ ‫ולרכבו ‪3‬אשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם ‪3‬‬
‫ואשר עשה לדתן ול ‪3‬אבירם בני "אליאב בן ראובן ‪3‬אשר פצתה הארץ את פיה‬ ‫במדבר | עד ב ‪3‬אכם עד המקום הזה‪3 )6( :‬‬
‫אהליהם | ואת כל היקום ‪3‬אשר ברגליהם בקרב כל ישראל‪ )7( :‬כי עיניכם הר א ת את כל‬ ‫ותבלעם ואת בתיהם ואת ‪F‬‬
‫מע‪3‬שה יהוה הגד ל | ‪3‬אשר עשה‪ )8( :‬ושמרתם את כל המצוה ‪3‬אשר אנ כי מצוך היום | למען תחזקו ובאתם וירשתם‬
‫את הארץ ‪3‬אשר אתם ע ברים שמה לרשתה‪ )9( :‬ולמען ת ‪3‬אריכו ימים על ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר נשבע יהוה ל ‪3‬אב תיכם לתת‬
‫(‪ )10‬כי הארץ ‪3‬אשר אתה בא שמה לרשתה ל א כארץ מצרים הוא ‪3‬אשר‬ ‫להם ולזרעם | ארץ זבת חלב ודבש‪:‬‬
‫יצאתם משם | ‪3‬אשר תזרע את זרע‪3‬ך והשקית ברגלך כגן הירק‪ )11( :‬והארץ ‪3‬אשר אתם ע ברים שמה לרשתה ארץ‬
‫הרים ובקע ת | למטר השמים תשתה מים‪ )12( :‬ארץ ‪3‬אשר יהוה "אל היך ד רש א תה | תמיד עיני יהוה "אל היך בה‬
‫אהבה‬‫אחרית שנה‪ )13( :‬והיה אם שמ ע תשמעו אל מצותי ‪3‬אשר אנ כי מצוה אתכם היום | ל ‪3‬‬ ‫מרשית השנה ועד ‪3‬‬
‫את יהוה "אל היכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם‪ )14( :‬ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש | ואספת דגנך‬
‫ותיר שך ויצהרך‪ )15( :‬ונתתי עשב בשדך לבהמתך | ואכלת ושבעת‪ )16( :‬השמרו לכם פן יפתה לבבכם | וסרתם‬
‫וע‪3‬בדתם "אל הים ‪3‬אחרים והשת ‪3‬חויתם להם‪ )17( :‬וחרה אף יהוה בכם ועצר את השמים ול א יהיה מטר וה ‪3‬אדמה‬
‫ואבדתם מהרה מעל הארץ הט בה ‪3‬אשר יהוה נ תן לכם‪ )18( :‬ושמתם את דברי אלה על לבבכם‬ ‫ל א תתן את יבולה | ‪3‬‬
‫ועל נפשכם | וקשרתם א תם לאות על ידכם והיו לטוטפ ת בין עיניכם‪ )19( :‬ולמדתם א תם את בניכם לדבר בם |‬
‫בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך‪ )20( :‬וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך‪ )21( :‬למען ירבו ימיכם‬
‫(‪ )22‬כי אם שמ ר‬ ‫וימי בניכם על ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר נשבע יהוה ל ‪3‬אב תיכם לתת להם | כימי השמים על הארץ‪:‬‬
‫אהבה את יהוה "אל היכם ללכת בכל דרכיו‬ ‫תשמרון את כל המצוה הז את ‪3‬אשר אנ כי מצוה אתכם לע‪3‬ש תה | ל ‪3‬‬
‫ולדבקה בו‪ )23( :‬והוריש יהוה את כל הגוים האלה מלפניכם | וירשתם גוים גד לים ו ‪3‬עצ>מים מכם‪ )24( :‬כל המקום‬
‫אחרון יהיה גב>לכם‪ )25( :‬ל א‬
‫‪3‬אשר תדר ך כף רגלכם בו לכם יהיה | מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים ה ‪3‬‬
‫יתיצב איש בפניכם | פחדכם ומור ‪3‬אכם יתן יהוה "אל היכם על פני כל הארץ ‪3‬אשר תדרכו בה כ ‪3‬אשר דבר לכם‪( :‬‬
‫‪ )26‬ראה אנ כי נ תן לפניכם היום | ברכה וקללה‪ )27( :‬את הברכה | ‪3‬אשר תשמעו אל מצות יהוה "אל היכם ‪3‬אשר אנ כי‬
‫מצוה אתכם היום‪ )28( :‬והקללה אם ל א תשמעו אל מצות יהוה "אל היכם וסרתם מן הדרך ‪3‬אשר אנ כי מצוה‬
‫יאך יהוה "אל היך אל הארץ ‪3‬אשר אתה‬‫אחרי "אל הים ‪3‬אחרים ‪3‬אשר ל א ידעתם‪ )29( :‬והיה כי יב ‪3‬‬‫אתכם היום | ללכת ‪3‬‬
‫בא שמה לרשתה | ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל‪3 )30( :‬הל א המה בעבר הירדן ‪3‬‬
‫אחרי‬
‫דרך מבוא השמש בארץ הכנע‪3‬ני הי שב בע‪3‬רבה | מול הגלגל אצל אלוני מ רה‪ )31( :‬כי אתם ע ברים את הירדן לב א‬
‫לרשת את הארץ ‪3‬אשר יהוה "אל היכם נ תן לכם | וירשתם א תה וישבתם בה‪ )32( :‬ושמרתם לע‪3‬שות את כל ה >חקים‬
‫ואת המשפטים | ‪3‬אשר אנ כי נ תן לפניכם היום‪:‬‬
‫(‪ )1‬אלה ה >חקים והמשפטים ‪3‬אשר תשמרון לע‪3‬שות בארץ ‪3‬אשר נתן יהוה "אל הי ‪3‬אב תיך לך לרשתה | כל הימים ‪3‬אשר‬
‫אתם חיים על ה ‪3‬אדמה‪ )2( :‬אבד תאבדון את כל המק מות ‪3‬אשר עבדו שם הגוים ‪3‬אשר אתם י רשים א תם את‬
‫"אל היהם | על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רע‪3‬נן‪ )3( :‬ונתצתם את מזבח תם ושברתם את מצב תם‬
‫ואשריהם תשרפון באש ופסילי "אל היהם תגדעון | ואבדתם את שמם מן המקום ההוא‪ )4( :‬ל א תע‪3‬שון כן ליהוה‬ ‫‪3‬‬
‫"אל היכם‪ )5( :‬כי אם אל המקום ‪3‬אשר יבחר יהוה "אל היכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם | לשכנו תדרשו ובאת‬
‫והבאתם שמה ע ל תיכם וזבחיכם ואת מעשר תיכם ואת תרומת ידכם | ונדריכם ונדב תיכם ובכ ר ת‬ ‫שמה‪3 )6( :‬‬
‫ואכלתם שם לפני יהוה "אל היכם ושמחתם בכ ל משלח ידכם אתם ובתיכם | ‪3‬אשר ברכך יהוה‬ ‫בקרכם וצ אנכם‪3 )7( :‬‬
‫"אל היך‪ )8( :‬ל א תע‪3‬שון ככ ל ‪3‬אשר ‪3‬אנחנו ע שים פ ה היום | איש כל הישר בעיניו‪ )9( :‬כי ל א באתם עד עתה | אל‬
‫נחלה ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך‪ )10( :‬וע‪3‬ברתם את הירדן וישבתם בארץ ‪3‬אשר יהוה "אל היכם מנחיל‬ ‫המנוחה ואל ה ‪3‬‬
‫אתכם | והניח לכם מכל א יביכם מסביב וישבתם בטח‪ )11( :‬והיה המקום ‪3‬אשר יבחר יהוה "אל היכם בו לשכן שמו‬
‫שם שמה תביאו את כל ‪3‬אשר אנ כי מצוה אתכם | עול תיכם וזבחיכם מעשר תיכם ותר>מת ידכם וכ ל מבחר נדריכם‬
‫‪3‬אשר תדרו ליהוה‪ )12( :‬ושמחתם לפני יהוה "אל היכם אתם ובניכם ובנ תיכם ועבדיכם ואמה תיכם | והלוי ‪3‬אשר‬
‫נחלה אתכם‪ )13( :‬השמר לך פן תע‪3‬לה ע ל תיך | בכל מקום ‪3‬אשר תראה‪ )14( :‬כי אם‬ ‫בשע‪3‬ריכם כי אין לו חלק ו ‪3‬‬
‫במקום ‪3‬אשר יבחר יהוה באחד שבטיך שם תע‪3‬לה ע ל תיך | ושם תע‪3‬שה כ ל ‪3‬אשר אנ כי מצוך‪ )15( :‬רק בכל אות נפשך‬
‫תזבח ואכלת בשר כברכת יהוה "אל היך ‪3‬אשר נתן לך בכל שעריך | הטמא והטהור י אכלנו כצבי וכאיל‪ )16( :‬רק‬
‫הדם ל א ת אכלו | על הארץ תשפכנו כמים‪ )17( :‬ל א תוכל ל "אכ ל בשעריך מעשר דגנך ותיר שך ויצהרך ובכ ר ת בקרך‬
‫וצ אנך | וכל נדריך ‪3‬אשר תד ר ונדב תיך ותרומת ידך‪ )18( :‬כי אם לפני יהוה "אל היך ת אכלנו במקום ‪3‬אשר יבחר יהוה‬
‫ואמתך והלוי ‪3‬אשר בשעריך | ושמחת לפני יהוה "אל היך בכ ל משלח ידך‪)19( :‬‬ ‫"אל היך בו אתה ובנך ובתך ועבדך ‪3‬‬
‫השמר לך פן תע‪3‬ז ב את הלוי | כל ימיך על אדמתך‪ )20( :‬כי ירחיב יהוה "אל היך את גבולך כ ‪3‬אשר דבר לך ואמרת‬
‫א כלה בשר כי תאוה נפשך ל "אכ ל בשר | בכל אות נפשך ת אכל בשר‪ )21( :‬כי ירחק ממך המקום ‪3‬אשר יבחר יהוה‬
‫"אל היך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצ אנך ‪3‬אשר נתן יהוה לך כ ‪3‬אשר צויתך | ואכלת בשעריך בכ ל אות נפשך‪( :‬‬
‫‪ )22‬אך כ ‪3‬אשר יאכל את הצבי ואת האיל כן ת אכלנו | הטמא והטהור יחדו י אכלנו‪ )23( :‬רק ‪3‬חזק לבלתי ‪3‬אכ ל הדם‬
‫כי הדם הוא הנפש | ול א ת אכל הנפש עם הבשר‪ )24( :‬ל א ת אכלנו | על הארץ תשפכנו כמים‪ )25( :‬ל א ת אכלנו |‬
‫אחריך כי תע‪3‬שה הישר בעיני יהוה‪ )26( :‬רק קדשיך ‪3‬אשר יהיו לך ונדריך | תשא ובאת אל‬ ‫למען ייטב לך ולבניך ‪3‬‬
‫המקום ‪3‬אשר יבחר יהוה‪ )27( :‬ועשית ע ל תיך הבשר והדם על מזבח יהוה "אל היך | ודם זבחיך ישפך על מזבח יהוה‬
‫אחריך עד‬ ‫"אל היך והבשר ת אכל‪ )28( :‬שמ ר ושמעת את כל הדברים האלה ‪3‬אשר אנ כי מצוך | למען ייטב לך ולבניך ‪3‬‬
‫עולם כי תע‪3‬שה הטוב והישר בעיני יהוה "אל היך‪ )29( :‬כי יכרית יהוה "אל היך את הגוים ‪3‬אשר אתה בא שמה‬
‫אחרי השמדם מפניך | ופן‬‫אחריהם ‪3‬‬ ‫לרשת אותם מפניך | וירשת א תם וישבת בארצם‪ )30( :‬השמר לך פן תנקש ‪3‬‬
‫תדר ש לאל היהם לאמ ר איכה יעבדו הגוים האלה את "אל היהם ואע"שה כן גם אני‪ )31( :‬ל א תע‪3‬שה כן ליהוה‬
‫"אל היך | כי כל תוע‪3‬בת יהוה ‪3‬אשר שנא עשו לאל היהם כי גם את בניהם ואת בנ תיהם ישרפו באש לאל היהם‪:‬‬
‫(‪ )1‬את כל הדבר ‪3‬אשר אנ כי מצוה אתכם א תו תשמרו לע‪3‬שות | ל א ת סף עליו ול א תגרע ממנו‪:‬‬
‫(‪ )2‬כי יקום בקרבך נביא או ח לם ‪3‬חלום | ונתן אליך אות או מופת‪ )3( :‬ובא האות והמופת ‪3‬אשר דבר אליך לאמ ר |‬
‫אחרי "אל הים ‪3‬אחרים ‪3‬אשר ל א ידעתם ונעבדם‪ )4( :‬ל א תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם ה ‪3‬חלום‬
‫נלכה ‪3‬‬
‫ההוא | כי מנסה יהוה "אל היכם אתכם לדעת ‪3‬הישכם א ‪3‬הבים את יהוה "אל היכם בכל לבבכם ובכל נפשכם‪3 )5( :‬‬
‫אחרי‬
‫יהוה "אל היכם תלכו וא תו תיראו | ואת מצותיו תשמ רו ובק לו תשמעו וא תו תע‪3‬ב דו ובו תדבקון‪ )6( :‬והנביא ההוא‬
‫או ח לם ה ‪3‬חלום ההוא יומת כי דבר סרה על יהוה "אל היכם המוציא אתכם מארץ מצרים והפ דך מבית ע‪3‬בדים‬
‫יחך מן הדרך ‪3‬אשר צוך יהוה "אל היך ללכת בה | ובערת הרע מקרבך‪ )7( :‬כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או‬‫להד ‪3‬‬
‫ואב תיך‪:‬‬
‫בתך או אשת חיקך או רע‪3‬ך ‪3‬אשר כנפשך בסתר לאמ ר | נלכה ונעבדה "אל הים ‪3‬אחרים ‪3‬אשר ל א ידעת אתה ‪3‬‬
‫(‪ )8‬מ "אל הי העמים ‪3‬אשר סביב תיכם הקר בים אליך או הרח קים ממך | מקצה הארץ ועד קצה הארץ‪ )9( :‬ל א ת אבה‬
‫לו ול א תשמע אליו | ול א תחוס עינך עליו ול א תחמ ל ול א תכסה עליו‪ )10( :‬כי הר ג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה‬
‫יאך מארץ‬ ‫אחר נה‪ )11( :‬וסקלתו ב ‪3‬אבנים ומת | כי בקש להד ‪3‬‬
‫יחך מעל יהוה "אל היך המוצ ‪3‬‬ ‫ל ‪3‬המיתו | ויד כל העם ב ‪3‬‬
‫(‪ )13‬כי‬ ‫מצרים מבית ע‪3‬בדים‪ )12( :‬וכל ישראל ישמעו ויראון | ול א יוספו לע‪3‬שות כדבר הרע הזה בקרבך‪:‬‬
‫תשמע באחת עריך ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך לשבת שם לאמ ר‪ )14( :‬יצאו ‪3‬אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את‬
‫י שבי עירם לאמ ר | נלכה ונעבדה "אל הים ‪3‬אחרים ‪3‬אשר ל א ידעתם‪ )15( :‬ודרשת וחקרת ושאלת היטב | והנה "אמת‬
‫נכון הדבר נעשתה התועבה הז את בקרבך‪ )16( :‬הכה תכה את י שבי העיר ההוא [ההיא קרי] לפי חרב | ה ‪3‬חרם א תה‬
‫ואת כל ‪3‬אשר בה ואת בהמתה לפי חרב‪ )17( :‬ואת כל שללה תקב ץ אל תוך רח בה ושרפת באש את העיר ואת כל‬
‫שללה כליל ליהוה "אל היך | והיתה תל עולם ל א תבנה עוד‪ )18( :‬ול א ידבק בידך מאומה מן החרם | למען ישוב‬
‫יהוה מ ‪3‬חרון אפו ונתן לך ר ‪3‬חמים ורחמך והרבך כ ‪3‬אשר נשבע ל ‪3‬אב תיך‪ )19( :‬כי תשמע בקול יהוה "אל היך לשמ ר את‬
‫כל מצותיו ‪3‬אשר אנ כי מצוך היום | לע‪3‬שות הישר בעיני יהוה "אל היך‪:‬‬
‫(‪ )1‬בנים אתם ליהוה "אל היכם | ל א תתג דדו ול א תשימו קרחה בין עיניכם למת‪ )2( :‬כי עם קדוש אתה ליהוה‬
‫(‪ )3‬ל א ת אכל כל תועבה‪)4( :‬‬ ‫"אל היך | ובך בחר יהוה להיות לו לעם סג>לה מכ ל העמים ‪3‬אשר על פני ה ‪3‬אדמה‪:‬‬
‫ז את הבהמה ‪3‬אשר ת אכלו | שור שה כשבים ושה עזים‪ )5( :‬איל וצבי ויחמור | ואקו ודיש ן ותאו וזמר‪ )6( :‬וכל‬
‫בהמה מפרסת פרסה וש סעת שסע שתי פרסות מע‪3‬לת גרה בבהמה | א תה ת אכלו‪ )7( :‬אך את זה ל א ת אכלו ממע‪3‬לי‬
‫הגרה וממפריסי הפרסה השסועה | את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מע‪3‬לה גרה המה ופרסה ל א הפריסו‬
‫טמאים הם לכם‪ )8( :‬ואת ה ‪3‬חזיר כי מפריס פרסה הוא ול א גרה טמא הוא לכם | מבשרם ל א ת אכלו ובנבלתם ל א‬
‫תגעו‪ )9( :‬את זה ת אכלו מכ ל ‪3‬אשר במים | כ ל ‪3‬אשר לו סנפיר וקשקשת ת אכלו‪ )10( :‬וכ ל ‪3‬אשר אין לו סנפיר‬
‫(‪ )11‬כל צפור טה רה ת אכלו‪ )12( :‬וזה ‪3‬אשר ל א ת אכלו מהם | הנשר‬ ‫וקשקשת ל א ת אכלו | טמא הוא לכם‪:‬‬
‫והפרס והעזניה‪ )13( :‬והראה ואת האיה והדיה למינה‪ )14( :‬ואת כל ע רב למינו‪ )15( :‬ואת בת היע‪3‬נה ואת התחמס‬
‫ואת השחף | ואת הנץ למינהו‪ )16( :‬את הכוס ואת הינשוף והתנשמת‪ )17( :‬והקאת ואת הרחמה ואת השלך‪)18( :‬‬
‫וה ‪3‬חסידה וה ‪3‬אנפה למינה | והדוכיפת והע‪3‬טלף‪ )19( :‬וכ ל שרץ העוף טמא הוא לכם | ל א יאכלו‪ )20( :‬כל עוף טהור‬
‫ואכלה או מכ ר לנכרי כי עם קדוש אתה ליהוה "אל היך |‬ ‫ת אכלו‪ )21( :‬ל א ת אכלו כל נבלה לגר ‪3‬אשר בשעריך תתננה ‪3‬‬
‫ל א תבשל גדי ב ‪3‬חלב אמו‪:‬‬
‫(‪ )22‬עשר תעשר את כל תבואת זרעך | הי צא השדה שנה שנה‪ )23( :‬ואכלת לפני יהוה "אל היך במקום ‪3‬אשר יבחר‬
‫לשכן שמו שם מעשר דגנך תיר שך ויצהרך ובכ ר ת בקרך וצ אנך | למען תלמד ליראה את יהוה "אל היך כל הימים‪( :‬‬
‫‪ )24‬וכי ירבה ממך הדרך כי ל א תוכל שאתו כי ירחק ממך המקום ‪3‬אשר יבחר יהוה "אל היך לשום שמו שם | כי‬
‫יברכך יהוה "אל היך‪ )25( :‬ונתתה בכסף | וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום ‪3‬אשר יבחר יהוה "אל היך בו‪)26( :‬‬
‫ונתתה הכסף בכ ל ‪3‬אשר תאוה נפשך בבקר ובצ אן וביין ובשכר ובכ ל ‪3‬אשר תשאלך נפשך | ואכלת שם לפני יהוה‬
‫נחלה עמך‪ )28( :‬מקצה של ש‬ ‫"אל היך ושמחת אתה וביתך‪ )27( :‬והלוי ‪3‬אשר בשעריך ל א תעזבנו | כי אין לו חלק ו ‪3‬‬
‫נחלה עמך והגר‬ ‫שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההוא | והנחת בשעריך‪ )29( :‬ובא הלוי כי אין לו חלק ו ‪3‬‬
‫והיתום והאלמנה ‪3‬אשר בשעריך ואכלו ושבעו | למען יברכך יהוה "אל היך בכל מע‪3‬שה ידך ‪3‬אשר תע‪3‬שה‪:‬‬
‫(‪ )1‬מקץ שבע שנים תע‪3‬שה שמטה‪ )2( :‬וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו ‪3‬אשר ישה ברעהו | ל א יג ש את‬
‫ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך‪ )4( :‬אפס כי ל א‬ ‫רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה ליהוה‪ )3( :‬את הנכרי תג ש | ‪3‬‬
‫נחלה לרשתה‪ )5( :‬רק אם שמוע תשמע בקול‬ ‫יהיה בך אביון | כי ברך יברכך יהוה בארץ ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך ‪3‬‬
‫יהוה "אל היך | לשמ ר לע‪3‬שות את כל המצוה הז את ‪3‬אשר אנ כי מצוך היום‪ )6( :‬כי יהוה "אל היך ברכך כ ‪3‬אשר דבר לך |‬
‫(‪ )7‬כי יהיה בך אביון מאחד אחיך‬ ‫והע‪3‬בטת גוים רבים ואתה ל א תע‪3‬ב ט ומשלת בגוים רבים ובך ל א ימש לו‪:‬‬
‫באחד שעריך בארצך ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך | ל א תאמץ את לבבך ול א תקפ ץ את ידך מאחיך האביון‪ )8( :‬כי‬
‫פת ח תפתח את ידך לו | והע‪3‬בט תע‪3‬ביטנו די מחס רו ‪3‬אשר יחסר לו‪ )9( :‬השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל‬
‫לאמ ר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ול א תתן לו | וקרא עליך אל יהוה והיה בך חטא‪( :‬‬
‫‪ )10‬נתון תתן לו ול א ירע לבבך בתתך לו | כי בגלל הדבר הזה יברכך יהוה "אל היך בכל מע‪3‬שך ובכ ל משלח ידך‪)11( :‬‬
‫כי ל א יחדל אביון מקרב הארץ | על כן אנ כי מצוך לאמ ר פת ח תפתח את ידך לאחיך לע‪3‬ניך ולאבי נך בארצך‪( :‬‬
‫‪ )12‬כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה וע‪3‬בדך שש שנים | ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך‪ )13( :‬וכי תשלחנו‬
‫חפשי מעמך | ל א תשלחנו ריקם‪ )14( :‬הע‪3‬ניק תע‪3‬ניק לו מצ אנך ומגרנך ומיקבך | ‪3‬אשר ברכך יהוה "אל היך תתן לו‪( :‬‬
‫‪ )15‬וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך יהוה "אל היך | על כן אנ כי מצוך את הדבר הזה היום‪ )16( :‬והיה כי‬
‫י אמר אליך ל א אצא מעמך | כי ‪3‬אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך‪ )17( :‬ולקחת את המרצע ונתתה באזנו ובדלת‬
‫והיה לך עבד עולם | ואף ל ‪3‬אמתך תע‪3‬שה כן‪ )18( :‬ל א יקשה בעינך בשל ‪3‬חך א תו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר‬
‫ע‪3‬בדך שש שנים | וברכך יהוה "אל היך בכ ל ‪3‬אשר תע‪3‬שה‪:‬‬
‫(‪ )19‬כל הבכור ‪3‬אשר יולד בבקרך ובצ אנך הזכר תקדיש ליהוה "אל היך | ל א תע‪3‬ב ד בבכ ר שורך ול א תג ז בכור צ אנך‪:‬‬
‫(‪ )20‬לפני יהוה "אל היך ת אכ‪3‬לנו שנה בשנה במקום ‪3‬אשר יבחר יהוה | אתה וביתך‪ )21( :‬וכי יהיה בו מום פסח או‬
‫עור כ ל מום רע | ל א תזבחנו ליהוה "אל היך‪ )22( :‬בשעריך ת אכ‪3‬לנו | הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל‪ )23( :‬רק את‬
‫דמו ל א ת אכל | על הארץ תשפכנו כמים‪:‬‬
‫יאך יהוה "אל היך ממצרים לילה‪)2( :‬‬‫(‪ )1‬שמור את ח דש האביב ועשית פסח ליהוה "אל היך | כי בח דש האביב הוצ ‪3‬‬
‫וזבחת פסח ליהוה "אל היך צ אן ובקר | במקום ‪3‬אשר יבחר יהוה לשכן שמו שם‪ )3( :‬ל א ת אכל עליו חמץ שבעת ימים‬
‫ת אכל עליו מצות לחם ע ני | כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכ ר את יום צאתך מארץ מצרים כ ל ימי חייך‪( :‬‬
‫‪ )4‬ול א יראה לך שא ר בכל גב>לך שבעת ימים | ול א ילין מן הבשר ‪3‬אשר תזבח בערב ביום הראשון לב קר‪ )5( :‬ל א‬
‫תוכל לזב ח את הפסח | באחד שעריך ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך‪ )6( :‬כי אם אל המקום ‪3‬אשר יבחר יהוה "אל היך‬
‫לשכן שמו שם תזבח את הפסח בערב | כבוא השמש מועד צאתך ממצרים‪ )7( :‬ובשלת ואכלת במקום ‪3‬אשר יבחר‬
‫יהוה "אל היך בו | ופנית בב קר והלכת לא הליך‪ )8( :‬ששת ימים ת אכל מצות | וביום השביעי ע‪3‬צרת ליהוה "אל היך ל א‬
‫תע‪3‬שה מלאכה‪ )9( :‬שבעה שב>ע ת תספר לך | מהחל חרמש בקמה תחל לספ ר שבעה שב>עות‪ )10( :‬ועשית חג שב>עות‬
‫ליהוה "אל היך מסת נדבת ידך ‪3‬אשר תתן | כ ‪3‬אשר יברכך יהוה "אל היך‪ )11( :‬ושמחת לפני יהוה "אל היך אתה ובנך‬
‫ואמתך והלוי ‪3‬אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה ‪3‬אשר בקרבך | במקום ‪3‬אשר יבחר יהוה "אל היך‬ ‫ובתך ועבדך ‪3‬‬
‫לשכן שמו שם‪ )12( :‬וזכרת כי עבד היית במצרים | ושמרת ועשית את ה >חקים האלה‪:‬‬
‫ואמתך‬ ‫(‪ )13‬חג ה >סכ ת תע‪3‬שה לך שבעת ימים | באספך מגרנך ומיקבך‪ )14( :‬ושמחת בחגך | אתה ובנך ובתך ועבדך ‪3‬‬
‫והלוי והגר והיתום והאלמנה ‪3‬אשר בשעריך‪ )15( :‬שבעת ימים תח ג ליהוה "אל היך במקום ‪3‬אשר יבחר יהוה | כי‬
‫יברכך יהוה "אל היך בכ ל תבואתך ובכ ל מע‪3‬שה ידיך והיית אך שמח‪ )16( :‬שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את‬
‫פני יהוה "אל היך במקום ‪3‬אשר יבחר בחג המצות ובחג השב>עות ובחג ה >סכות | ול א יראה את פני יהוה ריקם‪)17( :‬‬
‫(‪ )18‬ש פטים וש טרים תתן לך בכל שעריך ‪3‬אשר יהוה‬ ‫איש כמתנת ידו | כברכת יהוה "אל היך ‪3‬אשר נתן לך‪:‬‬
‫"אל היך נ תן לך לשבטיך | ושפטו את העם משפט צדק‪ )19( :‬ל א תטה משפט ל א תכיר פנים | ול א תקח ש חד כי‬
‫הש חד יעור עיני ‪3‬חכמים ויסלף דברי צדיקם‪ )20( :‬צדק צדק תרד ף | למען תחיה וירשת את הארץ ‪3‬אשר יהוה‬
‫(‪ )22‬ול א תקים לך‬ ‫"אל היך נ תן לך‪ )21( :‬ל א תטע לך ‪3‬אשרה כל עץ | אצל מזבח יהוה "אל היך ‪3‬אשר תע‪3‬שה לך‪:‬‬
‫מצבה | ‪3‬אשר שנא יהוה "אל היך‪:‬‬
‫(‪ )2‬כי‬ ‫(‪ )1‬ל א תזבח ליהוה "אל היך שור ושה ‪3‬אשר יהיה בו מום כ ל דבר רע | כי תוע‪3‬בת יהוה "אל היך הוא‪:‬‬
‫ימצא בקרבך באחד שעריך ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך | איש או אשה ‪3‬אשר יע‪3‬שה את הרע בעיני יהוה "אל היך לע‪3‬ב ר‬
‫בריתו‪ )3( :‬וילך ויע‪3‬ב ד "אל הים ‪3‬אחרים וישתחו להם | ולשמש או לירח או לכל צבא השמים ‪3‬אשר ל א צויתי‪)4( :‬‬
‫ו >הגד לך ושמעת | ודרשת היטב והנה "אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הז את בישראל‪ )5( :‬והוצאת את האיש‬
‫ההוא או את האשה ההוא ‪3‬אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך את האיש או את האשה | וסקלתם ב ‪3‬אבנים‬
‫ומתו‪ )6( :‬על פי שנים עדים או של שה עדים יומת המת | ל א יומת על פי עד אחד‪ )7( :‬יד העדים תהיה בו בראש נה‬
‫אחר נה | ובערת הרע מקרבך‪:‬‬
‫ל ‪3‬המיתו ויד כל העם ב ‪3‬‬
‫(‪ )8‬כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריב ת בשעריך | וקמת ועלית אל המקום‬
‫‪3‬אשר יבחר יהוה "אל היך בו‪ )9( :‬ובאת אל הכ ‪3‬הנים הלוים ואל הש פט ‪3‬אשר יהיה בימים ההם | ודרשת והגידו לך את‬
‫דבר המשפט‪ )10( :‬ועשית על פי הדבר ‪3‬אשר יגידו לך מן המקום ההוא ‪3‬אשר יבחר יהוה | ושמרת לע‪3‬שות ככ ל ‪3‬אשר‬
‫יורוך‪ )11( :‬על פי התורה ‪3‬אשר יורוך ועל המשפט ‪3‬אשר י אמרו לך תע‪3‬שה | ל א תסור מן הדבר ‪3‬אשר יגידו לך ימין‬
‫ושמ אל‪ )12( :‬והאיש ‪3‬אשר יע‪3‬שה בזדון לבלתי שמ ע אל הכ הן הע מד לשרת שם את יהוה "אל היך או אל הש פט |‬
‫ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל‪ )13( :‬וכל העם ישמעו ויראו | ול א יזידון עוד‪ )14( :‬כי תב א אל הארץ ‪3‬אשר‬
‫יהוה "אל היך נ תן לך וירשתה וישבתה בה | ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים ‪3‬אשר סביב תי‪ )15( :‬שום תשים‬
‫עליך מלך ‪3‬אשר יבחר יהוה "אל היך בו | מקרב אחיך תשים עליך מלך ל א תוכל לתת עליך איש נכרי ‪3‬אשר ל א אחיך‬
‫הוא‪ )16( :‬רק ל א ירבה לו סוסים ול א ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס | ויהוה אמר לכם ל א ת ספון לשוב‬
‫בדרך הזה עוד‪ )17( :‬ול א ירבה לו נשים ול א יסור לבבו | וכסף וזהב ל א ירבה לו מא ד‪ )18( :‬והיה כשבתו על כסא‬
‫ממלכתו | וכתב לו את משנה התורה הז את על ספר מלפני הכ ‪3‬הנים הלוים‪ )19( :‬והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו |‬
‫למען ילמד ליראה את יהוה "אל היו לשמ ר את כל דברי התורה הז את ואת ה >חקים האלה לע‪3‬ש תם‪ )20( :‬לבלתי רום‬
‫יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל‪:‬‬ ‫לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמ אול | למען ‪3‬‬
‫נחלה ל א יהיה לו‬ ‫נחלתו י אכלון‪ )2( :‬ו ‪3‬‬ ‫(‪ )1‬ל א יהיה לכ ‪3‬הנים הלוים כל שבט לוי חלק ו ‪3‬‬
‫נחלה עם ישראל | אשי יהוה ו ‪3‬‬
‫(‪ )3‬וזה יהיה משפט הכ ‪3‬הנים מאת העם מאת ז בחי הזבח אם‬ ‫נחלתו כ ‪3‬אשר דבר לו‪:‬‬
‫בקרב אחיו | יהוה הוא ‪3‬‬
‫שור אם שה | ונתן לכ הן הזר ע והלחיים והקבה‪ )4( :‬ראשית דגנך תיר שך ויצהרך וראשית גז צ אנך תתן לו‪ )5( :‬כי‬
‫(‪ )6‬וכי יב א הלוי מאחד‬ ‫בו בחר יהוה "אל היך מכל שבטיך | לע‪3‬מ ד לשרת בשם יהוה הוא ובניו כל הימים‪:‬‬
‫שעריך מכל ישראל ‪3‬אשר הוא גר שם | ובא בכל אות נפשו אל המקום ‪3‬אשר יבחר יהוה‪ )7( :‬ושרת בשם יהוה "אל היו |‬
‫(‪ )9‬כי אתה בא אל‬ ‫ככל אחיו הלוים הע מדים שם לפני יהוה‪ )8( :‬חלק כחלק י אכלו | לבד ממכריו על האבות‪:‬‬
‫הארץ ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך | ל א תלמד לע‪3‬שות כתוע‪3‬ב ת הגוים ההם‪ )10( :‬ל א ימצא בך מע‪3‬ביר בנו ובתו באש |‬
‫ק סם קסמים מעונן ומנחש ומכשף‪ )11( :‬וח בר חבר | וש אל אוב וידע ני וד רש אל המתים‪ )12( :‬כי תוע‪3‬בת יהוה כל‬
‫(‬ ‫ע שה אלה | ובגלל התועב ת האלה יהוה "אל היך מוריש אותם מפניך‪ )13( :‬תמים תהיה עם יהוה "אל היך‪:‬‬
‫‪ )14‬כי הגוים האלה ‪3‬אשר אתה יורש אותם אל מע ננים ואל ק סמים ישמעו | ואתה ל א כן נתן לך יהוה "אל היך‪)15( :‬‬
‫נביא מקרבך מאחיך כמ ני יקים לך יהוה "אל היך | אליו תשמעון‪ )16( :‬ככ ל ‪3‬אשר שאלת מעם יהוה "אל היך בח רב‬
‫ביום הקהל לאמ ר | ל א א סף לשמ ע את קול יהוה "אל הי ואת האש הגד לה הז את ל א אראה עוד ול א אמות‪)17( :‬‬
‫וי אמר יהוה אלי | היטיבו ‪3‬אשר דברו‪ )18( :‬נביא אקים להם מקרב ‪3‬אחיהם כמוך | ונתתי דברי בפיו ודבר ‪3‬אליהם‬
‫את כל ‪3‬אשר ‪3‬אצונו‪ )19( :‬והיה האיש ‪3‬אשר ל א ישמע אל דברי ‪3‬אשר ידבר בשמי | אנ כי אדר ש מעמו‪ )20( :‬אך הנביא‬
‫ואשר ידבר בשם "אל הים ‪3‬אחרים | ומת הנביא ההוא‪ )21( :‬וכי‬ ‫‪3‬אשר יזיד לדבר דבר בשמי את ‪3‬אשר ל א צויתיו לדבר ‪3‬‬
‫ת אמר בלבבך | איכה נדע את הדבר ‪3‬אשר ל א דברו יהוה‪3 )22( :‬אשר ידבר הנביא בשם יהוה ול א יהיה הדבר ול א‬
‫יבוא הוא הדבר ‪3‬אשר ל א דברו יהוה | בזדון דברו הנביא ל א תגור ממנו‪:‬‬
‫(‪ )1‬כי יכרית יהוה "אל היך את הגוים ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך את ארצם | וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם‪)2( :‬‬
‫שלוש ערים תבדיל לך | בתוך ארצך ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך לרשתה‪ )3( :‬תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך‬
‫‪3‬אשר ינחילך יהוה "אל היך | והיה לנוס שמה כל ר צח‪ )4( :‬וזה דבר הר צח ‪3‬אשר ינוס שמה וחי | ‪3‬אשר יכה את רעהו‬
‫ואשר יב א את רעהו ביער לחט ב עצים ונדחה ידו בגרזן לכר ת העץ‬ ‫בבלי דעת והוא ל א ש נא לו מתמ ל שלש ם‪3 )5( :‬‬
‫אחרי הר צח‬ ‫ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת | הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי‪ )6( :‬פן ירד ף ג אל הדם ‪3‬‬
‫כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש | ולו אין משפט מות כי ל א ש נא הוא לו מתמול שלשום‪ )7( :‬על כן‬
‫אנ כי מצוך לאמ ר | של ש ערים תבדיל לך‪ )8( :‬ואם ירחיב יהוה "אל היך את גב>לך כ ‪3‬אשר נשבע ל ‪3‬אב תיך | ונתן לך את‬
‫אהבה את‬ ‫כל הארץ ‪3‬אשר דבר לתת ל ‪3‬אב תיך‪ )9( :‬כי תשמ ר את כל המצוה הז את לע‪3‬ש תה ‪3‬אשר אנ כי מצוך היום ל ‪3‬‬
‫יהוה "אל היך וללכת בדרכיו כל הימים | ויספת לך עוד של ש ערים על השל ש האלה‪ )10( :‬ול א ישפך דם נקי בקרב‬
‫נחלה | והיה עליך דמים‪ )11( :‬וכי יהיה איש ש נא לרעהו וארב לו וקם עליו‬ ‫ארצך ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך ‪3‬‬
‫והכהו נפש ומת | ונס אל אחת הערים האל‪ )12( :‬ושלחו זקני עירו ולקחו א תו משם | ונתנו א תו ביד ג אל הדם‬
‫ומת‪ )13( :‬ל א תחוס עינך עליו | ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך‪ )14( :‬ל א תסיג גבול רע‪3‬ך ‪3‬אשר גבלו ראש נים |‬
‫(‪ )15‬ל א יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל‬ ‫נחלתך ‪3‬אשר תנחל בארץ ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך לרשתה‪:‬‬ ‫ב ‪3‬‬
‫יחטא | על פי שני עדים או על פי של שה עדים יקום דבר‪ )16( :‬כי יקום עד חמס באיש |‬ ‫חטאת בכל חטא ‪3‬אשר "‬
‫לע‪3‬נות בו סרה‪ )17( :‬ועמדו שני ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר להם הריב לפני יהוה | לפני הכ ‪3‬הנים והש פטים ‪3‬אשר יהיו בימים‬
‫ההם‪ )18( :‬ודרשו הש פטים היטב | והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו‪ )19( :‬וע‪3‬שיתם לו כ ‪3‬אשר זמם לע‪3‬שות לאחיו‬
‫| ובערת הרע מקרבך‪ )20( :‬והנשארים ישמעו ויראו | ול א י ספו לע‪3‬שות עוד כדבר הרע הזה בקרבך‪ )21( :‬ול א תחוס‬
‫עינך | נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל‪:‬‬
‫(‪ )1‬כי תצא למלחמה על א יביך וראית סוס ורכב עם רב ממך ל א תירא מהם | כי יהוה "אל היך עמך המעלך מארץ‬
‫מצרים‪ )2( :‬והיה כקרבכם אל המלחמה | ונגש הכ הן ודבר אל העם‪ )3( :‬ואמר ‪3‬אלהם שמע ישראל אתם קרבים‬
‫היום למלחמה על א יביכם | אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם‪ )4( :‬כי יהוה "אל היכם הה לך‬
‫עמכם | להלחם לכם עם א יביכם להושיע אתכם‪ )5( :‬ודברו הש טרים אל העם לאמ ר מי האיש ‪3‬אשר בנה בית חדש‬
‫ול א ‪3‬חנכו ילך ויש ב לביתו | פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו‪ )6( :‬ומי האיש ‪3‬אשר נטע כרם ול א חללו ילך ויש ב‬
‫לביתו | פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו‪ )7( :‬ומי האיש ‪3‬אשר ארש אשה ול א לקחה ילך ויש ב לביתו | פן ימות‬
‫במלחמה ואיש אחר יקחנה‪ )8( :‬ויספו הש טרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך ויש ב לביתו |‬
‫(‬ ‫ול א ימס את לבב אחיו כלבבו‪ )9( :‬והיה ככל ת הש טרים לדבר אל העם | ופקדו שרי צבאות בר אש העם‪:‬‬
‫‪ )10‬כי תקרב אל עיר להלחם עליה | וקראת אליה לשלום‪ )11( :‬והיה אם שלום תענך ופתחה לך | והיה כל העם‬
‫הנמצא בה יהיו לך למס וע‪3‬בדוך‪ )12( :‬ואם ל א תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה | וצרת עליה‪ )13( :‬ונתנה יהוה‬
‫"אל היך בידך | והכית את כל זכורה לפי חרב‪ )14( :‬רק הנשים והטף והבהמה וכ ל ‪3‬אשר יהיה בעיר כל שללה תב ז לך‬
‫| ואכלת את שלל א יביך ‪3‬אשר נתן יהוה "אל היך לך‪ )15( :‬כן תע‪3‬שה לכל הערים הרח ק ת ממך מא ד | ‪3‬אשר ל א מערי‬
‫נחלה | ל א תחיה כל נשמה‪ )17( :‬כי‬
‫הגוים האלה הנה‪ )16( :‬רק מערי העמים האלה ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך ‪3‬‬
‫ה ‪3‬חרם ת ‪3‬חרימם החתי וה "אמ רי הכנע‪3‬ני והפרזי החוי והיבוסי | כ ‪3‬אשר צוך יהוה "אל היך‪ )18( :‬למען ‪3‬אשר ל א ילמדו‬
‫(‪ )19‬כי תצור אל עיר ימים‬ ‫וחטאתם ליהוה "אל היכם‪:‬‬ ‫אתכם לע‪3‬שות ככ ל תוע‪3‬ב תם ‪3‬אשר עשו לאל היהם | ‪3‬‬
‫רבים להלחם עליה לתפשה ל א תשחית את עצה לנד ח עליו גרזן כי ממנו ת אכל וא תו ל א תכר ת | כי האדם עץ‬
‫השדה לב א מפניך במצור‪ )20( :‬רק עץ ‪3‬אשר תדע כי ל א עץ מ ‪3‬אכל הוא א תו תשחית וכרת | ובנית מצור על העיר‬
‫‪3‬אשר הוא ע שה עמך מלחמה עד רדתה‪:‬‬

‫(‪ )1‬כי ימצא חלל ב ‪3‬אדמה ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך לרשתה נ פל בשדה | ל א נודע מי הכהו‪ )2( :‬ויצאו זקניך‬
‫וש פטיך | ומדדו אל הערים ‪3‬אשר סביב ת החלל‪ )3( :‬והיה העיר הקר בה אל החלל | ולקחו זקני העיר ההוא עגלת‬
‫בקר ‪3‬אשר ל א ע>בד בה ‪3‬אשר ל א משכה בע ל‪ )4( :‬והורדו זקני העיר ההוא את העגלה אל נחל איתן ‪3‬אשר ל א יעבד בו‬
‫ול א יזרע | וערפו שם את העגלה בנחל‪ )5( :‬ונגשו הכ ‪3‬הנים בני לוי כי בם בחר יהוה "אל היך לשרתו ולברך בשם יהוה‬
‫| ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע‪ )6( :‬וכ ל זקני העיר ההוא הקר בים אל החלל | יר ‪3‬חצו את ידיהם על העגלה הע‪3‬רופה‬
‫בנחל‪ )7( :‬וענו ואמרו | ידינו ל א שפכה [שפכו קרי] את הדם הזה ועינינו ל א ראו‪ )8( :‬כפר לעמך ישראל ‪3‬אשר פדית‬
‫יהוה ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל | ונכפר להם הדם‪ )9( :‬ואתה תבער הדם הנקי מקרבך | כי תע‪3‬שה הישר‬
‫(‪ )10‬כי תצא למלחמה על א יביך | ונתנו יהוה "אל היך בידך ושבית שביו‪ )11( :‬וראית בשביה אשת‬ ‫בעיני יהוה‪:‬‬
‫והבאתה אל תוך ביתך | וגלחה את ר אשה ועשתה את צפרניה‪)13( :‬‬ ‫יפת ת אר | וחשקת בה ולקחת לך לאשה‪3 )12( :‬‬
‫והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים | ואחר כן תבוא אליה‬
‫ובעלתה והיתה לך לאשה‪ )14( :‬והיה אם ל א חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכ ר ל א תמכרנה בכסף | ל א תתעמר בה‬
‫(‪ )15‬כי תהיין לאיש שתי נשים האחת ‪3‬אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים ה ‪3‬אהובה‬ ‫תחת ‪3‬אשר עניתה‪:‬‬
‫והשנואה | והיה הבן הבכור לשניאה‪ )16( :‬והיה ביום הנחילו את בניו את ‪3‬אשר יהיה לו | ל א יוכל לבכר את בן‬
‫ה ‪3‬אהובה על פני בן השנואה הבכ ר‪ )17( :‬כי את הבכ ר בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכ ל ‪3‬אשר ימצא לו | כי הוא‬
‫ראשית א נו לו משפט הבכ רה‪ )18( :‬כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו ש מע בקול אביו ובקול אמו | ויסרו‬
‫א תו ול א ישמע ‪3‬אליהם‪ )19( :‬ותפשו בו אביו ואמו | והוציאו א תו אל זקני עירו ואל שער מק מו‪ )20( :‬ואמרו אל‬
‫גמהו כל אנשי עירו ב ‪3‬אבנים ומת ובערת הרע‬ ‫זקני עירו בננו זה סורר ומ רה איננו ש מע בק לנו | זולל וס בא‪ )21( :‬ור >‬
‫(‪ )22‬וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת | ותלית א תו על עץ‪)23( :‬‬ ‫מקרבך | וכל ישראל ישמעו ויראו‪:‬‬
‫ל א תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת "אל הים תלוי | ול א תטמא את אדמתך ‪3‬אשר יהוה‬
‫נחלה‪:‬‬
‫"אל היך נ תן לך ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ל א תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם | השב תשיבם לאחיך‪ )2( :‬ואם ל א קרוב אחיך‬
‫והשב תו לו‪ )3( :‬וכן תע‪3‬שה ל ‪3‬חמ רו וכן‬
‫ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דר ש אחיך א תו ‪3‬‬‫אליך ול א ידעתו | ‪3‬‬
‫תע‪3‬שה לשמלתו וכן תע‪3‬שה לכל ‪3‬אבדת אחיך ‪3‬אשר ת אבד ממנו ומצאתה | ל א תוכל להתעלם‪ )4( :‬ל א תראה את‬
‫‪3‬חמור אחיך או שורו נ פלים בדרך והתעלמת מהם | הקם תקים עמו‪ )5( :‬ל א יהיה כלי גבר על אשה ול א ילבש גבר‬
‫שמלת אשה | כי תוע‪3‬בת יהוה "אל היך כל ע שה אלה‪:‬‬
‫(‪ )6‬כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפר חים או ביצים והאם ר בצת על האפר חים או על הביצים‬
‫(‪)8‬‬ ‫| ל א תקח האם על הבנים‪ )7( :‬שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך | למען ייטב לך וה ‪3‬ארכת ימים‪:‬‬
‫כי תבנה בית חדש ועשית מע‪3‬קה לגגך | ול א תשים דמים בביתך כי יפ ל הנ פל ממנו‪ )9( :‬ל א תזרע כרמך כלאים |‬
‫(‪ )11‬ל א‬ ‫(‪ )10‬ל א ת ‪3‬חר ש בשור וב ‪3‬חמ ר יחדו‪:‬‬ ‫פן תקדש המלאה הזרע ‪3‬אשר תזרע ותבואת הכרם‪:‬‬
‫(‪ )13‬כי יקח‬ ‫תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו‪ )12( :‬גדלים תע‪3‬שה לך | על ארבע כנפות כסותך ‪3‬אשר תכסה בה‪:‬‬
‫איש אשה | ובא אליה ושנאה‪ )14( :‬ושם לה ע‪3‬ליל ת דברים והוציא עליה שם רע | ואמר את האשה הז את לקחתי‬
‫ואקרב אליה ול א מצאתי לה בתולים‪ )15( :‬ולקח ‪3‬אבי הנער [הנע‪3‬רה קרי] ואמה | והוציאו את בתולי הנער [הנע‪3‬רה‬
‫קרי] אל זקני העיר השערה‪ )16( :‬ואמר ‪3‬אבי הנער [הנע‪3‬רה קרי] אל הזקנים | את בתי נתתי לאיש הזה לאשה‬
‫וישנאה‪ )17( :‬והנה הוא שם ע‪3‬ליל ת דברים לאמ ר ל א מצאתי לבתך בתולים ואלה בתולי בתי | ופרשו השמלה לפני‬
‫זקני העיר‪ )18( :‬ולקחו זקני העיר ההוא את האיש | ויסרו א תו‪ )19( :‬וענשו א תו מאה כסף ונתנו ל ‪3‬אבי הנע‪3‬רה כי‬
‫הוציא שם רע על בתולת ישראל | ולו תהיה לאשה ל א יוכל לשלחה כל ימיו‪ )20( :‬ואם "אמת היה הדבר הזה | ל א‬
‫נמצאו בתולים לנער [לנע‪3‬רה קרי]‪ )21( :‬והוציאו את הנער [הנע‪3‬רה קרי] אל פתח בית אביה וסקלוה אנשי עירה‬
‫(‪ )22‬כי ימצא איש ש כב עם‬ ‫ב ‪3‬אבנים ומתה כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה | ובערת הרע מקרבך‪:‬‬
‫(‪ )23‬כי יהיה נער‬ ‫אשה בע>לת בעל ומתו גם שניהם האיש הש כב עם האשה והאשה | ובערת הרע מישראל‪:‬‬
‫[נע‪3‬רה קרי] בתולה מא רשה לאיש | ומצאה איש בעיר ושכב עמה‪ )24( :‬והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההוא‬
‫וסקלתם א תם ב ‪3‬אבנים ומתו את הנער [הנע‪3‬רה קרי] על דבר ‪3‬אשר ל א צע‪3‬קה בעיר ואת האיש על דבר ‪3‬אשר ענה את‬
‫אשת רעהו | ובערת הרע מקרבך‪ )25( :‬ואם בשדה ימצא האיש את הנער [הנע‪3‬רה קרי] המא רשה וה "חזיק בה האיש‬
‫ושכב עמה | ומת האיש ‪3‬אשר שכב עמה לבדו‪ )26( :‬ולנער [ולנע‪3‬רה קרי] ל א תע‪3‬שה דבר אין לנער [לנע‪3‬רה קרי] חטא‬
‫מות | כי כ ‪3‬אשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה‪ )27( :‬כי בשדה מצאה | צע‪3‬קה הנער [הנע‪3‬רה קרי]‬
‫(‪ )28‬כי ימצא איש נער [נע‪3‬רה קרי] בתולה ‪3‬אשר ל א א רשה ותפשה ושכב עמה |‬ ‫המא רשה ואין מושיע לה‪:‬‬
‫ונמצאו‪ )29( :‬ונתן האיש הש כב עמה ל ‪3‬אבי הנער [הנע‪3‬רה קרי] ‪3‬חמשים כסף | ולו תהיה לאשה תחת ‪3‬אשר ענה ל א‬
‫יוכל שלחה כל ימיו‪:‬‬
‫א יב א פצוע דכא‬ ‫(‪ )1‬ל א יקח איש את אשת אביו | ול א יגלה כנף(‪)2‬‬
‫אבליו‪:‬‬
‫(‪ )3‬ל א יב א ממזר בקהל יהוה | גם‬ ‫וכרות שפכה בקהל יהוה‪:‬‬
‫דור ע‪3‬שירי ל א יב א לו בקהל יהוה‪ )4( :‬ל א יב א עמוני ומואבי בקהל‬
‫ם‪:‬ד(בר ‪3‬אשר ל א‬ ‫יהוה | גם דור ע‪3‬שירי ל א יב א להם בקהל יהוה עד ‪)5‬‬
‫עולעל‬
‫ואשר שכר‬ ‫קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים | ‪3‬‬
‫נהרים לקללך‪ )6( :‬ול א אבה‬ ‫עליך את בלעם בן בעור מפתור ‪3‬ארם ‪3‬‬
‫ויהפ ך יהוה "אל היך לך את הקללה‬ ‫יהוה "אל היך לשמ ע אל בלעם ‪3‬‬
‫לברכה | כי ‪3‬אהבך יהוה "אל היך‪( :)7‬ל א תדר ש של מם וט בתם | כל ימיך‬
‫הוא |א תתעב מצרי כי גר היית‬ ‫לעולם‪ )8( :‬ל א תתעב ‪3‬אד מי כי אחיך ל‬
‫בארצו‪ )9( :‬בנים ‪3‬אשר יולדו להם דור שלישי | יב א להם בקהל (י‪ )10‬כ‬
‫הוה‪:‬י‬
‫‪ ()11‬כי יהיה בך איש ‪3‬אשר‬ ‫תצא מ ‪3‬חנה על א יביך | ונשמרת מכ ל דבר רע‪:‬‬
‫ל א יהיה טהור מקרה לילה | ויצא אל מחוץ למ ‪3‬חנה ל א יב א אל תוך‬
‫המ ‪3‬חנה‪ )12( :‬והיה לפנות ערב ירחץ במים | וכב א השמש יב א אל תוך‬
‫יתד תהיה‬ ‫המ ‪3‬חנה‪ )13( :‬ויד תהיה לך מחוץ למ ‪3‬חנה | ויצאת שמה‪ )14‬ו‬
‫חוץ‪( :‬‬
‫לך על ‪3‬אזנך | והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך‪:‬‬
‫(‪ )15‬כי יהוה "אל היך מתהלך בקרב מ ‪3‬חנך להצילך ולתת א יביך לפניך‬
‫אחריך(‪ )16:‬ל א‬
‫והיה מ ‪3‬חניך קדוש | ול א יראה בך ערות דבר ושב מ ‪3‬‬
‫ניו‪( ):‬עמך ישב בקרבך‬ ‫תסגיר עבד אל ‪3‬אד ניו | ‪3‬אשר ינצל אליך מעם ‪3‬אד ‪17‬‬
‫תוננו‪ )18:‬ל א תהיה‬
‫(‬ ‫במקום ‪3‬אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו | ל א‬
‫ל‪( ):‬ל א תביא אתנן‬ ‫קדשה מבנות ישראל | ול א יהיה קדש מבני ישרא‪19‬‬
‫זונה ומחיר כלב בית יהוה "אל היך לכל נדר | כי תוע‪3‬בת יהוה "אל היך‬
‫גם שניהם‪ )20( :‬ל א תשיך לאחיך נשך כסף נשך א כל | נשך כל דבר‬
‫‪3‬אשר ישך‪ )21( :‬לנכרי תשיך ולאחיך ל א תשיך | למען יברכך יהוה‬
‫(‬ ‫"אל היך בכ ל משלח ידך על הארץ ‪3‬אשר אתה בא שמה לרשתה‪:‬‬
‫‪ )22‬כי תד ר נדר ליהוה "אל היך ל א תאחר לשלמו | כי דר ש ידרשנו‬
‫יהוה "אל היך מעמך והיה בך חטא‪ )23( :‬וכי תחדל לנד ר | ל א יהיה בך‬
‫חטא‪ )24( :‬מוצא שפתיך תשמ ר ועשית | כ ‪3‬אשר נדרת ליהוה "אל היך‬
‫נדבה ‪3‬אשר דברת בפיך‪ )25( :‬כי תב א בכרם רעך ואכלת ע‪3‬נבים‬
‫כנפשך שבעך | ואל כליך ל א תתן‪ )26( :‬כי תב א בקמת רעך וקטפת‬
‫מליל ת בידך | וחרמש ל א תניף על קמת רעך‪:‬‬
‫יתת ונתן בידה‬ ‫(‪ )1‬כי יקח איש אשה ובעלה | והיה אם ל א תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כר >‬
‫יתת ונתן‬‫אחרון וכתב לה ספר כר >‬‫ושלחה מביתו‪ )2( :‬ויצאה מביתו | והלכה והיתה לאיש אחר‪ )3( :‬ושנאה האיש ה ‪3‬‬
‫אחרון ‪3‬אשר לקחה לו לאשה‪ )4( :‬ל א יוכל בעלה הראשון ‪3‬אשר שלחה‬ ‫בידה ושלחה מביתו | או כי ימות האיש ה ‪3‬‬
‫אחרי ‪3‬אשר >הטמאה כי תועבה הוא לפני יהוה | ול א ת ‪3‬חטיא את הארץ ‪3‬אשר יהוה‬ ‫לשוב לקחתה להיות לו לאשה ‪3‬‬
‫נחלה‪ )5( :‬כי יקח איש אשה ‪3‬חדשה ל א יצא בצבא ול א יע‪3‬ב ר עליו לכל דבר | נקי יהיה לביתו שנה‬ ‫"אל היך נ תן לך ‪3‬‬
‫(‪ )7‬כי ימצא איש ג נב נפש‬ ‫אחת ושמח את אשתו ‪3‬אשר לקח‪ )6( :‬ל א ‪3‬‬
‫יחב ל רחים ורכב | כי נפש הוא ח בל‪:‬‬
‫מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו | ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך‪ )8( :‬השמר בנגע הצרעת לשמ ר מא ד‬
‫(‪ )9‬זכור את ‪3‬אשר עשה יהוה‬ ‫ולע‪3‬שות | ככ ל ‪3‬אשר יורו אתכם הכ ‪3‬הנים הלוים כ ‪3‬אשר צויתם תשמרו לע‪3‬שות‪:‬‬
‫"אל היך למרים | בדרך בצאתכם ממצרים‪ )10( :‬כי תשה ברע‪3‬ך משאת מאומה | ל א תב א אל ביתו לע‪3‬ב ט ע‪3‬ב טו‪)11( :‬‬
‫בחוץ תע‪3‬מ ד | והאיש ‪3‬אשר אתה נ שה בו יוציא אליך את הע‪3‬בוט החוצה‪ )12( :‬ואם איש עני הוא | ל א תשכב בע‪3‬ב טו‪:‬‬
‫(‪ )13‬השב תשיב לו את הע‪3‬בוט כב א השמש ושכב בשלמתו ובר‪3‬כך | ולך תהיה צדקה לפני יהוה "אל היך‪ )14( :‬ל א‬
‫תע‪3‬ש ק שכיר עני ואביון | מאחיך או מגרך ‪3‬אשר בארצך בשעריך‪ )15( :‬ביומו תתן שכרו ול א תבוא עליו השמש כי‬
‫עני הוא ואליו הוא נ שא את נפשו | ול א יקרא עליך אל יהוה והיה בך חטא‪ )16( :‬ל א יומתו אבות על בנים ובנים‬
‫ל א יומתו על אבות | איש בחטאו יומתו‪ )17( :‬ל א תטה משפט גר יתום | ול א ת ‪3‬חב ל בגד אלמנה‪ )18( :‬וזכרת כי‬
‫(‪ )19‬כי תקצ ר‬ ‫עבד היית במצרים ויפדך יהוה "אל היך משם | על כן אנ כי מצוך לע‪3‬שות את הדבר הזה‪:‬‬
‫קצירך בשדך ושכחת ע מר בשדה ל א תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה | למען יברכך יהוה "אל היך בכ ל‬
‫(‪ )21‬כי תבצ ר כרמך ל א‬ ‫אחריך | לגר ליתום ולאלמנה יהיה‪:‬‬‫מע‪3‬שה ידיך‪ )20( :‬כי תחב ט זיתך ל א תפאר ‪3‬‬
‫אחריך | לגר ליתום ולאלמנה יהיה‪ )22( :‬וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים | על כן אנ כי מצוך לע‪3‬שות את‬ ‫תעולל ‪3‬‬
‫הדבר הזה‪:‬‬
‫(‪ )1‬כי יהיה ריב בין ‪3‬אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום | והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע‪ )2( :‬והיה אם בן‬
‫הכות הרשע | והפילו הש פט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר‪ )3( :‬ארבעים יכנו ל א י סיף | פן י סיף להכ תו על אלה‬
‫(‪ )5‬כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן‬ ‫מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך‪ )4( :‬ל א תחס ם שור בדישו‪:‬‬
‫אין לו ל א תהיה אשת המת החוצה לאיש זר | יבמה יב א עליה ולקחה לו לאשה ויבמה‪ )6( :‬והיה הבכור ‪3‬אשר תלד‬
‫יקום על שם אחיו המת | ול א ימחה שמו מישראל‪ )7( :‬ואם ל א יחפ ץ האיש לקחת את יבמתו | ועלתה יבמתו‬
‫השערה אל הזקנים ואמרה מאין יבמי להקים לאחיו שם בישראל ל א אבה יבמי‪ )8( :‬וקראו לו זקני עירו ודברו‬
‫אליו | ועמד ואמר ל א חפצתי לקחתה‪ )9( :‬ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נע‪3‬לו מעל רגלו וירקה בפניו |‬
‫(‬ ‫וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש ‪3‬אשר ל א יבנה את בית אחיו‪ )10( :‬ונקרא שמו בישראל | בית ‪3‬חלוץ הנעל‪:‬‬
‫‪ )11‬כי ינצו ‪3‬אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו | ושלחה ידה וה "חזיקה‬
‫במב>שיו‪ )12( :‬וקצ תה את כפה | ל א תחוס עינך‪ )13( :‬ל א יהיה לך בכיסך אבן ואבן | גדולה וקטנה‪ )14( :‬ל א‬
‫יהיה לך בביתך איפה ואיפה | גדולה וקטנה‪ )15( :‬אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך | למען‬
‫יאריכו ימיך על ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך‪ )16( :‬כי תוע‪3‬בת יהוה "אל היך כל ע שה אלה | כ ל ע שה עול‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫נחשלים אחריך‬ ‫(‪ )17‬זכור את ‪3‬אשר עשה לך ע‪3‬מלק | בדרך בצאתכם ממצרים‪3 )18( :‬אשר קרך בדרך ויזנב בך כל ה "‬
‫ואתה עיף ויגע | ול א ירא "אל הים‪ )19( :‬והיה בהניח יהוה "אל היך לך מכל א יביך מסביב בארץ ‪3‬אשר יהוה "אל היך‬
‫נחלה לרשתה תמחה את זכר ע‪3‬מלק מתחת השמים | ל א תשכח‪:‬‬ ‫נ תן לך ‪3‬‬
‫נחלה | וירשתה וישבת בה‪ )2( :‬ולקחת מראשית כל פרי‬ ‫(‪ )1‬והיה כי תבוא אל הארץ ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך ‪3‬‬
‫ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר תביא מארצך ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך ושמת בטנא | והלכת אל המקום ‪3‬אשר יבחר יהוה "אל היך‬
‫לשכן שמו שם‪ )3( :‬ובאת אל הכ הן ‪3‬אשר יהיה בימים ההם | ואמרת אליו הגדתי היום ליהוה "אל היך כי באתי אל‬
‫הארץ ‪3‬אשר נשבע יהוה ל ‪3‬אב תינו לתת לנו‪ )4( :‬ולקח הכ הן הטנא מידך | והניחו לפני מזבח יהוה "אל היך‪ )5( :‬וענית‬
‫ואמרת לפני יהוה "אל היך ‪3‬ארמי א בד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט | ויהי שם לגוי גדול עצום ורב‪)6( :‬‬
‫וירעו א תנו המצרים ויענונו | ויתנו עלינו ע‪3‬ב דה קשה‪ )7( :‬ונצעק אל יהוה "אל הי ‪3‬אב תינו | וישמע יהוה את ק לנו‬
‫וירא את ענינו ואת ע‪3‬מלנו ואת ל ‪3‬חצנו‪ )8( :‬ויוצאנו יהוה ממצרים ביד ‪3‬חזקה ובזר ע נטויה ובמ רא גד ל | ובא תות‬
‫ובמ פתים‪ )9( :‬ויבאנו אל המקום הזה | ויתן לנו את הארץ הז את ארץ זבת חלב ודבש‪ )10( :‬ועתה הנה הבאתי את‬
‫ראשית פרי ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר נתתה לי יהוה | והנחתו לפני יהוה "אל היך והשת ‪3‬חוית לפני יהוה "אל היך‪ )11( :‬ושמחת‬
‫בכל הטוב ‪3‬אשר נתן לך יהוה "אל היך ולביתך | אתה והלוי והגר ‪3‬אשר בקרבך‪ )12( :‬כי תכלה לעשר את כל מעשר‬
‫תבואתך בשנה השלישת שנת המע‪3‬שר | ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו‪ )13( :‬ואמרת לפני‬
‫יהוה "אל היך בערתי הק דש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצותך ‪3‬אשר צויתני | ל א עברתי‬
‫ממצותיך ול א שכחתי‪ )14( :‬ל א אכלתי בא ני ממנו ול א בערתי ממנו בטמא ול א נתתי ממנו למת | שמעתי בקול‬
‫יהוה "אל הי עשיתי ככ ל ‪3‬אשר צויתני‪ )15( :‬השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת‬
‫(‪ )16‬היום הזה יהוה "אל היך מצוך‬ ‫ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר נתתה לנו | כ ‪3‬אשר נשבעת ל ‪3‬אב תינו ארץ זבת חלב ודבש‪:‬‬
‫לע‪3‬שות את ה >חקים האלה ואת המשפטים | ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך‪ )17( :‬את יהוה ה "אמרת‬
‫היום | להיות לך לאל הים וללכת בדרכיו ולשמ ר >חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמ ע בק לו‪ )18( :‬ויהוה ה "אמירך היום‬
‫להיות לו לעם סג>לה כ ‪3‬אשר דבר לך | ולשמ ר כל מצותיו‪ )19( :‬ולתתך עליון על כל הגוים ‪3‬אשר עשה לתהלה ולשם‬
‫ולתפארת | ולהי תך עם קד ש ליהוה "אל היך כ ‪3‬אשר דבר‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויצו מ שה וזקני ישראל את העם לאמ ר | שמ ר את כל המצוה ‪3‬אשר אנ כי מצוה אתכם היום‪ )2( :‬והיה ביום‬
‫והקמ ת לך ‪3‬אבנים גד לות ושדת א תם בשיד‪)3( :‬‬‫‪3‬אשר תעברו את הירדן אל הארץ ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך | ‪3‬‬
‫וכתבת ע‪3‬ליהן את כל דברי התורה הז את בעברך | למען ‪3‬אשר תב א אל הארץ ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך ארץ זבת‬
‫חלב ודבש כ ‪3‬אשר דבר יהוה "אל הי ‪3‬אב תיך לך‪ )4( :‬והיה בעברכם את הירדן תקימו את ה ‪3‬אבנים האלה ‪3‬אשר אנ כי‬
‫מצוה אתכם היום בהר עיבל | ושדת אותם בשיד‪ )5( :‬ובנית שם מזבח ליהוה "אל היך | מזבח ‪3‬אבנים ל א תניף ע‪3‬ליהם‬
‫ברזל‪3 )6( :‬אבנים שלמות תבנה את מזבח יהוה "אל היך | והע‪3‬לית עליו עול ת ליהוה "אל היך‪ )7( :‬וזבחת שלמים‬
‫ואכלת שם | ושמחת לפני יהוה "אל היך‪ )8( :‬וכתבת על ה ‪3‬אבנים את כל דברי התורה הז את באר היטב‪ )9( :‬וידבר‬
‫מ שה והכ ‪3‬הנים הלוים אל כל ישראל לאמ ר | הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם ליהוה "אל היך‪ )10( :‬ושמעת‬
‫(‪ )11‬ויצו מ שה את העם ביום ההוא‬ ‫בקול יהוה "אל היך | ועשית את מצותו ואת >חקיו ‪3‬אשר אנ כי מצוך היום‪:‬‬
‫לאמ ר‪ )12( :‬אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים בעברכם את הירדן | שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף‬
‫ובנימן‪ )13( :‬ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל | ראובן גד ואשר וזבול>ן דן ונפתלי‪ )14( :‬וענו הלוים ואמרו אל כל‬
‫(‪ )15‬ארור האיש ‪3‬אשר יע‪3‬שה פסל ומסכה תוע‪3‬בת יהוה מע‪3‬שה ידי חרש ושם בסתר | וענו‬ ‫איש ישראל קול רם‪:‬‬
‫(‪ )16‬ארור מקלה אביו ואמו | ואמר כל העם אמן‪ )17( :‬ארור מסיג גבול רעהו | ואמר כל‬ ‫כל העם ואמרו אמן‪:‬‬
‫(‪ )18‬ארור משגה עור בדרך | ואמר כל העם אמן‪ )19( :‬ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה |‬ ‫העם אמן‪:‬‬
‫(‪ )21‬ארור‬ ‫(‪ )20‬ארור ש כב עם אשת אביו כי גלה כנף אביו | ואמר כל העם אמן‪:‬‬ ‫ואמר כל העם אמן‪:‬‬
‫ש כב עם כל בהמה | ואמר כל העם אמן‪ )22( :‬ארור ש כב עם ‪3‬אח תו בת אביו או בת אמו | ואמר כל העם אמן‪( :‬‬
‫‪ )23‬ארור ש כב עם ח תנתו | ואמר כל העם אמן‪ )24( :‬ארור מכה רעהו בסתר | ואמר כל העם אמן‪ )25( :‬ארור‬
‫(‪ )26‬ארור ‪3‬אשר ל א יקים את דברי התורה הז את‬ ‫ל קח ש חד להכות נפש דם נקי | ואמר כל העם אמן‪:‬‬
‫לע‪3‬שות אותם | ואמר כל העם אמן‪:‬‬
‫(‪ )1‬והיה אם שמוע תשמע בקול יהוה "אל היך לשמ ר לע‪3‬שות את כל מצותיו ‪3‬אשר אנ כי מצוך היום | ונתנך יהוה‬
‫"אל היך עליון על כל גויי הארץ‪ )2( :‬ובאו עליך כל הברכות האלה והשיג>ך | כי תשמע בקול יהוה "אל היך‪ )3( :‬ברוך‬
‫אתה בעיר | וברוך אתה בשדה‪ )4( :‬ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך | שגר ‪3‬אלפיך ועשתרות צ אנך‪)5( :‬‬
‫ברוך טנ ‪3‬אך ומשארתך‪ )6( :‬ברוך אתה בב אך | וברוך אתה בצאתך‪ )7( :‬יתן יהוה את א יביך הקמים עליך נגפים‬
‫לפניך | בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך‪ )8( :‬יצו יהוה אתך את הברכה ב ‪3‬אסמיך ובכ ל משלח ידך‬
‫| וברכך בארץ ‪3‬אשר יהוה "אל היך נ תן לך‪ )9( :‬יקימך יהוה לו לעם קדוש כ ‪3‬אשר נשבע לך | כי תשמ ר את מצות יהוה‬
‫"אל היך והלכת בדרכיו‪ )10( :‬וראו כל עמי הארץ כי שם יהוה נקרא עליך | ויראו ממך‪ )11( :‬והותרך יהוה לטובה‬
‫בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך | על ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר נשבע יהוה ל ‪3‬אב תיך לתת לך‪ )12( :‬יפתח יהוה לך את‬
‫אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מע‪3‬שה ידך | והלוית גוים רבים ואתה ל א תלוה‪)13( :‬‬
‫ונתנך יהוה לר אש ול א לזנב והיית רק למעלה ול א תהיה למטה | כי תשמע אל מצות יהוה "אל היך ‪3‬אשר אנ כי מצוך‬
‫היום לשמ ר ולע‪3‬שות‪ )14( :‬ול א תסור מכל הדברים ‪3‬אשר אנ כי מצוה אתכם היום ימין ושמ אול | ללכת ‪3‬‬
‫אחרי‬
‫"אל הים ‪3‬אחרים לעבדם‪ )15( :‬והיה אם ל א תשמע בקול יהוה "אל היך לשמ ר לע‪3‬שות את כל מצותיו ו >חק תיו ‪3‬אשר‬
‫אנ כי מצוך היום | ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך‪ )16( :‬ארור אתה בעיר | וארור אתה בשדה‪ )17( :‬ארור‬
‫טנ ‪3‬אך ומשארתך‪ )18( :‬ארור פרי בטנך ופרי אדמתך | שגר ‪3‬אלפיך ועשתרות צ אנך‪ )19( :‬ארור אתה בב אך | וארור‬
‫אתה בצאתך‪ )20( :‬ישלח יהוה בך את המארה את המהומה ואת המגערת בכל משלח ידך ‪3‬אשר תע‪3‬שה | עד השמדך‬
‫ועד ‪3‬אבדך מהר מפני ר ע מע‪3‬לליך ‪3‬אשר ע‪3‬זבתני‪ )21( :‬ידבק יהוה בך את הדבר | עד כל תו א תך מעל ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר‬
‫אתה בא שמה לרשתה‪ )22( :‬יככה יהוה בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחר >חר ובחרב ובשדפון ובירקון | ורדפוך עד‬
‫אבדך‪ )23( :‬והיו שמיך ‪3‬אשר על ר אשך נח שת | והארץ ‪3‬אשר תחתיך ברזל‪ )24( :‬יתן יהוה את מטר ארצך אבק ועפר‬
‫| מן השמים ירד עליך עד השמדך‪ )25( :‬יתנך יהוה נגף לפני א יביך בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס‬
‫לפניו | והיית לזע‪3‬וה לכ ל ממלכות הארץ‪ )26( :‬והיתה נבלתך למ ‪3‬אכל לכל עוף השמים ולב "המת הארץ | ואין מ ‪3‬חריד‪:‬‬
‫(‪ )27‬יככה יהוה בשחין מצרים ובעפלים [ובטח רים קרי] ובגרב ובחרס | ‪3‬אשר ל א תוכל להרפא‪ )28( :‬יככה יהוה‬
‫בשגעון ובעורון | ובתמהון לבב‪ )29( :‬והיית ממשש בצ ‪F‬הרים כ ‪3‬אשר ימשש העור ב ‪3‬אפלה ול א תצליח את דרכיך |‬
‫והיית אך עשוק וגזול כל הימים ואין מושיע‪ )30( :‬אשה תארש ואיש אחר ישגלנה [ישכבנה קרי] בית תבנה ול א‬
‫תשב בו | כרם תטע ול א תחללנו‪ )31( :‬שורך טבוח לעיניך ול א ת אכל ממנו ‪3‬חמ רך גזול מלפניך ול א ישוב לך | צ אנך‬
‫נ >תנות לא יביך ואין לך מושיע‪ )32( :‬בניך ובנ תיך נ >תנים לעם אחר ועיניך ר אות וכלות ‪3‬אליהם כל היום | ואין לאל‬
‫ידך‪ )33( :‬פרי אדמתך וכל יגיע‪3‬ך י אכל עם ‪3‬אשר ל א ידעת | והיית רק עשוק ורצוץ כל הימים‪ )34( :‬והיית מ >שגע |‬
‫ממראה עיניך ‪3‬אשר תראה‪ )35( :‬יככה יהוה בשחין רע על הברכים ועל הש קים ‪3‬אשר ל א תוכל להרפא | מכף רגלך‬
‫ואב תיך | ועבדת שם‬ ‫ועד קד ‪F‬קדך‪ )36( :‬יולך יהוה א תך ואת מלכך ‪3‬אשר תקים עליך אל גוי ‪3‬אשר ל א ידעת אתה ‪3‬‬
‫"אל הים ‪3‬אחרים עץ ואבן‪ )37( :‬והיית לשמה למשל ולשנינה | בכ ל העמים ‪3‬אשר ינהגך יהוה שמה‪ )38( :‬זרע רב‬
‫תוציא השדה | ומעט ת "אס ף כי יחסלנו הארבה‪ )39( :‬כרמים תטע ועבדת | ויין ל א תשתה ול א ת "אג ר כי ת אכלנו‬
‫הת לעת‪ )40( :‬זיתים יהיו לך בכל גבולך | ושמן ל א תסוך כי ישל זיתך‪ )41( :‬בנים ובנות תוליד | ול א יהיו לך כי‬
‫ילכו בשבי‪ )42( :‬כל עצך ופרי אדמתך | יירש הצלצל‪ )43( :‬הגר ‪3‬אשר בקרבך יע‪3‬לה עליך מעלה מעלה | ואתה תרד‬
‫מטה מטה‪ )44( :‬הוא ילוך ואתה ל א תלונו | הוא יהיה לר אש ואתה תהיה לזנב‪ )45( :‬ובאו עליך כל הקללות האלה‬
‫ורדפוך והשיגוך עד השמדך | כי ל א שמעת בקול יהוה "אל היך לשמ ר מצותיו ו >חק תיו ‪3‬אשר צוך‪ )46( :‬והיו בך לאות‬
‫ולמופת | ובזרע‪3‬ך עד עולם‪ )47( :‬תחת ‪3‬אשר ל א עבדת את יהוה "אל היך בשמחה ובטוב לבב | מר ב כ ל‪ )48( :‬ועבדת‬
‫את א יביך ‪3‬אשר ישלחנו יהוה בך ברעב ובצמא ובעיר ם ובח סר כ ל | ונתן ע ל ברזל על צוארך עד השמידו א תך‪)49( :‬‬
‫ישא יהוה עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כ ‪3‬אשר ידאה הנשר | גוי ‪3‬אשר ל א תשמע לש נו‪ )50( :‬גוי עז פנים | ‪3‬אשר ל א‬
‫ישא פנים לזקן ונער ל א יח ן‪ )51( :‬ואכל פרי בהמתך ופרי אדמתך עד השמדך ‪3‬אשר ל א ישאיר לך דגן תירוש ויצהר‬
‫שגר ‪3‬אלפיך ועשתר ת צ אנך | עד ה ‪3‬אבידו א תך‪ )52( :‬והצר לך בכל שעריך עד רדת ח מ תיך הגב הות והבצ>רות ‪3‬אשר‬
‫אתה ב טח בהן בכל ארצך | והצר לך בכל שעריך בכל ארצך ‪3‬אשר נתן יהוה "אל היך לך‪ )53( :‬ואכלת פרי בטנך בשר‬
‫בניך ובנ תיך ‪3‬אשר נתן לך יהוה "אל היך | במצור ובמצוק ‪3‬אשר יציק לך א יבך‪ )54( :‬האיש הרך בך והענ ג מא ד | תרע‬
‫עינו באחיו ובאשת חיקו וביתר בניו ‪3‬אשר יותיר‪ )55( :‬מתת לאחד מהם מבשר בניו ‪3‬אשר י אכל מבלי השאיר לו כ ל |‬
‫במצור ובמצוק ‪3‬אשר יציק לך א יבך בכל שעריך‪ )56( :‬הרכה בך וה ‪3‬ענ>גה ‪3‬אשר ל א נסתה כף רגלה הצג על הארץ‬
‫מהתענג ומר ך | תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה‪ )57( :‬ובשליתה היוצת מבין רגליה ובבניה ‪3‬אשר תלד כי‬
‫ת אכלם בח סר כ ל בסתר | במצור ובמצוק ‪3‬אשר יציק לך א יבך בשעריך‪ )58( :‬אם ל א תשמ ר לע‪3‬שות את כל דברי‬
‫התורה הז את הכתובים בספר הזה | ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את יהוה "אל היך‪ )59( :‬והפלא יהוה את‬
‫נאמנים‪ )60( :‬והשיב בך את כל מדוה מצרים ‪3‬אשר‬ ‫וחלים רעים ו "‬
‫נאמנות ‪F‬‬‫מכ תך ואת מכות זרעך | מכות גד לות ו "‬
‫יג רת מפניהם | ודבקו בך‪ )61( :‬גם כל ‪F‬חלי וכל מכה ‪3‬אשר ל א כתוב בספר התורה הז את | יעלם יהוה עליך עד‬
‫השמדך‪ )62( :‬ונשארתם במתי מעט תחת ‪3‬אשר "הייתם ככוכבי השמים לר ב | כי ל א שמעת בקול יהוה "אל היך‪)63( :‬‬
‫והיה כ ‪3‬אשר שש יהוה ע‪3‬ליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש יהוה ע‪3‬ליכם לה ‪3‬אביד אתכם ולהשמיד אתכם‬
‫והפיצך יהוה בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ |‬ ‫| ונסחתם מעל ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר אתה בא שמה לרשתה‪" )64( :‬‬
‫ואב תיך עץ ואבן‪ )65( :‬ובגוים ההם ל א תרגיע ול א יהיה מנוח לכף‬ ‫ועבדת שם "אל הים ‪3‬אחרים ‪3‬אשר ל א ידעת אתה ‪3‬‬
‫רגלך | ונתן יהוה לך שם לב רגז וכליון עינים וד ‪3‬אבון נפש‪ )66( :‬והיו חייך תל>אים לך מנגד | ופחדת לילה ויומם ול א‬
‫ת ‪3‬אמין בחייך‪ )67( :‬בב קר ת אמר מי יתן ערב ובערב ת אמר מי יתן ב קר | מפחד לבבך ‪3‬אשר תפחד וממראה עיניך‬
‫והשיבך יהוה מצרים ב ‪F‬אניות בדרך ‪3‬אשר אמרתי לך ל א ת סיף עוד לרא תה | והתמכרתם שם‬‫‪3‬אשר תראה‪" )68( :‬‬
‫(‪ )69‬אלה דברי הברית ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה לכר ת את בני ישראל‬ ‫לא יביך לע‪3‬בדים ולשפחות ואין ק נה‪:‬‬
‫בארץ מואב | מלבד הברית ‪3‬אשר כרת אתם בח רב‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויקרא מ שה אל כל ישראל וי אמר ‪3‬אלהם | אתם ראיתם את כל ‪3‬אשר עשה יהוה לעיניכם בארץ מצרים לפרע ה‬
‫ולכל ע‪3‬בדיו ולכל ארצו‪ )2( :‬המסות הגד ל ת ‪3‬אשר ראו עיניך | הא ת ת והמ פתים הגד לים ההם‪ )3( :‬ול א נתן יהוה‬
‫לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמ ע | עד היום הזה‪ )4( :‬ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר | ל א בלו‬
‫שלמ תיכם מע‪3‬ליכם ונעלך ל א בלתה מעל רגלך‪ )5( :‬לחם ל א ‪3‬אכלתם ויין ושכר ל א שתיתם | למען תדעו כי ‪3‬אני‬
‫יהוה "אל היכם‪ )6( :‬ותב או אל המקום הזה | ויצא סיח ן מלך חשבון ועוג מלך הבשן לקראתנו למלחמה ונכם‪)7( :‬‬
‫נחלה לראובני ולגדי | ול ‪3‬חצי שבט המנשי‪ )8( :‬ושמרתם את דברי הברית הז את וע‪3‬שיתם‬ ‫ונקח את ארצם ונתנה ל ‪3‬‬
‫א תם | למען תשכילו את כל ‪3‬אשר תע‪3‬שון‪:‬‬
‫(‪ )9‬אתם נצבים היום כ>לכם לפני יהוה "אל היכם | ראשיכם שבטיכם זקניכם וש טריכם כ ל איש ישראל‪ )10( :‬טפכם‬
‫נשיכם וגרך ‪3‬אשר בקרב מ ‪3‬חניך | מח טב עציך עד ש אב מימיך‪ )11( :‬לעברך בברית יהוה "אל היך ובאלתו | ‪3‬אשר יהוה‬
‫"אל היך כ רת עמך היום‪ )12( :‬למען הקים א תך היום לו לעם והוא יהיה לך לאל הים כ ‪3‬אשר דבר לך | וכ ‪3‬אשר נשבע‬
‫ל ‪3‬אב תיך לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב‪ )13( :‬ול א אתכם לבדכם | אנ כי כ רת את הברית הז את ואת האלה הז את‪)14( :‬‬
‫כי את ‪3‬אשר ישנו פ ה עמנו ע מד היום לפני יהוה "אל הינו | ואת ‪3‬אשר איננו פ ה עמנו היום‪ )15( :‬כי אתם ידעתם את‬
‫‪3‬אשר ישבנו בארץ מצרים | ואת ‪3‬אשר עברנו בקרב הגוים ‪3‬אשר ע‪3‬ברתם‪ )16( :‬ותראו את שקוציהם ואת גל>ליהם | עץ‬
‫ואבן כסף וזהב ‪3‬אשר עמהם‪ )17( :‬פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט ‪3‬אשר לבבו פ נה היום מעם יהוה‬
‫"אל הינו ללכת לע‪3‬ב ד את "אל הי הגוים ההם | פן יש בכם ש רש פ רה ר אש ולע‪3‬נה‪ )18( :‬והיה בשמעו את דברי האלה‬
‫הז את והתברך בלבבו לאמ ר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך | למען ספות הרוה את הצמאה‪ )19( :‬ל א י אבה‬
‫יהוה סל ח לו כי אז יעשן אף יהוה וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה | ומחה יהוה את‬
‫שמו מתחת השמים‪ )20( :‬והבדילו יהוה לרעה מכ ל שבטי ישראל | ככ ל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה‪( :‬‬
‫אחריכם והנכרי ‪3‬אשר יב א מארץ רחוקה | וראו את מכות הארץ ההוא‬ ‫אחרון בניכם ‪3‬אשר יקומו מ ‪3‬‬‫‪ )21‬ואמר הדור ה ‪3‬‬
‫ואת ת ‪3‬חל>איה ‪3‬אשר חלה יהוה בה‪ )22( :‬גפרית ומלח שרפה כל ארצה ל א תזרע ול א תצמח ול א יע‪3‬לה בה כל עשב |‬
‫כמהפכת סד ם וע‪3‬מ רה אדמה וצביים [וצבוים קרי] ‪3‬אשר הפך יהוה באפו וב ‪3‬חמתו‪ )23( :‬ואמרו כל הגוים על מה‬
‫עשה יהוה ככה לארץ הז את | מה ‪F‬חרי האף הגדול הזה‪ )24( :‬ואמרו על ‪3‬אשר עזבו את ברית יהוה "אל הי ‪3‬אב תם |‬
‫‪3‬אשר כרת עמם בהוציאו א תם מארץ מצרים‪ )25( :‬וילכו ויעבדו "אל הים ‪3‬אחרים וישת ‪3‬חוו להם | "אל הים ‪3‬אשר ל א‬
‫ידעום ול א חלק להם‪ )26( :‬ויחר אף יהוה בארץ ההוא | להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה‪)27( :‬‬
‫ויתשם יהוה מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול | וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה‪ )28( :‬הנסתר ת ליהוה‬
‫"אל הינו | והנגל ת לנו ולבנינו עד עולם לע‪3‬שות את כל דברי התורה הז את‪:‬‬
‫והשב ת אל לבבך בכל הגוים ‪3‬אשר‬ ‫(‪ )1‬והיה כי יב או עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה ‪3‬אשר נתתי לפניך | ‪3‬‬
‫יחך יהוה "אל היך שמה‪ )2( :‬ושבת עד יהוה "אל היך ושמעת בק לו ככ ל ‪3‬אשר אנ כי מצוך היום | אתה ובניך בכל‬ ‫הד ‪3‬‬
‫לבבך ובכל נפשך‪ )3( :‬ושב יהוה "אל היך את שבותך ור ‪3‬חמך | ושב וקבצך מכל העמים ‪3‬אשר "הפיצך יהוה "אל היך‬
‫יאך יהוה "אל היך אל‬
‫והב ‪3‬‬‫שמה‪ )4( :‬אם יהיה נד ‪3‬חך בקצה השמים | משם יקבצך יהוה "אל היך ומשם יקחך‪" )5( :‬‬
‫הארץ ‪3‬אשר ירשו ‪3‬אב תיך וירשתה | והיטבך והרבך מ ‪3‬אב תיך‪ )6( :‬ומל יהוה "אל היך את לבבך ואת לבב זרעך |‬
‫אהבה את יהוה "אל היך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך‪ )7( :‬ונתן יהוה "אל היך את כל האלות האלה | על א יביך‬ ‫ל ‪3‬‬
‫ועל ש נאיך ‪3‬אשר רדפוך‪ )8( :‬ואתה תשוב ושמעת בקול יהוה | ועשית את כל מצותיו ‪3‬אשר אנ כי מצוך היום‪)9( :‬‬
‫והותירך יהוה "אל היך בכ ל מע‪3‬שה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה | כי ישוב יהוה לשוש עליך‬
‫לטוב כ ‪3‬אשר שש על ‪3‬אב תיך‪ )10( :‬כי תשמע בקול יהוה "אל היך לשמ ר מצותיו ו >חק תיו הכתובה בספר התורה הזה |‬
‫כי תשוב אל יהוה "אל היך בכל לבבך ובכל נפשך‪:‬‬
‫(‪ )11‬כי המצוה הז את ‪3‬אשר אנ כי מצוך היום | ל א נפלאת הוא ממך ול א רח קה הוא‪ )12( :‬ל א בשמים הוא | לאמ ר‬
‫מי יע‪3‬לה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו א תה ונע‪3‬שנה‪ )13( :‬ול א מעבר לים הוא | לאמ ר מי יע‪3‬בר לנו אל עבר הים‬
‫(‪ )15‬ראה נתתי‬ ‫ויקחה לנו וישמענו א תה ונע‪3‬שנה‪ )14( :‬כי קרוב אליך הדבר מא ד | בפיך ובלבבך לע‪3‬ש תו‪:‬‬
‫אהבה את יהוה "אל היך‬‫לפניך היום את החיים ואת הטוב | ואת המות ואת הרע‪3 )16( :‬אשר אנ כי מצוך היום ל ‪3‬‬
‫ללכת בדרכיו ולשמ ר מצותיו ו >חק תיו ומשפטיו | וחיית ורבית וברכך יהוה "אל היך בארץ ‪3‬אשר אתה בא שמה‬
‫לרשתה‪ )17( :‬ואם יפנה לבבך ול א תשמע | ונדחת והשת ‪3‬חוית לאל הים ‪3‬אחרים וע‪3‬בדתם‪ )18( :‬הגדתי לכם היום כי‬
‫אב ד ת אבדון | ל א ת ‪3‬אריכ>ן ימים על ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר אתה ע בר את הירדן לב א שמה לרשתה‪ )19( :‬העיד תי בכם היום‬
‫את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה | ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך‪)20( :‬‬
‫אהבה את יהוה "אל היך לשמ ע בק לו ולדבקה בו | כי הוא חייך וא רך ימיך לשבת על ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר נשבע יהוה‬
‫ל ‪3‬‬
‫ל ‪3‬אב תיך לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב לתת להם‪:‬‬
‫(‪ )1‬וילך מ שה | וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל‪ )2( :‬וי אמר ‪3‬אלהם בן מאה ועשרים שנה אנ כי היום ל א‬
‫אוכל עוד לצאת ולבוא | ויהוה אמר אלי ל א תע‪3‬ב ר את הירדן הזה‪ )3( :‬יהוה "אל היך הוא ע בר לפניך הוא ישמיד את‬
‫הושע הוא ע בר לפניך כ ‪3‬אשר דבר יהוה‪ )4( :‬ועשה יהוה להם כ ‪3‬אשר עשה לסיחון‬ ‫הגוים האלה מלפניך וירשתם | י >‬
‫ולעוג מלכי ה "אמ רי ולארצם | ‪3‬אשר השמיד א תם‪ )5( :‬ונתנם יהוה לפניכם | וע‪3‬שיתם להם ככל המצוה ‪3‬אשר צויתי‬
‫אתכם‪ )6( :‬חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם | כי יהוה "אל היך הוא הה לך עמך ל א ירפך ול א יעזבך‪:‬‬
‫ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ ‪3‬אשר נשבע‬ ‫(‪ )7‬ויקרא מ שה ל >‬
‫יהושע וי אמר אליו לעיני כל ישראל ‪3‬חזק "‬
‫יהוה ל ‪3‬אב תם לתת להם | ואתה תנחילנה אותם‪ )8( :‬ויהוה הוא הה לך לפניך הוא יהיה עמך ל א ירפך ול א יעזבך |‬
‫ל א תירא ול א תחת‪ )9( :‬ויכת ב מ שה את התורה הז את ויתנה אל הכ ‪3‬הנים בני לוי הנ שאים את ‪3‬ארון ברית יהוה |‬
‫ואל כל זקני ישראל‪ )10( :‬ויצו מ שה אותם לאמ ר | מקץ שבע שנים במ עד שנת השמטה בחג ה >סכות‪ )11( :‬בבוא כל‬
‫ישראל לראות את פני יהוה "אל היך במקום ‪3‬אשר יבחר | תקרא את התורה הז את נגד כל ישראל באזניהם‪)12( :‬‬
‫הקהל את העם ה ‪3‬אנשים והנשים והטף וגרך ‪3‬אשר בשעריך | למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את יהוה "אל היכם‬
‫ושמרו לע‪3‬שות את כל דברי התורה הז את‪ )13( :‬ובניהם ‪3‬אשר ל א ידעו ישמעו ולמדו ליראה את יהוה "אל היכם | כל‬
‫הימים ‪3‬אשר אתם חיים על ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר אתם ע ברים את הירדן שמה לרשתה‪:‬‬
‫יהושע‬
‫ואצונו | וילך מ שה ו >‬ ‫(‪ )14‬וי אמר יהוה אל מ שה הן קרבו ימיך למות קרא את י >‬
‫הושע והתיצבו בא הל מועד ‪3‬‬
‫(‪ )16‬וי אמר יהוה‬ ‫ויתיצבו בא הל מועד‪ )15( :‬וירא יהוה בא הל בעמוד ענן | ויע‪3‬מ ד עמוד הענן על פתח הא הל‪:‬‬
‫אחרי "אל הי נכר הארץ ‪3‬אשר הוא בא שמה בקרבו וע‪3‬זבני והפר‬ ‫אל מ שה הנך ש כב עם ‪3‬אב תיך | וקם העם הזה וזנה ‪3‬‬
‫את בריתי ‪3‬אשר כרתי אתו‪ )17( :‬וחרה אפי בו ביום ההוא וע‪3‬זבתים והסתרתי פני מהם והיה ל "אכ ל ומצ >אהו רעות‬
‫רבות וצרות | ואמר ביום ההוא ‪3‬הל א על כי אין "אל הי בקרבי מצאוני הרעות האלה‪ )18( :‬ואנ כי הסתר אסתיר פני‬
‫ביום ההוא על כל הרעה ‪3‬אשר עשה | כי פנה אל "אל הים ‪3‬אחרים‪ )19( :‬ועתה כתבו לכם את השירה הז את ולמדה את‬
‫בני ישראל שימה בפיהם | למען תהיה לי השירה הז את לעד בבני ישראל‪ )20( :‬כי ‪3‬אביאנו אל ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר נשבעתי‬
‫ל ‪3‬אב תיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן | ופנה אל "אל הים ‪3‬אחרים וע‪3‬בדום ונ ‪3‬אצוני והפר את בריתי‪ )21( :‬והיה כי‬
‫תמצאן א תו רעות רבות וצרות וענתה השירה הז את לפניו לעד כי ל א תשכח מפי זרעו | כי ידעתי את יצרו ‪3‬אשר‬
‫הוא ע שה היום בטרם ‪3‬אביאנו אל הארץ ‪3‬אשר נשבעתי‪ )22( :‬ויכת ב מ שה את השירה הז את ביום ההוא | וילמדה‬
‫ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ ‪3‬אשר נשבעתי‬ ‫את בני ישראל‪ )23( :‬ויצו את י >‬
‫הושע בן נון וי אמר ‪3‬חזק "‬
‫להם | ואנ כי אהיה עמך‪ )24( :‬ויהי ככלות מ שה לכת ב את דברי התורה הז את על ספר | עד >תמם‪ )25( :‬ויצו מ שה‬
‫את הלוים נ שאי ‪3‬ארון ברית יהוה לאמ ר‪ )26( :‬לק ח את ספר התורה הזה ושמתם א תו מצד ‪3‬ארון ברית יהוה‬
‫"אל היכם | והיה שם בך לעד‪ )27( :‬כי אנ כי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה | הן בעודני חי עמכם היום ממרים‬
‫ואדברה באזניהם את‬ ‫אחרי מותי‪ )28( :‬הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם וש טריכם | ‪3‬‬ ‫"היתם עם יהו ה ואף כי ‪3‬‬
‫אחרי מותי כי השחת תשחתון וסרתם מן הדרך‬ ‫הדברים האלה ואעידה בם את השמים ואת הארץ‪ )29( :‬כי ידעתי ‪3‬‬
‫אחרית הימים כי תע‪3‬שו את הרע בעיני יהוה להכעיסו במע‪3‬שה ידיכם‪( :‬‬ ‫‪3‬אשר צויתי אתכם | וקראת אתכם הרעה ב ‪3‬‬
‫‪ )30‬וידבר מ שה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הז את | עד >תמם‪:‬‬
‫ואדברה | ותשמע הארץ אמרי פי‪ )2( :‬יע‪3‬ר ף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי | כשעירם ע‪3‬לי דשא‬ ‫(‪ )1‬ה ‪3‬אזינו השמים ‪3‬‬
‫וכרביבים ע‪3‬לי עשב‪ )3( :‬כי שם יהוה אקרא | הבו ג דל לאל הינו‪ )4( :‬הצור תמים פע‪F‬לו כי כל דרכיו משפט | אל‬
‫"אמונה ואין עול צדיק וישר הוא‪ )5( :‬שחת לו ל א בניו מומם | דור עקש ופתלת ל‪3 )6( :‬ה ליהוה תגמלו ז את עם נבל‬
‫ול א חכם | ‪3‬הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכ ננך‪ )7( :‬זכ ר ימות עולם בינו שנות דור ודור | שאל אביך ויגדך זקניך‬
‫וי אמרו לך‪ )8( :‬בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם | יצב גב>ל ת עמים למספר בני ישראל‪ )9( :‬כי חלק יהו ה עמו |‬
‫נחלתו‪ )10( :‬ימצאהו בארץ מדבר ובת הו ילל ישמ ן | יס בבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו‪ )11( :‬כנשר‬ ‫יע‪3‬ק ב חבל ‪3‬‬
‫יעיר קנו על גוזליו ירחף | יפר ש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו‪ )12( :‬יהוה בדד ינחנו | ואין עמו אל נכר‪)13( :‬‬
‫ירכבהו על במותי [ב ‪F‬מתי קרי] ארץ וי אכל תנוב ת שדי | וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור‪ )14( :‬חמאת בקר‬
‫וחלב צ אן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה | ודם ענב תשתה חמר‪ )15( :‬וישמן י >שרון‬ ‫‪3‬‬
‫יסהו‪ )17( :‬יזבחו‬ ‫ויבעט שמנת עבית כשית | ויט ש "אלוה עשהו וינבל צור י >שעתו‪ )16( :‬יקנ >אהו בזרים | בתועב ת יכע >‬
‫לשדים ל א "אל ה "אל הים ל א ידעום | ‪3‬חדשים מקר ב באו ל א שערום ‪3‬אב תיכם‪ )18( :‬צור ילדך תשי | ותשכח אל‬
‫אחריתם | כי דור‬‫מח ללך‪ )19( :‬וירא יהוה וינאץ | מכעס בניו ובנ תיו‪ )20( :‬וי אמר אסתירה פני מהם אראה מה ‪3‬‬
‫תהפ>כ ת המה בנים ל א א >מן בם‪ )21( :‬הם קנאוני בל א אל כע‪3‬סוני בהבליהם | ‪3‬‬
‫ואני אקניאם בל א עם בגוי נבל‬
‫אכעיסם‪ )22( :‬כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית | ות אכל ארץ ויב>לה ותלהט מוסדי הרים‪ )23( :‬אספה‬
‫עלימו רעות | חצי ‪3‬אכלה בם‪ )24( :‬מזי רעב ול >חמי רשף וקטב מרירי | ושן בהמות ‪3‬אשלח בם עם ‪3‬חמת ז ‪3‬חלי עפר‪( :‬‬
‫‪ )25‬מחוץ תשכל חרב ומ ‪3‬חדרים אימה | גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה‪ )26( :‬אמרתי אפאיהם | אשביתה‬
‫מ "אנוש זכרם‪ )27( :‬לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו | פן י אמרו ידינו רמה ול א יהוה פעל כל ז את‪ )28( :‬כי גוי‬
‫אחריתם‪ )30( :‬איכה ירד ף אחד אלף ושנים‬ ‫א בד עצות המה | ואין בהם תבונה‪ )29( :‬לו חכמו ישכילו ז את | יבינו ל ‪3‬‬
‫יניסו רבבה | אם ל א כי צורם מכרם ויהוה הסגירם‪ )31( :‬כי ל א כצורנו צורם | וא יבינו פלילים‪ )32( :‬כי מגפן סד ם‬
‫גפנם ומשדמ ת ע‪3‬מ רה | ע‪3‬נבמו ענבי רוש אשכל ת מר ר ת למו‪3 )33( :‬חמת תנינם יינם | ור אש פתנים אכזר‪3 )34( :‬הל א‬
‫הוא כ >מס עמדי | ח >תם באוצר תי‪ )35( :‬לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם | כי קרוב יום אידם וחש ע‪3‬תד ת למו‪ )36( :‬כי‬
‫ידין יהוה עמו ועל ע‪3‬בדיו יתנחם | כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב‪ )37( :‬ואמר אי "אל הימו | צור חסיו בו‪( :‬‬
‫‪3 )38‬אשר חלב זבחימו י אכלו ישתו יין נסיכם | יקומו ויעזר>כם יהי ע‪3‬ליכם סתרה‪ )39( :‬ראו עתה כי ‪3‬אני ‪3‬אני הוא‬
‫ואני ארפא ואין מידי מציל‪ )40( :‬כי אשא אל שמים ידי | ואמרתי חי‬ ‫ואחיה מחצתי ‪3‬‬ ‫ואין "אל הים עמדי | ‪3‬אני אמית ‪3‬‬
‫אנ כי לע לם‪ )41( :‬אם שנותי ברק חרבי ות אחז במשפט ידי | אשיב נקם לצרי ולמשנאי ‪3‬אשלם‪ )42( :‬אשכיר חצי‬
‫מדם וחרבי ת אכל בשר | מדם חלל ושביה מר אש פרעות אויב‪ )43( :‬הרנינו גוים עמו כי דם ע‪3‬בדיו יקום | ונקם ישיב‬
‫לצריו וכפר אדמתו עמו‪:‬‬
‫(‪ )44‬ויב א מ שה וידבר את כל דברי השירה הז את באזני העם | הוא והושע בן נון‪ )45( :‬ויכל מ שה לדבר את כל‬
‫הדברים האלה אל כל ישראל‪ )46( :‬וי אמר ‪3‬אלהם שימו לבבכם לכל הדברים ‪3‬אשר אנ כי מעיד בכם היום | ‪3‬אשר‬
‫תצו>ם את בניכם לשמ ר לע‪3‬שות את כל דברי התורה הז את‪ )47( :‬כי ל א דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם | ובדבר‬
‫הזה ת ‪3‬אריכו ימים על ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר אתם ע ברים את הירדן שמה לרשתה‪:‬‬
‫(‪ )48‬וידבר יהוה אל מ שה בעצם היום הזה לאמ ר‪ )49( :‬ע‪3‬לה אל הר הע‪3‬ברים הזה הר נבו ‪3‬אשר בארץ מואב ‪3‬אשר על‬
‫ומת בהר ‪3‬אשר אתה ע לה שמה והאסף אל‬ ‫פני ירחו | וראה את ארץ כנען ‪3‬אשר ‪3‬אני נ תן לבני ישראל ל ‪3‬א >חזה‪> )50( :‬‬
‫אהר ן אחיך בה ר ההר ויאסף אל עמיו‪ )51( :‬על ‪3‬אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת‬ ‫עמיך | כ ‪3‬אשר מת ‪3‬‬
‫קדש מדבר צן | על ‪3‬אשר ל א קדשתם אותי בתוך בני ישראל‪ )52( :‬כי מנגד תראה את הארץ | ושמה ל א תבוא אל‬
‫הארץ ‪3‬אשר ‪3‬אני נ תן לבני ישראל‪:‬‬
‫(‪ )1‬וז את הברכה ‪3‬אשר ברך מ שה איש ה "אל הים את בני ישראל | לפני מותו‪ )2( :‬וי אמר יהוה מסיני בא וזרח משעיר‬
‫למו הופיע מהר פארן ואתה מרבב ת ק דש | מימינו אשדת [אש דת קרי] למו‪ )3( :‬אף ח בב עמים כל קד שיו בידך |‬
‫ישרון מלך | בהתאסף‬ ‫והם >תכו לרגלך ישא מדבר תיך‪ )4( :‬תורה צוה לנו מ שה | מורשה קהלת יע‪3‬ק ב‪ )5( :‬ויהי ב >‬
‫(‪ )7‬וז את ליהודה וי אמר שמע יהוה‬ ‫ראשי עם יחד שבטי ישראל‪ )6( :‬יחי ראובן ואל ימ ת | ויהי מתיו מספר‪:‬‬
‫קול יהודה ואל עמו תביאנו | ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה‪ )8( :‬וללוי אמר >תמיך ואוריך לאיש ‪3‬חסידך | ‪3‬אשר נסיתו‬
‫במסה תריבהו על מי מריבה‪ )9( :‬הא מר לאביו ולאמו ל א ראיתיו ואת אחיו ל א הכיר ואת בנו [בניו קרי] ל א ידע |‬
‫כי שמרו אמרתך ובריתך ינצ רו‪ )10( :‬יורו משפטיך ליע‪3‬ק ב ותורתך לישראל | ישימו קטורה באפך וכליל על‬
‫(‪ )12‬לבנימן אמר‬ ‫מזבחך‪ )11( :‬ברך יהוה חילו ופ על ידיו תרצה | מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון‪:‬‬
‫ידיד יהו ה ישכ ן לבטח עליו | ח פף עליו כל היום ובין כתיפיו שכן‪ )13( :‬וליוסף אמר מב רכת יהו ה ארצו | ממגד‬
‫שמים מטל ומתהום ר בצת תחת‪ )14( :‬וממגד תבוא ת שמש | וממגד גרש ירחים‪ )15( :‬ומר אש הררי קדם | וממגד‬
‫גבעות עולם‪ )16( :‬וממגד ארץ ומל אה ורצון ש כני סנה | תבואתה לר אש יוסף ולקדק ד נזיר אחיו‪ )17( :‬בכור שורו‬
‫(‪)18‬‬ ‫הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ | והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה‪:‬‬
‫ולזבול>ן אמר שמח זבול>ן בצאתך | ויששכר בא הליך‪ )19( :‬עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק | כי שפע ימים‬
‫יינקו ושפוני טמוני חול‪ )20( :‬ולגד אמר ברוך מרחיב גד | כלביא שכן וטרף זרוע אף קדק ד‪ )21( :‬וירא ראשית לו‬
‫כי שם חלקת מח קק ספון | ויתא ראשי עם צדקת יהוה עשה ומשפטיו עם ישראל‪ )22( :‬ולדן אמר דן גור אריה |‬
‫(‪ )24‬ולאשר אמר‬ ‫יזנק מן הבשן‪ )23( :‬ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יהוה | ים ודרום ירשה‪:‬‬
‫ברוך מבנים אשר | יהי רצוי אחיו וט בל בשמן רגלו‪ )25( :‬ברזל ונח שת מנעליך | וכימיך דבאך‪ )26( :‬אין כאל י >שרון |‬
‫גאותו שחקים‪ )27( :‬מע נה "אל הי קדם ומתחת זר ע ת עולם | ויגרש מפניך אויב וי אמר השמד‪:‬‬ ‫ר כב שמים בעזרך וב ‪3‬‬
‫(‪ )28‬וישכ ן ישראל בטח בדד עין יע‪3‬ק ב אל ארץ דגן ותירוש | אף שמיו יערפו טל‪ )29( :‬אשריך ישראל מי כמוך עם‬
‫גאותך | ויכ ‪3‬חשו א יביך לך ואתה על במותימו תדר ך‪:‬‬ ‫ואשר חרב ‪3‬‬‫נושע ביהוה מגן עזרך ‪3‬‬

‫(‪ )1‬ויעל מ שה מערב ת מואב אל הר נבו ר אש הפסגה ‪3‬אשר על פני ירחו | ויראהו יהוה את כל הארץ את הגלעד עד‬
‫אחרון‪ )3( :‬ואת הנגב ואת הככר‬‫דן‪ )2( :‬ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה | ואת כל ארץ יהודה עד הים ה ‪3‬‬
‫בקעת ירחו עיר התמרים עד צ ער‪ )4( :‬וי אמר יהוה אליו ז את הארץ ‪3‬אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליע‪3‬ק ב לאמ ר‬
‫לזרע‪3‬ך אתננה | הראיתיך בעיניך ושמה ל א תע‪3‬ב ר‪ )5( :‬וימת שם מ שה עבד יהוה בארץ מואב על פי יהוה‪ )6( :‬ויקב ר‬
‫א תו בגי בארץ מואב מול בית פעור | ול א ידע איש את קב>רתו עד היום הזה‪ )7( :‬ומ שה בן מאה ועשרים שנה במ תו‬
‫| ל א כ ‪3‬התה עינו ול א נס לח ה‪ )8( :‬ויבכו בני ישראל את מ שה בערב ת מואב של שים יום | ויתמו ימי בכי אבל מ שה‪:‬‬
‫(‪ )9‬ו >‬
‫יהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך מ שה את ידיו עליו | וישמעו אליו בני ישראל ויע‪3‬שו כ ‪3‬אשר צוה יהוה את‬
‫מ שה‪ )10( :‬ול א קם נביא עוד בישראל כמ שה | ‪3‬אשר ידעו יהוה פנים אל פנים‪ )11( :‬לכל הא תות והמופתים ‪3‬אשר‬
‫שלחו יהוה לע‪3‬שות בארץ מצרים | לפרע ה ולכל ע‪3‬בדיו ולכל ארצו‪ )12( :‬ולכ ל היד ה ‪3‬חזקה ולכ ל המורא הגדול | ‪3‬אשר‬
‫עשה מ שה לעיני כל ישראל‪:‬‬
‫הושע‬
‫ספר י >‬
‫‪Joshua Chapter 1‬‬
‫הושע בן נון משרת מ שה לאמ ר‪ )2( :‬מ שה עבדי מת | ועתה‬

‫אחרי מות מ שה עבד יהוה | וי אמר יהוה אל י >‬ ‫(‪ )1‬ויהי ‪3‬‬
‫קום ע‪3‬ב ר את הירדן הזה אתה וכל העם הזה אל הארץ ‪3‬אשר אנ כי נ תן להם לבני ישראל‪ )3( :‬כל מקום ‪3‬אשר תדר ך‬
‫כף רגלכם בו לכם נתתיו | כ ‪3‬אשר דברתי אל מ שה‪ )4( :‬מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כ ל ארץ‬
‫החתים ועד הים הגדול מבוא השמש | יהיה גבולכם‪ )5( :‬ל א יתיצב איש לפניך כ ל ימי חייך | כ ‪3‬אשר הייתי עם מ שה‬
‫ואמץ | כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ ‪3‬אשר נשבעתי ל ‪3‬אבותם‬ ‫אהיה עמך ל א ארפך ול א אעזבך‪3 )6( :‬חזק "‬
‫ואמץ מא ד לשמ ר לע‪3‬שות ככל התורה ‪3‬אשר צוך מ שה עבדי אל תסור ממנו ימין ושמ אול |‬ ‫לתת להם‪ )7( :‬רק ‪3‬חזק "‬
‫למען תשכיל בכ ל ‪3‬אשר תלך‪ )8( :‬ל א ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמ ר לע‪3‬שות ככל‬
‫ואמץ אל תע‪3‬ר ץ ואל תחת | כי עמך יהוה‬‫הכתוב בו | כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל‪3 )9( :‬הלוא צויתיך ‪3‬חזק "‬
‫"אל היך בכ ל ‪3‬אשר תלך‪:‬‬
‫הושע את ש טרי העם לאמ‪)11‬‬
‫ר‪( :‬עברו בקרב המ ‪3‬חנה וצוו את‬ ‫(‪ )10‬ויצו י >‬
‫העם לאמ ר הכינו לכם צידה | כי בעוד של שת ימים אתם ע ברים את‬
‫הירדן הזה לבוא לרשת את הארץ ‪3‬אשר יהוה "אל היכם נ תן לכם‬
‫לרשתה‪ )12( :‬ולראובני ולגדי ול ‪3‬חצי שבט המנשה | אמר י >‬
‫הושע‬
‫לאמ ר‪ )13( :‬זכור את הדבר ‪3‬אשר צוה אתכם מ שה עבד יהוה לאמ ר |‬
‫יהוה "אל היכם מניח לכם ונתן לכם את הארץ הז את‪ )14( :‬נשיכם‬
‫טפכם ומקניכם ישבו בארץ ‪3‬אשר נתן לכם מ שה בעבר הירדן | ואתם‬
‫תעברו ‪3‬ח >משים לפני ‪3‬אחיכם כ ל גבורי החיל וע‪3‬זרתם אותם‪ )15( :‬עד‬
‫‪3‬אשר יניח יהוה ל ‪3‬אחיכם ככם וירשו גם המה את הארץ ‪3‬אשר יהוה‬
‫"אל היכם נ תן להם | ושבתם לארץ יר>שתכם וירשתם אותה ‪3‬אשר נתן‬
‫לכם מ שה עבד יהוה בעבר הירדן מזרח השמש‪ )16( :‬ויע‪3‬נו את י >‬
‫הושע‬
‫לאמ ר | כ ל ‪3‬אשר צויתנו נע‪3‬שה ואל כל ‪3‬אשר תשלחנו‪)17‬‬
‫נלךכ‪:‬כ(ל ‪3‬אשר‬
‫שמענו אל מ שה כן נשמע אליך | רק יהיה יהוה "אל היך עמך כ ‪3‬אשר‬
‫היה עם מ שה‪ )18( :‬כל איש ‪3‬אשר ימרה את פיך ול א ישמע את דבריך‬
‫ואמץ‪:‬‬
‫לכ ל ‪3‬אשר תצונו יומת | רק ‪3‬חזק "‬
‫הושע בן נון מן השטים שנים ‪3‬אנשים מרגלים חרש לאמ ר לכו ראו את הארץ ואת יריחו | וילכו ויב או‬ ‫(‪ )1‬וישלח י >‬
‫בית אשה זונה ושמה רחב וישכבו שמה‪ )2( :‬ויאמר למלך יריחו לאמ ר | הנה ‪3‬אנשים באו הנה הלילה מבני ישראל‬
‫לחפ ר את הארץ‪ )3( :‬וישלח מלך יריחו אל רחב לאמ ר | הוציאי ה ‪3‬אנשים הבאים אליך ‪3‬אשר באו לביתך כי לחפ ר‬
‫את כל הארץ באו‪ )4( :‬ותקח האשה את שני ה ‪3‬אנשים ותצפנו | ות אמר כן באו אלי ה ‪3‬אנשים ול א ידעתי מאין המה‪:‬‬
‫אחריהם כי תשיגום‪)6( :‬‬ ‫(‪ )5‬ויהי השער לסגור בח שך וה ‪3‬אנשים יצאו ל א ידעתי אנה הלכו ה ‪3‬אנשים | רדפו מהר ‪3‬‬
‫אחריהם דרך הירדן על‬ ‫והיא הע"לתם הגגה | ותטמנם בפשתי העץ ה ‪3‬ער>כות לה על הגג‪ )7( :‬וה ‪3‬אנשים רדפו ‪3‬‬
‫אחריהם‪ )8( :‬והמה טרם ישכבון | והיא עלתה ע‪3‬ליהם על הגג‪( :‬‬ ‫אחרי כ ‪3‬אשר יצאו הר דפים ‪3‬‬
‫המעברות | והשער סגרו ‪3‬‬
‫‪ )9‬ות אמר אל ה ‪3‬אנשים ידעתי כי נתן יהוה לכם את הארץ | וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמ גו כל י שבי הארץ‬
‫ואשר ע‪3‬שיתם לשני מלכי‬ ‫מפניכם‪ )10( :‬כי שמענו את ‪3‬אשר הוביש יהוה את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים | ‪3‬‬
‫ה "אמ רי ‪3‬אשר בעבר הירדן לסיח ן ולעוג ‪3‬אשר ה "חרמתם אותם‪ )11( :‬ונשמע וימס לבבנו ול א קמה עוד רוח באיש‬
‫מפניכם | כי יהוה "אל היכם הוא "אל הים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת‪ )12( :‬ועתה השבעו נא לי ביהוה כי עשיתי‬
‫עמכם חסד | וע‪3‬שיתם גם אתם עם בית אבי חסד ונתתם לי אות "אמת‪ )13( :‬וה ‪3‬חיתם את אבי ואת אמי ואת אחי‬
‫ואת אחותי [אחיותי קרי] ואת כל ‪3‬אשר להם | והצלתם את נפש תינו ממות‪ )14( :‬וי אמרו לה ה ‪3‬אנשים נפשנו‬
‫ואמת‪ )15( :‬ותורדם‬ ‫תחתיכם למות אם ל א תגידו את דברנו זה | והיה בתת יהוה לנו את הארץ ועשינו עמך חסד "‬
‫בחבל בעד החלון | כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת‪ )16( :‬ות אמר להם ההרה לכו פן יפגעו בכם הר דפים‬
‫| ונחבתם שמה של שת ימים עד שוב הר דפים ואחר תלכו לדרככם‪ )17( :‬וי אמרו אליה ה ‪3‬אנשים | נקים ‪3‬אנחנו‬
‫משב>עתך הזה ‪3‬אשר השבעתנו‪ )18( :‬הנה ‪3‬אנחנו באים בארץ | את תקות חוט השני הזה תקשרי בחלון ‪3‬אשר הורדתנו‬
‫בו ואת אביך ואת אמך ואת אחיך ואת כל בית אביך תאספי אליך הביתה‪ )19( :‬והיה כ ל ‪3‬אשר יצא מדלתי ביתך‬
‫ואנחנו נקים | וכ ל ‪3‬אשר יהיה אתך בבית דמו בר אשנו אם יד תהיה בו‪ )20( :‬ואם תגידי את‬ ‫החוצה דמו בר אשו ‪3‬‬
‫דברנו זה | והיינו נקים משב>עתך ‪3‬אשר השבעתנו‪ )21( :‬ות אמר כדבריכם כן הוא ותשלחם וילכו | ותקש ר את תקות‬
‫השני בחלון‪ )22( :‬וילכו ויב או ההרה וישבו שם של שת ימים עד שבו הר דפים | ויבקשו הר דפים בכל הדרך ול א‬
‫הושע בן נון | ויספרו לו את כל המ צאות אותם‪( :‬‬ ‫מצאו‪> )23( :‬‬
‫וישבו שני ה ‪3‬אנשים וירדו מההר ויעברו ויב או אל י >‬
‫‪ )24‬וי אמרו אל י >‬
‫הושע כי נתן יהוה בידנו את כל הארץ | וגם נמ גו כל י שבי הארץ מפנינו‪:‬‬
‫הושע בב קר ויסעו מהשטים ויב או עד הירדן הוא וכל בני ישראל | וילנו שם טרם יע‪3‬ב רו‪ )2( :‬ויהי‬‫(‪ )1‬וישכם י >‬
‫מקצה של שת ימים | ויעברו הש טרים בקרב המ ‪3‬חנה‪ )3( :‬ויצוו את העם לאמ ר כראותכם את ‪3‬ארון ברית יהוה‬
‫אחריו‪ )4( :‬אך רחוק יהיה ביניכם ובינו‬ ‫והלכתם ‪3‬‬ ‫"אל היכם והכ ‪3‬הנים הלוים נ שאים א תו | ואתם תסעו ממקומכם ‪3‬‬
‫[וביניו קרי] כאלפים אמה במדה | אל תקרבו אליו למען ‪3‬אשר תדעו את הדרך ‪3‬אשר תלכו בה כי ל א ע‪3‬ברתם בדרך‬
‫הושע אל‬‫הושע אל העם התקדשו | כי מחר יע‪3‬שה יהוה בקרבכם נפלאות‪ )6( :‬וי אמר י >‬ ‫מתמול שלשום‪ )5( :‬וי אמר י >‬
‫(‪ )7‬וי אמר‬ ‫הכ ‪3‬הנים לאמ ר שאו את ‪3‬ארון הברית ועברו לפני העם | וישאו את ‪3‬ארון הברית וילכו לפני העם‪:‬‬
‫הושע היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל | ‪3‬אשר ידעון כי כ ‪3‬אשר הייתי עם מ שה אהיה עמך‪ )8( :‬ואתה‬ ‫יהוה אל י >‬
‫תצוה את הכ ‪3‬הנים נ שאי ‪3‬ארון הברית לאמ ר | כב ‪3‬אכם עד קצה מי הירדן בירדן תע‪3‬מ דו‪:‬‬
‫הושע בז את תדעון כי אל‬ ‫הושע אל בני ישראל | ג שו הנה ושמעו את דברי יהוה "אל היכם‪ )10( :‬וי אמר י >‬
‫(‪ )9‬וי אמר י >‬
‫חי בקרבכם | והורש יוריש מפניכם את הכנע‪3‬ני ואת החתי ואת החוי ואת הפרזי ואת הגרגשי וה "אמ רי והיבוסי‪( :‬‬
‫‪ )11‬הנה ‪3‬ארון הברית ‪3‬אדון כל הארץ | ע בר לפניכם בירדן‪ )12( :‬ועתה קחו לכם שני עשר איש משבטי ישראל | איש‬
‫אחד איש אחד לשבט‪ )13( :‬והיה כנוח כפות רגלי הכ ‪3‬הנים נ שאי ‪3‬ארון יהוה ‪3‬אדון כל הארץ במי הירדן מי הירדן‬
‫אהליהם לע‪3‬ב ר את הירדן | והכ ‪3‬הנים נ שאי‬ ‫יכרתון המים הי רדים מלמעלה | ויעמדו נד אחד‪ )14( :‬ויהי בנס ע העם מ ‪F‬‬
‫הארון הברית לפני העם‪ )15( :‬וכבוא נ שאי הארון עד הירדן ורגלי הכ ‪3‬הנים נ שאי הארון נטבלו בקצה המים |‬
‫והירדן מלא על כל גדותיו כ ל ימי קציר‪ )16( :‬ויעמדו המים הי רדים מלמעלה קמו נד אחד הרחק מא ד באדם‬
‫[מאדם קרי] העיר ‪3‬אשר מצד צרתן והי רדים על ים הע‪3‬רבה ים המלח תמו נכרתו | והעם עברו נגד יריחו‪)17( :‬‬
‫ויעמדו הכ ‪3‬הנים נ שאי הארון ברית יהוה בחרבה בתוך הירדן הכן | וכל ישראל ע ברים בחרבה עד ‪3‬אשר תמו כל הגוי‬
‫לע‪3‬ב ר את הירדן‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי כ ‪3‬אשר תמו כל הגוי לע‪3‬בור את הירדן |‬

‫הושע לאמ ר‪ )2( :‬קחו לכם מן העם שנים עשר ‪3‬אנשים | איש אחד איש אחד משבט‪ )3( :‬וצוו‬ ‫וי אמר יהוה אל י >‬
‫אותם לאמ ר שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכ ‪3‬הנים הכין שתים עשרה ‪3‬אבנים | והע‪3‬ברתם אותם עמכם‬
‫(‪ )4‬ויקרא י >‬
‫הושע אל שנים העשר איש ‪3‬אשר הכין מבני ישראל |‬ ‫והנחתם אותם במלון ‪3‬אשר תלינו בו הלילה‪:‬‬
‫איש אחד איש אחד משבט‪ )5( :‬וי אמר להם י >‬
‫הושע עברו לפני ‪3‬ארון יהוה "אל היכם אל תוך הירדן | והרימו לכם איש‬
‫אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל‪ )6( :‬למען תהיה ז את אות בקרבכם | כי ישאלון בניכם מחר לאמ ר מה‬
‫ואמרתם להם ‪3‬אשר נכרתו מימי הירדן מפני ‪3‬ארון ברית יהוה בעברו בירדן נכרתו מי‬ ‫ה ‪3‬אבנים האלה לכם‪3 )7( :‬‬
‫הושע וישאו שתי‬‫הירדן | והיו ה ‪3‬אבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם‪ )8( :‬ויע‪3‬שו כן בני ישראל כ ‪3‬אשר צוה י >‬
‫הושע למספר שבטי בני ישראל | ויע‪3‬ברום עמם אל המלון וינחום‬ ‫עשרה ‪3‬אבנים מתוך הירדן כ ‪3‬אשר דבר יהוה אל י >‬
‫הושע בתוך הירדן תחת מצב רגלי הכ ‪3‬הנים נ שאי ‪3‬ארון הברית | ויהיו שם עד‬ ‫שם‪ )9( :‬ושתים עשרה ‪3‬אבנים הקים י >‬
‫היום הזה‪ )10( :‬והכ ‪3‬הנים נ שאי הארון ע מדים בתוך הירדן עד ת ם כל הדבר ‪3‬אשר צוה יהוה את י >‬
‫הושע לדבר אל‬
‫הושע | וימ ‪3‬הרו העם ויע‪3‬ב רו‪ )11( :‬ויהי כ ‪3‬אשר תם כל העם לע‪3‬בור | ויע‪3‬ב ר ‪3‬ארון יהוה‬
‫העם ככ ל ‪3‬אשר צוה מ שה את י >‬
‫וחצי שבט המנשה ‪3‬ח >משים לפני בני ישראל | כ ‪3‬אשר דבר ‪3‬אליהם‬ ‫והכ ‪3‬הנים לפני העם‪ )12( :‬ויעברו בני ראובן ובני גד ‪3‬‬
‫מ שה‪ )13( :‬כארבעים אלף ‪3‬חלוצי הצבא | עברו לפני יהוה למלחמה אל ערבות יריחו‪ )14( :‬ביום ההוא גדל יהוה‬
‫הושע בעיני כל ישראל | ויראו א תו כ ‪3‬אשר יראו את מ שה כל ימי חייו‪:‬‬ ‫את י >‬
‫הושע לאמ ר‪ )16( :‬צוה את הכ ‪3‬הנים נ שאי ‪3‬ארון העדות | ויע‪3‬לו מן הירדן‪ )17( :‬ויצו י >‬
‫הושע את‬ ‫(‪ )15‬וי אמר יהוה אל י >‬
‫הכ ‪3‬הנים לאמ ר | ע‪3‬לו מן הירדן‪ )18( :‬ויהי בעלות [כע‪3‬לות קרי] הכ ‪3‬הנים נ שאי ‪3‬ארון ברית יהוה מתוך הירדן נתקו‬
‫וישבו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו‪ )19( :‬והעם עלו מן‬ ‫כפות רגלי הכ ‪3‬הנים אל החרבה | >‬
‫ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו‪ )20( :‬ואת שתים עשרה ה ‪3‬אבנים האלה ‪3‬אשר לקחו‬ ‫הירדן בעשור לח דש הראשון | ‪3‬‬
‫הושע בגלגל‪ )21( :‬וי אמר אל בני ישראל לאמ ר | ‪3‬אשר ישאלון בניכם מחר את ‪3‬אבותם לאמ ר מה‬ ‫מן הירדן | הקים י >‬
‫ה ‪3‬אבנים האלה‪ )22( :‬והודעתם את בניכם לאמ ר | ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה‪3 )23( :‬אשר הוביש יהוה‬
‫"אל היכם את מי הירדן מפניכם עד עברכם | כ ‪3‬אשר עשה יהוה "אל היכם לים סוף ‪3‬אשר הוביש מפנינו עד עברנו‪)24( :‬‬
‫למען דעת כל עמי הארץ את יד יהוה כי ‪3‬חזקה היא | למען יראתם את יהוה "אל היכם כל הימים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי כשמ ע כל מלכי ה "אמ רי ‪3‬אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנע‪3‬ני ‪3‬אשר על הים את ‪3‬אשר הוביש יהוה את מי‬
‫(‪ )2‬בעת‬ ‫הירדן מפני בני ישראל עד עברנו | [עברם קרי] וימס לבבם ול א היה בם עוד רוח מפני בני ישראל‪:‬‬
‫הושע חרבות צ>רים |‬‫הושע ע‪3‬שה לך חרבות צ>רים | ושוב מ ל את בני ישראל שנית‪ )3( :‬ויעש לו י >‬
‫ההיא אמר יהוה אל י >‬
‫הושע | כל העם הי צא ממצרים הזכרים כ ל אנשי‬ ‫וימל את בני ישראל אל גבעת הע‪3‬רלות‪ )4( :‬וזה הדבר ‪3‬אשר מל י >‬
‫המלחמה מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים‪ )5( :‬כי >מלים היו כל העם הי צאים | וכל העם היל דים במדבר בדרך‬
‫בצאתם ממצרים ל א מלו‪ )6( :‬כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר עד ת ם כל הגוי אנשי המלחמה הי צאים‬
‫ממצרים ‪3‬אשר ל א שמעו בקול יהוה | ‪3‬אשר נשבע יהוה להם לבלתי הראותם את הארץ ‪3‬אשר נשבע יהוה ל ‪3‬אבותם‬
‫לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש‪ )7( :‬ואת בניהם הקים תחתם א תם מל י >‬
‫הושע | כי ע‪3‬רלים היו כי ל א מלו אותם‬
‫בדרך‪ )8( :‬ויהי כ ‪3‬אשר תמו כל הגוי להמול | וישבו תחתם במ ‪3‬חנה עד ‪3‬חיותם‪:‬‬
‫הושע היום גלותי את חרפת מצרים מע‪3‬ליכם | ויקרא שם המקום ההוא גלגל עד היום הזה‪( :‬‬ ‫(‪ )9‬וי אמר יהוה אל י >‬
‫ויחנו בני ישראל בגלגל | ויע‪3‬שו את הפסח בארבעה עשר יום לח דש בערב בערבות יריחו‪ )11( :‬וי אכלו מע‪3‬בור‬ ‫‪3 )10‬‬
‫הארץ ממ ‪F‬חרת הפסח מצות וקלוי | בעצם היום הזה‪ )12( :‬וישב ת המן ממ ‪F‬חרת באכלם מע‪3‬בור הארץ ול א היה עוד‬
‫הושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה‬ ‫לבני ישראל מן | וי אכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא‪ )13( :‬ויהי בהיות י >‬
‫הושע אליו וי אמר לו ‪3‬הלנו אתה אם לצרינו‪ )14( :‬וי אמר ל א כי ‪3‬אני שר‬
‫איש ע מד לנגדו וחרבו שלופה בידו | וילך י >‬
‫הושע אל פניו ארצה וישתחו וי אמר לו מה ‪3‬אד ני מדבר אל עבדו‪ )15( :‬וי אמר שר צבא‬ ‫צבא יהוה עתה באתי | ויפ ל י >‬
‫הושע כן‪:‬‬
‫הושע של נעלך מעל רגלך כי המקום ‪3‬אשר אתה ע מד עליו ק דש הוא | ויעש י >‬ ‫יהוה אל י >‬
‫הושע ראה נתתי בידך‬ ‫(‪ )2‬וי אמר יהוה אל י >‬ ‫(‪ )1‬ויריחו ס גרת ומ >סגרת מפני בני ישראל | אין יוצא ואין בא‪:‬‬
‫את יריחו ואת מלכה | גבורי החיל‪ )3( :‬וסב תם את העיר כ ל אנשי המלחמה הקיף את העיר פעם אחת | כ ה תע‪3‬שה‬
‫ששת ימים‪ )4( :‬ושבעה כ ‪3‬הנים ישאו שבעה שופרות היובלים לפני הארון וביום השביעי תס בו את העיר שבע‬
‫פעמים | והכ ‪3‬הנים יתקעו בשופרות‪ )5( :‬והיה במש ך בקרן היובל בשמעכם [כשמע‪3‬כם קרי] את קול השופר יריעו כל‬
‫העם תרועה גדולה | ונפלה חומת העיר תחתיה ועלו העם איש נגדו‪ )6( :‬ויקרא י >‬
‫הושע בן נון אל הכ ‪3‬הנים וי אמר‬
‫‪3‬אלהם שאו את ‪3‬ארון הברית | ושבעה כ ‪3‬הנים ישאו שבעה שופרות יובלים לפני ‪3‬ארון יהוה‪ )7( :‬ויאמרו [וי אמר קרי]‬
‫הושע אל העם ושבעה הכ ‪3‬הנים‬ ‫אל העם עברו וס בו את העיר | והחלוץ יע‪3‬ב ר לפני ‪3‬ארון יהוה‪ )8( :‬ויהי כ "אמ ר י >‬
‫אחריהם‪ )9( :‬והחלוץ ה לך‬‫וארון ברית יהוה ה לך ‪3‬‬ ‫נ שאים שבעה שופרות היובלים לפני יהוה עברו ותקעו בשופרות | ‪3‬‬
‫אחרי הארון הלוך ותקוע בשופרות‪ )10( :‬ואת העם צוה‬ ‫לפני הכ ‪3‬הנים תקעו [ת קעי קרי] השופרות | והמאסף ה לך ‪3‬‬
‫והריע תם‪)11( :‬‬‫הושע לאמ ר ל א תריעו ול א תשמיעו את קולכם ול א יצא מפיכם דבר | עד יום אמרי ‪3‬אליכם הריעו ‪3‬‬ ‫י >‬
‫ויסב ‪3‬ארון יהוה את העיר הקף פעם אחת | ויב או המ ‪3‬חנה וילינו במ ‪3‬חנה‪:‬‬
‫הושע בב קר | וישאו הכ ‪3‬הנים את ‪3‬ארון יהוה‪ )13( :‬ושבעה הכ ‪3‬הנים נ שאים שבעה שופרות הי בלים לפני‬
‫(‪ )12‬וישכם י >‬
‫אחרי ‪3‬ארון יהוה הולך [הלוך קרי]‬
‫‪3‬ארון יהוה ה לכים הלוך ותקעו בשופרות | והחלוץ ה לך לפניהם והמאסף ה לך ‪3‬‬
‫וישבו המ ‪3‬חנה | כ ה עשו ששת ימים‪ )15( :‬ויהי ביום‬
‫ותקוע בשופרות‪ )14( :‬ויס בו את העיר ביום השני פעם אחת >‬
‫השביעי וישכמו כע‪3‬לות השחר ויס בו את העיר כמשפט הזה שבע פעמים | רק ביום ההוא סבבו את העיר שבע‬
‫פעמים‪ )16( :‬ויהי בפעם השביעית תקעו הכ ‪3‬הנים בשופרות | וי אמר י >‬
‫הושע אל העם הריעו כי נתן יהוה לכם את‬
‫העיר‪ )17( :‬והיתה העיר חרם היא וכל ‪3‬אשר בה ליהוה | רק רחב הזונה תחיה היא וכל ‪3‬אשר אתה בבית כי‬
‫החבאתה את המלאכים ‪3‬אשר שלחנו‪ )18( :‬ורק אתם שמרו מן החרם פן ת ‪3‬חרימו ולקחתם מן החרם | ושמתם את‬
‫מ ‪3‬חנה ישראל לחרם וע‪3‬כרתם אותו‪ )19( :‬וכ ל כסף וזהב וכלי נח שת וברזל ק דש הוא ליהוה | אוצר יהוה יבוא‪)20( :‬‬
‫וירע העם ויתקעו בש פרות | ויהי כשמ ע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפ ל החומה תחתיה ויעל‬
‫ויחרימו את כל ‪3‬אשר בעיר מאיש ועד אשה מנער ועד זקן | ועד שור‬‫העם העירה איש נגדו וילכדו את העיר‪3 )21( :‬‬
‫הושע ב או בית האשה הזונה | והוציאו משם‬‫וחמור לפי חרב‪ )22( :‬ולשנים ה ‪3‬אנשים המרגלים את הארץ אמר י >‬ ‫ושה ‪3‬‬
‫את האשה ואת כל ‪3‬אשר לה כ ‪3‬אשר נשבעתם לה‪ )23( :‬ויב או הנערים המרגלים וי ציאו את רחב ואת אביה ואת‬
‫אמה ואת אחיה ואת כל ‪3‬אשר לה ואת כל משפחותיה הוציאו | ויניחום מחוץ למ ‪3‬חנה ישראל‪ )24( :‬והעיר שרפו‬
‫באש וכל ‪3‬אשר בה | רק הכסף והזהב וכלי הנח שת והברזל נתנו אוצר בית יהוה‪ )25( :‬ואת רחב הזונה ואת בית‬
‫הושע ותשב בקרב ישראל עד היום הזה | כי החביאה את המלאכים ‪3‬אשר שלח‬ ‫אביה ואת כל ‪3‬אשר לה ה "חיה י >‬
‫הושע לרגל את יריחו‪:‬‬
‫י >‬
‫הושע בעת ההיא לאמ ר | ארור האיש לפני יהוה ‪3‬אשר יקום ובנה את העיר הז את את יריחו בבכ רו‬ ‫(‪ )26‬וישבע י >‬
‫ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה‪ )27( :‬ויהי יהוה את י >‬
‫הושע | ויהי שמעו בכל הארץ‪:‬‬

‫(‪ )1‬וימע‪3‬לו בני ישראל מעל בחרם | ויקח עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה מן החרם ויחר אף יהוה בבני‬
‫הושע ‪3‬אנשים מיריחו העי ‪3‬אשר עם בית און מקדם לבית אל וי אמר ‪3‬אליהם לאמ ר ע‪3‬לו ורגלו את‬ ‫ישראל‪ )2( :‬וישלח י >‬
‫הושע וי אמרו אליו אל יעל כל העם כאלפים איש או כשל שת‬ ‫הארץ | ויע‪3‬לו ה ‪3‬אנשים וירגלו את העי‪> )3( :‬‬
‫וישבו אל י >‬
‫‪3‬אלפים איש יע‪3‬לו ויכו את העי | אל תיגע שמה את כל העם כי מעט המה‪ )4( :‬ויע‪3‬לו מן העם שמה כשל שת ‪3‬אלפים‬
‫איש | וינ>סו לפני אנשי העי‪ )5( :‬ויכו מהם אנשי העי כשל שים וששה איש וירדפום לפני השער עד השברים ויכום‬
‫במורד | וימס לבב העם ויהי למים‪ )6( :‬ויקרע י >‬
‫הושע שמל תיו ויפ ל על פניו ארצה לפני ‪3‬ארון יהוה עד הערב הוא‬
‫הושע ‪3‬אהה ‪3‬אד ני יהוה למה הע‪3‬ברת הע‪3‬ביר את העם הזה את הירדן‬ ‫וזקני ישראל | ויע‪3‬לו עפר על ר אשם‪ )7( :‬וי אמר י >‬
‫אחרי ‪3‬אשר הפך ישראל‬‫לתת א תנו ביד ה "אמ רי לה ‪3‬אבידנו | ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן‪ )8( :‬בי ‪3‬אד ני | מה א מר ‪3‬‬
‫ע רף לפני א יביו‪ )9( :‬וישמעו הכנע‪3‬ני וכ ל י שבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמנו מן הארץ | ומה תע‪3‬שה לשמך‬
‫הושע >קם לך | למה זה אתה נ פל על פניך‪ )11( :‬חטא ישראל וגם עברו את בריתי‬ ‫הגדול‪ )10( :‬וי אמר יהוה אל י >‬
‫‪3‬אשר צויתי אותם | וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כ ‪3‬חשו וגם שמו בכליהם‪ )12( :‬ול א י>כלו בני ישראל לקום לפני‬
‫א יביהם ע רף יפנו לפני א יביהם כי היו לחרם | ל א אוסיף להיות עמכם אם ל א תשמידו החרם מקרבכם‪> )13( :‬קם‬
‫קדש את העם ואמרת התקדשו למחר | כי כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל חרם בקרבך ישראל ל א תוכל לקום לפני‬
‫א יביך עד ‪3‬הסירכם החרם מקרבכם‪ )14( :‬ונקרבתם בב קר לשבטיכם | והיה השבט ‪3‬אשר ילכדנו יהוה יקרב‬
‫למשפחות והמשפחה ‪3‬אשר ילכדנה יהוה תקרב לבתים והבית ‪3‬אשר ילכדנו יהוה יקרב לגברים‪ )15( :‬והיה הנלכד‬
‫בחרם ישרף באש א תו ואת כל ‪3‬אשר לו | כי עבר את ברית יהוה וכי עשה נבלה בישראל‪ )16( :‬וישכם י >‬
‫הושע בב קר‬
‫ויקרב את ישראל לשבטיו | וילכד שבט יהודה‪ )17( :‬ויקרב את משפחת יהודה וילכ ד את משפחת הזרחי | ויקרב‬
‫את משפחת הזרחי לגברים וילכד זבדי‪ )18( :‬ויקרב את ביתו לגברים | וילכד עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה‬
‫הושע אל עכן בני שים נא כבוד ליהוה "אל הי ישראל ותן לו תודה | והגד נא לי מה עשית אל‬ ‫יהודה‪ )19( :‬וי אמר י >‬
‫הושע וי אמר | אמנה אנ כי חטאתי ליהוה "אל הי ישראל וכז את וכז את עשיתי‪)21( :‬‬ ‫תכחד ממני‪ )20( :‬ויען עכן את י >‬
‫ואראה [וארא קרי] בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד ‪3‬חמשים שקלים משקלו‬
‫אהלי והכסף תחתיה‪ )22( :‬וישלח י >‬
‫הושע מלאכים ויר>צו הא "הלה |‬ ‫ואחמדם ואקחם | והנם טמונים בארץ בתוך ה ‪F‬‬
‫אהלו והכסף תחתיה‪ )23( :‬ויקחום מתוך הא הל ויבאום אל י >‬
‫הושע ואל כל בני ישראל | ויצ >קם לפני‬ ‫והנה טמונה ב ‪F‬‬
‫הושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנ תיו ואת שורו‬ ‫יהוה‪ )24( :‬ויקח י >‬
‫אהלו ואת כל ‪3‬אשר לו וכל ישראל עמו | ויע‪3‬לו א תם עמק עכור‪ )25( :‬וי אמר י >‬
‫הושע מה‬ ‫ואת ‪3‬חמ רו ואת צ אנו ואת ‪F‬‬
‫ע‪3‬כרתנו יעכ‪F‬רך יהוה ביום הזה | וירגמו א תו כל ישראל אבן וישרפו א תם באש ויסקלו א תם ב ‪3‬אבנים‪ )26( :‬ויקימו‬
‫עליו גל ‪3‬אבנים גדול עד היום הזה וישב יהוה מ ‪3‬חרון אפו | על כן קרא שם המקום ההוא עמק עכור עד היום הזה‪:‬‬

‫הושע אל תירא ואל תחת קח עמך את כל עם המלחמה וקום ע‪3‬לה העי | ראה נתתי בידך את‬ ‫(‪ )1‬וי אמר יהוה אל י >‬
‫מלך העי ואת עמו ואת עירו ואת ארצו‪ )2( :‬ועשית לעי ולמלכה כ ‪3‬אשר עשית ליריחו ולמלכה רק שללה ובהמתה‬
‫הושע של שים אלף‬ ‫הושע וכל עם המלחמה לע‪3‬לות העי | ויבחר י >‬ ‫אחריה‪ )3( :‬ויקם י >‬‫תב זו לכם | שים לך א רב לעיר מ ‪3‬‬
‫אחרי העיר אל תרחיקו מן העיר‬ ‫איש גבורי החיל וישלחם לילה‪ )4( :‬ויצו א תם לאמ ר ראו אתם א רבים לעיר מ ‪3‬‬
‫ואני וכל העם ‪3‬אשר אתי נקרב אל העיר | והיה כי יצאו לקראתנו כ ‪3‬אשר בראש נה‬ ‫מא ד | והייתם כ>לכם נכ נים‪3 )5( :‬‬
‫אחרינו עד התיקנו אותם מן העיר כי י אמרו נסים לפנינו כ ‪3‬אשר בראש נה | ונסנו לפניהם‪:‬‬ ‫ונסנו לפניהם‪ )6( :‬ויצאו ‪3‬‬
‫(‪ )7‬ואתם ת >קמו מהאורב והורשתם את העיר | ונתנה יהוה "אל היכם בידכם‪ )8( :‬והיה כתפשכם את העיר תציתו‬
‫הושע וילכו אל המארב וישבו בין בית אל ובין‬ ‫את העיר באש כדבר יהוה תע‪3‬שו | ראו צויתי אתכם‪ )9( :‬וישלחם י >‬
‫הושע בלילה ההוא בתוך העם‪ )10( :‬וישכם י >‬
‫הושע בב קר ויפק ד את העם | ויעל הוא וזקני‬ ‫העי מים לעי | וילן י >‬
‫ישראל לפני העם העי‪ )11( :‬וכל העם המלחמה ‪3‬אשר אתו עלו ויגשו ויב או נגד העיר | ‪3‬‬
‫ויחנו מצפון לעי והגי בינו‬
‫[ביניו קרי] ובין העי‪ )12( :‬ויקח כ ‪3‬חמשת ‪3‬אלפים איש | וישם אותם א רב בין בית אל ובין העי מים לעיר‪)13( :‬‬
‫הושע בלילה ההוא בתוך העמק‪)14( :‬‬ ‫וישימו העם את כל המ ‪3‬חנה ‪3‬אשר מצפון לעיר ואת ע‪3‬קבו מים לעיר | וילך י >‬
‫ויהי כראות מלך העי וימ ‪3‬הרו וישכימו ויצאו אנשי העיר לקראת ישראל למלחמה הוא וכל עמו למועד לפני הע‪3‬רבה‬
‫הושע וכל ישראל לפניהם | וינ>סו דרך המדבר‪ )16( :‬ויזע‪3‬קו כל‬ ‫אחרי העיר‪ )15( :‬וינגעו י >‬
‫| והוא ל א ידע כי א רב לו מ ‪3‬‬
‫הושע וינתקו מן העיר‪ )17( :‬ול א נשאר איש בעי ובית אל‬ ‫אחרי י >‬
‫אחריהם | וירדפו ‪3‬‬ ‫העם ‪3‬אשר בעיר [בעי קרי] לרד ף ‪3‬‬
‫אחרי ישראל‪:‬‬‫אחרי ישראל | ויעזבו את העיר פתוחה וירדפו ‪3‬‬ ‫‪3‬אשר ל א יצאו ‪3‬‬
‫הושע בכידון ‪3‬אשר בידו אל העיר‪:‬‬ ‫הושע נטה בכידון ‪3‬אשר בידך אל העי כי בידך אתננה | ויט י >‬‫(‪ )18‬וי אמר יהוה אל י >‬
‫(‪ )19‬והאורב קם מהרה ממקומו וירוצו כנטות ידו ויב או העיר וילכדוה | וימ ‪3‬הרו ויציתו את העיר באש‪ )20( :‬ויפנו‬
‫אחריהם ויראו והנה עלה ע‪3‬שן העיר השמימה ול א היה בהם ידים לנוס הנה והנה | והעם הנס המדבר‬ ‫אנשי העי ‪3‬‬
‫וישבו ויכו את אנשי‬
‫יהושע וכל ישראל ראו כי לכד הא רב את העיר וכי עלה ע‪3‬שן העיר | >‬ ‫נהפך אל הרודף‪ )21( :‬ו >‬
‫העי‪ )22( :‬ואלה יצאו מן העיר לקראתם ויהיו לישראל בתוך אלה מזה ואלה מזה | ויכו אותם עד בלתי השאיר לו‬
‫הושע‪ )24( :‬ויהי ככלות ישראל ל ‪3‬הר ג את כל י שבי העי‬ ‫שריד ופליט‪ )23( :‬ואת מלך העי תפשו חי | ויקרבו א תו אל י >‬
‫וישבו כל ישראל העי ויכו א תה לפי חרב‪ )25( :‬ויהי כל‬ ‫בשדה במדבר ‪3‬אשר רדפום בו ויפלו כ>לם לפי חרב עד >תמם | >‬
‫יהושע ל א השיב ידו ‪3‬אשר נטה בכידון |‬ ‫הנ פלים ביום ההוא מאיש ועד אשה שנים עשר אלף | כ ל אנשי העי‪ )26( :‬ו >‬
‫עד ‪3‬אשר ה "חרים את כל י שבי העי‪ )27( :‬רק הבהמה ושלל העיר ההיא בזזו להם ישראל | כדבר יהוה ‪3‬אשר צוה את‬
‫הושע את העי | וישימה תל עולם שממה עד היום הזה‪ )29( :‬ואת מלך העי תלה על העץ עד עת‬ ‫הושע‪ )28( :‬וישר ף י >‬
‫י >‬
‫הושע וי רידו את נבלתו מן העץ וישליכו אותה אל פתח שער העיר ויקימו עליו גל ‪3‬אבנים‬ ‫הערב | וכבוא השמש צוה י >‬
‫גדול עד היום הזה‪:‬‬
‫הושע מזבח ליהוה "אל הי ישראל | בהר עיבל‪ )31( :‬כ ‪3‬אשר צוה מ שה עבד יהוה את בני ישראל ככתוב‬ ‫(‪ )30‬אז יבנה י >‬
‫בספר תורת מ שה מזבח ‪3‬אבנים שלמות ‪3‬אשר ל א הניף ע‪3‬ליהן ברזל | ויע‪3‬לו עליו ע לות ליהוה ויזבחו שלמים‪)32( :‬‬
‫ויכתב שם על ה ‪3‬אבנים | את משנה תורת מ שה ‪3‬אשר כתב לפני בני ישראל‪ )33( :‬וכל ישראל וזקניו וש טרים וש פטיו‬
‫ע מדים מזה ומזה לארון נגד הכ ‪3‬הנים הלוים נ שאי ‪3‬ארון ברית יהוה כגר כאזרח חציו אל מול הר גרזים והחציו אל‬
‫אחרי כן קרא את כל דברי התורה‬ ‫מול הר עיבל | כ ‪3‬אשר צוה מ שה עבד יהוה לברך את העם ישראל בראש נה‪ )34( :‬ו ‪3‬‬
‫הושע נגד כל‬ ‫הברכה והקללה | ככל הכתוב בספר התורה‪ )35( :‬ל א היה דבר מכ ל ‪3‬אשר צוה מ שה | ‪3‬אשר ל א קרא י >‬
‫קהל ישראל והנשים והטף והגר הה לך בקרבם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי כשמ ע כל המלכים ‪3‬אשר בעבר הירדן בהר ובשפלה ובכ ל חוף הים הגדול אל מול הלבנון | החתי וה "אמ רי‬
‫הכנע‪3‬ני הפרזי החוי והיבוסי‪ )2( :‬ויתקבצו יחדו להלחם עם י >‬
‫הושע ועם ישראל | פה אחד‪:‬‬
‫הושע ליריחו ולעי‪ )4( :‬ויע‪3‬שו גם המה בערמה וילכו ויצטירו | ויקחו שקים‬‫(‪ )3‬וי שבי גבעון שמעו את ‪3‬אשר עשה י >‬
‫בלים ל ‪3‬חמוריהם ונ אדות יין בלים ומב>קעים ומצ ררים‪ )5( :‬ונעלות בלות ומ >טלאות ברגליהם ושלמות בלות ע‪3‬ליהם |‬
‫הושע אל המ ‪3‬חנה הגלגל | וי אמרו אליו ואל איש ישראל מארץ‬ ‫וכ ל לחם צידם יבש היה נ >קדים‪ )6( :‬וילכו אל י >‬
‫רחוקה באנו ועתה כרתו לנו ברית‪ )7( :‬ויאמרו [וי אמר קרי] איש ישראל אל החוי | אולי בקרבי אתה יושב ואיך‬
‫הושע מי אתם ומאין תב או‪)9( :‬‬ ‫אכרות [אכרת קרי] לך ברית‪ )8( :‬וי אמרו אל י >‬
‫הושע ע‪3‬בדיך ‪3‬אנחנו | וי אמר ‪3‬אלהם י >‬
‫וי אמרו אליו מארץ רחוקה מא ד באו ע‪3‬בדיך לשם יהוה "אל היך | כי שמענו שמעו ואת כל ‪3‬אשר עשה במצרים‪)10( :‬‬
‫ואת כל ‪3‬אשר עשה לשני מלכי ה "אמ רי ‪3‬אשר בעבר הירדן | לסיחון מלך חשבון ולעוג מלך הבשן ‪3‬אשר בעשתרות‪)11( :‬‬
‫ואמרתם ‪3‬אליהם עבדיכם‬ ‫וי אמרו אלינו זקינינו וכל י שבי ארצנו לאמ ר קחו בידכם צידה לדרך ולכו לקראתם | ‪3‬‬
‫‪3‬אנחנו ועתה כרתו לנו ברית‪ )12( :‬זה לחמנו חם הצטידנו א תו מבתינו ביום צאתנו ללכת ‪3‬אליכם | ועתה הנה יבש‬
‫והיה נ >קדים‪ )13( :‬ואלה נ אדות היין ‪3‬אשר מלאנו ‪3‬חדשים והנה התבקעו | ואלה שלמותינו ונעלינו בלו מר ב הדרך‬
‫הושע שלום ויכר ת להם ברית לחיותם‬ ‫מא ד‪ )14( :‬ויקחו ה ‪3‬אנשים מצידם | ואת פי יהוה ל א שאלו‪ )15( :‬ויעש להם י >‬
‫אחרי ‪3‬אשר כרתו להם ברית | וישמעו כי קר בים הם אליו‬ ‫| וישבעו להם נשיאי העדה‪ )16( :‬ויהי מקצה של שת ימים ‪3‬‬
‫ובקרבו הם י שבים‪ )17( :‬ויסעו בני ישראל ויב או אל עריהם ביום השלישי | ועריהם גבעון והכפירה ובארות וקרית‬
‫יערים‪ )18( :‬ול א הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה ביהוה "אל הי ישראל | ויל נו כל העדה על הנשיאים‪( :‬‬
‫‪ )19‬וי אמרו כל הנשיאים אל כל העדה ‪3‬אנחנו נשבענו להם ביהוה "אל הי ישראל | ועתה ל א נוכל לנג ע בהם‪)20( :‬‬
‫ז את נע‪3‬שה להם וה ‪3‬חיה אותם | ול א יהיה עלינו קצף על השבועה ‪3‬אשר נשבענו להם‪ )21( :‬וי אמרו ‪3‬אליהם הנשיאים‬
‫יחיו | ויהיו ח טבי עצים וש ‪3‬אבי מים לכל העדה כ ‪3‬אשר דברו להם הנשיאים‪ )22( :‬ויקרא להם י >‬
‫הושע וידבר ‪3‬אליהם‬
‫לאמ ר | למה רמיתם א תנו לאמ ר רחוקים ‪3‬אנחנו מכם מא ד ואתם בקרבנו י שבים‪ )23( :‬ועתה ‪3‬ארורים אתם | ול א‬
‫יכרת מכם עבד וח טבי עצים וש ‪3‬אבי מים לבית "אל הי‪ )24( :‬ויע‪3‬נו את י >‬
‫הושע וי אמרו כי >הגד >הגד לע‪3‬בדיך את ‪3‬אשר‬
‫צוה יהוה "אל היך את מ שה עבדו לתת לכם את כל הארץ ולהשמיד את כל י שבי הארץ מפניכם | ונירא מא ד‬
‫לנפש תינו מפניכם ונע‪3‬שה את הדבר הזה‪ )25( :‬ועתה הננו בידך | כטוב וכישר בעיניך לע‪3‬שות לנו ע‪3‬שה‪ )26( :‬ויעש‬
‫הושע ביום ההוא ח טבי עצים וש ‪3‬אבי מים לעדה |‬ ‫להם כן | ויצל אותם מיד בני ישראל ול א ‪3‬הרגום‪ )27( :‬ויתנם י >‬
‫ולמזבח יהוה עד היום הזה אל המקום ‪3‬אשר יבחר‪:‬‬
‫ויחרימה כ ‪3‬אשר עשה ליריחו ולמלכה כן עשה לעי‬ ‫הושע את העי ‪3‬‬‫(‪ )1‬ויהי כשמ ע ‪3‬אד ני צדק מלך ירושל ם כי לכד י >‬
‫ולמלכה | וכי השלימו י שבי גבעון את ישראל ויהיו בקרבם‪ )2( :‬וייראו מא ד כי עיר גדולה גבעון כאחת ערי‬
‫הממלכה | וכי היא גדולה מן העי וכל ‪3‬אנשיה גב רים‪ )3( :‬וישלח ‪3‬אד ני צדק מלך ירושל ם אל הוהם מלך חברון ואל‬
‫פראם מלך ירמות ואל יפיע מלך לכיש ואל דביר מלך עגלון לאמ ר‪ )4( :‬ע‪3‬לו אלי ועזר>ני ונכה את גבעון | כי השלימה‬
‫הושע ואת בני ישראל‪ )5( :‬ויאספו ויע‪3‬לו ‪3‬חמשת מלכי ה "אמ רי מלך ירושל ם מלך חברון מלך ירמות מלך לכיש‬ ‫את י >‬
‫הושע אל המ ‪3‬חנה הגלגלה‬ ‫ויחנו על גבעון ויל ‪3‬חמו עליה‪ )6( :‬וישלחו אנשי גבעון אל י >‬
‫מלך עגלון הם וכל מ ‪3‬חניהם | ‪3‬‬
‫לאמ ר אל תרף ידיך מע‪3‬בדיך | ע‪3‬לה אלינו מהרה והושיעה לנו ועזרנו כי נקבצו אלינו כל מלכי ה "אמ רי י שבי ההר‪( :‬‬
‫הושע מן הגלגל הוא וכל עם המלחמה עמו וכ ל גבורי החיל‪:‬‬ ‫‪ )7‬ויעל י >‬
‫הושע אל תירא מהם כי בידך נתתים | ל א יע‪3‬מ ד איש מהם בפניך‪ )9( :‬ויב א ‪3‬אליהם י >‬
‫הושע‬ ‫(‪ )8‬וי אמר יהוה אל י >‬
‫פתא ם | כל הלילה עלה מן הגלגל‪ )10( :‬וי >המם יהוה לפני ישראל ויכם מכה גדולה בגבעון | וירדפם דרך מע‪3‬לה בית‬
‫חור ן ויכם עד ע‪3‬זקה ועד מקדה‪ )11( :‬ויהי בנ>סם מפני ישראל הם במורד בית חור ן ויהוה השליך ע‪3‬ליהם ‪3‬אבנים‬
‫(‪ )12‬אז‬ ‫וימתו | רבים ‪3‬אשר מתו באבני הברד מ ‪3‬אשר הרגו בני ישראל בחרב‪:‬‬ ‫גד לות מן השמים עד ע‪3‬זקה >‬
‫הושע ליהוה ביום תת יהוה את ה "אמ רי לפני בני ישראל | וי אמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק‬ ‫ידבר י >‬
‫אילון‪ )13( :‬ויד ם השמש וירח עמד עד יק ם גוי א יביו ‪3‬הל א היא כתובה על ספר הישר | ויע‪3‬מ ד השמש ב ‪3‬חצי השמים‬
‫אחריו לשמ ע יהוה בקול איש | כי יהוה נלחם לישראל‪:‬‬ ‫ול א אץ לבוא כיום תמים‪ )14( :‬ול א היה כיום ההוא לפניו ו ‪3‬‬
‫הושע וכל ישראל עמו אל המ ‪3‬חנה הגלגלה‪ )16( :‬וינ>סו ‪3‬חמשת המלכים האלה | ויחבאו במערה במקדה‪( :‬‬ ‫(‪ )15‬וישב י >‬
‫הושע ג לו ‪3‬אבנים גד לות אל‬‫יהושע לאמ ר | נמצאו ‪3‬חמשת המלכים נחבאים במערה במקדה‪ )18( :‬וי אמר י >‬ ‫‪ )17‬וי>גד ל >‬
‫אחרי א יביכם וזנבתם אותם | אל תתנום‬ ‫פי המערה | והפקידו עליה ‪3‬אנשים לשמרם‪ )19( :‬ואתם אל תע‪3‬מ דו רדפו ‪3‬‬
‫הושע ובני ישראל להכותם מכה גדולה מא ד עד‬ ‫לבוא אל עריהם כי נתנם יהוה "אל היכם בידכם‪ )20( :‬ויהי ככלות י >‬
‫הושע מקדה בשלום | ל א‬ ‫>תמם | והשרידים שרדו מהם ויב או אל ערי המבצר‪> )21( :‬‬
‫וישבו כל העם אל המ ‪3‬חנה אל י >‬
‫הושע פתחו את פי המערה | והוציאו אלי את ‪3‬חמשת המלכים האלה‬ ‫חרץ לבני ישראל לאיש את לש נו‪ )22( :‬וי אמר י >‬
‫מן המערה‪ )23( :‬ויע‪3‬שו כן וי ציאו אליו את ‪3‬חמשת המלכים האלה מן המערה | את מלך ירושל ם את מלך חברון את‬
‫הושע אל כל‬ ‫הושע ויקרא י >‬‫מלך ירמות את מלך לכיש את מלך עגלון‪ )24( :‬ויהי כהוציאם את המלכים האלה אל י >‬
‫איש ישראל וי אמר אל קציני אנשי המלחמה ההלכוא אתו קרבו שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה |‬
‫הושע אל תיראו ואל תחתו | חזקו ואמצו כי ככה‬ ‫ויקרבו וישימו את רגליהם על צואריהם‪ )25( :‬וי אמר ‪3‬אליהם י >‬
‫אחרי כן וימיתם ויתלם על ‪3‬חמשה עצים |‬ ‫יע‪3‬שה יהוה לכל א יביכם ‪3‬אשר אתם נלחמים אותם‪ )26( :‬ויכם י >‬
‫הושע ‪3‬‬
‫הושע וי רידום מעל העצים וישלכ>ם אל המערה‬ ‫ויהיו תלוים על העצים עד הערב‪ )27( :‬ויהי לעת בוא השמש צוה י >‬
‫‪3‬אשר נחבאו שם | וישמו ‪3‬אבנים גד לות על פי המערה עד עצם היום הזה‪:‬‬
‫הושע ביום ההוא ויכה לפי חרב ואת מלכה ה "חרם אותם ואת כל הנפש ‪3‬אשר בה ל א השאיר‬ ‫(‪ )28‬ואת מקדה לכד י >‬
‫הושע וכל ישראל עמו ממקדה לבנה | וילחם עם‬ ‫שריד | ויעש למלך מקדה כ ‪3‬אשר עשה למלך יריחו‪ )29( :‬ויע‪3‬ב ר י >‬
‫לבנה‪ )30( :‬ויתן יהוה גם אותה ביד ישראל ואת מלכה ויכה לפי חרב ואת כל הנפש ‪3‬אשר בה ל א השאיר בה שריד |‬
‫הושע וכל ישראל עמו מלבנה לכישה | ויחן עליה וילחם בה‪:‬‬ ‫(‪ )31‬ויע‪3‬ב ר י >‬ ‫ויעש למלכה כ ‪3‬אשר עשה למלך יריחו‪:‬‬
‫(‪ )32‬ויתן יהוה את לכיש ביד ישראל וילכדה ביום השני ויכה לפי חרב ואת כל הנפש ‪3‬אשר בה | ככ ל ‪3‬אשר עשה‬
‫ללבנה‪:‬‬
‫הושע ואת עמו עד בלתי השאיר לו שריד‪ )34( :‬ויע‪3‬ב ר י >‬
‫הושע‬ ‫(‪ )33‬אז עלה ה רם מלך גזר לעז ר את לכיש | ויכהו י >‬
‫ויחנו עליה ויל ‪3‬חמו עליה‪ )35( :‬וילכדוה ביום ההוא ויכוה לפי חרב ואת כל הנפש‬ ‫וכל ישראל עמו מלכיש עגל נה | ‪3‬‬
‫‪3‬אשר בה ביום ההוא ה "חרים | ככ ל ‪3‬אשר עשה ללכיש‪:‬‬
‫הושע וכל ישראל עמו מעגלונה חברונה | ויל ‪3‬חמו עליה‪ )37( :‬וילכדוה ויכוה לפי חרב ואת מלכה ואת כל‬
‫(‪ )36‬ויעל י >‬
‫(‬ ‫ויחרם אותה ואת כל הנפש ‪3‬אשר בה‪:‬‬‫עריה ואת כל הנפש ‪3‬אשר בה ל א השאיר שריד ככ ל ‪3‬אשר עשה לעגלון | ‪3‬‬
‫הושע וכל ישראל עמו דברה | וילחם עליה‪ )39( :‬וילכדה ואת מלכה ואת כל עריה ויכום לפי חרב‬ ‫‪ )38‬וישב י >‬
‫ויחרימו את כל נפש ‪3‬אשר בה ל א השאיר שריד | כ ‪3‬אשר עשה לחברון כן עשה לדברה ולמלכה וכ ‪3‬אשר עשה ללבנה‬ ‫‪3‬‬
‫הושע את כל הארץ ההר והנגב והשפלה וה ‪3‬אשדות ואת כל מלכיהם ל א השאיר שריד | ואת כל‬ ‫ולמלכה‪ )40( :‬ויכה י >‬
‫הנשמה ה "חרים כ ‪3‬אשר צוה יהוה "אל הי ישראל‪ )41( :‬ויכם י >‬
‫הושע מקדש ברנע ועד עזה | ואת כל ארץ ג שן ועד גבעון‪:‬‬
‫הושע פעם אחת | כי יהוה "אל הי ישראל נלחם לישראל‪ )43( :‬וישב‬
‫(‪ )42‬ואת כל המלכים האלה ואת ארצם לכד י >‬
‫הושע וכל ישראל עמו אל המ ‪3‬חנה הגלגלה‪:‬‬‫י >‬
‫(‪ )1‬ויהי כשמ ע יבין מלך חצור | וישלח אל יובב מלך מדון ואל מלך שמרון ואל מלך אכשף‪ )2( :‬ואל המלכים ‪3‬אשר‬
‫מצפון בהר ובע‪3‬רבה נגב כנ‪3‬רות ובשפלה | ובנפות דור מים‪ )3( :‬הכנע‪3‬ני ממזרח ומים וה "אמ רי והחתי והפרזי והיבוסי‬
‫בהר | והחוי תחת חרמון בארץ המצפה‪ )4( :‬ויצאו הם וכל מ ‪3‬חניהם עמם עם רב כחול ‪3‬אשר על שפת הים לר ב | וסוס‬
‫ויחנו יחדו אל מי מרום להלחם עם ישראל‪:‬‬ ‫ורכב רב מא ד‪ )5( :‬ויוע‪3‬דו כ ל המלכים האלה | ויב או ‪3‬‬
‫הושע אל תירא מפניהם כי מחר כעת הז את אנ כי נ תן את כ>לם ‪3‬חללים לפני ישראל | את‬‫(‪ )6‬וי אמר יהוה אל י >‬
‫הושע וכל עם המלחמה עמו ע‪3‬ליהם על מי מרום פתא ם |‬ ‫סוסיהם תעקר ואת מרכב תיהם תשר ף באש‪ )7( :‬ויב א י >‬
‫ויפלו בהם‪ )8( :‬ויתנם יהוה ביד ישראל ויכום וירדפום עד צידון רבה ועד משרפות מים ועד בקעת מצפה מזרחה |‬
‫הושע כ ‪3‬אשר אמר לו יהוה | את סוסיהם עקר ואת מרכב תיהם‬ ‫ויכ>ם עד בלתי השאיר להם שריד‪ )9( :‬ויעש להם י >‬
‫הושע בעת ההיא וילכ ד את חצור ואת מלכה הכה בחרב | כי חצור לפנים היא ר אש כל‬ ‫(‪ )10‬וישב י >‬ ‫שרף באש‪:‬‬
‫הממלכות האלה‪ )11( :‬ויכו את כל הנפש ‪3‬אשר בה לפי חרב ה ‪3‬חרם ל א נותר כל נשמה | ואת חצור שרף באש‪)12( :‬‬
‫הושע ויכם לפי חרב ה "חרים אותם | כ ‪3‬אשר צוה מ שה עבד יהוה‪:‬‬ ‫ואת כל ערי המלכים האלה ואת כל מלכיהם לכד י >‬
‫הושע‪ )14( :‬וכ ל שלל הערים‬
‫(‪ )13‬רק כל הערים הע מדות על תלם ל א שרפם ישראל | זולתי את חצור לבדה שרף י >‬
‫האלה והבהמה בזזו להם בני ישראל | רק את כל האדם הכו לפי חרב עד השמדם אותם ל א השאירו כל נשמה‪( :‬‬
‫הושע ל א הסיר דבר מכ ל ‪3‬אשר צוה יהוה‬ ‫‪ )15‬כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה עבדו כן צוה מ שה את י >‬
‫הושע | וכן עשה י >‬
‫הושע את כל הארץ הז את ההר ואת כל הנגב ואת כל ארץ הג שן ואת השפלה ואת הע‪3‬רבה |‬ ‫את מ שה‪ )16( :‬ויקח י >‬
‫ואת הר ישראל ושפלת ה‪ )17( :‬מן ההר החלק העולה שעיר ועד בעל גד בבקעת הלבנון תחת הר חרמון | ואת כל‬
‫הושע את כל המלכים האלה מלחמה‪ )19( :‬ל א היתה עיר ‪3‬אשר‬ ‫מלכיהם לכד ויכם וימיתם‪ )18( :‬ימים רבים עשה י >‬
‫השלימה אל בני ישראל בלתי החוי י שבי גבעון | את הכ ל לקחו במלחמה‪ )20( :‬כי מאת יהוה היתה לחזק את לבם‬
‫לקראת המלחמה את ישראל למען ה ‪3‬חרימם לבלתי "היות להם תחנה | כי למען השמידם כ ‪3‬אשר צוה יהוה את‬
‫הושע בעת ההיא ויכרת את הע‪3‬נקים מן ההר מן חברון מן דבר מן ע‪3‬נב ומכ ל הר יהודה ומכ ל‬ ‫מ שה‪ )21( :‬ויב א י >‬
‫הושע‪ )22( :‬ל א נותר ע‪3‬נקים בארץ בני ישראל | רק בעזה בגת ובאשדוד נשארו‪( :‬‬ ‫הר ישראל | עם עריהם ה "חרימם י >‬
‫נחלה לישראל כמחלק תם לשבטיהם |‬ ‫הושע ל ‪3‬‬
‫הושע את כל הארץ ככ ל ‪3‬אשר דבר יהוה אל מ שה ויתנה י >‬ ‫‪ )23‬ויקח י >‬
‫והארץ שקטה ממלחמה‪:‬‬

‫(‪ )1‬ואלה מלכי הארץ ‪3‬אשר הכו בני ישראל וירשו את ארצם בעבר‬
‫הירדן מזרחה השמש | מנחל ארנון עד הר חרמון וכל הע‪3‬רבה‬
‫מזרחה‪ )2( :‬סיחון מלך ה "אמ רי היושב בחשבון | מ של מע‪3‬רוער ‪3‬אשר‬
‫וחצי הגלעד ועד יב ק הנחל גבול בני‬‫על שפת נחל ארנון ותוך הנחל ‪3‬‬
‫עמון‪ )3( :‬והע‪3‬רבה עד ים כנרות מזרחה ועד ים הע‪3‬רבה ים המלח‬
‫מזרחה דרך בית הישמות | ומתימן תחת אשדות הפס ‪)4‬‬
‫גה‪:‬וג(בול עוג‬
‫ומ של בהר‬ ‫מלך הבשן מיתר הרפאים | היושב בעשתרות ובאדרע‪)5‬י‪( :‬‬
‫וחצי הגלעד‬ ‫חרמון ובסלכה ובכל הבשן עד גבול הגשורי והמע‪3‬כתי | ‪3‬‬
‫גבול סיחון מלך חשבון‪ )6( :‬מ שה עבד יהוה ובני ישראל הכום | ויתנה‬
‫(‪)7‬‬ ‫מ שה עבד יהוה יר>שה לר>אובני ולגדי ול ‪3‬חצי שבט המנשה‪:‬‬
‫הושע ובני ישראל בעבר הירדן ימה‬ ‫ואלה מלכי הארץ ‪3‬אשר הכה י >‬
‫הושע‬
‫מבעל גד בבקעת הלבנון ועד ההר החלק הע לה שעירה | ויתנה י >‬
‫לשבטי ישראל יר>שה כמחלק תם‪ )8( :‬בהר ובשפלה ובע‪3‬רבה וב ‪3‬אשדות‬
‫י‪ :‬מלך‬‫בוס‪)9‬‬
‫ובמדבר ובנגב | החתי ה "אמ רי והכנע‪3‬ני הפרזי החוי והי (‬
‫ד‪( :‬מלך ירושל ם אחד‬ ‫יריחו אחד | מלך העי ‪3‬אשר מצד בית אל אח‪)10‬‬
‫מלך חברון אחד‪ )11( :‬מלך ירמות אחד מלך לכיש אח‪)12‬‬
‫ד‪( :‬מלך עגלון‬
‫ד‪( ):‬מלך חרמה‬ ‫אחד מלך גזר אחד‪ )13( :‬מלך דבר אחד מלך גדר אח‪14‬‬
‫אחד מלך ע‪3‬רד אחד‪ )15( :‬מלך לבנה אחד מלך ‪3‬עד>לם אח‪)16‬‬
‫ד‪( :‬מלך‬
‫מקדה אחד מלך בית אל אחד‪ )17( :‬מלך תפוח אחד מלך חפר אח‪18‬‬
‫ד‪( ):‬‬
‫מלך ‪3‬אפק אחד מלך לשרון אחד‪ )19( :‬מלך מדון אחד מלך חצור‬
‫‪)21‬ד‪:‬מ(לך תענך אחד‬ ‫אחד‪ )20( :‬מלך שמרון מראון אחד מלך אכשף אח‬
‫‪)23‬ד‪:‬מ(לך‬
‫מלך מגדו אחד‪ )22( :‬מלך קדש אחד מלך יקנ‪F‬עם לכרמל אח‬
‫‪ )(24‬מלך תרצה אחד | כל‬ ‫דור לנפת דור אחד | מלך גוים לגלגל אחד‪:‬‬
‫מלכים של שים ואחד‪:‬‬
‫יהושע זקן בא בימים | וי אמר יהוה אליו אתה זקנתה באת בימים והארץ נש ‪3‬ארה הרבה מא ד לרשתה‪)2( :‬‬ ‫(‪ )1‬ו >‬
‫ז את הארץ הנשארת | כל גלילות הפלשתים וכל הגשורי‪ )3( :‬מן השיחור ‪3‬אשר על פני מצרים ועד גבול עקרון צפונה‬
‫לכנע‪3‬ני תחשב | ‪3‬חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים‪ )4( :‬מתימן כל ארץ‬
‫הכנע‪3‬ני ומערה ‪3‬אשר לציד נים עד ‪3‬אפקה | עד גבול ה "אמ רי‪ )5( :‬והארץ הגבלי וכל הלבנון מזרח השמש מבעל גד תחת‬
‫הר חרמון | עד לבוא ‪3‬חמת‪ )6( :‬כל י שבי ההר מן הלבנון עד משרפ ת מים כל ציד נים אנ כי אורישם מפני בני ישראל |‬
‫וחצי השבט‬ ‫נחלה לתשעת השבטים | ‪3‬‬ ‫נחלה כ ‪3‬אשר צויתיך‪ )7( :‬ועתה חלק את הארץ הז את ב ‪3‬‬ ‫רק הפלה לישראל ב ‪3‬‬
‫נחלתם | ‪3‬אשר נתן להם מ שה בעבר הירדן מזרחה כ ‪3‬אשר נתן להם מ שה עבד‬ ‫המנשה‪ )8( :‬עמו הראובני והגדי לקחו ‪3‬‬
‫יהוה‪ )9( :‬מע‪3‬רוער ‪3‬אשר על שפת נחל ארנון והעיר ‪3‬אשר בתוך הנחל וכל המיש ר מידבא עד דיבון‪ )10( :‬וכ ל ערי‬
‫סיחון מלך ה "אמ רי ‪3‬אשר מלך בחשבון | עד גבול בני עמון‪ )11( :‬והגלעד וגבול הגשורי והמע‪3‬כתי וכ ל הר חרמון וכל‬
‫הבשן עד סלכה‪ )12( :‬כל ממלכות עוג בבשן ‪3‬אשר מלך בעשתרות ובאדרעי | הוא נשאר מיתר הרפאים ויכם מ שה‬
‫וי רשם‪ )13( :‬ול א הורישו בני ישראל את הגשורי ואת המע‪3‬כתי | וישב גשור ומע‪3‬כת בקרב ישראל עד היום הזה‪( :‬‬
‫נחלתו כ ‪3‬אשר דבר לו‪ )15( :‬ויתן מ שה למטה בני‬ ‫‪ )14‬רק לשבט הלוי ל א נתן ‪3‬‬
‫נחלה | אשי יהוה "אל הי ישראל הוא ‪3‬‬
‫ראובן למשפח תם‪ )16( :‬ויהי להם הגבול מע‪3‬רוער ‪3‬אשר על שפת נחל ארנון והעיר ‪3‬אשר בתוך הנחל וכל המיש ר על‬
‫מידבא‪ )17( :‬חשבון וכל עריה ‪3‬אשר במיש ר | דיבון ובמות בעל ובית בעל מעון‪ )18( :‬ויהצה וקדמ ת ומפעת‪)19( :‬‬
‫וקריתים ושבמה וצרת השחר בהר העמק‪ )20( :‬ובית פעור ואשדות הפסגה ובית הישמות‪ )21( :‬וכ ל ערי המיש ר‬
‫וכל ממלכות סיחון מלך ה "אמ רי ‪3‬אשר מלך בחשבון | ‪3‬אשר הכה מ שה א תו ואת נשיאי מדין את "אוי ואת רקם ואת‬
‫צור ואת חור ואת רבע נסיכי סיחון י שבי הארץ‪ )22( :‬ואת בלעם בן בעור הקוסם | הרגו בני ישראל בחרב אל‬
‫נחלת בני ראובן למשפח תם הערים וחצריהן‪:‬‬ ‫חלליהם‪ )23( :‬ויהי גבול בני ראובן הירדן וגבול | ז את ‪3‬‬
‫וחצי ארץ בני עמון | עד‬‫(‪ )24‬ויתן מ שה למטה גד לבני גד למשפח תם‪ )25( :‬ויהי להם הגבול יעזר וכל ערי הגלעד ‪3‬‬
‫ע‪3‬רוער ‪3‬אשר על פני רבה‪ )26( :‬ומחשבון עד רמת המצפה ובט נים | וממ ‪3‬חנים עד גבול לדבר‪ )27( :‬ובעמק בית הרם‬
‫ובית נמרה ו >סכות וצפון יתר ממלכות סיחון מלך חשבון הירדן וגב>ל | עד קצה ים כנרת עבר הירדן מזרחה‪)28( :‬‬
‫נחלת בני גד למשפח תם | הערים וחצריהם‪ )29( :‬ויתן מ שה ל ‪3‬חצי שבט מנשה | ויהי ל ‪3‬חצי מטה בני מנשה‬ ‫ז את ‪3‬‬
‫למשפחותם‪ )30( :‬ויהי גבולם ממ ‪3‬חנים כל הבשן כל ממלכות עוג מלך הבשן וכל חו ת יאיר ‪3‬אשר בבשן ששים עיר‪( :‬‬
‫וחצי הגלעד ועשתרות ואדרעי ערי ממלכות עוג בבשן | לבני מכיר בן מנשה ל ‪3‬חצי בני מכיר למשפחותם‪)32( :‬‬ ‫‪3 )31‬‬
‫(‪ )33‬ולשבט הלוי ל א נתן מ שה ‪3‬‬
‫נחלה | יהוה‬ ‫אלה ‪3‬אשר נחל מ שה בערבות מואב | מעבר לירדן יריחו מזרחה‪:‬‬
‫נחלתם כ ‪3‬אשר דבר להם‪:‬‬
‫"אל הי ישראל הוא ‪3‬‬
‫יהושע בן נון וראשי ‪3‬אבות המטות לבני‬ ‫נחלו בני ישראל בארץ כנען | ‪3‬אשר נ ‪3‬חלו אותם אלעזר הכ הן ו >‬ ‫(‪ )1‬ואלה ‪3‬אשר ‪3‬‬
‫נחלת שני‬‫וחצי המטה‪ )3( :‬כי נתן מ שה ‪3‬‬ ‫נחלתם | כ ‪3‬אשר צוה יהוה ביד מ שה לתשעת המטות ‪3‬‬ ‫ישראל‪ )2( :‬בגורל ‪3‬‬
‫נחלה בתוכם‪ )4( :‬כי היו בני יוסף שני מטות מנשה ואפרים | ול א‬ ‫וחצי המטה מעבר לירדן | וללוים ל א נתן ‪3‬‬ ‫המטות ‪3‬‬
‫נתנו חלק ללוים בארץ כי אם ערים לשבת ומגרשיהם למקניהם ולקנינם‪ )5( :‬כ ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה כן עשו בני‬
‫ישראל | ויחלקו את הארץ‪:‬‬
‫הושע בגלגל וי אמר אליו כלב בן יפ>נה הקנזי | אתה ידעת את הדבר ‪3‬אשר דבר יהוה אל‬ ‫(‪ )6‬ויגשו בני יהודה אל י >‬
‫מ שה איש ה "אל הים על א דותי ועל א דותיך בקדש ברנע‪ )7( :‬בן ארבעים שנה אנ כי בשל ח מ שה עבד יהוה א תי‬
‫מקדש ברנע לרגל את הארץ | ואשב א תו דבר כ ‪3‬אשר עם לבבי‪ :‬ואחי ‪3‬אשר עלו עמי המסיו את לב העם | ואנ כי‬
‫נחלה‬‫אחרי יהוה "אל הי‪ )89( :‬וישבע מ שה ביום ההוא לאמ ר אם ל א הארץ ‪3‬אשר דרכה רגלך בה לך תהיה ל ‪3‬‬ ‫מלאתי ‪3‬‬
‫אחרי יהוה "אל הי‪ )9( :‬ועתה הנה ה "חיה יהוה אותי כ ‪3‬אשר דבר זה ארבעים וחמש שנה‬ ‫ולבניך עד עולם | כי מלאת ‪3‬‬
‫מאז דבר יהוה את הדבר הזה אל מ שה ‪3‬אשר הלך ישראל במדבר | ועתה הנה אנ כי היום בן חמש ושמונים שנה‪( :‬‬
‫‪ )10‬עודני היום חזק כ ‪3‬אשר ביום של ח אותי מ שה ככ חי אז וככ חי עתה | למלחמה ולצאת ולבוא‪ )11( :‬ועתה תנה‬
‫לי את ההר הזה ‪3‬אשר דבר יהוה ביום ההוא | כי אתה שמעת ביום ההוא כי ע‪3‬נקים שם וערים גד לות בצ>רות אולי‬
‫נחלה‪ )13( :‬על כן‬ ‫יהוה אותי והורשתים כ ‪3‬אשר דבר יהוה‪ )12( :‬ויברכהו י >‬
‫הושע | ויתן את חברון לכלב בן יפ>נה ל ‪3‬‬
‫אחרי יהוה "אל הי ישראל‪ )14( :‬ושם חברון‬ ‫נחלה עד היום הזה | יען ‪3‬אשר מלא ‪3‬‬ ‫היתה חברון לכלב בן יפ>נה הקנזי ל ‪3‬‬
‫לפנים קרית ארבע האדם הגדול בע‪3‬נקים הוא | והארץ שקטה ממלחמה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפח תם | אל גבול "אדום מדבר צן נגבה מקצה תימן‪ )2( :‬ויהי להם גבול נגב‬
‫מקצה ים המלח | מן הלש ן הפ נה נגבה‪ )3( :‬ויצא אל מנגב למע‪3‬לה עקרבים ועבר צנה ועלה מנגב לקדש ברנע | ועבר‬
‫חצרון ועלה אדרה ונסב הקרקעה‪ )4( :‬ועבר עצמונה ויצא נחל מצרים והיה [והיו קרי] ת צאות הגבול ימה | זה‬
‫יהיה לכם גבול נגב‪ )5( :‬וגבול קדמה ים המלח עד קצה הירדן | וגבול לפאת צפונה מלשון הים מקצה הירדן‪)6( :‬‬
‫ועלה הגבול בית חגלה ועבר מצפון לבית הע‪3‬רבה | ועלה הגבול אבן ב הן בן ראובן‪ )7( :‬ועלה הגבול דברה מעמק‬
‫עכור וצפונה פ נה אל הגלגל ‪3‬אשר נ כח למע‪3‬לה ‪3‬אד>מים ‪3‬אשר מנגב לנחל | ועבר הגבול אל מי עין שמש והיו ת צא תיו‬
‫אל עין ר גל‪ )8( :‬ועלה הגבול גי בן הנ ם אל כתף היבוסי מנגב היא ירושל ם | ועלה הגבול אל ר אש ההר ‪3‬אשר על פני‬
‫גי הנ ם ימה ‪3‬אשר בקצה עמק רפאים צפ נה‪ )9( :‬ותאר הגבול מר אש ההר אל מעין מי נפתוח ויצא אל ערי הר עפרון‬
‫| ותאר הגבול בע‪3‬לה היא קרית יערים‪ )10( :‬ונסב הגבול מבע‪3‬לה ימה אל הר שעיר ועבר אל כתף הר יערים מצפונה‬
‫היא כסלון | וירד בית שמש ועבר תמנה‪ )11( :‬ויצא הגבול אל כתף עקרון צפונה ותאר הגבול שכרונה ועבר הר‬
‫הבע‪3‬לה ויצא יבנאל | והיו ת צאות הגבול ימה‪ )12( :‬וגבול ים הימה הגדול וגבול | זה גבול בני יהודה סביב‬
‫למשפח תם‪ )13( :‬ולכלב בן יפ>נה נתן חלק בתוך בני יהודה אל פי יהוה ל >‬
‫יהושע | את קרית ארבע ‪3‬אבי הע‪3‬נק היא‬
‫חברון‪ )14( :‬וי רש משם כלב את שלושה בני הע‪3‬נק | את ששי ואת ‪3‬אחימן ואת תלמי ילידי הע‪3‬נק‪ )15( :‬ויעל משם אל‬
‫י שבי דבר | ושם דבר לפנים קרית ספר‪ )16( :‬וי אמר כלב ‪3‬אשר יכה את קרית ספר ולכדה | ונתתי לו את עכסה בתי‬
‫לאשה‪ )17( :‬וילכדה עתניאל בן קנז ‪3‬אחי כלב | ויתן לו את עכסה בתו לאשה‪ )18( :‬ויהי בבואה ותסיתהו לשאול‬
‫מאת אביה שדה ותצנח מעל ה ‪3‬חמור | וי אמר לה כלב מה לך‪ )19( :‬ות אמר תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ונתתה‬
‫לי ג>ל ת מים | ויתן לה את ג>ל ת עליות ואת ג>ל ת תחתיות‪:‬‬
‫נחלת מטה בני יהודה למשפח תם‪ )21( :‬ויהיו הערים מקצה למטה בני יהודה אל גבול "אדום בנגבה |‬ ‫(‪ )20‬ז את ‪3‬‬
‫קבצאל ועדר ויגור‪ )22( :‬וקינה ודימונה ועדעדה‪ )23( :‬וקדש וחצור ויתנן‪ )24( :‬זיף וטלם ובעלות‪ )25( :‬וחצור‬
‫וחצר שועל‬ ‫וחצר גדה וחשמון ובית פלט‪3 )28( :‬‬ ‫‪3‬חדתה וקריות חצרון היא חצור‪3 )26( :‬אמם ושמע ומולדה‪3 )27( :‬‬
‫ובאר שבע ובזיותיה‪ )29( :‬בע‪3‬לה ועיים ועצם‪ )30( :‬ואלתולד וכסיל וחרמה‪ )31( :‬וצקלג ומדמנה וסנסנה‪)32( :‬‬
‫(‪ )33‬בשפלה | אשתאול וצרעה ואשנה‪)34( :‬‬ ‫ולבאות ושלחים ועין ורמון | כל ערים עשרים ותשע וחצריהן‪:‬‬
‫וזנוח ועין גנים תפוח והעינם‪ )35( :‬ירמות ו ‪3‬עד>לם שוכ ה וע‪3‬זקה‪ )36( :‬ושע‪3‬רים וע‪3‬דיתים והגדרה וגדר תים | ערים‬
‫וחדשה ומגדל גד‪ )38( :‬ודלען והמצפה ויקתאל‪ )39( :‬לכיש ובצקת ועגלון‪)40( :‬‬ ‫ארבע עשרה וחצריהן‪ )37( :‬צנן ‪3‬‬
‫(‪ )42‬לבנה ועתר‬ ‫וכבון ולחמס וכתליש‪ )41( :‬וגדרות בית דגון ונע‪3‬מה ומקדה | ערים שש עשרה וחצריהן‪:‬‬
‫וחצריה‪:‬‬ ‫ועשן‪ )43( :‬ויפתח ואשנה ונציב‪ )44( :‬וקעילה ואכזיב ומראשה | ערים תשע וחצריהן‪ )45( :‬עקרון ובנ תיה ‪3‬‬
‫וחצריה עד נחל‬‫וחצריה עזה בנותיה ‪3‬‬ ‫(‪ )46‬מעקרון וימה | כ ל ‪3‬אשר על יד אשדוד וחצריהן‪ )47( :‬אשדוד בנותיה ‪3‬‬
‫מצרים | והים הגבול [הגדול קרי] וגבול‪ )48( :‬ובהר | שמיר ויתיר ושוכ ה‪ )49( :‬ודנה וקרית סנה היא דבר‪)50( :‬‬
‫וע‪3‬נב ואשתמ ה וענים‪ )51( :‬וג שן וח ל ן וגל ה | ערים אחת עשרה וחצריהן‪3 )52( :‬ארב ורומה ואשען‪ )53( :‬וינים [וינום‬
‫ואפקה‪ )54( :‬ו >חמטה וקרית ארבע היא חברון וציע ר | ערים תשע וחצריהן‪ )55( :‬מעון כרמל‬ ‫קרי] ובית תפוח ‪3‬‬
‫וזיף ויוטה‪ )56( :‬ויזרעאל ויקדעם וזנוח‪ )57( :‬הקין גבעה ותמנה | ערים עשר וחצריהן‪ )58( :‬חלחול בית צור וגדור‪:‬‬
‫(‪ )59‬ומע‪3‬רת ובית ע‪3‬נות ואלתק ן | ערים שש וחצריהן‪ )60( :‬קרית בעל היא קרית יערים והרבה | ערים שתים‬
‫(‪ )61‬במדבר | בית הע‪3‬רבה מדין וסככה‪ )62( :‬והנבשן ועיר המלח ועין גדי | ערים שש וחצריהן‪( :‬‬ ‫וחצריהן‪:‬‬
‫‪ )63‬ואת היבוסי יושבי ירושל ם ל א יוכלו [יכלו קרי] בני יהודה להורישם | וישב היבוסי את בני יהודה בירושל ם עד‬
‫היום הזה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויצא הגורל לבני יוסף מירדן יריחו למי יריחו מזרחה | המדבר ע לה מיריחו בהר בית אל‪ )2( :‬ויצא מבית אל‬
‫לוזה | ועבר אל גבול הארכי ע‪3‬טרות‪ )3( :‬וירד ימה אל גבול היפלטי עד גבול בית חור ן תחתון ועד גזר | והיו תצאתו‬
‫נחלתם‬‫[ת צא תיו קרי] ימה‪ )4( :‬וינ ‪3‬חלו בני יוסף מנשה ואפרים‪ )5( :‬ויהי גבול בני אפרים למשפח תם | ויהי גבול ‪3‬‬
‫מזרחה עטרות אדר עד בית חור ן עליון‪ )6( :‬ויצא הגבול הימה המכמתת מצפון ונסב הגבול מזרחה ת ‪3‬אנת של ה |‬
‫ועבר אותו ממזרח ינוחה‪ )7( :‬וירד מינוחה ע‪3‬טרות ונע‪3‬רתה | ופגע ביריחו ויצא הירדן‪ )8( :‬מתפוח ילך הגבול ימה‬
‫נחלת מטה בני אפרים למשפח תם‪ )9( :‬והערים המבדלות לבני אפרים בתוך‬ ‫נחל קנה והיו ת צא תיו הימה | ז את ‪3‬‬
‫נחלת בני מנשה | כל הערים וחצריהן‪ )10( :‬ול א הורישו את הכנע‪3‬ני היושב בגזר | וישב הכנע‪3‬ני בקרב אפרים עד‬ ‫‪3‬‬
‫היום הזה ויהי למס ע בד‪:‬‬

‫(‪ )1‬ויהי הגורל למטה מנשה כי הוא בכור יוסף | למכיר בכור מנשה ‪3‬אבי הגלעד כי הוא היה איש מלחמה ויהי לו‬
‫הגלעד והבשן‪ )2( :‬ויהי לבני מנשה הנותרים למשפח תם לבני ‪3‬אביעזר ולבני חלק ולבני אשריאל ולבני שכם ולבני‬
‫חפר ולבני שמידע | אלה בני מנשה בן יוסף הזכרים למשפח תם‪ )3( :‬ולצלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה ל א‬
‫היו לו בנים כי אם בנות | ואלה שמות בנ תיו מחלה ונ עה חגלה מלכה ותרצה‪ )4( :‬ותקרבנה לפני אלעזר הכ הן ולפני‬
‫נחלה‬‫נחלה בתוך אחינו | ויתן להם אל פי יהוה ‪3‬‬ ‫הושע בן נון ולפני הנשיאים לאמ ר יהוה צוה את מ שה לתת לנו ‪3‬‬
‫י >‬
‫בתוך ‪3‬אחי ‪3‬אביהן‪ )5( :‬ויפלו חבלי מנשה ע‪3‬שרה | לבד מארץ הגלעד והבשן ‪3‬אשר מעבר לירדן‪ )6( :‬כי בנות מנשה ‪3‬‬
‫נחלו‬
‫נחלה בתוך בניו | וארץ הגלעד היתה לבני מנשה הנותרים‪ )7( :‬ויהי גבול מנשה מאשר המכמתת ‪3‬אשר על פני שכם |‬ ‫‪3‬‬
‫והלך הגבול אל הימין אל י שבי עין תפוח‪ )8( :‬למנשה היתה ארץ תפוח | ותפוח אל גבול מנשה לבני אפרים‪)9( :‬‬
‫וירד הגבול נחל קנה נגבה לנחל ערים האלה לאפרים בתוך ערי מנשה | וגבול מנשה מצפון לנחל ויהי ת צא תיו‬
‫הימה‪ )10( :‬נגבה לאפרים וצפונה למנשה ויהי הים גבולו | ובאשר יפגעון מצפון וביששכר ממזרח‪ )11( :‬ויהי‬
‫למנשה ביששכר ובאשר בית שאן ובנותיה ויבלעם ובנותיה ואת י שבי ד אר ובנותיה וי שבי עין ד ר ובנ תיה וי שבי‬
‫תענך ובנ תיה וי שבי מגדו ובנותיה | של שת הנפת‪ )12( :‬ול א יכלו בני מנשה להוריש את הערים האלה | ויואל‬
‫הכנע‪3‬ני לשבת בארץ הז את‪ )13( :‬ויהי כי חזקו בני ישראל ויתנו את הכנע‪3‬ני למס | והורש ל א הורישו‪ )14( :‬וידברו‬
‫ואני עם רב עד ‪3‬אשר עד כ ה ברכני יהוה‪)15( :‬‬ ‫נחלה גורל אחד וחבל אחד ‪3‬‬ ‫הושע לאמ ר | מדוע נתתה לי ‪3‬‬
‫בני יוסף את י >‬
‫הושע אם עם רב אתה ע‪3‬לה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפרזי והרפאים | כי אץ לך הר אפרים‪:‬‬ ‫וי אמר ‪3‬אליהם י >‬
‫(‪ )16‬וי אמרו בני יוסף ל א ימצא לנו ההר | ורכב ברזל בכל הכנע‪3‬ני הי שב בארץ העמק ל ‪3‬אשר בבית שאן ובנותיה‬
‫הושע אל בית יוסף לאפרים ולמנשה לאמ ר | עם רב אתה וכ ח גדול לך ל א‬ ‫ול ‪3‬אשר בעמק יזרעאל‪ )17( :‬וי אמר י >‬
‫יהיה לך גורל אחד‪ )18( :‬כי הר יהיה לך כי יער הוא ובראתו והיה לך ת צא תיו | כי תוריש את הכנע‪3‬ני כי רכב ברזל‬
‫לו כי חזק הוא‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויק ‪3‬הלו כל ע‪3‬דת בני ישראל של ה וישכינו שם את א הל מועד | והארץ נכבשה לפניהם‪ )2( :‬ויותרו בבני ישראל‬
‫הושע אל בני ישראל | עד אנה אתם מתרפים לבוא לרשת‬ ‫נחלתם | שבעה שבטים‪ )3( :‬וי אמר י >‬‫‪3‬אשר ל א חלקו את ‪3‬‬
‫יקמו ויתהלכו בארץ‬ ‫את הארץ ‪3‬אשר נתן לכם יהוה "אל הי ‪3‬אבותיכם‪ )4( :‬הבו לכם של שה ‪3‬אנשים לשבט | ואשלחם ו >‬
‫נחלתם ויב או אלי‪ )5( :‬והתחלקו א תה לשבעה ‪3‬חלקים | יהודה יע‪3‬מ ד על גבולו מנגב ובית יוסף‬‫ויכתבו אותה לפי ‪3‬‬
‫והבאתם אלי הנה | ויריתי לכם גורל פ ה לפני‬‫יעמדו על גבולם מצפון‪ )6( :‬ואתם תכתבו את הארץ שבעה ‪3‬חלקים ‪3‬‬
‫נחלתם‬‫וחצי שבט המנשה לקחו ‪3‬‬ ‫יהוה "אל הינו‪ )7( :‬כי אין חלק ללוים בקרבכם כי כ >הנת יהוה ‪3‬‬
‫נחלתו | וגד וראובן ‪3‬‬
‫הושע את הה לכים לכת ב את‬ ‫מעבר לירדן מזרחה ‪3‬אשר נתן להם מ שה עבד יהוה‪> )8( :‬‬
‫ויקמו ה ‪3‬אנשים וילכו | ויצו י >‬
‫הארץ לאמ ר לכו והתהלכו בארץ וכתבו אותה ושובו אלי ופ ה אשליך לכם גורל לפני יהוה בשל ה‪ )9( :‬וילכו‬
‫הושע אל המ ‪3‬חנה של ה‪ )10( :‬וישלך להם‬‫ה ‪3‬אנשים ויעברו בארץ ויכתבוה לערים לשבעה ‪3‬חלקים על ספר | ויב או אל י >‬
‫הושע את הארץ לבני ישראל כמחלק תם‪:‬‬ ‫הושע גורל בשל ה לפני יהוה | ויחלק שם י >‬
‫י >‬
‫(‪ )11‬ויעל גורל מטה בני בנימן למשפח תם | ויצא גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף‪ )12( :‬ויהי להם הגבול‬
‫לפאת צפונה מן הירדן | ועלה הגבול אל כתף יריחו מצפון ועלה בהר ימה והיה [והיו קרי] ת צא תיו מדברה בית‬
‫און‪ )13( :‬ועבר משם הגבול לוזה אל כתף לוזה נגבה היא בית אל | וירד הגבול עטרות אדר על ההר ‪3‬אשר מנגב‬
‫לבית ח רון תחתון‪ )14( :‬ותאר הגבול ונסב לפאת ים נגבה מן ההר ‪3‬אשר על פני בית ח רון נגבה והיה [והיו קרי]‬
‫ת צא תיו אל קרית בעל היא קרית יערים עיר בני יהודה | ז את פאת ים‪ )15( :‬ופאת נגבה מקצה קרית יערים | ויצא‬
‫הגבול ימה ויצא אל מעין מי נפתוח‪ )16( :‬וירד הגבול אל קצה ההר ‪3‬אשר על פני גי בן הנ ם ‪3‬אשר בעמק רפאים‬
‫צפונה | וירד גי הנ ם אל כתף היבוסי נגבה וירד עין ר גל‪ )17( :‬ותאר מצפון ויצא עין שמש ויצא אל גלילות ‪3‬אשר נ כח‬
‫מע‪3‬לה ‪3‬אד>מים | וירד אבן ב הן בן ראובן‪ )18( :‬ועבר אל כתף מול הע‪3‬רבה צפונה | וירד הע‪3‬רבתה‪ )19( :‬ועבר הגבול אל‬
‫כתף בית חגלה צפונה והיה [והיו קרי] תצאותיו [ת צאות קרי] הגבול אל לשון ים המלח צפונה אל קצה הירדן נגבה‬
‫נחלת בני בנימן לגבול תיה סביב למשפח תם‪ )21( :‬והיו‬ ‫| זה גבול נגב‪ )20( :‬והירדן יגב ל א תו לפאת קדמה | ז את ‪3‬‬
‫הערים למטה בני בנימן למשפחותיהם | יריחו ובית חגלה ועמק קציץ‪ )22( :‬ובית הע‪3‬רבה וצמרים ובית אל‪)23( :‬‬
‫והעוים והפרה ועפרה‪ )24( :‬וכפר העמני [העמ נה קרי] והעפני וגבע | ערים שתים עשרה וחצריהן‪ )25( :‬גבעון‬
‫והרמה ובארות‪ )26( :‬והמצפה והכפירה והמ צה‪ )27( :‬ורקם וירפאל ותר ‪3‬אלה‪ )28( :‬וצלע האלף והיבוסי היא‬
‫נחלת בני בנימן למשפח תם‪:‬‬‫ירושל ם גבעת קרית ערים ארבע עשרה וחצריהן | ז את ‪3‬‬
‫נחלת בני יהודה‪ )2( :‬ויהי להם‬ ‫נחלתם בתוך ‪3‬‬ ‫(‪ )1‬ויצא הגורל השני לשמעון למטה בני שמעון למשפחותם | ויהי ‪3‬‬
‫וחצר שועל ובלה ועצם‪ )4( :‬ואלתולד ובתול וחרמה‪ )5( :‬וצקלג ובית‬ ‫נחלתם | באר שבע ושבע ומולדה‪3 )3( :‬‬ ‫ב ‪3‬‬
‫וחצר סוסה‪ )6( :‬ובית לבאות ושרוחן | ערים של ש עשרה וחצריהן‪ )7( :‬עין רמון ועתר ועשן | ערים ארבע‬ ‫המרכבות ‪3‬‬
‫נחלת מטה בני שמעון‬ ‫וחצריהן‪ )8( :‬וכל ה ‪3‬חצרים ‪3‬אשר סביבות הערים האלה עד בע‪3‬לת באר ראמת נגב | ז את ‪3‬‬
‫נחלת בני שמעון | כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינ ‪3‬חלו בני שמעון בתוך‬ ‫למשפח תם‪ )9( :‬מחבל בני יהודה ‪3‬‬
‫נחלתם‪:‬‬‫‪3‬‬
‫נחלתם עד שריד‪ )11( :‬ועלה גבולם לימה ומרע‪3‬לה ופגע‬ ‫(‪ )10‬ויעל הגורל השלישי לבני זבול>ן למשפח תם | ויהי גבול ‪3‬‬
‫בדבשת | ופגע אל הנחל ‪3‬אשר על פני יקנעם‪ )12( :‬ושב משריד קדמה מזרח השמש על גבול כסל ת תב ר | ויצא אל‬
‫הדברת ועלה יפיע‪ )13( :‬ומשם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עתה קצין | ויצא רמון המת אר הנעה‪ )14( :‬ונסב א תו‬
‫נהלל ושמרון ויד ‪3‬אלה ובית לחם | ערים שתים עשרה‬ ‫הגבול מצפון חנת ן | והיו ת צא תיו גי יפתח אל‪ )15( :‬וקטת ו ‪3‬‬
‫נחלת בני זבול>ן למשפחותם | הערים האלה וחצריהן‪:‬‬ ‫וחצריהן‪ )16( :‬ז את ‪3‬‬
‫(‪ )17‬ליששכר יצא הגורל הרביעי | לבני יששכר למשפחותם‪ )18( :‬ויהי גבולם | יזרעאלה והכסול ת ושונם‪)19( :‬‬
‫נחרת‪ )20( :‬והרבית וקשיון ואבץ‪ )21( :‬ורמת ועין גנים ועין חדה ובית פצץ‪ )22( :‬ופגע הגבול‬ ‫וא ‪3‬‬
‫וחפרים ושיא ן ‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫נחלת‬ ‫בתבור ושחצומה [וש ‪3‬חצימה קרי] ובית שמש והיו ת צאות גבולם הירדן | ערים שש עשרה וחצריהן‪ )23( :‬ז את ‪3‬‬
‫מטה בני יששכר למשפח תם | הערים וחצריהן‪:‬‬
‫וחלי ובטן ואכשף‪ )26( :‬ואלמלך‬ ‫(‪ )24‬ויצא הגורל ה ‪3‬חמישי למטה בני אשר למשפחותם‪ )25( :‬ויהי גבולם | חלקת ‪3‬‬
‫ועמעד ומשאל | ופגע בכרמל הימה ובשיחור לבנת‪ )27( :‬ושב מזרח השמש בית דג ן ופגע בזב>לון ובגי יפתח אל‬
‫צפונה בית העמק ונעיאל | ויצא אל כבול משמ אל‪ )28( :‬ועבר ן ורח ב וחמון וקנה | עד צידון רבה‪ )29( :‬ושב הגבול‬
‫ואפק ורח ב |‬ ‫הרמה ועד עיר מבצר צ ר | ושב הגבול ח סה ויהיו [והיו קרי] ת צא תיו הימה מחבל אכזיבה‪ )30( :‬וע>מה ‪3‬‬
‫נחלת מטה בני אשר למשפח תם | הערים האלה וחצריהן‪:‬‬ ‫ערים עשרים ושתים וחצריהן‪ )31( :‬ז את ‪3‬‬
‫ואדמי הנקב‬ ‫(‪ )32‬לבני נפתלי יצא הגורל הששי | לבני נפתלי למשפח תם‪ )33( :‬ויהי גבולם מחלף מאלון בצע‪3‬ננים ‪3‬‬
‫ויבנאל עד לקום | ויהי ת צא תיו הירדן‪ )34( :‬ושב הגבול ימה אזנות תבור ויצא משם חוק קה | ופגע בזב>לון מנגב‬
‫ואדמה והרמה‬ ‫ובאשר פגע מים וביהודה הירדן מזרח השמש‪ )35( :‬וערי מבצר | הצדים צר וחמת רקת וכנרת‪3 )36( :‬‬
‫וחצור‪ )37( :‬וקדש ואדרעי ועין חצור‪ )38( :‬ויראון ומגדל אל ‪F‬חרם ובית ע‪3‬נת ובית שמש | ערים תשע עשרה‬
‫נחלת מטה בני נפתלי למשפח תם | הערים וחצריהן‪:‬‬ ‫וחצריהן‪ )39( :‬ז את ‪3‬‬
‫נחלתם | צרעה ואשתאול ועיר שמש‪)42( :‬‬ ‫(‪ )40‬למטה בני דן למשפח תם | יצא הגורל השביעי‪ )41( :‬ויהי גבול ‪3‬‬
‫יהד ובני ברק וגת רמון‪( :‬‬ ‫ושע‪3‬לבין ואילון ויתלה‪ )43( :‬ואילון ותמנתה ועקרון‪ )44( :‬ואלתקה וגבתון ובע‪3‬לת‪ )45( :‬ו >‬
‫‪ )46‬ומי הירקון והרקון | עם הגבול מול יפו‪ )47( :‬ויצא גבול בני דן מהם | ויע‪3‬לו בני דן ויל ‪3‬חמו עם לשם וילכדו‬
‫נחלת מטה בני דן‬ ‫אותה ויכו אותה לפי חרב וירשו אותה וישבו בה ויקראו ללשם דן כשם דן ‪3‬אביהם‪ )48( :‬ז את ‪3‬‬
‫למשפח תם | הערים האלה וחצריהן‪:‬‬
‫יהושע בן נון בתוכם‪ )50( :‬על פי יהוה נתנו לו את‬‫נחלה ל >‬ ‫(‪ )49‬ויכלו לנח ל את הארץ לגבול תיה | ויתנו בני ישראל ‪3‬‬
‫העיר ‪3‬אשר שאל את תמנת סרח בהר אפרים | ויבנה את העיר וישב בה‪ )51( :‬אלה הנחל ת ‪3‬אשר נ ‪3‬חלו אלעזר הכ הן‬
‫יהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל בגורל בשל ה לפני יהוה פתח א הל מועד | ויכלו מחלק את הארץ‪:‬‬ ‫ו >‬
‫הושע לאמ ר‪ )2( :‬דבר אל בני ישראל לאמ ר | תנו לכם את ערי המקלט ‪3‬אשר דברתי ‪3‬אליכם ביד‬
‫(‪ )1‬וידבר יהוה אל י >‬
‫מ שה‪ )3( :‬לנוס שמה רוצח מכה נפש בשגגה בבלי דעת | והיו לכם למקלט מג אל הדם‪ )4( :‬ונס אל אחת מהערים‬
‫האלה ועמד פתח שער העיר ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו | ואספו א תו העירה ‪3‬אליהם ונתנו לו מקום‬
‫וישב עמם‪ )5( :‬וכי ירד ף ג אל הדם ‪3‬‬
‫אחריו ול א יסגרו את הר צח בידו | כי בבלי דעת הכה את רעהו ול א ש נא הוא לו‬
‫מתמול שלשום‪ )6( :‬וישב בעיר ההיא עד עמדו לפני העדה למשפט עד מות הכ הן הגדול ‪3‬אשר יהיה בימים ההם | אז‬
‫ישוב הרוצח ובא אל עירו ואל ביתו אל העיר ‪3‬אשר נס משם‪ )7( :‬ויקדשו את קדש בגליל בהר נפתלי ואת שכם בהר‬
‫אפרים | ואת קרית ארבע היא חברון בהר יהודה‪ )8( :‬ומעבר לירדן יריחו מזרחה נתנו את בצר במדבר במיש ר‬
‫ממטה ראובן | ואת ראמ ת בגלעד ממטה גד ואת גלון [גולן קרי] בבשן ממטה מנשה‪ )9( :‬אלה היו ערי המועדה לכ ל‬
‫בני ישראל ולגר הגר בתוכם לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה | ול א ימות ביד ג אל הדם עד עמדו לפני העדה‪:‬‬
‫הושע בן נון | ואל ראשי ‪3‬אבות המטות לבני ישראל‪ )2( :‬וידברו‬ ‫(‪ )1‬ויגשו ראשי ‪3‬אבות הלוים אל אלעזר הכ הן ואל י >‬
‫‪3‬אליהם בשל ה בארץ כנען לאמ ר יהוה צוה ביד מ שה לתת לנו ערים לשבת | ומגרשיהן לבהמתנו‪ )3( :‬ויתנו בני‬
‫נחלתם אל פי יהוה | את הערים האלה ואת מגרשיהן‪ )4( :‬ויצא הגורל למשפח ת הקהתי | ויהי לבני‬ ‫ישראל ללוים מ ‪3‬‬
‫אהר ן הכ הן מן הלוים ממטה יהודה וממטה השמע ני וממטה בנימן בגורל ערים של ש עשרה‪ )5( :‬ולבני קהת‬ ‫‪3‬‬
‫(‪ )6‬ולבני גרשון ממשפחות‬ ‫הנותרים ממשפח ת מטה אפרים וממטה דן ומ ‪3‬חצי מטה מנשה בגורל ערים עשר‪:‬‬
‫מטה יששכר וממטה אשר וממטה נפתלי ומ ‪3‬חצי מטה מנשה בבשן בגורל ערים של ש עשרה‪ )7( :‬לבני מררי‬
‫למשפח תם ממטה ראובן וממטה גד וממטה זבול>ן ערים שתים עשרה‪ )8( :‬ויתנו בני ישראל ללוים את הערים‬
‫האלה ואת מגרשיהן | כ ‪3‬אשר צוה יהוה ביד מ שה בגורל‪:‬‬
‫(‪ )9‬ויתנו ממטה בני יהודה וממטה בני שמעון | את הערים האלה ‪3‬אשר יקרא אתהן בשם‪ )10( :‬ויהי לבני ‪3‬‬
‫אהר ן‬
‫ממשפחות הקהתי מבני לוי | כי להם היה הגורל ריאש נה‪ )11( :‬ויתנו להם את קרית ארבע ‪3‬אבי הע‪3‬נוק היא חברון‬
‫בהר יהודה | ואת מגרשה סביב תיה‪ )12( :‬ואת שדה העיר ואת ‪3‬חצריה | נתנו לכלב בן יפ>נה ב ‪3‬א >חזתו‪ )13( :‬ולבני‬
‫אהר ן הכ הן נתנו את עיר מקלט הר צח את חברון ואת מגרשה | ואת לבנה ואת מגרשה‪ )14( :‬ואת יתר ואת מגרשה‬ ‫‪3‬‬
‫ואת אשתמ ע ואת מגרשה‪ )15( :‬ואת ח ל ן ואת מגרשה ואת דבר ואת מגרשה‪ )16( :‬ואת עין ואת מגרשה ואת י>טה‬
‫ואת מגרשה את בית שמש ואת מגרשה | ערים תשע מאת שני השבטים האלה‪:‬‬
‫(‪ )17‬וממטה בנימן את גבעון ואת מגרשה | את גבע ואת מגרשה‪ )18( :‬את ע‪3‬נתות ואת מגרשה ואת עלמון ואת‬
‫אהר ן הכ ‪3‬הנים | של ש עשרה ערים ומגרשיהן‪ )20( :‬ולמשפחות בני קהת‬ ‫מגרשה | ערים ארבע‪ )19( :‬כל ערי בני ‪3‬‬
‫הלוים הנותרים מבני קהת | ויהי ערי גורלם ממטה אפרים‪ )21( :‬ויתנו להם את עיר מקלט הר צח את שכם ואת‬
‫מגרשה בהר אפרים | ואת גזר ואת מגרשה‪ )22( :‬ואת קבצים ואת מגרשה ואת בית חור ן ואת מגרשה | ערים‬
‫ארבע‪ )23( :‬וממטה דן את אלתקא ואת מגרשה | את גבתון ואת מגרשה‪ )24( :‬את אילון ואת מגרשה את גת רמון‬
‫(‪ )25‬וממ ‪3‬חצית מטה מנשה את תענך ואת מגרשה ואת גת רמון ואת מגרשה |‬ ‫ואת מגרשה | ערים ארבע‪:‬‬
‫ערים שתים‪ )26( :‬כל ערים עשר ומגרשיהן | למשפחות בני קהת הנותרים‪ )27( :‬ולבני גרשון ממשפח ת הלוים‬
‫מ ‪3‬חצי מטה מנשה את עיר מקלט הר צח את גלון [גולן קרי] בבשן ואת מגרשה ואת בעשתרה ואת מגרשה | ערים‬
‫שתים‪ )28( :‬וממטה יששכר את קשיון ואת מגרשה | את דברת ואת מגרשה‪ )29( :‬את ירמות ואת מגרשה את עין‬
‫גנים ואת מגרשה | ערים ארבע‪ )30( :‬וממטה אשר את משאל ואת מגרשה | את עבדון ואת מגרשה‪ )31( :‬את‬
‫חלקת ואת מגרשה ואת רח ב ואת מגרשה | ערים ארבע‪ )32( :‬וממטה נפתלי את עיר מקלט הר צח את קדש‬
‫בגליל ואת מגרשה ואת חמ ת ד אר ואת מגרשה ואת קרתן ואת מגרשה | ערים של ש‪ )33( :‬כל ערי הגר >שני‬
‫למשפח תם | של ש עשרה עיר ומגרשיהן‪ )34( :‬ולמשפחות בני מררי הלוים הנותרים מאת מטה זבול>ן את יקנעם‬
‫נהלל ואת מגרשה | ערים ארבע‪)36( :‬‬ ‫ואת מגרשה | את קרתה ואת מגרשה‪ )35( :‬את דמנה ואת מגרשה את ‪3‬‬
‫וממטה ראובן את בצר ואת מגרשה | ואת יהצה ואת מגרשה‪ )37( :‬את קדמות ואת מגרשה ואת מיפעת ואת‬
‫מגרשה | ערים ארבע‪ )38( :‬וממטה גד את עיר מקלט הר צח את רמ ת בגלעד ואת מגרשה | ואת מ ‪3‬חנים ואת‬
‫מגרשה‪ )39( :‬את חשבון ואת מגרשה את יעזר ואת מגרשה | כל ערים ארבע‪ )40( :‬כל הערים לבני מררי למשפח תם‬
‫הנותרים ממשפחות הלוים | ויהי גורלם ערים שתים עשרה‪ )41( :‬כ ל ערי הלוים בתוך ‪3‬א >חזת בני ישראל | ערים‬
‫(‬ ‫ארבעים ושמ נה ומגרשיהן‪ )42( :‬תהיינה הערים האלה עיר עיר ומגרשיה סביב תיה | כן לכל הערים האלה‪:‬‬
‫‪ )43‬ויתן יהוה לישראל את כל הארץ ‪3‬אשר נשבע לתת ל ‪3‬אבותם | וירשוה וישבו בה‪ )44( :‬וינח יהוה להם מסביב‬
‫ככ ל ‪3‬אשר נשבע ל ‪3‬אבותם | ול א עמד איש בפניהם מכל א יביהם את כל א יביהם נתן יהוה בידם‪ )45( :‬ל א נפל דבר‬
‫מכ ל הדבר הטוב ‪3‬אשר דבר יהוה אל בית ישראל | הכ ל בא‪:‬‬
‫הושע לראובני ולגדי | ול ‪3‬חצי מטה מנשה‪ )2( :‬וי אמר ‪3‬אליהם אתם שמרתם את כל ‪3‬אשר צוה אתכם‬ ‫(‪ )1‬אז יקרא י >‬
‫מ שה עבד יהוה | ותשמעו בקולי לכ ל ‪3‬אשר צויתי אתכם‪ )3( :‬ל א ע‪3‬זבתם את ‪3‬אחיכם זה ימים רבים עד היום הזה |‬
‫ושמרתם את משמרת מצות יהוה "אל היכם‪ )4( :‬ועתה הניח יהוה "אל היכם ל ‪3‬אחיכם כ ‪3‬אשר דבר להם | ועתה פנו‬
‫אהליכם אל ארץ ‪3‬א >חזתכם ‪3‬אשר נתן לכם מ שה עבד יהוה בעבר הירדן‪ )5( :‬רק שמרו מא ד לע‪3‬שות את‬ ‫ולכו לכם ל ‪F‬‬
‫אהבה את יהוה "אל היכם וללכת בכל דרכיו ולשמ ר מצותיו‬ ‫המצוה ואת התורה ‪3‬אשר צוה אתכם מ שה עבד יהוה ל ‪3‬‬
‫(‪ )7‬ול ‪3‬חצי‬ ‫אהליהם‪:‬‬‫הושע | וישלחם וילכו אל ‪F‬‬‫ולדבקה בו | ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם‪ )6( :‬ויברכם י >‬
‫הושע אל‬ ‫הושע עם ‪3‬אחיהם מעבר [בעבר קרי] הירדן ימה | וגם כי שלחם י >‬ ‫שבט המנשה נתן מ שה בבשן ולחציו נתן י >‬
‫אהליכם ובמקנה רב מא ד בכסף ובזהב‬ ‫אהליהם ויבר‪3‬כם‪ )8( :‬וי אמר ‪3‬אליהם לאמ ר בנכסים רבים שובו אל ‪F‬‬ ‫‪F‬‬
‫ובנח שת ובברזל ובשלמות הרבה מא ד | חלקו שלל א יביכם עם ‪3‬אחיכם‪:‬‬
‫וחצי שבט המנשה מאת בני ישראל משל ה ‪3‬אשר בארץ כנען | ללכת אל ארץ‬ ‫(‪> )9‬‬
‫וישבו וילכו בני ראובן ובני גד ‪3‬‬
‫אחזו בה על פי יהוה ביד מ שה‪ )10( :‬ויב או אל גלילות הירדן ‪3‬אשר בארץ כנען | ויבנו‬ ‫הגלעד אל ארץ ‪3‬א >חזתם ‪3‬אשר נ ‪3‬‬
‫וחצי שבט המנשה שם מזבח על הירדן מזבח גדול למראה‪ )11( :‬וישמעו בני ישראל לאמ ר | הנה‬ ‫בני ראובן ובני גד ‪3‬‬
‫וחצי שבט המנשה את המזבח אל מול ארץ כנען אל גלילות הירדן אל עבר בני ישראל‪)12( :‬‬ ‫בנו בני ראובן ובני גד ‪3‬‬
‫וישמעו בני ישראל | ויק ‪3‬הלו כל ע‪3‬דת בני ישראל של ה לע‪3‬לות ע‪3‬ליהם לצבא‪:‬‬
‫(‪ )13‬וישלחו בני ישראל אל בני ראובן ואל בני גד ואל ‪3‬חצי שבט מנשה אל ארץ הגלעד | את פינחס בן אלעזר הכ הן‪:‬‬
‫(‪ )14‬וע‪3‬שרה נשאים עמו נשיא אחד נשיא אחד לבית אב לכ ל מטות ישראל | ואיש ר אש בית ‪3‬אבותם המה לאלפי‬
‫ישראל‪ )15( :‬ויב או אל בני ראובן ואל בני גד ואל ‪3‬חצי שבט מנשה אל ארץ הגלעד | וידברו אתם לאמ ר‪ )16( :‬כ ה‬
‫אחרי יהוה | בבנותכם לכם מזבח‬ ‫אמרו כ ל ע‪3‬דת יהוה מה המעל הזה ‪3‬אשר מעלתם באל הי ישראל לשוב היום מ ‪3‬‬
‫למרדכם היום ביהוה‪ )17( :‬המעט לנו את ע‪3‬ון פעור ‪3‬אשר ל א הטהרנו ממנו עד היום הזה | ויהי הנגף בע‪3‬דת יהוה‪( :‬‬
‫אחרי יהוה | והיה אתם תמרדו היום ביהוה ומחר אל כל ע‪3‬דת ישראל יקצ ף‪ )19( :‬ואך אם‬ ‫‪ )18‬ואתם ת >שבו היום מ ‪3‬‬
‫אחזו בתוכנו | וביהוה אל תמר דו‬ ‫טמאה ארץ ‪3‬א >חזתכם עברו לכם אל ארץ ‪3‬א >חזת יהוה ‪3‬אשר שכן שם משכן יהוה וה ‪3‬‬
‫וא תנו אל תמר דו בבנ תכם לכם מזבח מבלע‪3‬די מזבח יהוה "אל הינו‪3 )20( :‬הלוא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל‬
‫ע‪3‬דת ישראל היה קצף | והוא איש אחד ל א גוע בע‪3‬ונו‪:‬‬
‫וחצי שבט המנשה | וידברו את ראשי אלפי ישראל‪ )22( :‬אל "אל הים יהוה אל "אל הים‬ ‫(‪ )21‬ויע‪3‬נו בני ראובן ובני גד ‪3‬‬
‫יהוה הוא י דע וישראל הוא ידע | אם במרד ואם במעל ביהוה אל תושיענו היום הזה‪ )23( :‬לבנות לנו מזבח לשוב‬
‫אחרי יהוה | ואם להע‪3‬לות עליו עולה ומנחה ואם לע‪3‬שות עליו זבחי שלמים יהוה הוא יבקש‪ )24( :‬ואם ל א מדאגה‬ ‫מ ‪3‬‬
‫מדבר עשינו את ז את לאמ ר | מחר י אמרו בניכם לבנינו לאמ ר מה לכם וליהוה "אל הי ישראל‪ )25( :‬וגבול נתן יהוה‬
‫ביננו וביניכם בני ראובן ובני גד את הירדן אין לכם חלק ביהוה | והשביתו בניכם את בנינו לבלתי יר א את יהוה‪( :‬‬
‫‪ )26‬ונ אמר נע‪3‬שה נא לנו לבנות את המזבח | ל א לעולה ול א לזבח‪ )27( :‬כי עד הוא בינינו וביניכם ובין ד רותינו‬
‫אחרינו לע‪3‬ב ד את ע‪3‬ב דת יהוה לפניו בע לותינו ובזבחינו ובשלמינו | ול א י אמרו בניכם מחר לבנינו אין לכם חלק‬ ‫‪3‬‬
‫ביהוה‪ )28( :‬ונ אמר והיה כי י אמרו אלינו ואל ד ר תינו מחר | ואמרנו ראו את תבנית מזבח יהוה ‪3‬אשר עשו ‪3‬אבותינו‬
‫אחרי יהוה לבנות‬ ‫ל א לעולה ול א לזבח כי עד הוא בינינו וביניכם‪ )29( :‬חלילה לנו ממנו למר ד ביהוה ולשוב היום מ ‪3‬‬
‫מזבח לע לה למנחה ולזבח | מלבד מזבח יהוה "אל הינו ‪3‬אשר לפני משכנו‪:‬‬
‫(‪ )30‬וישמע פינחס הכ הן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל ‪3‬אשר אתו את הדברים ‪3‬אשר דברו בני ראובן ובני גד‬
‫ובני מנשה | וייטב בעיניהם‪ )31( :‬וי אמר פינחס בן אלעזר הכ הן אל בני ראובן ואל בני גד ואל בני מנשה היום ידענו‬
‫כי בתוכנו יהוה ‪3‬אשר ל א מעלתם ביהוה המעל הזה | אז הצלתם את בני ישראל מיד יהוה‪ )32( :‬וישב פינחס בן‬
‫אלעזר הכ הן והנשיאים מאת בני ראובן ומאת בני גד מארץ הגלעד אל ארץ כנען אל בני ישראל | וישבו אותם דבר‪:‬‬
‫(‪ )33‬וייטב הדבר בעיני בני ישראל ויבר‪3‬כו "אל הים בני ישראל | ול א אמרו לע‪3‬לות ע‪3‬ליהם לצבא לשחת את הארץ‬
‫‪3‬אשר בני ראובן ובני גד י שבים בה‪ )34( :‬ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח | כי עד הוא בינ תינו כי יהוה ה "אל הים‪:‬‬
‫יהושע זקן בא בימים‪ )2( :‬ויקרא‬

‫אחרי ‪3‬אשר הניח יהוה לישראל מכל א יביהם מסביב | ו >‬ ‫(‪ )1‬ויהי מימים רבים ‪3‬‬
‫הושע לכל ישראל לזקניו ולראשיו ולש פטיו ולש טריו | וי אמר ‪3‬אלהם ‪3‬אני זקנתי באתי בימים‪ )3( :‬ואתם ראיתם‬ ‫י >‬
‫את כל ‪3‬אשר עשה יהוה "אל היכם לכל הגוים האלה מפניכם | כי יהוה "אל היכם הוא הנלחם לכם‪ )4( :‬ראו הפלתי‬
‫נחלה לשבטיכם | מן הירדן וכל הגוים ‪3‬אשר הכרתי והים הגדול מבוא השמש‪( :‬‬ ‫לכם את הגוים הנשארים האלה ב ‪3‬‬
‫‪ )5‬ויהוה "אל היכם הוא יהד‪F‬פם מפניכם והוריש א תם מלפניכם | וירשתם את ארצם כ ‪3‬אשר דבר יהוה "אל היכם‬
‫וחזקתם מא ד לשמ ר ולע‪3‬שות את כל הכתוב בספר תורת מ שה | לבלתי סור ממנו ימין ושמ אול‪)7( :‬‬ ‫לכם‪3 )6( :‬‬
‫לבלתי בוא בגוים האלה הנשארים האלה אתכם | ובשם "אל היהם ל א תזכירו ול א תשביעו ול א תעבדום ול א‬
‫תשת ‪3‬חוו להם‪ )8( :‬כי אם ביהוה "אל היכם תדבקו | כ ‪3‬אשר ע‪3‬שיתם עד היום הזה‪ )9( :‬ויורש יהוה מפניכם גוים‬
‫גד לים וע‪3‬צומים | ואתם ל א עמד איש בפניכם עד היום הזה‪ )10( :‬איש אחד מכם ירדף אלף | כי יהוה "אל היכם הוא‬
‫אהבה את יהוה "אל היכם‪ )12( :‬כי אם שוב תשובו‬‫הנלחם לכם כ ‪3‬אשר דבר לכם‪ )11( :‬ונשמרתם מא ד לנפש תיכם | ל ‪3‬‬
‫ודבקתם ביתר הגוים האלה הנשארים האלה אתכם | והתחתנתם בהם ובאתם בהם והם בכם‪ )13( :‬ידוע תדעו כי‬
‫ל א יוסיף יהוה "אל היכם להוריש את הגוים האלה מלפניכם | והיו לכם לפח ולמוקש ולש טט בצדיכם ולצננים‬
‫בעיניכם עד ‪3‬אבדכם מעל ה ‪3‬אדמה הטובה הז את ‪3‬אשר נתן לכם יהוה "אל היכם‪ )14( :‬והנה אנ כי הולך היום בדרך כל‬
‫הארץ | וידעתם בכל לבבכם ובכל נפשכם כי ל א נפל דבר אחד מכ ל הדברים הטובים ‪3‬אשר דבר יהוה "אל היכם‬
‫ע‪3‬ליכם הכ ל באו לכם ל א נפל ממנו דבר אחד‪ )15( :‬והיה כ ‪3‬אשר בא ע‪3‬ליכם כל הדבר הטוב ‪3‬אשר דבר יהוה "אל היכם‬
‫‪3‬אליכם | כן יביא יהוה ע‪3‬ליכם את כל הדבר הרע עד השמידו אותכם מעל ה ‪3‬אדמה הטובה הז את ‪3‬אשר נתן לכם יהוה‬
‫והלכתם וע‪3‬בדתם "אל הים ‪3‬אחרים והשת ‪3‬חויתם‬‫"אל היכם‪ )16( :‬בעברכם את ברית יהוה "אל היכם ‪3‬אשר צוה אתכם ‪3‬‬
‫ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה ‪3‬אשר נתן לכם‪:‬‬ ‫להם | וחרה אף יהוה בכם ‪3‬‬
‫הושע את כל שבטי ישראל שכמה | ויקרא לזקני ישראל ולראשיו ולש פטיו ולש טריו ויתיצבו לפני‬ ‫(‪ )1‬ויאס ף י >‬
‫הושע אל כל העם כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל בעבר הנהר ישבו ‪3‬אבותיכם מעולם תרח ‪3‬אבי‬ ‫ה "אל הים‪ )2( :‬וי אמר י >‬
‫ואבי נחור | ויעבדו "אל הים ‪3‬אחרים‪ )3( :‬ואקח את ‪3‬אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ‬ ‫אברהם ‪3‬‬
‫כנען | וארב [וארבה קרי] את זרעו ואתן לו את יצחק‪ )4( :‬ואתן ליצחק את יע‪3‬ק ב ואת עשו | ואתן לעשו את הר‬
‫אהר ן ואג ף את מצרים כ ‪3‬אשר עשיתי בקרבו‬ ‫שעיר לרשת אותו ויע‪3‬ק ב ובניו ירדו מצרים‪ )5( :‬ואשלח את מ שה ואת ‪3‬‬
‫אחרי ‪3‬אבותיכם ברכב‬ ‫| ואחר הוצאתי אתכם‪ )6( :‬ואוציא את ‪3‬אבותיכם ממצרים ותב או הימה | וירדפו מצרים ‪3‬‬
‫ובפרשים ים סוף‪ )7( :‬ויצע‪3‬קו אל יהוה וישם מ ‪3‬אפל ביניכם ובין המצרים ויבא עליו את הים ויכסהו ותראינה‬
‫עיניכם את ‪3‬אשר עשיתי במצרים | ותשבו במדבר ימים רבים‪ )8( :‬ואבאה [ואביא קרי] אתכם אל ארץ ה "אמ רי‬
‫היושב בעבר הירדן ויל ‪3‬חמו אתכם | ואתן אותם בידכם ותירשו את ארצם ואשמידם מפניכם‪ )9( :‬ויקם בלק בן‬
‫צפור מלך מואב וילחם בישראל | וישלח ויקרא לבלעם בן בעור לקלל אתכם‪ )10( :‬ול א אביתי לשמ ע לבלעם |‬
‫ויברך ברוך אתכם ואצל אתכם מידו‪ )11( :‬ותעברו את הירדן ותב או אל יריחו ויל ‪3‬חמו בכם בע‪3‬לי יריחו ה "אמ רי‬
‫והפרזי והכנע‪3‬ני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי | ואתן אותם בידכם‪ )12( :‬ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם‬
‫מפניכם שני מלכי ה "אמ רי | ל א בחרבך ול א בקשתך‪ )13( :‬ואתן לכם ארץ ‪3‬אשר ל א יגעת בה וערים ‪3‬אשר ל א בניתם‬
‫ותשבו בהם | כרמים וזיתים ‪3‬אשר ל א נטעתם אתם א כלים‪ )14( :‬ועתה יראו את יהוה ועבדו א תו בתמים וב "אמת |‬
‫והסירו את "אל הים ‪3‬אשר עבדו ‪3‬אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים ועבדו את יהוה‪ )15( :‬ואם רע בעיניכם לע‪3‬ב ד את‬
‫יהוה ב ‪3‬חרו לכם היום את מי תע‪3‬ב דון אם את "אל הים ‪3‬אשר עבדו ‪3‬אבותיכם ‪3‬אשר בעבר [מעבר קרי] הנהר ואם את‬
‫"אל הי ה "אמ רי ‪3‬אשר אתם י שבים בארצם | ואנ כי וביתי נע‪3‬ב ד את יהוה‪:‬‬
‫(‪ )16‬ויען העם וי אמר חלילה לנו מע‪3‬ז ב את יהוה | לע‪3‬ב ד "אל הים ‪3‬אחרים‪ )17( :‬כי יהוה "אל הינו הוא המע‪3‬לה א תנו‬
‫ואשר עשה לעינינו את הא תות הגד לות האלה וישמרנו בכל הדרך ‪3‬אשר‬ ‫ואת ‪3‬אבותינו מארץ מצרים מבית ע‪3‬בדים | ‪3‬‬
‫הלכנו בה ובכ ל העמים ‪3‬אשר עברנו בקרבם‪ )18( :‬ויגרש יהוה את כל העמים ואת ה "אמ רי י שב הארץ מפנינו | גם‬
‫(‪ )19‬וי אמר י >‬
‫הושע אל העם ל א תוכלו לע‪3‬ב ד את יהוה כי "אל הים‬ ‫‪3‬אנחנו נע‪3‬ב ד את יהוה כי הוא "אל הינו‪:‬‬
‫קד שים הוא | אל קנוא הוא ל א ישא לפשע‪3‬כם ולחט אותיכם‪ )20( :‬כי תעזבו את יהוה וע‪3‬בדתם "אל הי נכר | ושב‬
‫הושע | ל א כי את יהוה נע‪3‬ב ד‪ )22( :‬וי אמר‬
‫אחרי ‪3‬אשר היטיב לכם‪ )21( :‬וי אמר העם אל י >‬ ‫והרע לכם וכלה אתכם ‪3‬‬
‫הושע אל העם עדים אתם בכם כי אתם בחרתם לכם את יהוה לע‪3‬ב ד אותו | וי אמרו עדים‪ )23( :‬ועתה הסירו את‬ ‫י >‬
‫"אל הי הנכר ‪3‬אשר בקרבכם | והטו את לבבכם אל יהוה "אל הי ישראל‪ )24( :‬וי אמרו העם אל י >‬
‫הושע | את יהוה‬
‫הושע ברית לעם ביום ההוא | וישם לו ח ק ומשפט בשכם‪ )26( :‬ויכת ב‬ ‫"אל הינו נע‪3‬ב ד ובקולו נשמע‪ )25( :‬ויכר ת י >‬
‫הושע את הדברים האלה בספר תורת "אל הים | ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה ‪3‬אשר במקדש יהוה‪( :‬‬ ‫י >‬
‫הושע אל כל העם הנה האבן הז את תהיה בנו לעדה כי היא שמעה את כל אמרי יהוה ‪3‬אשר דבר עמנו |‬ ‫‪ )27‬וי אמר י >‬
‫נחלתו‪:‬‬
‫הושע את העם איש ל ‪3‬‬‫והיתה בכם לעדה פן תכ ‪3‬חשון באל היכם‪ )28( :‬וישלח י >‬
‫נחלתו‬ ‫הושע בן נון עבד יהוה | בן מאה ועשר שנים‪ )30( :‬ויקברו א תו בגבול ‪3‬‬ ‫אחרי הדברים האלה וימת י >‬ ‫(‪ )29‬ויהי ‪3‬‬
‫הושע | וכ ל ימי הזקנים ‪3‬אשר‬ ‫בתמנת סרח ‪3‬אשר בהר אפרים | מצפון להר געש‪ )31( :‬ויע‪3‬ב ד ישראל את יהוה כ ל ימי י >‬
‫ואשר ידעו את כל מע‪3‬שה יהוה ‪3‬אשר עשה לישראל‪ )32( :‬ואת עצמות יוסף ‪3‬אשר הע"לו‬ ‫הושע ‪3‬‬
‫אחרי י >‬
‫ה "אריכו ימים ‪3‬‬
‫בני ישראל ממצרים קברו בשכם בחלקת השדה ‪3‬אשר קנה יע‪3‬ק ב מאת בני ‪3‬חמור ‪3‬אבי שכם במאה קשיטה | ויהיו‬
‫אהר ן מת | ויקברו א תו בגבעת פינחס בנו ‪3‬אשר נתן לו בהר אפרים‪:‬‬ ‫נחלה‪ )33( :‬ואלעזר בן ‪3‬‬ ‫לבני יוסף ל ‪3‬‬
‫ספר שופטים‬
‫‪Judges Chapter 1‬‬
‫הושע ויש ‪3‬אלו בני ישראל ביהוה לאמ ר | מי יע‪3‬לה לנו אל הכנע‪3‬ני בתחלה להלחם בו‪ )2( :‬וי אמר‬ ‫(‪ )1‬ויהי ‪3‬‬
‫אחרי מות י >‬
‫יהוה יהודה יע‪3‬לה | הנה נתתי את הארץ בידו‪ )3( :‬וי אמר יהודה לשמעון אחיו ע‪3‬לה אתי בגורלי ונל ‪3‬חמה בכנע‪3‬ני‬
‫והלכתי גם ‪3‬אני אתך בגורלך | וילך אתו שמעון‪ )4( :‬ויעל יהודה ויתן יהוה את הכנע‪3‬ני והפרזי בידם | ויכום בבזק‬
‫ע‪3‬שרת ‪3‬אלפים איש‪ )5( :‬וימצאו את ‪3‬אד ני בזק בבזק ויל ‪3‬חמו בו | ויכו את הכנע‪3‬ני ואת הפרזי‪ )6( :‬וינס ‪3‬אד ני בזק‬
‫אחזו א תו ויקצצו את בה נות ידיו ורגליו‪ )7( :‬וי אמר ‪3‬אד ני בזק שבעים מלכים בה נות ידיהם‬ ‫אחריו | וי ‪3‬‬
‫וירדפו ‪3‬‬
‫יאהו ירושל ם וימת שם‪:‬‬ ‫ורגליהם מ >קצצים היו מלקטים תחת >שלחני כ ‪3‬אשר עשיתי כן שלם לי "אל הים | ויב >‬
‫(‪ )8‬ויל ‪3‬חמו בני יהודה בירושל ם וילכדו אותה ויכוה לפי חרב | ואת העיר שלחו באש‪ )9( :‬ואחר ירדו בני יהודה‬
‫להלחם בכנע‪3‬ני | יושב ההר והנגב והשפלה‪ )10( :‬וילך יהודה אל הכנע‪3‬ני היושב בחברון ושם חברון לפנים קרית‬
‫ארבע | ויכו את ששי ואת ‪3‬אחימן ואת תלמי‪ )11( :‬וילך משם אל יושבי דביר | ושם דביר לפנים קרית ספר‪)12( :‬‬
‫וי אמר כלב ‪3‬אשר יכה את קרית ספר ולכדה | ונתתי לו את עכסה בתי לאשה‪ )13( :‬וילכדה עתניאל בן קנז ‪3‬אחי כלב‬
‫הקט ן ממנו | ויתן לו את עכסה בתו לאשה‪ )14( :‬ויהי בבואה ותסיתהו לשאול מאת אביה השדה ותצנח מעל‬
‫ה ‪3‬חמור | וי אמר לה כלב מה לך‪ )15( :‬ות אמר לו הבה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ונתתה לי ג>ל ת מים | ויתן לה כלב‬
‫את ג>ל ת עלית ואת ג>ל ת תחתית‪:‬‬
‫(‪ )16‬ובני קיני ח תן מ שה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה ‪3‬אשר בנגב ע‪3‬רד | וילך וישב את העם‪)17( :‬‬
‫ויחרימו אותה ויקרא את שם העיר חרמה‪ )18( :‬וילכ ד‬ ‫וילך יהודה את שמעון אחיו ויכו את הכנע‪3‬ני יושב צפת | ‪3‬‬
‫יהודה את עזה ואת גבולה ואת אשקלון ואת גבולה | ואת עקרון ואת גבולה‪ )19( :‬ויהי יהוה את יהודה וי רש את‬
‫ההר | כי ל א להוריש את י שבי העמק כי רכב ברזל להם‪ )20( :‬ויתנו לכלב את חברון כ ‪3‬אשר דבר מ שה | ויורש משם‬
‫את של שה בני הע‪3‬נק‪ )21( :‬ואת היבוסי י שב ירושל ם ל א הורישו בני בנימן | וישב היבוסי את בני בנימן בירושל ם‬
‫עד היום הזה‪ )22( :‬ויע‪3‬לו בית יוסף גם הם בית אל | ויהוה עמם‪ )23( :‬ויתירו בית יוסף בבית אל | ושם העיר‬
‫לפנים לוז‪ )24( :‬ויראו הש מרים איש יוצא מן העיר | וי אמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד‪)25( :‬‬
‫ויראם את מבוא העיר ויכו את העיר לפי חרב | ואת האיש ואת כל משפחתו שלחו‪ )26( :‬וילך האיש ארץ החתים |‬
‫ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה‪:‬‬
‫(‪ )27‬ול א הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה ואת תענך ואת בנ תיה ואת ישב [י שבי קרי] דור ואת בנותיה ואת‬
‫יושבי יבלעם ואת בנ תיה ואת יושבי מגדו ואת בנותיה | ויואל הכנע‪3‬ני לשבת בארץ הז את‪ )28( :‬ויהי כי חזק ישראל‬
‫(‪ )29‬ואפרים ל א הוריש את הכנע‪3‬ני היושב בגזר | וישב הכנע‪3‬ני‬ ‫וישם את הכנע‪3‬ני למס | והוריש ל א הורישו‪:‬‬
‫בקרבו בגזר‪:‬‬
‫(‪ )31‬אשר ל א‬ ‫(‪ )30‬זבול>ן ל א הוריש את יושבי קטרון ואת יושבי ‪3‬‬
‫נהל ל | וישב הכנע‪3‬ני בקרבו ויהיו למס‪:‬‬
‫הוריש את י שבי עכו ואת יושבי צידון | ואת אחלב ואת אכזיב ואת חלבה ואת ‪3‬אפיק ואת רח ב‪ )32( :‬וישב האשרי‬
‫בקרב הכנע‪3‬ני י שבי הארץ | כי ל א הורישו‪ )33( :‬נפתלי ל א הוריש את י שבי בית שמש ואת י שבי בית ע‪3‬נת וישב‬
‫(‪ )34‬ויל ‪3‬חצו ה "אמ רי את בני דן ההרה‬ ‫בקרב הכנע‪3‬ני י שבי הארץ | וי שבי בית שמש ובית ע‪3‬נת היו להם למס‪:‬‬
‫| כי ל א נתנו לרדת לעמק‪ )35( :‬ויואל ה "אמ רי לשבת בהר חרס באילון ובשעלבים | ותכבד יד בית יוסף ויהיו למס‪( :‬‬
‫‪ )36‬וגבול ה "אמ רי ממע‪3‬לה עקרבים | מהסלע ומעלה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויעל מלאך יהוה מן הגלגל אל הב כים |וי אמר אע‪3‬לה אתכם‬
‫ממצרים ואביא אתכם אל הארץ ‪3‬אשר נשבעתי ל ‪3‬אב תיכם וא מר ל א‬
‫אפר בריתי אתכם לעולם‪ )2( :‬ואתם ל א תכרתו ברית ליושבי הארץ‬
‫גם‬
‫ם‪( :‬‬ ‫הז את מזבחותיהם תת צון | ול א שמעתם בק לי מה ז את ע‪3‬ש ‪3‬‬
‫ית) ו‬
‫אמרתי ל א ‪3‬אגרש אותם מפניכם | והיו לכם לצדים ואל היהם יהיו‬
‫לכם למוקש‪ )4( :‬ויהי כדבר מלאך יהוה את הדברים האלה אל כל‬
‫ויקראו שם המקום ההוא‬ ‫בני ישראל | וישאו העם את קולם ויב ‪)5‬‬
‫כו‪( :‬‬
‫ב כים | ויזבחו שם ליהוה‪:‬‬
‫נחלתו לרשת את הארץ‪ )7( :‬ויעבדו העם את יהוה כ ל ימי‬ ‫(‪ )6‬וישלח י >‬
‫הושע את העם | וילכו בני ישראל איש ל ‪3‬‬
‫אחרי יהושוע ‪3‬אשר ראו את כל מע‪3‬שה יהוה הגדול ‪3‬אשר עשה לישראל‪:‬‬ ‫הושע | וכ ל ימי הזקנים ‪3‬אשר ה "אריכו ימים ‪3‬‬
‫י >‬
‫נחלתו בתמנת חרס בהר אפרים |‬ ‫הושע בן נון עבד יהוה | בן מאה ועשר שנים‪ )9( :‬ויקברו אותו בגבול ‪3‬‬
‫(‪ )8‬וימת י >‬
‫אחריהם ‪3‬אשר ל א ידעו את יהוה וגם‬‫מצפון להר געש‪ )10( :‬וגם כל הדור ההוא נאספו אל ‪3‬אבותיו | ויקם דור אחר ‪3‬‬
‫את המע‪3‬שה ‪3‬אשר עשה לישראל‪ )11( :‬ויע‪3‬שו בני ישראל את הרע בעיני יהוה | ויעבדו את הבעלים‪ )12( :‬ויעזבו את‬
‫אחרי "אל הים ‪3‬אחרים מ "אל הי העמים ‪3‬אשר סביבותיהם‬
‫יהוה "אל הי ‪3‬אבותם המוציא אותם מארץ מצרים וילכו ‪3‬‬
‫וישת ‪3‬חוו להם | ויכעסו את יהוה‪ )13( :‬ויעזבו את יהוה | ויעבדו לבעל ולעשתרות‪ )14( :‬ויחר אף יהוה בישראל‬
‫ויתנם ביד ש סים ויש סו אותם | וימכרם ביד אויביהם מסביב ול א יכלו עוד לע‪3‬מ ד לפני אויביהם‪ )15( :‬בכ ל ‪3‬אשר‬
‫יצאו יד יהוה היתה בם לרעה כ ‪3‬אשר דבר יהוה וכ ‪3‬אשר נשבע יהוה להם | ויצר להם מא ד‪ )16( :‬ויקם יהוה ש פטים |‬
‫ויושיעום מיד ש סיהם‪ )17( :‬וגם אל ש פטיהם ל א שמעו כי זנו ‪3‬‬
‫אחרי "אל הים ‪3‬אחרים וישת ‪3‬חוו להם | סרו מהר מן‬
‫הדרך ‪3‬אשר הלכו ‪3‬אבותם לשמ ע מצות יהוה ל א עשו כן‪ )18( :‬וכי הקים יהוה להם ש פטים והיה יהוה עם הש פט‬
‫נאקתם מפני ל ‪3‬חציהם וד ‪3‬חקיהם‪ )19( :‬והיה במות השופט‬ ‫והושיעם מיד א יביהם כ ל ימי השופט | כי ינחם יהוה מ ‪3‬‬
‫אחרי "אל הים ‪3‬אחרים לעבדם ולהשת ‪3‬חות להם | ל א הפילו ממעלליהם ומדרכם‬ ‫ישבו והשחיתו מ ‪3‬אבותם ללכת ‪3‬‬‫>‬
‫הקשה‪ )20( :‬ויחר אף יהוה בישראל | וי אמר יען ‪3‬אשר עברו הגוי הזה את בריתי ‪3‬אשר צויתי את ‪3‬אבותם ול א שמעו‬
‫הושע וימ ת‪ )22( :‬למען נסות בם את‬
‫לקולי‪ )21( :‬גם ‪3‬אני ל א אוסיף להוריש איש מפניהם | מן הגוים ‪3‬אשר עזב י >‬
‫ישראל | ‪3‬הש מרים הם את דרך יהוה ללכת בם כ ‪3‬אשר שמרו ‪3‬אבותם אם ל א‪ )23( :‬וינח יהוה את הגוים האלה‬
‫הושע‪:‬‬
‫לבלתי הורישם מהר | ול א נתנם ביד י >‬
‫(‪ )1‬ואלה הגוים ‪3‬אשר הניח יהוה לנסות בם את ישראל | את כל ‪3‬אשר ל א ידעו את כל מל ‪3‬חמות כנען‪ )2( :‬רק למען‬
‫דעת ד רות בני ישראל ללמדם מלחמה | רק ‪3‬אשר לפנים ל א ידעום‪3 )3( :‬חמשת סרני פלשתים וכל הכנע‪3‬ני והציד ני‬
‫והחוי י שב הר הלבנון | מהר בעל חרמון עד לבוא ‪3‬חמת‪ )4( :‬ויהיו לנסות בם את ישראל | לדעת ‪3‬הישמעו את מצות‬
‫יהוה ‪3‬אשר צוה את ‪3‬אבותם ביד מ שה‪ )5( :‬ובני ישראל ישבו בקרב הכנע‪3‬ני | החתי וה "אמ רי והפרזי והחוי והיבוסי‪( :‬‬
‫‪ )6‬ויקחו את בנותיהם להם לנשים ואת בנותיהם נתנו לבניהם | ויעבדו את "אל היהם‪:‬‬
‫(‪ )7‬ויע‪3‬שו בני ישראל את הרע בעיני יהוה וישכחו את יהוה "אל היהם |‬
‫ויעבדו את הבעלים ואת ה ‪3‬אשרות‪ )8( :‬ויחר אף יהוה בישראל‬
‫נהרים | ויעבדו בני ישראל את‬
‫וימכרם ביד כושן רשעתים מלך ‪3‬ארם ‪3‬‬
‫כושן רשעתים שמ נה שנים‪ )9( :‬ויזע‪3‬קו בני ישראל אל יהוה ויקם‬
‫יהוה מושיע לבני ישראל ויושיעם | את עתניאל בן קנז ‪3‬אחי כלב‬
‫הקט ן ממנו‪ )10( :‬ותהי עליו רוח יהוה וישפ ט את ישראל ויצא‬
‫למלחמה ויתן יהוה בידו את כושן רשעתים מלך ‪3‬ארם | ותעז ידו על‬
‫כושן רשעתים‪ )11( :‬ותשק ט הארץ ארבעים שנה | וימת עתניאל בן‬
‫קנז‪:‬‬
‫(‪ )12‬וי ספו בני ישראל לע‪3‬שות הרע בעיני יהוה | ויחזק יהוה את עגלון מלך מואב על ישראל על כי עשו את הרע‬
‫ויאס ף אליו את בני עמון וע‪3‬מלק | וילך ויך את ישראל ויירשו את עיר התמרים‪ )14( :‬ויעבדו בני‬ ‫בעיני יהוה‪" )13( :‬‬
‫ישראל את עגלון מלך מואב שמונה עשרה שנה‪ )15( :‬ויזע‪3‬קו בני ישראל אל יהוה ויקם יהוה להם מושיע את‬
‫אהוד בן גרא בן הימיני איש אטר יד ימינו | וישלחו בני ישראל בידו מנחה לעגלון מלך מואב‪ )16( :‬ויעש לו אהוד‬
‫חרב ולה שני פיות ג מד ארכה | ויחג ר אותה מתחת למדיו על ירך ימינו‪ )17( :‬ויקרב את המנחה לעגלון מלך מואב |‬
‫ועגלון איש בריא מא ד‪ )18( :‬ויהי כ ‪3‬אשר כלה להקריב את המנחה | וישלח את העם נ שאי המנחה‪ )19( :‬והוא שב‬
‫מן הפסילים ‪3‬אשר את הגלגל וי אמר דבר סתר לי אליך המלך | וי אמר הס ויצאו מעליו כל הע מדים עליו‪)20( :‬‬
‫ואהוד בא אליו והוא י שב בע‪3‬לית המקרה ‪3‬אשר לו לבדו וי אמר אהוד דבר "אל הים לי אליך | ויקם מעל הכסא‪)21( :‬‬
‫וישלח אהוד את יד שמ אלו ויקח את החרב מעל ירך ימינו | ויתקעה בבטנו‪ )22( :‬ויב א גם הנצב אחר הלהב ויסג ר‬
‫החלב בעד הלהב כי ל א שלף החרב מבטנו | ויצא הפרשד נה‪ )23( :‬ויצא אהוד המסדרונה | ויסג ר דלתות העליה‬
‫בע‪3‬דו ונעל‪ )24( :‬והוא יצא וע‪3‬בדיו באו ויראו והנה דלתות הע‪3‬ליה נע>לות | וי אמרו אך מסיך הוא את רגליו ב ‪3‬חדר‬
‫המקרה‪ )25( :‬ויחילו עד בוש והנה איננו פ תח דלתות הע‪3‬ליה ויקחו את המפתח ויפתחו והנה ‪3‬אד ניהם נ פל ארצה‬
‫מת‪ )26( :‬ואהוד נמלט עד התמהמהם | והוא עבר את הפסילים וימלט השעירתה‪ )27( :‬ויהי בבואו ויתקע בשופר‬
‫אחרי כי נתן יהוה את א יביכם‬ ‫בהר אפרים | וירדו עמו בני ישראל מן ההר והוא לפניהם‪ )28( :‬וי אמר ‪3‬אלהם רדפו ‪3‬‬
‫אחריו וילכדו את מעברות הירדן למואב ול א נתנו איש לע‪3‬ב ר‪ )29( :‬ויכו את מואב בעת‬ ‫את מואב בידכם | וירדו ‪3‬‬
‫ההיא כע‪3‬שרת ‪3‬אלפים איש כל שמן וכל איש חיל | ול א נמלט איש‪ )30( :‬ותכנע מואב ביום ההוא תחת יד ישראל |‬
‫אחריו היה שמגר בן ע‪3‬נת ויך את פלשתים שש מאות איש במלמד הבקר |‬ ‫(‪ )31‬ו ‪3‬‬ ‫ותשק ט הארץ שמונים שנה‪:‬‬
‫וי שע גם הוא את ישראל‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי ספו בני ישראל לע‪3‬שות הרע בעיני יהוה | ואהוד מת‪ )2( :‬וימכרם יהוה ביד יבין מלך כנען ‪3‬אשר מלך בחצור |‬
‫ושר צבאו סיסרא והוא יושב ב ‪3‬חר שת הגוים‪ )3( :‬ויצע‪3‬קו בני ישראל אל יהוה | כי תשע מאות רכב ברזל לו והוא‬
‫לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה‪ )4( :‬ודבורה אשה נביאה אשת לפידות | היא ש פטה את ישראל בעת‬
‫ההיא‪ )5( :‬והיא יושבת תחת ת מר דבורה בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים | ויע‪3‬לו אליה בני ישראל למשפט‪)6( :‬‬
‫ותשלח ותקרא לברק בן ‪3‬אבינ עם מקדש נפתלי | ות אמר אליו ‪3‬הל א צוה יהוה "אל הי ישראל לך ומשכת בהר תבור‬
‫ולקחת עמך ע‪3‬שרת ‪3‬אלפים איש מבני נפתלי ומבני זב>לון‪ )7( :‬ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צבא יבין‬
‫ואת רכבו ואת ‪3‬המונו | ונתתיהו בידך‪ )8( :‬וי אמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי | ואם ל א תלכי עמי ל א אלך‪( :‬‬
‫‪ )9‬ות אמר הל ך אלך עמך אפס כי ל א תהיה תפארתך על הדרך ‪3‬אשר אתה הולך כי ביד אשה ימכ ר יהוה את‬
‫סיסרא | ותקם דבורה ותלך עם ברק קדשה‪ )10( :‬ויזעק ברק את זבול>ן ואת נפתלי קדשה ויעל ברגליו ע‪3‬שרת אלפי‬
‫איש | ותעל עמו דבורה‪ )11( :‬וחבר הקיני נפרד מקין מבני ח בב ח תן מ שה | ויט ‪F‬‬
‫אהלו עד אלון בצענים [בצע‪3‬ננים‬
‫קרי] ‪3‬אשר את קדש‪ )12( :‬ויגדו לסיסרא | כי עלה ברק בן ‪3‬אבינ עם הר תבור‪ )13( :‬ויזעק סיסרא את כל רכבו תשע‬
‫מאות רכב ברזל ואת כל העם ‪3‬אשר אתו | מ ‪3‬חר שת הגוים אל נחל קישון‪ )14( :‬ות אמר דב רה אל ברק קום כי זה‬
‫אחריו‪)15( :‬‬ ‫היום ‪3‬אשר נתן יהוה את סיסרא בידך ‪3‬הל א יהוה יצא לפניך | וירד ברק מהר תבור וע‪3‬שרת ‪3‬אלפים איש ‪3‬‬
‫ויהם יהוה את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המ ‪3‬חנה לפי חרב לפני ברק | וירד סיסרא מעל המרכבה וינס ברגליו‪( :‬‬
‫אחרי המ ‪3‬חנה עד ‪3‬חר שת הגוים | ויפ ל כל מ ‪3‬חנה סיסרא לפי חרב ל א נשאר עד אחד‪( :‬‬ ‫‪ )16‬וברק רדף ‪3‬‬
‫אחרי הרכב ו ‪3‬‬
‫‪ )17‬וסיסרא נס ברגליו אל א הל יעל אשת חבר הקיני | כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני‪ )18( :‬ותצא‬
‫יעל לקראת סיסרא ות אמר אליו סורה ‪3‬אד ני סורה אלי אל תירא | ויסר אליה הא "הלה ותכסהו בשמיכה‪)19( :‬‬
‫וי אמר אליה השקיני נא מעט מים כי צמאתי | ותפתח את נ אוד החלב ותשקהו ותכסהו‪ )20( :‬וי אמר אליה ע‪3‬מ ד‬
‫פתח הא הל | והיה אם איש יבוא ושאלך ואמר ‪3‬היש פ ה איש ואמרת אין‪ )21( :‬ותקח יעל אשת חבר את יתד הא הל‬
‫ותשם את המקבת בידה ותבוא אליו בלאט ותתקע את היתד ברקתו ותצנח בארץ | והוא נרדם ויעף וימ ת‪)22( :‬‬
‫והנה ברק ר דף את סיסרא ותצא יעל לקראתו ות אמר לו לך ואראך את האיש ‪3‬אשר אתה מבקש | ויב א אליה והנה‬
‫סיסרא נ פל מת והיתד ברקתו‪ )23( :‬ויכנע "אל הים ביום ההוא את יבין מלך כנען | לפני בני ישראל‪ )24( :‬ותלך יד‬
‫בני ישראל הלוך וקשה על יבין מלך כנען | עד ‪3‬אשר הכריתו את יבין מלך כנען‪:‬‬
‫(‪ )1‬ותשר דבורה וברק בן ‪3‬אבינ עם | ביום ההוא לאמ ר‪ )2( :‬בפר ע פרעות בישראל בהתנדב עם | בר‪3‬כו יהוה‪)3( :‬‬
‫שמעו מלכים ה ‪3‬אזינו ר זנים | אנ כי ליהוה אנ כי אשירה ‪3‬אזמר ליהוה "אל הי ישראל‪ )4( :‬יהוה בצאתך משעיר בצעדך‬
‫משדה "אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו | גם עבים נטפו מים‪ )5( :‬הרים נזלו מפני יהוה | זה סיני מפני יהוה "אל הי‬
‫ישראל‪ )6( :‬בימי שמגר בן ע‪3‬נת בימי יעל חדלו ‪F‬ארחות | וה לכי נתיבות ילכו ‪F‬ארחות ע‪3‬קלקלות‪ )7( :‬חדלו פרזון‬
‫בישראל חדלו | עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל‪ )8( :‬יבחר "אל הים ‪3‬חדשים אז לחם שערים | מגן אם יראה‬
‫ור מח בארבעים אלף בישראל‪ )9( :‬לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם | בר‪3‬כו יהוה‪ )10( :‬ר כבי ‪3‬את נות צח רות‬
‫י שבי על מדין וה לכי על דרך שיחו‪ )11( :‬מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקות יהוה צדק ת פרז נו בישראל |‬
‫ושבה שביך בן ‪3‬אבינ עם‪ )13( :‬אז‬ ‫אז ירדו לשערים עם יהוה‪ )12( :‬עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר | קום ברק ‪3‬‬
‫אחריך בנימין בע‪3‬ממיך | מני מכיר‬‫ירד שריד לאדירים עם | יהוה ירד לי בגבורים‪ )14( :‬מני אפרים שרשם בע‪3‬מלק ‪3‬‬
‫ירדו מח קקים ומזבול>ן מ שכים בשבט ס פר‪ )15( :‬ושרי ביששכר עם דב רה ויששכר כן ברק בעמק >שלח ברגליו |‬
‫בפלגות ראובן גד לים חקקי לב‪ )16( :‬למה ישבת בין המשפתים לשמ ע שרקות ע‪3‬דרים | לפלגות ראובן גדולים חקרי‬
‫לב‪ )17( :‬גלעד בעבר הירדן שכן ודן למה יגור ‪F‬אניות | אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון‪ )18( :‬זב>לון עם חרף‬
‫נפשו למות ונפתלי | על מרומי שדה‪ )19( :‬באו מלכים נלחמו אז נל ‪3‬חמו מלכי כנען בתענך על מי מגדו | בצע כסף ל א‬
‫לקחו‪ )20( :‬מן שמים נלחמו | הכוכבים ממסלותם נל ‪3‬חמו עם סיסרא‪ )21( :‬נחל קישון גרפם נחל קדומים נחל‬
‫קישון | תדרכי נפשי ע ז‪ )22( :‬אז הלמו עקבי סוס | מד ‪3‬הרות ד ‪3‬הרות אביריו‪ )23( :‬אורו מרוז אמר מלאך יהוה א רו‬
‫ארור י שביה | כי ל א באו לעזרת יהוה לעזרת יהוה בגבורים‪ )24( :‬תב רך מנשים יעל אשת חבר הקיני | מנשים‬
‫בא הל תב רך‪ )25( :‬מים שאל חלב נתנה | בספל אדירים הקריבה חמאה‪ )26( :‬ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות‬
‫ע‪3‬מלים | והלמה סיסרא מ ‪3‬חקה ר אשו ומ ‪3‬חצה וחלפה רקתו‪ )27( :‬בין רגליה כרע נפל שכב | בין רגליה כרע נפל ב ‪3‬אשר‬
‫כרע שם נפל שדוד‪ )28( :‬בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב | מדוע ב שש רכבו לבוא מדוע א "חרו‬
‫פע‪3‬מי מרכבותיו‪ )29( :‬חכמות שרותיה תע‪3‬נינה | אף היא תשיב ‪3‬אמריה לה‪3 )30( :‬הל א ימצאו יחלקו שלל רחם‬
‫ר ‪3‬חמתים לר אש גבר שלל צבעים לסיסרא שלל צבעים רקמה | צבע רקמתים לצוארי שלל‪ )31( :‬כן י אבדו כל‬
‫אויביך יהוה וא ‪3‬הביו כצאת השמש בגב>רתו | ותשק ט הארץ ארבעים שנה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויע‪3‬שו בני ישראל הרע בעיני יהוה | ויתנם יהוה ביד מדין שבע שנים‪ )2( :‬ותעז יד מדין על ישראל | מפני מדין‬
‫עשו להם בני ישראל את המנהרות ‪3‬אשר בהרים ואת המערות ואת המצדות‪ )3( :‬והיה אם זרע ישראל | ועלה מדין‬
‫בואך עזה | ול א ישאירו מחיה בישראל‬ ‫ויחנו ע‪3‬ליהם וישחיתו את יבול הארץ עד ‪3‬‬ ‫וע‪3‬מלק ובני קדם ועלו עליו‪3 )4( :‬‬
‫אהליהם יבאו [ובאו קרי] כדי ארבה לר ב ולהם ולגמליהם אין מספר |‬ ‫וחמור‪ )5( :‬כי הם ומקניהם יע‪3‬לו ו ‪F‬‬
‫ושה ושור ‪3‬‬
‫ויב או בארץ לש ‪3‬חתה‪ )6( :‬וידל ישראל מא ד מפני מדין | ויזע‪3‬קו בני ישראל אל יהוה‪:‬‬
‫(‪ )7‬ויהי כי זע‪3‬קו בני ישראל אל יהוה | על א דות מדין‪ )8( :‬וישלח יהוה איש נביא אל בני ישראל | וי אמר להם כ ה‬
‫אמר יהוה "אל הי ישראל אנ כי הע"ליתי אתכם ממצרים וא ציא אתכם מבית ע‪3‬בדים‪ )9( :‬ואצל אתכם מיד מצרים‬
‫ואגרש אותם מפניכם ואתנה לכם את ארצם‪ )10( :‬וא מרה לכם ‪3‬אני יהוה "אל היכם ל א תיראו‬ ‫ומיד כל ל ‪3‬חציכם | ‪3‬‬
‫את "אל הי ה "אמ רי ‪3‬אשר אתם יושבים בארצם | ול א שמעתם בקולי‪:‬‬
‫(‪ )11‬ויב א מלאך יהוה וישב תחת האלה ‪3‬אשר בעפרה ‪3‬אשר ליואש ‪3‬אבי העזרי | וגדעון בנו ח בט חטים בגת להניס‬
‫מפני מדין‪ )12( :‬וירא אליו מלאך יהוה | וי אמר אליו יהוה עמך גבור החיל‪ )13( :‬וי אמר אליו גדעון בי ‪3‬אד ני ויש‬
‫יהוה עמנו ולמה מצאתנו כל ז את | ואיה כל נפלא תיו ‪3‬אשר ספרו לנו ‪3‬אבותינו לאמ ר ‪3‬הל א ממצרים הע"לנו יהוה‬
‫ועתה נטשנו יהוה ויתננו בכף מדין‪ )14( :‬ויפן אליו יהוה וי אמר לך בכ ‪3‬חך זה והושעת את ישראל מכף מדין | ‪3‬הל א‬
‫שלחתיך‪ )15( :‬וי אמר אליו בי ‪3‬אד ני במה אושיע את ישראל | הנה אלפי הדל במנשה ואנ כי הצעיר בבית אבי‪)16( :‬‬
‫וי אמר אליו יהוה כי אהיה עמך | והכית את מדין כאיש אחד‪ )17( :‬וי אמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך | ועשית‬
‫לי אות שאתה מדבר עמי‪ )18( :‬אל נא ת >מש מזה עד ב אי אליך וה צאתי את מנחתי והנחתי לפניך | וי אמר אנ כי‬
‫אשב עד שובך‪ )19( :‬וגדעון בא ויעש גדי עזים ואיפת קמח מצות הבשר שם בסל והמרק שם בפרור | ויוצא אליו אל‬
‫(‪ )20‬וי אמר אליו מלאך ה "אל הים קח את הבשר ואת המצות והנח אל הסלע הלז ואת‬ ‫תחת האלה ויגש‪:‬‬
‫המרק שפוך | ויעש כן‪ )21( :‬וישלח מלאך יהוה את קצה המשענת ‪3‬אשר בידו ויגע בבשר ובמצות | ותעל האש מן‬
‫וי אמר‬ ‫הצור ות אכל את הבשר ואת המצות ומלאך יהוה הלך מעיניו‪ )22( :‬וירא גדעון כי מלאך יהוה הוא |‬
‫גדעון ‪3‬אהה ‪3‬אד ני יהוה כי על כן ראיתי מלאך יהוה פנים אל פנים‪ )23( :‬וי אמר לו יהוה שלום לך אל תירא | ל א‬
‫תמות‪ )24( :‬ויבן שם גדעון מזבח ליהוה ויקרא לו יהוה שלום | עד היום הזה עודנו בעפרת ‪3‬אבי העזרי‪:‬‬
‫(‪ )25‬ויהי בלילה ההוא וי אמר לו יהוה קח את פר השור ‪3‬אשר לאביך ופר השני שבע שנים | והרסת את מזבח הבעל‬
‫‪3‬אשר לאביך ואת ה ‪3‬אשרה ‪3‬אשר עליו תכר ת‪ )26( :‬ובנית מזבח ליהוה "אל היך על ר אש המעוז הזה במע‪3‬רכה | ולקחת‬
‫את הפר השני והע‪3‬לית עולה בע‪3‬צי ה ‪3‬אשרה ‪3‬אשר תכר ת‪ )27( :‬ויקח גדעון ע‪3‬שרה ‪3‬אנשים מע‪3‬בדיו ויעש כ ‪3‬אשר דבר‬
‫אליו יהוה | ויהי כ ‪3‬אשר ירא את בית אביו ואת אנשי העיר מע‪3‬שות יומם ויעש לילה‪ )28( :‬וישכימו אנשי העיר‬
‫בב קר והנה נ>תץ מזבח הבעל וה ‪3‬אשרה ‪3‬אשר עליו כ רתה | ואת הפר השני ה ע‪3‬לה על המזבח הבנוי‪ )29( :‬וי אמרו איש‬
‫אל רעהו מי עשה הדבר הזה | וידרשו ויבקשו וי אמרו גדעון בן יואש עשה הדבר הזה‪ )30( :‬וי אמרו אנשי העיר אל‬
‫יואש הוצא את בנך וימ ת | כי נתץ את מזבח הבעל וכי כרת ה ‪3‬אשרה ‪3‬אשר עליו‪ )31( :‬וי אמר יואש לכ ל ‪3‬אשר עמדו‬
‫עליו האתם תריבון לבעל אם אתם תושיעון אותו ‪3‬אשר יריב לו יומת עד הב קר | אם "אל הים הוא ירב לו כי נתץ את‬
‫מזבחו‪ )32( :‬ויקרא לו ביום ההוא יר>בעל לאמ ר | ירב בו הבעל כי נתץ את מזבחו‪:‬‬
‫ויחנו בעמק יזרעאל‪ )34( :‬ורוח יהוה לבשה את גדעון | ויתקע‬ ‫(‪ )33‬וכל מדין וע‪3‬מלק ובני קדם נאספו יחדו | ויעברו ‪3‬‬
‫אחריו | ומלאכים שלח באשר ובזב>לון‬ ‫אחריו‪ )35( :‬ומלאכים שלח בכל מנשה ויזעק גם הוא ‪3‬‬ ‫בשופר ויזעק ‪3‬אביעזר ‪3‬‬
‫ובנפתלי ויע‪3‬לו לקראתם‪ )36( :‬וי אמר גדעון אל ה "אל הים | אם ישך מושיע בידי את ישראל כ ‪3‬אשר דברת‪ )37( :‬הנה‬
‫אנ כי מציג את גזת הצמר בג רן | אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל כל הארץ ח רב וידעתי כי תושיע בידי את ישראל‬
‫כ ‪3‬אשר דברת‪ )38( :‬ויהי כן וישכם ממ ‪F‬חרת ויזר את הגזה | וימץ טל מן הגזה מלוא הספל מים‪ )39( :‬וי אמר גדעון‬
‫ואדברה אך הפעם | ‪3‬אנסה נא רק הפעם בגזה יהי נא ח רב אל הגזה לבדה ועל כל‬ ‫אל ה "אל הים אל יחר אפך בי ‪3‬‬
‫הארץ יהיה טל‪ )40( :‬ויעש "אל הים כן בלילה ההוא | ויהי ח רב אל הגזה לבדה ועל כל הארץ היה טל‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישכם יר>בעל הוא גדעון וכל העם ‪3‬אשר אתו ‪3‬‬
‫ויחנו על עין ‪3‬חר ד | ומ ‪3‬חנה מדין היה לו מצפון מגבעת המורה‬
‫בעמק‪ )2( :‬וי אמר יהוה אל גדעון רב העם ‪3‬אשר אתך מתתי את מדין בידם | פן יתפאר עלי ישראל לאמ ר ידי‬
‫הושיעה לי‪ )3( :‬ועתה קרא נא באזני העם לאמ ר מי ירא וחרד יש ב ויצפ ר מהר הגלעד | וישב מן העם עשרים ושנים‬
‫(‪ )4‬וי אמר יהוה אל גדעון עוד העם רב הורד אותם אל המים ואצרפנו לך שם |‬ ‫אלף וע‪3‬שרת ‪3‬אלפים נשארו‪:‬‬
‫והיה ‪3‬אשר א מר אליך זה ילך אתך הוא ילך אתך וכ ל ‪3‬אשר א מר אליך זה ל א ילך עמך הוא ל א ילך‪ )5( :‬ויורד את‬
‫העם אל המים | וי אמר יהוה אל גדעון כ ל ‪3‬אשר יל ק בלשונו מן המים כ ‪3‬אשר יל ק הכלב תציג אותו לבד וכ ל ‪3‬אשר‬
‫יכרע על ברכיו לשתות‪ )6( :‬ויהי מספר ה ‪3‬מלקקים בידם אל פיהם של ש מאות איש | וכ ל יתר העם כרעו על ברכיהם‬
‫לשתות מים‪ )7( :‬וי אמר יהוה אל גדעון בשל ש מאות האיש ה ‪3‬מלקקים אושיע אתכם ונתתי את מדין בידך | וכל‬
‫העם ילכו איש למק מו‪ )8( :‬ויקחו את צדה העם בידם ואת שופר תיהם ואת כל איש ישראל שלח איש לא הליו‬
‫ובשל ש מאות האיש ה "חזיק | ומ ‪3‬חנה מדין היה לו מתחת בעמק‪:‬‬
‫(‪ )9‬ויהי בלילה ההוא וי אמר אליו יהוה קום רד במ ‪3‬חנה | כי נתתיו בידך‪ )10( :‬ואם ירא אתה לרדת | רד אתה ופ>רה‬
‫נערך אל המ ‪3‬חנה‪ )11( :‬ושמעת מה ידברו ואחר ת "חזקנה ידיך וירדת במ ‪3‬חנה | וירד הוא ופ>רה נע‪3‬רו אל קצה‬
‫ה ‪3‬ח >משים ‪3‬אשר במ ‪3‬חנה‪ )12( :‬ומדין וע‪3‬מלק וכל בני קדם נ פלים בעמק כארבה לר ב | ולגמליהם אין מספר כחול שעל‬
‫שפת הים לר ב‪ )13( :‬ויב א גדעון והנה איש מספר לרעהו ‪3‬חלום | וי אמר הנה ‪3‬חלום חלמתי והנה צלול [צליל קרי]‬
‫לחם שע רים מתהפך במ ‪3‬חנה מדין ויב א עד הא הל ויכהו ויפ ל ויהפכהו למעלה ונפל הא הל‪ )14( :‬ויען רעהו וי אמר‬
‫אין ז את בלתי אם חרב גדעון בן יואש איש ישראל | נתן ה "אל הים בידו את מדין ואת כל המ ‪3‬חנה‪:‬‬
‫(‪ )15‬ויהי כשמ ע גדעון את מספר ה ‪3‬חלום ואת שברו וישתחו | וישב אל מ ‪3‬חנה ישראל וי אמר קומו כי נתן יהוה‬
‫בידכם את מ ‪3‬חנה מדין‪ )16( :‬ויחץ את של ש מאות האיש של שה ראשים | ויתן שופרות ביד כ>לם וכדים רקים‬
‫ולפדים בתוך הכדים‪ )17( :‬וי אמר ‪3‬אליהם ממני תראו וכן תע‪3‬שו | והנה אנ כי בא בקצה המ ‪3‬חנה והיה כ ‪3‬אשר אע"שה‬
‫ואמרתם‬ ‫כן תע‪3‬שון‪ )18( :‬ותקעתי בשופר אנ כי וכל ‪3‬אשר אתי | ותקעתם בשופרות גם אתם סביבות כל המ ‪3‬חנה ‪3‬‬
‫ליהוה ולגדעון‪:‬‬
‫(‪ )19‬ויב א גדעון ומאה איש ‪3‬אשר אתו בקצה המ ‪3‬חנה ר אש האשמ רת התיכונה אך הקם הקימו את הש מרים |‬
‫ויתקעו בשופרות ונפוץ הכדים ‪3‬אשר בידם‪ )20( :‬ויתקעו של שת הראשים בשופרות וישברו הכדים ‪3‬‬
‫ויחזיקו ביד‬
‫שמאולם בלפדים וביד ימינם השופרות לתקוע | ויקראו חרב ליהוה ולגדעון‪ )21( :‬ויעמדו איש תחתיו סביב למ ‪3‬חנה‬
‫| וירץ כל המ ‪3‬חנה ויריעו ויניסו [וינוסו קרי]‪ )22( :‬ויתקעו של ש מאות השופרות וישם יהוה את חרב איש ברעהו‬
‫ובכל המ ‪3‬חנה | וינס המ ‪3‬חנה עד בית השטה צררתה עד שפת אבל מחולה על טבת‪ )23( :‬ויצעק איש ישראל מנפתלי‬
‫אחרי מדין‪ )24( :‬ומלאכים שלח גדעון בכל הר אפרים לאמ ר רדו לקראת מדין‬ ‫ומן אשר ומן כל מנשה | וירדפו ‪3‬‬
‫ולכדו להם את המים עד בית ברה ואת הירדן | ויצעק כל איש אפרים וילכדו את המים עד בית ברה ואת הירדן‪( :‬‬
‫‪ )25‬וילכדו שני שרי מדין את ע רב ואת זאב ויהרגו את עורב בצור עורב ואת זאב הרגו ביקב זאב וירדפו אל מדין |‬
‫ור אש ע רב וזאב הביאו אל גדעון מעבר לירדן‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי אמרו אליו איש אפרים מה הדבר הזה עשית לנו לבלתי קר אות לנו כי הלכת להלחם במדין | ויריבון אתו‬
‫בחזקה‪ )2( :‬וי אמר ‪3‬אליהם מה עשיתי עתה ככם | ‪3‬הלוא טוב ע ללות אפרים מבציר ‪3‬אביעזר‪ )3( :‬בידכם נתן "אל הים‬
‫את שרי מדין את ע רב ואת זאב ומה יכ לתי ע‪3‬שות ככם | אז רפתה רוחם מעליו בדברו הדבר הזה‪ )4( :‬ויב א גדעון‬
‫הירדנה | ע בר הוא ושל ש מאות האיש ‪3‬אשר אתו ע‪3‬יפים ור דפים‪ )5( :‬וי אמר לאנשי >סכות תנו נא ככרות לחם לעם‬
‫אחרי זבח וצל >מנע מלכי מדין‪ )6( :‬וי אמר שרי >סכות ‪3‬הכף זבח וצל >מנע עתה‬
‫‪3‬אשר ברגלי | כי ע‪3‬יפים הם ואנ כי ר דף ‪3‬‬
‫בידך | כי נתן לצב ‪3‬אך לחם‪ )7( :‬וי אמר גדעון לכן בתת יהוה את זבח ואת צל >מנע בידי | ודשתי את בשרכם את קוצי‬
‫המדבר ואת הבר ‪F‬קנים‪ )8( :‬ויעל משם פנואל וידבר ‪3‬אליהם כז את | ויע‪3‬נו אותו אנשי פנואל כ ‪3‬אשר ענו אנשי >סכות‪( :‬‬
‫‪ )9‬וי אמר גם לאנשי פנואל לאמ ר | בשובי בשלום את ץ את המגדל הזה‪:‬‬
‫(‪ )10‬וזבח וצל >מנע בקרק ר ומ ‪3‬חניהם עמם כ ‪3‬חמשת עשר אלף כ ל הנותרים מכ ל מ ‪3‬חנה בני קדם | והנ פלים מאה‬
‫ועשרים אלף איש ש לף חרב‪ )11( :‬ויעל גדעון דרך השכוני ב ‪F‬אהלים מקדם לנ בח ויגב‪F‬הה | ויך את המ ‪3‬חנה והמ ‪3‬חנה‬
‫אחריהם | וילכ ד את שני מלכי מדין את זבח ואת צל >מנע וכל המ ‪3‬חנה‬‫היה בטח‪ )12( :‬וינוסו זבח וצל >מנע וירד ף ‪3‬‬
‫ה "חריד‪ )13( :‬וישב גדעון בן יואש מן המלחמה | מלמע‪3‬לה החרס‪ )14( :‬וילכד נער מאנשי >סכות וישאלהו | ויכת ב‬
‫אליו את שרי >סכות ואת זקניה שבעים ושבעה איש‪ )15( :‬ויב א אל אנשי >סכות וי אמר הנה זבח וצל >מנע | ‪3‬אשר‬
‫חרפתם אותי לאמ ר ‪3‬הכף זבח וצל >מנע עתה בידך כי נתן ל ‪3‬אנשיך היעפים לחם‪ )16( :‬ויקח את זקני העיר ואת קוצי‬
‫ויהר ג את אנשי העיר‪ )18( :‬וי אמר‬‫המדבר ואת הבר ‪F‬קנים | וי דע בהם את אנשי >סכות‪ )17( :‬ואת מגדל פנואל נתץ | ‪3‬‬
‫אל זבח ואל צל >מנע איפ ה ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר ‪3‬הרגתם בתבור | וי אמרו כמוך כמוהם אחד כת אר בני המלך‪ )19( :‬וי אמר‬
‫אחי בני אמי הם | חי יהוה לו ה ‪3‬חיתם אותם ל א הרגתי אתכם‪ )20( :‬וי אמר ליתר בכורו קום ‪3‬הר ג אותם | ול א שלף‬
‫הנער חרבו כי ירא כי עודנו נער‪ )21( :‬וי אמר זבח וצל >מנע קום אתה ופגע בנו כי כאיש גבורתו | ויקם גדעון ‪3‬‬
‫ויהר ג‬
‫את זבח ואת צל >מנע ויקח את הש ‪3‬הר נים ‪3‬אשר בצוארי גמליהם‪ )22( :‬וי אמרו איש ישראל אל גדעון משל בנו גם‬
‫אתה גם בנך גם בן בנך | כי הושעתנו מיד מדין‪ )23( :‬וי אמר ‪3‬אלהם גדעון ל א אמש ל ‪3‬אני בכם ול א ימש ל בני בכם |‬
‫יהוה ימש ל בכם‪ )24( :‬וי אמר ‪3‬אלהם גדעון אש ‪3‬אלה מכם שאלה ותנו לי איש נזם שללו | כי נזמי זהב להם כי‬
‫ישמעאלים הם‪ )25( :‬וי אמרו נתון נתן | ויפרשו את השמלה וישליכו שמה איש נזם שללו‪ )26( :‬ויהי משקל נזמי‬
‫הזהב ‪3‬אשר שאל אלף ושבע מאות זהב | לבד מן הש ‪3‬הר נים והנטפות ובגדי הארגמן שעל מלכי מדין ולבד מן הע‪3‬נקות‬
‫אחריו שם | ויהי‬‫‪3‬אשר בצוארי גמליהם‪ )27( :‬ויעש אותו גדעון לאפוד ויצג אותו בעירו בעפרה ויזנו כל ישראל ‪3‬‬
‫לגדעון ולביתו למוקש‪ )28( :‬ויכנע מדין לפני בני ישראל ול א יספו לשאת ר אשם | ותשק ט הארץ ארבעים שנה בימי‬
‫גדעון‪:‬‬
‫(‪ )29‬וילך יר>בעל בן יואש וישב בביתו‪ )30( :‬ולגדעון היו שבעים בנים י צאי ירכו | כי נשים רבות היו לו‪)31( :‬‬
‫ופילגשו ‪3‬אשר בשכם ילדה לו גם היא בן | וישם את שמו ‪3‬אבימלך‪ )32( :‬וימת גדעון בן יואש בשיבה טובה | ויקבר‬
‫בקבר יואש אביו בעפרה ‪3‬אבי העזרי‪:‬‬
‫אחרי הבעלים | וישימו להם בעל ברית לאל הים‪ )34( :‬ול א זכרו‬ ‫(‪ )33‬ויהי כ ‪3‬אשר מת גדעון וישובו בני ישראל ויזנו ‪3‬‬
‫בני ישראל את יהוה "אל היהם | המציל אותם מיד כל א יביהם מסביב‪ )35( :‬ול א עשו חסד עם בית יר>בעל גדעון |‬
‫ככל הטובה ‪3‬אשר עשה עם ישראל‪:‬‬
‫(‪ )1‬וילך ‪3‬אבימלך בן יר>בעל שכמה אל ‪3‬אחי אמו | וידבר ‪3‬אליהם ואל כל משפחת בית ‪3‬אבי אמו לאמ ר‪ )2( :‬דברו נא‬
‫באזני כל בע‪3‬לי שכם מה טוב לכם המש ל בכם שבעים איש כ ל בני יר>בעל אם מש ל בכם איש אחד | וזכרתם כי‬
‫עצמכם ובשרכם אני‪ )3( :‬וידברו ‪3‬אחי אמו עליו באזני כל בע‪3‬לי שכם את כל הדברים האלה | ויט לבם ‪3‬‬
‫אחרי‬
‫‪3‬אבימלך כי אמרו אחינו הוא‪ )4( :‬ויתנו לו שבעים כסף מבית בעל ברית | וישכ ר בהם ‪3‬אבימלך ‪3‬אנשים ריקים‬
‫ויהר ג את אחיו בני יר>בעל שבעים איש על אבן אחת | ויותר יותם‬ ‫אחריו‪ )5( :‬ויב א בית אביו עפרתה ‪3‬‬ ‫ופ ‪3‬חזים וילכו ‪3‬‬
‫(‪ )6‬ויאספו כל בע‪3‬לי שכם וכל בית מלוא וילכו וימליכו את ‪3‬אבימלך למלך | עם‬ ‫בן יר>בעל הקט ן כי נחבא‪:‬‬
‫אלון >מצב ‪3‬אשר בשכם‪ )7( :‬ויגדו ליותם וילך ויע‪3‬מ ד בר אש הר גרזים וישא קולו ויקרא | וי אמר להם שמעו אלי‬
‫בע‪3‬לי שכם וישמע ‪3‬אליכם "אל הים‪ )8( :‬הלוך הלכו העצים למש ח ע‪3‬ליהם מלך | וי אמרו לזית מלוכה [מלכה קרי]‬
‫ואנשים | והלכתי לנוע על העצים‪)10( :‬‬‫עלינו‪ )9( :‬וי אמר להם הזית ה ‪F‬חדלתי את דשני ‪3‬אשר בי יכבדו "אל הים ‪3‬‬
‫וי אמרו העצים לתאנה | לכי את מלכי עלינו‪ )11( :‬ות אמר להם התאנה ה ‪F‬חדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה |‬
‫והלכתי לנוע על העצים‪ )12( :‬וי אמרו העצים לגפן | לכי את מלוכי [מלכי קרי] עלינו‪ )13( :‬ות אמר להם הגפן‬
‫ואנשים | והלכתי לנוע על העצים‪ )14( :‬וי אמרו כל העצים אל האטד | לך‬ ‫ה ‪F‬חדלתי את תירושי המשמח "אל הים ‪3‬‬
‫אתה מלך עלינו‪ )15( :‬וי אמר האטד אל העצים אם ב "אמת אתם מ שחים א תי למלך ע‪3‬ליכם ב או ‪3‬חסו בצלי | ואם‬
‫אין תצא אש מן האטד ות אכל את ארזי הלבנון‪ )16( :‬ועתה אם ב "אמת ובתמים ע‪3‬שיתם ותמליכו את ‪3‬אבימלך |‬
‫ואם טובה ע‪3‬שיתם עם יר>בעל ועם ביתו ואם כגמול ידיו ע‪3‬שיתם לו‪3 )17( :‬אשר נלחם אבי ע‪3‬ליכם | וישלך את נפשו‬
‫מנגד ויצל אתכם מיד מדין‪ )18( :‬ואתם קמתם על בית אבי היום ותהרגו את בניו שבעים איש על אבן אחת |‬
‫ותמליכו את ‪3‬אבימלך בן ‪3‬אמתו על בע‪3‬לי שכם כי ‪3‬אחיכם הוא‪ )19( :‬ואם ב "אמת ובתמים ע‪3‬שיתם עם יר>בעל ועם‬
‫ביתו היום הזה | שמחו ב ‪3‬אבימלך וישמח גם הוא בכם‪ )20( :‬ואם אין תצא אש מ ‪3‬אבימלך ות אכל את בע‪3‬לי שכם‬
‫ואת בית מלוא | ותצא אש מבע‪3‬לי שכם ומבית מלוא ות אכל את ‪3‬אבימלך‪ )21( :‬וינס יותם ויברח וילך בארה | וישב‬
‫שם מפני ‪3‬אבימלך אחיו‪:‬‬
‫(‪ )22‬וישר ‪3‬אבימלך על ישראל של ש שנים‪ )23( :‬וישלח "אל הים רוח רעה בין ‪3‬אבימלך ובין בע‪3‬לי שכם | ויבגדו בע‪3‬לי‬
‫שכם ב ‪3‬אבימלך‪ )24( :‬לבוא ‪3‬חמס שבעים בני יר>בעל | ודמם לשום על ‪3‬אבימלך ‪3‬אחיהם ‪3‬אשר הרג אותם ועל בע‪3‬לי‬
‫שכם ‪3‬אשר חזקו את ידיו ל ‪3‬הר ג את אחיו‪ )25( :‬וישימו לו בע‪3‬לי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו את כל ‪3‬אשר‬
‫יע‪3‬ב ר ע‪3‬ליהם בדרך | וי>גד ל ‪3‬אבימלך‪:‬‬
‫או‬ ‫(‪ )26‬ויב א געל בן עבד ואחיו ויעברו בשכם | ויבטחו בו בע‪3‬לי‪27‬ש)כויצ‬
‫ם‪( :‬‬
‫השדה ויבצרו את כרמיהם וידרכו ויע‪3‬שו הלולים | ויב או בית‬
‫"אל היהם וי אכלו וישתו ויקללו את ‪3‬אבימלך‪ )28( :‬וי אמר געל בן עבד‬
‫מי ‪3‬אבימלך ומי שכם כי נעבדנו ‪3‬הל א בן יר>בעל וזב>ל פקידו | עבדו את‬
‫אנשי ‪3‬חמור ‪3‬אבי שכם ומדוע נעבדנו ‪3‬אנחנו‪ )29( :‬ומי יתן את העם‬
‫הזה בידי ואסירה את ‪3‬אבימלך | וי אמר ל ‪3‬אבימלך רבה צב ‪3‬אך וצ ‪)30‬‬
‫אה‪( :‬‬
‫‪ )31‬וישלח‬ ‫וישמע זב>ל שר העיר את דברי געל בן עבד | ויחר אפו‪( :‬‬
‫מלאכים אל ‪3‬אבימלך בתרמה לאמ ר | הנה געל בן עבד ואחיו באים‬
‫שכמה והנם צרים את העיר עליך‪ )32( :‬ועתה קום לילה אתה והעם‬
‫‪ )33‬והיה בב קר כזר ח השמש תשכים ופשטת‬ ‫ואר ב בשדה‪( :‬‬
‫‪3‬אשר אתך | "‬
‫על העיר | והנה הוא והעם ‪3‬אשר אתו י צאים אליך ועשית לו כ ‪3‬אשר‬
‫תמצא ידך‪ )34( :‬ויקם ‪3‬אבימלך וכל העם ‪3‬אשר עמו לילה | ויארבו‬
‫על שכם ארבעה ראשים‪ )35( :‬ויצא געל בן עבד ויע‪3‬מ ד פתח שער‬
‫וירא געל את העם‬ ‫‪)36‬ב‪( :‬‬
‫העיר | ויקם ‪3‬אבימלך והעם ‪3‬אשר אתו מן המאר‬
‫וי אמר אל זב>ל הנה עם יורד מראשי ההרים | וי אמר אליו זב>ל את צל‬
‫ההרים אתה ר אה כ ‪3‬אנשים‪ )37( :‬וי סף עוד געל לדבר וי אמר הנה‬
‫עם יורדים מעם טבור הארץ | ור אש אחד בא מדרך אלון מעוננ‪)38‬‬
‫ים‪( :‬‬
‫וי אמר אליו זב>ל איה אפוא פיך ‪3‬אשר ת אמר מי ‪3‬אבימלך כי נעבדנו |‬
‫‪3‬הל א זה העם ‪3‬אשר מאסתה בו צא נא עתה והלחם בו‪ )39( :‬ויצא‬
‫‪ )(40‬וירדפהו ‪3‬אבימלך וינס‬
‫געל לפני בע‪3‬לי שכם | וילחם ב ‪3‬אבימלך‪:‬‬
‫‪)41‬‬
‫ר‪( :‬וישב ‪3‬אבימלך בארומה |‬ ‫מפניו | ויפלו ‪3‬חללים רבים עד פתח השע‬
‫ויגרש זב>ל את געל ואת אחיו משבת בשכם‪ )42( :‬ויהי ממ ‪F‬חרת ויצא‬
‫ויחצם לשל שה‬‫‪ )43‬ויקח את העם "‬ ‫העם השדה | ויגדו ל ‪3‬אבימלך‪( :‬‬
‫ויאר ב בשדה | וירא והנה העם י צא מן העיר ויקם ע‪3‬ליהם‬ ‫ראשים "‬
‫ואבימלך והראשים ‪3‬אשר עמו פשטו ויעמדו פתח שער‬ ‫ויכם‪3 )44( :‬‬
‫וא(בימלך נלחם‬ ‫העיר | ושני הראשים פשטו על כל ‪3‬אשר בשדה ‪)45‬‬
‫ויכום‪3:‬‬
‫בעיר כ ל היום ההוא וילכ ד את העיר ואת העם ‪3‬אשר בה הרג | וית ץ‬
‫את העיר ויזרעה מלח‪:‬‬
‫(‪ )46‬וישמעו כל בע‪3‬לי מגדל שכם | ויב או אל צריח בית אל ברית‪ )47( :‬וי>גד ל ‪3‬אבימלך | כי התקבצו כל בע‪3‬לי מגדל‬
‫שכם‪ )48( :‬ויעל ‪3‬אבימלך הר צלמון הוא וכל העם ‪3‬אשר אתו ויקח ‪3‬אבימלך את הקרד>מות בידו ויכר ת שוכת עצים‬
‫וישאה וישם על שכמו | וי אמר אל העם ‪3‬אשר עמו מה ראיתם עשיתי מ ‪3‬הרו ע‪3‬שו כמוני‪ )49( :‬ויכרתו גם כל העם‬
‫וימתו גם כל אנשי מגדל שכם‬‫אחרי ‪3‬אבימלך וישימו על הצריח ויציתו ע‪3‬ליהם את הצריח באש | >‬ ‫איש שוכ ה וילכו ‪3‬‬
‫כאלף איש ואשה‪:‬‬
‫(‪ )50‬וילך ‪3‬אבימלך אל תבץ | ויחן בתבץ וילכדה‪ )51( :‬ומגדל ע ז היה בתוך העיר וינ>סו שמה כל ה ‪3‬אנשים והנשים‬
‫וכ ל בע‪3‬לי העיר ויסגרו בע‪3‬דם | ויע‪3‬לו על גג המגדל‪ )52( :‬ויב א ‪3‬אבימלך עד המגדל וילחם בו | ויגש עד פתח המגדל‬
‫לשרפו באש‪ )53( :‬ותשלך אשה אחת פלח רכב על ר אש ‪3‬אבימלך | ותרץ את ג>לגלתו‪ )54( :‬ויקרא מהרה אל הנער‬
‫נ שא כליו וי אמר לו של ף חרבך ומותתני פן י אמרו לי אשה ‪3‬הרגתהו | וידקרהו נע‪3‬רו וימ ת‪ )55( :‬ויראו איש ישראל‬
‫כי מת ‪3‬אבימלך | וילכו איש למק מו‪ )56( :‬וישב "אל הים את רעת ‪3‬אבימלך | ‪3‬אשר עשה לאביו ל ‪3‬הר ג את שבעים אחיו‪:‬‬
‫(‪ )57‬ואת כל רעת אנשי שכם השיב "אל הים בר אשם | ותב א ‪3‬אליהם קל‪3‬לת יותם בן יר>בעל‪:‬‬
‫אחרי ‪3‬אבימלך להושיע את ישראל תולע בן פואה בן דודו איש יששכר | והוא י שב בשמיר בהר אפרים‪)2( :‬‬ ‫(‪ )1‬ויקם ‪3‬‬
‫וישפ ט את ישראל עשרים ושל ש שנה | וימת ויקבר בשמיר‪:‬‬
‫אחריו יאיר הגלעדי | וישפ ט את ישראל עשרים ושתים שנה‪ )4( :‬ויהי לו של שים בנים ר כבים על של שים‬ ‫(‪ )3‬ויקם ‪3‬‬
‫ע‪3‬ירים ושל שים ע‪3‬ירים להם | להם יקראו חו ת יאיר עד היום הזה ‪3‬אשר בארץ הגלעד‪ )5( :‬וימת יאיר ויקבר בקמון‪:‬‬
‫(‪ )6‬וי ספו בני ישראל לע‪3‬שות הרע בעיני יהוה ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת "אל הי ‪3‬ארם ואת "אל הי צידון‬
‫ואת "אל הי מואב ואת "אל הי בני עמון ואת "אל הי פלשתים | ויעזבו את יהוה ול א ע‪3‬בדוהו‪ )7( :‬ויחר אף יהוה בישראל‬
‫| וימכרם ביד פלשתים וביד בני עמון‪ )8( :‬וירע‪3‬צו ויר צצו את בני ישראל בשנה ההיא | שמ נה עשרה שנה את כל בני‬
‫ישראל ‪3‬אשר בעבר הירדן בארץ ה "אמ רי ‪3‬אשר בגלעד‪ )9( :‬ויעברו בני עמון את הירדן להלחם גם ביהודה ובבנימין‬
‫ובבית אפרים | ותצר לישראל מא ד‪ )10( :‬ויזע‪3‬קו בני ישראל אל יהוה לאמ ר | חטאנו לך וכי עזבנו את "אל הינו‬
‫ונע‪3‬ב ד את הבעלים‪:‬‬
‫(‪ )11‬וי אמר יהוה אל בני ישראל | ‪3‬הל א ממצרים ומן ה "אמ רי ומן בני עמון ומן פלשתים‪ )12( :‬וצידונים וע‪3‬מלק‬
‫ומעון ל ‪3‬חצו אתכם | ותצע‪3‬קו אלי ואושיעה אתכם מידם‪ )13( :‬ואתם ע‪3‬זבתם אותי ותעבדו "אל הים ‪3‬אחרים | לכן ל א‬
‫אוסיף להושיע אתכם‪ )14( :‬לכו וזע‪3‬קו אל ה "אל הים ‪3‬אשר בחרתם בם | המה יושיעו לכם בעת צרתכם‪ )15( :‬וי אמרו‬
‫בני ישראל אל יהוה חטאנו ע‪3‬שה אתה לנו ככל הטוב בעיניך | אך הצילנו נא היום הזה‪ )16( :‬ויסירו את "אל הי הנכר‬
‫מקרבם ויעבדו את יהוה | ותקצר נפשו בע‪3‬מל ישראל‪:‬‬
‫ויחנו במצפה‪ )18( :‬וי אמרו העם שרי גלעד איש אל רעהו מי‬ ‫(‪ )17‬ויצע‪3‬קו בני עמון ‪3‬‬
‫ויחנו בגלעד | ויאספו בני ישראל ‪3‬‬
‫האיש ‪3‬אשר יחל להלחם בבני עמון | יהיה לר אש לכ ל י שבי גלעד‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויפתח הגלעדי היה גבור חיל והוא בן אשה זונה | ויולד גלעד את יפתח‪ )2( :‬ותלד אשת גלעד לו בנים | ויגדלו בני‬
‫האשה ויגרשו את יפתח וי אמרו לו ל א תנחל בבית אבינו כי בן אשה אחרת אתה‪ )3( :‬ויברח יפתח מפני אחיו וישב‬
‫בארץ טוב | ויתלקטו אל יפתח ‪3‬אנשים ריקים ויצאו עמו‪:‬‬
‫(‪ )4‬ויהי מימים | ויל ‪3‬חמו בני עמון עם ישראל‪ )5( :‬ויהי כ ‪3‬אשר נל ‪3‬חמו בני עמון עם ישראל | וילכו זקני גלעד לקחת‬
‫את יפתח מארץ טוב‪ )6( :‬וי אמרו ליפתח לכה והייתה לנו לקצין | ונל ‪3‬חמה בבני עמון‪ )7( :‬וי אמר יפתח לזקני גלעד‬
‫‪3‬הל א אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי | ומדוע באתם אלי עתה כ ‪3‬אשר צר לכם‪ )8( :‬וי אמרו זקני גלעד אל‬
‫יפתח לכן עתה שבנו אליך והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון | והיית לנו לר אש לכ ל י שבי גלעד‪ )9( :‬וי אמר יפתח אל‬
‫זקני גלעד אם משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן יהוה אותם לפני | אנ כי אהיה לכם לר אש‪ )10( :‬וי אמרו‬
‫זקני גלעד אל יפתח | יהוה יהיה ש מע בינותינו אם ל א כדברך כן נע‪3‬שה‪ )11( :‬וילך יפתח עם זקני גלעד וישימו העם‬
‫אותו ע‪3‬ליהם לר אש ולקצין | וידבר יפתח את כל דבריו לפני יהוה במצפה‪:‬‬
‫(‪ )12‬וישלח יפתח מלאכים אל מלך בני עמון לאמ ר | מה לי ולך כי באת אלי להלחם בארצי‪ )13( :‬וי אמר מלך בני‬
‫עמון אל מל ‪3‬אכי יפתח כי לקח ישראל את ארצי בע‪3‬לותו ממצרים מארנון ועד היב ק ועד הירדן | ועתה השיבה אתהן‬
‫בשלום‪ )14( :‬ויוסף עוד יפתח | וישלח מלאכים אל מלך בני עמון‪ )15( :‬וי אמר לו כ ה אמר יפתח | ל א לקח ישראל‬
‫את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון‪ )16( :‬כי בע‪3‬לותם ממצרים | וילך ישראל במדבר עד ים סוף ויב א קדשה‪)17( :‬‬
‫וישלח ישראל מלאכים אל מלך "אדום לאמ ר אעברה נא בארצך ול א שמע מלך "אדום וגם אל מלך מואב שלח ול א‬
‫אבה | וישב ישראל בקדש‪ )18( :‬וילך במדבר ויסב את ארץ "אדום ואת ארץ מואב ויב א ממזרח שמש לארץ מואב‬
‫ויחנון בעבר ארנון | ול א באו בגבול מואב כי ארנון גבול מואב‪ )19( :‬וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך ה "אמ רי‬ ‫‪3‬‬
‫ויאס ף‬‫מלך חשבון | וי אמר לו ישראל נעברה נא בארצך עד מקומי‪ )20( :‬ול א ה "אמין סיחון את ישראל ע‪3‬ב ר בגב>לו "‬
‫ויחנו ביהצה | וילחם עם ישראל‪ )21( :‬ויתן יהוה "אל הי ישראל את סיחון ואת כל עמו ביד ישראל‬ ‫סיחון את כל עמו ‪3‬‬
‫ויכום | ויירש ישראל את כל ארץ ה "אמ רי יושב הארץ ההיא‪ )22( :‬ויירשו את כל גבול ה "אמ רי | מארנון ועד היב ק‬
‫ומן המדבר ועד הירדן‪ )23( :‬ועתה יהוה "אל הי ישראל הוריש את ה "אמ רי מפני עמו ישראל | ואתה תירשנו‪)24( :‬‬
‫‪3‬הל א את ‪3‬אשר יורישך כמוש "אל היך אותו תירש | ואת כל ‪3‬אשר הוריש יהוה "אל הינו מפנינו אותו נירש‪ )25( :‬ועתה‬
‫‪3‬הטוב טוב אתה מבלק בן צפור מלך מואב | ‪3‬הרוב רב עם ישראל אם נלח ם נלחם בם‪ )26( :‬בשבת ישראל בחשבון‬
‫ובבנותיה ובערעור ובבנותיה ובכל הערים ‪3‬אשר על ידי ארנון של ש מאות שנה | ומדוע ל א הצלתם בעת ההיא‪)27( :‬‬
‫ואנ כי ל א חטאתי לך ואתה ע שה אתי רעה להלחם בי | ישפ ט יהוה הש פט היום בין בני ישראל ובין בני עמון‪)28( :‬‬
‫ול א שמע מלך בני עמון | אל דברי יפתח ‪3‬אשר שלח אליו‪:‬‬
‫(‪ )29‬ותהי על יפתח רוח יהוה ויע‪3‬ב ר את הגלעד ואת מנשה | ויע‪3‬ב ר את מצפה גלעד וממצפה גלעד עבר בני עמון‪( :‬‬
‫‪ )30‬וידר יפתח נדר ליהוה וי אמר | אם נתון תתן את בני עמון בידי‪ )31( :‬והיה היוצא ‪3‬אשר יצא מדלתי ביתי‬
‫לקראתי בשובי בשלום מבני עמון | והיה ליהוה והע‪3‬ליתהו עולה‪:‬‬
‫בואך מנית עשרים עיר ועד‬‫(‪ )32‬ויע‪3‬ב ר יפתח אל בני עמון להלחם בם | ויתנם יהוה בידו‪ )33( :‬ויכם מע‪3‬רוער ועד ‪3‬‬
‫אבל כרמים מכה גדולה מא ד | ויכנעו בני עמון מפני בני ישראל‪:‬‬
‫(‪ )34‬ויב א יפתח המצפה אל ביתו והנה בתו י צאת לקראתו ב >תפים ובמח לות | ורק היא יחידה אין לו ממנו בן או‬
‫בת‪ )35( :‬ויהי כראותו אותה ויקרע את בגדיו וי אמר ‪3‬אהה בתי הכרע הכרעתני ואת היית בע כרי | ואנ כי פציתי פי‬
‫אל יהוה ול א אוכל לשוב‪ )36( :‬ות אמר אליו אבי פציתה את פיך אל יהוה ע‪3‬שה לי כ ‪3‬אשר יצא מפיך | ‪3‬‬
‫אחרי ‪3‬אשר‬
‫עשה לך יהוה נקמות מא יביך מבני עמון‪ )37( :‬ות אמר אל אביה יעשה לי הדבר הזה | הרפה ממני שנים ‪F‬חדשים‬
‫ואלכה וירדתי על ההרים ואבכה על בתולי אנ כי ורעיתי [ורעותי קרי]‪ )38( :‬וי אמר לכי וישלח אותה שני ‪F‬חדשים |‬
‫ותלך היא ורעותיה ותבך על בתוליה על ההרים‪ )39( :‬ויהי מקץ שנים ‪F‬חדשים ותשב אל אביה ויעש לה את נדרו‬
‫‪3‬אשר נדר | והיא ל א ידעה איש ותהי ח ק בישראל‪ )40( :‬מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח‬
‫הגלעדי | ארבעת ימים בשנה‪:‬‬

‫(‪ )1‬ויצעק איש אפרים ויע‪3‬ב ר צפונה | וי אמרו ליפתח מדוע עברת להלחם בבני עמון ולנו ל א קראת ללכת עמך ביתך‬
‫נשר ף עליך באש‪ )2( :‬וי אמר יפתח ‪3‬אליהם איש ריב הייתי ‪3‬אני ועמי ובני עמון מא ד | ואזעק אתכם ול א הושעתם‬
‫אותי מידם‪ )3( :‬ואראה כי אינך מושיע ואשימה נפשי בכפי ואעברה אל בני עמון ויתנם יהוה בידי | ולמה ע‪3‬ליתם‬
‫אלי היום הזה להלחם בי‪ )4( :‬ויקב ץ יפתח את כל אנשי גלעד וילחם את אפרים | ויכו אנשי גלעד את אפרים כי‬
‫אמרו פליטי אפרים אתם גלעד בתוך אפרים בתוך מנשה‪ )5( :‬וילכ ד גלעד את מעברות הירדן לאפרים | והיה כי‬
‫י אמרו פליטי אפרים אע"ב רה וי אמרו לו אנשי גלעד האפרתי אתה וי אמר ל א‪ )6( :‬וי אמרו לו "אמר נא שב לת וי אמר‬
‫אחזו אותו וישחטוהו אל מעברות הירדן | ויפ ל בעת ההיא מאפרים ארבעים ושנים‬ ‫סב לת ול א יכין לדבר כן וי ‪3‬‬
‫אלף‪ )7( :‬וישפ ט יפתח את ישראל שש שנים | וימת יפתח הגלעדי ויקבר בערי גלעד‪:‬‬
‫אחריו את ישראל אבצן מבית לחם‪ )9( :‬ויהי לו של שים בנים ושל שים בנות שלח החוצה ושל שים בנות‬ ‫(‪ )8‬וישפ ט ‪3‬‬
‫הביא לבניו מן החוץ | וישפ ט את ישראל שבע שנים‪ )10( :‬וימת אבצן ויקבר בבית לחם‪:‬‬
‫אחריו את ישראל אילון הזבול ני | וישפ ט את ישראל עשר שנים‪ )12( :‬וימת אלון הזבול ני | ויקבר‬ ‫(‪ )11‬וישפ ט ‪3‬‬
‫באילון בארץ זבול>ן‪:‬‬
‫אחריו את ישראל | עבדון בן הלל הפרעתוני‪ )14( :‬ויהי לו ארבעים בנים ושל שים בני בנים ר כבים על‬ ‫(‪ )13‬וישפ ט ‪3‬‬
‫שבעים ע‪3‬ירם | וישפ ט את ישראל שמ נה שנים‪ )15( :‬וימת עבדון בן הלל הפרעתוני | ויקבר בפרעתון בארץ אפרים‬
‫בהר הע‪3‬מלקי‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי ספו בני ישראל לע‪3‬שות הרע בעיני יהוה | ויתנם יהוה ביד פלשתים ארבעים שנה‪:‬‬
‫(‪ )2‬ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח | ואשתו ע‪3‬קרה ול א ילדה‪ )3( :‬וירא מלאך יהוה אל האשה |‬
‫וי אמר אליה הנה נא את ע‪3‬קרה ול א ילדת והרית וילדת בן‪ )4( :‬ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר | ואל ת אכלי‬
‫כל טמא‪ )5( :‬כי הנך הרה וי לדת בן ומורה ל א יע‪3‬לה על ר אשו כי נזיר "אל הים יהיה הנער מן הבטן | והוא יחל‬
‫להושיע את ישראל מיד פלשתים‪ )6( :‬ותב א האשה ות אמר לאישה לאמ ר איש ה "אל הים בא אלי ומראהו כמראה‬
‫מלאך ה "אל הים נורא מא ד | ול א שאלתיהו אי מזה הוא ואת שמו ל א הגיד לי‪ )7( :‬וי אמר לי הנך הרה וי לדת בן |‬
‫ועתה אל תשתי יין ושכר ואל ת אכלי כל >טמאה כי נזיר "אל הים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו‪:‬‬
‫(‪ )8‬ויעתר מנוח אל יהוה וי אמר | בי ‪3‬אדוני איש ה "אל הים ‪3‬אשר שלחת יבוא נא עוד אלינו ויורנו מה נע‪3‬שה לנער‬
‫היולד‪ )9( :‬וישמע ה "אל הים בקול מנוח | ויב א מלאך ה "אל הים עוד אל האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין‬
‫עמה‪ )10( :‬ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה | ות אמר אליו הנה נראה אלי האיש ‪3‬אשר בא ביום אלי‪ )11( :‬ויקם‬
‫אחרי אשתו | ויב א אל האיש וי אמר לו האתה האיש ‪3‬אשר דברת אל האשה וי אמר אני‪ )12( :‬וי אמר‬ ‫וילך מנוח ‪3‬‬
‫מנוח עתה יב א דבריך | מה יהיה משפט הנער ומע‪3‬שהו‪ )13( :‬וי אמר מלאך יהוה אל מנוח | מכ ל ‪3‬אשר אמרתי אל‬
‫האשה תשמר‪ )14( :‬מכ ל ‪3‬אשר יצא מגפן היין ל א ת אכל ויין ושכר אל תשת וכל >טמאה אל ת אכל | כ ל ‪3‬אשר צויתיה‬
‫תשמ ר‪ )15( :‬וי אמר מנוח אל מלאך יהוה | נעצרה נא אותך ונע‪3‬שה לפניך גדי עזים‪ )16( :‬וי אמר מלאך יהוה אל‬
‫מנוח אם תעצרני ל א א כל בלחמך ואם תע‪3‬שה ע לה ליהוה תע‪3‬לנה | כי ל א ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא‪)17( :‬‬
‫וי אמר מנוח אל מלאך יהוה מי שמך | כי יב א דבריך [דברך קרי] וכבדנוך‪ )18( :‬וי אמר לו מלאך יהוה למה זה‬
‫(‪ )19‬ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור ליהוה | ומפלא לע‪3‬שות‬ ‫תשאל לשמי | והוא פלאי‪:‬‬
‫ומנוח ואשתו ר אים‪ )20( :‬ויהי בע‪3‬לות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך יהוה בלהב המזבח | ומנוח ואשתו‬
‫ר אים ויפלו על פניהם ארצה‪ )21( :‬ול א יסף עוד מלאך יהוה להרא ה אל מנוח ואל אשתו | אז ידע מנוח כי מלאך‬
‫יהוה הוא‪ )22( :‬וי אמר מנוח אל אשתו מות נמות | כי "אל הים ראינו‪ )23( :‬ות אמר לו אשתו לו חפץ יהוה ל ‪3‬המיתנו‬
‫ל א לקח מידנו ע לה ומנחה ול א הראנו את כל אלה | וכעת ל א השמיענו כז את‪ )24( :‬ותלד האשה בן ותקרא את‬
‫שמו שמשון | ויגדל הנער ויברכהו יהוה‪ )25( :‬ותחל רוח יהוה לפע‪3‬מו במ ‪3‬חנה דן | בין צרעה ובין אשתא ל‪:‬‬
‫(‪ )1‬וירד שמשון תמנתה | וירא אשה בתמנתה מבנות פלשתים‪ )2( :‬ויעל ויגד לאביו ולאמו וי אמר אשה ראיתי‬
‫בתמנתה מבנות פלשתים | ועתה קחו אותה לי לאשה‪ )3( :‬וי אמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה‬
‫כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הע‪3‬רלים | וי אמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני‪ )4( :‬ואביו‬
‫ואמו ל א ידעו כי מיהוה היא כי ת ‪3‬אנה הוא מבקש מפלשתים | ובעת ההיא פלשתים מ שלים בישראל‪:‬‬
‫(‪ )5‬וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה | ויב או עד כרמי תמנתה והנה כפיר ‪3‬אריות ש אג לקראתו‪ )6( :‬ותצלח עליו רוח‬
‫יהוה וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו | ול א הגיד לאביו ולאמו את ‪3‬אשר עשה‪ )7( :‬וירד וידבר לאשה | ותישר‬
‫בעיני שמשון‪ )8( :‬וישב מימים לקחתה ויסר לראות את מפלת האריה | והנה ע‪3‬דת דבורים בגוית האריה ודבש‪)9( :‬‬
‫וירדהו אל כפיו וילך הלוך ואכ ל וילך אל אביו ואל אמו ויתן להם וי אכלו | ול א הגיד להם כי מגוית האריה רדה‬
‫הדבש‪ )10( :‬וירד אביהו אל האשה | ויעש שם שמשון משתה כי כן יע‪3‬שו הבחורים‪ )11( :‬ויהי כראותם אותו | ויקחו‬
‫של שים מרעים ויהיו אתו‪ )12( :‬וי אמר להם שמשון אחודה נא לכם חידה | אם הגד תגידו אותה לי שבעת ימי‬
‫המשתה ומצאתם ונתתי לכם של שים סדינים ושל שים ‪3‬חלפ ת בגדים‪ )13( :‬ואם ל א תוכלו להגיד לי ונתתם אתם‬
‫לי של שים סדינים ושל שים ‪3‬חליפות בגדים | וי אמרו לו חודה חידתך ונשמענה‪ )14( :‬וי אמר להם מהא כל יצא‬
‫מ ‪3‬אכל ומעז יצא מתוק | ול א יכלו להגיד החידה של שת ימים‪ )15( :‬ויהי ביום השביעי וי אמרו לאשת שמשון פתי‬
‫את אישך ויגד לנו את החידה פן נשר ף אותך ואת בית אביך באש | הלירשנו קראתם לנו ‪3‬הל א‪ )16( :‬ותבך אשת‬
‫שמשון עליו ות אמר רק שנאתני ול א ‪3‬אהבתני החידה חדת לבני עמי ולי ל א הגדתה | וי אמר לה הנה לאבי ולאמי‬
‫ל א הגדתי ולך אגיד‪ )17( :‬ותבך עליו שבעת הימים ‪3‬אשר היה להם המשתה | ויהי ביום השביעי ויגד לה כי‬
‫"הציקתהו ותגד החידה לבני עמה‪ )18( :‬וי אמרו לו אנשי העיר ביום השביעי בטרם יב א החרסה מה מתוק מדבש‬
‫ומה עז מ ‪3‬ארי | וי אמר להם לולא ‪3‬חרשתם בעגלתי ל א מצאתם חידתי‪ )19( :‬ותצלח עליו רוח יהוה וירד אשקלון ויך‬
‫מהם של שים איש ויקח את ‪3‬חליצותם ויתן ה ‪3‬חליפות למגידי החידה | ויחר אפו ויעל בית אביהו‪:‬‬
‫(‪ )20‬ותהי אשת שמשון | למרעהו ‪3‬אשר רעה לו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי מימים בימי קציר חטים ויפק ד שמשון את אשתו בגדי עזים וי אמר אב אה אל אשתי החדרה | ול א נתנו‬
‫אביה לבוא‪ )2( :‬וי אמר אביה אמ ר אמרתי כי שנ א שנאתה ואתננה למרעך | ‪3‬הל א ‪3‬אח תה הקטנה טובה ממנה תהי‬
‫נא לך תחתיה‪ )3( :‬וי אמר להם שמשון נקיתי הפעם מפלשתים | כי ע שה ‪3‬אני עמם רעה‪ )4( :‬וילך שמשון וילכ ד‬
‫של ש מאות שועלים | ויקח לפדים ויפן זנב אל זנב וישם לפיד אחד בין שני הזנבות בתוך‪ )5( :‬ויבער אש בלפידים‬
‫וישלח בקמות פלשתים | ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית‪ )6( :‬וי אמרו פלשתים מי עשה ז את וי אמרו שמשון‬
‫‪3‬חתן התמני כי לקח את אשתו ויתנה למרעהו | ויע‪3‬לו פלשתים וישרפו אותה ואת אביה באש‪ )7( :‬וי אמר להם‬
‫שמשון אם תע‪3‬שון כז את | כי אם נקמתי בכם ואחר אחדל‪ )8( :‬ויך אותם שוק על ירך מכה גדולה | וירד וישב‬
‫ויחנו ביהודה | וינטשו בלחי‪ )10( :‬וי אמרו איש יהודה למה ע‪3‬ליתם‬
‫(‪ )9‬ויע‪3‬לו פלשתים ‪3‬‬ ‫בסעיף סלע עיטם‪:‬‬
‫עלינו | וי אמרו ל "אסור את שמשון עלינו לע‪3‬שות לו כ ‪3‬אשר עשה לנו‪ )11( :‬וירדו של שת ‪3‬אלפים איש מיהודה אל סעיף‬
‫סלע עיטם וי אמרו לשמשון ‪3‬הל א ידעת כי מ שלים בנו פלשתים ומה ז את עשית לנו | וי אמר להם כ ‪3‬אשר עשו לי כן‬
‫עשיתי להם‪ )12( :‬וי אמרו לו ל "אסרך ירדנו לתתך ביד פלשתים | וי אמר להם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי אתם‪( :‬‬
‫‪ )13‬וי אמרו לו לאמ ר ל א כי אס ר "‬
‫נאסרך ונתנוך בידם והמת ל א נמיתך | ויאסר>הו בשנים ע‪3‬ב תים ‪3‬חדשים ויע‪3‬לוהו‬
‫מן הסלע‪ )14( :‬הוא בא עד לחי ופלשתים הריעו לקראתו | ותצלח עליו רוח יהוה ותהיינה הע‪3‬ב תים ‪3‬אשר על‬
‫זרועותיו כפשתים ‪3‬אשר בע‪3‬רו באש וימסו "אסוריו מעל ידיו‪ )15( :‬וימצא לחי ‪3‬חמור טריה | וישלח ידו ויקחה ויך בה‬
‫אלף איש‪ )16( :‬וי אמר שמשון בלחי ה ‪3‬חמור ‪3‬חמור ‪3‬חמ רתים | בלחי ה ‪3‬חמור הכיתי אלף איש‪ )17( :‬ויהי ככל תו לדבר‬
‫וישלך הלחי מידו | ויקרא למקום ההוא רמת לחי‪ )18( :‬ויצמא מא ד ויקרא אל יהוה וי אמר אתה נתת ביד עבדך‬
‫את התשועה הגד לה הז את | ועתה אמות בצמא ונפלתי ביד הע‪3‬רלים‪ )19( :‬ויבקע "אל הים את המכתש ‪3‬אשר בלחי‬
‫ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו ויחי | על כן קרא שמה עין הקורא ‪3‬אשר בלחי עד היום הזה‪ )20( :‬וישפ ט את‬
‫ישראל בימי פלשתים עשרים שנה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וילך שמשון עזתה | וירא שם אשה זונה ויב א אליה‪ )2( :‬לעזתים לאמ ר בא שמשון הנה ויס בו ויארבו לו כל‬
‫והרגנ>הו‪ )3( :‬וישכב שמשון עד ‪3‬חצי הלילה ויקם‬
‫הלילה בשער העיר | ויתחרשו כל הלילה לאמ ר עד אור הב קר ‪3‬‬
‫ויאח ז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו | ויע‪3‬לם אל ר אש ההר‬‫ב ‪3‬חצי הלילה "‬
‫‪3‬אשר על פני חברון‪:‬‬
‫ויאהב אשה בנחל ש רק | ושמה דלילה‪ )5( :‬ויע‪3‬לו אליה סרני פלשתים וי אמרו לה פתי אותו וראי‬ ‫(‪ )4‬ויהי ‪3‬‬
‫אחרי כן "‬
‫ואנחנו נתן לך איש אלף ומאה כסף‪ )6( :‬ות אמר דלילה אל שמשון‬ ‫ואסרנ>הו לענ תו | ‪3‬‬
‫במה כ חו גדול ובמה נוכל לו ‪3‬‬
‫הגידה נא לי במה כ ‪3‬חך גדול | ובמה תאסר לענותך‪ )7( :‬וי אמר אליה שמשון אם יאסר>ני בשבעה יתרים לחים ‪3‬אשר‬
‫ל א ח רבו וחליתי והייתי כאחד האדם‪ )8( :‬ויע‪3‬לו לה סרני פלשתים שבעה יתרים לחים ‪3‬אשר ל א ח רבו | ותאסרהו‬
‫בהם‪ )9( :‬והא רב י שב לה בחדר ות אמר אליו פלשתים עליך שמשון | וינתק את היתרים כ ‪3‬אשר ינתק פתיל הנע רת‬
‫ב ‪3‬הריחו אש ול א נודע כ חו‪ )10( :‬ות אמר דלילה אל שמשון הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים | עתה הגידה נא לי‬
‫במה תאסר‪ )11( :‬וי אמר אליה אם אסור יאסרוני בע‪3‬ב תים ‪3‬חדשים ‪3‬אשר ל א נע‪3‬שה בהם מלאכה | וחליתי והייתי‬
‫כאחד האדם‪ )12( :‬ותקח דלילה ע‪3‬ב תים ‪3‬חדשים ותאסרהו בהם ות אמר אליו פלשתים עליך שמשון והא רב י שב‬
‫בחדר | וינתקם מעל זר ע תיו כחוט‪ )13( :‬ות אמר דלילה אל שמשון עד הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים הגידה לי‬
‫במה תאסר | וי אמר אליה אם תארגי את שבע מחלפות ר אשי עם המסכת‪ )14( :‬ותתקע ביתד ות אמר אליו‬
‫פלשתים עליך שמשון | וייקץ משנתו ויסע את היתד הארג ואת המסכת‪ )15( :‬ות אמר אליו איך ת אמר ‪3‬אהבתיך‬
‫ולבך אין אתי | זה של ש פעמים התלת בי ול א הגדת לי במה כ ‪3‬חך גדול‪ )16( :‬ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים‬
‫ותאל‪3‬צהו | ותקצר נפשו למות‪ )17( :‬ויגד לה את כל לבו וי אמר לה מורה ל א עלה על ר אשי כי נזיר "אל הים ‪3‬אני‬
‫מבטן אמי | אם ג>לחתי וסר ממני כ חי וחליתי והייתי ככל האדם‪ )18( :‬ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו ותשלח‬
‫ותקרא לסרני פלשתים לאמ ר ע‪3‬לו הפעם כי הגיד לה [לי קרי] את כל לבו | ועלו אליה סרני פלשתים ויע‪3‬לו הכסף‬
‫בידם‪ )19( :‬ותישנהו על ברכיה ותקרא לאיש ותגלח את שבע מחלפות ר אשו | ותחל לענותו ויסר כ חו מעליו‪)20( :‬‬
‫ות אמר פלשתים עליך שמשון | ויקץ משנתו וי אמר אצא כפעם בפעם ואנער והוא ל א ידע כי יהוה סר מעליו‪)21( :‬‬
‫אחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו | ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנ >חשתים ויהי טוחן בבית האסירים [ה ‪3‬אסורים‬ ‫וי ‪3‬‬
‫קרי]‪ )22( :‬ויחל שער ר אשו לצמח כ ‪3‬אשר ג>לח‪:‬‬
‫נאספו לזב ח זבח גדול לדגון "אל היהם ולשמחה | וי אמרו נתן "אל הינו בידנו את שמשון אויבינו‪:‬‬‫(‪ )23‬וסרני פלשתים "‬
‫ואשר הרבה‬ ‫(‪ )24‬ויראו א תו העם ויהללו את "אל היהם | כי אמרו נתן "אל הינו בידנו את אויבנו ואת מ ‪3‬חריב ארצנו ‪3‬‬
‫את ‪3‬חללינו‪ )25( :‬ויהי כי טוב [כטוב קרי] לבם וי אמרו קראו לשמשון וישחק לנו | ויקראו לשמשון מבית האסירים‬
‫[ה ‪3‬אסורים קרי] ויצחק לפניהם ויע‪3‬מידו אותו בין העמודים‪ )26( :‬וי אמר שמשון אל הנער המ ‪3‬חזיק בידו הניחה‬
‫[והמשני קרי] את הע >מדים ‪3‬אשר הבית נכון ע‪3‬ליהם | ואשען ע‪3‬ליהם‪ )27( :‬והבית מלא ה ‪3‬אנשים‬
‫אותי והימשני ‪3‬‬
‫והנשים ושמה כ ל סרני פלשתים | ועל הגג כשל שת ‪3‬אלפים איש ואשה הר אים בשחוק שמשון‪ )28( :‬ויקרא שמשון‬
‫אל יהוה וי אמר | ‪3‬אד ני י"הו ה זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה ה "אל הים ואנקמה נקם אחת משתי עיני‬
‫מפלשתים‪ )29( :‬וילפ ת שמשון את שני עמודי התוך ‪3‬אשר הבית נכון ע‪3‬ליהם ויסמך ע‪3‬ליהם | אחד בימינו ואחד‬
‫בשמ אלו‪ )30( :‬וי אמר שמשון תמות נפשי עם פלשתים ויט בכ ח ויפ ל הבית על הסרנים ועל כל העם ‪3‬אשר בו | ויהיו‬
‫המתים ‪3‬אשר המית במותו רבים מ ‪3‬אשר המית בחייו‪ )31( :‬וירדו אחיו וכל בית אביהו וישאו א תו ויע‪3‬לו ויקברו‬
‫אותו בין צרעה ובין אשתא ל בקבר מנוח אביו | והוא שפט את ישראל עשרים שנה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו‪ )2( :‬וי אמר לאמו אלף ומאה הכסף ‪3‬אשר ל>קח לך ואתי [ואת קרי] אלית‬
‫וגם אמרת באזני הנה הכסף אתי ‪3‬אני לקחתיו | ות אמר אמו ברוך בני ליהוה‪ )3( :‬וישב את אלף ומאה הכסף לאמו |‬
‫ות אמר אמו הקדש הקדשתי את הכסף ליהוה מידי לבני לע‪3‬שות פסל ומסכה ועתה ‪3‬אשיבנו לך‪ )4( :‬וישב את הכסף‬
‫לאמו | ותקח אמו מאתים כסף ותתנהו לצורף ויע‪3‬שהו פסל ומסכה ויהי בבית מיכיהו‪ )5( :‬והאיש מיכה לו בית‬
‫"אל הים | ויעש אפוד ותרפים וימלא את יד אחד מבניו ויהי לו לכ הן‪ )6( :‬בימים ההם אין מלך בישראל | איש הישר‬
‫בעיניו יע‪3‬שה‪:‬‬
‫(‪ )7‬ויהי נער מבית לחם יהודה ממשפחת יהודה | והוא לוי והוא גר שם‪ )8( :‬וילך האיש מהעיר מבית לחם יהודה‬
‫לגור ב ‪3‬אשר ימצא | ויב א הר אפרים עד בית מיכה לע‪3‬שות דרכו‪ )9( :‬וי אמר לו מיכה מאין תבוא | וי אמר אליו לוי‬
‫אנ כי מבית לחם יהודה ואנ כי ה לך לגור ב ‪3‬אשר אמצא‪ )10( :‬וי אמר לו מיכה שבה עמדי והיה לי לאב ולכ הן ואנ כי‬
‫אתן לך ע‪3‬שרת כסף לימים וערך בגדים ומחיתך | וילך הלוי‪ )11( :‬ויואל הלוי לשבת את האיש | ויהי הנער לו כאחד‬
‫מבניו‪ )12( :‬וימלא מיכה את יד הלוי ויהי לו הנער לכ הן | ויהי בבית מיכה‪ )13( :‬וי אמר מיכה עתה ידעתי כי ייטיב‬
‫יהוה לי | כי היה לי הלוי לכ הן‪:‬‬

‫נחלה לשבת כי ל א נפלה לו עד היום ההוא‬ ‫(‪ )1‬בימים ההם אין מלך בישראל | ובימים ההם שבט הדני מבקש לו ‪3‬‬
‫(‪ )2‬וישלחו בני דן ממשפחתם ‪3‬חמשה ‪3‬אנשים מקצותם ‪3‬אנשים בני חיל מצרעה‬ ‫נחלה‪:‬‬‫בתוך שבטי ישראל ב ‪3‬‬
‫ומאשתא ל לרגל את הארץ ולחקרה וי אמרו ‪3‬אלהם לכו חקרו את הארץ | ויב או הר אפרים עד בית מיכה וילינו‬
‫יאך ‪3‬הל ם ומה אתה‬ ‫שם‪ )3( :‬המה עם בית מיכה והמה הכירו את קול הנער הלוי | ויסורו שם וי אמרו לו מי "הב ‪3‬‬
‫ואהי לו לכ הן‪ )5( :‬וי אמרו לו שאל נא‬‫ע שה בזה ומה לך פ ה‪ )4( :‬וי אמר ‪3‬אלהם כז ה וכזה עשה לי מיכה | וישכרני "‬
‫באל הים | ונדעה ‪3‬התצליח דרכנו ‪3‬אשר ‪3‬אנחנו ה לכים עליה‪ )6( :‬וי אמר להם הכ הן לכו לשלום | נ כח יהוה דרככם‬
‫‪3‬אשר תלכו בה‪:‬‬
‫(‪ )7‬וילכו ‪3‬חמשת ה ‪3‬אנשים ויב או לישה | ויראו את העם ‪3‬אשר בקרבה יושבת לבטח כמשפט צד נים ש קט וב טח ואין‬
‫מכלים דבר בארץ יורש עצר ורח קים המה מצד נים ודבר אין להם עם אדם‪ )8( :‬ויב או אל ‪3‬אחיהם צרעה ואשתא ל |‬
‫וי אמרו להם ‪3‬אחיהם מה אתם‪ )9( :‬וי אמרו קומה ונע‪3‬לה ע‪3‬ליהם כי ראינו את הארץ והנה טובה מא ד | ואתם‬
‫מחשים אל תעצלו ללכת לב א לרשת את הארץ‪ )10( :‬כב ‪3‬אכם תב או אל עם ב טח והארץ ר ‪3‬חבת ידים כי נתנה‬
‫"אל הים בידכם | מקום ‪3‬אשר אין שם מחסור כל דבר ‪3‬אשר בארץ‪ )11( :‬ויסעו משם ממשפחת הדני מצרעה‬
‫ויחנו בקרית יערים ביהודה | על כן קראו למקום ההוא‬ ‫ומאשתא ל | שש מאות איש חגור כלי מלחמה‪ )12( :‬ויע‪3‬לו ‪3‬‬
‫אחרי קרית יערים‪ )13( :‬ויעברו משם הר אפרים | ויב או עד בית מיכה‪ )14( :‬ויע‪3‬נו‬‫מ ‪3‬חנה דן עד היום הזה הנה ‪3‬‬
‫‪3‬חמשת ה ‪3‬אנשים הה לכים לרגל את הארץ ליש וי אמרו אל ‪3‬אחיהם הידעתם כי יש בבתים האלה אפוד ותרפים ופסל‬
‫ומסכה | ועתה דעו מה תע‪3‬שו‪ )15( :‬ויסורו שמה ויב או אל בית הנער הלוי בית מיכה | ויש ‪3‬אלו לו לשלום‪ )16( :‬ושש‬
‫מאות איש ‪3‬חגורים כלי מלחמתם נצבים פתח השער | ‪3‬אשר מבני דן‪ )17( :‬ויע‪3‬לו ‪3‬חמשת ה ‪3‬אנשים הה לכים לרגל את‬
‫הארץ באו שמה לקחו את הפסל ואת האפוד ואת התרפים ואת המסכה | והכ הן נצב פתח השער ושש מאות האיש‬
‫החגור כלי המלחמה‪ )18( :‬ואלה באו בית מיכה ויקחו את פסל האפוד ואת התרפים ואת המסכה | וי אמר ‪3‬אליהם‬
‫הכ הן מה אתם ע שים‪ )19( :‬וי אמרו לו ה ‪3‬חרש שים ידך על פיך ולך עמנו והיה לנו לאב ולכ הן | ‪3‬הטוב "היותך כ הן‬
‫לבית איש אחד או "היותך כ הן לשבט ולמשפחה בישראל‪ )20( :‬וייטב לב הכ הן ויקח את האפוד ואת התרפים ואת‬
‫הפסל | ויב א בקרב העם‪ )21( :‬ויפנו וילכו | וישימו את הטף ואת המקנה ואת הכבודה לפניהם‪ )22( :‬המה הרחיקו‬
‫מבית מיכה | וה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר בבתים ‪3‬אשר עם בית מיכה נזע‪3‬קו וידביקו את בני דן‪ )23( :‬ויקראו אל בני דן ויסבו‬
‫פניהם | וי אמרו למיכה מה לך כי נזעקת‪ )24( :‬וי אמר את "אל הי ‪3‬אשר עשיתי לקחתם ואת הכ הן ותלכו ומה לי עוד |‬
‫ומה זה ת אמרו אלי מה לך‪ )25( :‬וי אמרו אליו בני דן אל תשמע קולך עמנו | פן יפגעו בכם ‪3‬אנשים מרי נפש‬
‫ואספתה נפשך ונפש ביתך‪ )26( :‬וילכו בני דן לדרכם | וירא מיכה כי ‪3‬חזקים המה ממנו ויפן וישב אל ביתו‪)27( :‬‬
‫והמה לקחו את ‪3‬אשר עשה מיכה ואת הכ הן ‪3‬אשר היה לו ויב או על ליש על עם ש קט וב טח ויכו אותם לפי חרב |‬
‫ואת העיר שרפו באש‪ )28( :‬ואין מציל כי רחוקה היא מצידון ודבר אין להם עם אדם והיא בעמק ‪3‬אשר לבית רחוב |‬
‫ויבנו את העיר וישבו בה‪ )29( :‬ויקראו שם העיר דן בשם דן ‪3‬אביהם ‪3‬אשר יולד לישראל | ואולם ליש שם העיר‬
‫לראש נה‪ )30( :‬ויקימו להם בני דן את הפסל | ויהונתן בן גרש ם בן מנשה הוא ובניו היו כ ‪3‬הנים לשבט הדני עד יום‬
‫גלות הארץ‪ )31( :‬וישימו להם את פסל מיכה ‪3‬אשר עשה | כל ימי "היות בית ה "אל הים בשל ה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בימים ההם ומלך אין בישראל | ויהי איש לוי גר בירכתי הר אפרים ויקח לו אשה פילגש מבית לחם‬
‫יהודה‪ )2( :‬ותזנה עליו פילגשו ותלך מאתו אל בית אביה אל בית לחם יהודה | ותהי שם ימים ארבעה ‪F‬חדשים‪)3( :‬‬
‫אחריה לדבר על לבה להשיבו [ל ‪3‬השיבה קרי] ונע‪3‬רו עמו וצמד ‪3‬חמ רים | ותביאהו בית אביה ויראהו‬ ‫ויקם אישה וילך ‪3‬‬
‫ויחזק בו ח תנו ‪3‬אבי הנע‪3‬רה וישב אתו של שת ימים | וי אכלו וישתו וילינו שם‪)5( :‬‬
‫‪3‬אבי הנע‪3‬רה וישמח לקראתו‪" )4( :‬‬
‫ויהי ביום הרביעי וישכימו בב קר ויקם ללכת | וי אמר ‪3‬אבי הנע‪3‬רה אל ‪3‬חתנו סעד לבך פת לחם ואחר תלכו‪)6( :‬‬
‫וישבו וי אכלו שניהם יחדו וישתו | וי אמר ‪3‬אבי הנע‪3‬רה אל האיש הואל נא ולין ויטב לבך‪ )7( :‬ויקם האיש ללכת |‬
‫ויפצר בו ח תנו וישב וילן שם‪ )8( :‬וישכם בב קר ביום ה ‪3‬חמישי ללכת וי אמר ‪3‬אבי הנע‪3‬רה סעד נא לבבך והתמהמהו‬
‫עד נטות היום | וי אכלו שניהם‪ )9( :‬ויקם האיש ללכת הוא ופילגשו ונע‪3‬רו | וי אמר לו ח תנו ‪3‬אבי הנע‪3‬רה הנה נא רפה‬
‫היום לע‪3‬ר ב לינו נא הנה ‪3‬חנות היום לין פ ה וייטב לבבך והשכמתם מחר לדרככם והלכת לא הלך‪ )10( :‬ול א אבה‬
‫האיש ללון ויקם וילך ויב א עד נ כח יבוס היא ירושל ם | ועמו צמד ‪3‬חמורים ‪3‬חבושים ופילגשו עמו‪ )11( :‬הם עם יבוס‬
‫והיום רד מא ד | וי אמר הנער אל ‪3‬אד ניו לכה נא ונסורה אל עיר היבוסי הז את ונלין בה‪ )12( :‬וי אמר אליו ‪3‬אד ניו ל א‬
‫נסור אל עיר נכרי ‪3‬אשר ל א מבני ישראל הנה | ועברנו עד גבעה‪ )13( :‬וי אמר לנע‪3‬רו ל‪F‬ך ונקרבה באחד המק מות | ולנו‬
‫ויסרו שם לבוא ללון בגבעה‬ ‫בגבעה או ברמה‪ )14( :‬ויעברו וילכו | ותב א להם השמש אצל הגבעה ‪3‬אשר לבנימן‪> )15( :‬‬
‫| ויב א וישב ברחוב העיר ואין איש מאסף אותם הביתה ללון‪ )16( :‬והנה איש זקן בא מן מע‪3‬שהו מן השדה בערב‬
‫והאיש מהר אפרים והוא גר בגבעה | ואנשי המקום בני ימיני‪ )17( :‬וישא עיניו וירא את האיש הא רח ברח ב העיר |‬
‫וי אמר האיש הזקן אנה תלך ומאין תבוא‪ )18( :‬וי אמר אליו ע ברים ‪3‬אנחנו מבית לחם יהודה עד ירכתי הר אפרים‬
‫משם אנ כי ואלך עד בית לחם יהודה | ואת בית יהוה ‪3‬אני ה לך ואין איש מאסף אותי הביתה‪ )19( :‬וגם תבן גם‬
‫מספוא יש ל ‪3‬חמורינו וגם לחם ויין יש לי ול ‪3‬אמתך ולנער עם ע‪3‬בדיך | אין מחסור כל דבר‪ )20( :‬וי אמר האיש הזקן‬
‫שלום לך רק כל מחסורך עלי | רק ברחוב אל תלן‪ )21( :‬ויביאהו לביתו ויבול [ויבל קרי] ל ‪3‬חמורים | ויר ‪3‬חצו רגליהם‬
‫וי אכלו וישתו‪ )22( :‬המה מיטיבים את לבם והנה אנשי העיר אנשי בני בליעל נסבו את הבית מתדפקים על הדלת |‬
‫וי אמרו אל האיש בעל הבית הזקן לאמ ר הוצא את האיש ‪3‬אשר בא אל ביתך ונדענו‪ )23( :‬ויצא ‪3‬אליהם האיש בעל‬
‫אחרי ‪3‬אשר בא האיש הזה אל ביתי אל תע‪3‬שו את הנבלה הז את‪)24( :‬‬ ‫הבית וי אמר ‪3‬אלהם אל אחי אל תרעו נא | ‪3‬‬
‫הנה בתי הבתולה ופילגשהו אוציאה נא אותם וענו אותם וע‪3‬שו להם הטוב בעיניכם | ולאיש הזה ל א תע‪3‬שו דבר‬
‫ויחזק האיש בפילגשו וי צא ‪3‬אליהם החוץ | וידעו אותה ויתעללו בה‬ ‫הנבלה הז את‪ )25( :‬ול א אבו ה ‪3‬אנשים לשמ ע לו ‪3‬‬
‫כל הלילה עד הב קר וישלחוה בעלות [כע‪3‬לות קרי] השחר‪ )26( :‬ותב א האשה לפנות הב קר | ותפ ל פתח בית האיש‬
‫‪3‬אשר ‪3‬אדוניה שם עד האור‪ )27( :‬ויקם ‪3‬אד ניה בב קר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו | והנה האשה פילגשו‬
‫נ פלת פתח הבית וידיה על הסף‪ )28( :‬וי אמר אליה קומי ונלכה ואין ע נה | ויקחה על ה ‪3‬חמור ויקם האיש וילך‬
‫ויחזק בפילגשו וינתחה לע‪3‬צמיה לשנים עשר נתחים | וישלחה בכ ל‬ ‫למק מו‪ )29( :‬ויב א אל ביתו ויקח את המ ‪3‬אכלת ‪3‬‬
‫גבול ישראל‪ )30( :‬והיה כל הר אה ואמר ל א נהיתה ול א נר ‪3‬אתה כז את למיום ע‪3‬לות בני ישראל מארץ מצרים עד‬
‫היום הזה | שימו לכם עליה ע>צו ודברו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויצאו כל בני ישראל ותקהל העדה כאיש אחד למדן ועד באר שבע וארץ הגלעד | אל יהוה המצפה‪ )2( :‬ויתיצבו‬
‫פנות כל העם כ ל שבטי ישראל בקהל עם ה "אל הים | ארבע מאות אלף איש רגלי ש לף חרב‪:‬‬
‫(‪ )3‬וישמעו בני בנימן כי עלו בני ישראל המצפה | וי אמרו בני ישראל דברו איכה נהיתה הרעה הז את‪ )4( :‬ויען‬
‫ויקמו עלי בע‪3‬לי הגבעה‬ ‫האיש הלוי איש האשה הנרצחה וי אמר | הגבעתה ‪3‬אשר לבנימן באתי ‪3‬אני ופילגשי ללון‪> )5( :‬‬
‫ואשלחה בכל שדה‬ ‫ואנתחה ‪3‬‬ ‫ויס בו עלי את הבית לילה | אותי דמו ל ‪3‬הר ג ואת פילגשי ענו ותמ ת‪ )6( :‬וא חז בפילגשי ‪3‬‬
‫נחלת ישראל | כי עשו זמה ונבלה בישראל‪ )7( :‬הנה כ>לכם בני ישראל | הבו לכם דבר ועצה ‪3‬הל ם‪ )8( :‬ויקם כל העם‬ ‫‪3‬‬
‫אהלו ול א נסור איש לביתו‪ )9( :‬ועתה זה הדבר ‪3‬אשר נע‪3‬שה לגבעה | עליה בגורל‪( :‬‬ ‫כאיש אחד לאמ ר | ל א נלך איש ל ‪F‬‬
‫‪ )10‬ולקחנו ע‪3‬שרה ‪3‬אנשים למאה לכ ל שבטי ישראל ומאה לאלף ואלף לרבבה לקחת צדה לעם | לע‪3‬שות לבואם לגבע‬
‫בנימן ככל הנבלה ‪3‬אשר עשה בישראל‪ )11( :‬ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד ‪3‬חברים‪:‬‬
‫(‪ )12‬וישלחו שבטי ישראל ‪3‬אנשים בכל שבטי בנימן לאמ ר | מה הרעה הז את ‪3‬אשר נהיתה בכם‪ )13( :‬ועתה תנו את‬
‫ה ‪3‬אנשים בני בליעל ‪3‬אשר בגבעה ונמיתם ונבע‪3‬רה רעה מישראל | ול א אבו [בני קרי ולא כתיב] בנימן לשמ ע בקול‬
‫‪3‬אחיהם בני ישראל‪ )14( :‬ויאספו בני בנימן מן הערים הגבעתה | לצאת למלחמה עם בני ישראל‪ )15( :‬ויתפקדו בני‬
‫בנימן ביום ההוא מהערים עשרים וששה אלף איש ש לף חרב | לבד מי שבי הגבעה התפקדו שבע מאות איש בחור‪( :‬‬
‫יחטא‪:‬‬‫‪ )16‬מכ ל העם הזה שבע מאות איש בחור אטר יד ימינו | כל זה ק לע באבן אל השע‪3‬רה ול א ‪3‬‬
‫(‪ )17‬ואיש ישראל התפקדו לבד מבנימן ארבע מאות אלף איש ש לף חרב | כל זה איש מלחמה‪> )18( :‬‬
‫ויקמו ויע‪3‬לו‬
‫בית אל ויש ‪3‬אלו באל הים וי אמרו בני ישראל מי יע‪3‬לה לנו בתחלה למלחמה עם בני בנימן | וי אמר יהוה יהודה‬
‫בתחלה‪ )19( :‬ויקומו בני ישראל בב קר | ‪3‬‬
‫ויחנו על הגבעה‪:‬‬
‫(‪ )20‬ויצא איש ישראל למלחמה עם בנימן | ויערכו אתם איש ישראל מלחמה אל הגבעה‪ )21( :‬ויצאו בני בנימן מן‬
‫הגבעה | וישחיתו בישראל ביום ההוא שנים ועשרים אלף איש ארצה‪ )22( :‬ויתחזק העם איש ישראל | וי ספו לע‪3‬ר ך‬
‫מלחמה במקום ‪3‬אשר ערכו שם ביום הראשון‪ )23( :‬ויע‪3‬לו בני ישראל ויבכו לפני יהוה עד הערב ויש ‪3‬אלו ביהוה‬
‫לאמ ר האוסיף לגשת למלחמה עם בני בנימן אחי | וי אמר יהוה ע‪3‬לו אליו‪:‬‬
‫(‪ )24‬ויקרבו בני ישראל אל בני בנימן ביום השני‪ )25( :‬ויצא בנימן לקראתם מן הגבעה ביום השני וישחיתו בבני‬
‫ישראל עוד שמ נת עשר אלף איש ארצה | כל אלה ש לפי חרב‪ )26( :‬ויע‪3‬לו כל בני ישראל וכל העם ויב או בית אל‬
‫ויבכו וישבו שם לפני יהוה ויצומו ביום ההוא עד הערב | ויע‪3‬לו ע לות ושלמים לפני יהוה‪ )27( :‬ויש ‪3‬אלו בני ישראל‬
‫ביהוה | ושם ‪3‬ארון ברית ה "אל הים בימים ההם‪ )28( :‬ופינחס בן אלעזר בן ‪3‬‬
‫אהר ן ע מד לפניו בימים ההם לאמ ר‬
‫האוסף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימן אחי אם אחדל | וי אמר יהוה ע‪3‬לו כי מחר אתננו בידך‪ )29( :‬וישם ישראל‬
‫א רבים אל הגבעה סביב‪:‬‬
‫(‪ )30‬ויע‪3‬לו בני ישראל אל בני בנימן ביום השלישי | ויערכו אל הגבעה כפעם בפעם‪ )31( :‬ויצאו בני בנימן לקראת‬
‫העם הנתקו מן העיר | ויחלו להכות מהעם ‪3‬חללים כפעם בפעם במסלות ‪3‬אשר אחת ע לה בית אל ואחת גבעתה‬
‫בשדה כשל שים איש בישראל‪ )32( :‬וי אמרו בני בנימן נגפים הם לפנינו כבראש נה | ובני ישראל אמרו ננוסה‬
‫ונתקנ>הו מן העיר אל המסלות‪ )33( :‬וכ ל איש ישראל קמו ממקומו ויערכו בבעל תמר | וא רב ישראל מגיח ממק מו‬
‫ממע‪3‬רה גבע‪ )34( :‬ויב או מנגד לגבעה ע‪3‬שרת ‪3‬אלפים איש בחור מכל ישראל והמלחמה כבדה | והם ל א ידעו כי נ געת‬
‫ע‪3‬ליהם הרעה‪:‬‬
‫וחמשה אלף ומאה איש | כל‬ ‫(‪ )35‬ויג ף יהוה את בנימן לפני ישראל וישחיתו בני ישראל בבנימן ביום ההוא עשרים ‪3‬‬
‫אלה ש לף חרב‪ )36( :‬ויראו בני בנימן כי נגפו | ויתנו איש ישראל מקום לבנימן כי בטחו אל הא רב ‪3‬אשר שמו אל‬
‫הגבעה‪ )37( :‬והא רב החישו ויפשטו אל הגבעה | וימש ך הא רב ויך את כל העיר לפי חרב‪ )38( :‬והמועד היה לאיש‬
‫ויהפ ך איש ישראל במלחמה | ובנימן החל להכות‬ ‫ישראל עם הא רב | הרב להע‪3‬לותם משאת העשן מן העיר‪3 )39( :‬‬
‫‪3‬חללים באיש ישראל כשל שים איש כי אמרו אך נגוף נגף הוא לפנינו כמלחמה הראש נה‪ )40( :‬והמשאת החלה‬
‫אחריו והנה עלה כליל העיר השמימה‪ )41( :‬ואיש ישראל הפך ויבהל איש‬ ‫לע‪3‬לות מן העיר עמוד עשן | ויפן בנימן ‪3‬‬
‫ואשר‬‫בנימן | כי ראה כי נגעה עליו הרעה‪ )42( :‬ויפנו לפני איש ישראל אל דרך המדבר והמלחמה הדביקתהו | ‪3‬‬
‫מהערים משחיתים אותו בתוכו‪ )43( :‬כתרו את בנימן הרדיפ>הו מנוחה הדריכ>הו | עד נ כח הגבעה ממזרח שמש‪( :‬‬
‫‪ )44‬ויפלו מבנימן שמ נה עשר אלף איש | את כל אלה אנשי חיל‪ )45( :‬ויפנו וינ>סו המדברה אל סלע הרמון ויע לל>הו‬
‫אחריו עד גדע ם ויכו ממנו אלפים איש‪ )46( :‬ויהי כל הנ פלים מבנימן עשרים‬ ‫במסלות ‪3‬חמשת ‪3‬אלפים איש | וידביקו ‪3‬‬
‫וחמשה אלף איש ש לף חרב ביום ההוא | את כל אלה אנשי חיל‪ )47( :‬ויפנו וינ>סו המדברה אל סלע הרמון שש‬ ‫‪3‬‬
‫מאות איש | וישבו בסלע רמון ארבעה ‪F‬חדשים‪ )48( :‬ואיש ישראל שבו אל בני בנימן ויכום לפי חרב מעיר מת ם עד‬
‫בהמה עד כל הנמצא | גם כל הערים הנמצאות שלחו באש‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואיש ישראל נשבע במצפה לאמ ר | איש ממנו ל א יתן בתו לבנימן לאשה‪ )2( :‬ויב א העם בית אל וישבו שם עד‬
‫הערב לפני ה "אל הים | וישאו קולם ויבכו בכי גדול‪ )3( :‬וי אמרו למה יהוה "אל הי ישראל היתה ז את בישראל |‬
‫להפקד היום מישראל שבט אחד‪ )4( :‬ויהי ממ ‪F‬חרת וישכימו העם ויבנו שם מזבח | ויע‪3‬לו ע לות ושלמים‪:‬‬
‫(‪ )5‬וי אמרו בני ישראל מי ‪3‬אשר ל א עלה בקהל מכל שבטי ישראל אל יהוה | כי השבועה הגדולה היתה ל ‪3‬אשר ל א‬
‫נחמו בני ישראל אל בנימן אחיו | וי אמרו נגדע היום שבט אחד‬‫עלה אל יהוה המצפה לאמ ר מות יומת‪ )6( :‬וי ‪3‬‬
‫ואנחנו נשבענו ביהוה לבלתי תת להם מבנותינו לנשים‪ )8( :‬וי אמרו‬ ‫מישראל‪ )7( :‬מה נע‪3‬שה להם לנותרים לנשים | ‪3‬‬
‫מי אחד משבטי ישראל ‪3‬אשר ל א עלה אל יהוה המצפה | והנה ל א בא איש אל המ ‪3‬חנה מיביש גלעד אל הקהל‪)9( :‬‬
‫ויתפקד העם | והנה אין שם איש מיושבי יבש גלעד‪ )10( :‬וישלחו שם העדה שנים עשר אלף איש מבני החיל | ויצוו‬
‫אותם לאמ ר לכו והכיתם את יושבי יבש גלעד לפי חרב והנשים והטף‪ )11( :‬וזה הדבר ‪3‬אשר תע‪3‬שו | כל זכר וכל‬
‫אשה י דעת משכב זכר ת ‪3‬חרימו‪ )12( :‬וימצאו מיושבי יביש גלעד ארבע מאות נע‪3‬רה בתולה ‪3‬אשר ל א ידעה איש‬
‫(‪ )13‬וישלחו כל העדה וידברו אל בני בנימן‬ ‫למשכב זכר | ויביאו אותם אל המ ‪3‬חנה של ה ‪3‬אשר בארץ כנען‪:‬‬
‫‪3‬אשר בסלע רמון | ויקראו להם שלום‪ )14( :‬וישב בנימן בעת ההיא ויתנו להם הנשים ‪3‬אשר חיו מנשי יבש גלעד |‬
‫ול א מצאו להם כן‪ )15( :‬והעם נחם לבנימן | כי עשה יהוה פרץ בשבטי ישראל‪ )16( :‬וי אמרו זקני העדה מה נע‪3‬שה‬
‫לנותרים לנשים | כי נשמדה מבנימן אשה‪ )17( :‬וי אמרו יר>שת פליטה לבנימן | ול א ימחה שבט מישראל‪)18( :‬‬
‫(‪)19‬‬ ‫ואנחנו ל א נוכל לתת להם נשים מבנותינו | כי נשבעו בני ישראל לאמ ר ארור נ תן אשה לבנימן‪:‬‬ ‫‪3‬‬
‫וי אמרו הנה חג יהוה בשלו מימים ימימה ‪3‬אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה הע לה מבית אל שכמה |‬
‫וארבתם בכרמים‪ )21( :‬וראיתם והנה אם יצאו‬ ‫ומנגב ללבונה‪ )20( :‬ויצו [ויצוו קרי] את בני בנימן לאמ ר | לכו ‪3‬‬
‫והלכתם ארץ בנימן‪)22( :‬‬ ‫וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו | ‪3‬‬ ‫בנות שילו לחול במח לות ויצאתם מן הכרמים ‪3‬‬
‫והיה כי יב או ‪3‬אבותם או ‪3‬אחיהם לרוב [לריב קרי] אלינו ואמרנו ‪3‬אליהם חנונו אותם כי ל א לקחנו איש אשתו‬
‫במלחמה | כי ל א אתם נתתם להם כעת תאשמו‪ )23( :‬ויע‪3‬שו כן בני בנימן וישאו נשים למספרם מן המח ללות‬
‫נחלתם ויבנו את הערים וישבו בהם‪ )24( :‬ויתהלכו משם בני ישראל בעת ההיא איש‬ ‫‪3‬אשר גזלו | וילכו וישובו אל ‪3‬‬
‫נחלתו‪ )25( :‬בימים ההם אין מלך בישראל | איש הישר בעיניו יע‪3‬שה‪:‬‬ ‫לשבטו ולמשפחתו | ויצאו משם איש ל ‪3‬‬
‫ספר שמואל [א]‬
‫‪Samuel Chapter 1 1‬‬
‫(‪ )1‬ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים | ושמו אלקנה בן יר חם בן "אליהוא בן ת חו בן צוף אפרתי‪)2( :‬‬
‫ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פננה | ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים‪ )3( :‬ועלה האיש ההוא מעירו‬
‫מימים ימימה להשת ‪3‬חות ולזב ח ליהוה צבאות בשל ה | ושם שני בני עלי חפני ופנחס כ ‪3‬הנים ליהוה‪ )4( :‬ויהי היום‬
‫ויזבח אלקנה | ונתן לפננה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות‪ )5( :‬ולחנה יתן מנה אחת אפים | כי את חנה אהב ויהוה‬
‫סגר רחמה‪ )6( :‬וכע‪3‬סתה צרתה גם כעס בע‪3‬בור הרעמה | כי סגר יהוה בעד רחמה‪ )7( :‬וכן יע‪3‬שה שנה בשנה מדי‬
‫ע‪3‬ל תה בבית יהוה כן תכעסנה | ותבכה ול א ת אכל‪ )8( :‬וי אמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה ל א ת אכלי‬
‫אחרי שת ה | ועלי הכ הן י שב‬ ‫ולמה ירע לבבך | ‪3‬הלוא אנ כי טוב לך מע‪3‬שרה בנים‪ )9( :‬ותקם חנה ‪3‬‬
‫אחרי אכלה בשל ה ו ‪3‬‬
‫על הכסא על מזוזת היכל יהוה‪ )10( :‬והיא מרת נפש | ותתפלל על יהוה ובכ ה תבכה‪ )11( :‬ותד ר נדר ות אמר יהוה‬
‫צבאות אם רא ה תראה בע‪F‬ני ‪3‬אמתך וזכרתני ול א תשכח את ‪3‬אמתך ונתתה ל ‪3‬אמתך זרע ‪3‬אנשים | ונתתיו ליהוה כל‬
‫ימי חייו ומורה ל א יע‪3‬לה על ר אשו‪ )12( :‬והיה כי הרבתה להתפלל לפני יהוה | ועלי ש מר את פיה‪ )13( :‬וחנה היא‬
‫מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה ל א ישמע | ויחשבה עלי לשכ רה‪ )14( :‬וי אמר אליה עלי עד מתי תשתכרין |‬
‫הסירי את יינך מעליך‪ )15( :‬ותען חנה ות אמר ל א ‪3‬אד ני אשה קשת רוח אנ כי ויין ושכר ל א שתיתי | ואשפ ך את‬
‫נפשי לפני יהוה‪ )16( :‬אל תתן את ‪3‬אמתך לפני בת בליעל | כי מר ב שיחי וכעסי דברתי עד הנה‪ )17( :‬ויען עלי וי אמר‬
‫לכי לשלום | ואל הי ישראל יתן את שלתך ‪3‬אשר שאלת מעמו‪ )18( :‬ות אמר תמצא שפחתך חן בעיניך | ותלך האשה‬
‫וישבו ויב או אל ביתם הרמתה | וידע‬ ‫לדרכה ות אכל ופניה ל א היו לה עוד‪ )19( :‬וישכמו בב קר וישת ‪3‬חוו לפני יהוה >‬
‫אלקנה את חנה אשתו ויזכרה יהוה‪ )20( :‬ויהי לת >קפות הימים ותהר חנה ותלד בן | ותקרא את שמו שמואל כי‬
‫מיהוה שאלתיו‪ )21( :‬ויעל האיש אלקנה וכל ביתו | לזב ח ליהוה את זבח הימים ואת נדרו‪ )22( :‬וחנה ל א עלתה |‬
‫והבא תיו ונראה את פני יהוה וישב שם עד עולם‪ )23( :‬וי אמר לה אלקנה אישה‬ ‫כי אמרה לאישה עד יגמל הנער ‪3‬‬
‫ע‪3‬שי הטוב בעיניך שבי עד גמלך א תו אך יקם יהוה את דברו | ותשב האשה ותינק את בנה עד גמלה א תו‪)24( :‬‬
‫ותע‪3‬להו עמה כ ‪3‬אשר גמלתו בפרים של שה ואיפה אחת קמח ונבל יין ותבאהו בית יהוה שלו | והנער נער‪)25( :‬‬
‫ויש ‪3‬חטו את הפר | ויביאו את הנער אל עלי‪ )26( :‬ות אמר בי ‪3‬אד ני חי נפשך ‪3‬אד ני | ‪3‬אני האשה הנצבת עמכה בזה‬
‫להתפלל אל יהוה‪ )27( :‬אל הנער הזה התפללתי | ויתן יהוה לי את שאלתי ‪3‬אשר שאלתי מעמו‪ )28( :‬וגם אנ כי‬
‫השאלתהו ליהוה כל הימים ‪3‬אשר היה הוא שאול ליהוה | וישתחו שם ליהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ותתפלל חנה ות אמר עלץ לבי ביהוה רמה קרני ביהוה | רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך‪ )2( :‬אין קדוש‬
‫כיהוה כי אין בלתך | ואין צור כאל הינו‪ )3( :‬אל תרבו תדברו גב הה גב הה יצא עתק מפיכם | כי אל דעות יהוה ולא‬
‫[ולו קרי] נתכנו ע‪3‬ללות‪ )4( :‬קשת גב רים חתים | ונכשלים אזרו חיל‪ )5( :‬שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו | עד‬
‫ע‪3‬קרה ילדה שבעה ורבת בנים >אמללה‪ )6( :‬יהוה ממית ומחיה | מוריד שאול ויעל‪ )7( :‬יהוה מוריש ומע‪3‬שיר | משפיל‬
‫אף מרומם‪ )8( :‬מקים מעפר דל מאשפ ת ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחלם | כי ליהוה מצ>קי ארץ‬
‫[חסידיו קרי] ישמ ר ורשעים בח שך ידמו | כי ל א בכ ח יגבר איש‪ )10( :‬יהוה‬
‫וישת ע‪3‬ליהם תבל‪ )9( :‬רגלי חסידו ‪3‬‬
‫יחתו מריבו [מריביו קרי] עלו [עליו קרי] בשמים ירעם יהוה ידין אפסי ארץ | ויתן ע ז למלכו וירם קרן משיחו‪:‬‬
‫(‪ )11‬וילך אלקנה הרמתה על ביתו | והנער היה משרת את יהוה את פני עלי הכ הן‪ )12( :‬ובני עלי בני בליעל | ל א‬
‫ידעו את יהוה‪ )13( :‬ומשפט הכ ‪3‬הנים את העם | כל איש ז בח זבח ובא נער הכ הן כבשל הבשר והמזלג של ש השנים‬
‫בידו‪ )14( :‬והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כ ל ‪3‬אשר יע‪3‬לה המזלג יקח הכ הן בו | ככה יע‪3‬שו לכל ישראל‬
‫הבאים שם בשל ה‪ )15( :‬גם בטרם יקטרון את החלב ובא נער הכ הן ואמר לאיש הז בח תנה בשר לצלות לכ הן | ול א‬
‫יקח ממך בשר מב>של כי אם חי‪ )16( :‬וי אמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כ ‪3‬אשר תאוה נפשך |‬
‫ואמר לו [ל א קרי] כי עתה תתן ואם ל א לקחתי בחזקה‪ )17( :‬ותהי חטאת הנערים גדולה מא ד את פני יהוה | כי‬
‫נ ‪3‬אצו ה ‪3‬אנשים את מנחת יהוה‪ )18( :‬ושמואל משרת את פני יהוה | נער חגור אפוד בד‪ )19( :‬ומעיל קט ן תע‪3‬שה לו‬
‫אמו והעלתה לו מימים ימימה | בע‪3‬לותה את אישה לזב ח את זבח הימים‪ )20( :‬וברך עלי את אלקנה ואת אשתו‬
‫ואמר ישם יהוה לך זרע מן האשה הז את תחת השאלה ‪3‬אשר שאל ליהוה | והלכו למק מו‪ )21( :‬כי פקד יהוה את‬
‫(‪ )22‬ועלי זקן מא ד | ושמע את כל‬ ‫חנה ותהר ותלד של שה בנים ושתי בנות | ויגדל הנער שמואל עם יהוה‪:‬‬
‫‪3‬אשר יע‪3‬שון בניו לכל ישראל ואת ‪3‬אשר ישכבון את הנשים הצ באות פתח א הל מועד‪ )23( :‬וי אמר להם למה תע‪3‬שון‬
‫כדברים האלה | ‪3‬אשר אנ כי ש מע את דבריכם רעים מאת כל העם אלה‪ )24( :‬אל בני | כי לוא טובה הש >מעה ‪3‬אשר‬
‫יחטא איש מי יתפלל לו | ול א‬ ‫יחטא איש לאיש ופללו "אל הים ואם ליהוה "‬ ‫אנ כי ש מע מע‪3‬ברים עם יהוה‪ )25( :‬אם "‬
‫ישמעו לקול ‪3‬אביהם כי חפץ יהוה ל ‪3‬המיתם‪ )26( :‬והנער שמואל ה לך וגדל וטוב | גם עם יהוה וגם עם ‪3‬אנשים‪( :‬‬
‫‪ )27‬ויב א איש "אל הים אל עלי | וי אמר אליו כ ה אמר יהוה ‪3‬הנגל ה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית‬
‫פרע ה‪ )28( :‬ובח ר א תו מכל שבטי ישראל לי לכ הן לע‪3‬לות על מזבחי להקטיר קט רת לשאת אפוד לפני | ואתנה‬
‫לבית אביך את כל אשי בני ישראל‪ )29( :‬למה תבע‪3‬טו בזבחי ובמנחתי ‪3‬אשר צויתי מעון | ותכבד את בניך ממני‬
‫יאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי‪ )30( :‬לכן נ >אם יהוה "אל הי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך‬ ‫להבר ‪3‬‬
‫יתהלכו לפני עד עולם | ועתה נ >אם יהוה חלילה לי כי מכבדי ‪3‬אכבד וב זי יקלו‪ )31( :‬הנה ימים באים וגדעתי את‬
‫זר ע‪3‬ך ואת זר ע בית אביך | מהיות זקן בביתך‪ )32( :‬והבטת צר מעון בכ ל ‪3‬אשר ייטיב את ישראל | ול א יהיה זקן‬
‫בביתך כל הימים‪ )33( :‬ואיש ל א אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ול ‪3‬אדיב את נפשך | וכל מרבית ביתך‬
‫והקימ תי‬ ‫ימותו ‪3‬אנשים‪ )34( :‬וזה לך האות ‪3‬אשר יב א אל שני בניך אל חפני ופינחס | ביום אחד ימותו שניהם‪3 )35( :‬‬
‫נאמן והתהלך לפני משיחי כל הימים‪ )36( :‬והיה כל הנותר‬ ‫נאמן כ ‪3‬אשר בלבבי ובנפשי יע‪3‬שה | ובניתי לו בית "‬
‫לי כ הן "‬
‫בביתך יבוא להשת ‪3‬חות לו ל ‪3‬אגורת כסף וככר לחם | ואמר ספחני נא אל אחת הכ >הנות ל "אכ ל פת לחם‪:‬‬
‫(‪ )1‬והנער שמואל משרת את יהוה לפני עלי | ודבר יהוה היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ‪ )2( :‬ויהי ביום ההוא‬
‫ועלי ש כב במק מו | ועינו [ועיניו קרי] החלו כהות ל א יוכל לראות‪ )3( :‬ונר "אל הים טרם יכבה ושמואל ש כב | בהיכל‬
‫יהוה ‪3‬אשר שם ‪3‬ארון "אל הים‪:‬‬
‫(‪ )4‬ויקרא יהוה אל שמואל וי אמר הנני‪ )5( :‬וירץ אל עלי וי אמר הנני כי קראת לי וי אמר ל א קראתי שוב שכב |‬
‫(‪ )6‬וי סף יהוה קר א עוד שמואל ויקם שמואל וילך אל עלי וי אמר הנני כי קראת לי | וי אמר ל א‬ ‫וילך וישכב‪:‬‬
‫קראתי בני שוב שכב‪ )7( :‬ושמואל טרם ידע את יהוה | וטרם יגלה אליו דבר יהוה‪ )8( :‬וי סף יהוה קר א שמואל‬
‫בשלשית ויקם וילך אל עלי וי אמר הנני כי קראת לי | ויבן עלי כי יהוה ק רא לנער‪ )9( :‬וי אמר עלי לשמואל לך שכב‬
‫והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר יהוה כי ש מע עבדך | וילך שמואל וישכב במקומו‪ )10( :‬ויב א יהוה ויתיצב ויקרא‬
‫כפעם בפעם שמואל שמואל | וי אמר שמואל דבר כי ש מע עבדך‪:‬‬
‫(‪ )11‬וי אמר יהוה אל שמואל הנה אנ כי ע שה דבר בישראל | ‪3‬אשר כל ש מעו תצלינה שתי אזניו‪ )12( :‬ביום ההוא‬
‫אקים אל עלי את כל ‪3‬אשר דברתי אל ביתו | החל וכלה‪ )13( :‬והגדתי לו כי ש פט ‪3‬אני את ביתו עד עולם | בע‪3‬ון ‪3‬אשר‬
‫ידע כי מקללים להם בניו ול א כהה בם‪ )14( :‬ולכן נשבעתי לבית עלי | אם יתכפר ע‪3‬ון בית עלי בזבח ובמנחה עד‬
‫עולם‪ )15( :‬וישכב שמואל עד הב קר ויפתח את דלתות בית יהוה | ושמואל ירא מהגיד את המראה אל עלי‪)16( :‬‬
‫ויקרא עלי את שמואל וי אמר שמואל בני | וי אמר הנני‪ )17( :‬וי אמר מה הדבר ‪3‬אשר דבר אליך אל נא תכחד ממני |‬
‫כ ה יע‪3‬שה לך "אל הים וכ ה יוסיף אם תכחד ממני דבר מכל הדבר ‪3‬אשר דבר אליך‪ )18( :‬ויגד לו שמואל את כל‬
‫הדברים ול א כחד ממנו | וי אמר יהוה הוא הטוב בעינו יע‪3‬שה‪:‬‬
‫נאמן‬‫(‪ )19‬ויגדל שמואל | ויהוה היה עמו ול א הפיל מכל דבריו ארצה‪ )20( :‬וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע | כי "‬
‫שמואל לנביא ליהוה‪ )21( :‬וי סף יהוה להרא ה בשל ה | כי נגלה יהוה אל שמואל בשלו בדבר יהוה‪:‬‬

‫ויחנו על האבן העזר ופלשתים חנו‬ ‫(‪ )1‬ויהי דבר שמואל לכל ישראל | ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה ‪3‬‬
‫ב ‪3‬אפק‪ )2( :‬ויערכו פלשתים לקראת ישראל ותט ש המלחמה וינגף ישראל לפני פלשתים | ויכו במע‪3‬רכה בשדה‬
‫כארבעת ‪3‬אלפים איש‪ )3( :‬ויב א העם אל המ ‪3‬חנה וי אמרו זקני ישראל למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים | נקחה‬
‫אלינו משל ה את ‪3‬ארון ברית יהוה ויב א בקרבנו וי שענו מכף א יבינו‪ )4( :‬וישלח העם של ה וישאו משם את ‪3‬ארון‬
‫ברית יהוה צבאות י שב הכר>בים | ושם שני בני עלי עם ‪3‬ארון ברית ה "אל הים חפני ופינחס‪ )5( :‬ויהי כבוא ‪3‬ארון ברית‬
‫יהוה אל המ ‪3‬חנה וירעו כל ישראל תרועה גדולה | ותה ם הארץ‪ )6( :‬וישמעו פלשתים את קול התרועה וי אמרו מה‬
‫קול התרועה הגדולה הז את במ ‪3‬חנה העברים | וידעו כי ‪3‬ארון יהוה בא אל המ ‪3‬חנה‪ )7( :‬ויראו הפלשתים כי אמרו בא‬
‫"אל הים אל המ ‪3‬חנה | וי אמרו אוי לנו כי ל א היתה כז את אתמול שלש ם‪ )8( :‬אוי לנו מי יצילנו מיד ה "אל הים‬
‫האדירים האלה | אלה הם ה "אל הים המכים את מצרים בכל מכה במדבר‪ )9( :‬התחזקו והיו ל ‪3‬אנשים פלשתים פן‬
‫תעבדו לעברים כ ‪3‬אשר עבדו לכם | והייתם ל ‪3‬אנשים ונלחמתם‪ )10( :‬ויל ‪3‬חמו פלשתים וינגף ישראל וינ>סו איש‬
‫וארון "אל הים נלקח | ושני בני עלי מתו‬‫לא הליו ותהי המכה גדולה מא ד | ויפ ל מישראל של שים אלף רגלי‪3 )11( :‬‬
‫ואדמה על ר אשו‪ )13( :‬ויבוא‬ ‫חפני ופינחס‪ )12( :‬וירץ איש בנימן מהמע‪3‬רכה ויב א של ה ביום ההוא | ומדיו קר>עים ‪3‬‬
‫והנה עלי י שב על הכסא יך [יד קרי] דרך מצפה כי היה לבו חרד על ‪3‬ארון ה "אל הים | והאיש בא להגיד בעיר ותזעק‬
‫כל העיר‪ )14( :‬וישמע עלי את קול הצעקה וי אמר מה קול ההמון הזה | והאיש מהר ויב א ויגד לעלי‪ )15( :‬ועלי בן‬
‫ואני מן‬‫תשעים ושמ נה שנה | ועיניו קמה ול א יכול לראות‪ )16( :‬וי אמר האיש אל עלי אנ כי הבא מן המע‪3‬רכה ‪3‬‬
‫המע‪3‬רכה נסתי היום | וי אמר מה היה הדבר בני‪ )17( :‬ויען המבשר וי אמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה‬
‫וארון ה "אל הים נלקחה‪:‬‬
‫היתה בעם | וגם שני בניך מתו חפני ופינחס ‪3‬‬
‫(‪ )18‬ויהי כהזכירו את ‪3‬ארון ה "אל הים ויפ ל מעל הכסא ‪3‬אח רנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימ ת כי זקן האיש‬
‫וכבד | והוא שפט את ישראל ארבעים שנה‪ )19( :‬וכלתו אשת פינחס הרה ללת ותשמע את הש >מעה אל הלקח ‪3‬ארון‬
‫ה "אל הים ומת חמיה ואישה | ותכרע ותלד כי נהפכו עליה צריה‪ )20( :‬וכעת מותה ותדברנה הנצבות עליה אל תיראי‬
‫כי בן ילדת | ול א ענתה ול א שתה לבה‪ )21( :‬ותקרא לנער אי כבוד לאמ ר גלה כבוד מישראל | אל הלקח ‪3‬ארון‬
‫ה "אל הים ואל חמיה ואישה‪ )22( :‬ות אמר גלה כבוד מישראל | כי נלקח ‪3‬ארון ה "אל הים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ופלשתים לקחו את ‪3‬ארון ה "אל הים | ויב >אהו מאבן העזר אשדודה‪ )2( :‬ויקחו פלשתים את ‪3‬ארון ה "אל הים ויביאו‬
‫א תו בית דגון | ויציגו א תו אצל דגון‪ )3( :‬וישכמו אשדודים ממ ‪F‬חרת והנה דגון נ פל לפניו ארצה לפני ‪3‬ארון יהוה |‬
‫ויקחו את דגון וישבו א תו למקומו‪ )4( :‬וישכמו בב קר ממ ‪F‬חרת והנה דגון נ פל לפניו ארצה לפני ‪3‬ארון יהוה | ור אש‬
‫דגון ושתי כפות ידיו כר>תות אל המפתן רק דגון נשאר עליו‪ )5( :‬על כן ל א ידרכו כ ‪3‬הני דגון וכל הבאים בית דגון על‬
‫(‪ )6‬ותכבד יד יהוה אל האשדודים וישמם | ויך א תם בעפלים [בטח רים‬ ‫מפתן דגון באשדוד | עד היום הזה‪:‬‬
‫קרי] את אשדוד ואת גבוליה‪ )7( :‬ויראו אנשי אשדוד כי כן | ואמרו ל א ישב ‪3‬ארון "אל הי ישראל עמנו כי קשתה ידו‬
‫עלינו ועל דגון "אל הינו‪ )8( :‬וישלחו ויאספו את כל סרני פלשתים ‪3‬אליהם וי אמרו מה נע‪3‬שה ל ‪3‬ארון "אל הי ישראל‬
‫אחרי הסבו א תו ותהי יד יהוה בעיר‬ ‫וי אמרו גת יס ב ‪3‬ארון "אל הי ישראל | ויסבו את ‪3‬ארון "אל הי ישראל‪ )9( :‬ויהי ‪3‬‬
‫מהומה גדולה מא ד ויך את אנשי העיר מקט ן ועד גדול | וישתרו להם עפלים [טח רים קרי]‪ )10( :‬וישלחו את ‪3‬ארון‬
‫ה "אל הים עקרון | ויהי כבוא ‪3‬ארון ה "אל הים עקרון ויזע‪3‬קו העקר נים לאמ ר הסבו אלי את ‪3‬ארון "אל הי ישראל‬
‫ל ‪3‬המיתני ואת עמי‪ )11( :‬וישלחו ויאספו את כל סרני פלשתים וי אמרו שלחו את ‪3‬ארון "אל הי ישראל ויש ב למק מו‬
‫ול א ימית א תי ואת עמי | כי היתה מהומת מות בכל העיר כבדה מא ד יד ה "אל הים שם‪ )12( :‬וה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר ל א‬
‫מתו >הכו בעפלים [בטח רים קרי] | ותעל שועת העיר השמים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי ‪3‬ארון יהוה בשדה פלשתים שבעה ‪F‬חדשים‪ )2( :‬ויקראו פלשתים לכ ‪3‬הנים ולק סמים לאמ ר מה נע‪3‬שה ל ‪3‬ארון‬
‫יהוה | הודע>נו במה נשלחנו למקומו‪ )3( :‬וי אמרו אם משלחים את ‪3‬ארון "אל הי ישראל אל תשלחו א תו ריקם כי‬
‫השב תשיבו לו אשם | אז תרפאו ונודע לכם למה ל א תסור ידו מכם‪ )4( :‬וי אמרו מה האשם ‪3‬אשר נשיב לו וי אמרו‬
‫וחמשה עכברי זהב | כי מגפה אחת לכ>לם ולסרניכם‪)5( :‬‬‫מספר סרני פלשתים ‪3‬חמשה עפלי [טח רי קרי] זהב ‪3‬‬
‫וע‪3‬שיתם צלמי עפליכם [טח ריכם קרי] וצלמי עכבריכם המשחיתם את הארץ ונתתם לאל הי ישראל כבוד | אולי‬
‫יקל את ידו מע‪3‬ליכם ומעל "אל היכם ומעל ארצכם‪ )6( :‬ולמה תכבדו את לבבכם כ ‪3‬אשר כבדו מצרים ופרע ה את לבם‬
‫| ‪3‬הלוא כ ‪3‬אשר התעלל בהם וישלחום וילכו‪ )7( :‬ועתה קחו וע‪3‬שו ע‪3‬גלה ‪3‬חדשה אחת ושתי פרות עלות ‪3‬אשר ל א עלה‬
‫אחריהם הביתה‪ )8( :‬ולקחתם את ‪3‬ארון יהוה ונתתם‬ ‫והשיב תם בניהם מ ‪3‬‬
‫ואסרתם את הפרות בע‪3‬גלה ‪3‬‬ ‫ע‪3‬ליהם ע ל | ‪3‬‬
‫א תו אל הע‪3‬גלה ואת כלי הזהב ‪3‬אשר ‪3‬השב תם לו אשם תשימו בארגז מצדו | ושלחתם א תו והלך‪ )9( :‬וראיתם אם‬
‫דרך גבולו יע‪3‬לה בית שמש הוא עשה לנו את הרעה הגדולה הז את | ואם ל א וידענו כי ל א ידו נגעה בנו מקרה הוא‬
‫היה לנו‪ )10( :‬ויע‪3‬שו ה ‪3‬אנשים כן ויקחו שתי פרות עלות ויאסרום בע‪3‬גלה | ואת בניהם כלו בבית‪ )11( :‬וישמו את‬
‫‪3‬ארון יהוה אל הע‪3‬גלה | ואת הארגז ואת עכברי הזהב ואת צלמי טח ריהם‪ )12( :‬וישרנה הפרות בדרך על דרך בית‬
‫אחריהם עד גבול בית שמש‪( :‬‬ ‫שמש במסלה אחת הלכו הל ך וגעו ול א סרו ימין ושמ אול | וסרני פלשתים ה לכים ‪3‬‬
‫‪ )13‬ובית שמש ק צרים קציר חטים בעמק | וישאו את עיניהם ויראו את הארון וישמחו לראות‪ )14( :‬והע‪3‬גלה באה‬
‫הושע בית השמשי ותע‪3‬מ ד שם ושם אבן גדולה | ויבקעו את ע‪3‬צי הע‪3‬גלה ואת הפרות הע"לו ע לה ליהוה‪( :‬‬ ‫אל שדה י >‬
‫‪ )15‬והלוים הורידו את ‪3‬ארון יהוה ואת הארגז ‪3‬אשר אתו ‪3‬אשר בו כלי זהב וישמו אל האבן הגדולה | ואנשי בית‬
‫וישבו עקרון ביום ההוא‪( :‬‬ ‫וחמשה סרני פלשתים ראו | >‬ ‫שמש הע"לו ע לות ויזבחו זבחים ביום ההוא ליהוה‪3 )16( :‬‬
‫‪ )17‬ואלה טח רי הזהב ‪3‬אשר השיבו פלשתים אשם ליהוה | לאשדוד אחד לעזה אחד לאשקלון אחד לגת אחד‬
‫לעקרון אחד‪ )18( :‬ועכברי הזהב מספר כל ערי פלשתים ל ‪3‬חמשת הסרנים מעיר מבצר ועד כ פר הפרזי | ועד אבל‬
‫הושע בית השמשי‪ )19( :‬ויך באנשי בית שמש כי ראו‬ ‫הגדולה ‪3‬אשר הניחו עליה את ‪3‬ארון יהוה עד היום הזה בשדה י >‬
‫ב ‪3‬ארון יהוה ויך בעם שבעים איש ‪3‬חמשים אלף איש | ויתאבלו העם כי הכה יהוה בעם מכה גדולה‪ )20( :‬וי אמרו‬
‫(‪ )21‬וישלחו‬ ‫אנשי בית שמש מי יוכל לע‪3‬מ ד לפני יהוה ה "אל הים הקדוש הזה | ואל מי יע‪3‬לה מעלינו‪:‬‬
‫מלאכים אל יושבי קרית יערים לאמ ר | השבו פלשתים את ‪3‬ארון יהוה רדו הע‪3‬לו א תו ‪3‬אליכם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויב או אנשי קרית יערים ויע‪3‬לו את ‪3‬ארון יהוה ויבאו א תו אל בית ‪3‬אבינדב בגבעה | ואת אלעזר בנו קדשו לשמ ר‬
‫את ‪3‬ארון יהוה‪:‬‬
‫(‪)3‬‬ ‫(‪ )2‬ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה | וינהו כל בית ישראל ‪3‬‬
‫אחרי יהוה‪:‬‬
‫וי אמר שמואל אל כל בית ישראל לאמ ר אם בכל לבבכם אתם שבים אל יהוה הסירו את "אל הי הנכר מתוככם‬
‫והעשתרות | והכינו לבבכם אל יהוה ועבד>הו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים‪ )4( :‬ויסירו בני ישראל את הבעלים‬
‫ואת העשתר ת | ויעבדו את יהוה לבדו‪:‬‬
‫(‪ )5‬וי אמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה | ואתפלל בעדכם אל יהוה‪ )6( :‬ויקבצו המצפתה ויש ‪3‬אבו מים‬
‫וישפכו לפני יהוה ויצומו ביום ההוא וי אמרו שם חטאנו ליהוה | וישפ ט שמואל את בני ישראל במצפה‪ )7( :‬וישמעו‬
‫פלשתים כי התקבצו בני ישראל המצפתה ויע‪3‬לו סרני פלשתים אל ישראל | וישמעו בני ישראל ויראו מפני‬
‫פלשתים‪ )8( :‬וי אמרו בני ישראל אל שמואל אל ת ‪3‬חרש ממנו מזע ק אל יהוה "אל הינו | וי שענו מיד פלשתים‪)9( :‬‬
‫ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה [ויע‪3‬להו קרי] עולה כליל ליהוה | ויזעק שמואל אל יהוה בעד ישראל ויע‪3‬נהו‬
‫יהוה‪ )10( :‬ויהי שמואל מע‪3‬לה העולה ופלשתים נגשו למלחמה בישראל | וירעם יהוה בקול גדול ביום ההוא על‬
‫פלשתים וי >המם וינגפו לפני ישראל‪ )11( :‬ויצאו אנשי ישראל מן המצפה וירדפו את פלשתים | ויכום עד מתחת‬
‫לבית כר‪ )12( :‬ויקח שמואל אבן אחת וישם בין המצפה ובין השן ויקרא את שמה אבן העזר | וי אמר עד הנה ע‪3‬זרנו‬
‫יהוה‪ )13( :‬ויכנעו הפלשתים ול א יספו עוד לבוא בגבול ישראל | ותהי יד יהוה בפלשתים כ ל ימי שמואל‪)14( :‬‬
‫ותש בנה הערים ‪3‬אשר לקחו פלשתים מאת ישראל לישראל מעקרון ועד גת ואת גבולן הציל ישראל מיד פלשתים |‬
‫ויהי שלום בין ישראל ובין ה "אמ רי‪ )15( :‬וישפ ט שמואל את ישראל כ ל ימי חייו‪ )16( :‬והלך מדי שנה בשנה וסבב‬
‫בית אל והגלגל והמצפה | ושפט את ישראל את כל המקומות האלה‪ )17( :‬ות >שבתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט‬
‫את ישראל | ויבן שם מזבח ליהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי כ ‪3‬אשר זקן שמואל | וישם את בניו ש פטים לישראל‪ )2( :‬ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו ‪3‬אביה |‬
‫ש פטים בבאר שבע‪ )3( :‬ול א הלכו בניו בדרכו [בדרכיו קרי] ויטו ‪3‬‬
‫אחרי הבצע | ויקחו ש חד ויטו משפט‪:‬‬
‫(‪ )4‬ויתקבצו כ ל זקני ישראל | ויב או אל שמואל הרמתה‪ )5( :‬וי אמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך ל א הלכו בדרכיך |‬
‫עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים‪ )6( :‬וירע הדבר בעיני שמואל כ ‪3‬אשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו | ויתפלל‬
‫שמואל אל יהוה‪:‬‬
‫(‪ )7‬וי אמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם לכ ל ‪3‬אשר י אמרו אליך | כי ל א א תך מאסו כי א תי מ ‪3‬אסו ממל ך‬
‫ע‪3‬ליהם‪ )8( :‬ככל המע‪3‬שים ‪3‬אשר עשו מיום הע‪3‬ל תי א תם ממצרים ועד היום הזה ויעזב>ני ויעבדו "אל הים ‪3‬אחרים | כן‬
‫המה ע שים גם לך‪ )9( :‬ועתה שמע בקולם | אך כי העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך ‪3‬אשר ימל ך ע‪3‬ליהם‪( :‬‬
‫(‪ )11‬וי אמר זה יהיה משפט המלך‬ ‫‪ )10‬וי אמר שמואל את כל דברי יהוה | אל העם הש ‪3‬אלים מאתו מלך‪:‬‬
‫‪3‬אשר ימל ך ע‪3‬ליכם | את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו‪ )12( :‬ולשום לו שרי ‪3‬אלפים ושרי‬
‫‪3‬חמשים | ול ‪3‬חר ש ‪3‬חרישו ולקצ ר קצירו ולע‪3‬שות כלי מלחמתו וכלי רכבו‪ )13( :‬ואת בנותיכם יקח | לרקחות ולטבחות‬
‫ולא פות‪ )14( :‬ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח | ונתן לע‪3‬בדיו‪ )15( :‬וזרעיכם וכרמיכם יעש ר |‬
‫ונתן לסריסיו ולע‪3‬בדיו‪ )16( :‬ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת ‪3‬חמוריכם יקח | ועשה‬
‫למלאכתו‪ )17( :‬צ אנכם יעש ר | ואתם תהיו לו לע‪3‬בדים‪ )18( :‬וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם ‪3‬אשר בחרתם לכם‬
‫| ול א יע‪3‬נה יהוה אתכם ביום ההוא‪ )19( :‬וימ ‪3‬אנו העם לשמ ע בקול שמואל | וי אמרו ל א כי אם מלך יהיה עלינו‪( :‬‬
‫‪ )20‬והיינו גם ‪3‬אנחנו ככל הגוים | ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מל ‪3‬חמ תנו‪ )21( :‬וישמע שמואל את כל דברי‬
‫העם | וידברם באזני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )22‬וי אמר יהוה אל שמואל שמע בקולם והמלכת להם מלך | וי אמר שמואל אל אנשי ישראל לכו איש לעירו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי איש מבן ימין [מבנימין קרי] ושמו קיש בן ‪3‬אביאל בן צרור בן בכורת בן ‪3‬אפיח בן איש ימיני | גבור חיל‪)2( :‬‬
‫ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו | משכמו ומעלה גב ה מכל העם‪ )3( :‬ות אבדנה‬
‫ה ‪3‬את נות לקיש ‪3‬אבי שאול | וי אמר קיש אל שאול בנו קח נא אתך את אחד מהנערים וקום לך בקש את ה ‪3‬את נ ת‪( :‬‬
‫‪ )4‬ויע‪3‬ב ר בהר אפרים ויע‪3‬ב ר בארץ שלשה ול א מצאו | ויעברו בארץ שע‪3‬לים ואין ויע‪3‬ב ר בארץ ימיני ול א מצאו‪)5( :‬‬
‫המה באו בארץ צוף ושאול אמר לנע‪3‬רו ‪3‬אשר עמו לכה ונשובה | פן יחדל אבי מן ה ‪3‬את נות ודאג לנו‪ )6( :‬וי אמר לו‬
‫הנה נא איש "אל הים בעיר הז את והאיש נכבד כ ל ‪3‬אשר ידבר בוא יבוא | עתה נל‪3‬כה שם אולי יגיד לנו את דרכנו ‪3‬אשר‬
‫הלכנו עליה‪ )7( :‬וי אמר שאול לנע‪3‬רו והנה נלך ומה נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין להביא לאיש‬
‫ה "אל הים | מה אתנו‪ )8( :‬וי סף הנער לע‪3‬נות את שאול וי אמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף | ונתתי לאיש ה "אל הים‬
‫והגיד לנו את דרכנו‪ )9( :‬לפנים בישראל כ ה אמר האיש בלכתו לדרוש "אל הים לכו ונלכה עד הר אה | כי לנביא היום‬
‫יקרא לפנים הר אה‪ )10( :‬וי אמר שאול לנע‪3‬רו טוב דברך לכה נלכה | וילכו אל העיר ‪3‬אשר שם איש ה "אל הים‪)11( :‬‬
‫המה ע לים במע‪3‬לה העיר והמה מצאו נערות י צאות לשא ב מים | וי אמרו להן ‪3‬היש בזה הר אה‪ )12( :‬ותע‪3‬נינה אותם‬
‫ות אמרנה יש הנה לפניך | מהר עתה כי היום בא לעיר כי זבח היום לעם בבמה‪ )13( :‬כב ‪3‬אכם העיר כן תמצאון א תו‬
‫אחרי כן י אכלו הקר>אים | ועתה ע‪3‬לו כי‬
‫בטרם יע‪3‬לה הבמתה ל "אכ ל כי ל א י אכל העם עד ב או כי הוא יברך הזבח ‪3‬‬
‫א תו כהיום תמצאון א תו‪ )14( :‬ויע‪3‬לו העיר | המה באים בתוך העיר והנה שמואל י צא לקראתם לע‪3‬לות הבמה‪( :‬‬
‫‪ )15‬ויהוה גלה את א זן שמואל | יום אחד לפני בוא שאול לאמ ר‪ )16( :‬כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן‬
‫ומשחתו לנגיד על עמי ישראל והושיע את עמי מיד פלשתים | כי ראיתי את עמי כי באה צע‪3‬קתו אלי‪ )17( :‬ושמואל‬
‫ראה את שאול | ויהוה ענהו הנה האיש ‪3‬אשר אמרתי אליך זה יעצ ר בעמי‪ )18( :‬ויגש שאול את שמואל בתוך השער |‬
‫ואכלתם‬ ‫וי אמר הגידה נא לי אי זה בית הר אה‪ )19( :‬ויען שמואל את שאול וי אמר אנ כי הר אה ע‪3‬לה לפני הבמה ‪3‬‬
‫עמי היום | ושלחתיך בב קר וכ ל ‪3‬אשר בלבבך אגיד לך‪ )20( :‬ול ‪3‬את נות הא בדות לך היום של שת הימים אל תשם את‬
‫(‪ )21‬ויען שאול וי אמר ‪3‬הלוא בן ימיני‬ ‫לבך להם כי נמצאו | ולמי כל חמדת ישראל ‪3‬הלוא לך ולכ ל בית אביך‪:‬‬
‫אנ כי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצערה מכל משפחות שבטי בנימן | ולמה דברת אלי כדבר הזה‪ )22( :‬ויקח‬
‫שמואל את שאול ואת נע‪3‬רו ויביאם לשכתה | ויתן להם מקום בר אש הקרואים והמה כשל שים איש‪ )23( :‬וי אמר‬
‫שמואל לטבח תנה את המנה ‪3‬אשר נתתי לך | ‪3‬אשר אמרתי אליך שים א תה עמך‪ )24( :‬וירם הטבח את השוק‬
‫והעליה וישם לפני שאול וי אמר הנה הנשאר שים לפניך "אכ ל כי למועד שמור לך לאמ ר העם קראתי | וי אכל שאול‬
‫עם שמואל ביום ההוא‪ )25( :‬וירדו מהבמה העיר | וידבר עם שאול על הגג‪ )26( :‬וישכמו ויהי כע‪3‬לות השחר ויקרא‬
‫ואשלחך | ויקם שאול ויצאו שניהם הוא ושמואל החוצה‪ )27( :‬המה‬ ‫שמואל אל שאול הגג [הגגה קרי] לאמ ר קומה ‪3‬‬
‫יורדים בקצה העיר ושמואל אמר אל שאול "אמ ר לנער ויע‪3‬ב ר לפנינו ויע‪3‬ב ר | ואתה ע‪3‬מ ד כיום ואשמיע‪3‬ך את דבר‬
‫"אל הים‪:‬‬
‫נחלתו לנגיד‪ )2( :‬בלכתך‬ ‫(‪ )1‬ויקח שמואל את פך השמן ויצ ק על ר אשו וישקהו | וי אמר ‪3‬הלוא כי מש ‪3‬חך יהוה על ‪3‬‬
‫היום מעמדי ומצאת שני ‪3‬אנשים עם קב>רת רחל בגבול בנימן בצלצח | ואמרו אליך נמצאו ה ‪3‬את נות ‪3‬אשר הלכת‬
‫לבקש והנה נטש אביך את דברי ה ‪3‬את נות ודאג לכם לאמ ר מה אע"שה לבני‪ )3( :‬וחלפת משם והלאה ובאת עד אלון‬
‫תבור ומצאוך שם של שה ‪3‬אנשים ע לים אל ה "אל הים בית אל | אחד נ שא של שה גדיים ואחד נ שא של שת ככרות‬
‫לחם ואחד נ שא נבל יין‪ )4( :‬וש ‪3‬אלו לך לשלום | ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם‪ )5( :‬אחר כן תבוא גבעת ה "אל הים‬
‫‪3‬אשר שם נצבי פלשתים | ויהי כב ‪3‬אך שם העיר ופגעת חבל נביאים י רדים מהבמה ולפניהם נבל ות ף וחליל וכנור‬
‫והמה מתנבאים‪ )6( :‬וצלחה עליך רוח יהוה והתנבית עמם | ונהפכת לאיש אחר‪ )7( :‬והיה כי תבאינה [תב אנה קרי]‬
‫הא תות האלה לך | ע‪3‬שה לך ‪3‬אשר תמצא ידך כי ה "אל הים עמך‪ )8( :‬וירדת לפני הגלגל והנה אנ כי י רד אליך להע‪3‬לות‬
‫ע לות לזב ח זבחי שלמים | שבעת ימים תוחל עד בואי אליך והודעתי לך את ‪3‬אשר תע‪3‬שה‪ )9( :‬והיה כהפנ תו שכמו‬
‫ויהפך לו "אל הים לב אחר | ויב או כל הא תות האלה ביום ההוא‪ )10( :‬ויב או שם הגבעתה‬ ‫ללכת מעם שמואל ‪3‬‬
‫והנה חבל נבאים לקראתו | ותצלח עליו רוח "אל הים ויתנבא בתוכם‪ )11( :‬ויהי כל יודעו מאתמול שלשום ויראו‬
‫והנה עם נבאים נבא | וי אמר העם איש אל רעהו מה זה היה לבן קיש ‪3‬הגם שאול בנביאים‪ )12( :‬ויען איש משם‬
‫וי אמר ומי ‪3‬אביהם | על כן היתה למשל ‪3‬הגם שאול בנבאים‪ )13( :‬ויכל מהתנבות ויב א הבמה‪ )14( :‬וי אמר דוד‬
‫שאול אליו ואל נע‪3‬רו אן ‪3‬הלכתם | וי אמר לבקש את ה ‪3‬את נות ונראה כי אין ונבוא אל שמואל‪ )15( :‬וי אמר דוד שאול‬
‫| הגידה נא לי מה אמר לכם שמואל‪ )16( :‬וי אמר שאול אל דודו הגד הגיד לנו כי נמצאו ה ‪3‬את נות | ואת דבר‬
‫המלוכה ל א הגיד לו ‪3‬אשר אמר שמואל‪:‬‬
‫(‪ )17‬ויצעק שמואל את העם אל יהוה המצפה‪ )18( :‬וי אמר אל בני ישראל‬
‫כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל אנ כי הע"ליתי את ישראל ממצרים | ואציל אתכם מיד מצרים ומיד כל הממלכות‬
‫הל ‪3‬חצים אתכם‪ )19( :‬ואתם היום מאסתם את "אל היכם ‪3‬אשר הוא מושיע לכם מכל רעותיכם וצר תיכם ות אמרו‬
‫לו כי מלך תשים עלינו | ועתה התיצבו לפני יהוה לשבטיכם ולאלפיכם‪ )20( :‬ויקרב שמואל את כל שבטי ישראל |‬
‫וילכד שבט בנימן‪ )21( :‬ויקרב את שבט בנימן למשפחתו [למשפח תיו קרי] ותלכד משפחת המטרי | וילכד שאול בן‬
‫וי אמר יהוה הנה הוא נחבא אל‬ ‫קיש ויבק >שהו ול א נמצא‪ )22( :‬ויש ‪3‬אלו עוד ביהוה ‪3‬הבא עוד ‪3‬הל ם איש |‬
‫הכלים‪ )23( :‬ויר>צו ויק >חהו משם ויתיצב בתוך העם | ויגבה מכל העם משכמו ומעלה‪ )24( :‬וי אמר שמואל אל כל‬
‫העם הראיתם ‪3‬אשר בחר בו יהוה כי אין כמ הו בכל העם | וירעו כל העם וי אמרו יחי המלך‪:‬‬
‫(‪ )25‬וידבר שמואל אל העם את משפט המל>כה ויכת ב בספר וינח לפני יהוה | וישלח שמואל את כל העם איש‬
‫לביתו‪ )26( :‬וגם שאול הלך לביתו גבעתה | וילכו עמו החיל ‪3‬אשר נגע "אל הים בלבם‪ )27( :‬ובני בליעל אמרו מה‬
‫י שענו זה ויבז>הו ול א הביאו לו מנחה | ויהי כמ ‪3‬חריש‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויעל נחש העמוני ויחן על יבש גלעד | וי אמרו כל אנשי יביש אל נחש כרת לנו ברית ונעבדך‪ )2( :‬וי אמר ‪3‬אליהם‬
‫נחש העמוני בז את אכר ת לכם בנקור לכם כל עין ימין | ושמתיה חרפה על כל ישראל‪ )3( :‬וי אמרו אליו זקני יביש‬
‫הרף לנו שבעת ימים ונשלחה מלאכים בכ ל גבול ישראל | ואם אין מושיע א תנו ויצאנו אליך‪ )4( :‬ויב או המלאכים‬
‫אחרי הבקר מן השדה‬ ‫גבעת שאול וידברו הדברים באזני העם | וישאו כל העם את קולם ויבכו‪ )5( :‬והנה שאול בא ‪3‬‬
‫וי אמר שאול מה לעם כי יבכו | ויספרו לו את דברי אנשי יביש‪ )6( :‬ותצלח רוח "אל הים על שאול בשמעו [כשמעו‬
‫קרי] את הדברים האלה | ויחר אפו מא ד‪ )7( :‬ויקח צמד בקר וינתחהו וישלח בכל גבול ישראל ביד המלאכים‬
‫אחרי שאול ואחר שמואל כ ה יעשה לבקרו | ויפ ל פחד יהוה על העם ויצאו כאיש אחד‪)8( :‬‬ ‫לאמ ר ‪3‬אשר איננו י צא ‪3‬‬
‫ויפקדם בבזק | ויהיו בני ישראל של ש מאות אלף ואיש יהודה של שים אלף‪ )9( :‬וי אמרו למלאכים הבאים כ ה‬
‫ת אמרון לאיש יביש גלעד מחר תהיה לכם תשועה בחם [כח ם קרי] השמש | ויב או המלאכים ויגידו לאנשי יביש‬
‫וישמחו‪ )10( :‬וי אמרו אנשי יביש מחר נצא ‪3‬אליכם | וע‪3‬שיתם לנו ככל הטוב בעיניכם‪ )11( :‬ויהי ממ ‪F‬חרת וישם‬
‫שאול את העם של שה ראשים ויב או בתוך המ ‪3‬חנה באשמ רת הב קר ויכו את עמון עד ח ם היום | ויהי הנשארים‬
‫ויפ>צו ול א נש ‪3‬ארו בם שנים יחד‪ )12( :‬וי אמר העם אל שמואל מי הא מר שאול ימל ך עלינו | תנו ה ‪3‬אנשים ונמיתם‪( :‬‬
‫(‪ )14‬וי אמר שמואל אל העם‬ ‫‪ )13‬וי אמר שאול ל א יומת איש ביום הזה | כי היום עשה יהוה תשועה בישראל‪:‬‬
‫לכו ונלכה הגלגל | ונחדש שם המלוכה‪ )15( :‬וילכו כל העם הגלגל וימלכו שם את שאול לפני יהוה בגלגל ויזבחו שם‬
‫זבחים שלמים לפני יהוה | וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל עד מא ד‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי אמר שמואל אל כל ישראל הנה שמעתי בק לכם לכ ל ‪3‬אשר ‪3‬אמרתם לי | ואמליך ע‪3‬ליכם מלך‪ )2( :‬ועתה הנה‬
‫ואני התהלכתי לפניכם מנע>רי עד היום הזה‪ )3( :‬הנני‬ ‫ואני זקנתי ושבתי ובני הנם אתכם | ‪3‬‬
‫המלך מתהלך לפניכם ‪3‬‬
‫וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי את מי רצותי ומיד מי לקחתי‬ ‫ע‪3‬נו בי נגד יהוה ונגד משיחו את שור מי לקחתי ‪3‬‬
‫כ פר ואעלים עיני בו | ואשיב לכם‪ )4( :‬וי אמרו ל א ע‪3‬שקתנו ול א רצותנו | ול א לקחת מיד איש מאומה‪ )5( :‬וי אמר‬
‫‪3‬אליהם עד יהוה בכם ועד משיחו היום הזה כי ל א מצאתם בידי מאומה | וי אמר עד‪:‬‬
‫ואשר הע"לה את ‪3‬אב תיכם מארץ מצרים‪)7( :‬‬ ‫(‪ )6‬וי אמר שמואל אל העם | יהוה ‪3‬אשר עשה את מ שה ואת ‪3‬‬
‫אהר ן ‪3‬‬
‫ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני יהוה | את כל צדקות יהוה ‪3‬אשר עשה אתכם ואת ‪3‬אבותיכם‪ )8( :‬כ ‪3‬אשר בא‬
‫אהר ן ויוציאו את ‪3‬אב תיכם ממצרים וי שבום‬ ‫יע‪3‬ק ב מצרים | ויזע‪3‬קו ‪3‬אבותיכם אל יהוה וישלח יהוה את מ שה ואת ‪3‬‬
‫במקום הזה‪ )9( :‬וישכחו את יהוה "אל היהם | וימכ ר א תם ביד סיסרא שר צבא חצור וביד פלשתים וביד מלך מואב‬
‫ויל ‪3‬חמו בם‪ )10( :‬ויזע‪3‬קו אל יהוה ויאמר [וי אמרו קרי] חטאנו כי עזבנו את יהוה ונע‪3‬ב ד את הבעלים ואת העשתרות‬
‫| ועתה הצילנו מיד א יבינו ונעבדך‪ )11( :‬וישלח יהוה את יר>בעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל | ויצל אתכם מיד‬
‫א יביכם מסביב ותשבו בטח‪ )12( :‬ותראו כי נחש מלך בני עמון בא ע‪3‬ליכם ות אמרו לי ל א כי מלך ימל ך עלינו |‬
‫ויהוה "אל היכם מלככם‪ )13( :‬ועתה הנה המלך ‪3‬אשר בחרתם ‪3‬אשר שאלתם | והנה נתן יהוה ע‪3‬ליכם מלך‪ )14( :‬אם‬
‫תיראו את יהוה וע‪3‬בדתם א תו ושמעתם בק לו ול א תמרו את פי יהוה | והיתם גם אתם וגם המלך ‪3‬אשר מלך ע‪3‬ליכם‬
‫אחר יהוה "אל היכם‪ )15( :‬ואם ל א תשמעו בקול יהוה ומריתם את פי יהוה | והיתה יד יהוה בכם וב ‪3‬אב תיכם‪)16( :‬‬
‫גם עתה התיצבו וראו את הדבר הגדול הזה | ‪3‬אשר יהוה ע שה לעיניכם‪3 )17( :‬הלוא קציר חטים היום אקרא אל‬
‫יהוה ויתן ק לות ומטר | ודעו וראו כי רעתכם רבה ‪3‬אשר ע‪3‬שיתם בעיני יהוה לשאול לכם מלך‪ )18( :‬ויקרא שמואל‬
‫אל יהוה ויתן יהוה ק ל ת ומטר ביום ההוא | ויירא כל העם מא ד את יהוה ואת שמואל‪ )19( :‬וי אמרו כל העם אל‬
‫שמואל התפלל בעד ע‪3‬בדיך אל יהוה "אל היך ואל נמות | כי יספנו על כל חט אתינו רעה לשא ל לנו מלך‪ )20( :‬וי אמר‬
‫אחרי יהוה וע‪3‬בדתם את יהוה בכל‬ ‫שמואל אל העם אל תיראו אתם ע‪3‬שיתם את כל הרעה הז את | אך אל תסורו מ ‪3‬‬
‫אחרי הת הו ‪3‬אשר ל א יועילו ול א יצילו כי ת הו המה‪ )22( :‬כי ל א יט ש יהוה את עמו‬‫לבבכם‪ )21( :‬ול א תסורו | כי ‪3‬‬
‫בע‪3‬בור שמו הגדול | כי הואיל יהוה לע‪3‬שות אתכם לו לעם‪ )23( :‬גם אנ כי חלילה לי מ ‪3‬חט א ליהוה מ ‪3‬חד ל להתפלל‬
‫בעדכם | והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה‪ )24( :‬אך יראו את יהוה וע‪3‬בדתם א תו ב "אמת בכל לבבכם | כי ראו‬
‫את ‪3‬אשר הגדל עמכם‪ )25( :‬ואם הרע תרעו | גם אתם גם מלככם תספו‪:‬‬
‫(‪ )1‬בן שנה שאול במלכו | ושתי שנים מלך על ישראל‪ )2( :‬ויבחר לו שאול של שת ‪3‬אלפים מישראל ויהיו עם שאול‬
‫אלפים במכמש ובהר בית אל ואלף היו עם יונתן בגבעת בנימין | ויתר העם שלח איש לא הליו‪ )3( :‬ויך יונתן את‬
‫נציב פלשתים ‪3‬אשר בגבע וישמעו פלשתים | ושאול תקע בשופר בכל הארץ לאמ ר ישמעו העברים‪ )4( :‬וכל ישראל‬
‫אחרי שאול הגלגל‪)5( :‬‬
‫שמעו לאמ ר הכה שאול את נציב פלשתים וגם נבאש ישראל בפלשתים | ויצע‪3‬קו העם ‪3‬‬
‫ופלשתים נאספו להלחם עם ישראל של שים אלף רכב וששת ‪3‬אלפים פרשים ועם כחול ‪3‬אשר על שפת הים לר ב |‬
‫ויחנו במכמש קדמת בית און‪ )6( :‬ואיש ישראל ראו כי צר לו כי נגש העם | ויתחבאו העם במערות וב ‪3‬חוחים‬ ‫ויע‪3‬לו ‪3‬‬
‫אחריו‪( :‬‬ ‫ובסלעים ובצרחים ובב רות‪ )7( :‬ועברים עברו את הירדן ארץ גד וגלעד | ושאול עודנו בגלגל וכל העם חרדו ‪3‬‬
‫‪ )8‬וייחל [ויוחל קרי] שבעת ימים למועד ‪3‬אשר שמואל ול א בא שמואל הגלגל | ויפץ העם מעליו‪ )9( :‬וי אמר שאול‬
‫הגשו אלי הע לה והשלמים | ויעל הע לה‪ )10( :‬ויהי ככל תו להע‪3‬לות הע לה והנה שמואל בא | ויצא שאול לקראתו‬
‫לבר‪3‬כו‪ )11( :‬וי אמר שמואל מה עשית | וי אמר שאול כי ראיתי כי נפץ העם מעלי ואתה ל א באת למועד הימים‬
‫נאספים מכמש‪ )12( :‬וא מר עתה ירדו פלשתים אלי הגלגל ופני יהוה ל א חליתי | ואתאפק ואע‪3‬לה הע לה‪:‬‬ ‫ופלשתים "‬
‫(‪ )13‬וי אמר שמואל אל שאול נסכלת | ל א שמרת את מצות יהוה "אל היך ‪3‬אשר צוך כי עתה הכין יהוה את‬
‫ממלכתך אל ישראל עד עולם‪ )14( :‬ועתה ממלכתך ל א תקום | בקש יהוה לו איש כלבבו ויצוהו יהוה לנגיד על עמו‬
‫כי ל א שמרת את ‪3‬אשר צוך יהוה‪:‬‬
‫(‪ )15‬ויקם שמואל ויעל מן הגלגל גבעת בנימן | ויפק ד שאול את העם הנמצאים עמו כשש מאות איש‪ )16( :‬ושאול‬
‫ויונתן בנו והעם הנמצא עמם י שבים בגבע בנימן | ופלשתים חנו במכמש‪ )17( :‬ויצא המשחית ממ ‪3‬חנה פלשתים‬
‫של שה ראשים | הר אש אחד יפנה אל דרך עפרה אל ארץ שועל‪ )18( :‬והר אש אחד יפנה דרך בית ח רון | והר אש‬
‫(‪ )19‬וחרש ל א ימצא בכ ל ארץ ישראל | כי אמר [אמרו‬ ‫אחד יפנה דרך הגבול הנשקף על גי הצב עים המדברה‪:‬‬
‫קרי] פלשתים פן יע‪3‬שו העברים חרב או ‪3‬חנית‪ )20( :‬וירדו כל ישראל הפלשתים | ללטוש איש את מ ‪3‬חרשתו ואת אתו‬
‫ואת קרד>מו ואת מ ‪3‬חרשתו‪ )21( :‬והיתה הפצירה פים למ ‪3‬חרש ת ולאתים ולשל ש קלשון ולהקרד>מים | ולהציב‬
‫וחנית ביד כל העם ‪3‬אשר את שאול ואת יונתן | ותמצא לשאול‬ ‫הדרבן‪ )22( :‬והיה ביום מלחמת ול א נמצא חרב ‪3‬‬
‫וליונתן בנו‪ )23( :‬ויצא מצב פלשתים אל מע‪3‬בר מכמש‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי היום וי אמר יונתן בן שאול אל הנער נ שא כליו לכה ונעברה אל מצב פלשתים ‪3‬אשר מעבר הלז | ולאביו ל א‬
‫ואחיה בן‬‫הגיד‪ )2( :‬ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרמון ‪3‬אשר במגרון | והעם ‪3‬אשר עמו כשש מאות איש‪3 )3( :‬‬
‫‪3‬אחטוב ‪3‬אחי איכבוד בן פינחס בן עלי כ הן יהוה בשלו נ שא אפוד | והעם ל א ידע כי הלך יונתן‪ )4( :‬ובין המעברות‬
‫‪3‬אשר בקש יונתן לע‪3‬ב ר על מצב פלשתים שן הסלע מהעבר מזה ושן הסלע מהעבר מזה | ושם האחד בוצץ ושם‬
‫האחד סנה‪ )5( :‬השן האחד מצוק מצפון מול מכמש | והאחד מנגב מול גבע‪ )6( :‬וי אמר יהונתן אל הנער נ שא כליו‬
‫לכה ונעברה אל מצב הע‪3‬רלים האלה אולי יע‪3‬שה יהוה לנו | כי אין ליהוה מעצור להושיע ברב או במעט‪ )7( :‬וי אמר‬
‫(‪ )8‬וי אמר יהונתן הנה ‪3‬אנחנו ע ברים אל‬ ‫לו נ שא כליו ע‪3‬שה כל ‪3‬אשר בלבבך | נטה לך הנני עמך כלבבך‪:‬‬
‫ה ‪3‬אנשים | ונגלינו ‪3‬אליהם‪ )9( :‬אם כ ה י אמרו אלינו ד מו עד הגיענו ‪3‬אליכם | ועמדנו תחתינו ול א נע‪3‬לה ‪3‬אליהם‪)10( :‬‬
‫ואם כ ה י אמרו ע‪3‬לו עלינו ועלינו כי נתנם יהוה בידנו | וזה לנו האות‪ )11( :‬ויגלו שניהם אל מצב פלשתים | וי אמרו‬
‫פלשתים הנה עברים י צאים מן הח רים ‪3‬אשר התחבאו שם‪ )12( :‬ויע‪3‬נו אנשי המצבה את יונתן ואת נ שא כליו‬
‫וי אמרו ע‪3‬לו אלינו ונודיעה אתכם דבר |‬
‫אחרי כי נתנם יהוה ביד ישראל‪ )13( :‬ויעל יונתן על ידיו ועל רגליו ונ שא כליו‬‫וי אמר יונתן אל נ שא כליו ע‪3‬לה ‪3‬‬
‫אחריו‪ )14( :‬ותהי המכה הראש נה ‪3‬אשר הכה יונתן ונ שא כליו כעשרים‬ ‫אחריו | ויפלו לפני יונתן ונ שא כליו ממותת ‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫איש | כב ‪3‬חצי מע‪3‬נה צמד שדה‪ )15( :‬ותהי ‪3‬חרדה במ ‪3‬חנה בשדה ובכל העם המצב והמשחית חרדו גם המה | ותרגז‬
‫הארץ ותהי לחרדת "אל הים‪ )16( :‬ויראו הצ פים לשאול בגבעת בנימן | והנה ההמון נמוג וילך ‪3‬‬
‫והל ם‪:‬‬
‫(‪ )17‬וי אמר שאול לעם ‪3‬אשר אתו פקדו נא וראו מי הלך מעמנו | ויפקדו והנה אין יונתן ונ שא כליו‪ )18( :‬וי אמר‬
‫שאול ל ‪3‬אחיה הגישה ‪3‬ארון ה "אל הים | כי היה ‪3‬ארון ה "אל הים ביום ההוא ובני ישראל‪ )19( :‬ויהי עד דבר שאול אל‬
‫הכ הן וההמון ‪3‬אשר במ ‪3‬חנה פלשתים וילך הלוך ורב |‬
‫וי אמר שאול אל הכ הן "אס ף ידך‪ )20( :‬ויזעק שאול וכל העם ‪3‬אשר אתו ויב או עד המלחמה | והנה היתה חרב איש‬
‫ברעהו מהומה גדולה מא ד‪ )21( :‬והעברים היו לפלשתים כאתמול שלשום ‪3‬אשר עלו עמם במ ‪3‬חנה סביב | וגם המה‬
‫להיות עם ישראל ‪3‬אשר עם שאול ויונתן‪ )22( :‬וכ ל איש ישראל המתחבאים בהר אפרים שמעו כי נסו פלשתים |‬
‫אחריהם במלחמה‪ )23( :‬ויושע יהוה ביום ההוא את ישראל | והמלחמה עברה את בית און‪)24( :‬‬ ‫וידבקו גם המה ‪3‬‬
‫ואיש ישראל נגש ביום ההוא | וי אל שאול את העם לאמ ר ארור האיש ‪3‬אשר י אכל לחם עד הערב ונקמתי מא יבי‬
‫ול א טעם כל העם לחם‪ )25( :‬וכל הארץ באו ביער | ויהי דבש על פני השדה‪ )26( :‬ויב א העם אל היער והנה הלך‬
‫דבש | ואין משיג ידו אל פיו כי ירא העם את השב>עה‪ )27( :‬ויונתן ל א שמע בהשביע אביו את העם וישלח את קצה‬
‫המטה ‪3‬אשר בידו ויטב ל אותה ביערת הדבש | וישב ידו אל פיו ותראנה [ותא רנה קרי] עיניו‪ )28( :‬ויען איש מהעם‬
‫וי אמר השבע השביע אביך את העם לאמ ר ארור האיש ‪3‬אשר י אכל לחם היום | ויעף העם‪ )29( :‬וי אמר יונתן עכר‬
‫אבי את הארץ | ראו נא כי א רו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה‪ )30( :‬אף כי לוא אכ ל אכל היום העם משלל א יביו‬
‫‪3‬אשר מצא | כי עתה ל א רבתה מכה בפלשתים‪ )31( :‬ויכו ביום ההוא בפלשתים ממכמש איל נה | ויעף העם מא ד‪( :‬‬
‫‪ )32‬ויעש [ויעט קרי] העם אל שלל [השלל קרי] ויקחו צ אן ובקר ובני בקר ויש ‪3‬חטו ארצה | וי אכל העם על הדם‪( :‬‬
‫‪ )33‬ויגידו לשאול לאמ ר הנה העם ח טאים ליהוה ל "אכ ל על הדם | וי אמר בגדתם ג לו אלי היום אבן גדולה‪)34( :‬‬
‫ואכלתם ול א תחטאו ליהוה‬ ‫ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה ‪3‬‬ ‫וי אמר שאול פ>צו בעם ‪3‬‬
‫ל "אכ ל אל הדם | ויגשו כל העם איש שורו בידו הלילה ויש ‪3‬חטו שם‪ )35( :‬ויבן שאול מזבח ליהוה | א תו החל לבנות‬
‫מזבח ליהוה‪:‬‬
‫אחרי פלשתים לילה ונב זה בהם עד אור הב קר ול א נשאר בהם איש וי אמרו כל הטוב‬ ‫(‪ )36‬וי אמר שאול נרדה ‪3‬‬
‫אחרי פלשתים‬ ‫וי אמר הכ הן נקרבה ‪3‬הל ם אל ה "אל הים‪ )37( :‬וישאל שאול באל הים הארד ‪3‬‬ ‫בעיניך ע‪3‬שה |‬
‫‪3‬התתנם ביד ישראל | ול א ענהו ביום ההוא‪ )38( :‬וי אמר שאול ג שו ‪3‬הל ם כ ל פנות העם | ודעו וראו במה היתה‬
‫החטאת הז את היום‪ )39( :‬כי חי יהוה המושיע את ישראל כי אם ישנו ביונתן בני כי מות ימות | ואין ע נהו מכל‬
‫ואני ויונתן בני נהיה לעבר אחד | וי אמרו העם אל שאול‬ ‫העם‪ )40( :‬וי אמר אל כל ישראל אתם תהיו לעבר אחד ‪3‬‬
‫(‪ )41‬וי אמר שאול אל יהוה "אל הי ישראל הבה תמים | וילכד יונתן ושאול והעם יצאו‪( :‬‬ ‫הטוב בעיניך ע‪3‬שה‪:‬‬
‫‪ )42‬וי אמר שאול הפילו ביני ובין יונתן בני | וילכד יונתן‪ )43( :‬וי אמר שאול אל יונתן הגידה לי מה עשיתה | ויגד לו‬
‫יונתן וי אמר טע ם טעמתי בקצה המטה ‪3‬אשר בידי מעט דבש הנני אמות‪ )44( :‬וי אמר שאול כ ה יע‪3‬שה "אל הים וכ ה‬
‫יוסף | כי מות תמות יונתן‪ )45( :‬וי אמר העם אל שאול ‪3‬היונתן ימות ‪3‬אשר עשה הישועה הגדולה הז את בישראל‬
‫(‬ ‫חלילה חי יהוה אם יפ ל משע‪3‬רת ר אשו ארצה כי עם "אל הים עשה היום הזה | ויפדו העם את יונתן ול א מת‪:‬‬
‫אחרי פלשתים | ופלשתים הלכו למקומם‪ )47( :‬ושאול לכד המלוכה על ישראל | וילחם סביב בכל‬ ‫‪ )46‬ויעל שאול מ ‪3‬‬
‫א יביו במואב ובבני עמון וב "אדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכ ל ‪3‬אשר יפנה ירשיע‪ )48( :‬ויעש חיל ויך את ע‪3‬מלק |‬
‫(‪ )49‬ויהיו בני שאול יונתן וישוי ומלכי שוע | ושם שתי בנ תיו שם הבכירה מרב‬ ‫ויצל את ישראל מיד ש סהו‪:‬‬
‫ושם הקטנה מיכל‪ )50( :‬ושם אשת שאול ‪3‬אחינ עם בת ‪3‬אחימעץ | ושם שר צבאו ‪3‬אבינר בן נר דוד שאול‪ )51( :‬וקיש‬
‫(‪ )52‬ותהי המלחמה ‪3‬חזקה על פלשתים כ ל ימי שאול | וראה שאול כל‬ ‫‪3‬אבי שאול ונר ‪3‬אבי אבנר בן ‪3‬אביאל‪:‬‬
‫איש גבור וכל בן חיל ויאספהו אליו‪:‬‬
‫(‪)2‬‬ ‫(‪ )1‬וי אמר שמואל אל שאול א תי שלח יהוה למש ‪F‬חך למלך על עמו על ישראל | ועתה שמע לקול דברי יהוה‪:‬‬
‫כ ה אמר יהוה צבאות פקדתי את ‪3‬אשר עשה ע‪3‬מלק לישראל | ‪3‬אשר שם לו בדרך בע‪3‬ל תו ממצרים‪ )3( :‬עתה לך‬
‫והכיתה את ע‪3‬מלק וה ‪3‬חרמתם את כל ‪3‬אשר לו ול א תחמ ל עליו | והמתה מאיש עד אשה מע לל ועד יונק משור ועד‬
‫(‪ )4‬וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים מאתים אלף רגלי | וע‪3‬שרת ‪3‬אלפים את איש‬ ‫שה מגמל ועד ‪3‬חמור‪:‬‬
‫יהודה‪ )5( :‬ויב א שאול עד עיר ע‪3‬מלק | וירב בנחל‪ )6( :‬וי אמר שאול אל הקיני לכו >סרו רדו מתוך ע‪3‬מלקי פן א ספך‬
‫עמו ואתה עשיתה חסד עם כל בני ישראל בע‪3‬לותם ממצרים | ויסר קיני מתוך ע‪3‬מלק‪ )7( :‬ויך שאול את ע‪3‬מלק |‬
‫בואך שור ‪3‬אשר על פני מצרים‪ )8( :‬ויתפ ש את ‪3‬אגג מלך ע‪3‬מלק חי | ואת כל העם ה "חרים לפי חרב‪)9( :‬‬
‫מ ‪3‬חוילה ‪3‬‬
‫ויחמ ל שאול והעם על ‪3‬אגג ועל מיטב הצ אן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב ול א אבו ה ‪3‬חרימם | וכל‬
‫המלאכה נמבזה ונמס א תה ה "חרימו‪:‬‬
‫אחרי ואת דברי ל א הקים‬ ‫(‪ )10‬ויהי דבר יהוה אל שמואל לאמ ר‪ )11( :‬נחמתי כי המלכתי את שאול למלך כי שב מ ‪3‬‬
‫| ויחר לשמואל ויזעק אל יהוה כל הלילה‪ )12( :‬וישכם שמואל לקראת שאול בב קר | וי>גד לשמואל לאמ ר בא שאול‬
‫הכרמלה והנה מציב לו יד ויס ב ויע‪3‬ב ר וירד הגלגל‪ )13( :‬ויב א שמואל אל שאול | וי אמר לו שאול ברוך אתה ליהוה‬
‫‪3‬הקימ תי את דבר יהוה‪ )14( :‬וי אמר שמואל ומה קול הצ אן הזה באזני | וקול הבקר ‪3‬אשר אנ כי ש מע‪ )15( :‬וי אמר‬
‫שאול מע‪3‬מלקי "הביאום ‪3‬אשר חמל העם על מיטב הצ אן והבקר למען זב ח ליהוה "אל היך | ואת היותר ה "חרמנו‪( :‬‬
‫(‬ ‫‪ )16‬וי אמר שמואל אל שאול הרף ואגידה לך את ‪3‬אשר דבר יהוה אלי הלילה | ויאמרו [וי אמר קרי] לו דבר‪:‬‬
‫‪ )17‬וי אמר שמואל ‪3‬הלוא אם קט ן אתה בעיניך ר אש שבטי ישראל אתה | וימש ‪3‬חך יהוה למלך על ישראל‪)18( :‬‬
‫וישל ‪3‬חך יהוה בדרך | וי אמר לך וה ‪3‬חרמתה את החטאים את ע‪3‬מלק ונלחמת בו עד כלותם א תם‪ )19( :‬ולמה ל א‬
‫שמעת בקול יהוה | ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני יהוה‪ )20( :‬וי אמר שאול אל שמואל ‪3‬אשר שמעתי בקול יהוה‬
‫ואלך בדרך ‪3‬אשר שלחני יהוה | ואביא את ‪3‬אגג מלך ע‪3‬מלק ואת ע‪3‬מלק ה "חרמתי‪ )21( :‬ויקח העם מהשלל צ אן ובקר‬
‫ראשית החרם | לזב ח ליהוה "אל היך בגלגל‪ )22( :‬וי אמר שמואל החפץ ליהוה בע לות וזבחים כשמ ע בקול יהוה |‬
‫הנה שמ ע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים‪ )23( :‬כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר | יען מאסת את דבר‬
‫(‪ )24‬וי אמר שאול אל שמואל חטאתי כי עברתי את פי יהוה ואת דבריך | כי יראתי את‬ ‫יהוה וימאסך ממלך‪:‬‬
‫העם ואשמע בקולם‪ )25( :‬ועתה שא נא את חטאתי | ושוב עמי ואשת ‪3‬חוה ליהוה‪ )26( :‬וי אמר שמואל אל שאול ל א‬
‫אשוב עמך | כי מאסתה את דבר יהוה וימאסך יהוה מהיות מלך על ישראל‪ )27( :‬ויס ב שמואל ללכת | ‪3‬‬
‫ויחזק בכנף‬
‫מעילו ויקרע‪ )28( :‬וי אמר אליו שמואל קרע יהוה את ממלכות ישראל מעליך היום | ונתנה לרע‪3‬ך הטוב ממך‪)29( :‬‬
‫וגם נצח ישראל ל א ישקר ול א ינחם | כי ל א אדם הוא להנחם‪ )30( :‬וי אמר חטאתי עתה כבדני נא נגד זקני עמי‬
‫(‬ ‫אחרי שאול | וישתחו שאול ליהוה‪:‬‬‫ונגד ישראל | ושוב עמי והשת ‪3‬חויתי ליהוה "אל היך‪ )31( :‬וישב שמואל ‪3‬‬
‫(‬ ‫‪ )32‬וי אמר שמואל הגישו אלי את ‪3‬אגג מלך ע‪3‬מלק וילך אליו ‪3‬אגג מע‪3‬דנ ת | וי אמר ‪3‬אגג אכן סר מר המות‪:‬‬
‫‪ )33‬וי אמר שמואל כ ‪3‬אשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך | וישסף שמואל את ‪3‬אגג לפני יהוה בגלגל‪( :‬‬
‫‪ )34‬וילך שמואל הרמתה | ושאול עלה אל ביתו גבעת שאול‪ )35( :‬ול א יסף שמואל לראות את שאול עד יום מותו‬
‫כי התאבל שמואל אל שאול | ויהוה נחם כי המליך את שאול על ישראל‪:‬‬
‫ואני מאסתיו ממל ך על ישראל | מלא קרנך שמן ולך‬ ‫(‪ )1‬וי אמר יהוה אל שמואל עד מתי אתה מתאבל אל שאול ‪3‬‬
‫והרגני | וי אמר‬‫אשל ‪3‬חך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך‪ )2( :‬וי אמר שמואל איך אלך ושמע שאול ‪3‬‬
‫יהוה עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזב ח ליהוה באתי‪ )3( :‬וקראת לישי בזבח | ואנ כי אודיע‪3‬ך את ‪3‬אשר תע‪3‬שה‬
‫ומשחת לי את ‪3‬אשר א מר אליך‪ )4( :‬ויעש שמואל את ‪3‬אשר דבר יהוה ויב א בית לחם | ויחרדו זקני העיר לקראתו‬
‫וי אמר של ם בואך‪ )5( :‬וי אמר שלום לזב ח ליהוה באתי התקדשו ובאתם אתי בזבח | ויקדש את ישי ואת בניו‬
‫ויקרא להם לזבח‪ )6( :‬ויהי בבואם וירא את "אליאב | וי אמר אך נגד יהוה משיחו‪ )7( :‬וי אמר יהוה אל שמואל אל‬
‫תבט אל מראהו ואל גב ה קומתו כי מאסתיהו | כי ל א ‪3‬אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים ויהוה יראה‬
‫ללבב‪ )8( :‬ויקרא ישי אל ‪3‬אבינדב ויע‪3‬ברהו לפני שמואל | וי אמר גם בזה ל א בחר יהוה‪ )9( :‬ויע‪3‬בר ישי שמה | וי אמר‬
‫גם בזה ל א בחר יהוה‪ )10( :‬ויע‪3‬בר ישי שבעת בניו לפני שמואל | וי אמר שמואל אל ישי ל א בחר יהוה באלה‪)11( :‬‬
‫וי אמר שמואל אל ישי ‪3‬התמו הנערים וי אמר עוד שאר הקטן והנה ר עה בצ אן | וי אמר שמואל אל ישי שלחה וקחנו‬
‫כי ל א נס ב עד ב או פ ה‪ )12( :‬וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ר אי |‬
‫וי אמר יהוה קום משחהו כי זה הוא‪ )13( :‬ויקח שמואל את קרן השמן וימשח א תו בקרב אחיו ותצלח רוח יהוה‬
‫אל דוד מהיום ההוא ומעלה | ויקם שמואל וילך הרמתה‪ )14( :‬ורוח יהוה סרה מעם שאול | ובע‪3‬תתו רוח רעה‬
‫מאת יהוה‪ )15( :‬וי אמרו עבדי שאול אליו | הנה נא רוח "אל הים רעה מבעתך‪ )16( :‬י אמר נא ‪3‬אד ננו ע‪3‬בדיך לפניך‬
‫יבקשו איש י דע מנגן בכנור | והיה בהיות עליך רוח "אל הים רעה ונגן בידו וטוב לך‪:‬‬
‫והביאותם אלי‪ )18( :‬ויען אחד מהנערים וי אמר הנה‬ ‫(‪ )17‬וי אמר שאול אל ע‪3‬בדיו | ראו נא לי איש מיטיב לנגן ‪3‬‬
‫ראיתי בן לישי בית הלחמי י דע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש ת אר | ויהוה עמו‪ )19( :‬וישלח שאול‬
‫מלאכים אל ישי | וי אמר שלחה אלי את דוד בנך ‪3‬אשר בצ אן‪ )20( :‬ויקח ישי ‪3‬חמור לחם ונ אד יין וגדי עזים אחד |‬
‫ויאהבהו מא ד ויהי לו נ שא כלים‪ )22( :‬וישלח‬ ‫וישלח ביד דוד בנו אל שאול‪ )21( :‬ויב א דוד אל שאול ויע‪3‬מ ד לפניו | "‬
‫שאול אל ישי לאמ ר | יע‪3‬מד נא דוד לפני כי מצא חן בעיני‪ )23( :‬והיה בהיות רוח "אל הים אל שאול ולקח דוד את‬
‫הכנור ונגן בידו | ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוח הרעה‪:‬‬
‫ויחנו בין שוכ ה ובין ע‪3‬זקה באפס דמים‪)2( :‬‬

‫(‪ )1‬ויאספו פלשתים את מ ‪3‬חניהם למלחמה ויאספו ש כ ה ‪3‬אשר ליהודה | ‪3‬‬
‫ויחנו בעמק האלה | ויערכו מלחמה לקראת פלשתים‪ )3( :‬ופלשתים ע מדים אל ההר‬ ‫ושאול ואיש ישראל נאספו ‪3‬‬
‫מזה וישראל ע מדים אל ההר מזה | והגיא ביניהם‪ )4( :‬ויצא איש הבנים ממ ‪3‬חנות פלשתים גלית שמו מגת | גבהו‬
‫שש אמות וזרת‪ )5( :‬וכובע נח שת על ר אשו ושריון קשקשים הוא לבוש | ומשקל השריון ‪3‬חמשת ‪3‬אלפים שקלים‬
‫נח שת‪ )6( :‬ומצחת נח שת על רגליו | וכידון נח שת בין כתפיו‪ )7( :‬וחץ [ועץ קרי] ‪3‬חניתו כמנור א רגים ולהבת ‪3‬חניתו‬
‫שש מאות שקלים ברזל | ונ שא הצנה ה לך לפניו‪ )8( :‬ויע‪3‬מ ד ויקרא אל מערכ ת ישראל וי אמר להם למה תצאו‬
‫לע‪3‬ר ך מלחמה | ‪3‬הלוא אנ כי הפלשתי ואתם ע‪3‬בדים לשאול ברו לכם איש וירד אלי‪ )9( :‬אם יוכל להלחם אתי והכני‬
‫והיינו לכם לע‪3‬בדים | ואם ‪3‬אני אוכל לו והכיתיו והייתם לנו לע‪3‬בדים וע‪3‬בדתם א תנו‪ )10( :‬וי אמר הפלשתי ‪3‬אני‬
‫חרפתי את מערכות ישראל היום הזה | תנו לי איש ונל ‪3‬חמה יחד‪ )11( :‬וישמע שאול וכל ישראל את דברי הפלשתי‬
‫האלה | ויחתו ויראו מא ד‪:‬‬
‫(‪ )12‬ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמ נה בנים | והאיש בימי שאול זקן בא ב ‪3‬אנשים‪( :‬‬
‫אחרי שאול למלחמה | ושם של שת בניו ‪3‬אשר הלכו במלחמה "אליאב הבכור‬ ‫‪ )13‬וילכו של שת בני ישי הגד לים הלכו ‪3‬‬
‫(‪ )15‬ודוד ה לך ושב‬ ‫אחרי שאול‪:‬‬‫ומשנהו ‪3‬אבינדב והשלשי שמה‪ )14( :‬ודוד הוא הקטן | ושל שה הגד לים הלכו ‪3‬‬
‫מעל שאול | לרעות את צ אן אביו בית לחם‪ )16( :‬ויגש הפלשתי השכם והע‪3‬רב | ויתיצב ארבעים יום‪:‬‬
‫(‪ )17‬וי אמר ישי לדוד בנו קח נא לאחיך איפת הקליא הזה וע‪3‬שרה לחם הזה | והרץ המ ‪3‬חנה לאחיך‪ )18( :‬ואת ע‪3‬שרת‬
‫‪3‬חרצי החלב האלה תביא לשר האלף | ואת אחיך תפק ד לשלום ואת ‪3‬ער>בתם תקח‪ )19( :‬ושאול והמה וכל איש‬
‫ישראל בעמק האלה | נלחמים עם פלשתים‪ )20( :‬וישכם דוד בב קר ויט ש את הצ אן על ש מר וישא וילך כ ‪3‬אשר צוהו‬
‫ישי | ויב א המעגלה והחיל הי צא אל המע‪3‬רכה והרעו במלחמה‪ )21( :‬ותע‪3‬ר ך ישראל ופלשתים מע‪3‬רכה לקראת‬
‫מע‪3‬רכה‪ )22( :‬ויט ש דוד את הכלים מעליו על יד שומר הכלים וירץ המע‪3‬רכה | ויב א וישאל לאחיו לשלום‪)23( :‬‬
‫והוא מדבר עמם והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו מגת ממערות [ממערכות קרי] פלשתים וידבר כדברים‬
‫האלה | וישמע דוד‪ )24( :‬וכ ל איש ישראל בראותם את האיש | וינ>סו מפניו וייראו מא ד‪ )25( :‬וי אמר איש ישראל‬
‫הראיתם האיש הע לה הזה כי לחרף את ישראל ע לה | והיה האיש ‪3‬אשר יכנו יעשרנו המלך ע שר גדול ואת בתו יתן‬
‫לו ואת בית אביו יע‪3‬שה חפשי בישראל‪ )26( :‬וי אמר דוד אל ה ‪3‬אנשים הע מדים עמו לאמ ר מה יעשה לאיש ‪3‬אשר יכה‬
‫את הפלשתי הלז והסיר חרפה מעל ישראל | כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות "אל הים חיים‪ )27( :‬וי אמר‬
‫לו העם כדבר הזה לאמ ר | כ ה יעשה לאיש ‪3‬אשר יכנו‪ )28( :‬וישמע "אליאב אחיו הגדול בדברו אל ה ‪3‬אנשים | ויחר אף‬
‫"אליאב בדוד וי אמר למה זה ירדת ועל מי נטשת מעט הצ אן ההנה במדבר ‪3‬אני ידעתי את זד נך ואת ר ע לבבך כי‬
‫למען ראות המלחמה ירדת‪ )29( :‬וי אמר דוד מה עשיתי עתה | ‪3‬הלוא דבר הוא‪ )30( :‬ויס ב מאצלו אל מול אחר‬
‫וי אמר כדבר הזה | וישב>הו העם דבר כדבר הראשון‪ )31( :‬וישמעו הדברים ‪3‬אשר דבר דוד | ויגדו לפני שאול ויקחהו‪:‬‬
‫(‪ )32‬וי אמר דוד אל שאול אל יפ ל לב אדם עליו | עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה‪ )33( :‬וי אמר שאול אל דוד ל א‬
‫תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו | כי נער אתה והוא איש מלחמה מנע>ריו‪ )34( :‬וי אמר דוד אל שאול‬
‫אחריו והכתיו והצלתי מפיו |‬ ‫ר עה היה עבדך לאביו בצ אן | ובא ה ‪3‬ארי ואת הדוב ונשא שה מהעדר‪ )35( :‬ויצאתי ‪3‬‬
‫והמיתיו‪ )36( :‬גם את ה ‪3‬ארי גם הדוב הכה עבדך | והיה הפלשתי הערל הזה‬ ‫ויקם עלי וה "חזקתי בזקנו והכתיו ‪3‬‬
‫כאחד מהם כי חרף מערכ ת "אל הים חיים‪ )37( :‬וי אמר דוד יהוה ‪3‬אשר הצלני מיד ה ‪3‬ארי ומיד הד ב הוא יצילני מיד‬
‫הפלשתי הזה | וי אמר שאול אל דוד לך ויהוה יהיה עמך‪ )38( :‬וילבש שאול את דוד מדיו ונתן קובע נח שת על‬
‫ר אשו | וילבש א תו שריון‪ )39( :‬ויחג ר דוד את חרבו מעל למדיו וי אל ללכת כי ל א נסה וי אמר דוד אל שאול ל א‬
‫אוכל ללכת באלה כי ל א נסיתי | ויסרם דוד מעליו‪ )40( :‬ויקח מקלו בידו ויבחר לו ‪3‬חמשה חל>קי ‪3‬אבנים מן הנחל‬
‫וישם א תם בכלי הר עים ‪3‬אשר לו ובילקוט וקלעו בידו | ויגש אל הפלשתי‪ )41( :‬וילך הפלשתי ה לך וקרב אל דוד |‬
‫והאיש נ שא הצנה לפניו‪ )42( :‬ויבט הפלשתי ויראה את דוד ויבזהו | כי היה נער ואדמ ני עם יפה מראה‪)43( :‬‬
‫וי אמר הפלשתי אל דוד ‪3‬הכלב אנ כי כי אתה בא אלי במקלות | ויקלל הפלשתי את דוד באל היו‪ )44( :‬וי אמר‬
‫הפלשתי אל דוד | לכה אלי ואתנה את בשרך לעוף השמים ולב "המת השדה‪ )45( :‬וי אמר דוד אל הפלשתי אתה בא‬
‫אלי בחרב וב ‪3‬חנית ובכידון | ואנ כי בא אליך בשם יהוה צבאות "אל הי מערכות ישראל ‪3‬אשר חרפת‪ )46( :‬היום הזה‬
‫והסר תי את ר אשך מעליך ונתתי פגר מ ‪3‬חנה פלשתים היום הזה לעוף השמים ולחית‬ ‫יסגרך יהוה בידי והכיתך ‪3‬‬
‫הארץ | וידעו כל הארץ כי יש "אל הים לישראל‪ )47( :‬וידעו כל הקהל הזה כי ל א בחרב וב ‪3‬חנית יהושיע יהוה | כי‬
‫ליהוה המלחמה ונתן אתכם בידנו‪ )48( :‬והיה כי קם הפלשתי וילך ויקרב לקראת דוד | וימהר דוד וירץ המע‪3‬רכה‬
‫לקראת הפלשתי‪ )49( :‬וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את הפלשתי אל מצחו | ותטבע האבן‬
‫ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן ויך את הפלשתי וימיתהו | וחרב אין ביד דוד‪:‬‬ ‫במצחו ויפ ל על פניו ארצה‪" )50( :‬‬
‫(‪ )51‬וירץ דוד ויע‪3‬מ ד אל הפלשתי ויקח את חרבו וישלפה מתערה וימ תתהו ויכרת בה את ר אשו | ויראו הפלשתים‬
‫בואך גיא ועד שע‪3‬רי עקרון |‬
‫ויקמו אנשי ישראל ויהודה וירעו וירדפו את הפלשתים עד ‪3‬‬ ‫כי מת גבורם וינ>סו‪> )52( :‬‬
‫אחרי פלשתים | ויש סו את‬ ‫ויפלו חללי פלשתים בדרך שע‪3‬רים ועד גת ועד עקרון‪> )53( :‬‬
‫וישבו בני ישראל מדל ק ‪3‬‬
‫אהלו‪ )55( :‬וכראות שאול את דוד‬ ‫מ ‪3‬חניהם‪ )54( :‬ויקח דוד את ר אש הפלשתי ויבאהו ירושל ם | ואת כליו שם ב ‪F‬‬
‫י צא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר | וי אמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי‪)56( :‬‬
‫וי אמר המלך | שאל אתה בן מי זה העלם‪ )57( :‬וכשוב דוד מהכות את הפלשתי ויקח א תו אבנר ויבאהו לפני שאול‬
‫| ור אש הפלשתי בידו‪ )58( :‬וי אמר אליו שאול בן מי אתה הנער | וי אמר דוד בן עבדך ישי בית הלחמי‪:‬‬
‫[ויאהבהו קרי] יהונתן כנפשו‪ )2( :‬ויקחהו‬‫(‪ )1‬ויהי ככל תו לדבר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד | ויאהבו "‬
‫אהבתו א תו כנפשו‪ )4( :‬ויתפשט‬ ‫שאול ביום ההוא | ול א נתנו לשוב בית אביו‪ )3( :‬ויכר ת יהונתן ודוד ברית | ב ‪3‬‬
‫יהונתן את המעיל ‪3‬אשר עליו ויתנהו לדוד | ומדיו ועד חרבו ועד קשתו ועד ‪3‬חג רו‪ )5( :‬ויצא דוד בכ ל ‪3‬אשר ישלחנו‬
‫שאול ישכיל וישמהו שאול על אנשי המלחמה | וייטב בעיני כל העם וגם בעיני עבדי שאול‪:‬‬
‫(‪ )6‬ויהי בבואם בשוב דוד מהכות את הפלשתי ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשור [לשיר קרי] והמח לות‬
‫לקראת שאול המלך | ב >תפים בשמחה ובשלשים‪ )7( :‬ותע‪3‬נינה הנשים המש ‪3‬חקות ות אמרן | הכה שאול באלפו‬
‫[ב ‪3‬אלפיו קרי] ודוד ברבב תיו‪ )8( :‬ויחר לשאול מא ד וירע בעיניו הדבר הזה וי אמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו‬
‫ה ‪3‬אלפים | ועוד לו אך המלוכה‪ )9( :‬ויהי שאול עון [עוין קרי] את דוד | מהיום ההוא והלאה‪ )10( :‬ויהי ממ ‪F‬חרת‬
‫ותצלח רוח "אל הים רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית ודוד מנגן בידו כיום ביום | וה ‪3‬חנית ביד שאול‪ )11( :‬ויטל‬
‫שאול את ה ‪3‬חנית וי אמר אכה בדוד ובקיר | ויס ב דוד מפניו פע‪3‬מים‪ )12( :‬וירא שאול מלפני דוד | כי היה יהוה עמו‬
‫ומעם שאול סר‪ )13( :‬ויסרהו שאול מעמו וישמהו לו שר אלף | ויצא ויב א לפני העם‪:‬‬
‫(‪ )14‬ויהי דוד לכל דרכו משכיל | ויהוה עמו‪ )15( :‬וירא שאול ‪3‬אשר הוא משכיל מא ד | ויגר מפניו‪ )16( :‬וכל ישראל‬
‫ויהודה א הב את דוד | כי הוא יוצא ובא לפניהם‪:‬‬
‫(‪ )17‬וי אמר שאול אל דוד הנה בתי הגדולה מרב א תה אתן לך לאשה אך "היה לי לבן חיל והלחם מל ‪3‬חמות יהוה |‬
‫ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים‪ )18( :‬וי אמר דוד אל שאול מי אנ כי ומי חיי משפחת אבי‬
‫בישראל | כי אהיה חתן למלך‪ )19( :‬ויהי בעת תת את מרב בת שאול לדוד | והיא נתנה לעדריאל המח לתי לאשה‪( :‬‬
‫‪ )20‬ות "אהב מיכל בת שאול את דוד | ויגדו לשאול וישר הדבר בעיניו‪ )21( :‬וי אמר שאול אתננה לו ותהי לו למוקש‬
‫ותהי בו יד פלשתים | וי אמר שאול אל דוד בשתים תתחתן בי היום‪ )22( :‬ויצו שאול את ע‪3‬בדו דברו אל דוד בלט‬
‫לאמ ר הנה חפץ בך המלך וכל עבדו [ע‪3‬בדיו קרי] ‪3‬אהבוך | ועתה התחתן במלך‪ )23( :‬וידברו עבדי שאול באזני דוד‬
‫את הדברים האלה | וי אמר דוד הנקלה בעיניכם התחתן במלך ואנ כי איש רש ונקלה‪ )24( :‬ויגדו עבדי שאול לו‬
‫לאמ ר | כדברים האלה דבר דוד‪:‬‬
‫(‪ )25‬וי אמר שאול כ ה ת אמרו לדוד אין חפץ למלך במ הר כי במאה ערלות פלשתים להנקם בא יבי המלך | ושאול‬
‫חשב להפיל את דוד ביד פלשתים‪ )26( :‬ויגדו ע‪3‬בדיו לדוד את הדברים האלה וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך |‬
‫ואנשיו ויך בפלשתים מאתים איש ויבא דוד את ערל תיהם וימלאום‬ ‫ול א מלאו הימים‪ )27( :‬ויקם דוד וילך הוא ‪3‬‬
‫למלך להתחתן במלך | ויתן לו שאול את מיכל בתו לאשה‪ )28( :‬וירא שאול וידע כי יהוה עם דוד | ומיכל בת שאול‬
‫‪3‬אהבתהו‪ )29( :‬וי אסף שאול לר א מפני דוד עוד | ויהי שאול א יב את דוד כל הימים‪ )30( :‬ויצאו שרי פלשתים |‬
‫ויהי מדי צאתם שכל דוד מכ ל עבדי שאול וייקר שמו מא ד‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר שאול אל יונתן בנו ואל כל ע‪3‬בדיו להמית את דוד | ויהונתן בן שאול חפץ בדוד מא ד‪ )2( :‬ויגד יהונתן לדוד‬
‫ואני אצא ועמדתי ליד אבי‬ ‫לאמ ר מבקש שאול אבי ל ‪3‬המיתך | ועתה השמר נא בב קר וישבת בסתר ונחבאת‪3 )3( :‬‬
‫(‪ )4‬וידבר יהונתן בדוד טוב אל שאול‬ ‫ואני ‪3‬אדבר בך אל אבי | וראיתי מה והגדתי לך‪:‬‬
‫בשדה ‪3‬אשר אתה שם ‪3‬‬
‫יחטא המלך בעבדו בדוד כי לוא חטא לך וכי מע‪3‬שיו טוב לך מא ד‪ )5( :‬וישם את נפשו בכפו‬ ‫אביו | וי אמר אליו אל "‬
‫ויך את הפלשתי ויעש יהוה תשועה גדולה לכל ישראל ראית ותשמח | ולמה ת "חטא בדם נקי להמית את דוד חנם‪( :‬‬
‫‪ )6‬וישמע שאול בקול יהונתן | וישבע שאול חי יהוה אם יומת‪ )7( :‬ויקרא יהונתן לדוד ויגד לו יהונתן את כל‬
‫הדברים האלה | ויבא יהונתן את דוד אל שאול ויהי לפניו כאתמול שלשום‪ )8( :‬ותוסף המלחמה להיות | ויצא דוד‬
‫וחניתו בידו‬ ‫וילחם בפלשתים ויך בהם מכה גדולה וינ>סו מפניו‪ )9( :‬ותהי רוח יהוה רעה אל שאול והוא בביתו יושב ‪3‬‬
‫| ודוד מנגן ביד‪ )10( :‬ויבקש שאול להכות ב ‪3‬חנית בדוד ובקיר ויפטר מפני שאול ויך את ה ‪3‬חנית בקיר | ודוד נס‬
‫וימלט בלילה הוא‪:‬‬
‫(‪ )11‬וישלח שאול מלאכים אל בית דוד לשמרו ול ‪3‬המיתו בב קר | ותגד לדוד מיכל אשתו לאמ ר אם אינך ממלט את‬
‫נפשך הלילה מחר אתה מומת‪ )12( :‬ות רד מיכל את דוד בעד החלון | וילך ויברח וימלט‪ )13( :‬ותקח מיכל את‬
‫התרפים ותשם אל המטה ואת כביר העזים שמה מר ‪3‬אש תיו | ותכס בבגד‪ )14( :‬וישלח שאול מלאכים לקחת את‬
‫דוד | ות אמר ח לה הוא‪:‬‬
‫(‪ )15‬וישלח שאול את המלאכים לראות את דוד לאמ ר | הע‪3‬לו א תו במטה אלי ל ‪3‬המתו‪ )16( :‬ויב או המלאכים והנה‬
‫התרפים אל המטה | וכביר העזים מר ‪3‬אש תיו‪ )17( :‬וי אמר שאול אל מיכל למה ככה רמיתני ותשלחי את א יבי‬
‫וימלט | ות אמר מיכל אל שאול הוא אמר אלי שלחני למה ‪3‬אמיתך‪ )18( :‬ודוד ברח וימלט ויב א אל שמואל הרמתה‬
‫ויגד לו את כל ‪3‬אשר עשה לו שאול | וילך הוא ושמואל וישבו בנוית [בניות קרי]‪ )19( :‬וי>גד לשאול לאמ ר | הנה דוד‬
‫בנוית [בניות קרי] ברמה‪ )20( :‬וישלח שאול מלאכים לקחת את דוד וירא את ל ‪3‬הקת הנביאים נבאים ושמואל ע מד‬
‫נצב ע‪3‬ליהם | ותהי על מל ‪3‬אכי שאול רוח "אל הים ויתנבאו גם המה‪ )21( :‬ויגדו לשאול וישלח מלאכים ‪3‬אחרים‬
‫ויתנבאו גם המה | וי סף שאול וישלח מלאכים שלשים ויתנבאו גם המה‪ )22( :‬וילך גם הוא הרמתה ויב א עד בור‬
‫הגדול ‪3‬אשר בשכו וישאל וי אמר איפ ה שמואל ודוד | וי אמר הנה בנוית [בניות קרי] ברמה‪ )23( :‬וילך שם אל נוית‬
‫[ניות קרי] ברמה | ותהי עליו גם הוא רוח "אל הים וילך הלוך ויתנבא עד ב או בנוית [בניות קרי] ברמה‪ )24( :‬ויפשט‬
‫גם הוא בגדיו ויתנבא גם הוא לפני שמואל ויפ ל ער ם כל היום ההוא וכל הלילה | על כן י אמרו ‪3‬הגם שאול בנביאם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויברח דוד מנוות [מניות קרי] ברמה | ויב א וי אמר לפני יהונתן מה עשיתי מה ע‪3‬וני ומה חטאתי לפני אביך כי‬
‫מבקש את נפשי‪ )2( :‬וי אמר לו חלילה ל א תמות הנה לו [ל א קרי] עשה [יע‪3‬שה קרי] אבי דבר גדול או דבר קט ן ול א‬
‫יגלה את אזני | ומדוע יסתיר אבי ממני את הדבר הזה אין ז את‪ )3( :‬וישבע עוד דוד וי אמר יד ע ידע אביך כי מצאתי‬
‫חן בעיניך וי אמר אל ידע ז את יהונתן פן יעצב | ואולם חי יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות‪ )4( :‬וי אמר‬
‫יהונתן אל דוד | מה ת אמר נפשך ואע"שה לך‪:‬‬
‫(‪ )5‬וי אמר דוד אל יהונתן הנה ח דש מחר ואנ כי יש ב אשב עם המלך ל "אכול | ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב‬
‫השלשית‪ )6( :‬אם פק ד יפקדני אביך | ואמרת נשא ל נשאל ממני דוד לרוץ בית לחם עירו כי זבח הימים שם לכל‬
‫יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו‪ )8( :‬ועשית חסד על‬ ‫המשפחה‪ )7( :‬אם כ ה י אמר טוב שלום לעבדך | ואם חר ה "‬
‫עבדך כי בברית יהוה הבאת את עבדך עמך | ואם יש בי עון ‪3‬המיתני אתה ועד אביך למה זה תביאני‪:‬‬
‫(‪ )9‬וי אמר יהונתן חלילה לך | כי אם יד ע אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ול א א תה אגיד לך‪ )10( :‬וי אמר‬
‫דוד אל יהונתן מי יגיד לי | או מה יענך אביך קשה‪ )11( :‬וי אמר יהונתן אל דוד לכה ונצא השדה | ויצאו שניהם‬
‫השדה‪ )12( :‬וי אמר יהונתן אל דוד יהוה "אל הי ישראל כי אחק ר את אבי כעת מחר השלשית והנה טוב אל דוד |‬
‫ול א אז אשלח אליך וגליתי את אזנך‪ )13( :‬כ ה יע‪3‬שה יהוה ליהונתן וכ ה י סיף כי ייטב אל אבי את הרעה עליך‬
‫וגליתי את אזנך ושלחתיך והלכת לשלום | ויהי יהוה עמך כ ‪3‬אשר היה עם אבי‪ )14( :‬ול א אם עודני חי | ול א תע‪3‬שה‬
‫עמדי חסד יהוה ול א אמות‪ )15( :‬ול א תכרת את חסדך מעם ביתי עד עולם | ול א בהכרת יהוה את א יבי דוד איש‬
‫מעל פני ה ‪3‬אדמה‪ )16( :‬ויכר ת יהונתן עם בית דוד | ובקש יהוה מיד א יבי דוד‪ )17( :‬ויוסף יהונתן להשביע את דוד‬
‫(‪ )18‬וי אמר לו יהונתן מחר ח דש | ונפקדת כי יפקד מושבך‪ )19( :‬ושלשת‬ ‫אהבת נפשו ‪3‬אהבו‪:‬‬
‫אהבתו א תו | כי ‪3‬‬
‫ב ‪3‬‬
‫ואני של שת החצים‬ ‫תרד מא ד ובאת אל המקום ‪3‬אשר נסתרת שם ביום המע‪3‬שה | וישבת אצל האבן האזל‪3 )20( :‬‬
‫צדה אורה | לשלח לי למטרה‪ )21( :‬והנה אשלח את הנער לך מצא את החצים | אם אמ ר א מר לנער הנה החצים‬
‫ממך והנה קחנו וב אה כי שלום לך ואין דבר חי יהוה‪ )22( :‬ואם כ ה א מר לעלם הנה החצים ממך והלאה | לך כי‬
‫(‪ )24‬ויסתר דוד בשדה | ויהי‬ ‫של ‪3‬חך יהוה‪ )23( :‬והדבר ‪3‬אשר דברנו ‪3‬אני ואתה | הנה יהוה ביני ובינך עד עולם‪:‬‬
‫הח דש וישב המלך על [אל קרי] הלחם ל "אכול‪ )25( :‬וישב המלך על מושבו כפעם בפעם אל מושב הקיר ויקם יהונתן‬
‫וישב אבנר מצד שאול | ויפקד מקום דוד‪ )26( :‬ול א דבר שאול מאומה ביום ההוא | כי אמר מקרה הוא בלתי טהור‬
‫(‪ )27‬ויהי ממ ‪F‬חרת הח דש השני ויפקד מקום דוד | וי אמר שאול אל יהונתן בנו מדוע ל א‬ ‫הוא כי ל א טהור‪:‬‬
‫בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם‪ )28( :‬ויען יהונתן את שאול | נשא ל נשאל דוד מעמדי עד בית לחם‪)29( :‬‬
‫וי אמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה לי אחי ועתה אם מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את‬
‫(‪ )30‬ויחר אף שאול ביהונתן וי אמר לו בן נע‪3‬ות המרדות | ‪3‬הלוא ידעתי כי‬ ‫אחי | על כן ל א בא אל >שלחן המלך‪:‬‬
‫ב חר אתה לבן ישי לבשתך ולב שת ערות אמך‪ )31( :‬כי כל הימים ‪3‬אשר בן ישי חי על ה ‪3‬אדמה ל א תכון אתה‬
‫(‪ )32‬ויען יהונתן את שאול אביו | וי אמר אליו למה‬ ‫ומלכותך | ועתה שלח וקח א תו אלי כי בן מות הוא‪:‬‬
‫יומת מה עשה‪ )33( :‬ויטל שאול את ה ‪3‬חנית עליו להכ תו | וידע יהונתן כי כלה היא מעם אביו להמית את דוד‪( :‬‬
‫(‬ ‫‪ )34‬ויקם יהונתן מעם ה >שלחן ב ‪F‬חרי אף | ול א אכל ביום הח דש השני לחם כי נעצב אל דוד כי הכלמו אביו‪:‬‬
‫‪ )35‬ויהי בב קר ויצא יהונתן השדה למועד דוד | ונער קט ן עמו‪ )36( :‬וי אמר לנע‪3‬רו ר>ץ מצא נא את החצים ‪3‬אשר‬
‫אנ כי מורה | הנער רץ והוא ירה החצי להע‪3‬ברו‪ )37( :‬ויב א הנער עד מקום החצי ‪3‬אשר ירה יהונתן | ויקרא יהונתן‬
‫אחרי הנער מהרה חושה אל תע‪3‬מ ד | וילקט נער‬ ‫אחרי הנער וי אמר ‪3‬הלוא החצי ממך והלאה‪ )38( :‬ויקרא יהונתן ‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫יהונתן את החצי [החצים קרי] ויב א אל ‪3‬אד ניו‪ )39( :‬והנער ל א ידע מאומה | אך יהונתן ודוד ידעו את הדבר‪)40( :‬‬
‫ויתן יהונתן את כליו אל הנער ‪3‬אשר לו | וי אמר לו לך הביא העיר‪ )41( :‬הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפ ל לאפיו‬
‫ארצה וישתחו של ש פעמים | וישקו איש את רעהו ויבכו איש את רעהו עד דוד הגדיל‪ )42( :‬וי אמר יהונתן לדוד לך‬
‫לשלום | ‪3‬אשר נשבענו שנינו ‪3‬אנחנו בשם יהוה לאמ ר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרע‪3‬ך עד עולם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויקם וילך | ויהונתן בא העיר‪ )2( :‬ויב א דוד נ בה אל ‪3‬אחימלך הכ הן | "‬
‫ויחרד ‪3‬אחימלך לקראת דוד וי אמר לו‬
‫מדוע אתה לבדך ואיש אין אתך‪ )3( :‬וי אמר דוד ל ‪3‬אחימלך הכ הן המלך צוני דבר וי אמר אלי איש אל ידע מאומה‬
‫ואשר צויתך | ואת הנערים יודעתי אל מקום פל ני אלמוני‪ )4( :‬ועתה מה יש תחת ידך‬ ‫את הדבר ‪3‬אשר אנ כי ש ל ‪3‬חך ‪3‬‬
‫‪3‬חמשה לחם תנה בידי | או הנמצא‪ )5( :‬ויען הכ הן את דוד וי אמר אין לחם ח ל אל תחת ידי | כי אם לחם ק דש יש‬
‫אם נשמרו הנערים אך מאשה‪:‬‬
‫(‪ )6‬ויען דוד את הכ הן וי אמר לו כי אם אשה ‪3‬עצ>רה לנו כתמול שלש ם‬
‫בצאתי ויהיו כלי הנערים ק דש | והוא דרך ח ל ואף כי היום יקדש‬
‫בכלי‪ )7( :‬ויתן לו הכ הן ק דש | כי ל א היה שם לחם כי אם לחם‬
‫הפנים המוסרים מלפני יהוה לשום לחם ח ם ביום הלקחו‪ )8( :‬ושם‬
‫איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני יהוה ושמו ד אג ה ‪3‬אד מי |‬
‫אביר הר עים ‪3‬אשר לשאול‪ )9( :‬וי אמר דוד ל ‪3‬אחימלך ואין יש פ ה‬
‫תחת ידך ‪3‬חנית או חרב | כי גם חרבי וגם כלי ל א לקחתי בידי כי היה‬
‫דבר המלך נחוץ‪ )10( :‬וי אמר הכ הן חרב גלית הפלשתי ‪3‬אשר‬
‫אחרי האפוד אם א תה‬ ‫הכית בעמק האלה הנה היא לוטה בשמלה ‪3‬‬
‫תקח לך קח כי אין אחרת זולתה בזה | וי אמר דוד אין כמוה תננה‬
‫לי‪ )11( :‬ויקם דוד ויברח ביום ההוא מפני שאול | ויב א אל אכיש מלך‬
‫גת‪ )12( :‬וי אמרו עבדי אכיש אליו ‪3‬הלוא זה דוד מלך הארץ | ‪3‬הלוא‬
‫לזה יע‪3‬נו במח לות לאמ ר הכה שאול באלפו [ב ‪3‬אלפיו קרי] ודוד‬
‫‪ )13‬וישם דוד את הדברים האלה בלבבו |‬ ‫ברבבתו [ברבב תיו קרי]‪( :‬‬
‫וירא מא ד מפני אכיש מלך גת‪ )14( :‬וישנו את טעמו בעיניהם‬
‫ויתה לל בידם | ויתו [ויתיו קרי] על דלתות השער ויורד רירו אל‬
‫זקנו‪ )15( :‬וי אמר אכיש אל ע‪3‬בדיו | הנה תראו איש משתגע למה‬
‫תביאו א תו אלי‪3 )16( :‬חסר מ >שגעים אני כי ‪3‬הבאתם את זה להשתגע‬
‫עלי | ‪3‬הזה יבוא אל ביתי‪:‬‬
‫(‪ )1‬וילך דוד משם וימלט אל מערת ‪3‬עד>לם | וישמעו אחיו וכל בית אביו וירדו אליו שמה‪ )2( :‬ויתקבצו אליו כל איש‬
‫מצוק וכל איש ‪3‬אשר לו נ שא וכל איש מר נפש ויהי ע‪3‬ליהם לשר | ויהיו עמו כארבע מאות איש‪ )3( :‬וילך דוד משם‬
‫מצפה מואב | וי אמר אל מלך מואב יצא נא אבי ואמי אתכם עד ‪3‬אשר אדע מה יע‪3‬שה לי "אל הים‪ )4( :‬וינחם את פני‬
‫מלך מואב | וישבו עמו כל ימי "היות דוד במצודה‪ )5( :‬וי אמר גד הנביא אל דוד ל א תשב במצודה לך ובאת לך ארץ‬
‫ואנשים ‪3‬אשר אתו | ושאול יושב בגבעה תחת האשל‬ ‫יהודה | וילך דוד ויב א יער חרת‪ )6( :‬וישמע שאול כי נודע דוד ‪3‬‬
‫וחניתו בידו וכל ע‪3‬בדיו נצבים עליו‪ )7( :‬וי אמר שאול לע‪3‬בדיו הנצבים עליו שמעו נא בני ימיני | גם לכ>לכם יתן‬ ‫ברמה ‪3‬‬
‫בן ישי שדות וכרמים לכ>לכם ישים שרי ‪3‬אלפים ושרי מאות‪ )8( :‬כי קשרתם כ>לכם עלי ואין ג לה את אזני בכרת בני‬
‫(‪ )9‬ויען ד אג ה ‪3‬אד מי‬ ‫עם בן ישי ואין ח לה מכם עלי וג לה את אזני | כי הקים בני את עבדי עלי לא רב כיום הזה‪:‬‬
‫והוא נצב על עבדי שאול וי אמר | ראיתי את בן ישי בא נ בה אל ‪3‬אחימלך בן ‪3‬אחטוב‪ )10( :‬וישאל לו ביהוה וצידה‬
‫נתן לו | ואת חרב גלית הפלשתי נתן לו‪ )11( :‬וישלח המלך לקר א את ‪3‬אחימלך בן ‪3‬אחיטוב הכ הן ואת כל בית אביו‬
‫הכ ‪3‬הנים ‪3‬אשר בנ ב | ויב או כ>לם אל המלך‪ )12( :‬וי אמר שאול שמע נא בן ‪3‬אחיטוב | וי אמר הנני ‪3‬אד ני‪ )13( :‬וי אמר‬
‫אלו [אליו קרי] שאול למה קשרתם עלי אתה ובן ישי | בתתך לו לחם וחרב ושאול לו באל הים לקום אלי לא רב‬
‫וחתן המלך וסר אל משמעתך‬ ‫(‪ )14‬ויען ‪3‬אחימלך את המלך וי אמר | ומי בכל ע‪3‬בדיך כדוד "‬
‫נאמן ‪3‬‬ ‫כיום הזה‪:‬‬
‫ונכבד בביתך‪ )15( :‬היום החל תי לשאול [לשאל קרי] לו באל הים חלילה לי | אל ישם המלך בעבדו דבר בכל בית‬
‫אבי כי ל א ידע עבדך בכל ז את דבר קט ן או גדול‪ )16( :‬וי אמר המלך מות תמות ‪3‬אחימלך | אתה וכל בית אביך‪( :‬‬
‫‪ )17‬וי אמר המלך לרצים הנצבים עליו ס בו והמיתו כ ‪3‬הני יהוה כי גם ידם עם דוד וכי ידעו כי ב רח הוא ול א גלו את‬
‫(‪ )18‬וי אמר המלך לדויג [לדואג קרי]‬ ‫אזנו [אזני קרי] | ול א אבו עבדי המלך לשל ח את ידם לפג ע בכ ‪3‬הני יהוה‪:‬‬
‫וחמשה איש‬ ‫ס ב אתה ופגע בכ ‪3‬הנים | ויס ב דויג [דואג קרי] ה ‪3‬אד מי ויפגע הוא בכ ‪3‬הנים וימת ביום ההוא שמ נים ‪3‬‬
‫וחמור ושה לפי‬ ‫נ שא אפוד בד‪ )19( :‬ואת נ ב עיר הכ ‪3‬הנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק | ושור ‪3‬‬
‫אחרי דוד‪ )21( :‬ויגד אביתר לדוד | כי הרג‬ ‫חרב‪ )20( :‬וימלט בן אחד ל ‪3‬אחימלך בן ‪3‬אחטוב ושמו אביתר | ויברח ‪3‬‬
‫שאול את כ ‪3‬הני יהוה‪ )22( :‬וי אמר דוד לאביתר ידעתי ביום ההוא כי שם דויג [דואג קרי] ה ‪3‬אד מי כי הגד יגיד‬
‫לשאול | אנ כי סב תי בכל נפש בית אביך‪ )23( :‬שבה אתי אל תירא כי ‪3‬אשר יבקש את נפשי יבקש את נפשך | כי‬
‫משמרת אתה עמדי‪:‬‬

‫(‪ )1‬ויגדו לדוד לאמ ר | הנה פלשתים נלחמים בקעילה והמה ש סים את הג‪F‬רנות‪ )2( :‬וישאל דוד ביהוה לאמ ר האלך‬
‫וי אמר יהוה אל דוד לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה‪ )3( :‬וי אמרו אנשי‬ ‫והכיתי בפלשתים האלה |‬
‫(‪ )4‬ויוסף עוד דוד לשא ל‬ ‫דוד אליו הנה ‪3‬אנחנו פ ה ביהודה יראים | ואף כי נלך קעלה אל מערכות פלשתים‪:‬‬
‫ביהוה ויע‪3‬נהו יהוה | וי אמר קום רד קעילה כי ‪3‬אני נ תן את פלשתים בידך‪ )5( :‬וילך דוד ואנשו ‪3‬‬
‫[ואנשיו קרי]‬
‫קעילה וילחם בפלשתים וינהג את מקניהם ויך בהם מכה גדולה | וי שע דוד את י שבי קעילה‪ )6( :‬ויהי בבר ח‬
‫אביתר בן ‪3‬אחימלך אל דוד קעילה | אפוד ירד בידו‪ )7( :‬וי>גד לשאול כי בא דוד קעילה | וי אמר שאול נכר א תו‬
‫"אל הים בידי כי נסגר לבוא בעיר דלתים ובריח‪ )8( :‬וישמע שאול את כל העם למלחמה | לרדת קעילה לצור אל דוד‬
‫(‪ )10‬וי אמר‬ ‫ואל ‪3‬אנשיו‪ )9( :‬וידע דוד כי עליו שאול מ ‪3‬חריש הרעה | וי אמר אל אביתר הכ הן הגישה האפוד‪:‬‬
‫דוד יהוה "אל הי ישראל שמ ע שמע עבדך כי מבקש שאול לבוא אל קעילה | לשחת לעיר בע‪3‬בורי‪3 )11( :‬היסגר>ני בע‪3‬לי‬
‫וי אמר יהוה ירד‪)12( :‬‬ ‫קעילה בידו ‪3‬הירד שאול כ ‪3‬אשר שמע עבדך יהוה "אל הי ישראל הגד נא לעבדך |‬
‫ואנשיו כשש‬ ‫(‪ )13‬ויקם דוד ‪3‬‬ ‫וי אמר דוד ‪3‬היסגרו בע‪3‬לי קעילה א תי ואת ‪3‬אנשי ביד שאול | וי אמר יהוה יסגירו‪:‬‬
‫מאות איש ויצאו מקעלה ויתהלכו ב ‪3‬אשר יתהלכו | ולשאול >הגד כי נמלט דוד מקעילה ויחדל לצאת‪ )14( :‬וישב דוד‬
‫במדבר במצדות וישב בהר במדבר זיף | ויבקשהו שאול כל הימים ול א נתנו "אל הים בידו‪ )15( :‬וירא דוד כי יצא‬
‫שאול לבקש את נפשו | ודוד במדבר זיף בח רשה‪ )16( :‬ויקם יהונתן בן שאול וילך אל דוד ח רשה | ויחזק את ידו‬
‫באל הים‪ )17( :‬וי אמר אליו אל תירא כי ל א תמצ ‪3‬אך יד שאול אבי ואתה תמל ך על ישראל ואנ כי אהיה לך למשנה |‬
‫וגם שאול אבי י דע כן‪ )18( :‬ויכרתו שניהם ברית לפני יהוה | וישב דוד בח רשה ויהונתן הלך לביתו‪ )19( :‬ויע‪3‬לו‬
‫זפים אל שאול הגבעתה לאמ ר | ‪3‬הלוא דוד מסתתר עמנו במצדות בח רשה בגבעת ה ‪3‬חכילה ‪3‬אשר מימין הישימון‪( :‬‬
‫‪ )20‬ועתה לכל אות נפשך המלך לרדת רד | ולנו הסגירו ביד המלך‪ )21( :‬וי אמר שאול ברוכים אתם ליהוה | כי‬
‫‪3‬חמלתם עלי‪ )22( :‬לכו נא הכינו עוד ודעו וראו את מקומו ‪3‬אשר תהיה רגלו מי ראהו שם | כי אמר אלי ערום יערם‬
‫הוא‪ )23( :‬וראו ודעו מכ ל המ ‪3‬חב אים ‪3‬אשר יתחבא שם ושבתם אלי אל נכון והלכתי אתכם | והיה אם ישנו בארץ‬
‫ואנשיו במדבר מעון בע‪3‬רבה אל ימין‬ ‫וחפשתי א תו בכ ל אלפי יהודה‪ )24( :‬ויקומו וילכו זיפה לפני שאול | ודוד ‪3‬‬
‫אחרי דוד‬‫ואנשיו לבקש ויגדו לדוד וירד הסלע וישב במדבר מעון | וישמע שאול וירד ף ‪3‬‬ ‫הישימון‪ )25( :‬וילך שאול ‪3‬‬
‫ואנשיו מצד ההר מזה | ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול ושאול‬ ‫מדבר מעון‪ )26( :‬וילך שאול מצד ההר מזה ודוד ‪3‬‬
‫ואנשיו ע טרים אל דוד ואל ‪3‬אנשיו לתפשם‪ )27( :‬ומלאך בא אל שאול לאמ ר | מ ‪3‬הרה ולכה כי פשטו פלשתים על‬ ‫‪3‬‬
‫אחרי דוד וילך לקראת פלשתים | על כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות‪:‬‬ ‫הארץ‪ )28( :‬וישב שאול מרד ף ‪3‬‬

‫אחרי‬
‫וי (הי כ ‪3‬אשר שב שאול מ ‪3‬‬ ‫(‪ )1‬ויעל דוד משם | וישב במצדות עין ‪)2‬‬
‫גדי‪:‬‬
‫י‪ :‬ויקח שאול של שת‬ ‫גד‪)3‬‬
‫פלשתים | ויגדו לו לאמ ר הנה דוד במדבר עין (‬
‫ואנשיו על פני‬
‫‪3‬אלפים איש בחור מכל ישראל | וילך לבקש את דוד ‪3‬‬
‫צורי היעלים‪ )4( :‬ויב א אל גדרות הצ אן על הדרך ושם מערה ויב א‬
‫וי (אמרו‬ ‫ואנשיו בירכתי המערה י שב‪)5‬‬
‫ים‪:‬‬ ‫שאול להסך את רגליו | ודוד ‪3‬‬
‫אנשי דוד אליו הנה היום ‪3‬אשר אמר יהוה אליך הנה אנ כי נ תן את‬
‫איביך [א יבך קרי] בידך ועשית לו כ ‪3‬אשר יטב בעיניך | ויקם דוד‬
‫אחרי כן ויך לב דוד‬‫ויכר ת את כנף המעיל ‪3‬אשר לשאול בלט‪ )6( :‬ויהי ‪3‬‬
‫א תו | על ‪3‬אשר כרת את כנף ‪3‬אשר לשאול‪ )7( :‬וי אמר ל ‪3‬אנשיו חלילה‬
‫לי מיהוה אם אע"שה את הדבר הזה לאד ני למשיח יהוה לשל ח ידי בו‬
‫הוא‪( ):‬וישסע דוד את ‪3‬אנשיו בדברים ול א נתנם לקום‬ ‫| כי משיח יהוה ‪8‬‬
‫אחרי כן ויצא‬ ‫אל שאול | ושאול קם מהמערה וילך בדרך(‪ )9:‬ויקם דוד ‪3‬‬
‫אחרי שאול לאמ ר ‪3‬אד ני המלך |‬‫מן המערה [מהמערה קרי] ויקרא ‪3‬‬
‫אחריו ויק ד דוד אפים ארצה וישתחו‪ )10( :‬וי אמר דוד‬ ‫ויבט שאול ‪3‬‬
‫‪()11‬‬
‫לשאול למה תשמע את דברי אדם לאמ ר | הנה דוד מבקש רעתך‪:‬‬
‫הנה היום הזה ראו עיניך את ‪3‬אשר נתנך יהוה היום בידי במערה‬
‫ואמר ל ‪3‬הרג‪3‬ך ותחס עליך | וא מר ל א אשלח ידי באד ני כי משיח יהוה‬
‫הוא‪ )12( :‬ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי | כי בכרתי את כנף‬
‫מעילך ול א ‪3‬הרגתיך דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ול א חטאתי לך‬
‫ואתה צ דה את נפשי לקחתה‪ )13( :‬ישפ ט יהוה ביני ובינך ונקמני‬
‫‪ )(14‬כ ‪3‬אשר י אמר משל הקדמ ני מרשעים‬ ‫יהוה ממך | וידי ל א תהיה בך‪:‬‬
‫אחרי מי‬
‫אחרי מי יצא מלך ישראל ‪3‬‬ ‫‪3 )(15‬‬‫יצא רשע | וידי ל א תהיה בך‪:‬‬
‫ד‪ :‬ו(היה יהוה לדין ושפט‬‫אחרי פרע ש אח‪)16‬‬
‫אחרי כלב מת ‪3‬‬‫אתה ר דף | ‪3‬‬
‫ביני ובינך | וירא וירב את ריבי וישפטני מידך‪:‬‬
‫(‪ )17‬ויהי ככלות דוד לדבר את הדברים האלה אל שאול וי אמר שאול ‪3‬הק לך זה בני דוד | וישא שאול ק לו ויבך‪( :‬‬
‫ואני גמלתיך הרעה‪ )19( :‬ואת [ואתה קרי] הגדת‬ ‫‪ )18‬וי אמר אל דוד צדיק אתה ממני | כי אתה גמלתני הטובה ‪3‬‬
‫היום את ‪3‬אשר עשיתה אתי טובה | את ‪3‬אשר סגרני יהוה בידך ול א ‪3‬הרגתני‪ )20( :‬וכי ימצא איש את א יבו ושלחו‬
‫בדרך טובה | ויהוה ישלמך טובה תחת היום הזה ‪3‬אשר עשיתה לי‪ )21( :‬ועתה הנה ידעתי כי מל ך תמלוך | וקמה‬
‫אחרי | ואם תשמיד את שמי מבית אבי‪( :‬‬ ‫בידך ממלכת ישראל‪ )22( :‬ועתה השבעה לי ביהוה אם תכרית את זרעי ‪3‬‬
‫‪ )23‬וישבע דוד לשאול | וילך שאול אל ביתו ודוד ‪3‬‬
‫ואנשיו עלו על המצודה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו ויקבר>הו בביתו ברמה | ויקם דוד וירד אל מדבר פארן‪ )2( :‬ואיש‬
‫במעון ומע‪3‬שהו בכרמל והאיש גדול מא ד ולו צ אן של שת ‪3‬אלפים ואלף עזים | ויהי בגז ז את צ אנו בכרמל‪ )3( :‬ושם‬
‫האיש נבל ושם אשתו ‪3‬אבגיל | והאשה טובת שכל ויפת ת אר והאיש קשה ורע מע‪3‬ללים והוא כלבו [כלבי קרי]‪)4( :‬‬
‫וישמע דוד במדבר | כי ג זז נבל את צ אנו‪ )5( :‬וישלח דוד ע‪3‬שרה נערים | וי אמר דוד לנערים ע‪3‬לו כרמלה ובאתם אל‬
‫ואמרתם כ ה לחי | ואתה שלום וביתך שלום וכ ל ‪3‬אשר לך שלום‪ )7( :‬ועתה‬ ‫נבל ושאלתם לו בשמי לשלום‪3 )6( :‬‬
‫שמעתי כי ג זזים לך | עתה הר עים ‪3‬אשר לך היו עמנו ל א הכלמנום ול א נפקד להם מאומה כל ימי "היותם בכרמל‪( :‬‬
‫‪ )8‬שאל את נעריך ויגידו לך וימצאו הנערים חן בעיניך כי על יום טוב בנו | תנה נא את ‪3‬אשר תמצא ידך לע‪3‬בדיך‬
‫ולבנך לדוד‪ )9( :‬ויב או נע‪3‬רי דוד וידברו אל נבל ככל הדברים האלה בשם דוד | וינוחו‪ )10( :‬ויען נבל את עבדי דוד‬
‫וי אמר מי דוד ומי בן ישי | היום רבו ע‪3‬בדים המתפרצים איש מפני ‪3‬אד ניו‪ )11( :‬ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת‬
‫טבחתי ‪3‬אשר טבחתי לג זזי | ונתתי ל ‪3‬אנשים ‪3‬אשר ל א ידעתי אי מזה המה‪ )12( :‬ויהפכו נע‪3‬רי דוד לדרכם | >‬
‫וישבו‬
‫ויב או ויגדו לו ככ ל הדברים האלה‪ )13( :‬וי אמר דוד ל ‪3‬אנשיו חגרו איש את חרבו ויחגרו איש את חרבו ויחג ר גם‬
‫אחרי דוד כארבע מאות איש ומאתים ישבו על הכלים‪ )14( :‬ול ‪3‬אביגיל אשת נבל הגיד נער אחד‬ ‫דוד את חרבו | ויע‪3‬לו ‪3‬‬
‫מהנערים לאמ ר | הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את ‪3‬אד נינו ויעט בהם‪ )15( :‬וה ‪3‬אנשים ט בים לנו מא ד |‬
‫ול א הכלמנו ול א פקדנו מאומה כל ימי התהלכנו אתם בהיותנו בשדה‪ )16( :‬חומה היו עלינו גם לילה גם יומם | כל‬
‫ימי "היותנו עמם ר עים הצ אן‪ )17( :‬ועתה דעי וראי מה תע‪3‬שי כי כלתה הרעה אל ‪3‬אד נינו ועל כל ביתו | והוא בן‬
‫[אביגיל קרי] ותקח מאתים לחם ושנים נבלי יין וחמש צ אן עשוות [ע‪3‬שוי ת‬ ‫בליעל מדבר אליו‪ )18( :‬ותמהר אבוגיל ‪3‬‬
‫קרי] וחמש סאים קלי ומאה צ >מקים ומאתים דבלים | ותשם על ה ‪3‬חמ רים‪ )19( :‬ות אמר לנעריה עברו לפני הנני‬
‫אחריכם באה | ולאישה נבל ל א הגידה‪ )20( :‬והיה היא ר כבת על ה ‪3‬חמור וי רדת בסתר ההר והנה דוד ‪3‬‬
‫ואנשיו‬ ‫‪3‬‬
‫י רדים לקראתה | ותפג ש א תם‪ )21( :‬ודוד אמר אך לשקר שמרתי את כל ‪3‬אשר לזה במדבר ול א נפקד מכל ‪3‬אשר לו‬
‫מאומה | וישב לי רעה תחת טובה‪ )22( :‬כ ה יע‪3‬שה "אל הים לא יבי דוד וכ ה י סיף | אם אשאיר מכל ‪3‬אשר לו עד הב קר‬
‫משתין בקיר‪ )23( :‬ותרא ‪3‬אביגיל את דוד ותמהר ותרד מעל ה ‪3‬חמור | ותפ ל לאפי דוד על פניה ותשתחו ארץ‪)24( :‬‬
‫ותפ ל על רגליו ות אמר בי ‪3‬אני ‪3‬אד ני העון | ותדבר נא ‪3‬אמתך באזניך ושמע את דברי ‪3‬אמתך‪ )25( :‬אל נא ישים ‪3‬אד ני‬
‫ואני ‪3‬אמתך ל א ראיתי את נע‪3‬רי ‪3‬אד ני‬ ‫את לבו אל איש הבליעל הזה על נבל כי כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו | ‪3‬‬
‫‪3‬אשר שלחת‪ )26( :‬ועתה ‪3‬אד ני חי יהוה וחי נפשך ‪3‬אשר מנע‪3‬ך יהוה מבוא בדמים והושע ידך לך | ועתה יהיו כנבל‬
‫א יביך והמבקשים אל ‪3‬אד ני רעה‪ )27( :‬ועתה הברכה הז את ‪3‬אשר הביא שפחתך לאד ני | ונתנה לנערים המתהלכים‬
‫נאמן כי מל ‪3‬חמות יהוה ‪3‬אד ני נלחם ורעה ל א‬ ‫ברגלי ‪3‬אד ני‪ )28( :‬שא נא לפשע ‪3‬אמתך | כי עש ה יע‪3‬שה יהוה לאד ני בית "‬
‫תמצא בך מימיך‪ )29( :‬ויקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך | והיתה נפש ‪3‬אד ני צרורה בצרור החיים את יהוה‬
‫"אל היך ואת נפש א יביך יקלענה בתוך כף הקלע‪ )30( :‬והיה כי יע‪3‬שה יהוה לאד ני ככ ל ‪3‬אשר דבר את הטובה עליך |‬
‫וצוך לנגיד על ישראל‪ )31( :‬ול א תהיה ז את לך לפוקה ולמכשול לב לאד ני ולשפך דם חנם ולהושיע ‪3‬אד ני לו | והיטב‬
‫יהוה לאד ני וזכרת את ‪3‬אמתך‪ )32( :‬וי אמר דוד ל ‪3‬אביגל | ברוך יהוה "אל הי ישראל ‪3‬אשר שלחך היום הזה‬
‫לקראתי‪ )33( :‬וברוך טעמך וברוכה את | ‪3‬אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים וה שע ידי לי‪ )34( :‬ואולם חי יהוה‬
‫"אל הי ישראל ‪3‬אשר מנעני מהרע א תך | כי לולי מהרת ותבאתי [ותב את קרי] לקראתי כי אם נותר לנבל עד אור‬
‫הב קר משתין בקיר‪ )35( :‬ויקח דוד מידה את ‪3‬אשר הביאה לו | ולה אמר ע‪3‬לי לשלום לביתך ראי שמעתי בקולך‬
‫ואשא פניך‪ )36( :‬ותב א ‪3‬אביגיל אל נבל והנה לו משתה בביתו כמשתה המלך ולב נבל טוב עליו והוא שכ ר עד מא ד |‬
‫ול א הגידה לו דבר קט ן וגדול עד אור הב קר‪ )37( :‬ויהי בב קר בצאת היין מנבל ותגד לו אשתו את הדברים האלה |‬
‫וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן‪ )38( :‬ויהי כע‪3‬שרת הימים | ויג ף יהוה את נבל וימ ת‪ )39( :‬וישמע דוד כי מת נבל‬
‫וי אמר ברוך יהוה ‪3‬אשר רב את ריב חרפתי מיד נבל ואת עבדו חשך מרעה ואת רעת נבל השיב יהוה בר אשו | וישלח‬
‫דוד וידבר ב ‪3‬אביגיל לקחתה לו לאשה‪ )40( :‬ויב או עבדי דוד אל ‪3‬אביגיל הכרמלה | וידברו אליה לאמ ר דוד שלחנו‬
‫אליך לקחתך לו לאשה‪ )41( :‬ותקם ותשתחו אפים ארצה | ות אמר הנה ‪3‬אמתך לשפחה לרח ץ רגלי עבדי ‪3‬אד ני‪)42( :‬‬
‫אחרי מל ‪3‬אכי דוד ותהי לו לאשה‪( :‬‬‫ותמהר ותקם ‪3‬אביגיל ותרכב על ה ‪3‬חמור וחמש נע‪3‬ר תיה הה לכות לרגלה | ותלך ‪3‬‬
‫‪ )43‬ואת ‪3‬אחינ עם לקח דוד מיזרעאל | ותהיין גם שתיהן לו לנשים‪ )44( :‬ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד |‬
‫לפלטי בן ליש ‪3‬אשר מגלים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויב או הזפים אל שאול הגבעתה לאמ ר | ‪3‬הלוא דוד מסתתר בגבעת ה ‪3‬חכילה על פני הישימ ן‪ )2( :‬ויקם שאול וירד‬
‫אל מדבר זיף ואתו של שת ‪3‬אלפים איש בחורי ישראל | לבקש את דוד במדבר זיף‪ )3( :‬ויחן שאול בגבעת ה ‪3‬חכילה‬
‫אחריו המדברה‪ )4( :‬וישלח דוד מרגלים | וידע‬ ‫‪3‬אשר על פני הישימ ן על הדרך | ודוד י שב במדבר וירא כי בא שאול ‪3‬‬
‫כי בא שאול אל נכון‪ )5( :‬ויקם דוד ויב א אל המקום ‪3‬אשר חנה שם שאול וירא דוד את המקום ‪3‬אשר שכב שם שאול‬
‫ואבנר בן נר שר צבאו | ושאול ש כב במעגל והעם ח נים סביבתו [סביב תיו קרי]‪ )6( :‬ויען דוד וי אמר אל ‪3‬אחימלך‬
‫החתי ואל ‪3‬אבישי בן צרויה ‪3‬אחי יואב לאמ ר מי ירד אתי אל שאול אל המ ‪3‬חנה | וי אמר ‪3‬אבישי ‪3‬אני ארד עמך‪)7( :‬‬
‫וחניתו מעוכה בארץ מראשתו [מר ‪3‬אש תיו קרי] | ואבנר‬ ‫ואבישי אל העם לילה והנה שאול ש כב ישן במעגל ‪3‬‬ ‫ויב א דוד ‪3‬‬
‫(‪ )8‬וי אמר ‪3‬אבישי אל דוד סגר "אל הים היום את אויבך בידך | ועתה אכנו‬ ‫והעם ש כבים סביבתו [סביב תיו קרי]‪:‬‬
‫נא ב ‪3‬חנית ובארץ פעם אחת ול א אשנה לו‪ )9( :‬וי אמר דוד אל ‪3‬אבישי אל תשחיתהו | כי מי שלח ידו במשיח יהוה‬
‫ונקה‪:‬‬
‫(‪ )10‬וי אמר דוד חי יהוה כי אם יהוה יגפנו | או יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה‪ )11( :‬חלילה לי מיהוה‬
‫משל ח ידי במשיח יהוה | ועתה קח נא את ה ‪3‬חנית ‪3‬אשר מראשתו [מר ‪3‬אש תיו קרי] ואת צפחת המים ונל‪3‬כה לנו‪)12( :‬‬
‫ויקח דוד את ה ‪3‬חנית ואת צפחת המים מר ‪3‬אש תי שאול וילכו להם | ואין ר אה ואין יודע ואין מקיץ כי כ>לם ישנים‬
‫כי תרדמת יהוה נפלה ע‪3‬ליהם‪ )13( :‬ויע‪3‬ב ר דוד העבר ויע‪3‬מ ד על ר אש ההר מרח ק | רב המקום ביניהם‪ )14( :‬ויקרא‬
‫דוד אל העם ואל אבנר בן נר לאמ ר ‪3‬הלוא תע‪3‬נה אבנר | ויען אבנר וי אמר מי אתה קראת אל המלך‪:‬‬
‫(‪ )15‬וי אמר דוד אל אבנר ‪3‬הלוא איש אתה ומי כמוך בישראל ולמה ל א שמרת אל ‪3‬אד ניך המלך | כי בא אחד העם‬
‫להשחית את המלך ‪3‬אד ניך‪ )16( :‬ל א טוב הדבר הזה ‪3‬אשר עשית חי יהוה כי בני מות אתם ‪3‬אשר ל א שמרתם על‬
‫‪3‬אד ניכם על משיח יהוה | ועתה ראה אי ‪3‬חנית המלך ואת צפחת המים ‪3‬אשר מראשתו [מר ‪3‬אש תיו קרי]‪ )17( :‬ויכר‬
‫שאול את קול דוד וי אמר ‪3‬הקולך זה בני דוד | וי אמר דוד קולי ‪3‬אד ני המלך‪ )18( :‬וי אמר למה זה ‪3‬אד ני ר דף ‪3‬‬
‫אחרי‬
‫עבדו | כי מה עשיתי ומה בידי רעה‪ )19( :‬ועתה ישמע נא ‪3‬אד ני המלך את דברי עבדו | אם יהוה "הסיתך בי ירח מנחה‬
‫נחלת יהוה לאמ ר לך ע‪3‬ב ד "אל הים ‪3‬אחרים‪)20( :‬‬ ‫ואם בני האדם ‪3‬ארורים הם לפני יהוה כי גרשוני היום מהסתפח ב ‪3‬‬
‫ועתה אל יפ ל דמי ארצה מנגד פני יהוה | כי יצא מלך ישראל לבקש את פרע ש אחד כ ‪3‬אשר ירד ף הק רא בהרים‪( :‬‬
‫‪ )21‬וי אמר שאול חטאתי שוב בני דוד כי ל א ארע לך עוד תחת ‪3‬אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה | הנה הסכלתי‬
‫[חנית קרי] המלך | ויע‪3‬ב ר אחד מהנערים ויקחה‪ )23( :‬ויהוה‬ ‫ואשגה הרבה מא ד‪ )22( :‬ויען דוד וי אמר הנה החנית ‪3‬‬
‫ישיב לאיש את צדקתו ואת "א >מנתו | ‪3‬אשר נתנך יהוה היום ביד ול א אביתי לשל ח ידי במשיח יהוה‪ )24( :‬והנה‬
‫כ ‪3‬אשר גדלה נפשך היום הזה בעיני | כן תגדל נפשי בעיני יהוה ויצלני מכל צרה‪:‬‬
‫(‪ )25‬וי אמר שאול אל דוד ברוך אתה בני דוד גם עש ה תע‪3‬שה וגם יכ ל תוכל | וילך דוד לדרכו ושאול שב למקומו‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי אמר דוד אל לבו עתה אספה יום אחד ביד שאול | אין לי טוב כי המלט אמלט אל ארץ פלשתים ונואש ממני‬
‫שאול לבקשני עוד בכל גבול ישראל ונמלטתי מידו‪ )2( :‬ויקם דוד ויע‪3‬ב ר הוא ושש מאות איש ‪3‬אשר עמו | אל אכיש‬
‫ואביגיל‬ ‫בן מעוך מלך גת‪ )3( :‬וישב דוד עם אכיש בגת הוא ‪3‬‬
‫ואנשיו איש וביתו | דוד ושתי נשיו ‪3‬אחינ עם היזרעאלית ‪3‬‬
‫(‪ )5‬וי אמר דוד אל‬ ‫אשת נבל הכרמלית‪ )4( :‬וי>גד לשאול כי ברח דוד גת | ול א יוסף [יסף קרי] עוד לבקשו‪:‬‬
‫אכיש אם נא מצאתי חן בעיניך יתנו לי מקום באחת ערי השדה ואשבה שם | ולמה ישב עבדך בעיר הממלכה עמך‪:‬‬
‫(‪ )6‬ויתן לו אכיש ביום ההוא את צקלג | לכן היתה צקלג למלכי יהודה עד היום הזה‪:‬‬
‫ואנשיו ויפשטו אל‬‫(‪ )7‬ויהי מספר הימים ‪3‬אשר ישב דוד בשדה פלשתים | ימים וארבעה ‪F‬חדשים‪ )8( :‬ויעל דוד ‪3‬‬
‫בואך שורה ועד ארץ מצרים‪ )9( :‬והכה‬ ‫הגשורי והגרזי [והגזרי קרי] והע‪3‬מלקי | כי הנה י שבות הארץ ‪3‬אשר מעולם ‪3‬‬
‫וחמ רים וגמלים ובגדים וישב ויב א אל אכיש‪ )10( :‬וי אמר‬
‫דוד את הארץ ול א יחיה איש ואשה | ולקח צ אן ובקר ‪3‬‬
‫אכיש אל פשטתם היום | וי אמר דוד על נגב יהודה ועל נגב הירחמאלי ואל נגב הקיני‪ )11( :‬ואיש ואשה ל א יחיה‬
‫דוד להביא גת לאמ ר פן יגדו עלינו לאמ ר | כ ה עשה דוד וכ ה משפטו כל הימים ‪3‬אשר ישב בשדה פלשתים‪)12( :‬‬
‫ויאמן אכיש בדוד לאמ ר | הבאש הבאיש בעמו בישראל והיה לי לעבד עולם‪:‬‬ ‫‪3‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בימים ההם ויקבצו פלשתים את מ ‪3‬חניהם לצבא להלחם בישראל | וי אמר אכיש אל דוד יד ע תדע כי אתי‬
‫ואנשיך‪ )2( :‬וי אמר דוד אל אכיש לכן אתה תדע את ‪3‬אשר יע‪3‬שה עבדך | וי אמר אכיש אל דוד לכן‬ ‫תצא במ ‪3‬חנה אתה ‪3‬‬
‫ש מר לר אשי ‪3‬אשימך כל הימים‪:‬‬
‫(‪ )3‬ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל ויקבר>הו ברמה ובעירו | ושאול הסיר הא בות ואת הידע נים מהארץ‪)4( :‬‬
‫ויחנו בגלב ע‪ )5( :‬וירא שאול את מ ‪3‬חנה פלשתים |‬
‫ויחנו בשונם | ויקב ץ שאול את כל ישראל ‪3‬‬ ‫ויקבצו פלשתים ויב או ‪3‬‬
‫ויחרד לבו מא ד‪ )6( :‬וישאל שאול ביהוה ול א ענהו יהוה | גם ב ‪3‬חל מות גם באורים גם בנביאם‪ )7( :‬וי אמר‬‫וירא "‬
‫שאול לע‪3‬בדיו בקשו לי אשת בע‪3‬לת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה | וי אמרו ע‪3‬בדיו אליו הנה אשת בע‪3‬לת אוב בעין‬
‫דור‪ )8( :‬ויתחפש שאול וילבש בגדים ‪3‬אחרים וילך הוא ושני ‪3‬אנשים עמו ויב או אל האשה לילה | וי אמר קסומי‬
‫[ק ‪F‬סמי קרי] נא לי באוב והע‪3‬לי לי את ‪3‬אשר א מר אליך‪ )9( :‬ות אמר האשה אליו הנה אתה ידעת את ‪3‬אשר עשה‬
‫שאול ‪3‬אשר הכרית את הא בות ואת הידע ני מן הארץ | ולמה אתה מתנקש בנפשי ל ‪3‬המיתני‪ )10( :‬וישבע לה שאול‬
‫ביהוה לאמ ר | חי יהוה אם יקרך עון בדבר הזה‪ )11( :‬ות אמר האשה את מי אע‪3‬לה לך | וי אמר את שמואל הע‪3‬לי לי‪:‬‬
‫(‪ )12‬ותרא האשה את שמואל ותזעק בקול גדול | ות אמר האשה אל שאול לאמ ר למה רמיתני ואתה שאול‪)13( :‬‬
‫וי אמר לה המלך אל תיראי כי מה ראית | ות אמר האשה אל שאול "אל הים ראיתי ע לים מן הארץ‪ )14( :‬וי אמר לה‬
‫(‬ ‫מה ת ‪F‬ארו ות אמר איש זקן ע לה והוא ע טה מעיל | וידע שאול כי שמואל הוא ויק ד אפים ארצה וישתחו‪:‬‬
‫‪ )15‬וי אמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להע‪3‬לות א תי | וי אמר שאול צר לי מא ד ופלשתים נלחמים בי ואל הים‬
‫סר מעלי ול א ענני עוד גם ביד הנביאם גם ב ‪3‬חל מות ואקראה לך להודיעני מה אע"שה‪ )16( :‬וי אמר שמואל ולמה‬
‫תשאלני | ויהוה סר מעליך ויהי ערך‪ )17( :‬ויעש יהוה לו כ ‪3‬אשר דבר בידי | ויקרע יהוה את הממלכה מידך ויתנה‬
‫לרע‪3‬ך לדוד‪ )18( :‬כ ‪3‬אשר ל א שמעת בקול יהוה ול א עשית ‪3‬חרון אפו בע‪3‬מלק | על כן הדבר הזה עשה לך יהוה היום‬
‫הזה‪ )19( :‬ויתן יהוה גם את ישראל עמך ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי | גם את מ ‪3‬חנה ישראל יתן יהוה ביד‬
‫פלשתים‪ )20( :‬וימהר שאול ויפ ל מל א קומתו ארצה וירא מא ד מדברי שמואל | גם כ ח ל א היה בו כי ל א אכל לחם‬
‫כל היום וכל הלילה‪ )21( :‬ותבוא האשה אל שאול ותרא כי נבהל מא ד | ות אמר אליו הנה שמעה שפחתך בקולך‬
‫ואשים נפשי בכפי ואשמע את דבריך ‪3‬אשר דברת אלי‪ )22( :‬ועתה שמע נא גם אתה בקול שפחתך ואשמה לפניך פת‬
‫ואכול | ויהי בך כ ח כי תלך בדרך‪ )23( :‬וימאן וי אמר ל א א כל ויפרצו בו ע‪3‬בדיו וגם האשה וישמע לק לם |‬
‫לחם "‬
‫ויקם מהארץ וישב אל המטה‪ )24( :‬ולאשה עגל מרבק בבית ותמהר ותזבחהו | ותקח קמח ותלש ות פהו מצות‪( :‬‬
‫ויקמו וילכו בלילה ההוא‪:‬‬‫‪ )25‬ותגש לפני שאול ולפני ע‪3‬בדיו וי אכלו | >‬
‫(‪ )1‬ויקבצו פלשתים את כל מ ‪3‬חניהם ‪3‬אפקה | וישראל ח נים בעין ‪3‬אשר ביזרעאל‪ )2( :‬וסרני פלשתים ע ברים למאות‬
‫אחר נה עם אכיש‪ )3( :‬וי אמרו שרי פלשתים מה העברים האלה | וי אמר אכיש אל‬ ‫ואנשיו ע ברים ב ‪3‬‬
‫ול ‪3‬אלפים | ודוד ‪3‬‬
‫שרי פלשתים ‪3‬הלוא זה דוד עבד שאול מלך ישראל ‪3‬אשר היה אתי זה ימים או זה שנים ול א מצאתי בו מאומה‬
‫מיום נפלו עד היום הזה‪:‬‬
‫(‪ )4‬ויקצפו עליו שרי פלשתים וי אמרו לו שרי פלשתים השב את האיש ויש ב אל מקומו ‪3‬אשר הפקדתו שם ול א ירד‬
‫עמנו במלחמה ול א יהיה לנו לשטן במלחמה | ובמה יתרצה זה אל ‪3‬אד ניו ‪3‬הלוא בראשי ה ‪3‬אנשים ההם‪3 )5( :‬הלוא זה‬
‫דוד ‪3‬אשר יע‪3‬נו לו במח לות לאמ ר | הכה שאול ב ‪3‬אלפיו ודוד ברבבתו [ברבב תיו קרי]‪ )6( :‬ויקרא אכיש אל דוד‬
‫וי אמר אליו חי יהוה כי ישר אתה וטוב בעיני צאתך וב ‪3‬אך אתי במ ‪3‬חנה כי ל א מצאתי בך רעה מיום ב ‪3‬אך אלי עד‬
‫(‪)8‬‬ ‫היום הזה | ובעיני הסרנים ל א טוב אתה‪ )7( :‬ועתה שוב ולך בשלום | ול א תע‪3‬שה רע בעיני סרני פלשתים‪:‬‬
‫וי אמר דוד אל אכיש כי מה עשיתי ומה מצאת בעבדך מיום ‪3‬אשר הייתי לפניך עד היום הזה | כי ל א אבוא ונלחמתי‬
‫בא יבי ‪3‬אד ני המלך‪ )9( :‬ויען אכיש וי אמר אל דוד ידעתי כי טוב אתה בעיני כמלאך "אל הים | אך שרי פלשתים אמרו‬
‫ל א יע‪3‬לה עמנו במלחמה‪ )10( :‬ועתה השכם בב קר ועבדי ‪3‬אד ניך ‪3‬אשר באו אתך | והשכמתם בב קר ואור לכם ולכו‪( :‬‬
‫ואנשיו ללכת בב קר לשוב אל ארץ פלשתים | ופלשתים עלו יזרעאל‪:‬‬ ‫‪ )11‬וישכם דוד הוא ‪3‬‬
‫ואנשיו צקלג ביום השלישי | וע‪3‬מלקי פשטו אל נגב ואל צקלג ויכו את צקלג וישרפו א תה באש‪( :‬‬ ‫(‪ )1‬ויהי בב א דוד ‪3‬‬
‫ואנשיו אל העיר‬ ‫‪ )2‬וישבו את הנשים ‪3‬אשר בה מקט ן ועד גדול ל א המיתו איש | וינ ‪3‬הגו וילכו לדרכם‪ )3( :‬ויב א דוד ‪3‬‬
‫והנה שרופה באש | ונשיהם ובניהם ובנ תיהם נשבו‪ )4( :‬וישא דוד והעם ‪3‬אשר אתו את קולם ויבכו | עד ‪3‬אשר אין‬
‫ואביגיל אשת נבל הכרמלי‪ )6( :‬ותצר לדוד מא ד כי‬ ‫בהם כ ח לבכות‪ )5( :‬ושתי נשי דוד נשבו | ‪3‬אחינ עם היזרעלית ‪3‬‬
‫אמרו העם לסקלו כי מרה נפש כל העם איש על בנו [בניו קרי] ועל בנ תיו | ויתחזק דוד ביהוה "אל היו‪ )7( :‬וי אמר‬
‫דוד אל אביתר הכ הן בן ‪3‬אחימלך הגישה נא לי האפ ד | ויגש אביתר את האפ ד אל דוד‪ )8( :‬וישאל דוד ביהוה לאמ ר‬
‫אחרי הגדוד הזה האשגנו | וי אמר לו רד ף כי השג תשיג והצל תציל‪ )9( :‬וילך דוד הוא ושש מאות איש ‪3‬אשר‬ ‫ארד ף ‪3‬‬
‫אתו ויב או עד נחל הבשור | והנותרים עמדו‪ )10( :‬וירד ף דוד הוא וארבע מאות איש | ויעמדו מאתים איש ‪3‬אשר‬
‫פגרו מע‪3‬ב ר את נחל הבשור‪ )11( :‬וימצאו איש מצרי בשדה ויקחו א תו אל דוד | ויתנו לו לחם וי אכל ויש >קהו מים‪( :‬‬
‫‪ )12‬ויתנו לו פלח דבלה ושני צ >מקים וי אכל ותשב רוחו אליו | כי ל א אכל לחם ול א שתה מים של שה ימים ושל שה‬
‫לילות‪ )13( :‬וי אמר לו דוד למי אתה ואי מזה אתה | וי אמר נער מצרי אנ כי עבד לאיש ע‪3‬מלקי ויעזבני ‪3‬אד ני כי‬
‫חליתי היום של שה‪3 )14( :‬אנחנו פשטנו נגב הכרתי ועל ‪3‬אשר ליהודה ועל נגב כלב | ואת צקלג שרפנו באש‪)15( :‬‬
‫וי אמר אליו דוד ‪3‬התורדני אל הגדוד הזה | וי אמר השבעה לי באל הים אם תמיתני ואם תסגרני ביד ‪3‬אד ני ואורדך‬
‫אל הגדוד הזה‪ )16( :‬וי רדהו והנה נ >טשים על פני כל הארץ | א כלים וש תים וח גגים בכ ל השלל הגדול ‪3‬אשר לקחו‬
‫מארץ פלשתים ומארץ יהודה‪ )17( :‬ויכם דוד מהנשף ועד הערב למ ‪F‬חרתם | ול א נמלט מהם איש כי אם ארבע‬
‫מאות איש נער ‪3‬אשר רכבו על הגמלים וינ>סו‪ )18( :‬ויצל דוד את כל ‪3‬אשר לקחו ע‪3‬מלק | ואת שתי נשיו הציל דוד‪( :‬‬
‫‪ )19‬ול א נעדר להם מן הקט ן ועד הגדול ועד בנים ובנות ומשלל ועד כל ‪3‬אשר לקחו להם | הכ ל השיב דוד‪ )20( :‬ויקח‬
‫נהגו לפני המקנה ההוא וי אמרו זה שלל דוד‪ )21( :‬ויב א דוד אל מאתים ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר‬ ‫דוד את כל הצ אן והבקר | ‪3‬‬
‫אחרי דוד וי שיב>ם בנחל הבשור ויצאו לקראת דוד ולקראת העם ‪3‬אשר אתו | ויגש דוד את העם וישאל‬ ‫פגרו מלכת ‪3‬‬
‫להם לשלום‪ )22( :‬ויען כל איש רע ובליעל מה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר הלכו עם דוד וי אמרו יען ‪3‬אשר ל א הלכו עמי ל א נתן‬
‫(‪ )23‬וי אמר דוד ל א תע‪3‬שו כן אחי |‬ ‫להם מהשלל ‪3‬אשר הצלנו | כי אם איש את אשתו ואת בניו וינ ‪3‬הגו וילכו‪:‬‬
‫את ‪3‬אשר נתן יהוה לנו וישמ ר א תנו ויתן את הגדוד הבא עלינו בידנו‪ )24( :‬ומי ישמע לכם לדבר הזה | כי כחלק‬
‫(‪ )25‬ויהי מהיום ההוא ומעלה | וישמה לח ק ולמשפט‬ ‫יחל קו‪:‬‬
‫הי רד במלחמה וכחלק הי שב על הכלים יחדו ‪3‬‬
‫לישראל עד היום הזה‪:‬‬
‫(‪ )26‬ויב א דוד אל צקלג וישלח מהשלל לזקני יהודה לרעהו לאמ ר | הנה לכם ברכה משלל א יבי יהוה‪ )27( :‬ל ‪3‬אשר‬
‫(‪ )29‬ול ‪3‬אשר‬ ‫בבית אל ול ‪3‬אשר ברמות נגב ול ‪3‬אשר ביתר‪ )28( :‬ול ‪3‬אשר בע‪3‬ר ער ול ‪3‬אשר בשפמות ול ‪3‬אשר באשתמ ע‪:‬‬
‫ברכל ול ‪3‬אשר בערי הירחמאלי ול ‪3‬אשר בערי הקיני‪ )30( :‬ול ‪3‬אשר בחרמה ול ‪3‬אשר בבור עשן ול ‪3‬אשר בע‪3‬תך‪)31( :‬‬
‫ואנשיו‪:‬‬ ‫ול ‪3‬אשר בחברון | ולכל המק מות ‪3‬אשר התהלך שם דוד הוא ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ופלשתים נלחמים בישראל | וינ>סו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו ‪3‬חללים בהר הגלב ע‪ )2( :‬וידבקו פלשתים‬
‫את שאול ואת בניו | ויכו פלשתים את יהונתן ואת ‪3‬אבינדב ואת מלכי שוע בני שאול‪ )3( :‬ותכבד המלחמה אל שאול‬
‫וימצ >אהו המורים ‪3‬אנשים בקשת | ויחל מא ד מהמורים‪ )4( :‬וי אמר שאול לנ שא כליו של ף חרבך ודקרני בה פן‬
‫יבואו הע‪3‬רלים האלה ודקר>ני והתעללו בי ול א אבה נ שא כליו כי ירא מא ד | ויקח שאול את החרב ויפ ל עליה‪)5( :‬‬
‫וירא נ שא כליו כי מת שאול | ויפ ל גם הוא על חרבו וימת עמו‪ )6( :‬וימת שאול ושל שת בניו ונ שא כליו גם כל ‪3‬אנשיו‬
‫ואשר בעבר הירדן כי נסו אנשי ישראל וכי מתו שאול‬ ‫ביום ההוא יחדו‪ )7( :‬ויראו אנשי ישראל ‪3‬אשר בעבר העמק ‪3‬‬
‫ובניו | ויעזבו את הערים וינ>סו ויב או פלשתים וישבו בהן‪ )8( :‬ויהי ממ ‪F‬חרת ויב או פלשתים לפשט את ה ‪3‬חללים |‬
‫וימצאו את שאול ואת של שת בניו נ פלים בהר הגלב ע‪ )9( :‬ויכרתו את ר אשו ויפשיטו את כליו | וישלחו בארץ‬
‫פלשתים סביב לבשר בית ע‪3‬צביהם ואת העם‪ )10( :‬וישמו את כליו בית עשתרות | ואת גויתו תקעו בחומת בית שן‪:‬‬
‫(‪ )11‬וישמעו אליו י שבי יביש גלעד | את ‪3‬אשר עשו פלשתים לשאול‪ )12( :‬ויקומו כל איש חיל וילכו כל הלילה ויקחו‬
‫את גוית שאול ואת גוי ת בניו מחומת בית שן | ויב או יבשה וישרפו א תם שם‪ )13( :‬ויקחו את עצמ תיהם ויקברו‬
‫תחת האשל ביבשה | ויצ>מו שבעת ימים‪:‬‬
‫ספר שמואל [ב]‬

‫אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את הע‪3‬מלק | וישב דוד בצקלג ימים שנים‪ )2( :‬ויהי ביום השלישי והנה‬ ‫(‪ )1‬ויהי ‪3‬‬
‫ואדמה על ר אשו | ויהי בב או אל דוד ויפ ל ארצה וישתחו‪ )3( :‬וי אמר‬ ‫איש בא מן המ ‪3‬חנה מעם שאול ובגדיו קר>עים ‪3‬‬
‫לו דוד אי מזה תבוא | וי אמר אליו ממ ‪3‬חנה ישראל נמלטתי‪ )4( :‬וי אמר אליו דוד מה היה הדבר הגד נא לי | וי אמר‬
‫וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו‪ )5( :‬וי אמר דוד אל הנער‬ ‫‪3‬אשר נס העם מן המלחמה וגם הרבה נפל מן העם >‬
‫המגיד לו | איך ידעת כי מת שאול ויהונתן בנו‪ )6( :‬וי אמר הנער המגיד לו נקר א נקריתי בהר הגלב ע והנה שאול‬
‫אחריו ויראני | ויקרא אלי וא מר הנני‪ )8( :‬וי אמר לי‬
‫נשען על ‪3‬חניתו | והנה הרכב ובע‪3‬לי הפרשים הדב >קהו‪ )7( :‬ויפן ‪3‬‬
‫מי אתה | ויאמר [וא מר קרי] אליו ע‪3‬מלקי אנ כי‪ )9( :‬וי אמר אלי ע‪3‬מד נא עלי ומ תתני כי ‪3‬אחזני השבץ | כי כל עוד‬
‫אחרי נפלו | ואקח הנזר ‪3‬אשר על ר אשו ואצעדה ‪3‬אשר על‬ ‫ואמ תתהו כי ידעתי כי ל א יחיה ‪3‬‬ ‫נפשי בי‪ )10( :‬ואע"מ ד עליו ‪3‬‬
‫ויחזק דוד בבגדו [בבגדיו קרי] ויקרעם | וגם כל ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר אתו‪ )12( :‬ויספדו‬ ‫ואביאם אל ‪3‬אד ני הנה‪3 )11( :‬‬ ‫זר עו ‪3‬‬
‫ויבכו ויצ>מו עד הערב | על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם יהוה ועל בית ישראל כי נפלו בחרב‪ )13( :‬וי אמר דוד אל‬
‫הנער המגיד לו אי מזה אתה | וי אמר בן איש גר ע‪3‬מלקי אנ כי‪ )14( :‬וי אמר אליו דוד | איך ל א יראת לשל ח ידך‬
‫לשחת את משיח יהוה‪ )15( :‬ויקרא דוד לאחד מהנערים וי אמר גש פגע בו | ויכהו וימ ת‪ )16( :‬וי אמר אליו דוד‬
‫(‪ )17‬ויק נן דוד את הקינה‬ ‫דמיך [דמך קרי] על ר אשך | כי פיך ענה בך לאמ ר אנ כי מ תתי את משיח יהוה‪:‬‬
‫הז את | על שאול ועל יהונתן בנו‪ )18( :‬וי אמר ללמד בני יהודה קשת | הנה כתובה על ספר הישר‪ )19( :‬הצבי ישראל‬
‫על במותיך חלל | איך נפלו גבורים‪ )20( :‬אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצ ת אשקלון | פן תשמחנה בנות פלשתים פן‬
‫תע‪3‬ל זנה בנות הע‪3‬רלים‪ )21( :‬הרי בגלב ע אל טל ואל מטר ע‪3‬ליכם ושדי תרומ ת | כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול‬
‫בלי משיח בשמן‪ )22( :‬מדם ‪3‬חללים מחלב גבורים קשת יהונתן ל א נשוג אחור | וחרב שאול ל א תשוב ריקם‪)23( :‬‬
‫נאהבים והנעימם בחייהם ובמותם ל א נפרדו | מנשרים קלו מ ‪3‬אריות גברו‪ )24( :‬בנות ישראל אל‬ ‫שאול ויהונתן ה "‬
‫שאול בכינה | המלבשכם שני עם ע‪3‬דנים המע‪3‬לה ע‪3‬די זהב על לבושכן‪ )25( :‬איך נפלו גב רים בתוך המלחמה | יהונתן‬
‫אהבת נשים‪ )27( :‬איך נפלו‬ ‫אהבתך לי מ ‪3‬‬‫על במותיך חלל‪ )26( :‬צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מא ד | נפלאתה ‪3‬‬
‫גבורים וי אבדו כלי מלחמה‪:‬‬
‫אחרי כן וישאל דוד ביהוה לאמ ר האע"לה באחת ערי יהודה וי אמר יהוה אליו ע‪3‬לה | וי אמר דוד אנה אע"לה‬ ‫(‪ )1‬ויהי ‪3‬‬
‫ואנשיו ‪3‬אשר‬ ‫ואביגיל אשת נבל הכרמלי‪3 )3( :‬‬ ‫וי אמר חבר נה‪ )2( :‬ויעל שם דוד וגם שתי נשיו | ‪3‬אחינ עם היזרעלית ‪3‬‬
‫עמו הע"לה דוד איש וביתו | וישבו בערי חברון‪ )4( :‬ויב או אנשי יהודה וימשחו שם את דוד למלך על בית יהודה |‬
‫ויגדו לדוד לאמ ר אנשי יביש גלעד ‪3‬אשר קברו את שאול‪ )5( :‬וישלח דוד מלאכים אל אנשי יביש גלעד | וי אמר‬
‫‪3‬אליהם בר>כים אתם ליהוה ‪3‬אשר ע‪3‬שיתם החסד הזה עם ‪3‬אד ניכם עם שאול ותקברו א תו‪ )6( :‬ועתה יעש יהוה עמכם‬
‫ואמת | וגם אנ כי אע"שה אתכם הטובה הז את ‪3‬אשר ע‪3‬שיתם הדבר הזה‪ )7( :‬ועתה ת "חזקנה ידיכם והיו לבני‬ ‫חסד "‬
‫חיל כי מת ‪3‬אד ניכם שאול | וגם א תי משחו בית יהודה למלך ע‪3‬ליהם‪:‬‬
‫(‪ )8‬ואבנר בן נר שר צבא ‪3‬אשר לשאול | לקח את איש ב שת בן שאול ויע‪3‬ברהו מ ‪3‬חנים‪ )9( :‬וימלכהו אל הגלעד ואל‬
‫ה ‪3‬אשורי ואל יזרעאל | ועל אפרים ועל בנימן ועל ישראל כ>ל ה‪:‬‬
‫אחרי דוד‪)11( :‬‬ ‫(‪ )10‬בן ארבעים שנה איש ב שת בן שאול במלכו על ישראל ושתים שנים מלך | אך בית יהודה היו ‪3‬‬
‫(‪ )12‬ויצא אבנר בן‬ ‫ויהי מספר הימים ‪3‬אשר היה דוד מלך בחברון על בית יהודה | שבע שנים וששה ‪F‬חדשים‪:‬‬
‫נר ועבדי איש ב שת בן שאול | ממ ‪3‬חנים גבעונה‪ )13( :‬ויואב בן צרויה ועבדי דוד יצאו ויפגשום על ברכת גבעון יחדו |‬
‫וישבו אלה על הברכה מזה ואלה על הברכה מזה‪ )14( :‬וי אמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים ויש ‪3‬חקו לפנינו |‬
‫ויקמו ויעברו במספר | שנים עשר לבנימן ולאיש ב שת בן שאול ושנים עשר מעבדי דוד‪( :‬‬ ‫יקמו‪> )15( :‬‬‫וי אמר יואב >‬
‫ויחזקו איש בר אש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדו | ויקרא למקום ההוא חלקת הצ>רים ‪3‬אשר בגבעון‪)17( :‬‬ ‫‪3 )16‬‬
‫ותהי המלחמה קשה עד מא ד ביום ההוא | וינגף אבנר ואנשי ישראל לפני עבדי דוד‪ )18( :‬ויהיו שם של שה בני‬
‫אחרי אבנר | ול א‬ ‫ואבישי וע‪3‬שהאל | וע‪3‬שהאל קל ברגליו כאחד הצבים ‪3‬אשר בשדה‪ )19( :‬וירד ף ע‪3‬שהאל ‪3‬‬ ‫צרויה יואב ‪3‬‬
‫אחריו וי אמר האתה זה ע‪3‬שהאל | וי אמר אנ כי‪( :‬‬ ‫אחרי אבנר‪ )20( :‬ויפן אבנר ‪3‬‬ ‫נטה ללכת על הימין ועל השמ אול מ ‪3‬‬
‫ואח ז לך אחד מהנערים וקח לך את ‪3‬חלצתו | ול א אבה ע‪3‬שהאל‬ ‫‪ )21‬וי אמר לו אבנר נטה לך על ימינך או על שמ אלך "‬
‫אחרי | למה אככה ארצה ואיך אשא פני אל יואב‬ ‫אחריו‪ )22( :‬וי סף עוד אבנר לאמ ר אל ע‪3‬שהאל סור לך מ ‪3‬‬ ‫לסור מ ‪3‬‬
‫אחריו ויפל שם וימת תחתו [תחתיו‬ ‫אחרי ה ‪3‬חנית אל הח מש ותצא ה ‪3‬חנית מ ‪3‬‬‫אחיך‪ )23( :‬וימאן לסור ויכהו אבנר ב ‪3‬‬
‫אחרי אבנר | והשמש‬ ‫ואבישי ‪3‬‬‫קרי] | ויהי כל הבא אל המקום ‪3‬אשר נפל שם ע‪3‬שהאל וימ ת ויע‪3‬מ דו‪ )24( :‬וירדפו יואב ‪3‬‬
‫אחרי אבנר ויהיו ל ‪3‬אג>דה‬ ‫באה והמה באו עד גבעת אמה ‪3‬אשר על פני גיח דרך מדבר גבעון‪ )25( :‬ויתקבצו בני בנימן ‪3‬‬
‫אחת | ויעמדו על ר אש גבעה אחת‪ )26( :‬ויקרא אבנר אל יואב וי אמר ‪3‬הלנצח ת אכל חרב ‪3‬הלוא ידעתה כי מרה‬
‫אחרי ‪3‬אחיהם‪ )27( :‬וי אמר יואב חי ה "אל הים כי לולא דברת | כי‬ ‫אחרונה | ועד מתי ל א ת אמר לעם לשוב מ ‪3‬‬‫תהיה ב ‪3‬‬
‫אחרי ישראל |‬ ‫אחרי אחיו‪ )28( :‬ויתקע יואב בשופר ויעמדו כל העם ול א ירדפו עוד ‪3‬‬ ‫אז מהב קר נע‪3‬לה העם איש מ ‪3‬‬
‫ואנשיו הלכו בע‪3‬רבה כ ל הלילה ההוא | ויעברו את הירדן וילכו כל הבתרון ויב או‬ ‫ול א יספו עוד להלחם‪ )29( :‬ואבנר ‪3‬‬
‫אחרי אבנר ויקב ץ את כל העם | ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש וע‪3‬שה אל‪ )31( :‬ועבדי‬
‫מ ‪3‬חנים‪ )30( :‬ויואב שב מ ‪3‬‬
‫דוד הכו מבנימן ובאנשי אבנר | של ש מאות וששים איש מתו‪ )32( :‬וישאו את ע‪3‬שהאל ויקבר>הו בקבר אביו ‪3‬אשר‬
‫ואנשיו ויא ר להם בחברון‪:‬‬
‫בית לחם | וילכו כל הלילה יואב ‪3‬‬
‫(‪ )2‬וילדו‬ ‫(‪ )1‬ותהי המלחמה ‪3‬אר>כה בין בית שאול ובין בית דוד | ודוד ה לך וחזק ובית שאול ה לכים ודלים‪:‬‬
‫[ויולדו קרי] לדוד בנים בחברון | ויהי בכורו אמנון ל ‪3‬אחינ עם היזרעאלת‪ )3( :‬ומשנהו כלאב לאביגל [ל ‪3‬אביגיל קרי]‬
‫אשת נבל הכרמלי | והשלשי אבשלום בן מע‪3‬כה בת תלמי מלך גשור‪ )4( :‬והרביעי ‪3‬אד ניה בן חגית | וה ‪3‬חמישי שפטיה‬
‫בן ‪3‬אביטל‪ )5( :‬והששי יתרעם לעגלה אשת דוד | אלה י>לדו לדוד בחברון‪:‬‬
‫(‪ )6‬ויהי בהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד | ואבנר היה מתחזק בבית שאול‪ )7( :‬ולשאול פלגש ושמה‬
‫רצפה בת איה | וי אמר אל אבנר מדוע באתה אל פילגש אבי‪ )8( :‬ויחר לאבנר מא ד על דברי איש ב שת וי אמר‬
‫‪3‬הר אש כלב אנ כי ‪3‬אשר ליהודה היום אע"שה חסד עם בית שאול אביך אל אחיו ואל מרעהו ול א המציתך ביד דוד |‬
‫ותפק ד עלי ע‪3‬ון האשה היום‪ )9( :‬כ ה יע‪3‬שה "אל הים לאבנר וכ ה י סיף לו | כי כ ‪3‬אשר נשבע יהוה לדוד כי כן אע"שה לו‪:‬‬
‫(‪ )10‬להע‪3‬ביר הממלכה מבית שאול | ולהקים את כסא דוד על ישראל ועל יהודה מדן ועד באר שבע‪ )11( :‬ול א יכ ל‬
‫עוד להשיב את אבנר דבר | מיראתו א תו‪ )12( :‬וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתו [תחתיו קרי] לאמ ר למי ארץ |‬
‫לאמ ר כרתה בריתך אתי והנה ידי עמך להסב אליך את כל ישראל‪ )13( :‬וי אמר טוב ‪3‬אני אכר ת אתך ברית | אך‬
‫יאך את מיכל בת שאול בב ‪3‬אך לראות את פני‪:‬‬ ‫דבר אחד אנ כי ש אל מאתך לאמ ר ל א תראה את פני כי אם לפני "הב ‪3‬‬
‫(‪ )14‬וישלח דוד מלאכים אל איש ב שת בן שאול לאמ ר | תנה את אשתי את מיכל ‪3‬אשר ארשתי לי במאה‬
‫ערלות פלשתים‪ )15( :‬וישלח איש ב שת ויקחה מעם איש | מעם פלטיאל בן לוש [ליש קרי]‪ )16( :‬וילך אתה אישה‬
‫אחריה עד ב >חרים | וי אמר אליו אבנר לך שוב ויש ב‪ )17( :‬ודבר אבנר היה עם זקני ישראל לאמ ר | גם‬ ‫הלוך ובכ ה ‪3‬‬
‫תמול גם שלש ם "הייתם מבקשים את דוד למלך ע‪3‬ליכם‪ )18( :‬ועתה ע‪3‬שו | כי יהוה אמר אל דוד לאמ ר ביד דוד עבדי‬
‫הושיע את עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל א יביהם‪ )19( :‬וידבר גם אבנר באזני בנימין | וילך גם אבנר לדבר‬
‫באזני דוד בחברון את כל ‪3‬אשר טוב בעיני ישראל ובעיני כל בית בנימן‪ )20( :‬ויב א אבנר אל דוד חברון ואתו עשרים‬
‫‪3‬אנשים | ויעש דוד לאבנר ול ‪3‬אנשים ‪3‬אשר אתו משתה‪ )21( :‬וי אמר אבנר אל דוד אקומה ואלכה ואקבצה אל ‪3‬אד ני‬
‫המלך את כל ישראל ויכרתו אתך ברית ומלכת בכ ל ‪3‬אשר תאוה נפשך | וישלח דוד את אבנר וילך בשלום‪)22( :‬‬
‫והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד ושלל רב עמם הביאו | ואבנר איננו עם דוד בחברון כי שלחו וילך בשלום‪)23( :‬‬
‫ויואב וכל הצבא ‪3‬אשר אתו באו | ויגדו ליואב לאמ ר בא אבנר בן נר אל המלך וישלחהו וילך בשלום‪ )24( :‬ויב א‬
‫יואב אל המלך וי אמר מה עשיתה | הנה בא אבנר אליך למה זה שלחתו וילך הלוך‪ )25( :‬ידעת את אבנר בן נר כי‬
‫לפת תך בא | ולדעת את מוצ ‪3‬אך ואת מבואך [מובאך קרי] ולדעת את כל ‪3‬אשר אתה ע שה‪ )26( :‬ויצא יואב מעם דוד‬
‫אחרי אבנר וישבו א תו מבור הסרה | ודוד ל א ידע‪ )27( :‬וישב אבנר חברון ויטהו יואב אל תוך‬ ‫וישלח מלאכים ‪3‬‬
‫השער לדבר אתו בשלי | ויכהו שם הח מש וימת בדם ע‪3‬שה אל אחיו‪ )28( :‬וישמע דוד מ ‪3‬‬
‫אחרי כן וי אמר נקי אנ כי‬
‫יחלו על ר אש יואב ואל כל בית אביו | ואל יכרת מבית יואב‬ ‫וממלכתי מעם יהוה עד עולם | מדמי אבנר בן נר‪> )29( :‬‬
‫ואבישי אחיו הרגו לאבנר | על ‪3‬אשר המית את ע‪3‬שהאל‬ ‫וחסר לחם‪ )30( :‬ויואב ‪3‬‬
‫זב ומצ רע ומ ‪3‬חזיק בפלך ונ פל בחרב ‪3‬‬
‫‪3‬אחיהם בגבעון במלחמה‪:‬‬
‫(‪ )31‬וי אמר דוד אל יואב ואל כל העם ‪3‬אשר אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר | והמלך דוד ה לך‬
‫אחרי המטה‪ )32( :‬ויקברו את אבנר בחברון | וישא המלך את קולו ויבך אל קבר אבנר ויבכו כל העם‪:‬‬ ‫‪3‬‬
‫(‪ )33‬ויק נן המלך אל אבנר וי אמר | הכמות נבל ימות אבנר‪ )34( :‬ידך ל א ‪3‬א >סרות ורגליך ל א לנ >חשתים >הגשו כנפול‬
‫לפני בני עולה נפלת | וי ספו כל העם לבכות עליו‪ )35( :‬ויב א כל העם להברות את דוד לחם בעוד היום | וישבע דוד‬
‫לאמ ר כ ה יע‪3‬שה לי "אל הים וכ ה י סיף כי אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל מאומה‪ )36( :‬וכל העם הכירו‬
‫וייטב בעיניהם | ככ ל ‪3‬אשר עשה המלך בעיני כל העם טוב‪ )37( :‬וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא | כי ל א היתה‬
‫מהמלך להמית את אבנר בן נר‪:‬‬
‫(‪ )38‬וי אמר המלך אל ע‪3‬בדיו | ‪3‬הלוא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל‪ )39( :‬ואנ כי היום רך ומשוח מלך‬
‫וה ‪3‬אנשים האלה בני צרויה קשים ממני | ישלם יהוה לע שה הרעה כרעתו‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישמע בן שאול כי מת אבנר בחברון וירפו ידיו | וכל ישראל נבהלו‪ )2( :‬ושני ‪3‬אנשים שרי גדודים היו בן שאול‬
‫שם האחד בע‪3‬נה ושם השני רכב בני רמון הבאר תי מבני בנימן | כי גם בארות תחשב על בנימן‪ )3( :‬ויברחו‬
‫הבאר תים גתימה | ויהיו שם גרים עד היום הזה‪ )4( :‬וליהונתן בן שאול בן נכה רגלים | בן חמש שנים היה בב א‬
‫ש >מעת שאול ויהונתן מיזרעאל ותשאהו א מנתו ותנ ס ויהי בחפזה לנוס ויפ ל ויפסח ושמו מפיב שת‪ )5( :‬וילכו בני‬
‫רמון הבאר תי רכב ובע‪3‬נה ויב או כח ם היום אל בית איש ב שת | והוא ש כב את משכב הצ ‪F‬הרים‪ )6( :‬והנה באו עד‬
‫תוך הבית ל קחי חטים ויכ>הו אל הח מש | ורכב ובע‪3‬נה אחיו נמלטו‪ )7( :‬ויב או הבית והוא ש כב על מטתו ב ‪3‬חדר‬
‫משכבו ויכ>הו וימ >תהו ויסירו את ר אשו | ויקחו את ר אשו וילכו דרך הע‪3‬רבה כל הלילה‪ )8( :‬ויבאו את ר אש איש‬
‫ב שת אל דוד חברון וי אמרו אל המלך הנה ר אש איש ב שת בן שאול א יבך ‪3‬אשר בקש את נפשך | ויתן יהוה לאד ני‬
‫המלך נקמות היום הזה משאול ומזרעו‪ )9( :‬ויען דוד את רכב ואת בע‪3‬נה אחיו בני רמון הבאר תי וי אמר להם | חי‬
‫יהוה ‪3‬אשר פדה את נפשי מכל צרה‪ )10( :‬כי המגיד לי לאמ ר הנה מת שאול והוא היה כמבשר בעיניו וא ‪3‬חזה בו‬
‫ואהרגהו בצקלג | ‪3‬אשר לתתי לו בש רה‪ )11( :‬אף כי ‪3‬אנשים רשעים הרגו את איש צדיק בביתו על משכבו | ועתה‬
‫‪3‬הלוא ‪3‬אבקש את דמו מידכם ובערתי אתכם מן הארץ‪ )12( :‬ויצו דוד את הנערים ויהרגום ויקצצו את ידיהם ואת‬
‫רגליהם ויתלו על הברכה בחברון | ואת ר אש איש ב שת לקחו ויקברו בקבר אבנר בחברון‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויב או כל שבטי ישראל אל דוד חברונה | וי אמרו לאמ ר הננו‬

‫עצמך ובשרך ‪3‬אנחנו‪ )2( :‬גם אתמול גם שלשום בהיות שאול מלך‬
‫עלינו אתה הייתה מוציא [המוציא קרי] והמבי [והמביא קרי] את‬
‫ישראל | וי אמר יהוה לך אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה‬
‫לנגיד על ישראל‪ )3( :‬ויב או כל זקני ישראל אל המלך חברונה ויכר ת‬
‫להם המלך דוד ברית בחברון לפני יהוה | וימשחו את דוד למלך על‬
‫ישראל‪:‬‬
‫(‪ )4‬בן של שים שנה דוד במלכו | ארבעים שנה מלך‪ )5( :‬בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה ‪F‬חדשים | ובירושל ם‬
‫ואנשיו ירושל ם אל היב>סי יושב הארץ | וי אמר לדוד‬‫מלך של שים ושל ש שנה על כל ישראל ויהודה‪ )6( :‬וילך המלך ‪3‬‬
‫לאמ ר ל א תבוא הנה כי אם "הסירך העורים והפסחים לאמ ר ל א יבוא דוד הנה‪ )7( :‬וילכ ד דוד את מצ>דת ציון | היא‬
‫עיר דוד‪ )8( :‬וי אמר דוד ביום ההוא כל מכה יב>סי ויגע בצנור ואת הפסחים ואת העורים שנאו [שנ>אי קרי] נפש דוד‬
‫| על כן י אמרו עור ופסח ל א יבוא אל הבית‪ )9( :‬וישב דוד במצ>דה ויקרא לה עיר דוד | ויבן דוד סביב מן המלוא‬
‫וביתה‪ )10( :‬וילך דוד הלוך וגדול | ויהוה "אל הי צבאות עמו‪:‬‬
‫(‪ )11‬וישלח חירם מלך צ ר מלאכים אל דוד וע‪3‬צי ‪3‬ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר | ויבנו בית לדוד‪ )12( :‬וידע דוד‬
‫(‪ )13‬ויקח דוד עוד פלגשים ונשים‬ ‫כי "הכינו יהוה למלך על ישראל | וכי נשא ממלכתו בע‪3‬בור עמו ישראל‪:‬‬
‫אחרי ב או מחברון | ויולדו עוד לדוד בנים ובנות‪ )14( :‬ואלה שמות היל דים לו בירושל ם | שמוע ושובב‬ ‫מירושל ם ‪3‬‬
‫ואליפלט‪:‬‬
‫ואלישמע ואלידע "‬‫ואלישוע ונפג ויפיע‪" )16( :‬‬
‫ונתן ושל מ ה‪ )15( :‬ויבחר "‬
‫(‪ )17‬וישמעו פלשתים כי משחו את דוד למלך על ישראל ויע‪3‬לו כל פלשתים לבקש את דוד | וישמע דוד וירד אל‬
‫המצודה‪ )18( :‬ופלשתים באו | וינטשו בעמק רפאים‪ )19( :‬וישאל דוד ביהוה לאמ ר האע"לה אל פלשתים ‪3‬התתנם‬
‫בידי | וי אמר יהוה אל דוד ע‪3‬לה כי נת ן אתן את הפלשתים בידך‪ )20( :‬ויב א דוד בבעל פרצים ויכם שם דוד וי אמר‬
‫פרץ יהוה את א יבי לפני כפרץ מים | על כן קרא שם המקום ההוא בעל פרצים‪ )21( :‬ויעזבו שם את ע‪3‬צביהם |‬
‫ואנשיו‪:‬‬
‫וישאם דוד ‪3‬‬
‫אחריהם‬ ‫(‪ )22‬וי ספו עוד פלשתים לע‪3‬לות | וינטשו בעמק רפאים‪ )23( :‬וישאל דוד ביהוה וי אמר ל א תע‪3‬לה | הסב אל ‪3‬‬
‫ובאת להם ממול בכאים‪ )24( :‬ויהי בשמעך [כשמע‪3‬ך קרי] את קול צעדה בראשי הבכאים אז ת "חרץ | כי אז יצא‬
‫יהוה לפניך להכות במ ‪3‬חנה פלשתים‪ )25( :‬ויעש דוד כן כ ‪3‬אשר צוהו יהוה | ויך את פלשתים מגבע עד ב ‪3‬אך גזר‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי סף עוד דוד את כל בחור בישראל של שים אלף‪ )2( :‬ויקם וילך דוד וכל העם ‪3‬אשר אתו מבע‪3‬לי יהודה | להע‪3‬לות‬
‫משם את ‪3‬ארון ה "אל הים ‪3‬אשר נקרא שם שם יהוה צבאות י שב הכר>בים עליו‪ )3( :‬וירכבו את ‪3‬ארון ה "אל הים אל‬
‫ע‪3‬גלה ‪3‬חדשה ויש >אהו מבית ‪3‬אבינדב ‪3‬אשר בגבעה | וע>זא ואחיו בני ‪3‬אבינדב נ ‪3‬הגים את הע‪3‬גלה ‪3‬חדשה‪ )4( :‬ויש >אהו‬
‫מבית ‪3‬אבינדב ‪3‬אשר בגבעה עם ‪3‬ארון ה "אל הים | ואחיו ה לך לפני הארון‪ )5( :‬ודוד וכל בית ישראל מש ‪3‬חקים לפני‬
‫יהוה בכ ל ע‪3‬צי ברושים | ובכנ רות ובנבלים וב >תפים ובמנענעים ובצלצלים‪ )6( :‬ויב או עד ג רן נכון | וישלח ע>זא אל‬
‫‪3‬ארון ה "אל הים וי אחז בו כי שמטו הבקר‪ )7( :‬ויחר אף יהוה בע>זה ויכהו שם ה "אל הים על השל | וימת שם עם ‪3‬ארון‬
‫ה "אל הים‪ )8( :‬ויחר לדוד על ‪3‬אשר פרץ יהוה פרץ בע>זה | ויקרא למקום ההוא פרץ ע>זה עד היום הזה‪ )9( :‬וירא דוד‬
‫את יהוה ביום ההוא | וי אמר איך יבוא אלי ‪3‬ארון יהוה‪ )10( :‬ול א אבה דוד להסיר אליו את ‪3‬ארון יהוה על עיר דוד |‬
‫ויטהו דוד בית ע בד "אדום הגתי‪ )11( :‬וישב ‪3‬ארון יהוה בית ע בד "אד ם הגתי של שה ‪F‬חדשים | ויברך יהוה את ע בד‬
‫"אד ם ואת כל ביתו‪ )12( :‬וי>גד למלך דוד לאמ ר ברך יהוה את בית ע בד "אד ם ואת כל ‪3‬אשר לו בע‪3‬בור ‪3‬ארון ה "אל הים |‬
‫וילך דוד ויעל את ‪3‬ארון ה "אל הים מבית ע בד "אד ם עיר דוד בשמחה‪ )13( :‬ויהי כי צע‪3‬דו נ שאי ‪3‬ארון יהוה ששה‬
‫צעדים | ויזבח שור ומריא‪ )14( :‬ודוד מכרכר בכל ע ז לפני יהוה | ודוד חגור אפוד בד‪ )15( :‬ודוד וכל בית ישראל‬
‫מע‪3‬לים את ‪3‬ארון יהוה | בתרועה ובקול שופר‪ )16( :‬והיה ‪3‬ארון יהוה בא עיר דוד | ומיכל בת שאול נשקפה בעד‬
‫החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני יהוה ותבז לו בלבה‪ )17( :‬ויבאו את ‪3‬ארון יהוה ויצגו א תו במקומו‬
‫בתוך הא הל ‪3‬אשר נטה לו דוד | ויעל דוד ע לות לפני יהוה ושלמים‪ )18( :‬ויכל דוד מהע‪3‬לות העולה והשלמים | ויברך‬
‫את העם בשם יהוה צבאות‪ )19( :‬ויחלק לכל העם לכל ‪3‬המון ישראל למאיש ועד אשה לאיש חלת לחם אחת ואשפר‬
‫ואשישה אחת | וילך כל העם איש לביתו‪ )20( :‬וישב דוד לברך את ביתו | ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד‬ ‫אחד ‪3‬‬
‫ות אמר מה נכבד היום מלך ישראל ‪3‬אשר נגלה היום לעיני אמהות ע‪3‬בדיו כהגלות נגלות אחד הרקים‪ )21( :‬וי אמר‬
‫דוד אל מיכל לפני יהוה ‪3‬אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצו ת א תי נגיד על עם יהוה על ישראל | ושחקתי לפני‬
‫יהוה‪ )22( :‬ונקל תי עוד מז את והייתי שפל בעיני | ועם ה ‪3‬אמהות ‪3‬אשר אמרת עמם אכבדה‪ )23( :‬ולמיכל בת שאול‬
‫ל א היה לה ילד | עד יום מותה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי כי ישב המלך בביתו | ויהוה הניח לו מסביב מכל א יביו‪ )2( :‬וי אמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנ כי‬
‫וארון ה "אל הים י שב בתוך היריעה‪ )3( :‬וי אמר נתן אל המלך כ ל ‪3‬אשר בלבבך לך ע‪3‬שה | כי יהוה‬ ‫יושב בבית ‪3‬ארזים | ‪3‬‬
‫עמך‪ )4( :‬ויהי בלילה ההוא | ויהי דבר יהוה אל נתן לאמ ר‪ )5( :‬לך ואמרת אל עבדי אל דוד כ ה אמר יהוה |‬
‫האתה תבנה לי בית לשבתי‪ )6( :‬כי ל א ישבתי בבית למיום הע‪3‬ל תי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה | ואהיה‬
‫מתהלך בא הל ובמשכן‪ )7( :‬בכ ל ‪3‬אשר התהלכתי בכל בני ישראל ‪3‬הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל ‪3‬אשר צויתי‬
‫לרעות את עמי את ישראל לאמ ר | למה ל א בניתם לי בית ‪3‬ארזים‪ )8( :‬ועתה כ ה ת אמר לעבדי לדוד כ ה אמר יהוה‬
‫צבאות ‪3‬אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצ אן | להיות נגיד על עמי על ישראל‪ )9( :‬ואהיה עמך בכ ל ‪3‬אשר הלכת‬
‫ואכרתה את כל א יביך מפניך | ועשתי לך שם גדול כשם הגד לים ‪3‬אשר בארץ‪ )10( :‬ושמתי מקום לעמי לישראל‬
‫ונטעתיו ושכן תחתיו ול א ירגז עוד | ול א י סיפו בני עולה לענותו כ ‪3‬אשר בראשונה‪ )11( :‬ולמן היום ‪3‬אשר צויתי‬
‫והניח תי לך מכל א יביך | והגיד לך יהוה כי בית יע‪3‬שה לך יהוה‪ )12( :‬כי ימלאו ימיך ושכבת‬ ‫ש פטים על עמי ישראל ‪3‬‬
‫והכינ תי את ממלכתו‪ )13( :‬הוא יבנה בית לשמי | וכ ננתי‬ ‫אחריך ‪3‬אשר יצא ממעיך | ‪3‬‬ ‫והקימ תי את זרע‪3‬ך ‪3‬‬‫את ‪3‬אב תיך ‪3‬‬
‫את כסא ממלכתו עד עולם‪3 )14( :‬אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן | ‪3‬אשר בהע‪3‬ותו וה כחתיו בשבט ‪3‬אנשים ובנגעי‬
‫בני אדם‪ )15( :‬וחסדי ל א יסור ממנו | כ ‪3‬אשר ‪3‬הסר תי מעם שאול ‪3‬אשר ‪3‬הסר תי מלפניך‪ )16( :‬ונאמן ביתך וממלכתך‬
‫(‬ ‫עד עולם לפניך | כס ‪3‬אך יהיה נכון עד עולם‪ )17( :‬ככ ל הדברים האלה וככ ל החזיון הזה | כן דבר נתן אל דוד‪:‬‬
‫‪ )18‬ויב א המלך דוד וישב לפני יהוה | וי אמר מי אנ כי ‪3‬אד ני יהוה ומי ביתי כי ‪3‬הביא תני עד ‪3‬הל ם‪ )19( :‬ותקטן עוד‬
‫ז את בעיניך ‪3‬אד ני יהוה ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק | וז את תורת האדם ‪3‬אד ני יהוה‪ )20( :‬ומה יוסיף דוד עוד‬
‫לדבר אליך | ואתה ידעת את עבדך ‪3‬אד ני יהוה‪ )21( :‬בע‪3‬בור דברך וכלבך עשית את כל הגדולה הז את | להודיע את‬
‫עבדך‪ )22( :‬על כן גדלת ‪3‬אד ני יהוה | כי אין כמוך ואין "אל הים זולתך בכ ל ‪3‬אשר שמענו באזנינו‪ )23( :‬ומי כעמך‬
‫כישראל גוי אחד בארץ | ‪3‬אשר הלכו "אל הים לפדות לו לעם ולשום לו שם ולע‪3‬שות לכם הגדולה ונ ראות לארצך מפני‬
‫עמך ‪3‬אשר פדית לך ממצרים גוים ואל היו‪ )24( :‬ותכונן לך את עמך ישראל לך לעם עד עולם | ואתה יהוה היית להם‬
‫(‪ )25‬ועתה יהוה "אל הים הדבר ‪3‬אשר דברת על עבדך ועל ביתו הקם עד עולם | וע‪3‬שה כ ‪3‬אשר דברת‪( :‬‬ ‫לאל הים‪:‬‬
‫‪ )26‬ויגדל שמך עד עולם לאמ ר יהוה צבאות "אל הים על ישראל | ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך‪ )27( :‬כי אתה‬
‫יהוה צבאות "אל הי ישראל גליתה את א זן עבדך לאמ ר בית אבנה לך | על כן מצא עבדך את לבו להתפלל אליך את‬
‫התפלה הז את‪ )28( :‬ועתה ‪3‬אד ני יהוה אתה הוא ה "אל הים ודבריך יהיו "אמת | ותדבר אל עבדך את הטובה הז את‪( :‬‬
‫‪ )29‬ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך | כי אתה ‪3‬אד ני יהוה דברת ומברכתך יב רך בית עבדך‬
‫לעולם‪:‬‬

‫(‪ )1‬ויהי ‪3‬‬
‫אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם | ויקח דוד את מתג‬
‫האמה מיד פלשתים‪ )2( :‬ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם‬
‫ארצה וימדד שני ‪3‬חבלים להמית ומל א החבל לה ‪3‬חיות | ותהי מואב‬
‫לדוד לע‪3‬בדים נ שאי מנחה‪ )3( :‬ויך דוד את ‪3‬הדדעזר בן רח ב מלך‬
‫צובה | בלכתו להשיב ידו בנהר [פרת קרי ולא ‪ )4‬וי‬
‫כתיב]‪:‬ל (כ ד דוד ממנו‬
‫אלף ושבע מאות פרשים ועשרים אלף איש רגלי | ויעקר דוד את כל‬
‫הרכב ויותר ממנו מאה רכב‪ )5( :‬ותב א ‪3‬ארם דמשק לעז ר ל ‪3‬הדדעזר‬
‫וישם דוד נצבים‬ ‫מלך צובה | ויך דוד ב ‪3‬ארם עשרים ושנים אלף א‪)6‬יש‪( :‬‬
‫ב ‪3‬ארם דמשק ותהי ‪3‬ארם לדוד לע‪3‬בדים נושאי מנחה | וי שע יהוה את‬
‫דוד בכ ל ‪3‬אשר הלך‪ )7( :‬ויקח דוד את שלטי הזהב ‪3‬אשר היו אל עבדי‬
‫ם‪():‬ומבטח ומבר תי ערי ‪3‬הדדעזר | לקח המלך‬ ‫‪3‬הדדעזר | ויביאם ירושל ‪8‬‬
‫דוד נח שת הרבה מא ד‪ )9( :‬וישמע ת עי מלך ‪3‬חמת | כי הכה דוד את‬
‫כל חיל ‪3‬הדדעזר‪ )10( :‬וישלח ת עי את יורם בנו אל המלך דוד לשאל‬
‫לו לשלום ולבר‪3‬כו על ‪3‬אשר נלחם ב ‪3‬הדדעזר ויכהו כי איש מל ‪3‬חמות‬
‫גם א תם‬‫‪)11‬ת‪( :‬‬
‫ת עי היה ‪3‬הדדעזר | ובידו היו כלי כסף וכלי זהב וכלי נח ש‬
‫הקדיש המלך דוד ליהוה | עם הכסף והזהב ‪3‬אשר הקדיש מכל הגוים‬
‫‪3‬אשר כבש‪ )12( :‬מ ‪3‬ארם וממואב ומבני עמון ומפלשתים ומע‪3‬מלק |‬
‫ומשלל ‪3‬הדדעזר בן רח ב מלך צובה‪ )13( :‬ויעש דוד שם ב >שבו מהכותו‬
‫‪ )(14‬וישם ב "אדום נצבים בכל‬ ‫את ‪3‬ארם בגיא מלח | שמונה עשר אלף‪:‬‬
‫"אדום שם נצבים ויהי כל "אדום ע‪3‬בדים לדוד | ויושע יהוה את דוד‬
‫בכ ל ‪3‬אשר הלך‪ )15( :‬וימל ך דוד על כל ישראל | ויהי דוד ע שה משפט‬
‫וצדקה לכל עמו‪ )16( :‬ויואב בן צרויה על הצבא | ויהושפט בן ‪3‬אחילוד‬
‫ואחימלך בן אביתר כ ‪3‬הנים | ושריה‬ ‫מזכיר‪ )17( :‬וצדוק בן ‪3‬אחיטוב ‪3‬‬
‫סופר‪ )18( :‬ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי | ובני דוד כ ‪3‬הנים היו‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי אמר דוד ‪3‬הכי יש עוד ‪3‬אשר נותר לבית שאול | ואע"שה עמו חסד בע‪3‬בור יהונתן‪ )2( :‬ולבית שאול עבד ושמו‬
‫ציבא ויקראו לו אל דוד | וי אמר המלך אליו האתה ציבא וי אמר עבדך‪ )3( :‬וי אמר המלך האפס עוד איש לבית‬
‫שאול ואע"שה עמו חסד "אל הים | וי אמר ציבא אל המלך עוד בן ליהונתן נכה רגלים‪ )4( :‬וי אמר לו המלך איפ ה הוא‬
‫| וי אמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל בלו דבר‪ )5( :‬וישלח המלך דוד | ויקחהו מבית מכיר בן‬
‫עמיאל מלו דבר‪ )6( :‬ויב א מפיב שת בן יהונתן בן שאול אל דוד ויפ ל על פניו וישתחו | וי אמר דוד מפיב שת וי אמר‬
‫והשב תי לך את כל שדה שאול‬ ‫הנה עבדך‪ )7( :‬וי אמר לו דוד אל תירא כי עש ה אע"שה עמך חסד בע‪3‬בור יהונתן אביך ‪3‬‬
‫אביך | ואתה ת אכל לחם על >שלחני תמיד‪ )8( :‬וישתחו וי אמר מה עבדך | כי פנית אל הכלב המת ‪3‬אשר כמוני‪)9( :‬‬
‫ויקרא המלך אל ציבא נער שאול וי אמר אליו | כ ל ‪3‬אשר היה לשאול ולכל ביתו נתתי לבן ‪3‬אד ניך‪ )10( :‬ועבדת לו את‬
‫ואכלו ומפיב שת בן ‪3‬אד ניך י אכל תמיד לחם על >שלחני |‬
‫ה ‪3‬אדמה אתה ובניך וע‪3‬בדיך והבאת והיה לבן ‪3‬אד ניך לחם ‪3‬‬
‫ולציבא ‪3‬חמשה עשר בנים ועשרים ע‪3‬בדים‪ )11( :‬וי אמר ציבא אל המלך ככ ל ‪3‬אשר יצוה ‪3‬אד ני המלך את עבדו כן‬
‫יע‪3‬שה עבדך | ומפיב שת א כל על >שלחני כאחד מבני המלך‪ )12( :‬ולמפיב שת בן קטן ושמו מיכא | וכ ל מושב בית‬
‫ציבא ע‪3‬בדים למפיב שת‪ )13( :‬ומפיב שת י שב בירושל ם כי על >שלחן המלך תמיד הוא א כל | והוא פסח שתי רגליו‪:‬‬

‫אחרי כן וימת מלך בני עמון | וימל ך חנון בנו תחתיו‪ )2( :‬וי אמר דוד אע"שה חסד עם חנון בן נחש כ ‪3‬אשר‬ ‫(‪ )1‬ויהי ‪3‬‬
‫נחמו ביד ע‪3‬בדיו אל אביו | ויב או עבדי דוד ארץ בני עמון‪ )3( :‬וי אמרו שרי בני‬
‫עשה אביו עמדי חסד וישלח דוד ל ‪3‬‬
‫נחמים | ‪3‬הלוא בע‪3‬בור ‪3‬חקור את העיר ולרגלה‬ ‫עמון אל חנון ‪3‬אד ניהם המכבד דוד את אביך בעיניך כי שלח לך מ ‪3‬‬
‫ולהפכה שלח דוד את ע‪3‬בדיו אליך‪ )4( :‬ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את ‪3‬חצי זקנם ויכר ת את מדויהם בחצי עד‬
‫שתותיהם | וישלחם‪ )5( :‬ויגדו לדוד וישלח לקראתם כי היו ה ‪3‬אנשים נכלמים מא ד | וי אמר המלך שבו בירחו עד‬
‫יצמח זקנכם ושבתם‪ )6( :‬ויראו בני עמון כי נב ‪3‬אשו בדוד | וישלחו בני עמון וישכרו את ‪3‬ארם בית רחוב ואת ‪3‬ארם‬
‫צובא עשרים אלף רגלי ואת מלך מע‪3‬כה אלף איש ואיש טוב שנים עשר אלף איש‪ )7( :‬וישמע דוד | וישלח את יואב‬
‫וארם צובא ורחוב ואיש טוב ומע‪3‬כה לבדם‬ ‫ואת כל הצבא הגב רים‪ )8( :‬ויצאו בני עמון ויערכו מלחמה פתח השער | ‪3‬‬
‫בשדה‪ )9( :‬וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור | ויבחר מכ ל בחורי בישראל [ישראל קרי] ויע‪3‬ר ך‬
‫לקראת ‪3‬ארם‪ )10( :‬ואת יתר העם נתן ביד אבשי אחיו | ויע‪3‬ר ך לקראת בני עמון‪ )11( :‬וי אמר אם ת "חזק ‪3‬ארם ממני‬
‫יחזקו ממך והלכתי להושיע לך‪3 )12( :‬חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי "אל הינו |‬ ‫והיתה לי לישועה | ואם בני עמון "‬
‫ויהוה יע‪3‬שה הטוב בעיניו‪ )13( :‬ויגש יואב והעם ‪3‬אשר עמו למלחמה ב ‪3‬ארם | וינ>סו מפניו‪ )14( :‬ובני עמון ראו כי נס‬
‫‪3‬ארם וינ>סו מפני ‪3‬אבישי ויב או העיר | וישב יואב מעל בני עמון ויב א ירושל ם‪ )15( :‬וירא ‪3‬ארם כי נגף לפני ישראל |‬
‫ויאספו יחד‪ )16( :‬וישלח ‪3‬הדדעזר וי צא את ‪3‬ארם ‪3‬אשר מעבר הנהר ויב או חילם | ושובך שר צבא ‪3‬הדדעזר לפניהם‪( :‬‬
‫ויאס ף את כל ישראל ויע‪3‬ב ר את הירדן ויב א חלאמה | ויערכו ‪3‬ארם לקראת דוד ויל ‪3‬חמו עמו‪)18( :‬‬ ‫"‬ ‫‪ )17‬וי>גד לדוד‬
‫ויהר ג דוד מ ‪3‬ארם שבע מאות רכב וארבעים אלף פרשים | ואת שובך שר צבאו הכה וימת‬ ‫וינס ‪3‬ארם מפני ישראל ‪3‬‬
‫שם‪ )19( :‬ויראו כל המלכים עבדי ‪3‬הדדעזר כי נגפו לפני ישראל וישלמו את ישראל ויעבדום | ויראו ‪3‬ארם להושיע‬
‫עוד את בני עמון‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלאכים וישלח דוד את יואב ואת ע‪3‬בדיו עמו ואת כל ישראל וישחתו את בני‬
‫עמון ויצ>רו על רבה | ודוד יושב בירושל ם‪ )2( :‬ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על גג בית המלך וירא‬
‫אשה ר חצת מעל הגג | והאשה טובת מראה מא ד‪ )3( :‬וישלח דוד וידר ש לאשה | וי אמר ‪3‬הלוא ז את בת שבע בת‬
‫"אליעם אשת אוריה החתי‪ )4( :‬וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מ >טמאתה |‬
‫ותשב אל ביתה‪ )5( :‬ותהר האשה | ותשלח ותגד לדוד ות אמר הרה אנ כי‪ )6( :‬וישלח דוד אל יואב שלח אלי את‬
‫אוריה החתי | וישלח יואב את אוריה אל דוד‪ )7( :‬ויב א אוריה אליו | וישאל דוד לשלום יואב ולשלום העם ולשלום‬
‫אחריו משאת המלך‪)9( :‬‬ ‫המלחמה‪ )8( :‬וי אמר דוד לאוריה רד לביתך ורחץ רגליך | ויצא אוריה מבית המלך ותצא ‪3‬‬
‫וישכב אוריה פתח בית המלך את כל עבדי ‪3‬אד ניו | ול א ירד אל ביתו‪ )10( :‬ויגדו לדוד לאמ ר ל א ירד אוריה אל ביתו‬
‫| וי אמר דוד אל אוריה ‪3‬הלוא מדרך אתה בא מדוע ל א ירדת אל ביתך‪ )11( :‬וי אמר אוריה אל דוד הארון וישראל‬
‫ואני אבוא אל ביתי ל "אכ ל ולשתות ולשכב עם‬‫ויהודה י שבים ב >סכות ואד ני יואב ועבדי ‪3‬אד ני על פני השדה ח נים ‪3‬‬
‫אשתי | חיך וחי נפשך אם אע"שה את הדבר הזה‪ )12( :‬וי אמר דוד אל אוריה שב בזה גם היום ומחר ‪3‬אשלחך | וישב‬
‫אוריה בירושל ם ביום ההוא וממ ‪F‬חרת‪ )13( :‬ויקרא לו דוד וי אכל לפניו וישת וישכרהו | ויצא בערב לשכב במשכבו‬
‫עם עבדי ‪3‬אד ניו ואל ביתו ל א ירד‪ )14( :‬ויהי בב קר ויכת ב דוד ספר אל יואב | וישלח ביד אוריה‪ )15( :‬ויכת ב בספר‬
‫(‪ )16‬ויהי בשמור יואב אל‬ ‫אחריו ונכה ומת‪:‬‬
‫לאמ ר | הבו את אוריה אל מול פני המלחמה ה ‪3‬חזקה ושבתם מ ‪3‬‬
‫העיר | ויתן את אוריה אל המקום ‪3‬אשר ידע כי אנשי חיל שם‪ )17( :‬ויצאו אנשי העיר ויל ‪3‬חמו את יואב ויפ ל מן העם‬
‫מעבדי דוד | וימת גם אוריה החתי‪ )18( :‬וישלח יואב | ויגד לדוד את כל דברי המלחמה‪ )19( :‬ויצו את המלאך‬
‫לאמ ר | ככלותך את כל דברי המלחמה לדבר אל המלך‪ )20( :‬והיה אם תע‪3‬לה ‪3‬חמת המלך ואמר לך מדוע נגשתם אל‬
‫העיר להלחם | ‪3‬הלוא ידעתם את ‪3‬אשר י רו מעל החומה‪ )21( :‬מי הכה את ‪3‬אבימלך בן יר>בשת ‪3‬הלוא אשה השליכה‬
‫עליו פלח רכב מעל החומה וימת בתבץ למה נגשתם אל החומה | ואמרת גם עבדך אוריה החתי מת‪ )22( :‬וילך‬
‫המלאך | ויב א ויגד לדוד את כל ‪3‬אשר שלחו יואב‪ )23( :‬וי אמר המלאך אל דוד כי גברו עלינו ה ‪3‬אנשים ויצאו אלינו‬
‫השדה | ונהיה ע‪3‬ליהם עד פתח השער‪ )24( :‬ויראו [וי רו קרי] המוראים [המורים קרי] אל ע‪3‬בדך מעל החומה וימותו‬
‫(‪ )25‬וי אמר דוד אל המלאך כ ה ת אמר אל יואב אל ירע בעיניך‬ ‫מעבדי המלך | וגם עבדך אוריה החתי מת‪:‬‬
‫את הדבר הזה כי כז ה וכזה ת אכל החרב | ה ‪3‬חזק מלחמתך אל העיר והרסה וחזקהו‪ )26( :‬ותשמע אשת אוריה כי‬
‫מת אוריה אישה | ותספ ד על בעלה‪ )27( :‬ויע‪3‬ב ר האבל וישלח דוד ויאספה אל ביתו ותהי לו לאשה ותלד לו בן |‬
‫וירע הדבר ‪3‬אשר עשה דוד בעיני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישלח יהוה את נתן אל דוד | ויב א אליו וי אמר לו שני ‪3‬אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד ראש‪ )2( :‬לעשיר‬
‫היה צ אן ובקר הרבה מא ד‪ )3( :‬ולרש אין כ ל כי אם כבשה אחת קטנה ‪3‬אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו |‬
‫מפתו ת אכל ומכ סו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת‪ )4( :‬ויב א הלך לאיש העשיר ויחמ ל לקחת מצ אנו ומבקרו‬
‫לע‪3‬שות לא רח הבא לו | ויקח את כבשת האיש הראש ויע‪3‬שה לאיש הבא אליו‪ )5( :‬ויחר אף דוד באיש מא ד | וי אמר‬
‫אל נתן חי יהוה כי בן מות האיש הע שה ז את‪ )6( :‬ואת הכבשה ישלם ארבעתים | עקב ‪3‬אשר עשה את הדבר הזה ועל‬
‫‪3‬אשר ל א חמל‪ )7( :‬וי אמר נתן אל דוד אתה האיש | כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל אנ כי משחתיך למלך על ישראל‬
‫ואנ כי הצלתיך מיד שאול‪ )8( :‬ואתנה לך את בית ‪3‬אד ניך ואת נשי ‪3‬אד ניך בחיקך ואתנה לך את בית ישראל ויהודה |‬
‫ואם מעט וא ספה לך כהנה וכהנה‪ )9( :‬מדוע בזית את דבר יהוה לע‪3‬שות הרע בעינו [בעיני קרי] את אוריה החתי‬
‫הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה | וא תו הרגת בחרב בני עמון‪ )10( :‬ועתה ל א תסור חרב מביתך עד עולם |‬
‫(‪ )11‬כ ה אמר יהוה הנני מקים עליך רעה‬ ‫עקב כי בזתני ותקח את אשת אוריה החתי להיות לך לאשה‪:‬‬
‫ואני‬‫מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך | ושכב עם נשיך לעיני השמש הז את‪ )12( :‬כי אתה עשית בסתר | ‪3‬‬
‫וי אמר נתן אל דוד‬ ‫אע"שה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש‪ )13( :‬וי אמר דוד אל נתן חטאתי ליהוה |‬
‫גם יהוה הע"ביר חטאתך ל א תמות‪ )14( :‬אפס כי נאץ נאצת את א יבי יהוה בדבר הזה | גם הבן הילוד לך מות‬
‫ימות‪ )15( :‬וילך נתן אל ביתו | ויג ף יהוה את הילד ‪3‬אשר ילדה אשת אוריה לדוד ויאנש‪ )16( :‬ויבקש דוד את‬
‫ה "אל הים בעד הנער | ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה‪> )17( :‬‬
‫ויקמו זקני ביתו עליו ל ‪3‬הקימו מן הארץ | ול א אבה‬
‫ול א ברא אתם לחם‪ )18( :‬ויהי ביום השביעי וימת הילד | ויראו עבדי דוד להגיד לו כי מת הילד כי אמרו הנה‬
‫בהיות הילד חי דברנו אליו ול א שמע בקולנו ואיך נ אמר אליו מת הילד ועשה רעה‪ )19( :‬וירא דוד כי ע‪3‬בדיו‬
‫מתל ‪3‬חשים ויבן דוד כי מת הילד | וי אמר דוד אל ע‪3‬בדיו ‪3‬המת הילד וי אמרו מת‪ )20( :‬ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך‬
‫ויחלף שמלתו [שמל תיו קרי] ויב א בית יהוה וישתחו | ויב א אל ביתו וישאל וישימו לו לחם וי אכל‪ )21( :‬וי אמרו‬
‫ע‪3‬בדיו אליו מה הדבר הזה ‪3‬אשר עשיתה | בע‪3‬בור הילד חי צמת ותבך וכ ‪3‬אשר מת הילד קמת ות אכל לחם‪)22( :‬‬
‫וי אמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה | כי אמרתי מי יודע יחנני [וחנני קרי] יהוה וחי הילד‪ )23( :‬ועתה מת למה זה‬
‫‪3‬אני צם האוכל ל ‪3‬השיבו עוד | ‪3‬אני ה לך אליו והוא ל א ישוב אלי‪ )24( :‬וינחם דוד את בת שבע אשתו ויב א אליה‬
‫וישכב עמה | ותלד בן ויקרא [ותקרא קרי] את שמו של מ ה ויהוה ‪3‬אהבו‪ )25( :‬וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו‬
‫ידידיה | בע‪3‬בור יהוה‪:‬‬
‫(‪ )26‬וילחם יואב ברבת בני עמון | וילכ ד את עיר המלוכה‪ )27( :‬וישלח יואב מלאכים אל דוד | וי אמר נלחמתי‬
‫וחנה על העיר ולכדה | פן אלכ ד ‪3‬אני את העיר ונקרא‬ ‫ברבה גם לכדתי את עיר המים‪ )28( :‬ועתה "אס ף את יתר העם ‪3‬‬
‫ויאס ף דוד את כל העם וילך רבתה | וילחם בה וילכדה‪ )30( :‬ויקח את ע‪3‬טרת מלכם מעל ר אשו‬ ‫שמי עליה‪" )29( :‬‬
‫ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על ר אש דוד | ושלל העיר הוציא הרבה מא ד‪ )31( :‬ואת העם ‪3‬אשר בה הוציא‬
‫וישם במגרה וב ‪3‬חרצי הברזל ובמגזר ת הברזל והע"ביר אותם במלכן [במלבן קרי] וכן יע‪3‬שה לכ ל ערי בני עמון | וישב‬
‫דוד וכל העם ירושל ם‪:‬‬
‫ויאהבה אמנון בן דוד‪ )2( :‬ויצר לאמנון להתחלות‬ ‫אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר | "‬ ‫(‪ )1‬ויהי ‪3‬‬
‫בע‪3‬בור תמר ‪3‬אח תו כי בתולה היא | ויפלא בעיני אמנון לע‪3‬שות לה מאומה‪ )3( :‬ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה ‪3‬אחי‬
‫דוד | ויונדב איש חכם מא ד‪ )4( :‬וי אמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך בב קר בב קר ‪3‬הלוא תגיד לי | וי אמר לו‬
‫אמנון את תמר ‪3‬אחות אבשל ם אחי ‪3‬אני א הב‪ )5( :‬וי אמר לו יהונדב שכב על משכבך והתחל | ובא אביך לראותך‬
‫ואמרת אליו תב א נא תמר ‪3‬אחותי ותברני לחם ועשתה לעיני את הבריה למען ‪3‬אשר אראה ואכלתי מידה‪)6( :‬‬
‫וישכב אמנון ויתחל | ויב א המלך לרא תו וי אמר אמנון אל המלך תבוא נא תמר ‪3‬אח תי ותלבב לעיני שתי לבבות‬
‫ואברה מידה‪ )7( :‬וישלח דוד אל תמר הביתה לאמ ר | לכי נא בית אמנון אחיך וע‪3‬שי לו הבריה‪ )8( :‬ותלך תמר בית‬
‫אמנון אחיה והוא ש כב | ותקח את הבצק ותלוש [ותלש קרי] ותלבב לעיניו ותבשל את הלבבות‪ )9( :‬ותקח את‬
‫המשרת ותצ ק לפניו וימאן ל "אכול | וי אמר אמנון הוציאו כל איש מעלי ויצאו כל איש מעליו‪ )10( :‬וי אמר אמנון‬
‫אל תמר הביאי הבריה החדר ואברה מידך | ותקח תמר את הלבבות ‪3‬אשר עשתה ותבא לאמנון אחיה החדרה‪)11( :‬‬
‫ויחזק בה וי אמר לה בואי שכבי עמי ‪3‬אחותי‪ )12( :‬ות אמר לו אל אחי אל תענני כי ל א יעשה כן‬ ‫ותגש אליו ל "אכ ל | ‪3‬‬
‫ואני אנה אוליך את חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל | ועתה‬ ‫בישראל | אל תע‪3‬שה את הנבלה הז את‪3 )13( :‬‬
‫ויחזק ממנה ויענה וישכב א תה‪ )15( :‬וישנאה‬ ‫דבר נא אל המלך כי ל א ימנעני ממך‪ )14( :‬ול א אבה לשמ ע בקולה | "‬
‫אהבה ‪3‬אשר ‪3‬אהבה | וי אמר לה אמנון קומי לכי‪)16( :‬‬‫אמנון שנאה גדולה מא ד כי גדולה השנאה ‪3‬אשר שנאה מ ‪3‬‬
‫ות אמר לו אל אוד ת הרעה הגדולה הז את מאחרת ‪3‬אשר עשית עמי לשלחני | ול א אבה לשמ ע לה‪ )17( :‬ויקרא את‬
‫אחריה‪ )18( :‬ועליה כת נת פסים כי כן תלבשן‬ ‫נע‪3‬רו משרתו וי אמר שלחו נא את ז את מעלי החוצה | ונע ל הדלת ‪3‬‬
‫אחריה‪ )19( :‬ותקח תמר אפר על ר אשה‬ ‫בנות המלך הבתול ת מעילים | וי צא אותה משרתו החוץ ונעל הדלת ‪3‬‬
‫וכת נת הפסים ‪3‬אשר עליה קרעה | ותשם ידה על ר אשה ותלך הלוך וזעקה‪ )20( :‬וי אמר אליה אבשלום אחיה‬
‫ה ‪3‬אמינון אחיך היה עמך ועתה ‪3‬אחותי ה ‪3‬חרישי אחיך הוא אל תשיתי את לבך לדבר הזה | ותשב תמר וש ממה בית‬
‫אבשלום אחיה‪ )21( :‬והמלך דוד שמע את כל הדברים האלה | ויחר לו מא ד‪ )22( :‬ול א דבר אבשלום עם אמנון‬
‫למרע ועד טוב | כי שנא אבשלום את אמנון על דבר ‪3‬אשר ענה את תמר ‪3‬אח תו‪:‬‬
‫(‪ )23‬ויהי לשנתים ימים ויהיו ג זזים לאבשלום בבעל חצור ‪3‬אשר עם אפרים | ויקרא אבשלום לכל בני המלך‪)24( :‬‬
‫ויב א אבשלום אל המלך וי אמר הנה נא ג זזים לעבדך | ילך נא המלך וע‪3‬בדיו עם עבדך‪ )25( :‬וי אמר המלך אל‬
‫אבשלום אל בני אל נא נלך כ>לנו ול א נכבד עליך | ויפרץ בו ול א אבה ללכת ויבר‪3‬כהו‪ )26( :‬וי אמר אבשלום ול א ילך‬
‫נא אתנו אמנון אחי | וי אמר לו המלך למה ילך עמך‪ )27( :‬ויפרץ בו אבשלום | וישלח אתו את אמנון ואת כל בני‬
‫והמתם‬ ‫המלך‪ )28( :‬ויצו אבשלום את נעריו לאמ ר ראו נא כטוב לב אמנון ביין ואמרתי ‪3‬אליכם הכו את אמנון ‪3‬‬
‫א תו אל תיראו | ‪3‬הלוא כי אנ כי צויתי אתכם חזקו והיו לבני חיל‪ )29( :‬ויע‪3‬שו נע‪3‬רי אבשלום לאמנון כ ‪3‬אשר צוה‬
‫ויקמו כל בני המלך וירכבו איש על פרדו וינ>סו‪ )30( :‬ויהי המה בדרך והש >מעה באה אל דוד לאמ ר | הכה‬ ‫אבשלום | >‬
‫אבשלום את כל בני המלך ול א נותר מהם אחד‪ )31( :‬ויקם המלך ויקרע את בגדיו וישכב ארצה | וכל ע‪3‬בדיו‬
‫(‪ )32‬ויען יונדב בן שמעה ‪3‬אחי דוד וי אמר אל י אמר ‪3‬אד ני את כל הנערים בני המלך‬ ‫נצבים קר>עי בגדים‪:‬‬
‫המיתו כי אמנון לבדו מת | כי על פי אבשלום היתה שומה מיום ענ תו את תמר ‪3‬אח תו‪ )33( :‬ועתה אל ישם ‪3‬אד ני‬
‫המלך אל לבו דבר לאמ ר כל בני המלך מתו | כי אם [כתיב ולא קרי] אמנון לבדו מת‪:‬‬
‫אחריו מצד ההר‪)35( :‬‬ ‫(‪ )34‬ויברח אבשלום | וישא הנער הצ פה את עינו [עיניו קרי] וירא והנה עם רב ה לכים מדרך ‪3‬‬
‫וי אמר יונדב אל המלך הנה בני המלך באו | כדבר עבדך כן היה‪ )36( :‬ויהי ככל תו לדבר והנה בני המלך באו וישאו‬
‫קולם ויבכו | וגם המלך וכל ע‪3‬בדיו בכו בכי גדול מא ד‪ )37( :‬ואבשלום ברח וילך אל תלמי בן עמיחור [עמיהוד קרי]‬
‫מלך גשור | ויתאבל על בנו כל הימים‪ )38( :‬ואבשלום ברח וילך גשור | ויהי שם של ש שנים‪ )39( :‬ותכל דוד המלך‬
‫לצאת אל אבשלום | כי נחם על אמנון כי מת‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידע יואב בן צר>יה | כי לב המלך על אבשלום‪ )2( :‬וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה ‪3‬חכמה | וי אמר אליה‬
‫התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת‪ )3( :‬ובאת אל המלך‬
‫ודברת אליו כדבר הזה | וישם יואב את הדברים בפיה‪ )4( :‬ות אמר האשה התק עית אל המלך ותפ ל על אפיה ארצה‬
‫ותשתחו | ות אמר הושעה המלך‪ )5( :‬וי אמר לה המלך מה לך | ות אמר ‪3‬אבל אשה אלמנה אני וימת אישי‪)6( :‬‬
‫ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם | ויכו האחד את האחד וימת א תו‪ )7( :‬והנה קמה כל‬
‫המשפחה על שפחתך וי אמרו תני את מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו ‪3‬אשר הרג ונשמידה גם את היורש | וכבו את‬
‫גחלתי ‪3‬אשר נשארה לבלתי שום [שים קרי] לאישי שם ושארית על פני ה ‪3‬אדמה‪:‬‬
‫ואני ‪3‬אצוה עליך‪ )9( :‬ות אמר האשה התקועית אל המלך עלי ‪3‬אד ני המלך‬ ‫(‪ )8‬וי אמר המלך אל האשה לכי לביתך | ‪3‬‬
‫והבאתו אלי ול א י סיף עוד לגעת בך‪( :‬‬ ‫(‪ )10‬וי אמר המלך | המדבר אליך ‪3‬‬ ‫העון ועל בית אבי | והמלך וכסאו נקי‪:‬‬
‫‪ )11‬ות אמר יזכר נא המלך את יהוה "אל היך מהרבית [מהרבת קרי] ג אל הדם לשחת ול א ישמידו את בני | וי אמר‬
‫חי יהוה אם יפ ל משע‪3‬רת בנך ארצה‪ )12( :‬ות אמר האשה תדבר נא שפחתך אל ‪3‬אד ני המלך דבר | וי אמר דברי‪( :‬‬
‫‪ )13‬ות אמר האשה ולמה חשבתה כז את על עם "אל הים | ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את‬
‫נדחו‪ )14( :‬כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה ‪3‬אשר ל א יאספו | ול א ישא "אל הים נפש וחשב מ ‪3‬חשבות לבלתי ידח‬
‫ממנו נדח‪ )15( :‬ועתה ‪3‬אשר באתי לדבר אל המלך ‪3‬אד ני את הדבר הזה כי יר >אני העם | ות אמר שפחתך ‪3‬אדברה נא‬
‫אל המלך אולי יע‪3‬שה המלך את דבר ‪3‬אמתו‪ )16( :‬כי ישמע המלך להציל את ‪3‬אמתו מכף האיש | להשמיד א תי ואת‬
‫נחלת "אל הים‪ )17( :‬ות אמר שפחתך יהיה נא דבר ‪3‬אד ני המלך למנוחה | כי כמלאך ה "אל הים כן ‪3‬אד ני‬‫בני יחד מ ‪3‬‬
‫המלך לשמ ע הטוב והרע ויהוה "אל היך יהי עמך‪:‬‬
‫(‪ )18‬ויען המלך וי אמר אל האשה אל נא תכ ‪3‬חדי ממני דבר ‪3‬אשר אנ כי ש אל א תך | ות אמר האשה ידבר נא ‪3‬אד ני‬
‫המלך‪ )19( :‬וי אמר המלך ‪3‬היד יואב אתך בכל ז את | ותען האשה ות אמר חי נפשך ‪3‬אד ני המלך אם אש להמין‬
‫ולהשמיל מכ ל ‪3‬אשר דבר ‪3‬אד ני המלך כי עבדך יואב הוא צוני והוא שם בפי שפחתך את כל הדברים האלה‪)20( :‬‬
‫לבע‪3‬בור סבב את פני הדבר עשה עבדך יואב את הדבר הזה | ואד ני חכם כחכמת מלאך ה "אל הים לדעת את כל ‪3‬אשר‬
‫בארץ‪ )21( :‬וי אמר המלך אל יואב הנה נא עשיתי את הדבר הזה | ולך השב את הנער את אבשלום‪ )22( :‬ויפ ל‬
‫יואב אל פניו ארצה וישתחו ויברך את המלך | וי אמר יואב היום ידע עבדך כי מצאתי חן בעיניך ‪3‬אד ני המלך ‪3‬אשר‬
‫עשה המלך את דבר עבדו [עבדך קרי]‪ )23( :‬ויקם יואב וילך גשורה | ויבא את אבשלום ירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )24‬וי אמר המלך יס ב אל ביתו ופני ל א יראה | ויס ב אבשלום אל ביתו ופני המלך ל א ראה‪ )25( :‬וכאבשלום ל א‬
‫היה איש יפה בכל ישראל להלל מא ד | מכף רגלו ועד קד ‪F‬קדו ל א היה בו מום‪ )26( :‬ובגלחו את ר אשו והיה מקץ‬
‫ימים לימים ‪3‬אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו | ושקל את שער ר אשו מאתים שקלים באבן המלך‪ )27( :‬ויולדו‬
‫לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר | היא היתה אשה יפת מראה‪:‬‬
‫(‪ )28‬וישב אבשלום בירושל ם שנתים ימים | ופני המלך ל א ראה‪ )29( :‬וישלח אבשלום אל יואב לשל ח א תו אל‬
‫המלך ול א אבה לבוא אליו | וישלח עוד שנית ול א אבה לבוא‪ )30( :‬וי אמר אל ע‪3‬בדיו ראו חלקת יואב אל ידי ולו‬
‫שם שע רים לכו והוצתיה [והציתוה קרי] באש | ויצתו עבדי אבשלום את החלקה באש‪:‬‬
‫(‪ )31‬ויקם יואב ויב א אל אבשלום הביתה | וי אמר אליו למה הציתו ע‪3‬בדך את החלקה ‪3‬אשר לי באש‪ )32( :‬וי אמר‬
‫אבשלום אל יואב הנה שלחתי אליך לאמ ר ב א הנה ואשלחה א תך אל המלך לאמ ר למה באתי מגשור טוב לי ע ד‬
‫והמתני‪ )33( :‬ויב א יואב אל המלך ויגד לו ויקרא אל אבשלום ויב א‬
‫‪3‬אני שם | ועתה אראה פני המלך ואם יש בי עון "‬
‫אל המלך וישתחו לו על אפיו ארצה לפני המלך | וישק המלך לאבשלום‪:‬‬
‫וחמשים איש רצים לפניו‪ )2( :‬והשכים אבשלום ועמד על יד‬ ‫אחרי כן ויעש לו אבשלום מרכבה ו >ססים | ‪3‬‬‫(‪ )1‬ויהי מ ‪3‬‬
‫דרך השער | ויהי כל האיש ‪3‬אשר יהיה לו ריב לבוא אל המלך למשפט ויקרא אבשלום אליו וי אמר אי מזה עיר אתה‬
‫וי אמר מאחד שבטי ישראל עבדך‪ )3( :‬וי אמר אליו אבשלום ראה דברך טובים ונכ חים | וש מע אין לך מאת המלך‪:‬‬
‫(‪ )4‬וי אמר אבשלום מי ישמני ש פט בארץ | ועלי יבוא כל איש ‪3‬אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו‪ )5( :‬והיה בקרב‬
‫איש להשת ‪3‬חות לו | ושלח את ידו וה "חזיק לו ונשק לו‪ )6( :‬ויעש אבשלום כדבר הזה לכל ישראל ‪3‬אשר יב או למשפט‬
‫אל המלך | ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל‪:‬‬
‫ואשלם את נדרי ‪3‬אשר נדרתי ליהוה בחברון‪)8( :‬‬ ‫(‪ )7‬ויהי מקץ ארבעים שנה | וי אמר אבשלום אל המלך אל‪3‬כה נא ‪3‬‬
‫כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור ב ‪3‬ארם לאמ ר | אם ישיב [ישוב קרי] ישיבני יהוה ירושל ם ועבדתי את יהוה‪)9( :‬‬
‫וי אמר לו המלך לך בשלום | ויקם וילך חברונה‪:‬‬
‫ואמרתם מלך אבשלום בחברון‪( :‬‬ ‫(‪ )10‬וישלח אבשלום מרגלים בכל שבטי ישראל לאמ ר | כשמע‪3‬כם את קול הש פר ‪3‬‬
‫‪ )11‬ואת אבשלום הלכו מאתים איש מירושל ם קר>אים וה לכים ל >תמם | ול א ידעו כל דבר‪ )12( :‬וישלח אבשלום‬
‫את ‪3‬אחית פל הגיל ני יועץ דוד מעירו מגל ה בזבחו את הזבחים | ויהי הקשר אמץ והעם הולך ורב את אבשלום‪)13( :‬‬
‫אחרי אבשלום‪ )14( :‬וי אמר דוד לכל ע‪3‬בדיו ‪3‬אשר אתו בירושל ם‬ ‫ויב א המגיד אל דוד לאמ ר | היה לב איש ישראל ‪3‬‬
‫קומו ונברחה כי ל א תהיה לנו פליטה מפני אבשלום | מ ‪3‬הרו ללכת פן ימהר והשגנו והדיח עלינו את הרעה והכה‬
‫העיר לפי חרב‪ )15( :‬וי אמרו עבדי המלך אל המלך | ככ ל ‪3‬אשר יבחר ‪3‬אד ני המלך הנה ע‪3‬בדיך‪ )16( :‬ויצא המלך וכל‬
‫ביתו ברגליו | ויע‪3‬ז ב המלך את עשר נשים פלגשים לשמ ר הבית‪ )17( :‬ויצא המלך וכל העם ברגליו | ויעמדו בית‬
‫המרחק‪ )18( :‬וכל ע‪3‬בדיו ע ברים על ידו וכל הכרתי וכל הפלתי | וכל הגתים שש מאות איש ‪3‬אשר באו ברגלו מגת‬
‫ע ברים על פני המלך‪ )19( :‬וי אמר המלך אל אתי הגתי למה תלך גם אתה אתנו | שוב ושב עם המלך כי נכרי אתה‬
‫ואני הולך על ‪3‬אשר ‪3‬אני הולך | שוב‬‫[אניע‪3‬ך קרי] עמנו ללכת ‪3‬‬ ‫וגם ג לה אתה למקומך‪ )20( :‬תמול בואך והיום אנועך ‪3‬‬
‫ואמת‪ )21( :‬ויען אתי את המלך וי אמר | חי יהוה וחי ‪3‬אד ני המלך כי אם [כתיב ולא קרי]‬ ‫והשב את אחיך עמך חסד "‬
‫במקום ‪3‬אשר יהיה שם ‪3‬אד ני המלך אם למות אם לחיים כי שם יהיה עבדך‪ )22( :‬וי אמר דוד אל אתי לך וע‪3‬ב ר |‬
‫ויע‪3‬ב ר אתי הגתי וכל ‪3‬אנשיו וכל הטף ‪3‬אשר אתו‪ )23( :‬וכל הארץ בוכים קול גדול וכל העם ע ברים | והמלך ע בר‬
‫בנחל קדרון וכל העם ע ברים על פני דרך את המדבר‪ )24( :‬והנה גם צדוק וכל הלוים אתו נ שאים את ‪3‬ארון ברית‬
‫ה "אל הים ויצקו את ‪3‬ארון ה "אל הים ויעל אביתר | עד ת ם כל העם לע‪3‬בור מן העיר‪ )25( :‬וי אמר המלך לצדוק השב‬
‫והשבני והראני א תו ואת נוהו‪ )26( :‬ואם כ ה י אמר ל א חפצתי‬ ‫את ‪3‬ארון ה "אל הים העיר | אם אמצא חן בעיני יהוה "‬
‫(‪ )27‬וי אמר המלך אל צדוק הכ הן ‪3‬הרואה אתה >שבה העיר בשלום |‬ ‫בך | הנני יע‪3‬שה לי כ ‪3‬אשר טוב בעיניו‪:‬‬
‫ואחימעץ בנך ויהונתן בן אביתר שני בניכם אתכם‪ )28( :‬ראו אנ כי מתמהמה בעברות [בערבות קרי] המדבר | עד‬ ‫‪3‬‬
‫בוא דבר מעמכם להגיד לי‪ )29( :‬וישב צדוק ואביתר את ‪3‬ארון ה "אל הים ירושל ם | וישבו שם‪ )30( :‬ודוד ע לה‬
‫במע‪3‬לה הזיתים ע לה ובוכה ור אש לו חפוי והוא ה לך יחף | וכל העם ‪3‬אשר אתו חפו איש ר אשו ועלו על ה ובכ ה‪)31( :‬‬
‫ודוד הגיד לאמ ר ‪3‬אחית פל בק שרים עם אבשלום | וי אמר דוד סכל נא את ע‪3‬צת ‪3‬אחית פל יהוה‪ )32( :‬ויהי דוד בא עד‬
‫ואדמה על ר אשו‪ )33( :‬וי אמר לו דוד |‬ ‫הר אש ‪3‬אשר ישת ‪3‬חוה שם לאל הים | והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כ>תנתו ‪3‬‬
‫ואני‬‫אם עברת אתי והית עלי למשא‪ )34( :‬ואם העיר תשוב ואמרת לאבשלום עבדך ‪3‬אני המלך אהיה עבד אביך ‪3‬‬
‫והלוא עמך שם צדוק ואביתר הכ ‪3‬הנים | והיה כל הדבר‬ ‫ואני עבדך | והפרתה לי את ע‪3‬צת ‪3‬אחית פל‪3 )35( :‬‬‫מאז ועתה ‪3‬‬
‫‪3‬אשר תשמע מבית המלך תגיד לצדוק ולאביתר הכ ‪3‬הנים‪ )36( :‬הנה שם עמם שני בניהם ‪3‬אחימעץ לצדוק ויהונתן‬
‫לאביתר | ושלחתם בידם אלי כל דבר ‪3‬אשר תשמעו‪ )37( :‬ויב א חושי רעה דוד העיר | ואבשל ם יב א ירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ודוד עבר מעט מהר אש והנה ציבא נער מפי ב שת לקראתו | וצמד ‪3‬חמ רים ‪3‬חב>שים וע‪3‬ליהם מאתים לחם ומאה‬
‫צמוקים ומאה קיץ ונבל יין‪ )2( :‬וי אמר המלך אל ציבא מה אלה לך | וי אמר ציבא ה ‪3‬חמורים לבית המלך לרכ ב‬
‫ולהלחם [והלחם קרי] והקיץ ל "אכול הנערים והיין לשתות היעף במדבר‪ )3( :‬וי אמר המלך ואיה בן ‪3‬אד ניך | וי אמר‬
‫ציבא אל המלך הנה יושב בירושל ם כי אמר היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי‪ )4( :‬וי אמר המלך לצבא‬
‫הנה לך כ ל ‪3‬אשר למפי ב שת | וי אמר ציבא השת ‪3‬חויתי אמצא חן בעיניך ‪3‬אד ני המלך‪ )5( :‬ובא המלך דוד עד בחורים‬
‫| והנה משם איש יוצא ממשפחת בית שאול ושמו שמעי בן גרא י צא יצוא ומקלל‪ )6( :‬ויסקל ב ‪3‬אבנים את דוד ואת‬
‫כל עבדי המלך דוד | וכל העם וכל הגב רים מימינו ומשמ אלו‪ )7( :‬וכ ה אמר שמעי בקללו | צא צא איש הדמים ואיש‬
‫הבליעל‪ )8( :‬השיב עליך יהוה כ ל דמי בית שאול ‪3‬אשר מלכת תחתו [תחתיו קרי] ויתן יהוה את המלוכה ביד‬
‫אבשלום בנך | והנך ברעתך כי איש דמים אתה‪ )9( :‬וי אמר ‪3‬אבישי בן צרויה אל המלך למה יקלל הכלב המת הזה‬
‫את ‪3‬אד ני המלך | אעברה נא ואסירה את ר אשו‪ )10( :‬וי אמר המלך מה לי ולכם בני צר>יה | כי [כ ה קרי] יקלל וכי‬
‫(‪ )11‬וי אמר דוד אל ‪3‬אבישי ואל כל ע‪3‬בדיו הנה‬ ‫[כי קרי] יהוה אמר לו קלל את דוד ומי י אמר מדוע עשיתה כן‪:‬‬
‫בני ‪3‬אשר יצא ממעי מבקש את נפשי | ואף כי עתה בן הימיני הנחו לו ויקלל כי אמר לו יהוה‪ )12( :‬אולי יראה יהוה‬
‫ואנשיו בדרך | ושמעי ה לך בצלע‬ ‫בעוני [בעיני קרי] | והשיב יהוה לי טובה תחת קללתו היום הזה‪ )13( :‬וילך דוד ‪3‬‬
‫ההר לע>מתו הלוך ויקלל ויסקל ב ‪3‬אבנים לע>מתו ועפר בעפר‪:‬‬
‫(‪ )14‬ויב א המלך וכל העם ‪3‬אשר אתו ע‪3‬יפים | וינפש שם‪ )15( :‬ואבשלום וכל העם איש ישראל באו ירושל ם |‬
‫ואחית פל אתו‪ )16( :‬ויהי כ ‪3‬אשר בא חושי הארכי רעה דוד אל אבשלום | וי אמר חושי אל אבשל ם יחי המלך יחי‬ ‫‪3‬‬
‫המלך‪ )17( :‬וי אמר אבשלום אל חושי זה חסדך את רעך | למה ל א הלכת את רעך‪ )18( :‬וי אמר חושי אל אבשל ם‬
‫ל א כי ‪3‬אשר בחר יהוה והעם הזה וכל איש ישראל | לא [לו קרי] אהיה ואתו אשב‪ )19( :‬והשנית למי ‪3‬אני אע"ב ד‬
‫‪3‬הלוא לפני בנו | כ ‪3‬אשר עבדתי לפני אביך כן אהיה לפניך‪:‬‬
‫(‪ )20‬וי אמר אבשלום אל ‪3‬אחית פל | הבו לכם עצה מה נע‪3‬שה‪ )21( :‬וי אמר ‪3‬אחית פל אל אבשל ם בוא אל פלגשי אביך‬
‫‪3‬אשר הניח לשמור הבית | ושמע כל ישראל כי נבאשת את אביך וחזקו ידי כל ‪3‬אשר אתך‪ )22( :‬ויטו לאבשלום‬
‫הא הל על הגג | ויב א אבשלום אל פלגשי אביו לעיני כל ישראל‪ )23( :‬וע‪3‬צת ‪3‬אחית פל ‪3‬אשר יעץ בימים ההם כ ‪3‬אשר‬
‫ישאל [איש קרי ולא כתיב] בדבר ה "אל הים | כן כל ע‪3‬צת ‪3‬אחית פל גם לדוד גם לאבשל ם‪:‬‬
‫אחרי דוד הלילה‪ )2( :‬ואבוא‬ ‫(‪ )1‬וי אמר ‪3‬אחית פל אל אבשל ם | אב ‪3‬חרה נא שנים עשר אלף איש ואקומה וארדפה ‪3‬‬
‫עליו והוא יגע ורפה ידים וה ‪3‬חרדתי א תו ונס כל העם ‪3‬אשר אתו | והכיתי את המלך לבדו‪ )3( :‬ואשיבה כל העם אליך‬
‫| כשוב הכ ל האיש ‪3‬אשר אתה מבקש כל העם יהיה שלום‪ )4( :‬ויישר הדבר בעיני אבשל ם | ובעיני כל זקני ישראל‪:‬‬
‫(‪ )5‬וי אמר אבשלום קרא נא גם לחושי הארכי | ונשמעה מה בפיו גם הוא‪ )6( :‬ויב א חושי אל אבשלום‬
‫וי אמר אבשלום אליו לאמ ר כדבר הזה דבר ‪3‬אחית פל ‪3‬הנע‪3‬שה את דברו | אם אין אתה דבר‪ )7( :‬וי אמר חושי אל‬
‫אבשלום | ל א טובה העצה ‪3‬אשר יעץ ‪3‬אחית פל בפעם הז את‪ )8( :‬וי אמר חושי אתה ידעת את אביך ואת ‪3‬אנשיו כי‬
‫גב רים המה ומרי נפש המה כד ב שכול בשדה | ואביך איש מלחמה ול א ילין את העם‪ )9( :‬הנה עתה הוא נחבא‬
‫אחרי‬
‫באחת הפחתים או באחד המקומ ת | והיה כנפ ל בהם בתחלה ושמע הש מע ואמר היתה מגפה בעם ‪3‬אשר ‪3‬‬
‫אבשל ם‪ )10( :‬והוא גם בן חיל ‪3‬אשר לבו כלב האריה המס ימס | כי י דע כל ישראל כי גבור אביך ובני חיל ‪3‬אשר‬
‫אתו‪ )11( :‬כי יעצתי האס ף יאסף עליך כל ישראל מדן ועד באר שבע כחול ‪3‬אשר על הים לר ב | ופניך ה לכים בקרב‪:‬‬
‫(‪ )12‬ובאנו אליו באחת [באחד קרי] המקומ ת ‪3‬אשר נמצא שם ונחנו עליו כ ‪3‬אשר יפ ל הטל על ה ‪3‬אדמה | ול א נותר בו‬
‫ובכל ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר אתו גם אחד‪ )13( :‬ואם אל עיר יאסף והשיאו כל ישראל אל העיר ההיא ‪3‬חבלים | וסחבנו א תו‬
‫עד הנחל עד ‪3‬אשר ל א נמצא שם גם צרור‪:‬‬
‫(‪ )14‬וי אמר אבשלום וכל איש ישראל טובה ע‪3‬צת חושי הארכי מע‪3‬צת ‪3‬אחית פל | ויהוה צוה להפר את ע‪3‬צת ‪3‬אחית פל‬
‫(‪ )15‬וי אמר חושי אל צדוק ואל אביתר הכ ‪3‬הנים כז את‬ ‫הטובה לבע‪3‬בור הביא יהוה אל אבשלום את הרעה‪:‬‬
‫וכז את יעץ ‪3‬אחית פל את אבשל ם ואת זקני ישראל | וכז את וכז את יעצתי אני‪ )16( :‬ועתה שלחו מהרה והגידו לדוד‬
‫ואחימעץ‬ ‫לאמ ר אל תלן הלילה בערבות המדבר וגם עבור תע‪3‬בור | פן יב>לע למלך ולכל העם ‪3‬אשר אתו‪ )17( :‬ויהונתן ‪3‬‬
‫ע מדים בעין ר גל והלכה השפחה והגידה להם והם ילכו והגידו למלך דוד | כי ל א יוכלו להראות לבוא העירה‪)18( :‬‬
‫וירא א תם נער ויגד לאבשל ם | וילכו שניהם מהרה ויב או אל בית איש בבחורים ולו באר ב ‪3‬חצרו וירדו שם‪)19( :‬‬
‫ותקח האשה ותפר ש את המסך על פני הבאר ותשטח עליו הרפות | ול א נודע דבר‪ )20( :‬ויב או עבדי אבשלום אל‬
‫וישבו‬
‫האשה הביתה וי אמרו איה ‪3‬אחימעץ ויהונתן ות אמר להם האשה עברו מיכל המים | ויבקשו ול א מצאו >‬
‫אחרי לכתם ויע‪3‬לו מהבאר וילכו ויגדו למלך דוד | וי אמרו אל דוד קומו ועברו מהרה את‬ ‫(‪ )21‬ויהי ‪3‬‬ ‫ירושל ם‪:‬‬
‫המים כי ככה יעץ ע‪3‬ליכם ‪3‬אחית פל‪ )22( :‬ויקם דוד וכל העם ‪3‬אשר אתו ויעברו את הירדן | עד אור הב קר עד אחד‬
‫ויחב ש את ה ‪3‬חמור ויקם וילך אל ביתו‬‫ואחית פל ראה כי ל א נעשתה ע‪3‬צתו ‪3‬‬ ‫ל א נעדר ‪3‬אשר ל א עבר את הירדן‪3 )23( :‬‬
‫(‪ )24‬ודוד בא מ ‪3‬חנימה | ואבשל ם עבר את הירדן הוא‬ ‫אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק | וימת ויקבר בקבר אביו‪:‬‬
‫וכל איש ישראל עמו‪ )25( :‬ואת ע‪3‬משא שם אבשל ם תחת יואב על הצבא | וע‪3‬משא בן איש ושמו יתרא הישראלי‬
‫‪3‬אשר בא אל ‪3‬אביגל בת נחש ‪3‬אחות צרויה אם יואב‪ )26( :‬ויחן ישראל ואבשל ם ארץ הגלעד‪ )27( :‬ויהי כבוא דוד‬
‫מ ‪3‬חנימה | וש בי בן נחש מרבת בני עמון ומכיר בן עמיאל מל א דבר וברזלי הגלעדי מר גלים‪ )28( :‬משכב וספות וכלי‬
‫יוצר וחטים ושע רים וקמח וקלי | ופול וע‪3‬דשים וקלי‪ )29( :‬ודבש וחמאה וצ אן ושפות בקר הגישו לדוד ולעם ‪3‬אשר‬
‫אתו ל "אכול | כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויפק ד דוד את העם ‪3‬אשר אתו | וישם ע‪3‬ליהם שרי ‪3‬אלפים ושרי מאות‪ )2( :‬וישלח דוד את העם השלשית ביד‬
‫וי אמר המלך אל העם יצ א אצא גם‬ ‫יואב והשלשית ביד ‪3‬אבישי בן צרויה ‪3‬אחי יואב והשלשת ביד אתי הגתי |‬
‫‪3‬אני עמכם‪ )3( :‬וי אמר העם ל א תצא כי אם נ ס ננוס ל א ישימו אלינו לב ואם >‬
‫ימתו חצינו ל א ישימו אלינו לב כי‬
‫עתה כמ נו ע‪3‬שרה ‪3‬אלפים | ועתה טוב כי תהיה לנו מעיר לעזיר [לעזור קרי]‪ )4( :‬וי אמר ‪3‬אליהם המלך ‪3‬אשר ייטב‬
‫בעיניכם אע"שה | ויע‪3‬מ ד המלך אל יד השער וכל העם יצאו למאות ול ‪3‬אלפים‪ )5( :‬ויצו המלך את יואב ואת ‪3‬אבישי‬
‫ואת אתי לאמ ר לאט לי לנער לאבשלום | וכל העם שמעו בצו ת המלך את כל השרים על דבר אבשלום‪ )6( :‬ויצא‬
‫העם השדה לקראת ישראל | ותהי המלחמה ביער אפרים‪ )7( :‬וינגפו שם עם ישראל לפני עבדי דוד | ותהי שם‬
‫המגפה גדולה ביום ההוא עשרים אלף‪ )8( :‬ותהי שם המלחמה נפצית [נפ צת קרי] על פני כל הארץ | וירב היער‬
‫ל "אכ ל בעם מ ‪3‬אשר אכלה החרב ביום ההוא‪ )9( :‬ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד | ואבשלום ר כב על הפרד ויב א‬
‫ויחזק ר אשו באלה וי>תן בין השמים ובין הארץ והפרד ‪3‬אשר תחתיו עבר‪)10( :‬‬ ‫הפרד תחת שובך האלה הגדולה "‬
‫וירא איש אחד ויגד ליואב | וי אמר הנה ראיתי את אבשל ם תלוי באלה‪ )11( :‬וי אמר יואב לאיש המגיד לו והנה‬
‫וחג רה אחת‪ )12( :‬וי אמר האיש אל יואב ולא [ולוא‬ ‫ראית ומדוע ל א הכיתו שם ארצה | ועלי לתת לך ע‪3‬שרה כסף ‪3‬‬
‫קרי] אנ כי ש קל על כפי אלף כסף ל א אשלח ידי אל בן המלך | כי באזנינו צוה המלך א תך ואת ‪3‬אבישי ואת אתי‬
‫לאמ ר שמרו מי בנער באבשלום‪ )13( :‬או עשיתי בנפשו [בנפשי קרי] שקר וכל דבר ל א יכחד מן המלך | ואתה‬
‫תתיצב מנגד‪ )14( :‬וי אמר יואב ל א כן א חילה לפניך | ויקח של שה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום עודנו חי‬
‫יתהו‪ )16( :‬ויתקע יואב בש פר וישב‬‫בלב האלה‪ )15( :‬ויס בו ע‪3‬שרה נערים נ שאי כלי יואב | ויכו את אבשלום וימ >‬
‫אחרי ישראל | כי חשך יואב את העם‪ )17( :‬ויקחו את אבשלום וישליכו א תו ביער אל הפחת הגדול‬ ‫העם מרד ף ‪3‬‬
‫ויצבו עליו גל ‪3‬אבנים גדול מא ד | וכל ישראל נסו איש לאהלו [לא הליו קרי]‪ )18( :‬ואבשל ם לקח ויצב לו בחיו‬
‫[בחייו קרי] את מצבת ‪3‬אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן בע‪3‬בור הזכיר שמי | ויקרא למצבת על שמו ויקרא לה יד‬
‫ואבשרה את המלך | כי שפטו יהוה מיד א יביו‪( :‬‬ ‫ואחימעץ בן צדוק אמר ארוצה נא ‪3‬‬ ‫אבשל ם עד היום הזה‪3 )19( :‬‬
‫‪ )20‬וי אמר לו יואב ל א איש בש רה אתה היום הזה ובשרת ביום אחר | והיום הזה ל א תבשר כי על [כן קרי ולא‬
‫כתיב] בן המלך מת‪ )21( :‬וי אמר יואב לכושי לך הגד למלך ‪3‬אשר ראיתה | וישתחו כושי ליואב ויר ץ‪ )22( :‬וי סף עוד‬
‫אחרי הכושי | וי אמר יואב למה זה אתה רץ בני ולכה‬ ‫‪3‬אחימעץ בן צדוק וי אמר אל יואב ויהי מה אר>צה נא גם אני ‪3‬‬
‫אין בשורה מ צאת‪ )23( :‬ויהי מה ארוץ וי אמר לו רוץ | וירץ ‪3‬אחימעץ דרך הככר ויע‪3‬ב ר את הכושי‪ )24( :‬ודוד יושב‬
‫בין שני השערים | וילך הצ פה אל גג השער אל החומה וישא את עיניו וירא והנה איש רץ לבדו‪ )25( :‬ויקרא הצ פה‬
‫ויגד למלך וי אמר המלך אם לבדו בשורה בפיו | וילך הלוך וקרב‪ )26( :‬וירא הצ פה איש אחר רץ ויקרא הצ פה אל‬
‫הש ער וי אמר הנה איש רץ לבדו | וי אמר המלך גם זה מבשר‪ )27( :‬וי אמר הצ פה ‪3‬אני ר אה את מרוצת הראשון‬
‫כמר>צת ‪3‬אחימעץ בן צדוק | וי אמר המלך איש טוב זה ואל בשורה טובה יבוא‪ )28( :‬ויקרא ‪3‬אחימעץ וי אמר אל‬
‫המלך שלום וישתחו למלך לאפיו ארצה | וי אמר ברוך יהוה "אל היך ‪3‬אשר סגר את ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר נשאו את ידם‬
‫באד ני המלך‪ )29( :‬וי אמר המלך שלום לנער לאבשלום | וי אמר ‪3‬אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשל ח את עבד המלך‬
‫יואב ואת עבדך ול א ידעתי מה‪ )30( :‬וי אמר המלך ס ב התיצב כ ה | ויס ב ויע‪3‬מ ד‪ )31( :‬והנה הכושי בא | וי אמר‬
‫(‪ )32‬וי אמר המלך אל הכושי ‪3‬השלום‬ ‫הכושי יתבשר ‪3‬אד ני המלך כי שפטך יהוה היום מיד כל הקמים עליך‪:‬‬
‫לנער לאבשלום | וי אמר הכושי יהיו כנער א יבי ‪3‬אד ני המלך וכ ל ‪3‬אשר קמו עליך לרעה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וירגז המלך ויעל על ע‪3‬לית השער ויבך | וכ ה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי ‪3‬אני תחתיך‬
‫אבשלום בני בני‪ )2( :‬וי>גד ליואב | הנה המלך ב כה ויתאבל על אבשל ם‪ )3( :‬ותהי הת >שעה ביום ההוא לאבל לכל‬
‫העם | כי שמע העם ביום ההוא לאמ ר נע"צב המלך על בנו‪ )4( :‬ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר | כ ‪3‬אשר יתגנב‬
‫העם הנכלמים בנוסם במלחמה‪ )5( :‬והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול | בני אבשלום אבשלום בני בני‪:‬‬
‫(‪ )6‬ויב א יואב אל המלך הבית | וי אמר ה בשת היום את פני כל ע‪3‬בדיך הממלטים את נפשך היום ואת נפש‬
‫אהבה את ש נאיך ולשנ א את א ‪3‬הביך | כי הגדת היום כי אין לך שרים‬‫בניך ובנ תיך ונפש נשיך ונפש פלגשיך‪ )7( :‬ל ‪3‬‬
‫וע‪3‬בדים כי ידעתי היום כי לא [לו קרי] אבשלום חי וכ>לנו היום מתים כי אז ישר בעיניך‪ )8( :‬ועתה קום צא ודבר על‬
‫לב ע‪3‬בדיך | כי ביהוה נשבעתי כי אינך יוצא אם ילין איש אתך הלילה ורעה לך ז את מכל הרעה ‪3‬אשר באה עליך‬
‫(‪ )9‬ויקם המלך וישב בשער | ולכל העם הגידו לאמ ר הנה המלך יושב בשער ויב א כל העם‬ ‫מנע>ריך עד עתה‪:‬‬
‫(‪ )10‬ויהי כל העם נדון בכל שבטי ישראל לאמ ר | המלך הצילנו מכף‬ ‫לפני המלך וישראל נס איש לא הליו‪:‬‬
‫א יבינו והוא מלטנו מכף פלשתים ועתה ברח מן הארץ מעל אבשלום‪ )11( :‬ואבשלום ‪3‬אשר משחנו עלינו מת‬
‫(‪ )12‬והמלך דוד שלח אל צדוק ואל אביתר הכ ‪3‬הנים‬ ‫במלחמה | ועתה למה אתם מ ‪3‬חרשים להשיב את המלך‪:‬‬
‫אחר נים להשיב את המלך אל ביתו | ודבר כל ישראל בא אל המלך‬ ‫לאמ ר דברו אל זקני יהודה לאמ ר למה תהיו ‪3‬‬
‫אחר נים להשיב את המלך‪ )14( :‬ולע‪3‬משא ת מרו ‪3‬הלוא‬ ‫אל ביתו‪ )13( :‬אחי אתם עצמי ובשרי אתם | ולמה תהיו ‪3‬‬
‫עצמי ובשרי אתה | כ ה יע‪3‬שה לי "אל הים וכ ה יוסיף אם ל א שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב‪ )15( :‬ויט את‬
‫לבב כל איש יהודה כאיש אחד | וישלחו אל המלך שוב אתה וכל ע‪3‬בדיך‪ )16( :‬וישב המלך ויב א עד הירדן | ויהודה‬
‫בא הגלגלה ללכת לקראת המלך להע‪3‬ביר את המלך את הירדן‪ )17( :‬וימהר שמעי בן גרא בן הימיני ‪3‬אשר מבחורים |‬
‫וחמשת עשר בניו‬ ‫וירד עם איש יהודה לקראת המלך דוד‪ )18( :‬ואלף איש עמו מבנימן וציבא נער בית שאול ‪3‬‬
‫ועשרים ע‪3‬בדיו אתו | וצלחו הירדן לפני המלך‪ )19( :‬ועברה הע‪3‬ברה לע‪3‬ביר את בית המלך ולע‪3‬שות הטוב בעינו‬
‫[בעיניו קרי] | ושמעי בן גרא נפל לפני המלך בעברו בירדן‪ )20( :‬וי אמר אל המלך אל ‪3‬‬
‫יחשב לי ‪3‬אד ני עון ואל תזכ ר‬
‫את ‪3‬אשר הע"וה עבדך ביום ‪3‬אשר יצא ‪3‬אד ני המלך מירושל ם | לשום המלך אל לבו‪ )21( :‬כי ידע עבדך כי ‪3‬אני חטאתי |‬
‫והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף לרדת לקראת ‪3‬אד ני המלך‪ )22( :‬ויען ‪3‬אבישי בן צרויה וי אמר ‪3‬התחת ז את‬
‫ל א יומת שמעי | כי קלל את משיח יהוה‪ )23( :‬וי אמר דוד מה לי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן | היום‬
‫יומת איש בישראל כי ‪3‬הלוא ידעתי כי היום ‪3‬אני מלך על ישראל‪ )24( :‬וי אמר המלך אל שמעי ל א תמות | וישבע לו‬
‫המלך‪ )25( :‬ומפב שת בן שאול ירד לקראת המלך | ול א עשה רגליו ול א עשה שפמו ואת בגדיו ל א כבס למן היום‬
‫לכת המלך עד היום ‪3‬אשר בא בשלום‪ )26( :‬ויהי כי בא ירושל ם לקראת המלך | וי אמר לו המלך למה ל א הלכת עמי‬
‫מפיב שת‪ )27( :‬וי אמר ‪3‬אד ני המלך עבדי רמני | כי אמר עבדך אחבשה לי ה ‪3‬חמור וארכב עליה ואלך את המלך כי‬
‫פסח עבדך‪ )28( :‬וירגל בעבדך אל ‪3‬אד ני המלך | ואד ני המלך כמלאך ה "אל הים וע‪3‬שה הטוב בעיניך‪ )29( :‬כי ל א היה‬
‫כל בית אבי כי אם אנשי מות לאד ני המלך ותשת את עבדך בא כלי >שלחנך | ומה יש לי עוד צדקה ולזע ק עוד אל‬
‫המלך‪:‬‬
‫(‪ )30‬וי אמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך | אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה‪ )31( :‬וי אמר מפיב שת אל‬
‫(‪ )32‬וברזלי הגלעדי ירד מר גלים |‬ ‫אחרי ‪3‬אשר בא ‪3‬אד ני המלך בשלום אל ביתו‪:‬‬
‫המלך גם את הכ ל יקח | ‪3‬‬
‫ויע‪3‬ב ר את המלך הירדן לשלחו את בירדן [הירדן קרי]‪ )33( :‬וברזלי זקן מא ד בן שמ נים שנה | והוא כלכל את המלך‬
‫בשיבתו במ ‪3‬חנים כי איש גדול הוא מא ד‪ )34( :‬וי אמר המלך אל ברזלי | אתה ע‪3‬ב ר אתי וכלכלתי א תך עמדי‬
‫בירושל ם‪ )35( :‬וי אמר ברזלי אל המלך | כמה ימי שני חיי כי אע"לה את המלך ירושל ם‪ )36( :‬בן שמ נים שנה אנ כי‬
‫היום האדע בין טוב לרע אם יטעם עבדך את ‪3‬אשר א כל ואת ‪3‬אשר אשתה אם אשמע עוד בקול שרים ושרות | ולמה‬
‫יהיה עבדך עוד למשא אל ‪3‬אד ני המלך‪ )37( :‬כמעט יע‪3‬ב ר עבדך את הירדן את המלך | ולמה יגמלני המלך הגמולה‬
‫אמת בעירי עם קבר אבי ואמי | והנה עבדך כמהם יע‪3‬ב ר עם ‪3‬אד ני המלך וע‪3‬שה לו את‬ ‫הז את‪ )38( :‬ישב נא עבדך ו >‬
‫ואני אע"שה לו את הטוב בעיניך | וכ ל ‪3‬אשר תבחר עלי‬ ‫(‪ )39‬וי אמר המלך אתי יע‪3‬ב ר כמהם ‪3‬‬ ‫‪3‬אשר טוב בעיניך‪:‬‬
‫(‪ )41‬ויע‪3‬ב ר‬ ‫אע"שה לך‪ )40( :‬ויע‪3‬ב ר כל העם את הירדן והמלך עבר | וישק המלך לברזלי ויבר‪3‬כהו וישב למק מו‪:‬‬
‫המלך הגלגלה וכמהן עבר עמו | וכל עם יהודה ויעברו [הע"בירו קרי] את המלך וגם ‪3‬חצי עם ישראל‪ )42( :‬והנה כל‬
‫איש ישראל באים אל המלך | וי אמרו אל המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה ויע‪3‬ברו את המלך ואת ביתו את‬
‫(‪ )43‬ויען כל איש יהודה על איש ישראל כי קרוב המלך אלי ולמה זה חרה לך על‬ ‫הירדן וכל אנשי דוד עמו‪:‬‬
‫(‪ )44‬ויען איש ישראל את איש יהודה וי אמר עשר ידות‬ ‫הדבר הזה | האכול אכלנו מן המלך אם נשאת נשא לנו‪:‬‬
‫לי במלך וגם בדוד ‪3‬אני ממך ומדוע "הקל תני ול א היה דברי ראשון לי להשיב את מלכי | ויקש דבר איש יהודה מדבר‬
‫איש ישראל‪:‬‬
‫נחלה לנו בבן‬‫(‪ )1‬ושם נקרא איש בליעל ושמו שבע בן בכרי איש ימיני | ויתקע בש פר וי אמר אין לנו חלק בדוד ול א ‪3‬‬
‫אחרי שבע בן בכרי | ואיש יהודה דבקו במלכם מן‬ ‫אחרי דוד ‪3‬‬ ‫ישי איש לא הליו ישראל‪ )2( :‬ויעל כל איש ישראל מ ‪3‬‬
‫הירדן ועד ירושל ם‪ )3( :‬ויב א דוד אל ביתו ירושל ם ויקח המלך את עשר נשים פלגשים ‪3‬אשר הניח לשמ ר הבית‬
‫(‪ )4‬וי אמר המלך אל‬ ‫ואליהם ל א בא | ותהיינה צר>רות עד יום >מתן אלמנות חיות‪:‬‬
‫ויתנם בית משמרת ויכלכלם ‪3‬‬
‫ע‪3‬משא הזעק לי את איש יהודה של שת ימים | ואתה פ ה ע‪3‬מ ד‪ )5( :‬וילך ע‪3‬משא להזעיק את יהודה | וייחר [ויוחר‬
‫(‪ )6‬וי אמר דוד אל ‪3‬אבישי עתה ירע לנו שבע בן בכרי מן אבשלום | אתה קח את‬ ‫קרי] מן המועד ‪3‬אשר יעדו‪:‬‬
‫אחריו אנשי יואב והכרתי והפלתי וכל‬ ‫אחריו פן מצא לו ערים בצ>רות והציל עיננו‪ )7( :‬ויצאו ‪3‬‬
‫עבדי ‪3‬אד ניך ורד ף ‪3‬‬
‫אחרי שבע בן בכרי‪ )8( :‬הם עם האבן הגדולה ‪3‬אשר בגבעון וע‪3‬משא בא לפניהם |‬ ‫הגב רים | ויצאו מירושל ם לרד ף ‪3‬‬
‫ויואב חגור מדו לב>שו ועלו [ועליו קרי] ‪3‬חגור חרב מצ>מדת על מתניו בתערה והוא יצא ותפ ל‪ )9( :‬וי אמר יואב‬
‫לע‪3‬משא ‪3‬השלום אתה אחי | ות חז יד ימין יואב בזקן ע‪3‬משא לנשק לו‪ )10( :‬וע‪3‬משא ל א נשמר בחרב ‪3‬אשר ביד יואב‬
‫אחרי שבע בן בכרי‪)11( :‬‬‫ואבישי אחיו רדף ‪3‬‬‫ויכהו בה אל הח מש וישפ ך מעיו ארצה ול א שנה לו וימ ת | ויואב ‪3‬‬
‫אחרי יואב‪ )12( :‬וע‪3‬משא מתג לל בדם בתוך‬ ‫ואיש עמד עליו מנע‪3‬רי יואב | וי אמר מי ‪3‬אשר חפץ ביואב ומי ‪3‬אשר לדוד ‪3‬‬
‫המסלה | וירא האיש כי עמד כל העם ויסב את ע‪3‬משא מן המסלה השדה וישלך עליו בגד כ ‪3‬אשר ראה כל הבא עליו‬
‫אחרי שבע בן בכרי‪ )14( :‬ויע‪3‬ב ר בכל שבטי‬
‫אחרי יואב לרד ף ‪3‬‬ ‫ועמד‪ )13( :‬כ ‪3‬אשר ה גה מן המסלה | עבר כל איש ‪3‬‬
‫אחריו‪ )15( :‬ויב או ויצ>רו עליו באבלה‬‫ויקלהו [ויק ‪3‬הלו קרי] ויב או אף ‪3‬‬ ‫ישראל אבלה ובית מע‪3‬כה וכל הברים |‬
‫בית המע‪3‬כה וישפכו ס ללה אל העיר ותע‪3‬מ ד בחל | וכל העם ‪3‬אשר את יואב משחיתם להפיל החומה‪ )16( :‬ותקרא‬
‫ואדברה אליך‪ )17( :‬ויקרב אליה ות אמר האשה‬ ‫אשה ‪3‬חכמה מן העיר | שמעו שמעו אמרו נא אל יואב קרב עד הנה ‪3‬‬
‫האתה יואב וי אמר אני | ות אמר לו שמע דברי ‪3‬אמתך וי אמר ש מע אנ כי‪ )18( :‬ות אמר לאמ ר | דבר ידברו בראש נה‬
‫לאמ ר שא ל יש ‪3‬אלו באבל וכן התמו‪ )19( :‬אנ כי של>מי "אמוני ישראל | אתה מבקש להמית עיר ואם בישראל למה‬
‫נחלת יהוה‪:‬‬‫תבלע ‪3‬‬
‫(‪ )20‬ויען יואב וי אמר | חלילה חלילה לי אם ‪3‬אבלע ואם אשחית‪ )21( :‬ל א כן הדבר כי איש מהר אפרים שבע בן‬
‫בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד תנו א תו לבדו ואלכה מעל העיר | ות אמר האשה אל יואב הנה ר אשו >משלך אליך‬
‫בעד החומה‪ )22( :‬ותבוא האשה אל כל העם בחכמתה ויכרתו את ר אש שבע בן בכרי וישלכו אל יואב ויתקע‬
‫בשופר ויפ>צו מעל העיר איש לא הליו | ויואב שב ירושל ם אל המלך‪ )23( :‬ויואב אל כל הצבא ישראל | ובניה בן‬
‫ואד רם על המס | ויהושפט בן ‪3‬אחילוד המזכיר‪ )25( :‬ושיא [ושוא‬
‫יהוידע על הכרי [הכרתי קרי] ועל הפלתי‪3 )24( :‬‬
‫קרי] ס פר | וצדוק ואביתר כ ‪3‬הנים‪ )26( :‬וגם עירא היארי היה כ הן לדוד‪:‬‬
‫אחרי שנה ויבקש דוד את פני יהוה | וי אמר יהוה אל שאול ואל בית‬ ‫(‪ )1‬ויהי רעב בימי דוד של ש שנים שנה ‪3‬‬
‫הדמים על ‪3‬אשר המית את הגבע נים‪ )2( :‬ויקרא המלך לגבע נים וי אמר ‪3‬אליהם | והגבע נים ל א מבני ישראל המה כי‬
‫אם מיתר ה "אמ רי ובני ישראל נשבעו להם ויבקש שאול להכ תם בקנ אתו לבני ישראל ויהודה‪ )3( :‬וי אמר דוד אל‬
‫נחלת יהוה‪ )4( :‬וי אמרו לו הגבע נים אין לי [לנו קרי] כסף וזהב‬ ‫הגבע נים מה אע"שה לכם | ובמה ‪3‬אכפר וברכו את ‪3‬‬
‫עם שאול ועם ביתו ואין לנו איש להמית בישראל | וי אמר מה אתם א מרים אע"שה לכם‪ )5( :‬וי אמרו אל המלך‬
‫ואשר דמה לנו | נשמדנו מהתיצב בכל גב>ל ישראל‪ )6( :‬ינתן [י>תן קרי] לנו שבעה ‪3‬אנשים מבניו‬ ‫האיש ‪3‬אשר כלנו ‪3‬‬
‫והוקע‪3‬נום ליהוה בגבעת שאול בחיר יהוה | וי אמר המלך ‪3‬אני אתן‪ )7( :‬ויחמ ל המלך על מפי ב שת בן יהונתן בן‬
‫שאול | על שב>עת יהוה ‪3‬אשר בינ תם בין דוד ובין יהונתן בן שאול‪ )8( :‬ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה ‪3‬אשר‬
‫ילדה לשאול את ארמ ני ואת מפב שת | ואת ‪3‬חמשת בני מיכל בת שאול ‪3‬אשר ילדה לעדריאל בן ברזלי המח לתי‪)9( :‬‬
‫ויתנם ביד הגבע נים וי קיע>ם בהר לפני יהוה ויפלו שבעתים [שבעתם קרי] יחד | והם [והמה קרי] >המתו בימי קציר‬
‫בראש נים תחלת [בתחלת קרי] קציר שע רים‪ )10( :‬ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחלת‬
‫קציר עד נתך מים ע‪3‬ליהם מן השמים | ול א נתנה עוף השמים לנוח ע‪3‬ליהם יומם ואת חית השדה לילה‪ )11( :‬וי>גד‬
‫לדוד | את ‪3‬אשר עשתה רצפה בת איה פלגש שאול‪ )12( :‬וילך דוד ויקח את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו‬
‫מאת בע‪3‬לי יביש גלעד | ‪3‬אשר גנבו א תם מרח ב בית שן ‪3‬אשר תלום [תלאום קרי] שם [שמה קרי] הפלשתים [פלשתים‬
‫קרי] ביום הכות פלשתים את שאול בגלב ע‪ )13( :‬ויעל משם את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו | ויאספו את‬
‫עצמות המוקעים‪ )14( :‬ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימן בצלע בקבר קיש אביו ויע‪3‬שו כ ל ‪3‬אשר‬
‫אחרי כן‪:‬‬
‫צוה המלך | ויעתר "אל הים לארץ ‪3‬‬
‫(‪ )15‬ותהי עוד מלחמה לפלשתים את ישראל | וירד דוד וע‪3‬בדיו עמו ויל ‪3‬חמו את פלשתים ויעף דוד‪ )16( :‬וישבו‬
‫[וישבי קרי] בנ ב ‪3‬אשר בילידי הרפה ומשקל קינו של ש מאות משקל נח שת והוא חגור ‪3‬חדשה | וי אמר להכות את‬
‫דוד‪ )17( :‬ויע‪3‬זר לו ‪3‬אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי וימיתהו | אז נשבעו אנשי דוד לו לאמ ר ל א תצא עוד אתנו‬
‫למלחמה ול א תכבה את נר ישראל‪:‬‬
‫אחרי כן ותהי עוד המלחמה בגוב עם פלשתים | אז הכה סבכי ה >חשתי את סף ‪3‬אשר בילדי הרפה‪:‬‬ ‫(‪ )18‬ויהי ‪3‬‬
‫(‪ )19‬ותהי עוד המלחמה בגוב עם פלשתים | ויך אלחנן בן יערי א רגים בית הלחמי את גלית הגתי ועץ ‪3‬חניתו כמנור‬
‫א רגים‪ )20( :‬ותהי עוד מלחמה בגת | ויהי איש מדין [מדון קרי] ואצבע ת ידיו ואצבע ת רגליו שש ושש עשרים‬
‫וארבע מספר וגם הוא י>לד להרפה‪ )21( :‬ויחרף את ישראל | ויכהו יהונתן בן שמעי [שמעה קרי] ‪3‬אחי דוד‪ )22( :‬את‬
‫ארבעת אלה י>לדו להרפה בגת | ויפלו ביד דוד וביד ע‪3‬בדיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬וידבר דוד ליהוה את דברי השירה הז את | ביום הציל יהוה א תו‬
‫מכף כל א יביו ומכף שאול‪ )2( :‬וי אמר | יהוה סלעי ומצ>דתי ומפלטי‬
‫לי‪" )3( :‬אל הי צורי א "חסה בו | מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי מ שעי‬
‫מחמס ת שעני‪ )4( :‬מ >הלל אקרא יהוה | ומא יבי א ‪5‬‬
‫וש)ע‪:‬כי( ‪3‬אפפ>ני משברי‬
‫י‪( ):‬חבלי שאול סב>ני | קד >מני מ קשי מ‪ )7‬ב‬
‫ות‪:‬צ(ר‬ ‫‪3‬תנ‪6‬‬
‫נחלי בליעל יבע >‬
‫מות | ‪3‬‬
‫לי אקרא יהוה ואל "אל הי אקרא | וישמע מהיכלו קולי ושועתי‬
‫באזניו‪ )8( :‬ותגעש [ויתגעש קרי] ותרעש הארץ מוסדות השמים ירגזו‬
‫לו‪( ):‬עלה עשן באפו ואש מפיו ת אכל | גחלים בע‪3‬רו‬ ‫| ויתגע‪3‬שו כי חרה ‪9‬‬
‫יו‪( :‬וירכב על כרוב ויע ף |‬ ‫ממנו‪ )10( :‬ויט שמים וירד | וע‪3‬רפל תחת רגל‪)11‬‬
‫וירא על כנפי רוח‪ )12( :‬וישת ח שך סביב תיו >סכות | חשרת מים עבי‬
‫‪ ()14‬ירעם מן שמים יהוה |‬ ‫שחקים‪ )13( :‬מנ גה נגדו | בע‪3‬רו ‪3‬‬
‫גחלי אש‪:‬‬
‫ועליון יתן קולו‪ )15( :‬וישלח חצים ויפיצם | ברק ויהמם [ויה ם קרי]‪:‬‬
‫(‪ )16‬ויראו ‪3‬אפקי ים יגלו מ סדות תבל | בגע‪3‬רת יהוה מנשמת רוח‬
‫יצילני מא יבי עז |‬ ‫אפו‪ )17( :‬ישלח ממרום יקחני | ימשני ממים רב‪)18‬‬
‫ים‪( :‬‬
‫מש נאי כי אמצו ממני‪ )19( :‬יקד >מני ביום אידי | ויהי יהוה משען לי‪:‬‬
‫‪)21‬י‪:‬י(גמלני יהוה כצדקתי |‬ ‫(‪ )20‬וי צא למרחב א תי | יחלצני כי חפץ ב‬
‫כב ר ידי ישיב לי‪ )22( :‬כי שמרתי דרכי יהוה | ול א רשעתי מ "אל‪23‬ה)י‪:‬כי(‬
‫וא(היה‬ ‫‪)24‬‬
‫נה‪:‬‬ ‫כל משפטו [משפטיו קרי] לנגדי | ו >חק תיו ל א אסור ממ‬
‫‪ )(25‬וישב יהוה לי כצדקתי | כב רי לנגד‬ ‫תמים לו | ואשתמרה מע‪3‬וני‪:‬‬
‫‪)27‬ם‪:‬ע (ם נבר תתבר |‬ ‫עיניו‪ )26( :‬עם חסיד תתחסד | עם גבור תמים תתמ‬
‫יל‪:‬כי(‬‫‪)29‬‬‫ועם עקש תתפל‪ )28( :‬ואת עם עני תושיע | ועיניך על רמים תשפ‬
‫‪ )(30‬כי בכה ארוץ גדוד | באל הי‬ ‫אתה נירי יהוה | ויהוה יגיה חשכי‪:‬‬
‫‪3‬אדלג שור‪ )31( :‬האל תמים דרכו | אמרת יהוה צרופה מגן הוא לכ ל‬
‫‪)33‬ינו‪( :‬‬‫הח סים בו‪ )32( :‬כי מי אל מבלע‪3‬די יהוה | ומי צור מבלע‪3‬די "אל ה‬
‫קרי]‪( ):‬משוה רגליו [רגלי‬ ‫האל מעוזי חיל | ויתר תמים דרכו [דרכי ‪34‬‬
‫י‪( ):‬מלמד ידי למלחמה | ונחת קשת‬ ‫קרי] כאילות | ועל במותי יע‪3‬מדנ‪35‬‬
‫י‪( :‬תרחיב צע‪3‬די‬ ‫‪)37‬‬‫נחושה זר ע תי‪ )36( :‬ותתן לי מגן ישעך | וע‪3‬נ תך תרבנ‬
‫‪ )(38‬ארדפה א יבי ואשמידם | ול א אשוב עד‬ ‫תחתני | ול א מע‪3‬דו קר >סלי‪:‬‬
‫ות(זרני‬ ‫‪)40‬לי‪:‬‬
‫ואכלם ואמחצם ול א יקומון | ויפלו תחת רג‬ ‫כלותם‪3 )39( :‬‬
‫‪ )(41‬וא יבי תתה לי ע רף | משנאי‬ ‫חיל למלחמה | תכריע קמי תחתני‪:‬‬
‫נם‪:‬ו(אשחקם כע‪3‬פר‬ ‫ואצמיתם‪ )42( :‬ישעו ואין מ שיע | אל יהוה ול א ע‪)43‬‬
‫ם‪( ):‬ותפלטני מריבי עמי | תשמרני‬ ‫ארץ | כטיט חוצות ‪3‬אדקם ארקע‪44‬‬
‫לר אש גוים עם ל א ידעתי יעבד>ני‪ )45( :‬בני נכר יתכ ‪3‬חשו לי | לשמוע‬
‫ם‪( :‬חי יהוה וברוך‬ ‫א זן ישמעו לי‪ )46( :‬בני נכר יב לו | ויחגרו ממסגרות‪)47‬‬
‫‪ )(48‬האל הנ תן נקמ ת לי | ומוריד עמים‬ ‫צורי | ויר>ם "אל הי צור ישעי‪:‬‬
‫תחתני‪ )49( :‬ומוציאי מא יבי | ומקמי תרוממני מאיש ‪3‬חמסים‬
‫מגדיל [מגדול‬ ‫ר‪( :‬‬‫‪)51‬‬
‫תצילני‪ )50( :‬על כן אודך יהוה בגוים | ולשמך ‪3‬אזמ‬
‫קרי] ישועות מלכו | וע שה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם‪:‬‬
‫אחר נים | נ >אם דוד בן ישי ונ >אם הגבר >הקם על משיח "אל הי יע‪3‬ק ב ונעים זמרות ישראל‪)2( :‬‬
‫(‪ )1‬ואלה דברי דוד ה ‪3‬‬
‫רוח יהוה דבר בי | ומלתו על לשוני‪ )3( :‬אמר "אל הי ישראל לי דבר צור ישראל | מושל באדם צדיק מושל יראת‬
‫"אל הים‪ )4( :‬וכאור ב קר יזרח שמש | ב קר ל א עבות מנ גה ממטר דשא מארץ‪ )5( :‬כי ל א כן ביתי עם אל | כי ברית‬
‫עולם שם לי ע‪3‬רוכה בכ ל וש >מרה כי כל ישעי וכל חפץ כי ל א יצמיח‪ )6( :‬ובליעל כקוץ >מנד כ>להם | כי ל א ביד יקחו‪( :‬‬
‫‪ )7‬ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ ‪3‬חנית | ובאש שרוף ישרפו בשבת‪:‬‬
‫(‪ )8‬אלה שמות הגב רים ‪3‬אשר לדוד | י שב בשבת תחכמ ני ר אש השלשי‬
‫הוא ע‪3‬דינו העצנו [העצני קרי] על שמ נה מאות חלל בפעם אחד [אחת‬
‫אחריו קרי] אלעזר בן דדי [ד דו קרי] בן ‪3‬אח חי |‬‫(‪ )9‬ואחרו [ו ‪3‬‬ ‫קרי]‪:‬‬
‫בשל שה גברים [הגב רים קרי] עם דוד בחרפם בפלשתים נאספו שם‬
‫למלחמה ויע‪3‬לו איש ישראל‪ )10( :‬הוא קם ויך בפלשתים עד כי יגעה‬
‫ידו ותדבק ידו אל החרב ויעש יהוה תשועה גדולה ביום ההוא | והעם‬
‫אחריו שמא בן אגא הררי | ויאספו‬ ‫אחריו אך לפשט‪ )11( :‬ו ‪3‬‬ ‫ישבו ‪3‬‬ ‫>‬
‫פלשתים לחיה ותהי שם חלקת השדה מלאה ע‪3‬דשים והעם נס מפני‬
‫פלשתים‪ )12( :‬ויתיצב בתוך החלקה ויצילה ויך את פלשתים | ויעש‬
‫(‪ )13‬וירדו שלשים [של שה קרי] מהשל שים‬ ‫יהוה תשועה גדולה‪:‬‬
‫ר אש ויב או אל קציר אל דוד אל מערת ‪3‬עד>לם | וחית פלשתים ח נה‬
‫‪)15‬ם‪( :‬‬
‫בעמק רפאים‪ )14( :‬ודוד אז במצודה | ומצב פלשתים אז בית לח‬
‫‪16‬ע)ר‪( :‬‬
‫ויתאוה דוד וי אמר | מי ישקני מים מב אר בית לחם ‪3‬אשר בש‬
‫ויבקעו של שת הגב רים במ ‪3‬חנה פלשתים ויש ‪3‬אבו מים מב אר בית‬
‫לחם ‪3‬אשר בשער וישאו ויבאו אל דוד | ול א אבה לשתותם ויסך א תם‬
‫ליהוה‪ )17( :‬וי אמר חלילה לי יהוה מע‪3‬ש תי ז את ‪3‬הדם ה ‪3‬אנשים‬
‫הה לכים בנפשותם ול א אבה לשתותם | אלה עשו של שת הגב רים‪( :‬‬
‫ואבישי ‪3‬אחי יואב בן צרויה הוא ר אש השלשי [השל שה קרי]‬ ‫‪3 )18‬‬
‫‪ )19‬מן‬‫והוא עורר את ‪3‬חניתו על של ש מאות חלל | ולו שם בשל שה‪( :‬‬
‫השל שה ‪3‬הכי נכבד ויהי להם לשר | ועד השל שה ל א בא‪ )20( :‬ובניהו‬
‫בן יהוידע בן איש חי [חיל קרי] רב פעלים מקבצאל | הוא הכה את‬
‫שני ‪3‬אראל מואב והוא ירד והכה את האריה [ה ‪3‬ארי קרי] בתוך הב אר‬
‫ביום השלג‪ )21( :‬והוא הכה את איש מצרי אשר [איש קרי] מראה‬
‫וביד המצרי ‪3‬חנית וירד אליו בשבט | ויגז ל את ה ‪3‬חנית מיד המצרי‬
‫ויהרגהו ב ‪3‬חניתו‪ )22( :‬אלה עשה בניהו בן יהוידע | ולו שם בשל שה‬
‫הגב רים‪ )23( :‬מן השל שים נכבד ואל השל שה ל א בא | וישמהו דוד‬
‫אל משמעתו‪ )24( :‬ע‪3‬שה אל ‪3‬אחי יואב בשל שים | אלחנן בן ד דו בית‬
‫לחם‪ )25( :‬שמה ה ‪3‬חר די "אליקא ה ‪3‬חר די‪ )26( :‬חלץ הפלטי עירא בן‬
‫עקש התקועי‪3 )27( :‬אביעזר הענת תי מב>ני ה >חשתי‪ )28( :‬צלמון‬
‫ה ‪3‬אח חי מהרי הנט פתי‪ )29( :‬חלב בן בע‪3‬נה הנט פתי |אתי בן ריבי‬
‫נחלי געש‪3 )31( :‬אבי‬
‫מגבעת בני בנימן‪ )30( :‬בניהו פרעת ני הדי מ ‪3‬‬
‫(‪ )32‬אליחבא השעלב ני בני ישן‬ ‫עלבון הערבתי עזמות הבר >חמי‪:‬‬
‫יהונתן‪ )33( :‬שמה ה ‪3‬הררי ‪3‬אחיאם בן שרר האררי‪" )34(:‬אליפלט בן‬
‫(‪ )35‬חצרו [חצרי‬ ‫‪3‬אחסבי בן המע‪3‬כתי | "אליעם בן ‪3‬אחית פל הגל ני‪:‬‬
‫קרי] הכרמלי פע‪3‬רי הארב (י‪ )36:‬יגאל בן נתן מצ בה סבני הגדי‪)37( :‬‬
‫צלק העמ ני | נחרי הבאר תי נשאי [נ שא קרי] כלי יואב בן צר>יה‪( :‬‬
‫‪ )39‬אוריה החתי כ ל של שים ושבעה‪:‬‬ ‫‪ )38‬עירא היתרי גרב הית (רי‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי סף אף יהוה ל ‪3‬חרות בישראל | ויסת את דוד בהם לאמ ר לך מנה את ישראל ואת יהודה‪ )2( :‬וי אמר המלך אל‬
‫יואב שר החיל ‪3‬אשר אתו שוט נא בכל שבטי ישראל מדן ועד באר שבע ופקדו את העם | וידעתי את מספר העם‪)3( :‬‬
‫וי אמר יואב אל המלך ויוסף יהוה "אל היך אל העם כהם וכהם מאה פעמים ועיני ‪3‬אד ני המלך ר אות | ואד ני המלך‬
‫ויחזק דבר המלך אל יואב ועל שרי החיל | ויצא יואב ושרי החיל לפני המלך לפק ד את‬ ‫למה חפץ בדבר הזה‪" )4( :‬‬
‫ויחנו בע‪3‬רוער ימין העיר ‪3‬אשר בתוך הנחל הגד ואל יעזר‪ )6( :‬ויב או הגלעדה‬ ‫העם את ישראל‪ )5( :‬ויעברו את הירדן | ‪3‬‬
‫ואל ארץ תחתים חדשי | ויב או דנה יען וסביב אל צידון‪ )7( :‬ויב או מבצר צ ר וכל ערי החוי והכנע‪3‬ני | ויצאו אל נגב‬
‫וישטו בכל הארץ | ויב או מקצה תשעה ‪F‬חדשים ועשרים יום ירושל ם‪ )9( :‬ויתן יואב את מספר‬ ‫יהודה באר שבע‪> )8( :‬‬
‫מפקד העם אל המלך | ותהי ישראל שמ נה מאות אלף איש חיל ש לף חרב ואיש יהודה ‪3‬חמש מאות אלף איש‪)10( :‬‬
‫אחרי כן ספר את העם | וי אמר דוד אל יהוה חטאתי מא ד ‪3‬אשר עשיתי ועתה יהוה הע‪3‬בר נא את‬ ‫ויך לב דוד א תו ‪3‬‬
‫ע‪3‬ון עבדך כי נסכלתי מא ד‪ )11( :‬ויקם דוד בב קר |‬
‫ודבר יהוה היה אל גד הנביא ח זה דוד לאמ ר‪ )12( :‬הלוך ודברת אל דוד כ ה אמר יהוה של ש אנ כי נוטל עליך | בחר‬
‫לך אחת מהם ואע"שה לך‪ )13( :‬ויב א גד אל דוד ויגד לו | וי אמר לו ‪3‬התבוא לך שבע שנים רעב בארצך אם של שה‬
‫(‬ ‫‪F‬חדשים נ>סך לפני צריך והוא ר דפך ואם "היות של שת ימים דבר בארצך עתה דע וראה מה אשיב ש לחי דבר‪:‬‬
‫‪ )14‬וי אמר דוד אל גד צר לי מא ד | נפלה נא ביד יהוה כי רבים רחמו [ר ‪3‬חמיו קרי] וביד אדם אל אפ לה‪ )15( :‬ויתן‬
‫יהוה דבר בישראל מהב קר ועד עת מועד | וימת מן העם מדן ועד באר שבע שבעים אלף איש‪ )16( :‬וישלח ידו‬
‫המלאך ירושל ם לש ‪3‬חתה וינחם יהוה אל הרעה וי אמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך | ומלאך יהוה היה‬
‫(‪ )17‬וי אמר דוד אל יהוה ברא תו את המלאך המכה בעם וי אמר הנה‬ ‫עם ג רן האורנה [ה ‪3‬ארונה קרי] היב>סי‪:‬‬
‫אנ כי חטאתי ואנ כי הע"ויתי ואלה הצ אן מה עשו | תהי נא ידך בי ובבית אבי‪:‬‬
‫[ארונה קרי] היב>סי‪ )19( :‬ויעל דוד‬‫(‪ )18‬ויב א גד אל דוד ביום ההוא | וי אמר לו ע‪3‬לה הקם ליהוה מזבח בג רן ארניה ‪3‬‬
‫כדבר גד כ ‪3‬אשר צוה יהוה‪ )20( :‬וישקף ‪3‬ארונה וירא את המלך ואת ע‪3‬בדיו ע ברים עליו | ויצא ‪3‬ארונה וישתחו למלך‬
‫אפיו ארצה‪ )21( :‬וי אמר ‪3‬ארונה מדוע בא ‪3‬אד ני המלך אל עבדו | וי אמר דוד לקנות מעמך את הג רן לבנות מזבח‬
‫ליהוה ותעצר המגפה מעל העם‪ )22( :‬וי אמר ‪3‬ארונה אל דוד יקח ויעל ‪3‬אד ני המלך הטוב בעינו [בעיניו קרי] | ראה‬
‫הבקר לע לה והמ רגים וכלי הבקר לעצים‪ )23( :‬הכ ל נתן ‪3‬ארונה המלך למלך | וי אמר ‪3‬ארונה אל המלך יהוה "אל היך‬
‫ירצך‪ )24( :‬וי אמר המלך אל ‪3‬ארונה ל א כי קנו אקנה מאותך במחיר ול א אע‪3‬לה ליהוה "אל הי ע לות חנם | ויקן דוד‬
‫את הג רן ואת הבקר בכסף שקלים ‪3‬חמשים‪ )25( :‬ויבן שם דוד מזבח ליהוה ויעל ע לות ושלמים | ויעתר יהוה לארץ‬
‫ותעצר המגפה מעל ישראל‪:‬‬
‫ספר מלכים [א]‬
‫‪Kings Chapter 1 1‬‬
‫(‪ )1‬והמלך דוד זקן בא בימים | ויכ >סהו בבגדים ול א יחם לו‪ )2( :‬וי אמרו לו ע‪3‬בדיו יבקשו לאד ני המלך נע‪3‬רה בתולה‬
‫ועמדה לפני המלך ותהי לו ס כנת | ושכבה בחיקך וחם לאד ני המלך‪ )3( :‬ויבקשו נע‪3‬רה יפה בכ ל גבול ישראל |‬
‫וימצאו את ‪3‬אבישג השונמית ויבאו א תה למלך‪ )4( :‬והנע‪3‬רה יפה עד מא ד | ותהי למלך ס כנת ותשרתהו והמלך ל א‬
‫וחמשים איש רצים לפניו‪ )6( :‬ול א‬ ‫ואד ניה בן חגית מתנשא לאמ ר ‪3‬אני אמל ך | ויעש לו רכב ופרשים ‪3‬‬ ‫ידעה‪3 )5( :‬‬
‫אחרי אבשלום‪ )7( :‬ויהיו דבריו עם‬ ‫ע‪3‬צבו אביו מימיו לאמ ר מדוע ככה עשית | וגם הוא טוב ת אר מא ד וא תו ילדה ‪3‬‬
‫אחרי ‪3‬אד ניה‪ )8( :‬וצדוק הכ הן ובניהו בן יהוידע ונתן הנביא ושמעי ורעי‬ ‫יואב בן צרויה ועם אביתר הכ הן | ויעזרו ‪3‬‬
‫והגבורים ‪3‬אשר לדוד | ל א היו עם ‪3‬אד ניהו‪ )9( :‬ויזבח ‪3‬אד ניהו צ אן ובקר ומריא עם אבן הז חלת ‪3‬אשר אצל עין ר גל |‬
‫ויקרא את כל אחיו בני המלך ולכל אנשי יהודה עבדי המלך‪ )10( :‬ואת נתן הנביא ובניהו ואת הגבורים ואת של מ ה‬
‫ואד נינו דוד‬ ‫אחיו ל א קרא‪ )11( :‬וי אמר נתן אל בת שבע אם של מ ה לאמ ר ‪3‬הלוא שמעת כי מלך ‪3‬אד ניהו בן חגית | ‪3‬‬
‫ל א ידע‪ )12( :‬ועתה לכי איעצך נא עצה | ומלטי את נפשך ואת נפש בנך של מ ה‪ )13( :‬לכי וב אי אל המלך דוד‬
‫אחרי והוא ישב על כסאי | ומדוע‬ ‫ואמרת אליו ‪3‬הל א אתה ‪3‬אד ני המלך נשבעת ל ‪3‬אמתך לאמ ר כי של מ ה בנך ימל ך ‪3‬‬
‫אחריך ומלאתי את דבריך‪ )15( :‬ותב א בת שבע אל‬ ‫מלך ‪3‬אד ניהו‪ )14( :‬הנה עודך מדברת שם עם המלך | ‪3‬‬
‫ואני אבוא ‪3‬‬
‫ואבישג השונמית משרת את המלך‪ )16( :‬ותק ד בת שבע ותשתחו למלך | וי אמר‬ ‫המלך החדרה והמלך זקן מא ד | ‪3‬‬
‫אחרי | והוא ישב על‬ ‫המלך מה לך‪ )17( :‬ות אמר לו ‪3‬אד ני אתה נשבעת ביהוה "אל היך ל ‪3‬אמתך כי של מ ה בנך ימל ך ‪3‬‬
‫כסאי‪ )18( :‬ועתה הנה ‪3‬אד ניה מלך | ועתה ‪3‬אד ני המלך ל א ידעת‪ )19( :‬ויזבח שור ומריא וצ אן לר ב ויקרא לכל בני‬
‫המלך ולאביתר הכ הן ולי אב שר הצבא | ולשל מ ה עבדך ל א קרא‪ )20( :‬ואתה ‪3‬אד ני המלך עיני כל ישראל עליך |‬
‫אחריו‪ )21( :‬והיה כשכב ‪3‬אד ני המלך עם ‪3‬אב תיו | והייתי ‪3‬אני ובני של מ ה‬ ‫להגיד להם מי ישב על כסא ‪3‬אד ני המלך ‪3‬‬
‫חטאים‪ )22( :‬והנה עודנה מדברת עם המלך | ונתן הנביא בא‪ )23( :‬ויגידו למלך לאמ ר הנה נתן הנביא | ויב א לפני‬
‫אחרי | והוא ישב על‬ ‫המלך וישתחו למלך על אפיו ארצה‪ )24( :‬וי אמר נתן ‪3‬אד ני המלך אתה אמרת ‪3‬אד ניהו ימל ך ‪3‬‬
‫כסאי‪ )25( :‬כי ירד היום ויזבח שור ומריא וצ אן לר ב ויקרא לכל בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכ הן והנם‬
‫א כלים וש תים לפניו | וי אמרו יחי המלך ‪3‬אד ניהו‪ )26( :‬ולי ‪3‬אני עבדך ולצד ק הכ הן ולבניהו בן יהוידע ולשל מ ה‬
‫עבדך ל א קרא‪ )27( :‬אם מאת ‪3‬אד ני המלך נהיה הדבר הזה | ול א הודעת את עבדיך [עבדך קרי] מי ישב על כסא‬
‫(‪ )28‬ויען המלך דוד וי אמר קראו לי לבת שבע | ותב א לפני המלך ותע‪3‬מ ד לפני המלך‪( :‬‬ ‫אחריו‪:‬‬
‫‪3‬אד ני המלך ‪3‬‬
‫‪ )29‬וישבע המלך וי אמר | חי יהוה ‪3‬אשר פדה את נפשי מכל צרה‪ )30( :‬כי כ ‪3‬אשר נשבעתי לך ביהוה "אל הי ישראל‬
‫אחרי והוא ישב על כסאי תחתי | כי כן אע"שה היום הזה‪ )31( :‬ותק ד בת שבע אפים ארץ‬ ‫לאמ ר כי של מ ה בנך ימל ך ‪3‬‬
‫ותשתחו למלך | ות אמר יחי ‪3‬אד ני המלך דוד לע לם‪:‬‬
‫(‪ )32‬וי אמר המלך דוד קראו לי לצדוק הכ הן ולנתן הנביא ולבניהו בן יהוידע | ויב או לפני המלך‪ )33( :‬וי אמר‬
‫המלך להם קחו עמכם את עבדי ‪3‬אד ניכם והרכבתם את של מ ה בני על הפרדה ‪3‬אשר לי | והורדתם א תו אל גחון‪( :‬‬
‫ואמרתם יחי המלך של מ ה‪)35( :‬‬ ‫‪ )34‬ומשח א תו שם צדוק הכ הן ונתן הנביא למלך על ישראל | ותקעתם בשופר ‪3‬‬
‫אחריו ובא וישב על כסאי והוא ימל ך תחתי | וא תו צויתי להיות נגיד על ישראל ועל יהודה‪ )36( :‬ויען‬ ‫וע‪3‬ליתם ‪3‬‬
‫בניהו בן יהוידע את המלך וי אמר אמן | כן י אמר יהוה "אל הי ‪3‬אד ני המלך‪ )37( :‬כ ‪3‬אשר היה יהוה עם ‪3‬אד ני המלך כן‬
‫יהי [יהיה קרי] עם של מ ה | ויגדל את כסאו מכסא ‪3‬אד ני המלך דוד‪ )38( :‬וירד צדוק הכ הן ונתן הנביא ובניהו בן‬
‫יהוידע והכרתי והפלתי וירכבו את של מ ה על פרדת המלך דוד | וי לכו א תו על גחון‪ )39( :‬ויקח צדוק הכ הן את קרן‬
‫אחריו‬ ‫השמן מן הא הל וימשח את של מ ה | ויתקעו בשופר וי אמרו כל העם יחי המלך של מ ה‪ )40( :‬ויע‪3‬לו כל העם ‪3‬‬
‫והעם מחללים ב ‪3‬חללים ושמחים שמחה גדולה | ותבקע הארץ בקולם‪ )41( :‬וישמע ‪3‬אד ניהו וכל הקר>אים ‪3‬אשר אתו‬
‫והם כלו ל "אכ ל | וישמע יואב את קול השופר וי אמר מדוע קול הקריה הומה‪ )42( :‬עודנו מדבר והנה יונתן בן‬
‫אביתר הכ הן בא | וי אמר ‪3‬אד ניהו ב א כי איש חיל אתה וטוב תבשר‪ )43( :‬ויען יונתן וי אמר ל ‪3‬אד ניהו | ‪3‬אבל ‪3‬אד נינו‬
‫המלך דוד המליך את של מ ה‪ )44( :‬וישלח אתו המלך את צדוק הכ הן ואת נתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי‬
‫והפלתי | וירכבו א תו על פרדת המלך‪ )45( :‬וימשחו א תו צדוק הכ הן ונתן הנביא למלך בגחון ויע‪3‬לו משם שמחים‬
‫ותה ם הקריה | הוא הקול ‪3‬אשר שמעתם‪ )46( :‬וגם ישב של מ ה על כסא המלוכה‪ )47( :‬וגם באו עבדי המלך לברך‬
‫[אל הים קרי] את שם של מ ה משמך ויגדל את כסאו מכסאך | וישתחו‬ ‫את ‪3‬אד נינו המלך דוד לאמ ר ייטב אלהיך "‬
‫המלך על המשכב‪ )48( :‬וגם ככה אמר המלך | ברוך יהוה "אל הי ישראל ‪3‬אשר נתן היום י שב על כסאי ועיני ר אות‪( :‬‬
‫ויחזק‬ ‫ואד ניהו ירא מפני של מ ה | ויקם וילך ‪3‬‬ ‫ויקמו כל הקר>אים ‪3‬אשר ל ‪3‬אד ניהו | וילכו איש לדרכו‪3 )50( :‬‬
‫‪ )49‬ויחרדו >‬
‫בקרנות המזבח‪ )51( :‬וי>גד לשל מ ה לאמ ר הנה ‪3‬אד ניהו ירא את המלך של מ ה | והנה אחז בקרנות המזבח לאמ ר‬
‫ישבע לי כיום המלך של מ ה אם ימית את עבדו בחרב‪ )52( :‬וי אמר של מ ה אם יהיה לבן חיל ל א יפ ל משע‪3‬רתו‬
‫ארצה | ואם רעה תמצא בו ומת‪ )53( :‬וישלח המלך של מ ה וי רד>הו מעל המזבח ויב א וישתחו למלך של מ ה | וי אמר‬
‫לו של מ ה לך לביתך‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויקרבו ימי דוד למות | ויצו את של מ ה בנו לאמ ר‪ )2( :‬אנ כי ה לך בדרך כל הארץ | וחזקת והיית לאיש‪)3( :‬‬
‫ושמרת את משמרת יהוה "אל היך ללכת בדרכיו לשמ ר >חק תיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת מ שה | למען‬
‫תשכיל את כל ‪3‬אשר תע‪3‬שה ואת כל ‪3‬אשר תפנה שם‪ )4( :‬למען יקים יהוה את דברו ‪3‬אשר דבר עלי לאמ ר אם ישמרו‬
‫בניך את דרכם ללכת לפני ב "אמת בכל לבבם ובכל נפשם | לאמ ר ל א יכרת לך איש מעל כסא ישראל‪ )5( :‬וגם אתה‬
‫ידעת את ‪3‬אשר עשה לי יואב בן צרויה ‪3‬אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולע‪3‬משא בן יתר ויהרגם‬
‫וישם דמי מלחמה בשל ם | ויתן דמי מלחמה ב ‪3‬חג רתו ‪3‬אשר במתניו ובנע‪3‬לו ‪3‬אשר ברגליו‪ )6( :‬ועשית כחכמתך | ול א‬
‫(‪ )7‬ולבני ברזלי הגלעדי תע‪3‬שה חסד והיו בא כלי >שלחנך | כי כן קרבו אלי בברחי‬ ‫תורד שיבתו בשל ם שא ל‪:‬‬
‫מפני אבשלום אחיך‪ )8( :‬והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מב >חרים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מ ‪3‬חנים |‬
‫והוא ירד לקראתי הירדן ואשבע לו ביהוה לאמ ר אם ‪3‬אמיתך בחרב‪ )9( :‬ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה | וידעת‬
‫את ‪3‬אשר תע‪3‬שה לו והורדת את שיבתו בדם שאול‪ )10( :‬וישכב דוד עם ‪3‬אב תיו | ויקבר בעיר דוד‪:‬‬
‫(‪ )11‬והימים ‪3‬אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה | בחברון מלך שבע שנים ובירושל ם מלך של שים ושל ש שנים‪:‬‬
‫(‪ )12‬ושל מ ה ישב על כסא דוד אביו | ותכ ן מלכ>תו מא ד‪ )13( :‬ויב א ‪3‬אד ניהו בן חגית אל בת שבע אם של מ ה ות אמר‬
‫‪3‬השלום ב אך | וי אמר שלום‪ )14( :‬וי אמר דבר לי אליך | ות אמר דבר‪ )15( :‬וי אמר את ידעת כי לי היתה המלוכה‬
‫ועלי שמו כל ישראל פניהם למל ך | ותס ב המלוכה ותהי לאחי כי מיהוה היתה לו‪ )16( :‬ועתה שאלה אחת אנ כי‬
‫ש אל מאתך אל תשבי את פני | ות אמר אליו דבר‪ )17( :‬וי אמר אמרי נא לשל מ ה המלך כי ל א ישיב את פניך | ויתן‬
‫לי את ‪3‬אבישג השונמית לאשה‪ )18( :‬ות אמר בת שבע טוב | אנ כי ‪3‬אדבר עליך אל המלך‪ )19( :‬ותב א בת שבע אל‬
‫המלך של מ ה לדבר לו על ‪3‬אד ניהו | ויקם המלך לקראתה וישתחו לה וישב על כסאו וישם כסא לאם המלך ותשב‬
‫לימינו‪ )20( :‬ות אמר שאלה אחת קטנה אנ כי ש אלת מאתך אל תשב את פני | וי אמר לה המלך ש ‪3‬אלי אמי כי ל א‬
‫אשיב את פניך‪ )21( :‬ות אמר י>תן את ‪3‬אבישג ה >שנמית | ל ‪3‬אד ניהו אחיך לאשה‪ )22( :‬ויען המלך של מ ה וי אמר לאמו‬
‫ולמה את ש אלת את ‪3‬אבישג ה >שנמית ל ‪3‬אד ניהו וש ‪3‬אלי לו את המלוכה כי הוא אחי הגדול ממני | ולו ולאביתר הכ הן‬
‫וליואב בן צרויה‪:‬‬
‫(‪ )23‬וישבע המלך של מ ה ביהוה לאמ ר | כ ה יע‪3‬שה לי "אל הים וכ ה יוסיף כי בנפשו דבר ‪3‬אד ניהו את הדבר הזה‪)24( :‬‬
‫ואשר עשה לי בית כ ‪3‬אשר דבר | כי היום יומת‬ ‫ועתה חי יהוה ‪3‬אשר "הכינני ויושיביני [ויושיבני קרי] על כסא דוד אבי ‪3‬‬
‫(‪ )26‬ולאביתר הכ הן אמר המלך‬ ‫‪3‬אד ניהו‪ )25( :‬וישלח המלך של מ ה ביד בניהו בן יהוידע | ויפגע בו וימ ת‪:‬‬
‫ע‪3‬נת ת לך על שדיך כי איש מות אתה | וביום הזה ל א ‪3‬אמיתך כי נשאת את ‪3‬ארון ‪3‬אד ני יהו ה לפני דוד אבי וכי‬
‫התענית בכ ל ‪3‬אשר התענה אבי‪ )27( :‬ויגרש של מ ה את אביתר מהיות כ הן ליהוה | למלא את דבר יהוה ‪3‬אשר דבר‬
‫על בית עלי בשל ה‪:‬‬
‫ויחזק‬
‫אחרי אבשלום ל א נטה | וינס יואב אל א הל יהוה ‪3‬‬ ‫אחרי ‪3‬אד ניה ו ‪3‬‬‫(‪ )28‬והש >מעה באה עד יואב כי יואב נטה ‪3‬‬
‫בקרנות המזבח‪ )29( :‬וי>גד למלך של מ ה כי נס יואב אל א הל יהוה והנה אצל המזבח | וישלח של מ ה את בניהו בן‬
‫יהוידע לאמ ר לך פגע בו‪ )30( :‬ויב א בניהו אל א הל יהוה וי אמר אליו כ ה אמר המלך צא וי אמר ל א כי פ ה אמות |‬
‫וישב בניהו את המלך דבר לאמ ר כ ה דבר יואב וכ ה ענני‪ )31( :‬וי אמר לו המלך ע‪3‬שה כ ‪3‬אשר דבר ופגע בו וקברתו |‬
‫והסיר ת דמי חנם ‪3‬אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי‪ )32( :‬והשיב יהוה את דמו על ר אשו ‪3‬אשר פגע בשני ‪3‬אנשים‬ ‫‪3‬‬
‫צדקים וט בים ממנו ויהרגם בחרב ואבי דוד ל א ידע | את אבנר בן נר שר צבא ישראל ואת ע‪3‬משא בן יתר שר צבא‬
‫יהודה‪ )33( :‬ושבו דמיהם בר אש יואב ובר אש זרעו לע לם | ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום עד עולם מעם‬
‫יהוה‪ )34( :‬ויעל בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימתהו | ויקבר בביתו במדבר‪ )35( :‬ויתן המלך את בניהו בן יהוידע‬
‫תחתיו על הצבא | ואת צדוק הכ הן נתן המלך תחת אביתר‪ )36( :‬וישלח המלך ויקרא לשמעי וי אמר לו בנה לך בית‬
‫בירושל ם וישבת שם | ול א תצא משם אנה ואנה‪ )37( :‬והיה ביום צאתך ועברת את נחל קדרון יד ע תדע כי מות‬
‫תמות | דמך יהיה בר אשך‪ )38( :‬וי אמר שמעי למלך טוב הדבר כ ‪3‬אשר דבר ‪3‬אד ני המלך כן יע‪3‬שה עבדך | וישב שמעי‬
‫בירושל ם ימים רבים‪ )39( :‬ויהי מקץ של ש שנים ויברחו שני ע‪3‬בדים לשמעי אל אכיש בן מע‪3‬כה מלך גת | ויגידו‬
‫ויחב ש את ‪3‬חמ רו וילך גתה אל אכיש לבקש את ע‪3‬בדיו | וילך שמעי‬ ‫לשמעי לאמ ר הנה ע‪3‬בדיך בגת‪ )40( :‬ויקם שמעי ‪3‬‬
‫ויבא את ע‪3‬בדיו מגת‪ )41( :‬וי>גד לשל מ ה | כי הלך שמעי מירושל ם גת ויש ב‪ )42( :‬וישלח המלך ויקרא לשמעי וי אמר‬
‫אליו ‪3‬הלוא השבעתיך ביהוה ואעד בך לאמ ר ביום צאתך והלכת אנה ואנה יד ע תדע כי מות תמות | ות אמר אלי‬
‫טוב הדבר שמעתי‪ )43( :‬ומדוע ל א שמרת את שב>עת יהוה | ואת המצוה ‪3‬אשר צויתי עליך‪ )44( :‬וי אמר המלך אל‬
‫שמעי אתה ידעת את כל הרעה ‪3‬אשר ידע לבבך ‪3‬אשר עשית לדוד אבי | והשיב יהוה את רעתך בר אשך‪ )45( :‬והמלך‬
‫של מ ה ברוך | וכסא דוד יהיה נכון לפני יהוה עד עולם‪ )46( :‬ויצו המלך את בניהו בן יהוידע ויצא ויפגע בו וימ ת |‬
‫והממלכה נכונה ביד של מ ה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויתחתן של מ ה את פרע ה מלך מצרים | ויקח את בת פרע ה ויביאה אל עיר דוד עד כל תו לבנות את ביתו ואת‬
‫בית יהוה ואת חומת ירושל ם סביב‪ )2( :‬רק העם מזבחים בבמות | כי ל א נבנה בית לשם יהוה עד הימים ההם‪:‬‬
‫ויאהב של מ ה את יהוה ללכת ב >חקות דוד אביו | רק בבמות הוא מזבח ומקטיר‪ )4( :‬וילך המלך גבע נה לזב ח‬‫(‪" )3‬‬
‫שם כי היא הבמה הגדולה | אלף ע לות יע‪3‬לה של מ ה על המזבח ההוא‪ )5( :‬בגבעון נראה יהו ה אל של מ ה ב ‪3‬חלום‬
‫הלילה | וי אמר "אל הים שאל מה אתן לך‪ )6( :‬וי אמר של מ ה אתה עשית עם עבדך דוד אבי חסד גדול כ ‪3‬אשר הלך‬
‫לפניך ב "אמת ובצדקה ובישרת לבב עמך | ותשמר לו את החסד הגדול הזה ותתן לו בן י שב על כסאו כיום הזה‪)7( :‬‬
‫ועתה יהוה "אל הי אתה המלכת את עבדך תחת דוד אבי | ואנ כי נער קט ן ל א אדע צאת וב א‪ )8( :‬ועבדך בתוך עמך‬
‫‪3‬אשר בחרת | עם רב ‪3‬אשר ל א ימנה ול א יספר מר ב‪ )9( :‬ונתת לעבדך לב ש מע לשפ ט את עמך להבין בין טוב לרע | כי‬
‫מי יוכל לשפ ט את עמך הכבד הזה‪ )10( :‬וייטב הדבר בעיני ‪3‬אד ני | כי שאל של מ ה את הדבר הזה‪ )11( :‬וי אמר‬
‫"אל הים אליו יען ‪3‬אשר שאלת את הדבר הזה ול א שאלת לך ימים רבים ול א שאלת לך ע שר ול א שאלת נפש א יביך |‬
‫ושאלת לך הבין לשמ ע משפט‪ )12( :‬הנה עשיתי כדבריך | הנה נתתי לך לב חכם ונבון ‪3‬אשר כמוך ל א היה לפניך‬
‫אחריך ל א יקום כמוך‪ )13( :‬וגם ‪3‬אשר ל א שאלת נתתי לך גם ע שר גם כבוד | ‪3‬אשר ל א היה כמוך איש במלכים כל‬ ‫ו ‪3‬‬
‫ימיך‪ )14( :‬ואם תלך בדרכי לשמ ר >חקי ומצותי כ ‪3‬אשר הלך דויד אביך | והארכתי את ימיך‪ )15( :‬ויקץ של מ ה‬
‫והנה ‪3‬חלום | ויבוא ירושל ם ויע‪3‬מ ד לפני ‪3‬ארון ברית ‪3‬אד ני ויעל ע לות ויעש שלמים ויעש משתה לכל ע‪3‬בדיו‪:‬‬
‫(‪ )16‬אז תב אנה שתים נשים ז נות אל המלך | ותע‪3‬מ דנה לפניו‪ )17( :‬ות אמר האשה האחת בי ‪3‬אד ני ‪3‬אני והאשה‬
‫ואנחנו יחדו אין‬‫הז את י שב ת בבית אחד | ואלד עמה בבית‪ )18( :‬ויהי ביום השלישי ללדתי ותלד גם האשה הז את | ‪3‬‬
‫זר אתנו בבית זולתי שתים ‪3‬אנחנו בבית‪ )19( :‬וימת בן האשה הז את לילה | ‪3‬אשר שכבה עליו‪ )20( :‬ותקם בתוך‬
‫ואמתך ישנה ותשכיבהו בחיקה | ואת בנה המת השכיבה בחיקי‪> )21( :‬‬
‫ואקם בב קר‬ ‫הלילה ותקח את בני מאצלי ‪3‬‬
‫להיניק את בני והנה מת | ואתבונן אליו בב קר והנה ל א היה בני ‪3‬אשר ילדתי‪ )22( :‬ות אמר האשה האחרת ל א כי‬
‫בני החי ובנך המת וז את א מרת ל א כי בנך המת ובני החי | ותדברנה לפני המלך‪ )23( :‬וי אמר המלך ז את א מרת זה‬
‫בני החי ובנך המת | וז את א מרת ל א כי בנך המת ובני החי‪:‬‬
‫אמר המלך‬ ‫‪)25‬לךוי‪( :‬‬
‫(‪ )24‬וי אמר המלך קחו לי חרב | ויבאו החרב לפני המ‬
‫‪)26‬‬
‫ת‪( :‬‬ ‫גזרו את הילד החי לשנים | ותנו את ה ‪3‬חצי לאחת ואת ה ‪3‬חצי לאח‬
‫ות אמר האשה ‪3‬אשר בנה החי אל המלך כי נכמרו ר ‪3‬חמיה על בנה‬
‫יתהו | וז את‬ ‫ות אמר בי ‪3‬אד ני תנו לה את הילוד החי והמת אל תמ >‬
‫א מרת גם לי גם לך ל א יהיה גז רו‪ )27( :‬ויען המלך וי אמר תנו לה את‬
‫‪ )28‬וישמעו כל ישראל את‬ ‫יתהו | היא אמו‪( :‬‬
‫הילוד החי והמת ל א תמ >‬
‫המשפט ‪3‬אשר שפט המלך ויראו מפני המלך | כי ראו כי חכמת‬
‫"אל הים בקרבו לע‪3‬שות משפט‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי המלך של מ ה מלך על כל ישראל‪ )2( :‬ואלה השרים ‪3‬אשר לו | ע‪3‬זריהו בן צדוק הכ הן‪" )3( :‬אליח רף ‪3‬‬
‫ואחיה‬
‫(‪)5‬‬ ‫בני שישא ס פרים | יהושפט בן ‪3‬אחילוד המזכיר‪ )4( :‬ובניהו בן יהוידע על הצבא | וצדוק ואביתר כ ‪3‬הנים‪:‬‬
‫ואד נירם בן עבדא על המס‪)7( :‬‬ ‫ואחישר על הבית | ‪3‬‬‫וע‪3‬זריהו בן נתן על הנצבים | וזבוד בן נתן כ הן רעה המלך‪3 )6( :‬‬
‫ולשל מ ה שנים עשר נצבים על כל ישראל וכלכלו את המלך ואת ביתו | ח דש בשנה יהיה על אחד [האחד קרי]‬
‫(‪ )9‬בן דקר במקץ ובשעלבים ובית שמש | ואילון בית חנן‪( :‬‬ ‫לכלכל‪ )8( :‬ואלה שמותם בן חור בהר אפרים‪:‬‬
‫(‪ )11‬בן ‪3‬אבינדב כל נפת ד אר | טפת בת של מ ה היתה לו לאשה‪:‬‬ ‫‪ )10‬בן חסד ב ‪3‬אר>בות | לו ש כ ה וכל ארץ חפר‪:‬‬
‫(‪ )12‬בע‪3‬נא בן ‪3‬אחילוד תענך ומגדו | וכל בית שאן ‪3‬אשר אצל צרתנה מתחת ליזרעאל מבית שאן עד אבל‬
‫(‪ )13‬בן גבר ברמ ת גלעד | לו חו ת יאיר בן מנשה ‪3‬אשר בגלעד לו חבל ארג ב ‪3‬אשר‬ ‫מחולה עד מעבר ליק ‪F‬מעם‪:‬‬
‫(‪3 )14‬אחינדב בן עד א מ ‪3‬חנימה‪3 )15( :‬אחימעץ בנפתלי | גם הוא‬ ‫בבשן ששים ערים גד לות חומה ובריח נח שת‪:‬‬
‫(‪ )17‬יהושפט בן פרוח ביששכר‪( :‬‬ ‫לקח את בשמת בת של מ ה לאשה‪ )16( :‬בע‪3‬נא בן חושי באשר ובעלות‪:‬‬
‫(‪ )19‬גבר בן >ארי בארץ גלעד | ארץ סיחון מלך ה "אמ רי וע ג מלך הבשן ונציב אחד‬ ‫‪ )18‬שמעי בן אלא בבנימן‪:‬‬
‫‪3‬אשר בארץ‪ )20( :‬יהודה וישראל רבים כחול ‪3‬אשר על הים לר ב | א כלים וש תים ושמחים‪:‬‬

‫(‪ )1‬ושל מ ה היה מושל בכל הממלכות מן הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים | מגשים מנחה וע בדים את של מ ה‬
‫כל ימי חייו‪:‬‬
‫(‪ )2‬ויהי לחם של מ ה ליום אחד | של שים כ ר ס לת וששים כ ר קמח‪ )3( :‬ע‪3‬שרה בקר בראים ועשרים בקר רעי ומאה‬
‫צ אן | לבד מאיל וצבי ויחמור וברב>רים ‪3‬אבוסים‪ )4( :‬כי הוא ר דה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה בכל מלכי עבר‬
‫הנהר | ושלום היה לו מכל ע‪3‬בריו מסביב‪ )5( :‬וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר‬
‫(‪ )6‬ויהי לשל מ ה ארבעים אלף >ארות סוסים למרכבו | ושנים עשר אלף פרשים‪)7( :‬‬ ‫שבע | כ ל ימי של מ ה‪:‬‬
‫וכלכלו הנצבים האלה את המלך של מ ה ואת כל הקרב אל >שלחן המלך של מ ה איש חדשו | ל א יעדרו דבר‪)8( :‬‬
‫(‪ )9‬ויתן "אל הים חכמה‬ ‫והשע רים והתבן לסוסים ולרכש | יבאו אל המקום ‪3‬אשר יהיה שם איש כמשפטו‪:‬‬
‫לשל מ ה ותבונה הרבה מא ד | ור חב לב כחול ‪3‬אשר על שפת הים‪ )10( :‬ותרב חכמת של מ ה מחכמת כל בני קדם |‬
‫ומכ ל חכמת מצרים‪ )11( :‬ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכ ל ודרדע בני מחול | ויהי שמו בכל הגוים‬
‫סביב‪ )12( :‬וידבר של שת ‪3‬אלפים משל | ויהי שירו ‪3‬חמשה ואלף‪ )13( :‬וידבר על העצים מן הארז ‪3‬אשר בלבנון ועד‬
‫האזוב ‪3‬אשר י צא בקיר | וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים‪ )14( :‬ויב או מכל העמים לשמ ע את‬
‫(‪ )15‬וישלח חירם מלך צור את ע‪3‬בדיו אל‬ ‫חכמת של מ ה | מאת כל מלכי הארץ ‪3‬אשר שמעו את חכמתו‪:‬‬
‫של מ ה כי שמע כי א תו משחו למלך תחת אביהו | כי א הב היה חירם לדוד כל הימים‪ )16( :‬וישלח של מ ה אל חירם‬
‫לאמ ר‪ )17( :‬אתה ידעת את דוד אבי כי ל א יכ ל לבנות בית לשם יהוה "אל היו מפני המלחמה ‪3‬אשר סבב>הו | עד תת‬
‫יהוה א תם תחת כפות רגלו [רגלי קרי]‪ )18( :‬ועתה הניח יהוה "אל הי לי מסביב | אין שטן ואין פגע רע‪ )19( :‬והנני‬
‫א מר לבנות בית לשם יהוה "אל הי | כ ‪3‬אשר דבר יהוה אל דוד אבי לאמ ר בנך ‪3‬אשר אתן תחתיך על כסאך הוא יבנה‬
‫הבית לשמי‪ )20( :‬ועתה צוה ויכרתו לי ‪3‬ארזים מן הלבנון וע‪3‬בדי יהיו עם ע‪3‬בדיך ושכר ע‪3‬בדיך אתן לך ככ ל ‪3‬אשר‬
‫ת אמר | כי אתה ידעת כי אין בנו איש י דע לכרת עצים כצד נים‪ )21( :‬ויהי כשמ ע חירם את דברי של מ ה וישמח‬
‫מא ד | וי אמר ברוך יהוה היום ‪3‬אשר נתן לדוד בן חכם על העם הרב הזה‪ )22( :‬וישלח חירם אל של מ ה לאמ ר‬
‫שמעתי את ‪3‬אשר שלחת אלי | ‪3‬אני אע"שה את כל חפצך בע‪3‬צי ‪3‬ארזים ובע‪3‬צי ברושים‪ )23( :‬ע‪3‬בדי י רדו מן הלבנון ימה‬
‫ואני ‪3‬אשימם ד ברות בים עד המקום ‪3‬אשר תשלח אלי ונפצתים שם ואתה תשא | ואתה תע‪3‬שה את חפצי לתת לחם‬ ‫‪3‬‬
‫ביתי‪ )24( :‬ויהי חירום נ תן לשל מ ה ע‪3‬צי ‪3‬ארזים וע‪3‬צי ברושים כל חפצו‪ )25( :‬ושל מ ה נתן לחירם עשרים אלף כ ר‬
‫חטים מכ לת לביתו ועשרים כ ר שמן כתית | כ ה יתן של מ ה לחירם שנה בשנה‪:‬‬
‫(‪ )26‬ויהוה נתן חכמה לשל מ ה כ ‪3‬אשר דבר לו | ויהי של ם בין חירם ובין של מ ה ויכרתו ברית שניהם‪ )27( :‬ויעל‬
‫המלך של מ ה מס מכל ישראל | ויהי המס של שים אלף איש‪ )28( :‬וישלחם לבנונה ע‪3‬שרת ‪3‬אלפים בח דש ‪3‬חליפות‬
‫ואד נירם על המס‪ )29( :‬ויהי לשל מ ה שבעים אלף נ שא סבל | ושמ נים אלף‬ ‫ח דש יהיו בלבנון שנים ‪F‬חדשים בביתו | ‪3‬‬
‫ח צב בהר‪ )30( :‬לבד משרי הנצבים לשל מ ה ‪3‬אשר על המלאכה של שת ‪3‬אלפים ושל ש מאות | הר דים בעם הע שים‬
‫במלאכה‪ )31( :‬ויצו המלך ויסעו ‪3‬אבנים גד לות ‪3‬אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית‪ )32( :‬ויפסלו ב ני של מ ה וב ני‬
‫חירום והגבלים | ויכינו העצים וה ‪3‬אבנים לבנות הבית‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בח דש זו הוא הח דש‬
‫השני למל ך של מ ה על ישראל | ויבן הבית ליהוה‪ )2( :‬והבית ‪3‬אשר בנה המלך של מ ה ליהוה ששים אמה ארכו‬
‫ועשרים רחבו | ושל שים אמה קומתו‪ )3( :‬והאולם על פני היכל הבית עשרים אמה ארכו על פני ר חב הבית | עשר‬
‫באמה רחבו על פני הבית‪ )4( :‬ויעש לבית חלוני ש >קפים ‪3‬א >טמים‪ )5( :‬ויבן על קיר הבית יצוע [יציע קרי] סביב את‬
‫קירות הבית סביב להיכל ולדביר | ויעש צלעות סביב‪ )6( :‬היצוע [היציע קרי] התחת נה חמש באמה רחבה והתיכ נה‬
‫שש באמה רחבה והשלישית שבע באמה רחבה | כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה לבלתי ‪3‬אח ז בקירות הבית‪)7( :‬‬
‫והבית בהבנ תו אבן שלמה מסע נבנה | ומקבות והגרזן כל כלי ברזל ל א נשמע בבית בהבנ תו‪ )8( :‬פתח הצלע‬
‫התיכ נה אל כתף הבית הימנית | ובלולים יע‪3‬לו על התיכ נה ומן התיכ נה אל השלשים‪ )9( :‬ויבן את הבית ויכלהו |‬
‫ויספ ן את הבית גבים ושדר ת ב ‪3‬ארזים‪ )10( :‬ויבן את היצוע [היציע קרי] על כל הבית חמש אמות קומתו | "‬
‫ויאח ז‬
‫את הבית בע‪3‬צי ‪3‬ארזים‪:‬‬
‫(‪ )11‬ויהי דבר יהוה אל של מ ה לאמ ר‪ )12( :‬הבית הזה ‪3‬אשר אתה ב נה אם תלך ב >חק תי ואת משפטי תע‪3‬שה ושמרת‬
‫והקמ תי את דברי אתך ‪3‬אשר דברתי אל דוד אביך‪ )13( :‬ושכנתי בתוך בני ישראל | ול א‬ ‫את כל מצותי ללכת בהם | ‪3‬‬
‫אע"ז ב את עמי ישראל‪ )14( :‬ויבן של מ ה את הבית ויכלהו‪ )15( :‬ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ‪3‬ארזים‬
‫מקרקע הבית עד קירות הספ>ן צפה עץ מבית | ויצף את קרקע הבית בצלעות ברושים‪ )16( :‬ויבן את עשרים אמה‬
‫מירכותי [מירכתי קרי] הבית בצלעות ‪3‬ארזים מן הקרקע עד הקירות | ויבן לו מבית לדביר לק דש ה ‪F‬קדשים‪)17( :‬‬
‫וארבעים באמה היה הבית | הוא ההיכל לפני‪ )18( :‬וארז אל הבית פנימה מקלעת פקעים ופטורי צצים | הכ ל ארז‬
‫אין אבן נראה‪ )19( :‬ודביר בתוך הבית מפנימה הכין | לתתן שם את ‪3‬ארון ברית יהוה‪ )20( :‬ולפני הדביר עשרים‬
‫אמה א רך ועשרים אמה ר חב ועשרים אמה קומתו ויצפהו זהב סגור | ויצף מזבח ארז‪ )21( :‬ויצף של מ ה את הבית‬
‫מפנימה זהב סגור | ויעבר ברתיקות [ברתוקות קרי] זהב לפני הדביר ויצפהו זהב‪ )22( :‬ואת כל הבית צפה זהב עד‬
‫ת ם כל הבית | וכל המזבח ‪3‬אשר לדביר צפה זהב‪ )23( :‬ויעש בדביר שני כרובים ע‪3‬צי שמן | עשר אמות קומתו‪)24( :‬‬
‫וחמש אמות כנף הכרוב האחת וחמש אמות כנף הכרוב השנית | עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו‪)25( :‬‬
‫ועשר באמה הכרוב השני | מדה אחת וקצב אחד לשני הכר>בים‪ )26( :‬קומת הכרוב האחד עשר באמה | וכן הכרוב‬
‫השני‪ )27( :‬ויתן את הכרובים בתוך הבית הפנימי ויפרשו את כנפי הכר>בים ותגע כנף האחד בקיר וכנף הכרוב‬
‫השני נ געת בקיר השני | וכנפיהם אל תוך הבית נ גע ת כנף אל כנף‪ )28( :‬ויצף את הכרובים זהב‪ )29( :‬ואת כל‬
‫קירות הבית מסב קלע פתוחי מקלעות כרובים ותמ ר ת ופטורי צצים | מלפנים ולחיצון‪ )30( :‬ואת קרקע הבית צפה‬
‫זהב | לפנימה ולחיצון‪ )31( :‬ואת פתח הדביר עשה דלתות ע‪3‬צי שמן | האיל מזוזות ‪3‬חמשית‪ )32( :‬ושתי דלתות ע‪3‬צי‬
‫שמן וקלע ע‪3‬ליהם מקלעות כרובים ותמ רות ופטורי צצים וצפה זהב | וירד על הכרובים ועל התמ רות את הזהב‪( :‬‬
‫‪ )33‬וכן עשה לפתח ההיכל מזוזות ע‪3‬צי שמן | מאת רבעית‪ )34( :‬ושתי דלתות ע‪3‬צי ברושים | שני צלעים הדלת האחת‬
‫גלילים ושני קלעים הדלת השנית גלילים‪ )35( :‬וקלע כרובים ותמ רות ופ >טרי צצים | וצפה זהב מי>שר על המ >חקה‪( :‬‬
‫‪ )36‬ויבן את החצר הפנימית של שה טורי גזית | וטור כר>ת ת ‪3‬ארזים‪ )37( :‬בשנה הרביעית י>סד בית יהוה | בירח זו‪( :‬‬
‫‪ )38‬ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא הח דש השמיני כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטו [משפטיו קרי] | ויבנהו‬
‫שבע שנים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואת ביתו בנה של מ ה של ש עשרה שנה | ויכל את כל ביתו‪ )2( :‬ויבן את בית יער הלבנון מאה אמה ארכו‬
‫וחמשים אמה רחבו ושל שים אמה קומתו | על ארבעה טורי עמודי ‪3‬ארזים וכר>תות ‪3‬ארזים על העמודים‪ )3( :‬וספ>ן‬ ‫‪3‬‬
‫וחמשה | ‪3‬חמשה עשר הטור‪ )4( :‬וש >קפים של שה טורים | ומ "חזה‬ ‫בארז ממעל על הצלע ת ‪3‬אשר על העמודים ארבעים ‪3‬‬
‫אל מ "חזה של ש פעמים‪ )5( :‬וכל הפתחים והמזוזות רב>עים שקף | ומול מ "חזה אל מ "חזה של ש פעמים‪ )6( :‬ואת אולם‬
‫העמודים עשה ‪3‬חמשים אמה ארכו ושל שים אמה רחבו | ואולם על פניהם וע >מדים ועב על פניהם‪ )7( :‬ואולם הכסא‬
‫‪3‬אשר ישפט שם >אלם המשפט עשה | וספון בארז מהקרקע עד הקרקע‪ )8( :‬וביתו ‪3‬אשר ישב שם חצר האחרת מבית‬
‫לאולם כמע‪3‬שה הזה היה | ובית יע‪3‬שה לבת פרע ה ‪3‬אשר לקח של מ ה כאולם הזה‪ )9( :‬כל אלה ‪3‬אבנים יקר ת כמד ת‬
‫גזית מג ררות במגרה מבית ומחוץ | וממסד עד הטפחות ומחוץ עד החצר הגדולה‪ )10( :‬ומי>סד ‪3‬אבנים יקרות ‪3‬אבנים‬
‫גד לות | אבני עשר אמות ואבני שמ נה אמות‪ )11( :‬ומלמעלה ‪3‬אבנים יקרות כמדות גזית וארז‪ )12( :‬וחצר הגדולה‬
‫סביב של שה טורים גזית וטור כר>ת ת ‪3‬ארזים | ול ‪3‬חצר בית יהוה הפנימית ול >אלם הבית‪:‬‬
‫(‪ )13‬וישלח המלך של מ ה ויקח את חירם מצ ר‪ )14( :‬בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צ רי ח רש נח שת‬
‫וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת לע‪3‬שות כל מלאכה בנח שת | ויבוא אל המלך של מ ה ויעש את כל‬
‫מלאכתו‪ )15( :‬ויצר את שני העמודים נח שת | שמ נה עשרה אמה קומת העמוד האחד וחוט שתים עשרה אמה יס ב‬
‫את העמוד השני‪ )16( :‬ושתי כ תר ת עשה לתת על ראשי העמודים >מצק נח שת | חמש אמות קומת הכ תרת האחת‬
‫וחמש אמות קומת הכ תרת השנית‪ )17( :‬שבכים מע‪3‬שה שבכה גדלים מע‪3‬שה שרשרות לכ תר ת ‪3‬אשר על ר אש‬
‫העמודים | שבעה לכ תרת האחת ושבעה לכ תרת השנית‪ )18( :‬ויעש את העמודים | ושני טורים סביב על השבכה‬
‫האחת לכסות את הכ תר ת ‪3‬אשר על ר אש הרמ נים וכן עשה לכ תרת השנית‪ )19( :‬וכ תר ת ‪3‬אשר על ר אש העמודים‬
‫מע‪3‬שה שושן באולם | ארבע אמות‪ )20( :‬וכ תר ת על שני העמודים גם ממעל מלע>מת הבטן ‪3‬אשר לעבר שבכה‬
‫[השבכה קרי] | והרמונים מאתים >טרים סביב על הכ תרת השנית‪ )21( :‬ויקם את הע >מדים ל >אלם ההיכל | ויקם את‬
‫העמוד הימני ויקרא את שמו יכין ויקם את העמוד השמאלי ויקרא את שמו ב עז‪ )22( :‬ועל ר אש העמודים מע‪3‬שה‬
‫שושן | ותת ם מלאכת העמודים‪ )23( :‬ויעש את הים מוצק | עשר באמה משפתו עד שפתו עג ל סביב וחמש באמה‬
‫קומתו וקוה [וקו קרי] של שים באמה יס ב א תו סביב‪ )24( :‬ופקעים מתחת לשפתו סביב ס בבים א תו עשר באמה‬
‫מקפים את הים סביב | שני טורים הפקעים יצ>קים ביצ>קתו‪ )25( :‬ע מד על שני עשר בקר של שה פ נים צפונה ושל שה‬
‫פ נים ימה ושל שה פ נים נגבה ושל שה פ נים מזרחה והים ע‪3‬ליהם מלמעלה | וכל ‪3‬אח ריהם ביתה‪ )26( :‬ועביו טפח‬
‫ושפתו כמע‪3‬שה שפת כוס פרח שושן | אלפים בת יכיל‪:‬‬
‫(‪ )27‬ויעש את המכ נות עשר נח שת | ארבע באמה א רך המכונה האחת וארבע באמה רחבה ושל ש באמה קומתה‪( :‬‬
‫‪ )28‬וזה מע‪3‬שה המכונה מסגר ת להם | ומסגר ת בין השלבים‪ )29( :‬ועל המסגרות ‪3‬אשר בין השלבים ‪3‬אריות בקר‬
‫וכרובים ועל השלבים כן ממעל | ומתחת ל ‪3‬אריות ולבקר ל יות מע‪3‬שה מורד‪ )30( :‬וארבעה אופני נח שת למכונה‬
‫האחת וסרני נח שת וארבעה פע‪3‬מ תיו כתפ ת להם | מתחת לכי ר הכתפ ת יצ>קות מעבר איש ל יות‪ )31( :‬ופיהו מבית‬
‫וחצי האמה | וגם על פיה מקלעות ומסגר תיהם מר>בעות ל א ‪3‬עג>לות‪:‬‬ ‫לכ תרת ומעלה באמה ופיה עג ל מע‪3‬שה כן אמה ‪3‬‬
‫וחצי האמה‪)33( :‬‬ ‫(‪ )32‬וארבעת האופנים למתחת למסגרות וידות האופנים במכונה | וקומת האופן האחד אמה ‪3‬‬
‫ומע‪3‬שה האופנים כמע‪3‬שה אופן המרכבה | ידותם וגביהם וח >שקיהם וח >שריהם הכ ל מוצק‪ )34( :‬וארבע כתפות אל‬
‫ארבע פנות המכ נה האחת | מן המכ נה כתפיה‪ )35( :‬ובר אש המכונה ‪3‬חצי האמה קומה עג ל סביב | ועל ר אש המכ נה‬
‫יד תיה ומסגר תיה ממנה‪ )36( :‬ויפתח על הל>ח ת יד תיה ועל ומסגרתיה [מסגר תיה קרי] כרובים ‪3‬אריות ותמ ר ת |‬
‫כמער איש ול יות סביב‪ )37( :‬כז את עשה את עשר המכ נות | מוצק אחד מדה אחת קצב אחד לכ>להנה‪ )38( :‬ויעש‬
‫ע‪3‬שרה כי רות נח שת | ארבעים בת יכיל הכיור האחד ארבע באמה הכיור האחד כיור אחד על המכ נה האחת לעשר‬
‫המכונות‪ )39( :‬ויתן את המכ נות חמש על כתף הבית מימין וחמש על כתף הבית משמ אלו | ואת הים נתן מכתף‬
‫הבית הימנית קדמה ממול נגב‪ )40( :‬ויעש חירום את הכי רות ואת היעים ואת המזרקות | ויכל חירם לע‪3‬שות את‬
‫כל המלאכה ‪3‬אשר עשה למלך של מ ה בית יהוה‪ )41( :‬ע >מדים שנים וג>ל ת הכ תר ת ‪3‬אשר על ר אש הע >מדים שתים |‬
‫והשבכות שתים לכסות את שתי ג>ל ת הכ תר ת ‪3‬אשר על ר אש העמודים‪ )42( :‬ואת הרמ נים ארבע מאות לשתי‬
‫השבכות | שני טורים רמ נים לשבכה האחת לכסות את שתי ג>ל ת הכ תר ת ‪3‬אשר על פני העמודים‪ )43( :‬ואת המכ נות‬
‫עשר | ואת הכי ר ת ע‪3‬שרה על המכ נות‪ )44( :‬ואת הים האחד | ואת הבקר שנים עשר תחת הים‪ )45( :‬ואת הסירות‬
‫ואת היעים ואת המזרקות ואת כל הכלים האהל [האלה קרי] ‪3‬אשר עשה חירם למלך של מ ה בית יהוה | נח שת‬
‫ממ רט‪ )46( :‬בככר הירדן יצקם המלך במע‪3‬בה ה ‪3‬אדמה | בין >סכות ובין צרתן‪ )47( :‬וינח של מ ה את כל הכלים מר ב‬
‫מא ד מא ד | ל א נחקר משקל הנח שת‪ )48( :‬ויעש של מ ה את כל הכלים ‪3‬אשר בית יהוה | את מזבח הזהב ואת‬
‫ה >שלחן ‪3‬אשר עליו לחם הפנים זהב‪ )49( :‬ואת המנ רות חמש מימין וחמש משמ אול לפני הדביר זהב סגור | והפרח‬
‫והנר ת והמלקחים זהב‪ )50( :‬והספות והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות זהב סגור | והפ תות לדלתות הבית‬
‫הפנימי לק דש ה ‪F‬קדשים לדלתי הבית להיכל זהב‪:‬‬
‫(‪ )51‬ותשלם כל המלאכה ‪3‬אשר עשה המלך של מ ה בית יהוה | ויבא של מ ה את קדשי דוד אביו את הכסף ואת הזהב‬
‫ואת הכלים נתן בא צרות בית יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬אז יקהל של מ ה את זקני ישראל את כל ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל המלך של מ ה ירושל ם |‬
‫להע‪3‬לות את ‪3‬ארון ברית יהוה מעיר דוד היא ציון‪ )2( :‬ויק ‪3‬הלו אל המלך של מ ה כל איש ישראל בירח האתנים בחג |‬
‫הוא הח דש השביעי‪ )3( :‬ויב או כ ל זקני ישראל | וישאו הכ ‪3‬הנים את הארון‪ )4( :‬ויע‪3‬לו את ‪3‬ארון יהוה ואת א הל‬
‫מועד ואת כל כלי הק דש ‪3‬אשר בא הל | ויע‪3‬לו א תם הכ ‪3‬הנים והלוים‪ )5( :‬והמלך של מ ה וכל ע‪3‬דת ישראל הנועדים‬
‫עליו אתו לפני הארון | מזבחים צ אן ובקר ‪3‬אשר ל א יספרו ול א ימנו מר ב‪ )6( :‬ויבאו הכ ‪3‬הנים את ‪3‬ארון ברית יהוה‬
‫אל מקומו אל דביר הבית אל ק דש ה ‪F‬קדשים | אל תחת כנפי הכרובים‪ )7( :‬כי הכרובים פ רשים כנפים אל מקום‬
‫ויארכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הק דש על פני‬ ‫הארון | ויס כו הכר>בים על הארון ועל בדיו מלמעלה‪3 )8( :‬‬
‫הדביר ול א יראו החוצה | ויהיו שם עד היום הזה‪ )9( :‬אין בארון רק שני ל>חות ה ‪3‬אבנים ‪3‬אשר הנח שם מ שה בח רב |‬
‫‪3‬אשר כרת יהוה עם בני ישראל בצאתם מארץ מצרים‪ )10( :‬ויהי בצאת הכ ‪3‬הנים מן הק דש | והענן מלא את בית‬
‫יהוה‪ )11( :‬ול א יכלו הכ ‪3‬הנים לע‪3‬מ ד לשרת מפני הענן | כי מלא כבוד יהוה את בית יהוה‪:‬‬
‫(‪ )12‬אז אמר של מ ה | יהוה אמר לשכ ן בע‪3‬רפל‪ )13( :‬בנ ה בניתי בית זב>ל לך | מכון לשבתך עולמים‪ )14( :‬ויסב המלך‬
‫את פניו ויברך את כל קהל ישראל | וכל קהל ישראל ע מד‪ )15( :‬וי אמר ברוך יהוה "אל הי ישראל ‪3‬אשר דבר בפיו את‬
‫דוד אבי | ובידו מלא לאמ ר‪ )16( :‬מן היום ‪3‬אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים ל א בחרתי בעיר מכ ל שבטי‬
‫ישראל לבנות בית להיות שמי שם | ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל‪ )17( :‬ויהי עם לבב דוד אבי | לבנות בית‬
‫לשם יהוה "אל הי ישראל‪ )18( :‬וי אמר יהוה אל דוד אבי יען ‪3‬אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי | "הטיב ת כי היה‬
‫עם לבבך‪ )19( :‬רק אתה ל א תבנה הבית | כי אם בנך הי צא מ ‪3‬חלציך הוא יבנה הבית לשמי‪ )20( :‬ויקם יהוה את‬
‫ואקם תחת דוד אבי ואשב על כסא ישראל כ ‪3‬אשר דבר יהוה ואבנה הבית לשם יהוה "אל הי ישראל‪:‬‬ ‫דברו ‪3‬אשר דבר | >‬
‫(‬ ‫(‪ )21‬ואשם שם מקום לארון ‪3‬אשר שם ברית יהוה | ‪3‬אשר כרת עם ‪3‬אב תינו בהוציאו א תם מארץ מצרים‪:‬‬
‫‪ )22‬ויע‪3‬מ ד של מ ה לפני מזבח יהוה נגד כל קהל ישראל | ויפר ש כפיו השמים‪ )23( :‬וי אמר יהוה "אל הי ישראל אין‬
‫כמוך "אל הים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת | ש מר הברית והחסד לע‪3‬בדיך הה לכים לפניך בכל לבם‪3 )24( :‬אשר‬
‫שמרת לעבדך דוד אבי את ‪3‬אשר דברת לו | ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה‪ )25( :‬ועתה יהוה "אל הי ישראל‬
‫שמ ר לעבדך דוד אבי את ‪3‬אשר דברת לו לאמ ר ל א יכרת לך איש מלפני י שב על כסא ישראל | רק אם ישמרו בניך‬
‫את דרכם ללכת לפני כ ‪3‬אשר הלכת לפני‪ )26( :‬ועתה "אל הי ישראל | יאמן נא דבריך [דברך קרי] ‪3‬אשר דברת לעבדך‬
‫דוד אבי‪ )27( :‬כי ה >אמנם ישב "אל הים על הארץ | הנה השמים ושמי השמים ל א יכלכלוך אף כי הבית הזה ‪3‬אשר‬
‫בניתי‪ )28( :‬ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו יהוה "אל הי | לשמ ע אל הרנה ואל התפלה ‪3‬אשר עבדך מתפלל לפניך‬
‫היום‪ )29( :‬להיות עינך פ >תחות אל הבית הזה לילה ויום אל המקום ‪3‬אשר אמרת יהיה שמי שם | לשמ ע אל התפלה‬
‫‪3‬אשר יתפלל עבדך אל המקום הזה‪ )30( :‬ושמעת אל תחנת עבדך ועמך ישראל ‪3‬אשר יתפללו אל המקום הזה | ואתה‬
‫יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה לה ‪3‬אל תו | ובא‬ ‫תשמע אל מקום שבתך אל השמים ושמעת וסלחת‪ )31( :‬את ‪3‬אשר "‬
‫אלה לפני מזב ‪3‬חך בבית הזה‪ )32( :‬ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את ע‪3‬בדיך להרשיע רשע לתת דרכו בר אשו |‬
‫ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו‪ )33( :‬בהנגף עמך ישראל לפני אויב ‪3‬אשר יחטאו לך | ושבו אליך והודו את שמך‬
‫והשב תם אל ה ‪3‬אדמה‬ ‫והתפללו והתחננו אליך בבית הזה‪ )34( :‬ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל | ‪3‬‬
‫(‪ )35‬בהעצר שמים ול א יהיה מטר כי יחטאו לך | והתפללו אל המקום הזה והודו את‬ ‫‪3‬אשר נתת ל ‪3‬אבותם‪:‬‬
‫שמך ומחטאתם ישובון כי תע‪3‬נם‪ )36( :‬ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת ע‪3‬בדיך ועמך ישראל כי תורם את‬
‫(‪ )37‬רעב כי יהיה בארץ דבר‬ ‫נחלה‪:‬‬‫הדרך הטובה ‪3‬אשר ילכו בה | ונתתה מטר על ארצך ‪3‬אשר נתתה לעמך ל ‪3‬‬
‫כי יהיה שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה כי יצר לו א יבו בארץ שעריו | כל נגע כל מ ‪3‬חלה‪ )38( :‬כל תפלה כל תחנה‬
‫‪3‬אשר תהיה לכל האדם לכ ל עמך ישראל | ‪3‬אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה‪ )39( :‬ואתה תשמע‬
‫השמים מכון שבתך וסלחת ועשית ונתת לאיש ככל דרכיו ‪3‬אשר תדע את לבבו | כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני‬
‫האדם‪ )40( :‬למען יראוך כל הימים ‪3‬אשר הם חיים על פני ה ‪3‬אדמה | ‪3‬אשר נתתה ל ‪3‬אב תינו‪ )41( :‬וגם אל הנכרי ‪3‬אשר‬
‫ל א מעמך ישראל הוא | ובא מארץ רחוקה למען שמך‪ )42( :‬כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך ה ‪3‬חזקה וזר ע‪3‬ך‬
‫הנטויה | ובא והתפלל אל הבית הזה‪ )43( :‬אתה תשמע השמים מכון שבתך ועשית ככ ל ‪3‬אשר יקרא אליך הנכרי |‬
‫למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה א תך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה ‪3‬אשר בניתי‪)44( :‬‬
‫כי יצא עמך למלחמה על א יבו בדרך ‪3‬אשר תשלחם | והתפללו אל יהוה דרך העיר ‪3‬אשר בחרת בה והבית ‪3‬אשר בנתי‬
‫לשמך‪ )45( :‬ושמעת השמים את תפלתם ואת תחנתם | ועשית משפטם‪ )46( :‬כי יחטאו לך כי אין אדם ‪3‬אשר ל א‬
‫יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב | ושבום ש ביהם אל ארץ האויב רחוקה או קרובה‪ )47( :‬והשיבו אל לבם בארץ‬ ‫"‬
‫‪3‬אשר נשבו שם | ושבו והתחננו אליך בארץ ש ביהם לאמ ר חטאנו והע"וינו רשענו‪ )48( :‬ושבו אליך בכל לבבם ובכל‬
‫נפשם בארץ א יביהם ‪3‬אשר שבו א תם | והתפללו אליך דרך ארצם ‪3‬אשר נתתה ל ‪3‬אבותם העיר ‪3‬אשר בחרת והבית‬
‫‪3‬אשר בנית [בניתי קרי] לשמך‪ )49( :‬ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם ואת תחנתם | ועשית משפטם‪)50( :‬‬
‫וסלחת לעמך ‪3‬אשר חטאו לך ולכל פשעיהם ‪3‬אשר פשעו בך | ונתתם לר ‪3‬חמים לפני ש ביהם ור ‪3‬חמום‪ )51( :‬כי עמך‬
‫נחלתך הם | ‪3‬אשר הוצאת ממצרים מתוך כור הברזל‪ )52( :‬להיות עיניך פ >תחות אל תחנת עבדך ואל תחנת עמך‬ ‫ו ‪3‬‬
‫נחלה מכ ל עמי הארץ | כ ‪3‬אשר דברת ביד מ שה‬ ‫ישראל | לשמ ע ‪3‬אליהם בכ ל קראם אליך‪ )53( :‬כי אתה הבדלתם לך ל ‪3‬‬
‫יאך את ‪3‬אב תינו ממצרים ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫עבדך בהוצ ‪3‬‬
‫(‪ )54‬ויהי ככלות של מ ה להתפלל אל יהוה את כל התפלה והתחנה הז את | קם מלפני מזבח יהוה מכר ע על ברכיו‬
‫וכפיו פר>שות השמים‪ )55( :‬ויעמ ד ויברך את כל קהל ישראל | קול גדול לאמ ר‪ )56( :‬ברוך יהוה ‪3‬אשר נתן מנוחה‬
‫לעמו ישראל ככ ל ‪3‬אשר דבר | ל א נפל דבר אחד מכ ל דברו הטוב ‪3‬אשר דבר ביד מ שה עבדו‪ )57( :‬יהי יהוה "אל הינו‬
‫עמנו כ ‪3‬אשר היה עם ‪3‬אב תינו | אל יעזבנו ואל יטשנו‪ )58( :‬להטות לבבנו אליו | ללכת בכל דרכיו ולשמ ר מצותיו‬
‫ו >חקיו ומשפטיו ‪3‬אשר צוה את ‪3‬אב תינו‪ )59( :‬ויהיו דברי אלה ‪3‬אשר התחננתי לפני יהוה קר בים אל יהוה "אל הינו‬
‫יומם ולילה | לע‪3‬שות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו‪ )60( :‬למען דעת כל עמי הארץ כי יהוה הוא‬
‫ה "אל הים | אין עוד‪ )61( :‬והיה לבבכם שלם עם יהוה "אל הינו | ללכת ב >חקיו ולשמ ר מצותיו כיום הזה‪ )62( :‬והמלך‬
‫וכל ישראל עמו | ז בחים זבח לפני יהוה‪ )63( :‬ויזבח של מ ה את זבח השלמים ‪3‬אשר זבח ליהוה בקר עשרים ושנים‬
‫אלף וצ אן מאה ועשרים אלף | ויחנכו את בית יהוה המלך וכל בני ישראל‪ )64( :‬ביום ההוא קדש המלך את תוך‬
‫החצר ‪3‬אשר לפני בית יהוה כי עשה שם את הע לה ואת המנחה ואת חלבי השלמים | כי מזבח הנח שת ‪3‬אשר לפני‬
‫יהוה קט ן מהכיל את הע לה ואת המנחה ואת חלבי השלמים‪ )65( :‬ויעש של מ ה בעת ההיא את החג וכל ישראל‬
‫עמו קהל גדול מלבוא ‪3‬חמת עד נחל מצרים לפני יהוה "אל הינו שבעת ימים ושבעת ימים | ארבעה עשר יום‪)66( :‬‬
‫אהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה ‪3‬אשר עשה יהוה‬ ‫ביום השמיני שלח את העם ויבר‪3‬כו את המלך | וילכו ל ‪F‬‬
‫לדוד עבדו ולישראל עמו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי ככלות של מ ה לבנות את בית יהוה ואת בית המלך | ואת כל חשק של מ ה ‪3‬אשר חפץ לע‪3‬שות‪:‬‬
‫(‪ )2‬וירא יהוה אל של מ ה שנית | כ ‪3‬אשר נראה אליו בגבעון‪ )3( :‬וי אמר יהוה אליו שמעתי את תפלתך ואת תחנתך‬
‫‪3‬אשר התחננתה לפני הקדשתי את הבית הזה ‪3‬אשר בנתה לשום שמי שם עד עולם | והיו עיני ולבי שם כל הימים‪( :‬‬
‫‪ )4‬ואתה אם תלך לפני כ ‪3‬אשר הלך דוד אביך בתם לבב ובי שר לע‪3‬שות ככ ל ‪3‬אשר צויתיך | >חקי ומשפטי תשמ ר‪)5( :‬‬
‫והקמ תי את כסא ממלכתך על ישראל לע לם | כ ‪3‬אשר דברתי על דוד אביך לאמ ר ל א יכרת לך איש מעל כסא‬ ‫‪3‬‬
‫והלכתם וע‪3‬בדתם‬ ‫אחרי ול א תשמרו מצותי >חק תי ‪3‬אשר נתתי לפניכם | ‪3‬‬ ‫ישראל‪ )6( :‬אם שוב ת >שבון אתם ובניכם מ ‪3‬‬
‫"אל הים ‪3‬אחרים והשת ‪3‬חויתם להם‪ )7( :‬והכרתי את ישראל מעל פני ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר נתתי להם ואת הבית ‪3‬אשר‬
‫הקדשתי לשמי ‪3‬אשלח מעל פני | והיה ישראל למשל ולשנינה בכל העמים‪ )8( :‬והבית הזה יהיה עליון כל ע בר עליו‬
‫יש ם ושרק | ואמרו על מה עשה יהוה ככה לארץ הז את ולבית הזה‪ )9( :‬ואמרו על ‪3‬אשר עזבו את יהוה "אל היהם‬
‫ויחזקו באל הים ‪3‬אחרים וישתחו [וישת ‪3‬חוו קרי] להם ויעבד>ם | על כן הביא‬‫‪3‬אשר הוציא את ‪3‬אב תם מארץ מצרים ‪3‬‬
‫יהוה ע‪3‬ליהם את כל הרעה הז את‪:‬‬
‫(‪ )10‬ויהי מקצה עשרים שנה ‪3‬אשר בנה של מ ה את שני הבתים | את בית יהוה ואת בית המלך‪ )11( :‬חירם מלך צ ר‬
‫נשא את של מ ה בע‪3‬צי ‪3‬ארזים ובע‪3‬צי ברושים ובזהב לכל חפצו | אז יתן המלך של מ ה לחירם עשרים עיר בארץ‬
‫הגליל‪ )12( :‬ויצא חירם מצ ר לראות את הערים ‪3‬אשר נתן לו של מ ה | ול א ישרו בעיניו‪ )13( :‬וי אמר מה הערים‬
‫האלה ‪3‬אשר נתתה לי אחי | ויקרא להם ארץ כבול עד היום הזה‪:‬‬
‫(‪ )14‬וישלח חירם למלך | מאה ועשרים ככר זהב‪ )15( :‬וזה דבר המס ‪3‬אשר הע"לה המלך של מ ה לבנות את בית יהוה‬
‫ואת ביתו ואת המלוא ואת חומת ירושל ם | ואת חצ ר ואת מגדו ואת גזר‪ )16( :‬פרע ה מלך מצרים עלה וילכ ד את‬
‫גזר וישרפה באש ואת הכנע‪3‬ני הי שב בעיר הרג | ויתנה של>חים לבתו אשת של מ ה‪ )17( :‬ויבן של מ ה את גזר ואת‬
‫בית ח ר ן תחתון‪ )18( :‬ואת בע‪3‬לת ואת תמר [תדמ ר קרי] במדבר בארץ‪ )19( :‬ואת כל ערי המסכנות ‪3‬אשר היו‬
‫לשל מ ה ואת ערי הרכב ואת ערי הפרשים | ואת חשק של מ ה ‪3‬אשר חשק לבנות בירושל ם ובלבנון ובכ ל ארץ‬
‫ממשלתו‪ )20( :‬כל העם הנותר מן ה "אמ רי החתי הפרזי החוי והיבוסי ‪3‬אשר ל א מבני ישראל המה‪ )21( :‬בניהם ‪3‬אשר‬
‫אחריהם בארץ ‪3‬אשר ל א יכלו בני ישראל לה ‪3‬חרימם | ויע‪3‬לם של מ ה למס ע בד עד היום הזה‪ )22( :‬ומבני‬
‫נ תרו ‪3‬‬
‫ישראל ל א נתן של מ ה עבד | כי הם אנשי המלחמה וע‪3‬בדיו ושריו ושלשיו ושרי רכבו ופרשיו‪ )23( :‬אלה שרי‬
‫וחמש מאות | הר דים בעם הע שים במלאכה‪ )24( :‬אך בת פרע ה עלתה‬ ‫הנצבים ‪3‬אשר על המלאכה לשל מ ה ‪3‬חמשים ‪3‬‬
‫מעיר דוד אל ביתה ‪3‬אשר בנה לה | אז בנה את המלוא‪ )25( :‬והע"לה של מ ה של ש פעמים בשנה ע לות ושלמים על‬
‫ואני עשה המלך של מ ה בעציון גבר‬ ‫המזבח ‪3‬אשר בנה ליהוה והקטיר אתו ‪3‬אשר לפני יהוה | ושלם את הבית‪F )26( :‬‬
‫‪3‬אשר את אלות על שפת ים סוף בארץ "אדום‪ )27( :‬וישלח חירם ב ‪F‬אני את ע‪3‬בדיו אנשי ‪F‬אניות י דעי הים | עם עבדי‬
‫של מ ה‪ )28( :‬ויב או אופירה ויקחו משם זהב ארבע מאות ועשרים ככר | ויבאו אל המלך של מ ה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ומלכת שבא ש מעת את שמע של מ ה לשם יהוה | ותב א לנס תו בחידות‪ )2( :‬ותב א ירושל מה בחיל כבד מא ד‬
‫גמלים נ שאים בשמים וזהב רב מא ד ואבן יקרה | ותב א אל של מ ה ותדבר אליו את כל ‪3‬אשר היה עם לבבה‪)3( :‬‬
‫ויגד לה של מ ה את כל דבריה | ל א היה דבר נעלם מן המלך ‪3‬אשר ל א הגיד לה‪ )4( :‬ותרא מלכת שבא את כל חכמת‬
‫של מ ה | והבית ‪3‬אשר בנה‪ )5( :‬ומ ‪3‬אכל >שלחנו ומושב ע‪3‬בדיו ומע‪3‬מד משרתו [משרתיו קרי] ומלב>שיהם ומשקיו וע לתו‬
‫‪3‬אשר יע‪3‬לה בית יהוה | ול א היה בה עוד רוח‪ )6( :‬ות אמר אל המלך "אמת היה הדבר ‪3‬אשר שמעתי בארצי | על דבריך‬
‫ועל חכמתך‪ )7( :‬ול א ה "אמנתי לדברים עד ‪3‬אשר באתי ותראינה עיני והנה ל א >הגד לי החצי | הוספת חכמה וטוב אל‬
‫השמועה ‪3‬אשר שמעתי‪ )8( :‬אשרי ‪3‬אנשיך אשרי ע‪3‬בדיך אלה | הע מדים לפניך תמיד הש מעים את חכמתך‪ )9( :‬יהי‬
‫אהבת יהוה את ישראל לע לם וישימך למלך לע‪3‬שות‬ ‫יהוה "אל היך ברוך ‪3‬אשר חפץ בך לתתך על כסא ישראל | ב ‪3‬‬
‫משפט וצדקה‪ )10( :‬ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים הרבה מא ד ואבן יקרה | ל א בא כב שם ההוא עוד‬
‫לר ב ‪3‬אשר נתנה מלכת שבא למלך של מ ה‪ )11( :‬וגם ‪F‬אני חירם ‪3‬אשר נשא זהב מאופיר | הביא מא פיר ע‪3‬צי אל >מגים‬
‫הרבה מא ד ואבן יקרה‪ )12( :‬ויעש המלך את ע‪3‬צי האל >מגים מסעד לבית יהוה ולבית המלך וכנ רות ונבלים לשרים |‬
‫ל א בא כן ע‪3‬צי אל >מגים ול א נראה עד היום הזה‪ )13( :‬והמלך של מ ה נתן למלכת שבא את כל חפצה ‪3‬אשר שאלה‬
‫(‪ )14‬ויהי משקל הזהב ‪3‬אשר בא‬ ‫מלבד ‪3‬אשר נתן לה כיד המלך של מ ה | ותפן ותלך לארצה היא וע‪3‬בדיה‪:‬‬
‫לשל מ ה בשנה אחת | שש מאות ששים ושש ככר זהב‪ )15( :‬לבד מאנשי התרים ומסחר הר כלים | וכל מלכי הערב‬
‫ופחות הארץ‪ )16( :‬ויעש המלך של מ ה מאתים צנה זהב שחוט | שש מאות זהב יע‪3‬לה על הצנה האחת‪ )17( :‬ושל ש‬
‫מאות מגנים זהב שחוט של שת מנים זהב יע‪3‬לה על המגן האחת | ויתנם המלך בית יער הלבנון‪:‬‬
‫אחריו ויד ת מזה ומזה‬ ‫(‪ )18‬ויעש המלך כסא שן גדול | ויצפהו זהב מופז‪ )19( :‬שש מע‪3‬לות לכסה ור אש עג ל לכסה מ ‪3‬‬
‫אל מקום השבת | ושנים ‪3‬אריות ע מדים אצל הידות‪ )20( :‬ושנים עשר ‪3‬אריים ע מדים שם על שש המע‪3‬לות מזה ומזה‬
‫| ל א נע‪3‬שה כן לכל ממלכות‪ )21( :‬וכ ל כלי משקה המלך של מ ה זהב וכ ל כלי בית יער הלבנון זהב סגור | אין כסף‬
‫ל א נחשב בימי של מ ה למאומה‪ )22( :‬כי ‪F‬אני תרשיש למלך בים עם ‪F‬אני חירם | אחת לשל ש שנים תבוא ‪F‬אני תרשיש‬
‫נ שאת זהב וכסף שנהבים וק פים ו >תכיים‪ )23( :‬ויגדל המלך של מ ה מכ ל מלכי הארץ | לע שר ולחכמה‪ )24( :‬וכל‬
‫הארץ מבקשים את פני של מ ה | לשמ ע את חכמתו ‪3‬אשר נתן "אל הים בלבו‪ )25( :‬והמה מבאים איש מנחתו כלי כסף‬
‫ויאס ף של מ ה רכב ופרשים ויהי לו אלף‬‫וכלי זהב ושלמות ונשק ובשמים סוסים ופרדים | דבר שנה בשנה‪" )26( :‬‬
‫וארבע מאות רכב ושנים עשר אלף פרשים | וינחם בערי הרכב ועם המלך בירושל ם‪ )27( :‬ויתן המלך את הכסף‬
‫בירושל ם כ ‪3‬אבנים | ואת ה ‪3‬ארזים נתן כשקמים ‪3‬אשר בשפלה לר ב‪ )28( :‬ומוצא הסוסים ‪3‬אשר לשל מ ה ממצרים |‬
‫ומקוה ס ‪3‬חרי המלך יקחו מקוה במחיר‪ )29( :‬ותע‪3‬לה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס ב ‪3‬חמשים ומאה‬
‫| וכן לכל מלכי החתים ולמלכי ‪3‬ארם בידם י צאו‪:‬‬
‫מואביות ע ‪F‬מניות ‪3‬אד מי ת צדני ת חתי ת‪ )2( :‬מן הגוים‬

‫(‪ )1‬והמלך של מ ה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרע ה | ‪3‬‬
‫אחרי "אל היהם | בהם דבק‬ ‫‪3‬אשר אמר יהוה אל בני ישראל ל א תב או בהם והם ל א יב או בכם אכן יטו את לבבכם ‪3‬‬
‫אהבה‪ )3( :‬ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופלגשים של ש מאות | ויטו נשיו את לבו‪ )4( :‬ויהי לעת זקנת‬ ‫של מ ה ל ‪3‬‬
‫אחרי "אל הים ‪3‬אחרים | ול א היה לבבו שלם עם יהוה "אל היו כלבב דויד אביו‪ )5( :‬וילך‬ ‫של מ ה נשיו הטו את לבבו ‪3‬‬
‫אחרי‬‫אחרי מלכ ם ש >קץ עמ נים‪ )6( :‬ויעש של מ ה הרע בעיני יהוה | ול א מלא ‪3‬‬ ‫אחרי עשת רת "אל הי צד נים | ו ‪3‬‬
‫של מ ה ‪3‬‬
‫(‪ )7‬אז יבנה של מ ה במה לכמוש ש >קץ מואב בהר ‪3‬אשר על פני ירושל ם | ולמ לך ש >קץ בני‬ ‫יהוה כדוד אביו‪:‬‬
‫עמון‪ )8( :‬וכן עשה לכל נשיו הנכריות | מקטירות ומזבחות לאל היהן‪ )9( :‬ויתאנף יהוה בשל מ ה | כי נטה לבבו מעם‬
‫יהוה "אל הי ישראל הנראה אליו פע‪3‬מים‪ )10( :‬וצוה אליו על הדבר הזה לבלתי לכת ‪3‬‬
‫אחרי "אל הים ‪3‬אחרים | ול א‬
‫שמר את ‪3‬אשר צוה יהוה‪:‬‬
‫(‪ )11‬וי אמר יהוה לשל מ ה יען ‪3‬אשר היתה ז את עמך ול א שמרת בריתי ו >חק תי ‪3‬אשר צויתי עליך | קר ע אקרע את‬
‫הממלכה מעליך ונתתיה לעבדך‪ )12( :‬אך בימיך ל א אע"שנה למען דוד אביך | מיד בנך אקרענה‪ )13( :‬רק את כל‬
‫הממלכה ל א אקרע שבט אחד אתן לבנך | למען דוד עבדי ולמען ירושל ם ‪3‬אשר בחרתי‪ )14( :‬ויקם יהוה שטן‬
‫לשל מ ה את ‪3‬הדד ה ‪3‬אד מי | מזרע המלך הוא ב "אדום‪ )15( :‬ויהי בהיות דוד את "אדום בע‪3‬לות יואב שר הצבא לקבר‬
‫את ה ‪3‬חללים | ויך כל זכר ב "אדום‪ )16( :‬כי ששת ‪F‬חדשים ישב שם יואב וכל ישראל | עד הכרית כל זכר ב "אדום‪)17( :‬‬
‫ויקמו ממדין ויב או פארן |‬‫והדד נער קטן‪> )18( :‬‬ ‫ואנשים ‪3‬אד מיים מעבדי אביו אתו לבוא מצרים | ‪3‬‬ ‫ויברח ‪3‬אדד הוא ‪3‬‬
‫ויקחו ‪3‬אנשים עמם מפארן ויב או מצרים אל פרע ה מלך מצרים ויתן לו בית ולחם אמר לו וארץ נתן לו‪ )19( :‬וימצא‬
‫‪3‬הדד חן בעיני פרע ה מא ד | ויתן לו אשה את ‪3‬אחות אשתו ‪3‬אחות תחפניס הגבירה‪ )20( :‬ותלד לו ‪3‬אחות תחפניס את‬
‫והדד שמע במצרים כי שכב‬ ‫גנ>בת בנו ותגמלהו תחפנס בתוך בית פרע ה | ויהי גנ>בת בית פרע ה בתוך בני פרע ה‪3 )21( :‬‬
‫דוד עם ‪3‬אב תיו וכי מת יואב שר הצבא | וי אמר ‪3‬הדד אל פרע ה שלחני ואלך אל ארצי‪ )22( :‬וי אמר לו פרע ה כי מה‬
‫אתה חסר עמי והנך מבקש ללכת אל ארצך | וי אמר ל א כי שלח תשלחני‪ )23( :‬ויקם "אל הים לו שטן את רזון בן‬
‫אלידע | ‪3‬אשר ברח מאת ‪3‬הדדעזר מלך צובה ‪3‬אד ניו‪ )24( :‬ויקב ץ עליו ‪3‬אנשים ויהי שר גדוד ב ‪3‬הר ג דוד א תם | וילכו‬
‫דמשק וישבו בה וימלכו בדמשק‪ )25( :‬ויהי שטן לישראל כל ימי של מ ה ואת הרעה ‪3‬אשר ‪3‬הדד | ויקץ בישראל‬
‫וימל ך על ‪3‬ארם‪:‬‬
‫(‪ )26‬וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה ושם אמו צרועה אשה אלמנה עבד לשל מ ה | וירם יד במלך‪ )27( :‬וזה הדבר‬
‫‪3‬אשר הרים יד במלך | של מ ה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו‪ )28( :‬והאיש ירבעם גבור חיל | וירא‬
‫(‪ )29‬ויהי בעת ההיא וירבעם יצא‬ ‫של מ ה את הנער כי ע שה מלאכה הוא ויפקד א תו לכל סבל בית יוסף‪:‬‬
‫מירושל ם | וימצא א תו ‪3‬אחיה השיל ני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה ‪3‬חדשה ושניהם לבדם בשדה‪ )30( :‬ויתפ ש‬
‫‪3‬אחיה בשלמה ה ‪3‬חדשה ‪3‬אשר עליו | ויקרעה שנים עשר קרעים‪ )31( :‬וי אמר לירבעם קח לך ע‪3‬שרה קרעים | כי כ ה‬
‫אמר יהוה "אל הי ישראל הנני ק רע את הממלכה מיד של מ ה ונתתי לך את ע‪3‬שרה השבטים‪ )32( :‬והשבט האחד‬
‫יהיה לו | למען עבדי דוד ולמען ירושל ם העיר ‪3‬אשר בחרתי בה מכ ל שבטי ישראל‪ )33( :‬יען ‪3‬אשר ע‪3‬זבוני וישת ‪3‬חוו‬
‫לעשת רת "אל הי צד נין לכמוש "אל הי מואב ולמלכ ם "אל הי בני עמון | ול א הלכו בדרכי לע‪3‬שות הישר בעיני ו >חק תי‬
‫ומשפטי כדוד אביו‪ )34( :‬ול א אקח את כל הממלכה מידו | כי נשיא ‪3‬אשתנו כ ל ימי חייו למען דוד עבדי ‪3‬אשר‬
‫בחרתי א תו ‪3‬אשר שמר מצותי ו >חק תי‪ )35( :‬ולקחתי המלוכה מיד בנו | ונתתיה לך את ע‪3‬שרת השבטים‪ )36( :‬ולבנו‬
‫אתן שבט אחד | למען "היות ניר לדויד עבדי כל הימים לפני בירושל ם העיר ‪3‬אשר בחרתי לי לשום שמי שם‪)37( :‬‬
‫וא תך אקח ומלכת בכ ל ‪3‬אשר תאוה נפשך | והיית מלך על ישראל‪ )38( :‬והיה אם תשמע את כל ‪3‬אשר ‪3‬אצוך והלכת‬
‫נאמן כ ‪3‬אשר‬
‫בדרכי ועשית הישר בעיני לשמור >חקותי ומצותי כ ‪3‬אשר עשה דוד עבדי | והייתי עמך ובניתי לך בית "‬
‫(‪ )40‬ויבקש של מ ה‬ ‫בניתי לדוד ונתתי לך את ישראל‪ )39( :‬ואענה את זרע דוד למען ז את | אך ל א כל הימים‪:‬‬
‫להמית את ירבעם | ויקם ירבעם ויברח מצרים אל שישק מלך מצרים ויהי במצרים עד מות של מ ה‪ )41( :‬ויתר‬
‫דברי של מ ה וכל ‪3‬אשר עשה וחכמתו | ‪3‬הלוא הם כ >תבים על ספר דברי של מ ה‪ )42( :‬והימים ‪3‬אשר מלך של מ ה‬
‫בירושל ם על כל ישראל ארבעים שנה‪ )43( :‬וישכב של מ ה עם ‪3‬אב תיו ויקבר בעיר דוד אביו | וימל ך רחבעם בנו‬
‫תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬וילך רחבעם שכם | כי שכם בא כל ישראל להמליך א תו‪ )2( :‬ויהי כשמ ע ירבעם בן נבט והוא עודנו במצרים‬
‫‪3‬אשר ברח מפני המלך של מ ה | וישב ירבעם במצרים‪ )3( :‬וישלחו ויקראו לו ויבאו [ויב א קרי] ירבעם וכל קהל‬
‫ישראל | וידברו אל רחבעם לאמ ר‪ )4( :‬אביך הקשה את ע>לנו | ואתה עתה הקל מע‪3‬ב דת אביך הקשה ומע>לו הכבד‬
‫‪3‬אשר נתן עלינו ונעבדך‪ )5( :‬וי אמר ‪3‬אליהם לכו ע ד של שה ימים ושובו אלי | וילכו העם‪ )6( :‬ויועץ המלך רחבעם את‬
‫הזקנים ‪3‬אשר היו ע מדים את פני של מ ה אביו בהי תו חי לאמ ר | איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר‪)7( :‬‬
‫וידבר [וידברו קרי] אליו לאמ ר אם היום תהיה עבד לעם הזה וע‪3‬בדתם וע‪3‬ניתם ודברת ‪3‬אליהם דברים טובים | והיו‬
‫לך ע‪3‬בדים כל הימים‪ )8( :‬ויע‪3‬ז ב את ע‪3‬צת הזקנים ‪3‬אשר יעצ>הו | ויועץ את הילדים ‪3‬אשר גדלו אתו ‪3‬אשר הע מדים‬
‫לפניו‪ )9( :‬וי אמר ‪3‬אליהם מה אתם נועצים ונשיב דבר את העם הזה | ‪3‬אשר דברו אלי לאמ ר הקל מן הע ל ‪3‬אשר נתן‬
‫אביך עלינו‪ )10( :‬וידברו אליו הילדים ‪3‬אשר גדלו אתו לאמ ר כ ה ת אמר לעם הזה ‪3‬אשר דברו אליך לאמ ר אביך‬
‫הכביד את ע>לנו ואתה הקל מעלינו | כ ה תדבר ‪3‬אליהם קטני עבה ממתני אבי‪ )11( :‬ועתה אבי העמיס ע‪3‬ליכם ע ל‬
‫ואני ‪3‬איסר אתכם בעקרבים‪ )12( :‬ויבו [ויבוא קרי] ירבעם וכל‬ ‫ואני אוסיף על ע>לכם | אבי יסר אתכם בשוטים ‪3‬‬ ‫כבד ‪3‬‬
‫העם אל רחבעם ביום השלישי | כ ‪3‬אשר דבר המלך לאמ ר שובו אלי ביום השלישי‪ )13( :‬ויען המלך את העם קשה |‬
‫ואני א סיף על‬‫ויע‪3‬ז ב את ע‪3‬צת הזקנים ‪3‬אשר יעצ>הו‪ )14( :‬וידבר ‪3‬אליהם כע‪3‬צת הילדים לאמ ר אבי הכביד את ע>לכם ‪3‬‬
‫ואני ‪3‬איסר אתכם בעקרבים‪ )15( :‬ול א שמע המלך אל העם | כי היתה סבה מעם‬ ‫ע>לכם | אבי יסר אתכם בשוטים ‪3‬‬
‫יהוה למען הקים את דברו ‪3‬אשר דבר יהוה ביד ‪3‬אחיה השיל ני אל ירבעם בן נבט‪ )16( :‬וירא כל ישראל כי ל א שמע‬
‫נחלה בבן ישי לא הליך ישראל עתה ראה‬ ‫המלך ‪3‬אליהם וישבו העם את המלך דבר לאמ ר מה לנו חלק בדוד ול א ‪3‬‬
‫ביתך דוד | וילך ישראל לא הליו‪ )17( :‬ובני ישראל הי שבים בערי יהודה | וימל ך ע‪3‬ליהם רחבעם‪:‬‬
‫(‪ )18‬וישלח המלך רחבעם את ‪3‬אד רם ‪3‬אשר על המס וירגמו כל ישראל בו אבן וימ ת | והמלך רחבעם התאמץ לע‪3‬לות‬
‫(‪ )20‬ויהי כשמ ע כל ישראל כי שב‬ ‫במרכבה לנוס ירושל ם‪ )19( :‬ויפשעו ישראל בבית דוד עד היום הזה‪:‬‬
‫אחרי בית דוד זולתי שבט יהודה לבדו‪:‬‬ ‫ירבעם וישלחו ויקראו א תו אל העדה וימליכו א תו על כל ישראל | ל א היה ‪3‬‬
‫(‪ )21‬ויבאו [ויב א קרי] רחבעם ירושל ם ויקהל את כל בית יהודה ואת שבט בנימן מאה ושמ נים אלף בחור ע שה‬
‫מלחמה | להלחם עם בית ישראל להשיב את המלוכה לרחבעם בן של מ ה‪:‬‬
‫(‪ )22‬ויהי דבר ה "אל הים אל שמעיה איש ה "אל הים לאמ ר‪" )23( :‬אמ ר אל רחבעם בן של מ ה מלך יהודה ואל כל בית‬
‫יהודה ובנימין | ויתר העם לאמ ר‪ )24( :‬כ ה אמר יהוה ל א תע‪3‬לו ול א תל ‪3‬חמון עם ‪3‬אחיכם בני ישראל שובו איש‬
‫(‪ )25‬ויבן ירבעם את שכם‬ ‫וישבו ללכת כדבר יהוה‪:‬‬
‫לביתו כי מאתי נהיה הדבר הזה | וישמעו את דבר יהוה >‬
‫בהר אפרים וישב בה | ויצא משם ויבן את פנואל‪ )26( :‬וי אמר ירבעם בלבו | עתה תשוב הממלכה לבית דוד‪)27( :‬‬
‫אם יע‪3‬לה העם הזה לע‪3‬שות זבחים בבית יהוה בירושל ם ושב לב העם הזה אל ‪3‬אד ניהם אל רחבעם מלך יהודה |‬
‫והרג>ני ושבו אל רחבעם מלך יהודה‪ )28( :‬ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב | וי אמר ‪3‬אלהם רב לכם מע‪3‬לות ירושל ם‬
‫‪3‬‬
‫הנה "אל היך ישראל ‪3‬אשר הע"לוך מארץ מצרים‪ )29( :‬וישם את האחד בבית אל | ואת האחד נתן בדן‪ )30( :‬ויהי‬
‫הדבר הזה לחטאת | וילכו העם לפני האחד עד דן‪ )31( :‬ויעש את בית במות | ויעש כ ‪3‬הנים מקצות העם ‪3‬אשר ל א היו‬
‫מבני לוי‪ )32( :‬ויעש ירבעם חג בח דש השמיני ב ‪3‬חמשה עשר יום לח דש כחג ‪3‬אשר ביהודה ויעל על המזבח כן עשה‬
‫בבית אל לזבח לע‪3‬גלים ‪3‬אשר עשה | והע"מיד בבית אל את כ ‪3‬הני הבמות ‪3‬אשר עשה‪ )33( :‬ויעל על המזבח ‪3‬אשר עשה‬
‫בבית אל ב ‪3‬חמשה עשר יום בח דש השמיני בח דש ‪3‬אשר בדא מלבד [מלבו קרי] | ויעש חג לבני ישראל ויעל על המזבח‬
‫להקטיר‪:‬‬
‫(‪ )1‬והנה איש "אל הים בא מיהודה בדבר יהוה אל בית אל | וירבעם ע מד על המזבח להקטיר‪ )2( :‬ויקרא על המזבח‬
‫בדבר יהוה וי אמר מזבח מזבח כ ה אמר יהוה | הנה בן נולד לבית דוד י אשיהו שמו וזבח עליך את כ ‪3‬הני הבמות‬
‫המקטרים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך‪ )3( :‬ונתן ביום ההוא מופת לאמ ר זה המופת ‪3‬אשר דבר יהוה | הנה‬
‫המזבח נקרע ונשפך הדשן ‪3‬אשר עליו‪ )4( :‬ויהי כשמ ע המלך את דבר איש ה "אל הים ‪3‬אשר קרא על המזבח בבית אל‬
‫וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמ ר תפ >שהו | ותיבש ידו ‪3‬אשר שלח עליו ול א יכ ל ל ‪3‬השיבה אליו‪ )5( :‬והמזבח‬
‫נקרע וישפך הדשן מן המזבח | כמופת ‪3‬אשר נתן איש ה "אל הים בדבר יהוה‪ )6( :‬ויען המלך וי אמר אל איש ה "אל הים‬
‫חל נא את פני יהוה "אל היך והתפלל בע‪3‬די ותש ב ידי אלי | ויחל איש ה "אל הים את פני יהוה ותשב יד המלך אליו‬
‫ותהי כבראש נה‪ )7( :‬וידבר המלך אל איש ה "אל הים ב אה אתי הביתה וסעדה | ואתנה לך מתת‪ )8( :‬וי אמר איש‬
‫ה "אל הים אל המלך אם תתן לי את ‪3‬חצי ביתך ל א אב א עמך | ול א א כל לחם ול א אשתה מים במקום הזה‪ )9( :‬כי‬
‫כן צוה א תי בדבר יהוה לאמ ר ל א ת אכל לחם ול א תשתה מים | ול א תשוב בדרך ‪3‬אשר הלכת‪ )10( :‬וילך בדרך אחר‬
‫| ול א שב בדרך ‪3‬אשר בא בה אל בית אל‪:‬‬
‫(‪ )11‬ונביא אחד זקן י שב בבית אל | ויבוא בנו ויספר לו את כל המע‪3‬שה ‪3‬אשר עשה איש ה "אל הים היום בבית אל את‬
‫הדברים ‪3‬אשר דבר אל המלך ויספרום ל ‪3‬אביהם‪ )12( :‬וידבר ‪3‬אלהם ‪3‬אביהם אי זה הדרך הלך | ויראו בניו את הדרך‬
‫‪3‬אשר הלך איש ה "אל הים ‪3‬אשר בא מיהודה‪ )13( :‬וי אמר אל בניו חבשו לי ה ‪3‬חמור | ויחבשו לו ה ‪3‬חמור וירכב עליו‪( :‬‬
‫אחרי איש ה "אל הים וימצאהו י שב תחת האלה | וי אמר אליו האתה איש ה "אל הים ‪3‬אשר באת מיהודה‬ ‫‪ )14‬וילך ‪3‬‬
‫ואכ ל לחם‪ )16( :‬וי אמר ל א אוכל לשוב אתך ולבוא אתך | ול א א כל‬ ‫וי אמר אני‪ )15( :‬וי אמר אליו לך אתי הביתה | "‬
‫לחם ול א אשתה אתך מים במקום הזה‪ )17( :‬כי דבר אלי בדבר יהוה ל א ת אכל לחם ול א תשתה שם מים | ל א‬
‫תשוב ללכת בדרך ‪3‬אשר הלכת בה‪ )18( :‬וי אמר לו גם ‪3‬אני נביא כמוך ומלאך דבר אלי בדבר יהוה לאמ ר ‪3‬השבהו‬
‫אתך אל ביתך וי אכל לחם וישת מים | כחש לו‪ )19( :‬וישב אתו וי אכל לחם בביתו וישת מים‪ )20( :‬ויהי הם י שבים‬
‫אל ה >שלחן |‬
‫ויהי דבר יהוה אל הנביא ‪3‬אשר "השיבו‪ )21( :‬ויקרא אל איש ה "אל הים ‪3‬אשר בא מיהודה לאמ ר כ ה אמר יהוה | יען‬
‫כי מרית פי יהוה ול א שמרת את המצוה ‪3‬אשר צוך יהוה "אל היך‪ )22( :‬ותשב ות אכל לחם ותשת מים במקום ‪3‬אשר‬
‫אחרי‬
‫אחרי אכלו לחם ו ‪3‬‬‫דבר אליך אל ת אכל לחם ואל תשת מים | ל א תבוא נבלתך אל קבר ‪3‬אב תיך‪ )23( :‬ויהי ‪3‬‬
‫ויחבש לו ה ‪3‬חמור לנביא ‪3‬אשר "השיבו‪ )24( :‬וילך וימצאהו אריה בדרך וימיתהו | ותהי נבלתו >משלכת בדרך‬ ‫שתותו | ‪3‬‬
‫וה ‪3‬חמור ע מד אצלה והאריה ע מד אצל הנבלה‪ )25( :‬והנה ‪3‬אנשים ע ברים ויראו את הנבלה >משלכת בדרך ואת‬
‫האריה ע מד אצל הנבלה | ויב או וידברו בעיר ‪3‬אשר הנביא הזקן י שב בה‪ )26( :‬וישמע הנביא ‪3‬אשר "השיבו מן הדרך‬
‫וי אמר איש ה "אל הים הוא ‪3‬אשר מרה את פי יהוה | ויתנהו יהוה לאריה וישברהו וימתהו כדבר יהוה ‪3‬אשר דבר לו‪( :‬‬
‫וחמור והאריה‬ ‫ויחב שו‪ )28( :‬וילך וימצא את נבלתו >משלכת בדרך ‪3‬‬‫‪ )27‬וידבר אל בניו לאמ ר חבשו לי את ה ‪3‬חמור | ‪3‬‬
‫ע מדים אצל הנבלה | ל א אכל האריה את הנבלה ול א שבר את ה ‪3‬חמור‪ )29( :‬וישא הנביא את נבלת איש ה "אל הים‬
‫וינחהו אל ה ‪3‬חמור וישיבהו | ויב א אל עיר הנביא הזקן לספ ד ולקברו‪ )30( :‬וינח את נבלתו בקברו | ויספדו עליו הוי‬
‫אחרי קברו א תו וי אמר אל בניו לאמ ר במותי וקברתם א תי בקבר ‪3‬אשר איש ה "אל הים קבור בו |‬ ‫אחי‪ )31( :‬ויהי ‪3‬‬
‫אצל עצמ תיו הניחו את עצמ תי‪ )32( :‬כי הי ה יהיה הדבר ‪3‬אשר קרא בדבר יהוה על המזבח ‪3‬אשר בבית אל | ועל כל‬
‫בתי הבמות ‪3‬אשר בערי ש מרון‪:‬‬
‫(‪ )33‬אחר הדבר הזה ל א שב ירבעם מדרכו הרעה | וישב ויעש מקצות העם כ ‪3‬הני במות החפץ ימלא את ידו ויהי‬
‫כ ‪3‬הני במות‪ )34( :‬ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם | ולהכחיד ולהשמיד מעל פני ה ‪3‬אדמה‪:‬‬
‫(‪ )1‬בעת ההיא חלה ‪3‬אביה בן ירבעם‪ )2( :‬וי אמר ירבעם לאשתו קומי נא והשתנית ול א ידעו כי אתי [את קרי] אשת‬
‫ירבעם | והלכת של ה הנה שם ‪3‬אחיה הנביא הוא דבר עלי למלך על העם הזה‪ )3( :‬ולקחת בידך ע‪3‬שרה לחם ונ >קדים‬
‫ובקב>ק דבש ובאת אליו | הוא יגיד לך מה יהיה לנער‪ )4( :‬ותעש כן אשת ירבעם ותקם ותלך של ה ותב א בית ‪3‬אחיה |‬
‫(‪ )5‬ויהוה אמר אל ‪3‬אחיהו הנה אשת ירבעם באה לדר ש דבר‬ ‫ואחיהו ל א יכ ל לראות כי קמו עיניו משיבו‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫מעמך אל בנה כי ח לה הוא כז ה וכזה תדבר אליה | ויהי כב אה והיא מתנכרה‪ )6( :‬ויהי כשמ ע ‪3‬אחיהו את קול‬
‫רגליה באה בפתח וי אמר ב אי אשת ירבעם | למה זה את מתנכרה ואנ כי שלוח אליך קשה‪ )7( :‬לכי אמרי לירבעם‬
‫כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל יען ‪3‬אשר ‪3‬הרימ תיך מתוך העם | ואתנך נגיד על עמי ישראל‪ )8( :‬ואקרע את הממלכה‬
‫אחרי בכל לבבו לע‪3‬שות רק הישר בעיני‪( :‬‬ ‫ואשר הלך ‪3‬‬‫מבית דוד ואתנה לך | ול א היית כעבדי דוד ‪3‬אשר שמר מצותי ‪3‬‬
‫אחרי גוך‪:‬‬‫‪ )9‬ותרע לע‪3‬שות מכ ל ‪3‬אשר היו לפניך | ותלך ותע‪3‬שה לך "אל הים ‪3‬אחרים ומסכות להכעיסני וא תי השלכת ‪3‬‬
‫אחרי‬‫(‪ )10‬לכן הנני מביא רעה אל בית ירבעם והכרתי לירבעם משתין בקיר עצור ועזוב בישראל | ובערתי ‪3‬‬
‫בית ירבעם כ ‪3‬אשר יבער הגלל עד >תמו‪ )11( :‬המת לירבעם בעיר י אכלו הכלבים והמת בשדה י אכלו עוף השמים | כי‬
‫יהוה דבר‪ )12( :‬ואת קומי לכי לביתך | בב אה רגליך העירה ומת הילד‪ )13( :‬וספדו לו כל ישראל וקברו א תו כי זה‬
‫לבדו יב א לירבעם אל קבר | יען נמצא בו דבר טוב אל יהוה "אל הי ישראל בבית ירבעם‪ )14( :‬והקים יהוה לו מלך‬
‫על ישראל ‪3‬אשר יכרית את בית ירבעם זה היום | ומה גם עתה‪ )15( :‬והכה יהוה את ישראל כ ‪3‬אשר ינוד הקנה במים‬
‫ונתש את ישראל מעל ה ‪3‬אדמה הטובה הז את ‪3‬אשר נתן ל ‪3‬אבותיהם וזרם מעבר לנהר | יען ‪3‬אשר עשו את ‪3‬אשריהם‬
‫ואשר ה "חטיא את ישראל‪ )17( :‬ותקם‬ ‫מכעיסים את יהוה‪ )16( :‬ויתן את ישראל | בגלל חט אות ירבעם ‪3‬אשר חטא ‪3‬‬
‫אשת ירבעם ותלך ותב א תרצתה | היא באה בסף הבית והנער מת‪ )18( :‬ויקברו א תו ויספדו לו כל ישראל | כדבר‬
‫ואשר מלך | הנם כתובים על ספר דברי‬ ‫יהוה ‪3‬אשר דבר ביד עבדו ‪3‬אחיהו הנביא‪ )19( :‬ויתר דברי ירבעם ‪3‬אשר נלחם ‪3‬‬
‫הימים למלכי ישראל‪ )20( :‬והימים ‪3‬אשר מלך ירבעם עשרים ושתים שנה | וישכב עם ‪3‬אב תיו וימל ך נדב בנו תחתיו‪:‬‬
‫ושבע עשרה שנה מלך בירושל ם העיר‬ ‫(‪ )21‬ורחבעם בן של מ ה מלך ביהודה | בן ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ‪3‬‬
‫‪3‬אשר בחר יהוה לשום את שמו שם מכ ל שבטי ישראל ושם אמו נע‪3‬מה העמ נית‪ )22( :‬ויעש יהודה הרע בעיני יהוה |‬
‫ויקנאו א תו מכ ל ‪3‬אשר עשו ‪3‬אב תם בחט אתם ‪3‬אשר חטאו‪ )23( :‬ויבנו גם המה להם במות ומצבות ‪3‬‬
‫ואשרים | על כל‬
‫גבעה גב הה ותחת כל עץ רע‪3‬נן‪ )24( :‬וגם קדש היה בארץ | עשו ככ ל התוע‪3‬ב ת הגוים ‪3‬אשר הוריש יהוה מפני בני‬
‫(‪ )25‬ויהי בשנה ה ‪3‬חמישית למלך רחבעם | עלה שושק [שישק קרי] מלך מצרים על ירושל ם‪ )26( :‬ויקח את א צרות‬
‫בית יהוה ואת אוצרות בית המלך ואת הכ ל לקח | ויקח את כל מגני הזהב ‪3‬אשר עשה של מ ה‪ )27( :‬ויעש המלך‬
‫רחבעם תחתם מגני נח שת | והפקיד על יד שרי הרצים הש מרים פתח בית המלך‪ )28( :‬ויהי מדי ב א המלך בית‬
‫והשיבום אל תא הרצים‪ )29( :‬ויתר דברי רחבעם וכל ‪3‬אשר עשה | ‪3‬הל א המה כתובים על ספר‬ ‫יהוה | ישאום הרצים "‬
‫דברי הימים למלכי יהודה‪ )30( :‬ומלחמה היתה בין רחבעם ובין ירבעם כל הימים‪ )31( :‬וישכב רחבעם עם ‪3‬אב תיו‬
‫ויקבר עם ‪3‬אב תיו בעיר דוד ושם אמו נע‪3‬מה העמ נית | וימל ך ‪3‬אבים בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ובשנת שמ נה עשרה למלך ירבעם בן נבט | מלך ‪3‬אבים על יהודה‪ )2( :‬של ש שנים מלך בירושל ם | ושם אמו מע‪3‬כה‬
‫בת ‪3‬אבישלום‪ )3( :‬וילך בכל חט אות אביו ‪3‬אשר עשה לפניו | ול א היה לבבו שלם עם יהוה "אל היו כלבב דוד אביו‪( :‬‬
‫אחריו ולהע‪3‬מיד את ירושל ם‪3 )5( :‬אשר עשה דוד‬
‫‪ )4‬כי למען דוד נתן יהוה "אל היו לו ניר בירושל ם | להקים את בנו ‪3‬‬
‫את הישר בעיני יהוה | ול א סר מכ ל ‪3‬אשר צוהו כ ל ימי חייו רק בדבר אוריה החתי‪ )6( :‬ומלחמה היתה בין רחבעם‬
‫ובין ירבעם כל ימי חייו‪ )7( :‬ויתר דברי ‪3‬אבים וכל ‪3‬אשר עשה ‪3‬הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה |‬
‫ומלחמה היתה בין ‪3‬אבים ובין ירבעם‪ )8( :‬וישכב ‪3‬אבים עם ‪3‬אב תיו ויקברו א תו בעיר דוד | וימל ך אסא בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )9‬ובשנת עשרים לירבעם מלך ישראל | מלך אסא מלך יהודה‪ )10( :‬וארבעים ואחת שנה מלך בירושל ם | ושם אמו‬
‫מע‪3‬כה בת ‪3‬אבישלום‪ )11( :‬ויעש אסא הישר בעיני יהוה | כדוד אביו‪ )12( :‬ויע‪3‬בר הקדשים מן הארץ | ויסר את כל‬
‫הגל>לים ‪3‬אשר עשו ‪3‬אב תיו‪ )13( :‬וגם את מע‪3‬כה אמו ויסרה מגבירה ‪3‬אשר עשתה מפלצת ל ‪3‬אשרה | ויכר ת אסא את‬
‫מפלצתה וישר ף בנחל קדרון‪ )14( :‬והבמות ל א סרו | רק לבב אסא היה שלם עם יהוה כל ימיו‪ )15( :‬ויבא את‬
‫קדשי אביו וקדשו [וקדשי קרי] בית יהוה | כסף וזהב וכלים‪ )16( :‬ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא מלך ישראל‬
‫כל ימיהם‪ )17( :‬ויעל בעשא מלך ישראל על יהודה ויבן את הרמה | לבלתי תת י צא ובא לאסא מלך יהודה‪)18( :‬‬
‫ויקח אסא את כל הכסף והזהב הנותרים באוצרות בית יהוה ואת אוצרות בית מלך [המלך קרי] ויתנם ביד ע‪3‬בדיו |‬
‫וישלחם המלך אסא אל בן ‪3‬הדד בן טברמ ן בן חזיון מלך ‪3‬ארם הי שב בדמשק לאמ ר‪ )19( :‬ברית ביני ובינך בין אבי‬
‫ובין אביך | הנה שלחתי לך ש חד כסף וזהב לך הפרה את בריתך את בעשא מלך ישראל ויע‪3‬לה מעלי‪ )20( :‬וישמע בן‬
‫‪3‬הדד אל המלך אסא וישלח את שרי ה ‪3‬חילים ‪3‬אשר לו על ערי ישראל ויך את עיון ואת דן ואת אבל בית מע‪3‬כה | ואת‬
‫כל כנרות על כל ארץ נפתלי‪ )21( :‬ויהי כשמ ע בעשא ויחדל מבנות את הרמה | וישב בתרצה‪ )22( :‬והמלך אסא‬
‫השמיע את כל יהודה אין נקי וישאו את אבני הרמה ואת עציה ‪3‬אשר בנה בעשא | ויבן בם המלך אסא את גבע‬
‫בנימן ואת המצפה‪ )23( :‬ויתר כל דברי אסא וכל גבורתו וכל ‪3‬אשר עשה והערים ‪3‬אשר בנה ‪3‬הל א המה כתובים על‬
‫ספר דברי הימים למלכי יהודה | רק לעת זקנתו חלה את רגליו‪ )24( :‬וישכב אסא עם ‪3‬אב תיו ויקבר עם ‪3‬אב תיו בעיר‬
‫דוד אביו | וימל ך יהושפט בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )25‬ונדב בן ירבעם מלך על ישראל בשנת שתים לאסא מלך יהודה | וימל ך על ישראל שנתים‪ )26( :‬ויעש הרע בעיני‬
‫יהוה | וילך בדרך אביו ובחטאתו ‪3‬אשר ה "חטיא את ישראל‪ )27( :‬ויקש ר עליו בעשא בן ‪3‬אחיה לבית יששכר ויכהו‬
‫בעשא בגבתון ‪3‬אשר לפלשתים | ונדב וכל ישראל צרים על גבתון‪ )28( :‬וימתהו בעשא בשנת של ש לאסא מלך יהודה‬
‫| וימל ך תחתיו‪ )29( :‬ויהי כמלכו הכה את כל בית ירבעם ל א השאיר כל נשמה לירבעם עד השמדו | כדבר יהוה‬
‫‪3‬אשר דבר ביד עבדו ‪3‬אחיה השיל ני‪ )30( :‬על חט אות ירבעם ‪3‬אשר חטא ‪3‬‬
‫ואשר ה "חטיא את ישראל | בכעסו ‪3‬אשר‬
‫הכעיס את יהוה "אל הי ישראל‪ )31( :‬ויתר דברי נדב וכל ‪3‬אשר עשה | ‪3‬הל א הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי‬
‫ישראל‪ )32( :‬ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא מלך ישראל כל ימיהם‪:‬‬
‫(‪ )33‬בשנת של ש לאסא מלך יהודה | מלך בעשא בן ‪3‬אחיה על כל ישראל בתרצה עשרים וארבע שנה‪ )34( :‬ויעש הרע‬
‫בעיני יהוה | וילך בדרך ירבעם ובחטאתו ‪3‬אשר ה "חטיא את ישראל‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אל יהוא בן ‪3‬חנני על בעשא לאמ ר‪ )2( :‬יען ‪3‬אשר ‪3‬הרימ תיך מן העפר ואתנך נגיד על עמי ישראל |‬
‫אחרי ביתו | ונתתי‬‫אחרי בעשא ו ‪3‬‬ ‫ותלך בדרך ירבעם ות ‪3‬חטא את עמי ישראל להכעיסני בחט אתם‪ )3( :‬הנני מבעיר ‪3‬‬
‫את ביתך כבית ירבעם בן נבט‪ )4( :‬המת לבעשא בעיר י אכלו הכלבים | והמת לו בשדה י אכלו עוף השמים‪ )5( :‬ויתר‬
‫ואשר עשה וגבורתו | ‪3‬הל א הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל‪ )6( :‬וישכב בעשא עם ‪3‬אב תיו‬ ‫דברי בעשא ‪3‬‬
‫ויקבר בתרצה | וימל ך אלה בנו תחתיו‪ )7( :‬וגם ביד יהוא בן ‪3‬חנני הנביא דבר יהוה היה אל בעשא ואל ביתו ועל כל‬
‫הרעה ‪3‬אשר עשה בעיני יהוה להכעיסו במע‪3‬שה ידיו להיות כבית ירבעם | ועל ‪3‬אשר הכה א תו‪:‬‬
‫(‪ )8‬בשנת עשרים ושש שנה לאסא מלך יהודה | מלך אלה בן בעשא על ישראל בתרצה שנתים‪ )9( :‬ויקש ר עליו עבדו‬
‫זמרי שר מ ‪3‬חצית הרכב | והוא בתרצה ש תה שכור בית ארצא ‪3‬אשר על הבית בתרצה‪ )10( :‬ויב א זמרי ויכהו‬
‫וימיתהו בשנת עשרים ושבע לאסא מלך יהודה | וימל ך תחתיו‪ )11( :‬ויהי במלכו כשבתו על כסאו הכה את כל בית‬
‫בעשא ל א השאיר לו משתין בקיר | וג ‪3‬אליו ורעהו‪ )12( :‬וישמד זמרי את כל בית בעשא | כדבר יהוה ‪3‬אשר דבר אל‬
‫ואשר ה "חטיאו את ישראל‬ ‫בעשא ביד יהוא הנביא‪ )13( :‬אל כל חט אות בעשא וחט אות אלה בנו | ‪3‬אשר חטאו ‪3‬‬
‫להכעיס את יהוה "אל הי ישראל בהבליהם‪ )14( :‬ויתר דברי אלה וכל ‪3‬אשר עשה | ‪3‬הלוא הם כתובים על ספר דברי‬
‫הימים למלכי ישראל‪:‬‬
‫(‪ )15‬בשנת עשרים ושבע שנה לאסא מלך יהודה מלך זמרי שבעת ימים בתרצה | והעם ח נים על גבתון ‪3‬אשר‬
‫לפלשתים‪ )16( :‬וישמע העם הח נים לאמ ר קשר זמרי וגם הכה את המלך | וימלכו כל ישראל את עמרי שר צבא על‬
‫ישראל ביום ההוא במ ‪3‬חנה‪ )17( :‬ויע‪3‬לה עמרי וכל ישראל עמו מגבתון | ויצ>רו על תרצה‪ )18( :‬ויהי כראות זמרי כי‬
‫נלכדה העיר ויב א אל ארמון בית המלך | וישר ף עליו את בית מלך באש וימ ת‪ )19( :‬על חטאתו [חט אתיו קרי] ‪3‬אשר‬
‫חטא לע‪3‬שות הרע בעיני יהוה | ללכת בדרך ירבעם ובחטאתו ‪3‬אשר עשה לה ‪3‬חטיא את ישראל‪ )20( :‬ויתר דברי זמרי‬
‫וקשרו ‪3‬אשר קשר | ‪3‬הל א הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל‪:‬‬
‫ויחזק העם‬‫אחרי עמרי‪" )22( :‬‬ ‫(‪ )21‬אז יחלק העם ישראל לחצי | ‪3‬חצי העם היה ‪3‬‬
‫אחרי תבני בן גינת להמליכו וה ‪3‬חצי ‪3‬‬
‫אחרי תבני בן גינת | וימת תבני וימל ך עמרי‪:‬‬
‫אחרי עמרי את העם ‪3‬אשר ‪3‬‬‫‪3‬אשר ‪3‬‬
‫(‪ )23‬בשנת של שים ואחת שנה לאסא מלך יהודה מלך עמרי על ישראל שתים עשרה שנה | בתרצה מלך שש שנים‪( :‬‬
‫‪ )24‬ויקן את ההר ש מרון מאת שמר בככרים כסף | ויבן את ההר ויקרא את שם העיר ‪3‬אשר בנה על שם שמר ‪3‬אד ני‬
‫ההר ש מרון‪ )25( :‬ויע‪3‬שה עמרי הרע בעיני יהוה | וירע מכ ל ‪3‬אשר לפניו‪ )26( :‬וילך בכל דרך ירבעם בן נבט‬
‫ובחטאתיו [ובחטאתו קרי] ‪3‬אשר ה "חטיא את ישראל | להכעיס את יהוה "אל הי ישראל בהבליהם‪ )27( :‬ויתר דברי‬
‫עמרי ‪3‬אשר עשה וגבורתו ‪3‬אשר עשה | ‪3‬הל א הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל‪ )28( :‬וישכב עמרי עם‬
‫‪3‬אב תיו ויקבר בש מרון | וימל ך אחאב בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )29‬ואחאב בן עמרי מלך על ישראל בשנת של שים ושמ נה שנה לאסא מלך יהודה | וימל ך אחאב בן עמרי על‬
‫ישראל בש מרון עשרים ושתים שנה‪ )30( :‬ויעש אחאב בן עמרי הרע בעיני יהוה | מכ ל ‪3‬אשר לפניו‪ )31( :‬ויהי ‪3‬הנקל‬
‫לכתו בחט אות ירבעם בן נבט | ויקח אשה את איזבל בת אתבעל מלך ציד נים וילך ויע‪3‬ב ד את הבעל וישתחו לו‪( :‬‬
‫‪ )32‬ויקם מזבח לבעל | בית הבעל ‪3‬אשר בנה בש מרון‪ )33( :‬ויעש אחאב את ה ‪3‬אשרה | ויוסף אחאב לע‪3‬שות להכעיס‬
‫את יהו ה "אל הי ישראל מכ ל מלכי ישראל ‪3‬אשר היו לפניו‪ )34( :‬בימיו בנה חיאל בית ה "אלי את יריח ה | ב ‪3‬אבירם‬
‫הושע בן נון‪:‬‬
‫בכ רו יסדה ובשגיב [ובשגוב קרי] צעירו הציב דלתיה כדבר יהוה ‪3‬אשר דבר ביד י >‬
‫(‪ )1‬וי אמר אליהו התשבי מת שבי גלעד אל אחאב חי יהוה "אל הי ישראל ‪3‬אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה‬
‫(‪ )2‬ויהי דבר יהוה אליו לאמ ר‪ )3( :‬לך מזה ופנית לך קדמה | ונסתרת בנחל כרית‬ ‫טל ומטר | כי אם לפי דברי‪:‬‬
‫‪3‬אשר על פני הירדן‪ )4( :‬והיה מהנחל תשתה | ואת הע רבים צויתי לכלכלך שם‪ )5( :‬וילך ויעש כדבר יהוה | וילך‬
‫וישב בנחל כרית ‪3‬אשר על פני הירדן‪ )6( :‬והע רבים מביאים לו לחם ובשר בב קר ולחם ובשר בערב | ומן הנחל‬
‫(‪ )8‬ויהי דבר יהוה אליו לאמ ר‪ )9( :‬קום לך‬ ‫ישתה‪ )7( :‬ויהי מקץ ימים וייבש הנחל | כי ל א היה גשם בארץ‪:‬‬
‫צרפתה ‪3‬אשר לצידון וישבת שם | הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך‪ )10( :‬ויקם וילך צרפתה ויב א אל פתח העיר‬
‫והנה שם אשה אלמנה מק ששת עצים | ויקרא אליה וי אמר קחי נא לי מעט מים בכלי ואשתה‪ )11( :‬ותלך לקחת |‬
‫ויקרא אליה וי אמר לקחי נא לי פת לחם בידך‪ )12( :‬ות אמר חי יהוה "אל היך אם יש לי מעוג כי אם מל א כף קמח‬
‫ואכלנ>הו ומתנו‪ )13( :‬וי אמר אליה‬
‫בכד ומעט שמן בצפחת | והנני מק ששת שנים עצים ובאתי וע‪3‬שיתיהו לי ולבני ‪3‬‬
‫אחר נה‪( :‬‬‫אליהו אל תיראי ב אי ע‪3‬שי כדברך | אך ע‪3‬שי לי משם ע>גה קטנה בראש נה והוצאת לי ולך ולבנך תע‪3‬שי ב ‪3‬‬
‫‪ )14‬כי כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל כד הקמח ל א תכלה וצפחת השמן ל א תחסר | עד יום תתן [תת קרי] יהוה גשם‬
‫על פני ה ‪3‬אדמה‪ )15( :‬ותלך ותע‪3‬שה כדבר אליהו | ות אכל הוא [היא קרי] והיא [והוא קרי] וביתה ימים‪ )16( :‬כד‬
‫הקמח ל א כלתה וצפחת השמן ל א חסר | כדבר יהוה ‪3‬אשר דבר ביד אליהו‪:‬‬
‫(‪ )17‬ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בע‪3‬לת הבית | ויהי חליו חזק מא ד עד ‪3‬אשר ל א נותרה בו נשמה‪)18( :‬‬
‫ות אמר אל אליהו מה לי ולך איש ה "אל הים | באת אלי להזכיר את ע‪3‬וני ולהמית את בני‪ )19( :‬וי אמר אליה תני לי‬
‫את בנך | ויקחהו מחיקה ויע‪3‬להו אל הע‪3‬ליה ‪3‬אשר הוא י שב שם וישכבהו על מטתו‪ )20( :‬ויקרא אל יהוה וי אמר |‬
‫יהוה "אל הי ‪3‬הגם על האלמנה ‪3‬אשר ‪3‬אני מתגורר עמה ‪3‬הרעות להמית את בנה‪ )21( :‬ויתמ דד על הילד של ש פעמים‬
‫ויקרא אל יהוה וי אמר | יהוה "אל הי תשב נא נפש הילד הזה על קרבו‪ )22( :‬וישמע יהוה בקול אליהו | ותשב נפש‬
‫הילד על קרבו ויחי‪ )23( :‬ויקח אליהו את הילד וי רדהו מן הע‪3‬ליה הביתה ויתנהו לאמו | וי אמר אליהו ראי חי בנך‪:‬‬
‫(‪ )24‬ות אמר האשה אל אליהו עתה זה ידעתי כי איש "אל הים אתה | ודבר יהוה בפיך "אמת‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי ימים רבים ודבר יהוה היה אל אליהו בשנה השלישית לאמ ר‬
‫ה‪:‬ך( אליהו להראות‬ ‫| לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני ה ‪3‬א‪2‬ד)מויל‬
‫רון‪( ):‬ויקרא אחאב אל ע בדיהו ‪3‬אשר על‬ ‫אל אחאב | והרעב חזק בש מ ‪3‬‬
‫הבית | וע בדיהו היה ירא את יהוה מא‪)4‬ד‪:‬וי(הי בהכרית איזבל את‬
‫נביאי יהוה | ויקח ע בדיהו מאה נבאים ויחביאם ‪3‬חמשים איש‬
‫במערה וכלכלם לחם ומים‪ )5( :‬וי אמר אחאב אל ע בדיהו לך בארץ‬
‫אל כל מעיני המים ואל כל הנחלים | אולי נמצא חציר ונחיה סוס‬
‫ופרד ולוא נכרית מהבהמה‪ )6( :‬ויחלקו להם את הארץ לע‪3‬בר בה |‬
‫אחאב הלך בדרך אחד לבדו וע בדיהו הלך בדרך אחד לבדו‪ )7( :‬ויהי‬
‫ע בדיהו בדרך והנה אליהו לקראתו | ויכרהו ויפ ל על פניו וי אמר‬
‫האתה זה ‪3‬אד ני אליהו‪ )8( :‬וי אמר לו אני | לך "אמ ר לאד ניך הנה‬
‫אליהו‪ )9( :‬וי אמר מה חטאתי | כי אתה נ תן את עבדך ביד אחאב‬
‫ל ‪3‬המיתני‪ )10( :‬חי יהוה "אל היך אם יש גוי וממלכה ‪3‬אשר ל א שלח‬
‫‪3‬אד ני שם לבקשך ואמרו אין | והשביע את הממלכה ואת הגוי כי ל א‬
‫ימצאכה‪ )11( :‬ועתה אתה א מר | לך "אמ ר לאד ניך הנה אל‪ )12‬ו‬
‫יהו‪:‬ה(יה‬
‫‪3‬אני אלך מאתך ורוח יהוה יש ‪3‬אך על ‪3‬אשר ל א אדע ובאתי להגיד‬
‫והרגני | ועבדך ירא את יהוה מנע>ר‪13‬‬
‫י‪3 ( ):‬הל א >הגד‬ ‫לאחאב ול א ימצ ‪3‬אך ‪3‬‬
‫לאד ני את ‪3‬אשר עשיתי ב ‪3‬הר ג איזבל את נביאי יהוה | ואחבא מנביאי‬
‫ואכלכלם לחם ומים‪( :‬‬ ‫יהוה מאה איש ‪3‬חמשים ‪3‬חמשים איש במערה ‪3‬‬
‫י‪:‬אמר‬ ‫‪)15‬גנ וי‬‫‪ )14‬ועתה אתה א מר לך "אמ ר לאד ניך הנה אליהו | (‪3‬‬
‫והר‬
‫‪)(16‬‬
‫אליהו חי יהוה צבאות ‪3‬אשר עמדתי לפניו | כי היום אראה אליו‪:‬‬
‫וילך ע בדיהו לקראת אחאב ויגד לו | וילך אחאב לקראת אל ‪17‬‬
‫יהו‪():‬‬
‫ויהי כראות אחאב את אליהו | וי אמר אחאב אליו האתה זה ע כר‬
‫ישראל‪ )18( :‬וי אמר ל א עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך |‬
‫אחרי הבעלים‪ )19( :‬ועתה שלח קב ץ‬ ‫בע‪3‬זבכם את מצות יהוה ותלך ‪3‬‬
‫אלי את כל ישראל אל הר הכרמל | ואת נביאי הבעל ארבע מאות‬
‫וחמשים ונביאי ה ‪3‬אשרה ארבע מאות א כלי >שלחן איזבל‪ )20( :‬וישלח‬ ‫‪3‬‬
‫‪)21‬‬
‫ל‪( :‬ויגש‬ ‫אחאב בכל בני ישראל | ויקב ץ את הנביאים אל הר הכרמ‬
‫אליהו אל כל העם וי אמר עד מתי אתם פ סחים על שתי הסעפים אם‬
‫אחריו | ול א ענו העם א תו‬ ‫אחריו ואם הבעל לכו ‪3‬‬‫יהוה ה "אל הים לכו ‪3‬‬
‫דבר‪ )22( :‬וי אמר אליהו אל העם ‪3‬אני נותרתי נביא ליהוה לבדי |‬
‫וחמשים איש‪ )23( :‬ויתנו לנו שנים פרים‬ ‫ונביאי הבעל ארבע מאות ‪3‬‬
‫ויב ‪3‬חרו להם הפר האחד וינת >חהו וישימו על העצים ואש ל א ישימו |‬
‫ואני אע"שה את הפר האחד ונתתי על העצים ואש ל א אשים‪)24( :‬‬ ‫‪3‬‬
‫ואני אקרא בשם יהוה והיה ה "אל הים ‪3‬אשר‬ ‫וקראתם בשם "אל היכם ‪3‬‬
‫ר‪( :‬וי אמר‬‫יע‪3‬נה באש הוא ה "אל הים | ויען כל העם וי אמרו טוב הדב‪)25‬‬
‫אליהו לנביאי הבעל ב ‪3‬חרו לכם הפר האחד וע‪3‬שו ראש נה כי אתם‬
‫ויקחו את הפר ‪3‬אשר‬ ‫הרבים | וקראו בשם "אל היכם ואש ל א תש‪)26‬‬
‫ימו‪( :‬‬
‫נתן להם ויע‪3‬שו ויקראו בשם הבעל מהב קר ועד הצ ‪F‬הרים לאמ ר הבעל‬
‫ה‪( ):‬ויהי בצ ‪F‬הרים‬ ‫ע‪3‬ננו ואין קול ואין ע נה | ויפסחו על המזבח ‪3‬אשר עש‪27‬‬
‫ויהתל בהם אליהו וי אמר קראו בקול גדול כי "אל הים הוא כי שיח‬
‫‪ )(28‬ויקראו בקול גדול‬ ‫וכי שיג לו וכי דרך לו | אולי ישן הוא ויקץ‪:‬‬
‫‪ )(29‬ויהי‬‫ויתג דדו כמשפטם ב ‪3‬חרבות וברמחים | עד שפך דם ע‪3‬ליהם‪:‬‬
‫כע‪3‬ב ר הצ ‪F‬הרים ויתנבאו עד לע‪3‬לות המנחה | ואין קול ואין ע נה ואין‬
‫קשב‪ )30( :‬וי אמר אליהו לכל העם גשו אלי ויגשו כל העם אליו |‬
‫וירפא את מזבח יהוה ההרוס‪ )31( :‬ויקח אליהו שתים עשרה ‪3‬אבנים‬
‫כמספר שבטי בני יע‪3‬ק ב | ‪3‬אשר היה דבר יהוה אליו לאמ ר ישראל‬
‫יהיה שמך‪ )32( :‬ויבנה את ה ‪3‬אבנים מזבח בשם יהוה | ויעש תעלה‬
‫כבית סאתים זרע סביב למזבח‪ )33( :‬ויע‪3‬ר ך את העצים | וינתח את‬
‫הפר וישם על העצים‪ )34( :‬וי אמר מלאו ארבעה כדים מים ויצקו על‬
‫וילכו‬ ‫הע לה ועל העצים | וי אמר שנו וישנו וי אמר שלשו וישל‪)35‬‬
‫שו‪( :‬‬
‫ם‪():‬ויהי בע‪3‬לות המנחה‬ ‫המים סביב למזבח | וגם את התעלה מלא מי‪36‬‬
‫ויגש אליהו הנביא וי אמר יהוה "אל הי אברהם יצחק וישראל היום‬
‫ואני עבדך | ובדבריך [ובדברך קרי]‬‫יודע כי אתה "אל הים בישראל ‪3‬‬
‫עשיתי את כל הדברים האלה‪ )37( :‬ע‪3‬נני יהוה ע‪3‬נני וידעו העם הזה כי‬
‫ית‪( :‬ותפ ל אש יהוה‬‫אתה יהוה ה "אל הים | ואתה ‪3‬הסב ת את לבם ‪3‬אח רנ‪)38‬‬
‫ות אכל את הע לה ואת העצים ואת ה ‪3‬אבנים ואת העפר | ואת המים‬
‫‪3‬אשר בתעלה לחכה‪ )39( :‬וירא כל העם ויפלו על פניהם | וי אמרו‬
‫יהוה הוא ה "אל הים יהוה הוא ה "אל הים‪ )40( :‬וי אמר אליהו להם‬
‫תפשו את נביאי הבעל איש אל ימלט מהם ויתפשום | ויורדם אליהו‬
‫אל נחל קישון וישחטם שם‪ )41( :‬וי אמר אליהו לאחאב ע‪3‬לה "אכ ל‬
‫‪ )(42‬ויע‪3‬לה אחאב ל "אכ ל ולשתות | ואליהו‬
‫ושתה | כי קול ‪3‬המון הגשם‪:‬‬
‫עלה אל ר אש הכרמל ויגהר ארצה וישם פניו בין ברכו [ברכיו קרי]‪( :‬‬
‫‪ )43‬וי אמר אל נע‪3‬רו ע‪3‬לה נא הבט דרך ים ויעל ויבט וי אמר אין‬
‫‪ ()44‬ויהי בשבעית וי אמר הנה עב‬
‫מאומה | וי אמר >שב שבע פעמים‪:‬‬
‫קטנה ככף איש ע לה מים | וי אמר ע‪3‬לה "אמ ר אל אחאב "אס ר ורד ול א‬
‫יעצרכה הגשם‪ )45( :‬ויהי עד כ ה ועד כ ה והשמים התקדרו עבים‬
‫ורוח ויהי גשם גדול | וירכב אחאב וילך יזרעאל‪46‬‬
‫ה‪( ):‬ויד יהוה היתה‬
‫אל אליהו וישנס מתניו | וירץ לפני אחאב עד ב ‪3‬אכה יזרעאלה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויגד אחאב לאיזבל את כל ‪3‬אשר עשה אליהו | ואת כל ‪3‬אשר הרג את כל הנביאים בחרב‪ )2( :‬ותשלח איזבל‬
‫מלאך אל אליהו לאמ ר | כ ה יע‪3‬שון "אל הים וכ ה יוספון כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם‪ )3( :‬וירא‬
‫ויקם וילך אל נפשו ויב א באר שבע ‪3‬אשר ליהודה | וינח את נע‪3‬רו שם‪ )4( :‬והוא הלך במדבר דרך יום ויב א וישב‬
‫תחת ר תם אחת [אחד קרי] | וישאל את נפשו למות וי אמר רב עתה יהוה קח נפשי כי ל א טוב אנ כי מ ‪3‬אב תי‪)5( :‬‬
‫וישכב ויישן תחת ר תם אחד | והנה זה מלאך נ גע בו וי אמר לו קום "אכול‪ )6( :‬ויבט והנה מר ‪3‬אש תיו ע>גת רצפים‬
‫וצפחת מים | וי אכל וישת וישב וישכב‪ )7( :‬וישב מלאך יהוה שנית ויגע בו וי אמר קום "אכ ל | כי רב ממך הדרך‪)8( :‬‬
‫ויקם וי אכל וישתה | וילך בכ ח ה ‪3‬אכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר ה "אל הים ח רב‪ )9( :‬ויב א שם אל‬
‫המערה וילן שם | והנה דבר יהוה אליו וי אמר לו מה לך פ ה אליהו‪ )10( :‬וי אמר קנ א קנאתי ליהוה "אל הי צבאות‬
‫כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבח תיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב | ואותר ‪3‬אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה‪:‬‬
‫(‪ )11‬וי אמר צא ועמדת בהר לפני יהוה והנה יהוה ע בר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה ל א‬
‫ברוח יהוה | ואחר הרוח רעש ל א ברעש יהוה‪ )12( :‬ואחר הרעש אש ל א באש יהוה | ואחר האש קול דממה דקה‪( :‬‬
‫‪ )13‬ויהי כשמ ע אליהו וילט פניו באדרתו ויצא ויע‪3‬מ ד פתח המערה | והנה אליו קול וי אמר מה לך פ ה אליהו‪)14( :‬‬
‫וי אמר קנ א קנאתי ליהוה "אל הי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבח תיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב |‬
‫(‪ )15‬וי אמר יהוה אליו לך שוב לדרכך מדברה דמשק | ובאת‬ ‫ואותר ‪3‬אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה‪:‬‬
‫ומשחת את ‪3‬חזאל למלך על ‪3‬ארם‪ )16( :‬ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל | ואת "אלישע בן שפט מאבל‬
‫מחולה תמשח לנביא תחתיך‪ )17( :‬והיה הנמלט מחרב ‪3‬חזאל ימית יהוא | והנמלט מחרב יהוא ימית "אלישע‪)18( :‬‬
‫והשארתי בישראל שבעת ‪3‬אלפים | כל הברכים ‪3‬אשר ל א כרעו לבעל וכל הפה ‪3‬אשר ל א נשק לו‪ )19( :‬וילך משם‬
‫וימצא את "אלישע בן שפט והוא ח רש שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר | ויע‪3‬ב ר אליהו אליו וישלך אדרתו‬
‫אחריך | וי אמר לו לך שוב כי‬ ‫אחרי אליהו וי אמר אשקה נא לאבי ולאמי ואלכה ‪3‬‬ ‫אליו‪ )20( :‬ויע‪3‬ז ב את הבקר וירץ ‪3‬‬
‫אחריו ויקח את צמד הבקר ויזבחהו ובכלי הבקר בשלם הבשר ויתן לעם וי אכלו | ויקם‬ ‫מה עשיתי לך‪ )21( :‬וישב מ ‪3‬‬
‫אחרי אליהו וישרתהו‪:‬‬
‫וילך ‪3‬‬

‫(‪ )1‬ובן ‪3‬הדד מלך ‪3‬ארם קבץ את כל חילו ושל שים ושנים מלך אתו וסוס ורכב | ויעל ויצר על ש מרון וילחם בה‪)2( :‬‬
‫וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה‪ )3( :‬וי אמר לו כ ה אמר בן ‪3‬הדד כספך וזהבך לי הוא | ונשיך ובניך‬
‫וישבו המלאכים וי אמרו‬ ‫הטובים לי הם‪ )4( :‬ויען מלך ישראל וי אמר כדברך ‪3‬אד ני המלך | לך ‪3‬אני וכל ‪3‬אשר לי‪> )5( :‬‬
‫כ ה אמר בן ‪3‬הדד לאמ ר | כי שלחתי אליך לאמ ר כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן‪ )6( :‬כי אם כעת מחר אשלח את‬
‫ע‪3‬בדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי ע‪3‬בדיך | והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו‪ )7( :‬ויקרא מלך ישראל לכל‬
‫זקני הארץ וי אמר דעו נא וראו כי רעה זה מבקש | כי שלח אלי לנשי ולבני ולכספי ולזהבי ול א מנעתי ממנו‪)8( :‬‬
‫וי אמרו אליו כל הזקנים וכל העם | אל תשמע ולוא ת אבה‪ )9( :‬וי אמר למל ‪3‬אכי בן ‪3‬הדד אמרו לאד ני המלך כ ל ‪3‬אשר‬
‫שלחת אל עבדך בראש נה אע"שה והדבר הזה ל א אוכל לע‪3‬שות | וילכו המלאכים וישב>הו דבר‪ )10( :‬וישלח אליו בן‬
‫‪3‬הדד וי אמר כ ה יע‪3‬שון לי "אל הים וכ ה יוספו | אם ישפ ק ע‪3‬פר ש מרון לשעלים לכל העם ‪3‬אשר ברגלי‪ )11( :‬ויען מלך‬
‫ישראל וי אמר דברו אל יתהלל ח גר כמפתח‪ )12( :‬ויהי כשמ ע את הדבר הזה והוא ש תה הוא והמלכים ב >סכות |‬
‫וי אמר אל ע‪3‬בדיו שימו וישימו על העיר‪ )13( :‬והנה נביא אחד נגש אל אחאב מלך ישראל וי אמר כ ה אמר יהוה‬
‫הראית את כל ההמון הגדול הזה | הנני נ תנו בידך היום וידעת כי ‪3‬אני יהוה‪ )14( :‬וי אמר אחאב במי וי אמר כ ה‬
‫אמר יהוה בנע‪3‬רי שרי המדינות | וי אמר מי יאס ר המלחמה וי אמר אתה‪ )15( :‬ויפק ד את נע‪3‬רי שרי המדינות ויהיו‬
‫אחריהם פקד את כל העם כל בני ישראל שבעת ‪3‬אלפים‪ )16( :‬ויצאו בצ ‪F‬הרים | ובן ‪3‬הדד‬ ‫מאתים שנים ושל שים | ו ‪3‬‬
‫ש תה שכור ב >סכות הוא והמלכים של שים ושנים מלך ע זר א תו‪ )17( :‬ויצאו נע‪3‬רי שרי המדינות בראש נה | וישלח בן‬
‫‪3‬הדד ויגידו לו לאמ ר ‪3‬אנשים יצאו מש מרון‪ )18( :‬וי אמר אם לשלום יצאו תפשום חיים | ואם למלחמה יצאו חיים‬
‫אחריהם‪ )20( :‬ויכו איש אישו וינ>סו ‪3‬ארם‬‫תפשום‪ )19( :‬ואלה יצאו מן העיר נע‪3‬רי שרי המדינות | והחיל ‪3‬אשר ‪3‬‬
‫וירדפם ישראל | וימלט בן ‪3‬הדד מלך ‪3‬ארם על סוס ופרשים‪ )21( :‬ויצא מלך ישראל ויך את הסוס ואת הרכב | והכה‬
‫ב ‪3‬ארם מכה גדולה‪ )22( :‬ויגש הנביא אל מלך ישראל וי אמר לו לך התחזק ודע וראה את ‪3‬אשר תע‪3‬שה | כי לתשובת‬
‫(‪ )23‬ועבדי מלך ‪3‬ארם אמרו אליו "אל הי הרים "אל היהם על כן חזקו ממנו | ואולם‬ ‫השנה מלך ‪3‬ארם ע לה עליך‪:‬‬
‫נחזק מהם‪ )24( :‬ואת הדבר הזה ע‪3‬שה | הסר המלכים איש ממק מו ושים פחות‬ ‫נלחם אתם במישור אם ל א "‬
‫תחתיהם‪ )25( :‬ואתה תמנה לך חיל כחיל הנ פל מאותך וסוס כסוס ורכב כרכב ונל ‪3‬חמה אותם במישור אם ל א‬
‫נחזק מהם | וישמע לק לם ויעש כן‪:‬‬‫"‬
‫(‪ )26‬ויהי לתשובת השנה ויפק ד בן ‪3‬הדד את ‪3‬ארם | ויעל ‪3‬אפקה למלחמה עם ישראל‪ )27( :‬ובני ישראל התפקדו‬
‫וארם מלאו את הארץ‪ )28( :‬ויגש איש ה "אל הים‬ ‫ויחנו בני ישראל נגדם כשני ‪3‬חשפי עזים ‪3‬‬
‫וכלכלו וילכו לקראתם | ‪3‬‬
‫וי אמר אל מלך ישראל וי אמר כ ה אמר יהוה יען ‪3‬אשר אמרו ‪3‬ארם "אל הי הרים יהוה ול א "אל הי ע‪3‬מקים הוא | ונתתי‬
‫ויחנו אלה נ כח אלה שבעת ימים | ויהי ביום השביעי‬ ‫את כל ההמון הגדול הזה בידך וידעתם כי ‪3‬אני יהוה‪3 )29( :‬‬
‫ותקרב המלחמה ויכו בני ישראל את ‪3‬ארם מאה אלף רגלי ביום אחד‪ )30( :‬וינ>סו הנותרים ‪3‬אפקה אל העיר ותפ ל‬
‫החומה על עשרים ושבעה אלף איש הנותרים | ובן ‪3‬הדד נס ויב א אל העיר חדר בחדר‪ )31( :‬וי אמרו אליו ע‪3‬בדיו הנה‬
‫וחבלים בר אשנו ונצא אל מלך ישראל‬ ‫נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם | נשימה נא שקים במתנינו ‪3‬‬
‫וחבלים בראשיהם ויב או אל מלך ישראל וי אמרו עבדך בן ‪3‬הדד‬ ‫אולי יחיה את נפשך‪ )32( :‬ויחגרו שקים במתניהם ‪3‬‬
‫נחשו וימ ‪3‬הרו ויחלטו ‪3‬הממנו וי אמרו אחיך בן ‪3‬הדד‬ ‫אמר תחי נא נפשי | וי אמר העודנו חי אחי הוא‪ )33( :‬וה ‪3‬אנשים י ‪3‬‬
‫וי אמר ב או ק >חהו | ויצא אליו בן ‪3‬הדד ויע‪3‬להו על המרכבה‪ )34( :‬וי אמר אליו הערים ‪3‬אשר לקח אבי מאת אביך‬
‫(‬ ‫ואני בברית ‪3‬אשלחך | ויכרת לו ברית וישלחהו‪:‬‬ ‫אשיב וחוצות תשים לך בדמשק כ ‪3‬אשר שם אבי בש מרון ‪3‬‬
‫‪ )35‬ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר יהוה הכיני נא | וימאן האיש להכ תו‪ )36( :‬וי אמר לו יען ‪3‬אשר‬
‫ל א שמעת בקול יהוה הנך הולך מאתי והכך האריה | וילך מאצלו וימצאהו האריה ויכהו‪ )37( :‬וימצא איש אחר‬
‫וי אמר הכיני נא | ויכהו האיש הכה ופצ ע‪ )38( :‬וילך הנביא ויע‪3‬מ ד למלך על הדרך | ויתחפש ב ‪3‬אפר על עיניו‪)39( :‬‬
‫ויהי המלך ע בר והוא צעק אל המלך | וי אמר עבדך יצא בקרב המלחמה והנה איש סר ויבא אלי איש וי אמר שמ ר‬
‫את האיש הזה אם הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקול‪ )40( :‬ויהי עבדך ע שה הנה והנה והוא‬
‫איננו | וי אמר אליו מלך ישראל כן משפטך אתה חרצת‪ )41( :‬וימהר ויסר את ה ‪3‬אפר מעל [מע‪3‬לי קרי] עיניו | ויכר‬
‫א תו מלך ישראל כי מהנבאים הוא‪ )42( :‬וי אמר אליו כ ה אמר יהוה יען שלחת את איש חרמי מיד | והיתה נפשך‬
‫תחת נפשו ועמך תחת עמו‪ )43( :‬וילך מלך ישראל על ביתו סר וזעף | ויב א ש מרונה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי אחר הדברים האלה כרם היה לנבות היזרעאלי ‪3‬אשר ביזרעאל | אצל היכל אחאב מלך ש מרון‪ )2( :‬וידבר‬
‫אחאב אל נבות לאמ ר תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו |‬
‫נחלת ‪3‬אב תי לך‪( :‬‬‫אם טוב בעיניך אתנה לך כסף מחיר זה‪ )3( :‬וי אמר נבות אל אחאב | חלילה לי מיהוה מתתי את ‪3‬‬
‫‪ )4‬ויב א אחאב אל ביתו סר וזעף על הדבר ‪3‬אשר דבר אליו נבות היזרעאלי וי אמר ל א אתן לך את ‪3‬‬
‫נחלת ‪3‬אבותי |‬
‫וישכב על מטתו ויסב את פניו ול א אכל לחם‪ )5( :‬ותב א אליו איזבל אשתו | ותדבר אליו מה זה ‪3‬‬
‫רוחך סרה ואינך‬
‫א כל לחם‪ )6( :‬וידבר אליה כי ‪3‬אדבר אל נבות היזרעאלי וא מר לו תנה לי את כרמך בכסף או אם חפץ אתה אתנה‬
‫לך כרם תחתיו | וי אמר ל א אתן לך את כרמי‪ )7( :‬ות אמר אליו איזבל אשתו אתה עתה תע‪3‬שה מלוכה על ישראל |‬
‫קום "אכל לחם ויטב לבך ‪3‬אני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי‪ )8( :‬ותכת ב ספרים בשם אחאב ותחת ם בח תמו |‬
‫ותשלח הספרים [ספרים קרי] אל הזקנים ואל הח רים ‪3‬אשר בעירו הי שבים את נבות‪ )9( :‬ותכת ב בספרים לאמ ר |‬
‫קראו צום והושיבו את נבות בר אש העם‪ )10( :‬והושיבו שנים ‪3‬אנשים בני בליעל נגדו ויעד>הו לאמ ר ברכת "אל הים‬
‫יאהו וסקל>הו וימ ת‪ )11( :‬ויע‪3‬שו אנשי עירו הזקנים והח רים ‪3‬אשר הי שבים בעירו כ ‪3‬אשר שלחה ‪3‬אליהם‬ ‫ומלך | והוצ >‬
‫איזבל | כ ‪3‬אשר כתוב בספרים ‪3‬אשר שלחה ‪3‬אליהם‪ )12( :‬קראו צום | וה שיבו את נבות בר אש העם‪ )13( :‬ויב או שני‬
‫ה ‪3‬אנשים בני בליעל וישבו נגדו ויעד>הו אנשי הבליעל את נבות נגד העם לאמ ר ברך נבות "אל הים ומלך | וי צ >אהו‬
‫מחוץ לעיר ויסקל>הו ב ‪3‬אבנים וימ ת‪ )14( :‬וישלחו אל איזבל לאמ ר | >סקל נבות וימ ת‪ )15( :‬ויהי כשמ ע איזבל כי‬
‫>סקל נבות וימ ת | ות אמר איזבל אל אחאב קום רש את כרם נבות היזרעאלי ‪3‬אשר מאן לתת לך בכסף כי אין נבות‬
‫חי כי מת‪ )16( :‬ויהי כשמ ע אחאב כי מת נבות | ויקם אחאב לרדת אל כרם נבות היזרעאלי לרשתו‪ )17( :‬ויהי‬
‫דבר יהוה אל אליהו התשבי לאמ ר‪ )18( :‬קום רד לקראת אחאב מלך ישראל ‪3‬אשר בש מרון | הנה בכרם נבות ‪3‬אשר‬
‫ירד שם לרשתו‪ )19( :‬ודברת אליו לאמ ר כ ה אמר יהוה ‪3‬הרצחת וגם ירשת | ודברת אליו לאמ ר כ ה אמר יהוה‬
‫במקום ‪3‬אשר לקקו הכלבים את דם נבות יל קו הכלבים את דמך גם אתה‪ )20( :‬וי אמר אחאב אל אליהו המצאתני‬
‫אחריך |‬‫א יבי | וי אמר מצאתי יען התמכרך לע‪3‬שות הרע בעיני יהוה‪ )21( :‬הנני מבי [מביא קרי] אליך רעה ובערתי ‪3‬‬
‫והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל‪ )22( :‬ונתתי את ביתך כבית ירבעם בן נבט וכבית בעשא בן‬
‫‪3‬אחיה | אל הכעס ‪3‬אשר הכעסת ות ‪3‬חטא את ישראל‪ )23( :‬וגם לאיזבל דבר יהוה לאמ ר | הכלבים י אכלו את איזבל‬
‫בחל יזרעאל‪ )24( :‬המת לאחאב בעיר י אכלו הכלבים | והמת בשדה י אכלו עוף השמים‪ )25( :‬רק ל א היה כאחאב‬
‫אחרי הגל>לים | ככ ל‬ ‫‪3‬אשר התמכר לע‪3‬שות הרע בעיני יהוה | ‪3‬אשר הסתה א תו איזבל אשתו‪ )26( :‬ויתעב מא ד ללכת ‪3‬‬
‫(‪ )27‬ויהי כשמ ע אחאב את הדברים האלה ויקרע‬ ‫‪3‬אשר עשו ה "אמ רי ‪3‬אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל‪:‬‬
‫(‪ )28‬ויהי דבר יהוה אל אליהו התשבי לאמ ר‪)29( :‬‬ ‫בגדיו וישם שק על בשרו ויצום | וישכב בשק ויהלך אט‪:‬‬
‫‪3‬הראית כי נכנע אחאב מלפני | יען כי נכנע מפני ל א אבי [אביא קרי] הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על ביתו‪:‬‬

‫(‪ )1‬וישבו של ש שנים | אין מלחמה בין ‪3‬ארם ובין ישראל‪:‬‬
‫(‪ )2‬ויהי בשנה השלישית | וירד יהושפט מלך יהודה אל מלך ישראל‪ )3( :‬וי אמר מלך ישראל אל ע‪3‬בדיו הידעתם כי‬
‫ואנחנו מחשים מקחת א תה מיד מלך ‪3‬ארם‪ )4( :‬וי אמר אל יהושפט ‪3‬התלך אתי למלחמה רמ ת גלעד‬ ‫לנו רמ ת גלעד | ‪3‬‬
‫| וי אמר יהושפט אל מלך ישראל כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך‪ )5( :‬וי אמר יהושפט אל מלך ישראל | דרש‬
‫נא כיום את דבר יהוה‪ )6( :‬ויקב ץ מלך ישראל את הנביאים כארבע מאות איש וי אמר ‪3‬אלהם האלך על רמ ת גלעד‬
‫למלחמה אם אחדל | וי אמרו ע‪3‬לה ויתן ‪3‬אד ני ביד המלך‪ )7( :‬וי אמר יהושפט האין פ ה נביא ליהוה עוד | ונדרשה‬
‫ואני שנאתיו כי ל א יתנבא עלי‬‫מאותו‪ )8( :‬וי אמר מלך ישראל אל יהושפט עוד איש אחד לדר ש את יהוה מא תו ‪3‬‬
‫טוב כי אם רע מיכיהו בן ימלה | וי אמר יהושפט אל י אמר המלך כן‪ )9( :‬ויקרא מלך ישראל אל סריס אחד | וי אמר‬
‫מ ‪3‬הרה מיכיהו בן ימלה‪ )10( :‬ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה י שבים איש על כסאו מל>בשים בגדים בג רן פתח‬
‫שער ש מרון | וכל הנביאים מתנבאים לפניהם‪ )11( :‬ויעש לו צדקיה בן כנע‪3‬נה קרני ברזל | וי אמר כ ה אמר יהוה‬
‫באלה תנגח את ‪3‬ארם עד כל תם‪ )12( :‬וכל הנבאים נבאים כן לאמ ר | ע‪3‬לה רמ ת גלעד והצלח ונתן יהוה ביד המלך‪( :‬‬
‫‪ )13‬והמלאך ‪3‬אשר הלך לקר א מיכיהו דבר אליו לאמ ר הנה נא דברי הנביאים פה אחד טוב אל המלך | יהי נא‬
‫דבריך [דברך קרי] כדבר אחד מהם ודברת טוב‪ )14( :‬וי אמר מיכיהו | חי יהוה כי את ‪3‬אשר י אמר יהוה אלי א תו‬
‫‪3‬אדבר‪ )15( :‬ויבוא אל המלך וי אמר המלך אליו מיכיהו ‪3‬הנלך אל רמ ת גלעד למלחמה אם נחדל | וי אמר אליו ע‪3‬לה‬
‫והצלח ונתן יהוה ביד המלך‪ )16( :‬וי אמר אליו המלך עד כמה פעמים ‪3‬אני משבעך | ‪3‬אשר ל א תדבר אלי רק "אמת‬
‫בשם יהוה‪ )17( :‬וי אמר ראיתי את כל ישראל נפ צים אל ההרים כצ אן ‪3‬אשר אין להם ר עה | וי אמר יהוה ל א ‪3‬אד נים‬
‫לאלה ישובו איש לביתו בשלום‪ )18( :‬וי אמר מלך ישראל אל יהושפט | ‪3‬הלוא אמרתי אליך לוא יתנבא עלי טוב כי‬
‫אם רע‪ )19( :‬וי אמר לכן שמע דבר יהוה | ראיתי את יהוה י שב על כסאו וכל צבא השמים ע מד עליו מימינו‬
‫ומשמ אלו‪ )20( :‬וי אמר יהוה מי יפתה את אחאב ויעל ויפ ל ברמ ת גלעד | וי אמר זה בכ ה וזה א מר בכ ה‪ )21( :‬ויצא‬
‫הרוח ויע‪3‬מ ד לפני יהוה וי אמר ‪3‬אני ‪3‬אפתנו | וי אמר יהוה אליו במה‪ )22( :‬וי אמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל‬
‫נביאיו | וי אמר תפתה וגם תוכל צא וע‪3‬שה כן‪ )23( :‬ועתה הנה נתן יהוה רוח שקר בפי כל נביאיך אלה | ויהוה דבר‬
‫עליך רעה‪ )24( :‬ויגש צדקיהו בן כנע‪3‬נה ויכה את מיכיהו על הלחי | וי אמר אי זה עבר רוח יהוה מאתי לדבר אותך‪:‬‬
‫(‪ )25‬וי אמר מיכיהו הנך ר אה ביום ההוא | ‪3‬אשר תב א חדר בחדר להחבה‪ )26( :‬וי אמר מלך ישראל קח את מיכיהו‬
‫והשיבהו אל אמ ן שר העיר | ואל יואש בן המלך‪ )27( :‬ואמרת כ ה אמר המלך שימו את זה בית הכלא | וה ‪3‬אכיל>הו‬ ‫‪3‬‬
‫לחם לחץ ומים לחץ עד ב אי בשלום‪ )28( :‬וי אמר מיכיהו אם שוב תשוב בשלום ל א דבר יהוה בי | וי אמר שמעו‬
‫עמים כ>לם‪ )29( :‬ויעל מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה רמ ת גלעד‪ )30( :‬וי אמר מלך ישראל אל יהושפט התחפש‬
‫וב א במלחמה ואתה לבש בגדיך | ויתחפש מלך ישראל ויבוא במלחמה‪ )31( :‬ומלך ‪3‬ארם צוה את שרי הרכב ‪3‬אשר לו‬
‫של שים ושנים לאמ ר ל א תל ‪3‬חמו את קט ן ואת גדול | כי אם את מלך ישראל לבדו‪ )32( :‬ויהי כראות שרי הרכב את‬
‫ויסרו עליו להלחם | ויזעק יהושפט‪ )33( :‬ויהי כראות שרי הרכב כי ל א‬ ‫יהושפט והמה אמרו אך מלך ישראל הוא >‬
‫אחריו‪ )34( :‬ואיש משך בקשת ל >תמו ויכה את מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין |‬ ‫מלך ישראל הוא | וישובו מ ‪3‬‬
‫וי אמר לרכבו ‪3‬הפ ך ידך והוציאני מן המ ‪3‬חנה כי ה ‪F‬חליתי‪ )35( :‬ותע‪3‬לה המלחמה ביום ההוא והמלך היה מע‪F‬מד‬
‫במרכבה נ כח ‪3‬ארם | וימת בערב ויצק דם המכה אל חיק הרכב‪ )36( :‬ויע‪3‬ב ר הרנה במ ‪3‬חנה כב א השמש לאמ ר | איש‬
‫אל עירו ואיש אל ארצו‪ )37( :‬וימת המלך ויבוא ש מרון | ויקברו את המלך בש מרון‪ )38( :‬וישט ף את הרכב על‬
‫ברכת ש מרון ויל קו הכלבים את דמו והז נות רחצו | כדבר יהוה ‪3‬אשר דבר‪ )39( :‬ויתר דברי אחאב וכל ‪3‬אשר עשה‬
‫ובית השן ‪3‬אשר בנה וכל הערים ‪3‬אשר בנה | ‪3‬הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל‪ )40( :‬וישכב‬
‫אחאב עם ‪3‬אב תיו | וימל ך ‪3‬אחזיהו בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )41‬ויהושפט בן אסא מלך על יהודה | בשנת ארבע לאחאב מלך ישראל‪ )42( :‬יהושפט בן של שים וחמש שנה‬
‫במלכו ועשרים וחמש שנה מלך בירושל ם | ושם אמו ע‪3‬זובה בת שלחי‪ )43( :‬וילך בכל דרך אסא אביו ל א סר ממנו |‬
‫לע‪3‬שות הישר בעיני יהוה‪ )44( :‬אך הבמות ל א סרו | עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות‪ )45( :‬וישלם יהושפט עם‬
‫ואשר נלחם | ‪3‬הל א הם כתובים על ספר דברי הימים‬ ‫מלך ישראל‪ )46( :‬ויתר דברי יהושפט וגבורתו ‪3‬אשר עשה ‪3‬‬
‫למלכי יהודה‪ )47( :‬ויתר הקדש ‪3‬אשר נשאר בימי אסא אביו | בער מן הארץ‪ )48( :‬ומלך אין ב "אדום נצב מלך‪)49( :‬‬
‫יהושפט עשר [עשה קרי] ‪F‬אניות תרשיש ללכת אופירה לזהב ול א הלך | כי נשברה [נשברו קרי] ‪F‬אניות בעציון גבר‪( :‬‬
‫‪ )50‬אז אמר ‪3‬אחזיהו בן אחאב אל יהושפט ילכו ע‪3‬בדי עם ע‪3‬בדיך ב ‪F‬אניות | ול א אבה יהושפט‪ )51( :‬וישכב יהושפט‬
‫(‪3 )52‬אחזיהו בן אחאב מלך על‬ ‫עם ‪3‬אב תיו ויקבר עם ‪3‬אב תיו בעיר דוד אביו | וימל ך יהורם בנו תחתיו‪:‬‬
‫ישראל בש מרון בשנת שבע עשרה ליהושפט מלך יהודה | וימל ך על ישראל שנתים‪ )53( :‬ויעש הרע בעיני יהוה | וילך‬
‫בדרך אביו ובדרך אמו ובדרך ירבעם בן נבט ‪3‬אשר ה "חטיא את ישראל‪ )54( :‬ויע‪3‬ב ד את הבעל וישת ‪3‬חוה לו | ויכעס‬
‫את יהוה "אל הי ישראל ככ ל ‪3‬אשר עשה אביו‪:‬‬
‫ספר מלכים [ב]‬
‫אחרי מות אחאב‪ )2( :‬ויפ ל ‪3‬אחזיה בעד השבכה בע‪3‬ליתו ‪3‬אשר בש מרון ויחל | וישלח‬
‫(‪ )1‬ויפשע מואב בישראל ‪3‬‬
‫(‪ )3‬ומלאך יהוה דבר אל‬ ‫מלאכים וי אמר ‪3‬אלהם לכו דרשו בבעל זבוב "אל הי עקרון אם אחיה מ ‪F‬חלי זה‪:‬‬
‫אליה התשבי קום ע‪3‬לה לקראת מל ‪3‬אכי מלך ש מרון | ודבר ‪3‬אלהם המבלי אין "אל הים בישראל אתם ה לכים לדר ש‬
‫בבעל זבוב "אל הי עקרון‪ )4( :‬ולכן כ ה אמר יהוה המטה ‪3‬אשר עלית שם ל א תרד ממנה כי מות תמות | וילך אליה‪( :‬‬
‫‪ )5‬וישובו המלאכים אליו | וי אמר ‪3‬אליהם מה זה שבתם‪ )6( :‬וי אמרו אליו איש עלה לקראתנו וי אמר אלינו לכו‬
‫שובו אל המלך ‪3‬אשר שלח אתכם ודברתם אליו כ ה אמר יהוה המבלי אין "אל הים בישראל אתה ש לח לדר ש בבעל‬
‫זבוב "אל הי עקרון | לכן המטה ‪3‬אשר עלית שם ל א תרד ממנה כי מות תמות‪ )7( :‬וידבר ‪3‬אלהם מה משפט האיש ‪3‬אשר‬
‫עלה לקראתכם | וידבר ‪3‬אליכם את הדברים האלה‪ )8( :‬וי אמרו אליו איש בעל שער ואזור עור אזור במתניו | וי אמר‬
‫אליה התשבי הוא‪ )9( :‬וישלח אליו שר ‪3‬חמשים ‪3‬‬
‫וחמשיו | ויעל אליו והנה י שב על ר אש ההר וידבר אליו איש‬
‫ה "אל הים המלך דבר רדה‪ )10( :‬ויע‪3‬נה אליהו וידבר אל שר ה ‪3‬חמשים ואם איש "אל הים אני תרד אש מן השמים‬
‫ות אכל א תך ואת ‪3‬חמשיך | ותרד אש מן השמים ות אכל א תו ואת ‪3‬חמשיו‪ )11( :‬וישב וישלח אליו שר ‪3‬חמשים אחר‬
‫וחמשיו | ויען וידבר אליו איש ה "אל הים כ ה אמר המלך מהרה רדה‪ )12( :‬ויען אליה וידבר ‪3‬אליהם אם איש‬‫‪3‬‬
‫ה "אל הים אני תרד אש מן השמים ות אכל א תך ואת ‪3‬חמשיך | ותרד אש "אל הים מן השמים ות אכל א תו ואת‬
‫‪3‬חמשיו‪ )13( :‬וישב וישלח שר ‪3‬חמשים שלשים ‪3‬‬
‫וחמשיו | ויעל ויב א שר ה ‪3‬חמשים השלישי ויכרע על ברכיו לנגד‬
‫אליהו ויתחנן אליו וידבר אליו איש ה "אל הים תיקר נא נפשי ונפש ע‪3‬בדיך אלה ‪3‬חמשים בעיניך‪ )14( :‬הנה ירדה אש‬
‫מן השמים ות אכל את שני שרי ה ‪3‬חמשים הראש נים ואת ‪3‬חמשיהם | ועתה תיקר נפשי בעיניך‪ )15( :‬וידבר מלאך‬
‫יהוה אל אליהו רד אותו אל תירא מפניו | ויקם וירד אותו אל המלך‪ )16( :‬וידבר אליו כ ה אמר יהוה יען ‪3‬אשר‬
‫שלחת מלאכים לדר ש בבעל זבוב "אל הי עקרון המבלי אין "אל הים בישראל לדר ש בדברו | לכן המטה ‪3‬אשר עלית‬
‫שם ל א תרד ממנה כי מות תמות‪ )17( :‬וימת כדבר יהוה ‪3‬אשר דבר אליהו וימל ך יהורם תחתיו‬
‫בשנת שתים ליהורם בן יהושפט מלך יהודה | כי ל א היה לו בן‪ )18( :‬ויתר דברי ‪3‬אחזיהו ‪3‬אשר עשה | ‪3‬הלוא המה‬
‫כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל‪:‬‬
‫ואלישע מן הגלגל‪ )2( :‬וי אמר אליהו אל "אלישע שב‬ ‫(‪ )1‬ויהי בהע‪3‬לות יהוה את אליהו בסערה השמים | וילך אליהו "‬
‫נא פ ה כי יהוה שלחני עד בית אל וי אמר "אלישע חי יהוה וחי נפשך אם אעזבך | וירדו בית אל‪ )3( :‬ויצאו בני‬
‫הנביאים ‪3‬אשר בית אל אל "אלישע וי אמרו אליו ‪3‬הידעת כי היום יהוה ל קח את ‪3‬אד ניך מעל ר אשך | וי אמר גם ‪3‬אני‬
‫ידעתי ה "חשו‪ )4( :‬וי אמר לו אליהו "אלישע שב נא פ ה כי יהוה שלחני יריחו וי אמר חי יהוה וחי נפשך אם אעזבך |‬
‫ויב או יריחו‪ )5( :‬ויגשו בני הנביאים ‪3‬אשר ביריחו אל "אלישע וי אמרו אליו ‪3‬הידעת כי היום יהוה ל קח את ‪3‬אד ניך‬
‫מעל ר אשך | וי אמר גם ‪3‬אני ידעתי ה "חשו‪ )6( :‬וי אמר לו אליהו שב נא פ ה כי יהוה שלחני הירדנה וי אמר חי יהוה‬
‫וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנגד מרחוק | ושניהם עמדו על‬ ‫וחי נפשך אם אעזבך | וילכו שניהם‪3 )7( :‬‬
‫הירדן‪ )8( :‬ויקח אליהו את אדרתו ויגל ם ויכה את המים ויחצו הנה והנה | ויעברו שניהם בחרבה‪ )9( :‬ויהי כעברם‬
‫רוחך אלי‪)10( :‬‬‫ואליהו אמר אל "אלישע שאל מה אע"שה לך בטרם אלקח מעמך | וי אמר "אלישע ויהי נא פי שנים ב ‪3‬‬
‫וי אמר הקשית לשאול | אם תראה א תי ל>קח מאתך יהי לך כן ואם אין ל א יהיה‪ )11( :‬ויהי המה ה לכים הלוך ודבר‬
‫ואלישע ר אה והוא מצעק אבי אבי‬ ‫והנה רכב אש וסוסי אש ויפרדו בין שניהם | ויעל אליהו בסערה השמים‪" )12( :‬‬
‫ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים‪ )13( :‬וירם את אדרת אליהו ‪3‬אשר נפלה‬ ‫רכב ישראל ופרשיו ול א ראהו עוד | ‪3‬‬
‫מעליו | וישב ויע‪3‬מ ד על שפת הירדן‪ )14( :‬ויקח את אדרת אליהו ‪3‬אשר נפלה מעליו ויכה את המים וי אמר איה יהוה‬
‫"אל הי אליהו | אף הוא ויכה את המים ויחצו הנה והנה ויע‪3‬ב ר "אלישע‪ )15( :‬ויר >אהו בני הנביאים ‪3‬אשר ביריחו מנגד‬
‫וי אמרו נחה רוח אליהו על "אלישע | ויב או לקראתו וישת ‪3‬חוו לו ארצה‪ )16( :‬וי אמרו אליו הנה נא יש את ע‪3‬בדיך‬
‫‪3‬חמשים ‪3‬אנשים בני חיל ילכו נא ויבקשו את ‪3‬אד ניך פן נשאו רוח יהוה וישלכהו באחד ההרים או באחת הגיאות‬
‫[הגאיות קרי] | וי אמר ל א תשלחו‪ )17( :‬ויפצרו בו עד ב ש וי אמר שלחו | וישלחו ‪3‬חמשים איש ויבקשו של שה ימים‬
‫וישבו אליו והוא י שב ביריחו | וי אמר ‪3‬אלהם ‪3‬הלוא אמרתי ‪3‬אליכם אל תלכו‪ )19( :‬וי אמרו אנשי‬ ‫ול א מצ >אהו‪> )18( :‬‬
‫העיר אל "אלישע הנה נא מושב העיר טוב כ ‪3‬אשר ‪3‬אד ני ר אה | והמים רעים והארץ משכלת‪ )20( :‬וי אמר קחו לי‬
‫צל חית ‪3‬חדשה ושימו שם מלח | ויקחו אליו‪ )21( :‬ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח | וי אמר כ ה אמר יהוה‬
‫רפאתי למים האלה ל א יהיה משם עוד מות ומשכלת‪ )22( :‬וירפו המים עד היום הזה | כדבר "אלישע ‪3‬אשר דבר‪:‬‬
‫(‪ )23‬ויעל משם בית אל | והוא ע לה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו וי אמרו לו ע‪3‬לה קרח ע‪3‬לה קרח‪:‬‬
‫אחריו ויראם ויקללם בשם יהוה | ותצאנה שתים ד>בים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים‪( :‬‬ ‫(‪ )24‬ויפן ‪3‬‬
‫‪ )25‬וילך משם אל הר הכרמל | ומשם שב ש מרון‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהורם בן אחאב מלך על ישראל בש מרון בשנת שמ נה עשרה ליהושפט מלך יהודה | וימל ך שתים עשרה שנה‪( :‬‬
‫‪ )2‬ויע‪3‬שה הרע בעיני יהוה רק ל א כאביו וכאמו | ויסר את מצבת הבעל ‪3‬אשר עשה אביו‪ )3( :‬רק בחט אות ירבעם בן‬
‫נבט ‪3‬אשר ה "חטיא את ישראל דבק | ל א סר ממנה‪ )4( :‬ומישע מלך מואב היה נ קד | והשיב למלך ישראל מאה אלף‬
‫כרים ומאה אלף אילים צמר‪ )5( :‬ויהי כמות אחאב | ויפשע מלך מואב במלך ישראל‪ )6( :‬ויצא המלך יהורם ביום‬
‫ההוא מש מרון | ויפק ד את כל ישראל‪ )7( :‬וילך וישלח אל יהושפט מלך יהודה לאמ ר מלך מואב פשע בי ‪3‬התלך אתי‬
‫אל מואב למלחמה | וי אמר אע"לה כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך‪ )8( :‬וי אמר אי זה הדרך נע‪3‬לה | וי אמר‬
‫דרך מדבר "אדום‪ )9( :‬וילך מלך ישראל ומלך יהודה ומלך "אדום ויס בו דרך שבעת ימים | ול א היה מים למ ‪3‬חנה‬
‫ולבהמה ‪3‬אשר ברגליהם‪ )10( :‬וי אמר מלך ישראל | ‪3‬אהה כי קרא יהוה לשל שת המלכים האלה לתת אותם ביד‬
‫מואב‪ )11( :‬וי אמר יהושפט האין פ ה נביא ליהוה ונדרשה את יהוה מאותו | ויען אחד מעבדי מלך ישראל וי אמר‬
‫פ ה "אלישע בן שפט ‪3‬אשר יצק מים על ידי אליהו‪ )12( :‬וי אמר יהושפט יש אותו דבר יהוה | וירדו אליו מלך ישראל‬
‫ויהושפט ומלך "אדום‪ )13( :‬וי אמר "אלישע אל מלך ישראל מה לי ולך לך אל נביאי אביך ואל נביאי אמך | וי אמר לו‬
‫מלך ישראל אל כי קרא יהוה לשל שת המלכים האלה לתת אותם ביד מואב‪ )14( :‬וי אמר "אלישע חי יהוה צבאות‬
‫‪3‬אשר עמדתי לפניו כי לולי פני יהושפט מלך יהודה ‪3‬אני נ שא | אם אביט אליך ואם אראך‪ )15( :‬ועתה קחו לי מנגן |‬
‫והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד יהוה‪ )16( :‬וי אמר כ ה אמר יהוה | עש ה הנחל הזה גבים גבים‪ )17( :‬כי כ ה אמר יהוה‬
‫ל א תראו רוח ול א תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים | ושתיתם אתם ומקניכם ובהמתכם‪ )18( :‬ונקל ז את בעיני‬
‫יהוה | ונתן את מואב בידכם‪ )19( :‬והכיתם כל עיר מבצר וכל עיר מבחור וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסת מו‬
‫| וכ ל החלקה הטובה תכאבו ב ‪3‬אבנים‪ )20( :‬ויהי בב קר כע‪3‬לות המנחה והנה מים באים מדרך "אדום | ותמלא הארץ‬
‫את המים‪ )21( :‬וכל מואב שמעו כי עלו המלכים להלחם בם | ויצע‪3‬קו מכ ל ח גר ‪3‬חג רה ומעלה ויעמדו על הגבול‪( :‬‬
‫‪ )22‬וישכימו בב קר והשמש זרחה על המים | ויראו מואב מנגד את המים ‪3‬אד>מים כדם‪ )23( :‬וי אמרו דם זה ה ‪F‬חרב‬
‫ויקמו ישראל ויכו את מואב‬ ‫נחרבו המלכים ויכו איש את רעהו | ועתה לשלל מואב‪ )24( :‬ויב או אל מ ‪3‬חנה ישראל >‬
‫יהר סו וכל חלקה טובה ישליכו איש אבנו‬ ‫וינ>סו מפניהם | ויבו [ויכו קרי] בה והכות את מואב‪ )25( :‬והערים ‪3‬‬
‫ומלאוה וכל מעין מים יסת מו וכל עץ טוב יפילו עד השאיר ‪3‬אבניה בקיר ‪3‬חרשת | ויס בו הקלעים ויכוה‪ )26( :‬וירא‬
‫מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה | ויקח אותו שבע מאות איש ש לף חרב להבקיע אל מלך "אדום ול א יכ לו‪)27( :‬‬
‫וישבו לארץ‪:‬‬ ‫ויקח את בנו הבכור ‪3‬אשר ימל ך תחתיו ויע‪3‬להו ע לה על הח מה ויהי קצף גדול על ישראל | ויסעו מעליו >‬

‫(‪ )1‬ואשה אחת מנשי בני הנביאים צע‪3‬קה אל "אלישע לאמ ר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את יהוה |‬
‫והנ שה בא לקחת את שני ילדי לו לע‪3‬בדים‪ )2( :‬וי אמר אליה "אלישע מה אע"שה לך הגידי לי מה יש לכי [לך קרי]‬
‫בבית | ות אמר אין לשפחתך כ ל בבית כי אם אסוך שמן‪ )3( :‬וי אמר לכי ש ‪3‬אלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנכי‬
‫[שכניך קרי] | כלים רקים אל תמעיטי‪ )4( :‬ובאת וסגרת הדלת בע‪3‬דך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה | והמלא‬
‫תסיעי‪ )5( :‬ותלך מאתו ותסג ר הדלת בע‪3‬דה ובעד בניה | הם מגשים אליה והיא מיצקת [מוצקת קרי]‪ )6( :‬ויהי‬
‫כמל את הכלים ות אמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי וי אמר אליה אין עוד כלי | ויע‪3‬מ ד השמן‪ )7( :‬ותב א ותגד לאיש‬
‫ה "אל הים וי אמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיכי [נשיך קרי] | ואת בניכי [ובניך קרי] תחיי בנותר‪:‬‬
‫יסר שמה ל "אכל לחם‪:‬‬ ‫(‪ )8‬ויהי היום ויע‪3‬ב ר "אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ות ‪3‬חזק בו ל "אכל לחם | ויהי מדי עברו >‬
‫(‪ )9‬ות אמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש "אל הים קדוש הוא | ע בר עלינו תמיד‪ )10( :‬נע‪3‬שה נא ע‪3‬לית קיר קטנה‬
‫ונשים לו שם מטה ו >שלחן וכסא ומנורה | והיה בב או אלינו יסור שמה‪ )11( :‬ויהי היום ויב א שמה | ויסר אל הע‪3‬ליה‬
‫גחזי נע‪3‬רו קרא לשונמית הז את | ויקרא לה ותע‪3‬מ ד לפניו‪ )13( :‬וי אמר לו "אמר נא‬
‫וישכב שמה‪ )12( :‬וי אמר אל ‪3‬‬
‫אליה הנה חרדת אלינו את כל ה ‪3‬חרדה הז את מה לע‪3‬שות לך ‪3‬היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא | ות אמר‬
‫גיחזי ‪3‬אבל בן אין לה ואישה זקן‪ )15( :‬וי אמר קרא לה |‬ ‫בתוך עמי אנ כי י שבת‪ )14( :‬וי אמר ומה לע‪3‬שות לה | וי אמר ‪3‬‬
‫ויקרא לה ותע‪3‬מ ד בפתח‪ )16( :‬וי אמר למועד הזה כעת חיה אתי [את קרי] ח בקת בן | ות אמר אל ‪3‬אד ני איש‬
‫ה "אל הים אל תכזב בשפחתך‪ )17( :‬ותהר האשה ותלד בן | למועד הזה כעת חיה ‪3‬אשר דבר אליה "אלישע‪ )18( :‬ויגדל‬
‫הילד | ויהי היום ויצא אל אביו אל הק צרים‪ )19( :‬וי אמר אל אביו ר אשי ר אשי | וי אמר אל הנער שאהו אל אמו‪( :‬‬
‫‪ )20‬וישאהו ויביאהו אל אמו | וישב על ברכיה עד הצ ‪F‬הרים וימ ת‪ )21( :‬ותעל ותשכבהו על מטת איש ה "אל הים |‬
‫ותסג ר בע‪3‬דו ותצא‪ )22( :‬ותקרא אל אישה ות אמר שלחה נא לי אחד מן הנערים ואחת ה ‪3‬את נות | וארוצה עד איש‬
‫ה "אל הים ואשובה‪ )23( :‬וי אמר מדוע אתי [את קרי] הלכתי [ה לכת קרי] אליו היום ל א ח דש ול א שבת | ות אמר‬
‫שלום‪ )24( :‬ות ‪3‬חב ש האתון ות אמר אל נע‪3‬רה נהג ולך | אל תע‪3‬צר לי לרכ ב כי אם אמרתי לך‪ )25( :‬ותלך ותבוא אל‬
‫גיחזי נע‪3‬רו הנה השונמית הלז‪)26( :‬‬ ‫איש ה "אל הים אל הר הכרמל | ויהי כראות איש ה "אל הים א תה מנגד וי אמר אל ‪3‬‬
‫ואמר לה ‪3‬השלום לך ‪3‬השלום לאישך ‪3‬השלום לילד | ות אמר שלום‪ )27( :‬ותב א אל איש‬ ‫עתה רוץ נא לקראתה "‬
‫גיחזי להדפה וי אמר איש ה "אל הים הרפה לה כי נפשה מרה לה ויהוה‬ ‫ה "אל הים אל ההר ות ‪3‬חזק ברגליו | ויגש ‪3‬‬
‫העלים ממני ול א הגיד לי‪ )28( :‬ות אמר ‪3‬השאלתי בן מאת ‪3‬אד ני | ‪3‬הל א אמרתי ל א תשלה א תי‪ )29( :‬וי אמר ל ‪3‬‬
‫גיחזי‬
‫‪3‬חג ר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי תמצא איש ל א תברכנו וכי יברכך איש ל א תע‪3‬ננו | ושמת משענתי על פני‬
‫גחזי עבר לפניהם וישם את‬ ‫אחריה‪ )31( :‬ו ‪3‬‬
‫הנער‪ )30( :‬ות אמר אם הנער חי יהוה וחי נפשך אם אעזבך | ויקם וילך ‪3‬‬
‫המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב | וישב לקראתו ויגד לו לאמ ר ל א הקיץ הנער‪ )32( :‬ויב א "אלישע הביתה |‬
‫והנה הנער מת >משכב על מטתו‪ )33( :‬ויב א ויסג ר הדלת בעד שניהם | ויתפלל אל יהוה‪ )34( :‬ויעל וישכב על הילד‬
‫וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפו [כפיו קרי] ויגהר עליו | ויחם בשר הילד‪ )35( :‬וישב וילך בבית אחת‬
‫גיחזי וי אמר‬‫הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו | ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו‪ )36( :‬ויקרא אל ‪3‬‬
‫קרא אל ה >שנמית הז את ויקראה ותבוא אליו | וי אמר שאי בנך‪ )37( :‬ותב א ותפ ל על רגליו ותשתחו ארצה | ותשא‬
‫את בנה ותצא‪:‬‬
‫ואלישע שב הגלגלה והרעב בארץ ובני הנביאים י שבים לפניו | וי אמר לנע‪3‬רו שפ ת הסיר הגדולה ובשל נזיד‬ ‫(‪" )38‬‬
‫לבני הנביאים‪ )39( :‬ויצא אחד אל השדה ללקט א ר ת וימצא גפן שדה וילקט ממנו פ >קע ת שדה מל א בגדו | ויב א‬
‫ויפלח אל סיר הנזיד כי ל א ידעו‪ )40( :‬ויצקו ל ‪3‬אנשים ל "אכול | ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו וי אמרו מות בסיר‬
‫איש ה "אל הים ול א יכלו ל "אכ ל‪ )41( :‬וי אמר וקחו קמח וישלך אל הסיר | וי אמר צק לעם וי אכלו ול א היה דבר רע‬
‫בסיר‪ )42( :‬ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש ה "אל הים לחם בכורים עשרים לחם שע רים וכרמל בצקל נו | וי אמר‬
‫תן לעם וי אכלו‪ )43( :‬וי אמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש | וי אמר תן לעם וי אכלו כי כ ה אמר יהוה אכ ל‬
‫והותר‪ )44( :‬ויתן לפניהם וי אכלו ויותרו כדבר יהוה‪:‬‬

‫(‪ )1‬ונע‪3‬מן שר צבא מלך ‪3‬ארם היה איש גדול לפני ‪3‬אד ניו ונ >שא פנים כי בו נתן יהוה תשועה ל ‪3‬ארם | והאיש היה גבור‬
‫וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נע‪3‬רה קטנה | ותהי לפני אשת נע‪3‬מן‪ )3( :‬ות אמר אל גברתה‬ ‫חיל מצ רע‪3 )2( :‬‬
‫יאס ף א תו מצרעתו‪ )4( :‬ויב א ויגד לאד ניו לאמ ר | כז את וכז את דברה‬ ‫אחלי ‪3‬אד ני לפני הנביא ‪3‬אשר בש מרון | אז "‬
‫‪3‬‬
‫הנע‪3‬רה ‪3‬אשר מארץ ישראל‪ )5( :‬וי אמר מלך ‪3‬ארם לך ב א ואשלחה ספר אל מלך ישראל | וילך ויקח בידו עשר ככרי‬
‫כסף וששת ‪3‬אלפים זהב ועשר ‪3‬חליפות בגדים‪ )6( :‬ויבא הספר אל מלך ישראל לאמ ר | ועתה כבוא הספר הזה אליך‬
‫ואספתו מצרעתו‪ )7( :‬ויהי כקר א מלך ישראל את הספר ויקרע בגדיו וי אמר‬ ‫הנה שלחתי אליך את נע‪3‬מן עבדי ‪3‬‬
‫ה "אל הים אני להמית ולה ‪3‬חיות כי זה ש לח אלי ל "אס ף איש מצרעתו | כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי‪ )8( :‬ויהי‬
‫כשמ ע "אלישע איש ה "אל הים כי קרע מלך ישראל את בגדיו וישלח אל המלך לאמ ר למה קרעת בגדיך | יב א נא אלי‬
‫וידע כי יש נביא בישראל‪ )9( :‬ויב א נע‪3‬מן בסוסו [בסוסיו קרי] וברכבו | ויע‪3‬מ ד פתח הבית ל "אלישע‪ )10( :‬וישלח‬
‫אליו "אלישע מלאך לאמ ר | הלוך ורחצת שבע פעמים בירדן ויש ב בשרך לך וטהר‪ )11( :‬ויקצ ף נע‪3‬מן וילך | וי אמר‬
‫הנה אמרתי אלי יצא יצוא ועמד וקרא בשם יהוה "אל היו והניף ידו אל המקום ואסף המצ רע‪3 )12( :‬הל א טוב אבנה‬
‫נהרות דמשק מכ ל מימי ישראל ‪3‬הל א ארחץ בהם וטהרתי | ויפן וילך בחמה‪ )13( :‬ויגשו ע‪3‬בדיו‬ ‫[אמנה קרי] ופרפר ‪3‬‬‫‪3‬‬
‫וידברו אליו וי אמרו אבי דבר גדול הנביא דבר אליך ‪3‬הלוא תע‪3‬שה | ואף כי אמר אליך רחץ וטהר‪ )14( :‬וירד ויטב ל‬
‫בירדן שבע פעמים כדבר איש ה "אל הים | וישב בשרו כבשר נער קט ן ויטהר‪ )15( :‬וישב אל איש ה "אל הים הוא וכל‬
‫מ ‪3‬חנהו ויב א ויע‪3‬מ ד לפניו וי אמר הנה נא ידעתי כי אין "אל הים בכל הארץ כי אם בישראל | ועתה קח נא ברכה מאת‬
‫עבדך‪ )16( :‬וי אמר חי יהוה ‪3‬אשר עמדתי לפניו אם אקח | ויפצר בו לקחת וימאן‪ )17( :‬וי אמר נע‪3‬מן ול א י>תן נא‬
‫לעבדך משא צמד פרדים ‪3‬אדמה | כי לוא יע‪3‬שה עוד עבדך ע לה וזבח לאל הים ‪3‬אחרים כי אם ליהוה‪ )18( :‬לדבר הזה‬
‫יסלח יהוה לעבדך | בבוא ‪3‬אד ני בית רמון להשת ‪3‬חות שמה והוא נשען על ידי והשת ‪3‬חויתי בית רמ ן בהשת ‪3‬חויתי בית‬
‫(‬ ‫רמ ן יסלח נא [כתיב ולא קרי] יהוה לעבדך בדבר הזה‪ )19( :‬וי אמר לו לך לשלום | וילך מאתו כברת ארץ‪:‬‬
‫גיחזי נער "אלישע איש ה "אל הים הנה חשך ‪3‬אד ני את נע‪3‬מן ה ‪3‬ארמי הזה מקחת מידו את ‪3‬אשר הביא | חי‬‫‪ )20‬וי אמר ‪3‬‬
‫אחריו ויפ ל מעל‬‫אחרי נע‪3‬מן | ויראה נע‪3‬מן רץ ‪3‬‬ ‫אחריו ולקחתי מאתו מאומה‪ )21( :‬וירד ף ‪3‬‬
‫גיחזי ‪3‬‬ ‫יהוה כי אם רצתי ‪3‬‬
‫המרכבה לקראתו וי אמר ‪3‬השלום‪ )22( :‬וי אמר שלום ‪3‬אד ני שלחני לאמ ר הנה עתה זה באו אלי שני נערים מהר‬
‫אפרים מבני הנביאים | תנה נא להם ככר כסף ושתי ‪3‬חלפות בגדים‪ )23( :‬וי אמר נע‪3‬מן הואל קח ככרים | ויפרץ בו‬
‫ויצר ככרים כסף בשני ‪3‬חרטים ושתי ‪3‬חלפות בגדים ויתן אל שני נעריו וישאו לפניו‪ )24( :‬ויב א אל הע פל ויקח מידם‬
‫גחזי |‬‫ויפק ד בבית | וישלח את ה ‪3‬אנשים וילכו‪ )25( :‬והוא בא ויע‪3‬מ ד אל ‪3‬אד ניו וי אמר אליו "אלישע מאן [מאין קרי] ‪3‬‬
‫וי אמר ל א הלך עבדך אנה ואנה‪ )26( :‬וי אמר אליו ל א לבי הלך כ ‪3‬אשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך | העת‬
‫לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצ אן ובקר וע‪3‬בדים ושפחות‪ )27( :‬וצרעת נע‪3‬מן תדבק בך ובזרע‪3‬ך‬
‫לעולם | ויצא מלפניו מצ רע כשלג‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי אמרו בני הנביאים אל "אלישע | הנה נא המקום ‪3‬אשר ‪3‬אנחנו י שבים שם לפניך צר ממנו‪ )2( :‬נלכה נא עד הירדן‬
‫ונקחה משם איש קורה אחת ונע‪3‬שה לנו שם מקום לשבת שם | וי אמר לכו‪ )3( :‬וי אמר האחד הואל נא ולך את‬
‫ע‪3‬בדיך | וי אמר ‪3‬אני אלך‪ )4( :‬וילך אתם | ויב או הירדנה ויגזרו העצים‪ )5( :‬ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל‬
‫אל המים | ויצעק וי אמר ‪3‬אהה ‪3‬אד ני והוא שאול‪ )6( :‬וי אמר איש ה "אל הים אנה נפל | ויראהו את המקום ויקצב עץ‬
‫וישלך שמה ויצף הברזל‪ )7( :‬וי אמר הרם לך | וישלח ידו ויקחהו‪:‬‬
‫(‪ )8‬ומלך ‪3‬ארם היה נלחם בישראל | ויועץ אל ע‪3‬בדיו לאמ ר אל מקום פל ני אלמ ני ת ‪3‬חנ תי‪ )9( :‬וישלח איש ה "אל הים‬
‫אל מלך ישראל לאמ ר השמר מע‪3‬ב ר המקום הזה | כי שם ‪3‬ארם נחתים‪ )10( :‬וישלח מלך ישראל אל המקום ‪3‬אשר‬
‫אמר לו איש ה "אל הים והזהירה [והזהירו קרי] ונשמר שם | ל א אחת ול א שתים‪ )11( :‬ויסער לב מלך ‪3‬ארם על הדבר‬
‫הזה | ויקרא אל ע‪3‬בדיו וי אמר ‪3‬אליהם ‪3‬הלוא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל‪ )12( :‬וי אמר אחד מע‪3‬בדיו לוא‬
‫‪3‬אד ני המלך | כי "אלישע הנביא ‪3‬אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים ‪3‬אשר תדבר ב ‪3‬חדר משכבך‪ )13( :‬וי אמר‬
‫לכו וראו איכ ה הוא ואשלח ואקחהו | וי>גד לו לאמ ר הנה בד תן‪ )14( :‬וישלח שמה סוסים ורכב וחיל כבד | ויב או‬
‫לילה ויקפו על העיר‪ )15( :‬וישכם משרת איש ה "אל הים לקום ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב | וי אמר‬
‫נע‪3‬רו אליו ‪3‬אהה ‪3‬אד ני איכה נע‪3‬שה‪ )16( :‬וי אמר אל תירא | כי רבים ‪3‬אשר אתנו מ ‪3‬אשר אותם‪ )17( :‬ויתפלל "אלישע‬
‫וי אמר יהוה פקח נא את עיניו ויראה | ויפקח יהוה את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביב ת‬
‫"אלישע‪ )18( :‬וירדו אליו ויתפלל "אלישע אל יהוה וי אמר הך נא את הגוי הזה בסנורים | ויכם בסנורים כדבר‬
‫אחרי ואוליכה אתכם אל האיש ‪3‬אשר תבקשון |‬ ‫"אלישע‪ )19( :‬וי אמר ‪3‬אלהם "אלישע ל א זה הדרך ול א ז ה העיר לכו ‪3‬‬
‫וי לך אותם ש מרונה‪ )20( :‬ויהי כב אם ש מרון וי אמר "אלישע יהוה פקח את עיני אלה ויראו | ויפקח יהוה את‬
‫עיניהם ויראו והנה בתוך ש מרון‪ )21( :‬וי אמר מלך ישראל אל "אלישע כרא תו אותם | האכה אכה אבי‪ )22( :‬וי אמר‬
‫ל א תכה ה ‪3‬אשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה | שים לחם ומים לפניהם וי אכלו וישתו וילכו אל ‪3‬אד ניהם‪)23( :‬‬
‫ויכרה להם כרה גדולה וי אכלו וישתו וישלחם וילכו אל ‪3‬אד ניהם | ול א יספו עוד גדודי ‪3‬ארם לבוא בארץ ישראל‪:‬‬
‫אחרי כן ויקב ץ בן ‪3‬הדד מלך ‪3‬ארם את כל מ ‪3‬חנהו | ויעל ויצר על ש מרון‪ )25( :‬ויהי רעב גדול בש מרון והנה‬‫(‪ )24‬ויהי ‪3‬‬
‫צרים עליה | עד "היות ר אש ‪3‬חמור בשמ נים כסף ור בע הקב חרייונים [דביונים קרי] ב ‪3‬חמשה כסף‪ )26( :‬ויהי מלך‬
‫ישראל ע בר על הח מה | ואשה צע‪3‬קה אליו לאמ ר הושיעה ‪3‬אד ני המלך‪ )27( :‬וי אמר אל יושעך יהוה מאין אושיעך |‬
‫‪3‬המן הג רן או מן היקב‪ )28( :‬וי אמר לה המלך מה לך | ות אמר האשה הז את אמרה אלי תני את בנך ונ אכלנו היום‬
‫ואת בני נ אכל מחר‪ )29( :‬ונבשל את בני ונ אכלהו | וא מר אליה ביום האחר תני את בנך ונ אכלנו ותחבא את בנה‪( :‬‬
‫‪ )30‬ויהי כשמ ע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא ע בר על הח מה | וירא העם והנה השק על בשרו‬
‫ואלישע י שב‬ ‫מבית‪ )31( :‬וי אמר כ ה יע‪3‬שה לי "אל הים וכ ה יוסף | אם יע‪3‬מ ד ר אש "אלישע בן שפט עליו היום‪" )32( :‬‬
‫בביתו והזקנים י שבים אתו | וישלח איש מלפניו בטרם יב א המלאך אליו והוא אמר אל הזקנים הראיתם כי שלח‬
‫אחריו‪( :‬‬‫בן המרצח הזה להסיר את ר אשי ראו כב א המלאך סגרו הדלת ולחצתם א תו בדלת ‪3‬הלוא קול רגלי ‪3‬אד ניו ‪3‬‬
‫‪ )33‬עודנו מדבר עמם והנה המלאך י רד אליו | וי אמר הנה ז את הרעה מאת יהוה מה אוחיל ליהוה עוד‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי אמר "אלישע שמעו דבר יהוה | כ ה אמר יהוה כעת מחר סאה ס לת בשקל וסאתים שע רים בשקל בשער‬
‫ש מרון‪ )2( :‬ויען השליש ‪3‬אשר למלך נשען על ידו את איש ה "אל הים וי אמר הנה יהוה ע שה ‪3‬אר>בות בשמים ‪3‬היהיה‬
‫(‪ )3‬וארבעה ‪3‬אנשים היו מצ רעים פתח השער | וי אמרו‬ ‫הדבר הזה | וי אמר הנכה ר אה בעיניך ומשם ל א ת אכל‪:‬‬
‫איש אל רעהו מה ‪3‬אנחנו י שבים פ ה עד מתנו‪ )4( :‬אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם ואם ישבנו פ ה‬
‫יתנו ומתנו‪ )5( :‬ויקומו בנשף לבוא אל מ ‪3‬חנה ‪3‬ארם |‬ ‫ומתנו | ועתה לכו ונפלה אל מ ‪3‬חנה ‪3‬ארם אם יחי>נו נחיה ואם ימ >‬
‫ויב או עד קצה מ ‪3‬חנה ‪3‬ארם והנה אין שם איש‪ )6( :‬ואד ני השמיע את מ ‪3‬חנה ‪3‬ארם קול רכב קול סוס קול חיל גדול |‬
‫וי אמרו איש אל אחיו הנה שכר עלינו מלך ישראל את מלכי החתים ואת מלכי מצרים לבוא עלינו‪ )7( :‬ויקומו‬
‫אהליהם ואת סוסיהם ואת ‪3‬חמ ריהם המ ‪3‬חנה כ ‪3‬אשר היא | וינ>סו אל נפשם‪ )8( :‬ויב או‬ ‫וינוסו בנשף ויעזבו את ‪F‬‬
‫המצ רעים האלה עד קצה המ ‪3‬חנה ויב או אל א הל אחד וי אכלו וישתו וישאו משם כסף וזהב ובגדים וילכו ויטמנו |‬
‫וישבו ויב או אל א הל אחר וישאו משם וילכו ויטמנו‪ )9( :‬וי אמרו איש אל רעהו ל א כן ‪3‬אנחנו ע שים היום הזה יום‬ ‫>‬
‫ואנחנו מחשים וחכינו עד אור הב קר ומצאנו עוון | ועתה לכו ונב אה ונגידה בית המלך‪ )10( :‬ויב או‬ ‫בש רה הוא ‪3‬‬
‫ויקראו אל ש ער העיר ויגידו להם לאמ ר באנו אל מ ‪3‬חנה ‪3‬ארם והנה אין שם איש וקול אדם | כי אם הסוס אסור‬
‫וה ‪3‬חמור אסור וא הלים כ ‪3‬אשר המה‪ )11( :‬ויקרא הש ע‪3‬רים | ויגידו בית המלך פנימה‪ )12( :‬ויקם המלך לילה וי אמר‬
‫אל ע‪3‬בדיו אגידה נא לכם את ‪3‬אשר עשו לנו ‪3‬ארם | ידעו כי רעבים ‪3‬אנחנו ויצאו מן המ ‪3‬חנה להחבה בהשדה [בשדה‬
‫קרי] לאמ ר כי יצאו מן העיר ונתפשם חיים ואל העיר נב א‪ )13( :‬ויען אחד מע‪3‬בדיו וי אמר ויקחו נא ‪3‬חמשה מן‬
‫[המון קרי] ישראל ‪3‬אשר נש ‪3‬ארו בה הנם ככל ‪3‬המון ישראל ‪3‬אשר‬ ‫הסוסים הנשארים ‪3‬אשר נש ‪3‬ארו בה הנם ככל ההמון ‪3‬‬
‫אחרי מ ‪3‬חנה ‪3‬ארם לאמ ר לכו וראו‪ )15( :‬וילכו‬ ‫תמו | ונשלחה ונראה‪ )14( :‬ויקחו שני רכב סוסים | וישלח המלך ‪3‬‬
‫וישבו המלאכים‬ ‫אחריהם עד הירדן והנה כל הדרך מלאה בגדים וכלים ‪3‬אשר השליכו ‪3‬ארם בהחפזם [בחפזם קרי] | >‬ ‫‪3‬‬
‫ויגדו למלך‪ )16( :‬ויצא העם ויב זו את מ ‪3‬חנה ‪3‬ארם | ויהי סאה ס לת בשקל וסאתים שע רים בשקל כדבר יהוה‪)17( :‬‬
‫והמלך הפקיד את השליש ‪3‬אשר נשען על ידו על השער וירמ >סהו העם בשער וימ ת | כ ‪3‬אשר דבר איש ה "אל הים ‪3‬אשר‬
‫דבר ברדת המלך אליו‪ )18( :‬ויהי כדבר איש ה "אל הים אל המלך לאמ ר | סאתים שע רים בשקל וסאה ס לת בשקל‬
‫יהיה כעת מחר בשער ש מרון‪ )19( :‬ויען השליש את איש ה "אל הים וי אמר והנה יהוה ע שה ‪3‬אר>בות בשמים ‪3‬היהיה‬
‫כדבר הזה | וי אמר הנך ר אה בעיניך ומשם ל א ת אכל‪ )20( :‬ויהי לו כן | וירמסו א תו העם בשער וימ ת‪:‬‬
‫ואלישע דבר אל האשה ‪3‬אשר ה "חיה את בנה לאמ ר קומי ולכי אתי‬ ‫(‪" )1‬‬
‫[את קרי] וביתך וגורי ב ‪3‬אשר תגורי | כי קרא יהוה לרעב וגם בא אל‬
‫הארץ שבע שנים‪ )2( :‬ותקם האשה ותעש כדבר איש ה "אל הים | ותלך‬
‫היא וביתה ותגר בארץ פלשתים שבע שנים‪ )3( :‬ויהי מקצה שבע‬
‫שנים ותשב האשה מארץ פלשתים | ותצא לצע ק אל המלך אל ביתה‬
‫ואל שדה‪ )4( :‬והמלך מדבר אל ‪3‬‬
‫גחזי נער איש ה "אל הים לאמ ר | ספרה‬
‫נא לי את כל הגד לות ‪3‬אשר עשה "אלישע‪ )5( :‬ויהי הוא מספר למלך‬
‫את ‪3‬אשר ה "חיה את המת והנה האשה ‪3‬אשר ה "חיה את בנה צ עקת אל‬
‫גחזי ‪3‬אד ני המלך ז את האשה וזה‬
‫המלך על ביתה ועל שדה | וי אמר ‪3‬‬
‫בנה ‪3‬אשר ה "חיה "אלישע‪ )6( :‬וישאל המלך לאשה ותספר לו | ויתן לה‬
‫המלך סריס אחד לאמ ר השיב את כל ‪3‬אשר לה ואת כל תבוא ת‬
‫השדה מיום עזבה את הארץ ועד עתה‪:‬‬
‫(‪ )7‬ויב א "אלישע דמשק ובן ‪3‬הדד מלך ‪3‬ארם ח לה | וי>גד לו לאמ ר בא איש ה "אל הים עד הנה‪ )8( :‬וי אמר המלך אל‬
‫‪3‬חזהאל קח בידך מנחה ולך לקראת איש ה "אל הים | ודרשת את יהוה מאותו לאמ ר האחיה מ ‪F‬חלי זה‪ )9( :‬וילך ‪3‬חזאל‬
‫לקראתו ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק משא ארבעים גמל | ויב א ויע‪3‬מ ד לפניו וי אמר בנך בן ‪3‬הדד מלך ‪3‬ארם‬
‫שלחני אליך לאמ ר האחיה מ ‪F‬חלי זה‪ )10( :‬וי אמר אליו "אלישע לך "אמר לא [לו קרי] חי ה תחיה | והראני יהוה כי‬
‫מות ימות‪ )11( :‬ויע‪3‬מד את פניו וישם עד ב ש | ויבך איש ה "אל הים‪ )12( :‬וי אמר ‪3‬חזאל מדוע ‪3‬אד ני ב כה | וי אמר כי‬
‫ידעתי את ‪3‬אשר תע‪3‬שה לבני ישראל רעה מבצריהם תשלח באש וב >חריהם בחרב ת ‪3‬הר ג וע לליהם תרטש והר תיהם‬
‫תבקע‪ )13( :‬וי אמר ‪3‬חזהאל כי מה עבדך הכלב כי יע‪3‬שה הדבר הגדול הזה | וי אמר "אלישע הראני יהוה א תך מלך על‬
‫‪3‬ארם‪ )14( :‬וילך מאת "אלישע ויב א אל ‪3‬אד ניו וי אמר לו מה אמר לך "אלישע | וי אמר אמר לי חי ה תחיה‪ )15( :‬ויהי‬
‫ממ ‪F‬חרת ויקח המכבר ויטב ל במים ויפר ש על פניו וימ ת | וימל ך ‪3‬חזהאל תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )16‬ובשנת חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה | מלך יהורם בן יהושפט מלך יהודה‪ )17( :‬בן‬
‫של שים ושתים שנה היה במלכו | ושמ נה שנה [שנים קרי] מלך בירושל ם‪ )18( :‬וילך בדרך מלכי ישראל כ ‪3‬אשר עשו‬
‫בית אחאב כי בת אחאב היתה לו לאשה | ויעש הרע בעיני יהוה‪ )19( :‬ול א אבה יהוה להשחית את יהודה למען דוד‬
‫עבדו | כ ‪3‬אשר אמר לו לתת לו ניר לבניו כל הימים‪ )20( :‬בימיו פשע "אדום מתחת יד יהודה | וימלכו ע‪3‬ליהם מלך‪( :‬‬
‫‪ )21‬ויע‪3‬ב ר יורם צעירה וכל הרכב עמו | ויהי הוא קם לילה ויכה את "אדום הס ביב אליו ואת שרי הרכב וינס העם‬
‫לא הליו‪ )22( :‬ויפשע "אדום מתחת יד יהודה עד היום הזה | אז תפשע לבנה בעת ההיא‪ )23( :‬ויתר דברי יורם וכל‬
‫‪3‬אשר עשה | ‪3‬הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה‪ )24( :‬וישכב יורם עם ‪3‬אב תיו ויקבר עם ‪3‬אב תיו‬
‫בעיר דוד | וימל ך ‪3‬אחזיהו בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )25‬בשנת שתים עשרה שנה ליורם בן אחאב מלך ישראל | מלך ‪3‬אחזיהו בן יהורם מלך יהודה‪ )26( :‬בן עשרים‬
‫ושתים שנה ‪3‬אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושל ם | ושם אמו ע‪3‬תליהו בת עמרי מלך ישראל‪ )27( :‬וילך בדרך‬
‫בית אחאב ויעש הרע בעיני יהוה כבית אחאב | כי ‪3‬חתן בית אחאב הוא‪ )28( :‬וילך את יורם בן אחאב למלחמה עם‬
‫‪3‬חזהאל מלך ‪3‬ארם ברמ ת גלעד | ויכו ‪3‬ארמים את יורם‪ )29( :‬וישב יורם המלך להתרפא ביזרעאל מן המכים ‪3‬אשר‬
‫ואחזיהו בן יהורם מלך יהודה ירד לראות את יורם בן אחאב‬ ‫יכ>הו ‪3‬ארמים ברמה בהל ‪3‬חמו את ‪3‬חזהאל מלך ‪3‬ארם | ‪3‬‬
‫ביזרעאל כי ח לה הוא‪:‬‬
‫ואלישע הנביא קרא לאחד מבני הנביאים | וי אמר לו ‪3‬חג ר מתניך וקח פך השמן הזה בידך ולך רמ ת גלעד‪)2( :‬‬ ‫(‪" )1‬‬
‫והקמ תו מתוך אחיו והביאת א תו חדר בחדר‪ )3( :‬ולקחת‬ ‫ובאת שמה | וראה שם יהוא בן יהושפט בן נמשי ובאת ‪3‬‬
‫פך השמן ויצקת על ר אשו ואמרת כ ה אמר יהוה משחתיך למלך אל ישראל | ופתחת הדלת ונסתה ול א תחכה‪)4( :‬‬
‫וילך הנער הנער הנביא רמ ת גלעד‪ )5( :‬ויב א והנה שרי החיל י שבים וי אמר דבר לי אליך השר | וי אמר יהוא אל מי‬
‫מכ>לנו וי אמר אליך השר‪ )6( :‬ויקם ויב א הביתה ויצ ק השמן אל ר אשו | וי אמר לו כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל‬
‫משחתיך למלך אל עם יהוה אל ישראל‪ )7( :‬והכיתה את בית אחאב ‪3‬אד ניך | ונקמתי דמי ע‪3‬בדי הנביאים ודמי כל‬
‫עבדי יהוה מיד איזבל‪ )8( :‬ואבד כל בית אחאב | והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל‪ )9( :‬ונתתי את‬
‫בית אחאב כבית ירבעם בן נבט | וכבית בעשא בן ‪3‬אחיה‪ )10( :‬ואת איזבל י אכלו הכלבים בחלק יזרעאל ואין ק בר |‬
‫ויפתח הדלת וינ ס‪ )11( :‬ויהוא יצא אל עבדי ‪3‬אד ניו וי אמר לו ‪3‬השלום מדוע בא המ >שגע הזה אליך | וי אמר ‪3‬אליהם‬
‫אתם ידעתם את האיש ואת שיחו‪ )12( :‬וי אמרו שקר הגד נא לנו | וי אמר כז את וכז את אמר אלי לאמ ר כ ה אמר‬
‫יהוה משחתיך למלך אל ישראל‪ )13( :‬וימ ‪3‬הרו ויקחו איש בגדו וישימו תחתיו אל גרם המע‪3‬לות | ויתקעו בשופר‬
‫וי אמרו מלך יהוא‪ )14( :‬ויתקשר יהוא בן יהושפט בן נמשי אל יורם | ויורם היה ש מר ברמ ת גלעד הוא וכל ישראל‬
‫מפני ‪3‬חזאל מלך ‪3‬ארם‪ )15( :‬וישב יהורם המלך להתרפא ביזרעאל מן המכים ‪3‬אשר יכ>הו ‪3‬ארמים בהל ‪3‬חמו את ‪3‬חזאל‬
‫מלך ‪3‬ארם | וי אמר יהוא אם יש נפשכם אל יצא פליט מן העיר ללכת לגיד [להגיד קרי] ביזרעאל‪ )16( :‬וירכב יהוא‬
‫ואחזיה מלך יהודה ירד לראות את יורם‪ )17( :‬והצ פה ע מד על המגדל ביזרעאל‬ ‫וילך יזרעאלה כי יורם ש כב שמה | ‪3‬‬
‫וירא את שפעת יהוא בב או וי אמר שפעת ‪3‬אני ר אה | וי אמר יהורם קח רכב ושלח לקראתם וי אמר ‪3‬השלום‪)18( :‬‬
‫אחרי | ויגד הצ פה‬
‫וילך ר כב הסוס לקראתו וי אמר כ ה אמר המלך ‪3‬השלום וי אמר יהוא מה לך ולשלום ס ב אל ‪3‬‬
‫לאמ ר בא המלאך עד הם ול א שב‪ )19( :‬וישלח ר כב סוס שני ויב א ‪3‬אלהם וי אמר כ ה אמר המלך שלום | וי אמר‬
‫אחרי‪ )20( :‬ויגד הצ פה לאמ ר בא עד ‪3‬אליהם ול א שב | והמנהג כמנהג יהוא בן נמשי כי‬ ‫יהוא מה לך ולשלום ס ב אל ‪3‬‬
‫ואחזיהו מלך יהודה איש ברכבו‬ ‫בשגעון ינהג‪ )21( :‬וי אמר יהורם "אס ר ויאס ר רכבו | ויצא יהורם מלך ישראל ‪3‬‬
‫ויצאו לקראת יהוא וימצ >אהו בחלקת נבות היזרעאלי‪ )22( :‬ויהי כראות יהורם את יהוא וי אמר ‪3‬השלום יהוא |‬
‫וי אמר מה השלום עד זנוני איזבל אמך וכשפיה הרבים‪3 )23( :‬‬
‫ויהפ ך יהורם ידיו וינ ס | וי אמר אל ‪3‬אחזיהו מרמה‬
‫‪3‬אחזיה‪ )24( :‬ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זר עיו ויצא החצי מלבו | ויכרע ברכבו‪ )25( :‬וי אמר אל בדקר‬
‫אחרי אחאב‬ ‫שלשה [שלשו קרי] שא השלכהו בחלקת שדה נבות היזרעאלי | כי זכ ר ‪3‬אני ואתה את ר כבים צמדים ‪3‬‬
‫אביו ויהוה נשא עליו את המשא הזה‪ )26( :‬אם ל א את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש נ >אם יהוה ושלמתי לך‬
‫ואחזיה מלך יהודה ראה וינס דרך בית הגן |‬ ‫בחלקה הז את נ >אם יהוה | ועתה שא השלכהו בחלקה כדבר יהוה‪3 )27( :‬‬
‫אחריו יהוא וי אמר גם א תו הכ>הו אל המרכבה במע‪3‬לה גור ‪3‬אשר את יבלעם וינס מגדו וימת שם‪ )28( :‬וירכבו‬ ‫וירד ף ‪3‬‬
‫א תו ע‪3‬בדיו ירושל מה | ויקברו א תו בקב>רתו עם ‪3‬אב תיו בעיר דוד‪:‬‬
‫(‪ )29‬ובשנת אחת עשרה שנה ליורם בן אחאב | מלך ‪3‬אחזיה על‬
‫יהודה‪ )30( :‬ויבוא יהוא יזרעאלה | ואיזבל שמעה ותשם בפוך עיניה‬
‫ותיטב את ר אשה ותשקף בעד החלון‪ )31( :‬ויהוא בא בשער | ות אמר‬
‫‪3‬השלום זמרי ה רג ‪3‬אד ניו‪ )32( :‬וישא פניו אל החלון וי אמר מי אתי מי‬
‫ים‪( :‬וי אמר שמטהו [שמטוה קרי]‬‫| וישקיפו אליו שנים של שה סריס‪)33‬‬
‫ויב א וי אכל‬ ‫‪)34‬‬
‫נה‪( :‬‬ ‫וישמטוה | ויז מדמה אל הקיר ואל הסוסים וירמס‬
‫‪)35‬היא‪( :‬‬
‫וישת | וי אמר פקדו נא את ה ‪3‬ארורה הז את וקברוה כי בת מלך‬
‫וילכו לקברה | ול א מצאו בה כי אם הג>לג לת והרגלים וכפות הידים‪:‬‬
‫(‪> )36‬‬
‫וישבו ויגידו לו וי אמר דבר יהוה הוא ‪3‬אשר דבר ביד עבדו אליהו‬
‫והית‬ ‫התשבי לאמ ר | בחלק יזרעאל י אכלו הכלבים את בשר א‪37‬‬
‫יזב)ל‪( :‬‬
‫[והיתה קרי] נבלת איזבל כד מן על פני השדה בחלק יזרעאל | ‪3‬אשר‬
‫ל א י אמרו ז את איזבל‪:‬‬
‫(‪ )1‬ולאחאב שבעים בנים בש מרון | ויכת ב יהוא ספרים וישלח ש מרון אל שרי יזרעאל הזקנים ואל הא מנים אחאב‬
‫לאמ ר‪ )2( :‬ועתה כב א הספר הזה ‪3‬אליכם ואתכם בני ‪3‬אד ניכם | ואתכם הרכב והסוסים ועיר מבצר והנשק‪)3( :‬‬
‫וראיתם הטוב והישר מבני ‪3‬אד ניכם ושמתם על כסא אביו | והל ‪3‬חמו על בית ‪3‬אד ניכם‪ )4( :‬ויראו מא ד מא ד וי אמרו‬
‫ואשר על העיר והזקנים והא מנים‬ ‫הנה שני המלכים ל א עמדו לפניו | ואיך נע‪3‬מ ד ‪3‬אנחנו‪ )5( :‬וישלח ‪3‬אשר על הבית ‪3‬‬
‫אל יהוא לאמ ר ע‪3‬בדיך ‪3‬אנחנו וכ ל ‪3‬אשר ת אמר אלינו נע‪3‬שה | ל א נמליך איש הטוב בעיניך ע‪3‬שה‪ )6( :‬ויכת ב ‪3‬אליהם‬
‫ספר שנית לאמ ר אם לי אתם ולק לי אתם ש מעים קחו את ראשי אנשי בני ‪3‬אד ניכם וב או אלי כעת מחר יזרעאלה |‬
‫ובני המלך שבעים איש את גד לי העיר מגדלים אותם‪ )7( :‬ויהי כב א הספר ‪3‬אליהם ויקחו את בני המלך ויש ‪3‬חטו‬
‫שבעים איש | וישימו את ראשיהם בדודים וישלחו אליו יזרעאלה‪ )8( :‬ויב א המלאך ויגד לו לאמ ר הביאו ראשי בני‬
‫המלך | וי אמר שימו א תם שני צב>רים פתח השער עד הב קר‪ )9( :‬ויהי בב קר ויצא ויע‪3‬מ ד וי אמר אל כל העם צדקים‬
‫אתם | הנה ‪3‬אני קשרתי על ‪3‬אד ני ואהרגהו ומי הכה את כל אלה‪ )10( :‬דעו אפוא כי ל א יפ ל מדבר יהוה ארצה ‪3‬אשר‬
‫דבר יהוה על בית אחאב | ויהוה עשה את ‪3‬אשר דבר ביד עבדו אליהו‪ )11( :‬ויך יהוא את כל הנשארים לבית אחאב‬
‫ביזרעאל וכל גד ליו ומי>דעיו וכ ‪3‬הניו | עד בלתי השאיר לו שריד‪ )12( :‬ויקם ויב א וילך ש מרון | הוא בית עקד הר עים‬
‫בדרך‪ )13( :‬ויהוא מצא את ‪3‬אחי ‪3‬אחזיהו מלך יהודה וי אמר מי אתם | וי אמרו ‪3‬אחי ‪3‬אחזיהו ‪3‬אנחנו ונרד לשלום בני‬
‫המלך ובני הגבירה‪ )14( :‬וי אמר תפשום חיים ויתפשום חיים | וישחטום אל בור בית עקד ארבעים ושנים איש ול א‬
‫(‪ )15‬וילך משם וימצא את יהונדב בן רכב לקראתו ויברכהו וי אמר אליו ‪3‬היש את לבבך‬ ‫השאיר איש מהם‪:‬‬
‫ישר כ ‪3‬אשר לבבי עם לבבך וי אמר יהונדב יש ויש תנה את ידך | ויתן ידו ויע‪3‬להו אליו אל המרכבה‪ )16( :‬וי אמר לכה‬
‫אתי וראה בקנאתי ליהוה | וירכבו א תו ברכבו‪ )17( :‬ויב א ש מרון ויך את כל הנשארים לאחאב בש מרון עד‬
‫השמידו | כדבר יהוה ‪3‬אשר דבר אל אליהו‪:‬‬
‫(‪ )18‬ויקב ץ יהוא את כל העם וי אמר ‪3‬אלהם אחאב עבד את הבעל מעט | יהוא יעבדנו הרבה‪ )19( :‬ועתה כל נביאי‬
‫הבעל כל ע בדיו וכל כ ‪3‬הניו קראו אלי איש אל יפקד כי זבח גדול לי לבעל כ ל ‪3‬אשר יפקד ל א יחיה | ויהוא עשה‬
‫בעקבה למען ה ‪3‬אביד את ע בדי הבעל‪ )20( :‬וי אמר יהוא קדשו ע‪3‬צרה לבעל ויקראו‪ )21( :‬וישלח יהוא בכל ישראל‬
‫ויב או כל ע בדי הבעל ול א נשאר איש ‪3‬אשר ל א בא | ויב או בית הבעל וימלא בית הבעל פה לפה‪ )22( :‬וי אמר ל ‪3‬אשר‬
‫על המלתחה הוצא לבוש לכ ל ע בדי הבעל | וי צא להם המלבוש‪ )23( :‬ויב א יהוא ויהונדב בן רכב בית הבעל | וי אמר‬
‫לע בדי הבעל חפשו וראו פן יש פ ה עמכם מעבדי יהוה כי אם ע בדי הבעל לבדם‪ )24( :‬ויב או לע‪3‬שות זבחים וע לות |‬
‫ויהוא שם לו בחוץ שמ נים איש וי אמר האיש ‪3‬אשר ימלט מן ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר ‪3‬אני מביא על ידיכם נפשו תחת נפשו‪( :‬‬
‫‪ )25‬ויהי ככל תו לע‪3‬שות הע לה וי אמר יהוא לרצים ולשלשים ב או הכום איש אל יצא ויכום לפי חרב | וישלכו‬
‫הרצים והשלשים וילכו עד עיר בית הבעל‪ )26( :‬וי צאו את מצבות בית הבעל וישרפוה‪ )27( :‬ויתצו את מצבת הבעל‬
‫| ויתצו את בית הבעל ויש >מהו למחראות [למוצאות קרי] עד היום‪ )28( :‬וישמד יהוא את הבעל מישראל‪ )29( :‬רק‬
‫(‬ ‫ואשר בדן‪:‬‬
‫אחריהם | עגלי הזהב ‪3‬אשר בית אל ‪3‬‬‫‪3‬חטאי ירבעם בן נבט ‪3‬אשר ה "חטיא את ישראל ל א סר יהוא מ ‪3‬‬
‫‪ )30‬וי אמר יהוה אל יהוא יען ‪3‬אשר "הטיב ת לע‪3‬שות הישר בעיני ככ ל ‪3‬אשר בלבבי עשית לבית אחאב | בני רבעים‬
‫ישבו לך על כסא ישראל‪ )31( :‬ויהוא ל א שמר ללכת בתורת יהוה "אל הי ישראל בכל לבבו | ל א סר מעל חט אות‬
‫ירבעם ‪3‬אשר ה "חטיא את ישראל‪ )32( :‬בימים ההם החל יהוה לקצות בישראל | ויכם ‪3‬חזאל בכל גבול ישראל‪)33( :‬‬
‫מן הירדן מזרח השמש את כל ארץ הגלעד הגדי והר>אובני והמנשי | מע‪3‬ר ער ‪3‬אשר על נחל ארנ ן והגלעד והבשן‪)34( :‬‬
‫ויתר דברי יהוא וכל ‪3‬אשר עשה וכל גבורתו | ‪3‬הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל‪ )35( :‬וישכב‬
‫יהוא עם ‪3‬אב תיו ויקברו א תו בש מרון | וימל ך יהואחז בנו תחתיו‪ )36( :‬והימים ‪3‬אשר מלך יהוא על ישראל עשרים‬
‫ושמ נה שנה בש מרון‪:‬‬
‫(‪ )1‬וע‪3‬תליה אם ‪3‬אחזיהו וראתה [ר ‪3‬אתה קרי] כי מת בנה | ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה‪ )2( :‬ותקח יהושבע בת‬
‫המלך יורם ‪3‬אחות ‪3‬אחזיהו את יואש בן ‪3‬אחזיה ותגנ ב א תו מתוך בני המלך הממותתים [המומתים קרי] א תו ואת‬
‫מינקתו ב ‪3‬חדר המטות | ויסתרו א תו מפני ע‪3‬תליהו ול א הומת‪ )3( :‬ויהי אתה בית יהוה מתחבא שש שנים | וע‪3‬תליה‬
‫מ לכת על הארץ‪:‬‬
‫(‪ )4‬ובשנה השביעית שלח יהוידע ויקח את שרי המאיות [המאות קרי] לכרי ולרצים ויבא א תם אליו בית יהוה |‬
‫ויכר ת להם ברית וישבע א תם בבית יהוה וירא א תם את בן המלך‪ )5( :‬ויצום לאמ ר זה הדבר ‪3‬אשר תע‪3‬שון |‬
‫השלשית מכם באי השבת וש מרי משמרת בית המלך‪ )6( :‬והשלשית בשער סור והשלשית בשער אחר הרצים |‬
‫ושמרתם את משמרת הבית מסח‪ )7( :‬ושתי הידות בכם כ ל י צאי השבת | ושמרו את משמרת בית יהוה אל המלך‪:‬‬
‫(‪ )8‬והקפתם על המלך סביב איש וכליו בידו והבא אל השדרות יומת | והיו את המלך בצאתו ובב או‪ )9( :‬ויע‪3‬שו שרי‬
‫המאיות [המאות קרי] ככ ל ‪3‬אשר צוה יהוידע הכ הן ויקחו איש את ‪3‬אנשיו באי השבת עם י צאי השבת | ויב או אל‬
‫יהוידע הכ הן‪ )10( :‬ויתן הכ הן לשרי המאיות [המאות קרי] את ה ‪3‬חנית ואת השלטים ‪3‬אשר למלך דוד | ‪3‬אשר בבית‬
‫יהוה‪ )11( :‬ויעמדו הרצים איש וכליו בידו מכתף הבית הימנית עד כתף הבית השמאלית למזבח ולבית | על המלך‬
‫סביב‪ )12( :‬ויוצא את בן המלך ויתן עליו את הנזר ואת העדות וימלכו א תו וימש >חהו | ויכו כף וי אמרו יחי המלך‪:‬‬
‫(‪ )13‬ותשמע ע‪3‬תליה את קול הרצין העם | ותב א אל העם בית יהוה‪ )14( :‬ותרא והנה המלך ע מד על העמוד‬
‫כמשפט והשרים וה ‪3‬חצ צרות אל המלך וכל עם הארץ שמח ות קע ב ‪3‬חצ צרות | ותקרע ע‪3‬תליה את בגדיה ותקרא קשר‬
‫קשר‪ )15( :‬ויצו יהוידע הכ הן את שרי המיאות [המאות קרי] פ >קדי החיל וי אמר ‪3‬אליהם הוציאו א תה אל מבית‬
‫אחריה המת בחרב | כי אמר הכ הן אל תומת בית יהוה‪ )16( :‬וישמו לה ידים ותבוא דרך מבוא‬ ‫לשדר ת והבא ‪3‬‬
‫הסוסים בית המלך | ותומת שם‪ )17( :‬ויכר ת יהוידע את הברית בין יהוה ובין המלך ובין העם להיות לעם ליהוה |‬
‫ובין המלך ובין העם‪ )18( :‬ויב או כל עם הארץ בית הבעל ויתצ>הו את מזבחתו [מזבח תיו קרי] ואת צלמיו שברו‬
‫היטב ואת מתן כ הן הבעל הרגו לפני המזבחות | וישם הכ הן פ >קדות על בית יהוה‪ )19( :‬ויקח את שרי המאות ואת‬
‫הכרי ואת הרצים ואת כל עם הארץ וי רידו את המלך מבית יהוה ויבואו דרך שער הרצים בית המלך | וישב על‬
‫כסא המלכים‪ )20( :‬וישמח כל עם הארץ והעיר שקטה | ואת ע‪3‬תליהו המיתו בחרב בית מלך [המלך קרי]‪:‬‬
‫(‪ )1‬בן שבע שנים יהואש במלכו‪:‬‬

‫(‪ )2‬בשנת שבע ליהוא מלך יהואש וארבעים שנה מלך בירושל ם | ושם אמו צביה מבאר שבע‪ )3( :‬ויעש יהואש הישר‬
‫בעיני יהוה כל ימיו | ‪3‬אשר הורהו יהוידע הכ הן‪ )4( :‬רק הבמות ל א סרו | עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות‪)5( :‬‬
‫וי אמר יהואש אל הכ ‪3‬הנים כ ל כסף ה ‪F‬קדשים ‪3‬אשר יובא בית יהוה כסף עובר איש כסף נפשות ערכו | כל כסף ‪3‬אשר‬
‫יע‪3‬לה על לב איש להביא בית יהוה‪ )6( :‬יקחו להם הכ ‪3‬הנים איש מאת מכרו | והם יחזקו את בדק הבית לכ ל ‪3‬אשר‬
‫ימצא שם בדק‪:‬‬
‫(‪ )7‬ויהי בשנת עשרים ושל ש שנה למלך יהואש | ל א חזקו הכ ‪3‬הנים את בדק הבית‪ )8( :‬ויקרא המלך יהואש‬
‫ליהוידע הכ הן ולכ ‪3‬הנים וי אמר ‪3‬אלהם מדוע אינכם מחזקים את בדק הבית | ועתה אל תקחו כסף מאת מכריכם כי‬
‫לבדק הבית תתנ>הו‪ )9( :‬ויא תו הכ ‪3‬הנים | לבלתי קחת כסף מאת העם ולבלתי חזק את בדק הבית‪ )10( :‬ויקח‬
‫יהוידע הכ הן ‪3‬ארון אחד ויק ב ח ר בדלתו | ויתן א תו אצל המזבח בימין [מימין קרי] בבוא איש בית יהוה ונתנו שמה‬
‫הכ ‪3‬הנים ש מרי הסף את כל הכסף המובא בית יהוה‪ )11( :‬ויהי כראותם כי רב הכסף בארון | ויעל ס פר המלך‬
‫והכ הן הגדול ויצ>רו וימנו את הכסף הנמצא בית יהוה‪ )12( :‬ונתנו את הכסף המ >תכן על יד [ידי קרי] ע שי המלאכה‬
‫יאהו לחרשי העץ ולב נים הע שים בית יהוה‪ )13( :‬ולג דרים ולח צבי האבן‬ ‫הפקדים [ה >מפקדים קרי] בית יהוה | ויוצ >‬
‫ולקנות עצים ואבני מחצב לחזק את בדק בית יהוה | ולכ ל ‪3‬אשר יצא על הבית לחזקה‪ )14( :‬אך ל א יעשה בית יהוה‬
‫ספות כסף מזמרות מזרקות ‪3‬חצ צרות כל כלי זהב וכלי כסף | מן הכסף המובא בית יהוה‪ )15( :‬כי לע שי המלאכה‬
‫יתנ>הו | וחזקו בו את בית יהוה‪ )16( :‬ול א יחשבו את ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לע שי המלאכה | כי‬
‫ב "א >מנה הם ע שים‪ )17( :‬כסף אשם וכסף חטאות ל א יובא בית יהוה | לכ ‪3‬הנים יהיו‪:‬‬
‫(‪ )18‬אז יע‪3‬לה ‪3‬חזאל מלך ‪3‬ארם וילחם על גת וילכדה | וישם ‪3‬חזאל פניו לע‪3‬לות על ירושל ם‪ )19( :‬ויקח יהואש מלך‬
‫ואחזיהו ‪3‬אב תיו מלכי יהודה ואת ‪F‬קדשיו ואת כל הזהב‬ ‫יהודה את כל ה ‪F‬קדשים ‪3‬אשר הקדישו יהושפט ויהורם ‪3‬‬
‫הנמצא בא צרות בית יהוה ובית המלך | וישלח ל ‪3‬חזאל מלך ‪3‬ארם ויעל מעל ירושל ם‪ )20( :‬ויתר דברי יואש וכל ‪3‬אשר‬
‫ויקמו ע‪3‬בדיו ויקשרו קשר | ויכו את יואש בית‬‫עשה | ‪3‬הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה‪> )21( :‬‬
‫מל א היורד סלא‪ )22( :‬ויוזבד בן שמעת ויהוזבד בן ש מר ע‪3‬בדיו הכ>הו וימ ת ויקברו א תו עם ‪3‬אב תיו בעיר דוד |‬
‫וימל ך ‪3‬אמציה בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬בשנת עשרים ושל ש שנה ליואש בן ‪3‬אחזיהו מלך יהודה | מלך יהואחז בן יהוא על ישראל בש מרון שבע עשרה‬
‫שנה‪ )2( :‬ויעש הרע בעיני יהוה | וילך אחר חט את ירבעם בן נבט ‪3‬אשר ה "חטיא את ישראל ל א סר ממנה‪ )3( :‬ויחר‬
‫אף יהוה בישראל | ויתנם ביד ‪3‬חזאל מלך ‪3‬ארם וביד בן ‪3‬הדד בן ‪3‬חזאל כל הימים‪ )4( :‬ויחל יהואחז את פני יהוה |‬
‫וישמע אליו יהוה כי ראה את לחץ ישראל כי לחץ א תם מלך ‪3‬ארם‪ )5( :‬ויתן יהוה לישראל מושיע ויצאו מתחת יד‬
‫אהליהם כתמול שלשום‪ )6( :‬אך ל א סרו מחט אות בית ירבעם ‪3‬אשר החטי [ה "חטיא קרי]‬ ‫‪3‬ארם | וישבו בני ישראל ב ‪F‬‬
‫את ישראל בה הלך | וגם ה ‪3‬אשרה עמדה בש מרון‪ )7( :‬כי ל א השאיר ליהואחז עם כי אם ‪3‬חמשים פרשים וע‪3‬שרה‬
‫רכב וע‪3‬שרת ‪3‬אלפים רגלי | כי אבדם מלך ‪3‬ארם וישמם כעפר לד>ש‪ )8( :‬ויתר דברי יהואחז וכל ‪3‬אשר עשה וגבורתו |‬
‫‪3‬הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל‪ )9( :‬וישכב יהואחז עם ‪3‬אב תיו ויקבר>הו בש מרון | וימל ך‬
‫יואש בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )10‬בשנת של שים ושבע שנה ליואש מלך יהודה | מלך יהואש בן יהואחז על ישראל בש מרון שש עשרה שנה‪)11( :‬‬
‫ויע‪3‬שה הרע בעיני יהוה | ל א סר מכל חט אות ירבעם בן נבט ‪3‬אשר ה "חטיא את ישראל בה הלך‪ )12( :‬ויתר דברי יואש‬
‫וכל ‪3‬אשר עשה וגבורתו ‪3‬אשר נלחם עם ‪3‬אמציה מלך יהודה | ‪3‬הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל‪( :‬‬
‫‪ )13‬וישכב יואש עם ‪3‬אב תיו וירבעם ישב על כסאו | ויקבר יואש בש מרון עם מלכי ישראל‪:‬‬
‫ואלישע חלה את חליו ‪3‬אשר ימות בו | וירד אליו יואש מלך ישראל ויבך על פניו וי אמר אבי אבי רכב ישראל‬ ‫(‪" )14‬‬
‫ופרשיו‪ )15( :‬וי אמר לו "אלישע קח קשת וחצים | ויקח אליו קשת וחצים‪ )16( :‬וי אמר למלך ישראל הרכב ידך על‬
‫הקשת וירכב ידו | וישם "אלישע ידיו על ידי המלך‪ )17( :‬וי אמר פתח החלון קדמה ויפתח | וי אמר "אלישע ירה ויור‬
‫וי אמר חץ תשועה ליהוה וחץ תשועה ב ‪3‬ארם והכית את ‪3‬ארם ב ‪3‬אפק עד כלה‪ )18( :‬וי אמר קח החצים ויקח | וי אמר‬
‫למלך ישראל הך ארצה ויך של ש פעמים ויע‪3‬מ ד‪ )19( :‬ויקצ ף עליו איש ה "אל הים וי אמר להכות חמש או שש פעמים‬
‫(‪ )20‬וימת "אלישע ויקבר>הו | וגדודי מואב‬ ‫אז הכית את ‪3‬ארם עד כלה | ועתה של ש פעמים תכה את ‪3‬ארם‪:‬‬
‫יב או בארץ בא שנה‪ )21( :‬ויהי הם ק ברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר "אלישע | וילך ויגע‬
‫האיש בעצמות "אלישע ויחי ויקם על רגליו‪:‬‬
‫וחזאל מלך ‪3‬ארם לחץ את ישראל | כ ל ימי יהואחז‪ )23( :‬ויחן יהוה א תם ויר ‪3‬חמם ויפן ‪3‬אליהם למען בריתו את‬ ‫(‪3 )22‬‬
‫אברהם יצחק ויע‪3‬ק ב | ול א אבה השחיתם ול א השליכם מעל פניו עד עתה‪ )24( :‬וימת ‪3‬חזאל מלך ‪3‬ארם | וימל ך בן‬
‫‪3‬הדד בנו תחתיו‪ )25( :‬וישב יהואש בן יהואחז ויקח את הערים מיד בן ‪3‬הדד בן ‪3‬חזאל ‪3‬אשר לקח מיד יהואחז אביו‬
‫במלחמה | של ש פעמים הכהו יואש וישב את ערי ישראל‪:‬‬
‫(‪ )1‬בשנת שתים ליואש בן יואחז מלך ישראל | מלך ‪3‬אמציהו בן יואש מלך יהודה‪ )2( :‬בן עשרים וחמש שנה היה‬
‫במלכו ועשרים ותשע שנה מלך בירושל ם | ושם אמו יהועדין [יהועדן קרי] מן ירושל ם‪ )3( :‬ויעש הישר בעיני יהוה‬
‫רק ל א כדוד אביו | ככ ל ‪3‬אשר עשה יואש אביו עשה‪ )4( :‬רק הבמות ל א סרו | עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות‪( :‬‬
‫‪ )5‬ויהי כ ‪3‬אשר חזקה הממלכה בידו | ויך את ע‪3‬בדיו המכים את המלך אביו‪ )6( :‬ואת בני המכים ל א המית | ככתוב‬
‫בספר תורת מ שה ‪3‬אשר צוה יהוה לאמ ר ל א יומתו אבות על בנים ובנים ל א יומתו על אבות כי אם איש בחטאו‬
‫ימות [יומת קרי]‪ )7( :‬הוא הכה את "אדום בגיא המלח [מלח קרי] ע‪3‬שרת ‪3‬אלפים ותפש את הסלע במלחמה | ויקרא‬
‫את שמה יקתאל עד היום הזה‪:‬‬
‫(‪ )8‬אז שלח ‪3‬אמציה מלאכים אל יהואש בן יהואחז בן יהוא מלך ישראל לאמ ר | לכה נתראה פנים‪ )9( :‬וישלח‬
‫יהואש מלך ישראל אל ‪3‬אמציהו מלך יהודה לאמ ר החוח ‪3‬אשר בלבנון שלח אל הארז ‪3‬אשר בלבנון לאמ ר תנה את‬
‫בתך לבני לאשה | ותע‪3‬ב ר חית השדה ‪3‬אשר בלבנון ותרמ ס את החוח‪ )10( :‬הכה הכית את "אדום ונש ‪3‬אך לבך | הכבד‬
‫ושב בביתך ולמה תתגרה ברעה ונפלתה אתה ויהודה עמך‪ )11( :‬ול א שמע ‪3‬אמציהו ויעל יהואש מלך ישראל ויתראו‬
‫ואמציהו מלך יהודה | בבית שמש ‪3‬אשר ליהודה‪ )12( :‬וינגף יהודה לפני ישראל | וינ>סו איש לאהלו‬‫פנים הוא ‪3‬‬
‫[לא הליו קרי]‪ )13( :‬ואת ‪3‬אמציהו מלך יהודה בן יהואש בן ‪3‬אחזיהו תפש יהואש מלך ישראל בבית שמש | ויבאו‬
‫[ויב א קרי] ירושל ם ויפר ץ בחומת ירושל ם בשער אפרים עד שער הפנה ארבע מאות אמה‪ )14( :‬ולקח את כל הזהב‬
‫והכסף ואת כל הכלים הנמצאים בית יהוה ובא צרות בית המלך ואת בני הת ‪3‬ער>בות | וישב ש מרונה‪ )15( :‬ויתר‬
‫ואשר נלחם עם ‪3‬אמציהו מלך יהודה | ‪3‬הל א הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי‬ ‫דברי יהואש ‪3‬אשר עשה וגבורתו ‪3‬‬
‫ישראל‪ )16( :‬וישכב יהואש עם ‪3‬אב תיו ויקבר בש מרון עם מלכי ישראל | וימל ך ירבעם בנו תחתיו‪:‬‬
‫אחרי מות יהואש בן יהואחז מלך ישראל | ‪3‬חמש עשרה שנה‪ )18( :‬ויתר‬ ‫(‪ )17‬ויחי ‪3‬אמציהו בן יואש מלך יהודה ‪3‬‬
‫דברי ‪3‬אמציהו | ‪3‬הל א הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה‪ )19( :‬ויקשרו עליו קשר בירושל ם וינס לכישה‬
‫אחריו לכישה וימ >תהו שם‪ )20( :‬וישאו א תו על הסוסים | ויקבר בירושל ם עם ‪3‬אב תיו בעיר דוד‪)21( :‬‬
‫| וישלחו ‪3‬‬
‫ויקחו כל עם יהודה את ע‪3‬זריה והיא [והוא קרי] בן שש עשרה שנה | וימלכו א תו תחת אביו ‪3‬אמציהו‪ )22( :‬הוא בנה‬
‫אחרי שכב המלך עם ‪3‬אב תיו‪:‬‬
‫את אילת וישבה ליהודה | ‪3‬‬
‫(‪ )23‬בשנת ‪3‬חמש עשרה שנה ל ‪3‬אמציהו בן יואש מלך יהודה | מלך ירבעם בן יואש מלך ישראל בש מרון ארבעים‬
‫ואחת שנה‪ )24( :‬ויעש הרע בעיני יהוה | ל א סר מכל חט אות ירבעם בן נבט ‪3‬אשר ה "חטיא את ישראל‪ )25( :‬הוא‬
‫השיב את גבול ישראל מלבוא ‪3‬חמת עד ים הע‪3‬רבה | כדבר יהוה "אל הי ישראל ‪3‬אשר דבר ביד עבדו יונה בן ‪3‬אמתי‬
‫הנביא ‪3‬אשר מגת החפר‪ )26( :‬כי ראה יהוה את ע‪F‬ני ישראל מ רה מא ד | ואפס עצור ואפס עזוב ואין ע זר לישראל‪( :‬‬
‫‪ )27‬ול א דבר יהוה למחות את שם ישראל מתחת השמים | ויושיעם ביד ירבעם בן יואש‪ )28( :‬ויתר דברי ירבעם‬
‫ואשר השיב את דמשק ואת ‪3‬חמת ליהודה בישראל | ‪3‬הל א הם כתובים על ספר‬ ‫וכל ‪3‬אשר עשה וגבורתו ‪3‬אשר נלחם ‪3‬‬
‫דברי הימים למלכי ישראל‪ )29( :‬וישכב ירבעם עם ‪3‬אב תיו עם מלכי ישראל | וימל ך זכריה בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם מלך ישראל | מלך ע‪3‬זריה בן ‪3‬אמציה מלך יהודה‪ )2( :‬בן שש עשרה שנה היה‬
‫וחמשים ושתים שנה מלך בירושל ם | ושם אמו יכליהו מירושל ם‪ )3( :‬ויעש הישר בעיני יהוה | ככ ל ‪3‬אשר‬ ‫במלכו ‪3‬‬
‫עשה ‪3‬אמציהו אביו‪ )4( :‬רק הבמות ל א סרו | עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות‪ )5( :‬וינגע יהוה את המלך ויהי‬
‫מצ רע עד יום מ תו וישב בבית החפשית | ויותם בן המלך על הבית ש פט את עם הארץ‪ )6( :‬ויתר דברי ע‪3‬זריהו וכל‬
‫‪3‬אשר עשה | ‪3‬הל א הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה‪ )7( :‬וישכב ע‪3‬זריה עם ‪3‬אב תיו ויקברו א תו עם‬
‫‪3‬אב תיו בעיר דוד | וימל ך יותם בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )8‬בשנת של שים ושמ נה שנה לע‪3‬זריהו מלך יהודה | מלך זכריהו בן ירבעם על ישראל בש מרון ששה ‪F‬חדשים‪)9( :‬‬
‫ויעש הרע בעיני יהוה כ ‪3‬אשר עשו ‪3‬אב תיו | ל א סר מחט אות ירבעם בן נבט ‪3‬אשר ה "חטיא את ישראל‪ )10( :‬ויקש ר‬
‫עליו של>ם בן יבש ויכהו קבל עם וימיתהו | וימל ך תחתיו‪ )11( :‬ויתר דברי זכריה | הנם כתובים על ספר דברי‬
‫הימים למלכי ישראל‪ )12( :‬הוא דבר יהוה ‪3‬אשר דבר אל יהוא לאמ ר בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל | ויהי כן‪:‬‬
‫(‪ )13‬שלום בן יביש מלך בשנת של שים ותשע שנה לע>זיה מלך יהודה | וימל ך ירח ימים בש מרון‪ )14( :‬ויעל מנחם בן‬
‫גדי מתרצה ויב א ש מרון ויך את שלום בן יביש בש מרון | וימיתהו וימל ך תחתיו‪ )15( :‬ויתר דברי שלום וקשרו‬
‫(‪ )16‬אז יכה מנחם את תפסח ואת כל ‪3‬אשר‬ ‫‪3‬אשר קשר | הנם כ >תבים על ספר דברי הימים למלכי ישראל‪:‬‬
‫בה ואת גבוליה מתרצה כי ל א פתח ויך | את כל ההרותיה בקע‪:‬‬
‫(‪ )17‬בשנת של שים ותשע שנה לע‪3‬זריה מלך יהודה | מלך מנחם בן גדי על ישראל עשר שנים בש מרון‪ )18( :‬ויעש‬
‫הרע בעיני יהוה | ל א סר מעל חט אות ירבעם בן נבט ‪3‬אשר ה "חטיא את ישראל כל ימיו‪ )19( :‬בא פול מלך אשור על‬
‫הארץ ויתן מנחם לפול אלף ככר כסף | להיות ידיו אתו לה ‪3‬חזיק הממלכה בידו‪ )20( :‬וי צא מנחם את הכסף על‬
‫ישראל על כל גבורי החיל לתת למלך אשור ‪3‬חמשים שקלים כסף לאיש אחד | וישב מלך אשור ול א עמד שם בארץ‪:‬‬
‫(‪ )21‬ויתר דברי מנחם וכל ‪3‬אשר עשה | ‪3‬הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל‪ )22( :‬וישכב מנחם עם‬
‫‪3‬אב תיו | וימל ך פקחיה בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )23‬בשנת ‪3‬חמשים שנה לע‪3‬זריה מלך יהודה | מלך פקחיה בן מנחם על ישראל בש מרון שנתים‪ )24( :‬ויעש הרע‬
‫בעיני יהוה | ל א סר מחט אות ירבעם בן נבט ‪3‬אשר ה "חטיא את ישראל‪ )25( :‬ויקש ר עליו פקח בן רמליהו שלישו‬
‫ויכהו בש מרון בארמון בית מלך [המלך קרי] את ארג ב ואת האריה ועמו ‪3‬חמשים איש מבני גלעדים | וימיתהו‬
‫וימל ך תחתיו‪ )26( :‬ויתר דברי פקחיה וכל ‪3‬אשר עשה | הנם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל‪:‬‬
‫(‪ )27‬בשנת ‪3‬חמשים ושתים שנה לע‪3‬זריה מלך יהודה | מלך פקח בן רמליהו על ישראל בש מרון עשרים שנה‪)28( :‬‬
‫ויעש הרע בעיני יהוה | ל א סר מן חט אות ירבעם בן נבט ‪3‬אשר ה "חטיא את ישראל‪ )29( :‬בימי פקח מלך ישראל בא‬
‫תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מע‪3‬כה ואת ינוח ואת קדש ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה‬
‫כ ל ארץ נפתלי | ויגלם אשורה‪ )30( :‬ויקשר קשר הושע בן אלה על פקח בן רמליהו ויכהו וימיתהו וימל ך תחתיו |‬
‫בשנת עשרים ליותם בן ע>זיה‪ )31( :‬ויתר דברי פקח וכל ‪3‬אשר עשה | הנם כתובים על ספר דברי הימים למלכי‬
‫(‪ )32‬בשנת שתים לפקח בן רמליהו מלך ישראל | מלך יותם בן ע>זיהו מלך יהודה‪ )33( :‬בן עשרים וחמש שנה היה‬
‫במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושל ם | ושם אמו ירושא בת צדוק‪ )34( :‬ויעש הישר בעיני יהוה | ככ ל ‪3‬אשר עשה‬
‫ע>זיהו אביו עשה‪ )35( :‬רק הבמות ל א סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות | הוא בנה את שער בית יהוה‬
‫העליון‪ )36( :‬ויתר דברי יותם ‪3‬אשר עשה | ‪3‬הל א הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה‪ )37( :‬בימים ההם‬
‫החל יהוה להשליח ביהודה רצין מלך ‪3‬ארם | ואת פקח בן רמליהו‪ )38( :‬וישכב יותם עם ‪3‬אב תיו ויקבר עם ‪3‬אב תיו‬
‫בעיר דוד אביו | וימל ך אחז בנו תחתיו‪:‬‬

‫(‪ )1‬בשנת שבע עשרה שנה לפקח בן רמליהו | מלך אחז בן יותם מלך יהודה‪ )2( :‬בן עשרים שנה אחז במלכו ושש‬
‫עשרה שנה מלך בירושל ם | ול א עשה הישר בעיני יהוה "אל היו כדוד אביו‪ )3( :‬וילך בדרך מלכי ישראל | וגם את בנו‬
‫הע"ביר באש כת ע‪3‬בות הגוים ‪3‬אשר הוריש יהוה א תם מפני בני ישראל‪ )4( :‬ויזבח ויקטר בבמות ועל הגבעות | ותחת‬
‫כל עץ רע‪3‬נן‪ )5( :‬אז יע‪3‬לה רצין מלך ‪3‬ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל ירושל ם למלחמה | ויצ>רו על אחז ול א יכלו‬
‫להלחם‪ )6( :‬בעת ההיא השיב רצין מלך ‪3‬ארם את אילת ל ‪3‬ארם וינשל את היהודים מאילות | וארמים ‪3‬‬
‫[ואדומים‬
‫קרי] באו אילת וישבו שם עד היום הזה‪:‬‬
‫(‪ )7‬וישלח אחז מלאכים אל תגלת פלסר מלך אשור לאמ ר עבדך ובנך אני | ע‪3‬לה והושעני מכף מלך ‪3‬ארם ומכף מלך‬
‫ישראל הקומים עלי‪ )8( :‬ויקח אחז את הכסף ואת הזהב הנמצא בית יהוה ובא צרות בית המלך | וישלח למלך‬
‫אשור ש חד‪ )9( :‬וישמע אליו מלך אשור ויעל מלך אשור אל דמשק ויתפשה ויגלה קירה | ואת רצין המית‪)10( :‬‬
‫וילך המלך אחז לקראת תגלת פלאסר מלך אשור דומשק וירא את המזבח ‪3‬אשר בדמשק | וישלח המלך אחז אל‬
‫אוריה הכ הן את דמות המזבח ואת תבניתו לכל מע‪3‬שהו‪ )11( :‬ויבן אוריה הכ הן את המזבח | ככ ל ‪3‬אשר שלח המלך‬
‫אחז מדמשק כן עשה אוריה הכ הן עד בוא המלך אחז מדמשק‪ )12( :‬ויב א המלך מדמשק וירא המלך את המזבח |‬
‫ויקרב המלך על המזבח ויעל עליו‪ )13( :‬ויקטר את ע לתו ואת מנחתו ויסך את נסכו | ויזר ק את דם השלמים ‪3‬אשר‬
‫לו על המזבח‪ )14( :‬ואת המזבח הנח שת ‪3‬אשר לפני יהוה ויקרב מאת פני הבית מבין המזבח ומבין בית יהוה | ויתן‬
‫א תו על ירך המזבח צפונה‪ )15( :‬ויצוהו [ויצוה קרי] המלך אחז את אוריה הכ הן לאמ ר על המזבח הגדול הקטר‬
‫את ע לת הב קר ואת מנחת הערב ואת ע לת המלך ואת מנחתו ואת ע לת כל עם הארץ ומנחתם ונסכיהם וכל דם‬
‫ע לה וכל דם זבח עליו תזר ק | ומזבח הנח שת יהיה לי לבקר‪ )16( :‬ויעש אוריה הכ הן | ככ ל ‪3‬אשר צוה המלך אחז‪( :‬‬
‫‪ )17‬ויקצץ המלך אחז את המסגרות המכ נות ויסר מע‪3‬ליהם ואת [את קרי] הכי ר ואת הים הורד מעל הבקר‬
‫הנח שת ‪3‬אשר תחתיה | ויתן א תו על מרצפת ‪3‬אבנים‪ )18( :‬ואת מיסך [מוסך קרי] השבת ‪3‬אשר בנו בבית ואת מבוא‬
‫המלך החיצונה הסב בית יהוה | מפני מלך אשור‪ )19( :‬ויתר דברי אחז ‪3‬אשר עשה | ‪3‬הל א הם כתובים על ספר דברי‬
‫הימים למלכי יהודה‪ )20( :‬וישכב אחז עם ‪3‬אב תיו ויקבר עם ‪3‬אב תיו בעיר דוד | וימל ך חזקיהו בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬בשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה | מלך הושע בן אלה בש מרון על ישראל תשע שנים‪ )2( :‬ויעש הרע בעיני‬
‫יהוה | רק ל א כמלכי ישראל ‪3‬אשר היו לפניו‪ )3( :‬עליו עלה שלמנאסר מלך אשור | ויהי לו הושע עבד וישב לו מנחה‪:‬‬
‫(‪ )4‬וימצא מלך אשור בהושע קשר ‪3‬אשר שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים ול א הע"לה מנחה למלך אשור כשנה‬
‫בשנה | ויעצרהו מלך אשור ויאסרהו בית כלא‪ )5( :‬ויעל מלך אשור בכל הארץ | ויעל ש מרון ויצר עליה של ש שנים‪:‬‬
‫(‪ )6‬בשנת התשיעית להושע לכד מלך אשור את ש מרון ויגל את ישראל אשורה | וי שב א תם בחלח ובחבור נהר גוזן‬
‫וערי מדי‪:‬‬
‫(‪ )7‬ויהי כי חטאו בני ישראל ליהוה "אל היהם המע‪3‬לה א תם מארץ מצרים מתחת יד פרע ה מלך מצרים | וייראו‬
‫"אל הים ‪3‬אחרים‪ )8( :‬וילכו ב >חקות הגוים ‪3‬אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל | ומלכי ישראל ‪3‬אשר עשו‪ )9( :‬ויחפאו‬
‫בני ישראל דברים ‪3‬אשר ל א כן על יהוה "אל היהם | ויבנו להם במות בכל עריהם ממגדל נוצרים עד עיר מבצר‪)10( :‬‬
‫ואשרים | על כל גבעה גב הה ותחת כל עץ רע‪3‬נן‪ )11( :‬ויקטרו שם בכל במות כגוים ‪3‬אשר הגלה‬ ‫ויצבו להם מצבות ‪3‬‬
‫יהוה מפניהם | ויע‪3‬שו דברים רעים להכעיס את יהוה‪ )12( :‬ויעבדו הגל>לים | ‪3‬אשר אמר יהוה להם ל א תע‪3‬שו את‬
‫הדבר הזה‪ )13( :‬ויעד יהוה בישראל וביהודה ביד כל נביאו [נביאי קרי] כל ח זה לאמ ר >שבו מדרכיכם הרעים‬
‫ואשר שלחתי ‪3‬אליכם ביד ע‪3‬בדי הנביאים‪ )14( :‬ול א‬ ‫ושמרו מצותי >חקותי ככל התורה ‪3‬אשר צויתי את ‪3‬אב תיכם | ‪3‬‬
‫שמעו | ויקשו את ערפם כע רף ‪3‬אבותם ‪3‬אשר ל א ה "אמינו ביהוה "אל היהם‪ )15( :‬וימ ‪3‬אסו את >חקיו ואת בריתו ‪3‬אשר‬
‫אחרי הגוים ‪3‬אשר סביב תם ‪3‬אשר צוה יהוה‬ ‫אחרי ההבל ויהבלו ו ‪3‬‬
‫כרת את ‪3‬אבותם ואת עדותיו ‪3‬אשר העיד בם | וילכו ‪3‬‬
‫א תם לבלתי ע‪3‬שות כהם‪ )16( :‬ויעזבו את כל מצות יהוה "אל היהם ויע‪3‬שו להם מסכה שנים [שני קרי] ע‪3‬גלים | ויע‪3‬שו‬
‫‪3‬אשירה וישת ‪3‬חוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל‪ )17( :‬ויע‪3‬בירו את בניהם ואת בנותיהם באש ויקסמו קסמים‬
‫וינחשו | ויתמכרו לע‪3‬שות הרע בעיני יהוה להכעיסו‪ )18( :‬ויתאנף יהוה מא ד בישראל ויסרם מעל פניו | ל א נשאר‬
‫רק שבט יהודה לבדו‪ )19( :‬גם יהודה ל א שמר את מצות יהוה "אל היהם | וילכו ב >חקות ישראל ‪3‬אשר עשו‪)20( :‬‬
‫וימאס יהוה בכל זרע ישראל ויענם ויתנם ביד ש סים | עד ‪3‬אשר השליכם מפניו‪ )21( :‬כי קרע ישראל מעל בית דוד‬
‫אחרי יהוה וה "חטיאם ‪3‬חטאה גדולה‪ )22( :‬וילכו‬ ‫וימליכו את ירבעם בן נבט | וידא [וידח קרי] ירבעם את ישראל מ ‪3‬‬
‫בני ישראל בכל חט אות ירבעם ‪3‬אשר עשה | ל א סרו ממנה‪ )23( :‬עד ‪3‬אשר הסיר יהוה את ישראל מעל פניו כ ‪3‬אשר‬
‫דבר ביד כל ע‪3‬בדיו הנביאים | ויגל ישראל מעל אדמתו אשורה עד היום הזה‪:‬‬
‫(‪ )24‬ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומ ‪3‬חמת וספרוים וי שב בערי ש מרון תחת בני ישראל | וירשו את ש מרון‬
‫וישבו בעריה‪ )25( :‬ויהי בתחלת שבתם שם ל א יראו את יהוה | וישלח יהוה בהם את ה ‪3‬אריות ויהיו ה רגים בהם‪( :‬‬
‫‪ )26‬וי אמרו למלך אשור לאמ ר הגוים ‪3‬אשר הגלית ותושב בערי ש מרון ל א ידעו את משפט "אל הי הארץ | וישלח בם‬
‫את ה ‪3‬אריות והנם ממיתים אותם כ ‪3‬אשר אינם י דעים את משפט "אל הי הארץ‪ )27( :‬ויצו מלך אשור לאמ ר ה ליכו‬
‫שמה אחד מהכ ‪3‬הנים ‪3‬אשר הגליתם משם וילכו וישבו שם | וי רם את משפט "אל הי הארץ‪ )28( :‬ויב א אחד מהכ ‪3‬הנים‬
‫‪3‬אשר הגלו מש מרון וישב בבית אל | ויהי מורה א תם איך ייראו את יהוה‪ )29( :‬ויהיו ע שים גוי גוי "אל היו | ויניחו‬
‫בבית הבמות ‪3‬אשר עשו הש מר נים גוי גוי בעריהם ‪3‬אשר הם י שבים שם‪ )30( :‬ואנשי בבל עשו את >סכות בנות ואנשי‬
‫כות עשו את נרגל | ואנשי ‪3‬חמת עשו את ‪3‬אשימא‪ )31( :‬והעוים עשו נבחז ואת תרתק | והספרוים ש רפים את בניהם‬
‫[אל הי קרי] ספרים [ספרוים קרי]‪ )32( :‬ויהיו יראים את יהוה | ויע‪3‬שו להם מקצותם‬ ‫באש לאדרמלך וע‪3‬נמלך אלה "‬
‫כ ‪3‬הני במות ויהיו ע שים להם בבית הבמות‪ )33( :‬את יהוה היו יראים | ואת "אל היהם היו ע בדים כמשפט הגוים‬
‫‪3‬אשר הגלו א תם משם‪ )34( :‬עד היום הזה הם ע שים כמשפטים הראש נים | אינם יראים את יהוה ואינם ע שים‬
‫כ >חק תם וכמשפטם וכתורה וכמצוה ‪3‬אשר צוה יהוה את בני יע‪3‬ק ב ‪3‬אשר שם שמו ישראל‪ )35( :‬ויכר ת יהוה אתם‬
‫ברית ויצום לאמ ר ל א תיראו "אל הים ‪3‬אחרים | ול א תשת ‪3‬חוו להם ול א תעבדום ול א תזבחו להם‪ )36( :‬כי אם את‬
‫יהוה ‪3‬אשר הע"לה אתכם מארץ מצרים בכ ח גדול ובזרוע נטויה א תו תיראו | ולו תשת ‪3‬חוו ולו תזבחו‪ )37( :‬ואת‬
‫ה >חקים ואת המשפטים והתורה והמצוה ‪3‬אשר כתב לכם תשמרון לע‪3‬שות כל הימים | ול א תיראו "אל הים ‪3‬אחרים‪( :‬‬
‫‪ )38‬והברית ‪3‬אשר כרתי אתכם ל א תשכחו | ול א תיראו "אל הים ‪3‬אחרים‪ )39( :‬כי אם את יהוה "אל היכם תיראו |‬
‫והוא יציל אתכם מיד כל א יביכם‪ )40( :‬ול א שמעו | כי אם כמשפטם הראשון הם ע שים‪ )41( :‬ויהיו הגוים האלה‬
‫יראים את יהוה ואת פסיליהם היו ע בדים | גם בניהם ובני בניהם כ ‪3‬אשר עשו ‪3‬אב תם הם ע שים עד היום הזה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בשנת של ש להושע בן אלה מלך ישראל | מלך חזקיה בן אחז מלך יהודה‪ )2( :‬בן עשרים וחמש שנה היה‬
‫במלכו ועשרים ותשע שנה מלך בירושל ם | ושם אמו ‪3‬אבי בת זכריה‪ )3( :‬ויעש הישר בעיני יהוה | ככ ל ‪3‬אשר עשה דוד‬
‫אביו‪ )4( :‬הוא הסיר את הבמות ושבר את המצב ת וכרת את ה ‪3‬אשרה | וכתת נחש הנח שת ‪3‬אשר עשה מ שה כי עד‬
‫הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נ >חשתן‪ )5( :‬ביהוה "אל הי ישראל בטח | ו ‪3‬‬
‫אחריו ל א היה כמ הו‬
‫אחריו | וישמ ר מצותיו ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה‪)7( :‬‬‫ואשר היו לפניו‪ )6( :‬וידבק ביהוה ל א סר מ ‪3‬‬
‫בכ ל מלכי יהודה ‪3‬‬
‫והיה יהוה עמו בכ ל ‪3‬אשר יצא ישכיל | וימר ד במלך אשור ול א ע‪3‬בדו‪ )8( :‬הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבוליה‬
‫| ממגדל נוצרים עד עיר מבצר‪:‬‬
‫(‪ )9‬ויהי בשנה הרביעית למלך חזקיהו היא השנה השביעית להושע בן אלה מלך ישראל | עלה שלמנאסר מלך אשור‬
‫על ש מרון ויצר עליה‪ )10( :‬וילכד>ה מקצה של ש שנים בשנת שש לחזקיה | היא שנת תשע להושע מלך ישראל נלכדה‬
‫ש מרון‪ )11( :‬ויגל מלך אשור את ישראל אשורה | וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי‪ )12( :‬על ‪3‬אשר ל א שמעו‬
‫בקול יהוה "אל היהם ויעברו את בריתו את כל ‪3‬אשר צוה מ שה עבד יהוה | ול א שמעו ול א עשו‪:‬‬
‫(‪ )13‬ובארבע עשרה שנה למלך חזקיה עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצ>רות ויתפשם‪ )14( :‬וישלח‬
‫חזקיה מלך יהודה אל מלך אשור לכישה לאמ ר חטאתי שוב מעלי את ‪3‬אשר תתן עלי אשא | וישם מלך אשור על‬
‫חזקיה מלך יהודה של ש מאות ככר כסף ושל שים ככר זהב‪ )15( :‬ויתן חזקיה את כל הכסף הנמצא בית יהוה |‬
‫ובא צרות בית המלך‪ )16( :‬בעת ההיא קצץ חזקיה את דלתות היכל יהוה ואת הא מנות ‪3‬אשר צפה חזקיה מלך‬
‫יהודה | ויתנם למלך אשור‪:‬‬
‫(‪ )17‬וישלח מלך אשור את תרתן ואת רב סריס ואת רב שקה מן לכיש אל המלך חזקיהו בחיל כבד ירושל ם | ויע‪3‬לו‬
‫ויב או ירושל ם ויע‪3‬לו ויב או ויעמדו בתעלת הברכה העליונה ‪3‬אשר במסלת שדה כובס‪ )18( :‬ויקראו אל המלך ויצא‬
‫‪3‬אלהם אליקים בן חלקיהו ‪3‬אשר על הבית | ושבנה הס פר ויואח בן אסף המזכיר‪ )19( :‬וי אמר ‪3‬אלהם רב שקה אמרו‬
‫נא אל חזקיהו | כ ה אמר המלך הגדול מלך אשור מה הבטחון הזה ‪3‬אשר בטחת‪ )20( :‬אמרת אך דבר שפתים עצה‬
‫וגבורה למלחמה | עתה על מי בטחת כי מרדת בי‪ )21( :‬עתה הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה על מצרים‬
‫‪3‬אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה | כן פרע ה מלך מצרים לכל הב טחים עליו‪ )22( :‬וכי ת אמרון אלי אל יהוה‬
‫"אל הינו בטחנו | ‪3‬הלוא הוא ‪3‬אשר הסיר חזקיהו את במ תיו ואת מזבח תיו וי אמר ליהודה ולירושל ם לפני המזבח‬
‫הזה תשת ‪3‬חוו בירושל ם‪ )23( :‬ועתה התערב נא את ‪3‬אד ני את מלך אשור | ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת‬
‫לך ר כבים ע‪3‬ליהם‪ )24( :‬ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי ‪3‬אד ני הקטנים | ותבטח לך על מצרים לרכב ולפרשים‪( :‬‬
‫‪ )25‬עתה ‪3‬המבלע‪3‬די יהוה עליתי על המקום הזה להשחתו | יהוה אמר אלי ע‪3‬לה על הארץ הז את והשחיתה‪)26( :‬‬
‫וי אמר אליקים בן חלקיהו ושבנה ויואח אל רב שקה דבר נא אל ע‪3‬בדיך ‪3‬ארמית כי ש מעים ‪3‬אנחנו | ואל תדבר עמנו‬
‫יהודית באזני העם ‪3‬אשר על הח מה‪ )27( :‬וי אמר ‪3‬אליהם רב שקה העל ‪3‬אד ניך ואליך שלחני ‪3‬אד ני לדבר את הדברים‬
‫האלה | ‪3‬הל א על ה ‪3‬אנשים הי שבים על הח מה ל "אכ ל את חריהם [צואתם קרי] ולשתות את שיניהם [מימי רגליהם‬
‫קרי] עמכם‪ )28( :‬ויע‪3‬מ ד רב שקה ויקרא בקול גדול יהודית | וידבר וי אמר שמעו דבר המלך הגדול מלך אשור‪)29( :‬‬
‫כ ה אמר המלך אל ישיא לכם חזקיהו | כי ל א יוכל להציל אתכם מידו‪ )30( :‬ואל יבטח אתכם חזקיהו אל יהוה‬
‫לאמ ר הצל יצילנו יהוה | ול א תנתן את העיר הז את ביד מלך אשור‪ )31( :‬אל תשמעו אל חזקיהו | כי כ ה אמר מלך‬
‫אשור ע‪3‬שו אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי בורו‪ )32( :‬עד ב אי ולקחתי אתכם אל‬
‫ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש וחיו ול א ת >מתו | ואל תשמעו אל חזקיהו כי‬
‫יסית אתכם לאמ ר יהוה יצילנו‪ )33( :‬ההצל הצילו "אל הי הגוים איש את ארצו | מיד מלך אשור‪ )34( :‬איה "אל הי‬
‫‪3‬חמת וארפד איה "אל הי ספרוים הנע ועוה | כי הצילו את ש מרון מידי‪ )35( :‬מי בכל "אל הי ה ‪3‬ארצות ‪3‬אשר הצילו את‬
‫ארצם מידי | כי יציל יהוה את ירושל ם מידי‪ )36( :‬וה "חרישו העם ול א ענו א תו דבר | כי מצות המלך היא לאמ ר ל א‬
‫ת ‪3‬ענ>הו‪ )37( :‬ויב א אליקים בן חלקיה ‪3‬אשר על הבית ושבנא הס פר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים‬
‫| ויגדו לו דברי רב שקה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי כשמ ע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו | ויתכס בשק ויב א בית יהוה‪ )2( :‬וישלח את אליקים ‪3‬אשר על הבית‬
‫ושבנא הס פר ואת זקני הכ ‪3‬הנים מתכסים בשקים | אל ישעיהו הנביא בן אמוץ‪ )3( :‬וי אמרו אליו כ ה אמר חזקיהו‬
‫יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה | כי באו בנים עד משבר וכ ח אין ללדה‪ )4( :‬אולי ישמע יהוה "אל היך את כל‬
‫דברי רב שקה ‪3‬אשר שלחו מלך אשור ‪3‬אד ניו לחרף "אל הים חי והוכיח בדברים ‪3‬אשר שמע יהוה "אל היך | ונשאת‬
‫תפלה בעד השארית הנמצאה‪ )5( :‬ויב או עבדי המלך חזקיהו אל ישעיהו‪ )6( :‬וי אמר להם ישעיהו כ ה ת אמרון אל‬
‫‪3‬אד ניכם | כ ה אמר יהוה אל תירא מפני הדברים ‪3‬אשר שמעת ‪3‬אשר גדפו נע‪3‬רי מלך אשור א תי‪ )7( :‬הנני נ תן בו רוח‬
‫ושמע שמועה ושב לארצו | והפלתיו בחרב בארצו‪ )8( :‬וישב רב שקה וימצא את מלך אשור נלחם על לבנה | כי שמע‬
‫כי נסע מלכיש‪ )9( :‬וישמע אל תרהקה מלך כוש לאמ ר הנה יצא להלחם אתך | וישב וישלח מלאכים אל חזקיהו‬
‫לאמ ר‪ )10( :‬כ ה ת אמרון אל חזקיהו מלך יהודה לאמ ר אל יש ‪3‬אך "אל היך ‪3‬אשר אתה ב טח בו לאמ ר | ל א תנתן‬
‫ירושל ם ביד מלך אשור‪ )11( :‬הנה אתה שמעת את ‪3‬אשר עשו מלכי אשור לכל ה ‪3‬ארצות לה ‪3‬חרימם | ואתה תנצל‪( :‬‬
‫‪ )12‬ההצילו א תם "אל הי הגוים ‪3‬אשר ש ‪3‬חתו ‪3‬אבותי את גוזן ואת חרן | ורצף ובני עדן ‪3‬אשר בתלאשר‪ )13( :‬איו מלך‬
‫‪3‬חמת ומלך ארפד ומלך לעיר ספרוים | הנע ועוה‪ )14( :‬ויקח חזקיהו את הספרים מיד המלאכים ויקראם | ויעל בית‬
‫יהוה ויפרשהו חזקיהו לפני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )15‬ויתפלל חזקיהו לפני יהוה וי אמר יהוה "אל הי ישראל י שב הכר>בים אתה הוא ה "אל הים לבדך לכ ל ממלכות‬
‫ושמע פקח יהוה עיניך וראה | ושמע את דברי‬ ‫הארץ | אתה עשית את השמים ואת הארץ‪ )16( :‬הטה יהוה אזנך ‪3‬‬
‫סנחריב ‪3‬אשר שלחו לחרף "אל הים חי‪ )17( :‬אמנם יהוה | ה "חריבו מלכי אשור את הגוים ואת ארצם‪ )18( :‬ונתנו את‬
‫"אל היהם באש | כי ל א "אל הים המה כי אם מע‪3‬שה ידי אדם עץ ואבן ויאבדום‪ )19( :‬ועתה יהוה "אל הינו הושיענו נא‬
‫מידו | וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה יהוה "אל הים לבדך‪ )20( :‬וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמ ר | כ ה‬
‫אמר יהוה "אל הי ישראל ‪3‬אשר התפללת אלי אל סנחרב מלך אשור שמעתי‪ )21( :‬זה הדבר ‪3‬אשר דבר יהוה עליו | בזה‬
‫אחריך ר אש הניעה בת ירושל ם‪ )22( :‬את מי חרפת וגדפת ועל מי ‪3‬הרימות קול | ותשא‬ ‫לך לע‪3‬גה לך בתולת בת ציון ‪3‬‬
‫מרום עיניך על קדוש ישראל‪ )23( :‬ביד מלאכיך חרפת ‪3‬אד ני ות אמר ברכב [בר ב קרי] רכבי ‪3‬אני עליתי מרום הרים‬
‫ירכתי לבנון | ואכר ת קומת ‪3‬ארזיו מבחור בר שיו ואבואה מלון קצ ה יער כרמלו‪3 )24( :‬אני קרתי ושתיתי מים זרים |‬
‫ואחרב בכף פעמי כ ל יא רי מצור‪3 )25( :‬הל א שמעת למרחוק א תה עשיתי למימי קדם ויצרתיה | עתה ‪3‬הביאתיה‬
‫ותהי להשות גלים נצים ערים בצ>רות‪ )26( :‬וי שביהן קצרי יד חתו ויב שו | היו עשב שדה וירק דשא ‪3‬חציר גגות‬
‫ושדפה לפני קמה‪ )27( :‬ושבתך וצאתך וב ‪3‬אך ידעתי | ואת התרגזך אלי‪ )28( :‬יען התרגזך אלי וש ‪3‬אננך עלה באזני |‬
‫והשב תיך בדרך ‪3‬אשר באת בה‪ )29( :‬וזה לך האות אכול השנה ספיח ובשנה‬ ‫ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך ‪3‬‬
‫השנית סחיש | ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכלו פרים‪ )30( :‬ויספה פליטת בית יהודה הנשארה‬
‫ש רש למטה | ועשה פרי למעלה‪ )31( :‬כי מירושל ם תצא שארית ופליטה מהר ציון | קנאת יהוה [צבאות קרי ולא‬
‫(‪ )32‬לכן כ ה אמר יהוה אל מלך אשור ל א יב א אל העיר הז את ול א יורה שם חץ | ול א‬ ‫כתיב] תע‪3‬שה ז את‪:‬‬
‫יקדמנה מגן ול א ישפ ך עליה ס ללה‪ )33( :‬בדרך ‪3‬אשר יב א בה ישוב | ואל העיר הז את ל א יב א נ >אם יהוה‪)34( :‬‬
‫וגנותי אל העיר הז את להושיעה | למע‪3‬ני ולמען דוד עבדי‪ )35( :‬ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יהוה ויך במ ‪3‬חנה‬
‫וחמשה אלף | וישכימו בב קר והנה כ>לם פגרים מתים‪ )36( :‬ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור‬ ‫אשור מאה שמונים ‪3‬‬
‫| וישב בנינוה‪ )37( :‬ויהי הוא משת ‪3‬חוה בית נסר ך "אל היו ואדרמלך ושראצר [בניו קרי ולא כתיב] הכ>הו בחרב והמה‬
‫נמלטו ארץ ‪3‬אררט | וימל ך אסר חד ן בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬בימים ההם חלה חזקיהו למות | ויב א אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא וי אמר אליו כ ה אמר יהוה צו לביתך כי מת‬
‫אתה ול א תחיה‪ )2( :‬ויסב את פניו אל הקיר | ויתפלל אל יהוה לאמ ר‪ )3( :‬אנה יהוה זכר נא את ‪3‬אשר התהלכתי‬
‫(‪ )4‬ויהי ישעיהו ל א יצא העיר [חצר‬ ‫לפניך ב "אמת ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי | ויבך חזקיהו בכי גדול‪:‬‬
‫קרי] התיכ נה | ודבר יהוה היה אליו לאמ ר‪ )5( :‬שוב ואמרת אל חזקיהו נגיד עמי כ ה אמר יהוה "אל הי דוד אביך‬
‫שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך | הנני ר פא לך ביום השלישי תע‪3‬לה בית יהוה‪ )6( :‬וה ספתי על ימיך ‪3‬חמש‬
‫עשרה שנה ומכף מלך אשור אצילך ואת העיר הז את | וגנותי על העיר הז את למע‪3‬ני ולמען דוד עבדי‪ )7( :‬וי אמר‬
‫ישעיהו קחו דבלת תאנים | ויקחו וישימו על השחין ויחי‪ )8( :‬וי אמר חזקיהו אל ישעיהו מה אות כי ירפא יהוה לי |‬
‫ועליתי ביום השלישי בית יהוה‪ )9( :‬וי אמר ישעיהו זה לך האות מאת יהוה כי יע‪3‬שה יהוה את הדבר ‪3‬אשר דבר |‬
‫הלך הצל עשר מע‪3‬לות אם ישוב עשר מע‪3‬לות‪ )10( :‬וי אמר יחזקיהו נקל לצל לנטות עשר מע‪3‬לות | ל א כי ישוב הצל‬
‫‪3‬אח רנית עשר מע‪3‬לות‪ )11( :‬ויקרא ישעיהו הנביא אל יהוה | וישב את הצל במע‪3‬לות ‪3‬אשר ירדה במע‪3‬לות אחז‬
‫‪3‬אח רנית עשר מע‪3‬לות‪:‬‬
‫(‪ )12‬בעת ההיא שלח בר אדך בל ‪3‬אדן בן בל ‪3‬אדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו | כי שמע כי חלה חזקיהו‪)13( :‬‬
‫וישמע ע‪3‬ליהם חזקיהו ויראם את כל בית נכ ת ה את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים ואת שמן הטוב ואת בית כליו‬
‫ואת כל ‪3‬אשר נמצא באוצר תיו | ל א היה דבר ‪3‬אשר ל א הראם חזקיהו בביתו ובכל ממשלתו‪ )14( :‬ויב א ישעיהו‬
‫הנביא אל המלך חזקיהו | וי אמר אליו מה אמרו ה ‪3‬אנשים האלה ומאין יב או אליך וי אמר חזקיהו מארץ רחוקה‬
‫באו מבבל‪ )15( :‬וי אמר מה ראו בביתך | וי אמר חזקיהו את כל ‪3‬אשר בביתי ראו ל א היה דבר ‪3‬אשר ל א הראיתם‬
‫ואשר אצרו‬ ‫בא צר תי‪ )16( :‬וי אמר ישעיהו אל חזקיהו | שמע דבר יהוה‪ )17( :‬הנה ימים באים ונשא כל ‪3‬אשר בביתך ‪3‬‬
‫‪3‬אב תיך עד היום הזה בבלה | ל א יותר דבר אמר יהוה‪ )18( :‬ומבניך ‪3‬אשר יצאו ממך ‪3‬אשר תוליד יקח [יקחו קרי] |‬
‫והיו סריסים בהיכל מלך בבל‪ )19( :‬וי אמר חזקיהו אל ישעיהו טוב דבר יהוה ‪3‬אשר דברת | וי אמר ‪3‬הלוא אם שלום‬
‫ואשר עשה את הברכה ואת התעלה ויבא את המים העירה |‬ ‫ואמת יהיה בימי‪ )20( :‬ויתר דברי חזקיהו וכל גבורתו ‪3‬‬
‫"‬
‫‪3‬הל א הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה‪ )21( :‬וישכב חזקיהו עם ‪3‬אב תיו | וימל ך מנשה בנו תחתיו‪:‬‬
‫וחמשים וחמש שנה מלך בירושל ם | ושם אמו חפצי בה‪ )2( :‬ויעש הרע בעיני‬ ‫(‪ )1‬בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו ‪3‬‬
‫יהוה | כתוע‪3‬ב ת הגוים ‪3‬אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל‪ )3( :‬וישב ויבן את הבמות ‪3‬אשר אבד חזקיהו אביו | ויקם‬
‫מזבח ת לבעל ויעש ‪3‬אשרה כ ‪3‬אשר עשה אחאב מלך ישראל וישתחו לכל צבא השמים ויע‪3‬ב ד א תם‪ )4( :‬ובנה מזבח ת‬
‫בבית יהוה | ‪3‬אשר אמר יהוה בירושל ם אשים את שמי‪ )5( :‬ויבן מזבחות לכל צבא השמים | בשתי חצרות בית‬
‫יהוה‪ )6( :‬והע"ביר את בנו באש ועונן ונחש ועשה אוב וידע נים | הרבה לע‪3‬שות הרע בעיני יהוה להכעיס‪ )7( :‬וישם‬
‫את פסל ה ‪3‬אשרה ‪3‬אשר עשה | בבית ‪3‬אשר אמר יהוה אל דוד ואל של מ ה בנו בבית הזה ובירושל ם ‪3‬אשר בחרתי מכ ל‬
‫שבטי ישראל אשים את שמי לעולם‪ )8( :‬ול א א סיף להניד רגל ישראל מן ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר נתתי ל ‪3‬אבותם | רק אם‬
‫ישמרו לע‪3‬שות ככ ל ‪3‬אשר צויתים ולכל התורה ‪3‬אשר צוה א תם עבדי מ שה‪ )9( :‬ול א שמעו | ויתעם מנשה לע‪3‬שות את‬
‫הרע מן הגוים ‪3‬אשר השמיד יהוה מפני בני ישראל‪ )10( :‬וידבר יהוה ביד ע‪3‬בדיו הנביאים לאמ ר‪ )11( :‬יען ‪3‬אשר עשה‬
‫ויחטא גם את יהודה בגלוליו‪:‬‬‫מנשה מלך יהודה הת עבות האלה הרע מכ ל ‪3‬אשר עשו ה "אמ רי ‪3‬אשר לפניו | ‪3‬‬
‫(‪ )12‬לכן כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל הנני מביא רעה על ירושל ם ויהודה | ‪3‬אשר כל שמעיו [ש מעה קרי] תצלנה שתי‬
‫אזניו‪ )13( :‬ונטיתי על ירושל ם את קו ש מרון ואת משק לת בית אחאב | ומחיתי את ירושל ם כ ‪3‬אשר ימחה את‬
‫נחלתי ונתתים ביד א יביהם | והיו לבז ולמשסה לכל‬ ‫הצלחת מחה והפך על פניה‪ )14( :‬ונטשתי את שארית ‪3‬‬
‫א יביהם‪ )15( :‬יען ‪3‬אשר עשו את הרע בעיני ויהיו מכעסים א תי | מן היום ‪3‬אשר יצאו ‪3‬אבותם ממצרים ועד היום‬
‫הזה‪ )16( :‬וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מא ד עד ‪3‬אשר מלא את ירושל ם פה לפה | לבד מחטאתו ‪3‬אשר ה "חטיא את‬
‫יהודה לע‪3‬שות הרע בעיני יהוה‪ )17( :‬ויתר דברי מנשה וכל ‪3‬אשר עשה וחטאתו ‪3‬אשר חטא | ‪3‬הל א הם כתובים על ספר‬
‫דברי הימים למלכי יהודה‪ )18( :‬וישכב מנשה עם ‪3‬אב תיו ויקבר בגן ביתו בגן ע>זא | וימל ך אמון בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )19‬בן עשרים ושתים שנה אמון במלכו ושתים שנים מלך בירושל ם | ושם אמו מ >שלמת בת חרוץ מן יטבה‪)20( :‬‬
‫ויעש הרע בעיני יהוה | כ ‪3‬אשר עשה מנשה אביו‪ )21( :‬וילך בכל הדרך ‪3‬אשר הלך אביו | ויע‪3‬ב ד את הגל>לים ‪3‬אשר עבד‬
‫אביו וישתחו להם‪ )22( :‬ויע‪3‬ז ב את יהוה "אל הי ‪3‬אב תיו | ול א הלך בדרך יהוה‪ )23( :‬ויקשרו עבדי אמון עליו | וימיתו‬
‫את המלך בביתו‪ )24( :‬ויך עם הארץ את כל הק שרים על המלך אמון | וימליכו עם הארץ את י אשיהו בנו תחתיו‪( :‬‬
‫‪ )25‬ויתר דברי אמון ‪3‬אשר עשה | ‪3‬הל א הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה‪ )26( :‬ויקב ר א תו בקב>רתו‬
‫בגן ע>זא | וימל ך י אשיהו בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬בן שמ נה שנה י אשיהו במלכו ושל שים ואחת שנה מלך בירושל ם | ושם אמו ידידה בת ע‪3‬דיה מבצקת‪ )2( :‬ויעש‬
‫הישר בעיני יהוה | וילך בכל דרך דוד אביו ול א סר ימין ושמ אול‪:‬‬
‫(‪ )3‬ויהי בשמ נה עשרה שנה למלך י אשיהו | שלח המלך את שפן בן ‪3‬אצליהו בן מ >שלם הס פר בית יהוה לאמ ר‪)4( :‬‬
‫ע‪3‬לה אל חלקיהו הכ הן הגדול ויתם את הכסף המובא בית יהוה | ‪3‬אשר אספו ש מרי הסף מאת העם‪ )5( :‬ויתנה‬
‫[ויתנ>הו קרי] על יד ע שי המלאכה ה >מפקדים בבית [בית קרי] יהוה | ויתנו א תו לע שי המלאכה ‪3‬אשר בבית יהוה‬
‫לחזק בדק הבית‪ )6( :‬לחרשים ולב נים ולג דרים | ולקנות עצים ואבני מחצב לחזק את הבית‪ )7( :‬אך ל א יחשב‬
‫אתם הכסף הנתן על ידם | כי ב "אמונה הם ע שים‪ )8( :‬וי אמר חלקיהו הכ הן הגדול על שפן הס פר ספר התורה‬
‫מצאתי בבית יהוה | ויתן חלקיה את הספר אל שפן ויקראהו‪ )9( :‬ויב א שפן הס פר אל המלך וישב את המלך דבר |‬
‫וי אמר התיכו ע‪3‬בדיך את הכסף הנמצא בבית ויתנ>הו על יד ע שי המלאכה ה >מפקדים בית יהוה‪ )10( :‬ויגד שפן‬
‫הס פר למלך לאמ ר ספר נתן לי חלקיה הכ הן | ויקראהו שפן לפני המלך‪ )11( :‬ויהי כשמ ע המלך את דברי ספר‬
‫התורה | ויקרע את בגדיו‪ )12( :‬ויצו המלך את חלקיה הכ הן ואת ‪3‬אחיקם בן שפן ואת עכבור בן מיכיה ואת שפן‬
‫הס פר ואת ע‪3‬שיה עבד המלך לאמ ר‪ )13( :‬לכו דרשו את יהוה בע‪3‬די ובעד העם ובעד כל יהודה על דברי הספר‬
‫הנמצא הזה | כי גדולה ‪3‬חמת יהוה ‪3‬אשר היא נצתה בנו על ‪3‬אשר ל א שמעו ‪3‬אב תינו על דברי הספר הזה לע‪3‬שות ככל‬
‫ואחיקם ועכבור ושפן וע‪3‬שיה אל >חלדה הנביאה אשת של>ם בן תקוה בן‬ ‫הכתוב עלינו‪ )14( :‬וילך חלקיהו הכ הן ‪3‬‬
‫חרחס ש מר הבגדים והיא י שבת בירושל ם במשנה | וידברו אליה‪ )15( :‬ות אמר ‪3‬אליהם כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל‬
‫| אמרו לאיש ‪3‬אשר שלח אתכם אלי‪ )16( :‬כ ה אמר יהוה הנני מביא רעה אל המקום הזה ועל י שביו | את כל דברי‬
‫הספר ‪3‬אשר קרא מלך יהודה‪ )17( :‬תחת ‪3‬אשר ע‪3‬זבוני ויקטרו לאל הים ‪3‬אחרים למען הכעיסני בכ ל מע‪3‬שה ידיהם |‬
‫ונצתה ‪3‬חמתי במקום הזה ול א תכבה‪ )18( :‬ואל מלך יהודה הש לח אתכם לדר ש את יהוה כ ה ת אמרו אליו | כ ה‬
‫אמר יהוה "אל הי ישראל הדברים ‪3‬אשר שמעת‪ )19( :‬יען רך לבבך ותכנע מפני יהוה בשמע‪3‬ך ‪3‬אשר דברתי על המקום‬
‫הזה ועל י שביו להיות לשמה ולקללה ותקרע את בגדיך ותבכה לפני | וגם אנ כי שמעתי נ >אם יהוה‪ )20( :‬לכן הנני‬
‫נאספת אל קבר תיך בשלום ול א תראינה עיניך בכ ל הרעה ‪3‬אשר ‪3‬אני מביא על המקום הזה |‬ ‫א ספך על ‪3‬אב תיך ו "‬
‫וישיבו את המלך דבר‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישלח המלך | ויאספו אליו כל זקני יהודה וירושל ם‪ )2( :‬ויעל המלך בית יהוה וכל איש יהודה וכל י שבי‬
‫ירושל ם אתו והכ ‪3‬הנים והנביאים וכל העם למקט ן ועד גדול | ויקרא באזניהם את כל דברי ספר הברית הנמצא‬
‫בבית יהוה‪ )3( :‬ויע‪3‬מ ד המלך על העמוד ויכר ת את הברית לפני יהוה ללכת אחר יהוה ולשמ ר מצותיו ואת עדותיו‬
‫ואת >חק תיו בכל לב ובכל נפש להקים את דברי הברית הז את הכ >תבים על הספר הזה | ויע‪3‬מ ד כל העם בברית‪)4( :‬‬
‫ויצו המלך את חלקיהו הכ הן הגדול ואת כ ‪3‬הני המשנה ואת ש מרי הסף להוציא מהיכל יהוה את כל הכלים‬
‫הע‪3‬שוים לבעל ול ‪3‬אשרה ולכ ל צבא השמים | וישרפם מחוץ לירושל ם בשדמות קדרון ונשא את ע‪3‬פרם בית אל‪)5( :‬‬
‫והשבית את הכמרים ‪3‬אשר נתנו מלכי יהודה ויקטר בבמות בערי יהודה ומסבי ירושל ם | ואת המקטרים לבעל‬
‫לשמש ולירח ולמזלות ולכ ל צבא השמים‪ )6( :‬וי צא את ה ‪3‬אשרה מבית יהוה מחוץ לירושל ם אל נחל קדרון וישר ף‬
‫א תה בנחל קדרון וידק לעפר | וישלך את ע‪3‬פרה על קבר בני העם‪ )7( :‬וית ץ את בתי הקדשים ‪3‬אשר בבית יהוה |‬
‫‪3‬אשר הנשים א רגות שם בתים ל ‪3‬אשרה‪ )8( :‬ויבא את כל הכ ‪3‬הנים מערי יהודה ויטמא את הבמות ‪3‬אשר קטרו שמה‬
‫הושע שר העיר ‪3‬אשר על שמ אול איש בשער‬ ‫הכ ‪3‬הנים מגבע עד באר שבע | ונתץ את במות השערים ‪3‬אשר פתח שער י >‬
‫העיר‪ )9( :‬אך ל א יע‪3‬לו כ ‪3‬הני הבמות אל מזבח יהוה בירושל ם | כי אם אכלו מצות בתוך ‪3‬אחיהם‪ )10( :‬וטמא את‬
‫הת פת ‪3‬אשר בגי בני [בן קרי] הנ ם | לבלתי להע‪3‬ביר איש את בנו ואת בתו באש למ לך‪ )11( :‬וישבת את הסוסים ‪3‬אשר‬
‫נתנו מלכי יהודה לשמש מב א בית יהוה אל לשכת נתן מלך הסריס ‪3‬אשר בפרורים | ואת מרכבות השמש שרף באש‪:‬‬
‫(‪ )12‬ואת המזבחות ‪3‬אשר על הגג ע‪3‬לית אחז ‪3‬אשר עשו מלכי יהודה ואת המזבחות ‪3‬אשר עשה מנשה בשתי חצרות‬
‫בית יהוה נתץ המלך | וירץ משם והשליך את ע‪3‬פרם אל נחל קדרון‪ )13( :‬ואת הבמות ‪3‬אשר על פני ירושל ם ‪3‬אשר‬
‫מימין להר המשחית ‪3‬אשר בנה של מ ה מלך ישראל לעשת רת ש >קץ ציד נים ולכמוש ש >קץ מואב ולמלכ ם תוע‪3‬בת בני‬
‫עמון | טמא המלך‪ )14( :‬ושבר את המצבות ויכר ת את ה ‪3‬אשרים | וימלא את מקומם עצמות אדם‪ )15( :‬וגם את‬
‫המזבח ‪3‬אשר בבית אל הבמה ‪3‬אשר עשה ירבעם בן נבט ‪3‬אשר ה "חטיא את ישראל גם את המזבח ההוא ואת הבמה‬
‫נתץ | וישר ף את הבמה הדק לעפר ושרף ‪3‬אשרה‪ )16( :‬ויפן י אשיהו וירא את הקברים ‪3‬אשר שם בהר וישלח ויקח‬
‫את הע‪3‬צמות מן הקברים וישר ף על המזבח ויטמאהו | כדבר יהוה ‪3‬אשר קרא איש ה "אל הים ‪3‬אשר קרא את הדברים‬
‫האלה‪ )17( :‬וי אמר מה הציון הלז ‪3‬אשר ‪3‬אני ר אה | וי אמרו אליו אנשי העיר הקבר איש ה "אל הים ‪3‬אשר בא מיהודה‬
‫ויקרא את הדברים האלה ‪3‬אשר עשית על המזבח בית אל‪ )18( :‬וי אמר הניחו לו איש אל ינע עצמ תיו | וימלטו‬
‫עצמ תיו את עצמות הנביא ‪3‬אשר בא מש מרון‪ )19( :‬וגם את כל בתי הבמות ‪3‬אשר בערי ש מרון ‪3‬אשר עשו מלכי‬
‫ישראל להכעיס הסיר י אשיהו | ויעש להם ככל המע‪3‬שים ‪3‬אשר עשה בבית אל‪ )20( :‬ויזבח את כל כ ‪3‬הני הבמות ‪3‬אשר‬
‫שם על המזבחות וישר ף את עצמות אדם ע‪3‬ליהם | וישב ירושל ם‪ )21( :‬ויצו המלך את כל העם לאמ ר ע‪3‬שו פסח‬
‫ליהוה "אל היכם | ככתוב על ספר הברית הזה‪ )22( :‬כי ל א נע‪3‬שה כפסח הזה מימי הש פטים ‪3‬אשר שפטו את ישראל |‬
‫וכ ל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה‪ )23( :‬כי אם בשמ נה עשרה שנה למלך י אשיהו | נע‪3‬שה הפסח הזה ליהוה‬
‫בירושל ם‪ )24( :‬וגם את הא בות ואת הידע נים ואת התרפים ואת הגל>לים ואת כל הש >קצים ‪3‬אשר נראו בארץ יהודה‬
‫ובירושל ם בער י אשיהו | למען הקים את דברי התורה הכ >תבים על הספר ‪3‬אשר מצא חלקיהו הכ הן בית יהוה‪)25( :‬‬
‫אחריו ל א קם‬ ‫וכמ הו ל א היה לפניו מלך ‪3‬אשר שב אל יהוה בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מא דו ככ ל תורת מ שה | ו ‪3‬‬
‫כמ הו‪ )26( :‬אך ל א שב יהוה מ ‪3‬חרון אפו הגדול ‪3‬אשר חרה אפו ביהודה | על כל הכעסים ‪3‬אשר הכעיסו מנשה‪)27( :‬‬
‫וי אמר יהוה גם את יהודה אסיר מעל פני כ ‪3‬אשר ‪3‬הסר תי את ישראל | ומאסתי את העיר הז את ‪3‬אשר בחרתי את‬
‫ירושל ם ואת הבית ‪3‬אשר אמרתי יהיה שמי שם‪ )28( :‬ויתר דברי י אשיהו וכל ‪3‬אשר עשה | ‪3‬הל א הם כתובים על ספר‬
‫דברי הימים למלכי יהודה‪ )29( :‬בימיו עלה פרע ה נכ ה מלך מצרים על מלך אשור על נהר פרת | וילך המלך י אשיהו‬
‫לקראתו וימיתהו במגדו כרא תו א תו‪ )30( :‬וירכב>הו ע‪3‬בדיו מת ממגדו ויב >אהו ירושל ם ויקבר>הו בקב>רתו | ויקח עם‬
‫הארץ את יהואחז בן י אשיהו וימשחו א תו וימליכו א תו תחת אביו‪:‬‬
‫(‪ )31‬בן עשרים ושל ש שנה יהואחז במלכו ושל שה ‪F‬חדשים מלך בירושל ם | ושם אמו ‪3‬חמוטל בת ירמיהו מלבנה‪( :‬‬
‫‪ )32‬ויעש הרע בעיני יהוה | ככ ל ‪3‬אשר עשו ‪3‬אב תיו‪ )33( :‬ויאסרהו פרע ה נכ ה ברבלה בארץ ‪3‬חמת במלך [ממל ך קרי]‬
‫בירושל ם | ויתן ע נש על הארץ מאה ככר כסף וככר זהב‪ )34( :‬וימלך פרע ה נכ ה את אליקים בן י אשיהו תחת‬
‫י אשיהו אביו ויסב את שמו יהויקים | ואת יהואחז לקח ויב א מצרים וימת שם‪ )35( :‬והכסף והזהב נתן יהויקים‬
‫לפרע ה אך הע"ריך את הארץ לתת את הכסף על פי פרע ה | איש כערכו נגש את הכסף ואת הזהב את עם הארץ לתת‬
‫(‪ )36‬בן עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושל ם | ושם אמו זבידה‬ ‫לפרע ה נכ ה‪:‬‬
‫[זבודה קרי] בת פדיה מן רומה‪ )37( :‬ויעש הרע בעיני יהוה | ככ ל ‪3‬אשר עשו ‪3‬אב תיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬בימיו עלה נב>כדנאצר מלך בבל | ויהי לו יהויקים עבד של ש שנים וישב וימרד בו‪ )2( :‬וישלח יהוה בו את גדודי‬
‫כשדים ואת גדודי ‪3‬ארם ואת גדודי מואב ואת גדודי בני עמון וישלחם ביהודה לה ‪3‬אבידו | כדבר יהוה ‪3‬אשר דבר ביד‬
‫ע‪3‬בדיו הנביאים‪ )3( :‬אך על פי יהוה היתה ביהודה להסיר מעל פניו | בחט את מנשה ככ ל ‪3‬אשר עשה‪ )4( :‬וגם דם‬
‫הנקי ‪3‬אשר שפך וימלא את ירושל ם דם נקי | ול א אבה יהוה לסל ח‪ )5( :‬ויתר דברי יהויקים וכל ‪3‬אשר עשה | ‪3‬הל א‬
‫הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה‪ )6( :‬וישכב יהויקים עם ‪3‬אב תיו | וימל ך יהויכין בנו תחתיו‪ )7( :‬ול א‬
‫ה סיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו | כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת כ ל ‪3‬אשר היתה למלך מצרים‪:‬‬
‫(‪ )8‬בן שמ נה עשרה שנה יהויכין במלכו ושל שה ‪F‬חדשים מלך בירושל ם | ושם אמו נ >חשתא בת אלנתן מירושל ם‪)9( :‬‬
‫ויעש הרע בעיני יהוה | ככ ל ‪3‬אשר עשה אביו‪ )10( :‬בעת ההיא עלה [עלו קרי] עבדי נב>כדנאצר מלך בבל ירושל ם |‬
‫ותב א העיר במצור‪ )11( :‬ויב א נבוכדנאצר מלך בבל על העיר | וע‪3‬בדיו צרים עליה‪ )12( :‬ויצא יהויכין מלך יהודה על‬
‫מלך בבל הוא ואמו וע‪3‬בדיו ושריו וסריסיו | ויקח א תו מלך בבל בשנת שמ נה למלכו‪ )13( :‬ויוצא משם את כל‬
‫אוצרות בית יהוה ואוצרות בית המלך | ויקצץ את כל כלי הזהב ‪3‬אשר עשה של מ ה מלך ישראל בהיכל יהוה כ ‪3‬אשר‬
‫דבר יהוה‪ )14( :‬והגלה את כל ירושל ם ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרה [ע‪3‬שרת קרי] ‪3‬אלפים גולה וכל‬
‫החרש והמסגר | ל א נשאר זולת דלת עם הארץ‪ )15( :‬ויגל את יהויכין בבלה | ואת אם המלך ואת נשי המלך ואת‬
‫סריסיו ואת אולי [אילי קרי] הארץ הוליך גולה מירושל ם בבלה‪ )16( :‬ואת כל אנשי החיל שבעת ‪3‬אלפים והחרש‬
‫והמסגר אלף הכ ל גבורים ע שי מלחמה | ויביאם מלך בבל גולה בבלה‪ )17( :‬וימלך מלך בבל את מתניה ד דו תחתיו‬
‫| ויסב את שמו צדקיהו‪:‬‬
‫[חמוטל קרי] בת‬‫(‪ )18‬בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושל ם | ושם אמו חמיטל ‪3‬‬
‫ירמיהו מלבנה‪ )19( :‬ויעש הרע בעיני יהוה | ככ ל ‪3‬אשר עשה יהויקים‪ )20( :‬כי על אף יהוה היתה בירושל ם וביהודה‬
‫עד השלכו א תם מעל פניו | וימר ד צדקיהו במלך בבל‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בשנת התשיעית למלכו בח דש הע‪3‬שירי בעשור לח דש בא נב>כדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושל ם‬
‫ויחן עליה | ויבנו עליה דיק סביב‪ )2( :‬ותב א העיר במצור | עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו‪ )3( :‬בתשעה לח דש‬
‫ויחזק הרעב בעיר | ול א היה לחם לעם הארץ‪ )4( :‬ותבקע העיר וכל אנשי המלחמה הלילה דרך שער בין הח מ תים‬ ‫"‬
‫‪3‬אשר על גן המלך וכשדים על העיר סביב | וילך דרך הע‪3‬רבה‪ )5( :‬וירדפו חיל כשדים אחר המלך וישגו א תו בערבות‬
‫ירחו | וכל חילו נפ צו מעליו‪ )6( :‬ויתפשו את המלך ויע‪3‬לו א תו אל מלך בבל רבלתה | וידברו אתו משפט‪ )7( :‬ואת בני‬
‫(‪ )8‬ובח דש ה ‪3‬חמישי בשבעה‬ ‫צדקיהו ש ‪3‬חטו לעיניו | ואת עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנ >חשתים ויבאהו בבל‪:‬‬
‫לח דש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נב>כדנאצר מלך בבל | בא נבוזר ‪3‬אדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושל ם‪)9( :‬‬
‫וישר ף את בית יהוה ואת בית המלך | ואת כל בתי ירושל ם ואת כל בית גדול שרף באש‪ )10( :‬ואת חומ ת ירושל ם‬
‫סביב | נתצו כל חיל כשדים ‪3‬אשר רב טבחים‪ )11( :‬ואת יתר העם הנשארים בעיר ואת הנ פלים ‪3‬אשר נפלו על המלך‬
‫בבל ואת יתר ההמון | הגלה נבוזר ‪3‬אדן רב טבחים‪ )12( :‬ומדלת הארץ השאיר רב טבחים | לכ רמים ולי גבים‪)13( :‬‬
‫ואת עמודי הנח שת ‪3‬אשר בית יהוה ואת המכ נות ואת ים הנח שת ‪3‬אשר בבית יהוה שברו כשדים | וישאו את נ >חשתם‬
‫בבלה‪ )14( :‬ואת הסיר ת ואת היעים ואת המזמרות ואת הכפות ואת כל כלי הנח שת ‪3‬אשר ישרתו בם לקחו‪)15( :‬‬
‫ואשר כסף כסף | לקח רב טבחים‪ )16( :‬העמודים שנים הים האחד‬ ‫ואת המחתות ואת המזרקות ‪3‬אשר זהב זהב ‪3‬‬
‫והמכ נות ‪3‬אשר עשה של מ ה לבית יהוה | ל א היה משקל לנח שת כל הכלים האלה‪ )17( :‬שמ נה עשרה אמה קומת‬
‫העמוד האחד וכ תרת עליו נח שת וקומת הכ תרת של ש אמה [אמות קרי] ושבכה ורמ נים על הכ תרת סביב הכ ל‬
‫נח שת | וכאלה לעמוד השני על השבכה‪ )18( :‬ויקח רב טבחים את שריה כ הן הר אש ואת צפניהו כ הן משנה | ואת‬
‫וחמשה ‪3‬אנשים מר אי פני‬‫של שת ש מרי הסף‪ )19( :‬ומן העיר לקח סריס אחד ‪3‬אשר הוא פקיד על אנשי המלחמה ‪3‬‬
‫המלך ‪3‬אשר נמצאו בעיר ואת הס פר שר הצבא המצבא את עם הארץ | וששים איש מעם הארץ הנמצאים בעיר‪( :‬‬
‫‪ )20‬ויקח א תם נבוזר ‪3‬אדן רב טבחים | וי לך א תם על מלך בבל רבלתה‪ )21( :‬ויך א תם מלך בבל וימיתם ברבלה‬
‫בארץ ‪3‬חמת | ויגל יהודה מעל אדמתו‪ )22( :‬והעם הנשאר בארץ יהודה ‪3‬אשר השאיר נבוכדנאצר מלך בבל | ויפקד‬
‫ע‪3‬ליהם את גדליהו בן ‪3‬אחיקם בן שפן‪:‬‬
‫(‪ )23‬וישמעו כל שרי ה ‪3‬חילים המה וה ‪3‬אנשים כי הפקיד מלך בבל את גדליהו ויב או אל גדליהו המצפה | וישמעאל בן‬
‫יאזניהו בן המע‪3‬כתי המה ואנשיהם‪ )24( :‬וישבע להם גדליהו‬ ‫נתניה ויוחנן בן קרח ושריה בן תנ >חמת הנט פתי ו ‪3‬‬
‫ולאנשיהם וי אמר להם אל תיראו מעבדי הכשדים | שבו בארץ ועבדו את מלך בבל ויטב לכם‪ )25( :‬ויהי בח דש‬
‫השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן "אלישמע מזרע המלוכה וע‪3‬שרה ‪3‬אנשים אתו ויכו את גדליהו וימ ת | ואת היהודים‬
‫ואת הכשדים ‪3‬אשר היו אתו במצפה‪> )26( :‬‬
‫ויקמו כל העם מקט ן ועד גדול ושרי ה ‪3‬חילים ויב או מצרים | כי יראו‬
‫מפני כשדים‪:‬‬
‫(‪ )27‬ויהי בשל שים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה בשנים עשר ח דש בעשרים ושבעה לח דש | נשא "אויל מר דך‬
‫מלך בבל בשנת מלכו את ר אש יהויכין מלך יהודה מבית כלא‪ )28( :‬וידבר אתו ט בות | ויתן את כסאו מעל כסא‬
‫המלכים ‪3‬אשר אתו בבבל‪ )29( :‬ושנא את בגדי כלאו | ואכל לחם תמיד לפניו כל ימי חייו‪3 )30( :‬‬
‫ואר>חתו ‪3‬אר>חת‬
‫תמיד נתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו | כ ל ימי חיו‪:‬‬
‫ספר ישעיהו‬
‫‪Isaiah Chapter 1‬‬
‫(‪3 )1‬חזון ישעיהו בן אמוץ ‪3‬אשר חזה על יהודה וירושל ם | בימי ע>זיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה‪ )2( :‬שמעו‬
‫וחמור אבוס בעליו |‬‫שמים וה ‪3‬אזיני ארץ כי יהוה דבר | בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי‪ )3( :‬ידע שור ק נהו ‪3‬‬
‫ישראל ל א ידע עמי ל א התבונן‪ )4( :‬הוי גוי ח טא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים | עזבו את יהוה נ ‪3‬אצו את‬
‫קדוש ישראל נז רו אחור‪ )5( :‬על מה >תכו עוד תוסיפו סרה | כל ר אש ל ‪F‬חלי וכל לבב דוי‪ )6( :‬מכף רגל ועד ר אש אין‬
‫בו מת ם פצע וחבורה ומכה טריה | ל א ז רו ול א >חבשו ול א ר>ככה בשמן‪ )7( :‬ארצכם שממה עריכם שר>פות אש |‬
‫אדמתכם לנגדכם זרים א כלים א תה ושממה כמהפכת זרים‪ )8( :‬ונותרה בת ציון כ >סכה בכרם | כמלונה במקשה‬
‫(‪ )10‬שמעו דבר‬ ‫כעיר נצורה‪ )9( :‬לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט | כסד ם היינו לע‪3‬מ רה דמינו‪:‬‬
‫יהוה קציני סד ם | ה ‪3‬אזינו תורת "אל הינו עם ע‪3‬מ רה‪ )11( :‬למה לי ר ב זבחיכם י אמר יהוה שבעתי ע לות אילים וחלב‬
‫מריאים | ודם פרים וכבשים ועתודים ל א חפצתי‪ )12( :‬כי תב או לראות פני | מי בקש ז את מידכם רמ ס ‪3‬חצרי‪)13( :‬‬
‫ל א תוסיפו הביא מנחת שוא קט רת תועבה היא לי | ח דש ושבת קר א מקרא ל א אוכל און וע‪3‬צרה‪ )14( :‬חדשיכם‬
‫ומוע‪3‬דיכם שנאה נפשי היו עלי לט רח | נלאיתי נש א‪ )15( :‬ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה‬
‫אינני ש מע | ידיכם דמים מלאו‪ )16( :‬ר ‪3‬חצו הזכו הסירו ר ע מעלליכם מנגד עיני | חדלו הרע‪ )17( :‬למדו היטב דרשו‬
‫(‪ )18‬לכו נא ונוכחה י אמר יהוה | אם יהיו ‪3‬חטאיכם כשנים‬ ‫משפט אשרו חמוץ | שפטו יתום ריבו אלמנה‪:‬‬
‫כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו‪ )19( :‬אם ת אבו ושמעתם | טוב הארץ ת אכלו‪ )20( :‬ואם תמ ‪3‬אנו‬
‫נאמנה | מל ‪3‬אתי משפט צדק ילין בה ועתה‬ ‫(‪ )21‬איכה היתה לזונה קריה "‬ ‫ומריתם | חרב ת >אכלו כי פי יהוה דבר‪:‬‬
‫מרצחים‪ )22( :‬כספך היה לסיגים | סבאך מהול במים‪ )23( :‬שריך סוררים וחברי גנבים כ>לו א הב ש חד ור דף‬
‫שלמ נים | יתום ל א ישפ טו וריב אלמנה ל א יבוא ‪3‬אליהם‪:‬‬
‫(‪ )24‬לכן נ >אם האדון יהוה צבאות ‪3‬אביר ישראל | הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי‪ )25( :‬ואשיבה ידי עליך ואצר ף‬
‫אחרי כן יקרא לך עיר הצדק‬ ‫כב ר סיגיך | ואסירה כל בדיליך‪ )26( :‬ואשיבה ש פטיך כבראש נה וי ע‪3‬ציך כבתחלה | ‪3‬‬
‫נאמנה‪ )27( :‬ציון במשפט תפדה | ושביה בצדקה‪ )28( :‬ושבר פ שעים וחטאים יחדו | וע זבי יהוה יכלו‪)29( :‬‬ ‫קריה "‬
‫כי יב שו מאילים ‪3‬אשר ‪3‬חמדתם | ותחפרו מהגנות ‪3‬אשר בחרתם‪ )30( :‬כי תהיו כאלה נ בלת עלה | וכגנה ‪3‬אשר מים‬
‫אין לה‪ )31( :‬והיה החס ן לנע רת ופ ע‪3‬לו לניצוץ | ובע‪3‬רו שניהם יחדו ואין מכבה‪:‬‬

‫אחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בר אש‬ ‫(‪ )1‬הדבר ‪3‬אשר חזה ישעיהו בן אמוץ | על יהודה וירושל ם‪ )2( :‬והיה ב ‪3‬‬
‫נהרו אליו כל הגוים‪ )3( :‬והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונע‪3‬לה אל הר יהוה אל בית "אל הי‬‫ההרים ונשא מגבעות | ו ‪3‬‬
‫יע‪3‬ק ב וי רנו מדרכיו ונלכה בא רח תיו | כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושל ם‪ )4( :‬ושפט בין הגוים והוכיח‬
‫וחניתותיהם למזמרות ל א ישא גוי אל גוי חרב ול א ילמדו עוד מלחמה‪:‬‬ ‫לעמים רבים | וכתתו חרבותם לאתים ‪3‬‬
‫(‪ )5‬בית יע‪3‬ק ב | לכו ונלכה באור יהוה‪ )6( :‬כי נטשתה עמך בית יע‪3‬ק ב כי מלאו מקדם וע ננים כפלשתים | ובילדי‬
‫נכרים ישפיקו‪ )7( :‬ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לא צר תיו | ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכב תיו‪)8( :‬‬
‫ותמלא ארצו "אלילים | למע‪3‬שה ידיו ישת ‪3‬חוו ל ‪3‬אשר עשו אצבע תיו‪ )9( :‬וישח אדם וישפל איש | ואל תשא להם‪)10( :‬‬
‫בוא בצור והטמן בעפר | מפני פחד יהוה ומ ‪3‬הדר גא נו‪ )11( :‬עיני גבהות אדם שפל ושח רום ‪3‬אנשים | ונשגב יהוה‬
‫(‪ )12‬כי יום ליהוה צבאות על כל גאה ורם | ועל כל נשא ושפל‪ )13( :‬ועל כל ארזי הלבנון‬ ‫לבדו ביום ההוא‪:‬‬
‫הרמים והנשאים | ועל כל אלוני הבשן‪ )14( :‬ועל כל ההרים הרמים | ועל כל הגבעות הנשאות‪ )15( :‬ועל כל מגדל‬
‫גב ה | ועל כל חומה בצורה‪ )16( :‬ועל כל ‪F‬אניות תרשיש | ועל כל שכיות החמדה‪ )17( :‬ושח גבהות האדם ושפל רום‬
‫יחל ף‪ )19( :‬ובאו במערות צ>רים ובמחלות עפר | מפני‬
‫‪3‬אנשים | ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא‪ )18( :‬וה "אלילים כליל ‪3‬‬
‫פחד יהוה ומ ‪3‬הדר גאונו בקומו לע‪3‬ר ץ הארץ‪ )20( :‬ביום ההוא ישליך האדם את "אלילי כספו ואת "אלילי זהבו | ‪3‬אשר‬
‫עשו לו להשת ‪3‬חות לחפ ר פרות ולע‪3‬טלפים‪ )21( :‬לבוא בנקרות הצ>רים ובסעפי הסלעים | מפני פחד יהוה ומ ‪3‬הדר‬
‫גאונו בקומו לע‪3‬ר ץ הארץ‪ )22( :‬חדלו לכם מן האדם ‪3‬אשר נשמה באפו | כי במה נחשב הוא‪:‬‬

‫(‪ )1‬כי הנה האדון יהוה צבאות מסיר מירושל ם ומיהודה משען ומשענה | כ ל משען לחם וכ ל משען מים‪ )2( :‬גבור‬
‫וחכם ‪3‬חרשים ונבון לחש‪ )4( :‬ונתתי‬‫ואיש מלחמה | שופט ונביא וק סם וזקן‪ )3( :‬שר ‪3‬חמשים ונשוא פנים | ויועץ ‪3‬‬
‫נערים שריהם | ותע‪3‬לולים ימשלו בם‪ )5( :‬ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו | יר ‪3‬הבו הנער בזקן והנקלה בנכבד‪)6( :‬‬
‫כי יתפ ש איש באחיו בית אביו שמלה לכה קצין תהיה לנו | והמכשלה הז את תחת ידך‪ )7( :‬ישא ביום ההוא לאמ ר‬
‫ימני קצין עם‪ )8( :‬כי כשלה ירושל ם ויהודה נפל | כי לשונם‬
‫ל א אהיה ח בש ובביתי אין לחם ואין שמלה | ל א תש >‬
‫ומעלליהם אל יהוה למרות עני כבודו‪ )9( :‬הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסד ם הגידו ל א כחדו | אוי לנפשם כי‬
‫גמלו להם רעה‪ )10( :‬אמרו צדיק כי טוב | כי פרי מעלליהם י אכלו‪ )11( :‬אוי לרשע רע | כי גמול ידיו יעשה לו‪)12( :‬‬
‫(‪ )13‬נצב לריב יהוה | וע מד‬ ‫עמי נ גשיו מעולל ונשים משלו בו | עמי מאשריך מתעים ודרך א רח תיך בלעו‪:‬‬
‫לדין עמים‪ )14( :‬יהוה במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו | ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם‪ )15( :‬מלכם [מה‬
‫לכם קרי] תדכאו עמי ופני ע‪3‬ניים תטחנו | נ >אם ‪3‬אד ני יהוה צבאות‪ )16( :‬וי אמר יהוה יען כי גבהו בנות ציון‬
‫ותלכנה נטוות [נטויות קרי] גרון ומשקרות עינים | הלוך וטפ ף תלכנה וברגליהם תעכסנה‪ )17( :‬ושפח ‪3‬אד ני קדק ד‬
‫(‪ )18‬ביום ההוא יסיר ‪3‬אד ני את תפארת הע‪3‬כסים והשביסים והש ‪3‬הר נים‪)19( :‬‬ ‫בנות ציון | ויהוה פתהן יערה‪:‬‬
‫הנטיפות והשירות והרעלות‪ )20( :‬הפארים והצעדות והק >שרים ובתי הנפש והלחשים‪ )21( :‬הטבעות ונזמי האף‪( :‬‬
‫‪ )22‬המ ‪3‬חלצות והמע‪3‬טפות והמטפחות וה ‪3‬חריטים‪ )23( :‬והגלי נים והסדינים והצניפות והרדידים‪ )24( :‬והיה תחת‬
‫ב שם מק יהיה ותחת ‪3‬חגורה נקפה ותחת מע‪3‬שה מקשה קרחה ותחת פתיגיל מ ‪3‬חג רת שק | כי תחת י פי‪ )25( :‬מתיך‬
‫בחרב יפ לו | וגבורתך במלחמה‪ )26( :‬ואנו ואבלו פתחיה | ונקתה לארץ תשב‪:‬‬
‫(‪ )1‬וה "חזיקו שבע נשים באיש אחד ביום ההוא לאמ ר לחמנו נ אכל ושמלתנו נלבש | רק יקרא שמך עלינו "אס ף‬
‫(‪ )2‬ביום ההוא יהיה צמח יהוה לצבי ולכבוד | ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישראל‪)3( :‬‬ ‫חרפתנו‪:‬‬
‫והיה הנשאר בציון והנותר בירושל ם קדוש יאמר לו | כל הכתוב לחיים בירושל ם‪ )4( :‬אם רחץ ‪3‬אד ני את צ את בנות‬
‫ציון ואת דמי ירושל ם ידיח מקרבה | ברוח משפט וברוח בער‪ )5( :‬וברא יהוה על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן‬
‫יומם ועשן ונ גה אש להבה לילה | כי על כל כבוד >חפה‪ )6( :‬ו >סכה תהיה לצל יומם מח רב | ולמחסה ולמסתור מזרם‬
‫וממטר‪:‬‬
‫(‪ )1‬אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו | כרם היה לידידי בקרן בן שמן‪ )2( :‬ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו ש רק ויבן‬
‫מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו | ויקו לע‪3‬שות ע‪3‬נבים ויעש ב >אשים‪ )3( :‬ועתה יושב ירושל ם ואיש יהודה | שפטו נא ביני‬
‫ובין כרמי‪ )4( :‬מה לע‪3‬שות עוד לכרמי ול א עשיתי בו | מדוע קויתי לע‪3‬שות ע‪3‬נבים ויעש ב >אשים‪ )5( :‬ועתה אודיעה נא‬
‫ואשיתהו בתה ל א יזמר‬ ‫אתכם את ‪3‬אשר ‪3‬אני ע שה לכרמי | הסר משוכתו והיה לבער פר ץ גדרו והיה למרמס‪3 )6( :‬‬
‫ול א יעדר ועלה שמיר ושית | ועל העבים ‪3‬אצוה מהמטיר עליו מטר‪ )7( :‬כי כרם יהוה צבאות בית ישראל ואיש‬
‫יהודה נטע שע‪3‬שועיו | ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה‪ )8( :‬הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו |‬
‫עד אפס מקום והושבתם לבדכם בקרב הארץ‪ )9( :‬באזני יהוה צבאות | אם ל א בתים רבים לשמה יהיו גד לים‬
‫וטובים מאין יושב‪ )10( :‬כי ע‪3‬שרת צמדי כרם יע‪3‬שו בת אחת | וזרע ח מר יע‪3‬שה איפה‪:‬‬
‫אחרי בנשף יין ידליקם‪ )12( :‬והיה כנור ונבל ת ף וחליל ויין משתיהם | ואת‬ ‫(‪ )11‬הוי משכימי בב קר שכר ירד פו | מ ‪3‬‬
‫והמונו צחה צמא‪)14( :‬‬ ‫פ על יהוה ל א יביטו ומע‪3‬שה ידיו ל א ראו‪ )13( :‬לכן גלה עמי מבלי דעת | וכבודו מתי רעב ‪3‬‬
‫והמונה ושאונה ועלז בה‪ )15( :‬וישח אדם וישפל איש |‬ ‫לכן הרחיבה שאול נפשה ופע‪3‬רה פיה לבלי ח ק | וירד ‪3‬הדרה ‪3‬‬
‫ועיני גב הים תשפלנה‪ )16( :‬ויגבה יהוה צבאות במשפט | והאל הקדוש נקדש בצדקה‪ )17( :‬ורעו כבשים כדברם |‬
‫וחרבות מחים גרים י אכלו‪ )18( :‬הוי מ שכי העון בחבלי השוא | וכע‪3‬בות הע‪3‬גלה חטאה‪ )19( :‬הא מרים ימהר יחישה‬
‫(‪ )20‬הוי הא מרים לרע טוב ולטוב רע | שמים‬ ‫מע‪3‬שהו למען נראה | ותקרב ותבואה ע‪3‬צת קדוש ישראל ונדעה‪:‬‬
‫(‪ )21‬הוי ‪3‬חכמים בעיניהם | ונגד פניהם נב נים‪ )22( :‬הוי‬ ‫ח שך לאור ואור לח שך שמים מר למתוק ומתוק למר‪:‬‬
‫גבורים לשתות יין | ואנשי חיל למס ך שכר‪ )23( :‬מצדיקי רשע עקב ש חד | וצדקת צדיקים יסירו ממנו‪ )24( :‬לכן‬
‫וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יע‪3‬לה | כי מ ‪3‬אסו את תורת יהוה צבאות ואת‬ ‫כ "אכ ל קש לשון אש ‪3‬‬
‫אמרת קדוש ישראל נאצו‪ )25( :‬על כן חרה אף יהוה בעמו ויט ידו עליו ויכהו וירגזו ההרים ותהי נבלתם כסוחה‬
‫בקרב חוצות | בכל ז את ל א שב אפו ועוד ידו נטויה‪ )26( :‬ונשא נס לגוים מרחוק ושרק לו מקצה הארץ | והנה‬
‫מהרה קל יבוא‪ )27( :‬אין עיף ואין כושל בו ל א ינום ול א יישן | ול א נפתח אזור ‪3‬חלציו ול א נתק שרוך נעליו‪)28( :‬‬
‫‪3‬אשר חציו שנונים וכל קשת תיו דר>כות | פרסות סוסיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה‪ )29( :‬שאגה לו כלביא | ושאג‬
‫נהמת ים | ונבט לארץ‬‫[ישאג קרי] ככפירים וינה ם וי אחז טרף ויפליט ואין מציל‪ )30( :‬וינה ם עליו ביום ההוא כ ‪3‬‬
‫והנה ח שך צר ואור חשך בע‪3‬ריפיה‪:‬‬
‫(‪ )1‬בשנת מות המלך ע>זיהו ואראה את ‪3‬אד ני י שב על כסא רם ונשא | ושוליו מלאים את ההיכל‪ )2( :‬שרפים ע מדים‬
‫ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד | בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף‪ )3( :‬וקרא זה אל זה‬
‫ואמר קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות | מל א כל הארץ כבודו‪ )4( :‬וינ>עו אמות הספים מקול הקורא | והבית ימלא‬
‫עשן‪ )5( :‬וא מר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנ כי ובתוך עם טמא שפתים אנ כי יושב | כי את המלך יהוה‬
‫צבאות ראו עיני‪ )6( :‬ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה | במלקחים לקח מעל המזבח‪ )7( :‬ויגע על פי וי אמר‬
‫הנה נגע זה על שפתיך | וסר ע‪3‬ונך וחטאתך תכ>פר‪ )8( :‬ואשמע את קול ‪3‬אד ני א מר את מי אשלח ומי ילך לנו | וא מר‬
‫הנני שלחני‪ )9( :‬וי אמר לך ואמרת לעם הזה | שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו‪ )10( :‬השמן לב העם הזה‬
‫ואזניו הכבד ועיניו השע | פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו‪ )11( :‬וא מר עד מתי ‪3‬אד ני | וי אמר‬
‫עד ‪3‬אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם וה ‪3‬אדמה תשאה שממה‪ )12( :‬ורחק יהוה את האדם | ורבה‬
‫הע‪3‬זובה בקרב הארץ‪ )13( :‬ועוד בה ע‪3‬שריה ושבה והיתה לבער | כאלה וכאלון ‪3‬אשר בשלכת מצבת בם זרע ק דש‬
‫מצבתה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בימי אחז בן יותם בן ע>זיהו מלך יהודה עלה רצין מלך ‪3‬ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל ירושל ם‬
‫למלחמה עליה | ול א יכ ל להלחם עליה‪ )2( :‬וי>גד לבית דוד לאמ ר נחה ‪3‬ארם על אפרים | וינע לבבו ולבב עמו כנוע‬
‫ע‪3‬צי יער מפני רוח‪ )3( :‬וי אמר יהוה אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך | אל קצה תעלת הברכה‬
‫העליונה אל מסלת שדה כובס‪ )4( :‬ואמרת אליו השמר והשקט אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים‬
‫וארם ובן רמליהו‪ )5( :‬יען כי יעץ עליך ‪3‬ארם רעה | אפרים ובן רמליהו לאמ ר‪)6( :‬‬ ‫הע‪3‬שנים האלה | ב ‪F‬חרי אף רצין ‪3‬‬
‫(‪ )7‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | ל א תקום‬ ‫נע‪3‬לה ביהודה ונקיצנה ונבקענה אלינו | ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל‪:‬‬
‫ול א תהיה‪ )8( :‬כי ר אש ‪3‬ארם דמשק ור אש דמשק רצין | ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם‪ )9( :‬ור אש‬
‫(‪ )10‬ויוסף יהוה דבר אל אחז לאמ ר‪:‬‬ ‫אפרים ש מרון ור אש ש מרון בן רמליהו | אם ל א ת ‪3‬אמינו כי ל א תאמנו‪:‬‬
‫(‪ )11‬שאל לך אות מעם יהוה "אל היך | העמק שאלה או הגבה למעלה‪ )12( :‬וי אמר אחז | ל א אשאל ול א ‪3‬אנסה את‬
‫יהוה‪ )13( :‬וי אמר שמעו נא בית דוד | המעט מכם הלאות ‪3‬אנשים כי תלאו גם את "אל הי‪ )14( :‬לכן יתן ‪3‬אד ני הוא‬
‫לכם אות | הנה העלמה הרה וי לדת בן וקראת שמו עמנו אל‪ )15( :‬חמאה ודבש י אכל | לדעתו מאוס ברע ובחור‬
‫בטוב‪ )16( :‬כי בטרם ידע הנער מא ס ברע ובח ר בטוב | תעזב ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר אתה קץ מפני שני מלכיה‪ )17( :‬יביא‬
‫יהוה עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים ‪3‬אשר ל א באו למיום סור אפרים מעל יהודה | את מלך אשור‪:‬‬
‫(‪ )18‬והיה ביום ההוא ישר ק יהוה לזבוב ‪3‬אשר בקצה יא רי מצרים | ולדבורה ‪3‬אשר בארץ אשור‪ )19( :‬ובאו ונחו כ>לם‬
‫נהל לים‪ )20( :‬ביום ההוא יגלח ‪3‬אד ני בתער השכירה‬ ‫נחלי הבתות ובנקיקי הסלעים | ובכ ל הנע‪3‬צוצים ובכ ל ה ‪3‬‬ ‫ב ‪3‬‬
‫(‪ )21‬והיה ביום ההוא | יחיה איש‬ ‫בעברי נהר במלך אשור את הר אש ושער הרגלים | וגם את הזקן תספה‪:‬‬
‫עגלת בקר ושתי צ אן‪ )22( :‬והיה מר ב ע‪3‬שות חלב י אכל חמאה | כי חמאה ודבש י אכל כל הנותר בקרב הארץ‪)23( :‬‬
‫והיה ביום ההוא יהיה כל מקום ‪3‬אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף | לשמיר ולשית יהיה‪ )24( :‬בחצים ובקשת‬
‫יבוא שמה | כי שמיר ושית תהיה כל הארץ‪ )25( :‬וכ ל ההרים ‪3‬אשר במעדר יעדרון ל א תבוא שמה יראת שמיר ושית‬
‫| והיה למשלח שור ולמרמס שה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי אמר יהוה אלי קח לך גליון גדול | וכת ב עליו בחרט "אנוש למהר שלל חש בז‪ )2( :‬ואעידה לי עדים "‬
‫נאמנים |‬
‫את אוריה הכ הן ואת זכריהו בן יברכיהו‪ )3( :‬ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן | וי אמר יהוה אלי קרא שמו מהר‬
‫(‪)5‬‬ ‫שלל חש בז‪ )4( :‬כי בטרם ידע הנער קר א אבי ואמי | ישא את חיל דמשק ואת שלל ש מרון לפני מלך אשור‪:‬‬
‫וי סף יהוה דבר אלי עוד לאמ ר‪ )6( :‬יען כי מאס העם הזה את מי השל ח הה לכים לאט | ומשוש את רצין ובן‬
‫רמליהו‪ )7( :‬ולכן הנה ‪3‬אד ני מע‪3‬לה ע‪3‬ליהם את מי הנהר הע‪3‬צומים והרבים את מלך אשור ואת כל כבודו | ועלה על‬
‫כל ‪3‬אפיקיו והלך על כל גדותיו‪ )8( :‬וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע | והיה >מטות כנפיו מל א ר חב ארצך עמנו‬
‫(‪ )9‬ר עו עמים וח תו וה ‪3‬אזינו כ ל מרחקי ארץ | התאזרו וח תו התאזרו וח תו‪ )10( :‬ע>צו עצה ו >תפר | דברו דבר‬ ‫אל‪:‬‬
‫ול א יקום כי עמנו אל‪ )11( :‬כי כ ה אמר יהוה אלי כחזקת היד | ויסרני מלכת בדרך העם הזה לאמ ר‪ )12( :‬ל א‬
‫ת אמרון קשר לכ ל ‪3‬אשר י אמר העם הזה קשר | ואת מוראו ל א תיראו ול א תע‪3‬ריצו‪ )13( :‬את יהוה צבאות א תו‬
‫תקדישו | והוא מור ‪3‬אכם והוא מע‪3‬רצכם‪ )14( :‬והיה למקדש | ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח‬
‫ולמוקש ליושב ירושל ם‪ )15( :‬וכשלו בם רבים | ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו‪ )16( :‬צור תעודה | ‪3‬חתום תורה‬
‫בל >מדי‪ )17( :‬וחכיתי ליהוה המסתיר פניו מבית יע‪3‬ק ב | וקויתי לו‪ )18( :‬הנה אנ כי והילדים ‪3‬אשר נתן לי יהוה‬
‫(‪ )19‬וכי י אמרו ‪3‬אליכם דרשו אל הא בות ואל‬ ‫לא תות ולמופתים בישראל | מעם יהוה צבאות הש כן בהר ציון‪:‬‬
‫הידע נים המצפצפים והמהגים | ‪3‬הלוא עם אל "אל היו ידר ש בעד החיים אל המתים‪ )20( :‬לתורה ולתעודה | אם ל א‬
‫י אמרו כדבר הזה ‪3‬אשר אין לו שחר‪ )21( :‬ועבר בה נקשה ורעב | והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאל היו ופנה‬
‫ואפלה מנ>דח‪ )23( :‬כי ל א מועף ל ‪3‬אשר מוצק לה כעת‬ ‫וחשכה מעוף צוקה ‪3‬‬ ‫למעלה‪ )22( :‬ואל ארץ יביט | והנה צרה ‪3‬‬
‫אחרון הכביד | דרך הים עבר הירדן גליל הגוים‪:‬‬ ‫הראשון הקל ארצה זב>לון וארצה נפתלי וה ‪3‬‬
‫(‪ )1‬העם הה לכים בח שך ראו אור גדול | י שבי בארץ צלמות אור נגה ע‪3‬ליהם‪ )2( :‬הרבית הגוי לא [לו קרי] הגדלת‬
‫השמחה | שמחו לפניך כשמחת בקציר כ ‪3‬אשר יגילו בחלקם שלל‪ )3( :‬כי את ע ל >סב‪F‬לו ואת מטה שכמו שבט הנ גש בו‬
‫| החת ת כיום מדין‪ )4( :‬כי כל סאון ס אן ברעש ושמלה מגוללה בדמים | והיתה לשרפה מ ‪3‬אכ לת אש‪ )5( :‬כי ילד י>לד‬
‫לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו | ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור ‪3‬אביעד שר שלום‪ )6( :‬לםרבה [למרבה קרי]‬
‫המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין א תה ולסע‪3‬דה במשפט ובצדקה | מעתה ועד עולם קנאת‬
‫(‪ )7‬דבר שלח ‪3‬אד ני ביע‪3‬ק ב | ונפל בישראל‪ )8( :‬וידעו העם כ>לו אפרים ויושב‬ ‫יהוה צבאות תע‪3‬שה ז את‪:‬‬
‫נחליף‪ )10( :‬וישגב יהוה את‬ ‫וארזים ‪3‬‬‫גאוה ובג דל לבב לאמ ר‪ )9( :‬לבנים נפלו וגזית נבנה | שקמים ג>דעו ‪3‬‬
‫ש מרון | ב ‪3‬‬
‫צרי רצין עליו | ואת א יביו יסכסך‪3 )11( :‬ארם מקדם ופלשתים מאחור וי אכלו את ישראל בכל פה | בכל ז את ל א‬
‫שב אפו ועוד ידו נטויה‪ )12( :‬והעם ל א שב עד המכהו | ואת יהוה צבאות ל א דרשו‪ )13( :‬ויכרת יהוה מישראל‬
‫ר אש וזנב כפה ואגמון יום אחד‪ )14( :‬זקן ונשוא פנים הוא הר אש | ונביא מורה שקר הוא הזנב‪ )15( :‬ויהיו מאשרי‬
‫העם הזה מתעים | ומ >אשריו מב>לעים‪ )16( :‬על כן על בחוריו ל א ישמח ‪3‬אד ני ואת ית מיו ואת אלמנ תיו ל א ירחם כי‬
‫כ>לו חנף ומרע וכל פה ד בר נבלה | בכל ז את ל א שב אפו ועוד ידו נטויה‪ )17( :‬כי בע‪3‬רה כאש רשעה שמיר ושית‬
‫ת אכל | ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן‪ )18( :‬בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ | ויהי העם כמ ‪3‬אכ לת אש איש‬
‫אל אחיו ל א יחמ לו‪ )19( :‬ויגז ר על ימין ורעב וי אכל על שמ אול ול א שבעו | איש בשר זר עו י אכלו‪ )20( :‬מנשה את‬
‫אפרים ואפרים את מנשה יחדו המה על יהודה | בכל ז את ל א שב אפו ועוד ידו נטויה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הוי הח קקים חקקי און | ומכתבים עמל כתבו‪ )2( :‬להטות מדין דלים ולגז ל משפט ע‪3‬ניי עמי | להיות אלמנות‬
‫שללם ואת יתומים יב זו‪ )3( :‬ומה תע‪3‬שו ליום פ >קדה ולשואה ממרחק תבוא | על מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו‬
‫כבודכם‪ )4( :‬בלתי כרע תחת אסיר ותחת ‪3‬הרוגים יפ לו | בכל ז את ל א שב אפו ועוד ידו נטויה‪ )5( :‬הוי אשור שבט‬
‫אפי | ומטה הוא בידם זעמי‪ )6( :‬בגוי חנף ‪3‬אשלחנו ועל עם עברתי ‪3‬אצונו | לשל ל שלל ולב ז בז ולשימו [ולשומו קרי]‬
‫מרמס כח מר חוצות‪ )7( :‬והוא ל א כן ידמה ולבבו ל א כן יחש ב | כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים ל א מעט‪ )8( :‬כי‬
‫י אמר | ‪3‬הל א שרי יחדו מלכים‪3 )9( :‬הל א ככרכמיש כלנו | אם ל א כארפד ‪3‬חמת אם ל א כדמשק ש מרון‪ )10( :‬כ ‪3‬אשר‬
‫מצאה ידי לממלכ ת ה "אליל | ופסיליהם מירושל ם ומש מרון‪3 )11( :‬הל א כ ‪3‬אשר עשיתי לש מרון ול "אליליה | כן אע"שה‬
‫(‪ )12‬והיה כי יבצע ‪3‬אד ני את כל מע‪3‬שהו בהר ציון ובירושל ם | אפק ד על פרי ג דל לבב מלך‬ ‫לירושל ם ולע‪3‬צביה‪:‬‬
‫אשור ועל תפארת רום עיניו‪ )13( :‬כי אמר בכ ח ידי עשיתי ובחכמתי כי נב>נותי | ואסיר גבול ת עמים ועתידתיהם‬
‫[וע‪3‬תודותיהם קרי] שושתי ואוריד כאביר יושבים‪ )14( :‬ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכ "אס ף ביצים ‪3‬עז>בות כל‬
‫הארץ ‪3‬אני אספתי | ול א היה נ דד כנף ופ צה פה ומצפצף‪3 )15( :‬היתפאר הגרזן על הח צב בו | אם יתגדל המשור על‬
‫מניפו כהניף שבט ואת מרימיו כהרים מטה ל א עץ‪ )16( :‬לכן ישלח האדון יהוה צבאות במשמניו רזון | ותחת כב דו‬
‫יקד יק ד כיקוד אש‪ )17( :‬והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה | ובע‪3‬רה ואכלה שיתו ושמירו ביום אחד‪)18( :‬‬
‫וכבוד יערו וכרמלו מנפש ועד בשר יכלה | והיה כמס ס נ סס‪ )19( :‬ושאר עץ יערו מספר יהיו | ונער יכתבם‪:‬‬
‫(‪ )20‬והיה ביום ההוא ל א יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית יע‪3‬ק ב להשען על מכהו | ונשען על יהוה קדוש ישראל‬
‫ב "אמת‪ )21( :‬שאר ישוב שאר יע‪3‬ק ב | אל אל גבור‪ )22( :‬כי אם יהיה עמך ישראל כחול הים שאר ישוב בו | כליון‬
‫נחרצה | ‪3‬אד ני יהוה צבאות ע שה בקרב כל הארץ‪ )24( :‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה‬ ‫חרוץ שוטף צדקה‪ )23( :‬כי כלה ו "‬
‫צבאות אל תירא עמי י שב ציון מאשור | בשבט יככה ומטהו ישא עליך בדרך מצרים‪ )25( :‬כי עוד מעט מזער | וכלה‬
‫זעם ואפי על תבליתם‪ )26( :‬ועורר עליו יהוה צבאות שוט כמכת מדין בצור עורב | ומטהו על הים ונשאו בדרך‬
‫מצרים‪ )27( :‬והיה ביום ההוא יסור >סב‪F‬לו מעל שכמך וע>לו מעל צוארך | ו >חבל ע ל מפני שמן‪ )28( :‬בא על עית עבר‬
‫במגרון | למכמש יפקיד כליו‪ )29( :‬עברו מעברה גבע מלון לנו | חרדה הרמה גבעת שאול נסה‪ )30( :‬צ ‪3‬הלי קולך בת‬
‫גלים | הקשיבי לישה ע‪3‬ניה ע‪3‬נתות‪ )31( :‬נדדה מדמנה | י שבי הגבים העיזו‪ )32( :‬עוד היום בנ ב לע‪3‬מ ד | ינ פף ידו הר‬
‫(‪ )33‬הנה האדון יהוה צבאות מסעף פ>ארה במע‪3‬רצה | ורמי הקומה‬ ‫בית [בת קרי] ציון גבעת ירושל ם‪:‬‬
‫גדועים והגב הים ישפלו‪ )34( :‬ונקף סבכי היער בברזל | והלבנון באדיר יפול‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויצא ח טר מגזע ישי | ונצר משרשיו יפרה‪ )2( :‬ונחה עליו רוח יהוה | רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת‬
‫והריחו ביראת יהוה | ול א למראה עיניו ישפוט ול א למשמע אזניו יוכיח‪ )4( :‬ושפט בצדק דלים‬ ‫ויראת יהוה‪3 )3( :‬‬
‫והוכיח במישור לענוי ארץ | והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע‪ )5( :‬והיה צדק אזור מתניו | וה "אמונה‬
‫אזור ‪3‬חלציו‪ )6( :‬וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ | ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קט ן נ הג בם‪ )7( :‬ופרה וד ב‬
‫תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן | ואריה כבקר י אכל תבן‪ )8( :‬ושע‪3‬שע יונק על >חר פתן | ועל מאורת צפעוני גמול ידו‬
‫הדה‪ )9( :‬ל א ירעו ול א ישחיתו בכל הר קדשי | כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים‪:‬‬
‫(‪ )10‬והיה ביום ההוא ש רש ישי ‪3‬אשר ע מד לנס עמים אליו גוים ידר שו | והיתה מנ>חתו כבוד‪:‬‬
‫(‪ )11‬והיה ביום ההוא יוסיף ‪3‬אד ני שנית ידו לקנות את שאר עמו | ‪3‬אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש‬
‫ומעילם ומשנער ומ ‪3‬חמת ומאיי הים‪ )12( :‬ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל | ונפ>צות יהודה יקבץ מארבע כנפות‬
‫הארץ‪ )13( :‬וסרה קנאת אפרים וצ ררי יהודה יכרתו | אפרים ל א יקנא את יהודה ויהודה ל א יצ ר את אפרים‪)14( :‬‬
‫ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יב זו את בני קדם | "אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם‪ )15( :‬וה "חרים‬
‫יהוה את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו | והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים‪ )16( :‬והיתה מסלה‬
‫לשאר עמו ‪3‬אשר ישאר מאשור | כ ‪3‬אשר היתה לישראל ביום ע‪3‬ל תו מארץ מצרים‪:‬‬
‫נחמני‪ )2( :‬הנה אל ישועתי אבטח ול א אפחד | כי עזי‬

‫(‪ )1‬ואמרת ביום ההוא אודך יהוה כי אנפת בי | יש ב אפך ות ‪3‬‬
‫ואמרתם ביום ההוא הודו ליהוה‬ ‫וזמרת יה יהוה ויהי לי לישועה‪ )3( :‬ושאבתם מים בששון | ממעיני הישועה‪3 )4( :‬‬
‫קראו בשמו הודיעו בעמים ע‪3‬ליל תיו | הזכירו כי נשגב שמו‪ )5( :‬זמרו יהוה כי גאות עשה | מידעת [מודעת קרי] ז את‬
‫בכל הארץ‪ )6( :‬צ ‪3‬הלי ור ני יושבת ציון | כי גדול בקרבך קדוש ישראל‪:‬‬
‫(‪ )1‬משא בבל | ‪3‬אשר חזה ישעיהו בן אמוץ‪ )2( :‬על הר נשפה שאו נס הרימו קול להם | הניפו יד ויב או פתחי נדיבים‪:‬‬
‫גאותי‪ )4( :‬קול המון בהרים דמות עם רב | קול שאון ממלכות‬ ‫(‪3 )3‬אני צויתי למ >קדשי | גם קראתי גבורי לאפי עליזי ‪3‬‬
‫נאספים יהוה צבאות מפקד צבא מלחמה‪ )5( :‬באים מארץ מרחק מקצה השמים | יהוה וכלי זעמו לחבל כל‬ ‫גוים "‬
‫הארץ‪ )6( :‬הילילו כי קרוב יום יהוה | כש ד משדי יבוא‪ )7( :‬על כן כל ידים תרפינה | וכל לבב "אנוש ימס‪ )8( :‬ונבהלו‬
‫וחבלים י אחזון כיולדה יחילון | איש אל רעהו יתמהו פני להבים פניהם‪ )9( :‬הנה יום יהוה בא אכזרי ועברה‬ ‫צירים ‪3‬‬
‫וחרון אף | לשום הארץ לשמה וחטאיה ישמיד ממנה‪ )10( :‬כי כוכבי השמים וכסיליהם ל א יהלו אורם | חשך‬ ‫‪3‬‬
‫גאות עריצים‬‫השמש בצאתו וירח ל א יגיה אורו‪ )11( :‬ופקדתי על תבל רעה ועל רשעים ע‪3‬ונם | והשבתי גאון זדים ו ‪3‬‬
‫אשפיל‪ )12( :‬אוקיר "אנוש מפז | ואדם מכתם אופיר‪ )13( :‬על כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה | בעברת יהוה‬
‫צבאות וביום ‪3‬חרון אפו‪ )14( :‬והיה כצבי >מדח וכצ אן ואין מקבץ | איש אל עמו יפנו ואיש אל ארצו ינוסו‪ )15( :‬כל‬
‫הנמצא ידקר | וכל הנספה יפול בחרב‪ )16( :‬וע לליהם יר>טשו לעיניהם | ישסו בתיהם ונשיהם תשגלנה [תשכבנה‬
‫קרי]‪ )17( :‬הנני מעיר ע‪3‬ליהם את מדי | ‪3‬אשר כסף ל א יחש בו וזהב ל א יחפצו בו‪ )18( :‬וקשתות נערים תרטשנה |‬
‫ופרי בטן ל א ירחמו על בנים ל א תחוס עינם‪ )19( :‬והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים | כמהפכת "אל הים‬
‫את סד ם ואת ע‪3‬מ רה‪ )20( :‬ל א תשב לנצח ול א תשכ ן עד דור ודור | ול א יהל שם ע‪3‬רבי ור עים ל א ירבצו שם‪)21( :‬‬
‫ורבצו שם ציים ומלאו בתיהם א חים | ושכנו שם בנות יע‪3‬נה ושעירים ירקדו שם‪ )22( :‬וענה איים באלמנותיו ותנים‬
‫בהיכלי ע נג | וקרוב לבוא עתה וימיה ל א ימשכו‪:‬‬

‫(‪ )1‬כי ירחם יהוה את יע‪3‬ק ב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם | ונלוה הגר ע‪3‬ליהם ונספחו על בית יע‪3‬ק ב‪)2( :‬‬
‫נחלום בית ישראל על אדמת יהוה לע‪3‬בדים ולשפחות | והיו ש בים לש ביהם‬ ‫והביאום אל מקומם והת ‪3‬‬ ‫ולקחום עמים "‬
‫ורדו בנ גשיהם‪ )3( :‬והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך | ומן הע‪3‬ב דה הקשה ‪3‬אשר ע>בד בך‪ )4( :‬ונשאת המשל‬
‫הזה על מלך בבל ואמרת | איך שבת נ גש שבתה מדהבה‪ )5( :‬שבר יהוה מטה רשעים | שבט מ שלים‪ )6( :‬מכה עמים‬
‫בעברה מכת בלתי סרה | ר דה באף גוים >מרדף בלי חשך‪ )7( :‬נחה שקטה כל הארץ | פצחו רנה‪ )8( :‬גם ברושים‬
‫שמחו לך ארזי לבנון | מאז שכבת ל א יע‪3‬לה הכ רת עלינו‪ )9( :‬שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך | עורר לך רפאים‬
‫כל עתודי ארץ הקים מכסאותם כ ל מלכי גוים‪ )10( :‬כ>לם יע‪3‬נו וי אמרו אליך | גם אתה >חלית כמונו אלינו נמשלת‪( :‬‬
‫‪ )11‬הורד שאול גאונך המית נבליך | תחתיך י>צע רמה ומכסיך תולעה‪ )12( :‬איך נפלת משמים הילל בן שחר | נגדעת‬
‫לארץ חולש על גוים‪ )13( :‬ואתה אמרת בלבבך השמים אע"לה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי | ואשב בהר מועד‬
‫בירכתי צפון‪ )14( :‬אע"לה על ב ‪F‬מתי עב | אדמה לעליון‪ )15( :‬אך אל שאול תורד אל ירכתי בור‪ )16( :‬ר איך אליך‬
‫ישגיחו אליך יתבוננו | ‪3‬הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות‪ )17( :‬שם תבל כמדבר ועריו הרס | ‪3‬אסיריו ל א פתח‬
‫ביתה‪ )18( :‬כל מלכי גוים כ>לם | שכבו בכבוד איש בביתו‪ )19( :‬ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש ‪3‬הר>גים‬
‫מט ע‪3‬ני חרב | יורדי אל אבני בור כפגר מובס‪ )20( :‬ל א תחד אתם בקבורה כי ארצך שחת עמך הרגת | ל א יקרא‬
‫יקמו וירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים‪ )22( :‬וקמתי‬ ‫לעולם זרע מרעים‪ )21( :‬הכינו לבניו מטבח בע‪3‬ון ‪3‬אבותם | בל >‬
‫ע‪3‬ליהם נ >אם יהוה צבאות | והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נ >אם יהוה‪ )23( :‬ושמתיה למורש קפ ד ואגמי מים |‬
‫וטאטאתיה במט ‪3‬אטא השמד נ >אם יהוה צבאות‪:‬‬
‫(‪ )24‬נשבע יהוה צבאות לאמ ר | אם ל א כ ‪3‬אשר דמיתי כן היתה וכ ‪3‬אשר יעצתי היא תקום‪ )25( :‬לשב ר אשור בארצי‬
‫ועל הרי ‪3‬אבוסנו | וסר מע‪3‬ליהם ע>לו ו >סב‪F‬לו מעל שכמו יסור‪ )26( :‬ז את העצה היעוצה על כל הארץ | וז את היד‬
‫הנטויה על כל הגוים‪ )27( :‬כי יהוה צבאות יעץ ומי יפר | וידו הנטויה ומי ישיבנה‪:‬‬
‫(‪ )28‬בשנת מות המלך אחז | היה המשא הזה‪ )29( :‬אל תשמחי פלשת כ>לך כי נשבר שבט מכך | כי מש רש נחש יצא‬
‫יהר ג‪)31( :‬‬‫צפע ופריו שרף מעופף‪ )30( :‬ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו | והמתי ברעב שרשך ושאריתך ‪3‬‬
‫הילילי שער זע‪3‬קי עיר נמוג פלשת כ>לך | כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו‪ )32( :‬ומה יע‪3‬נה מל ‪3‬אכי גוי | כי יהוה‬
‫יחסו ע‪3‬ניי עמו‪:‬‬
‫יסד ציון ובה "‬

‫(‪ )1‬משא מואב | כי בליל >שדד ער מואב נדמה כי בליל >שדד קיר מואב נדמה‪ )2( :‬עלה הבית ודיב ן הבמות לבכי | על‬
‫נבו ועל מידבא מואב ייליל בכל ר אשיו קרחה כל זקן גרועה‪ )3( :‬בחוצ תיו חגרו שק | על גגותיה וברח ב תיה כ>ל ה‬
‫ייליל י רד בבכי‪ )4( :‬ותזעק חשבון ואלעלה עד יהץ נשמע קולם | על כן ‪3‬חל>צי מואב יריעו נפשו ירעה לו‪ )5( :‬לבי‬
‫למואב יזעק בריחה עד צ ער עגלת שלשיה | כי מע‪3‬לה הלוחית בבכי יע‪3‬לה בו כי דרך חור נים זע‪3‬קת שבר יע ערו‪)6( :‬‬
‫כי מי נמרים משמות יהיו | כי יבש חציר כלה דשא ירק ל א היה‪ )7( :‬על כן יתרה עשה | ופ >קדתם על נחל הע‪3‬רבים‬
‫ישאום‪ )8( :‬כי הקיפה הזעקה את גבול מואב | עד אגלים יללתה ובאר אילים יללתה‪ )9( :‬כי מי דימון מלאו דם כי‬
‫אשית על דימון נוספות | לפליטת מואב אריה ולשארית ‪3‬אדמה‪:‬‬
‫(‪ )1‬שלחו כר מ של ארץ מסלע מדברה | אל הר בת ציון‪ )2( :‬והיה כעוף נודד קן מ >שלח | תהיינה בנות מואב מעבר ת‬
‫לארנון‪ )3( :‬הביאו [הביאי קרי] עצה ע‪3‬שו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צ ‪F‬הרים | סתרי נדחים נ דד אל תגלי‪ )4( :‬יגורו‬
‫בך נדחי מואב "הוי סתר למו מפני שודד | כי אפס המץ כלה ש ד תמו ר מס מן הארץ‪ )5( :‬והוכן בחסד כסא וישב‬
‫עליו ב "אמת בא הל דוד | ש פט וד רש משפט ומהר צדק‪ )6( :‬שמענו גאון מואב גא מא ד | ‪3‬‬
‫גאותו וגאונו ועברתו ל א כן‬
‫בדיו‪ )7( :‬לכן ייליל מואב למואב כ>ל ה ייליל | ל ‪3‬אשישי קיר ‪3‬חרשת תהגו אך נכאים‪ )8( :‬כי שדמות חשבון >אמלל‬
‫גפן שבמה בע‪3‬לי גוים הלמו שרוקיה עד יעזר נגעו תעו מדבר | של>חותיה נטשו עברו ים‪ )9( :‬על כן אבכה בבכי יעזר‬
‫נאסף שמחה וגיל מן הכרמל‬ ‫גפן שבמה ‪3‬אריוך דמעתי חשבון ואלעלה | כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל‪ )10( :‬ו "‬
‫ובכרמים ל א יר>נן ל א יר עע | יין ביקבים ל א ידר ך הד רך הידד השבתי‪ )11( :‬על כן מעי למואב ככנור "‬
‫יהמו | וקרבי‬
‫לקיר חרש‪ )12( :‬והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה | ובא אל מקדשו להתפלל ול א יוכל‪ )13( :‬זה הדבר ‪3‬אשר‬
‫דבר יהוה אל מואב מאז‪ )14( :‬ועתה דבר יהוה לאמ ר בשל ש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכ ל ההמון הרב |‬
‫ושאר מעט מזער לוא כביר‪:‬‬

‫(‪ )1‬משא דמשק | הנה דמשק מוסר מעיר והיתה מעי ‪2‬מ)פ‪3‬עלזה‪( :‬‬
‫>בות ערי‬
‫יד‪:‬נ (שבת מבצר מאפרים‬ ‫ע‪3‬ר ער | לע‪3‬דרים תהיינה ורבצו ואין מ ‪3‬חר‪ )3‬ו‬
‫וממלכה מדמשק ושאר ‪3‬ארם | ככבוד בני ישראל יהיו נ >אם יהוה‬
‫זה‪:‬יה(‬
‫ירוה‬‫צבאות‪ )4( :‬והיה ביום ההוא ידל כבוד יע‪3‬ק ב | ומשמן בשרו‪)5‬‬
‫כ "אס ף קציר קמה וזר עו שב‪F‬לים יקצור | והיה כמלקט שב‪F‬לים בעמק‬
‫רפאים‪ )6( :‬ונשאר בו עולל ת כנ קף זית שנים של שה גרגרים בר אש‬
‫א)ל‪:‬ביום‬‫אמיר | ארבעה ‪3‬חמשה בסעפיה פ ריה נ >אם יהוה "אל הי ישר(‪7‬‬
‫ההוא ישעה האדם על ע שהו | ועיניו אל קדוש ישראל תרא ‪ )8‬ו‬
‫ינה‪:‬ל(א‬
‫ואשר עשו אצבע תיו ל א יראה‬ ‫ישעה אל המזבחות מע‪3‬שה ידיו | ‪3‬‬
‫וה ‪3‬אשרים והחמנים‪ )9( :‬ביום ההוא יהיו ערי מע>זו כע‪3‬זובת הח רש‬
‫‪ )10‬כי שכחת‬ ‫והאמיר ‪3‬אשר עזבו מפני בני ישראל | והיתה שממה‪( :‬‬
‫"אל הי ישעך וצור מע>זך ל א זכרת | על כן תטעי נטעי נע‪3‬מנים וזמ רת‬
‫זר תזרענו‪ )11( :‬ביום נטעך תשגשגי ובב קר זרעך תפריחי | נד קציר‬
‫נחלה וכאב אנוש‪ )12( :‬הוי ‪3‬המון עמים רבים כ ‪3‬המות ימים‬ ‫ביום ‪3‬‬
‫און‪:‬ל (>אמים כשאון מים‬ ‫יהמיון | ושאון ל >אמים כשאון מים כבירים יש‪)13‬‬ ‫"‬
‫רבים ישאון וגער בו ונס ממרחק | ור>דף כמ ץ הרים לפני רוח וכגלגל‬
‫לפני סופה‪ )14( :‬לעת ערב והנה בלהה בטרם ב קר איננו | זה חלק‬
‫שוסינו וגורל לב זזינו‪:‬‬
‫נהרי כוש‪ )2( :‬הש לח בים צירים ובכלי ג מא על פני מים לכו מלאכים קלים‬ ‫(‪ )1‬הוי ארץ צלצל כנפים | ‪3‬אשר מעבר ל ‪3‬‬
‫אל גוי מ >משך ומורט אל עם נורא מן הוא והלאה | גוי קו קו ומבוסה ‪3‬אשר בזאו נהרים ארצו‪ )3( :‬כל י שבי תבל‬
‫וש כני ארץ | כנש א נס הרים תראו וכתק ע שופר תשמעו‪ )4( :‬כי כ ה אמר יהוה אלי אשקוטה [אש ‪F‬קטה קרי]‬
‫ואביטה במכוני | כח ם צח ע‪3‬לי אור כעב טל בח ם קציר‪ )5( :‬כי לפני קציר כתם פרח וב סר ג מל יהיה נצה | וכרת‬
‫הזלזלים במזמרות ואת הנטישות הסיר התז‪ )6( :‬יעזבו יחדו לעיט הרים ולב "המת הארץ | וקץ עליו העיט וכל‬
‫ב "המת הארץ עליו ת "חרף‪ )7( :‬בעת ההיא יובל שי ליהוה צבאות עם מ >משך ומורט ומעם נורא מן הוא והלאה | גוי‬
‫קו קו ומבוסה ‪3‬אשר בזאו נהרים ארצו אל מקום שם יהוה צבאות הר ציון‪:‬‬

‫(‪ )1‬משא מצרים | הנה יהוה ר כב על עב קל ובא מצרים ונעו "אלילי מצרים מפניו ולבב מצרים ימס בקרבו‪)2( :‬‬
‫וסכסכתי מצרים במצרים ונל ‪3‬חמו איש באחיו ואיש ברעהו | עיר בעיר ממלכה בממלכה‪ )3( :‬ונבקה רוח מצרים‬
‫בקרבו וע‪3‬צתו ‪3‬אבלע | ודרשו אל ה "אלילים ואל האטים ואל הא בות ואל הידע נים‪ )4( :‬וסכרתי את מצרים ביד‬
‫יחרב ויבש‪ )6( :‬והאזניחו‬‫‪3‬אד נים קשה | ומלך עז ימשל בם נ >אם האדון יהוה צבאות‪ )5( :‬ונשתו מים מהים | ונהר "‬
‫נהרות דל‪3‬לו וחרבו יא רי מצור | קנה וסוף קמלו‪ )7( :‬ערות על יאור על פי יאור | וכ ל מזרע יאור ייבש נדף ואיננו‪( :‬‬
‫‪ )8‬ואנו הדיגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה | ופ רשי מכמ רת על פני מים >אמללו‪ )9( :‬וב שו ע בדי פשתים שריקות |‬
‫וא רגים חורי‪ )10( :‬והיו שת תיה מד>כאים | כל ע שי שכר אגמי נפש‪ )11( :‬אך "אולים שרי צ ען חכמי י ע‪3‬צי פרע ה עצה‬
‫נבערה | איך ת אמרו אל פרע ה בן ‪3‬חכמים ‪3‬אני בן מלכי קדם‪ )12( :‬אים אפוא ‪3‬חכמיך ויגידו נא לך | וידעו מה יעץ‬
‫נואלו שרי צ ען נשאו שרי נ ף | התעו את מצרים פנת שבטיה‪ )14( :‬יהוה מסך בקרבה‬ ‫יהוה צבאות על מצרים‪3 )13( :‬‬
‫רוח עועים | והתעו את מצרים בכל מע‪3‬שהו כהתעות שכור בקיאו‪ )15( :‬ול א יהיה למצרים מע‪3‬שה | ‪3‬אשר יע‪3‬שה ר אש‬
‫(‪ )16‬ביום ההוא יהיה מצרים כנשים | וחרד ופחד מפני תנופת יד יהוה צבאות ‪3‬אשר הוא‬ ‫וזנב כפה ואגמון‪:‬‬
‫מניף עליו‪ )17( :‬והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא כ ל ‪3‬אשר יזכיר א תה אליו יפחד | מפני ע‪3‬צת יהוה צבאות ‪3‬אשר‬
‫הוא יועץ עליו‪ )18( :‬ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות ליהוה צבאות | עיר‬
‫(‪ )19‬ביום ההוא יהיה מזבח ליהוה בתוך ארץ מצרים | ומצבה אצל גבולה ליהוה‪)20( :‬‬ ‫ההרס יאמר לאחת‪:‬‬
‫והיה לאות ולעד ליהוה צבאות בארץ מצרים | כי יצע‪3‬קו אל יהוה מפני ל ‪3‬חצים וישלח להם מושיע ורב והצילם‪( :‬‬
‫‪ )21‬ונודע יהוה למצרים וידעו מצרים את יהוה ביום ההוא | ועבדו זבח ומנחה ונדרו נדר ליהוה ושלמו‪ )22( :‬ונגף‬
‫יהוה את מצרים נג ף ורפוא | ושבו עד יהוה ונעתר להם ורפאם‪ )23( :‬ביום ההוא תהיה מסלה ממצרים אשורה ובא‬
‫אשור במצרים ומצרים באשור | ועבדו מצרים את אשור‪ )24( :‬ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים‬
‫נחלתי‬‫ולאשור | ברכה בקרב הארץ‪3 )25( :‬אשר בר‪3‬כו יהוה צבאות לאמ ר | ברוך עמי מצרים ומע‪3‬שה ידי אשור ו ‪3‬‬
‫(‪ )1‬בשנת ב א תרתן אשדודה בשל ח א תו סרגון מלך אשור | וילחם באשדוד וילכדה‪ )2( :‬בעת ההיא דבר יהוה ביד‬
‫ישעיהו בן אמוץ לאמ ר לך ופתחת השק מעל מתניך ונעלך ת ‪3‬חל ץ מעל רגליך | ויעש כן הל ך ערום ויחף‪ )3( :‬וי אמר‬
‫יהוה כ ‪3‬אשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף | של ש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש‪ )4( :‬כן ינהג מלך אשור את‬
‫וחשופי שת ערות מצרים‪ )5( :‬וחתו וב שו | מכוש מבטם ומן‬ ‫שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף | ‪3‬‬
‫מצרים תפארתם‪ )6( :‬ואמר י שב האי הזה ביום ההוא הנה כ ה מבטנו ‪3‬אשר נסנו שם לעזרה להנצל מפני מלך אשור‬
‫| ואיך נמלט ‪3‬אנחנו‪:‬‬
‫(‪ )1‬משא מדבר ים | כסופות בנגב ל ‪3‬חל ף ממדבר בא מארץ נוראה‪ )2( :‬חזות קשה >הגד לי | הבוגד בוגד והשודד שודד‬
‫ע‪3‬לי עילם צורי מדי כל אנחתה השבתי‪ )3( :‬על כן מלאו מתני חלחלה צירים ‪3‬אחזוני כצירי יולדה | נע‪3‬ויתי משמ ע‬
‫נבהלתי מראות‪ )4( :‬תעה לבבי פלצות בע‪3‬תתני | את נשף חשקי שם לי ל ‪3‬חרדה‪ )5( :‬ער ך ה >שלחן צפ ה הצפית אכול‬
‫שת ה | קומו השרים משחו מגן‪:‬‬
‫(‪ )6‬כי כ ה אמר אלי ‪3‬אד ני | לך הע‪3‬מד המצפה ‪3‬אשר יראה יגיד‪ )7( :‬וראה רכב צמד פרשים רכב ‪3‬חמור רכב גמל |‬
‫והקשיב קשב רב קשב‪ )8( :‬ויקרא אריה | על מצפה ‪3‬אד ני אנ כי ע מד תמיד יומם ועל משמרתי אנ כי נצב כל הלילות‪:‬‬
‫(‪ )9‬והנה זה בא רכב איש צמד פרשים | ויען וי אמר נפלה נפלה בבל וכל פסילי "אל היה שבר לארץ‪ )10( :‬מד>שתי ובן‬
‫(‪ )11‬משא דומה | אלי ק רא משעיר ש מר מה‬ ‫גרני | ‪3‬אשר שמעתי מאת יהוה צבאות "אל הי ישראל הגדתי לכם‪:‬‬
‫(‪ )13‬משא בערב |‬ ‫מלילה ש מר מה מליל‪ )12( :‬אמר ש מר אתה ב קר וגם לילה | אם תבעיון בעיו >שבו אתיו‪:‬‬
‫ביער בערב תלינו א רחות דדנים‪ )14( :‬לקראת צמא התיו מים | י שבי ארץ תימא בלחמו קדמו נ דד‪ )15( :‬כי מפני‬
‫(‪ )16‬כי כ ה אמר ‪3‬אד ני אלי | בעוד שנה‬ ‫‪3‬חרבות נדדו | מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כ בד מלחמה‪:‬‬
‫כשני שכיר וכלה כל כבוד קדר‪ )17( :‬ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו | כי יהוה "אל הי ישראל דבר‪:‬‬
‫(‪ )1‬משא גיא חזיון | מה לך אפוא כי עלית כ>לך לגגות‪ )2( :‬ת >שאות מלאה עיר הומיה קריה עליזה | ‪3‬חלליך ל א חללי‬
‫חרב ול א מתי מלחמה‪ )3( :‬כל קציניך נדדו יחד מקשת >אסרו | כל נמצאיך >אסרו יחדו מרחוק ברחו‪ )4( :‬על כן‬
‫נחמני על ש ד בת עמי‪ )5( :‬כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לאד ני יהוה‬‫אמרתי שעו מני ‪3‬אמרר בבכי | אל תאיצו ל ‪3‬‬
‫צבאות בגיא חזיון | מקרקר קר ושוע אל ההר‪ )6( :‬ועילם נשא אשפה ברכב אדם פרשים | וקיר ערה מגן‪ )7( :‬ויהי‬
‫מבחר ע‪3‬מקיך מלאו רכב | והפרשים ש ת שתו השערה‪ )8( :‬ויגל את מסך יהודה | ותבט ביום ההוא אל נשק בית‬
‫היער‪ )9( :‬ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו | ותקבצו את מי הברכה התחתונה‪ )10( :‬ואת בתי ירושל ם ספרתם |‬
‫ותתצו הבתים לבצר החומה‪ )11( :‬ומקוה ע‪3‬שיתם בין הח מ תים למי הברכה הישנה | ול א הבטתם אל ע שיה וי צרה‬
‫מרחוק ל א ראיתם‪ )12( :‬ויקרא ‪3‬אד ני יהוה צבאות ביום ההוא | לבכי ולמספד ולקרחה ול ‪3‬חג ר שק‪ )13( :‬והנה ששון‬
‫ושמחה הר ג בקר ושח ט צ אן אכ ל בשר ושתות יין | אכול ושתו כי מחר נמות‪ )14( :‬ונגלה באזני יהוה צבאות | אם‬
‫יכ>פר העון הזה לכם עד ת >מתון אמר ‪3‬אד ני יהוה צבאות‪:‬‬
‫(‪ )15‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה צבאות | לך ב א אל הס כן הזה על שבנא ‪3‬אשר על הבית‪ )16( :‬מה לך פ ה ומי לך פ ה כי‬
‫חצבת לך פ ה קבר | ח צבי מרום קברו ח קקי בסלע משכן לו‪ )17( :‬הנה יהוה מטלטלך טלטלה גבר | וע טך עט ה‪( :‬‬
‫והדפתיך‬ ‫‪ )18‬צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ ר ‪3‬חבת ידים | שמה תמות ושמה מרכבות כבודך קלון בית ‪3‬אד ניך‪3 )19( :‬‬
‫ממצבך | וממע‪3‬מדך יהרסך‪ )20( :‬והיה ביום ההוא | וקראתי לעבדי לאליקים בן חלקיהו‪ )21( :‬והלבשתיו כ>תנתך‬
‫ואבנטך ‪3‬אחזקנו וממשלתך אתן בידו | והיה לאב ליושב ירושל ם ולבית יהודה‪ )22( :‬ונתתי מפתח בית דוד על שכמו‬
‫נאמן | והיה לכסא כבוד לבית אביו‪ )24( :‬ותלו עליו‬
‫| ופתח ואין ס גר וסגר ואין פ תח‪ )23( :‬ותקעתיו יתד במקום "‬
‫כ ל כבוד בית אביו הצ "אצאים והצפעות כ ל כלי הקטן | מכלי האגנות ועד כל כלי הנבלים‪ )25( :‬ביום ההוא נ >אם‬
‫נאמן | ונגדעה ונפלה ונכרת המשא ‪3‬אשר עליה כי יהוה דבר‪:‬‬
‫יהוה צבאות תמוש היתד התקועה במקום "‬
‫(‪ )1‬משא צ ר | הילילו ‪F‬אניות תרשיש כי >שדד מבית מבוא מארץ כתים נגלה למו‪ )2( :‬ד מו י שבי אי | ס חר צידון ע בר‬
‫ים מלאוך‪ )3( :‬ובמים רבים זרע שח ר קציר יאור תבואתה | ותהי סחר גוים‪ )4( :‬בושי צידון כי אמר ים מעוז הים‬
‫לאמ ר | ל א חלתי ול א ילדתי ול א גדלתי בחורים רוממתי בתולות‪ )5( :‬כ ‪3‬אשר שמע למצרים | יחילו כשמע צ ר‪)6( :‬‬
‫עברו תרשישה | הילילו י שבי אי‪3 )7( :‬הז את לכם עליזה | מימי קדם קדמתה י בלוה רגליה מרחוק לגור‪ )8( :‬מי יעץ‬
‫ז את על צ ר המע‪3‬טירה | ‪3‬אשר ס ‪3‬חריה שרים כנעניה נכבדי ארץ‪ )9( :‬יהוה צבאות יעצה | לחלל גאון כל צבי להקל כל‬
‫נכבדי ארץ‪ )10( :‬עברי ארצך כיא ר | בת תרשיש אין מזח עוד‪ )11( :‬ידו נטה על הים הרגיז ממלכות | יהוה צוה אל‬
‫כנען לשמד מע>זניה‪ )12( :‬וי אמר ל א תוסיפי עוד לעלוז | המע>שקה בתולת בת צידון כתיים [כתים קרי] קומי ע‪3‬ב רי‬
‫גם שם ל א ינוח לך‪ )13( :‬הן ארץ כשדים זה העם ל א היה אשור יסדה לציים | הקימו בחיניו [בחוניו קרי] ע ררו‬
‫(‪ )15‬והיה ביום ההוא ונשכחת צ ר‬ ‫ארמנותיה שמה למפלה‪ )14( :‬הילילו ‪F‬אניות תרשיש | כי >שדד מע>זכן‪:‬‬
‫שבעים שנה כימי מלך אחד | מקץ שבעים שנה יהיה לצ ר כשירת הזונה‪ )16( :‬קחי כנור ס בי עיר זונה נשכחה |‬
‫היטיבי נגן הרבי שיר למען תזכרי‪ )17( :‬והיה מקץ שבעים שנה יפק ד יהוה את צ ר ושבה לאתננה | וזנתה את כל‬
‫ממלכות הארץ על פני ה ‪3‬אדמה‪ )18( :‬והיה סחרה ואתננה ק דש ליהוה ל א יאצר ול א יחסן | כי לי שבים לפני יהוה‬
‫יהיה סחרה ל "אכ ל לשבעה ולמכסה עתיק‪:‬‬
‫(‪ )1‬הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה | ועוה פניה והפיץ י שביה‪ )2( :‬והיה כעם ככ הן כעבד כאד ניו כשפחה כגברתה |‬
‫כקונה כמוכר כמלוה כלו ה כנ שה כ ‪3‬אשר נ שא בו‪ )3( :‬הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז | כי יהוה דבר את הדבר הזה‪( :‬‬
‫‪ )4‬אבלה נבלה הארץ >אמללה נבלה תבל | >אמללו מרום עם הארץ‪ )5( :‬והארץ חנפה תחת י שביה | כי עברו תור ת‬
‫חלפו ח ק הפרו ברית עולם‪ )6( :‬על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו י שבי בה | על כן חרו י שבי ארץ ונשאר "אנוש מזער‪( :‬‬
‫‪ )7‬אבל תירוש >אמללה גפן | נאנחו כל שמחי לב‪ )8( :‬שבת משוש >תפים חדל שאון עליזים | שבת משוש כנור‪)9( :‬‬
‫בשיר ל א ישתו יין | ימר שכר לש תיו‪ )10( :‬נשברה קרית ת הו | >סגר כל בית מבוא‪ )11( :‬צוחה על היין בחוצות |‬
‫ערבה כל שמחה גלה משוש הארץ‪ )12( :‬נשאר בעיר שמה | ושאיה י>כת שער‪ )13( :‬כי כ ה יהיה בקרב הארץ בתוך‬
‫העמים | כנ קף זית כעולל ת אם כלה בציר‪ )14( :‬המה ישאו קולם יר נו | בגאון יהוה צ ‪3‬הלו מים‪ )15( :‬על כן ב >ארים‬
‫(‪ )16‬מכנף הארץ זמר ת שמענו צבי לצדיק וא מר רזי לי רזי לי‬ ‫כבדו יהוה | באיי הים שם יהוה "אל הי ישראל‪:‬‬
‫אוי לי | ב גדים בגדו ובגד בוגדים בגדו‪ )17( :‬פחד ופחת ופח | עליך יושב הארץ‪ )18( :‬והיה הנס מקול הפחד יפ ל אל‬
‫הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח | כי ‪3‬אר>בות ממרום נפתחו וירע‪3‬שו מוסדי ארץ‪ )19( :‬ר עה התר ע‪3‬עה הארץ |‬
‫פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ‪ )20( :‬נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה | וכבד עליה פשעה ונפלה‬
‫ול א ת סיף קום‪ )21( :‬והיה ביום ההוא יפק ד יהוה על צבא המרום במרום | ועל מלכי ה ‪3‬אדמה על ה ‪3‬אדמה‪)22( :‬‬
‫ו >אספו ‪3‬אספה אסיר על בור ו >סגרו על מסגר | ומר ב ימים יפקדו‪ )23( :‬וחפרה הלבנה ובושה החמה | כי מלך יהוה‬
‫צבאות בהר ציון ובירושל ם ונגד זקניו כבוד‪:‬‬
‫(‪ )1‬יהוה "אל הי אתה ‪3‬ארוממך אודה שמך כי עשית פלא | עצות מרחוק "אמונה א מן‪ )2( :‬כי שמת מעיר לגל קריה‬
‫בצורה למפלה | ארמון זרים מעיר לעולם ל א יבנה‪ )3( :‬על כן יכבדוך עם עז | קרית גוים עריצים ייראוך‪ )4( :‬כי‬
‫היית מעוז לדל מעוז לאביון בצר לו | מחסה מזרם צל מח רב כי רוח עריצים כזרם קיר‪ )5( :‬כח רב בציון שאון זרים‬
‫תכניע | ח רב בצל עב זמיר עריצים יע‪3‬נה‪:‬‬
‫(‪ )6‬ועשה יהוה צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים | שמנים מ >מחים שמרים מז>קקים‪)7( :‬‬
‫ובלע בהר הזה פני הלוט הלוט על כל העמים | והמסכה הנסוכה על כל הגוים‪ )8( :‬בלע המות לנצח ומחה ‪3‬אד ני‬
‫יהוה דמעה מעל כל פנים | וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי יהוה דבר‪:‬‬
‫(‪ )9‬ואמר ביום ההוא הנה "אל הינו זה קוינו לו ויושיענו | זה יהוה קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו‪ )10( :‬כי תנוח יד‬
‫יהוה בהר הזה | ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן במי [במו קרי] מדמנה‪ )11( :‬ופרש ידיו בקרבו כ ‪3‬אשר יפרש‬
‫גאותו עם ארבות ידיו‪ )12( :‬ומבצר משגב חומ תיך השח השפיל הגיע לארץ עד עפר‪:‬‬ ‫הש חה לשחות | והשפיל ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה | עיר עז לנו ישועה ישית חומות וחל‪ )2( :‬פתחו שערים | ויב א גוי צדיק‬
‫ש מר "א >מנים‪ )3( :‬יצר סמוך תצ ר שלום שלום | כי בך בטוח‪ )4( :‬בטחו ביהוה ע‪3‬די עד | כי ביה יהוה צור עולמים‪)5( :‬‬
‫כי השח י שבי מרום קריה נשגבה | ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר‪ )6( :‬תרמסנה רגל | רגלי עני פע‪3‬מי דלים‪:‬‬
‫(‪ )7‬א רח לצדיק מישרים | ישר מעגל צדיק תפלס‪ )8( :‬אף א רח משפטיך יהוה קוינוך | לשמך ולזכרך ת ‪3‬אות נפש‪)9( :‬‬
‫נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי ‪3‬אש ‪3‬חרך | כי כ ‪3‬אשר משפטיך לארץ צדק למדו י שבי תבל‪ )10( :‬י>חן רשע בל למד‬
‫יחזו ויב שו קנאת עם אף אש‬ ‫(‪ )11‬יהוה רמה ידך בל "‬
‫יחזיון | "‬ ‫צדק בארץ נכ חות יעול | ובל יראה גאות יהוה‪:‬‬
‫צריך ת אכלם‪ )12( :‬יהוה תשפ ת שלום לנו | כי גם כל מע‪3‬שינו פעלת לנו‪ )13( :‬יהוה "אל הינו בעלונו ‪3‬אד נים זולתך |‬
‫יקמו | לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו‪ )15( :‬יספת לגוי‬ ‫לבד בך נזכיר שמך‪ )14( :‬מתים בל יחיו רפאים בל >‬
‫יהוה יספת לגוי נכבדת | רחקת כל קצוי ארץ‪ )16( :‬יהוה בצר פקדוך | צקון לחש מוסרך למו‪ )17( :‬כמו הרה תקריב‬
‫ללדת תחיל תזעק ב ‪3‬חבליה | כן היינו מפניך יהוה‪ )18( :‬הרינו חלנו כמו ילדנו רוח | ישוע ת בל נע‪3‬שה ארץ ובל יפלו‬
‫(‬ ‫י שבי תבל‪ )19( :‬יחיו מתיך נבלתי יקומון | הקיצו ורננו ש כני עפר כי טל אור ת טלך וארץ רפאים תפיל‪:‬‬
‫‪ )20‬לך עמי ב א ב ‪3‬חדריך וסג ר דלתיך [דלתך קרי] בע‪3‬דך | ‪3‬חבי כמעט רגע עד יעבור [יע‪3‬בר קרי] זעם‪ )21( :‬כי הנה‬
‫יהוה י צא ממקומו לפק ד ע‪3‬ון י שב הארץ עליו | וגלתה הארץ את דמיה ול א תכסה עוד על ‪3‬הרוגיה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ביום ההוא יפק ד יהוה בחרבו הקשה והגדולה וה ‪3‬חזקה על לויתן‬
‫נחש ברח ועל לויתן נחש ע‪3‬קלתון | והרג את התנין ‪3‬אשר בים‪)2( :‬‬
‫ה‪3 ( ):‬אני יהוה נ צרה לרגעים אשקנה | פן‬ ‫ביום ההוא | כרם חמד ענו ל ‪3‬‬
‫יפק ד עליה לילה ויום אצ‪F‬רנה‪ )4( :‬חמה אין לי | מי יתנני שמיר שית‬
‫יחזק במעוזי יע‪3‬שה שלום‬ ‫במלחמה אפשעה בה ‪3‬אציתנה יחד‪ )5( :‬או ‪3‬‬
‫לי | שלום יע‪3‬שה לי‪ ()6:‬הבאים ישרש יע‪3‬ק ב יציץ ופרח ישראל | ומלאו‬
‫ה)רג‪( :‬‬‫(‪ )7‬הכמכת מכהו הכהו | אם כהרג ‪3‬הר>גיו ‪8‬‬ ‫פני תבל תנובה‪:‬‬
‫ים‪:‬ל(כן בז את‬‫בסאסאה בשלחה תריבנה | הגה ברוחו הקשה ביום קד ‪)9‬‬
‫יכ>פר ע‪3‬ון יע‪3‬ק ב וזה כל פרי הסר חטאתו | בשומו כל אבני מזבח כאבני‬
‫יקמו ‪3‬אשרים וחמנים‪ )10( :‬כי עיר בצורה בדד נוה‬ ‫גר מנ>פצות ל א >‬
‫מ >שלח ונע"זב כמדבר | שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעפ‪11‬‬
‫יה)‪:‬ב(יב ש‬
‫קצירה תשברנה נשים באות מאירות אותה | כי ל א עם בינות הוא על‬
‫(‪ )12‬והיה ביום ההוא‬ ‫כן ל א יר ‪3‬חמנו ע שהו וי צרו ל א י >חננו‪:‬‬
‫יחב ט יהוה משב לת הנהר עד נחל מצרים | ואתם תל>קטו לאחד אחד‬
‫בני ישראל‪ )13( :‬והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו‬
‫הא בדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים | והשת ‪3‬חוו ליהוה בהר‬
‫הק דש בירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )1‬הוי ע‪3‬טרת גאות שכ רי אפרים וציץ נ בל צבי תפארתו | ‪3‬אשר על ר אש גיא שמנים ‪3‬הלומי יין‪ )2( :‬הנה חזק ואמץ‬
‫לאד ני כזרם ברד שער קטב | כזרם מים כבירים ש טפים הניח לארץ ביד‪ )3( :‬ברגלים תרמסנה | ע‪3‬טרת גאות שכורי‬
‫אפרים‪ )4( :‬והיתה ציצת נ בל צבי תפארתו ‪3‬אשר על ר אש גיא שמנים | כבכורה בטרם קיץ ‪3‬אשר יראה הר אה אותה‬
‫(‪ )5‬ביום ההוא יהיה יהוה צבאות לע‪3‬טרת צבי ולצפירת תפארה | לשאר עמו‪ )6( :‬ולרוח‬ ‫בעודה בכפו יבלענה‪:‬‬
‫משפט | ליושב על המשפט ולגבורה משיבי מלחמה שערה‪ )7( :‬וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו | כ הן ונביא שגו‬
‫(‪)9‬‬ ‫בשכר נבלעו מן היין תעו מן השכר שגו בר אה פקו פליליה‪ )8( :‬כי כל >שלחנות מלאו קיא צ אה | בלי מקום‪:‬‬
‫את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה | גמולי מחלב עתיקי משדים‪ )10( :‬כי צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו | זעיר שם‬
‫זעיר שם‪ )11( :‬כי בלע‪3‬גי שפה ובלשון אחרת | ידבר אל העם הזה‪3 )12( :‬אשר אמר ‪3‬אליהם ז את המנוחה הניחו לעיף‬
‫וז את המרגעה | ול א אבוא שמוע‪ )13( :‬והיה להם דבר יהוה צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם | למען‬
‫ילכו וכשלו אחור ונשברו ונוקשו ונלכדו‪:‬‬
‫(‪ )14‬לכן שמעו דבר יהוה אנשי לצון | מ שלי העם הזה ‪3‬אשר בירושל ם‪ )15( :‬כי ‪3‬אמרתם כרתנו ברית את מות ועם‬
‫(‬ ‫שאול עשינו ח זה | שיט [שוט קרי] שוטף כי עבר [יע‪3‬ב ר קרי] ל א יבואנו כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו‪:‬‬
‫‪ )16‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנני יסד בציון אבן | אבן ב חן פנת יקרת מוסד מוסד המ ‪3‬אמין ל א יחיש‪ )17( :‬ושמתי‬
‫משפט לקו וצדקה למשקלת | ויעה ברד מחסה כזב וסתר מים ישט פו‪ )18( :‬וכ>פר בריתכם את מות וחזותכם את‬
‫שאול ל א תקום | שוט שוטף כי יע‪3‬ב ר והייתם לו למרמס‪ )19( :‬מדי עברו יקח אתכם כי בב קר בב קר יע‪3‬ב ר ביום‬
‫ובלילה | והיה רק זועה הבין שמועה‪ )20( :‬כי קצר המצע מהשתרע | והמסכה צרה כהתכנס‪ )21( :‬כי כהר פרצים‬
‫יקום יהוה כעמק בגבעון ירגז | לע‪3‬שות מע‪3‬שהו זר מע‪3‬שהו ולע‪3‬ב ד ע‪3‬ב דתו נכריה ע‪3‬ב דתו‪ )22( :‬ועתה אל תתלוצצו פן‬
‫נחרצה שמעתי מאת ‪3‬אד ני יהוה צבאות על כל הארץ‪ )23( :‬ה ‪3‬אזינו ושמעו קולי | הקשיבו‬ ‫יחזקו מוסריכם | כי כלה ו "‬
‫יחר ש הח רש לזר ע | יפתח וישדד אדמתו‪3 )25( :‬הלוא אם שוה פניה והפיץ קצח‬ ‫ושמעו אמרתי‪3 )24( :‬הכ ל היום ‪3‬‬
‫וכמ ן יזר ק | ושם חטה שורה ושע רה נסמן וכ>סמת גב>לתו‪ )26( :‬ויסרו למשפט "אל היו יורנו‪ )27( :‬כי ל א בחרוץ יודש‬
‫קצח ואופן ע‪3‬גלה על כמ ן יוסב | כי במטה יחבט קצח וכמ ן בשבט‪ )28( :‬לחם יודק כי ל א לנצח אדוש ידושנו | והמם‬
‫גלגל עגלתו ופרשיו ל א יד>קנו‪ )29( :‬גם ז את מעם יהוה צבאות יצאה | הפליא עצה הגדיל תושיה‪:‬‬
‫ואניה‬ ‫(‪ )1‬הוי ‪3‬אריאל ‪3‬אריאל קרית חנה דוד | ספו שנה על שנה חגים ינק פו‪3 )2( :‬‬
‫והציקותי ל ‪3‬אריאל | והיתה ת ‪3‬אניה ‪3‬‬
‫והקימ תי עליך מצ>ר ת‪ )4( :‬ושפלת מארץ תדברי ומעפר‬ ‫והיתה לי כ ‪3‬אריאל‪ )3( :‬וחניתי כדור עליך | וצרתי עליך >מצב ‪3‬‬
‫תשח אמרתך | והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף‪ )5( :‬והיה כאבק דק ‪3‬המון זריך | וכמ ץ ע בר ‪3‬המון‬
‫עריצים והיה לפתע פתא ם‪ )6( :‬מעם יהוה צבאות תפקד ברעם וברעש וקול גדול | סופה וסערה ולהב אש אוכלה‪( :‬‬
‫‪ )7‬והיה כ ‪3‬חלום ‪3‬חזון לילה ‪3‬המון כל הגוים הצ באים על ‪3‬אריאל | וכל צ ביה ומצ דתה והמציקים לה‪ )8( :‬והיה כ ‪3‬אשר‬
‫יחל ם הצמא והנה ש תה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה | כן‬ ‫יחל ם הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו וכ ‪3‬אשר ‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫(‪ )9‬התמהמהו ותמהו השתעשעו וש עו | שכרו ול א יין נעו ול א‬ ‫יהיה ‪3‬המון כל הגוים הצ באים על הר ציון‪:‬‬
‫שכר‪ )10( :‬כי נסך ע‪3‬ליכם יהוה רוח תרדמה ויעצם את עיניכם | את הנביאים ואת ראשיכם הח זים כסה‪ )11( :‬ותהי‬
‫לכם חזות הכ ל כדברי הספר החתום ‪3‬אשר יתנו א תו אל יודע הספר [ספר קרי] לאמ ר קרא נא זה | ואמר ל א אוכל‬
‫(‪ )13‬וי אמר‬ ‫כי חתום הוא‪ )12( :‬ונתן הספר על ‪3‬אשר ל א ידע ספר לאמ ר קרא נא זה | ואמר ל א ידעתי ספר‪:‬‬
‫‪3‬אד ני יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני | ותהי יראתם א תי מצות ‪3‬אנשים מל>מדה‪ )14( :‬לכן‬
‫(‪ )15‬הוי המע‪3‬מיקים‬ ‫הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא | ואבדה חכמת ‪3‬חכמיו ובינת נב ניו תסתתר‪:‬‬
‫מיהוה לסתר עצה | והיה במחשך מע‪3‬שיהם וי אמרו מי ר אנו ומי יודענו‪ )16( :‬הפככם אם כח מר הי צר יחשב | כי‬
‫י אמר מע‪3‬שה לע שהו ל א עשני ויצר אמר ליוצרו ל א הבין‪3 )17( :‬הלוא עוד מעט מזער ושב לבנון לכרמל | והכרמל‬
‫ליער יחשב‪ )18( :‬ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר | ומא פל ומח שך עיני עורים תראינה‪ )19( :‬ויספו ע‪3‬נוים‬
‫ביהוה שמחה | ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו‪ )20( :‬כי אפס עריץ וכלה לץ | ונכרתו כל ש קדי און‪ )21( :‬מ ‪3‬חטיאי‬
‫(‪ )22‬לכן כ ה אמר יהוה אל בית יע‪3‬ק ב ‪3‬אשר פדה את‬ ‫אדם בדבר ולמוכיח בשער יק שון | ויטו בת הו צדיק‪:‬‬
‫יחורו‪ )23( :‬כי ברא תו ילדיו מע‪3‬שה ידי בקרבו יקדישו שמי | והקדישו‬ ‫אברהם | ל א עתה יבוש יע‪3‬ק ב ול א עתה פניו "‬
‫את קדוש יע‪3‬ק ב ואת "אל הי ישראל יע‪3‬ריצו‪ )24( :‬וידעו ת עי רוח בינה | ורוגנים ילמדו לקח‪:‬‬
‫(‪ )1‬הוי בנים סוררים נ >אם יהוה לע‪3‬שות עצה ול א מני ולנס ך מסכה ול א רוחי | למען ספות חטאת על חטאת‪)2( :‬‬
‫הה לכים לרדת מצרים ופי ל א שאלו | לעוז במעוז פרע ה ולחסות בצל מצרים‪ )3( :‬והיה לכם מעוז פרע ה לב שת |‬
‫והחסות בצל מצרים לכלמה‪ )4( :‬כי היו בצ ען שריו | ומלאכיו חנס יגיעו‪ )5( :‬כ ל ה באיש על עם ל א יועילו למו | ל א‬
‫לעזר ול א להועיל כי לב שת וגם לחרפה‪ )6( :‬משא ב ‪3‬המות נגב | בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף‬
‫מעופף ישאו על כתף ע‪3‬ירים חילהם ועל דבשת גמלים אוצר תם על עם ל א יועילו‪ )7( :‬ומצרים הבל וריק יעז רו | לכן‬
‫אחרון לעד עד עולם‪)9( :‬‬
‫קראתי לז את רהב הם שבת‪ )8( :‬עתה בוא כתבה על לוח אתם ועל ספר >חקה | ותהי ליום ‪3‬‬
‫כי עם מרי הוא בנים כחשים | בנים ל א אבו שמוע תורת יהוה‪3 )10( :‬אשר אמרו לר אים ל א תראו ולח זים ל א ת "חזו‬
‫לנו נכ חות | דברו לנו ‪3‬חלקות ‪3‬חזו מ ‪3‬התלות‪ )11( :‬סורו מני דרך הטו מני א רח | השביתו מפנינו את קדוש ישראל‪:‬‬
‫(‪ )12‬לכן כ ה אמר קדוש ישראל יען מאסכם בדבר הזה | ותבטחו בע שק ונלוז ותשע‪3‬נו עליו‪ )13( :‬לכן יהיה‬
‫לכם העון הזה כפרץ נ פל נבעה בחומה נשגבה | ‪3‬אשר פתא ם לפתע יבוא שברה‪ )14( :‬ושברה כשבר נבל יוצרים כתות‬
‫ל א יחמ ל | ול א ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד ולחש ף מים מגבא‪:‬‬
‫(‪ )15‬כי כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה קדוש ישראל בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם | ול א ‪3‬אביתם‪( :‬‬
‫‪ )16‬ות אמרו ל א כי על סוס ננוס על כן תנוסון | ועל קל נרכב על כן יקלו ר דפיכם‪ )17( :‬אלף אחד מפני גע‪3‬רת אחד‬
‫מפני גע‪3‬רת ‪3‬חמשה תנ>סו | עד אם נותרתם כת רן על ר אש ההר וכנס על הגבעה‪ )18( :‬ולכן יחכה יהוה ל ‪3‬חננכם ולכן‬
‫(‪ )19‬כי עם בציון ישב בירושל ם | בכו ל א תבכה חנון‬ ‫ירום לרחמכם | כי "אל הי משפט יהוה אשרי כל חוכי לו‪:‬‬
‫יחנך לקול זע‪3‬קך כשמעתו ענך‪ )20( :‬ונתן לכם ‪3‬אד ני לחם צר ומים לחץ | ול א יכנף עוד מוריך והיו עיניך ר אות את‬
‫אחריך לאמ ר | זה הדרך לכו בו כי ת ‪3‬אמינו וכי תשמאילו‪ )22( :‬וטמאתם את‬ ‫מוריך‪ )21( :‬ואזניך תשמענה דבר מ ‪3‬‬
‫צפוי פסילי כספך ואת ‪3‬אפ>דת מסכת זהבך | תזרם כמו דוה צא ת אמר לו‪ )23( :‬ונתן מטר זרע‪3‬ך ‪3‬אשר תזרע את‬
‫ה ‪3‬אדמה ולחם תבואת ה ‪3‬אדמה והיה דשן ושמן | ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב‪ )24( :‬וה ‪3‬אלפים והע‪3‬ירים ע בדי‬
‫ה ‪3‬אדמה בליל חמיץ י אכלו | ‪3‬אשר ז רה ברחת ובמזרה‪ )25( :‬והיה על כל הר גב ה ועל כל גבעה נשאה פלגים יבלי מים‬
‫| ביום הרג רב בנפ ל מגדלים‪ )26( :‬והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים |‬
‫ביום ‪3‬חב ש יהוה את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא‪ )27( :‬הנה שם יהוה בא ממרחק ב ער אפו וכ בד משאה | שפתיו‬
‫יחצה ל ‪3‬הנפה גוים בנפת שוא | ורסן מתעה על לחיי‬ ‫מלאו זעם ולשונו כאש א כלת‪ )28( :‬ורוחו כנחל שוטף עד צואר "‬
‫עמים‪ )29( :‬השיר יהיה לכם כליל התקדש חג | ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר יהוה אל צור ישראל‪)30( :‬‬
‫והשמיע יהוה את הוד קולו ונחת זרועו יראה בזעף אף ולהב אש אוכלה | נפץ וזרם ואבן ברד‪ )31( :‬כי מקול יהוה‬
‫יחת אשור | בשבט יכה‪ )32( :‬והיה כ ל מע‪3‬בר מטה מוסדה ‪3‬אשר יניח יהוה עליו ב >תפים ובכנ רות | ובמל ‪3‬חמות תנופה‬
‫נלחם בה [בם קרי]‪ )33( :‬כי ערוך מאתמול תפתה גם הוא [היא קרי] למלך הוכן העמיק הרחב | מד>רתה אש ועצים‬
‫הרבה נשמת יהוה כנחל גפרית ב ע‪3‬רה בה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הוי הי רדים מצרים לעזרה על סוסים ישענו | ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עצמו מא ד ול א שעו על קדוש‬
‫ישראל ואת יהוה ל א דרשו‪ )2( :‬וגם הוא חכם ויבא רע ואת דבריו ל א הסיר | וקם על בית מרעים ועל עזרת פ ע‪3‬לי‬
‫און‪ )3( :‬ומצרים אדם ול א אל וסוסיהם בשר ול א רוח | ויהוה יטה ידו וכשל עוזר ונפל עז>ר ויחדו כ>לם יכליון‪)4( :‬‬
‫כי כ ה אמר יהוה אלי כ ‪3‬אשר יהגה האריה והכפיר על טרפו ‪3‬אשר יקרא עליו מל א ר עים מקולם ל א יחת ומ ‪3‬המונם‬
‫ל א יע‪3‬נה | כן ירד יהוה צבאות לצב א על הר ציון ועל גבעתה‪ )5( :‬כצפ‪F‬רים עפות כן יגן יהוה צבאות על ירושל ם | גנון‬
‫ואלילי‬‫והציל פס ח והמליט‪ )6( :‬שובו ל ‪3‬אשר העמיקו סרה בני ישראל‪ )7( :‬כי ביום ההוא ימאסון איש "אלילי כספו "‬
‫זהבו | ‪3‬אשר עשו לכם ידיכם חטא‪ )8( :‬ונפל אשור בחרב ל א איש וחרב ל א אדם ת אכ‪3‬לנו | ונס לו מפני חרב ובחוריו‬
‫למס יהיו‪ )9( :‬וסלעו ממגור יע‪3‬בור וחתו מנס שריו | נ >אם יהוה ‪3‬אשר אור לו בציון ותנור לו בירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )1‬הן לצדק ימלך מלך | ולשרים למשפט יש רו‪ )2( :‬והיה איש כמ ‪3‬חבא רוח וסתר זרם | כפלגי מים בציון כצל סלע‬
‫כבד בארץ ע‪3‬יפה‪ )3( :‬ול א תשעינה עיני ר אים | ואזני ש מעים תקשבנה‪ )4( :‬ולבב נמהרים יבין לדעת | ולשון עלגים‬
‫תמהר לדבר צחות‪ )5( :‬ל א יקרא עוד לנבל נדיב | ולכילי ל א יאמר שוע‪ )6( :‬כי נבל נבלה ידבר ולבו יע‪3‬שה און |‬
‫לע‪3‬שות ח נף ולדבר אל יהוה תועה להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר‪ )7( :‬וכלי כליו רעים | הוא זמות יעץ לחבל‬
‫ענוים [ע‪3‬ניים קרי] באמרי שקר ובדבר אביון משפט‪ )8( :‬ונדיב נדיבות יעץ | והוא על נדיבות יקום‪:‬‬
‫(‪ )9‬נשים ש ‪3‬אננות ק מנה שמענה קולי | בנות ב טחות האזנה אמרתי‪ )10( :‬ימים על שנה תרגזנה ב טחות | כי כלה‬
‫וחגורה על ‪3‬חלצים‪ )12( :‬על שדים ס פדים | על‬ ‫בציר א סף בלי יבוא‪ )11( :‬חרדו ש ‪3‬אננות רגזה ב טחות | פש טה וע רה ‪3‬‬
‫שדי חמד על גפן פ ריה‪ )13( :‬על אדמת עמי קוץ שמיר תע‪3‬לה | כי על כל בתי משוש קריה עליזה‪ )14( :‬כי ארמון נ>טש‬
‫‪3‬המון עיר ע>זב | ע פל ובחן היה בעד מערות עד עולם משוש פראים מרעה ע‪3‬דרים‪ )15( :‬עד יערה עלינו רוח ממרום |‬
‫והיה מדבר לכרמל וכרמל [והכרמל קרי] ליער יחשב‪ )16( :‬ושכן במדבר משפט | וצדקה בכרמל תשב‪ )17( :‬והיה‬
‫מע‪3‬שה הצדקה שלום | וע‪3‬ב דת הצדקה השקט ובטח עד עולם‪ )18( :‬וישב עמי בנוה שלום | ובמשכנות מבטחים‬
‫ובמנוח ת ש ‪3‬אננות‪ )19( :‬וברד ברדת היער | ובשפלה תשפל העיר‪ )20( :‬אשריכם ז רעי על כל מים | משלחי רגל השור‬
‫וה ‪3‬חמור‪:‬‬
‫(‪ )1‬הוי שודד ואתה ל א שדוד ובוגד ול א בגדו בו | כ ‪3‬התמך שודד תושד כנל תך לבג ד יבגדו בך‪ )2( :‬יהוה חננו לך‬
‫קוינו | "היה זר עם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה‪ )3( :‬מקול המון נדדו עמים | מרומ >מתך נפצו גוים‪ )4( :‬ו >אסף‬
‫שללכם א סף החסיל | כמשק גבים שוקק בו‪ )5( :‬נשגב יהוה כי ש כן מרום | מלא ציון משפט וצדקה‪ )6( :‬והיה‬
‫(‪ )7‬הן אראלם צע‪3‬קו >חצה | מל ‪3‬אכי שלום מר‬ ‫"אמונת עתיך ח סן ישוע ת חכמת ודעת | יראת יהוה היא אוצרו‪:‬‬
‫יבכיון‪ )8( :‬נשמו מסלות שבת ע בר א רח | הפר ברית מאס ערים ל א חשב "אנוש‪ )9( :‬אבל >אמללה ארץ החפיר לבנון‬
‫קמל | היה השרון כע‪3‬רבה ונ ער בשן וכרמל‪ )10( :‬עתה אקום י אמר יהוה | עתה ארומם עתה אנשא‪ )11( :‬ת ‪3‬הרו‬
‫(‪ )13‬שמעו‬ ‫רוחכם אש ת אכלכם‪ )12( :‬והיו עמים משרפות שיד | קוצים כסוחים באש יצתו‪:‬‬ ‫‪3‬חשש תלדו קש | ‪3‬‬
‫אחזה רעדה ‪3‬חנפים | מי יגור לנו אש אוכלה מי‬ ‫רחוקים ‪3‬אשר עשיתי | ודעו קרובים גב>רתי‪ )14( :‬פ ‪3‬חדו בציון חטאים ‪3‬‬
‫יגור לנו מוקדי עולם‪ )15( :‬ה לך צדקות וד בר מישרים | מ אס בבצע מע‪3‬שקות נ ער כפיו מתמ ך בש חד א טם אזנו‬
‫נאמנים‪( :‬‬ ‫משמ ע דמים וע צם עיניו מראות ברע‪ )16( :‬הוא מרומים ישכ ן מצדות סלעים משגבו | לחמו נתן מימיו "‬
‫‪ )17‬מלך ביפיו ת "חזינה עיניך | תראינה ארץ מרחקים‪ )18( :‬לבך יהגה אימה | איה ס פר איה ש קל איה ס פר את‬
‫המגדלים‪ )19( :‬את עם נועז ל א תראה | עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה‪3 )20( :‬חזה ציון קרית מוע‪3‬דנו |‬
‫עיניך תראינה ירושל ם נוה ש ‪3‬אנן א הל בל יצען בל יסע יתד תיו לנצח וכל ‪3‬חבליו בל ינתקו‪ )21( :‬כי אם שם אדיר‬
‫יהוה לנו מקום נהרים יא רים ר ‪3‬חבי ידים | בל תלך בו ‪F‬אני שיט וצי אדיר ל א יעברנו‪ )22( :‬כי יהוה ש פטנו יהוה‬
‫מח קקנו | יהוה מלכנו הוא יושיענו‪ )23( :‬נטשו ‪3‬חבליך | בל יחזקו כן תרנם בל פרשו נס אז >חלק עד שלל מרבה‬
‫פסחים בזזו בז‪ )24( :‬ובל י אמר שכן חליתי | העם הי שב בה נ >שא עון‪:‬‬
‫(‪ )1‬קרבו גוים לשמ ע ול >אמים הקשיבו | תשמע הארץ ומל אה תבל וכל צ "אצאיה‪ )2( :‬כי קצף ליהוה על כל הגוים‬
‫וחמה על כל צבאם | ה "חרימם נתנם לטבח‪ )3( :‬וחלליהם י>שלכו ופגריהם יע‪3‬לה באשם | ונמסו הרים מדמם‪)4( :‬‬
‫ונמקו כל צבא השמים ונג לו כספר השמים | וכל צבאם יבול כנב ל עלה מגפן וכנ בלת מתאנה‪ )5( :‬כי רותה בשמים‬
‫חרבי | הנה על "אדום תרד ועל עם חרמי למשפט‪ )6( :‬חרב ליהוה מלאה דם >הדשנה מחלב מדם כרים ועתודים‬
‫מחלב כליות אילים | כי זבח ליהוה בבצרה וטבח גדול בארץ "אדום‪ )7( :‬וירדו ראמים עמם ופרים עם אבירים |‬
‫ורותה ארצם מדם וע‪3‬פרם מחלב יד>שן‪ )8( :‬כי יום נקם ליהוה | שנת שלומים לריב ציון‪ )9( :‬ונהפכו נחליה לזפת‬
‫וע‪3‬פרה לגפרית | והיתה ארצה לזפת ב ערה‪ )10( :‬לילה ויומם ל א תכבה לעולם יע‪3‬לה ע‪3‬שנה | מדור לדור ת "חרב לנצח‬
‫נצחים אין ע בר בה‪ )11( :‬וירשוה קאת וקפוד וינשוף וע רב ישכנו בה | ונטה עליה קו ת הו ואבני ב הו‪ )12( :‬ח ריה‬
‫ואין שם מלוכה יקראו | וכל שריה יהיו אפס‪ )13( :‬ועלתה ארמנ תיה סירים קמוש וחוח במבצריה | והיתה נוה‬
‫תנים חציר לבנות יע‪3‬נה‪ )14( :‬ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא | אך שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח‪:‬‬
‫(‪ )15‬שמה קננה קפוז ותמלט ובקעה ודגרה בצלה | אך שם נקבצו דיות אשה רעותה‪ )16( :‬דרשו מעל ספר יהוה‬
‫וקראו אחת מהנה ל א נעדרה אשה רעותה ל א פקדו | כי פי הוא צוה ורוחו הוא קבצן‪ )17( :‬והוא הפיל להן גורל‬
‫וידו חלקתה להם בקו | עד עולם יירשוה לדור ודור ישכנו בה‪:‬‬
‫(‪ )1‬י >ששום מדבר וציה | ותגל ע‪3‬רבה ותפרח כ ‪3‬חבצלת‪ )2( :‬פר ח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה ‪3‬הדר‬
‫(‪ )3‬חזקו ידים רפות | וברכים כ שלות אמצו‪ )4( :‬אמרו‬ ‫הכרמל והשרון | המה יראו כבוד יהוה ‪3‬הדר "אל הינו‪:‬‬
‫לנמ ‪3‬הרי לב חזקו אל תיראו | הנה "אל היכם נקם יבוא גמול "אל הים הוא יבוא וי שע‪3‬כם‪ )5( :‬אז תפקחנה עיני עורים |‬
‫ואזני חרשים תפתחנה‪ )6( :‬אז ידלג כאיל פסח ותר ן לשון אלם | כי נבקעו במדבר מים ונחלים בע‪3‬רבה‪ )7( :‬והיה‬
‫השרב ל ‪3‬אגם וצמאון למבועי מים | בנוה תנים רבצה חציר לקנה וג מא‪ )8( :‬והיה שם מסלול ודרך ודרך הק דש‬
‫ואוילים ל א יתעו‪ )9( :‬ל א יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יע‪3‬לנה ל א‬
‫יקרא לה ל א יעברנו טמא והוא למו | ה לך דרך "‬
‫תמצא שם | והלכו גאולים‪ )10( :‬ופדויי יהוה י >שבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ר אשם | ששון ושמחה ישיגו‬
‫ואנחה‪:‬‬
‫ונסו יגון ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצ>רות ויתפשם‪ )2( :‬וישלח‬
‫מלך אשור את רב שקה מלכיש ירושל מה אל המלך חזקיהו בחיל כבד | ויע‪3‬מ ד בתעלת הברכה העליונה במסלת‬
‫שדה כובס‪ )3( :‬ויצא אליו אליקים בן חלקיהו ‪3‬אשר על הבית | ושבנא הס פר ויואח בן אסף המזכיר‪ )4( :‬וי אמר‬
‫‪3‬אליהם רב שקה אמרו נא אל חזקיהו | כ ה אמר המלך הגדול מלך אשור מה הבטחון הזה ‪3‬אשר בטחת‪ )5( :‬אמרתי‬
‫אך דבר שפתים עצה וגבורה למלחמה | עתה על מי בטחת כי מרדת בי‪ )6( :‬הנה בטחת על משענת הקנה הרצוץ‬
‫הזה על מצרים ‪3‬אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה | כן פרע ה מלך מצרים לכל הב טחים עליו‪ )7( :‬וכי ת אמר‬
‫אלי אל יהוה "אל הינו בטחנו | ‪3‬הלוא הוא ‪3‬אשר הסיר חזקיהו את במ תיו ואת מזבח תיו וי אמר ליהודה ולירושל ם‬
‫לפני המזבח הזה תשת ‪3‬חוו‪ )8( :‬ועתה התערב נא את ‪3‬אד ני המלך אשור | ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך‬
‫ר כבים ע‪3‬ליהם‪ )9( :‬ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי ‪3‬אד ני הקטנים | ותבטח לך על מצרים לרכב ולפרשים‪)10( :‬‬
‫ועתה ‪3‬המבלע‪3‬די יהוה עליתי על הארץ הז את להשחיתה | יהוה אמר אלי ע‪3‬לה אל הארץ הז את והשחיתה‪)11( :‬‬
‫וי אמר אליקים ושבנא ויואח אל רב שקה דבר נא אל ע‪3‬בדיך ‪3‬ארמית כי ש מעים ‪3‬אנחנו | ואל תדבר אלינו יהודית‬
‫באזני העם ‪3‬אשר על החומה‪ )12( :‬וי אמר רב שקה האל ‪3‬אד ניך ואליך שלחני ‪3‬אד ני לדבר את הדברים האלה | ‪3‬הל א‬
‫על ה ‪3‬אנשים הי שבים על החומה ל "אכ ל את חראיהם [צואתם קרי] ולשתות את שיניהם [מימי רגליהם קרי] עמכם‪:‬‬
‫(‪ )13‬ויע‪3‬מ ד רב שקה ויקרא בקול גדול יהודית | וי אמר שמעו את דברי המלך הגדול מלך אשור‪ )14( :‬כ ה אמר‬
‫המלך אל ישא לכם חזקיהו | כי ל א יוכל להציל אתכם‪ )15( :‬ואל יבטח אתכם חזקיהו אל יהוה לאמ ר הצל יצילנו‬
‫כי כ ה אמר המלך אשור ע‪3‬שו אתי‬ ‫יהוה | ל א תנתן העיר הז את ביד מלך אשור‪ )16( :‬אל תשמעו אל חזקיהו |‬
‫ברכה וצאו אלי ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי בורו‪ )17( :‬עד ב אי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם |‬
‫ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים‪ )18( :‬פן יסית אתכם חזקיהו לאמ ר יהוה יצילנו | ההצילו "אל הי הגוים איש את‬
‫ארצו מיד מלך אשור‪ )19( :‬איה "אל הי ‪3‬חמת וארפד איה "אל הי ספרוים | וכי הצילו את ש מרון מידי‪ )20( :‬מי בכל‬
‫"אל הי ה ‪3‬ארצות האלה ‪3‬אשר הצילו את ארצם מידי | כי יציל יהוה את ירושל ם מידי‪3 )21( :‬‬
‫ויחרישו ול א ענו א תו‬
‫דבר | כי מצות המלך היא לאמ ר ל א ת ‪3‬ענ>הו‪ )22( :‬ויב א אליקים בן חלקיהו ‪3‬אשר על הבית ושבנא הסופר ויואח בן‬
‫אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים | ויגידו לו את דברי רב שקה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי כשמ ע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו | ויתכס בשק ויב א בית יהוה‪ )2( :‬וישלח את אליקים ‪3‬אשר על הבית‬
‫ואת שבנא הסופר ואת זקני הכ ‪3‬הנים מתכסים בשקים | אל ישעיהו בן אמוץ הנביא‪ )3( :‬וי אמרו אליו כ ה אמר‬
‫חזקיהו יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה | כי באו בנים עד משבר וכ ח אין ללדה‪ )4( :‬אולי ישמע יהוה "אל היך את‬
‫דברי רב שקה ‪3‬אשר שלחו מלך אשור ‪3‬אד ניו לחרף "אל הים חי והוכיח בדברים ‪3‬אשר שמע יהוה "אל היך | ונשאת‬
‫תפלה בעד השארית הנמצאה‪ )5( :‬ויב או עבדי המלך חזקיהו אל ישעיהו‪ )6( :‬וי אמר ‪3‬אליהם ישעיהו כ ה ת אמרון‬
‫אל ‪3‬אד ניכם | כ ה אמר יהוה אל תירא מפני הדברים ‪3‬אשר שמעת ‪3‬אשר גדפו נע‪3‬רי מלך אשור אותי‪ )7( :‬הנני נותן בו‬
‫רוח ושמע שמועה ושב אל ארצו | והפלתיו בחרב בארצו‪ )8( :‬וישב רב שקה וימצא את מלך אשור נלחם על לבנה |‬
‫כי שמע כי נסע מלכיש‪ )9( :‬וישמע על תרהקה מלך כוש לאמ ר יצא להלחם אתך | וישמע וישלח מלאכים אל‬
‫חזקיהו לאמ ר‪ )10( :‬כ ה ת אמרון אל חזקיהו מלך יהודה לאמ ר אל יש ‪3‬אך "אל היך ‪3‬אשר אתה בוטח בו לאמ ר | ל א‬
‫תנתן ירושל ם ביד מלך אשור‪ )11( :‬הנה אתה שמעת ‪3‬אשר עשו מלכי אשור לכל ה ‪3‬ארצות לה ‪3‬חרימם | ואתה תנצל‪( :‬‬
‫‪ )12‬ההצילו אותם "אל הי הגוים ‪3‬אשר השחיתו ‪3‬אבותי את גוזן ואת חרן | ורצף ובני עדן ‪3‬אשר בתלשר‪ )13( :‬איה מלך‬
‫‪3‬חמת ומלך ארפד ומלך לעיר ספרוים | הנע ועוה‪ )14( :‬ויקח חזקיהו את הספרים מיד המלאכים ויקראהו | ויעל‬
‫בית יהוה ויפרשהו חזקיהו לפני יהוה‪ )15( :‬ויתפלל חזקיהו אל יהוה לאמ ר‪ )16( :‬יהוה צבאות "אל הי ישראל י שב‬
‫הכר>בים אתה הוא ה "אל הים לבדך לכ ל ממלכות הארץ | אתה עשית את השמים ואת הארץ‪ )17( :‬הטה יהוה אזנך‬
‫ושמע פקח יהוה עינך וראה | ושמע את כל דברי סנחריב ‪3‬אשר שלח לחרף "אל הים חי‪ )18( :‬אמנם יהוה | ה "חריבו‬
‫מלכי אשור את כל ה ‪3‬ארצות ואת ארצם‪ )19( :‬ונת ן את "אל היהם באש | כי ל א "אל הים המה כי אם מע‪3‬שה ידי אדם‬
‫עץ ואבן ויאבדום‪ )20( :‬ועתה יהוה "אל הינו הושיענו מידו | וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה יהוה לבדך‪)21( :‬‬
‫וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמ ר | כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל ‪3‬אשר התפללת אלי אל סנחריב מלך אשור‪:‬‬
‫אחריך ר אש הניעה בת ירושל ם‪ )23( :‬את מי‬ ‫(‪ )22‬זה הדבר ‪3‬אשר דבר יהוה עליו | בזה לך לע‪3‬גה לך בתולת בת ציון ‪3‬‬
‫חרפת וגדפת ועל מי ‪3‬הרימותה קול | ותשא מרום עיניך אל קדוש ישראל‪ )24( :‬ביד ע‪3‬בדיך חרפת ‪3‬אד ני ות אמר בר ב‬
‫רכבי ‪3‬אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון | ואכר ת קומת ‪3‬ארזיו מבחר בר שיו ואבוא מרום קצו יער כרמלו‪)25( :‬‬
‫‪3‬אני קרתי ושתיתי מים | ואחרב בכף פעמי כ ל יא רי מצור‪3 )26( :‬הלוא שמעת למרחוק אותה עשיתי מימי קדם‬
‫ויצרתיה | עתה ‪3‬הבאתיה ותהי להשאות גלים נצים ערים בצ>רות‪ )27( :‬וי שביהן קצרי יד חתו וב שו | היו עשב שדה‬
‫ובואך ידעתי | ואת התרגזך אלי‪ )29( :‬יען התרגזך‬
‫וירק דשא ‪3‬חציר גגות ושדמה לפני קמה‪ )28( :‬ושבתך וצאתך ‪3‬‬
‫והשיב תיך בדרך ‪3‬אשר באת בה‪ )30( :‬וזה לך האות אכול‬ ‫אלי וש ‪3‬אננך עלה באזני | ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך ‪3‬‬
‫השנה ספיח ובשנה השנית שחיס | ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכול [ואכלו קרי] פרים‪ )31( :‬ויספה‬
‫פליטת בית יהודה הנשארה ש רש למטה | ועשה פרי למעלה‪ )32( :‬כי מירושל ם תצא שארית ופליטה מהר ציון |‬
‫קנאת יהוה צבאות תע‪3‬שה ז את‪ )33( :‬לכן כ ה אמר יהוה אל מלך אשור ל א יבוא אל העיר הז את ול א יורה שם חץ‬
‫| ול א יקדמנה מגן ול א ישפ ך ע‪F‬ליה ס ללה‪ )34( :‬בדרך ‪3‬אשר בא בה ישוב | ואל העיר הז את ל א יבוא נ >אם יהוה‪)35( :‬‬
‫וגנותי על העיר הז את להושיעה | למע‪3‬ני ולמען דוד עבדי‪ )36( :‬ויצא מלאך יהוה ויכה במ ‪3‬חנה אשור מאה‬
‫וחמשה אלף | וישכימו בב קר והנה כ>לם פגרים מתים‪ )37( :‬ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור | וישב‬ ‫ושמ נים ‪3‬‬
‫בנינוה‪ )38( :‬ויהי הוא משת ‪3‬חוה בית נסר ך "אל היו ואדרמלך ושראצר בניו הכ>הו בחרב והמה נמלטו ארץ ‪3‬אררט |‬
‫וימל ך אסר חד ן בנו תחתיו‪:‬‬

‫(‪ )1‬בימים ההם חלה חזקיהו למות | ויבוא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא וי אמר אליו כ ה אמר יהוה צו לביתך כי‬
‫מת אתה ול א תחיה‪ )2( :‬ויסב חזקיהו פניו אל הקיר | ויתפלל אל יהוה‪ )3( :‬וי אמר אנה יהוה זכר נא את ‪3‬אשר‬
‫(‪ )4‬ויהי דבר יהוה אל‬ ‫התהלכתי לפניך ב "אמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי | ויבך חזקיהו בכי גדול‪:‬‬
‫ישעיהו לאמ ר‪ )5( :‬הלוך ואמרת אל חזקיהו כ ה אמר יהוה "אל הי דוד אביך שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך |‬
‫הנני יוסף על ימיך ‪3‬חמש עשרה שנה‪ )6( :‬ומכף מלך אשור אצילך ואת העיר הז את | וגנותי על העיר הז את‪ )7( :‬וזה‬
‫לך האות מאת יהוה | ‪3‬אשר יע‪3‬שה יהוה את הדבר הזה ‪3‬אשר דבר‪ )8( :‬הנני משיב את צל המע‪3‬לות ‪3‬אשר ירדה‬
‫(‪ )9‬מכתב לחזקיהו‬ ‫במע‪3‬לות אחז בשמש ‪3‬אח רנית עשר מע‪3‬לות | ותשב השמש עשר מע‪3‬לות במע‪3‬לות ‪3‬אשר ירדה‪:‬‬
‫מלך יהודה | ב ‪3‬חל תו ויחי מחליו‪3 )10( :‬אני אמרתי בדמי ימי אלכה בשע‪3‬רי שאול | פ>קדתי יתר שנותי‪ )11( :‬אמרתי‬
‫ל א אראה יה יה בארץ החיים | ל א אביט אדם עוד עם יושבי חדל‪ )12( :‬דורי נסע ונגלה מני כא הל ר עי | קפדתי‬
‫כא רג חיי מדלה יבצעני מיום עד לילה תשלימני‪ )13( :‬שויתי עד ב קר כ ‪3‬ארי כן ישבר כל עצמותי | מיום עד לילה‬
‫תשלימני‪ )14( :‬כסוס עגור כן ‪3‬אצפצף אהגה כיונה | דלו עיני למרום ‪3‬אד ני עשקה לי ערבני‪ )15( :‬מה ‪3‬אדבר ואמר לי‬
‫והוא עשה | אדדה כל שנותי על מר נפשי‪3 )16( :‬אד ני ע‪3‬ליהם יחיו | ולכל בהן חיי רוחי ות ‪3‬חלימני וה ‪3‬חיני‪ )17( :‬הנה‬
‫אחרי גוך כל ‪3‬חטאי‪ )18( :‬כי ל א שאול תודך מות‬ ‫לשלום מר לי מר | ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי השלכת ‪3‬‬
‫יהללך | ל א ישברו יורדי בור אל ‪3‬אמתך‪ )19( :‬חי חי הוא יודך כמוני היום | אב לבנים יודיע אל ‪3‬אמתך‪ )20( :‬יהוה‬
‫להושיעני | ונגנותי ננגן כל ימי חיינו על בית יהוה‪ )21( :‬וי אמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים | וימרחו על השחין ויחי‪:‬‬
‫(‪ )22‬וי אמר חזקיהו מה אות | כי אע"לה בית יהוה‪:‬‬
‫ויחזק‪ )2( :‬וישמח‬

‫(‪ )1‬בעת ההוא שלח מר דך בל ‪3‬אדן בן בל ‪3‬אדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו | וישמע כי חלה "‬
‫ע‪3‬ליהם חזקיהו ויראם את בית נכתה [נכ תו קרי] את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים ואת השמן הטוב ואת כל בית‬
‫כליו ואת כל ‪3‬אשר נמצא בא צר תיו | ל א היה דבר ‪3‬אשר ל א הראם חזקיהו בביתו ובכל ממשלתו‪ )3( :‬ויב א ישעיהו‬
‫הנביא אל המלך חזקיהו | וי אמר אליו מה אמרו ה ‪3‬אנשים האלה ומאין יב או אליך וי אמר חזקיהו מארץ רחוקה‬
‫באו אלי מבבל‪ )4( :‬וי אמר מה ראו בביתך | וי אמר חזקיהו את כל ‪3‬אשר בביתי ראו ל א היה דבר ‪3‬אשר ל א‬
‫הראיתים באוצר תי‪ )5( :‬וי אמר ישעיהו אל חזקיהו | שמע דבר יהוה צבאות‪ )6( :‬הנה ימים באים ונשא כל ‪3‬אשר‬
‫ואשר אצרו ‪3‬אב תיך עד היום הזה בבל | ל א יותר דבר אמר יהוה‪ )7( :‬ומבניך ‪3‬אשר יצאו ממך ‪3‬אשר תוליד‬
‫בביתך ‪3‬‬
‫יקחו | והיו סריסים בהיכל מלך בבל‪ )8( :‬וי אמר חזקיהו אל ישעיהו טוב דבר יהוה ‪3‬אשר דברת | וי אמר כי יהיה‬
‫ואמת בימי‪:‬‬
‫שלום "‬
‫נחמו עמי | י אמר "אל היכם‪ )2( :‬דברו על לב ירושל ם וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה ע‪3‬ונה | כי לקחה‬ ‫נחמו ‪3‬‬‫(‪3 )1‬‬
‫מיד יהוה כפלים בכל חט אתיה‪ )3( :‬קול קורא במדבר פנו דרך יהוה | ישרו בע‪3‬רבה מסלה לאל הינו‪ )4( :‬כל גיא‬
‫ינשא וכל הר וגבעה ישפלו | והיה העק ב למישור והרכסים לבקעה‪ )5( :‬ונגלה כבוד יהוה | וראו כל בשר יחדו כי פי‬
‫(‪ )6‬קול א מר קרא ואמר מה אקרא | כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה‪ )7( :‬יבש חציר נבל‬ ‫יהוה דבר‪:‬‬
‫(‪ )9‬על הר‬ ‫ציץ כי רוח יהוה נשבה בו | אכן חציר העם‪ )8( :‬יבש חציר נבל ציץ | ודבר "אל הינו יקום לעולם‪:‬‬
‫גב ה ע‪3‬לי לך מבשרת ציון הרימי בכ ח קולך מבשרת ירושל ם | הרימי אל תיראי אמרי לערי יהודה הנה "אל היכם‪( :‬‬
‫‪ )10‬הנה ‪3‬אד ני יהוה בחזק יבוא וזר עו מ שלה לו | הנה שכרו אתו ופע>לתו לפניו‪ )11( :‬כר עה עדרו ירעה בזר עו יקבץ‬
‫טלאים ובחיקו ישא | עלות ינהל‪ )12( :‬מי מדד בשע‪F‬לו מים ושמים בזרת תכן וכל בשלש ע‪3‬פר הארץ | ושקל בפלס‬
‫הרים וגבעות במ אזנים‪ )13( :‬מי תכן את רוח יהוה | ואיש ע‪3‬צתו יודיענו‪ )14( :‬את מי נועץ ויבינהו וילמדהו בא רח‬
‫משפט | וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו‪ )15( :‬הן גוים כמר מדלי וכשחק מ אזנים נחשבו | הן איים כדק יטול‪( :‬‬
‫(‪ )17‬כל הגוים כאין נגדו | מאפס ות הו נחשבו לו‪ )18( :‬ואל מי‬ ‫‪ )16‬ולבנון אין די בער | וחיתו אין די עולה‪:‬‬
‫תדמיון אל | ומה דמות תערכו לו‪ )19( :‬הפסל נסך חרש וצ רף בזהב ירקענו | ור >תקות כסף צורף‪ )20( :‬המ >סכן‬
‫תרומה עץ ל א ירקב יבחר | חרש חכם יבקש לו להכין פסל ל א ימוט‪3 )21( :‬הלוא תדעו ‪3‬הלוא תשמעו ‪3‬הלוא >הגד‬
‫מר אש לכם | ‪3‬הלוא ‪3‬הבינ תם מוסדות הארץ‪ )22( :‬הי שב על חוג הארץ וי שביה כ ‪3‬חגבים | הנוטה כד ק שמים וימתחם‬
‫כא הל לשבת‪ )23( :‬הנותן רוזנים לאין | ש פטי ארץ כת הו עשה‪ )24( :‬אף בל נטעו אף בל ז רעו אף בל ש רש בארץ‬
‫גזעם | וגם נשף בהם ויבשו וסערה כקש תשאם‪ )25( :‬ואל מי תדמיוני ואשוה | י אמר קדוש‪ )26( :‬שאו מרום‬
‫(‬ ‫עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם | לכ>לם בשם יקרא מר ב אונים ואמיץ כ ח איש ל א נעדר‪:‬‬
‫‪ )27‬למה ת אמר יע‪3‬ק ב ותדבר ישראל | נסתרה דרכי מיהוה ומ "אל הי משפטי יע‪3‬בור‪3 )28( :‬הלוא ידעת אם ל א שמעת‬
‫"אל הי עולם יהוה בורא קצות הארץ ל א ייעף ול א ייגע | אין חקר לתבונתו‪ )29( :‬נ תן ליעף כ ח | ולאין אונים עצמה‬
‫ירבה‪ )30( :‬ויע‪3‬פו נערים ויגעו | ובחורים כשול יכשלו‪ )31( :‬וקוי יהוה ‪3‬‬
‫יחליפו כ ח יע‪3‬לו אבר כנשרים | ירוצו ול א‬
‫ייגעו ילכו ול א ייעפו‪:‬‬
‫יחליפו כ ח | יגשו אז ידברו יחדו למשפט נקרבה‪ )2( :‬מי העיר ממזרח צדק יקראהו‬ ‫(‪ )1‬ה ‪3‬חרישו אלי איים ול >אמים ‪3‬‬
‫לרגלו | יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו‪ )3( :‬ירדפם יע‪3‬בור שלום | א רח ברגליו ל א יבוא‪:‬‬
‫אחר נים ‪3‬אני הוא‪ )5( :‬ראו איים וייראו קצות הארץ‬ ‫(‪ )4‬מי פעל ועשה ק רא הד רות מר אש | ‪3‬אני יהוה ראשון ואת ‪3‬‬
‫ויאתיון‪ )6( :‬איש את רעהו יעז רו | ולאחיו י אמר ‪3‬חזק‪ )7( :‬ויחזק חרש את צ רף מ ‪3‬חליק פטיש את‬ ‫יחרדו | קרבו "‬‫"‬
‫(‪ )8‬ואתה ישראל עבדי יע‪3‬ק ב ‪3‬אשר בחרתיך |‬ ‫הולם פעם | א מר לדבק טוב הוא ויחזקהו במסמרים ל א ימוט‪:‬‬
‫זרע אברהם א ‪3‬הבי‪3 )9( :‬אשר ה "חזקתיך מקצות הארץ ומ ‪3‬אציליה קראתיך | וא מר לך עבדי אתה בחרתיך ול א‬
‫מאסתיך‪ )10( :‬אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי ‪3‬אני "אל היך | אמצתיך אף ע‪3‬זרתיך אף תמכתיך בימין צדקי‪)11( :‬‬
‫נחרים בך | יהיו כאין וי אבדו אנשי ריבך‪ )12( :‬תבקשם ול א תמצאם אנשי מצ>תך | יהיו כאין‬ ‫הן יב שו ויכלמו כ ל ה "‬
‫(‪ )14‬אל‬ ‫וכאפס אנשי מלחמתך‪ )13( :‬כי ‪3‬אני יהוה "אל היך מ ‪3‬חזיק ימינך | הא מר לך אל תירא ‪3‬אני ע‪3‬זרתיך‪:‬‬
‫תיראי תולעת יע‪3‬ק ב מתי ישראל | ‪3‬אני ע‪3‬זרתיך נ >אם יהוה וג ‪3‬אלך קדוש ישראל‪ )15( :‬הנה שמתיך למורג חרוץ חדש‬
‫בעל פיפיות | תדוש הרים ותד ק וגבעות כמ ץ תשים‪ )16( :‬תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם | ואתה תגיל‬
‫ביהוה בקדוש ישראל תתהלל‪:‬‬
‫(‪ )17‬הע‪3‬ניים והאביונים מבקשים מים ואין לשונם בצמא נשתה | ‪3‬אני יהוה אע"נם "אל הי ישראל ל א אעזבם‪)18( :‬‬
‫אפתח על שפיים נהרות ובתוך בקעות מעינות | אשים מדבר ל ‪3‬אגם מים וארץ ציה למוצאי מים‪ )19( :‬אתן במדבר‬
‫והדס ועץ שמן | אשים בע‪3‬רבה ברוש תדהר ותאשור יחדו‪ )20( :‬למען יראו וידעו וישימו וישכילו יחדו כי‬ ‫ארז שטה ‪3‬‬
‫יד יהוה עשתה ז את | וקדוש ישראל בראה‪:‬‬
‫(‪ )21‬קרבו ריבכם י אמר יהוה | הגישו ‪3‬עצ>מותיכם י אמר מלך יע‪3‬ק ב‪ )22( :‬יגישו ויגידו לנו את ‪3‬אשר תקרינה |‬
‫אחריתן או הבאות השמיע>נו‪ )23( :‬הגידו הא תיות לאחור ונדעה כי‬ ‫הראש נות מה הנה הגידו ונשימה לבנו ונדעה ‪3‬‬
‫"אל הים אתם | אף תיטיבו ותרעו ונשתעה ונרא [ונראה קרי] יחדו‪ )24( :‬הן אתם מאין ופעלכם מאפע | תועבה יבחר‬
‫בכם‪ )25( :‬העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש יקרא בשמי | ויב א סגנים כמו ח מר וכמו יוצר ירמס טיט‪ )26( :‬מי‬
‫הגיד מר אש ונדעה ומלפנים ונ אמר צדיק | אף אין מגיד אף אין משמיע אף אין ש מע אמריכם‪ )27( :‬ראשון לציון‬
‫הנה הנם | ולירושל ם מבשר אתן‪ )28( :‬וארא ואין איש ומאלה ואין יועץ | ואשאלם וישיבו דבר‪ )29( :‬הן כ>לם און‬
‫אפס מע‪3‬שיהם | רוח ות הו נסכיהם‪:‬‬
‫(‪ )1‬הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי | נתתי רוחי עליו משפט לגוים יוציא‪ )2( :‬ל א יצעק ול א ישא | ול א ישמיע‬
‫בחוץ קולו‪ )3( :‬קנה רצוץ ל א ישבור ופשתה כהה ל א יכבנה | ל "אמת יוציא משפט‪ )4( :‬ל א יכהה ול א ירוץ עד ישים‬
‫בארץ משפט | ולתורתו איים ייחילו‪:‬‬
‫(‪ )5‬כ ה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם ר קע הארץ וצ "אצאיה | נ תן נשמה לעם עליה ורוח לה לכים בה‪)6( :‬‬
‫‪3‬אני יהוה קראתיך בצדק ואחזק בידך | ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים‪ )7( :‬לפק ח עינים עורות | להוציא‬
‫ממסגר אסיר מבית כלא י שבי ח שך‪3 )8( :‬אני יהוה הוא שמי | וכבודי לאחר ל א אתן ותהלתי לפסילים‪)9( :‬‬
‫וחדשות ‪3‬אני מגיד בטרם תצמחנה אשמיע אתכם‪:‬‬ ‫הראש נות הנה באו | ‪3‬‬
‫(‪ )10‬שירו ליהוה שיר חדש תהלתו מקצה הארץ | יורדי הים ומל או איים וי שביהם‪ )11( :‬ישאו מדבר ועריו ‪3‬חצרים‬
‫תשב קדר | יר נו י שבי סלע מר אש הרים יצוחו‪ )12( :‬ישימו ליהוה כבוד | ותהלתו באיים יגידו‪ )13( :‬יהוה כגבור‬
‫אחריש אתאפק | כיולדה‬ ‫יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה | יריע אף יצריח על א יביו יתגבר‪ )14( :‬ה "חשיתי מעולם ‪3‬‬
‫ואגמים אוביש‪)16( :‬‬ ‫אחריב הרים וגבעות וכל עשבם אוביש | ושמתי נהרות לאיים ‪3‬‬ ‫אפעה אש ם ואשאף יחד‪3 )15( :‬‬
‫והולכתי עורים בדרך ל א ידעו בנתיבות ל א ידעו אדריכם | אשים מחשך לפניהם לאור ומע‪3‬קשים למישור אלה‬
‫הדברים ע‪3‬שיתם ול א ע‪3‬זבתים‪ )17( :‬נס גו אחור יב שו ב שת הב טחים בפסל | הא מרים למסכה אתם "אל הינו‪( :‬‬
‫‪ )18‬החרשים שמעו | והעורים הביטו לראות‪ )19( :‬מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח | מי עור כמ >שלם ועור‬
‫כעבד יהוה‪ )20( :‬ראית [ראות קרי] רבות ול א תשמ ר | פקוח אזנים ול א ישמע‪ )21( :‬יהוה חפץ למען צדקו | יגדיל‬
‫תורה ויאדיר‪ )22( :‬והוא עם בזוז ושסוי הפח בחורים כ>לם ובבתי כלאים החבאו | היו לבז ואין מציל משסה ואין‬
‫יאזין ז את | יקשב וישמע לאחור‪ )24( :‬מי נתן למשוסה [למשסה קרי] יע‪3‬ק ב וישראל‬ ‫א מר השב‪ )23( :‬מי בכם ‪3‬‬
‫לב זזים ‪3‬הלוא יהוה | זו חטאנו לו ול א אבו בדרכיו הלוך ול א שמעו בתורתו‪ )25( :‬וישפ ך עליו חמה אפו וע"זוז‬
‫מלחמה | ותל ‪3‬הטהו מסביב ול א ידע ותבער בו ול א ישים על לב‪:‬‬

‫(‪ )1‬ועתה כ ה אמר יהוה ב ר ‪3‬אך יע‪3‬ק ב וי צרך ישראל | אל תירא כי גאלתיך קראתי בשמך לי אתה‪ )2( :‬כי תע‪3‬ב ר‬
‫במים אתך אני ובנהרות ל א ישטפוך | כי תלך במו אש ל א תכוה ולהבה ל א תבער בך‪ )3( :‬כי ‪3‬אני יהוה "אל היך‬
‫ואני ‪3‬אהבתיך | ואתן‬‫קדוש ישראל מושיעך | נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך‪ )4( :‬מ ‪3‬אשר יקרת בעיני נכבדת ‪3‬‬
‫אדם תחתיך ול >אמים תחת נפשך‪ )5( :‬אל תירא כי אתך אני | ממזרח אביא זרעך וממע‪3‬רב ‪3‬אקבצך‪ )6( :‬א מר לצפון‬
‫תני ולתימן אל תכלאי | הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ‪ )7( :‬כ ל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו | יצרתיו אף‬
‫ע‪3‬שיתיו‪ )8( :‬הוציא עם עור ועינים יש | וחרשים ואזנים למו‪ )9( :‬כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו ל >אמים מי בהם יגיד‬
‫ז את וראש נות ישמיע>נו | יתנו עדיהם ויצדקו וישמעו וי אמרו "אמת‪ )10( :‬אתם עדי נ >אם יהוה ועבדי ‪3‬אשר בחרתי |‬
‫אחרי ל א יהיה‪ )11( :‬אנ כי אנ כי יהוה | ואין מבלעדי‬‫למען תדעו ות ‪3‬אמינו לי ותבינו כי ‪3‬אני הוא לפני ל א נוצר אל ו ‪3‬‬
‫ואני אל‪ )13( :‬גם מיום ‪3‬אני הוא‬ ‫מושיע‪ )12( :‬אנ כי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זר | ואתם עדי נ >אם יהוה ‪3‬‬
‫(‪ )14‬כ ה אמר יהוה ג אלכם קדוש ישראל | למענכם שלחתי בבלה‬ ‫ואין מידי מציל | אפעל ומי ישיבנה‪:‬‬
‫והורדתי בריחים כ>לם וכשדים ב ‪F‬אניות רנתם‪3 )15( :‬אני יהוה קדושכם | בורא ישראל מלככם‪ )16( :‬כ ה אמר יהוה‬
‫הנותן בים דרך | ובמים עזים נתיבה‪ )17( :‬המוציא רכב וסוס חיל ועזוז | יחדו ישכבו בל יקומו דע‪3‬כו כפשתה כבו‪( :‬‬
‫‪ )18‬אל תזכרו ראש נות | וקדמ ניות אל תתב ננו‪ )19( :‬הנני ע שה ‪3‬חדשה עתה תצמח ‪3‬הלוא תדעוה | אף אשים במדבר‬
‫דרך בישמון נהרות‪ )20( :‬תכבדני חית השדה תנים ובנות יע‪3‬נה | כי נתתי במדבר מים נהרות בישימ ן להשקות עמי‬
‫(‪ )22‬ול א א תי קראת יע‪3‬ק ב | כי יגעת בי ישראל‪ )23( :‬ל א‬ ‫בחירי‪ )21( :‬עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו‪:‬‬
‫הביאת לי שה ע ל תיך וזבחיך ל א כבדתני | ל א הע"בדתיך במנחה ול א הוגעתיך בלבונה‪ )24( :‬ל א קנית לי בכסף קנה‬
‫(‪ )25‬אנ כי אנ כי הוא מ חה פשעיך‬ ‫וחלב זבחיך ל א הרויתני | אך הע"בדתני בחט אותיך הוגעתני בע‪3‬ונ תיך‪:‬‬
‫למע‪3‬ני | וחט אתיך ל א אזכ ר‪ )26( :‬הזכירני נשפטה יחד | ספר אתה למען תצדק‪ )27( :‬אביך הראשון חטא | ומליציך‬
‫ואחלל שרי ק דש | ואתנה לחרם יע‪3‬ק ב וישראל לגדופים‪:‬‬ ‫פשעו בי‪3 )28( :‬‬
‫(‪ )1‬ועתה שמע יע‪3‬ק ב עבדי | וישראל בחרתי בו‪ )2( :‬כ ה אמר יהוה ע שך וי צרך מבטן יעזרך | אל תירא עבדי יע‪3‬ק ב‬
‫ישרון בחרתי בו‪ )3( :‬כי אצק מים על צמא ונ זלים על יבשה | אצ ק רוחי על זרעך וברכתי על צ "אצאיך‪ )4( :‬וצמחו‬ ‫ו >‬
‫בבין חציר | כע‪3‬רבים על יבלי מים‪ )5( :‬זה י אמר ליהוה אני וזה יקרא בשם יע‪3‬ק ב | וזה יכת ב ידו ליהוה ובשם‬
‫ישראל יכנה‪:‬‬
‫אחרון ומבלעדי אין "אל הים‪ )7( :‬ומי כמוני‬ ‫(‪ )6‬כ ה אמר יהוה מלך ישראל וג ‪3‬אלו יהוה צבאות | ‪3‬אני ראשון ‪3‬‬
‫ואני ‪3‬‬
‫ואשר תב אנה יגידו למו‪ )8( :‬אל תפ ‪3‬חדו ואל תרהו ‪3‬הל א מאז‬ ‫יקרא ויגידה ויערכה לי משומי עם עולם | וא תיות ‪3‬‬
‫וחמודיהם בל יועילו |‬ ‫השמעתיך והגדתי ואתם עדי | ‪3‬היש "אלוה מבלעדי ואין צור בל ידעתי‪ )9( :‬י צרי פסל כ>לם ת הו ‪3‬‬
‫ועדיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יב שו‪ )10( :‬מי יצר אל ופסל נסך | לבלתי הועיל‪ )11( :‬הן כל ‪3‬חבריו יב שו‬
‫וחרשים המה מאדם | יתקבצו כ>לם יע‪3‬מ דו יפ ‪3‬חדו יב שו יחד‪ )12( :‬חרש ברזל מע‪3‬צד ופעל בפחם ובמקבות יצרהו |‬
‫ויפעלהו בזרוע כ חו גם רעב ואין כ ח ל א שתה מים וייעף‪ )13( :‬חרש עצים נטה קו ית ‪3‬ארהו בשרד יע‪3‬שהו במקצ>עות‬
‫ובמחוגה ית ‪F‬ארהו | ויע‪3‬שהו כתבנית איש כתפארת אדם לשבת בית‪ )14( :‬לכרת לו ‪3‬ארזים ויקח תרזה ואלון ויאמץ‬
‫לו בע‪3‬צי יער | נטע א רן וגשם יגדל‪ )15( :‬והיה לאדם לבער ויקח מהם ויחם אף ישיק ואפה לחם | אף יפעל אל‬
‫וישתחו עשהו פסל ויסגד למו‪ )16( :‬חציו שרף במו אש על חציו בשר י אכל יצלה צלי וישבע | אף יח ם וי אמר האח‬
‫חמותי ראיתי אור‪ )17( :‬ושאריתו לאל עשה לפסלו | יסגוד [יסגד קרי] לו וישתחו ויתפלל אליו וי אמר הצילני כי‬
‫אלי אתה‪ )18( :‬ל א ידעו ול א יבינו | כי טח מראות עיניהם מהשכיל לב תם‪ )19( :‬ול א ישיב אל לבו ול א דעת ול א‬
‫תבונה לאמ ר חציו שרפתי במו אש ואף אפיתי על גחליו לחם אצלה בשר וא כל | ויתרו לתועבה אע"שה לבול עץ‬
‫(‪ )21‬זכר אלה יע‪3‬ק ב‬ ‫אסגוד‪ )20( :‬ר עה אפר לב הותל הטהו | ול א יציל את נפשו ול א י אמר ‪3‬הלוא שקר בימיני‪:‬‬
‫וישראל כי עבדי אתה | יצרתיך עבד לי אתה ישראל ל א תנשני‪ )22( :‬מחיתי כעב פשעיך וכענן חט אותיך | שובה אלי‬
‫כי גאלתיך‪ )23( :‬רנו שמים כי עשה יהוה הריעו תחתיות ארץ פצחו הרים רנה יער וכל עץ בו | כי גאל יהוה יע‪3‬ק ב‬
‫ובישראל יתפאר‪:‬‬
‫(‪ )24‬כ ה אמר יהוה ג ‪3‬אלך וי צרך מבטן | אנ כי יהוה ע שה כ ל נ טה שמים לבדי ר קע הארץ מי אתי [מאתי קרי]‪)25( :‬‬
‫מפר א תות בדים וק סמים יהולל | משיב ‪3‬חכמים אחור ודעתם ישכל‪ )26( :‬מקים דבר עבדו וע‪3‬צת מלאכיו ישלים |‬
‫נהר תיך אוביש‪)28( :‬‬ ‫הא מר לירושל ם תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה ‪3‬אקומם‪ )27( :‬הא מר לצולה ‪F‬חרבי | ו ‪3‬‬
‫הא מר לכורש ר עי וכל חפצי ישלם | ולאמ ר לירושל ם תבנה והיכל תוסד‪:‬‬
‫(‪ )1‬כ ה אמר יהוה למשיחו לכורש ‪3‬אשר ה "חזקתי בימינו לרד לפניו גוים ומתני מלכים ‪3‬אפתח | לפת ח לפניו דלתים‬
‫[אישר קרי] | דלתות נחושה ‪3‬אשבר ובריחי ברזל ‪3‬אגדע‪)3( :‬‬
‫והדורים אושר ‪3‬‬ ‫ושערים ל א יסגרו‪3 )2( :‬אני לפניך אלך ‪3‬‬
‫ונתתי לך אוצרות ח שך ומט >מני מסתרים | למען תדע כי ‪3‬אני יהוה הקורא בשמך "אל הי ישראל‪ )4( :‬למען עבדי‬
‫יע‪3‬ק ב וישראל בחירי | ואקרא לך בשמך ‪3‬אכנך ול א ידעתני‪3 )5( :‬אני יהוה ואין עוד זולתי אין "אל הים | ‪3‬אאזרך ול א‬
‫ידעתני‪ )6( :‬למען ידעו ממזרח שמש וממע‪3‬רבה כי אפס בלעדי | ‪3‬אני יהוה ואין עוד‪ )7( :‬יוצר אור ובורא ח שך ע שה‬
‫שלום ובורא רע | ‪3‬אני יהוה ע שה כל אלה‪ )8( :‬הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק | תפתח ארץ ויפרו ישע‬
‫(‪ )9‬הוי רב את י צרו חרש את חרשי ‪3‬אדמה | ‪3‬הי אמר ח מר לי צרו מה‬ ‫וצדקה תצמיח יחד ‪3‬אני יהוה בראתיו‪:‬‬
‫(‪ )10‬הוי א מר לאב מה תוליד | ולאשה מה תחילין‪ )11( :‬כ ה אמר יהוה קדוש‬ ‫תע‪3‬שה ופעלך אין ידים לו‪:‬‬
‫ישראל וי צרו | הא תיות שאלוני על בני ועל פ על ידי תצו>ני‪ )12( :‬אנ כי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי | ‪3‬אני ידי נטו‬
‫שמים וכל צבאם צויתי‪ )13( :‬אנ כי העיר תהו בצדק וכל דרכיו ‪3‬אישר | הוא יבנה עירי וגלותי ישלח ל א במחיר ול א‬
‫בש חד אמר יהוה צבאות‪:‬‬
‫(‪ )14‬כ ה אמר יהוה יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יע‪3‬ב רו ולך יהיו ‪3‬‬
‫אחריך ילכו בזקים יע‪3‬ב רו |‬
‫ואליך ישת ‪3‬חוו אליך יתפללו אך בך אל ואין עוד אפס "אל הים‪ )15( :‬אכן אתה אל מסתתר | "אל הי ישראל מושיע‪( :‬‬
‫‪ )16‬בושו וגם נכלמו כ>לם | יחדו הלכו בכלמה חרשי צירים‪ )17( :‬ישראל נושע ביהוה תשועת עולמים | ל א תב שו‬
‫ול א תכלמו עד עולמי עד‪:‬‬
‫(‪ )18‬כי כ ה אמר יהוה בורא השמים הוא ה "אל הים י צר הארץ וע שה הוא כוננה ל א ת הו בראה לשבת יצרה | ‪3‬אני‬
‫יהוה ואין עוד‪ )19( :‬ל א בסתר דברתי במקום ארץ ח שך ל א אמרתי לזרע יע‪3‬ק ב ת הו בקשוני | ‪3‬אני יהוה ד בר צדק‬
‫מגיד מישרים‪ )20( :‬הקבצו וב או התנגשו יחדו פליטי הגוים | ל א ידעו הנ שאים את עץ פסלם ומתפללים אל אל ל א‬
‫יושיע‪ )21( :‬הגידו והגישו אף יוע‪3‬צו יחדו | מי השמיע ז את מקדם מאז הגידה ‪3‬הלוא ‪3‬אני יהוה ואין עוד "אל הים‬
‫מבלעדי אל צדיק ומושיע אין זולתי‪ )22( :‬פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ | כי ‪3‬אני אל ואין עוד‪ )23( :‬בי נשבעתי יצא‬
‫מפי צדקה דבר ול א ישוב | כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון‪ )24( :‬אך ביהוה לי אמר צדקות וע ז | עדיו יבוא‬
‫נחרים בו‪ )25( :‬ביהוה יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל‪:‬‬ ‫ויב שו כ ל ה "‬
‫(‪ )1‬כרע בל ק רס נבו היו ע‪3‬צביהם לחיה ולבהמה | נ >שא תיכם ע‪3‬מוסות משא לע‪3‬יפה‪ )2( :‬קרסו כרעו יחדו ל א יכלו‬
‫‪3‬מסים מני בטן הנ >שאים מני‬ ‫מלט משא | ונפשם בשבי הלכה‪ )3( :‬שמעו אלי בית יע‪3‬ק ב וכל שארית בית ישראל | הע >‬
‫ואמלט‪ )5( :‬למי תדמיוני‬ ‫ואני אסב ל ‪3‬‬ ‫רחם‪ )4( :‬ועד זקנה ‪3‬אני הוא ועד שיבה ‪3‬אני אסב ל | ‪3‬אני עשיתי ‪3‬‬
‫ואני אשא ‪3‬‬
‫ותשוו | ותמשלוני ונדמה‪ )6( :‬הזלים זהב מכיס וכסף בקנה ישק לו | ישכרו צורף ויע‪3‬שהו אל יסגדו אף ישת ‪3‬חוו‪)7( :‬‬
‫יחהו תחתיו ויע‪3‬מ ד ממקומו ל א ימיש | אף יצעק אליו ול א יע‪3‬נה מצרתו ל א יושיענו‪)8( :‬‬ ‫יש >אהו על כתף יסבל>הו וינ >‬
‫זכרו ז את והתא ששו | השיבו פושעים על לב‪ )9( :‬זכרו ראש נות מעולם | כי אנ כי אל ואין עוד "אל הים ואפס כמוני‪( :‬‬
‫אחרית ומקדם ‪3‬אשר ל א נע‪3‬שו | א מר ע‪3‬צתי תקום וכל חפצי אע"שה‪ )11( :‬ק רא ממזרח עיט‬ ‫‪ )10‬מגיד מראשית ‪3‬‬
‫(‪ )12‬שמעו אלי אבירי לב |‬ ‫מארץ מרחק איש עצתו [ע‪3‬צתי קרי] | אף דברתי אף ‪3‬אביאנה יצרתי אף אע"שנה‪:‬‬
‫הרחוקים מצדקה‪ )13( :‬קרבתי צדקתי ל א תרחק ותשועתי ל א תאחר | ונתתי בציון תשועה לישראל תפארתי‪:‬‬
‫(‪ )1‬רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל שבי לארץ אין כסא בת כשדים | כי ל א תוסיפי יקראו לך רכה ו ‪3‬ענ>גה‪ )2( :‬קחי‬
‫רחים וט ‪3‬חני קמח | גלי צמתך חשפי ש בל גלי שוק עברי נהרות‪ )3( :‬תגל ערותך גם תראה חרפתך | נקם אקח ול א‬
‫(‪ )4‬ג ‪3‬אלנו יהוה צבאות שמו | קדוש ישראל‪ )5( :‬שבי דומם וב אי בח שך בת כשדים | כי ל א תוסיפי‬ ‫אפגע אדם‪:‬‬
‫נחלתי ואתנם בידך | ל א שמת להם ר ‪3‬חמים על זקן הכבדת‬ ‫יקראו לך גברת ממלכות‪ )6( :‬קצפתי על עמי חללתי ‪3‬‬
‫(‪ )8‬ועתה שמעי ז את‬ ‫ע>לך מא ד‪ )7( :‬ות אמרי לעולם אהיה גברת | עד ל א שמת אלה על לבך ל א זכרת ‪3‬‬
‫אחריתה‪:‬‬
‫ע‪3‬דינה היושבת לבטח הא מרה בלבבה ‪3‬אני ואפסי עוד | ל א אשב אלמנה ול א אדע שכול‪ )9( :‬ותב אנה לך שתי אלה‬
‫רגע ביום אחד שכול ואלמ ן | כ >תמם באו עליך בר ב כשפיך בעצמת ‪3‬חבריך מא ד‪ )10( :‬ותבטחי ברעתך אמרת אין‬
‫ר אני חכמתך ודעתך היא שובבתך | ות אמרי בלבך ‪3‬אני ואפסי עוד‪ )11( :‬ובא עליך רעה ל א תדעי שחרה ותפ ל עליך‬
‫הו ה ל א תוכלי כפרה | ותב א עליך פתא ם שואה ל א תדעי‪ )12( :‬עמדי נא ב ‪3‬חבריך ובר ב כשפיך ב ‪3‬אשר יגעת מנעוריך‬
‫| אולי תוכלי הועיל אולי תע‪3‬רוצי‪ )13( :‬נלאית בר ב ע‪3‬צתיך | יעמדו נא ויושיע>ך הברו [ה ברי קרי] שמים הח זים‬
‫בכוכבים מודיעם ל ‪F‬חדשים מ ‪3‬אשר יב או עליך‪ )14( :‬הנה היו כקש אש שרפתם ל א יצילו את נפשם מיד להבה | אין‬
‫גחלת לחמם אור לשבת נגדו‪ )15( :‬כן היו לך ‪3‬אשר יגעת | ס ‪3‬חריך מנעוריך איש לעברו תעו אין מושיעך‪:‬‬

‫(‪ )1‬שמעו ז את בית יע‪3‬ק ב הנקראים בשם ישראל וממי יהודה יצאו | הנשבעים בשם יהוה ובאל הי ישראל יזכירו ל א‬
‫ב "אמת ול א בצדקה‪ )2( :‬כי מעיר הק דש נקראו ועל "אל הי ישראל נסמכו | יהוה צבאות שמו‪ )3( :‬הראש נות מאז‬
‫הגדתי ומפי יצאו ואשמיעם | פתא ם עשיתי ותב אנה‪ )4( :‬מדעתי כי קשה אתה | וגיד ברזל ערפך ומצ ‪3‬חך נחושה‪)5( :‬‬
‫ואגיד לך מאז בטרם תבוא השמעתיך | פן ת אמר עצבי עשם ופסלי ונסכי צום‪ )6( :‬שמעת ‪3‬חזה כ>לה ואתם ‪3‬הלוא‬
‫תגידו | השמעתיך ‪3‬חדשות מעתה ונצ>רות ול א ידעתם‪ )7( :‬עתה נבראו ול א מאז ולפני יום ול א שמעתם | פן ת אמר‬
‫הנה ידעתין‪ )8( :‬גם ל א שמעת גם ל א ידעת גם מאז ל א פתחה אזנך | כי ידעתי בגוד תבגוד ופ שע מבטן ק רא לך‪( :‬‬
‫אאריך אפי ותהלתי א "חטם לך | לבלתי הכריתך‪ )10( :‬הנה צרפתיך ול א בכסף | בחרתיך בכור ע ני‪( :‬‬ ‫‪ )9‬למען שמי ‪3‬‬
‫(‪ )12‬שמע אלי יע‪3‬ק ב וישראל מק ראי | ‪3‬אני‬ ‫‪ )11‬למע‪3‬ני למע‪3‬ני אע"שה כי איך יחל | וכבודי לאחר ל א אתן‪:‬‬
‫אחרון‪ )13( :‬אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים | ק רא ‪3‬אני ‪3‬אליהם יעמדו יחדו‪)14( :‬‬‫הוא ‪3‬אני ראשון אף ‪3‬אני ‪3‬‬
‫ושמעו מי בהם הגיד את אלה | יהוה ‪3‬אהבו יע‪3‬שה חפצו בבבל וזר עו כשדים‪3 )15( :‬אני ‪3‬אני דברתי אף‬ ‫הקבצו כ>לכם ‪3‬‬
‫קראתיו | ‪3‬הביא תיו והצליח דרכו‪ )16( :‬קרבו אלי שמעו ז את ל א מר אש בסתר דברתי מעת "היותה שם אני | ועתה‬
‫‪3‬אד ני יהוה שלחני ורוחו‪:‬‬
‫(‪ )17‬כ ה אמר יהוה ג אלך קדוש ישראל | ‪3‬אני יהוה "אל היך מלמדך להועיל מדריכ‪3‬ך בדרך תלך‪ )18( :‬לוא הקשבת‬
‫למצותי | ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים‪ )19( :‬ויהי כחול זרעך וצ "אצאי מעיך כמע תיו | ל א יכרת ול א ישמד‬
‫שמו מלפני‪ )20( :‬צאו מבבל ברחו מכשדים בקול רנה הגידו השמיעו ז את הוציאוה עד קצה הארץ | אמרו גאל‬
‫יהוה עבדו יע‪3‬ק ב‪ )21( :‬ול א צמאו ב ‪F‬חרבות הוליכם מים מצור הזיל למו | ויבקע צור ויז>בו מים‪ )22( :‬אין שלום‬
‫אמר יהוה לרשעים‪:‬‬
‫(‪ )1‬שמעו איים אלי והקשיבו ל >אמים מרחוק | יהוה מבטן קראני ממעי אמי הזכיר שמי‪ )2( :‬וישם פי כחרב חדה‬
‫בצל ידו החביאני | וישימני לחץ ברור באשפתו הסתירני‪ )3( :‬וי אמר לי עבדי אתה | ישראל ‪3‬אשר בך אתפאר‪)4( :‬‬
‫ואני אמרתי לריק יגעתי לת הו והבל כ חי כליתי | אכן משפטי את יהוה ופע>לתי את "אל הי‪ )5( :‬ועתה אמר יהוה‬ ‫‪3‬‬
‫י צרי מבטן לעבד לו לשובב יע‪3‬ק ב אליו וישראל לא [לו קרי] יאסף | ואכבד בעיני יהוה ואל הי היה ע>זי‪ )6( :‬וי אמר‬
‫נקל מהיותך לי עבד להקים את שבטי יע‪3‬ק ב ונצירי [ונצורי קרי] ישראל להשיב | ונתתיך לאור גוים להיות ישועתי‬
‫עד קצה הארץ‪ )7( :‬כ ה אמר יהוה ג אל ישראל קדושו לבז ה נפש למתעב גוי לעבד מ שלים מלכים יראו וקמו שרים‬
‫נאמן קד ש ישראל ויבחרך‪ )8( :‬כ ה אמר יהוה בעת רצון ע‪3‬ניתיך וביום ישועה ע‪3‬זרתיך |‬ ‫וישת ‪3‬חוו | למען יהוה ‪3‬אשר "‬
‫ואצרך ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות ש ממות‪ )9( :‬לאמ ר ל ‪3‬אסורים צאו ל ‪3‬אשר בח שך הגלו | על‬
‫נהגם ועל מבועי‬ ‫דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם‪ )10( :‬ל א ירעבו ול א יצמאו ול א יכם שרב ושמש | כי מר ‪3‬חמם י ‪3‬‬
‫נהלם‪ )11( :‬ושמתי כל הרי לדרך | ומסל תי יר>מון‪ )12( :‬הנה אלה מרחוק יב או | והנה אלה מצפון ומים ואלה‬ ‫מים י ‪3‬‬
‫מארץ סינים‪ )13( :‬רנו שמים וגילי ארץ יפצחו [ופצחו קרי] הרים רנה | כי נחם יהוה עמו וע‪3‬ניו ירחם‪)14( :‬‬
‫ות אמר ציון ע‪3‬זבני יהוה | ואד ני שכחני‪3 )15( :‬התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה | גם אלה תשכחנה ואנ כי ל א‬
‫אשכחך‪ )16( :‬הן על כפים חק תיך | חומ תיך נגדי תמיד‪ )17( :‬מ ‪3‬הרו בניך | מהרסיך ומ ‪3‬חרביך ממך יצאו‪ )18( :‬שאי‬
‫סביב עיניך וראי כ>לם נקבצו באו לך | חי אני נ >אם יהוה כי כ>לם כע‪3‬די תלבשי ותקשרים ככלה‪ )19( :‬כי חרב תיך‬
‫וש ממ תיך וארץ ‪3‬הר >סתיך | כי עתה תצרי מיושב ור ‪3‬חקו מבלעיך‪ )20( :‬עוד י אמרו באזניך בני שכ>ליך | צר לי המקום‬
‫ואני שכולה וגלמודה | ג לה וסורה ואלה מי גדל הן ‪3‬אני‬ ‫גשה לי ואשבה‪ )21( :‬ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ‪3‬‬
‫נשארתי לבדי אלה איפ ה הם‪:‬‬
‫(‪ )22‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי | והביאו בניך בח צן ובנ תיך על כתף תנשאנה‪:‬‬
‫(‪ )23‬והיו מלכים א מניך ושרותיהם מיניק תיך אפים ארץ ישת ‪3‬חוו לך וע‪3‬פר רגליך ילחכו | וידעת כי ‪3‬אני יהוה ‪3‬אשר‬
‫ל א יב שו קו י‪3 )24( :‬הי>קח מגבור מלקוח | ואם שבי צדיק ימלט‪ )25( :‬כי כ ה אמר יהוה גם שבי גבור י>קח ומלקוח‬
‫עריץ ימלט | ואת יריבך אנ כי אריב ואת בניך אנ כי אושיע‪ )26( :‬וה ‪3‬אכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם‬
‫ישכרון | וידעו כל בשר כי ‪3‬אני יהוה מושיעך וג ‪3‬אלך ‪3‬אביר יע‪3‬ק ב‪:‬‬
‫(‪ )1‬כ ה אמר יהוה אי זה ספר כריתות אמכם ‪3‬אשר שלחתיה או מי מנושי ‪3‬אשר מכרתי אתכם לו | הן בע‪3‬ונ תיכם‬
‫נמכרתם ובפשעיכם >שלחה אמכם‪ )2( :‬מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה ‪3‬הקצור קצרה ידי מפדות ואם אין‬
‫אחריב ים אשים נהרות מדבר תבאש דגתם מאין מים ותמ ת בצמא‪ )3( :‬אלביש שמים‬ ‫בי כ ח להציל | הן בגע‪3‬רתי ‪3‬‬
‫(‪3 )4‬אד ני יהו ה נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר | יעיר בב קר בב קר‬ ‫קדרות | ושק אשים כסותם‪:‬‬
‫יעיר לי א זן לשמ ע כלמודים‪3 )5( :‬אד ני יהוה פתח לי א זן ואנ כי ל א מריתי | אחור ל א נסוג תי‪ )6( :‬גוי נתתי למכים‬
‫ולחיי למ רטים | פני ל א הסתרתי מכלמות ור ק‪ )7( :‬ואד ני יהוה יע‪3‬זר לי על כן ל א נכלמתי | על כן שמתי פני‬
‫כחלמיש ואדע כי ל א אבוש‪ )8( :‬קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמדה יחד | מי בעל משפטי יגש אלי‪ )9( :‬הן ‪3‬אד ני יהוה‬
‫יע‪3‬זר לי מי הוא ירשיעני | הן כ>לם כבגד יבלו עש י אכלם‪ )10( :‬מי בכם ירא יהוה ש מע בקול עבדו | ‪3‬אשר הלך‬
‫‪3‬חשכים ואין נ גה לו יבטח בשם יהוה וישען באל היו‪ )11( :‬הן כ>לכם ק דחי אש מאזרי זיקות | לכו באור אשכם‬
‫ובזיקות בערתם מידי היתה ז את לכם למע‪3‬צבה תשכבון‪:‬‬
‫(‪ )1‬שמעו אלי ר דפי צדק מבקשי יהוה | הביטו אל צור >חצבתם ואל מקבת בור נ>קרתם‪ )2( :‬הביטו אל אברהם‬
‫(‪ )3‬כי נחם יהוה ציון נחם כל חרב תיה וישם‬ ‫ואברכהו וארבהו‪:‬‬
‫‪3‬אביכם ואל שרה תחוללכם | כי אחד קראתיו ‪3‬‬
‫מדברה כעדן וערבתה כגן יהוה | ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה‪ )4( :‬הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי‬
‫ה ‪3‬אזינו | כי תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עמים ארגיע‪ )5( :‬קרוב צדקי יצא ישעי וזר עי עמים ישפ טו | אלי איים‬
‫יקוו ואל זר עי ייחלון‪ )6( :‬שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה‬
‫(‪ )7‬שמעו אלי י דעי צדק עם תורתי בלבם | אל‬ ‫וי שביה כמו כן ימותון | וישועתי לעולם תהיה וצדקתי ל א תחת‪:‬‬
‫תיראו חרפת "אנוש ומגד>פ תם אל תחתו‪ )8( :‬כי כבגד י אכלם עש וכצמר י אכלם סס | וצדקתי לעולם תהיה וישועתי‬
‫(‪ )9‬עורי עורי לבשי ע ז זרוע יהוה עורי כימי קדם ד רות עולמים | ‪3‬הלוא את היא המחצבת רהב‬ ‫לדור דורים‪:‬‬
‫מחוללת תנין‪3 )10( :‬הלוא את היא המ ‪3‬חרבת ים מי תהום רבה | השמה מע‪3‬מקי ים דרך לע‪3‬ב ר גאולים‪ )11( :‬ופדויי‬
‫ואנחה‪ )12( :‬אנ כי אנ כי הוא‬ ‫יהוה ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ר אשם | ששון ושמחה ישיגון נסו יגון ‪3‬‬
‫מנחמכם | מי את ותיראי מ "אנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן‪ )13( :‬ותשכח יהוה ע שך נוטה שמים וי סד ארץ ותפחד‬
‫תמיד כל היום מפני ‪3‬חמת המציק כ ‪3‬אשר כונן להשחית | ואיה ‪3‬חמת המציק‪ )14( :‬מהר צ עה להפתח | ול א ימות‬
‫ויהמו גליו | יהוה צבאות שמו‪ )16( :‬ואשים דברי בפיך‬ ‫לשחת ול א יחסר לחמו‪ )15( :‬ואנ כי יהוה "אל היך ר גע הים "‬
‫ובצל ידי כסיתיך | לנט ע שמים וליס ד ארץ ולאמ ר לציון עמי אתה‪ )17( :‬התעוררי התעוררי קומי ירושל ם ‪3‬אשר‬
‫שתית מיד יהוה את כוס ‪3‬חמתו | את >קבעת כוס התרעלה שתית מצית‪ )18( :‬אין מנהל לה מכל בנים ילדה | ואין‬
‫נחמך‪)20( :‬‬ ‫מ ‪3‬חזיק בידה מכל בנים גדלה‪ )19( :‬שתים הנה ק רא תיך מי ינוד לך | הש ד והשבר והרעב והחרב מי ‪3‬א ‪3‬‬
‫בניך ע>לפו שכבו בר אש כל חוצות כתוא מכמר | המלאים ‪3‬חמת יהוה גע‪3‬רת "אל היך‪ )21( :‬לכן שמעי נא ז את ע‪3‬ניה |‬
‫(‪ )22‬כ ה אמר ‪3‬אד ניך יהוה ואל היך יריב עמו הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה | את‬ ‫ושכ>רת ול א מיין‪:‬‬
‫>קבעת כוס ‪3‬חמתי ל א תוסיפי לשתותה עוד‪ )23( :‬ושמתיה ביד מוגיך ‪3‬אשר אמרו לנפשך שחי ונע‪3‬ב רה | ותשימי כארץ‬
‫גוך וכחוץ לע ברים‪:‬‬
‫(‪ )1‬עורי עורי לבשי ע>זך ציון | לבשי בגדי תפארתך ירושל ם עיר הק דש כי ל א יוסיף יב א בך עוד ערל וטמא‪)2( :‬‬
‫(‪ )3‬כי כ ה אמר יהוה‬ ‫התנע‪3‬רי מעפר קומי שבי ירושל ם | התפתחו [התפתחי קרי] מוסרי צוארך שביה בת ציון‪:‬‬
‫חנם נמכרתם | ול א בכסף תגאלו‪ )4( :‬כי כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה מצרים ירד עמי בראש נה לגור שם | ואשור באפס‬
‫ע‪3‬שקו‪ )5( :‬ועתה מי [מה קרי] לי פ ה נ >אם יהוה כי ל>קח עמי חנם | משלו [מ שליו קרי] יהילילו נ >אם יהוה ותמיד כל‬
‫היום שמי מנ אץ‪ )6( :‬לכן ידע עמי שמי | לכן ביום ההוא כי ‪3‬אני הוא המדבר הנני‪ )7( :‬מה נאוו על ההרים רגלי‬
‫מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה | א מר לציון מלך "אל היך‪ )8( :‬קול צ פיך נשאו קול יחדו ירננו | כי עין‬
‫בעין יראו בשוב יהוה ציון‪ )9( :‬פצחו רננו יחדו חרבות ירושל ם | כי נחם יהוה עמו גאל ירושל ם‪ )10( :‬חשף יהוה‬
‫(‪ )11‬סורו סורו צאו משם טמא אל‬ ‫את זרוע קדשו לעיני כל הגוים | וראו כל אפסי ארץ את ישועת "אל הינו‪:‬‬
‫תגעו | צאו מתוכה הברו נ שאי כלי יהוה‪ )12( :‬כי ל א בחפזון תצאו ובמנוסה ל א תלכון | כי ה לך לפניכם יהוה‬
‫ומאספכם "אל הי ישראל‪ )13( :‬הנה ישכיל עבדי | ירום ונשא וגבה מא ד‪ )14( :‬כ ‪3‬אשר שממו עליך רבים כן משחת‬
‫מאיש מראהו | ות ‪3‬ארו מבני אדם‪ )15( :‬כן יזה גוים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם | כי ‪3‬אשר ל א >ספר להם ראו‬
‫ואשר ל א שמעו התבוננו‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫(‪ )1‬מי ה "אמין לש >מעתנו | וזרוע יהוה על מי נגלתה‪ )2( :‬ויעל כיונק לפניו וכש רש מארץ ציה ל א ת אר לו ול א הדר |‬
‫וחדל אישים איש מכא בות וידוע ח לי | וכמסתר פנים ממנו נבזה ול א‬ ‫ונראהו ול א מראה ונחמדהו‪ )3( :‬נבזה ‪3‬‬
‫ואנחנו ‪3‬חשבנ>הו נגוע >מכה "אל הים ומע>נה‪ )5( :‬והוא מח לל‬
‫‪3‬חשבנ>הו‪ )4( :‬אכן ‪F‬חלינו הוא נשא ומכא בינו סבלם | ‪3‬‬
‫מפשענו מד>כא מע‪3‬ונ תינו | מוסר שלומנו עליו וב ‪3‬חב>רתו נרפא לנו‪ )6( :‬כ>לנו כצ אן תעינו איש לדרכו פנינו | ויהוה‬
‫נאלמה | ול א יפתח פיו‪:‬‬ ‫הפגיע בו את ע‪3‬ון כ>לנו‪ )7( :‬נגש והוא נע‪3‬נה ול א יפתח פיו כשה לטבח יובל וכרחל לפני ג זזיה "‬
‫(‪ )8‬מע צר וממשפט ל>קח ואת דורו מי ישוחח | כי נגזר מארץ חיים מפשע עמי נגע למו‪ )9( :‬ויתן את רשעים קברו‬
‫ואת עשיר במ תיו | על ל א חמס עשה ול א מרמה בפיו‪ )10( :‬ויהוה חפץ דכאו ה "חלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע‬
‫יאריך ימים | וחפץ יהוה בידו יצלח‪ )11( :‬מע‪3‬מל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים | וע‪3‬ונ תם הוא‬ ‫‪3‬‬
‫יסב ל‪ )12( :‬לכן ‪3‬אחלק לו ברבים ואת ע‪3‬צומים יחלק שלל תחת ‪3‬אשר הע"רה למות נפשו ואת פ שעים נמנה | והוא‬
‫חטא רבים נשא ולפ שעים יפגיע‪:‬‬
‫(‪ )1‬רני ע‪3‬קרה ל א ילדה | פצחי רנה וצ ‪3‬הלי ל א חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר יהוה‪ )2( :‬הרחיבי מקום‬
‫אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחש כי | ה ‪3‬אריכי מיתריך ויתד תיך חזקי‪ )3( :‬כי ימין ושמ אול תפר צי | וזרעך‬
‫‪F‬‬
‫גוים יירש וערים נשמות יושיבו‪ )4( :‬אל תיראי כי ל א תבושי ואל תכלמי כי ל א תחפירי | כי ב שת ע‪3‬לומיך תשכחי‬
‫וחרפת אלמנותיך ל א תזכרי עוד‪ )5( :‬כי ב ע‪3‬ליך ע שיך יהוה צבאות שמו | וג ‪3‬אלך קדוש ישראל "אל הי כל הארץ‬
‫יקרא‪ )6( :‬כי כאשה ע‪3‬זובה וע‪3‬צובת רוח קראך יהוה | ואשת נעורים כי תמאס אמר "אל היך‪ )7( :‬ברגע קט ן ע‪3‬זבתיך |‬
‫(‪)9‬‬ ‫ובר ‪3‬חמים גד לים ‪3‬אקבצך‪ )8( :‬בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך | אמר ג ‪3‬אלך יהוה‪:‬‬
‫כי מי נ ח ז את לי ‪3‬אשר נשבעתי מע‪3‬ב ר מי נ ח עוד על הארץ | כן נשבעתי מקצ ף עליך ומגער בך‪ )10( :‬כי ההרים‬
‫ימושו והגבעות תמוטנה | וחסדי מאתך ל א ימוש וברית שלומי ל א תמוט אמר מר ‪3‬חמך יהוה‪ )11( :‬ע‪3‬ניה ס ע‪3‬רה ל א‬
‫נ>חמה | הנה אנ כי מרביץ בפוך ‪3‬אבניך ויסדתיך בספירים‪ )12( :‬ושמתי כדכ ד שמש תיך ושעריך לאבני אקדח | וכל‬
‫גבולך לאבני חפץ‪ )13( :‬וכל בניך למודי יהוה | ורב שלום בניך‪ )14( :‬בצדקה תכונני | ר ‪3‬חקי מע שק כי ל א תיראי‬
‫וממחתה כי ל א תקרב אליך‪ )15( :‬הן גור יגור אפס מאותי | מי גר אתך עליך יפול‪ )16( :‬הן [הנה קרי] אנ כי בראתי‬
‫חרש נ פח באש פחם ומוציא כלי למע‪3‬שהו | ואנ כי בראתי משחית לחבל‪ )17( :‬כל כלי יוצר עליך ל א יצלח וכל לשון‬
‫נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאתי נ >אם יהוה‪:‬‬ ‫תקום אתך למשפט תרשיעי | ז את ‪3‬‬
‫ואכ לו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב‪ )2( :‬למה‬ ‫ואשר אין לו כסף | לכו שברו "‬‫(‪ )1‬הוי כל צמא לכו למים ‪3‬‬
‫תשקלו כסף בלוא לחם ויגיע‪3‬כם בלוא לשבעה | שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם‪ )3( :‬הטו אזנכם‬
‫נאמנים‪ )4( :‬הן עד לאומים נתתיו | נגיד ומצוה‬‫ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם | ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד ה "‬
‫(‪)6‬‬ ‫ל >אמים‪ )5( :‬הן גוי ל א תדע תקרא וגוי ל א ידעוך אליך ירוצו | למען יהוה "אל היך ולקדוש ישראל כי פ ‪3‬ארך‪:‬‬
‫דרשו יהוה בהמצאו | קר >אהו בהיותו קרוב‪ )7( :‬יע‪3‬ז ב רשע דרכו ואיש און מחשב תיו | ויש ב אל יהוה ויר ‪3‬חמהו ואל‬
‫"אל הינו כי ירבה לסלוח‪ )8( :‬כי ל א מחשבותי מחשבותיכם ול א דרכיכם דרכי | נ >אם יהוה‪ )9( :‬כי גבהו שמים מארץ‬
‫| כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשב תי ממחשב תיכם‪ )10( :‬כי כ ‪3‬אשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה ל א ישוב כי‬
‫אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה | ונתן זרע לז רע ולחם לא כל‪ )11( :‬כן יהיה דברי ‪3‬אשר יצא מפי ל א ישוב‬
‫אלי ריקם | כי אם עשה את ‪3‬אשר חפצתי והצליח ‪3‬אשר שלחתיו‪ )12( :‬כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון | ההרים‬
‫והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל ע‪3‬צי השדה ימ ‪3‬חאו כף‪ )13( :‬תחת הנע‪3‬צוץ יע‪3‬לה ברוש תחת [ותחת קרי] הסרפד‬
‫יע‪3‬לה ‪3‬הדס | והיה ליהוה לשם לאות עולם ל א יכרת‪:‬‬
‫(‪ )1‬כ ה אמר יהוה שמרו משפט וע‪3‬שו צדקה | כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות‪ )2( :‬אשרי "אנוש יע‪3‬שה ז את‬
‫(‪ )3‬ואל י אמר בן הנכר הנלוה אל יהוה לאמ ר‬ ‫יחזיק בה | ש מר שבת מחללו וש מר ידו מע‪3‬שות כל רע‪:‬‬ ‫ובן אדם ‪3‬‬
‫(‪ )4‬כי כ ה אמר יהוה לסריסים ‪3‬אשר ישמרו‬ ‫הבדל יבדילני יהוה מעל עמו | ואל י אמר הסריס הן ‪3‬אני עץ יבש‪:‬‬
‫את שבתותי וב ‪3‬חרו ב ‪3‬אשר חפצתי | ומ ‪3‬חזיקים בבריתי‪ )5( :‬ונתתי להם בביתי ובחומ תי יד ושם טוב מבנים ומבנות |‬
‫אהבה את שם יהוה להיות לו לע‪3‬בדים |‬ ‫שם עולם אתן לו ‪3‬אשר ל א יכרת‪ )6( :‬ובני הנכר הנלוים על יהוה לשרתו ול ‪3‬‬
‫והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עול תיהם וזבחיהם‬ ‫כל ש מר שבת מחללו ומ ‪3‬חזיקים בבריתי‪3 )7( :‬‬
‫לרצון על מזבחי | כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים‪ )8( :‬נ >אם ‪3‬אד ני יהוה מקבץ נדחי ישראל | עוד ‪3‬אקבץ עליו‬
‫(‪ )10‬צפו [צ פיו קרי] עורים כ>לם ל א ידעו כ>לם כלבים‬ ‫לנקבציו‪ )9( :‬כ ל חיתו שדי | אתיו ל "אכ ל כל חיתו ביער‪:‬‬
‫אלמים ל א יוכלו לנב ח | ה זים ש כבים א ‪3‬הבי לנום‪ )11( :‬והכלבים עזי נפש ל א ידעו שבעה והמה ר עים ל א ידעו‬
‫הבין | כ>לם לדרכם פנו איש לבצעו מקצהו‪ )12( :‬אתיו אקחה יין ונסבאה שכר | והיה כזה יום מחר גדול יתר מא ד‪:‬‬
‫נאסף הצדיק‪ )2( :‬יבוא שלום‬ ‫נאספים באין מבין כי מפני הרעה "‬ ‫(‪ )1‬הצדיק אבד ואין איש שם על לב | ואנשי חסד "‬
‫ינוחו על משכבותם | ה לך נכ חו‪ )3( :‬ואתם קרבו הנה בני ע ננה | זרע מנאף ותזנה‪ )4( :‬על מי תתענגו על מי תרחיבו‬
‫פה ת ‪3‬אריכו לשון | ‪3‬הלוא אתם ילדי פשע זרע שקר‪ )5( :‬הנחמים באלים תחת כל עץ רע‪3‬נן | ש ‪3‬חטי הילדים בנחלים‬
‫תחת סעפי הסלעים‪ )6( :‬בחלקי נחל חלקך הם הם גורלך | גם להם שפכת נסך הע"לית מנחה העל אלה אנחם‪)7( :‬‬
‫על הר גב ה ונשא שמת משכבך | גם שם עלית לזב ח זבח‪ )8( :‬ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך | כי מאתי גלית‬
‫ותע‪3‬לי הרחבת משכבך ותכרת לך מהם אהבת משכבם יד חזית‪ )9( :‬ות >שרי למלך בשמן ותרבי ר >קחיך | ותשלחי‬
‫ציריך עד מרח ק ותשפילי עד שאול‪ )10( :‬בר ב דרכך יגעת ל א אמרת נואש | חית ידך מצאת על כן ל א חלית‪)11( :‬‬
‫ואת מי דאגת ותיראי כי תכזבי ואותי ל א זכרת ל א שמת על לבך | ‪3‬הל א ‪3‬אני מחשה ומע לם ואותי ל א תיראי‪)12( :‬‬
‫‪3‬אני אגיד צדקתך | ואת מע‪3‬שיך ול א יועילוך‪ )13( :‬בזע‪3‬קך יציל>ך קבוציך ואת כ>לם ישא רוח יקח הבל | והחוסה בי‬
‫ינחל ארץ ויירש הר קדשי‪ )14( :‬ואמר ס לו ס לו פנו דרך | הרימו מכשול מדרך עמי‪ )15( :‬כי כ ה אמר רם ונשא‬
‫ש כן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון | ואת דכא ושפל רוח לה ‪3‬חיות רוח שפלים ולה ‪3‬חיות לב נדכאים‪ )16( :‬כי‬
‫ל א לעולם אריב ול א לנצח אקצוף | כי רוח מלפני יע‪3‬טוף ונשמות ‪3‬אני עשיתי‪ )17( :‬בע‪3‬ון בצעו קצפתי ואכהו הסתר‬
‫ואשלם נ >חמים לו ול ‪3‬אבליו‪ )19( :‬בורא נוב [ניב‬
‫ואקצ ף | וילך שובב בדרך לבו‪ )18( :‬דרכיו ראיתי וארפאהו | ואנחהו ‪3‬‬
‫קרי] שפתים | שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר יהוה ורפאתיו‪ )20( :‬והרשעים כים נגרש | כי השקט ל א יוכל ויגרשו‬
‫מימיו רפש וטיט‪ )21( :‬אין שלום אמר "אל הי לרשעים‪:‬‬
‫(‪ )1‬קרא בגרון אל תחש ך כשופר הרם קולך | והגד לעמי פשעם ולבית יע‪3‬ק ב חט אתם‪ )2( :‬ואותי יום יום ידר שון‬
‫ודעת דרכי יחפצון | כגוי ‪3‬אשר צדקה עשה ומשפט "אל היו ל א עזב ישאלוני משפטי צדק קרבת "אל הים יחפצון‪)3( :‬‬
‫למה צמנו ול א ראית ענינו נפשנו ול א תדע | הן ביום צ מכם תמצאו חפץ וכל עצביכם תנג שו‪ )4( :‬הן לריב ומצה‬
‫תצומו ולהכות באגר ף רשע | ל א תצומו כיום להשמיע במרום קולכם‪3 )5( :‬הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם‬
‫נפשו | ‪3‬הלכ ף כאגמ ן ר אשו ושק ואפר יציע ‪3‬הלזה תקרא צום ויום רצון ליהוה‪3 )6( :‬הלוא זה צום אבחרהו פתח‬
‫חרצ>בות רשע התר ‪3‬אג>דות מוטה | ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו‪3 )7( :‬הלוא פר ס לרעב לחמך וע‪3‬ניים‬
‫ואר>כתך מהרה תצמח |‬ ‫מרודים תביא בית | כי תראה ער ם וכסיתו ומבשרך ל א תתעלם‪ )8( :‬אז יבקע כשחר אורך ‪3‬‬
‫והלך לפניך צדקך כבוד יהוה יאספך‪ )9( :‬אז תקרא ויהוה יע‪3‬נה תשוע וי אמר הנני | אם תסיר מתוכך מוטה שלח‬
‫נחך יהוה‬‫ואפלתך כצ ‪F‬הרים‪ )11( :‬ו ‪3‬‬
‫אצבע ודבר און‪ )10( :‬ותפק לרעב נפשך ונפש נע‪3‬נה תשביע | וזרח בח שך אורך ‪3‬‬
‫יחליץ | והיית כגן רוה וכמוצא מים ‪3‬אשר ל א יכזבו מימיו‪ )12( :‬ובנו ממך‬ ‫תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמ תיך ‪3‬‬
‫חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם | וק רא לך ג דר פרץ מש בב נתיבות לשבת‪ )13( :‬אם תשיב משבת רגלך ע‪3‬שות‬
‫‪3‬חפציך ביום קדשי | וקראת לשבת ע נג לקדוש יהוה מכ>בד וכבדתו מע‪3‬שות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר‪ )14( :‬אז‬
‫נחלת יע‪3‬ק ב אביך כי פי יהוה דבר‪:‬‬
‫תתענג על יהוה והרכבתיך על במותי [ב ‪F‬מתי קרי] ארץ | וה ‪3‬אכלתיך ‪3‬‬
‫(‪ )1‬הן ל א קצרה יד יהוה מהושיע | ול א כבדה אזנו משמוע‪ )2( :‬כי אם ע‪3‬ונ תיכם היו מבדלים בינכם לבין "אל היכם |‬
‫וחט אותיכם הסתירו פנים מכם משמוע‪ )3( :‬כי כפיכם נג ‪3‬אלו בדם ואצבעותיכם בעון | שפתותיכם דברו שקר‬
‫לשונכם עולה תהגה‪ )4( :‬אין ק רא בצדק ואין נשפט ב "אמונה | בטוח על ת הו ודבר שוא הרו עמל והוליד און‪)5( :‬‬
‫יאר גו | הא כל מביציהם ימות והזורה תבקע אפעה‪ )6( :‬קוריהם ל א יהיו לבגד ול א‬ ‫ביצי צפעוני בקעו וקורי עכביש "‬
‫יתכסו במע‪3‬שיהם | מע‪3‬שיהם מע‪3‬שי און ופ על חמס בכפיהם‪ )7( :‬רגליהם לרע יר>צו וימ ‪3‬הרו לשפ ך דם נקי |‬
‫מחשבותיהם מחשבות און ש ד ושבר במסלותם‪ )8( :‬דרך שלום ל א ידעו ואין משפט במעגלותם | נתיבותיהם עקשו‬
‫להם כ ל ד רך בה ל א ידע שלום‪ )9( :‬על כן רחק משפט ממנו ול א תשיגנו צדקה | נקוה לאור והנה ח שך לנג הות‬
‫ב ‪3‬אפלות נהלך‪ )10( :‬נגששה כעורים קיר וכאין עינים נגששה | כשלנו בצ ‪F‬הרים כנשף באשמנים כמתים‪" )11( :‬‬
‫נהמה‬
‫כד>בים כ>לנו וכיונים הג ה נהגה | נקוה למשפט ואין לישועה ר ‪3‬חקה ממנו‪ )12( :‬כי רבו פשעינו נגדך וחט אותינו ענתה‬
‫בנו | כי פשעינו אתנו וע‪3‬ונ תינו ידע‪3‬נום‪ )13( :‬פש ע וכחש ביהוה ונסוג מאחר "אל הינו | דבר ע שק וסרה ה רו וה גו מלב‬
‫דברי שקר‪ )14( :‬ו >הסג אחור משפט וצדקה מרחוק תע‪3‬מ ד | כי כשלה ברחוב "אמת ונכ חה ל א תוכל לבוא‪ )15( :‬ותהי‬
‫ה "אמת נעדרת וסר מרע משתולל | וירא יהוה וירע בעיניו כי אין משפט‪ )16( :‬וירא כי אין איש וישתומם כי אין‬
‫מפגיע | ותושע לו זר עו וצדקתו היא סמכתהו‪ )17( :‬וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בר אשו | וילבש בגדי נקם‬
‫תלב שת ויעט כמעיל קנאה‪ )18( :‬כעל ג >מלות כעל ישלם חמה לצריו גמול לא יביו | לאיים גמול ישלם‪ )19( :‬וייראו‬
‫ממע‪3‬רב את שם יהוה וממזרח שמש את כבודו | כי יבוא כנהר צר רוח יהוה נ ססה בו‪ )20( :‬ובא לציון גואל ולשבי‬
‫ואני ז את בריתי אותם אמר יהוה רוחי ‪3‬אשר עליך ודברי ‪3‬אשר שמתי בפיך | ל א ימושו‬ ‫פשע ביע‪3‬ק ב | נ >אם יהוה‪3 )21( :‬‬
‫מפיך ומפי זרע‪3‬ך ומפי זרע זרע‪3‬ך אמר יהוה מעתה ועד עולם‪:‬‬

‫(‪ )1‬קומי אורי כי בא אורך | וכבוד יהוה עליך זרח‪ )2( :‬כי הנה הח שך יכסה ארץ וע‪3‬רפל ל >אמים | ועליך יזרח יהוה‬
‫וכבודו עליך יראה‪ )3( :‬והלכו גוים לאורך | ומלכים לנ גה זרחך‪ )4( :‬שאי סביב עיניך וראי כ>לם נקבצו באו לך | בניך‬
‫מרחוק יב או ובנ תיך על צד תאמנה‪ )5( :‬אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך | כי יהפך עליך ‪3‬המון ים חיל גוים יב או‬
‫לך‪ )6( :‬שפעת גמלים תכסך בכרי מדין ועיפה כ>לם משבא יב או | זהב ולבונה ישאו ותהל ת יהוה יבשרו‪ )7( :‬כל צ אן‬
‫קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתונך | יע‪3‬לו על רצון מזבחי ובית תפארתי ‪3‬אפאר‪ )8( :‬מי אלה כעב תעופינה | וכיונים‬
‫ואניות תרשיש בראש נה להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם | לשם יהוה‬ ‫אל ‪3‬אר>ב תיהם‪ )9( :‬כי לי איים יקוו ‪F‬‬
‫"אל היך ולקדוש ישראל כי פ ‪3‬ארך‪ )10( :‬ובנו בני נכר ח מ תיך ומלכיהם ישרתונך | כי בקצפי הכיתיך וברצוני‬
‫רחמתיך‪ )11( :‬ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה ל א יסגרו | להביא אליך חיל גוים ומלכיהם נהוגים‪ )12( :‬כי הגוי‬
‫יחרבו‪ )13( :‬כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדו |‬ ‫והממלכה ‪3‬אשר ל א יעבדוך י אבדו | והגוים חר ב "‬
‫לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי ‪3‬אכבד‪ )14( :‬והלכו אליך שחוח בני מעניך והשת ‪3‬חוו על כפות רגליך כל מ ‪3‬‬
‫נאציך |‬
‫וקראו לך עיר יהוה ציון קדוש ישראל‪ )15( :‬תחת "היותך ע‪3‬זובה ושנואה ואין עובר | ושמתיך לגאון עולם משוש דור‬
‫ודור‪ )16( :‬וינקת ‪3‬חלב גוים וש ד מלכים תינקי | וידעת כי ‪3‬אני יהוה מושיעך וג ‪3‬אלך ‪3‬אביר יע‪3‬ק ב‪ )17( :‬תחת הנח שת‬
‫אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נח שת ותחת ה ‪3‬אבנים ברזל | ושמתי פ >קדתך שלום ונ גשיך צדקה‪:‬‬
‫(‪ )18‬ל א ישמע עוד חמס בארצך ש ד ושבר בגבוליך | וקראת ישועה חומ תיך ושעריך תהלה‪ )19( :‬ל א יהיה לך עוד‬
‫השמש לאור יומם ולנ גה הירח ל א יאיר לך | והיה לך יהוה לאור עולם ואל היך לתפארתך‪ )20( :‬ל א יבוא עוד‬
‫שמשך וירחך ל א יאסף | כי יהוה יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך‪ )21( :‬ועמך כ>לם צדיקים לעולם יירשו ארץ |‬
‫נצר מטעו [מטעי קרי] מע‪3‬שה ידי להתפאר‪ )22( :‬הקט ן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום | ‪3‬אני יהוה בעתה ‪3‬אחישנה‪:‬‬
‫(‪ )1‬רוח ‪3‬אד ני יהוה עלי | יען משח יהוה א תי לבשר ע‪3‬נוים שלחני ל ‪3‬חב ש לנשברי לב לקר א לשבוים דרור ול ‪3‬אסורים‬
‫פקח קוח‪ )2( :‬לקר א שנת רצון ליהוה ויום נקם לאל הינו | לנחם כל ‪3‬אבלים‪ )3( :‬לשום ל ‪3‬אבלי ציון לתת להם פאר‬
‫תחת אפר שמן ששון תחת אבל מע‪3‬טה תהלה תחת רוח כהה | וק רא להם אילי הצדק מטע יהוה להתפאר‪ )4( :‬ובנו‬
‫חרבות עולם ש ממות ראש נים יקוממו | וחדשו ערי ח רב ש ממות דור ודור‪ )5( :‬ועמדו זרים ורעו צ אנכם | ובני נכר‬
‫אכריכם וכ רמיכם‪ )6( :‬ואתם כ ‪3‬הני יהוה תקראו משרתי "אל הינו יאמר לכם | חיל גוים ת אכלו ובכבודם תתימרו‪( :‬‬
‫‪ )7‬תחת בשתכם משנה וכלמה יר נו חלקם | לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהיה להם‪ )8( :‬כי ‪3‬אני יהוה א הב‬
‫משפט ש נא גזל בעולה | ונתתי פע>לתם ב "אמת וברית עולם אכרות להם‪ )9( :‬ונודע בגוים זרעם וצ "אצאיהם בתוך‬
‫העמים | כל ר איהם יכירום כי הם זרע ברך יהוה‪ )10( :‬שוש אשיש ביהוה תגל נפשי באל הי כי הלבישני בגדי ישע‬
‫מעיל צדקה יעטני | כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה‪ )11( :‬כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח | כן ‪3‬אד ני‬
‫יהוה יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים‪:‬‬
‫(‪ )1‬למען ציון ל א א "חשה ולמען ירושל ם ל א אשקוט | עד יצא כנ גה צדקה וישועתה כלפיד יבער‪ )2( :‬וראו גוים‬
‫צדקך וכל מלכים כבודך | וק רא לך שם חדש ‪3‬אשר פי יהוה י ‪F‬קבנו‪ )3( :‬והיית ע‪3‬טרת תפארת ביד יהוה | וצנוף [וצניף‬
‫קרי] מלוכה בכף "אל היך‪ )4( :‬ל א יאמר לך עוד ע‪3‬זובה ולארצך ל א יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה ולארצך‬
‫בעולה | כי חפץ יהוה בך וארצך תבעל‪ )5( :‬כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך | ומשוש חתן על כלה ישיש עליך‬
‫יחשו | המזכרים את יהוה אל ד‪F‬מי‬ ‫"אל היך‪ )6( :‬על חומ תיך ירושל ם הפקדתי ש מרים כל היום וכל הלילה תמיד ל א "‬
‫לכם‪ )7( :‬ואל תתנו ד‪F‬מי לו | עד יכונן ועד ישים את ירושל ם תהלה בארץ‪ )8( :‬נשבע יהוה בימינו ובזרוע ע>זו | אם‬
‫אתן את דגנך עוד מ ‪3‬אכל לא יביך ואם ישתו בני נכר תירושך ‪3‬אשר יגעת בו‪ )9( :‬כי מאספיו י אכל>הו והללו את יהוה |‬
‫ומקבציו יש >תהו בחצרות קדשי‪ )10( :‬עברו עברו בשערים פנו דרך העם | ס לו ס לו המסלה סקלו מאבן הרימו נס‬
‫על העמים‪ )11( :‬הנה יהוה השמיע אל קצה הארץ אמרו לבת ציון הנה ישעך בא | הנה שכרו אתו ופע>לתו לפניו‪( :‬‬
‫‪ )12‬וקראו להם עם הק דש גאולי יהוה | ולך יקרא דרושה עיר ל א נע"זבה‪:‬‬
‫(‪ )1‬מי זה בא מ "אדום ‪3‬חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צ עה בר ב כ חו | ‪3‬אני מדבר בצדקה רב להושיע‪ )2( :‬מדוע‬
‫אד ם ללבושך | ובגדיך כד רך בגת‪ )3( :‬פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם באפי וארמסם ב ‪3‬חמתי | ויז‬
‫נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי‪ )4( :‬כי יום נקם בלבי | ושנת גאולי באה‪ )5( :‬ואביט ואין ע זר ואשתומם ואין‬
‫(‪)7‬‬ ‫ואשכרם ב ‪3‬חמתי | ואוריד לארץ נצחם‪:‬‬‫וחמתי היא סמכתני‪ )6( :‬ואבוס עמים באפי ‪3‬‬ ‫סומך | ותושע לי זר עי ‪3‬‬
‫חסדי יהוה אזכיר תהל ת יהוה כעל כ ל ‪3‬אשר גמלנו יהוה | ורב טוב לבית ישראל ‪3‬אשר גמלם כר ‪3‬חמיו וכר ב ‪3‬חסדיו‪( :‬‬
‫‪ )8‬וי אמר אך עמי המה בנים ל א ישקרו | ויהי להם למושיע‪ )9( :‬בכל צרתם לא [לו קרי] צר ומלאך פניו הושיעם‬
‫אהבתו ובחמלתו הוא גאלם | וינטלם וינשאם כל ימי עולם‪ )10( :‬והמה מרו ועצבו את רוח קדשו | ויהפך להם‬ ‫ב ‪3‬‬
‫לאויב הוא נלחם בם‪ )11( :‬ויזכ ר ימי עולם מ שה עמו | איה המע‪3‬לם מים את ר עי צ אנו איה השם בקרבו את רוח‬
‫קדשו‪ )12( :‬מוליך לימין מ שה זרוע תפארתו | בוקע מים מפניהם לע‪3‬שות לו שם עולם‪ )13( :‬מוליכם בתה מות |‬
‫כסוס במדבר ל א יכשלו‪ )14( :‬כבהמה בבקעה תרד רוח יהוה תניחנו | כן נהגת עמך לע‪3‬שות לך שם תפארת‪)15( :‬‬
‫הבט משמים וראה מזב>ל קדשך ותפארתך | איה קנאתך וגבור תך ‪3‬המון מעיך ור ‪3‬חמיך אלי התאפקו‪ )16( :‬כי אתה‬
‫אבינו כי אברהם ל א ידענו וישראל ל א יכירנו | אתה יהוה אבינו ג ‪3‬אלנו מעולם שמך‪ )17( :‬למה תתענו יהוה‬
‫נחלתך‪ )18( :‬למצער ירשו עם קדשך | צרינו בוססו‬‫מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך | שוב למען ע‪3‬בדיך שבטי ‪3‬‬
‫מקדשך‪ )19( :‬היינו מעולם ל א משלת בם ל א נקרא שמך ע‪3‬ליהם | לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נז לו‪:‬‬
‫(‪ )1‬כקד ח אש ‪3‬המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך | מפניך גוים ירגזו‪ )2( :‬בע‪3‬שותך נוראות ל א נקוה | ירדת‬
‫מפניך הרים נז לו‪ )3( :‬ומעולם ל א שמעו ל א ה "אזינו | עין ל א ראתה "אל הים זולתך יע‪3‬שה למחכה לו‪ )4( :‬פגעת את‬
‫ונחטא בהם עולם ונושע‪ )5( :‬ונהי כטמא כ>לנו וכבגד עדים כל‬ ‫שש וע שה צדק בדרכיך יזכרוך | הן אתה קצפת "‬
‫צדק תינו | ונבל כעלה כ>לנו וע‪3‬וננו כרוח יש >אנו‪ )6( :‬ואין קורא בשמך מתעורר לה ‪3‬חזיק בך | כי הסתרת פניך ממנו‬
‫ותמוגנו ביד ע‪3‬וננו‪ )7( :‬ועתה יהוה אבינו אתה | ‪3‬אנחנו הח מר ואתה י צרנו ומע‪3‬שה ידך כ>לנו‪ )8( :‬אל תקצ ף יהוה עד‬
‫מא ד ואל לעד תזכ ר עון | הן הבט נא עמך כ>לנו‪ )9( :‬ערי קדשך היו מדבר | ציון מדבר היתה ירושל ם שממה‪)10( :‬‬
‫בית קדשנו ותפארתנו ‪3‬אשר הללוך ‪3‬אב תינו היה לשרפת אש | וכל מ ‪3‬חמדינו היה לחרבה‪ )11( :‬העל אלה תתאפק‬
‫יהוה | ת "חשה ותעננו עד מא ד‪:‬‬
‫(‪ )1‬נדרשתי ללוא שאלו נמצאתי לל א בק >שני | אמרתי הנני הנני אל גוי ל א ק רא בשמי‪ )2( :‬פרשתי ידי כל היום אל‬
‫עם סורר | הה לכים הדרך ל א טוב אחר מחשב תיהם‪ )3( :‬העם המכעיסים אותי על פני תמיד | ז בחים בגנות‬
‫ומקטרים על הלבנים‪ )4( :‬הי שבים בקברים ובנצורים ילינו | הא כלים בשר ה ‪3‬חזיר ופרק [ומרק קרי] פג>לים כליהם‪:‬‬
‫(‪ )5‬הא מרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך | אלה עשן באפי אש י קדת כל היום‪ )6( :‬הנה כתובה לפני | ל א‬
‫א "חשה כי אם שלמתי ושלמתי על חיקם‪ )7( :‬ע‪3‬ונ תיכם וע‪3‬ונ ת ‪3‬אבותיכם יחדו אמר יהוה ‪3‬אשר קטרו על ההרים ועל‬
‫(‪ )8‬כ ה אמר יהוה כ ‪3‬אשר ימצא התירוש‬ ‫הגבעות חרפוני | ומד תי פע>לתם ראש נה על [אל קרי] חיקם‪:‬‬
‫באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו | כן אע"שה למען ע‪3‬בדי לבלתי השחית הכ ל‪ )9( :‬והוצאתי מיע‪3‬ק ב זרע‬
‫ומיהודה יורש הרי | וירשוה בחירי וע‪3‬בדי ישכנו שמה‪ )10( :‬והיה השרון לנוה צ אן ועמק עכור לרבץ בקר | לעמי‬
‫‪3‬אשר דרשוני‪ )11( :‬ואתם ע זבי יהוה השכחים את הר קדשי | הע רכים לגד >שלחן והממלאים למני ממסך‪)12( :‬‬
‫ומניתי אתכם לחרב וכ>לכם לטבח תכרעו יען קראתי ול א ע‪3‬ניתם דברתי ול א שמעתם | ותע‪3‬שו הרע בעיני וב ‪3‬אשר ל א‬
‫חפצתי בחרתם‪:‬‬
‫(‪ )13‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנה ע‪3‬בדי י אכלו ואתם תרעבו הנה ע‪3‬בדי ישתו ואתם תצמאו | הנה ע‪3‬בדי ישמחו ואתם‬
‫תב שו‪ )14( :‬הנה ע‪3‬בדי יר נו מטוב לב | ואתם תצע‪3‬קו מכאב לב ומשבר רוח תילילו‪ )15( :‬והנחתם שמכם לשבועה‬
‫והמיתך ‪3‬אד ני יהוה | ולע‪3‬בדיו יקרא שם אחר‪3 )16( :‬אשר המתברך בארץ יתברך באל הי אמן והנשבע בארץ‬ ‫לבחירי "‬
‫ישבע באל הי אמן | כי נשכחו הצרות הראש נות וכי נסתרו מעיני‪ )17( :‬כי הנני בורא שמים ‪3‬חדשים וארץ ‪3‬חדשה |‬
‫ול א תזכרנה הראש נות ול א תע‪3‬לינה על לב‪ )18( :‬כי אם שישו וגילו ע‪3‬די עד ‪3‬אשר ‪3‬אני בורא | כי הנני בורא את‬
‫ירושל ם גילה ועמה משוש‪ )19( :‬וגלתי בירושל ם וששתי בעמי | ול א ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה‪ )20( :‬ל א‬
‫יהיה משם עוד עול ימים וזקן ‪3‬אשר ל א ימלא את ימיו | כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה י >קלל‪( :‬‬
‫‪ )21‬ובנו בתים וישבו | ונטעו כרמים ואכלו פרים‪ )22( :‬ל א יבנו ואחר ישב ל א יטעו ואחר י אכל | כי כימי העץ ימי‬
‫עמי ומע‪3‬שה ידיהם יבלו בחירי‪ )23( :‬ל א ייגעו לריק ול א ילדו לבהלה | כי זרע ברוכי יהוה המה וצ "אצאיהם אתם‪( :‬‬
‫ואני אשמע‪ )25( :‬זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר י אכל תבן‬ ‫ואני אע"נה | עוד הם מדברים ‪3‬‬‫‪ )24‬והיה טרם יקראו ‪3‬‬
‫ונחש עפר לחמו | ל א ירעו ול א ישחיתו בכל הר קדשי אמר יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬כ ה אמר יהוה השמים כסאי והארץ ‪3‬הד ם רגלי | אי זה בית ‪3‬אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי‪ )2( :‬ואת כל‬
‫אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נ >אם יהוה | ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי‪ )3( :‬שוחט השור מכה איש‬
‫זובח השה ע רף כלב מע‪3‬לה מנחה דם ‪3‬חזיר מזכיר לב נה מברך און | גם המה ב ‪3‬חרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם‬
‫חפצה‪ )4( :‬גם ‪3‬אני אבחר בת ‪3‬על>ליהם ומגור תם אביא להם יען קראתי ואין עונה דברתי ול א שמעו | ויע‪3‬שו הרע‬
‫בעיני וב ‪3‬אשר ל א חפצתי בחרו‪ )5( :‬שמעו דבר יהוה ה ‪3‬חרדים אל דברו | אמרו ‪3‬אחיכם ש נאיכם מנדיכם למען‬
‫שמי יכבד יהוה ונראה בשמחתכם והם יב שו‪ )6( :‬קול שאון מעיר קול מהיכל | קול יהוה משלם גמול לא יביו‪)7( :‬‬
‫בטרם תחיל ילדה | בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר‪ )8( :‬מי שמע כז את מי ראה כאלה ‪3‬היוחל ארץ ביום אחד אם‬
‫יולד גוי פעם אחת | כי חלה גם ילדה ציון את בניה‪ )9( :‬ה ‪3‬אני אשביר ול א אוליד י אמר יהוה | אם ‪3‬אני המוליד‬
‫(‪ )10‬שמחו את ירושל ם וגילו בה כל א ‪3‬הביה | שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה‪( :‬‬ ‫ועצרתי אמר "אל היך‪:‬‬
‫(‪ )12‬כי כ ה אמר יהוה הנני‬ ‫‪ )11‬למען תינקו ושבעתם מש ד תנ >חמיה | למען תמ צו והתענגתם מזיז כבודה‪:‬‬
‫נ טה אליה כנהר שלום וכנחל שוטף כבוד גוים וינקתם | על צד תנשאו ועל ברכים תשע‪F‬שעו‪ )13( :‬כאיש ‪3‬אשר אמו‬
‫נחמנו | כן אנ כי ‪3‬אנחמכם ובירושל ם תנ>חמו‪ )14( :‬וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה | ונודעה יד‬ ‫ת ‪3‬‬
‫יהוה את ע‪3‬בדיו וזעם את א יביו‪ )15( :‬כי הנה יהוה באש יבוא וכסופה מרכב תיו | להשיב בחמה אפו וגע‪3‬רתו בל ‪3‬הבי‬
‫אש‪ )16( :‬כי באש יהוה נשפט ובחרבו את כל בשר | ורבו חללי יהוה‪ )17( :‬המתקדשים והמט ‪3‬הרים אל הגנות אחר‬
‫יספו נ >אם יהוה‪ )18( :‬ואנ כי מע‪3‬שיהם ומחשב תיהם‬ ‫אחד [אחת קרי] בתוך א כלי בשר ה ‪3‬חזיר והשקץ והעכבר | יחדו >‬
‫באה לקבץ את כל הגוים והלש נות | ובאו וראו את כבודי‪ )19( :‬ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים אל הגוים‬
‫תרשיש פול ולוד מ שכי קשת >תבל ויון | האיים הרח קים ‪3‬אשר ל א שמעו את שמעי ול א ראו את כבודי והגידו את‬
‫כבודי בגוים‪ )20( :‬והביאו את כל ‪3‬אחיכם מכל הגוים מנחה ליהוה בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות על‬
‫הר קדשי ירושל ם אמר יהוה | כ ‪3‬אשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית יהוה‪ )21( :‬וגם מהם אקח‬
‫לכ ‪3‬הנים ללוים אמר יהוה‪ )22( :‬כי כ ‪3‬אשר השמים ה ‪F‬חדשים והארץ ה ‪3‬חדשה ‪3‬אשר ‪3‬אני ע שה ע מדים לפני נ >אם יהוה |‬
‫כן יע‪3‬מ ד זרע‪3‬כם ושמכם‪ )23( :‬והיה מדי ח דש בחדשו ומדי שבת בשבתו | יבוא כל בשר להשת ‪3‬חות לפני אמר יהוה‪:‬‬
‫(‪ )24‬ויצאו וראו בפגרי ה ‪3‬אנשים הפ שעים בי | כי תולעתם ל א תמות ואשם ל א תכבה והיו דראון לכל בשר‪:‬‬
‫ספר ירמיהו‬
‫‪Jeremiah Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬דברי ירמיהו בן חלקיהו | מן הכ ‪3‬הנים ‪3‬אשר בע‪3‬נתות בארץ בנימן‪3 )2( :‬אשר היה דבר יהוה אליו בימי י אשיהו בן‬
‫אמון מלך יהודה | בשל ש עשרה שנה למלכו‪ )3( :‬ויהי בימי יהויקים בן י אשיהו מלך יהודה עד ת ם עשתי עשרה‬
‫(‪ )4‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪)5( :‬‬ ‫שנה לצדקיהו בן י אשיהו מלך יהודה | עד גלות ירושל ם בח דש ה ‪3‬חמישי‪:‬‬
‫בטרם אצורך [אצרך קרי] בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך | נביא לגוים נתתיך‪ )6( :‬וא מר ‪3‬אהה ‪3‬אד ני‬
‫יהו ה הנה ל א ידעתי דבר | כי נער אנ כי‪:‬‬
‫(‪ )7‬וי אמר יהוה אלי אל ת אמר נער אנ כי | כי על כל ‪3‬אשר אשל ‪3‬חך תלך ואת כל ‪3‬אשר ‪3‬אצוך תדבר‪ )8( :‬אל תירא‬
‫מפניהם | כי אתך ‪3‬אני להצלך נ >אם יהוה‪ )9( :‬וישלח יהוה את ידו ויגע על פי | וי אמר יהוה אלי הנה נתתי דברי‬
‫בפיך‪ )10( :‬ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולה ‪3‬אביד ול ‪3‬הרוס | לבנות ולנטוע‪:‬‬
‫(‪ )11‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר מה אתה ר אה ירמיהו | וא מר מקל שקד ‪3‬אני ר אה‪ )12( :‬וי אמר יהוה אלי היטבת‬
‫לראות | כי ש קד ‪3‬אני על דברי לע‪3‬ש תו‪:‬‬
‫(‪ )13‬ויהי דבר יהוה אלי שנית לאמ ר מה אתה ר אה | וא מר סיר נפוח ‪3‬אני ר אה ופניו מפני צפונה‪ )14( :‬וי אמר יהוה‬
‫אלי | מצפון תפתח הרעה על כל י שבי הארץ‪ )15( :‬כי הנני ק רא לכל משפחות ממלכות צפונה נ >אם יהוה | ובאו ונתנו‬
‫איש כסאו פתח שע‪3‬רי ירושל ם ועל כל חומ תיה סביב ועל כל ערי יהודה‪ )16( :‬ודברתי משפטי אותם על כל רעתם |‬
‫‪3‬אשר ע‪3‬זבוני ויקטרו לאל הים ‪3‬אחרים וישת ‪3‬חוו למע‪3‬שי ידיהם‪ )17( :‬ואתה תאז ר מתניך וקמת ודברת ‪3‬אליהם את‬
‫ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל‬ ‫כל ‪3‬אשר אנ כי ‪3‬אצוך | אל תחת מפניהם פן ‪3‬אחתך לפניהם‪3 )18( :‬‬
‫ולח מות נח שת על כל הארץ | למלכי יהודה לשריה לכ ‪3‬הניה ולעם הארץ‪ )19( :‬ונל ‪3‬חמו אליך ול א יוכלו לך | כי אתך‬
‫‪3‬אני נ >אם יהוה להצילך‪:‬‬
‫אהבת‬‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬הל ך וקראת באזני ירושל ם לאמ ר כ ה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך ‪3‬‬
‫אחרי במדבר בארץ ל א זרועה‪ )3( :‬ק דש ישראל ליהוה ראשית תבואת ה | כל א כליו יאשמו רעה‬ ‫כלול תיך | לכתך ‪3‬‬
‫תב א ‪3‬אליהם נ >אם יהוה‪:‬‬
‫(‪ )4‬שמעו דבר יהוה בית יע‪3‬ק ב | וכל משפחות בית ישראל‪ )5( :‬כ ה אמר יהוה מה מצאו ‪3‬אבותיכם בי עול כי ר ‪3‬חקו‬
‫אחרי ההבל ויהבלו‪ )6( :‬ול א אמרו איה יהוה המע‪3‬לה א תנו מארץ מצרים | המוליך א תנו במדבר בארץ‬ ‫מעלי | וילכו ‪3‬‬
‫ע‪3‬רבה ושוחה בארץ ציה וצלמות בארץ ל א עבר בה איש ול א ישב אדם שם‪ )7( :‬ואביא אתכם אל ארץ הכרמל‬
‫נחלתי שמתם לתועבה‪ )8( :‬הכ ‪3‬הנים ל א אמרו איה יהוה ות פשי‬ ‫ל "אכ ל פריה וטובה | ותב או ותטמאו את ארצי ו ‪3‬‬
‫אחרי ל א יועלו הלכו‪ )9( :‬לכן ע ד אריב אתכם נ >אם‬
‫התורה ל א ידעוני והר עים פשעו בי | והנביאים נבאו בבעל ו ‪3‬‬
‫יהוה | ואת בני בניכם אריב‪ )10( :‬כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מא ד | וראו הן היתה כז את‪)11( :‬‬
‫ההימיר גוי "אל הים והמה ל א "אל הים | ועמי המיר כבודו בלוא יועיל‪ )12( :‬ש מו שמים על ז את | ושע‪3‬רו חרבו מא ד‬
‫נ >אם יהוה‪ )13( :‬כי שתים רעות עשה עמי | א תי עזבו מקור מים חיים לחצ ב להם ב ארות ב אר ת נשברים ‪3‬אשר ל א‬
‫יכלו המים‪ )14( :‬העבד ישראל אם יליד בית הוא | מדוע היה לבז‪ )15( :‬עליו יש ‪3‬אגו כפרים נתנו קולם | וישיתו‬
‫ארצו לשמה עריו נצתה [נצתו קרי] מבלי י שב‪ )16( :‬גם בני נ ף ותחפנס [ותחפנחס קרי] | ירעוך קדק ד‪3 )17( :‬הלוא‬
‫ז את תע‪3‬שה לך | עזבך את יהוה "אל היך בעת מוליכך בדרך‪ )18( :‬ועתה מה לך לדרך מצרים לשתות מי שחור | ומה‬
‫לך לדרך אשור לשתות מי נהר‪ )19( :‬תיסרך רעתך ומ >שבותיך תוכ >חך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את יהוה "אל היך |‬
‫ול א פחדתי אליך נ >אם ‪3‬אד ני יהוה צבאות‪ )20( :‬כי מעולם שברתי ע>לך נתקתי מוסר תיך ות אמרי ל א אעבד [אע"בור‬
‫קרי] | כי על כל גבעה גב הה ותחת כל עץ רע‪3‬נן את צ עה ז נה‪ )21( :‬ואנ כי נטעתיך ש רק כ>ל ה זרע "אמת | ואיך נהפכת‬
‫לי סורי הגפן נכריה‪ )22( :‬כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך ב רית | נכתם ע‪3‬ונך לפני נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )23( :‬איך ת אמרי‬
‫אחרי הבעלים ל א הלכתי ראי דרכך בגיא דעי מה עשית | בכרה קלה משרכת דרכיה‪ )24( :‬פרה ל >מד‬ ‫ל א נטמאתי ‪3‬‬
‫מדבר באות נפשו [נפשה קרי] ש ‪3‬אפה רוח ת ‪3‬אנתה מי ישיבנה | כל מבקשיה ל א ייעפו בחדשה ימצאונה‪ )25( :‬מנעי‬
‫אחריהם אלך‪ )26( :‬כב שת גנב כי‬ ‫רגלך מיחף וגורנך [וגרונך קרי] מצמאה | ות אמרי נואש לוא כי אהבתי זרים ו ‪3‬‬
‫ימצא כן ה בישו בית ישראל | המה מלכיהם שריהם וכ ‪3‬הניהם ונביאיהם‪ )27( :‬א מרים לעץ אבי אתה ולאבן את‬
‫ילדתני [ילדתנו קרי] כי פנו אלי ע רף ול א פנים | ובעת רעתם י אמרו קומה והושיענו‪ )28( :‬ואיה "אל היך ‪3‬אשר עשית‬
‫(‪ )29‬למה תריבו אלי | כ>לכם פשעתם‬ ‫לך יקומו אם יושיעוך בעת רעתך | כי מספר עריך היו "אל היך יהודה‪:‬‬
‫בי נ >אם יהוה‪ )30( :‬לשוא הכיתי את בניכם מוסר ל א לקחו | אכלה חרבכם נביאיכם כאריה משחית‪ )31( :‬הדור‬
‫אתם ראו דבר יהוה ‪3‬המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה | מדוע אמרו עמי רדנו לוא נבוא עוד אליך‪)32( :‬‬
‫אהבה | לכן גם את‬ ‫‪3‬התשכח בתולה עדיה כלה ק >שריה | ועמי שכחוני ימים אין מספר‪ )33( :‬מה תיטבי דרכך לבקש ‪3‬‬
‫הרעות למדתי [למדת קרי] את דרכיך‪ )34( :‬גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים | ל א במחתרת מצאתים‬
‫כי על כל אלה‪ )35( :‬ות אמרי כי נקיתי אך שב אפו ממני | הנני נשפט אותך על אמרך ל א חטאתי‪ )36( :‬מה תזלי‬
‫מא ד לשנות את דרכך | גם ממצרים תבושי כ ‪3‬אשר ב שת מאשור‪ )37( :‬גם מאת זה תצאי וידיך על ר אשך | כי מאס‬
‫יהו ה במבטחיך ול א תצליחי להם‪:‬‬
‫(‪ )1‬לאמ ר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר ‪3‬הישוב אליה עוד ‪3‬הלוא חנוף ת "חנף הארץ ההיא‬
‫[שכבת קרי] על דרכים‬ ‫| ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נ >אם יהו ה‪ )2( :‬שאי עיניך על שפים וראי איפ ה ל א שגלת >‬
‫ישבת להם כע‪3‬רבי במדבר | ות ‪3‬חניפי ארץ בזנותיך וברעתך‪ )3( :‬וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה | ומצח אשה זונה‬
‫היה לך מאנת הכלם‪3 )4( :‬הלוא מעתה קראתי [קראת קרי] לי אבי | אלוף נע>רי אתה‪3 )5( :‬הינט ר לעולם אם ישמ ר‬
‫לנצח | הנה דברתי [דברת קרי] ותע‪3‬שי הרעות ותוכל‪:‬‬
‫(‪ )6‬וי אמר יהוה אלי בימי י אשיהו המלך ‪3‬הראית ‪3‬אשר עשתה מ >שבה ישראל | ה לכה היא על כל הר גב ה ואל תחת‬
‫אחרי ע‪3‬שותה את כל אלה אלי תשוב ול א שבה | ותראה [ותרא קרי] בגודה ‪3‬אחותה‬ ‫כל עץ רע‪3‬נן ותזני שם‪ )7( :‬וא מר ‪3‬‬
‫יהודה‪ )8( :‬וארא כי על כל א דות ‪3‬אשר נ ‪3‬אפה מ >שבה ישראל שלחתיה ואתן את ספר כר >‬
‫יתתיה אליה | ול א יראה‬
‫ב גדה יהודה ‪3‬אחותה ותלך ותזן גם היא‪ )9( :‬והיה מק ל זנותה ות "חנף את הארץ | ותנאף את האבן ואת העץ‪)10( :‬‬
‫וגם בכל ז את ל א שבה אלי בגודה ‪3‬אחותה יהודה בכל לבה | כי אם בשקר נ >אם יהוה‪:‬‬
‫(‪ )11‬וי אמר יהוה אלי צדקה נפשה מ >שבה ישראל | מב גדה יהודה‪ )12( :‬הל ך וקראת את הדברים האלה צפונה‬
‫ואמרת שובה מ >שבה ישראל נ >אם יהוה לוא אפיל פני בכם | כי חסיד ‪3‬אני נ >אם יהוה ל א אטור לעולם‪ )13( :‬אך דעי‬
‫ע‪3‬ונך כי ביהוה "אל היך פשעת | ותפזרי את דרכיך לזרים תחת כל עץ רע‪3‬נן ובקולי ל א שמעתם נ >אם יהו ה‪ )14( :‬שובו‬
‫בנים שובבים נ >אם יהוה כי אנ כי בעלתי בכם | ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון‪( :‬‬
‫‪ )15‬ונתתי לכם ר עים כלבי | ורעו אתכם דעה והשכיל‪ )16( :‬והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נ >אם יהוה‬
‫ל א י אמרו עוד ‪3‬ארון ברית יהוה ול א יע‪3‬לה על לב | ול א יזכרו בו ול א יפק דו ול א יעשה עוד‪ )17( :‬בעת ההיא יקראו‬
‫אחרי שררות לבם הרע‪ )18( :‬בימים‬ ‫לירושל ם כסא יהוה ונקוו אליה כל הגוים לשם יהוה לירושל ם | ול א ילכו עוד ‪3‬‬
‫ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל | ויב או יחדו מארץ צפון על הארץ ‪3‬אשר הנחלתי את ‪3‬אבותיכם‪ )19( :‬ואנ כי‬
‫נחלת צבי צבאות גוים | וא מר אבי תקראו [תקראי קרי] לי‬ ‫אמרתי איך ‪3‬אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה ‪3‬‬
‫אחרי ל א תשובו [תשובי קרי]‪ )20( :‬אכן בגדה אשה מרעה | כן בגדתם בי בית ישראל נ >אם יהוה‪ )21( :‬קול על‬ ‫ומ ‪3‬‬
‫שפיים נשמע בכי ת ‪3‬חנוני בני ישראל | כי הע"וו את דרכם שכחו את יהו ה "אל היהם‪ )22( :‬שובו בנים שובבים ארפה‬
‫משוב תיכם | הננו אתנו לך כי אתה יהו ה "אל הינו‪ )23( :‬אכן לשקר מגבעות המון הרים | אכן ביהו ה "אל הינו תשועת‬
‫ישראל‪ )24( :‬והב שת אכלה את יגיע ‪3‬אבותינו מנעורינו | את צ אנם ואת בקרם את בניהם ואת בנותיהם‪)25( :‬‬
‫ואבותינו מנעורינו ועד היום הזה | ול א שמענו‬
‫נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי ליהוה "אל הינו חטאנו ‪3‬אנחנו ‪3‬‬
‫בקול יהו ה "אל הינו‪:‬‬

‫(‪ )1‬אם תשוב ישראל נ >אם יהוה אלי תשוב | ואם תסיר שקוציך מפני ול א תנוד‪ )2( :‬ונשבעת חי יהוה ב "אמת במשפט‬
‫ובצדקה | והתברכו בו גוים ובו יתהללו‪ )3( :‬כי כ ה אמר יהו ה לאיש יהודה ולירושל ם נירו לכם ניר | ואל תזרעו‬
‫אל קוצים‪ )4( :‬המ לו ליהו ה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וי שבי ירושל ם | פן תצא כאש ‪3‬חמתי ובע‪3‬רה ואין‬
‫מכבה מפני ר ע מעלליכם‪ )5( :‬הגידו ביהודה ובירושל ם השמיעו ואמרו ותקעו [תקעו קרי] שופר בארץ | קראו מלאו‬
‫ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר‪ )6( :‬שאו נס ציונה העיזו אל תע‪3‬מ דו | כי רעה אנ כי מביא מצפון ושבר גדול‪( :‬‬
‫‪ )7‬עלה אריה מ >סבכו ומשחית גוים נסע יצא ממק מו | לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב‪ )8( :‬על ז את חגרו‬
‫שקים ספדו והילילו | כי ל א שב ‪3‬חרון אף יהו ה ממנו‪:‬‬
‫(‪ )9‬והיה ביום ההוא נ >אם יהוה י אבד לב המלך ולב השרים | ונשמו הכ ‪3‬הנים והנביאים יתמהו‪ )10( :‬וא מר ‪3‬אהה‬
‫‪3‬אד ני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושל ם לאמ ר שלום יהיה לכם | ונגעה חרב עד הנפש‪ )11( :‬בעת ההיא‬
‫יאמר לעם הזה ולירושל ם רוח צח שפיים במדבר דרך בת עמי | לוא לזרות ולוא להבר‪ )12( :‬רוח מלא מאלה יבוא‬
‫לי | עתה גם ‪3‬אני ‪3‬אדבר משפטים אותם‪ )13( :‬הנה כע‪3‬ננים יע‪3‬לה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו | אוי לנו כי‬
‫>שדדנו‪ )14( :‬כבסי מרעה לבך ירושל ם למען תושעי | עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך‪ )15( :‬כי קול מגיד מדן |‬
‫ומשמיע און מהר אפרים‪ )16( :‬הזכירו לגוים הנה השמיעו על ירושל ם נ צרים באים מארץ המרחק | ויתנו על ערי‬
‫יהודה קולם‪ )17( :‬כש מרי שדי היו עליה מסביב | כי א תי מרתה נ >אם יהוה‪ )18( :‬דרכך ומע‪3‬לליך עשו אלה לך | ז את‬
‫אחריש | כי קול‬‫(‪ )19‬מעי מעי אחולה [אוחילה קרי] קירות לבי ה מה לי לבי ל א ‪3‬‬ ‫רעתך כי מר כי נגע עד לבך‪:‬‬
‫שופר שמעתי [שמעת קרי] נפשי תרועת מלחמה‪ )20( :‬שבר על שבר נקרא כי >שדדה כל הארץ | פתא ם >שדדו א הלי‬
‫רגע יריע תי‪ )21( :‬עד מתי אראה נס | אשמעה קול שופר‪ )22( :‬כי "אויל עמי אותי ל א ידעו בנים סכלים המה ול א‬
‫נבונים המה | ‪3‬חכמים המה להרע ולהיטיב ל א ידעו‪ )23( :‬ראיתי את הארץ והנה ת הו וב הו | ואל השמים ואין‬
‫אורם‪ )24( :‬ראיתי ההרים והנה ר ע‪3‬שים | וכל הגבעות התקלקלו‪ )25( :‬ראיתי והנה אין האדם | וכל עוף השמים‬
‫(‪ )27‬כי כ ה אמר יהוה שממה‬ ‫נדדו‪ )26( :‬ראיתי והנה הכרמל המדבר | וכל עריו נתצו מפני יהוה מפני ‪3‬חרון אפו‪:‬‬
‫תהיה כל הארץ | וכלה ל א אע"שה‪ )28( :‬על ז את ת "אבל הארץ וקדרו השמים ממעל | על כי דברתי זמ תי ול א נחמתי‬
‫ול א אשוב ממנה‪ )29( :‬מקול פרש ור מה קשת ב רחת כל העיר באו בעבים ובכפים עלו | כל העיר ע‪3‬זובה ואין יושב‬
‫בהן איש‪ )30( :‬ואתי [ואת קרי] שדוד מה תע‪3‬שי כי תלבשי שני כי תעדי ע‪3‬די זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי |‬
‫מ ‪3‬אסו בך ע גבים נפשך יבקשו‪ )31( :‬כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה | אוי נא‬
‫לי כי עיפה נפשי לה רגים‪:‬‬
‫(‪ )1‬שוטטו בחוצות ירושל ם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש ע שה משפט מבקש "אמונה |‬
‫ואסלח לה‪ )2( :‬ואם חי יהו ה י אמרו | לכן לשקר ישבעו‪ )3( :‬יהו ה עיניך ‪3‬הלוא ל "אמונה הכיתה א תם ול א חלו‬
‫נואלו כי ל א ידעו דרך‬
‫ואני אמרתי אך דלים הם | ‪3‬‬ ‫כליתם מ ‪3‬אנו קחת מוסר | חזקו פניהם מסלע מ ‪3‬אנו לשוב‪3 )4( :‬‬
‫ואדברה אותם כי המה ידעו דרך יהוה משפט "אל היהם | אך המה‬ ‫יהוה משפט "אל היהם‪ )5( :‬אל‪3‬כה לי אל הגד לים ‪3‬‬
‫יחדו שברו ע ל נתקו מוסרות‪ )6( :‬על כן הכם אריה מיער זאב ע‪3‬רבות ישדדם נמר ש קד על עריהם כל היוצא מהנה‬
‫יטרף | כי רבו פשעיהם עצמו משבותיהם‪[ :‬משובותיהם קרי]‪ )7( :‬אי לז את אסלוח [אסלח קרי] לך בניך ע‪3‬זבוני‬
‫וישבעו בל א "אל הים | ואשבע אותם וינאפו ובית זונה יתג דדו‪ )8( :‬סוסים מי>זנים משכים היו | איש אל אשת רעהו‬
‫(‪ )10‬ע‪3‬לו בשרותיה ושחתו‬ ‫יצהלו‪ )9( :‬העל אלה לוא אפק ד נ >אם יהו ה | ואם בגוי ‪3‬אשר כזה ל א תתנקם נפשי‪:‬‬
‫וכלה אל תע‪3‬שו | הסירו נטישותיה כי לוא ליהוה המה‪ )11( :‬כי בגוד בגדו בי בית ישראל ובית יהודה נ >אם יהוה‪( :‬‬
‫‪ )12‬כ ‪3‬חשו ביהוה וי אמרו ל א הוא | ול א תבוא עלינו רעה וחרב ורעב לוא נראה‪ )13( :‬והנביאים יהיו לרוח והדבר‬
‫(‪ )14‬לכן כ ה אמר יהוה "אל הי צבאות יען דברכם את הדבר הזה | הנני נ תן דברי‬ ‫אין בהם | כ ה יעשה להם‪:‬‬
‫ואכלתם‪ )15( :‬הנני מביא ע‪3‬ליכם גוי ממרחק בית ישראל נ >אם יהו ה | גוי איתן הוא גוי‬ ‫בפיך לאש והעם הזה עצים ‪3‬‬
‫מעולם הוא גוי ל א תדע לש נו ול א תשמע מה ידבר‪ )16( :‬אשפתו כקבר פתוח | כ>לם גבורים‪ )17( :‬ואכל קצירך‬
‫ולחמך י אכלו בניך ובנותיך י אכל צ אנך ובקרך י אכל גפנך ותאנתך | יר שש ערי מבצריך ‪3‬אשר אתה בוטח בהנה‬
‫בחרב‪ )18( :‬וגם בימים ההמה נ >אם יהו ה | ל א אע"שה אתכם כלה‪ )19( :‬והיה כי ת אמרו תחת מה עשה יהו ה‬
‫"אל הינו לנו את כל אלה | ואמרת ‪3‬אליהם כ ‪3‬אשר ע‪3‬זבתם אותי ותעבדו "אל הי נכר בארצכם כן תעבדו זרים בארץ ל א‬
‫לכם‪ )20( :‬הגידו ז את בבית יע‪3‬ק ב | והשמיעוה ביהודה לאמ ר‪ )21( :‬שמעו נא ז את עם סכל ואין לב | עינים להם‬
‫ול א יראו אזנים להם ול א ישמעו‪ )22( :‬האותי ל א תיראו נ >אם יהו ה אם מפני ל א תחילו ‪3‬אשר שמתי חול גבול לים‬
‫חק עולם ול א יעברנהו | ויתגע‪3‬שו ול א יוכלו והמו גליו ול א יעבר>נהו‪ )23( :‬ולעם הזה היה לב סורר ומורה | סרו‬
‫וילכו‪ )24( :‬ול א אמרו בלבבם נירא נא את יהוה "אל הינו הנ תן גשם וירה [יורה קרי] ומלקוש בעתו | שב>עות >חקות‬
‫קציר ישמר לנו‪ )25( :‬ע‪3‬ונותיכם הטו אלה | וחט אותיכם מנעו הטוב מכם‪ )26( :‬כי נמצאו בעמי רשעים | ישור כשך‬
‫יקושים הציבו משחית ‪3‬אנשים ילכ דו‪ )27( :‬ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה | על כן גדלו ויע‪3‬שירו‪)28( :‬‬
‫שמנו עשתו גם עברו דברי רע דין ל א דנו דין יתום ויצליחו | ומשפט אביונים ל א שפטו‪ )29( :‬העל אלה ל א אפק ד‬
‫נ >אם יהו ה | אם בגוי ‪3‬אשר כזה ל א תתנקם נפשי‪ )30( :‬שמה ושע‪3‬רורה נהיתה בארץ‪ )31( :‬הנביאים נבאו בשקר‬
‫אחריתה‪:‬‬
‫אהבו כן | ומה תע‪3‬שו ל ‪3‬‬
‫והכ ‪3‬הנים ירדו על ידיהם ועמי ‪3‬‬
‫(‪ )1‬העזו בני בנימן מקרב ירושל ם ובתקוע תקעו שופר ועל בית הכרם שאו משאת | כי רעה נשקפה מצפון ושבר‬
‫גדול‪ )2( :‬הנוה והמע>נגה דמיתי בת ציון‪ )3( :‬אליה יב או ר עים ועדריהם | תקעו עליה א הלים סביב רעו איש את‬
‫ידו‪ )4( :‬קדשו עליה מלחמה קומו ונע‪3‬לה בצ ‪F‬הרים | אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב‪ )5( :‬קומו ונע‪3‬לה בלילה‬
‫ונשחיתה ארמנותיה‪ )6( :‬כי כ ה אמר יהוה צבאות כרתו עצה ושפכו על ירושל ם ס ללה | היא העיר הפקד כ>לה‬
‫ע שק בקרבה‪ )7( :‬כהקיר בור [ביר קרי] מימיה כן הקרה רעתה | חמס וש ד ישמע בה על פני תמיד ‪F‬חלי ומכה‪)8( :‬‬
‫הוסרי ירושל ם פן תקע נפשי ממך | פן ‪3‬אשימך שממה ארץ לוא נושבה‪:‬‬
‫(‪ )9‬כ ה אמר יהו ה צבאות עולל יעוללו כגפן שארית ישראל | השב ידך כבוצר על סלסלות‪ )10( :‬על מי ‪3‬אדברה‬
‫ואעידה וישמעו הנה ע‪3‬רלה אזנם ול א יוכלו להקשיב | הנה דבר יהוה היה להם לחרפה ל א יחפצו בו‪ )11( :‬ואת‬
‫‪3‬חמת יהוה מלאתי נלאיתי הכיל שפ ך על עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו | כי גם איש עם אשה ילכדו זקן עם מלא‬
‫ימים‪ )12( :‬ונסבו בתיהם ל ‪3‬אחרים שדות ונשים יחדו | כי אטה את ידי על י שבי הארץ נ >אם יהוה‪ )13( :‬כי מקטנם‬
‫ועד גדולם כ>לו בוצע בצע | ומנביא ועד כ הן כ>לו ע שה שקר‪ )14( :‬וירפאו את שבר עמי על נקלה לאמ ר שלום שלום |‬
‫ואין שלום‪ )15( :‬ה בישו כי תועבה עשו | גם בוש ל א יבושו גם הכלים ל א ידעו לכן יפלו בנ פלים בעת פקדתים‬
‫(‪ )16‬כ ה אמר יהוה עמדו על דרכים וראו וש ‪3‬אלו לנתבות עולם אי זה דרך הטוב ולכו בה‬ ‫יכשלו אמר יהוה‪:‬‬
‫והקמ תי ע‪3‬ליכם צ פים הקשיבו לקול שופר | וי אמרו ל א נקשיב‪)18( :‬‬ ‫ומצאו מרגוע לנפשכם | וי אמרו ל א נלך‪3 )17( :‬‬
‫לכן שמעו הגוים | ודעי עדה את ‪3‬אשר בם‪ )19( :‬שמעי הארץ הנה אנ כי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם | כי‬
‫על דברי ל א הקשיבו ותורתי וימ ‪3‬אסו בה‪ )20( :‬למה זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק | ע לותיכם‬
‫ל א לרצון וזבחיכם ל א ערבו לי‪ )21( :‬לכן כ ה אמר יהוה הנני נ תן אל העם הזה מכש לים | וכשלו בם אבות ובנים‬
‫יחדו שכן ורעו יאבדו [ואבדו קרי]‪:‬‬
‫יחזיקו אכזרי הוא ול א‬ ‫(‪ )22‬כ ה אמר יהוה הנה עם בא מארץ צפון | וגוי גדול יעור מירכתי ארץ‪ )23( :‬קשת וכידון ‪3‬‬
‫יהמה ועל סוסים ירכבו | ערוך כאיש למלחמה עליך בת ציון‪ )24( :‬שמענו את שמעו רפו ידינו |‬ ‫ירחמו קולם כים "‬
‫צרה ה "חזיקתנו חיל כיולדה‪ )25( :‬אל תצאי [תצאו קרי] השדה ובדרך אל תלכי [תלכו קרי] | כי חרב לא יב מגור‬
‫מסביב‪ )26( :‬בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר אבל יחיד ע‪3‬שי לך מספד תמרורים | כי פתא ם יב א הש דד עלינו‪( :‬‬
‫‪ )27‬בחון נתתיך בעמי מבצר | ותדע ובחנת את דרכם‪ )28( :‬כ>לם סרי סוררים ה לכי רכיל נח שת וברזל | כ>לם‬
‫משחיתים המה‪ )29( :‬נחר מפ>ח מאשתם [מאש תם קרי] ע פרת | לשוא צרף צרוף ורעים ל א נתקו‪ )30( :‬כסף נמאס‬
‫קראו להם | כי מאס יהוה בהם‪:‬‬
‫(‪ )1‬הדבר ‪3‬אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה לאמ ר‪ )2( :‬ע‪3‬מ ד בשער בית יהוה וקראת שם את הדבר הזה | ואמרת‬
‫(‪ )3‬כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי‬ ‫שמעו דבר יהוה כל יהודה הבאים בשערים האלה להשת ‪3‬חות ליהוה‪:‬‬
‫ואשכנה אתכם במקום הזה‪ )4( :‬אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמ ר | היכל‬ ‫ישראל היטיבו דרכיכם ומעלליכם | ‪3‬‬
‫יהוה היכל יהוה היכל יהוה המה‪ )5( :‬כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם | אם עשו תע‪3‬שו משפט בין‬
‫אחרי "אל הים ‪3‬אחרים ל א תלכו‬ ‫איש ובין רעהו‪ )6( :‬גר יתום ואלמנה ל א תע‪3‬ש קו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה | ו ‪3‬‬
‫לרע לכם‪ )7( :‬ושכנתי אתכם במקום הזה בארץ ‪3‬אשר נתתי ל ‪3‬אבותיכם | למן עולם ועד עולם‪ )8( :‬הנה אתם ב טחים‬
‫אחרי "אל הים ‪3‬אחרים‬ ‫לכם על דברי השקר | לבלתי הועיל‪3 )9( :‬הגנ ב רצ ח ונא ף והשבע לשקר וקטר לבעל | והל ך ‪3‬‬
‫ואמרתם נצלנו | למען ע‪3‬שות את כל‬ ‫‪3‬אשר ל א ידעתם‪ )10( :‬ובאתם וע‪3‬מדתם לפני בבית הזה ‪3‬אשר נקרא שמי עליו ‪3‬‬
‫התועבות האלה‪ )11( :‬המערת פרצים היה הבית הזה ‪3‬אשר נקרא שמי עליו בעיניכם | גם אנ כי הנה ראיתי נ >אם‬
‫יהוה‪ )12( :‬כי לכו נא אל מקומי ‪3‬אשר בשילו ‪3‬אשר שכנתי שמי שם בראשונה | וראו את ‪3‬אשר עשיתי לו מפני רעת‬
‫ואדבר ‪3‬אליכם השכם ודבר ול א שמעתם‬ ‫עמי ישראל‪ )13( :‬ועתה יען ע‪3‬שותכם את כל המע‪3‬שים האלה נ >אם יהוה | ‪3‬‬
‫ואקרא אתכם ול א ע‪3‬ניתם‪ )14( :‬ועשיתי לבית ‪3‬אשר נקרא שמי עליו ‪3‬אשר אתם ב טחים בו ולמקום ‪3‬אשר נתתי לכם‬
‫ול ‪3‬אבותיכם | כ ‪3‬אשר עשיתי לשלו‪ )15( :‬והשלכתי אתכם מעל פני | כ ‪3‬אשר השלכתי את כל ‪3‬אחיכם את כל זרע‬
‫(‪ )16‬ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בע‪3‬דם רנה ותפלה ואל תפגע בי | כי אינני ש מע‬ ‫אפרים‪:‬‬
‫א תך‪ )17( :‬האינך ר אה מה המה ע שים בערי יהודה | וב >חצות ירושל ם‪ )18( :‬הבנים מלקטים עצים והאבות‬
‫מבע‪3‬רים את האש והנשים לשות בצק | לע‪3‬שות כונים למלכת השמים והסך נסכים לאל הים ‪3‬אחרים למען הכעסני‪:‬‬
‫וחמתי‬ ‫(‪ )19‬הא תי הם מכעסים נ >אם יהוה | ‪3‬הלוא א תם למען ב שת פניהם‪ )20( :‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהו ה הנה אפי ‪3‬‬
‫(‪ )21‬כ ה‬ ‫נתכת אל המקום הזה על האדם ועל הבהמה ועל עץ השדה ועל פרי ה ‪3‬אדמה | ובע‪3‬רה ול א תכבה‪:‬‬
‫אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל | ע לותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר‪ )22( :‬כי ל א דברתי את ‪3‬אבותיכם ול א‬
‫צויתים ביום הוציא [הוציאי קרי] אותם מארץ מצרים | על דברי עולה וזבח‪ )23( :‬כי אם את הדבר הזה צויתי‬
‫והלכתם בכל הדרך ‪3‬אשר ‪3‬אצוה אתכם למען‬ ‫אותם לאמ ר שמעו בקולי והייתי לכם לאל הים ואתם תהיו לי לעם | ‪3‬‬
‫ייטב לכם‪ )24( :‬ול א שמעו ול א הטו את אזנם וילכו במ עצות בשררות לבם הרע | ויהיו לאחור ול א לפנים‪)25( :‬‬
‫למן היום ‪3‬אשר יצאו ‪3‬אבותיכם מארץ מצרים עד היום הזה | ואשלח ‪3‬אליכם את כל ע‪3‬בדי הנביאים יום השכם‬
‫ושל ח‪ )26( :‬ולוא שמעו אלי ול א הטו את אזנם | ויקשו את ערפם הרעו מ ‪3‬אבותם‪ )27( :‬ודברת ‪3‬אליהם את כל‬
‫הדברים האלה ול א ישמעו אליך | וקראת ‪3‬אליהם ול א יע‪3‬נוכה‪ )28( :‬ואמרת ‪3‬אליהם זה הגוי ‪3‬אשר לוא שמעו בקול‬
‫(‪ )29‬גזי נזרך והשליכי ושאי על שפים קינה |‬ ‫יהוה "אל היו ול א לקחו מוסר | אבדה ה "אמונה ונכרתה מפיהם‪:‬‬
‫כי מאס יהוה ויט ש את דור עברתו‪ )30( :‬כי עשו בני יהודה הרע בעיני נ >אום יהוה | שמו שקוציהם בבית ‪3‬אשר נקרא‬
‫שמי עליו לטמאו‪ )31( :‬ובנו במות הת פת ‪3‬אשר בגיא בן הנ ם לשר ף את בניהם ואת בנ תיהם באש | ‪3‬אשר ל א צויתי‬
‫(‪ )32‬לכן הנה ימים באים נ >אם יהוה ול א יאמר עוד הת פת וגיא בן הנ ם כי אם גיא ה ‪3‬הרגה‬ ‫ול א עלתה על לבי‪:‬‬
‫| וקברו בת פת מאין מקום‪ )33( :‬והיתה נבלת העם הזה למ ‪3‬אכל לעוף השמים ולב "המת הארץ | ואין מ ‪3‬חריד‪)34( :‬‬
‫והשבתי מערי יהודה ומ >חצות ירושל ם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה | כי לחרבה תהיה הארץ‪:‬‬
‫(‪ )1‬בעת ההיא נ >אם יהוה ויציאו [יוציאו קרי] את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכ ‪3‬הנים ואת‬
‫עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושל ם מקבריהם‪ )2( :‬ושטחום לשמש ולירח ולכ ל צבא השמים ‪3‬אשר ‪3‬אהבום‬
‫ואשר השת ‪3‬חוו להם | ל א יאספו ול א יקברו לד מן על פני ה ‪3‬אדמה‬‫ואשר דרשום ‪3‬‬‫אחריהם ‪3‬‬‫ואשר הלכו ‪3‬‬ ‫ואשר ע‪3‬בדום ‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫יהיו‪ )3( :‬ונבחר מות מחיים לכ ל השארית הנשארים מן המשפחה הרעה הז את | בכל המק מות הנשארים ‪3‬אשר‬
‫הדחתים שם נ >אם יהוה צבאות‪ )4( :‬ואמרת ‪3‬אליהם כ ה אמר יהוה ‪3‬היפלו ול א יקומו | אם ישוב ול א ישוב‪)5( :‬‬
‫מדוע שובבה העם הזה ירושל ם מ >שבה נצחת | ה "חזיקו בתרמית מ ‪3‬אנו לשוב‪ )6( :‬הקשבתי ואשמע לוא כן ידברו אין‬
‫איש נחם על רעתו לאמ ר מה עשיתי | כ>ל ה שב במרצותם [במרוצתם קרי] כסוס שוטף במלחמה‪ )7( :‬גם ‪3‬חסידה‬
‫בשמים ידעה מוע‪3‬דיה ות ר וסוס [וסיס קרי] ועגור שמרו את עת ב אנה | ועמי ל א ידעו את משפט יהוה‪ )8( :‬איכה‬
‫ת אמרו ‪3‬חכמים ‪3‬אנחנו ותורת יהוה אתנו | אכן הנה לשקר עשה עט שקר ס פרים‪ )9( :‬ה בישו ‪3‬חכמים חתו וילכדו |‬
‫הנה בדבר יהוה מאסו וחכמת מה להם‪ )10( :‬לכן אתן את נשיהם ל ‪3‬אחרים שדותיהם ליורשים כי מקט ן ועד‬
‫גדול כ>ל ה ב צע בצע | מנביא ועד כ הן כ>ל ה ע שה שקר‪ )11( :‬וירפו את שבר בת עמי על נקלה לאמ ר שלום שלום |‬
‫ואין שלום‪ )12( :‬ה בשו כי תועבה עשו | גם בוש ל א יב שו והכלם ל א ידעו לכן יפלו בנ פלים בעת פ >קדתם יכשלו אמר‬
‫יהוה‪ )13( :‬אס ף ‪3‬אסיפם נ >אם יהו ה | אין ע‪3‬נבים בגפן ואין תאנים בתאנה והעלה נבל ואתן להם יעברום‪ )14( :‬על‬
‫מה ‪3‬אנחנו י שבים האספו ונבוא אל ערי המבצר ונדמה שם | כי יהוה "אל הינו ‪3‬הדמנו וישקנו מי ר אש כי חטאנו‬
‫ליהוה‪ )15( :‬קוה לשלום ואין טוב | לעת מרפה והנה בעתה‪ )16( :‬מדן נשמע נחרת סוסיו מקול מצ ‪3‬הלות אביריו‬
‫(‪ )17‬כי הנני משלח בכם נחשים צפע נים ‪3‬אשר‬ ‫רע‪3‬שה כל הארץ | ויבואו וי אכלו ארץ ומלואה עיר וי שבי בה‪:‬‬
‫אין להם לחש | ונשכו אתכם נ >אם יהוה‪ )18( :‬מבליגיתי ע‪3‬לי יגון | עלי לבי דוי‪ )19( :‬הנה קול שועת בת עמי מארץ‬
‫מרחקים היהוה אין בציון אם מלכה אין בה | מדוע הכעסוני בפסליהם בהבלי נכר‪ )20( :‬עבר קציר כלה קיץ |‬
‫ואנחנו לוא נושענו‪ )21( :‬על שבר בת עמי השברתי | קדרתי שמה ה "חזקתני‪ )22( :‬הצ‪F‬רי אין בגלעד אם ר פא אין שם |‬ ‫‪3‬‬
‫כי מדוע ל א עלתה ‪3‬אר>כת בת עמי‪ )23( :‬מי יתן ר אשי מים ועיני מקור דמעה | ואבכה יומם ולילה את חללי בת‬
‫עמי‪:‬‬
‫נאפים ע‪3‬צרת ב גדים‪ )2( :‬וידרכו את‬‫(‪ )1‬מי יתנני במדבר מלון א רחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם | כי כ>לם מ ‪3‬‬
‫(‪ )3‬איש‬ ‫לשונם קשתם שקר ול א ל "אמונה גברו בארץ | כי מרעה אל רעה יצאו וא תי ל א ידעו נ >אם יהוה‪:‬‬
‫ואמת ל א‬‫יהל ך‪ )4( :‬ואיש ברעהו יהתלו "‬‫מרעהו השמרו ועל כל אח אל תבטחו | כי כל אח עקוב יעק ב וכל רע רכיל ‪3‬‬
‫ידברו | למדו לשונם דבר שקר הע‪3‬וה נלאו‪ )5( :‬שבתך בתוך מרמה | במרמה מ ‪3‬אנו דעת אותי נ >אם יהוה‪ )6( :‬לכן כ ה‬
‫אמר יהוה צבאות הנני צורפם ובחנתים | כי איך אע"שה מפני בת עמי‪ )7( :‬חץ שוחט [שחוט קרי] לשונם מרמה דבר |‬
‫בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו‪ )8( :‬העל אלה ל א אפקד בם נ >אם יהוה | אם בגוי ‪3‬אשר כזה ל א‬
‫תתנקם נפשי‪ )9( :‬על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש ע בר ול א שמעו קול מקנה |‬
‫מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו‪ )10( :‬ונתתי את ירושל ם לגלים מעון תנים | ואת ערי יהודה אתן שממה מבלי‬
‫ואשר דבר פי יהוה אליו ויגדה | על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי‬ ‫יושב‪ )11( :‬מי האיש החכם ויבן את ז את ‪3‬‬
‫ע בר‪ )12( :‬וי אמר יהוה על עזבם את תורתי ‪3‬אשר נתתי לפניהם | ול א שמעו בקולי ול א הלכו בה‪ )13( :‬וילכו‬
‫אחרי הבעלים ‪3‬אשר למדום ‪3‬אבותם‪ )14( :‬לכן כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל הנני‬ ‫אחרי שררות לבם | ו ‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫ואבותם | ושלחתי‬‫והפצותים בגוים ‪3‬אשר ל א ידעו המה ‪3‬‬ ‫מ ‪3‬אכילם את העם הזה לע‪3‬נה | והשקיתים מי ר אש‪3 )15( :‬‬
‫אחריהם את החרב עד כלותי אותם‪:‬‬ ‫‪3‬‬
‫(‪ )16‬כ ה אמר יהוה צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה | ואל ה ‪3‬חכמות שלחו ותבואנה‪ )17( :‬ותמהרנה‬
‫ותשנה עלינו נהי | ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים‪ )18( :‬כי קול נהי נשמע מציון איך >שדדנו | ב שנו מא ד כי‬
‫(‪ )19‬כי שמענה נשים דבר יהוה ותקח אזנכם דבר פיו | ולמדנה בנותיכם‬ ‫עזבנו ארץ כי השליכו משכנותינו‪:‬‬
‫נהי ואשה רעותה קינה‪ )20( :‬כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו | להכרית עולל מחוץ בחורים מרח בות‪)21( :‬‬
‫(‪ )22‬כ ה‬ ‫אחרי הק צר ואין מאסף‪:‬‬‫דבר כ ה נ >אם יהוה ונפלה נבלת האדם כד מן על פני השדה | וכעמיר מ ‪3‬‬
‫אמר יהוה אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו | אל יתהלל עשיר בעשרו‪ )23( :‬כי אם בז את יתהלל‬
‫המתהלל השכל ויד ע אותי כי ‪3‬אני יהוה ע שה חסד משפט וצדקה בארץ | כי באלה חפצתי נ >אם יהוה‪ )24( :‬הנה‬
‫ימים באים נ >אם יהוה | ופקדתי על כל מול בערלה‪ )25( :‬על מצרים ועל יהודה ועל "אדום ועל בני עמון ועל מואב ועל‬
‫כל קצוצי פאה הי שבים במדבר | כי כל הגוים ע‪3‬רלים וכל בית ישראל ערלי לב‪:‬‬
‫(‪ )1‬שמעו את הדבר ‪3‬אשר דבר יהוה ע‪3‬ליכם בית ישראל‪ )2( :‬כ ה אמר יהוה אל דרך הגוים אל תלמדו ומא תות‬
‫השמים אל תחתו | כי יחתו הגוים מהמה‪ )3( :‬כי >חקות העמים הבל הוא | כי עץ מיער כרתו מע‪3‬שה ידי חרש‬
‫במע‪3‬צד‪ )4( :‬בכסף ובזהב ייפהו | במסמרות ובמקבות יחזקום ולוא יפיק‪ )5( :‬כת מר מקשה המה ול א ידברו נשוא‬
‫(‪ )6‬מאין כמוך יהוה | גדול אתה וגדול‬ ‫ינשוא כי ל א יצעדו | אל תיראו מהם כי ל א ירעו וגם היטיב אין אותם‪:‬‬
‫שמך בגבורה‪ )7( :‬מי ל א יר ‪3‬אך מלך הגוים כי לך יאתה | כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך‪ )8( :‬ובאחת‬
‫יבע‪3‬רו ויכסלו | מוסר ‪3‬הבלים עץ הוא‪ )9( :‬כסף מר>קע מתרשיש יובא וזהב מאופז מע‪3‬שה חרש וידי צורף | תכלת‬
‫וארגמן לבושם מע‪3‬שה ‪3‬חכמים כ>לם‪ )10( :‬ויהוה "אל הים "אמת הוא "אל הים חיים ומלך עולם | מקצפו תרעש הארץ‬
‫(‪ )11‬כדנה תאמרון להום "אלהיא די שמיא וארקא לא ע‪3‬בדו | יאבדו מארעא ומן תחות‬ ‫ול א יכלו גוים זעמו‪:‬‬
‫(‪ )12‬ע שה ארץ בכ חו מכין תבל בחכמתו | ובתבונתו נטה שמים‪ )13( :‬לקול תתו ‪3‬המון מים בשמים‬ ‫שמיא אלה‪:‬‬
‫ויע‪3‬לה נשאים מקצה ארץ [הארץ קרי] | ברקים למטר עשה ויוצא רוח מא צר תיו‪ )14( :‬נבער כל אדם מדעת ה ביש‬
‫כל צורף מפסל | כי שקר נסכו ול א רוח בם‪ )15( :‬הבל המה מע‪3‬שה תע >תעים | בעת פ >קדתם י אבדו‪ )16( :‬ל א כאלה‬
‫(‪ )17‬אספי מארץ כנעתך | ישבתי‬ ‫נחלתו | יהוה צבאות שמו‪:‬‬
‫חלק יע‪3‬ק ב כי יוצר הכ ל הוא וישראל שבט ‪3‬‬
‫והצרותי להם למען‬‫(‪ )18‬כי כ ה אמר יהוה הנני קולע את יושבי הארץ בפעם הז את | ‪3‬‬ ‫[י שבת קרי] במצור‪:‬‬
‫ואני אמרתי אך זה ‪F‬חלי ואשאנו‪F )20( :‬‬
‫אהלי >שדד וכל מיתרי נתקו | בני‬ ‫ימצאו‪ )19( :‬אוי לי על שברי נחלה מכתי | ‪3‬‬
‫אהלי ומקים יריעותי‪ )21( :‬כי נבע‪3‬רו הר עים ואת יהוה ל א דרשו | על כן ל א השכילו וכל‬
‫יצ >אני ואינם אין נ טה עוד ‪F‬‬
‫מרעיתם נפוצה‪ )22( :‬קול שמועה הנה באה ורעש גדול מארץ צפון | לשום את ערי יהודה שממה מעון תנים‪( :‬‬
‫‪ )23‬ידעתי יהוה כי ל א לאדם דרכו | ל א לאיש ה לך והכין את צע‪3‬דו‪ )24( :‬יסרני יהוה אך במשפט | אל באפך פן‬
‫תמעטני‪ )25( :‬שפ ך ‪3‬חמתך על הגוים ‪3‬אשר ל א ידעוך ועל משפחות ‪3‬אשר בשמך ל א קראו | כי אכלו את יע‪3‬ק ב ‪3‬‬
‫ואכל>הו‬
‫ויכל>הו ואת נוהו השמו‪:‬‬
‫(‪ )1‬הדבר ‪3‬אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה לאמ ר‪ )2( :‬שמעו את דברי הברית הז את | ודברתם אל איש יהודה ועל‬
‫י שבי ירושל ם‪ )3( :‬ואמרת ‪3‬אליהם כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל | ארור האיש ‪3‬אשר ל א ישמע את דברי הברית‬
‫הז את‪3 )4( :‬אשר צויתי את ‪3‬אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מכור הברזל לאמ ר שמעו בקולי וע‪3‬שיתם‬
‫אותם ככ ל ‪3‬אשר ‪3‬אצוה אתכם | והייתם לי לעם ואנ כי אהיה לכם לאל הים‪ )5( :‬למען הקים את השבועה ‪3‬אשר‬
‫נשבעתי ל ‪3‬אבותיכם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש כיום הזה | ואען וא מר אמן יהוה‪ )6( :‬וי אמר יהוה אלי קרא‬
‫את כל הדברים האלה בערי יהודה וב >חצות ירושל ם לאמ ר | שמעו את דברי הברית הז את וע‪3‬שיתם אותם‪ )7( :‬כי‬
‫העד העד תי ב ‪3‬אבותיכם ביום הע‪3‬לותי אותם מארץ מצרים ועד היום הזה השכם והעד לאמ ר | שמעו בקולי‪)8( :‬‬
‫ול א שמעו ול א הטו את אזנם וילכו איש בשרירות לבם הרע | ואביא ע‪3‬ליהם את כל דברי הברית הז את ‪3‬אשר צויתי‬
‫(‪ )9‬וי אמר יהוה אלי | נמצא קשר באיש יהודה ובי שבי ירושל ם‪ )10( :‬שבו על ע‪3‬ונ ת‬ ‫לע‪3‬שות ול א עשו‪:‬‬
‫אחרי "אל הים ‪3‬אחרים לעבדם | הפרו בית ישראל ובית‬ ‫‪3‬אבותם הראש נים ‪3‬אשר מ ‪3‬אנו לשמוע את דברי והמה הלכו ‪3‬‬
‫יהודה את בריתי ‪3‬אשר כרתי את ‪3‬אבותם‪ )11( :‬לכן כ ה אמר יהוה הנני מביא ‪3‬אליהם רעה ‪3‬אשר ל א יוכלו לצאת‬
‫ממנה | וזע‪3‬קו אלי ול א אשמע ‪3‬אליהם‪ )12( :‬והלכו ערי יהודה וי שבי ירושל ם וזע‪3‬קו אל ה "אל הים ‪3‬אשר הם מקטרים‬
‫להם | והושע ל א יושיעו להם בעת רעתם‪ )13( :‬כי מספר עריך היו "אל היך יהודה | ומספר >חצות ירושל ם שמתם‬
‫(‪ )14‬ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בע‪3‬דם רנה ותפלה | כי‬ ‫מזבחות לב שת מזבחות לקטר לבעל‪:‬‬
‫אינני ש מע בעת קראם אלי בעד רעתם‪ )15( :‬מה לידידי בביתי ע‪3‬שותה המזמתה הרבים ובשר ק דש יעברו‬
‫מעליך | כי רעתכי אז תע‪3‬ל זי‪ )16( :‬זית רע‪3‬נן יפה פרי ת אר קרא יהוה שמך | לקול ‪3‬המולה גד לה הצית אש עליה ורעו‬
‫דליותיו‪ )17( :‬ויהוה צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה | בגלל רעת בית ישראל ובית יהודה ‪3‬אשר עשו להם‬
‫ואני ככבש אלוף יובל לטבוח |‬ ‫להכעסני לקטר לבעל‪ )18( :‬ויהוה הודיעני ואדעה | אז הראיתני מעלליהם‪3 )19( :‬‬
‫ול א ידעתי כי עלי חשבו מ ‪3‬חשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים ושמו ל א יזכר עוד‪ )20( :‬ויהוה צבאות‬
‫(‪ )21‬לכן כ ה אמר יהוה על אנשי‬ ‫ש פט צדק ב חן כליות ולב | אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את ריבי‪:‬‬
‫ע‪3‬נתות המבקשים את נפשך לאמ ר | ל א תנבא בשם יהוה ול א תמות בידנו‪ )22( :‬לכן כ ה אמר יהוה צבאות הנני‬
‫ימתו ברעב‪ )23( :‬ושארית ל א תהיה להם | כי אביא רעה אל‬‫ימתו בחרב בניהם ובנותיהם >‬‫פ קד ע‪3‬ליהם | הבחורים >‬
‫אנשי ע‪3‬נתות שנת פ >קדתם‪:‬‬
‫(‪ )1‬צדיק אתה יהוה כי אריב אליך | אך משפטים ‪3‬אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל ב גדי בגד‪)2( :‬‬
‫נטעתם גם ש רשו ילכו גם עשו פרי | קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם‪ )3( :‬ואתה יהוה ידעתני תראני ובחנת‬
‫(‪ )4‬עד מתי ת "אבל הארץ ועשב כל השדה ייבש | מרעת‬ ‫לבי אתך | התקם כצ אן לטבחה והקדשם ליום ‪3‬הרגה‪:‬‬
‫אחריתנו‪ )5( :‬כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תת ‪3‬חרה את‬ ‫י שבי בה ספתה בהמות ועוף כי אמרו ל א יראה את ‪3‬‬
‫הסוסים | ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תע‪3‬שה בגאון הירדן‪ )6( :‬כי גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך גם המה‬
‫נחלתי | נתתי את ידדות‬ ‫אחריך מלא | אל ת ‪3‬אמן בם כי ידברו אליך טובות‪ )7( :‬עזבתי את ביתי נטשתי את ‪3‬‬ ‫קראו ‪3‬‬
‫נחלתי כאריה ביער | נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה‪ )9( :‬העיט צבוע ‪3‬‬
‫נחלתי לי‬ ‫נפשי בכף א יביה‪ )8( :‬היתה לי ‪3‬‬
‫העיט סביב עליה | לכו אספו כל חית השדה התיו לאכלה‪ )10( :‬ר עים רבים ש ‪3‬חתו כרמי ב ססו את חלקתי | נתנו את‬
‫חלקת חמדתי למדבר שממה‪ )11( :‬שמה לשממה אבלה עלי שממה | נשמה כל הארץ כי אין איש שם על לב‪)12( :‬‬
‫(‬ ‫על כל שפים במדבר באו ש דדים כי חרב ליהוה א כלה מקצה ארץ ועד קצה הארץ | אין שלום לכל בשר‪:‬‬
‫(‪ )14‬כ ה אמר יהוה על כל‬ ‫‪ )13‬זרעו חטים וק צים קצרו נחלו ל א יועלו | וב שו מתבוא תיכם מ ‪3‬חרון אף יהוה‪:‬‬
‫נחלה ‪3‬אשר הנחלתי את עמי את ישראל | הנני נ תשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש‬ ‫שכני הרעים הנ געים ב ‪3‬‬
‫נחלתו ואיש לארצו‪ )16( :‬והיה אם למ ד‬ ‫והשב תים איש ל ‪3‬‬
‫אחרי נתשי אותם אשוב ורחמתים | ‪3‬‬ ‫מתוכם‪ )15( :‬והיה ‪3‬‬
‫ילמדו את דרכי עמי להשבע בשמי חי יהוה כ ‪3‬אשר למדו את עמי להשבע בבעל | ונבנו בתוך עמי‪ )17( :‬ואם ל א‬
‫ישמעו | ונתשתי את הגוי ההוא נתוש ואבד נ >אם יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬כ ה אמר יהוה אלי הלוך וקנית לך אזור פשתים ושמתו על מתניך | ובמים ל א תבאהו‪ )2( :‬ואקנה את האזור‬
‫(‪ )3‬ויהי דבר יהוה אלי שנית לאמ ר‪ )4( :‬קח את האזור ‪3‬אשר קנית ‪3‬אשר על‬ ‫כדבר יהוה | ואשם על מתני‪:‬‬
‫מתניך | וקום לך פרתה וטמנהו שם בנקיק הסלע‪ )5( :‬ואלך ואטמנהו בפרת | כ ‪3‬אשר צוה יהוה אותי‪ )6( :‬ויהי מקץ‬
‫ימים רבים | וי אמר יהוה אלי קום לך פרתה וקח משם את האזור ‪3‬אשר צויתיך לטמנו שם‪ )7( :‬ואלך פרתה ואחפ ר‬
‫ואקח את האזור מן המקום ‪3‬אשר טמנתיו שמה | והנה נשחת האזור ל א יצלח לכ ל‪:‬‬
‫(‪ )8‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )9( :‬כ ה אמר יהוה | ככה אשחית את גאון יהודה ואת גאון ירושל ם הרב‪ )10( :‬העם‬
‫אחרי "אל הים ‪3‬אחרים לעבדם ולהשת ‪3‬חות להם |‬ ‫הזה הרע המ ‪3‬אנים לשמוע את דברי הה לכים בשררות לבם וילכו ‪3‬‬
‫ויהי כאזור הזה ‪3‬אשר ל א יצלח לכ ל‪ )11( :‬כי כ ‪3‬אשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל‬
‫ואת כל בית יהודה נ >אם יהוה להיות לי לעם ולשם ולתהלה ולתפארת | ול א שמעו‪ )12( :‬ואמרת ‪3‬אליהם את הדבר‬
‫כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל כל נבל ימלא יין | ואמרו אליך ‪3‬היד ע ל א נדע כי כל נבל ימלא יין‪ )13( :‬ואמרת‬ ‫הזה‬
‫‪3‬אליהם כ ה אמר יהוה הנני ממלא את כל י שבי הארץ הז את ואת המלכים הי שבים לדוד על כסאו ואת הכ ‪3‬הנים‬
‫ואת הנביאים ואת כל י שבי ירושל ם שכרון‪ )14( :‬ונפצתים איש אל אחיו והאבות והבנים יחדו נ >אם יהוה | ל א‬
‫(‪ )15‬שמעו וה ‪3‬אזינו אל תגבהו | כי יהוה דבר‪ )16( :‬תנו ליהוה‬ ‫אחמול ול א אחוס ול א ‪3‬ארחם מהשחיתם‪:‬‬
‫"אל היכם כבוד בטרם יחשך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף | וקויתם לאור ושמה לצלמות ישית [ושית קרי]‬
‫לע‪3‬רפל‪ )17( :‬ואם ל א תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה | ודמ ע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר יהוה‪:‬‬
‫(‪" )18‬אמ ר למלך ולגבירה השפילו שבו | כי ירד מר ‪3‬אשותיכם ע‪3‬טרת תפארתכם‪ )19( :‬ערי הנגב >סגרו ואין‬
‫פ תח | הגלת יהודה כ>לה הגלת שלומים‪ )20( :‬שאי [שאו קרי] עיניכם וראי [וראו קרי] הבאים מצפון | איה העדר‬
‫אחזוך‬‫נתן לך צ אן תפארתך‪ )21( :‬מה ת אמרי כי יפק ד עליך ואת למדת א תם עליך אל>פים לר אש | ‪3‬הלוא ‪3‬חבלים י "‬
‫יהפ ך כושי‬ ‫כמו אשת לדה‪ )22( :‬וכי ת אמרי בלבבך מדוע קר >אני אלה | בר ב ע‪3‬ונך נגלו שוליך נחמסו ע‪3‬קביך‪3 )23( :‬ה ‪3‬‬
‫ואפיצם כקש עובר | לרוח מדבר‪ )25( :‬זה גורלך‬ ‫עורו ונמר ‪3‬חברב>ר תיו | גם אתם תוכלו להיטיב ל >מדי הרע‪3 )24( :‬‬
‫מנת מדיך מאתי נ >אם יהוה | ‪3‬אשר שכחת אותי ותבטחי בשקר‪ )26( :‬וגם ‪3‬אני חשפתי שוליך על פניך | ונראה קלונך‪:‬‬
‫אחרי מתי ע ד‪:‬‬ ‫(‪ )27‬נ >אפיך ומצ ‪3‬הלותיך זמת זנותך על גבעות בשדה ראיתי שקוציך | אוי לך ירושל ם ל א תט ‪3‬הרי ‪3‬‬

‫(‪3 )1‬אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו על דברי הבצרות‪ )2( :‬אבלה יהודה ושעריה >אמללו קדרו לארץ | וצוחת ירושל ם‬
‫עלתה‪ )3( :‬ואדריהם שלחו צעוריהם [צעיריהם קרי] למים | באו על גבים ל א מצאו מים שבו כליהם ריקם ב שו‬
‫והכלמו וחפו ר אשם‪ )4( :‬בע‪3‬בור ה ‪3‬אדמה חתה כי ל א היה גשם בארץ | ב שו אכרים חפו ר אשם‪ )5( :‬כי גם אילת‬
‫בשדה ילדה ועזוב | כי ל א היה דשא‪ )6( :‬ופראים עמדו על שפים ש ‪3‬אפו רוח כתנים | כלו עיניהם כי אין עשב‪ )7( :‬אם‬
‫ע‪3‬ונינו ענו בנו יהוה ע‪3‬שה למען שמך | כי רבו משוב תינו לך חטאנו‪ )8( :‬מקוה ישראל מושיעו בעת צרה | למה תהיה‬
‫כגר בארץ וכא רח נטה ללון‪ )9( :‬למה תהיה כאיש נדהם כגבור ל א יוכל להושיע | ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו‬
‫אהבו לנוע רגליהם ל א חשכו | ויהוה ל א רצם עתה יזכ ר‬ ‫(‪ )10‬כ ה אמר יהוה לעם הזה כן ‪3‬‬ ‫נקרא אל תנחנו‪:‬‬
‫ע‪3‬ונם ויפק ד חט אתם‪ )11( :‬וי אמר יהוה אלי | אל תתפלל בעד העם הזה לטובה‪ )12( :‬כי יצ>מו אינני ש מע אל‬
‫(‪ )13‬וא מר ‪3‬אהה ‪3‬אד ני יהוה‬ ‫רנתם וכי יע‪3‬לו ע לה ומנחה אינני ר צם | כי בחרב וברעב ובדבר אנ כי מכלה אותם‪:‬‬
‫הנה הנבאים א מרים להם ל א תראו חרב ורעב ל א יהיה לכם | כי שלום "אמת אתן לכם במקום הזה‪ )14( :‬וי אמר‬
‫[ואליל‬
‫יהוה אלי שקר הנבאים נבאים בשמי ל א שלחתים ול א צויתים ול א דברתי ‪3‬אליהם | ‪3‬חזון שקר וקסם ואלול "‬
‫(‪ )15‬לכן כ ה אמר יהוה על הנבאים הנבאים בשמי ‪3‬‬
‫ואני‬ ‫קרי] ותרמות [ותרמית קרי] לבם המה מתנבאים לכם‪:‬‬
‫ל א שלחתים והמה א מרים חרב ורעב ל א יהיה בארץ הז את | בחרב וברעב יתמו הנבאים ההמה‪ )16( :‬והעם ‪3‬אשר‬
‫המה נבאים להם יהיו >משלכים ב >חצות ירושל ם מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה המה נשיהם ובניהם‬
‫ובנ תיהם | ושפכתי ע‪3‬ליהם את רעתם‪ )17( :‬ואמרת ‪3‬אליהם את הדבר הזה תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל‬
‫תדמינה | כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי מכה נחלה מא ד‪ )18( :‬אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי‬
‫(‪3 )19‬המא ס מאסת את יהודה אם‬ ‫העיר והנה ת ‪3‬חלואי רעב | כי גם נביא גם כ הן ס ‪3‬חרו אל ארץ ול א ידעו‪:‬‬
‫בציון גע‪3‬לה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא | קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה‪ )20( :‬ידענו יהוה‬
‫רשענו ע‪3‬ון ‪3‬אבותינו | כי חטאנו לך‪ )21( :‬אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך | זכ ר אל תפר בריתך אתנו‪)22( :‬‬
‫‪3‬היש בהבלי הגוים מגשמים ואם השמים יתנו רבבים | ‪3‬הל א אתה הוא יהוה "אל הינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל‬
‫אלה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי אמר יהוה אלי אם יע‪3‬מ ד מ שה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה | שלח מעל פני ויצאו‪ )2( :‬והיה כי י אמרו‬
‫ואשר לשבי‬ ‫ואשר לרעב לרעב ‪3‬‬‫ואשר לחרב לחרב ‪3‬‬ ‫אליך אנה נצא | ואמרת ‪3‬אליהם כ ה אמר יהוה ‪3‬אשר למות למות ‪3‬‬
‫לשבי‪ )3( :‬ופקדתי ע‪3‬ליהם ארבע משפחות נ >אם יהוה את החרב ל ‪3‬הר ג ואת הכלבים לסח ב | ואת עוף השמים ואת‬
‫ב "המת הארץ ל "אכ ל ולהשחית‪ )4( :‬ונתתים לזועה [לזע‪3‬וה קרי] לכ ל ממלכות הארץ | בגלל מנשה בן יחזקיהו מלך‬
‫יהודה על ‪3‬אשר עשה בירושל ם‪ )5( :‬כי מי יחמ ל עליך ירושל ם ומי ינוד לך | ומי יסור לשא ל לשל ם לך‪ )6( :‬את‬
‫נטשת א תי נ >אם יהוה אחור תלכי | ואט את ידי עליך ואשחיתך נלאיתי הנחם‪ )7( :‬ואזרם במזרה בשע‪3‬רי הארץ |‬
‫שכלתי אבדתי את עמי מדרכיהם לוא שבו‪ )8( :‬עצמו לי אלמנ תו מחול ימים הבאתי להם על אם בחור ש דד‬
‫בצ ‪F‬הרים | הפלתי עליה פתא ם עיר ובהלות‪> )9( :‬אמללה י לדת השבעה נפחה נפשה באה [בא קרי] שמשה בע ד יומם‬
‫(‪ )10‬אוי לי אמי כי ילדתני איש ריב ואיש‬ ‫בושה וחפרה | ושאריתם לחרב אתן לפני א יביהם נ >אם יהוה‪:‬‬
‫(‪ )11‬אמר יהוה אם ל א שרותך [שריתיך קרי] לטוב |‬ ‫מדון לכל הארץ | ל א נשיתי ול א נשו בי כ>ל ה מקללוני‪:‬‬
‫אם לוא הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה את הא יב‪3 )12( :‬היר ע ברזל ברזל מצפון ונח שת‪ )13( :‬חילך ואוצרותיך‬
‫לבז אתן ל א במחיר | ובכל חט אותיך ובכל גבוליך‪ )14( :‬והע‪3‬ברתי את א יביך בארץ ל א ידעת | כי אש קדחה באפי‬
‫ע‪3‬ליכם תוקד‪ )15( :‬אתה ידעת יהוה זכרני ופקדני והנקם לי מר דפי אל לארך אפך תקחני | דע שאתי עליך‬
‫חרפה‪ )16( :‬נמצאו דבריך וא כלם ויהי דבריך [דברך קרי] לי לששון ולשמחת לבבי | כי נקרא שמך עלי יהוה "אל הי‬
‫(‪ )18‬למה‬ ‫(‪ )17‬ל א ישבתי בסוד מש ‪3‬חקים ואעל ז | מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני‪:‬‬ ‫צבאות‪:‬‬
‫נאמנו‪ )19( :‬לכן כ ה אמר יהוה אם‬ ‫היה כאבי נצח ומכתי ‪3‬אנושה | מ ‪3‬אנה הרפא היו תהיה לי כמו אכזב מים ל א "‬
‫ישבו המה אליך ואתה ל א תשוב ‪3‬אליהם‪)20( :‬‬ ‫ואשיבך לפני תע‪3‬מ ד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה | >‬ ‫תשוב ‪3‬‬
‫ונתתיך לעם הזה לחומת נח שת בצורה ונל ‪3‬חמו אליך ול א יוכלו לך | כי אתך ‪3‬אני להושיע‪3‬ך ולהצילך נ >אם יהוה‪)21( :‬‬
‫והצלתיך מיד רעים | ופדתיך מכף ערצים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬ל א תקח לך אשה | ול א יהיו לך בנים ובנות במקום הזה‪ )3( :‬כי כ ה אמר יהוה‬
‫על הבנים ועל הבנות הילודים במקום הזה | ועל אמ תם הי לדות אותם ועל ‪3‬אבותם המולדים אותם בארץ הז את‪( :‬‬
‫‪ )4‬ממותי ת ‪3‬חל>אים >‬
‫ימתו ל א יספדו ול א יקברו לד מן על פני ה ‪3‬אדמה יהיו | ובחרב וברעב יכלו והיתה נבלתם‬
‫(‪ )5‬כי כ ה אמר יהוה אל תבוא בית מרזח ואל תלך לספוד ואל תנ ד להם‬ ‫למ ‪3‬אכל לעוף השמים ולב "המת הארץ‪:‬‬
‫| כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נ >אם יהוה את החסד ואת הר ‪3‬חמים‪ )6( :‬ומתו גד לים וקטנים בארץ הז את‬
‫ל א יקברו | ול א יספדו להם ול א יתג דד ול א יקרח להם‪ )7( :‬ול א יפרסו להם על אבל ל ‪3‬‬
‫נחמו על מת | ול א ישקו‬
‫(‪ )9‬כי כ ה‬ ‫אותם כוס תנחומים על אביו ועל אמו‪ )8( :‬ובית משתה ל א תבוא לשבת אותם | ל "אכ ל ולשתות‪:‬‬
‫אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל הנני משבית מן המקום הזה לעיניכם ובימיכם | קול ששון וקול שמחה קול חתן‬
‫וקול כלה‪ )10( :‬והיה כי תגיד לעם הזה את כל הדברים האלה | ואמרו אליך על מה דבר יהוה עלינו את כל הרעה‬
‫הגדולה הז את ומה ע‪3‬וננו ומה חטאתנו ‪3‬אשר חטאנו ליהוה "אל הינו‪ )11( :‬ואמרת ‪3‬אליהם על ‪3‬אשר עזבו ‪3‬אבותיכם‬
‫אחרי "אל הים ‪3‬אחרים ויעבדום וישת ‪3‬חוו להם | וא תי עזבו ואת תורתי ל א שמרו‪ )12( :‬ואתם‬ ‫אותי נ >אם יהוה וילכו ‪3‬‬
‫אחרי שררות לבו הרע לבלתי שמ ע אלי‪ )13( :‬והטלתי אתכם מעל‬ ‫‪3‬הרע תם לע‪3‬שות מ ‪3‬אבותיכם | והנכם ה לכים איש ‪3‬‬
‫ואבותיכם | וע‪3‬בדתם שם את "אל הים ‪3‬אחרים יומם ולילה ‪3‬אשר ל א‬ ‫הארץ הז את על הארץ ‪3‬אשר ל א ידעתם אתם ‪3‬‬
‫(‪ )14‬לכן הנה ימים באים נ >אם יהוה | ול א יאמר עוד חי יהוה ‪3‬אשר הע"לה את בני ישראל‬ ‫אתן לכם ‪3‬חנינה‪:‬‬
‫מארץ מצרים‪ )15( :‬כי אם חי יהוה ‪3‬אשר הע"לה את בני ישראל מארץ צפון ומכ ל ה ‪3‬ארצות ‪3‬אשר הדיחם שמה |‬
‫(‪ )16‬הנני ש לח לדוגים [לדיגים קרי] רבים נ >אם יהוה ודיגום |‬ ‫והשב תים על אדמתם ‪3‬אשר נתתי ל ‪3‬אבותם‪:‬‬ ‫‪3‬‬
‫אחרי כן אשלח לרבים צידים וצדום מעל כל הר ומעל כל גבעה ומנקיקי הסלעים‪ )17( :‬כי עיני על כל דרכיהם ל א‬ ‫ו ‪3‬‬
‫נסתרו מלפני | ול א נצפן ע‪3‬ונם מנגד עיני‪ )18( :‬ושלמתי ראשונה משנה ע‪3‬ונם וחטאתם על חללם את ארצי | בנבלת‬
‫נחלתי‪ )19( :‬יהוה ע>זי ומע>זי ומנוסי ביום צרה | אליך גוים יב או מאפסי ארץ‬‫שקוציהם ותוע‪3‬בותיהם מלאו את ‪3‬‬
‫נחלו ‪3‬אבותינו הבל ואין בם מועיל‪3 )20( :‬היע‪3‬שה לו אדם "אל הים | והמה ל א "אל הים‪ )21( :‬לכן הנני‬
‫וי אמרו אך שקר ‪3‬‬
‫מודיעם בפעם הז את אודיעם את ידי ואת גבורתי | וידעו כי שמי יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפ רן שמיר | ‪3‬חרושה על לוח לבם ולקרנות מזבחותיכם‪ )2( :‬כזכ ר בניהם‬
‫ואשריהם על עץ רע‪3‬נן | על גבעות הגב הות‪3 )3( :‬הררי בשדה חילך כל אוצרותיך לבז אתן | במ תיך בחטאת‬ ‫מזבחותם ‪3‬‬
‫נחלתך ‪3‬אשר נתתי לך והע‪3‬בדתיך את א יביך בארץ ‪3‬אשר ל א ידעת | כי אש קדחתם‬ ‫בכל גבוליך‪ )4( :‬ושמטתה ובך מ ‪3‬‬
‫באפי עד עולם תוקד‪ )5( :‬כ ה אמר יהוה ארור הגבר ‪3‬אשר יבטח באדם ושם בשר זר עו | ומן יהוה יסור לבו‪)6( :‬‬
‫(‪ )7‬ברוך הגבר ‪3‬אשר‬ ‫והיה כערער בע‪3‬רבה ול א יראה כי יבוא טוב | ושכן ‪3‬חררים במדבר ארץ מלחה ול א תשב‪:‬‬
‫יבטח ביהוה | והיה יהוה מבטחו‪ )8( :‬והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ול א ירא [יראה קרי] כי יב א‬
‫ח ם והיה עלהו רע‪3‬נן | ובשנת בצ רת ל א ידאג ול א ימיש מע‪3‬שות פרי‪ )9( :‬עק ב הלב מכ ל ואנ>ש הוא | מי ידענו‪)10( :‬‬
‫(‪ )11‬ק רא דגר ול א ילד ע שה‬ ‫‪3‬אני יהוה ח קר לב ב חן כליות | ולתת לאיש כדרכו [כדרכיו קרי] כפרי מע‪3‬לליו‪:‬‬
‫אחריתו יהיה נבל‪ )12( :‬כסא כבוד מרום מראשון | מקום‬ ‫ע שר ול א במשפט | ב ‪3‬חצי ימו [ימיו קרי] יעזבנו וב ‪3‬‬
‫מקדשנו‪ )13( :‬מקוה ישראל יהוה כל ע זביך יב שו | יסורי [וסורי קרי] בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים חיים את‬
‫יהוה‪ )14( :‬רפאני יהוה וארפא הושיעני ואושעה | כי תהלתי אתה‪ )15( :‬הנה המה א מרים אלי | איה דבר יהוה‬
‫אחריך ויום אנוש ל א התאויתי אתה ידעת | מוצא שפתי נ כח פניך היה‪)17( :‬‬ ‫ואני ל א אצתי מר עה ‪3‬‬ ‫יבוא נא‪3 )16( :‬‬
‫אל תהיה לי למחתה | מ ‪3‬חסי אתה ביום רעה‪ )18( :‬יב שו ר דפי ואל אב שה אני יחתו המה ואל אחתה אני | הביא‬
‫(‪ )19‬כ ה אמר יהוה אלי הל ך ועמדת בשער בני עם [העם קרי] ‪3‬אשר יב או‬ ‫ע‪3‬ליהם יום רעה ומשנה שברון שברם‪:‬‬
‫ואשר יצאו בו | ובכ ל שע‪3‬רי ירושל ם‪ )20( :‬ואמרת ‪3‬אליהם שמעו דבר יהוה מלכי יהודה וכל יהודה‬ ‫בו מלכי יהודה ‪3‬‬
‫(‪ )21‬כ ה אמר יהוה השמרו בנפשותיכם | ואל תשאו משא ביום‬ ‫וכ ל י שבי ירושל ם | הבאים בשערים האלה‪:‬‬
‫והבאתם בשע‪3‬רי ירושל ם‪ )22( :‬ול א תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה ל א תע‪3‬שו | וקדשתם את‬ ‫השבת ‪3‬‬
‫יום השבת כ ‪3‬אשר צויתי את ‪3‬אבותיכם‪ )23( :‬ול א שמעו ול א הטו את אזנם | ויקשו את ערפם לבלתי שומע [שמוע‬
‫קרי] ולבלתי קחת מוסר‪ )24( :‬והיה אם שמ ע תשמעון אלי נ >אם יהוה לבלתי הביא משא בשע‪3‬רי העיר הז את ביום‬
‫השבת | ולקדש את יום השבת לבלתי ע‪3‬שות בה [בו קרי] כל מלאכה‪ )25( :‬ובאו בשע‪3‬רי העיר הז את מלכים ושרים‬
‫י שבים על כסא דוד ר כבים ברכב ובסוסים המה ושריהם איש יהודה וי שבי ירושל ם | וישבה העיר הז את לעולם‪( :‬‬
‫‪ )26‬ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושל ם ומארץ בנימן ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב מבאים עולה וזבח ומנחה‬
‫ולבונה | ומבאי תודה בית יהוה‪ )27( :‬ואם ל א תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא וב א בשע‪3‬רי‬
‫ירושל ם ביום השבת | והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושל ם ול א תכבה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הדבר ‪3‬אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה לאמ ר‪ )2( :‬קום וירדת בית היוצר | ושמה אשמיע‪3‬ך את דברי‪ )3( :‬וארד‬
‫בית היוצר | והנהו [והנה הוא קרי] ע שה מלאכה על האבנים‪ )4( :‬ונשחת הכלי ‪3‬אשר הוא ע שה בח מר ביד היוצר |‬
‫ושב ויע‪3‬שהו כלי אחר כ ‪3‬אשר ישר בעיני היוצר לע‪3‬שות‪:‬‬
‫(‪ )5‬ויהי דבר יהוה אלי לאמור‪3 )6( :‬הכיוצר הזה ל א אוכל לע‪3‬שות לכם בית ישראל נ >אם יהוה | הנה כח מר ביד‬
‫היוצר כן אתם בידי בית ישראל‪ )7( :‬רגע ‪3‬אדבר על גוי ועל ממלכה | לנתוש ולנתוץ ולה ‪3‬אביד‪ )8( :‬ושב הגוי ההוא‬
‫מרעתו ‪3‬אשר דברתי עליו | ונחמתי על הרעה ‪3‬אשר חשבתי לע‪3‬שות לו‪ )9( :‬ורגע ‪3‬אדבר על גוי ועל ממלכה | לבנ ת‬
‫ולנט ע‪ )10( :‬ועשה הרעה [הרע קרי] בעיני לבלתי שמ ע בקולי | ונחמתי על הטובה ‪3‬אשר אמרתי להיטיב אותו‪( :‬‬
‫‪ )11‬ועתה "אמר נא אל איש יהודה ועל יושבי ירושל ם לאמ ר כ ה אמר יהוה הנה אנ כי יוצר ע‪3‬ליכם רעה וח שב ע‪3‬ליכם‬
‫אחרי מחשבותינו נלך‬‫מ ‪3‬חשבה | שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם‪ )12( :‬ואמרו נואש | כי ‪3‬‬
‫(‪ )13‬לכן כ ה אמר יהוה ש ‪3‬אלו נא בגוים מי שמע כאלה | ש ‪3‬ער>רת עשתה מא ד‬ ‫ואיש שררות לבו הרע נע‪3‬שה‪:‬‬
‫בתולת ישראל‪3 )14( :‬היע‪3‬ז ב מצור שדי שלג לבנון | אם ינתשו מים זרים קרים נוזלים‪ )15( :‬כי שכ >חני עמי לשוא‬
‫יקטרו | ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך ל א סלולה‪ )16( :‬לשום ארצם לשמה שרוקת [שריקות‬
‫קרי] עולם | כ ל עובר עליה יש ם ויניד בר אשו‪ )17( :‬כרוח קדים ‪3‬אפיצם לפני אויב | ע רף ול א פנים אראם ביום‬
‫אידם‪ )18( :‬וי אמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מ ‪3‬חשבות כי ל א ת אבד תורה מכ הן ועצה מחכם ודבר מנביא | לכו‬
‫ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו‪ )19( :‬הקשיבה יהוה אלי | ושמע לקול יריבי‪ )20( :‬הי >שלם תחת טובה רעה‬
‫כי כרו שוחה לנפשי | זכ ר עמדי לפניך לדבר ע‪3‬ליהם טובה להשיב את ‪3‬חמתך מהם‪ )21( :‬לכן תן את בניהם לרעב‬
‫והגרם על ידי חרב ותהינה נשיהם שכ>לות ואלמנות ואנשיהם יהיו ‪3‬הר>גי מות | בחוריהם >מכי חרב במלחמה‪)22( :‬‬
‫תשמע זעקה מבתיהם כי תביא ע‪3‬ליהם גדוד פתא ם | כי כרו שיחה [שוחה קרי] ללכדני ופחים טמנו לרגלי‪)23( :‬‬
‫ואתה יהוה ידעת את כל ע‪3‬צתם עלי למות אל תכפר על ע‪3‬ונם וחטאתם מלפניך אל תמחי | והיו [ויהיו קרי] >מכשלים‬
‫לפניך בעת אפך ע‪3‬שה בהם‪:‬‬
‫(‪ )1‬כ ה אמר יהוה הלוך וקנית בקב>ק יוצר חרש | ומזקני העם ומזקני הכ ‪3‬הנים‪ )2( :‬ויצאת אל גיא בן הנ ם ‪3‬אשר‬
‫פתח שער החרסות [החרסית קרי] | וקראת שם את הדברים ‪3‬אשר ‪3‬אדבר אליך‪ )3( :‬ואמרת שמעו דבר יהוה מלכי‬
‫יהודה וי שבי ירושל ם | כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל הנני מביא רעה על המקום הזה ‪3‬אשר כל ש מעה תצלנה‬
‫ואבותיהם‬‫אזניו‪ )4( :‬יען ‪3‬אשר ע‪3‬זב>ני וינכרו את המקום הזה ויקטרו בו לאל הים ‪3‬אחרים ‪3‬אשר ל א ידעום המה ‪3‬‬
‫ומלכי יהודה | ומלאו את המקום הזה דם נקים‪ )5( :‬ובנו את במות הבעל לשר ף את בניהם באש ע לות לבעל | ‪3‬אשר‬
‫ל א צויתי ול א דברתי ול א עלתה על לבי‪:‬‬
‫(‪ )6‬לכן הנה ימים באים נ >אם יהוה ול א יקרא למקום הזה עוד הת פת וגיא בן הנ ם | כי אם גיא ה ‪3‬הרגה‪ )7( :‬ובק תי‬
‫את ע‪3‬צת יהודה וירושל ם במקום הזה והפלתים בחרב לפני א יביהם וביד מבקשי נפשם | ונתתי את נבלתם למ ‪3‬אכל‬
‫לעוף השמים ולב "המת הארץ‪ )8( :‬ושמתי את העיר הז את לשמה ולשרקה | כ ל ע בר עליה יש ם וישר ק על כל‬
‫מכ תה‪ )9( :‬וה ‪3‬אכלתים את בשר בניהם ואת בשר בנ תיהם ואיש בשר רעהו י אכלו | במצור ובמצוק ‪3‬אשר יציקו להם‬
‫א יביהם ומבקשי נפשם‪ )10( :‬ושברת הבקב>ק | לעיני ה ‪3‬אנשים הה לכים אותך‪ )11( :‬ואמרת ‪3‬אליהם כ ה אמר יהוה‬
‫צבאות ככה אשב ר את העם הזה ואת העיר הז את כ ‪3‬אשר ישב ר את כלי היוצר ‪3‬אשר ל א יוכל להרפה עוד | ובת פת‬
‫יקברו מאין מקום לקבור‪ )12( :‬כן אע"שה למקום הזה נ >אם יהוה וליושביו | ולתת את העיר הז את כת פת‪ )13( :‬והיו‬
‫בתי ירושל ם ובתי מלכי יהודה כמקום הת פת הטמאים | לכ ל הבתים ‪3‬אשר קטרו על גג תיהם לכ ל צבא השמים‬
‫והסך נסכים לאל הים ‪3‬אחרים‪:‬‬
‫(‪ )14‬ויב א ירמיהו מהת פת ‪3‬אשר שלחו יהוה שם להנבא | ויע‪3‬מ ד ב ‪3‬חצר בית יהוה וי אמר אל כל העם‪ )15( :‬כ ה‬
‫אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל הנני מבי [מביא קרי] אל העיר הז את ועל כל עריה את כל הרעה ‪3‬אשר דברתי עליה |‬
‫כי הקשו את ערפם לבלתי שמוע את דברי‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישמע פשחור בן אמר הכ הן והוא פקיד נגיד בבית יהוה | את ירמיהו נבא את הדברים האלה‪ )2( :‬ויכה פשחור‬
‫את ירמיהו הנביא | ויתן א תו על המהפכת ‪3‬אשר בשער בנימן העליון ‪3‬אשר בבית יהוה‪ )3( :‬ויהי ממ ‪F‬חרת וי צא‬
‫פשחור את ירמיהו מן המהפכת | וי אמר אליו ירמיהו ל א פשחור קרא יהוה שמך כי אם מגור מסביב‪:‬‬
‫(‪ )4‬כי כ ה אמר יהוה הנני נ תנך למגור לך ולכל א ‪3‬הביך ונפלו בחרב א יביהם ועיניך ר אות | ואת כל יהודה אתן ביד‬
‫מלך בבל והגלם בבלה והכם בחרב‪ )5( :‬ונתתי את כל ח סן העיר הז את ואת כל יגיעה ואת כל יקרה | ואת כל‬
‫והביאום בבלה‪ )6( :‬ואתה פשחור וכ ל י שבי ביתך תלכו‬ ‫אוצרות מלכי יהודה אתן ביד א יביהם ובזזום ולקחום "‬
‫בשבי | ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר אתה וכל א ‪3‬הביך ‪3‬אשר נבאת להם בשקר‪ )7( :‬פתיתני יהוה ואפת‬
‫‪3‬חזקתני ותוכל | הייתי לשחוק כל היום כ>ל ה ל עג לי‪ )8( :‬כי מדי ‪3‬אדבר אזעק חמס וש ד אקרא | כי היה דבר יהוה לי‬
‫לחרפה ולקלס כל היום‪ )9( :‬ואמרתי ל א אזכרנו ול א ‪3‬אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש ב ערת עצ>ר בעצמ תי |‬
‫ונלאיתי כלכל ול א אוכל‪ )10( :‬כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב הגידו ונגידנו כ ל "אנוש שלומי ש מרי צלעי | אולי‬
‫יפ>תה ונוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו‪ )11( :‬ויהוה אותי כגבור עריץ על כן ר דפי יכשלו ול א י>כלו | ב שו מא ד כי ל א‬
‫השכילו כלמת עולם ל א תשכח‪ )12( :‬ויהוה צבאות ב חן צדיק ר אה כליות ולב | אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי‬
‫(‪ )14‬ארור היום‬ ‫(‪ )13‬שירו ליהוה הללו את יהוה | כי הציל את נפש אביון מיד מרעים‪:‬‬ ‫את ריבי‪:‬‬
‫‪3‬אשר י>לדתי בו | יום ‪3‬אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך‪ )15( :‬ארור האיש ‪3‬אשר בשר את אבי לאמ ר י>לד לך בן זכר |‬
‫שמח ש ‪F‬מחהו‪ )16( :‬והיה האיש ההוא כערים ‪3‬אשר הפך יהוה ול א נחם | ושמע זעקה בב קר ותרועה בעת צ ‪F‬הרים‪( :‬‬
‫‪3 )17‬אשר ל א מותתני מרחם | ותהי לי אמי קברי ורחמה ‪3‬הרת עולם‪ )18( :‬למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון |‬
‫ויכלו בב שת ימי‪:‬‬
‫(‪ )1‬הדבר ‪3‬אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה | בשל ח אליו המלך צדקיהו את פשחור בן מלכיה ואת צפניה בן מע‪3‬שיה‬
‫הכ הן לאמ ר‪ )2( :‬דרש נא בע‪3‬דנו את יהוה כי נבוכדראצר מלך בבל נלחם עלינו | אולי יע‪3‬שה יהוה אותנו ככל‬
‫נפלא תיו ויע‪3‬לה מעלינו‪ )3( :‬וי אמר ירמיהו ‪3‬אליהם | כ ה ת אמר>ן אל צדקיהו‪ )4( :‬כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל הנני‬
‫מסב את כלי המלחמה ‪3‬אשר בידכם ‪3‬אשר אתם נלחמים בם את מלך בבל ואת הכשדים הצרים ע‪3‬ליכם מחוץ לחומה‬
‫| ואספתי אותם אל תוך העיר הז את‪ )5( :‬ונלחמתי ‪3‬אני אתכם ביד נטויה ובזרוע ‪3‬חזקה | ובאף ובחמה ובקצף גדול‪:‬‬
‫ימתו‪ )7( :‬ו ‪3‬‬
‫אחרי כן נ >אם יהוה אתן את‬ ‫(‪ )6‬והכיתי את יושבי העיר הז את ואת האדם ואת הבהמה | בדבר גדול >‬
‫צדקיהו מלך יהודה ואת ע‪3‬בדיו ואת העם ואת הנשארים בעיר הז את מן הדבר מן החרב ומן הרעב ביד נבוכדראצר‬
‫מלך בבל וביד א יביהם וביד מבקשי נפשם | והכם לפי חרב ל א יחוס ע‪3‬ליהם ול א יחמ ל ול א ירחם‪ )8( :‬ואל העם‬
‫הזה ת אמר כ ה אמר יהוה | הנני נ תן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות‪ )9( :‬הי שב בעיר הז את ימות בחרב‬
‫וברעב ובדבר | והיוצא ונפל על הכשדים הצרים ע‪3‬ליכם יחיה [וחיה קרי] והיתה לו נפשו לשלל‪ )10( :‬כי שמתי פני‬
‫בעיר הז את לרעה ול א לטובה נ >אם יהוה | ביד מלך בבל תנתן ושרפה באש‪ )11( :‬ולבית מלך יהודה שמעו דבר‬
‫יהוה‪ )12( :‬בית דוד כ ה אמר יהוה דינו לב קר משפט והצילו גזול מיד עושק | פן תצא כאש ‪3‬חמתי ובע‪3‬רה ואין מכבה‬
‫מפני ר ע מעלליהם [מעלליכם קרי]‪ )13( :‬הנני אליך י שבת העמק צור המיש ר נ >אם יהוה | הא מרים מי יחת עלינו‬
‫ומי יבוא במעונותינו‪ )14( :‬ופקדתי ע‪3‬ליכם כפרי מעלליכם נ >אם יהוה | והצתי אש ביערה ואכלה כל סביביה‪:‬‬
‫(‪ )1‬כ ה אמר יהוה רד בית מלך יהודה | ודברת שם את הדבר הזה‪ )2( :‬ואמרת שמע דבר יהוה מלך יהודה הי שב על‬
‫(‪ )3‬כ ה אמר יהוה ע‪3‬שו משפט וצדקה והצילו גזול מיד‬ ‫כסא דוד | אתה וע‪3‬בדיך ועמך הבאים בשערים האלה‪:‬‬
‫עשוק | וגר יתום ואלמנה אל ת נו אל תחמ סו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה‪ )4( :‬כי אם עשו תע‪3‬שו את הדבר הזה‬
‫| ובאו בשע‪3‬רי הבית הזה מלכים י שבים לדוד על כסאו ר כבים ברכב ובסוסים הוא ועבדו [וע‪3‬בדיו קרי] ועמו‪)5( :‬‬
‫(‪ )6‬כי כ ה אמר יהוה‬ ‫ואם ל א תשמעו את הדברים האלה | בי נשבעתי נ >אם יהוה כי לחרבה יהיה הבית הזה‪:‬‬
‫על בית מלך יהודה גלעד אתה לי ר אש הלבנון | אם ל א ‪3‬אשיתך מדבר ערים ל א נושבה [נושבו קרי]‪ )7( :‬וקדשתי‬
‫עליך משחתים איש וכליו | וכרתו מבחר ‪3‬ארזיך והפילו על האש‪ )8( :‬ועברו גוים רבים על העיר הז את | ואמרו איש‬
‫אל רעהו על מה עשה יהוה ככה לעיר הגדולה הז את‪ )9( :‬ואמרו על ‪3‬אשר עזבו את ברית יהוה "אל היהם | וישת ‪3‬חוו‬
‫(‪ )10‬אל תבכו למת ואל תנ>דו לו | בכו בכו לה לך כי ל א ישוב עוד וראה את ארץ‬ ‫לאל הים ‪3‬אחרים ויעבדום‪:‬‬
‫(‪ )11‬כי כ ה אמר יהוה אל של>ם בן י אשיהו מלך יהודה המ לך תחת י אשיהו אביו ‪3‬אשר יצא מן‬ ‫מולדתו‪:‬‬
‫המקום הזה | ל א ישוב שם עוד‪ )12( :‬כי במקום ‪3‬אשר הגלו א תו שם ימות | ואת הארץ הז את ל א יראה עוד‪( :‬‬
‫‪ )13‬הוי ב נה ביתו בל א צדק וע‪3‬ליותיו בל א משפט | ברעהו יע‪3‬ב ד חנם ופ ע‪3‬לו ל א יתן לו‪ )14( :‬הא מר אבנה לי בית‬
‫מדות וע‪3‬ליות מר>וחים | וקרע לו חלוני וספון בארז ומשוח בששר‪3 )15( :‬התמל ך כי אתה מת ‪3‬חרה בארז | אביך ‪3‬הלוא‬
‫אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו‪ )16( :‬דן דין עני ואביון אז טוב | ‪3‬הלוא היא הדעת א תי נ >אם יהוה‪)17( :‬‬
‫(‪ )18‬לכן כ ה אמר‬ ‫כי אין עיניך ולבך כי אם על בצעך | ועל דם הנקי לשפוך ועל הע שק ועל המרוצה לע‪3‬שות‪:‬‬
‫יהוה אל יהויקים בן י אשיהו מלך יהודה ל א יספדו לו הוי אחי והוי אחות | ל א יספדו לו הוי אדון והוי ה ד ה‪)19( :‬‬
‫קבורת ‪3‬חמור יקבר | סחוב והשלך מהלאה לשע‪3‬רי ירושל ם‪ )20( :‬ע‪3‬לי הלבנון וצעקי ובבשן תני קולך | וצע‪3‬קי‬
‫אהביך‪ )21( :‬דברתי אליך בשלותיך אמרת ל א אשמע | זה דרכך מנעוריך כי ל א שמעת‬ ‫מע‪3‬ברים כי נשברו כל מ ‪3‬‬
‫אהביך בשבי ילכו | כי אז תב שי ונכלמת מכ ל רעתך‪ )23( :‬ישבתי [י שבת קרי]‬ ‫בקולי‪ )22( :‬כל ר עיך תרעה רוח ומ ‪3‬‬
‫בלבנון מקננתי [מ >קננת קרי] ב ‪3‬ארזים | מה נחנת בב א לך ‪3‬חבלים חיל כי לדה‪ )24( :‬חי אני נ >אם יהוה כי אם יהיה‬
‫כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני | כי משם אתקנך‪ )25( :‬ונתתיך ביד מבקשי נפשך וביד ‪3‬אשר אתה‬
‫יגור מפניהם | וביד נבוכדראצר מלך בבל וביד הכשדים‪ )26( :‬והטלתי א תך ואת אמך ‪3‬אשר ילדתך על הארץ אחרת‬
‫(‬ ‫‪3‬אשר ל א י>לדתם שם | ושם תמותו‪ )27( :‬ועל הארץ ‪3‬אשר הם מנשאים את נפשם לשוב שם | שמה ל א ישובו‪:‬‬
‫‪ )28‬העצב נבזה נפוץ האיש הזה כניהו אם כלי אין חפץ בו | מדוע ‪3‬‬
‫הוטלו הוא וזרעו ו >השלכו על הארץ ‪3‬אשר ל א‬
‫(‪ )30‬כ ה אמר יהוה כתבו את האיש הזה ע‪3‬רירי גבר ל א יצלח‬ ‫ידעו‪ )29( :‬ארץ ארץ ארץ | שמעי דבר יהוה‪:‬‬
‫בימיו | כי ל א יצלח מזרעו איש י שב על כסא דוד ומ של עוד ביהודה‪:‬‬

‫(‪ )1‬הוי ר עים מאבדים ומפצים את צ אן מרעיתי נ >אם יהוה‪ )2( :‬לכן כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל על הר עים הר עים‬
‫את עמי אתם ‪3‬הפצ תם את צ אני ותדחום ול א פקדתם א תם | הנני פ קד ע‪3‬ליכם את ר ע מעלליכם נ >אם יהוה‪3 )3( :‬‬
‫ואני‬
‫והקמ תי‬‫והשב תי אתהן על נוהן ופרו ורבו‪3 )4( :‬‬
‫‪3‬אקבץ את שארית צ אני מכ ל ה ‪3‬ארצות ‪3‬אשר הדחתי א תם שם | ‪3‬‬
‫(‪ )5‬הנה ימים באים נ >אם יהוה‬ ‫ע‪3‬ליהם ר עים ורעום | ול א ייראו עוד ול א יחתו ול א יפקדו נ >אם יהוה‪:‬‬
‫והקמ תי לדוד צמח צדיק | ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ‪ )6( :‬בימיו תושע יהודה וישראל ישכ ן‬ ‫‪3‬‬
‫לבטח | וזה שמו ‪3‬אשר יקראו יהוה צדקנו‪ )7( :‬לכן הנה ימים באים נ >אם יהוה | ול א י אמרו עוד חי יהוה ‪3‬אשר הע"לה‬
‫ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכ ל‬ ‫את בני ישראל מארץ מצרים‪ )8( :‬כי אם חי יהוה ‪3‬אשר הע"לה ‪3‬‬
‫ה ‪3‬ארצות ‪3‬אשר הדחתים שם | וישבו על אדמתם‪ )9( :‬לנבאים נשבר לבי בקרבי ר ‪3‬חפו כל עצמותי הייתי כאיש‬
‫נאפים מלאה הארץ כי מפני אלה אבלה הארץ יבשו‬ ‫שכור וכגבר ע‪3‬ברו יין | מפני יהוה ומפני דברי קדשו‪ )10( :‬כי מ ‪3‬‬
‫נאות מדבר | ותהי מרוצתם רעה וגבורתם ל א כן‪ )11( :‬כי גם נביא גם כ הן חנפו | גם בביתי מצאתי רעתם נ >אם‬
‫יהוה‪ )12( :‬לכן יהיה דרכם להם כ ‪3‬חלקלקות ב ‪3‬אפלה ידחו ונפלו בה | כי אביא ע‪3‬ליהם רעה שנת פ >קדתם נ >אם יהוה‪:‬‬
‫(‪ )13‬ובנביאי ש מרון ראיתי תפלה | הנבאו בבעל ויתעו את עמי את ישראל‪ )14( :‬ובנבאי ירושל ם ראיתי שע‪3‬רורה‬
‫(‪ )15‬לכן‬ ‫נאוף והל ך בשקר וחזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו | היו לי כ>לם כסד ם וי שביה כע‪3‬מ רה‪:‬‬
‫כ ה אמר יהוה צבאות על הנבאים הנני מ ‪3‬אכיל אותם לע‪3‬נה והשקתים מי ר אש | כי מאת נביאי ירושל ם יצאה ‪3‬חנ>פה‬
‫לכל הארץ‪:‬‬
‫(‪ )16‬כ ה אמר יהוה צבאות אל תשמעו על דברי הנבאים הנבאים לכם מהבלים המה אתכם | ‪3‬חזון לבם ידברו ל א‬
‫נאצי דבר יהוה שלום יהיה לכם | וכ ל ה לך בשררות לבו אמרו ל א תבוא ע‪3‬ליכם‬ ‫מפי יהוה‪ )17( :‬א מרים אמור למ ‪3‬‬
‫רעה‪ )18( :‬כי מי עמד בסוד יהוה וירא וישמע את דברו | מי הקשיב דברי [דברו קרי] וישמע‪ )19( :‬הנה סע‪3‬רת‬
‫יהוה חמה יצאה וסער מתחולל | על ר אש רשעים יחול‪ )20( :‬ל א ישוב אף יהוה עד ע‪3‬ש תו ועד ‪3‬הקימו מזמות לבו |‬
‫אחרית הימים תתבוננו בה בינה‪ )21( :‬ל א שלחתי את הנבאים והם רצו | ל א דברתי ‪3‬אליהם והם נבאו‪ )22( :‬ואם‬ ‫ב ‪3‬‬
‫עמדו בסודי | וישמעו דברי את עמי וישבום מדרכם הרע ומר ע מעלליהם‪ )23( :‬ה "אל הי מקר ב אני נ >אם יהוה |‬
‫ואני ל א אראנו נ >אם יהוה | ‪3‬הלוא את השמים ואת הארץ ‪3‬אני‬ ‫ול א "אל הי מרח ק‪ )24( :‬אם יסתר איש במסתרים ‪3‬‬
‫מלא נ >אם יהוה‪ )25( :‬שמעתי את ‪3‬אשר אמרו הנבאים הנבאים בשמי שקר לאמ ר | חלמתי חלמתי‪ )26( :‬עד מתי‬
‫‪3‬היש בלב הנבאים נבאי השקר | ונביאי תרמת לבם‪ )27( :‬הח שבים להשכיח את עמי שמי ב ‪3‬חלומ תם ‪3‬אשר יספרו‬
‫ואשר דברי אתו ידבר‬ ‫איש לרעהו | כ ‪3‬אשר שכחו ‪3‬אבותם את שמי בבעל‪ )28( :‬הנביא ‪3‬אשר אתו ‪3‬חלום יספר ‪3‬חלום ‪3‬‬
‫(‪ )30‬לכן‬ ‫דברי "אמת | מה לתבן את הבר נ >אם יהוה‪3 )29( :‬הלוא כ ה דברי כאש נ >אם יהוה | וכפטיש יפ צץ סלע‪:‬‬
‫הנני על הנבאים נ >אם יהוה | מגנבי דברי איש מאת רעהו‪ )31( :‬הנני על הנביאם נ >אם יהוה | הל קחים לשונם וינ ‪3‬אמו‬
‫נ >אם‪ )32( :‬הנני על נבאי ‪3‬חל מות שקר נ >אם יהוה ויספרום ויתעו את עמי בשקריהם ובפ ‪3‬חזותם | ואנ כי ל א שלחתים‬
‫ול א צויתים והועיל ל א יועילו לעם הזה נ >אם יהוה‪ )33( :‬וכי ישאלך העם הזה או הנביא או כ הן לאמ ר מה משא‬
‫יהוה | ואמרת ‪3‬אליהם את מה משא ונטשתי אתכם נ >אם יהוה‪ )34( :‬והנביא והכ הן והעם ‪3‬אשר י אמר משא יהוה |‬
‫ופקדתי על האיש ההוא ועל ביתו‪ )35( :‬כ ה ת אמרו איש על רעהו ואיש אל אחיו | מה ענה יהוה ומה דבר יהוה‪( :‬‬
‫והפכתם את דברי "אל הים חיים יהוה צבאות "אל הינו‪( :‬‬ ‫‪ )36‬ומשא יהוה ל א תזכרו עוד | כי המשא יהיה לאיש דברו ‪3‬‬
‫‪ )37‬כ ה ת אמר אל הנביא | מה ענך יהוה ומה דבר יהוה‪ )38( :‬ואם משא יהוה ת אמרו לכן כ ה אמר יהוה יען‬
‫‪3‬אמרכם את הדבר הזה משא יהוה | ואשלח ‪3‬אליכם לאמ ר ל א ת אמרו משא יהוה‪ )39( :‬לכן הנני ונשיתי אתכם נש א‬
‫| ונטשתי אתכם ואת העיר ‪3‬אשר נתתי לכם ול ‪3‬אבותיכם מעל פני‪ )40( :‬ונתתי ע‪3‬ליכם חרפת עולם | וכלמות עולם‬
‫‪3‬אשר ל א תשכח‪:‬‬
‫אחרי הגלות נבוכדראצר מלך בבל את יכניהו בן‬ ‫(‪ )1‬הראני יהוה והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל יהוה | ‪3‬‬
‫יהויקים מלך יהודה ואת שרי יהודה ואת החרש ואת המסגר מירושל ם ויבאם בבל‪ )2( :‬הדוד אחד תאנים ט בות‬
‫(‪ )3‬וי אמר יהוה אלי מה‬ ‫מא ד כתאני הבכ>רות | והדוד אחד תאנים רעות מא ד ‪3‬אשר ל א תאכלנה מר ע‪:‬‬
‫אתה ר אה ירמיהו וא מר תאנים | התאנים הט בות ט בות מא ד והרעות רעות מא ד ‪3‬אשר ל א תאכלנה מר ע‪:‬‬
‫(‪ )4‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )5( :‬כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל כתאנים הט בות האלה | כן אכיר את גלות יהודה‬
‫והשב תים על הארץ הז את |‬‫‪3‬אשר שלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטובה‪ )6( :‬ושמתי עיני ע‪3‬ליהם לטובה ‪3‬‬
‫ובניתים ול א א "הר ס ונטעתים ול א אתוש‪ )7( :‬ונתתי להם לב לדעת א תי כי ‪3‬אני יהוה והיו לי לעם ואנ כי אהיה להם‬
‫ישבו אלי בכל לבם‪ )8( :‬וכתאנים הרעות ‪3‬אשר ל א תאכלנה מר ע | כי כ ה אמר יהוה כן אתן את‬ ‫לאל הים | כי >‬
‫צדקיהו מלך יהודה ואת שריו ואת שארית ירושל ם הנשארים בארץ הז את והי שבים בארץ מצרים‪ )9( :‬ונתתים‬
‫לזועה [לזע‪3‬וה קרי] לרעה לכ ל ממלכות הארץ | לחרפה ולמשל לשנינה ולקללה בכל המק מות ‪3‬אשר אדיחם שם‪( :‬‬
‫‪ )10‬ושלחתי בם את החרב את הרעב ואת הדבר | עד >תמם מעל ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר נתתי להם ול ‪3‬אבותיהם‪:‬‬

‫(‪ )1‬הדבר ‪3‬אשר היה על ירמיהו על כל עם יהודה בשנה הרבעית ליהויקים בן י אשיהו מלך יהודה | היא השנה‬
‫הראש נית לנבוכדראצר מלך בבל‪3 )2( :‬אשר דבר ירמיהו הנביא על כל עם יהודה ואל כל י שבי ירושל ם לאמ ר‪)3( :‬‬
‫ואדבר‬ ‫מן של ש עשרה שנה לי אשיהו בן אמון מלך יהודה ועד היום הזה זה של ש ועשרים שנה היה דבר יהוה אלי | ‪3‬‬
‫‪3‬אליכם אשכים ודבר ול א שמעתם‪ )4( :‬ושלח יהוה ‪3‬אליכם את כל ע‪3‬בדיו הנבאים השכם ושל ח ול א שמעתם | ול א‬
‫הטיתם את אזנכם לשמ ע‪ )5( :‬לאמ ר שובו נא איש מדרכו הרעה ומר ע מעלליכם ושבו על ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר נתן יהוה‬
‫אחרי "אל הים ‪3‬אחרים לעבדם ולהשת ‪3‬חות להם | ול א תכעיסו‬ ‫לכם ול ‪3‬אבותיכם | למן עולם ועד עולם‪ )6( :‬ואל תלכו ‪3‬‬
‫אותי במע‪3‬שה ידיכם ול א ארע לכם‪ )7( :‬ול א שמעתם אלי נ >אם יהוה | למען הכעסוני [הכעיסני קרי] במע‪3‬שה ידיכם‬
‫(‪ )8‬לכן כ ה אמר יהוה צבאות | יען ‪3‬אשר ל א שמעתם את דברי‪ )9( :‬הנני ש לח ולקחתי את כל‬ ‫לרע לכם‪:‬‬
‫והבא תים על הארץ הז את ועל י שביה ועל כל הגוים האלה‬ ‫משפחות צפון נ >אם יהוה ואל נבוכדראצר מלך בבל עבדי ‪3‬‬
‫סביב | וה ‪3‬חרמתים ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם‪ )10( :‬וה ‪3‬אבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן‬
‫וקול כלה | קול רחים ואור נר‪ )11( :‬והיתה כל הארץ הז את לחרבה לשמה | ועבדו הגוים האלה את מלך בבל‬
‫שבעים שנה‪ )12( :‬והיה כמל אות שבעים שנה אפק ד על מלך בבל ועל הגוי ההוא נ >אם יהוה את ע‪3‬ונם ועל ארץ‬
‫כשדים | ושמתי א תו לשממות עולם‪ )13( :‬והבאיתי [והבאתי קרי] על הארץ ההיא את כל דברי ‪3‬אשר דברתי עליה |‬
‫את כל הכתוב בספר הזה ‪3‬אשר נבא ירמיהו על כל הגוים‪ )14( :‬כי עבדו בם גם המה גוים רבים ומלכים גדולים |‬
‫(‪ )15‬כי כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל אלי קח את כוס היין החמה הז את‬ ‫ושלמתי להם כפע‪F‬לם וכמע‪3‬שה ידיהם‪:‬‬
‫מידי | והשקיתה א תו את כל הגוים ‪3‬אשר אנ כי ש לח אותך ‪3‬אליהם‪ )16( :‬ושתו והתג ע‪3‬שו והתה ללו | מפני החרב‬
‫‪3‬אשר אנ כי ש לח בינ תם‪ )17( :‬ואקח את הכוס מיד יהוה | ואשקה את כל הגוים ‪3‬אשר שלחני יהוה ‪3‬אליהם‪ )18( :‬את‬
‫ירושל ם ואת ערי יהודה ואת מלכיה את שריה | לתת א תם לחרבה לשמה לשרקה ולקללה כיום הזה‪ )19( :‬את‬
‫פרע ה מלך מצרים ואת ע‪3‬בדיו ואת שריו ואת כל עמו‪ )20( :‬ואת כל הערב ואת כל מלכי ארץ העוץ | ואת כל מלכי‬
‫ארץ פלשתים ואת אשקלון ואת עזה ואת עקרון ואת שארית אשדוד‪ )21( :‬את "אדום ואת מואב ואת בני עמון‪( :‬‬
‫‪ )22‬ואת כל מלכי צ ר ואת כל מלכי צידון | ואת מלכי האי ‪3‬אשר בעבר הים‪ )23( :‬ואת דדן ואת תימא ואת בוז ואת‬
‫כל קצוצי פאה‪ )24( :‬ואת כל מלכי ע‪3‬רב | ואת כל מלכי הערב הש כנים במדבר‪ )25( :‬ואת כל מלכי זמרי ואת כל‬
‫מלכי עילם ואת כל מלכי מדי‪ )26( :‬ואת כל מלכי הצפון הקר בים והרח קים איש אל אחיו ואת כל הממלכות‬
‫אחריהם‪ )27( :‬ואמרת ‪3‬אליהם כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל‬ ‫הארץ ‪3‬אשר על פני ה ‪3‬אדמה | ומלך ששך ישתה ‪3‬‬
‫שתו ושכרו וקיו ונפלו ול א תקומו | מפני החרב ‪3‬אשר אנ כי ש לח ביניכם‪ )28( :‬והיה כי ימ ‪3‬אנו לקחת הכוס מידך‬
‫לשתות | ואמרת ‪3‬אליהם כ ה אמר יהוה צבאות שתו תשתו‪ )29( :‬כי הנה בעיר ‪3‬אשר נקרא שמי עליה אנ כי מחל‬
‫להרע ואתם הנקה תנקו | ל א תנקו כי חרב ‪3‬אני ק רא על כל י שבי הארץ נ >אם יהוה צבאות‪ )30( :‬ואתה תנבא ‪3‬אליהם‬
‫את כל הדברים האלה | ואמרת ‪3‬אליהם יהוה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שא ג ישאג על נוהו הידד‬
‫כד רכים יע‪3‬נה אל כל י שבי הארץ‪ )31( :‬בא שאון עד קצה הארץ כי ריב ליהוה בגוים נשפט הוא לכל בשר | הרשעים‬
‫נתנם לחרב נ >אם יהוה‪ )32( :‬כ ה אמר יהוה צבאות הנה רעה י צאת מגוי אל גוי | וסער גדול יעור מירכתי ארץ‪( :‬‬
‫‪ )33‬והיו חללי יהוה ביום ההוא מקצה הארץ ועד קצה הארץ | ל א יספדו ול א יאספו ול א יקברו לד מן על פני‬
‫ה ‪3‬אדמה יהיו‪ )34( :‬הילילו הר עים וזע‪3‬קו והתפלשו אדירי הצ אן כי מלאו ימיכם לטבוח | ותפוצותיכם ונפלתם ככלי‬
‫חמדה‪ )35( :‬ואבד מנוס מן הר עים | ופליטה מאדירי הצ אן‪ )36( :‬קול צע‪3‬קת הר עים ויללת אדירי הצ אן | כי ש דד‬
‫יהוה את מרעיתם‪ )37( :‬ונדמו נאות השלום | מפני ‪3‬חרון אף יהוה‪ )38( :‬עזב ככפיר >סכו | כי היתה ארצם לשמה‬
‫מפני ‪3‬חרון היונה ומפני ‪3‬חרון אפו‪:‬‬
‫(‪ )1‬בראשית ממלכות יהויקים בן י אשיהו מלך יהודה | היה הדבר הזה מאת יהוה לאמ ר‪ )2( :‬כ ה אמר יהוה ע‪3‬מ ד‬
‫ב ‪3‬חצר בית יהוה ודברת על כל ערי יהודה הבאים להשת ‪3‬חות בית יהוה את כל הדברים ‪3‬אשר צויתיך לדבר ‪3‬אליהם |‬
‫ישבו איש מדרכו הרעה | ונחמתי אל הרעה ‪3‬אשר אנ כי ח שב לע‪3‬שות להם מפני ר ע‬‫אל תגרע דבר‪ )3( :‬אולי ישמעו ו >‬
‫מעלליהם‪ )4( :‬ואמרת ‪3‬אליהם כ ה אמר יהוה | אם ל א תשמעו אלי ללכת בתורתי ‪3‬אשר נתתי לפניכם‪ )5( :‬לשמ ע על‬
‫דברי ע‪3‬בדי הנבאים ‪3‬אשר אנ כי ש לח ‪3‬אליכם | והשכם ושל ח ול א שמעתם‪ )6( :‬ונתתי את הבית הזה כשל ה | ואת‬
‫(‪ )7‬וישמעו הכ ‪3‬הנים והנבאים וכל העם | את ירמיהו‬ ‫העיר הזאתה [הז את קרי] אתן לקללה לכ ל גויי הארץ‪:‬‬
‫מדבר את הדברים האלה בבית יהוה‪ )8( :‬ויהי ככלות ירמיהו לדבר את כל ‪3‬אשר צוה יהוה לדבר אל כל העם |‬
‫ויתפשו א תו הכ ‪3‬הנים והנבאים וכל העם לאמ ר מות תמות‪ )9( :‬מדוע נבית בשם יהוה לאמ ר כשלו יהיה הבית הזה‬
‫והעיר הז את ת "חרב מאין יושב | ויקהל כל העם אל ירמיהו בבית יהוה‪ )10( :‬וישמעו שרי יהודה את הדברים האלה‬
‫(‪ )11‬וי אמרו הכ ‪3‬הנים והנבאים אל השרים‬ ‫ויע‪3‬לו מבית המלך בית יהוה | וישבו בפתח שער יהוה החדש‪:‬‬
‫ואל כל העם לאמ ר | משפט מות לאיש הזה כי נבא אל העיר הז את כ ‪3‬אשר שמעתם באזניכם‪ )12( :‬וי אמר ירמיהו‬
‫אל כל השרים ואל כל העם לאמ ר | יהוה שלחני להנבא אל הבית הזה ואל העיר הז את את כל הדברים ‪3‬אשר‬
‫שמעתם‪ )13( :‬ועתה היטיבו דרכיכם ומעלליכם ושמעו בקול יהוה "אל היכם | וינחם יהוה אל הרעה ‪3‬אשר דבר‬
‫ואני הנני בידכם | ע‪3‬שו לי כטוב וכישר בעיניכם‪ )15( :‬אך יד ע תדעו כי אם ממתים אתם א תי כי דם‬‫ע‪3‬ליכם‪3 )14( :‬‬
‫נקי אתם נ תנים ע‪3‬ליכם ואל העיר הז את ואל י שביה | כי ב "אמת שלחני יהוה ע‪3‬ליכם לדבר באזניכם את כל הדברים‬
‫האלה‪ )16( :‬וי אמרו השרים וכל העם אל הכ ‪3‬הנים ואל הנביאים | אין לאיש הזה משפט מות כי בשם יהוה "אל הינו‬
‫ויקמו ‪3‬אנשים מזקני הארץ | וי אמרו אל כל קהל העם לאמ ר‪ )18( :‬מיכיה [מיכה קרי] המורשתי‬ ‫דבר אלינו‪> )17( :‬‬
‫היה נבא בימי חזקיהו מלך יהודה | וי אמר אל כל עם יהודה לאמ ר כ ה אמר יהוה צבאות ציון שדה תחרש‬
‫וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער‪ )19( :‬ההמת "המ >תהו חזקיהו מלך יהודה וכל יהודה ‪3‬הל א ירא את‬
‫ואנחנו ע שים רעה גדולה על נפשותינו‪ )20( :‬וגם‬
‫יהוה ויחל את פני יהוה וינחם יהוה אל הרעה ‪3‬אשר דבר ע‪3‬ליהם | ‪3‬‬
‫איש היה מתנבא בשם יהוה אוריהו בן שמעיהו מקרית היערים | וינבא על העיר הז את ועל הארץ הז את ככ ל דברי‬
‫ירמיהו‪ )21( :‬וישמע המלך יהויקים וכל גבוריו וכל השרים את דבריו ויבקש המלך ‪3‬המיתו | וישמע אוריהו וירא‬
‫ואנשים אתו אל מצרים‪( :‬‬ ‫ויברח ויב א מצרים‪ )22( :‬וישלח המלך יהויקים ‪3‬אנשים מצרים | את אלנתן בן עכבור ‪3‬‬
‫‪ )23‬ויוציאו את אוריהו ממצרים ויב >אהו אל המלך יהויקים ויכהו בחרב | וישלך את נבלתו אל קברי בני העם‪( :‬‬
‫‪ )24‬אך יד ‪3‬אחיקם בן שפן היתה את ירמיהו | לבלתי תת א תו ביד העם ל ‪3‬המיתו‪:‬‬
‫(‪ )1‬בראשית ממלכת יהויקם בן י אושיהו מלך יהודה | היה הדבר הזה אל ירמיה מאת יהוה לאמ ר‪ )2( :‬כ ה אמר‬
‫יהוה אלי ע‪3‬שה לך מוסרות ומ טות | ונתתם על צוארך‪ )3( :‬ושלחתם אל מלך "אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני‬
‫עמון ואל מלך צ ר ואל מלך צידון | ביד מלאכים הבאים ירושל ם אל צדקיהו מלך יהודה‪ )4( :‬וצוית א תם אל‬
‫‪3‬אד ניהם לאמ ר | כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל כ ה ת אמרו אל ‪3‬אד ניכם‪ )5( :‬אנ כי עשיתי את הארץ את האדם‬
‫ואת הבהמה ‪3‬אשר על פני הארץ בכ חי הגדול ובזרועי הנטויה | ונתתיה ל ‪3‬אשר ישר בעיני‪ )6( :‬ועתה אנ כי נתתי את‬
‫כל ה ‪3‬ארצות האלה ביד נבוכדנאצר מלך בבל עבדי | וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו‪ )7( :‬ועבדו א תו כל הגוים‬
‫ואת בנו ואת בן בנו | עד ב א עת ארצו גם הוא ועבדו בו גוים רבים ומלכים גד לים‪ )8( :‬והיה הגוי והממלכה ‪3‬אשר‬
‫ל א יעבדו א תו את נבוכדנאצר מלך בבל ואת ‪3‬אשר ל א יתן את צוארו בע ל מלך בבל | בחרב וברעב ובדבר אפק ד על‬
‫הגוי ההוא נ >אם יהוה עד >תמי א תם בידו‪ )9( :‬ואתם אל תשמעו אל נביאיכם ואל ק סמיכם ואל ‪3‬חל מ תיכם ואל‬
‫ע נניכם ואל כשפיכם | ‪3‬אשר הם א מרים ‪3‬אליכם לאמ ר ל א תעבדו את מלך בבל‪ )10( :‬כי שקר הם נבאים לכם | למען‬
‫ואבדתם‪ )11( :‬והגוי ‪3‬אשר יביא את צוארו בע ל מלך בבל וע‪3‬בדו |‬‫הרחיק אתכם מעל אדמתכם והדחתי אתכם ‪3‬‬
‫והנחתיו על אדמתו נ >אם יהוה וע‪3‬בדה וישב בה‪ )12( :‬ואל צדקיה מלך יהודה דברתי ככל הדברים האלה לאמ ר |‬
‫הביאו את צואריכם בע ל מלך בבל ועבדו א תו ועמו וחיו‪ )13( :‬למה תמותו אתה ועמך בחרב ברעב ובדבר | כ ‪3‬אשר‬
‫דבר יהוה אל הגוי ‪3‬אשר ל א יע‪3‬ב ד את מלך בבל‪ )14( :‬ואל תשמעו אל דברי הנבאים הא מרים ‪3‬אליכם לאמ ר ל א‬
‫תעבדו את מלך בבל | כי שקר הם נבאים לכם‪ )15( :‬כי ל א שלחתים נ >אם יהוה והם נבאים בשמי לשקר | למען‬
‫ואבדתם אתם והנבאים הנבאים לכם‪ )16( :‬ואל הכ ‪3‬הנים ואל כל העם הזה דברתי לאמ ר כ ה אמר‬ ‫הדיחי אתכם ‪3‬‬
‫יהוה אל תשמעו אל דברי נביאיכם הנבאים לכם לאמ ר הנה כלי בית יהוה מושבים מבבלה עתה מהרה | כי שקר‬
‫המה נבאים לכם‪ )17( :‬אל תשמעו ‪3‬אליהם עבדו את מלך בבל וחיו | למה תהיה העיר הז את חרבה‪ )18( :‬ואם‬
‫נבאים הם ואם יש דבר יהוה אתם | יפגעו נא ביהוה צבאות לבלתי ב או הכלים הנותרים בבית יהוה ובית מלך‬
‫יהודה ובירושל ם בבלה‪:‬‬
‫(‪ )19‬כי כ ה אמר יהוה צבאות אל הע >מדים ועל הים ועל המכ נות | ועל יתר הכלים הנותרים בעיר הז את‪3 )20( :‬אשר‬
‫ל א לקחם נבוכדנאצר מלך בבל בגלותו את יכוניה בן יהויקים מלך יהודה מירושל ם בבלה | ואת כל ח רי יהודה‬
‫(‪ )21‬כי כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל | על הכלים הנותרים בית יהוה ובית מלך יהודה‬ ‫וירושל ם‪:‬‬
‫והשיב תים אל המקום הזה‪:‬‬ ‫וירושל ם‪ )22( :‬בבלה יובאו ושמה יהיו | עד יום פקדי א תם נ >אם יהוה והע‪3‬ליתים ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה בשנת [בשנה קרי] הרבעית בח דש ה ‪3‬חמישי | אמר אלי‬
‫‪3‬חנניה בן עזור הנביא ‪3‬אשר מגבעון בבית יהוה לעיני הכ ‪3‬הנים וכל העם לאמ ר‪ )2( :‬כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי‬
‫ישראל לאמ ר | שברתי את ע ל מלך בבל‪ )3( :‬בעוד שנתים ימים ‪3‬אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית יהוה |‬
‫‪3‬אשר לקח נבוכדנאצר מלך בבל מן המקום הזה ויביאם בבל‪ )4( :‬ואת יכניה בן יהויקים מלך יהודה ואת כל גלות‬
‫יהודה הבאים בבלה ‪3‬אני משיב אל המקום הזה נ >אם יהוה | כי אשב ר את ע ל מלך בבל‪ )5( :‬וי אמר ירמיה הנביא אל‬
‫‪3‬חנניה הנביא | לעיני הכ ‪3‬הנים ולעיני כל העם הע מדים בבית יהוה‪ )6( :‬וי אמר ירמיה הנביא אמן כן יע‪3‬שה יהוה |‬
‫יקם יהוה את דבריך ‪3‬אשר נבאת להשיב כלי בית יהוה וכל הגולה מבבל אל המקום הזה‪ )7( :‬אך שמע נא הדבר‬
‫הזה ‪3‬אשר אנ כי ד בר באזניך | ובאזני כל העם‪ )8( :‬הנביאים ‪3‬אשר היו לפני ולפניך מן העולם | וינבאו אל ‪3‬ארצות‬
‫רבות ועל ממלכות גד לות למלחמה ולרעה ולדבר‪ )9( :‬הנביא ‪3‬אשר ינבא לשלום | בב א דבר הנביא יודע הנביא ‪3‬אשר‬
‫שלחו יהוה ב "אמת‪ )10( :‬ויקח ‪3‬חנניה הנביא את המוטה מעל צואר ירמיה הנביא | וישברהו‪ )11( :‬וי אמר ‪3‬חנניה‬
‫לעיני כל העם לאמ ר כ ה אמר יהוה ככה אשב ר את ע ל נב>כדנאצר מלך בבל בעוד שנתים ימים מעל צואר כל הגוים‬
‫| וילך ירמיה הנביא לדרכו‪:‬‬
‫אחרי שבור ‪3‬חנניה הנביא את המוטה מעל צואר ירמיה הנביא לאמ ר‪ )13( :‬הלוך‬ ‫(‪ )12‬ויהי דבר יהוה אל ירמיה | ‪3‬‬
‫ואמרת אל ‪3‬חנניה לאמ ר כ ה אמר יהוה מוט ת עץ שברת | ועשית תחתיהן מ טות ברזל‪ )14( :‬כי כ ה אמר יהוה‬
‫צבאות "אל הי ישראל ע ל ברזל נתתי על צואר כל הגוים האלה לע‪3‬ב ד את נב>כדנאצר מלך בבל וע‪3‬בד>הו | וגם את חית‬
‫השדה נתתי לו‪ )15( :‬וי אמר ירמיה הנביא אל ‪3‬חנניה הנביא שמע נא ‪3‬חנניה | ל א של ‪3‬חך יהוה ואתה הבטחת את העם‬
‫הזה על שקר‪ )16( :‬לכן כ ה אמר יהוה הנני משל ‪3‬חך מעל פני ה ‪3‬אדמה | השנה אתה מת כי סרה דברת אל יהוה‪)17( :‬‬
‫וימת ‪3‬חנניה הנביא בשנה ההיא | בח דש השביעי‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואלה דברי הספר ‪3‬אשר שלח ירמיה הנביא מירושל ם | אל יתר זקני הגולה ואל הכ ‪3‬הנים ואל הנביאים ואל כל‬
‫אחרי צאת יכניה המלך והגבירה והסריסים שרי יהודה וירושל ם‬ ‫העם ‪3‬אשר הגלה נבוכדנאצר מירושל ם בבלה‪3 )2( :‬‬
‫והחרש והמסגר מירושל ם‪ )3( :‬ביד אלעשה בן שפן וגמריה בן חלקיה | ‪3‬אשר שלח צדקיה מלך יהודה אל‬
‫(‪ )4‬כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל | לכל הגולה ‪3‬אשר הגליתי‬ ‫נבוכדנאצר מלך בבל בבלה לאמ ר‪:‬‬
‫מירושל ם בבלה‪ )5( :‬בנו בתים ושבו | ונטעו גנות ואכלו את פרין‪ )6( :‬קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם‬
‫נשים ואת בנותיכם תנו ל ‪3‬אנשים ותלדנה בנים ובנות | ורבו שם ואל תמעטו‪ )7( :‬ודרשו את שלום העיר ‪3‬אשר‬
‫הגליתי אתכם שמה והתפללו בע‪3‬דה אל יהוה | כי בשלומה יהיה לכם שלום‪:‬‬
‫(‪ )8‬כי כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל אל ישיאו לכם נביאיכם ‪3‬אשר בקרבכם וק סמיכם | ואל תשמעו אל‬
‫‪3‬חל מ תיכם ‪3‬אשר אתם מחלמים‪ )9( :‬כי בשקר הם נבאים לכם בשמי | ל א שלחתים נ >אם יהוה‪ )10( :‬כי כ ה אמר‬
‫והקמ תי ע‪3‬ליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום‬ ‫יהוה כי לפי מל את לבבל שבעים שנה אפק ד אתכם | ‪3‬‬
‫הזה‪ )11( :‬כי אנ כי ידעתי את המ ‪3‬חשב ת ‪3‬אשר אנ כי ח שב ע‪3‬ליכם נ >אם יהוה | מחשבות שלום ול א לרעה לתת לכם‬
‫והלכתם והתפללתם אלי | ושמעתי ‪3‬אליכם‪ )13( :‬ובקשתם א תי ומצאתם | כי‬ ‫אחרית ותקוה‪ )12( :‬וקראתם א תי ‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫תדר >שני בכל לבבכם‪ )14( :‬ונמצאתי לכם נ >אם יהוה ושבתי את שביתכם [שבותכם קרי] וקבצתי אתכם מכל הגוים‬
‫והשב תי אתכם אל המקום ‪3‬אשר הגליתי אתכם משם‪ )15( :‬כי‬ ‫ומכל המקומות ‪3‬אשר הדחתי אתכם שם נ >אם יהוה | ‪3‬‬
‫‪3‬אמרתם | הקים לנו יהוה נבאים בבלה‪ )16( :‬כי כ ה אמר יהוה אל המלך היושב אל כסא דוד ואל כל העם היושב‬
‫בעיר הז את | ‪3‬אחיכם ‪3‬אשר ל א יצאו אתכם בגולה‪ )17( :‬כ ה אמר יהוה צבאות הנני משלח בם את החרב את הרעב‬
‫אחריהם בחרב ברעב ובדבר |‬ ‫ואת הדבר | ונתתי אותם כתאנים הש ערים ‪3‬אשר ל א תאכלנה מר ע‪ )18( :‬ורדפתי ‪3‬‬
‫ונתתים לזועה [לזע‪3‬וה קרי] לכ ל ממלכות הארץ לאלה ולשמה ולשרקה ולחרפה בכל הגוים ‪3‬אשר הדחתים שם‪( :‬‬
‫‪ )19‬תחת ‪3‬אשר ל א שמעו אל דברי נ >אם יהוה | ‪3‬אשר שלחתי ‪3‬אליהם את ע‪3‬בדי הנבאים השכם ושל ח ול א שמעתם‬
‫(‪ )21‬כ ה אמר יהוה צבאות‬ ‫נ >אם יהוה‪ )20( :‬ואתם שמעו דבר יהוה | כל הגולה ‪3‬אשר שלחתי מירושל ם בבלה‪:‬‬
‫"אל הי ישראל אל אחאב בן קוליה ואל צדקיהו בן מע‪3‬שיה הנבאים לכם בשמי שקר | הנני נ תן א תם ביד נבוכדראצר‬
‫מלך בבל והכם לעיניכם‪ )22( :‬ול>קח מהם קללה לכ ל גלות יהודה ‪3‬אשר בבבל לאמ ר | ישמך יהוה כצדקיהו וכאחב‬
‫נאפו את נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר ‪3‬אשר‬ ‫‪3‬אשר קלם מלך בבל באש‪ )23( :‬יען ‪3‬אשר עשו נבלה בישראל וי ‪3‬‬
‫נחלמי ת אמר לאמ ר‪ )25( :‬כ ה‬ ‫(‪ )24‬ואל שמעיהו ה "‬ ‫לוא צויתם | ואנ כי הוידע [היודע קרי] ועד נ >אם יהוה‪:‬‬
‫אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל לאמ ר | יען ‪3‬אשר אתה שלחת בשמכה ספרים אל כל העם ‪3‬אשר בירושל ם ואל‬
‫צפניה בן מע‪3‬שיה הכ הן ואל כל הכ ‪3‬הנים לאמ ר‪ )26( :‬יהוה נתנך כ הן תחת יהוידע הכ הן להיות פקדים בית יהוה‬
‫לכל איש מ >שגע ומתנבא | ונתתה א תו אל המהפכת ואל הצינ ק‪ )27( :‬ועתה למה ל א גערת בירמיהו הע‪3‬נת תי |‬
‫המתנבא לכם‪ )28( :‬כי על כן שלח אלינו בבל לאמ ר ‪3‬אר>כה היא | בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את פריהן‪)29( :‬‬
‫ויקרא צפניה הכ הן את הספר הזה | באזני ירמיהו הנביא‪:‬‬
‫נחלמי | יען ‪3‬אשר‬ ‫(‪ )30‬ויהי דבר יהוה אל ירמיהו לאמ ר‪ )31( :‬שלח על כל הגולה לאמ ר כ ה אמר יהוה אל שמעיה ה "‬
‫נחלמי ועל‬ ‫ואני ל א שלחתיו ויבטח אתכם על שקר‪ )32( :‬לכן כ ה אמר יהוה הנני פ קד על שמעיה ה "‬ ‫נבא לכם שמעיה ‪3‬‬
‫זרעו ל א יהיה לו איש יושב בתוך העם הזה ול א יראה בטוב ‪3‬אשר ‪3‬אני ע שה לעמי נ >אם יהוה | כי סרה דבר על יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הדבר ‪3‬אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה לאמ ר‪ )2( :‬כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל לאמ ר | כתב לך את כל הדברים‬
‫‪3‬אשר דברתי אליך אל ספר‪ )3( :‬כי הנה ימים באים נ >אם יהוה ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה אמר יהוה |‬
‫והשב תים אל הארץ ‪3‬אשר נתתי ל ‪3‬אבותם וירשוה‪:‬‬ ‫‪3‬‬
‫(‪ )4‬ואלה הדברים ‪3‬אשר דבר יהוה אל ישראל ואל יהודה‪ )5( :‬כי כ ה אמר יהוה קול ‪3‬חרדה שמענו | פחד ואין שלום‪:‬‬
‫(‪ )6‬ש ‪3‬אלו נא וראו אם י לד זכר | מדוע ראיתי כל גבר ידיו על ‪3‬חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון‪ )7( :‬הוי כי גדול‬
‫היום ההוא מאין כמ הו | ועת צרה היא ליע‪3‬ק ב וממנה יושע‪ )8( :‬והיה ביום ההוא נ >אם יהוה צבאות אשב ר ע>לו מעל‬
‫צוארך ומוסרותיך ‪3‬אנתק | ול א יעבדו בו עוד זרים‪ )9( :‬ועבדו את יהוה "אל היהם | ואת דוד מלכם ‪3‬אשר אקים להם‪:‬‬
‫(‪ )10‬ואתה אל תירא עבדי יע‪3‬ק ב נ >אם יהו ה ואל תחת ישראל כי הנני מושיע‪3‬ך מרחוק ואת זרע‪3‬ך מארץ‬
‫שבים | ושב יע‪3‬ק ב ושקט וש ‪3‬אנן ואין מ ‪3‬חריד‪ )11( :‬כי אתך ‪3‬אני נ >אם יהוה להושיעך | כי אע"שה כלה בכל הגוים ‪3‬אשר‬
‫‪3‬הפצותיך שם אך א תך ל א אע"שה כלה ויסרתיך למשפט ונקה ל א ‪3‬אנקך‪:‬‬
‫אהביך‬ ‫(‪ )12‬כי כ ה אמר יהוה אנוש לשברך | נחלה מכתך‪ )13( :‬אין דן דינך למזור | רפ>אות תעלה אין לך‪ )14( :‬כל מ ‪3‬‬
‫שכחוך אותך ל א ידר שו | כי מכת אויב הכיתיך מוסר אכזרי על ר ב ע‪3‬ונך עצמו חט אתיך‪ )15( :‬מה תזעק על שברך‬
‫אנוש מכא בך | על ר ב ע‪3‬ונך עצמו חט אתיך עשיתי אלה לך‪ )16( :‬לכן כל א כליך יאכלו וכל צריך כ>לם בשבי ילכו |‬
‫והיו ש אסיך למשסה וכל ב זזיך אתן לבז‪ )17( :‬כי אע‪3‬לה ‪3‬אר>כה לך וממכותיך ארפאך נ >אם יהוה | כי נדחה קראו לך‬
‫אהלי יע‪3‬קוב ומשכנ תיו ‪3‬ארחם | ונבנתה עיר על תלה‬ ‫ציון היא ד רש אין לה‪ )18( :‬כ ה אמר יהוה הנני שב שבות ‪F‬‬
‫וארמון על משפטו ישב‪ )19( :‬ויצא מהם תודה וקול מש ‪3‬חקים | והרבתים ול א ימעטו והכבדתים ול א יצערו‪)20( :‬‬
‫והיו בניו כקדם וע‪3‬דתו לפני תכון | ופקדתי על כל ל ‪3‬חציו‪ )21( :‬והיה אדירו ממנו ומ שלו מקרבו יצא והקרבתיו ונגש‬
‫(‬ ‫אלי | כי מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נ >אם יהוה‪ )22( :‬והייתם לי לעם | ואנ כי אהיה לכם לאל הים‪:‬‬
‫‪ )23‬הנה סע‪3‬רת יהוה חמה יצאה סער מתגורר | על ר אש רשעים יחול‪ )24( :‬ל א ישוב ‪3‬חרון אף יהוה עד ע‪3‬ש תו ועד‬
‫אחרית הימים תתבוננו בה‪:‬‬ ‫‪3‬הקימו מזמות לבו | ב ‪3‬‬
‫(‪ )1‬בעת ההיא נ >אם יהוה אהיה לאל הים לכ ל משפחות ישראל | והמה יהיו לי לעם‪ )2( :‬כ ה אמר יהוה מצא חן‬
‫אהבת עולם ‪3‬אהבתיך על כן משכתיך‬ ‫במדבר עם שרידי חרב | הלוך להרגיעו ישראל‪ )3( :‬מרחוק יהוה נראה לי | ו ‪3‬‬
‫חסד‪ )4( :‬עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל | עוד תעדי >תפיך ויצאת במחול מש ‪3‬חקים‪ )5( :‬עוד תטעי כרמים בהרי‬
‫ש מרון | נטעו נ טעים וחללו‪ )6( :‬כי יש יום קראו נ צרים בהר אפרים | קומו ונע‪3‬לה ציון אל יהוה "אל הינו‪:‬‬
‫(‪ )7‬כי כ ה אמר יהוה רנו ליע‪3‬ק ב שמחה וצ ‪3‬הלו בר אש הגוים | השמיעו הללו ואמרו הושע יהוה את עמך את שארית‬
‫ישראל‪ )8( :‬הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה וי לדת יחדו | קהל גדול ישובו‬
‫נחלי מים בדרך ישר ל א יכשלו בה | כי הייתי לישראל לאב‬ ‫הנה‪ )9( :‬בבכי יב או ובת ‪3‬חנונים אובילם אוליכם אל ‪3‬‬
‫(‪ )10‬שמעו דבר יהוה גוים והגידו באיים ממרחק | ואמרו מזרה ישראל יקבצנו ושמרו‬ ‫ואפרים בכ רי הוא‪:‬‬
‫נהרו אל טוב יהוה על‬ ‫כר עה עדרו‪ )11( :‬כי פדה יהוה את יע‪3‬ק ב | וגאלו מיד חזק ממנו‪ )12( :‬ובאו ורננו במרום ציון ו ‪3‬‬
‫דגן ועל תיר ש ועל יצהר ועל בני צ אן ובקר | והיתה נפשם כגן רוה ול א יוסיפו לד ‪3‬אבה עוד‪ )13( :‬אז תשמח בתולה‬
‫במחול וב >חרים וזקנים יחדו | והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם‪ )14( :‬ורויתי נפש הכ ‪3‬הנים דשן |‬
‫ועמי את טובי ישבעו נ >אם יהוה‪ )15( :‬כ ה אמר יהוה קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה |‬
‫מ ‪3‬אנה להנחם על בניה כי איננו‪ )16( :‬כ ה אמר יהוה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה | כי יש שכר לפע>לתך נ >אם‬
‫(‪ )18‬שמוע שמעתי אפרים‬ ‫אחריתך נ >אם יהוה | ושבו בנים לגבולם‪:‬‬ ‫יהוה ושבו מארץ אויב‪ )17( :‬ויש תקוה ל ‪3‬‬
‫אחרי‬
‫אחרי שובי נחמתי ו ‪3‬‬ ‫מתנודד יסרתני ואוסר כעגל ל א ל>מד | ‪3‬השיבני ואשובה כי אתה יהוה "אל הי‪ )19( :‬כי ‪3‬‬
‫‪3‬שעים כי מדי‬ ‫הודעי ספקתי על ירך | ב שתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי‪3 )20( :‬הבן יקיר לי אפרים אם ילד שע >‬
‫(‪ )21‬הציבי לך צי>נים שמי לך‬ ‫דברי בו זכ ר אזכרנו עוד | על כן המו מעי לו רחם ‪3‬אר ‪3‬חמנו נ >אם יהוה‪:‬‬
‫תמרורים שתי לבך למסלה דרך הלכתי [הלכת קרי] | שובי בתולת ישראל >שבי אל עריך אלה‪ )22( :‬עד מתי‬
‫(‪ )23‬כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי‬ ‫תתחמקין הבת השובבה | כי ברא יהוה ‪3‬חדשה בארץ נקבה תסובב גבר‪:‬‬
‫ישראל עוד י אמרו את הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו בשובי את שבותם | יברכך יהוה נוה צדק הר הק דש‪)24( :‬‬
‫וישבו בה יהודה וכל עריו יחדו | אכרים ונסעו בעדר‪ )25( :‬כי הרויתי נפש ע‪3‬יפה | וכל נפש ד ‪3‬אבה מלאתי‪ )26( :‬על‬
‫ז את "הקיצ תי ואראה | ושנתי ערבה לי‪ )27( :‬הנה ימים באים נ >אם יהוה | וזרעתי את בית ישראל ואת בית‬
‫יהודה זרע אדם וזרע בהמה‪ )28( :‬והיה כ ‪3‬אשר שקדתי ע‪3‬ליהם לנתוש ולנתוץ ול ‪3‬הר ס ולה ‪3‬אביד ולהרע | כן אשק ד‬
‫ע‪3‬ליהם לבנות ולנטוע נ >אם יהוה‪ )29( :‬בימים ההם ל א י אמרו עוד אבות אכלו ב סר | ושני בנים תקהינה‪ )30( :‬כי‬
‫(‪ )31‬הנה ימים באים נ >אם יהוה | וכרתי את‬ ‫אם איש בע‪3‬ונו ימות | כל האדם הא כל הב סר תקהינה שניו‪:‬‬
‫בית ישראל ואת בית יהודה ברית ‪3‬חדשה‪ )32( :‬ל א כברית ‪3‬אשר כרתי את ‪3‬אבותם ביום ה "חזיקי בידם להוציאם‬
‫מארץ מצרים | ‪3‬אשר המה הפרו את בריתי ואנ כי בעלתי בם נ >אם יהוה‪ )33( :‬כי ז את הברית ‪3‬אשר אכר ת את בית‬
‫אחרי הימים ההם נ >אם יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכ ‪3‬תבנה | והייתי להם לאל הים והמה יהיו‬ ‫ישראל ‪3‬‬
‫לי לעם‪ )34( :‬ול א ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמ ר דעו את יהוה | כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד‬
‫גדולם נ >אם יהוה כי אסלח לע‪3‬ונם ולחטאתם ל א אזכר עוד‪ )35( :‬כ ה אמר יהוה נ תן שמש לאור יומם >חק ת ירח‬
‫ימשו ה >חקים האלה מלפני נ >אם יהוה | גם‬ ‫ויהמו גליו יהוה צבאות שמו‪ )36( :‬אם >‬ ‫וכוכבים לאור לילה | ר גע הים "‬
‫(‪ )37‬כ ה אמר יהוה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי‬ ‫זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים‪:‬‬
‫(‪ )38‬הנה ימים [באים קרי ולא כתיב]‬ ‫ארץ למטה | גם ‪3‬אני אמאס בכל זרע ישראל על כל ‪3‬אשר עשו נ >אם יהוה‪:‬‬
‫נ >אם יהוה | ונבנתה העיר ליהוה ממגדל ‪3‬חננאל שער הפנה‪ )39( :‬ויצא עוד קוה [קו קרי] המדה נגדו על גבעת גרב |‬
‫ונסב ג עתה‪ )40( :‬וכל העמק הפגרים והדשן וכל השרמות [השדמות קרי] עד נחל קדרון עד פנת שער הסוסים‬
‫מזרחה ק דש ליהוה | ל א ינתש ול א יהרס עוד לעולם‪:‬‬
‫(‪ )1‬הדבר ‪3‬אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה בשנת [בשנה קרי] הע‪3‬שרית לצדקיהו מלך יהודה | היא השנה שמ נה‬
‫עשרה שנה לנבוכדראצר‪ )2( :‬ואז חיל מלך בבל צרים על ירושל ם | וירמיהו הנביא היה כלוא ב ‪3‬חצר המטרה ‪3‬אשר‬
‫בית מלך יהודה‪3 )3( :‬אשר כלאו צדקיהו מלך יהודה לאמ ר | מדוע אתה נבא לאמ ר כ ה אמר יהוה הנני נ תן את‬
‫העיר הז את ביד מלך בבל ולכדה‪ )4( :‬וצדקיהו מלך יהודה ל א ימלט מיד הכשדים | כי הנת ן ינתן ביד מלך בבל‬
‫ודבר פיו עם פיו ועיניו את עינו [עיניו קרי] תראינה‪ )5( :‬ובבל יולך את צדקיהו ושם יהיה עד פקדי א תו נ >אם יהוה |‬
‫כי תל ‪3‬חמו את הכשדים ל א תצליחו‪:‬‬
‫(‪ )6‬וי אמר ירמיהו | היה דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )7( :‬הנה ‪3‬חנמאל בן של>ם ד דך בא אליך לאמ ר | קנה לך את שדי ‪3‬אשר‬
‫בע‪3‬נתות כי לך משפט הג >אלה לקנות‪ )8( :‬ויב א אלי ‪3‬חנמאל בן ד די כדבר יהוה אל ‪3‬חצר המטרה וי אמר אלי קנה נא‬
‫את שדי ‪3‬אשר בע‪3‬נתות ‪3‬אשר בארץ בנימין כי לך משפט היר>שה ולך הג >אלה קנה לך | ואדע כי דבר יהוה הוא‪)9( :‬‬
‫ואקנה את השדה מאת ‪3‬חנמאל בן ד די ‪3‬אשר בע‪3‬נתות | ואש ‪3‬קלה לו את הכסף שבעה שקלים וע‪3‬שרה הכסף‪)10( :‬‬
‫ואכת ב בספר ואחת ם ואעד עדים | ואשק ל הכסף במ אזנים‪ )11( :‬ואקח את ספר המקנה | את החתום המצוה‬
‫וה >חקים ואת הגלוי‪ )12( :‬ואתן את הספר המקנה אל ברוך בן נריה בן מחסיה לעיני ‪3‬חנמאל ד די ולעיני העדים‬
‫ואצוה את ברוך לעיניהם לאמ ר‪ )14( :‬כ ה‬ ‫הכ תבים בספר המקנה | לעיני כל היהודים הי שבים ב ‪3‬חצר המטרה‪3 )13( :‬‬
‫אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל לקוח את הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה‬
‫(‪ )15‬כי כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל | עוד יקנו בתים‬ ‫ונתתם בכלי חרש | למען יעמדו ימים רבים‪:‬‬
‫ושדות וכרמים בארץ הז את‪:‬‬
‫אחרי תתי את ספר המקנה אל ברוך בן נריה לאמ ר‪3 )17( :‬אהה ‪3‬אד ני יהוה הנה אתה עשית‬ ‫(‪ )16‬ואתפלל אל יהוה | ‪3‬‬
‫את השמים ואת הארץ בכ ‪3‬חך הגדול ובזר ע‪3‬ך הנטויה | ל א יפלא ממך כל דבר‪ )18( :‬ע שה חסד ל ‪3‬אלפים ומשלם ע‪3‬ון‬
‫אחריהם | האל הגדול הגבור יהוה צבאות שמו‪ )19( :‬גד ל העצה ורב הע‪3‬ליליה | ‪3‬אשר עיניך‬ ‫אבות אל חיק בניהם ‪3‬‬
‫פ >קחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מע‪3‬לליו‪3 )20( :‬אשר שמת א תות ומ פתים בארץ מצרים עד‬
‫היום הזה ובישראל ובאדם | ותע‪3‬שה לך שם כיום הזה‪ )21( :‬ות צא את עמך את ישראל מארץ מצרים | בא תות‬
‫ובמופתים וביד ‪3‬חזקה ובאזרוע נטויה ובמורא גדול‪ )22( :‬ותתן להם את הארץ הז את ‪3‬אשר נשבעת ל ‪3‬אבותם לתת‬
‫להם | ארץ זבת חלב ודבש‪ )23( :‬ויב או וירשו א תה ול א שמעו בקולך ובתרותך [ובתורתך קרי] ל א הלכו את כל‬
‫‪3‬אשר צויתה להם לע‪3‬שות ל א עשו | ותקרא א תם את כל הרעה הז את‪ )24( :‬הנה הס ללות באו העיר ללכדה והעיר‬
‫ואשר דברת היה והנך ר אה‪ )25( :‬ואתה אמרת אלי‬ ‫נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר | ‪3‬‬
‫‪3‬אד ני יהוה קנה לך השדה בכסף והעד עדים | והעיר נתנה ביד הכשדים‪ )26( :‬ויהי דבר יהוה אל ירמיהו לאמ ר‪( :‬‬
‫‪ )27‬הנה ‪3‬אני יהוה "אל הי כל בשר | ‪3‬הממני יפלא כל דבר‪ )28( :‬לכן כ ה אמר יהוה | הנני נ תן את העיר הז את ביד‬
‫הכשדים וביד נבוכדראצר מלך בבל ולכדה‪ )29( :‬ובאו הכשדים הנלחמים על העיר הז את והציתו את העיר הז את‬
‫באש ושרפוה | ואת הבתים ‪3‬אשר קטרו על גגותיהם לבעל והסכו נסכים לאל הים ‪3‬אחרים למען הכעסני‪ )30( :‬כי היו‬
‫בני ישראל ובני יהודה אך ע שים הרע בעיני מנע>ר תיהם | כי בני ישראל אך מכעסים א תי במע‪3‬שה ידיהם נ >אם יהוה‪:‬‬
‫(‪ )31‬כי על אפי ועל ‪3‬חמתי היתה לי העיר הז את למן היום ‪3‬אשר בנו אותה ועד היום הזה | ל ‪3‬הסירה מעל פני‪ )32( :‬על‬
‫כל רעת בני ישראל ובני יהודה ‪3‬אשר עשו להכעסני המה מלכיהם שריהם כ ‪3‬הניהם ונביאיהם | ואיש יהודה וי שבי‬
‫ירושל ם‪ )33( :‬ויפנו אלי ע רף ול א פנים | ולמד א תם השכם ולמד ואינם ש מעים לקחת מוסר‪ )34( :‬וישימו‬
‫שקוציהם בבית ‪3‬אשר נקרא שמי עליו לטמאו‪ )35( :‬ויבנו את במות הבעל ‪3‬אשר בגיא בן הנ ם להע‪3‬ביר את בניהם‬
‫ואת בנותיהם למ לך ‪3‬אשר ל א צויתים ול א עלתה על לבי לע‪3‬שות התועבה הז את | למען החטי [ה ‪3‬חטיא קרי] את‬
‫יהודה‪ )36( :‬ועתה לכן כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל | אל העיר הז את ‪3‬אשר אתם א מרים נתנה ביד מלך בבל בחרב‬
‫והשב תים אל‬‫וברעב ובדבר‪ )37( :‬הנני מקבצם מכל ה ‪3‬ארצות ‪3‬אשר הדחתים שם באפי וב ‪3‬חמתי ובקצף גדול | ‪3‬‬
‫ואני אהיה להם לאל הים‪ )39( :‬ונתתי להם לב אחד ודרך אחד‬ ‫המקום הזה וה שבתים לבטח‪ )38( :‬והיו לי לעם | ‪3‬‬
‫אחריהם‪ )40( :‬וכרתי להם ברית עולם ‪3‬אשר ל א אשוב מ ‪3‬‬
‫אחריהם‬ ‫ליראה אותי כל הימים | לטוב להם ולבניהם ‪3‬‬
‫להיטיבי אותם | ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי‪ )41( :‬וששתי ע‪3‬ליהם להטיב אותם | ונטעתים בארץ‬
‫(‪ )42‬כי כ ה אמר יהוה כ ‪3‬אשר הבאתי אל העם הזה את כל הרעה הגדולה‬ ‫הז את ב "אמת בכל לבי ובכל נפשי‪:‬‬
‫הז את | כן אנ כי מביא ע‪3‬ליהם את כל הטובה ‪3‬אשר אנ כי ד בר ע‪3‬ליהם‪ )43( :‬ונקנה השדה בארץ הז את | ‪3‬אשר אתם‬
‫א מרים שממה היא מאין אדם ובהמה נתנה ביד הכשדים‪ )44( :‬שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים‬
‫בארץ בנימן ובסביבי ירושל ם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב | כי אשיב את שבותם נ >אם יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אל ירמיהו שנית | והוא עודנו עצור ב ‪3‬חצר המטרה לאמ ר‪ )2( :‬כ ה אמר יהוה ע שה | יהוה יוצר‬
‫אותה ל ‪3‬הכינה יהוה שמו‪ )3( :‬קרא אלי ואע"נך | ואגידה לך גד לות ובצ>רות ל א ידעתם‪ )4( :‬כי כ ה אמר יהוה "אל הי‬
‫ישראל על בתי העיר הז את ועל בתי מלכי יהודה | הנ >תצים אל הס ללות ואל החרב‪ )5( :‬באים להלחם את הכשדים‬
‫ואשר הסתרתי פני מהעיר הז את על כל רעתם‪ )6( :‬הנני מע‪3‬לה‬ ‫ולמלאם את פגרי האדם ‪3‬אשר הכיתי באפי וב ‪3‬חמתי | ‪3‬‬
‫והשב תי את שבות יהודה ואת שבות ישראל |‬ ‫ואמת‪3 )7( :‬‬
‫לה ‪3‬אר>כה ומרפא ורפאתים | וגליתי להם ע‪3‬תרת שלום "‬
‫ואשר‬‫ובנתים כבראש נה‪ )8( :‬וטהרתים מכל ע‪3‬ונם ‪3‬אשר חטאו לי | וסלחתי לכול [לכל קרי] ע‪3‬ונותיהם ‪3‬אשר חטאו לי ‪3‬‬
‫פשעו בי‪ )9( :‬והיתה לי לשם ששון לתהלה ולתפארת לכ ל גויי הארץ | ‪3‬אשר ישמעו את כל הטובה ‪3‬אשר אנ כי ע שה‬
‫א תם ופ ‪3‬חדו ורגזו על כל הטובה ועל כל השלום ‪3‬אשר אנ כי ע שה לה‪ )10( :‬כ ה אמר יהוה עוד ישמע במקום הזה‬
‫‪3‬אשר אתם א מרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה | בערי יהודה וב >חצות ירושל ם הנשמות מאין אדם ומאין‬
‫יושב ומאין בהמה‪ )11( :‬קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול א מרים הודו את יהוה צבאות כי טוב יהוה‬
‫(‪ )12‬כ ה אמר יהוה‬ ‫כי לעולם חסדו מבאים תודה בית יהוה | כי אשיב את שבות הארץ כבראש נה אמר יהוה‪:‬‬
‫צבאות עוד יהיה במקום הזה החרב מאין אדם ועד בהמה ובכל עריו | נוה ר עים מרבצים צ אן‪ )13( :‬בערי ההר‬
‫בערי השפלה ובערי הנגב ובארץ בנימן ובסביבי ירושל ם ובערי יהודה | ע ד תע‪3‬ב רנה הצ אן על ידי מונה אמר יהוה‪:‬‬
‫והקמ תי את הדבר הטוב ‪3‬אשר דברתי אל בית ישראל ועל בית יהודה‪( :‬‬ ‫(‪ )14‬הנה ימים באים נ >אם יהוה | ‪3‬‬
‫‪ )15‬בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה | ועשה משפט וצדקה בארץ‪ )16( :‬בימים ההם תושע יהודה‬
‫וירושל ם תשכון לבטח | וזה ‪3‬אשר יקרא לה יהוה צדקנו‪ )17( :‬כי כ ה אמר יהוה | ל א יכרת לדוד איש י שב על‬
‫כסא בית ישראל‪ )18( :‬ולכ ‪3‬הנים הלוים ל א יכרת איש מלפני | מע‪3‬לה עולה ומקטיר מנחה וע שה זבח כל הימים‪( :‬‬
‫‪ )19‬ויהי דבר יהוה אל ירמיהו לאמור‪ )20( :‬כ ה אמר יהוה אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה | ולבלתי‬
‫"היות יומם ולילה בעתם‪ )21( :‬גם בריתי >תפר את דוד עבדי מהיות לו בן מ לך על כסאו | ואת הלוים הכ ‪3‬הנים‬
‫משרתי‪3 )22( :‬אשר ל א יספר צבא השמים ול א ימד חול הים | כן ארבה את זרע דוד עבדי ואת הלוים משרתי א תי‪:‬‬
‫(‪ )23‬ויהי דבר יהוה אל ירמיהו לאמ ר‪3 )24( :‬הלוא ראית מה העם הזה דברו לאמ ר שתי המשפחות ‪3‬אשר‬
‫בחר יהוה בהם וימאסם | ואת עמי ינאצון מהיות עוד גוי לפניהם‪ )25( :‬כ ה אמר יהוה אם ל א בריתי יומם ולילה‬
‫| >חקות שמים וארץ ל א שמתי‪ )26( :‬גם זרע יע‪3‬קוב ודוד עבדי אמאס מקחת מזרעו מ שלים אל זרע אברהם ישחק‬
‫ויע‪3‬ק ב | כי אשוב [אשיב קרי] את שבותם ורחמתים‪:‬‬
‫(‪ )1‬הדבר ‪3‬אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה | ונבוכדראצר מלך בבל וכל חילו וכל ממלכות ארץ ממשלת ידו וכל‬
‫העמים נלחמים על ירושל ם ועל כל עריה לאמ ר‪ )2( :‬כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל הל ך ואמרת אל צדקיהו מלך‬
‫יהודה | ואמרת אליו כ ה אמר יהוה הנני נ תן את העיר הז את ביד מלך בבל ושרפה באש‪ )3( :‬ואתה ל א תמלט מידו‬
‫כי תפ ש תתפש ובידו תנתן | ועיניך את עיני מלך בבל תראינה ופיהו את פיך ידבר ובבל תבוא‪ )4( :‬אך שמע דבר‬
‫יהוה צדקיהו מלך יהודה | כ ה אמר יהוה עליך ל א תמות בחרב‪ )5( :‬בשלום תמות וכמשרפות ‪3‬אבותיך המלכים‬
‫(‪ )6‬וידבר ירמיהו‬ ‫הראש נים ‪3‬אשר היו לפניך כן ישרפו לך והוי אדון יספדו לך | כי דבר ‪3‬אני דברתי נ >אם יהוה‪:‬‬
‫הנביא אל צדקיהו מלך יהודה | את כל הדברים האלה בירושל ם‪ )7( :‬וחיל מלך בבל נלחמים על ירושל ם ועל כל‬
‫ערי יהודה הנותרות | אל לכיש ואל ע‪3‬זקה כי הנה נש ‪3‬ארו בערי יהודה ערי מבצר‪:‬‬
‫אחרי כר ת המלך צדקיהו ברית את כל העם ‪3‬אשר בירושל ם לקר א להם‬ ‫(‪ )8‬הדבר ‪3‬אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה | ‪3‬‬
‫דרור‪ )9( :‬לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו העברי והעבריה חפשים | לבלתי ע‪3‬בד בם ביהודי אחיהו איש‪)10( :‬‬
‫וישמעו כל השרים וכל העם ‪3‬אשר באו בברית לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו חפשים לבלתי ע‪3‬בד בם עוד |‬
‫אחרי כן וישבו את הע‪3‬בדים ואת השפחות ‪3‬אשר שלחו חפשים | ויכבישום [ויכבשום‬ ‫וישמעו וישלחו‪ )11( :‬וישובו ‪3‬‬
‫קרי] לע‪3‬בדים ולשפחות‪ )12( :‬ויהי דבר יהוה אל ירמיהו מאת יהוה לאמ ר‪ )13( :‬כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל |‬
‫אנ כי כרתי ברית את ‪3‬אבותיכם ביום הוצאי אותם מארץ מצרים מבית ע‪3‬בדים לאמ ר‪ )14( :‬מקץ שבע שנים תשלחו‬
‫איש את אחיו העברי ‪3‬אשר ימכר לך וע‪3‬בדך שש שנים ושלחתו חפשי מעמך | ול א שמעו ‪3‬אבותיכם אלי ול א הטו את‬
‫אזנם‪ )15( :‬ות >שבו אתם היום ותע‪3‬שו את הישר בעיני לקר א דרור איש לרעהו | ותכרתו ברית לפני בבית ‪3‬אשר נקרא‬
‫שמי עליו‪ )16( :‬ות >שבו ותחללו את שמי ותשבו איש את עבדו ואיש את שפחתו ‪3‬אשר שלחתם חפשים לנפשם |‬
‫(‪ )17‬לכן כ ה אמר יהוה אתם ל א שמעתם אלי לקר א דרור איש‬ ‫ותכבשו א תם להיות לכם לע‪3‬בדים ולשפחות‪:‬‬
‫לאחיו ואיש לרעהו | הנני ק רא לכם דרור נ >אם יהוה אל החרב אל הדבר ואל הרעב ונתתי אתכם לזועה [לזע‪3‬וה קרי]‬
‫לכ ל ממלכות הארץ‪ )18( :‬ונתתי את ה ‪3‬אנשים הע ברים את ברתי ‪3‬אשר ל א הקימו את דברי הברית ‪3‬אשר כרתו לפני |‬
‫העגל ‪3‬אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו‪ )19( :‬שרי יהודה ושרי ירושל ם הסרסים והכ ‪3‬הנים וכ ל עם הארץ |‬
‫הע ברים בין בתרי העגל‪ )20( :‬ונתתי אותם ביד א יביהם וביד מבקשי נפשם | והיתה נבלתם למ ‪3‬אכל לעוף השמים‬
‫ולב "המת הארץ‪ )21( :‬ואת צדקיהו מלך יהודה ואת שריו אתן ביד א יביהם וביד מבקשי נפשם | וביד חיל מלך בבל‬
‫והשב תים אל העיר הז את ונל ‪3‬חמו עליה ולכדוה ושרפ>ה באש | ואת ערי‬ ‫הע לים מע‪3‬ליכם‪ )22( :‬הנני מצוה נ >אם יהוה ‪3‬‬
‫יהודה אתן שממה מאין י שב‪:‬‬

‫(‪ )1‬הדבר ‪3‬אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה | בימי יהויקים בן י אשיהו מלך יהודה לאמ ר‪ )2( :‬הלוך אל בית הרכבים‬
‫והבאותם בית יהוה אל אחת הלשכות | והשקית אותם יין‪ )3( :‬ואקח את ‪3‬‬
‫יאזניה בן ירמיהו בן‬ ‫ודברת אותם ‪3‬‬
‫‪3‬חבצניה ואת אחיו ואת כל בניו | ואת כל בית הרכבים‪ )4( :‬ואבא א תם בית יהוה אל לשכת בני חנן בן יגדליהו איש‬
‫ה "אל הים | ‪3‬אשר אצל לשכת השרים ‪3‬אשר ממעל ללשכת מע‪3‬שיהו בן של>ם ש מר הסף‪ )5( :‬ואתן לפני בני בית הרכבים‬
‫גבעים מלאים יין וכ סות | וא מר ‪3‬אליהם שתו יין‪ )6( :‬וי אמרו ל א נשתה יין | כי יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו לאמ ר‬
‫ל א תשתו יין אתם ובניכם עד עולם‪ )7( :‬ובית ל א תבנו וזרע ל א תזרעו וכרם ל א תטעו ול א יהיה לכם | כי ב ‪F‬אהלים‬
‫תשבו כל ימיכם למען תחיו ימים רבים על פני ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר אתם גרים שם‪ )8( :‬ונשמע בקול יהונדב בן רכב אבינו‬
‫לכ ל ‪3‬אשר צונו | לבלתי שתות יין כל ימינו ‪3‬אנחנו נשינו בנינו ובנ תינו‪ )9( :‬ולבלתי בנות בתים לשבתנו | וכרם ושדה‬
‫וזרע ל א יהיה לנו‪ )10( :‬ונשב ב ‪F‬אהלים | ונשמע ונעש ככ ל ‪3‬אשר צונו יונדב אבינו‪ )11( :‬ויהי בע‪3‬לות נבוכדראצר מלך‬
‫בבל אל הארץ ונ אמר ב או ונבוא ירושל ם מפני חיל הכשדים ומפני חיל ‪3‬ארם | ונשב בירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )12‬ויהי דבר יהוה אל ירמיהו לאמ ר‪ )13( :‬כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל הל ך ואמרת לאיש יהודה וליושבי‬
‫ירושל ם | ‪3‬הלוא תקחו מוסר לשמ ע אל דברי נ >אם יהוה‪ )14( :‬הוקם את דברי יהונדב בן רכב ‪3‬אשר צוה את בניו‬
‫לבלתי שתות יין ול א שתו עד היום הזה כי שמעו את מצות ‪3‬אביהם | ואנ כי דברתי ‪3‬אליכם השכם ודבר ול א שמעתם‬
‫אלי‪ )15( :‬ואשלח ‪3‬אליכם את כל ע‪3‬בדי הנבאים השכים ושל ח לאמ ר >שבו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו מעלליכם‬
‫אחרי "אל הים ‪3‬אחרים לעבדם ושבו אל ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר נתתי לכם ול ‪3‬אב תיכם | ול א הטיתם את אזנכם ול א‬ ‫ואל תלכו ‪3‬‬
‫(‬ ‫שמעתם אלי‪ )16( :‬כי הקימו בני יהונדב בן רכב את מצות ‪3‬אביהם ‪3‬אשר צום | והעם הזה ל א שמעו אלי‪:‬‬
‫‪ )17‬לכן כ ה אמר יהוה "אל הי צבאות "אל הי ישראל הנני מביא אל יהודה ואל כל יושבי ירושל ם את כל הרעה ‪3‬אשר‬
‫דברתי ע‪3‬ליהם | יען דברתי ‪3‬אליהם ול א שמעו ואקרא להם ול א ענו‪ )18( :‬ולבית הרכבים אמר ירמיהו כ ה אמר‬
‫יהוה צבאות "אל הי ישראל יען ‪3‬אשר שמעתם על מצות יהונדב ‪3‬אביכם | ותשמרו את כל מצותיו ותע‪3‬שו ככ ל ‪3‬אשר‬
‫(‪ )19‬לכן כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל | ל א יכרת איש ליונדב בן רכב ע מד לפני כל הימים‪:‬‬ ‫צוה אתכם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בשנה הרביעת ליהויקים בן י אשיהו מלך יהודה | היה הדבר הזה אל ירמיהו מאת יהוה לאמ ר‪ )2( :‬קח לך‬
‫מגלת ספר וכתבת אליה את כל הדברים ‪3‬אשר דברתי אליך על ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים | מיום דברתי אליך‬
‫מימי י אשיהו ועד היום הזה‪ )3( :‬אולי ישמעו בית יהודה את כל הרעה ‪3‬אשר אנ כי ח שב לע‪3‬שות להם | למען ישובו‬
‫(‪ )4‬ויקרא ירמיהו את ברוך בן נריה | ויכת ב ברוך מפי ירמיהו‬ ‫איש מדרכו הרעה וסלחתי לע‪3‬ונם ולחטאתם‪:‬‬
‫את כל דברי יהוה ‪3‬אשר דבר אליו על מגלת ספר‪ )5( :‬ויצוה ירמיהו את ברוך לאמ ר | ‪3‬אני עצור ל א אוכל לבוא בית‬
‫יהוה‪ )6( :‬ובאת אתה וקראת במגלה ‪3‬אשר כתבת מפי את דברי יהוה באזני העם בית יהוה ביום צום | וגם באזני כל‬
‫ישבו איש מדרכו הרעה | כי גדול האף והחמה‬ ‫יהודה הבאים מעריהם תקראם‪ )7( :‬אולי תפ ל תחנתם לפני יהוה ו >‬
‫‪3‬אשר דבר יהוה אל העם הזה‪ )8( :‬ויעש ברוך בן נריה ככ ל ‪3‬אשר צוהו ירמיהו הנביא | לקר א בספר דברי יהוה בית‬
‫יהו ה‪ )9( :‬ויהי בשנה ה ‪3‬חמשית ליהויקים בן י אשיהו מלך יהודה בח דש התשעי קראו צום לפני יהוה כל העם‬
‫בירושל ם | וכל העם הבאים מערי יהודה בירושל ם‪ )10( :‬ויקרא ברוך בספר את דברי ירמיהו בית יהוה | בלשכת‬
‫גמריהו בן שפן הס פר בחצר העליון פתח שער בית יהוה החדש באזני כל העם‪ )11( :‬וישמע מכיהו בן גמריהו בן‬
‫שפן את כל דברי יהוה מעל הספר‪ )12( :‬וירד בית המלך על לשכת הס פר והנה שם כל השרים יושבים | "אלישמע‬
‫הס פר ודליהו בן שמעיהו ואלנתן בן עכבור וגמריהו בן שפן וצדקיהו בן ‪3‬חנניהו וכל השרים‪ )13( :‬ויגד להם מכיהו‬
‫את כל הדברים ‪3‬אשר שמע | בקר א ברוך בספר באזני העם‪ )14( :‬וישלחו כל השרים אל ברוך את יהודי בן נתניהו בן‬
‫שלמיהו בן כושי לאמ ר המגלה ‪3‬אשר קראת בה באזני העם קחנה בידך ולך | ויקח ברוך בן נריהו את המגלה בידו‬
‫ויב א ‪3‬אליהם‪ )15( :‬וי אמרו אליו שב נא וקראנה באזנינו | ויקרא ברוך באזניהם‪ )16( :‬ויהי כשמעם את כל הדברים‬
‫פ ‪3‬חדו איש אל רעהו | וי אמרו אל ברוך הגיד נגיד למלך את כל הדברים האלה‪ )17( :‬ואת ברוך ש ‪3‬אלו לאמ ר | הגד נא‬
‫לנו איך כתבת את כל הדברים האלה מפיו‪ )18( :‬וי אמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה | ‪3‬‬
‫ואני‬
‫כ תב על הספר בדיו‪:‬‬
‫(‪ )19‬וי אמרו השרים אל ברוך לך הסתר אתה וירמיהו | ואיש אל ידע איפ ה אתם‪ )20( :‬ויב או אל המלך חצרה ואת‬
‫המגלה הפקדו בלשכת "אלישמע הס פר | ויגידו באזני המלך את כל הדברים‪ )21( :‬וישלח המלך את יהודי לקחת‬
‫את המגלה ויקחה מלשכת "אלישמע הס פר | ויקראה יהודי באזני המלך ובאזני כל השרים הע מדים מעל המלך‪( :‬‬
‫‪ )22‬והמלך יושב בית הח רף בח דש התשיעי | ואת האח לפניו מב ערת‪ )23( :‬ויהי כקרוא יהודי של ש דלתות וארבעה‬
‫יקרעה בתער הס פר והשלך אל האש ‪3‬אשר אל האח | עד ת ם כל המגלה על האש ‪3‬אשר על האח‪ )24( :‬ול א פ ‪3‬חדו ול א‬
‫קרעו את בגדיהם | המלך וכל ע‪3‬בדיו הש מעים את כל הדברים האלה‪ )25( :‬וגם אלנתן ודליהו וגמריהו הפגעו במלך‬
‫לבלתי שר ף את המגלה | ול א שמע ‪3‬אליהם‪ )26( :‬ויצוה המלך את ירחמאל בן המלך ואת שריהו בן עזריאל ואת‬
‫(‪ )27‬ויהי דבר יהוה אל‬ ‫שלמיהו בן עבדאל לקחת את ברוך הס פר ואת ירמיהו הנביא | ויסתרם יהוה‪:‬‬
‫אחרי שר ף המלך את המגלה ואת הדברים ‪3‬אשר כתב ברוך מפי ירמיהו לאמ ר‪ )28( :‬שוב קח לך מגלה‬ ‫ירמיהו | ‪3‬‬
‫אחרת | וכת ב עליה את כל הדברים הראש נים ‪3‬אשר היו על המגלה הראש נה ‪3‬אשר שרף יהויקים מלך יהודה‪)29( :‬‬
‫ועל יהויקים מלך יהודה ת אמר כ ה אמר יהוה | אתה שרפת את המגלה הז את לאמ ר מדוע כתבת עליה לאמ ר ב א‬
‫(‪ )30‬לכן כ ה אמר יהוה על יהויקים‬ ‫יבוא מלך בבל והשחית את הארץ הז את והשבית ממנה אדם ובהמה‪:‬‬
‫מלך יהודה ל א יהיה לו יושב על כסא דוד | ונבלתו תהיה >משלכת לח רב ביום ולקרח בלילה‪ )31( :‬ופקדתי עליו ועל‬
‫זרעו ועל ע‪3‬בדיו את ע‪3‬ונם | והבאתי ע‪3‬ליהם ועל י שבי ירושל ם ואל איש יהודה את כל הרעה ‪3‬אשר דברתי ‪3‬אליהם ול א‬
‫שמעו‪ )32( :‬וירמיהו לקח מגלה אחרת ויתנה אל ברוך בן נריהו הס פר ויכת ב עליה מפי ירמיהו את כל דברי‬
‫הספר ‪3‬אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש | ועוד נוסף ע‪3‬ליהם דברים רבים כהמה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וימלך מלך צדקיהו בן י אשיהו | תחת כניהו בן יהויקים ‪3‬אשר המליך נבוכדראצר מלך בבל בארץ יהודה‪)2( :‬‬
‫ול א שמע הוא וע‪3‬בדיו ועם הארץ | אל דברי יהוה ‪3‬אשר דבר ביד ירמיהו הנביא‪ )3( :‬וישלח המלך צדקיהו את יהוכל‬
‫בן שלמיה ואת צפניהו בן מע‪3‬שיה הכ הן אל ירמיהו הנביא לאמ ר | התפלל נא בע‪3‬דנו אל יהוה "אל הינו‪ )4( :‬וירמיהו‬
‫בא וי צא בתוך העם | ול א נתנו א תו בית הכליא [הכלוא קרי]‪ )5( :‬וחיל פרע ה יצא ממצרים | וישמעו הכשדים‬
‫הצרים על ירושל ם את שמעם ויעלו מעל ירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )6‬ויהי דבר יהוה אל ירמיהו הנביא לאמ ר‪ )7( :‬כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל כ ה ת אמרו אל מלך יהודה הש לח‬
‫אתכם אלי לדרשני | הנה חיל פרע ה הי צא לכם לעזרה שב לארצו מצרים‪ )8( :‬ושבו הכשדים ונל ‪3‬חמו על העיר‬
‫(‪ )9‬כ ה אמר יהוה אל תשאו נפש תיכם לאמ ר הל ך ילכו מעלינו הכשדים | כי ל א‬ ‫הז את | ולכד>ה ושרפ>ה באש‪:‬‬
‫אהלו יקומו ושרפו‬ ‫ילכו‪ )10( :‬כי אם הכיתם כל חיל כשדים הנלחמים אתכם ונש ‪3‬ארו בם ‪3‬אנשים מד>קרים | איש ב ‪F‬‬
‫(‪ )12‬ויצא ירמיהו‬ ‫את העיר הז את באש‪ )11( :‬והיה בהעלות חיל הכשדים מעל ירושל ם | מפני חיל פרע ה‪:‬‬
‫מירושל ם ללכת ארץ בנימן | ל ‪3‬חלק משם בתוך העם‪ )13( :‬ויהי הוא בשער בנימן ושם בעל פקד>ת ושמו יראייה בן‬
‫שלמיה בן ‪3‬חנניה | ויתפ ש את ירמיהו הנביא לאמ ר אל הכשדים אתה נ פל‪ )14( :‬וי אמר ירמיהו שקר אינני נ פל על‬
‫הכשדים ול א שמע אליו | ויתפ ש יראייה בירמיהו ויבאהו אל השרים‪ )15( :‬ויקצפו השרים על ירמיהו והכו א תו |‬
‫ונתנו אותו בית האסור בית יהונתן הס פר כי א תו עשו לבית הכלא‪ )16( :‬כי בא ירמיהו אל בית הבור ואל ה ‪3‬חנ>יות |‬
‫וישב שם ירמיהו ימים רבים‪:‬‬
‫(‪ )17‬וישלח המלך צדקיהו ויקחהו וישאלהו המלך בביתו בסתר וי אמר ‪3‬היש דבר מאת יהוה | וי אמר ירמיהו יש‬
‫(‪ )18‬וי אמר ירמיהו אל המלך צדקיהו | מה חטאתי לך ולע‪3‬בדיך ולעם הזה כי‬ ‫וי אמר ביד מלך בבל תנתן‪:‬‬
‫נתתם אותי אל בית הכלא‪ )19( :‬ואיו [ואיה קרי] נביאיכם ‪3‬אשר נבאו לכם לאמ ר | ל א יב א מלך בבל ע‪3‬ליכם ועל‬
‫הארץ הז את‪ )20( :‬ועתה שמע נא ‪3‬אד ני המלך | תפל נא תחנתי לפניך ואל תשבני בית יהונתן הס פר ול א אמות שם‪:‬‬
‫(‪ )21‬ויצוה המלך צדקיהו ויפקדו את ירמיהו ב ‪3‬חצר המטרה ונת ן לו ככר לחם ליום מחוץ הא פים עד ת ם כל הלחם‬
‫מן העיר | וישב ירמיהו ב ‪3‬חצר המטרה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישמע שפטיה בן מתן וגדליהו בן פשחור ויוכל בן שלמיהו ופשחור בן מלכיה | את הדברים ‪3‬אשר ירמיהו מדבר‬
‫(‪ )2‬כ ה אמר יהוה הי שב בעיר הז את ימות בחרב ברעב ובדבר | והי צא אל הכשדים יחיה‬ ‫אל כל העם לאמ ר‪:‬‬
‫(‪ )3‬כ ה אמר יהוה | הנת ן תנתן העיר הז את ביד חיל מלך בבל ולכדה‪( :‬‬ ‫[וחיה קרי] והיתה לו נפשו לשלל וחי‪:‬‬
‫‪ )4‬וי אמרו השרים אל המלך יומת נא את האיש הזה כי על כן הוא מרפא את ידי אנשי המלחמה הנשארים בעיר‬
‫הז את ואת ידי כל העם לדבר ‪3‬אליהם כדברים האלה | כי האיש הזה איננו ד רש לשלום לעם הזה כי אם לרעה‪)5( :‬‬
‫וי אמר המלך צדקיהו הנה הוא בידכם | כי אין המלך יוכל אתכם דבר‪ )6( :‬ויקחו את ירמיהו וישלכו א תו אל הבור‬
‫מלכיהו בן המלך ‪3‬אשר ב ‪3‬חצר המטרה וישלחו את ירמיהו ב ‪3‬חבלים | ובבור אין מים כי אם טיט ויטבע ירמיהו‬
‫בטיט‪ )7( :‬וישמע עבד מלך הכושי איש סריס והוא בבית המלך כי נתנו את ירמיהו אל הבור | והמלך יושב בשער‬
‫בנימן‪ )8( :‬ויצא עבד מלך מבית המלך | וידבר אל המלך לאמ ר‪3 )9( :‬אד ני המלך הרעו ה ‪3‬אנשים האלה את כל ‪3‬אשר‬
‫עשו לירמיהו הנביא את ‪3‬אשר השליכו אל הבור | וימת תחתיו מפני הרעב כי אין הלחם עוד בעיר‪ )10( :‬ויצוה המלך‬
‫את עבד מלך הכושי לאמ ר | קח בידך מזה של שים ‪3‬אנשים והע‪3‬לית את ירמיהו הנביא מן הבור בטרם ימות‪)11( :‬‬
‫ויקח עבד מלך את ה ‪3‬אנשים בידו ויב א בית המלך אל תחת האוצר ויקח משם בלוי הסחבות [סחבות קרי] ובלוי‬
‫מלחים | וישלחם אל ירמיהו אל הבור ב ‪3‬חבלים‪ )12( :‬וי אמר עבד מלך הכושי אל ירמיהו שים נא בלואי הסחבות‬
‫והמלחים תחת אצלות ידיך מתחת ל ‪3‬חבלים | ויעש ירמיהו כן‪ )13( :‬וימשכו את ירמיהו ב ‪3‬חבלים ויע‪3‬לו א תו מן‬
‫(‪ )14‬וישלח המלך צדקיהו ויקח את ירמיהו הנביא אליו אל מבוא‬ ‫הבור | וישב ירמיהו ב ‪3‬חצר המטרה‪:‬‬
‫השלישי ‪3‬אשר בבית יהוה | וי אמר המלך אל ירמיהו ש אל ‪3‬אני א תך דבר אל תכחד ממני דבר‪ )15( :‬וי אמר ירמיהו‬
‫אל צדקיהו כי אגיד לך ‪3‬הלוא המת תמיתני | וכי איעצך ל א תשמע אלי‪ )16( :‬וישבע המלך צדקיהו אל ירמיהו‬
‫בסתר לאמ ר | חי יהוה את [כתיב ולא קרי] ‪3‬אשר עשה לנו את הנפש הז את אם ‪3‬אמיתך ואם אתנך ביד ה ‪3‬אנשים‬
‫האלה ‪3‬אשר מבקשים את נפשך‪ )17( :‬וי אמר ירמיהו אל צדקיהו כ ה אמר יהוה "אל הי צבאות "אל הי ישראל אם‬
‫יצ א תצא אל שרי מלך בבל וחיתה נפשך והעיר הז את ל א תשרף באש | וחיתה אתה וביתך‪ )18( :‬ואם ל א תצא אל‬
‫שרי מלך בבל ונתנה העיר הז את ביד הכשדים ושרפוה באש | ואתה ל א תמלט מידם‪ )19( :‬וי אמר המלך צדקיהו‬
‫אל ירמיהו | ‪3‬אני ד אג את היהודים ‪3‬אשר נפלו אל הכשדים פן יתנו א תי בידם והתעללו בי‪:‬‬
‫(‪ )20‬וי אמר ירמיהו ל א יתנו | שמע נא בקול יהוה ל ‪3‬אשר ‪3‬אני ד בר אליך וייטב לך ותחי נפשך‪ )21( :‬ואם מאן אתה‬
‫לצאת | זה הדבר ‪3‬אשר הראני יהוה‪ )22( :‬והנה כל הנשים ‪3‬אשר נש ‪3‬ארו בבית מלך יהודה מוצאות אל שרי מלך בבל |‬
‫והנה א מרות הסיתוך ויכלו לך אנשי של מך הטבעו בב ץ רגלך נס גו אחור‪ )23( :‬ואת כל נשיך ואת בניך מוצאים אל‬
‫הכשדים ואתה ל א תמלט מידם | כי ביד מלך בבל תתפש ואת העיר הז את תשר ף באש‪:‬‬
‫(‪ )24‬וי אמר צדקיהו אל ירמיהו איש אל ידע בדברים האלה ול א תמות‪ )25( :‬וכי ישמעו השרים כי דברתי אתך‬
‫ובאו אליך ואמרו אליך הגידה נא לנו מה דברת אל המלך אל תכחד ממנו ול א נמיתך | ומה דבר אליך המלך‪)26( :‬‬
‫ואמרת ‪3‬אליהם מפיל ‪3‬אני תחנתי לפני המלך | לבלתי ‪3‬השיבני בית יהונתן למות שם‪:‬‬
‫(‪ )27‬ויב או כל השרים אל ירמיהו ויש ‪3‬אלו א תו ויגד להם ככל הדברים האלה ‪3‬אשר צוה המלך | ‪3‬‬
‫ויחרשו ממנו כי ל א‬
‫נשמע הדבר‪:‬‬
‫והיה כ ‪3‬אשר נלכדה ירושל ם‪:‬‬ ‫(‪ )28‬וישב ירמיהו ב ‪3‬חצר המטרה עד יום ‪3‬אשר נלכדה ירושל ם |‬
‫(‪ )1‬בשנה התשעית לצדקיהו מלך יהודה בח דש הע‪3‬שרי בא נבוכדראצר מלך בבל וכל חילו אל ירושל ם ויצ>רו עליה‪:‬‬
‫(‪ )2‬בעשתי עשרה שנה לצדקיהו בח דש הרביעי בתשעה לח דש | הבקעה העיר‪ )3( :‬ויב או כ ל שרי מלך בבל‬
‫וישבו בשער התוך | נרגל שר אצר סמגר נבו שר סכים רב סריס נרגל שר אצר רב מג וכל שארית שרי מלך בבל‪)4( :‬‬
‫ויהי כ ‪3‬אשר ראם צדקיהו מלך יהודה וכ ל אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן העיר דרך גן המלך בשער בין‬
‫הח מ תים | ויצא דרך הע‪3‬רבה‪ )5( :‬וירדפו חיל כשדים ‪3‬‬
‫אחריהם וישגו את צדקיהו בערבות ירחו ויקחו א תו וי ‪3‬על>הו‬
‫אל נבוכדראצר מלך בבל רבלתה בארץ ‪3‬חמת | וידבר אתו משפטים‪ )6( :‬וישחט מלך בבל את בני צדקיהו ברבלה‬
‫לעיניו | ואת כל ח רי יהודה שחט מלך בבל‪ )7( :‬ואת עיני צדקיהו עור | ויאסרהו בנ >חשתים לביא א תו בבלה‪)8( :‬‬
‫ואת בית המלך ואת בית העם שרפו הכשדים באש | ואת ח מות ירושל ם נתצו‪ )9( :‬ואת יתר העם הנשארים בעיר‬
‫ואת הנ פלים ‪3‬אשר נפלו עליו ואת יתר העם הנשארים | הגלה נבוזר ‪3‬אדן רב טבחים בבל‪ )10( :‬ומן העם הדלים ‪3‬אשר‬
‫אין להם מאומה השאיר נבוזר ‪3‬אדן רב טבחים בארץ יהודה | ויתן להם כרמים ויגבים ביום ההוא‪ )11( :‬ויצו‬
‫נבוכדראצר מלך בבל על ירמיהו | ביד נבוזר ‪3‬אדן רב טבחים לאמ ר‪ )12( :‬קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו מאומה‬
‫רע | כי אם [כתיב ולא קרי] כ ‪3‬אשר ידבר אליך כן ע‪3‬שה עמו‪ )13( :‬וישלח נבוזר ‪3‬אדן רב טבחים ונבושזבן רב סריס‬
‫ונרגל שר אצר רב מג | וכ ל רבי מלך בבל‪ )14( :‬וישלחו ויקחו את ירמיהו מ ‪3‬חצר המטרה ויתנו א תו אל גדליהו בן‬
‫(‪ )15‬ואל ירמיהו היה דבר יהוה | בהי תו עצור ב ‪3‬חצר‬ ‫‪3‬אחיקם בן שפן להוצאהו אל הבית | וישב בתוך העם‪:‬‬
‫המטרה לאמ ר‪ )16( :‬הלוך ואמרת לעבד מלך הכושי לאמ ר כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל הנני מבי [מביא‬
‫קרי] את דברי אל העיר הז את לרעה ול א לטובה | והיו לפניך ביום ההוא‪ )17( :‬והצלתיך ביום ההוא נ >אם יהוה |‬
‫ול א תנתן ביד ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר אתה יגור מפניהם‪ )18( :‬כי מלט ‪3‬אמלטך ובחרב ל א תפ ל | והיתה לך נפשך לשלל כי‬
‫בטחת בי נ >אם יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הדבר ‪3‬אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה אחר שלח א תו נבוזר ‪3‬אדן רב טבחים מן הרמה | בקחתו א תו והוא אסור‬
‫באזקים בתוך כל גלות ירושל ם ויהודה ה >מגלים בבלה‪ )2( :‬ויקח רב טבחים לירמיהו | וי אמר אליו יהוה "אל היך‬
‫דבר את הרעה הז את אל המקום הזה‪ )3( :‬ויבא ויעש יהוה כ ‪3‬אשר דבר | כי ‪3‬חטאתם ליהוה ול א שמעתם בקולו‬
‫והיה לכם דבר [הדבר קרי] הזה‪ )4( :‬ועתה הנה פתחתיך היום מן האזקים ‪3‬אשר על ידך אם טוב בעיניך לבוא אתי‬
‫בבל ב א ואשים את עיני עליך ואם רע בעיניך לבוא אתי בבל ‪3‬חדל | ראה כל הארץ לפניך אל טוב ואל הישר בעיניך‬
‫ללכת שמה לך‪ )5( :‬ועודנו ל א ישוב ו >שבה אל גדליה בן ‪3‬אחיקם בן שפן ‪3‬אשר הפקיד מלך בבל בערי יהודה ושב אתו‬
‫בתוך העם או אל כל הישר בעיניך ללכת לך | ויתן לו רב טבחים ‪3‬אר>חה ומשאת וישלחהו‪ )6( :‬ויב א ירמיהו אל‬
‫גדליה בן ‪3‬אחיקם המצפתה | וישב אתו בתוך העם הנשארים בארץ‪ )7( :‬וישמעו כל שרי ה ‪3‬חילים ‪3‬אשר בשדה המה‬
‫ואנשיהם כי הפקיד מלך בבל את גדליהו בן ‪3‬אחיקם בארץ | וכי הפקיד אתו ‪3‬אנשים ונשים וטף ומדלת הארץ מ ‪3‬אשר‬
‫ל א הגלו בבלה‪ )8( :‬ויב או אל גדליה המצפתה | וישמעאל בן נתניהו ויוחנן ויונתן בני קרח ושריה בן תנ >חמת ובני‬
‫עופי [עיפי קרי] הנט פתי ויזניהו בן המע‪3‬כתי המה ואנשיהם‪ )9( :‬וישבע להם גדליהו בן ‪3‬אחיקם בן שפן ולאנשיהם‬
‫לאמ ר אל תיראו מע‪3‬בוד הכשדים | שבו בארץ ועבדו את מלך בבל וייטב לכם‪3 )10( :‬‬
‫ואני הנני י שב במצפה לע‪3‬מ ד‬
‫לפני הכשדים ‪3‬אשר יב או אלינו | ואתם אספו יין וקיץ ושמן ושמו בכליכם ושבו בעריכם ‪3‬אשר תפשתם‪ )11( :‬וגם כל‬
‫ואשר בכל ה ‪3‬ארצות שמעו כי נתן מלך בבל שארית ליהודה | וכי הפקיד‬ ‫היהודים ‪3‬אשר במואב ובבני עמון וב "אדום ‪3‬‬
‫וישבו כל היהודים מכל המק מות ‪3‬אשר נדחו שם ויב או ארץ יהודה אל‬ ‫ע‪3‬ליהם את גדליהו בן ‪3‬אחיקם בן שפן‪> )12( :‬‬
‫גדליהו המצפתה | ויאספו יין וקיץ הרבה מא ד‪:‬‬
‫(‪ )13‬ויוחנן בן קרח וכל שרי ה ‪3‬חילים ‪3‬אשר בשדה | באו אל גדליהו המצפתה‪ )14( :‬וי אמרו אליו ‪3‬היד ע תדע כי בע‪3‬ליס‬
‫מלך בני עמון שלח את ישמעאל בן נתניה להכ תך נפש | ול א ה "אמין להם גדליהו בן ‪3‬אחיקם‪ )15( :‬ויוחנן בן קרח‬
‫אמר אל גדליהו בסתר במצפה לאמ ר אלכה נא ואכה את ישמעאל בן נתניה ואיש ל א ידע | למה יככה נפש ונפ צו כל‬
‫יהודה הנקבצים אליך ואבדה שארית יהודה‪ )16( :‬וי אמר גדליהו בן ‪3‬אחיקם אל יוחנן בן קרח אל תעש [תע‪3‬שה‬
‫קרי] את הדבר הזה | כי שקר אתה ד בר אל ישמעאל‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בח דש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן "אלישמע מזרע המלוכה ורבי המלך וע‪3‬שרה ‪3‬אנשים אתו אל גדליהו‬
‫בן ‪3‬אחיקם המצפתה | וי אכלו שם לחם יחדו במצפה‪ )2( :‬ויקם ישמעאל בן נתניה וע‪3‬שרת ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר היו אתו‬
‫ויכו את גדליהו בן ‪3‬אחיקם בן שפן בחרב וימת א תו | ‪3‬אשר הפקיד מלך בבל בארץ‪ )3( :‬ואת כל היהודים ‪3‬אשר היו‬
‫אתו את גדליהו במצפה ואת הכשדים ‪3‬אשר נמצאו שם | את אנשי המלחמה הכה ישמעאל‪ )4( :‬ויהי ביום השני‬
‫להמית את גדליהו | ואיש ל א ידע‪ )5( :‬ויב או ‪3‬אנשים משכם משלו ומש מרון שמ נים איש מג>לחי זקן וקר>עי בגדים‬
‫ומתג דדים | ומנחה ולבונה בידם להביא בית יהוה‪ )6( :‬ויצא ישמעאל בן נתניה לקראתם מן המצפה ה לך הל ך‬
‫וב כה | ויהי כפג ש א תם וי אמר ‪3‬אליהם ב או אל גדליהו בן ‪3‬אחיקם‪ )7( :‬ויהי כבואם אל תוך העיר | וישחטם‬
‫ישמעאל בן נתניה אל תוך הבור הוא וה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר אתו‪ )8( :‬וע‪3‬שרה ‪3‬אנשים נמצאו בם וי אמרו אל ישמעאל אל‬
‫תמתנו כי יש לנו מטמ נים בשדה חטים ושע רים ושמן ודבש | ויחדל ול א "המיתם בתוך ‪3‬אחיהם‪ )9( :‬והבור ‪3‬אשר‬
‫השליך שם ישמעאל את כל פגרי ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר הכה ביד גדליהו הוא ‪3‬אשר עשה המלך אסא מפני בעשא מלך‬
‫ישראל | א תו מלא ישמעאל בן נתניהו ‪3‬חללים‪ )10( :‬וישב ישמעאל את כל שארית העם ‪3‬אשר במצפה את בנות‬
‫המלך ואת כל העם הנשארים במצפה ‪3‬אשר הפקיד נבוזר ‪3‬אדן רב טבחים את גדליהו בן ‪3‬אחיקם | וישבם ישמעאל בן‬
‫נתניה וילך לע‪3‬ב ר אל בני עמון‪ )11( :‬וישמע יוחנן בן קרח וכל שרי ה ‪3‬חילים ‪3‬אשר אתו | את כל הרעה ‪3‬אשר עשה‬
‫ישמעאל בן נתניה‪ )12( :‬ויקחו את כל ה ‪3‬אנשים וילכו להלחם עם ישמעאל בן נתניה | וימצאו א תו אל מים רבים‬
‫‪3‬אשר בגבעון‪ )13( :‬ויהי כראות כל העם ‪3‬אשר את ישמעאל את יוחנן בן קרח ואת כל שרי ה ‪3‬חילים ‪3‬אשר אתו |‬
‫וישבו וילכו אל יוחנן בן קרח‪ )15( :‬וישמעאל בן‬
‫וישמחו‪ )14( :‬ויס בו כל העם ‪3‬אשר שבה ישמעאל מן המצפה | >‬
‫נתניה נמלט בשמ נה ‪3‬אנשים מפני יוחנן | וילך אל בני עמון‪ )16( :‬ויקח יוחנן בן קרח וכל שרי ה ‪3‬חילים ‪3‬אשר אתו‬
‫את כל שארית העם ‪3‬אשר השיב מאת ישמעאל בן נתניה מן המצפה אחר הכה את גדליה בן ‪3‬אחיקם | גברים אנשי‬
‫המלחמה ונשים וטף וסרסים ‪3‬אשר השיב מגבעון‪ )17( :‬וילכו וישבו בגרות כמוהם [כמהם קרי] ‪3‬אשר אצל בית לחם‬
‫| ללכת לבוא מצרים‪ )18( :‬מפני הכשדים כי יראו מפניהם | כי הכה ישמעאל בן נתניה את גדליהו בן ‪3‬אחיקם ‪3‬אשר‬
‫הפקיד מלך בבל בארץ‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויגשו כל שרי ה ‪3‬חילים ויוחנן בן קרח ויזניה בן הושעיה | וכל העם מקט ן ועד גדול‪ )2( :‬וי אמרו אל ירמיהו‬
‫הנביא תפל נא תחנתנו לפניך והתפלל בע‪3‬דנו אל יהוה "אל היך בעד כל השארית הז את | כי נשארנו מעט מהרבה‬
‫כ ‪3‬אשר עיניך ר אות א תנו‪ )3( :‬ויגד לנו יהוה "אל היך את הדרך ‪3‬אשר נלך בה | ואת הדבר ‪3‬אשר נע‪3‬שה‪ )4( :‬וי אמר‬
‫‪3‬אליהם ירמיהו הנביא שמעתי הנני מתפלל אל יהוה "אל היכם כדבריכם | והיה כל הדבר ‪3‬אשר יע‪3‬נה יהוה אתכם‬
‫נאמן | אם ל א ככל הדבר ‪3‬אשר‬ ‫אגיד לכם ל א אמנע מכם דבר‪ )5( :‬והמה אמרו אל ירמיהו יהי יהוה בנו לעד "אמת ו "‬
‫[אנחנו קרי] ש לחים א תך‬ ‫ישל ‪3‬חך יהוה "אל היך אלינו כן נע‪3‬שה‪ )6( :‬אם טוב ואם רע בקול יהוה "אל הינו ‪3‬אשר אנו ‪3‬‬
‫(‪ )7‬ויהי מקץ ע‪3‬שרת ימים | ויהי דבר יהוה אל‬ ‫אליו נשמע | למען ‪3‬אשר ייטב לנו כי נשמע בקול יהוה "אל הינו‪:‬‬
‫ירמיהו‪ )8( :‬ויקרא אל יוחנן בן קרח ואל כל שרי ה ‪3‬חילים ‪3‬אשר אתו | ולכל העם למקט ן ועד גדול‪ )9( :‬וי אמר‬
‫‪3‬אליהם כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל | ‪3‬אשר שלחתם א תי אליו להפיל תחנתכם לפניו‪ )10( :‬אם שוב תשבו בארץ‬
‫הז את ובניתי אתכם ול א א "הר ס ונטעתי אתכם ול א אתוש | כי נחמתי אל הרעה ‪3‬אשר עשיתי לכם‪ )11( :‬אל תיראו‬
‫מפני מלך בבל ‪3‬אשר אתם יראים מפניו | אל תיראו ממנו נ >אם יהוה כי אתכם אני להושיע אתכם ולהציל אתכם‬
‫מידו‪ )12( :‬ואתן לכם ר ‪3‬חמים ורחם אתכם | והשיב אתכם אל אדמתכם‪ )13( :‬ואם א מרים אתם ל א נשב בארץ‬
‫הז את | לבלתי שמ ע בקול יהוה "אל היכם‪ )14( :‬לאמ ר ל א כי ארץ מצרים נבוא ‪3‬אשר ל א נראה מלחמה וקול שופר‬
‫ל א נשמע | וללחם ל א נרעב ושם נשב‪ )15( :‬ועתה לכן שמעו דבר יהוה שארית יהודה | כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי‬
‫ישראל אם אתם שום תשמון פניכם לב א מצרים ובאתם לגור שם‪ )16( :‬והיתה החרב ‪3‬אשר אתם יראים ממנה שם‬
‫אחריכם מצרים ושם ת >מתו‪ )17( :‬ויהיו כל‬ ‫תשיג אתכם בארץ מצרים | והרעב ‪3‬אשר אתם ד ‪3‬אגים ממנו שם ידבק ‪3‬‬
‫ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר שמו את פניהם לבוא מצרים לגור שם ימותו בחרב ברעב ובדבר | ול א יהיה להם שריד ופליט מפני‬
‫וחמתי על י שבי‬‫(‪ )18‬כי כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל כ ‪3‬אשר נתך אפי ‪3‬‬ ‫הרעה ‪3‬אשר ‪3‬אני מביא ע‪3‬ליהם‪:‬‬
‫ירושל ם כן תתך ‪3‬חמתי ע‪3‬ליכם בב ‪3‬אכם מצרים | והייתם לאלה ולשמה ולקללה ולחרפה ול א תראו עוד את המקום‬
‫הזה‪ )19( :‬דבר יהוה ע‪3‬ליכם שארית יהודה אל תב או מצרים | יד ע תדעו כי העיד תי בכם היום‪ )20( :‬כי התעתים‬
‫[התעיתם קרי] בנפשותיכם כי אתם שלחתם א תי אל יהוה "אל היכם לאמ ר התפלל בע‪3‬דנו אל יהוה "אל הינו | וככ ל‬
‫‪3‬אשר י אמר יהוה "אל הינו כן הגד לנו ועשינו‪ )21( :‬ואגד לכם היום | ול א שמעתם בקול יהוה "אל היכם ולכ ל ‪3‬אשר‬
‫שלחני ‪3‬אליכם‪ )22( :‬ועתה יד ע תדעו כי בחרב ברעב ובדבר תמותו | במקום ‪3‬אשר ‪3‬חפצתם לבוא לגור שם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי ככלות ירמיהו לדבר אל כל העם את כל דברי יהוה "אל היהם ‪3‬אשר שלחו יהוה "אל היהם ‪3‬אליהם | את כל‬
‫הדברים האלה‪ )2( :‬וי אמר ע‪3‬זריה בן הושעיה ויוחנן בן קרח וכל ה ‪3‬אנשים הזדים | א מרים אל ירמיהו שקר אתה‬
‫מדבר ל א של ‪3‬חך יהוה "אל הינו לאמ ר ל א תב או מצרים לגור שם‪ )3( :‬כי ברוך בן נריה מסית א תך בנו | למען תת‬
‫א תנו ביד הכשדים להמית א תנו ולהגלות א תנו בבל‪ )4( :‬ול א שמע יוחנן בן קרח וכל שרי ה ‪3‬חילים וכל העם בקול‬
‫יהוה | לשבת בארץ יהודה‪ )5( :‬ויקח יוחנן בן קרח וכל שרי ה ‪3‬חילים את כל שארית יהודה | ‪3‬אשר שבו מכל הגוים‬
‫‪3‬אשר נדחו שם לגור בארץ יהודה‪ )6( :‬את הגברים ואת הנשים ואת הטף ואת בנות המלך ואת כל הנפש ‪3‬אשר הניח‬
‫נבוזר ‪3‬אדן רב טבחים את גדליהו בן ‪3‬אחיקם בן שפן | ואת ירמיהו הנביא ואת ברוך בן נריהו‪ )7( :‬ויב או ארץ מצרים‬
‫(‪ )8‬ויהי דבר יהוה אל ירמיהו בתחפנחס לאמ ר‪ )9( :‬קח בידך‬ ‫כי ל א שמעו בקול יהוה | ויב או עד תחפנחס‪:‬‬
‫‪3‬אבנים גד לות וטמנתם במלט במלבן ‪3‬אשר בפתח בית פרע ה בתחפנחס | לעיני ‪3‬אנשים יהודים‪ )10( :‬ואמרת ‪3‬אליהם‬
‫כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל הנני ש לח ולקחתי את נבוכדראצר מלך בבל עבדי ושמתי כסאו ממעל ל ‪3‬אבנים‬
‫האלה ‪3‬אשר טמנתי | ונטה את שפרורו [שפרירו קרי] ע‪3‬ליהם‪ )11( :‬ובאה [ובא קרי] והכה את ארץ מצרים | ‪3‬אשר‬
‫ואשר לחרב לחרב‪ )12( :‬והצתי אש בבתי "אל הי מצרים ושרפם ושבם | ועטה את ארץ‬ ‫ואשר לשבי לשבי ‪3‬‬ ‫למות למות ‪3‬‬
‫מצרים כ ‪3‬אשר יעטה הר עה את בגדו ויצא משם בשלום‪ )13( :‬ושבר את מצבות בית שמש ‪3‬אשר בארץ מצרים | ואת‬
‫בתי "אל הי מצרים ישר ף באש‪:‬‬
‫(‪ )1‬הדבר ‪3‬אשר היה אל ירמיהו אל כל היהודים הי שבים בארץ מצרים | הי שבים במגד ל ובתחפנחס ובנ ף ובארץ‬
‫פתרוס לאמ ר‪ )2( :‬כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל אתם ראיתם את כל הרעה ‪3‬אשר הבאתי על ירושל ם ועל‬
‫כל ערי יהודה | והנם חרבה היום הזה ואין בהם יושב‪ )3( :‬מפני רעתם ‪3‬אשר עשו להכעסני ללכת לקטר לע‪3‬ב ד‬
‫ואב תיכם‪ )4( :‬ואשלח ‪3‬אליכם את כל ע‪3‬בדי הנביאים השכים ושל ח‬ ‫לאל הים ‪3‬אחרים | ‪3‬אשר ל א ידעום המה אתם ‪3‬‬
‫לאמ ר | אל נא תע‪3‬שו את דבר הת עבה הז את ‪3‬אשר שנאתי‪ )5( :‬ול א שמעו ול א הטו את אזנם לשוב מרעתם | לבלתי‬
‫קטר לאל הים ‪3‬אחרים‪ )6( :‬ותתך ‪3‬חמתי ואפי ותבער בערי יהודה וב >חצות ירושל ם | ותהיינה לחרבה לשממה כיום‬
‫הזה‪ )7( :‬ועתה כ ה אמר יהוה "אל הי צבאות "אל הי ישראל למה אתם ע שים רעה גדולה אל נפש תכם להכרית‬
‫לכם איש ואשה עולל ויונק מתוך יהודה | לבלתי הותיר לכם שארית‪ )8( :‬להכעסני במע‪3‬שי ידיכם לקטר לאל הים‬
‫‪3‬אחרים בארץ מצרים ‪3‬אשר אתם באים לגור שם | למען הכרית לכם ולמען "היותכם לקללה ולחרפה בכ ל גויי‬
‫הארץ‪ )9( :‬השכחתם את רעות ‪3‬אבותיכם ואת רעות מלכי יהודה ואת רעות נשיו ואת רע תכם ואת רע ת נשיכם |‬
‫‪3‬אשר עשו בארץ יהודה וב >חצות ירושל ם‪ )10( :‬ל א ד>כאו עד היום הזה | ול א יראו ול א הלכו בתורתי וב >חק תי ‪3‬אשר‬
‫נתתי לפניכם ולפני ‪3‬אבותיכם‪ )11( :‬לכן כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל הנני שם פני בכם לרעה | ולהכרית‬
‫את כל יהודה‪ )12( :‬ולקחתי את שארית יהודה ‪3‬אשר שמו פניהם לבוא ארץ מצרים לגור שם ותמו כ ל בארץ מצרים‬
‫ימתו | והיו לאלה לשמה ולקללה ולחרפה‪ )13( :‬ופקדתי על‬ ‫יפ לו בחרב ברעב יתמו מקט ן ועד גדול בחרב וברעב >‬
‫היושבים בארץ מצרים כ ‪3‬אשר פקדתי על ירושל ם | בחרב ברעב ובדבר‪ )14( :‬ול א יהיה פליט ושריד לשארית יהודה‬
‫הבאים לגור שם בארץ מצרים | ולשוב ארץ יהודה ‪3‬אשר המה מנשאים את נפשם לשוב לשבת שם כי ל א ישובו כי‬
‫(‪ )15‬ויע‪3‬נו את ירמיהו כל ה ‪3‬אנשים הי דעים כי מקטרות נשיהם לאל הים ‪3‬אחרים וכל הנשים‬ ‫אם פלטים‪:‬‬
‫הע מדות קהל גדול | וכל העם הי שבים בארץ מצרים בפתרוס לאמ ר‪ )16( :‬הדבר ‪3‬אשר דברת אלינו בשם יהוה |‬
‫איננו ש מעים אליך‪ )17( :‬כי עש ה נע‪3‬שה את כל הדבר ‪3‬אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמים והסיך לה נסכים‬
‫ואב תינו מלכינו ושרינו בערי יהודה וב >חצות ירושל ם | ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה ל א‬‫כ ‪3‬אשר עשינו ‪3‬אנחנו ‪3‬‬
‫ראינו‪ )18( :‬ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כ ל | ובחרב וברעב תמנו‪ )19( :‬וכי ‪3‬אנחנו‬
‫מקטרים למלכת השמים ולהסך לה נסכים | ‪3‬המבלע‪3‬די ‪3‬אנשינו עשינו לה כונים להע‪3‬צבה והסך לה נסכים‪:‬‬
‫(‪ )20‬וי אמר ירמיהו אל כל העם | על הגברים ועל הנשים ועל כל העם הע נים א תו דבר לאמ ר‪3 )21( :‬הלוא את הקטר‬
‫ואבותיכם מלכיכם ושריכם ועם הארץ | א תם זכר יהוה ותע‪3‬לה‬‫‪3‬אשר קטרתם בערי יהודה וב >חצות ירושל ם אתם ‪3‬‬
‫על לבו‪ )22( :‬ול א יוכל יהוה עוד לשאת מפני ר ע מעלליכם מפני התועב ת ‪3‬אשר ע‪3‬שיתם | ותהי ארצכם לחרבה‬
‫ואשר ‪3‬חטאתם ליהוה ול א שמעתם בקול יהוה‬ ‫ולשמה ולקללה מאין יושב כהיום הזה‪ )23( :‬מפני ‪3‬אשר קטרתם ‪3‬‬
‫ובת רתו וב >חק תיו ובעדותיו ל א ‪3‬הלכתם | על כן קראת אתכם הרעה הז את כיום הזה‪ )24( :‬וי אמר ירמיהו אל כל‬
‫העם ואל כל הנשים | שמעו דבר יהוה כל יהודה ‪3‬אשר בארץ מצרים‪ )25( :‬כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל‬
‫לאמ ר אתם ונשיכם ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם לאמ ר עש ה נע‪3‬שה את נדרינו ‪3‬אשר נדרנו לקטר למלכת‬
‫השמים ולהסך לה נסכים | הקים תקימנה את נדריכם ועש ה תע‪3‬שינה את נדריכם‪:‬‬
‫(‪ )26‬לכן שמעו דבר יהוה כל יהודה הי שבים בארץ מצרים | הנני נשבעתי בשמי הגדול אמר יהוה אם יהיה עוד שמי‬
‫נקרא בפי כל איש יהודה א מר חי ‪3‬אד ני יהוה בכל ארץ מצרים‪ )27( :‬הנני ש קד ע‪3‬ליהם לרעה ול א לטובה | ותמו כל‬
‫איש יהודה ‪3‬אשר בארץ מצרים בחרב וברעב עד כלותם‪ )28( :‬ופליטי חרב י >שבון מן ארץ מצרים ארץ יהודה מתי‬
‫מספר | וידעו כל שארית יהודה הבאים לארץ מצרים לגור שם דבר מי יקום ממני ומהם‪ )29( :‬וז את לכם האות‬
‫(‪ )30‬כ ה אמר יהוה‬ ‫נ >אם יהוה כי פ קד ‪3‬אני ע‪3‬ליכם במקום הזה | למען תדעו כי קום יקומו דברי ע‪3‬ליכם לרעה‪:‬‬
‫הנני נ תן את פרע ה חפרע מלך מצרים ביד א יביו וביד מבקשי נפשו | כ ‪3‬אשר נתתי את צדקיהו מלך יהודה ביד‬
‫נבוכדראצר מלך בבל א יבו ומבקש נפשו‪:‬‬
‫(‪ )1‬הדבר ‪3‬אשר דבר ירמיהו הנביא אל ברוך בן נריה | בכתבו את הדברים האלה על ספר מפי ירמיהו בשנה הרבעית‬
‫ליהויקים בן י אשיהו מלך יהודה לאמ ר‪ )2( :‬כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל | עליך ברוך‪ )3( :‬אמרת אוי נא לי כי‬
‫(‪ )4‬כ ה ת אמר אליו כ ה אמר יהוה הנה ‪3‬אשר‬ ‫יסף יהוה יגון על מכא בי | יגעתי באנחתי ומנוחה ל א מצאתי‪:‬‬
‫בניתי ‪3‬אני ה רס ואת ‪3‬אשר נטעתי ‪3‬אני נ תש | ואת כל הארץ היא‪ )5( :‬ואתה תבקש לך גד לות אל תבקש | כי הנני‬
‫מביא רעה על כל בשר נ >אם יהוה ונתתי לך את נפשך לשלל על כל המק מות ‪3‬אשר תלך שם‪:‬‬
‫(‪3 )1‬אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו הנביא על הגוים‪ )2( :‬למצרים על חיל פרע ה נכו מלך מצרים ‪3‬אשר היה על נהר‬
‫פרת בכרכמש | ‪3‬אשר הכה נבוכדראצר מלך בבל בשנת הרביעית ליהויקים בן י אשיהו מלך יהודה‪ )3( :‬ערכו מגן‬
‫וצנה וגשו למלחמה‪ )4( :‬אסרו הסוסים וע‪3‬לו הפרשים והתיצבו בכובעים | מרקו הרמחים לבשו הסרי נ ת‪ )5( :‬מדוע‬
‫ראיתי המה חתים נס גים אחור וגבוריהם י>כתו ומנוס נסו ול א הפנו | מגור מסביב נ >אם יהוה‪ )6( :‬אל ינוס הקל ואל‬
‫ימלט הגבור | צפונה על יד נהר פרת כשלו ונפלו‪ )7( :‬מי זה כיא ר יע‪3‬לה | כנהרות יתגע‪3‬שו מימיו‪ )8( :‬מצרים כיא ר‬
‫יע‪3‬לה וכנהרות יתג ע‪3‬שו מים | וי אמר אע‪3‬לה ‪3‬אכסה ארץ א בידה עיר וי שבי בה‪ )9( :‬ע‪3‬לו הסוסים והתה ללו הרכב‬
‫ויצאו הגבורים | כוש ופוט ת פשי מגן ולודים ת פשי ד רכי קשת‪ )10( :‬והיום ההוא לאד ני יהוה צבאות יום נקמה‬
‫להנקם מצריו ואכלה חרב ושבעה ורותה מדמם | כי זבח לאד ני יהוה צבאות בארץ צפון אל נהר פרת‪ )11( :‬ע‪3‬לי‬
‫גלעד וקחי ‪F‬צרי בתולת בת מצרים | לשוא הרביתי [הרבית קרי] רפ>אות תעלה אין לך‪ )12( :‬שמעו גוים קלונך‬
‫וצוחתך מלאה הארץ | כי גבור בגבור כשלו יחדיו נפלו שניהם‪:‬‬
‫(‪ )13‬הדבר ‪3‬אשר דבר יהוה אל ירמיהו הנביא | לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים‪ )14( :‬הגידו‬
‫במצרים והשמיעו במגדול והשמיעו בנ ף ובתחפנחס | אמרו התיצב והכן לך כי אכלה חרב סביביך‪ )15( :‬מדוע נסחף‬
‫נשבה אל עמנו ואל ארץ‬ ‫אביריך | ל א עמד כי יהוה ‪3‬הדפו‪ )16( :‬הרבה כושל | גם נפל איש אל רעהו וי אמרו קומה ו >‬
‫מולדתנו מפני חרב היונה‪ )17( :‬קראו שם | פרע ה מלך מצרים שאון הע"ביר המועד‪ )18( :‬חי אני נ >אם המלך יהוה‬
‫צבאות שמו | כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא‪ )19( :‬כלי גולה ע‪3‬שי לך יושבת בת מצרים | כי נ ף לשמה תהיה‬
‫(‪ )20‬עגלה יפה פיה מצרים | קרץ מצפון בא בא‪ )21( :‬גם שכריה בקרבה כעגלי מרבק כי‬ ‫ונצתה מאין יושב‪:‬‬
‫גם המה הפנו נסו יחדיו ל א עמדו | כי יום אידם בא ע‪3‬ליהם עת פ >קדתם‪ )22( :‬קולה כנחש ילך | כי בחיל ילכו‬
‫ובקרד>מות באו לה כח טבי עצים‪ )23( :‬כרתו יערה נ >אם יהוה כי ל א יחקר | כי רבו מארבה ואין להם מספר‪)24( :‬‬
‫ה בישה בת מצרים | נתנה ביד עם צפון‪ )25( :‬אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל הנני פוקד אל אמון מנ א ועל פרע ה‬
‫ועל מצרים ועל "אל היה ועל מלכיה | ועל פרע ה ועל הב טחים בו‪ )26( :‬ונתתים ביד מבקשי נפשם וביד נבוכדראצר‬
‫(‪ )27‬ואתה אל תירא עבדי יע‪3‬ק ב ואל תחת‬ ‫אחרי כן תשכ ן כימי קדם נ >אם יהוה‪:‬‬
‫מלך בבל וביד ע‪3‬בדיו | ו ‪3‬‬
‫ישראל כי הנני מושע‪3‬ך מרחוק ואת זרע‪3‬ך מארץ שבים | ושב יע‪3‬קוב ושקט וש ‪3‬אנן ואין מ ‪3‬חריד‪ )28( :‬אתה אל תירא‬
‫עבדי יע‪3‬ק ב נ >אם יהוה כי אתך אני | כי אע"שה כלה בכל הגוים ‪3‬אשר הדחתיך שמה וא תך ל א אע"שה כלה ויסרתיך‬
‫למשפט ונקה ל א ‪3‬אנקך‪:‬‬
‫(‪3 )1‬אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו הנביא אל פלשתים | בטרם יכה פרע ה את עזה‪ )2( :‬כ ה אמר יהוה הנה מים‬
‫ע לים מצפון והיו לנחל שוטף וישטפו ארץ ומלואה עיר וי שבי בה | וזע‪3‬קו האדם והילל כ ל יושב הארץ‪ )3( :‬מקול‬
‫שע‪3‬טת פרסות אביריו מרעש לרכבו ‪3‬המון גלגליו | ל א הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים‪ )4( :‬על היום הבא לשדוד‬
‫את כל פלשתים להכרית לצ ר ולצידון כ ל שריד ע זר | כי ש דד יהוה את פלשתים שארית אי כפתור‪ )5( :‬באה קרחה‬
‫אל עזה נדמתה אשקלון שארית עמקם | עד מתי תתגודדי‪ )6( :‬הוי חרב ליהוה עד אנה ל א תשק טי | האספי אל‬
‫תערך הרגעי וד מי‪ )7( :‬איך תשק טי ויהוה צוה לה | אל אשקלון ואל חוף הים שם יעדה‪:‬‬
‫(‪ )1‬למואב כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל הוי אל נבו כי >שדדה ה בישה נלכדה קריתים | ה בישה המשגב‬
‫אחריך תלך חרב‪)3( :‬‬ ‫וחתה‪ )2( :‬אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי | גם מדמן תד מי ‪3‬‬
‫קול צעקה מח רונים | ש ד ושבר גדול‪ )4( :‬נשברה מואב | השמיעו זעקה צעוריה [צעיריה קרי]‪ )5( :‬כי מע‪3‬לה הלחות‬
‫[הלוחית קרי] בבכי יע‪3‬לה בכי | כי במורד חור נים צרי צע‪3‬קת שבר שמעו‪ )6( :‬נ>סו מלטו נפשכם | ותהיינה כע‪3‬רוער‬
‫במדבר‪ )7( :‬כי יען בטחך במע‪3‬שיך ובאוצרותיך גם את תלכדי | ויצא כמיש [כמוש קרי] בגולה כ ‪3‬הניו ושריו יחד‬
‫[יחדיו קרי]‪ )8( :‬ויב א ש דד אל כל עיר ועיר ל א תמלט ואבד העמק ונשמד המיש ר | ‪3‬אשר אמר יהוה‪ )9( :‬תנו ציץ‬
‫למואב כי נצ א תצא | ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן‪ )10( :‬ארור ע שה מלאכת יהוה רמיה | וארור מ נע חרבו‬
‫מדם‪ )11( :‬ש ‪3‬אנן מואב מנעוריו וש קט הוא אל שמריו ול א הורק מכלי אל כלי ובגולה ל א הלך | על כן עמד טעמו בו‬
‫וריחו ל א נמר‪ )12( :‬לכן הנה ימים באים נ >אם יהוה ושלחתי לו צ עים וצע>הו | וכליו יריקו ונבליהם ינפצו‪)13( :‬‬
‫וב ש מואב מכמוש | כ ‪3‬אשר ב שו בית ישראל מבית אל מבטחם‪ )14( :‬איך ת אמרו גבורים ‪3‬אנחנו | ואנשי חיל‬
‫למלחמה‪> )15( :‬שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח | נ >אם המלך יהוה צבאות שמו‪ )16( :‬קרוב איד‬
‫מואב לבוא | ורעתו מ ‪3‬הרה מא ד‪ )17( :‬נ>דו לו כל סביביו וכ ל י דעי שמו | אמרו איכה נשבר מטה ע ז מקל תפארה‪( :‬‬
‫‪ )18‬רדי מכבוד ישבי [ושבי קרי] בצמא י שבת בת דיבון | כי ש דד מואב עלה בך שחת מבצריך‪ )19( :‬אל דרך עמדי‬
‫וצפי יושבת ע‪3‬רוער | ש ‪3‬אלי נס ונמלטה אמרי מה נהיתה‪ )20( :‬ה ביש מואב כי חתה הילילי [הילילו קרי] וזעקי‬
‫[וזעקו קרי] | הגידו בארנון כי >שדד מואב‪ )21( :‬ומשפט בא אל ארץ המיש ר | אל ח לון ואל יהצה ועל מופעת [מיפעת‬
‫קרי]‪ )22( :‬ועל דיבון ועל נבו ועל בית דבלתים‪ )23( :‬ועל קריתים ועל בית גמול ועל בית מעון‪ )24( :‬ועל קריות ועל‬
‫בצרה | ועל כל ערי ארץ מואב הרח קות והקר בות‪ )25( :‬נגדעה קרן מואב וזר עו נשברה | נ >אם יהוה‪ )26( :‬השכיר>הו‬
‫כי על יהוה הגדיל | וספק מואב בקיאו והיה לשח ק גם הוא‪ )27( :‬ואם לוא השח ק היה לך ישראל אם בגנבים‬
‫נמצאה [נמצא קרי] | כי מדי דבריך בו תתנודד‪ )28( :‬עזבו ערים ושכנו בסלע י שבי מואב | והיו כיונה תקנן בעברי פי‬
‫גאותו ור>ם לבו‪3 )30( :‬אני ידעתי נ >אם יהוה עברתו ול א כן |‬
‫פחת‪ )29( :‬שמענו גאון מואב גאה מא ד | גבהו וגאונו ו ‪3‬‬
‫בדיו ל א כן עשו‪ )31( :‬על כן על מואב ‪3‬איליל ולמואב כ>ל ה אזעק | אל אנשי קיר חרש יהגה‪ )32( :‬מבכי יעזר אבכה‬
‫לך הגפן שבמה נטיש תיך עברו ים עד ים יעזר נגעו | על קיצך ועל בצירך ש דד נפל‪ )33( :‬ונאספה שמחה וגיל מכרמל‬
‫ומארץ מואב | ויין מיקבים השבתי ל א ידר ך הידד הידד ל א הידד‪ )34( :‬מזע‪3‬קת חשבון עד אלעלה עד יהץ נתנו‬
‫קולם מצ ער עד ח ר נים עגלת שלשיה | כי גם מי נמרים למשמות יהיו‪ )35( :‬והשבתי למואב נ >אם יהוה | מע‪3‬לה במה‬
‫יהמה | על כן יתרת עשה‬ ‫יהמה ולבי אל אנשי קיר חרש כ ‪3‬חלילים "‬ ‫ומקטיר לאל היו‪ )36( :‬על כן לבי למואב כ ‪3‬חללים "‬
‫אבדו‪ )37( :‬כי כל ר אש קרחה וכל זקן גר>עה | על כל ידים גד>ד ת ועל מתנים שק‪ )38( :‬על כל גגות מואב וברח ב תיה‬
‫כ>ל ה מספד | כי שברתי את מואב ככלי אין חפץ בו נ >אם יהוה‪ )39( :‬איך חתה הילילו איך הפנה ע רף מואב בוש |‬
‫והיה מואב לשח ק ולמחתה לכל סביביו‪ )40( :‬כי כ ה אמר יהוה הנה כנשר ידאה | ופרש כנפיו אל מואב‪)41( :‬‬
‫נלכדה הקריות והמצדות נתפשה | והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה‪ )42( :‬ונשמד מואב מעם | כי‬
‫על יהוה הגדיל‪ )43( :‬פחד ופחת ופח | עליך יושב מואב נ >אם יהוה‪ )44( :‬הניס [הנס קרי] מפני הפחד יפ ל אל הפחת‬
‫והע לה מן הפחת ילכד בפח | כי אביא אליה אל מואב שנת פ >קדתם נ >אם יהוה‪ )45( :‬בצל חשבון עמדו מכ ח נסים |‬
‫כי אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ות אכל פאת מואב וקדק ד בני שאון‪ )46( :‬אוי לך מואב אבד עם כמוש | כי‬
‫אחרית הימים נ >אם יהוה | עד הנה משפט מואב‪:‬‬ ‫ל>קחו בניך בשבי ובנ תיך בשביה‪ )47( :‬ושבתי שבות מואב ב ‪3‬‬
‫(‪ )1‬לבני עמון כ ה אמר יהוה ‪3‬הבנים אין לישראל אם יורש אין לו | מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב‪ )2( :‬לכן‬
‫הנה ימים באים נ >אם יהוה והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנ תיה באש תצתנה |‬
‫וירש ישראל את י רשיו אמר יהוה‪ )3( :‬הילילי חשבון כי >שדדה עי צעקנה בנות רבה ‪3‬חג רנה שקים ספ דנה‬
‫והתשוטטנה בגדרות | כי מלכם בגולה ילך כ ‪3‬הניו ושריו יחדיו‪ )4( :‬מה תתהללי בע‪3‬מקים זב עמקך הבת השובבה |‬
‫הב טחה בא צר תיה מי יבוא אלי‪ )5( :‬הנני מביא עליך פחד נ >אם ‪3‬אד ני יהוה צבאות מכל סביביך | ונדחתם איש לפניו‬
‫אחרי כן אשיב את שבות בני עמון נ >אם יהוה‪ )7( :‬ל "אדום כ ה אמר יהוה צבאות האין עוד‬ ‫ואין מקבץ לנ דד‪ )6( :‬ו ‪3‬‬
‫חכמה בתימן | אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם‪ )8( :‬נ>סו הפנו העמיקו לשבת י שבי דדן | כי איד עשו הבאתי עליו‬
‫עת פקדתיו‪ )9( :‬אם ב צרים באו לך ל א ישארו עוללות | אם גנבים בלילה השחיתו דים‪ )10( :‬כי ‪3‬אני חשפתי את‬
‫עשו גליתי את מסתריו ונחבה ל א יוכל | >שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו‪ )11( :‬עזבה ית מיך ‪3‬אני ‪3‬אחיה | ואלמנ תיך‬
‫(‪ )12‬כי כ ה אמר יהוה הנה ‪3‬אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נק ה תנקה | ל א‬ ‫עלי תבטחו‪:‬‬
‫תנקה כי שת ה תשתה‪ )13( :‬כי בי נשבעתי נ >אם יהוה כי לשמה לחרפה לח רב ולקללה תהיה בצרה | וכל עריה‬
‫תהיינה לחרבות עולם‪ )14( :‬שמועה שמעתי מאת יהוה וציר בגוים שלוח | התקבצו וב או עליה וקומו למלחמה‪( :‬‬
‫‪ )15‬כי הנה קט ן נתתיך בגוים | בזוי באדם‪ )16( :‬תפלצתך השיא א תך זדון לבך ש כני בחגוי הסלע ת פשי מרום‬
‫גבעה | כי תגביה כנשר קנך משם אורידך נ >אם יהוה‪ )17( :‬והיתה "אדום לשמה | כ ל ע בר עליה יש ם וישר ק על כל‬
‫מכותה‪ )18( :‬כמהפכת סד ם וע‪3‬מ רה ושכניה אמר יהוה | ל א ישב שם איש ול א יגור בה בן אדם‪ )19( :‬הנה כאריה‬
‫יע‪3‬לה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגיעה ‪3‬אריצנו מעליה ומי בחור אליה אפק ד | כי מי כמוני ומי י עידני ומי זה‬
‫ר עה ‪3‬אשר יע‪3‬מ ד לפני‪ )20( :‬לכן שמעו ע‪3‬צת יהוה ‪3‬אשר יעץ אל "אדום ומחשבותיו ‪3‬אשר חשב אל י שבי תימן | אם‬
‫ל א יסחבום צעירי הצ אן אם ל א ישים ע‪3‬ליהם נוהם‪ )21( :‬מקול נפלם רע‪3‬שה הארץ | צעקה בים סוף נשמע קולה‪( :‬‬
‫‪ )22‬הנה כנשר יע‪3‬לה וידאה ויפר ש כנפיו על בצרה | והיה לב גבורי "אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה‪)23( :‬‬
‫לדמשק בושה ‪3‬חמת וארפד כי ש >מעה רעה שמעו נמ גו | בים דאגה השקט ל א יוכל‪ )24( :‬רפתה דמשק הפנתה לנוס‬
‫וחבלים ‪3‬אחזתה כיולדה‪ )25( :‬איך ל א ע>זבה עיר תהלה [תהלת קרי] | קרית משושי‪ )26( :‬לכן‬ ‫ורטט ה "חזיקה | צרה ‪3‬‬
‫יפלו בחוריה ברח ב תיה | וכל אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נ >אם יהוה צבאות‪ )27( :‬והצתי אש בחומת דמשק |‬
‫ואכלה ארמנות בן ‪3‬הדד‪ )28( :‬לקדר ולממלכות חצור ‪3‬אשר הכה נבוכדראצור [נבוכדראצר קרי] מלך בבל כ ה אמר‬
‫אהליהם וצ אנם יקחו יריעותיהם וכל כליהם וגמליהם ישאו‬ ‫יהוה | קומו ע‪3‬לו אל קדר ושדדו את בני קדם‪F )29( :‬‬
‫להם | וקראו ע‪3‬ליהם מגור מסביב‪ )30( :‬נ>סו נ>דו מא ד העמיקו לשבת י שבי חצור נ >אם יהוה | כי יעץ ע‪3‬ליכם‬
‫נבוכדראצר מלך בבל עצה וחשב עליהם [ע‪3‬ליכם קרי] מ ‪3‬חשבה‪ )31( :‬קומו ע‪3‬לו אל גוי שליו יושב לבטח נ >אם יהוה |‬
‫והמון מקניהם לשלל וזרתים לכל רוח קצוצי פאה |‬ ‫ל א דלתים ול א בריח לו בדד ישכ נו‪ )32( :‬והיו גמליהם לבז ‪3‬‬
‫ומכל ע‪3‬בריו אביא את אידם נ >אם יהוה‪ )33( :‬והיתה חצור למעון תנים שממה עד עולם | ל א ישב שם איש ול א יגור‬
‫(‪3 )34‬אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו הנביא אל עילם | בראשית מלכות צדקיה מלך יהודה לאמ ר‪:‬‬ ‫בה בן אדם‪:‬‬
‫(‪ )35‬כ ה אמר יהוה צבאות הנני ש בר את קשת עילם | ראשית גבורתם‪ )36( :‬והבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע‬
‫קצות השמים וזרתים לכ ל הר>חות האלה | ול א יהיה הגוי ‪3‬אשר ל א יבוא שם נדחי עולם [עילם קרי]‪ )37( :‬והחתתי‬
‫אחריהם את‬ ‫את עילם לפני א יביהם ולפני מבקשי נפשם והבאתי ע‪3‬ליהם רעה את ‪3‬חרון אפי נ >אם יהוה | ושלחתי ‪3‬‬
‫החרב עד כלותי אותם‪ )38( :‬ושמתי כסאי בעילם | וה ‪3‬אבדתי משם מלך ושרים נ >אם יהוה‪ )39( :‬והיה ב ‪3‬‬
‫אחרית‬
‫הימים אשוב [אשיב קרי] את שבית [שבות קרי] עילם נ >אם יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הדבר ‪3‬אשר דבר יהוה אל בבל אל ארץ כשדים | ביד ירמיהו הנביא‪ )2( :‬הגידו בגוים והשמיעו ושאו נס השמיעו‬
‫אל תכחדו | אמרו נלכדה בבל ה ביש בל חת מר דך ה בישו ע‪3‬צביה חתו גלוליה‪ )3( :‬כי עלה עליה גוי מצפון הוא ישית‬
‫את ארצה לשמה ול א יהיה יושב בה | מאדם ועד בהמה נדו הלכו‪ )4( :‬בימים ההמה ובעת ההיא נ >אם יהוה יב או‬
‫בני ישראל המה ובני יהודה יחדו | הלוך ובכו ילכו ואת יהוה "אל היהם יבקשו‪ )5( :‬ציון ישאלו דרך הנה פניהם |‬
‫ב או ונלוו אל יהוה ברית עולם ל א תשכח‪ )6( :‬צ אן א בדות היה [היו קרי] עמי ר עיהם התעום הרים שובבים‬
‫[שובבום קרי] | מהר אל גבעה הלכו שכחו רבצם‪ )7( :‬כל מוצאיהם ‪3‬אכלום וצריהם אמרו ל א נאשם | תחת ‪3‬אשר‬
‫(‪ )8‬נ>דו מתוך בבל ומארץ כשדים יצאו [צאו קרי] | והיו‬ ‫חטאו ליהוה נוה צדק ומקוה ‪3‬אבותיהם יהוה‪:‬‬
‫כעתודים לפני צ אן‪ )9( :‬כי הנה אנ כי מעיר ומע‪3‬לה על בבל קהל גוים גד לים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד | חציו‬
‫כגבור משכיל ל א ישוב ריקם‪ )10( :‬והיתה כשדים לשלל | כל ש לליה ישבעו נ >אם יהוה‪ )11( :‬כי תשמחי [תשמחו‬
‫נחלתי | כי תפושי [תפושו קרי] כעגלה דשה ותצהלי [ותצ ‪3‬הלו קרי] כ ‪3‬אברים‪)12( :‬‬ ‫קרי] כי תעלזי [תעלזו קרי] ש סי ‪3‬‬
‫אחרית גוים מדבר ציה וע‪3‬רבה‪ )13( :‬מקצף יהוה ל א תשב והיתה שממה‬ ‫בושה אמכם מא ד חפרה יולדתכם | הנה ‪3‬‬
‫כ>לה | כ ל ע בר על בבל יש ם וישר ק על כל מכותיה‪ )14( :‬ערכו על בבל סביב כל ד רכי קשת ידו אליה אל תחמלו אל‬
‫חץ | כי ליהוה חטאה‪ )15( :‬הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו אשויתיה [אשיותיה קרי] נהרסו חומותיה | כי נקמת‬
‫יהוה היא הנקמו בה כ ‪3‬אשר עשתה ע‪3‬שו לה‪ )16( :‬כרתו זורע מבבל ות פש מגל בעת קציר | מפני חרב היונה איש אל‬
‫(‪ )17‬שה פזורה ישראל ‪3‬אריות הדיחו | הראשון ‪3‬אכלו מלך אשור וזה ה ‪3‬‬
‫אחרון‬ ‫עמו יפנו ואיש לארצו ינ>סו‪:‬‬
‫(‪ )18‬לכן כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל הנני פ קד אל מלך בבל ואל ארצו |‬ ‫עצמו נבוכדראצר מלך בבל‪:‬‬
‫כ ‪3‬אשר פקדתי אל מלך אשור‪ )19( :‬וש בבתי את ישראל אל נוהו ורעה הכרמל והבשן | ובהר אפרים והגלעד תשבע‬
‫נפשו‪ )20( :‬בימים ההם ובעת ההיא נ >אם יהוה יב>קש את ע‪3‬ון ישראל ואיננו ואת חט את יהודה ול א תמצאינה | כי‬
‫אחריהם נ >אם יהוה וע‪3‬שה‬ ‫אסלח ל ‪3‬אשר אשאיר‪ )21( :‬על הארץ מרתים ע‪3‬לה עליה ואל יושבי פקוד | ‪3‬חר ב וה ‪3‬חרם ‪3‬‬
‫(‪ )22‬קול מלחמה בארץ | ושבר גדול‪ )23( :‬איך נגדע וישבר פטיש כל הארץ | איך היתה‬ ‫ככ ל ‪3‬אשר צויתיך‪:‬‬
‫לשמה בבל בגוים‪ )24( :‬יק שתי לך וגם נלכדת בבל ואת ל א ידעת | נמצאת וגם נתפשת כי ביהוה התגרית‪)25( :‬‬
‫פתח יהוה את אוצרו ויוצא את כלי זעמו | כי מלאכה היא לאד ני יהוה צבאות בארץ כשדים‪ )26( :‬ב או לה מקץ‬
‫פתחו מ ‪3‬אב>סיה סלוה כמו ע‪3‬רמים וה ‪3‬חרימוה | אל תהי לה שארית‪ )27( :‬חרבו כל פריה ירדו לטבח | הוי ע‪3‬ליהם כי‬
‫בא יומם עת פ >קדתם‪ )28( :‬קול נסים ופלטים מארץ בבל | להגיד בציון את נקמת יהוה "אל הינו נקמת היכלו‪( :‬‬
‫‪ )29‬השמיעו אל בבל רבים כל ד רכי קשת ‪3‬חנו עליה סביב אל יהי [לה קרי ולא כתיב] פלטה שלמו לה כפע‪F‬לה ככ ל‬
‫‪3‬אשר עשתה ע‪3‬שו לה | כי אל יהוה זדה אל קדוש ישראל‪ )30( :‬לכן יפלו בחוריה ברח ב תיה | וכל אנשי מלחמתה‬
‫(‪ )31‬הנני אליך זדון נ >אם ‪3‬אד ני יהוה צבאות | כי בא יומך עת פקדתיך‪ )32( :‬וכשל‬ ‫ידמו ביום ההוא נ >אם יהוה‪:‬‬
‫(‪ )33‬כ ה אמר יהוה צבאות ע‪3‬שוקים בני‬ ‫זדון ונפל ואין לו מקים | והצתי אש בעריו ואכלה כל סביב תיו‪:‬‬
‫ישראל ובני יהודה יחדו | וכל ש ביהם ה "חזיקו בם מ ‪3‬אנו שלחם‪ )34( :‬ג ‪3‬אלם חזק יהוה צבאות שמו ריב יריב את‬
‫ריבם | למען הרגיע את הארץ והרגיז לי שבי בבל‪ )35( :‬חרב על כשדים נ >אם יהוה | ואל י שבי בבל ואל שריה ואל‬
‫‪3‬חכמיה‪ )36( :‬חרב אל הבדים ונ אלו | חרב אל גבוריה וחתו‪ )37( :‬חרב אל סוסיו ואל רכבו ואל כל הערב ‪3‬אשר‬
‫בתוכה והיו לנשים | חרב אל אוצר תיה וב>זזו‪ )38( :‬ח רב אל מימיה ויבשו | כי ארץ פסלים היא ובאימים יתה ללו‪( :‬‬
‫‪ )39‬לכן ישבו ציים את איים וישבו בה בנות יע‪3‬נה | ול א תשב עוד לנצח ול א תשכון עד דור ודור‪ )40( :‬כמהפכת‬
‫"אל הים את סד ם ואת ע‪3‬מ רה ואת שכניה נ >אם יהוה | ל א ישב שם איש ול א יגור בה בן אדם‪ )41( :‬הנה עם בא‬
‫יחזיקו אכזרי המה ול א ירחמו קולם כים‬ ‫מצפון | וגוי גדול ומלכים רבים יע רו מירכתי ארץ‪ )42( :‬קשת וכיד ן ‪3‬‬
‫יהמה ועל סוסים ירכבו | ערוך כאיש למלחמה עליך בת בבל‪ )43( :‬שמע מלך בבל את שמעם ורפו ידיו | צרה‬ ‫"‬
‫[אריצם קרי] מעליה‬ ‫ה "חזיקתהו חיל כיולדה‪ )44( :‬הנה כאריה יע‪3‬לה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגעה ארוצם ‪3‬‬
‫ומי בחור אליה אפק ד | כי מי כמוני ומי יועדני ומי זה ר עה ‪3‬אשר יע‪3‬מ ד לפני‪ )45( :‬לכן שמעו ע‪3‬צת יהוה ‪3‬אשר יעץ אל‬
‫בבל ומחשבותיו ‪3‬אשר חשב אל ארץ כשדים | אם ל א יסחבום צעירי הצ אן אם ל א ישים ע‪3‬ליהם נוה‪ )46( :‬מקול‬
‫נתפשה בבל נרע‪3‬שה הארץ | וזעקה בגוים נשמע‪:‬‬
‫(‪ )1‬כ ה אמר יהוה הנני מעיר על בבל ואל י שבי לב קמי | רוח משחית‪ )2( :‬ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויב קקו את‬
‫ארצה | כי היו עליה מסביב ביום רעה‪ )3( :‬אל ידר ך ידרך [כתיב ולא קרי] הד רך קשתו ואל יתעל בסרי נו | ואל‬
‫תחמלו אל ב >חריה ה ‪3‬חרימו כל צבאה‪ )4( :‬ונפלו ‪3‬חללים בארץ כשדים | ומד>קרים בחוצותיה‪ )5( :‬כי ל א אלמן‬
‫ישראל ויהודה מ "אל היו מיהוה צבאות | כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל‪ )6( :‬נ>סו מתוך בבל ומלטו איש נפשו‬
‫אל תדמו בע‪3‬ונה | כי עת נקמה היא ליהוה גמול הוא משלם לה‪ )7( :‬כוס זהב בבל ביד יהוה משכרת כל הארץ |‬
‫מיינה שתו גוים על כן יתה ללו גוים‪ )8( :‬פתא ם נפלה בבל ותשבר | הילילו עליה קחו ‪F‬צרי למכאובה אולי תרפא‪)9( :‬‬
‫רפאנו [רפינו קרי] את בבל ול א נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו | כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים‪)10( :‬‬
‫הוציא יהוה את צדק תינו | ב או ונספרה בציון את מע‪3‬שה יהוה "אל הינו‪ )11( :‬הברו החצים מלאו השלטים העיר‬
‫יהוה את רוח מלכי מדי כי על בבל מזמתו להשחיתה | כי נקמת יהוה היא נקמת היכלו‪ )12( :‬אל חומ ת בבל שאו‬
‫נס ה ‪3‬חזיקו המשמר הקימו ש מרים הכינו הא רבים | כי גם זמם יהוה גם עשה את ‪3‬אשר דבר אל י שבי בבל‪)13( :‬‬
‫שכנתי [ש כנת קרי] על מים רבים רבת אוצר ת | בא קצך אמת בצעך‪ )14( :‬נשבע יהוה צבאות בנפשו | כי אם‬
‫(‪ )15‬ע שה ארץ בכ חו מכין תבל בחכמתו | ובתבונתו נטה שמים‪)16( :‬‬ ‫מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד‪:‬‬
‫לקול תתו ‪3‬המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה ארץ | ברקים למטר עשה וי צא רוח מא צר תיו‪ )17( :‬נבער כל אדם‬
‫מדעת ה ביש כל צ רף מפסל | כי שקר נסכו ול א רוח בם‪ )18( :‬הבל המה מע‪3‬שה תע >תעים | בעת פ >קדתם י אבדו‪)19( :‬‬
‫(‪ )20‬מפץ אתה לי כלי מלחמה |‬ ‫נחלתו | יהוה צבאות שמו‪:‬‬‫ל א כאלה חלק יע‪3‬קוב כי יוצר הכ ל הוא ושבט ‪3‬‬
‫ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות‪ )21( :‬ונפצתי בך סוס ור כבו | ונפצתי בך רכב ור כבו‪ )22( :‬ונפצתי בך איש‬
‫ואשה ונפצתי בך זקן ונער | ונפצתי בך בחור ובתולה‪ )23( :‬ונפצתי בך ר עה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו | ונפצתי בך‬
‫(‬ ‫פחות וסגנים‪ )24( :‬ושלמתי לבבל ולכ ל יושבי כשדים את כל רעתם ‪3‬אשר עשו בציון לעיניכם | נ >אם יהוה‪:‬‬
‫‪ )25‬הנני אליך הר המשחית נ >אם יהוה המשחית את כל הארץ | ונטיתי את ידי עליך וגלגלתיך מן הסלעים ונתתיך‬
‫להר שרפה‪ )26( :‬ול א יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות | כי שממות עולם תהיה נ >אם יהוה‪ )27( :‬שאו נס בארץ‬
‫תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות ‪3‬אררט מני ואשכנז | פקדו עליה טפסר הע‪3‬לו סוס כילק‬
‫סמר‪ )28( :‬קדשו עליה גוים את מלכי מדי את פחותיה ואת כל סגניה | ואת כל ארץ ממשלתו‪ )29( :‬ותרעש הארץ‬
‫ותח ל | כי קמה על בבל מחשבות יהוה לשום את ארץ בבל לשמה מאין יושב‪ )30( :‬חדלו גבורי בבל להלחם ישבו‬
‫במצדות נשתה גבורתם היו לנשים | הציתו משכנ תיה נשברו בריחיה‪ )31( :‬רץ לקראת רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד |‬
‫להגיד למלך בבל כי נלכדה עירו מקצה‪ )32( :‬והמעברות נתפשו ואת ה ‪3‬אגמים שרפו באש | ואנשי המלחמה נבהלו‪:‬‬
‫(‪ )33‬כי כ ה אמר יהוה צבאות "אל הי ישראל בת בבל כג רן עת הדריכה | עוד מעט ובאה עת הקציר לה‪)34( :‬‬
‫[הממני קרי] נבוכדראצר מלך בבל הציגנו [הציגני קרי] כלי ריק בלענו [בלעני קרי] כתנין‬ ‫[אכלני קרי] הממנו ‪3‬‬ ‫אכלנו ‪3‬‬
‫[הדיחני קרי]‪3 )35( :‬חמסי ושארי על בבל ת אמר י שבת ציון | ודמי אל י שבי כשדים‬ ‫מלא כרשו מע‪3‬דני | הדיחנו "‬
‫ת אמר ירושל ם‪ )36( :‬לכן כ ה אמר יהוה הנני רב את ריבך ונקמתי את נקמתך | וה ‪3‬חרבתי את ימה וה בשתי את‬
‫מקורה‪ )37( :‬והיתה בבל לגלים מעון תנים שמה ושרקה מאין יושב‪ )38( :‬יחדו ככפרים ישאגו | נע‪3‬רו כגורי ‪3‬אריות‪:‬‬
‫(‪ )39‬ב >חמם אשית את משתיהם והשכרתים למען יע‪3‬ל זו וישנו שנת עולם ול א יקיצו | נ >אם יהוה‪ )40( :‬אורידם‬
‫ככרים לטבוח | כאילים עם עתודים‪ )41( :‬איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל הארץ | איך היתה לשמה בבל בגוים‪:‬‬
‫(‪ )42‬עלה על בבל הים | ב ‪3‬המון גליו נכסתה‪ )43( :‬היו עריה לשמה ארץ ציה וע‪3‬רבה | ארץ ל א ישב בהן כל איש ול א‬
‫יע‪3‬ב ר בהן בן אדם‪ )44( :‬ופקדתי על בל בבבל וה צאתי את בלעו מפיו ול א ינ ‪3‬הרו אליו עוד גוים | גם חומת בבל‬
‫נפלה‪ )45( :‬צאו מתוכה עמי ומלטו איש את נפשו | מ ‪3‬חרון אף יהוה‪ )46( :‬ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת‬
‫אחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומ של על מ של‪ )47( :‬לכן הנה ימים באים ופקדתי‬ ‫בארץ | ובא בשנה השמועה ו ‪3‬‬
‫על פסילי בבל וכל ארצה תבוש | וכל ‪3‬חלליה יפלו בתוכה‪ )48( :‬ורננו על בבל שמים וארץ וכ ל ‪3‬אשר בהם | כי מצפון‬
‫יבוא לה השודדים נ >אם יהוה‪ )49( :‬גם בבל לנפ ל חללי ישראל | גם לבבל נפלו חללי כל הארץ‪ )50( :‬פלטים מחרב‬
‫הלכו אל תע‪3‬מ דו | זכרו מרחוק את יהוה וירושל ם תע‪3‬לה על לבבכם‪ )51( :‬ב שנו כי שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו |‬
‫(‪ )52‬לכן הנה ימים באים נ >אם יהוה ופקדתי על פסיליה | ובכל ארצה‬ ‫כי באו זרים על מקדשי בית יהוה‪:‬‬
‫(‪ )54‬קול‬ ‫יאנ ק חלל‪ )53( :‬כי תע‪3‬לה בבל השמים וכי תבצר מרום ע>זה | מאתי יב או ש דדים לה נ >אם יהוה‪:‬‬‫"‬
‫זעקה מבבל | ושבר גדול מארץ כשדים‪ )55( :‬כי ש דד יהוה את בבל ואבד ממנה קול גדול | והמו גליהם כמים רבים‬
‫נתן שאון קולם‪ )56( :‬כי בא עליה על בבל שודד ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם | כי אל ג >מלות יהוה שלם ישלם‪( :‬‬
‫וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת עולם ול א יקיצו | נ >אם המלך יהוה צבאות שמו‪:‬‬ ‫‪ )57‬והשכרתי שריה ‪3‬‬
‫(‪ )58‬כ ה אמר יהוה צבאות ח מות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגב הים באש יצתו | ויגעו עמים בדי‬
‫(‪ )59‬הדבר ‪3‬אשר צוה ירמיהו הנביא את שריה בן נריה בן מחסיה בלכתו את‬ ‫ריק ול >אמים בדי אש ויעפו‪:‬‬
‫צדקיהו מלך יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו | ושריה שר מנוחה‪ )60( :‬ויכת ב ירמיהו את כל הרעה ‪3‬אשר תבוא אל‬
‫בבל אל ספר אחד | את כל הדברים האלה הכ >תבים אל בבל‪ )61( :‬וי אמר ירמיהו אל שריה | כב ‪3‬אך בבל וראית‬
‫וקראת את כל הדברים האלה‪ )62( :‬ואמרת יהוה אתה דברת אל המקום הזה להכריתו לבלתי "היות בו יושב‬
‫למאדם ועד בהמה | כי שממות עולם תהיה‪ )63( :‬והיה ככל תך לקר א את הספר הזה | תקש ר עליו אבן והשלכתו‬
‫אל תוך פרת‪ )64( :‬ואמרת ככה תשקע בבל ול א תקום מפני הרעה ‪3‬אשר אנ כי מביא עליה ויעפו | עד הנה דברי‬
‫ירמיהו‪:‬‬
‫[חמוטל קרי] בת‬ ‫(‪ )1‬בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושל ם | ושם אמו חמיטל ‪3‬‬
‫ירמיהו מלבנה‪ )2( :‬ויעש הרע בעיני יהוה | ככ ל ‪3‬אשר עשה יהויקים‪ )3( :‬כי על אף יהוה היתה בירושל ם ויהודה עד‬
‫השליכו אותם מעל פניו | וימר ד צדקיהו במלך בבל‪ )4( :‬ויהי בשנה התשעית למלכו בח דש הע‪3‬שירי בעשור לח דש‬
‫ויחנו עליה | ויבנו עליה דיק סביב‪ )5( :‬ותב א העיר במצור | עד‬
‫בא נבוכדראצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושל ם ‪3‬‬
‫ויחזק הרעב בעיר | ול א היה לחם לעם הארץ‪( :‬‬ ‫עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו‪ )6( :‬בח דש הרביעי בתשעה לח דש "‬
‫‪ )7‬ותבקע העיר וכל אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה דרך שער בין הח מ תים ‪3‬אשר על גן המלך וכשדים על‬
‫אחרי המלך וישיגו את צדקיהו בערב ת ירחו | וכל חילו נפ צו‬ ‫העיר סביב | וילכו דרך הע‪3‬רבה‪ )8( :‬וירדפו חיל כשדים ‪3‬‬
‫מעליו‪ )9( :‬ויתפשו את המלך ויע‪3‬לו א תו אל מלך בבל רבלתה בארץ ‪3‬חמת | וידבר אתו משפטים‪ )10( :‬וישחט מלך‬
‫בבל את בני צדקיהו לעיניו | וגם את כל שרי יהודה שחט ברבלתה‪ )11( :‬ואת עיני צדקיהו עור | ויאסרהו בנ >חשתים‬
‫ויבאהו מלך בבל בבלה ויתנהו בבית [בית קרי] הפ >קד ת עד יום מותו‪ )12( :‬ובח דש ה ‪3‬חמישי בעשור לח דש היא שנת‬
‫תשע עשרה שנה למלך נבוכדראצר מלך בבל | בא נבוזר ‪3‬אדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושל ם‪ )13( :‬וישר ף‬
‫את בית יהוה ואת בית המלך | ואת כל בתי ירושל ם ואת כל בית הגדול שרף באש‪ )14( :‬ואת כל ח מות ירושל ם‬
‫סביב | נתצו כל חיל כשדים ‪3‬אשר את רב טבחים‪ )15( :‬ומדלות העם ואת יתר העם הנשארים בעיר ואת הנ פלים‬
‫‪3‬אשר נפלו אל מלך בבל ואת יתר האמון | הגלה נבוזר ‪3‬אדן רב טבחים‪ )16( :‬ומדלות הארץ השאיר נבוזר ‪3‬אדן רב‬
‫טבחים | לכ רמים ולי גבים‪ )17( :‬ואת עמודי הנח שת ‪3‬אשר לבית יהוה ואת המכ נות ואת ים הנח שת ‪3‬אשר בבית‬
‫יהוה שברו כשדים | וישאו את כל נ >חשתם בבלה‪ )18( :‬ואת הסרות ואת היעים ואת המזמרות ואת המזרק ת ואת‬
‫הכפות ואת כל כלי הנח שת ‪3‬אשר ישרתו בהם לקחו‪ )19( :‬ואת הספים ואת המחתות ואת המזרקות ואת הסירות‬
‫ואשר כסף כסף | לקח רב טבחים‪ )20( :‬העמודים שנים הים‬ ‫ואת המנ רות ואת הכפות ואת המנקיות ‪3‬אשר זהב זהב ‪3‬‬
‫אחד והבקר שנים עשר נח שת ‪3‬אשר תחת המכ נות ‪3‬אשר עשה המלך של מ ה לבית יהוה | ל א היה משקל לנ >חשתם כל‬
‫הכלים האלה‪ )21( :‬והעמודים שמ נה עשרה אמה קומה [קומת קרי] הע >מד האחד וחוט שתים עשרה אמה י >סבנו |‬
‫ועביו ארבע אצבעות נבוב‪ )22( :‬וכ תרת עליו נח שת וקומת הכ תרת האחת חמש אמות ושבכה ורמונים על הכותרת‬
‫סביב הכ ל נח שת | וכאלה לעמוד השני ורמונים‪ )23( :‬ויהיו הרמ נים תשעים וששה רוחה | כל הרמונים מאה על‬
‫השבכה סביב‪ )24( :‬ויקח רב טבחים את שריה כ הן הר אש ואת צפניה כ הן המשנה | ואת של שת ש מרי הסף‪)25( :‬‬
‫ומן העיר לקח סריס אחד ‪3‬אשר היה פקיד על אנשי המלחמה ושבעה ‪3‬אנשים מר אי פני המלך ‪3‬אשר נמצאו בעיר ואת‬
‫ס פר שר הצבא המצבא את עם הארץ | וששים איש מעם הארץ הנמצאים בתוך העיר‪ )26( :‬ויקח אותם נבוזר ‪3‬אדן‬
‫רב טבחים | וי לך אותם אל מלך בבל רבלתה‪ )27( :‬ויכה אותם מלך בבל וימתם ברבלה בארץ ‪3‬חמת | ויגל יהודה‬
‫מעל אדמתו‪ )28( :‬זה העם ‪3‬אשר הגלה נבוכדראצר | בשנת שבע יהודים של שת ‪3‬אלפים ועשרים ושל שה‪ )29( :‬בשנת‬
‫שמונה עשרה לנבוכדראצר | מירושל ם נפש שמ נה מאות של שים ושנים‪ )30( :‬בשנת של ש ועשרים לנבוכדראצר‬
‫וחמשה | כל נפש ארבעת ‪3‬אלפים ושש מאות‪:‬‬ ‫הגלה נבוזר ‪3‬אדן רב טבחים יהודים נפש שבע מאות ארבעים ‪3‬‬
‫וחמשה לח דש | נשא "אויל מר דך‬ ‫(‪ )31‬ויהי בשל שים ושבע שנה לגלות יהויכן מלך יהודה בשנים עשר ח דש בעשרים ‪3‬‬
‫מלך בבל בשנת מלכ>תו את ר אש יהויכין מלך יהודה וי צא אותו מבית הכליא [הכלוא קרי]‪ )32( :‬וידבר אתו ט בות |‬
‫ויתן את כסאו ממעל לכסא מלכים [המלכים קרי] ‪3‬אשר אתו בבבל‪ )33( :‬ושנה את בגדי כלאו | ואכל לחם לפניו‬
‫תמיד כל ימי חיו‪3 )34( :‬‬
‫ואר>חתו ‪3‬אר>חת תמיד נתנה לו מאת מלך בבל דבר יום ביומו עד יום מותו | כ ל ימי חייו‪:‬‬
‫ספר יחזקאל‬
‫‪Ezekiel Chapter 1‬‬
‫ואני בתוך הגולה על נהר כבר | נפתחו השמים ואראה מראות‬‫(‪ )1‬ויהי בשל שים שנה ברביעי ב ‪3‬חמשה לח דש ‪3‬‬
‫"אל הים‪ )2( :‬ב ‪3‬חמשה לח דש | היא השנה ה ‪3‬חמישית לגלות המלך יויכין‪ )3( :‬הי ה היה דבר יהוה אל יחזקאל בן בוזי‬
‫הכ הן בארץ כשדים על נהר כבר | ותהי עליו שם יד יהוה‪ )4( :‬וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש‬
‫מתלקחת ונ גה לו סביב | ומתוכה כעין החשמל מתוך האש‪ )5( :‬ומתוכה דמות ארבע חיות | וזה מראיהן דמות אדם‬
‫להנה‪ )6( :‬וארבעה פנים לאחת | וארבע כנפים לאחת להם‪ )7( :‬ורגליהם רגל ישרה | וכף רגליהם ככף רגל עגל‬
‫ונ צצים כעין נח שת קלל‪ )8( :‬וידו [וידי קרי] אדם מתחת כנפיהם על ארבעת רבעיהם | ופניהם וכנפיהם לארבעתם‪:‬‬
‫(‪ )9‬ח בר ת אשה אל ‪3‬אחותה כנפיהם | ל א יסבו בלכתן איש אל עבר פניו ילכו‪ )10( :‬ודמות פניהם פני אדם ופני אריה‬
‫אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמ אול לארבעתן | ופני נשר לארבעתן‪ )11( :‬ופניהם וכנפיהם פר>דות מלמעלה |‬
‫לאיש שתים ח ברות איש ושתים מכסות את גוי תיהנה‪ )12( :‬ואיש אל עבר פניו ילכו | אל ‪3‬אשר יהיה שמה הרוח‬
‫גחלי אש ב ע‪3‬רות כמראה הלפדים היא מתהלכת בין‬ ‫ללכת ילכו ל א יסבו בלכתן‪ )13( :‬ודמות החיות מראיהם כ ‪3‬‬
‫החיות | ונ גה לאש ומן האש יוצא ברק‪ )14( :‬והחיות רצוא ושוב | כמראה הבזק‪ )15( :‬וארא החיות | והנה אופן‬
‫אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו‪ )16( :‬מראה האופנים ומע‪3‬שיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן |‬
‫ומראיהם ומע‪3‬שיהם כ ‪3‬אשר יהיה האופן בתוך האופן‪ )17( :‬על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו | ל א יסבו בלכתן‪)18( :‬‬
‫וגביהן וג בה להם ויראה להם | וגב תם מלא ת עינים סביב לארבעתן‪ )19( :‬ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם |‬
‫ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים‪ )20( :‬על ‪3‬אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת | והאופנים‬
‫ינשאו לע>מתם כי רוח החיה באופנים‪ )21( :‬בלכתם ילכו ובעמדם יע‪3‬מ דו | ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים‬
‫לע>מתם כי רוח החיה באופנים‪ )22( :‬ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא | נטוי על ראשיהם מלמעלה‪( :‬‬
‫‪ )23‬ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשה אל ‪3‬אחותה | לאיש שתים מכסות להנה ולאיש שתים מכסות להנה את‬
‫גוי תיהם‪ )24( :‬ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי בלכתם קול ‪3‬ה >מלה כקול מ ‪3‬חנה | בעמדם תרפינה‬
‫כנפיהן‪ )25( :‬ויהי קול מעל לרקיע ‪3‬אשר על ר אשם | בעמדם תרפינה כנפיהן‪ )26( :‬וממעל לרקיע ‪3‬אשר על ר אשם‬
‫כמראה אבן ספיר דמות כסא | ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה‪ )27( :‬וארא כעין חשמל כמראה‬
‫אש בית לה סביב ממראה מתניו ולמעלה | וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונ גה לו סביב‪ )28( :‬כמראה‬
‫הקשת ‪3‬אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנ גה סביב הוא מראה דמות כבוד יהוה | ואראה ואפ ל על פני ואשמע‬
‫קול מדבר‪:‬‬
‫ואדבר א תך‪ )2( :‬ותב א בי רוח כ ‪3‬אשר דבר אלי ותע‪3‬מדני על רגלי | ואשמע‬
‫(‪ )1‬וי אמר אלי | בן אדם ע‪3‬מ ד על רגליך ‪3‬‬
‫את מדבר אלי‪:‬‬
‫ואבותם פשעו בי עד‬ ‫(‪ )3‬וי אמר אלי בן אדם שולח ‪3‬אני אותך אל בני ישראל אל גוים המורדים ‪3‬אשר מרדו בי | המה ‪3‬‬
‫עצם היום הזה‪ )4( :‬והבנים קשי פנים וחזקי לב ‪3‬אני שולח אותך ‪3‬אליהם | ואמרת ‪3‬אליהם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהו ה‪)5( :‬‬
‫והמה אם ישמעו ואם יחדלו כי בית מרי המה | וידעו כי נביא היה בתוכם‪:‬‬
‫(‪ )6‬ואתה בן אדם אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא כי סרבים וסלונים אותך ואל עקרבים אתה יושב |‬
‫מדבריהם אל תירא ומפניהם אל תחת כי בית מרי המה‪ )7( :‬ודברת את דברי ‪3‬אליהם אם ישמעו ואם יחדלו | כי‬
‫מרי המה‪:‬‬
‫(‪ )8‬ואתה בן אדם שמע את ‪3‬אשר ‪3‬אני מדבר אליך אל תהי מרי כבית המרי | פצה פיך "‬
‫ואכ ל את ‪3‬אשר ‪3‬אני נ תן אליך‪:‬‬
‫(‪ )9‬ואראה והנה יד שלוחה אלי | והנה בו מגלת ספר‪ )10( :‬ויפר ש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור | וכתוב‬
‫אליה קנים והגה והי‪:‬‬

‫(‪ )1‬וי אמר אלי בן אדם את ‪3‬אשר תמצא "אכול | "אכול את המגלה הז את ולך דבר אל בית ישראל‪ )2( :‬ואפתח את פי |‬
‫ויאכלני את המגלה הז את‪ )3( :‬וי אמר אלי בן אדם בטנך ת ‪3‬אכל ומעיך תמלא את המגלה הז את ‪3‬אשר ‪3‬אני נ תן אליך‬ ‫‪3‬‬
‫| וא כלה ותהי בפי כדבש למתוק‪:‬‬
‫(‪ )4‬וי אמר אלי | בן אדם לך ב א אל בית ישראל ודברת בדברי ‪3‬אליהם‪ )5( :‬כי ל א אל עם עמקי שפה וכבדי לשון‬
‫אתה שלוח | אל בית ישראל‪ )6( :‬ל א אל עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון ‪3‬אשר ל א תשמע דבריהם | אם ל א‬
‫‪3‬אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך‪ )7( :‬ובית ישראל ל א י אבו לשמ ע אליך כי אינם א בים לשמ ע אלי | כי כל בית‬
‫ישראל חזקי מצח וקשי לב המה‪ )8( :‬הנה נתתי את פניך ‪3‬חזקים לע>מת פניהם | ואת מצ ‪3‬חך חזק לע>מת מצחם‪)9( :‬‬
‫כשמיר חזק מצ ר נתתי מצחך | ל א תירא אותם ול א תחת מפניהם כי בית מרי המה‪:‬‬
‫(‪ )10‬וי אמר אלי | בן אדם את כל דברי ‪3‬אשר ‪3‬אדבר אליך קח בלבבך ובאזניך שמע‪ )11( :‬ולך ב א אל הגולה אל בני‬
‫עמך ודברת ‪3‬אליהם ואמרת ‪3‬אליהם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהו ה | אם ישמעו ואם יחדלו‪ )12( :‬ותשאני רוח ואשמע ‪3‬‬
‫אחרי‬
‫קול רעש גדול | ברוך כבוד יהוה ממקומו‪ )13( :‬וקול כנפי החיות משיקות אשה אל ‪3‬אחותה וקול האופנים לע>מתם |‬
‫וקול רעש גדול‪ )14( :‬ורוח נשאתני ותקחני | ואלך מר ב ‪3‬חמת רוחי ויד יהוה עלי חזקה‪ )15( :‬ואבוא אל הגולה תל‬
‫אביב הי שבים אל נהר כבר ואשר [ואשב קרי] המה יושבים שם | ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם‪ )16( :‬ויהי‬
‫מקצה שבעת ימים |‬
‫ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )17( :‬בן אדם צ פה נתתיך לבית ישראל | ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני‪)18( :‬‬
‫באמרי לרשע מות תמות ול א הזהרתו ול א דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחי תו | הוא רשע בע‪3‬ונו ימות ודמו‬
‫מידך ‪3‬אבקש‪ )19( :‬ואתה כי הזהרת רשע ול א שב מרשעו ומדרכו הרשעה | הוא בע‪3‬ונו ימות ואתה את נפשך הצלת‪:‬‬
‫(‪ )20‬ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות | כי ל א הזהרתו בחטאתו ימות ול א‬
‫תזכרן צדק תו ‪3‬אשר עשה ודמו מידך ‪3‬אבקש‪ )21( :‬ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי ‪3‬חט א צדיק והוא ל א חטא | חיו‬
‫(‪ )22‬ותהי עלי שם יד יהוה | וי אמר אלי קום צא אל הבקעה ושם ‪3‬אדבר‬ ‫יחיה כי נזהר ואתה את נפשך הצלת‪:‬‬
‫אותך‪ )23( :‬ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד יהוה ע מד ככבוד ‪3‬אשר ראיתי על נהר כבר | ואפ ל על פני‪)24( :‬‬
‫ותב א בי רוח ותע‪3‬מדני על רגלי | וידבר א תי וי אמר אלי ב א הסגר בתוך ביתך‪ )25( :‬ואתה בן אדם הנה נתנו עליך‬
‫נאלמת ול א תהיה להם לאיש מוכיח | כי‬ ‫ואסרוך בהם | ול א תצא בתוכם‪ )26( :‬ולשונך אדביק אל חכך ו "‬ ‫ע‪3‬בותים ‪3‬‬
‫בית מרי המה‪ )27( :‬ובדברי אותך אפתח את פיך ואמרת ‪3‬אליהם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהו ה | הש מע ישמע והחדל יחדל כי‬
‫בית מרי המה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואתה בן אדם קח לך לבנה ונתתה אותה לפניך | וחקות עליה עיר את ירושל ם‪ )2( :‬ונתתה עליה מצור ובנית‬
‫עליה דיק ושפכת עליה ס ללה | ונתתה עליה מ ‪3‬חנות ושים עליה כרים סביב‪ )3( :‬ואתה קח לך מ ‪3‬חבת ברזל ונתתה‬
‫(‪)4‬‬ ‫והכינ תה את פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל‪:‬‬ ‫אותה קיר ברזל בינך ובין העיר | ‪3‬‬
‫ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את ע‪3‬ון בית ישראל עליו | מספר הימים ‪3‬אשר תשכב עליו תשא את ע‪3‬ונם‪)5( :‬‬
‫ואני נתתי לך את שני ע‪3‬ונם למספר ימים של ש מאות ותשעים יום | ונשאת ע‪3‬ון בית ישראל‪ )6( :‬וכלית את אלה‬ ‫‪3‬‬
‫ושכבת על צדך הימוני [הימני קרי] שנית ונשאת את ע‪3‬ון בית יהודה | ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך‪( :‬‬
‫‪ )7‬ואל מצור ירושל ם תכין פניך וזר ע‪3‬ך ‪3‬חשופה | ונבאת עליה‪ )8( :‬והנה נתתי עליך ע‪3‬בותים | ול א תהפך מצדך אל‬
‫צדך עד כלותך ימי מצורך‪ )9( :‬ואתה קח לך חטין ושע רים ופול וע‪3‬דשים וד חן וכ>סמים ונתתה אותם בכלי אחד‬
‫ועשית אותם לך ללחם | מספר הימים ‪3‬אשר אתה שוכב על צדך של ש מאות ותשעים יום ת אכ‪3‬לנו‪ )10( :‬ומ ‪3‬אכלך‬
‫‪3‬אשר ת אכ‪3‬לנו במשקול עשרים שקל ליום | מעת עד עת ת אכ‪3‬לנו‪ )11( :‬ומים במשורה תשתה ששית ההין | מעת עד‬
‫(‪ )13‬וי אמר יהוה ככה י אכלו‬ ‫עת תשתה‪ )12( :‬וע>גת שע רים ת אכ‪3‬לנה | והיא בגללי צאת האדם תע>גנה לעיניהם‪:‬‬
‫בני ישראל את לחמם טמא | בגוים ‪3‬אשר אדיחם שם‪ )14( :‬וא מר ‪3‬אהה ‪3‬אד ני יהוה הנה נפשי ל א מ >טמאה | ונבלה‬
‫וטרפה ל א אכלתי מנעורי ועד עתה ול א בא בפי בשר פגול‪ )15( :‬וי אמר אלי ראה נתתי לך את צפועי [צפיעי קרי]‬
‫הבקר תחת גללי האדם | ועשית את לחמך ע‪3‬ליהם‪ )16( :‬וי אמר אלי בן אדם הנני ש בר מטה לחם בירושל ם ואכלו‬
‫לחם במשקל ובדאגה | ומים במשורה ובשממון ישתו‪ )17( :‬למען יחסרו לחם ומים | ונשמו איש ואחיו ונמקו‬
‫בע‪3‬ונם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואתה בן אדם קח לך חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך והע‪3‬ברת על ר אשך ועל זקנך | ולקחת לך מ אזני משקל‬
‫וחלקתם‪ )2( :‬שלשית באור תבעיר בתוך העיר כמל את ימי המצור | ולקחת את השלשית תכה בחרב סביבותיה‬
‫אחריהם‪ )3( :‬ולקחת משם מעט במספר | וצרת אותם בכנפיך‪ )4( :‬ומהם עוד‬ ‫והשלשית תזרה לרוח וחרב אריק ‪3‬‬
‫תקח והשלכת אותם אל תוך האש ושרפת א תם באש | ממנו תצא אש אל כל בית ישראל‪:‬‬
‫(‪ )5‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהו ה ז את ירושל ם בתוך הגוים שמתיה | וסביבותיה ‪3‬ארצות‪ )6( :‬ותמר את משפטי לרשעה מן‬
‫הגוים ואת >חקותי מן ה ‪3‬ארצות ‪3‬אשר סביבותיה | כי במשפטי מאסו ו >חקותי ל א הלכו בהם‪ )7( :‬לכן כ ה אמר‬
‫‪3‬אד ני יהוה יען ‪3‬המנכם מן הגוים ‪3‬אשר סביבותיכם ב >חקותי ל א ‪3‬הלכתם ואת משפטי ל א ע‪3‬שיתם | וכמשפטי הגוים‬
‫(‪ )8‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנני עליך גם אני | ועשיתי בתוכך משפטים לעיני‬ ‫‪3‬אשר סביבותיכם ל א ע‪3‬שיתם‪:‬‬
‫הגוים‪ )9( :‬ועשיתי בך את ‪3‬אשר ל א עשיתי ואת ‪3‬אשר ל א אע"שה כמ הו עוד | יען כל תוע‪3‬ב תיך‪ )10( :‬לכן אבות‬
‫י אכלו בנים בתוכך ובנים י אכלו ‪3‬אבותם | ועשיתי בך שפטים וזריתי את כל שאריתך לכל רוח‪:‬‬
‫(‪ )11‬לכן חי אני נ >אם ‪3‬אד ני יהוה אם ל א יען את מקדשי טמאת בכל שקוציך ובכל תוע‪3‬ב תיך | וגם ‪3‬אני אגרע ול א‬
‫תחוס עיני וגם ‪3‬אני ל א אחמול‪ )12( :‬שלשתיך בדבר ימותו וברעב יכלו בתוכך והשלשית בחרב יפלו סביבותיך |‬
‫והנחותי ‪3‬חמתי בם והנחמתי | וידעו כי ‪3‬אני יהוה‬‫אחריהם‪ )13( :‬וכלה אפי ‪3‬‬‫והשלישית לכל רוח "אזרה וחרב אריק ‪3‬‬
‫דברתי בקנאתי בכלותי ‪3‬חמתי בם‪ )14( :‬ואתנך לחרבה ולחרפה בגוים ‪3‬אשר סביבותיך | לעיני כל עובר‪ )15( :‬והיתה‬
‫חרפה וגדופה מוסר ומשמה לגוים ‪3‬אשר סביבותיך | בע‪3‬שותי בך שפטים באף ובחמה ובת כחות חמה ‪3‬אני יהוה‬
‫דברתי‪ )16( :‬בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם ‪3‬אשר היו למשחית ‪3‬אשר ‪3‬אשלח אותם לשחתכם | ורעב א סף ע‪3‬ליכם‬
‫ושברתי לכם מטה לחם‪ )17( :‬ושלחתי ע‪3‬ליכם רעב וחיה רעה ושכל>ך ודבר ודם יע‪3‬בר בך | וחרב אביא עליך ‪3‬אני יהוה‬
‫דברתי‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם שים פניך אל הרי ישראל | והנבא ‪3‬אליהם‪ )3( :‬ואמרת הרי ישראל שמעו‬
‫דבר ‪3‬אד ני יהוה | כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה להרים ולגבעות ל ‪3‬אפיקים ולגאית [ולגאיות קרי] הנני ‪3‬אני מביא ע‪3‬ליכם חרב‬
‫ואבדתי במותיכם‪ )4( :‬ונשמו מזבחותיכם ונשברו חמניכם | והפלתי חלליכם לפני גלוליכם‪ )5( :‬ונתתי את פגרי בני‬
‫ישראל לפני גלוליהם | וזריתי את עצמותיכם סביבות מזבחותיכם‪ )6( :‬בכ ל מושבותיכם הערים ת "חרבנה והבמות‬
‫תישמנה | למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם ונשברו ונשבתו גלוליכם ונגדעו חמניכם ונמחו מע‪3‬שיכם‪ )7( :‬ונפל חלל‬
‫בתוככם | וידעתם כי ‪3‬אני יהוה‪ )8( :‬והותרתי בהיות לכם פליטי חרב בגוים | בהזרותיכם ב ‪3‬ארצות‪ )9( :‬וזכרו‬
‫אחרי‬
‫פליטיכם אותי בגוים ‪3‬אשר נשבו שם ‪3‬אשר נשברתי את לבם הזונה ‪3‬אשר סר מעלי ואת עיניהם הז נות ‪3‬‬
‫גלוליהם | ונק טו בפניהם אל הרעות ‪3‬אשר עשו לכ ל תוע‪3‬ב תיהם‪ )10( :‬וידעו כי ‪3‬אני יהוה | ל א אל חנם דברתי לע‪3‬שות‬
‫להם הרעה הז את‪:‬‬
‫ואמר אח אל כל תוע‪3‬בות רעות בית ישראל | ‪3‬אשר בחרב ברעב‬ ‫(‪ )11‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הכה בכפך ורקע ברגלך "‬
‫ובדבר יפ לו‪ )12( :‬הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יפול והנשאר והנצור ברעב ימות | וכליתי ‪3‬חמתי בם‪)13( :‬‬
‫וידעתם כי ‪3‬אני יהוה בהיות חלליהם בתוך גלוליהם סביבות מזבחותיהם | אל כל גבעה רמה בכ ל ראשי ההרים‬
‫ותחת כל עץ רע‪3‬נן ותחת כל אלה ‪3‬עב>תה מקום ‪3‬אשר נתנו שם ריח ניח ח לכ ל גלוליהם‪ )14( :‬ונטיתי את ידי ע‪3‬ליהם‬
‫ונתתי את הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה בכ ל מושבותיהם | וידעו כי ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬ואתה בן אדם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה לאדמת ישראל קץ | בא הקץ על ארבעת‬
‫[ארבע קרי] כנפות הארץ‪ )3( :‬עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך | ונתתי עליך את כל תוע‪3‬ב תיך‪)4( :‬‬
‫ול א תחוס עיני עליך ול א אחמול | כי דרכיך עליך אתן ותוע‪3‬בותיך בתוכך תהיין וידעתם כי ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )5‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | רעה אחת רעה הנה באה‪ )6( :‬קץ בא בא הקץ הקיץ אליך | הנה באה‪ )7( :‬באה הצפירה‬
‫אליך יושב הארץ | בא העת קרוב היום מהומה ול א הד הרים‪ )8( :‬עתה מקרוב אשפוך ‪3‬חמתי עליך וכליתי אפי בך‬
‫ושפטתיך כדרכיך | ונתתי עליך את כל תוע‪3‬בותיך‪ )9( :‬ול א תחוס עיני ול א אחמול | כדרכיך עליך אתן ותוע‪3‬בותיך‬
‫בתוכך תהיין וידעתם כי ‪3‬אני יהוה מכה‪ )10( :‬הנה היום הנה באה | יצאה הצפרה צץ המטה פרח הזדון‪)11( :‬‬
‫החמס קם למטה רשע | ל א מהם ול א מ ‪3‬המונם ול א מ "המהם ול א נ ה בהם‪ )12( :‬בא העת הגיע היום הקונה אל‬
‫ישמח והמוכר אל יתאבל | כי חרון אל כל ‪3‬המונה‪ )13( :‬כי המוכר אל הממכר ל א ישוב ועוד בחיים חיתם | כי חזון‬
‫אל כל ‪3‬המונה ל א ישוב ואיש בע‪3‬ונו חיתו ל א יתחזקו‪ )14( :‬תקעו בתקוע והכין הכ ל ואין ה לך למלחמה | כי ‪3‬חרוני‬
‫ואשר בעיר רעב ודבר י אכ‪3‬לנו‪)16( :‬‬‫אל כל ‪3‬המונה‪ )15( :‬החרב בחוץ והדבר והרעב מבית | ‪3‬אשר בשדה בחרב ימות ‪3‬‬
‫ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כ>לם ה מות | איש בע‪3‬ונו‪ )17( :‬כל הידים תרפינה | וכל ברכים תלכנה‬
‫מים‪ )18( :‬וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות | ואל כל פנים בושה ובכל ראשיהם קרחה‪ )19( :‬כספם בחוצות‬
‫ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם ל א יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם ל א ישבעו ומעיהם ל א ימלאו | כי‬
‫מכשול ע‪3‬ונם היה‪ )20( :‬וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תוע‪3‬ב תם שקוציהם עשו בו | על כן נתתיו להם לנדה‪)21( :‬‬
‫והסבותי פני מהם וחללו את צפוני | ובאו‬ ‫ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל | וחללה [וחללוהו קרי]‪3 )22( :‬‬
‫בה פריצים וחללוה‪:‬‬
‫(‪ )23‬ע‪3‬שה הרתוק | כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס‪ )24( :‬והבאתי רעי גוים וירשו את בתיהם |‬
‫והשבתי גאון עזים ונ ‪3‬חלו מקדשיהם‪ )25( :‬קפדה בא | ובקשו שלום ואין‪ )26( :‬הו ה על הו ה תבוא וש >מעה אל‬
‫שמועה תהיה | ובקשו חזון מנביא ותורה ת אבד מכ הן ועצה מזקנים‪ )27( :‬המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי‬
‫עם הארץ תבהלנה | מדרכם אע"שה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בשנה הששית בששי ב ‪3‬חמשה לח דש ‪3‬אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני | ותפ ל עלי שם יד ‪3‬אד ני‬
‫יהו ה‪ )2( :‬ואראה והנה דמות כמראה אש ממראה מתניו ולמטה אש | וממתניו ולמעלה כמראה ז הר כעין‬
‫החשמלה‪ )3( :‬וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ר אשי | ותשא א תי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא א תי ירושל מה‬
‫במראות "אל הים אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה ‪3‬אשר שם מושב סמל הקנאה המקנה‪ )4( :‬והנה שם כבוד‬
‫"אל הי ישראל | כמראה ‪3‬אשר ראיתי בבקעה‪ )5( :‬וי אמר אלי בן אדם שא נא עיניך דרך צפונה | ואשא עיני דרך‬
‫צפונה והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בבאה‪ )6( :‬וי אמר אלי בן אדם ‪3‬הר אה אתה מהם [מה הם קרי]‬
‫(‪)7‬‬ ‫ע שים | תועבות גד לות ‪3‬אשר בית ישראל ע שים פ ה לר ‪F‬חקה מעל מקדשי ועוד תשוב תראה תועבות גד לות‪:‬‬
‫ויבא א תי אל פתח החצר | ואראה והנה ח ר אחד בקיר‪ )8( :‬וי אמר אלי בן אדם ‪3‬חתר נא בקיר | ואחת ר בקיר והנה‬
‫פתח אחד‪ )9( :‬וי אמר אלי | ב א וראה את התועבות הרעות ‪3‬אשר הם ע שים פ ה‪ )10( :‬ואבוא ואראה והנה כל תבנית‬
‫רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל | מ >חקה על הקיר סביב סביב‪ )11( :‬ושבעים איש מזקני בית ישראל‬
‫יאזניהו בן שפן ע מד בתוכם ע מדים לפניהם ואיש מקטרתו בידו | וע‪3‬תר ע‪3‬נן הקט רת ע לה‪ )12( :‬וי אמר אלי ‪3‬הראית‬ ‫ו ‪3‬‬
‫בן אדם ‪3‬אשר זקני בית ישראל ע שים בח שך איש בחדרי משכיתו | כי א מרים אין יהוה ר אה א תנו עזב יהוה את‬
‫הארץ‪ )13( :‬וי אמר אלי | עוד תשוב תראה תועבות גד לות ‪3‬אשר המה ע שים‪ )14( :‬ויבא א תי אל פתח שער בית יהוה‬
‫(‪ )15‬וי אמר אלי ‪3‬הראית בן אדם | עוד תשוב‬ ‫‪3‬אשר אל הצפונה | והנה שם הנשים י שבות מבכות את התמוז‪:‬‬
‫תראה תועבות גד לות מאלה‪ )16( :‬ויבא א תי אל ‪3‬חצר בית יהוה הפנימית והנה פתח היכל יהוה בין האולם ובין‬
‫וחמשה איש | ‪3‬אח ריהם אל היכל יהוה ופניהם קדמה והמה משת ‪3‬חויתם קדמה לשמש‪)17( :‬‬ ‫המזבח כעשרים ‪3‬‬
‫וישבו‬
‫וי אמר אלי ‪3‬הראית בן אדם ‪3‬הנקל לבית יהודה מע‪3‬שות את התועבות ‪3‬אשר עשו פ ה | כי מלאו את הארץ חמס >‬
‫להכעיסני והנם ש לחים את הזמורה אל אפם‪ )18( :‬וגם ‪3‬אני אע"שה בחמה ל א תחוס עיני ול א אחמ ל | וקראו באזני‬
‫קול גדול ול א אשמע אותם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויקרא באזני קול גדול לאמ ר קרבו פ >קדות העיר | ואיש כלי משחתו בידו‪ )2( :‬והנה ששה ‪3‬אנשים באים מדרך‬
‫שער העליון ‪3‬אשר מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש אחד בתוכם לב>ש בדים וקסת הס פר במתניו | ויב או‬
‫ויעמדו אצל מזבח הנח שת‪ )3( :‬וכבוד "אל הי ישראל נע‪3‬לה מעל הכרוב ‪3‬אשר היה עליו אל מפתן הבית | ויקרא אל‬
‫(‪ )4‬וי אמר יהוה אלו [אליו קרי] ע‪3‬ב ר בתוך העיר בתוך ירושל ם |‬ ‫האיש הלב>ש הבדים ‪3‬אשר קסת הס פר במתניו‪:‬‬
‫נאנקים על כל התועבות הנע‪3‬שות בתוכה‪ )5( :‬ולאלה אמר באזני עברו‬ ‫נאנחים וה "‬‫והתוית תו על מצחות ה ‪3‬אנשים ה "‬
‫אחריו והכו | על [אל קרי] תח ס עיניכם [עינכם קרי] ואל תחמ לו‪ )6( :‬זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו‬ ‫בעיר ‪3‬‬
‫למשחית ועל כל איש ‪3‬אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו | ויחלו ב ‪3‬אנשים הזקנים ‪3‬אשר לפני הבית‪ )7( :‬וי אמר‬
‫נאשאר אני | ואפלה‬ ‫‪3‬אליהם טמאו את הבית ומלאו את ה ‪3‬חצרות ‪3‬חללים צאו | ויצאו והכו בעיר‪ )8( :‬ויהי כהכותם ו ‪3‬‬
‫על פני ואזעק וא מר ‪3‬אהה ‪3‬אד ני יהוה ‪3‬המשחית אתה את כל שארית ישראל בשפכך את ‪3‬חמתך על ירושל ם‪)9( :‬‬
‫וי אמר אלי ע‪3‬ון בית ישראל ויהודה גדול במא ד מא ד ותמלא הארץ דמים והעיר מלאה >מטה | כי אמרו עזב יהוה‬
‫את הארץ ואין יהוה ר אה‪ )10( :‬וגם ‪3‬אני ל א תחוס עיני ול א אחמ ל | דרכם בר אשם נתתי‪ )11( :‬והנה האיש לב>ש‬
‫הבדים ‪3‬אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמ ר | עשיתי כאשר [ככ ל ‪3‬אשר קרי] צויתני‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואראה והנה אל הרקיע ‪3‬אשר על ר אש הכר>בים כאבן ספיר כמראה דמות כסא | נראה ע‪3‬ליהם‪ )2( :‬וי אמר אל‬
‫גחלי אש מבינות לכר>בים וזר ק על העיר‬
‫האיש לב>ש הבדים וי אמר ב א אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב ומלא חפניך ‪3‬‬
‫| ויב א לעיני‪ )3( :‬והכר>בים ע מדים מימין לבית בב או האיש | והענן מלא את החצר הפנימית‪ )4( :‬וירם כבוד יהוה‬
‫מעל הכרוב על מפתן הבית | וימלא הבית את הענן והחצר מלאה את נ גה כבוד יהוה‪ )5( :‬וקול כנפי הכרובים נשמע‬
‫עד החצר החיצ נה | כקול אל שדי בדברו‪ )6( :‬ויהי בצו תו את האיש לב>ש הבדים לאמ ר קח אש מבינות לגלגל‬
‫מבינות לכרובים | ויב א ויע‪3‬מ ד אצל האופן‪ )7( :‬וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים אל האש ‪3‬אשר בינות‬
‫הכר>בים וישא ויתן אל חפני לב>ש הבדים | ויקח ויצא‪ )8( :‬וירא לכר>בים | תבנית יד אדם תחת כנפיהם‪ )9( :‬ואראה‬
‫והנה ארבעה אופנים אצל הכרובים אופן אחד אצל הכרוב אחד ואופן אחד אצל הכרוב אחד | ומראה האופנים‬
‫כעין אבן תרשיש‪ )10( :‬ומראיהם דמות אחד לארבעתם | כ ‪3‬אשר יהיה האופן בתוך האופן‪ )11( :‬בלכתם אל ארבעת‬
‫אחריו ילכו ל א יסבו בלכתם‪ )12( :‬וכל בשרם וגבהם‬
‫רבעיהם ילכו ל א יסבו בלכתם | כי המקום ‪3‬אשר יפנה הר אש ‪3‬‬
‫וידיהם וכנפיהם | והאופנים מלאים עינים סביב לארבעתם אופניהם‪ )13( :‬לאופנים | להם קורא הגלגל באזני‪( :‬‬
‫‪ )14‬וארבעה פנים לאחד | פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר‪ )15( :‬ויר מו‬
‫הכרובים | היא החיה ‪3‬אשר ראיתי בנהר כבר‪ )16( :‬ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם | ובשאת הכרובים את‬
‫כנפיהם לרום מעל הארץ ל א יסבו האופנים גם הם מאצלם‪ )17( :‬בעמדם יע‪3‬מ דו וברומם ירומו אותם | כי רוח‬
‫החיה בהם‪ )18( :‬ויצא כבוד יהוה מעל מפתן הבית | ויע‪3‬מ ד על הכרובים‪ )19( :‬וישאו הכרובים את כנפיהם וירומו‬
‫מן הארץ לעיני בצאתם והאופנים לע>מתם | ויע‪3‬מ ד פתח שער בית יהוה הקדמוני וכבוד "אל הי ישראל ע‪3‬ליהם‬
‫מלמעלה‪ )20( :‬היא החיה ‪3‬אשר ראיתי תחת "אל הי ישראל בנהר כבר | ואדע כי כרובים המה‪ )21( :‬ארבעה ארבעה‬
‫פנים לאחד וארבע כנפים לאחד | ודמות ידי אדם תחת כנפיהם‪ )22( :‬ודמות פניהם המה הפנים ‪3‬אשר ראיתי על‬
‫נהר כבר מראיהם ואותם | איש אל עבר פניו ילכו‪:‬‬
‫וחמשה איש |‬ ‫(‪ )1‬ותשא א תי רוח ותבא א תי אל שער בית יהוה הקדמוני הפונה קדימה והנה בפתח השער עשרים ‪3‬‬
‫יאזניה בן עז>ר ואת פלטיהו בן בניהו שרי העם‪:‬‬
‫ואראה בתוכם את ‪3‬‬
‫(‪ )2‬וי אמר אלי | בן אדם אלה ה ‪3‬אנשים הח שבים און והי ע‪3‬צים ע‪3‬צת רע בעיר הז את‪ )3( :‬הא מרים ל א בקרוב בנות‬
‫ואנחנו הבשר‪ )4( :‬לכן הנבא ע‪3‬ליהם | הנבא בן אדם‪ )5( :‬ותפ ל עלי רוח יהוה וי אמר אלי "אמ ר כ ה‬‫בתים | היא הסיר ‪3‬‬
‫רוחכם ‪3‬אני ידעתיה‪ )6( :‬הרביתם חלליכם בעיר הז את | ומלאתם‬ ‫אמר יהוה כן ‪3‬אמרתם בית ישראל | ומע‪3‬לות ‪3‬‬
‫חוצ תיה חלל‪:‬‬
‫(‪ )7‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה חלליכם ‪3‬אשר שמתם בתוכה המה הבשר והיא הסיר | ואתכם הוציא מתוכה‪ )8( :‬חרב‬
‫יראתם | וחרב אביא ע‪3‬ליכם נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )9( :‬והוצאתי אתכם מתוכה ונתתי אתכם ביד זרים | ועשיתי בכם‬
‫שפטים‪ )10( :‬בחרב תפ לו על גבול ישראל אשפוט אתכם | וידעתם כי ‪3‬אני יהוה‪ )11( :‬היא ל א תהיה לכם לסיר‬
‫ואתם תהיו בתוכה לבשר | אל גבול ישראל אשפ ט אתכם‪ )12( :‬וידעתם כי ‪3‬אני יהוה ‪3‬אשר ב >חקי ל א ‪3‬הלכתם‬
‫ומשפטי ל א ע‪3‬שיתם | וכמשפטי הגוים ‪3‬אשר סביבותיכם ע‪3‬שיתם‪ )13( :‬ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניה מת | ואפ ל על‬
‫פני ואזעק קול גדול וא מר ‪3‬אהה ‪3‬אד ני יהוה כלה אתה ע שה את שארית ישראל‪:‬‬
‫(‪ )14‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )15( :‬בן אדם אחיך אחיך אנשי ג >אלתך וכל בית ישראל כ>ל ה | ‪3‬אשר אמרו להם‬
‫(‪ )16‬לכן "אמ ר כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה כי‬ ‫י שבי ירושל ם ר ‪3‬חקו מעל יהוה לנו היא נתנה הארץ למורשה‪:‬‬
‫(‪ )17‬לכן "אמ ר כ ה‬ ‫ואהי להם למקדש מעט ב ‪3‬ארצות ‪3‬אשר באו שם‪:‬‬ ‫הרחקתים בגוים וכי ‪3‬הפיצותים ב ‪3‬ארצות | "‬
‫אמר ‪3‬אד ני יהוה וקבצתי אתכם מן העמים ואספתי אתכם מן ה ‪3‬ארצות ‪3‬אשר נפ צותם בהם | ונתתי לכם את אדמת‬
‫ישראל‪ )18( :‬ובאו שמה | והסירו את כל שקוציה ואת כל תוע‪3‬בותיה ממנה‪ )19( :‬ונתתי להם לב אחד ורוח ‪3‬חדשה‬
‫והסר תי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר‪ )20( :‬למען ב >חק תי ילכו ואת משפטי ישמרו ועשו‬ ‫אתן בקרבכם | ‪3‬‬
‫ואני אהיה להם לאל הים‪ )21( :‬ואל לב שקוציהם ותוע‪3‬בותיהם לבם ה לך | דרכם בר אשם נתתי‬ ‫א תם | והיו לי לעם ‪3‬‬
‫נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )22( :‬וישאו הכרובים את כנפיהם והאופנים לע>מתם | וכבוד "אל הי ישראל ע‪3‬ליהם מלמעלה‪)23( :‬‬
‫ויעל כבוד יהוה מעל תוך העיר | ויע‪3‬מ ד על ההר ‪3‬אשר מקדם לעיר‪ )24( :‬ורוח נשאתני ותביאני כשדימה אל הגולה‬
‫ואדבר אל הגולה | את כל דברי יהוה ‪3‬אשר הראני‪:‬‬ ‫במראה ברוח "אל הים | ויעל מעלי המראה ‪3‬אשר ראיתי‪3 )25( :‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם בתוך בית המרי אתה י שב | ‪3‬אשר עינים להם לראות ול א ראו אזנים‬
‫להם לשמ ע ול א שמעו כי בית מרי הם‪ )3( :‬ואתה בן אדם ע‪3‬שה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם | וגלית ממקומך‬
‫אל מקום אחר לעיניהם אולי יראו כי בית מרי המה‪ )4( :‬והוצאת כליך ככלי גולה יומם לעיניהם | ואתה תצא‬
‫בערב לעיניהם כמוצאי גולה‪ )5( :‬לעיניהם ‪3‬חתר לך בקיר | והוצאת בו‪ )6( :‬לעיניהם על כתף תשא בע‪3‬לטה תוציא‬
‫פניך תכסה ול א תראה את הארץ | כי מופת נתתיך לבית ישראל‪ )7( :‬ואעש כן כ ‪3‬אשר צ>ויתי כלי הוצאתי ככלי גולה‬
‫יומם ובערב חתרתי לי בקיר ביד | בע‪3‬לטה הוצאתי על כתף נשאתי לעיניהם‪:‬‬
‫(‪ )8‬ויהי דבר יהוה אלי בב קר לאמ ר‪ )9( :‬בן אדם ‪3‬הל א אמרו אליך בית ישראל בית המרי | מה אתה ע שה‪)10( :‬‬
‫"אמ ר ‪3‬אליהם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהו ה | הנשיא המשא הזה בירושל ם וכל בית ישראל ‪3‬אשר המה בתוכם‪" )11( :‬אמ ר ‪3‬אני‬
‫מופתכם | כ ‪3‬אשר עשיתי כן יעשה להם בגולה בשבי ילכו‪ )12( :‬והנשיא ‪3‬אשר בתוכם אל כתף ישא בע‪3‬לטה ויצא בקיר‬
‫יחתרו להוציא בו | פניו יכסה יען ‪3‬אשר ל א יראה לעין הוא את הארץ‪ )13( :‬ופרשתי את רשתי עליו ונתפש במצודתי‬
‫| והבאתי א תו בבלה ארץ כשדים ואותה ל א יראה ושם ימות‪ )14( :‬וכ ל ‪3‬אשר סביב תיו עזרה [עזרו קרי] וכל ‪3‬אגפיו‬
‫אחריהם‪ )15( :‬וידעו כי ‪3‬אני יהוה | ב ‪3‬הפיצי אותם בגוים וזריתי אותם ב ‪3‬ארצות‪)16( :‬‬
‫"אזרה לכל רוח | וחרב אריק ‪3‬‬
‫והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר | למען יספרו את כל תוע‪3‬בותיהם בגוים ‪3‬אשר באו שם וידעו כי ‪3‬אני‬
‫יהוה‪:‬‬
‫(‪ )17‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )18( :‬בן אדם לחמך ברעש ת אכל | ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה‪ )19( :‬ואמרת אל‬
‫עם הארץ כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה ליושבי ירושל ם אל אדמת ישראל לחמם בדאגה י אכלו ומימיהם בשממון ישתו |‬
‫למען תשם ארצה ממל אה מ ‪3‬חמס כל הי שבים בה‪ )20( :‬והערים הנושבות ת "חרבנה והארץ שממה תהיה | וידעתם‬
‫כי ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )21‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )22( :‬בן אדם מה המשל הזה לכם על אדמת ישראל לאמ ר | יארכו הימים ואבד כל‬
‫חזון‪ )23( :‬לכן "אמ ר ‪3‬אליהם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה השבתי את המשל הזה ול א ימשלו א תו עוד בישראל | כי אם דבר‬
‫‪3‬אליהם קרבו הימים ודבר כל חזון‪ )24( :‬כי ל א יהיה עוד כל ‪3‬חזון שוא ומקסם חלק | בתוך בית ישראל‪ )25( :‬כי ‪3‬אני‬
‫יהוה ‪3‬אדבר את ‪3‬אשר ‪3‬אדבר דבר ויעשה ל א תמשך עוד | כי בימיכם בית המרי ‪3‬אדבר דבר וע‪3‬שיתיו נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )26‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )27( :‬בן אדם הנה בית ישראל א מרים החזון ‪3‬אשר הוא ח זה לימים רבים | ולעתים‬
‫רחוקות הוא נבא‪ )28( :‬לכן "אמ ר ‪3‬אליהם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה ל א תמשך עוד כל דברי | ‪3‬אשר ‪3‬אדבר דבר ויעשה נ >אם‬
‫‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם הנבא אל נביאי ישראל הנבאים | ואמרת לנביאי מלבם שמעו דבר יהוה‪:‬‬
‫(‪ )3‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הוי על הנביאים הנבלים | ‪3‬אשר ה לכים אחר רוחם ולבלתי ראו‪ )4( :‬כ >שעלים ב ‪F‬חרבות |‬
‫נביאיך ישראל היו‪ )5( :‬ל א ע‪3‬ליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל | לע‪3‬מ ד במלחמה ביום יהוה‪ )6( :‬חזו שוא‬
‫וקסם כזב הא מרים נ >אם יהוה ויהוה ל א שלחם | וי ‪3‬חלו לקים דבר‪3 )7( :‬הלוא מ ‪3‬חזה שוא ‪3‬חזיתם ומקסם כזב‬
‫וחזיתם כזב | לכן‬ ‫(‪ )8‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה יען דברכם שוא ‪3‬‬ ‫ואני ל א דברתי‪:‬‬ ‫‪3‬אמרתם | וא מרים נ >אם יהוה ‪3‬‬
‫הנני ‪3‬אליכם נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )9( :‬והיתה ידי אל הנביאים הח זים שוא והק סמים כזב בסוד עמי ל א יהיו ובכתב בית‬
‫ישראל ל א יכתבו ואל אדמת ישראל ל א יב או | וידעתם כי ‪3‬אני ‪3‬אד ני יהוה‪ )10( :‬יען וביען הטעו את עמי לאמ ר‬
‫שלום ואין שלום | והוא ב נה חיץ והנם טחים א תו תפל‪" )11( :‬אמ ר אל טחי תפל ויפ ל | היה גשם שוטף ואתנה אבני‬
‫אלגביש תפ לנה ורוח סערות תבקע‪ )12( :‬והנה נפל הקיר | ‪3‬הלוא יאמר ‪3‬אליכם איה הטיח ‪3‬אשר טחתם‪ )13( :‬לכן‬
‫כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה ובקעתי רוח סערות ב ‪3‬חמתי | וגשם ש טף באפי יהיה ואבני אלגביש בחמה לכלה‪ )14( :‬והרסתי‬
‫את הקיר ‪3‬אשר טחתם תפל והגעתיהו אל הארץ ונגלה יס דו | ונפלה וכליתם בתוכה וידעתם כי ‪3‬אני יהוה‪)15( :‬‬
‫וכליתי את ‪3‬חמתי בקיר ובטחים א תו תפל | וא מר לכם אין הקיר ואין הטחים א תו‪ )16( :‬נביאי ישראל הנבאים אל‬
‫ירושל ם והח זים לה ‪3‬חזון של ם | ואין של ם נ >אם ‪3‬אד ני יהו ה‪:‬‬
‫(‪ )17‬ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך המתנבאות מלבהן | והנבא ע‪3‬ליהן‪ )18( :‬ואמרת כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הוי‬
‫למתפרות כסתות על כל אצילי ידי וע שות המספחות על ר אש כל קומה לצודד נפשות | הנפשות תצודדנה לעמי‬
‫ונפשות לכנה תחיינה‪ )19( :‬ותחללנה א תי אל עמי בשע‪3‬לי שע רים ובפתותי לחם להמית נפשות ‪3‬אשר ל א תמותנה‬
‫ולחיות נפשות ‪3‬אשר ל א תחיינה | בכזבכם לעמי ש מעי כזב‪ )20( :‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנני אל כסתותיכנה‬
‫‪3‬אשר אתנה מצ דדות שם את הנפשות לפ רחות וקרעתי א תם מעל זרוע תיכם | ושלחתי את הנפשות ‪3‬אשר אתם‬
‫מצ דדות את נפשים לפ רח ת‪ )21( :‬וקרעתי את מספח תיכם והצלתי את עמי מידכן ול א יהיו עוד בידכן למצודה |‬
‫ואני ל א הכאבתיו | ולחזק ידי רשע לבלתי שוב מדרכו הרע‬ ‫וידעתן כי ‪3‬אני יהוה‪ )22( :‬יען הכאות לב צדיק שקר ‪3‬‬
‫לה ‪3‬חי תו‪ )23( :‬לכן שוא ל א ת "חזינה וקסם ל א תקסמנה עוד | והצלתי את עמי מידכן וידעתן כי ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויבוא אלי ‪3‬אנשים מזקני ישראל | וישבו לפני‪:‬‬

‫(‪ )2‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )3( :‬בן אדם ה ‪3‬אנשים האלה הע"לו גלוליהם על לבם ומכשול ע‪3‬ונם נתנו נ כח פניהם |‬
‫(‪ )4‬לכן דבר אותם ואמרת ‪3‬אליהם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה איש איש מבית ישראל ‪3‬אשר יע‪3‬לה‬ ‫האדר ש אדרש להם‪:‬‬
‫את גלוליו אל לבו ומכשול ע‪3‬ונו ישים נ כח פניו ובא אל הנביא | ‪3‬אני יהוה נע‪3‬ניתי לו בה [בא קרי] בר ב גלוליו‪)5( :‬‬
‫למען תפ ש את בית ישראל בלבם | ‪3‬אשר נז רו מעלי בגלוליהם כ>לם‪ )6( :‬לכן "אמ ר אל בית ישראל כ ה אמר ‪3‬אד ני‬
‫יהוה שובו והשיבו מעל גלוליכם | ומעל כל תוע‪3‬ב תיכם השיבו פניכם‪ )7( :‬כי איש איש מבית ישראל ומהגר ‪3‬אשר‬
‫אחרי ויעל גלוליו אל לבו ומכשול ע‪3‬ונו ישים נ כח פניו | ובא אל הנביא לדרש לו בי ‪3‬אני יהוה‬ ‫יגור בישראל וינזר מ ‪3‬‬
‫והשמ תיהו לאות ולמשלים והכרתיו מתוך עמי | וידעתם כי ‪3‬אני יהוה‪)9( :‬‬ ‫נע‪3‬נה לו בי‪ )8( :‬ונתתי פני באיש ההוא ‪3‬‬
‫והנביא כי יפ>תה ודבר דבר ‪3‬אני יהוה פתיתי את הנביא ההוא | ונטיתי את ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל‪( :‬‬
‫אחרי ול א יטמאו עוד בכל‬ ‫‪ )10‬ונשאו ע‪3‬ונם | כע‪3‬ון הד רש כע‪3‬ון הנביא יהיה‪ )11( :‬למען ל א יתעו עוד בית ישראל מ ‪3‬‬
‫ואני אהיה להם לאל הים נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬ ‫פשעיהם | והיו לי לעם ‪3‬‬
‫(‪ )12‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )13( :‬בן אדם ארץ כי ת "חטא לי למעל מעל ונטיתי ידי עליה ושברתי לה מטה לחם |‬
‫והשלחתי בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה‪ )14( :‬והיו של שת ה ‪3‬אנשים האלה בתוכה נ ח דנאל [דניאל קרי] ואיוב‬
‫| המה בצדקתם ינצלו נפשם נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )15( :‬לו חיה רעה אע‪3‬ביר בארץ ושכלתה | והיתה שממה מבלי עובר‬
‫מפני החיה‪ )16( :‬של שת ה ‪3‬אנשים האלה בתוכה חי אני נ >אם ‪3‬אד ני יהוה אם בנים ואם בנות יצילו | המה לבדם‬
‫ינצלו והארץ תהיה שממה‪ )17( :‬או חרב אביא על הארץ ההיא | ואמרתי חרב תע‪3‬ב ר בארץ והכרתי ממנה אדם‬
‫ובהמה‪ )18( :‬ושל שת ה ‪3‬אנשים האלה בתוכה חי אני נ >אם ‪3‬אד ני יהוה ל א יצילו בנים ובנות | כי הם לבדם ינצלו‪( :‬‬
‫‪ )19‬או דבר ‪3‬אשלח אל הארץ ההיא | ושפכתי ‪3‬חמתי עליה בדם להכרית ממנה אדם ובהמה‪ )20( :‬ונ ח דנאל [דניאל‬
‫קרי] ואיוב בתוכה חי אני נ >אם ‪3‬אד ני יהוה אם בן אם בת יצילו | המה בצדקתם יצילו נפשם‪:‬‬
‫(‪ )21‬כי כ ה אמר ‪3‬אד ני יהו ה אף כי ארבעת שפטי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר שלחתי אל ירושל ם | להכרית‬
‫ממנה אדם ובהמה‪ )22( :‬והנה נותרה בה פלטה המוצאים בנים ובנות הנם יוצאים ‪3‬אליכם וראיתם את דרכם ואת‬
‫ע‪3‬לילותם | ונחמתם על הרעה ‪3‬אשר הבאתי על ירושל ם את כל ‪3‬אשר הבאתי עליה‪ )23( :‬ונ ‪3‬חמו אתכם כי תראו את‬
‫דרכם ואת ע‪3‬לילותם | וידעתם כי ל א חנם עשיתי את כל ‪3‬אשר עשיתי בה נ >אם ‪3‬אד ני יהו ה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם מה יהיה עץ הגפן מכל עץ | הזמורה ‪3‬אשר היה בע‪3‬צי היער‪3 )3( :‬הי>קח‬
‫ממנו עץ לע‪3‬שות למלאכה | אם יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל כלי‪ )4( :‬הנה לאש נתן לאכלה | את שני קצותיו‬
‫אכלה האש ותוכו נחר ‪3‬היצלח למלאכה‪ )5( :‬הנה בהיותו תמים ל א יעשה למלאכה | אף כי אש ‪3‬אכלתהו ויחר ונע‪3‬שה‬
‫עוד למלאכה‪ )6( :‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה כ ‪3‬אשר עץ הגפן בעץ היער ‪3‬אשר נתתיו לאש לאכלה | כן נתתי את י שבי‬
‫ירושל ם‪ )7( :‬ונתתי את פני בהם מהאש יצאו והאש ת אכלם | וידעתם כי ‪3‬אני יהוה בשומי את פני בהם‪ )8( :‬ונתתי‬
‫את הארץ שממה | יען מע‪3‬לו מעל נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם הודע את ירושל ם את תוע‪3‬ב תיה‪ )3( :‬ואמרת כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה‬
‫לירושל ם מכ ר תיך ומ לד תיך מארץ הכנע‪3‬ני | אביך ה "אמ רי ואמך חתית‪ )4( :‬ומולדותיך ביום הולדת א תך ל א כרת‬
‫שרך ובמים ל א ר>חצת למשעי | והמלח ל א >המלחת והחתל ל א >חתלת‪ )5( :‬ל א חסה עליך עין לע‪3‬שות לך אחת מאלה‬
‫ותשלכי אל פני השדה בג על נפשך ביום >הלדת א תך‪ )6( :‬ואע"ב ר עליך ואראך מתבוססת בדמיך |‬ ‫ל >חמלה עליך | >‬
‫וא מר לך בדמיך ‪3‬חיי וא מר לך בדמיך ‪3‬חיי‪ )7( :‬רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותב אי בע‪3‬די ע‪3‬דיים | שדים‬
‫ואכסה ערותך |‬ ‫נכ נו ושערך צמח ואת ער ם ועריה‪ )8( :‬ואע"ב ר עליך ואראך והנה עתך עת ד דים ואפר ש כנפי עליך ‪3‬‬
‫וא >סכך בשמן‪( :‬‬ ‫ואשבע לך ואבוא בברית א תך נ >אם ‪3‬אד ני יהוה ותהיי לי‪ )9( :‬וארחצך במים ואשט ף דמיך מעליך | ‪3‬‬
‫ואכסך משי‪ )11( :‬ואעדך עדי | ואתנה צמידים על ידיך ורביד על‬ ‫‪ )10‬ואלבישך רקמה ואנע‪3‬לך תחש | ואחבשך בשש ‪3‬‬
‫גרונך‪ )12( :‬ואתן נזם על אפך וע‪3‬גילים על אזניך | וע‪3‬טרת תפארת בר אשך‪ )13( :‬ותעדי זהב וכסף ומלבושך ששי‬
‫[שש קרי] ומשי ורקמה ס לת ודבש ושמן אכלתי [אכלת קרי] | ותיפי במא ד מא ד ותצלחי למלוכה‪ )14( :‬ויצא לך‬
‫שם בגוים ביפיך | כי כליל הוא ב ‪3‬הדרי ‪3‬אשר שמתי עליך נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )15( :‬ותבטחי ביפיך ותזני על שמך |‬
‫ותשפכי את תזנותיך על כל עובר לו יהי‪ )16( :‬ותקחי מבגדיך ותע‪3‬שי לך במות טל>אות ותזני ע‪3‬ליהם | ל א באות ול א‬
‫יהיה‪ )17( :‬ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי ‪3‬אשר נתתי לך ותע‪3‬שי לך צלמי זכר | ותזני בם‪ )18( :‬ותקחי את‬
‫בגדי רקמתך ותכסים | ושמני וקטרתי נתתי [נתת קרי] לפניהם‪ )19( :‬ולחמי ‪3‬אשר נתתי לך ס לת ושמן ודבש‬
‫ה "אכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניח ח ויהי | נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )20( :‬ותקחי את בניך ואת בנותיך ‪3‬אשר ילדת לי‬
‫ותזבחים להם ל "אכול | המעט מתזנתך [מתזנותיך קרי]‪ )21( :‬ותש ‪3‬חטי את בני | ותתנים בהע‪3‬ביר אותם להם‪)22( :‬‬
‫ואת כל תוע‪3‬ב תיך ותזנ>תיך ל א זכרתי [זכרת קרי] את ימי נעוריך | בהיותך ער ם ועריה מתבוססת בדמך היית‪)23( :‬‬
‫אחרי כל רעתך | אוי אוי לך נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )24( :‬ותבני לך גב | ותע‪3‬שי לך רמה בכל רחוב‪ )25( :‬אל כל ר אש‬‫ויהי ‪3‬‬
‫דרך בנית רמתך ותתע‪3‬בי את יפיך ותפשקי את רגליך לכל עובר | ותרבי את תזנתך [תזנותיך קרי]‪ )26( :‬ותזני אל‬
‫בני מצרים שכניך גדלי בשר | ותרבי את תזנ>תך להכעיסני‪ )27( :‬והנה נטיתי ידי עליך ואגרע >חקך | ואתנך בנפש‬
‫ש נאותיך בנות פלשתים הנכלמות מדרכך זמה‪ )28( :‬ותזני אל בני אשור מבלתי שבעתך | ותזנים וגם ל א שבעת‪( :‬‬
‫‪ )29‬ותרבי את תזנותך אל ארץ כנען כשדימה | וגם בז את ל א שבעת‪ )30( :‬מה ‪3‬א >מלה לבתך נ >אם ‪3‬אד ני יהוה |‬
‫בע‪3‬שותך את כל אלה מע‪3‬שה אשה זונה שלטת‪ )31( :‬בבנותיך גבך בר אש כל דרך ורמתך עשיתי [עשית קרי] בכל‬
‫רחוב | ול א הייתי [היית קרי] כזונה לקלס אתנן‪ )32( :‬האשה המנאפת | תחת אישה תקח את זרים‪ )33( :‬לכל ז נות‬
‫אהביך ותש ‪F‬חדי אותם לבוא אליך מסביב בתזנותיך‪ )34( :‬ויהי בך הפך מן‬ ‫יתנו נדה | ואת נתת את נדניך לכל מ ‪3‬‬
‫אחריך ל א זונה | ובתתך אתנן ואתנן ל א נתן לך ותהי להפך‪ )35( :‬לכן זונה שמעי דבר יהוה‪:‬‬ ‫הנשים בתזנותיך ו ‪3‬‬
‫אהביך | ועל כל גלולי תוע‪3‬בותיך וכדמי‬ ‫(‪ )36‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהו ה יען השפך נ >חשתך ותגלה ערותך בתזנותיך על מ ‪3‬‬
‫אהביך ‪3‬אשר ערבת ע‪3‬ליהם ואת כל ‪3‬אשר אהבת על כל ‪3‬אשר‬ ‫בניך ‪3‬אשר נתת להם‪ )37( :‬לכן הנני מקבץ את כל מ ‪3‬‬
‫שנאת | וקבצתי א תם עליך מסביב וגליתי ערותך ‪3‬אלהם וראו את כל ערותך‪ )38( :‬ושפטתיך משפטי נ ‪3‬אפות וש פכ ת‬
‫דם | ונתתיך דם חמה וקנאה‪ )39( :‬ונתתי אותך בידם והרסו גבך ונתצו רמ תיך והפשיטו אותך בגדיך ולקחו כלי‬
‫תפארתך | והניחוך עיר ם ועריה‪ )40( :‬והע"לו עליך קהל ורגמו אותך באבן | ובתקוך בחרבותם‪ )41( :‬ושרפו בתיך‬
‫והנח תי ‪3‬חמתי בך וסרה‬ ‫באש ועשו בך שפטים לעיני נשים רבות | והשבתיך מזונה וגם אתנן ל א תתני עוד‪3 )42( :‬‬
‫קנאתי ממך | ושקטתי ול א אכעס עוד‪ )43( :‬יען ‪3‬אשר ל א זכרתי [זכרת קרי] את ימי נעוריך ותרגזי לי בכל אלה |‬
‫וגם ‪3‬אני הא דרכך בר אש נתתי נ >אם ‪3‬אד ני יהוה ול א עשיתי [עשית קרי] את הזמה על כל תוע‪3‬ב תיך‪ )44( :‬הנה כל‬
‫ואחות ‪3‬אחותך את ‪3‬אשר גע‪3‬לו אנשיהן‬ ‫המ של עליך ימש ל לאמ ר | כאמה בתה‪ )45( :‬בת אמך את ג עלת אישה ובניה | ‪3‬‬
‫ואחותך‬ ‫ואחותך הגדולה ש מרון היא ובנותיה היושבת על שמ אולך | ‪3‬‬ ‫ואביכן "אמ רי‪3 )46( :‬‬
‫ובניהן אמכן חתית ‪3‬‬
‫הקטנה ממך היושבת מימינך סד ם ובנותיה‪ )47( :‬ול א בדרכיהן הלכת ובתוע‪3‬בותיהן עשיתי [עשית קרי] | כמעט קט‬
‫ותשחתי מהן בכל דרכיך‪ )48( :‬חי אני נ >אם ‪3‬אד ני יהוה אם עשתה סד ם ‪3‬אחותך היא ובנותיה | כ ‪3‬אשר עשית את‬
‫ובנותיך‪ )49( :‬הנה זה היה ע‪3‬ון סד ם ‪3‬אחותך | גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון ל א‬
‫ה "חזיקה‪ )50( :‬ותגבהינה ותע‪3‬שינה תועבה לפני | ואסיר אתהן כ ‪3‬אשר ראיתי‪ )51( :‬וש מרון כ ‪3‬חצי חט אתיך ל א‬
‫[אחותיך קרי] בכל תוע‪3‬בותיך ‪3‬אשר עשיתי [עשית קרי]‪( :‬‬ ‫חטאה | ותרבי את תוע‪3‬בותיך מהנה ותצדקי את אחותך ‪3‬‬
‫‪ )52‬גם את שאי כלמתך ‪3‬אשר פללת ל ‪3‬אחותך בחט אתיך ‪3‬אשר התעבת מהן תצדקנה ממך | וגם את בושי ושאי‬
‫כלמתך בצדקתך אחיותך‪ )53( :‬ושבתי את שביתהן את שבית [שבות קרי] סד ם ובנותיה ואת שבית [שבות קרי]‬
‫נחמך‬ ‫ש מרון ובנותיה | ושבית [ושבות קרי] שביתיך בתוכהנה‪ )54( :‬למען תשאי כלמתך ונכלמת מכ ל ‪3‬אשר עשית | ב ‪3‬‬
‫ואחותיך סד ם ובנותיה תש בן לקדמתן וש מרון ובנותיה תש בן לקדמתן | ואת ובנותיך ת >שבינה‬‫א תן‪3 )55( :‬‬
‫לקדמתכן‪ )56( :‬ולוא היתה סד ם ‪3‬אחותך לשמועה בפיך | ביום גאוניך‪ )57( :‬בטרם תגלה רעתך כמו עת חרפת בנות‬
‫‪3‬ארם וכל סביבותיה בנות פלשתים | השאטות אותך מסביב‪ )58( :‬את זמתך ואת תוע‪3‬בותיך את נשאתים | נ >אם‬
‫יהוה‪ )59( :‬כי כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה ועשית [ועשיתי קרי] אותך כ ‪3‬אשר עשית | ‪3‬אשר בזית אלה להפר ברית‪)60( :‬‬
‫והקמותי לך ברית עולם‪ )61( :‬וזכרת את דרכיך ונכלמת בקחתך את‬ ‫וזכרתי ‪3‬אני את בריתי אותך בימי נעוריך | ‪3‬‬
‫והקימותי ‪3‬אני את בריתי אתך |‬ ‫‪3‬אחותיך הגד לות ממך אל הקטנות ממך | ונתתי אתהן לך לבנות ול א מבריתך‪3 )62( :‬‬
‫וידעת כי ‪3‬אני יהוה‪ )63( :‬למען תזכרי וב שת ול א יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך | בכפרי לך לכל ‪3‬אשר עשית‬
‫נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם חוד חידה ומש ל משל | אל בית ישראל‪ )3( :‬ואמרת כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה‬
‫הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה ‪3‬אשר לו הרקמה | בא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז‪ )4( :‬את‬
‫ר אש יניקותיו קטף | ויביאהו אל ארץ כנען בעיר ר כלים שמו‪ )5( :‬ויקח מזרע הארץ ויתנהו בשדה זרע | קח על מים‬
‫רבים צפצפה שמו‪ )6( :‬ויצמח ויהי לגפן ס רחת שפלת קומה לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו | ותהי לגפן‬
‫ותעש בדים ותשלח פ ארות‪ )7( :‬ויהי נשר אחד גדול גדול כנפים ורב נוצה | והנה הגפן הז את כפנה שר‪F‬שיה עליו‬
‫ודליותיו שלחה לו להשקות אותה מ ‪3‬ער>גות מטעה‪ )8( :‬אל שדה טוב אל מים רבים היא שתולה | לע‪3‬שות ענף ולשאת‬
‫פרי להיות לגפן אדרת‪" )9( :‬אמ ר כ ה אמר ‪3‬אד ני יהו ה תצלח | ‪3‬הלוא את שרשיה ינתק ואת פריה יקוסס ויבש כל‬
‫טרפי צמחה תיבש ול א בזר ע גדולה ובעם רב למשאות אותה משרשיה‪ )10( :‬והנה שתולה ‪3‬התצלח | ‪3‬הלוא כגעת בה‬
‫רוח הקדים תיבש יב ש על ‪3‬ער>ג ת צמחה תיבש‪:‬‬
‫(‪ )11‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪" )12( :‬אמר נא לבית המרי ‪3‬הל א ידעתם מה אלה | "אמ ר הנה בא מלך בבל ירושל ם‬
‫ויקח את מלכה ואת שריה ויבא אותם אליו בבלה‪ )13( :‬ויקח מזרע המלוכה ויכר ת אתו ברית | ויבא א תו באלה‬
‫ואת אילי הארץ לקח‪ )14( :‬להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא | לשמ ר את בריתו לעמדה‪ )15( :‬וימרד בו לשל ח‬
‫מלאכיו מצרים לתת לו סוסים ועם רב | ‪3‬היצלח ‪3‬הימלט הע שה אלה והפר ברית ונמלט‪ )16( :‬חי אני נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‬
‫ואשר הפר את בריתו | אתו בתוך בבל ימות‪ )17( :‬ול א‬ ‫אם ל א במקום המלך הממליך א תו ‪3‬אשר בזה את אלתו ‪3‬‬
‫בחיל גדול ובקהל רב יע‪3‬שה אותו פרע ה במלחמה בשפ ך ס ללה ובבנות דיק | להכרית נפשות רבות‪ )18( :‬ובזה אלה‬
‫(‪ )19‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה חי אני אם ל א אלתי‬ ‫להפר ברית | והנה נתן ידו וכל אלה עשה ל א ימלט‪:‬‬
‫והביאותיהו בבלה‬ ‫‪3‬אשר בזה ובריתי ‪3‬אשר הפיר | ונתתיו בר אשו‪ )20( :‬ופרשתי עליו רשתי ונתפש במצודתי | ‪3‬‬
‫ונשפטתי אתו שם מע‪3‬לו ‪3‬אשר מעל בי‪ )21( :‬ואת כל מברחו [מברחיו קרי] בכל ‪3‬אגפיו בחרב יפ לו והנשארים לכל‬
‫רוח יפרשו | וידעתם כי ‪3‬אני יהוה דברתי‪ )22( :‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי |‬
‫מר אש י נקותיו רך אקט ף ושתלתי אני על הר גב ה ותלול‪ )23( :‬בהר מרום ישראל אש ‪F‬תלנו ונשא ענף ועשה פרי‬
‫והיה לארז אדיר | ושכנו תחתיו כ ל צפור כל כנף בצל דליותיו תשכ נה‪ )24( :‬וידעו כל ע‪3‬צי השדה כי ‪3‬אני יהוה‬
‫השפלתי עץ גב ה הגבהתי עץ שפל הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש | ‪3‬אני יהוה דברתי ועשיתי‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬מה לכם אתם מ שלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמ ר | אבות י אכלו‬
‫ב סר ושני הבנים תקהינה‪ )3( :‬חי אני נ >אם ‪3‬אד ני יהוה | אם יהיה לכם עוד מש ל המשל הזה בישראל‪ )4( :‬הן כל‬
‫הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי הנה | הנפש הח טאת היא תמות‪ )5( :‬ואיש כי יהיה צדיק | ועשה משפט‬
‫וצדקה‪ )6( :‬אל ההרים ל א אכל ועיניו ל א נשא אל גלולי בית ישראל | ואת אשת רעהו ל א טמא ואל אשה נדה ל א‬
‫יקרב‪ )7( :‬ואיש ל א יונה ‪3‬חב לתו חוב ישיב גזלה ל א יגז ל | לחמו לרעב יתן ועיר ם יכסה בגד‪ )8( :‬בנשך ל א יתן‬
‫ותרבית ל א יקח מעול ישיב ידו | משפט "אמת יע‪3‬שה בין איש לאיש‪ )9( :‬ב >חקותי יהלך ומשפטי שמר לע‪3‬שות "אמת |‬
‫צדיק הוא חי ה יחיה נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )10( :‬והוליד בן פריץ ש פך דם | ועשה אח מאחד מאלה‪ )11( :‬והוא את כל‬
‫אלה ל א עשה | כי גם אל ההרים אכל ואת אשת רעהו טמא‪ )12( :‬עני ואביון הונה גזלות גזל ‪3‬חב ל ל א ישיב | ואל‬
‫הגלולים נשא עיניו תועבה עשה‪ )13( :‬בנשך נתן ותרבית לקח וחי | ל א יחיה את כל התועבות האלה עשה מות יומת‬
‫דמיו בו יהיה‪ )14( :‬והנה הוליד בן וירא את כל חט את אביו ‪3‬אשר עשה | ויראה ול א יע‪3‬שה כהן‪ )15( :‬על ההרים ל א‬
‫אכל ועיניו ל א נשא אל גלולי בית ישראל | את אשת רעהו ל א טמא‪ )16( :‬ואיש ל א הונה ‪3‬חב ל ל א חבל וגזלה ל א‬
‫גזל | לחמו לרעב נתן וערום כסה בגד‪ )17( :‬מעני השיב ידו נשך ותרבית ל א לקח משפטי עשה ב >חקותי הלך | הוא‬
‫ואשר ל א טוב עשה בתוך עמיו | והנה מת בע‪3‬ונו‪:‬‬ ‫ל א ימות בע‪3‬ון אביו חי ה יחיה‪ )18( :‬אביו כי עשק ע שק גזל גזל אח ‪3‬‬
‫ואמרתם מד>ע ל א נשא הבן בע‪3‬ון האב | והבן משפט וצדקה עשה את כל >חקותי שמר ויע‪3‬שה א תם חי ה יחיה‪( :‬‬ ‫(‪3 )19‬‬
‫‪ )20‬הנפש הח טאת היא תמות | בן ל א ישא בע‪3‬ון האב ואב ל א ישא בע‪3‬ון הבן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת רשע‬
‫[הרשע קרי] עליו תהיה‪ )21( :‬והרשע כי ישוב מכל חטאתו [חט אתיו קרי] ‪3‬אשר עשה ושמר את כל >חקותי ועשה‬
‫משפט וצדקה | חי ה יחיה ל א ימות‪ )22( :‬כל פשעיו ‪3‬אשר עשה ל א יזכרו לו | בצדקתו ‪3‬אשר עשה יחיה‪ )23( :‬החפ ץ‬
‫(‪ )24‬ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ככ ל‬ ‫אחפ ץ מות רשע נ >אם ‪3‬אד ני יהוה | ‪3‬הלוא בשובו מדרכיו וחיה‪:‬‬
‫התועבות ‪3‬אשר עשה הרשע יע‪3‬שה וחי | כל צדקתו [צדק תיו קרי] ‪3‬אשר עשה ל א תזכרנה במע‪3‬לו ‪3‬אשר מעל ובחטאתו‬
‫ואמרתם ל א יתכן דרך ‪3‬אד ני | שמעו נא בית ישראל ‪3‬הדרכי ל א יתכן ‪3‬הל א דרכיכם ל א‬ ‫‪3‬אשר חטא בם ימות‪3 )25( :‬‬
‫(‪ )27‬ובשוב רשע מרשעתו‬ ‫יתכנו‪ )26( :‬בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת ע‪3‬ליהם | בעולו ‪3‬אשר עשה ימות‪:‬‬
‫‪3‬אשר עשה ויעש משפט וצדקה | הוא את נפשו יחיה‪ )28( :‬ויראה וישוב [וישב קרי] מכל פשעיו ‪3‬אשר עשה | חיו יחיה‬
‫ל א ימות‪ )29( :‬ואמרו בית ישראל ל א יתכן דרך ‪3‬אד ני | הדרכי ל א יתכנו בית ישראל ‪3‬הל א דרכיכם ל א יתכן‪)30( :‬‬
‫לכן איש כדרכיו אשפ ט אתכם בית ישראל נ >אם ‪3‬אד ני יהוה | שובו והשיבו מכל פשעיכם ול א יהיה לכם למכשול‬
‫עון‪ )31( :‬השליכו מע‪3‬ליכם את כל פשעיכם ‪3‬אשר פשעתם בם וע‪3‬שו לכם לב חדש ורוח ‪3‬חדשה | ולמה ת >מתו בית‬
‫ישראל‪ )32( :‬כי ל א אחפ ץ במות המת נ >אם ‪3‬אד ני יהוה | והשיבו וחיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל‪ )2( :‬ואמרת מה אמך לביא בין ‪3‬אריות רבצה | בתוך כפרים רבתה גוריה‪)3( :‬‬
‫ותעל אחד מג>ריה כפיר היה | וילמד לטרף טרף אדם אכל‪ )4( :‬וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש | ויב >אהו בחחים אל‬
‫נוחלה אבדה תקותה | ותקח אחד מג>ריה כפיר שמתהו‪ )6( :‬ויתהלך בתוך ‪3‬אריות כפיר‬ ‫ארץ מצרים‪ )5( :‬ותרא כי ‪3‬‬
‫היה | וילמד לטרף טרף אדם אכל‪ )7( :‬וידע אלמנותיו ועריהם ה "חריב | ותשם ארץ ומל אה מקול ש ‪3‬אגתו‪ )8( :‬ויתנו‬
‫עליו גוים סביב ממדינות | ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש‪ )9( :‬ויתנ>הו בסוגר בחחים ויב >אהו אל מלך בבל |‬
‫יב >אהו במצ דות למען ל א ישמע קולו עוד אל הרי ישראל‪:‬‬
‫(‪ )10‬אמך כגפן בדמך על מים שתולה | פ ריה וע‪3‬נפה היתה ממים רבים‪ )11( :‬ויהיו לה מטות ע ז אל שבטי מ שלים‬
‫ותתש בחמה לארץ >השלכה ורוח הקדים הוביש פריה |‬ ‫ותגבה קומתו על בין ע‪3‬ב תים | וירא בגבהו בר ב דלי תיו‪> )12( :‬‬
‫התפרקו ויבשו מטה ע>זה אש ‪3‬אכלתהו‪ )13( :‬ועתה שתולה במדבר | בארץ ציה וצמא‪ )14( :‬ותצא אש ממטה בדיה‬
‫פריה אכלה ול א היה בה מטה ע ז שבט למשול | קינה היא ותהי לקינה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בשנה השביעית ב ‪3‬חמשי בעשור לח דש באו ‪3‬אנשים מזקני ישראל לדר ש את יהוה | וישבו לפני‪ )2( :‬ויהי‬
‫דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )3( :‬בן אדם דבר את זקני ישראל ואמרת ‪3‬אלהם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה ‪3‬הלדר ש א תי אתם באים‬
‫| חי אני אם אדרש לכם נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪3 )4( :‬התשפ ט א תם ‪3‬התשפוט בן אדם | את תוע‪3‬ב ת ‪3‬אבותם הודיעם‪)5( :‬‬
‫ואמרת ‪3‬אליהם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה ביום ב ‪F‬חרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יע‪3‬ק ב ואודע להם בארץ מצרים |‬
‫ואשא ידי להם לאמ ר ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪ )6( :‬ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים | אל ארץ ‪3‬אשר‬
‫תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל ה ‪3‬ארצות‪ )7( :‬וא מר ‪3‬אלהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל‬
‫תטמאו | ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪ )8( :‬וימרו בי ול א אבו לשמ ע אלי איש את שקוצי עיניהם ל א השליכו ואת גלולי‬
‫מצרים ל א עזבו | וא מר לשפ ך ‪3‬חמתי ע‪3‬ליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים‪ )9( :‬ואעש למען שמי לבלתי החל‬
‫לעיני הגוים ‪3‬אשר המה בתוכם | ‪3‬אשר נודעתי ‪3‬אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים‪ )10( :‬ואוציאם מארץ‬
‫ואבאם אל המדבר‪ )11( :‬ואתן להם את >חקותי ואת משפטי הודעתי אותם | ‪3‬אשר יע‪3‬שה אותם האדם וחי‬ ‫מצרים | ‪3‬‬
‫בהם‪ )12( :‬וגם את שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניהם | לדעת כי ‪3‬אני יהוה מקדשם‪ )13( :‬וימרו בי בית‬
‫ישראל במדבר ב >חקותי ל א הלכו ואת משפטי מאסו ‪3‬אשר יע‪3‬שה א תם האדם וחי בהם ואת שבת תי חללו מא ד |‬
‫וא מר לשפ ך ‪3‬חמתי ע‪3‬ליהם במדבר לכלותם‪ )14( :‬ואע"שה למען שמי | לבלתי החל לעיני הגוים ‪3‬אשר הוצאתים‬
‫לעיניהם‪ )15( :‬וגם ‪3‬אני נשאתי ידי להם במדבר | לבלתי הביא אותם אל הארץ ‪3‬אשר נתתי זבת חלב ודבש צבי היא‬
‫אחרי גלוליהם לבם ה לך‪:‬‬ ‫לכל ה ‪3‬ארצות‪ )16( :‬יען במשפטי מאסו ואת >חקותי ל א הלכו בהם ואת שבתותי חללו | כי ‪3‬‬
‫(‪ )17‬ותחס עיני ע‪3‬ליהם מש ‪3‬חתם | ול א עשיתי אותם כלה במדבר‪ )18( :‬וא מר אל בניהם במדבר בחוקי ‪3‬אבותיכם אל‬
‫תלכו ואת משפטיהם אל תשמ רו | ובגלוליהם אל תטמאו‪3 )19( :‬אני יהוה "אל היכם ב >חקותי לכו | ואת משפטי שמרו‬
‫וע‪3‬שו אותם‪ )20( :‬ואת שבתותי קדשו | והיו לאות ביני וביניכם לדעת כי ‪3‬אני יהוה "אל היכם‪ )21( :‬וימרו בי הבנים‬
‫ב >חקותי ל א הלכו ואת משפטי ל א שמרו לע‪3‬שות אותם ‪3‬אשר יע‪3‬שה אותם האדם וחי בהם את שבתותי חללו | וא מר‬
‫והשב תי את ידי ואעש למען שמי | לבלתי החל לעיני הגוים ‪3‬אשר‬ ‫לשפ ך ‪3‬חמתי ע‪3‬ליהם לכלות אפי בם במדבר‪3 )22( :‬‬
‫הוצאתי אותם לעיניהם‪ )23( :‬גם ‪3‬אני נשאתי את ידי להם במדבר | להפיץ א תם בגוים ולזרות אותם ב ‪3‬ארצות‪)24( :‬‬
‫אחרי גלולי ‪3‬אבותם היו עיניהם‪ )25( :‬וגם ‪3‬אני נתתי להם‬‫יען משפטי ל א עשו ו >חקותי מאסו ואת שבתותי חללו | ו ‪3‬‬
‫ואטמא אותם במתנותם בהע‪3‬ביר כל פטר רחם | למען ‪3‬אשמם‬ ‫>חקים ל א טובים | ומשפטים ל א יחיו בהם‪3 )26( :‬‬
‫למען ‪3‬אשר ידעו ‪3‬אשר ‪3‬אני יהוה‪ )27( :‬לכן דבר אל בית ישראל בן אדם ואמרת ‪3‬אליהם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | עוד‬
‫ואביאם אל הארץ ‪3‬אשר נשאתי את ידי לתת אותה להם | ויראו כל‬ ‫ז את גדפו אותי ‪3‬אבותיכם במע‪3‬לם בי מעל‪3 )28( :‬‬
‫גבעה רמה וכל עץ עב ת ויזבחו שם את זבחיהם ויתנו שם כעס קרבנם וישימו שם ריח ניחוחיהם ויסיכו שם את‬
‫נסכיהם‪ )29( :‬וא מר ‪3‬אלהם מה הבמה ‪3‬אשר אתם הבאים שם | ויקרא שמה במה עד היום הזה‪ )30( :‬לכן "אמ ר אל‬
‫אחרי שקוציהם אתם ז נים‪ )31( :‬ובשאת‬ ‫בית ישראל כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הבדרך ‪3‬אבותיכם אתם נטמאים | ו ‪3‬‬
‫ואני אדרש לכם בית ישראל | חי אני נ >אם‬‫מתנ תיכם בהע‪3‬ביר בניכם באש אתם נטמאים לכל גלוליכם עד היום ‪3‬‬
‫רוחכם היו ל א תהיה | ‪3‬אשר אתם א מרים נהיה כגוים כמשפחות‬ ‫‪3‬אד ני יהוה אם אדרש לכם‪ )32( :‬והע לה על ‪3‬‬
‫ה ‪3‬ארצות לשרת עץ ואבן‪ )33( :‬חי אני נ >אם ‪3‬אד ני יהוה | אם ל א ביד ‪3‬חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך‬
‫ע‪3‬ליכם‪ )34( :‬והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן ה ‪3‬ארצות ‪3‬אשר נפוצ תם בם | ביד ‪3‬חזקה ובזרוע נטויה‬
‫ובחמה שפוכה‪ )35( :‬והבאתי אתכם אל מדבר העמים | ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים‪ )36( :‬כ ‪3‬אשר נשפטתי‬
‫את ‪3‬אבותיכם במדבר ארץ מצרים | כן אשפט אתכם נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )37( :‬והע‪3‬ברתי אתכם תחת השבט | והבאתי‬
‫אתכם במס רת הברית‪ )38( :‬וברותי מכם המ רדים והפושעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל‬
‫ל א יבוא | וידעתם כי ‪3‬אני יהוה‪ )39( :‬ואתם בית ישראל כ ה אמר ‪3‬אד ני יהו ה איש גלוליו לכו ע‪3‬ב דו ואחר אם אינכם‬
‫ש מעים אלי | ואת שם קדשי ל א תחללו עוד במתנותיכם ובגלוליכם‪ )40( :‬כי בהר קדשי בהר מרום ישראל נ >אם‬
‫‪3‬אד ני יהוה שם יעבד>ני כל בית ישראל כ>ל ה בארץ | שם ארצם ושם אדרוש את תרומ תיכם ואת ראשית משאותיכם‬
‫בכל קדשיכם‪ )41( :‬בריח ניח ח ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן ה ‪3‬ארצות ‪3‬אשר נפ צ תם‬
‫בם | ונקדשתי בכם לעיני הגוים‪ )42( :‬וידעתם כי ‪3‬אני יהוה ב ‪3‬הביאי אתכם אל אדמת ישראל | אל הארץ ‪3‬אשר‬
‫נשאתי את ידי לתת אותה ל ‪3‬אבותיכם‪ )43( :‬וזכרתם שם את דרכיכם ואת כל ע‪3‬לילותיכם ‪3‬אשר נטמאתם בם |‬
‫ונק ט תם בפניכם בכל רעותיכם ‪3‬אשר ע‪3‬שיתם‪ )44( :‬וידעתם כי ‪3‬אני יהוה בע‪3‬שותי אתכם למען שמי | ל א כדרכיכם‬
‫הרעים וכע‪3‬לילותיכם הנשחתות בית ישראל נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם שים פניך דרך תימנה והטף אל דרום | והנבא אל יער השדה נגב‪)3( :‬‬
‫ואמרת ליער הנגב שמע דבר יהוה | כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש ל א‬
‫תכבה להבת שלהבת ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה‪ )4( :‬וראו כל בשר כי ‪3‬אני יהוה בערתיה | ל א תכבה‪ )5( :‬וא מר‬
‫‪3‬אהה ‪3‬אד ני יהוה | המה א מרים לי ‪3‬הל א ממשל משלים הוא‪:‬‬
‫(‪ )6‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )7( :‬בן אדם שים פניך אל ירושל ם והטף אל מקדשים | והנבא אל אדמת ישראל‪)8( :‬‬
‫ואמרת לאדמת ישראל כ ה אמר יהוה הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה | והכרתי ממך צדיק ורשע‪ )9( :‬יען ‪3‬אשר‬
‫הכרתי ממך צדיק ורשע | לכן תצא חרבי מתערה אל כל בשר מנגב צפון‪ )10( :‬וידעו כל בשר כי ‪3‬אני יהוה הוצאתי‬
‫(‪ )11‬ואתה בן אדם האנח | בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם‪ )12( :‬והיה‬ ‫חרבי מתערה | ל א תשוב עוד‪:‬‬
‫נאנח | ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכ ‪3‬התה כל רוח וכל ברכים‬ ‫כי י אמרו אליך על מה אתה "‬
‫תלכנה מים הנה באה ונהיתה נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )13‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )14( :‬בן אדם הנבא ואמרת כ ה אמר ‪3‬אד ני | "אמ ר חרב חרב הוחדה וגם מרוטה‪( :‬‬
‫‪ )15‬למען טב ח טבח הוחדה למען "היה לה ברק מ רטה | או נשיש שבט בני מ אסת כל עץ‪ )16( :‬ויתן א תה למרטה‬
‫לתפ ש בכף | היא הוחדה חרב והיא מ רטה לתת אותה ביד הורג‪ )17( :‬זעק והילל בן אדם כי היא היתה בעמי היא‬
‫בכל נשיאי ישראל | מגורי אל חרב היו את עמי לכן ספ ק אל ירך‪ )18( :‬כי ב חן ומה אם גם שבט מ אסת ל א יהיה |‬
‫נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )19‬ואתה בן אדם הנבא והך כף אל כף | ותכפל חרב שלישתה חרב ‪3‬חללים היא חרב חלל הגדול הח דרת להם‪( :‬‬
‫‪ )20‬למען למוג לב והרבה המכש לים על כל שע‪3‬ריהם נתתי אבחת חרב | אח ע‪3‬שויה לברק מע>טה לטבח‪)21( :‬‬
‫והנח תי ‪3‬חמתי | ‪3‬אני יהוה דברתי‪:‬‬‫אחדי הימני השימי השמילי | אנה פניך >מעדות‪ )22( :‬וגם ‪3‬אני אכה כפי אל כפי ‪3‬‬ ‫הת ‪3‬‬
‫(‪ )23‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )24( :‬ואתה בן אדם שים לך שנים דרכים לבוא חרב מלך בבל מארץ אחד יצאו‬
‫שניהם | ויד ברא בר אש דרך עיר ברא‪ )25( :‬דרך תשים לבוא חרב את רבת בני עמון | ואת יהודה בירושל ם בצורה‪:‬‬
‫(‪ )26‬כי עמד מלך בבל אל אם הדרך בר אש שני הדרכים לקסם קסם | קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד‪)27( :‬‬
‫בימינו היה הקסם ירושל ם לשום כרים לפת ח פה ברצח להרים קול בתרועה | לשום כרים על שערים לשפ ך ס ללה‬
‫לבנות דיק‪ )28( :‬והיה להם כקסום [כקסם קרי] שוא בעיניהם שב>עי שב>עות להם | והוא מזכיר עון להתפש‪:‬‬
‫(‪ )29‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה יען הזכרכם ע‪3‬ונכם בהגלות פשעיכם להראות חט אותיכם בכ ל ע‪3‬לילותיכם | יען‬
‫הזכרכם בכף תתפשו‪:‬‬
‫(‪ )31‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הסיר המצנפת‬ ‫(‪ )30‬ואתה חלל רשע נשיא ישראל | ‪3‬אשר בא יומו בעת ע‪3‬ון קץ‪:‬‬
‫והרים הע‪3‬טרה | ז את ל א ז את השפלה הגבה והגב ה השפיל‪ )32( :‬עוה עוה עוה ‪3‬אשימנה | גם ז את ל א היה עד ב א‬
‫‪3‬אשר לו המשפט ונתתיו‪:‬‬
‫(‪ )33‬ואתה בן אדם הנבא ואמרת כ ה אמר ‪3‬אד ני יהו ה אל בני עמון ואל חרפתם | ואמרת חרב חרב פתוחה לטבח‬
‫מרוטה להכיל למען ברק‪ )34( :‬ב ‪3‬חזות לך שוא בקסם לך כזב | לתת אותך אל צוארי חללי רשעים ‪3‬אשר בא יומם‬
‫בעת ע‪3‬ון קץ‪ )35( :‬השב אל תערה | במקום ‪3‬אשר נבראת בארץ מכ>רותיך אשפ ט א תך‪ )36( :‬ושפכתי עליך זעמי באש‬
‫עברתי אפיח עליך | ונתתיך ביד ‪3‬אנשים ב ע‪3‬רים חרשי משחית‪ )37( :‬לאש תהיה לאכלה דמך יהיה בתוך הארץ | ל א‬
‫תזכרי כי ‪3‬אני יהוה דברתי‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬ואתה בן אדם ‪3‬התשפ ט ‪3‬התשפ ט את עיר הדמים | והודעתה את כל תוע‪3‬בותיה‪( :‬‬
‫‪ )3‬ואמרת כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה עיר ש פכת דם בתוכה לבוא עתה | ועשתה גלולים עליה לטמאה‪ )4( :‬בדמך ‪3‬אשר‬
‫שפכת אשמת ובגלוליך ‪3‬אשר עשית טמאת ותקריבי ימיך ותבוא עד שנותיך | על כן נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל‬
‫ה ‪3‬ארצות‪ )5( :‬הקר בות והרח קות ממך יתקלסו בך | טמאת השם רבת המהומה‪ )6( :‬הנה נשיאי ישראל איש לזר עו‬
‫היו בך | למען שפך דם‪ )7( :‬אב ואם הקלו בך לגר עשו בע שק בתוכך | יתום ואלמנה הונו בך‪ )8( :‬קדשי בזית | ואת‬
‫שבת תי חללת‪ )9( :‬אנשי רכיל היו בך למען שפך דם | ואל ההרים אכלו בך זמה עשו בתוכך‪ )10( :‬ערות אב גלה בך |‬
‫טמאת הנדה ענו בך‪ )11( :‬ואיש את אשת רעהו עשה תועבה ואיש את כלתו טמא בזמה | ואיש את ‪3‬אח תו בת אביו‬
‫ענה בך‪ )12( :‬ש חד לקחו בך למען שפך דם | נשך ותרבית לקחת ותבצעי רעיך בע שק וא תי שכחת נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪( :‬‬
‫‪ )13‬והנה הכיתי כפי אל בצעך ‪3‬אשר עשית | ועל דמך ‪3‬אשר היו בתוכך‪3 )14( :‬היע‪3‬מ ד לבך אם ת "חזקנה ידיך לימים‬
‫והתמ תי >טמאתך‬ ‫והפיצותי אותך בגוים וזריתיך ב ‪3‬ארצות | ‪3‬‬‫‪3‬אשר ‪3‬אני ע שה אותך | ‪3‬אני יהוה דברתי ועשיתי‪3 )15( :‬‬
‫ממך‪ )16( :‬ונחלת בך לעיני גוים | וידעת כי ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )17‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )18( :‬בן אדם היו לי בית ישראל לסוג [לסיג קרי] | כ>לם נח שת ובדיל וברזל ועופרת‬
‫(‪ )19‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה יען "היות כ>לכם לסגים | לכן הנני ק בץ אתכם אל‬ ‫בתוך כור סגים כסף היו‪:‬‬
‫תוך ירושל ם‪ )20( :‬קב>צת כסף ונח שת וברזל ועופרת ובדיל אל תוך כור לפחת עליו אש להנתיך | כן אקב ץ באפי‬
‫וב ‪3‬חמתי והנחתי והתכתי אתכם‪ )21( :‬וכנסתי אתכם ונפחתי ע‪3‬ליכם באש עברתי | ונתכתם בתוכה‪ )22( :‬כהתוך‬
‫כסף בתוך כור כן >תתכו בתוכה | וידעתם כי ‪3‬אני יהוה שפכתי ‪3‬חמתי ע‪3‬ליכם‪:‬‬
‫(‪ )23‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )24( :‬בן אדם "אמר לה את ארץ ל א מט הרה היא | ל א ג>שמה ביום זעם‪ )25( :‬קשר‬
‫נביאיה בתוכה כ ‪3‬ארי שואג ט רף טרף | נפש אכלו ח סן ויקר יקחו אלמנותיה הרבו בתוכה‪ )26( :‬כ ‪3‬הניה חמסו תורתי‬
‫ויחללו קדשי בין ק דש לח ל ל א הבדילו ובין הטמא לטהור ל א הודיעו | ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם‪( :‬‬
‫‪ )27‬שריה בקרבה כזאבים ט רפי טרף | לשפך דם לאבד נפשות למען בצ ע בצע‪ )28( :‬ונביאיה טחו להם תפל ח זים‬
‫שוא וק סמים להם כזב | א מרים כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה ויהוה ל א דבר‪ )29( :‬עם הארץ עשקו ע שק וגזלו גזל | ועני‬
‫ואבקש מהם איש ג דר גדר וע מד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי ש ‪3‬חתה‬ ‫ואביון הונו ואת הגר עשקו בל א משפט‪3 )30( :‬‬
‫| ול א מצאתי‪ )31( :‬ואשפ ך ע‪3‬ליהם זעמי באש עברתי כליתים | דרכם בר אשם נתתי נ >אם ‪3‬אד ני יהו ה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם | שתים נשים בנות אם אחת היו‪ )3( :‬ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו |‬
‫אהליבה ‪3‬אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים‬ ‫אהלה הגדולה ו ‪F‬‬‫שמה מ ע‪3‬כו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן‪ )4( :‬ושמותן ‪F‬‬
‫אהביה אל אשור קרובים‪)6( :‬‬ ‫אהליבה‪ )5( :‬ותזן ‪F‬‬
‫אהלה תחתי | ותעגב על מ ‪3‬‬ ‫אהלה וירושל ם ‪F‬‬‫ובנות | ושמותן ש מרון ‪F‬‬
‫לב>שי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כ>לם | פרשים ר כבי סוסים‪ )7( :‬ותתן תזנותיה ע‪3‬ליהם מבחר בני אשור כ>לם |‬
‫ובכ ל ‪3‬אשר עגבה בכל גלוליהם נטמאה‪ )8( :‬ואת תזנותיה ממצרים ל א עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי‬
‫אהביה | ביד בני אשור ‪3‬אשר עגבה ע‪3‬ליהם‪ )10( :‬המה גלו‬
‫בתוליה | וישפכו תזנותם עליה‪ )9( :‬לכן נתתיה ביד מ ‪3‬‬
‫אהליבה‬‫ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו | ותהי שם לנשים ושפוטים עשו בה‪ )11( :‬ותרא ‪3‬אחותה ‪F‬‬
‫ותשחת עגבתה ממנה | ואת תזנותיה מזנוני ‪3‬אחותה‪ )12( :‬אל בני אשור עגבה פחות וסגנים קר בים לב>שי מכלול‬
‫פרשים ר כבי סוסים | בחורי חמד כ>לם‪ )13( :‬וארא כי נטמאה | דרך אחד לשתיהן‪ )14( :‬ותוסף אל תזנותיה | ותרא‬
‫אנשי מ >חקה על הקיר צלמי כשדיים [כשדים קרי] ‪3‬ח >קקים בששר‪3 )15( :‬חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים‬
‫בראשיהם מראה שלשים כ>לם | דמות בני בבל כשדים ארץ מולדתם‪ )16( :‬ותעגב [ותעגבה קרי] ע‪3‬ליהם למראה‬
‫עיניה | ותשלח מלאכים ‪3‬אליהם כשדימה‪ )17( :‬ויב או אליה בני בבל למשכב ד דים ויטמאו אותה בתזנותם |‬
‫ותטמא בם ותקע נפשה מהם‪ )18( :‬ותגל תזנותיה ותגל את ערותה | ותקע נפשי מעליה כ ‪3‬אשר נקעה נפשי מעל‬
‫‪3‬אחותה‪ )19( :‬ותרבה את תזנותיה | לזכ ר את ימי נעוריה ‪3‬אשר זנתה בארץ מצרים‪ )20( :‬ותעגבה על פלגשיהם |‬
‫‪3‬אשר בשר ‪3‬חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם‪ )21( :‬ותפקדי את זמת נעוריך | בעשות ממצרים דדיך למען שדי‬
‫והבאתים‬ ‫אהביך עליך את ‪3‬אשר נקעה נפשך מהם | ‪3‬‬ ‫נעוריך‪ )22( :‬לכן ‪F‬‬
‫אהליבה כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנני מעיר את מ ‪3‬‬
‫עליך מסביב‪ )23( :‬בני בבל וכל כשדים פקוד ושוע וקוע כל בני אשור אותם | בחורי חמד פחות וסגנים כ>לם שלשים‬
‫וקרואים ר כבי סוסים כ>לם‪ )24( :‬ובאו עליך ה צן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב | ונתתי‬
‫אחריתך בחרב‬ ‫לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם‪ )25( :‬ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ו ‪3‬‬
‫אחריתך תאכל באש‪ )26( :‬והפשיטוך את בגדיך | ולקחו כלי תפארתך‪)27( :‬‬ ‫תפול | המה בניך ובנותיך יקחו ו ‪3‬‬
‫(‪ )28‬כי כ ה‬ ‫והשבתי זמתך ממך ואת זנותך מארץ מצרים | ול א תשאי עיניך ‪3‬אליהם ומצרים ל א תזכרי עוד‪:‬‬
‫אמר ‪3‬אד ני יהוה הנני נ תנך ביד ‪3‬אשר שנאת | ביד ‪3‬אשר נקעה נפשך מהם‪ )29( :‬ועשו אותך בשנאה ולקחו כל יגיעך‬
‫אחרי גוים על ‪3‬אשר נטמאת‬ ‫וע‪3‬זבוך עיר ם ועריה | ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך‪ )30( :‬עש ה אלה לך | בזנותך ‪3‬‬
‫‪3‬מקה‬ ‫בגלוליהם‪ )31( :‬בדרך ‪3‬אחותך הלכת | ונתתי כוסה בידך‪ )32( :‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהו ה כוס ‪3‬אחותך תשתי הע >‬
‫והרחבה | תהיה לצח ק וללעג מרבה להכיל‪ )33( :‬שכרון ויגון תמלאי | כוס שמה ושממה כוס ‪3‬אחותך ש מרון‪)34( :‬‬
‫(‪ )35‬לכן כ ה אמר‬ ‫ושתית אותה ומצית ואת ‪3‬חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי | כי ‪3‬אני דברתי נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )36‬וי אמר יהוה‬ ‫אחרי גוך | וגם את שאי זמתך ואת תזנותיך‪:‬‬ ‫‪3‬אד ני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי ‪3‬‬
‫אהליבה | והגד להן את תוע‪3‬בותיהן‪ )37( :‬כי נאפו ודם בידיהן ואת גלוליהן‬ ‫אהלה ואת ‪F‬‬ ‫אלי בן אדם ‪3‬התשפוט את ‪F‬‬
‫נאפו | וגם את בניהן ‪3‬אשר ילדו לי הע"בירו להם לאכלה‪ )38( :‬עוד ז את עשו לי | טמאו את מקדשי ביום ההוא ואת‬
‫שבתותי חללו‪ )39( :‬ובש ‪3‬חטם את בניהם לגלוליהם ויב או אל מקדשי ביום ההוא לחללו | והנה כ ה עשו בתוך ביתי‪:‬‬
‫(‪ )40‬ואף כי תשלחנה ל ‪3‬אנשים באים ממרחק | ‪3‬אשר מלאך שלוח ‪3‬אליהם והנה באו ל ‪3‬אשר רחצת כחלת עיניך ועדית‬
‫עדי‪ )41( :‬וישבת על מטה כבודה ו >שלחן ערוך לפניה | וקטרתי ושמני שמת עליה‪ )42( :‬וקול המון שלו בה ואל‬
‫‪3‬אנשים מר ב אדם מובאים סובאים [סבאים קרי] ממדבר | ויתנו צמידים אל ידיהן וע‪3‬טרת תפארת על ראשיהן‪( :‬‬
‫‪ )43‬וא מר לבלה נאופים | עת [עתה קרי] יזנה [יזנו קרי] תזנותה והיא‪ )44( :‬ויבוא אליה כבוא אל אשה זונה | כן‬
‫ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נ ‪3‬אפות ומשפט ש פכות‬ ‫אהליבה אש ת הזמה‪3 )45( :‬‬
‫אהלה ואל ‪F‬‬ ‫באו אל ‪F‬‬
‫דם | כי נ ‪3‬אפ ת הנה ודם בידיהן‪ )46( :‬כי כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | הע‪3‬לה ע‪3‬ליהם קהל ונת ן אתהן לזע‪3‬וה ולבז‪)47( :‬‬
‫יהר גו ובתיהן באש ישר פו‪ )48( :‬והשבתי זמה מן‬ ‫ורגמו ע‪3‬ליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם | בניהם ובנותיהם ‪3‬‬
‫וחטאי גלוליכן תשאינה | וידעתם כי‬ ‫הארץ | ונוסרו כל הנשים ול א תע‪3‬שינה כזמתכנה‪ )49( :‬ונתנו זמתכנה ע‪3‬ליכן ‪3‬‬
‫‪3‬אני ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בח דש הע‪3‬שירי בעשור לח דש לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם כתוב [כתב קרי] לך את‬
‫שם היום את עצם היום הזה | סמך מלך בבל אל ירושל ם בעצם היום הזה‪ )3( :‬ומש ל אל בית המרי משל ואמרת‬
‫‪3‬אליהם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | שפ ת הסיר שפ ת וגם יצ ק בו מים‪" )4( :‬אס ף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף |‬
‫(‪)6‬‬ ‫מבחר ע‪3‬צמים מלא‪ )5( :‬מבחר הצ אן לקוח וגם דור הע‪3‬צמים תחתיה | רתח רתחיה גם בשלו ע‪3‬צמיה בתוכה‪:‬‬
‫לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהו ה אוי עיר הדמים סיר ‪3‬אשר חלאתה בה וחלאתה ל א יצאה ממנה | לנתחיה לנתחיה הוציאה‬
‫ל א נפל עליה גורל‪ )7( :‬כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו | ל א שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר‪)8( :‬‬
‫להע‪3‬לות חמה לנק ם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע | לבלתי הכסות‪:‬‬
‫(‪ )9‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה אוי עיר הדמים | גם ‪3‬אני אגדיל המדורה‪ )10( :‬הרבה העצים הדלק האש התם הבשר |‬
‫והרקח המרקחה והע‪3‬צמות יחרו‪ )11( :‬והע‪3‬מידה על גחליה רקה | למען תחם וחרה נ >חשתה ונתכה בתוכה >טמאתה‬
‫ת >תם חלאתה‪ )12( :‬ת >אנים הלאת | ול א תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה‪ )13( :‬ב >טמאתך זמה | יען טהרתיך‬
‫ול א טהרת מ >טמאתך ל א תט ‪3‬הרי עוד עד ‪3‬הניחי את ‪3‬חמתי בך‪3 )14( :‬אני יהוה דברתי באה ועשיתי ל א אפרע ול א‬
‫אחוס ול א אנחם | כדרכיך וכע‪3‬לילותיך שפטוך נ >אם ‪3‬אד ני יהו ה‪:‬‬
‫(‪ )15‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )16( :‬בן אדם הנני ל קח ממך את מחמד עיניך במגפה | ול א תספ ד ול א תבכה ולוא‬
‫תבוא דמעתך‪ )17( :‬האנק ד ם מתים אבל ל א תע‪3‬שה פארך ‪3‬חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך | ול א תעטה על שפם‬
‫ואדבר אל העם בב קר ותמת אשתי בערב | ואעש בב קר כ ‪3‬אשר צ>ויתי‪ )19( :‬וי אמרו‬ ‫ולחם ‪3‬אנשים ל א ת אכל‪3 )18( :‬‬
‫אלי העם | ‪3‬הל א תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה ע שה‪ )20( :‬וא מר ‪3‬אליהם | דבר יהוה היה אלי לאמ ר‪" )21( :‬אמ ר‬
‫לבית ישראל כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנני מחלל את מקדשי גאון ע>זכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם | ובניכם‬
‫ובנותיכם ‪3‬אשר ע‪3‬זבתם בחרב יפ לו‪ )22( :‬וע‪3‬שיתם כ ‪3‬אשר עשיתי | על שפם ל א תעטו ולחם ‪3‬אנשים ל א ת אכלו‪)23( :‬‬
‫ופארכם על ראשיכם ונע‪3‬ליכם ברגליכם ל א תספדו ול א תבכו | ונמק תם בע‪3‬ונ תיכם ונהמתם איש אל אחיו‪)24( :‬‬
‫והיה יחזקאל לכם למופת ככ ל ‪3‬אשר עשה תע‪3‬שו | בב אה וידעתם כי ‪3‬אני ‪3‬אד ני יהוה‪ )25( :‬ואתה בן אדם ‪3‬הלוא‬
‫ביום קחתי מהם את מעוזם משוש תפארתם | את מחמד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם‪ )26( :‬ביום‬
‫ההוא יבוא הפליט אליך | להשמעות אזנים‪ )27( :‬ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ול א תאלם עוד | והיית‬
‫להם למופת וידעו כי ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם שים פניך אל בני עמון | והנבא ע‪3‬ליהם‪ )3( :‬ואמרת לבני עמון שמעו דבר‬
‫‪3‬אד ני יהוה | כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה יען אמרך האח אל מקדשי כי נחל ואל אדמת ישראל כי נשמה ואל בית יהודה כי‬
‫הלכו בגולה‪ )4( :‬לכן הנני נ תנך לבני קדם למורשה וישבו טירותיהם בך ונתנו בך משכניהם | המה י אכלו פריך‬
‫והמה ישתו ‪3‬חלבך‪ )5( :‬ונתתי את רבה לנוה גמלים ואת בני עמון למרבץ צ אן | וידעתם כי ‪3‬אני יהוה‪ )6( :‬כי כ ה‬
‫אמר ‪3‬אד ני יהוה יען מח ‪3‬אך יד ורקע‪3‬ך ברגל | ותשמח בכל שאטך בנפש אל אדמת ישראל‪ )7( :‬לכן הנני נטיתי את ידי‬
‫עליך ונתתיך לבג [לבז קרי] לגוים והכרתיך מן העמים וה ‪3‬אבדתיך מן ה ‪3‬ארצות | אשמידך וידעת כי ‪3‬אני יהוה‪)8( :‬‬
‫כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | יען ‪3‬אמ ר מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה‪ )9( :‬לכן הנני פ תח את כתף מואב מהערים‬
‫מעריו מקצהו | צבי ארץ בית הישימ ת בעל מעון וקריתמה [וקריתימה קרי]‪ )10( :‬לבני קדם על בני עמון ונתתיה‬
‫(‪ )12‬כ ה אמר ‪3‬אד ני‬ ‫למורשה | למען ל א תזכר בני עמון בגוים‪ )11( :‬ובמואב אע"שה שפטים | וידעו כי ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫יהוה יען ע‪3‬שות "אדום בנק ם נקם לבית יהודה | ויאשמו אשום ונקמו בהם‪ )13( :‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה ונטתי ידי‬
‫על "אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה | ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפ לו‪ )14( :‬ונתתי את נקמתי ב "אדום ביד‬
‫עמי ישראל ועשו ב "אדום כאפי וכ ‪3‬חמתי | וידעו את נקמתי נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )15‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה יען ע‪3‬שות פלשתים בנקמה | וינקמו נקם בשאט בנפש למשחית איבת עולם‪ )16( :‬לכן כ ה‬
‫אמר ‪3‬אד ני יהוה הנני נוטה ידי על פלשתים והכרתי את כרתים | וה ‪3‬אבדתי את שארית חוף הים‪ )17( :‬ועשיתי בם‬
‫נקמות גד לות בתוכחות חמה | וידעו כי ‪3‬אני יהוה בתתי את נקמתי בם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לח דש | היה דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם יען ‪3‬אשר אמרה צ ר על ירושל ם‬
‫האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי | אמלאה ה ‪F‬חרבה‪ )3( :‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנני עליך צ ר | והע‪3‬ליתי עליך‬
‫גוים רבים כהע‪3‬לות הים לגליו‪ )4( :‬וש ‪3‬חתו ח מות צ ר והרסו מגדליה וסחיתי ע‪3‬פרה ממנה | ונתתי אותה לצחיח‬
‫סלע‪ )5( :‬משטח ‪3‬חרמים תהיה בתוך הים כי ‪3‬אני דברתי נ >אם ‪3‬אד ני יהוה | והיתה לבז לגוים‪ )6( :‬ובנותיה ‪3‬אשר‬
‫בשדה בחרב תהרגנה | וידעו כי ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )7‬כי כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנני מביא אל צ ר נבוכדראצר מלך בבל מצפון מלך מלכים | בסוס וברכב ובפרשים וקהל‬
‫יהר ג | ונתן עליך דיק ושפך עליך ס ללה והקים עליך צנה‪ )9( :‬ומחי קבלו יתן‬ ‫ועם רב‪ )8( :‬בנותיך בשדה בחרב ‪3‬‬
‫בח מותיך | ומגדל תיך ית ץ בחרבותיו‪ )10( :‬משפעת סוסיו יכסך ‪3‬אבקם | מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותיך‬
‫בב או בשעריך כמבואי עיר מב>קעה‪ )11( :‬בפרסות סוסיו ירמ ס את כל חוצותיך | עמך בחרב ‪3‬‬
‫יהר ג ומצבות ע>זך‬
‫ואבניך ועציך וע‪3‬פרך בתוך מים‬‫לארץ תרד‪ )12( :‬ושללו חילך ובזזו רכ>לתך והרסו חומותיך ובתי חמדתך ית צו | ‪3‬‬
‫ישימו‪ )13( :‬והשבתי ‪3‬המון שיריך | וקול כנוריך ל א ישמע עוד‪ )14( :‬ונתתיך לצחיח סלע משטח ‪3‬חרמים תהיה ל א‬
‫תבנה עוד | כי ‪3‬אני יהוה דברתי נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )15( :‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה לצור | ‪3‬הל א מקול מפלתך ב "אנ ק חלל‬
‫בהרג הרג בתוכך ירע‪3‬שו האיים‪ )16( :‬וירדו מעל כסאותם כ ל נשיאי הים והסירו את מעיליהם ואת בגדי רקמתם‬
‫יפש טו | ‪3‬חרדות ילבשו על הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך‪ )17( :‬ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת‬
‫נושבת מימים | העיר ה >הללה ‪3‬אשר היתה ‪3‬חזקה בים היא וי שביה ‪3‬אשר נתנו חתיתם לכל יושביה‪ )18( :‬עתה יחרדו‬
‫נחרבת‬ ‫(‪ )19‬כי כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה בתתי א תך עיר "‬ ‫האין יום מפלתך | ונב ‪3‬הלו האיים ‪3‬אשר בים מצאתך‪:‬‬
‫כערים ‪3‬אשר ל א נושבו | בהע‪3‬לות עליך את תהום וכסוך המים הרבים‪ )20( :‬והורדתיך את יורדי בור אל עם עולם‬
‫והושבתיך בארץ תחתיות כ ‪F‬חרבות מעולם את יורדי בור למען ל א תשבי | ונתתי צבי בארץ חיים‪ )21( :‬בלהות‬
‫אתנך ואינך | ותב>קשי ול א תמצאי עוד לעולם נ >אם ‪3‬אד ני יהו ה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬ואתה בן אדם שא על צ ר קינה‪ )3( :‬ואמרת לצור הישבתי [הי שבת קרי] על‬
‫מבוא ת ים ר כלת העמים אל איים רבים | כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה צור את אמרת ‪3‬אני כלילת י פי‪ )4( :‬בלב ימים גבוליך |‬
‫ב ניך כללו יפיך‪ )5( :‬ברושים משניר בנו לך את כל ל>ח תים | ארז מלבנון לקחו לע‪3‬שות ת רן עליך‪ )6( :‬אלונים מבשן‬
‫עשו משוטיך | קרשך עשו שן בת ‪3‬א >שרים מאיי כתים [כתיים קרי]‪ )7( :‬שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך‬
‫לנס | תכלת וארגמן מאיי "אלישה היה מכסך‪ )8( :‬י שבי צידון וארוד היו שטים לך | ‪3‬חכמיך צור היו בך המה ח בליך‪:‬‬
‫וחכמיה היו בך מ ‪3‬חזיקי בדקך | כל ‪F‬אניות הים ומלחיהם היו בך לע‪3‬ר ב מע‪3‬רבך‪ )10( :‬פרס ולוד ופוט היו‬
‫(‪ )9‬זקני גבל ‪3‬‬
‫בחילך אנשי מלחמתך | מגן וכובע תלו בך המה נתנו ‪3‬הדרך‪ )11( :‬בני ארוד וחילך על חומותיך סביב וגמדים‬
‫במגדלותיך היו | שלטיהם תלו על חומותיך סביב המה כללו יפיך‪ )12( :‬תרשיש ס חרתך מר ב כל הון | בכסף ברזל‬
‫בדיל ועופרת נתנו עזבוניך‪ )13( :‬יון >תבל ומשך המה ר כליך | בנפש אדם וכלי נח שת נתנו מע‪3‬רבך‪ )14( :‬מבית‬
‫תוגרמה | סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך‪ )15( :‬בני דדן ר כליך איים רבים סח רת ידך | קרנות שן והובנים‬
‫[והבנים קרי] השיבו אשכרך‪3 )16( :‬ארם ס חרתך מר ב מע‪3‬שיך | בנ פך ארגמן ורקמה ובוץ וראמ ת וכדכ ד נתנו‬
‫בעזבוניך‪ )17( :‬יהודה וארץ ישראל המה ר כליך | בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצ רי נתנו מע‪3‬רבך‪ )18( :‬דמשק‬
‫ס חרתך בר ב מע‪3‬שיך מר ב כל הון | ביין חלבון וצמר צחר‪ )19( :‬ודן ויון מאוזל בעזבוניך נתנו | ברזל עשות קדה וקנה‬
‫במע‪3‬רבך היה‪ )20( :‬דדן ר כלתך בבגדי ח פש לרכבה‪ )21( :‬ע‪3‬רב וכל נשיאי קדר המה ס ‪3‬חרי ידך | בכרים ואילים‬
‫ועתודים בם ס ‪3‬חריך‪ )22( :‬ר כלי שבא ורעמה המה ר כליך | בר אש כל ב שם ובכל אבן יקרה וזהב נתנו עזבוניך‪)23( :‬‬
‫חרן וכנה ועדן ר כלי שבא | אשור כלמד ר כלתך‪ )24( :‬המה ר כליך במכל>לים בגלומי תכלת ורקמה ובגנזי בר מים |‬
‫ואר>זים במרכ>לתך‪F )25( :‬אניות תרשיש שרותיך מע‪3‬רבך | ותמלאי ותכבדי מא ד בלב ימים‪)26( :‬‬ ‫ב ‪3‬חבלים ‪3‬חב>שים ‪3‬‬
‫במים רבים "הביאוך השטים א תך | רוח הקדים שברך בלב ימים‪ )27( :‬הונך ועזבוניך מע‪3‬רבך מלחיך וח בליך |‬
‫מ ‪3‬חזיקי בדקך וע רבי מע‪3‬רבך וכל אנשי מלחמתך ‪3‬אשר בך ובכל קהלך ‪3‬אשר בתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך‪( :‬‬
‫‪ )28‬לקול זע‪3‬קת ח בליך | ירע‪3‬שו מגר שות‪ )29( :‬וירדו מ ‪F‬אניותיהם כ ל ת פשי משוט מלחים כ ל ח בלי הים | אל הארץ‬
‫יע‪3‬מ דו‪ )30( :‬והשמיעו עליך בקולם ויזע‪3‬קו מרה | ויע‪3‬לו עפר על ראשיהם באפר יתפלשו‪ )31( :‬והקריחו אליך קרחה‬
‫וחגרו שקים | ובכו אליך במר נפש מספד מר‪ )32( :‬ונשאו אליך בניהם קינה וקוננו עליך | מי כצור כד>מה בתוך‬
‫הים‪ )33( :‬בצאת עזבוניך מימים השבעת עמים רבים | בר ב הוניך ומע‪3‬רביך הע"שרת מלכי ארץ‪ )34( :‬עת נשברת‬
‫מימים במע‪3‬מקי מים | מע‪3‬רבך וכל קהלך בתוכך נפלו‪ )35( :‬כ ל י שבי האיים שממו עליך | ומלכיהם שע‪3‬רו שער רע‪3‬מו‬
‫פנים‪ )36( :‬ס ‪3‬חרים בעמים שרקו עליך | בלהות היית ואינך עד עולם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם "אמ ר לנגיד צ ר כ ה אמר ‪3‬אד ני יהו ה יען גבה לבך ות אמר אל אני מושב‬
‫"אל הים ישבתי בלב ימים | ואתה אדם ול א אל ותתן לבך כלב "אל הים‪ )3( :‬הנה חכם אתה מדנאל [מדניאל קרי] | כל‬
‫סתום ל א ע‪3‬ממוך‪ )4( :‬בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל | ותעש זהב וכסף באוצרותיך‪ )5( :‬בר ב חכמתך ברכ>לתך‬
‫(‪ )6‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | יען תתך את לבבך כלב "אל הים‪ )7( :‬לכן‬ ‫הרבית חילך | ויגבה לבבך בחילך‪:‬‬
‫הנני מביא עליך זרים עריצי גוים | והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יפעתך‪ )8( :‬לשחת יורדוך | ומתה ממותי‬
‫חלל בלב ימים‪ )9( :‬האמ ר ת אמר "אל הים אני לפני ה רגך | ואתה אדם ול א אל ביד מחלליך‪ )10( :‬מותי ע‪3‬רלים‬
‫תמות ביד זרים | כי ‪3‬אני דברתי נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )11( :‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )12( :‬בן אדם שא קינה על מלך‬
‫צור | ואמרת לו כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל י פי‪ )13( :‬בעדן גן "אל הים היית כל אבן‬
‫יהל ם תרשיש ש הם וישפה ספיר נ פך וברקת וזהב | מלאכת >תפיך ונקביך בך ביום‬ ‫יקרה מ >סכתך א דם פטדה ו ‪3‬‬
‫הבר ‪3‬אך כוננו‪ )14( :‬את כרוב ממשח הסוכך | ונתתיך בהר ק דש "אל הים היית בתוך אבני אש התהלכת‪ )15( :‬תמים‬
‫אתה בדרכיך מיום הבראך | עד נמצא עולתה בך‪ )16( :‬בר ב רכ>לתך מלו תוכך חמס ות "חטא | ואחללך מהר "אל הים‬
‫ואבדך כרוב הס כך מתוך אבני אש‪ )17( :‬גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך | על ארץ השלכתיך לפני מלכים‬
‫נתתיך לר ‪3‬אוה בך‪ )18( :‬מר ב ע‪3‬וניך בעול רכ>לתך חללת מקדשיך | ואוצא אש מתוכך היא ‪3‬אכלתך ואתנך לאפר על‬
‫הארץ לעיני כל ר איך‪ )19( :‬כל יודעיך בעמים שממו עליך | בלהות היית ואינך עד עולם‪:‬‬
‫(‪ )20‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )21( :‬בן אדם שים פניך אל צידון | והנבא עליה‪ )22( :‬ואמרת כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה‬
‫הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך | וידעו כי ‪3‬אני יהוה בע‪3‬שותי בה שפטים ונקדשתי בה‪ )23( :‬ושלחתי בה דבר ודם‬
‫בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב | וידעו כי ‪3‬אני יהוה‪ )24( :‬ול א יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר‬
‫(‪ )25‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה בקבצי את‬ ‫וקוץ מכאב מכ ל סביב תם השאטים אותם | וידעו כי ‪3‬אני ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫בית ישראל מן העמים ‪3‬אשר נפ צו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים | וישבו על אדמתם ‪3‬אשר נתתי לעבדי ליע‪3‬ק ב‪)26( :‬‬
‫וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח | בע‪3‬שותי שפטים בכ ל השאטים א תם מסביבותם וידעו כי‬
‫‪3‬אני יהוה "אל היהם‪:‬‬
‫(‪ )1‬בשנה הע‪3‬שירית בע‪3‬שרי בשנים עשר לח דש | היה דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם שים פניך על פרע ה מלך‬
‫מצרים | והנבא עליו ועל מצרים כ>לה‪ )3( :‬דבר ואמרת כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנני עליך פרע ה מלך מצרים התנים‬
‫ואני ע‪3‬שיתני‪ )4( :‬ונתתי חחיים [חחים קרי] בלחייך והדבקתי דגת‬
‫הגדול הר בץ בתוך יא ריו | ‪3‬אשר אמר לי יא רי ‪3‬‬
‫יא ריך בקשקש תיך | והע‪3‬ליתיך מתוך יא ריך ואת כל דגת יא ריך בקשקש תיך תדבק‪ )5( :‬ונטשתיך המדברה אותך‬
‫ואת כל דגת יא ריך על פני השדה תפול ל א תאסף ול א תקבץ | לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאכלה‪ )6( :‬וידעו‬
‫כל י שבי מצרים כי ‪3‬אני יהוה | יען "היותם משענת קנה לבית ישראל‪ )7( :‬בתפשם בך בכפך [בכף קרי] תרוץ ובקעת‬
‫(‪ )8‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנני מביא עליך‬ ‫להם כל כתף | ובהשע‪3‬נם עליך תשבר והע‪3‬מדת להם כל מתנים‪:‬‬
‫חרב | והכרתי ממך אדם ובהמה‪ )9( :‬והיתה ארץ מצרים לשממה וחרבה וידעו כי ‪3‬אני יהוה | יען אמר יא ר לי ‪3‬‬
‫ואני‬
‫עשיתי‪ )10( :‬לכן הנני אליך ואל יא ריך | ונתתי את ארץ מצרים לחרבות ח רב שממה ממגד ל סונה ועד גבול כוש‪( :‬‬
‫‪ )11‬ל א תע‪3‬בר בה רגל אדם ורגל בהמה ל א תע‪3‬בר בה | ול א תשב ארבעים שנה‪ )12( :‬ונתתי את ארץ מצרים שממה‬
‫והפצ תי את מצרים בגוים וזריתים‬ ‫בתוך ‪3‬ארצות נשמות ועריה בתוך ערים מ ‪F‬חרבות תהיין שממה ארבעים שנה | ‪3‬‬
‫ב ‪3‬ארצות‪:‬‬
‫(‪ )13‬כי כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | מקץ ארבעים שנה ‪3‬אקבץ את מצרים מן העמים ‪3‬אשר נפ צו שמה‪ )14( :‬ושבתי את‬
‫והשב תי א תם ארץ פתרוס על ארץ מכורתם | והיו שם ממלכה שפלה‪ )15( :‬מן הממלכות תהיה‬ ‫שבות מצרים ‪3‬‬
‫שפלה ול א תתנשא עוד על הגוים | והמעטתים לבלתי רדות בגוים‪ )16( :‬ול א יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר‬
‫אחריהם | וידעו כי ‪3‬אני ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫עון בפנותם ‪3‬‬
‫(‪ )17‬ויהי בעשרים ושבע שנה בראשון באחד לח דש | היה דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )18( :‬בן אדם נבוכדראצר מלך בבל‬
‫הע"ביד את חילו ע‪3‬ב דה גד לה אל צ ר כל ר אש >מקרח וכל כתף מרוטה | ושכר ל א היה לו ולחילו מצ ר על הע‪3‬ב דה‬
‫‪3‬אשר עבד עליה‪ )19( :‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנני נ תן לנבוכדראצר מלך בבל את ארץ מצרים | ונשא ‪3‬המ נה ושלל‬
‫שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו‪ )20( :‬פע>לתו ‪3‬אשר עבד בה נתתי לו את ארץ מצרים | ‪3‬אשר עשו לי נ >אם ‪3‬אד ני‬
‫יהוה‪ )21( :‬ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכם | וידעו כי ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם הנבא ואמרת כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | הילילו הה ליום‪ )3( :‬כי קרוב יום‬
‫וקרוב יום ליהוה | יום ענן עת גוים יהיה‪ )4( :‬ובאה חרב במצרים והיתה חלחלה בכוש בנפ ל חלל במצרים | ולקחו‬
‫‪3‬המונה ונהרסו יסוד תיה‪ )5( :‬כוש ופוט ולוד וכל הערב וכוב ובני ארץ הברית | אתם בחרב יפ לו‪:‬‬
‫(‪ )6‬כ ה אמר יהוה ונפלו ס מכי מצרים וירד גאון ע>זה | ממגד ל סונה בחרב יפלו בה נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )7( :‬ונשמו בתוך‬
‫נחרבות תהיינה‪ )8( :‬וידעו כי ‪3‬אני יהוה | בתתי אש במצרים ונשברו כל ע זריה‪( :‬‬ ‫‪3‬ארצות נשמות | ועריו בתוך ערים ‪3‬‬
‫‪ )9‬ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים לה ‪3‬חריד את כוש בטח | והיתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה‪:‬‬
‫(‪ )10‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | והשבתי את ‪3‬המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך בבל‪ )11( :‬הוא ועמו אתו עריצי‬
‫גוים מובאים לשחת הארץ | והריקו חרבותם על מצרים ומלאו את הארץ חלל‪ )12( :‬ונתתי יא רים חרבה ומכרתי‬
‫(‪ )13‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה וה ‪3‬אבדתי‬ ‫והשמ תי ארץ ומל אה ביד זרים ‪3‬אני יהוה דברתי‪:‬‬
‫את הארץ ביד רעים | ‪3‬‬
‫והשמ תי את‬ ‫גלולים והשבתי "אלילים מנ ף ונשיא מארץ מצרים ל א יהיה עוד | ונתתי יראה בארץ מצרים‪3 )14( :‬‬
‫פתרוס ונתתי אש בצ ען | ועשיתי שפטים בנ א‪ )15( :‬ושפכתי ‪3‬חמתי על סין מעוז מצרים | והכרתי את ‪3‬המון נ א‪)16( :‬‬
‫ונתתי אש במצרים חול תחיל [תחול קרי] סין ונ א תהיה להבקע | ונ ף צרי יומם‪ )17( :‬בחורי און ופי בסת בחרב‬
‫יפ לו | והנה בשבי תלכנה‪ )18( :‬ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מ טות מצרים ונשבת בה גאון ע>זה | היא ענן‬
‫יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה‪ )19( :‬ועשיתי שפטים במצרים | וידעו כי ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )20‬ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לח דש | היה דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )21( :‬בן אדם את זרוע פרע ה מלך‬
‫(‪ )22‬לכן כ ה אמר‬ ‫מצרים שברתי | והנה ל א >חבשה לתת רפ>אות לשום חתול לחבשה לחזקה לתפ ש בחרב‪:‬‬
‫‪3‬אד ני יהו ה הנני אל פרע ה מלך מצרים ושברתי את זר ע תיו את ה ‪3‬חזקה ואת הנשברת | והפלתי את החרב מידו‪( :‬‬
‫והפצותי את מצרים בגוים | וזריתם ב ‪3‬ארצות‪ )24( :‬וחזקתי את זר עות מלך בבל ונתתי את חרבי בידו | ושברתי‬ ‫‪3 )23‬‬
‫נאקות חלל לפניו‪ )25( :‬וה ‪3‬חזקתי את זר עות מלך בבל וזר עות פרע ה תפ לנה | וידעו כי ‪3‬אני‬
‫את זר עות פרע ה ונאק ‪3‬‬
‫והפצותי את מצרים בגוים וזריתי אותם ב ‪3‬ארצות‬ ‫יהוה בתתי חרבי ביד מלך בבל ונטה אותה אל ארץ מצרים‪3 )26( :‬‬
‫| וידעו כי ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי באחת עשרה שנה בשלישי באחד לח דש | היה דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם "אמ ר אל פרע ה מלך‬
‫מצרים ואל ‪3‬המונו | אל מי דמית בגדלך‪ )3( :‬הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וח רש מצל וגבה קומה | ובין ע‪3‬ב תים‬
‫נהר תיה ה לך סביבות מטעה ואת תעל תיה שלחה אל כל ע‪3‬צי‬ ‫היתה צמרתו‪ )4( :‬מים גדלוהו תהום ר ממתהו | את ‪3‬‬
‫השדה‪ )5( :‬על כן גבהא ק מתו מכ ל ע‪3‬צי השדה | ותרבינה סרעפ תיו ות "ארכנה פארתו [פ אר תיו קרי] ממים רבים‬
‫בשלחו‪ )6( :‬בסעפ תיו קננו כל עוף השמים ותחת פ אר תיו ילדו כ ל חית השדה | ובצלו ישבו כ ל גוים רבים‪ )7( :‬וייף‬
‫בגדלו בא רך דליותיו | כי היה שרשו אל מים רבים‪3 )8( :‬ארזים ל א ע‪3‬מ >מהו בגן "אל הים ברושים ל א דמו אל סעפ תיו‬
‫וערמ נים ל א היו כפ אר תיו | כל עץ בגן "אל הים ל א דמה אליו ביפיו‪ )9( :‬יפה ע‪3‬שיתיו בר ב דליותיו | ויקנ >אהו כל ע‪3‬צי‬
‫עדן ‪3‬אשר בגן ה "אל הים‪ )10( :‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה יען ‪3‬אשר גבהת בקומה | ויתן צמרתו אל בין ע‪3‬בותים ורם‬
‫לבבו בגבהו‪ )11( :‬ואתנהו ביד איל גוים | עשו יע‪3‬שה לו כרשעו גרשתהו‪ )12( :‬ויכר >תהו זרים עריצי גוים ויט >שהו |‬
‫אל ההרים ובכל גאיות נפלו דליותיו ותשברנה פ אר תיו בכ ל ‪3‬אפיקי הארץ וירדו מצלו כל עמי הארץ ויט >שהו‪)13( :‬‬
‫על מפלתו ישכנו כל עוף השמים | ואל פ אר תיו היו כ ל חית השדה‪ )14( :‬למען ‪3‬אשר ל א יגבהו בקומתם כל ע‪3‬צי מים‬
‫ול א יתנו את צמרתם אל בין ע‪3‬ב תים ול א יעמדו אליהם בגבהם כל ש תי מים | כי כ>לם נתנו למות אל ארץ תחתית‬
‫(‪ )15‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה ביום רדתו שאולה ה "אבלתי כסתי עליו את תהום‬ ‫בתוך בני אדם אל יורדי בור‪:‬‬
‫נהרותיה ויכלאו מים רבים | ואקדר עליו לבנון וכל ע‪3‬צי השדה עליו ע>לפה‪ )16( :‬מקול מפלתו הרעשתי גוים‬ ‫ואמנע ‪3‬‬
‫נחמו בארץ תחתית כל ע‪3‬צי עדן מבחר וטוב לבנון כל ש תי מים‪ )17( :‬גם הם‬ ‫בהורדי א תו שאולה את יורדי בור | וי ‪3‬‬
‫אתו ירדו שאולה אל חללי חרב | וזר עו ישבו בצלו בתוך גוים‪ )18( :‬אל מי דמית ככה בכבוד ובג דל בע‪3‬צי עדן |‬
‫והורדת את ע‪3‬צי עדן אל ארץ תחתית בתוך ע‪3‬רלים תשכב את חללי חרב הוא פרע ה וכל ‪3‬המונ ה נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בשתי עשרה שנה בשני עשר ח דש באחד לח דש | היה דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם שא קינה על פרע ה‬
‫נהרותיך ותדלח מים ברגליך ותרפ ס‬ ‫מלך מצרים ואמרת אליו כפיר גוים נדמית | ואתה כתנים בימים ותגח ב ‪3‬‬
‫נהרותם‪ )3( :‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה ופרשתי עליך את רשתי בקהל עמים רבים | והע"לוך בחרמי‪ )4( :‬ונטשתיך בארץ‬ ‫‪3‬‬
‫על פני השדה ‪3‬אטילך | והשכנתי עליך כל עוף השמים והשבעתי ממך חית כל הארץ‪ )5( :‬ונתתי את בשרך על ההרים‬
‫ואפקים ימלאון ממך‪ )7( :‬וכסיתי בכבותך‬ ‫| ומלאתי הגאיות רמותך‪ )6( :‬והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל ההרים | ‪3‬‬
‫שמים והקדרתי את כ כביהם | שמש בענן ‪3‬אכסנו וירח ל א יאיר אורו‪ )8( :‬כל מאורי אור בשמים אקדירם עליך |‬
‫ונתתי ח שך על ארצך נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )9( :‬והכעסתי לב עמים רבים | ב ‪3‬הביאי שברך בגוים על ‪3‬ארצות ‪3‬אשר ל א‬
‫והשמותי עליך עמים רבים ומלכיהם ישע‪3‬רו עליך שער בעופפי חרבי על פניהם | וחרדו לרגעים איש‬ ‫ידעתם‪3 )10( :‬‬
‫(‪ )11‬כי כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | חרב מלך בבל תבואך‪ )12( :‬בחרבות גבורים אפיל ‪3‬המונך‬ ‫לנפשו ביום מפלתך‪:‬‬
‫עריצי גוים כ>לם | ושדדו את גאון מצרים ונשמד כל ‪3‬המונה‪ )13( :‬וה ‪3‬אבדתי את כל בהמתה מעל מים רבים | ול א‬
‫נהרותם כשמן אוליך | נ >אם ‪3‬אד ני‬ ‫תדלחם רגל אדם עוד ופרסות בהמה ל א תדלחם‪ )14( :‬אז אשקיע מימיהם ו ‪3‬‬
‫יהוה‪ )15( :‬בתתי את ארץ מצרים שממה ונשמה ארץ ממל אה בהכותי את כל יושבי בה | וידעו כי ‪3‬אני יהוה‪)16( :‬‬
‫קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה | על מצרים ועל כל ‪3‬המונה תקוננה אותה נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )17‬ויהי בשתי עשרה שנה ב ‪3‬חמשה עשר לח דש | היה דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )18( :‬בן אדם נהה על ‪3‬המון מצרים‬
‫והורדהו | אותה ובנות גוים אדרם אל ארץ תחתיות את יורדי בור‪ )19( :‬ממי נעמת | רדה והשכבה את ע‪3‬רלים‪)20( :‬‬
‫בתוך חללי חרב יפ לו | חרב נתנה משכו אותה וכל ‪3‬המוניה‪ )21( :‬ידברו לו אלי גבורים מתוך שאול את ע זריו | ירדו‬
‫שכבו הע‪3‬רלים חללי חרב‪ )22( :‬שם אשור וכל קהלה סביבותיו קבר תיו | כ>לם ‪3‬חללים הנ פלים בחרב‪3 )23( :‬אשר נתנו‬
‫קבר תיה בירכתי בור ויהי קהלה סביבות קב>רתה | כ>לם ‪3‬חללים נ פלים בחרב ‪3‬אשר נתנו חתית בארץ חיים‪ )24( :‬שם‬
‫עילם וכל ‪3‬המונה סביבות קב>רתה | כ>לם ‪3‬חללים הנ פלים בחרב ‪3‬אשר ירדו ע‪3‬רלים אל ארץ תחתיות ‪3‬אשר נתנו חתיתם‬
‫בארץ חיים וישאו כלמתם את יורדי בור‪ )25( :‬בתוך ‪3‬חללים נתנו משכב לה בכל ‪3‬המונה סביבותיו קבר תה | כ>לם‬
‫ע‪3‬רלים חללי חרב כי נתן חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את יורדי בור בתוך ‪3‬חללים נתן‪ )26( :‬שם משך >תבל‬
‫וכל ‪3‬המונה סביבותיו קברותיה | כ>לם ע‪3‬רלים מ >חללי חרב כי נתנו חתיתם בארץ חיים‪ )27( :‬ול א ישכבו את גבורים‬
‫נ פלים מע‪3‬רלים | ‪3‬אשר ירדו שאול בכלי מלחמתם ויתנו את חרבותם תחת ראשיהם ותהי ע‪3‬ונ תם על עצמותם כי‬
‫חתית גבורים בארץ חיים‪ )28( :‬ואתה בתוך ע‪3‬רלים תשבר ותשכב את חללי חרב‪ )29( :‬שמה "אדום מלכיה וכל‬
‫נשיאיה ‪3‬אשר נתנו בגבורתם את חללי חרב | המה את ע‪3‬רלים ישכבו ואת י רדי בור‪ )30( :‬שמה נסיכי צפון כ>לם וכל‬
‫צד ני | ‪3‬אשר ירדו את ‪3‬חללים בחתיתם מגבורתם בושים וישכבו ע‪3‬רלים את חללי חרב וישאו כלמתם את יורדי בור‪:‬‬
‫[המונו קרי] | חללי חרב פרע ה וכל חילו נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )32( :‬כי נתתי‬
‫(‪ )31‬אותם יראה פרע ה ונחם על כל המונה ‪3‬‬
‫את חתיתו [חתיתי קרי] בארץ חיים | ו >השכב בתוך ע‪3‬רלים את חללי חרב פרע ה וכל ‪3‬המונ ה נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם דבר אל בני עמך ואמרת ‪3‬אליהם ארץ כי אביא עליה חרב | ולקחו עם‬
‫הארץ איש אחד מקציהם ונתנו א תו להם לצ פה‪ )3( :‬וראה את החרב באה על הארץ | ותקע בשופר והזהיר את‬
‫העם‪ )4( :‬ושמע הש מע את קול השופר ול א נזהר ותבוא חרב ותקחהו | דמו בר אשו יהיה‪ )5( :‬את קול השופר שמע‬
‫ול א נזהר דמו בו יהיה | והוא נזהר נפשו מלט‪ )6( :‬והצ פה כי יראה את החרב באה ול א תקע בשופר והעם ל א נזהר‬
‫(‪ )7‬ואתה בן אדם צ פה נתתיך לבית‬ ‫ותבוא חרב ותקח מהם נפש | הוא בע‪3‬ונו נלקח ודמו מיד הצ פה אדר ש‪:‬‬
‫ישראל | ושמעת מפי דבר והזהרת א תם ממני‪ )8( :‬באמרי לרשע רשע מות תמות ול א דברת להזהיר רשע מדרכו |‬
‫הוא רשע בע‪3‬ונו ימות ודמו מידך ‪3‬אבקש‪ )9( :‬ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ול א שב מדרכו | הוא בע‪3‬ונו‬
‫ימות ואתה נפשך הצלת‪ )10( :‬ואתה בן אדם "אמ ר אל בית ישראל כן ‪3‬אמרתם לאמ ר כי פשעינו וחט אתינו עלינו |‬
‫ובם ‪3‬אנחנו נמקים ואיך נחיה‪" )11( :‬אמ ר ‪3‬אליהם חי אני נ >אם ‪3‬אד ני יהוה אם אחפ ץ במות הרשע כי אם בשוב רשע‬
‫מדרכו וחיה | שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל‪:‬‬
‫(‪ )12‬ואתה בן אדם "אמ ר אל בני עמך צדקת הצדיק ל א תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע ל א יכשל בה ביום שובו‬
‫מרשעו | וצדיק ל א יוכל לחיות בה ביום ‪3‬חט אתו‪ )13( :‬באמרי לצדיק חי ה יחיה והוא בטח על צדקתו ועשה עול | כל‬
‫צדקתו [צדק תיו קרי] ל א תזכרנה ובעולו ‪3‬אשר עשה בו ימות‪ )14( :‬ובאמרי לרשע מות תמות | ושב מחטאתו ועשה‬
‫משפט וצדקה‪3 )15( :‬חב ל ישיב רשע גזלה ישלם ב >חקות החיים הלך לבלתי ע‪3‬שות עול | חיו יחיה ל א ימות‪ )16( :‬כל‬
‫חטאתו [חט אתיו קרי] ‪3‬אשר חטא ל א תזכרנה לו | משפט וצדקה עשה חיו יחיה‪ )17( :‬ואמרו בני עמך ל א יתכן דרך‬
‫‪3‬אד ני | והמה דרכם ל א יתכן‪ )18( :‬בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול | ומת בהם‪ )19( :‬ובשוב רשע מרשעתו ועשה‬
‫ואמרתם ל א יתכן דרך ‪3‬אד ני | איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל‪:‬‬ ‫משפט וצדקה | ע‪3‬ליהם הוא יחיה‪3 )20( :‬‬
‫(‪ )21‬ויהי בשתי עשרה שנה בע‪3‬שרי ב ‪3‬חמשה לח דש לגלותנו | בא אלי הפליט מירושל ם לאמ ר >הכתה העיר‪ )22( :‬ויד‬
‫נאלמתי עוד‪:‬‬
‫יהוה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את פי עד בוא אלי בב קר | ויפתח פי ול א "‬
‫(‪ )23‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )24( :‬בן אדם י שבי ה ‪F‬חרבות האלה על אדמת ישראל א מרים לאמ ר אחד היה‬
‫ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה‪ )25( :‬לכן "אמ ר ‪3‬אליהם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהו ה על‬ ‫אברהם ויירש את הארץ | ‪3‬‬
‫הדם ת אכלו ועינכם תשאו אל גלוליכם ודם תשפ כו | והארץ תירשו‪ )26( :‬ע‪3‬מדתם על חרבכם ע‪3‬שיתן תועבה ואיש‬
‫את אשת רעהו טמאתם | והארץ תירשו‪ )27( :‬כ ה ת אמר ‪3‬אלהם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה חי אני אם ל א ‪3‬אשר ב ‪F‬חרבות‬
‫ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו‪ )28( :‬ונתתי את הארץ‬ ‫ואשר על פני השדה לחיה נתתיו לאכלו | ‪3‬‬ ‫בחרב יפ לו ‪3‬‬
‫שממה ומשמה ונשבת גאון ע>זה | ושממו הרי ישראל מאין עובר‪ )29( :‬וידעו כי ‪3‬אני יהוה | בתתי את הארץ שממה‬
‫(‪ )30‬ואתה בן אדם בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים |‬ ‫ומשמה על כל תוע‪3‬ב תם ‪3‬אשר עשו‪:‬‬
‫ודבר חד את אחד איש את אחיו לאמ ר ב או נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת יהוה‪ )31( :‬ויבואו אליך כמבוא עם‬
‫אחרי בצעם לבם ה לך‪ )32( :‬והנך‬ ‫וישבו לפניך עמי ושמעו את דבריך ואותם ל א יע‪3‬שו | כי ע‪3‬גבים בפיהם המה ע שים ‪3‬‬
‫להם כשיר ע‪3‬גבים יפה קול ומטב נגן | ושמעו את דבריך וע שים אינם אותם‪ )33( :‬ובב אה | הנה באה וידעו כי נביא‬
‫היה בתוכם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם הנבא על רועי ישראל | הנבא ואמרת ‪3‬אליהם לר עים כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה‬
‫הוי ר עי ישראל ‪3‬אשר היו ר עים אותם ‪3‬הלוא הצ אן ירעו הר עים‪ )3( :‬את החלב ת אכלו ואת הצמר תלבשו הבריאה‬
‫תזבחו | הצ אן ל א תרעו‪ )4( :‬את הנחלות ל א חזקתם ואת החולה ל א רפאתם ולנשברת ל א ‪3‬חבשתם ואת הנדחת‬
‫ל א ‪3‬השב תם ואת הא בדת ל א בקשתם | ובחזקה רדיתם א תם ובפרך‪ )5( :‬ותפוצינה מבלי ר עה | ותהיינה לאכלה‬
‫לכל חית השדה ותפוצינה‪ )6( :‬ישגו צ אני בכל ההרים ועל כל גבעה רמה | ועל כל פני הארץ נפ צו צ אני ואין דורש‬
‫ואין מבקש‪ )7( :‬לכן ר עים שמעו את דבר יהוה‪ )8( :‬חי אני נ >אם ‪3‬אד ני יהוה אם ל א יען "היות צ אני לבז ותהיינה‬
‫(‪)9‬‬ ‫צ אני לאכלה לכל חית השדה מאין ר עה ול א דרשו ר עי את צ אני | וירעו הר עים אותם ואת צ אני ל א רעו‪:‬‬
‫לכן הר עים שמעו דבר יהוה‪ )10( :‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנני אל הר עים ודרשתי את צ אני מידם והשבתים מרעות‬
‫(‪ )11‬כי כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה |‬ ‫צ אן ול א ירעו עוד הר עים אותם | והצלתי צ אני מפיהם ול א תהיין להם לאכלה‪:‬‬
‫הנני אני ודרשתי את צ אני ובקרתים‪ )12( :‬כבקרת ר עה עדרו ביום "היותו בתוך צ אנו נפרשות כן ‪3‬אבקר את צ אני |‬
‫והצלתי אתהם מכל המקומ ת ‪3‬אשר נפ צו שם ביום ענן וע‪3‬רפל‪ )13( :‬והוצאתים מן העמים וקבצתים מן ה ‪3‬ארצות‬
‫והביא תים אל אדמתם | ורעיתים אל הרי ישראל ב ‪3‬אפיקים ובכ ל מושבי הארץ‪ )14( :‬במרעה טוב ארעה א תם‬ ‫‪3‬‬
‫ובהרי מרום ישראל יהיה נוהם | שם תרבצנה בנוה טוב ומרעה שמן תרעינה אל הרי ישראל‪3 )15( :‬אני ארעה צ אני‬
‫ואני ארביצם נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )16( :‬את הא בדת ‪3‬אבקש ואת הנדחת אשיב ולנשברת א "חב ש ואת החולה ‪3‬אחזק |‬ ‫‪3‬‬
‫ואת השמנה ואת ה ‪3‬חזקה אשמיד ארענה במשפט‪ )17( :‬ואתנה צ אני כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | הנני ש פט בין שה לשה‬
‫לאילים ולעתודים‪ )18( :‬המעט מכם המרעה הטוב תרעו ויתר מרעיכם תרמסו ברגליכם | ומשקע מים תשתו ואת‬
‫(‪ )20‬לכן כ ה אמר‬ ‫הנותרים ברגליכם תרפ שון‪ )19( :‬וצ אני | מרמס רגליכם תרעינה ומרפש רגליכם תשתינה‪:‬‬
‫‪3‬אד ני יהוה ‪3‬אליהם | הנני אני ושפטתי בין שה בריה ובין שה רזה‪ )21( :‬יען בצד ובכתף תהד פו ובקרניכם תנגחו כל‬
‫הנחלות | עד ‪3‬אשר ‪3‬הפיצותם אותנה אל החוצה‪ )22( :‬והושעתי לצ אני ול א תהיינה עוד לבז | ושפטתי בין שה לשה‪( :‬‬
‫ואני יהוה‬ ‫והקמ תי ע‪3‬ליהם ר עה אחד ורעה אתהן את עבדי דויד | הוא ירעה א תם והוא יהיה להן לר עה‪3 )24( :‬‬ ‫‪3 )23‬‬
‫אהיה להם לאל הים ועבדי דוד נשיא בתוכם | ‪3‬אני יהוה דברתי‪ )25( :‬וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה רעה מן‬
‫הארץ | וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים‪ )26( :‬ונתתי אותם וסביבות גבעתי ברכה | והורדתי הגשם בעתו גשמי‬
‫ברכה יהיו‪ )27( :‬ונתן עץ השדה את פריו והארץ תתן יבולה והיו על אדמתם לבטח | וידעו כי ‪3‬אני יהוה בשברי את‬
‫מ טות ע>לם והצלתים מיד הע בדים בהם‪ )28( :‬ול א יהיו עוד בז לגוים וחית הארץ ל א ת אכלם | וישבו לבטח ואין‬
‫והקמ תי להם מטע לשם | ול א יהיו עוד ‪3‬א >ספי רעב בארץ ול א ישאו עוד כלמת הגוים‪ )30( :‬וידעו כי‬ ‫מ ‪3‬חריד‪3 )29( :‬‬
‫‪3‬אני יהוה "אל היהם אתם | והמה עמי בית ישראל נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )31( :‬ואתן צ אני צ אן מרעיתי אדם אתם | ‪3‬אני‬
‫"אל היכם נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם שים פניך על הר שעיר | והנבא עליו‪ )3( :‬ואמרת לו כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה‬
‫הנני אליך הר שעיר | ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה‪ )4( :‬עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה | וידעת כי‬
‫‪3‬אני יהוה‪ )5( :‬יען "היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב | בעת אידם בעת ע‪3‬ון קץ‪ )6( :‬לכן חי אני‬
‫נ >אם ‪3‬אד ני יהוה כי לדם אעשך ודם ירד‪3‬פך | אם ל א דם שנאת ודם ירד‪3‬פך‪ )7( :‬ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה |‬
‫והכרתי ממנו ע בר ושב‪ )8( :‬ומלאתי את הריו ‪3‬חלליו | גבעותיך וגאותיך וכל ‪3‬אפיקיך חללי חרב יפלו בהם‪)9( :‬‬
‫שממות עולם אתנך ועריך ל א תישבנה [תש בנה קרי] | וידעתם כי ‪3‬אני יהוה‪ )10( :‬יען ‪3‬אמרך את שני הגוים ואת‬
‫שתי ה ‪3‬ארצות לי תהיינה וירשנוה | ויהוה שם היה‪ )11( :‬לכן חי אני נ >אם ‪3‬אד ני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך ‪3‬אשר‬
‫עשיתה משנאתיך בם | ונודעתי בם כ ‪3‬אשר אשפטך‪ )12( :‬וידעת כי ‪3‬אני יהוה שמעתי את כל נאצותיך ‪3‬אשר אמרת על‬
‫הרי ישראל לאמ ר שממה [שממו קרי] | לנו נתנו לאכלה‪ )13( :‬ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם | ‪3‬אני‬
‫(‪ )14‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | כשמ ח כל הארץ שממה אע"שה לך‪ )15( :‬כשמחתך לנחלת בית ישראל‬ ‫שמעתי‪:‬‬
‫על ‪3‬אשר שממה כן אע"שה לך | שממה תהיה הר שעיר וכל "אדום כ>לה וידעו כי ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואתה בן אדם הנבא אל הרי ישראל | ואמרת הרי ישראל שמעו דבר יהוה‪ )2( :‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה יען אמר‬
‫האויב ע‪3‬ליכם האח | ובמות עולם למורשה היתה לנו‪ )3( :‬לכן הנבא ואמרת כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | יען ביען שמות‬
‫ושא ף אתכם מסביב להיותכם מורשה לשארית הגוים ותע‪3‬לו על שפת לשון ודבת עם‪ )4( :‬לכן הרי ישראל שמעו‬
‫דבר ‪3‬אד ני יהוה | כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה להרים ולגבעות ל ‪3‬אפיקים ולגאיות ול ‪F‬חרבות הש ממות ולערים הנע"זבות ‪3‬אשר‬
‫(‪ )5‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה אם ל א באש קנאתי דברתי על‬ ‫היו לבז וללעג לשארית הגוים ‪3‬אשר מסביב‪:‬‬
‫שארית הגוים ועל "אדום כ>לא | ‪3‬אשר נתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לבב בשאט נפש למען מגרשה לבז‪( :‬‬
‫‪ )6‬לכן הנבא על אדמת ישראל | ואמרת להרים ולגבעות ל ‪3‬אפיקים ולגאיות כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנני בקנאתי‬
‫וב ‪3‬חמתי דברתי יען כלמת גוים נשאתם‪ )7( :‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה ‪3‬אני נשאתי את ידי | אם ל א הגוים ‪3‬אשר לכם‬
‫מסביב המה כלמתם ישאו‪ )8( :‬ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל | כי קרבו לבוא‪ )9( :‬כי‬
‫הנני ‪3‬אליכם | ופניתי ‪3‬אליכם ונע"בדתם ונזרעתם‪ )10( :‬והרביתי ע‪3‬ליכם אדם כל בית ישראל כ>ל ה | ונ שבו הערים‬
‫וה ‪F‬חרבות תבנינה‪ )11( :‬והרביתי ע‪3‬ליכם אדם ובהמה ורבו ופרו | והושבתי אתכם כקדמותיכם והטב תי‬
‫מראש תיכם וידעתם כי ‪3‬אני יהוה‪ )12( :‬והולכתי ע‪3‬ליכם אדם את עמי ישראל וירשוך והיית להם ל ‪3‬‬
‫נחלה | ול א‬
‫(‪ )13‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה יען א מרים לכם א כלת אדם אתי [את קרי] | ומשכלת גויך‬ ‫תוסף עוד לשכלם‪:‬‬
‫[גוייך קרי] היית‪ )14( :‬לכן אדם ל א ת אכלי עוד וגויך [וגוייך קרי] ל א תכשלי [תשכלי קרי] עוד | נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪( :‬‬
‫‪ )15‬ול א אשמיע אליך עוד כלמת הגוים וחרפת עמים ל א תשאי עוד | וגויך [וגוייך קרי] ל א תכשלי עוד נ >אם ‪3‬אד ני‬
‫יהוה‪ )16( :‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )17( :‬בן אדם בית ישראל י שבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם‬
‫ובע‪3‬לילותם | כ >טמאת הנדה היתה דרכם לפני‪ )18( :‬ואשפ ך ‪3‬חמתי ע‪3‬ליהם על הדם ‪3‬אשר שפכו על הארץ | ובגלוליהם‬
‫טמאוה‪ )19( :‬ואפיץ א תם בגוים ויזרו ב ‪3‬ארצות | כדרכם וכע‪3‬לילותם שפטתים‪ )20( :‬ויבוא אל הגוים ‪3‬אשר באו שם‬
‫ויחללו את שם קדשי | ב "אמ ר להם עם יהוה אלה ומארצו יצאו‪ )21( :‬ואחמ ל על שם קדשי | ‪3‬אשר חללוהו בית‬
‫(‪ )22‬לכן "אמ ר לבית ישראל כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה ל א למענכם ‪3‬אני ע שה בית‬ ‫ישראל בגוים ‪3‬אשר באו שמה‪:‬‬
‫ישראל | כי אם לשם קדשי ‪3‬אשר חללתם בגוים ‪3‬אשר באתם שם‪ )23( :‬וקדשתי את שמי הגדול המ >חלל בגוים ‪3‬אשר‬
‫חללתם בתוכם | וידעו הגוים כי ‪3‬אני יהוה נ >אם ‪3‬אד ני יהוה בהקדשי בכם לעיניהם‪ )24( :‬ולקחתי אתכם מן הגוים‬
‫וקבצתי אתכם מכל ה ‪3‬ארצות | והבאתי אתכם אל אדמתכם‪ )25( :‬וזרקתי ע‪3‬ליכם מים טהורים וטהרתם | מכ ל‬
‫והסר תי את לב‬ ‫>טמאותיכם ומכל גלוליכם ‪3‬אטהר אתכם‪ )26( :‬ונתתי לכם לב חדש ורוח ‪3‬חדשה אתן בקרבכם | ‪3‬‬
‫האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר‪ )27( :‬ואת רוחי אתן בקרבכם | ועשיתי את ‪3‬אשר ב >חקי תלכו ומשפטי תשמרו‬
‫וע‪3‬שיתם‪ )28( :‬וישבתם בארץ ‪3‬אשר נתתי ל ‪3‬אב תיכם | והייתם לי לעם ואנ כי אהיה לכם לאל הים‪ )29( :‬והושעתי‬
‫אתכם מכ ל >טמאותיכם | וקראתי אל הדגן והרביתי א תו ול א אתן ע‪3‬ליכם רעב‪ )30( :‬והרביתי את פרי העץ ותנובת‬
‫השדה | למען ‪3‬אשר ל א תקחו עוד חרפת רעב בגוים‪ )31( :‬וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם ‪3‬אשר ל א טובים |‬
‫ונק ט תם בפניכם על ע‪3‬ונ תיכם ועל תוע‪3‬בותיכם‪ )32( :‬ל א למענכם ‪3‬אני ע שה נ >אם ‪3‬אד ני יהוה יודע לכם | בושו והכלמו‬
‫מדרכיכם בית ישראל‪ )33( :‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה ביום ט ‪3‬הרי אתכם מכ ל ע‪3‬ונותיכם | והושבתי את הערים ונבנו‬
‫ה ‪F‬חרבות‪ )34( :‬והארץ הנשמה תעבד | תחת ‪3‬אשר היתה שממה לעיני כל עובר‪ )35( :‬ואמרו הארץ הלזו הנשמה‬
‫נהרסות בצורות ישבו‪ )36( :‬וידעו הגוים ‪3‬אשר יש ‪3‬ארו סביבותיכם כי‬ ‫היתה כגן עדן | והערים ה ‪F‬חרבות והנשמות וה "‬
‫נהרסות נטעתי הנשמה | ‪3‬אני יהוה דברתי ועשיתי‪ )37( :‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה עוד ז את אדרש‬ ‫‪3‬אני יהוה בניתי ה "‬
‫לבית ישראל לע‪3‬שות להם | ארבה א תם כצ אן אדם‪ )38( :‬כצ אן קדשים כצ אן ירושל ם במוע‪3‬דיה כן תהיינה הערים‬
‫ה ‪F‬חרבות מלאות צ אן אדם | וידעו כי ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬היתה עלי יד יהוה ויוצאני ברוח יהוה ויניחני בתוך הבקעה | והיא מלאה ע‪3‬צמות‪ )2( :‬והע"בירני ע‪3‬ליהם סביב‬
‫סביב | והנה רבות מא ד על פני הבקעה והנה יבשות מא ד‪ )3( :‬וי אמר אלי בן אדם ‪3‬התחיינה הע‪3‬צמות האלה | וא מר‬
‫‪3‬אד ני יהוה אתה ידעת‪ )4( :‬וי אמר אלי הנבא על הע‪3‬צמות האלה | ואמרת ‪3‬אליהם הע‪3‬צמות היבשות שמעו דבר‬
‫יהוה‪ )5( :‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה לע‪3‬צמות האלה | הנה ‪3‬אני מביא בכם רוח וחייתם‪ )6( :‬ונתתי ע‪3‬ליכם גדים והע‪3‬לתי‬
‫ע‪3‬ליכם בשר וקרמתי ע‪3‬ליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם | וידעתם כי ‪3‬אני יהוה‪ )7( :‬ונבאתי כ ‪3‬אשר צ>ויתי | ויהי קול‬
‫כהנבאי והנה רעש ותקרבו ע‪3‬צמות עצם אל עצמו‪ )8( :‬וראיתי והנה ע‪3‬ליהם גדים ובשר עלה ויקרם ע‪3‬ליהם עור‬
‫מלמעלה | ורוח אין בהם‪ )9( :‬וי אמר אלי הנבא אל הרוח | הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה‬
‫מארבע רוחות ב אי הרוח ופחי ב ‪3‬הרוגים האלה ויחיו‪ )10( :‬והנבאתי כ ‪3‬אשר צוני | ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על‬
‫(‪ )11‬וי אמר אלי בן אדם הע‪3‬צמות האלה כל בית ישראל המה | הנה א מרים יבשו‬ ‫רגליהם חיל גדול מא ד מא ד‪:‬‬
‫עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו‪ )12( :‬לכן הנבא ואמרת ‪3‬אליהם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנה ‪3‬אני פ תח את‬
‫(‪ )13‬וידעתם כי ‪3‬אני יהוה |‬ ‫קברותיכם והע‪3‬ליתי אתכם מקברותיכם עמי | והבאתי אתכם אל אדמת ישראל‪:‬‬
‫בפתחי את קברותיכם ובהע‪3‬לותי אתכם מקברותיכם עמי‪ )14( :‬ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על‬
‫אדמתכם | וידעתם כי ‪3‬אני יהוה דברתי ועשיתי נ >אם יהוה‪:‬‬
‫[חבריו‬ ‫(‪ )15‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )16( :‬ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכת ב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו ‪3‬‬
‫[חבריו קרי]‪ )17( :‬וקרב א תם אחד אל‬ ‫קרי] | ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חברו ‪3‬‬
‫אחד לך לעץ אחד | והיו ל ‪3‬אחדים בידך‪ )18( :‬וכ ‪3‬אשר י אמרו אליך בני עמך לאמ ר | ‪3‬הלוא תגיד לנו מה אלה לך‪)19( :‬‬
‫[חבריו קרי] |‬
‫דבר ‪3‬אלהם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנה ‪3‬אני ל קח את עץ יוסף ‪3‬אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חברו ‪3‬‬
‫ונתתי אותם עליו את עץ יהודה וע‪3‬שיתם לעץ אחד והיו אחד בידי‪ )20( :‬והיו העצים ‪3‬אשר תכת ב ע‪3‬ליהם בידך‬
‫לעיניהם‪ )21( :‬ודבר ‪3‬אליהם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה הנה ‪3‬אני ל קח את בני ישראל מבין הגוים ‪3‬אשר הלכו שם | וקבצתי‬
‫א תם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם‪ )22( :‬ועשיתי א תם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכ>לם‬
‫למלך | ול א יהיה [יהיו קרי] עוד לשני גוים ול א יחצו עוד לשתי ממלכות עוד‪ )23( :‬ול א יטמאו עוד בגלוליהם‬
‫ואני‬
‫ובשקוציהם ובכ ל פשעיהם | והושעתי א תם מכ ל מושב תיהם ‪3‬אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו לי לעם ‪3‬‬
‫אהיה להם לאל הים‪ )24( :‬ועבדי דוד מלך ע‪3‬ליהם ורועה אחד יהיה לכ>לם | ובמשפטי ילכו ו >חק תי ישמרו ועשו‬
‫אותם‪ )25( :‬וישבו על הארץ ‪3‬אשר נתתי לעבדי ליע‪3‬ק ב ‪3‬אשר ישבו בה ‪3‬אבותיכם | וישבו עליה המה ובניהם ובני‬
‫בניהם עד עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם‪ )26( :‬וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם | ונתתים‬
‫והרביתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם‪ )27( :‬והיה משכני ע‪3‬ליהם והייתי להם לאל הים | והמה יהיו לי‬
‫לעם‪ )28( :‬וידעו הגוים כי ‪3‬אני יהוה מקדש את ישראל | בהיות מקדשי בתוכם לעולם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )2( :‬בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג נשיא ר אש משך ו >תבל | והנבא עליו‪)3( :‬‬
‫ואמרת כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | הנני אליך גוג נשיא ר אש משך ו >תבל‪ )4( :‬ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך | והוצאתי‬
‫אותך ואת כל חילך סוסים ופרשים לב>שי מכלול כ>לם קהל רב צנה ומגן ת פשי ‪3‬חרבות כ>לם‪ )5( :‬פרס כוש ופוט‬
‫אתם | כ>לם מגן וכובע‪ )6( :‬ג מר וכל ‪3‬אגפיה בית תוגרמה ירכתי צפון ואת כל ‪3‬אגפיו | עמים רבים אתך‪ )7( :‬הכ ן והכן‬
‫אחרית השנים תבוא אל ארץ‬ ‫לך אתה וכל קהלך הנקהלים עליך | והיית להם למשמר‪ )8( :‬מימים רבים תפקד ב ‪3‬‬
‫משובבת מחרב מ >קבצת מעמים רבים על הרי ישראל ‪3‬אשר היו לחרבה תמיד | והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח‬
‫כ>לם‪ )9( :‬ועלית כש אה תבוא כענן לכסות הארץ תהיה | אתה וכל ‪3‬אגפיך ועמים רבים אותך‪ )10( :‬כ ה אמר ‪3‬אד ני‬
‫יהוה | והיה ביום ההוא יע‪3‬לו דברים על לבבך וחשבת מ ‪3‬חשבת רעה‪ )11( :‬ואמרת אע"לה על ארץ פרזות אבוא‬
‫הש קטים י שבי לבטח | כ>לם י שבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם‪ )12( :‬לשל ל שלל ולב ז בז | להשיב ידך על‬
‫‪F‬חרבות נושב ת ואל עם מ >אסף מגוים ע שה מקנה וקנין י שבי על טבור הארץ‪ )13( :‬שבא ודדן וס ‪3‬חרי תרשיש וכל‬
‫כפריה י אמרו לך ‪3‬הלשל ל שלל אתה בא ‪3‬הלב ז בז הקהלת קהלך | לשאת כסף וזהב לקחת מקנה וקנין לשל ל שלל‬
‫גדול‪ )14( :‬לכן הנבא בן אדם ואמרת לגוג כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | ‪3‬הלוא ביום ההוא בשבת עמי ישראל לבטח תדע‪:‬‬
‫(‪ )15‬ובאת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך | ר כבי סוסים כ>לם קהל גדול וחיל רב‪ )16( :‬ועלית על‬
‫והבאותיך על ארצי למען דעת הגוים א תי בהקדשי בך‬ ‫אחרית הימים תהיה ‪3‬‬ ‫עמי ישראל כענן לכסות הארץ | ב ‪3‬‬
‫לעיניהם גוג‪ )17( :‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה האתה הוא ‪3‬אשר דברתי בימים קדמונים ביד ע‪3‬בדי נביאי ישראל‬
‫הנבאים בימים ההם שנים | להביא א תך ע‪3‬ליהם‪ )18( :‬והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל נ >אם ‪3‬אד ני‬
‫יהוה | תע‪3‬לה ‪3‬חמתי באפי‪ )19( :‬ובקנאתי באש עברתי דברתי | אם ל א ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל‪:‬‬
‫(‪ )20‬ורע‪3‬שו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל הרמש הר מש על ה ‪3‬אדמה וכ ל האדם ‪3‬אשר על פני ה ‪3‬אדמה |‬
‫ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תפול‪ )21( :‬וקראתי עליו לכל הרי חרב נ >אם ‪3‬אד ני יהוה | חרב איש‬
‫באחיו תהיה‪ )22( :‬ונשפטתי אתו בדבר ובדם | וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל ‪3‬אגפיו ועל‬
‫עמים רבים ‪3‬אשר אתו‪ )23( :‬והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים | וידעו כי ‪3‬אני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואתה בן אדם הנבא על גוג ואמרת כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | הנני אליך גוג נשיא ר אש משך ו >תבל‪ )2( :‬וש בבתיך‬
‫והבאותך על הרי ישראל‪ )3( :‬והכיתי קשתך מיד שמ אולך | וחציך מיד ימינך‬ ‫וששאתיך והע‪3‬ליתיך מירכתי צפון | ‪3‬‬
‫אפיל‪ )4( :‬על הרי ישראל תפול אתה וכל ‪3‬אגפיך ועמים ‪3‬אשר אתך | לעיט צפור כל כנף וחית השדה נתתיך לאכלה‪( :‬‬
‫‪ )5‬על פני השדה תפול | כי ‪3‬אני דברתי נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )6( :‬ושלחתי אש במגוג ובי שבי האיים לבטח | וידעו כי ‪3‬אני‬
‫יהוה‪ )7( :‬ואת שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל ול א אחל את שם קדשי עוד | וידעו הגוים כי ‪3‬אני יהוה קדוש‬
‫בישראל‪ )8( :‬הנה באה ונהיתה נ >אם ‪3‬אד ני יהוה | הוא היום ‪3‬אשר דברתי‪ )9( :‬ויצאו י שבי ערי ישראל ובע‪3‬רו והשיקו‬
‫בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים ובמקל יד ובר מח | ובע‪3‬רו בהם אש שבע שנים‪ )10( :‬ול א ישאו עצים מן השדה ול א‬
‫יחטבו מן היערים כי בנשק יבע‪3‬רו אש | ושללו את ש לליהם ובזזו את ב זזיהם נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )11( :‬והיה ביום‬
‫ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל גי הע ברים קדמת הים וח סמת היא את הע ברים | וקברו שם את גוג ואת‬
‫כל ‪3‬המונ ה וקראו גיא ‪3‬המון גוג‪ )12( :‬וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ | שבעה ‪F‬חדשים‪ )13( :‬וקברו כל עם‬
‫הארץ והיה להם לשם | יום הכבדי נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )14( :‬ואנשי תמיד יבדילו ע ברים בארץ מקברים את הע ברים‬
‫את הנותרים על פני הארץ לט ‪3‬הרה | מקצה שבעה ‪F‬חדשים יחק רו‪ )15( :‬ועברו הע ברים בארץ וראה עצם אדם ובנה‬
‫אצלו ציון | עד קברו א תו המקברים אל גיא ‪3‬המון גוג‪ )16( :‬וגם שם עיר ‪3‬המונה וט ‪3‬הרו הארץ‪ )17( :‬ואתה בן אדם‬
‫כ ה אמר ‪3‬אד ני יהו ה "אמ ר לצפור כל כנף ולכ ל חית השדה הקבצו וב או האספו מסביב על זבחי ‪3‬אשר ‪3‬אני ז בח לכם‬
‫ואכלתם בשר ושתיתם דם‪ )18( :‬בשר גבורים ת אכלו ודם נשיאי הארץ תשתו | אילים‬ ‫זבח גדול על הרי ישראל | ‪3‬‬
‫ואכלתם חלב לשבעה ושתיתם דם לשכרון | מזבחי ‪3‬אשר זבחתי לכם‪( :‬‬ ‫כרים ועתודים פרים מריאי בשן כ>לם‪3 )19( :‬‬
‫‪ )20‬ושבעתם על >שלחני סוס ורכב גבור וכל איש מלחמה | נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )21( :‬ונתתי את כבודי בגוים | וראו כל‬
‫הגוים את משפטי ‪3‬אשר עשיתי ואת ידי ‪3‬אשר שמתי בהם‪ )22( :‬וידעו בית ישראל כי ‪3‬אני יהוה "אל היהם | מן היום‬
‫ההוא והלאה‪ )23( :‬וידעו הגוים כי בע‪3‬ונם גלו בית ישראל על ‪3‬אשר מע‪3‬לו בי ואסתר פני מהם | ואתנם ביד צריהם‬
‫ויפלו בחרב כ>לם‪ )24( :‬כ >טמאתם וכפשעיהם עשיתי א תם | ואסתר פני מהם‪ )25( :‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה עתה‬
‫אשיב את שבית [שבות קרי] יע‪3‬ק ב ורחמתי כל בית ישראל | וקנאתי לשם קדשי‪ )26( :‬ונשו את כלמתם ואת כל‬
‫מע‪3‬לם ‪3‬אשר מע‪3‬לו בי | בשבתם על אדמתם לבטח ואין מ ‪3‬חריד‪ )27( :‬בשובבי אותם מן העמים וקבצתי א תם‬
‫מארצות א יביהם | ונקדשתי בם לעיני הגוים רבים‪ )28( :‬וידעו כי ‪3‬אני יהוה "אל היהם בהגלותי א תם אל הגוים‬
‫וכנסתים על אדמתם | ול א אותיר עוד מהם שם‪ )29( :‬ול א אסתיר עוד פני מהם | ‪3‬אשר שפכתי את רוחי על בית‬
‫ישראל נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬בעשרים וחמש שנה לגלותנו בר אש השנה בעשור לח דש בארבע עשרה שנה אחר ‪3‬אשר >הכתה העיר | בעצם היום‬
‫הזה היתה עלי יד יהוה ויבא א תי שמה‪ )2( :‬במראות "אל הים "הביאני אל ארץ ישראל | ויניחני אל הר גב ה מא ד‬
‫ועליו כמבנה עיר מנגב‪ )3( :‬ויביא אותי שמה והנה איש מראהו כמראה נח שת ופתיל פשתים בידו וקנה המדה |‬
‫והוא ע מד בשער‪ )4( :‬וידבר אלי האיש בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך לכ ל ‪3‬אשר ‪3‬אני מראה אותך כי‬
‫למען הראותכה >הבאתה הנה | הגד את כל ‪3‬אשר אתה ר אה לבית ישראל‪ )5( :‬והנה חומה מחוץ לבית סביב סביב |‬
‫וביד האיש קנה המדה שש אמות באמה וט פח וימד את ר חב הבנין קנה אחד וקומה קנה אחד‪ )6( :‬ויבוא אל שער‬
‫‪3‬אשר פניו דרך הקדימה ויעל במעלותו [במע‪3‬לותיו קרי] | וימד את סף השער קנה אחד ר חב ואת סף אחד קנה אחד‬
‫ר חב‪ )7( :‬והתא קנה אחד א רך וקנה אחד ר חב ובין התאים חמש אמות | וסף השער מאצל אולם השער מהבית‬
‫קנה אחד‪ )8( :‬וימד את >אלם השער מהבית קנה אחד‪ )9( :‬וימד את >אלם השער שמ נה אמות ואילו [ואיליו קרי]‬
‫שתים אמות | ו >אלם השער מהבית‪ )10( :‬ותאי השער דרך הקדים של שה מפ ה ושל שה מפ ה מדה אחת לשלשתם |‬
‫ומדה אחת לאילם מפ ה ומפו‪ )11( :‬וימד את ר חב פתח השער עשר אמות | א רך השער שלוש עשרה אמות‪)12( :‬‬
‫וגבול לפני התאות אמה אחת ואמה אחת גבול מפ ה | והתא שש אמות מפו ושש אמות מפו‪ )13( :‬וימד את השער‬
‫מגג התא לגגו ר חב עשרים וחמש אמות | פתח נגד פתח‪ )14( :‬ויעש את אילים ששים אמה | ואל איל החצר השער‬
‫סביב סביב‪ )15( :‬ועל פני השער היאתון [האיתון קרי] על לפני >אלם השער הפנימי | ‪3‬חמשים אמה‪ )16( :‬וחל נות‬
‫‪3‬א >טמות אל התאים ואל אליהמה לפנימה לשער סביב סביב וכן לאלמות | וחלונות סביב סביב לפנימה ואל איל‬
‫תמ רים‪ )17( :‬ויביאני אל החצר החיצונה והנה לשכות ורצפה עשוי לחצר סביב סביב | של שים לשכות אל הרצפה‪:‬‬
‫(‪ )18‬והרצפה אל כתף השערים לע>מת א רך השערים | הרצפה התחתונה‪ )19( :‬וימד ר חב מלפני השער התחתונה‬
‫לפני החצר הפנימי מחוץ מאה אמה | הקדים והצפון‪ )20( :‬והשער ‪3‬אשר פניו דרך הצפון לחצר החיצונה | מדד ארכו‬
‫ורחבו‪ )21( :‬ותאו [ותאיו קרי] שלושה מפו ושל שה מפו ואילו [ואיליו קרי] ואלמו [ואלמיו קרי] היה כמדת השער‬
‫הראשון | ‪3‬חמשים אמה ארכו ור חב חמש ועשרים באמה‪ )22( :‬וחלונו [וחלוניו קרי] ואלמו [ואלמיו קרי]ותמרו‬
‫[ותמ ריו קרי] כמדת השער ‪3‬אשר פניו דרך הקדים | ובמע‪3‬לות שבע יע‪3‬לו בו ואילמו [ואילמיו קרי] לפניהם‪)23( :‬‬
‫ושער לחצר הפנימי נגד השער לצפון ולקדים | וימד משער אל שער מאה אמה‪ )24( :‬ויולכני דרך הדרום והנה שער‬
‫דרך הדרום | ומדד אילו [איליו קרי] ואילמו [ואילמיו קרי] כמדות האלה‪ )25( :‬וחלונים לו ולאילמו [ולאילמיו‬
‫קרי] סביב סביב כה ‪3‬חל נות האלה | ‪3‬חמשים אמה א רך ור חב חמש ועשרים אמה‪ )26( :‬ומע‪3‬לות שבעה עלותו [ע לותיו‬
‫קרי] ואלמו [ואלמיו קרי] לפניהם | ותמ רים לו אחד מפו ואחד מפו אל אילו [איליו קרי]‪ )27( :‬ושער לחצר הפנימי‬
‫דרך הדרום | וימד משער אל השער דרך הדרום מאה אמות‪ )28( :‬ויביאני אל חצר הפנימי בשער הדרום | וימד את‬
‫השער הדרום כמדות האלה‪ )29( :‬ותאו [ותאיו קרי] ואילו [ואיליו קרי] ואלמו [ואלמיו קרי] כמדות האלה וחלונות‬
‫לו ולאלמו [ולאלמיו קרי] סביב סביב | ‪3‬חמשים אמה א רך ור חב עשרים וחמש אמות‪ )30( :‬ואלמות סביב סביב |‬
‫א רך חמש ועשרים אמה ור חב חמש אמות‪ )31( :‬ואלמו אל חצר החצונה ותמ רים אל אילו [איליו קרי] | ומע‪3‬לות‬
‫שמונה מעלו [מע‪3‬ליו קרי]‪ )32( :‬ויביאני אל החצר הפנימי דרך הקדים | וימד את השער כמדות האלה‪ )33( :‬ותאו‬
‫[ותאיו קרי] ואלו [ואליו קרי] ואלמו [ואלמיו קרי] כמדות האלה וחלונות לו ולאלמו [ולאלמיו קרי] סביב סביב |‬
‫א רך ‪3‬חמשים אמה ור חב חמש ועשרים אמה‪ )34( :‬ואלמו [ואלמיו קרי] לחצר החיצונה ותמ רים אל אלו [אליו קרי]‬
‫מפו ומפו | ושמ נה מע‪3‬לות מעלו [מע‪3‬ליו קרי]‪ )35( :‬ויביאני אל שער הצפון | ומדד כמדות האלה‪ )36( :‬תאו [תאיו‬
‫קרי] אלו [אליו קרי] ואלמו [ואלמיו קרי] וחלונות לו סביב סביב | א רך ‪3‬חמשים אמה ור חב חמש ועשרים אמה‪( :‬‬
‫‪ )37‬ואילו [ואיליו קרי] לחצר החיצונה ותמ רים אל אילו [איליו קרי] מפו ומפו | ושמ נה מע‪3‬לות מעלו [מע‪3‬ליו קרי]‪( :‬‬
‫‪ )38‬ולשכה ופתחה באילים השערים | שם ידיחו את הע לה‪ )39( :‬וב >אלם השער שנים >שלחנות מפו ושנים >שלחנות‬
‫מפ ה | לשחוט ‪3‬אליהם העולה והחטאת והאשם‪ )40( :‬ואל הכתף מחוצה לעולה לפתח השער הצפונה שנים >שלחנות |‬
‫ואל הכתף האחרת ‪3‬אשר ל >אלם השער שנים >שלחנות‪ )41( :‬ארבעה >שלחנות מפ ה וארבעה >שלחנות מפ ה לכתף‬
‫השער | שמונה >שלחנות ‪3‬אליהם ישחטו‪ )42( :‬וארבעה >שלחנות לעולה אבני גזית א רך אמה אחת וחצי ור חב אמה‬
‫אחת וחצי וג בה אמה אחת | ‪3‬אליהם ויניחו את הכלים ‪3‬אשר יש ‪3‬חטו את העולה בם והזבח‪ )43( :‬והשפתים ט פח‬
‫אחד מוכנים בבית סביב סביב | ואל ה >שלחנות בשר הקרבן‪ )44( :‬ומחוצה לשער הפנימי לשכות שרים בחצר‬
‫הפנימי ‪3‬אשר אל כתף שער הצפון ופניהם דרך הדרום | אחד אל כתף שער הקדים פני דרך הצפ ן‪ )45( :‬וידבר אלי |‬
‫ז ה הלשכה ‪3‬אשר פניה דרך הדרום לכ ‪3‬הנים ש מרי משמרת הבית‪ )46( :‬והלשכה ‪3‬אשר פניה דרך הצפון לכ ‪3‬הנים‬
‫ש מרי משמרת המזבח | המה בני צדוק הקרבים מבני לוי אל יהוה לשרתו‪ )47( :‬וימד את החצר א רך מאה אמה‬
‫ור חב מאה אמה מר>בעת | והמזבח לפני הבית‪ )48( :‬ויבאני אל >אלם הבית וימד אל >אלם חמש אמות מפ ה וחמש‬
‫אמות מפ ה | ור חב השער של ש אמות מפו ושל ש אמות מפו‪ )49( :‬א רך ה >אלם עשרים אמה ור חב עשתי עשרה אמה‬
‫ובמע‪3‬לות ‪3‬אשר יע‪3‬לו אליו | וע >מדים אל האילים אחד מפ ה ואחד מפ ה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויביאני אל ההיכל | וימד את האילים שש אמות ר חב מפו ושש אמות ר חב מפו ר חב הא הל‪ )2( :‬ור חב הפתח‬
‫עשר אמות וכתפות הפתח חמש אמות מפו וחמש אמות מפו | וימד ארכו ארבעים אמה ור חב עשרים אמה‪ )3( :‬ובא‬
‫לפנימה וימד איל הפתח שתים אמות | והפתח שש אמות ור חב הפתח שבע אמות‪ )4( :‬וימד את ארכו עשרים אמה‬
‫ור חב עשרים אמה אל פני ההיכל | וי אמר אלי זה ק דש ה ‪F‬קדשים‪ )5( :‬וימד קיר הבית שש אמות | ור חב הצלע ארבע‬
‫אמות סביב סביב לבית סביב‪ )6( :‬והצלעות צלע אל צלע שלוש ושל שים פעמים ובאות בקיר ‪3‬אשר לבית לצלעות‬
‫סביב סביב להיות ‪3‬אחוזים | ול א יהיו ‪3‬אחוזים בקיר הבית‪ )7( :‬ור ‪3‬חבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות כי מוסב‬
‫הבית למעלה למעלה סביב סביב לבית על כן ר חב לבית למעלה | וכן התחתונה יע‪3‬לה על העליונה לתיכונה‪)8( :‬‬
‫וראיתי לבית ג בה סביב סביב | מיסדות [מוסדות קרי] הצלעות מלו הקנה שש אמות אצילה‪ )9( :‬ר חב הקיר ‪3‬אשר‬
‫ואשר >מנח בית צלעות ‪3‬אשר לבית‪ )10( :‬ובין הלשכות ר חב עשרים אמה סביב לבית‬ ‫לצלע אל החוץ חמש אמות | ‪3‬‬
‫סביב סביב‪ )11( :‬ופתח הצלע ל >מנח פתח אחד דרך הצפון ופתח אחד לדרום | ור חב מקום ה >מנח חמש אמות סביב‬
‫סביב‪ )12( :‬והבנין ‪3‬אשר אל פני הגזרה פאת דרך הים ר חב שבעים אמה וקיר הבנין חמש אמות ר חב סביב סביב |‬
‫וארכו תשעים אמה‪ )13( :‬ומדד את הבית א רך מאה אמה | והגזרה והבניה וקירותיה א רך מאה אמה‪ )14( :‬ור חב‬
‫אחריה ואתוקיהא [ואתיקיהא‬ ‫פני הבית והגזרה לקדים מאה אמה‪ )15( :‬ומדד א רך הבנין אל פני הגזרה ‪3‬אשר על ‪3‬‬
‫קרי] מפו ומפו מאה אמה | וההיכל הפנימי ו >אלמי החצר‪ )16( :‬הספים והחלונים ה ‪3‬א >טמות והאתיקים סביב‬
‫לשלשתם נגד הסף שחיף עץ סביב סביב | והארץ עד החל נות והחל נות מכ>סות‪ )17( :‬על מעל הפתח ועד הבית‬
‫הפנימי ולחוץ ואל כל הקיר סביב סביב בפנימי ובחיצון מדות‪ )18( :‬ועשוי כרובים ותמ רים | ותמ רה בין כרוב‬
‫לכרוב ושנים פנים לכרוב‪ )19( :‬ופני אדם אל התמ רה מפו ופני כפיר אל התמ רה מפו | עשוי אל כל הבית סביב‬
‫סביב‪ )20( :‬מהארץ עד מעל הפתח הכרובים והתמ רים ע‪3‬שוים | וקיר ההיכל‪ )21( :‬ההיכל מזוזת רב>עה | ופני הק דש‬
‫המראה כמראה‪ )22( :‬המזבח עץ שלוש אמות גב ה וארכו שתים אמות ומקצ עותיו לו וארכו וקיר תיו עץ | וידבר‬
‫אלי זה ה >שלחן ‪3‬אשר לפני יהוה‪ )23( :‬ושתים דלתות להיכל ולק דש‪ )24( :‬ושתים דלתות לדלתות | שתים מוסבות‬
‫דלתות שתים לדלת אחת ושתי דלתות לאחרת‪ )25( :‬וע‪3‬שויה ‪3‬אליהן אל דלתות ההיכל כרובים ותמ רים כ ‪3‬אשר‬
‫ע‪3‬שוים לקירות | ועב עץ אל פני האולם מהחוץ‪ )26( :‬וחלונים ‪3‬א >טמות ותמ רים מפו ומפו אל כתפות האולם |‬
‫וצלעות הבית והע>בים‪:‬‬
‫ואשר נגד הבנין אל הצפון‪( :‬‬ ‫(‪ )1‬ויוצאני אל החצר החיצונה הדרך דרך הצפון | ויבאני אל הלשכה ‪3‬אשר נגד הגזרה ‪3‬‬
‫‪ )2‬אל פני א רך אמות המאה פתח הצפון | והר חב ‪3‬חמשים אמות‪ )3( :‬נגד העשרים ‪3‬אשר לחצר הפנימי ונגד רצפה‬
‫‪3‬אשר לחצר החיצונה | אתיק אל פני אתיק בשלשים‪ )4( :‬ולפני הלשכות מ ‪3‬הלך עשר אמות ר חב אל הפנימית דרך‬
‫אמה אחת | ופתחיהם לצפון‪ )5( :‬והלשכות העליונ ת קצ>רות | כי יוכלו אתיקים מהנה מהתחת נות ומהתכ נות בנין‪:‬‬
‫נאצל מהתחתונות ומהתיכ נות מהארץ‪ )7( :‬וגדר‬ ‫(‪ )6‬כי מ >שלשות הנה ואין להן עמודים כעמודי ה ‪3‬חצרות | על כן "‬
‫‪3‬אשר לחוץ לע>מת הלשכות דרך החצר החצונה אל פני הלשכות | ארכו ‪3‬חמשים אמה‪ )8( :‬כי א רך הלשכות ‪3‬אשר‬
‫לחצר החצונה ‪3‬חמשים אמה | והנה על פני ההיכל מאה אמה‪ )9( :‬ומת ‪3‬חתה לשכות [ומתחת הלשכות קרי] האלה |‬
‫המבוא [המביא קרי] מהקדים בב או להנה מהחצר החצ נה‪ )10( :‬בר חב גדר החצר דרך הקדים אל פני הגזרה ואל‬
‫פני הבנין לשכות‪ )11( :‬ודרך לפניהם כמראה הלשכות ‪3‬אשר דרך הצפון כארכן כן רחבן | וכ ל מוצאיהן וכמשפטיהן‬
‫וכפתחיהן‪ )12( :‬וכפתחי הלשכות ‪3‬אשר דרך הדרום פתח בר אש דרך | דרך בפני הגדרת ‪3‬הגינה דרך הקדים בבואן‪( :‬‬
‫‪ )13‬וי אמר אלי לשכות הצפון לשכות הדרום ‪3‬אשר אל פני הגזרה הנה לשכות הק דש ‪3‬אשר י אכלו שם הכ ‪3‬הנים ‪3‬אשר‬
‫קרובים ליהוה קדשי ה ‪F‬קדשים | שם יניחו קדשי ה ‪F‬קדשים והמנחה והחטאת והאשם כי המקום קד ש‪ )14( :‬בב אם‬
‫הכ ‪3‬הנים ול א יצאו מהק דש אל החצר החיצונה ושם יניחו בגדיהם ‪3‬אשר ישרתו בהן כי ק דש הנה | ילבשו [ולבשו‬
‫קרי] בגדים ‪3‬אחרים וקרבו אל ‪3‬אשר לעם‪ )15( :‬וכלה את מדות הבית הפנימי והוציאני דרך השער ‪3‬אשר פניו דרך‬
‫הקדים | ומדדו סביב סביב‪ )16( :‬מדד רוח הקדים בקנה המדה | ‪3‬חמש אמות [מאות קרי] קנים בקנה המדה סביב‪:‬‬
‫(‪ )17‬מדד רוח הצפון | ‪3‬חמש מאות קנים בקנה המדה סביב‪ )18( :‬את רוח הדרום מדד | ‪3‬חמש מאות קנים בקנה‬
‫המדה‪ )19( :‬סבב אל רוח הים | מדד ‪3‬חמש מאות קנים בקנה המדה‪ )20( :‬לארבע רוחות מדדו חומה לו סביב סביב‬
‫א רך ‪3‬חמש מאות ור חב ‪3‬חמש מאות | להבדיל בין הק דש לח ל‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויולכני אל השער | שער ‪3‬אשר פ נה דרך הקדים‪ )2( :‬והנה כבוד "אל הי ישראל בא מדרך הקדים | וקולו כקול מים‬
‫רבים והארץ האירה מכב דו‪ )3( :‬וכמראה המראה ‪3‬אשר ראיתי כמראה ‪3‬אשר ראיתי בב אי לשחת את העיר ומראות‬
‫כמראה ‪3‬אשר ראיתי אל נהר כבר | ואפ ל אל פני‪ )4( :‬וכבוד יהוה בא אל הבית | דרך שער ‪3‬אשר פניו דרך הקדים‪)5( :‬‬
‫ותשאני רוח ותביאני אל החצר הפנימי | והנה מלא כבוד יהוה הבית‪ )6( :‬ואשמע מדבר אלי מהבית | ואיש היה‬
‫ע מד אצלי‪ )7( :‬וי אמר אלי בן אדם את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי ‪3‬אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם |‬
‫ול א יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי המה ומלכיהם בזנותם ובפגרי מלכיהם במותם‪ )8( :‬בתתם ספם את ספי‬
‫ואכל א תם באפי‪ )9( :‬עתה‬ ‫ומזוזתם אצל מזוזתי והקיר ביני וביניהם | וטמאו את שם קדשי בתוע‪3‬בותם ‪3‬אשר עשו ‪3‬‬
‫(‪ )10‬אתה בן אדם הגד את בית ישראל את‬ ‫יר ‪3‬חקו את זנותם ופגרי מלכיהם ממני | ושכנתי בתוכם לעולם‪:‬‬
‫הבית ויכלמו מע‪3‬ונותיהם | ומדדו את תכנית‪ )11( :‬ואם נכלמו מכ ל ‪3‬אשר עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו‬
‫וכל צור תו ואת כל >חק תיו וכל צורתי [צור תיו קרי] וכל תורתו [תור תיו קרי] הודע אותם וכת ב לעיניהם | וישמרו‬
‫את כל צורתו ואת כל >חק תיו ועשו אותם‪ )12( :‬ז את תורת הבית | על ר אש ההר כל גב>לו סביב סביב ק דש קדשים‬
‫הנה ז את תורת הבית‪ )13( :‬ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וט פח | וחיק האמה ואמה ר חב וגבולה אל‬
‫שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח‪ )14( :‬ומחיק הארץ עד הע‪3‬זרה התחתונה שתים אמות ור חב אמה אחת |‬
‫ומ ‪F‬הע‪3‬זרה הקטנה עד הע‪3‬זרה הגדולה ארבע אמות ור חב האמה‪ )15( :‬וההראל ארבע אמות | ומהאראיל [ומה ‪3‬אריאל‬
‫קרי] ולמעלה הקרנות ארבע‪ )16( :‬והאראיל [וה ‪3‬אריאל קרי] שתים עשרה א רך בשתים עשרה ר חב | רבוע אל‬
‫ארבעת רבעיו‪ )17( :‬והע‪3‬זרה ארבע עשרה א רך בארבע עשרה ר חב אל ארבעת רבעיה | והגבול סביב אותה ‪3‬חצי‬
‫האמה והחיק לה אמה סביב ומע‪3‬ל תהו פנות קדים‪ )18( :‬וי אמר אלי בן אדם כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה אלה >חקות‬
‫המזבח ביום העשותו | להע‪3‬לות עליו עולה ולזר ק עליו דם‪ )19( :‬ונתתה אל הכ ‪3‬הנים הלוים ‪3‬אשר הם מזרע צדוק‬
‫הקר בים אלי נ >אם ‪3‬אד ני יהוה לשרתני | פר בן בקר לחטאת‪ )20( :‬ולקחת מדמו ונתתה על ארבע קרנ תיו ואל ארבע‬
‫פנות הע‪3‬זרה ואל הגבול סביב | וחטאת אותו וכפרתהו‪ )21( :‬ולקחת את הפר החטאת | ושרפו במפקד הבית מחוץ‬
‫למקדש‪ )22( :‬וביום השני תקריב שעיר עזים תמים לחטאת | וחטאו את המזבח כ ‪3‬אשר חטאו בפר‪ )23( :‬בכלותך‬
‫מחטא | תקריב פר בן בקר תמים ואיל מן הצ אן תמים‪ )24( :‬והקרבתם לפני יהוה | והשליכו הכ ‪3‬הנים ע‪3‬ליהם מלח‬
‫והע"לו אותם ע לה ליהוה‪ )25( :‬שבעת ימים תע‪3‬שה שעיר חטאת ליום | ופר בן בקר ואיל מן הצ אן תמימים יע‪3‬שו‪( :‬‬
‫‪ )26‬שבעת ימים יכפרו את המזבח וט ‪3‬הרו א תו | ומלאו ידו [ידיו קרי]‪ )27( :‬ויכלו את הימים | והיה ביום השמיני‬
‫והלאה יע‪3‬שו הכ ‪3‬הנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם ורצאתי אתכם נ >אם ‪3‬אד ני יהו ה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישב א תי דרך שער המקדש החיצון הפ נה קדים | והוא סגור‪ )2( :‬וי אמר אלי יהוה השער הזה סגור יהיה ל א‬
‫יפתח ואיש ל א יב א בו כי יהוה "אל הי ישראל בא בו | והיה סגור‪ )3( :‬את הנשיא נשיא הוא ישב בו לאכול [ל "אכל‬
‫קרי] לחם לפני יהוה | מדרך >אלם השער יבוא ומדרכו יצא‪ )4( :‬ויביאני דרך שער הצפון אל פני הבית וארא והנה‬
‫מלא כבוד יהוה את בית יהוה | ואפ ל אל פני‪ )5( :‬וי אמר אלי יהו ה בן אדם שים לבך וראה בעיניך ובאזניך שמע את‬
‫כל ‪3‬אשר ‪3‬אני מדבר א תך לכל >חקות בית יהוה ולכל תורתו [תור תיו קרי] | ושמת לבך למבוא הבית בכ ל מוצאי‬
‫המקדש‪ )6( :‬ואמרת אל מרי אל בית ישראל כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה | רב לכם מכל תוע‪3‬בותיכם בית ישראל‪)7( :‬‬
‫יאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו את ביתי | בהקריבכם את לחמי חלב ודם ויפרו את‬ ‫ב ‪3‬הב ‪3‬‬
‫בריתי אל כל תוע‪3‬בותיכם‪ )8( :‬ול א שמרתם משמרת קדשי | ותשימון לש מרי משמרתי במקדשי לכם‪ )9( :‬כ ה אמר‬
‫‪3‬אד ני יהוה כל בן נכר ערל לב וערל בשר ל א יבוא אל מקדשי | לכל בן נכר ‪3‬אשר בתוך בני ישראל‪ )10( :‬כי אם הלוים‬
‫אחרי גלוליהם | ונשאו ע‪3‬ונם‪ )11( :‬והיו במקדשי משרתים פ >קדות‬ ‫‪3‬אשר ר ‪3‬חקו מעלי בתעות ישראל ‪3‬אשר תעו מעלי ‪3‬‬
‫אל שע‪3‬רי הבית ומשרתים את הבית | המה יש ‪3‬חטו את הע לה ואת הזבח לעם והמה יעמדו לפניהם לשרתם‪)12( :‬‬
‫יען ‪3‬אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם והיו לבית ישראל למכשול עון | על כן נשאתי ידי ע‪3‬ליהם נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‬
‫ונשאו ע‪3‬ונם‪ )13( :‬ול א יגשו אלי לכהן לי ולגשת על כל קדשי אל קדשי הקדשים | ונשאו כלמתם ותוע‪3‬בותם ‪3‬אשר‬
‫עשו‪ )14( :‬ונתתי אותם ש מרי משמרת הבית | לכ ל ע‪3‬ב דתו ולכ ל ‪3‬אשר יעשה בו‪:‬‬
‫(‪ )15‬והכ ‪3‬הנים הלוים בני צדוק ‪3‬אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני |‬
‫ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )16( :‬המה יב או אל מקדשי והמה יקרבו אל >שלחני לשרתני |‬
‫ושמרו את משמרתי‪ )17( :‬והיה בבואם אל שע‪3‬רי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו | ול א יע‪3‬לה ע‪3‬ליהם צמר‬
‫בשרתם בשע‪3‬רי החצר הפנימית וביתה‪ )18( :‬פ ‪3‬ארי פשתים יהיו על ר אשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם | ל א‬
‫יחגרו ביזע‪ )19( :‬ובצאתם אל החצר החיצונה אל החצר החיצונה אל העם יפשטו את בגדיהם ‪3‬אשר המה משרתם‬
‫בם והניחו אותם בלשכ ת הק דש | ולבשו בגדים ‪3‬אחרים ול א יקדשו את העם בבגדיהם‪ )20( :‬ור אשם ל א יגלחו‬
‫ופרע ל א ישלחו | כסום יכסמו את ראשיהם‪ )21( :‬ויין ל א ישתו כל כ הן | בבואם אל החצר הפנימית‪ )22( :‬ואלמנה‬
‫וגרושה ל א יקחו להם לנשים | כי אם בתול ת מזרע בית ישראל והאלמנה ‪3‬אשר תהיה אלמנה מכ הן יקחו‪)23( :‬‬
‫ואת עמי יורו בין ק דש לח ל | ובין טמא לטהור יודע>ם‪ )24( :‬ועל ריב המה יעמדו לשפט [למשפט קרי] במשפטי‬
‫ושפטהו [ישפטוהו קרי] | ואת תור תי ואת >חק תי בכל מוע‪3‬די ישמ רו ואת שבתותי יקדשו‪ )25( :‬ואל מת אדם ל א‬
‫אחרי ט ‪F‬הרתו | שבעת‬ ‫יבוא לטמאה | כי אם לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות ‪3‬אשר ל א היתה לאיש יטמאו‪ )26( :‬ו ‪3‬‬
‫ימים יספרו לו‪ )27( :‬וביום ב או אל הק דש אל החצר הפנימית לשרת בק דש יקריב חטאתו | נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪)28( :‬‬
‫וא >חזה ל א תתנו להם בישראל ‪3‬אני ‪3‬א >חזתם‪ )29( :‬המנחה והחטאת והאשם המה‬ ‫נחלתם | ‪3‬‬
‫נחלה ‪3‬אני ‪3‬‬
‫והיתה להם ל ‪3‬‬
‫י אכלום | וכל חרם בישראל להם יהיה‪ )30( :‬וראשית כל בכורי כ ל וכל תרומת כ ל מכ ל תרומותיכם לכ ‪3‬הנים יהיה |‬
‫וראשית ע‪3‬רסותיכם תתנו לכ הן להניח ברכה אל ביתך‪ )31( :‬כל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה | ל א י אכלו‬
‫הכ ‪3‬הנים‪:‬‬
‫נחלה תרימו תרומה ליהוה ק דש מן הארץ א רך ‪3‬חמשה ועשרים אלף א רך ור חב ע‪3‬שרה‬ ‫(‪ )1‬ובהפילכם את הארץ ב ‪3‬‬
‫וחמשים אמה‬ ‫אלף | ק דש הוא בכל גבולה סביב‪ )2( :‬יהיה מזה אל הק דש ‪3‬חמש מאות ב ‪3‬חמש מאות מר>בע סביב | ‪3‬‬
‫[חמשה קרי] ועשרים אלף ור חב ע‪3‬שרת ‪3‬אלפים | ובו יהיה‬‫מגרש לו סביב‪ )3( :‬ומן המדה הז את תמוד א רך חמש ‪3‬‬
‫המקדש ק דש קדשים‪ )4( :‬ק דש מן הארץ הוא לכ ‪3‬הנים משרתי המקדש יהיה הקרבים לשרת את יהוה | והיה להם‬
‫וחמשה ועשרים אלף א רך וע‪3‬שרת ‪3‬אלפים ר חב | יהיה [והיה קרי] ללוים משרתי‬ ‫מקום לבתים ומקדש למקדש‪3 )5( :‬‬
‫הבית להם ל ‪3‬א >חזה עשרים לשכ ת‪3 )6( :‬‬
‫וא >חזת העיר תתנו ‪3‬חמשת ‪3‬אלפים ר חב וא רך ‪3‬חמשה ועשרים אלף לע>מת‬
‫תרומת הק דש | לכל בית ישראל יהיה‪ )7( :‬ולנשיא מזה ומזה לתרומת הק דש ול ‪3‬א >חזת העיר אל פני תרומת הק דש‬
‫ואל פני ‪3‬א >חזת העיר מפאת ים ימה ומפאת קדמה קדימה | וא רך לע>מות אחד ה ‪3‬חלקים מגבול ים אל גבול קדימה‪( :‬‬
‫‪ )8‬לארץ יהיה לו ל ‪3‬א >חזה בישראל | ול א יונו עוד נשיאי את עמי והארץ יתנו לבית ישראל לשבטיהם‪ )9( :‬כ ה‬
‫אמר ‪3‬אד ני יהוה רב לכם נשיאי ישראל חמס וש ד הסירו ומשפט וצדקה ע‪3‬שו | הרימו גר>ש תיכם מעל עמי נ >אם ‪3‬אד ני‬
‫יהוה‪ )10( :‬מ אזני צדק ואיפת צדק ובת צדק יהי לכם‪ )11( :‬האיפה והבת ת כן אחד יהיה לשאת מעשר הח מר הבת‬
‫| וע‪3‬שירת הח מר האיפה אל הח מר יהיה מתכ>נתו‪ )12( :‬והשקל עשרים גרה | עשרים שקלים ‪3‬חמשה ועשרים שקלים‬
‫וחמשה שקל המנה יהיה לכם‪ )13( :‬ז את התרומה ‪3‬אשר תרימו | ששית האיפה מח מר החטים וששיתם‬ ‫ע‪3‬שרה ‪3‬‬
‫האיפה מח מר השע רים‪ )14( :‬וח ק השמן הבת השמן מעשר הבת מן הכ ר ע‪3‬שרת הבתים ח מר | כי ע‪3‬שרת הבתים‬
‫ח מר‪ )15( :‬ושה אחת מן הצ אן מן המאתים ממשקה ישראל למנחה ולעולה ולשלמים | לכפר ע‪3‬ליהם נ >אם ‪3‬אד ני‬
‫יהוה‪ )16( :‬כ ל העם הארץ יהיו אל התרומה הז את | לנשיא בישראל‪ )17( :‬ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך‬
‫בחגים וב ‪F‬חדשים ובשבתות בכל מוע‪3‬די בית ישראל | הוא יע‪3‬שה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים‬
‫לכפר בעד בית ישראל‪ )18( :‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה בראשון באחד לח דש תקח פר בן בקר תמים | וחטאת את‬
‫המקדש‪ )19( :‬ולקח הכ הן מדם החטאת ונתן אל מזוזת הבית ואל ארבע פנות הע‪3‬זרה למזבח | ועל מזוזת שער‬
‫החצר הפנימית‪ )20( :‬וכן תע‪3‬שה בשבעה בח דש מאיש ש גה ומפתי | וכפרתם את הבית‪ )21( :‬בראשון בארבעה עשר‬
‫יום לח דש יהיה לכם הפסח | חג שב>עות ימים מצות יאכל‪ )22( :‬ועשה הנשיא ביום ההוא בע‪3‬דו ובעד כל עם הארץ |‬
‫פר חטאת‪ )23( :‬ושבעת ימי החג יע‪3‬שה עולה ליהוה שבעת פרים ושבעת אילים תמימם ליום שבעת הימים | וחטאת‬
‫שעיר עזים ליום‪ )24( :‬ומנחה איפה לפר ואיפה לאיל יע‪3‬שה | ושמן הין לאיפה‪ )25( :‬בשביעי ב ‪3‬חמשה עשר יום‬
‫לח דש בחג יע‪3‬שה כאלה שבעת הימים | כחטאת כע לה וכמנחה וכשמן‪:‬‬
‫(‪ )1‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה שער החצר הפנימית הפ נה קדים יהיה סגור ששת ימי המע‪3‬שה | וביום השבת יפתח וביום‬
‫הח דש יפתח‪ )2( :‬ובא הנשיא דרך אולם השער מחוץ ועמד על מזוזת השער ועשו הכ ‪3‬הנים את עולתו ואת שלמיו‬
‫והשת ‪3‬חוה על מפתן השער ויצא | והשער ל א יסגר עד הערב‪ )3( :‬והשת ‪3‬חוו עם הארץ פתח השער ההוא בשבתות‬
‫וב ‪F‬חדשים | לפני יהוה‪ )4( :‬והע לה ‪3‬אשר יקרב הנשיא ליהוה | ביום השבת ששה כבשים תמימם ואיל תמים‪)5( :‬‬
‫ומנחה איפה לאיל ולכבשים מנחה מתת ידו | ושמן הין לאיפה‪ )6( :‬וביום הח דש פר בן בקר תמימם | וששת כבשם‬
‫ואיל תמימם יהיו‪ )7( :‬ואיפה לפר ואיפה לאיל יע‪3‬שה מנחה ולכבשים כ ‪3‬אשר תשיג ידו | ושמן הין לאיפה‪ )8( :‬ובבוא‬
‫הנשיא | דרך אולם השער יבוא ובדרכו יצא‪ )9( :‬ובבוא עם הארץ לפני יהוה במוע‪3‬דים הבא דרך שער צפון‬
‫להשת ‪3‬חות יצא דרך שער נגב והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפונה | ל א ישוב דרך השער ‪3‬אשר בא בו כי נכחו‬
‫יצאו [יצא קרי]‪ )10( :‬והנשיא | בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו‪ )11( :‬ובחגים ובמוע‪3‬דים תהיה המנחה איפה‬
‫(‪ )12‬וכי יע‪3‬שה הנשיא נדבה עולה או שלמים נדבה‬ ‫לפר ואיפה לאיל ולכבשים מתת ידו | ושמן הין לאיפה‪:‬‬
‫ליהוה ופתח לו את השער הפ נה קדים ועשה את ע לתו ואת שלמיו כ ‪3‬אשר יע‪3‬שה ביום השבת | ויצא וסגר את השער‬
‫אחרי צאתו‪ )13( :‬וכבש בן שנתו תמים תע‪3‬שה עולה ליום ליהו ה | בב קר בב קר תע‪3‬שה א תו‪ )14( :‬ומנחה תע‪3‬שה עליו‬ ‫‪3‬‬
‫בב קר בב קר ששית האיפה ושמן שלישית ההין לר ס את הס לת | מנחה ליהוה >חקות עולם תמיד‪ )15( :‬וע‪3‬שו את‬
‫הכבש ואת המנחה ואת השמן בב קר בב קר | עולת תמיד‪:‬‬
‫נחלה‪ )17( :‬וכי‬
‫נחלתו היא לבניו תהיה | ‪3‬א >חזתם היא ב ‪3‬‬ ‫(‪ )16‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהו ה כי יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו ‪3‬‬
‫נחלתו בניו להם תהיה‪ )18( :‬ול א יקח‬ ‫נחלתו לאחד מע‪3‬בדיו והיתה לו עד שנת הדרור ושבת לנשיא | אך ‪3‬‬ ‫יתן מתנה מ ‪3‬‬
‫נחלת העם להונ תם מ ‪3‬א >חזתם מ ‪3‬א >חזתו ינחל את בניו | למען ‪3‬אשר ל א יפ>צו עמי איש מ ‪3‬א >חזתו‪ )19( :‬ויביאני‬
‫הנשיא מ ‪3‬‬
‫במבוא ‪3‬אשר על כתף השער אל הלשכות הק דש אל הכ ‪3‬הנים הפ נות צפונה | והנה שם מקום בירכתם [בירכתים‬
‫(‪ )20‬וי אמר אלי זה המקום ‪3‬אשר יבשלו שם הכ ‪3‬הנים את האשם ואת החטאת | ‪3‬אשר י אפו את‬ ‫קרי] ימה‪:‬‬
‫המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה לקדש את העם‪ )21( :‬ויוציאני אל החצר החיצ נה ויע‪3‬בירני אל ארבעת‬
‫מקצועי החצר | והנה חצר במקצ ע החצר חצר במקצ ע החצר‪ )22( :‬בארבעת מקצ עות החצר ‪3‬חצרות ק >טרות‬
‫ארבעים א רך ושל שים ר חב | מדה אחת לארבעתם מ >הקצע ות‪ )23( :‬וטור סביב בהם סביב לארבעתם | ומבשלות‬
‫עשוי מתחת הטירות סביב‪ )24( :‬וי אמר אלי | אלה בית המבשלים ‪3‬אשר יבשלו שם משרתי הבית את זבח העם‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישבני אל פתח הבית והנה מים י צאים מתחת מפתן הבית קדימה כי פני הבית קדים | והמים י רדים מתחת‬
‫מכתף הבית הימנית מנגב למזבח‪ )2( :‬ויוצאני דרך שער צפונה ויסבני דרך חוץ אל שער החוץ דרך הפונה קדים |‬
‫והנה מים מפכים מן הכתף הימנית‪ )3( :‬בצאת האיש קדים וקו בידו | וימד אלף באמה ויע‪3‬ברני במים מי אפסים‪( :‬‬
‫‪ )4‬וימד אלף ויע‪3‬ברני במים מים ברכים | וימד אלף ויע‪3‬ברני מי מתנים‪ )5( :‬וימד אלף נחל ‪3‬אשר ל א אוכל לע‪3‬ב ר | כי‬
‫גאו המים מי שחו נחל ‪3‬אשר ל א יעבר‪ )6( :‬וי אמר אלי ‪3‬הראית בן אדם | ויולכני וישבני שפת הנחל‪ )7( :‬בשובני והנה‬
‫אל שפת הנחל עץ רב מא ד | מזה ומזה‪ )8( :‬וי אמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה וירדו על הע‪3‬רבה‬
‫| ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו [ונרפו קרי] המים‪ )9( :‬והיה כל נפש חיה ‪3‬אשר ישר ץ אל כל ‪3‬אשר יבוא שם‬
‫נחלים יחיה והיה הדגה רבה מא ד | כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כ ל ‪3‬אשר יבוא שמה הנחל‪ )10( :‬והיה‬ ‫‪3‬‬
‫יעמדו [עמדו קרי] עליו דוגים מעין גדי ועד עין עגלים משטוח ל ‪3‬חרמים יהיו | למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול‬
‫רבה מא ד‪ )11( :‬בצאתו [בצ אתיו קרי] וגבאיו ול א ירפאו למלח נתנו‪ )12( :‬ועל הנחל יע‪3‬לה על שפתו מזה ומזה כל‬
‫עץ מ ‪3‬אכל ל א יבול עלהו ול א ית ם פריו ל ‪F‬חדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים | והיו [והיה קרי] פריו‬
‫נחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל | יוסף‬ ‫למ ‪3‬אכל ועלהו לתרופה‪ )13( :‬כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה גה גבול ‪3‬אשר תת ‪3‬‬
‫נחלה‪( :‬‬‫‪3‬חבלים‪ )14( :‬ונחלתם אותה איש כאחיו ‪3‬אשר נשאתי את ידי לתתה ל ‪3‬אב תיכם | ונפלה הארץ הז את לכם ב ‪3‬‬
‫‪ )15‬וזה גבול הארץ | לפאת צפונה מן הים הגדול הדרך חתל ן לבוא צדדה‪3 )16( :‬חמת ברותה סברים ‪3‬אשר בין גבול‬
‫דמשק ובין גבול ‪3‬חמת | חצר התיכון ‪3‬אשר אל גבול חורן‪ )17( :‬והיה גבול מן הים ‪3‬חצר עינון גבול דמשק וצפון צפונה‬
‫וגבול ‪3‬חמת | ואת פאת צפון‪ )18( :‬ופאת קדים מבין חורן ומבין דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול‬
‫נחלה אל הים הגדול |‬‫על הים הקדמוני תמ דו | ואת פאת קדימה‪ )19( :‬ופאת נגב תימנה מתמר עד מי מריבות קדש ‪3‬‬
‫ואת פאת תימנה נגבה‪ )20( :‬ופאת ים הים הגדול מגבול עד נ כח לבוא ‪3‬חמת | ז את פאת ים‪ )21( :‬וחלקתם את‬
‫נחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם ‪3‬אשר הולדו בנים‬‫הארץ הז את לכם לשבטי ישראל‪ )22( :‬והיה תפלו אותה ב ‪3‬‬
‫נחלה בתוך שבטי ישראל‪ )23( :‬והיה בשבט ‪3‬אשר גר הגר אתו‬ ‫בתוככם | והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו ב ‪3‬‬
‫נחלתו נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫| שם תתנו ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ואלה שמות השבטים | מקצה צפונה אל יד דרך חתל ן לבוא ‪3‬חמת ‪3‬חצר עינן גבול דמשק צפונה אל יד ‪3‬חמת והיו‬
‫לו פאת קדים הים דן אחד‪ )2( :‬ועל גבול דן מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד‪ )3( :‬ועל גבול אשר מפאת קדימה‬
‫ועד פאת ימה נפתלי אחד‪ )4( :‬ועל גבול נפתלי מפאת קדמה עד פאת ימה מנשה אחד‪ )5( :‬ועל גבול מנשה מפאת‬
‫קדמה עד פאת ימה אפרים אחד‪ )6( :‬ועל גבול אפרים מפאת קדים ועד פאת ימה ראובן אחד‪ )7( :‬ועל גבול ראובן‬
‫מפאת קדים עד פאת ימה יהודה אחד‪ )8( :‬ועל גבול יהודה מפאת קדים עד פאת ימה | תהיה התרומה ‪3‬אשר תרימו‬
‫‪3‬חמשה ועשרים אלף ר חב וא רך כאחד ה ‪3‬חלקים מפאת קדימה עד פאת ימה והיה המקדש בתוכו‪ )9( :‬התרומה‬
‫‪3‬אשר תרימו ליהוה | א רך ‪3‬חמשה ועשרים אלף ור חב ע‪3‬שרת ‪3‬אלפים‪ )10( :‬ולאלה תהיה תרומת הק דש לכ ‪3‬הנים‬
‫צפונה ‪3‬חמשה ועשרים אלף וימה ר חב ע‪3‬שרת ‪3‬אלפים וקדימה ר חב ע‪3‬שרת ‪3‬אלפים ונגבה א רך ‪3‬חמשה ועשרים אלף |‬
‫והיה מקדש יהוה בתוכו‪ )11( :‬לכ ‪3‬הנים המ >קדש מבני צדוק ‪3‬אשר שמרו משמרתי | ‪3‬אשר ל א תעו בתעות בני ישראל‬
‫(‪ )12‬והיתה להם תרומיה מתרומת הארץ ק דש קדשים | אל גבול הלוים‪ )13( :‬והלוים‬ ‫כ ‪3‬אשר תעו הלוים‪:‬‬
‫לע>מת גבול הכ ‪3‬הנים ‪3‬חמשה ועשרים אלף א רך ור חב ע‪3‬שרת ‪3‬אלפים | כל א רך ‪3‬חמשה ועשרים אלף ור חב ע‪3‬שרת‬
‫וחמשת ‪3‬אלפים‬ ‫‪3‬אלפים‪ )14( :‬ול א ימכרו ממנו ול א ימר ול א יעבור [יע‪3‬ביר קרי] ראשית הארץ | כי ק דש ליהוה‪3 )15( :‬‬
‫הנותר בר חב על פני ‪3‬חמשה ועשרים אלף ח ל הוא לעיר למושב ולמגרש | והיתה העיר בתוכה [בתוכו קרי]‪)16( :‬‬
‫ואלה מדותיה פאת צפון ‪3‬חמש מאות וארבעת ‪3‬אלפים ופאת נגב ‪3‬חמש חמש [כתיב ולא קרי] מאות וארבעת ‪3‬אלפים |‬
‫ומפאת קדים ‪3‬חמש מאות וארבעת ‪3‬אלפים ופאת ימה ‪3‬חמש מאות וארבעת ‪3‬אלפים‪ )17( :‬והיה מגרש לעיר צפונה‬
‫‪3‬חמשים ומאתים ונגבה ‪3‬חמשים ומאתים | וקדימה ‪3‬חמשים ומאתים וימה ‪3‬חמשים ומאתים‪ )18( :‬והנותר בא רך‬
‫לע>מת תרומת הק דש ע‪3‬שרת ‪3‬אלפים קדימה וע‪3‬שרת ‪3‬אלפים ימה והיה לע>מת תרומת הק דש | והיתה תבואתה‬
‫[תבואתו קרי] ללחם לע בדי העיר‪ )19( :‬והע בד העיר | יעבדוהו מכ ל שבטי ישראל‪ )20( :‬כל התרומה ‪3‬חמשה‬
‫ועשרים אלף ב ‪3‬חמשה ועשרים אלף | רביעית תרימו את תרומת הק דש אל ‪3‬א >חזת העיר‪ )21( :‬והנותר לנשיא מזה‬
‫ומזה לתרומת הק דש ול ‪3‬א >חזת העיר אל פני ‪3‬חמשה ועשרים אלף תרומה עד גבול קדימה וימה על פני ‪3‬חמשה‬
‫ועשרים אלף על גבול ימה לע>מת ‪3‬חלקים לנשיא | והיתה תרומת הק דש ומקדש הבית בתוכה [בתוכו קרי]‪)22( :‬‬
‫ומ ‪3‬א >חזת הלוים ומ ‪3‬א >חזת העיר בתוך ‪3‬אשר לנשיא יהיה | בין גבול יהודה ובין גבול בנימן לנשיא יהיה‪ )23( :‬ויתר‬
‫השבטים | מפאת קדימה עד פאת ימה בנימן אחד‪ )24( :‬ועל גבול בנימן מפאת קדימה עד פאת ימה שמעון אחד‪( :‬‬
‫‪ )25‬ועל גבול שמעון מפאת קדימה עד פאת ימה יששכר אחד‪ )26( :‬ועל גבול יששכר מפאת קדימה עד פאת ימה‬
‫זבול>ן אחד‪ )27( :‬ועל גבול זבול>ן מפאת קדמה עד פאת ימה גד אחד‪ )28( :‬ועל גבול גד אל פאת נגב תימנה | והיה‬
‫נחלה לשבטי ישראל | ואלה‬‫נחלה על הים הגדול‪ )29( :‬ז את הארץ ‪3‬אשר תפילו מ ‪3‬‬ ‫גבול מתמר מי מריבת קדש ‪3‬‬
‫מחלקותם נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )30‬ואלה תוצא ת העיר | מפאת צפון ‪3‬חמש מאות וארבעת ‪3‬אלפים מדה‪ )31( :‬ושע‪3‬רי העיר על שמות שבטי ישראל‬
‫שערים שלושה צפונה | שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד‪ )32( :‬ואל פאת קדימה ‪3‬חמש מאות וארבעת‬
‫‪3‬אלפים ושערים של שה | ושער יוסף אחד שער בנימן אחד שער דן אחד‪ )33( :‬ופאת נגבה ‪3‬חמש מאות וארבעת‬
‫‪3‬אלפים מדה ושערים של שה | שער שמעון אחד שער יששכר אחד שער זבול>ן אחד‪ )34( :‬פאת ימה ‪3‬חמש מאות‬
‫וארבעת ‪3‬אלפים שע‪3‬ריהם של שה | שער גד אחד שער אשר אחד שער נפתלי אחד‪ )35( :‬סביב שמ נה עשר אלף | ושם‬
‫העיר מיום יהוה שמה‪:‬‬
‫ספר הושע‬
‫‪Hosea Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬דבר יהוה ‪3‬אשר היה אל הושע בן בארי בימי ע>זיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה | ובימי ירבעם בן יואש מלך‬
‫ישראל‪ )2( :‬תחלת דבר יהוה בהושע |‬
‫אחרי יהוה‪ )3( :‬וילך ויקח את ג מר‬
‫וי אמר יהוה אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנ ה תזנה הארץ מ ‪3‬‬
‫בת דבלים | ותהר ותלד לו בן‪ )4( :‬וי אמר יהוה אליו קרא שמו יזרעאל | כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על‬
‫בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל‪ )5( :‬והיה ביום ההוא | ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל‪ )6( :‬ותהר‬
‫עוד ותלד בת וי אמר לו קרא שמה ל א ר>חמה | כי ל א אוסיף עוד ‪3‬ארחם את בית ישראל כי נש א אשא להם‪ )7( :‬ואת‬
‫בית יהודה ‪3‬ארחם והושעתים ביהוה "אל היהם | ול א אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה בסוסים ובפרשים‪)8( :‬‬
‫ותגמ ל את ל א ר>חמה | ותהר ותלד בן‪ )9( :‬וי אמר קרא שמו ל א עמי | כי אתם ל א עמי ואנ כי ל א אהיה לכם‪:‬‬
‫(‪ )1‬והיה מספר בני ישראל כחול הים ‪3‬אשר ל א ימד ול א יספר | והיה במקום ‪3‬אשר יאמר להם ל א עמי אתם יאמר‬
‫להם בני אל חי‪ )2( :‬ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ר אש אחד ועלו מן הארץ | כי גדול יום יזרעאל‪:‬‬
‫(‪ )3‬אמרו ל ‪3‬אחיכם עמי | ול ‪3‬אחותיכם ר>חמה‪ )4( :‬ריבו באמכם ריבו כי היא ל א אשתי ואנ כי ל א אישה | ותסר זנוניה‬
‫נאפופיה מבין שדיה‪ )5( :‬פן אפשיטנה ‪3‬ער>מה והצגתיה כיום הולדה | ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה‬ ‫מפניה ו ‪3‬‬
‫והמתיה בצמא‪ )6( :‬ואת בניה ל א ‪3‬ארחם | כי בני זנונים המה‪ )7( :‬כי זנתה אמם ה בישה הורתם | כי אמרה אלכה‬ ‫‪3‬‬
‫אהבי נ תני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי‪ )8( :‬לכן הנני שך את דרכך בסירים | וגדרתי את גדרה‬ ‫אחרי מ ‪3‬‬‫‪3‬‬
‫אהביה ול א תשיג א תם ובקשתם ול א תמצא | ואמרה אלכה ואשובה אל‬ ‫ונתיבותיה ל א תמצא‪ )9( :‬ורדפה את מ ‪3‬‬
‫אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה‪ )10( :‬והיא ל א ידעה כי אנ כי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר | וכסף הרביתי לה‬
‫וזהב עשו לבעל‪ )11( :‬לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במוע‪3‬דו | והצלתי צמרי ופשתי לכסות את ערותה‪)12( :‬‬
‫אהביה | ואיש ל א יצילנה מידי‪ )13( :‬והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה | וכ ל‬‫ועתה ‪3‬אגלה את נבל>תה לעיני מ ‪3‬‬
‫ואכלתם חית‬ ‫אהבי | ושמתים ליער ‪3‬‬
‫והשמ תי גפנה ותאנתה ‪3‬אשר אמרה אתנה המה לי ‪3‬אשר נתנו לי מ ‪3‬‬ ‫מוע‪3‬דה‪3 )14( :‬‬
‫אהביה | וא תי‬ ‫השדה‪ )15( :‬ופקדתי עליה את ימי הבעלים ‪3‬אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך ‪3‬‬
‫אחרי מ ‪3‬‬
‫שכחה נ >אם יהוה‪:‬‬
‫(‪ )16‬לכן הנה אנ כי מפתיה וה לכתיה המדבר | ודברתי על לבה‪ )17( :‬ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור‬
‫לפתח תקוה | וענתה שמה כימי נעוריה וכיום ע‪3‬ל תה מארץ מצרים‪ )18( :‬והיה ביום ההוא נ >אם יהוה תקראי אישי‬
‫והסר תי את שמות הבעלים מפיה | ול א יזכרו עוד בשמם‪ )20( :‬וכרתי להם ברית‬ ‫| ול א תקראי לי עוד בעלי‪3 )19( :‬‬
‫ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש ה ‪3‬אדמה | וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים‬
‫לבטח‪ )21( :‬וארשתיך לי לעולם | וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד ובר ‪3‬חמים‪ )22( :‬וארשתיך לי ב "אמונה | וידעת‬
‫(‪ )23‬והיה ביום ההוא אע"נה נ >אם יהוה אע"נה את השמים | והם יע‪3‬נו את הארץ‪ )24( :‬והארץ תע‪3‬נה‬ ‫את יהוה‪:‬‬
‫את הדגן ואת התירוש ואת היצהר | והם יע‪3‬נו את יזרעאל‪ )25( :‬וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את ל א ר>חמה | ואמרתי‬
‫לל א עמי עמי אתה והוא י אמר "אל הי‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי אמר יהוה אלי עוד לך "אהב אשה ‪3‬א >הבת רע ומנאפת | כ ‪3‬‬
‫אהבת יהוה את בני ישראל והם פ נים אל "אל הים‬
‫‪3‬אחרים וא ‪3‬הבי ‪3‬אשישי ע‪3‬נבים‪ )2( :‬ואכרה לי ב ‪3‬חמשה עשר כסף | וח מר שע רים ולתך שע רים‪ )3( :‬וא מר אליה ימים‬
‫רבים תשבי לי ל א תזני ול א תהיי לאיש | וגם ‪3‬אני אליך‪ )4( :‬כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין‬
‫זבח ואין מצבה | ואין אפוד ותרפים‪ )5( :‬אחר >‬
‫ישבו בני ישראל ובקשו את יהוה "אל היהם ואת דוד מלכם | ופ ‪3‬חדו‬
‫אחרית הימים‪:‬‬‫אל יהוה ואל טובו ב ‪3‬‬
‫(‪ )1‬שמעו דבר יהוה בני ישראל | כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ כי אין "אמת ואין חסד ואין דעת "אל הים בארץ‪)2( :‬‬
‫אל ה וכחש ורצ ח וגנ ב ונא ף | פרצו ודמים בדמים נגעו‪ )3( :‬על כן ת "אבל הארץ ו >אמלל כל יושב בה בחית השדה‬
‫ובעוף השמים | וגם דגי הים יאספו‪ )4( :‬אך איש אל ירב ואל יוכח איש | ועמך כמריבי כ הן‪ )5( :‬וכשלת היום וכשל‬
‫גם נביא עמך לילה | ודמיתי אמך‪ )6( :‬נדמו עמי מבלי הדעת | כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך [ואמאסך קרי]‬
‫מכהן לי ותשכח תורת "אל היך אשכח בניך גם אני‪ )7( :‬כר>בם כן חטאו לי | כבודם בקלון אמיר‪ )8( :‬חטאת עמי‬
‫י אכלו | ואל ע‪3‬ונם ישאו נפשו‪ )9( :‬והיה כעם ככ הן | ופקדתי עליו דרכיו ומע‪3‬לליו אשיב לו‪ )10( :‬ואכלו ול א ישבעו‬
‫הזנו ול א יפר צו | כי את יהוה עזבו לשמ ר‪ )11( :‬זנות ויין ותירוש יקח לב‪ )12( :‬עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו | כי‬
‫רוח זנונים התעה ויזנו מתחת "אל היהם‪ )13( :‬על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי‬
‫טוב צלה | על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה‪ )14( :‬ל א אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי‬
‫תנאפנה כי הם עם הז נות יפרדו ועם הקדשות יזבחו | ועם ל א יבין ילבט‪ )15( :‬אם ז נה אתה ישראל אל יאשם‬
‫יהודה | ואל תב או הגלגל ואל תע‪3‬לו בית און ואל תשבעו חי יהוה‪ )16( :‬כי כפרה ס ררה סרר ישראל | עתה ירעם‬
‫אהבו הבו קלון מגניה‪ )19( :‬צרר‬‫יהוה ככבש במרחב‪3 )17( :‬חבור ע‪3‬צבים אפרים הנח לו‪ )18( :‬סר סבאם | הזנה הזנו ‪3‬‬
‫רוח אותה בכנפיה | ויב שו מזבחותם‪:‬‬
‫(‪ )1‬שמעו ז את הכ ‪3‬הנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך ה ‪3‬אזינו כי לכם המשפט | כי פח "הייתם למצפה ורשת‬
‫ואני מוסר לכ>לם‪3 )3( :‬אני ידעתי אפרים וישראל ל א נכחד ממני | כי‬
‫פרושה על תבור‪ )2( :‬וש ‪3‬חטה שטים העמיקו | ‪3‬‬
‫עתה הזנית אפרים נטמא ישראל‪ )4( :‬ל א יתנו מעלליהם לשוב אל "אל היהם | כי רוח זנונים בקרבם ואת יהוה ל א‬
‫ידעו‪ )5( :‬וענה גאון ישראל בפניו | וישראל ואפרים יכשלו בע‪3‬ונם כשל גם יהודה עמם‪ )6( :‬בצ אנם ובבקרם ילכו‬
‫לבקש את יהוה ול א ימצאו | חלץ מהם‪ )7( :‬ביהוה בגדו כי בנים זרים ילדו | עתה י אכלם ח דש את חלקיהם‪)8( :‬‬
‫אחריך בנימין‪ )9( :‬אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה | בשבטי‬ ‫תקעו שופר בגבעה ‪3‬חצ צרה ברמה | הריעו בית און ‪3‬‬
‫נאמנה‪ )10( :‬היו שרי יהודה כמסיגי גבול | ע‪3‬ליהם אשפוך כמים עברתי‪ )11( :‬עשוק אפרים רצוץ‬ ‫ישראל הודעתי "‬
‫ואני כעש לאפרים | וכרקב לבית יהודה‪ )13( :‬וירא אפרים את חליו ויהודה‬ ‫אחרי צו‪3 )12( :‬‬‫משפט | כי הואיל הלך ‪3‬‬
‫את מז רו וילך אפרים אל אשור וישלח אל מלך ירב | והוא ל א יוכל לרפ א לכם ול א יגהה מכם מזור‪ )14( :‬כי אנ כי‬
‫כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה | ‪3‬אני ‪3‬אני אטר ף ואלך אשא ואין מציל‪ )15( :‬אלך אשובה אל מקומי עד ‪3‬אשר‬
‫יאשמו ובקשו פני | בצר להם יש ‪3‬חר>נני‪:‬‬
‫(‪ )1‬לכו ונשובה אל יהוה כי הוא טרף וירפאנו | יך ויחבשנו‪ )2( :‬יחינו מי מים | ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו‪)3( :‬‬
‫ונדעה נרדפה לדעת את יהוה כשחר נכון מוצאו | ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ‪ )4( :‬מה אע"שה לך אפרים מה‬
‫אע"שה לך יהודה | וחסדכם כע‪3‬נן ב קר וכטל משכים ה לך‪ )5( :‬על כן חצבתי בנביאים ‪3‬הרגתים באמרי פי | ומשפטיך‬
‫אור יצא‪ )6( :‬כי חסד חפצתי ול א זבח | ודעת "אל הים מע לות‪ )7( :‬והמה כאדם עברו ברית | שם בגדו בי‪ )8( :‬גלעד‬
‫‪3‬קבה מדם‪ )9( :‬וכחכי איש גדודים חבר כ ‪3‬הנים דרך ירצחו שכמה | כי זמה עשו‪ )10( :‬בבית‬ ‫קרית פ ע‪3‬לי און | ע >‬
‫ישראל ראיתי שעריריה [שע‪3‬רוריה קרי] | שם זנות לאפרים נטמא ישראל‪ )11( :‬גם יהודה שת קציר לך | בשובי‬
‫שבות עמי‪:‬‬
‫(‪ )1‬כרפאי לישראל ונגלה ע‪3‬ון אפרים ורעות ש מרון כי פע‪3‬לו שקר | וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ‪ )2( :‬ובל י אמרו ללבבם‬
‫נאפים‬‫כל רעתם זכרתי | עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו‪ )3( :‬ברעתם ישמחו מלך | ובכ ‪3‬חשיהם שרים‪ )4( :‬כ>לם מ ‪3‬‬
‫כמו תנור ב ערה מא פה | ישבות מעיר מלוש בצק עד >חמצתו‪ )5( :‬יום מלכנו ה "חלו שרים ‪3‬חמת מיין | משך ידו את‬
‫ל צצים‪ )6( :‬כי קרבו כתנור לבם בארבם | כל הלילה ישן א פהם ב קר הוא ב ער כאש להבה‪ )7( :‬כ>לם יחמו כתנור‬
‫ואכלו את ש פטיהם | כל מלכיהם נפלו אין ק רא בהם אלי‪ )8( :‬אפרים בעמים הוא יתבולל | אפרים היה ע>גה בלי‬
‫‪3‬הפוכה‪ )9( :‬אכלו זרים כ חו והוא ל א ידע | גם שיבה זרקה בו והוא ל א ידע‪ )10( :‬וענה גאון ישראל בפניו | ול א שבו‬
‫אל יהוה "אל היהם ול א בק >שהו בכל ז את‪ )11( :‬ויהי אפרים כיונה פותה אין לב | מצרים קראו אשור הלכו‪)12( :‬‬
‫(‪ )13‬אוי להם כי נדדו ממני‬ ‫כ ‪3‬אשר ילכו אפרוש ע‪3‬ליהם רשתי כעוף השמים אורידם | איסרם כשמע לע‪3‬דתם‪:‬‬
‫ש ד להם כי פשעו בי | ואנ כי אפדם והמה דברו עלי כזבים‪ )14( :‬ול א זע‪3‬קו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם | על‬
‫ואני יסרתי חזקתי זרוע תם | ואלי יחשבו רע‪ )16( :‬ישובו ל א על היו כקשת‬ ‫דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי‪3 )15( :‬‬
‫רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם | זו לעגם בארץ מצרים‪:‬‬
‫(‪ )1‬אל חכך ש פר כנשר על בית יהוה | יען עברו בריתי ועל תורתי פשעו‪ )2( :‬לי יזעקו | "אל הי ידע‪3‬נוך ישראל‪ )3( :‬זנח‬
‫ישראל טוב | אויב ירדפו‪ )4( :‬הם המליכו ול א ממני השירו ול א ידעתי | כספם וזהבם עשו להם ע‪3‬צבים למען יכרת‪:‬‬
‫(‪ )5‬זנח עגלך ש מרון חרה אפי בם | עד מתי ל א יוכלו נקי ן‪ )6( :‬כי מישראל והוא חרש עשהו ול א "אל הים הוא | כי‬
‫שבבים יהיה עגל ש מרון‪ )7( :‬כי רוח יזרעו וסופתה יקצ רו | קמה אין לו צמח בלי יע‪3‬שה קמח אולי יע‪3‬שה זרים‬
‫יבלע>הו‪ )8( :‬נבלע ישראל | עתה היו בגוים ככלי אין חפץ בו‪ )9( :‬כי המה עלו אשור פרא בודד לו | אפרים התנו‬
‫‪3‬אהבים‪ )10( :‬גם כי יתנו בגוים עתה ‪3‬אקבצם | ויחלו מעט ממשא מלך שרים‪ )11( :‬כי הרבה אפרים מזבח ת ל ‪3‬חט א |‬
‫היו לו מזבחות ל ‪3‬חט א‪ )12( :‬אכתוב [אכתב קרי] לו רבו [ר>בי קרי] תורתי | כמו זר נחשבו‪ )13( :‬זבחי הבהבי יזבחו‬
‫בשר וי אכלו יהוה ל א רצם | עתה יזכ ר ע‪3‬ונם ויפק ד חט אותם המה מצרים ישובו‪ )14( :‬וישכח ישראל את ע שהו‬
‫ויבן היכלות ויהודה הרבה ערים בצ>רות | ושלחתי אש בעריו ואכלה ארמנ תיה‪:‬‬

‫(‪ )1‬אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כי זנית מעל "אל היך | אהבת אתנן על כל גרנות דגן‪ )2( :‬ג רן ויקב ל א ירעם |‬
‫ותירוש יכחש בה‪ )3( :‬ל א ישבו בארץ יהוה | ושב אפרים מצרים ובאשור טמא י אכלו‪ )4( :‬ל א יסכו ליהוה יין ול א‬
‫יערבו לו זבחיהם כלחם אונים להם כל א כליו יטמאו | כי לחמם לנפשם ל א יבוא בית יהוה‪ )5( :‬מה תע‪3‬שו ליום‬
‫מועד | וליום חג יהוה‪ )6( :‬כי הנה הלכו מש ד מצרים תקבצם מ ף תקברם | מחמד לכספם קמוש יירשם חוח‬
‫אהליהם‪ )7( :‬באו ימי הפ >קדה באו ימי השל>ם ידעו ישראל | "אויל הנביא מ >שגע איש הרוח על ר ב ע‪3‬ונך ורבה‬ ‫ב ‪F‬‬
‫משטמה‪ )8( :‬צ פה אפרים עם "אל הי | נביא פח יקוש על כל דרכיו משטמה בבית "אל היו‪ )9( :‬העמיקו שחתו כימי‬
‫(‪ )10‬כע‪3‬נבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי‬ ‫הגבעה | יזכור ע‪3‬ונם יפקוד חט אותם‪:‬‬
‫אהבם‪ )11( :‬אפרים כעוף יתעופף כבודם | מלדה‬ ‫‪3‬אבותיכם | המה באו בעל פעור וינזרו לב שת ויהיו שקוצים כ ‪F‬‬
‫ומבטן ומהריון‪ )12( :‬כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם | כי גם אוי להם בשורי מהם‪ )13( :‬אפרים כ ‪3‬אשר‬
‫ראיתי לצור שתולה בנוה | ואפרים להוציא אל ה רג בניו‪ )14( :‬תן להם יהוה מה תתן | תן להם רחם משכיל ושדים‬
‫אהבתם כל שריהם‬ ‫צ מקים‪ )15( :‬כל רעתם בגלגל כי שם שנאתים על ר ע מעלליהם מביתי ‪3‬אגרשם | ל א אוסף ‪3‬‬
‫(‪)17‬‬ ‫ס ררים‪> )16( :‬הכה אפרים שרשם יבש פרי בלי [בל קרי] יע‪3‬שון | גם כי ילדון והמתי מ ‪3‬חמדי בטנם‪:‬‬
‫ימאסם "אל הי כי ל א שמעו לו | ויהיו נ דדים בגוים‪:‬‬
‫(‪ )1‬גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו | כר ב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו היטיבו מצבות‪ )2( :‬חלק לבם עתה‬
‫יאשמו | הוא יע‪3‬ר ף מזבחותם יש דד מצבותם‪ )3( :‬כי עתה י אמרו אין מלך לנו | כי ל א יראנו את יהוה והמלך מה‬
‫יע‪3‬שה לנו‪ )4( :‬דברו דברים אלות שוא כר ת ברית | ופרח כר אש משפט על תלמי שדי‪ )5( :‬לעגלות בית און יגורו שכן‬
‫ש מרון | כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו‪ )6( :‬גם אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב |‬
‫בשנה אפרים יקח ויבוש ישראל מע‪3‬צתו‪ )7( :‬נדמה ש מרון מלכה | כקצף על פני מים‪ )8( :‬ונשמדו במות און חטאת‬
‫(‪ )9‬מימי הגבעה חטאת‬ ‫ישראל קוץ ודרדר יע‪3‬לה על מזבחותם | ואמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו‪:‬‬
‫ישראל | שם עמדו ל א תשיגם בגבעה מלחמה על בני עלוה‪ )10( :‬באותי וא ‪F‬סרם | ו >אספו ע‪3‬ליהם עמים באסרם לשתי‬
‫יחרוש‬ ‫ואני עברתי על טוב צוארה | ארכיב אפרים ‪3‬‬‫עינתם [עונ תם קרי]‪ )11( :‬ואפרים עגלה מל>מדה א הבתי לדוש ‪3‬‬
‫יהודה ישדד לו יע‪3‬ק ב‪ )12( :‬זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד נירו לכם ניר | ועת לדרוש את יהוה עד יבוא וי רה צדק‬
‫לכם‪3 )13( :‬חרשתם רשע עולתה קצרתם ‪3‬אכלתם פרי כחש | כי בטחת בדרכך בר ב גבוריך‪ )14( :‬וקאם שאון בעמך‬
‫וכל מבצריך יושד כש ד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה | אם על בנים ר>טשה‪ )15( :‬ככה עשה לכם בית אל מפני‬
‫רעת רעתכם | בשחר נדמ ה נדמה מלך ישראל‪:‬‬
‫(‪ )1‬כי נער ישראל וא ‪3‬הבהו | וממצרים קראתי לבני‪ )2( :‬קראו להם | כן הלכו מפניהם לבעלים יזבחו ולפסלים‬
‫יקטרון‪ )3( :‬ואנ כי תרגלתי לאפרים קחם על זרוע תיו | ול א ידעו כי רפאתים‪ )4( :‬בחבלי אדם אמשכם בע‪3‬ב תות‬
‫אהבה ואהיה להם כמרימי ע ל על לחיהם | ואט אליו אוכיל‪ )5( :‬ל א ישוב אל ארץ מצרים ואשור הוא מלכו | כי‬ ‫‪3‬‬
‫מ ‪3‬אנו לשוב‪ )6( :‬וחלה חרב בעריו וכלתה בדיו ואכלה | ממ ע‪3‬צותיהם‪ )7( :‬ועמי תלואים למשובתי | ואל על יקר >אהו‬
‫יחד ל א ירומם‪ )8( :‬איך אתנך אפרים ‪3‬אמגנך ישראל איך אתנך כאדמה ‪3‬אשימך כצב אים | נהפך עלי לבי יחד נכמרו‬
‫נחומי‪ )9( :‬ל א אע"שה ‪3‬חרון אפי ל א אשוב לשחת אפרים | כי אל אנ כי ול א איש בקרבך קדוש ול א אבוא בעיר‪)10( :‬‬
‫אחרי יהוה ילכו כאריה ישאג | כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים‪ )11( :‬יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור |‬ ‫‪3‬‬
‫והושבתים על בתיהם נ >אם יהוה‪:‬‬
‫נאמן‪ )2( :‬אפרים ר עה רוח ור דף‬‫(‪ )1‬סבב>ני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל | ויהודה ע ד רד עם אל ועם קדושים "‬
‫קדים כל היום כזב וש ד ירבה | וברית עם אשור יכר תו ושמן למצרים יובל‪ )3( :‬וריב ליהוה עם יהודה | ולפק ד על‬
‫יע‪3‬ק ב כדרכיו כמע‪3‬לליו ישיב לו‪ )4( :‬בבטן עקב את אחיו | ובאונו שרה את "אל הים‪ )5( :‬וישר אל מלאך וי>כל בכה‬
‫ויתחנן לו | בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו‪ )6( :‬ויהוה "אל הי הצבאות | יהוה זכרו‪ )7( :‬ואתה באל היך תשוב | חסד‬
‫ומשפט שמ ר וקוה אל "אל היך תמיד‪ )8( :‬כנען בידו מ אזני מרמה לע‪3‬ש ק אהב‪ )9( :‬וי אמר אפרים אך עשרתי מצאתי‬
‫און לי | כל יגיעי ל א ימצאו לי עון ‪3‬אשר חטא‪ )10( :‬ואנ כי יהוה "אל היך מארץ מצרים | ע ד אושיבך ב ‪F‬אהלים כימי‬
‫מועד‪ )11( :‬ודברתי על הנביאים ואנ כי חזון הרביתי | וביד הנביאים ‪3‬אדמה‪ )12( :‬אם גלעד און אך שוא היו בגלגל‬
‫שורים זבחו | גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי‪ )13( :‬ויברח יע‪3‬ק ב שדה ‪3‬ארם | ויע‪3‬ב ד ישראל באשה ובאשה שמר‪( :‬‬
‫‪ )14‬ובנביא הע"לה יהוה את ישראל ממצרים | ובנביא נשמר‪ )15( :‬הכעיס אפרים תמרורים | ודמיו עליו יטוש‬
‫וחרפתו ישיב לו ‪3‬אד ניו‪:‬‬
‫(‪ )1‬כדבר אפרים רתת נשא הוא בישראל | ויאשם בבעל וימ ת‪ )2( :‬ועתה יוספו ל ‪3‬חט א ויעשו להם מסכה מכספם‬
‫כתבונם ע‪3‬צבים מע‪3‬שה חרשים כ>ל ה | להם הם א מרים ז בחי אדם ע‪3‬גלים ישקון‪ )3( :‬לכן יהיו כע‪3‬נן ב קר וכטל‬
‫משכים ה לך | כמ ץ יס ער מג רן וכעשן מ ‪3‬אר>בה‪ )4( :‬ואנ כי יהוה "אל היך מארץ מצרים | ואל הים זולתי ל א תדע‬
‫ומושיע אין בלתי‪3 )5( :‬אני ידעתיך במדבר | בארץ תל >אבות‪ )6( :‬כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם | על כן שכחוני‪( :‬‬
‫ואהי להם כמו שחל | כנמר על דרך אשור‪ )8( :‬אפגשם כד ב שכול ואקרע סגור לבם | וא כלם שם כלביא חית‬ ‫‪" )7‬‬
‫השדה תבקעם‪ )9( :‬שחתך ישראל כי בי בעזרך‪" )10( :‬אהי מלכך אפוא ויושיע‪3‬ך בכל עריך | וש פטיך ‪3‬אשר אמרת תנה‬
‫(‪ )12‬צרור ע‪3‬ון אפרים צפונה חטאתו‪ )13( :‬חבלי יולדה‬ ‫לי מלך ושרים‪ )11( :‬אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי‪:‬‬
‫יב או לו | הוא בן ל א חכם כי עת ל א יע‪3‬מ ד במשבר בנים‪ )14( :‬מיד שאול אפדם ממות אגאלם | "אהי דבריך מות‬
‫"אהי קטבך שאול נ חם יסתר מעיני‪ )15( :‬כי הוא בן אחים יפריא | יבוא קדים רוח יהוה ממדבר ע לה ויבוש מקורו‬
‫יחרב מעינו הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה‪:‬‬ ‫ו "‬
‫(‪ )1‬תאשם ש מרון כי מרתה באל היה | בחרב יפ לו ע לליהם יר>טשו והריותיו יב>קעו‪:‬‬
‫(‪ )2‬שובה ישראל עד יהוה "אל היך | כי כשלת בע‪3‬ונך‪ )3( :‬קחו עמכם דברים ושובו אל יהוה | אמרו אליו כל תשא עון‬
‫וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו‪ )4( :‬אשור ל א יושיענו על סוס ל א נרכב ול א נ אמר עוד "אל הינו למע‪3‬שה ידינו | ‪3‬אשר‬
‫בך יר>חם יתום‪ )5( :‬ארפא משובתם א ‪3‬הבם נדבה | כי שב אפי ממנו‪ )6( :‬אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה | ויך‬
‫ישבו י שבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן | זכרו‬‫שרשיו כלבנון‪ )7( :‬ילכו י נקותיו ויהי כזית הודו | וריח לו כלבנון‪> )8( :‬‬
‫ואשורנו ‪3‬אני כברוש רע‪3‬נן ממני פריך נמצא‪ )10( :‬מי‬ ‫(‪ )9‬אפרים מה לי עוד לע‪3‬צבים | ‪3‬אני עניתי ‪3‬‬ ‫כיין לבנון‪:‬‬
‫חכם ויבן אלה נבון וידעם | כי ישרים דרכי יהוה וצדקים ילכו בם ופ שעים יכשלו בם‪:‬‬
‫ספר יואל‬
‫‪Joel Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬דבר יהוה ‪3‬אשר היה אל יואל בן פתואל‪ )2( :‬שמעו ז את הזקנים וה ‪3‬אזינו כ ל יושבי הארץ | ההיתה ז את בימיכם‬
‫ואם בימי ‪3‬אב תיכם‪ )3( :‬עליה לבניכם ספרו | ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר‪ )4( :‬יתר הגזם אכל הארבה ויתר‬
‫הארבה אכל הילק | ויתר הילק אכל החסיל‪ )5( :‬הקיצו שכורים ובכו והיללו כל ש תי יין | על עסיס כי נכרת‬
‫מפיכם‪ )6( :‬כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר | שניו שני אריה ומתלעות לביא לו‪ )7( :‬שם גפני לשמה ותאנתי‬
‫לקצפה | חש ף ‪3‬חשפה והשליך הלבינו שריגיה‪" )8( :‬אלי כבתולה ‪3‬חג>רת שק על בעל נעוריה‪ )9( :‬הכרת מנחה ונסך‬
‫מבית יהוה | אבלו הכ ‪3‬הנים משרתי יהוה‪> )10( :‬שדד שדה אבלה ‪3‬אדמה | כי >שדד דגן הוביש תירוש >אמלל יצהר‪( :‬‬
‫‪ )11‬ה בישו אכרים הילילו כ רמים על חטה ועל שע רה | כי אבד קציר שדה‪ )12( :‬הגפן הובישה והתאנה >אמללה |‬
‫(‪ )13‬חגרו וספדו הכ ‪3‬הנים הילילו‬ ‫רמון גם תמר ותפוח כל ע‪3‬צי השדה יבשו כי ה ביש ששון מן בני אדם‪:‬‬
‫משרתי מזבח ב או לינו בשקים משרתי "אל הי | כי נמנע מבית "אל היכם מנחה ונסך‪ )14( :‬קדשו צום קראו ע‪3‬צרה‬
‫אספו זקנים כ ל י שבי הארץ בית יהוה "אל היכם | וזע‪3‬קו אל יהוה‪3 )15( :‬אהה ליום | כי קרוב יום יהוה וכש ד משדי‬
‫יבוא‪3 )16( :‬הלוא נגד עינינו א כל נכרת | מבית "אל הינו שמחה וגיל‪ )17( :‬עבשו פר>דות תחת מגרפ תיהם נשמו א צרות‬
‫נהרסו ממג>רות | כי ה ביש דגן‪ )18( :‬מה נאנחה בהמה נב כו עדרי בקר כי אין מרעה להם | גם עדרי הצ אן נאשמו‪( :‬‬
‫‪ )19‬אליך יהוה אקרא | כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה ל ‪3‬הטה כל ע‪3‬צי השדה‪ )20( :‬גם ב ‪3‬המות שדה תע‪3‬רוג אליך |‬
‫כי יבשו ‪3‬אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר‪:‬‬
‫ואפלה יום‬‫(‪ )1‬תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשי ירגזו כ ל י שבי הארץ | כי בא יום יהוה כי קרוב‪ )2( :‬יום ח שך ‪3‬‬
‫אחריו ל א יוסף עד שני דור ודור‪)3( :‬‬
‫ענן וע‪3‬רפל כשחר פר>ש על ההרים | עם רב ועצום כמ הו ל א נהיה מן העולם ו ‪3‬‬
‫אחריו מדבר שממה וגם פליטה ל א היתה לו‪)4( :‬‬ ‫אחריו תלהט להבה | כגן עדן הארץ לפניו ו ‪3‬‬ ‫לפניו אכלה אש ו ‪3‬‬
‫כמראה סוסים מראהו | וכפרשים כן ירוצון‪ )5( :‬כקול מרכבות על ראשי ההרים ירקדון כקול להב אש א כלה קש |‬
‫כעם עצום ע"רוך מלחמה‪ )6( :‬מפניו יחילו עמים | כל פנים קבצו פארור‪ )7( :‬כגבורים יר>צון כאנשי מלחמה יע‪3‬לו‬
‫חומה | ואיש בדרכיו ילכון ול א יעבטון א רחותם‪ )8( :‬ואיש אחיו ל א ידחקון גבר במסלתו ילכון | ובעד השלח יפ לו‬
‫ל א יבצעו‪ )9( :‬בעיר יש קו בחומה יר>צון בבתים יע‪3‬לו | בעד החלונים יב או כגנב‪ )10( :‬לפניו רגזה ארץ רע‪3‬שו שמים |‬
‫שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם‪ )11( :‬ויהוה נתן קולו לפני חילו כי רב מא ד מ ‪3‬חנהו כי עצום ע שה דברו | כי‬
‫גדול יום יהוה ונורא מא ד ומי יכילנו‪ )12( :‬וגם עתה נ >אם יהוה >שבו עדי בכל לבבכם | ובצום ובבכי ובמספד‪)13( :‬‬
‫וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל יהוה "אל היכם | כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה‪)14( :‬‬
‫אחריו ברכה מנחה ונסך ליהוה "אל היכם‪:‬‬
‫מי יודע ישוב ונחם | והשאיר ‪3‬‬
‫(‪ )15‬תקעו שופר בציון | קדשו צום קראו ע‪3‬צרה‪ )16( :‬אספו עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים וי נקי שדים |‬
‫יצא חתן מחדרו וכלה מ >חפתה‪ )17( :‬בין האולם ולמזבח יבכו הכ ‪3‬הנים משרתי יהוה | וי אמרו חוסה יהוה על עמך‬
‫נחלתך לחרפה למשל בם גוים למה י אמרו בעמים איה "אל היהם‪ )18( :‬ויקנא יהוה לארצו | ויחמ ל על‬ ‫ואל תתן ‪3‬‬
‫עמו‪ )19( :‬ויען יהוה וי אמר לעמו הנני ש לח לכם את הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם א תו | ול א אתן אתכם עוד‬
‫חרפה בגוים‪ )20( :‬ואת הצפוני ארחיק מע‪3‬ליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה את פניו אל הים הקדמ ני וס פו אל‬
‫אחרון | ועלה באשו ותעל צ ‪3‬חנתו כי הגדיל לע‪3‬שות‪ )21( :‬אל תיראי ‪3‬אדמה | גילי ושמחי כי הגדיל יהוה‬
‫הים ה ‪3‬‬
‫לע‪3‬שות‪ )22( :‬אל תיראו ב ‪3‬המות שדי כי דשאו נאות מדבר | כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם‪ )23( :‬ובני ציון‬
‫גילו ושמחו ביהוה "אל היכם כי נתן לכם את המורה לצדקה | ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון‪ )24( :‬ומלאו‬
‫הג‪F‬רנות בר | והשיקו היקבים תירוש ויצהר‪ )25( :‬ושלמתי לכם את השנים ‪3‬אשר אכל הארבה הילק והחסיל והגזם |‬
‫ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם יהוה "אל היכם ‪3‬אשר עשה עמכם‬ ‫חילי הגדול ‪3‬אשר שלחתי בכם‪3 )26( :‬‬
‫להפליא | ול א יב שו עמי לעולם‪ )27( :‬וידעתם כי בקרב ישראל אני ‪3‬‬
‫ואני יהוה "אל היכם ואין עוד | ול א יב שו עמי‬
‫לעולם‪:‬‬
‫יחל מון בחוריכם חזי נות‬ ‫(‪ )1‬והיה ‪3‬‬

‫אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם | זקניכם ‪3‬חל מות ‪3‬‬
‫יראו‪ )2( :‬וגם על הע‪3‬בדים ועל השפחות | בימים ההמה אשפוך את רוחי‪ )3( :‬ונתתי מופתים בשמים ובארץ | דם‬
‫ימרות עשן‪ )4( :‬השמש יהפך לח שך והירח לדם | לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא‪ )5( :‬והיה כ ל ‪3‬אשר יקרא‬
‫ואש ות ‪3‬‬
‫בשם יהוה ימלט | כי בהר ציון ובירושל ם תהיה פליטה כ ‪3‬אשר אמר יהוה ובשרידים ‪3‬אשר יהוה ק רא‪:‬‬
‫(‪ )1‬כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא | ‪3‬אשר אשוב [אשיב קרי] את שבות יהודה וירושל ם‪ )2( :‬וקבצתי את כל‬
‫נחלתי ישראל ‪3‬אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו‪( :‬‬ ‫הגוים והורדתים אל עמק יהושפט | ונשפטתי עמם שם על עמי ו ‪3‬‬
‫‪ )3‬ואל עמי ידו גורל | ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו‪ )4( :‬וגם מה אתם לי צ ר וצידון וכ ל גלילות פלשת‬
‫| הגמול אתם משלמים עלי ואם ג מלים אתם עלי קל מהרה אשיב ג >מלכם בר אשכם‪3 )5( :‬אשר כספי וזהבי לקחתם |‬
‫ומ ‪3‬חמדי הט בים ‪3‬הבאתם להיכליכם‪ )6( :‬ובני יהודה ובני ירושל ם מכרתם לבני היונים | למען הרחיקם מעל גבולם‪:‬‬
‫והשב תי ג >מלכם בר אשכם‪ )8( :‬ומכרתי את בניכם ואת‬ ‫(‪ )7‬הנני מעירם מן המקום ‪3‬אשר מכרתם א תם שמה | ‪3‬‬
‫(‪ )9‬קראו ז את בגוים קדשו מלחמה |‬ ‫בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים אל גוי רחוק | כי יהוה דבר‪:‬‬
‫העירו הגבורים יגשו יע‪3‬לו כ ל אנשי המלחמה‪ )10( :‬כ תו אתיכם ל ‪3‬חרבות ומזמר תיכם לרמחים | החלש י אמר גבור‬
‫אני‪ )11( :‬עושו וב או כל הגוים מסביב ונקבצו | שמה הנחת יהוה גבוריך‪ )12( :‬יעורו ויע‪3‬לו הגוים אל עמק יהושפט |‬
‫כי שם אשב לשפ ט את כל הגוים מסביב‪ )13( :‬שלחו מגל כי בשל קציר | ב או רדו כי מלאה גת השיקו היקבים כי‬
‫רבה רעתם‪3 )14( :‬המונים ‪3‬המונים בעמק החרוץ | כי קרוב יום יהוה בעמק החרוץ‪ )15( :‬שמש וירח קדרו | וכוכבים‬
‫אספו נגהם‪ )16( :‬ויהוה מציון ישאג ומירושל ם יתן קולו ורע‪3‬שו שמים וארץ | ויהוה מ ‪3‬חסה לעמו ומעוז לבני‬
‫ישראל‪ )17( :‬וידעתם כי ‪3‬אני יהוה "אל היכם ש כן בציון הר קדשי | והיתה ירושל ם ק דש וזרים ל א יעברו בה עוד‪:‬‬
‫(‪ )18‬והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל ‪3‬אפיקי יהודה ילכו מים | ומעין מבית‬
‫ואדום למדבר שממה תהיה | מ ‪3‬חמס בני יהודה‬ ‫יהוה יצא והשקה את נחל השטים‪ )19( :‬מצרים לשממה תהיה "‬
‫‪3‬אשר שפכו דם נקיא בארצם‪ )20( :‬ויהודה לעולם תשב | וירושל ם לדור ודור‪ )21( :‬ונקיתי דמם ל א נקיתי | ויהוה‬
‫ש כן בציון‪:‬‬
‫ספר עמוס‬
‫‪Amos Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬דברי עמוס ‪3‬אשר היה בנ קדים מתקוע | ‪3‬אשר חזה על ישראל בימי ע>זיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך‬
‫ישראל שנתים לפני הרעש‪ )2( :‬וי אמר יהוה מציון ישאג ומירושל ם יתן קולו | ואבלו נאות הר עים ויבש ר אש‬
‫הכרמל‪:‬‬
‫(‪ )3‬כ ה אמר יהוה על של שה פשעי דמשק ועל ארבעה ל א ‪3‬אשיבנו | על דושם ב ‪3‬חר>צות הברזל את הגלעד‪)4( :‬‬
‫ושלחתי אש בבית ‪3‬חזאל | ואכלה ארמנות בן ‪3‬הדד‪ )5( :‬ושברתי בריח דמשק והכרתי יושב מבקעת און ותומך שבט‬
‫מבית עדן | וגלו עם ‪3‬ארם קירה אמר יהוה‪:‬‬
‫(‪ )6‬כ ה אמר יהוה על של שה פשעי עזה ועל ארבעה ל א ‪3‬אשיבנו | על הגלותם גלות שלמה להסגיר ל "אדום‪)7( :‬‬
‫ושלחתי אש בחומת עזה | ואכלה ארמנ תיה‪ )8( :‬והכרתי יושב מאשדוד ותומך שבט מאשקלון | ‪3‬‬
‫והשיבותי ידי על‬
‫עקרון ואבדו שארית פלשתים אמר ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )9‬כ ה אמר יהוה על של שה פשעי צ ר ועל ארבעה ל א ‪3‬אשיבנו | על הסגירם גלות שלמה ל "אדום ול א זכרו ברית‬
‫אחים‪ )10( :‬ושלחתי אש בחומת צ ר | ואכלה ארמנ תיה‪:‬‬
‫(‪ )11‬כ ה אמר יהוה על של שה פשעי "אדום ועל ארבעה ל א ‪3‬אשיבנו | על רדפו בחרב אחיו ושחת ר ‪3‬חמיו ויטר ף לעד‬
‫אפו ועברתו שמרה נצח‪ )12( :‬ושלחתי אש בתימן | ואכלה ארמנות בצרה‪:‬‬
‫(‪ )13‬כ ה אמר יהוה על של שה פשעי בני עמון ועל ארבעה ל א ‪3‬אשיבנו | על בקעם הרות הגלעד למען הרחיב את‬
‫גבולם‪ )14( :‬והצתי אש בחומת רבה ואכלה ארמנותיה | בתרועה ביום מלחמה בסער ביום סופה‪ )15( :‬והלך מלכם‬
‫בגולה | הוא ושריו יחדו אמר יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬כ ה אמר יהוה על של שה פשעי מואב ועל ארבעה ל א ‪3‬אשיבנו | על שרפו עצמות מלך "אדום לשיד‪ )2( :‬ושלחתי‬
‫אש במואב ואכלה ארמנות הקריות | ומת בשאון מואב בתרועה בקול שופר‪ )3( :‬והכרתי שופט מקרבה | וכל שריה‬
‫א "הרוג עמו אמר יהוה‪:‬‬
‫(‪ )4‬כ ה אמר יהוה על של שה פשעי יהודה ועל ארבעה ל א ‪3‬אשיבנו | על מ ‪F‬אסם את תורת יהוה ו >חקיו ל א שמרו‬
‫אחריהם‪ )5( :‬ושלחתי אש ביהודה | ואכלה ארמנות ירושל ם‪:‬‬ ‫ויתעום כזביהם ‪3‬אשר הלכו ‪3‬אבותם ‪3‬‬
‫(‪ )6‬כ ה אמר יהוה על של שה פשעי ישראל ועל ארבעה ל א ‪3‬אשיבנו | על מכרם בכסף צדיק ואביון בע‪3‬בור נע‪3‬לים‪)7( :‬‬
‫הש ‪3‬אפים על ע‪3‬פר ארץ בר אש דלים ודרך ע‪3‬נוים יטו | ואיש ואביו ילכו אל הנע‪3‬רה למען חלל את שם קדשי‪ )8( :‬ועל‬
‫בגדים ‪3‬חב>לים יטו אצל כל מזבח | ויין ע‪3‬נושים ישתו בית "אל היהם‪ )9( :‬ואנ כי השמדתי את ה "אמ רי מפניהם ‪3‬אשר‬
‫כג בה ‪3‬ארזים גבהו וחס ן הוא כאלונים | ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת‪ )10( :‬ואנ כי הע"ליתי אתכם מארץ‬
‫מצרים | ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה לרשת את ארץ ה "אמ רי‪ )11( :‬ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם‬
‫לנזרים | האף אין ז את בני ישראל נ >אם יהוה‪ )12( :‬ותשקו את הנזרים יין | ועל הנביאים צויתם לאמ ר ל א תנבאו‪( :‬‬
‫‪ )13‬הנה אנ כי מעיק תחתיכם | כ ‪3‬אשר תעיק הע‪3‬גלה המלאה לה עמיר‪ )14( :‬ואבד מנוס מקל וחזק ל א יאמץ כ חו |‬
‫וגבור ל א ימלט נפשו‪ )15( :‬ות פש הקשת ל א יע‪3‬מ ד וקל ברגליו ל א ימלט | ור כב הסוס ל א ימלט נפשו‪ )16( :‬ואמיץ‬
‫לבו בגבורים | ערום ינוס ביום ההוא נ >אם יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬שמעו את הדבר הזה ‪3‬אשר דבר יהוה ע‪3‬ליכם בני ישראל | על כל המשפחה ‪3‬אשר הע"ליתי מארץ מצרים לאמ ר‪)2( :‬‬
‫רק אתכם ידעתי מכ ל משפחות ה ‪3‬אדמה | על כן אפק ד ע‪3‬ליכם את כל ע‪3‬ונ תיכם‪3 )3( :‬הילכו שנים יחדו | בלתי אם‬
‫נועדו‪3 )4( :‬הישאג אריה ביער וטרף אין לו | ‪3‬היתן כפיר קולו ממע נתו בלתי אם לכד‪3 )5( :‬התפ ל צפור על פח הארץ‬
‫יחרדו | אם תהיה רעה‬‫ומוקש אין לה | ‪3‬היע‪3‬לה פח מן ה ‪3‬אדמה ולכוד ל א ילכוד‪ )6( :‬אם יתקע שופר בעיר ועם ל א "‬
‫בעיר ויהוה ל א עשה‪ )7( :‬כי ל א יע‪3‬שה ‪3‬אד ני יהוה דבר | כי אם גלה סודו אל ע‪3‬בדיו הנביאים‪ )8( :‬אריה שאג מי ל א‬
‫יירא | ‪3‬אד ני יהוה דבר מי ל א ינבא‪ )9( :‬השמיעו על ארמנות באשדוד ועל ארמנות בארץ מצרים | ואמרו האספו על‬
‫הרי ש מרון וראו מהומ ת רבות בתוכה וע‪3‬שוקים בקרבה‪ )10( :‬ול א ידעו ע‪3‬שות נכ חה נ >אם יהוה | האוצרים חמס‬
‫וש ד בארמנותיהם‪:‬‬
‫(‪ )11‬לכן כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה צר וסביב הארץ | והורד ממך ע>זך ונב זו ארמנותיך‪ )12( :‬כ ה אמר יהוה כ ‪3‬אשר יציל‬
‫הר עה מפי ה ‪3‬ארי שתי כרעים או בדל א זן | כן ינצלו בני ישראל הי שבים בש מרון בפאת מטה ובדמשק ערש‪)13( :‬‬
‫שמעו והעידו בבית יע‪3‬ק ב | נ >אם ‪3‬אד ני יהוה "אל הי הצבאות‪ )14( :‬כי ביום פקדי פשעי ישראל עליו | ופקדתי על‬
‫מזבחות בית אל ונגדעו קרנות המזבח ונפלו לארץ‪ )15( :‬והכיתי בית הח רף על בית הקיץ | ואבדו בתי השן וספו‬
‫בתים רבים נ >אם יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬שמעו הדבר הזה פרות הבשן ‪3‬אשר בהר ש מרון הע שקות דלים הר צצות אביונים | הא מר ת ל ‪3‬אד ניהם הביאה‬
‫אחריתכן בסירות דוגה‪)3( :‬‬‫ונשתה‪ )2( :‬נשבע ‪3‬אד ני יהוה בקדשו כי הנה ימים באים ע‪3‬ליכם | ונשא אתכם בצנות ו ‪3‬‬
‫ופרצים תצאנה אשה נגדה | והשלכתנה ההרמונה נ >אם יהוה‪ )4( :‬ב או בית אל ופשעו הגלגל הרבו לפש ע | והביאו‬
‫לב קר זבחיכם לשל שת ימים מעשר תיכם‪ )5( :‬וקטר מחמץ תודה וקראו נדבות השמיעו | כי כן ‪3‬אהבתם בני ישראל‬
‫נ >אם ‪3‬אד ני יהוה‪ )6( :‬וגם ‪3‬אני נתתי לכם נקיון שנים בכל עריכם וח סר לחם בכ ל מקומ תיכם | ול א שבתם עדי נ >אם‬
‫יהוה‪ )7( :‬וגם אנ כי מנעתי מכם את הגשם בעוד של שה ‪F‬חדשים לקציר והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת ל א‬
‫אמטיר | חלקה אחת תמטר וחלקה ‪3‬אשר ל א תמטיר עליה תיבש‪ )8( :‬ונעו שתים של ש ערים אל עיר אחת לשתות‬
‫מים ול א ישבעו | ול א שבתם עדי נ >אם יהוה‪ )9( :‬הכיתי אתכם בשדפון ובירקון הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם‬
‫וזיתיכם י אכל הגזם | ול א שבתם עדי נ >אם יהוה‪ )10( :‬שלחתי בכם דבר בדרך מצרים הרגתי בחרב בחוריכם עם‬
‫שבי סוסיכם | ואע‪3‬לה בא ש מ ‪3‬חניכם ובאפכם ול א שבתם עדי נ >אם יהוה‪ )11( :‬הפכתי בכם כמהפכת "אל הים את‬
‫(‪ )12‬לכן כ ה אע"שה לך ישראל | עקב‬ ‫סד ם ואת ע‪3‬מ רה ותהיו כאוד >מצל משרפה | ול א שבתם עדי נ >אם יהוה‪:‬‬
‫כי ז את אע"שה לך הכון לקראת "אל היך ישראל‪ )13( :‬כי הנה יוצר הרים וב רא רוח ומגיד לאדם מה שחו ע שה שחר‬
‫עיפה וד רך על ב ‪F‬מתי ארץ | יהוה "אל הי צבאות שמו‪:‬‬
‫(‪ )1‬שמעו את הדבר הזה ‪3‬אשר אנ כי נ שא ע‪3‬ליכם קינה בית ישראל‪ )2( :‬נפלה ל א תוסיף קום בתולת ישראל | נטשה‬
‫על אדמתה אין מקימה‪ )3( :‬כי כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה העיר הי צאת אלף תשאיר מאה | והיוצאת מאה תשאיר ע‪3‬שרה‬
‫לבית ישראל‪ )4( :‬כי כ ה אמר יהוה לבית ישראל | דרשוני וחיו‪ )5( :‬ואל תדרשו בית אל והגלגל ל א תב או ובאר‬
‫שבע ל א תע‪3‬ב רו | כי הגלגל גל ה יגלה ובית אל יהיה לאון‪ )6( :‬דרשו את יהוה וחיו | פן יצלח כאש בית יוסף ואכלה‬
‫ואין מכבה לבית אל‪ )7( :‬הה פכים ללע‪3‬נה משפט | וצדקה לארץ הניחו‪ )8( :‬ע שה כימה וכסיל וה פך לב קר צלמות‬
‫(‪ )9‬המבליג ש ד על עז | וש ד על מבצר‬ ‫ויום לילה החשיך | הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ יהוה שמו‪:‬‬
‫יבוא‪ )10( :‬שנאו בשער מוכיח | וד בר תמים יתעבו‪ )11( :‬לכן יען בושסכם על דל ומשאת בר תקחו ממנו בתי גזית‬
‫בניתם ול א תשבו בם | כרמי חמד נטעתם ול א תשתו את יינם‪ )12( :‬כי ידעתי רבים פשעיכם ו ‪3‬עצ>מים חט אתיכם |‬
‫צ ררי צדיק ל קחי כ פר ואביונים בשער הטו‪ )13( :‬לכן המשכיל בעת ההיא יד ם | כי עת רעה היא‪ )14( :‬דרשו טוב‬
‫ואל רע למען תחיו | ויהי כן יהוה "אל הי צבאות אתכם כ ‪3‬אשר ‪3‬אמרתם‪ )15( :‬שנאו רע וא "הבו טוב והציגו בשער‬
‫(‪ )16‬לכן כ ה אמר יהוה "אל הי צבאות ‪3‬אד ני בכל רח בות‬ ‫יחנן יהוה "אל הי צבאות שארית יוסף‪:‬‬ ‫משפט | אולי "‬
‫מספד ובכל חוצות י אמרו הו הו | וקראו אכר אל אבל ומספד אל יודעי נהי‪ )17( :‬ובכל כרמים מספד | כי אע"ב ר‬
‫(‪ )18‬הוי המתאוים את יום יהוה | למה זה לכם יום יהוה הוא ח שך ול א אור‪ )19( :‬כ ‪3‬אשר‬ ‫בקרבך אמר יהוה‪:‬‬
‫ינוס איש מפני ה ‪3‬ארי ופגעו הד ב | ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש‪3 )20( :‬הל א ח שך יום יהוה ול א אור |‬
‫ואפל ול א נ גה לו‪ )21( :‬שנאתי מאסתי חגיכם | ול א אריח בעצר תיכם‪ )22( :‬כי אם תע‪3‬לו לי ע לות ומנח תיכם ל א‬
‫ארצה | ושלם מריאיכם ל א אביט‪ )23( :‬הסר מעלי ‪3‬המון שריך | וזמרת נבליך ל א אשמע‪ )24( :‬ויגל כמים משפט |‬
‫וצדקה כנחל איתן‪ )25( :‬הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל‪ )26( :‬ונשאתם את סכות‬
‫מלככם ואת כיון צלמיכם | כוכב "אל היכם ‪3‬אשר ע‪3‬שיתם לכם‪ )27( :‬והגליתי אתכם מהלאה לדמשק | אמר יהוה‬
‫"אל הי צבאות שמו‪:‬‬
‫(‪ )1‬הוי הש ‪3‬אננים בציון והב טחים בהר ש מרון | נ >קבי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל‪ )2( :‬עברו כלנה וראו‬
‫ולכו משם ‪3‬חמת רבה | ורדו גת פלשתים ‪3‬הטובים מן הממלכות האלה אם רב גבולם מגב>לכם‪ )3( :‬המנדים ליום רע |‬
‫ותגישון שבת חמס‪ )4( :‬הש כבים על מטות שן וסר>חים על ערשותם | וא כלים כרים מצ אן וע‪3‬גלים מתוך מרבק‪)5( :‬‬
‫הפ רטים על פי הנבל | כדויד חשבו להם כלי שיר‪ )6( :‬הש תים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו | ול א נחלו על‬
‫שבר יוסף‪ )7( :‬לכן עתה יגלו בר אש ג לים | וסר מרזח סרוחים‪:‬‬
‫(‪ )8‬נשבע ‪3‬אד ני יהוה בנפשו נ >אם יהוה "אל הי צבאות מתאב אנ כי את גאון יע‪3‬ק ב וארמנ תיו שנאתי | והסגרתי עיר‬
‫ומל אה‪ )9( :‬והיה אם יותרו ע‪3‬שרה ‪3‬אנשים בבית אחד ומתו‪ )10( :‬ונשאו דודו ומסרפו להוציא ע‪3‬צמים מן הבית‬
‫ואמר ל ‪3‬אשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס | ואמר הס כי ל א להזכיר בשם יהוה‪ )11( :‬כי הנה יהוה מצוה‬
‫יחרוש בבקרים | כי ‪3‬הפכתם‬‫והכה הבית הגדול רסיסים | והבית הקט ן בקעים‪ )12( :‬היר>צון בסלע סוסים אם ‪3‬‬
‫לר אש משפט ופרי צדקה ללע‪3‬נה‪ )13( :‬השמחים לל א דבר | הא מרים ‪3‬הלוא בחזקנו לקחנו לנו קרנים‪ )14( :‬כי הנני‬
‫מקים ע‪3‬ליכם בית ישראל נ >אם יהוה "אל הי הצבאות גוי | ול ‪3‬חצו אתכם מלבוא ‪3‬חמת עד נחל הע‪3‬רבה‪:‬‬
‫(‪ )1‬כ ה הראני ‪3‬אד ני יהוה והנה יוצר ג בי בתחלת ע‪3‬לות הלקש | והנה לקש אחר גזי המלך‪ )2( :‬והיה אם כלה ל "אכול‬
‫את עשב הארץ וא מר ‪3‬אד ני יהוה סלח נא מי יקום יע‪3‬ק ב | כי קט ן הוא‪ )3( :‬נחם יהוה על ז את | ל א תהיה אמר‬
‫יהוה‪ )4( :‬כ ה הראני ‪3‬אד ני יהוה והנה ק רא לרב באש ‪3‬אד ני יהוה | ות אכל את תהום רבה ואכלה את החלק‪)5( :‬‬
‫וא מר ‪3‬אד ני יהוה ‪3‬חדל נא מי יקום יע‪3‬ק ב | כי קט ן הוא‪ )6( :‬נחם יהוה על ז את | גם היא ל א תהיה אמר ‪3‬אד ני יהוה‪:‬‬
‫(‪ )7‬כ ה הראני והנה ‪3‬אד ני נצב על חומת ‪3‬אנך | ובידו ‪3‬אנך‪ )8( :‬וי אמר יהוה אלי מה אתה ר אה עמוס וא מר‬
‫‪3‬אנך | וי אמר ‪3‬אד ני הנני שם ‪3‬אנך בקרב עמי ישראל ל א אוסיף עוד ע‪3‬בור לו‪ )9( :‬ונשמו במות ישחק ומקדשי ישראל‬
‫יחרבו | וקמתי על בית ירבעם בחרב‪:‬‬ ‫"‬
‫(‪ )10‬וישלח ‪3‬אמציה כ הן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמ ר | קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל ל א תוכל הארץ‬
‫(‪ )12‬וי אמר‬ ‫להכיל את כל דבריו‪ )11( :‬כי כ ה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם | וישראל גל ה יגלה מעל אדמתו‪:‬‬
‫ואכל שם לחם ושם תנבא‪ )13( :‬ובית אל ל א תוסיף עוד להנבא |‬ ‫‪3‬אמציה אל עמוס ח זה לך ברח לך אל ארץ יהודה | "‬
‫(‪ )14‬ויען עמוס וי אמר אל ‪3‬אמציה ל א נביא אנ כי ול א בן נביא אנ כי | כי‬ ‫כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא‪:‬‬
‫אחרי הצ אן | וי אמר אלי יהוה לך הנבא אל עמי ישראל‪ )16( :‬ועתה‬ ‫בוקר אנ כי ובולס שקמים‪ )15( :‬ויקחני יהוה מ ‪3‬‬
‫שמע דבר יהוה | אתה א מר ל א תנבא על ישראל ול א תטיף על בית ישחק‪ )17( :‬לכן כ ה אמר יהוה אשתך בעיר‬
‫תזנה ובניך ובנ תיך בחרב יפ לו ואדמתך בחבל ת >חלק | ואתה על ‪3‬אדמה טמאה תמות וישראל גל ה יגלה מעל‬
‫אדמתו‪:‬‬
‫(‪ )1‬כ ה הראני ‪3‬אד ני יהוה | והנה כלוב קיץ‪ )2( :‬וי אמר מה אתה ר אה עמוס וא מר כלוב קיץ | וי אמר יהוה אלי בא‬
‫הקץ אל עמי ישראל ל א אוסיף עוד ע‪3‬בור לו‪ )3( :‬והילילו שירות היכל ביום ההוא נ >אם ‪3‬אד ני יהוה | רב הפגר בכל‬
‫מקום השליך הס‪:‬‬
‫(‪ )4‬שמעו ז את הש ‪3‬אפים אביון | ולשבית ענוי [ע‪3‬ניי קרי] ארץ‪ )5( :‬לאמ ר מתי יע‪3‬ב ר הח דש ונשבירה שבר והשבת‬
‫ונפתחה בר | להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מ אזני מרמה‪ )6( :‬לקנות בכסף דלים ואביון בע‪3‬בור נע‪3‬לים | ומפל‬
‫בר נשביר‪ )7( :‬נשבע יהוה בגאון יע‪3‬ק ב | אם אשכח לנצח כל מע‪3‬שיהם‪ )8( :‬העל ז את ל א תרגז הארץ ואבל כל יושב‬
‫בה | ועלתה כא ר כ>לה ונגרשה ונשקה [ונשקעה קרי] כיאור מצרים‪ )9( :‬והיה ביום ההוא נ >אם ‪3‬אד ני יהוה והבאתי‬
‫השמש בצ ‪F‬הרים | וה ‪3‬חשכתי לארץ ביום אור‪ )10( :‬והפכתי חגיכם לאבל וכל שיריכם לקינה והע‪3‬ליתי על כל מתנים‬
‫אחריתה כיום מר‪ )11( :‬הנה ימים באים נ >אם ‪3‬אד ני יהוה והשלחתי‬ ‫שק ועל כל ר אש קרחה | ושמתיה כאבל יחיד ו ‪3‬‬
‫רעב בארץ | ל א רעב ללחם ול א צמא למים כי אם לשמ ע את דברי יהוה‪ )12( :‬ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח |‬
‫ישוטטו לבקש את דבר יהוה ול א ימצאו‪ )13( :‬ביום ההוא תתעלפנה הבתול ת היפות והבחורים בצמא‪)14( :‬‬
‫הנשבעים באשמת ש מרון ואמרו חי "אל היך דן וחי דרך באר שבע | ונפלו ול א יקומו עוד‪:‬‬
‫אחריתם בחרב א "הר ג |‬ ‫(‪ )1‬ראיתי את ‪3‬אד ני נצב על המזבח וי אמר הך הכפתור וירע‪3‬שו הספים ובצעם בר אש כ>לם ו ‪3‬‬
‫ל א ינוס להם נס ול א ימלט להם פליט‪ )2( :‬אם יחתרו בשאול משם ידי תקחם | ואם יע‪3‬לו השמים משם אורידם‪( :‬‬
‫‪ )3‬ואם יחבאו בר אש הכרמל משם ‪3‬אחפש ולקחתים | ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים משם ‪3‬אצוה את הנחש‬
‫והרגתם | ושמתי עיני ע‪3‬ליהם לרעה ול א לטובה‪( :‬‬ ‫ונשכם‪ )4( :‬ואם ילכו בשבי לפני א יביהם משם ‪3‬אצוה את החרב ‪3‬‬
‫‪ )5‬ואד ני יהוה הצבאות הנוגע בארץ ותמוג ואבלו כל יושבי בה | ועלתה כיא ר כ>לה ושקעה כיא ר מצרים‪ )6( :‬הבונה‬
‫ואג>דתו על ארץ יסדה | הק רא למי הים וישפכם על פני הארץ יהוה שמו‪3 )7( :‬הלוא‬ ‫בשמים מעלותו [מע‪3‬לותיו קרי] ‪3‬‬
‫וארם‬‫כבני כ>שיים אתם לי בני ישראל נ >אם יהוה | ‪3‬הלוא את ישראל הע"ליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור ‪3‬‬
‫מקיר‪ )8( :‬הנה עיני ‪3‬אד ני יהוה בממלכה החטאה והשמדתי א תה מעל פני ה ‪3‬אדמה | אפס כי ל א השמיד אשמיד את‬
‫בית יע‪3‬ק ב נ >אם יהוה‪ )9( :‬כי הנה אנ כי מצוה ‪3‬‬
‫והנעותי בכל הגוים את בית ישראל | כ ‪3‬אשר ינוע בכברה ול א יפול‬
‫צרור ארץ‪ )10( :‬בחרב ימותו כ ל חטאי עמי | הא מרים ל א תגיש ותקדים בע‪3‬דינו הרעה‪ )11( :‬ביום ההוא אקים את‬
‫והרס תיו אקים ובניתיה כימי עולם‪ )12( :‬למען יירשו את שארית "אדום וכל‬ ‫>סכת דויד הנ פלת | וגדרתי את פרציהן ‪3‬‬
‫הגוים ‪3‬אשר נקרא שמי ע‪3‬ליהם | נ >אם יהוה ע שה ז את‪:‬‬
‫(‪ )13‬הנה ימים באים נ >אם יהוה ונגש חורש בק צר וד רך ע‪3‬נבים במ שך הזרע | והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות‬
‫תתמוגגנה‪ )14( :‬ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם | ועשו גנות‬
‫ואכלו את פריהם‪ )15( :‬ונטעתים על אדמתם | ול א ינתשו עוד מעל אדמתם ‪3‬אשר נתתי להם אמר יהוה "אל היך‪:‬‬
‫ספר ע בדיה‬
‫‪Obadiah Chapter 1‬‬

‫(‪3 )1‬חזון ע בדיה | כ ה אמר ‪3‬אד ני יהוה ל "אדום שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגוים >שלח קומו ונקומה עליה‬
‫למלחמה‪ )2( :‬הנה קט ן נתתיך בגוים | בזוי אתה מא ד‪ )3( :‬זדון לבך השיאך ש כני בחגוי סלע מרום שבתו | א מר‬
‫בלבו מי יורדני ארץ‪ )4( :‬אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך | משם אורידך נ >אם יהוה‪ )5( :‬אם גנבים באו‬
‫לך אם שודדי לילה איך נדמיתה ‪3‬הלוא יגנבו דים | אם ב צרים באו לך ‪3‬הלוא ישאירו ע ללות‪ )6( :‬איך נחפשו עשו‬
‫נבעו מצפ>ניו‪ )7( :‬עד הגבול שלחוך כ ל אנשי בריתך השיאוך יכלו לך אנשי של מך | לחמך ישימו מזור תחתיך אין‬
‫תבונה בו‪3 )8( :‬הלוא ביום ההוא נ >אם יהוה | וה ‪3‬אבדתי ‪3‬חכמים מ "אדום ותבונה מהר עשו‪ )9( :‬וחתו גבוריך תימן |‬
‫למען יכרת איש מהר עשו מקטל‪ )10( :‬מ ‪3‬חמס אחיך יע‪3‬ק ב תכסך בושה | ונכרת לעולם‪ )11( :‬ביום ע‪3‬מדך מנגד ביום‬
‫שבות זרים חילו | ונכרים באו שערו [שעריו קרי] ועל ירושל ם ידו גורל גם אתה כאחד מהם‪ )12( :‬ואל תרא ביום‬
‫אחיך ביום נכרו ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם | ואל תגדל פיך ביום צרה‪ )13( :‬אל תבוא בשער עמי ביום‬
‫אידם אל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו | ואל תשלחנה בחילו ביום אידו‪ )14( :‬ואל תע‪3‬מ ד על הפרק להכרית את‬
‫פליטיו | ואל תסגר שרידיו ביום צרה‪ )15( :‬כי קרוב יום יהוה על כל הגוים | כ ‪3‬אשר עשית יעשה לך ג >מלך ישוב‬
‫בר אשך‪ )16( :‬כי כ ‪3‬אשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים תמיד | ושתו ולעו והיו כלוא היו‪ )17( :‬ובהר ציון‬
‫תהיה פליטה והיה ק דש | וירשו בית יע‪3‬ק ב את מורשיהם‪ )18( :‬והיה בית יע‪3‬ק ב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש‬
‫ואכלום | ול א יהיה שריד לבית עשו כי יהוה דבר‪ )19( :‬וירשו הנגב את הר עשו והשפלה את פלשתים‬ ‫ודלקו בהם ‪3‬‬
‫וירשו את שדה אפרים ואת שדה ש מרון | ובנימן את הגלעד‪ )20( :‬וגל>ת החל הזה לבני ישראל ‪3‬אשר כנע‪3‬נים עד‬
‫צרפת וגל>ת ירושל ם ‪3‬אשר בספרד | ירשו את ערי הנגב‪ )21( :‬ועלו מושעים בהר ציון לשפ ט את הר עשו | והיתה‬
‫ליהוה המלוכה‪:‬‬
‫ספר יונה‬
‫‪Jonah Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אל יונה בן ‪3‬אמתי לאמ ר‪ )2( :‬קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה | כי עלתה רעתם לפני‪( :‬‬
‫‪ )3‬ויקם יונה לבר ח תרשישה מלפני יהוה | וירד יפו וימצא ‪F‬אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה לבוא עמהם‬
‫תרשישה מלפני יהוה‪ )4( :‬ויהוה הטיל רוח גדולה אל הים ויהי סער גדול בים | וה ‪F‬אניה חשבה להשבר‪ )5( :‬וייראו‬
‫המלחים ויזע‪3‬קו איש אל "אל היו ויטלו את הכלים ‪3‬אשר ב ‪F‬אניה אל הים להקל מע‪3‬ליהם | ויונה ירד אל ירכתי‬
‫הספינה וישכב וירדם‪ )6( :‬ויקרב אליו רב הח בל וי אמר לו מה לך נרדם | קום קרא אל "אל היך אולי יתעשת‬
‫ה "אל הים לנו ול א נ אבד‪ )7( :‬וי אמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הז את לנו | ויפלו גורלות‬
‫ויפ ל הגורל על יונה‪ )8( :‬וי אמרו אליו הגידה נא לנו ב ‪3‬אשר למי הרעה הז את לנו | מה מלאכתך ומאין תבוא מה‬
‫ארצך ואי מזה עם אתה‪ )9( :‬וי אמר ‪3‬אליהם עברי אנ כי | ואת יהוה "אל הי השמים ‪3‬אני ירא ‪3‬אשר עשה את הים ואת‬
‫היבשה‪ )10( :‬וייראו ה ‪3‬אנשים יראה גדולה וי אמרו אליו מה ז את עשית | כי ידעו ה ‪3‬אנשים כי מלפני יהוה הוא ב רח‬
‫כי הגיד להם‪ )11( :‬וי אמרו אליו מה נע‪3‬שה לך וישת ק הים מעלינו | כי הים הולך וס ער‪ )12( :‬וי אמר ‪3‬אליהם שאוני‬
‫והטיל>ני אל הים וישת ק הים מע‪3‬ליכם | כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה ע‪3‬ליכם‪ )13( :‬ויחתרו ה ‪3‬אנשים להשיב‬ ‫‪3‬‬
‫אל היבשה ול א יכ לו | כי הים הולך וס ער ע‪3‬ליהם‪ )14( :‬ויקראו אל יהוה וי אמרו אנה יהוה אל נא נ אבדה בנפש‬
‫האיש הזה ואל תתן עלינו דם נקיא | כי אתה יהוה כ ‪3‬אשר חפצת עשית‪ )15( :‬וישאו את יונה ויטל>הו אל הים |‬
‫ויע‪3‬מ ד הים מזעפו‪ )16( :‬וייראו ה ‪3‬אנשים יראה גדולה את יהוה | ויזבחו זבח ליהוה וידרו נדרים‪:‬‬
‫(‪ )1‬וימן יהוה דג גדול לבל ע את יונה | ויהי יונה במעי הדג של שה ימים ושל שה לילות‪ )2( :‬ויתפלל יונה אל יהוה‬
‫"אל היו | ממעי הדגה‪ )3( :‬וי אמר קראתי מצרה לי אל יהוה ויע‪3‬נני | מבטן שאול שועתי שמעת קולי‪ )4( :‬ותשליכני‬
‫מצולה בלבב ימים ונהר יס בבני | כל משבריך וגליך עלי עברו‪3 )5( :‬‬
‫ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך | אך אוסיף‬
‫להביט אל היכל קדשך‪3 )6( :‬אפפוני מים עד נפש תהום יס בבני | סוף חבוש לר אשי‪ )7( :‬לקצבי הרים ירדתי הארץ‬
‫ברחיה בע‪3‬די לעולם | ותעל משחת חיי יהוה "אל הי‪ )8( :‬בהתעטף עלי נפשי את יהוה זכרתי | ותבוא אליך תפלתי אל‬
‫ואני בקול תודה אזבחה לך ‪3‬אשר נדרתי ‪3‬אשלמה |‬ ‫היכל קדשך‪ )9( :‬משמרים הבלי שוא | חסדם יע‪3‬ז בו‪3 )10( :‬‬
‫ישועתה ליהוה‪ )11( :‬וי אמר יהוה לדג | ויקא את יונה אל היבשה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה אל יונה שנית לאמ ר‪ )2( :‬קום לך אל נינוה העיר הגדולה | וקרא אליה את הקריאה ‪3‬אשר אנ כי‬
‫ד בר אליך‪ )3( :‬ויקם יונה וילך אל נינוה כדבר יהוה | ונינוה היתה עיר גדולה לאל הים מ ‪3‬הלך של שת ימים‪ )4( :‬ויחל‬
‫יונה לבוא בעיר מ ‪3‬הלך יום אחד | ויקרא וי אמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת‪3 )5( :‬‬
‫ויאמינו אנשי נינוה באל הים |‬
‫ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם‪ )6( :‬ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו ויע‪3‬בר אדרתו מעליו |‬
‫ויכס שק וישב על האפר‪ )7( :‬ויזעק וי אמר בנינוה מטעם המלך וגד ליו לאמ ר | האדם והבהמה הבקר והצ אן אל‬
‫יטע‪3‬מו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו‪ )8( :‬ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל "אל הים בחזקה | ו >‬
‫ישבו איש‬
‫מדרכו הרעה ומן החמס ‪3‬אשר בכפיהם‪ )9( :‬מי יודע ישוב ונחם ה "אל הים | ושב מ ‪3‬חרון אפו ול א נ אבד‪ )10( :‬וירא‬
‫ה "אל הים את מע‪3‬שיהם כי שבו מדרכם הרעה | וינחם ה "אל הים על הרעה ‪3‬אשר דבר לע‪3‬שות להם ול א עשה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וירע אל יונה רעה גדולה | ויחר לו‪ )2( :‬ויתפלל אל יהוה וי אמר אנה יהוה ‪3‬הלוא זה דברי עד "היותי על אדמתי על‬
‫כן קדמתי לבר ח תרשישה | כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה‪ )3( :‬ועתה יהוה‬
‫קח נא את נפשי ממני | כי טוב מותי מחיי‪ )4( :‬וי אמר יהוה ההיטב חרה לך‪ )5( :‬ויצא יונה מן העיר וישב מקדם‬
‫לעיר | ויעש לו שם >סכה וישב תחתיה בצל עד ‪3‬אשר יראה מה יהיה בעיר‪ )6( :‬וימן יהוה "אל הים קיקיון ויעל מעל‬
‫ליונה להיות צל על ר אשו להציל לו מרעתו | וישמח יונה על הקיקיון שמחה גדולה‪ )7( :‬וימן ה "אל הים תולעת‬
‫בע‪3‬לות השחר למ ‪F‬חרת | ותך את הקיקיון וייבש‪ )8( :‬ויהי כזר ח השמש וימן "אל הים רוח קדים ‪3‬חרישית ותך השמש‬
‫על ר אש יונה ויתעלף | וישאל את נפשו למות וי אמר טוב מותי מחיי‪ )9( :‬וי אמר "אל הים אל יונה ההיטב חרה לך על‬
‫הקיקיון | וי אמר היטב חרה לי עד מות‪ )10( :‬וי אמר יהוה אתה חסת על הקיקיון ‪3‬אשר ל א עמלת בו ול א גדלתו |‬
‫ואני ל א אחוס על נינוה העיר הגדולה | ‪3‬אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו‬ ‫שבן לילה היה ובן לילה אבד‪3 )11( :‬‬
‫אדם ‪3‬אשר ל א ידע בין ימינו לשמ אלו ובהמה רבה‪:‬‬
‫ספר מיכה‬
‫‪Micah Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬דבר יהוה ‪3‬אשר היה אל מיכה המ רשתי בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה | ‪3‬אשר חזה על ש מרון וירושל ם‪( :‬‬
‫‪ )2‬שמעו עמים כ>לם הקשיבי ארץ ומל אה | ויהי ‪3‬אד ני יהוה בכם לעד ‪3‬אד ני מהיכל קדשו‪ )3( :‬כי הנה יהוה י צא‬
‫ממקומו | וירד ודרך על במותי [ב ‪F‬מתי קרי] ארץ‪ )4( :‬ונמסו ההרים תחתיו והע‪3‬מקים יתבקעו | כדונג מפני האש‬
‫כמים >מגרים במורד‪ )5( :‬בפשע יע‪3‬ק ב כל ז את ובחט אות בית ישראל | מי פשע יע‪3‬ק ב ‪3‬הלוא ש מרון ומי במות יהודה‬
‫‪3‬הלוא ירושל ם‪ )6( :‬ושמתי ש מרון לעי השדה למטעי כרם | והגרתי לגי ‪3‬אבניה ויס דיה ‪3‬אגלה‪ )7( :‬וכל פסיליה י>כתו‬
‫וכל אתנניה ישרפו באש וכל ע‪3‬צביה אשים שממה | כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו‪ )8( :‬על ז את אספדה‬
‫ואילילה אילכה שילל [שולל קרי] וערום | אע"שה מספד כתנים ואבל כבנות יע‪3‬נה‪ )9( :‬כי ‪3‬אנושה מכותיה | כי באה‬
‫עד יהודה נגע עד שער עמי עד ירושל ם‪ )10( :‬בגת אל תגידו בכו אל תבכו | בבית לעפרה עפר התפלשתי [התפלשי‬
‫קרי]‪ )11( :‬עברי לכם יושבת שפיר עריה ב שת | ל א יצאה יושבת צ ‪3‬אנן מספד בית האצל יקח מכם עמדתו‪ )12( :‬כי‬
‫חלה לטוב יושבת מרות | כי ירד רע מאת יהוה לשער ירושל ם‪ )13( :‬רת ם המרכבה לרכש יושבת לכיש | ראשית‬
‫חטאת היא לבת ציון כי בך נמצאו פשעי ישראל‪ )14( :‬לכן תתני שלוחים על מורשת גת | בתי אכזיב לאכזב למלכי‬
‫ישראל‪ )15( :‬ע ד הי רש אבי לך יושבת מרשה | עד ‪3‬עד>לם יבוא כבוד ישראל‪ )16( :‬קרחי וג זי על בני תע‪3‬נוגיך | הרחבי‬
‫קרחתך כנשר כי גלו ממך‪:‬‬
‫(‪ )1‬הוי ח שבי און ופ ע‪3‬לי רע על משכבותם | באור הב קר יע‪3‬שוה כי יש לאל ידם‪ )2( :‬וחמדו שדות וגזלו ובתים ונשאו‬
‫נחלתו‪:‬‬
‫| ועשקו גבר וביתו ואיש ו ‪3‬‬
‫(‪ )3‬לכן כ ה אמר יהוה הנני ח שב על המשפחה הז את רעה | ‪3‬אשר ל א תמישו משם צואר תיכם ול א תלכו רומה כי עת‬
‫רעה היא‪ )4( :‬ביום ההוא ישא ע‪3‬ליכם משל ונהה נהי נהיה אמר שדוד נשד>נו חלק עמי ימיר | איך ימיש לי לשובב‬
‫שדינו יחלק‪ )5( :‬לכן ל א יהיה לך משליך חבל בגורל | בקהל יהוה‪ )6( :‬אל תטפו יטיפון | ל א יטפו לאלה ל א יסג‬
‫כלמות‪ )7( :‬האמור בית יע‪3‬ק ב ‪3‬הקצר רוח יהוה אם אלה מע‪3‬לליו | ‪3‬הלוא דברי ייטיבו עם הישר הולך‪ )8( :‬ואתמול‬
‫עמי לאויב יקומם ממול שלמה אדר תפשטון | מע ברים בטח שובי מלחמה‪ )9( :‬נשי עמי תגרשון מבית ת ‪3‬ענ>גיה | מעל‬
‫ע לליה תקחו ‪3‬הדרי לעולם‪ )10( :‬קומו ולכו כי ל א ז את המנוחה | בע‪3‬בור טמאה תחבל וחבל נמרץ‪ )11( :‬לו איש ה לך‬
‫רוח ושקר כזב אטף לך ליין ולשכר | והיה מטיף העם הזה‪ )12( :‬אס ף א "אס ף יע‪3‬ק ב כ>לך קבץ ‪3‬אקבץ שארית ישראל‬
‫יחד ‪3‬אשימנו כצ אן בצרה | כעדר בתוך הדברו תהימנה מאדם‪ )13( :‬עלה הפ רץ לפניהם פרצו ויע‪3‬ב רו שער ויצאו בו |‬
‫ויע‪3‬ב ר מלכם לפניהם ויהוה בר אשם‪:‬‬

‫(‪ )1‬וא מר שמעו נא ראשי יע‪3‬ק ב וקציני בית ישראל | ‪3‬הלוא לכם לדעת את המשפט‪ )2( :‬ש נאי טוב וא ‪3‬הבי רעה [רע‬
‫ואשר אכלו שאר עמי ועורם מע‪3‬ליהם הפשיטו ואת עצמ תיהם‬ ‫קרי] | ג זלי עורם מע‪3‬ליהם ושארם מעל עצמותם‪3 )3( :‬‬
‫פצחו | ופרשו כ ‪3‬אשר בסיר וכבשר בתוך קלחת‪ )4( :‬אז יזע‪3‬קו אל יהוה ול א יע‪3‬נה אותם | ויסתר פניו מהם בעת ההיא‬
‫כ ‪3‬אשר הרעו מעלליהם‪:‬‬
‫ואשר ל א יתן על פיהם וקדשו‬ ‫(‪ )5‬כ ה אמר יהוה על הנביאים המתעים את עמי | הנ שכים בשניהם וקראו שלום ‪3‬‬
‫עליו מלחמה‪ )6( :‬לכן לילה לכם מחזון וחשכה לכם מקס ם | ובאה השמש על הנביאים וקדר ע‪3‬ליהם היום‪)7( :‬‬
‫וב שו הח זים וחפרו הק סמים ועטו על שפם כ>לם | כי אין מע‪3‬נה "אל הים‪ )8( :‬ואולם אנ כי מלאתי כ ח את רוח יהוה‬
‫(‪ )9‬שמעו נא ז את ראשי בית יע‪3‬ק ב וקציני בית ישראל |‬ ‫ומשפט וגבורה | להגיד ליע‪3‬ק ב פשעו ולישראל חטאתו‪:‬‬
‫ה ‪3‬מתע‪3‬בים משפט ואת כל הישרה יעקשו‪ )10( :‬ב נה ציון בדמים | וירושל ם בעולה‪ )11( :‬ראשיה בש חד ישפ טו‬
‫וכ ‪3‬הניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקס מו | ועל יהוה ישענו לאמ ר ‪3‬הלוא יהוה בקרבנו ל א תבוא עלינו רעה‪)12( :‬‬
‫לכן בגללכם ציון שדה תחרש | וירושל ם עיין תהיה והר הבית לבמות יער‪:‬‬
‫נהרו עליו עמים‪ )2( :‬והלכו‬‫אחרית הימים יהיה הר בית יהוה נכון בר אש ההרים ונשא הוא מגבעות | ו ‪3‬‬ ‫(‪ )1‬והיה ב ‪3‬‬
‫גוים רבים ואמרו לכו ונע‪3‬לה אל הר יהוה ואל בית "אל הי יע‪3‬ק ב ויורנו מדרכיו ונלכה בא רח תיו | כי מציון תצא תורה‬
‫ודבר יהוה מירושל ם‪ )3( :‬ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים ‪3‬עצ>מים עד רחוק | וכתתו חרב תיהם לאתים‬
‫וחנית תיהם למזמרות ל א ישאו גוי אל גוי חרב ול א ילמדון עוד מלחמה‪ )4( :‬וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו‬ ‫‪3‬‬
‫ואין מ ‪3‬חריד | כי פי יהוה צבאות דבר‪ )5( :‬כי כל העמים ילכו איש בשם "אל היו | ‪3‬‬
‫ואנחנו נלך בשם יהוה "אל הינו‬
‫לעולם ועד‪:‬‬
‫נהלאה‬‫ואשר ‪3‬הרע תי‪ )7( :‬ושמתי את הצ לעה לשארית וה ‪3‬‬ ‫(‪ )6‬ביום ההוא נ >אם יהוה א ספה הצ לעה והנדחה ‪3‬אקבצה | ‪3‬‬
‫לגוי עצום | ומלך יהוה ע‪3‬ליהם בהר ציון מעתה ועד עולם‪:‬‬
‫(‪ )8‬ואתה מגדל עדר ע פל בת ציון עדיך תאתה | ובאה הממשלה הראש נה ממלכת לבת ירושל ם‪ )9( :‬עתה למה‬
‫תריעי רע | ‪3‬המלך אין בך אם יוע‪3‬צך אבד כי ה "חזיקך חיל כיולדה‪ )10( :‬חולי וג חי בת ציון כיולדה | כי עתה תצאי‬
‫מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך יהוה מכף א יביך‪ )11( :‬ועתה נאספו עליך גוים רבים |‬
‫הא מרים ת "חנף ותחז בציון עינינו‪ )12( :‬והמה ל א ידעו מחשבות יהוה ול א הבינו ע‪3‬צתו | כי קבצם כעמיר ג רנה‪( :‬‬
‫והדקות עמים רבים | וה ‪3‬חרמתי ליהוה בצעם‬ ‫‪ )13‬קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל ופרס תיך אשים נחושה ‪3‬‬
‫וחילם ל ‪3‬אדון כל הארץ‪ )14( :‬עתה תתג דדי בת גדוד מצור שם עלינו | בשבט יכו על הלחי את ש פט ישראל‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל | ומוצא תיו מקדם מימי‬
‫עולם‪ )2( :‬לכן יתנם עד עת יולדה ילדה | ויתר אחיו ישובון על בני ישראל‪ )3( :‬ועמד ורעה בע ז יהוה בגאון שם יהוה‬
‫והקמ נו‬ ‫"אל היו | וישבו כי עתה יגדל עד אפסי ארץ‪ )4( :‬והיה זה שלום | אשור כי יבוא בארצנו וכי ידר ך בארמנ תינו ‪3‬‬
‫עליו שבעה ר עים ושמ נה נסיכי אדם‪ )5( :‬ורעו את ארץ אשור בחרב ואת ארץ נמר ד בפתחיה | והציל מאשור כי‬
‫יבוא בארצנו וכי ידר ך בגבולנו‪ )6( :‬והיה שארית יע‪3‬ק ב בקרב עמים רבים כטל מאת יהוה כרביבים ע‪3‬לי עשב |‬
‫‪3‬אשר ל א יקוה לאיש ול א ייחל לבני אדם‪ )7( :‬והיה שארית יע‪3‬ק ב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בב ‪3‬המות יער‬
‫ככפיר בעדרי צ אן | ‪3‬אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל‪ )8( :‬תר ם ידך על צריך | וכל א יביך יכרתו‪:‬‬
‫(‪ )9‬והיה ביום ההוא נ >אם יהוה והכרתי סוסיך מקרבך | וה ‪3‬אבדתי מרכב תיך‪ )10( :‬והכרתי ערי ארצך | והרסתי כל‬
‫מבצריך‪ )11( :‬והכרתי כשפים מידך | ומעוננים ל א יהיו לך‪ )12( :‬והכרתי פסיליך ומצבותיך מקרבך | ול א תשת ‪3‬חוה‬
‫עוד למע‪3‬שה ידיך‪ )13( :‬ונתשתי ‪3‬אשיריך מקרבך | והשמדתי עריך‪ )14( :‬ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים | ‪3‬אשר‬
‫ל א שמעו‪:‬‬
‫(‪ )1‬שמעו נא את ‪3‬אשר יהוה א מר | קום ריב את ההרים ותשמענה הגבעות קולך‪ )2( :‬שמעו הרים את ריב יהוה‬
‫והאתנים מ סדי ארץ | כי ריב ליהוה עם עמו ועם ישראל יתוכח‪ )3( :‬עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך | ע‪3‬נה בי‪)4( :‬‬
‫אהר ן ומרים‪ )5( :‬עמי זכר נא מה יעץ‬
‫כי הע"לתיך מארץ מצרים ומבית ע‪3‬בדים פדיתיך | ואשלח לפניך את מ שה ‪3‬‬
‫בלק מלך מואב ומה ענה א תו בלעם בן בעור | מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות יהוה‪ )6( :‬במה ‪3‬אקדם יהוה‬
‫נחלי שמן | האתן‬ ‫אכף לאל הי מרום | ה ‪3‬אקדמנו בעולות בע‪3‬גלים בני שנה‪3 )7( :‬הירצה יהוה באלפי אילים ברבבות ‪3‬‬
‫אהבת‬‫בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי‪ )8( :‬הגיד לך אדם מה טוב | ומה יהוה דורש ממך כי אם ע‪3‬שות משפט ו ‪3‬‬
‫חסד והצנע לכת עם "אל היך‪:‬‬
‫(‪ )9‬קול יהוה לעיר יקרא ותושיה יראה שמך | שמעו מטה ומי יעדה‪ )10( :‬עוד האש בית רשע א צרות רשע | ואיפת‬
‫רזון זעומה‪ )11( :‬האזכה במ אזני רשע | ובכיס אבני מרמה‪3 )12( :‬אשר ע‪3‬שיריה מלאו חמס וי שביה דברו שקר |‬
‫ולשונם רמיה בפיהם‪ )13( :‬וגם ‪3‬אני ה "חליתי הכותך | השמם על חט אתך‪ )14( :‬אתה ת אכל ול א תשבע ויש ‪3‬חך‬
‫ואשר תפלט לחרב אתן‪ )15( :‬אתה תזרע ול א תקצור | אתה תדר ך זית ול א תסוך שמן‬ ‫בקרבך | ותסג ול א תפליט ‪3‬‬
‫ותירוש ול א תשתה יין‪ )16( :‬וישתמר >חקות עמרי וכ ל מע‪3‬שה בית אחאב ותלכו במ ע‪3‬צותם | למען תתי א תך לשמה‬
‫וי שביה לשרקה וחרפת עמי תשאו‪:‬‬
‫(‪ )1‬אללי לי כי הייתי כאספי קיץ כע לל ת בציר | אין אשכול ל "אכול בכורה אותה נפשי‪ )2( :‬אבד חסיד מן הארץ‬
‫יאר בו איש את אחיהו יצודו חרם‪ )3( :‬על הרע כפים להיטיב השר ש אל והש פט‬ ‫וישר באדם אין | כ>לם לדמים "‬
‫בשלום | והגדול ד בר הות נפשו הוא ויעבתוה‪ )4( :‬טובם כחדק ישר ממסוכה | יום מצפיך פ >קדתך באה עתה תהיה‬
‫מבוכתם‪ )5( :‬אל ת ‪3‬אמינו ברע אל תבטחו באלוף | מש כבת חיקך שמ ר פתחי פיך‪ )6( :‬כי בן מנבל אב בת קמה‬
‫ואני ביהוה ‪3‬אצפה אוחילה לאל הי ישעי | ישמעני "אל הי‪ )8( :‬אל‬ ‫באמה כלה ב ‪3‬חמ תה | א יבי איש אנשי ביתו‪3 )7( :‬‬
‫(‪ )9‬זעף יהוה אשא כי חטאתי לו | עד ‪3‬אשר‬ ‫תשמחי א יבתי לי כי נפלתי קמתי | כי אשב בח שך יהוה אור לי‪:‬‬
‫יריב ריבי ועשה משפטי יוציאני לאור אראה בצדקתו‪ )10( :‬ותרא א יבתי ותכסה בושה הא מרה אלי איו יהוה‬
‫"אל היך | עיני תראינה בה עתה תהיה למרמס כטיט חוצות‪ )11( :‬יום לבנות גדריך | יום ההוא ירחק ח ק‪ )12( :‬יום‬
‫הוא ועדיך יבוא למני אשור וערי מצור | ולמני מצור ועד נהר וים מים והר ההר‪ )13( :‬והיתה הארץ לשממה על‬
‫נחלתך ש כני לבדד יער בתוך כרמל | ירעו בשן וגלעד כימי‬ ‫י שביה | מפרי מעלליהם‪ )14( :‬רעה עמך בשבטך צ אן ‪3‬‬
‫עולם‪ )15( :‬כימי צאתך מארץ מצרים | אראנו נפלאות‪ )16( :‬יראו גוים ויב שו מכ ל גבורתם | ישימו יד על פה‬
‫אזניהם ת "חרשנה‪ )17( :‬יל ‪3‬חכו עפר כנחש כז ‪3‬חלי ארץ ירגזו ממסגר תיהם | אל יהוה "אל הינו יפחדו ויראו ממך‪)18( :‬‬
‫נחלתו | ל א ה "חזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא‪ )19( :‬ישוב יר ‪3‬חמנו יכב ש‬
‫מי אל כמוך נ שא עון וע בר על פשע לשארית ‪3‬‬
‫ע‪3‬ונ תינו | ותשליך במצ>לות ים כל חט אותם‪ )20( :‬תתן "אמת ליע‪3‬ק ב חסד לאברהם | ‪3‬אשר נשבעת ל ‪3‬אב תינו מימי‬
‫קדם‪:‬‬
‫ספר נחום‬
‫‪Nahum Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬משא נינוה | ספר ‪3‬חזון נחום האלק שי‪ )2( :‬אל קנוא ונ קם יהוה נ קם יהוה ובעל חמה | נ קם יהוה לצריו ונוטר‬
‫הוא לא יביו‪ )3( :‬יהו ה ארך אפים וגדול [וגדל קרי] כ ח ונקה ל א ינקה | יהוה בסופה ובשערה דרכו וענן ‪3‬אבק רגליו‪:‬‬
‫(‪ )4‬גוער בים ויבשהו וכל הנהרות ה "חריב | >אמלל בשן וכרמל ופרח לבנון >אמלל‪ )5( :‬הרים רע‪3‬שו ממנו והגבעות‬
‫התמ גגו | ותשא הארץ מפניו ותבל וכל י שבי בה‪ )6( :‬לפני זעמו מי יע‪3‬מוד ומי יקום ב ‪3‬חרון אפו | ‪3‬חמתו נתכה כאש‬
‫והצ>רים נתצו ממנו‪ )7( :‬טוב יהוה למעוז ביום צרה | וי דע ח סי בו‪ )8( :‬ובשטף ע בר כלה יע‪3‬שה מקומה | וא יביו ירדף‬
‫ח שך‪ )9( :‬מה תחשבון אל יהוה כלה הוא ע שה | ל א תקום פע‪3‬מים צרה‪ )10( :‬כי עד סירים סב>כים וכסבאם סבואים‬
‫(‪ )12‬כ ה אמר יהוה אם שלמים וכן‬ ‫| >אכלו כקש יבש מלא‪ )11( :‬ממך יצא ח שב על יהוה רעה | י עץ בליעל‪:‬‬
‫רבים וכן נג זו ועבר | וענתך ל א ‪3‬אענך עוד‪ )13( :‬ועתה אשב ר מ טהו מעליך | ומוסר תיך ‪3‬אנתק‪ )14( :‬וצוה עליך יהוה‬
‫ל א יזרע משמך עוד | מבית "אל היך אכרית פסל ומסכה אשים קברך כי קלות‪:‬‬
‫(‪ )1‬הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך | כי ל א יוסיף עוד לעבור [לע‪3‬בר קרי] בך‬
‫בליעל כ>ל ה נכרת‪ )2( :‬עלה מפיץ על פניך נצור מצ>רה | צפה דרך חזק מתנים אמץ כ ח מא ד‪ )3( :‬כי שב יהוה את‬
‫גאון יע‪3‬ק ב כגאון ישראל | כי בקקום ב קקים וזמ ריהם שחתו‪ )4( :‬מגן גב ריהו מאדם אנשי חיל מ >תלעים באש‬
‫פלדות הרכב ביום ‪3‬הכינו | והבר שים הרעלו‪ )5( :‬בחוצות יתהוללו הרכב ישתקשקון ברח בות | מראיהן כלפידם‬
‫כברקים ירוצצו‪ )6( :‬יזכ ר אדיריו יכשלו בהלכותם [ב ‪3‬הליכתם קרי] | ימ ‪3‬הרו חומתה ו >הכן הס כך‪ )7( :‬שע‪3‬רי הנהרות‬
‫נהגות כקול יונים מת פפ ת על לבבהן‪ )9( :‬ונינוה כברכת‬ ‫נפתחו | וההיכל נמוג‪ )8( :‬ו >הצב ג>לתה ה ע‪3‬לתה | ואמה תיה מ ‪3‬‬
‫מים מימי היא | והמה נסים עמדו ע‪3‬מ דו ואין מפנה‪ )10( :‬ב זו כסף ב זו זהב | ואין קצה לתכונה כב ד מכ ל כלי‬
‫חמדה‪ )11( :‬בוקה ומבוקה ומב>לקה | ולב נמס ופק ברכים וחלחלה בכל מתנים ופני כ>לם קבצו פארור‪ )12( :‬איה‬
‫מעון ‪3‬אריות ומרעה הוא לכפרים | ‪3‬אשר הלך אריה לביא שם גור אריה ואין מ ‪3‬חריד‪ )13( :‬אריה ט רף בדי ג רותיו‬
‫ומחנק ללבא תיו | וימלא טרף ח ריו ומע נ תיו טרפה‪ )14( :‬הנני אליך נ >אם יהוה צבאות והבערתי בעשן רכבה‬
‫וכפיריך ת אכל חרב | והכרתי מארץ טרפך ול א ישמע עוד קול מלאככה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הוי עיר דמים | כ>לה כחש פרק מלאה ל א ימיש טרף‪ )2( :‬קול שוט וקול רעש אופן | וסוס ד הר ומרכבה מרקדה‪:‬‬
‫(‪ )3‬פרש מע‪3‬לה ולהב חרב וברק ‪3‬חנית ור ב חלל וכ בד פגר | ואין קצה לגויה יכשלו [וכשלו קרי] בגויתם‪ )4( :‬מר ב‬
‫זנוני זונה טובת חן בע‪3‬לת כשפים | המ כרת גוים בזנוניה ומשפחות בכשפיה‪ )5( :‬הנני אליך נ >אם יהוה צבאות וגליתי‬
‫שוליך על פניך | והראיתי גוים מערך וממלכות קלונך‪ )6( :‬והשלכתי עליך ש >קצים ונבלתיך | ושמתיך כר אי‪)7( :‬‬
‫נחמים לך‪3 )8( :‬התיטבי מנ א אמון הי שבה‬ ‫והיה כל ר איך ידוד ממך ואמר שדדה נינוה מי ינוד לה | מאין ‪3‬אבקש מ ‪3‬‬
‫ביא רים מים סביב לה | ‪3‬אשר חיל ים מים חומתה‪ )9( :‬כוש עצמה ומצרים ואין קצה | פוט ולובים היו בעזרתך‪( :‬‬
‫‪ )10‬גם היא לג לה הלכה בשבי גם ע לליה יר>טשו בר אש כל חוצות | ועל נכבדיה ידו גורל וכל גדוליה ר>תקו בזקים‪( :‬‬
‫‪ )11‬גם את תשכרי תהי נע‪3‬למה | גם את תבקשי מעוז מאויב‪ )12( :‬כל מבצריך תאנים עם בכורים | אם ינועו ונפלו‬
‫על פי אוכל‪ )13( :‬הנה עמך נשים בקרבך לא יביך פתוח נפתחו שע‪3‬רי ארצך | אכלה אש בריחיך‪ )14( :‬מי מצור ש ‪3‬אבי‬
‫לך חזקי מבצריך | ב אי בטיט ורמסי בח מר ה ‪3‬חזיקי מלבן‪ )15( :‬שם ת אכלך אש תכריתך חרב ת אכלך כילק |‬
‫התכבד כילק התכבדי כארבה‪ )16( :‬הרבית ר כליך מכוכבי השמים | ילק פשט ויע ף‪ )17( :‬מנזריך כארבה וטפסריך‬
‫כגוב ג בי | החונים בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונודד ול א נודע מקומו אים‪ )18( :‬נמו ר עיך מלך אשור ישכנו‬
‫אדיריך | נפ שו עמך על ההרים ואין מקבץ‪ )19( :‬אין כהה לשברך נחלה מכתך | כ ל ש מעי שמע‪3‬ך תקעו כף עליך כי‬
‫על מי ל א עברה רעתך תמיד‪:‬‬
‫ספר ‪3‬חבקוק‬
‫‪Habakkuk Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬המשא ‪3‬אשר חזה ‪3‬חבקוק הנביא‪ )2( :‬עד אנה יהוה שועתי ול א תשמע | אזעק אליך חמס ול א תושיע‪ )3( :‬למה‬
‫תראני און ועמל תביט וש ד וחמס לנגדי | ויהי ריב ומדון ישא‪ )4( :‬על כן תפוג תורה ול א יצא לנצח משפט | כי רשע‬
‫מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מע>קל‪ )5( :‬ראו בגוים והביטו והתמהו תמהו | כי פ על פ על בימיכם ל א ת ‪3‬אמינו‬
‫כי י >ספר‪ )6( :‬כי הנני מקים את הכשדים הגוי המר והנמהר | ההולך למר ‪3‬חבי ארץ לרשת משכנות ל א לו‪ )7( :‬אי ם‬
‫ונורא הוא | ממנו משפטו ושאתו יצא‪ )8( :‬וקלו מנמרים סוסיו וחדו מזאבי ערב ופשו פרשיו | ופרשיו מרחוק יב או‬
‫ויאס ף כחול שבי‪ )10( :‬והוא במלכים יתקלס‬ ‫יע>פו כנשר חש ל "אכול‪ )9( :‬כ>ל ה לחמס יבוא מגמת פניהם קדימה | "‬
‫ור זנים משחק לו | הוא לכל מבצר ישחק ויצב ר עפר וילכדה‪ )11( :‬אז חלף רוח ויע‪3‬ב ר ואשם | זו כ חו לאל הו‪)12( :‬‬
‫‪3‬הלוא אתה מקדם יהוה "אל הי קד שי ל א נמות | יהוה למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו‪ )13( :‬טהור עינים מראות‬
‫רע והביט אל עמל ל א תוכל | למה תביט בוגדים ת ‪3‬חריש בבלע רשע צדיק ממנו‪ )14( :‬ותע‪3‬שה אדם כדגי הים | כרמש‬
‫ל א מ של בו‪ )15( :‬כ>ל ה בחכה הע‪3‬לה יג רהו בחרמו ויאספהו במכמרתו | על כן ישמח ויגיל‪ )16( :‬על כן יזבח לחרמו‬
‫ויקטר למכמרתו | כי בהמה שמן חלקו ומ ‪3‬אכלו בראה‪ )17( :‬העל כן יריק חרמו | ותמיד ל ‪3‬הר ג גוים ל א יחמול‪:‬‬
‫ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי‪ )2( :‬ויע‪3‬נני יהוה‬ ‫(‪ )1‬על משמרתי אע"מ דה ואתיצבה על מצור | ‪3‬‬
‫וי אמר כתוב חזון ובאר על הל>חות | למען ירוץ קורא בו‪ )3( :‬כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ול א יכזב | אם יתמהמה‬
‫חכה לו כי ב א יב א ל א יאחר‪ )4( :‬הנה ע>פלה ל א ישרה נפשו בו | וצדיק ב "אמונתו יחיה‪ )5( :‬ואף כי היין בוגד גבר‬
‫ויאס ף אליו כל הגוים ויקב ץ אליו כל העמים‪)6( :‬‬‫יהיר ול א ינוה | ‪3‬אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ול א ישבע "‬
‫‪3‬הלוא אלה כ>לם עליו משל ישאו ומליצה חידות לו | וי אמר הוי המרבה ל א לו עד מתי ומכביד עליו עבטיט‪)7( :‬‬
‫‪3‬הלוא פתע יקומו נ שכיך ויקצו מזעזעיך | והיית למשסות למו‪ )8( :‬כי אתה שלות גוים רבים ישלוך כל יתר עמים |‬
‫וחמס ארץ קריה וכל י שבי בה‪:‬‬‫מדמי אדם ‪3‬‬
‫(‪ )9‬הוי ב צע בצע רע לביתו | לשום במרום קנו להנצל מכף רע‪ )10( :‬יעצת ב שת לביתך | קצות עמים רבים וחוטא‬
‫נפשך‪ )11( :‬כי אבן מקיר תזעק | וכפיס מעץ יע‪3‬ננה‪:‬‬
‫(‪ )12‬הוי ב נה עיר בדמים | וכונן קריה בעולה‪3 )13( :‬הלוא הנה מאת יהוה צבאות | וייגעו עמים בדי אש ול >אמים בדי‬
‫(‪ )15‬הוי משקה רעהו מספח ‪3‬חמתך‬ ‫ריק יעפו‪ )14( :‬כי תמלא הארץ לדעת את כבוד יהוה | כמים יכסו על ים‪:‬‬
‫ואף שכר | למען הביט על מעוריהם‪ )16( :‬שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל | תסוב עליך כוס ימין יהוה‬
‫וחמס ארץ קריה וכל י שבי בה‪( :‬‬ ‫וקיקלון על כבודך‪ )17( :‬כי ‪3‬חמס לבנון יכסך וש ד בהמות יחיתן | מדמי אדם ‪3‬‬
‫‪ )18‬מה הועיל פסל כי פסלו י צרו מסכה ומורה שקר | כי בטח י צר יצרו עליו לע‪3‬שות "אלילים אלמים‪ )19( :‬הוי‬
‫א מר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם | הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו‪ )20( :‬ויהוה בהיכל‬
‫קדשו | הס מפניו כל הארץ‪:‬‬
‫(‪ )1‬תפלה ל ‪3‬חבקוק הנביא | על שגי נות‪ )2( :‬יהוה שמעתי שמע‪3‬ך יראתי יהוה פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים‬
‫תודיע | בר גז רחם תזכור‪" )3( :‬אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה | כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ‪( :‬‬
‫‪ )4‬ונ גה כאור תהיה קרנים מידו לו | ושם חביון ע>ז ה‪ )5( :‬לפניו ילך דבר | ויצא רשף לרגליו‪ )6( :‬עמד וימ דד ארץ‬
‫ראה ויתר גוים ויתפ צצו הררי עד שחו גבעות עולם | ‪3‬הליכות עולם לו‪ )7( :‬תחת און ראיתי ‪F‬‬
‫אהלי כושן | ירגזון‬
‫(‪3 )8‬הבנהרים חרה יהוה אם בנהרים אפך אם בים עברתך | כי תרכב על סוסיך מרכב תיך‬ ‫יריעות ארץ מדין‪:‬‬
‫ישועה‪ )9( :‬עריה תעור קשתך שב>עות מטות א מר סלה | נהרות תבקע ארץ‪ )10( :‬ראוך יחילו הרים זרם מים עבר |‬
‫נתן תהום קולו רום ידיהו נשא‪ )11( :‬שמש ירח עמד זב>לה | לאור חציך יהלכו לנ גה ברק ‪3‬חניתך‪ )12( :‬בזעם תצעד‬
‫ארץ | באף תדוש גוים‪ )13( :‬יצאת לישע עמך לישע את משיחך | מחצת ר אש מבית רשע ערות יסוד עד צואר סלה‪:‬‬
‫(‪ )14‬נקבת במטיו ר אש פרזו [פרזיו קרי] יסע‪3‬רו ל ‪3‬הפיצני | ע‪3‬ליצ>תם כמו ל "אכ ל עני במסתר‪ )15( :‬דרכת בים סוסיך |‬
‫ח מר מים רבים‪ )16( :‬שמעתי ותרגז בטני לקול צל‪3‬לו שפתי יבוא רקב בע‪3‬צמי ותחתי ארגז | ‪3‬אשר אנוח ליום צרה‬
‫לע‪3‬לות לעם יגודנו‪ )17( :‬כי תאנה ל א תפרח ואין יבול בגפנים כחש מע‪3‬שה זית ושדמות ל א עשה א כל | גזר ממכלה‬
‫ואני ביהוה אעלוזה | אגילה באל הי ישעי‪ )19( :‬יהוה ‪3‬אד ני חילי וישם רגלי כאילות‬ ‫צ אן ואין בקר ברפתים‪3 )18( :‬‬
‫ועל במותי ידרכני | למנצח בנגינותי‪:‬‬
‫ספר צפניה‬
‫‪Zephaniah Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬דבר יהוה ‪3‬אשר היה אל צפניה בן כושי בן גדליה בן ‪3‬אמריה בן חזקיה | בימי י אשיהו בן אמון מלך יהודה‪)2( :‬‬
‫אס ף אסף כ ל מעל פני ה ‪3‬אדמה נ >אם יהוה‪ )3( :‬אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את‬
‫הרשעים | והכרתי את האדם מעל פני ה ‪3‬אדמה נ >אם יהוה‪ )4( :‬ונטיתי ידי על יהודה ועל כל יושבי ירושל ם | והכרתי‬
‫מן המקום הזה את שאר הבעל את שם הכמרים עם הכ ‪3‬הנים‪ )5( :‬ואת המשת ‪3‬חוים על הגגות לצבא השמים | ואת‬
‫ואשר ל א בקשו את יהוה ול א‬ ‫המשת ‪3‬חוים הנשבעים ליהוה והנשבעים במלכם‪ )6( :‬ואת הנסוגים מ ‪3‬‬
‫אחרי יהוה | ‪3‬‬
‫דר >שהו‪ )7( :‬הס מפני ‪3‬אד ני יהוה | כי קרוב יום יהוה כי הכין יהוה זבח הקדיש קר>איו‪ )8( :‬והיה ביום זבח יהוה‬
‫ופקדתי על השרים ועל בני המלך | ועל כל הל בשים מלבוש נכרי‪ )9( :‬ופקדתי על כל הדולג על המפתן ביום ההוא |‬
‫(‪ )10‬והיה ביום ההוא נ >אם יהוה קול צעקה משער הדגים ויללה מן‬ ‫הממלאים בית ‪3‬אד ניהם חמס ומרמה‪:‬‬
‫המשנה | ושבר גדול מהגבעות‪ )11( :‬הילילו י שבי המכתש | כי נדמה כל עם כנען נכרתו כל נטילי כסף‪ )12( :‬והיה‬
‫בעת ההיא ‪3‬אחפש את ירושל ם בנרות | ופקדתי על ה ‪3‬אנשים הק פאים על שמריהם הא מרים בלבבם ל א ייטיב יהוה‬
‫ול א ירע‪ )13( :‬והיה חילם למשסה ובתיהם לשממה | ובנו בתים ול א ישבו ונטעו כרמים ול א ישתו את יינם‪)14( :‬‬
‫קרוב יום יהוה הגדול קרוב ומהר מא ד | קול יום יהוה מר צ רח שם גבור‪ )15( :‬יום עברה היום ההוא | יום צרה‬
‫ואפלה יום ענן וע‪3‬רפל‪ )16( :‬יום שופר ותרועה | על הערים הבצ>רות ועל הפנות‬ ‫ומצוקה יום ש אה ומשואה יום ח שך ‪3‬‬
‫והצר תי לאדם והלכו כעורים כי ליהוה חטאו | ו >שפך דמם כעפר ול >חמם כגללים‪ )18( :‬גם כספם גם‬ ‫הגב הות‪3 )17( :‬‬
‫זהבם ל א יוכל להצילם ביום עברת יהוה ובאש קנאתו תאכל כל הארץ | כי כלה אך נבהלה יע‪3‬שה את כל י שבי‬
‫הארץ‪:‬‬
‫(‪ )1‬התקוששו וקושו | הגוי ל א נכסף‪ )2( :‬בטרם לדת ח ק כמ ץ עבר יום | בטרם ל א יבוא ע‪3‬ליכם ‪3‬חרון אף יהוה‬
‫בטרם ל א יבוא ע‪3‬ליכם יום אף יהוה‪ )3( :‬בקשו את יהוה כל ענוי הארץ ‪3‬אשר משפטו פעלו | בקשו צדק בקשו ע‪3‬נוה‬
‫אולי תסתרו ביום אף יהוה‪ )4( :‬כי עזה ע‪3‬זובה תהיה ואשקלון לשממה | אשדוד בצ ‪F‬הרים יגרשוה ועקרון תעקר‪:‬‬
‫(‪ )5‬הוי י שבי חבל הים גוי כרתים | דבר יהוה ע‪3‬ליכם כנען ארץ פלשתים וה ‪3‬אבדתיך מאין יושב‪ )6( :‬והיתה‬
‫חבל הים נות כר ת ר עים וגדרות צ אן‪ )7( :‬והיה חבל לשארית בית יהודה ע‪3‬ליהם ירעון | בבתי אשקלון בערב ירבצון‬
‫כי יפקדם יהוה "אל היהם ושב שבותם [שביתם קרי]‪ )8( :‬שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון | ‪3‬אשר חרפו את עמי‬
‫ויגדילו על גבולם‪ )9( :‬לכן חי אני נ >אם יהוה צבאות "אל הי ישראל כי מואב כסד ם תהיה ובני עמון כע‪3‬מ רה ממשק‬
‫חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם | שארית עמי יבזום ויתר גוי [גויי קרי] ינחלום‪ )10( :‬ז את להם תחת גאונם | כי‬
‫חרפו ויגדלו על עם יהוה צבאות‪ )11( :‬נורא יהוה ע‪3‬ליהם כי רזה את כל "אל הי הארץ | וישת ‪3‬חוו לו איש ממקומו כ ל‬
‫איי הגוים‪ )12( :‬גם אתם כושים חללי חרבי המה‪ )13( :‬ויט ידו על צפון ויאבד את אשור | וישם את נינוה לשממה‬
‫ציה כמדבר‪ )14( :‬ורבצו בתוכה ע‪3‬דרים כל חיתו גוי גם קאת גם קפ ד בכפת ריה ילינו | קול ישורר בחלון ח רב בסף‬
‫כי ארזה ערה‪ )15( :‬ז את העיר העליזה היושבת לבטח הא מרה בלבבה ‪3‬אני ואפסי עוד | איך היתה לשמה מרבץ‬
‫לחיה כ ל עובר עליה ישר ק יניע ידו‪:‬‬
‫(‪ )1‬הוי מ ראה ונגאלה | העיר היונה‪ )2( :‬ל א שמעה בקול ל א לקחה מוסר | ביהוה ל א בטחה אל "אל היה ל א קרבה‪:‬‬
‫(‪ )3‬שריה בקרבה ‪3‬אריות ש ‪3‬אגים | ש פטיה זאבי ערב ל א גרמו לב קר‪ )4( :‬נביאיה פ ‪3‬חזים אנשי ב גדות | כ ‪3‬הניה חללו‬
‫ק דש חמסו תורה‪ )5( :‬יהוה צדיק בקרבה ל א יע‪3‬שה עולה | בב קר בב קר משפטו יתן לאור ל א נעדר ול א יודע עול‬
‫ב שת‪ )6( :‬הכרתי גוים נשמו פנותם ה "חרבתי חוצותם מבלי עובר | נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב‪ )7( :‬אמרתי‬
‫אך תיראי אותי תקחי מוסר ול א יכרת מעונה כ ל ‪3‬אשר פקדתי עליה | אכן השכימו השחיתו כ ל ע‪3‬לילותם‪ )8( :‬לכן‬
‫חכו לי נ >אם יהוה ליום קומי לעד | כי משפטי ל "אס ף גוים לקבצי ממלכות לשפ ך ע‪3‬ליהם זעמי כ ל ‪3‬חרון אפי כי באש‬
‫קנאתי תאכל כל הארץ‪ )9( :‬כי אז אהפ ך אל עמים שפה ברורה | לקר א כ>לם בשם יהוה לעבדו שכם אחד‪)10( :‬‬
‫נהרי כוש | ע‪3‬תרי בת פוצי יובלון מנחתי‪ )11( :‬ביום ההוא ל א תבושי מכ ל ע‪3‬ליל תיך ‪3‬אשר פשעת בי | כי אז‬
‫מעבר ל ‪3‬‬
‫גאותך ול א תוספי לגבהה עוד בהר קדשי‪ )12( :‬והשארתי בקרבך עם עני ודל | וחסו בשם‬ ‫אסיר מקרבך עליזי ‪3‬‬
‫יהוה‪ )13( :‬שארית ישראל ל א יע‪3‬שו עולה ול א ידברו כזב ול א ימצא בפיהם לשון תרמית | כי המה ירעו ורבצו ואין‬
‫מ ‪3‬חריד‪ )14( :‬רני בת ציון הריעו ישראל | שמחי ועלזי בכל לב בת ירושל ם‪ )15( :‬הסיר יהוה משפטיך פנה א יבך |‬
‫מלך ישראל יהוה בקרבך ל א תיראי רע עוד‪ )16( :‬ביום ההוא יאמר לירושל ם אל תיראי | ציון אל ירפו ידיך‪)17( :‬‬
‫אהבתו יגיל עליך ברנה‪ )18( :‬נוגי ממועד אספתי‬ ‫יחריש ב ‪3‬‬
‫יהוה "אל היך בקרבך גבור יושיע | ישיש עליך בשמחה ‪3‬‬
‫ממך היו | משאת עליה חרפה‪ )19( :‬הנני ע שה את כל מעניך בעת ההיא | והושעתי את הצ לעה והנדחה ‪3‬אקבץ‬
‫ושמתים לתהלה ולשם בכל הארץ בשתם‪ )20( :‬בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם | כי אתן אתכם לשם‬
‫ולתהלה בכ ל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר יהוה‪:‬‬
‫ספר חגי‬
‫‪Haggai Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬בשנת שתים לדריוש המלך בח דש הששי ביום אחד לח דש | היה דבר יהוה ביד חגי הנביא אל זר>בבל בן‬
‫הושע בן יהוצדק הכ הן הגדול לאמ ר‪ )2( :‬כ ה אמר יהוה צבאות לאמ ר | העם הזה‬‫שאלתיאל פחת יהודה ואל י >‬
‫אמרו ל א עת ב א עת בית יהוה להבנות‪:‬‬
‫(‪ )3‬ויהי דבר יהוה ביד חגי הנביא לאמ ר‪ )4( :‬העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים | והבית הזה חרב‪ )5( :‬ועתה‬
‫כ ה אמר יהוה צבאות | שימו לבבכם על דרכיכם‪ )6( :‬זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה שתו ואין לשכרה‬
‫לבוש ואין לח ם לו | והמשתכר משתכר אל צרור נקוב‪:‬‬
‫והבאתם עץ ובנו הבית | וארצה בו ואכבד‬ ‫(‪ )7‬כ ה אמר יהוה צבאות | שימו לבבכם על דרכיכם‪ )8( :‬ע‪3‬לו ההר ‪3‬‬
‫והבאתם הבית ונפחתי בו | יען מה נ >אם יהוה צבאות יען‬‫[ואכבדה קרי] אמר יהוה‪ )9( :‬פנ ה אל הרבה והנה למעט ‪3‬‬
‫ביתי ‪3‬אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו‪ )10( :‬על כן ע‪3‬ליכם כלאו שמים מטל | והארץ כלאה יבולה‪)11( :‬‬
‫ואקרא ח רב על הארץ ועל ההרים ועל הדגן ועל התירוש ועל היצהר ועל ‪3‬אשר תוציא ה ‪3‬אדמה | ועל האדם ועל‬
‫יהושע בן יהוצדק הכ הן הגדול וכ ל שארית העם‬‫(‪ )12‬וישמע זר>בבל בן שלתיאל ו >‬ ‫הבהמה ועל כל יגיע כפים‪:‬‬
‫בקול יהוה "אל היהם ועל דברי חגי הנביא כ ‪3‬אשר שלחו יהוה "אל היהם | וייראו העם מפני יהוה‪ )13( :‬וי אמר חגי‬
‫מלאך יהוה במל ‪3‬אכות יהוה לעם לאמ ר | ‪3‬אני אתכם נ >אם יהוה‪ )14( :‬ויער יהוה את רוח זר>בבל בן שלתיאל פחת‬
‫הושע בן יהוצדק הכ הן הגדול ואת רוח כ ל שארית העם | ויב או ויע‪3‬שו מלאכה בבית יהוה צבאות‬‫יהודה ואת רוח י >‬
‫"אל היהם‪:‬‬
‫(‪ )15‬ביום עשרים וארבעה לח דש בששי | בשנת שתים לדריוש המלך‪:‬‬
‫‪Haggai Chapter 2‬‬
‫(‪ )1‬בשביעי בעשרים ואחד לח דש | היה דבר יהוה ביד חגי הנביא לאמ ר‪" )2( :‬אמר נא אל זר>בבל בן שלתיאל פחת‬
‫הושע בן יהוצדק הכ הן הגדול | ואל שארית העם לאמ ר‪ )3( :‬מי בכם הנשאר ‪3‬אשר ראה את הבית הזה‬ ‫יהודה ואל י >‬
‫בכבודו הראשון | ומה אתם ר אים א תו עתה ‪3‬הלוא כמ הו כאין בעיניכם‪ )4( :‬ועתה ‪3‬חזק זר>בבל נ >אם יהוה ‪3‬‬
‫וחזק‬
‫וחזק כל עם הארץ נ >אם יהוה וע‪3‬שו | כי ‪3‬אני אתכם נ >אם יהוה צבאות‪ )5( :‬את הדבר‬
‫הושע בן יהוצדק הכ הן הגדול ‪3‬‬
‫י >‬
‫(‪ )6‬כי כ ה אמר יהוה צבאות עוד אחת‬ ‫‪3‬אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים ורוחי ע מדת בתוככם | אל תיראו‪:‬‬
‫ואני מרעיש את השמים ואת הארץ ואת הים ואת החרבה‪ )7( :‬והרעשתי את כל הגוים ובאו חמדת כל‬ ‫מעט היא | ‪3‬‬
‫הגוים | ומלאתי את הבית הזה כבוד אמר יהוה צבאות‪ )8( :‬לי הכסף ולי הזהב | נ >אם יהוה צבאות‪ )9( :‬גדול יהיה‬
‫אחרון מן הראשון אמר יהוה צבאות | ובמקום הזה אתן שלום נ >אם יהוה צבאות‪:‬‬ ‫כבוד הבית הזה ה ‪3‬‬
‫(‪ )10‬בעשרים וארבעה לתשיעי בשנת שתים לדריוש | היה דבר יהוה אל חגי הנביא לאמ ר‪ )11( :‬כ ה אמר יהוה‬
‫צבאות | שאל נא את הכ ‪3‬הנים תורה לאמ ר‪ )12( :‬הן ישא איש בשר ק דש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד‬
‫ואל היין ואל שמן ואל כל מ ‪3‬אכל ‪3‬היקדש | ויע‪3‬נו הכ ‪3‬הנים וי אמרו ל א‪ )13( :‬וי אמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה‬
‫‪3‬היטמא | ויע‪3‬נו הכ ‪3‬הנים וי אמרו יטמא‪ )14( :‬ויען חגי וי אמר כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נ >אם יהוה וכן כל מע‪3‬שה‬
‫ואשר יקריבו שם טמא הוא‪ )15( :‬ועתה שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה | מטרם שום אבן אל אבן‬ ‫ידיהם | ‪3‬‬
‫בהיכל יהוה‪ )16( :‬מהיותם בא אל ע‪3‬רמת עשרים והיתה ע‪3‬שרה | בא אל היקב לחש ף ‪3‬חמשים פורה והיתה עשרים‪( :‬‬
‫‪ )17‬הכיתי אתכם בשדפון ובירקון ובברד את כל מע‪3‬שה ידיכם | ואין אתכם אלי נ >אם יהוה‪ )18( :‬שימו נא לבבכם‬
‫מן היום הזה ומעלה | מיום עשרים וארבעה לתשיעי למן היום ‪3‬אשר י>סד היכל יהוה שימו לבבכם‪ )19( :‬העוד הזרע‬
‫במגורה ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית ל א נשא | מן היום הזה ‪3‬אברך‪ )20( :‬ויהי דבר יהוה שנית אל חגי‬
‫בעשרים וארבעה לח דש לאמ ר‪" )21( :‬אמ ר אל זר>בבל פחת יהודה לאמ ר | ‪3‬אני מרעיש את השמים ואת הארץ‪)22( :‬‬
‫והפכתי כסא ממלכות והשמדתי ח זק ממלכות הגוים | והפכתי מרכבה ור כביה וירדו סוסים ור כביהם איש בחרב‬
‫אחיו‪ )23( :‬ביום ההוא נ >אם יהוה צבאות אק ‪3‬חך זר>בבל בן שאלתיאל עבדי נ >אם יהוה ושמתיך כחותם | כי בך‬
‫בחרתי נ >אם יהוה צבאות‪:‬‬
‫ספר זכריה‬
‫‪Zechariah Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬בח דש השמיני בשנת שתים לדריוש | היה דבר יהוה אל זכריה בן ברכיה בן עדו הנביא לאמ ר‪ )2( :‬קצף יהוה על‬
‫‪3‬אבותיכם קצף‪ )3( :‬ואמרת ‪3‬אלהם כ ה אמר יהוה צבאות שובו אלי נ >אם יהוה צבאות | ואשוב ‪3‬אליכם אמר יהוה‬
‫צבאות‪ )4( :‬אל תהיו כ ‪3‬אב תיכם ‪3‬אשר קראו ‪3‬אליהם הנביאים הראש נים לאמ ר כ ה אמר יהוה צבאות שובו נא‬
‫מדרכיכם הרעים ומעליליכם [ומעלליכם קרי] הרעים | ול א שמעו ול א הקשיבו אלי נ >אם יהוה‪3 )5( :‬אבותיכם איה‬
‫הם | והנבאים הלעולם יחיו‪ )6( :‬אך דברי ו >חקי ‪3‬אשר צויתי את ע‪3‬בדי הנביאים ‪3‬הלוא השיגו ‪3‬אב תיכם | וישובו‬
‫(‪ )7‬ביום עשרים וארבעה‬ ‫וי אמרו כ ‪3‬אשר זמם יהוה צבאות לע‪3‬שות לנו כדרכינו וכמע‪3‬ללינו כן עשה אתנו‪:‬‬
‫לעשתי עשר ח דש הוא ח דש שבט בשנת שתים לדריוש | היה דבר יהוה אל זכריה בן ברכיהו בן עדוא הנביא לאמ ר‪:‬‬
‫אחריו סוסים ‪3‬אד>מים‬ ‫(‪ )8‬ראיתי הלילה והנה איש ר כב על סוס אד ם והוא ע מד בין ה ‪3‬הדסים ‪3‬אשר במצ>לה | ו ‪3‬‬
‫שר>קים ולבנים‪ )9( :‬וא מר מה אלה ‪3‬אד ני | וי אמר אלי המלאך הד בר בי ‪3‬אני אראך מה המה אלה‪ )10( :‬ויען האיש‬
‫הע מד בין ה ‪3‬הדסים וי אמר | אלה ‪3‬אשר שלח יהוה להתהלך בארץ‪ )11( :‬ויע‪3‬נו את מלאך יהוה הע מד בין ה ‪3‬הדסים‬
‫וי אמרו התהלכנו בארץ | והנה כל הארץ י שבת וש קטת‪ )12( :‬ויען מלאך יהוה וי אמר יהוה צבאות עד מתי אתה‬
‫ל א תרחם את ירושל ם ואת ערי יהודה | ‪3‬אשר זעמתה זה שבעים שנה‪ )13( :‬ויען יהוה את המלאך הד בר בי דברים‬
‫טובים | דברים נ >חמים‪ )14( :‬וי אמר אלי המלאך הד בר בי קרא לאמ ר כ ה אמר יהוה צבאות | קנאתי לירושל ם‬
‫ולציון קנאה גדולה‪ )15( :‬וקצף גדול ‪3‬אני ק צף על הגוים הש ‪3‬אננים | ‪3‬אשר ‪3‬אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה‪)16( :‬‬
‫לכן כ ה אמר יהוה שבתי לירושל ם בר ‪3‬חמים ביתי יבנה בה נ >אם יהוה צבאות | וקוה [וקו קרי] ינטה על ירושל ם‪( :‬‬
‫‪ )17‬עוד קרא לאמ ר כ ה אמר יהוה צבאות עוד תפוצינה ערי מטוב | ונחם יהוה עוד את ציון ובחר עוד בירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואשא את עיני וארא | והנה ארבע קרנות‪ )2( :‬וא מר אל המלאך הד בר בי מה אלה | וי אמר אלי אלה הקרנות‬
‫‪3‬אשר זרו את יהודה את ישראל וירושל ם‪ )3( :‬ויראני יהוה ארבעה חרשים‪ )4( :‬וא מר מה אלה באים לע‪3‬שות |‬
‫וי אמר לאמ ר אלה הקרנות ‪3‬אשר זרו את יהודה כפי איש ל א נשא ר אשו ויב או אלה לה ‪3‬חריד א תם לידות את‬
‫(‪ )5‬ואשא עיני וארא והנה איש | ובידו חבל מדה‪)6( :‬‬ ‫קרנות הגוים הנ שאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה‪:‬‬
‫וא מר אנה אתה ה לך | וי אמר אלי למ ד את ירושל ם לראות כמה רחבה וכמה ארכה‪ )7( :‬והנה המלאך הד בר בי‬
‫י צא | ומלאך אחר י צא לקראתו‪ )8( :‬וי אמר אלו ר>ץ דבר אל הנער הלז לאמ ר | פרזות תשב ירושל ם מר ב אדם‬
‫ואני אהיה לה נ >אם יהוה חומת אש סביב | ולכבוד אהיה בתוכה‪:‬‬‫ובהמה בתוכה‪3 )9( :‬‬
‫(‪ )10‬הוי הוי ונ>סו מארץ צפון נ >אם יהוה | כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נ >אם יהוה‪ )11( :‬הוי ציון המלטי |‬
‫יושבת בת בבל‪ )12( :‬כי כ ה אמר יהוה צבאות אחר כבוד שלחני אל הגוים הש ללים אתכם | כי הנ גע בכם נ גע‬
‫(‪ )14‬רני‬ ‫בבבת עינו‪ )13( :‬כי הנני מניף את ידי ע‪3‬ליהם והיו שלל לעבדיהם | וידעתם כי יהוה צבאות שלחני‪:‬‬
‫ושמחי בת ציון | כי הנני בא ושכנתי בתוכך נ >אם יהוה‪ )15( :‬ונלוו גוים רבים אל יהוה ביום ההוא והיו לי לעם |‬
‫ושכנתי בתוכך וידעת כי יהוה צבאות שלחני אליך‪ )16( :‬ונחל יהוה את יהודה חלקו על אדמת הק דש | ובחר עוד‬
‫בירושל ם‪ )17( :‬הס כל בשר מפני יהוה | כי נעור ממעון קדשו‪:‬‬
‫הושע הכ הן הגדול ע מד לפני מלאך יהוה | והשטן ע מד על ימינו לשטנו‪ )2( :‬וי אמר יהוה אל השטן‬ ‫(‪ )1‬ויראני את י >‬
‫יהושע היה לב>ש בגדים צואים |‬ ‫יגער יהוה בך השטן ויגער יהוה בך הב חר בירושל ם | ‪3‬הלוא זה אוד >מצל מאש‪ )3( :‬ו >‬
‫וע מד לפני המלאך‪ )4( :‬ויען וי אמר אל הע מדים לפניו לאמ ר הסירו הבגדים הצ אים מעליו | וי אמר אליו ראה‬
‫הע"ברתי מעליך ע‪3‬ונך והלבש א תך מ ‪3‬חלצות‪ )5( :‬וא מר ישימו צניף טהור על ר אשו | וישימו הצניף הטהור על ר אשו‬
‫יהושע לאמ ר‪ )7( :‬כ ה אמר יהוה צבאות אם בדרכי תלך‬ ‫וילב >שהו בגדים ומלאך יהוה ע מד‪ )6( :‬ויעד מלאך יהוה ב >‬
‫ואם את משמרתי תשמ ר וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמ ר את ‪3‬חצרי | ונתתי לך מהלכים בין הע מדים האלה‪( :‬‬
‫הושע הכ הן הגדול אתה ורעיך הי שבים לפניך כי אנשי מופת המה | כי הנני מביא את עבדי צמח‪ )9( :‬כי‬ ‫‪ )8‬שמע נא י >‬
‫הושע על אבן אחת שבעה עינים | הנני מפתח פ >תחה נ >אם יהוה צבאות ומשתי את ע‪3‬ון‬‫הנה האבן ‪3‬אשר נתתי לפני י >‬
‫הארץ ההיא ביום אחד‪ )10( :‬ביום ההוא נ >אם יהוה צבאות תקראו איש לרעהו | אל תחת גפן ואל תחת תאנה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישב המלאך הד בר בי | ויעירני כאיש ‪3‬אשר יעור משנתו‪ )2( :‬וי אמר אלי מה אתה ר אה | ויאמר [וא מר קרי]‬
‫ראיתי והנה מנורת זהב כ>לה וג>לה על ר אשה ושבעה נר תיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות ‪3‬אשר על ר אשה‪)3( :‬‬
‫ושנים זיתים עליה | אחד מימין הג>לה ואחד על שמ אלה‪ )4( :‬ואען וא מר אל המלאך הד בר בי לאמ ר | מה אלה‬
‫‪3‬אד ני‪ )5( :‬ויען המלאך הד בר בי וי אמר אלי ‪3‬הלוא ידעת מה המה אלה | וא מר ל א ‪3‬אד ני‪ )6( :‬ויען וי אמר אלי לאמ ר‬
‫זה דבר יהוה אל זר>בבל לאמ ר | ל א בחיל ול א בכ ח כי אם ברוחי אמר יהוה צבאות‪ )7( :‬מי אתה הר הגדול לפני‬
‫זר>בבל למיש ר | והוציא את האבן הר אשה ת >שאות חן חן לה‪:‬‬
‫(‪ )8‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )9( :‬ידי זר>בבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה | וידעת כי יהוה צבאות שלחני ‪3‬אלכם‪( :‬‬
‫‪ )10‬כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זר>בבל שבעה אלה | עיני יהוה המה משוטטים בכל‬
‫הארץ‪ )11( :‬ואען וא מר אליו | מה שני הזיתים האלה על ימין המנורה ועל שמ אולה‪ )12( :‬ואען שנית וא מר אליו |‬
‫מה שתי שב‪3‬לי הזיתים ‪3‬אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מע‪3‬ליהם הזהב‪ )13( :‬וי אמר אלי לאמ ר ‪3‬הלוא ידעת‬
‫מה אלה | וא מר ל א ‪3‬אד ני‪ )14( :‬וי אמר אלה שני בני היצהר | הע מדים על ‪3‬אדון כל הארץ‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואשוב ואשא עיני ואראה | והנה מגלה עפה‪ )2( :‬וי אמר אלי מה אתה ר אה | וא מר ‪3‬אני ר אה מגלה עפה ארכה‬
‫עשרים באמה ורחבה עשר באמה‪ )3( :‬וי אמר אלי ז את האלה היוצאת על פני כל הארץ | כי כל הג נב מזה כמוה‬
‫נקה וכל הנשבע מזה כמוה נקה‪ )4( :‬הוצאתיה נ >אם יהוה צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר |‬
‫ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת ‪3‬אבניו‪ )5( :‬ויצא המלאך הד בר בי | וי אמר אלי שא נא עיניך וראה מה‬
‫היוצאת הז את‪ )6( :‬וא מר מה היא | וי אמר ז את האיפה היוצאת וי אמר ז את עינם בכל הארץ‪ )7( :‬והנה ככר ע פרת‬
‫נשאת | וז את אשה אחת יושבת בתוך האיפה‪ )8( :‬וי אמר ז את הרשעה וישלך א תה אל תוך האיפה | וישלך את אבן‬
‫הע פרת אל פיה‪ )9( :‬ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי ה ‪3‬חסידה |‬
‫ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים‪ )10( :‬וא מר אל המלאך הד בר בי | אנה המה מולכות את האיפה‪)11( :‬‬
‫וי אמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער | והוכן ו >הניחה שם על מכ>נתה‪:‬‬
‫ואשב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות י צאות מבין שני ההרים | וההרים הרי נח שת‪ )2( :‬במרכבה‬ ‫(‪> )1‬‬
‫הראש נה סוסים ‪3‬אד>מים | ובמרכבה השנית סוסים שח רים‪ )3( :‬ובמרכבה השלשית סוסים לבנים | ובמרכבה‬
‫הרבעית סוסים בר>דים ‪3‬א >מצים‪ )4( :‬ואען וא מר אל המלאך הד בר בי | מה אלה ‪3‬אד ני‪ )5( :‬ויען המלאך וי אמר אלי |‬
‫אלה ארבע ר>חות השמים יוצאות מהתיצב על ‪3‬אדון כל הארץ‪3 )6( :‬אשר בה הסוסים השח רים י צאים אל ארץ צפון‬
‫אחריהם | והבר>דים יצאו אל ארץ התימן‪ )7( :‬וה ‪3‬א >מצים יצאו ויבקשו ללכת להתהלך בארץ‬ ‫והלבנים יצאו אל ‪3‬‬
‫וי אמר לכו התהלכו בארץ | ותתהלכנה בארץ‪ )8( :‬ויזעק א תי וידבר אלי לאמ ר | ראה היוצאים אל ארץ צפון הניחו‬
‫(‪ )9‬ויהי דבר יהוה אלי לאמ ר‪ )10( :‬לקוח מאת הגולה מחלדי ומאת טוביה ומאת ידעיה |‬ ‫את רוחי בארץ צפון‪:‬‬
‫ובאת אתה ביום ההוא ובאת בית י אשיה בן צפניה ‪3‬אשר באו מבבל‪ )11( :‬ולקחת כסף וזהב ועשית ע‪3‬טרות | ושמת‬
‫הושע בן יהוצדק הכ הן הגדול‪ )12( :‬ואמרת אליו לאמ ר כ ה אמר יהוה צבאות לאמ ר | הנה איש צמח שמו‬ ‫בר אש י >‬
‫ומתחתיו יצמח ובנה את היכל יהוה‪ )13( :‬והוא יבנה את היכל יהוה והוא ישא הוד וישב ומשל על כסאו | והיה‬
‫כ הן על כסאו וע‪3‬צת שלום תהיה בין שניהם‪ )14( :‬והע‪3‬טר ת תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה | לזכרון‬
‫בהיכל יהוה‪ )15( :‬ורחוקים יב או ובנו בהיכל יהוה וידעתם כי יהוה צבאות שלחני ‪3‬אליכם | והיה אם שמוע תשמעון‬
‫בקול יהוה "אל היכם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך | היה דבר יהוה אל זכריה בארבעה לח דש התשעי בכסלו‪ )2( :‬וישלח בית אל‬
‫ואנשיו | לחלות את פני יהוה‪ )3( :‬לאמ ר אל הכ ‪3‬הנים ‪3‬אשר לבית יהוה צבאות ואל הנביאים‬‫שר אצר ורגם מלך ‪3‬‬
‫לאמ ר | האבכה בח דש ה ‪3‬חמשי הנזר כ ‪3‬אשר עשיתי זה כמה שנים‪:‬‬
‫(‪ )4‬ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמ ר‪" )5( :‬אמ ר אל כל עם הארץ ואל הכ ‪3‬הנים לאמ ר | כי צמתם וספוד ב ‪3‬חמישי‬
‫ובשביעי וזה שבעים שנה ‪3‬הצום צמ >תני אני‪ )6( :‬וכי ת אכלו וכי תשתו | ‪3‬הלוא אתם הא כלים ואתם הש תים‪)7( :‬‬
‫‪3‬הלוא את הדברים ‪3‬אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראש נים בהיות ירושל ם י שבת ושלוה ועריה סביב תיה | והנגב‬
‫והשפלה י שב‪:‬‬
‫(‪ )8‬ויהי דבר יהוה אל זכריה לאמ ר‪ )9( :‬כ ה אמר יהוה צבאות לאמ ר | משפט "אמת שפ טו וחסד ור ‪3‬חמים ע‪3‬שו איש‬
‫את אחיו‪ )10( :‬ואלמנה ויתום גר ועני אל תע‪3‬ש קו | ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם‪ )11( :‬וימ ‪3‬אנו להקשיב‬
‫ויתנו כתף ס ררת | ואזניהם הכבידו משמוע‪ )12( :‬ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים ‪3‬אשר שלח‬
‫יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראש נים | ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות‪ )13( :‬ויהי כ ‪3‬אשר קרא ול א שמעו |‬
‫אחריהם מע בר‬ ‫כן יקראו ול א אשמע אמר יהוה צבאות‪ )14( :‬ואסע‪3‬רם על כל הגוים ‪3‬אשר ל א ידעום והארץ נשמה ‪3‬‬
‫ומשב | וישימו ארץ חמדה לשמה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי דבר יהוה צבאות לאמ ר‪ )2( :‬כ ה אמר יהוה צבאות קנאתי לציון קנאה גדולה | וחמה גדולה קנאתי לה‪)3( :‬‬
‫כ ה אמר יהוה שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושל ם | ונקראה ירושל ם עיר ה "אמת והר יהוה צבאות הר הק דש‪)4( :‬‬
‫כ ה אמר יהוה צבאות ע ד ישבו זקנים וזקנות ברח בות ירושל ם | ואיש משענתו בידו מר ב ימים‪ )5( :‬ורח בות העיר‬
‫(‪ )6‬כ ה אמר יהוה צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה‬ ‫ימלאו ילדים וילדות | מש ‪3‬חקים ברח ב תיה‪:‬‬
‫בימים ההם | גם בעיני יפלא נ >אם יהוה צבאות‪:‬‬
‫(‪ )7‬כ ה אמר יהוה צבאות הנני מושיע את עמי מארץ מזרח | ומארץ מבוא השמש‪ )8( :‬והבאתי א תם ושכנו בתוך‬
‫(‪ )9‬כ ה אמר יהוה צבאות ת "חזקנה ידיכם‬ ‫ואני אהיה להם לאל הים ב "אמת ובצדקה‪:‬‬ ‫ירושל ם | והיו לי לעם ‪3‬‬
‫הש מעים בימים האלה את הדברים האלה | מפי הנביאים ‪3‬אשר ביום י>סד בית יהוה צבאות ההיכל להבנות‪)10( :‬‬
‫ואשלח את כל‬ ‫כי לפני הימים ההם שכר האדם ל א נהיה ושכר הבהמה איננה | וליוצא ולבא אין שלום מן הצר ‪3‬‬
‫האדם איש ברעהו‪ )11( :‬ועתה ל א כימים הראש נים ‪3‬אני לשארית העם הזה | נ >אם יהוה צבאות‪ )12( :‬כי זרע‬
‫השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם | והנחלתי את שארית העם הזה את כל אלה‪( :‬‬
‫‪ )13‬והיה כ ‪3‬אשר "הייתם קללה בגוים בית יהודה ובית ישראל כן אושיע אתכם והייתם ברכה | אל תיראו ת "חזקנה‬
‫ידיכם‪ )14( :‬כי כ ה אמר יהוה צבאות כ ‪3‬אשר זממתי להרע לכם בהקציף ‪3‬אב תיכם א תי אמר יהוה צבאות | ול א‬
‫נחמתי‪ )15( :‬כן שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את ירושל ם ואת בית יהודה | אל תיראו‪ )16( :‬אלה הדברים‬
‫‪3‬אשר תע‪3‬שו | דברו "אמת איש את רעהו "אמת ומשפט שלום שפטו בשע‪3‬ריכם‪ )17( :‬ואיש את רעת רעהו אל תחשבו‬
‫בלבבכם ושב>עת שקר אל ת "אהבו | כי את כל אלה ‪3‬אשר שנאתי נ >אם יהוה‪ )18( :‬ויהי דבר יהוה צבאות אלי‬
‫לאמ ר‪ )19( :‬כ ה אמר יהוה צבאות צום הרביעי וצום ה ‪3‬חמישי וצום השביעי וצום הע‪3‬שירי יהיה לבית יהודה לששון‬
‫ולשמחה ולמ ע‪3‬דים טובים | וה "אמת והשלום "אהבו‪:‬‬
‫(‪ )20‬כ ה אמר יהוה צבאות | ע ד ‪3‬אשר יב או עמים וי שבי ערים רבות‪ )21( :‬והלכו י שבי אחת אל אחת לאמ ר נלכה‬
‫הלוך לחלות את פני יהוה ולבקש את יהוה צבאות | אלכה גם אני‪ )22( :‬ובאו עמים רבים וגוים ע‪3‬צומים לבקש את‬
‫(‪ )23‬כ ה אמר יהוה צבאות בימים ההמה ‪3‬אשר ‪3‬‬
‫יחזיקו ע‪3‬שרה‬ ‫יהוה צבאות בירושל ם | ולחלות את פני יהוה‪:‬‬
‫‪3‬אנשים מכ ל לש נות הגוים | וה "חזיקו בכנף איש יהודי לאמ ר נלכה עמכם כי שמענו "אל הים עמכם‪:‬‬
‫(‪ )1‬משא דבר יהוה בארץ חדרך ודמשק מנ>חתו | כי ליהוה עין אדם וכ ל שבטי ישראל‪ )2( :‬וגם ‪3‬חמת תגבל בה | צ ר‬
‫וצידון כי חכמה מא ד‪ )3( :‬ותבן צ ר מצור לה | ותצבר כסף כעפר וחרוץ כטיט חוצות‪ )4( :‬הנה ‪3‬אד ני יורשנה והכה‬
‫בים חילה | והיא באש תאכל‪ )5( :‬תרא אשקלון ותירא ועזה ותחיל מא ד ועקרון כי ה ביש מבטה | ואבד מלך מעזה‬
‫ואשקלון ל א תשב‪ )6( :‬וישב ממזר באשדוד | והכרתי גאון פלשתים‪3 )7( :‬‬
‫והסר תי דמיו מפיו וש >קציו מבין שניו‬
‫ונשאר גם הוא לאל הינו | והיה כאל>ף ביהודה ועקרון כיבוסי‪ )8( :‬וחניתי לביתי מצבה מע בר ומשב ול א יע‪3‬ב ר‬
‫(‪ )9‬גילי מא ד בת ציון הריעי בת ירושל ם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע‬ ‫ע‪3‬ליהם עוד נ גש | כי עתה ראיתי בעיני‪:‬‬
‫הוא | עני ור כב על ‪3‬חמור ועל עיר בן ‪3‬את נות‪ )10( :‬והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושל ם ונכרתה קשת מלחמה ודבר‬
‫שלום לגוים | ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ‪ )11( :‬גם את בדם בריתך שלחתי ‪3‬אסיריך מבור אין מים בו‪( :‬‬
‫‪ )12‬שובו לבצרון ‪3‬אסירי התקוה | גם היום מגיד משנה אשיב לך‪ )13( :‬כי דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים‬
‫ועוררתי בניך ציון על בניך יון | ושמתיך כחרב גבור‪ )14( :‬ויהוה ע‪3‬ליהם יראה ויצא כברק חצו | ואד ני יהו ה בשופר‬
‫יתקע והלך בסע‪3‬רות תימן‪ )15( :‬יהוה צבאות יגן ע‪3‬ליהם ואכלו וכבשו אבני קלע ושתו המו כמו יין | ומלאו כמזרק‬
‫כזויות מזבח‪ )16( :‬והושיעם יהוה "אל היהם ביום ההוא כצ אן עמו | כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו‪ )17( :‬כי מה‬
‫טובו ומה יפיו | דגן בחורים ותירוש ינובב ב >תלות‪:‬‬
‫(‪ )1‬ש ‪3‬אלו מיהוה מטר בעת מלקוש יהוה ע שה ‪3‬חזיזים | ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה‪ )2( :‬כי התרפים דברו‬
‫וחל מות השוא ידברו הבל ינחמון | על כן נסעו כמו צ אן יע‪3‬נו כי אין ר עה‪:‬‬‫און והקוסמים חזו שקר ‪3‬‬
‫(‪ )3‬על הר עים חרה אפי ועל העתודים אפקוד | כי פקד יהוה צבאות את עדרו את בית יהודה ושם אותם כסוס הודו‬
‫במלחמה‪ )4( :‬ממנו פנה ממנו יתד ממנו קשת מלחמה | ממנו יצא כל נוגש יחדו‪ )5( :‬והיו כגב רים בוסים בטיט‬
‫חוצות במלחמה ונל ‪3‬חמו כי יהוה עמם | וה בישו ר כבי סוסים‪ )6( :‬וגברתי את בית יהודה ואת בית יוסף אושיע‬
‫והושבותים כי רחמתים והיו כ ‪3‬אשר ל א זנחתים | כי ‪3‬אני יהוה "אל היהם ואע"נם‪ )7( :‬והיו כגבור אפרים ושמח לבם‬
‫ואקבצם כי פדיתים | ורבו כמו רבו‪ )9( :‬ואזרעם‬ ‫כמו יין | ובניהם יראו ושמחו יגל לבם ביהוה‪ )8( :‬אשרקה להם ‪3‬‬
‫והשיבותים מארץ מצרים ומאשור ‪3‬אקבצם | ואל ארץ גלעד‬ ‫בעמים ובמרחקים יזכרוני | וחיו את בניהם ושבו‪3 )10( :‬‬
‫ולבנון ‪3‬אביאם ול א ימצא להם‪ )11( :‬ועבר בים צרה והכה בים גלים וה בישו כ ל מצולות יא ר | והורד גאון אשור‬
‫ושבט מצרים יסור‪ )12( :‬וגברתים ביהוה ובשמו יתהלכו | נ >אם יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬פתח לבנון דלתיך | ות אכל אש ב ‪3‬ארזיך‪ )2( :‬הילל ברוש כי נפל ארז ‪3‬אשר אדרים >שדדו | הילילו אלוני בשן כי ירד‬
‫(‪)4‬‬ ‫יער הבצור [הבציר קרי]‪ )3( :‬קול יללת הר עים כי >שדדה אדרתם | קול ש ‪3‬אגת כפירים כי >שדד גאון הירדן‪:‬‬
‫יהרג>ן ול א יאשמו ומ כריהן י אמר ברוך יהוה ואעשר |‬ ‫כ ה אמר יהוה "אל הי | רעה את צ אן ה ‪3‬הרגה‪3 )5( :‬אשר ק ניהן ‪3‬‬
‫ור עיהם ל א יחמול ע‪3‬ליהן‪ )6( :‬כי ל א אחמול עוד על י שבי הארץ נ >אם יהוה | והנה אנ כי ממציא את האדם איש ביד‬
‫רעהו וביד מלכו וכתתו את הארץ ול א אציל מידם‪ )7( :‬וארעה את צ אן ה ‪3‬הרגה לכן ע‪3‬ניי הצ אן | ואקח לי שני‬
‫מקלות לאחד קראתי נ עם ולאחד קראתי ח בלים וארעה את הצ אן‪ )8( :‬ואכחד את של שת הר עים בירח אחד |‬
‫ותקצר נפשי בהם וגם נפשם ב ‪3‬חלה בי‪ )9( :‬וא מר ל א ארעה אתכם | המתה תמות והנכחדת תכחד והנשארות‬
‫ת אכלנה אשה את בשר רעותה‪ )10( :‬ואקח את מקלי את נ עם ואגדע א תו | להפיר את בריתי ‪3‬אשר כרתי את כל‬
‫ותפר ביום ההוא | וידעו כן ע‪3‬ניי הצ אן הש מרים א תי כי דבר יהוה הוא‪ )12( :‬וא מר ‪3‬אליהם אם טוב‬ ‫העמים‪> )11( :‬‬
‫בעיניכם הבו שכרי ואם ל א ‪3‬חדלו | וישקלו את שכרי של שים כסף‪ )13( :‬וי אמר יהוה אלי השליכהו אל היוצר אדר‬
‫היקר ‪3‬אשר יקרתי מע‪3‬ליהם | ואקחה של שים הכסף ואשליך א תו בית יהוה אל היוצר‪ )14( :‬ואגדע את מקלי השני‬
‫(‪ )15‬וי אמר יהוה אלי | עוד קח לך כלי ר עה "אולי‪)16( :‬‬ ‫אחוה בין יהודה ובין ישראל‪:‬‬ ‫את הח בלים | להפר את ה ‪3‬‬
‫כי הנה אנ כי מקים ר עה בארץ הנכחדות ל א יפק ד הנער ל א יבקש והנשברת ל א ירפא | הנצבה ל א יכלכל ובשר‬
‫הבריאה י אכל ופרסיהן יפרק‪ )17( :‬הוי ר עי ה "אליל ע זבי הצ אן חרב על זרועו ועל עין ימינו | זר עו יבוש תיבש‬
‫ועין ימינו כה ה תכהה‪:‬‬
‫(‪ )1‬משא דבר יהוה על ישראל | נ >אם יהוה נ טה שמים וי סד ארץ וי צר רוח אדם בקרבו‪:‬‬
‫(‪ )2‬הנה אנ כי שם את ירושל ם סף רעל לכל העמים סביב | וגם על יהודה יהיה במצור על ירושל ם‪ )3( :‬והיה ביום‬
‫ההוא אשים את ירושל ם אבן מע‪3‬מסה לכל העמים כל ע מסיה שרוט ישרטו | ונאספו עליה כ ל גויי הארץ‪ )4( :‬ביום‬
‫ההוא נ >אם יהוה אכה כל סוס בתמהון ור כבו בשגעון | ועל בית יהודה אפקח את עיני וכ ל סוס העמים אכה בעורון‪:‬‬
‫(‪ )5‬ואמרו אל>פי יהודה בלבם | אמצה לי י שבי ירושל ם ביהוה צבאות "אל היהם‪ )6( :‬ביום ההוא אשים את אל>פי‬
‫יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר ואכלו על ימין ועל שמ אול את כל העמים סביב | וישבה ירושל ם עוד‬
‫תחתיה בירושל ם‪:‬‬
‫אהלי יהודה בראש נה | למען ל א תגדל תפארת בית דויד ותפארת י שב ירושל ם על יהודה‪)8( :‬‬ ‫(‪ )7‬והושיע יהוה את ‪F‬‬
‫ביום ההוא יגן יהוה בעד יושב ירושל ם והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד | ובית דויד כאל הים כמלאך יהוה‬
‫לפניהם‪ )9( :‬והיה ביום ההוא | ‪3‬אבקש להשמיד את כל הגוים הבאים על ירושל ם‪ )10( :‬ושפכתי על בית דויד ועל‬
‫יושב ירושל ם רוח חן ות ‪3‬חנונים והביטו אלי את ‪3‬אשר דקרו | וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על‬
‫הבכור‪ )11( :‬ביום ההוא יגדל המספד בירושל ם כמספד ‪3‬הדד רמון בבקעת מגדון‪ )12( :‬וספדה הארץ משפחות‬
‫משפחות לבד | משפחת בית דויד לבד ונשיהם לבד משפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד‪ )13( :‬משפחת בית לוי לבד‬
‫ונשיהם לבד | משפחת השמעי לבד ונשיהם לבד‪ )14( :‬כ ל המשפחות הנשארות משפח ת משפח ת לבד | ונשיהם‬
‫לבד‪:‬‬
‫(‪ )1‬ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד ולי שבי ירושל ם | לחטאת ולנדה‪ )2( :‬והיה ביום ההוא נ >אם יהוה‬
‫צבאות אכרית את שמות הע‪3‬צבים מן הארץ ול א יזכרו עוד | וגם את הנביאים ואת רוח ה >טמאה אע‪3‬ביר מן הארץ‪( :‬‬
‫‪ )3‬והיה כי ינבא איש עוד ואמרו אליו אביו ואמו י לדיו ל א תחיה כי שקר דברת בשם יהוה | ודקר>הו אביהו ואמו‬
‫י לדיו בהנבאו‪ )4( :‬והיה ביום ההוא יב שו הנביאים איש מחזי נו בהנבא תו | ול א ילבשו אדרת שער למען כחש‪)5( :‬‬
‫ואמר ל א נביא אנ כי | איש ע בד ‪3‬אדמה אנ כי כי אדם הקנני מנעורי‪ )6( :‬ואמר אליו מה המכות האלה בין ידיך |‬
‫אהבי‪ )7( :‬חרב עורי על ר עי ועל גבר ע‪3‬מיתי נ >אם יהוה צבאות | הך את הר עה ותפוצין‬ ‫ואמר ‪3‬אשר >הכיתי בית מ ‪3‬‬
‫והשב תי ידי על הצ ע‪3‬רים‪ )8( :‬והיה בכל הארץ נ >אם יהוה פי שנים בה יכרתו יגועו | והשלשית יותר בה‪)9( :‬‬‫הצ אן ‪3‬‬
‫ואני אע"נה א תו‬‫והבאתי את השלשית באש וצרפתים כצר ף את הכסף ובחנתים כבח ן את הזהב | הוא יקרא בשמי ‪3‬‬
‫אמרתי עמי הוא והוא י אמר יהוה "אל הי‪:‬‬
‫(‪ )1‬הנה יום בא ליהוה | ו >חלק שללך בקרבך‪ )2( :‬ואספתי את כל הגוים אל ירושל ם למלחמה ונלכדה העיר ונשסו‬
‫הבתים והנשים תשגלנה [תשכבנה קרי] | ויצא ‪3‬חצי העיר בגולה ויתר העם ל א יכרת מן העיר‪ )3( :‬ויצא יהוה ונלחם‬
‫בגוים ההם | כיום הל ‪3‬חמו ביום קרב‪ )4( :‬ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים ‪3‬אשר על פני ירושל ם מקדם ונבקע‬
‫הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מא ד | ומש ‪3‬חצי ההר צפונה וחציו נגבה‪ )5( :‬ונסתם גיא הרי כי יגיע גי‬
‫הרים אל אצל ונסתם כ ‪3‬אשר נסתם מפני הרעש בימי ע>זיה מלך יהודה | ובא יהוה "אל הי כל קד שים עמך‪ )6( :‬והיה‬
‫ביום ההוא | ל א יהיה אור יקרות יקפאון [וקפאון קרי]‪ )7( :‬והיה יום אחד הוא יודע ליהוה ל א יום ול א לילה |‬
‫והיה לעת ערב יהיה אור‪ )8( :‬והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושל ם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים‬
‫אחרון | בקיץ ובח רף יהיה‪ )9( :‬והיה יהוה למלך על כל הארץ | ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד‪ )10( :‬יסוב‬ ‫ה ‪3‬‬
‫כל הארץ כע‪3‬רבה מגבע לרמון נגב ירושל ם | ור ‪3‬אמה וישבה תחתיה למשער בנימן עד מקום שער הראשון עד שער‬
‫הפנים ומגדל ‪3‬חננאל עד יקבי המלך‪ )11( :‬וישבו בה וחרם ל א יהיה עוד | וישבה ירושל ם לבטח‪ )12( :‬וז את תהיה‬
‫המגפה ‪3‬אשר יג ף יהוה את כל העמים ‪3‬אשר צבאו על ירושל ם | המק בשרו והוא ע מד על רגליו ועיניו תמקנה‬
‫בח ריהן ולשונו תמק בפיהם‪ )13( :‬והיה ביום ההוא תהיה מהומת יהוה רבה בהם | וה "חזיקו איש יד רעהו ועלתה‬
‫ידו על יד רעהו‪ )14( :‬וגם יהודה תלחם בירושל ם | ו >אסף חיל כל הגוים סביב זהב וכסף ובגדים לר ב מא ד‪ )15( :‬וכן‬
‫תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל וה ‪3‬חמור וכל הבהמה ‪3‬אשר יהיה במ ‪3‬חנות ההמה | כמגפה הז את‪ )16( :‬והיה כל‬
‫הנותר מכל הגוים הבאים על ירושל ם | ועלו מדי שנה בשנה להשת ‪3‬חות למלך יהוה צבאות ולח ג את חג ה >סכות‪( :‬‬
‫‪ )17‬והיה ‪3‬אשר ל א יע‪3‬לה מאת משפחות הארץ אל ירושל ם להשת ‪3‬חות למלך יהוה צבאות | ול א ע‪3‬ליהם יהיה הגשם‪:‬‬
‫(‪ )18‬ואם משפחת מצרים ל א תע‪3‬לה ול א באה ול א ע‪3‬ליהם | תהיה המגפה ‪3‬אשר יג ף יהוה את הגוים ‪3‬אשר ל א יע‪3‬לו‬
‫לח ג את חג ה >סכות‪ )19( :‬ז את תהיה חטאת מצרים | וחטאת כל הגוים ‪3‬אשר ל א יע‪3‬לו לח ג את חג ה >סכות‪)20( :‬‬
‫ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס ק דש ליהוה | והיה הסירות בבית יהוה כמזרקים לפני המזבח‪ )21( :‬והיה כל‬
‫סיר בירושל ם וביהודה ק דש ליהוה צבאות ובאו כל הז בחים ולקחו מהם ובשלו בהם | ול א יהיה כנע‪3‬ני עוד בבית‬
‫יהוה צבאות ביום ההוא‪:‬‬
‫ספר מלאכי‬
‫‪Malachi Chapter 1‬‬
‫ואמרתם במה ‪3‬אהבתנו | ‪3‬הלוא אח עשו‬ ‫(‪ )1‬משא דבר יהוה אל ישראל | ביד מלאכי‪ )2( :‬אהבתי אתכם אמר יהוה ‪3‬‬
‫נחלתו לתנות מדבר‪ )4( :‬כי‬‫ליע‪3‬ק ב נ >אם יהוה וא הב את יע‪3‬ק ב‪ )3( :‬ואת עשו שנאתי | ואשים את הריו שממה ואת ‪3‬‬
‫ואני א "הרוס | וקראו להם גבול רשעה‬
‫ת אמר "אדום ר>ששנו ונשוב ונבנה ‪F‬חרבות כ ה אמר יהוה צבאות המה יבנו ‪3‬‬
‫והעם ‪3‬אשר זעם יהוה עד עולם‪ )5( :‬ועיניכם תראינה | ואתם ת אמרו יגדל יהוה מעל לגבול ישראל‪ )6( :‬בן יכבד אב‬
‫ועבד ‪3‬אד ניו | ואם אב אני איה כבודי ואם ‪3‬אדונים אני איה מוראי אמר יהוה צבאות לכם הכ ‪3‬הנים בוזי שמי‬
‫ואמרתם במה גאלנוך | ב "אמרכם >שלחן יהוה נבזה‬ ‫ואמרתם במה בזינו את שמך‪ )7( :‬מגישים על מזבחי לחם מג אל ‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫הוא‪ )8( :‬וכי תגשון עור לזב ח אין רע וכי תגישו פסח וח לה אין רע | הקריבהו נא לפחתך ‪3‬הירצך או ‪3‬הישא פניך אמר‬
‫יהוה צבאות‪ )9( :‬ועתה חלו נא פני אל ויחננו | מידכם היתה ז את ‪3‬הישא מכם פנים אמר יהוה צבאות‪ )10( :‬מי גם‬
‫בכם ויסג ר דלתים ול א תאירו מזבחי חנם | אין לי חפץ בכם אמר יהוה צבאות ומנחה ל א ארצה מידכם‪ )11( :‬כי‬
‫ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום >מקטר >מגש לשמי ומנחה טהורה | כי גדול שמי בגוים אמר‬
‫ואמרתם הנה‬‫יהוה צבאות‪ )12( :‬ואתם מחללים אותו | ב "אמרכם >שלחן ‪3‬אד ני מג אל הוא וניבו נבזה אכלו‪3 )13( :‬‬
‫והבאתם את המנחה | הארצה‬ ‫והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה ‪3‬‬ ‫מתלאה והפחתם אותו אמר יהוה צבאות ‪3‬‬
‫(‪ )14‬וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונ דר וז בח משחת לאד ני | כי מלך גדול אני אמר‬ ‫אותה מידכם אמר יהוה‪:‬‬
‫יהוה צבאות ושמי נורא בגוים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ועתה ‪3‬אליכם המצוה הז את הכ ‪3‬הנים‪ )2( :‬אם ל א תשמעו ואם ל א תשימו על לב לתת כבוד לשמי אמר יהוה‬
‫צבאות ושלחתי בכם את המארה וארותי את ברכותיכם | וגם ארותיה כי אינכם שמים על לב‪ )3( :‬הנני ג ער לכם‬
‫את הזרע וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם | ונשא אתכם אליו‪ )4( :‬וידעתם כי שלחתי ‪3‬אליכם את המצוה הז את |‬
‫להיות בריתי את לוי אמר יהוה צבאות‪ )5( :‬בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני | ומפני שמי‬
‫נחת הוא‪ )6( :‬תורת "אמת היתה בפיהו ועולה ל א נמצא בשפתיו | בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון‪)7( :‬‬
‫כי שפתי כ הן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו | כי מלאך יהוה צבאות הוא‪ )8( :‬ואתם סרתם מן הדרך הכשלתם‬
‫רבים בתורה | שחתם ברית הלוי אמר יהוה צבאות‪ )9( :‬וגם ‪3‬אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם | כפי ‪3‬אשר‬
‫אינכם ש מרים את דרכי ונ שאים פנים בתורה‪:‬‬
‫(‪3 )10‬הלוא אב אחד לכ>לנו ‪3‬הלוא אל אחד בראנו | מדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית ‪3‬אב תינו‪ )11( :‬בגדה יהודה‬
‫ותועבה נעשתה בישראל ובירושל ם | כי חלל יהודה ק דש יהוה ‪3‬אשר אהב ובעל בת אל נכר‪ )12( :‬יכרת יהוה לאיש‬
‫אהלי יע‪3‬ק ב | ומגיש מנחה ליהוה צבאות‪:‬‬
‫‪3‬אשר יע‪3‬שנה ער וע נה מ ‪F‬‬
‫ואנקה | מאין‬ ‫(‪ )13‬וז את שנית תע‪3‬שו כסות דמעה את מזבח יהוה בכי ‪3‬‬
‫ואמרתם על מה | על‬ ‫עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם‪3 )14( :‬‬
‫כי יהוה העיד בינך ובין אשת נעוריך ‪3‬אשר אתה בגדתה בה והיא‬
‫‪3‬חברתך ואשת בריתך‪ )15( :‬ול א אחד עשה ושאר רוח לו ומה האחד‬
‫‪)16‬ד‪:‬כי(‬
‫רוחכם ובאשת נעוריך אל יבג‬
‫מבקש זרע "אל הים | ונשמרתם ב ‪3‬‬
‫שנא שלח אמר יהוה "אל הי ישראל וכסה חמס על לבושו אמר יהוה‬
‫דו‪ ):‬הוגעתם יהוה בדבריכם‬‫רוחכם ול א תבג(‪17‬‬
‫צבאות | ונשמרתם ב ‪3‬‬
‫ואמרתם במה הוגענו | ב "אמרכם כל ע שה רע טוב בעיני יהוה ובהם‬ ‫‪3‬‬
‫הוא חפץ או איה "אל הי המשפט‪:‬‬
‫(‪ )1‬הנני ש לח מלאכי ופנה דרך לפני | ופתא ם יבוא אל היכלו האדון ‪3‬אשר אתם מבקשים ומלאך הברית ‪3‬אשר אתם‬
‫‪3‬חפצים הנה בא אמר יהוה צבאות‪ )2( :‬ומי מכלכל את יום בואו ומי הע מד בהראותו | כי הוא כאש מצרף וכב רית‬
‫מכבסים‪ )3( :‬וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק א תם כזהב וככסף | והיו ליהוה מגישי מנחה‬
‫בצדקה‪ )4( :‬וערבה ליהוה מנחת יהודה וירושל ם | כימי עולם וכשנים קדמ ניות‪ )5( :‬וקרבתי ‪3‬אליכם למשפט והייתי‬
‫נאפים ובנשבעים לשקר | ובע שקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ול א יראוני אמר יהוה‬ ‫עד ממהר במכשפים ובמ ‪3‬‬
‫צבאות‪ )6( :‬כי ‪3‬אני יהוה ל א שניתי | ואתם בני יע‪3‬ק ב ל א כליתם‪ )7( :‬למימי ‪3‬אב תיכם סרתם מ >חקי ול א שמרתם‬
‫ואמרתם במה נשוב‪3 )8( :‬היקבע אדם "אל הים כי אתם ק בעים א תי‬ ‫שובו אלי ואשובה ‪3‬אליכם אמר יהוה צבאות | ‪3‬‬
‫ואמרתם במה קבע‪3‬נוך | המע‪3‬שר והתרומה‪ )9( :‬במארה אתם נארים וא תי אתם ק בעים | הגוי כ>לו‪ )10( :‬הביאו את‬ ‫‪3‬‬
‫כל המע‪3‬שר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בז את אמר יהוה צבאות | אם ל א אפתח לכם את ‪3‬אר>בות‬
‫והריק תי לכם ברכה עד בלי די‪ )11( :‬וגערתי לכם בא כל ול א ישחת לכם את פרי ה ‪3‬אדמה | ול א תשכל לכם‬ ‫השמים ‪3‬‬
‫(‬ ‫הגפן בשדה אמר יהוה צבאות‪ )12( :‬ואשרו אתכם כל הגוים | כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר יהוה צבאות‪:‬‬
‫ואמרתם מה נדברנו עליך‪3 )14( :‬אמרתם שוא ע‪3‬ב ד "אל הים | ומה בצע כי שמרנו‬ ‫‪ )13‬חזקו עלי דבריכם אמר יהוה | ‪3‬‬
‫משמרתו וכי הלכנו קד רנית מפני יהוה צבאות‪ )15( :‬ועתה ‪3‬אנחנו מאשרים זדים | גם נבנו ע שי רשעה גם ב ‪3‬חנו‬
‫"אל הים וימלטו‪ )16( :‬אז נדברו יראי יהוה איש את רעהו | ויקשב יהוה וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יהוה‬
‫ולח שבי שמו‪ )17( :‬והיו לי אמר יהוה צבאות ליום ‪3‬אשר ‪3‬אני ע שה סג>לה | וחמלתי ע‪3‬ליהם כ ‪3‬אשר יחמ ל איש על בנו‬
‫הע בד א תו‪ )18( :‬ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע | בין ע בד "אל הים ל ‪3‬אשר ל א ע‪3‬בדו‪ )19( :‬כי הנה היום בא ב ער‬
‫כתנור | והיו כל זדים וכל ע שה רשעה קש ולהט א תם היום הבא אמר יהוה צבאות ‪3‬אשר ל א יע‪3‬ז ב להם ש רש וענף‪:‬‬
‫(‪ )20‬וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה | ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק‪ )21( :‬ועסותם רשעים כי‬
‫יהיו אפר תחת כפות רגליכם | ביום ‪3‬אשר ‪3‬אני ע שה אמר יהוה צבאות‪:‬‬
‫(‪ )22‬זכרו תורת מ שה עבדי | ‪3‬אשר צויתי אותו בח רב על כל ישראל >חקים ומשפטים‪ )23( :‬הנה אנ כי ש לח לכם את‬
‫אליה הנביא | לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא‪ )24( :‬והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על ‪3‬אבותם | פן אבוא‬
‫והכיתי את הארץ חרם‪:‬‬
‫ספר תהלים‬
‫‪Psalms Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬אשרי האיש ‪3‬אשר ל א הלך בע‪3‬צת רשעים | ובדרך חטאים ל א עמד ובמושב לצים ל א ישב‪ )2( :‬כי אם בתורת‬
‫יהוה חפצו | ובתורתו יהגה יומם ולילה‪ )3( :‬והיה כעץ שתול על פלגי מים | ‪3‬אשר פריו יתן בעתו ועלהו ל א יבול וכ ל‬
‫יקמו רשעים במשפט | וחטאים‬ ‫‪3‬אשר יע‪3‬שה יצליח‪ )4( :‬ל א כן הרשעים | כי אם כמ ץ ‪3‬אשר תדפנו רוח‪ )5( :‬על כן ל א >‬
‫בע‪3‬דת צדיקים‪ )6( :‬כי יודע יהוה דרך צדיקים | ודרך רשעים ת אבד‪:‬‬
‫(‪ )1‬למה רגשו גוים | ול >אמים יהגו ריק‪ )2( :‬יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד | על יהוה ועל משיחו‪ )3( :‬ננתקה‬
‫את מוסרותימו | ונשליכה ממנו ע‪3‬ב תימו‪ )4( :‬יושב בשמים ישחק | ‪3‬אד ני ילעג למו‪ )5( :‬אז ידבר אלימו באפו |‬
‫ואני נסכתי מלכי | על ציון הר קדשי‪3 )7( :‬אספרה אל ח ק | יהוה אמר אלי בני אתה ‪3‬אני היום‬ ‫וב ‪3‬חרונו יב ‪3‬הלמו‪3 )6( :‬‬
‫וא >חזתך אפסי ארץ‪ )9( :‬תר עם בשבט ברזל | ככלי יוצר תנפצם‪)10( :‬‬‫נחלתך | ‪3‬‬ ‫ילדתיך‪ )8( :‬שאל ממני ואתנה גוים ‪3‬‬
‫יאנף ות אבדו‬‫ועתה מלכים השכילו | הוסרו ש פטי ארץ‪ )11( :‬עבדו את יהוה ביראה | וגילו ברעדה‪ )12( :‬נשקו בר פן "‬
‫דרך כי יבער כמעט אפו | אשרי כל חוסי בו‪:‬‬
‫(‪ )1‬מזמור לדוד | בברחו מפני אבשלום בנו‪ )2( :‬יהוה מה רבו צרי | רבים קמים עלי‪ )3( :‬רבים א מרים לנפשי | אין‬
‫ישועתה לו באל הים סלה‪ )4( :‬ואתה יהוה מגן בע‪3‬די | כבודי ומרים ר אשי‪ )5( :‬קולי אל יהוה אקרא | ויע‪3‬נני מהר‬
‫קדשו סלה‪3 )6( :‬אני שכבתי ואישנה | "הקיצותי כי יהוה יסמכני‪ )7( :‬ל א אירא מרבבות עם | ‪3‬אשר סביב שתו עלי‪( :‬‬
‫‪ )8‬קומה יהוה הושיעני "אל הי כי הכית את כל א יבי לחי | שני רשעים שברת‪ )9( :‬ליהוה הישועה | על עמך ברכתך‬
‫סלה‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח בנגינות מזמור לדוד‪ )2( :‬בקראי ע‪3‬נני "אל הי צדקי בצר הרחבת לי | חנני ושמע תפלתי‪ )3( :‬בני איש עד‬
‫מה כבודי לכלמה ת "אהבון ריק | תבקשו כזב סלה‪ )4( :‬ודעו כי הפלה יהוה חסיד לו | יהוה ישמע בקראי אליו‪)5( :‬‬
‫רגזו ואל ת "חטאו | אמרו בלבבכם על משכבכם וד מו סלה‪ )6( :‬זבחו זבחי צדק | ובטחו אל יהוה‪ )7( :‬רבים א מרים‬
‫מי יראנו טוב נסה עלינו אור פניך יהוה‪ )8( :‬נתתה שמחה בלבי | מעת דגנם ותירושם רבו‪ )9( :‬בשלום יחדו אשכבה‬
‫ואישן | כי אתה יהוה לבדד לבטח תושיבני‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח אל הנחילות מזמור לדוד‪3 )2( :‬אמרי ה ‪3‬אזינה יהוה בינה ‪3‬הגיגי‪ )3( :‬הקשיבה לקול שועי מלכי ואל הי | כי‬
‫ואצפה‪ )5( :‬כי ל א אל חפץ רשע אתה | ל א יג>רך רע‪)6( :‬‬
‫אליך אתפלל‪ )4( :‬יהוה ב קר תשמע קולי | ב קר אע"רך לך ‪3‬‬
‫ל א יתיצבו הוללים לנגד עיניך | שנאת כל פ ע‪3‬לי און‪ )7( :‬תאבד ד ברי כזב | איש דמים ומרמה יתעב יהוה‪3 )8( :‬‬
‫ואני‬
‫בר ב חסדך אבוא ביתך | אשת ‪3‬חוה אל היכל קדשך ביראתך‪ )9( :‬יהוה נחני בצדקתך למען שוררי | הושר [הישר קרי]‬
‫יחליקון‪ )11( :‬ה ‪3‬אשימם "אל הים יפלו‬
‫לפני דרכך‪ )10( :‬כי אין בפיהו נכונה קרבם הוות | קבר פתוח גרונם לשונם ‪3‬‬
‫ממ ע‪3‬צותיהם | בר ב פשעיהם הדיחמו כי מרו בך‪ )12( :‬וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו | ויעלצו בך‬
‫א ‪3‬הבי שמך‪ )13( :‬כי אתה תברך צדיק | יהוה כצנה רצון תעטרנו‪:‬‬

‫(‪ )1‬למנצח בנגינות על השמינית מזמור לדוד‪ )2( :‬יהוה אל באפך תוכיחני | ואל ב ‪3‬חמתך תיסרני‪ )3( :‬חנני יהוה כי‬
‫>אמלל אני | רפאני יהוה כי נב ‪3‬הלו ע‪3‬צמי‪ )4( :‬ונפשי נב ‪3‬הלה מא ד | ואת [ואתה קרי] יהוה עד מתי‪ )5( :‬שובה יהוה‬
‫חלצה נפשי | הושיעני למען חסדך‪ )6( :‬כי אין במות זכרך | בשאול מי יודה לך‪ )7( :‬יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה‬
‫מטתי | בדמעתי ערשי אמסה‪ )8( :‬עששה מכעס עיני | עתקה בכל צוררי‪ )9( :‬סורו ממני כל פ ע‪3‬לי און | כי שמע יהוה‬
‫ישבו יב שו רגע‪:‬‬‫קול בכיי‪ )10( :‬שמע יהוה תחנתי | יהוה תפלתי יקח‪ )11( :‬יב שו ויב ‪3‬הלו מא ד כל א יבי | >‬
‫(‪ )1‬שגיון לדוד | ‪3‬אשר שר ליהוה על דברי כוש בן ימיני‪ )2( :‬יהוה "אל הי בך חסיתי | הושיעני מכל ר דפי והצילני‪)3( :‬‬
‫פן יטר ף כאריה נפשי | פ רק ואין מציל‪ )4( :‬יהוה "אל הי אם עשיתי ז את | אם יש עול בכפי‪ )5( :‬אם גמלתי שולמי רע‬
‫ואחלצה צוררי ריקם‪ )6( :‬ירד ף אויב נפשי וישג וירמ ס לארץ חיי | וכבודי לעפר ישכן סלה‪ )7( :‬קומה יהוה באפך‬ ‫| ‪3‬‬
‫הנשא בעברות צוררי | ועורה אלי משפט צוית‪ )8( :‬וע‪3‬דת ל >אמים תסובבך | ועליה למרום שובה‪ )9( :‬יהוה ידין עמים‬
‫| שפטני יהוה כצדקי וכ >תמי עלי‪ )10( :‬יגמר נא רע רשעים ותכונן צדיק | וב חן לבות וכליות "אל הים צדיק‪ )11( :‬מגני‬
‫על "אל הים | מושיע ישרי לב‪" )12( :‬אל הים שופט צדיק | ואל ז עם בכל יום‪ )13( :‬אם ל א ישוב חרבו ילטוש | קשתו‬
‫דרך ויכוננה‪ )14( :‬ולו הכין כלי מות | חציו לד לקים יפעל‪ )15( :‬הנה יחבל און | והרה עמל וילד שקר‪ )16( :‬בור כרה‬
‫ואזמרה שם‬ ‫ויחפרהו | ויפ ל בשחת יפעל‪ )17( :‬ישוב ע‪3‬מלו בר אשו | ועל קד ‪F‬קדו ‪3‬חמסו ירד‪ )18( :‬אודה יהוה כצדקו | ‪3‬‬
‫יהוה עליון‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח על הגתית מזמור לדוד‪ )2( :‬יהוה ‪3‬אד נינו מה אדיר שמך בכל הארץ | ‪3‬אשר תנה הודך על השמים‪ )3( :‬מפי‬
‫עוללים וי נקים יסדת ע ז למען צורריך | להשבית אויב ומתנקם‪ )4( :‬כי אראה שמיך מע‪3‬שי אצבע תיך | ירח וכוכבים‬
‫‪3‬אשר כוננתה‪ )5( :‬מה "אנוש כי תזכרנו | ובן אדם כי תפקדנו‪ )6( :‬ותחסרהו מעט מ "אל הים | וכבוד והדר תעטרהו‪( :‬‬
‫ואלפים כ>לם | וגם ב ‪3‬המות שדי‪ )9( :‬צפור שמים ודגי הים |‬
‫‪ )7‬תמשילהו במע‪3‬שי ידיך | כ ל שתה תחת רגליו‪ )8( :‬צ נה ‪3‬‬
‫ע בר ארחות ימים‪ )10( :‬יהוה ‪3‬אד נינו | מה אדיר שמך בכל הארץ‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח עלמות לבן מזמור לדוד‪ )2( :‬אודה יהוה בכל לבי | ‪3‬אספרה כל נפלאותיך‪ )3( :‬אשמחה ואעלצה בך |‬
‫‪3‬אזמרה שמך עליון‪ )4( :‬בשוב אויבי אחור | יכשלו וי אבדו מפניך‪ )5( :‬כי עשית משפטי ודיני | ישבת לכסא שופט‬
‫צדק‪ )6( :‬גערת גוים אבדת רשע | שמם מחית לעולם ועד‪ )7( :‬האויב תמו ‪F‬חרבות לנצח | וערים נתשת אבד זכרם‬
‫המה‪ )8( :‬ויהוה לעולם ישב | כונן למשפט כסאו‪ )9( :‬והוא ישפ ט תבל בצדק | ידין ל >אמים במישרים‪ )10( :‬ויהי‬
‫יהוה משגב לדך | משגב לעתות בצרה‪ )11( :‬ויבטחו בך יודעי שמך | כי ל א עזבת ד רשיך יהוה‪ )12( :‬זמרו ליהוה‬
‫י שב ציון | הגידו בעמים ע‪3‬לילותיו‪ )13( :‬כי ד רש דמים אותם זכר | ל א שכח צע‪3‬קת עניים [ע‪3‬נוים קרי]‪ )14( :‬חננני‬
‫יהוה ראה עניי מש נאי | מרוממי משע‪3‬רי מות‪ )15( :‬למען ‪3‬אספרה כל תהלתיך | בשע‪3‬רי בת ציון אגילה בישועתך‪( :‬‬
‫‪ )16‬טבעו גוים בשחת עשו | ברשת זו טמנו נלכדה רגלם‪ )17( :‬נודע יהוה משפט עשה | בפ על כפיו נוקש רשע הגיון‬
‫סלה‪ )18( :‬ישובו רשעים לשאולה | כל גוים שכחי "אל הים‪ )19( :‬כי ל א לנצח ישכח אביון | תקות ענוים [ע‪3‬ניים קרי]‬
‫ת אבד לעד‪ )20( :‬קומה יהוה אל יע ז "אנוש | ישפטו גוים על פניך‪ )21( :‬שיתה יהוה מורה להם | ידעו גוים "אנוש‬
‫המה סלה‪:‬‬
‫גאות רשע ידלק עני | יתפשו במזמות זו חשבו‪ )3( :‬כי הלל‬ ‫(‪ )1‬למה יהוה תע‪3‬מ ד ברחוק | תעלים לעתות בצרה‪ )2( :‬ב ‪3‬‬
‫רשע על ת ‪3‬אות נפשו | וב צע ברך נאץ יהוה‪ )4( :‬רשע כג בה אפו בל ידר ש | אין "אל הים כל מזמותיו‪ )5( :‬יחילו דרכו‬
‫[דרכיו קרי] בכל עת מרום משפטיך מנגדו | כל צורריו יפיח בהם‪ )6( :‬אמר בלבו בל אמוט | לד ר וד ר ‪3‬אשר ל א ברע‪:‬‬
‫(‪ )7‬אלה פיהו מלא ומרמות ות ך | תחת לשונו עמל ואון‪ )8( :‬ישב במארב ‪3‬חצרים במסתרים ‪3‬‬
‫יהר ג נקי | עיניו לחלכה‬
‫יאר ב ל ‪3‬חטוף עני | יחט ף עני במשכו ברשתו‪ )10( :‬ודכה [ידכה קרי] יש ח |‬
‫יאר ב במסתר כאריה ב >סכ ה "‬‫יצפ נו‪" )9( :‬‬
‫ונפל בע‪3‬צומיו חלכאים [חיל כאים קרי]‪ )11( :‬אמר בלבו שכח אל | הסתיר פניו בל ראה לנצח‪ )12( :‬קומה יהוה אל‬
‫נשא ידך | אל תשכח עניים [ע‪3‬נוים קרי]‪ )13( :‬על מה נאץ רשע "אל הים | אמר בלבו ל א תדר ש‪ )14( :‬ראתה כי אתה‬
‫עמל וכעס תביט לתת בידך | עליך יע‪3‬ז ב חלכה יתום אתה היית עוזר‪ )15( :‬שב ר זרוע רשע | ורע תדרוש רשעו בל‬
‫תמצא‪ )16( :‬יהוה מלך עולם ועד | אבדו גוים מארצו‪ )17( :‬ת ‪3‬אות ע‪3‬נוים שמעת יהוה | תכין לבם תקשיב אזנך‪)18( :‬‬
‫לשפ ט יתום ודך | בל יוסיף עוד לע‪3‬ר ץ "אנוש מן הארץ‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח לדוד | ביהוה חסיתי איך ת אמרו לנפשי נודו [נודי קרי] הרכם צפור‪ )2( :‬כי הנה הרשעים ידרכון קשת‬
‫כוננו חצם על יתר | לירות במו א פל לישרי לב‪ )3( :‬כי השתות יהרסון | צדיק מה פעל‪ )4( :‬יהוה בהיכל קדשו יהוה‬
‫יחזו עפעפיו יב ‪3‬חנו בני אדם‪ )5( :‬יהוה צדיק יבחן | ורשע וא הב חמס שנאה נפשו‪ )6( :‬ימטר על‬
‫בשמים כסאו | עיניו "‬
‫רשעים פחים | אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם‪ )7( :‬כי צדיק יהוה צדקות אהב | ישר "‬
‫יחזו פנימו‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח על השמינית מזמור לדוד‪ )2( :‬הושיעה יהוה כי גמר חסיד | כי פסו "אמונים מבני אדם‪ )3( :‬שוא ידברו‬
‫איש את רעהו | שפת ‪3‬חלקות בלב ולב ידברו‪ )4( :‬יכרת יהוה כל שפתי ‪3‬חלקות | לשון מדברת גד לות‪3 )5( :‬אשר אמרו‬
‫ללש ננו נגביר שפתינו אתנו | מי אדון לנו‪ )6( :‬מש ד ע‪3‬ניים מאנקת אביונים | עתה אקום י אמר יהוה אשית בישע‬
‫יפיח לו‪ )7( :‬א ‪3‬מרות יהוה ‪3‬אמרות טה רות | כסף צרוף בע‪3‬ליל לארץ מז>קק שבעתים‪ )8( :‬אתה יהוה תשמרם | תצרנו‬
‫מן הדור זו לעולם‪ )9( :‬סביב רשעים יתהלכון | כר>ם ז>לות לבני אדם‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח מזמור לדוד‪ )2( :‬עד אנה יהוה תשכחני נצח | עד אנה תסתיר את פניך ממני‪ )3( :‬עד אנה אשית עצות‬
‫בנפשי יגון בלבבי יומם | עד אנה ירום א יבי עלי‪ )4( :‬הביטה ע‪3‬נני יהוה "אל הי | האירה עיני פן אישן המות‪ )5( :‬פן‬
‫ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך | אשירה ליהוה כי גמל עלי‪:‬‬ ‫י אמר א יבי יכלתיו | צרי יגילו כי אמוט‪3 )6( :‬‬
‫(‪ )1‬למנצח לדוד | אמר נבל בלבו אין "אל הים השחיתו התעיבו ע‪3‬לילה אין ע שה טוב‪ )2( :‬יהוה משמים השקיף על בני‬
‫נאלחו | אין ע שה טוב אין גם אחד‪3 )4( :‬הל א ידעו כל‬‫אדם | לראות ‪3‬היש משכיל ד רש את "אל הים‪ )3( :‬הכ ל סר יחדו "‬
‫פ ע‪3‬לי און | א כלי עמי אכלו לחם יהוה ל א קראו‪ )5( :‬שם פ ‪3‬חדו פחד | כי "אל הים בדור צדיק‪ )6( :‬ע‪3‬צת עני תבישו | כי‬
‫יהוה מחסהו‪ )7( :‬מי יתן מציון ישועת ישראל | בשוב יהוה שבות עמו יגל יע‪3‬ק ב ישמח ישראל‪:‬‬
‫אהלך מי ישכ ן בהר קדשך‪ )2( :‬הולך תמים ופ על צדק | וד בר "אמת בלבבו‪ )3( :‬ל א‬
‫(‪ )1‬מזמור לדוד | יהו ה מי יגור ב ‪F‬‬
‫רגל על לש נו ל א עשה לרעהו רעה | וחרפה ל א נשא על קר בו‪ )4( :‬נבזה בעיניו נמאס ואת יראי יהוה יכבד | נשבע‬
‫להרע ול א ימר‪ )5( :‬כספו ל א נתן בנשך וש חד על נקי ל א לקח | ע שה אלה ל א ימוט לעולם‪:‬‬
‫(‪ )1‬מכתם לדוד | שמרני אל כי חסיתי בך‪ )2( :‬אמרת ליהוה ‪3‬אד ני אתה | טובתי בל עליך‪ )3( :‬לקדושים ‪3‬אשר בארץ‬
‫המה | ואדירי כל חפצי בם‪ )4( :‬ירבו עצבותם אחר מהרו | בל אסיך נסכיהם מדם ובל אשא את שמותם על שפתי‪( :‬‬
‫נחלת שפרה עלי‪3 )7( :‬אברך את יהוה‬
‫‪ )5‬יהוה מנת חלקי וכוסי | אתה תומיך גורלי‪3 )6( :‬חבלים נפלו לי בנעמים | אף ‪3‬‬
‫‪3‬אשר יעצני | אף לילות יסרוני כליותי‪ )8( :‬שויתי יהוה לנגדי תמיד | כי מימיני בל אמוט‪ )9( :‬לכן שמח לבי ויגל‬
‫כבודי | אף בשרי ישכ ן לבטח‪ )10( :‬כי ל א תע‪3‬ז ב נפשי לשאול | ל א תתן ‪3‬חסידך לראות שחת‪ )11( :‬תודיעני א רח‬
‫חיים | ש בע שמחות את פניך נעמות בימינך נצח‪:‬‬
‫(‪ )1‬תפלה לדוד | שמעה יהוה צדק הקשיבה רנתי ה ‪3‬אזינה תפלתי בל א שפתי מרמה‪ )2( :‬מלפניך משפטי יצא | עיניך‬
‫ת "חזינה מישרים‪ )3( :‬בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא | זמ תי בל יע‪3‬בר פי‪ )4( :‬לפע>לות אדם בדבר שפתיך |‬
‫‪3‬אני שמרתי ארחות פריץ‪ )5( :‬תמ ך ‪3‬א >שרי במעגלותיך | בל נמוטו פעמי‪3 )6( :‬אני קראתיך כי תע‪3‬נני אל | הט אזנך לי‬
‫שמע אמרתי‪ )7( :‬הפלה ‪3‬חסדיך מושיע חוסים | ממתקוממים בימינך‪ )8( :‬שמרני כאישון בת עין | בצל כנפיך‬
‫תסתירני‪ )9( :‬מפני רשעים זו שדוני | א יבי בנפש יקיפו עלי‪ )10( :‬חלבמו סגרו | פימו דברו בגאות‪> )11( :‬‬
‫אשרינו‬
‫עתה סבבוני [סבבונו קרי] | עיניהם ישיתו לנטות בארץ‪ )12( :‬דמי נו כאריה יכסוף לטרוף | וככפיר י שב במסתרים‪:‬‬
‫(‪ )13‬קומה יהוה קדמה פניו הכריעהו | פלטה נפשי מרשע חרבך‪ )14( :‬ממתים ידך יהוה ממתים מחלד חלקם‬
‫בחיים וצפינך [וצפונך קרי] תמלא בטנם | ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם‪3 )15( :‬אני בצדק א "חזה פניך | אשבעה‬
‫בהקיץ תמונתך‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח לעבד יהוה לדוד | ‪3‬אשר דבר ליהוה את דברי השירה הז את ביום הציל יהוה אותו מכף כל א יביו ומיד‬
‫שאול‪ )2( :‬וי אמר ארחמך יהוה חזקי‪ )3( :‬יהוה סלעי ומצודתי ומפלטי | אלי צורי א "חסה בו מגני וקרן ישעי‬
‫נחלי בליעל יבע‪3‬תוני‪ )6( :‬חבלי שאול‬‫משגבי‪ )4( :‬מ >הלל אקרא יהוה | ומן א יבי אושע‪3 )5( :‬אפפוני חבלי מות | ו ‪3‬‬
‫סבבוני | קדמוני מוקשי מות‪ )7( :‬בצר לי אקרא יהוה ואל "אל הי ‪3‬אשוע | ישמע מהיכלו קולי ושועתי לפניו תבוא‬
‫באזניו‪ )8( :‬ותגעש ותרעש הארץ ומוסדי הרים ירגזו | ויתגע‪3‬שו כי חרה לו‪ )9( :‬עלה עשן באפו ואש מפיו ת אכל |‬
‫גחלים בע‪3‬רו ממנו‪ )10( :‬ויט שמים וירד | וע‪3‬רפל תחת רגליו‪ )11( :‬וירכב על כרוב ויע ף | וידא על כנפי רוח‪ )12( :‬ישת‬
‫גחלי אש‪ )14( :‬וירעם‬ ‫ח שך סתרו סביבותיו >סכתו | חשכת מים עבי שחקים‪ )13( :‬מנ גה נגדו | עביו עברו ברד ו ‪3‬‬
‫גחלי אש‪ )15( :‬וישלח חציו ויפיצם | וברקים רב וי >המם‪ )16( :‬ויראו ‪3‬אפיקי מים‬ ‫בשמים יהוה ועליון יתן ק לו | ברד ו ‪3‬‬
‫ויגלו מוסדות תבל | מגע‪3‬רתך יהוה מנשמת רוח אפך‪ )17( :‬ישלח ממרום יקחני | ימשני ממים רבים‪ )18( :‬יצילני‬
‫מא יבי עז | ומש נאי כי אמצו ממני‪ )19( :‬יקדמוני ביום אידי | ויהי יהוה למשען לי‪ )20( :‬ויוציאני למרחב | יחלצני‬
‫כי חפץ בי‪ )21( :‬יגמלני יהוה כצדקי | כב ר ידי ישיב לי‪ )22( :‬כי שמרתי דרכי יהוה | ול א רשעתי מ "אל הי‪ )23( :‬כי כל‬
‫ואהי תמים עמו | ואשתמר מע‪3‬וני‪ )25( :‬וישב יהוה לי כצדקי | כב ר ידי‬ ‫משפטיו לנגדי | ו >חק תיו ל א אסיר מני‪" )24( :‬‬
‫לנגד עיניו‪ )26( :‬עם חסיד תתחסד | עם גבר תמים תתמם‪ )27( :‬עם נבר תתברר | ועם עקש תתפתל‪ )28( :‬כי אתה‬
‫עם עני תושיע | ועינים רמות תשפיל‪ )29( :‬כי אתה תאיר נרי | יהוה "אל הי יגיה חשכי‪ )30( :‬כי בך אר>ץ גדוד |‬
‫ובאל הי ‪3‬אדלג שור‪ )31( :‬האל תמים דרכו | אמרת יהוה צרופה מגן הוא לכ ל הח סים בו‪ )32( :‬כי מי "אלוה מבלע‪3‬די‬
‫יהוה | ומי צור זולתי "אל הינו‪ )33( :‬האל המאזרני חיל | ויתן תמים דרכי‪ )34( :‬משוה רגלי כאילות | ועל במ תי‬
‫יע‪3‬מידני‪ )35( :‬מלמד ידי למלחמה | ונ ‪3‬חתה קשת נחושה זרוע תי‪ )36( :‬ותתן לי מגן ישעך | וימינך תסעדני וענותך‬
‫תרבני‪ )37( :‬תרחיב צע‪3‬די תחתי | ול א מע‪3‬דו קר >סלי‪ )38( :‬ארדוף אויבי ואשיגם | ול א אשוב עד כלותם‪)39( :‬‬
‫אמחצם ול א י>כלו קום | יפלו תחת רגלי‪ )40( :‬ותאזרני חיל למלחמה | תכריע קמי תחתי‪ )41( :‬וא יבי נתתה לי ע רף‬
‫| ומשנאי אצמיתם‪ )42( :‬ישועו ואין מושיע | על יהוה ול א ענם‪ )43( :‬ואשחקם כעפר על פני רוח | כטיט חוצות‬
‫‪3‬אריקם‪ )44( :‬תפלטני מריבי עם | תשימני לר אש גוים עם ל א ידעתי יעבדוני‪ )45( :‬לשמע א זן ישמעו לי | בני נכר‬
‫יכ ‪3‬חשו לי‪ )46( :‬בני נכר יב לו | ויחרגו ממסגרותיהם‪ )47( :‬חי יהוה וברוך צורי | וירום "אלוהי ישעי‪ )48( :‬האל הנותן‬
‫נקמות לי | וידבר עמים תחתי‪ )49( :‬מפלטי מא יבי | אף מן קמי תרוממני מאיש חמס תצילני‪ )50( :‬על כן אודך‬
‫בגוים יהוה | ולשמך ‪3‬אזמרה‪ )51( :‬מגדל [מגדיל קרי] ישועות מלכו | וע שה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח מזמור לדוד‪ )2( :‬השמים מספרים כבוד אל | ומע‪3‬שה ידיו מגיד הרקיע‪ )3( :‬יום ליום יביע א מר | ולילה‬
‫ללילה יחוה דעת‪ )4( :‬אין א מר ואין דברים | בלי נשמע קולם‪ )5( :‬בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם | לשמש‬
‫שם א הל בהם‪ )6( :‬והוא כחתן י צא מ >חפתו | ישיש כגבור לרוץ א רח‪ )7( :‬מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם‬
‫נאמנה מחכימת פתי‪ )9( :‬פקודי יהוה ישרים‬ ‫| ואין נסתר מחמתו‪ )8( :‬תורת יהוה תמימה משיבת נפש | עדות יהוה "‬
‫משמחי לב | מצות יהוה ברה מאירת עינים‪ )10( :‬יראת יהוה טהורה עומדת לעד | משפטי יהוה "אמת צדקו יחדו‪( :‬‬
‫נחמדים מזהב ומפז רב | ומתוקים מדבש ונ פת צופים‪ )12( :‬גם עבדך נזהר בהם | בשמרם עקב רב‪)13( :‬‬ ‫‪ )11‬ה "‬
‫שגיאות מי יבין | מנסתרות נקני‪ )14( :‬גם מזדים ‪3‬חש ך עבדך אל ימשלו בי אז איתם | ונקיתי מפשע רב‪ )15( :‬יהיו‬
‫לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך | יהוה צורי וג ‪3‬אלי‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח מזמור לדוד‪ )2( :‬יענך יהוה ביום צרה | ישגבך שם "אל הי יע‪3‬ק ב‪ )3( :‬ישלח עזרך מק דש | ומציון יסעדך‪( :‬‬
‫‪ )4‬יזכ ר כל מנח תך | ועולתך ידשנה סלה‪ )5( :‬יתן לך כלבבך | וכל ע‪3‬צתך ימלא‪ )6( :‬נרננה בישועתך ובשם "אל הינו‬
‫נדג ל | ימלא יהוה כל מש ‪3‬אלותיך‪ )7( :‬עתה ידעתי כי הושיע יהוה משיחו | יע‪3‬נהו משמי קדשו בגב>רות ישע ימינו‪)8( :‬‬
‫ואנחנו קמנו ונתעודד‪ )10( :‬יהוה‬
‫ואנחנו בשם יהוה "אל הינו נזכיר‪ )9( :‬המה כרעו ונפלו | ‪3‬‬
‫אלה ברכב ואלה בסוסים | ‪3‬‬
‫הושיעה | המלך יע‪3‬ננו ביום קראנו‪:‬‬
‫וארשת‬ ‫(‪ )1‬למנצח מזמור לדוד‪ )2( :‬יהוה בעזך ישמח מלך | ובישועתך מה יגיל מא ד‪ )3( :‬ת ‪3‬אות לבו נתתה לו | ‪3‬‬
‫שפתיו בל מנעת סלה‪ )4( :‬כי תקדמנו ברכות טוב | תשית לר אשו ע‪3‬טרת פז‪ )5( :‬חיים שאל ממך נתתה לו | א רך‬
‫ימים עולם ועד‪ )6( :‬גדול כבודו בישועתך | הוד והדר תשוה עליו‪ )7( :‬כי תשיתהו ברכות לעד | תחדהו בשמחה את‬
‫פניך‪ )8( :‬כי המלך ב טח ביהוה | ובחסד עליון בל ימוט‪ )9( :‬תמצא ידך לכל א יביך | ימינך תמצא ש נאיך‪)10( :‬‬
‫תשיתמו כתנור אש לעת פניך | יהוה באפו יבלעם ות אכלם אש‪ )11( :‬פרימו מארץ תאבד | וזרעם מבני אדם‪)12( :‬‬
‫כי נטו עליך רעה | חשבו מזמה בל יוכלו‪ )13( :‬כי תשיתמו שכם | במיתריך תכונן על פניהם‪ )14( :‬רומה יהוה בע>זך |‬
‫נשירה ונזמרה גבורתך‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח על אילת השחר מזמור לדוד‪ )2( :‬אלי אלי למה ע‪3‬זבתני | רחוק מישועתי דברי ש ‪3‬אגתי‪" )3( :‬אל הי אקרא‬
‫יומם ול א תע‪3‬נה | ולילה ול א דומיה לי‪ )4( :‬ואתה קדוש | יושב תהלות ישראל‪ )5( :‬בך בטחו ‪3‬אב תינו | בטחו‬
‫ותפלטמו‪ )6( :‬אליך זע‪3‬קו ונמלטו | בך בטחו ול א בושו‪ )7( :‬ואנ כי תולעת ול א איש | חרפת אדם ובזוי עם‪ )8( :‬כל‬
‫ר אי ילעגו לי | יפטירו בשפה יניעו ר אש‪ )9( :‬ג ל אל יהוה יפלטהו | יצילהו כי חפץ בו‪ )10( :‬כי אתה ג חי מבטן |‬
‫מבטיחי על שדי אמי‪ )11( :‬עליך השלכתי מרחם | מבטן אמי אלי אתה‪ )12( :‬אל תרחק ממני כי צרה קרובה | כי‬
‫אין עוזר‪ )13( :‬סבבוני פרים רבים | אבירי בשן כתרוני‪ )14( :‬פצו עלי פיהם | אריה ט רף וש אג‪ )15( :‬כמים נשפכתי‬
‫והתפרדו כל עצמותי | היה לבי כדונג נמס בתוך מעי‪ )16( :‬יבש כחרש כ חי ולשוני >מדבק מלקוחי | ולע‪3‬פר מות‬
‫תשפתני‪ )17( :‬כי סבבוני כלבים | ע‪3‬דת מרעים הקיפוני כ ‪3‬ארי ידי ורגלי‪3 )18( :‬אספר כל עצמותי | המה יביטו יראו‬
‫בי‪ )19( :‬יחלקו בגדי להם | ועל לבושי יפילו גורל‪ )20( :‬ואתה יהוה אל תרחק | "אילותי לעזרתי חושה‪ )21( :‬הצילה‬
‫מחרב נפשי | מיד כלב יחידתי‪ )22( :‬הושיעני מפי אריה | ומקרני רמים ע‪3‬ניתני‪3 )23( :‬אספרה שמך לאחי | בתוך קהל‬
‫‪3‬אהללך‪ )24( :‬יראי יהוה הללוהו כל זרע יע‪3‬ק ב כבדוהו | וגורו ממנו כל זרע ישראל‪ )25( :‬כי ל א בזה ול א שקץ ע"נות‬
‫עני ול א הסתיר פניו ממנו | ובשועו אליו שמע‪ )26( :‬מאתך תהלתי | בקהל רב נדרי ‪3‬אשלם נגד יראיו‪ )27( :‬י אכלו‬
‫ע‪3‬נוים וישבעו יהללו יהוה ד רשיו | יחי לבבכם לעד‪ )28( :‬יזכרו ו >‬
‫ישבו אל יהוה כל אפסי ארץ | וישת ‪3‬חוו לפניך כל‬
‫משפחות גוים‪ )29( :‬כי ליהוה המלוכה | ומ של בגוים‪ )30( :‬אכלו וישת ‪3‬חוו כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר |‬
‫ונפשו ל א חיה‪ )31( :‬זרע יעבדנו | י >ספר לאד ני לדור‪ )32( :‬יב או ויגידו צדקתו | לעם נולד כי עשה‪:‬‬
‫נהלני‪ )3( :‬נפשי ישובב | ינחני‬

‫(‪ )1‬מזמור לדוד | יהוה ר עי ל א אחסר‪ )2( :‬בנאות דשא ירביצני | על מי מנ>חות י ‪3‬‬
‫נח >מני‪)5( :‬‬
‫במעגלי צדק למען שמו‪ )4( :‬גם כי אלך בגיא צלמות ל א אירא רע כי אתה עמדי | שבטך ומשענתך המה י ‪3‬‬
‫תע‪3‬ר ך לפני >שלחן נגד צ ררי | דשנת בשמן ר אשי כוסי רויה‪ )6( :‬אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי | ושבתי בבית יהוה‬
‫לא רך ימים‪:‬‬
‫(‪ )1‬לדוד מזמור | ליהוה הארץ ומלואה תבל וי שבי בה‪ )2( :‬כי הוא על ימים יסדה | ועל נהרות יכוננה‪ )3( :‬מי יע‪3‬לה‬
‫בהר יהוה | ומי יקום במקום קדשו‪ )4( :‬נקי כפים ובר לבב | ‪3‬אשר ל א נשא לשוא נפשי ול א נשבע למרמה‪ )5( :‬ישא‬
‫ברכה מאת יהוה | וצדקה מ "אל הי ישעו‪ )6( :‬זה דור דרשו [ד רשיו קרי] | מבקשי פניך יע‪3‬ק ב סלה‪ )7( :‬שאו שערים‬
‫ראשיכם והנשאו פתחי עולם | ויבוא מלך הכבוד‪ )8( :‬מי זה מלך הכבוד | יהוה עזוז וגבור יהוה גבור מלחמה‪)9( :‬‬
‫שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם | ויב א מלך הכבוד‪ )10( :‬מי הוא זה מלך הכבוד | יהוה צבאות הוא מלך‬
‫הכבוד סלה‪:‬‬
‫(‪ )1‬לדוד אליך יהוה נפשי אשא‪" )2( :‬אל הי בך בטחתי אל אבושה | אל יעלצו א יבי לי‪ )3( :‬גם כל קו יך ל א יב שו |‬
‫יב שו הבוגדים ריקם‪ )4( :‬דרכיך יהוה הודיעני | א רחותיך למדני‪ )5( :‬הדריכני ב ‪3‬אמתך ולמדני כי אתה "אל הי ישעי |‬
‫וחסדיך | כי מעולם המה‪ )7( :‬חט אות נעורי ופשעי אל תזכ ר | כחסדך‬ ‫אותך קויתי כל היום‪ )6( :‬זכ ר ר ‪3‬חמיך יהוה ‪3‬‬
‫זכר לי אתה למען טובך יהוה‪ )8( :‬טוב וישר יהוה | על כן יורה חטאים בדרך‪ )9( :‬ידרך ע‪3‬נוים במשפט | וילמד ע‪3‬נוים‬
‫ואמת | לנ צרי בריתו ועד תיו‪ )11( :‬למען שמך יהוה | וסלחת לע‪3‬וני כי רב הוא‪( :‬‬ ‫דרכו‪ )10( :‬כל ארחות יהוה חסד "‬
‫‪ )12‬מי זה האיש ירא יהוה | יורנו בדרך יבחר‪ )13( :‬נפשו בטוב תלין | וזרעו יירש ארץ‪ )14( :‬סוד יהוה ליראיו |‬
‫ובריתו להודיעם‪ )15( :‬עיני תמיד אל יהוה | כי הוא יוציא מרשת רגלי‪ )16( :‬פנה אלי וחנני | כי יחיד ועני אני‪)17( :‬‬
‫צרות לבבי הרחיבו | ממצוקותי הוציאני‪ )18( :‬ראה עניי וע‪3‬מלי | ושא לכל חט אותי‪ )19( :‬ראה אויבי כי רבו |‬
‫ושנאת חמס שנאוני‪ )20( :‬שמרה נפשי והצילני | אל אבוש כי חסיתי בך‪ )21( :‬ת ם וי שר יצרוני | כי קויתיך‪)22( :‬‬
‫פדה "אל הים את ישראל | מכ ל צרותיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬לדוד שפטני יהוה כי ‪3‬אני ב >תמי הלכתי | וביהוה בטחתי ל א אמעד‪ )2( :‬בחנני יהוה ונסני | צרופה [צרפה קרי]‬
‫כליותי ולבי‪ )3( :‬כי חסדך לנגד עיני | והתהלכתי ב ‪3‬אמתך‪ )4( :‬ל א ישבתי עם מתי שוא | ועם נע‪3‬למים ל א אבוא‪)5( :‬‬
‫ואס בבה את מזב ‪3‬חך יהוה‪ )7( :‬לשמע בקול תודה‬ ‫שנאתי קהל מרעים | ועם רשעים ל א אשב‪ )6( :‬ארחץ בנקיון כפי | ‪3‬‬
‫| ולספר כל נפלאותיך‪ )8( :‬יהוה אהבתי מעון ביתך | ומקום משכן כבודך‪ )9( :‬אל ת "אס ף עם חטאים נפשי | ועם‬
‫ואני ב >תמי אלך פדני וחנני‪ )12( :‬רגלי עמדה‬
‫אנשי דמים חיי‪3 )10( :‬אשר בידיהם זמה | וימינם מלאה ש חד‪3 )11( :‬‬
‫במישור | במקהלים ‪3‬אברך יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬לדוד יהוה אורי וישעי ממי אירא | יהוה מעוז חיי ממי אפחד‪ )2( :‬בקר ב עלי מרעים ל "אכ ל את בשרי | צרי וא יבי‬
‫לי המה כשלו ונפלו‪ )3( :‬אם ת ‪3‬חנה עלי מ ‪3‬חנה ל א יירא לבי | אם תקום עלי מלחמה בז את ‪3‬אני בוטח‪ )4( :‬אחת‬
‫שאלתי מאת יהוה אותה ‪3‬אבקש | שבתי בבית יהוה כל ימי חיי ל ‪3‬חזות בנ עם יהוה ולבקר בהיכלו‪ )5( :‬כי יצפנני‬
‫אהלו זבחי‬ ‫אהלו בצור ירוממני‪ )6( :‬ועתה ירום ר אשי על א יבי סביבותי ואזבחה ב ‪F‬‬ ‫ב >סכ ה ביום רעה | יסתרני בסתר ‪F‬‬
‫ואזמרה ליהוה‪ )7( :‬שמע יהוה קולי אקרא וחנני וע‪3‬נני‪ )8( :‬לך אמר לבי בקשו פני | את פניך יהוה‬ ‫תרועה | אשירה ‪3‬‬
‫‪3‬אבקש‪ )9( :‬אל תסתר פניך ממני אל תט באף עבדך | עזרתי היית אל תטשני ואל תעזבני "אל הי ישעי‪ )10( :‬כי אבי‬
‫ואמי ע‪3‬זבוני | ויהוה יאספני‪ )11( :‬הורני יהוה דרכך | ונחני בא רח מישור למען שוררי‪ )12( :‬אל תתנני בנפש צרי | כי‬
‫יאמץ‬ ‫קמו בי עדי שקר ויפח חמס‪ )13( :‬לולא ה "אמנתי לראות בטוב יהוה בארץ חיים‪ )14( :‬קוה אל יהוה | ‪3‬חזק ו ‪3‬‬
‫לבך וקוה אל יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬לדוד אליך יהוה אקרא צורי אל ת "חרש ממני | פן ת "חשה ממני ונמשלתי עם יורדי בור‪ )2( :‬שמע קול ת ‪3‬חנוני‬
‫בשועי אליך | בנשאי ידי אל דביר קדשך‪ )3( :‬אל תמשכני עם רשעים ועם פ ע‪3‬לי און | ד ברי שלום עם רעיהם ורעה‬
‫בלבבם‪ )4( :‬תן להם כפע‪F‬לם וכר ע מעלליהם | כמע‪3‬שה ידיהם תן להם השב גמולם להם‪ )5( :‬כי ל א יבינו אל פע>ל ת‬
‫יהוה ואל מע‪3‬שה ידיו | יהרסם ול א יבנם‪ )6( :‬ברוך יהוה | כי שמע קול ת ‪3‬חנוני‪ )7( :‬יהוה ע>זי ומגני בו בטח לבי‬
‫ונע"זרתי | ויע‪3‬ל ז לבי ומשירי ‪3‬אהודנו‪ )8( :‬יהוה ע ז למו | ומעוז ישועות משיחו הוא‪ )9( :‬הושיעה את עמך וברך את‬
‫נחלתך | ורעם ונשאם עד העולם‪:‬‬ ‫‪3‬‬
‫(‪ )1‬מזמור לדוד | הבו ליהוה בני אלים הבו ליהוה כבוד וע ז‪ )2( :‬הבו ליהוה כבוד שמו | השת ‪3‬חוו ליהוה בהדרת‬
‫ק דש‪ )3( :‬קול יהוה על המים | אל הכבוד הרעים יהוה על מים רבים‪ )4( :‬קול יהוה בכ ח | קול יהוה בהדר‪ )5( :‬קול‬
‫יהוה ש בר ‪3‬ארזים | וישבר יהוה את ארזי הלבנון‪ )6( :‬וירקידם כמו עגל | לבנון ושרי ן כמו בן ראמים‪ )7( :‬קול יהוה‬
‫ח צב ל ‪3‬הבות אש‪ )8( :‬קול יהוה יחיל מדבר | יחיל יהוה מדבר קדש‪ )9( :‬קול יהוה יחולל אילות "‬
‫ויחש ף יערות |‬
‫ובהיכלו כ>לו א מר כבוד‪ )10( :‬יהוה למבול ישב | וישב יהוה מלך לעולם‪ )11( :‬יהוה ע ז לעמו יתן | יהוה יברך את‬
‫עמו בשלום‪:‬‬
‫(‪ )1‬מזמור שיר ‪3‬חנ>כת הבית לדוד‪3 )2( :‬ארוממך יהוה כי דליתני | ול א שמחת א יבי לי‪ )3( :‬יהוה "אל הי | שועתי אליך‬
‫ותרפאני‪ )4( :‬יהוה הע"לית מן שאול נפשי | חייתני מיורדי [מירדי קרי] בור‪ )5( :‬זמרו ליהוה ‪3‬חסידיו | והודו לזכר‬
‫ואני אמרתי בשלוי | בל אמוט לעולם‪)8( :‬‬ ‫קדשו‪ )6( :‬כי רגע באפו חיים ברצונו | בערב ילין בכי ולב קר רנה‪3 )7( :‬‬
‫יהוה ברצונך הע"מדתה להררי ע ז | הסתרת פניך הייתי נבהל‪ )9( :‬אליך יהוה אקרא | ואל ‪3‬אד ני אתחנן‪ )10( :‬מה‬
‫בצע בדמי ברדתי אל שחת | ‪3‬היודך עפר ‪3‬היגיד ‪3‬אמתך‪ )11( :‬שמע יהוה וחנני | יהוה "היה ע זר לי‪ )12( :‬הפכת מספדי‬
‫למחול לי פתחת שקי | ותאזרני שמחה‪ )13( :‬למען יזמרך כבוד ול א יד ם | יהוה "אל הי לעולם אודך‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח מזמור לדוד‪ )2( :‬בך יהוה חסיתי אל אבושה לעולם | בצדקתך פלטני‪ )3( :‬הטה אלי אזנך מהרה הצילני |‬
‫נהלני‪ )5( :‬תוציאני‬‫"היה לי לצור מעוז לבית מצודות להושיעני‪ )4( :‬כי סלעי ומצודתי אתה | ולמען שמך תנחני ות ‪3‬‬
‫מרשת זו טמנו לי | כי אתה מעוזי‪ )6( :‬בידך אפקיד רוחי | פדיתה אותי יהוה אל "אמת‪ )7( :‬שנאתי הש מרים הבלי‬
‫ואני אל יהוה בטחתי‪ )8( :‬אגילה ואשמחה בחסדך | ‪3‬אשר ראית את עניי ידעת בצרות נפשי‪ )9( :‬ול א הסגרתני‬ ‫שוא | ‪3‬‬
‫ביד אויב | הע"מדת במרחב רגלי‪ )10( :‬חנני יהוה כי צר לי | עששה בכעס עיני נפשי ובטני‪ )11( :‬כי כלו ביגון חיי‬
‫ושנותי ב ‪3‬אנחה | כשל בע‪3‬וני כ חי וע‪3‬צמי עששו‪ )12( :‬מכל צ ררי הייתי חרפה ול ‪3‬שכני מא ד ופחד למי>דעי | ר אי בחוץ‬
‫נדדו ממני‪ )13( :‬נשכחתי כמת מלב | הייתי ככלי א בד‪ )14( :‬כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב | בהוסדם יחד עלי‬
‫ואני עליך בטחתי יהוה | אמרתי "אל הי אתה‪ )16( :‬בידך עת תי | הצילני מיד אויבי ומר דפי‪:‬‬ ‫לקחת נפשי זממו‪3 )15( :‬‬
‫(‪ )17‬האירה פניך על עבדך | הושיעני בחסדך‪ )18( :‬יהוה אל אבושה כי קראתיך | יב שו רשעים ידמו לשאול‪)19( :‬‬
‫גאוה ובוז‪ )20( :‬מה רב טובך ‪3‬אשר צפנת ליראיך | פעלת לח סים בך‬ ‫תאלמנה שפתי שקר | הד ברות על צדיק עתק ב ‪3‬‬
‫נגד בני אדם‪ )21( :‬תסתירם בסתר פניך מר>כסי איש | תצפנם ב >סכה מריב לש נות‪ )22( :‬ברוך יהוה | כי הפליא חסדו‬
‫ואני אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך | אכן שמעת קול ת ‪3‬חנוני בשועי אליך‪ )24( :‬א "הבו את‬ ‫לי בעיר מצור‪3 )23( :‬‬
‫יחלים ליהוה‪:‬‬ ‫יאמץ לבבכם | כל המ ‪3‬‬‫גאוה‪ )25( :‬חזקו ו ‪3‬‬
‫יהוה כל ‪3‬חסידיו | "אמונים נ צר יהוה ומשלם על יתר ע שה ‪3‬‬
‫(‪ )1‬לדוד משכיל | אשרי נשוי פשע כסוי ‪3‬חטאה‪ )2( :‬אשרי אדם ל א יחש ב יהוה לו עון | ואין ברוחו רמיה‪ )3( :‬כי‬
‫ה "חרשתי בלו ע‪3‬צמי | בש ‪3‬אגתי כל היום‪ )4( :‬כי יומם ולילה תכבד עלי ידך | נהפך לשדי בחרב ני קיץ סלה‪ )5( :‬חטאתי‬
‫אודיע‪3‬ך וע‪3‬וני ל א כסיתי אמרתי אודה ע‪3‬לי פשעי ליהוה | ואתה נשאת ע‪3‬ון חטאתי סלה‪ )6( :‬על ז את יתפלל כל חסיד‬
‫אליך לעת מצ א | רק לשטף מים רבים אליו ל א יגיעו‪ )7( :‬אתה סתר לי מצר תצרני | רני פלט תסובבני סלה‪)8( :‬‬
‫אשכילך ואורך בדרך זו תלך | איע‪3‬צה עליך עיני‪ )9( :‬אל תהיו כסוס כפרד אין הבין | במתג ורסן עדיו לבלום בל‬
‫קר ב אליך‪ )10( :‬רבים מכאובים לרשע | והבוטח ביהוה חסד יסובבנו‪ )11( :‬שמחו ביהוה וגילו צדיקים | והרנינו כל‬
‫ישרי לב‪:‬‬
‫(‪ )1‬רננו צדיקים ביהוה | לישרים נאוה תהלה‪ )2( :‬הודו ליהוה בכנור | בנבל עשור זמרו לו‪ )3( :‬שירו לו שיר חדש |‬
‫היטיבו נגן בתרועה‪ )4( :‬כי ישר דבר יהוה | וכל מע‪3‬שהו ב "אמונה‪ )5( :‬א הב צדקה ומשפט | חסד יהוה מלאה הארץ‪:‬‬
‫(‪ )6‬בדבר יהוה שמים נע‪3‬שו | וברוח פיו כל צבאם‪ )7( :‬כ נס כנד מי הים | נ תן בא צרות תהומות‪ )8( :‬ייראו מיהוה כל‬
‫הארץ | ממנו יגורו כל י שבי תבל‪ )9( :‬כי הוא אמר ויהי | הוא צוה ויע‪3‬מ ד‪ )10( :‬יהוה הפיר ע‪3‬צת גוים | הניא מחשבות‬
‫נחלה‬‫עמים‪ )11( :‬ע‪3‬צת יהוה לעולם תע‪3‬מ ד | מחשבות לבו לד ר וד ר‪ )12( :‬אשרי הגוי ‪3‬אשר יהוה "אל היו | העם בחר ל ‪3‬‬
‫לו‪ )13( :‬משמים הביט יהוה | ראה את כל בני האדם‪ )14( :‬ממכון שבתו השגיח | אל כל י שבי הארץ‪ )15( :‬הי צר‬
‫יחד לבם | המבין אל כל מע‪3‬שיהם‪ )16( :‬אין המלך נושע ברב חיל | גבור ל א ינצל ברב כ ח‪ )17( :‬שקר הסוס לתשועה‬
‫יחלים לחסדו‪ )19( :‬להציל ממות נפשם | ולחיותם ברעב‪( :‬‬ ‫| ובר ב חילו ל א ימלט‪ )18( :‬הנה עין יהוה אל יראיו | למ ‪3‬‬
‫‪ )20‬נפשנו חכתה ליהוה | עזרנו ומגננו הוא‪ )21( :‬כי בו ישמח לבנו | כי בשם קדשו בטחנו‪ )22( :‬יהי חסדך יהוה‬
‫עלינו | כ ‪3‬אשר יחלנו לך‪:‬‬
‫(‪ )1‬לדוד בשנותו את טעמו לפני ‪3‬אבימלך | ויגר‪3‬שהו וילך‪3 )2( :‬אבר‪3‬כה את יהוה בכל עת | תמיד תהלתו בפי‪)3( :‬‬
‫ביהוה תתהלל נפשי | ישמעו ע‪3‬נוים וישמחו‪ )4( :‬גדלו ליהוה אתי | ונרוממה שמו יחדו‪ )5( :‬דרשתי את יהוה וענני |‬
‫ומכל מגורותי הצילני‪ )6( :‬הביטו אליו ונהרו | ופניהם אל יחפרו‪ )7( :‬זה עני קרא ויהוה שמע | ומכל צרותיו‬
‫יחסה בו‪ )10( :‬יראו‬ ‫הושיעו‪ )8( :‬ח נה מלאך יהוה סביב ליראיו ויחלצם‪ )9( :‬טע‪3‬מו וראו כי טוב יהוה | אשרי הגבר "‬
‫את יהוה קד שיו | כי אין מחסור ליראיו‪ )11( :‬כפירים רשו ורעבו | וד רשי יהוה ל א יחסרו כל טוב‪ )12( :‬לכו בנים‬
‫שמעו לי | יראת יהוה ‪3‬אלמדכם‪ )13( :‬מי האיש החפץ חיים | א הב ימים לראות טוב‪ )14( :‬נצ ר לשונך מרע | ושפתיך‬
‫מדבר מרמה‪ )15( :‬סור מרע וע‪3‬שה טוב | בקש שלום ורדפהו‪ )16( :‬עיני יהוה אל צדיקים | ואזניו אל שועתם‪)17( :‬‬
‫פני יהוה בע שי רע | להכרית מארץ זכרם‪ )18( :‬צע‪3‬קו ויהוה שמע | ומכל צרותם הצילם‪ )19( :‬קרוב יהוה לנשברי לב‬
‫| ואת דכאי רוח יושיע‪ )20( :‬רבות רעות צדיק | ומכ>לם יצילנו יהוה‪ )21( :‬ש מר כל עצמותיו | אחת מהנה ל א‬
‫נשברה‪ )22( :‬תמותת רשע רעה | וש נאי צדיק יאשמו‪ )23( :‬פודה יהוה נפש ע‪3‬בדיו | ול א יאשמו כל הח סים בו‪:‬‬
‫(‪ )1‬לדוד ריבה יהוה את יריבי | לחם את ל ‪3‬חמי‪ )2( :‬ה ‪3‬חזק מגן וצנה | וקומה בעזרתי‪ )3( :‬והרק ‪3‬חנית וסג ר לקראת‬
‫ר דפי | "אמ ר לנפשי י >שעתך אני‪ )4( :‬יב שו ויכלמו מבקשי נפשי | יס גו אחור ויחפרו ח שבי רעתי‪ )5( :‬יהיו כמ ץ לפני‬
‫וחלקלקות | ומלאך יהוה ר דפם‪ )7( :‬כי חנם טמנו לי שחת רשתם |‬ ‫רוח | ומלאך יהוה דוחה‪ )6( :‬יהי דרכם ח שך ‪3‬‬
‫חנם חפרו לנפשי‪ )8( :‬תבואהו שואה ל א ידע | ורשתו ‪3‬אשר טמן תלכדו בשואה יפל בה‪ )9( :‬ונפשי תגיל ביהוה |‬
‫תשיש בישועתו‪ )10( :‬כל עצמותי ת אמרנה יהוה מי כמוך | מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מג זלו‪ )11( :‬יקומון‬
‫ואני ב ‪3‬חלותם לבושי שק‬‫עדי חמס | ‪3‬אשר ל א ידעתי ישאלוני‪ )12( :‬ישלמוני רעה תחת טובה שכול לנפשי‪3 )13( :‬‬
‫עניתי בצום נפשי | ותפלתי על חיקי תשוב‪ )14( :‬כרע כאח לי התהלכתי | כ ‪3‬אבל אם ק דר שחותי‪ )15( :‬ובצלעי שמחו‬
‫נאספו | נאספו עלי נכים ול א ידעתי קרעו ול א דמו‪ )16( :‬בחנפי לע‪3‬גי מעוג | חר ק עלי שנימו‪3 )17( :‬אד ני כמה תראה‬ ‫ו "‬
‫| השיבה נפשי מש איהם מכפירים יחידתי‪ )18( :‬אודך בקהל רב | בעם עצום ‪3‬אהללך‪ )19( :‬אל ישמחו לי א יבי שקר |‬
‫יחש בון‪ )21( :‬וירחיבו עלי פיהם | אמרו‬ ‫ש נאי חנם יקרצו עין‪ )20( :‬כי ל א שלום ידברו | ועל רגעי ארץ דברי מרמות ‪3‬‬
‫האח האח ר ‪3‬אתה עינינו‪ )22( :‬ראיתה יהוה אל ת "חרש | ‪3‬אד ני ‪3‬אל תרחק ממני‪ )23( :‬העירה והקיצה למשפטי | "אל הי‬
‫ואד ני לריבי‪ )24( :‬שפטני כצדקך יהוה "אל הי ואל ישמחו לי‪ )25( :‬אל י אמרו בלבם האח נפשנו | אל י אמרו‬
‫בלע‪3‬נוהו‪ )26( :‬יב שו ויחפרו יחדו שמחי רעתי | ילבשו ב שת וכלמה המגדילים עלי‪ )27( :‬יר נו וישמחו ‪3‬חפצי צדקי |‬
‫וי אמרו תמיד יגדל יהוה החפץ שלום עבדו‪ )28( :‬ולשוני תהגה צדקך | כל היום תהלתך‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח לעבד יהוה לדוד‪ )2( :‬נ >אם פשע לרשע בקרב לבי | אין פחד "אל הים לנגד עיניו‪ )3( :‬כי ה "חליק אליו בעיניו |‬
‫למצ א ע‪3‬ונו לשנ א‪ )4( :‬דברי פיו און ומרמה | חדל להשכיל להיטיב‪ )5( :‬און יחש ב על משכבו | יתיצב על דרך ל א‬
‫טוב רע ל א ימאס‪ )6( :‬יהוה בהשמים חסדך | "אמונתך עד שחקים‪ )7( :‬צדקתך כהררי אל משפטך תהום רבה | אדם‬
‫יחסיון‪ )9( :‬ירוי>ן מדשן ביתך | ונחל ע‪3‬דניך‬
‫ובהמה תושיע יהוה‪ )8( :‬מה יקר חסדך "אל הים | ובני אדם בצל כנפיך "‬
‫תשקם‪ )10( :‬כי עמך מקור חיים | באורך נראה אור‪ )11( :‬מש ך חסדך לי דעיך | וצדקתך לישרי לב‪ )12( :‬אל תבואני‬
‫גאוה | ויד רשעים אל תנדני‪ )13( :‬שם נפלו פ ע‪3‬לי און | ד חו ול א יכלו קום‪:‬‬
‫רגל ‪3‬‬
‫(‪ )1‬לדוד אל תתחר במרעים | אל תקנא בע שי עולה‪ )2( :‬כי כחציר מהרה ימלו | וכירק דשא יבולון‪ )3( :‬בטח ביהוה‬
‫וע‪3‬שה טוב | שכן ארץ ורעה "אמונה‪ )4( :‬והתענג על יהוה | ויתן לך מש ‪3‬אל ת לבך‪ )5( :‬גול על יהוה דרכך | ובטח עליו‬
‫והוא יע‪3‬שה‪ )6( :‬והוציא כאור צדקך | ומשפטך כצ ‪F‬הרים‪ )7( :‬דום ליהוה והתחולל לו | אל תתחר במצליח דרכו‬
‫באיש ע שה מזמות‪ )8( :‬הרף מאף וע‪3‬ז ב חמה | אל תתחר אך להרע‪ )9( :‬כי מרעים יכרתון | וקו י יהוה המה יירשו‬
‫ארץ‪ )10( :‬ועוד מעט ואין רשע | והתבוננת על מקומו ואיננו‪ )11( :‬וע‪3‬נוים יירשו ארץ | והתענגו על ר ב שלום‪)12( :‬‬
‫ז מם רשע לצדיק | וח רק עליו שניו‪3 )13( :‬אד ני ישחק לו | כי ראה כי יב א יומו‪ )14( :‬חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם‬
‫| להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך‪ )15( :‬חרבם תבוא בלבם | וקשתותם תשברנה‪ )16( :‬טוב מעט לצדיק | מ ‪3‬המון‬
‫נחלתם לעולם‬ ‫רשעים רבים‪ )17( :‬כי זרועות רשעים תשברנה | וסומך צדיקים יהוה‪ )18( :‬יודע יהוה ימי תמימם | ו ‪3‬‬
‫תהיה‪ )19( :‬ל א יב שו בעת רעה | ובימי רעבון ישבעו‪ )20( :‬כי רשעים י אבדו וא יבי יהוה כיקר כרים | כלו בעשן כלו‪:‬‬
‫(‪ )21‬לו ה רשע ול א ישלם | וצדיק חונן ונותן‪ )22( :‬כי מב רכיו יירשו ארץ | ומ >קלליו יכרתו‪ )23( :‬מיהוה מצע‪3‬די גבר‬
‫כוננו ודרכו יחפץ‪ )24( :‬כי יפ ל ל א יוטל | כי יהוה סומך ידו‪ )25( :‬נער הייתי גם זקנתי | ול א ראיתי צדיק נע"זב וזרעו‬
‫מבקש לחם‪ )26( :‬כל היום חונן ומלוה | וזרעו לברכה‪ )27( :‬סור מרע וע‪3‬שה טוב ושכ ן לעולם‪ )28( :‬כי יהוה א הב‬
‫משפט ול א יע‪3‬ז ב את ‪3‬חסידיו לעולם נשמרו | וזרע רשעים נכרת‪ )29( :‬צדיקים יירשו ארץ | וישכנו לעד עליה‪ )30( :‬פי‬
‫צדיק יהגה חכמה | ולשונו תדבר משפט‪ )31( :‬תורת "אל היו בלבו | ל א תמעד ‪3‬א >שריו‪ )32( :‬צופה רשע לצדיק |‬
‫ומבקש ל ‪3‬המיתו‪ )33( :‬יהוה ל א יעזבנו בידו | ול א ירשיענו בהשפטו‪ )34( :‬קוה אל יהוה ושמ ר דרכו וירוממך לרשת‬
‫ואבקשהו ול א‬ ‫ארץ | בהכרת רשעים תראה‪ )35( :‬ראיתי רשע עריץ | ומתערה כאזרח רע‪3‬נן‪ )36( :‬ויע‪3‬ב ר והנה איננו | ‪3‬‬
‫אחרית רשעים נכרתה‪)39( :‬‬ ‫אחרית לאיש שלום‪ )38( :‬ופ שעים נשמדו יחדו | ‪3‬‬ ‫נמצא‪ )37( :‬שמר תם וראה ישר | כי ‪3‬‬
‫ותשועת צדיקים מיהוה | מעוזם בעת צרה‪ )40( :‬ויעזרם יהוה ויפלטם | יפלטם מרשעים ויושיעם כי חסו בו‪:‬‬

‫(‪ )1‬מזמור לדוד להזכיר‪ )2( :‬יהוה אל בקצפך תוכיחני | וב ‪3‬חמתך תיסרני‪ )3( :‬כי חציך נ ‪3‬חתו בי | ותנחת עלי ידך‪)4( :‬‬
‫אין מת ם בבשרי מפני זעמך | אין שלום בע‪3‬צמי מפני חטאתי‪ )5( :‬כי ע‪3‬ונ תי עברו ר אשי | כמשא כבד יכבדו ממני‪)6( :‬‬
‫הבאישו נמקו חבור תי | מפני אולתי‪ )7( :‬נע‪3‬ויתי שח תי עד מא ד | כל היום ק דר הלכתי‪ )8( :‬כי כסלי מלאו נקלה |‬
‫נהמת לבי‪3 )10( :‬אד ני נגדך כל ת ‪3‬אותי | ואנחתי ממך ל א‬‫ואין מת ם בבשרי‪ )9( :‬נפוגותי ונדכיתי עד מא ד | שאגתי מ ‪3‬‬
‫נסתרה‪ )11( :‬לבי סחרחר ע‪3‬זבני כ חי | ואור עיני גם הם אין אתי‪ )12( :‬א ‪3‬הבי ורעי מנגד נגעי יע‪3‬מ דו | וקרובי מרח ק‬
‫ואני כחרש ל א אשמע |‬‫עמדו‪ )13( :‬וינקשו מבקשי נפשי וד רשי רעתי דברו הוות | ומרמות כל היום יהגו‪3 )14( :‬‬
‫ואהי כאיש ‪3‬אשר ל א ש מע | ואין בפיו תוכחות‪ )16( :‬כי לך יהוה הוחלתי | אתה תע‪3‬נה‬ ‫וכאלם ל א יפתח פיו‪" )15( :‬‬
‫‪3‬אד ני "אל הי‪ )17( :‬כי אמרתי פן ישמחו לי | במוט רגלי עלי הגדילו‪ )18( :‬כי ‪3‬אני לצלע נכון | ומכאובי נגדי תמיד‪( :‬‬
‫‪ )19‬כי ע‪3‬וני אגיד | אדאג מחטאתי‪ )20( :‬וא יבי חיים עצמו | ורבו ש נאי שקר‪ )21( :‬ומשלמי רעה תחת טובה |‬
‫ישטנוני תחת רדופי [רדפי קרי] טוב‪ )22( :‬אל תעזבני יהוה | "אל הי אל תרחק ממני‪ )23( :‬חושה לעזרתי | ‪3‬אד ני‬
‫תשועתי‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח לידיתון [לידותון קרי] מזמור לדוד‪ )2( :‬אמרתי אשמרה דרכי מ ‪3‬חטוא בלשוני | אשמרה לפי מחסום בע ד‬
‫נאלמתי דומיה ה "חשיתי מטוב | וכאבי נעכר‪ )4( :‬חם לבי בקרבי ב ‪3‬הגיגי תבער אש | דברתי בלשוני‪( :‬‬
‫רשע לנגדי‪" )3( :‬‬
‫‪ )5‬הודיעני יהוה קצי ומדת ימי מה היא | אדעה מה חדל אני‪ )6( :‬הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך | אך כל‬
‫יהמיון | יצב ר ול א ידע מי א ספם‪ )8( :‬ועתה מה קויתי‬
‫הבל כל אדם נצב סלה‪ )7( :‬אך בצלם יתהלך איש אך הבל "‬
‫נאלמתי ל א אפתח פי | כי אתה עשית‪( :‬‬ ‫‪3‬אד ני | תוחלתי לך היא‪ )9( :‬מכל פשעי הצילני | חרפת נבל אל תשימני‪" )10( :‬‬
‫‪ )11‬הסר מעלי נגעך | מתגרת ידך ‪3‬אני כליתי‪ )12( :‬בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש ‪3‬חמודו | אך הבל כל אדם‬
‫סלה‪ )13( :‬שמעה תפלתי יהוה ושועתי ה ‪3‬אזינה אל דמעתי אל ת "חרש | כי גר אנ כי עמך תושב ככל ‪3‬אבותי‪ )14( :‬השע‬
‫ממני ואבליגה | בטרם אלך ואינני‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח לדוד מזמור‪ )2( :‬קו ה קויתי יהוה | ויט אלי וישמע שועתי‪ )3( :‬ויע‪3‬לני מבור שאון מטיט היון | ויקם על‬
‫סלע רגלי כונן ‪3‬א >שרי‪ )4( :‬ויתן בפי שיר חדש תהלה לאל הינו | יראו רבים וייראו ויבטחו ביהוה‪ )5( :‬אשרי הגבר‬
‫‪3‬אשר שם יהו ה מבטחו | ול א פנה אל רהבים ושטי כזב‪ )6( :‬רבות עשית אתה יהוה "אל הי נפלא תיך ומחשב תיך‬
‫וחטאה ל א‬ ‫ואדברה עצמו מספר‪ )7( :‬זבח ומנחה ל א חפצת אזנים כרית לי | עולה ‪3‬‬ ‫אלינו | אין ע‪3‬ר ך אליך אגידה ‪3‬‬
‫שאלת‪ )8( :‬אז אמרתי הנה באתי | במגלת ספר כתוב עלי‪ )9( :‬לע‪3‬שות רצונך "אל הי חפצתי | ותורתך בתוך מעי‪)10( :‬‬
‫בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי ל א אכלא | יהוה אתה ידעת‪ )11( :‬צדקתך ל א כסיתי בתוך לבי "אמונתך ותשועתך‬
‫ואמתך תמיד יצרוני‪:‬‬ ‫ואמתך לקהל רב‪ )12( :‬אתה יהוה ל א תכלא ר ‪3‬חמיך ממני | חסדך ‪3‬‬ ‫אמרתי | ל א כחדתי חסדך ‪3‬‬
‫(‪ )13‬כי אפפו עלי רעות עד אין מספר השיגוני ע‪3‬ונ תי ול א יכ לתי לראות | עצמו משע‪3‬רות ר אשי ולבי ע‪3‬זבני‪ )14( :‬רצה‬
‫יהוה להצילני | יהוה לעזרתי חושה‪ )15( :‬יב שו ויחפרו יחד מבקשי נפשי לספותה | יס גו אחור ויכלמו ‪3‬חפצי רעתי‪( :‬‬
‫‪ )16‬יש מו על עקב בשתם | הא מרים לי האח האח‪ )17( :‬ישישו וישמחו בך כל מבקשיך | י אמרו תמיד יגדל יהוה‬
‫יחשב לי | עזרתי ומפלטי אתה "אל הי אל תאחר‪:‬‬ ‫א ‪3‬הבי תשועתך‪3 )18( :‬‬
‫ואני עני ואביון ‪3‬אד ני ‪3‬‬
‫(‪ )1‬למנצח מזמור לדוד‪ )2( :‬אשרי משכיל אל דל | ביום רעה ימלטהו יהוה‪ )3( :‬יהוה ישמרהו ויחיהו יאשר [ו >אשר‬
‫קרי] בארץ | ואל תתנהו בנפש א יביו‪ )4( :‬יהוה יסעדנו על ערש דוי | כל משכבו הפכת בחליו‪3 )5( :‬אני אמרתי יהוה‬
‫חנני | רפאה נפשי כי חטאתי לך‪ )6( :‬אויבי י אמרו רע לי | מתי ימות ואבד שמו‪ )7( :‬ואם בא לראות שוא ידבר לבו‬
‫ואשר‬‫יקבץ און לו | יצא לחוץ ידבר‪ )8( :‬יחד עלי יתל ‪3‬חשו כל ש נאי | עלי יחשבו רעה לי‪ )9( :‬דבר בליעל יצוק בו | ‪3‬‬
‫שכב ל א יוסיף לקום‪ )10( :‬גם איש שלומי ‪3‬אשר בטחתי בו אוכל לחמי | הגדיל עלי עקב‪ )11( :‬ואתה יהוה חנני‬
‫ואשלמה להם‪ )12( :‬בז את ידעתי כי חפצת בי | כי ל א יריע א יבי עלי‪3 )13( :‬‬
‫ואני ב >תמי תמכת בי | ותציבני‬ ‫והקימני | ‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫לפניך לעולם‪ )14( :‬ברוך יהוה "אל הי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ואמן‪:‬‬

‫(‪ )1‬למנצח משכיל לבני ק רח‪ )2( :‬כאיל תע‪3‬ר ג על ‪3‬אפיקי מים | כן נפשי תע‪3‬ר ג אליך "אל הים‪ )3( :‬צמאה נפשי‬
‫לאל הים לאל חי מתי אבוא | ואראה פני "אל הים‪ )4( :‬היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה | ב "אמ ר אלי כל היום איה‬
‫"אל היך‪ )5( :‬אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אע"ב ר בסך אדדם עד בית "אל הים | בקול רנה ותודה המון חוגג‪)6( :‬‬
‫תוחחי נפשי ות "המי עלי | הוחילי לאל הים כי עוד אודנו ישועות פניו‪" )7( :‬אל הי עלי נפשי תשתוחח | על כן‬
‫מ ה תש ‪3‬‬
‫אזכרך מארץ ירדן וחרמונים מהר מצער‪ )8( :‬תהום אל תהום קורא לקול צנוריך | כל משבריך וגליך עלי עברו‪)9( :‬‬
‫יומם יצוה יהוה חסדו ובלילה שירה [שירו קרי] עמי | תפלה לאל חיי‪ )10( :‬אומרה לאל סלעי למה שכחתני | למה‬
‫ק דר אלך בלחץ אויב‪ )11( :‬ברצח בעצמותי חרפוני צוררי | באמרם אלי כל היום איה "אל היך‪ )12( :‬מה תש ‪3‬‬
‫תוחחי‬
‫נפשי ומה ת "המי עלי | הוחילי לאל הים כי עוד אודנו ישוע ת פני ואל הי‪:‬‬
‫(‪ )1‬שפטני "אל הים וריבה ריבי מגוי ל א חסיד | מאיש מרמה ועולה תפלטני‪ )2( :‬כי אתה "אל הי מעוזי למה זנחתני |‬
‫ואמתך המה ינחוני | יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך‪)4( :‬‬ ‫למה ק דר אתהלך בלחץ אויב‪ )3( :‬שלח אורך ‪3‬‬
‫ואבואה אל מזבח "אל הים אל אל שמחת גילי | ואודך בכנור "אל הים "אל הי‪ )5( :‬מה תש ‪3‬‬
‫תוחחי נפשי ומה ת "המי עלי |‬
‫הוחילי לאל הים כי עוד אודנו ישוע ת פני ואל הי‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח לבני ק רח משכיל‪" )2( :‬אל הים באזנינו שמענו ‪3‬אבותינו ספרו לנו | פ על פעלת בימיהם בימי קדם‪)3( :‬‬
‫אתה ידך גוים הורשת ותטעם | תרע ל >אמים ותשלחם‪ )4( :‬כי ל א בחרבם ירשו ארץ וזרועם ל א הושיעה למו | כי‬
‫ימינך וזרוע‪3‬ך ואור פניך כי רציתם‪ )5( :‬אתה הוא מלכי "אל הים | צוה ישועות יע‪3‬ק ב‪ )6( :‬בך צרינו ננגח | בשמך נבוס‬
‫קמינו‪ )7( :‬כי ל א בקשתי אבטח | וחרבי ל א תושיעני‪ )8( :‬כי הושעתנו מצרינו | ומשנאינו "הבישות‪ )9( :‬באל הים‬
‫הללנו כל היום | ושמך לעולם נודה סלה‪ )10( :‬אף זנחת ותכלימנו | ול א תצא בצבאותינו‪ )11( :‬תשיבנו אחור מני‬
‫צר | ומשנאינו שסו למו‪ )12( :‬תתננו כצ אן מ ‪3‬אכל | ובגוים זריתנו‪ )13( :‬תמכ ר עמך בל א הון | ול א רבית‬
‫במחיריהם‪ )14( :‬תשימנו חרפה לשכנינו | לעג וקלס לסביבותינו‪ )15( :‬תשימנו משל בגוים | מנוד ר אש בל >אמים‪( :‬‬
‫‪ )16‬כל היום כלמתי נגדי | וב שת פני כסתני‪ )17( :‬מקול מחרף ומגדף | מפני אויב ומתנקם‪ )18( :‬כל ז את באתנו‬
‫ול א שכ ‪3‬חנוך | ול א שקרנו בבריתך‪ )19( :‬ל א נסוג אחור לבנו | ותט ‪3‬א >שרינו מני ארחך‪ )20( :‬כי דכיתנו במקום תנים‬
‫| ותכס עלינו בצלמות‪ )21( :‬אם שכחנו שם "אל הינו | ונפר ש כפינו לאל זר‪3 )22( :‬הל א "אל הים ‪3‬‬
‫יחקר ז את | כי הוא‬
‫י דע ת ‪3‬על>מות לב‪ )23( :‬כי עליך ה רגנו כל היום | נחשבנו כצ אן טבחה‪ )24( :‬עורה למה תישן ‪3‬אד ני | הקיצה אל תזנח‬
‫לנצח‪ )25( :‬למה פניך תסתיר | תשכח ענינו ול ‪3‬חצנו‪ )26( :‬כי שחה לעפר נפשנו | דבקה לארץ בטננו‪ )27( :‬קומה‬
‫עזרתה לנו | ופדנו למען חסדך‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח על ש שנים לבני ק רח | משכיל שיר ידיד ת‪ )2( :‬רחש לבי דבר טוב א מר אני מע‪3‬שי למלך | לשוני עט סופר‬
‫מהיר‪ )3( :‬יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך | על כן ברכך "אל הים לעולם‪3 )4( :‬חגור חרבך על ירך גבור | הודך‬
‫והדרך צלח רכב על דבר "אמת וענוה צדק | ותורך נוראות ימינך‪ )6( :‬חציך שנונים | עמים תחתיך יפלו‬ ‫והדרך‪3 )5( :‬‬‫‪3‬‬
‫בלב אויבי המלך‪ )7( :‬כס ‪3‬אך "אל הים עולם ועד | שבט מיש ר שבט מלכותך‪ )8( :‬אהבת צדק ותשנא רשע | על כן‬
‫ואהלות קציעות כל בגד תיך | מן היכלי שן מני שמחוך‪)10( :‬‬‫מש ‪3‬חך "אל הים "אל היך שמן ששון מ ‪3‬חבריך‪ )9( :‬מ ר ‪3‬‬
‫בנות מלכים ביקרותיך | נצבה שגל לימינך בכתם אופיר‪ )11( :‬שמעי בת וראי והטי אזנך | ושכחי עמך ובית אביך‪( :‬‬
‫‪ )12‬ויתאו המלך יפיך | כי הוא ‪3‬אד ניך והשת ‪3‬חוי לו‪ )13( :‬ובת צ ר במנחה פניך יחלו ע‪3‬שירי עם‪ )14( :‬כל כבודה בת‬
‫אחריה רעותיה מובאות לך‪ )16( :‬תובלנה‬ ‫מלך פנימה | ממשבצות זהב לבושה‪ )15( :‬לרקמות תובל למלך | בתולות ‪3‬‬
‫בשמח ת וגיל | תב אינה בהיכל מלך‪ )17( :‬תחת ‪3‬אב תיך יהיו בניך | תשיתמו לשרים בכל הארץ‪ )18( :‬אזכירה שמך‬
‫בכל ד ר וד ר | על כן עמים יהוד>ך לע לם ועד‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח לבני ק רח | על ע‪3‬למות שיר‪" )2( :‬אל הים לנו מ ‪3‬חסה וע ז | עזרה בצרות נמצא מא ד‪ )3( :‬על כן ל א נירא‬
‫גאותו סלה‪ )5( :‬נהר פלגיו ישמחו עיר‬‫יהמו יחמרו מימיו | ירע‪3‬שו הרים ב ‪3‬‬ ‫בהמיר ארץ | ובמוט הרים בלב ימים‪" )4( :‬‬
‫"אל הים | קד ש משכני עליון‪" )6( :‬אל הים בקרבה בל תמוט | יעזרה "אל הים לפנות ב קר‪ )7( :‬המו גוים מטו ממלכות |‬
‫נתן בקולו תמוג ארץ‪ )8( :‬יהוה צבאות עמנו | משגב לנו "אל הי יע‪3‬ק ב סלה‪ )9( :‬לכו ‪3‬חזו מפע‪3‬לות יהוה | ‪3‬אשר שם‬
‫שמות בארץ‪ )10( :‬משבית מלחמות עד קצה הארץ | קשת ישבר וקצץ ‪3‬חנית ע‪3‬גלות ישר ף באש‪ )11( :‬הרפו ודעו כי‬
‫אנ כי "אל הים | ארום בגוים ארום בארץ‪ )12( :‬יהוה צבאות עמנו | משגב לנו "אל הי יע‪3‬ק ב סלה‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח לבני ק רח מזמור‪ )2( :‬כל העמים תקעו כף | הריעו לאל הים בקול רנה‪ )3( :‬כי יהוה עליון נורא | מלך‬
‫גדול על כל הארץ‪ )4( :‬ידבר עמים תחתינו | ול >אמים תחת רגלינו‪ )5( :‬יבחר לנו את ‪3‬‬
‫נחלתנו | את גאון יע‪3‬ק ב ‪3‬אשר‬
‫אהב סלה‪ )6( :‬עלה "אל הים בתרועה | יהו ה בקול שופר‪ )7( :‬זמרו "אל הים זמרו | זמרו למלכנו זמרו‪ )8( :‬כי מלך כל‬
‫נאספו עם‬‫הארץ "אל הים זמרו משכיל‪ )9( :‬מלך "אל הים על גוים | "אל הים ישב על כסא קדשו‪ )10( :‬נדיבי עמים "‬
‫"אל הי אברהם | כי לאל הים מגני ארץ מא ד נע‪3‬לה‪:‬‬
‫(‪ )1‬שיר מזמור לבני ק רח‪ )2( :‬גדול יהוה ומ >הלל מא ד | בעיר "אל הינו הר קדשו‪ )3( :‬יפה נוף משוש כל הארץ | הר‬
‫ציון ירכתי צפון קרית מלך רב‪" )4( :‬אל הים בארמנותיה נודע למשגב‪ )5( :‬כי הנה המלכים נוע‪3‬דו | עברו יחדו‪)6( :‬‬
‫המה ראו כן תמהו | נב ‪3‬הלו נחפזו‪ )7( :‬רעדה ‪3‬אחזתם שם | חיל כיולדה‪ )8( :‬ברוח קדים | תשבר ‪F‬אניות תרשיש‪)9( :‬‬
‫כ ‪3‬אשר שמענו כן ראינו בעיר יהוה צבאות בעיר "אל הינו | "אל הים יכוננה עד עולם סלה‪ )10( :‬דמינו "אל הים חסדך |‬
‫בקרב היכלך‪ )11( :‬כשמך "אל הים כן תהלתך על קצוי ארץ | צדק מלאה ימינך‪ )12( :‬ישמח הר ציון תגלנה בנות‬
‫יהודה | למען משפטיך‪ )13( :‬ס בו ציון והקיפוה | ספרו מגדליה‪ )14( :‬שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה | למען‬
‫אחרון‪ )15( :‬כי זה "אל הים "אל הינו עולם ועד | הוא י ‪3‬‬
‫נהגנו על מות‪:‬‬ ‫תספרו לדור ‪3‬‬
‫(‪ )1‬למנצח לבני ק רח מזמור‪ )2( :‬שמעו ז את כל העמים | ה ‪3‬אזינו כל י שבי חלד‪ )3( :‬גם בני אדם גם בני איש | יחד‬
‫עשיר ואביון‪ )4( :‬פי ידבר חכמות | והגות לבי תבונות‪ )5( :‬אטה למשל אזני | אפתח בכנור חידתי‪ )6( :‬למה אירא‬
‫בימי רע | ע‪3‬ון ע‪3‬קבי יסובני‪ )7( :‬הב טחים על חילם | ובר ב עשרם יתהללו‪ )8( :‬אח ל א פד ה יפדה איש | ל א יתן‬
‫לאל הים כפרו‪ )9( :‬ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם‪ )10( :‬ויחי עוד לנצח | ל א יראה השחת‪ )11( :‬כי יראה ‪3‬חכמים‬
‫ימותו יחד כסיל ובער י אבדו | ועזבו ל ‪3‬אחרים חילם‪ )12( :‬קרבם בתימו לעולם משכנ תם לד ר וד ר | קראו בשמותם‬
‫אחריהם בפיהם ירצו סלה‪:‬‬ ‫ע‪3‬לי ‪3‬אדמות‪ )13( :‬ואדם ביקר בל ילין | נמשל כבהמות נדמו‪ )14( :‬זה דרכם כסל למו | ו ‪3‬‬
‫(‪ )15‬כצ אן לשאול שתו מות ירעם | וירדו בם ישרים לב קר וצירם [וצורם קרי] לבלות שאול מזב>ל לו‪ )16( :‬אך‬
‫"אל הים יפדה נפשי מיד שאול | כי יקחני סלה‪ )17( :‬אל תירא כי יע‪3‬שר איש | כי ירבה כבוד ביתו‪ )18( :‬כי ל א במותו‬
‫אחריו כבודו‪ )19( :‬כי נפשו בחייו יברך | ויוד>ך כי תיטיב לך‪ )20( :‬תבוא עד דור ‪3‬אבותיו | עד נצח‬
‫יקח הכ ל | ל א ירד ‪3‬‬
‫ל א יראו אור‪ )21( :‬אדם ביקר ול א יבין | נמשל כבהמות נדמו‪:‬‬
‫(‪ )1‬מזמור לאסף | אל "אל הים יהוה דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מב או‪ )2( :‬מציון מכלל י פי "אל הים הופיע‪)3( :‬‬
‫יחרש | אש לפניו ת אכל וסביביו נשע‪3‬רה מא ד‪ )4( :‬יקרא אל השמים מעל | ואל הארץ לדין עמו‪( :‬‬ ‫יב א "אל הינו ואל "‬
‫‪ )5‬אספו לי ‪3‬חסידי | כ רתי בריתי ע‪3‬לי זבח‪ )6( :‬ויגידו שמים צדקו | כי "אל הים ש פט הוא סלה‪ )7( :‬שמעה עמי‬
‫ואדברה ישראל ואעידה בך | "אל הים "אל היך אנ כי‪ )8( :‬ל א על זבחיך אוכיחך | ועול תיך לנגדי תמיד‪ )9( :‬ל א אקח‬ ‫‪3‬‬
‫מביתך פר | ממכלא תיך עתודים‪ )10( :‬כי לי כל חיתו יער | בהמות בהררי אלף‪ )11( :‬ידעתי כל עוף הרים | וזיז שדי‬
‫עמדי‪ )12( :‬אם ארעב ל א א מר לך | כי לי תבל ומל אה‪ )13( :‬האוכל בשר אבירים | ודם עתודים אשתה‪ )14( :‬זבח‬
‫לאל הים תודה | ושלם לעליון נדריך‪ )15( :‬וקראני ביום צרה | ‪3‬אחלצך ותכבדני‪ )16( :‬ולרשע אמר "אל הים מה לך‬
‫אחריך‪ )18( :‬אם ראית גנב ותרץ עמו |‬ ‫לספר >חקי | ותשא בריתי ע‪3‬לי פיך‪ )17( :‬ואתה שנאת מוסר | ותשלך דברי ‪3‬‬
‫נאפים חלקך‪ )19( :‬פיך שלחת ברעה | ולשונך תצמיד מרמה‪ )20( :‬תשב באחיך תדבר | בבן אמך תתן ד פי‪( :‬‬ ‫ועם מ ‪3‬‬
‫יחך ואערכה לעיניך‪ )22( :‬בינו נא ז את ש כחי "אלוה | פן‬‫‪ )21‬אלה עשית וה "חרשתי דמית "היות אהיה כמוך | אוכ ‪3‬‬
‫אטר ף ואין מציל‪ )23( :‬ז בח תודה יכבדנני | ושם דרך אראנו בישע "אל הים‪:‬‬

‫(‪ )1‬למנצח מזמור לדוד‪ )2( :‬בבוא אליו נתן הנביא | כ ‪3‬אשר בא אל בת שבע‪ )3( :‬חנני "אל הים כחסדך | כר ב ר ‪3‬חמיך‬
‫מחה פשעי‪ )4( :‬הרבה [הרב קרי] כבסני מע‪3‬וני | ומחטאתי ט ‪3‬הרני‪ )5( :‬כי פשעי ‪3‬אני אדע | וחטאתי נגדי תמיד‪ )6( :‬לך‬
‫יחמתני אמי‪( :‬‬ ‫לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי | למען תצדק בדברך תזכה בשפטך‪ )7( :‬הן בעוון חוללתי | ובחטא "‬
‫‪ )8‬הן "אמת חפצת ב >טחות | ובס >תם חכמה תודיעני‪ )9( :‬תחטאני באזוב ואטהר | תכבסני ומשלג אלבין‪)10( :‬‬
‫תשמיעני ששון ושמחה | תגלנה ע‪3‬צמות דכית‪ )11( :‬הסתר פניך מ ‪3‬חטאי | וכל ע‪3‬ונ תי מחה‪ )12( :‬לב טהור ברא לי‬
‫"אל הים | ורוח נכון חדש בקרבי‪ )13( :‬אל תשליכני מלפניך | ורוח קדשך אל תקח ממני‪ )14( :‬השיבה לי ששון ישעך |‬
‫ורוח נדיבה תסמכני‪3 )15( :‬אלמדה פ שעים דרכיך | וחטאים אליך ישובו‪ )16( :‬הצילני מדמים "אל הים "אל הי‬
‫תשועתי | תרנן לשוני צדקתך‪3 )17( :‬אד ני שפתי תפתח | ופי יגיד תהלתך‪ )18( :‬כי ל א תחפ ץ זבח ואתנה | עולה ל א‬
‫תרצה‪ )19( :‬זבחי "אל הים רוח נשברה | לב נשבר ונדכה "אל הים ל א תבזה‪ )20( :‬היטיבה ברצונך את ציון | תבנה‬
‫חומות ירושל ם‪ )21( :‬אז תחפ ץ זבחי צדק עולה וכליל | אז יע‪3‬לו על מזב ‪3‬חך פרים‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח משכיל לדוד‪ )2( :‬בבוא דואג ה ‪3‬אד מי ויגד לשאול | וי אמר לו בא דוד אל בית ‪3‬אחימלך‪ )3( :‬מה תתהלל‬
‫ברעה הגבור | חסד אל כל היום‪ )4( :‬הוות תחש ב לשונך | כתער מל>טש ע שה רמיה‪ )5( :‬אהבת רע מטוב | שקר מדבר‬
‫צדק סלה‪ )6( :‬אהבת כל דברי בלע לשון מרמה‪ )7( :‬גם אל יתצך לנצח | יחתך ויס ‪3‬חך מא הל ושרשך מארץ חיים‬
‫סלה‪ )8( :‬ויראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו‪ )9( :‬הנה הגבר ל א ישים "אל הים מעוזו | ויבטח בר ב עשרו יע ז בהותו‪:‬‬
‫ואקוה שמך כי‬ ‫ואני כזית רע‪3‬נן בבית "אל הים | בטחתי בחסד "אל הים עולם ועד‪ )11( :‬אודך לעולם כי עשית | ‪3‬‬
‫(‪3 )10‬‬
‫טוב נגד ‪3‬חסידיך‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח על מ ‪3‬חלת משכיל לדוד‪ )2( :‬אמר נבל בלבו אין "אל הים | השחיתו והתעיבו עול אין ע שה טוב‪" )3( :‬אל הים‬
‫נאלחו | אין ע שה טוב אין גם‬‫משמים השקיף על בני אדם | לראות ‪3‬היש משכיל ד רש את "אל הים‪ )4( :‬כ>לו סג יחדו "‬
‫אחד‪3 )5( :‬הל א ידעו פ ע‪3‬לי און | א כלי עמי אכלו לחם "אל הים ל א קראו‪ )6( :‬שם פ ‪3‬חדו פחד ל א היה פחד כי "אל הים‬
‫פזר עצמות ח נך | "הבש תה כי "אל הים מאסם‪ )7( :‬מי יתן מציון י >שעות ישראל | בשוב "אל הים שבות עמו יגל יע‪3‬ק ב‬
‫ישמח ישראל‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח בנגינ ת משכיל לדוד‪ )2( :‬בבוא הזיפים וי אמרו לשאול | ‪3‬הל א דוד מסתתר עמנו‪" )3( :‬אל הים בשמך‬
‫הושיעני | ובגבורתך תדינני‪" )4( :‬אל הים שמע תפלתי | ה ‪3‬אזינה לאמרי פי‪ )5( :‬כי זרים קמו עלי ועריצים בקשו נפשי |‬
‫ל א שמו "אל הים לנגדם סלה‪ )6( :‬הנה "אל הים ע זר לי | ‪3‬אד ני בס מכי נפשי‪ )7( :‬ישוב [ישיב קרי] הרע לש ררי |‬
‫ב ‪3‬אמתך הצמיתם‪ )8( :‬בנדבה אזבחה לך | אודה שמך יהוה כי טוב‪ )9( :‬כי מכל צרה הצילני | ובא יבי ר ‪3‬אתה עיני‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח בנגינ ת משכיל לדוד‪ )2( :‬ה ‪3‬אזינה "אל הים תפלתי | ואל תתעלם מתחנתי‪ )3( :‬הקשיבה לי וע‪3‬נני | אריד‬
‫בשיחי ואהימה‪ )4( :‬מקול אויב מפני עקת רשע | כי ימיטו עלי און ובאף ישטמוני‪ )5( :‬לבי יחיל בקרבי | ואימות‬
‫מות נפלו עלי‪ )6( :‬יראה ורעד יב א בי | ותכסני פלצות‪ )7( :‬וא מר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכ נה‪ )8( :‬הנה‬
‫ארחיק נד ד | אלין במדבר סלה‪ )9( :‬אחישה מפלט לי | מרוח ס עה מסער‪ )10( :‬בלע ‪3‬אד ני פלג לשונם | כי ראיתי‬
‫חמס וריב בעיר‪ )11( :‬יומם ולילה יסובב>ה על חומ תיה | ואון ועמל בקרבה‪ )12( :‬הוות בקרבה | ול א ימיש מרח בה‬
‫ת ך ומרמה‪ )13( :‬כי ל א אויב יחרפני ואשא | ל א משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו‪ )14( :‬ואתה "אנוש כערכי | אלופי‬
‫ומי>דעי‪3 )15( :‬אשר יחדו נמתיק סוד | בבית "אל הים נהלך ברגש‪ )16( :‬ישימות [ישי מות קרי] עלימו ירדו שאול חיים‬
‫| כי רעות במגורם בקרבם‪3 )17( :‬אני אל "אל הים אקרא | ויהוה יושיעני‪ )18( :‬ערב וב קר וצ ‪F‬הרים אשיחה וא "המה |‬
‫וישמע קולי‪ )19( :‬פדה בשלום נפשי מ ‪3‬קרב לי | כי ברבים היו עמדי‪ )20( :‬ישמע אל ויע‪3‬נם וי שב קדם סלה ‪3‬אשר אין‬
‫וקרב לבו | רכו דבריו‬ ‫‪3‬חליפות למו | ול א יראו "אל הים‪ )21( :‬שלח ידיו בשל מיו חלל בריתו‪ )22( :‬חלקו מחמא ת פיו ‪3‬‬
‫משמן והמה פתחות‪ )23( :‬השלך על יהוה יהבך והוא יכלכלך | ל א יתן לעולם מוט לצדיק‪ )24( :‬ואתה "אל הים‬
‫ואני אבטח בך‪:‬‬
‫יחצו ימיהם | ‪3‬‬
‫תורדם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה ל א "‬

‫(‪ )1‬למנצח על יונת אלם רח קים לדוד מכתם | ב "אח ז א תו פלשתים בגת‪ )2( :‬חנני "אל הים כי שאפני "אנוש | כל היום‬
‫ל חם ילחצני‪ )3( :‬ש ‪3‬אפו שוררי כל היום | כי רבים ל ‪3‬חמים לי מרום‪ )4( :‬יום אירא | ‪3‬אני אליך אבטח‪ )5( :‬באל הים‬
‫‪3‬אהלל דברו | באל הים בטחתי ל א אירא מה יע‪3‬שה בשר לי‪ )6( :‬כל היום דברי יעצבו | עלי כל מחשב תם לרע‪)7( :‬‬
‫יגורו יצפינו [יצפונו קרי] המה ע‪3‬קבי ישמ רו | כ ‪3‬אשר קוו נפשי‪ )8( :‬על און פלט למו | באף עמים הורד "אל הים‪)9( :‬‬
‫נ די ספרתה אתה | שימה דמעתי בנ אדך ‪3‬הל א בספרתך‪ )10( :‬אז ישובו אויבי אחור ביום אקרא | זה ידעתי כי‬
‫"אל הים לי‪ )11( :‬באל הים ‪3‬אהלל דבר | ביהוה ‪3‬אהלל דבר‪ )12( :‬באל הים בטחתי ל א אירא | מה יע‪3‬שה אדם לי‪)13( :‬‬
‫עלי "אל הים נדריך | ‪3‬אשלם תוד ת לך‪ )14( :‬כי הצלת נפשי ממות ‪3‬הל א רגלי מדחי | להתהלך לפני "אל הים באור‬
‫החיים‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח אל תשחת לדוד מכתם | בברחו מפני שאול במערה‪ )2( :‬חנני "אל הים חנני כי בך חסיה נפשי | ובצל כנפיך‬
‫אחסה עד יע‪3‬ב ר הוות‪ )3( :‬אקרא לאל הים עליון | לאל ג מר עלי‪ )4( :‬ישלח משמים ויושיעני חרף ש ‪3‬אפי סלה | ישלח‬
‫ואמתו‪ )5( :‬נפשי בתוך לבאם אשכבה ל ‪3‬הטים | בני אדם שניהם ‪3‬חנית וחצים ולשונם חרב חדה‪)6( :‬‬ ‫"אל הים חסדו ‪3‬‬
‫רומה על השמים "אל הים | על כל הארץ כבודך‪ )7( :‬רשת הכינו לפעמי כפף נפשי | כרו לפני שיחה נפלו בתוכה סלה‪:‬‬
‫ואזמרה‪ )9( :‬עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר‪ )10( :‬אודך בעמים‬ ‫(‪ )8‬נכון לבי "אל הים נכון לבי | אשירה ‪3‬‬
‫‪3‬אד ני | ‪3‬אזמרך בל >אמים‪ )11( :‬כי גד ל עד שמים חסדך | ועד שחקים ‪3‬אמתך‪ )12( :‬רומה על שמים "אל הים | על כל‬
‫הארץ כבודך‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח אל תשחת לדוד מכתם‪ )2( :‬ה >אמנם אלם צדק תדברון | מישרים תשפטו בני אדם‪ )3( :‬אף בלב עול ת‬
‫תפעלון | בארץ ‪3‬חמס ידיכם תפלסון‪ )4( :‬ז רו רשעים מרחם | תעו מבטן ד ברי כזב‪3 )5( :‬חמת למו כדמות ‪3‬חמת נחש |‬
‫כמו פתן חרש יאטם אזנו‪3 )6( :‬אשר ל א ישמע לקול מל ‪3‬חשים | חובר ‪3‬חברים מ >חכם‪" )7( :‬אל הים ‪3‬הרס שנימו בפימו |‬
‫מלתעות כפירים נת ץ יהוה‪ )8( :‬ימ ‪3‬אסו כמו מים יתהלכו למו | ידר ך חצו [חציו קרי] כמו יתמ ללו‪ )9( :‬כמו שבלול‬
‫יהל ך | נפל אשת בל חזו שמש‪ )10( :‬בטרם יבינו סיר תיכם אטד | כמו חי כמו חרון ישערנו‪ )11( :‬ישמח צדיק‬ ‫תמס ‪3‬‬
‫כי חזה נקם | פעמיו ירחץ בדם הרשע‪ )12( :‬וי אמר אדם אך פרי לצדיק | אך יש "אל הים ש פטים בארץ‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח אל תשחת לדוד מכתם | בשל ח שאול וישמרו את הבית ל ‪3‬המיתו‪ )2( :‬הצילני מא יבי "אל הי | ממתקוממי‬
‫תשגבני‪ )3( :‬הצילני מפ ע‪3‬לי און | ומאנשי דמים הושיעני‪ )4( :‬כי הנה ארבו לנפשי יגורו עלי עזים | ל א פשעי ול א‬
‫חטאתי יהוה‪ )5( :‬בלי עון ירוצון ויכוננו | עורה לקראתי וראה‪ )6( :‬ואתה יהוה "אל הים צבאות "אל הי ישראל‬
‫יהמו ככלב ויסובבו עיר‪ )8( :‬הנה יביעון‬‫הקיצה לפק ד כל הגוים | אל תח ן כל ב גדי און סלה‪ )7( :‬ישובו לערב "‬
‫בפיהם ‪3‬חרבות בשפתותיהם | כי מי ש מע‪ )9( :‬ואתה יהוה תשחק למו | תלעג לכל גוים‪ )10( :‬ע>זו אליך אשמ רה | כי‬
‫"אל הים משגבי‪" )11( :‬אל הי חסדו [חסדי קרי] יקדמני | "אל הים יראני בש ררי‪ )12( :‬אל תהרגם פן ישכחו עמי‬
‫‪3‬הניעמו בחילך והורידמו | מגננו ‪3‬אד ני‪ )13( :‬חטאת פימו דבר שפתימו | וילכדו בגאונם ומאלה ומכחש יספרו‪)14( :‬‬
‫יהמו ככלב ויסובבו‬ ‫כלה בחמה כלה ואינמו | וידעו כי "אל הים מ של ביע‪3‬ק ב לאפסי הארץ סלה‪ )15( :‬וישובו לערב "‬
‫וארנן לב קר חסדך | כי היית‬ ‫עיר‪ )16( :‬המה ינועון [יניעון קרי] ל "אכ ל | אם ל א ישבעו וילינו‪3 )17( :‬‬
‫ואני אשיר ע>זך ‪3‬‬
‫משגב לי ומנוס ביום צר לי‪ )18( :‬ע>זי אליך ‪3‬אזמרה | כי "אל הים משגבי "אל הי חסדי‪:‬‬
‫נהרים ואת ‪3‬ארם צובה | וישב יואב ויך את‬ ‫(‪ )1‬למנצח על שושן עדות | מכתם לדוד ללמד‪ )2( :‬בהצותו את ‪3‬ארם ‪3‬‬
‫"אדום בגיא מלח שנים עשר אלף‪" )3( :‬אל הים זנחתנו פרצתנו | אנפת תשובב לנו‪ )4( :‬הרעשתה ארץ פצמתה | רפה‬
‫שבריה כי מטה‪ )5( :‬הראיתה עמך קשה | השקיתנו יין תרעלה‪ )6( :‬נתתה ליראיך נס להתנוסס | מפני ק שט סלה‪( :‬‬
‫‪ )7‬למען יחלצון ידידיך | הושיעה ימינך ועננו [וע‪3‬נני קרי]‪" )8( :‬אל הים דבר בקדשו אעל זה | ‪3‬אחלקה שכם ועמק >סכות‬
‫‪3‬אמדד‪ )9( :‬לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ר אשי | יהודה מח קקי‪ )10( :‬מואב סיר רחצי על "אדום אשליך נע‪3‬לי |‬
‫עלי פלשת התר עעי‪ )11( :‬מי י בלני עיר מצור | מי נחני עד "אדום‪3 )12( :‬הל א אתה "אל הים זנחתנו | ול א תצא "אל הים‬
‫בצבאותינו‪ )13( :‬הבה לנו עזרת מצר | ושוא תשועת אדם‪ )14( :‬באל הים נע‪3‬שה חיל | והוא יבוס צרינו‪:‬‬

‫(‪ )1‬למנצח על נגינת לדוד‪ )2( :‬שמעה "אל הים רנתי | הקשיבה תפלתי‪ )3( :‬מקצה הארץ אליך אקרא בע‪3‬ט ף לבי |‬
‫בצור ירום ממני תנחני‪ )4( :‬כי היית מחסה לי | מגדל ע ז מפני אויב‪ )5( :‬אגורה באהלך עולמים | א "חסה בסתר‬
‫כנפיך סלה‪ )6( :‬כי אתה "אל הים שמעת לנדרי | נתת יר>שת יראי שמך‪ )7( :‬ימים על ימי מלך תוסיף | שנותיו כמו ד ר‬
‫ואמת מן ינצר>הו‪ )9( :‬כן ‪3‬אזמרה שמך לעד | לשלמי נדרי יום יום‪:‬‬
‫וד ר‪ )8( :‬ישב עולם לפני "אל הים | חסד "‬
‫(‪ )1‬למנצח על ידותון מזמור לדוד‪ )2( :‬אך אל "אל הים דומיה נפשי | ממנו ישועתי‪ )3( :‬אך הוא צורי וישועתי |‬
‫משגבי ל א אמוט רבה‪ )4( :‬עד אנה תהותתו על איש תרצחו כ>לכם | כקיר נטוי גדר הדחויה‪ )5( :‬אך משאתו יע‪3‬צו‬
‫להדיח ירצו כזב | בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה‪ )6( :‬אך לאל הים דומי נפשי | כי ממנו תקותי‪ )7( :‬אך הוא צורי‬
‫וישועתי | משגבי ל א אמוט‪ )8( :‬על "אל הים ישעי וכבודי | צור ע>זי מחסי באל הים‪ )9( :‬בטחו בו בכל עת עם שפכו‬
‫לפניו לבבכם | "אל הים מ ‪3‬חסה לנו סלה‪ )10( :‬אך הבל בני אדם כזב בני איש | במ אזנים לע‪3‬לות המה מהבל יחד‪)11( :‬‬
‫אל תבטחו בע שק ובגזל אל תהבלו | חיל כי ינוב אל תשיתו לב‪ )12( :‬אחת דבר "אל הים שתים זו שמעתי | כי ע ז‬
‫לאל הים‪ )13( :‬ולך ‪3‬אד ני חסד | כי אתה תשלם לאיש כמע‪3‬שהו‪:‬‬
‫(‪ )1‬מזמור לדוד | בהיותו במדבר יהודה‪" )2( :‬אל הים אלי אתה ‪3‬אש ‪3‬חרך | צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה‬
‫ועיף בלי מים‪ )3( :‬כן בק דש ‪3‬חזיתיך | לראות ע>זך וכבודך‪ )4( :‬כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך‪ )5( :‬כן ‪3‬אברכך‬
‫בחיי | בשמך אשא כפי‪ )6( :‬כמו חלב ודשן תשבע נפשי | ושפתי רננות יהלל פי‪ )7( :‬אם זכרתיך על יצועי | באש >מרות‬
‫אחריך | בי תמכה ימינך‪ )10( :‬והמה לשואה‬ ‫אהגה בך‪ )8( :‬כי היית עזרתה לי | ובצל כנפיך ‪3‬ארנן‪ )9( :‬דבקה נפשי ‪3‬‬
‫יבקשו נפשי | יב או בתחתיות הארץ‪ )11( :‬יגיר>הו על ידי חרב | מנת >שעלים יהיו‪ )12( :‬והמלך ישמח באל הים |‬
‫יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח מזמור לדוד‪ )2( :‬שמע "אל הים קולי בשיחי | מפחד אויב תצ ר חיי‪ )3( :‬תסתירני מסוד מרעים | מרגשת‬
‫פ ע‪3‬לי און‪3 )4( :‬אשר שננו כחרב לשונם | דרכו חצם דבר מר‪ )5( :‬לירות במסתרים תם | פתא ם י ר>הו ול א ייראו‪)6( :‬‬
‫יחזקו למו דבר רע יספרו לטמון מוקשים | אמרו מי יראה למו‪ )7( :‬יחפשו עול ת תמנו חפש מ >חפש | וקרב איש ולב‬
‫עמ ק‪ )8( :‬וי רם "אל הים | חץ פתאום היו מכותם‪ )9( :‬ויכשילוהו עלימו לשונם | יתנ ד‪3‬דו כל ר אה בם‪ )10( :‬וייראו כל‬
‫אדם | ויגידו פ על "אל הים ומע‪3‬שהו השכילו‪ )11( :‬ישמח צדיק ביהוה וחסה בו | ויתהללו כל ישרי לב‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח מזמור לדוד שיר‪ )2( :‬לך ד>מיה תהלה "אל הים בציון | ולך י >שלם נדר‪ )3( :‬ש מע תפלה | עדיך כל בשר‬
‫יב או‪ )4( :‬דברי ע‪3‬ונ ת גברו מני | פשעינו אתה תכפרם‪ )5( :‬אשרי תבחר ותקרב ישכ ן ‪3‬חצריך | נשבעה בטוב ביתך‬
‫קד ש היכלך‪ )6( :‬נוראות בצדק תע‪3‬ננו "אל הי ישענו | מבטח כל קצוי ארץ וים רח קים‪ )7( :‬מכין הרים בכ חו | נאזר‬
‫והמון ל >אמים‪ )9( :‬וייראו י שבי קצות מאות תיך | מוצאי ב קר וערב‬‫בגבורה‪ )8( :‬משביח שאון ימים שאון גליהם ‪3‬‬
‫תרנין‪ )10( :‬פקדת הארץ ותש קקה רבת תעשרנה פלג "אל הים מלא מים | תכין דגנם כי כן תכינה‪ )11( :‬תלמיה רוה‬
‫נחת גדודיה | ברביבים תמ גגנה צמחה תברך‪ )12( :‬עטרת שנת טובתך | ומעגליך ירע‪3‬פון דשן‪ )13( :‬ירע‪3‬פו נאות מדבר‬
‫| וגיל גבעות תחג רנה‪ )14( :‬לבשו כרים הצ אן וע‪3‬מקים יעטפו בר | יתרוע‪3‬עו אף ישירו‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח שיר מזמור | הריעו לאל הים כל הארץ‪ )2( :‬זמרו כבוד שמו | שימו כבוד תהלתו‪ )3( :‬אמרו לאל הים מה‬
‫נורא מע‪3‬שיך | בר ב ע>זך יכ ‪3‬חשו לך א יביך‪ )4( :‬כל הארץ ישת ‪3‬חוו לך ויזמרו לך | יזמרו שמך סלה‪ )5( :‬לכו וראו‬
‫מפע‪3‬לות "אל הים | נורא ע‪3‬לילה על בני אדם‪ )6( :‬הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל | שם נשמחה בו‪ )7( :‬מ של בגבורתו‬
‫עולם עיניו בגוים תצפינה | הסוררים אל ירימו [ירומו קרי] למו סלה‪ )8( :‬ברכו עמים "אל הינו | והשמיעו קול‬
‫תהלתו‪ )9( :‬השם נפשנו בחיים | ול א נתן למוט רגלנו‪ )10( :‬כי בחנתנו "אל הים | צרפתנו כצרף כסף‪3 )11( :‬הבאתנו‬
‫במצודה | שמת מועקה במתנינו‪ )12( :‬הרכבת "אנוש לר אשנו | באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה‪ )13( :‬אבוא ביתך‬
‫בעולות | ‪3‬אשלם לך נדרי‪3 )14( :‬אשר פצו שפתי | ודבר פי בצר לי‪ )15( :‬ע לות מחים אע‪3‬לה לך עם קט רת אילים |‬
‫ואספרה כל יראי "אל הים | ‪3‬אשר עשה לנפשי‪ )17( :‬אליו פי קראתי |‬
‫אע"שה בקר עם עתודים סלה‪ )16( :‬לכו שמעו ‪3‬‬
‫ורומם תחת לשוני‪ )18( :‬און אם ראיתי בלבי | ל א ישמע ‪3‬אד ני‪ )19( :‬אכן שמע "אל הים | הקשיב בקול תפלתי‪)20( :‬‬
‫ברוך "אל הים | ‪3‬אשר ל א הסיר תפלתי וחסדו מאתי‪:‬‬

‫(‪ )1‬למנצח בנגינ ת מזמור שיר‪" )2( :‬אל הים יחננו ויברכנו | יאר פניו אתנו סלה‪ )3( :‬לדעת בארץ דרכך | בכל גוים‬
‫ישועתך‪ )4( :‬יודוך עמים "אל הים | יודוך עמים כ>לם‪ )5( :‬ישמחו וירננו ל >אמים | כי תשפ ט עמים מישור ול >אמים‬
‫בארץ תנחם סלה‪ )6( :‬יודוך עמים "אל הים | יודוך עמים כ>לם‪ )7( :‬ארץ נתנה יבולה | יברכנו "אל הים "אל הינו‪)8( :‬‬
‫יברכנו "אל הים | וייראו א תו כל אפסי ארץ‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח לדוד מזמור שיר‪ )2( :‬יקום "אל הים יפוצו אויביו | וינוסו משנאיו מפניו‪ )3( :‬כהנד ף עשן תנד ף | כהמס‬
‫דונג מפני אש י אבדו רשעים מפני "אל הים‪ )4( :‬וצדיקים ישמחו יעלצו לפני "אל הים וישישו בשמחה‪ )5( :‬שירו‬
‫לאל הים זמרו שמו | ס לו לר כב בע‪3‬רבות ביה שמו ועלזו לפניו‪3 )6( :‬אבי יתומים ודין אלמנות | "אל הים במעון קדשו‪:‬‬
‫(‪" )7‬אל הים מושיב יחידים ביתה מוציא ‪3‬אסירים בכושרות | אך סור‪3‬רים שכנו צחיחה‪" )8( :‬אל הים בצאתך לפני עמך‬
‫| בצעדך בישימון סלה‪ )9( :‬ארץ רעשה אף שמים נטפו מפני "אל הים | זה סיני מפני "אל הים "אל הי ישראל‪ )10( :‬גשם‬
‫נחלתך ונלאה אתה כוננתה‪ )11( :‬חיתך ישבו בה | תכין בטובתך לעני "אל הים‪3 )12( :‬אד ני יתן‬ ‫נדבות תניף "אל הים | ‪3‬‬
‫א מר | המבשרות צבא רב‪ )13( :‬מלכי צבאות יד דון יד דון | ונות בית תחלק שלל‪ )14( :‬אם תשכבון בין שפתים |‬
‫כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ‪ )15( :‬בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון‪ )16( :‬הר "אל הים הר‬
‫בשן | הר גבנ>נים הר בשן‪ )17( :‬למה תרצדון הרים גבנ>נים | ההר חמד "אל הים לשבתו אף יהוה ישכ ן לנצח‪)18( :‬‬
‫רכב "אל הים רב תים אלפי שנאן | ‪3‬אד ני בם סיני בק דש‪ )19( :‬עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם | ואף‬
‫סוררים לשכ ן יה "אל הים‪ )20( :‬ברוך ‪3‬אד ני יום יום יע‪3‬מס לנו האל ישועתנו סלה‪ )21( :‬האל לנו אל למושעות |‬
‫וליהוה ‪3‬אד ני למות תוצאות‪ )22( :‬אך "אל הים ימחץ ר אש א יביו | קדק ד שער מתהלך ב ‪3‬אשמיו‪ )23( :‬אמר ‪3‬אד ני‬
‫מבשן אשיב | אשיב ממצ>לות ים‪ )24( :‬למען תמחץ רגלך בדם | לשון כלביך מא יבים מנהו‪ )25( :‬ראו ‪3‬הליכותיך‬
‫"אל הים | ‪3‬הליכות אלי מלכי בק דש‪ )26( :‬קדמו שרים אחר נ גנים | בתוך ע‪3‬למות תופפות‪ )27( :‬במקהלות ברכו‬
‫"אל הים | יהוה ממקור ישראל‪ )28( :‬שם בנימן צעיר ר דם שרי יהודה רגמתם | שרי זב>לון שרי נפתלי‪ )29( :‬צוה‬
‫"אל היך ע>זך | עוזה "אל הים זו פעלת לנו‪ )30( :‬מהיכלך על ירושל ם | לך יובילו מלכים שי‪ )31( :‬גער חית קנה ע‪3‬דת‬
‫יאתיו חשמנים מני מצרים | כוש תריץ ידיו‬ ‫אבירים בעגלי עמים מתרפס ברצי כסף | בזר עמים קרבות יחפצו‪" )32( :‬‬
‫לאל הים‪ )33( :‬ממלכות הארץ שירו לאל הים | זמרו ‪3‬אד ני סלה‪ )34( :‬לר כב בשמי שמי קדם | הן יתן בקולו קול ע ז‪:‬‬
‫גאותו וע>זו בשחקים‪ )36( :‬נורא "אל הים ממקדשיך | אל ישראל הוא נ תן ע ז‬
‫(‪ )35‬תנו ע ז לאל הים | על ישראל ‪3‬‬
‫ותע‪3‬צ>מות לעם ברוך "אל הים‪:‬‬

‫(‪ )1‬למנצח על שושנים לדוד‪ )2( :‬הושיעני "אל הים | כי באו מים עד נפש‪ )3( :‬טבעתי ביון מצולה ואין מע‪F‬מד | באתי‬
‫במע‪3‬מקי מים ושב לת שטפתני‪ )4( :‬יגעתי בקראי נחר גרוני | כלו עיני מיחל לאל הי‪ )5( :‬רבו משע‪3‬רות ר אשי ש נאי‬
‫חנם | עצמו מצמיתי א יבי שקר ‪3‬אשר ל א גזלתי אז אשיב‪" )6( :‬אל הים אתה ידעת לאולתי | ואשמותי ממך ל א‬
‫נכחדו‪ )7( :‬אל יב שו בי קו יך ‪3‬אד ני יהוה צבאות | אל יכלמו בי מבקשיך "אל הי ישראל‪ )8( :‬כי עליך נשאתי חרפה |‬
‫כסתה כלמה פני‪ )9( :‬מוזר הייתי לאחי | ונכרי לבני אמי‪ )10( :‬כי קנאת ביתך ‪3‬אכלתני | וחרפות חורפיך נפלו עלי‪( :‬‬
‫ואהי להם למשל‪ )13( :‬ישיחו בי י שבי שער |‬‫‪ )11‬ואבכה בצום נפשי | ותהי ל ‪3‬חרפות לי‪ )12( :‬ואתנה לבושי שק | "‬
‫ואני תפלתי לך יהוה עת רצון "אל הים ברב חסדך | ע‪3‬נני ב "אמת ישעך‪ )15( :‬הצילני מטיט‬‫ונגינות שותי שכר‪3 )14( :‬‬
‫ואל אטבעה | אנצלה מש נאי וממע‪3‬מקי מים‪ )16( :‬אל תשטפני שב לת מים ואל תבלעני מצולה | ואל תאטר עלי באר‬
‫פיה‪ )17( :‬ע‪3‬נני יהוה כי טוב חסדך | כר ב ר ‪3‬חמיך פנה אלי‪ )18( :‬ואל תסתר פניך מעבדך | כי צר לי מהר ע‪3‬נני‪)19( :‬‬
‫קרבה אל נפשי גאלה | למען א יבי פדני‪ )20( :‬אתה ידעת חרפתי ובשתי וכלמתי | נגדך כל צוררי‪ )21( :‬חרפה שברה‬
‫נחמים ול א מצאתי‪ )22( :‬ויתנו בברותי ר אש | ולצמאי ישקוני ח מץ‪ )23( :‬יהי‬‫ואקוה לנוד ואין ולמ ‪3‬‬
‫לבי ואנושה | ‪3‬‬
‫>שלחנם לפניהם לפח | ולשלומים למוקש‪ )24( :‬תחשכנה עיניהם מראות | ומתניהם תמיד המעד‪ )25( :‬שפך ע‪3‬ליהם‬
‫אהליהם אל יהי י שב‪ )27( :‬כי אתה ‪3‬אשר הכית רדפו | ואל‬ ‫וחרון אפך ישיגם‪ )26( :‬תהי טירתם נשמה | ב ‪F‬‬ ‫זעמך | ‪3‬‬
‫מכאוב ‪3‬חלליך יספרו‪ )28( :‬תנה עון על ע‪3‬ונם | ואל יב או בצדקתך‪ )29( :‬ימחו מספר חיים | ועם צדיקים אל יכתבו‪( :‬‬
‫ואגדלנו בתודה‪ )32( :‬ותיטב ליהוה‬ ‫ואני עני וכואב | ישועתך "אל הים תשגבני‪3 )31( :‬אהללה שם "אל הים בשיר | ‪3‬‬‫‪3 )30‬‬
‫משור פר מקרן מפריס‪ )33( :‬ראו ע‪3‬נוים ישמחו | ד רשי "אל הים ויחי לבבכם‪ )34( :‬כי ש מע אל אביונים יהוה | ואת‬
‫‪3‬אסיריו ל א בזה‪ )35( :‬יהללוהו שמים וארץ | ימים וכל ר מש בם‪ )36( :‬כי "אל הים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה |‬
‫וישבו שם וירשוה‪ )37( :‬וזרע ע‪3‬בדיו ינחלוה | וא ‪3‬הבי שמו ישכנו בה‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח לדוד להזכיר‪" )2( :‬אל הים להצילני | יהוה לעזרתי חושה‪ )3( :‬יב שו ויחפרו מבקשי נפשי | יס גו אחור‬
‫ויכלמו ‪3‬חפצי רעתי‪ )4( :‬ישובו על עקב בשתם | הא מרים האח האח‪ )5( :‬ישישו וישמחו בך כל מבקשיך | וי אמרו‬
‫ואני עני ואביון "אל הים חושה לי | עזרי ומפלטי אתה יהוה אל תאחר‪:‬‬‫תמיד יגדל "אל הים א ‪3‬הבי ישועתך‪3 )6( :‬‬
‫(‪ )1‬בך יהוה חסיתי | אל אבושה לעולם‪ )2( :‬בצדקתך תצילני ותפלטני | הטה אלי אזנך והושיעני‪" )3( :‬היה לי לצור‬
‫מעון לבוא תמיד צוית להושיעני | כי סלעי ומצודתי אתה‪" )4( :‬אל הי פלטני מיד רשע | מכף מעול וחומץ‪ )5( :‬כי‬
‫אתה תקותי | ‪3‬אד ני יהוה מבטחי מנעורי‪ )6( :‬עליך נסמכתי מבטן ממעי אמי אתה גוזי | בך תהלתי תמיד‪)7( :‬‬
‫כמופת הייתי לרבים | ואתה מ ‪3‬חסי ע ז‪ )8( :‬ימלא פי תהלתך | כל היום תפארתך‪ )9( :‬אל תשליכני לעת זקנה | ככלות‬
‫כ חי אל תעזבני‪ )10( :‬כי אמרו אויבי לי | וש מרי נפשי נוע‪3‬צו יחדו‪ )11( :‬לאמ ר "אל הים ע‪3‬זבו | רדפו ותפשוהו כי אין‬
‫מציל‪" )12( :‬אל הים אל תרחק ממני | "אל הי לעזרתי חישה [חושה קרי]‪ )13( :‬יב שו יכלו ש טני נפשי | יע‪3‬טו חרפה‬
‫ואני תמיד ‪3‬איחל | והוספתי על כל תהלתך‪ )15( :‬פי יספר צדקתך כל היום תשועתך | כי‬ ‫וכלמה מבקשי רעתי‪3 )14( :‬‬
‫ל א ידעתי ספ רות‪ )16( :‬אבוא בגב>רות ‪3‬אד ני יהוה | אזכיר צדקתך לבדך‪" )17( :‬אל הים למדתני מנעורי | ועד הנה‬
‫אגיד נפלאותיך‪ )18( :‬וגם עד זקנה ושיבה "אל הים אל תעזבני | עד אגיד זרוע‪3‬ך לדור לכל יבוא גבורתך‪)19( :‬‬
‫וצדקתך "אל הים עד מרום | ‪3‬אשר עשית גד לות "אל הים מי כמוך‪3 )20( :‬אשר הראיתנו [הראיתני קרי] צרות רבות‬
‫נחמני‪ )22( :‬גם ‪3‬אני‬
‫ורעות | תשוב תחיינו [תחייני קרי] ומתה מות הארץ תשוב תע‪3‬לני‪ )21( :‬תרב גד>לתי ותס ב ת ‪3‬‬
‫אודך בכלי נבל ‪3‬אמתך "אל הי | ‪3‬אזמרה לך בכנור קדוש ישראל‪ )23( :‬תרננה שפתי כי ‪3‬אזמרה לך | ונפשי ‪3‬אשר פדית‪( :‬‬
‫‪ )24‬גם לשוני כל היום תהגה צדקתך | כי ב שו כי חפרו מבקשי רעתי‪:‬‬
‫(‪ )1‬לשל מ ה "אל הים משפטיך למלך תן | וצדקתך לבן מלך‪ )2( :‬ידין עמך בצדק | וע‪3‬נייך במשפט‪ )3( :‬ישאו הרים‬
‫שלום לעם | וגבעות בצדקה‪ )4( :‬ישפ ט ע‪3‬ניי עם יושיע לבני אביון | וידכא עושק‪ )5( :‬ייראוך עם שמש | ולפני ירח דור‬
‫דורים‪ )6( :‬ירד כמטר על גז | כרביבים זרזיף ארץ‪ )7( :‬יפרח בימיו צדיק | ור ב שלום עד בלי ירח‪ )8( :‬וירד מים עד‬
‫ים | ומנהר עד אפסי ארץ‪ )9( :‬לפניו יכרעו ציים | וא יביו עפר ילחכו‪ )10( :‬מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו | מלכי‬
‫שבא וסבא אשכר יקריבו‪ )11( :‬וישת ‪3‬חוו לו כל מלכים | כל גוים יעבדוהו‪ )12( :‬כי יציל אביון משוע | ועני ואין ע זר‬
‫לו‪ )13( :‬יח ס על דל ואביון | ונפשות אביונים יושיע‪ )14( :‬מתוך ומחמס יגאל נפשם | וייקר דמם בעיניו‪ )15( :‬ויחי‬
‫ויתן לו מזהב שבא | ויתפלל בע‪3‬דו תמיד כל היום יבר‪3‬כנהו‪ )16( :‬יהי פסת בר בארץ בר אש הרים | ירעש כלבנון פריו‬
‫ויציצו מעיר כעשב הארץ‪ )17( :‬יהי שמו לעולם לפני שמש ינין [ינון קרי] שמו | ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו‪)18( :‬‬
‫ברוך יהוה "אל הים "אל הי ישראל | ע שה נפלאות לבדו‪ )19( :‬וברוך שם כבודו לעולם | וימלא כבודו את כ ל הארץ‬
‫אמן ואמן‪ )20( :‬כלו תפלות | דוד בן ישי‪:‬‬
‫[שפכו קרי]‬ ‫(‪ )1‬מזמור לאסף | אך טוב לישראל "אל הים לברי לבב‪3 )2( :‬‬
‫ואני כמעט נטוי [נטיו קרי] רגלי | כאין שפכה >‬
‫‪3‬א >שרי‪ )3( :‬כי קנאתי בהוללים | שלום רשעים אראה‪ )4( :‬כי אין חרצ>בות למותם ובריא אולם‪ )5( :‬בע‪3‬מל "אנוש‬
‫גאוה | יע‪3‬טף שית חמס למו‪ )7( :‬יצא מחלב עינמו | עברו משכיות לבב‪:‬‬ ‫אינמו | ועם אדם ל א ינ>געו‪ )6( :‬לכן ע‪3‬נקתמו ‪3‬‬
‫(‪ )8‬ימיקו וידברו ברע ע שק | ממרום ידברו‪ )9( :‬שתו בשמים פיהם | ולשונם ת ‪3‬הלך בארץ‪ )10( :‬לכן ישיב [ישוב קרי]‬
‫עמו ‪3‬הל ם | ומי מלא ימצו למו‪ )11( :‬ואמרו איכה ידע אל | ויש דעה בעליון‪ )12( :‬הנה אלה רשעים | ושלוי עולם‬
‫ואהי נגוע כל היום | ותוכחתי לבקרים‪ )15( :‬אם‬ ‫השגו חיל‪ )13( :‬אך ריק זכיתי לבבי | וארחץ בנקיון כפי‪" )14( :‬‬
‫ואחשבה לדעת ז את | עמל היא [הוא קרי] בעיני‪ )17( :‬עד אבוא אל‬ ‫אמרתי ‪3‬אספרה כמו | הנה דור בניך בגדתי‪3 )16( :‬‬
‫אחריתם‪ )18( :‬אך ב ‪3‬חלקות תשית למו | הפלתם למשואות‪ )19( :‬איך היו לשמה כרגע | ספו‬ ‫מקדשי אל | אבינה ל ‪3‬‬
‫תמו מן בלהות‪ )20( :‬כ ‪3‬חלום מהקיץ | ‪3‬אד ני בעיר צלמם תבזה‪ )21( :‬כי יתחמץ לבבי | וכליותי אשתונן‪3 )22( :‬‬
‫ואני‬
‫ואני תמיד עמך | אחזת ביד ימיני‪ )24( :‬בע‪3‬צתך תנחני | ואחר כבוד תקחני‪:‬‬‫בער ול א אדע | בהמות הייתי עמך‪3 )23( :‬‬
‫(‪ )25‬מי לי בשמים | ועמך ל א חפצתי בארץ‪ )26( :‬כלה שארי ולבבי | צור לבבי וחלקי "אל הים לעולם‪ )27( :‬כי הנה‬
‫רחקיך י אבדו | הצמתה כל זונה ממך‪3 )28( :‬‬
‫ואני קר‪3‬בת "אל הים לי טוב | שתי באד ני יהו ה מחסי לספר כל‬
‫מל ‪3‬אכותיך‪:‬‬
‫נחלתך |‬‫(‪ )1‬משכיל לאסף | למה "אל הים זנחת לנצח יעשן אפך בצ אן מרעיתך‪ )2( :‬זכ ר ע‪3‬דתך קנית קדם גאלת שבט ‪3‬‬
‫הר ציון זה שכנת בו‪ )3( :‬הרימה פעמיך למ >שאות נצח | כל הרע אויב בק דש‪ )4( :‬ש ‪3‬אגו צ רריך בקרב מוע‪3‬דך | שמו‬
‫אות תם א תות‪ )5( :‬יודע כמביא למעלה | ב ‪3‬סבך עץ קרד>מות‪ )6( :‬ועת [ועתה קרי] פתוחיה יחד | בכשיל וכילפ ת‬
‫יהל מון‪ )7( :‬שלחו באש מקדשך | לארץ חללו משכן שמך‪ )8( :‬אמרו בלבם נינם יחד | שרפו כל מוע‪3‬די אל בארץ‪)9( :‬‬ ‫‪3‬‬
‫אות תינו ל א ראינו | אין עוד נביא ול א אתנו י דע עד מה‪ )10( :‬עד מתי "אל הים יחרף צר | ינאץ אויב שמך לנצח‪( :‬‬
‫‪ )11‬למה תשיב ידך וימינך | מקרב חוקך [חיקך קרי] כלה‪ )12( :‬ואל הים מלכי מקדם | פ על ישועות בקרב הארץ‪( :‬‬
‫‪ )13‬אתה פוררת בעזך ים | שברת ראשי תנינים על המים‪ )14( :‬אתה רצצת ראשי לויתן | תתננו מ ‪3‬אכל לעם לציים‪:‬‬
‫נהרות איתן‪ )16( :‬לך יום אף לך לילה | אתה ‪3‬הכינות מאור ושמש‪)17( :‬‬ ‫(‪ )15‬אתה בקעת מעין ונחל | אתה הובשת ‪3‬‬
‫אתה הצבת כל גבולות ארץ | קיץ וח רף אתה יצרתם‪ )18( :‬זכר ז את אויב חרף יהוה | ועם נבל נ ‪3‬אצו שמך‪ )19( :‬אל‬
‫תתן לחית נפש תורך | חית ע‪3‬נייך אל תשכח לנצח‪ )20( :‬הבט לברית | כי מלאו מ ‪3‬חשכי ארץ נאות חמס‪ )21( :‬אל‬
‫יש ב דך נכלם | עני ואביון יהללו שמך‪ )22( :‬קומה "אל הים ריבה ריבך | זכ ר חרפתך מני נבל כל היום‪ )23( :‬אל‬
‫תשכח קול צ רריך | שאון קמיך ע לה תמיד‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח אל תשחת | מזמור לאסף שיר‪ )2( :‬הודינו לך "אל הים הודינו וקרוב שמך | ספרו נפלאותיך‪ )3( :‬כי אקח‬
‫מועד | ‪3‬אני מישרים אשפ ט‪ )4( :‬נמ גים ארץ וכל י שביה | אנ כי תכנתי עמודיה סלה‪ )5( :‬אמרתי להוללים אל תה לו |‬
‫ולרשעים אל תרימו קרן‪ )6( :‬אל תרימו למרום קרנכם | תדברו בצואר עתק‪ )7( :‬כי ל א ממוצא וממע‪3‬רב | ול א‬
‫ממדבר הרים‪ )8( :‬כי "אל הים ש פט | זה ישפיל וזה ירים‪ )9( :‬כי כוס ביד יהוה ויין חמר מלא מסך ויגר מזה | אך‬
‫ואני אגיד לע לם | ‪3‬אזמרה לאל הי יע‪3‬ק ב‪ )11( :‬וכל קרני רשעים ‪3‬אגדע |‬
‫שמריה ימצו ישתו כ ל רשעי ארץ‪3 )10( :‬‬
‫תרוממנה קרנות צדיק‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח בנגינ ת | מזמור לאסף שיר‪ )2( :‬נודע ביהודה "אל הים | בישראל גדול שמו‪ )3( :‬ויהי בשלם >סכו | ומעונתו‬
‫בציון‪ )4( :‬שמה שבר רשפי קשת | מגן וחרב ומלחמה סלה‪ )5( :‬נאור אתה אדיר מהררי טרף‪ )6( :‬אשתוללו אבירי‬
‫לב נמו שנתם | ול א מצאו כל אנשי חיל ידיהם‪ )7( :‬מגע‪3‬רתך "אל הי יע‪3‬ק ב | נרדם ורכב וסוס‪ )8( :‬אתה נורא אתה ומי‬
‫יע‪3‬מ ד לפניך מאז אפך‪ )9( :‬משמים השמעת דין | ארץ יראה ושקטה‪ )10( :‬בקום למשפט "אל הים | להושיע כל ענוי‬
‫ארץ סלה‪ )11( :‬כי ‪3‬חמת אדם תודך | שארית חמ ת תחג ר‪ )12( :‬נד‪3‬רו ושלמו ליהוה "אל היכם | כל סביביו יובילו שי‬
‫למורא‪ )13( :‬יבצ ר רוח נגידים | נורא למלכי ארץ‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח על ידיתון [ידותון קרי] לאסף מזמור‪ )2( :‬קולי אל "אל הים ואצעקה | קולי אל "אל הים וה ‪3‬אזין אלי‪)3( :‬‬
‫ביום צרתי ‪3‬אד ני דרשתי | ידי לילה נגרה ול א תפוג מ ‪3‬אנה הנחם נפשי‪ )4( :‬אזכרה "אל הים וא "המיה | אשיחה‬
‫ותתעטף רוחי סלה‪ )5( :‬אחזת ש >מרות עיני | נפעמתי ול א ‪3‬אדבר‪ )6( :‬חשבתי ימים מקדם | שנות עולמים‪)7( :‬‬
‫אזכרה נגינתי בלילה | עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי‪ )8( :‬הלעולמים יזנח ‪3‬אד ני | ול א י סיף לרצות עוד‪ )9( :‬האפס‬
‫לנצח חסדו | גמר א מר לד ר וד ר‪3 )10( :‬השכח חנות אל | אם קפץ באף ר ‪3‬חמיו סלה‪ )11( :‬וא מר חלותי היא | שנות‬
‫ימין עליון‪ )12( :‬אזכיר [אזכור קרי] מעללי יה | כי אזכרה מקדם פלאך‪ )13( :‬והגיתי בכל פע‪F‬לך | ובע‪3‬לילותיך‬
‫אשיחה‪" )14( :‬אל הים בק דש דרכך | מי אל גדול כאל הים‪ )15( :‬אתה האל ע שה פלא | הודעת בעמים ע>זך‪)16( :‬‬
‫גאלת בזרוע עמך | בני יע‪3‬ק ב ויוסף סלה‪ )17( :‬ראוך מים "אל הים ראוך מים יחילו | אף ירגזו תה מות‪ )18( :‬ז רמו‬
‫מים עבות קול נתנו שחקים | אף ‪3‬חצציך יתהלכו‪ )19( :‬קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל | רגזה ותרעש הארץ‪( :‬‬
‫‪ )20‬בים דרכך ושביליך [ושבילך קרי] במים רבים | ועקבותיך ל א נ דעו‪ )21( :‬נחית כצ אן עמך | ביד מ שה ו ‪3‬‬
‫(‪ )1‬משכיל לאסף | ה ‪3‬אזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי‪ )2( :‬אפתחה במשל פי | אביעה חידות מני קדם‪)3( :‬‬
‫אחרון מספרים תהלות יהוה | וע"זוזו ונפלאותיו‬ ‫ואבותינו ספרו לנו‪ )4( :‬ל א נכחד מבניהם לדור ‪3‬‬ ‫‪3‬אשר שמענו ונדעם | ‪3‬‬
‫‪3‬אשר עשה‪ )5( :‬ויקם עדות ביע‪3‬ק ב ותורה שם בישראל | ‪3‬אשר צוה את ‪3‬אבותינו להודיעם לבניהם‪ )6( :‬למען ידעו דור‬
‫יקמו ויספרו לבניהם‪ )7( :‬וישימו באל הים כסלם | ול א ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצ רו‪)8( :‬‬ ‫אחרון בנים יולדו | >‬
‫‪3‬‬
‫ול א יהיו כ ‪3‬אבותם דור סורר ומ רה | דור ל א הכין לבו ול א נאמנה את אל רוחו‪ )9( :‬בני אפרים נושקי רומי קשת |‬
‫הפכו ביום קרב‪ )10( :‬ל א שמרו ברית "אל הים | ובתורתו מ ‪3‬אנו ללכת‪ )11( :‬וישכחו ע‪3‬לילותיו | ונפלאותיו ‪3‬אשר‬
‫הראם‪ )12( :‬נגד ‪3‬אבותם עשה פלא | בארץ מצרים שדה צ ען‪ )13( :‬בקע ים ויע‪3‬בירם | ויצב מים כמו נד‪ )14( :‬וינחם‬
‫בענן יומם | וכל הלילה באור אש‪ )15( :‬יבקע צ>רים במדבר | וישק כתה מות רבה‪ )16( :‬ויוצא נוזלים מסלע | ויורד‬
‫כנהרות מים‪ )17( :‬ויוסיפו עוד ל ‪3‬חט א לו | למרות עליון בציה‪ )18( :‬וינסו אל בלבבם | לשאל א כל לנפשם‪)19( :‬‬
‫וידברו באל הים | אמרו ‪3‬היוכל אל לע‪3‬ר ך >שלחן במדבר‪ )20( :‬הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישט פו | ‪3‬הגם לחם יוכל‬
‫תת אם יכין שאר לעמו‪ )21( :‬לכן שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביע‪3‬ק ב | וגם אף עלה בישראל‪ )22( :‬כי ל א ה "אמינו‬
‫באל הים | ול א בטחו בישועתו‪ )23( :‬ויצו שחקים ממעל | ודלתי שמים פתח‪ )24( :‬וימטר ע‪3‬ליהם מן ל "אכ ל | ודגן‬
‫שמים נתן למו‪ )25( :‬לחם אבירים אכל איש | צידה שלח להם לש בע‪ )26( :‬יסע קדים בשמים | וינהג בע>זו תימן‪( :‬‬
‫‪ )27‬וימטר ע‪3‬ליהם כעפר שאר | וכחול ימים עוף כנף‪ )28( :‬ויפל בקרב מ ‪3‬חנהו | סביב למשכנ תיו‪ )29( :‬וי אכלו וישבעו‬
‫ויהר ג במשמניהם‬ ‫מא ד | ות ‪3‬אותם יבא להם‪ )30( :‬ל א זרו מת ‪3‬אותם | עוד אכלם בפיהם‪ )31( :‬ואף "אל הים עלה בהם ‪3‬‬
‫| ובחורי ישראל הכריע‪ )32( :‬בכל ז את חטאו עוד | ול א ה "אמינו בנפלאותיו‪ )33( :‬ויכל בהבל ימיהם | ושנותם‬
‫בבהלה‪ )34( :‬אם ‪3‬הרגם ודרשוהו | ושבו וש ‪3‬חרו אל‪ )35( :‬ויזכרו כי "אל הים צורם | ואל עליון ג ‪3‬אלם‪ )36( :‬ויפתוהו‬
‫בפיהם | ובלשונם יכזבו לו‪ )37( :‬ולבם ל א נכון עמו | ול א נאמנו בבריתו‪ )38( :‬והוא רחום יכפר עון ול א ישחית |‬
‫והרבה להשיב אפו ול א יעיר כל ‪3‬חמתו‪ )39( :‬ויזכ ר כי בשר המה | רוח הולך ול א ישוב‪ )40( :‬כמה ימרוהו במדבר |‬
‫יע‪3‬ציבוהו בישימון‪ )41( :‬וישובו וינסו אל | וקדוש ישראל התוו‪ )42( :‬ל א זכרו את ידו | יום ‪3‬אשר פדם מני צר‪)43( :‬‬
‫ויהפ ך לדם יא ריהם | ונ זליהם בל ישתיון‪ )45( :‬ישלח בהם‬ ‫‪3‬אשר שם במצרים א תותיו | ומופתיו בשדה צ ען‪3 )44( :‬‬
‫יהר ג בברד גפנם | ושקמותם‬ ‫ער ב וי אכלם | וצפרדע ותשחיתם‪ )46( :‬ויתן לחסיל יבולם | ויגיעם לארבה‪3 )47( :‬‬
‫ב ‪3‬חנמל‪ )48( :‬ויסגר לברד בעירם | ומקניהם לרשפים‪ )49( :‬ישלח בם ‪3‬חרון אפו עברה וזעם וצרה | משלחת מל ‪3‬אכי‬
‫רעים‪ )50( :‬יפלס נתיב לאפו | ל א חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר‪ )51( :‬ויך כל בכור במצרים | ראשית אונים‬
‫נהגם כעדר במדבר‪ )53( :‬וינחם לבטח ול א פחדו | ואת אויביהם כסה הים‪( :‬‬ ‫אהלי חם‪ )52( :‬ויסע כצ אן עמו | וי ‪3‬‬‫ב ‪F‬‬
‫אהליהם‬ ‫נחלה | וישכן ב ‪F‬‬‫‪ )54‬ויביאם אל גבול קדשו | הר זה קנתה ימינו‪ )55( :‬ויגרש מפניהם גוים ויפילם בחבל ‪3‬‬
‫שבטי ישראל‪ )56( :‬וינסו וימרו את "אל הים עליון | ועדותיו ל א שמרו‪ )57( :‬ויס גו ויבגדו כ ‪3‬אבותם | נהפכו כקשת‬
‫רמיה‪ )58( :‬ויכעיסוהו בבמותם | ובפסיליהם יקניאוהו‪ )59( :‬שמע "אל הים ויתעבר | וימאס מא ד בישראל‪)60( :‬‬
‫נחלתו‬ ‫ויט ש משכן שלו | א הל שכן באדם‪ )61( :‬ויתן לשבי ע>זו | ותפארתו ביד צר‪ )62( :‬ויסגר לחרב עמו | וב ‪3‬‬
‫התעבר‪ )63( :‬בחוריו אכלה אש | ובתול תיו ל א הוללו‪ )64( :‬כ ‪3‬הניו בחרב נפלו | ואלמנ תיו ל א תבכינה‪ )65( :‬ויקץ‬
‫כישן ‪3‬אד ני | כגבור מתרונן מיין‪ )66( :‬ויך צריו אחור | חרפת עולם נתן למו‪ )67( :‬וימאס בא הל יוסף | ובשבט‬
‫אפרים ל א בחר‪ )68( :‬ויבחר את שבט יהודה | את הר ציון ‪3‬אשר אהב‪ )69( :‬ויבן כמו רמים מקדשו | כארץ יסדה‬
‫לעולם‪ )70( :‬ויבחר בדוד עבדו | ויקחהו ממכלא ת צ אן‪ )71( :‬מאחר עלות "הביאו | לרעות ביע‪3‬ק ב עמו ובישראל‬
‫נחלתו‪ )72( :‬וירעם כת ם לבבו | ובתבונות כפיו ינחם‪:‬‬ ‫‪3‬‬
‫נחלתך טמאו את היכל קדשך שמו את ירושל ם לעיים‪ )2( :‬נתנו את נבלת‬ ‫(‪ )1‬מזמור לאסף | "אל הים באו גוים ב ‪3‬‬
‫ע‪3‬בדיך מ ‪3‬אכל לעוף השמים | בשר ‪3‬חסידיך לחיתו ארץ‪ )3( :‬שפכו דמם כמים סביבות ירושל ם ואין קובר‪ )4( :‬היינו‬
‫חרפה לשכנינו | לעג וקלס לסביבותינו‪ )5( :‬עד מה יהוה ת "אנף לנצח | תבער כמו אש קנאתך‪ )6( :‬שפ ך ‪3‬חמתך אל‬
‫הגוים ‪3‬אשר ל א ידעוך | ועל ממלכות ‪3‬אשר בשמך ל א קראו‪ )7( :‬כי אכל את יע‪3‬ק ב | ואת נוהו השמו‪ )8( :‬אל תזכר‬
‫לנו ע‪3‬ונ ת ראש נים | מהר יקדמונו ר ‪3‬חמיך כי דלונו מא ד‪ )9( :‬עזרנו "אל הי ישענו על דבר כבוד שמך | והצילנו וכפר על‬
‫חט אתינו למען שמך‪ )10( :‬למה י אמרו הגוים איה "אל היהם | יודע בגיים [בגוים קרי] לעינינו נקמת דם ע‪3‬בדיך‬
‫השפוך‪ )11( :‬תבוא לפניך אנקת אסיר | כג דל זרוע‪3‬ךהותר בני תמותה‪ )12( :‬והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם |‬
‫ואנחנו עמך וצ אן מרעיתך נודה לך לעולם | לד ר וד ר נספר תהלתך‪:‬‬ ‫חרפתם ‪3‬אשר חרפוך ‪3‬אד ני‪3 )13( :‬‬

‫(‪ )1‬למנצח אל ש שנים | עדות לאסף מזמור‪ )2( :‬ר עה ישראל ה ‪3‬אזינה נ הג כצ אן יוסף | י שב הכרובים הופיעה‪)3( :‬‬
‫ישעתה לנו‪" )4( :‬אל הים ‪3‬השיבנו | והאר פניך ונושעה‪)5( :‬‬
‫לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך | ולכה ל >‬
‫יהוה "אל הים צבאות | עד מתי עשנת בתפלת עמך‪ )6( :‬ה "אכלתם לחם דמעה | ותשקמו בדמעות שליש‪ )7( :‬תשימנו‬
‫מדון לשכנינו | וא יבינו ילע‪3‬גו למו‪" )8( :‬אל הים צבאות ‪3‬השיבנו | והאר פניך ונושעה‪ )9( :‬גפן ממצרים תסיע | תגרש‬
‫גוים ותטעה‪ )10( :‬פנית לפניה | ותשרש שרשיה ותמלא ארץ‪ )11( :‬כסו הרים צלה | וע‪3‬נפיה ארזי אל‪ )12( :‬תשלח‬
‫קצירה עד ים | ואל נהר יונקותיה‪ )13( :‬למה פרצת גדריה | וארוה כל ע ברי דרך‪ )14( :‬יכרסמנה ‪3‬חזיר מיער | וזיז‬
‫שדי ירענה‪" )15( :‬אל הים צבאות שוב נא | הבט משמים וראה ופק ד גפן ז את‪ )16( :‬וכנה ‪3‬אשר נטעה ימינך | ועל בן‬
‫אמצתה לך‪ )17( :‬שר>פה באש כסוחה | מגע‪3‬רת פניך י אבדו‪ )18( :‬תהי ידך על איש ימינך | על בן אדם אמצת לך‪( :‬‬
‫‪ )19‬ול א נסוג ממך | תחינו ובשמך נקרא‪ )20( :‬יהוה "אל הים צבאות ‪3‬השיבנו | האר פניך ונושעה‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח על הגתית לאסף‪ )2( :‬הרנינו לאל הים עוזנו | הריעו לאל הי יע‪3‬ק ב‪ )3( :‬שאו זמרה ותנו ת ף | כנור נעים עם‬
‫נבל‪ )4( :‬תקעו בח דש שופר | בכסה ליום חגנו‪ )5( :‬כי ח ק לישראל הוא | משפט לאל הי יע‪3‬ק ב‪ )6( :‬עדות ביהוסף שמו‬
‫בצאתו על ארץ מצרים | שפת ל א ידעתי אשמע‪3 )7( :‬הסירותי מסבל שכמו | כפיו מדוד תע‪3‬ב רנה‪ )8( :‬בצרה קראת‬
‫ואחלצך | אענך בסתר רעם אבחנך על מי מריבה סלה‪ )9( :‬שמע עמי ואעידה בך | ישראל אם תשמע לי‪ )10( :‬ל א‬ ‫‪3‬‬
‫ואמלאהו‪)12( :‬‬ ‫יהיה בך אל זר | ול א תשת ‪3‬חוה לאל נכר‪ )11( :‬אנ כי יהוה "אל היך המעלך מארץ מצרים | הרחב פיך ‪3‬‬
‫ואשלחהו בשרירות לבם | ילכו במוע‪3‬צותיהם‪ )14( :‬לו עמי ש מע לי‬ ‫ול א שמע עמי לקולי | וישראל ל א אבה לי‪3 )13( :‬‬
‫| ישראל בדרכי יהלכו‪ )15( :‬כמעט אויביהם אכניע | ועל צריהם אשיב ידי‪ )16( :‬משנאי יהוה יכ ‪3‬חשו לו | ויהי עתם‬
‫ויאכילהו מחלב חטה | ומצור דבש אשביעך‪:‬‬ ‫לעולם‪3 )17( :‬‬
‫(‪ )1‬מזמור לאסף | "אל הים נצב בע‪3‬דת אל בקרב "אל הים ישפ ט‪ )2( :‬עד מתי תשפטו עול | ופני רשעים תשאו סלה‪)3( :‬‬
‫שפטו דל ויתום | עני ורש הצדיקו‪ )4( :‬פלטו דל ואביון | מיד רשעים הצילו‪ )5( :‬ל א ידעו ול א יבינו ב ‪3‬חשכה יתהלכו |‬
‫ימוטו כל מוסדי ארץ‪3 )6( :‬אני אמרתי "אל הים אתם | ובני עליון כ>לכם‪ )7( :‬אכן כאדם תמותון | וכאחד השרים‬
‫תפ לו‪ )8( :‬קומה "אל הים שפטה הארץ | כי אתה תנחל בכל הגוים‪:‬‬
‫יהמיון | ומשנאיך‬‫(‪ )1‬שיר מזמור לאסף‪" )2( :‬אל הים אל ד‪F‬מי לך | אל ת "חרש ואל תשק ט אל‪ )3( :‬כי הנה אויביך "‬
‫נשאו ר אש‪ )4( :‬על עמך יע‪3‬רימו סוד | ויתיע‪3‬צו על צפוניך‪ )5( :‬אמרו לכו ונכחידם מגוי | ול א יזכר שם ישראל עוד‪( :‬‬
‫אהלי "אדום וישמעאלים מואב והגרים‪ )8( :‬גבל ועמון וע‪3‬מלק | פלשת‬ ‫‪ )6‬כי נוע‪3‬צו לב יחדו | עליך ברית יכר תו‪F )7( :‬‬
‫עם י שבי צור‪ )9( :‬גם אשור נלוה עמם | היו זרוע לבני לוט סלה‪ )10( :‬ע‪3‬שה להם כמדין | כסיסרא כיבין בנחל‬
‫קישון‪ )11( :‬נשמדו בעין ד אר | היו ד מן ל ‪3‬אדמה‪ )12( :‬שיתמו נדיבמו כע רב וכזאב | וכזבח וכצל >מנע כל נסיכמו‪( :‬‬
‫‪3 )13‬אשר אמרו ניר‪3‬שה לנו | את נאות "אל הים‪" )14( :‬אל הי שיתמו כגלגל | כקש לפני רוח‪ )15( :‬כאש תבער יער |‬
‫וכלהבה תלהט הרים‪ )16( :‬כן תרדפם בסע‪3‬רך | ובסופתך תב ‪3‬הלם‪ )17( :‬מלא פניהם קלון | ויבקשו שמך יהוה‪)18( :‬‬
‫יב שו ויב ‪3‬הלו ע‪3‬די עד ויחפרו וי אבדו‪ )19( :‬וידעו כי אתה שמך יהוה לבדך | עליון על כל הארץ‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח על הגתית | לבני ק רח מזמור‪ )2( :‬מה ידידות משכנותיך יהוה צבאות‪ )3( :‬נכספה וגם כלתה נפשי‬
‫לחצרות יהוה | לבי ובשרי ירננו אל אל חי‪ )4( :‬גם צפור מצאה בית ודרור קן לה ‪3‬אשר שתה אפר חיה | את‬
‫מזבחותיך יהוה צבאות מלכי ואל הי‪ )5( :‬אשרי יושבי ביתך | עוד יהללוך סלה‪ )6( :‬אשרי אדם עוז לו בך | מסלות‬
‫בלבבם‪ )7( :‬ע ברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו | גם ברכות יעטה מורה‪ )8( :‬ילכו מחיל אל חיל | יראה אל "אל הים‬
‫בציון‪ )9( :‬יהוה "אל הים צבאות שמעה תפלתי | ה ‪3‬אזינה "אל הי יע‪3‬ק ב סלה‪ )10( :‬מגננו ראה "אל הים | והבט פני‬
‫אהלי רשע‪ )12( :‬כי שמש ומגן יהוה‬‫משיחך‪ )11( :‬כי טוב יום ב ‪3‬חצריך מאלף | בחרתי הסתופף בבית "אל הי מדור ב ‪F‬‬
‫"אל הים | חן וכבוד יתן יהוה ל א ימנע טוב לה לכים בתמים‪ )13( :‬יהוה צבאות | אשרי אדם ב טח בך‪:‬‬

‫(‪ )1‬למנצח לבני ק רח מזמור‪ )2( :‬רצית יהוה ארצך | שבת שבות [שבית קרי] יע‪3‬ק ב‪ )3( :‬נשאת ע‪3‬ון עמך | כסית כל‬
‫חטאתם סלה‪ )4( :‬אספת כל עברתך | "השיבות מ ‪3‬חרון אפך‪ )5( :‬שובנו "אל הי ישענו | והפר כעסך עמנו‪ )6( :‬הלעולם‬
‫ת "אנף בנו | תמש ך אפך לד ר וד ר‪3 )7( :‬הל א אתה תשוב תחינו | ועמך ישמחו בך‪ )8( :‬הראנו יהוה חסדך | וישע‪3‬ך תתן‬
‫לנו‪ )9( :‬אשמעה מה ידבר האל יהוה | כי ידבר שלום אל עמו ואל ‪3‬חסידיו ואל ישובו לכסלה‪ )10( :‬אך קרוב ליראיו‬
‫ואמת נפגשו | צדק ושלום נשקו‪" )12( :‬אמת מארץ תצמח | וצדק משמים‬ ‫ישעו | לשכ ן כבוד בארצנו‪ )11( :‬חסד "‬
‫נשקף‪ )13( :‬גם יהוה יתן הטוב | וארצנו תתן יבולה‪ )14( :‬צדק לפניו יהלך | וישם לדרך פעמיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬תפלה לדוד | הטה יהוה אזנך ע‪3‬נני כי עני ואביון אני‪ )2( :‬שמרה נפשי כי חסיד אני הושע עבדך אתה "אל הי |‬
‫הבוטח אליך‪ )3( :‬חנני ‪3‬אד ני | כי אליך אקרא כל היום‪ )4( :‬שמח נפש עבדך | כי אליך ‪3‬אד ני נפשי אשא‪ )5( :‬כי אתה‬
‫‪3‬אד ני טוב וסלח | ורב חסד לכל ק ראיך‪ )6( :‬ה ‪3‬אזינה יהוה תפלתי | והקשיבה בקול ת ‪3‬חנונותי‪ )7( :‬ביום צרתי‬
‫אקראך כי תע‪3‬נני‪ )8( :‬אין כמוך ב "אל הים ‪3‬אד ני ואין כמע‪3‬שיך‪ )9( :‬כל גוים ‪3‬אשר עשית יבואו וישת ‪3‬חוו לפניך ‪3‬אד ני |‬
‫ויכבדו לשמך‪ )10( :‬כי גדול אתה וע שה נפלאות | אתה "אל הים לבדך‪ )11( :‬הורני יהוה דרכך ‪3‬אהלך ב ‪3‬אמתך | יחד‬
‫ואכבדה שמך לעולם‪ )13( :‬כי חסדך גדול עלי | והצלת נפשי‬ ‫לבבי ליראה שמך‪ )12( :‬אודך ‪3‬אד ני "אל הי בכל לבבי | ‪3‬‬
‫משאול תחתיה‪" )14( :‬אל הים זדים קמו עלי וע‪3‬דת עריצים בקשו נפשי | ול א שמוך לנגדם‪ )15( :‬ואתה ‪3‬אד ני אל‬
‫ואמת‪ )16( :‬פנה אלי וחנני | תנה ע>זך לעבדך והושיעה לבן ‪3‬אמתך‪ )17( :‬ע‪3‬שה עמי‬ ‫רחום וחנון | ארך אפים ורב חסד "‬
‫אות לטובה | ויראו ש נאי ויב שו כי אתה יהוה ע‪3‬זרתני ונחמתני‪:‬‬
‫(‪ )1‬לבני ק רח מזמור שיר | יסודתו בהררי ק דש‪ )2( :‬א הב יהוה שע‪3‬רי ציון | מכ ל משכנות יע‪3‬ק ב‪ )3( :‬נכבדות מד>בר‬
‫בך | עיר ה "אל הים סלה‪ )4( :‬אזכיר רהב ובבל לי דעי | הנה פלשת וצור עם כוש זה י>לד שם‪ )5( :‬ול‪3‬ציון יאמר איש‬
‫ואיש י>לד בה | והוא יכוננה עליון‪ )6( :‬יהוה יספ ר בכתוב עמים | זה י>לד שם סלה‪ )7( :‬ושרים כח ללים | כל מעיני‬
‫בך‪:‬‬
‫(‪ )1‬שיר מזמור לבני ק רח | למנצח על מ ‪3‬חלת לענות משכיל להימן האזרחי‪ )2( :‬יהוה "אל הי ישועתי | יום צעקתי‬
‫בלילה נגדך‪ )3( :‬תבוא לפניך תפלתי | הטה אזנך לרנתי‪ )4( :‬כי שבעה ברעות נפשי | וחיי לשאול הגיעו‪ )5( :‬נחשבתי‬
‫עם יורדי בור | הייתי כגבר אין "איל‪ )6( :‬במתים חפשי | כמו ‪3‬חללים ש כבי קבר ‪3‬אשר ל א זכרתם עוד והמה מידך‬
‫נגזרו‪ )7( :‬שתני בבור תחתיות | במ ‪3‬חשכים במצ לות‪ )8( :‬עלי סמכה ‪3‬חמתך | וכל משבריך ענית סלה‪ )9( :‬הרחקת‬
‫מי>דעי ממני | שתני תועבות למו כל>א ול א אצא‪ )10( :‬עיני ד ‪3‬אבה מני ע ני | קראתיך יהוה בכל יום שטחתי אליך כפי‪:‬‬
‫(‪3 )11‬הלמתים תע‪3‬שה פלא | אם רפאים יקומו יודוך סלה‪ )12( :‬הי >ספר בקבר חסדך | "אמונתך ב ‪3‬אבדון‪3 )13( :‬היודע‬
‫ואני אליך יהוה שועתי | ובב קר תפלתי תקדמך‪ )15( :‬למה יהוה תזנח‬ ‫בח שך פלאך | וצדקתך בארץ נשיה‪3 )14( :‬‬
‫נפשי | תסתיר פניך ממני‪ )16( :‬עני ‪3‬אני וגו ע מנ ער | נשאתי אמיך אפונה‪ )17( :‬עלי עברו ‪3‬חרוניך | בעותיך צמ >‬
‫תותני‪( :‬‬
‫‪ )18‬סבוני כמים כל היום | הקיפו עלי יחד‪ )19( :‬הרחקת ממני א הב ורע | מי>דעי מחשך‪:‬‬
‫(‪ )1‬משכיל לאיתן האזרחי‪ )2( :‬חסדי יהוה עולם אשירה | לד ר וד ר אודיע "אמונתך בפי‪ )3( :‬כי אמרתי עולם חסד‬
‫יבנה | שמים תכן "אמונתך בהם‪ )4( :‬כרתי ברית לבחירי | נשבעתי לדוד עבדי‪ )5( :‬עד עולם אכין זרעך | ובניתי לד ר‬
‫ודור כס ‪3‬אך סלה‪ )6( :‬ויודו שמים פל ‪3‬אך יהוה | אף "אמונתך בקהל קד שים‪ )7( :‬כי מי בשחק יע‪3‬ר ך ליהוה | ידמה‬
‫ליהוה בבני אלים‪ )8( :‬אל נע‪3‬רץ בסוד קד שים רבה | ונורא על כל סביביו‪ )9( :‬יהוה "אל הי צבאות מי כמוך ‪3‬חסין יה |‬
‫ואמונתך סביבותיך‪ )10( :‬אתה מושל בגאות הים | בשוא גליו אתה תשבחם‪ )11( :‬אתה דכאת כחלל רהב | בזרוע‬ ‫"‬
‫ע>זך פזרת אויביך‪ )12( :‬לך שמים אף לך ארץ | תבל ומל אה אתה יסדתם‪ )13( :‬צפון וימין אתה בראתם | תבור‬
‫ואמת‬‫וחרמון בשמך ירננו‪ )14( :‬לך זרוע עם גבורה | תע ז ידך תרום ימינך‪ )15( :‬צדק ומשפט מכון כסאך | חסד "‬
‫יקדמו פניך‪ )16( :‬אשרי העם יודעי תרועה | יהוה באור פניך יהלכון‪ )17( :‬בשמך יגילון כל היום | ובצדקתך ירומו‪:‬‬
‫(‪ )18‬כי תפארת ע>זמו אתה | וברצ נך תרים [תרום קרי] קרננו‪ )19( :‬כי ליהוה מגננו | ולקדוש ישראל מלכנו‪ )20( :‬אז‬
‫דברת בחזון ל ‪3‬חסידיך ות אמר שויתי עזר על גבור | ‪3‬הרימותי בחור מעם‪ )21( :‬מצאתי דוד עבדי | בשמן קדשי‬
‫משחתיו‪3 )22( :‬אשר ידי תכון עמו | אף זרועי תאמצנו‪ )23( :‬ל א ישא אויב בו | ובן עולה ל א יעננו‪ )24( :‬וכתותי‬
‫מפניו צריו | ומשנאיו אגוף‪ )25( :‬ואמונתי וחסדי עמו | ובשמי תרום קרנו‪ )26( :‬ושמתי בים ידו | ובנהרות ימינו‪( :‬‬
‫‪ )27‬הוא יקראני אבי אתה | אלי וצור ישועתי‪ )28( :‬אף אני בכור אתנהו | עליון למלכי ארץ‪ )29( :‬לעולם אשמור‬
‫נאמנת לו‪ )30( :‬ושמתי לעד זרעו | וכסאו כימי שמים‪ )31( :‬אם יעזבו בניו תורתי |‬ ‫[אשמר קרי] לו חסדי | ובריתי "‬
‫ובמשפטי ל א ילכון‪ )32( :‬אם >חק תי יחללו | ומצותי ל א ישמ רו‪ )33( :‬ופקדתי בשבט פשעם | ובנגעים ע‪3‬ונם‪)34( :‬‬
‫וחסדי ל א אפיר מעמו | ול א ‪3‬אשקר ב "אמונתי‪ )35( :‬ל א ‪3‬אחלל בריתי | ומוצא שפתי ל א ‪3‬אשנה‪ )36( :‬אחת נשבעתי‬
‫נאמן סלה‪( :‬‬ ‫בקדשי | אם לדוד ‪3‬אכזב‪ )37( :‬זרעו לעולם יהיה | וכסאו כשמש נגדי‪ )38( :‬כירח יכון עולם | ועד בשחק "‬
‫‪ )39‬ואתה זנחת ותמאס | התעברת עם משיחך‪ )40( :‬נארתה ברית עבדך | חללת לארץ נזרו‪ )41( :‬פרצת כל גדר תיו |‬
‫שמת מבצריו מחתה‪ )42( :‬ש >סהו כל ע ברי דרך | היה חרפה לשכניו‪3 )43( :‬הרימות ימין צריו | השמחת כל אויביו‪( :‬‬
‫‪ )44‬אף תשיב צור חרבו | ול א ‪3‬הקימ תו במלחמה‪ )45( :‬השבת מטהרו | וכסאו לארץ מגרתה‪ )46( :‬הקצרת ימי‬
‫ע‪3‬לומיו | הע"טית עליו בושה סלה‪ )47( :‬עד מה יהוה תסתר לנצח | תבער כמו אש ‪3‬חמתך‪ )48( :‬זכר ‪3‬אני מה חלד | על‬
‫מה שוא בראת כל בני אדם‪ )49( :‬מי גבר יחיה ול א יראה מות | ימלט נפשו מיד שאול סלה‪ )50( :‬איה ‪3‬חסדיך‬
‫הראש נים ‪3‬אד ני | נשבעת לדוד ב "אמונתך‪ )51( :‬זכ ר ‪3‬אד ני חרפת ע‪3‬בדיך | שאתי בחיקי כל רבים עמים‪3 )52( :‬אשר‬
‫חרפו אויביך יהוה | ‪3‬אשר חרפו עקבות משיחך‪ )53( :‬ברוך יהוה לעולם אמן ואמן‪:‬‬
‫(‪ )1‬תפלה למ שה איש ה "אל הים | ‪3‬אד ני מעון אתה היית לנו בד ר וד ר‪ )2( :‬בטרם הרים י>לדו ותחולל ארץ ותבל |‬
‫ומעולם עד עולם אתה אל‪ )3( :‬תשב "אנוש עד דכא | ות אמר שובו בני אדם‪ )4( :‬כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול‬
‫יחל ף‪ )6( :‬בב קר יציץ וחלף | לערב ימולל ויבש‪)7( :‬‬ ‫כי יע‪3‬ב ר | ואשמורה בלילה‪ )5( :‬זרמתם שנה יהיו | בב קר כחציר ‪3‬‬
‫כי כלינו באפך | וב ‪3‬חמתך נבהלנו‪ )8( :‬שת [שתה קרי] ע‪3‬ונ תינו לנגדך | ‪3‬על>מנו למאור פניך‪ )9( :‬כי כל ימינו פנו‬
‫בעברתך | כלינו שנינו כמו הגה‪ )10( :‬ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבור ת שמונים שנה ורהבם עמל ואון | כי‬
‫גז חיש ונע>פה‪ )11( :‬מי יודע ע ז אפך | וכיראתך עברתך‪ )12( :‬למנות ימינו כן הודע | ונבא לבב חכמה‪ )13( :‬שובה‬
‫יהוה עד מתי | והנחם על ע‪3‬בדיך‪ )14( :‬שבענו בב קר חסדך | ונרננה ונשמחה בכל ימינו‪ )15( :‬שמחנו כימות עניתנו |‬
‫והדרך על בניהם‪ )17( :‬ויהי נ עם ‪3‬אד ני "אל הינו עלינו | ומע‪3‬שה ידינו‬ ‫שנות ראינו רעה‪ )16( :‬יראה אל ע‪3‬בדיך פע‪F‬לך | ‪3‬‬
‫כוננה עלינו ומע‪3‬שה ידינו כוננהו‪:‬‬
‫(‪ )1‬י שב בסתר עליון | בצל שדי יתלונן‪ )2( :‬א מר ליהוה מחסי ומצודתי | "אל הי אבטח בו‪ )3( :‬כי הוא יצילך מפח‬
‫יקוש מדבר הוות‪ )4( :‬באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה | צנה וס חרה ‪3‬אמתו‪ )5( :‬ל א תירא מפחד לילה | מחץ‬
‫יהל ך | מקטב ישוד צ ‪F‬הרים‪ )7( :‬יפ ל מצדך אלף ורבבה מימינך | אליך ל א יגש‪ )8( :‬רק‬‫יעוף יומם‪ )6( :‬מדבר בא פל ‪3‬‬
‫בעיניך תביט | ושל>מת רשעים תראה‪ )9( :‬כי אתה יהוה מחסי | עליון שמת מעונך‪ )10( :‬ל א ת >אנה אליך רעה | ונגע‬
‫אהלך‪ )11( :‬כי מלאכיו יצוה לך | לשמרך בכל דרכיך‪ )12( :‬על כפים ישאונך | פן תג ף באבן רגלך‪)13( :‬‬ ‫ל א יקרב ב ‪F‬‬
‫ואפלטהו | ‪3‬אשגבהו כי ידע שמי‪ )15( :‬יקראני ואע"נהו עמו‬ ‫על שחל ופתן תדר ך | תרמ ס כפיר ותנין‪ )14( :‬כי בי חשק ‪3‬‬
‫ואכבדהו‪ )16( :‬א רך ימים אשביעהו | ואראהו בישועתי‪:‬‬ ‫אנ כי בצרה | ‪3‬אחלצהו ‪3‬‬
‫ואמונתך בלילות‪:‬‬ ‫(‪ )1‬מזמור שיר ליום השבת‪ )2( :‬טוב לה דות ליהוה | ולזמר לשמך עליון‪ )3( :‬להגיד בב קר חסדך | "‬
‫(‪ )4‬ע‪3‬לי עשור וע‪3‬לי נבל | ע‪3‬לי הגיון בכנור‪ )5( :‬כי שמחתני יהוה בפע‪F‬לך | במע‪3‬שי ידיך ‪3‬ארנן‪ )6( :‬מה גדלו מע‪3‬שיך יהוה |‬
‫מא ד עמקו מחשב תיך‪ )7( :‬איש בער ל א ידע | וכסיל ל א יבין את ז את‪ )8( :‬בפר ח רשעים כמו עשב ויציצו כל פ ע‪3‬לי‬
‫און | להשמדם ע‪3‬די עד‪ )9( :‬ואתה מרום לע לם יהוה‪ )10( :‬כי הנה א יביך יהוה כי הנה א יביך י אבדו | יתפרדו כל‬
‫פ ע‪3‬לי און‪ )11( :‬ותרם כראים קרני | בל תי בשמן רע‪3‬נן‪ )12( :‬ותבט עיני בשורי | בקמים עלי מרעים תשמענה אזני‪( :‬‬
‫‪ )13‬צדיק כתמר יפרח | כארז בלבנון ישגה‪ )14( :‬שתולים בבית יהוה | בחצרות "אל הינו יפריחו‪ )15( :‬עוד ינובון‬
‫בשיבה | דשנים ורע‪3‬ננים יהיו‪ )16( :‬להגיד כי ישר יהוה | צורי ול א עלתה [עולתה קרי] בו‪:‬‬

‫(‪ )1‬יהוה מלך גאות לבש | לבש יהוה ע ז התאזר אף תכון תבל בל תמוט‪ )2( :‬נכון כס ‪3‬אך מאז | מעולם אתה‪)3( :‬‬
‫נשאו נהרות יהוה נשאו נהרות קולם | ישאו נהרות דכים‪ )4( :‬מק לות מים רבים אדירים משברי ים | אדיר במרום‬
‫יהוה‪ )5( :‬עד תיך נאמנו מא ד לביתך ‪3‬‬
‫נאוה ק דש | יהוה לא רך ימים‪:‬‬
‫(‪ )1‬אל נקמות יהוה | אל נקמות הופיע‪ )2( :‬הנשא ש פט הארץ | השב גמול על גאים‪ )3( :‬עד מתי רשעים יהוה | עד‬
‫נחלתך יענו‪ )6( :‬אלמנה וגר‬‫מתי רשעים יע‪3‬ל זו‪ )4( :‬יביעו ידברו עתק | יתאמרו כל פ ע‪3‬לי און‪ )5( :‬עמך יהוה ידכאו | ו ‪3‬‬
‫יהר גו | ויתומים ירצחו‪ )7( :‬וי אמרו ל א יראה יה | ול א יבין "אל הי יע‪3‬ק ב‪ )8( :‬בינו ב ע‪3‬רים בעם | וכסילים מתי‬
‫‪3‬‬
‫תשכילו‪3 )9( :‬הנ טע א זן ‪3‬הל א ישמע | אם י צר עין ‪3‬הל א יביט‪3 )10( :‬הי סר גוים ‪3‬הל א יוכיח | המלמד אדם דעת‪)11( :‬‬
‫יהוה י דע מחשבות אדם | כי המה הבל‪ )12( :‬אשרי הגבר ‪3‬אשר תיסרנו יה | ומתורתך תלמדנו‪ )13( :‬להשקיט לו‬
‫נחלתו ל א יע‪3‬ז ב‪ )15( :‬כי עד צדק ישוב משפט | ו ‪3‬‬
‫אחריו‬ ‫מימי רע | עד יכרה לרשע שחת‪ )14( :‬כי ל א יט ש יהוה עמו | ו ‪3‬‬
‫כל ישרי לב‪ )16( :‬מי יקום לי עם מרעים | מי יתיצב לי עם פ ע‪3‬לי און‪ )17( :‬לולי יהוה עזרתה לי | כמעט שכנה דומה‬
‫נפשי‪ )18( :‬אם אמרתי מטה רגלי | חסדך יהוה יסעדני‪ )19( :‬בר ב שרעפי בקרבי | תנחומיך ישעשעו נפשי‪)20( :‬‬
‫היחברך כסא הוות | י צר עמל ע‪3‬לי ח ק‪ )21( :‬יגודו על נפש צדיק | ודם נקי ירשיעו‪ )22( :‬ויהי יהוה לי למשגב | ואל הי‬
‫לצור מחסי‪ )23( :‬וישב ע‪3‬ליהם את אונם וברעתם יצמיתם | יצמיתם יהוה "אל הינו‪:‬‬
‫(‪ )1‬לכו נרננה ליהוה | נריעה לצור ישענו‪ )2( :‬נקדמה פניו בתודה | בזמרות נריע לו‪ )3( :‬כי אל גדול יהוה | ומלך גדול‬
‫על כל "אל הים‪3 )4( :‬אשר בידו מחקרי ארץ | ותוע‪3‬פות הרים לו‪3 )5( :‬אשר לו הים והוא עשהו | ויבשת ידיו יצרו‪)6( :‬‬
‫ואנחנו עם מרעיתו וצ אן ידו | היום אם בק לו‬‫ב או נשת ‪3‬חוה ונכרעה | נברכה לפני יהוה ע שנו‪ )7( :‬כי הוא "אל הינו ‪3‬‬
‫תשמעו‪ )8( :‬אל תקשו לבבכם כמריבה | כיום מסה במדבר‪3 )9( :‬אשר נסוני ‪3‬אבותיכם | בחנוני גם ראו פע‪F‬לי‪)10( :‬‬
‫ארבעים שנה אקוט בדור וא מר עם ת עי לבב הם | והם ל א ידעו דרכי‪3 )11( :‬אשר נשבעתי באפי | אם יב און אל‬
‫מנוחתי‪:‬‬
‫(‪ )1‬שירו ליהוה שיר חדש | שירו ליהוה כל הארץ‪ )2( :‬שירו ליהוה בר‪3‬כו שמו | בשרו מיום ליום ישועתו‪ )3( :‬ספרו‬
‫בגוים כבודו | בכל העמים נפלאותיו‪ )4( :‬כי גדול יהוה ומ >הלל מא ד | נורא הוא על כל "אל הים‪ )5( :‬כי כל "אל הי‬
‫העמים "אלילים | ויהוה שמים עשה‪ )6( :‬הוד והדר לפניו | ע ז ותפארת במקדשו‪ )7( :‬הבו ליהוה משפחות עמים | הבו‬
‫ליהוה כבוד וע ז‪ )8( :‬הבו ליהוה כבוד שמו | שאו מנחה וב או לחצרותיו‪ )9( :‬השת ‪3‬חוו ליהוה בהדרת ק דש | חילו‬
‫מפניו כל הארץ‪ )10( :‬אמרו בגוים יהוה מלך אף תכון תבל בל תמוט | ידין עמים במישרים‪ )11( :‬ישמחו השמים‬
‫ותגל הארץ | ירעם הים ומל או‪ )12( :‬יע‪3‬ל ז שדי וכל ‪3‬אשר בו | אז ירננו כל ע‪3‬צי יער‪ )13( :‬לפני יהוה כי בא כי בא‬
‫לשפ ט הארץ | ישפ ט תבל בצדק ועמים ב "אמונתו‪:‬‬
‫(‪ )1‬יהוה מלך תגל הארץ | ישמחו איים רבים‪ )2( :‬ענן וע‪3‬רפל סביביו | צדק ומשפט מכון כסאו‪ )3( :‬אש לפניו תלך |‬
‫ותלהט סביב צריו‪ )4( :‬האירו ברקיו תבל | ר ‪3‬אתה ותחל הארץ‪ )5( :‬הרים כדונג נמסו מלפני יהוה | מלפני ‪3‬אדון כל‬
‫הארץ‪ )6( :‬הגידו השמים צדקו | וראו כל העמים כבודו‪ )7( :‬יב שו כל ע בדי פסל המתהללים ב "אלילים | השת ‪3‬חוו לו‬
‫כל "אל הים‪ )8( :‬שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה | למען משפטיך יהוה‪ )9( :‬כי אתה יהוה עליון על כל הארץ |‬
‫מא ד נע‪3‬לית על כל "אל הים‪ )10( :‬א ‪3‬הבי יהוה שנאו רע | ש מר נפשות ‪3‬חסידיו מיד רשעים יצילם‪ )11( :‬אור זר>ע‬
‫לצדיק | ולישרי לב שמחה‪ )12( :‬שמחו צדיקים ביהוה | והודו לזכר קדשו‪:‬‬
‫(‪ )1‬מזמור שירו ליהוה שיר חדש כי נפלאות עשה | הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו‪ )2( :‬הודיע יהוה ישועתו | לעיני‬
‫ואמונתו לבית ישראל | ראו כל אפסי ארץ את ישועת "אל הינו‪ )4( :‬הריעו ליהוה‬ ‫הגוים גלה צדקתו‪ )3( :‬זכר חסדו "‬
‫כל הארץ | פצחו ורננו וזמרו‪ )5( :‬זמרו ליהוה בכנור | בכנור וקול זמרה‪ )6( :‬ב ‪3‬חצ צרות וקול שופר | הריעו לפני‬
‫המלך יהוה‪ )7( :‬ירעם הים ומל או | תבל וי שבי בה‪ )8( :‬נהרות ימ ‪3‬חאו כף | יחד הרים ירננו‪ )9( :‬לפני יהוה כי בא‬
‫לשפ ט הארץ | ישפ ט תבל בצדק ועמים במישרים‪:‬‬
‫(‪ )1‬יהוה מלך ירגזו עמים | י שב כרובים תנוט הארץ‪ )2( :‬יהוה בציון גדול | ורם הוא על כל העמים‪ )3( :‬יודו שמך‬
‫גדול ונורא קדוש הוא‪ )4( :‬וע ז מלך משפט אהב | אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביע‪3‬ק ב אתה עשית‪ )5( :‬רוממו‬
‫אהר ן בכ ‪3‬הניו ושמואל בק ראי שמו | ק ראים אל יהוה‬‫יהוה "אל הינו והשת ‪3‬חוו ל ‪3‬הד ם רגליו קדוש הוא‪ )6( :‬מ שה ו ‪3‬‬
‫והוא יע‪3‬נם‪ )7( :‬בעמוד ענן ידבר ‪3‬אליהם | שמרו עד תיו וח ק נתן למו‪ )8( :‬יהוה "אל הינו אתה ע‪3‬ניתם | אל נ שא היית‬
‫להם ונ קם על ע‪3‬לילותם‪ )9( :‬רוממו יהוה "אל הינו והשת ‪3‬חוו להר קדשו | כי קדוש יהוה "אל הינו‪:‬‬
‫(‪ )1‬מזמור לתודה | הריעו ליהוה כל הארץ‪ )2( :‬עבדו את יהוה בשמחה | ב או לפניו ברננה‪ )3( :‬דעו כי יהוה הוא‬
‫"אל הים | הוא עשנו ולא [ולו קרי] ‪3‬אנחנו עמו וצ אן מרעיתו‪ )4( :‬ב או שעריו בתודה ‪3‬חצר תיו בתהלה | הודו לו בר‪3‬כו‬
‫שמו‪ )5( :‬כי טוב יהו ה לעולם חסדו | ועד ד ר וד ר "אמונתו‪:‬‬
‫(‪ )1‬לדוד מזמור | חסד ומשפט אשירה לך יהוה ‪3‬אזמרה‪ )2( :‬אשכילה בדרך תמים מתי תבוא אלי | אתהלך בתם‬
‫לבבי בקרב ביתי‪ )3( :‬ל א אשית לנגד עיני דבר בליעל | ע‪3‬ש ה סטים שנאתי ל א ידבק בי‪ )4( :‬לבב עקש יסור ממני |‬
‫רע ל א אדע‪ )5( :‬מלושני [מלשני קרי] בסתר רעהו אותו אצמית | גבה עינים ורחב לבב א תו ל א אוכל‪ )6( :‬עיני‬
‫בנאמני ארץ לשבת עמדי | ה לך בדרך תמים הוא ישרתני‪ )7( :‬ל א ישב בקרב ביתי ע שה רמיה | ד בר שקרים ל א יכון‬
‫לנגד עיני‪ )8( :‬לבקרים אצמית כל רשעי ארץ | להכרית מעיר יהוה כל פ ע‪3‬לי און‪:‬‬

‫(‪ )1‬תפלה לעני כי יע‪3‬ט ף | ולפני יהוה ישפ ך שיחו‪ )2( :‬יהוה שמעה תפלתי | ושועתי אליך תבוא‪ )3( :‬אל תסתר פניך‬
‫ממני ביום צר לי | הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ע‪3‬נני‪ )4( :‬כי כלו בעשן ימי | ועצמותי כמו קד נחרו‪ )5( :‬הוכה‬
‫כעשב ויבש לבי | כי שכחתי מ ‪3‬אכ ל לחמי‪ )6( :‬מקול אנחתי | דבקה עצמי לבשרי‪ )7( :‬דמיתי לקאת מדבר | הייתי‬
‫ככוס ‪F‬חרבות‪ )8( :‬שקדתי ואהיה | כצפור בודד על גג‪ )9( :‬כל היום חרפוני אויבי | מהוללי בי נשבעו‪ )10( :‬כי אפר‬
‫ואני כעשב‬‫כלחם אכלתי | וש >קוי בבכי מסכתי‪ )11( :‬מפני זעמך וקצפך | כי נשאתני ותשליכני‪ )12( :‬ימי כצל נטוי | ‪3‬‬
‫איבש‪ )13( :‬ואתה יהוה לעולם תשב | וזכרך לד ר וד ר‪ )14( :‬אתה תקום תרחם ציון | כי עת לחננה כי בא מועד‪( :‬‬
‫‪ )15‬כי רצו ע‪3‬בדיך את ‪3‬אבניה | ואת ע‪3‬פרה יח ננו‪ )16( :‬וייראו גוים את שם יהוה | וכל מלכי הארץ את כבודך‪)17( :‬‬
‫כי בנה יהוה ציון | נראה בכבודו‪ )18( :‬פנה אל תפלת הערער | ול א בזה את תפלתם‪ )19( :‬תכתב ז את לדור ‪3‬‬
‫אחרון |‬
‫ועם נברא יהלל יה‪ )20( :‬כי השקיף ממרום קדשו | יהוה משמים אל ארץ הביט‪ )21( :‬לשמ ע אנקת אסיר | לפתח‬
‫בני תמותה‪ )22( :‬לספר בציון שם יהוה | ותהלתו בירושל ם‪ )23( :‬בהקבץ עמים יחדו | וממלכות לע‪3‬ב ד את יהוה‪( :‬‬
‫‪ )24‬ענה בדרך כחו [כ חי קרי] קצר ימי‪ )25( :‬א מר אלי אל תע‪3‬לני ב ‪3‬חצי ימי | בדור דורים שנותיך‪ )26( :‬לפנים הארץ‬
‫יחל פו‪ )28( :‬ואתה‬‫יסדת | ומע‪3‬שה ידיך שמים‪ )27( :‬המה י אבדו ואתה תע‪3‬מ ד | וכ>לם כבגד יבלו כלבוש ת ‪3‬חליפם ו ‪3‬‬
‫הוא | ושנותיך ל א יתמו‪ )29( :‬בני ע‪3‬בדיך ישכונו | וזרעם לפניך יכון‪:‬‬
‫(‪ )1‬לדוד בר‪3‬כי נפשי את יהוה | וכל קרבי את שם קדשו‪ )2( :‬בר‪3‬כי נפשי את יהוה | ואל תשכחי כל גמוליו‪ )3( :‬הס לח‬
‫לכל ע‪3‬ונכי | הר פא לכל ת ‪3‬חל>איכי‪ )4( :‬הגואל משחת חייכי | המעטרכי חסד ור ‪3‬חמים‪ )5( :‬המשביע בטוב עדיך |‬
‫תתחדש כנשר נעוריכי‪ )6( :‬ע שה צדקות יהוה | ומשפטים לכל ע‪3‬שוקים‪ )7( :‬יודיע דרכיו למ שה | לבני ישראל‬
‫ע‪3‬לילותיו‪ )8( :‬רחום וחנון יהוה | ארך אפים ורב חסד‪ )9( :‬ל א לנצח יריב | ול א לעולם יטור‪ )10( :‬ל א כ ‪3‬חטאינו עשה‬
‫לנו | ול א כע‪3‬ונ תינו גמל עלינו‪ )11( :‬כי כגב ה שמים על הארץ | גבר חסדו על יראיו‪ )12( :‬כרח ק מזרח ממע‪3‬רב |‬
‫הרחיק ממנו את פשעינו‪ )13( :‬כרחם אב על בנים | רחם יהוה על יראיו‪ )14( :‬כי הוא ידע יצרנו | זכור כי עפר‬
‫‪3‬אנחנו‪" )15( :‬אנוש כחציר ימיו | כציץ השדה כן יציץ‪ )16( :‬כי רוח עברה בו ואיננו | ול א יכירנו עוד מקומו‪)17( :‬‬
‫וחסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו | וצדקתו לבני בנים‪ )18( :‬לש מרי בריתו | ולז כרי פ >קדיו לע‪3‬שותם‪ )19( :‬יהוה‬
‫בשמים הכין כסאו | ומלכותו בכ ל משלה‪ )20( :‬בר‪3‬כו יהוה מלאכיו | גב רי כ ח ע שי דברו לשמ ע בקול דברו‪)21( :‬‬
‫בר‪3‬כו יהוה כל צבאיו | משרתיו ע שי רצונו‪ )22( :‬בר‪3‬כו יהוה כל מע‪3‬שיו בכל מק מות ממשלתו | בר‪3‬כי נפשי את יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬בר‪3‬כי נפשי את יהוה | יהוה "אל הי גדלת מא ד הוד והדר לבשת‪ )2( :‬ע טה אור כשלמה | נוטה שמים כיריעה‪)3( :‬‬
‫המקרה במים ע‪3‬ליותיו | השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח‪ )4( :‬ע שה מלאכיו רוחות | משרתיו אש ל הט‪)5( :‬‬
‫יסד ארץ על מכוניה | בל תמוט עולם ועד‪ )6( :‬תהום כלבוש כסיתו | על הרים יעמדו מים‪ )7( :‬מן גע‪3‬רתך ינוסון | מן‬
‫קול רעמך יחפזון‪ )8( :‬יע‪3‬לו הרים ירדו בקעות | אל מקום זה יסדת להם‪ )9( :‬גבול שמת בל יע‪3‬ב רון | בל ישובון‬
‫לכסות הארץ‪ )10( :‬המשלח מעינים בנחלים | בין הרים יהלכון‪ )11( :‬ישקו כל חיתו שדי | ישברו פראים צמאם‪( :‬‬
‫‪ )12‬ע‪3‬ליהם עוף השמים ישכון | מבין ע‪F‬פאים יתנו קול‪ )13( :‬משקה הרים מע‪3‬ליותיו | מפרי מע‪3‬שיך תשבע הארץ‪( :‬‬
‫‪ )14‬מצמיח חציר לבהמה ועשב לע‪3‬ב דת האדם | להוציא לחם מן הארץ‪ )15( :‬ויין ישמח לבב "אנוש להצהיל פנים‬
‫משמן | ולחם לבב "אנוש יסעד‪ )16( :‬ישבעו ע‪3‬צי יהוה | ארזי לבנון ‪3‬אשר נטע‪3 )17( :‬אשר שם צפ‪F‬רים יקננו | ‪3‬חסידה‬
‫ברושים ביתה‪ )18( :‬הרים הגב הים ליעלים | סלעים מחסה לשפנים‪ )19( :‬עשה ירח למוע‪3‬דים | שמש ידע מבואו‪( :‬‬
‫‪ )20‬תשת ח שך ויהי לילה | בו תרמ ש כל חיתו יער‪ )21( :‬הכפירים ש ‪3‬אגים לטרף | ולבקש מאל אכלם‪ )22( :‬תזרח‬
‫השמש יאספון | ואל מעונ תם ירבצון‪ )23( :‬יצא אדם לפע‪F‬לו | ולע‪3‬ב דתו ע‪3‬די ערב‪ )24( :‬מה רבו מע‪3‬שיך יהוה כ>לם‬
‫בחכמה עשית | מלאה הארץ קנינך‪ )25( :‬זה הים גדול ורחב ידים | שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גד לות‪( :‬‬
‫‪ )26‬שם ‪F‬אניות יהלכון | לויתן זה יצרת לשחק בו‪ )27( :‬כ>לם אליך ישברון | לתת אכלם בעתו‪ )28( :‬תתן להם‬
‫ילק טון | תפתח ידך ישבעון טוב‪ )29( :‬תסתיר פניך יבהלון | ת סף רוחם יגועון ואל ע‪3‬פרם ישובון‪ )30( :‬תשלח ‪3‬‬
‫רוחך‬
‫יבראון | ותחדש פני ‪3‬אדמה‪ )31( :‬יהי כבוד יהוה לעולם | ישמח יהוה במע‪3‬שיו‪ )32( :‬המביט לארץ ותרעד | יגע‬
‫בהרים ויע"שנו‪ )33( :‬אשירה ליהוה בחיי | ‪3‬אזמרה לאל הי בעודי‪ )34( :‬יע"רב עליו שיחי | אנ כי אשמח ביהוה‪)35( :‬‬
‫יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם בר‪3‬כי נפשי את יהוה הללו יה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הודו ליהוה קראו בשמו | הודיעו בעמים ע‪3‬לילותיו‪ )2( :‬שירו לו זמרו לו | שיחו בכל נפלאותיו‪ )3( :‬התהללו בשם‬
‫קדשו | ישמח לב מבקשי יהוה‪ )4( :‬דרשו יהוה וע>זו | בקשו פניו תמיד‪ )5( :‬זכרו נפלאותיו ‪3‬אשר עשה | מ פתיו‬
‫ומשפטי פיו‪ )6( :‬זרע אברהם עבדו | בני יע‪3‬ק ב בחיריו‪ )7( :‬הוא יהוה "אל הינו | בכל הארץ משפטיו‪ )8( :‬זכר לעולם‬
‫בריתו | דבר צוה לאלף דור‪3 )9( :‬אשר כרת את אברהם | ושבועתו לישחק‪ )10( :‬ויע‪3‬מידה ליע‪3‬ק ב לח ק | לישראל‬
‫נחלתכם‪ )12( :‬בהיותם מתי מספר | כמעט וגרים בה‪)13( :‬‬ ‫ברית עולם‪ )11( :‬לאמ ר לך אתן את ארץ כנען | חבל ‪3‬‬
‫ויתהלכו מגוי אל גוי | מממלכה אל עם אחר‪ )14( :‬ל א הניח אדם לעשקם | ויוכח ע‪3‬ליהם מלכים‪ )15( :‬אל תגעו‬
‫במשיחי | ולנביאי אל תרעו‪ )16( :‬ויקרא רעב על הארץ | כל מטה לחם שבר‪ )17( :‬שלח לפניהם איש | לעבד נמכר‬
‫יוסף‪ )18( :‬ענו בכבל רגליו [רגלו קרי] | ברזל באה נפשו‪ )19( :‬עד עת ב א דברו | אמרת יהוה צרפתהו‪ )20( :‬שלח‬
‫מלך ויתירהו | מ של עמים ויפתחהו‪ )21( :‬שמו אדון לביתו | ומ של בכל קנינו‪ )22( :‬לאס ר שריו בנפשו | וזקניו‬
‫יחכם‪ )23( :‬ויב א ישראל מצרים | ויע‪3‬ק ב גר בארץ חם‪ )24( :‬ויפר את עמו מא ד | ויע‪3‬צמהו מצריו‪ )25( :‬הפך לבם‬
‫אהר ן ‪3‬אשר בחר בו‪ )27( :‬שמו בם דברי א תותיו | ומ פתים‬‫לשנ א עמו | להתנכל בע‪3‬בדיו‪ )26( :‬שלח מ שה עבדו | ‪3‬‬
‫בארץ חם‪ )28( :‬שלח ח שך ויחשך | ול א מרו את דברוו [דברו קרי]‪ )29( :‬הפך את מימיהם לדם | וימת את דגתם‪( :‬‬
‫‪ )30‬שרץ ארצם צפרדעים | בחדרי מלכיהם‪ )31( :‬אמר ויב א ער ב | כנים בכל גבולם‪ )32( :‬נתן גשמיהם ברד | אש‬
‫להבות בארצם‪ )33( :‬ויך גפנם ותאנתם | וישבר עץ גבולם‪ )34( :‬אמר ויב א ארבה | וילק ואין מספר‪ )35( :‬וי אכל כל‬
‫עשב בארצם | וי אכל פרי אדמתם‪ )36( :‬ויך כל בכור בארצם | ראשית לכל אונם‪ )37( :‬ויוציאם בכסף וזהב | ואין‬
‫בשבטיו כושל‪ )38( :‬שמח מצרים בצאתם | כי נפל פחדם ע‪3‬ליהם‪ )39( :‬פרש ענן למסך | ואש להאיר לילה‪ )40( :‬שאל‬
‫ויבא שלו | ולחם שמים ישביעם‪ )41( :‬פתח צור ויזובו מים | הלכו בציות נהר‪ )42( :‬כי זכר את דבר קדשו | את‬
‫אברהם עבדו‪ )43( :‬ויוצא עמו בששון | ברנה את בחיריו‪ )44( :‬ויתן להם ארצות גוים | וע‪3‬מל ל >אמים יירשו‪)45( :‬‬
‫בע‪3‬בור ישמרו >חקיו ותור תיו ינצ רו הללו יה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הללויה הודו ליהוה כי טוב | כי לעולם חסדו‪ )2( :‬מי ימלל גבורות יהוה | ישמיע כל תהלתו‪ )3( :‬אשרי ש מרי‬
‫משפט | ע שה צדקה בכל עת‪ )4( :‬זכרני יהוה ברצון עמך | פקדני בישועתך‪ )5( :‬לראות בטובת בחיריך לשמ ח‬
‫נחלתך‪ )6( :‬חטאנו עם ‪3‬אבותינו הע"וינו הרשענו‪3 )7( :‬אבותינו במצרים ל א השכילו‬ ‫בשמחת גויך | להתהלל עם ‪3‬‬
‫נפלאותיך ל א זכרו את ר ב ‪3‬חסדיך | וימרו על ים בים סוף‪ )8( :‬ויושיעם למען שמו | להודיע את גבורתו‪ )9( :‬ויגער‬
‫ויחרב | ויוליכם בתה מות כמדבר‪ )10( :‬ויושיעם מיד שונא | ויגאלם מיד אויב‪ )11( :‬ויכסו מים צריהם |‬ ‫בים סוף "‬
‫ויאמינו בדבריו | ישירו תהלתו‪ )13( :‬מ ‪3‬הרו שכחו מע‪3‬שיו | ל א חכו לע‪3‬צתו‪ )14( :‬ויתאוו‬
‫אחד מהם ל א נותר‪3 )12( :‬‬
‫ת ‪3‬אוה במדבר | וינסו אל בישימון‪ )15( :‬ויתן להם ש "אלתם | וישלח רזון בנפשם‪ )16( :‬ויקנאו למ שה במ ‪3‬חנה | ל ‪3‬‬
‫אהר ן‬
‫קדוש יהוה‪ )17( :‬תפתח ארץ ותבלע דתן | ותכס על ע‪3‬דת ‪3‬אבירם‪ )18( :‬ותבער אש בע‪3‬דתם | להבה תלהט רשעים‪( :‬‬
‫‪ )19‬יע‪3‬שו עגל בח רב | וישת ‪3‬חוו למסכה‪ )20( :‬וימירו את כבודם | בתבנית שור א כל עשב‪ )21( :‬שכחו אל מושיעם |‬
‫ע שה גד לות במצרים‪ )22( :‬נפלאות בארץ חם | נוראות על ים סוף‪ )23( :‬וי אמר להשמידם | לולי מ שה בחירו עמד‬
‫בפרץ לפניו להשיב ‪3‬חמתו מהשחית‪ )24( :‬וימ ‪3‬אסו בארץ חמדה | ל א ה "אמינו לדברו‪ )25( :‬וירגנו ב ‪F‬‬
‫אהליהם | ל א‬
‫שמעו בקול יהוה‪ )26( :‬וישא ידו להם | להפיל אותם במדבר‪ )27( :‬ולהפיל זרעם בגוים | ולזרותם ב ‪3‬ארצות‪)28( :‬‬
‫ויצמדו לבעל פעור | וי אכלו זבחי מתים‪ )29( :‬ויכעיסו במעלליהם | ותפרץ בם מגפה‪ )30( :‬ויע‪3‬מ ד פינחס ויפלל |‬
‫ותעצר המגפה‪ )31( :‬ותחשב לו לצדקה | לד ר וד ר עד עולם‪ )32( :‬ויקציפו על מי מריבה | וירע למ שה בע‪3‬בורם‪)33( :‬‬
‫כי המרו את רוחו | ויבטא בשפתיו‪ )34( :‬ל א השמידו את העמים | ‪3‬אשר אמר יהוה להם‪ )35( :‬ויתערבו בגוים |‬
‫וילמדו מע‪3‬שיהם‪ )36( :‬ויעבדו את ע‪3‬צביהם | ויהיו להם למוקש‪ )37( :‬ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים‪)38( :‬‬
‫וישפכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם ‪3‬אשר זבחו לע‪3‬צבי כנען | ות "חנף הארץ בדמים‪ )39( :‬ויטמאו במע‪3‬שיהם | ויזנו‬
‫נחלתו‪ )41( :‬ויתנם ביד גוים | וימשלו בהם ש נאיהם‪)42( :‬‬ ‫במעלליהם‪ )40( :‬ויחר אף יהוה בעמו | ויתעב את ‪3‬‬
‫וילחצום אויביהם | ויכנעו תחת ידם‪ )43( :‬פעמים רבות יצילם | והמה ימרו בע‪3‬צתם וימ כו בע‪3‬ונם‪ )44( :‬וירא בצר‬
‫[חסדיו קרי]‪ )46( :‬ויתן אותם לר ‪3‬חמים | לפני כל‬ ‫להם | בשמעו את רנתם‪ )45( :‬ויזכ ר להם בריתו | וינחם כר ב חסדו ‪3‬‬
‫שוביהם‪ )47( :‬הושיענו יהוה "אל הינו וקבצנו מן הגוים | לה דות לשם קדשך להשתבח בתהלתך‪ )48( :‬ברוך יהוה‬
‫"אל הי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללו יה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ה דו ליהוה כי טוב | כי לעולם חסדו‪ )2( :‬י אמרו גאולי יהוה | ‪3‬אשר גאלם מיד צר‪ )3( :‬ומ ‪3‬ארצות קבצם | ממזרח‬
‫וממע‪3‬רב מצפון ומים‪ )4( :‬תעו במדבר בישימון דרך | עיר מושב ל א מצאו‪ )5( :‬רעבים גם צמאים | נפשם בהם‬
‫תתעטף‪ )6( :‬ויצע‪3‬קו אל יהוה בצר להם | ממצוקותיהם יצילם‪ )7( :‬וידריכם בדרך ישרה | ללכת אל עיר מושב‪)8( :‬‬
‫יודו ליהוה חסדו | ונפלאותיו לבני אדם‪ )9( :‬כי השביע נפש ש קקה | ונפש רעבה מלא טוב‪ )10( :‬י שבי ח שך וצלמות |‬
‫‪3‬אסירי ע‪F‬ני וברזל‪ )11( :‬כי המרו אמרי אל | וע‪3‬צת עליון נאצו‪ )12( :‬ויכנע בעמל לבם | כשלו ואין ע זר‪ )13( :‬ויזע‪3‬קו‬
‫אל יהוה בצר להם | ממצ>קותיהם יושיעם‪ )14( :‬יוציאם מח שך וצלמות | ומוסרותיהם ינתק‪ )15( :‬יודו ליהוה חסדו‬
‫| ונפלאותיו לבני אדם‪ )16( :‬כי שבר דלתות נח שת | ובריחי ברזל גדע‪" )17( :‬אולים מדרך פשעם | ומע‪3‬ונ תיהם יתענו‪:‬‬
‫(‪ )18‬כל א כל תתעב נפשם | ויגיעו עד שע‪3‬רי מות‪ )19( :‬ויזע‪3‬קו אל יהוה בצר להם | ממצ>קותיהם יושיעם‪ )20( :‬ישלח‬
‫דברו וירפאם | וימלט משחיתותם‪ )21( :‬יודו ליהוה חסדו | ונפלאותיו לבני אדם‪ )22( :‬ויזבחו זבחי תודה | ויספרו‬
‫מע‪3‬שיו ברנה‪ )23( :‬יורדי הים ב ‪F‬אניות | ע שי מלאכה במים רבים‪ )24( :‬המה ראו מע‪3‬שי יהוה | ונפלאותיו במצולה‪( :‬‬
‫‪ )25‬וי אמר ויע‪3‬מד רוח סערה | ותרומם גליו‪ )26( :‬יע‪3‬לו שמים ירדו תהומות | נפשם ברעה תתמוגג‪ )27( :‬יחוגו וינועו‬
‫כשכור | וכל חכמתם תתבלע‪ )28( :‬ויצע‪3‬קו אל יהוה בצר להם | וממצוק תיהם יוציאם‪ )29( :‬יקם סערה לדממה |‬
‫ויחשו גליהם‪ )30( :‬וישמחו כי ישת קו | וינחם אל מחוז חפצם‪ )31( :‬יודו ליהוה חסדו | ונפלאותיו לבני אדם‪)32( :‬‬ ‫"‬
‫ויר ממוהו בקהל עם | ובמושב זקנים יהללוהו‪ )33( :‬ישם נהרות למדבר | ומ צאי מים לצמאון‪ )34( :‬ארץ פרי‬
‫למלחה | מרעת י שבי בה‪ )35( :‬ישם מדבר ל ‪3‬אגם מים | וארץ ציה למ צאי מים‪ )36( :‬ויושב שם רעבים | ויכוננו עיר‬
‫מושב‪ )37( :‬ויזרעו שדות ויטעו כרמים | ויע‪3‬שו פרי תבואה‪ )38( :‬ויבר‪3‬כם וירבו מא ד | ובהמתם ל א ימעיט‪)39( :‬‬
‫וימע‪3‬טו ויש חו | מע צר רעה ויגון‪ )40( :‬ש פך בוז על נדיבים | ויתעם בת הו ל א דרך‪ )41( :‬וישגב אביון מעוני | וישם‬
‫כצ אן משפחות‪ )42( :‬יראו ישרים וישמחו | וכל עולה קפצה פיה‪ )43( :‬מי חכם וישמר אלה | ויתבוננו חסדי יהוה‪:‬‬
‫ואזמרה אף כבודי‪ )3( :‬עורה הנבל וכנור אעירה שחר‪ )4( :‬אודך‬ ‫(‪ )1‬שיר מזמור לדוד‪ )2( :‬נכון לבי "אל הים | אשירה ‪3‬‬
‫ואזמרך בל >אמים‪ )5( :‬כי גדול מעל שמים חסדך | ועד שחקים ‪3‬אמתך‪ )6( :‬רומה על שמים "אל הים |‬ ‫בעמים יהוה | ‪3‬‬
‫ועל כל הארץ כבודך‪ )7( :‬למען יחלצון ידידיך | הושיעה ימינך וע‪3‬נני‪" )8( :‬אל הים דבר בקדשו אעל זה ‪3‬אחלקה שכם |‬
‫ועמק >סכות ‪3‬אמדד‪ )9( :‬לי גלעד לי מנשה ואפרים מעוז ר אשי | יהודה מח קקי‪ )10( :‬מואב סיר רחצי על "אדום‬
‫אשליך נע‪3‬לי | ע‪3‬לי פלשת אתרועע‪ )11( :‬מי י בלני עיר מבצר | מי נחני עד "אדום‪3 )12( :‬הל א "אל הים זנחתנו | ול א תצא‬
‫"אל הים בצבא תינו‪ )13( :‬הבה לנו עזרת מצר | ושוא תשועת אדם‪ )14( :‬באל הים נע‪3‬שה חיל | והוא יבוס צרינו‪:‬‬

‫(‪ )1‬למנצח לדוד מזמור | "אל הי תהלתי אל ת "חרש‪ )2( :‬כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו | דברו אתי לשון שקר‪)3( :‬‬
‫ואני תפלה‪ )5( :‬וישימו עלי רעה תחת טובה | ושנאה‬ ‫ודברי שנאה סבבוני | ויל ‪3‬חמוני חנם‪ )4( :‬תחת ‪3‬‬
‫אהבתי ישטנוני ‪3‬‬
‫אהבתי‪ )6( :‬הפקד עליו רשע | ושטן יע‪3‬מ ד על ימינו‪ )7( :‬בהשפטו יצא רשע | ותפלתו תהיה ל ‪3‬חטאה‪ )8( :‬יהיו‬ ‫תחת ‪3‬‬
‫ימיו מעטים | פ >קדתו יקח אחר‪ )9( :‬יהיו בניו יתומים | ואשתו אלמנה‪ )10( :‬ונוע ינועו בניו ושאלו | ודרשו‬
‫מחרבותיהם‪ )11( :‬ינקש נושה לכל ‪3‬אשר לו | ויב זו זרים יגיעו‪ )12( :‬אל יהי לו מ שך חסד | ואל יהי חונן ליתומיו‪( :‬‬
‫אחריתו להכרית | בדור אחר ימח שמם‪ )14( :‬יזכר ע‪3‬ון ‪3‬אב תיו אל יהוה | וחטאת אמו אל תמח‪ )15( :‬יהיו‬ ‫‪ )13‬יהי ‪3‬‬
‫נגד יהוה תמיד | ויכרת מארץ זכרם‪ )16( :‬יען ‪3‬אשר ל א זכר ע‪3‬שות חסד וירד ף איש עני ואביון ונכאה לבב למותת‪( :‬‬
‫ויאהב קללה ותבואהו | ול א חפץ בברכה ותרחק ממנו‪ )18( :‬וילבש קללה כמדו | ותב א כמים בקרבו וכשמן‬ ‫‪" )17‬‬
‫בעצמותיו‪ )19( :‬תהי לו כבגד יעטה | ולמזח תמיד יחגרה‪ )20( :‬ז את פע>לת ש טני מאת יהוה | והד ברים רע על נפשי‪:‬‬
‫(‪ )21‬ואתה יהוה ‪3‬אד ני ע‪3‬שה אתי למען שמך | כי טוב חסדך הצילני‪ )22( :‬כי עני ואביון אנ כי | ולבי חלל בקרבי‪)23( :‬‬
‫נהלכתי | ננערתי כארבה‪ )24( :‬ברכי כשלו מצום | ובשרי כחש משמן‪3 )25( :‬‬
‫ואני הייתי חרפה להם |‬ ‫כצל כנטותו "‬
‫יראוני יניעון ר אשם‪ )26( :‬עזרני יהוה "אל הי | הושיעני כחסדך‪ )27( :‬וידעו כי ידך ז את | אתה יהוה ע‪3‬שיתה‪)28( :‬‬
‫יקללו המה ואתה תברך | קמו ויב שו ועבדך ישמח‪ )29( :‬ילבשו שוטני כלמה | ויע‪3‬טו כמעיל בשתם‪ )30( :‬אודה יהוה‬
‫מא ד בפי | ובתוך רבים ‪3‬אהללנו‪ )31( :‬כי יע‪3‬מ ד לימין אביון | להושיע מש פטי נפשו‪:‬‬
‫(‪ )1‬לדוד מזמור | נ >אם יהוה לאד ני שב לימיני עד אשית א יביך ‪3‬הד ם לרגליך‪ )2( :‬מטה ע>זך ישלח יהוה מציון | רדה‬
‫בקרב א יביך‪ )3( :‬עמך נדב ת ביום חילך | בהדרי ק דש מרחם משחר לך טל ילד>תיך‪ )4( :‬נשבע יהוה ול א ינחם אתה‬
‫כ הן לעולם | על דברתי מלכי צדק‪3 )5( :‬אד ני על ימינך| מחץ ביום אפו מלכים‪ )6( :‬ידין בגוים מלא גויות | מחץ ר אש‬
‫על ארץ רבה‪ )7( :‬מנחל בדרך ישתה | על כן ירים ר אש‪:‬‬
‫(‪ )1‬הללו יה אודה יהוה בכל לבב | בסוד ישרים ועדה‪ )2( :‬גד לים מע‪3‬שי יהוה | דרושים לכל חפציהם‪ )3( :‬הוד והדר‬
‫פע‪F‬לו | וצדקתו ע מדת לעד‪ )4( :‬זכר עשה לנפלא תיו | חנון ורחום יהוה‪ )5( :‬טרף נתן ליראיו | יזכ ר לעולם בריתו‪)6( :‬‬
‫נאמנים כל פקודיו‪ )8( :‬סמוכים לעד‬ ‫נחלת גוים‪ )7( :‬מע‪3‬שי ידיו "אמת ומשפט | "‬
‫כ ח מע‪3‬שיו הגיד לעמו | לתת להם ‪3‬‬
‫לעולם | ע‪3‬שוים ב "אמת וישר‪ )9( :‬פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו | קדוש ונורא שמו‪ )10( :‬ראשית חכמה יראת‬
‫יהוה שכל טוב לכל ע שיהם | תהלתו ע מדת לעד‪:‬‬
‫(‪ )1‬הללו יה אשרי איש ירא את יהוה | במצותיו חפץ מא ד‪ )2( :‬גבור בארץ יהיה זרעו | דור ישרים יב רך‪ )3( :‬הון‬
‫וע שר בביתו | וצדקתו ע מדת לעד‪ )4( :‬זרח בח שך אור לישרים | חנון ורחום וצדיק‪ )5( :‬טוב איש חונן ומלוה |‬
‫יכלכל דבריו במשפט‪ )6( :‬כי לעולם ל א ימוט | לזכר עולם יהיה צדיק‪ )7( :‬משמועה רעה ל א יירא | נכון לבו ב >טח‬
‫ביהוה‪ )8( :‬סמוך לבו ל א יירא | עד ‪3‬אשר יראה בצריו‪ )9( :‬פזר נתן לאביונים צדקתו ע מדת לעד | קרנו תרום‬
‫בכבוד‪ )10( :‬רשע יראה וכעס שניו ‪3‬‬
‫יחר ק ונמס | ת ‪3‬אות רשעים ת אבד‪:‬‬
‫(‪ )1‬הללו יה הללו עבדי יהוה | הללו את שם יהוה‪ )2( :‬יהי שם יהוה מב רך | מעתה ועד עולם‪ )3( :‬ממזרח שמש עד‬
‫מבואו | מ >הלל שם יהוה‪ )4( :‬רם על כל גוים יהוה | על השמים כבודו‪ )5( :‬מי כיהוה "אל הינו | המגביהי לשבת‪)6( :‬‬
‫המשפילי לראות | בשמים ובארץ‪ )7( :‬מקימי מעפר דל | מאשפ ת ירים אביון‪ )8( :‬להושיבי עם נדיבים | עם נדיבי‬
‫עמו‪ )9( :‬מושיבי ע‪3‬קרת הבית אם הבנים שמחה הללו יה‪:‬‬
‫(‪ )1‬בצאת ישראל ממצרים | בית יע‪3‬ק ב מעם ל עז‪ )2( :‬היתה יהודה לקדשו | ישראל ממשלותיו‪ )3( :‬הים ראה וינ ס |‬
‫הירדן יס ב לאחור‪ )4( :‬ההרים רקדו כאילים | גבעות כבני צ אן‪ )5( :‬מה לך הים כי תנוס | הירדן תס ב לאחור‪)6( :‬‬
‫ההרים תרקדו כאילים | גבעות כבני צ אן‪ )7( :‬מלפני אדון חולי ארץ | מלפני "אלוה יע‪3‬ק ב‪ )8( :‬הה פכי הצור ‪3‬אגם מים‬
‫| חלמיש למעינו מים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ל א לנו יהוה ל א לנו | כי לשמך תן כבוד על חסדך על ‪3‬אמתך‪ )2( :‬למה י אמרו הגוים | איה נא "אל היהם‪)3( :‬‬
‫ואל הינו בשמים | כ ל ‪3‬אשר חפץ עשה‪ )4( :‬ע‪3‬צביהם כסף וזהב | מע‪3‬שה ידי אדם‪ )5( :‬פה להם ול א ידברו | עינים להם‬
‫ול א יראו‪ )6( :‬אזנים להם ול א ישמעו | אף להם ול א יריחון‪ )7( :‬ידיהם ול א ימישון רגליהם ול א יהלכו | ל א יהגו‬
‫בגרונם‪ )8( :‬כמוהם יהיו ע שיהם | כ ל ‪3‬אשר ב טח בהם‪ )9( :‬ישראל בטח ביהוה | עזרם ומגנם הוא‪ )10( :‬בית ‪3‬‬
‫אהר ן‬
‫בטחו ביהוה | עזרם ומגנם הוא‪ )11( :‬יראי יהוה בטחו ביהוה | עזרם ומגנם הוא‪ )12( :‬יהוה זכרנו יברך | יברך את‬
‫אהר ן‪ )13( :‬יברך יראי יהוה | הקטנים עם הגד לים‪ )14( :‬י סף יהוה ע‪3‬ליכם | ע‪3‬ליכם ועל‬
‫בית ישראל יברך את בית ‪3‬‬
‫בניכם‪ )15( :‬ברוכים אתם ליהוה | ע שה שמים וארץ‪ )16( :‬השמים שמים ליהוה | והארץ נתן לבני אדם‪ )17( :‬ל א‬
‫ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללו יה‪:‬‬ ‫המתים יהללו יה | ול א כל י רדי דומה‪3 )18( :‬‬
‫(‪ )1‬אהבתי כי ישמע יהוה | את קולי ת ‪3‬חנוני‪ )2( :‬כי הטה אזנו לי | ובימי אקרא‪3 )3( :‬אפפוני חבלי מות ומצרי שאול‬
‫מצאוני | צרה ויגון אמצא‪ )4( :‬ובשם יהוה אקרא | אנה יהוה מלטה נפשי‪ )5( :‬חנון יהו ה וצדיק | ואל הינו מרחם‪( :‬‬
‫‪ )6‬ש מר פתאים יהו ה | דלותי ולי יהושיע‪ )7( :‬שובי נפשי למנוחיכי | כי יהוה גמל עליכי‪ )8( :‬כי חלצת נפשי ממות |‬
‫את עיני מן דמעה את רגלי מדחי‪ )9( :‬אתהלך לפני יהוה | בארצות החיים‪ )10( :‬ה "אמנתי כי ‪3‬אדבר | ‪3‬אני עניתי‬
‫מא ד‪3 )11( :‬אני אמרתי בחפזי | כל האדם כ זב‪ )12( :‬מה אשיב ליהוה | כל תגמולוהי עלי‪ )13( :‬כוס ישועות אשא |‬
‫ובשם יהוה אקרא‪ )14( :‬נדרי ליהוה ‪3‬אשלם | נגדה נא לכל עמו‪ )15( :‬יקר בעיני יהוה | המותה ל ‪3‬חסידיו‪ )16( :‬אנה‬
‫יהוה כי ‪3‬אני עבדך | ‪3‬אני עבדך בן ‪3‬אמתך פתחת למוסרי‪ )17( :‬לך אזבח זבח תודה | ובשם יהוה אקרא‪ )18( :‬נדרי‬
‫ליהוה ‪3‬אשלם | נגדה נא לכל עמו‪ )19( :‬בחצרות בית יהוה בתוככי ירושל ם הללו יה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הללו את יהוה כל גוים | שבחוהו כל ה >אמים‪ )2( :‬כי גבר עלינו חסדו "‬
‫ואמת יהוה לעולם הללו יה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הודו ליהוה כי טוב | כי לעולם חסדו‪ )2( :‬י אמר נא ישראל | כי לעולם חסדו‪ )3( :‬י אמרו נא בית ‪3‬‬
‫אהר ן | כי לעולם‬
‫חסדו‪ )4( :‬י אמרו נא יראי יהוה | כי לעולם חסדו‪ )5( :‬מן המצר קראתי יה | ענני במרחב יה‪ )6( :‬יהוה לי ל א אירא |‬
‫ואני אראה בש נאי‪ )8( :‬טוב ל ‪3‬חסות ביהוה | מבט ח באדם‪ )9( :‬טוב ל ‪3‬חסות‬‫מה יע‪3‬שה לי אדם‪ )7( :‬יהוה לי בע זרי | ‪3‬‬
‫ביהוה | מבט ח בנדיבים‪ )10( :‬כל גוים סבבוני | בשם יהוה כי ‪3‬אמילם‪ )11( :‬סבוני גם סבבוני | בשם יהוה כי‬
‫‪3‬אמילם‪ )12( :‬סבוני כדבורים ד ע‪3‬כו כאש קוצים | בשם יהוה כי ‪3‬אמילם‪ )13( :‬דח ה דחיתני לנפ ל | ויהוה ע‪3‬זרני‪)14( :‬‬
‫אהלי צדיקים | ימין יהוה ע שה חיל‪ )16( :‬ימין יהוה רוממה‬ ‫עזי וזמרת יה | ויהי לי לישועה‪ )15( :‬קול רנה וישועה ב ‪F‬‬
‫ואספר מע‪3‬שי יה‪ )18( :‬יס ר יסרני יה | ולמות ל א נתנני‪ )19( :‬פתחו‬
‫| ימין יהוה ע שה חיל‪ )17( :‬ל א אמות כי אחיה | ‪3‬‬
‫לי שע‪3‬רי צדק | אב א בם אודה יה‪ )20( :‬זה השער ליהוה | צדיקים יב או בו‪ )21( :‬אודך כי ע‪3‬ניתני | ותהי לי לישועה‪:‬‬
‫(‪ )22‬אבן מ ‪3‬אסו הבונים | היתה לר אש פנה‪ )23( :‬מאת יהוה היתה ז את | היא נפלאת בעינינו‪ )24( :‬זה היום עשה‬
‫יהוה | נגילה ונשמחה בו‪ )25( :‬אנא יהוה הושיעה נא | אנא יהוה הצליחה נא‪ )26( :‬ברוך הבא בשם יהוה | ברכנוכם‬
‫מבית יהוה‪ )27( :‬אל יהוה ויאר לנו אסרו חג בע‪3‬ב תים | עד קרנות המזבח‪ )28( :‬אלי אתה ואודך | "אל הי ‪3‬ארוממך‪( :‬‬
‫‪ )29‬הודו ליהוה כי טוב | כי לעולם חסדו‪:‬‬
‫אש(רי נ צרי עד תיו בכל לב‬ ‫הוה‪:‬‬‫(‪ )1‬אשרי תמימי דרך | הה לכים בתורת י ‪)2‬‬
‫אתה צויתה פ >קדיך‬ ‫כו‪( :‬‬‫ידרשוהו‪ )3( :‬אף ל א פע‪3‬לו עולה | בדרכיו הל‪)4‬‬
‫אז ל א אבוש | בהביטי‬ ‫אחלי יכ נו דרכי לשמ ר >חק ‪6‬‬
‫יך)‪( :‬‬ ‫לשמ ר מא ד‪3 )5( :‬‬
‫ת >חקיך‬ ‫אל כל מצותיך‪ )7( :‬אודך בי שר לבב | בלמדי משפטי צד‪)8‬‬
‫קךא‪( :‬‬
‫ד‪( ):‬במה יזכה נער את ארחו | לשמ ר‬ ‫אשמ ר | אל תעזבני עד מא ‪9‬‬
‫יך)‪:‬ב(לבי צפנתי‬ ‫כדברך‪ )10( :‬בכל לבי דרשתיך | אל תשגני ממצות‪11‬‬
‫‪( ):13‬‬
‫‪ )(12‬ברוך אתה יהוה למדני >חקיך‬ ‫אמרתך | למען ל א א "חטא לך‪:‬‬
‫‪ )14‬בדרך עדותיך ששתי כעל כל ‪)15‬‬
‫הון‪( :‬‬ ‫בשפתי ספרתי | כ ל משפטי פיך‪( :‬‬
‫‪ )(16‬ב >חק תיך אשתע‪3‬שע | ל א‬ ‫בפ >קדיך אשיחה | ואביטה א רח תיך‪:‬‬
‫‪18‬ך)‪( :‬גל עיני‬‫אשכח דברך‪ )17( :‬גמ ל על עבדך אחיה ואשמרה דבר‬
‫‪ )(19‬גר אנ כי בארץ | אל תסתר ממני‬ ‫ואביטה | נפלאות מתורתך‪:‬‬
‫גערת זדים‬ ‫‪)21‬ת‪( :‬‬
‫מצותיך‪ )20( :‬גרסה נפשי לת ‪3‬אבה | אל משפטיך בכל ע‬
‫‪ )(22‬גל מעלי חרפה ובוז | כי עד תיך נצרתי‪:‬‬ ‫‪3‬ארורים | הש גים ממצותיך‪:‬‬
‫‪3‬שעי‬ ‫גם עד תיך שע >‬ ‫‪)24‬‬
‫יך‪( :‬‬ ‫(‪ )23‬גם ישבו שרים בי נדברו | עבדך ישיח ב >חק‬
‫‪( ):26‬דרכי ספרתי ותע‪3‬נני‬ ‫אנשי ע‪3‬צתי‪ )25( :‬דבקה לעפר נפשי | חיני כדברך‬
‫יך‪:‬ד(לפה‬ ‫‪)28‬‬‫למדני >חקיך‪ )27( :‬דרך פקודיך ‪3‬הבינני | ואשיחה בנפלאות‬
‫י‪( :‬‬‫‪)30‬‬‫‪ )29‬דרך שקר הסר ממני | ותורתך חננ‬ ‫נפשי מתוגה | קימני כדברך‪( :‬‬
‫‪ )31‬דבקתי בעדותיך | יהוה אל‬ ‫דרך "אמונה בחרתי | משפטיך שויתי‪( :‬‬
‫י‪( :‬הורני יהוה דרך‬ ‫‪)33‬‬
‫תבישני‪ )32( :‬דרך מצותיך ארוץ | כי תרחיב לב‬
‫‪)35‬ב‪( :‬‬‫>חקיך ואצרנה עקב‪3 )34( :‬הבינני ואצרה תורתך ואשמרנה בכל ל‬
‫‪ )36‬הט לבי אל עדותיך ואל אל‬ ‫הדריכני בנתיב מצותיך | כי בו חפצתי‪( :‬‬
‫‪)38‬י‪( :‬הקם לעבדך אמרתך |‬ ‫בצע‪ )37( :‬הע‪3‬בר עיני מראות שוא | בדרכך חינ‬
‫ים‪:‬ה (נה‬‫‪)40‬‬ ‫‪3‬אשר ליראתך‪ )39( :‬הע‪3‬בר חרפתי ‪3‬אשר יג רתי | כי משפטיך טוב‬
‫‪ )41‬ויב >אני ‪3‬חסדך יהוה | תשועתך‬ ‫תאבתי לפ >קדיך | בצדקתך חיני‪( :‬‬
‫‪43‬ך)‪:‬ו(אל תצל מפי‬ ‫כאמרתך‪ )42( :‬ואע"נה ח רפי דבר | כי בטחתי בדבר‬
‫‪ )(44‬ואשמרה תורתך תמיד‬ ‫דבר "אמת עד מא ד | כי למשפטך יחלתי‪:‬‬
‫ואדברה‬ ‫‪)46‬י‪3( :‬‬
‫לעולם ועד‪ )45( :‬ואתהלכה ברחבה | כי פ >קדיך דרשת‬
‫בעד תיך נגד מלכים ול א אבוש‪ )47( :‬ואשתע‪3‬שע במצותיך ‪3‬אשר‬
‫‪49‬ק) ז‬
‫יך‪:‬כ (ר‬ ‫אהבתי‪ )48( :‬ואשא כפי אל מצותיך ‪3‬אשר אהבתי ואשיחה ב >ח‬
‫‪ )50‬ז את נחמתי בעניי | כי אמרתך‬ ‫דבר לעבדך | על ‪3‬אשר יחלתני‪( :‬‬
‫זכרתי‬ ‫חיתני‪ )51( :‬זדים "הליצ>ני עד מא ד | מתורתך ל א נט‪52‬‬
‫ית)י‪( :‬‬
‫משפטיך מעולם יהוה ואתנחם‪ )53( :‬זלעפה ‪3‬אחזתני מרשעים | ע זבי‬
‫י‪( :‬זכרתי בלילה שמך‬ ‫‪)55‬‬‫תורתך‪ )54( :‬זמרות היו לי >חקיך בבית מגור‬
‫י‪( :‬חלקי‬ ‫‪)57‬‬
‫‪ )(56‬ז את היתה לי | כי פ >קדיך נצרת‬ ‫יהוה | ואשמרה תורתך‪:‬‬
‫יהוה אמרתי לשמ ר דבריך‪ )58( :‬חליתי פניך בכל לב | חנני כאמרתך‪:‬‬
‫יך)‪:‬ח(שתי ול א התמהמהתי |‬ ‫(‪ )59‬חשבתי דרכי | ואשיבה רגלי אל עד ת‪60‬‬
‫‪)62‬י‪3:‬ח(צות‬ ‫לשמ ר מצותיך‪ )61( :‬חבלי רשעים עוד>ני | תורתך ל א שכחת‬
‫‪ )(63‬חבר אני לכל ‪3‬אשר‬ ‫לילה אקום להודות לך | על משפטי צדקך‪:‬‬
‫‪)65‬י‪( :‬‬
‫‪ )64‬חסדך יהוה מלאה הארץ >חקיך למדנ‬ ‫יראוך | ולש מרי פקודיך‪( :‬‬
‫‪ )66‬טוב טעם ודעת למדני | כי‬ ‫טוב עשית עם עבדך| יהוה כדברך‪( :‬‬
‫במצותיך ה "אמנתי‪ )67( :‬טרם אע"נה ‪3‬אני ש גג | ועתה אמרתך שמרתי‪:‬‬
‫‪( ):69‬טפלו עלי שקר זדים | ‪3‬אני בכל‬ ‫(‪ )68‬טוב אתה ומטיב למדני >חקיך‬
‫טוב לי‬ ‫‪)71‬י‪( :‬‬
‫לב "אצ ר פקודיך‪ )70( :‬טפש כחלב לבם | ‪3‬אני תורתך שע‪3‬שעת‬
‫‪ )(72‬טוב לי תורת פיך | מאלפי זהב וכסף‪:‬‬ ‫כי ע>ניתי | למען אלמד >חקיך‪:‬‬
‫‪)74‬יךי‪:‬ר(איך יראוני‬ ‫(‪ )73‬ידיך עשוני ויכוננוני | ‪3‬הבינני ואלמדה מצות‬
‫ואמונה‬ ‫‪ )(75‬ידעתי יהוה כי צדק משפטיך | "‬ ‫וישמחו | כי לדברך יחלתי‪:‬‬
‫‪77‬ך)‪:‬י (ב אוני ר ‪3‬חמיך‬‫נחמני | כאמרתך לעבד‬ ‫עניתני‪ )76( :‬יהי נא חסדך ל ‪3‬‬
‫‪ )(78‬יב שו זדים כי שקר עותוני | ‪3‬אני אשיח‬ ‫‪3‬שעי‪:‬‬‫ואחיה | כי תורתך שע >‬
‫יך‪:‬י (הי לבי‬‫‪)80‬‬
‫בפקודיך‪ )79( :‬ישובו לי יראיך | וידעו [וי דעי קרי] עד ת‬
‫‪ )81‬כלתה לתשועתך נפשי | לדברך‬ ‫תמים ב >חקיך | למען ל א אבוש‪( :‬‬
‫‪)83‬י‪:‬כ(י הייתי כנ אד‬ ‫נחמנ‬‫יחלתי‪ )82( :‬כלו עיני לאמרתך | לאמ ר מתי ת ‪3‬‬
‫‪ )(84‬כמה ימי עבדך | מתי תע‪3‬שה בר דפי‬ ‫בקיטור | >חקיך ל א שכחתי‪:‬‬
‫‪86‬ך)‪:‬כ(ל מצותיך‬ ‫משפט‪ )85( :‬כרו לי זדים שיחות | ‪3‬אשר ל א כתורת‬
‫ואני ל א עזבתי‬ ‫‪ )(87‬כמעט כלוני בארץ | ‪3‬‬ ‫"אמונה | שקר רדפוני עזרני‪:‬‬
‫‪( :)89‬לעולם יהוה | דברך‬ ‫פ >קודיך‪ )88( :‬כחסדך חיני | ואשמרה עדות פיך‬
‫ד‪:‬ל(משפטיך‬ ‫‪)91‬‬
‫נצב בשמים‪ )90( :‬לד ר וד ר "אמונתך | כוננת ארץ ותע‪3‬מ‬
‫‪3‬שעי | אז אבדתי בעניי‪:‬‬ ‫‪ )92‬לולי תורתך שע >‬ ‫עמדו היום | כי הכ ל ע‪3‬בדיך‪( :‬‬
‫‪94‬נ)י‪:‬ל(ך ‪3‬אני הושיעני | כי‬‫(‪ )93‬לעולם ל א אשכח פקודיך | כי בם חיית‬
‫פקודיך דרשתי‪ )95( :‬לי קוו רשעים לאבדני | עד תיך את ‪)96‬‬
‫בונן‪:‬ל(כל‬
‫‪ )(97‬מה אהבתי תורתך | כל היום‬ ‫תכלה ראיתי קץ | רחבה מצותך מא ד‪:‬‬
‫היא שיחתי‪ )98( :‬מא יבי תחכמני מצותך | כי לעולם היא‪99‬ל)י‪:‬מ(כל‬
‫‪ )100‬מזקנים אתבונן | כי‬ ‫מלמדי השכלתי | כי עדותיך שיחה לי‪( :‬‬
‫פקודיך נצרתי‪ )101( :‬מכל א רח רע כלאתי רגלי | למען אשמ ר דברך‪:‬‬
‫י‪( ):‬מה נמלצו לחכי‬ ‫‪103‬‬
‫(‪ )102‬ממשפטיך ל א סרתי | כי אתה הורתנ‬
‫אמרתך מדבש לפי‪ )104( :‬מפקודיך אתבונן | על כן שנאתי כל א רח‬
‫ואקימה |‬ ‫‪ )(106‬נשבעתי ‪3‬‬
‫שקר‪ )105( :‬נר לרגלי דברך | ואור לנתיבתי‪:‬‬
‫‪()108‬‬
‫לשמ ר משפטי צדקך‪ )107( :‬נע‪3‬ניתי עד מא ד | יהוה חיני כדברך‪:‬‬
‫‪ )109‬נפשי בכפי תמיד |‬ ‫נדבות פי רצה נא יהוה | ומשפטיך למדני‪( :‬‬
‫ותורתך ל א שכחתי‪ )110( :‬נתנו רשעים פח לי | ומפקודיך ל א תעיתי‪:‬‬
‫ה‪( ):‬נטיתי לבי לע‪3‬שות‬ ‫‪112‬‬
‫(‪ )111‬נחלתי עדותיך לעולם | כי ששון לבי המ‬
‫‪ )(114‬סתרי‬ ‫>חקיך לעולם עקב‪ )113( :‬סע‪3‬פים שנאתי | ותורתך אהבתי‪:‬‬
‫‪ )115‬סורו ממני מרעים | ואצרה מצות‬ ‫ומגני אתה | לדברך יחלתי‪( :‬‬
‫י‪( :‬סעדני‬ ‫‪)117‬‬
‫"אל הי‪ )116( :‬סמכני כאמרתך ואחיה | ואל תבישני משבר‬
‫‪ )118‬סלית כל שוגים מ >חקיך | כי שקר‬ ‫ואושעה | ואשעה ב >חקיך תמיד‪( :‬‬
‫סמר‬ ‫יך)‪( :‬‬‫‪120‬‬‫תרמיתם‪ )119( :‬סגים השבת כל רשעי ארץ | לכן אהבתי עד ת‬
‫‪ )121‬עשיתי משפט וצדק | בל תניחני‬ ‫מפחדך בשרי | וממשפטיך יראתי‪( :‬‬
‫‪ ()123‬עיני כלו‬
‫לע שקי‪ )122( :‬ע‪3‬ר ב עבדך לטוב | אל יעש >קני זדים‪:‬‬
‫‪ )124‬ע‪3‬שה עם עבדך כחסדך ו >חקיך למדני‪:‬‬ ‫לישועתך | ולאמרת צדקך‪( :‬‬
‫‪ ()126‬עת לע‪3‬שות ליהוה | הפרו‬ ‫(‪ )125‬עבדך אני ‪3‬הבינני | ואדעה עד תיך‪:‬‬
‫‪ ()128‬על כן כל פקודי‬ ‫תורתך‪ )127( :‬על כן אהבתי מצותיך | מזהב ומפז‪:‬‬
‫‪ )129‬פלאות עדותיך | על כן נצרתם‬ ‫כ ל ישרתי | כל א רח שקר שנאתי‪( :‬‬
‫‪ )(131‬פי פערתי ואשאפה | כי‬ ‫נפשי‪ )130( :‬פתח דבריך יאיר מבין פתיים‪:‬‬
‫‪()133‬פעמי‬ ‫למצותיך יאבתי‪ )132( :‬פנה אלי וחנני | כמשפט לא ‪3‬הבי שמך‪:‬‬
‫‪ )134‬פדני מע שק אדם | ואשמרה‬ ‫הכן באמרתך | ואל תשלט בי כל און‪( :‬‬
‫‪ ()136‬פלגי מים ירדו‬ ‫פקודיך‪ )135( :‬פניך האר בעבדך | ולמדני את >חקיך‪:‬‬
‫‪()138‬‬
‫‪ )137‬צדיק אתה יהוה | וישר משפטיך‪:‬‬ ‫עיני | על ל א שמרו תורתך‪( :‬‬
‫‪ )139‬צמתתני קנאתי | כי שכחו‬ ‫ואמונה מא ד‪( :‬‬ ‫צוית צדק עד תיך | "‬
‫‪ ()141‬צעיר אנ כי‬ ‫דבריך צרי‪ )140( :‬צרופה אמרתך מא ד ועבדך ‪3‬אהבה‪:‬‬
‫‪()143‬‬
‫‪ )142‬צדקתך צדק לעולם | ותורתך "אמת‪:‬‬ ‫ונבזה | פ >קדיך ל א שכחתי‪( :‬‬
‫‪ )144‬צדק עדותיך לעולם ‪3‬הבינני‬ ‫‪3‬שעי‪( :‬‬ ‫צר ומצוק מצאוני | מצותיך שע >‬
‫ה‪( ):‬קראתיך‬ ‫‪146‬‬‫ואחיה‪ )145( :‬קראתי בכל לב ע‪3‬נני יהוה >חקיך אצ ר‬
‫ואשועה | לדבריך‬ ‫‪ )147‬קדמתי בנשף ‪3‬‬ ‫הושיעני | ואשמרה עד תיך‪( :‬‬
‫‪():149‬קולי‬ ‫‪ )148‬קדמו עיני אש >מרות | לשיח באמרתך‬ ‫[לדברך קרי] יחלתי‪( :‬‬
‫‪ )150‬קרבו ר דפי זמה | מתורתך‬ ‫שמעה כחסדך | יהוה כמשפטך חיני‪( :‬‬
‫‪ ()152‬קדם ידעתי‬
‫רחקו‪ )151( :‬קרוב אתה יהוה | וכל מצותיך "אמת‪:‬‬
‫‪ )153‬ראה עניי וחלצני | כי תורתך ל א‬ ‫מעד תיך | כי לעולם יסדתם‪( :‬‬
‫‪ ()155‬רחוק מרשעים‬‫שכחתי‪ )154( :‬ריבה ריבי וגאלני | לאמרתך חיני‪:‬‬
‫‪()157‬‬
‫‪ )156‬ר ‪3‬חמיך רבים יהוה | כמשפטיך חיני‪:‬‬ ‫ישועה | כי >חקיך ל א דרשו‪( :‬‬
‫‪ )158‬ראיתי ב גדים ואתקוטטה |‬ ‫רבים ר דפי וצרי | מעדותיך ל א נטיתי‪( :‬‬
‫‪3‬אשר אמרתך ל א שמרו‪ )159( :‬ראה כי פקודיך אהבתי | יהוה כחסדך‬
‫‪( :)161‬שרים רדפוני‬‫חיני‪ )160( :‬ר אש דברך "אמת | ולעולם כל משפט צדקך‬
‫‪ ()162‬שש אנ כי על אמרתך |‬
‫חנם | ומדבריך [ומדברך קרי] פחד לבי‪:‬‬
‫י‪( ):‬שבע‬‫‪164‬‬
‫ואתעבה | תורתך אהבת‬ ‫כמוצא שלל רב‪ )163( :‬שקר שנאתי ‪3‬‬
‫‪ )165‬שלום רב לא ‪3‬הבי תורתך | ואין‬ ‫ביום הללתיך | על משפטי צדקך‪( :‬‬
‫י‪( ):‬שמרה‬ ‫‪167‬‬
‫למו מכשול‪ )166( :‬שברתי לישועתך יהוה | ומצותיך עשית‬
‫‪ )168‬שמרתי פקודיך ועד תיך | כי כל דרכי‬ ‫נפשי עד תיך | וא ‪3‬הבם מא ד‪( :‬‬
‫י‪( ):‬תבוא תחנתי‬ ‫‪170‬‬
‫נגדך‪ )169( :‬תקרב רנתי לפניך יהוה | כדברך ‪3‬הביננ‬
‫‪ )171‬תבענה שפתי תהלה | כי תלמדני >חקיך‪:‬‬ ‫לפניך | כאמרתך הצילני‪( :‬‬
‫‪173‬‬
‫ק‪( ):‬תהי ידך לעזרני | כי‬ ‫(‪ )172‬תען לשוני אמרתך | כי כל מצותיך צד‬
‫‪175‬‬
‫י‪( ):‬תחי‬ ‫פקודיך בחרתי‪ )174( :‬תאבתי לישועתך יהוה | ותורתך שע >‬
‫‪3‬שע‬
‫‪ )176‬תעיתי כשה א בד בקש עבדך | כי‬ ‫נפשי ותהללך | ומשפטך יע‪3‬זר>ני‪( :‬‬
‫מצותיך ל א שכחתי‪:‬‬
‫(‪ )1‬שיר המע‪3‬לות | אל יהוה בצרתה לי קראתי ויע‪3‬נני‪ )2( :‬יהוה הצילה נפשי משפת שקר | מלשון רמיה‪ )3( :‬מה יתן‬
‫גחלי רתמים‪ )5( :‬אויה לי כי גרתי משך | שכנתי עם ‪F‬‬
‫אהלי‬ ‫לך ומה י סיף לך לשון רמיה‪ )4( :‬חצי גבור שנונים | עם ‪3‬‬
‫קדר‪ )6( :‬רבת שכנה לה נפשי | עם שונא שלום‪3 )7( :‬אני שלום וכי ‪3‬אדבר | המה למלחמה‪:‬‬

‫(‪ )1‬שיר למע‪3‬לות | אשא עיני אל ההרים מאין יב א עזרי‪ )2( :‬עזרי מעם יהוה | ע שה שמים וארץ‪ )3( :‬אל יתן למוט‬
‫רגלך | אל ינום ש מרך‪ )4( :‬הנה ל א ינום ול א יישן | שומר ישראל‪ )5( :‬יהוה ש מרך | יהוה צלך על יד ימינך‪ )6( :‬יומם‬
‫השמש ל א יככה וירח בלילה‪ )7( :‬יהוה ישמרך מכל רע | ישמ ר את נפשך‪ )8( :‬יהוה ישמר צאתך ובואך | מעתה ועד‬
‫עולם‪:‬‬
‫(‪ )1‬שיר המע‪3‬לות לדוד | שמחתי בא מרים לי בית יהוה נלך‪ )2( :‬ע מדות היו רגלינו | בשעריך ירושל ם‪ )3( :‬ירושל ם‬
‫הבנויה | כעיר ש >חברה לה יחדו‪ )4( :‬ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל | לה דות לשם יהוה‪ )5( :‬כי שמה‬
‫ישבו כסאות למשפט | כסאות לבית דויד‪ )6( :‬ש ‪3‬אלו שלום ירושל ם | ישליו א ‪3‬הביך‪ )7( :‬יהי שלום בחילך | שלוה‬
‫בארמנותיך‪ )8( :‬למען אחי ורעי | ‪3‬אדברה נא שלום בך‪ )9( :‬למען בית יהוה "אל הינו | ‪3‬אבקשה טוב לך‪:‬‬

‫(‪ )1‬שיר המע‪3‬לות | אליך נשאתי את עיני הי שבי בשמים‪ )2( :‬הנה כעיני ע‪3‬בדים אל יד ‪3‬אדוניהם כעיני שפחה אל יד‬
‫גברתה | כן עינינו אל יהוה "אל הינו עד שיחננו‪ )3( :‬חננו יהוה חננו | כי רב שבענו בוז‪ )4( :‬רבת שבעה לה נפשנו |‬
‫הלעג הש ‪3‬אננים הבוז לגאיונים‪:‬‬
‫(‪ )1‬שיר המע‪3‬לות לדוד | לולי יהוה שהיה לנו י אמר נא ישראל‪ )2( :‬לולי יהוה שהיה לנו | בקום עלינו אדם‪3 )3( :‬אזי‬
‫חיים בלעונו | ב ‪3‬חרות אפם בנו‪3 )4( :‬אזי המים שטפונו | נחלה עבר על נפשנו‪3 )5( :‬אזי עבר על נפשנו | המים‬
‫הזידונים‪ )6( :‬ברוך יהוה | של א נתננו טרף לשניהם‪ )7( :‬נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים | הפח נשבר ‪3‬‬
‫ואנחנו‬
‫נמלטנו‪ )8( :‬עזרנו בשם יהוה | ע שה שמים וארץ‪:‬‬

‫(‪ )1‬שיר המע‪3‬לות | הב טחים ביהוה כהר ציון ל א ימוט לעולם ישב‪ )2( :‬ירושל ם הרים סביב לה ויהוה סביב לעמו |‬
‫מעתה ועד עולם‪ )3( :‬כי ל א ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים | למען ל א ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם‪)4( :‬‬
‫היטיבה יהוה לטובים | ולישרים בלבותם‪ )5( :‬והמטים עקלקלותם יוליכם יהוה את פ ע‪3‬לי האון | שלום על ישראל‪:‬‬
‫(‪ )1‬שיר המע‪3‬לות | בשוב יהוה את שיבת ציון היינו כח למים‪ )2( :‬אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה | אז י אמרו בגוים‬
‫הגדיל יהוה לע‪3‬שות עם אלה‪ )3( :‬הגדיל יהוה לע‪3‬שות עמנו היינו שמחים‪ )4( :‬שובה יהוה את שבותנו [שביתנו קרי] |‬
‫כ ‪3‬אפיקים בנגב‪ )5( :‬הז רעים בדמעה ברנה יקצ רו‪ )6( :‬הלוך ילך ובכ ה נ שא משך הזרע | ב א יבוא ברנה נ שא‬
‫‪3‬אל>מ תיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬שיר המע‪3‬לות לשל מ ה | אם יהוה ל א יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם יהוה ל א ישמר עיר שוא שקד שומר‪)2( :‬‬
‫נחלת יהוה בנים | שכר פרי‬ ‫אחרי שבת א כלי לחם הע‪3‬צבים | כן יתן לידידו שנא‪ )3( :‬הנה ‪3‬‬
‫שוא לכם משכימי קום מ ‪3‬‬
‫הבטן‪ )4( :‬כחצים ביד גבור | כן בני הנעורים‪ )5( :‬אשרי הגבר ‪3‬אשר מלא את אשפתו מהם | ל א יב שו כי ידברו את‬
‫אויבים בשער‪:‬‬
‫(‪ )1‬שיר המע‪3‬לות | אשרי כל ירא יהוה הה לך בדרכיו‪ )2( :‬יגיע כפיך כי ת אכל | אשריך וטוב לך‪ )3( :‬אשתך כגפן‬
‫פ ריה בירכתי ביתך | בניך כשתלי זיתים סביב ל >שלחנך‪ )4( :‬הנה כי כן יב רך גבר ירא יהוה‪ )5( :‬יברכך יהוה מציון |‬
‫וראה בטוב ירושל ם כ ל ימי חייך‪ )6( :‬וראה בנים לבניך | שלום על ישראל‪:‬‬
‫(‪ )1‬שיר המע‪3‬לות | רבת צררוני מנעורי י אמר נא ישראל‪ )2( :‬רבת צררוני מנעורי | גם ל א יכלו לי‪ )3( :‬על גבי חרשו‬
‫ח רשים | ה "אריכו למענותם [למע‪3‬ניתם קרי]‪ )4( :‬יהוה צדיק | קצץ ע‪3‬בות רשעים‪ )5( :‬יב שו ויס גו אחור | כ ל ש נאי‬
‫ציון‪ )6( :‬יהיו כ ‪3‬חציר גגות | שקדמת שלף יבש‪ )7( :‬של א מלא כפו קוצר וחצנו מעמר‪ )8( :‬ול א אמרו הע ברים ברכת‬
‫יהוה ‪3‬אליכם | ברכנו אתכם בשם יהוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬שיר המע‪3‬לות | ממע‪3‬מקים קראתיך יהוה‪3 )2( :‬אד ני שמעה בקולי | תהיינה אזניך ק >שבות לקול ת ‪3‬חנוני‪ )3( :‬אם‬
‫ע‪3‬ונות תשמר יה | ‪3‬אד ני מי יע‪3‬מ ד‪ )4( :‬כי עמך הסליחה | למען תורא‪ )5( :‬קויתי יהוה קותה נפשי | ולדברו הוחלתי‪( :‬‬
‫‪ )6‬נפשי לאד ני | מש מרים לב קר ש מרים לב קר‪ )7( :‬יחל ישראל אל יהוה כי עם יהוה החסד | והרבה עמו פדות‪)8( :‬‬
‫והוא יפדה את ישראל | מכ ל ע‪3‬ונ תיו‪:‬‬

‫(‪ )1‬שיר המע‪3‬לות לדוד | יהוה ל א גבה לבי ול א רמו עיני ול א הלכתי בגד לות ובנפלאות ממני‪ )2( :‬אם ל א שויתי‬
‫גמל עלי נפשי‪ )3( :‬יחל ישראל אל יהוה | מעתה ועד עולם‪:‬‬‫גמל ע‪3‬לי אמו כ >‬
‫ודוממתי נפשי | כ >‬
‫(‪ )1‬שיר המע‪3‬לות | זכור יהוה לדוד את כל ע>נותו‪3 )2( :‬אשר נשבע ליהוה | נדר ל ‪3‬אביר יע‪3‬ק ב‪ )3( :‬אם אב א בא הל ביתי‬
‫| אם אע"לה על ערש יצועי‪ )4( :‬אם אתן שנת לעיני | לעפעפי תנומה‪ )5( :‬עד אמצא מקום ליהוה | משכנות ל ‪3‬אביר‬
‫יע‪3‬ק ב‪ )6( :‬הנה שמע‪3‬נוה באפרתה | מצאנוה בשדי יער‪ )7( :‬נבואה למשכנותיו | נשת ‪3‬חוה ל ‪3‬הד ם רגליו‪ )8( :‬קומה‬
‫וחסידיך ירננו‪ )10( :‬בע‪3‬בור דוד עבדך | אל תשב פני‬
‫וארון ע>זך‪ )9( :‬כ ‪3‬הניך ילבשו צדק | ‪3‬‬
‫יהוה למנוחתך | אתה ‪3‬‬
‫משיחך‪ )11( :‬נשבע יהוה לדוד "אמת ל א ישוב ממנה | מפרי בטנךאשית לכסא לך‪ )12( :‬אם ישמרו בניך בריתי‬
‫ועד תי זו ‪3‬אלמדם | גם בניהם ע‪3‬די עד ישבו לכסא לך‪ )13( :‬כי בחר יהוה בציון | אוה למושב לו‪ )14( :‬ז את מנוחתי‬
‫וחסידיה רנן‬‫ע‪3‬די עד | פ ה אשב כי אותיה‪ )15( :‬צידה ברך ‪3‬אברך | אביוניה אשביע לחם‪ )16( :‬וכ ‪3‬הניה אלביש ישע | ‪3‬‬
‫ירננו‪ )17( :‬שם אצמיח קרן לדוד | ערכתי נר למשיחי‪ )18( :‬אויביו אלביש ב שת | ועליו יציץ נזרו‪:‬‬
‫(‪ )1‬שיר המע‪3‬לות לדוד | הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד‪ )2( :‬כשמן הטוב על הר אש י רד על הזקן זקן‬
‫אהר ן | שי רד על פי מדותיו‪ )3( :‬כטל חרמון שי רד על הררי ציון | כי שם צוה יהוה את הברכה חיים עד העולם‪:‬‬
‫‪3‬‬

‫(‪ )1‬שיר המע‪3‬לות | הנה בר‪3‬כו את יהוה כל עבדי יהוה הע מדים בבית יהוה בלילות‪ )2( :‬שאו ידכם ק דש | ובר‪3‬כו את‬
‫יהוה‪ )3( :‬יברכך יהוה מציון | ע שה שמים וארץ‪:‬‬

‫(‪ )1‬הללו יה הללו את שם יהוה | הללו עבדי יהוה‪ )2( :‬שע מדים בבית יהוה | בחצרות בית "אל הינו‪ )3( :‬הללו יה כי‬
‫טוב יהוה | זמרו לשמו כי נעים‪ )4( :‬כי יע‪3‬ק ב בחר לו יה | ישראל לסג>לתו‪ )5( :‬כי ‪3‬אני ידעתי כי גדול יהוה | ‪3‬‬
‫ואד נינו‬
‫מכל "אל הים‪ )6( :‬כ ל ‪3‬אשר חפץ יהוה עשה | בשמים ובארץ בימים וכל תהומות‪ )7( :‬מע‪3‬לה נשאים מקצה הארץ |‬
‫ברקים למטר עשה מוצא רוח מאוצרותיו‪ )8( :‬שהכה בכורי מצרים | מאדם עד בהמה‪ )9( :‬שלח א תות ומ פתים‬
‫בתוככי מצרים | בפרע ה ובכל ע‪3‬בדיו‪ )10( :‬שהכה גוים רבים | והרג מלכים ע‪3‬צומים‪ )11( :‬לסיחון מלך ה "אמ רי ולעוג‬
‫נחלה לישראל עמו‪ )13( :‬יהוה שמך לעולם | יהוה זכרך‬ ‫נחלה | ‪3‬‬‫מלך הבשן | ולכ ל ממלכות כנען‪ )12( :‬ונתן ארצם ‪3‬‬
‫לד ר וד ר‪ )14( :‬כי ידין יהוה עמו | ועל ע‪3‬בדיו יתנחם‪ )15( :‬ע‪3‬צבי הגוים כסף וזהב | מע‪3‬שה ידי אדם‪ )16( :‬פה להם‬
‫יאזינו | אף אין יש רוח בפיהם‪ )18( :‬כמוהם יהיו ע שיהם |‬ ‫ול א ידברו | עינים להם ול א יראו‪ )17( :‬אזנים להם ול א ‪3‬‬
‫אהר ן בר‪3‬כו את יהוה‪ )20( :‬בית הלוי בר‪3‬כו את יהוה |‬‫כ ל ‪3‬אשר ב טח בהם‪ )19( :‬בית ישראל בר‪3‬כו את יהוה | בית ‪3‬‬
‫יראי יהוה בר‪3‬כו את יהוה‪ )21( :‬ברוך יהוה מציון ש כן ירושל ם הללו יה‪:‬‬

‫(‪ )1‬הודו ליהוה כי טוב | כי לעולם חסדו‪ )2( :‬הודו לאל הי ה "אל הים | כי לעולם חסדו‪ )3( :‬הודו ל ‪3‬אד ני ה ‪3‬אד נים | כי‬
‫לע לם חסדו‪ )4( :‬לע שה נפלאות גד לות לבדו | כי לעולם חסדו‪ )5( :‬לע שה השמים בתבונה | כי לעולם חסדו‪)6( :‬‬
‫לר קע הארץ על המים | כי לעולם חסדו‪ )7( :‬לע שה אורים גד לים | כי לעולם חסדו‪ )8( :‬את השמש לממשלת ביום |‬
‫כי לעולם חסדו‪ )9( :‬את הירח וכוכבים לממשלות בלילה | כי לעולם חסדו‪ )10( :‬למכה מצרים בבכוריהם | כי‬
‫לעולם חסדו‪ )11( :‬ויוצא ישראל מתוכם | כי לעולם חסדו‪ )12( :‬ביד ‪3‬חזקה ובזרוע נטויה | כי לעולם חסדו‪)13( :‬‬
‫לג זר ים סוף לגזרים | כי לעולם חסדו‪ )14( :‬והע"ביר ישראל בתוכו | כי לעולם חסדו‪ )15( :‬ונער פרע ה וחילו בים‬
‫סוף | כי לעולם חסדו‪ )16( :‬למוליך עמו במדבר | כי לעולם חסדו‪ )17( :‬למכה מלכים גד לים | כי לעולם חסדו‪)18( :‬‬
‫ויהר ג מלכים אדירים | כי לעולם חסדו‪ )19( :‬לסיחון מלך ה "אמ רי | כי לעולם חסדו‪ )20( :‬ולעוג מלך הבשן | כי‬ ‫‪3‬‬
‫נחלה לישראל עבדו | כי לעולם חסדו‪ )23( :‬שבשפלנו‬ ‫נחלה | כי לעולם חסדו‪3 )22( :‬‬ ‫לעולם חסדו‪ )21( :‬ונתן ארצם ל ‪3‬‬
‫זכר לנו | כי לעולם חסדו‪ )24( :‬ויפרקנו מצרינו | כי לעולם חסדו‪ )25( :‬נ תן לחם לכל בשר | כי לעולם חסדו‪)26( :‬‬
‫הודו לאל השמים | כי לעולם חסדו‪:‬‬
‫נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו | בזכרנו את ציון‪ )2( :‬על ע‪3‬רבים בתוכה | תלינו כנ רותינו‪ )3( :‬כי שם שאלונו‬
‫(‪ )1‬על ‪3‬‬
‫שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה | שירו לנו משיר ציון‪ )4( :‬איך נשיר את שיר יהוה | על אדמת נכר‪ )5( :‬אם‬
‫אשכחך ירושל ם תשכח ימיני‪ )6( :‬תדבק לשוני לחכי אם ל א אזכרכי | אם ל א אע‪3‬לה את ירושל ם על ר אש שמחתי‪:‬‬
‫(‪ )7‬זכ ר יהוה לבני "אדום את יום ירושל ם | הא מרים ערו ערו עד היסוד בה‪ )8( :‬בת בבל השדודה | אשרי שישלם לך‬
‫את גמולך שגמלת לנו‪ )9( :‬אשרי שי אחז ונפץ את ע לליך אל הסלע‪:‬‬

‫(‪ )1‬לדוד אודך בכל לבי | נגד "אל הים ‪3‬אזמרך‪ )2( :‬אשת ‪3‬חוה אל היכל קדשך ואודה את שמך על חסדך ועל ‪3‬אמתך | כי‬
‫הגדלת על כל שמך אמרתך‪ )3( :‬ביום קראתי ותע‪3‬נני | תרהבני בנפשי ע ז‪ )4( :‬יודוך יהוה כל מלכי ארץ | כי שמעו‬
‫אמרי פיך‪ )5( :‬וישירו בדרכי יהוה | כי גדול כבוד יהוה‪ )6( :‬כי רם יהוה ושפל יראה | וגב ה ממרחק יידע‪ )7( :‬אם‬
‫אלך בקרב צרה תחיני | על אף א יבי תשלח ידך ותושיעני ימינך‪ )8( :‬יהוה יגמ ר בע‪3‬די | יהוה חסדך לעולם מע‪3‬שי‬
‫ידיך אל תרף‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח לדוד מזמור | יהוה ‪3‬חקרתני ותדע‪ )2( :‬אתה ידעת שבתי וקומי | בנתה לרעי מרחוק‪ )3( :‬ארחי ורבעי‬
‫זרית | וכל דרכי הסכנתה‪ )4( :‬כי אין מלה בלשוני | הן יהוה ידעת כ>לה‪ )5( :‬אחור וקדם צרתני | ותשת עלי כפכה‪( :‬‬
‫‪ )6‬פלאיה [פליאה קרי] דעת ממני | נשגבה ל א אוכל לה‪ )7( :‬אנה אלך מרוחך | ואנה מפניך אברח‪ )8( :‬אם אסק‬
‫אחרית ים‪ )10( :‬גם שם ידך תנחני | ות ‪3‬‬
‫אחזני‬ ‫שמים שם אתה | ואציעה שאול הנך‪ )9( :‬אשא כנפי שחר | אשכנה ב ‪3‬‬
‫ימינך‪ )11( :‬וא מר אך ח שך ישופני | ולילה אור בע‪3‬דני‪ )12( :‬גם ח שך ל א יחשיך ממך | ולילה כיום יאיר כ ‪3‬חשיכה‬
‫כאורה‪ )13( :‬כי אתה קנית כלי תי | ת >סכני בבטן אמי‪ )14( :‬אודך על כי נוראות נפליתי | נפלאים מע‪3‬שיך ונפשי י דעת‬
‫מא ד‪ )15( :‬ל א נכחד עצמי ממך | ‪3‬אשר ע>שיתי בסתר ר>קמתי בתחתיות ארץ‪ )16( :‬גלמי ראו עיניך ועל ספרך כ>לם‬
‫יכתבו | ימים י>צרו ולא [ולו קרי] אחד בהם‪ )17( :‬ולי מה יקרו רעיך אל | מה עצמו ראשיהם‪ )18( :‬אספרם מחול‬
‫ירבון | "הקיצ תי ועודי עמך‪ )19( :‬אם תקט ל "אלוה רשע | ואנשי דמים סורו מני‪3 )20( :‬אשר י אמר>ך למזמה | >‬
‫נשא‬
‫לשוא עריך‪3 )21( :‬הלוא משנאיך יהוה אשנא | ובתקוממיך אתקוטט‪ )22( :‬תכלית שנאה שנאתים | לאויבים היו לי‪:‬‬
‫(‪ )23‬חקרני אל ודע לבבי | בחנני ודע שרעפי‪ )24( :‬וראה אם דרך ע צב בי | ונחני בדרך עולם‪:‬‬
‫(‪ )1‬למנצח מזמור לדוד‪ )2( :‬חלצני יהוה מאדם רע | מאיש ‪3‬חמסים תנצרני‪3 )3( :‬אשר חשבו רעות בלב | כל יום יגורו‬
‫מלחמות‪ )4( :‬שנ‪3‬נו לשונם כמו נחש | ‪3‬חמת עכשוב תחת שפתימו סלה‪ )5( :‬שמרני יהוה מידי רשע מאיש ‪3‬חמסים‬
‫וחבלים פרשו רשת ליד מעגל | מ קשים שתו לי סלה‪)7( :‬‬ ‫תנצרני | ‪3‬אשר חשבו לדחות פעמי‪ )6( :‬טמנו גאים פח לי ‪3‬‬
‫אמרתי ליהוה אלי אתה | ה ‪3‬אזינה יהוה קול ת ‪3‬חנוני‪ )8( :‬יהו ה ‪3‬אד ני ע ז ישועתי | סכ תה לר אשי ביום נשק‪ )9( :‬אל‬
‫תתן יהוה מ ‪3‬אויי רשע | זממו אל תפק ירומו סלה‪ )10( :‬ר אש מסבי | ע‪3‬מל שפתימו יכסומו [יכסמו קרי]‪ )11( :‬ימיטו‬
‫[ימוטו קרי] ע‪3‬ליהם גחלים | באש יפלם במ ‪3‬המ רות בל יקומו‪ )12( :‬איש לשון בל יכון בארץ | איש חמס רע יצודנו‬
‫למדחפ ת‪ )13( :‬ידעת [ידעתי קרי] כי יע‪3‬שה יהוה דין עני | משפט אבי נים‪ )14( :‬אך צדיקים יודו לשמך | ישבו ישרים‬
‫את פניך‪:‬‬
‫(‪ )1‬מזמור לדוד | יהוה קראתיך חושה לי ה ‪3‬אזינה קולי בקראי לך‪ )2( :‬תכון תפלתי קט רת לפניך | משאת כפי מנחת‬
‫ערב‪ )3( :‬שיתה יהוה שמרה לפי | נצרה על דל שפתי‪ )4( :‬אל תט לבי לדבר רע להתעולל ע‪3‬ללות ברשע את אישים‬
‫פ ע‪3‬לי און | ובל אלחם במנעמיהם‪ )5( :‬יהלמני צדיק חסד ויוכיחני שמן ר אש אל יני ר אשי | כי עוד ותפלתי‬
‫ברעותיהם‪ )6( :‬נשמטו בידי סלע ש פטיהם | ושמעו ‪3‬אמרי כי נעמו‪ )7( :‬כמו פ לח וב קע בארץ | נפזרו ע‪3‬צמינו לפי‬
‫שאול‪ )8( :‬כי אליך יהוה ‪3‬אד ני עיני | בכה חסיתי אל תער נפשי‪ )9( :‬שמרני מידי פח יקשו לי | ומ קשות פ ע‪3‬לי און‪( :‬‬
‫‪ )10‬יפלו במכמ ריו רשעים | יחד אנ כי עד אע"בור‪:‬‬
‫(‪ )1‬משכיל לדוד | בהיותו במערה תפלה‪ )2( :‬קולי אל יהוה אזעק | קולי אל יהוה אתחנן‪ )3( :‬אשפ ך לפניו שיחי |‬
‫צרתי לפניו אגיד‪ )4( :‬בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי | בא רח זו ‪3‬אהלך טמנו פח לי‪ )5( :‬הביט ימין וראה‬
‫ואין לי מכיר | אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי‪ )6( :‬זעקתי אליך יהוה | אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים‪( :‬‬
‫‪ )7‬הקשיבה אל רנתי כי דלותי מא ד | הצילני מר דפי כי אמצו ממני‪ )8( :‬הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך | בי‬
‫יכתרו צדיקים כי תגמ ל עלי‪:‬‬
‫(‪ )1‬מזמור לדוד | יהוה שמע תפלתי ה ‪3‬אזינה אל ת ‪3‬חנוני ב "א >מנתך ע‪3‬נני בצדקתך‪ )2( :‬ואל תבוא במשפט את עבדך | כי‬
‫ל א יצדק לפניך כל חי‪ )3( :‬כי רדף אויב נפשי דכא לארץ חיתי | הושיבני במ ‪3‬חשכים כמתי עולם‪ )4( :‬ותתעטף עלי‬
‫רוחי | בתוכי ישתומם לבי‪ )5( :‬זכרתי ימים מקדם הגיתי בכל פע‪F‬לך | במע‪3‬שה ידיך ‪3‬אשוחח‪ )6( :‬פרשתי ידי אליך |‬
‫נפשי כארץ ע‪3‬יפה לך סלה‪ )7( :‬מהר ע‪3‬נני יהוה כלתה רוחי | אל תסתר פניך ממני ונמשלתי עם י רדי בור‪)8( :‬‬
‫השמיעני בב קר חסדך כי בך בטחתי | הודיעני דרך זו אלך כי אליך נשאתי נפשי‪ )9( :‬הצילני מא יבי יהוה אליך‬
‫רוחך טובה תנחני בארץ מישור‪ )11( :‬למען שמך יהוה תחיני |‬ ‫כסתי‪ )10( :‬למדני לע‪3‬שות רצונך כי אתה "אלוהי | ‪3‬‬
‫בצדקתך תוציא מצרה נפשי‪ )12( :‬ובחסדך תצמית א יבי | וה ‪3‬אבדת כל צ ר‪3‬רי נפשי כי ‪3‬אני עבדך‪:‬‬
‫(‪ )1‬לדוד ברוך יהוה צורי המלמד ידי לקרב | אצבעותי למלחמה‪ )2( :‬חסדי ומצודתי משגבי ומפלטי לי | מגני ובו‬
‫חסיתי הרודד עמי תחתי‪ )3( :‬יהוה מה אדם ותדעהו | בן "אנוש ותחשבהו‪ )4( :‬אדם להבל דמה | ימיו כצל עובר‪)5( :‬‬
‫יהוה הט שמיך ותרד | גע בהרים ויע"שנו‪ )6( :‬ברוק ברק ותפיצם | שלח חציך ות >המם‪ )7( :‬שלח ידיך ממרום | פצני‬
‫והצילני ממים רבים מיד בני נכר‪3 )8( :‬אשר פיהם דבר שוא | וימינם ימין שקר‪" )9( :‬אל הים שיר חדש אשירה לך |‬
‫בנבל עשור ‪3‬אזמרה לך‪ )10( :‬הנותן תשועה למלכים | הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה‪ )11( :‬פצני והצילני מיד בני‬
‫נכר | ‪3‬אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר‪3 )12( :‬אשר בנינו כנטעים מג>דלים בנעוריהם | בנותינו כזוי ת מ >חטבות‬
‫תבנית היכל‪ )13( :‬מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן | צ אוננו מ ‪3‬אליפות מר>בבות בחוצותינו‪ )14( :‬אלופינו מ >סבלים |‬
‫אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברח ב תינו‪ )15( :‬אשרי העם שככה לו | אשרי העם שי‪3‬הוה "אל היו‪:‬‬
‫ואהללה שמך לעולם ועד‪( :‬‬ ‫ואבר‪3‬כה שמך לעולם ועד‪ )2( :‬בכל יום ‪3‬אבר‪3‬כך | ‪3‬‬
‫(‪ )1‬תהלה לדוד | ‪3‬ארוממך "אלוהי המלך ‪3‬‬
‫‪ )3‬גדול יהוה ומ >הלל מא ד | ולגד>לתו אין חקר‪ )4( :‬דור לדור ישבח מע‪3‬שיך | וגבור תיך יגידו‪3 )5( :‬הדר כבוד הודך |‬
‫ודברי נפלאותיך אשיחה‪ )6( :‬וע"זוז נורא תיך י אמרו | וגדולתיך [וגדולתך קרי] ‪3‬אספרנה‪ )7( :‬זכר רב טובך יביעו |‬
‫וצדקתך ירננו‪ )8( :‬חנון ורחום יהוה | ארך אפים וגדל חסד‪ )9( :‬טוב יהוה לכ ל | ור ‪3‬חמיו על כל מע‪3‬שיו‪ )10( :‬יודוך‬
‫וחסידיך יבר‪3‬כוכה‪ )11( :‬כבוד מלכותך י אמרו | וגבורתך ידברו‪ )12( :‬להודיע לבני האדם גבור תיו |‬ ‫יהוה כל מע‪3‬שיך | ‪3‬‬
‫וכבוד ‪3‬הדר מלכותו‪ )13( :‬מלכותך מלכות כל ע למים | וממשלתך בכל דור ודור‪ )14( :‬סומך יהוה לכל הנ פלים |‬
‫וזוקף לכל הכפופים‪ )15( :‬עיני כ ל אליך ישברו | ואתה נותן להם את אכלם בעתו‪ )16( :‬פותח את ידך | ומשביע לכל‬
‫חי רצון‪ )17( :‬צדיק יהוה בכל דרכיו | וחסיד בכל מע‪3‬שיו‪ )18( :‬קרוב יהוה לכל ק ראיו | לכ ל ‪3‬אשר יקר >אהו ב "אמת‪( :‬‬
‫‪ )19‬רצון יראיו יע‪3‬שה | ואת שועתם ישמע ויושיעם‪ )20( :‬שומר יהוה את כל א ‪3‬הביו | ואת כל הרשעים ישמיד‪)21( :‬‬
‫תהלת יהוה ידבר פי | ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד‪:‬‬
‫(‪ )1‬הללו יה הללי נפשי את יהוה‪3 )2( :‬אהללה יהוה בחיי | ‪3‬אזמרה לאל הי בעודי‪ )3( :‬אל תבטחו בנדיבים | בבן אדם‬
‫ישב לאדמתו | ביום ההוא אבדו עשת נ תיו‪ )5( :‬אשרי שאל יע‪3‬ק ב בעזרו | שברו על‬ ‫שאין לו תשועה‪ )4( :‬תצא רוחו >‬
‫יהוה "אל היו‪ )6( :‬ע שה שמים וארץ את הים ואת כל ‪3‬אשר בם | הש מר "אמת לעולם‪ )7( :‬ע שה משפט לע‪3‬שוקים נ תן‬
‫לחם לרעבים | יהוה מתיר ‪3‬אסורים‪ )8( :‬יהוה פ קח עורים יהוה ז קף כפופים | יהוה א הב צדיקים‪ )9( :‬יהוה ש מר‬
‫את גרים יתום ואלמנה יעודד | ודרך רשעים יעות‪ )10( :‬ימל ך יהוה לעולם "אל היך ציון לד ר וד ר הללו יה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הללו יה כי טוב זמרה "אל הינו | כי נעים נאוה תהלה‪ )2( :‬בונה ירושל ם יהוה | נדחי ישראל יכנס‪ )3( :‬הר פא‬
‫לשבורי לב | ומחבש לעצבותם‪ )4( :‬מונה מספר לכוכבים | לכ>לם שמות יקרא‪ )5( :‬גדול ‪3‬אדונינו ורב כ ח | לתבונתו‬
‫אין מספר‪ )6( :‬מעודד ע‪3‬נוים יהוה | משפיל רשעים ע‪3‬די ארץ‪ )7( :‬ע"נו ליהוה בתודה | זמרו לאל הינו בכנור‪)8( :‬‬
‫המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר | המצמיח הרים חציר‪ )9( :‬נותן לבהמה לחמה | לבני ע רב ‪3‬אשר יקראו‪( :‬‬
‫יחלים לחסדו‪ )12( :‬שבחי‬ ‫‪ )10‬ל א בגבורת הסוס יחפץ | ל א בשוקי האיש ירצה‪ )11( :‬רוצה יהוה את יראיו | את המ ‪3‬‬
‫ירושל ם את יהוה | הללי "אל היך ציון‪ )13( :‬כי חזק בריחי שעריך | ברך בניך בקרבך‪ )14( :‬השם גבולך שלום | חלב‬
‫חטים ישביעך‪ )15( :‬הש לח אמרתו ארץ | עד מהרה ירוץ דברו‪ )16( :‬הנ תן שלג כצמר | כפור כאפר יפזר‪)17( :‬‬
‫משליך קרחו כפתים | לפני קרתו מי יע‪3‬מ ד‪ )18( :‬ישלח דברו וימסם | ישב רוחו יזלו מים‪ )19( :‬מגיד דברו [דבריו‬
‫קרי] ליע‪3‬ק ב | >חקיו ומשפטיו לישראל‪ )20( :‬ל א עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללו יה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הללו יה הללו את יהוה מן השמים | הללוהו במרומים‪ )2( :‬הללוהו כל מלאכיו | הללוהו כל צבאו [צבאיו קרי]‪:‬‬
‫(‪ )3‬הללוהו שמש וירח | הללוהו כל כוכבי אור‪ )4( :‬הללוהו שמי השמים | והמים ‪3‬אשר מעל השמים‪ )5( :‬יהללו את‬
‫שם יהוה | כי הוא צוה ונבראו‪ )6( :‬ויע‪3‬מידם לעד לעולם | חק נתן ול א יע‪3‬בור‪ )7( :‬הללו את יהוה מן הארץ | תנינים‬
‫וכל תה מות‪ )8( :‬אש וברד שלג וקיטור | רוח סערה ע שה דברו‪ )9( :‬ההרים וכל גבעות | עץ פרי וכל ‪3‬ארזים‪)10( :‬‬
‫החיה וכל בהמה | רמש וצפור כנף‪ )11( :‬מלכי ארץ וכל ל >אמים | שרים וכל ש פטי ארץ‪ )12( :‬בחורים וגם בתולות |‬
‫זקנים עם נערים‪ )13( :‬יהללו את שם יהוה כי נשגב שמו לבדו | הודו על ארץ ושמים‪ )14( :‬וירם קרן לעמו תהלה‬
‫לכל ‪3‬חסידיו לבני ישראל עם קר בו הללו יה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הללו יה שירו ליהוה שיר חדש | תהלתו בקהל ‪3‬חסידים‪ )2( :‬ישמח ישראל בע שיו | בני ציון יגילו במלכם‪)3( :‬‬
‫יהללו שמו במחול | בת ף וכנור יזמרו לו‪ )4( :‬כי רוצה יהוה בעמו | יפאר ע‪3‬נוים בישועה‪ )5( :‬יעלזו ‪3‬חסידים בכבוד |‬
‫ירננו על משכבותם‪ )6( :‬רוממות אל בגרונם | וחרב פיפיות בידם‪ )7( :‬לע‪3‬שות נקמה בגוים | תוכח ת בל >אמים‪)8( :‬‬
‫לאס ר מלכיהם בזקים | ונכבדיהם בכבלי ברזל‪ )9( :‬לע‪3‬שות בהם משפט כתוב הדר הוא לכל ‪3‬חסידיו הללו יה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הללו יה הללו אל בקדשו | הללוהו ברקיע ע>זו‪ )2( :‬הללוהו בגבור תיו | הללוהו כר ב ג>דלו‪ )3( :‬הללוהו בתקע‬
‫שופר | הללוהו בנבל וכנור‪ )4( :‬הללוהו בת ף ומחול | הללוהו במנים ועוגב‪ )5( :‬הללוהו בצלצלי שמע | הללוהו‬
‫בצלצלי תרועה‪ )6( :‬כ ל הנשמה תהלל יה הללו יה‪:‬‬
‫ספר איוב‬
‫‪Job Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬איש היה בארץ עוץ איוב שמו | והיה האיש ההוא תם וישר וירא "אל הים וסר מרע‪ )2( :‬ויולדו לו שבעה בנים‬
‫וחמש מאות ‪3‬אתונות‬‫וחמש מאות צמד בקר ‪3‬‬ ‫ושלוש בנות‪ )3( :‬ויהי מקנהו שבעת אלפי צ אן ושל שת אלפי גמלים ‪3‬‬
‫ו ‪3‬עב>דה רבה מא ד | ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם‪ )4( :‬והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו | ושלחו וקראו‬
‫לשל שת אחי תיהם ל "אכ ל ולשתות עמהם‪ )5( :‬ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בב קר‬
‫והע"לה ע לות מספר כ>לם כי אמר איוב אולי חטאו בני ובר‪3‬כו "אל הים בלבבם | ככה יע‪3‬שה איוב כל הימים‪:‬‬
‫(‪ )6‬ויהי היום ויב או בני ה "אל הים להתיצב על יהוה | ויבוא גם השטן בתוכם‪ )7( :‬וי אמר יהוה אל השטן מאין תב א‬
‫| ויען השטן את יהוה וי אמר משוט בארץ ומהתהלך בה‪ )8( :‬וי אמר יהוה אל השטן ‪3‬השמת לבך על עבדי איוב | כי‬
‫אין כמ הו בארץ איש תם וישר ירא "אל הים וסר מרע‪ )9( :‬ויען השטן את יהוה וי אמר | החנם ירא איוב "אל הים‪( :‬‬
‫‪3 )10‬הל א את [אתה קרי] שכת בע‪3‬דו ובעד ביתו ובעד כל ‪3‬אשר לו מסביב | מע‪3‬שה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ‪)11( :‬‬
‫ואולם שלח נא ידך וגע בכל ‪3‬אשר לו | אם ל א על פניך יבר‪3‬כך‪ )12( :‬וי אמר יהוה אל השטן הנה כל ‪3‬אשר לו בידך רק‬
‫אליו אל תשלח ידך | ויצא השטן מעם פני יהוה‪ )13( :‬ויהי היום | ובניו ובנ תיו א כלים וש תים יין בבית ‪3‬אחיהם‬
‫הבכור‪ )14( :‬ומלאך בא אל איוב וי אמר | הבקר היו ח רשות וה ‪3‬את נות ר עות על ידיהם‪ )15( :‬ותפ ל שבא ותקחם‬
‫ואת הנערים הכו לפי חרב | ואמלטה רק ‪3‬אני לבדי להגיד לך‪ )16( :‬עוד זה מדבר וזה בא וי אמר אש "אל הים נפלה מן‬
‫השמים ותבער בצ אן ובנערים ות אכלם | ואמלטה רק ‪3‬אני לבדי להגיד לך‪ )17( :‬עוד זה מדבר וזה בא וי אמר‬
‫כשדים שמו של שה ראשים ויפשטו על הגמלים ויקחום ואת הנערים הכו לפי חרב | ואמלטה רק ‪3‬אני לבדי להגיד‬
‫לך‪ )18( :‬עד זה מדבר וזה בא וי אמר | בניך ובנותיך א כלים וש תים יין בבית ‪3‬אחיהם הבכור‪ )19( :‬והנה רוח גדולה‬
‫באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפ ל על הנערים וימותו | ואמלטה רק ‪3‬אני לבדי להגיד לך‪ )20( :‬ויקם‬
‫איוב ויקרע את מעלו ויגז את ר אשו | ויפ ל ארצה וישתחו‪ )21( :‬וי אמר ער ם יצתי [יצאתי קרי] מבטן אמי וער ם‬
‫אשוב שמה יהוה נתן ויהוה לקח | יהי שם יהוה מב רך‪ )22( :‬בכל ז את ל א חטא איוב | ול א נתן תפלה לאל הים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי היום ויב או בני ה "אל הים להתיצב על יהוה | ויבוא גם השטן בת כם להתיצב על יהוה‪ )2( :‬וי אמר יהוה אל‬
‫השטן אי מזה תב א | ויען השטן את יהוה וי אמר מ >שט בארץ ומהתהלך בה‪ )3( :‬וי אמר יהוה אל השטן ‪3‬השמת לבך‬
‫אל עבדי איוב כי אין כמ הו בארץ איש תם וישר ירא "אל הים וסר מרע | וע דנו מ ‪3‬חזיק ב >תמתו ותסיתני בו לבלעו‬
‫חנם‪ )4( :‬ויען השטן את יהוה וי אמר | עור בעד עור וכ ל ‪3‬אשר לאיש יתן בעד נפשו‪ )5( :‬אולם שלח נא ידך וגע אל‬
‫עצמו ואל בשרו | אם ל א אל פניך יבר‪3‬כך‪ )6( :‬וי אמר יהוה אל השטן הנו בידך | אך את נפשו שמ ר‪ )7( :‬ויצא השטן‬
‫מאת פני יהוה | ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו עד [ועד קרי] קד ‪F‬קדו‪ )8( :‬ויקח לו חרש להתגרד בו | והוא י שב‬
‫ומת‪ )10( :‬וי אמר אליה כדבר אחת הנבלות‬ ‫בתוך האפר‪ )9( :‬ות אמר לו אשתו ע דך מ ‪3‬חזיק ב >תמתך | ברך "אל הים >‬
‫תדברי גם את הטוב נקבל מאת ה "אל הים ואת הרע ל א נקבל | בכל ז את ל א חטא איוב בשפתיו‪:‬‬
‫(‪ )11‬וישמעו של שת רעי איוב את כל הרעה הז את הבאה עליו ויב או איש ממק מו "אליפז התימני ובלדד השוחי‬
‫נחמו‪ )12( :‬וישאו את עיניהם מרחוק ול א הכיר>הו וישאו קולם ויבכו |‬ ‫וצופר הנע‪3‬מתי | ויוע‪3‬דו יחדו לבוא לנוד לו ול ‪3‬‬
‫ויקרעו איש מעלו ויזרקו עפר על ראשיהם השמימה‪ )13( :‬וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות | ואין ד בר‬
‫אליו דבר כי ראו כי גדל הכאב מא ד‪:‬‬
‫אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו‪:‬‬ ‫(‪3 )1‬‬

‫(‪ )2‬ויען איוב וי אמר‪ )3( :‬י אבד יום אולד בו | והלילה אמר ה רה גבר‪ )4( :‬היום ההוא יהי ח שך | אל ידרשהו "אלוה‬
‫‪3‬תהו כמרירי יום‪ )6( :‬הלילה ההוא‬ ‫ממעל ואל תופע עליו נהרה‪ )5( :‬יגאל>הו ח שך וצלמות תשכן עליו ע‪3‬ננה | יבע >‬
‫יקחהו א פל | אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יב א‪ )7( :‬הנה הלילה ההוא יהי גלמוד | אל תב א רננה בו‪)8( :‬‬
‫יקב>הו א ררי יום | הע‪3‬תידים ע רר לויתן‪ )9( :‬יחשכו כוכבי נשפו | יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר‪ )10( :‬כי ל א‬
‫סגר דלתי בטני | ויסתר עמל מעיני‪ )11( :‬למה ל א מרחם אמות | מבטן יצאתי ואגוע‪ )12( :‬מדוע קדמוני ברכים |‬
‫ומה שדים כי אינק‪ )13( :‬כי עתה שכבתי ואשקוט | ישנתי אז ינוח לי‪ )14( :‬עם מלכים וי ע‪3‬צי ארץ | הב נים ‪F‬חרבות‬
‫למו‪ )15( :‬או עם שרים זהב להם | הממלאים בתיהם כסף‪ )16( :‬או כנפל טמון ל א אהיה | כע ללים ל א ראו אור‪( :‬‬
‫‪ )17‬שם רשעים חדלו ר גז | ושם ינוחו יגיעי כ ח‪ )18( :‬יחד ‪3‬אסירים ש ‪3‬אננו | ל א שמעו קול נ גש‪ )19( :‬קט ן וגדול שם‬
‫הוא | ועבד חפשי מ ‪3‬אד ניו‪ )20( :‬למה יתן לעמל אור | וחיים למרי נפש‪ )21( :‬המחכים למות ואיננו | ויחפר>הו‬
‫ממטמונים‪ )22( :‬השמחים "אלי גיל | ישישו כי ימצאו קבר‪ )23( :‬לגבר ‪3‬אשר דרכו נסתרה | ויסך "אלוה בע‪3‬דו‪ )24( :‬כי‬
‫ואשר יג רתי יב א לי‪ )26( :‬ל א שלותי‬ ‫לפני לחמי אנחתי תב א | ויתכו כמים ש ‪3‬אג תי‪ )25( :‬כי פחד פחדתי "‬
‫ויאתיני | ‪3‬‬
‫ול א שקטתי ול א נחתי ויב א ר גז‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויען "אליפז התימני וי אמר‪3 )2( :‬הנסה דבר אליך תלאה | ועצ ר במלין מי יוכל‪ )3( :‬הנה יסרת רבים | וידים רפות‬
‫תחזק‪ )4( :‬כושל יקימון מליך | וברכים כ רעות תאמץ‪ )5( :‬כי עתה תבוא אליך ותלא | תגע עדיך ותבהל‪3 )6( :‬הל א‬
‫יראתך כסלתך | תקותך ות ם דרכיך‪ )7( :‬זכר נא מי הוא נקי אבד | ואיפ ה ישרים נכחדו‪ )8( :‬כ ‪3‬אשר ראיתי ח רשי‬
‫און | וז רעי עמל יקצר>הו‪ )9( :‬מנשמת "אלוה י אבדו | ומרוח אפו יכלו‪ )10( :‬ש ‪3‬אגת אריה וקול שחל | ושני כפירים‬
‫נתעו‪ )11( :‬ליש א בד מבלי טרף | ובני לביא יתפרדו‪ )12( :‬ואלי דבר יג>נב | ותקח אזני שמץ מנהו‪ )13( :‬בשעפים‬
‫מחזי נות לילה | בנפ ל תרדמה על ‪3‬אנשים‪ )14( :‬פחד קראני ורעדה | ור ב עצמותי הפחיד‪ )15( :‬ורוח על פני ‪3‬‬
‫יחל ף |‬
‫תסמר שע‪3‬רת בשרי‪ )16( :‬יע‪3‬מ ד ול א אכיר מראהו תמונה לנגד עיני | דממה וקול אשמע‪ )17( :‬ה "אנוש מ "אלוה יצדק |‬
‫יאמין | ובמלאכיו ישים ת ‪F‬הלה‪ )19( :‬אף ש כני בתי ח מר ‪3‬אשר בעפר‬
‫אם מע שהו יטהר גבר‪ )18( :‬הן בע‪3‬בדיו ל א ‪3‬‬
‫יסודם | ידכאום לפני עש‪ )20( :‬מב קר לערב י>כתו | מבלי משים לנצח י אבדו‪3 )21( :‬הל א נסע יתרם בם | ימותו ול א‬
‫בחכמה‪:‬‬
‫יהרג כעש | ופ תה תמית קנאה‪3 )3( :‬אני ראיתי "אויל‬

‫(‪ )1‬קרא נא ‪3‬היש עונך | ואל מי מקד שים תפנה‪ )2( :‬כי ל "אויל ‪3‬‬
‫משריש | ואקוב נוהו פתא ם‪ )4( :‬יר ‪3‬חקו בניו מישע | וידכאו בשער ואין מציל‪3 )5( :‬אשר קצירו רעב י אכל ואל מצנים‬
‫יקחהו | ושאף צמים חילם‪ )6( :‬כי ל א יצא מעפר און | ומ ‪3‬אדמה ל א יצמח עמל‪ )7( :‬כי אדם לעמל יולד | ובני רשף‬
‫יגביהו עוף‪ )8( :‬אולם ‪3‬אני אדר ש אל אל | ואל "אל הים אשים דברתי‪ )9( :‬ע שה גד לות ואין חקר | נפלאות עד אין‬
‫מספר‪ )10( :‬הנ תן מטר על פני ארץ | וש לח מים על פני חוצות‪ )11( :‬לשום שפלים למרום | וק דרים שגבו ישע‪)12( :‬‬
‫מפר מחשבות ע‪3‬רומים | ול א תע‪3‬שינה ידיהם תושיה‪ )13( :‬ל כד ‪3‬חכמים בערמם | וע‪3‬צת נפתלים נמהרה‪ )14( :‬יומם‬
‫יפגשו ח שך | וכלילה ימששו בצ ‪F‬הרים‪ )15( :‬וי שע מחרב מפיהם | ומיד חזק אביון‪ )16( :‬ותהי לדל תקוה | וע לתה‬
‫קפצה פיה‪ )17( :‬הנה אשרי "אנוש יוכחנו "אלוה | ומוסר שדי אל תמאס‪ )18( :‬כי הוא יכאיב ויחבש | ימחץ וידו [וידיו‬
‫קרי] תרפינה‪ )19( :‬בשש צרות יצילך | ובשבע ל א יגע בך רע‪ )20( :‬ברעב פדך ממות | ובמלחמה מידי חרב‪)21( :‬‬
‫בשוט לשון תחבא | ול א תירא מש ד כי יבוא‪ )22( :‬לש ד ולכפן תשחק | ומחית הארץ אל תירא‪ )23( :‬כי עם אבני‬
‫אהלך | ופקדת נוך ול א ת "חטא‪ )25( :‬וידעת כי רב‬
‫השדה בריתך | וחית השדה השלמה לך‪ )24( :‬וידעת כי שלום ‪F‬‬
‫זרעך | וצ "אצאיך כעשב הארץ‪ )26( :‬תבוא בכלח "אלי קבר | כע‪3‬לות גדיש בעתו‪ )27( :‬הנה ז את ‪3‬חקרנוה כן היא |‬
‫שמענה ואתה דע לך‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויען איוב וי אמר‪ )2( :‬לו שקול ישקל כעשי | והיתי [והותי קרי] במ אזנים ישאו יחד‪ )3( :‬כי עתה מחול ימים‬
‫יכבד | על כן דברי לעו‪ )4( :‬כי חצי שדי עמדי ‪3‬אשר ‪3‬חמתם ש תה רוחי | בעותי "אלוה יערכוני‪3 )5( :‬הינהק פרא ע‪3‬לי‬
‫דשא | אם יגעה שור על בלילו‪3 )6( :‬היאכל תפל מבלי מלח | אם יש טעם בריר חלמות‪ )7( :‬מ ‪3‬אנה לנגוע נפשי | המה‬
‫כדוי לחמי‪ )8( :‬מי יתן תבוא ש "אלתי | ותקותי יתן "אלוה‪ )9( :‬וי אל "אלוה וידכאני | יתר ידו ויבצעני‪ )10( :‬ותהי עוד‬
‫אאריך נפשי‪( :‬‬ ‫ואסלדה בחילה ל א יחמול | כי ל א כחדתי אמרי קדוש‪ )11( :‬מה כ חי כי ‪3‬איחל | ומה קצי כי ‪3‬‬ ‫נחמתי ‪3‬‬
‫‪ )12‬אם כ ח ‪3‬אבנים כ חי | אם בשרי נחוש‪ )13( :‬האם אין עזרתי בי | ו >תשיה נדחה ממני‪ )14( :‬למס מרעהו חסד |‬
‫ויראת שדי יע‪3‬זוב‪ )15( :‬אחי בגדו כמו נחל | כ ‪3‬אפיק נחלים יע‪3‬ב רו‪ )16( :‬הק דרים מני קרח | עלימו יתעלם שלג‪)17( :‬‬
‫בעת יז רבו נצמתו | ב >חמו נדע‪3‬כו ממקומם‪ )18( :‬ילפתו ארחות דרכם | יע‪3‬לו בת הו וי אבדו‪ )19( :‬הביטו ארחות תמא‬
‫| ‪3‬הליכ ת שבא קוו למו‪ )20( :‬ב שו כי בטח | באו עדיה ויחפרו‪ )21( :‬כי עתה "הייתם לא [לו קרי] | תראו ‪3‬חתת ותיראו‪:‬‬
‫(‪3 )22‬הכי אמרתי הבו לי | ומכ ‪3‬חכם ש ‪3‬חדו בע‪3‬די‪ )23( :‬ומלטוני מיד צר | ומיד עריצים תפדוני‪ )24( :‬הורוני ‪3‬‬
‫ואני‬
‫אחריש | ומה שגיתי הבינו לי‪ )25( :‬מה נמרצו אמרי י שר | ומה יוכיח הוכח מכם‪ )26( :‬הלהוכח מלים תחש בו |‬ ‫‪3‬‬
‫ולרוח אמרי נ אש‪ )27( :‬אף על יתום תפילו | ותכרו על ריע‪3‬כם‪ )28( :‬ועתה הואילו פנו בי | ועל פניכם אם ‪3‬אכזב‪)29( :‬‬
‫>שבו נא אל תהי עולה | ושבי [ושובו קרי] עוד צדקי בה‪3 )30( :‬היש בלשוני עולה | אם חכי ל א יבין הוות‪:‬‬
‫(‪3 )1‬הל א צבא ל "אנוש על [ע‪3‬לי קרי] ארץ | וכימי שכיר ימיו‪ )2( :‬כעבד ישאף צל | וכשכיר יקוה פע‪F‬לו‪ )3( :‬כן הנחלתי‬
‫לי ירחי שוא | ולילות עמל מנו לי‪ )4( :‬אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב | ושבעתי נד>דים ע‪3‬די נשף‪ )5( :‬לבש‬
‫בשרי רמה וגיש [וגוש קרי] עפר | עורי רגע וימאס‪ )6( :‬ימי קלו מני ארג | ויכלו באפס תקוה‪ )7( :‬זכ ר כי רוח חיי |‬
‫ל א תשוב עיני לראות טוב‪ )8( :‬ל א תשורני עין ר אי | עיניך בי ואינני‪ )9( :‬כלה ענן וילך | כן יורד שאול ל א יע‪3‬לה‪( :‬‬
‫‪ )10‬ל א ישוב עוד לביתו | ול א יכירנו עוד מק מו‪ )11( :‬גם ‪3‬אני ל א א "חשך פי | ‪3‬אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי‪( :‬‬
‫נחמני ערשי | ישא בשיחי משכבי‪ )14( :‬וחתתני‬ ‫‪3 )12‬הים אני אם תנין | כי תשים עלי משמר‪ )13( :‬כי אמרתי ת ‪3‬‬
‫ב ‪3‬חל מות | ומחזי נות תבע‪3‬תני‪ )15( :‬ותבחר מ ‪3‬חנק נפשי | מות מעצמותי‪ )16( :‬מאסתי ל א לע לם אחיה | ‪3‬חדל ממני כי‬
‫הבל ימי‪ )17( :‬מה "אנוש כי תגדלנו | וכי תשית אליו לבך‪ )18( :‬ותפקדנו לבקרים | לרגעים תבחננו‪ )19( :‬כמה ל א‬
‫תשעה ממני | ל א תרפני עד בלעי ר>קי‪ )20( :‬חטאתי מה אפעל לך נ צר האדם | למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי‬
‫למשא‪ )21( :‬ומה ל א תשא פשעי ותע‪3‬ביר את ע‪3‬וני | כי עתה לעפר אשכב וש ‪3‬חרתני ואינני‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויען בלדד השוחי וי אמר‪ )2( :‬עד אן תמלל אלה | ורוח כביר אמרי פיך‪ )3( :‬האל יעות משפט | ואם שדי יעות‬
‫צדק‪ )4( :‬אם בניך חטאו לו | וישלחם ביד פשעם‪ )5( :‬אם אתה תשחר אל אל | ואל שדי תתחנן‪ )6( :‬אם זך וישר‬
‫אחריתך ישגה מא ד‪ )8( :‬כי שאל נא לד ר‬‫אתה כי עתה יעיר עליך | ושלם נות צדקך‪ )7( :‬והיה ראשיתך מצער | ו ‪3‬‬
‫רישון | וכונן לחקר ‪3‬אבותם‪ )9( :‬כי תמול ‪3‬אנחנו ול א נדע | כי צל ימינו ע‪3‬לי ארץ‪3 )10( :‬הל א הם יורוך י אמרו לך |‬
‫ומלבם יוצאו מלים‪3 )11( :‬היגאה ג מא בל א בצה | ישגה אחו בלי מים‪ )12( :‬ע דנו באבו ל א יקטף | ולפני כל חציר‬
‫ייבש‪ )13( :‬כן ארחות כל ש כחי אל | ותקות חנף ת אבד‪3 )14( :‬אשר יקוט כסלו | ובית עכביש מבטחו‪ )15( :‬ישען על‬
‫יחזיק בו ול א יקום‪ )16( :‬רט ב הוא לפני שמש | ועל גנתו י נקתו תצא‪ )17( :‬על גל שרשיו י >סבכו |‬
‫ביתו ול א יע‪3‬מ ד | ‪3‬‬
‫יחזה‪ )18( :‬אם יבלענו ממקומו | וכחש בו ל א ראיתיך‪ )19( :‬הן הוא משוש דרכו | ומעפר אחר יצמחו‪( :‬‬ ‫בית ‪3‬אבנים "‬
‫יחזיק ביד מרעים‪ )21( :‬עד ימלה שחוק פיך | ושפתיך תרועה‪ )22( :‬ש נאיך ילבשו‬ ‫‪ )20‬הן אל ל א ימאס תם | ול א ‪3‬‬
‫ב שת | וא הל רשעים איננו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויען איוב וי אמר‪ )2( :‬אמנם ידעתי כי כן | ומה יצדק "אנוש עם אל‪ )3( :‬אם יחפ ץ לריב עמו | ל א יע‪3‬ננו אחת מני‬
‫אלף‪3 )4( :‬חכם לבב ואמיץ כ ח | מי הקשה אליו וישלם‪ )5( :‬המעתיק הרים ול א ידעו | ‪3‬אשר ‪3‬הפכם באפו‪ )6( :‬המרגיז‬
‫ארץ ממקומה | ועמודיה יתפלצון‪ )7( :‬הא מר לחרס ול א יזרח | ובעד כוכבים יחת ם‪ )8( :‬נ טה שמים לבדו | ודורך על‬
‫ב ‪F‬מתי ים‪ )9( :‬ע שה עש כסיל וכימה וחדרי תמן‪ )10( :‬ע שה גד לות עד אין חקר | ונפלאות עד אין מספר‪ )11( :‬הן‬
‫יחל ף ול א אבין לו‪ )12( :‬הן יחת ף מי ישיבנו | מי י אמר אליו מה תע‪3‬שה‪" )13( :‬אלוה ל א ישיב‬ ‫יע‪3‬ב ר עלי ול א אראה | ו ‪3‬‬
‫אפו | תחתו [תחתיו קרי] ש ‪3‬חחו ע זרי רהב‪ )14( :‬אף כי אנ כי אע"ננו | אב ‪3‬חרה דברי עמו‪3 )15( :‬אשר אם צדקתי ל א‬
‫יאזין קולי‪3 )17( :‬אשר בשערה ישופני | והרבה פצעי‬ ‫אאמין כי ‪3‬‬ ‫אע"נה | למש פטי אתחנן‪ )16( :‬אם קראתי ויע‪3‬נני | ל א ‪3‬‬
‫חנם‪ )18( :‬ל א יתנני השב רוחי | כי ישבעני ממר רים‪ )19( :‬אם לכ ח אמיץ הנה | ואם למשפט מי יועידני‪ )20( :‬אם‬
‫אצדק פי ירשיעני | תם אני ויעקשני‪ )21( :‬תם אני ל א אדע נפשי אמאס חיי‪ )22( :‬אחת היא על כן אמרתי | תם‬
‫ורשע הוא מכלה‪ )23( :‬אם שוט ימית פתא ם | למסת נקים ילעג‪ )24( :‬ארץ נתנה ביד רשע פני ש פטיה יכסה | אם‬
‫ל א אפוא מי הוא‪ )25( :‬וימי קלו מני רץ | ברחו ל א ראו טובה‪ )26( :‬חלפו עם ‪F‬אניות אבה | כנשר יטוש ע‪3‬לי א כל‪( :‬‬
‫‪ )27‬אם אמרי אשכחה שיחי | אעזבה פני ואבליגה‪ )28( :‬יג רתי כל עצב תי | ידעתי כי ל א תנקני‪ )29( :‬אנ כי ארשע |‬
‫והזכותי בב ר כפי‪ )31( :‬אז בשחת תטבלני | ותע‪3‬בוני‬ ‫למה זה הבל איגע‪ )30( :‬אם התרחצתי במו [במי קרי] שלג | ‪3‬‬
‫שלמותי‪ )32( :‬כי ל א איש כמ ני אע"ננו | נבוא יחדו במשפט‪ )33( :‬ל א יש בינינו מוכיח | ישת ידו על שנינו‪ )34( :‬יסר‬
‫מעלי שבטו | ואמתו אל תבע‪3‬תני‪ )35( :‬אדברה ול א איראנו | כי ל א כן אנ כי עמדי‪:‬‬
‫(‪ )1‬נקטה נפשי בחיי | אעזבה עלי שיחי ‪3‬אדברה במר נפשי‪ )2( :‬א מר אל "אלוה אל תרשיעני | הודיעני על מה תריבני‪:‬‬
‫(‪3 )3‬הטוב לך כי תע‪3‬ש ק כי תמאס יגיע כפיך | ועל ע‪3‬צת רשעים הופעת‪ )4( :‬העיני בשר לך | אם כראות "אנוש תראה‪( :‬‬
‫‪3 )5‬הכימי "אנוש ימיך | אם שנותיך כימי גבר‪ )6( :‬כי תבקש לע‪3‬וני | ולחטאתי תדרוש‪ )7( :‬על דעתך כי ל א ארשע |‬
‫ואין מידך מציל‪ )8( :‬ידיך עצבוני ויע‪3‬שוני | יחד סביב ותבלעני‪ )9( :‬זכר נא כי כח מר ע‪3‬שיתני | ואל עפר תשיבני‪)10( :‬‬
‫‪3‬הל א כחלב תתיכני | וכגבנה תקפיאני‪ )11( :‬עור ובשר תלבישני | ובע‪3‬צמות וגידים תס ככני‪ )12( :‬חיים וחסד עשית‬
‫עמדי | ופ >קדתך שמרה רוחי‪ )13( :‬ואלה צפנת בלבבך | ידעתי כי ז את עמך‪ )14( :‬אם חטאתי ושמרתני | ומע‪3‬וני ל א‬
‫תנקני‪ )15( :‬אם רשעתי אללי לי וצדקתי ל א אשא ר אשי | שבע קלון וראה עניי‪ )16( :‬ויגאה כשחל תצודני | ותש ב‬
‫תתפלא בי‪ )17( :‬תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי | ‪3‬חליפות וצבא עמי‪ )18( :‬ולמה מרחם ה צאתני | אגוע ועין ל א‬
‫תראני‪ )19( :‬כ ‪3‬אשר ל א הייתי אהיה | מבטן לקבר אובל‪3 )20( :‬הל א מעט ימי יחדל ‪3‬‬
‫[וחדל קרי] | ישית [ושית קרי]‬
‫ממני ואבליגה מעט‪ )21( :‬בטרם אלך ול א אשוב | אל ארץ ח שך וצלמות‪ )22( :‬ארץ עיפתה כמו א פל צלמות ול א‬
‫סדרים ות פע כמו א פל‪:‬‬
‫יחרישו | ותלעג‬‫(‪ )1‬ויען צ פר הנע‪3‬מתי וי אמר‪3 )2( :‬הר ב דברים ל א יענה | ואם איש שפתים יצדק‪ )3( :‬בדיך מתים ‪3‬‬
‫ואין מכלם‪ )4( :‬ות אמר זך לקחי | ובר הייתי בעיניך‪ )5( :‬ואולם מי יתן "אלוה דבר | ויפתח שפתיו עמך‪ )6( :‬ויגד לך‬
‫ת ‪3‬על>מות חכמה כי כפלים לתושיה | ודע כי ישה לך "אלוה מע‪3‬ונך‪ )7( :‬החקר "אלוה תמצא | אם עד תכלית שדי‬
‫‪3‬מקה משאול מה תדע‪3 )9( :‬אר>כה מארץ מדה | ורחבה מני ים‪ )10( :‬אם ‪3‬‬
‫יחל ף‬ ‫תמצא‪ )8( :‬גבהי שמים מה תפעל | ע >‬
‫ויסגיר | ויקהיל ומי ישיבנו‪ )11( :‬כי הוא ידע מתי שוא | וירא און ול א יתבונן‪ )12( :‬ואיש נבוב ילבב | ועיר פרא אדם‬
‫יולד‪ )13( :‬אם אתה ‪3‬הכינות לבך | ופרשת אליו כפך‪ )14( :‬אם און בידך הרחיקהו | ואל תשכן בא הליך עולה‪)15( :‬‬
‫כי אז תשא פניך ממום | והיית >מצק ול א תירא‪ )16( :‬כי אתה עמל תשכח | כמים עברו תזכ ר‪ )17( :‬ומצ ‪F‬הרים יקום‬
‫חלד | תע>פה כב קר תהיה‪ )18( :‬ובטחת כי יש תקוה | וחפרת לבטח תשכב‪ )19( :‬ורבצת ואין מ ‪3‬חריד | וחלו פניך‬
‫רבים‪ )20( :‬ועיני רשעים תכלינה | ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויען איוב וי אמר‪ )2( :‬אמנם כי אתם עם | ועמכם תמות חכמה‪ )3( :‬גם לי לבב כמוכם ל א נ פל אנ כי מכם | ואת‬
‫מי אין כמו אלה‪ )4( :‬שח ק לרעהו אהיה ק רא ל "אלוה ויע‪3‬נהו | שחוק צדיק תמים‪ )5( :‬לפיד בוז לעשתות ש ‪3‬אנן | נכון‬
‫למוע‪3‬די רגל‪ )6( :‬ישליו א הלים לש דדים וב >טחות למרגיזי אל | ל ‪3‬אשר הביא "אלוה בידו‪ )7( :‬ואולם שאל נא בהמות‬
‫ות רך | ועוף השמים ויגד לך‪ )8( :‬או שיח לארץ ות רך | ויספרו לך דגי הים‪ )9( :‬מי ל א ידע בכל אלה | כי יד יהוה‬
‫עשתה ז את‪3 )10( :‬אשר בידו נפש כל חי | ורוח כל בשר איש‪3 )11( :‬הל א א זן מלין תבחן | וחך א כל יטעם לו‪)12( :‬‬
‫בישישים חכמה | וא רך ימים תבונה‪ )13( :‬עמו חכמה וגבורה | לו עצה ותבונה‪ )14( :‬הן ‪3‬‬
‫יהרוס ול א יבנה | יסג ר על‬
‫איש ול א יפתח‪ )15( :‬הן יעצ ר במים ויבשו | וישלחם ויהפכו ארץ‪ )16( :‬עמו ע ז ותושיה | לו ש גג ומשגה‪ )17( :‬מוליך‬
‫יוע‪3‬צים שולל | וש פטים יהולל‪ )18( :‬מוסר מלכים פתח | ויאס ר אזור במתניהם‪ )19( :‬מוליך כ ‪3‬הנים שולל | ואתנים‬
‫נאמנים | וטעם זקנים יקח‪ )21( :‬שופך בוז על נדיבים | ומזיח ‪3‬אפיקים רפה‪ )22( :‬מגלה‬ ‫יסלף‪ )20( :‬מסיר שפה ל "‬
‫‪3‬מקות מני ח שך | וי צא לאור צלמות‪ )23( :‬משגיא לגוים ויאבדם | ש טח לגוים וינחם‪ )24( :‬מסיר לב ראשי עם‬ ‫ע>‬
‫הארץ | ויתעם בת הו ל א דרך‪ )25( :‬ימששו ח שך ול א אור | ויתעם כשכור‪:‬‬
‫(‪ )1‬הן כ ל ר ‪3‬אתה עיני | שמעה אזני ותבן לה‪ )2( :‬כדעתכם ידעתי גם אני | ל א נ פל אנ כי מכם‪ )3( :‬אולם ‪3‬אני אל שדי‬
‫‪3‬אדבר | והוכח אל אל אחפץ‪ )4( :‬ואולם אתם ט פלי שקר | ר פאי "אלל כ>לכם‪ )5( :‬מי יתן ה ‪3‬חרש ת ‪3‬חרישון | ותהי לכם‬
‫לחכמה‪ )6( :‬שמעו נא תוכחתי | ורבות שפתי הקשיבו‪ )7( :‬הלאל תדברו עולה | ולו תדברו רמיה‪3 )8( :‬הפניו תשאון |‬
‫אם לאל תריבון‪3 )9( :‬הטוב כי יחק ר אתכם | אם כהתל ב "אנוש תהתלו בו‪ )10( :‬הוכח יוכיח אתכם | אם בסתר פנים‬
‫תשאון‪3 )11( :‬הל א שאתו תבעת אתכם | ופחדו יפ ל ע‪3‬ליכם‪ )12( :‬זכר ניכם משלי אפר | לגבי ח מר גביכם‪)13( :‬‬
‫ואדברה אני | ויע‪3‬ב ר עלי מה‪ )14( :‬על מה אשא בשרי בשני | ונפשי אשים בכפי‪ )15( :‬הן יקטלני לא‬ ‫ה ‪3‬חרישו ממני ‪3‬‬
‫[לו קרי] ‪3‬איחל | אך דרכי אל פניו אוכיח‪ )16( :‬גם הוא לי לישועה | כי ל א לפניו חנף יבוא‪ )17( :‬שמעו שמוע מלתי |‬
‫אחותי באזניכם‪ )18( :‬הנה נא ערכתי משפט | ידעתי כי ‪3‬אני אצדק‪ )19( :‬מי הוא יריב עמדי | כי עתה ‪3‬‬
‫אחריש‬ ‫ו ‪3‬‬
‫ואגוע‪ )20( :‬אך שתים אל תעש עמדי | אז מפניך ל א אסתר‪ )21( :‬כפך מעלי הרחק | ואמתך אל תבע‪3‬תני‪ )22( :‬וקרא‬
‫והשיבני‪ )23( :‬כמה לי ע‪3‬ונות וחטאות | פשעי וחטאתי ה דיעני‪ )24( :‬למה פניך תסתיר |‬ ‫ואנ כי אע"נה | או ‪3‬אדבר ‪3‬‬
‫ותחשבני לאויב לך‪ )25( :‬העלה נדף תע‪3‬רוץ | ואת קש יבש תרד ף‪ )26( :‬כי תכת ב עלי מר רות | ותורישני ע‪3‬ונות נעורי‪:‬‬
‫(‪ )27‬ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחותי | על שרשי רגלי תתחקה‪ )28( :‬והוא כרקב יבלה | כבגד ‪3‬אכלו עש‪:‬‬
‫(‪ )1‬אדם ילוד אשה | קצר ימים ושבע ר גז‪ )2( :‬כציץ יצא וימל | ויברח כצל ול א יע‪3‬מוד‪ )3( :‬אף על זה פקחת עינך |‬
‫[חקיו‬‫וא תי תביא במשפט עמך‪ )4( :‬מי יתן טהור מטמא ל א אחד‪ )5( :‬אם ‪3‬חרוצים ימיו מספר ‪F‬חדשיו אתך | חקו >‬
‫קרי] עשית ול א יע‪3‬בור‪ )6( :‬שעה מעליו ויחדל | עד ירצה כשכיר יומו‪ )7( :‬כי יש לעץ תקוה | אם יכרת ועוד ‪3‬‬
‫יחליף‬
‫וי נקתו ל א תחדל‪ )8( :‬אם יזקין בארץ שרשו | ובעפר ימות גזעו‪ )9( :‬מריח מים יפרח | ועשה קציר כמו נטע‪)10( :‬‬
‫יחרב ויבש‪ )12( :‬ואיש שכב ול א יקום | עד בלתי‬ ‫ויחלש | ויגוע אדם ואיו‪ )11( :‬אזלו מים מני ים | ונהר "‬
‫וגבר ימות "‬
‫שמים ל א יקיצו ול א יע רו משנתם‪ )13( :‬מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך | תשית לי ח ק ותזכרני‪)14( :‬‬
‫אם ימות גבר ‪3‬היחיה | כל ימי צבאי ‪3‬איחל עד בוא ‪3‬חליפתי‪ )15( :‬תקרא ואנ כי אע"נך | למע‪3‬שה ידיך תכס ף‪ )16( :‬כי‬
‫עתה צעדי תספור | ל א תשמור על חטאתי‪ )17( :‬ח >תם בצרור פשעי | ותטפ ל על ע‪3‬וני‪ )18( :‬ואולם הר נופל יבול | וצור‬
‫יעתק ממק מו‪3 )19( :‬אבנים ש ‪3‬חקו מים תשט ף ספיחיה ע‪3‬פר ארץ | ותקות "אנוש ה "אבדת‪ )20( :‬תתקפהו לנצח ‪3‬‬
‫ויהל ך |‬
‫משנה פניו ותשלחהו‪ )21( :‬יכבדו בניו ול א ידע | ויצע‪3‬רו ול א יבין למו‪ )22( :‬אך בשרו עליו יכאב | ונפשו עליו ת "אבל‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויען "אליפז התימני וי אמר‪ )2( :‬החכם יע‪3‬נה דעת רוח | וימלא קדים בטנו‪ )3( :‬הוכח בדבר ל א יסכון | ומלים ל א‬
‫יועיל בם‪ )4( :‬אף אתה תפר יראה | ותגרע שיחה לפני אל‪ )5( :‬כי יאלף ע‪3‬ונך פיך | ותבחר לשון ע‪3‬רומים‪ )6( :‬ירשיע‪3‬ך‬
‫פיך ול א אני | ושפתיך יע‪3‬נו בך‪3 )7( :‬הראישון אדם תולד | ולפני גבעות חוללת‪ )8( :‬הבסוד "אלוה תשמע | ותגרע אליך‬
‫חכמה‪ )9( :‬מה ידעת ול א נדע | תבין ול א עמנו הוא‪ )10( :‬גם שב גם ישיש בנו | כביר מאביך ימים‪ )11( :‬המעט ממך‬
‫תנ >חמות אל | ודבר לאט עמך‪ )12( :‬מה יק ‪3‬חך לבך | ומה ירזמון עיניך‪ )13( :‬כי תשיב אל אל רוחך | וה צאת מפיך‬
‫מלין‪ )14( :‬מה "אנוש כי יזכה | וכי יצדק ילוד אשה‪ )15( :‬הן בקדשו [בקד שיו קרי] ל א ‪3‬‬
‫יאמין | ושמים ל א זכו‬
‫ואספרה‪3 )18( :‬אשר‬‫נאלח | איש ש תה כמים עולה‪3 )17( :‬אחוך שמע לי | וזה חזיתי ‪3‬‬‫בעיניו‪ )16( :‬אף כי נתעב ו "‬
‫‪3‬חכמים יגידו | ול א כ ‪3‬חדו מ ‪3‬אבותם‪ )19( :‬להם לבדם נתנה הארץ | ול א עבר זר בתוכם‪ )20( :‬כל ימי רשע הוא‬
‫יאמין שוב מני ח שך |‬ ‫מתחולל | ומספר שנים נצפנו לעריץ‪ )21( :‬קול פחדים באזניו | בשלום שודד יבואנו‪ )22( :‬ל א ‪3‬‬
‫‪3‬תהו צר ומצוקה |‬ ‫וצפו [וצפוי קרי] הוא "אלי חרב‪ )23( :‬נ דד הוא ללחם איה | ידע כי נכון בידו יום ח שך‪ )24( :‬יבע >‬
‫תתקפהו כמלך עתיד לכידור‪ )25( :‬כי נטה אל אל ידו | ואל שדי יתגבר‪ )26( :‬ירוץ אליו בצואר | בע‪3‬בי גבי מגניו‪( :‬‬
‫‪ )27‬כי כסה פניו בחלבו | ויעש פימה ע‪3‬לי כסל‪ )28( :‬וישכון ערים נכחדות בתים ל א ישבו למו | ‪3‬אשר התעתדו‬
‫לגלים‪ )29( :‬ל א יעשר ול א יקום חילו | ול א יטה לארץ מנלם‪ )30( :‬ל א יסור מני ח שך י נקתו תיבש שלהבת | ויסור‬
‫יאמן בשו [בשיו קרי] נתעה | כי שוא תהיה תמורתו‪ )32( :‬בל א יומו תמלא | וכפתו ל א רע‪3‬ננה‪( :‬‬ ‫ברוח פיו‪ )31( :‬אל ‪3‬‬
‫אהלי ש חד‪ )35( :‬הר ה עמל ויל ד און‬ ‫‪ )33‬יחמ ס כגפן בסרו | וישלך כזית נצתו‪ )34( :‬כי ע‪3‬דת חנף גלמוד | ואש אכלה ‪F‬‬
‫| ובטנם תכין מרמה‪:‬‬
‫נחמי עמל כ>לכם‪3 )3( :‬הקץ לדברי רוח | או מה ימריצך כי תע‪3‬נה‪)4( :‬‬ ‫(‪ )1‬ויען איוב וי אמר‪ )2( :‬שמעתי כאלה רבות | מ ‪3‬‬
‫גם אנ כי ככם ‪3‬אדברה | לו יש נפשכם תחת נפשי אחבירה ע‪3‬ליכם במלים ואניעה ע‪3‬ליכם במו ר אשי‪3 )5( :‬אאמצכם‬
‫יהל ך‪ )7( :‬אך עתה הלאני | ‪3‬השמות כל‬ ‫במו פי | וניד שפתי יחש ך‪ )6( :‬אם ‪3‬אדברה ל א יחשך כאבי | ואחדלה מה מני ‪3‬‬
‫ע‪3‬דתי‪ )8( :‬ותקמטני לעד היה | ויקם בי כ ‪3‬חשי בפני יע‪3‬נה‪ )9( :‬אפו טרף וישטמני חרק עלי בשניו | צרי ילטוש עיניו‬
‫לי‪ )10( :‬פע‪3‬רו עלי בפיהם בחרפה הכו לחיי | יחד עלי יתמלאון‪ )11( :‬יסגירני אל אל ע‪3‬ויל | ועל ידי רשעים ירטני‪( :‬‬
‫‪ )12‬שלו הייתי ויפרפרני ואחז בערפי ויפצפצני | ויקימני לו למטרה‪ )13( :‬יס בו עלי רביו יפלח כליותי ול א יחמול |‬
‫ישפ ך לארץ מררתי‪ )14( :‬יפרצני פרץ על פני פרץ | יר>ץ עלי כגבור‪ )15( :‬שק תפרתי ע‪3‬לי גלדי | וע ללתי בעפר קרני‪( :‬‬
‫[חמרמרו קרי] מני בכי | ועל עפעפי צלמות‪ )17( :‬על ל א חמס בכפי | ותפלתי זכה‪ )18( :‬ארץ אל‬ ‫‪ )16‬פני חמרמרה ‪F‬‬
‫תכסי דמי | ואל יהי מקום לזע‪3‬קתי‪ )19( :‬גם עתה הנה בשמים עדי | וש ‪3‬הדי במרומים‪ )20( :‬מליצי רעי | אל "אלוה‬
‫דלפה עיני‪ )21( :‬ויוכח לגבר עם "אלוה | ובן אדם לרעהו‪ )22( :‬כי שנות מספר "‬
‫יאתיו | וא רח ל א אשוב א "הל ך‪:‬‬
‫(‪ )1‬רוחי >חבלה ימי נזעכו קברים לי‪ )2( :‬אם ל א ‪3‬ה >תלים עמדי | ובהמרותם תלן עיני‪ )3( :‬שימה נא ערבני עמך | מי‬
‫הוא לידי יתקע‪ )4( :‬כי לבם צפנת משכל | על כן ל א תר מם‪ )5( :‬לחלק יגיד רעים | ועיני בניו תכלנה‪ )6( :‬והצגני‬
‫למש ל עמים | ות פת לפנים אהיה‪ )7( :‬ותכה מכעש עיני | ויצ>רי כצל כ>לם‪ )8( :‬יש מו ישרים על ז את | ונקי על חנף‬
‫וטהר ידים י סיף א מץ‪ )10( :‬ואולם כ>לם ת >שבו וב או נא | ול א אמצא בכם חכם‪( :‬‬ ‫יתע רר‪ )9( :‬וי אחז צדיק דרכו | ‪F‬‬
‫‪ )11‬ימי עברו זמ תי נתקו | מורשי לבבי‪ )12( :‬לילה ליום ישימו | אור קרוב מפני ח שך‪ )13( :‬אם ‪3‬אקוה שאול ביתי |‬
‫ואח תי לרמה‪ )15( :‬ואיה אפו תקותי | ותקותי מי ישורנה‪:‬‬ ‫בח שך רפדתי יצועי‪ )14( :‬לשחת קראתי אבי אתה | אמי ‪3‬‬
‫(‪ )16‬בדי שא ל תרדנה | אם יחד על עפר נחת‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויען בלדד ה >שחי וי אמר‪ )2( :‬עד אנה תשימון קנצי למלין | תבינו ואחר נדבר‪ )3( :‬מדוע נחשבנו כבהמה | נטמינו‬
‫בעיניכם‪ )4( :‬ט רף נפשו באפו | הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממק מו‪ )5( :‬גם אור רשעים ידעך | ול א יגה שביב‬
‫אהלו | ונרו עליו ידעך‪ )7( :‬יצרו צע‪3‬די אונו | ותשליכהו ע‪3‬צתו‪ )8( :‬כי >שלח ברשת ברגליו | ועל‬‫אשו‪ )6( :‬אור חשך ב ‪F‬‬
‫יחזק עליו צמים‪ )10( :‬טמון בארץ חבלו | ומלכ>דתו ע‪3‬לי נתיב‪ )11( :‬סביב בע >‬
‫‪3‬תהו‬ ‫שבכה יתהלך‪ )9( :‬י אחז בעקב פח | ‪3‬‬
‫והפיצ>הו לרגליו‪ )12( :‬יהי רעב א נו | ואיד נכון לצלעו‪ )13( :‬י אכל בדי עורו | י אכל בדיו בכור מות‪)14( :‬‬
‫בלהות | "‬
‫אהלו מבלי לו | יז רה על נוהו גפרית‪ )16( :‬מתחת‬
‫אהלו מבטחו | ותצעדהו למלך בלהות‪ )15( :‬תשכון ב ‪F‬‬ ‫ינתק מ ‪F‬‬
‫שרשיו יבשו | וממעל ימל קצירו‪ )17( :‬זכרו אבד מני ארץ | ול א שם לו על פני חוץ‪ )18( :‬יהדפ>הו מאור אל ח שך |‬
‫אחזו‬ ‫ומתבל ינד>הו‪ )19( :‬ל א נין לו ול א נכד בעמו | ואין שריד במגוריו‪ )20( :‬על יומו נשמו ‪3‬‬
‫אחר נים | וקדמ נים ‪3‬‬
‫שער‪ )21( :‬אך אלה משכנות עול | וזה מקום ל א ידע אל‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויען איוב וי אמר‪ )2( :‬עד אנה תוגיון נפשי | ותדכאונני במלים‪ )3( :‬זה עשר פעמים תכלימוני | ל א תב שו תהכרו‬
‫לי‪ )4( :‬ואף אמנם שגיתי | אתי תלין משוגתי‪ )5( :‬אם אמנם עלי תגדילו | ותוכיחו עלי חרפתי‪ )6( :‬דעו אפו כי "אלוה‬
‫עותני | ומצודו עלי הקיף‪ )7( :‬הן אצעק חמס ול א אענה | ‪3‬אשוע ואין משפט‪ )8( :‬ארחי גדר ול א אע"בור | ועל נתיבותי‬
‫ח שך ישים‪ )9( :‬כבודי מעלי הפשיט | ויסר ע‪3‬טרת ר אשי‪ )10( :‬יתצני סביב ואלך | ויסע כעץ תקותי‪ )11( :‬ויחר עלי‬
‫אהלי‪ )13( :‬אחי מעלי הרחיק | וי דעי‬ ‫ויחנו סביב ל ‪F‬‬‫אפו | ויחשבני לו כצריו‪ )12( :‬יחד יב או גדודיו ויס לו עלי דרכם | ‪3‬‬
‫אך זרו ממני‪ )14( :‬חדלו קרובי | ומי>דעי שכחוני‪ )15( :‬גרי ביתי ואמה תי לזר תחשב>ני | נכרי הייתי בעיניהם‪)16( :‬‬
‫לעבדי קראתי ול א יע‪3‬נה | במו פי אתחנן לו‪ )17( :‬רוחי זרה לאשתי | וחנ תי לבני בטני‪ )18( :‬גם ע‪3‬וילים מ ‪3‬אסו בי |‬
‫אקומה וידברו בי‪ )19( :‬תע‪3‬בוני כל מתי סודי | וזה אהבתי נהפכו בי‪ )20( :‬בעורי ובבשרי דבקה עצמי | ואתמלטה‬
‫בעור שני‪ )21( :‬חנ>ני חנ>ני אתם רעי | כי יד "אלוה נגעה בי‪ )22( :‬למה תרדפ>ני כמו אל | ומבשרי ל א תשבעו‪ )23( :‬מי‬
‫יתן אפו ויכתבון מלי | מי יתן בספר וי>חקו‪ )24( :‬בעט ברזל וע פרת | לעד בצור יחצבון‪3 )25( :‬‬
‫ואני ידעתי ג ‪3‬אלי חי |‬
‫אחרון על עפר יקום‪ )26( :‬ואחר עורי נקפו ז את | ומבשרי א "חזה "אלוה‪3 )27( :‬אשר ‪3‬אני א "חזה לי ועיני ראו ול א זר |‬ ‫ו ‪3‬‬
‫כלו כלי תי בחקי‪ )28( :‬כי ת אמרו מה נרדף לו | וש רש דבר נמצא בי‪ )29( :‬גורו לכם מפני חרב כי חמה ע‪3‬ונות חרב |‬
‫למען תדעון שדין [שדון קרי]‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויען צ פר הנע‪3‬מתי וי אמר‪ )2( :‬לכן שעפי ישיבוני | ובע‪3‬בור חושי בי‪ )3( :‬מוסר כלמתי אשמע | ורוח מבינתי יע‪3‬נני‪:‬‬
‫(‪3 )4‬הז את ידעת מני עד | מני שים אדם ע‪3‬לי ארץ‪ )5( :‬כי רננת רשעים מקרוב | ושמחת חנף ע‪3‬די רגע‪ )6( :‬אם יע‪3‬לה‬
‫לשמים שיאו | ור אשו לעב יגיע‪ )7( :‬כגל‪3‬לו לנצח י אבד | ר איו י אמרו איו‪ )8( :‬כ ‪3‬חלום יעוף ול א ימצאוהו | וי>דד‬
‫כחזיון לילה‪ )9( :‬עין שזפתו ול א תוסיף | ול א עוד תשורנו מקומו‪ )10( :‬בניו ירצו דלים | וידיו תשבנה אונו‪)11( :‬‬
‫עצמותיו מלאו עלומו [ע‪3‬לומיו קרי] | ועמו על עפר תשכב‪ )12( :‬אם תמתיק בפיו רעה | יכחידנה תחת לשונו‪)13( :‬‬
‫יחמ ל עליה ול א יעזבנה | וימנענה בתוך חכו‪ )14( :‬לחמו במעיו נהפך | מרורת פתנים בקרבו‪ )15( :‬חיל בלע ויקאנו |‬
‫נחלי דבש וחמאה‪( :‬‬ ‫מבטנו יורשנו אל‪ )16( :‬ר אש פתנים יינק | תהרגהו לשון אפעה‪ )17( :‬אל ירא בפלגות | ‪3‬‬
‫נהרי ‪3‬‬
‫‪ )18‬משיב יגע ול א יבלע | כחיל תמורתו ול א יע‪3‬ל ס‪ )19( :‬כי רצץ עזב דלים | בית גזל ול א יבנהו‪ )20( :‬כי ל א ידע שלו‬
‫בבטנו | ב ‪3‬חמודו ל א ימלט‪ )21( :‬אין שריד לאכלו | על כן ל א יחיל טובו‪ )22( :‬במל אות שפקו יצר לו | כל יד עמל‬
‫תבואנו‪ )23( :‬יהי למלא בטנו ישלח בו ‪3‬חרון אפו | וימטר עלימו בלחומו‪ )24( :‬יברח מנשק ברזל | תחלפהו קשת‬
‫יהל ך עליו אמים‪ )26( :‬כל ח שך טמון לצפוניו | תאכלהו אש ל א נ>פח‬ ‫נחושה‪ )25( :‬שלף ויצא מגוה | וברק ממר רתו ‪3‬‬
‫אהלו‪ )27( :‬יגלו שמים ע‪3‬ונו | וארץ מתקוממה לו‪ )28( :‬יגל יבול ביתו | נגרות ביום אפו‪ )29( :‬זה חלק‬ ‫ירע שריד ב ‪F‬‬
‫נחלת אמרו מאל‪:‬‬ ‫אדם רשע מ "אל הים | ו ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ויען איוב וי אמר‪ )2( :‬שמעו שמוע מלתי | ותהי ז את תנחומ תיכם‪ )3( :‬שאוני ואנ כי ‪3‬אדבר | ואחר דברי תלעיג‪( :‬‬
‫‪ )4‬האנ כי לאדם שיחי | ואם מדוע ל א תקצר רוחי‪ )5( :‬פנו אלי והשמו | ושימו יד על פה‪ )6( :‬ואם זכרתי ונבהלתי |‬
‫ואחז בשרי פלצות‪ )7( :‬מדוע רשעים יחיו | עתקו גם גברו חיל‪ )8( :‬זרעם נכון לפניהם עמם | וצ "אצאיהם לעיניהם‪( :‬‬
‫‪ )9‬בתיהם שלום מפחד | ול א שבט "אלוה ע‪3‬ליהם‪ )10( :‬שורו עבר ול א יגעל | תפלט פרתו ול א תשכל‪ )11( :‬ישלחו‬
‫כצ אן ע‪3‬ויליהם | וילדיהם ירקדון‪ )12( :‬ישאו כת ף וכנור | וישמחו לקול עוגב‪ )13( :‬יבלו [יכלו קרי] בטוב ימיהם |‬
‫וברגע שאול יחתו‪ )14( :‬וי אמרו לאל סור ממנו | ודעת דרכיך ל א חפצנו‪ )15( :‬מה שדי כי נעבדנו | ומה נועיל כי נפגע‬
‫בו‪ )16( :‬הן ל א בידם טובם | ע‪3‬צת רשעים ר ‪3‬חקה מני‪ )17( :‬כמה נר רשעים ידעך ויב א עלימו אידם | ‪3‬חבלים יחלק‬
‫באפו‪ )18( :‬יהיו כתבן לפני רוח | וכמ ץ גנבתו סופה‪" )19( :‬אלוה יצפ ן לבניו אונו | ישלם אליו וידע‪ )20( :‬יראו עינו‬
‫אחריו | ומספר ‪F‬חדשיו >חצצו‪ )22( :‬הלאל ילמד דעת |‬ ‫[עיניו קרי] כידו | ומ ‪3‬חמת שדי ישתה‪ )21( :‬כי מה חפצו בביתו ‪3‬‬
‫והוא רמים ישפוט‪ )23( :‬זה ימות בעצם >תמו | כ>לו של ‪3‬אנן ושליו‪ )24( :‬ע‪3‬טיניו מלאו חלב | ומ ח עצמותיו י >שקה‪)25( :‬‬
‫וזה ימות בנפש מרה | ול א אכל בטובה‪ )26( :‬יחד על עפר ישכבו | ורמה תכסה ע‪3‬ליהם‪ )27( :‬הן ידעתי מחשבותיכם |‬
‫ומזמות עלי תחמ סו‪ )28( :‬כי ת אמרו איה בית נדיב | ואיה א הל משכנות רשעים‪3 )29( :‬הל א שאלתם עוברי דרך |‬
‫וא ת תם ל א תנכרו‪ )30( :‬כי ליום איד יחשך רע | ליום ע‪3‬ברות יובלו‪ )31( :‬מי יגיד על פניו דרכו | והוא עשה מי ישלם‬
‫אחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר‪( :‬‬ ‫לו‪ )32( :‬והוא לקברות יובל | ועל גדיש ישקוד‪ )33( :‬מתקו לו רגבי נחל | ו ‪3‬‬
‫נחמוני הבל | ותשוב תיכם נשאר מעל‪:‬‬ ‫‪ )34‬ואיך ת ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ויען "אליפז התמני וי אמר‪ )2( :‬הלאל יסכן גבר | כי יסכ ן עלימו משכיל‪ )3( :‬החפץ לשדי כי תצדק | ואם בצע כי‬
‫תתם דרכיך‪3 )4( :‬המיראתך י כיחך | יבוא עמך במשפט‪3 )5( :‬הל א רעתך רבה | ואין קץ לע‪3‬ונ תיך‪ )6( :‬כי תחב ל אחיך‬
‫חנם | ובגדי ע‪3‬רומים תפשיט‪ )7( :‬ל א מים עיף תשקה | ומרעב תמנע לחם‪ )8( :‬ואיש זרוע לו הארץ | ונשוא פנים ישב‬
‫בה‪ )9( :‬אלמנות שלחת ריקם | וזר עות ית מים יד>כא‪ )10( :‬על כן סביבותיך פחים | ויבהלך פחד פתא ם‪ )11( :‬או‬
‫ח שך ל א תראה | ושפעת מים תכסך‪3 )12( :‬הל א "אלוה ג בה שמים | וראה ר אש כוכבים כי רמו‪ )13( :‬ואמרת מה ידע‬
‫אל | הבעד ע‪3‬רפל ישפוט‪ )14( :‬עבים סתר לו ול א יראה | וחוג שמים יתהלך‪ )15( :‬הא רח עולם תשמ ר | ‪3‬אשר דרכו‬
‫מתי און‪3 )16( :‬אשר >קמטו ול א עת | נהר יוצק יסודם‪ )17( :‬הא מרים לאל סור ממנו | ומה יפעל שדי למו‪ )18( :‬והוא‬
‫מלא בתיהם טוב | וע‪3‬צת רשעים ר ‪3‬חקה מני‪ )19( :‬יראו צדיקים וישמחו | ונקי ילעג למו‪ )20( :‬אם ל א נכחד קימנו |‬
‫ויתרם אכלה אש‪ )21( :‬הסכן נא עמו | ושלם בהם תבואתך טובה‪ )22( :‬קח נא מפיו תורה | ושים ‪3‬אמריו בלבבך‪( :‬‬
‫אהלך‪ )24( :‬ושית על עפר בצר | ובצור נחלים אופיר‪ )25( :‬והיה שדי‬‫‪ )23‬אם תשוב עד שדי תבנה | תרחיק עולה מ ‪F‬‬
‫בצריך | וכסף תועפות לך‪ )26( :‬כי אז על שדי תתענג | ותשא אל "אלוה פניך‪ )27( :‬תעתיר אליו וישמעך | ונדריך‬
‫תשלם‪ )28( :‬ותגזר אומר ויקם לך | ועל דרכיך נגה אור‪ )29( :‬כי השפילו ות אמר גוה | ושח עינים יושע‪ )30( :‬ימלט‬
‫אי נקי | ונמלט בב ר כפיך‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויען איוב וי אמר‪ )2( :‬גם היום מרי שחי | ידי כבדה על אנחתי‪ )3( :‬מי יתן ידעתי ואמצאהו | אבוא עד תכונתו‪( :‬‬
‫‪ )4‬אערכה לפניו משפט | ופי ‪3‬אמלא תוכחות‪ )5( :‬אדעה מלים יע‪3‬נני | ואבינה מה י אמר לי‪ )6( :‬הברב כ ח יריב עמדי |‬
‫ואפלטה לנצח מש פטי‪ )8( :‬הן קדם א "הל ך ואיננו | ואחור ול א אבין לו‪:‬‬ ‫ל א אך הוא ישם בי‪ )7( :‬שם ישר נוכח עמו | ‪3‬‬
‫אחזה‬ ‫(‪ )9‬שמ אול בע‪3‬ש תו ול א אחז | יעט ף ימין ול א אראה‪ )10( :‬כי ידע דרך עמדי | בחנני כזהב אצא‪ )11( :‬ב ‪3‬א >שרו ‪3‬‬
‫רגלי | דרכו שמרתי ול א אט‪ )12( :‬מצות שפתיו ול א אמיש | מ >חקי צפנתי אמרי פיו‪ )13( :‬והוא באחד ומי ישיבנו |‬
‫ונפשו אותה ויעש‪ )14( :‬כי ישלים >חקי | וכהנה רבות עמו‪ )15( :‬על כן מפניו אבהל | אתבונן ואפחד ממנו‪ )16( :‬ואל‬
‫הרך לבי | ושדי הבהילני‪ )17( :‬כי ל א נצמתי מפני ח שך | ומפני כסה א פל‪:‬‬
‫(‪ )1‬מדוע משדי ל א נצפנו עתים | וידעו [וי דעיו קרי] ל א חזו ימיו‪ )2( :‬גב>לות ישיגו | עדר גזלו וירעו‪3 )3( :‬חמור‬
‫יתומים ינהגו | יחבלו שור אלמנה‪ )4( :‬יטו אביונים מדרך | יחד >חבאו ע‪3‬ניי ארץ‪ )5( :‬הן פראים במדבר יצאו בפע‪F‬לם‬
‫מש ‪3‬חרי לטרף | ע‪3‬רבה לו לחם לנערים‪ )6( :‬בשדה בלילו יקצירו [יקצורו קרי] | וכרם רשע ילקשו‪ )7( :‬ערום ילינו‬
‫מבלי לבוש | ואין כסות בקרה‪ )8( :‬מזרם הרים ירטבו | ומבלי מחסה חבקו צור‪ )9( :‬יגזלו מש ד יתום | ועל עני‬
‫יחב לו‪ )10( :‬ערום הלכו בלי לבוש | ורעבים נשאו ע מר‪ )11( :‬בין שור תם יצהירו | יקבים דרכו ויצמאו‪ )12( :‬מעיר‬
‫ואלוה ל א ישים תפלה‪ )13( :‬המה היו במ רדי אור | ל א הכירו דרכיו ול א ישבו‬ ‫מתים ינאקו ונפש ‪3‬חללים תשוע | "‬
‫בנתיב תיו‪ )14( :‬לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון | ובלילה יהי כגנב‪ )15( :‬ועין נ אף שמרה נשף לאמ ר ל א תשורני‬
‫עין | וסתר פנים ישים‪ )16( :‬חתר בח שך בתים | יומם חתמו למו ל א ידעו אור‪ )17( :‬כי יחדו ב קר למו צלמות | כי‬
‫יכיר בלהות צלמות‪ )18( :‬קל הוא על פני מים ת >קלל חלקתם בארץ | ל א יפנה דרך כרמים‪ )19( :‬ציה גם ח ם יגזלו‬
‫מימי שלג שאול חטאו‪ )20( :‬ישכחהו רחם מתקו רמה עוד ל א יזכר | ותשבר כעץ עולה‪ )21( :‬ר עה ע‪3‬קרה ל א תלד |‬
‫יאמין בחיין‪ )23( :‬יתן לו לבטח וישען | ועיניהו על‬ ‫ואלמנה ל א ייטיב‪ )22( :‬ומשך אבירים בכ חו | יקום ול א ‪3‬‬
‫דרכיהם‪ )24( :‬רומו מעט ואיננו ו >המכו ככ ל יקפצון | וכר אש שב לת ימלו‪ )25( :‬ואם ל א אפו מי יכזיבני | וישם לאל‬
‫מלתי‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויען בלדד ה >שחי וי אמר‪ )2( :‬המשל ופחד עמו | ע שה שלום במרומיו‪3 )3( :‬היש מספר לגדודיו | ועל מי ל א יקום‬
‫יאהיל | וכוכבים ל א זכו בעיניו‪)6( :‬‬
‫אורהו‪ )4( :‬ומה יצדק "אנוש עם אל | ומה יזכה ילוד אשה‪ )5( :‬הן עד ירח ול א ‪3‬‬
‫אף כי "אנוש רמה | ובן אדם תולעה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויען איוב וי אמר‪ )2( :‬מה עזרת לל א כ ח | הושעת זרוע ל א ע ז‪ )3( :‬מה יעצת לל א חכמה | ותושיה לר ב הודעת‪( :‬‬
‫‪ )4‬את מי הגדת מלין | ונשמת מי יצאה ממך‪ )5( :‬הרפאים יחוללו | מתחת מים וש כניהם‪ )6( :‬ערום שאול נגדו |‬
‫ואין כסות ל ‪3‬אבדון‪ )7( :‬נ טה צפון על ת הו | ת לה ארץ על בלי מה‪ )8( :‬צ רר מים בעביו | ול א נבקע ענן תחתם‪)9( :‬‬
‫מאחז פני כסה | פרשז עליו ע‪3‬ננו‪ )10( :‬ח ק חג על פני מים | עד תכלית אור עם ח שך‪ )11( :‬עמודי שמים ירופפו |‬
‫ויתמהו מגע‪3‬רתו‪ )12( :‬בכ חו רגע הים | ובתובנתו [ובתבונתו קרי] מחץ רהב‪ )13( :‬ברוחו שמים שפרה | ח ל‪3‬לה ידו‬
‫נחש בריח‪ )14( :‬הן אלה קצות דרכו [דרכיו קרי] ומה שמץ דבר נשמע בו | ורעם גבורתו [גבורותיו קרי] מי יתבונן‪:‬‬

‫(‪ )1‬וי סף איוב שאת משלו וי אמר‪ )2( :‬חי אל הסיר משפטי | ושדי המר נפשי‪ )3( :‬כי כל עוד נשמתי בי | ורוח "אלוה‬
‫באפי‪ )4( :‬אם תדברנה שפתי עולה | ולשוני אם יהגה רמיה‪ )5( :‬חלילה לי אם אצדיק אתכם | עד אגוע ל א אסיר‬
‫יחרף לבבי מימי‪ )7( :‬יהי כרשע א יבי | ומתקוממי כעול‪ )8( :‬כי‬ ‫>תמתי ממני‪ )6( :‬בצדקתי ה "חזקתי ול א ארפה | ל א "‬
‫מה תקות חנף כי יבצע | כי ישל "אלוה נפשו‪ )9( :‬הצע‪3‬קתו ישמע אל | כי תבוא עליו צרה‪ )10( :‬אם על שדי יתענג |‬
‫יקרא "אלוה בכל עת‪ )11( :‬אורה אתכם ביד אל | ‪3‬אשר עם שדי ל א ‪3‬אכחד‪ )12( :‬הן אתם כ>לכם ‪3‬חזיתם | ולמה זה‬
‫נחלת עריצים משדי יקחו‪ )14( :‬אם ירבו בניו למו חרב | וצ "אצאיו ל א‬ ‫הבל תהבלו‪ )13( :‬זה חלק אדם רשע עם אל | ו ‪3‬‬
‫ישבעו לחם‪ )15( :‬שרידו [שרידיו קרי] במות יקברו | ואלמנ תיו ל א תבכינה‪ )16( :‬אם יצב ר כעפר כסף | וכח מר יכין‬
‫יחל ק‪ )18( :‬בנה כעש ביתו | וכ >סכה עשה נ צר‪ )19( :‬עשיר ישכב ול א‬‫מלבוש‪ )17( :‬יכין וצדיק ילבש | וכסף נקי ‪3‬‬
‫יאסף | עיניו פקח ואיננו‪ )20( :‬תשיגהו כמים בלהות | לילה גנבתו סופה‪ )21( :‬ישאהו קדים וילך | וישע‪3‬רהו‬
‫ממק מו‪ )22( :‬וישלך עליו ול א יחמ ל | מידו ברוח יברח‪ )23( :‬ישפ ק עלימו כפימו | וישר ק עליו ממק מו‪:‬‬
‫(‪ )1‬כי יש לכסף מוצא | ומקום לזהב יז קו‪ )2( :‬ברזל מעפר י>קח | ואבן יצוק נחושה‪ )3( :‬קץ שם לח שך ולכל תכלית‬
‫הוא חוקר | אבן א פל וצלמות‪ )4( :‬פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל | דלו מ "אנוש נעו‪ )5( :‬ארץ ממנה יצא לחם |‬
‫ותחתיה נהפך כמו אש‪ )6( :‬מקום ספיר ‪3‬אבניה | ועפר ת זהב לו‪ )7( :‬נתיב ל א ידעו עיט | ול א שזפתו עין איה‪ )8( :‬ל א‬
‫הדריכ>הו בני שחץ | ל א עדה עליו שחל‪ )9( :‬בחלמיש שלח ידו | הפך מש רש הרים‪ )10( :‬בצורות יא רים בקע | וכל‬
‫יקר ר ‪3‬אתה עינו‪ )11( :‬מבכי נהרות חבש | ות ‪3‬על>מה י צא אור‪:‬‬
‫(‪ )12‬והחכמה מאין תמצא | ואי זה מקום בינה‪ )13( :‬ל א ידע "אנוש ערכה | ול א תמצא בארץ החיים‪ )14( :‬תהום‬
‫אמר ל א בי היא | וים אמר אין עמדי‪ )15( :‬ל א י>תן סגור תחתיה | ול א ישקל כסף מחירה‪ )16( :‬ל א ת >סלה בכתם‬
‫אופיר | בש הם יקר וספיר‪ )17( :‬ל א יערכנה זהב וזכוכית | ותמורתה כלי פז‪ )18( :‬ראמות וגביש ל א יזכר | ומשך‬
‫חכמה מפנינים‪ )19( :‬ל א יערכנה פטדת כוש | בכתם טהור ל א ת >סלה‪:‬‬
‫(‪ )20‬והחכמה מאין תבוא | ואי זה מקום בינה‪ )21( :‬ונעלמה מעיני כל חי | ומעוף השמים נסתרה‪3 )22( :‬אבדון ומות‬
‫אמרו | באזנינו שמענו שמעה‪" )23( :‬אל הים הבין דרכה | והוא ידע את מקומה‪ )24( :‬כי הוא לקצות הארץ יביט |‬
‫תחת כל השמים יראה‪ )25( :‬לע‪3‬שות לרוח משקל | ומים תכן במדה‪ )26( :‬בע‪3‬שתו למטר ח ק | ודרך ל ‪3‬חזיז ק לות‪( :‬‬
‫‪ )27‬אז ראה ויספרה | "הכינה וגם ‪3‬חקרה‪ )28( :‬וי אמר לאדם הן יראת ‪3‬אד ני היא חכמה | וסור מרע בינה‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי סף איוב שאת משלו וי אמר‪ )2( :‬מי יתנני כירחי קדם | כימי "אלוה ישמרני‪ )3( :‬בהלו נרו ע‪3‬לי ר אשי | לאורו‬
‫אהלי‪ )5( :‬בעוד שדי עמדי | סביבותי נערי‪ )6( :‬ברח ץ ‪3‬הליכי‬‫אלך ח שך‪ )4( :‬כ ‪3‬אשר הייתי בימי חרפי | בסוד "אלוה ע‪3‬לי ‪F‬‬
‫בחמה | וצור יצוק עמדי פלגי שמן‪ )7( :‬בצאתי שער ע‪3‬לי קרת | ברחוב אכין מושבי‪ )8( :‬ראוני נערים ונחבאו |‬
‫וישישים קמו עמדו‪ )9( :‬שרים עצרו במלים | וכף ישימו לפיהם‪ )10( :‬קול נגידים נחבאו | ולשונם לחכם דבקה‪( :‬‬
‫‪ )11‬כי א זן שמעה ותאשרני | ועין ר ‪3‬אתה ותעידני‪ )12( :‬כי ‪3‬אמלט עני משוע | ויתום ול א ע זר לו‪ )13( :‬ברכת א בד עלי‬
‫תב א | ולב אלמנה ארנן‪ )14( :‬צדק לבשתי וילבשני | כמעיל וצניף משפטי‪ )15( :‬עינים הייתי לעור | ורגלים לפסח‬
‫ואשברה מתלעות עול | ומשניו אשליך טרף‪)18( :‬‬ ‫אני‪ )16( :‬אב אנ כי לאביונים | ורב ל א ידעתי אחקרהו‪3 )17( :‬‬
‫וא מר עם קני אגוע | וכחול ארבה ימים‪ )19( :‬שרשי פתוח "אלי מים | וטל ילין בקצירי‪ )20( :‬כבודי חדש עמדי |‬
‫אחרי דברי ל א ישנו | ועלימו תט ף מלתי‪)23( :‬‬
‫וקשתי בידי ת ‪3‬חליף‪ )21( :‬לי שמעו ויחלו | וידמו למו ע‪3‬צתי‪3 )22( :‬‬
‫יאמינו | ואור פני ל א יפילון‪ )25( :‬אב‪3‬חר דרכם ואשב‬ ‫וי ‪3‬חלו כמטר לי | ופיהם פע‪3‬רו למלקוש‪ )24( :‬אשחק ‪3‬אלהם ל א ‪3‬‬
‫ר אש ואשכון כמלך בגדוד | כ ‪3‬אשר ‪3‬אבלים ינחם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ועתה ש ‪3‬חקו עלי צעירים ממני לימים | ‪3‬אשר מאסתי ‪3‬אבותם לשית עם כלבי צ אני‪ )2( :‬גם כ ח ידיהם למה לי |‬
‫עלימו אבד כלח‪ )3( :‬בחסר ובכפן גלמוד | הע רקים ציה אמש שואה ומש אה‪ )4( :‬הק טפים מלוח ע‪3‬לי שיח | וש רש‬
‫רתמים לחמם‪ )5( :‬מן גו יג רשו | יריעו עלימו כגנב‪ )6( :‬בע‪3‬רוץ נחלים לשכ ן | ח רי עפר וכפים‪ )7( :‬בין שיחים ינהקו |‬
‫ואהי להם למלה‪)10( :‬‬‫תחת חרול י >ספחו‪ )8( :‬בני נבל גם בני בלי שם | נכאו מן הארץ‪ )9( :‬ועתה נגינתם הייתי | "‬
‫תע‪3‬בוני ר ‪3‬חקו מני | ומפני ל א חשכו ר ק‪ )11( :‬כי יתרו [יתרי קרי] פתח ויענני | ורסן מפני שלחו‪ )12( :‬על ימין פרחח‬
‫יאתיו |‬‫יקומו | רגלי שלחו ויס לו עלי ארחות אידם‪ )13( :‬נתסו נתיבתי | להותי י עילו ל א ע זר למו‪ )14( :‬כפרץ רחב "‬
‫תחת ש אה התגלגלו‪ )15( :‬ההפך עלי בלהות | תרד ף כרוח נדבתי וכעב עברה י >שעתי‪ )16( :‬ועתה עלי תשתפך נפשי |‬
‫אחזוני ימי ע ני‪ )17( :‬לילה ע‪3‬צמי נקר מעלי | וע רקי ל א ישכבון‪ )18( :‬ברב כ ח יתחפש לבושי | כפי כ>תנתי יאזרני‪( :‬‬
‫י ‪3‬‬
‫‪ )19‬ה רני לח מר | ואתמשל כעפר ואפר‪3 )20( :‬אשוע אליך ול א תע‪3‬נני | עמדתי ותתב נן בי‪ )21( :‬תהפך לאכזר לי |‬
‫בע צם ידך תשטמני‪ )22( :‬תשאני אל רוח תרכיבני | ותמ גגני תשוה [תושיה קרי]‪ )23( :‬כי ידעתי מות תשיבני | ובית‬
‫מועד לכל חי‪ )24( :‬אך ל א בעי ישלח יד | אם בפידו להן שוע‪ )25( :‬אם ל א בכיתי לקשה יום | עגמה נפשי לאביון‪( :‬‬
‫יחלה לאור ויב א א פל‪ )27( :‬מעי ר>תחו ול א דמו קד >מני ימי ע ני‪ )28( :‬ק דר הלכתי‬ ‫‪ )26‬כי טוב קויתי ויב א רע | ‪3‬‬
‫וא ‪3‬‬
‫בל א חמה | קמתי בקהל ‪3‬אשוע‪ )29( :‬אח הייתי לתנים | ורע לבנות יע‪3‬נה‪ )30( :‬עורי שחר מעלי | ועצמי חרה מני‬
‫ח רב‪ )31( :‬ויהי לאבל כנ רי | וע>גבי לקול ב כים‪:‬‬
‫נחלת שדי ממר מים‪3 )3( :‬הל א איד לעול |‬ ‫(‪ )1‬ברית כרתי לעיני | ומה אתבונן על בתולה‪ )2( :‬ומה חלק "אלוה ממעל | ו ‪3‬‬
‫ונכר לפ ע‪3‬לי און‪3 )4( :‬הל א הוא יראה דרכי | וכל צעדי יספור‪ )5( :‬אם הלכתי עם שוא | ותחש על מרמה רגלי‪)6( :‬‬
‫אשרי מני הדרך | ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק >מאום‪:‬‬ ‫ישקלני במ אזני צדק | וידע "אלוה >תמתי‪ )7( :‬אם תטה >‬
‫(‪ )8‬אזרעה ואחר י אכל | וצ "אצאי יש רשו‪ )9( :‬אם נפתה לבי על אשה | ועל פתח רעי ארבתי‪ )10( :‬תטחן לאחר אשתי‬
‫| ועליה יכרעון ‪3‬אחרין‪ )11( :‬כי הוא [היא קרי] זמה | והיא [והוא קרי] עון פלילים‪ )12( :‬כי אש היא עד ‪3‬אבדון ת אכל‬
‫ואמתי | ברבם עמדי‪ )14( :‬ומה אע"שה כי יקום אל | וכי יפק ד‬ ‫| ובכל תבואתי תשרש‪ )13( :‬אם אמאס משפט עבדי ‪3‬‬
‫מה ‪3‬אשיבנו‪3 )15( :‬הל א בבטן ע שני עשהו | ויכ>ננו ברחם אחד‪ )16( :‬אם אמנע מחפץ דלים | ועיני אלמנה ‪3‬אכלה‪)17( :‬‬
‫וא כל פתי לבדי | ול א אכל יתום ממנה‪ )18( :‬כי מנעורי גדלני כאב | ומבטן אמי אנחנה‪ )19( :‬אם אראה אובד מבלי‬
‫[חלציו קרי] | ומגז כבשי יתחמם‪ )21( :‬אם ‪3‬הניפותי על יתום‬ ‫לבוש | ואין כסות לאביון‪ )20( :‬אם ל א בר‪3‬כוני חלצו ‪3‬‬
‫ידי | כי אראה בשער עזרתי‪ )22( :‬כתפי משכמה תפול | ואזר עי מקנה תשבר‪ )23( :‬כי פחד אלי איד אל | ומשאתו‬
‫ל א אוכל‪ )24( :‬אם שמתי זהב כסלי | ולכתם אמרתי מבטחי‪ )25( :‬אם אשמח כי רב חילי | וכי כביר מצאה ידי‪( :‬‬
‫‪ )26‬אם אראה אור כי יהל | וירח יקר ה לך‪ )27( :‬ויפת בסתר לבי | ותשק ידי לפי‪ )28( :‬גם הוא עון פלילי | כי‬
‫כחשתי לאל ממעל‪ )29( :‬אם אשמח בפיד משנאי | והתע ררתי כי מצאו רע‪ )30( :‬ול א נתתי ל ‪3‬חט א חכי | לשא ל‬
‫אהלי | מי יתן מבשרו ל א נשבע‪ )32( :‬בחוץ ל א ילין גר | דלתי לא רח אפתח‪( :‬‬‫באלה נפשו‪ )31( :‬אם ל א אמרו מתי ‪F‬‬
‫‪ )33‬אם כסיתי כאדם פשעי | לטמון ב >חבי ע‪3‬וני‪ )34( :‬כי אע"רוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני | ואד ם ל א אצא‬
‫פתח‪ )35( :‬מי יתן לי ש מע לי הן תוי שדי יע‪3‬נני | וספר כתב איש ריבי‪ )36( :‬אם ל א על שכמי אשאנו | אענדנו ע‪3‬טרות‬
‫לי‪ )37( :‬מספר צעדי אגידנו | כמו נגיד ‪3‬אקר‪3‬בנו‪ )38( :‬אם עלי אדמתי תזעק | ויחד תלמיה יבכיון‪ )39( :‬אם כ חה‬
‫אכלתי בלי כסף | ונפש בעליה הפחתי‪ )40( :‬תחת חטה יצא חוח ותחת שע רה באשה | תמו דברי איוב‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישבתו של שת ה ‪3‬אנשים האלה מע‪3‬נות את איוב | כי הוא צדיק בעיניו‪:‬‬

‫(‪ )2‬ויחר אף "אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם | באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מ "אל הים‪ )3( :‬ובשל שת רעיו‬
‫ואליהו חכה את איוב בדברים | כי זקנים המה ממנו‬ ‫חרה אפו | על ‪3‬אשר ל א מצאו מע‪3‬נה וירשיעו את איוב‪" )4( :‬‬
‫לימים‪ )5( :‬וירא "אליהוא כי אין מע‪3‬נה בפי של שת ה ‪3‬אנשים ויחר אפו‪:‬‬
‫(‪ )6‬ויען "אליהוא בן ברכאל הבוזי וי אמר | צעיר ‪3‬אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחו ת דעי אתכם‪( :‬‬
‫‪ )7‬אמרתי ימים ידברו | ור ב שנים י דיעו חכמה‪ )8( :‬אכן רוח היא ב "אנוש | ונשמת שדי תבינם‪ )9( :‬ל א רבים יחכמו |‬
‫וזקנים יבינו משפט‪ )10( :‬לכן אמרתי שמעה לי | ‪3‬אחוה דעי אף אני‪ )11( :‬הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונ תיכם |‬
‫עד תחקרון מלין‪ )12( :‬ועדיכם אתבונן | והנה אין לאיוב מוכיח עונה ‪3‬אמריו מכם‪ )13( :‬פן ת אמרו מצאנו חכמה |‬
‫אל ידפנו ל א איש‪ )14( :‬ול א ערך אלי מלין | ובאמריכם ל א ‪3‬אשיבנו‪ )15( :‬חתו ל א ענו עוד | העתיקו מהם מלים‪( :‬‬
‫‪ )16‬והוחלתי כי ל א ידברו | כי עמדו ל א ענו עוד‪ )17( :‬אע‪3‬נה אף ‪3‬אני חלקי | ‪3‬אחוה דעי אף אני‪ )18( :‬כי מלתי מלים |‬
‫"הציקתני רוח בטני‪ )19( :‬הנה בטני כיין ל א יפתח | כא בות ‪3‬חדשים יבקע‪3 )20( :‬אדברה וירוח לי | אפתח שפתי‬
‫ואע"נה‪ )21( :‬אל נא אשא פני איש | ואל אדם ל א ‪3‬אכנה‪ )22( :‬כי ל א ידעתי ‪3‬אכנה | כמעט ישאני ע שני‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואולם שמע נא איוב מלי | וכל דברי ה ‪3‬אזינה‪ )2( :‬הנה נא פתחתי פי | דברה לשוני בחכי‪ )3( :‬י שר לבי ‪3‬אמרי |‬
‫ודעת שפתי ברור מללו‪ )4( :‬רוח אל עשתני | ונשמת שדי תחיני‪ )5( :‬אם תוכל ‪3‬השיבני | ערכה לפני התיצבה‪ )6( :‬הן‬
‫‪3‬אני כפיך לאל | מח מר ק רצתי גם אני‪ )7( :‬הנה אמתי ל א תבע‪3‬תך | ואכפי עליך ל א יכבד‪ )8( :‬אך אמרת באזני | וקול‬
‫מלין אשמע‪ )9( :‬זך ‪3‬אני בלי פשע | חף אנ כי ול א עון לי‪ )10( :‬הן תנואות עלי ימצא | יחשבני לאויב לו‪ )11( :‬ישם‬
‫בסד רגלי | ישמ ר כל ארח תי‪ )12( :‬הן ז את ל א צדקת אע"נך | כי ירבה "אלוה מ "אנוש‪ )13( :‬מדוע אליו ריבות | כי כל‬
‫דבריו ל א יע‪3‬נה‪ )14( :‬כי באחת ידבר אל | ובשתים ל א ישורנה‪ )15( :‬ב ‪3‬חלום חזיון לילה בנפ ל תרדמה על ‪3‬אנשים |‬
‫בתנומות ע‪3‬לי משכב‪ )16( :‬אז יגלה א זן ‪3‬אנשים | ובמ סרם יחת ם‪ )17( :‬להסיר אדם מע‪3‬שה | וגוה מגבר יכסה‪)18( :‬‬
‫יחש ך נפשו מני שחת | וחיתו מע‪3‬ב ר בשלח‪ )19( :‬והוכח במכאוב על משכבו | וריב [ורוב קרי] ע‪3‬צמיו אתן‪)20( :‬‬
‫וז ‪3‬המתו חיתו לחם | ונפשו מ ‪3‬אכל ת ‪3‬אוה‪ )21( :‬יכל בשרו מר אי | ושפי [ו >שפו קרי] עצמותיו ל א ר>או‪ )22( :‬ותקרב‬
‫לשחת נפשו | וחיתו לממתים‪ )23( :‬אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף | להגיד לאדם ישרו‪ )24( :‬וי >חננו וי אמר‬
‫>טפש בשרו מנ ער | ישוב לימי ע‪3‬לומיו‪ )26( :‬יעתר אל "אלוה וירצהו וירא פניו‬ ‫פדעהו מרדת שחת מצאתי כ פר‪ )25( :‬ר ‪3‬‬
‫בתרועה | וישב ל "אנוש צדקתו‪ )27( :‬יש ר על ‪3‬אנשים וי אמר חטאתי וישר הע"ויתי ול א שוה לי‪ )28( :‬פדה נפשי [נפשו‬
‫קרי] מע‪3‬ב ר בשחת | וחיתי [וחיתו קרי] באור תראה‪ )29( :‬הן כל אלה יפעל אל | פע‪3‬מים שלוש עם גבר‪ )30( :‬להשיב‬
‫נפשו מני שחת | לאור באור החיים‪ )31( :‬הקשב איוב שמע לי | ה ‪3‬חרש ואנ כי ‪3‬אדבר‪ )32( :‬אם יש מלין ‪3‬השיבני | דבר‬
‫ואאלפך חכמה‪:‬‬ ‫כי חפצתי צדקך‪ )33( :‬אם אין אתה שמע לי | ה ‪3‬חרש ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ויען "אליהוא וי אמר‪ )2( :‬שמעו ‪3‬חכמים מלי | וי דעים ה ‪3‬אזינו לי‪ )3( :‬כי א זן מלין תבחן | וחך יטעם ל "אכ ל‪)4( :‬‬
‫משפט נב ‪3‬חרה לנו | נדעה בינינו מה טוב‪ )5( :‬כי אמר איוב צדקתי | ואל הסיר משפטי‪ )6( :‬על משפטי ‪3‬אכזב | אנוש‬
‫חצי בלי פשע‪ )7( :‬מי גבר כאיוב | ישתה לעג כמים‪ )8( :‬וארח לחברה עם פ ע‪3‬לי און | וללכת עם אנשי רשע‪ )9( :‬כי‬
‫אמר ל א יסכן גבר | ברצ תו עם "אל הים‪ )10( :‬לכן אנ‪3‬שי לבב שמעו לי | חללה לאל מרשע ושדי מעול‪ )11( :‬כי פ על‬
‫אדם ישלם לו | וכא רח איש ימצאנו‪ )12( :‬אף אמנם אל ל א ירשיע | ושדי ל א יעות משפט‪ )13( :‬מי פקד עליו ארצה |‬
‫יאס ף‪ )15( :‬יגוע כל בשר יחד | ואדם על עפר ישוב‪:‬‬ ‫ומי שם תבל כ>לה‪ )14( :‬אם ישים אליו לבו | רוחו ונשמתו אליו "‬
‫יחבוש | ואם צדיק כביר תרשיע‪)18( :‬‬ ‫(‪ )16‬ואם בינה שמעה ז את | ה ‪3‬אזינה לקול מלי‪ )17( :‬האף שונא משפט ‪3‬‬
‫ה ‪3‬אמ ר למלך בליעל | רשע אל נדיבים‪3 )19( :‬אשר ל א נשא פני שרים ול א נכר שוע לפני דל | כי מע‪3‬שה ידיו כ>לם‪)20( :‬‬
‫וחצות לילה יג ע‪3‬שו עם ויע‪3‬ב רו | ויסירו אביר ל א ביד‪ )21( :‬כי עיניו על דרכי איש | וכל צעדיו יראה‪)22( :‬‬ ‫ימתו ‪3‬‬
‫רגע >‬
‫אין ח שך ואין צלמות | להסתר שם פ ע‪3‬לי און‪ )23( :‬כי ל א על איש ישים עוד | ל ‪3‬הל ך אל אל במשפט‪ )24( :‬יר ע‬
‫כבירים ל א חקר | ויע‪3‬מד ‪3‬אחרים תחתם‪ )25( :‬לכן יכיר מעבדיהם | והפך לילה וידכאו‪ )26( :‬תחת רשעים ספקם‬
‫אחריו | וכל דרכיו ל א השכילו‪ )28( :‬להביא עליו צע‪3‬קת דל | וצע‪3‬קת ע‪3‬ניים‬ ‫במקום ר אים‪3 )27( :‬אשר על כן סרו מ ‪3‬‬
‫ישמע‪ )29( :‬והוא ישקט ומי ירשע ויסתר פנים ומי ישורנו | ועל גוי ועל אדם יחד‪ )30( :‬ממל ך אדם חנף ממ קשי‬
‫עם‪ )31( :‬כי אל אל האמר נשאתי ל א אחב ל‪ )32( :‬בלע‪3‬די א "חזה אתה ה רני | אם עול פעלתי ל א א סיף‪ )33( :‬המעמך‬
‫ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ול א אני | ומה ידעת דבר‪ )34( :‬אנשי לבב י אמרו לי | וגבר חכם ש מע לי‪)35( :‬‬
‫איוב ל א בדעת ידבר | ודבריו ל א בהשכיל‪ )36( :‬אבי יבחן איוב עד נצח | על ת >שב ת באנשי און‪ )37( :‬כי י סיף על‬
‫חטאתו פשע בינינו יספוק | וירב ‪3‬אמריו לאל‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויען "אליהו וי אמר‪3 )2( :‬הז את חשבת למשפט | אמרת צדקי מאל‪ )3( :‬כי ת אמר מה יסכן לך | מה א עיל‬
‫מחטאתי‪3 )4( :‬אני ‪3‬אשיבך מלין | ואת רעיך עמך‪ )5( :‬הבט שמים וראה | ושור שחקים גבהו ממך‪ )6( :‬אם חטאת מה‬
‫תפעל בו | ורבו פשעיך מה תע‪3‬שה לו‪ )7( :‬אם צדקת מה תתן לו | או מה מידך יקח‪ )8( :‬לאיש כמוך רשעך | ולבן אדם‬
‫צדקתך‪ )9( :‬מר ב ע‪3‬שוקים יזעיקו | ישועו מזרוע רבים‪ )10( :‬ול א אמר איה "אלוה ע שי | נ תן זמרות בלילה‪)11( :‬‬
‫מלפנו מב ‪3‬המות ארץ | ומעוף השמים יחכמנו‪ )12( :‬שם יצע‪3‬קו ול א יע‪3‬נה | מפני גאון רעים‪ )13( :‬אך שוא ל א ישמע‬
‫אל | ושדי ל א ישורנה‪ )14( :‬אף כי ת אמר ל א תשורנו | דין לפניו ותחולל לו‪ )15( :‬ועתה כי אין פקד אפו | ול א ידע‬
‫בפש מא ד‪ )16( :‬ואיוב הבל יפצה פיהו | בבלי דעת מלין יכבר‪:‬‬
‫ואחוך | כי עוד ל "אלוה מלים‪ )3( :‬אשא דעי למרחוק | ולפ ע‪3‬לי אתן צדק‪( :‬‬ ‫(‪ )1‬וי סף "אליהוא וי אמר‪ )2( :‬כתר לי זעיר ‪3‬‬
‫‪ )4‬כי אמנם ל א שקר מלי | תמים דעות עמך‪ )5( :‬הן אל כביר ול א ימאס | כביר כ ח לב‪ )6( :‬ל א יחיה רשע | ומשפט‬
‫ע‪3‬ניים יתן‪ )7( :‬ל א יגרע מצדיק עיניו | ואת מלכים לכסא וי שיבם לנצח ויגבהו‪ )8( :‬ואם ‪3‬אסורים בזקים | ילכדון‬
‫בחבלי ע ני‪ )9( :‬ויגד להם פע‪F‬לם | ופשעיהם כי יתגברו‪ )10( :‬ויגל אזנם למוסר | וי אמר כי י >שבון מאון‪ )11( :‬אם‬
‫ישמעו ויע‪3‬ב דו | יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים‪ )12( :‬ואם ל א ישמעו בשלח יע‪3‬ב רו | ויגועו כבלי דעת‪)13( :‬‬
‫וחנפי לב ישימו אף | ל א ישועו כי ‪3‬אסרם‪ )14( :‬תמ ת בנ ער נפשם | וחיתם בקדשים‪ )15( :‬יחלץ עני בעניו | ויגל בלחץ‬
‫אזנם‪ )16( :‬ואף ‪3‬הסיתך מפי צר רחב ל א מוצק תחתיה | ונחת >שלחנך מלא דשן‪ )17( :‬ודין רשע מלאת | דין ומשפט‬
‫יתמ כו‪ )18( :‬כי חמה פן יסיתך בספק | ורב כ פר אל יטך‪3 )19( :‬היע‪3‬ר ך שוע‪3‬ך ל א בצר | וכ ל מ ‪3‬אמצי כ ח‪ )20( :‬אל‬
‫תשאף הלילה | לע‪3‬לות עמים תחתם‪ )21( :‬השמר אל תפן אל און | כי על זה בחרת מע ני‪ )22( :‬הן אל ישגיב בכ חו |‬
‫מי כמ הו מורה‪ )23( :‬מי פקד עליו דרכו | ומי אמר פעלת עולה‪ )24( :‬זכ ר כי תשגיא פע‪F‬לו | ‪3‬אשר ש ררו ‪3‬אנשים‪)25( :‬‬
‫כל אדם חזו בו | "אנוש יביט מרחוק‪ )26( :‬הן אל שגיא ול א נדע | מספר שניו ול א חקר‪ )27( :‬כי יגרע נטפי מים |‬
‫יז קו מטר לאדו‪3 )28( :‬אשר יזלו שחקים | ירע‪3‬פו ע‪3‬לי אדם רב‪ )29( :‬אף אם יבין מפרשי עב | ת >שאות >סכתו‪ )30( :‬הן‬
‫פרש עליו אורו | ושרשי הים כסה‪ )31( :‬כי בם ידין עמים | יתן א כל למכביר‪ )32( :‬על כפים כסה אור | ויצו עליה‬
‫במפגיע‪ )33( :‬יגיד עליו רעו | מקנה אף על עולה‪:‬‬
‫יחרד לבי | ויתר ממקומו‪ )2( :‬שמעו שמוע בר גז ק לו | והגה מפיו יצא‪ )3( :‬תחת כל השמים ישרהו |‬ ‫(‪ )1‬אף לז את "‬
‫אחריו ישאג קול ירעם בקול גאונו | ול א יעקבם כי ישמע קולו‪ )5( :‬ירעם אל בקולו‬ ‫ואורו על כנפות הארץ‪3 )4( :‬‬
‫נפלאות | ע שה גד לות ול א נדע‪ )6( :‬כי לשלג י אמר "הוא ארץ | וגשם מטר וגשם מטרות ע>זו‪ )7( :‬ביד כל אדם יחתום |‬
‫לדעת כל אנשי מע‪3‬שהו‪ )8( :‬ותב א חיה במו ארב | ובמעונ תיה תשכ ן‪ )9( :‬מן החדר תבוא סופה | וממזרים קרה‪( :‬‬
‫‪ )10‬מנשמת אל יתן קרח | ור חב מים במוצק‪ )11( :‬אף ברי יטריח עב | יפיץ ע‪3‬נן אורו‪ )12( :‬והוא מסבות מתהפך‬
‫בתחבולתו [בתחבול תיו קרי] לפע‪F‬לם | כ ל ‪3‬אשר יצום על פני תבל ארצה‪ )13( :‬אם לשבט אם לארצו | אם לחסד‬
‫ימצאהו‪ )14( :‬ה ‪3‬אזינה ז את איוב | ע‪3‬מ ד והתבונן נפלאות אל‪3 )15( :‬התדע בשום "אלוה ע‪3‬ליהם | והופיע אור ע‪3‬ננו‪( :‬‬
‫‪3 )16‬התדע על מפלשי עב | מפלאות תמים דעים‪3 )17( :‬אשר בגדיך חמים | בהשקט ארץ מדרום‪ )18( :‬תרקיע עמו‬
‫לשחקים | ‪3‬חזקים כראי מוצק‪ )19( :‬הודיענו מה נ אמר לו | ל א נע‪3‬ר ך מפני ח שך‪ )20( :‬הי >ספר לו כי ‪3‬אדבר | אם אמר‬
‫יאתה | על "אלוה‬‫איש כי יב>לע‪ )21( :‬ועתה ל א ראו אור בהיר הוא בשחקים | ורוח עברה ותט ‪3‬הרם‪ )22( :‬מצפון זהב "‬
‫נורא הוד‪ )23( :‬שדי ל א מצאנ>הו שגיא כ ח | ומשפט ור ב צדקה ל א יענה‪ )24( :‬לכן יראוהו ‪3‬אנשים | ל א יראה כל‬
‫חכמי לב‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויען יהוה את איוב מנהסערה [מן הסערה קרי] וי אמר‪ )2( :‬מי זה מחשיך עצה במלין בלי דעת‪" )3( :‬אזר נא כגבר‬
‫‪3‬חלציך | ואשאלך והודיעני‪ )4( :‬איפ ה היית ביסדי ארץ | הגד אם ידעת בינה‪ )5( :‬מי שם ממדיה כי תדע | או מי נטה‬
‫עליה קו‪ )6( :‬על מה ‪3‬אדניה הטבעו | או מי ירה אבן פנתה‪ )7( :‬ברן יחד כוכבי ב קר | ויריעו כל בני "אל הים‪ )8( :‬ויסך‬
‫בדלתים ים | בגיחו מרחם יצא‪ )9( :‬בשומי ענן לב>שו | וע‪3‬רפל ‪3‬ח >תלתו‪ )10( :‬ואשב ר עליו >חקי | ואשים בריח ודלתים‪:‬‬
‫(‪ )11‬וא מר עד פ ה תבוא ול א ת סיף | ופ א ישית בגאון גליך‪3 )12( :‬המימיך צוית ב קר | ידעתה [ידעתה קרי] שחר‬
‫[השחר קרי] מק מו‪ )13( :‬ל "אח ז בכנפות הארץ | וינע‪3‬רו רשעים ממנה‪ )14( :‬תתהפך כח מר חותם | ויתיצבו כמו‬
‫לבוש‪ )15( :‬וימנע מרשעים אורם | וזרוע רמה תשבר‪3 )16( :‬הבאת עד נבכי ים | ובחקר תהום התהלכת‪3 )17( :‬הנגלו‬
‫לך שע‪3‬רי מות | ושע‪3‬רי צלמות תראה‪ )18( :‬התב ננת עד ר ‪3‬חבי ארץ | הגד אם ידעת כ>לה‪ )19( :‬אי זה הדרך ישכן אור |‬
‫וח שך אי זה מק מו‪ )20( :‬כי תקחנו אל גבולו | וכי תבין נתיבות ביתו‪ )21( :‬ידעת כי אז תולד | ומספר ימיך רבים‪( :‬‬
‫‪3 )22‬הבאת אל א צרות שלג | וא צרות ברד תראה‪3 )23( :‬אשר חשכתי לעת צר | ליום קרב ומלחמה‪ )24( :‬אי זה הדרך‬
‫יחלק אור | יפץ קדים ע‪3‬לי ארץ‪ )25( :‬מי פלג לשטף תעלה | ודרך ל ‪3‬חזיז ק לות‪ )26( :‬להמטיר על ארץ ל א איש |‬
‫מדבר ל א אדם בו‪ )27( :‬להשביע ש אה ומש אה | ולהצמיח מ צא דשא‪3 )28( :‬היש למטר אב | או מי הוליד אגלי טל‪( :‬‬
‫‪ )29‬מבטן מי יצא הקרח | וכפ ר שמים מי ילדו‪ )30( :‬כאבן מים יתחבאו | ופני תהום יתלכדו‪ )31( :‬התקשר מע‪3‬דנות‬
‫כימה | או מ שכות כסיל תפתח‪3 )32( :‬הת ציא מזרות בעתו | ועיש על בניה תנחם‪3 )33( :‬הידעת >חקות שמים | אם‬
‫תשים משטרו בארץ‪3 )34( :‬התרים לעב קולך | ושפעת מים תכסך‪ )35( :‬התשלח ברקים וילכו | וי אמרו לך הננו‪( :‬‬
‫‪ )36‬מי שת ב >טחות חכמה | או מי נתן לשכוי בינה‪ )37( :‬מי יספר שחקים בחכמה | ונבלי שמים מי ישכיב‪)38( :‬‬
‫בצקת עפר למוצק | ורגבים יד>בקו‪3 )39( :‬התצוד ללביא טרף | וחית כפירים תמלא‪ )40( :‬כי יש חו במעונות | ישבו‬
‫ב >סכה למו ארב‪ )41( :‬מי יכין לע רב צידו | כי ילדו [ילדיו קרי] אל אל ישועו יתעו לבלי א כל‪:‬‬
‫(‪3 )1‬הידעת עת לדת יע‪3‬לי סלע | ח לל אילות תשמ ר‪ )2( :‬תספ ר ירחים תמלאנה | וידעת עת לדתנה‪ )3( :‬תכרענה‬
‫ילדיהן תפלחנה | חבליהם תשלחנה‪ )4( :‬יחלמו בניהם ירבו בבר | יצאו ול א שבו למו‪ )5( :‬מי שלח פרא חפשי |‬
‫ומ סרות ערוד מי פתח‪3 )6( :‬אשר שמתי ע‪3‬רבה ביתו | ומשכנותיו מלחה‪ )7( :‬ישחק ל ‪3‬המון קריה | ת >שאות נוגש ל א‬
‫ישמע‪ )8( :‬יתור הרים מרעהו | ואחר כל ירוק ידרוש‪3 )9( :‬הי אבה רים עבדך | אם ילין על ‪3‬אבוסך‪3 )10( :‬התקשר רים‬
‫אחריך‪3 )11( :‬התבטח בו כי רב כ חו | ותע‪3‬ז ב אליו יגיעך‪3 )12( :‬הת ‪3‬אמין בו כי ישוב‬
‫בתלם ע‪3‬ב תו | אם ישדד ע‪3‬מקים ‪3‬‬
‫יאס ף‪ )13( :‬כנף רננים נע"לסה | אם אברה ‪3‬חסידה ונ צה‪ )14( :‬כי תע‪3‬ז ב לארץ בציה | ועל‬
‫[ישיב קרי] זרעך | וגרנך "‬
‫עפר תחמם‪ )15( :‬ותשכח כי רגל תזורה | וחית השדה תדושה‪ )16( :‬הקשיח בניה לל א לה | לריק יגיעה בלי פחד‪( :‬‬
‫‪ )17‬כי השה "אלוה חכמה | ול א חלק לה בבינה‪ )18( :‬כעת במרום תמריא | תשחק לסוס ולר כבו‪3 )19( :‬התתן לסוס‬
‫גבורה | ‪3‬התלביש צוארו רעמה‪ )20( :‬התרעישנו כארבה | הוד נחרו אימה‪ )21( :‬יחפרו בעמק וישיש בכ ח | יצא‬
‫לקראת נשק‪ )22( :‬ישחק לפחד ול א יחת | ול א ישוב מפני חרב‪ )23( :‬עליו תרנה אשפה | להב ‪3‬חנית וכידון‪)24( :‬‬
‫יאמין כי קול שופר‪ )25( :‬בדי ש פר י אמר האח ומרחוק יריח מלחמה | רעם שרים‬ ‫ברעש ור גז יגמא ארץ | ול א ‪3‬‬
‫יאבר נץ | יפר ש כנפו [כנפיו קרי] לתימן‪ )27( :‬אם על פיך יגביה נשר | וכי ירים קנו‪)28( :‬‬
‫ותרועה‪3 )26( :‬המבינתך ‪3‬‬
‫סלע ישכ ן ויתל נן | על שן סלע ומצודה‪ )29( :‬משם חפר א כל | למרחוק עיניו יביטו‪ )30( :‬ואפרחו [ואפר חיו קרי]‬
‫יעלעו דם | וב ‪3‬אשר ‪3‬חללים שם הוא‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויען יהוה את איוב וי אמר‪3 )2( :‬הר ב עם שדי יסור | מוכיח "אלוה יע‪3‬ננה‪:‬‬
‫(‪ )3‬ויען איוב את יהוה וי אמר‪ )4( :‬הן קל תי מה ‪3‬אשיבך | ידי שמתי למו פי‪ )5( :‬אחת דברתי ול א אע"נה | ושתים ול א‬
‫אוסיף‪:‬‬
‫(‪ )6‬ויען יהוה את איוב מנסערה [מן סערה קרי] וי אמר‪" )7( :‬אזר נא כגבר ‪3‬חלציך | אשאלך והודיעני‪ )8( :‬האף תפר‬
‫משפטי | תרשיעני למען תצדק‪ )9( :‬ואם זרוע כאל לך | ובקול כמ הו תרעם‪ )10( :‬ע‪3‬דה נא גאון וג בה | והוד והדר‬
‫והד ך רשעים תחתם‪)13( :‬‬ ‫תלבש‪ )11( :‬הפץ עברות אפך | וראה כל גאה והשפילהו‪ )12( :‬ראה כל גאה הכניעהו | ‪3‬‬
‫טמנם בעפר יחד | פניהם ‪3‬חב ש בטמון‪ )14( :‬וגם ‪3‬אני אודך | כי תושע לך ימינך‪ )15( :‬הנה נא בהמות ‪3‬אשר עשיתי‬
‫עמך | חציר כבקר י אכל‪ )16( :‬הנה נא כ חו במתניו | וא נו בשרירי בטנו‪ )17( :‬יחפ ץ זנבו כמו ארז | גידי פחדו [פ ‪3‬חדיו‬
‫קרי] יש רגו‪ )18( :‬ע‪3‬צמיו ‪3‬אפיקי נחושה | גרמיו כמטיל ברזל‪ )19( :‬הוא ראשית דרכי אל | הע שו יגש חרבו‪ )20( :‬כי‬
‫בול הרים ישאו לו | וכל חית השדה יש ‪3‬חקו שם‪ )21( :‬תחת צ "אלים ישכב | בסתר קנה ובצה‪ )22( :‬י >סכ>הו צ "אלים‬
‫צל‪3‬לו | י >סבוהו ערבי נחל‪ )23( :‬הן יע‪3‬ש ק נהר ל א יחפוז | יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו‪ )24( :‬בעיניו יקחנו | במוקשים‬
‫ינקב אף‪ )25( :‬תמש ך לויתן בחכה | ובחבל תשקיע לש נו‪3 )26( :‬התשים אגמון באפו | ובחוח תקוב ל "חיו‪)27( :‬‬
‫‪3‬הירבה אליך ת ‪3‬חנונים | אם ידבר אליך רכות‪3 )28( :‬היכר ת ברית עמך | תקחנו לעבד עולם‪ )29( :‬התשחק בו כצפור |‬
‫יחצוהו בין כנע‪3‬נים‪ )31( :‬התמלא ב >שכות עורו | ובצלצל דגים ר אשו‪( :‬‬ ‫ותקשרנו לנע‪3‬רותיך‪ )30( :‬יכרו עליו חברים | "‬
‫‪ )32‬שים עליו כפך | זכ ר מלחמה אל תוסף‪:‬‬
‫ואשלם |‬‫(‪ )1‬הן ת חלתו נכזבה | ‪3‬הגם אל מראיו י>טל‪ )2( :‬ל א אכזר כי יעורנו | ומי הוא לפני יתיצב‪ )3( :‬מי הקדימני ‪3‬‬
‫אחריש בדיו | ודבר גבורות וחין ערכו‪ )5( :‬מי גלה פני לבושו | בכפל רסנו‬
‫תחת כל השמים לי הוא‪ )4( :‬לא [לו קרי] ‪3‬‬
‫גאוה ‪3‬אפיקי מגנים | סגור חותם צר‪ )8( :‬אחד באחד יגשו |‬ ‫מי יבוא‪ )6( :‬דלתי פניו מי פתח | סביבות שניו אימה‪3 )7( :‬‬
‫ורוח ל א יבוא ביניהם‪ )9( :‬איש באחיהו יד>בקו | יתלכדו ול א יתפרדו‪ )10( :‬ע‪3‬טיש תיו תהל אור | ועיניו כעפעפי‬
‫יהל כו | כידודי אש יתמלטו‪ )12( :‬מנחיריו יצא עשן | כדוד נפוח ואגמ ן‪ )13( :‬נפשו גחלים‬‫שחר‪ )11( :‬מפיו לפידים ‪3‬‬
‫תלהט | ולהב מפיו יצא‪ )14( :‬בצוארו ילין ע ז | ולפניו תדוץ דאבה‪ )15( :‬מפלי בשרו דבקו | יצוק עליו בל ימוט‪)16( :‬‬
‫לבו יצוק כמו אבן | ויצוק כפלח תחתית‪ )17( :‬משתו יגורו אלים | משברים יתחטאו‪ )18( :‬משיגהו חרב בלי תקום |‬
‫‪3‬חנית מסע ושריה‪ )19( :‬יחש ב לתבן ברזל | לעץ רקבון נחושה‪ )20( :‬ל א יבריחנו בן קשת | לקש נהפכו לו אבני קלע‪:‬‬
‫(‪ )21‬כקש נחשבו תותח | וישחק לרעש כידון‪ )22( :‬תחתיו חדודי חרש | ירפד חרוץ ע‪3‬לי טיט‪ )23( :‬ירתיח כסיר‬
‫אחריו יאיר נתיב | יחש ב תהום לשיבה‪ )25( :‬אין על עפר משלו | העשו לבלי חת‪( :‬‬ ‫מצולה | ים ישים כמרקחה‪3 )24( :‬‬
‫‪ )26‬את כל גב ה יראה | הוא מלך על כל בני שחץ‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויען איוב את יהוה וי אמר‪ )2( :‬ידעת [ידעתי קרי] כי כ ל תוכל | ול א יבצר ממך מזמה‪ )3( :‬מי זה מעלים עצה‬
‫בלי דעת | לכן הגדתי ול א אבין נפלאות ממני ול א אדע‪ )4( :‬שמע נא ואנ כי ‪3‬אדבר | אשאלך והודיעני‪ )5( :‬לשמע א זן‬
‫שמעתיך | ועתה עיני ראתך‪ )6( :‬על כן אמאס ונחמתי | על עפר ואפר‪:‬‬
‫(‪ )7‬ויהי אחר דבר יהוה את הדברים האלה אל איוב | וי אמר יהוה אל‬
‫"אליפז התימני חרה אפי בך ובשני רעיך כי ל א דברתם אלי נכונה‬
‫כעבדי איוב‪ )8( :‬ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים ולכו אל‬
‫עבדי איוב והע‪3‬ליתם עולה בעדכם ואיוב עבדי יתפלל ע‪3‬ליכם | כי אם‬
‫פניו אשא לבלתי ע‪3‬שות עמכם נבלה כי ל א דברתם אלי נכונה כעבדי‬
‫איוב‪ )9( :‬וילכו "אליפז התימני ובלדד השוחי צ פר הנע‪3‬מתי ויע‪3‬שו‬
‫‪ ()10‬ויהוה שב את‬‫כ ‪3‬אשר דבר ‪3‬אליהם יהוה | וישא יהוה את פני איוב‪:‬‬
‫שבית [שבות קרי] איוב בהתפללו בעד רעהו | וי סף יהוה את כל ‪3‬אשר‬
‫לאיוב למשנה‪ )11( :‬ויב או אליו כל אחיו וכל אחיתיו [אחיותיו קרי]‬
‫נחמו א תו על כל‬ ‫וכל י דעיו לפנים וי אכלו עמו לחם בביתו וינ>דו לו וי ‪3‬‬
‫הרעה ‪3‬אשר הביא יהוה עליו | ויתנו לו איש קשיטה אחת ואיש נזם‬
‫אחרית איוב מראשתו | ויהי לו‬ ‫(‪ )12‬ויהוה ברך את ‪3‬‬ ‫זהב אחד‪:‬‬
‫ארבעה עשר אלף צ אן וששת ‪3‬אלפים גמלים ואלף צמד בקר ואלף‬
‫נות‪( :‬ויקרא שם האחת‬‫‪3‬אתונות‪ )13( :‬ויהי לו שבענה בנים ושלוש ב ‪)14‬‬
‫‪ ()15‬ול א נמצא‬
‫ימימה ושם השנית קציעה | ושם השלישית קרן הפוך‪:‬‬
‫נחלה בתוך‬ ‫נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ | ויתן להם ‪3‬אביהם ‪3‬‬
‫אחרי ז את מאה וארבעים שנה | וירא‬ ‫‪3‬אחיהם‪ )16( :‬ויחי איוב ‪3‬‬
‫וימת איוב זקן ושבע‬ ‫[ויראה קרי] את בניו ואת בני בניו ארבעה ד‪)17‬‬
‫רות‪( :‬‬
‫ימים‪:‬‬
‫ספר משלי‬
‫‪Proverbs Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬משלי של מ ה בן דוד | מלך ישראל‪ )2( :‬לדעת חכמה ומוסר | להבין אמרי בינה‪ )3( :‬לקחת מוסר השכל | צדק‬
‫ומשפט ומישרים‪ )4( :‬לתת לפתאים ערמה | לנער דעת ומזמה‪ )5( :‬ישמע חכם ויוסף לקח | ונבון תחב>לות יקנה‪)6( :‬‬
‫להבין משל ומליצה | דברי ‪3‬חכמים וחיד תם‪ )7( :‬יראת יהוה ראשית דעת | חכמה ומוסר "אוילים בזו‪:‬‬
‫(‪ )8‬שמע בני מוסר אביך | ואל תט ש תורת אמך‪ )9( :‬כי לוית חן הם לר אשך | וע‪3‬נקים לגרגר תיך‪ )10( :‬בני אם יפתוך‬
‫חטאים אל ת בא‪ )11( :‬אם י אמרו לכה אתנו | נארבה לדם נצפנה לנקי חנם‪ )12( :‬נבלעם כשאול חיים | ותמימים‬
‫כיורדי בור‪ )13( :‬כל הון יקר נמצא | נמלא בתינו שלל‪ )14( :‬גורלך תפיל בתוכנו | כיס אחד יהיה לכ>לנו‪ )15( :‬בני אל‬
‫תלך בדרך אתם | מנע רגלך מנתיבתם‪ )16( :‬כי רגליהם לרע ירוצו | וימ ‪3‬הרו לשפך דם‪ )17( :‬כי חנם מז רה הרשת |‬
‫יאר בו | יצפנו לנפש תם‪ )19( :‬כן ארחות כל ב צע בצע | את נפש בעליו יקח‪:‬‬ ‫בעיני כל בעל כנף‪ )18( :‬והם לדמם "‬
‫(‪ )20‬חכמות בחוץ תר נה | ברח בות תתן קולה‪ )21( :‬בר אש ה מיות תקרא | בפתחי שערים בעיר ‪3‬אמריה ת אמר‪)22( :‬‬
‫עד מתי פתים תא ‪3‬הבו פתי | ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת‪ )23( :‬תשובו לתוכחתי | הנה אביעה לכם‬
‫רוחי אודיעה דברי אתכם‪ )24( :‬יען קראתי ותמאנו | נטיתי ידי ואין מקשיב‪ )25( :‬ותפרעו כל ע‪3‬צתי | ותוכחתי ל א‬
‫‪3‬אביתם‪ )26( :‬גם ‪3‬אני באידכם אשחק | אלעג בב א פחדכם‪ )27( :‬בב א כשאוה [כשואה קרי] פחדכם ואידכם כסופה‬
‫יאתה | בב א ע‪3‬ליכם צרה וצוקה‪ )28( :‬אז יקר >אנני ול א אע"נה | יש ‪3‬חר>נני ול א ימצ >אנני‪ )29( :‬תחת כי שנאו דעת |‬
‫"‬
‫נאצו כל תוכחתי‪ )31( :‬וי אכלו מפרי דרכם | וממ ע‪3‬צ תיהם ישבעו‪( :‬‬ ‫ויראת יהו ה ל א בחרו‪ )30( :‬ל א אבו לע‪3‬צתי | ‪3‬‬
‫‪ )32‬כי משובת פתים תהרגם | ושלות כסילים תאבדם‪ )33( :‬וש מע לי ישכן בטח | וש ‪3‬אנן מפחד רעה‪:‬‬
‫(‪ )1‬בני אם תקח ‪3‬אמרי | ומצותי תצפ ן אתך‪ )2( :‬להקשיב לחכמה אזנך | תטה לבך לתבונה‪ )3( :‬כי אם לבינה תקרא‬
‫| לתבונה תתן קולך‪ )4( :‬אם תבקשנה ככסף | וכמטמונים תחפשנה‪ )5( :‬אז תבין יראת יהוה | ודעת "אל הים תמצא‪:‬‬
‫(‪ )6‬כי יהוה יתן חכמה | מפיו דעת ותבונה‪ )7( :‬וצפן [יצפ ן קרי] לישרים תושיה | מגן לה לכי ת ם‪ )8( :‬לנצ ר ארחות‬
‫[חסידיו קרי] ישמ ר‪ )9( :‬אז תבין צדק ומשפט | ומישרים כל מעגל טוב‪ )10( :‬כי תבוא חכמה‬ ‫משפט | ודרך חסידו ‪3‬‬
‫בלבך | ודעת לנפשך ינעם‪ )11( :‬מזמה תשמ ר עליך תבונה תנצרכה‪ )12( :‬להצילך מדרך רע | מאיש מדבר תהפ>כות‪:‬‬
‫(‪ )13‬הע זבים ארחות י שר | ללכת בדרכי ח שך‪ )14( :‬השמחים לע‪3‬שות רע | יגילו בתהפ>כות רע‪3 )15( :‬אשר ארח תיהם‬
‫עקשים | ונלוזים במעגלותם‪ )16( :‬להצילך מאשה זרה | מנכריה ‪3‬אמריה ה "חליקה‪ )17( :‬הע זבת אלוף נעוריה | ואת‬
‫ברית "אל היה שכחה‪ )18( :‬כי שחה אל מות ביתה | ואל רפאים מעגל תיה‪ )19( :‬כל באיה ל א ישובון | ול א ישיגו‬
‫ארחות חיים‪ )20( :‬למען תלך בדרך טובים | וארחות צדיקים תשמ ר‪ )21( :‬כי ישרים ישכנו ארץ | ותמימים יותרו‬
‫בה‪ )22( :‬ורשעים מארץ יכרתו | ובוגדים יסחו ממנה‪:‬‬
‫ואמת אל‬ ‫(‪ )1‬בני תורתי אל תשכח | ומצותי יצ ר לבך‪ )2( :‬כי א רך ימים ושנות חיים | ושלום יוסיפו לך‪ )3( :‬חסד "‬
‫יעזב>ך | קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך‪ )4( :‬ומצא חן ושכל טוב | בעיני "אל הים ואדם‪:‬‬
‫(‪ )5‬בטח אל יהוה בכל לבך | ואל בינתך אל תשען‪ )6( :‬בכל דרכיך דעהו | והוא יישר א רח תיך‪ )7( :‬אל תהי חכם‬
‫בעיניך | ירא את יהוה וסור מרע‪ )8( :‬רפאות תהי לשרך | ושקוי לעצמותיך‪ )9( :‬כבד את יהוה מהונך | ומראשית כל‬
‫תבואתך‪ )10( :‬וימלאו ‪3‬אסמיך שבע | ותירוש יקביך יפר צו‪:‬‬
‫יאהב יהוה יוכיח | וכאב את בן ירצה‪)13( :‬‬ ‫(‪ )11‬מוסר יהוה בני אל תמאס | ואל תק ץ בתוכחתו‪ )12( :‬כי את ‪3‬אשר "‬
‫אשרי אדם מצא חכמה | ואדם יפיק תבונה‪ )14( :‬כי טוב סחרה מסחר כסף | ומחרוץ תבואתה‪ )15( :‬יקרה היא‬
‫מפניים [מפנינים קרי] | וכל ‪3‬חפציך ל א ישוו בה‪ )16( :‬א רך ימים בימינה | בשמ אולה ע שר וכבוד‪ )17( :‬דרכיה דרכי‬
‫נ עם | וכל נתיבותיה שלום‪ )18( :‬עץ חיים היא למ ‪3‬חזיקים בה | ות מכיה מ >אשר‪:‬‬
‫(‪ )19‬יהוה בחכמה יסד ארץ | כונן שמים בתבונה‪ )20( :‬בדעתו תהומות נבקעו | ושחקים ירע‪3‬פו טל‪ )21( :‬בני אל יל>זו‬
‫מעיניך | נצ ר >תשיה ומזמה‪ )22( :‬ויהיו חיים לנפשך | וחן לגרגר תיך‪ )23( :‬אז תלך לבטח דרכך | ורגלך ל א תגוף‪( :‬‬
‫‪ )24‬אם תשכב ל א תפחד | ושכבת וערבה שנתך‪ )25( :‬אל תירא מפחד פתא ם | ומש את רשעים כי תב א‪ )26( :‬כי‬
‫יהוה יהיה בכסלך | ושמר רגלך מלכד‪ )27( :‬אל תמנע טוב מבעליו | בהיות לאל ידיך [ידך קרי] לע‪3‬שות‪ )28( :‬אל‬
‫ת אמר לרעיך [לרע‪3‬ך קרי] לך ושוב ומחר אתן ויש אתך‪ )29( :‬אל ת ‪3‬חר ש על רע‪3‬ך רעה | והוא יושב לבטח אתך‪)30( :‬‬
‫אל תרוב [תריב קרי] עם אדם חנם | אם ל א גמלך רעה‪ )31( :‬אל תקנא באיש חמס | ואל תבחר בכל דרכיו‪ )32( :‬כי‬
‫תוע‪3‬בת יהוה נלוז | ואת ישרים סודו‪ )33( :‬מארת יהוה בבית רשע | ונוה צדיקים יברך‪ )34( :‬אם ללצים הוא יליץ |‬
‫ולעניים [ולע‪3‬נוים קרי] יתן חן‪ )35( :‬כבוד ‪3‬חכמים ינחלו | וכסילים מרים קלון‪:‬‬
‫(‪ )1‬שמעו בנים מוסר אב | והקשיבו לדעת בינה‪ )2( :‬כי לקח טוב נתתי לכם | תורתי אל תע‪3‬ז בו‪ )3( :‬כי בן הייתי‬
‫לאבי | רך ויחיד לפני אמי‪ )4( :‬וי רני וי אמר לי יתמך דברי לבך | שמ ר מצותי וחיה‪ )5( :‬קנה חכמה קנה בינה | אל‬
‫תשכח ואל תט מאמרי פי‪ )6( :‬אל תעזבה ותשמרך | "אהבה ותצרך‪ )7( :‬ראשית חכמה קנה חכמה | ובכל קנינך קנה‬
‫בינה‪ )8( :‬סלסלה ותרוממך | תכבדך כי תחבקנה‪ )9( :‬תתן לר אשך לוית חן | ע‪3‬טרת תפארת תמגנך‪ )10( :‬שמע בני‬
‫וקח ‪3‬אמרי | וירבו לך שנות חיים‪ )11( :‬בדרך חכמה ה רתיך | הדרכתיך במעגלי י שר‪ )12( :‬בלכתך ל א יצר צע‪3‬דך |‬
‫ואם תרוץ ל א תכשל‪ )13( :‬ה ‪3‬חזק במוסר אל תרף | נצרה כי היא חייך‪ )14( :‬בא רח רשעים אל תב א | ואל תאשר‬
‫בדרך רעים‪ )15( :‬פרעהו אל תע‪3‬בר בו | שטה מעליו וע‪3‬בור‪ )16( :‬כי ל א ישנו אם ל א ירעו | ונגזלה שנתם אם ל א‬
‫יכשולו [יכשילו קרי]‪ )17( :‬כי ל ‪3‬חמו לחם רשע | ויין ‪3‬חמסים ישתו‪ )18( :‬וא רח צדיקים כאור נ גה | הולך ואור עד‬
‫נכון היום‪ )19( :‬דרך רשעים כ ‪3‬אפלה | ל א ידעו במה יכשלו‪:‬‬
‫(‪ )20‬בני לדברי הקשיבה | ל ‪3‬אמרי הט אזנך‪ )21( :‬אל יליזו מעיניך | שמרם בתוך לבבך‪ )22( :‬כי חיים הם למ צאיהם‬
‫| ולכל בשרו מרפא‪ )23( :‬מכל משמר נצ ר לבך | כי ממנו תוצאות חיים‪ )24( :‬הסר ממך עקשות פה | ולזות שפתים‬
‫הרחק ממך‪ )25( :‬עיניך לנ כח יביטו | ועפעפיך יישרו נגדך‪ )26( :‬פלס מעגל רגלך | וכל דרכיך יכ נו‪ )27( :‬אל תט ימין‬
‫ושמ אול | הסר רגלך מרע‪:‬‬
‫(‪ )1‬בני לחכמתי הקשיבה | לתבונתי הט אזנך‪ )2( :‬לשמ ר מזמות | ודעת שפתיך ינצ רו‪ )3( :‬כי נ פת תט פנה שפתי זרה‬
‫אחריתה מרה כלע‪3‬נה | חדה כחרב פיות‪ )5( :‬רגליה י רדות מות | שאול צעדיה יתמ כו‪)6( :‬‬ ‫| וחלק משמן חכה‪ )4( :‬ו ‪3‬‬
‫א רח חיים פן תפלס | נעו מעגל תיה ל א תדע‪:‬‬
‫(‪ )7‬ועתה בנים שמעו לי | ואל תסורו מאמרי פי‪ )8( :‬הרחק מעליה דרכך | ואל תקרב אל פתח ביתה‪ )9( :‬פן תתן‬
‫אחריתך | בכלות‬‫ל ‪3‬אחרים הודך | ושנ תיך לאכזרי‪ )10( :‬פן ישבעו זרים כ חך | וע‪3‬צביך בבית נכרי‪ )11( :‬ונהמת ב ‪3‬‬
‫בשרך ושארך‪ )12( :‬ואמרת איך שנאתי מוסר | ותוכחת נאץ לבי‪ )13( :‬ול א שמעתי בקול מורי | ולמלמדי ל א הטיתי‬
‫אזני‪ )14( :‬כמעט הייתי בכל רע | בתוך קהל ועדה‪ )15( :‬שתה מים מבורך | ונ זלים מתוך בארך‪ )16( :‬יפוצו‬
‫מעינ תיך חוצה | ברח בות פלגי מים‪ )17( :‬יהיו לך לבדך | ואין לזרים אתך‪ )18( :‬יהי מקורך ברוך | ושמח מאשת‬
‫אהבתה תשגה תמיד‪ )20( :‬ולמה תשגה בני בזרה |‬ ‫נעורך‪ )19( :‬אילת ‪3‬אהבים ויע‪3‬לת חן | דדיה ירו>ך בכל עת ב ‪3‬‬
‫ותחבק חק נכריה‪ )21( :‬כי נ כח עיני יהוה דרכי איש | וכל מעגל תיו מפלס‪ )22( :‬עוונותיו ילכד>נו את הרשע | ובחבלי‬
‫חטאתו יתמך‪ )23( :‬הוא ימות באין מוסר | ובר ב אולתו ישגה‪:‬‬
‫(‪ )1‬בני אם ערבת לרעך | תקעת לזר כפיך‪ )2( :‬נוקשת באמרי פיך | נלכדת באמרי פיך‪ )3( :‬ע‪3‬שה ז את אפוא בני‬
‫והנצל כי באת בכף רעך | לך התרפס ורהב רעיך‪ )4( :‬אל תתן שנה לעיניך | ותנומה לעפעפיך‪ )5( :‬הנצל כצבי מיד |‬
‫וכצפור מיד יקוש‪:‬‬
‫וחכם‪3 )7( :‬אשר אין לה קצין ש טר ומ של‪ )8( :‬תכין בקיץ לחמה | אגרה בקציר‬ ‫(‪ )6‬לך אל נמלה עצל | ראה דרכיה ‪3‬‬
‫מ ‪3‬אכלה‪ )9( :‬עד מתי עצל תשכב | מתי תקום משנתך‪ )10( :‬מעט שנות מעט תנומות | מעט חב>ק ידים לשכב‪)11( :‬‬
‫ובא כמהלך ראשך | ומחס רך כאיש מגן‪:‬‬
‫(‪ )12‬אדם בליעל איש און | הולך עקשות פה‪ )13( :‬ק רץ בעיניו מ לל ברגלו | מ רה באצבע תיו‪ )14( :‬תהפ>כות בלבו‬
‫ח רש רע בכל עת | מדנים [מדינים קרי] ישלח‪ )15( :‬על כן פתא ם יבוא אידו | פתע ישבר ואין מרפא‪:‬‬
‫(‪ )16‬שש הנה שנא יהוה | ושבע תועבות [תוע‪3‬בת קרי] נפשו‪ )17( :‬עינים רמות לשון שקר | וידים ש פכות דם נקי‪( :‬‬
‫‪ )18‬לב ח רש מחשבות און | רגלים ממ ‪3‬הרות לרוץ לרעה‪ )19( :‬יפיח כזבים עד שקר | ומשלח מדנים בין אחים‪:‬‬
‫(‪ )20‬נצ ר בני מצות אביך | ואל תט ש תורת אמך‪ )21( :‬קשרם על לבך תמיד | ענדם על גרגר תך‪ )22( :‬בהתהלכך‬
‫והקיצות היא תשיחך‪ )23( :‬כי נר מצוה ותורה אור | ודרך חיים תוכחות מוסר‪( :‬‬ ‫תנחה א תך בשכבך תשמ ר עליך | ‪3‬‬
‫‪ )24‬לשמרך מאשת רע | מחלקת לשון נכריה‪ )25( :‬אל תחמ ד יפיה בלבבך | ואל תק ‪3‬חך בעפעפיה‪ )26( :‬כי בעד אשה‬
‫זונה עד ככר לחם | ואשת איש נפש יקרה תצוד‪:‬‬
‫(‪3 )27‬היחתה איש אש בחיקו | ובגדיו ל א תשרפנה‪ )28( :‬אם יהלך איש על הגחלים | ורגליו ל א תכוינה‪ )29( :‬כן הבא‬
‫אל אשת רעהו | ל א ינקה כל הנ גע בה‪ )30( :‬ל א יבוזו לגנב כי יגנוב | למלא נפשו כי ירעב‪ )31( :‬ונמצא ישלם‬
‫שבעתים | את כל הון ביתו יתן‪ )32( :‬נ אף אשה ‪3‬חסר לב | משחית נפשו הוא יע‪3‬שנה‪ )33( :‬נגע וקלון ימצא | וחרפתו‬
‫ל א תמחה‪ )34( :‬כי קנאה ‪3‬חמת גבר | ול א יחמול ביום נקם‪ )35( :‬ל א ישא פני כל כ פר | ול א י אבה כי תרבה ש חד‪:‬‬
‫(‪ )1‬בני שמ ר ‪3‬אמרי | ומצותי תצפ ן אתך‪ )2( :‬שמ ר מצותי וחיה | ותורתי כאישון עיניך‪ )3( :‬קשרם על אצבע תיך |‬
‫כתבם על לוח לבך‪" )4( :‬אמ ר לחכמה ‪3‬אח תי את | ומ דע לבינה תקרא‪ )5( :‬לשמרך מאשה זרה | מנכריה ‪3‬אמריה‬
‫ה "חליקה‪ )6( :‬כי בחלון ביתי | בעד אשנבי נשקפתי‪ )7( :‬וארא בפתאים אבינה בבנים נער ‪3‬חסר לב‪ )8( :‬ע בר בשוק‬
‫ואפלה‪ )10( :‬והנה אשה לקראתו | שית זונה ונצ>רת‬ ‫אצל פנה | ודרך ביתה יצעד‪ )9( :‬בנשף בערב יום | באישון לילה ‪3‬‬
‫לב‪ )11( :‬ה מיה היא וס ררת | בביתה ל א ישכנו רגליה‪ )12( :‬פעם בחוץ פעם ברח בות | ואצל כל פנה ת "אר ב‪)13( :‬‬
‫וה "חזיקה בו ונשקה לו | העזה פניה ות אמר לו‪ )14( :‬זבחי שלמים עלי | היום שלמתי נדרי‪ )15( :‬על כן יצאתי‬
‫לקראתך | לשחר פניך ואמצאך‪ )16( :‬מרבדים רבדתי ערשי | ‪3‬ח >טבות אטון מצרים‪ )17( :‬נפתי משכבי | מ ר ‪3‬אהלים‬
‫וקנמון‪ )18( :‬לכה נרוה ד דים עד הב קר | נתעלסה ב ‪F‬אהבים‪ )19( :‬כי אין האיש בביתו | הלך בדרך מרחוק‪)20( :‬‬
‫אחריה‬‫צרור הכסף לקח בידו | ליום הכסא יב א ביתו‪ )21( :‬הטתו בר ב לקחה | בחלק שפתיה תדיחנו‪ )22( :‬הולך ‪3‬‬
‫פתא ם | כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר "אויל‪ )23( :‬עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח | ול א ידע כי בנפשו‬
‫הוא‪:‬‬
‫(‪ )24‬ועתה בנים שמעו לי | והקשיבו לאמרי פי‪ )25( :‬אל ישט אל דרכיה לבך | אל תתע בנתיבותיה‪ )26( :‬כי רבים‬
‫‪3‬חללים הפילה | ו ‪3‬עצ>מים כל ‪3‬הר>גיה‪ )27( :‬דרכי שאול ביתה | י רדות אל חדרי מות‪:‬‬
‫(‪3 )1‬הל א חכמה תקרא | ותבונה תתן קולה‪ )2( :‬בר אש מרומים ע‪3‬לי דרך | בית נתיבות נצבה‪ )3( :‬ליד שערים לפי‬
‫קרת | מבוא פתחים תר נה‪3 )4( :‬אליכם אישים אקרא | וקולי אל בני אדם‪ )5( :‬הבינו פתאים ערמה | וכסילים הבינו‬
‫לב‪ )6( :‬שמעו כי נגידים ‪3‬אדבר | ומפתח שפתי מישרים‪ )7( :‬כי "אמת יהגה חכי | ותוע‪3‬בת שפתי רשע‪ )8( :‬בצדק כל‬
‫אמרי פי | אין בהם נפתל ועקש‪ )9( :‬כ>לם נכ חים למבין | וישרים למ צאי דעת‪ )10( :‬קחו מוסרי ואל כסף | ודעת‬
‫מחרוץ נבחר‪ )11( :‬כי טובה חכמה מפנינים | וכל ‪3‬חפצים ל א ישוו בה‪3 )12( :‬אני חכמה שכנתי ערמה | ודעת מזמות‬
‫אמצא‪ )13( :‬יראת יהוה שנ את רע | גאה וגאון ודרך רע ופי תהפ>כות שנאתי‪ )14( :‬לי עצה ותושיה | ‪3‬אני בינה לי‬
‫גבורה‪ )15( :‬בי מלכים ימל כו | ורוזנים יח קקו צדק‪ )16( :‬בי שרים יש רו | ונדיבים כל ש פטי צדק‪3 )17( :‬אני אהביה‬
‫[א ‪3‬הבי קרי] אהב | ומש ‪3‬חרי ימצ >אנני‪ )18( :‬ע שר וכבוד אתי | הון עתק וצדקה‪ )19( :‬טוב פריי מחרוץ ומפז | ותבואתי‬
‫מכסף נבחר‪ )20( :‬בא רח צדקה ‪3‬אהלך | בתוך נתיבות משפט‪ )21( :‬להנחיל א ‪3‬הבי יש | וא צר תיהם ‪3‬אמלא‪:‬‬
‫(‪ )22‬יהוה קנני ראשית דרכו | קדם מפעליו מאז‪ )23( :‬מעולם נסכתי מר אש מקדמי ארץ‪ )24( :‬באין תה מות‬
‫חוללתי | באין מעינות נכבדי מים‪ )25( :‬בטרם הרים הטבעו | לפני גבעות חוללתי‪ )26( :‬עד ל א עשה ארץ וחוצות |‬
‫ור אש עפרות תבל‪ )27( :‬ב ‪3‬הכינו שמים שם אני | בחוקו חוג על פני תהום‪ )28( :‬באמצו שחקים ממעל | בע‪3‬זוז עינות‬
‫‪3‬שעים יום‬‫תהום‪ )29( :‬בשומו לים >חקו ומים ל א יעברו פיו | בחוקו מוסדי ארץ‪ )30( :‬ואהיה אצלו אמון | ואהיה שע >‬
‫‪3‬שעי את בני אדם‪:‬‬‫יום משחקת לפניו בכל עת‪ )31( :‬משחקת בתבל ארצו | ושע >‬
‫וחכמו ואל תפרעו‪ )34( :‬אשרי אדם ש מע לי‬ ‫(‪ )32‬ועתה בנים שמעו לי | ואשרי דרכי ישמ רו‪ )33( :‬שמעו מוסר ‪3‬‬
‫לשק ד על דלת תי יום יום | לשמ ר מזוז ת פתחי‪ )35( :‬כי מ צאי מצאי [מצא קרי] חיים | ויפק רצון מיהוה‪)36( :‬‬
‫אהבו מות‪:‬‬
‫וח טאי ח מס נפשו | כל משנאי ‪3‬‬
‫(‪ )1‬חכמות בנתה ביתה | חצבה עמודיה שבעה‪ )2( :‬טבחה טבחה מסכה יינה | אף ערכה >שלחנה‪ )3( :‬שלחה נע‪3‬ר תיה‬
‫יסר הנה | ‪3‬חסר לב אמרה לו‪ )5( :‬לכו ל ‪3‬חמו בל ‪3‬חמי | ושתו ביין מסכתי‪)6( :‬‬
‫תקרא | על גפי מר מי קרת‪ )4( :‬מי פתי >‬
‫עזבו פתאים וחיו | ואשרו בדרך בינה‪ )7( :‬י סר לץ ל קח לו קלון | ומוכיח לרשע מומו‪ )8( :‬אל תוכח לץ פן ישנאך |‬
‫יאהבך‪ )9( :‬תן לחכם ויחכם עוד | הודע לצדיק ויוסף לקח‪:‬‬‫הוכח לחכם ו "‬
‫(‪ )10‬תחלת חכמה יראת יהוה | ודעת קד שים בינה‪ )11( :‬כי בי ירבו ימיך | ויוסיפו לך שנות חיים‪ )12( :‬אם חכמת‬
‫חכמת לך | ולצת לבדך תשא‪ )13( :‬אשת כסילות ה מיה | פתיות ובל ידעה מה‪ )14( :‬וישבה לפתח ביתה | על כסא‬
‫וחסר לב ואמרה לו‪ )17( :‬מים‬ ‫יסר הנה | ‪3‬‬‫מר מי קרת‪ )15( :‬לקר א לע ברי דרך | המישרים א רחותם‪ )16( :‬מי פתי >‬
‫גנובים ימתקו | ולחם סתרים ינעם‪ )18( :‬ול א ידע כי רפאים שם | בעמקי שאול קר>איה‪:‬‬
‫(‪ )1‬משלי של מ ה |‬
‫בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו‪ )2( :‬ל א יועילו אוצרות רשע | וצדקה תציל ממות‪ )3( :‬ל א ירעיב יהוה נפש‬
‫צדיק | והות רשעים יהד ף‪ )4( :‬ראש ע שה כף רמיה | ויד חרוצים תע‪3‬שיר‪ )5( :‬א גר בקיץ בן משכיל | נרדם בקציר בן‬
‫מביש‪ )6( :‬ברכות לר אש צדיק | ופי רשעים יכסה חמס‪ )7( :‬זכר צדיק לברכה | ושם רשעים ירקב‪3 )8( :‬חכם לב יקח‬
‫ואויל שפתים‬ ‫ואויל שפתים ילבט‪ )9( :‬הולך בת ם ילך בטח | ומעקש דרכיו יודע‪ )10( :‬ק רץ עין יתן עצבת | "‬‫מצות | "‬
‫אהבה‪( :‬‬ ‫ילבט‪ )11( :‬מקור חיים פי צדיק | ופי רשעים יכסה חמס‪ )12( :‬שנאה תעורר מדנים | ועל כל פשעים תכסה ‪3‬‬
‫‪ )13‬בשפתי נבון תמצא חכמה | ושבט לגו ‪3‬חסר לב‪3 )14( :‬חכמים יצפנו דעת | ופי "אויל מחתה קר בה‪ )15( :‬הון עשיר‬
‫קרית ע>זו | מחתת דלים רישם‪ )16( :‬פע>לת צדיק לחיים | תבואת רשע לחטאת‪ )17( :‬א רח לחיים שומר מוסר |‬
‫ועוזב תוכחת מתעה‪ )18( :‬מכסה שנאה שפתי שקר | ומוצא דבה הוא כסיל‪ )19( :‬בר ב דברים ל א יחדל פשע | וח שך‬
‫שפתיו משכיל‪ )20( :‬כסף נבחר לשון צדיק | לב רשעים כמעט‪ )21( :‬שפתי צדיק ירעו רבים | "‬
‫ואוילים ב ‪3‬חסר לב‬
‫ימותו‪ )22( :‬ברכת יהוה היא תע‪3‬שיר | ול א יוסף עצב עמה‪ )23( :‬כשחוק לכסיל ע‪3‬שות זמה | וחכמה לאיש תבונה‪( :‬‬
‫‪ )24‬מגורת רשע היא תבואנו | ות ‪3‬אות צדיקים יתן‪ )25( :‬כע‪3‬בור סופה ואין רשע | וצדיק יסוד עולם‪ )26( :‬כח מץ‬
‫לשנים וכעשן לעינים | כן העצל לש לחיו‪ )27( :‬יראת יהוה תוסיף ימים | ושנות רשעים תקצ רנה‪ )28( :‬תוחלת‬
‫צדיקים שמחה | ותקות רשעים ת אבד‪ )29( :‬מעוז לת ם דרך יהוה | ומחתה לפ ע‪3‬לי און‪ )30( :‬צדיק לעולם בל ימוט |‬
‫ורשעים ל א ישכנו ארץ‪ )31( :‬פי צדיק ינוב חכמה | ולשון תהפ>כות תכרת‪ )32( :‬שפתי צדיק ידעון רצון | ופי רשעים‬
‫תהפ>כות‪:‬‬
‫(‪ )1‬מ אזני מרמה תוע‪3‬בת יהוה | ואבן שלמה רצונו‪ )2( :‬בא זדון ויב א קלון | ואת צנועים חכמה‪> )3( :‬תמת ישרים‬
‫תנחם | וסלף בוגדים ושדם [ישדם קרי]‪ )4( :‬ל א יועיל הון ביום עברה | וצדקה תציל ממות‪ )5( :‬צדקת תמים תישר‬
‫דרכו | וברשעתו יפ ל רשע‪ )6( :‬צדקת ישרים תצילם | ובהות ב גדים ילכדו‪ )7( :‬במות אדם רשע ת אבד תקוה |‬
‫נחלץ | ויב א רשע תחתיו‪ )9( :‬בפה חנף ישחת רעהו | ובדעת צדיקים יחלצו‪( :‬‬ ‫ותוחלת אונים אבדה‪ )8( :‬צדיק מצרה "‬
‫‪ )10‬בטוב צדיקים תע‪3‬ל ץ קריה | וב ‪3‬אב ד רשעים רנה‪ )11( :‬בברכת ישרים תרום קרת | ובפי רשעים תהרס‪ )12( :‬בז‬
‫נאמן רוח מכסה דבר‪ )14( :‬באין תחב>לות יפל‬‫יחריש‪ )13( :‬הולך רכיל מגלה סוד | ו "‬
‫לרעהו ‪3‬חסר לב | ואיש תבונות ‪3‬‬
‫עם | ותשועה בר ב יועץ‪ )15( :‬רע ירוע כי ערב זר | וש נא ת קעים בוטח‪ )16( :‬אשת חן תתמ ך כבוד | ועריצים יתמכו‬
‫ע שר‪ )17( :‬ג מל נפשו איש חסד | וע כר שארו אכזרי‪ )18( :‬רשע ע שה פע>לת שקר | וז רע צדקה שכר "אמת‪ )19( :‬כן‬
‫צדקה לחיים | ומרדף רעה למותו‪ )20( :‬תוע‪3‬בת יהוה עקשי לב | ורצונו תמימי דרך‪ )21( :‬יד ליד ל א ינקה רע | וזרע‬
‫צדיקים נמלט‪ )22( :‬נזם זהב באף ‪3‬חזיר | אשה יפה וסרת טעם‪ )23( :‬ת ‪3‬אות צדיקים אך טוב | תקות רשעים עברה‪( :‬‬
‫‪ )24‬יש מפזר ונוסף עוד | וחושך מי שר אך למחסור‪ )25( :‬נפש ברכה תד>שן | ומרוה גם הוא יורא‪ )26( :‬מ נע בר‬
‫יקב>הו לאום | וברכה לר אש משביר‪ )27( :‬ש חר טוב יבקש רצון | וד רש רעה תבואנו‪ )28( :‬בוטח בעשרו הוא יפ ל |‬
‫וכעלה צדיקים יפרחו‪ )29( :‬עוכר ביתו ינחל רוח | ועבד "אויל ל ‪3‬חכם לב‪ )30( :‬פרי צדיק עץ חיים | ול קח נפשות‬
‫חכם‪ )31( :‬הן צדיק בארץ י >שלם | אף כי רשע וחוטא‪:‬‬
‫(‪ )1‬א הב מוסר א הב דעת | וש נא תוכחת בער‪ )2( :‬טוב יפיק רצון מיהוה | ואיש מזמות ירשיע‪ )3( :‬ל א יכון אדם‬
‫ברשע | וש רש צדיקים בל ימוט‪ )4( :‬אשת חיל ע‪3‬טרת בעלה | וכרקב בעצמותיו מבישה‪ )5( :‬מחשבות צדיקים משפט‬
‫| תחב>לות רשעים מרמה‪ )6( :‬דברי רשעים "ארב דם | ופי ישרים יצילם‪ )7( :‬הפוך רשעים ואינם | ובית צדיקים‬
‫וחסר לחם‪ )10( :‬יודע צדיק‬ ‫יע‪3‬מ ד‪ )8( :‬לפי שכלו י >הלל איש | ונע‪3‬וה לב יהיה לבוז‪ )9( :‬טוב נקלה ועבד לו | ממתכבד ‪3‬‬
‫נפש בהמתו | ור ‪3‬חמי רשעים אכזרי‪ )11( :‬ע בד אדמתו ישבע לחם | ומרדף ריקים ‪3‬חסר לב‪ )12( :‬חמד רשע מצוד‬
‫רעים | וש רש צדיקים יתן‪ )13( :‬בפשע שפתים מוקש רע | ויצא מצרה צדיק‪ )14( :‬מפרי פי איש ישבע טוב | וגמול‬
‫ידי אדם ישוב [ישיב קרי] לו‪ )15( :‬דרך "אויל ישר בעיניו | וש מע לעצה חכם‪" )16( :‬אויל ביום יודע כעסו | וכ סה קלון‬
‫ערום‪ )17( :‬יפיח "אמונה יגיד צדק | ועד שקרים מרמה‪ )18( :‬יש בוטה כמדקרות חרב | ולשון ‪3‬חכמים מרפא‪)19( :‬‬
‫שפת "אמת תכון לעד | ועד ארגיעה לשון שקר‪ )20( :‬מרמה בלב ח רשי רע | ולי ע‪3‬צי שלום שמחה‪ )21( :‬ל א י >אנה‬
‫לצדיק כל און | ורשעים מלאו רע‪ )22( :‬תוע‪3‬בת יהוה שפתי שקר | וע שי "אמונה רצונו‪ )23( :‬אדם ערום כ סה דעת |‬
‫ולב כסילים יקרא אולת‪ )24( :‬יד חרוצים תמשול | ורמיה תהיה למס‪ )25( :‬דאגה בלב איש ישחנה | ודבר טוב‬
‫יחר ך רמיה צידו | והון אדם יקר חרוץ‪ )28( :‬בא רח‬ ‫ישמחנה‪ )26( :‬יתר מרעהו צדיק | ודרך רשעים תתעם‪ )27( :‬ל א ‪3‬‬
‫צדקה חיים | ודרך נתיבה אל מות‪:‬‬
‫(‪ )1‬בן חכם מוסר אב | ולץ ל א שמע גערה‪ )2( :‬מפרי פי איש י אכל טוב | ונפש ב גדים חמס‪ )3( :‬נ צר פיו ש מר נפשו |‬
‫פ שק שפתיו מחתה לו‪ )4( :‬מתאוה ואין נפשו עצל | ונפש חר>צים תד>שן‪ )5( :‬דבר שקר ישנא צדיק | ורשע יבאיש‬
‫ויחפיר‪ )6( :‬צדקה תצ ר תם דרך | ורשעה תסלף חטאת‪ )7( :‬יש מתעשר ואין כ ל | מתרושש והון רב‪ )8( :‬כ פר נפש‬
‫איש עשרו | ורש ל א שמע גערה‪ )9( :‬אור צדיקים ישמח | ונר רשעים ידעך‪ )10( :‬רק בזדון יתן מצה | ואת נועצים‬
‫חכמה‪ )11( :‬הון מהבל ימעט | וק בץ על יד ירבה‪ )12( :‬תוחלת מ >משכה מ ‪3‬חלה לב | ועץ חיים ת ‪3‬אוה באה‪ )13( :‬בז‬
‫לדבר יחבל לו | וירא מצוה הוא י >שלם‪ )14( :‬תורת חכם מקור חיים | לסור ממ קשי מות‪ )15( :‬שכל טוב יתן חן |‬
‫ודרך ב גדים איתן‪ )16( :‬כל ערום יע‪3‬שה בדעת | וכסיל יפר ש אולת‪ )17( :‬מלאך רשע יפ ל ברע | וציר "אמונים מרפא‪:‬‬
‫(‪ )18‬ריש וקלון פורע מוסר | ושומר תוכחת יכ>בד‪ )19( :‬ת ‪3‬אוה נהיה תע"רב לנפש | ותוע‪3‬בת כסילים סור מרע‪)20( :‬‬
‫הלוך [הולך קרי] את ‪3‬חכמים וחכם [יחכם קרי] | ור עה כסילים ירוע‪ )21( :‬חטאים תרדף רעה | ואת צדיקים ישלם‬
‫טוב‪ )22( :‬טוב ינחיל בני בנים | וצפון לצדיק חיל חוטא‪ )23( :‬רב א כל ניר ראשים | ויש נספה בל א משפט‪)24( :‬‬
‫חושך שבטו שונא בנו | וא ‪3‬הבו ש ‪3‬חרו מוסר‪ )25( :‬צדיק א כל לש בע נפשו | ובטן רשעים תחסר‪:‬‬
‫(‪ )1‬חכמות נשים בנתה ביתה | ואולת בידיה תהרסנו‪ )2( :‬הולך בישרו ירא יהוה | ונלוז דרכיו בוזהו‪ )3( :‬בפי "אויל‬
‫גאוה | ושפתי ‪3‬חכמים תשמורם‪ )4( :‬באין ‪3‬אלפים אבוס בר | ורב תבואות בכ ח שור‪ )5( :‬עד "אמונים ל א יכזב |‬ ‫ח טר ‪3‬‬
‫ויפיח כזבים עד שקר‪ )6( :‬בקש לץ חכמה ואין | ודעת לנבון נקל‪ )7( :‬לך מנגד לאיש כסיל | ובל ידעת שפתי דעת‪)8( :‬‬
‫חכמת ערום הבין דרכו | ואולת כסילים מרמה‪" )9( :‬אולים יליץ אשם | ובין ישרים רצון‪ )10( :‬לב יודע מרת נפשו |‬
‫אחריתה דרכי‬ ‫ובשמחתו ל א יתערב זר‪ )11( :‬בית רשעים ישמד | וא הל ישרים יפריח‪ )12( :‬יש דרך ישר לפני איש | ו ‪3‬‬
‫אחריתה שמחה תוגה‪ )14( :‬מדרכיו ישבע סוג לב | ומעליו איש טוב‪ )15( :‬פתי‬ ‫מות‪ )13( :‬גם בשחוק יכאב לב | ו ‪3‬‬
‫יאמין לכל דבר | וערום יבין ל ‪3‬א >שרו‪ )16( :‬חכם ירא וסר מרע | וכסיל מתעבר ובוטח‪ )17( :‬קצר אפים יע‪3‬שה אולת |‬ ‫‪3‬‬
‫נחלו פתאים אולת | וע‪3‬רומים יכתרו דעת‪ )19( :‬שחו רעים לפני טובים | ורשעים על שע‪3‬רי‬ ‫ואיש מזמות ישנא‪3 )18( :‬‬
‫צדיק‪ )20( :‬גם לרעהו ישנא רש | וא ‪3‬הבי עשיר רבים‪ )21( :‬בז לרעהו חוטא | ומחונן עניים [ע‪3‬נוים קרי] אשריו‪)22( :‬‬
‫ואמת ח רשי טוב‪ )23( :‬בכל עצב יהיה מותר | ודבר שפתים אך למחסור‪ )24( :‬ע‪3‬טרת‬ ‫‪3‬הלוא יתעו ח רשי רע | וחסד "‬
‫‪3‬חכמים עשרם | אולת כסילים אולת‪ )25( :‬מציל נפשות עד "אמת | ויפח כזבים מרמה‪ )26( :‬ביראת יהוה מבטח ע ז |‬
‫ולבניו יהיה מחסה‪ )27( :‬יראת יהוה מקור חיים | לסור ממ קשי מות‪ )28( :‬ברב עם הדרת מלך | ובאפס לא ם‬
‫מחתת רזון‪ )29( :‬ארך אפים רב תבונה | וקצר רוח מרים אולת‪ )30( :‬חיי בשרים לב מרפא | ורקב ע‪3‬צמות קנאה‪( :‬‬
‫‪ )31‬ע שק דל חרף ע שהו | ומכבדו ח נן אביון‪ )32( :‬ברעתו ידחה רשע | וח סה במותו צדיק‪ )33( :‬בלב נבון תנוח‬
‫חכמה | ובקרב כסילים תודע‪ )34( :‬צדקה תרומם גוי | וחסד ל >אמים חטאת‪ )35( :‬רצון מלך לעבד משכיל | ועברתו‬
‫תהיה מביש‪:‬‬
‫(‪ )1‬מע‪3‬נה רך ישיב חמה | ודבר עצב יע‪3‬לה אף‪ )2( :‬לשון ‪3‬חכמים תיטיב דעת | ופי כסילים יביע אולת‪ )3( :‬בכל מקום‬
‫עיני יהוה | צ פות רעים וטובים‪ )4( :‬מרפא לשון עץ חיים | וסלף בה שבר ברוח‪" )5( :‬אויל ינאץ מוסר אביו | וש מר‬
‫תוכחת יערם‪ )6( :‬בית צדיק ח סן רב | ובתבואת רשע נעכרת‪ )7( :‬שפתי ‪3‬חכמים יזרו דעת | ולב כסילים ל א כן‪)8( :‬‬
‫יאהב‪ )10( :‬מוסר רע‬
‫זבח רשעים תוע‪3‬בת יהוה | ותפלת ישרים רצונו‪ )9( :‬תוע‪3‬בת יהוה דרך רשע | ומרדף צדקה "‬
‫יאהב לץ הוכח לו | אל‬ ‫ואבדון נגד יהוה | אף כי לבות בני אדם‪ )12( :‬ל א "‬
‫לע זב א רח | שונא תוכחת ימות‪ )11( :‬שאול ‪3‬‬
‫‪3‬חכמים ל א ילך‪ )13( :‬לב שמח ייטב פנים | ובעצבת לב רוח נכאה‪ )14( :‬לב נבון יבקש דעת | ופני [ופי קרי] כסילים‬
‫ירעה אולת‪ )15( :‬כל ימי עני רעים | וטוב לב משתה תמיד‪ )16( :‬טוב מעט ביראת יהוה | מאוצר רב ומהומה בו‪( :‬‬
‫אהבה שם | משור אבוס ושנאה בו‪ )18( :‬איש חמה יגרה מדון | וארך אפים ישקיט ריב‪)19( :‬‬ ‫‪ )17‬טוב ‪3‬אר>חת ירק ו ‪3‬‬
‫דרך עצל כמ >שכת חדק | וא רח ישרים סל>לה‪ )20( :‬בן חכם ישמח אב | וכסיל אדם בוזה אמו‪ )21( :‬אולת שמחה‬
‫ל ‪3‬חסר לב | ואיש תבונה יישר לכת‪ )22( :‬הפר מ ‪3‬חשבות באין סוד | ובר ב יוע‪3‬צים תקום‪ )23( :‬שמחה לאיש במע‪3‬נה פיו‬
‫| ודבר בעתו מה טוב‪ )24( :‬א רח חיים למעלה למשכיל | למען סור משאול מטה‪ )25( :‬בית גאים יסח יהוה | ויצב‬
‫גבול אלמנה‪ )26( :‬תוע‪3‬בת יהוה מחשבות רע | וטה רים אמרי נ עם‪ )27( :‬ע כר ביתו בוצע בצע | ושונא מתנ ת יחיה‪( :‬‬
‫‪ )28‬לב צדיק יהגה לע‪3‬נות | ופי רשעים יביע רעות‪ )29( :‬רחוק יהוה מרשעים | ותפלת צדיקים ישמע‪ )30( :‬מאור‬
‫עינים ישמח לב | שמועה טובה תדשן עצם‪ )31( :‬א זן ש מעת תוכחת חיים | בקרב ‪3‬חכמים תלין‪ )32( :‬פורע מוסר‬
‫מואס נפשו | ושומע תוכחת קונה לב‪ )33( :‬יראת יהוה מוסר חכמה | ולפני כבוד ע‪3‬נוה‪:‬‬
‫(‪ )1‬לאדם מערכי לב | ומיהוה מע‪3‬נה לשון‪ )2( :‬כל דרכי איש זך בעיניו | ות כן רוחות יהוה‪ )3( :‬ג ל אל יהוה מע‪3‬שיך |‬
‫ויכ נו מחשב תיך‪ )4( :‬כ ל פעל יהוה למע‪3‬נהו | וגם רשע ליום רעה‪ )5( :‬תוע‪3‬בת יהוה כל גבה לב | יד ליד ל א ינקה‪)6( :‬‬
‫ואמת יכ>פר עון | וביראת יהוה סור מרע‪ )7( :‬ברצות יהוה דרכי איש | גם אויביו ישלם אתו‪ )8( :‬טוב מעט‬ ‫בחסד "‬
‫בצדקה | מר ב תבואות בל א משפט‪ )9( :‬לב אדם יחשב דרכו | ויהוה יכין צע‪3‬דו‪ )10( :‬קסם על שפתי מלך | במשפט‬
‫ל א ימעל פיו‪ )11( :‬פלס ומ אזני משפט ליהוה | מע‪3‬שהו כל אבני כיס‪ )12( :‬תוע‪3‬בת מלכים ע‪3‬שות רשע | כי בצדקה‬
‫יאהב‪3 )14( :‬חמת מלך מל ‪3‬אכי מות | ואיש חכם יכפרנה‪)15( :‬‬ ‫יכון כסא‪ )13( :‬רצון מלכים שפתי צדק | וד בר ישרים "‬
‫באור פני מלך חיים | ורצונו כעב מלקוש‪ )16( :‬קנ ה חכמה מה טוב מחרוץ | וקנות בינה נבחר מכסף‪ )17( :‬מסלת‬
‫ישרים סור מרע | ש מר נפשו נ צר דרכו‪ )18( :‬לפני שבר גאון | ולפני כשלון ג בה רוח‪ )19( :‬טוב שפל רוח את עניים‬
‫[ע‪3‬נוים קרי] | מחלק שלל את גאים‪ )20( :‬משכיל על דבר ימצא טוב | ובוטח ביהוה אשריו‪ )21( :‬ל ‪3‬חכם לב יקרא נבון‬
‫| ומתק שפתים י סיף לקח‪ )22( :‬מקור חיים שכל בעליו | ומוסר "אולים אולת‪ )23( :‬לב חכם ישכיל פיהו | ועל שפתיו‬
‫אחריתה דרכי מות‪:‬‬ ‫י סיף לקח‪ )24( :‬צוף דבש אמרי נ עם | מתוק לנפש ומרפא לעצם‪ )25( :‬יש דרך ישר לפני איש | ו ‪3‬‬
‫(‪ )26‬נפש עמל עמלה לו | כי אכף עליו פיהו‪ )27( :‬איש בליעל כ רה רעה | ועל שפתיו [שפתו קרי] כאש צרבת‪)28( :‬‬
‫איש תהפ>כות ישלח מדון | ונרגן מפריד אלוף‪ )29( :‬איש חמס יפתה רעהו | והוליכו בדרך ל א טוב‪ )30( :‬ע צה עיניו‬
‫לחש ב תהפ>כות | ק רץ שפתיו כלה רעה‪ )31( :‬ע‪3‬טרת תפארת שיבה | בדרך צדקה תמצא‪ )32( :‬טוב ארך אפים מגבור‬
‫| ומ של ברוחו מל כד עיר‪ )33( :‬בחיק יוטל את הגורל | ומיהוה כל משפטו‪:‬‬
‫נחלה‪)3( :‬‬‫יחל ק ‪3‬‬‫(‪ )1‬טוב פת ‪3‬חרבה ושלוה בה | מבית מלא זבחי ריב‪ )2( :‬עבד משכיל ימש ל בבן מביש | ובתוך אחים ‪3‬‬
‫מצרף לכסף וכור לזהב | וב חן לבות יהוה‪ )4( :‬מרע מקשיב על שפת און | שקר מזין על לשון הו ת‪ )5( :‬ל עג לרש חרף‬
‫ע שהו | שמח לאיד ל א ינקה‪ )6( :‬ע‪3‬טרת זקנים בני בנים | ותפארת בנים ‪3‬אבותם‪ )7( :‬ל א נאוה לנבל שפת יתר | אף כי‬
‫אהבה | וש נה‬‫לנדיב שפת שקר‪ )8( :‬אבן חן הש חד בעיני בעליו | אל כל ‪3‬אשר יפנה ישכיל‪ )9( :‬מכסה פשע מבקש ‪3‬‬
‫בדבר מפריד אלוף‪ )10( :‬תחת גערה במבין | מהכות כסיל מאה‪ )11( :‬אך מרי יבקש רע | ומלאך אכזרי י >שלח בו‪( :‬‬
‫‪ )12‬פגוש ד ב שכול באיש | ואל כסיל באולתו‪ )13( :‬משיב רעה תחת טובה | ל א תמיש [תמוש קרי] רעה מביתו‪)14( :‬‬
‫פוטר מים ראשית מדון | ולפני התגלע הריב נטוש‪ )15( :‬מצדיק רשע ומרשיע צדיק | תוע‪3‬בת יהוה גם שניהם‪)16( :‬‬
‫למה זה מחיר ביד כסיל | לקנות חכמה ולב אין‪ )17( :‬בכל עת א הב הרע | ואח לצרה יולד‪ )18( :‬אדם ‪3‬חסר לב תוקע‬
‫כף | ע רב ‪3‬ער>בה לפני רעהו‪ )19( :‬א הב פשע א הב מצה | מגביה פתחו מבקש שבר‪ )20( :‬עקש לב ל א ימצא טוב |‬
‫ונהפך בלשונו יפול ברעה‪ )21( :‬י לד כסיל לתוגה לו | ול א ישמח ‪3‬אבי נבל‪ )22( :‬לב שמח ייטב גהה | ורוח נכאה‬
‫תיבש גרם‪ )23( :‬ש חד מחיק רשע יקח | להטות ארחות משפט‪ )24( :‬את פני מבין חכמה | ועיני כסיל בקצה ארץ‪( :‬‬
‫‪ )25‬כעס לאביו בן כסיל | וממר ליולדתו‪ )26( :‬גם ע‪3‬נוש לצדיק ל א טוב | להכות נדיבים על י שר‪ )27( :‬חושך ‪3‬אמריו‬
‫יודע דעת | וקר [יקר קרי] רוח איש תבונה‪ )28( :‬גם "אויל מ ‪3‬חריש חכם יחשב | א טם שפתיו נבון‪:‬‬
‫(‪ )1‬לת ‪3‬אוה יבקש נפרד | בכל תושיה יתגלע‪ )2( :‬ל א יחפ ץ כסיל בתבונה | כי אם בהתגלות לבו‪ )3( :‬בבוא רשע בא גם‬
‫‪3‬מקים דברי פי איש | נחל נ בע מקור חכמה‪ )5( :‬שאת פני רשע ל א טוב | להטות‬ ‫בוז | ועם קלון חרפה‪ )4( :‬מים ע >‬
‫צדיק במשפט‪ )6( :‬שפתי כסיל יב או בריב | ופיו למ ‪3‬הל>מות יקרא‪ )7( :‬פי כסיל מחתה לו | ושפתיו מוקש נפשו‪)8( :‬‬
‫דברי נרגן כמתל ‪3‬המים | והם ירדו חדרי בטן‪ )9( :‬גם מתרפה במלאכתו | אח הוא לבעל משחית‪ )10( :‬מגדל ע ז שם‬
‫יהוה | בו ירוץ צדיק ונשגב‪ )11( :‬הון עשיר קרית ע>זו | וכחומה נשגבה במשכיתו‪ )12( :‬לפני שבר יגבה לב איש |‬
‫ולפני כבוד ע‪3‬נוה‪ )13( :‬משיב דבר בטרם ישמע | אולת היא לו וכלמה‪ )14( :‬רוח איש יכלכל מ ‪3‬חלהו | ורוח נכאה מי‬
‫ישאנה‪ )15( :‬לב נבון יקנה דעת | וא זן ‪3‬חכמים תבקש דעת‪ )16( :‬מתן אדם ירחיב לו | ולפני גד לים ינחנו‪ )17( :‬צדיק‬
‫וחקרו‪ )18( :‬מדינים ישבית הגורל | ובין ע‪3‬צומים יפריד‪ )19( :‬אח נפשע מקרית‬ ‫הראשון בריבו | יבא [ובא קרי] רעהו ‪3‬‬
‫ע ז | ומדונים [ומדינים קרי] כבריח ארמון‪ )20( :‬מפרי פי איש תשבע בטנו | תבואת שפתיו ישבע‪ )21( :‬מות וחיים‬
‫ביד לשון | וא ‪3‬הביה י אכל פריה‪ )22( :‬מצא אשה מצא טוב | ויפק רצון מיהוה‪ )23( :‬ת ‪3‬חנונים ידבר רש | ועשיר יע‪3‬נה‬
‫עזות‪ )24( :‬איש רעים להתר עע | ויש א הב דבק מאח‪:‬‬
‫(‪ )1‬טוב רש הולך ב >תמו | מעקש שפתיו והוא כסיל‪ )2( :‬גם בל א דעת נפש ל א טוב | ואץ ברגלים חוטא‪ )3( :‬אולת‬
‫אדם תסלף דרכו | ועל יהוה יזעף לבו‪ )4( :‬הון י סיף רעים רבים | ודל מרעהו יפרד‪ )5( :‬עד שקרים ל א ינקה | ויפיח‬
‫נאהו אף כי מרעהו ר ‪3‬חקו ממנו |‬‫כזבים ל א ימלט‪ )6( :‬רבים יחלו פני נדיב | וכל הרע לאיש מתן‪ )7( :‬כל ‪3‬אחי רש ש >‬
‫מרדף ‪3‬אמרים לא [לו קרי] המה‪ )8( :‬ק נה לב א הב נפשו | ש מר תבונה למצ א טוב‪ )9( :‬עד שקרים ל א ינקה | ויפיח‬
‫כזבים י אבד‪:‬‬
‫(‪ )10‬ל א נאוה לכסיל תע‪3‬נוג | אף כי לעבד מש ל בשרים‪ )11( :‬שכל אדם ה "אריך אפו | ותפארתו ע‪3‬ב ר על פשע‪)12( :‬‬
‫נחלת‬ ‫נהם ככפיר זעף מלך | וכטל על עשב רצונו‪ )13( :‬הו ת לאביו בן כסיל | ודלף ט רד מדיני אשה‪ )14( :‬בית והון ‪3‬‬
‫אבות | ומיהוה אשה משכלת‪ )15( :‬עצלה תפיל תרדמה | ונפש רמיה תרעב‪ )16( :‬ש מר מצוה ש מר נפשו | בוזה‬
‫דרכיו יומת [ימות קרי]‪ )17( :‬מלוה יהוה חונן דל | וג >מלו ישלם לו‪ )18( :‬יסר בנך כי יש תקוה | ואל ‪3‬המיתו אל תשא‬
‫נפשך‪ )19( :‬גרל [גדל קרי] חמה נ שא ע נש | כי אם תציל ועוד תוסף‪ )20( :‬שמע עצה וקבל מוסר | למען תחכם‬
‫אחריתך‪ )21( :‬רבות מ ‪3‬חשבות בלב איש | וע‪3‬צת יהוה היא תקום‪ )22( :‬ת ‪3‬אות אדם חסדו | וטוב רש מאיש כזב‪( :‬‬ ‫ב ‪3‬‬
‫‪ )23‬יראת יהוה לחיים | ושבע ילין בל יפקד רע‪ )24( :‬טמן עצל ידו בצלחת | גם אל פיהו ל א ישיבנה‪ )25( :‬לץ תכה‬
‫ופתי יערם | והוכיח לנבון יבין דעת‪ )26( :‬משדד אב יבריח אם | בן מביש ומחפיר‪ )27( :‬חדל בני לשמ ע מוסר |‬
‫לשגות מאמרי דעת‪ )28( :‬עד בליעל יליץ משפט | ופי רשעים יבלע און‪ )29( :‬נכונו ללצים שפטים | ומ ‪3‬הל>מות לגו‬
‫כסילים‪:‬‬
‫(‪ )1‬לץ היין ה מה שכר | וכל ש גה בו ל א יחכם‪ )2( :‬נהם ככפיר אימת מלך | מתעברו חוטא נפשו‪ )3( :‬כבוד לאיש‬
‫‪3‬מקים עצה בלב‬ ‫יחר ש | ישאל [ושאל קרי] בקציר ואין‪ )5( :‬מים ע >‬
‫שבת מריב | וכל "אויל יתגלע‪ )4( :‬מח רף עצל ל א ‪3‬‬
‫איש | ואיש תבונה ידלנה‪ )6( :‬רב אדם יקרא איש חסדו | ואיש "אמונים מי ימצא‪ )7( :‬מתהלך ב >תמו צדיק | אשרי‬
‫אחריו‪ )8( :‬מלך יושב על כסא דין | מזרה בעיניו כל רע‪ )9( :‬מי י אמר זכיתי לבי | טהרתי מחטאתי‪ )10( :‬אבן‬ ‫בניו ‪3‬‬
‫ואבן איפה ואיפה | תוע‪3‬בת יהוה גם שניהם‪ )11( :‬גם במע‪3‬לליו יתנכר נער | אם זך ואם ישר פע‪F‬לו‪ )12( :‬א זן ש מעת‬
‫ועין ר אה | יהוה עשה גם שניהם‪ )13( :‬אל ת "אהב שנה פן תורש | פקח עיניך שבע לחם‪ )14( :‬רע רע י אמר הקונה |‬
‫וא זל לו אז יתהלל‪ )15( :‬יש זהב ורב פנינים | וכלי יקר שפתי דעת‪ )16( :‬לקח בגדו כי ערב זר | ובעד נכרים [נכריה‬
‫קרי] חבלהו‪ )17( :‬ערב לאיש לחם שקר | ואחר ימלא פיהו חצץ‪ )18( :‬מ ‪3‬חשבות בעצה תכון | ובתחב>לות ע‪3‬שה‬
‫מלחמה‪ )19( :‬גולה סוד הולך רכיל | ולפ תה שפתיו ל א תתערב‪ )20( :‬מקלל אביו ואמו | ידעך נרו באישון [ב "אשון‬
‫אחריתה ל א תב רך‪ )22( :‬אל ת אמר ‪3‬אשלמה רע | קוה‬ ‫נחלה מבחלת [מב הלת קרי] בראש נה | ו ‪3‬‬ ‫קרי] ח שך‪3 )21( :‬‬
‫ליהוה וי שע לך‪ )23( :‬תוע‪3‬בת יהוה אבן ואבן | ומ אזני מרמה ל א טוב‪ )24( :‬מיהוה מצע‪3‬די גבר | ואדם מה יבין‬
‫דרכו‪ )25( :‬מוקש אדם ילע ק דש | ואחר נדרים לבקר‪ )26( :‬מזרה רשעים מלך חכם | וישב ע‪3‬ליהם אופן‪ )27( :‬נר‬
‫ואמת יצרו מלך | וסעד בחסד כסאו‪ )29( :‬תפארת בחורים כ חם |‬ ‫יהוה נשמת אדם | ח פש כל חדרי בטן‪ )28( :‬חסד "‬
‫והדר זקנים שיבה‪ )30( :‬חב>רות פצע תמריק [תמרוק קרי] ברע | ומכות חדרי בטן‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫(‪ )1‬פלגי מים לב מלך ביד יהוה | על כל ‪3‬אשר יחפ ץ יטנו‪ )2( :‬כל דרך איש ישר בעיניו | ות כן לבות יהוה‪ )3( :‬ע‪3‬ש ה‬
‫צדקה ומשפט | נבחר ליהוה מזבח‪ )4( :‬רום עינים ורחב לב | נר רשעים חטאת‪ )5( :‬מחשבות חרוץ אך למותר | וכל‬
‫אץ אך למחסור‪ )6( :‬פ על אוצרות בלשון שקר | הבל נדף מבקשי מות‪ )7( :‬ש ד רשעים יגורם | כי מ ‪3‬אנו לע‪3‬שות‬
‫משפט‪3 )8( :‬הפכפך דרך איש וזר | וזך ישר פע‪F‬לו‪ )9( :‬טוב לשבת על פנת גג | מאשת מדינים ובית חבר‪ )10( :‬נפש רשע‬
‫אותה רע | ל א י>חן בעיניו רעהו‪ )11( :‬בענש לץ יחכם פתי | ובהשכיל לחכם יקח דעת‪ )12( :‬משכיל צדיק לבית רשע |‬
‫מסלף רשעים לרע‪ )13( :‬א טם אזנו מזע‪3‬קת דל | גם הוא יקרא ול א יענה‪ )14( :‬מתן בסתר יכפה אף | וש חד בחק‬
‫חמה עזה‪ )15( :‬שמחה לצדיק ע‪3‬שות משפט | ומחתה לפ ע‪3‬לי און‪ )16( :‬אדם תועה מדרך השכל | בקהל רפאים ינוח‪:‬‬
‫(‪ )17‬איש מחסור א הב שמחה | א הב יין ושמן ל א יע‪3‬שיר‪ )18( :‬כ פר לצדיק רשע | ותחת ישרים בוגד‪ )19( :‬טוב שבת‬
‫בארץ מדבר | מאשת מדונים [מדינים קרי] וכעס‪ )20( :‬אוצר נחמד ושמן בנוה חכם | וכסיל אדם יבלענו‪ )21( :‬ר דף‬
‫צדקה וחסד | ימצא חיים צדקה וכבוד‪ )22( :‬עיר גב רים עלה חכם | וי רד ע ז מבטחה‪ )23( :‬ש מר פיו ולשונו | ש מר‬
‫מצרות נפשו‪ )24( :‬זד יהיר לץ שמו | עושה בעברת זדון‪ )25( :‬ת ‪3‬אות עצל תמיתנו | כי מ ‪3‬אנו ידיו לע‪3‬שות‪ )26( :‬כל‬
‫היום התאוה ת ‪3‬אוה | וצדיק יתן ול א יחש ך‪ )27( :‬זבח רשעים תועבה | אף כי בזמה יביאנו‪ )28( :‬עד כזבים י אבד |‬
‫ואיש שומע לנצח ידבר‪ )29( :‬העז איש רשע בפניו | וישר הוא יכין [יבין קרי] דרכיו [דרכו קרי]‪ )30( :‬אין חכמה‬
‫ואין תבונה | ואין עצה לנגד יהוה‪:‬‬
‫(‪ )31‬סוס מוכן ליום מלחמה | וליהוה התשועה‪:‬‬
‫(‪ )1‬נבחר שם מע שר רב | מכסף ומזהב חן טוב‪ )2( :‬עשיר ורש נפגשו | ע שה כ>לם יהוה‪ )3( :‬ערום ראה רעה ויסתר‬
‫[ונסתר קרי] | ופתיים עברו ונע"נשו‪ )4( :‬עקב ע‪3‬נוה יראת יהוה | ע שר וכבוד וחיים‪ )5( :‬צנים פחים בדרך עקש | שומר‬
‫נפשו ירחק מהם‪3 )6( :‬חנ ך לנער על פי דרכו | גם כי יזקין ל א יסור ממנה‪ )7( :‬עשיר ברשים ימשול | ועבד לו ה לאיש‬
‫מלוה‪ )8( :‬זורע עולה יקצור [יקצר קרי] און | ושבט עברתו יכלה‪ )9( :‬טוב עין הוא יב רך | כי נתן מלחמו לדל‪)10( :‬‬
‫גרש לץ ויצא מדון | וישב ת דין וקלון‪ )11( :‬א הב טהור [טהר קרי] לב | חן שפתיו רעהו מלך‪ )12( :‬עיני יהוה נצרו‬
‫‪3‬מקה פי זרות | זעום יהוה יפול‬ ‫דעת | ויסלף דברי ב גד‪ )13( :‬אמר עצל ‪3‬ארי בחוץ | בתוך רח בות ארצח‪ )14( :‬שוחה ע >‬
‫[יפל קרי] שם‪ )15( :‬אולת קשורה בלב נער | שבט מוסר ירחיקנה ממנו‪ )16( :‬ע שק דל להרבות לו | נ תן לעשיר אך‬
‫למחסור‪ )17( :‬הט אזנך ושמע דברי ‪3‬חכמים | ולבך תשית לדעתי‪ )18( :‬כי נעים כי תשמרם בבטנך | יכ נו יחדו על‬
‫שפתיך‪ )19( :‬להיות ביהוה מבטחך | הודעתיך היום אף אתה‪3 )20( :‬הל א כתבתי לך שלשום [שלישים קרי] |‬
‫במועצ ת ודעת‪ )21( :‬להודיע‪3‬ך ק שט אמרי "אמת | להשיב ‪3‬אמרים "אמת לש לחיך‪:‬‬
‫(‪ )22‬אל תגזל דל כי דל הוא | ואל תדכא עני בשער‪ )23( :‬כי יהוה יריב ריבם | וקבע את ק בעיהם נפש‪ )24( :‬אל‬
‫תתרע את בעל אף | ואת איש חמות ל א תבוא‪ )25( :‬פן ת "אלף ארחתו [א רח תיו קרי] | ולקחת מוקש לנפשך‪)26( :‬‬
‫אל תהי בת קעי כף | בע רבים משאות‪ )27( :‬אם אין לך לשלם | למה יקח משכבך מתחתיך‪ )28( :‬אל תסג גבול עולם‬
‫| ‪3‬אשר עשו ‪3‬אבותיך‪ )29( :‬חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב | בל יתיצב לפני ‪3‬ח >שכים‪:‬‬
‫(‪ )1‬כי תשב ללחום את מושל | בין תבין את ‪3‬אשר לפניך‪ )2( :‬ושמת שכין בל עך | אם בעל נפש אתה‪ )3( :‬אל תתאו‬
‫למטעמותיו | והוא לחם כזבים‪ )4( :‬אל תיגע להע‪3‬שיר | מבינתך ‪3‬חדל‪ )5( :‬התעוף ‪3‬‬
‫[התעיף קרי] עיניך בו ואיננו | כי‬
‫עש ה יע‪3‬שה לו כנפים כנשר ועיף [יעוף קרי] השמים‪:‬‬
‫(‪ )6‬אל תלחם את לחם רע עין | ואל תתאו [תתאיו קרי] למטעמ תיו‪ )7( :‬כי כמו שער בנפשו כן הוא | "אכ ל ושתה‬
‫י אמר לך ולבו בל עמך‪ )8( :‬פתך אכלת תקיאנה | ושחת דבריך הנעימים‪ )9( :‬באזני כסיל אל תדבר | כי יבוז לשכל‬
‫מליך‪ )10( :‬אל תסג גבול עולם | ובשדי יתומים אל תב א‪ )11( :‬כי ג ‪3‬אלם חזק | הוא יריב את ריבם אתך‪)12( :‬‬
‫הביאה למוסר לבך | ואזנך לאמרי דעת‪ )13( :‬אל תמנע מנער מוסר | כי תכנו בשבט ל א ימות‪ )14( :‬אתה בשבט‬
‫תכנו | ונפשו משאול תציל‪ )15( :‬בני אם חכם לבך | ישמח לבי גם אני‪ )16( :‬ותעל זנה כליותי | בדבר שפתיך‬
‫אחרית | ותקותך ל א תכרת‪( :‬‬ ‫מישרים‪ )17( :‬אל יקנא לבך בחטאים | כי אם ביראת יהוה כל היום‪ )18( :‬כי אם יש ‪3‬‬
‫וחכם | ואשר בדרך לבך‪ )20( :‬אל תהי בס באי יין | בז ל‪3‬לי בשר למו‪ )21( :‬כי ס בא וזולל יורש |‬
‫‪ )19‬שמע אתה בני ‪3‬‬
‫וקרעים תלביש נומה‪ )22( :‬שמע לאביך זה ילדך | ואל תבוז כי זקנה אמך‪" )23( :‬אמת קנה ואל תמכ ר | חכמה‬
‫ומוסר ובינה‪ )24( :‬גול [גיל קרי] יגול [יגיל קרי] ‪3‬אבי צדיק | יולד [ויולד קרי] חכם וישמח [ישמח קרי] בו‪)25( :‬‬
‫ישמח אביך ואמך | ותגל יולדתך‪ )26( :‬תנה בני לבך לי | ועיניך דרכי תרצנה [תצ רנה קרי]‪ )27( :‬כי שוחה ע >‬
‫‪3‬מקה‬
‫זונה | ובאר צרה נכריה‪ )28( :‬אף היא כחתף ת "אר ב | ובוגדים באדם תוסף‪ )29( :‬למי אוי למי ‪3‬אבוי למי מדונים‬
‫אחרים על היין | לבאים לחק ר ממסך‪)31( :‬‬ ‫[מדינים קרי] למי שיח למי פצעים חנם | למי חכללות עינים‪ )30( :‬למ ‪3‬‬
‫אל תרא יין כי יתאדם | כי יתן בכיס [בכוס קרי] עינו יתהלך במישרים‪3 )32( :‬‬
‫אחריתו כנחש ישך | וכצפע ני יפרש‪( :‬‬
‫‪ )33‬עיניך יראו זרות | ולבך ידבר תהפ>כות‪ )34( :‬והיית כש כב בלב ים | וכש כב בר אש חבל‪ )35( :‬הכוני בל חליתי‬
‫‪3‬הלמוני בל ידעתי | מתי אקיץ אוסיף ‪3‬אבקשנו עוד‪:‬‬
‫(‪ )1‬אל תקנא באנשי רעה | ואל תתאו [תתאיו קרי] להיות אתם‪ )2( :‬כי ש ד יהגה לבם | ועמל שפתיהם תדברנה‪)3( :‬‬
‫בחכמה יבנה בית | ובתבונה יתכונן‪ )4( :‬ובדעת ‪3‬חדרים ימלאו | כל הון יקר ונעים‪ )5( :‬גבר חכם בעוז | ואיש דעת‬
‫מאמץ כ ח‪ )6( :‬כי בתחב>לות תע‪3‬שה לך מלחמה | ותשועה בר ב יועץ‪ )7( :‬ראמות ל "אויל חכמות | בשער ל א יפתח‬
‫פיהו‪ )8( :‬מחשב להרע | לו בעל מזמות יקראו‪ )9( :‬זמת אולת חטאת | ותוע‪3‬בת לאדם לץ‪ )10( :‬התרפית ביום צרה‬
‫צר כ חכה‪ )11( :‬הצל ל >קחים למות | ומטים להרג אם תחשוך‪ )12( :‬כי ת אמר הן ל א ידענו זה | ‪3‬הל א ת כן לבות הוא‬
‫יבין ונ צר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפע‪F‬לו‪" )13( :‬אכל בני דבש כי טוב | ונ פת מתוק על חכך‪ )14( :‬כן דעה חכמה‬
‫אחרית ותקותך ל א תכרת‪:‬‬ ‫לנפשך | אם מצאת ויש ‪3‬‬
‫(‪ )15‬אל ת "אר ב רשע לנוה צדיק | אל תשדד רבצו‪ )16( :‬כי שבע יפול צדיק וקם | ורשעים יכשלו ברעה‪ )17( :‬בנפ ל‬
‫אויביך [אויבך קרי] אל תשמח | ובכשלו אל יגל לבך‪ )18( :‬פן יראה יהוה ורע בעיניו | והשיב מעליו אפו‪ )19( :‬אל‬
‫אחרית לרע | נר רשעים ידעך‪ )21( :‬ירא את יהוה בני ומלך |‬ ‫תתחר במרעים | אל תקנא ברשעים‪ )20( :‬כי ל א תהיה ‪3‬‬
‫(‪ )23‬גם אלה ל ‪3‬חכמים | הכר פנים‬ ‫עם שונים אל תתערב‪ )22( :‬כי פתא ם יקום אידם | ופיד שניהם מי יודע‪:‬‬
‫במשפט בל טוב‪ )24( :‬א מר לרשע צדיק אתה יקב>הו עמים | יזעמוהו ל >אמים‪ )25( :‬ולמוכיחים ינעם | וע‪3‬ליהם תבוא‬
‫ברכת טוב‪ )26( :‬שפתים ישק | משיב דברים נכ חים‪ )27( :‬הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך | אחר ובנית ביתך‪:‬‬
‫והפתית בשפתיך‪ )29( :‬אל ת אמר כ ‪3‬אשר עשה לי כן אע"שה לו | אשיב לאיש כפע‪F‬לו‪( :‬‬ ‫(‪ )28‬אל תהי עד חנם ברעך | ‪3‬‬
‫‪ )30‬על שדה איש עצל עברתי | ועל כרם אדם ‪3‬חסר לב‪ )31( :‬והנה עלה כ>לו קמש נים כסו פניו ‪3‬חר>לים | וגדר ‪3‬אבניו‬
‫נהרסה‪ )32( :‬וא "חזה אנ כי אשית לבי | ראיתי לקחתי מוסר‪ )33( :‬מעט שנות מעט תנומות | מעט חב>ק ידים לשכב‪( :‬‬ ‫"‬
‫‪ )34‬ובא מתהלך רישך | ומחס ריך כאיש מגן‪:‬‬
‫(‪ )1‬גם אלה משלי של מ ה | ‪3‬אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה‪ )2( :‬כב ד "אל הים הסתר דבר | וכב ד מלכים ‪3‬חק ר‬
‫דבר‪ )3( :‬שמים לרום וארץ לע מק | ולב מלכים אין חקר‪ )4( :‬הגו סיגים מכסף | ויצא לצ רף כלי‪ )5( :‬הגו רשע לפני‬
‫מלך | ויכון בצדק כסאו‪ )6( :‬אל תתהדר לפני מלך | ובמקום גד לים אל תע‪3‬מ ד‪ )7( :‬כי טוב ‪3‬אמר לך ע‪3‬לה הנה |‬
‫אחריתה בהכלים א תך רעך‪ )9( :‬ריבך‬ ‫מהשפילך לפני נדיב ‪3‬אשר ראו עיניך‪ )8( :‬אל תצא לרב מהר | פן מה תע‪3‬שה ב ‪3‬‬
‫ריב את רעך | וסוד אחר אל תגל‪ )10( :‬פן יחסדך ש מע | ודבתך ל א תשוב‪ )11( :‬תפוחי זהב במשכיות כסף | דבר דב>ר‬
‫נאמן לש לחיו |‬‫וחלי כתם | מוכיח חכם על א זן ש מעת‪ )13( :‬כצנת שלג ביום קציר ציר "‬ ‫על אפניו‪ )12( :‬נזם זהב ‪3‬‬
‫ונפש ‪3‬אד ניו ישיב‪:‬‬
‫(‪ )14‬נשיאים ורוח וגשם אין | איש מתהלל במתת שקר‪ )15( :‬בא רך אפים יפ>תה קצין | ולשון רכה תשבר גרם‪)16( :‬‬
‫והקאתו‪ )17( :‬ה קר רגלך מבית רעך | פן ישבע‪3‬ך ושנאך‪ )18( :‬מפיץ וחרב וחץ שנון‬ ‫דבש מצאת "אכ ל דיך | פן תשבענו ‪3‬‬
‫| איש ע נה ברעהו עד שקר‪ )19( :‬שן ר עה ורגל מועדת | מבטח בוגד ביום צרה‪ )20( :‬מע‪3‬דה בגד ביום קרה ח מץ על‬
‫נתר | ושר בשרים על לב רע‪:‬‬
‫נאך ה ‪3‬אכלהו לחם | ואם צמא השקהו מים‪ )22( :‬כי גחלים אתה ח תה על ר אשו | ויהוה ישלם לך‪( :‬‬ ‫(‪ )21‬אם רעב ש ‪3‬‬
‫‪ )23‬רוח צפון תחולל גשם | ופנים נזעמים לשון סתר‪ )24( :‬טוב שבת על פנת גג | מאשת מדונים [מדינים קרי] ובית‬
‫חבר‪ )25( :‬מים קרים על נפש ע‪3‬יפה | ושמועה טובה מארץ מרחק‪ )26( :‬מעין נרפש ומקור משחת | צדיק מט לפני‬
‫רשע‪ )27( :‬אכ ל דבש הרבות ל א טוב | וחקר כב דם כבוד‪ )28( :‬עיר פרוצה אין חומה | איש ‪3‬אשר אין מעצר לרוחו‪:‬‬
‫(‪ )1‬כשלג בקיץ וכמטר בקציר | כן ל א נאוה לכסיל כבוד‪ )2( :‬כצפור לנוד כדרור לעוף | כן קללת חנם לא [לו קרי]‬
‫תב א‪ )3( :‬שוט לסוס מתג ל ‪3‬חמור | ושבט לגו כסילים‪ )4( :‬אל תען כסיל כאולתו | פן תשוה לו גם אתה‪ )5( :‬ע‪3‬נה‬
‫כסיל כאולתו | פן יהיה חכם בעיניו‪ )6( :‬מקצה רגלים חמס ש תה | ש לח דברים ביד כסיל‪ )7( :‬דליו ש קים מפסח |‬
‫ומשל בפי כסילים‪ )8( :‬כצרור אבן במרגמה | כן נותן לכסיל כבוד‪ )9( :‬חוח עלה ביד שכור | ומשל בפי כסילים‪)10( :‬‬
‫רב מחולל כ ל | וש כר כסיל וש כר ע ברים‪ )11( :‬ככלב שב על קאו | כסיל שונה באולתו‪ )12( :‬ראית איש חכם בעיניו |‬
‫תקוה לכסיל ממנו‪ )13( :‬אמר עצל שחל בדרך | ‪3‬ארי בין הרח בות‪ )14( :‬הדלת תסוב על צירה | ועצל על מטתו‪)15( :‬‬
‫טמן עצל ידו בצלחת | נלאה ל ‪3‬השיבה אל פיו‪ )16( :‬חכם עצל בעיניו | משבעה משיבי טעם‪ )17( :‬מ ‪3‬חזיק באזני כלב |‬
‫ע בר מתעבר על ריב ל א לו‪ )18( :‬כמתלהלה הי רה זקים חצים ומות‪ )19( :‬כן איש רמה את רעהו | ואמר ‪3‬הל א‬
‫משחק אני‪ )20( :‬באפס עצים תכבה אש | ובאין נרגן ישת ק מדון‪ )21( :‬פחם לגחלים ועצים לאש | ואיש מדונים‬
‫[מדינים קרי] לחרחר ריב‪:‬‬
‫(‪ )22‬דברי נרגן כמתל ‪3‬המים | והם ירדו חדרי בטן‪ )23( :‬כסף סיגים מצ>פה על חרש | שפתים ד לקים ולב רע‪)24( :‬‬
‫בשפתו [בשפתיו קרי] ינכר שונא | ובקרבו ישית מרמה‪ )25( :‬כי יחנן קולו אל ת ‪3‬אמן בו | כי שבע תועבות בלבו‪)26( :‬‬
‫תכסה שנאה במשאון | תגלה רעתו בקהל‪ )27( :‬כ רה שחת בה יפ ל | וג לל אבן אליו תשוב‪ )28( :‬לשון שקר ישנא‬
‫דכיו | ופה חלק יע‪3‬שה מדחה‪:‬‬
‫(‪ )1‬אל תתהלל ביום מחר | כי ל א תדע מה ילד יום‪ )2( :‬יהללך זר ול א פיך | נכרי ואל שפתיך‪ )3( :‬כ בד אבן ונטל‬
‫החול | וכעס "אויל כבד משניהם‪ )4( :‬אכזריות חמה ושטף אף | ומי יע‪3‬מ ד לפני קנאה‪ )5( :‬טובה תוכחת מג>לה |‬
‫נאמנים פצעי אוהב | ונעתרות נשיקות שונא‪ )7( :‬נפש שבעה תבוס נ פת | ונפש רעבה כל מר‬ ‫אהבה מ >סתרת‪" )6( :‬‬‫מ ‪3‬‬
‫מתוק‪ )8( :‬כצפור נודדת מן קנה | כן איש נודד ממקומו‪ )9( :‬שמן וקט רת ישמח לב | ומתק רעהו מע‪3‬צת נפש‪)10( :‬‬
‫רע‪3‬ך ורעה [ורע קרי] אביך אל תע‪3‬ז ב ובית אחיך אל תבוא ביום אידך | טוב שכן קרוב מאח רחוק‪3 )11( :‬חכם בני‬
‫ושמח לבי | ואשיבה ח רפי דבר‪ )12( :‬ערום ראה רעה נסתר | פתאים עברו נע"נשו‪ )13( :‬קח בגדו כי ערב זר | ובעד‬
‫נכריה חבלהו‪ )14( :‬מברך רעהו בקול גדול בב קר השכים | קללה תחשב לו‪ )15( :‬דלף טורד ביום סגריר | ואשת‬
‫מדונים [מדינים קרי] נשתוה‪ )16( :‬צ פניה צפן רוח | ושמן ימינו יקרא‪ )17( :‬ברזל בברזל יחד | ואיש יחד פני רעהו‪:‬‬
‫(‪ )18‬נ צר תאנה י אכל פריה | וש מר ‪3‬אד ניו יכ>בד‪ )19( :‬כמים הפנים לפנים | כן לב האדם לאדם‪ )20( :‬שאול ואבדה‬
‫[ואבדו קרי] ל א תשבענה | ועיני האדם ל א תשבענה‪ )21( :‬מצרף לכסף וכור לזהב | ואיש לפי מ ‪3‬הללו‪ )22( :‬אם‬ ‫‪3‬‬
‫תכתוש את ה "אויל במכתש בתוך הריפות בע"לי | ל א תסור מעליו אולתו‪:‬‬
‫(‪ )23‬יד ע תדע פני צ אנך | שית לבך לע‪3‬דרים‪ )24( :‬כי ל א לעולם ח סן | ואם נזר לדור דור [ודור קרי]‪ )25( :‬גלה חציר‬
‫ונראה דשא | ונאספו עשבות הרים‪ )26( :‬כבשים ללבושך | ומחיר שדה עתודים‪ )27( :‬ודי ‪3‬חלב עזים ללחמך ללחם‬
‫ביתך | וחיים לנע‪3‬רותיך‪:‬‬
‫יאריך‪ )3( :‬גבר רש‬‫(‪ )1‬נסו ואין ר דף רשע | וצדיקים ככפיר יבטח‪ )2( :‬בפשע ארץ רבים שריה | ובאדם מבין י דע כן ‪3‬‬
‫וע שק דלים | מטר ס חף ואין לחם‪ )4( :‬ע זבי תורה יהללו רשע | וש מרי תורה יתגרו בם‪:‬‬
‫(‪ )5‬אנשי רע ל א יבינו משפט | ומבקשי יהוה יבינו כ ל‪ )6( :‬טוב רש הולך ב >תמו | מעקש דרכים והוא עשיר‪ )7( :‬נוצר‬
‫תורה בן מבין | ור עה זוללים יכלים אביו‪ )8( :‬מרבה הונו בנשך ובתרבית [ותרבית קרי] | לחונן דלים יקבצנו‪)9( :‬‬
‫מסיר אזנו משמ ע תורה | גם תפלתו תועבה‪ )10( :‬משגה ישרים בדרך רע בשחותו הוא יפול | ותמימים ינ ‪3‬חלו טוב‪( :‬‬
‫‪ )11‬חכם בעיניו איש עשיר | ודל מבין יחקרנו‪ )12( :‬בע‪3‬ל ץ צדיקים רבה תפארת | ובקום רשעים י >חפש אדם‪)13( :‬‬
‫מכסה פשעיו ל א יצליח | ומודה וע זב יר>חם‪ )14( :‬אשרי אדם מפחד תמיד | ומקשה לבו יפול ברעה‪3 )15( :‬ארי נ הם‬
‫וד ב שוקק | מ של רשע על עם דל‪ )16( :‬נגיד ‪3‬חסר תבונות ורב מע‪3‬שקות | שנאי [ש נא קרי] בצע ‪3‬‬
‫יאריך ימים‪:‬‬
‫(‪ )17‬אדם ע >שק בדם נפש | עד בור ינוס אל יתמכו בו‪ )18( :‬הולך תמים יושע | ונעקש דרכים יפול באחת‪ )19( :‬ע בד‬
‫אדמתו ישבע לחם | ומרדף רקים ישבע ריש‪ )20( :‬איש "אמונות רב ברכות | ואץ להע‪3‬שיר ל א ינקה‪ )21( :‬הכר פנים‬
‫אחרי חן‬‫ל א טוב | ועל פת לחם יפשע גבר‪ )22( :‬נב‪F‬הל להון איש רע עין | ול א ידע כי חסר יב אנו‪ )23( :‬מוכיח אדם ‪3‬‬
‫ימצא | ממ ‪3‬חליק לשון‪ )24( :‬גוזל אביו ואמו וא מר אין פשע | חבר הוא לאיש משחית‪ )25( :‬רחב נפש יגרה מדון |‬
‫ובוטח על יהוה יד>שן‪ )26( :‬בוטח בלבו הוא כסיל | והולך בחכמה הוא ימלט‪ )27( :‬נותן לרש אין מחסור | ומעלים‬
‫עיניו רב מארות‪ )28( :‬בקום רשעים יסתר אדם | ובאבדם ירבו צדיקים‪:‬‬
‫(‪ )1‬איש תוכחות מקשה ע רף | פתע ישבר ואין מרפא‪ )2( :‬ברבות צדיקים ישמח העם | ובמש ל רשע יאנח עם‪)3( :‬‬
‫איש א הב חכמה ישמח אביו | ור עה זונות יאבד הון‪ )4( :‬מלך במשפט יע‪3‬מיד ארץ | ואיש תרומות יהרסנה‪ )5( :‬גבר‬
‫מ ‪3‬חליק על רעהו | רשת פורש על פעמיו‪ )6( :‬בפשע איש רע מוקש | וצדיק ירון ושמח‪ )7( :‬י דע צדיק דין דלים | רשע‬
‫וחכמים ישיבו אף‪ )9( :‬איש חכם נשפט את איש "אויל | ורגז ושחק ואין‬
‫ל א יבין דעת‪ )8( :‬אנשי לצון יפיחו קריה | ‪3‬‬
‫נחת‪ )10( :‬אנשי דמים ישנאו תם | וישרים יבקשו נפשו‪ )11( :‬כל רוחו יוציא כסיל | וחכם באחור ישבחנה‪)12( :‬‬
‫מ של מקשיב על דבר שקר | כל משרתיו רשעים‪ )13( :‬רש ואיש תככים נפגשו | מאיר עיני שניהם יהוה‪ )14( :‬מלך‬
‫שופט ב "אמת דלים | כסאו לעד יכון‪ )15( :‬שבט ותוכחת יתן חכמה | ונער מ >שלח מביש אמו‪ )16( :‬ברבות רשעים‬
‫ירבה פשע | וצדיקים במפלתם יראו‪ )17( :‬יסר בנך ויניחך | ויתן מע‪3‬דנים לנפשך‪:‬‬
‫(‪ )18‬באין חזון יפרע עם | וש מר תורה אשרהו‪ )19( :‬בדברים ל א יוסר עבד | כי יבין ואין מע‪3‬נה‪ )20( :‬חזית איש אץ‬
‫אחריתו יהיה מנון‪ )22( :‬איש אף יגרה מדון | ובעל חמה רב‬ ‫בדבריו | תקוה לכסיל ממנו‪ )21( :‬מפנק מנ ער עבדו | ו ‪3‬‬
‫גאות אדם תשפילנו | ושפל רוח יתמ ך כבוד‪ )24( :‬חולק עם גנב שונא נפשו | אלה ישמע ול א יגיד‪)25( :‬‬ ‫פשע‪3 )23( :‬‬
‫חרדת אדם יתן מוקש | ובוטח ביהוה י >שגב‪ )26( :‬רבים מבקשים פני מושל | ומיהוה משפט איש‪ )27( :‬תוע‪3‬בת‬
‫צדיקים איש עול | ותוע‪3‬בת רשע ישר דרך‪:‬‬
‫(‪ )1‬דברי אגור בן יקה המשא | נ >אם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ו >אכל‪ )2( :‬כי בער אנ כי מאיש | ול א בינת אדם לי‪)3( :‬‬
‫ול א למדתי חכמה | ודעת קד שים אדע‪ )4( :‬מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים‬
‫כל אפסי ארץ | מה שמו ומה שם בנו כי תדע‪ )5( :‬כל אמרת "אלוה צרופה | מגן הוא לח סים בו‪ )6( :‬אל תוסף על‬
‫דבריו | פן יוכיח בך ונכזבת‪:‬‬
‫(‪ )7‬שתים שאלתי מאתך | אל תמנע ממני בטרם אמות‪ )8( :‬שוא ודבר כזב הרחק ממני ראש וע שר אל תתן לי |‬
‫הטריפני לחם >חקי‪ )9( :‬פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי יהוה | ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם "אל הי‪:‬‬
‫[אד ניו קרי] | פן יקללך ואשמת‪ )11( :‬דור אביו יקלל | ואת אמו ל א יברך‪ )12( :‬דור‬
‫(‪ )10‬אל תלשן עבד אל אדנו ‪3‬‬
‫טהור בעיניו | ומצ אתו ל א ר>חץ‪ )13( :‬דור מה רמו עיניו | ועפעפיו ינשאו‪ )14( :‬דור ‪3‬חרבות שניו ומ ‪3‬אכלות מתלע תיו |‬
‫ל "אכ ל ע‪3‬ניים מארץ ואביונים מאדם‪:‬‬
‫(‪ )15‬לע‪3‬לוקה שתי בנות הב הב שלוש הנה ל א תשבענה | ארבע ל א אמרו הון‪ )16( :‬שאול וע צר רחם | ארץ ל א שבעה‬
‫מים ואש ל א אמרה הון‪ )17( :‬עין תלעג לאב ותבוז ל ‪3‬‬
‫יקהת אם | יקרוה ע רבי נחל וי אכלוה בני נשר‪:‬‬
‫(‪ )18‬של שה המה נפלאו ממני | וארבע [וארבעה קרי] ל א ידעתים‪ )19( :‬דרך הנשר בשמים דרך נחש ע‪3‬לי צור | דרך‬
‫‪F‬אניה בלב ים ודרך גבר בעלמה‪ )20( :‬כן דרך אשה מנאפת | אכלה ומ ‪3‬חתה פיה ואמרה ל א פעלתי און‪:‬‬
‫(‪ )21‬תחת שלוש רגזה ארץ | ותחת ארבע ל א תוכל שאת‪ )22( :‬תחת עבד כי ימלוך | ונבל כי ישבע לחם‪ )23( :‬תחת‬
‫שנואה כי תבעל | ושפחה כי תירש גברתה‪:‬‬
‫(‪ )24‬ארבעה הם קטני ארץ | והמה ‪3‬חכמים מ >חכמים‪ )25( :‬הנמלים עם ל א עז | ויכינו בקיץ לחמם‪ )26( :‬שפנים עם‬
‫ל א עצום | וישימו בסלע ביתם‪ )27( :‬מלך אין לארבה | ויצא ח צץ כ>לו‪ )28( :‬שממית בידים תתפש | והיא בהיכלי‬
‫מלך‪:‬‬
‫(‪ )29‬של שה המה מיטיבי צעד | וארבעה מיטבי לכת‪ )30( :‬ליש גבור בבהמה | ול א ישוב מפני כ ל‪ )31( :‬זרזיר מתנים‬
‫או תיש | ומלך אלקום עמו‪ )32( :‬אם נבלת בהתנשא | ואם זמות יד לפה‪ )33( :‬כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף‬
‫יוציא דם | ומיץ אפים יוציא ריב‪:‬‬
‫(‪ )1‬דברי למואל מלך | משא ‪3‬אשר יסרתו אמו‪ )2( :‬מה ברי ומה בר בטני | ומה בר נדרי‪ )3( :‬אל תתן לנשים חילך |‬
‫ודרכיך למחות מלכין‪ )4( :‬אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין | ולרוזנים או [אי קרי] שכר‪ )5( :‬פן ישתה‬
‫וישכח מ >חקק | וישנה דין כל בני ע ני‪ )6( :‬תנו שכר לאובד | ויין למרי נפש‪ )7( :‬ישתה וישכח רישו | וע‪3‬מלו ל א יזכר‬
‫עוד‪ )8( :‬פתח פיך לאלם | אל דין כל בני ‪3‬חלוף‪ )9( :‬פתח פיך שפט צדק | ודין עני ואביון‪:‬‬
‫(‪ )10‬אשת חיל מי ימצא | ורח ק מפנינים מכרה‪ )11( :‬בטח בה לב בעלה | ושלל ל א יחסר‪ )12( :‬גמלתהו טוב ול א רע‬
‫| כ ל ימי חייה‪ )13( :‬דרשה צמר ופשתים | ותעש בחפץ כפיה‪ )14( :‬היתה כ ‪F‬אניות סוחר | ממרחק תביא לחמה‪)15( :‬‬
‫ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה | וח ק לנע‪3‬ר תיה‪ )16( :‬זממה שדה ותקחהו | מפרי כפיה נטע [נטעה קרי] כרם‪( :‬‬
‫‪ )17‬חגרה בעוז מתניה | ותאמץ זר עותיה‪ )18( :‬טע‪3‬מה כי טוב סחרה | ל א יכבה בליל [בלילה קרי] נרה‪ )19( :‬ידיה‬
‫שלחה בכישור | וכפיה תמכו פלך‪ )20( :‬כפה פרשה לעני | וידיה שלחה לאביון‪ )21( :‬ל א תירא לביתה משלג | כי כל‬
‫ביתה לב>ש שנים‪ )22( :‬מרבדים עשתה לה | שש וארגמן לבושה‪ )23( :‬נודע בשערים בעלה | בשבתו עם זקני ארץ‪( :‬‬
‫אחרון‪ )26( :‬פיה פתחה בחכמה |‬ ‫וחגור נתנה לכנע‪3‬ני‪ )25( :‬ע ז והדר לבושה | ותשחק ליום ‪3‬‬ ‫‪ )24‬סדין עשתה ותמכ ר | ‪3‬‬
‫ותורת חסד על לשונה‪ )27( :‬צופיה ‪3‬הליכות ביתה | ולחם עצלות ל א ת אכל‪ )28( :‬קמו בניה ויאשרוה | בעלה‬
‫ויהללה‪ )29( :‬רבות בנות עשו חיל | ואת עלית על כ>לנה‪ )30( :‬שקר החן והבל הי פי | אשה יראת יהוה היא תתהלל‪( :‬‬
‫‪ )31‬תנו לה מפרי ידיה | ויהללוה בשערים מע‪3‬שיה‪:‬‬
‫ספר רות‬
‫‪Ruth Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בימי שפ ט הש פטים ויהי רעב בארץ | וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו‪( :‬‬
‫‪ )2‬ושם האיש "אלימלך ושם אשתו נע‪F‬מי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה | ויב או שדי מואב‬
‫ויהיו שם‪ )3( :‬וימת "אלימלך איש נע‪F‬מי | ותשאר היא ושני בניה‪ )4( :‬וישאו להם נשים מ ‪3‬אביות שם האחת ערפה‬
‫ושם השנית רות | וישבו שם כעשר שנים‪ )5( :‬וימותו גם שניהם מחלון וכליון | ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה‪:‬‬
‫(‪ )6‬ותקם היא וכל תיה ותשב משדי מואב | כי שמעה בשדה מואב כי פקד יהוה את עמו לתת להם לחם‪ )7( :‬ותצא‬
‫מן המקום ‪3‬אשר היתה שמה ושתי כל תיה עמה | ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה‪ )8( :‬ות אמר נע‪F‬מי לשתי כל תיה‬
‫לכנה ש בנה אשה לבית אמה | יעשה [יעש קרי] יהוה עמכם חסד כ ‪3‬אשר ע‪3‬שיתם עם המתים ועמדי‪ )9( :‬יתן יהוה‬
‫לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה | ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה‪ )10( :‬ות אמרנה לה | כי אתך נשוב לעמך‪( :‬‬
‫‪ )11‬ות אמר נע‪F‬מי ש בנה בנ תי למה תלכנה עמי | העוד לי בנים במעי והיו לכם ל ‪3‬אנשים‪ )12( :‬ש בנה בנ תי לכן כי‬
‫זקנתי מהיות לאיש | כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים‪3 )13( :‬הלהן תשברנה עד ‪3‬אשר‬
‫יגדלו ‪3‬הלהן תעגנה לבלתי "היות לאיש | אל בנ תי כי מר לי מא ד מכם כי יצאה בי יד יהוה‪ )14( :‬ותשנה קולן‬
‫ותבכינה עוד | ותשק ערפה ל ‪3‬חמותה ורות דבקה בה‪ )15( :‬ות אמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל "אל היה | שובי‬
‫אחריך | כי אל ‪3‬אשר תלכי אלך וב ‪3‬אשר תליני אלין עמך‬ ‫אחרי יבמתך‪ )16( :‬ות אמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מ ‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫עמי ואל היך "אל הי‪ )17( :‬ב ‪3‬אשר תמותי אמות ושם אקבר | כ ה יע‪3‬שה יהוה לי וכ ה י סיף כי המות יפריד ביני ובינך‪( :‬‬
‫‪ )18‬ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה | ותחדל לדבר אליה‪ )19( :‬ותלכנה שתיהם עד ב אנה בית לחם | ויהי‬
‫כב אנה בית לחם ותה ם כל העיר ע‪3‬ליהן ות אמרנה ‪3‬הז את נע‪F‬מי‪ )20( :‬ות אמר ‪3‬אליהן אל תקראנה לי נע‪F‬מי | קראן לי‬
‫מרא כי המר שדי לי מא ד‪3 )21( :‬אני מלאה הלכתי וריקם "השיבני יהוה | למה תקראנה לי נע‪F‬מי ויהוה ענה בי ושדי‬
‫מואביה כלתה עמה השבה משדי מואב | והמה באו בית לחם בתחלת קציר‬ ‫הרע לי‪ )22( :‬ותשב נע‪F‬מי ורות ה ‪3‬‬
‫שע רים‪:‬‬
‫מואביה אל‬‫(‪ )1‬ולנע‪F‬מי מידע [מודע קרי] לאישה איש גבור חיל ממשפחת "אלימלך | ושמו ב עז‪ )2( :‬ות אמר רות ה ‪3‬‬
‫ואל ‪F‬קטה בשב‪F‬לים אחר ‪3‬אשר אמצא חן בעיניו | ות אמר לה לכי בתי‪ )3( :‬ותלך ותבוא ותלקט‬ ‫נע‪F‬מי אלכה נא השדה ‪3‬‬
‫אחרי הק צרים | ויקר מקרה חלקת השדה לב עז ‪3‬אשר ממשפחת "אלימלך‪ )4( :‬והנה ב עז בא מבית לחם‬ ‫בשדה ‪3‬‬
‫וי אמר לקוצרים יהוה עמכם | וי אמרו לו יברכך יהוה‪ )5( :‬וי אמר ב עז לנע‪3‬רו הנצב על הקוצרים | למי הנע‪3‬רה‬
‫מואביה היא השבה עם נע‪F‬מי משדה מואב‪ )7( :‬ות אמר‬ ‫הז את‪ )6( :‬ויען הנער הנצב על הקוצרים וי אמר | נע‪3‬רה ‪3‬‬
‫אחרי הקוצרים | ותבוא ותע‪3‬מוד מאז הב קר ועד עתה זה שבתה הבית מעט‪)8( :‬‬ ‫‪3‬אל ‪F‬קטה נא ואספתי בע‪F‬מרים ‪3‬‬
‫וי אמר ב עז אל רות ‪3‬הלוא שמעת בתי אל תלכי ללק ט בשדה אחר וגם ל א תע‪3‬בורי מזה | וכ ה תדבקין עם נע‪3‬ר תי‪)9( :‬‬
‫אחריהן ‪3‬הלוא צויתי את הנערים לבלתי נגעך | וצמת והלכת אל הכלים ושתית‬ ‫עיניך בשדה ‪3‬אשר יקצ רון והלכת ‪3‬‬
‫מ ‪3‬אשר יש ‪3‬אבון הנערים‪ )10( :‬ותפ ל על פניה ותשתחו ארצה | ות אמר אליו מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנ כי‬
‫אחרי מות אישך | ותעזבי אביך ואמך וארץ‬ ‫נכריה‪ )11( :‬ויען ב עז וי אמר לה >הגד >הגד לי כ ל ‪3‬אשר עשית את ‪3‬חמותך ‪3‬‬
‫מולדתך ותלכי אל עם ‪3‬אשר ל א ידעת תמול שלשום‪ )12( :‬ישלם יהוה פע‪F‬לך | ותהי משכ>רתך שלמה מעם יהוה‬
‫"אל הי ישראל ‪3‬אשר באת ל ‪3‬חסות תחת כנפיו‪ )13( :‬ות אמר אמצא חן בעיניך ‪3‬אד ני כי נחמתני וכי דברת על לב‬
‫שפחתך | ואנ כי ל א אהיה כאחת שפח תיך‪ )14( :‬וי אמר לה ב עז לעת הא כל ג שי ‪3‬הל ם ואכלת מן הלחם וטבלת פתך‬
‫בח מץ | ותשב מצד הקוצרים ויצבט לה קלי ות אכל ותשבע ות תר‪ )15( :‬ותקם ללקט | ויצו ב עז את נעריו לאמ ר גם‬
‫בין הע‪F‬מרים תלקט ול א תכלימוה‪ )16( :‬וגם ש ל תש לו לה מן הצבתים | וע‪3‬זבתם ולקטה ול א תגע‪3‬רו בה‪)17( :‬‬
‫ותלקט בשדה עד הערב | ותחב ט את ‪3‬אשר לקטה ויהי כאיפה שע רים‪ )18( :‬ותשא ותבוא העיר ותרא ‪3‬חמותה את‬
‫‪3‬אשר לקטה | ותוצא ותתן לה את ‪3‬אשר הותרה משבעה‪ )19( :‬ות אמר לה ‪3‬חמותה איפ ה לקטת היום ואנה עשית יהי‬
‫מכירך ברוך | ותגד ל ‪3‬חמותה את ‪3‬אשר עשתה עמו ות אמר שם האיש ‪3‬אשר עשיתי עמו היום ב עז‪ )20( :‬ות אמר נע‪F‬מי‬
‫לכלתה ברוך הוא ליהוה ‪3‬אשר ל א עזב חסדו את החיים ואת המתים | ות אמר לה נע‪F‬מי קרוב לנו האיש מג ‪3‬אלנו‬
‫מואביה | גם כי אמר אלי עם הנערים ‪3‬אשר לי תדבקין עד אם כלו את כל הקציר ‪3‬אשר לי‪:‬‬ ‫הוא‪ )21( :‬ות אמר רות ה ‪3‬‬
‫(‪ )22‬ות אמר נע‪F‬מי אל רות כלתה | טוב בתי כי תצאי עם נע‪3‬רותיו ול א יפגעו בך בשדה אחר‪ )23( :‬ותדבק בנע‪3‬רות‬
‫ב עז ללקט עד כלות קציר השע רים וקציר החטים | ותשב את ‪3‬חמותה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ות אמר לה נע‪F‬מי ‪3‬חמותה | בתי ‪3‬הל א ‪3‬אבקש לך מנוח ‪3‬אשר ייטב לך‪ )2( :‬ועתה ‪3‬הל א ב עז מ דעתנו ‪3‬אשר היית את‬
‫נע‪3‬רותיו | הנה הוא ז רה את ג רן השע רים הלילה‪ )3( :‬ורחצת וסכת ושמת שמלתך [שמל תיך קרי] עליך וירדתי‬
‫[וירדת קרי] הג רן | אל תודעי לאיש עד כל תו ל "אכ ל ולשתות‪ )4( :‬ויהי בשכבו וידעת את המקום ‪3‬אשר ישכב שם‬
‫ובאת וגלית מרגל תיו ושכבתי [ושכבת קרי] | והוא יגיד לך את ‪3‬אשר תע‪3‬שין‪ )5( :‬ות אמר אליה | כ ל ‪3‬אשר ת אמרי‬
‫[אלי קרי ולא כתיב] אע"שה‪ )6( :‬ותרד הג רן | ותעש ככ ל ‪3‬אשר צותה ‪3‬חמותה‪ )7( :‬וי אכל ב עז וישת וייטב לבו ויב א‬
‫ויחרד האיש וילפת | והנה אשה‬‫לשכב בקצה הע‪3‬רמה | ותב א בלט ותגל מרגל תיו ותשכב‪ )8( :‬ויהי ב ‪3‬חצי הלילה "‬
‫ש כבת מרגל תיו‪ )9( :‬וי אמר מי את | ות אמר אנ כי רות ‪3‬אמתך ופרשת כנפך על ‪3‬אמתך כי ג אל אתה‪ )10( :‬וי אמר‬
‫אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר‪)11( :‬‬ ‫אחרון מן הראשון | לבלתי לכת ‪3‬‬ ‫ברוכה את ליהוה בתי היטבת חסדך ה ‪3‬‬
‫ועתה בתי אל תיראי כ ל ‪3‬אשר ת אמרי אע"שה לך | כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את‪ )12( :‬ועתה כי אמנם כי אם‬
‫[כתיב ולא קרי] ג אל אנ כי | וגם יש ג אל קרוב ממני‪ )13( :‬ליני הלילה והיה בב קר אם יגאלך טוב יגאל ואם ל א‬
‫גאלך וגאלתיך אנ כי חי יהוה | שכבי עד הב קר‪ )14( :‬ותשכב מרגלתו [מרגלותיו קרי] עד הב קר ותקם‬ ‫יחפ ץ ל ‪F‬‬
‫בטרום [בטרם קרי] יכיר איש את רעהו | וי אמר אל יודע כי באה האשה הג רן‪ )15( :‬וי אמר הבי המטפחת ‪3‬אשר‬
‫עליך וא ‪F‬חזי בה ות אחז בה | וימד שש שע רים וישת עליה ויב א העיר‪ )16( :‬ותבוא אל ‪3‬חמותה ות אמר מי את בתי |‬
‫ותגד לה את כל ‪3‬אשר עשה לה האיש‪ )17( :‬ות אמר שש השע רים האלה נתן לי | כי אמר [אלי קרי ולא כתיב] אל‬
‫תבואי ריקם אל ‪3‬חמותך‪ )18( :‬ות אמר שבי בתי עד ‪3‬אשר תדעין איך יפ ל דבר | כי ל א ישק ט האיש כי אם כלה הדבר‬
‫היום‪:‬‬
‫(‪ )1‬וב עז עלה השער וישב שם והנה הג אל ע בר ‪3‬אשר דבר ב עז וי אמר סורה שבה פ ה פל ני אלמ ני | ויסר וישב‪)2( :‬‬
‫ויקח ע‪3‬שרה ‪3‬אנשים מזקני העיר וי אמר שבו פ ה | וישבו‪ )3( :‬וי אמר לג אל חלקת השדה ‪3‬אשר לאחינו ל "אלימלך |‬
‫ואני אמרתי אגלה אזנך לאמ ר קנה נגד הי שבים ונגד זקני עמי אם תגאל גאל‬ ‫מכרה נע‪F‬מי השבה משדה מואב‪3 )4( :‬‬
‫אחריך | וי אמר אנ כי אגאל‪ )5( :‬וי אמר ב עז‬
‫ואם ל א יגאל הגידה לי ואדע [ואדעה קרי] כי אין זולתך לגאול ואנ כי ‪3‬‬
‫נחלתו‪)6( :‬‬ ‫מואביה אשת המת קניתי [קניתה קרי] להקים שם המת על ‪3‬‬ ‫ביום קנותך השדה מיד נע‪F‬מי | ומאת רות ה ‪3‬‬
‫נחלתי | גאל לך אתה את ג >אלתי כי ל א אוכל לגא ל‪)7( :‬‬‫וי אמר הג אל ל א אוכל לגאול [לגאל קרי] לי פן אשחית את ‪3‬‬
‫וז את לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נע‪3‬לו ונתן לרעהו | וז את התעודה בישראל‪( :‬‬
‫‪ )8‬וי אמר הג אל לב עז קנה לך | וישל ף נע‪3‬לו‪ )9( :‬וי אמר ב עז לזקנים וכל העם עדים אתם היום כי קניתי את כל‬
‫‪3‬אשר ל "אלימלך ואת כל ‪3‬אשר לכליון ומחלון | מיד נע‪F‬מי‪ )10( :‬וגם את רות המ ‪3‬אביה אשת מחלון קניתי לי לאשה‬
‫נחלתו ול א יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו | עדים אתם היום‪ )11( :‬וי אמרו כל העם‬ ‫להקים שם המת על ‪3‬‬
‫‪3‬אשר בשער והזקנים עדים | יתן יהוה את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה ‪3‬אשר בנו שתיהם את בית ישראל‬
‫וע‪3‬שה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם‪ )12( :‬ויהי ביתך כבית פרץ ‪3‬אשר ילדה תמר ליהודה | מן הזרע ‪3‬אשר יתן‬
‫יהוה לך מן הנע‪3‬רה הז את‪ )13( :‬ויקח ב עז את רות ותהי לו לאשה ויב א אליה | ויתן יהוה לה הריון ותלד בן‪)14( :‬‬
‫ות אמרנה הנשים אל נע‪F‬מי ברוך יהוה ‪3‬אשר ל א השבית לך ג אל היום | ויקרא שמו בישראל‪ )15( :‬והיה לך למשיב‬
‫נפש ולכלכל את שיבתך | כי כלתך ‪3‬אשר ‪3‬אהבתך ילדתו ‪3‬אשר היא טובה לך משבעה בנים‪ )16( :‬ותקח נע‪F‬מי את הילד‬
‫ותשתהו בחיקה ותהי לו לא מנת‪ )17( :‬ותקראנה לו השכנות שם לאמ ר י>לד בן לנע‪F‬מי | ותקראנה שמו עובד הוא‬
‫‪3‬אבי ישי ‪3‬אבי דוד‪:‬‬
‫(‪ )18‬ואלה תולדות פרץ פרץ הוליד את חצרון‪ )19( :‬וחצרון הוליד את רם ורם הוליד את עמינדב‪ )20( :‬ועמינדב‬
‫הוליד את נחשון ונחשון הוליד את שלמה‪ )21( :‬ושלמון הוליד את ב עז וב עז הוליד את עובד‪ )22( :‬וע בד הוליד את‬
‫ישי וישי הוליד את דוד‪:‬‬
‫ספר שיר השירים‬
‫‪Song of Songs Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬שיר השירים ‪3‬אשר לשל מ ה‪ )2( :‬ישקני מנשיקות פיהו כי טובים ד דיך מיין‪ )3( :‬לריח שמניך טובים שמן תורק‬
‫אחריך נרוצה | "הביאני המלך ‪3‬חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה ד דיך מיין‬‫שמך | על כן ע‪3‬למות ‪3‬אהבוך‪ )4( :‬משכני ‪3‬‬
‫אהלי קדר כיריעות של מ ה‪ )6( :‬אל תראוני ש ‪3‬אני‬‫(‪ )5‬שחורה ‪3‬אני ונאוה בנות ירושל ם | כ ‪F‬‬ ‫מישרים ‪3‬אהבוך‪:‬‬
‫אהבה‬ ‫שחרח רת ש "שזפתני השמש | בני אמי נ ‪3‬חרו בי ש >מני נ טרה את הכרמים כרמי שלי ל א נטרתי‪ )7( :‬הגידה לי ש ‪3‬‬
‫נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצ ‪F‬הרים | שלמה אהיה כע טיה על עדרי ‪3‬חבריך‪ )8( :‬אם ל א תדעי לך היפה בנשים |‬
‫צאי לך בעקבי הצ אן ורעי את גדי תיך על משכנות הר עים‪ )9( :‬ל >ססתי ברכבי פרע ה דמיתיך רעיתי‪ )10( :‬נאוו‬
‫לחייך בת רים צוארך ב ‪3‬חרוזים‪ )11( :‬תורי זהב נע‪3‬שה לך עם נ >קדות הכסף‪ )12( :‬עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו‪:‬‬
‫(‪ )15‬הנך יפה רעיתי הנך יפה‬ ‫(‪ )13‬צרור המ ר דודי לי בין שדי ילין‪ )14( :‬אשכ ל הכ פר דודי לי בכרמי עין גדי‪:‬‬
‫עיניך יונים‪ )16( :‬הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רע‪3‬ננה‪ )17( :‬ק רות בתינו ‪3‬ארזים רחיטנו [רהיטנו קרי] ברותים‪:‬‬
‫(‪3 )1‬אני ‪3‬חבצלת השרון שושנת הע‪3‬מקים‪ )2( :‬כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות‪ )3( :‬כתפוח בע‪3‬צי היער כן‬
‫אהבה‪ )5( :‬סמכוני‬‫דודי בין הבנים | בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי‪" )4( :‬הביאני אל בית היין ודגלו עלי ‪3‬‬
‫אהבה אני‪ )6( :‬שמ אלו תחת לר אשי וימינו תחבקני‪ )7( :‬השבעתי אתכם‬ ‫ב ‪3‬אשישות רפדוני בתפוחים | כי חולת ‪3‬‬
‫אהבה עד שתחפץ‪ )8( :‬קול דודי הנה זה‬ ‫בנות ירושל ם בצבאות או באילות השדה | אם תעירו ואם תעוררו את ה ‪3‬‬
‫בא | מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות‪ )9( :‬דומה דודי לצבי או לע פר האילים | הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח‬
‫מן ה ‪3‬חל נות מציץ מן ה ‪3‬חרכים‪ )10( :‬ענה דודי ואמר לי | קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך‪ )11( :‬כי הנה הסתו [הסתיו‬
‫קרי] עבר | הגשם חלף הלך לו‪ )12( :‬הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע | וקול התור נשמע בארצנו‪ )13( :‬התאנה‬
‫(‪ )14‬יונתי בחגוי הסלע‬ ‫חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח | קומי לכי [לך קרי] רעיתי יפתי ולכי לך‪:‬‬
‫בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך | כי קולך ערב ומראיך נאוה‪ )15( :‬א "חזו לנו שועלים‬
‫ואני לו הר עה בשושנים‪ )17( :‬עד שיפוח היום ונסו‬‫שועלים קטנים מחבלים כרמים | וכרמינו סמדר‪ )16( :‬דודי לי ‪3‬‬
‫הצללים | ס ב דמה לך דודי לצבי או לע פר האילים על הרי בתר‪:‬‬
‫ואסובבה בעיר בשוקים‬ ‫אהבה נפשי | בקשתיו ול א מצאתיו‪ )2( :‬אקומה נא ‪3‬‬ ‫(‪ )1‬על משכבי בלילות בקשתי את ש ‪3‬‬
‫אהבה נפשי | בקשתיו ול א מצאתיו‪ )3( :‬מצאוני הש מרים הס בבים בעיר | את ש ‪3‬‬
‫אהבה‬ ‫וברח בות ‪3‬אבקשה את ש ‪3‬‬
‫נפשי ראיתם‪ )4( :‬כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את ש ‪3‬‬
‫אהבה נפשי | ‪3‬אחזתיו ול א ארפנו עד ש ‪3‬הביאתיו אל בית‬
‫אמי ואל חדר הורתי‪ )5( :‬השבעתי אתכם בנות ירושל ם בצבאות או באילות השדה | אם תעירו ואם תעוררו את‬
‫ימרות עשן | מ >קטרת מור ולבונה מכ ל אבקת רוכל‪)7( :‬‬ ‫(‪ )6‬מי ז את ע לה מן המדבר כת ‪3‬‬ ‫אהבה עד שתחפץ‪:‬‬ ‫ה ‪3‬‬
‫הנה מטתו שלשל מ ה ששים גב רים סביב לה | מגב רי ישראל‪ )8( :‬כ>לם ‪3‬א >חזי חרב מל>מדי מלחמה | איש חרבו על‬
‫(‪ )9‬אפריון עשה לו המלך של מ ה מע‪3‬צי הלבנון‪ )10( :‬עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו‬ ‫ירכו מפחד בלילות‪:‬‬
‫אהבה מבנות ירושל ם‪ )11( :‬צאינה וראינה בנות ציון במלך של מ ה | בע‪3‬טרה שעטרה לו אמו‬ ‫ארגמן | תוכו רצוף ‪3‬‬
‫ביום ‪3‬ח >תנתו וביום שמחת לבו‪:‬‬
‫(‪ )1‬הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך | שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד‪ )2( :‬שניך כעדר‬
‫הקצובות שעלו מן הרחצה | שכ>לם מתאימות ושכ>לה אין בהם‪ )3( :‬כחוט השני שפת תיך ומדבריך נאוה | כפלח‬
‫הרמון רקתך מבעד לצמתך‪ )4( :‬כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות | אלף המגן תלוי עליו כ ל שלטי הגבורים‪)5( :‬‬
‫שני שדיך כשני ע‪F‬פרים תאומי צביה | הרועים בשושנים‪ )6( :‬עד שיפוח היום ונסו הצללים | אלך לי אל הר המור ואל‬
‫גבעת הלבונה‪ )7( :‬כ>לך יפה רעיתי ומום אין בך‪ )8( :‬אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי | תשורי מר אש ‪3‬אמנה‬
‫מר אש שניר וחרמון ממע נות ‪3‬אריות מהררי נמרים‪ )9( :‬לבבתני ‪3‬אח תי כלה | לבבתיני באחד [באחת קרי] מעיניך‬
‫באחד ע‪3‬נק מצור ניך‪ )10( :‬מה יפו ד דיך ‪3‬אח תי כלה | מה ט בו ד דיך מיין וריח שמניך מכל בשמים‪ )11( :‬נ פת תט פנה‬
‫שפתותיך כלה | דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמ תיך כריח לבנון‪ )12( :‬גן נעול ‪3‬אח תי כלה | גל נעול מעין חתום‪( :‬‬
‫‪ )13‬שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים | כפרים עם נרדים‪ )14( :‬נרד וכרכ ם קנה וקנמון עם כל ע‪3‬צי לבונה | מ ר‬
‫ואהלות עם כל ראשי בשמים‪ )15( :‬מעין גנים באר מים חיים | ונ זלים מן לבנון‪ )16( :‬עורי צפון ובואי תימן הפיחי‬ ‫‪3‬‬
‫גני יזלו בשמיו | יב א דודי לגנו וי אכל פרי מגדיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬באתי לגני ‪3‬אח תי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם ‪3‬חלבי | אכלו רעים שתו ושכרו‬
‫דודים‪3 )2( :‬אני ישנה ולבי ער | קול דודי דופק פתחי לי ‪3‬אח תי רעיתי יונתי תמתי שר אשי נמלא טל קו>צותי רסיסי‬
‫לילה‪ )3( :‬פשטתי את כ>תנתי איככה אלבשנה | רחצתי את רגלי איככה ‪3‬אטנפם‪ )4( :‬דודי שלח ידו מן הח ר ומעי‬
‫המו עליו‪ )5( :‬קמתי ‪3‬אני לפת ח לדודי | וידי נטפו מור ואצבע תי מור ע בר על כפות המנעול‪ )6( :‬פתחתי ‪3‬אני לדודי‬
‫ודודי חמק עבר | נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ול א מצאתיהו קראתיו ול א ענני‪ )7( :‬מצ >אני הש מרים הס בבים בעיר‬
‫הכוני פצעוני | נשאו את רדידי מעלי ש מרי הח מות‪ )8( :‬השבעתי אתכם בנות ירושל ם | אם תמצאו את דודי מה‬
‫אהבה אני‪ )9( :‬מה דודך מדוד היפה בנשים | מה דודך מדוד שככה השבעתנו‪ )10( :‬דודי צח ואדום‬ ‫תגידו לו שחולת ‪3‬‬
‫דגול מרבבה‪ )11( :‬ר אשו כתם פז | קוצותיו תלתלים שח רות כעורב‪ )12( :‬עיניו כיונים על ‪3‬אפיקי מים | ר ‪3‬חצות‬
‫בחלב י שבות על מלאת‪ )13( :‬לחיו כע‪3‬רוגת הב שם מגדלות מרקחים | שפתותיו שושנים נ טפות מור ע בר‪ )14( :‬ידיו‬
‫גלילי זהב מ >מלאים בתרשיש | מעיו עשת שן מע>לפת ספירים‪ )15( :‬שוקיו עמודי שש מי>סדים על אדני פז | מראהו‬
‫כלבנון בחור כ ‪3‬ארזים‪ )16( :‬חכו ממתקים וכ>לו מ ‪3‬חמדים | זה דודי וזה רעי בנות ירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )1‬אנה הלך דודך היפה בנשים | אנה פנה דודך ונבקשנו עמך‪ )2( :‬דודי ירד לגנו לע‪3‬רוגות הב שם | לרעות בגנים‬
‫וללק ט שושנים‪3 )3( :‬אני לדודי ודודי לי הר עה בשושנים‪ )4( :‬יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושל ם | ‪3‬אי>מה‬
‫כנדגלות‪ )5( :‬הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיב>ני | שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד‪ )6( :‬שניך כעדר הרחלים שעלו‬
‫מן הרחצה | שכ>לם מתאימות ושכ>לה אין בהם‪ )7( :‬כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך‪ )8( :‬ששים המה מלכות‬
‫ושמ נים פילגשים | וע‪3‬למות אין מספר‪ )9( :‬אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה | ראוה בנות‬
‫(‪ )10‬מי ז את הנשקפה כמו שחר | יפה כלבנה ברה כחמה ‪3‬אי>מה‬ ‫ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה‪:‬‬
‫(‪ )11‬אל גנת "אגוז ירדתי לראות באבי הנחל | לראות ‪3‬הפרחה הגפן הנצו הרמ נים‪ )12( :‬ל א ידעתי‬ ‫כנדגלות‪:‬‬
‫נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב‪:‬‬
‫נחזה בך | מה ת "חזו בשולמית כמח לת המ ‪3‬חנים‪ )2( :‬מה יפו פעמיך בנעלים בת‬
‫(‪ )1‬שובי שובי השולמית שובי שובי ו "‬
‫נדיב | חמוקי ירכיך כמו ‪3‬חלאים מע‪3‬שה ידי אמן‪ )3( :‬שררך אגן הסהר אל יחסר המזג | בטנך ע‪3‬רמת חטים סוגה‬
‫בשושנים‪ )4( :‬שני שדיך כשני ע‪F‬פרים ת ‪F‬אמי צביה‪ )5( :‬צוארך כמגדל השן | עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים‬
‫אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק‪ )6( :‬ר אשך עליך ככרמל ודלת ר אשך כארגמן | מלך אסור ברהטים‪ )7( :‬מה‬
‫אהבה בתע‪3‬נוגים‪ )8( :‬ז את קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכ לות‪ )9( :‬אמרתי אע"לה בתמר א ‪3‬חזה‬ ‫יפית ומה נעמת ‪3‬‬
‫בסנסניו | ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים‪ )10( :‬וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים | דובב‬
‫(‪ )12‬לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים‪ )13( :‬נשכימה‬ ‫שפתי ישנים‪3 )11( :‬אני לדודי ועלי תשוקתו‪:‬‬
‫לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים | שם אתן את ד די לך‪ )14( :‬הדודאים נתנו ריח ועל‬
‫פתחינו כל מגדים ‪3‬חדשים גם ישנים | דודי צפנתי לך‪:‬‬
‫יאך אל בית אמי תלמדני |‬ ‫(‪ )1‬מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי | אמצ ‪3‬אך בחוץ אשקך גם ל א יבוזו לי‪ )2( :‬אנהג‪3‬ך ‪3‬אב ‪3‬‬
‫אשקך מיין הרקח מע‪3‬סיס רמ ני‪ )3( :‬שמ אלו תחת ר אשי וימינו תחבקני‪ )4( :‬השבעתי אתכם בנות ירושל ם | מה‬
‫(‪ )5‬מי ז את ע לה מן המדבר מתרפקת על דודה | תחת התפוח‬ ‫אהבה עד שתחפץ‪:‬‬ ‫תעירו ומה תע ררו את ה ‪3‬‬
‫אהבה‬‫עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך‪ )6( :‬שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות ‪3‬‬
‫אהבה ונהרות ל א ישטפוה |‬ ‫קשה כשאול קנאה | רשפיה רשפי אש שלהבתיה‪ )7( :‬מים רבים ל א יוכלו לכבות את ה ‪3‬‬
‫אהבה בוז יבוזו לו‪ )8( :‬אחות לנו קטנה ושדים אין לה | מה נע‪3‬שה ל ‪3‬אח תנו ביום‬ ‫אם יתן איש את כל הון ביתו ב ‪3‬‬
‫שיד>בר בה‪ )9( :‬אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף | ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז‪3 )10( :‬אני חומה ושדי‬
‫כמגדלות | אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום‪:‬‬
‫(‪ )11‬כרם היה לשל מ ה בבעל המון נתן את הכרם לנ טרים | איש יבא בפריו אלף כסף‪ )12( :‬כרמי שלי לפני | האלף‬
‫לך של מ ה ומאתים לנ טרים את פריו‪ )13( :‬היושבת בגנים ‪3‬חברים מקשיבים לקולך השמיעיני‪ )14( :‬ברח דודי‬
‫ודמה לך לצבי או לע פר האילים על הרי בשמים‪:‬‬
‫ספר ק הלת‬
‫‪Ecclesiastes Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬דברי ק הלת בן דוד מלך בירושל ם‪3 )2( :‬הבל ‪3‬הבלים אמר ק הלת ‪3‬הבל ‪3‬הבלים הכ ל הבל‪ )3( :‬מה יתרון לאדם |‬
‫בכל ע‪3‬מלו שיע‪3‬מ ל תחת השמש‪ )4( :‬דור ה לך ודור בא והארץ לעולם ע מדת‪ )5( :‬וזרח השמש ובא השמש | ואל‬
‫מקומו שואף זורח הוא שם‪ )6( :‬הולך אל דרום וסובב אל צפון | סובב ס בב הולך הרוח ועל סביב תיו שב הרוח‪)7( :‬‬
‫כל הנחלים ה לכים אל הים והים איננו מלא | אל מקום שהנחלים ה לכים שם הם שבים ללכת‪ )8( :‬כל הדברים‬
‫יגעים ל א יוכל איש לדבר | ל א תשבע עין לראות ול א תמלא א זן משמ ע‪ )9( :‬מה שהיה הוא שיהיה ומה שנע‪3‬שה‬
‫הוא שיעשה | ואין כל חדש תחת השמש‪ )10( :‬יש דבר שי אמר ראה זה חדש הוא | כבר היה לע למים ‪3‬אשר היה‬
‫אחר נה‪:‬‬ ‫מלפננו‪ )11( :‬אין זכרון לראש נים | וגם ל ‪3‬‬
‫אחר נים שיהיו ל א יהיה להם זכרון עם שיהיו ל ‪3‬‬
‫(‪3 )12‬אני ק הלת הייתי מלך על ישראל בירושל ם‪ )13( :‬ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל ‪3‬אשר נע‪3‬שה תחת‬
‫השמים | הוא ענין רע נתן "אל הים לבני האדם לע‪3‬נות בו‪ )14( :‬ראיתי את כל המע‪3‬שים שנע‪3‬שו תחת השמש | והנה‬
‫הכ ל הבל ורעות רוח‪ )15( :‬מע>ות ל א יוכל לתק ן | וחסרון ל א יוכל להמנות‪ )16( :‬דברתי ‪3‬אני עם לבי לאמ ר ‪3‬אני הנה‬
‫הגדלתי והוספתי חכמה על כל ‪3‬אשר היה לפני על ירושל ם | ולבי ראה הרבה חכמה ודעת‪ )17( :‬ואתנה לבי לדעת‬
‫חכמה ודעת הוללות ושכלות | ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח‪ )18( :‬כי בר ב חכמה רב כעס | ויוסיף דעת יוסיף‬
‫מכאוב‪:‬‬
‫(‪ )1‬אמרתי ‪3‬אני בלבי לכה נא ‪3‬אנסכה בשמחה וראה בטוב | והנה גם הוא הבל‪ )2( :‬לשחוק אמרתי מהולל | ולשמחה‬
‫מה ז ה ע שה‪ )3( :‬תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי | ולבי נ הג בחכמה ול "אח ז בסכלות עד ‪3‬אשר אראה אי זה טוב‬
‫לבני האדם ‪3‬אשר יע‪3‬שו תחת השמים מספר ימי חייהם‪ )4( :‬הגדלתי מע‪3‬שי | בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים‪)5( :‬‬
‫עשיתי לי גנות ופרדסים | ונטעתי בהם עץ כל פרי‪ )6( :‬עשיתי לי ברכות מים | להשקות מהם יער צומח עצים‪)7( :‬‬
‫קניתי ע‪3‬בדים ושפחות ובני בית היה לי | גם מקנה בקר וצ אן הרבה היה לי מכ ל שהיו לפני בירושל ם‪ )8( :‬כנסתי לי‬
‫גם כסף וזהב וסג>לת מלכים והמדינות | עשיתי לי שרים ושרות ותע‪3‬נוג ת בני האדם שדה ושדות‪ )9( :‬וגדלתי‬
‫והוספתי מכ ל שהיה לפני בירושל ם | אף חכמתי עמדה לי‪ )10( :‬וכ ל ‪3‬אשר ש ‪3‬אלו עיני ל א אצלתי מהם | ל א מנעתי‬
‫את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל ע‪3‬מלי וזה היה חלקי מכל ע‪3‬מלי‪ )11( :‬ופניתי ‪3‬אני בכל מע‪3‬שי שעשו ידי ובעמל‬
‫שעמלתי לע‪3‬שות | והנה הכ ל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש‪ )12( :‬ופניתי ‪3‬אני לראות חכמה והוללות‬
‫אחרי המלך את ‪3‬אשר כבר עשוהו‪ )13( :‬וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות |‬ ‫וסכלות | כי מה האדם שיבוא ‪3‬‬
‫כיתרון האור מן הח שך‪ )14( :‬החכם עיניו בר אשו והכסיל בח שך הולך | וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את‬
‫כ>לם‪ )15( :‬ואמרתי ‪3‬אני בלבי כמקרה הכסיל גם ‪3‬אני יקרני ולמה חכמתי ‪3‬אני אז יותר | ודברתי בלבי שגם זה הבל‪( :‬‬
‫‪ )16‬כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם | בשכבר הימים הבאים הכ ל נשכח ואיך ימות החכם עם הכסיל‪)17( :‬‬
‫ושנאתי את החיים כי רע עלי המע‪3‬שה שנע‪3‬שה תחת השמש | כי הכ ל הבל ורעות רוח‪ )18( :‬ושנאתי ‪3‬אני את כל ע‪3‬מלי‬
‫אחרי‪ )19( :‬ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל ע‪3‬מלי‬
‫ש ‪3‬אני עמל תחת השמש | שאניחנו לאדם שיהיה ‪3‬‬
‫שעמלתי ושחכמתי תחת השמש | גם זה הבל‪ )20( :‬וסבותי ‪3‬אני ליאש את לבי | על כל העמל שעמלתי תחת השמש‪( :‬‬
‫‪ )21‬כי יש אדם שע‪3‬מלו בחכמה ובדעת ובכשרון | ולאדם של א עמל בו יתננו חלקו גם זה הבל ורעה רבה‪ )22( :‬כי‬
‫מה הו ה לאדם בכל ע‪3‬מלו וברעיון לבו | שהוא עמל תחת השמש‪ )23( :‬כי כל ימיו מכא בים וכעס ענינו גם בלילה ל א‬
‫שכב לבו | גם זה הבל הוא‪ )24( :‬אין טוב באדם שי אכל ושתה והראה את נפשו טוב בע‪3‬מלו | גם ז ה ראיתי אני כי‬
‫מיד ה "אל הים היא‪ )25( :‬כי מי י אכל ומי יחוש חוץ ממני‪ )26( :‬כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה |‬
‫ולחוטא נתן ענין ל "אסוף ולכנוס לתת לטוב לפני ה "אל הים גם זה הבל ורעות רוח‪:‬‬
‫(‪ )1‬לכ ל זמן | ועת לכל חפץ תחת השמים‪ )2( :‬עת ללדת ועת למות | עת לטעת ועת לע‪3‬קור נטוע‪ )3( :‬עת ל ‪3‬הרוג ועת‬
‫לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות‪ )4( :‬עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד‪ )5( :‬עת להשליך ‪3‬אבנים ועת כנוס‬
‫‪3‬אבנים | עת ל ‪3‬חבוק ועת לרח ק מחבק‪ )6( :‬עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך‪ )7( :‬עת לקרוע ועת לתפור‬
‫(‪ )9‬מה יתרון העושה ב ‪3‬אשר הוא‬ ‫עת ל ‪3‬חשות ועת לדבר‪ )8( :‬עת ל "אה ב ועת לשנ א עת מלחמה ועת שלום‪:‬‬
‫עמל‪ )10( :‬ראיתי את הענין ‪3‬אשר נתן "אל הים לבני האדם לע‪3‬נות בו‪ )11( :‬את הכ ל עשה יפה בעתו | גם את הע לם‬
‫נתן בלבם מבלי ‪3‬אשר ל א ימצא האדם את המע‪3‬שה ‪3‬אשר עשה ה "אל הים מר אש ועד סוף‪ )12( :‬ידעתי כי אין טוב בם‬
‫| כי אם לשמוח ולע‪3‬שות טוב בחייו‪ )13( :‬וגם כל האדם שי אכל ושתה וראה טוב בכל ע‪3‬מלו | מתת "אל הים היא‪( :‬‬
‫‪ )14‬ידעתי כי כל ‪3‬אשר יע‪3‬שה ה "אל הים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגר ע | וה "אל הים עשה שיראו‬
‫ואשר להיות כבר היה | וה "אל הים יבקש את נרדף‪ )16( :‬ועוד ראיתי תחת השמש |‬ ‫מלפניו‪ )15( :‬מה שהיה כבר הוא ‪3‬‬
‫מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע‪ )17( :‬אמרתי ‪3‬אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפ ט‬
‫ה "אל הים | כי עת לכל חפץ ועל כל המע‪3‬שה שם‪ )18( :‬אמרתי ‪3‬אני בלבי על דברת בני האדם לברם ה "אל הים | ולראות‬
‫שהם בהמה המה להם‪ )19( :‬כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד‬
‫לכ ל | ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכ ל הבל‪ )20( :‬הכ ל הולך אל מקום אחד | הכ ל היה מן העפר והכ ל שב אל‬
‫העפר‪ )21( :‬מי יודע רוח בני האדם הע לה היא למעלה | ורוח הבהמה הי רדת היא למטה לארץ‪ )22( :‬וראיתי כי אין‬
‫אחריו‪:‬‬
‫טוב מ ‪3‬אשר ישמח האדם במע‪3‬שיו כי הוא חלקו | כי מי יביאנו לראות במה שיהיה ‪3‬‬

‫‪3‬שקים ואין להם מנחם ומיד‬ ‫‪3‬שקים ‪3‬אשר נע‪3‬שים תחת השמש | והנה דמעת הע >‬ ‫(‪ )1‬ושבתי ‪3‬אני ואראה את כל הע >‬
‫ע שקיהם כ ח ואין להם מנחם‪ )2( :‬ושבח ‪3‬אני את המתים שכבר מתו | מן החיים ‪3‬אשר המה חיים ע‪3‬דנה‪ )3( :‬וטוב‬
‫משניהם את ‪3‬אשר ע‪3‬דן ל א היה | ‪3‬אשר ל א ראה את המע‪3‬שה הרע ‪3‬אשר נע‪3‬שה תחת השמש‪ )4( :‬וראיתי ‪3‬אני את כל‬
‫עמל ואת כל כשרון המע‪3‬שה כי היא קנאת איש מרעהו | גם זה הבל ורעות רוח‪ )5( :‬הכסיל ח בק את ידיו וא כל את‬
‫בשרו‪ )6( :‬טוב מל א כף נחת | ממל א חפנים עמל ורעות רוח‪ )7( :‬ושבתי ‪3‬אני ואראה הבל תחת השמש‪ )8( :‬יש אחד‬
‫ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קץ לכל ע‪3‬מלו גם עיניו [עינו קרי] ל א תשבע ע שר | ולמי ‪3‬אני עמל ומחסר את נפשי‬
‫מטובה גם זה הבל וענין רע הוא‪ )9( :‬טובים השנים מן האחד | ‪3‬אשר יש להם שכר טוב בע‪3‬מלם‪ )10( :‬כי אם יפ לו‬
‫האחד יקים את ‪3‬חברו | ואילו האחד שיפול ואין שני ל ‪3‬הקימו‪ )11( :‬גם אם ישכבו שנים וחם להם | ולאחד איך יחם‪:‬‬
‫(‪ )12‬ואם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו | והחוט המ >שלש ל א במהרה ינתק‪ )13( :‬טוב ילד מסכן וחכם | ממלך‬
‫זקן וכסיל ‪3‬אשר ל א ידע להזהר עוד‪ )14( :‬כי מבית הסורים יצא למל ך | כי גם במלכותו נולד רש‪ )15( :‬ראיתי את‬
‫כל החיים המהלכים תחת השמש | עם הילד השני ‪3‬אשר יע‪3‬מ ד תחתיו‪ )16( :‬אין קץ לכל העם לכ ל ‪3‬אשר היה לפניהם‬
‫אחרונים ל א ישמחו בו | כי גם זה הבל ורעיון רוח‪ )17( :‬שמ ר רגליך [רגלך קרי] כ ‪3‬אשר תלך אל בית ה "אל הים‬
‫גם ה ‪3‬‬
‫וקרוב לשמ ע מתת הכסילים זבח | כי אינם יודעים לע‪3‬שות רע‪:‬‬
‫(‪ )1‬אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני ה "אל הים | כי ה "אל הים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו‬
‫דבריך מעטים‪ )2( :‬כי בא ה ‪3‬חלום בר ב ענין | וקול כסיל בר ב דברים‪ )3( :‬כ ‪3‬אשר תד ר נדר לאל הים אל תאחר לשלמו‬
‫כי אין חפץ בכסילים | את ‪3‬אשר תד ר שלם‪ )4( :‬טוב ‪3‬אשר ל א תד ר | משתדור ול א תשלם‪ )5( :‬אל תתן את פיך‬
‫ל ‪3‬חטיא את בשרך ואל ת אמר לפני המלאך כי שגגה היא | למה יקצ ף ה "אל הים על קולך וחבל את מע‪3‬שה ידיך‪)6( :‬‬
‫והבלים ודברים הרבה | כי את ה "אל הים ירא‪ )7( :‬אם ע שק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל‬ ‫כי בר ב ‪3‬חל מות ‪3‬‬
‫תתמה על החפץ | כי גב ה מעל גב ה ש מר וגב הים ע‪3‬ליהם‪ )8( :‬ויתרון ארץ בכ ל היא [הוא קרי] | מלך לשדה נע"בד‪)9( :‬‬
‫א הב כסף ל א ישבע כסף ומי א הב בהמון ל א תבואה | גם זה הבל‪ )10( :‬ברבות הטובה רבו אוכליה | ומה כשרון‬
‫לבעליה כי אם ראית [ראות קרי] עיניו‪ )11( :‬מתוקה שנת הע בד אם מעט ואם הרבה י אכל | והשבע לעשיר איננו‬
‫מניח לו לישון‪ )12( :‬יש רעה חולה ראיתי תחת השמש | ע שר שמור לבעליו לרעתו‪ )13( :‬ואבד הע שר ההוא בענין‬
‫רע | והוליד בן ואין בידו מאומה‪ )14( :‬כ ‪3‬אשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא | ומאומה ל א ישא בע‪3‬מלו‬
‫שי לך בידו‪ )15( :‬וגם ז ה רעה חולה כל ע>מת שבא כן ילך | ומה יתרון לו שיע‪3‬מ ל לרוח‪ )16( :‬גם כל ימיו בח שך י אכל‬
‫| וכעס הרבה וחליו וקצף‪ )17( :‬הנה ‪3‬אשר ראיתי אני טוב ‪3‬אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל ע‪3‬מלו שיע‪3‬מ ל‬
‫תחת השמש מספר ימי חיו [חייו קרי] ‪3‬אשר נתן לו ה "אל הים כי הוא חלקו‪ )18( :‬גם כל האדם ‪3‬אשר נתן לו ה "אל הים‬
‫ע שר ונכסים והשליטו ל "אכ ל ממנו ולשאת את חלקו ולשמ ח בע‪3‬מלו | ז ה מתת "אל הים היא‪ )19( :‬כי ל א הרבה יזכ ר‬
‫את ימי חייו | כי ה "אל הים מע‪3‬נה בשמחת לבו‪:‬‬
‫(‪ )1‬יש רעה ‪3‬אשר ראיתי תחת השמש | ורבה היא על האדם‪ )2( :‬איש ‪3‬אשר יתן לו ה "אל הים ע שר ונכסים וכבוד‬
‫וחלי רע הוא‪:‬‬ ‫ואיננו חסר לנפשו מכ ל ‪3‬אשר יתאוה ול א ישליטנו ה "אל הים ל "אכ ל ממנו כי איש נכרי י אכ‪3‬לנו | זה הבל ‪F‬‬
‫(‪ )3‬אם יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי שניו ונפשו ל א תשבע מן הטובה וגם קבורה ל א היתה לו |‬
‫אמרתי טוב ממנו הנפל‪ )4( :‬כי בהבל בא ובח שך ילך | ובח שך שמו יכ>סה‪ )5( :‬גם שמש ל א ראה ול א ידע | נחת לזה‬
‫מזה‪ )6( :‬ואלו חיה אלף שנים פע‪3‬מים וטובה ל א ראה | ‪3‬הל א אל מקום אחד הכ ל הולך‪ )7( :‬כל ע‪3‬מל האדם לפיהו |‬
‫וגם הנפש ל א תמלא‪ )8( :‬כי מה יותר לחכם מן הכסיל | מה לעני יודע ל ‪3‬הל ך נגד החיים‪ )9( :‬טוב מראה עינים‬
‫מ ‪3‬הלך נפש | גם זה הבל ורעות רוח‪ )10( :‬מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע ‪3‬אשר הוא אדם | ול א יוכל לדין עם‬
‫שהתקיף [שתקיף קרי] ממנו‪ )11( :‬כי יש דברים הרבה מרבים הבל | מה י תר לאדם‪ )12( :‬כי מי יודע מה טוב‬
‫אחריו תחת השמש‪:‬‬ ‫לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויע‪3‬שם כצל | ‪3‬אשר מי יגיד לאדם מה יהיה ‪3‬‬
‫(‪ )1‬טוב שם משמן טוב | ויום המות מיום הולדו‪ )2( :‬טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה ב ‪3‬אשר הוא סוף‬
‫כל האדם | והחי יתן אל לבו‪ )3( :‬טוב כעס משח ק | כי בר ע פנים ייטב לב‪ )4( :‬לב ‪3‬חכמים בבית אבל ולב כסילים‬
‫בבית שמחה‪ )5( :‬טוב לשמ ע גע‪3‬רת חכם | מאיש ש מע שיר כסילים‪ )6( :‬כי כקול הסירים תחת הסיר כן שח ק‬
‫הכסיל | וגם זה הבל‪ )7( :‬כי הע שק יהולל חכם | ויאבד את לב מתנה‪ )8( :‬טוב ‪3‬‬
‫אחרית דבר מראשיתו | טוב ארך רוח‬
‫רוחך לכעוס | כי כעס בחיק כסילים ינוח‪ )10( :‬אל ת אמר מה היה שהימים הראש נים‬ ‫מגבה רוח‪ )9( :‬אל תבהל ב ‪3‬‬
‫נחלה | וי תר לר אי השמש‪ )12( :‬כי בצל‬
‫היו טובים מאלה | כי ל א מחכמה שאלת על זה‪ )11( :‬טובה חכמה עם ‪3‬‬
‫החכמה בצל הכסף | ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה‪ )13( :‬ראה את מע‪3‬שה ה "אל הים | כי מי יוכל לתקן את ‪3‬אשר‬
‫עותו‪ )14( :‬ביום טובה "היה בטוב וביום רעה ראה | גם את זה לע>מת זה עשה ה "אל הים על דברת של א ימצא האדם‬
‫אחריו מאומה‪ )15( :‬את הכ ל ראיתי בימי הבלי | יש צדיק א בד בצדקו ויש רשע מ ‪3‬אריך ברעתו‪ )16( :‬אל תהי צדיק‬ ‫‪3‬‬
‫הרבה ואל תתחכם יותר | למה תשומם‪ )17( :‬אל תרשע הרבה ואל תהי סכל | למה תמות בל א עתך‪ )18( :‬טוב ‪3‬אשר‬
‫ת "אח ז בזה וגם מזה אל תנח את ידך | כי ירא "אל הים יצא את כ>לם‪ )19( :‬החכמה תע ז לחכם | מע‪3‬שרה שליטים‬
‫יחטא‪ )21( :‬גם לכל הדברים ‪3‬אשר ידברו אל‬ ‫‪3‬אשר היו בעיר‪ )20( :‬כי אדם אין צדיק בארץ | ‪3‬אשר יע‪3‬שה טוב ול א "‬
‫תתן לבך | ‪3‬אשר ל א תשמע את עבדך מקללך‪ )22( :‬כי גם פעמים רבות ידע לבך | ‪3‬אשר גם את [אתה קרי] קללת‬
‫‪3‬אחרים‪ )23( :‬כל ז ה נסיתי בחכמה | אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני‪ )24( :‬רחוק מה שהיה | ועמ ק עמ ק מי‬
‫ימצאנו‪ )25( :‬סבותי ‪3‬אני ולבי לדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון | ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות‪ )26( :‬ומוצא‬
‫וחרמים לבה ‪3‬אסורים ידיה | טוב לפני ה "אל הים ימלט ממנה וחוטא‬ ‫‪3‬אני מר ממות את האשה ‪3‬אשר היא מצודים ‪3‬‬
‫ילכד בה‪ )27( :‬ראה זה מצאתי אמרה ק הלת | אחת לאחת למצ א חשבון‪3 )28( :‬אשר עוד בקשה נפשי ול א מצאתי |‬
‫אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה ל א מצאתי‪ )29( :‬לבד ראה זה מצאתי ‪3‬אשר עשה ה "אל הים את האדם‬
‫ישר | והמה בקשו חשב נות רבים‪:‬‬
‫(‪ )1‬מי כהחכם ומי יודע פשר דבר | חכמת אדם תאיר פניו וע ז פניו י >שנא‪3 )2( :‬אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת‬
‫"אל הים‪ )3( :‬אל תבהל מפניו תלך אל תע‪3‬מ ד בדבר רע | כי כל ‪3‬אשר יחפ ץ יע‪3‬שה‪ )4( :‬ב ‪3‬אשר דבר מלך שלטון | ומי‬
‫י אמר לו מה תע‪3‬שה‪ )5( :‬שומר מצוה ל א ידע דבר רע | ועת ומשפט ידע לב חכם‪ )6( :‬כי לכל חפץ יש עת ומשפט | כי‬
‫רעת האדם רבה עליו‪ )7( :‬כי איננו י דע מה שיהיה | כי כ ‪3‬אשר יהיה מי יגיד לו‪ )8( :‬אין אדם שליט ברוח לכלוא את‬
‫הרוח ואין שלטון ביום המות ואין משלחת במלחמה | ול א ימלט רשע את בעליו‪ )9( :‬את כל זה ראיתי ונתון את‬
‫לבי לכל מע‪3‬שה ‪3‬אשר נע‪3‬שה תחת השמש | עת ‪3‬אשר שלט האדם באדם לרע לו‪ )10( :‬ובכן ראיתי רשעים קב>רים ובאו‬
‫וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר ‪3‬אשר כן עשו | גם זה הבל‪3 )11( :‬אשר אין נע‪3‬שה פתגם מע‪3‬שה הרעה מהרה | על‬
‫כן מלא לב בני האדם בהם לע‪3‬שות רע‪3 )12( :‬אשר ח טא ע שה רע מאת ומ ‪3‬אריך לו | כי גם יודע אני ‪3‬אשר יהיה טוב‬
‫יאריך ימים כצל | ‪3‬אשר איננו ירא מלפני‬ ‫ליראי ה "אל הים ‪3‬אשר ייראו מלפניו‪ )13( :‬וטוב ל א יהיה לרשע ול א ‪3‬‬
‫"אל הים‪ )14( :‬יש הבל ‪3‬אשר נע‪3‬שה על הארץ ‪3‬אשר יש צדיקים ‪3‬אשר מגיע ‪3‬אלהם כמע‪3‬שה הרשעים ויש רשעים שמגיע‬
‫‪3‬אלהם כמע‪3‬שה הצדיקים | אמרתי שגם זה הבל‪ )15( :‬ושבחתי ‪3‬אני את השמחה ‪3‬אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי‬
‫אם ל "אכול ולשתות ולשמוח | והוא ילונו בע‪3‬מלו ימי חייו ‪3‬אשר נתן לו ה "אל הים תחת השמש‪ )16( :‬כ ‪3‬אשר נתתי את‬
‫לבי לדעת חכמה ולראות את הענין ‪3‬אשר נע‪3‬שה על הארץ | כי גם ביום ובלילה שנה בעיניו איננו ר אה‪ )17( :‬וראיתי‬
‫את כל מע‪3‬שה ה "אל הים כי ל א יוכל האדם למצוא את המע‪3‬שה ‪3‬אשר נע‪3‬שה תחת השמש בשל ‪3‬אשר יע‪3‬מ ל האדם‬
‫לבקש ול א ימצא | וגם אם י אמר החכם לדעת ל א יוכל למצ א‪:‬‬
‫אהבה גם‬‫(‪ )1‬כי את כל זה נתתי אל לבי ולבור את כל זה ‪3‬אשר הצדיקים וה ‪3‬חכמים וע‪3‬בדיהם ביד ה "אל הים | גם ‪3‬‬
‫שנאה אין יודע האדם הכ ל לפניהם‪ )2( :‬הכ ל כ ‪3‬אשר לכ ל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולז בח‬
‫ול ‪3‬אשר איננו ז בח | כטוב כח טא הנשבע כ ‪3‬אשר שבועה ירא‪ )3( :‬זה רע בכ ל ‪3‬אשר נע‪3‬שה תחת השמש כי מקרה אחד‬
‫אחריו אל המתים‪ )4( :‬כי מי ‪3‬אשר יבחר [י >חבר קרי] אל‬ ‫לכ ל | וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם ו ‪3‬‬
‫ימתו | והמתים אינם יודעים‬ ‫כל החיים יש בטחון | כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת‪ )5( :‬כי החיים יודעים ש >‬
‫אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה | וחלק אין להם עוד‬ ‫מאומה ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם‪ )6( :‬גם ‪3‬‬
‫לעולם בכ ל ‪3‬אשר נע‪3‬שה תחת השמש‪ )7( :‬לך "אכ ל בשמחה לחמך ‪3‬‬
‫ושתה בלב טוב יינך | כי כבר רצה ה "אל הים את‬
‫מע‪3‬שיך‪ )8( :‬בכל עת יהיו בגדיך לבנים | ושמן על ר אשך אל יחסר‪ )9( :‬ראה חיים עם אשה ‪3‬אשר אהבת כל ימי חיי‬
‫הבלך ‪3‬אשר נתן לך תחת השמש כ ל ימי הבלך | כי הוא חלקך בחיים ובע‪3‬מלך ‪3‬אשר אתה עמל תחת השמש‪ )10( :‬כ ל‬
‫‪3‬אשר תמצא ידך לע‪3‬שות בכ ‪3‬חך ע‪3‬שה | כי אין מע‪3‬שה וחשבון ודעת וחכמה בשאול ‪3‬אשר אתה ה לך שמה‪ )11( :‬שבתי‬
‫ורא ה תחת השמש כי ל א לקלים המרוץ ול א לגבורים המלחמה וגם ל א ל ‪3‬חכמים לחם וגם ל א לנב נים ע שר וגם ל א‬
‫נאחזים במצודה רעה וכצפ‪F‬רים‬ ‫לי דעים חן | כי עת ופגע יקרה את כ>לם‪ )12( :‬כי גם ל א ידע האדם את עתו כדגים ש "‬
‫ה ‪3‬א >חזות בפח | כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול ע‪3‬ליהם פתא ם‪ )13( :‬גם ז ה ראיתי חכמה תחת השמש |‬
‫ואנשים בה מעט | ובא אליה מלך גדול וסבב א תה ובנה עליה מצודים גד לים‪( :‬‬ ‫וגדולה היא אלי‪ )14( :‬עיר קטנה ‪3‬‬
‫‪ )15‬ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו | ואדם ל א זכר את האיש המסכן ההוא‪ )16( :‬ואמרתי‬
‫אני טובה חכמה מגבורה | וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים‪ )17( :‬דברי ‪3‬חכמים בנחת נשמעים | מזע‪3‬קת‬
‫מושל בכסילים‪ )18( :‬טובה חכמה מכלי קרב | וחוטא אחד יאבד טובה הרבה‪:‬‬
‫(‪ )1‬זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח | יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט‪ )2( :‬לב חכם לימינו ולב כסיל לשמ אלו‪)3( :‬‬
‫וגם בדרך כשהסכל [כשסכל קרי] ה לך לבו חסר | ואמר לכ ל סכל הוא‪ )4( :‬אם רוח המושל תע‪3‬לה עליך מקומך אל‬
‫תנח | כי מרפא יניח ‪3‬חטאים גדולים‪ )5( :‬יש רעה ראיתי תחת השמש | כשגגה שי צא מלפני השליט‪ )6( :‬נתן הסכל‬
‫במרומים רבים | וע‪3‬שירים בשפל ישבו‪ )7( :‬ראיתי ע‪3‬בדים על סוסים | ושרים ה לכים כע‪3‬בדים על הארץ‪ )8( :‬ח פר‬
‫גומץ בו יפול | ופ רץ גדר ישכנו נחש‪ )9( :‬מסיע ‪3‬אבנים יעצב בהם | בוקע עצים יסכן בם‪ )10( :‬אם קהה הברזל והוא‬
‫וחילים יגבר | ויתרון הכשיר חכמה‪ )11( :‬אם יש ך הנחש בלוא לחש | ואין יתרון לבעל הלשון‪)12( :‬‬ ‫ל א פנים קלקל ‪3‬‬
‫אחרית פיהו הוללות רעה‪ )14( :‬והסכל‬ ‫דברי פי חכם חן | ושפתות כסיל תבלענו‪ )13( :‬תחלת דברי פיהו סכלות | ו ‪3‬‬
‫אחריו מי יגיד לו‪ )15( :‬ע‪3‬מל הכסילים תיגענו | ‪3‬אשר ל א ידע‬
‫ואשר יהיה מ ‪3‬‬
‫ירבה דברים | ל א ידע האדם מה שיהיה ‪3‬‬
‫ללכת אל עיר‪ )16( :‬אי לך ארץ שמלכך נער | ושריך בב קר י אכלו‪ )17( :‬אשריך ארץ שמלכך בן חורים | ושריך בעת‬
‫י אכלו בגבורה ול א בשתי‪ )18( :‬בע‪3‬צלתים ימך המקרה | ובשפלות ידים ידל ף הבית‪ )19( :‬לשחוק ע שים לחם ויין‬
‫ישמח חיים | והכסף יע‪3‬נה את הכ ל‪ )20( :‬גם במדע‪3‬ך מלך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר | כי עוף השמים‬
‫יוליך את הקול ובעל הכנפים [כנפים קרי] יגיד דבר‪:‬‬
‫(‪ )1‬שלח לחמך על פני המים | כי בר ב הימים תמצאנו‪ )2( :‬תן חלק לשבעה וגם לשמונה | כי ל א תדע מה יהיה רעה‬
‫על הארץ‪ )3( :‬אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון | מקום שיפול העץ שם יהוא‪:‬‬
‫(‪ )4‬ש מר רוח ל א יזרע | ור אה בעבים ל א יקצור‪ )5( :‬כ ‪3‬אשר אינך יודע מה דרך הרוח כע‪3‬צמים בבטן המלאה | ככה‬
‫ל א תדע את מע‪3‬שה ה "אל הים ‪3‬אשר יע‪3‬שה את הכ ל‪ )6( :‬בב קר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך | כי אינך יודע אי זה‬
‫יכשר ‪3‬הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים‪ )7( :‬ומתוק האור | וטוב לעינים לראות את השמש‪ )8( :‬כי אם שנים‬
‫הרבה יחיה האדם בכ>לם ישמח | ויזכ ר את ימי הח שך כי הרבה יהיו כל שבא הבל‪ )9( :‬שמח בחור בילדותיך‬
‫יאך ה "אל הים במשפט‪ )10( :‬והסר‬ ‫ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך | ודע כי על כל אלה יב ‪3‬‬
‫כעס מלבך והע‪3‬בר רעה מבשרך | כי הילדות והש ‪3‬חרות הבל‪:‬‬
‫(‪ )1‬וזכ ר את בוראיך בימי בחור תיך | עד ‪3‬אשר ל א יב או ימי הרעה והגיעו שנים ‪3‬אשר ת אמר אין לי בהם חפץ‪)2( :‬‬
‫עד ‪3‬אשר ל א תחשך השמש והאור והירח והכוכבים | ושבו העבים אחר הגשם‪ )3( :‬ביום שיז>עו ש מרי הבית והתעותו‬
‫אנשי החיל | ובטלו הט ‪3‬חנות כי מעטו וחשכו הר אות ב ‪3‬אר>בות‪ )4( :‬ו >סגרו דלתים בשוק בשפל קול הט ‪3‬חנה | ויקום‬
‫לקול הצפור וישחו כל בנות השיר‪ )5( :‬גם מגב ה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר ה ‪3‬אביונה |‬
‫כי ה לך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הס פדים‪ )6( :‬עד ‪3‬אשר ל א ירחק [ירתק קרי] חבל הכסף ותר>ץ ג>לת הזהב‬
‫| ותשבר כד על המבוע ונר ץ הגלגל אל הבור‪ )7( :‬ויש ב העפר על הארץ כשהיה | והרוח תשוב אל ה "אל הים ‪3‬אשר‬
‫נתנה‪3 )8( :‬הבל ‪3‬הבלים אמר הקוהלת הכ ל הבל‪ )9( :‬וי תר שהיה ק הלת חכם | עוד למד דעת את העם ואזן וחקר‬
‫תקן משלים הרבה‪ )10( :‬בקש ק הלת למצ א דברי חפץ | וכתוב י שר דברי "אמת‪ )11( :‬דברי ‪3‬חכמים כדרב נות‬
‫וכמשמרות נטועים בע‪3‬לי ‪3‬א >ספות | נתנו מר עה אחד‪ )12( :‬וי תר מהמה בני הזהר | ע‪3‬שות ספרים הרבה אין קץ ולהג‬
‫הרבה יגעת בשר‪ )13( :‬סוף דבר הכ ל נשמע | את ה "אל הים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם‪ )14( :‬כי את כל‬
‫מע‪3‬שה ה "אל הים יבא במשפט על כל נעלם | אם טוב ואם רע‪:‬‬
‫ספר איכה‬
‫‪Lamentations Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה | רבתי בגוים שרתי במדינות היתה למס‪ )2( :‬בכו תבכה‬
‫(‪ )3‬גלתה יהודה‬ ‫בלילה ודמעתה על ל "חיה אין לה מנחם מכל א ‪3‬הביה | כל רעיה בגדו בה היו לה לא יבים‪:‬‬
‫מע ני ומר ב ע‪3‬ב דה היא ישבה בגוים ל א מצאה מנוח | כל ר דפיה השיגוה בין המצרים‪ )4( :‬דרכי ציון ‪3‬אבלות מבלי‬
‫נאנחים | בתול תיה נוגות והיא מר לה‪ )5( :‬היו צריה לר אש א יביה שלו כי‬ ‫באי מועד כל שעריה שוממין כ ‪3‬הניה "‬
‫(‪ )6‬ויצא מן בת [מבת קרי] ציון כל ‪3‬הדרה | היו שריה‬ ‫יהוה הוגה על ר ב פשעיה | עולליה הלכו שבי לפני צר‪:‬‬
‫כאילים ל א מצאו מרעה וילכו בל א כ ח לפני רודף‪ )7( :‬זכרה ירושל ם ימי עניה ומרודיה כ ל מ ‪3‬ח >מדיה ‪3‬אשר היו‬
‫מימי קדם | בנפ ל עמה ביד צר ואין עוזר לה ראוה צרים ש ‪3‬חקו על משבתה‪ )8( :‬חטא חטאה ירושל ם על כן לנידה‬
‫(‪> )9‬טמאתה בשוליה ל א זכרה‬ ‫היתה | כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה גם היא נאנחה ותשב אחור‪:‬‬
‫(‪ )10‬ידו פרש צר על כל מ ‪3‬חמדיה | כי‬ ‫אחריתה ותרד פלאים אין מנחם לה | ראה יהוה את עניי כי הגדיל אויב‪:‬‬ ‫‪3‬‬
‫נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמודיהם‬ ‫ר ‪3‬אתה גוים באו מקדשה ‪3‬אשר צויתה ל א יב או בקהל לך‪ )11( :‬כל עמה "‬
‫(‪ )12‬לוא ‪3‬אליכם כל ע ברי דרך הביטו‬ ‫[מ ‪3‬חמדיהם קרי] בא כל להשיב נפש | ראה יהוה והביטה כי הייתי זוללה‪:‬‬
‫וראו אם יש מכאוב כמכא בי ‪3‬אשר עולל לי | ‪3‬אשר הוגה יהוה ביום ‪3‬חרון אפו‪ )13( :‬ממרום שלח אש בעצמ תי‬
‫וירדנה | פרש רשת לרגלי "השיבני אחור נתנני ש ממה כל היום דוה‪ )14( :‬נשקד ע ל פשעי בידו ישתרגו עלו על‬
‫(‪ )15‬סלה כל אבירי ‪3‬אד ני בקרבי קרא עלי מועד לשב ר‬ ‫צוארי הכשיל כ חי | נתנני ‪3‬אד ני בידי ל א אוכל קום‪:‬‬
‫בחורי | גת דרך ‪3‬אד ני לבתולת בת יהודה‪ )16( :‬על אלה ‪3‬אני בוכיה עיני עיני י רדה מים כי רחק ממני מנחם משיב‬
‫(‪ )17‬פרשה ציון בידיה אין מנחם לה צוה יהוה ליע‪3‬ק ב סביביו צריו |‬ ‫נפשי | היו בני שוממים כי גבר אויב‪:‬‬
‫(‪ )18‬צדיק הוא יהוה כי פיהו מריתי | שמעו נא כל עמים [העמים קרי] וראו‬ ‫היתה ירושל ם לנדה ביניהם‪:‬‬
‫אהבי המה רמוני כ ‪3‬הני וזקני בעיר גועו | כי בקשו א כל‬‫(‪ )19‬קראתי למ ‪3‬‬ ‫מכא בי בתול תי ובחורי הלכו בשבי‪:‬‬
‫למו וישיבו את נפשם‪ )20( :‬ראה יהוה כי צר לי מעי ‪F‬חמרמרו נהפך לבי בקרבי כי מרו מריתי | מחוץ שכלה חרב‬
‫נאנחה אני אין מנחם לי כל א יבי שמעו רעתי ששו כי אתה עשית | הבאת יום קראת‬ ‫(‪ )21‬שמעו כי "‬ ‫בבית כמות‪:‬‬
‫(‪ )22‬תב א כל רעתם לפניך ועולל למו כ ‪3‬אשר עוללת לי על כל פשעי | כי רבות אנח תי ולבי דוי‪:‬‬ ‫ויהיו כמוני‪:‬‬
‫(‪)2‬‬ ‫(‪ )1‬איכה יעיב באפו ‪3‬אד ני את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל | ול א זכר ‪3‬הד ם רגליו ביום אפו‪:‬‬
‫בלע ‪3‬אד ני לא [ול א קרי] חמל את כל נאות יע‪3‬ק ב הרס בעברתו מבצרי בת יהודה הגיע לארץ | חלל ממלכה ושריה‪:‬‬
‫(‪ )3‬גדע ב ‪F‬חרי אף כ ל קרן ישראל השיב אחור ימינו מפני אויב | ויבער ביע‪3‬ק ב כאש להבה אכלה סביב‪)4( :‬‬
‫(‪ )5‬היה ‪3‬אד ני כאויב‬ ‫ויהר ג כ ל מ ‪3‬חמדי עין | בא הל בת ציון שפך כאש ‪3‬חמתו‪:‬‬
‫דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ‪3‬‬
‫(‪ )6‬ויחמ ס כגן >שכו שחת‬ ‫ואניה‪:‬‬
‫בלע ישראל בלע כל ארמנותיה שחת מבצריו | וירב בבת יהודה ת ‪3‬אניה ‪3‬‬
‫(‪ )7‬זנח ‪3‬אד ני מזבחו נאר מקדשו הסגיר ביד‬ ‫מוע‪3‬דו | שכח יהוה בציון מועד ושבת וינאץ בזעם אפו מלך וכ הן‪:‬‬
‫אויב חומ ת ארמנותיה | קול נתנו בבית יהוה כיום מועד‪ )8( :‬חשב יהוה להשחית חומת בת ציון נטה קו ל א‬
‫ויאבל חל וחומה יחדו >אמללו‪ )9( :‬טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה | מלכה ושריה בגוים‬ ‫השיב ידו מבלע | ‪3‬‬
‫(‪ )10‬ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון הע"לו עפר על ר אשם חגרו‬ ‫אין תורה גם נביאיה ל א מצאו חזון מיהוה‪:‬‬
‫(‪ )11‬כלו בדמעות עיני ‪F‬חמרמרו מעי נשפך לארץ כבדי על שבר‬ ‫שקים | הורידו לארץ ר אשן בתול ת ירושל ם‪:‬‬
‫בת עמי | בעטף עולל ויונק ברח בות קריה‪ )12( :‬לאמ תם י אמרו איה דגן ויין | בהתעטפם כחלל ברח בות עיר‬
‫נחמך בתולת בת‬ ‫בהשתפך נפשם אל חיק אמ תם‪ )13( :‬מה ‪3‬אעידך מה ‪3‬אדמה לך הבת ירושל ם מה אשוה לך ‪3‬‬
‫וא ‪3‬‬
‫(‪ )14‬נביאיך חזו לך שוא ותפל ול א גלו על ע‪3‬ונך להשיב שביתך [שבותך‬ ‫ציון | כי גדול כים שברך מי ירפא לך‪:‬‬
‫(‪ )15‬ספקו עליך כפים כל ע ברי דרך שרקו וינעו ר אשם על בת ירושל ם |‬ ‫ויחזו לך משאות שוא ומדוחים‪:‬‬‫קרי] | "‬
‫‪3‬הז את העיר שי אמרו כלילת י פי משוש לכל הארץ‪ )16( :‬פצו עליך פיהם כל אויביך שרקו ויחרקו שן אמרו בלענו |‬
‫(‪ )17‬עשה יהוה ‪3‬אשר זמם בצע אמרתו ‪3‬אשר צוה מימי קדם הרס ול א‬ ‫אך זה היום שקוינ>הו מצאנו ראינו‪:‬‬
‫חמל | וישמח עליך אויב הרים קרן צריך‪ )18( :‬צעק לבם אל ‪3‬אד ני | חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה יומם ולילה‬
‫(‪ )19‬קומי ר ני בליל [בלילה קרי] לר אש אש >מרות שפכי כמים לבך נ כח‬ ‫אל תתני פוגת לך אל תד ם בת עינך‪:‬‬
‫פני ‪3‬אד ני | שאי אליו כפיך על נפש עולליך הע‪3‬טופים ברעב בר אש כל חוצות‪ )20( :‬ראה יהוה והביטה למי עוללת‬
‫(‪ )21‬שכבו לארץ חוצות נער‬ ‫כ ה | אם ת אכלנה נשים פרים ע ל‪3‬לי טפ>חים אם יהרג במקדש ‪3‬אד ני כ הן ונביא‪:‬‬
‫וזקן בתול תי ובחורי נפלו בחרב | הרגת ביום אפך טבחת ל א חמלת‪ )22( :‬תקרא כיום מועד מגורי מסביב ול א היה‬
‫ביום אף יהוה פליט ושריד | ‪3‬אשר טפחתי ורביתי א יבי כלם‪:‬‬
‫(‪)4‬‬ ‫יהפ ך ידו כל היום‪:‬‬ ‫(‪3 )1‬אני הגבר ראה ע‪F‬ני בשבט עברתו‪ )2( :‬אותי נהג וי לך ח שך ול א אור‪ )3( :‬אך בי >‬
‫ישב ‪3‬‬
‫(‪ )7‬גדר‬ ‫בלה בשרי ועורי שבר עצמותי‪ )5( :‬בנה עלי ויקף ר אש ותלאה‪ )6( :‬במ ‪3‬חשכים הושיבני כמתי עולם‪:‬‬
‫ואשוע שתם תפלתי‪ )9( :‬גדר דרכי בגזית נתיב תי עוה‪ )10( :‬ד ב‬ ‫בע‪3‬די ול א אצא הכביד נחשתי‪ )8( :‬גם כי אזעק ‪3‬‬
‫[ארי קרי] במסתרים‪ )11( :‬דרכי סורר ויפשחני שמני ש מם‪ )12( :‬דרך קשתו ויציבני כמטרא‬ ‫א רב הוא לי אריה ‪3‬‬
‫לחץ‪ )13( :‬הביא בכליותי בני אשפתו‪ )14( :‬הייתי שח ק לכל עמי נגינתם כל היום‪ )15( :‬השביעני במרורים הרוני‬
‫לע‪3‬נה‪ )16( :‬ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר‪ )17( :‬ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה‪ )18( :‬וא מר אבד נצחי‬
‫(‪ )19‬זכר עניי ומרודי לע‪3‬נה ור אש‪ )20( :‬זכור תזכור ותשיח [ותשוח קרי] עלי נפשי‪)21( :‬‬ ‫ותוחלתי מיהוה‪:‬‬
‫ז את אשיב אל לבי על כן אוחיל‪ )22( :‬חסדי יהוה כי ל א תמנו כי ל א כלו ר ‪3‬חמיו‪3 )23( :‬חדשים לבקרים רבה‬
‫(‪ )25‬טוב יהוה לקו ו לנפש תדרשנו‪ )26( :‬טוב ויחיל‬ ‫"אמונתך‪ )24( :‬חלקי יהוה אמרה נפשי על כן אוחיל לו‪:‬‬
‫ודומם לתשועת יהוה‪ )27( :‬טוב לגבר כי ישא ע ל בנעוריו‪ )28( :‬ישב בדד ויד ם כי נטל עליו‪ )29( :‬יתן בעפר פיהו‬
‫אולי יש תקוה‪ )30( :‬יתן למכהו לחי ישבע בחרפה‪ )31( :‬כי ל א יזנח לעולם ‪3‬אד ני‪ )32( :‬כי אם הוגה ורחם כר ב‬
‫[חסדיו קרי]‪ )33( :‬כי ל א ענה מלבו ויגה בני איש‪ )34( :‬לדכא תחת רגליו כ ל ‪3‬אסירי ארץ‪ )35( :‬להטות‬ ‫חסדו ‪3‬‬
‫(‪ )37‬מי זה אמר ותהי ‪3‬אד ני ל א צוה‪ )38( :‬מפי‬ ‫משפט גבר נגד פני עליון‪ )36( :‬לעות אדם בריבו ‪3‬אד ני ל א ראה‪:‬‬
‫[חטאיו קרי]‪ )40( :‬נחפשה דרכינו ונחק רה‬ ‫עליון ל א תצא הרעות והטוב‪ )39( :‬מה יתאונן אדם חי גבר על חטאו ‪3‬‬
‫ונשובה עד יהוה‪ )41( :‬נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים‪ )42( :‬נחנו פשענו ומרינו אתה ל א סלחת‪ )43( :‬סכ תה‬
‫(‬ ‫באף ותרדפנו הרגת ל א חמלת‪ )44( :‬סכותה בענן לך מע‪3‬בור תפלה‪ )45( :‬סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים‪:‬‬
‫‪ )46‬פצו עלינו פיהם כל א יבינו‪ )47( :‬פחד ופחת היה לנו השאת והשבר‪ )48( :‬פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי‪:‬‬
‫(‪ )49‬עיני נגרה ול א תדמה מאין ‪3‬הפ>גות‪ )50( :‬עד ישקיף וירא יהוה משמים‪ )51( :‬עיני עוללה לנפשי מכ ל‬
‫(‪ )52‬צוד צדוני כצפור א יבי חנם‪ )53( :‬צמתו בבור חיי וידו אבן בי‪ )54( :‬צפו מים על ר אשי‬ ‫בנות עירי‪:‬‬
‫אמרתי נגזרתי‪ )55( :‬קראתי שמך יהוה מבור תחתיות‪ )56( :‬קולי שמעת | אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי‪)57( :‬‬
‫(‪ )58‬רבת ‪3‬אד ני ריבי נפשי גאלת חיי‪ )59( :‬ראיתה יהוה עותתי שפטה‬ ‫קרבת ביום אקראך אמרת אל תירא‪:‬‬
‫משפטי‪ )60( :‬ראיתה כל נקמתם כל מחשב תם לי‪ )61( :‬שמעת חרפתם יהוה כל מחשב תם עלי‪ )62( :‬שפתי קמי‬
‫והגיונם עלי כל היום‪ )63( :‬שבתם וקימתם הביטה ‪3‬אני מנגינתם‪ )64( :‬תשיב להם גמול יהוה כמע‪3‬שה ידיהם‪( :‬‬
‫‪ )65‬תתן להם מגנת לב ת ‪3‬אלתך להם‪ )66( :‬תרד ף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה‪:‬‬
‫(‪ )2‬בני ציון היקרים‬ ‫(‪ )1‬איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב | תשתפכנה אבני ק דש בר אש כל חוצות‪:‬‬
‫המ >סלאים בפז | איכה נחשבו לנבלי חרש מע‪3‬שה ידי יוצר‪ )3( :‬גם תנין [תנים קרי] חלצו שד היניקו גוריהן | בת‬
‫עמי לאכזר כי ענים [כיענים קרי] במדבר‪ )4( :‬דבק לשון יונק אל חכו בצמא | עוללים ש ‪3‬אלו לחם פ רש אין להם‪:‬‬
‫(‪ )6‬ויגדל ע‪3‬ון בת עמי‬ ‫(‪ )5‬הא כלים למע‪3‬דנים נשמו בחוצות | ה "א >מנים ע‪3‬לי תולע חבקו אשפתות‪:‬‬
‫(‪ )7‬זכו נזיריה משלג צחו מחלב | אדמו עצם מפנינים‬ ‫מחטאת סד ם | ה ‪3‬הפוכה כמו רגע ול א חלו בה ידים‪:‬‬
‫ספיר גזרתם‪ )8( :‬חשך משחור ת ‪F‬ארם ל א נכרו בחוצות | צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ‪ )9( :‬טובים היו חללי‬
‫(‪ )10‬ידי נשים ר ‪3‬חמניות בשלו ילדיהן | היו לברות למו‬ ‫חרב מחללי רעב | שהם יזובו מד>קרים מתנוב ת שדי‪:‬‬
‫בשבר בת עמי‪ )11( :‬כלה יהוה את ‪3‬חמתו שפך ‪3‬חרון אפו | ויצת אש בציון ות אכל יסוד תיה‪ )12( :‬ל א ה "אמינו‬
‫(‪ )13‬מחט את נביאיה ע‪3‬ונות כ ‪3‬הניה |‬ ‫מלכי ארץ וכל [כ ל קרי] י שבי תבל | כי יב א צר ואויב בשע‪3‬רי ירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )15‬סורו‬ ‫הש פכים בקרבה דם צדיקים‪ )14( :‬נעו עורים בחוצות נג ‪3‬אלו בדם | בל א יוכלו יגעו בלב>שיהם‪:‬‬
‫(‪ )16‬פני יהוה חלקם ל א‬ ‫טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו כי נצו גם נעו | אמרו בגוים ל א יוסיפו לגור‪:‬‬
‫יוסיף להביטם | פני כ ‪3‬הנים ל א נשאו זקנים [וזקנים קרי] ל א חננו‪ )17( :‬עודינה [עודינו קרי] תכלינה עינינו אל‬
‫(‪ )18‬צדו צעדינו מלכת ברח ב תינו | קרב קצינו מלאו ימינו כי‬ ‫עזרתנו הבל | בצפיתנו צפינו אל גוי ל א יושע‪:‬‬
‫(‪ )20‬רוח אפינו‬ ‫(‪ )19‬קלים היו ר דפינו מנשרי שמים | על ההרים דל >קנו במדבר ארבו לנו‪:‬‬ ‫בא קצינו‪:‬‬
‫(‪ )21‬שישי ושמחי בת "אדום יושבתי [יושבת‬ ‫משיח יהוה נלכד בשחיתותם | ‪3‬אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים‪:‬‬
‫(‪ )22‬תם ע‪3‬ונך בת ציון ל א יוסיף להגלותך | פקד ע‪3‬ונך‬ ‫קרי] בארץ עוץ | גם עליך תע‪3‬בר כוס תשכרי ותתערי‪:‬‬
‫בת "אדום גלה על חט אתיך‪:‬‬
‫נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים‪)3( :‬‬

‫(‪ )1‬זכ ר יהוה מה היה לנו הביט [הביטה קרי] וראה את חרפתנו‪3 )2( :‬‬
‫יתומים היינו אין [ואין קרי] אב אמ תינו כאלמנות‪ )4( :‬מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יב או‪ )5( :‬על צוארנו‬
‫נרדפנו יגענו לא [ול א קרי] הונח לנו‪ )6( :‬מצרים נתנו יד אשור לשב ע לחם‪3 )7( :‬אב תינו חטאו אינם [ואינם קרי]‬
‫[ואנחנו קרי] ע‪3‬ונ תיהם סבלנו‪ )8( :‬ע‪3‬בדים משלו בנו פ רק אין מידם‪ )9( :‬בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב‬
‫אנחנו ‪3‬‬
‫המדבר‪ )10( :‬עורנו כתנור נכמרו מפני זלע‪3‬פות רעב‪ )11( :‬נשים בציון ענו ב >תל ת בערי יהודה‪ )12( :‬שרים בידם נתלו‬
‫פני זקנים ל א נהדרו‪ )13( :‬בחורים טחון נשאו ונערים בעץ כשלו‪ )14( :‬זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם‪)15( :‬‬
‫שבת משוש לבנו נהפך לאבל מח לנו‪ )16( :‬נפלה ע‪3‬טרת ר אשנו אוי נא לנו כי חטאנו‪ )17( :‬על זה היה דוה לבנו על‬
‫אלה חשכו עינינו‪ )18( :‬על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו‪:‬‬
‫(‪ )19‬אתה יהוה לעולם תשב כס ‪3‬אך לד ר ודור‪ )20( :‬למה לנצח תשכחנו תעזבנו לא רך ימים‪3 )21( :‬השיבנו יהוה‬
‫אליך ונשוב [ונשובה קרי] חדש ימינו כקדם‪ )22( :‬כי אם מא ס מאסתנו קצפת עלינו עד מא ד‪:‬‬
‫ספר אסתר‬
‫‪Esther Chapter 1‬‬

‫(‪ )1‬ויהי בימי ‪3‬אחשורוש | הוא ‪3‬אחשורוש המ לך מה דו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה‪ )2( :‬בימים ההם | כשבת‬
‫המלך ‪3‬אחשורוש על כסא מלכותו ‪3‬אשר בשושן הבירה‪ )3( :‬בשנת שלוש למלכו עשה משתה לכל שריו וע‪3‬בדיו | חיל‬
‫פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו‪ )4( :‬בהרא תו את ע שר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו | ימים‬
‫רבים שמונים ומאת יום‪ )5( :‬ובמלואת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד‬
‫קטן משתה שבעת ימים | ב ‪3‬חצר גנת ביתן המלך‪ )6( :‬חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף‬
‫ועמודי שש | מטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש ודר וס חרת‪ )7( :‬והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים | ויין‬
‫מלכות רב כיד המלך‪ )8( :‬והשתיה כדת אין א נס | כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לע‪3‬שות כרצון איש ואיש‪ )9( :‬גם‬
‫(‪ )10‬ביום השביעי כטוב לב המלך‬ ‫ושתי המלכה עשתה משתה נשים | בית המלכות ‪3‬אשר למלך ‪3‬אחשורוש‪:‬‬
‫ואבגתא זתר וכרכס שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך ‪3‬אחשורוש‪:‬‬ ‫ביין | אמר למהומן בזתא חרבונא בגתא ‪3‬‬
‫(‪ )11‬להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות | להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא‪( :‬‬
‫וחמתו בע‪3‬רה בו‪ )13( :‬וי אמר‬
‫‪ )12‬ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך ‪3‬אשר ביד הסריסים | ויקצ ף המלך מא ד ‪3‬‬
‫המלך ל ‪3‬חכמים י דעי העתים | כי כן דבר המלך לפני כל י דעי דת ודין‪ )14( :‬והקר ב אליו כרשנא שתר אדמתא‬
‫תרשיש מרס מרסנא ממוכן | שבעת שרי פרס ומדי ר אי פני המלך הי שבים ראש נה במלכות‪ )15( :‬כדת מה לע‪3‬שות‬
‫(‪ )16‬וי אמר מומכן [ממוכן‬ ‫במלכה ושתי | על ‪3‬אשר ל א עשתה את מ ‪3‬אמר המלך ‪3‬אחשורוש ביד הסריסים‪:‬‬
‫קרי] לפני המלך והשרים ל א על המלך לבדו עותה ושתי המלכה | כי על כל השרים ועל כל העמים ‪3‬אשר בכל מדינות‬
‫המלך ‪3‬אחשורוש‪ )17( :‬כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן | באמרם המלך ‪3‬אחשורוש אמר‬
‫להביא את ושתי המלכה לפניו ול א באה‪ )18( :‬והיום הזה ת אמרנה שרות פרס ומדי ‪3‬אשר שמעו את דבר המלכה‬
‫לכ ל שרי המלך | וכדי בזיון וקצף‪ )19( :‬אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי ול א‬
‫יע‪3‬בור | ‪3‬אשר ל א תבוא ושתי לפני המלך ‪3‬אחשורוש ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה‪ )20( :‬ונשמע פתגם‬
‫המלך ‪3‬אשר יע‪3‬שה בכל מלכותו כי רבה היא | וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן‪ )21( :‬וייטב הדבר‬
‫בעיני המלך והשרים | ויעש המלך כדבר ממוכן‪ )22( :‬וישלח ספרים אל כל מדינות המלך אל מדינה ומדינה ככתבה‬
‫ואל עם ועם כלשונו | להיות כל איש ש רר בביתו ומדבר כלשון עמו‪:‬‬
‫(‪ )1‬אחר הדברים האלה כש ך ‪3‬חמת המלך ‪3‬אחשורוש | זכר את ושתי ואת ‪3‬אשר עשתה ואת ‪3‬אשר נגזר עליה‪)2( :‬‬
‫וי אמרו נע‪3‬רי המלך משרתיו | יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה‪ )3( :‬ויפקד המלך פקידים בכל מדינות‬
‫מלכותו ויקבצו את כל נע‪3‬רה בתולה טובת מראה אל שושן הבירה אל בית הנשים אל יד הגא סריס המלך ש מר‬
‫הנשים | ונתון תמרוקיהן‪ )4( :‬והנע‪3‬רה ‪3‬אשר תיטב בעיני המלך תמל ך תחת ושתי | וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן‪:‬‬
‫(‪ )5‬איש יהודי היה בשושן הבירה | ושמו מרד‪F‬כי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני‪3 )6( :‬אשר הגלה‬
‫מירושלים עם הג לה ‪3‬אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה | ‪3‬אשר הגלה נבוכדנאצר מלך בבל‪ )7( :‬ויהי א מן את ‪3‬הדסה‬
‫היא אסתר בת ד דו כי אין לה אב ואם | והנע‪3‬רה יפת ת אר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרד‪F‬כי לו לבת‪( :‬‬
‫‪ )8‬ויהי בהשמע דבר המלך ודתו ובהקבץ נערות רבות אל שושן הבירה אל יד הגי | ותלקח אסתר אל בית המלך אל‬
‫יד הגי ש מר הנשים‪ )9( :‬ותיטב הנע‪3‬רה בעיניו ותשא חסד לפניו ויבהל את תמרוקיה ואת מנותה לתת לה ואת שבע‬
‫הנערות הר >איות לתת לה מבית המלך | וישנה ואת נע‪3‬רותיה לטוב בית הנשים‪ )10( :‬ל א הגידה אסתר את עמה ואת‬
‫מולדתה | כי מרד‪F‬כי צוה עליה ‪3‬אשר ל א תגיד‪ )11( :‬ובכל יום ויום מרד‪F‬כי מתהלך לפני ‪3‬חצר בית הנשים | לדעת את‬
‫שלום אסתר ומה יעשה בה‪ )12( :‬ובהגיע ת ר נע‪3‬רה ונע‪3‬רה לבוא אל המלך ‪3‬אחשורוש מקץ "היות לה כדת הנשים‬
‫שנים עשר ח דש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן | ששה ‪F‬חדשים בשמן המ ר וששה ‪F‬חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים‪( :‬‬
‫‪ )13‬ובזה הנע‪3‬רה באה אל המלך | את כל ‪3‬אשר ת אמר ינתן לה לבוא עמה מבית הנשים עד בית המלך‪ )14( :‬בערב‬
‫היא באה ובב קר היא שבה אל בית הנשים שני אל יד שע‪3‬שגז סריס המלך ש מר הפילגשים | ל א תבוא עוד אל המלך‬
‫כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם‪ )15( :‬ובהגיע ת ר אסתר בת ‪3‬אביחיל ד ד מרד‪F‬כי ‪3‬אשר לקח לו לבת לבוא אל‬
‫המלך ל א בקשה דבר כי אם את ‪3‬אשר י אמר הגי סריס המלך ש מר הנשים | ותהי אסתר נ שאת חן בעיני כל ר איה‪:‬‬
‫(‪ )16‬ותלקח אסתר אל המלך ‪3‬אחשורוש אל בית מלכותו בח דש הע‪3‬שירי הוא ח דש טבת | בשנת שבע למלכותו‪)17( :‬‬
‫ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתול ת | וישם כתר מלכות בר אשה וימליכה תחת‬ ‫"‬
‫והנחה למדינות עשה ויתן משאת כיד‬ ‫ושתי‪ )18( :‬ויעש המלך משתה גדול לכל שריו וע‪3‬בדיו את משתה אסתר | ‪3‬‬
‫המלך‪ )19( :‬ובהקבץ בתולות שנית | ומרד‪F‬כי י שב בשער המלך‪ )20( :‬אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כ ‪3‬אשר‬
‫צוה עליה מרד‪F‬כי | ואת מ ‪3‬אמר מרד‪F‬כי אסתר ע שה כ ‪3‬אשר היתה באמנה אתו‪ )21( :‬בימים ההם ומרד‪F‬כי י שב בשער‬
‫המלך | קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך מש מרי הסף ויבקשו לשל ח יד במלך ‪3‬אחשור ש‪ )22( :‬ויודע הדבר למרד‪F‬כי‬
‫ויגד לאסתר המלכה | ות אמר אסתר למלך בשם מרד‪F‬כי‪ )23( :‬ויב>קש הדבר וימצא ויתלו שניהם על עץ | ויכתב‬
‫בספר דברי הימים לפני המלך‪:‬‬

‫(‪ )1‬אחר הדברים האלה גדל המלך ‪3‬אחשורוש את המן בן המדתא ה ‪3‬אגגי וינשאהו | וישם את כסאו מעל כל השרים‬
‫‪3‬אשר אתו‪ )2( :‬וכל עבדי המלך ‪3‬אשר בשער המלך כ רעים ומשת ‪3‬חוים להמן כי כן צוה לו המלך | ומרד‪F‬כי ל א יכרע‬
‫ול א ישת ‪3‬חוה‪ )3( :‬וי אמרו עבדי המלך ‪3‬אשר בשער המלך למרד‪F‬כי | מדוע אתה עובר את מצות המלך‪ )4( :‬ויהי‬
‫באמרם [כאמרם קרי] אליו יום ויום ול א שמע ‪3‬אליהם | ויגידו להמן לראות ‪3‬היעמדו דברי מרד‪F‬כי כי הגיד להם ‪3‬אשר‬
‫הוא יהודי‪ )5( :‬וירא המן כי אין מרד‪F‬כי כ רע ומשת ‪3‬חוה לו | וימלא המן חמה‪ )6( :‬ויבז בעיניו לשל ח יד במרד‪F‬כי‬
‫לבדו כי הגידו לו את עם מרד‪F‬כי | ויבקש המן להשמיד את כל היהודים ‪3‬אשר בכל מלכות ‪3‬אחשורוש עם מרד‪F‬כי‪)7( :‬‬
‫בח דש הראשון הוא ח דש ניסן בשנת שתים עשרה למלך ‪3‬אחשורוש | הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום‬
‫ומח דש לח דש שנים עשר הוא ח דש ‪3‬אדר‪ )8( :‬וי אמר המן למלך ‪3‬אחשורוש ישנו עם אחד מפ>זר ומפ רד בין העמים‬
‫בכ ל מדינות מלכותך | ודתיהם ש נות מכל עם ואת דתי המלך אינם ע שים ולמלך אין שו ה להניחם‪ )9( :‬אם על‬
‫המלך טוב יכתב לאבדם | וע‪3‬שרת ‪3‬אלפים ככר כסף אשקול על ידי ע שי המלאכה להביא אל גנזי המלך‪ )10( :‬ויסר‬
‫המלך את טבעתו מעל ידו | ויתנה להמן בן המדתא ה ‪3‬אגגי צ רר היהודים‪ )11( :‬וי אמר המלך להמן הכסף נתון לך |‬
‫והעם לע‪3‬שות בו כטוב בעיניך‪ )12( :‬ויקראו ס פרי המלך בח דש הראשון בשלושה עשר יום בו ויכתב ככל ‪3‬אשר צוה‬
‫המן אל ‪3‬אחשדרפני המלך ואל הפחות ‪3‬אשר על מדינה ומדינה ואל שרי עם ועם מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם‬
‫כלשונו | בשם המלך ‪3‬אחשור ש נכתב ונחתם בטבעת המלך‪ )13( :‬ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך‬
‫להשמיד ל ‪3‬הר ג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד בשלושה עשר לח דש שנים עשר הוא‬
‫ח דש ‪3‬אדר | ושללם לבוז‪ )14( :‬פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים | להיות ע‪3‬תדים ליום‬
‫הזה‪ )15( :‬הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה | והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן‬
‫נבוכה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ומרד‪F‬כי ידע את כל ‪3‬אשר נע‪3‬שה ויקרע מרד‪F‬כי את בגדיו וילבש שק ואפר | ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גד לה‬
‫ומרה‪ )2( :‬ויבוא עד לפני שער המלך | כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק‪ )3( :‬ובכל מדינה ומדינה מקום ‪3‬אשר‬
‫דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד | שק ואפר י>צע לרבים‪ )4( :‬ותבואינה [ותבואנה קרי]‬
‫נע‪3‬רות אסתר וסריסיה ויגידו לה ותתחלחל המלכה מא ד | ותשלח בגדים להלביש את מרד‪F‬כי ולהסיר שקו מעליו‬
‫ול א קבל‪ )5( :‬ותקרא אסתר ל ‪3‬התך מסריסי המלך ‪3‬אשר הע"מיד לפניה ותצוהו על מרד‪F‬כי | לדעת מה זה ועל מה זה‪:‬‬
‫(‪ )6‬ויצא ‪3‬התך אל מרד‪F‬כי | אל רחוב העיר ‪3‬אשר לפני שער המלך‪ )7( :‬ויגד לו מרד‪F‬כי את כל ‪3‬אשר קרהו | ואת פרשת‬
‫הכסף ‪3‬אשר אמר המן לשקול על גנזי המלך ביהודיים [ביהודים קרי] לאבדם‪ )8( :‬ואת פתשגן כתב הדת ‪3‬אשר נתן‬
‫בשושן להשמידם נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לה | ולצוות עליה לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על‬
‫עמה‪ )9( :‬ויבוא ‪3‬התך | ויגד לאסתר את דברי מרד‪F‬כי‪ )10( :‬ות אמר אסתר ל ‪3‬התך ותצוהו אל מרד‪F‬כי‪ )11( :‬כל עבדי‬
‫המלך ועם מדינות המלך יודעים ‪3‬אשר כל איש ואשה ‪3‬אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית ‪3‬אשר ל א יקרא אחת‬
‫ואני ל א נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום‪:‬‬ ‫דתו להמית לבד מ ‪3‬אשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה | ‪3‬‬
‫(‪ )12‬ויגידו למרד‪F‬כי את דברי אסתר‪:‬‬
‫(‪ )13‬וי אמר מרד‪F‬כי להשיב אל אסתר | אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים‪ )14( :‬כי אם ה ‪3‬חרש‬
‫ת ‪3‬חרישי בעת הז את רוח והצלה יע‪3‬מוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך ת אבדו | ומי יודע אם לעת כז את‬
‫הגעת למלכות‪ )15( :‬ות אמר אסתר להשיב אל מרד‪F‬כי‪ )16( :‬לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי‬
‫ואל ת אכלו ואל תשתו של שת ימים לילה ויום גם ‪3‬אני ונע‪3‬ר תי אצום כן | ובכן אבוא אל המלך ‪3‬אשר ל א כדת וכ ‪3‬אשר‬
‫אבדתי אבדתי‪ )17( :‬ויע‪3‬ב ר מרד‪F‬כי | ויעש ככ ל ‪3‬אשר צותה עליו אסתר‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותע‪3‬מ ד ב ‪3‬חצר בית המלך הפנימית נ כח בית המלך | והמלך יושב על‬
‫כסא מלכותו בבית המלכות נ כח פתח הבית‪ )2( :‬ויהי כראות המלך את אסתר המלכה ע מדת בחצר נשאה חן‬
‫בעיניו | ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב ‪3‬אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בר אש השרביט‪ )3( :‬וי אמר לה המלך‬
‫מה לך אסתר המלכה | ומה בקשתך עד ‪3‬חצי המלכות וינתן לך‪ )4( :‬ות אמר אסתר אם על המלך טוב | יבוא המלך‬
‫והמן היום אל המשתה ‪3‬אשר עשיתי לו‪ )5( :‬וי אמר המלך מ ‪3‬הרו את המן לע‪3‬שות את דבר אסתר | ויב א המלך והמן‬
‫אל המשתה ‪3‬אשר עשתה אסתר‪ )6( :‬וי אמר המלך לאסתר במשתה היין מה שאלתך וינתן לך | ומה בקשתך עד ‪3‬חצי‬
‫המלכות ותעש‪ )7( :‬ותען אסתר ות אמר | שאלתי ובקשתי‪ )8( :‬אם מצאתי חן בעיני המלך ואם על המלך טוב לתת‬
‫את שאלתי ולע‪3‬שות את בקשתי | יבוא המלך והמן אל המשתה ‪3‬אשר אע"שה להם ומחר אע"שה כדבר המלך‪)9( :‬‬
‫ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב | וכראות המן את מרד‪F‬כי בשער המלך ול א קם ול א זע ממנו וימלא המן על‬
‫מרד‪F‬כי חמה‪ )10( :‬ויתאפק המן ויבוא אל ביתו | וישלח ויבא את א ‪3‬הביו ואת זרש אשתו‪ )11( :‬ויספר להם המן את‬
‫כבוד עשרו ור ב בניו | ואת כל ‪3‬אשר גדלו המלך ואת ‪3‬אשר נשאו על השרים ועבדי המלך‪ )12( :‬וי אמר המן אף ל א‬
‫הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה ‪3‬אשר עשתה כי אם אותי | וגם למחר ‪3‬אני קרוא לה עם המלך‪)13( :‬‬
‫וכל זה איננו שו ה לי | בכל עת ‪3‬אשר ‪3‬אני ר אה את מרד‪F‬כי היהודי יושב בשער המלך‪ )14( :‬ות אמר לו זרש אשתו וכל‬
‫א ‪3‬הביו יע‪3‬שו עץ גב ה ‪3‬חמשים אמה ובב קר "אמ ר למלך ויתלו את מרד‪F‬כי עליו וב א עם המלך אל המשתה שמח |‬
‫וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ‪:‬‬
‫(‪ )1‬בלילה ההוא נדדה שנת המלך | וי אמר להביא את ספר הזכר נות דברי הימים ויהיו נקראים לפני המלך‪)2( :‬‬
‫וימצא כתוב ‪3‬אשר הגיד מרד‪F‬כי על בגתנא ותרש שני סריסי המלך מש מרי הסף | ‪3‬אשר בקשו לשל ח יד במלך‬
‫‪3‬אחשורוש‪ )3( :‬וי אמר המלך מה נע‪3‬שה יקר וגדולה למרד‪F‬כי על זה | וי אמרו נע‪3‬רי המלך משרתיו ל א נע‪3‬שה עמו דבר‪:‬‬
‫(‪ )4‬וי אמר המלך מי בחצר | והמן בא ל ‪3‬חצר בית המלך החיצונה לאמ ר למלך לתלות את מרד‪F‬כי על העץ ‪3‬אשר הכין‬
‫לו‪ )5( :‬וי אמרו נע‪3‬רי המלך אליו הנה המן ע מד בחצר | וי אמר המלך יבוא‪ )6( :‬ויבוא המן וי אמר לו המלך מה‬
‫לע‪3‬שות באיש ‪3‬אשר המלך חפץ ביקרו | וי אמר המן בלבו למי יחפ ץ המלך לע‪3‬שות יקר יותר ממני‪ )7( :‬וי אמר המן אל‬
‫ואשר‬‫המלך | איש ‪3‬אשר המלך חפץ ביקרו‪ )8( :‬יביאו לבוש מלכות ‪3‬אשר לבש בו המלך | וסוס ‪3‬אשר רכב עליו המלך ‪3‬‬
‫נתן כתר מלכות בר אשו‪ )9( :‬ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים והלבישו את האיש ‪3‬אשר המלך‬
‫חפץ ביקרו | והרכיב>הו על הסוס ברחוב העיר וקראו לפניו ככה יעשה לאיש ‪3‬אשר המלך חפץ ביקרו‪ )10( :‬וי אמר‬
‫המלך להמן מהר קח את הלבוש ואת הסוס כ ‪3‬אשר דברת וע‪3‬שה כן למרד‪F‬כי היהודי היושב בשער המלך | אל תפל‬
‫דבר מכ ל ‪3‬אשר דברת‪ )11( :‬ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את מרד‪F‬כי | וירכיבהו ברחוב העיר ויקרא לפניו‬
‫וחפוי ר אש‪( :‬‬‫ככה יעשה לאיש ‪3‬אשר המלך חפץ ביקרו‪ )12( :‬וישב מרד‪F‬כי אל שער המלך | והמן נדחף אל ביתו אבל ‪3‬‬
‫‪ )13‬ויספר המן לזרש אשתו ולכל א ‪3‬הביו את כל ‪3‬אשר קרהו | וי אמרו לו ‪3‬חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים‬
‫מרד‪F‬כי ‪3‬אשר החלות לנפ ל לפניו ל א תוכל לו כי נפול תפול לפניו‪ )14( :‬עודם מדברים עמו וסריסי המלך הגיעו |‬
‫ויבהלו להביא את המן אל המשתה ‪3‬אשר עשתה אסתר‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויב א המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה‪ )2( :‬וי אמר המלך לאסתר גם ביום השני במשתה היין מה שאלתך‬
‫אסתר המלכה ותנתן לך | ומה בקשתך עד ‪3‬חצי המלכות ותעש‪ )3( :‬ותען אסתר המלכה ות אמר אם מצאתי חן‬
‫בעיניך המלך ואם על המלך טוב | תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי‪ )4( :‬כי נמכרנו ‪3‬אני ועמי להשמיד ל ‪3‬הרוג‬
‫(‪ )5‬וי אמר המלך ‪3‬אחשורוש‬ ‫ולאבד | ואלו לע‪3‬בדים ולשפחות נמכרנו ה "חרשתי כי אין הצר שו ה בנזק המלך‪:‬‬
‫וי אמר לאסתר המלכה | מי הוא זה ואי זה הוא ‪3‬אשר מלאו לבו לע‪3‬שות כן‪ )6( :‬ות אמר אסתר איש צר ואויב המן‬
‫הרע הזה | והמן נבעת מלפני המלך והמלכה‪ )7( :‬והמלך קם ב ‪3‬חמתו ממשתה היין אל גנת הביתן | והמן עמד לבקש‬
‫על נפשו מאסתר המלכה כי ראה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך‪ )8( :‬והמלך שב מגנת הביתן אל בית משתה היין‬
‫והמן נ פל על המטה ‪3‬אשר אסתר עליה וי אמר המלך ‪3‬הגם לכבוש את המלכה עמי בבית | הדבר יצא מפי המלך ופני‬
‫(‪ )9‬וי אמר חרבונה אחד מן הסריסים לפני המלך גם הנה העץ ‪3‬אשר עשה המן למרד‪F‬כי ‪3‬אשר דבר‬ ‫המן חפו‪:‬‬
‫טוב על המלך ע מד בבית המן גב ה ‪3‬חמשים אמה | וי אמר המלך תל>הו עליו‪ )10( :‬ויתלו את המן על העץ ‪3‬אשר הכין‬
‫וחמת המלך שככה‪:‬‬ ‫למרד‪F‬כי | ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ביום ההוא נתן המלך ‪3‬אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן צ רר היהודיים [היהודים קרי] | ומרד‪F‬כי בא לפני‬
‫המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה‪ )2( :‬ויסר המלך את טבעתו ‪3‬אשר הע"ביר מהמן ויתנה למרד‪F‬כי | ותשם אסתר‬
‫את מרד‪F‬כי על בית המן‪:‬‬
‫(‪ )3‬ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך ותפ ל לפני רגליו | ותבך ותתחנן לו להע‪3‬ביר את רעת המן ה ‪3‬אגגי ואת מ ‪3‬חשבתו‬
‫‪3‬אשר חשב על היהודים‪ )4( :‬ויושט המלך לאסתר את שרבט הזהב | ותקם אסתר ותע‪3‬מ ד לפני המלך‪ )5( :‬ות אמר‬
‫אם על המלך טוב ואם מצאתי חן לפניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה ‪3‬אני בעיניו | יכתב להשיב את הספרים‬
‫מ ‪3‬חשבת המן בן המדתא ה ‪3‬אגגי ‪3‬אשר כתב לאבד את היהודים ‪3‬אשר בכל מדינות המלך‪ )6( :‬כי איככה אוכל וראיתי‬
‫ברעה ‪3‬אשר ימצא את עמי | ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי‪ )7( :‬וי אמר המלך ‪3‬אחשור ש לאסתר המלכה‬
‫ולמרד‪F‬כי היהודי | הנה בית המן נתתי לאסתר וא תו תלו על העץ על ‪3‬אשר שלח ידו ביהודיים [ביהודים קרי]‪)8( :‬‬
‫ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך | כי כתב ‪3‬אשר נכתב בשם המלך ונחתום‬
‫בטבעת המלך אין להשיב‪ )9( :‬ויקראו ס פרי המלך בעת ההיא בח דש השלישי הוא ח דש סיון בשלושה ועשרים בו‬
‫ויכתב ככל ‪3‬אשר צוה מרד‪F‬כי אל היהודים ואל ה ‪3‬אחשדרפנים והפחות ושרי המדינות ‪3‬אשר מה דו ועד כוש שבע‬
‫ועשרים ומאה מדינה מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלש נו | ואל היהודים ככתבם וכלשונם‪ )10( :‬ויכת ב בשם‬
‫המלך ‪3‬אחשור ש ויחת ם בטבעת המלך | וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים ר כבי הרכש ה ‪3‬אחשתרנים בני הרמכים‪:‬‬
‫(‪3 )11‬אשר נתן המלך ליהודים ‪3‬אשר בכל עיר ועיר להקהל ולע‪3‬מ ד על נפשם להשמיד ול ‪3‬הר ג ולאבד את כל חיל עם‬
‫ומדינה הצרים א תם טף ונשים | ושללם לבוז‪ )12( :‬ביום אחד בכל מדינות המלך ‪3‬אחשורוש | בשלושה עשר לח דש‬
‫שנים עשר הוא ח דש ‪3‬אדר‪ )13( :‬פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים | ולהיות היהודיים‬
‫[היהודים קרי] עתודים [ע‪3‬תידים קרי] ליום הזה להנקם מא יביהם‪ )14( :‬הרצים ר כבי הרכש ה ‪3‬אחשתרנים יצאו‬
‫מב הלים ודחופים בדבר המלך | והדת נתנה בשושן הבירה‪:‬‬
‫(‪ )15‬ומרד‪F‬כי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וע‪3‬טרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן | והעיר שושן‬
‫צ ‪3‬הלה ושמחה‪ )16( :‬ליהודים היתה אורה ושמחה | ושש ן ויקר‪ )17( :‬ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר מקום‬
‫יהדים כי נפל פחד‬
‫‪3‬אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב | ורבים מעמי הארץ מת ‪3‬‬
‫היהודים ע‪3‬ליהם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ובשנים עשר ח דש הוא ח דש ‪3‬אדר בשלושה עשר יום בו ‪3‬אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות | ביום ‪3‬אשר שברו‬
‫נהפוך הוא ‪3‬אשר ישלטו היהודים המה בש נאיהם‪ )2( :‬נק ‪3‬הלו היהודים בעריהם בכל‬ ‫א יבי היהודים לשלוט בהם ו ‪3‬‬
‫מדינות המלך ‪F‬אחשורוש לשל ח יד במבקשי רעתם | ואיש ל א עמד לפניהם כי נפל פחדם על כל העמים‪ )3( :‬וכל שרי‬
‫המדינות וה ‪3‬אחשדרפנים והפחות וע שי המלאכה ‪3‬אשר למלך מנשאים את היהודים | כי נפל פחד מרד‪F‬כי ע‪3‬ליהם‪)4( :‬‬
‫כי גדול מרד‪F‬כי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות | כי האיש מרד‪F‬כי הולך וגדול‪:‬‬
‫(‪ )5‬ויכו היהודים בכל א יביהם מכת חרב והרג ואבדן | ויע‪3‬שו בש נאיהם כרצונם‪ )6( :‬ובשושן הבירה הרגו היהודים‬
‫ואבד ‪3‬חמש מאות איש‪ )7( :‬ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא‪ )8( :‬ואת פורתא ואת ‪3‬אדליא ואת ‪3‬ארידתא‪)9( :‬‬
‫ואת פרמשתא ואת ‪3‬אריסי ואת ‪3‬ארדי ואת ויזתא‪ )10( :‬ע‪3‬שרת בני המן בן המדתא צ רר היהודים הרגו | ובבזה ל א‬
‫(‪ )12‬וי אמר המלך לאסתר‬ ‫שלחו את ידם‪ )11( :‬ביום ההוא בא מספר ה ‪3‬הרוגים בשושן הבירה לפני המלך‪:‬‬
‫המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד ‪3‬חמש מאות איש ואת ע‪3‬שרת בני המן בשאר מדינות המלך מה עשו |‬
‫ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש‪ )13( :‬ות אמר אסתר אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים ‪3‬אשר‬
‫בשושן לע‪3‬שות כדת היום | ואת ע‪3‬שרת בני המן יתלו על העץ‪ )14( :‬וי אמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן | ואת‬
‫ע‪3‬שרת בני המן תלו‪ )15( :‬ויק ‪3‬הלו היהודיים [היהודים קרי] ‪3‬אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לח דש ‪3‬אדר ויהרגו‬
‫בשושן של ש מאות איש | ובבזה ל א שלחו את ידם‪ )16( :‬ושאר היהודים ‪3‬אשר במדינות המלך נק ‪3‬הלו ועמ ד על‬
‫נפשם ונוח מא יביהם והר ג בש נאיהם ‪3‬חמשה ושבעים אלף | ובבזה ל א שלחו את ידם‪ )17( :‬ביום של שה עשר לח דש‬
‫‪3‬אדר | ונוח בארבעה עשר בו ועש ה א תו יום משתה ושמחה‪ )18( :‬והיהודיים [והיהודים קרי] ‪3‬אשר בשושן נק ‪3‬הלו‬
‫בשל שה עשר בו ובארבעה עשר בו | ונוח ב ‪3‬חמשה עשר בו ועש ה א תו יום משתה ושמחה‪ )19( :‬על כן היהודים‬
‫הפרוזים [הפרזים קרי] הי שבים בערי הפרזות ע שים את יום ארבעה עשר לח דש ‪3‬אדר שמחה ומשתה ויום טוב |‬
‫ומשלוח מנות איש לרעהו‪:‬‬
‫(‪ )20‬ויכת ב מרד‪F‬כי את הדברים האלה | וישלח ספרים אל כל היהודים ‪3‬אשר בכל מדינות המלך ‪3‬אחשורוש הקרובים‬
‫והרחוקים‪ )21( :‬לקים ע‪3‬ליהם להיות ע שים את יום ארבעה עשר לח דש ‪3‬אדר ואת יום ‪3‬חמשה עשר בו | בכל שנה‬
‫ושנה‪ )22( :‬כימים ‪3‬אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והח דש ‪3‬אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב |‬
‫לע‪3‬שות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים‪ )23( :‬וקבל היהודים את ‪3‬אשר החלו‬
‫לע‪3‬שות | ואת ‪3‬אשר כתב מרד‪F‬כי ‪3‬אליהם‪ )24( :‬כי המן בן המדתא ה ‪3‬אגגי צ רר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם |‬
‫והפיל פור הוא הגורל ל >המם ולאבדם‪ )25( :‬ובב אה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מ ‪3‬חשבתו הרעה ‪3‬אשר חשב על‬
‫היהודים על ר אשו | ותלו א תו ואת בניו על העץ‪ )26( :‬על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל‬
‫דברי האגרת הז את | ומה ראו על ככה ומה הגיע ‪3‬אליהם‪ )27( :‬קימו וקבל [וקבלו קרי] היהודים ע‪3‬ליהם ועל זרעם‬
‫ועל כל הנלוים ע‪3‬ליהם ול א יע‪3‬בור להיות ע שים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם | בכל שנה ושנה‪)28( :‬‬
‫והימים האלה נזכרים ונע‪3‬שים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר | וימי הפורים האלה ל א‬
‫(‪ )29‬ותכת ב אסתר המלכה בת ‪3‬אביחיל ומרד‪F‬כי היהודי את כל‬ ‫יעברו מתוך היהודים וזכרם ל א יסוף מזרעם‪:‬‬
‫ת קף | לקים את אגרת הפורים הז את השנית‪ )30( :‬וישלח ספרים אל כל היהודים אל שבע ועשרים ומאה מדינה‬
‫ואמת‪ )31( :‬לקים את ימי הפ>רים האלה בזמניהם כ ‪3‬אשר קים ע‪3‬ליהם מרד‪F‬כי היהודי‬ ‫מלכות ‪3‬אחשורוש | דברי שלום "‬
‫ואסתר המלכה וכ ‪3‬אשר קימו על נפשם ועל זרעם | דברי הצ מות וזע‪3‬קתם‪ )32( :‬ומ ‪3‬אמר אסתר קים דברי הפ>רים‬
‫האלה | ונכתב בספר‪:‬‬
‫[אחשורוש קרי] מס על הארץ ואיי הים‪ )2( :‬וכל מע‪3‬שה תקפו וגבורתו ופרשת גד>לת מרד‪F‬כי‬ ‫(‪ )1‬וישם המלך אחשרש ‪3‬‬
‫‪3‬אשר גדלו המלך | ‪3‬הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס‪ )3( :‬כי מרד‪F‬כי היהודי משנה למלך‬
‫‪3‬אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לר ב אחיו | ד רש טוב לעמו וד בר שלום לכל זרעו‪:‬‬
‫ספר דניאל‬
‫‪Daniel Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬בשנת שלוש למלכות יהויקים מלך יהודה | בא נבוכדנאצר מלך בבל ירושל ם ויצר עליה‪ )2( :‬ויתן ‪3‬אד ני בידו את‬
‫יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית ה "אל הים ויביאם ארץ שנער בית "אל היו | ואת הכלים הביא בית אוצר "אל היו‪:‬‬
‫(‪ )3‬וי אמר המלך לאשפנז רב סריסיו | להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן הפרתמים‪ )4( :‬ילדים ‪3‬אשר אין בהם‬
‫ואשר כ ח בהם לע‪3‬מ ד בהיכל המלך |‬ ‫כל מאום [מום קרי] וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה וי דעי דעת ומביני מדע ‪3‬‬
‫ול‪3‬למדם ספר ולשון כשדים‪ )5( :‬וימן להם המלך דבר יום ביומו מפת בג המלך ומיין משתיו ולגדלם שנים שלוש |‬
‫ומקצתם יעמדו לפני המלך‪ )6( :‬ויהי בהם מבני יהודה | דניאל ‪3‬חנניה מישאל וע‪3‬זריה‪ )7( :‬וישם להם שר הסריסים‬
‫שמות | וישם לדניאל בלטשאצר ול ‪3‬חנניה שדרך ולמישאל מישך ולע‪3‬זריה ע‪3‬בד נגו‪ )8( :‬וישם דניאל על לבו ‪3‬אשר ל א‬
‫יתגאל בפתבג המלך וביין משתיו | ויבקש משר הסריסים ‪3‬אשר ל א יתגאל‪ )9( :‬ויתן ה "אל הים את דניאל לחסד‬
‫ולר ‪3‬חמים | לפני שר הסריסים‪ )10( :‬וי אמר שר הסריסים לדניאל ירא ‪3‬אני את ‪3‬אד ני המלך ‪3‬אשר מנה את מ ‪3‬אכלכם‬
‫ואת משתיכם | ‪3‬אשר למה יראה את פניכם ז ע‪3‬פים מן הילדים ‪3‬אשר כגילכם וחיבתם את ר אשי למלך‪ )11( :‬וי אמר‬
‫דניאל אל המלצר | ‪3‬אשר מנה שר הסריסים על דניאל ‪3‬חנניה מישאל וע‪3‬זריה‪ )12( :‬נס נא את ע‪3‬בדיך ימים ע‪3‬שרה |‬
‫ויתנו לנו מן הזר עים ונ אכלה ומים ונשתה‪ )13( :‬ויראו לפניך מראינו ומראה הילדים הא כלים את פתבג המלך |‬
‫וכ ‪3‬אשר תראה ע‪3‬שה עם ע‪3‬בדיך‪ )14( :‬וישמע להם לדבר הזה | וינסם ימים ע‪3‬שרה‪ )15( :‬ומקצת ימים ע‪3‬שרה נראה‬
‫מראיהם טוב ובריאי בשר | מן כל הילדים הא כלים את פתבג המלך‪ )16( :‬ויהי המלצר נ שא את פתבגם ויין‬
‫משתיהם | ונ תן להם זרע נים‪ )17( :‬והילדים האלה ארבעתם נתן להם ה "אל הים מדע והשכל בכל ספר וחכמה |‬
‫וחל מות‪ )18( :‬ולמקצת הימים ‪3‬אשר אמר המלך ל ‪3‬הביאם | ויביאם שר הסריסים לפני‬ ‫ודניאל הבין בכל חזון ‪3‬‬
‫נב>כדנצר‪ )19( :‬וידבר אתם המלך ול א נמצא מכ>לם כדניאל ‪3‬חנניה מישאל וע‪3‬זריה | ויעמדו לפני המלך‪ )20( :‬וכ ל‬
‫דבר חכמת בינה ‪3‬אשר בקש מהם המלך | וימצאם עשר ידות על כל החר >טמים האשפים ‪3‬אשר בכל מלכותו‪)21( :‬‬
‫ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך‪:‬‬
‫(‪ )1‬ובשנת שתים למלכות נב>כדנצר חלם נב>כדנצר ‪3‬חל מות | ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו‪ )2( :‬וי אמר המלך‬
‫לקר א לחר >טמים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים להגיד למלך ‪3‬חל מ תיו | ויב או ויעמדו לפני המלך‪ )3( :‬וי אמר להם‬
‫המלך ‪3‬חלום חלמתי | ותפעם רוחי לדעת את ה ‪3‬חלום‪ )4( :‬וידברו הכשדים למלך ‪3‬ארמית | מלכא לעלמין "חיי "אמר‬
‫חלמא לעבדיך [לעבדך קרי] ופשרא נחוא‪ )5( :‬ענה מלכא ואמר לכשדיא [לכשדאי קרי] מלתא מני אזדא | הן לא‬
‫תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון‪ )6( :‬והן חלמא ופשרה תה ‪3‬חון מתנן ונבזבה ויקר‬
‫שגיא תקבלון מן ‪F‬קדמי | להן חלמא ופשרה ה ‪3‬חוני‪ )7( :‬ע‪3‬נו תנינות ואמרין | מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה‬
‫נה ‪3‬חוה‪ )8( :‬ענה מלכא ואמר מן יציב ידע ‪3‬אנה די עדנא אנתון זבנין | כל ‪F‬קבל די ‪3‬חזיתון די אזדא מני מלתא‪ )9( :‬די‬
‫הן חלמא לא תהודע>נני ‪3‬חדה היא דתכון ומלה כדבה ושחיתה הזמנתון [הזדמנתון קרי] למאמר קדמי עד די עדנא‬
‫ישתנא | להן חלמא "אמרו לי ואנדע די פשרה תה ‪3‬חו>נני‪ )10( :‬ע‪3‬נו כשדיא [כשדאי קרי] ‪F‬קדם מלכא ואמרין לא איתי‬
‫‪3‬אנש על יבשתא די מלת מלכא יוכל לה ‪3‬חויה | כל ‪F‬קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל חרט ם ואשף‬
‫אחרן לא איתי די יחונה ‪F‬קדם מלכא | להן "אלהין די מדרהון עם בשרא‬ ‫וכשדי‪ )11( :‬ומלתא די מלכה שאל יקירה ו ‪F‬‬
‫ואמר להובדה לכ ל חכימי בבל‪ )13( :‬ודתא נפקת וחכימיא‬ ‫לא איתוהי‪ )12( :‬כל ‪F‬קבל דנה מלכא בנס וקצף שגיא | ‪3‬‬
‫מתקטלין | ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה‪:‬‬
‫(‪ )14‬באדין דניאל ‪3‬התיב עטא וטעם לאריוך רב טבחיא די מלכא | די נפק לקטלה לחכימי בבל‪ )15( :‬ענה ואמר‬
‫לאריוך שליטא די מלכא על מה דתא מהחצפה מן ‪F‬קדם מלכא | "אדין מלתא הודע אריוך לדניאל‪ )16( :‬ודניאל על‬
‫ובעה מן מלכא | די זמן ינתן לה ופשרא לה ‪3‬חויה למלכא‪:‬‬
‫(‪" )17‬אדין דניאל לביתה ‪3‬אזל | ול ‪3‬חנניה מישאל וע‪3‬זריה חברוהי מלתא הודע‪ )18( :‬ור ‪3‬חמין למבעא מן ‪F‬קדם "אלה‬
‫שמיא על רזה דנה | די לא יה בדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל‪" )19( :‬אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזה ג‪3‬לי |‬
‫"אדין דניאל ברך ל "אלה שמיא‪ )20( :‬ענה דניאל ואמר ל "הוא שמה די "אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא | די חכמתא‬
‫וגבורתא די לה היא‪ )21( :‬והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים [ומהקם קרי] מלכין | יהב חכמתא‬
‫לחכימין ומנדעא לידעי בינה‪ )22( :‬הוא גלא עמיקתא ומסתרתא | ידע מה ב ‪3‬חשוכא ונהירא [ונהורא קרי] עמה‬
‫שרא‪ )23( :‬לך "אלה ‪3‬אבהתי מהודא ומשבח ‪3‬אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי | וכען הודעתני די בעינא מנך די מלת‬
‫מלכא הודעתנא‪ )24( :‬כל ‪F‬קבל דנה דניאל על על אריוך די מני מלכא להובדה לחכימי בבל | ‪3‬אזל וכן ‪3‬אמר לה‬
‫לחכימי בבל אל תהובד העלני ‪F‬קדם מלכא ופשרא למלכא ‪3‬אחוא‪" )25( :‬אדין אריוך בהתבהלה הנעל לדניאל‬
‫‪F‬קדם מלכא | וכן ‪3‬אמר לה די השכחת גבר מן בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע‪ )26( :‬ענה מלכא ואמר‬
‫לדניאל די שמה בלטשאצר | האיתיך [האיתך קרי] כהל להודע>תני חלמא די ‪3‬חזית ופשרה‪ )27( :‬ענה דניאל ‪F‬קדם‬
‫מלכא ואמר | רזה די מלכא שאל לא חכימין אשפין חר >טמין גזרין יכלין לה ‪3‬חויה למלכא‪ )28( :‬ברם איתי "אלה‬
‫אחרית יומיא | חלמך וחזוי ראשך על משכבך דנה הוא‪:‬‬ ‫בשמיא גלא רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די ל "הוא ב ‪3‬‬
‫אחרי דנה | וגלא רזיא הודעך מה די ל "הוא‪)30( :‬‬‫(‪ )29‬אנתה [אנת קרי] מלכא רעיונך על משכבך סלקו מה די ל "הוא ‪3‬‬
‫ואנה לא בחכמה די איתי בי מן כל חייא רזא דנה ג"לי לי | להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך‬ ‫‪3‬‬
‫ואלו צלם חד שגיא צלמא דכן רב וזיוה יתיר קאם לקבלך | ורוה‬ ‫תנדע‪ )31( :‬אנתה [אנת קרי] מלכא חזה ‪3‬הוית ‪3‬‬
‫דחיל‪ )32( :‬הוא צלמא ראשה די דהב טב ‪3‬חדוהי ודרעוהי די כסף | מעוהי וירכתה די נחש‪ )33( :‬שקוהי די פרזל |‬
‫רגלוהי מנהון [מנהין קרי] די פרזל ומנהון [ומנהין קרי] די ‪3‬חסף‪ )34( :‬חזה ‪3‬הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין‬
‫ומחת לצלמא על רגלוהי די פרזלא וחספא | והדקת המון‪ )35( :‬באדין דקו כ ‪3‬חדה פרזלא חספא נחשא כספא וד ‪3‬הבא‬
‫והוו כעור מן אדרי קיט ונשא המון רוחא וכל ‪3‬אתר לא הש ‪3‬תכח להון | ואבנא די מחת לצלמא ‪3‬הות לטור רב ומלת‬ ‫‪3‬‬
‫כל ארעא‪ )36( :‬דנה חלמא ופשרה נאמר ‪F‬קדם מלכא‪ )37( :‬אנתה [אנת קרי] מלכא מלך מלכיא | די "אלה שמיא‬
‫מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך‪ )38( :‬ובכל די דארין [דירין קרי] בני ‪3‬אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך‬
‫[ארע קרי] מנך |‬ ‫והשלטך בכלהון | אנתה [אנת קרי] הוא ראשה די ד ‪3‬הבא‪ )39( :‬ובתרך תקום מלכו ‪F‬‬
‫אחרי ‪3‬ארעא ‪3‬‬
‫אחרי די נחשא די תשלט בכל ארעא‪ )40( :‬ומלכו רביעיה [רביעאה קרי] ת "הוא‬ ‫ומלכו תליתיא [תליתאה קרי] ‪F‬‬
‫תקיפה כפרזלא | כל ‪F‬קבל די פרזלא מהדק וחשל כ לא וכפרזלא די מרעע כל אלין תדק ותר ע‪ )41( :‬ודי ‪3‬חזיתה‬
‫רגליא ואצבעתא מנהון [מנהן קרי] ‪3‬חסף די פחר ומנהון [ומנהין קרי] פרזל מלכו פליגה ת "הוה ומן נצבתא די פרזלא‬
‫ל "הוא בה | כל ‪F‬קבל די ‪3‬חזיתה פרזלא מערב ב ‪3‬חסף טינא‪ )42( :‬ואצבעת רגליא מנהון [מנהין קרי] פרזל ומנהון‬
‫[ומנהין קרי] ‪3‬חסף | מן קצת מלכותא ת "הוה תקיפה ומנה ת "הוה תבירה‪ )43( :‬די [ודי קרי] ‪3‬חזית פרזלא מערב ב ‪3‬חסף‬
‫טינא מתערבין ל "הון בזרע ‪3‬אנשא ולא ל "הון דבקין דנה עם דנה | הא כדי פרזלא לא מתערב עם חספא‪)44( :‬‬
‫אחרן לא תשתבק | תדק‬ ‫וביומיהון די מלכיא אנון יקים "אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם ‪F‬‬
‫ותסיף כל אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא‪ )45( :‬כל ‪F‬קבל די ‪3‬חזית די מטורא אתגזרת אבן די לא בידין והדקת‬
‫אחרי דנה | ויציב חלמא ומהימן פשרה‪:‬‬ ‫פרזלא נחשא חספא כספא וד ‪3‬הבא "אלה רב הודע למלכא מה די ל "הוא ‪3‬‬
‫(‪ )46‬באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד | ומנחה וניח חין ‪3‬אמר לנסכה לה‪ )47( :‬ענה מלכא לדניאל‬
‫ואמר מן קש ט די "אל ‪3‬הכון הוא "אלה "אלהין ומרא מלכין וגלה רזין | די יכלת למגלא רזה דנה‪" )48( :‬אדין מלכא‬
‫לדניאל רבי ומתנן רברבן שגיאן יהב לה והשלטה על כל מדינת בבל | ורב סגנין על כל חכימי בבל‪ )49( :‬ודניאל בעא‬
‫מן מלכא ומני על ע‪3‬בידתא די מדינת בבל לשדרך מישך וע‪3‬בד נגו | ודניאל בתרע מלכא‪:‬‬
‫(‪ )1‬נבוכדנצר מלכא ע‪3‬בד צלם די דהב רומה אמין שתין פתיה אמין שת | ‪3‬אקימה בבקעת דורא במדינת בבל‪)2( :‬‬
‫ונבוכדנצר מלכא שלח למכנש ל ‪3‬אחשדרפניא סגניא ופ ‪3‬חותא ‪3‬אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכ ל שלט ני‬
‫מדינתא | למתא ל ‪3‬חנ>כת צלמא די ‪3‬הקים נבוכדנצר מלכא‪ )3( :‬באדין מתכנשין ‪3‬אחשדרפניא סגניא ופ ‪3‬חותא‬
‫‪3‬אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכ ל שלט ני מדינתא ל ‪3‬חנ>כת צלמא די ‪3‬הקים נבוכדנצר מלכא | וקאמין [וקימין‬
‫קרי] ל ‪F‬קבל צלמא די ‪3‬הקים נבוכדנצר‪ )4( :‬וכרוזא קרא בחיל | לכון אמרין עממיא >אמיא ולשניא‪ )5( :‬בעדנא די‬
‫תשמעון קל קרנא משרוקיתא קיתרוס [קתרוס קרי] סבכא פסנתרין סומפ ניה וכ ל זני זמרא | תפלון ותסגדון לצלם‬
‫[הקם קרי] נבוכדנצר מלכא‪ )6( :‬ומן די לא יפל ויסג>ד | בה שע‪3‬תא יתרמא לגוא אתון נורא יקדתא‪:‬‬ ‫ד ‪3‬הבא די ‪3‬הקים ‪3‬‬
‫(‪ )7‬כל ‪F‬קבל דנה בה זמנא כדי שמעין כל עממיא קל קרנא משרוקיתא קיתרס [קתרוס קרי] שבכא פסנטרין וכ ל זני‬
‫זמרא | נפלין כל עממיא >אמיא ולשניא סגדין לצלם ד ‪3‬הבא די ‪3‬הקים נבוכדנצר מלכא‪ )8( :‬כל ‪F‬קבל דנה בה זמנא‬
‫ואכלו קרציהון די יהודיא‪ )9( :‬ע‪3‬נו ואמרין לנבוכדנצר מלכא | מלכא לעלמין "חיי‪ )10( :‬אנתה‬ ‫קרבו ג>ברין כשדאין | ‪3‬‬
‫[אנת קרי] מלכא שמת טעם די כל "אנש די ישמע קל קרנא משר קיתא קיתרס [קתרוס קרי] שבכא פסנתרין‬
‫וסיפניה [וסופ ניה קרי] וכ ל זני זמרא | יפל ויסג>ד לצלם ד ‪3‬הבא‪ )11( :‬ומן די לא יפל ויסג>ד | יתרמא לגוא אתון נורא‬
‫יקדתא‪ )12( :‬איתי ג>ברין יהודאין די מנית יתהון על ע‪3‬בידת מדינת בבל שדרך מישך וע‪3‬בד נגו | ג>בריא אלך לא שמו‬
‫(‪ )13‬באדין‬ ‫עליך [ע‪3‬לך קרי] מלכא טעם לאלהיך [לאלהך קרי] לא פלחין ולצלם ד ‪3‬הבא די ‪3‬הקימת לא סגדין‪:‬‬
‫וחמה ‪3‬אמר להיתיה לשדרך מישך וע‪3‬בד נגו | באדין ג>בריא אלך היתיו ‪F‬קדם מלכא‪ )14( :‬ענה‬ ‫נבוכדנצר ברגז ‪3‬‬
‫נב>כדנצר ואמר להון הצדא שדרך מישך וע‪3‬בד נגו | לאלהי לא איתיכון פלחין ולצלם ד ‪3‬הבא די ‪3‬הקימת לא סגדין‪( :‬‬
‫‪ )15‬כען הן איתיכון ע‪3‬תידין די בעדנא די תשמעון קל קרנא משרוקיתא קיתרס [קתרוס קרי] שבכא פסנתרין‬
‫וסומפ ניה וכ ל זני זמרא תפלון ותסגדון לצלמא די עבדת והן לא תסגדון בה שע‪3‬תה תתרמון לגוא אתון נורא‬
‫יקדתא | ומן הוא "אלה די ישיזבנכון מן ידי‪ )16( :‬ע‪3‬נו שדרך מישך וע‪3‬בד נגו ואמרין למלכא | נבוכדנצר לא חשחין‬
‫‪3‬אנחנה על דנה פתגם ל ‪3‬התבותך‪ )17( :‬הן איתי "אלהנא די ‪3‬אנחנא פלחין יכל לשיזבותנא | מן אתון נורא יקדתא ומן‬
‫ידך מלכא ישיזב‪ )18( :‬והן לא ידיע ל "הוא לך מלכא | די לאלהיך לא איתינא [איתנא קרי] פלחין ולצלם ד ‪3‬הבא די‬
‫(‪ )19‬באדין נבוכדנצר התמלי "חמא וצלם אנפוהי אשתנו [אשתני קרי] על שדרך מישך‬ ‫‪3‬הקימת לא נסג>ד‪:‬‬
‫וע‪3‬בד נגו | ענה ואמר למזא לאתונא חד שבעה על די ‪3‬חזה למזיה‪ )20( :‬ולג>ברין גברי חיל די בחילה ‪3‬אמר לכפתה‬
‫לשדרך מישך וע‪3‬בד נגו | למרמא לאתון נורא יקדתא‪ )21( :‬באדין ג>בריא אלך כפתו בסרבליהון פטישיהון [פטשיהון‬
‫קרי] וכרבלתהון ולב>שיהון | ורמיו לגוא אתון נורא יקדתא‪ )22( :‬כל ‪F‬קבל דנה מן די מלת מלכא מחצפה ואתונא‬
‫אזה יתירא | ג>בריא אלך די הסקו לשדרך מישך וע‪3‬בד נגו קטל המון שביבא די נורא‪ )23( :‬וג>בריא אלך תלתהון‬
‫שדרך מישך וע‪3‬בד נגו | נפלו לגוא אתון נורא יקדתא מכפתין‪:‬‬
‫(‪" )24‬אדין נבוכדנצר מלכא תוה וקם בהתבהלה | ענה ואמר להדברוהי ‪3‬הלא ג>ברין תלתא רמינא לגוא נורא מכפתין‬
‫וחבל לא‬‫ענין ואמרין למלכא יציבא מלכא‪ )25( :‬ענה ואמר הא ‪3‬אנה חזה ג>ברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא ‪3‬‬
‫(‪ )26‬באדין קרב נבוכדנצר לתרע אתון נורא‬ ‫איתי בהון | ורוה די רביעיא [רביעאה קרי] דמה לבר "אלהין‪:‬‬
‫ואתו | באדין נפקין שדרך מישך‬‫יקדתא ענה ואמר שדרך מישך וע‪3‬בד נגו עבדוהי די "אלהא עליא [עלאה קרי] פ>קו "‬
‫וע‪3‬בד נגו מן גוא נורא‪ )27( :‬ומתכנשין ‪3‬אחשדרפניא סגניא ופ ‪3‬חותא והדברי מלכא חזין לג>בריא אלך די לא שלט‬
‫נורא בגשמהון ושער ראשהון לא התחרך וסרבליהון לא שנו | וריח נור לא ע‪3‬דת בהון‪ )28( :‬ענה נבוכדנצר ואמר‬
‫בריך "אל ‪3‬ההון די שדרך מישך וע‪3‬בד נגו די שלח מל ‪3‬אכה ושיזב לעבדוהי די התרחצו ע‪3‬לוהי | ומלת מלכא שניו ויהבו‬
‫גשמיהון [גשמהון קרי] די לא יפלחון ולא יסגדון לכל "אלה להן לאל ‪3‬ההון‪ )29( :‬ומני שים טעם די כל עם >אמה ולשן‬
‫די יאמר שלה [שלו קרי] על "אל ‪3‬ההון די שדרך מישך וע‪3‬בד נגוא הדמין יתע‪3‬בד וביתה נולי ישתוה | כל ‪F‬קבל די לא‬
‫אחרן די יכ>ל להצלה כדנה‪ )30( :‬באדין מלכא הצלח לשדרך מישך וע‪3‬בד נגו במדינת בבל‪:‬‬ ‫איתי "אלה ‪F‬‬
‫(‪ )31‬נבוכדנצר מלכא לכל עממיא >אמיא ולשניא די דארין [דירין קרי] בכל ארעא שלמכון ישגא‪ )32( :‬אתיא‬
‫ותמהיא די ע‪3‬בד עמי "אלהא עליא [עלאה קרי] | שפר קדמי לה ‪3‬חויה‪ )33( :‬אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין‬
‫| מלכותה מלכות עלם ושלטנה עם דר ודר‪:‬‬
‫(‪3 )1‬אנה נבוכדנצר שלה ‪3‬הוית בביתי ורענן בהיכלי‪ )2( :‬חלם ‪3‬חזית ויד ‪3‬חלנני | והרה רין על משכבי וחזוי ראשי‬
‫יב ‪3‬הל>נני‪ )3( :‬ומני שים טעם להנעלה קדמי לכ ל חכימי בבל | די פשר חלמא יהודע>נני‪ )4( :‬באדין עללין [עלין קרי]‬
‫אחרין‬ ‫חר >טמיא אשפיא כשדיא [כשדאי קרי] וגזריא | וחלמא אמר ‪3‬אנה ‪F‬קדמיהון ופשרה לא מהודעין לי‪ )5( :‬ועד ‪F‬‬
‫על קדמי דניאל די שמה בלטשאצר כ >שם "אלהי ודי רוח "אלהין קדישין בה | וחלמא קדמוהי אמרת‪ )6( :‬בלטשאצר‬
‫רב חר >טמיא די ‪3‬אנה ידעת די רוח "אלהין קדישין בך וכל רז לא אנס לך | חזוי חלמי די ‪3‬חזית ופשרה "אמר‪ )7( :‬וחזוי‬
‫ואלו אילן בגוא ארעא ורומה שגיא‪ )8( :‬רבה אילנא ותקף | ורומה ימטא לשמיא‬ ‫ראשי על משכבי | חזה ‪3‬הוית ‪3‬‬
‫וחזותה לסוף כל ארעא‪ )9( :‬עפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכ לא בה | תח תוהי תטלל חיות ברא ובענפוהי ידרון‬ ‫‪3‬‬
‫ואלו עיר וקדיש מן שמיא‬ ‫[ידורן קרי] צפ‪3‬רי שמיא ומנה יתזין כל בשרא‪ )10( :‬חזה ‪3‬הוית בחזוי ראשי על משכבי | ‪3‬‬
‫נחת‪ )11( :‬קרא בחיל וכן אמר ג דו אילנא וקצצו ענפוהי אתרו עפיה ובדרו אנבה | תנ>ד חיותא מן תחתוהי וצפריא‬
‫מן ענפוהי‪ )12( :‬ברם עקר שרשוהי בארעא שב>קו וב "אסור די פרזל ונחש בדתאא די ברא | ובטל שמיא יצטבע ועם‬
‫[אנשא קרי] ישנון ולבב חיוה יתיהב לה | ושבעה עדנין יחלפון‬ ‫חיותא ‪3‬חלקה בע‪3‬שב ארעא‪ )13( :‬לבבה מן אנושא ‪3‬‬
‫ע‪3‬לוהי‪ )14( :‬בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא | עד דברת די ינדעון חייא די שליט עליא [עלאה קרי]‬
‫[אנשא קרי] ולמן די יצבא יתננה ושפל ‪3‬אנשים יקים עליה [ע‪3‬לה קרי]‪ )15( :‬דנה חלמא ‪3‬חזית ‪3‬אנה‬ ‫במלכות אנושא ‪3‬‬
‫מלכא נבוכדנצר | ואנתה [ואנת קרי] בלטשאצר פשרא "אמר כל ‪F‬קבל די כל חכימי מלכותי לא יכלין פשרא‬
‫להודע>תני ואנתה [ואנת קרי] כהל די רוח "אלהין קדישין בך‪" )16( :‬אדין דניאל די שמה בלטשאצר אשתומם כשעה‬
‫‪3‬חדה ורעי נ הי יב ‪3‬הל>נה | ענה מלכא ואמר בלטשאצר חלמא ופשרא אל יב ‪3‬הלך ענה בלטשאצר ואמר מראי [מרי קרי]‬
‫חלמא לשנאיך [לשנאך קרי] ופשרה לעריך [לערך קרי]‪ )17( :‬אילנא די ‪3‬חזית די רבה ותקף | ורומה ימטא לשמיא‬
‫וחזותה לכל ארעא‪ )18( :‬ועפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכ לא בה | תח תוהי תדור חיות ברא ובענפוהי ישכנן צפ‪3‬רי‬ ‫‪3‬‬
‫שמיא‪ )19( :‬אנתה [אנת קרי] הוא מלכא די רבית ותקפת | ורבותך רבת ומטת לשמיא ושלטנך לסוף ארעא‪)20( :‬‬
‫ודי ‪3‬חזה מלכא עיר וקדיש נחת מן שמיא ואמר ג דו אילנא וחבלוהי ברם עקר שרשוהי בארעא שב>קו וב "אסור די‬
‫פרזל ונחש בדתאא די ברא | ובטל שמיא יצטבע ועם חיות ברא ‪3‬חלקה עד די שבעה עדנין יחלפון ע‪3‬לוהי‪ )21( :‬דנה‬
‫פשרא מלכא | וגזרת עליא [עלאה קרי] היא די מטת על מראי [מרי קרי] מלכא‪ )22( :‬ולך טרדין מן ‪3‬אנשא ועם חיות‬
‫ברא ל "הוה מד רך ועשבא כתורין לך יטע‪3‬מון ומטל שמיא לך מצבעין ושבעה עדנין יחלפון עליך [ע‪3‬לך קרי] | עד די‬
‫תנדע די שליט עליא [עלאה קרי] במלכות ‪3‬אנשא ולמן די יצבא יתננה‪ )23( :‬ודי ‪3‬אמרו למשבק עקר שרשוהי די‬
‫[וחטאך‬ ‫אילנא מלכותך לך קימה | מן די תנדע די שלטן שמיא‪ )24( :‬להן מלכא מלכי ישפר עליך [ע‪3‬לך קרי] וחטיך ‪3‬‬
‫קרי] בצדקה פר>ק וע‪3‬ויתך במחן ע‪3‬נין | הן ת "הוא ארכה לשלותך‪ )25( :‬כ לא מטא על נבוכדנצר מלכא‪:‬‬
‫(‪ )26‬לקצת ירחין תרי ע‪3‬שר | על היכל מלכותא די בבל מהלך ‪3‬הוה‪ )27( :‬ענה מלכא ואמר ‪3‬הלא דא היא בבל רבתא |‬
‫די ‪3‬אנה ב"ניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי‪ )28( :‬עוד מלתא בפ>ם מלכא קל מן שמיא נפל | לך אמרין‬
‫נבוכדנצר מלכא מלכותה ע‪3‬דת מנך‪ )29( :‬ומן ‪3‬אנשא לך טרדין ועם חיות ברא מד רך עשבא כתורין לך יטע‪3‬מון‬
‫ושבעה עדנין יחלפון עליך [ע‪3‬לך קרי] | עד די תנדע די שליט עליא [עלאה קרי] במלכות ‪3‬אנשא ולמן די יצבא יתננה‪( :‬‬
‫‪ )30‬בה שע‪3‬תא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן ‪3‬אנשא טריד ועשבא כתורין יאכ>ל ומטל שמיא גשמה יצטבע | עד די‬
‫שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין‪ )31( :‬ולקצת יומיה ‪3‬אנה נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי ע‪3‬לי יתוב ולעליא‬
‫[ולעלאה קרי] ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת | די שלטנה שלטן עלם ומלכותה עם דר ודר‪ )32( :‬וכל דארי [דירי‬
‫קרי] ארעא כלה ‪3‬חשיבין וכמצביה עבד בחיל שמיא ודארי [ודירי קרי] ארעא | ולא איתי די ימחא בידה ויאמר לה‬
‫מה ע‪3‬בדת‪ )33( :‬בה זמנא מנדעי יתוב ע‪3‬לי וליקר מלכותי הדרי וזוי יתוב ע‪3‬לי ולי הדברי ורברבני יבעון | ועל מלכותי‬
‫התקנת ורבו יתירה הוספת לי‪ )34( :‬כען ‪3‬אנה נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מע‪3‬בדוהי קש ט‬
‫וא רחתה דין | ודי מהלכין בגוה יכל להשפלה‪:‬‬
‫(‪ )1‬בלשאצר מלכא ע‪3‬בד לחם רב לרברבנוהי ‪3‬אלף | ול ‪F‬קבל אלפא חמרא שתה‪ )2( :‬בלשאצר ‪3‬אמר בטעם חמרא‬
‫להיתיה למאני ד ‪3‬הבא וכספא די הנפק נבוכדנצר ‪3‬אבוהי מן היכלא די בירושלם | וישתון בהון מלכא ורברבנוהי‬
‫שגלתה ולחנתה‪ )3( :‬באדין היתיו מאני ד ‪3‬הבא די הנפקו מן היכלא די בית "אלהא די בירושלם | ואשתיו בהון מלכא‬
‫ורברבנוהי שגלתה ולחנתה‪ )4( :‬אשתיו חמרא | ושבחו לאלהי ד ‪3‬הבא וכספא נחשא פרזלא אעא ואבנא‪ )5( :‬בה‬
‫שע‪3‬תה נפקו [נפקה קרי] אצבען די יד "אנש וכתבן ל ‪F‬קבל נברשתא על גירא די כתל היכלא די מלכא | ומלכא חזה פס‬
‫ידה די כתבה‪" )6( :‬אדין מלכא זיוהי שנוהי ורעי נ הי יב ‪3‬הלונה | וקטרי חרצה משתרין וארכ>בתה דא לדא נקשן‪)7( :‬‬
‫קרא מלכא בחיל להעלה לאשפיא כשדיא [כשדאי קרי] וגזריא | ענה מלכא ואמר לחכימי בבל די כל "אנש די יקרה‬
‫כתבה דנה ופשרה יחונני ארגונא ילבש והמונכא [והמניכא קרי] די ד ‪3‬הבא על צוארה ותלתי במלכותא ישלט‪)8( :‬‬
‫"אדין עללין [עלין קרי] כ ל חכימי מלכא | ולא כ ‪3‬הלין כתבא למקרא ופשרא [ופשרה קרי] להודעה למלכא‪" )9( :‬אדין‬
‫מלכא בלשאצר שגיא מתבהל וזיוהי שנין ע‪3‬לוהי | ורברבנוהי משתבשין‪ )10( :‬מלכתא ל ‪F‬קבל מלי מלכא ורברבנוהי‬
‫ואמרת מלכא לעלמין "חיי אל יב ‪3‬הלוך רעיונך וזיויך אל ישתנו‪)11( :‬‬ ‫לבית משתיא עללת [עלת קרי] | ע‪3‬נת מלכתא ‪3‬‬
‫איתי גבר במלכותך די רוח "אלהין קדישין בה וביומי ‪3‬אבוך נהירו ושכלתנו וחכמה כחכמת "אלהין השתכחת בה |‬
‫ומלכא נב>כדנצר ‪3‬אבוך רב חר >טמין אשפין כשדאין גזרין ‪3‬הקימה ‪3‬אבוך מלכא‪ )12( :‬כל ‪F‬קבל די רוח יתירה ומנדע‬
‫ואחוית ‪3‬אחידן ומשרא קטרין השתכחת בה בדניאל די מלכא שם שמה בלטשאצר | כען‬ ‫ושכלתנו מפשר חלמין ‪3‬‬
‫דניאל יתקרי ופשרה יה ‪3‬חוה‪:‬‬
‫(‪ )13‬באדין דניאל >העל ‪F‬קדם מלכא | ענה מלכא ואמר לדניאל אנתה [אנת קרי] הוא דניאל די מן בני גלותא די יהוד‬
‫די היתי מלכא אבי מן יהוד‪ )14( :‬ושמעת עליך [ע‪3‬לך קרי] די רוח "אלהין בך | ונהירו ושכלתנו וחכמה יתירה‬
‫השתכחת בך‪ )15( :‬וכען >העלו קדמי חכימיא אשפיא די כתבה דנה יקרון ופשרה להודע>תני | ולא כ ‪3‬הלין פשר מלתא‬
‫ואנה שמעת עליך [ע‪3‬לך קרי] די תוכל [תיכול קרי] פשרין למפשר וקטרין למשרא | כען הן תוכל [תכול‬ ‫לה ‪3‬חויה‪3 )16( :‬‬
‫קרי] כתבא למקרא ופשרה להודע>תני ארגונא תלבש והמונכא [והמניכא קרי] די ד ‪3‬הבא על צוארך ותלתא‬
‫במלכותא תשלט‪:‬‬
‫אחרן הב | ברם כתבא אקרא למלכא ופשרא‬ ‫(‪ )17‬באדין ענה דניאל ואמר ‪F‬קדם מלכא מתנתך לך להוין ונבזביתך ל ‪F‬‬
‫‪3‬אהודענה‪ )18( :‬אנתה [אנת קרי] מלכא | "אלהא עליא [עלאה קרי] מלכותא ורבותא ויקרא והדרה יהב לנב>כדנצר‬
‫‪3‬אבוך‪ )19( :‬ומן רבותא די יהב לה כ ל עממיא >אמיא ולשניא ‪3‬הוו זאעין [זיעין קרי] וד ‪3‬חלין מן ‪F‬קדמוהי | די ‪3‬הוה צבא‬
‫‪3‬הוא קטל ודי ‪3‬הוה צבא ‪3‬הוה מחא ודי ‪3‬הוה צבא ‪3‬הוה מרים ודי ‪3‬הוה צבא ‪3‬הוה משפיל‪ )20( :‬וכדי רם לבבה ורוחה‬
‫תקפת ל ‪3‬הזדה | הנחת מן כרסא מלכותה ויקרה העדיו מנה‪ )21( :‬ומן בני ‪3‬אנשא טריד ולבבה עם חיותא שוי [שויו‬
‫קרי] ועם ע‪3‬רדיא מדורה עשבא כתורין יטע‪3‬מונה ומטל שמיא גשמה יצטבע | עד די ידע די שליט "אלהא עליא [עלאה‬
‫קרי] במלכות ‪3‬אנשא ולמן די יצבה יהקים עליה [ע‪3‬לה קרי]‪ )22( :‬ואנתה [ואנת קרי] ברה בלשאצר לא השפלת לבבך‬
‫| כל ‪F‬קבל די כל דנה ידעת‪ )23( :‬ועל מרא שמיא התרוממת ולמאניא די ביתה היתיו קדמיך [קדמך קרי] ואנתה‬
‫[ואנת קרי] ורברבניך [ורברבנך קרי] שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון ולאלהי כספא וד ‪3‬הבא נחשא פרזלא אעא‬
‫ואבנא די לא חזין ולא שמעין ולא ידעין שבחת | ולאלהא די נשמתך בידה וכל א רחתך לה לא הדרת‪ )24( :‬באדין‬
‫מן ‪F‬קדמוהי שליח פסא די ידא | וכתבא דנה רשים‪ )25( :‬ודנה כתבא די רשים | מנא מנא תקל ופרסין‪ )26( :‬דנה‬
‫פשר מלתא | מנא מנה "אלהא מלכותך והשלמה‪ )27( :‬תקל | תקילתה במ אזניא והשתכחת חסיר‪ )28( :‬פרס | פריסת‬
‫מלכותך ויהיבת למדי ופרס‪ )29( :‬באדין ‪3‬אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונא והמונכא [והמניכא קרי] די ד ‪3‬הבא‬
‫על צוארה | והכרזו ע‪3‬לוהי די ל "הוא שליט תלתא במלכותא‪ )30( :‬בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא כשדיא [כשדאה‬
‫קרי]‪:‬‬
‫והקים על מלכותא‬ ‫(‪ )1‬ודריוש מדיא [מדאה קרי] קבל מלכותא | כבר שנין שתין ותרתין‪ )2( :‬שפר ‪F‬קדם דריוש ‪3‬‬
‫ל ‪3‬אחשדרפניא מאה ועשרין | די ל "הון בכל מלכותא‪ )3( :‬ועלא מנהון סרכין תלתא די דניאל חד מנהון | די ל "הון‬
‫יהבין להון טעמא ומלכא לא ל "הוא נזק‪" )4( :‬אדין דניאל דנה ‪3‬הוא מתנצח על סרכיא‬‫‪3‬אחשדרפניא אלין ‪3‬‬
‫ואחשדרפניא‬ ‫ואחשדרפניא | כל ‪F‬קבל די רוח יתירא בה ומלכא ע‪3‬שית ל ‪3‬הקמותה על כל מלכותא‪" )5( :‬אדין סרכיא ‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪3‬הוו בעין עלה להשכחה לדניאל מצד מלכותא | וכל עלה ושחיתה לא יכלין להשכחה כל ‪F‬קבל די מהימן הוא וכל שלו‬
‫ושחיתה לא השתכחת ע‪3‬לוהי‪" )6( :‬אדין ג>בריא אלך אמרין די לא נהשכח לדניאל דנה כל עלא | להן השכחנה ע‪3‬לוהי‬
‫ואחשדרפניא אלן הרגשו על מלכא | וכן אמרין לה דריוש מלכא לעלמין "חיי‪)8( :‬‬ ‫(‪" )7‬אדין סרכיא ‪3‬‬ ‫בדת "אלהה‪:‬‬
‫ואחשדרפניא הדבריא ופ ‪3‬חותא לקימה קים מלכא ולתקפה "אסר | די כל די יבעה‬ ‫אתיעטו כ ל סרכי מלכותא סגניא ‪3‬‬
‫ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לג ב אריותא‪ )9( :‬כען מלכא תקים "אסרא ותר >שם‬ ‫בעו מן כל "אלה "‬
‫ואסרא‪)11( :‬‬ ‫כתבא | די לא להשניה כדת מדי ופרס די לא תעדא‪ )10( :‬כל ‪F‬קבל דנה | מלכא דריוש רשם כתבא "‬
‫ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם | וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על‬
‫(‪" )12‬אדין ג>בריא אלך הרגשו והשכחו‬ ‫ברכוהי ומצלא ומודא ‪F‬קדם "אלהה כל ‪F‬קבל די ‪3‬הוא עבד מן קדמת דנה‪:‬‬
‫לדניאל | בעא ומתחנן ‪F‬קדם "אלהה‪ )13( :‬באדין קריבו ואמרין ‪F‬קדם מלכא על "אסר מלכא ‪3‬הלא "אסר רשמת די כל‬
‫ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגוב אריותא | ענה מלכא ואמר יציבא‬ ‫"אנש די יבעה מן כל "אלה "‬
‫מלתא כדת מדי ופרס די לא תעדא‪ )14( :‬באדין ע‪3‬נו ואמרין ‪F‬קדם מלכא די דניאל די מן בני גלותא די יהוד לא שם‬
‫עליך [ע‪3‬לך קרי] מלכא טעם ועל "אסרא די רשמת | וזמנין תלתה ביומא בעא בעותה‪" )15( :‬אדין מלכא כדי מלתא‬
‫שמע שגיא באש ע‪3‬לוהי ועל דניאל שם בל לשיזבותה | ועד מעלי שמשא ‪3‬הוא משתדר להצלותה‪ )16( :‬באדין ג>בריא‬
‫אלך הרגשו על מלכא | ואמרין למלכא דע מלכא די דת למדי ופרס די כל "אסר וקים די מלכא יהקים לא להשניה‪( :‬‬
‫‪ )17‬באדין מלכא ‪3‬אמר והיתיו לדניאל ורמו לג>בא די אריותא | ענה מלכא ואמר לדניאל "אלהך די אנתה [אנת קרי]‬
‫פלח לה בתדירא הוא ישיזבנך‪ )18( :‬והיתית אבן ‪3‬חדה ו >שמת על פ>ם ג>בא | וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת‬
‫רברבנוהי די לא תשנא צבו בדניאל‪" )19( :‬אדין ‪3‬אזל מלכא להיכלה ובת טות וד ‪3‬חון לא הנעל קדמוהי | ושנתה נדת‬
‫ע‪3‬לוהי‪ )20( :‬באדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא | ובהתבהלה לג>בא די אריותא ‪3‬אזל‪ )21( :‬וכמקרבה לג>בא לדניאל‬
‫בקל ע‪3‬ציב זעק | ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל ע‪3‬בד "אלהא חיא "אלהך די אנתה [אנת קרי] פלח לה בתדירא היכל‬
‫לשיזבותך מן אריותא‪" )22( :‬אדין דניאל עם מלכא מלל | מלכא לעלמין "חיי‪" )23( :‬אלהי שלח מל ‪3‬אכה ‪3‬‬
‫וסגר פ>ם‬
‫אריותא ולא חבלוני | כל ‪F‬קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי ואף קדמיך [קדמך קרי] מלכא ‪3‬חבולה לא עבדת‪)24( :‬‬
‫באדין מלכא שגיא טאב ע‪3‬לוהי ולדניאל ‪3‬אמר להנסקה מן ג>בא | ו >הסק דניאל מן ג>בא וכל ‪3‬חבל לא השתכח בה די‬
‫ואמר מלכא והיתיו ג>בריא אלך די ‪3‬אכלו קרצוהי די דניאל ולג ב אריותא רמו אנון בניהון‬‫הימן באלהה‪3 )25( :‬‬
‫ונשיהון | ולא מטו לארעית ג>בא עד די שלטו בהון אריותא וכל גרמיהון הדקו‪ )26( :‬באדין דריוש מלכא כתב לכל‬
‫עממיא >אמיא ולשניא די דארין [דירין קרי] בכל ארעא שלמכון ישגא‪ )27( :‬מן ‪F‬קדמי שים טעם די בכל שלטן‬
‫מלכותי ל "הון זאעין [זיעין קרי] וד ‪3‬חלין מן ‪F‬קדם "אלהה די דניאל | די הוא "אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותה די לא‬
‫תתחבל ושלטנה עד סופא‪ )28( :‬משיזב ומצל ועבד אתין ותמהין בשמיא ובארעא | די שיזיב לדניאל מן יד אריותא‪:‬‬
‫(‪ )29‬ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש | ובמלכות כורש פרסיא [פרסאה קרי]‪:‬‬
‫(‪ )1‬בשנת ‪3‬חדה לבלאשצר מלך בבל דניאל חלם ‪3‬חזה וחזוי ראשה על משכבה | באדין חלמא כתב ראש מלין ‪3‬אמר‪( :‬‬
‫וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא‪ )3( :‬וארבע חיון רברבן‬ ‫‪ )2‬ענה דניאל ואמר חזה ‪3‬הוית בחזוי עם ליליא | ‪3‬‬
‫סלקן מן ימא | שנין דא מן דא‪ )4( :‬קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה | חזה ‪3‬הוית עד די מריטו גפיה ונטילת מן‬
‫אחרי תנינה דמיה לד ב ולשטר חד ‪F‬הקמת ותלת‬ ‫ארעא ועל רגלין כ "אנש ‪F‬הקימת ולבב "אנש יהיב לה‪3 )5( :‬‬
‫וארו חיוה ‪F‬‬
‫אחרי כנמר‬ ‫עלעין בפ>מה בין שניה [שנה קרי] | וכן אמרין לה קומי ‪3‬אכ>לי בשר שגיא‪ )6( :‬באתר דנה חזה ‪3‬הוית ‪3‬‬
‫וארו ‪F‬‬
‫ולה גפין ארבע די עוף על גביה [גבה קרי] | וארבעה ראשין לחיותא ושלטן יהיב לה‪ )7( :‬באתר דנה חזה ‪3‬הוית בחזוי‬
‫וארו חיוה רביעיה [רביעאה קרי] דחילה ואימתני ותקיפא יתירא ושנין די פרזל לה רברבן אכלה ומד"קה‬ ‫ליליא ‪3‬‬
‫ושארא ברגליה [ברגלה קרי] רפסה | והיא משניה מן כל חיותא די קדמיה וקרנין ע‪3‬שר לה‪ )8( :‬משתכל ‪3‬הוית‬
‫אחרי זעירה סלקת ביניהון [ביניהן קרי] ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרו [אתע‪3‬קרה קרי] מן‬ ‫ואלו קרן ‪F‬‬‫בקרניא ‪3‬‬
‫ואלו עינין כעיני ‪3‬אנשא בקרנא דא ופ>ם ממלל רברבן‪ )9( :‬חזה ‪3‬הוית עד די כרסון רמיו ועתיק‬ ‫[קדמה קרי] | ‪3‬‬
‫קדמיה ‪F‬‬
‫יומין יתב | לבושה כתלג חור ושער ראשה כע‪3‬מר נקא כרסיה שביבין די נור גלגלוהי נור דלק‪ )10( :‬נהר די נור נגד‬
‫ונפק מן ‪F‬קדמוהי אלף אלפים [אלפין קרי] ישמשונה ורבו רבון [רבבן קרי] קדמוהי יקומון | דינא יתב וספרין‬
‫פתיחו‪ )11( :‬חזה ‪3‬הוית באדין מן קל מליא רברבתא די קרנא ממל"לה | חזה ‪3‬הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה‬
‫ויהיבת ליקדת אשא‪ )12( :‬ושאר חיותא העדיו שלטנהון | וארכה בחיין יהיבת להון עד זמן ועדן‪ )13( :‬חזה ‪3‬הוית‬
‫וארו עם ע‪3‬נני שמיא כבר "אנש אתה ‪3‬הוה | ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי‪ )14( :‬ולה יהיב‬ ‫בחזוי ליליא ‪3‬‬
‫שלטן ויקר ומלכו וכ ל עממיא >אמיא ולשניא לה יפלחון | שלטנה שלטן עלם די לא יעדה ומלכותה די לא תתחבל‪:‬‬
‫(‪ )15‬אתכרית רוחי ‪3‬אנה דניאל בגוא נדנה | וחזוי ראשי יב ‪3‬הל>נני‪ )16( :‬קרבת על חד מן ק ‪3‬אמיא ויציבא אבעא מנה‬
‫ואמר לי ופשר מליא יהודענני‪ )17( :‬אלין חיותא רברבתא די אנין ארבע | ארבעה מלכין יקומון מן‬ ‫על כל דנה | ‪3‬‬
‫ארעא‪ )18( :‬ויקבלון מלכותא קדישי עליונין | ויחסנון מלכותא עד עלמא ועד עלם עלמיא‪" )19( :‬אדין צבית ליצבא‬
‫על חיותא רביעיתא די ‪3‬הות שניה מן כלהון [כלהין קרי] | דחילה יתירה שניה [שנה קרי] די פרזל וטפריה די נחש‬
‫אחרי די סלקת ונפלו [ונפלה קרי] מן קדמיה‬ ‫אכלה מד‪3‬קה ושארא ברגליה רפסה‪ )20( :‬ועל קרניא ע‪3‬שר די בראשה ו ‪F‬‬
‫[קדמה קרי] תלת | וקרנא דכן ועינין לה ופ>ם ממלל רברבן וחזוה רב מן חברתה‪ )21( :‬חזה ‪3‬הוית וקרנא דכן עבדה‬ ‫‪F‬‬
‫קרב עם קדישין | ויכלה להון‪ )22( :‬עד די ‪3‬אתה עתיק יומיא ודינא יהב לקדישי עליונין | וזמנא מטה ומלכותא‬
‫ה "חסנו קדישין‪ )23( :‬כן ‪3‬אמר חיותא רביעיתא מלכו רביעיא [רביעאה קרי] ת "הוא בארעא די תשנא מן כל מלכותא |‬
‫אחריהון‬‫אחרן יקום ‪3‬‬‫ותאכ>ל כל ארעא ותדושנה ותדקנה‪ )24( :‬וקרניא ע‪3‬שר מנה מלכותה עשרה מלכין י >קמון | ו ‪F‬‬
‫והוא ישנא מן קדמיא ותלתה מלכין יהשפל‪ )25( :‬ומלין לצד עליא [עלאה קרי] ימלל ולקדישי עליונין יבלא | ויסבר‬
‫יהבון בידה עד עדן ועדנין ופלג עדן‪ )26( :‬ודינא יתב | ושלטנה יהעדון להשמדה ולהובדה עד‬ ‫להשניה זמנין ודת וית ‪3‬‬
‫סופא‪ )27( :‬ומלכותה ושלטנא ורבותא די מלכות תחות כל שמיא יהיבת לעם קדישי עליונין | מלכותה מלכות עלם‬
‫וכ ל שלטניא לה יפלחון וישתמעון‪ )28( :‬עד כה סופא די מלתא | ‪3‬אנה דניאל שגיא רעיוני יב ‪3‬הל>נני וזיוי ישתנון ע‪3‬לי‬
‫ומלתא בלבי נטרת‪:‬‬
‫אחרי הנראה אלי בתחלה‪ )2( :‬ואראה בחזון‬ ‫(‪ )1‬בשנת שלוש למלכות בלאשצר המלך | חזון נראה אלי ‪3‬אני דניאל ‪3‬‬
‫ואני הייתי על אובל אולי‪ )3( :‬ואשא עיני‬ ‫ואני בשושן הבירה ‪3‬אשר בעילם המדינה | ואראה בחזון ‪3‬‬ ‫ויהי ברא תי ‪3‬‬
‫ואראה והנה איל אחד ע מד לפני ה >אבל ולו קרנים | והקרנים גב הות והאחת גב הה מן השנית והגב הה ע לה‬
‫אחר נה‪ )4( :‬ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות ל א יעמדו לפניו ואין מציל מידו | ועשה כרצ נו‬ ‫ב ‪3‬‬
‫ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המע‪3‬רב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ | והצפיר קרן חזות‬ ‫והגדיל‪3 )5( :‬‬
‫בין עיניו‪ )6( :‬ויב א עד האיל בעל הקרנים ‪3‬אשר ראיתי ע מד לפני ה >אבל | וירץ אליו ב ‪3‬חמת כ חו‪ )7( :‬וראיתיו מגיע‬
‫אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר את שתי קרניו ול א היה כ ח באיל לע‪3‬מ ד לפניו | וישליכהו ארצה‬
‫וירמסהו ול א היה מציל לאיל מידו‪ )8( :‬וצפיר העזים הגדיל עד מא ד | וכעצמו נשברה הקרן הגדולה ותע‪3‬לנה חזות‬
‫ארבע תחתיה לארבע רוחות השמים‪ )9( :‬ומן האחת מהם יצא קרן אחת מצעירה | ותגדל יתר אל הנגב ואל המזרח‬
‫ואל הצבי‪ )10( :‬ותגדל עד צבא השמים | ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם‪ )11( :‬ועד שר הצבא הגדיל |‬
‫וממנו הרים [הורם קרי] התמיד ו >השלך מכון מקדשו‪ )12( :‬וצבא תנתן על התמיד בפשע | ותשלך "אמת ארצה‬
‫ועשתה והצליחה‪ )13( :‬ואשמעה אחד קדוש מדבר | וי אמר אחד קדוש לפלמוני המדבר עד מתי החזון התמיד‬
‫והפשע ש מם תת וק דש וצבא מרמס‪ )14( :‬וי אמר אלי עד ערב ב קר אלפים ושל ש מאות | ונצדק ק דש‪ )15( :‬ויהי‬
‫ואבקשה בינה והנה ע מד לנגדי כמראה גבר‪ )16( :‬ואשמע קול אדם בין אולי | ויקרא‬ ‫ברא תי ‪3‬אני דניאל את החזון | ‪3‬‬
‫וי אמר גבריאל הבן להלז את המראה‪ )17( :‬ויב א אצל עמדי ובב או נבעתי ואפלה על פני | וי אמר אלי הבן בן אדם‬
‫כי לעת קץ החזון‪ )18( :‬ובדברו עמי נרדמתי על פני ארצה | ויגע בי ויע‪3‬מידני על עמדי‪ )19( :‬וי אמר הנני מודיע‪3‬ך את‬
‫אחרית הזעם | כי למועד קץ‪ )20( :‬האיל ‪3‬אשר ראית בעל הקרנים | מלכי מדי ופרס‪ )21( :‬והצפיר‬ ‫‪3‬אשר יהיה ב ‪3‬‬
‫השעיר מלך יון | והקרן הגדולה ‪3‬אשר בין עיניו הוא המלך הראשון‪ )22( :‬והנשברת ותע‪3‬מ דנה ארבע תחתיה | ארבע‬
‫אחרית מלכותם כהתם הפ שעים | יע‪3‬מ ד מלך עז פנים ומבין חידות‪)24( :‬‬ ‫מלכ>יות מגוי יע‪3‬מ דנה ול א בכ חו‪ )23( :‬וב ‪3‬‬
‫ועצם כ חו ול א בכ חו ונפלאות ישחית והצליח ועשה | והשחית ע‪3‬צומים ועם קד שים‪ )25( :‬ועל שכלו והצליח מרמה‬
‫בידו ובלבבו יגדיל ובשלוה ישחית רבים | ועל שר שרים יע‪3‬מ ד ובאפס יד ישבר‪ )26( :‬ומראה הערב והב קר ‪3‬אשר‬
‫נחליתי ימים ואקום ואע"שה את‬ ‫ואני דניאל נהייתי ו "‬‫נאמר "אמת הוא | ואתה סת ם החזון כי לימים רבים‪3 )27( :‬‬ ‫"‬
‫מלאכת המלך | ואשתומם על המראה ואין מבין‪:‬‬
‫(‪ )1‬בשנת אחת לדריוש בן ‪3‬אחשורוש מזרע מדי | ‪3‬אשר המלך על מלכות כשדים‪ )2( :‬בשנת אחת למלכו ‪3‬אני דניאל‬
‫בינ תי בספרים | מספר השנים ‪3‬אשר היה דבר יהוה אל ירמיה הנביא למל אות לחרבות ירושל ם שבעים שנה‪)3( :‬‬
‫ואתנה את פני אל ‪3‬אד ני ה "אל הים לבקש תפלה ות ‪3‬חנונים | בצום ושק ואפר‪ )4( :‬ואתפללה ליהוה "אל הי ואתודה |‬
‫וא מרה אנא ‪3‬אד ני האל הגדול והנורא ש מר הברית והחסד לא ‪3‬הביו ולש מרי מצותיו‪ )5( :‬חטאנו ועוינו והרשענו‬
‫[הרשענו קרי] ומרדנו | וסור ממצותך וממשפטיך‪ )6( :‬ול א שמענו אל ע‪3‬בדיך הנביאים ‪3‬אשר דברו בשמך אל מלכינו‬
‫ואב תינו | ואל כל עם הארץ‪ )7( :‬לך ‪3‬אד ני הצדקה ולנו ב שת הפנים כיום הזה | לאיש יהודה וליושבי ירושל ם‬ ‫שרינו ‪3‬‬
‫ולכל ישראל הקר בים והרח קים בכל ה ‪3‬ארצות ‪3‬אשר הדחתם שם במע‪3‬לם ‪3‬אשר מע‪3‬לו בך‪ )8( :‬יהוה לנו ב שת הפנים‬
‫למלכינו לשרינו ול ‪3‬אב תינו | ‪3‬אשר חטאנו לך‪ )9( :‬לאד ני "אל הינו הר ‪3‬חמים והסלחות | כי מרדנו בו‪ )10( :‬ול א שמענו‬
‫בקול יהוה "אל הינו | ללכת בתור תיו ‪3‬אשר נתן לפנינו ביד ע‪3‬בדיו הנביאים‪ )11( :‬וכל ישראל עברו את תורתך וסור‬
‫לבלתי שמוע בק לך | ותתך עלינו האלה והשב>עה ‪3‬אשר כתובה בתורת מ שה עבד ה "אל הים כי חטאנו לו‪ )12( :‬ויקם‬
‫את דבריו [דברו קרי] ‪3‬אשר דבר עלינו ועל ש פטינו ‪3‬אשר שפטונו להביא עלינו רעה גד לה | ‪3‬אשר ל א נעשתה תחת כל‬
‫השמים כ ‪3‬אשר נעשתה בירושל ם‪ )13( :‬כ ‪3‬אשר כתוב בתורת מ שה את כל הרעה הז את באה עלינו | ול א חלינו את פני‬
‫יהוה "אל הינו לשוב מע‪3‬וננו ולהשכיל ב ‪3‬אמתך‪ )14( :‬וישק ד יהוה על הרעה ויביאה עלינו | כי צדיק יהוה "אל הינו על‬
‫כל מע‪3‬שיו ‪3‬אשר עשה ול א שמענו בק לו‪ )15( :‬ועתה ‪3‬אד ני "אל הינו ‪3‬אשר הוצאת את עמך מארץ מצרים ביד ‪3‬חזקה‬
‫וחמתך מעירך ירושל ם הר קדשך | כי‬ ‫ותעש לך שם כיום הזה | חטאנו רשענו‪3 )16( :‬אד ני ככל צדק תך ישב נא אפך ‪3‬‬
‫ב ‪3‬חטאינו ובע‪3‬ונות ‪3‬אב תינו ירושל ם ועמך לחרפה לכל סביב תינו‪ )17( :‬ועתה שמע "אל הינו אל תפלת עבדך ואל‬
‫ושמע פקחה [פקח קרי] עיניך וראה‬ ‫ת ‪3‬חנוניו והאר פניך על מקדשך השמם | למען ‪3‬אד ני‪ )18( :‬הטה "אל הי אזנך ‪3‬‬
‫ש ממ תינו והעיר ‪3‬אשר נקרא שמך עליה | כי ל א על צדק תינו ‪3‬אנחנו מפילים ת ‪3‬חנונינו לפניך כי על ר ‪3‬חמיך הרבים‪( :‬‬
‫‪3 )19‬אד ני שמעה ‪3‬אד ני סלחה ‪3‬אד ני ה ‪3‬קשיבה וע‪3‬שה אל תאחר | למע‪3‬נך "אל הי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך‪)20( :‬‬
‫ועוד ‪3‬אני מדבר ומתפלל ומתודה חטאתי וחטאת עמי ישראל | ומפיל תחנתי לפני יהוה "אל הי על הר ק דש "אל הי‪( :‬‬
‫‪ )21‬ועוד ‪3‬אני מדבר בתפלה | והאיש גבריאל ‪3‬אשר ראיתי בחזון בתחלה >מעף ביעף נ גע אלי כעת מנחת ערב‪)22( :‬‬
‫ויבן וידבר עמי | וי אמר דניאל עתה יצאתי להשכילך בינה‪ )23( :‬בתחלת ת ‪3‬חנוניך יצא דבר ‪3‬‬
‫ואני באתי להגיד כי‬
‫‪3‬חמודות אתה | ובין בדבר והבן במראה‪ )24( :‬שב>עים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא הפשע ולחתם‬
‫[ולהתם קרי] חטאות [חטאת קרי] ולכפר עון ולהביא צדק ע למים | ולחת ם חזון ונביא ולמש ח ק דש קדשים‪)25( :‬‬
‫ותדע ותשכל מן מ צא דבר להשיב ולבנות ירושל ם עד משיח נגיד שב>עים שבעה | ושב>עים ששים ושנים תשוב‬
‫אחרי השב>עים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו | והעיר והק דש ישחית‬ ‫ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים‪ )26( :‬ו ‪3‬‬
‫וחצי השבוע‬‫נחרצת ש ממות‪ )27( :‬והגביר ברית לרבים שבוע אחד | ‪3‬‬ ‫עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה "‬
‫נחרצה תתך על ש מם‪:‬‬ ‫ישבית זבח ומנחה ועל כנף שקוצים מש מם ועד כלה ו "‬
‫ואמת הדבר וצבא גדול ובין את‬ ‫(‪ )1‬בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל ‪3‬אשר נקרא שמו בלטשאצר | "‬
‫הדבר ובינה לו במראה‪ )2( :‬בימים ההם | ‪3‬אני דניאל הייתי מתאבל של שה שב>עים ימים‪ )3( :‬לחם ‪3‬ח >מדות ל א‬
‫אכלתי ובשר ויין ל א בא אל פי וסוך ל א סכתי | עד מל את של שת שב>עים ימים‪:‬‬
‫ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל‪ )5( :‬ואשא את עיני וארא והנה‬ ‫(‪ )4‬וביום עשרים וארבעה לח דש הראשון | ‪3‬‬
‫איש אחד לבוש בדים | ומתניו ‪3‬חג>רים בכתם אופז‪ )6( :‬וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש‬
‫וזר ע תיו ומרגל תיו כעין נח שת קלל | וקול דבריו כקול המון‪ )7( :‬וראיתי ‪3‬אני דניאל לבדי את המראה וה ‪3‬אנשים‬
‫ואני נשארתי לבדי ואראה‬ ‫‪3‬אשר היו עמי ל א ראו את המראה | ‪3‬אבל ‪3‬חרדה גד לה נפלה ע‪3‬ליהם ויברחו בהחבא‪3 )8( :‬‬
‫את המראה הגד לה הז את ול א נשאר בי כ ח | והודי נהפך עלי למשחית ול א עצרתי כ ח‪ )9( :‬ואשמע את קול דבריו |‬
‫ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה‪ )10( :‬והנה יד נגעה בי | ותניעני על ברכי וכפות ידי‪)11( :‬‬ ‫וכשמעי את קול דבריו ‪3‬‬
‫וי אמר אלי דניאל איש ‪3‬ח >מדות הבן בדברים ‪3‬אשר אנ כי ד בר אליך וע‪3‬מ ד על עמדך כי עתה >שלחתי אליך | ובדברו‬
‫עמי את הדבר הזה עמדתי מרעיד‪ )12( :‬וי אמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון ‪3‬אשר נתת את לבך להבין‬
‫ואני באתי בדבריך‪ )13( :‬ושר מלכות פרס ע מד לנגדי עשרים ואחד יום והנה‬ ‫ולהתענות לפני "אל היך נשמעו דבריך | ‪3‬‬
‫ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס‪ )14( :‬ובאתי ל ‪3‬הבינך את ‪3‬אשר יקרה‬ ‫מיכאל אחד השרים הראש נים בא לעזרני | ‪3‬‬
‫נאלמתי‪ )16( :‬והנה‬ ‫אחרית הימים | כי עוד חזון לימים‪ )15( :‬ובדברו עמי כדברים האלה | נתתי פני ארצה ו "‬ ‫לעמך ב ‪3‬‬
‫ואדברה וא מרה אל הע מד לנגדי ‪3‬אד ני במראה נהפכו צירי עלי ול א‬ ‫כדמות בני אדם נ גע על שפתי | ואפתח פי ‪3‬‬
‫עצרתי כ ח‪ )17( :‬והיך יוכל עבד ‪3‬אד ני זה לדבר עם ‪3‬אד ני זה | ‪3‬‬
‫ואני מעתה ל א יע‪3‬מד בי כ ח ונשמה ל א נש ‪3‬ארה בי‪( :‬‬
‫וחזק | וכדברו עמי‬‫‪ )18‬וי סף ויגע בי כמראה אדם ויחזקני‪ )19( :‬וי אמר אל תירא איש ‪3‬ח >מדות שלום לך ‪3‬חזק ‪3‬‬
‫התחזקתי וא מרה ידבר ‪3‬אד ני כי חזקתני‪ )20( :‬וי אמר ‪3‬הידעת למה באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם שר פרס |‬
‫ואני יוצא והנה שר יון בא‪3 )21( :‬אבל אגיד לך את הרשום בכתב "אמת | ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם‬ ‫‪3‬‬
‫מיכאל שרכם‪:‬‬
‫ואני בשנת אחת לדריוש המדי | עמדי למ ‪3‬חזיק ולמעוז לו‪ )2( :‬ועתה "אמת אגיד לך | הנה עוד של שה מלכים‬ ‫(‪3 )1‬‬
‫ע מדים לפרס והרביעי יע‪3‬שיר ע שר גדול מכ ל וכחזקתו בעשרו יעיר הכ ל את מלכות יון‪ )3( :‬ועמד מלך גבור | ומשל‬
‫אחריתו ול א כמשלו ‪3‬אשר‬‫ממשל רב ועשה כרצונו‪ )4( :‬וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים | ול א ל ‪3‬‬
‫יחזק עליו ומשל ממשל רב ממשלתו‪:‬‬ ‫משל כי תנתש מלכותו ול ‪3‬אחרים מלבד אלה‪ )5( :‬ו "‬
‫יחזק מלך הנגב ומן שריו | ו "‬
‫(‪ )6‬ולקץ שנים יתחברו ובת מלך הנגב תבוא אל מלך הצפון לע‪3‬שות מישרים | ול א תעצ ר כוח הזרוע ול א יע‪3‬מ ד‬
‫וזר עו ותנתן היא ומביאיה והי לדה ומ ‪3‬חזקה בעתים‪ )7( :‬ועמד מנצר שרשיה כנו | ויב א אל החיל ויב א במעוז מלך‬
‫הצפון ועשה בהם וה "חזיק‪ )8( :‬וגם "אל היהם עם נסכיהם עם כלי חמדתם כסף וזהב בשבי יבא מצרים | והוא שנים‬
‫יע‪3‬מ ד ממלך הצפון‪ )9( :‬ובא במלכות מלך הנגב ושב אל אדמתו‪ )10( :‬ובנו [ובניו קרי] יתגרו ואספו ‪3‬המון ‪3‬חילים‬
‫רבים ובא בוא ושטף ועבר | ויש ב ויתגרו [ויתגרה קרי] עד מעזה [מע>זו קרי]‪ )11( :‬ויתמרמר מלך הנגב ויצא ונלחם‬
‫עמו עם מלך הצפון | והע"מיד המון רב ונתן ההמון בידו‪ )12( :‬ונשא ההמון ירום [ורם קרי] לבבו | והפיל רב אות ול א‬
‫יעוז‪ )13( :‬ושב מלך הצפון והע"מיד המון רב מן הראשון | ולקץ העתים שנים יבוא בוא בחיל גדול וברכוש רב‪)14( :‬‬
‫ובעתים ההם רבים יעמדו על מלך הנגב | ובני פריצי עמך ינשאו להע‪3‬מיד חזון ונכשלו‪ )15( :‬ויב א מלך הצפון וישפ ך‬
‫סול‪3‬לה ולכד עיר מבצרות | וזר עות הנגב ל א יע‪3‬מ דו ועם מבחריו ואין כ ח לע‪3‬מ ד‪ )16( :‬ויעש הבא אליו כרצונו ואין‬
‫עומד לפניו | ויע‪3‬מ ד בארץ הצבי וכלה בידו‪ )17( :‬וישם פניו לבוא בת קף כל מלכותו וישרים עמו ועשה | ובת הנשים‬
‫יתן לו להשחיתה ול א תע‪3‬מ ד ול א לו תהיה‪ )18( :‬וישב [וישם קרי] פניו לאיים ולכד רבים | והשבית קצין חרפתו לו‬
‫בלתי חרפתו ישיב לו‪ )19( :‬וישב פניו למעוזי ארצו | ונכשל ונפל ול א ימצא‪ )20( :‬ועמד על כנו מע‪3‬ביר נוגש הדר‬
‫מלכות | ובימים ‪3‬אחדים ישבר ול א באפים ול א במלחמה‪ )21( :‬ועמד על כנו נבזה ול א נתנו עליו הוד מלכות | ובא‬
‫בשלוה וה "חזיק מלכות ב ‪3‬חלקלקות‪ )22( :‬וזר עות השטף ישטפו מלפניו וישברו | וגם נגיד ברית‪ )23( :‬ומן התחברות‬
‫אליו יע‪3‬שה מרמה | ועלה ועצם במעט גוי‪ )24( :‬בשלוה ובמשמני מדינה יבוא ועשה ‪3‬אשר ל א עשו ‪3‬אב תיו ‪3‬‬
‫ואבות‬
‫‪3‬אב תיו בזה ושלל ורכוש להם יבזור | ועל מבצרים יחשב מחשב תיו ועד עת‪ )25( :‬ויער כ חו ולבבו על מלך הנגב בחיל‬
‫גדול ומלך הנגב יתגרה למלחמה בחיל גדול ועצום עד מא ד | ול א יע‪3‬מ ד כי יחשבו עליו מ ‪3‬חשבות‪ )26( :‬וא כלי פת בגו‬
‫ישברוהו וחילו ישטוף | ונפלו ‪3‬חללים רבים‪ )27( :‬ושניהם המלכים לבבם למרע ועל >שלחן אחד כזב ידברו | ול א‬
‫תצלח כי עוד קץ למועד‪ )28( :‬ויש ב ארצו ברכוש גדול ולבבו על ברית ק דש | ועשה ושב לארצו‪ )29( :‬למועד ישוב‬
‫אחר נה‪ )30( :‬ובאו בו ציים כתים ונכאה ושב וזעם על ברית קודש ועשה | ושב‬ ‫ובא בנגב | ול א תהיה כראש נה וכ ‪3‬‬
‫ויבן על ע זבי ברית ק דש‪ )31( :‬וזר עים ממנו יע‪3‬מ דו | וחללו המקדש המעוז והסירו התמיד ונתנו השקוץ משומם‪( :‬‬
‫יחזקו ועשו‪ )33( :‬ומשכילי עם יבינו לרבים | ונכשלו בחרב‬ ‫‪ )32‬ומרשיעי ברית ‪3‬‬
‫יחניף ב ‪3‬חלקות | ועם י דעי "אל היו ‪3‬‬
‫ובלהבה בשבי ובבזה ימים‪ )34( :‬ובהכשלם יעזרו עזר מעט | ונלוו ע‪3‬ליהם רבים ב ‪3‬חלקלקות‪ )35( :‬ומן המשכילים‬
‫יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ | כי עוד למועד‪ )36( :‬ועשה כרצונו המלך ויתרומם ויתגדל על כל אל ועל‬
‫נחרצה נע"שתה‪ )37( :‬ועל "אל הי ‪3‬אב תיו ל א יבין ועל חמדת נשים‬ ‫אל אלים ידבר נפלאות | והצליח עד כלה זעם כי "‬
‫ועל כל "אלוה ל א יבין | כי על כ ל יתגדל‪ )38( :‬ול "אל ה מע>זים על כנו יכבד | ול "אלוה ‪3‬אשר ל א ידע>הו ‪3‬אב תיו יכבד‬
‫בזהב ובכסף ובאבן יקרה וב ‪3‬ח >מדות‪ )39( :‬ועשה למבצרי מע>זים עם "אלוה נכר ‪3‬אשר הכיר [יכיר קרי] ירבה כבוד |‬
‫ואדמה יחלק במחיר‪ )40( :‬ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון ברכב‬ ‫והמשילם ברבים ‪3‬‬
‫ובפרשים וב ‪F‬אניות רבות | ובא ב ‪3‬ארצות ושטף ועבר‪ )41( :‬ובא בארץ הצבי ורבות יכשלו | ואלה ימלטו מידו "אדום‬
‫ומואב וראשית בני עמון‪ )42( :‬וישלח ידו ב ‪3‬ארצות | וארץ מצרים ל א תהיה לפליטה‪ )43( :‬ומשל במכמני הזהב‬
‫והכסף ובכ ל ‪3‬ח >מדות מצרים | ול>בים וכ>שים במצעדיו‪ )44( :‬וש >מעות יב ‪3‬הל>הו ממזרח ומצפון | ויצא בחמא גד לה‬
‫אהלי אפדנו בין ימים להר צבי ק דש | ובא עד קצו ואין עוזר לו‪:‬‬ ‫להשמיד ולה ‪3‬חרים רבים‪ )45( :‬ויטע ‪F‬‬
‫(‪ )1‬ובעת ההיא יע‪3‬מ ד מיכאל השר הגדול הע מד על בני עמך והיתה עת צרה ‪3‬אשר ל א נהיתה מהיות גוי עד העת‬
‫ההיא | ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר‪ )2( :‬ורבים מישני אדמת עפר יקיצו | אלה לחיי עולם ואלה‬
‫ל ‪3‬חרפות לדראון עולם‪ )3( :‬והמשכלים יזהרו כז הר הרקיע | ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד‪:‬‬
‫וחת ם הספר עד עת קץ | יש טטו רבים ותרבה הדעת‪ )5( :‬וראיתי ‪3‬אני דניאל והנה‬
‫(‪ )4‬ואתה דניאל סת ם הדברים ‪3‬‬
‫שנים ‪3‬אחרים ע מדים | אחד הנה לשפת היא ר ואחד הנה לשפת היא ר‪ )6( :‬וי אמר לאיש לבוש הבדים ‪3‬אשר ממעל‬
‫למימי היא ר | עד מתי קץ הפלאות‪ )7( :‬ואשמע את האיש לבוש הבדים ‪3‬אשר ממעל למימי היא ר וירם ימינו‬
‫ושמ אלו אל השמים וישבע בחי העולם | כי למועד מוע‪3‬דים וחצי וככלות נפץ יד עם ק דש תכלינה כל אלה‪3 )8( :‬‬
‫ואני‬
‫אחרית אלה‪:‬‬
‫שמעתי ול א אבין | וא מרה ‪3‬אד ני מה ‪3‬‬
‫וח >תמים הדברים עד עת קץ‪ )10( :‬יתבר‪3‬רו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים‬
‫(‪ )9‬וי אמר לך דניאל | כי ס >תמים ‪3‬‬
‫ול א יבינו כל רשעים | והמשכלים יבינו‪ )11( :‬ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ ש מם | ימים אלף מאתים ותשעים‪( :‬‬
‫וחמשה‪ )13( :‬ואתה לך לקץ | ותנוח ותע‪3‬מ ד לג רלך לקץ‬
‫‪ )12‬אשרי המחכה ויגיע | לימים אלף של ש מאות של שים ‪3‬‬
‫הימין‪:‬‬
‫ספר עזרא‪-‬נחמיה‬
‫[עזרא]‬
‫‪Ezra Chapter 1‬‬
‫(‪ )1‬ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר יהוה מפי ירמיה | העיר יהוה את רוח כ רש מלך פרס ויע‪3‬בר קול בכל‬
‫מלכותו וגם במכתב לאמ ר‪ )2( :‬כ ה אמר כ רש מלך פרס כ ל ממלכות הארץ נתן לי יהוה "אל הי השמים | והוא פקד‬
‫עלי לבנות לו בית בירושל ם ‪3‬אשר ביהודה‪ )3( :‬מי בכם מכל עמו יהי "אל היו עמו ויעל לירושל ם ‪3‬אשר ביהודה | ויבן‬
‫את בית יהוה "אל הי ישראל הוא ה "אל הים ‪3‬אשר בירושל ם‪ )4( :‬וכל הנשאר מכל המק מות ‪3‬אשר הוא גר שם ינשאוהו‬
‫אנשי מק מו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה | עם הנדבה לבית ה "אל הים ‪3‬אשר בירושל ם‪ )5( :‬ויקומו ראשי האבות‬
‫ליהודה ובנימן והכ ‪3‬הנים והלוים | לכ ל העיר ה "אל הים את רוחו לע‪3‬לות לבנות את בית יהוה ‪3‬אשר בירושל ם‪ )6( :‬וכל‬
‫(‪ )7‬והמלך כורש‬ ‫סביב תיהם חזקו בידיהם בכלי כסף בזהב ברכוש ובבהמה ובמגדנות | לבד על כל התנדב‪:‬‬
‫הוציא את כלי בית יהוה | ‪3‬אשר הוציא נבוכדנצר מירושל ם ויתנם בבית "אל היו‪ )8( :‬ויוציאם כורש מלך פרס על יד‬
‫מתרדת הגזבר | ויספרם לששבצר הנשיא ליהודה‪ )9( :‬ואלה מספרם | ‪3‬אגרטלי זהב של שים ‪3‬אגרטלי כסף אלף‬
‫מ ‪3‬חלפים תשעה ועשרים‪ )10( :‬כפורי זהב של שים כפורי כסף משנים ארבע מאות וע‪3‬שרה | כלים ‪3‬אחרים אלף‪( :‬‬
‫‪ )11‬כל כלים לזהב ולכסף ‪3‬חמשת ‪3‬אלפים וארבע מאות | הכ ל הע"לה ששבצר עם העלות הגולה מבבל לירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואלה בני המדינה הע לים משבי הגולה ‪3‬אשר הגלה נבוכדנצור [נבוכדנצר קרי] מלך בבל לבבל | וישובו לירושל ם‬
‫ויהודה איש לעירו‪3 )2( :‬אשר באו עם זר>בבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרד‪F‬כי בלשן מספר בגוי רחום בע‪3‬נה | מספר‬
‫(‪ )3‬בני פרע ש אלפים מאה שבעים ושנים‪ )4( :‬בני שפטיה של ש מאות שבעים ושנים‪)5( :‬‬ ‫אנשי עם ישראל‪:‬‬
‫(‪ )6‬בני פחת מואב לבני ישוע יואב | אלפים שמ נה מאות ושנים עשר‪:‬‬ ‫בני ארח שבע מאות ‪3‬חמשה ושבעים‪:‬‬
‫(‪)9‬‬ ‫וחמשה‪:‬‬ ‫(‪ )8‬בני זתוא תשע מאות וארבעים ‪3‬‬ ‫(‪ )7‬בני עילם אלף מאתים ‪3‬חמשים וארבעה‪:‬‬
‫(‪ )10‬בני בני שש מאות ארבעים ושנים‪ )11( :‬בני בבי שש מאות עשרים‬ ‫בני זכי שבע מאות וששים‪:‬‬
‫(‪ )12‬בני עזגד אלף מאתים עשרים ושנים‪ )13( :‬בני ‪3‬אד ניקם שש מאות ששים וששה‪ )14( :‬בני‬ ‫ושל שה‪:‬‬
‫(‪ )16‬בני אטר ליחזקיה‬ ‫(‪ )15‬בני עדין ארבע מאות ‪3‬חמשים וארבעה‪:‬‬ ‫בגוי אלפים ‪3‬חמשים וששה‪:‬‬
‫תשעים ושמ נה‪ )17( :‬בני בצי של ש מאות עשרים ושל שה‪ )18( :‬בני יורה מאה ושנים עשר‪ )19( :‬בני ח >שם‬
‫(‪ )21‬בני בית לחם מאה עשרים ושל שה‪ )22( :‬אנשי‬ ‫וחמשה‪:‬‬‫מאתים עשרים ושל שה‪ )20( :‬בני גבר תשעים ‪3‬‬
‫(‪ )24‬בני עזמות ארבעים ושנים‪ )25( :‬בני‬ ‫נט פה ‪3‬חמשים וששה‪ )23( :‬אנשי ע‪3‬נתות מאה עשרים ושמ נה‪:‬‬
‫(‬ ‫קרית ערים כפירה ובארות שבע מאות וארבעים ושל שה‪ )26( :‬בני הרמה וגבע שש מאות עשרים ואחד‪:‬‬
‫(‪ )28‬אנשי בית אל והעי מאתים עשרים ושל שה‪ )29( :‬בני נבו ‪3‬חמשים‬ ‫‪ )27‬אנשי מכמס מאה עשרים ושנים‪:‬‬
‫(‪ )31‬בני עילם אחר אלף מאתים ‪3‬חמשים וארבעה‪ )32( :‬בני‬ ‫ושנים‪ )30( :‬בני מגביש מאה ‪3‬חמשים וששה‪:‬‬
‫(‪ )34‬בני ירחו של ש‬ ‫וחמשה‪:‬‬‫(‪ )33‬בני ל ד חדיד ואונו שבע מאות עשרים ‪3‬‬ ‫חרם של ש מאות ועשרים‪:‬‬
‫וחמשה‪ )35( :‬בני סנאה של שת ‪3‬אלפים ושש מאות ושל שים‪ )36( :‬הכ ‪3‬הנים | בני ידעיה לבית ישוע‬ ‫מאות ארבעים ‪3‬‬
‫(‪ )38‬בני פשחור אלף מאתים ארבעים‬ ‫(‪ )37‬בני אמר אלף ‪3‬חמשים ושנים‪:‬‬ ‫תשע מאות שבעים ושל שה‪:‬‬
‫(‬ ‫ושבעה‪ )39( :‬בני חרם אלף ושבעה עשר‪ )40( :‬הלוים | בני ישוע וקדמיאל לבני הודויה שבעים וארבעה‪:‬‬
‫‪ )41‬המש ררים | בני אסף מאה עשרים ושמ נה‪:‬‬
‫(‪ )42‬בני הש ע‪3‬רים בני שלום בני אטר בני טלמון בני עקוב בני ‪3‬חטיטא בני ש בי | הכ ל מאה של שים ותשעה‪:‬‬
‫(‪ )43‬הנתינים | בני ציחא בני ‪3‬חשופא בני טבעות‪ )44( :‬בני קר ס בני סיע‪3‬הא בני פדון‪ )45( :‬בני לבנה בני ‪3‬חגבה בני‬
‫עקוב‪ )46( :‬בני חגב בני שמלי [שלמי קרי] בני חנן‪ )47( :‬בני גדל בני גחר בני ראיה‪ )48( :‬בני רצין בני נקודא בני‬
‫גזם‪ )49( :‬בני ע>זא בני פסח בני בסי‪ )50( :‬בני אסנה בני מעינים [מעונים קרי] בני נפיסים [נפוסים קרי]‪ )51( :‬בני‬
‫בקבוק בני ‪3‬חקופא בני חרחור‪ )52( :‬בני בצלות בני מחידא בני חרשא‪ )53( :‬בני ברקוס בני סיסרא בני תמח‪)54( :‬‬
‫בני נציח בני ‪3‬חטיפא‪ )55( :‬בני עבדי של מ ה | בני ס טי בני הס פרת בני פרודא‪ )56( :‬בני יעלה בני דרקון בני גדל‪)57( :‬‬
‫בני שפטיה בני חטיל בני פ כרת הצביים בני אמי‪ )58( :‬כל הנתינים ובני עבדי של מ ה | של ש מאות תשעים ושנים‪:‬‬
‫(‪ )59‬ואלה הע לים מתל מלח תל חרשא כרוב אדן אמר | ול א יכלו להגיד בית ‪3‬אבותם וזרעם אם מישראל‬
‫הם‪ )60( :‬בני דליה בני טוביה בני נקודא | שש מאות ‪3‬חמשים ושנים‪ )61( :‬ומבני הכ ‪3‬הנים בני ‪F‬חביה בני הקוץ | בני‬
‫ברזלי ‪3‬אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אשה ויקרא על שמם‪ )62( :‬אלה בקשו כתבם המתיחשים ול א נמצאו |‬
‫ויג ‪3‬אלו מן הכ >הנה‪ )63( :‬וי אמר התרשתא להם ‪3‬אשר ל א י אכלו מק דש ה ‪F‬קדשים | עד ע‪3‬מ ד כ הן לאורים ול >תמים‪( :‬‬
‫‪ )64‬כל הקהל כאחד | ארבע רבוא אלפים של ש מאות ששים‪ )65( :‬מלבד עבדיהם ואמה תיהם אלה שבעת ‪3‬אלפים‬
‫של ש מאות של שים ושבעה | ולהם מש ררים ומש ררות מאתים‪ )66( :‬סוסיהם שבע מאות של שים וששה | פרדיהם‬
‫וחמשה | ‪3‬חמ רים ששת ‪3‬אלפים שבע מאות ועשרים‪:‬‬ ‫וחמשה‪ )67( :‬גמליהם ארבע מאות של שים ‪3‬‬ ‫מאתים ארבעים ‪3‬‬
‫(‪ )68‬ומראשי האבות בבואם לבית יהוה ‪3‬אשר בירושל ם | התנדבו לבית ה "אל הים להע‪3‬מידו על מכונו‪ )69( :‬ככ חם‬
‫וכסף מנים ‪3‬חמשת ‪3‬אלפים | וכתנ ת כ ‪3‬הנים מאה‪( :‬‬ ‫נתנו לאוצר המלאכה זהב דרכמונים שש רב אות ואלף‬
‫‪ )70‬וישבו הכ ‪3‬הנים והלוים ומן העם והמש ררים והשוע‪3‬רים והנתינים בעריהם | וכל ישראל בעריהם‪:‬‬
‫(‪ )2‬ויקם ישוע בן‬ ‫ויאספו העם כאיש אחד אל ירושל ם‪:‬‬ ‫(‪ )1‬ויגע הח דש השביעי ובני ישראל בערים |‬
‫יוצדק ואחיו הכ ‪3‬הנים וזר>בבל בן שאלתיאל ואחיו ויבנו את מזבח "אל הי ישראל | להע‪3‬לות עליו ע לות ככתוב בתורת‬
‫מ שה איש ה "אל הים‪ )3( :‬ויכינו המזבח על מכונ תיו כי באימה ע‪3‬ליהם מעמי ה ‪3‬ארצות | ויעל [ויע‪3‬לו קרי] עליו ע לות‬
‫ליהוה ע לות לב קר ולערב‪ )4( :‬ויע‪3‬שו את חג ה >סכות ככתוב | וע לת יום ביום במספר כמשפט דבר יום ביומו‪)5( :‬‬
‫אחריכן ע לת תמיד ול ‪F‬חדשים ולכל מוע‪3‬די יהוה המ >קדשים | ולכ ל מתנדב נדבה ליהוה‪ )6( :‬מיום אחד לח דש‬ ‫ו ‪3‬‬
‫השביעי החלו להע‪3‬לות ע לות ליהוה | והיכל יהוה ל א י>סד‪ )7( :‬ויתנו כסף לח צבים ולחרשים | ומ ‪3‬אכל ומשתה ושמן‬
‫לצד נים ולצ רים להביא ע‪3‬צי ‪3‬ארזים מן הלבנון אל ים יפוא כרשיון כורש מלך פרס ע‪3‬ליהם‪:‬‬
‫(‪ )8‬ובשנה השנית לבואם אל בית ה "אל הים לירושל ם בח דש השני | החלו זר>בבל בן שאלתיאל וישוע בן יוצדק ושאר‬
‫‪3‬אחיהם הכ ‪3‬הנים והלוים וכל הבאים מהשבי ירושל ם ויע‪3‬מידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת‬
‫בית יהוה‪:‬‬
‫בני חנדד‬ ‫(‪ )9‬ויע‪3‬מ ד ישוע בניו ואחיו קדמיאל ובניו בני יהודה כאחד לנצח על ע שה המלאכה בבית ה "אל הים |‬
‫ואחיהם הלוים‪ )10( :‬ויסדו הב נים את היכל יהוה | ויע‪3‬מידו הכ ‪3‬הנים מל>בשים ב ‪3‬חצ צרות והלוים בני אסף‬
‫בניהם ‪3‬‬
‫במצלתים להלל את יהוה על ידי דויד מלך ישראל‪ )11( :‬ויע‪3‬נו בהלל ובהוד ת ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו על‬
‫(‪ )12‬ורבים מהכ ‪3‬הנים והלוים וראשי‬ ‫ישראל | וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל ליהוה על הוסד בית יהוה‪:‬‬
‫האבות הזקנים ‪3‬אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בעיניהם ב כים בקול גדול | ורבים בתרועה בשמחה‬
‫להרים קול‪ )13( :‬ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם | כי העם מריעים תרועה גדולה והקול‬
‫נשמע עד למרחוק‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישמעו צרי יהודה ובנימן | כי בני הגולה בונים היכל ליהוה "אל הי ישראל‪ )2( :‬ויגשו אל זר>בבל ואל ראשי‬
‫האבות וי אמרו להם נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאל היכם | ולא [ולו קרי] ‪3‬אנחנו ז בחים מימי אסר חד ן מלך אשור‬
‫המע‪3‬לה א תנו פ ה‪ )3( :‬וי אמר להם זר>בבל וישוע ושאר ראשי האבות לישראל ל א לכם ולנו לבנות בית לאל הינו | כי‬
‫‪3‬אנחנו יחד נבנה ליהוה "אל הי ישראל כ ‪3‬אשר צונו המלך כורש מלך פרס‪ )4( :‬ויהי עם הארץ מרפים ידי עם יהודה |‬
‫ומבלהים [ומב ‪3‬הלים קרי] אותם לבנות‪ )5( :‬וס כרים ע‪3‬ליהם יוע‪3‬צים להפר ע‪3‬צתם | כל ימי כורש מלך פרס ועד‬
‫(‪)7‬‬ ‫מלכות דריוש מלך פרס‪ )6( :‬ובמלכות ‪3‬אחשורוש בתחלת מלכותו | כתבו שטנה על י שבי יהודה וירושל ם‪:‬‬
‫ובימי ארתחששתא כתב בשלם מתרדת טבאל ושאר כנותו [כנותיו קרי] על ארתחששתא [ארתחששת קרי] מלך‬
‫פרס | וכתב הנשתון כתוב ‪3‬ארמית ומ >תרגם ‪3‬ארמית‪:‬‬
‫(‪ )8‬רחום בעל טעם ושמשי ספרא כתבו אגרה ‪3‬חדה על ירושלם | לארתחששתא מלכא כנמא‪" )9( :‬אדין רחום בעל‬
‫ואפרסתכיא טרפליא ‪3‬אפרסיא ארכוי [ארכויא קרי] בבליא שושנכיא‬ ‫טעם ושמשי ספרא ושאר כנותהון | דיניא ‪3‬‬
‫דהוא [דהיא קרי] עלמיא‪ )10( :‬ושאר >אמיא די הגלי אסנפר רבא ויקירא והותב המו בקריה די שמרין | ושאר ע‪3‬בר‬
‫נהרה וכענת‪ )11( :‬דנה פרשגן אגרתא די שלחו ע‪3‬לוהי על ארתחששתא מלכא | עבדיך [עבדך קרי] "אנש ע‪3‬בר ‪3‬‬
‫נהרה‬ ‫‪3‬‬
‫וכענת‪:‬‬
‫(‪ )12‬ידיע ל "הוא למלכא די יהודיא די סלקו מן לותך ע‪3‬לינא ‪3‬אתו לירושלם | קריתא מרדתא ובאישתא בנין ושורי‬
‫[ושוריא קרי] אשכללו [שכללו קרי] ו >אשיא יחיטו‪ )13( :‬כען ידיע ל "הוא למלכא די הן קריתא דך תתבנא ושוריה‬
‫והלך לא ינתנון ואפת ם מלכים תהנזק‪ )14( :‬כען כל ‪F‬קבל די מלח היכלא מלחנא וערות מלכא‬ ‫ישתכללון | מנדה בלו ‪3‬‬
‫לא ‪3‬אריך לנא למ "חזא | על דנה שלחנא והודענא למלכא‪ )15( :‬די יבקר בספר דכרניא די ‪3‬אבהתך ותהשכח בספר‬
‫דכרניא ותנדע די קריתא דך קריא מרדא ומהנזקת מלכין ומדנן ואשתדור עבדין בגוה מן יומת עלמא | על דנה‬
‫קריתא דך החרבת‪ )16( :‬מהודעין ‪3‬אנחנה למלכא די הן קריתא דך תתבנא ושוריה ישתכללון | ל ‪F‬קבל דנה ‪3‬חלק‬
‫נהרא לא איתי לך‪:‬‬‫בע‪3‬בר ‪3‬‬
‫נהרה שלם‬ ‫(‪ )17‬פתגמא שלח מלכא על רחום בעל טעם ושמשי ספרא ושאר כנותהון די יתבין בשמרין | ושאר ע‪3‬בר ‪3‬‬
‫וכעת‪ )18( :‬נשתונא די שלחתון ע‪3‬לינא | מפרש "קרי קדמי‪ )19( :‬ומני שים טעם ובקרו והשכחו די קריתא דך מן‬
‫יומת עלמא על מלכין מתנשאה | ומרד ואשתדור מתע‪3‬בד בה‪ )20( :‬ומלכין תקיפין ‪3‬הוו על ירושלם ושליטין בכ ל ע‪3‬בר‬
‫והלך מתיהב להון‪ )21( :‬כען שימו טעם לבטלא ג>בריא אלך | וקריתא דך לא תתבנא עד מני טעמא‬ ‫נהרה | ומדה בלו ‪3‬‬
‫‪3‬‬
‫(‪" )23‬אדין מן די פרשגן‬ ‫יתשם‪ )22( :‬וזהירין "הוו שלו למעבד על דנה | למה ישגא ‪3‬חבלא להנזקת מלכין‪:‬‬
‫נשתונא די ארתחששתא [ארתחששת קרי] מלכא "קרי ‪F‬קדם רחום ושמשי ספרא וכנותהון | ‪3‬אזלו בבהילו לירושלם‬
‫והות בטלא עד שנת‬ ‫(‪ )24‬באדין בטלת ע‪3‬בידת בית "אלהא די בירושלם | ‪3‬‬ ‫על יהודיא ובטלו המו באדרע וחיל‪:‬‬
‫תרתין למלכות דריוש מלך פרס‪:‬‬
‫(‪ )1‬והתנבי חגי נביאה [נביא קרי] וזכריה בר עדוא נביאיא [נבייא קרי] על יהודיא די ביהוד ובירושלם | ב >שם "אלה‬
‫ישראל ע‪3‬ליהון‪ )2( :‬באדין קמו זר>בבל בר שאלתיאל וישוע בר יוצדק ושריו למבנא בית "אלהא די בירושלם |‬
‫ועמהון נביאיא [נבייא קרי] די "אלהא מסע‪3‬דין להון‪:‬‬
‫נהרה ושתר בוזני וכנותהון | וכן אמרין לה ם מן שם לכ ם טעם ביתא דנה‬ ‫(‪ )3‬בה זמנא ‪3‬אתא ע‪3‬ליהון תתני פחת ע‪3‬בר ‪3‬‬
‫(‪" )4‬אדין כנמא ‪3‬אמרנא לה ם | מן אנון שמהת ג>בריא די דנה בנינא בנין‪ )5( :‬ועין‬ ‫לבנא ו >אשרנא דנה לשכללה‪:‬‬
‫ואדין יתיבון נשתונא על דנה‪:‬‬‫"אל ‪3‬הה ם ‪3‬הות על שבי יהודיא ולא בטלו המו עד טעמא לדריוש יהך | "‬
‫נהרה | על דריוש מלכא‪)7( :‬‬ ‫נהרה ושתר בוזני וכנותה ‪3‬אפרסכיא די בע‪3‬בר ‪3‬‬ ‫(‪ )6‬פרשגן אגרתא די שלח תתני פחת ע‪3‬בר ‪3‬‬
‫פתגמא שלחו ע‪3‬לוהי | וכדנה כתיב בגוה לדריוש מלכא שלמא כ לא‪ )8( :‬ידיע ל "הוא למלכא די ‪3‬אזלנא ליהוד‬
‫מדינתא לבית "אלהא רבא והוא מתבנא אבן גלל ואע מתשם בכ>תליא | וע‪3‬בידתא דך אספרנא מתעבדא ומצלח‬
‫(‪" )9‬אדין שאלנא לשביא אלך כנמא ‪3‬אמרנא לה ם | מן שם לכ ם טעם ביתא דנה למבניה ו >אשרנא‬ ‫בידה ם‪:‬‬
‫(‪ )11‬וכנמא‬ ‫דנה לשכללה‪ )10( :‬ואף שמהתה ם שאלנא לה ם להודעותך | די נכ >תב >שם ג>בריא די בראשיה ם‪:‬‬
‫פתגמא ‪3‬התיבונא לממר | ‪3‬אנחנא המו עבדוהי די "אלה שמיא וארעא ובנין ביתא די ‪3‬הוא בנה מקדמת דנה שנין שגיאן‬
‫ומלך לישראל רב בנהי ושכללה‪ )12( :‬להן מן די הרגזו ‪3‬אב ‪F‬התנא ל "אלה שמיא יהב המו ביד נבוכדנצר מלך בבל‬
‫כסדיה [כסדאה קרי] | וביתה דנה סתרה ועמה הגלי לבבל‪ )13( :‬ברם בשנת ‪3‬חדה לכורש מלכא די בבל | כורש‬
‫מלכא שם טעם בית "אלהא דנה לבנא‪ )14( :‬ואף מאניא די בית "אלהא די ד ‪3‬הבה וכספא די נבוכדנצר הנפק מן‬
‫היכלא די בירושלם והיבל המו להיכלא די בבל | הנפק המו כורש מלכא מן היכלא די בבל ויהיבו לששבצר שמה די‬
‫ואמר לה אלה [אל קרי] מאניא שא אזל ‪3‬אחת המו בהיכלא די בירושלם | ובית "אלהא יתבנא על‬ ‫פחה שמה‪3 )15( :‬‬
‫אתרה‪" )16( :‬אדין ששבצר דך ‪3‬אתא יהב >אשיא די בית "אלהא די בירושלם | ומן "אדין ועד כען מתבנא ולא שלם‪( :‬‬
‫‪ )17‬וכען הן על מלכא טב יתבקר בבית גנזיא די מלכא תמה די בבבל הן איתי די מן כורש מלכא שים טעם למבנא‬
‫בית "אלהא דך בירושלם | ורעות מלכא על דנה ישלח ע‪3‬לינא‪:‬‬
‫(‪ )1‬באדין דריוש מלכא שם טעם | ובקרו בבית ספריא די גנזיא מה ‪3‬חתין תמה בבבל‪ )2( :‬והשתכח באחמתא‬
‫בבירתא די במדי מדינתה מגלה ‪3‬חדה | וכן כתיב בגוה דכרונה‪:‬‬
‫(‪ )3‬בשנת ‪3‬חדה לכורש מלכא כורש מלכא שם טעם בית "אלהא בירושלם ביתא יתבנא ‪3‬אתר די דבחין דבחין ו >אשוהי‬
‫מסובלין | רומה אמין שתין פתיה אמין שתין‪ )4( :‬נדבכין די אבן גלל תלתא ונדבך די אע ‪3‬חדת | ונפקתא מן בית‬
‫מלכא תתיהב‪ )5( :‬ואף מאני בית "אלהא די ד ‪3‬הבה וכספא די נבוכדנצר הנפק מן היכלא די בירושלם והיבל לבבל |‬
‫נהרה שתר בוזני‬‫(‪ )6‬כען תתני פחת ע‪3‬בר ‪3‬‬ ‫יהתיבון ויהך להיכלא די בירושלם לאתרה ותחת בבית "אלהא‪:‬‬ ‫‪3‬‬
‫נהרה | רחיקין ‪3‬הוו מן תמה‪ )7( :‬שב>קו לע‪3‬בידת בית "אלהא דך | פחת יהודיא ולשבי‬‫וכנותהון ‪3‬אפרסכיא די בע‪3‬בר ‪3‬‬
‫יהודיא בית "אלהא דך יבנון על אתרה‪ )8( :‬ומני שים טעם למא די תעבדון עם שבי יהודיא אלך למבנא בית "אלהא‬
‫יהבא לג>בריא אלך די לא לבטלא‪ )9( :‬ומה חשחן‬ ‫נהרה אספרנא נפקתא ת "הוא מת ‪3‬‬ ‫דך | ומנכסי מלכא די מדת ע‪3‬בר ‪3‬‬
‫ובני תורין ודכרין ואמרין לע‪3‬לון ל "אלה שמיא חנטין מלח ‪3‬חמר ומשח כמאמר כ ‪3‬הניא די בירושלם ל "הוא מתיהב‬
‫לה ם יום ביום די לא שלו‪ )10( :‬די ל "הון מהקרבין ניחוחין ל "אלה שמיא | ומצלין לחיי מלכא ובנוהי‪ )11( :‬ומני שים‬
‫טעם די כל "אנש די יהשנא פתגמא דנה יתנסח אע מן ביתה וזקיף יתמחא ע‪3‬ל הי | וביתה נולו יתע‪3‬בד על דנה‪)12( :‬‬
‫ואלהא די שכן שמה תמה ימגר כל מלך ועם די ישלח ידה להשניה לחבלה בית "אלהא דך די בירושלם | ‪3‬אנה דריוש‬
‫שמת טעם אספרנא יתע‪3‬בד‪:‬‬
‫נהרה שתר בוזני וכנותהון | ל ‪F‬קבל די שלח דריוש מלכא כנמא אספרנא ע‪3‬בדו‪ )14( :‬ושבי‬ ‫(‪" )13‬אדין תתני פחת ע‪3‬בר ‪3‬‬
‫יהודיא בנין ומצלחין בנבואת חגי נביאה [נביא קרי] וזכריה בר עדוא | ובנו ושכללו מן טעם "אלה ישראל ומטעם‬
‫כורש ודריוש וארתחששתא מלך פרס‪ )15( :‬ושיציא ביתה דנה עד יום תלתה לירח ‪3‬אדר | די היא שנת שת למלכות‬
‫דריוש מלכא‪:‬‬
‫(‪ )16‬וע‪3‬בדו בני ישראל כ ‪3‬הניא ולויא ושאר בני גלותא ‪3‬חנ>כת בית "אלהא דנה בחדוה‪ )17( :‬והקרבו ל ‪3‬חנ>כת בית "אלהא‬
‫דנה תורין מאה דכרין מאתין אמרין ארבע מאה | וצפירי עזין לחטיא [לחטאה קרי] על כל ישראל תרי ע‪3‬שר למנין‬
‫והקימו כ ‪3‬הניא בפל>גתהון ולויא במחלקתהון על ע‪3‬בידת "אלהא די בירושלם | ככתב ספר מ שה‪:‬‬ ‫שבטי ישראל‪3 )18( :‬‬
‫(‪ )19‬ויע‪3‬שו בני הגולה את הפסח | בארבעה עשר לח דש הראשון‪ )20( :‬כי הט ‪3‬הרו הכ ‪3‬הנים והלוים כאחד כ>לם‬
‫טהורים | ויש ‪3‬חטו הפסח לכל בני הגולה ול ‪3‬אחיהם הכ ‪3‬הנים ולהם‪ )21( :‬וי אכלו בני ישראל השבים מהגולה וכ ל‬
‫הנבדל מ >טמאת גוי הארץ ‪3‬אלהם | לדר ש ליהוה "אל הי ישראל‪ )22( :‬ויע‪3‬שו חג מצות שבעת ימים בשמחה | כי שמחם‬
‫יהוה והסב לב מלך אשור ע‪3‬ליהם לחזק ידיהם במלאכת בית ה "אל הים "אל הי ישראל‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואחר הדברים האלה במלכות ארתחשסתא מלך פרס | עזרא בן שריה בן ע‪3‬זריה בן חלקיה‪ )2( :‬בן שלום בן‬
‫צדוק בן ‪3‬אחיטוב‪ )3( :‬בן ‪3‬אמריה בן ע‪3‬זריה בן מריות‪ )4( :‬בן זרחיה בן ע>זי בן ב>קי‪ )5( :‬בן ‪3‬אבישוע בן פינחס בן‬
‫אהר ן הכ הן הר אש‪ )6( :‬הוא עזרא עלה מבבל והוא ס פר מהיר בתורת מ שה ‪3‬אשר נתן יהוה "אל הי ישראל‬ ‫אלעזר בן ‪3‬‬
‫| ויתן לו המלך כיד יהוה "אל היו עליו כ ל בקשתו‪:‬‬
‫(‪ )7‬ויע‪3‬לו מבני ישראל ומן הכ ‪3‬הנים והלוים והמש ררים והש ע‪3‬רים והנתינים אל ירושל ם | בשנת שבע לארתחשסתא‬
‫המלך‪ )8( :‬ויב א ירושל ם בח דש ה ‪3‬חמישי | היא שנת השביעית למלך‪ )9( :‬כי באחד לח דש הראשון הוא י >סד המע‪3‬לה‬
‫מבבל | ובאחד לח דש ה ‪3‬חמישי בא אל ירושל ם כיד "אל היו הטובה עליו‪ )10( :‬כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת‬
‫(‪ )11‬וזה פרשגן הנשתון ‪3‬אשר נתן המלך ארתחשסתא לעזרא‬ ‫יהוה ולע‪3‬ש ת | וללמד בישראל ח ק ומשפט‪:‬‬
‫הכ הן הס פר | ס פר דברי מצות יהוה ו >חקיו על ישראל‪:‬‬
‫(‪ )12‬ארתחשסתא מלך מלכיא | לעזרא כ ‪3‬הנא ספר דתא די "אלה שמיא גמיר וכענת‪ )13( :‬מני שים טעם די כל‬
‫מתנדב במלכותי מן עמה ישראל וכ ‪3‬הנוהי ולויא למהך לירושלם עמך יהך‪ )14( :‬כל ‪F‬קבל די מן ‪F‬קדם מלכא ושבעת‬
‫יע‪3‬ט הי שליח לבקרא על יהוד ולירושלם | בדת "אלהך די בידך‪ )15( :‬ולהיבלה כסף ודהב | די מלכא ויע‪3‬טוהי התנדבו‬
‫ל "אלה ישראל די בירושלם משכנה‪ )16( :‬וכ ל כסף ודהב די תהשכח בכ ל מדינת בבל | עם התנדבות עמא וכ ‪3‬הניא‬
‫מתנדבין לבית "אל ‪3‬הה ם די בירושלם‪ )17( :‬כל ‪F‬קבל דנה אספרנא תקנא בכספא דנה תורין דכרין אמרין ומנחתהון‬
‫ונסכיהון | ותקרב המו על מדבחה די בית "אל ‪3‬הכ ם די בירושלם‪ )18( :‬ומה די עליך [ע‪3‬לך קרי] ועל אחיך [אחך קרי]‬
‫יהבין לך לפלחן בית "אלהך | השלם‬ ‫ייטב בשאר כספא וד ‪3‬הבה למעבד | כרעות "אל ‪3‬הכ ם תעבדון‪ )19( :‬ומאניא די מת ‪3‬‬
‫‪F‬קדם "אלה ירושלם‪ )20( :‬ושאר חשחות בית "אלהך די יפל לך למנתן | תנתן מן בית גנזי מלכא‪ )21( :‬ומני ‪3‬אנה‬
‫נהרה | די כל די יש ‪3‬אלנכון עזרא כ ‪3‬הנה ספר דתא די "אלה שמיא‬ ‫ארתחשסתא מלכא שים טעם לכ ל גזבריא די בע‪3‬בר ‪3‬‬
‫אספרנא יתע‪3‬בד‪ )22( :‬עד כסף ככרין מאה ועד חנטין כ רין מאה ועד ‪3‬חמר בתין מאה ועד בתין משח מאה | ומלח די‬
‫לא כתב‪ )23( :‬כל די מן טעם "אלה שמיא יתע‪3‬בד אדרזדא לבית "אלה שמיא | די למה ל "הוא קצף על מלכות מלכא‬
‫ובנוהי‪ )24( :‬ולכ ם מהודעין די כל כ ‪3‬הניא ולויא זמריא תרעיא נתיניא ופלחי בית "אלהא דנה | מנדה בלו ‪3‬‬
‫והלך לא‬
‫שליט למרמא ע‪3‬ליה ם‪ )25( :‬ואנת עזרא כחכמת "אלהך די בידך מני שפטין ודינין די ל "הון דאנין [דאינין קרי] לכל‬
‫נהרה לכל ידעי דתי "אלהך | ודי לא ידע תהודעון‪ )26( :‬וכל די לא ל "הוא עבד דתא די "אלהך ודתא די‬ ‫עמה די בע‪3‬בר ‪3‬‬
‫מלכא אספרנא דינה ל "הוא מתע‪3‬בד מנה | הן למות הן לשרשו [לשר שי קרי] הן לע‪3‬נש נכסין ול "אסורין‪:‬‬
‫(‪ )27‬ברוך יהוה "אל הי ‪3‬אבותינו | ‪3‬אשר נתן כז את בלב המלך לפאר את בית יהוה ‪3‬אשר בירושל ם‪ )28( :‬ועלי הטה‬
‫ואני התחזקתי כיד יהוה "אל הי עלי ואקבצה מישראל ראשים‬ ‫חסד לפני המלך ויוע‪3‬ציו ולכל שרי המלך הגב רים | ‪3‬‬
‫לע‪3‬לות עמי‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואלה ראשי ‪3‬אב תיהם והתיחשם | הע לים עמי במלכות ארתחשסתא המלך מבבל‪ )2( :‬מבני פינחס גרש ם‬
‫(‪ )3‬מבני שכניה מבני פרע ש זכריה | ועמו התיחש‬ ‫מבני דויד חטוש‪:‬‬ ‫מבני איתמר דניאל |‬
‫וחמשים‪ )4( :‬מבני פחת מואב אליהועיני בן זרחיה | ועמו מאתים הזכרים‪ )5( :‬מבני שכניה בן‬ ‫לזכרים מאה ‪3‬‬
‫(‪ )7‬ומבני‬ ‫(‪ )6‬ומבני עדין עבד בן יונתן | ועמו ‪3‬חמשים הזכרים‪:‬‬ ‫יחזיאל | ועמו של ש מאות הזכרים‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫(‪ )8‬ומבני שפטיה זבדיה בן מיכאל | ועמו שמ נים הזכרים‪)9( :‬‬ ‫עילם ישעיה בן ע‪3‬תליה | ועמו שבעים הזכרים‪:‬‬
‫(‪ )10‬ומבני שלומית בן יוספיה | ועמו מאה‬ ‫מבני יואב ע בדיה בן יחיאל | ועמו מאתים ושמ נה עשר הזכרים‪:‬‬
‫(‪ )12‬ומבני עזגד‬ ‫(‪ )11‬ומבני בבי זכריה בן בבי | ועמו עשרים ושמ נה הזכרים‪:‬‬ ‫וששים הזכרים‪:‬‬
‫אחר נים ואלה שמותם "אליפלט יעיאל‬ ‫(‪ )13‬ומבני ‪3‬אד ניקם ‪3‬‬ ‫יוחנן בן הקטן | ועמו מאה וע‪3‬שרה הזכרים‪:‬‬
‫ושמעיה | ועמהם ששים הזכרים‪ )14( :‬ומבני בגוי עותי וזבוד [וזכור קרי] | ועמו שבעים הזכרים‪:‬‬
‫ונחנה שם ימים של שה | ואבינה בעם ובכ ‪3‬הנים ומבני לוי ל א מצאתי שם‪( :‬‬ ‫אהוא ‪3‬‬‫(‪ )15‬ואקבצם אל הנהר הבא אל ‪3‬‬
‫‪ )16‬ואשלחה ל "אליעזר ל ‪3‬אריאל לשמעיה ולאלנתן וליריב ולאלנתן ולנתן ולזכריה ולמ >שלם ראשים | וליויריב‬
‫[ואצוה קרי] אותם על אדו הר אש בכספיא המקום | ואשימה בפיהם דברים לדבר‬ ‫ולאלנתן מבינים‪ )17( :‬ואוצאה ‪3‬‬
‫אל אדו אחיו הנתונים [הנתינים קרי] בכספיא המקום להביא לנו משרתים לבית "אל הינו‪ )18( :‬ויביאו לנו כיד‬
‫"אל הינו הטובה עלינו איש שכל מבני מחלי בן לוי בן ישראל | ושרביה ובניו ואחיו שמ נה עשר‪ )19( :‬ואת ‪3‬חשביה‬
‫(‪ )20‬ומן הנתינים שנתן דויד והשרים לע‪3‬ב דת הלוים נתינים‬ ‫ואתו ישעיה מבני מררי | אחיו ובניהם עשרים‪:‬‬
‫אהוא להתענות לפני "אל הינו | לבקש ממנו דרך‬ ‫מאתים ועשרים | כ>לם נקבו בשמות‪ )21( :‬ואקרא שם צום על הנהר ‪3‬‬
‫ישרה לנו ולטפנו ולכל רכושנו‪ )22( :‬כי ב שתי לשאול מן המלך חיל ופרשים לעזרנו מאויב בדרך | כי אמרנו למלך‬
‫לאמ ר יד "אל הינו על כל מבקשיו לטובה וע>זו ואפו על כל ע זביו‪ )23( :‬ונצומה ונבקשה מ "אל הינו על ז את | ויעתר‬
‫לנו‪ )24( :‬ואבדילה משרי הכ ‪3‬הנים שנים עשר | לשרביה ‪3‬חשביה ועמהם מ ‪3‬אחיהם ע‪3‬שרה‪ )25( :‬ואשקולה [ואש ‪F‬קלה‬
‫קרי] להם את הכסף ואת הזהב ואת הכלים | תרומת בית "אל הינו ההרימו המלך וי ע‪3‬ציו ושריו וכל ישראל‬
‫וחמשים וכלי כסף מאה לככרים | זהב מאה ככר‪)27( :‬‬ ‫הנמצאים‪ )26( :‬ואש ‪3‬קלה על ידם כסף ככרים שש מאות ‪3‬‬
‫וכפ רי זהב עשרים ל ‪3‬אדרכ נים אלף | וכלי נח שת >מצהב טובה שנים ‪3‬חמוד ת כזהב‪ )28( :‬וא מרה ‪3‬אלהם אתם ק דש‬
‫ליהוה והכלים ק דש | והכסף והזהב נדבה ליהוה "אל הי ‪3‬אב תיכם‪ )29( :‬שקדו ושמרו עד תשקלו לפני שרי הכ ‪3‬הנים‬
‫והלוים ושרי האבות לישראל בירושל ם | הלשכות בית יהוה‪ )30( :‬וקבלו הכ ‪3‬הנים והלוים משקל הכסף והזהב‬
‫והכלים | להביא לירושל ם לבית "אל הינו‪:‬‬
‫אהוא בשנים עשר לח דש הראשון ללכת ירושל ם | ויד "אל הינו היתה עלינו ויצילנו מכף אויב‬ ‫(‪ )31‬ונסעה מנהר ‪3‬‬
‫ואורב על הדרך‪ )32( :‬ונבוא ירושל ם | ונשב שם ימים של שה‪ )33( :‬וביום הרביעי נשקל הכסף והזהב והכלים בבית‬
‫"אל הינו על יד מרמות בן אוריה הכ הן ועמו אלעזר בן פינחס | ועמהם יוזבד בן ישוע ונועדיה בן בנוי הלוים‪)34( :‬‬
‫במספר במשקל לכ ל | ויכתב כל המשקל בעת ההיא‪:‬‬
‫(‪ )35‬הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו ע לות לאל הי ישראל פרים שנים עשר על כל ישראל אילים תשעים וששה‬
‫כבשים שבעים ושבעה צפירי חטאת שנים עשר | הכ ל עולה ליהוה‪:‬‬
‫(‪ )36‬ויתנו את דתי המלך ל ‪3‬אחשדרפני המלך ופ ‪3‬חוות עבר הנהר | ונשאו את העם ואת בית ה "אל הים‪:‬‬

‫(‪ )1‬וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמ ר ל א נבדלו העם ישראל והכ ‪3‬הנים והלוים מעמי ה ‪3‬ארצות | כתוע‪3‬ב תיהם‬
‫לכנע‪3‬ני החתי הפרזי היבוסי העמ ני המ אבי המצרי וה "אמ רי‪ )2( :‬כי נשאו מבנ תיהם להם ולבניהם והתערבו זרע‬
‫(‪ )3‬וכשמעי את הדבר הזה קרעתי‬ ‫הק דש בעמי ה ‪3‬ארצות | ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה‪:‬‬
‫את בגדי ומעילי | ואמרטה משער ר אשי וזקני ואשבה משומם‪ )4( :‬ואלי יאספו כ ל חרד בדברי "אל הי ישראל על‬
‫ואני י שב משומם עד למנחת הערב‪ )5( :‬ובמנחת הערב קמתי מתע‪3‬ניתי ובקרעי בגדי ומעילי | ואכרעה‬ ‫מעל הגולה | ‪3‬‬
‫על ברכי ואפרשה כפי אל יהוה "אל הי‪ )6( :‬וא מרה "אל הי ב שתי ונכלמתי להרים "אל הי פני אליך | כי ע‪3‬ונ תינו רבו‬
‫למעלה ר אש ואשמתנו גדלה עד לשמים‪ )7( :‬מימי ‪3‬אב תינו ‪3‬אנחנו באשמה גד לה עד היום הזה | ובע‪3‬ונ תינו נתנו‬
‫‪3‬אנחנו מלכינו כ ‪3‬הנינו ביד מלכי ה ‪3‬ארצות בחרב בשבי ובבזה ובב שת פנים כהיום הזה‪ )8( :‬ועתה כמעט רגע היתה‬
‫תחנה מאת יהוה "אל הינו להשאיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קדשו | להאיר עינינו "אל הינו ולתתנו מחיה‬
‫מעט בעבד>תנו‪ )9( :‬כי ע‪3‬בדים ‪3‬אנחנו ובעבד>תנו ל א ע‪3‬זבנו "אל הינו | ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה‬
‫(‪ )10‬ועתה מה נ אמר "אל הינו‬ ‫לרומם את בית "אל הינו ולהע‪3‬מיד את חרב תיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושל ם‪:‬‬
‫אחרי ז את | כי עזבנו מצותיך‪3 )11( :‬אשר צוית ביד ע‪3‬בדיך הנביאים לאמ ר הארץ ‪3‬אשר אתם באים לרשתה ארץ נדה‬ ‫‪3‬‬
‫היא בנדת עמי ה ‪3‬ארצות | בתוע‪3‬ב תיהם ‪3‬אשר מלאוה מפה אל פה ב >טמאתם‪ )12( :‬ועתה בנותיכם אל תתנו לבניהם‬
‫ואכלתם את טוב הארץ והורשתם‬ ‫ובנ תיהם אל תשאו לבניכם ול א תדרשו של מם וטובתם עד עולם | למען תחזקו ‪3‬‬
‫אחרי כל הבא עלינו במע‪3‬שינו הרעים ובאשמתנו הגד לה | כי אתה "אל הינו חשכת למטה‬ ‫לבניכם עד עולם‪ )13( :‬ו ‪3‬‬
‫מע‪3‬וננו ונתתה לנו פליטה כז את‪3 )14( :‬הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי הת עבות האלה | ‪3‬הלוא ת "אנף בנו עד‬
‫כלה לאין שארית ופליטה‪:‬‬
‫(‪ )15‬יהוה "אל הי ישראל צדיק אתה כי נשארנו פליטה כהיום הזה | הננו לפניך באשמתינו כי אין לע‪3‬מוד לפניך על‬
‫ז את‪:‬‬
‫(‪ )1‬וכהתפלל עזרא וכהתוד תו ב כה ומתנפל לפני בית ה "אל הים | נקבצו אליו מישראל קהל רב מא ד ‪3‬אנשים ונשים‬
‫וילדים כי בכו העם הרבה בכה‪ )2( :‬ויען שכניה בן יחיאל מבני עולם [עילם קרי] וי אמר לעזרא ‪3‬אנחנו מעלנו‬
‫באל הינו ונ שב נשים נכריות מעמי הארץ | ועתה יש מקוה לישראל על ז את‪ )3( :‬ועתה נכרת ברית לאל הינו להוציא‬
‫ואנחנו עמך |‬‫כל נשים והנולד מהם בע‪3‬צת ‪3‬אד ני וה ‪3‬חרדים במצות "אל הינו | וכתורה יעשה‪ )4( :‬קום כי עליך הדבר ‪3‬‬
‫‪3‬חזק וע‪3‬שה‪:‬‬
‫(‪ )5‬ויקם עזרא וישבע את שרי הכ ‪3‬הנים הלוים וכל ישראל לע‪3‬שות כדבר הזה וישבעו‪ )6( :‬ויקם עזרא מלפני בית‬
‫ה "אל הים וילך אל לשכת יהוחנן בן אלישיב | וילך שם לחם ל א אכל ומים ל א שתה כי מתאבל על מעל הגולה‪)7( :‬‬
‫ויע‪3‬בירו קול ביהודה וירושל ם לכ ל בני הגולה להקבץ ירושל ם‪ )8( :‬וכ ל ‪3‬אשר ל א יבוא לשל שת הימים כע‪3‬צת‬
‫(‪ )9‬ויקבצו כל אנשי יהודה ובנימן ירושל ם‬ ‫יחרם כל רכושו | והוא יבדל מקהל הגולה‪:‬‬ ‫השרים והזקנים ‪F‬‬
‫לשל שת הימים הוא ח דש התשיעי בעשרים בח דש | וישבו כל העם ברחוב בית ה "אל הים מרעידים על הדבר‬
‫ומהגשמים‪:‬‬
‫(‪ )10‬ויקם עזרא הכ הן וי אמר ‪3‬אלהם אתם מעלתם ות שיבו נשים נכריות | להוסיף על אשמת ישראל‪ )11( :‬ועתה‬
‫תנו תודה ליהוה "אל הי ‪3‬אב תיכם וע‪3‬שו רצונו | והבדלו מעמי הארץ ומן הנשים הנכריות‪ )12( :‬ויענו כל הקהל‬
‫וי אמרו קול גדול | כן כדבריך [כדברך קרי] עלינו לע‪3‬שות‪3 )13( :‬אבל העם רב והעת גשמים ואין כ ח לע‪3‬מוד בחוץ |‬
‫והמלאכה ל א ליום אחד ול א לשנים כי הרבינו לפש ע בדבר הזה‪ )14( :‬יע‪3‬מדו נא שרינו לכל הקהל וכ ל ‪3‬אשר בערינו‬
‫הה שיב נשים נכריות יב א לעתים מז>מנים ועמהם זקני עיר ועיר וש פטיה | עד להשיב ‪3‬חרון אף "אל הינו ממנו עד‬
‫לדבר הזה‪:‬‬
‫(‪ )15‬אך יונתן בן ע‪3‬שהאל ויחזיה בן תקוה עמדו על ז את | ומ >שלם ושבתי הלוי ע‪3‬זר>ם‪ )16( :‬ויע‪3‬שו כן בני הגולה‬
‫ויבדלו עזרא הכ הן ‪3‬אנשים ראשי האבות לבית ‪3‬אב תם וכ>לם בשמות | וישבו ביום אחד לח דש הע‪3‬שירי לדריוש‬
‫הדבר‪ )17( :‬ויכלו בכ ל ‪3‬אנשים הה שיבו נשים נכריות | עד יום אחד לח דש הראשון‪:‬‬
‫ואליעזר ויריב וגדליה‪( :‬‬ ‫(‪ )18‬וימצא מבני הכ ‪3‬הנים ‪3‬אשר ה שיבו נשים נכריות | מבני ישוע בן יוצדק ואחיו מע‪3‬שיה "‬
‫(‪ )21‬ומבני‬ ‫(‪ )20‬ומבני אמר ‪3‬חנני וזבדיה‪:‬‬ ‫ואשמים איל צ אן על אשמתם‪:‬‬ ‫‪ )19‬ויתנו ידם להוציא נשיהם | ‪3‬‬
‫חרם | מע‪3‬שיה ואליה ושמעיה ויחיאל וע>זיה‪ )22( :‬ומבני פשחור | אליועיני מע‪3‬שיה ישמעאל נתנאל יוזבד ואלעשה‪:‬‬
‫ואליעזר‪ )24( :‬ומן המש ררים אלישיב |‬ ‫(‪ )23‬ומן הלוים | יוזבד ושמעי וקליה הוא קליטא פתחיה יהודה "‬
‫ומן הש ע‪3‬רים של>ם וטלם ואורי‪ )25( :‬ומישראל | מבני פרע ש רמיה ויזיה ומלכיה ומימן ואלעזר ומלכיה ובניה‪:‬‬
‫(‪ )27‬ומבני זתוא | אליועני אלישיב‬ ‫(‪ )26‬ומבני עילם | מתניה זכריה ויחיאל ועבדי וירמות ואליה‪:‬‬
‫(‪ )28‬ומבני בבי | יהוחנן ‪3‬חנניה זבי עתלי‪ )29( :‬ומבני בני | מ >שלם מלוך וע‪3‬דיה‬ ‫מתניה וירמות וזבד וע‪3‬זיזא‪:‬‬
‫ישוב ושאל ירמות [ורמות קרי]‪ )30( :‬ומבני פחת מואב עדנא וכלל | בניה מע‪3‬שיה מתניה בצלאל ובנוי ומנשה‪( :‬‬
‫(‪ )33‬מבני ח >שם | מתני‬ ‫‪ )31‬ובני חרם | "אליעזר ישיה מלכיה שמעיה שמעון‪ )32( :‬בנימן מלוך שמריה‪:‬‬
‫(‪ )35‬בניה בדיה כלהי [כלוהו‬ ‫מתתה זבד "אליפלט ירמי מנשה שמעי‪ )34( :‬מבני בני מע‪3‬די עמרם ואואל‪:‬‬
‫קרי]‪ )36( :‬וניה מרמות אלישיב‪ )37( :‬מתניה מתני ויעשו [ויע‪3‬שי קרי]‪ )38( :‬ובני ובנוי שמעי‪ )39( :‬ושלמיה ונתן‬
‫(‪ )43‬מבני נבו |‬ ‫וע‪3‬דיה‪ )40( :‬מכנדבי ששי שרי‪ )41( :‬ע‪3‬זראל ושלמיהו שמריה‪ )42( :‬שלום ‪3‬אמריה יוסף‪:‬‬
‫יעיאל מתתיה זבד זבינא ידו [ידי קרי] ויואל בניה‪ )44( :‬כל אלה נשאו [נשאו קרי] נשים נכריות | ויש מהם נשים‬
‫וישימו בנים‪:‬‬
‫ספר עזרא‪-‬נחמיה‬
‫[נחמיה]‬
‫‪Nehemiah Chapter 1‬‬
‫ואני הייתי בשושן הבירה‪ )2( :‬ויב א ‪3‬חנני‬

‫(‪ )1‬דברי נחמיה בן ‪3‬חכליה | ויהי בח דש כסלו [כסליו קרי] שנת עשרים ‪3‬‬
‫ואנשים מיהודה | ואשאלם על היהודים הפליטה ‪3‬אשר נש ‪3‬ארו מן השבי ועל ירושל ם‪ )3( :‬וי אמרו לי‬ ‫אחד מאחי הוא ‪3‬‬
‫הנשארים ‪3‬אשר נש ‪3‬ארו מן השבי שם במדינה ברעה גד לה ובחרפה | וחומת ירושל ם מפ רצת ושעריה נצתו באש‪)4( :‬‬
‫ואהי צם ומתפלל לפני "אל הי השמים‪ )5( :‬וא מר‬ ‫ויהי כשמעי את הדברים האלה ישבתי ואבכה ואתאבלה ימים | "‬
‫אנא יהוה "אל הי השמים האל הגדול והנורא | ש מר הברית וחסד לא ‪3‬הביו ולש מרי מצותיו‪ )6( :‬תהי נא אזנך קשבת‬
‫ועיניך פ >תוחות לשמ ע אל תפלת עבדך ‪3‬אשר אנ כי מתפלל לפניך היום יומם ולילה על בני ישראל ע‪3‬בדיך | ומתודה על‬
‫ואני ובית אבי חטאנו‪3 )7( :‬חב ל חבלנו לך | ול א שמרנו את המצות ואת ה >חקים‬‫חט אות בני ישראל ‪3‬אשר חטאנו לך ‪3‬‬
‫ואת המשפטים ‪3‬אשר צוית את מ שה עבדך‪ )8( :‬זכר נא את הדבר ‪3‬אשר צוית את מ שה עבדך לאמ ר | אתם תמעלו‬
‫‪3‬אני אפיץ אתכם בעמים‪ )9( :‬ושבתם אלי ושמרתם מצותי וע‪3‬שיתם א תם | אם יהיה נד ‪3‬חכם בקצה השמים משם‬
‫[והביאותים קרי] אל המקום ‪3‬אשר בחרתי לשכן את שמי שם‪ )10( :‬והם ע‪3‬בדיך ועמך | ‪3‬אשר‬ ‫‪3‬אקבצם והבואתים ‪3‬‬
‫פדית בכ ‪3‬חך הגדול ובידך ה ‪3‬חזקה‪ )11( :‬אנא ‪3‬אד ני תהי נא אזנך קשבת אל תפלת עבדך ואל תפלת ע‪3‬בדיך ה ‪3‬חפצים‬
‫ואני הייתי משקה למלך‪:‬‬‫ליראה את שמך והצליחה נא לעבדך היום ותנהו לר ‪3‬חמים לפני האיש הזה | ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ויהי בח דש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך יין לפניו | ואשא את היין ואתנה למלך ול א הייתי רע לפניו‪( :‬‬
‫‪ )2‬וי אמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה אין זה כי אם ר ע לב | ואירא הרבה מא ד‪ )3( :‬וא מר למלך‬
‫(‪ )4‬וי אמר‬ ‫המלך לעולם יחיה | מדוע ל א ירעו פני ‪3‬אשר העיר בית קברות ‪3‬אב תי ‪3‬חרבה ושעריה >אכלו באש‪:‬‬
‫לי המלך על מה זה אתה מבקש | ואתפלל אל "אל הי השמים‪ )5( :‬וא מר למלך אם על המלך טוב ואם ייטב עבדך‬
‫לפניך | ‪3‬אשר תשלחני אל יהודה אל עיר קברות ‪3‬אב תי ואבננה‪ )6( :‬וי אמר לי המלך והשגל יושבת אצלו עד מתי‬
‫יהיה מ ‪3‬הלכ‪3‬ך ומתי תשוב | וייטב לפני המלך וישלחני ואתנה לו זמן‪ )7( :‬ואומר למלך אם על המלך טוב אגרות יתנו‬
‫לי על פ ‪3‬חוות עבר הנהר | ‪3‬אשר יע‪3‬בירוני עד ‪3‬אשר אבוא אל יהודה‪ )8( :‬ואגרת אל אסף ש מר הפרדס ‪3‬אשר למלך ‪3‬אשר‬
‫יתן לי עצים לקרות את שע‪3‬רי הבירה ‪3‬אשר לבית ולחומת העיר ולבית ‪3‬אשר אבוא אליו | ויתן לי המלך כיד "אל הי‬
‫הטובה עלי‪ )9( :‬ואבוא אל פ ‪3‬חוות עבר הנהר ואתנה להם את אגרות המלך | וישלח עמי המלך שרי חיל ופרשים‪:‬‬
‫(‪ )10‬וישמע סנבלט הח ר ני וטוביה העבד העמ ני וירע להם רעה גד לה | ‪3‬אשר בא אדם לבקש טובה לבני ישראל‪( :‬‬
‫ואנשים מעט עמי ול א הגדתי לאדם מה‬ ‫ואהי שם ימים של שה‪ )12( :‬ואקום לילה ‪3‬אני ‪3‬‬‫‪ )11‬ואבוא אל ירושל ם | "‬
‫"אל הי נ תן אל לבי לע‪3‬שות לירושל ם | ובהמה אין עמי כי אם הבהמה ‪3‬אשר ‪3‬אני ר כב בה‪ )13( :‬ואצאה בשער הגיא‬
‫ואהי ש בר בחומ ת ירושל ם ‪3‬אשר המפרוצים [הם פרוצים קרי] ושעריה‬ ‫לילה ואל פני עין התנין ואל שער האשפ ת | "‬
‫ואהי ע לה בנחל‬ ‫>אכלו באש‪ )14( :‬ואע"ב ר אל שער העין ואל ברכת המלך | ואין מקום לבהמה לע‪3‬ב ר תחתי‪" )15( :‬‬
‫ואהי ש בר בחומה | ואשוב ואבוא בשער הגיא ואשוב‪ )16( :‬והסגנים ל א ידעו אנה הלכתי ומה ‪3‬אני ע שה |‬ ‫לילה "‬
‫וליהודים ולכ ‪3‬הנים ולח רים ולסגנים וליתר ע שה המלאכה עד כן ל א הגדתי‪ )17( :‬ואומר ‪3‬אלהם אתם ר אים הרעה‬
‫‪3‬אשר ‪3‬אנחנו בה ‪3‬אשר ירושל ם ‪3‬חרבה ושעריה נצתו באש | לכו ונבנה את חומת ירושל ם ול א נהיה עוד חרפה‪)18( :‬‬
‫ואגיד להם את יד "אל הי ‪3‬אשר היא טובה עלי ואף דברי המלך ‪3‬אשר אמר לי | וי אמרו נקום ובנינו ויחזקו ידיהם‬
‫לטובה‪:‬‬
‫(‪ )19‬וישמע סנבלט הח ר ני וט ביה העבד העמוני וגשם הערבי וילעגו לנו ויבזו עלינו | וי אמרו מה הדבר הזה ‪3‬אשר‬
‫אתם ע שים העל המלך אתם מ רדים‪ )20( :‬ואשיב אותם דבר ואומר להם "אל הי השמים הוא יצליח לנו ‪3‬‬
‫ואנחנו‬
‫ע‪3‬בדיו נקום ובנינו | ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויקם אלישיב הכ הן הגדול ואחיו הכ ‪3‬הנים ויבנו את שער הצ אן המה קדשוהו ויע‪3‬מידו דלת תיו | ועד מגדל‬
‫(‪ )3‬ואת‬ ‫ועל ידו בנה זכור בן אמרי‪:‬‬ ‫המאה קדשוהו עד מגדל ‪3‬חננאל‪ )2( :‬ועל ידו בנו אנשי ירחו |‬
‫שער הדגים בנו בני הסנאה | המה קרוהו ויע‪3‬מידו דלת תיו מנעוליו ובריחיו‪ )4( :‬ועל ידם ה "חזיק מרמות בן אוריה‬
‫ועל ידם ה "חזיק צדוק בן בע‪3‬נא‪ )5( :‬ועל ידם‬ ‫ועל ידם ה "חזיק מ >שלם בן ברכיה בן משיזבאל |‬ ‫בן הקוץ‬
‫ה "חזיקו התקועים | ואדיריהם ל א הביאו צורם בע‪3‬ב דת ‪3‬אד ניהם‪ )6( :‬ואת שער הישנה ה "חזיקו יוידע בן פסח‬
‫ומ >שלם בן בסודיה | המה קרוהו ויע‪3‬מידו דלת תיו ומנע>ליו ובריחיו‪ )7( :‬ועל ידם ה "חזיק מלטיה הגבע ני וידון‬
‫(‪ )8‬על ידו ה "חזיק ע>זיאל בן חר ‪3‬היה צורפים‬ ‫המר נ תי אנשי גבעון והמצפה | לכסא פחת עבר הנהר‪:‬‬
‫(‪ )9‬ועל ידם ה "חזיק רפיה בן‬ ‫ועל ידו ה "חזיק ‪3‬חנניה בן הרקחים | ויעזבו ירושל ם עד החומה הרחבה‪:‬‬
‫ועל ידו ה "חזיק חטוש בן‬ ‫(‪ )10‬ועל ידם ה "חזיק ידיה בן ‪3‬חרומף ונגד ביתו |‬ ‫חור שר ‪3‬חצי פלך ירושל ם‪:‬‬
‫‪3‬חשבניה‪ )11( :‬מדה שנית ה "חזיק מלכיה בן חרם וחשוב בן פחת מואב | ואת מגדל התנורים‪ )12( :‬ועל ידו ה "חזיק‬
‫(‪ )13‬את שער הגיא ה "חזיק חנון וי שבי זנוח המה בנוהו‬ ‫שלום בן הלוחש שר ‪3‬חצי פלך ירושל ם | הוא ובנותיו‪:‬‬
‫ויע‪3‬מידו דלת תיו מנע>ליו ובריחיו | ואלף אמה בחומה עד שער ה ‪3‬שפות‪ )14( :‬ואת שער האשפות ה "חזיק מלכיה בן‬
‫רכב שר פלך בית הכרם | הוא יבננו ויע‪3‬מיד דלת תיו מנע>ליו ובריחיו‪ )15( :‬ואת שער העין ה "חזיק שלון בן כל ח זה‬
‫שר פלך המצפה הוא יבננו ויטללנו ויעמידו [ויע‪3‬מיד קרי] דלת תיו מנע>ליו ובריחיו | ואת חומת ברכת השלח לגן‬
‫אחריו ה "חזיק נחמיה בן עזבוק שר ‪3‬חצי פלך בית צור | עד נגד קברי‬ ‫המלך ועד המע‪3‬לות היורדות מעיר דויד‪3 )16( :‬‬
‫אחריו ה "חזיקו הלוים רחום בן בני | על ידו ה "חזיק ‪3‬חשביה‬ ‫(‪3 )17‬‬ ‫דויד ועד הברכה הע‪3‬שויה ועד בית הגב רים‪:‬‬
‫(‪ )19‬ויחזק‬ ‫אחריו ה "חזיקו ‪3‬אחיהם בוי בן חנדד | שר ‪3‬חצי פלך קעילה‪:‬‬‫(‪3 )18‬‬ ‫שר ‪3‬חצי פלך קעילה לפלכו‪:‬‬
‫אחריו ה "חרה ה "חזיק ברוך בן זבי‬ ‫(‪3 )20‬‬ ‫על ידו עזר בן ישוע שר המצפה מדה שנית | מנגד ע‪3‬ל ת הנשק המקצ ע‪:‬‬
‫אחריו ה "חזיק מרמות בן אוריה‬ ‫(‪3 )21‬‬ ‫[זכי קרי] מדה שנית | מן המקצוע עד פתח בית אלישיב הכ הן הגדול‪:‬‬
‫אחריו ה "חזיקו הכ ‪3‬הנים אנשי הככר‪( :‬‬ ‫בן הקוץ מדה שנית | מפתח בית אלישיב ועד תכלית בית אלישיב‪ )22( :‬ו ‪3‬‬
‫אחריו‬‫(‪3 )24‬‬ ‫אחריו ה "חזיק ע‪3‬זריה בן מע‪3‬שיה בן ע‪3‬נניה אצל ביתו‪:‬‬
‫אחריו ה "חזיק בנימן וחשוב נגד ביתם | ‪3‬‬‫‪3 )23‬‬
‫ה "חזיק בנוי בן חנדד מדה שנית | מבית ע‪3‬זריה עד המקצוע ועד הפנה‪ )25( :‬פלל בן אוזי מנגד המקצוע והמגדל‬
‫(‪ )26‬והנתינים היו י שבים בע פל | עד‬ ‫אחריו פדיה בן פרע ש‪:‬‬
‫היוצא מבית המלך העליון ‪3‬אשר ל ‪3‬חצר המטרה | ‪3‬‬
‫אחריו ה "חזיקו התק עים מדה שנית | מנגד המגדל הגדול היוצא ועד‬ ‫נגד שער המים למזרח והמגדל היוצא‪3 )27( :‬‬
‫אחריו ה "חזיק צדוק בן אמר נגד‬ ‫(‪3 )29‬‬ ‫חומת הע פל‪ )28( :‬מעל שער הסוסים ה "חזיקו הכ ‪3‬הנים איש לנגד ביתו‪:‬‬
‫(‪ )30‬אחרי ‪3‬‬
‫[אחריו קרי] ה "חזיק ‪3‬חנניה בן‬ ‫אחריו ה "חזיק שמעיה בן שכניה ש מר שער המזרח‪:‬‬ ‫ביתו | ו ‪3‬‬
‫(‪ )31‬אחרי ‪3‬‬
‫[אחריו‬ ‫אחריו ה "חזיק מ >שלם בן ברכיה נגד נשכתו‪:‬‬
‫‪3‬‬ ‫שלמיה וחנון בן צלף הששי מדה שני |‬
‫קרי] ה "חזיק מלכיה בן הצ רפי עד בית הנתינים והר כלים | נגד שער המפקד ועד ע‪3‬לית הפנה‪ )32( :‬ובין ע‪3‬לית הפנה‬
‫לשער הצ אן ה "חזיקו הצ רפים והר כלים‪:‬‬
‫(‪ )33‬ויהי כ ‪3‬אשר שמע סנבלט כי ‪3‬אנחנו בונים את החומה ויחר לו ויכעס הרבה | וילעג על היהודים‪ )34( :‬וי אמר‬
‫לפני אחיו וחיל ש מרון וי אמר מה היהודים ה ‪3‬אמללים ע שים | ‪3‬היעזבו להם ‪3‬היזבחו היכלו ביום היחיו את ה ‪3‬אבנים‬
‫מע‪3‬רמות העפר והמה שרופות‪ )35( :‬וטוביה העמ ני אצלו | וי אמר גם ‪3‬אשר הם בונים אם יע‪3‬לה שועל ופרץ חומת‬
‫אבניהם‪:‬‬
‫(‪ )36‬שמע "אל הינו כי היינו בוזה והשב חרפתם אל ר אשם | ותנם לבזה בארץ שביה‪ )37( :‬ואל תכס על ע‪3‬ונם‬
‫וחטאתם מלפניך אל תמחה | כי הכעיסו לנגד הבונים‪ )38( :‬ונבנה את החומה ותקשר כל החומה עד חציה | ויהי לב‬
‫לעם לע‪3‬שות‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי כ ‪3‬אשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמ נים והאשדודים כי עלתה ‪3‬ארוכה לח מות ירושל ם כי החלו‬
‫הפר>צים להסתם | ויחר להם מא ד‪ )2( :‬ויקשרו כ>לם יחדו לבוא להלחם בירושל ם | ולע‪3‬שות לו תועה‪ )3( :‬ונתפלל אל‬
‫"אל הינו | ונע‪3‬מיד משמר ע‪3‬ליהם יומם ולילה מפניהם‪ )4( :‬וי אמר יהודה כשל כ ח הסבל והעפר הרבה | ‪3‬‬
‫ואנחנו ל א‬
‫והרגנום | והשבתנו את המלאכה‪:‬‬ ‫נוכל לבנות בחומה‪ )5( :‬וי אמרו צרינו ל א ידעו ול א יראו עד ‪3‬אשר נבוא אל תוכם ‪3‬‬
‫(‪ )6‬ויהי כ ‪3‬אשר באו היהודים הי שבים אצלם | וי אמרו לנו עשר פעמים מכל המק מות ‪3‬אשר תשובו עלינו‪)7( :‬‬
‫אחרי לחומה בצחחיים [בצחיחים קרי] | ואע‪3‬מיד את העם למשפחות עם חרב תיהם‬ ‫ואע‪3‬מיד מתחתיות למקום מ ‪3‬‬
‫רמחיהם וקשת תיהם‪ )8( :‬וארא ואקום וא מר אל הח רים ואל הסגנים ואל יתר העם אל תיראו מפניהם | את ‪3‬אד ני‬
‫הגדול והנורא זכ רו והל ‪3‬חמו על ‪3‬אחיכם בניכם ובנ תיכם נשיכם ובתיכם‪:‬‬
‫(‪ )9‬ויהי כ ‪3‬אשר שמעו אויבינו כי נודע לנו ויפר ה "אל הים את ע‪3‬צתם | ונשוב [ונשב קרי] כ>לנו אל החומה איש אל‬
‫מלאכתו‪ )10( :‬ויהי מן היום ההוא ‪3‬חצי נערי ע שים במלאכה וחצים מ ‪3‬חזיקים והרמחים המגנים והקשתות‬
‫אחרי כל בית יהודה‪ )11( :‬הבונים בחומה והנ שאים בסבל ע משים | באחת ידו ע שה במלאכה‬ ‫והשרי נים | והשרים ‪3‬‬
‫ואחת מ ‪3‬חזקת השלח‪ )12( :‬והבונים איש חרבו ‪3‬אסורים על מתניו ובונים | והתוקע בשופר אצלי‪ )13( :‬וא מר אל‬
‫ואנחנו נפרדים על החומה רחוקים איש מאחיו‪)14( :‬‬ ‫הח רים ואל הסגנים ואל יתר העם המלאכה הרבה ורחבה | ‪3‬‬
‫ואנחנו ע שים במלאכה | וחצים‬ ‫במקום ‪3‬אשר תשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו | "אל הינו ילחם לנו‪3 )15( :‬‬
‫מ ‪3‬חזיקים ברמחים מע‪3‬לות השחר עד צאת הכוכבים‪ )16( :‬גם בעת ההיא אמרתי לעם איש ונע‪3‬רו ילינו בתוך‬
‫ירושל ם | והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה‪ )17( :‬ואין ‪3‬אני ואחי ונערי ואנשי המשמר ‪3‬אשר ‪3‬‬
‫אחרי אין ‪3‬אנחנו‬
‫פ שטים בגדינו | איש שלחו המים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ותהי צע‪3‬קת העם ונשיהם גדולה | אל ‪3‬אחיהם היהודים‪ )2( :‬ויש ‪3‬אשר א מרים בנינו ובנ תינו ‪3‬אנחנו רבים | ונקחה‬
‫דגן ונ אכלה ונחיה‪ )3( :‬ויש ‪3‬אשר א מרים שד תינו וכרמינו ובתינו ‪3‬אנחנו ע רבים | ונקחה דגן ברעב‪ )4( :‬ויש ‪3‬אשר‬
‫א מרים לוינו כסף למדת המלך | שד תינו וכרמינו‪ )5( :‬ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו | והנה ‪3‬אנחנו כ בשים‬
‫את בנינו ואת בנ תינו לע‪3‬בדים ויש מבנ תינו נכבשות ואין לאל ידנו ושד תינו וכרמינו ל ‪3‬אחרים‪ )6( :‬ויחר לי מא ד |‬
‫כ ‪3‬אשר שמעתי את זע‪3‬קתם ואת הדברים האלה‪ )7( :‬וימלך לבי עלי ואריבה את הח רים ואת הסגנים וא מרה להם‬
‫משא איש באחיו אתם נ שאים | ואתן ע‪3‬ליהם קהלה גדולה‪ )8( :‬וא מרה להם ‪3‬אנחנו קנינו את אחינו היהודים‬
‫ויחרישו ול א מצאו דבר‪ )9( :‬ויאמר [ואומר‬ ‫הנמכרים לגוים כדי בנו וגם אתם תמכרו את ‪3‬אחיכם ונמכרו לנו | ‪3‬‬
‫קרי] ל א טוב הדבר ‪3‬אשר אתם ע שים | ‪3‬הלוא ביראת "אל הינו תלכו מחרפת הגוים אויבינו‪ )10( :‬וגם ‪3‬אני אחי ונערי‬
‫נ שים בהם כסף ודגן | נעזבה נא את המשא הזה‪ )11( :‬השיבו נא להם כהיום שד תיהם כרמיהם זיתיהם ובתיהם |‬
‫ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר ‪3‬אשר אתם נ שים בהם‪ )12( :‬וי אמרו נשיב ומהם ל א נבקש כן נע‪3‬שה כ ‪3‬אשר‬
‫אתה אומר | ואקרא את הכ ‪3‬הנים ואשביעם לע‪3‬שות כדבר הזה‪ )13( :‬גם חצני נערתי וא מרה ככה ינער ה "אל הים את‬
‫כל האיש ‪3‬אשר ל א יקים את הדבר הזה מביתו ומיגיעו וככה יהיה נעור ורק | וי אמרו כל הקהל אמן ויהללו את‬
‫יהוה ויעש העם כדבר הזה‪ )14( :‬גם מיום ‪3‬אשר צוה א תי להיות פחם בארץ יהודה משנת עשרים ועד שנת של שים‬
‫ושתים לארתחשסתא המלך שנים שתים עשרה | ‪3‬אני ואחי לחם הפחה ל א אכלתי‪ )15( :‬והפחות הראש נים ‪3‬אשר‬
‫ואני ל א עשיתי‬ ‫לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף שקלים ארבעים גם נע‪3‬ריהם שלטו על העם | ‪3‬‬
‫כן מפני יראת "אל הים‪ )16( :‬וגם במלאכת החומה הז את ה "חזקתי ושדה ל א קנינו | וכל נערי קבוצים שם על‬
‫וחמשים איש והבאים אלינו מן הגוים ‪3‬אשר סביב תינו על >שלחני‪)18( :‬‬ ‫המלאכה‪ )17( :‬והיהודים והסגנים מאה ‪3‬‬
‫ואשר היה נע‪3‬שה ליום אחד שור אחד צ אן שש בר>רות וצפ‪F‬רים נע‪3‬שו לי ובין ע‪3‬שרת ימים בכל יין להרבה | ועם זה‬ ‫‪3‬‬
‫לחם הפחה ל א בקשתי כי כבדה הע‪3‬ב דה על העם הזה‪ )19( :‬זכרה לי "אל הי לטובה | כ ל ‪3‬אשר עשיתי על העם הזה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי כ ‪3‬אשר נשמע לסנבלט וטוביה ולגשם הערבי וליתר א יבינו כי בניתי את החומה ול א נותר בה פרץ | גם עד‬
‫העת ההיא דלתות ל א הע"מדתי בשערים‪ )2( :‬וישלח סנבלט וגשם אלי לאמ ר לכה ונוע‪3‬דה יחדו בכפירים בבקעת‬
‫אונו | והמה ח שבים לע‪3‬שות לי רעה‪ )3( :‬ואשלחה ע‪3‬ליהם מלאכים לאמ ר מלאכה גדולה ‪3‬אני ע שה ול א אוכל לרדת |‬
‫למה תשבת המלאכה כ ‪3‬אשר ארפה וירדתי ‪3‬אליכם‪ )4( :‬וישלחו אלי כדבר הזה ארבע פעמים | ואשיב אותם כדבר‬
‫הזה‪ )5( :‬וישלח אלי סנבלט כדבר הזה פעם ‪3‬חמישית את נע‪3‬רו | ואגרת פתוחה בידו‪ )6( :‬כתוב בה בגוים נשמע‬
‫וגשמו א מר אתה והיהודים ח שבים למרוד על כן אתה בונה החומה | ואתה הו ה להם למלך כדברים האלה‪)7( :‬‬
‫וגם נביאים הע"מדת לקר א עליך בירושל ם לאמ ר מלך ביהודה ועתה ישמע למלך כדברים האלה | ועתה לכה‬
‫ונוע‪3‬צה יחדו‪ )8( :‬ואשלחה אליו לאמ ר ל א נהיה כדברים האלה ‪3‬אשר אתה אומר | כי מלבך אתה בודאם (‪ )9‬כי‬
‫ואני באתי בית שמעיה בן‬ ‫כ>לם מיראים אותנו לאמ ר ירפו ידיהם מן המלאכה ול א תעשה ועתה חזק את ידי‪3 )10( :‬‬
‫דליה בן מהיטבאל והוא עצור | וי אמר נועד אל בית ה "אל הים אל תוך ההיכל ונסגרה דלתות ההיכל כי באים להרגך‬
‫ולילה באים להרגך‪ )11( :‬וא מרה האיש כמוני יברח ומי כמוני ‪3‬אשר יבוא אל ההיכל וחי | ל א אבוא‪ )12( :‬ואכירה‬
‫והנה ל א "אל הים שלחו | כי הנבואה דבר עלי וטוביה וסנבלט שכרו‪ )13( :‬למען שכור הוא למען אירא ואע"שה כן‬
‫וחטאתי | והיה להם לשם רע למען יחרפוני‪:‬‬
‫(‪ )14‬זכרה "אל הי לטוביה ולסנבלט כמע‪3‬שיו אלה | וגם לנועדיה הנביאה וליתר הנביאים ‪3‬אשר היו מיראים אותי‪( :‬‬
‫‪ )15‬ותשלם החומה בעשרים ‪3‬‬
‫וחמשה ל "אלול | ל ‪3‬חמשים ושנים יום‪:‬‬
‫(‪ )16‬ויהי כ ‪3‬אשר שמעו כל אויבינו ויראו כל הגוים ‪3‬אשר סביב תינו ויפלו מא ד בעיניהם | וידעו כי מאת "אל הינו‬
‫ואשר לטוביה‬‫נעשתה המלאכה הז את‪ )17( :‬גם בימים ההם מרבים ח רי יהודה אגר תיהם הולכות על טוביה | ‪3‬‬
‫באות ‪3‬אליהם‪ )18( :‬כי רבים ביהודה בע‪3‬לי שבועה לו כי חתן הוא לשכניה בן ארח | ויהוחנן בנו לקח את בת מ >שלם‬
‫בן ברכיה‪ )19( :‬גם טוב תיו היו א מרים לפני ודברי היו מוציאים לו | אגרות שלח טוביה ליראני‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי כ ‪3‬אשר נבנתה החומה ואע‪3‬מיד הדלתות | ויפקדו השוע‪3‬רים והמש ררים והלוים‪3 )2( :‬‬
‫ואצוה את ‪3‬חנני אחי‬
‫ואת ‪3‬חנניה שר הבירה על ירושל ם | כי הוא כאיש "אמת וירא את ה "אל הים מרבים‪ )3( :‬ויאמר [וא מר קרי] להם ל א‬
‫ואח זו | והע‪3‬מיד משמרות י שבי ירושל ם איש‬
‫יפתחו שע‪3‬רי ירושל ם עד ח ם השמש ועד הם ע מדים יגיפו הדלתות "‬
‫במשמרו ואיש נגד ביתו‪ )4( :‬והעיר ר ‪3‬חבת ידים וגדולה והעם מעט בתוכה | ואין בתים בנוים‪ )5( :‬ויתן "אל הי אל‬
‫לבי ואקבצה את הח רים ואת הסגנים ואת העם להתיחש | ואמצא ספר היחש העולים בראשונה ואמצא כתוב בו‪:‬‬
‫(‪ )6‬אלה בני המדינה הע לים משבי הגולה ‪3‬אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל | וישובו לירושל ם וליהודה איש לעירו‪)7( :‬‬
‫נחמני מרד‪F‬כי בלשן מספרת בגוי נחום בע‪3‬נה | מספר אנשי עם ישראל‪:‬‬ ‫הבאים עם זר>בבל ישוע נחמיה ע‪3‬זריה רעמיה ‪3‬‬
‫(‪ )9‬בני שפטיה של ש מאות שבעים ושנים‪ )10( :‬בני‬ ‫(‪ )8‬בני פרע ש אלפים מאה ושבעים ושנים‪:‬‬
‫(‬ ‫ארח שש מאות ‪3‬חמשים ושנים‪ )11( :‬בני פחת מואב לבני ישוע ויואב | אלפים ושמ נה מאות שמ נה עשר‪:‬‬
‫(‪ )14‬בני זכי‬ ‫וחמשה‪:‬‬‫(‪ )13‬בני זתוא שמ נה מאות ארבעים ‪3‬‬ ‫‪ )12‬בני עילם אלף מאתים ‪3‬חמשים וארבעה‪:‬‬
‫(‪ )15‬בני בנוי שש מאות ארבעים ושמ נה‪ )16( :‬בני בבי שש מאות עשרים ושמ נה‪( :‬‬ ‫שבע מאות וששים‪:‬‬
‫(‪ )19‬בני‬ ‫‪ )17‬בני עזגד אלפים של ש מאות עשרים ושנים‪ )18( :‬בני ‪3‬אד ניקם שש מאות ששים ושבעה‪:‬‬
‫וחמשה‪ )21( :‬בני אטר לחזקיה תשעים‬ ‫(‪ )20‬בני עדין שש מאות ‪3‬חמשים ‪3‬‬ ‫בגוי אלפים ששים ושבעה‪:‬‬
‫(‪ )22‬בני ח >שם של ש מאות עשרים ושמ נה‪ )23( :‬בני בצי של ש מאות עשרים וארבעה‪ )24( :‬בני‬ ‫ושמ נה‪:‬‬
‫וחמשה‪ )26( :‬אנשי בית לחם ונט פה מאה שמ נים ושמ נה‪( :‬‬ ‫חריף מאה שנים עשר‪ )25( :‬בני גבעון תשעים ‪3‬‬
‫(‪ )29‬אנשי קרית יערים‬ ‫(‪ )28‬אנשי בית עזמות ארבעים ושנים‪:‬‬ ‫‪ )27‬אנשי ע‪3‬נתות מאה עשרים ושמ נה‪:‬‬
‫(‪ )30‬אנשי הרמה וגבע שש מאות עשרים ואחד‪ )31( :‬אנשי‬ ‫כפירה ובארות שבע מאות ארבעים ושל שה‪:‬‬
‫(‪ )33‬אנשי נבו אחר ‪3‬חמשים‬ ‫(‪ )32‬אנשי בית אל והעי מאה עשרים ושל שה‪:‬‬ ‫מכמס מאה ועשרים ושנים‪:‬‬
‫(‪ )36‬בני‬ ‫ושנים‪ )34( :‬בני עילם אחר אלף מאתים ‪3‬חמשים וארבעה‪ )35( :‬בני חרם של ש מאות ועשרים‪:‬‬
‫(‪ )37‬בני ל ד חדיד ואונו שבע מאות ועשרים ואחד‪ )38( :‬בני סנאה‬ ‫וחמשה‪:‬‬‫ירחו של ש מאות ארבעים ‪3‬‬
‫של שת ‪3‬אלפים תשע מאות ושל שים‪:‬‬
‫(‬ ‫(‪ )40‬בני אמר אלף ‪3‬חמשים ושנים‪:‬‬ ‫(‪ )39‬הכ ‪3‬הנים | בני ידעיה לבית ישוע תשע מאות שבעים ושל שה‪:‬‬
‫(‪ )42‬בני חרם אלף שבעה עשר‪:‬‬ ‫‪ )41‬בני פשחור אלף מאתים ארבעים ושבעה‪:‬‬
‫(‪ )44‬המש ררים | בני אסף מאה ארבעים‬ ‫(‪ )43‬הלוים | בני ישוע לקדמיאל לבני להודוה שבעים וארבעה‪:‬‬
‫(‪ )45‬הש ע‪3‬רים בני שלום בני אטר בני טלמ ן בני עקוב בני ‪3‬חטיטא בני ש בי | מאה של שים ושמ נה‪:‬‬ ‫ושמ נה‪:‬‬
‫(‪ )46‬הנתינים | בני צחא בני ‪3‬ח >שפא בני טבעות‪ )47( :‬בני קיר ס בני סיעא בני פדון‪ )48( :‬בני לבנה בני ‪3‬חגבה‬
‫בני שלמי‪ )49( :‬בני חנן בני גדל בני גחר‪ )50( :‬בני ראיה בני רצין בני נקודא‪ )51( :‬בני גזם בני ע>זא בני פסח‪)52( :‬‬
‫בני בסי בני מעונים בני נפושסים [נפישסים קרי]‪ )53( :‬בני בקבוק בני ‪3‬חקופא בני חרחור‪ )54( :‬בני בצלית בני‬
‫מחידא בני חרשא‪ )55( :‬בני ברקוס בני סיסרא בני תמח‪ )56( :‬בני נציח בני ‪3‬חטיפא‪ )57( :‬בני עבדי של מ ה | בני‬
‫סוטי בני סופרת בני פרידא‪ )58( :‬בני יעלא בני דרקון בני גדל‪ )59( :‬בני שפטיה בני חטיל בני פ כרת הצביים בני‬
‫אמון‪ )60( :‬כל הנתינים ובני עבדי של מ ה | של ש מאות תשעים ושנים‪:‬‬
‫(‪ )61‬ואלה העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדון ואמר | ול א יכלו להגיד בית ‪3‬אבותם וזרעם אם מישראל הם‪( :‬‬
‫(‪ )63‬ומן הכ ‪3‬הנים בני ‪F‬חביה בני הקוץ | בני‬ ‫‪ )62‬בני דליה בני טוביה בני נקודא | שש מאות וארבעים ושנים‪:‬‬
‫ברזלי ‪3‬אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אשה ויקרא על שמם‪ )64( :‬אלה בקשו כתבם המתיחשים ול א נמצא |‬
‫ויג ‪3‬אלו מן הכ >הנה‪ )65( :‬וי אמר התרשתא להם ‪3‬אשר ל א י אכלו מק דש ה ‪F‬קדשים | עד ע‪3‬מ ד הכ הן לאורים ותומים‪( :‬‬
‫‪ )66‬כל הקהל כאחד | ארבע רבוא אלפים של ש מאות וששים‪ )67( :‬מלבד עבדיהם ואמה תיהם אלה שבעת ‪3‬אלפים‬
‫(‪ )68‬גמלים ארבע מאות‬ ‫וחמשה‪:‬‬‫של ש מאות של שים ושבעה | ולהם מש ר‪3‬רים ומש ר‪3‬רות מאתים וארבעים ‪3‬‬
‫‪3‬חמ רים ששת ‪3‬אלפים שבע מאות ועשרים‪ )69( :‬ומקצת ראשי האבות נתנו למלאכה |‬ ‫וחמשה |‬‫של שים ‪3‬‬
‫וחמש מאות‪ )70( :‬ומראשי‬ ‫התרשתא נתן לאוצר זהב דרכמ נים אלף מזרקות ‪3‬חמשים כתנות כ ‪3‬הנים של שים ‪3‬‬
‫ואשר נתנו שארית העם‬ ‫האבות נתנו לאוצר המלאכה זהב דרכמונים שתי רבות | וכסף מנים אלפים ומאתים‪3 )71( :‬‬
‫זהב דרכמונים שתי רבוא וכסף מנים אלפים | וכתנ ת כ ‪3‬הנים ששים ושבעה‪:‬‬
‫(‪ )72‬וישבו הכ ‪3‬הנים והלוים והשוע‪3‬רים והמש ררים ומן העם והנתינים וכל ישראל בעריהם | ויגע הח דש השביעי‬
‫ובני ישראל בעריהם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב ‪3‬אשר לפני שער המים | וי אמרו לעזרא הס פר להביא את ספר תורת מ שה‬
‫‪3‬אשר צוה יהוה את ישראל‪ )2( :‬ויביא עזרא הכ הן את התורה לפני הקהל מאיש ועד אשה וכ ל מבין לשמ ע | ביום‬
‫אחד לח דש השביעי‪ )3( :‬ויקרא בו לפני הרחוב ‪3‬אשר לפני שער המים מן האור עד מ ‪3‬חצית היום נגד ה ‪3‬אנשים‬
‫והנשים והמבינים | ואזני כל העם אל ספר התורה‪ )4( :‬ויע‪3‬מ ד עזרא הס פר על מגדל עץ ‪3‬אשר עשו לדבר ויע‪3‬מ ד אצלו‬
‫מתתיה ושמע וע‪3‬ניה ואוריה וחלקיה ומע‪3‬שיה על ימינו | ומשמ אלו פדיה ומישאל ומלכיה וח >שם וחשבדנה זכריה‬
‫מ >שלם‪:‬‬
‫(‪ )5‬ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם כי מעל כל העם היה | וכפתחו עמדו כל העם‪ )6( :‬ויברך עזרא את יהוה‬
‫ה "אל הים הגדול | ויע‪3‬נו כל העם אמן אמן במ על ידיהם ויקדו וישת ‪3‬חו> ליהוה אפים ארצה‪ )7( :‬וישוע ובני ושרביה‬
‫ימין עקוב שבתי הודיה מע‪3‬שיה קליטא ע‪3‬זריה יוזבד חנן פלאיה והלוים מבינים את העם לתורה | והעם על עמדם‪( :‬‬
‫‪ )8‬ויקראו בספר בתורת ה "אל הים מפ רש | ושום שכל ויבינו במקרא‪ )9( :‬וי אמר נחמיה הוא התרשתא ועזרא הכ הן‬
‫הס פר והלוים המבינים את העם לכל העם היום קד ש הוא ליהוה "אל היכם אל תתאבלו ואל תבכו | כי בוכים כל‬
‫העם כשמעם את דברי התורה‪ )10( :‬וי אמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי‬
‫קדוש היום ל ‪3‬אד נינו | ואל תעצבו כי חדות יהוה היא מע>זכם‪ )11( :‬והלוים מחשים לכל העם לאמ ר הסו כי היום‬
‫קד ש | ואל תעצבו‪ )12( :‬וילכו כל העם ל "אכ ל ולשתות ולשלח מנות ולע‪3‬שות שמחה גדולה | כי הבינו בדברים ‪3‬אשר‬
‫הודיעו להם‪ )13( :‬וביום השני נאספו ראשי האבות לכל העם הכ ‪3‬הנים והלוים אל עזרא הס פר | ולהשכיל אל‬
‫דברי התורה‪ )14( :‬וימצאו כתוב בתורה | ‪3‬אשר צוה יהוה ביד מ שה ‪3‬אשר ישבו בני ישראל ב >סכות בחג בח דש‬
‫ואשר ישמיעו ויע‪3‬בירו קול בכל עריהם ובירושל ם לאמ ר צאו ההר והביאו ע‪3‬לי זית וע‪3‬לי עץ שמן וע‪3‬לי‬ ‫השביעי‪3 )15( :‬‬
‫‪3‬הדס וע‪3‬לי תמרים וע‪3‬לי עץ עב ת | לע‪3‬ש ת >סכ ת ככתוב‪:‬‬
‫(‪ )16‬ויצאו העם ויביאו ויע‪3‬שו להם >סכות איש על גגו ובחצר תיהם ובחצרות בית ה "אל הים | וברחוב שער המים‬
‫וברחוב שער אפרים‪ )17( :‬ויע‪3‬שו כל הקהל השבים מן השבי >סכות וישבו ב >סכות כי ל א עשו מימי ישוע בן נון כן בני‬
‫ישראל עד היום ההוא | ותהי שמחה גדולה מא ד‪ )18( :‬ויקרא בספר תורת ה "אל הים יום ביום מן היום הראשון עד‬
‫אחרון | ויע‪3‬שו חג שבעת ימים וביום השמיני ע‪3‬צרת כמשפט‪:‬‬ ‫היום ה ‪3‬‬
‫ואדמה ע‪3‬ליהם‪ )2( :‬ויבדלו זרע ישראל מכ ל‬ ‫(‪ )1‬וביום עשרים וארבעה לח דש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים ‪3‬‬
‫בני נכר | ויעמדו ויתודו על חט אתיהם וע‪3‬ונות ‪3‬אב תיהם‪ )3( :‬ויקומו על עמדם ויקראו בספר תורת יהוה "אל היהם‬
‫רבעית היום | ורבעית מתודים ומשת ‪3‬חוים ליהוה "אל היהם‪:‬‬
‫(‪ )4‬ויקם על מע‪3‬לה הלוים ישוע ובני קדמיאל שבניה ב>ני שרביה בני כנני | ויזע‪3‬קו בקול גדול אל יהוה "אל היהם‪)5( :‬‬
‫וי אמרו הלוים ישוע וקדמיאל בני ‪3‬חשבניה שרביה הודיה שבניה פתחיה קומו בר‪3‬כו את יהוה "אל היכם מן העולם‬
‫עד העולם | ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה‪ )6( :‬אתה הוא יהוה לבדך את [אתה קרי] עשית את‬
‫השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל ‪3‬אשר עליה הימים וכל ‪3‬אשר בהם ואתה מחיה את כ>לם | וצבא השמים‬
‫לך משת ‪3‬חוים‪ )7( :‬אתה הוא יהוה ה "אל הים ‪3‬אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים | ושמת שמו אברהם‪)8( :‬‬
‫נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנע‪3‬ני החתי ה "אמ רי והפרזי והיבוסי והגרגשי לתת‬ ‫ומצאת את לבבו "‬
‫לזרעו | ותקם את דבריך כי צדיק אתה‪ )9( :‬ותרא את ע‪F‬ני ‪3‬אב תינו במצרים | ואת זע‪3‬קתם שמעת על ים סוף‪)10( :‬‬
‫ותתן א ת ת ומ פתים בפרע ה ובכל ע‪3‬בדיו ובכל עם ארצו כי ידעת כי הזידו ע‪3‬ליהם | ותעש לך שם כהיום הזה‪)11( :‬‬
‫והים בקעת לפניהם ויעברו בתוך הים ביבשה | ואת ר דפיהם השלכת במצול ת כמו אבן במים עזים‪ )12( :‬ובעמוד‬
‫ענן הנחיתם יומם | ובעמוד אש לילה להאיר להם את הדרך ‪3‬אשר ילכו בה‪ )13( :‬ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם‬
‫משמים | ותתן להם משפטים ישרים ותורות "אמת >חקים ומצות טובים‪ )14( :‬ואת שבת קדשך הודעת להם |‬
‫ומצוות ו >חקים ותורה צוית להם ביד מ שה עבדך‪ )15( :‬ולחם משמים נתתה להם לרעבם ומים מסלע הוצאת להם‬
‫ואב תינו הזידו | ויקשו את‬ ‫לצמאם | ות אמר להם לבוא לרשת את הארץ ‪3‬אשר נשאת את ידך לתת להם‪ )16( :‬והם ‪3‬‬
‫ערפם ול א שמעו אל מצותיך‪ )17( :‬וימ ‪3‬אנו לשמ ע ול א זכרו נפלא תיך ‪3‬אשר עשית עמהם ויקשו את ערפם ויתנו‬
‫ר אש לשוב לעבד>תם במרים | ואתה "אלוה סליחות חנון ורחום ארך אפים ורב וחסד [חסד קרי] ול א ע‪3‬זבתם‪)18( :‬‬
‫אף כי עשו להם עגל מסכה וי אמרו זה "אל היך ‪3‬אשר העלך ממצרים | ויע‪3‬שו נאצות גד לות‪ )19( :‬ואתה בר ‪3‬חמיך‬
‫הרבים ל א ע‪3‬זבתם במדבר | את עמוד הענן ל א סר מע‪3‬ליהם ביומם להנח תם בהדרך ואת עמוד האש בלילה להאיר‬
‫רוחך הטובה נתת להשכילם | ומנך ל א מנעת מפיהם ומים נתתה להם‬ ‫להם ואת הדרך ‪3‬אשר ילכו בה‪ )20( :‬ו ‪3‬‬
‫לצמאם‪ )21( :‬וארבעים שנה כלכלתם במדבר ל א חסרו | שלמ תיהם ל א בלו ורגליהם ל א בצקו‪ )22( :‬ותתן להם‬
‫ממלכות וע‪3‬ממים ותחלקם לפאה | ויירשו את ארץ סיחון ואת ארץ מלך חשבון ואת ארץ עוג מלך הבשן‪)23( :‬‬
‫ובניהם הרבית ככ כבי השמים | ותביאם אל הארץ ‪3‬אשר אמרת ל ‪3‬אב תיהם לבוא לרשת‪ )24( :‬ויב או הבנים ויירשו‬
‫את הארץ ותכנע לפניהם את י שבי הארץ הכנע‪3‬נים ותתנם בידם | ואת מלכיהם ואת עממי הארץ לע‪3‬שות בהם‬
‫ואדמה שמנה ויירשו בתים מלאים כל טוב ב רות ‪3‬חצובים כרמים וזיתים ועץ‬ ‫כרצונם‪ )25( :‬וילכדו ערים בצ>רות ‪3‬‬
‫אחרי גום‬‫מ ‪3‬אכל לר ב | וי אכלו וישבעו וישמינו ויתעדנו בטובך הגדול‪ )26( :‬וימרו וימרדו בך וישלכו את תורתך ‪3‬‬
‫ואת נביאיך הרגו ‪3‬אשר העידו בם ל ‪3‬השיבם אליך | ויע‪3‬שו נאצות גדול ת‪ )27( :‬ותתנם ביד צריהם ויצרו להם | ובעת‬
‫צרתם יצע‪3‬קו אליך ואתה משמים תשמע וכר ‪3‬חמיך הרבים תתן להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם‪ )28( :‬וכנוח‬
‫להם ישובו לע‪3‬שות רע לפניך | ותעזבם ביד א יביהם וירדו בהם וישובו ויזעקוך ואתה משמים תשמע ותצילם‬
‫כר ‪3‬חמיך רבות עתים‪ )29( :‬ותעד בהם ל ‪3‬השיבם אל תורתך והמה הזידו ול א שמעו למצותיך ובמשפטיך חטאו בם‬
‫‪3‬אשר יע‪3‬שה אדם וחיה בהם | ויתנו כתף סוררת וערפם הקשו ול א שמעו‪ )30( :‬ותמש ך ע‪3‬ליהם שנים רבות ותעד בם‬
‫רוחך ביד נביאיך ול א ה "אזינו | ותתנם ביד עמי ה ‪3‬ארצ ת‪ )31( :‬ובר ‪3‬חמיך הרבים ל א ע‪3‬שיתם כלה ול א ע‪3‬זבתם | כי‬
‫ב ‪3‬‬
‫אל חנון ורחום אתה‪ )32( :‬ועתה "אל הינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד אל ימעט לפניך את כל‬
‫התלאה ‪3‬אשר מצאתנו למלכינו לשרינו ולכ ‪3‬הנינו ולנביאנו ול ‪3‬אב תינו ולכל עמך | מימי מלכי אשור עד היום הזה‪( :‬‬
‫ואב תינו ל א עשו‬‫ואנחנו הרשענו‪ )34( :‬ואת מלכינו שרינו כ ‪3‬הנינו ‪3‬‬
‫‪ )33‬ואתה צדיק על כל הבא עלינו | כי "אמת עשית ‪3‬‬
‫תורתך | ול א הקשיבו אל מצותיך ולעדותיך ‪3‬אשר העיד ת בהם‪ )35( :‬והם במלכותם ובטובך הרב ‪3‬אשר נתת להם‬
‫ובארץ הרחבה והשמנה ‪3‬אשר נתת לפניהם ל א ע‪3‬בדוך | ול א שבו ממעלליהם הרעים‪ )36( :‬הנה ‪3‬אנחנו היום ע‪3‬בדים |‬
‫והארץ ‪3‬אשר נתתה ל ‪3‬אב תינו ל "אכ ל את פריה ואת טובה הנה ‪3‬אנחנו ע‪3‬בדים עליה‪ )37( :‬ותבואתה מרבה למלכים‬
‫‪3‬אשר נתתה עלינו בחט אותינו | ועל גוי תינו מ שלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה ‪3‬אנחנו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ובכל ז את ‪3‬אנחנו כ רתים ‪3‬אמנה וכ תבים | ועל החתום שרינו לוינו כ ‪3‬הנינו‪ )2( :‬ועל ה ‪3‬חתומים | נחמיה התרשתא‬
‫בן ‪3‬חכליה וצדקיה‪ )3( :‬שריה ע‪3‬זריה ירמיה‪ )4( :‬פשחור ‪3‬אמריה מלכיה‪ )5( :‬חטוש שבניה מלוך‪ )6( :‬חרם מרמות‬
‫ע בדיה‪ )7( :‬דניאל גנתון ברוך‪ )8( :‬מ >שלם ‪3‬אביה מימן‪ )9( :‬מעזיה בלגי שמעיה | אלה הכ ‪3‬הנים‪ )10( :‬והלוים | וישוע‬
‫ואחיהם | שבניה הודיה קליטא פלאיה חנן‪ )12( :‬מיכא רחוב ‪3‬חשביה‪)13( :‬‬ ‫בן ‪3‬אזניה בנוי מבני חנדד קדמיאל‪3 )11( :‬‬
‫(‪ )15‬ראשי העם | פרע ש פחת מואב עילם זתוא בני‪ )16( :‬ב>ני‬ ‫זכור שרביה שבניה‪ )14( :‬הודיה בני בנינו‪:‬‬
‫עזגד בבי‪3 )17( :‬אד ניה בגוי עדין‪ )18( :‬אטר חזקיה עזור‪ )19( :‬הודיה ח >שם בצי‪ )20( :‬חריף ע‪3‬נתות נובי [ניבי קרי]‪( :‬‬
‫‪ )21‬מגפיעש מ >שלם חזיר‪ )22( :‬משיזבאל צדוק ידוע‪ )23( :‬פלטיה חנן ע‪3‬ניה‪ )24( :‬הושע ‪3‬חנניה חשוב‪ )25( :‬הלוחש‬
‫ואחיה חנן ענן‪ )28( :‬מלוך חרם בע‪3‬נה‪ )29( :‬ושאר העם הכ ‪3‬הנים‬ ‫פלחא שובק‪ )26( :‬רחום ‪3‬חשבנה מע‪3‬שיה‪3 )27( :‬‬
‫הלוים השוע‪3‬רים המש ררים הנתינים וכל הנבדל מעמי ה ‪3‬ארצות אל תורת ה "אל הים נשיהם בניהם ובנ תיהם | כ ל‬
‫יודע מבין‪ )30( :‬מ ‪3‬חזיקים על ‪3‬אחיהם אדיריהם ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת ה "אל הים ‪3‬אשר נתנה ביד מ שה‬
‫ואשר ל א נתן בנ תינו לעמי הארץ |‬ ‫עבד ה "אל הים | ולשמור ולע‪3‬שות את כל מצות יהוה ‪3‬אד נינו ומשפטיו ו >חקיו‪3 )31( :‬‬
‫ואת בנ תיהם ל א נקח לבנינו‪ )32( :‬ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור ל א נקח מהם‬
‫בשבת וביום ק דש | ונט ש את השנה השביעית ומשא כל יד‪ )33( :‬והע"מדנו עלינו מצות לתת עלינו שלשית השקל‬
‫בשנה | לע‪3‬ב דת בית "אל הינו‪ )34( :‬ללחם המע‪3‬רכת ומנחת התמיד ולעולת התמיד השבתות ה ‪F‬חדשים למוע‪3‬דים‬
‫(‪ )35‬והגורלות הפלנו על >קרבן העצים הכ ‪3‬הנים‬ ‫ול ‪F‬קדשים ולחטאות לכפר על ישראל | וכ ל מלאכת בית "אל הינו‪:‬‬
‫הלוים והעם להביא לבית "אל הינו לבית ‪3‬אב תינו לעתים מז>מנים שנה בשנה | לבער על מזבח יהוה "אל הינו ככתוב‬
‫בתורה‪ )36( :‬ולהביא את בכורי אדמתנו ובכורי כל פרי כל עץ שנה בשנה | לבית יהוה‪ )37( :‬ואת בכ רות בנינו‬
‫ובהמתינו ככתוב בתורה | ואת בכורי בקרינו וצ אנינו להביא לבית "אל הינו לכ ‪3‬הנים המשרתים בבית "אל הינו‪)38( :‬‬
‫ואת ראשית ע‪3‬ריס תינו ותרומ תינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכ ‪3‬הנים אל לשכות בית "אל הינו ומעשר אדמתנו‬
‫אהר ן עם הלוים בעשר הלוים | והלוים יע‪3‬לו‬‫ללוים | והם הלוים המעשרים בכ ל ערי ע‪3‬ב דתנו‪ )39( :‬והיה הכ הן בן ‪3‬‬
‫את מע‪3‬שר המע‪3‬שר לבית "אל הינו אל הלשכות לבית האוצר‪ )40( :‬כי אל הלשכות יביאו בני ישראל ובני הלוי את‬
‫תרומת הדגן התירוש והיצהר ושם כלי המקדש והכ ‪3‬הנים המשרתים והשוע‪3‬רים והמש ררים | ול א נע‪3‬ז ב את בית‬
‫"אל הינו‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישבו שרי העם בירושל ם | ושאר העם הפילו גורלות להביא אחד מן הע‪3‬שרה לשבת בירושל ם עיר הק דש ותשע‬
‫הידות בערים‪ )2( :‬ויבר‪3‬כו העם | לכ ל ה ‪3‬אנשים המתנדבים לשבת בירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )3‬ואלה ראשי המדינה ‪3‬אשר ישבו בירושל ם | ובערי יהודה ישבו איש ב ‪3‬א >חזתו בעריהם ישראל הכ ‪3‬הנים והלוים‬
‫והנתינים ובני עבדי של מ ה‪ )4( :‬ובירושל ם ישבו מבני יהודה ומבני בנימן | מבני יהודה ע‪3‬תיה בן ע>זיה בן זכריה בן‬
‫‪3‬אמריה בן שפטיה בן מ ‪3‬הללאל מבני פרץ‪ )5( :‬ומע‪3‬שיה בן ברוך בן כל ח זה בן ‪3‬חזיה בן ע‪3‬דיה בן יויריב בן זכריה בן‬
‫(‪ )7‬ואלה בני בנימן | סל>א בן‬ ‫השל ני‪ )6( :‬כל בני פרץ הי שבים בירושל ם | ארבע מאות ששים ושמ נה אנשי חיל‪:‬‬
‫אחריו גבי סלי | תשע מאות עשרים ושמ נה‪:‬‬ ‫מ >שלם בן יועד בן פדיה בן קוליה בן מע‪3‬שיה בן איתיאל בן ישעיה‪ )8( :‬ו ‪3‬‬
‫(‪ )9‬ויואל בן זכרי פקיד ע‪3‬ליהם | ויהודה בן הסנואה על העיר משנה‪:‬‬
‫(‪ )10‬מן הכ ‪3‬הנים | ידעיה בן יויריב יכין‪ )11( :‬שריה בן חלקיה בן מ >שלם בן צדוק בן מריות בן ‪3‬אחיטוב נגד בית‬
‫ואחיהם ע שי המלאכה לבית שמ נה מאות עשרים ושנים | וע‪3‬דיה בן יר חם בן פלליה בן אמצי בן‬ ‫ה "אל הים‪3 )12( :‬‬
‫זכריה בן פשחור בן מלכיה‪ )13( :‬ואחיו ראשים לאבות מאתים ארבעים ושנים | וע‪3‬משסי בן ע‪3‬זראל בן אחזי בן‬
‫ואחיהם גבורי חיל מאה עשרים ושמ נה | ופקיד ע‪3‬ליהם זבדיאל בן הגדולים‪ )15( :‬ומן‬ ‫משלמות בן אמר‪3 )14( :‬‬
‫הלוים | שמעיה בן חשוב בן עזריקם בן ‪3‬חשביה בן בוני‪ )16( :‬ושבתי ויוזבד על המלאכה החיצ נה לבית ה "אל הים‬
‫מראשי הלוים‪ )17( :‬ומתניה בן מיכה בן זבדי בן אסף ר אש התחלה יהודה לתפלה ובקב>קיה משנה מאחיו | ועבדא‬
‫בן שמוע בן גלל בן ידיתון [ידותון קרי]‪ )18( :‬כל הלוים בעיר הק דש מאתים שמ נים וארבעה‪:‬‬
‫ואחיהם הש מרים בשערים | מאה שבעים ושנים‪ )20( :‬ושאר ישראל הכ ‪3‬הנים הלוים‬ ‫(‪ )19‬והשוע‪3‬רים עקוב טלמון ‪3‬‬
‫נחלתו‪ )21( :‬והנתינים י שבים בע פל | וציחא וגשפא על הנתינים‪:‬‬ ‫בכל ערי יהודה איש ב ‪3‬‬
‫(‪ )22‬ופקיד הלוים בירושל ם ע>זי בן בני בן ‪3‬חשביה בן מתניה בן מיכא | מבני אסף המש ררים לנגד מלאכת בית‬
‫ואמנה על המש ררים דבר יום ביומו‪ )24( :‬ופתחיה בן משיזבאל מבני זרח‬ ‫ה "אל הים‪ )23( :‬כי מצות המלך ע‪3‬ליהם | ‪3‬‬
‫בן יהודה ליד המלך לכל דבר לעם‪ )25( :‬ואל ה ‪3‬חצרים בשד תם | מבני יהודה ישבו בקרית הארבע ובנ תיה ובדיב ן‬
‫וחצריה‪ )26( :‬ובישוע ובמולדה ובבית פלט‪ )27( :‬וב ‪3‬חצר שועל ובבאר שבע ובנ תיה‪)28( :‬‬ ‫ובנ תיה וביקבצאל ‪3‬‬
‫ובצקלג ובמכ נה ובבנ תיה‪ )29( :‬ובעין רמון ובצרעה ובירמות‪ )30( :‬זנ ח ‪3‬עד>לם וחצריהם לכיש ושד תיה ע‪3‬זקה‬
‫ויחנו מבאר שבע עד גיא הנ ם‪ )31( :‬ובני בנימן מגבע | מכמש ועיה ובית אל ובנ תיה‪ )32( :‬ע‪3‬נתות נ ב ע‪3‬נניה‪:‬‬
‫ובנ תיה | ‪3‬‬
‫(‪ )33‬חצור רמה גתים‪ )34( :‬חדיד צב עים נבלט‪ )35( :‬ל ד ואונו גי ה ‪3‬חרשים‪ )36( :‬ומן הלוים מחלקות יהודה‬
‫לבנימין‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואלה הכ ‪3‬הנים והלוים ‪3‬אשר עלו עם זר>בבל בן שאלתיאל וישוע | שריה ירמיה עזרא‪3 )2( :‬אמריה מלוך חטוש‪)3( :‬‬
‫שכניה ר >חם מרמ ת‪ )4( :‬עדוא גנתוי ‪3‬אביה‪ )5( :‬מימין מעדיה בלגה‪ )6( :‬שמעיה ויויריב ידעיה‪ )7( :‬סלו עמוק חלקיה‬
‫ואחיהם בימי ישוע‪:‬‬
‫ידעיה | אלה ראשי הכ ‪3‬הנים ‪3‬‬
‫(‪ )8‬והלוים ישוע בנוי קדמיאל שרביה יהודה מתניה | על >הידות הוא ואחיו‪ )9( :‬ובקב>קיה וענו [וע>ני קרי] ‪3‬אחיהם‬
‫לנגדם למשמרות‪ )10( :‬וישוע הוליד את יויקים | ויויקים הוליד את אלישיב ואלישיב את יוידע‪ )11( :‬ויוידע הוליד‬
‫את יונתן ויונתן הוליד את ידוע‪ )12( :‬ובימי יויקים היו כ ‪3‬הנים ראשי האבות | לשריה מריה לירמיה ‪3‬חנניה‪)13( :‬‬
‫לעזרא מ >שלם ל ‪3‬אמריה יהוחנן‪ )14( :‬למלוכי [למליכו קרי] יונתן לשבניה יוסף‪ )15( :‬לחרם עדנא למריות חלקי‪( :‬‬
‫‪ )16‬לעדיא [לעדוא קרי] זכריה לגנתון מ >שלם‪ )17( :‬ל ‪3‬אביה זכרי | למנימין למועדיה פלטי‪ )18( :‬לבלגה שמוע‬
‫לשמעיה יהונתן‪ )19( :‬וליויריב מתני לידעיה ע>זי‪ )20( :‬לסלי קלי לעמוק עבר‪ )21( :‬לחלקיה ‪3‬חשביה לידעיה נתנאל‪:‬‬
‫(‪ )22‬הלוים בימי אלישיב יוידע ויוחנן וידוע כתובים ראשי אבות | והכ ‪3‬הנים על מלכות דריוש הפרסי‪:‬‬
‫(‪ )23‬בני לוי ראשי האבות כתובים על ספר דברי הימים | ועד ימי יוחנן בן אלישיב‪ )24( :‬וראשי הלוים ‪3‬חשביה‬
‫ואחיהם לנגדם להלל להודות במצות דויד איש ה "אל הים | משמר לע>מת משמר‪)25( :‬‬ ‫שרביה וישוע בן קדמיאל ‪3‬‬
‫מתניה ובקב>קיה ע בדיה מ >שלם טלמון עקוב | ש מרים שוע‪3‬רים משמר ב ‪3‬א >ספי השערים‪ )26( :‬אלה בימי יויקים בן‬
‫ישוע בן יוצדק | ובימי נחמיה הפחה ועזרא הכ הן הסופר‪:‬‬
‫(‪ )27‬וב ‪3‬חנ>כת חומת ירושל ם בקשו את הלוים מכל מקומ תם ל ‪3‬הביאם לירושל ם | לע‪3‬ש ת ‪3‬חנ>כה ושמחה ובתודות‬
‫ובשיר מצלתים נבלים ובכנ רות‪ )28( :‬ויאספו בני המש ררים | ומן הככר סביבות ירושל ם ומן חצרי נט פתי‪)29( :‬‬
‫ומבית הגלגל ומשדות גבע ועזמות | כי ‪3‬חצרים בנו להם המש ר‪3‬רים סביבות ירושל ם‪ )30( :‬ויט ‪3‬הרו הכ ‪3‬הנים והלוים |‬
‫ויט ‪3‬הרו את העם ואת השערים ואת החומה‪ )31( :‬ואע‪3‬לה את שרי יהודה מעל לחומה | ואע‪3‬מידה שתי תוד ת גדול ת‬
‫וחצי שרי יהודה‪ )33( :‬וע‪3‬זריה עזרא‬ ‫אחריהם הושעיה ‪3‬‬ ‫ות ‪3‬הל>כ ת לימין מעל לחומה לשער האשפ ת‪ )32( :‬וילך ‪3‬‬
‫(‪ )35‬ומבני הכ ‪3‬הנים ב ‪3‬חצ צרות | זכריה בן יונתן בן שמעיה בן‬ ‫ומ >שלם‪ )34( :‬יהודה ובנימן ושמעיה וירמיה‪:‬‬
‫מתניה בן מיכיה בן זכור בן אסף‪ )36( :‬ואחיו שמעיה וע‪3‬זראל מל‪3‬לי גל‪3‬לי מעי נתנאל ויהודה ‪3‬חנני בכלי שיר דויד‬
‫איש ה "אל הים | ועזרא הסופר לפניהם‪ )37( :‬ועל שער העין ונגדם עלו על מע‪3‬לות עיר דויד במע‪3‬לה לחומה | מעל לבית‬
‫וחצי העם מעל להחומה מעל למגדל‬ ‫אחריה | ‪3‬‬ ‫דויד ועד שער המים מזרח‪ )38( :‬והתודה השנית ההולכת למואל ‪3‬‬
‫התנורים ועד החומה הרחבה‪ )39( :‬ומעל לשער אפרים ועל שער הישנה ועל שער הדגים ומגדל ‪3‬חננאל ומגדל המאה‬
‫וחצי הסגנים עמי‪)41( :‬‬ ‫ועד שער הצ אן | ועמדו בשער המטרה‪ )40( :‬ותע‪3‬מ דנה שתי התוד ת בבית ה "אל הים | ‪3‬‬
‫והכ ‪3‬הנים אליקים מע‪3‬שיה מנימין מיכיה אליועיני זכריה ‪3‬חנניה ב ‪3‬חצ צרות‪ )42( :‬ומע‪3‬שיה ושמעיה ואלעזר וע>זי‬
‫ויהוחנן ומלכיה ועילם ועזר | וישמיעו המש ררים ויזרחיה הפקיד‪ )43( :‬ויזבחו ביום ההוא זבחים גדולים וישמחו‬
‫כי ה "אל הים שמחם שמחה גדולה וגם הנשים והילדים שמחו | ותשמע שמחת ירושל ם מרחוק‪ )44( :‬ויפקדו ביום‬
‫ההוא ‪3‬אנשים על הנשכות לאוצרות לתרומות לראשית ולמעשרות לכנוס בהם לשדי הערים מנאות התורה לכ ‪3‬הנים‬
‫וללוים | כי שמחת יהודה על הכ ‪3‬הנים ועל הלוים הע מדים‪ )45( :‬וישמרו משמרת "אל היהם ומשמרת הט ‪F‬הרה‬
‫והמש ררים והש ע‪3‬רים | כמצות דויד של מ ה בנו‪ )46( :‬כי בימי דויד ואסף מקדם | ראש [ראשי קרי] המש ררים ושיר‬
‫תהלה וה דות לאל הים‪ )47( :‬וכל ישראל בימי זר>בבל ובימי נחמיה נ תנים מניות המש ררים והש ע‪3‬רים דבר יום‬
‫ביומו | ומקדשים ללוים והלוים מקדשים לבני ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ביום ההוא נקרא בספר מ שה באזני העם | ונמצא כתוב בו ‪3‬אשר ל א יבוא עמ ני ומ אבי בקהל ה "אל הים עד עולם‪:‬‬
‫ויהפ ך "אל הינו הקללה לברכה‪ )3( :‬ויהי‬
‫(‪ )2‬כי ל א קדמו את בני ישראל בלחם ובמים | וישכ ר עליו את בלעם לקללו ‪3‬‬
‫כשמעם את התורה | ויבדילו כל ערב מישראל‪ )4( :‬ולפני מזה אלישיב הכ הן נתון בלשכת בית "אל הינו | קרוב‬
‫לטוביה‪ )5( :‬ויעש לו לשכה גדולה ושם היו לפנים נ תנים את המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר‬
‫מצות הלוים והמש ררים והש ע‪3‬רים | ותרומת הכ ‪3‬הנים‪ )6( :‬ובכל זה ל א הייתי בירושל ם | כי בשנת של שים ושתים‬
‫לארתחשסתא מלך בבל באתי אל המלך ולקץ ימים נשאלתי מן המלך‪ )7( :‬ואבוא לירושל ם | ואבינה ברעה ‪3‬אשר‬
‫עשה אלישיב לטוביה לע‪3‬שות לו נשכה בחצרי בית ה "אל הים‪ )8( :‬וירע לי מא ד | ואשליכה את כל כלי בית טוביה‬
‫החוץ מן הלשכה‪ )9( :‬וא מרה ויט ‪3‬הרו הלשכות | ואשיבה שם כלי בית ה "אל הים את המנחה והלבונה‪:‬‬
‫(‪ )10‬ואדעה כי מניות הלוים ל א נתנה | ויברחו איש לשדהו הלוים והמש ררים ע שי המלאכה‪ )11( :‬ואריבה את‬
‫הסגנים וא מרה מדוע נע"זב בית ה "אל הים | ואקבצם ואע‪3‬מדם על עמדם‪ )12( :‬וכל יהודה הביאו מעשר הדגן‬
‫והתירוש והיצהר לאוצרות‪ )13( :‬ואוצרה על אוצרות שלמיה הכ הן וצדוק הסופר ופדיה מן הלוים ועל ידם חנן בן‬
‫נאמנים נחשבו וע‪3‬ליהם ל ‪3‬חל ק ל ‪3‬אחיהם‪:‬‬
‫זכור בן מתניה | כי "‬
‫(‪ )14‬זכרה לי "אל הי על ז את | ואל תמח ‪3‬חסדי ‪3‬אשר עשיתי בבית "אל הי ובמשמריו‪ )15( :‬בימים ההמה ראיתי‬
‫ביהודה ד רכים גתות בשבת ומביאים הע‪3‬רמות וע מסים על ה ‪3‬חמ רים ואף יין ע‪3‬נבים ותאנים וכל משא ומביאים‬
‫ירושל ם ביום השבת | ואעיד ביום מכרם ציד‪ )16( :‬והצ רים ישבו בה מביאים דאג וכל מכר | ומ כרים בשבת לבני‬
‫יהודה ובירושל ם‪ )17( :‬ואריבה את ח רי יהודה | וא מרה להם מה הדבר הרע הזה ‪3‬אשר אתם ע שים ומחללים את‬
‫יום השבת‪3 )18( :‬הלוא כ ה עשו ‪3‬אב תיכם ויבא "אל הינו עלינו את כל הרעה הז את ועל העיר הז את | ואתם מוסיפים‬
‫חרון על ישראל לחלל את השבת‪:‬‬
‫(‪ )19‬ויהי כ ‪3‬אשר צל‪3‬לו שע‪3‬רי ירושל ם לפני השבת וא מרה ויסגרו הדלתות וא מרה ‪3‬אשר ל א יפתחום עד אחר השבת |‬
‫ומנערי הע"מדתי על השערים ל א יבוא משא ביום השבת‪ )20( :‬וילינו הר כלים ומ כרי כל ממכר מחוץ לירושל ם פעם‬
‫ושתים‪ )21( :‬ואעידה בהם וא מרה ‪3‬אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם תשנו יד אשלח בכם | מן העת ההיא ל א‬
‫(‪ )22‬וא מרה ללוים ‪3‬אשר יהיו מט ‪3‬הרים ובאים ש מרים השערים לקדש את יום השבת | גם ז את‬ ‫באו בשבת‪:‬‬
‫זכרה לי "אל הי וחוסה עלי כר ב חסדך‪:‬‬
‫מואביות‪:‬‬‫(‪ )23‬גם בימים ההם ראיתי את היהודים ה שיבו נשים אשדודיות [אשד‪F‬דיות קרי] עמוניות [ע ‪F‬מניות קרי] ‪3‬‬
‫ואקללם ואכה‬ ‫(‪ )24‬ובניהם ‪3‬חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית | וכלשון עם ועם‪ )25( :‬ואריב עמם ‪3‬‬
‫מהם ‪3‬אנשים ואמרטם | ואשביעם באל הים אם תתנו בנ תיכם לבניהם ואם תשאו מבנ תיהם לבניכם ולכם‪)26( :‬‬
‫‪3‬הלוא על אלה חטא של מ ה מלך ישראל ובגוים הרבים ל א היה מלך כמ הו ואהוב לאל היו היה ויתנהו "אל הים מלך‬
‫על כל ישראל | גם אותו ה "חטיאו הנשים הנכריות‪ )27( :‬ולכם ‪3‬הנשמע לע‪3‬ש ת את כל הרעה הגדולה הז את למע ל‬
‫באל הינו | לה שיב נשים נכריות‪ )28( :‬ומבני יוידע בן אלישיב הכ הן הגדול חתן לסנבלט הח ר ני | ואבריחהו מעלי‪( :‬‬
‫גאלי הכ >הנה וברית הכ >הנה והלוים‪ )30( :‬וטהרתים מכל נכר | ואע‪3‬מידה משמרות לכ ‪3‬הנים‬ ‫‪ )29‬זכרה להם "אל הי | על ‪F‬‬
‫וללוים איש במלאכתו‪ )31( :‬ול >קרבן העצים בעתים מז>מנות ולבכורים | זכרה לי "אל הי לטובה‪:‬‬
‫ספר דברי הימים [א]‬
‫‪Chronicles Chapter 1 1‬‬
‫(‪ )5‬בני יפת ג מר‬ ‫(‪ )1‬אדם שת "אנוש‪ )2( :‬קינן מ ‪3‬הללאל ירד‪3 )3( :‬חנוך מתושלח למך‪ )4( :‬נ ח שם חם ויפת‪:‬‬
‫(‪ )6‬ובני ג מר | אשכ‪3‬נז ודיפת ותוגרמה‪ )7( :‬ובני יון "אלישה ותרשישה |‬ ‫ומגוג ומדי ויון ו >תבל | ומשך ותירס‪:‬‬
‫וחוילה וסבתא ורעמא וסבתכא | ובני‬ ‫כתים ורודנים‪ )8( :‬בני חם | כוש ומצרים פוט וכנען‪ )9( :‬ובני כוש סבא ‪3‬‬
‫(‪ )11‬ומצרים ילד את לודיים‬ ‫(‪ )10‬וכוש ילד את נמרוד | הוא החל להיות גבור בארץ‪:‬‬ ‫רעמא שבא ודדן‪:‬‬
‫[לודים קרי] ואת ע‪3‬נמים ואת להבים ואת נפ >תחים‪ )12( :‬ואת פתר>סים ואת כסל>חים ‪3‬אשר יצאו משם פלשתים ואת‬
‫(‪ )13‬וכנען ילד את צידון בכ רו ואת חת‪ )14( :‬ואת היבוסי ואת ה "אמ רי ואת הגרגשי‪ )15( :‬ואת‬ ‫כפת רים‪:‬‬
‫החוי ואת הערקי ואת הסיני‪ )16( :‬ואת הארודי ואת הצמרי ואת ה ‪3‬חמתי‪ )17( :‬בני שם עילם ואשור וארפכשד‬
‫(‪ )18‬וארפכשד ילד את שלח | ושלח ילד את עבר‪ )19( :‬ולעבר י>לד שני‬ ‫וארם | ועוץ וחול וגתר ומשך‪:‬‬ ‫ולוד ‪3‬‬
‫בנים | שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן‪ )20( :‬ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף | ואת ‪3‬חצרמות‬
‫ואת ירח‪ )21( :‬ואת ‪3‬הדורם ואת אוזל ואת דקלה‪ )22( :‬ואת עיבל ואת ‪3‬אבימאל ואת שבא‪ )23( :‬ואת אופיר ואת‬
‫(‪ )24‬שם ארפכשד שלח‪ )25( :‬עבר פלג רעו‪ )26( :‬שרוג נחור תרח‪)27( :‬‬ ‫‪3‬חוילה ואת יובב | כל אלה בני יקטן‪:‬‬
‫(‪ )28‬בני אברהם יצחק וישמעאל‪ )29( :‬אלה ת לדותם | בכור ישמעאל נביות וקדר‬ ‫אברם הוא אברהם‪:‬‬
‫(‬ ‫ואדבאל ומבשם‪ )30( :‬משמע ודומה משא ‪3‬חדד ותימא‪ )31( :‬יטור נפיש וקדמה | אלה הם בני ישמעאל‪:‬‬
‫‪ )32‬ובני קטורה פילגש אברהם ילדה את זמרן ויקשן ומדן ומדין וישבק ושוח | ובני יקשן שבא ודדן‪ )33( :‬ובני‬
‫בני יצחק‬ ‫(‪ )34‬ויולד אברהם את יצחק |‬ ‫ואבידע ואלדעה | כל אלה בני קטורה‪:‬‬ ‫וחנוך ‪3‬‬
‫מדין עיפה ועפר ‪3‬‬
‫עשו וישראל‪ )35( :‬בני עשו | "אליפז רעואל ויעוש ויעלם וק רח‪ )36( :‬בני "אליפז | תימן ואומר צפי וגעתם קנז‬
‫(‪ )38‬ובני שעיר לוטן ושובל וצבעון וע‪3‬נה | ודיש ן ואצר‬ ‫ותמנע וע‪3‬מלק‪ )37( :‬בני רעואל | נחת זרח שמה ומזה‪:‬‬
‫(‪ )40‬בני שובל עלין ומנחת ועיבל שפי ואונם |‬ ‫ואחות לוטן תמנע‪:‬‬ ‫ודישן‪ )39( :‬ובני לוטן ח רי והומם | ‪3‬‬
‫(‪ )42‬בני‬ ‫ובני דישון חמרן ואשבן ויתרן וכרן‪:‬‬ ‫ובני צבעון איה וע‪3‬נה‪ )41( :‬בני ע‪3‬נה דישון |‬
‫וארן‪:‬‬
‫אצר בלהן וזע‪3‬ון יע‪3‬קן | בני דישון עוץ ‪3‬‬
‫(‪ )43‬ואלה המלכים ‪3‬אשר מלכו בארץ "אדום לפני מלך מלך לבני ישראל | בלע בן בעור ושם עירו דנהבה‪ )44( :‬וימת‬
‫בלע | וימל ך תחתיו יובב בן זרח מבצרה‪ )45( :‬וימת יובב | וימל ך תחתיו חושם מארץ התימני‪ )46( :‬וימת חושם |‬
‫וימל ך תחתיו ‪3‬הדד בן בדד המכה את מדין בשדה מואב ושם עירו עיות [ע‪3‬וית קרי]‪ )47( :‬וימת ‪3‬הדד | וימל ך תחתיו‬
‫שמלה ממשרקה‪ )48( :‬וימת שמלה | וימל ך תחתיו שאול מרח בות הנהר‪ )49( :‬וימת שאול | וימל ך תחתיו בעל חנן‬
‫בן עכבור‪ )50( :‬וימת בעל חנן וימל ך תחתיו ‪3‬הדד ושם עירו פעי | ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב‪)51( :‬‬
‫אהליבמה אלוף אלה‬‫ויהיו אלופי "אדום אלוף תמנע אלוף עליה [עלוה קרי] אלוף יתת‪ )52( :‬אלוף ‪F‬‬ ‫וימת ‪3‬הדד |‬
‫אלוף פינ ן‪ )53( :‬אלוף קנז אלוף תימן אלוף מבצר‪ )54( :‬אלוף מגדיאל אלוף עירם | אלה אלופי "אדום‪:‬‬
‫(‪ )3‬בני‬ ‫(‪ )1‬אלה בני ישראל | ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזב>לון‪ )2( :‬דן יוסף ובנימן נפתלי גד ואשר‪:‬‬
‫יהודה ער ואונן ושלה שלושה נולד לו מבת שוע הכנע‪3‬נית | ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה וימיתהו‪ )4( :‬ותמר‬
‫(‪ )6‬ובני זרח זמרי‬ ‫(‪ )5‬בני פרץ חצרון וחמול‪:‬‬ ‫כלתו ילדה לו את פרץ ואת זרח | כל בני יהודה ‪3‬חמשה‪:‬‬
‫(‪ )7‬ובני כרמי | עכר עוכר ישראל ‪3‬אשר מעל בחרם‪ )8( :‬ובני איתן‬ ‫ואיתן והימן וכלכ ל ודרע כ>לם ‪3‬חמשה‪:‬‬
‫ע‪3‬זריה‪ )9( :‬ובני חצרון ‪3‬אשר נולד לו | את ירחמאל ואת רם ואת כלובי‪ )10( :‬ורם הוליד את עמינדב | ועמינדב הוליד‬
‫את נחשון נשיא בני יהודה‪ )11( :‬ונחשון הוליד את שלמא ושלמא הוליד את ב עז‪ )12( :‬וב עז הוליד את עובד ועובד‬
‫ואבינדב השני ושמעא השלישי‪ )14( :‬נתנאל הרביעי רדי‬ ‫הוליד את ישי‪ )13( :‬ואישי הוליד את בכ רו את "אליאב | ‪3‬‬
‫ה ‪3‬חמישי‪ )15( :‬א צם הששי דויד השבעי‪ )16( :‬ואחיתיהם [ואחיותיהם קרי] צרויה ‪3‬‬
‫ואביגיל | ובני צרויה אבשי‬
‫ואבי ע‪3‬משא יתר הישמעאלי‪ )18( :‬וכלב בן חצרון הוליד את‬ ‫ואביגיל ילדה את ע‪3‬משא | ‪3‬‬‫ויואב וע‪3‬שה אל של שה‪3 )17( :‬‬
‫ע‪3‬זובה אשה ואת יריעות | ואלה בניה ישר ושובב וארדון‪ )19( :‬ותמת ע‪3‬זובה | ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את‬
‫חור‪ )20( :‬וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל‪ )21( :‬ואחר בא חצרון אל בת מכיר ‪3‬אבי גלעד והוא‬
‫לקחה והוא בן ששים שנה | ותלד לו את שגוב‪ )22( :‬ושגוב הוליד את יאיר | ויהי לו עשרים ושלוש ערים בארץ‬
‫וארם את חו ת יאיר מאתם את קנת ואת בנ תיה ששים עיר | כל אלה בני מכיר ‪3‬אבי גלעד‪( :‬‬ ‫הגלעד‪ )23( :‬ויקח גשור ‪3‬‬
‫‪ )24‬ואחר מות חצרון בכלב אפרתה | ואשת חצרון ‪3‬אביה ותלד לו את אשחור ‪3‬אבי תקוע‪ )25( :‬ויהיו בני ירחמאל‬
‫בכור חצרון הבכור רם | ובונה וא רן וא צם ‪3‬אחיה‪ )26( :‬ותהי אשה אחרת לירחמאל ושמה ע‪3‬טרה | היא אם אונם‪:‬‬
‫ואבישור‪:‬‬ ‫(‪ )27‬ויהיו בני רם בכור ירחמאל | מעץ וימין ועקר‪ )28( :‬ויהיו בני אונם שמי וידע | ובני שמי נדב ‪3‬‬
‫(‪ )29‬ושם אשת ‪3‬אבישור ‪3‬אביהיל | ותלד לו את אחבן ואת מוליד‪ )30( :‬ובני נדב סלד ואפים | וימת סלד ל א בנים‪:‬‬
‫(‪ )31‬ובני אפים ישעי | ובני ישעי ששן ובני ששן אחלי‪ )32( :‬ובני ידע ‪3‬אחי שמי יתר ויונתן | וימת יתר ל א‬
‫בנים‪ )33( :‬ובני יונתן פלת וזזא | אלה היו בני ירחמאל‪ )34( :‬ול א היה לששן בנים כי אם בנות | ולששן עבד מצרי‬
‫ושמו ירחע‪ )35( :‬ויתן ששן את בתו לירחע עבדו לאשה | ותלד לו את עתי‪ )36( :‬ועתי ה ליד את נתן ונתן הוליד את‬
‫זבד‪ )37( :‬וזבד הוליד את אפלל ואפלל הוליד את עובד‪ )38( :‬ועובד הוליד את יהוא ויהוא הוליד את ע‪3‬זריה‪)39( :‬‬
‫וע‪3‬זריה ה ליד את חלץ וחלץ ה ליד את אלעשה‪ )40( :‬ואלעשה ה ליד את ססמי וססמי ה ליד את שלום‪ )41( :‬ושלום‬
‫הוליד את יקמיה ויקמיה ה ליד את "אלישמע‪ )42( :‬ובני כלב ‪3‬אחי ירחמאל מישע בכ רו הוא ‪3‬אבי זיף | ובני מרשה‬
‫‪3‬אבי חברון‪ )43( :‬ובני חברון | ק רח ותפ>ח ורקם ושמע‪ )44( :‬ושמע הוליד את רחם ‪3‬אבי יר ‪F‬קעם | ורקם הוליד את‬
‫שמי‪ )45( :‬ובן שמי מעון | ומעון ‪3‬אבי בית צור‪ )46( :‬ועיפה פילגש כלב ילדה את חרן ואת מוצא ואת גזז | וחרן ה ליד‬
‫(‪ )47‬ובני יהדי | רגם ויותם וגישן ופלט ועיפה ושעף‪ )48( :‬פלגש כלב מע‪3‬כה ילד שבר ואת תר ‪3‬חנה‪( :‬‬ ‫את גזז‪:‬‬
‫ואבי גבעא | ובת כלב עכסה‪ )50( :‬אלה היו בני כלב בן חור בכור‬ ‫‪ )49‬ותלד שעף ‪3‬אבי מדמנה את שוא ‪3‬אבי מכבנה ‪3‬‬
‫אפרתה | שובל ‪3‬אבי קרית יערים‪ )51( :‬שלמא ‪3‬אבי בית לחם חרף ‪3‬אבי בית גדר‪ )52( :‬ויהיו בנים לשובל ‪3‬אבי קרית‬
‫יערים | הר אה ‪3‬חצי המנ>חות‪ )53( :‬ומשפחות קרית יערים היתרי והפותי וה >שמתי והמשרעי | מאלה יצאו הצרעתי‬
‫וחצי המנחתי הצרעי‪ )55( :‬ומשפחות ס פרים‬ ‫(‪ )54‬בני שלמא בית לחם ונטופתי עטרות בית יואב | ‪3‬‬ ‫והאשת >אלי‪:‬‬
‫ישבו [י שבי קרי] יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים | המה הקינים הבאים מחמת ‪3‬אבי בית רכב‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואלה היו בני דויד ‪3‬אשר נולד לו בחברון | הבכור אמנ ן ל ‪3‬אחינ עם היזרעאלית שני דניאל ל ‪3‬אביגיל הכרמלית‪)2( :‬‬
‫השלשי לאבשלום בן מע‪3‬כה בת תלמי מלך גשור | הרביעי ‪3‬אד ניה בן חגית‪ )3( :‬ה ‪3‬חמישי שפטיה ל ‪3‬אביטל | הששי‬
‫יתרעם לעגלה אשתו‪ )4( :‬ששה נולד לו בחברון וימלך שם שבע שנים וששה ‪F‬חדשים | ושל שים ושלוש שנה מלך‬
‫(‪ )5‬ואלה נולדו לו בירושלים | שמעא ושובב ונתן ושל מ ה ארבעה לבת שוע בת עמיאל‪ )6( :‬ויבחר‬ ‫בירושל ם‪:‬‬
‫ואליפלט תשעה‪ )9( :‬כ ל בני דויד | מלבד בני‬
‫ואלישמע ואלידע "‬ ‫ואליפלט‪ )7( :‬ונ גה ונפג ויפיע‪" )8( :‬‬
‫ואלישמע "‬ ‫"‬
‫פילגשים ותמר ‪3‬אחותם‪:‬‬
‫(‪ )10‬ובן של מ ה רחבעם | ‪3‬אביה בנו אסא בנו יהושפט בנו‪ )11( :‬יורם בנו ‪3‬אחזיהו בנו יואש בנו‪3 )12( :‬אמציהו בנו‬
‫ע‪3‬זריה בנו יותם בנו‪ )13( :‬אחז בנו חזקיהו בנו מנשה בנו‪ )14( :‬אמון בנו י אשיהו בנו‪ )15( :‬ובני י אשיהו הבכור‬
‫יוחנן השני יהויקים | השלשי צדקיהו הרביעי שלום‪ )16( :‬ובני יהויקים | יכניה בנו צדקיה בנו‪ )17( :‬ובני יכניה‬
‫אסר שאלתיאל בנו‪ )18( :‬ומלכירם ופדיה ושנאצר | יקמיה הושמע ונדביה‪ )19( :‬ובני פדיה זר>בבל ושמעי | ובן‬
‫וחסדיה יושב חסד חמש‪ )21( :‬ובן ‪3‬חנניה פלטיה‬ ‫וח >שבה וא הל וברכיה ‪3‬‬‫וחנניה ושל מית ‪3‬אחותם‪3 )20( :‬‬ ‫זר>בבל מ >שלם ‪3‬‬
‫וישעיה | בני רפיה בני ארנן בני ע בדיה בני שכניה‪ )22( :‬ובני שכניה שמעיה | ובני שמעיה חטוש ויגאל ובריח‬
‫ונעריה ושפט ששה‪ )23( :‬ובן נעריה אליועיני וחזקיה ועזריקם של שה‪ )24( :‬ובני אליועיני הדיוהו [הודויהו קרי]‬
‫ואלישיב ופליה ועקוב ויוחנן ודליה וע‪3‬נני שבעה‪:‬‬
‫(‪ )1‬בני יהודה | פרץ חצרון וכרמי וחור ושובל‪ )2( :‬וראיה בן שובל הוליד את יחת ויחת ה ליד את ‪3‬אחומי ואת להד |‬
‫אלה משפחות הצרעתי‪ )3( :‬ואלה ‪3‬אבי עיטם יזרעאל וישמא וידבש | ושם ‪3‬אחותם הצללפוני‪ )4( :‬ופנואל ‪3‬אבי גד ר‬
‫ועזר ‪3‬אבי חושה | אלה בני חור בכור אפרתה ‪3‬אבי בית לחם‪ )5( :‬ולאשחור ‪3‬אבי תקוע היו שתי נשים | חלאה ונע‪3‬רה‪( :‬‬
‫‪ )6‬ותלד לו נע‪3‬רה את ‪3‬א >חזם ואת חפר ואת תימני ואת ה ‪3‬אחשתרי | אלה בני נע‪3‬רה‪ )7( :‬ובני חלאה | צרת יצחר [וצ חר‬
‫קרי] ואתנן‪ )8( :‬וקוץ הוליד את ענוב ואת הצ בבה | ומשפחות ‪3‬אחרחל בן הרום‪ )9( :‬ויהי יעבץ נכבד מאחיו | ואמו‬
‫קראה שמו יעבץ לאמ ר כי ילדתי בע צב‪ )10( :‬ויקרא יעבץ לאל הי ישראל לאמ ר אם ברך תבר‪3‬כני והרבית את גבולי‬
‫והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי | ויבא "אל הים את ‪3‬אשר שאל‪ )11( :‬וכלוב ‪3‬אחי שוחה הוליד את מחיר |‬
‫(‬ ‫הוא ‪3‬אבי אשתון‪ )12( :‬ואשתון הוליד את בית רפא ואת פסח ואת תחנה ‪3‬אבי עיר נחש | אלה אנשי רכה‪:‬‬
‫‪ )13‬ובני קנז עתניאל ושריה | ובני עתניאל ‪3‬חתת‪ )14( :‬ומעונ תי הוליד את עפרה | ושריה הוליד את יואב ‪3‬אבי גיא‬
‫‪3‬חרשים כי ‪3‬חרשים היו‪:‬‬
‫ואשראל‪ )17( :‬ובן‬‫(‪ )15‬ובני כלב בן יפ>נה עירו אלה ונעם | ובני אלה וקנז‪ )16( :‬ובני יהללאל | זיף וזיפה תיריא ‪3‬‬
‫עזרה יתר ומרד ועפר וילון | ותהר את מרים ואת שמי ואת ישבח ‪3‬אבי אשתמ ע‪ )18( :‬ואשתו הי >הדיה ילדה את ירד‬
‫(‪ )19‬ובני‬ ‫‪3‬אבי גדור ואת חבר ‪3‬אבי שוכו ואת יקותיאל ‪3‬אבי זנוח | ואלה בני בתיה בת פרע ה ‪3‬אשר לקח מרד‪:‬‬
‫אשת הודיה ‪3‬אחות נחם ‪3‬אבי קעילה הגרמי | ואשתמ ע המע‪3‬כתי‪ )20( :‬ובני שימון אמנון ורנה בן חנן ותולון [ותילון‬
‫קרי] | ובני ישעי זוחת ובן זוחת‪ )21( :‬בני שלה בן יהודה ער ‪3‬אבי לכה ולעדה ‪3‬אבי מרשה | ומשפחות בית ע‪3‬ב דת הב>ץ‬
‫ישבי לחם | והדברים עתיקים‪ )23( :‬המה‬ ‫לבית אשבע‪ )22( :‬ויוקים ואנשי כ זבא ויואש ושרף ‪3‬אשר בע‪3‬לו למואב ו >‬
‫(‪ )24‬בני שמעון | נמואל וימין יריב זרח שאול‪:‬‬ ‫היוצרים וי שבי נטעים וגדרה | עם המלך במלאכתו ישבו שם‪:‬‬
‫(‪ )25‬של>ם בנו מבשם בנו משמע בנו‪ )26( :‬ובני משמע | חמואל בנו זכור בנו שמעי בנו‪ )27( :‬ולשמעי בנים ששה עשר‬
‫וחצר‬ ‫ובנות שש ולאחיו אין בנים רבים | וכ ל משפחתם ל א הרבו עד בני יהודה‪ )28( :‬וישבו בבאר שבע ומולדה ‪3‬‬
‫שועל‪ )29( :‬ובבלהה ובעצם ובתולד‪ )30( :‬ובבתואל ובחרמה ובציקלג‪ )31( :‬ובבית מרכבות וב ‪3‬חצר סוסים ובבית‬
‫בראי ובשע‪3‬רים | אלה עריהם עד מל ך דויד‪ )32( :‬וחצריהם עיטם ועין רמון ות כן ועשן | ערים חמש‪ )33( :‬וכל‬
‫חצריהם ‪3‬אשר סביבות הערים האלה עד בעל | ז את מושב תם והתיחשם להם‪ )34( :‬ומשובב וימלך ויושה בן‬
‫‪3‬אמציה‪ )35( :‬ויואל | ויהוא בן יושביה בן שריה בן ע‪3‬שיאל‪ )36( :‬ואליועיני ויע‪3‬ק בה וישוחיה וע‪3‬שיה וע‪3‬דיאל‬
‫וישימאל ובניה‪ )37( :‬וזיזא בן שפעי בן אלון בן ידיה בן שמרי בן שמעיה‪ )38( :‬אלה הבאים בשמות נשיאים‬
‫במשפחותם | ובית ‪3‬אבותיהם פרצו לרוב‪ )39( :‬וילכו למבוא גד ר עד למזרח הגיא | לבקש מרעה לצ אנם‪)40( :‬‬
‫וימצאו מרעה שמן וטוב והארץ ר ‪3‬חבת ידים וש קטת ושלוה | כי מן חם הי שבים שם לפנים‪ )41( :‬ויב או אלה‬
‫אהליהם ואת המעינים [המעונים קרי] ‪3‬אשר נמצאו שמה‬ ‫הכתובים בשמות בימי יחזקיהו מלך יהודה ויכו את ‪F‬‬
‫ימם עד היום הזה וישבו תחתיהם | כי מרעה לצ אנם שם‪ )42( :‬ומהם מן בני שמעון הלכו להר שעיר ‪3‬אנשים‬ ‫ויחר >‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬חמש מאות | ופלטיה ונעריה ורפיה וע>זיאל בני ישעי בר אשם‪ )43( :‬ויכו את שארית הפלטה לע‪3‬מלק | וישבו שם עד‬
‫היום הזה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכ רתו לבני יוסף בן ישראל | ול א להתיחש‬
‫(‪ )3‬בני ראובן בכור ישראל | ‪3‬חנוך ופלוא חצרון‬ ‫לבכ רה‪ )2( :‬כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו | והבכ רה ליוסף‪:‬‬
‫וכרמי‪ )4( :‬בני יואל | שמעיה בנו גוג בנו שמעי בנו‪ )5( :‬מיכה בנו ראיה בנו בעל בנו‪ )6( :‬בארה בנו ‪3‬אשר הגלה תלגת‬
‫אשר | הוא נשיא לראובני‪ )7( :‬ואחיו למשפח תיו בהתיחש לת לדותם | הר אש יעיאל וזכריהו‪)8( :‬‬ ‫פלנאסר מלך >‬
‫ובלע בן עזז בן שמע בן יואל | הוא יושב בע‪3‬ר ער ועד נבו ובעל מעון‪ )9( :‬ולמזרח ישב עד לבוא מדברה למן הנהר פרת‬
‫אהליהם על כל פני‬‫| כי מקניהם רבו בארץ גלעד‪ )10( :‬ובימי שאול עשו מלחמה עם ההגראים ויפלו בידם | וישבו ב ‪F‬‬
‫מזרח לגלעד‪:‬‬
‫ואחיהם‬‫(‪ )11‬ובני גד לנגדם ישבו בארץ הבשן עד סלכה‪ )12( :‬יואל הר אש ושפם המשנה | ויעני ושפט בבשן‪3 )13( :‬‬
‫לבית ‪3‬אבותיהם מיכאל ומ >שלם ושבע ויורי ויעכן וזיע ועבר שבעה‪ )14( :‬אלה בני ‪3‬אביחיל בן חורי בן ירוח בן גלעד‬
‫בן מיכאל בן ישישי בן יחדו בן בוז‪3 )15( :‬אחי בן עבדיאל בן גוני ר אש לבית ‪3‬אבותם‪ )16( :‬וישבו בגלעד בבשן‬
‫ובבנ תיה | ובכל מגרשי שרון על תוצאותם‪ )17( :‬כ>לם התיחשו בימי יותם מלך יהודה | ובימי ירבעם מלך ישראל‪:‬‬
‫וחצי שבט מנשה מן בני חיל ‪3‬אנשים נ שאי מגן וחרב וד רכי קשת ולמודי מלחמה | ארבעים‬ ‫(‪ )18‬בני ראובן וגדי ‪3‬‬
‫וארבעה אלף ושבע מאות וששים י צאי צבא‪ )19( :‬ויע‪3‬שו מלחמה עם ההגריאים | ויטור ונפיש ונודב‪ )20( :‬ויעזרו‬
‫ע‪3‬ליהם וינתנו בידם ההגריאים וכ ל שעמהם | כי לאל הים זע‪3‬קו במלחמה ונעתור להם כי בטחו בו‪ )21( :‬וישבו‬
‫וחמורים אלפים | ונפש אדם מאה אלף‪ )22( :‬כי ‪3‬חללים‬ ‫וחמשים אלף ‪3‬‬ ‫מקניהם גמליהם ‪3‬חמשים אלף וצ אן מאתים ‪3‬‬
‫רבים נפלו כי מה "אל הים המלחמה | וישבו תחתיהם עד הג לה‪:‬‬
‫(‪ )23‬ובני ‪3‬חצי שבט מנשה ישבו בארץ | מבשן עד בעל חרמון ושניר והר חרמון המה רבו‪ )24( :‬ואלה ראשי בית‬
‫ואליאל ועזריאל וירמיה והודויה ויחדיאל ‪3‬אנשים גבורי חיל אנשי שמות ראשים לבית‬ ‫‪3‬אבותם | ועפר וישעי "‬
‫אחרי "אל הי עמי הארץ ‪3‬אשר השמיד "אל הים מפניהם‪ )26( :‬ויער‬‫‪3‬אבותם‪ )25( :‬וימע‪3‬לו באל הי ‪3‬אבותיהם | ויזנו ‪3‬‬
‫"אל הי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תלגת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ול ‪3‬חצי שבט מנשה |‬
‫ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן עד היום הזה‪:‬‬
‫(‪ )29‬ובני עמרם ‪3‬‬
‫אהר ן ומ שה‬ ‫(‪ )27‬בני לוי | גרשון קהת ומררי‪ )28( :‬ובני קהת | עמרם יצהר וחברון וע>זיאל‪:‬‬
‫ואביהוא אלעזר ואיתמר‪ )30( :‬אלעזר הוליד את פינחס פינחס ה ליד את ‪3‬אבישוע‪)31( :‬‬ ‫אהר ן נדב ‪3‬‬
‫ומרים | ובני ‪3‬‬
‫ואבישוע הוליד את ב>קי וב>קי הוליד את ע>זי‪ )32( :‬וע>זי הוליד את זרחיה וזרחיה הוליד את מריות‪ )33( :‬מריות‬ ‫‪3‬‬
‫ואחיטוב הוליד את צדוק וצדוק הוליד את ‪3‬אחימעץ‪)35( :‬‬ ‫ואמריה הוליד את ‪3‬אחיטוב‪3 )34( :‬‬ ‫הוליד את ‪3‬אמריה ‪3‬‬
‫ואחימעץ הוליד את ע‪3‬זריה וע‪3‬זריה הוליד את יוחנן‪ )36( :‬ויוחנן הוליד את ע‪3‬זריה | הוא ‪3‬אשר כהן בבית ‪3‬אשר בנה‬ ‫‪3‬‬
‫ואחיטוב הוליד את צדוק וצדוק‬ ‫ואמריה הוליד את ‪3‬אחיטוב‪3 )38( :‬‬ ‫של מ ה בירושל ם‪ )37( :‬ויולד ע‪3‬זריה את ‪3‬אמריה | ‪3‬‬
‫הוליד את שלום‪ )39( :‬ושלום הוליד את חלקיה וחלקיה הוליד את ע‪3‬זריה‪ )40( :‬וע‪3‬זריה הוליד את שריה ושריה‬
‫הוליד את יהוצדק‪ )41( :‬ויהוצדק הלך בהגלות יהוה את יהודה וירושל ם | ביד נב>כדנאצר‪:‬‬
‫(‪ )1‬בני לוי | גרש ם קהת ומררי‪ )2( :‬ואלה שמות בני גרשום לבני ושמעי‪ )3( :‬ובני קהת | עמרם ויצהר וחברון‬
‫ומשי | ואלה משפחות הלוי ל ‪3‬אבותיהם‪ )5( :‬לגרשום | לבני בנו יחת בנו זמה בנו‪)6( :‬‬ ‫וע>זיאל‪ )4( :‬בני מררי מחלי >‬
‫יואח בנו עדו בנו זרח בנו יאתרי בנו‪ )7( :‬בני קהת | עמינדב בנו ק רח בנו אסיר בנו‪ )8( :‬אלקנה בנו ואביסף בנו‬
‫ואחימות‪ )11( :‬אלקנה | בנו [בני‬ ‫ואסיר בנו‪ )9( :‬תחת בנו אוריאל בנו ע>זיה בנו ושאול בנו‪ )10( :‬ובני אלקנה ע‪3‬משי ‪3‬‬
‫(‬ ‫ואביה‪:‬‬‫קרי] אלקנה צופי בנו ונחת בנו‪" )12( :‬אליאב בנו יר חם בנו אלקנה בנו‪ )13( :‬ובני שמואל הבכ ר ושני ‪3‬‬
‫‪ )14‬בני מררי מחלי | לבני בנו שמעי בנו ע>זה בנו‪ )15( :‬שמעא בנו חגיה בנו ע‪3‬שיה בנו‪:‬‬
‫(‪ )16‬ואלה ‪3‬אשר הע"מיד דויד על ידי שיר בית יהוה | ממנוח הארון‪ )17( :‬ויהיו משרתים לפני משכן א הל מועד בשיר‬
‫עד בנות של מ ה את בית יהוה בירושל ם | ויעמדו כמשפטם על ע‪3‬בודתם‪ )18( :‬ואלה הע מדים ובניהם | מבני הקהתי‬
‫הימן המשורר בן יואל בן שמואל‪ )19( :‬בן אלקנה בן יר חם בן "אליאל בן תוח‪ )20( :‬בן ציף [צוף קרי] בן אלקנה בן‬
‫מחת בן ע‪3‬משי‪ )21( :‬בן אלקנה בן יואל בן ע‪3‬זריה בן צפניה‪ )22( :‬בן תחת בן אסיר בן אביסף בן ק רח‪ )23( :‬בן יצהר‬
‫בן קהת בן לוי בן ישראל‪ )24( :‬ואחיו אסף הע מד על ימינו | אסף בן ברכיהו בן שמעא‪ )25( :‬בן מיכאל בן בע‪3‬שיה בן‬
‫מלכיה‪ )26( :‬בן אתני בן זרח בן ע‪3‬דיה‪ )27( :‬בן איתן בן זמה בן שמעי‪ )28( :‬בן יחת בן גרש ם בן לוי‪ )29( :‬ובני‬
‫מררי ‪3‬אחיהם על השמ אול | איתן בן קישי בן עבדי בן מלוך‪ )30( :‬בן ‪3‬חשביה בן ‪3‬אמציה בן חלקיה‪ )31( :‬בן אמצי בן‬
‫ואחיהם הלוים | נתונים לכל ע‪3‬בודת משכן בית‬ ‫(‪3 )33‬‬ ‫בני בן שמר‪ )32( :‬בן מחלי בן מושי בן מררי בן לוי‪:‬‬
‫אהר ן ובניו מקטירים על מזבח העולה ועל מזבח הקט רת לכ ל מלאכת ק דש ה ‪F‬קדשים | ולכפר על‬ ‫ה "אל הים‪ )34( :‬ו ‪3‬‬
‫ישראל ככ ל ‪3‬אשר צוה מ שה עבד ה "אל הים‪:‬‬
‫אהר ן | אלעזר בנו פינחס בנו ‪3‬אבישוע בנו‪ )36( :‬ב>קי בנו ע>זי בנו זרחיה בנו‪ )37( :‬מריות בנו ‪3‬אמריה‬
‫(‪ )35‬ואלה בני ‪3‬‬
‫אהר ן למשפחת‬ ‫(‪ )39‬ואלה מושבותם לטירותם בגבולם | לבני ‪3‬‬ ‫בנו ‪3‬אחיטוב בנו‪ )38( :‬צדוק בנו ‪3‬אחימעץ בנו‪:‬‬
‫הקהתי כי להם היה הגורל‪ )40( :‬ויתנו להם את חברון בארץ יהודה | ואת מגרשיה סביב תיה‪ )41( :‬ואת שדה העיר‬
‫אהר ן נתנו את ערי המקלט את חברון ואת לבנה ואת מגרשיה | ואת‬ ‫ואת ‪3‬חצריה | נתנו לכלב בן יפ>נה‪ )42( :‬ולבני ‪3‬‬
‫יתר ואת אשתמ ע ואת מגרשיה‪ )43( :‬ואת חילז ואת מגרשיה את דביר ואת מגרשיה‪ )44( :‬ואת עשן ואת מגרשיה‬
‫(‪ )45‬וממטה בנימן את גבע ואת מגרשיה ואת עלמת ואת מגרשיה ואת ע‪3‬נתות‬ ‫ואת בית שמש ואת מגרשיה‪:‬‬
‫ואת מגרשיה | כל עריהם של ש עשרה עיר במשפחותיהם‪ )46( :‬ולבני קהת הנותרים ממשפחת המטה ממ ‪3‬חצית‬
‫(‪ )47‬ולבני גרשום למשפחותם ממטה יששכר וממטה אשר וממטה‬ ‫מטה ‪3‬חצי מנשה בגורל ערים עשר‪:‬‬
‫(‪ )48‬לבני מררי למשפחותם ממטה ראובן וממטה גד וממטה‬ ‫נפתלי וממטה מנשה בבשן ערים של ש עשרה‪:‬‬
‫זבול>ן בגורל ערים שתים עשרה‪ )49( :‬ויתנו בני ישראל ללוים | את הערים ואת מגרשיהם‪ )50( :‬ויתנו בגורל ממטה‬
‫(‪)51‬‬ ‫בני יהודה וממטה בני שמעון וממטה בני בנימן | את הערים האלה ‪3‬אשר יקראו אתהם בשמות‪:‬‬
‫וממשפחות בני קהת | ויהי ערי גבולם ממטה אפרים‪ )52( :‬ויתנו להם את ערי המקלט את שכם ואת מגרשיה בהר‬
‫אפרים | ואת גזר ואת מגרשיה‪ )53( :‬ואת יקמעם ואת מגרשיה ואת בית חורון ואת מגרשיה‪ )54( :‬ואת אילון ואת‬
‫מגרשיה ואת גת רמון ואת מגרשיה‪:‬‬
‫(‪ )55‬וממ ‪3‬חצית מטה מנשה את ענר ואת מגרשיה ואת בלעם ואת מגרשיה | למשפחת לבני קהת הנותרים‪:‬‬
‫(‪ )56‬לבני גרשום ממשפחת ‪3‬חצי מטה מנשה את גולן בבשן ואת מגרשיה | ואת עשתרות ואת מגרשיה‪)57( :‬‬
‫וממטה יששכר את קדש ואת מגרשיה | את דברת ואת מגרשיה‪ )58( :‬ואת ראמות ואת מגרשיה ואת ענם ואת‬
‫(‪ )59‬וממטה אשר את משל ואת מגרשיה | ואת עבדון ואת מגרשיה‪ )60( :‬ואת חוק ק ואת מגרשיה‬ ‫מגרשיה‪:‬‬
‫ואת רח ב ואת מגרשיה‪ )61( :‬וממטה נפתלי את קדש בגליל ואת מגרשיה ואת חמון ואת מגרשיה | ואת קריתים‬
‫ואת מגרשיה‪ )62( :‬לבני מררי הנותרים ממטה זבול>ן את רמונו ואת מגרשיה | את תבור ואת מגרשיה‪)63( :‬‬
‫ומעבר לירדן ירחו למזרח הירדן ממטה ראובן את בצר במדבר ואת מגרשיה | ואת יהצה ואת מגרשיה‪ )64( :‬ואת‬
‫קדמות ואת מגרשיה ואת מיפעת ואת מגרשיה‪ )65( :‬וממטה גד את ראמות בגלעד ואת מגרשיה | ואת מ ‪3‬חנים ואת‬
‫מגרשיה‪ )66( :‬ואת חשבון ואת מגרשיה ואת יעזיר ואת מגרשיה‪:‬‬
‫(‪ )2‬ובני תולע ע>זי ורפיה ויריאל ויחמי ויבשם‬ ‫(‪ )1‬ולבני יששכר תולע ופואה ישיב [ישוב קרי] ושמרון ארבעה‪:‬‬
‫ושמואל ראשים לבית ‪3‬אבותם לתולע גבורי חיל לת לדותם | מספרם בימי דויד עשרים ושנים אלף ושש מאות‪)3( :‬‬
‫ובני ע>זי יזרחיה | ובני יזרחיה מיכאל וע בדיה ויואל ישיה ‪3‬חמשה ראשים כ>לם‪ )4( :‬וע‪3‬ליהם לת לדותם לבית ‪3‬אבותם‬
‫ואחיהם לכ ל משפחות יששכר גבורי ‪3‬חילים |‬ ‫גדודי צבא מלחמה של שים וששה אלף | כי הרבו נשים ובנים‪3 )5( :‬‬
‫שמונים ושבעה אלף התיחשם לכ ל‪:‬‬
‫(‪ )6‬בנימן בלע ובכר וידיע‪3‬אל של שה‪ )7( :‬ובני בלע אצבון וע>זי וע>זיאל וירימות ועירי ‪3‬חמשה ראשי בית אבות גבורי‬
‫ואליעזר ואליועיני ועמרי‬ ‫‪3‬חילים | והתיחשם עשרים ושנים אלף ושל שים וארבעה‪ )8( :‬ובני בכר זמירה ויועש "‬
‫ואביה וע‪3‬נתות ועלמת | כל אלה בני בכר‪ )9( :‬והתיחשם לת לדותם ראשי בית ‪3‬אבותם גבורי חיל | עשרים‬ ‫וירמות ‪3‬‬
‫אלף ומאתים‪ )10( :‬ובני ידיע‪3‬אל בלהן | ובני בלהן יעיש [יעוש קרי] ובנימן ואהוד וכנע‪3‬נה וזיתן ותרשיש‬
‫ואחישחר‪ )11( :‬כל אלה בני ידיע‪3‬אל לראשי האבות גבורי ‪3‬חילים | שבעה עשר אלף ומאתים י צאי צבא למלחמה‪( :‬‬ ‫‪3‬‬
‫יחציאל וגוני ויצר ושלום בני בלהה‪:‬‬‫‪ )12‬ו >שפם ו >חפם בני עיר >חשם בני אחר‪ )13( :‬בני נפתלי ‪3‬‬
‫(‪ )14‬בני מנשה אשריאל ‪3‬אשר ילדה | פילגשו ה ‪3‬ארמיה ילדה את מכיר ‪3‬אבי גלעד‪ )15( :‬ומכיר לקח אשה ל >חפים‬
‫ול >שפים ושם ‪3‬אח תו מע‪3‬כה ושם השני צלפחד | ותהינה לצלפחד בנות‪ )16( :‬ותלד מע‪3‬כה אשת מכיר בן ותקרא שמו‬
‫פרש ושם אחיו שרש | ובניו אולם ורקם‪ )17( :‬ובני אולם בדן | אלה בני גלעד בן מכיר בן מנשה‪3 )18( :‬‬
‫ואח תו‬
‫המ לכת | ילדה את אישהוד ואת ‪3‬אביעזר ואת מחלה‪ )19( :‬ויהיו בני שמידע | אחין ושכם ולקחי ‪3‬‬
‫ואניעם‪:‬‬
‫(‪ )20‬ובני אפרים שותלח | וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו‪ )21( :‬וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד |‬
‫והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם‪ )22( :‬ויתאבל אפרים ‪3‬אביהם ימים רבים | ויב או אחיו‬ ‫‪3‬‬
‫נחמו‪ )23( :‬ויב א אל אשתו ותהר ותלד בן | ויקרא את שמו בריעה כי ברעה היתה בביתו‪ )24( :‬ובתו ש "ארה ותבן‬ ‫ל ‪3‬‬
‫את בית חורון התחתון ואת העליון | ואת >אזן ש "ארה‪ )25( :‬ורפח בנו ורשף ותלח בנו ותחן בנו‪ )26( :‬לעדן בנו‬
‫וא >חזתם ומ שבותם בית אל ובנ תיה | ולמזרח נע‪3‬רן ולמע‪3‬רב‬ ‫הושע בנו‪3 )28( :‬‬
‫עמיהוד בנו "אלישמע בנו‪ )27( :‬נון בנו י >‬
‫גזר ובנ תיה ושכם ובנ תיה עד עיה ובנ תיה‪ )29( :‬ועל ידי בני מנשה בית שאן ובנ תיה תענך ובנ תיה מגדו ובנותיה‬
‫דור ובנותיה | באלה ישבו בני יוסף בן ישראל‪:‬‬
‫(‪ )30‬בני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח ‪3‬אחותם‪ )31( :‬ובני בריעה חבר ומלכיאל | הוא ‪3‬אבי ברזות [ברזית‬
‫קרי]‪ )32( :‬וחבר הוליד את יפלט ואת שומר ואת חותם | ואת שועא ‪3‬אחותם‪ )33( :‬ובני יפלט פסך ובמהל ועשות |‬
‫וארם‪ )35( :‬ובן הלם אחיו | צופח וימנע‬ ‫אלה בני יפלט‪ )34( :‬ובני שמר | ‪3‬אחי ורוהגה [ורהגה קרי] יחבה [ו >חבה קרי] ‪3‬‬
‫ושלש ועמל‪ )36( :‬בני צופח | סוח וחרנפר ושועל וברי וימרה‪ )37( :‬בצר והוד ושמא ושלשה ויתרן ובארא‪ )38( :‬ובני‬
‫יתר | יפ>נה ופספה וארא‪ )39( :‬ובני ע>לא | ארח וחניאל ורציא‪ )40( :‬כל אלה בני אשר ראשי בית האבות ברורים‬
‫גבורי ‪3‬חילים ראשי הנשיאים | והתיחשם בצבא במלחמה מספרם ‪3‬אנשים עשרים וששה אלף‪:‬‬
‫(‪ )3‬ויהיו‬ ‫(‪ )1‬ובנימן הוליד את בלע בכ רו | אשבל השני ואחרח השלישי‪ )2( :‬נוחה הרביעי ורפא ה ‪3‬חמישי‪:‬‬
‫ואחוח‪ )5( :‬וגרא ושפופן וחורם‪ )6( :‬ואלה בני אחוד | אלה הם‬ ‫ואבישוע ונע‪3‬מן ‪3‬‬‫ואביהוד‪3 )4( :‬‬
‫בנים לבלע | אדר וגרא ‪3‬‬
‫יחד‪)8( :‬‬ ‫ראשי אבות ליושבי גבע ויגלום אל מנחת‪ )7( :‬ונע‪3‬מן ‪3‬‬
‫ואחיה וגרא הוא הגלם | והוליד את ע>זא ואת ‪3‬אח >‬
‫וש ‪3‬חרים הוליד בשדה מואב מן שלחו א תם | חושים ואת בע‪3‬רא נשיו‪ )9( :‬ויולד מן ח דש אשתו | את יובב ואת צביא‬
‫ואת מישא ואת מלכם‪ )10( :‬ואת יעוץ ואת שכיה ואת מרמה | אלה בניו ראשי אבות‪ )11( :‬ומ >חשים הוליד את‬
‫‪3‬אביטוב ואת אלפעל‪ )12( :‬ובני אלפעל עבר ומשעם ושמד | הוא בנה את אונו ואת ל ד ובנ תיה‪ )13( :‬וברעה ושמע‬
‫המה ראשי האבות ליושבי אילון | המה הבריחו את יושבי גת‪ )14( :‬ואחיו ששק וירמות‪ )15( :‬וזבדיה וע‪3‬רד ועדר‪( :‬‬
‫‪ )16‬ומיכאל וישפה ויוחא בני בריעה‪ )17( :‬וזבדיה ומ >שלם וחזקי וחבר‪ )18( :‬וישמרי ויזליאה ויובב בני אלפעל‪( :‬‬
‫ואליאל‪ )21( :‬וע‪3‬דיה ובראיה ושמרת בני שמעי‪ )22( :‬וישפן ועבר‬ ‫ואליעני וצלתי "‬‫‪ )19‬ויקים וזכרי וזבדי‪" )20( :‬‬
‫וחנניה ועילם וענת תיה‪ )25( :‬ויפדיה ופניאל [ופנואל קרי] בני ששק‪)26( :‬‬‫ואליאל‪ )23( :‬ועבדון וזכרי וחנן‪3 )24( :‬‬
‫"‬
‫ושמשרי ושחריה וע‪3‬תליה‪ )27( :‬ויע‪3‬רשיה ואליה וזכרי בני יר חם‪ )28( :‬אלה ראשי אבות לת לדותם ראשים | אלה‬
‫ישבו בירושל ם‪ )29( :‬ובגבעון ישבו ‪3‬אבי גבעון | ושם אשתו מע‪3‬כה‪ )30( :‬ובנו הבכור עבדון | וצור וקיש ובעל ונדב‪( :‬‬
‫(‬ ‫‪ )31‬וגדור ואחיו וזכר‪ )32( :‬ומקלות הוליד את שמאה | ואף המה נגד ‪3‬אחיהם ישבו בירושל ם עם ‪3‬אחיהם‪:‬‬
‫‪ )33‬ונר הוליד את קיש וקיש הוליד את שאול | ושאול הוליד את יהונתן ואת מלכי שוע ואת ‪3‬אבינדב ואת אשבעל‪( :‬‬
‫(‪ )35‬ובני מיכה | פיתון ומלך ותארע ואחז‪ )36( :‬ואחז‬ ‫‪ )34‬ובן יהונתן מריב בעל | ומריב בעל הוליד את מיכה‪:‬‬
‫הוליד את יהועדה ויהועדה הוליד את עלמת ואת עזמות ואת זמרי | וזמרי הוליד את מוצא‪ )37( :‬ומוצא הוליד את‬
‫בנעא | רפה בנו אלעשה בנו אצל בנו‪ )38( :‬ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם ב כרו וישמעאל ושעריה וע בדיה‬
‫ואליפלט השלשי‪ )40( :‬ויהיו בני אולם ‪3‬אנשים‬ ‫וחנן | כל אלה בני אצל‪ )39( :‬ובני עשק אחיו | אולם בכ רו יעוש השני "‬
‫וחמשים | כל אלה מבני בנימן‪:‬‬
‫גב רי חיל ד רכי קשת ומרבים בנים ובני בנים מאה ‪3‬‬
‫(‪ )2‬והיושבים‬ ‫(‪ )1‬וכל ישראל התיחשו והנם כתובים על ספר מלכי ישראל | ויהודה הגלו לבבל במע‪3‬לם‪:‬‬
‫הראש נים ‪3‬אשר ב ‪3‬א >חזתם בעריהם | ישראל הכ ‪3‬הנים הלוים והנתינים‪ )3( :‬ובירושל ם ישבו מן בני יהודה ומן בני‬
‫בנימן | ומן בני אפרים ומנשה‪ )4( :‬עותי בן עמיהוד בן עמרי בן אמרי בן בנימן [בני מן קרי] בני פרץ בן יהודה‪)5( :‬‬
‫ואחיהם שש מאות ותשעים‪ )7( :‬ומן בני בנימן | סלוא בן‬ ‫ומן השילוני ע‪3‬שיה הבכור ובניו‪ )6( :‬ומן בני זרח יעואל | ‪3‬‬
‫מ >שלם בן הודויה בן הסנ>אה‪ )8( :‬ויבניה בן יר חם ואלה בן ע>זי בן מכרי | ומ >שלם בן שפטיה בן רעואל בן יבניה‪)9( :‬‬
‫וחמשים וששה | כל אלה ‪3‬אנשים ראשי אבות לבית ‪3‬אב תיהם‪ )10( :‬ומן הכ ‪3‬הנים |‬ ‫ואחיהם לת לדותם תשע מאות ‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫(‬ ‫ידעיה ויהויריב ויכין‪ )11( :‬וע‪3‬זריה בן חלקיה בן מ >שלם בן צדוק בן מריות בן ‪3‬אחיטוב נגיד בית ה "אל הים‪:‬‬
‫ואחיהם‬ ‫‪ )12‬וע‪3‬דיה בן יר חם בן פשחור בן מלכיה | ומעשי בן ע‪3‬דיאל בן יחזרה בן מ >שלם בן משלמית בן אמר‪3 )13( :‬‬
‫ראשים לבית ‪3‬אבותם אלף ושבע מאות וששים | גבורי חיל מלאכת ע‪3‬בודת בית ה "אל הים‪ )14( :‬ומן הלוים | שמעיה‬
‫בן חשוב בן עזריקם בן ‪3‬חשביה מן בני מררי‪ )15( :‬ובקבקר חרש וגלל | ומתניה בן מיכא בן זכרי בן אסף‪)16( :‬‬
‫וע בדיה בן שמעיה בן גלל בן ידותון | וברכיה בן אסא בן אלקנה היושב בחצרי נטופתי‪ )17( :‬והש ע‪3‬רים שלום ועקוב‬
‫ואחיהם שלום הר אש‪ )18( :‬ועד הנה בשער המלך מזרחה | המה הש ע‪3‬רים למ ‪3‬חנות בני לוי‪)19( :‬‬ ‫ואחימן | ‪3‬‬
‫וטלמ ן ‪3‬‬
‫ואב תיהם‬ ‫ושלום בן קורא בן אביסף בן ק רח ואחיו לבית אביו הקרחים על מלאכת הע‪3‬בודה ש מרי הספים לא הל | ‪3‬‬
‫על מ ‪3‬חנה יהוה ש מרי המבוא‪ )20( :‬ופינחס בן אלעזר נגיד היה ע‪3‬ליהם לפנים יהוה עמו‪ )21( :‬זכריה בן משלמיה‬
‫ש ער פתח לא הל מועד‪ )22( :‬כ>לם הברורים לש ע‪3‬רים בספים מאתים ושנים עשר | המה בחצריהם התיחשם המה‬
‫יסד דויד ושמואל הר אה ב "אמונתם‪ )23( :‬והם ובניהם על השערים לבית יהוה לבית הא הל למשמרות‪ )24( :‬לארבע‬
‫ואחיהם בחצריהם לבוא לשבעת הימים מעת אל עת עם אלה‪:‬‬ ‫רוחות יהיו הש ע‪3‬רים | מזרח ימה צפונה ונגבה‪3 )25( :‬‬
‫(‪ )26‬כי ב "אמונה המה ארבעת גב רי הש ע‪3‬רים הם הלוים | והיו על הלשכות ועל הא צרות בית ה "אל הים‪)27( :‬‬
‫וסביבות בית ה "אל הים ילינו | כי ע‪3‬ליהם משמרת והם על המפתח ולב קר לב קר‪ )28( :‬ומהם על כלי הע‪3‬בודה | כי‬
‫במספר יביאום ובמספר יוציאום‪ )29( :‬ומהם מ >מנים על הכלים ועל כל כלי הק דש | ועל הס לת והיין והשמן‬
‫והלבונה והבשמים‪ )30( :‬ומן בני הכ ‪3‬הנים ר קחי המרקחת לבשמים‪ )31( :‬ומתתיה מן הלוים הוא הבכור לשל>ם‬
‫(‬ ‫הקרחי | ב "אמונה על מע‪3‬שה ה ‪3‬חבתים‪ )32( :‬ומן בני הקהתי מן ‪3‬אחיהם על לחם המע‪3‬רכת | להכין שבת שבת‪:‬‬
‫‪ )33‬ואלה המש ררים ראשי אבות ללוים בלשכ ת פטירים [פטורים קרי] | כי יומם ולילה ע‪3‬ליהם במלאכה‪ )34( :‬אלה‬
‫ראשי האבות ללוים לת לדותם ראשים | אלה ישבו בירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )35‬ובגבעון ישבו ‪3‬אבי גבעון יעואל [יעיאל קרי] | ושם אשתו מע‪3‬כה‪ )36( :‬ובנו הבכור עבדון | וצור וקיש ובעל ונר‬
‫ונדב‪ )37( :‬וגדור ואחיו וזכריה ומקלות‪ )38( :‬ומקלות הוליד את שמאם | ואף הם נגד ‪3‬אחיהם ישבו בירושל ם עם‬
‫(‪ )39‬ונר הוליד את קיש וקיש הוליד את שאול | ושאול הוליד את יהונתן ואת מלכי שוע ואת‬ ‫‪3‬אחיהם‪:‬‬
‫‪3‬אבינדב ואת אשבעל‪ )40( :‬ובן יהונתן מריב בעל | ומרי בעל הוליד את מיכה‪ )41( :‬ובני מיכה | פיתון ומלך ותחרע‪( :‬‬
‫‪ )42‬ואחז הוליד את יערה ויערה הוליד את עלמת ואת עזמות ואת זמרי | וזמרי הוליד את מוצא‪ )43( :‬ומוצא‬
‫הוליד את בנעא | ורפיה בנו אלעשה בנו אצל בנו‪ )44( :‬ולאצל ששה בנים ואלה שמותם עזריקם ב כרו וישמעאל‬
‫ושעריה וע בדיה וחנן | אלה בני אצל‪:‬‬
‫(‪ )1‬ופלשתים נל ‪3‬חמו בישראל | וינס איש ישראל מפני פלשתים ויפלו ‪3‬חללים בהר גלב ע‪ )2( :‬וידבקו פלשתים ‪3‬‬
‫אחרי‬
‫אחרי בניו | ויכו פלשתים את יונתן ואת ‪3‬אבינדב ואת מלכי שוע בני שאול‪ )3( :‬ותכבד המלחמה על שאול‬ ‫שאול ו ‪3‬‬
‫וימצ >אהו המורים בקשת | ויחל מן היורים‪ )4( :‬וי אמר שאול אל נ שא כליו של ף חרבך ודקרני בה פן יב או הע‪3‬רלים‬
‫ויקח שאול את החרב ויפ ל עליה‪ )5( :‬וירא נ שא כליו‬ ‫האלה והתעללו בי ול א אבה נ שא כליו כי ירא מא ד |‬
‫(‪ )6‬וימת שאול ושל שת בניו וכל ביתו יחדו מתו‪ )7( :‬ויראו כל‬ ‫כי מת שאול | ויפ ל גם הוא על החרב וימ ת‪:‬‬
‫איש ישראל ‪3‬אשר בעמק כי נסו וכי מתו שאול ובניו | ויעזבו עריהם וינ>סו ויב או פלשתים וישבו בהם‪ )8( :‬ויהי‬
‫יטהו וישאו את‬‫ממ ‪F‬חרת ויב או פלשתים לפשט את ה ‪3‬חללים | וימצאו את שאול ואת בניו נ פלים בהר גלב ע‪ )9( :‬ויפש >‬
‫ר אשו ואת כליו | וישלחו בארץ פלשתים סביב לבשר את ע‪3‬צביהם ואת העם‪ )10( :‬וישימו את כליו בית "אל היהם |‬
‫(‪ )11‬וישמעו כ ל יביש גלעד | את כל ‪3‬אשר עשו פלשתים לשאול‪ )12( :‬ויקומו כל‬ ‫ואת ג>לגלתו תקעו בית דגון‪:‬‬
‫איש חיל וישאו את גופת שאול ואת גופ ת בניו ויביאום יבישה | ויקברו את עצמותיהם תחת האלה ביבש ויצומו‬
‫שבעת ימים‪ )13( :‬וימת שאול במע‪3‬לו ‪3‬אשר מעל ביהוה על דבר יהוה ‪3‬אשר ל א שמר | וגם לשאול באוב לדרוש‪)14( :‬‬
‫ול א דרש ביהוה וימיתהו | ויסב את המלוכה לדויד בן ישי‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויקבצו כל ישראל אל דויד חברונה לאמ ר | הנה עצמך ובשרך ‪3‬אנחנו‪ )2( :‬גם תמול גם שלשום גם בהיות שאול‬
‫מלך אתה המוציא והמביא את ישראל | וי אמר יהוה "אל היך לך אתה תרעה את עמי את ישראל ואתה תהיה נגיד‬
‫על עמי ישראל‪ )3( :‬ויב או כל זקני ישראל אל המלך חברונה ויכר ת להם דויד ברית בחברון לפני יהוה | וימשחו את‬
‫(‪ )4‬וילך דויד וכל ישראל ירושל ם היא יבוס | ושם היבוסי י שבי‬ ‫דויד למלך על ישראל כדבר יהוה ביד שמואל‪:‬‬
‫הארץ‪ )5( :‬וי אמרו י שבי יבוס לדויד ל א תבוא הנה | וילכ ד דויד את מצ>דת ציון היא עיר דויד‪ )6( :‬וי אמר דויד כל‬
‫מכה יבוסי בראשונה יהיה לר אש ולשר | ויעל בראשונה יואב בן צרויה ויהי לר אש‪ )7( :‬וישב דויד במצד | על כן‬
‫קראו לו עיר דויד‪ )8( :‬ויבן העיר מסביב מן המלוא ועד הסביב | ויואב יחיה את שאר העיר‪ )9( :‬וילך דויד הלוך‬
‫וגדול | ויהוה צבאות עמו‪:‬‬
‫(‪ )10‬ואלה ראשי הגבורים ‪3‬אשר לדויד המתחזקים עמו במלכותו עם כל ישראל להמליכו | כדבר יהוה על ישראל‪:‬‬
‫(‪ )11‬ואלה מספר הגב רים ‪3‬אשר לדויד | ישבעם בן חכמוני ר אש השלושים [השלישים קרי] הוא עורר את‬
‫אחריו אלעזר בן דודו ה ‪3‬אחוחי | הוא בשלושה הגב רים‪ )13( :‬הוא היה‬ ‫‪3‬חניתו על של ש מאות חלל בפעם אחת‪ )12( :‬ו ‪3‬‬
‫נאספו שם למלחמה ותהי חלקת השדה מלאה שעורים | והעם נסו מפני פלשתים‪( :‬‬ ‫עם דויד בפס דמים והפלשתים "‬
‫‪ )14‬ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה ויכו את פלשתים | ויושע יהוה תשועה גדולה‪ )15( :‬וירדו שלושה מן השלושים‬
‫ר אש על הצ>ר אל דויד אל מערת ‪3‬עד>לם | ומ ‪3‬חנה פלשתים ח נה בעמק רפאים‪ )16( :‬ודויד אז במצודה | ונציב פלשתים‬
‫אז בבית לחם‪ )17( :‬ויתאו [ויתאיו קרי] דויד וי אמר | מי ישקני מים מבור בית לחם ‪3‬אשר בשער‪ )18( :‬ויבקעו‬
‫השל שה במ ‪3‬חנה פלשתים ויש ‪3‬אבו מים מבור בית לחם ‪3‬אשר בשער וישאו ויבאו אל דויד | ול א אבה דויד לשתותם‬
‫וינסך א תם ליהוה‪ )19( :‬וי אמר חלילה לי מ "אל הי מע‪3‬שות ז את ‪3‬הדם ה ‪3‬אנשים האלה אשתה בנפשותם כי בנפשותם‬
‫"הביאום ול א אבה לשתותם | אלה עשו של שת הגבורים‪ )20( :‬ואבשי ‪3‬אחי יואב הוא היה ר אש השלושה והוא עורר‬
‫את ‪3‬חניתו על של ש מאות חלל | ולא [ולו קרי] שם בשלושה‪ )21( :‬מן השלושה בשנים נכבד ויהי להם לשר | ועד‬
‫(‪ )22‬בניה בן יהוידע בן איש חיל רב פעלים מן קבצאל | הוא הכה את שני ‪3‬אריאל מואב‬ ‫השלושה ל א בא‪:‬‬
‫והוא ירד והכה את ה ‪3‬ארי בתוך הבור ביום השלג‪ )23( :‬והוא הכה את האיש המצרי איש מדה חמש באמה וביד‬
‫המצרי ‪3‬חנית כמנור א רגים וירד אליו בשבט | ויגז ל את ה ‪3‬חנית מיד המצרי ויהרגהו ב ‪3‬חניתו‪ )24( :‬אלה עשה בניהו‬
‫בן יהוידע | ולו שם בשלושה הגב רים‪ )25( :‬מן השלושים הנו נכבד הוא ואל השלושה ל א בא | וישימהו דויד על‬
‫(‪ )26‬וגבורי ה ‪3‬חילים | ע‪3‬שה אל ‪3‬אחי יואב אלחנן בן דודו מבית לחם‪ )27( :‬שמות ה ‪3‬הרורי חלץ‬ ‫משמעתו‪:‬‬
‫(‪ )29‬סבכי ה >חשתי עילי ה ‪3‬אחוחי‪ )30( :‬מהרי הנט פתי‬ ‫הפלוני‪ )28( :‬עירא בן עקש התקועי ‪3‬אביעזר הע‪3‬נתותי‪:‬‬
‫בניה הפרעת ני‪ )32( :‬חורי מ ‪3‬‬
‫נחלי געש‬ ‫חלד בן בע‪3‬נה הנטופתי‪ )31( :‬איתי בן ריבי מגבעת בני בנימן‬
‫(‪ )33‬עזמות הב ‪3‬חרומי אליחבא השעלב ני‪ )34( :‬בני השם הגזוני יונתן בן שגה‬ ‫‪3‬אביאל הערבתי‪:‬‬
‫(‪ )36‬חפר המכרתי ‪3‬אחיה הפל ני‪ )37( :‬חצרו הכרמלי‬ ‫ה ‪3‬הררי‪3 )35( :‬אחיאם בן שכר ה ‪3‬הררי "אליפל בן אור‪:‬‬
‫(‪ )39‬צלק העמוני | נחרי הבר תי נ שא כלי יואב בן‬ ‫נע‪3‬רי בן אזבי‪ )38( :‬יואל ‪3‬אחי נתן מבחר בן הגרי‪:‬‬
‫(‪ )41‬אוריה החתי זבד בן אחלי‪ )42( :‬ע‪3‬דינא בן שיזא הראובני ר אש‬ ‫צרויה‪ )40( :‬עירא היתרי גרב היתרי‪:‬‬
‫(‪ )44‬ע>זיא הע‪3‬שתרתי | שמע ויעואל [ויעיאל‬ ‫לראובני ועליו שלושים‪ )43( :‬חנן בן מע‪3‬כה ויושפט המתני‪:‬‬
‫(‪ )45‬ידיע‪3‬אל בן שמרי וי חא אחיו התיצי‪" )46( :‬אליאל המ ‪3‬חוים ויריבי ויושויה‬ ‫בני חותם הע‪3‬ר ערי‪:‬‬ ‫קרי]‬
‫בני אלנעם | ויתמה המואבי‪" )47( :‬אליאל ועובד ויע‪3‬שיאל המצ ביה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ואלה הבאים אל דויד לציקלג עוד עצור מפני שאול בן קיש | והמה בגבורים ע זרי המלחמה‪ )2( :‬נ שקי קשת‬
‫מימינים ומשמאלים ב ‪3‬אבנים ובחצים בקשת | מ ‪3‬אחי שאול מבנימן‪ )3( :‬הר אש ‪3‬אחיעזר ויואש בני השמעה הגבעתי‬
‫ויזואל [ויזיאל קרי] ופלט בני עזמות | וברכה ויהוא הע‪3‬נת תי‪ )4( :‬וישמעיה הגבעוני גבור בשל שים ועל השל שים‪( :‬‬
‫יחזיאל ויוחנן ויוזבד הגדרתי‪ )6( :‬אלעוזי וירימות ובעליה ושמריהו ושפטיהו החריפי [ה ‪3‬חרופי קרי]‪( :‬‬
‫‪ )5‬וירמיה ו ‪3‬‬
‫‪ )7‬אלקנה וישיהו וע‪3‬זראל ויועזר וישבעם הקרחים‪ )8( :‬ויועאלה וזבדיה בני יר חם מן הגדור‪ )9( :‬ומן הגדי נבדלו‬
‫אל דויד למצד מדברה גב רי החיל אנשי צבא למלחמה ע רכי צנה ור מח | ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים‬
‫למהר‪ )10( :‬עזר הר אש | ע בדיה השני "אליאב השלשי‪ )11( :‬משמנה הרביעי ירמיה ה ‪3‬חמשי‪ )12( :‬עתי הששי‬
‫מכבני עשתי עשר‪ )15( :‬אלה מבני גד‬ ‫"אליאל השבעי‪ )13( :‬יוחנן השמיני אלזבד התשיעי‪ )14( :‬ירמיהו הע‪3‬שירי‬
‫ראשי הצבא | אחד למאה הקטן והגדול לאלף‪ )16( :‬אלה הם ‪3‬אשר עברו את הירדן בח דש הראשון והוא ממלא על‬
‫כל גדיתיו [גדותיו קרי] | ויבריחו את כל הע‪3‬מקים למזרח ולמע‪3‬רב‪ )17( :‬ויב או מן בני בנימן ויהודה עד למצד‬
‫לדויד‪ )18( :‬ויצא דויד לפניהם ויען וי אמר להם אם לשלום באתם אלי לעזרני יהיה לי ע‪3‬ליכם לבב ליחד | ואם‬
‫לרמותני לצרי בל א חמס בכפי ירא "אל הי ‪3‬אבותינו ויוכח‪ )19( :‬ורוח לבשה את ע‪3‬משי ר אש השלושים [השלישים‬
‫קרי] לך דויד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לע זרך כי ע‪3‬זרך "אל היך | ויקבלם דויד ויתנם בראשי הגדוד‪:‬‬
‫(‪ )20‬וממנשה נפלו על דויד בב או עם פלשתים על שאול למלחמה ול א ע‪3‬זר>ם | כי בעצה של >חהו סרני פלשתים לאמ ר‬
‫בראשינו יפול אל ‪3‬אד ניו שאול‪ )21( :‬בלכתו אל ציקלג נפלו עליו ממנשה עדנח ויוזבד וידיע‪3‬אל ומיכאל ויוזבד‬
‫ואליהוא וצלתי | ראשי ה ‪3‬אלפים ‪3‬אשר למנשה‪ )22( :‬והמה עזרו עם דויד על הגדוד כי גבורי חיל כ>לם | ויהיו שרים‬ ‫"‬
‫בצבא‪ )23( :‬כי לעת יום ביום יב או על דויד לעזרו | עד למ ‪3‬חנה גדול כמ ‪3‬חנה "אל הים‪:‬‬
‫(‪ )25‬בני‬ ‫(‪ )24‬ואלה מספרי ראשי החלוץ לצבא באו על דויד חברונה | להסב מלכות שאול אליו כפי יהוה‪:‬‬
‫יהודה נ שאי צנה ור מח | ששת ‪3‬אלפים ושמונה מאות ‪3‬חלוצי צבא‪ )26( :‬מן בני שמעון גבורי חיל לצבא שבעת‬
‫אהר ן | ועמו של שת‬‫(‪ )28‬ויהוידע הנגיד ל ‪3‬‬ ‫‪3‬אלפים ומאה‪ )27( :‬מן בני הלוי ארבעת ‪3‬אלפים ושש מאות‪:‬‬
‫(‪ )29‬וצדוק נער גבור חיל | ובית אביו שרים עשרים ושנים‪ )30( :‬ומן בני בנימן ‪3‬אחי‬ ‫‪3‬אלפים ושבע מאות‪:‬‬
‫שאול של שת ‪3‬אלפים | ועד הנה מרביתם ש מרים משמרת בית שאול‪ )31( :‬ומן בני אפרים עשרים אלף ושמונה‬
‫(‪ )32‬ומ ‪3‬חצי מטה מנשה שמונה עשר אלף | ‪3‬אשר נקבו בשמות‬ ‫מאות | גבורי חיל אנשי שמות לבית ‪3‬אבותם‪:‬‬
‫לבוא להמליך את דויד‪ )33( :‬ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יע‪3‬שה ישראל | ראשיהם מאתים וכל‬
‫(‪ )34‬מזב>לון יוצאי צבא ע רכי מלחמה בכל כלי מלחמה ‪3‬חמשים אלף | ולע‪3‬ד ר בל א לב‬ ‫‪3‬אחיהם על פיהם‪:‬‬
‫וחנית של שים ושבעה אלף‪ )36( :‬ומן הדני ע רכי מלחמה עשרים‬ ‫ולב‪ )35( :‬ומנפתלי שרים אלף | ועמהם בצנה ‪3‬‬
‫(‪ )38‬ומעבר לירדן מן‬ ‫ושמונה אלף ושש מאות‪ )37( :‬ומאשר יוצאי צבא לע‪3‬ר ך מלחמה ארבעים אלף‪:‬‬
‫וחצי שבט מנשה בכ ל כלי צבא מלחמה מאה ועשרים אלף‪ )39( :‬כל אלה אנשי מלחמה ע דרי‬ ‫הראובני והגדי ‪3‬‬
‫מע‪3‬רכה בלבב שלם באו חברונה להמליך את דויד על כל ישראל | וגם כל שרית ישראל לב אחד להמליך את דויד‪( :‬‬
‫‪ )40‬ויהיו שם עם דויד ימים שלושה א כלים ושותים | כי הכינו להם ‪3‬אחיהם‪ )41( :‬וגם הקרובים ‪3‬אליהם עד יששכר‬
‫וזב>לון ונפתלי מביאים לחם ב ‪3‬חמורים ובגמלים ובפרדים ובבקר מ ‪3‬אכל קמח דבלים וצמוקים ויין ושמן ובקר וצ אן‬
‫לר ב | כי שמחה בישראל‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויועץ דויד עם שרי ה ‪3‬אלפים והמאות לכל נגיד‪ )2( :‬וי אמר דויד לכ ל קהל ישראל אם ע‪3‬ליכם טוב ומן יהוה‬
‫"אל הינו נפרצה נשלחה על אחינו הנשארים בכ ל ארצות ישראל ועמהם הכ ‪3‬הנים והלוים בערי מגרשיהם | ויקבצו‬
‫אלינו‪ )3( :‬ונסבה את ‪3‬ארון "אל הינו אלינו | כי ל א דרשנ>הו בימי שאול‪ )4( :‬וי אמרו כל הקהל לע‪3‬שות כן | כי ישר‬
‫הדבר בעיני כל העם‪ )5( :‬ויקהל דויד את כל ישראל מן שיחור מצרים ועד לבוא ‪3‬חמת | להביא את ‪3‬ארון ה "אל הים‬
‫מקרית יערים‪ )6( :‬ויעל דויד וכל ישראל בע‪3‬לתה אל קרית יערים ‪3‬אשר ליהודה | להע‪3‬לות משם את ‪3‬ארון ה "אל הים‬
‫יהוה יושב הכרובים ‪3‬אשר נקרא שם‪ )7( :‬וירכיבו את ‪3‬ארון ה "אל הים על ע‪3‬גלה ‪3‬חדשה מבית ‪3‬אבינדב | וע>זא ואחיו‬
‫נ ‪3‬הגים בע‪3‬גלה‪ )8( :‬ודויד וכל ישראל מש ‪3‬חקים לפני ה "אל הים בכל ע ז | ובשירים ובכנ רות ובנבלים וב >תפים‬
‫ובמצלתים וב ‪3‬חצ צרות‪ )9( :‬ויב או עד ג רן כיד ן | וישלח ע>זא את ידו ל "אח ז את הארון כי שמטו הבקר‪ )10( :‬ויחר אף‬
‫יהוה בע>זא ויכהו על ‪3‬אשר שלח ידו על הארון | וימת שם לפני "אל הים‪ )11( :‬ויחר לדויד כי פרץ יהוה פרץ בע>זא |‬
‫ויקרא למקום ההוא פרץ ע>זא עד היום הזה‪ )12( :‬ויירא דויד את ה "אל הים ביום ההוא לאמ ר | היך אביא אלי את‬
‫‪3‬ארון ה "אל הים‪ )13( :‬ול א הסיר דויד את הארון אליו אל עיר דויד | ויטהו אל בית ע בד "אד ם הגתי‪ )14( :‬וישב ‪3‬ארון‬
‫ה "אל הים עם בית ע בד "אד ם בביתו של שה ‪F‬חדשים | ויברך יהוה את בית ע בד "אד ם ואת כל ‪3‬אשר לו‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישלח חירם [חורם קרי] מלך צ ר מלאכים אל דויד וע‪3‬צי ‪3‬ארזים וחרשי קיר וחרשי עצים | לבנות לו בית‪)2( :‬‬
‫וידע דויד כי "הכינו יהוה למלך על ישראל | כי נשאת למעלה מלכותו בע‪3‬בור עמו ישראל‪:‬‬
‫(‪ )3‬ויקח דויד עוד נשים בירושל ם | ויולד דויד עוד בנים ובנות‪ )4( :‬ואלה שמות הילודים ‪3‬אשר היו לו בירושל ם |‬
‫ואליפלט‪)8( :‬‬‫ואלישמע ובעלידע "‬ ‫ואלישוע ואלפלט‪ )6( :‬ונ גה ונפג ויפיע‪" )7( :‬‬
‫שמוע ושובב נתן ושל מ ה‪ )5( :‬ויבחר "‬
‫וישמעו פלשתים כי נמשח דויד למלך על כל ישראל ויע‪3‬לו כל פלשתים לבקש את דויד | וישמע דויד ויצא לפניהם‪( :‬‬
‫‪ )9‬ופלשתים באו | ויפשטו בעמק רפאים‪ )10( :‬וישאל דויד באל הים לאמ ר האע"לה על פלשתיים [פלשתים קרי]‬
‫ונתתם בידי | וי אמר לו יהוה ע‪3‬לה ונתתים בידך‪ )11( :‬ויע‪3‬לו בבעל פרצים ויכם שם דויד וי אמר דויד פרץ ה "אל הים‬
‫את אויבי בידי כפרץ מים | על כן קראו שם המקום ההוא בעל פרצים‪ )12( :‬ויעזבו שם את "אל היהם | וי אמר דויד‬
‫וישרפו באש‪:‬‬
‫(‪ )13‬וי סיפו עוד פלשתים ויפשטו בעמק‪ )14( :‬וישאל עוד דויד באל הים וי אמר לו ה "אל הים ל א תע‪3‬לה ‪3‬‬
‫אחריהם |‬
‫הסב מע‪3‬ליהם ובאת להם ממול הבכאים‪ )15( :‬ויהי כשמע‪3‬ך את קול הצעדה בראשי הבכאים אז תצא במלחמה | כי‬
‫יצא ה "אל הים לפניך להכות את מ ‪3‬חנה פלשתים‪ )16( :‬ויעש דויד כ ‪3‬אשר צוהו ה "אל הים | ויכו את מ ‪3‬חנה פלשתים‬
‫מגבעון ועד גזרה‪ )17( :‬ויצא שם דויד בכל ה ‪3‬ארצות | ויהוה נתן את פחדו על כל הגוים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויעש לו בתים בעיר דויד | ויכן מקום ל ‪3‬ארון ה "אל הים ויט לו א הל‪ )2( :‬אז אמר דויד ל א לשאת את ‪3‬ארון‬
‫(‪ )3‬ויקהל דויד את כל‬ ‫ה "אל הים כי אם הלוים | כי בם בחר יהוה לשאת את ‪3‬ארון יהוה ולשרתו עד עולם‪:‬‬
‫אהר ן ואת הלוים‪( :‬‬ ‫ישראל אל ירושל ם | להע‪3‬לות את ‪3‬ארון יהוה אל מקומו ‪3‬אשר הכין לו‪" )4( :‬‬
‫ויאס ף דויד את בני ‪3‬‬
‫‪ )5‬לבני קהת | אוריאל השר ואחיו מאה ועשרים‪ )6( :‬לבני מררי | ע‪3‬שיה השר ואחיו מאתים ועשרים‪ )7( :‬לבני‬
‫(‪ )9‬לבני חברון |‬ ‫גרשום | יואל השר ואחיו מאה ושל שים‪ )8( :‬לבני "אליצפן | שמעיה השר ואחיו מאתים‪:‬‬
‫(‪ )11‬ויקרא דויד‬ ‫(‪ )10‬לבני ע>זיאל | עמינדב השר ואחיו מאה ושנים עשר‪:‬‬ ‫"אליאל השר ואחיו שמונים‪:‬‬
‫ואליאל ועמינדב‪ )12( :‬וי אמר להם אתם ראשי‬ ‫לצדוק ולאביתר הכ ‪3‬הנים | וללוים לאוריאל ע‪3‬שיה ויואל שמעיה "‬
‫ואחיכם והע‪3‬ליתם את ‪3‬ארון יהוה "אל הי ישראל אל ‪3‬הכינותי לו‪ )13( :‬כי למבראשונה‬ ‫האבות ללוים | התקדשו אתם ‪3‬‬
‫ל א אתם | פרץ יהוה "אל הינו בנו כי ל א דרשנ>הו כמשפט‪ )14( :‬ויתקדשו הכ ‪3‬הנים והלוים | להע‪3‬לות את ‪3‬ארון יהוה‬
‫"אל הי ישראל‪ )15( :‬וישאו בני הלוים את ‪3‬ארון ה "אל הים כ ‪3‬אשר צוה מ שה כדבר יהוה | בכתפם במ טות ע‪3‬ליהם‪:‬‬
‫(‪ )16‬וי אמר דויד לשרי הלוים להע‪3‬מיד את ‪3‬אחיהם המש ררים בכלי שיר נבלים וכנ רות ומצלתים | משמיעים להרים‬
‫בקול לשמחה‪:‬‬
‫ומן בני מררי ‪3‬אחיהם איתן בן קושיהו‪)18( :‬‬ ‫(‪ )17‬ויע‪3‬מידו הלוים את הימן בן יואל ומן אחיו אסף בן ברכיהו |‬
‫ואליפלהו‬‫ועמהם ‪3‬אחיהם המשנים | זכריהו בן ויע‪3‬זיאל ושמירמות ויחיאל וע>ני "אליאב ובניהו ומע‪3‬שיהו ומתתיהו "‬
‫ומקניהו וע בד "אד ם ויעיאל הש ע‪3‬רים‪ )19( :‬והמש ררים הימן אסף ואיתן | במצלתים נח שת להשמיע‪ )20( :‬וזכריה‬
‫ואליפלהו ומקניהו‬ ‫ואליאב ומע‪3‬שיהו ובניהו | בנבלים על ע‪3‬למות‪ )21( :‬ומתתיהו "‬ ‫וע‪3‬זיאל ושמירמות ויחיאל וע>ני "‬
‫וע בד "אד ם ויעיאל וע‪3‬זזיהו | בכנ רות על השמינית לנצח‪ )22( :‬וכנניהו שר הלוים במשא | יס ר במשא כי מבין הוא‪( :‬‬
‫‪ )23‬וברכיה ואלקנה ש ע‪3‬רים לארון‪ )24( :‬ושבניהו ויושפט ונתנאל וע‪3‬משי וזכריהו ובניהו "‬
‫ואליעזר הכ ‪3‬הנים‬
‫מחצצרים [מחצרים קרי] ב ‪3‬חצ צרות לפני ‪3‬ארון ה "אל הים | וע בד "אד ם ויחיה ש ע‪3‬רים לארון‪ )25( :‬ויהי דויד וזקני‬
‫(‪ )26‬ויהי בעז ר‬ ‫ישראל ושרי ה ‪3‬אלפים | הה לכים להע‪3‬לות את ‪3‬ארון ברית יהוה מן בית ע בד "אד ם בשמחה‪:‬‬
‫ה "אל הים את הלוים נ שאי ‪3‬ארון ברית יהוה | ויזבחו שבעה פרים ושבעה אילים‪ )27( :‬ודויד מכ>רבל במעיל בוץ וכל‬
‫הלוים הנ שאים את הארון והמש ררים וכנניה השר המשא המש ררים | ועל דויד אפוד בד‪ )28( :‬וכל ישראל מע‪3‬לים‬
‫את ‪3‬ארון ברית יהוה בתרועה ובקול שופר וב ‪3‬חצ צרות ובמצלתים | משמעים בנבלים וכנ רות‪ )29( :‬ויהי ‪3‬ארון ברית‬
‫יהוה בא עד עיר דויד | ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דויד מרקד ומשחק ותבז לו בלבה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויביאו את ‪3‬ארון ה "אל הים ויציגו א תו בתוך הא הל ‪3‬אשר נטה לו דויד | ויקריבו ע לות ושלמים לפני ה "אל הים‪)2( :‬‬
‫ויכל דויד מהע‪3‬לות הע לה והשלמים | ויברך את העם בשם יהוה‪ )3( :‬ויחלק לכל איש ישראל מאיש ועד אשה | לאיש‬
‫ואשישה‪ )4( :‬ויתן לפני ‪3‬ארון יהוה מן הלוים משרתים | ולהזכיר ולהודות ולהלל ליהוה "אל הי‬ ‫ככר לחם ואשפר ‪3‬‬
‫(‪ )5‬אסף הר אש ומשנהו זכריה | יעיאל ושמירמות ויחיאל ומתתיה "‬
‫ואליאב ובניהו וע בד "אד ם ויעיאל בכלי נבלים‬
‫יחזיאל הכ ‪3‬הנים | ב ‪3‬חצ צרות תמיד לפני ‪3‬ארון ברית ה "אל הים‪)7( :‬‬
‫ובכנ רות ואסף במצלתים משמיע‪ )6( :‬ובניהו ו ‪3‬‬
‫ביום ההוא אז נתן דויד בר אש לה דות ליהוה | ביד אסף ואחיו‪:‬‬
‫(‪ )8‬הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים ע‪3‬ליל תיו‪ )9( :‬שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלא תיו‪ )10( :‬התהללו בשם‬
‫קדשו ישמח לב מבקשי יהוה‪ )11( :‬דרשו יהוה וע>זו בקשו פניו תמיד‪ )12( :‬זכרו נפלא תיו ‪3‬אשר עשה מ פתיו‬
‫ומשפטי פיהו‪ )13( :‬זרע ישראל עבדו בני יע‪3‬ק ב בחיריו‪ )14( :‬הוא יהוה "אל הינו בכל הארץ משפטיו‪ )15( :‬זכרו‬
‫לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור‪3 )16( :‬אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק‪ )17( :‬ויע‪3‬מידה ליע‪3‬ק ב לח ק לישראל‬
‫נחלתכם‪ )19( :‬בהיותכם מתי מספר כמעט וגרים בה‪ )20( :‬ויתהלכו‬ ‫ברית עולם‪ )18( :‬לאמ ר לך אתן ארץ כנען חבל ‪3‬‬
‫מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר‪ )21( :‬ל א הניח לאיש לעשקם ויוכח ע‪3‬ליהם מלכים‪ )22( :‬אל תגעו במשיחי‬
‫ובנביאי אל תרעו‪:‬‬
‫(‪ )23‬שירו ליהוה כל הארץ בשרו מיום אל יום ישועתו‪ )24( :‬ספרו בגוים את כבודו בכל העמים נפלא תיו‪ )25( :‬כי‬
‫גדול יהוה ומ >הלל מא ד ונורא הוא על כל "אל הים‪ )26( :‬כי כל "אל הי העמים "אלילים ויהוה שמים עשה‪ )27( :‬הוד‬
‫והדר לפניו ע ז וחדוה במק מו‪ )28( :‬הבו ליהוה משפחות עמים הבו ליהוה כבוד וע ז‪ )29( :‬הבו ליהוה כבוד שמו |‬
‫שאו מנחה וב או לפניו השת ‪3‬חוו ליהוה בהדרת ק דש‪ )30( :‬חילו מלפניו כל הארץ אף תכון תבל בל תמוט‪)31( :‬‬
‫ישמחו השמים ותגל הארץ וי אמרו בגוים יהוה מלך‪ )32( :‬ירעם הים ומלואו יע‪3‬ל ץ השדה וכל ‪3‬אשר בו‪ )33( :‬אז‬
‫ירננו ע‪3‬צי היער | מלפני יהוה כי בא לשפוט את הארץ‪ )34( :‬הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו‪ )35( :‬ואמרו‬
‫הושיענו "אל הי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים | לה דות לשם קדשך להשתבח בתהלתך‪ )36( :‬ברוך יהוה "אל הי‬
‫ישראל מן העולם ועד הע לם | וי אמרו כל העם אמן והלל ליהוה‪:‬‬
‫(‪ )37‬ויע‪3‬זב שם לפני ‪3‬ארון ברית יהוה לאסף ולאחיו | לשרת לפני הארון תמיד לדבר יום ביומו‪ )38( :‬וע בד "אד ם‬
‫ואחיהם ששים ושמונה | וע בד "אד ם בן ידיתון וח סה לש ע‪3‬רים‪ )39( :‬ואת צדוק הכ הן ואחיו הכ ‪3‬הנים לפני משכן‬‫‪3‬‬
‫יהוה | בבמה ‪3‬אשר בגבעון‪ )40( :‬להע‪3‬לות ע לות ליהוה על מזבח הע לה תמיד לב קר ולערב | ולכל הכתוב בתורת יהוה‬
‫‪3‬אשר צוה על ישראל‪ )41( :‬ועמהם הימן וידותון ושאר הברורים ‪3‬אשר נקבו בשמות | לה דות ליהוה כי לעולם חסדו‪:‬‬
‫(‪ )42‬ועמהם הימן וידותון ‪3‬חצ צרות ומצלתים למשמיעים וכלי שיר ה "אל הים | ובני ידותון לשער‪ )43( :‬וילכו כל‬
‫העם איש לביתו | ויס ב דויד לברך את ביתו‪:‬‬
‫וארון ברית יהוה תחת‬ ‫(‪ )1‬ויהי כ ‪3‬אשר ישב דויד בביתו | וי אמר דויד אל נתן הנביא הנה אנ כי יושב בבית ה ‪3‬ארזים ‪3‬‬
‫(‪ )3‬ויהי בלילה ההוא | ויהי דבר‬ ‫יריעות‪ )2( :‬וי אמר נתן אל דויד כ ל ‪3‬אשר בלבבך ע‪3‬שה | כי ה "אל הים עמך‪:‬‬
‫"אל הים אל נתן לאמ ר‪ )4( :‬לך ואמרת אל דויד עבדי כ ה אמר יהוה | ל א אתה תבנה לי הבית לשבת‪ )5( :‬כי ל א‬
‫ישבתי בבית מן היום ‪3‬אשר הע"ליתי את ישראל עד היום הזה | ואהיה מא הל אל א הל וממשכן‪ )6( :‬בכ ל ‪3‬אשר‬
‫התהלכתי בכל ישראל ‪3‬הדבר דברתי את אחד ש פטי ישראל ‪3‬אשר צויתי לרעות את עמי לאמ ר | למה ל א בניתם לי‬
‫אחרי הצ אן |‬ ‫כ ה אמר יהוה צבאות ‪3‬אני לקחתיך מן הנוה מן ‪3‬‬ ‫בית ‪3‬ארזים‪ )7( :‬ועתה כ ה ת אמר לעבדי לדויד‬
‫להיות נגיד על עמי ישראל‪ )8( :‬ואהיה עמך בכ ל ‪3‬אשר הלכת ואכרית את כל אויביך מפניך | ועשיתי לך שם כשם‬
‫הגדולים ‪3‬אשר בארץ‪ )9( :‬ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיהו ושכן תחתיו ול א ירגז עוד | ול א יוסיפו בני עולה‬
‫לבל תו כ ‪3‬אשר בראשונה‪ )10( :‬ולמימים ‪3‬אשר צויתי ש פטים על עמי ישראל והכנעתי את כל אויביך | ואגד לך ובית‬
‫והכינותי‬ ‫אחריך ‪3‬אשר יהיה מבניך | ‪3‬‬‫והקימותי את זרע‪3‬ך ‪3‬‬ ‫יבנה לך יהוה‪ )11( :‬והיה כי מלאו ימיך ללכת עם ‪3‬אב תיך ‪3‬‬
‫את מלכותו‪ )12( :‬הוא יבנה לי בית | וכ ננתי את כסאו עד עולם‪3 )13( :‬אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן | וחסדי‬
‫ל א אסיר מעמו כ ‪3‬אשר ‪3‬הסירותי מ ‪3‬אשר היה לפניך‪ )14( :‬והע‪3‬מדתיהו בביתי ובמלכותי עד העולם | וכסאו יהיה נכון‬
‫עד עולם‪ )15( :‬ככ ל הדברים האלה וככ ל החזון הזה | כן דבר נתן אל דויד‪:‬‬
‫(‪ )16‬ויב א המלך דויד וישב לפני יהוה | וי אמר מי ‪3‬אני יהוה "אל הים ומי ביתי כי ‪3‬הביא תני עד ‪3‬הל ם‪ )17( :‬ותקטן‬
‫ז את בעיניך "אל הים ותדבר על בית עבדך למרחוק | וראיתני כתור האדם המע‪3‬לה יהוה "אל הים‪ )18( :‬מה יוסיף עוד‬
‫דויד אליך לכבוד את עבדך | ואתה את עבדך ידעת‪ )19( :‬יהוה בע‪3‬בור עבדך וכלבך עשית את כל הגדולה הז את |‬
‫לה דיע את כל הגד>לות‪ )20( :‬יהוה אין כמוך ואין "אל הים זולתך | בכ ל ‪3‬אשר שמענו באזנינו‪ )21( :‬ומי כעמך ישראל‬
‫גוי אחד בארץ | ‪3‬אשר הלך ה "אל הים לפדות לו עם לשום לך שם גד>לות ונ ראות לגרש מפני עמך ‪3‬אשר פדית ממצרים‬
‫גוים‪ )22( :‬ותתן את עמך ישראל לך לעם עד עולם | ואתה יהוה היית להם לאל הים‪ )23( :‬ועתה יהוה הדבר ‪3‬אשר‬
‫דברת על עבדך ועל ביתו יאמן עד עולם | וע‪3‬שה כ ‪3‬אשר דברת‪ )24( :‬ויאמן ויגדל שמך עד עולם לאמ ר יהוה צבאות‬
‫"אל הי ישראל "אל הים לישראל | ובית דויד עבדך נכון לפניך‪ )25( :‬כי אתה "אל הי גלית את א זן עבדך לבנות לו בית |‬
‫על כן מצא עבדך להתפלל לפניך‪ )26( :‬ועתה יהוה אתה הוא ה "אל הים | ותדבר על עבדך הטובה הז את‪ )27( :‬ועתה‬
‫הואלת לברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך | כי אתה יהוה ברכת ומב רך לעולם‪:‬‬
‫אחרי כן ויך דויד את פלשתים ויכניעם | ויקח את גת ובנ תיה מיד פלשתים‪ )2( :‬ויך את מואב | ויהיו מואב‬ ‫(‪ )1‬ויהי ‪3‬‬
‫ע‪3‬בדים לדויד נ שאי מנחה‪ )3( :‬ויך דויד את ‪3‬הדדעזר מלך צובה ‪3‬חמתה | בלכתו להציב ידו בנהר פרת‪ )4( :‬וילכ ד דויד‬
‫ממנו אלף רכב ושבעת ‪3‬אלפים פרשים ועשרים אלף איש רגלי | ויעקר דויד את כל הרכב ויותר ממנו מאה רכב‪)5( :‬‬
‫ויב א ‪3‬ארם דרמשק לעזור ל ‪3‬הדדעזר מלך צובה | ויך דויד ב ‪3‬ארם עשרים ושנים אלף איש‪ )6( :‬וישם דויד ב ‪3‬ארם‬
‫דרמשק ויהי ‪3‬ארם לדויד ע‪3‬בדים נ שאי מנחה | ויושע יהוה לדויד בכ ל ‪3‬אשר הלך‪ )7( :‬ויקח דויד את שלטי הזהב‬
‫‪3‬אשר היו על עבדי ‪3‬הדדעזר | ויביאם ירושל ם‪ )8( :‬ומטבחת ומכון ערי ‪3‬הדדעזר לקח דויד נח שת רבה מא ד | בה עשה‬
‫של מ ה את ים הנח שת ואת העמודים ואת כלי הנח שת‪:‬‬
‫(‪ )9‬וישמע ת עו מלך ‪3‬חמת | כי הכה דויד את כל חיל ‪3‬הדדעזר מלך צובה‪ )10( :‬וישלח את ‪3‬הדורם בנו אל המלך דויד‬
‫לשאול [לשאל קרי] לו לשלום ולבר‪3‬כו על ‪3‬אשר נלחם ב ‪3‬הדדעזר ויכהו כי איש מל ‪3‬חמות ת עו היה ‪3‬הדדעזר | וכ ל כלי‬
‫זהב וכסף ונח שת‪ )11( :‬גם א תם הקדיש המלך דויד ליהוה עם הכסף והזהב ‪3‬אשר נשא מכל הגוים | מ "אדום‬
‫וממואב ומבני עמון ומפלשתים ומע‪3‬מלק‪ )12( :‬ואבשי בן צרויה הכה את "אדום בגיא המלח שמונה עשר אלף‪)13( :‬‬
‫וישם ב "אדום נציבים ויהיו כל "אדום ע‪3‬בדים לדויד | ויושע יהוה את דויד בכ ל ‪3‬אשר הלך‪ )14( :‬וימל ך דויד על כל‬
‫ישראל | ויהי ע שה משפט וצדקה לכל עמו‪ )15( :‬ויואב בן צרויה על הצבא | ויהושפט בן ‪3‬אחילוד מזכיר‪ )16( :‬וצדוק‬
‫ואבימלך בן אביתר כ ‪3‬הנים | ושושא סופר‪ )17( :‬ובניהו בן יהוידע על הכרתי והפלתי | ובני דויד‬
‫בן ‪3‬אחיטוב ‪3‬‬
‫הראש נים ליד המלך‪:‬‬
‫אחרי כן וימת נחש מלך בני עמון | וימל ך בנו תחתיו‪ )2( :‬וי אמר דויד אע"שה חסד עם חנון בן נחש כי עשה‬ ‫(‪ )1‬ויהי ‪3‬‬
‫נחמו‪ )3( :‬וי אמרו‬‫נחמו על אביו | ויב או עבדי דויד אל ארץ בני עמון אל חנון ל ‪3‬‬
‫אביו עמי חסד וישלח דויד מלאכים ל ‪3‬‬
‫נחמים | ‪3‬הל א בע‪3‬בור לחק ר ול ‪3‬הפ ך ולרגל הארץ באו‬‫שרי בני עמון לחנון המכבד דויד את אביך בעיניך כי שלח לך מ ‪3‬‬
‫ע‪3‬בדיו אליך‪:‬‬
‫(‪ )4‬ויקח חנון את עבדי דויד ויגלחם ויכר ת את מדויהם בחצי עד המפשעה | וישלחם‪ )5( :‬וילכו ויגידו לדויד על‬
‫ה ‪3‬אנשים וישלח לקראתם כי היו ה ‪3‬אנשים נכלמים מא ד | וי אמר המלך שבו בירחו עד ‪3‬אשר יצמח זקנכם ושבתם‪( :‬‬
‫נהרים ומן ‪3‬ארם‬‫‪ )6‬ויראו בני עמון כי התב ‪3‬אשו עם דויד | וישלח חנון ובני עמון אלף ככר כסף לשכ ר להם מן ‪3‬ארם ‪3‬‬
‫מע‪3‬כה ומצובה רכב ופרשים‪ )7( :‬וישכרו להם שנים ושל שים אלף רכב ואת מלך מע‪3‬כה ואת עמו ויב או ‪3‬‬
‫ויחנו לפני‬
‫מידבא | ובני עמון נאספו מעריהם ויב או למלחמה‪ )8( :‬וישמע דויד | וישלח את יואב ואת כל צבא הגבורים‪)9( :‬‬
‫ויצאו בני עמון ויערכו מלחמה פתח העיר | והמלכים ‪3‬אשר באו לבדם בשדה‪ )10( :‬וירא יואב כי היתה פני המלחמה‬
‫אליו פנים ואחור | ויבחר מכל בחור בישראל ויע‪3‬ר ך לקראת ‪3‬ארם‪ )11( :‬ואת יתר העם נתן ביד אבשי אחיו | ויערכו‬
‫ואם בני עמון יחזקו ממך‬ ‫לקראת בני עמון‪ )12( :‬וי אמר אם ת "חזק ממני ‪3‬ארם והיית לי לתשועה |‬
‫והושעתיך‪3 )13( :‬חזק ונתחזקה בעד עמנו ובעד ערי "אל הינו | ויהוה הטוב בעיניו יע‪3‬שה‪ )14( :‬ויגש יואב והעם ‪3‬אשר‬
‫עמו לפני ‪3‬ארם למלחמה | וינוסו מפניו‪ )15( :‬ובני עמון ראו כי נס ‪3‬ארם וינוסו גם הם מפני אבשי אחיו ויב או העירה‬
‫| ויב א יואב ירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )16‬וירא ‪3‬ארם כי נגפו לפני ישראל וישלחו מלאכים ויוציאו את ‪3‬ארם ‪3‬אשר מעבר הנהר | ושופך שר צבא ‪3‬הדדעזר‬
‫לפניהם‪ )17( :‬וי>גד לדויד "‬
‫ויאס ף את כל ישראל ויע‪3‬ב ר הירדן ויב א ‪3‬אלהם ויע‪3‬ר ך ‪3‬אלהם | ויע‪3‬ר ך דויד לקראת ‪3‬ארם‬
‫ויהר ג דויד מ ‪3‬ארם שבעת ‪3‬אלפים רכב וארבעים אלף איש רגלי |‬ ‫מלחמה ויל ‪3‬חמו עמו‪ )18( :‬וינס ‪3‬ארם מלפני ישראל ‪3‬‬
‫ואת שופך שר הצבא המית‪ )19( :‬ויראו עבדי ‪3‬הדדעזר כי נגפו לפני ישראל וישלימו עם דויד ויעבד>הו | ול א אבה‬
‫‪3‬ארם להושיע את בני עמון עוד‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים וינהג יואב את חיל הצבא וישחת את ארץ בני עמון ויב א ויצר את‬
‫רבה ודויד י שב בירושל ם | ויך יואב את רבה ויהרסה‪ )2( :‬ויקח דויד את ע‪3‬טרת מלכם מעל ר אשו וימצאה משקל‬
‫ככר זהב ובה אבן יקרה ותהי על ר אש דויד | ושלל העיר הוציא הרבה מא ד‪ )3( :‬ואת העם ‪3‬אשר בה הוציא וישר‬
‫במגרה וב ‪3‬חריצי הברזל ובמגרות וכן יע‪3‬שה דויד לכ ל ערי בני עמון | וישב דויד וכל העם ירושל ם‪:‬‬
‫אחריכן ותע‪3‬מ ד מלחמה בגזר עם פלשתים | אז הכה סבכי ה >חשתי את ספי מילדי הרפאים ויכנעו‪ )5( :‬ותהי‬ ‫(‪ )4‬ויהי ‪3‬‬
‫עוד מלחמה את פלשתים | ויך אלחנן בן יעור [יעיר קרי] את לחמי ‪3‬אחי גלית הגתי ועץ ‪3‬חניתו כמנור א רגים‪)6( :‬‬
‫ותהי עוד מלחמה בגת | ויהי איש מדה ואצבע תיו שש ושש עשרים וארבע וגם הוא נולד להרפא‪ )7( :‬ויחרף את‬
‫ישראל | ויכהו יהונתן בן שמעא ‪3‬אחי דויד‪ )8( :‬אל נולדו להרפא בגת | ויפלו ביד דויד וביד ע‪3‬בדיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויע‪3‬מ ד שטן על ישראל | ויסת את דויד למנות את ישראל‪ )2( :‬וי אמר דויד אל יואב ואל שרי העם לכו ספרו את‬
‫ישראל מבאר שבע ועד דן | והביאו אלי ואדעה את מספרם‪ )3( :‬וי אמר יואב יוסף יהוה על עמו כהם מאה פעמים‬
‫‪3‬הל א ‪3‬אד ני המלך כ>לם לאד ני לע‪3‬בדים | למה יבקש ז את ‪3‬אד ני למה יהיה לאשמה לישראל‪ )4( :‬ודבר המלך חזק על‬
‫יואב | ויצא יואב ויתהלך בכל ישראל ויב א ירושל ם‪ )5( :‬ויתן יואב את מספר מפקד העם אל דויד | ויהי כל ישראל‬
‫אלף ‪3‬אלפים ומאה אלף איש ש לף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש ש לף חרב‪ )6( :‬ולוי ובנימן ל א פקד‬
‫בתוכם | כי נתעב דבר המלך את יואב‪ )7( :‬וירע בעיני ה "אל הים על הדבר הזה | ויך את ישראל‪:‬‬
‫(‪ )8‬וי אמר דויד אל ה "אל הים חטאתי מא ד ‪3‬אשר עשיתי את הדבר הזה | ועתה הע‪3‬בר נא את ע‪3‬וון עבדך כי נסכלתי‬
‫מא ד‪:‬‬
‫(‪ )9‬וידבר יהוה אל גד ח זה דויד לאמ ר‪ )10( :‬לך ודברת אל דויד לאמ ר כ ה אמר יהוה שלוש ‪3‬אני נ טה עליך | בחר לך‬
‫אחת מהנה ואע"שה לך‪ )11( :‬ויב א גד אל דויד | וי אמר לו כ ה אמר יהוה קבל לך‪ )12( :‬אם שלוש שנים רעב ואם‬
‫של שה ‪F‬חדשים נספה מפני צריך וחרב אויבך למשגת ואם של שת ימים חרב יהוה ודבר בארץ ומלאך יהוה משחית‬
‫בכל גבול ישראל | ועתה ראה מה אשיב את ש לחי דבר‪:‬‬
‫(‪ )13‬וי אמר דויד אל גד צר לי מא ד | אפלה נא ביד יהוה כי רבים ר ‪3‬חמיו מא ד וביד אדם אל אפ ל‪ )14( :‬ויתן יהוה‬
‫דבר בישראל | ויפ ל מישראל שבעים אלף איש‪ )15( :‬וישלח ה "אל הים מלאך לירושל ם להשחיתה וכהשחית ראה‬
‫(‬ ‫יהוה וינחם על הרעה וי אמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך | ומלאך יהוה ע מד עם ג רן ארנן היבוסי‪:‬‬
‫‪ )16‬וישא דויד את עיניו וירא את מלאך יהוה ע מד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושל ם |‬
‫ויפ ל דויד והזקנים מכ>סים בשקים על פניהם‪ )17( :‬וי אמר דויד אל ה "אל הים ‪3‬הל א ‪3‬אני אמרתי למנות בעם ‪3‬‬
‫ואני‬
‫הוא ‪3‬אשר חטאתי והרע ‪3‬הרעותי ואלה הצ אן מה עשו | יהוה "אל הי תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך ל א למגפה‪( :‬‬
‫‪ )18‬ומלאך יהוה אמר אל גד לאמ ר לדויד | כי יע‪3‬לה דויד להקים מזבח ליהוה בג רן ארנן היב>סי‪ )19( :‬ויעל דויד‬
‫בדבר גד ‪3‬אשר דבר בשם יהוה‪ )20( :‬וישב ארנן וירא את המלאך וארבעת בניו עמו מתחבאים | וארנן דש חטים‪( :‬‬
‫‪ )21‬ויב א דויד עד ארנן | ויבט ארנן וירא את דויד ויצא מן הג רן וישתחו לדויד אפים ארצה‪ )22( :‬וי אמר דויד אל‬
‫ארנן תנה לי מקום הג רן ואבנה בו מזבח ליהוה | בכסף מלא תנהו לי ותעצר המגפה מעל העם‪ )23( :‬וי אמר ארנן‬
‫אל דויד קח לך ויעש ‪3‬אד ני המלך הטוב בעיניו | ראה נתתי הבקר לע לות והמורגים לעצים והחטים למנחה הכ ל‬
‫נתתי‪ )24( :‬וי אמר המלך דויד לארנן ל א כי קנ ה אקנה בכסף מלא | כי ל א אשא ‪3‬אשר לך ליהוה והע‪3‬לות עולה חנם‪:‬‬
‫(‪ )25‬ויתן דויד לארנן במקום | שקלי זהב משקל שש מאות‪ )26( :‬ויבן שם דויד מזבח ליהוה ויעל ע לות ושלמים |‬
‫ויקרא אל יהוה ויע‪3‬נהו באש מן השמים על מזבח הע לה‪:‬‬
‫(‪ )27‬וי אמר יהוה למלאך וישב חרבו אל נדנה‪ )28( :‬בעת ההיא בראות דויד כי ענהו יהוה בג רן ארנן היבוסי | ויזבח‬
‫שם‪ )29( :‬ומשכן יהוה ‪3‬אשר עשה מ שה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא | בבמה בגבעון‪ )30( :‬ול א יכ ל דויד ללכת‬
‫לפניו לדר ש "אל הים | כי נבעת מפני חרב מלאך יהוה‪:‬‬
‫(‪ )2‬וי אמר דויד לכנוס את הגרים‬ ‫(‪ )1‬וי אמר דויד זה הוא בית יהוה ה "אל הים | וזה מזבח לע לה לישראל‪:‬‬
‫‪3‬אשר בארץ ישראל | ויע‪3‬מד ח צבים לחצוב אבני גזית לבנות בית ה "אל הים‪ )3( :‬וברזל לר ב למסמרים לדלתות‬
‫השערים ולמחברות הכין דויד | ונח שת לר ב אין משקל‪ )4( :‬וע‪3‬צי ‪3‬ארזים לאין מספר | כי הביאו הציד נים והצ רים‬
‫ע‪3‬צי ‪3‬ארזים לר ב לדויד‪:‬‬
‫(‪ )5‬וי אמר דויד של מ ה בני נער ורך והבית לבנות ליהוה להגדיל למעלה לשם ולתפארת לכל ה ‪3‬ארצות אכינה נא לו |‬
‫(‪ )7‬וי אמר דויד‬ ‫ויכן דויד לר ב לפני מותו‪ )6( :‬ויקרא לשל מ ה בנו | ויצוהו לבנות בית ליהוה "אל הי ישראל‪:‬‬
‫לשל מ ה | בנו [בני קרי] ‪3‬אני היה עם לבבי לבנות בית לשם יהוה "אל הי‪ )8( :‬ויהי עלי דבר יהוה לאמ ר דם לר ב שפכת‬
‫ומלחמות גד לות עשית | ל א תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני‪ )9( :‬הנה בן נולד לך הוא יהיה איש‬
‫והנחותי לו מכל אויביו מסביב | כי של מ ה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו‪ )10( :‬הוא יבנה‬ ‫מנוחה ‪3‬‬
‫והכינותי כסא מלכותו על ישראל עד עולם‪ )11( :‬עתה בני יהי יהוה עמך‬ ‫ואני לו לאב | ‪3‬‬
‫בית לשמי והוא יהיה לי לבן ‪3‬‬
‫| והצלחת ובנית בית יהוה "אל היך כ ‪3‬אשר דבר עליך‪ )12( :‬אך יתן לך יהוה שכל ובינה ויצוך על ישראל | ולשמור את‬
‫תורת יהוה "אל היך‪ )13( :‬אז תצליח אם תשמור לע‪3‬שות את ה >חקים ואת המשפטים ‪3‬אשר צוה יהוה את מ שה על‬
‫ואמץ אל תירא ואל תחת‪ )14( :‬והנה בעניי ‪3‬הכינותי לבית יהוה זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף‬ ‫ישראל | ‪3‬חזק "‬
‫ואבנים ‪3‬הכינותי וע‪3‬ליהם תוסיף‪ )15( :‬ועמך לר ב‬
‫‪3‬אלפים ככרים ולנח שת ולברזל אין משקל כי לר ב היה | ועצים ‪3‬‬
‫ע שי מלאכה ח צבים וחרשי אבן ועץ | וכל חכם בכל מלאכה‪ )16( :‬לזהב לכסף ולנח שת ולברזל אין מספר | קום‬
‫וע‪3‬שה ויהי יהוה עמך‪ )17( :‬ויצו דויד לכל שרי ישראל לעז ר לשל מ ה בנו‪3 )18( :‬הל א יהוה "אל היכם עמכם והניח‬
‫לכם מסביב | כי נתן בידי את י שבי הארץ ונכבשה הארץ לפני יהוה ולפני עמו‪ )19( :‬עתה תנו לבבכם ונפשכם‬
‫לדרוש ליהוה "אל היכם | וקומו ובנו את מקדש יהוה ה "אל הים להביא את ‪3‬ארון ברית יהוה וכלי ק דש ה "אל הים‬
‫לבית הנבנה לשם יהוה‪:‬‬
‫ויאס ף את כל שרי ישראל והכ ‪3‬הנים והלוים‪)3( :‬‬

‫(‪ )1‬ודויד זקן ושבע ימים | וימלך את של מ ה בנו על ישראל‪" )2( :‬‬
‫ויספרו הלוים מבן של שים שנה ומעלה | ויהי מספרם לג>לגל תם לגברים של שים ושמונה אלף‪ )4( :‬מאלה לנצח על‬
‫מלאכת בית יהוה עשרים וארבעה אלף | וש טרים וש פטים ששת ‪3‬אלפים‪ )5( :‬וארבעת ‪3‬אלפים ש ע‪3‬רים | וארבעת‬
‫לבני לוי לגרשון קהת‬ ‫‪3‬אלפים מהללים ליהוה בכלים ‪3‬אשר עשיתי להלל‪ )6( :‬ויחלקם דויד מחלקות |‬
‫(‪ )9‬בני שמעי שלמות‬ ‫ומררי‪ )7( :‬לגר >שני לעדן ושמעי‪ )8( :‬בני לעדן הר אש יחיאל וזתם ויואל של שה‪:‬‬
‫(‪ )10‬ובני שמעי יחת זינא ויעוש ובריעה | אלה‬ ‫וחזיאל והרן של שה | אלה ראשי האבות ללעדן‪:‬‬ ‫[שלומית קרי] ‪3‬‬
‫בני שמעי ארבעה‪ )11( :‬ויהי יחת הר אש וזיזה השני | ויעוש ובריעה ל א הרבו בנים ויהיו לבית אב לפ >קדה אחת‪:‬‬
‫אהר ן להקדישו‬ ‫(‪ )12‬בני קהת עמרם יצהר חברון וע>זיאל ארבעה‪ )13( :‬בני עמרם ‪3‬‬
‫אהר ן ומ שה | ויבדל ‪3‬‬
‫ק דש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו עד עולם‪ )14( :‬ומ שה איש ה "אל הים | בניו‬
‫ואליעזר‪ )16( :‬בני גרשום שבואל הר אש‪ )17( :‬ויהיו בני "אליעזר רחביה‬‫יקראו על שבט הלוי‪ )15( :‬בני מ שה גרש ם "‬
‫(‪ )19‬בני‬ ‫הר אש | ול א היה ל "אליעזר בנים ‪3‬אחרים ובני רחביה רבו למעלה‪ )18( :‬בני יצהר של מית הר אש‪:‬‬
‫יחזיאל השלישי ויקמעם הרביעי‪ )20( :‬בני ע>זיאל | מיכה הר אש וישיה השני‪:‬‬ ‫חברון | יריהו הר אש ‪3‬אמריה השני ‪3‬‬
‫(‪ )21‬בני מררי מחלי ומושי בני מחלי אלעזר וקיש‪ )22( :‬וימת אלעזר ול א היו לו בנים כי אם בנות |‬
‫וישאום בני קיש ‪3‬אחיהם‪ )23( :‬בני מושי מחלי ועדר וירמות של שה‪ )24( :‬אלה בני לוי לבית ‪3‬אב תיהם ראשי האבות‬
‫לפקודיהם במספר שמות לג>לגל תם ע שה המלאכה לע‪3‬ב דת בית יהוה | מבן עשרים שנה ומעלה‪ )25( :‬כי אמר דויד‬
‫הניח יהוה "אל הי ישראל לעמו | וישכ ן בירושל ם עד לעולם‪ )26( :‬וגם ללוים | אין לשאת את המשכן ואת כל כליו‬
‫אחר נים המה מספר בני לוי | מבן עשרים שנה ולמעלה‪ )28( :‬כי מע‪3‬מדם ליד בני‬‫לע‪3‬ב דתו‪ )27( :‬כי בדברי דויד ה ‪3‬‬
‫אהר ן לע‪3‬ב דת בית יהוה על ה ‪3‬חצרות ועל הלשכות ועל ט ‪F‬הרת לכל ק דש | ומע‪3‬שה ע‪3‬ב דת בית ה "אל הים‪ )29( :‬וללחם‬
‫‪3‬‬
‫המע‪3‬רכת ולס לת למנחה ולרקיקי המצות ולמ ‪3‬חבת ול >מרבכת | ולכל משורה ומדה‪ )30( :‬ולע‪3‬מ ד בב קר בב קר לה דות‬
‫ולהלל ליהוה | וכן לערב‪ )31( :‬ולכ ל הע‪3‬לות ע לות ליהוה לשבתות ל ‪F‬חדשים ולמ ע‪3‬דים | במספר כמשפט ע‪3‬ליהם תמיד‬
‫לפני יהוה‪ )32( :‬ושמרו את משמרת א הל מועד ואת משמרת הק דש ומשמרת בני ‪3‬‬
‫אהר ן ‪3‬אחיהם | לע‪3‬ב דת בית‬
‫יהוה‪:‬‬
‫ואביהוא לפני ‪3‬אביהם ובנים ל א‬‫ואביהוא אלעזר ואיתמר‪ )2( :‬וימת נדב ‪3‬‬ ‫אהר ן נדב ‪3‬‬ ‫(‪ )1‬ולבני ‪3‬‬
‫אהר ן מחלקותם | בני ‪3‬‬
‫ואחימלך מן בני איתמר | לפ >קדתם‬‫היו להם | ויכ ‪3‬הנו אלעזר ואיתמר‪ )3( :‬ויחלקם דויד וצדוק מן בני אלעזר ‪3‬‬
‫בע‪3‬ב דתם‪ )4( :‬וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום | לבני אלעזר ראשים לבית אבות‬
‫ששה עשר ולבני איתמר לבית ‪3‬אבותם שמונה‪ )5( :‬ויחלקום בגורלות אלה עם אלה | כי היו שרי ק דש ושרי ה "אל הים‬
‫(‪ )6‬ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים וצדוק הכ הן‬ ‫מבני אלעזר ובבני איתמר‪:‬‬
‫אחז לאיתמר‪:‬‬‫אחז >‬‫אחז לאלעזר ו >‬‫ואחימלך בן אביתר וראשי האבות לכ ‪3‬הנים וללוים | בית אב אחד >‬ ‫‪3‬‬
‫(‪ )7‬ויצא הגורל הראשון ליהויריב לידעיה השני‪ )8( :‬לחרם השלישי לשע רים הרבעי‪ )9( :‬למלכיה ה ‪3‬חמישי למימן‬
‫הששי‪ )10( :‬להקוץ השבעי ל ‪3‬אביה השמיני‪ )11( :‬לישוע התשעי לשכניהו הע‪3‬שרי‪ )12( :‬לאלישיב עשתי עשר ליקים‬
‫שנים עשר‪ )13( :‬ל >חפה של שה עשר לישבאב ארבעה עשר‪ )14( :‬לבלגה ‪3‬חמשה עשר לאמר ששה עשר‪ )15( :‬לחזיר‬
‫שבעה עשר להפצץ שמונה עשר‪ )16( :‬לפתחיה תשעה עשר ליחזקאל העשרים‪ )17( :‬ליכין אחד ועשרים לגמול שנים‬
‫ועשרים‪ )18( :‬לדליהו של שה ועשרים למעזיהו ארבעה ועשרים‪:‬‬
‫(‪ )19‬אלה פ >קדתם לע‪3‬ב דתם לבוא לבית יהוה כמשפטם ביד ‪3‬‬
‫אהר ן ‪3‬אביהם | כ ‪3‬אשר צוהו יהוה "אל הי ישראל‪:‬‬
‫(‪ )20‬ולבני לוי הנותרים | לבני עמרם שובאל לבני שובאל יחדיהו‪ )21( :‬לרחביהו | לבני רחביהו הר אש ישיה‪)22( :‬‬
‫יחזיאל השלישי יקמעם הרביעי‪ )24( :‬בני ע>זיאל‬ ‫ליצהרי של מות לבני של מות יחת‪ )23( :‬ובני יריהו | ‪3‬אמריהו השני ‪3‬‬
‫מיכה לבני מיכה שמור [שמיר קרי]‪3 )25( :‬אחי מיכה ישיה לבני ישיה זכריהו‪ )26( :‬בני מררי מחלי ומושי בני‬
‫יע‪3‬זיהו בנו‪ )27( :‬בני מררי | ליע‪3‬זיהו בנו וש הם וזכור ועברי‪ )28( :‬למחלי אלעזר ול א היה לו בנים‪ )29( :‬לקיש בני‬
‫קיש ירחמאל‪ )30( :‬ובני מושי מחלי ועדר וירימות | אלה בני הלוים לבית ‪3‬אב תיהם‪ )31( :‬ויפילו גם הם גורלות‬
‫ואחימלך וראשי האבות לכ ‪3‬הנים וללוים | אבות הר אש לע>מת אחיו‬ ‫אהר ן לפני דויד המלך וצדוק ‪3‬‬
‫לע>מת ‪3‬אחיהם בני ‪3‬‬
‫הקטן‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויבדל דויד ושרי הצבא לע‪3‬ב דה לבני אסף והימן וידותון הנביאים [הנבאים קרי] בכנ רות בנבלים ובמצלתים |‬
‫ואשראלה בני אסף | על יד אסף הנבא על ידי‬ ‫ויהי מספרם אנשי מלאכה לע‪3‬ב דתם‪ )2( :‬לבני אסף זכור ויוסף ונתניה ‪3‬‬
‫המלך‪ )3( :‬לידותון | בני ידותון גדליהו וצרי וישעיהו ‪3‬חשביהו ומתתיהו ששה על ידי ‪3‬אביהם ידותון בכנור הנבא על‬
‫(‪ )4‬להימן | בני הימן ב>קיהו מתניהו ע>זיאל שבואל וירימות ‪3‬חנניה ‪3‬חנני "אליאתה גדלתי‬ ‫ה דות והלל ליהוה‪:‬‬
‫ור ממתי עזר ישבקשה מלותי הותיר מ ‪3‬חזיאות‪ )5( :‬כל אלה בנים להימן ח זה המלך בדברי ה "אל הים להרים קרן |‬
‫ויתן ה "אל הים להימן בנים ארבעה עשר ובנות שלוש‪ )6( :‬כל אלה על ידי ‪3‬אביהם בשיר בית יהוה במצלתים נבלים‬
‫אסף וידותון והימן‪ )7( :‬ויהי מספרם עם ‪3‬אחיהם מל>מדי שיר‬ ‫וכנ רות לע‪3‬ב דת בית ה "אל הים | על ידי המלך‬
‫ליהוה | כל המבין מאתים שמונים ושמונה‪ )8( :‬ויפילו גורלות משמרת לע>מת כקט ן כגדול מבין עם תלמיד‪:‬‬
‫(‪ )9‬ויצא הגורל הראשון לאסף ליוסף | גדליהו השני הוא ואחיו ובניו שנים עשר‪ )10( :‬השלשי זכור בניו ואחיו שנים‬
‫עשר‪ )11( :‬הרביעי ליצרי בניו ואחיו שנים עשר‪ )12( :‬ה ‪3‬חמישי נתניהו בניו ואחיו שנים עשר‪ )13( :‬הששי ב>קיהו‬
‫בניו ואחיו שנים עשר‪ )14( :‬השבעי ישראלה בניו ואחיו שנים עשר‪ )15( :‬השמיני ישעיהו בניו ואחיו שנים עשר‪( :‬‬
‫‪ )16‬התשיעי מתניהו בניו ואחיו שנים עשר‪ )17( :‬הע‪3‬שירי שמעי בניו ואחיו שנים עשר‪ )18( :‬עשתי עשר ע‪3‬זראל בניו‬
‫ואחיו שנים עשר‪ )19( :‬השנים עשר ל ‪3‬חשביה בניו ואחיו שנים עשר‪ )20( :‬לשל שה עשר שובאל בניו ואחיו שנים‬
‫עשר‪ )21( :‬לארבעה עשר מתתיהו בניו ואחיו שנים עשר‪ )22( :‬ל ‪3‬חמשה עשר לירמות בניו ואחיו שנים עשר‪)23( :‬‬
‫לששה עשר ל ‪3‬חנניהו בניו ואחיו שנים עשר‪ )24( :‬לשבעה עשר לישבקשה בניו ואחיו שנים עשר‪ )25( :‬לשמונה עשר‬
‫ל ‪3‬חנני בניו ואחיו שנים עשר‪ )26( :‬לתשעה עשר למלותי בניו ואחיו שנים עשר‪ )27( :‬לעשרים ל "אליתה בניו ואחיו‬
‫שנים עשר‪ )28( :‬לאחד ועשרים להותיר בניו ואחיו שנים עשר‪ )29( :‬לשנים ועשרים לגדלתי בניו ואחיו שנים עשר‪:‬‬
‫(‪ )30‬לשל שה ועשרים למ ‪3‬חזיאות בניו ואחיו שנים עשר‪ )31( :‬לארבעה ועשרים לרוממתי עזר בניו ואחיו שנים‬
‫עשר‪:‬‬
‫(‪ )1‬למחלקות לש ע‪3‬רים | לקרחים משלמיהו בן ק רא מן בני אסף‪ )2( :‬ולמשלמיהו בנים | זכריהו הבכור ידיע‪3‬אל‬
‫השני זבדיהו השלישי יתניאל הרביעי‪ )3( :‬עילם ה ‪3‬חמישי יהוחנן הששי אליהועיני השביעי‪ )4( :‬ולע בד "אד ם בנים |‬
‫שמעיה הבכור יהוזבד השני יואח השלשי ושכר הרביעי ונתנאל ה ‪3‬חמישי‪ )5( :‬עמיאל הששי יששכר השביעי פע>לתי‬
‫השמיני | כי בר‪3‬כו "אל הים‪:‬‬
‫(‪ )6‬ולשמעיה בנו נולד בנים הממשלים לבית ‪3‬אביהם | כי גבורי חיל המה‪ )7( :‬בני שמעיה עתני ורפאל ועובד אלזבד‬
‫ואחיהם איש חיל בכ ח לע‪3‬ב דה | ששים‬ ‫אחיו בני חיל | "אליהו וסמכיהו‪ )8( :‬כל אלה מבני ע בד "אד ם המה ובניהם ‪3‬‬
‫(‪ )10‬ולח סה מן בני מררי בנים | שמרי‬ ‫ושנים לע בד "אד ם‪ )9( :‬ולמשלמיהו בנים ואחים בני חיל שמונה עשר‪:‬‬
‫הר אש כי ל א היה בכור וישימהו אביהו לר אש‪ )11( :‬חלקיהו השני טבליהו השלשי זכריהו הרבעי | כל בנים ואחים‬
‫לח סה של שה עשר‪ )12( :‬לאלה מחלקות הש ע‪3‬רים לראשי הגברים משמרות לע>מת ‪3‬אחיהם | לשרת בבית יהוה‪)13( :‬‬
‫ויפילו גורלות כקט ן כגדול לבית ‪3‬אבותם לשער ושער‪:‬‬
‫(‪ )14‬ויפ ל הגורל מזרחה לשלמיהו | וזכריהו בנו יועץ בשכל הפילו גורלות ויצא גורלו צפונה‪ )15( :‬לע בד "אד ם‬
‫נגבה | ולבניו בית ה ‪3‬א >ספים‪ )16( :‬ל >שפים ולח סה למע‪3‬רב עם שער שלכת במסלה העולה | משמר לע>מת משמר‪)17( :‬‬
‫למזרח הלוים ששה לצפונה ליום ארבעה לנגבה ליום ארבעה | ול ‪3‬א >ספים שנים שנים‪ )18( :‬לפרבר למע‪3‬רב | ארבעה‬
‫למסלה שנים לפרבר‪ )19( :‬אלה מחלקות הש ע‪3‬רים לבני הקרחי ולבני מררי‪ )20( :‬והלוים | ‪3‬אחיה על אוצרות בית‬
‫ה "אל הים ולא צרות ה ‪F‬קדשים‪ )21( :‬בני לעדן בני הגר >שני ללעדן ראשי האבות ללעדן הגר >שני יחיאלי‪ )22( :‬בני‬
‫יחיאלי | זתם ויואל אחיו על א צרות בית יהוה‪ )23( :‬לעמרמי ליצהרי לחברוני לעזיאלי‪ )24( :‬ושב>אל בן גרשום בן‬
‫מ שה נגיד על הא צרות‪ )25( :‬ואחיו ל "אליעזר | רחביהו בנו וישעיהו בנו וי רם בנו וזכרי בנו ושלמות [ושל מית קרי]‬
‫בנו‪ )26( :‬הוא של מות ואחיו על כל א צרות ה ‪F‬קדשים ‪3‬אשר הקדיש דויד המלך וראשי האבות לשרי ה ‪3‬אלפים‬
‫והמאות ושרי הצבא‪ )27( :‬מן המלחמות ומן השלל הקדישו | לחזק לבית יהוה‪ )28( :‬וכ ל ההקדיש שמואל הר אה‬
‫ושאול בן קיש ואבנר בן נר ויואב בן צרויה | כ ל המקדיש על יד של מית ואחיו‪:‬‬
‫(‪ )29‬ליצהרי כנניהו ובניו למלאכה החיצונה על ישראל לש טרים ולש פטים‪ )30( :‬לחברוני ‪3‬חשביהו ואחיו בני חיל‬
‫אלף ושבע מאות על פ >קדת ישראל מעבר לירדן מערבה | לכ ל מלאכת יהוה ולע‪3‬ב דת המלך‪ )31( :‬לחברוני יריה‬
‫הר אש לחברוני לת לד תיו לאבות | בשנת הארבעים למלכות דויד נדרשו וימצא בהם גבורי חיל ביעזיר גלעד‪)32( :‬‬
‫וחצי שבט המנשי לכל‬ ‫ואחיו בני חיל אלפים ושבע מאות ראשי האבות | ויפקידם דויד המלך על הראובני והגדי ‪3‬‬
‫דבר ה "אל הים ודבר המלך‪:‬‬
‫(‪ )1‬ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי ה ‪3‬אלפים והמאות וש טריהם המשרתים את המלך לכ ל דבר המחלקות‬
‫(‪ )2‬על המ ‪3‬חל קת‬ ‫הבאה והי צאת ח דש בח דש לכ ל חדשי השנה | המ ‪3‬חל קת האחת עשרים וארבעה אלף‪:‬‬
‫הראשונה לח דש הראשון ישבעם בן זבדיאל | ועל מ ‪3‬חל>קתו עשרים וארבעה אלף‪ )3( :‬מן בני פרץ הר אש לכל שרי‬
‫הצבאות לח דש הראשון‪ )4( :‬ועל מ ‪3‬חל קת הח דש השני דודי ה ‪3‬אחוחי ומ ‪3‬חל>קתו ומקלות הנגיד | ועל מ ‪3‬חל>קתו‬
‫עשרים וארבעה אלף‪ )5( :‬שר הצבא השלישי לח דש השלישי בניהו בן יהוידע הכ הן ר אש | ועל מ ‪3‬חל>קתו עשרים‬
‫(‪ )7‬הרביעי לח דש הרביעי‬ ‫וארבעה אלף‪ )6( :‬הוא בניהו גבור השל שים ועל השל שים | ומ ‪3‬חל>קתו עמיזבד בנו‪:‬‬
‫אחריו | ועל מ ‪3‬חל>קתו עשרים וארבעה אלף‪ )8( :‬החמישי לח דש ה ‪3‬חמישי השר‬ ‫ע‪3‬שה אל ‪3‬אחי יואב וזבדיה בנו ‪3‬‬
‫(‪ )9‬הששי לח דש הששי עירא בן עקש התקועי | ועל‬ ‫שמהות היזרח | ועל מ ‪3‬חל>קתו עשרים וארבעה אלף‪:‬‬
‫מ ‪3‬חל>קתו עשרים וארבעה אלף‪ )10( :‬השביעי לח דש השביעי חלץ הפלוני מן בני אפרים | ועל מ ‪3‬חל>קתו עשרים‬
‫וארבעה אלף‪ )11( :‬השמיני לח דש השמיני סבכי ה >חשתי לזרחי | ועל מ ‪3‬חל>קתו עשרים וארבעה אלף‪)12( :‬‬
‫התשיעי לח דש התשיעי ‪3‬אביעזר הענת תי לבנימיני [לבן ימיני קרי] | ועל מ ‪3‬חל>קתו עשרים וארבעה אלף‪)13( :‬‬
‫הע‪3‬שירי לח דש הע‪3‬שירי מהרי הנטופתי לזרחי | ועל מ ‪3‬חל>קתו עשרים וארבעה אלף‪ )14( :‬עשתי עשר לעשתי עשר‬
‫הח דש בניה הפרעתוני מן בני אפרים | ועל מ ‪3‬חל>קתו עשרים וארבעה אלף‪ )15( :‬השנים עשר לשנים עשר הח דש‬
‫חלדי הנטופתי לעתניאל | ועל מ ‪3‬חל>קתו עשרים וארבעה אלף‪:‬‬
‫(‪ )17‬ללוי ‪3‬חשביה בן‬ ‫לשמעוני שפטיהו בן מע‪3‬כה‪:‬‬ ‫(‪ )16‬ועל שבטי ישראל לראובני נגיד "אליעזר בן זכרי |‬
‫אהר ן צדוק‪ )18( :‬ליהודה "אליהו מ ‪3‬אחי דויד | ליששכר עמרי בן מיכאל‪ )19( :‬לזבול>ן ישמעיהו בן‬ ‫קמואל ל ‪3‬‬
‫(‪ )20‬לבני אפרים הושע בן ע‪3‬זזיהו | ל ‪3‬חצי שבט מנשה יואל בן פדיהו‪( :‬‬ ‫ע בדיהו | לנפתלי ירימות בן עזריאל‪:‬‬
‫(‪ )22‬לדן ע‪3‬זראל בן יר חם | אלה שרי‬ ‫‪ )21‬ל ‪3‬חצי המנשה גלעדה ידו בן זכריהו | לבנימן יע‪3‬שיאל בן אבנר‪:‬‬
‫שבטי ישראל‪ )23( :‬ול א נשא דויד מספרם למבן עשרים שנה ולמטה | כי אמר יהוה להרבות את ישראל ככוכבי‬
‫השמים‪ )24( :‬יואב בן צרויה החל למנות ול א כלה ויהי בז את קצף על ישראל | ול א עלה המספר במספר דברי‬
‫(‪ )25‬ועל א צרות המלך עזמות בן ע‪3‬דיאל | ועל הא צרות בשדה בערים ובכפרים‬ ‫הימים למלך דויד‪:‬‬
‫(‪ )26‬ועל ע שי מלאכת השדה לע‪3‬ב דת ה ‪3‬אדמה | עזרי בן כלוב‪ )27( :‬ועל הכרמים‬ ‫ובמגדלות יהונתן בן ע>זיהו‪:‬‬
‫שמעי הרמתי | ועל שבכרמים לא צרות היין זבדי השפמי‪ )28( :‬ועל הזיתים והשקמים ‪3‬אשר בשפלה בעל חנן‬
‫הגדרי | ועל א צרות השמן יועש‪ )29( :‬ועל הבקר הר עים בשרון שטרי [שרטי קרי] השרוני | ועל הבקר בע‪3‬מקים‬
‫שפט בן עדלי‪ )30( :‬ועל הגמלים אוביל הישמעלי | ועל ה ‪3‬את נות יחדיהו המר נ תי‪ )31( :‬ועל הצ אן יזיז ההגרי |‬
‫כל אלה שרי הרכוש ‪3‬אשר למלך דויד‪ )32( :‬ויהונתן דוד דויד יועץ איש מבין וסופר הוא | ויחיאל בן חכמוני עם בני‬
‫אחרי ‪3‬אחית פל יהוידע בן בניהו ואביתר‬‫וחושי הארכי רע המלך‪ )34( :‬ו ‪3‬‬ ‫המלך‪3 )33( :‬‬
‫ואחית פל יועץ למלך |‬
‫ושר צבא למלך יואב‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויקהל דויד את כל שרי ישראל שרי השבטים ושרי המחלקות המשרתים את המלך ושרי ה ‪3‬אלפים ושרי המאות‬
‫ושרי כל רכוש ומקנה למלך ולבניו עם הסריסים והגבורים ולכל גבור חיל אל ירושל ם‪ )2( :‬ויקם דויד המלך על‬
‫והכינותי‬‫רגליו וי אמר שמעוני אחי ועמי | ‪3‬אני עם לבבי לבנות בית מנוחה ל ‪3‬ארון ברית יהוה ול ‪3‬הד ם רגלי "אל הינו ‪3‬‬
‫לבנות‪ )3( :‬וה "אל הים אמר לי ל א תבנה בית לשמי | כי איש מלחמות אתה ודמים שפכת‪ )4( :‬ויבחר יהוה "אל הי‬
‫ישראל בי מכ ל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי | ובבני אבי בי‬
‫רצה להמליך על כל ישראל‪ )5( :‬ומכל בני כי רבים בנים נתן לי יהוה | ויבחר בשל מ ה בני לשבת על כסא מלכות‬
‫ואני אהיה לו לאב‪)7( :‬‬‫וחצרותי | כי בחרתי בו לי לבן ‪3‬‬ ‫יהוה על ישראל‪ )6( :‬וי אמר לי של מ ה בנך הוא יבנה ביתי ‪3‬‬
‫יחזק לע‪3‬שות מצותי ומשפטי כיום הזה‪ )8( :‬ועתה לעיני כל ישראל קהל יהוה‬ ‫והכינותי את מלכותו עד לעולם | אם "‬ ‫‪3‬‬
‫אחריכם עד‬ ‫ובאזני "אל הינו שמרו ודרשו כל מצות יהוה "אל היכם | למען תירשו את הארץ הטובה והנחלתם לבניכם ‪3‬‬
‫עולם‪:‬‬
‫(‪ )9‬ואתה של מ ה בני דע את "אל הי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש ‪3‬חפצה כי כל לבבות דורש יהוה וכל יצר מ ‪3‬חשבות‬
‫יחך לעד‪ )10( :‬ראה עתה כי יהוה בחר בך לבנות בית למקדש ‪3‬חזק‬ ‫מבין | אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזנ ‪3‬‬
‫וע‪3‬שה‪:‬‬
‫וחדריו הפנימים ובית הכפ רת‪)12( :‬‬ ‫(‪ )11‬ויתן דויד לשל מ ה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו וע‪3‬לי תיו ‪3‬‬
‫ותבנית כ ל ‪3‬אשר היה ברוח עמו לחצרות בית יהוה ולכל הלשכות סביב | לא צרות בית ה "אל הים ולא צרות‬
‫ה ‪F‬קדשים‪ )13( :‬ולמחלקות הכ ‪3‬הנים והלוים ולכל מלאכת ע‪3‬בודת בית יהוה | ולכל כלי ע‪3‬בודת בית יהוה‪ )14( :‬לזהב‬
‫במשקל לזהב לכל כלי ע‪3‬בודה וע‪3‬בודה | לכ ל כלי הכסף במשקל לכל כלי ע‪3‬בודה וע‪3‬בודה‪ )15( :‬ומשקל למנ רות הזהב‬
‫ונר תיהם זהב במשקל מנורה ומנורה ונר תיה | ולמנ רות הכסף במשקל למנורה ונר תיה כע‪3‬בודת מנורה ומנורה‪( :‬‬
‫‪ )16‬ואת הזהב משקל ל >של ‪3‬חנות המע‪3‬רכת ל >שלחן ו >שלחן | וכסף ל >של ‪3‬חנות הכסף‪ )17( :‬והמזלגות והמזרקות‬
‫והקשות זהב טהור | ולכפורי הזהב במשקל לכפור וכפור ולכפורי הכסף במשקל לכפור וכפור‪ )18( :‬ולמזבח‬
‫הקט רת זהב מז>קק במשקל | ולתבנית המרכבה הכר>בים זהב לפ רשים וס ככים על ‪3‬ארון ברית יהוה‪ )19( :‬הכ ל‬
‫בכתב מיד יהוה עלי השכיל | כ ל מל ‪3‬אכות התבנית‪:‬‬
‫ואמץ וע‪3‬שה אל תירא ואל תחת | כי יהוה "אל הים "אל הי עמך ל א ירפך ול א יעזבך‬ ‫(‪ )20‬וי אמר דויד לשל מ ה בנו ‪3‬חזק "‬
‫עד לכלות כל מלאכת ע‪3‬בודת בית יהוה‪ )21( :‬והנה מחלקות הכ ‪3‬הנים והלוים לכל ע‪3‬בודת בית ה "אל הים | ועמך בכל‬
‫מלאכה לכל נדיב בחכמה לכל ע‪3‬בודה והשרים וכל העם לכל דבריך‪:‬‬
‫(‪ )1‬וי אמר דויד המלך לכל הקהל של מ ה בני אחד בחר בו "אל הים נער ורך | והמלאכה גדולה כי ל א לאדם הבירה‬
‫כי ליהוה "אל הים‪ )2( :‬וככל כ חי ‪3‬הכינותי לבית "אל הי הזהב לזהב והכסף לכסף והנח שת לנח שת הברזל לברזל‬
‫והעצים לעצים | אבני ש הם ומלואים אבני פוך ורקמה וכ ל אבן יקרה ואבני שיש לר ב‪ )3( :‬ועוד ברצותי בבית "אל הי‬
‫יש לי סג>לה זהב וכסף | נתתי לבית "אל הי למעלה מכל ‪3‬הכינותי לבית הק דש‪ )4( :‬של שת ‪3‬אלפים ככרי זהב מזהב‬
‫אופיר | ושבעת ‪3‬אלפים ככר כסף מז>קק לטוח קירות הבתים‪ )5( :‬לזהב לזהב ולכסף לכסף ולכל מלאכה ביד חרשים‬
‫| ומי מתנדב למל אות ידו היום ליהוה‪ )6( :‬ויתנדבו שרי האבות ושרי שבטי ישראל ושרי ה ‪3‬אלפים והמאות ולשרי‬
‫ואדרכ נים רבו וכסף ככרים ע‪3‬שרת‬‫מלאכת המלך‪ )7( :‬ויתנו לע‪3‬בודת בית ה "אל הים זהב ככרים ‪3‬חמשת ‪3‬אלפים ‪3‬‬
‫‪3‬אלפים ונח שת רבו ושמונת ‪3‬אלפים ככרים | וברזל מאה אלף ככרים‪ )8( :‬והנמצא אתו ‪3‬אבנים נתנו לאוצר בית יהוה‬
‫| על יד יחיאל הגר >שני‪ )9( :‬וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו ליהוה | וגם דויד המלך שמח שמחה‬
‫גדולה‪:‬‬
‫(‪ )10‬ויברך דויד את יהוה לעיני כל הקהל | וי אמר דויד ברוך אתה יהוה "אל הי ישראל אבינו מעולם ועד עולם‪)11( :‬‬
‫לך יהוה הגד>לה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כ ל בשמים ובארץ | לך יהוה הממלכה והמתנשא לכ ל לר אש‪:‬‬
‫(‪ )12‬והע שר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכ ל ובידך כ ח וגבורה | ובידך לגדל ולחזק לכ ל‪ )13( :‬ועתה "אל הינו מודים‬
‫‪3‬אנחנו לך | ומהללים לשם תפארתך‪ )14( :‬וכי מי ‪3‬אני ומי עמי כי נעצ ר כ ח להתנדב כז את | כי ממך הכ ל ומידך נתנו‬
‫לך‪ )15( :‬כי גרים ‪3‬אנחנו לפניך ותושבים ככל ‪3‬אב תינו | כצל ימינו על הארץ ואין מקוה‪ )16( :‬יהוה "אל הינו כ ל ההמון‬
‫הזה ‪3‬אשר ‪3‬הכינ נו לבנות לך בית לשם קדשך | מידך היא [הוא קרי] ולך הכ ל‪ )17( :‬וידעתי "אל הי כי אתה ב חן לבב‬
‫ומישרים תרצה | ‪3‬אני בי שר לבבי התנדבתי כל אלה ועתה עמך הנמצאו פ ה ראיתי בשמחה להתנדב לך‪ )18( :‬יהוה‬
‫"אל הי אברהם יצחק וישראל ‪3‬אב תינו ‪F‬שמרה ז את לעולם ליצר מחשבות לבב עמך | והכן לבבם אליך‪ )19( :‬ולשל מ ה‬
‫בני תן לבב שלם לשמור מצותיך עדותיך ו >חקיך | ולע‪3‬שות הכ ל ולבנות הבירה ‪3‬אשר ‪3‬הכינותי‪:‬‬
‫(‪ )20‬וי אמר דויד לכל הקהל ברכו נא את יהוה "אל היכם | ויבר‪3‬כו כל הקהל ליהוה "אל הי ‪3‬אב תיהם ויקדו וישת ‪3‬חוו‬
‫ליהוה ולמלך‪ )21( :‬ויזבחו ליהוה זבחים ויע‪3‬לו ע לות ליהוה למ ‪F‬חרת היום ההוא פרים אלף אילים אלף כבשים אלף‬
‫ונסכיהם | וזבחים לר ב לכל ישראל‪ )22( :‬וי אכלו וישתו לפני יהוה ביום ההוא בשמחה גדולה | וימליכו שנית‬
‫לשל מ ה בן דויד וימשחו ליהוה לנגיד ולצדוק לכ הן‪ )23( :‬וישב של מ ה על כסא יהוה למלך תחת דויד אביו ויצלח |‬
‫וישמעו אליו כל ישראל‪ )24( :‬וכל השרים והגב רים וגם כל בני המלך דויד | נתנו יד תחת של מ ה המלך‪ )25( :‬ויגדל‬
‫יהוה את של מ ה למעלה לעיני כל ישראל | ויתן עליו הוד מלכות ‪3‬אשר ל א היה על כל מלך לפניו על ישראל‪:‬‬
‫(‪ )26‬ודויד בן ישי מלך על כל ישראל‪ )27( :‬והימים ‪3‬אשר מלך על ישראל ארבעים שנה | בחברון מלך שבע שנים‬
‫ובירושל ם מלך של שים ושלוש‪ )28( :‬וימת בשיבה טובה שבע ימים ע שר וכבוד | וימל ך של מ ה בנו תחתיו‪)29( :‬‬
‫ודברי דויד המלך הראש נים וה ‪3‬אחר נים | הנם כתובים על דברי שמואל הר אה ועל דברי נתן הנביא ועל דברי גד‬
‫הח זה‪ )30( :‬עם כל מלכותו וגבורתו | והעתים ‪3‬אשר עברו עליו ועל ישראל ועל כל ממלכות ה ‪3‬ארצות‪:‬‬
‫ספר דברי הימים [ב]‬
‫(‪ )1‬ויתחזק של מ ה בן דויד על מלכותו | ויהוה "אל היו עמו ויגדלהו למעלה‪ )2( :‬וי אמר של מ ה לכל ישראל לשרי‬
‫ה ‪3‬אלפים והמאות ולש פטים ולכ ל נשיא לכל ישראל ראשי האבות‪ )3( :‬וילכו של מ ה וכל הקהל עמו לבמה ‪3‬אשר‬
‫בגבעון | כי שם היה א הל מועד ה "אל הים ‪3‬אשר עשה מ שה עבד יהוה במדבר‪3 )4( :‬אבל ‪3‬ארון ה "אל הים הע"לה דויד‬
‫מקרית יערים בהכין לו דויד | כי נטה לו א הל בירושל ם‪ )5( :‬ומזבח הנח שת ‪3‬אשר עשה בצלאל בן אורי בן חור שם‬
‫לפני משכן יהוה | וידרשהו של מ ה והקהל‪ )6( :‬ויעל של מ ה שם על מזבח הנח שת לפני יהוה ‪3‬אשר לא הל מועד | ויעל‬
‫עליו ע לות אלף‪ )7( :‬בלילה ההוא נראה "אל הים לשל מ ה | וי אמר לו שאל מה אתן לך‪ )8( :‬וי אמר של מ ה לאל הים‬
‫אתה עשית עם דויד אבי חסד גדול | והמלכתני תחתיו‪ )9( :‬עתה יהוה "אל הים יאמן דברך עם דויד אבי | כי אתה‬
‫המלכתני על עם רב כע‪3‬פר הארץ‪ )10( :‬עתה חכמה ומדע תן לי ואצאה לפני העם הזה ואבואה | כי מי ישפ ט את‬
‫(‪ )11‬וי אמר "אל הים לשל מ ה יען ‪3‬אשר היתה ז את עם לבבך ול א שאלת ע שר נכסים וכבוד‬ ‫עמך הזה הגדול‪:‬‬
‫ואת נפש ש נאיך וגם ימים רבים ל א שאלת | ותשאל לך חכמה ומדע ‪3‬אשר תשפוט את עמי ‪3‬אשר המלכתיך עליו‪( :‬‬
‫אחריך ל א יהיה‬ ‫‪ )12‬החכמה והמדע נתון לך | וע שר ונכסים וכבוד אתן לך ‪3‬אשר ל א היה כן למלכים ‪3‬אשר לפניך ו ‪3‬‬
‫כן‪ )13( :‬ויב א של מ ה לבמה ‪3‬אשר בגבעון ירושל ם מלפני א הל מועד | וימל ך על ישראל‪:‬‬
‫ויאס ף של מ ה רכב ופרשים ויהי לו אלף וארבע מאות רכב ושנים עשר אלף פרשים | ויניחם בערי הרכב ועם‬ ‫(‪" )14‬‬
‫המלך בירושל ם‪ )15( :‬ויתן המלך את הכסף ואת הזהב בירושל ם כ ‪3‬אבנים | ואת ה ‪3‬ארזים נתן כשקמים ‪3‬אשר‬
‫בשפלה לר ב‪ )16( :‬ומוצא הסוסים ‪3‬אשר לשל מ ה ממצרים | ומקוא ס ‪3‬חרי המלך מקוא יקחו במחיר‪ )17( :‬ויע‪3‬לו‬
‫ויוציאו ממצרים מרכבה בשש מאות כסף וסוס ב ‪3‬חמשים ומאה | וכן לכל מלכי החתים ומלכי ‪3‬ארם בידם יוציאו‪( :‬‬
‫‪ )18‬וי אמר של מ ה לבנות בית לשם יהוה ובית למלכותו‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויספ ר של מ ה שבעים אלף איש סבל ושמונים אלף איש ח צב בהר | ומנצחים ע‪3‬ליהם של שת ‪3‬אלפים ושש מאות‪:‬‬
‫(‪ )2‬וישלח של מ ה אל חורם מלך צ ר לאמ ר | כ ‪3‬אשר עשית עם דויד אבי ותשלח לו ‪3‬ארזים לבנות לו בית לשבת בו‪( :‬‬
‫‪ )3‬הנה ‪3‬אני בונה בית לשם יהוה "אל הי להקדיש לו להקטיר לפניו קט רת סמים ומע‪3‬רכת תמיד וע לות לב קר ולערב‬
‫לשבתות ול ‪F‬חדשים ולמוע‪3‬די יהוה "אל הינו | לעולם ז את על ישראל‪ )4( :‬והבית ‪3‬אשר ‪3‬אני בונה גדול | כי גדול "אל הינו‬
‫מכל ה "אל הים‪ )5( :‬ומי יע‪3‬צר כ ח לבנות לו בית כי השמים ושמי השמים ל א יכלכל>הו | ומי ‪3‬אני ‪3‬אשר אבנה לו בית כי‬
‫אם להקטיר לפניו‪ )6( :‬ועתה שלח לי איש חכם לע‪3‬שות בזהב ובכסף ובנח שת ובברזל ובארגון וכרמיל ותכלת וי דע‬
‫לפתח פתוחים | עם ה ‪3‬חכמים ‪3‬אשר עמי ביהודה ובירושל ם ‪3‬אשר הכין דויד אבי‪ )7( :‬ושלח לי ע‪3‬צי ‪3‬ארזים ברושים‬
‫ואלגומים מהלבנון כי ‪3‬אני ידעתי ‪3‬אשר ע‪3‬בדיך יודעים לכרות ע‪3‬צי לבנון | והנה ע‪3‬בדי עם ע‪3‬בדיך‪ )8( :‬ולהכין לי עצים‬
‫לר ב | כי הבית ‪3‬אשר ‪3‬אני בונה גדול והפלא‪ )9( :‬והנה לח טבים לכ רתי העצים נתתי חטים מכות לע‪3‬בדיך כ רים‬
‫עשרים אלף ושע רים כ רים עשרים אלף | ויין בתים עשרים אלף ושמן בתים עשרים אלף‪:‬‬
‫אהבת יהוה את עמו נתנך ע‪3‬ליהם מלך‪ )11( :‬וי אמר חורם‬ ‫(‪ )10‬וי אמר חורם מלך צ ר בכתב וישלח אל של מ ה | ב ‪3‬‬
‫ברוך יהוה "אל הי ישראל ‪3‬אשר עשה את השמים ואת הארץ | ‪3‬אשר נתן לדויד המלך בן חכם יודע שכל ובינה ‪3‬אשר‬
‫יבנה בית ליהוה ובית למלכותו‪ )12( :‬ועתה שלחתי איש חכם יודע בינה לחורם אבי‪ )13( :‬בן אשה מן בנות דן‬
‫ואביו איש צ רי יודע לע‪3‬שות בזהב ובכסף בנח שת בברזל ב ‪3‬אבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמיל ולפתח כל‬
‫פתוח ולחש ב כל מ ‪3‬חשבת | ‪3‬אשר ינתן לו עם ‪3‬חכמיך וחכמי ‪3‬אד ני דויד אביך‪ )14( :‬ועתה החטים והשע רים השמן‬
‫ואנחנו נכר ת עצים מן הלבנון ככל צרכך ונביאם לך רפס דות על ים יפו |‬‫והיין ‪3‬אשר אמר ‪3‬אד ני ישלח לע‪3‬בדיו‪3 )15( :‬‬
‫ואתה תע‪3‬לה א תם ירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )16‬ויספ ר של מ ה כל ה ‪3‬אנשים הגירים ‪3‬אשר בארץ ישראל ‪3‬‬
‫אחרי הספר ‪3‬אשר ספרם דויד אביו | וימצאו מאה‬
‫וחמשים אלף ושל שת ‪3‬אלפים ושש מאות‪ )17( :‬ויעש מהם שבעים אלף סבל ושמ נים אלף ח צב בהר | ושל שת‬ ‫‪3‬‬
‫‪3‬אלפים ושש מאות מנצחים להע‪3‬ביד את העם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויחל של מ ה לבנות את בית יהוה בירושל ם בהר המוריה ‪3‬אשר נראה לדויד אביהו | ‪3‬אשר הכין במקום דויד בג רן‬
‫ארנן היבוסי‪ )2( :‬ויחל לבנות בח דש השני בשני בשנת ארבע למלכותו‪ )3( :‬ואלה הוסד של מ ה לבנות את בית‬
‫ה "אל הים | הא רך אמות במדה הראשונה אמות ששים ור חב אמות עשרים‪ )4( :‬והאולם ‪3‬אשר על פני הא רך על פני‬
‫ר חב הבית אמות עשרים והג בה מאה ועשרים | ויצפהו מפנימה זהב טהור‪ )5( :‬ואת הבית הגדול חפה עץ ברושים‬
‫ויחפהו זהב טוב | ויעל עליו תמ רים ושרשרות‪ )6( :‬ויצף את הבית אבן יקרה לתפארת | והזהב זהב פרוים‪ )7( :‬ויחף‬
‫(‪ )8‬ויעש את בית ק דש‬ ‫את הבית הק רות הספים וקירותיו ודלתותיו זהב | ופתח כרובים על הקירות‪:‬‬
‫ה ‪F‬קדשים ארכו על פני ר חב הבית אמות עשרים ורחבו אמות עשרים | ויחפהו זהב טוב לככרים שש מאות‪)9( :‬‬
‫ומשקל למסמרות לשקלים ‪3‬חמשים זהב | והע‪3‬ליות חפה זהב‪ )10( :‬ויעש בבית ק דש ה ‪F‬קדשים כרובים שנים מע‪3‬שה‬
‫צ ‪3‬עצ>עים | ויצפו א תם זהב‪ )11( :‬וכנפי הכרובים ארכם אמות עשרים | כנף האחד לאמות חמש מגעת לקיר הבית‬
‫והכנף האחרת אמות חמש מגיע לכנף הכרוב האחר‪ )12( :‬וכנף הכרוב האחד אמות חמש מגיע לקיר הבית | והכנף‬
‫האחרת אמות חמש דבקה לכנף הכרוב האחר‪ )13( :‬כנפי הכרובים האלה פ רשים אמות עשרים | והם ע מדים על‬
‫(‪ )15‬ויעש‬ ‫רגליהם ופניהם לבית‪ )14( :‬ויעש את הפר כת תכלת וארגמן וכרמיל ובוץ | ויעל עליו כרובים‪:‬‬
‫(‪ )16‬ויעש שרשרות‬ ‫לפני הבית עמודים שנים אמות של שים וחמש א רך | והצפת ‪3‬אשר על ר אשו אמות חמש‪:‬‬
‫בדביר ויתן על ר אש הע >מדים | ויעש רמונים מאה ויתן בשרשרות‪ )17( :‬ויקם את העמודים על פני ההיכל אחד‬
‫מימין ואחד מהשמ אול | ויקרא שם הימיני [הימני קרי] יכין ושם השמאלי ב עז‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויעש מזבח נח שת עשרים אמה ארכו ועשרים אמה רחבו | ועשר אמות קומתו‪ )2( :‬ויעש את הים מוצק |‬
‫עשר באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו של שים באמה יס ב א תו סביב‪ )3( :‬ודמות בקרים‬
‫תחת לו סביב סביב סובבים א תו עשר באמה מקיפים את הים סביב | שנים טורים הבקר יצוקים ב >מצקתו‪)4( :‬‬
‫עומד על שנים עשר בקר של שה פ נים צפונה ושלושה פ נים ימה ושל שה פ נים נגבה ושל שה פ נים מזרחה והים‬
‫ע‪3‬ליהם מלמעלה | וכל ‪3‬אח ריהם ביתה‪ )5( :‬ועביו טפח ושפתו כמע‪3‬שה שפת כוס פרח שושנה | מ ‪3‬חזיק בתים של שת‬
‫וחמשה משמ אול לרחצה בהם את מע‪3‬שה העולה ידיחו‬ ‫‪3‬אלפים יכיל‪ )6( :‬ויעש כיורים ע‪3‬שרה ויתן ‪3‬חמשה מימין ‪3‬‬
‫בם | והים לרחצה לכ ‪3‬הנים בו‪ )7( :‬ויעש את מנ רות הזהב עשר כמשפטם | ויתן בהיכל חמש מימין וחמש‬
‫וחמשה משמ אול | ויעש מזרקי זהב מאה‪)9( :‬‬ ‫(‪ )8‬ויעש >שלחנות ע‪3‬שרה וינח בהיכל ‪3‬חמשה מימין ‪3‬‬ ‫משמ אול‪:‬‬
‫ויעש ‪3‬חצר הכ ‪3‬הנים והע‪3‬זרה הגדולה | ודלתות לע‪3‬זרה ודלתותיהם צפה נח שת‪ )10( :‬ואת הים נתן מכתף הימנית‬
‫קדמה ממול נגבה‪ )11( :‬ויעש חורם את הסירות ואת היעים ואת המזרקות | ויכל חירם [חורם קרי] לע‪3‬שות את‬
‫המלאכה ‪3‬אשר עשה למלך של מ ה בבית ה "אל הים‪ )12( :‬עמודים שנים והג>לות והכ תרות על ר אש העמודים שתים |‬
‫והשבכות שתים לכסות את שתי ג>לות הכ תרות ‪3‬אשר על ר אש העמודים‪ )13( :‬ואת הרמונים ארבע מאות לשתי‬
‫השבכות | שנים טורים רמונים לשבכה האחת לכסות את שתי ג>לות הכ תרות ‪3‬אשר על פני העמודים‪ )14( :‬ואת‬
‫המכ נות עשה | ואת הכי רות עשה על המכ נות‪ )15( :‬את הים אחד | ואת הבקר שנים עשר תחתיו‪ )16( :‬ואת‬
‫הסירות ואת היעים ואת המזלגות ואת כל כליהם עשה חורם אביו למלך של מ ה לבית יהוה | נח שת מרוק‪)17( :‬‬
‫בככר הירדן יצקם המלך בע‪3‬בי ה ‪3‬אדמה | בין >סכות ובין צרדתה‪ )18( :‬ויעש של מ ה כל הכלים האלה לר ב מא ד | כי‬
‫ל א נחקר משקל הנח שת‪:‬‬
‫(‪ )19‬ויעש של מ ה את כל הכלים ‪3‬אשר בית ה "אל הים | ואת מזבח הזהב ואת ה >שלחנות וע‪3‬ליהם לחם הפנים‪)20( :‬‬
‫ואת המנ רות ונר תיהם לבע‪3‬רם כמשפט לפני הדביר זהב סגור‪ )21( :‬והפרח והנרות והמלקחים זהב | הוא מכלות‬
‫זהב‪ )22( :‬והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות זהב סגור | ופתח הבית דלתותיו הפנימיות לק דש ה ‪F‬קדשים‬
‫ודלתי הבית להיכל זהב‪:‬‬
‫ויבא של מ ה את קדשי דויד אביו ואת הכסף ואת‬ ‫(‪ )1‬ותשלם כל המלאכה ‪3‬אשר עשה של מ ה לבית יהוה |‬
‫הזהב ואת כל הכלים נתן בא צרות בית ה "אל הים‪:‬‬
‫(‪ )2‬אז יקהיל של מ ה את זקני ישראל ואת כל ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל אל ירושל ם | להע‪3‬לות את‬
‫‪3‬ארון ברית יהוה מעיר דויד היא ציון‪ )3( :‬ויק ‪3‬הלו אל המלך כל איש ישראל בחג | הוא הח דש השבעי‪ )4( :‬ויב או כ ל‬
‫זקני ישראל | וישאו הלוים את הארון‪ )5( :‬ויע‪3‬לו את הארון ואת א הל מועד ואת כל כלי הק דש ‪3‬אשר בא הל | הע"לו‬
‫א תם הכ ‪3‬הנים הלוים‪ )6( :‬והמלך של מ ה וכל ע‪3‬דת ישראל הנועדים עליו לפני הארון | מזבחים צ אן ובקר ‪3‬אשר ל א‬
‫יספרו ול א ימנו מר ב‪ )7( :‬ויביאו הכ ‪3‬הנים את ‪3‬ארון ברית יהוה אל מקומו אל דביר הבית אל ק דש הקדשים | אל‬
‫תחת כנפי הכרובים‪ )8( :‬ויהיו הכרובים פ רשים כנפים על מקום הארון | ויכסו הכרובים על הארון ועל בדיו‬
‫ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הארון על פני הדביר ול א יראו החוצה | ויהי שם עד היום‬ ‫מלמעלה‪3 )9( :‬‬
‫הזה‪ )10( :‬אין בארון רק שני הל>חות ‪3‬אשר נתן מ שה בח רב | ‪3‬אשר כרת יהוה עם בני ישראל בצאתם ממצרים‪:‬‬
‫(‪ )11‬ויהי בצאת הכ ‪3‬הנים מן הק דש | כי כל הכ ‪3‬הנים הנמצאים התקדשו אין לשמור למחלקות‪ )12( :‬והלוים‬
‫המש ר‪3‬רים לכ>לם לאסף להימן ליד>תון ולבניהם ול ‪3‬אחיהם מל>בשים בוץ במצלתים ובנבלים וכנ רות ע מדים מזרח‬
‫למזבח | ועמהם כ ‪3‬הנים למאה ועשרים מחצררים [מחצרים קרי] ב ‪3‬חצ צרות‪ )13( :‬ויהי כאחד למחצצרים‬
‫[למחצרים קרי] ולמש ר‪3‬רים להשמיע קול אחד להלל ולה דות ליהוה וכהרים קול ב ‪3‬חצ צרות ובמצלתים ובכלי השיר‬
‫ובהלל ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו | והבית מלא ענן בית יהוה‪ )14( :‬ול א יכלו הכ ‪3‬הנים לע‪3‬מוד לשרת מפני הענן |‬
‫כי מלא כבוד יהוה את בית ה "אל הים‪:‬‬
‫ואני בניתי בית זב>ל לך | ומכון לשבתך עולמים‪ )3( :‬ויסב המלך‬ ‫(‪ )1‬אז אמר של מ ה | יהוה אמר לשכון בע‪3‬רפל‪3 )2( :‬‬
‫את פניו ויברך את כל קהל ישראל | וכל קהל ישראל עומד‪ )4( :‬וי אמר ברוך יהוה "אל הי ישראל ‪3‬אשר דבר בפיו את‬
‫דויד אבי | ובידיו מלא לאמ ר‪ )5( :‬מן היום ‪3‬אשר הוצאתי את עמי מארץ מצרים ל א בחרתי בעיר מכ ל שבטי ישראל‬
‫לבנות בית להיות שמי שם | ול א בחרתי באיש להיות נגיד על עמי ישראל‪ )6( :‬ואבחר בירושל ם להיות שמי שם |‬
‫ואבחר בדויד להיות על עמי ישראל‪ )7( :‬ויהי עם לבב דויד אבי | לבנות בית לשם יהוה "אל הי ישראל‪ )8( :‬וי אמר‬
‫יהוה אל דויד אבי יען ‪3‬אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי | "הטיבות כי היה עם לבבך‪ )9( :‬רק אתה ל א תבנה‬
‫הבית | כי בנך היוצא מ ‪3‬חלציך הוא יבנה הבית לשמי‪ )10( :‬ויקם יהוה את דברו ‪3‬אשר דבר | ואקום תחת דויד אבי‬
‫ואשב על כסא ישראל כ ‪3‬אשר דבר יהוה ואבנה הבית לשם יהוה "אל הי ישראל‪ )11( :‬ואשים שם את הארון ‪3‬אשר שם‬
‫ברית יהוה | ‪3‬אשר כרת עם בני ישראל‪ )12( :‬ויע‪3‬מ ד לפני מזבח יהוה נגד כל קהל ישראל | ויפר ש כפיו‪ )13( :‬כי עשה‬
‫של מ ה כיור נח שת ויתנהו בתוך הע‪3‬זרה חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו ואמות שלוש קומתו | ויע‪3‬מ ד עליו‬
‫ויברך על ברכיו נגד כל קהל ישראל ויפר ש כפיו השמימה‪ )14( :‬וי אמר יהוה "אל הי ישראל אין כמוך "אל הים‬
‫בשמים ובארץ | ש מר הברית והחסד לע‪3‬בדיך הה לכים לפניך בכל לבם‪3 )15( :‬אשר שמרת לעבדך דויד אבי את ‪3‬אשר‬
‫דברת לו | ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה‪ )16( :‬ועתה יהוה "אל הי ישראל שמ ר לעבדך דויד אבי את ‪3‬אשר‬
‫דברת לו לאמ ר ל א יכרת לך איש מלפני יושב על כסא ישראל | רק אם ישמרו בניך את דרכם ללכת בתורתי כ ‪3‬אשר‬
‫הלכת לפני‪ )17( :‬ועתה יהוה "אל הי ישראל | יאמן דברך ‪3‬אשר דברת לעבדך לדויד‪ )18( :‬כי ה >אמנם ישב "אל הים את‬
‫האדם על הארץ | הנה שמים ושמי השמים ל א יכלכלוך אף כי הבית הזה ‪3‬אשר בניתי‪ )19( :‬ופנית אל תפלת עבדך‬
‫ואל תחנתו יהוה "אל הי | לשמ ע אל הרנה ואל התפלה ‪3‬אשר עבדך מתפלל לפניך‪ )20( :‬להיות עיניך פ >תחות אל הבית‬
‫הזה יומם ולילה אל המקום ‪3‬אשר אמרת לשום שמך שם | לשמוע אל התפלה ‪3‬אשר יתפלל עבדך אל המקום הזה‪( :‬‬
‫‪ )21‬ושמעת אל ת ‪3‬חנוני עבדך ועמך ישראל ‪3‬אשר יתפללו אל המקום הזה | ואתה תשמע ממקום שבתך מן השמים‬
‫יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה לה ‪3‬אל תו | ובא אלה לפני מזב ‪3‬חך בבית הזה‪ )23( :‬ואתה‬ ‫ושמעת וסלחת‪ )22( :‬אם "‬
‫תשמע מן השמים ועשית ושפטת את ע‪3‬בדיך להשיב לרשע לתת דרכו בר אשו | ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו‪( :‬‬
‫‪ )24‬ואם ינגף עמך ישראל לפני אויב כי יחטאו לך | ושבו והודו את שמך והתפללו והתחננו לפניך בבית הזה‪)25( :‬‬
‫והשיבותם אל ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר נתתה להם ול ‪3‬אב תיהם‪:‬‬ ‫ואתה תשמע מן השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל | ‪3‬‬
‫(‪ )26‬בהעצר השמים ול א יהיה מטר כי יחטאו לך | והתפללו אל המקום הזה והודו את שמך מחטאתם ישובון כי‬
‫תע‪3‬נם‪ )27( :‬ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת ע‪3‬בדיך ועמך ישראל כי תורם אל הדרך הטובה ‪3‬אשר ילכו בה |‬
‫נחלה‪ )28( :‬רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שדפון וירקון ארבה‬ ‫ונתתה מטר על ארצך ‪3‬אשר נתתה לעמך ל ‪3‬‬
‫וחסיל כי יהיה כי יצר לו אויביו בארץ שעריו | כל נגע וכל מ ‪3‬חלה‪ )29( :‬כל תפלה כל תחנה ‪3‬אשר יהיה לכל האדם‬
‫ולכ ל עמך ישראל | ‪3‬אשר ידעו איש נגעו ומכא בו ופרש כפיו אל הבית הזה‪ )30( :‬ואתה תשמע מן השמים מכון‬
‫שבתך וסלחת ונתתה לאיש ככל דרכיו ‪3‬אשר תדע את לבבו | כי אתה לבדך ידעת את לבב בני האדם‪ )31( :‬למען‬
‫(‪ )32‬וגם אל הנכרי‬ ‫ייראוך ללכת בדרכיך כל הימים ‪3‬אשר הם חיים על פני ה ‪3‬אדמה | ‪3‬אשר נתתה ל ‪3‬אב תינו‪:‬‬
‫‪3‬אשר ל א מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך ה ‪3‬חזקה וזרוע‪3‬ך הנטויה | ובאו והתפללו אל‬
‫הבית הזה‪ )33( :‬ואתה תשמע מן השמים ממכון שבתך ועשית ככ ל ‪3‬אשר יקרא אליך הנכרי | למען ידעו כל עמי‬
‫הארץ את שמך וליראה א תך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה ‪3‬אשר בניתי‪ )34( :‬כי יצא עמך‬
‫למלחמה על אויביו בדרך ‪3‬אשר תשלחם | והתפללו אליך דרך העיר הז את ‪3‬אשר בחרת בה והבית ‪3‬אשר בניתי לשמך‪:‬‬
‫יחטא‬ ‫(‪ )35‬ושמעת מן השמים את תפלתם ואת תחנתם | ועשית משפטם‪ )36( :‬כי יחטאו לך כי אין אדם ‪3‬אשר ל א "‬
‫ואנפת בם ונתתם לפני אויב | ושבום שוביהם אל ארץ רחוקה או קרובה‪ )37( :‬והשיבו אל לבבם בארץ ‪3‬אשר נשבו‬
‫שם | ושבו והתחננו אליך בארץ שבים לאמ ר חטאנו הע"וינו ורשענו‪ )38( :‬ושבו אליך בכל לבם ובכל נפשם בארץ‬
‫שבים ‪3‬אשר שבו א תם | והתפללו דרך ארצם ‪3‬אשר נתתה ל ‪3‬אבותם והעיר ‪3‬אשר בחרת ולבית ‪3‬אשר בניתי לשמך‪)39( :‬‬
‫ושמעת מן השמים ממכון שבתך את תפלתם ואת תחנ תיהם ועשית משפטם | וסלחת לעמך ‪3‬אשר חטאו לך‪)40( :‬‬
‫(‪ )41‬ועתה קומה יהוה "אל הים לנוחך‬ ‫עתה "אל הי יהיו נא עיניך פ >תחות ואזניך ק >שבות | לתפלת המקום הזה‪:‬‬
‫וחסידיך ישמחו בטוב‪ )42( :‬יהוה "אל הים אל תשב פני משיחיך‬ ‫וארון ע>זך | כ ‪3‬הניך יהוה "אל הים ילבשו תשועה ‪3‬‬
‫אתה ‪3‬‬
‫| זכרה לחסדי דויד עבדך‪:‬‬
‫(‪ )1‬וככלות של מ ה להתפלל והאש ירדה מהשמים ות אכל הע לה והזבחים | וכבוד יהוה מלא את הבית‪ )2( :‬ול א‬
‫יכלו הכ ‪3‬הנים לבוא אל בית יהוה | כי מלא כבוד יהוה את בית יהוה‪ )3( :‬וכ ל בני ישראל ר אים ברדת האש וכבוד‬
‫יהוה על הבית | ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישת ‪3‬חוו והודות ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו‪ )4( :‬והמלך וכל העם‬
‫| ז בחים זבח לפני יהוה‪ )5( :‬ויזבח המלך של מ ה את זבח הבקר עשרים ושנים אלף וצ אן מאה ועשרים אלף |‬
‫ויחנכו את בית ה "אל הים המלך וכל העם‪ )6( :‬והכ ‪3‬הנים על משמרותם ע מדים והלוים בכלי שיר יהוה ‪3‬אשר עשה‬
‫דויד המלך לה דות ליהוה כי לעולם חסדו בהלל דויד בידם | והכ ‪3‬הנים מחצצרים [מחצרים קרי] נגדם וכל ישראל‬
‫(‪ )7‬ויקדש של מ ה את תוך החצר ‪3‬אשר לפני בית יהוה כי עשה שם הע לות ואת חלבי השלמים | כי‬ ‫ע מדים‪:‬‬
‫מזבח הנח שת ‪3‬אשר עשה של מ ה ל א יכול להכיל את הע לה ואת המנחה ואת ה ‪3‬חלבים‪ )8( :‬ויעש של מ ה את החג‬
‫בעת ההיא שבעת ימים וכל ישראל עמו קהל גדול מא ד | מלבוא ‪3‬חמת עד נחל מצרים‪ )9( :‬ויע‪3‬שו ביום השמיני‬
‫ע‪3‬צרת | כי ‪3‬חנ>כת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים‪ )10( :‬וביום עשרים ושל שה לח דש השביעי שלח את‬
‫אהליהם | שמחים וטובי לב על הטובה ‪3‬אשר עשה יהוה לדויד ולשל מ ה ולישראל עמו‪ )11( :‬ויכל של מ ה את‬ ‫העם ל ‪F‬‬
‫בית יהוה ואת בית המלך | ואת כל הבא על לב של מ ה לע‪3‬שות בבית יהוה ובביתו הצליח‪:‬‬
‫(‪ )12‬וירא יהוה אל של מ ה בלילה | וי אמר לו שמעתי את תפלתך ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח‪ )13( :‬הן אע"צ ר‬
‫השמים ול א יהיה מטר והן ‪3‬אצוה על חגב ל "אכול הארץ | ואם ‪3‬אשלח דבר בעמי‪ )14( :‬ויכנעו עמי ‪3‬אשר נקרא שמי‬
‫ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם‪( :‬‬ ‫ישבו מדרכיהם הרעים | ‪3‬‬ ‫ע‪3‬ליהם ויתפללו ויבקשו פני ו >‬
‫‪ )15‬עתה עיני יהיו פ >תחות ואזני ק >שבות | לתפלת המקום הזה‪ )16( :‬ועתה בחרתי והקדשתי את הבית הזה להיות‬
‫שמי שם עד עולם | והיו עיני ולבי שם כל הימים‪ )17( :‬ואתה אם תלך לפני כ ‪3‬אשר הלך דויד אביך ולע‪3‬שות ככ ל ‪3‬אשר‬
‫והקימותי את כסא מלכותך | כ ‪3‬אשר כרתי לדויד אביך לאמ ר ל א יכרת לך‬ ‫צויתיך | ו >חקי ומשפטי תשמור‪3 )18( :‬‬
‫והלכתם וע‪3‬בדתם "אל הים‬ ‫איש מושל בישראל‪ )19( :‬ואם תשובון אתם וע‪3‬זבתם >חקותי ומצותי ‪3‬אשר נתתי לפניכם | ‪3‬‬
‫‪3‬אחרים והשת ‪3‬חויתם להם‪ )20( :‬ונתשתים מעל אדמתי ‪3‬אשר נתתי להם ואת הבית הזה ‪3‬אשר הקדשתי לשמי‬
‫אשליך מעל פני | ואתננו למשל ולשנינה בכל העמים‪ )21( :‬והבית הזה ‪3‬אשר היה עליון לכל ע בר עליו יש ם | ואמר‬
‫במה עשה יהוה ככה לארץ הז את ולבית הזה‪ )22( :‬ואמרו על ‪3‬אשר עזבו את יהוה "אל הי ‪3‬אב תיהם ‪3‬אשר הוציאם‬
‫ויחזיקו באל הים ‪3‬אחרים וישת ‪3‬חוו להם ויעבדום | על כן הביא ע‪3‬ליהם את כל הרעה הז את‪:‬‬
‫מארץ מצרים ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ויהי מקץ עשרים שנה ‪3‬אשר בנה של מ ה את בית יהוה ואת ביתו‪ )2( :‬והערים ‪3‬אשר נתן חורם לשל מ ה בנה‬
‫ויחזק עליה‪ )4( :‬ויבן את תדמ ר במדבר | ואת‬
‫של מ ה א תם | ויושב שם את בני ישראל‪ )3( :‬וילך של מ ה ‪3‬חמת צובה "‬
‫כל ערי המסכנות ‪3‬אשר בנה ב ‪3‬חמת‪ )5( :‬ויבן את בית חורון העליון ואת בית חורון התחתון | ערי מצור חומות‬
‫דלתים ובריח‪ )6( :‬ואת בע‪3‬לת ואת כל ערי המסכנות ‪3‬אשר היו לשל מ ה ואת כל ערי הרכב ואת ערי הפרשים | ואת‬
‫כל חשק של מ ה ‪3‬אשר חשק לבנות בירושל ם ובלבנון ובכ ל ארץ ממשלתו‪ )7( :‬כל העם הנותר מן החתי וה "אמ רי‬
‫אחריהם בארץ ‪3‬אשר ל א כלום בני ישראל‬‫והפרזי והחוי והיבוסי ‪3‬אשר ל א מישראל המה‪ )8( :‬מן בניהם ‪3‬אשר נותרו ‪3‬‬
‫| ויע‪3‬לם של מ ה למס עד היום הזה‪ )9( :‬ומן בני ישראל ‪3‬אשר ל א נתן של מ ה לע‪3‬בדים למלאכתו | כי המה אנשי‬
‫מלחמה ושרי שלישיו ושרי רכבו ופרשיו‪:‬‬
‫(‪ )10‬ואלה שרי הנציבים [הנצבים קרי] ‪3‬אשר למלך של מ ה ‪3‬חמשים ומאתים | הר דים בעם‪ )11( :‬ואת בת פרע ה‬
‫הע"לה של מ ה מעיר דויד לבית ‪3‬אשר בנה לה | כי אמר ל א תשב אשה לי בבית דויד מלך ישראל כי ק דש המה ‪3‬אשר‬
‫באה ‪3‬אליהם ‪3‬ארון יהוה‪:‬‬
‫(‪ )12‬אז הע"לה של מ ה ע לות ליהוה | על מזבח יהוה ‪3‬אשר בנה לפני האולם‪ )13( :‬ובדבר יום ביום להע‪3‬לות כמצות‬
‫מ שה לשבתות ול ‪F‬חדשים ולמוע‪3‬דות שלוש פעמים בשנה | בחג המצות ובחג השב>עות ובחג ה >סכות‪ )14( :‬ויע‪3‬מד‬
‫כמשפט דויד אביו את מחלקות הכ ‪3‬הנים על ע‪3‬ב דתם והלוים על משמרותם להלל ולשרת נגד הכ ‪3‬הנים לדבר יום‬
‫ביומו והשוע‪3‬רים במחלקותם לשער ושער | כי כן מצות דויד איש ה "אל הים‪ )15( :‬ול א סרו מצות המלך על הכ ‪3‬הנים‬
‫והלוים לכל דבר ולא צרות‪ )16( :‬ותכ ן כל מלאכת של מ ה עד היום מוסד בית יהוה ועד כל תו | שלם בית יהוה‪( :‬‬
‫‪ )17‬אז הלך של מ ה לעציון גבר ואל אילות על שפת הים בארץ "אדום‪ )18( :‬וישלח לו חורם ביד ע‪3‬בדיו אוניות‬
‫וחמשים ככר זהב | ויביאו‬ ‫[אניות קרי] וע‪3‬בדים יודעי ים ויב או עם עבדי של מ ה אופירה ויקחו משם ארבע מאות ‪3‬‬
‫‪F‬‬
‫אל המלך של מ ה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ומלכת שבא שמעה את שמע של מ ה ותבוא לנסות את של מ ה בחידות בירושל ם בחיל כבד מא ד וגמלים נ שאים‬
‫בשמים וזהב לר ב ואבן יקרה | ותבוא אל של מ ה ותדבר עמו את כל ‪3‬אשר היה עם לבבה‪ )2( :‬ויגד לה של מ ה את כל‬
‫דבריה | ול א נעלם דבר משל מ ה ‪3‬אשר ל א הגיד לה‪ )3( :‬ותרא מלכת שבא את חכמת של מ ה | והבית ‪3‬אשר בנה‪)4( :‬‬
‫ומ ‪3‬אכל >שלחנו ומושב ע‪3‬בדיו ומע‪3‬מד משרתיו ומלבושיהם ומשקיו ומלבושיהם וע‪3‬ליתו ‪3‬אשר יע‪3‬לה בית יהוה | ול א‬
‫היה עוד בה רוח‪ )5( :‬ות אמר אל המלך "אמת הדבר ‪3‬אשר שמעתי בארצי | על דבריך ועל חכמתך‪ )6( :‬ול א ה "אמנתי‬
‫לדבריהם עד ‪3‬אשר באתי ותראינה עיני והנה ל א >הגד לי ‪3‬חצי מרבית חכמתך | יספת על השמועה ‪3‬אשר שמעתי‪)7( :‬‬
‫אשרי ‪3‬אנשיך ואשרי ע‪3‬בדיך אלה | הע מדים לפניך תמיד וש מעים את חכמתך‪ )8( :‬יהי יהוה "אל היך ברוך ‪3‬אשר חפץ‬
‫אהבת "אל היך את ישראל להע‪3‬מידו לעולם ויתנך ע‪3‬ליהם למלך לע‪3‬שות‬ ‫בך לתתך על כסאו למלך ליהוה "אל היך | ב ‪3‬‬
‫משפט וצדקה‪ )9( :‬ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים לר ב מא ד ואבן יקרה | ול א היה כב שם ההוא ‪3‬אשר‬
‫נתנה מלכת שבא למלך של מ ה‪ )10( :‬וגם עבדי חירם [חורם קרי] ועבדי של מ ה ‪3‬אשר הביאו זהב מאופיר | הביאו‬
‫ע‪3‬צי אלגומים ואבן יקרה‪ )11( :‬ויעש המלך את ע‪3‬צי האלגומים מסלות לבית יהוה ולבית המלך וכנ רות ונבלים‬
‫לשרים | ול א נראו כהם לפנים בארץ יהודה‪ )12( :‬והמלך של מ ה נתן למלכת שבא את כל חפצה ‪3‬אשר שאלה מלבד‬
‫‪3‬אשר הביאה אל המלך | ות ‪3‬הפ ך ותלך לארצה היא וע‪3‬בדיה‪:‬‬
‫(‪ )13‬ויהי משקל הזהב ‪3‬אשר בא לשל מ ה בשנה אחת | שש מאות וששים ושש ככרי זהב‪ )14( :‬לבד מאנשי התרים‬
‫והס ‪3‬חרים מביאים | וכל מלכי ע‪3‬רב ופחות הארץ מביאים זהב וכסף לשל מ ה‪ )15( :‬ויעש המלך של מ ה מאתים צנה‬
‫זהב שחוט | שש מאות זהב שחוט יע‪3‬לה על הצנה האחת‪ )16( :‬ושל ש מאות מגנים זהב שחוט של ש מאות זהב יע‪3‬לה‬
‫על המגן האחת | ויתנם המלך בבית יער הלבנון‪:‬‬
‫(‪ )17‬ויעש המלך כסא שן גדול | ויצפהו זהב טהור‪ )18( :‬ושש מע‪3‬לות לכסא וכבש בזהב לכסא מ ‪F‬אחזים וידות מזה‬
‫ומזה על מקום השבת | ושנים ‪3‬אריות ע מדים אצל הידות‪ )19( :‬ושנים עשר ‪3‬אריות ע מדים שם על שש המע‪3‬לות מזה‬
‫ומזה | ל א נע‪3‬שה כן לכל ממלכה‪ )20( :‬וכ ל כלי משקה המלך של מ ה זהב וכ ל כלי בית יער הלבנון זהב סגור | אין‬
‫כסף נחשב בימי של מ ה למאומה‪ )21( :‬כי ‪F‬אניות למלך ה לכות תרשיש עם עבדי חורם | אחת לשלוש שנים תבואנה‬
‫‪F‬אניות תרשיש נ שאות זהב וכסף שנהבים וקופים ותוכיים‪:‬‬
‫(‪ )22‬ויגדל המלך של מ ה מכ ל מלכי הארץ | לע שר וחכמה‪ )23( :‬וכ ל מלכי הארץ מבקשים את פני של מ ה | לשמ ע‬
‫את חכמתו ‪3‬אשר נתן ה "אל הים בלבו‪ )24( :‬והם מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות נשק ובשמים‬
‫סוסים ופרדים | דבר שנה בשנה‪:‬‬
‫(‪ )25‬ויהי לשל מ ה ארבעת ‪3‬אלפים >אריות סוסים ומרכבות ושנים עשר אלף פרשים | ויניחם בערי הרכב ועם המלך‬
‫בירושל ם‪ )26( :‬ויהי מושל בכל המלכים | מן הנהר ועד ארץ פלשתים ועד גבול מצרים‪ )27( :‬ויתן המלך את הכסף‬
‫בירושל ם כ ‪3‬אבנים | ואת ה ‪3‬ארזים נתן כשקמים ‪3‬אשר בשפלה לר ב‪ )28( :‬ומוציאים סוסים ממצרים לשל מ ה ומכל‬
‫ה ‪3‬ארצות‪ )29( :‬ושאר דברי של מ ה הראש נים וה ‪3‬א ‪3‬חרונים | ‪3‬הל א הם כתובים על דברי נתן הנביא ועל נבואת ‪3‬אחיה‬
‫השילוני וב ‪3‬חזות יעדי [יעדו קרי] הח זה על ירבעם בן נבט‪ )30( :‬וימל ך של מ ה בירושל ם על כל ישראל ארבעים‬
‫שנה‪ )31( :‬וישכב של מ ה עם ‪3‬אב תיו ויקבר>הו בעיר דויד אביו | וימל ך רחבעם בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬וילך רחבעם שכמה | כי שכם באו כל ישראל להמליך א תו‪ )2( :‬ויהי כשמ ע ירבעם בן נבט והוא במצרים ‪3‬אשר‬
‫ברח מפני של מ ה המלך | וישב ירבעם ממצרים‪ )3( :‬וישלחו ויקראו לו ויב א ירבעם וכל ישראל | וידברו אל רחבעם‬
‫לאמ ר‪ )4( :‬אביך הקשה את ע>לנו | ועתה הקל מע‪3‬ב דת אביך הקשה ומע>לו הכבד ‪3‬אשר נתן עלינו ונעבדך‪ )5( :‬וי אמר‬
‫(‪ )6‬ויועץ המלך רחבעם את הזקנים ‪3‬אשר היו ע מדים לפני‬ ‫‪3‬אלהם עוד של שת ימים ושובו אלי | וילך העם‪:‬‬
‫של מ ה אביו בהי תו חי לאמ ר | איך אתם נועצים להשיב לעם הזה דבר‪ )7( :‬וידברו אליו לאמ ר אם תהיה לטוב‬
‫להעם הזה ורציתם ודברת ‪3‬אלהם דברים טובים | והיו לך ע‪3‬בדים כל הימים‪ )8( :‬ויע‪3‬ז ב את ע‪3‬צת הזקנים ‪3‬אשר יעצ>הו‬
‫| ויועץ את הילדים ‪3‬אשר גדלו אתו הע מדים לפניו‪ )9( :‬וי אמר ‪3‬אלהם מה אתם נועצים ונשיב דבר את העם הזה |‬
‫‪3‬אשר דברו אלי לאמ ר הקל מן הע ל ‪3‬אשר נתן אביך עלינו‪ )10( :‬וידברו אתו הילדים ‪3‬אשר גדלו אתו לאמ ר כ ה‬
‫ת אמר לעם ‪3‬אשר דברו אליך לאמ ר אביך הכביד את ע>לנו ואתה הקל מעלינו | כ ה ת אמר ‪3‬אלהם קטני עבה ממתני‬
‫(‬ ‫ואני בע‪3‬קרבים‪:‬‬
‫ואני א סיף על ע>לכם | אבי יסר אתכם בשוטים ‪3‬‬‫אבי‪ )11( :‬ועתה אבי העמיס ע‪3‬ליכם ע ל כבד ‪3‬‬
‫‪ )12‬ויב א ירבעם וכל העם אל רחבעם ביום השלשי | כ ‪3‬אשר דבר המלך לאמ ר שובו אלי ביום השלשי‪ )13( :‬ויע‪3‬נם‬
‫המלך קשה | ויע‪3‬ז ב המלך רחבעם את ע‪3‬צת הזקנים‪ )14( :‬וידבר ‪3‬אלהם כע‪3‬צת הילדים לאמ ר אכביד את ע>לכם ‪3‬‬
‫ואני‬
‫ואני בע‪3‬קרבים‪ )15( :‬ול א שמע המלך אל העם | כי היתה נסבה מעם ה "אל הים‬ ‫א סיף עליו | אבי יסר אתכם בשוטים ‪3‬‬
‫למען הקים יהוה את דברו ‪3‬אשר דבר ביד ‪3‬אחיהו השלוני אל ירבעם בן נבט‪ )16( :‬וכל ישראל כי ל א שמע המלך‬
‫נחלה בבן ישי איש לא הליך ישראל עתה ראה ביתך דויד‬ ‫להם וישיבו העם את המלך לאמ ר מה לנו חלק בדויד ול א ‪3‬‬
‫(‪ )17‬ובני ישראל הי שבים בערי יהודה | וימל ך ע‪3‬ליהם רחבעם‪ )18( :‬וישלח המלך‬ ‫| וילך כל ישראל לא הליו‪:‬‬
‫רחבעם את ‪3‬הד רם ‪3‬אשר על המס וירגמו בו בני ישראל אבן וימ ת | והמלך רחבעם התאמץ לע‪3‬לות במרכבה לנוס‬
‫(‪ )19‬ויפשעו ישראל בבית דויד עד היום הזה‪:‬‬ ‫ירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויב א רחבעם ירושל ם ויקהל את בית יהודה ובנימן מאה ושמונים אלף בחור ע שה מלחמה | להלחם עם ישראל‬
‫להשיב את הממלכה לרחבעם‪:‬‬
‫(‪ )2‬ויהי דבר יהוה אל שמעיהו איש ה "אל הים לאמ ר‪" )3( :‬אמ ר אל רחבעם בן של מ ה מלך יהודה | ואל כל ישראל‬
‫ביהודה ובנימן לאמ ר‪ )4( :‬כ ה אמר יהוה ל א תע‪3‬לו ול א תל ‪3‬חמו עם ‪3‬אחיכם שובו איש לביתו כי מאתי נהיה הדבר‬
‫וישבו מלכת אל ירבעם‪:‬‬
‫הזה | וישמעו את דברי יהוה >‬
‫(‪ )5‬וישב רחבעם בירושל ם | ויבן ערים למצור ביהודה‪ )6( :‬ויבן את בית לחם ואת עיטם ואת תקוע‪ )7( :‬ואת בית‬
‫צור ואת שוכו ואת ‪3‬עד>לם‪ )8( :‬ואת גת ואת מרשה ואת זיף‪ )9( :‬ואת ‪3‬אדורים ואת לכיש ואת ע‪3‬זקה‪ )10( :‬ואת‬
‫צרעה ואת אילון ואת חברון ‪3‬אשר ביהודה ובבנימן | ערי מצ>רות‪ )11( :‬ויחזק את המצ>רות | ויתן בהם נגידים‬
‫(‬ ‫וא צרות מ ‪3‬אכל ושמן ויין‪ )12( :‬ובכל עיר ועיר צנות ורמחים ויחזקם להרבה מא ד | ויהי לו יהודה ובנימן‪:‬‬
‫‪ )13‬והכ ‪3‬הנים והלוים ‪3‬אשר בכל ישראל | התיצבו עליו מכל גבולם‪ )14( :‬כי עזבו הלוים את מגרשיהם ‪3‬‬
‫וא >חזתם‬
‫וילכו ליהודה ולירושל ם | כי הזניחם ירבעם ובניו מכהן ליהוה‪ )15( :‬ויע‪3‬מד לו כ ‪3‬הנים לבמות ולשעירים | ולע‪3‬גלים‬
‫אחריהם מכ ל שבטי ישראל הנ תנים את לבבם לבקש את יהוה "אל הי ישראל | באו ירושל ם לזבוח‬ ‫‪3‬אשר עשה‪ )16( :‬ו ‪3‬‬
‫ליהוה "אל הי ‪3‬אבותיהם‪ )17( :‬ויחזקו את מלכות יהודה ויאמצו את רחבעם בן של מ ה לשנים שלוש | כי הלכו בדרך‬
‫דויד ושל מ ה לשנים שלוש‪ )18( :‬ויקח לו רחבעם אשה את מ ‪3‬חלת בן [בת קרי] ירימות בן דויד | ‪3‬אביהיל בת "אליאב‬
‫אחריה לקח את מע‪3‬כה בת אבשלום | ותלד לו‬ ‫בן ישי‪ )19( :‬ותלד לו בנים | את יעוש ואת שמריה ואת זהם‪ )20( :‬ו ‪3‬‬
‫ויאהב רחבעם את מע‪3‬כה בת אבשלום מכל נשיו ופילגשיו כי נשים‬ ‫את ‪3‬אביה ואת עתי ואת זיזא ואת של מית‪" )21( :‬‬
‫שמונה עשרה נשא ופילגשים ששים | ויולד עשרים ושמונה בנים וששים בנות‪ )22( :‬ויע‪3‬מד לר אש רחבעם את ‪3‬אביה‬
‫בן מע‪3‬כה לנגיד באחיו | כי להמליכו‪ )23( :‬ויבן ויפר ץ מכל בניו לכל ארצות יהודה ובנימן לכ ל ערי המצ>רות ויתן‬
‫להם המזון לר ב | וישאל ‪3‬המון נשים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת יהוה | וכל ישראל עמו‪:‬‬
‫(‪ )2‬ויהי בשנה ה ‪3‬חמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושל ם | כי מע‪3‬לו ביהוה‪ )3( :‬באלף ומאתים‬
‫רכב ובששים אלף פרשים | ואין מספר לעם ‪3‬אשר באו עמו ממצרים לובים >סכיים וכושים‪ )4( :‬וילכ ד את ערי‬
‫המצ>רות ‪3‬אשר ליהודה | ויב א עד ירושל ם‪ )5( :‬ושמעיה הנביא בא אל רחבעם ושרי יהודה ‪3‬אשר נאספו אל ירושל ם‬
‫מפני שישק | וי אמר להם כ ה אמר יהוה אתם ע‪3‬זבתם א תי ואף ‪3‬אני עזבתי אתכם ביד שישק‪ )6( :‬ויכנעו שרי ישראל‬
‫והמלך | וי אמרו צדיק יהוה‪ )7( :‬ובראות יהוה כי נכנעו היה דבר יהוה אל שמעיה לאמ ר נכנעו ל א אשחיתם | ונתתי‬
‫להם כמעט לפליטה ול א תתך ‪3‬חמתי בירושל ם ביד שישק‪ )8( :‬כי יהיו לו לע‪3‬בדים | וידעו ע‪3‬בודתי וע‪3‬בודת ממלכות‬
‫(‪ )9‬ויעל שישק מלך מצרים על ירושל ם ויקח את א צרות בית יהוה ואת א צרות בית המלך את‬ ‫ה ‪3‬ארצות‪:‬‬
‫הכ ל לקח | ויקח את מגני הזהב ‪3‬אשר עשה של מ ה‪ )10( :‬ויעש המלך רחבעם תחתיהם מגני נח שת | והפקיד על יד‬
‫והשבום אל תא‬ ‫שרי הרצים הש מרים פתח בית המלך‪ )11( :‬ויהי מדי בוא המלך בית יהוה | באו הרצים ונשאום "‬
‫(‪)13‬‬ ‫הרצים‪ )12( :‬ובהכנעו שב ממנו אף יהוה ול א להשחית לכלה | וגם ביהודה היה דברים טובים‪:‬‬
‫ושבע עשרה שנה מלך בירושל ם‬ ‫ויתחזק המלך רחבעם בירושל ם וימל ך | כי בן ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ‪3‬‬
‫העיר ‪3‬אשר בחר יהוה לשום את שמו שם מכ ל שבטי ישראל ושם אמו נע‪3‬מה העמ נית‪ )14( :‬ויעש הרע | כי ל א הכין‬
‫(‪ )15‬ודברי רחבעם הראש נים וה ‪3‬אחרונים ‪3‬הל א הם כתובים בדברי שמעיה הנביא ועדו‬ ‫לבו לדרוש את יהוה‪:‬‬
‫הח זה להתיחש | ומל ‪3‬חמות רחבעם וירבעם כל הימים‪ )16( :‬וישכב רחבעם עם ‪3‬אב תיו ויקבר בעיר דויד | וימל ך‬
‫‪3‬אביה בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬בשנת שמונה עשרה למלך ירבעם | וימל ך ‪3‬אביה על יהודה‪ )2( :‬שלוש שנים מלך בירושל ם ושם אמו מיכיהו בת‬
‫אוריאל מן גבעה | ומלחמה היתה בין ‪3‬אביה ובין ירבעם‪ )3( :‬ויאס ר ‪3‬אביה את המלחמה בחיל גבורי מלחמה ארבע‬
‫מאות אלף איש בחור | וירבעם ערך עמו מלחמה בשמונה מאות אלף איש בחור גבור חיל‪ )4( :‬ויקם ‪3‬אביה מעל‬
‫להר צמרים ‪3‬אשר בהר אפרים | וי אמר שמעוני ירבעם וכל ישראל‪3 )5( :‬הל א לכם לדעת כי יהוה "אל הי ישראל נתן‬
‫(‪ )6‬ויקם ירבעם בן נבט עבד של מ ה בן דויד | וימר ד על‬ ‫ממלכה לדויד על ישראל לעולם | לו ולבניו ברית מלח‪:‬‬
‫‪3‬אד ניו‪ )7( :‬ויקבצו עליו ‪3‬אנשים רקים בני בליעל ויתאמצו על רחבעם בן של מ ה | ורחבעם היה נער ורך לבב ול א‬
‫התחזק לפניהם‪ )8( :‬ועתה אתם א מרים להתחזק לפני ממלכת יהוה ביד בני דויד | ואתם המון רב ועמכם עגלי‬
‫זהב ‪3‬אשר עשה לכם ירבעם לאל הים‪3 )9( :‬הל א הדחתם את כ ‪3‬הני יהוה את בני ‪3‬‬
‫אהר ן והלוים | ותע‪3‬שו לכם כ ‪3‬הנים‬
‫כעמי ה ‪3‬ארצות כל הבא למלא ידו בפר בן בקר ואילם שבעה והיה כ הן לל א "אל הים‪3 )10( :‬‬
‫ואנחנו יהוה "אל הינו‬
‫אהר ן והלוים במלאכת‪ )11( :‬ומקטרים ליהוה ע לות בב קר בב קר ובערב‬ ‫ול א ע‪3‬זבנ>הו | וכ ‪3‬הנים משרתים ליהוה בני ‪3‬‬
‫בערב וקט רת סמים ומע‪3‬רכת לחם על ה >שלחן הטהור ומנורת הזהב ונר תיה לבער בערב בערב כי ש מרים ‪3‬אנחנו את‬
‫וחצ צרות התרועה להריע‬ ‫משמרת יהוה "אל הינו | ואתם ע‪3‬זבתם א תו‪ )12( :‬והנה עמנו בר אש ה "אל הים וכ ‪3‬הניו ‪3‬‬
‫ע‪3‬ליכם | בני ישראל אל תל ‪3‬חמו עם יהוה "אל הי ‪3‬אב תיכם כי ל א תצליחו‪ )13( :‬וירבעם הסב את המארב לבוא‬
‫אחריהם‪ )14( :‬ויפנו יהודה והנה להם המלחמה פנים ואחור ויצע‪3‬קו‬ ‫אחריהם | ויהיו לפני יהודה והמארב מ ‪3‬‬ ‫מ ‪3‬‬
‫ליהוה | והכ ‪3‬הנים מחצצרים [מחצרים קרי] ב ‪3‬חצ צרות‪ )15( :‬ויריעו איש יהודה | ויהי בהריע איש יהודה וה "אל הים‬
‫נגף את ירבעם וכל ישראל לפני ‪3‬אביה ויהודה‪ )16( :‬וינוסו בני ישראל מפני יהודה | ויתנם "אל הים בידם‪ )17( :‬ויכו‬
‫בהם ‪3‬אביה ועמו מכה רבה | ויפלו ‪3‬חללים מישראל ‪3‬חמש מאות אלף איש בחור‪ )18( :‬ויכנעו בני ישראל בעת ההיא |‬
‫אחרי ירבעם וילכ ד ממנו ערים את בית אל‬ ‫ויאמצו בני יהודה כי נשע‪3‬נו על יהוה "אל הי ‪3‬אבותיהם‪ )19( :‬וירד ף ‪3‬אביה ‪3‬‬
‫ואת בנותיה ואת ישנה ואת בנותיה | ואת עפרון [עפרין קרי] ובנ תיה‪ )20( :‬ול א עצר כ ח ירבעם עוד בימי ‪3‬אביהו |‬
‫ויגפהו יהוה וימ ת‪:‬‬
‫(‪ )21‬ויתחזק ‪3‬אביהו וישא לו נשים ארבע עשרה | ויולד עשרים ושנים בנים ושש עשרה בנות‪ )22( :‬ויתר דברי‬
‫‪3‬אביה ודרכיו ודבריו | כתובים במדרש הנביא עדו‪ )23( :‬וישכב ‪3‬אביה עם ‪3‬אב תיו ויקברו א תו בעיר דויד וימל ך אסא‬
‫בנו תחתיו | בימיו שקטה הארץ עשר שנים‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויעש אסא הטוב והישר בעיני יהוה "אל היו‪ )2( :‬ויסר את מזבחות הנכר והבמות | וישבר את המצבות ויגדע את‬
‫ה ‪3‬אשרים‪ )3( :‬וי אמר ליהודה לדרוש את יהוה "אל הי ‪3‬אבותיהם | ולע‪3‬שות התורה והמצוה‪ )4( :‬ויסר מכל ערי יהודה‬
‫את הבמות ואת החמנים | ותשק ט הממלכה לפניו‪ )5( :‬ויבן ערי מצורה ביהודה | כי שקטה הארץ ואין עמו מלחמה‬
‫בשנים האלה כי הניח יהוה לו‪ )6( :‬וי אמר ליהודה נבנה את הערים האלה ונסב חומה ומגדלים דלתים ובריחים‬
‫עודנו הארץ לפנינו כי דרשנו את יהוה "אל הינו דרשנו וינח לנו מסביב | ויבנו ויצליחו‪:‬‬
‫ומבנימן נ שאי מגן וד רכי קשת מאתים‬ ‫(‪ )7‬ויהי לאסא חיל נ שא צנה ור מח מיהודה של ש מאות אלף‬
‫ושמונים אלף | כל אלה גבורי חיל‪ )8( :‬ויצא ‪3‬אליהם זרח הכושי בחיל אלף ‪3‬אלפים ומרכבות של ש מאות | ויב א עד‬
‫מרשה‪ )9( :‬ויצא אסא לפניו | ויערכו מלחמה בגיא צפתה למרשה‪ )10( :‬ויקרא אסא אל יהוה "אל היו וי אמר יהוה‬
‫אין עמך לעזור בין רב לאין כ ח עזרנו יהוה "אל הינו כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון הזה | יהוה "אל הינו אתה‬
‫(‪ )11‬ויג ף יהוה את הכושים לפני אסא ולפני יהודה | וינ>סו הכושים‪ )12( :‬וירדפם אסא‬ ‫אל יעצ ר עמך "אנוש‪:‬‬
‫והעם ‪3‬אשר עמו עד לגרר ויפ ל מכושים לאין להם מחיה כי נשברו לפני יהוה ולפני מ ‪3‬חנהו | וישאו שלל הרבה מא ד‪:‬‬
‫(‪ )13‬ויכו את כל הערים סביבות גרר כי היה פחד יהוה ע‪3‬ליהם | ויב זו את כל הערים כי בזה רבה היתה בהם‪)14( :‬‬
‫וישבו ירושל ם‪:‬‬
‫אהלי מקנה הכו | וישבו צ אן לר ב וגמלים >‬‫וגם ‪F‬‬
‫(‪ )1‬וע‪3‬זריהו בן עודד היתה עליו רוח "אל הים‪ )2( :‬ויצא לפני אסא וי אמר לו שמעוני אסא וכל יהודה ובנימן | יהוה‬
‫(‪ )3‬וימים רבים לישראל | לל א "אל הי‬ ‫עמכם בהיותכם עמו ואם תדר >שהו ימצא לכם ואם תעזב>הו יע‪3‬ז ב אתכם‪:‬‬
‫"אמת ולל א כ הן מורה ולל א תורה‪ )4( :‬וישב בצר לו על יהוה "אל הי ישראל | ויבק >שהו וימצא להם‪ )5( :‬ובעתים‬
‫ההם אין שלום ליוצא ולבא | כי מהומ ת רבות על כל יושבי ה ‪3‬ארצות‪ )6( :‬וכ>תתו גוי בגוי ועיר בעיר | כי "אל הים‬
‫‪3‬הממם בכל צרה‪ )7( :‬ואתם חזקו ואל ירפו ידיכם | כי יש שכר לפע>לתכם‪ )8( :‬וכשמ ע אסא הדברים האלה‬
‫והנבואה ע דד הנביא התחזק ויע‪3‬בר השקוצים מכל ארץ יהודה ובנימן ומן הערים ‪3‬אשר לכד מהר אפרים | ויחדש‬
‫את מזבח יהוה ‪3‬אשר לפני אולם יהוה‪ )9( :‬ויקב ץ את כל יהודה ובנימן והגרים עמהם מאפרים ומנשה ומשמעון | כי‬
‫נפלו עליו מישראל לר ב ברא תם כי יהוה "אל היו עמו‪:‬‬
‫(‪ )10‬ויקבצו ירושל ם בח דש השלישי | לשנת ‪3‬חמש עשרה למלכות אסא‪ )11( :‬ויזבחו ליהוה ביום ההוא מן השלל‬
‫הביאו | בקר שבע מאות וצ אן שבעת ‪3‬אלפים‪ )12( :‬ויב או בברית לדרוש את יהוה "אל הי ‪3‬אבותיהם | בכל לבבם ובכל‬
‫נפשם‪ )13( :‬וכ ל ‪3‬אשר ל א ידר ש ליהוה "אל הי ישראל יומת | למן קט ן ועד גדול למאיש ועד אשה‪ )14( :‬וישבעו‬
‫ליהוה בקול גדול ובתרועה | וב ‪3‬חצ צרות ובשופרות‪ )15( :‬וישמחו כל יהודה על השבועה כי בכל לבבם נשבעו ובכל‬
‫רצונם בק >שהו וימצא להם | וינח יהוה להם מסביב‪ )16( :‬וגם מע‪3‬כה אם אסא המלך "הסירה מגבירה ‪3‬אשר עשתה‬
‫ל ‪3‬אשרה מפלצת | ויכר ת אסא את מפלצתה וידק וישר ף בנחל קדרון‪ )17( :‬והבמות ל א סרו מישראל | רק לבב אסא‬
‫היה שלם כל ימיו‪ )18( :‬ויבא את קדשי אביו וקדשיו בית ה "אל הים | כסף וזהב וכלים‪ )19( :‬ומלחמה ל א היתה | עד‬
‫שנת של שים וחמש למלכות אסא‪:‬‬
‫(‪ )1‬בשנת של שים ושש למלכות אסא עלה בעשא מלך ישראל על יהודה ויבן את הרמה | לבלתי תת יוצא ובא לאסא‬
‫מלך יהודה‪ )2( :‬וי צא אסא כסף וזהב מא צרות בית יהוה ובית המלך | וישלח אל בן ‪3‬הדד מלך ‪3‬ארם היושב‬
‫בדרמשק לאמ ר‪ )3( :‬ברית ביני ובינך ובין אבי ובין אביך | הנה שלחתי לך כסף וזהב לך הפר בריתך את בעשא מלך‬
‫ישראל ויע‪3‬לה מעלי‪ )4( :‬וישמע בן ‪3‬הדד אל המלך אסא וישלח את שרי ה ‪3‬חילים ‪3‬אשר לו אל ערי ישראל ויכו את עיון‬
‫ואת דן ואת אבל מים | ואת כל מסכנות ערי נפתלי‪ )5( :‬ויהי כשמ ע בעשא ויחדל מבנות את הרמה | וישבת את‬
‫(‪ )6‬ואסא המלך לקח את כל יהודה וישאו את אבני הרמה ואת עציה ‪3‬אשר בנה בעשא | ויבן בהם‬ ‫מלאכתו‪:‬‬
‫את גבע ואת המצפה‪ )7( :‬ובעת ההיא בא ‪3‬חנני הר אה אל אסא מלך יהודה | וי אמר אליו בהשענך על מלך ‪3‬ארם‬
‫ול א נשענת על יהוה "אל היך על כן נמלט חיל מלך ‪3‬ארם מידך‪3 )8( :‬הל א הכושים והלובים היו לחיל לר ב לרכב‬
‫ולפרשים להרבה מא ד | ובהשענך על יהוה נתנם בידך‪ )9( :‬כי יהוה עיניו מש טטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם‬
‫שלם אליו נסכלת על ז את | כי מעתה יש עמך מלחמות‪ )10( :‬ויכעס אסא אל הר אה ויתנהו בית המהפכת כי בזעף‬
‫עמו על ז את | וירצץ אסא מן העם בעת ההיא‪ )11( :‬והנה דברי אסא הראשונים וה ‪3‬‬
‫אחרונים | הנם כתובים על ספר‬
‫ויחלא אסא בשנת שלושים ותשע למלכותו ברגליו עד למעלה חליו | וגם בחליו ל א‬ ‫המלכים ליהודה וישראל‪" )12( :‬‬
‫דרש את יהוה כי בר פאים‪ )13( :‬וישכב אסא עם ‪3‬אב תיו | וימת בשנת ארבעים ואחת למלכו‪ )14( :‬ויקבר>הו‬
‫בקבר תיו ‪3‬אשר כרה לו בעיר דויד וישכיב>הו במשכב ‪3‬אשר מלא בשמים וזנים מר>קחים במרקחת מע‪3‬שה | וישרפו לו‬
‫שרפה גדולה עד למא ד‪:‬‬
‫(‪ )1‬וימל ך יהושפט בנו תחתיו | ויתחזק על ישראל‪ )2( :‬ויתן חיל בכל ערי יהודה הבצ>רות | ויתן נציבים בארץ יהודה‬
‫ובערי אפרים ‪3‬אשר לכד אסא אביו‪ )3( :‬ויהי יהוה עם יהושפט | כי הלך בדרכי דויד אביו הראש נים ול א דרש‬
‫לבעלים‪ )4( :‬כי לאל הי אביו דרש ובמצותיו הלך | ול א כמע‪3‬שה ישראל‪ )5( :‬ויכן יהוה את הממלכה בידו ויתנו כל‬
‫יהודה מנחה ליהושפט | ויהי לו ע שר וכבוד לר ב‪ )6( :‬ויגבה לבו בדרכי יהוה | ועוד הסיר את הבמות ואת ה ‪3‬אשרים‬
‫מיהודה‪:‬‬
‫(‪ )7‬ובשנת שלוש למלכו שלח לשריו לבן חיל ולע בדיה ולזכריה ולנתנאל ולמיכיהו | ללמד בערי יהודה‪ )8( :‬ועמהם‬
‫ואד ניהו וטוביהו וטוב ‪3‬אדוניה‬
‫הלוים שמעיהו ונתניהו וזבדיהו וע‪3‬שהאל ושמרימות [ושמירמות קרי] ויהונתן ‪3‬‬
‫הלוים | ועמהם "אלישמע ויהורם הכ ‪3‬הנים‪ )9( :‬וילמדו ביהודה ועמהם ספר תורת יהוה | ויס בו בכל ערי יהודה‬
‫וילמדו בעם‪ )10( :‬ויהי פחד יהוה על כל ממלכות ה ‪3‬ארצות ‪3‬אשר סביבות יהודה | ול א נל ‪3‬חמו עם יהושפט‪ )11( :‬ומן‬
‫פלשתים מביאים ליהושפט מנחה וכסף משא | גם הערביאים מביאים לו צ אן אילים שבעת ‪3‬אלפים ושבע מאות‬
‫ותישים שבעת ‪3‬אלפים ושבע מאות‪:‬‬
‫(‪ )12‬ויהי יהושפט ה לך וגדל עד למעלה | ויבן ביהודה בירניות וערי מסכנות‪ )13( :‬ומלאכה רבה היה לו בערי יהודה‬
‫| ואנשי מלחמה גבורי חיל בירושל ם‪ )14( :‬ואלה פ >קדתם לבית ‪3‬אבותיהם | ליהודה שרי ‪3‬אלפים עדנה השר ועמו‬
‫(‪ )16‬ועל ידו ע‪3‬מסיה‬ ‫(‪ )15‬ועל ידו יהוחנן השר | ועמו מאתים ושמונים אלף‪:‬‬ ‫גבורי חיל של ש מאות אלף‪:‬‬
‫(‪ )17‬ומן בנימן גבור חיל אלידע | ועמו נ שקי קשת ומגן‬ ‫בן זכרי המתנדב ליהוה | ועמו מאתים אלף גבור חיל‪:‬‬
‫מאתים אלף‪ )18( :‬ועל ידו יהוזבד | ועמו מאה ושמונים אלף ‪3‬חלוצי צבא‪ )19( :‬אלה המשרתים את המלך |‬
‫מלבד ‪3‬אשר נתן המלך בערי המבצר בכל יהודה‪:‬‬

‫(‪ )1‬ויהי ליהושפט ע שר וכבוד לר ב | ויתחתן לאחאב‪ )2( :‬וירד לקץ שנים אל אחאב לש מרון ויזבח לו אחאב צ אן‬
‫ובקר לר ב ולעם ‪3‬אשר עמו | ויסיתהו לע‪3‬לות אל רמות גלעד‪ )3( :‬וי אמר אחאב מלך ישראל אל יהושפט מלך יהודה‬
‫‪3‬התלך עמי רמ ת גלעד | וי אמר לו כמוני כמוך וכעמך עמי ועמך במלחמה‪ )4( :‬וי אמר יהושפט אל מלך ישראל | דרש‬
‫נא כיום את דבר יהוה‪ )5( :‬ויקב ץ מלך ישראל את הנבאים ארבע מאות איש וי אמר ‪3‬אלהם ‪3‬הנלך אל רמ ת גלעד‬
‫למלחמה אם אחדל | וי אמרו ע‪3‬לה ויתן ה "אל הים ביד המלך‪ )6( :‬וי אמר יהושפט האין פ ה נביא ליהוה עוד | ונדרשה‬
‫ואני שנאתיהו כי איננו מתנבא‬ ‫מא תו‪ )7( :‬וי אמר מלך ישראל אל יהושפט עוד איש אחד לדרוש את יהוה מא תו ‪3‬‬
‫עלי לטובה כי כל ימיו לרעה הוא מיכיהו בן ימלא | וי אמר יהושפט אל י אמר המלך כן‪ )8( :‬ויקרא מלך ישראל אל‬
‫סריס אחד | וי אמר מהר מיכהו [מיכיהו קרי] בן ימלא‪ )9( :‬ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על‬
‫כסאו מל>בשים בגדים וי שבים בג רן פתח שער ש מרון | וכל הנביאים מתנבאים לפניהם‪ )10( :‬ויעש לו צדקיהו בן‬
‫כנע‪3‬נה קרני ברזל וי אמר כ ה אמר יהוה באלה תנגח את ‪3‬ארם עד כלותם‪ )11( :‬וכל הנבאים נבאים כן לאמ ר | ע‪3‬לה‬
‫רמ ת גלעד והצלח ונתן יהוה ביד המלך‪ )12( :‬והמלאך ‪3‬אשר הלך לקר א למיכיהו דבר אליו לאמ ר הנה דברי‬
‫הנבאים פה אחד טוב אל המלך | ויהי נא דברך כאחד מהם ודברת טוב‪ )13( :‬וי אמר מיכיהו | חי יהוה כי את ‪3‬אשר‬
‫י אמר "אל הי א תו ‪3‬אדבר‪ )14( :‬ויב א אל המלך וי אמר המלך אליו מיכה ‪3‬הנלך אל רמ ת גלעד למלחמה אם אחדל |‬
‫וי אמר ע‪3‬לו והצליחו וינתנו בידכם‪ )15( :‬וי אמר אליו המלך עד כמה פעמים ‪3‬אני משביעך | ‪3‬אשר ל א תדבר אלי רק‬
‫"אמת בשם יהוה‪ )16( :‬וי אמר ראיתי את כל ישראל נפוצים על ההרים כצ אן ‪3‬אשר אין להן ר עה | וי אמר יהוה ל א‬
‫‪3‬אד נים לאלה ישובו איש לביתו בשלום‪ )17( :‬וי אמר מלך ישראל אל יהושפט | ‪3‬הל א אמרתי אליך ל א יתנבא עלי‬
‫טוב כי אם לרע‪ )18( :‬וי אמר לכן שמעו דבר יהוה | ראיתי את יהוה יושב על כסאו וכל צבא השמים ע מדים על‬
‫ימינו ושמ אלו‪ )19( :‬וי אמר יהוה מי יפתה את אחאב מלך ישראל ויעל ויפ ל ברמות גלעד | וי אמר זה א מר ככה וזה‬
‫א מר ככה‪ )20( :‬ויצא הרוח ויע‪3‬מ ד לפני יהוה וי אמר ‪3‬אני ‪3‬אפתנו | וי אמר יהוה אליו במה‪ )21( :‬וי אמר אצא והייתי‬
‫לרוח שקר בפי כל נביאיו | וי אמר תפתה וגם תוכל צא וע‪3‬שה כן‪ )22( :‬ועתה הנה נתן יהוה רוח שקר בפי נביאיך‬
‫(‪ )23‬ויגש צדקיהו בן כנע‪3‬נה ויך את מיכיהו על הלחי | וי אמר אי זה הדרך עבר‬ ‫אלה | ויהוה דבר עליך רעה‪:‬‬
‫רוח יהוה מאתי לדבר א תך‪ )24( :‬וי אמר מיכיהו הנך ר אה ביום ההוא | ‪3‬אשר תבוא חדר בחדר להחבא‪)25( :‬‬
‫ואמרתם כ ה אמר‬ ‫והשיב>הו אל אמון שר העיר | ואל יואש בן המלך‪3 )26( :‬‬‫וי אמר מלך ישראל קחו את מיכיהו ‪3‬‬
‫המלך שימו זה בית הכלא | וה ‪3‬אכל>הו לחם לחץ ומים לחץ עד שובי בשלום‪ )27( :‬וי אמר מיכיהו אם שוב תשוב‬
‫בשלום ל א דבר יהוה בי | וי אמר שמעו עמים כ>לם‪:‬‬
‫(‪ )28‬ויעל מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה אל רמ ת גלעד‪ )29( :‬וי אמר מלך ישראל אל יהושפט התחפש ובוא‬
‫במלחמה ואתה לבש בגדיך | ויתחפש מלך ישראל ויב או במלחמה‪ )30( :‬ומלך ‪3‬ארם צוה את שרי הרכב ‪3‬אשר לו‬
‫לאמ ר ל א תל ‪3‬חמו את הקט ן את הגדול | כי אם את מלך ישראל לבדו‪ )31( :‬ויהי כראות שרי הרכב את יהושפט‬
‫והמה אמרו מלך ישראל הוא ויס בו עליו להלחם | ויזעק יהושפט ויהוה ע‪3‬זרו ויסיתם "אל הים ממנו‪ )32( :‬ויהי‬
‫אחריו‪ )33( :‬ואיש משך בקשת ל >תמו ויך את מלך ישראל בין‬ ‫וישבו מ ‪3‬‬
‫כראות שרי הרכב כי ל א היה מלך ישראל | >‬
‫הדבקים ובין השרין | וי אמר לרכב ‪3‬הפ ך ידיך [ידך קרי] והוצאתני מן המ ‪3‬חנה כי ה ‪F‬חליתי‪ )34( :‬ותעל המלחמה ביום‬
‫ההוא ומלך ישראל היה מע‪3‬מיד במרכבה נ כח ‪3‬ארם עד הערב | וימת לעת בוא השמש‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישב יהושפט מלך יהודה אל ביתו בשלום לירושל ם‪ )2( :‬ויצא אל פניו יהוא בן ‪3‬חנני הח זה וי אמר אל המלך‬
‫יהושפט ‪3‬הלרשע לעז ר ולש נאי יהוה ת "אהב | ובז את עליך קצף מלפני יהוה‪3 )3( :‬אבל דברים טובים נמצאו עמך | כי‬
‫וישב ויצא בעם‬ ‫והכינות לבבך לדר ש ה "אל הים‪ )4( :‬וישב יהושפט בירושל ם |‬
‫בערת ה ‪3‬אשרות מן הארץ ‪3‬‬
‫מבאר שבע עד הר אפרים וישיבם אל יהוה "אל הי ‪3‬אבותיהם‪ )5( :‬ויע‪3‬מד ש פטים בארץ בכל ערי יהודה הבצ>רות לעיר‬
‫ועיר‪ )6( :‬וי אמר אל הש פטים ראו מה אתם ע שים כי ל א לאדם תשפטו כי ליהוה | ועמכם בדבר משפט‪ )7( :‬ועתה‬
‫יהי פחד יהוה ע‪3‬ליכם | שמרו וע‪3‬שו כי אין עם יהוה "אל הינו עולה ומש א פנים ומקח ש חד‪ )8( :‬וגם בירושל ם הע"מיד‬
‫וישבו ירושל ם‪ )9( :‬ויצו ע‪3‬ליהם לאמ ר |‬
‫יהושפט מן הלוים והכ ‪3‬הנים ומראשי האבות לישראל למשפט יהוה ולריב | >‬
‫כ ה תע‪3‬שון ביראת יהוה ב "אמונה ובלבב שלם‪ )10( :‬וכל ריב ‪3‬אשר יבוא ע‪3‬ליכם מ ‪3‬אחיכם הי שבים בעריהם בין דם‬
‫לדם בין תורה למצוה ל >חקים ולמשפטים והזהרתם א תם ול א יאשמו ליהוה והיה קצף ע‪3‬ליכם ועל ‪3‬אחיכם | כ ה‬
‫תע‪3‬שון ול א תאשמו‪ )11( :‬והנה ‪3‬אמריהו כ הן הר אש ע‪3‬ליכם לכ ל דבר יהוה וזבדיהו בן ישמעאל הנגיד לבית יהודה‬
‫לכ ל דבר המלך וש טרים הלוים לפניכם | חזקו וע‪3‬שו ויהי יהוה עם הטוב‪:‬‬
‫אחריכן באו בני מואב ובני עמון ועמהם מהעמונים על יהושפט למלחמה‪ )2( :‬ויב או ויגידו ליהושפט לאמ ר‬ ‫(‪ )1‬ויהי ‪3‬‬
‫בא עליך המון רב מעבר לים מ ‪3‬ארם | והנם בחצצון תמר היא עין גדי‪ )3( :‬וירא ויתן יהושפט את פניו לדרוש ליהוה |‬
‫ויקרא צום על כל יהודה‪ )4( :‬ויקבצו יהודה לבקש מיהוה | גם מכל ערי יהודה באו לבקש את יהוה‪ )5( :‬ויע‪3‬מ ד‬
‫יהושפט בקהל יהודה וירושל ם בבית יהוה | לפני החצר ה ‪3‬חדשה‪ )6( :‬וי אמר יהוה "אל הי ‪3‬אב תינו ‪3‬הל א אתה הוא‬
‫"אל הים בשמים ואתה מושל בכ ל ממלכות הגוים | ובידך כ ח וגבורה ואין עמך להתיצב‪3 )7( :‬הל א אתה "אל הינו‬
‫הורשת את י שבי הארץ הז את מלפני עמך ישראל | ותתנה לזרע אברהם א הבך לעולם‪ )8( :‬וישבו בה | ויבנו לך בה‬
‫מקדש לשמך לאמ ר‪ )9( :‬אם תבוא עלינו רעה חרב שפוט ודבר ורעב נעמדה לפני הבית הזה ולפניך כי שמך בבית‬
‫הזה | ונזעק אליך מצרתנו ותשמע ותושיע‪ )10( :‬ועתה הנה בני עמון ומואב והר שעיר ‪3‬אשר ל א נתתה לישראל לבוא‬
‫בהם בב אם מארץ מצרים | כי סרו מע‪3‬ליהם ול א השמידום‪ )11( :‬והנה הם ג מלים עלינו | לבוא לגרשנו מיר>שתך‬
‫ואנחנו ל א נדע מה‬ ‫‪3‬אשר הורשתנו‪" )12( :‬אל הינו ‪3‬הל א תשפט בם כי אין בנו כ ח לפני ההמון הרב הזה הבא עלינו | ‪3‬‬
‫נע‪3‬שה כי עליך עינינו‪ )13( :‬וכ ל יהודה ע מדים לפני יהוה | גם טפם נשיהם ובניהם‪:‬‬
‫יחזיאל בן זכריהו בן בניה בן יעיאל בן מתניה הלוי מן בני אסף | היתה עליו רוח יהוה בתוך הקהל‪)15( :‬‬ ‫(‪ )14‬ו ‪3‬‬
‫וי אמר הקשיבו כל יהודה וי שבי ירושל ם והמלך יהושפט | כ ה אמר יהוה לכם אתם אל תיראו ואל תחתו מפני‬
‫ההמון הרב הזה כי ל א לכם המלחמה כי לאל הים‪ )16( :‬מחר רדו ע‪3‬ליהם הנם ע לים במע‪3‬לה הציץ | ומצאתם א תם‬
‫בסוף הנחל פני מדבר ירואל‪ )17( :‬ל א לכם להלחם בז את | התיצבו עמדו וראו את ישועת יהוה עמכם יהודה‬
‫וירושל ם אל תיראו ואל תחתו מחר צאו לפניהם ויהוה עמכם‪ )18( :‬ויק ד יהושפט אפים ארצה | וכל יהודה וי שבי‬
‫ויקמו הלוים מן בני הקהתים ומן בני הקרחים | להלל ליהוה "אל הי‬ ‫ירושל ם נפלו לפני יהוה להשת ‪3‬חות ליהוה‪> )19( :‬‬
‫ישראל בקול גדול למעלה‪ )20( :‬וישכימו בב קר ויצאו למדבר תקוע | ובצאתם עמד יהושפט וי אמר שמעוני יהודה‬
‫וי שבי ירושל ם ה ‪3‬אמינו ביהוה "אל היכם ותאמנו ה ‪3‬אמינו בנביאיו והצליחו‪ )21( :‬ויועץ אל העם ויע‪3‬מד מש ר‪3‬רים‬
‫ליהוה ומהללים להדרת ק דש | בצאת לפני החלוץ וא מרים הודו ליהוה כי לעולם חסדו‪ )22( :‬ובעת החלו ברנה‬
‫ותהלה נתן יהוה מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו‪ )23( :‬ויעמדו בני עמון ומואב על‬
‫י שבי הר שעיר לה ‪3‬חרים ולהשמיד | וככלותם ביושבי שעיר עזרו איש ברעהו למשחית‪ )24( :‬ויהודה בא על המצפה‬
‫למדבר | ויפנו אל ההמון והנם פגרים נ פלים ארצה ואין פליטה‪ )25( :‬ויב א יהושפט ועמו לב ז את שללם וימצאו‬
‫בהם לר ב ורכוש ופגרים וכלי ‪3‬ח >מדות וינצלו להם לאין משא | ויהיו ימים שלושה ב זזים את השלל כי רב הוא‪)26( :‬‬
‫וביום הרבעי נק ‪3‬הלו לעמק ברכה כי שם בר‪3‬כו את יהוה | על כן קראו את שם המקום ההוא עמק ברכה עד היום‪( :‬‬
‫וישבו כל איש יהודה וירושל ם ויהושפט בר אשם לשוב אל ירושל ם בשמחה | כי שמחם יהוה מאויביהם‪)28( :‬‬ ‫‪> )27‬‬
‫ויב או ירושל ם בנבלים ובכנ רות וב ‪3‬חצ צרות | אל בית יהוה‪ )29( :‬ויהי פחד "אל הים על כל ממלכות ה ‪3‬ארצות |‬
‫בשמעם כי נלחם יהוה עם אויבי ישראל‪ )30( :‬ותשק ט מלכות יהושפט | וינח לו "אל היו מסביב‪:‬‬
‫(‪ )31‬וימל ך יהושפט על יהודה | בן של שים וחמש שנה במלכו ועשרים וחמש שנה מלך בירושל ם ושם אמו ע‪3‬זובה‬
‫בת שלחי‪ )32( :‬וילך בדרך אביו אסא ול א סר ממנה | לע‪3‬שות הישר בעיני יהוה‪ )33( :‬אך הבמות ל א סרו | ועוד העם‬
‫אחר נים | הנם כתובים בדברי יהוא בן‬ ‫ל א הכינו לבבם לאל הי ‪3‬אב תיהם‪ )34( :‬ויתר דברי יהושפט הראש נים וה ‪3‬‬
‫אחריכן אתחבר יהושפט מלך יהודה עם ‪3‬אחזיה מלך ישראל | הוא‬ ‫‪3‬חנני ‪3‬אשר ה ע‪3‬לה על ספר מלכי ישראל‪ )35( :‬ו ‪3‬‬
‫הרשיע לע‪3‬שות‪ )36( :‬ויחברהו עמו לע‪3‬שות ‪F‬אניות ללכת תרשיש | ויע‪3‬שו ‪F‬אניות בעציון גבר‪ )37( :‬ויתנבא "אליעזר בן‬
‫ד דוהו ממרשה על יהושפט לאמ ר | כהתחברך עם ‪3‬אחזיהו פרץ יהוה את מע‪3‬שיך וישברו ‪F‬אניות ול א עצרו ללכת אל‬
‫תרשיש‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישכב יהושפט עם ‪3‬אב תיו ויקבר עם ‪3‬אב תיו בעיר דויד | וימל ך יהורם בנו תחתיו‪ )2( :‬ולו אחים בני יהושפט‬
‫ע‪3‬זריה ויחיאל וזכריהו וע‪3‬זריהו ומיכאל ושפטיהו | כל אלה בני יהושפט מלך ישראל‪ )3( :‬ויתן להם ‪3‬אביהם מתנות‬
‫רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצ>רות ביהודה | ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור‪:‬‬
‫ויהר ג את כל אחיו בחרב | וגם משרי ישראל‪ )5( :‬בן של שים ושתים שנה‬ ‫(‪ )4‬ויקם יהורם על ממלכת אביו ויתחזק ‪3‬‬
‫יהורם במלכו | ושמונה שנים מלך בירושל ם‪ )6( :‬וילך בדרך מלכי ישראל כ ‪3‬אשר עשו בית אחאב כי בת אחאב היתה‬
‫לו אשה | ויעש הרע בעיני יהוה‪ )7( :‬ול א אבה יהוה להשחית את בית דויד למען הברית ‪3‬אשר כרת לדויד | וכ ‪3‬אשר‬
‫אמר לתת לו ניר ולבניו כל הימים‪ )8( :‬בימיו פשע "אדום מתחת יד יהודה | וימליכו ע‪3‬ליהם מלך‪ )9( :‬ויע‪3‬ב ר יהורם‬
‫עם שריו וכל הרכב עמו | ויהי קם לילה ויך את "אדום הסובב אליו ואת שרי הרכב‪ )10( :‬ויפשע "אדום מתחת יד‬
‫יהודה עד היום הזה אז תפשע לבנה בעת ההיא מתחת ידו | כי עזב את יהוה "אל הי ‪3‬אב תיו‪ )11( :‬גם הוא עשה במות‬
‫בהרי יהודה | ויזן את י שבי ירושל ם וידח את יהודה‪:‬‬
‫(‪ )12‬ויב א אליו מכתב מאליהו הנביא לאמ ר | כ ה אמר יהוה "אל הי דויד אביך תחת ‪3‬אשר ל א הלכת בדרכי יהושפט‬
‫אביך ובדרכי אסא מלך יהודה‪ )13( :‬ותלך בדרך מלכי ישראל ותזנה את יהודה ואת י שבי ירושל ם כהזנות בית‬
‫אחאב | וגם את אחיך בית אביך הטובים ממך הרגת‪ )14( :‬הנה יהוה נ גף מגפה גדולה בעמך | ובבניך ובנשיך ובכל‬
‫רכושך‪ )15( :‬ואתה ב ‪F‬חליים רבים במ ‪3‬חלה מעיך | עד יצאו מעיך מן הח לי ימים על ימים‪ )16( :‬ויער יהוה על יהורם‬
‫את רוח הפלשתים והערבים ‪3‬אשר על יד כושים‪ )17( :‬ויע‪3‬לו ביהודה ויבקעוה וישבו את כל הרכוש הנמצא לבית‬
‫המלך וגם בניו ונשיו | ול א נשאר לו בן כי אם יהואחז קט ן בניו‪ )18( :‬ו ‪3‬‬
‫אחרי כל ז את | נגפו יהוה במעיו ל ‪F‬חלי לאין‬
‫מרפא‪ )19( :‬ויהי לימים מימים וכעת צאת הקץ לימים שנים יצאו מעיו עם חליו וימת בת ‪3‬חל>אים רעים | ול א עשו‬
‫לו עמו שרפה כשרפת ‪3‬אב תיו‪ )20( :‬בן של שים ושתים היה במלכו ושמונה שנים מלך בירושל ם | וילך בל א חמדה‬
‫ויקבר>הו בעיר דויד ול א בקברות המלכים‪:‬‬
‫(‪ )1‬וימליכו יושבי ירושל ם את ‪3‬אחזיהו בנו הקט ן תחתיו כי כל הראש נים הרג הגדוד הבא בערבים למ ‪3‬חנה | וימל ך‬
‫‪3‬אחזיהו בן יהורם מלך יהודה‪:‬‬
‫(‪ )2‬בן ארבעים ושתים שנה ‪3‬אחזיהו במלכו ושנה אחת מלך בירושל ם | ושם אמו ע‪3‬תליהו בת עמרי‪ )3( :‬גם הוא הלך‬
‫בדרכי בית אחאב | כי אמו היתה יועצתו להרשיע‪ )4( :‬ויעש הרע בעיני יהוה כבית אחאב | כי המה היו לו יוע‪3‬צים‬
‫אחרי מות אביו למשחית לו‪ )5( :‬גם בע‪3‬צתם הלך וילך את יהורם בן אחאב מלך ישראל למלחמה על ‪3‬חזאל מלך‬ ‫‪3‬‬
‫‪3‬ארם ברמות גלעד | ויכו הרמים את יורם‪ )6( :‬וישב להתרפא ביזרעאל כי המכים ‪3‬אשר הכ>הו ברמה בהל ‪3‬חמו את‬
‫‪3‬חזהאל מלך ‪3‬ארם | וע‪3‬זריהו בן יהורם מלך יהודה ירד לראות את יהורם בן אחאב ביזרעאל כי ח לה הוא‪)7( :‬‬
‫ומ "אל הים היתה תבוסת ‪3‬אחזיהו לבוא אל יורם | ובב או יצא עם יהורם אל יהוא בן נמשי ‪3‬אשר משחו יהוה להכרית‬
‫את בית אחאב‪ )8( :‬ויהי כהשפט יהוא עם בית אחאב | וימצא את שרי יהודה ובני ‪3‬אחי ‪3‬אחזיהו משרתים ל ‪3‬אחזיהו‬
‫ויהרגם‪ )9( :‬ויבקש את ‪3‬אחזיהו וילכד>הו והוא מתחבא בש מרון ויב >אהו אל יהוא וימ >תהו ויקבר>הו כי אמרו בן‬
‫יהושפט הוא ‪3‬אשר דרש את יהוה בכל לבבו | ואין לבית ‪3‬אחזיהו לעצ ר כ ח לממלכה‪ )10( :‬וע‪3‬תליהו אם ‪3‬אחזיהו‬
‫ר ‪3‬אתה כי מת בנה | ותקם ותדבר את כל זרע הממלכה לבית יהודה‪ )11( :‬ותקח יהושבעת בת המלך את יואש בן‬
‫‪3‬אחזיהו ותגנ ב א תו מתוך בני המלך המומתים ותתן א תו ואת מינקתו ב ‪3‬חדר המטות | ותסתירהו יהושבעת בת‬
‫המלך יהורם אשת יהוידע הכ הן כי היא היתה ‪3‬אחות ‪3‬אחזיהו מפני ע‪3‬תליהו ול א "המיתתהו‪ )12( :‬ויהי אתם בבית‬
‫ה "אל הים מתחבא שש שנים וע‪3‬תליה מ לכת על הארץ‪:‬‬
‫(‪ )1‬ובשנה השבעית התחזק יהוידע ויקח את שרי המאות לע‪3‬זריהו בן יר חם ולישמעאל בן יהוחנן ולע‪3‬זריהו בן עובד‬
‫ואת מע‪3‬שיהו בן ע‪3‬דיהו ואת "אלישפט בן זכרי עמו בברית‪ )2( :‬ויס בו ביהודה ויקבצו את הלוים מכל ערי יהודה‬
‫וראשי האבות לישראל | ויב או אל ירושל ם‪ )3( :‬ויכר ת כל הקהל ברית בבית ה "אל הים עם המלך | וי אמר להם הנה‬
‫בן המלך ימל ך כ ‪3‬אשר דבר יהוה על בני דויד‪ )4( :‬זה הדבר ‪3‬אשר תע‪3‬שו | השלשית מכם באי השבת לכ ‪3‬הנים וללוים‬
‫לש ע‪3‬רי הספים‪ )5( :‬והשלשית בבית המלך והשלשית בשער היסוד | וכל העם בחצרות בית יהוה‪ )6( :‬ואל יבוא בית‬
‫יהוה כי אם הכ ‪3‬הנים והמשרתים ללוים המה יב או כי ק דש המה | וכל העם ישמרו משמרת יהוה‪ )7( :‬והקיפו‬
‫הלוים את המלך סביב איש וכליו בידו והבא אל הבית יומת | והיו את המלך בב או ובצאתו‪ )8( :‬ויע‪3‬שו הלוים וכל‬
‫יהודה ככ ל ‪3‬אשר צוה יהוידע הכ הן ויקחו איש את ‪3‬אנשיו באי השבת עם יוצאי השבת | כי ל א פטר יהוידע הכ הן‬
‫את המחלקות‪ )9( :‬ויתן יהוידע הכ הן לשרי המאות את ה ‪3‬חניתים ואת המגנות ואת השלטים ‪3‬אשר למלך דויד |‬
‫‪3‬אשר בית ה "אל הים‪ )10( :‬ויע‪3‬מד את כל העם ואיש שלחו בידו מכתף הבית הימנית עד כתף הבית השמאלית למזבח‬
‫ולבית | על המלך סביב‪ )11( :‬ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות וימליכו א תו | וימש >חהו יהוידע‬
‫ובניו וי אמרו יחי המלך‪ )12( :‬ותשמע ע‪3‬תליהו את קול העם הרצים והמהללים את המלך | ותבוא אל העם בית‬
‫יהוה‪ )13( :‬ותרא והנה המלך עומד על עמודו במבוא והשרים וה ‪3‬חצ צרות על המלך וכל עם הארץ שמח ותוקע‬
‫(‪ )14‬ויוצא‬ ‫ב ‪3‬חצ צרות והמשור‪3‬רים בכלי השיר ומודיעים להלל | ותקרע ע‪3‬תליהו את בגדיה ות אמר קשר קשר‪:‬‬
‫אחריה יומת בחרב | כי‬ ‫יהוידע הכ הן את שרי המאות פקודי החיל וי אמר ‪3‬אלהם הוציאוה אל מבית השדרות והבא ‪3‬‬
‫אמר הכ הן ל א תמיתוה בית יהוה‪ )15( :‬וישימו לה ידים ותבוא אל מבוא שער הסוסים בית המלך | וימיתוה שם‪:‬‬
‫(‪ )16‬ויכר ת יהוידע ברית בינו ובין כל העם ובין המלך | להיות לעם ליהוה‪ )17( :‬ויב או כל העם בית הבעל ויתצ>הו‬
‫ואת מזבח תיו ואת צלמיו שברו | ואת מתן כ הן הבעל הרגו לפני המזבחות‪ )18( :‬וישם יהוידע פ >קד ת בית יהוה ביד‬
‫הכ ‪3‬הנים הלוים ‪3‬אשר חלק דויד על בית יהוה להע‪3‬לות ע לות יהוה ככתוב בתורת מ שה בשמחה ובשיר | על ידי דויד‪:‬‬
‫(‪ )19‬ויע‪3‬מד השוע‪3‬רים על שע‪3‬רי בית יהוה | ול א יב א טמא לכל דבר‪ )20( :‬ויקח את שרי המאות ואת האדירים ואת‬
‫המושלים בעם ואת כל עם הארץ ויורד את המלך מבית יהוה ויב או בתוך שער העליון בית המלך | ויושיבו את‬
‫המלך על כסא הממלכה‪ )21( :‬וישמחו כל עם הארץ והעיר שקטה | ואת ע‪3‬תליהו המיתו בחרב‪:‬‬
‫(‪ )1‬בן שבע שנים י אש במלכו וארבעים שנה מלך בירושל ם | ושם אמו צביה מבאר שבע‪ )2( :‬ויעש יואש הישר בעיני‬
‫יהוה | כל ימי יהוידע הכ הן‪ )3( :‬וישא לו יהוידע נשים שתים | ויולד בנים ובנות‪ )4( :‬ויהי ‪3‬‬
‫אחריכן | היה עם לב יואש‬
‫לחדש את בית יהוה‪ )5( :‬ויקב ץ את הכ ‪3‬הנים והלוים וי אמר להם צאו לערי יהודה וקבצו מכל ישראל כסף לחזק‬
‫את בית "אל היכם מדי שנה בשנה ואתם תמ ‪3‬הרו לדבר | ול א מ ‪3‬הרו הלוים‪ )6( :‬ויקרא המלך ליהוידע הר אש וי אמר‬
‫לו מדוע ל א דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושל ם את משאת מ שה עבד יהוה והקהל לישראל | לא הל‬
‫העדות‪ )7( :‬כי ע‪3‬תליהו המרשעת בניה פרצו את בית ה "אל הים | וגם כל קדשי בית יהוה עשו לבעלים‪ )8( :‬וי אמר‬
‫המלך ויע‪3‬שו ‪3‬ארון אחד | ויתנ>הו בשער בית יהוה חוצה‪ )9( :‬ויתנו קול ביהודה ובירושל ם להביא ליהוה משאת מ שה‬
‫עבד ה "אל הים על ישראל במדבר‪ )10( :‬וישמחו כל השרים וכל העם | ויביאו וישליכו לארון עד לכלה‪ )11( :‬ויהי‬
‫בעת יביא את הארון אל פ >קדת המלך ביד הלוים וכראותם כי רב הכסף ובא סופר המלך ופקיד כ הן הר אש ויערו‬
‫את הארון ויש >אהו וישיב>הו אל מק מו | כ ה עשו ליום ביום ויאספו כסף לר ב‪ )12( :‬ויתנהו המלך ויהוידע אל עושה‬
‫מלאכת ע‪3‬בודת בית יהוה ויהיו ש כרים ח צבים וחרשים לחדש בית יהוה | וגם לחרשי ברזל ונח שת לחזק את בית‬
‫יהוה‪ )13( :‬ויע‪3‬שו ע שי המלאכה ותעל ‪3‬ארוכה למלאכה בידם | ויע‪3‬מידו את בית ה "אל הים על מתכ>נתו ויאמצ>הו‪( :‬‬
‫‪ )14‬וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף ויע‪3‬שהו כלים לבית יהוה כלי שרת והע‪3‬לות וכפות וכלי זהב‬
‫וכסף | ויהיו מע‪3‬לים ע לות בבית יהוה תמיד כ ל ימי יהוידע‪:‬‬
‫(‪ )15‬ויזקן יהוידע וישבע ימים וימ ת | בן מאה ושל שים שנה במותו‪ )16( :‬ויקבר>הו בעיר דויד עם המלכים | כי עשה‬
‫אחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישת ‪3‬חוו למלך | אז שמע המלך‬ ‫(‪ )17‬ו ‪3‬‬ ‫טובה בישראל ועם ה "אל הים וביתו‪:‬‬
‫‪3‬אליהם‪ )18( :‬ויעזבו את בית יהוה "אל הי ‪3‬אבותיהם ויעבדו את ה ‪3‬אשרים ואת הע‪3‬צבים | ויהי קצף על יהודה‬
‫וירושל ם באשמתם ז את‪ )19( :‬וישלח בהם נבאים ל ‪3‬השיבם אל יהוה | ויעידו בם ול א ה "אזינו‪ )20( :‬ורוח "אל הים‬
‫לבשה את זכריה בן יהוידע הכ הן ויע‪3‬מ ד מעל לעם | וי אמר להם כ ה אמר ה "אל הים למה אתם ע ברים את מצות‬
‫יהוה ול א תצליחו כי ע‪3‬זבתם את יהוה ויע‪3‬ז ב אתכם‪ )21( :‬ויקשרו עליו וירג >מהו אבן במצות המלך | ב ‪3‬חצר בית‬
‫ויהר ג את בנו | וכמותו אמר ירא יהוה וידר ש‪:‬‬ ‫יהוה‪ )22( :‬ול א זכר יואש המלך החסד ‪3‬אשר עשה יהוידע אביו עמו ‪3‬‬
‫(‪ )23‬ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ‪3‬ארם ויב או אל יהודה וירושל ם וישחיתו את כל שרי העם מעם | וכל שללם‬
‫שלחו למלך דרמשק‪ )24( :‬כי במצער ‪3‬אנשים באו חיל ‪3‬ארם ויהוה נתן בידם חיל לר ב מא ד כי עזבו את יהוה "אל הי‬
‫‪3‬אבותיהם | ואת יואש עשו שפטים‪ )25( :‬ובלכתם ממנו כי עזבו א תו במחליים [במ ‪3‬חלוים קרי] רבים התקשרו עליו‬
‫(‬ ‫ע‪3‬בדיו בדמי בני יהוידע הכ הן ויהרג>הו על מטתו וימ ת | ויקבר>הו בעיר דויד ול א קבר>הו בקברות המלכים‪:‬‬
‫‪ )26‬ואלה המתקשרים עליו | זבד בן שמעת העמונית ויהוזבד בן שמרית המואבית‪ )27( :‬ובניו ורב [ירב קרי] המשא‬
‫עליו ויסוד בית ה "אל הים הנם כתובים על מדרש ספר המלכים | וימל ך ‪3‬אמציהו בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬בן עשרים וחמש שנה מלך ‪3‬אמציהו ועשרים ותשע שנה מלך בירושל ם | ושם אמו יהועדן מירושלים‪ )2( :‬ויעש‬
‫ויהר ג את ע‪3‬בדיו המכים את המלך‬ ‫הישר בעיני יהוה | רק ל א בלבב שלם‪ )3( :‬ויהי כ ‪3‬אשר חזקה הממלכה עליו | ‪3‬‬
‫אביו‪ )4( :‬ואת בניהם ל א המית | כי ככתוב בתורה בספר מ שה ‪3‬אשר צוה יהוה לאמ ר ל א ימותו אבות על בנים‬
‫ובנים ל א ימותו על אבות כי איש בחטאו ימותו‪:‬‬
‫(‪ )5‬ויקב ץ ‪3‬אמציהו את יהודה ויע‪3‬מידם לבית אבות לשרי ה ‪3‬אלפים ולשרי המאות לכל יהודה ובנימן | ויפקדם למבן‬
‫עשרים שנה ומעלה וימצאם של ש מאות אלף בחור יוצא צבא א חז ר מח וצנה‪ )6( :‬וישכ ר מישראל מאה אלף גבור‬
‫חיל במאה ככר כסף‪ )7( :‬ואיש ה "אל הים בא אליו לאמ ר המלך אל יב א עמך צבא ישראל | כי אין יהוה עם ישראל‬
‫כ ל בני אפרים‪ )8( :‬כי אם ב א אתה ע‪3‬שה ‪3‬חזק למלחמה | יכשילך ה "אל הים לפני אויב כי יש כ ח באל הים לעזור‬
‫ולהכשיל‪ )9( :‬וי אמר ‪3‬אמציהו לאיש ה "אל הים ומה לע‪3‬שות למאת הככר ‪3‬אשר נתתי לגדוד ישראל | וי אמר איש‬
‫ה "אל הים יש ליהוה לתת לך הרבה מזה‪ )10( :‬ויבדילם ‪3‬אמציהו להגדוד ‪3‬אשר בא אליו מאפרים ללכת למקומם |‬
‫ויחר אפם מא ד ביהודה וישובו למקומם ב ‪F‬חרי אף‪:‬‬
‫ואמציהו התחזק וינהג את עמו וילך גיא המלח | ויך את בני שעיר ע‪3‬שרת ‪3‬אלפים‪ )12( :‬וע‪3‬שרת ‪3‬אלפים חיים‬ ‫(‪3 )11‬‬
‫שבו בני יהודה ויביאום לר אש הסלע | וישליכום מר אש הסלע וכ>לם נבקעו‪ )13( :‬ובני הגדוד ‪3‬אשר השיב ‪3‬אמציהו‬
‫(‬ ‫מלכת עמו למלחמה ויפשטו בערי יהודה מש מרון ועד בית חורון | ויכו מהם של שת ‪3‬אלפים ויב זו בזה רבה‪:‬‬
‫אחרי בוא ‪3‬אמציהו מהכות את ‪3‬אדומים ויבא את "אל הי בני שעיר ויע‪3‬מידם לו לאל הים | ולפניהם ישת ‪3‬חוה‬ ‫‪ )14‬ויהי ‪3‬‬
‫ולהם יקטר‪ )15( :‬ויחר אף יהוה ב ‪3‬אמציהו | וישלח אליו נביא וי אמר לו למה דרשת את "אל הי העם ‪3‬אשר ל א הצילו‬
‫את עמם מידך‪ )16( :‬ויהי בדברו אליו וי אמר לו הליועץ למלך נתנוך ‪3‬חדל לך למה יכוך | ויחדל הנביא וי אמר ידעתי‬
‫כי יעץ "אל הים להשחיתך כי עשית ז את ול א שמעת לע‪3‬צתי‪:‬‬
‫(‪ )17‬ויועץ ‪3‬אמציהו מלך יהודה וישלח אל יואש בן יהואחז בן יהוא מלך ישראל לאמ ר | לך [לכה קרי] נתראה‬
‫פנים‪ )18( :‬וישלח יואש מלך ישראל אל ‪3‬אמציהו מלך יהודה לאמ ר החוח ‪3‬אשר בלבנון שלח אל הארז ‪3‬אשר בלבנון‬
‫לאמ ר תנה את בתך לבני לאשה | ותע‪3‬ב ר חית השדה ‪3‬אשר בלבנון ותרמ ס את החוח‪ )19( :‬אמרת הנה הכית את‬
‫"אדום ונש ‪3‬אך לבך להכביד | עתה שבה בביתך למה תתגרה ברעה ונפלת אתה ויהודה עמך‪ )20( :‬ול א שמע ‪3‬אמציהו‬
‫כי מה "אל הים היא למען תתם ביד | כי דרשו את "אל הי "אדום‪ )21( :‬ויעל יואש מלך ישראל ויתראו פנים הוא‬
‫ואמציהו מלך יהודה | בבית שמש ‪3‬אשר ליהודה‪ )22( :‬וינגף יהודה לפני ישראל | וינ>סו איש לא הליו‪ )23( :‬ואת‬ ‫‪3‬‬
‫‪3‬אמציהו מלך יהודה בן יואש בן יהואחז תפש יואש מלך ישראל בבית שמש | ויביאהו ירושל ם ויפר ץ בחומת‬
‫ירושל ם משער אפרים עד שער הפונה ארבע מאות אמה‪ )24( :‬וכל הזהב והכסף ואת כל הכלים הנמצאים בבית‬
‫ה "אל הים עם ע בד "אדום ואת א צרות בית המלך ואת בני הת ‪3‬ער>בות | וישב ש מרון‪:‬‬
‫אחרי מות יואש בן יהואחז מלך ישראל | ‪3‬חמש עשרה שנה‪ )26( :‬ויתר דברי‬‫(‪ )25‬ויחי ‪3‬אמציהו בן יואש מלך יהודה ‪3‬‬
‫אחרונים | ‪3‬הל א הנם כתובים על ספר מלכי יהודה וישראל‪ )27( :‬ומעת ‪3‬אשר סר ‪3‬אמציהו‬‫‪3‬אמציהו הראש נים וה ‪3‬‬
‫יתהו שם‪ )28( :‬ויש >אהו על‬
‫אחריו לכישה וימ >‬
‫אחרי יהוה ויקשרו עליו קשר בירושל ם וינס לכישה | וישלחו ‪3‬‬‫מ ‪3‬‬
‫הסוסים | ויקברו א תו עם ‪3‬אב תיו בעיר יהודה‪:‬‬
‫(‪ )1‬ויקחו כל עם יהודה את ע>זיהו והוא בן שש עשרה שנה | וימליכו א תו תחת אביו ‪3‬אמציהו‪ )2( :‬הוא בנה את‬
‫אחרי שכב המלך עם ‪3‬אב תיו‪:‬‬ ‫אילות וישיבה ליהודה | ‪3‬‬
‫וחמשים ושתים שנה מלך בירושל ם | ושם אמו יכיליה [יכליה קרי] מן ירושל ם‪:‬‬ ‫(‪ )3‬בן שש עשרה שנה ע>זיהו במלכו ‪3‬‬
‫(‪ )4‬ויעש הישר בעיני יהוה | ככ ל ‪3‬אשר עשה ‪3‬אמציהו אביו‪ )5( :‬ויהי לדר ש "אל הים בימי זכריהו המבין ברא ת‬
‫ה "אל הים | ובימי דרשו את יהוה הצליחו ה "אל הים‪ )6( :‬ויצא וילחם בפלשתים ויפר ץ את חומת גת ואת חומת יבנה‬
‫ואת חומת אשדוד | ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים‪ )7( :‬ויעזרהו ה "אל הים על פלשתים ועל הערביים [הערבים‬
‫קרי] הי שבים בגור בעל והמעונים‪ )8( :‬ויתנו העמונים מנחה לע>זיהו | וילך שמו עד לבוא מצרים כי ה "חזיק עד‬
‫למעלה‪ )9( :‬ויבן ע>זיהו מגדלים בירושל ם על שער הפנה ועל שער הגיא ועל המקצוע | ויחזקם‪ )10( :‬ויבן מגדלים‬
‫במדבר ויחצ ב ב רות רבים כי מקנה רב היה לו ובשפלה ובמישור | אכרים וכ רמים בהרים ובכרמל כי א הב ‪3‬אדמה‬
‫היה‪ )11( :‬ויהי לע>זיהו חיל ע שה מלחמה יוצאי צבא לגדוד במספר פ >קדתם ביד יעואל [יעיאל קרי] הסופר‬
‫ומע‪3‬שיהו השוטר | על יד ‪3‬חנניהו משרי המלך‪ )12( :‬כ ל מספר ראשי האבות לגבורי חיל אלפים ושש מאות‪ )13( :‬ועל‬
‫וחמש מאות עושי מלחמה בכ ח חיל | לעז ר למלך על האויב‪)14( :‬‬ ‫ידם חיל צבא של ש מאות אלף ושבעת ‪3‬אלפים ‪3‬‬
‫ויכן להם ע>זיהו לכל הצבא מגנים ורמחים וכובעים ושרי נות וקשתות | ולאבני קלעים‪ )15( :‬ויעש בירושל ם‬
‫חשב נות מ ‪3‬חשבת חושב להיות על המגדלים ועל הפנות לירוא בחצים וב ‪3‬אבנים גד לות | ויצא שמו עד למרחוק כי‬
‫הפליא להעזר עד כי חזק‪ )16( :‬וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל ביהוה "אל היו | ויב א אל היכל יהוה להקטיר‬
‫אחריו ע‪3‬זריהו הכ הן | ועמו כ ‪3‬הנים ליהוה שמונים בני חיל‪ )18( :‬ויעמדו על ע>זיהו‬
‫על מזבח הקט רת‪ )17( :‬ויב א ‪3‬‬
‫אהר ן המ >קדשים להקטיר | צא מן המקדש כי מעלת‬ ‫המלך וי אמרו לו ל א לך ע>זיהו להקטיר ליהוה כי לכ ‪3‬הנים בני ‪3‬‬
‫ול א לך לכבוד מיהוה "אל הים‪ )19( :‬ויזעף ע>זיהו ובידו מקטרת להקטיר | ובזעפו עם הכ ‪3‬הנים והצרעת זרחה במצחו‬
‫לפני הכ ‪3‬הנים בבית יהוה מעל למזבח הקט רת‪ )20( :‬ויפן אליו ע‪3‬זריהו כ הן הר אש וכל הכ ‪3‬הנים והנה הוא מצ רע‬
‫במצחו ויבהלוהו משם | וגם הוא נדחף לצאת כי נגעו יהוה‪ )21( :‬ויהי ע>זיהו המלך מצ רע עד יום מותו וישב בית‬
‫החפשות [החפשית קרי] מצ רע כי נגזר מבית יהוה | ויותם בנו על בית המלך שופט את עם הארץ‪ )22( :‬ויתר דברי‬
‫אחר נים | כתב ישעיהו בן אמוץ הנביא‪ )23( :‬וישכב ע>זיהו עם ‪3‬אב תיו ויקברו א תו עם ‪3‬אב תיו‬ ‫ע>זיהו הראש נים וה ‪3‬‬
‫בשדה הקבורה ‪3‬אשר למלכים כי אמרו מצורע הוא | וימל ך יותם בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬בן עשרים וחמש שנה יותם במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושל ם | ושם אמו ירושה בת צדוק‪ )2( :‬ויעש הישר‬
‫בעיני יהוה ככ ל ‪3‬אשר עשה ע>זיהו אביו רק ל א בא אל היכל יהוה | ועוד העם משחיתים‪ )3( :‬הוא בנה את שער בית‬
‫יהוה העליון | ובחומת הע פל בנה לר ב‪ )4( :‬וערים בנה בהר יהודה | וב ‪F‬חרשים בנה בירניות ומגדלים‪ )5( :‬והוא נלחם‬
‫ויחזק ע‪3‬ליהם ויתנו לו בני עמון בשנה ההיא מאה ככר כסף וע‪3‬שרת ‪3‬אלפים כ רים חטים ושעורים‬ ‫עם מלך בני עמון "‬
‫ובשנה השנית והשלשית‪ )6( :‬ויתחזק יותם | כי הכין דרכיו לפני יהוה‬ ‫ע‪3‬שרת ‪3‬אלפים | ז את השיבו לו בני עמון‬
‫"אל היו‪ )7( :‬ויתר דברי יותם וכל מל ‪3‬חמ תיו ודרכיו | הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה‪ )8( :‬בן עשרים וחמש‬
‫שנה היה במלכו | ושש עשרה שנה מלך בירושל ם‪ )9( :‬וישכב יותם עם ‪3‬אב תיו ויקברו א תו בעיר דויד | וימל ך אחז‬
‫בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬בן עשרים שנה אחז במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושל ם | ול א עשה הישר בעיני יהוה כדויד אביו‪ )2( :‬וילך‬
‫בדרכי מלכי ישראל | וגם מסכות עשה לבעלים‪ )3( :‬והוא הקטיר בגיא בן הנ ם | ויבער את בניו באש כת ע‪3‬בות הגוים‬
‫‪3‬אשר ה ריש יהוה מפני בני ישראל‪ )4( :‬ויזבח ויקטר בבמות ועל הגבעות | ותחת כל עץ רע‪3‬נן‪ )5( :‬ויתנהו יהוה "אל היו‬
‫(‪)6‬‬ ‫ביד מלך ‪3‬ארם ויכו בו וישבו ממנו שביה גדולה ויביאו דרמשק | וגם ביד מלך ישראל נתן ויך בו מכה גדולה‪:‬‬
‫ויהר ג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד הכ ל בני חיל | בעזבם את יהוה "אל הי ‪3‬אבותם‪)7( :‬‬ ‫‪3‬‬
‫(‪ )8‬וישבו‬ ‫ויהר ג זכרי גבור אפרים את מע‪3‬שיהו בן המלך ואת עזריקם נגיד הבית | ואת אלקנה משנה המלך‪:‬‬ ‫‪3‬‬
‫בני ישראל מ ‪3‬אחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות וגם שלל רב בזזו מהם | ויביאו את השלל לש מרון‪ )9( :‬ושם‬
‫היה נביא ליהוה ע דד שמו ויצא לפני הצבא הבא לש מרון וי אמר להם הנה ב ‪3‬חמת יהוה "אל הי ‪3‬אבותיכם על יהודה‬
‫נתנם בידכם | ותהרגו בם בזעף עד לשמים הגיע‪ )10( :‬ועתה בני יהודה וירושל ם אתם א מרים לכב ש לע‪3‬בדים‬
‫ולשפחות לכם | ‪3‬הל א רק אתם עמכם ‪3‬אשמות ליהוה "אל היכם‪ )11( :‬ועתה שמעוני והשיבו השביה ‪3‬אשר שביתם‬
‫ויקמו ‪3‬אנשים מראשי בני אפרים ע‪3‬זריהו בן יהוחנן ברכיהו בן‬ ‫(‪> )12‬‬ ‫מ ‪3‬אחיכם | כי ‪3‬חרון אף יהוה ע‪3‬ליכם‪:‬‬
‫משלמות ויחזקיהו בן של>ם וע‪3‬משא בן חדלי | על הבאים מן הצבא‪ )13( :‬וי אמרו להם ל א תביאו את השביה הנה כי‬
‫וחרון אף על ישראל‪( :‬‬ ‫לאשמת יהוה עלינו אתם א מרים לה סיף על חט אתינו ועל אשמתינו | כי רבה אשמה לנו ‪3‬‬
‫ויחזיקו‬
‫ויקמו ה ‪3‬אנשים ‪3‬אשר נקבו בשמות ‪3‬‬ ‫‪ )14‬ויע‪3‬ז ב החלוץ את השביה ואת הבזה לפני השרים וכל הקהל‪> )15( :‬‬
‫נהלום ב ‪3‬חמ רים לכל כושל‬‫ויאכלום וישקום וי >סכום וי ‪3‬‬
‫בשביה וכל מ ‪3‬ער>מיהם הלבישו מן השלל וילבשום וינעלום ‪3‬‬
‫ויביאום ירחו עיר התמרים אצל ‪3‬אחיהם | וישובו ש מרון‪:‬‬
‫(‪ )16‬בעת ההיא שלח המלך אחז על מלכי אשור לעז ר לו‪ )17( :‬ועוד ‪3‬אדומים באו | ויכו ביהודה וישבו שבי‪)18( :‬‬
‫ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה וילכדו את בית שמש ואת אילון ואת הגדרות ואת שוכו ובנותיה ואת‬
‫תמנה ובנותיה ואת גמזו ואת בנ תיה | וישבו שם‪ )19( :‬כי הכניע יהוה את יהודה בע‪3‬בור אחז מלך ישראל | כי הפריע‬
‫ביהודה ומעול מעל ביהוה‪ )20( :‬ויב א עליו תלגת פלנאסר מלך אשור | ויצר לו ול א ‪3‬חזקו‪ )21( :‬כי חלק אחז את‬
‫בית יהוה ואת בית המלך והשרים | ויתן למלך אשור ול א לעזרה לו‪ )22( :‬ובעת הצר לו ויוסף למעול ביהוה | הוא‬
‫המלך אחז‪ )23( :‬ויזבח לאל הי דרמשק המכים בו וי אמר כי "אל הי מלכי ‪3‬ארם הם מעזרים אותם להם ‪3‬אזבח‬
‫ויאס ף אחז את כלי בית ה "אל הים ויקצץ את כלי בית ה "אל הים‬ ‫ויעזרוני | והם היו לו להכשילו ולכל ישראל‪" )24( :‬‬
‫ויסג ר את דלתות בית יהוה | ויעש לו מזבחות בכל פנה בירושל ם‪ )25( :‬ובכל עיר ועיר ליהודה עשה במות לקטר‬
‫אחרונים | הנם כתובים‬ ‫לאל הים ‪3‬אחרים | ויכעס את יהוה "אל הי ‪3‬אב תיו‪ )26( :‬ויתר דבריו וכל דרכיו הראש נים וה ‪3‬‬
‫יאהו לקברי מלכי‬‫על ספר מלכי יהודה וישראל‪ )27( :‬וישכב אחז עם ‪3‬אב תיו ויקבר>הו בעיר בירושל ם כי ל א "הב >‬
‫ישראל | וימל ך יחזקיהו בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬יחזקיהו מלך בן עשרים וחמש שנה ועשרים ותשע שנה מלך בירושל ם | ושם אמו ‪3‬אביה בת זכריהו‪ )2( :‬ויעש‬
‫הישר בעיני יהוה | ככ ל ‪3‬אשר עשה דויד אביו‪ )3( :‬הוא בשנה הראשונה למלכו בח דש הראשון פתח את דלתות בית‬
‫יהוה ויחזקם‪ )4( :‬ויבא את הכ ‪3‬הנים ואת הלוים | ויאספם לרחוב המזרח‪ )5( :‬וי אמר להם שמעוני הלוים | עתה‬
‫התקדשו וקדשו את בית יהוה "אל הי ‪3‬אב תיכם והוציאו את הנדה מן הק דש‪ )6( :‬כי מע‪3‬לו ‪3‬אב תינו ועשו הרע בעיני‬
‫יהוה "אל הינו ויעזב>הו | ויסבו פניהם ממשכן יהוה ויתנו ע רף‪ )7( :‬גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקט רת‬
‫ל א הקטירו | וע לה ל א הע"לו בק דש לאל הי ישראל‪ )8( :‬ויהי קצף יהוה על יהודה וירושל ם | ויתנם לזועה [לזע‪3‬וה‬
‫קרי] לשמה ולשרקה כ ‪3‬אשר אתם ר אים בעיניכם‪ )9( :‬והנה נפלו ‪3‬אבותינו בחרב | ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי על‬
‫ז את‪ )10( :‬עתה עם לבבי לכרות ברית ליהוה "אל הי ישראל | ויש ב ממנו ‪3‬חרון אפו‪ )11( :‬בני עתה אל תשלו | כי בכם‬
‫ויקמו הלוים מחת בן ע‪3‬משי ויואל בן‬ ‫(‪> )12‬‬ ‫בחר יהוה לע‪3‬מ ד לפניו לשרתו ולהיות לו משרתים ומקטרים‪:‬‬
‫ע‪3‬זריהו מן בני הקהתי ומן בני מררי קיש בן עבדי וע‪3‬זריהו בן יהללאל | ומן הגר >שני יואח בן זמה ועדן בן יואח‪)13( :‬‬
‫ומן בני "אליצפן שמרי ויעואל [ויעיאל קרי] | ומן בני אסף זכריהו ומתניהו‪ )14( :‬ומן בני הימן יחואל [יחיאל קרי]‬
‫ושמעי | ומן בני ידותון שמעיה וע>זיאל‪ )15( :‬ויאספו את ‪3‬אחיהם ויתקדשו ויב או כמצות המלך בדברי יהוה | לטהר‬
‫בית יהוה‪ )16( :‬ויב או הכ ‪3‬הנים לפנימה בית יהוה לטהר ויוציאו את כל ה >טמאה ‪3‬אשר מצאו בהיכל יהוה ל ‪3‬חצר בית‬
‫יהוה | ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון חוצה‪ )17( :‬ויחלו באחד לח דש הראשון לקדש וביום שמונה לח דש באו‬
‫(‪ )18‬ויבואו פנימה‬ ‫לאולם יהוה ויקדשו את בית יהוה לימים שמונה | וביום ששה עשר לח דש הראשון כלו‪:‬‬
‫אל חזקיהו המלך וי אמרו טהרנו את כל בית יהוה | את מזבח העולה ואת כל כליו ואת >שלחן המע‪3‬רכת ואת כל‬
‫(‬ ‫כליו‪ )19( :‬ואת כל הכלים ‪3‬אשר הזניח המלך אחז במלכותו במע‪3‬לו הכנו והקדשנו | והנם לפני מזבח יהוה‪:‬‬
‫ויאס ף את שרי העיר | ויעל בית יהוה‪ )21( :‬ויביאו פרים שבעה ואילים שבעה וכבשים‬ ‫‪ )20‬וישכם יחזקיהו המלך "‬
‫אהר ן הכ ‪3‬הנים להע‪3‬לות על‬
‫שבעה וצפירי עזים שבעה לחטאת על הממלכה ועל המקדש ועל יהודה | וי אמר לבני ‪3‬‬
‫מזבח יהוה‪ )22( :‬ויש ‪3‬חטו הבקר ויקבלו הכ ‪3‬הנים את הדם ויזרקו המזבחה | ויש ‪3‬חטו האלים ויזרקו הדם המזבחה‬
‫ויש ‪3‬חטו הכבשים ויזרקו הדם המזבחה‪ )23( :‬ויגישו את שעירי החטאת לפני המלך והקהל | ויסמכו ידיהם ע‪3‬ליהם‪:‬‬
‫(‪ )24‬וישחטום הכ ‪3‬הנים ויחטאו את דמם המזבחה לכפר על כל ישראל | כי לכל ישראל אמר המלך העולה‬
‫והחטאת‪ )25( :‬ויע‪3‬מד את הלוים בית יהוה במצלתים בנבלים ובכנ רות במצות דויד וגד ח זה המלך ונתן הנביא | כי‬
‫(‪ )26‬ויעמדו הלוים בכלי דויד והכ ‪3‬הנים ב ‪3‬חצ צרות‪ )27( :‬וי אמר חזקיהו להע‪3‬לות‬ ‫ביד יהוה המצוה ביד נביאיו‪:‬‬
‫הע לה להמזבח | ובעת החל העולה החל שיר יהוה וה ‪3‬חצ צרות ועל ידי כלי דויד מלך ישראל‪ )28( :‬וכל הקהל‬
‫משת ‪3‬חוים והשיר משורר וה ‪3‬חצ צרות מחצצרים [מחצרים קרי] | הכ ל עד לכלות הע לה‪ )29( :‬וככלות להע‪3‬לות | כרעו‬
‫המלך וכל הנמצאים אתו וישת ‪3‬חוו‪ )30( :‬וי אמר יחזקיהו המלך והשרים ללוים להלל ליהוה בדברי דויד ואסף‬
‫הח זה | ויהללו עד לשמחה ויקדו וישת ‪3‬חוו‪:‬‬
‫(‪ )31‬ויען יחזקיהו וי אמר עתה מלאתם ידכם ליהוה ג שו והביאו זבחים ותודות לבית יהוה | ויביאו הקהל זבחים‬
‫ותודות וכל נדיב לב ע לות‪ )32( :‬ויהי מספר הע לה ‪3‬אשר הביאו הקהל בקר שבעים אילים מאה כבשים מאתים |‬
‫לע לה ליהוה כל אלה‪ )33( :‬וה ‪F‬קדשים | בקר שש מאות וצ אן של שת ‪3‬אלפים‪ )34( :‬רק הכ ‪3‬הנים היו למעט ול א יכלו‬
‫להפשיט את כל הע לות | ויחזקום ‪3‬אחיהם הלוים עד כלות המלאכה ועד יתקדשו הכ ‪3‬הנים כי הלוים ישרי לבב‬
‫להתקדש מהכ ‪3‬הנים‪ )35( :‬וגם ע לה לר ב בחלבי השלמים ובנסכים לע לה | ותכון ע‪3‬בודת בית יהוה‪ )36( :‬וישמח‬
‫יחזקיהו וכל העם על ההכין ה "אל הים לעם | כי בפתא ם היה הדבר‪:‬‬
‫(‪ )1‬וישלח יחזקיהו על כל ישראל ויהודה וגם אגרות כתב על אפרים ומנשה לבוא לבית יהוה בירושל ם | לע‪3‬שות‬
‫פסח ליהוה "אל הי ישראל‪ )2( :‬ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושל ם | לע‪3‬שות הפסח בח דש השני‪ )3( :‬כי ל א יכלו‬
‫לע‪3‬ש תו בעת ההיא | כי הכ ‪3‬הנים ל א התקדשו למדי והעם ל א נאספו לירושל ם‪ )4( :‬ויישר הדבר בעיני המלך | ובעיני‬
‫כל הקהל‪ )5( :‬ויע‪3‬מידו דבר להע‪3‬ביר קול בכל ישראל מבאר שבע ועד דן לבוא לע‪3‬שות פסח ליהוה "אל הי ישראל‬
‫בירושל ם | כי ל א לר ב עשו ככתוב‪ )6( :‬וילכו הרצים באגרות מיד המלך ושריו בכל ישראל ויהודה וכמצות המלך‬
‫לאמ ר | בני ישראל שובו אל יהוה "אל הי אברהם יצחק וישראל ויש ב אל הפליטה הנשארת לכם מכף מלכי אשור‪( :‬‬
‫‪ )7‬ואל תהיו כ ‪3‬אבותיכם וכ ‪3‬אחיכם ‪3‬אשר מע‪3‬לו ביהוה "אל הי ‪3‬אבותיהם | ויתנם לשמה כ ‪3‬אשר אתם ר אים‪ )8( :‬עתה‬
‫אל תקשו ערפכם כ ‪3‬אבותיכם | תנו יד ליהוה וב או למקדשו ‪3‬אשר הקדיש לעולם ועבדו את יהוה "אל היכם ויש ב מכם‬
‫‪3‬חרון אפו‪ )9( :‬כי בשובכם על יהוה ‪3‬אחיכם ובניכם לר ‪3‬חמים לפני שוביהם ולשוב לארץ הז את | כי חנון ורחום יהוה‬
‫"אל היכם ול א יסיר פנים מכם אם תשובו אליו‪:‬‬
‫(‪ )10‬ויהיו הרצים ע ברים מעיר לעיר בארץ אפרים ומנשה ועד זב>לון | ויהיו משחיקים ע‪3‬ליהם ומלעגים בם‪)11( :‬‬
‫אך ‪3‬אנשים מאשר ומנשה ומזב>לון | נכנעו ויב או לירושל ם‪ )12( :‬גם ביהודה היתה יד ה "אל הים לתת להם לב אחד |‬
‫לע‪3‬שות מצות המלך והשרים בדבר יהוה‪ )13( :‬ויאספו ירושל ם עם רב לע‪3‬שות את חג המצות בח דש השני | קהל‬
‫ויקמו ויסירו את המזבחות ‪3‬אשר בירושל ם | ואת כל המקטרות הסירו וישליכו לנחל קדרון‪)15( :‬‬ ‫לר ב מא ד‪> )14( :‬‬
‫ויש ‪3‬חטו הפסח בארבעה עשר לח דש השני | והכ ‪3‬הנים והלוים נכלמו ויתקדשו ויביאו ע לות בית יהוה‪ )16( :‬ויעמדו‬
‫על עמדם כמשפטם כתורת מ שה איש ה "אל הים | הכ ‪3‬הנים ז רקים את הדם מיד הלוים‪ )17( :‬כי רבת בקהל ‪3‬אשר ל א‬
‫התקדשו | והלוים על שחיטת הפסחים לכ ל ל א טהור להקדיש ליהוה‪ )18( :‬כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה‬
‫יששכר וזב>לון ל א הטהרו כי אכלו את הפסח בל א ככתוב | כי התפלל יחזקיהו ע‪3‬ליהם לאמ ר יהוה הטוב יכפר בעד‪:‬‬
‫(‪ )20‬וישמע יהוה אל‬ ‫(‪ )19‬כל לבבו הכין לדרוש ה "אל הים יהוה "אל הי ‪3‬אבותיו | ול א כט ‪F‬הרת הק דש‪:‬‬
‫(‪ )21‬ויע‪3‬שו בני ישראל הנמצאים בירושל ם את חג המצות שבעת ימים בשמחה‬ ‫יחזקיהו וירפא את העם‪:‬‬
‫גדולה | ומהללים ליהוה יום ביום הלוים והכ ‪3‬הנים בכלי ע ז ליהוה‪ )22( :‬וידבר יחזקיהו על לב כל הלוים‬
‫המשכילים שכל טוב ליהוה | וי אכלו את המועד שבעת הימים מזבחים זבחי שלמים ומתודים ליהוה "אל הי‬
‫(‪ )23‬ויוע‪3‬צו כל הקהל לע‪3‬שות שבעת ימים ‪3‬אחרים | ויע‪3‬שו שבעת ימים שמחה‪ )24( :‬כי חזקיהו מלך‬ ‫‪3‬אבותיהם‪:‬‬
‫יהודה הרים לקהל אלף פרים ושבעת ‪3‬אלפים צ אן והשרים הרימו לקהל פרים אלף וצ אן ע‪3‬שרת ‪3‬אלפים | ויתקדשו‬
‫כ ‪3‬הנים לר ב‪ )25( :‬וישמחו כל קהל יהודה והכ ‪3‬הנים והלוים וכל הקהל הבאים מישראל | והגרים הבאים מארץ‬
‫ישראל והיושבים ביהודה‪ )26( :‬ותהי שמחה גדולה בירושל ם | כי מימי של מ ה בן דויד מלך ישראל ל א כז את‬
‫ויקמו הכ ‪3‬הנים הלוים ויבר‪3‬כו את העם וישמע בקולם | ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים‪:‬‬ ‫(‪> )27‬‬ ‫בירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )1‬וככלות כל ז את יצאו כל ישראל הנמצאים לערי יהודה וישברו המצבות ויגדעו ה ‪3‬אשרים וינתצו את הבמות‬
‫(‪)2‬‬ ‫ואת המזבח ת מכל יהודה ובנימן ובאפרים ומנשה עד לכלה | וישובו כל בני ישראל איש ל ‪3‬א >חזתו לעריהם‪:‬‬
‫ויע‪3‬מד יחזקיהו את מחלקות הכ ‪3‬הנים והלוים על מחלקותם איש כפי ע‪3‬ב דתו לכ ‪3‬הנים וללוים לע לה ולשלמים |‬
‫(‪ )3‬ומנת המלך מן רכושו לע לות לע לות הב קר והערב והע לות‬ ‫לשרת ולה דות ולהלל בשע‪3‬רי מ ‪3‬חנות יהוה‪:‬‬
‫לשבתות ול ‪F‬חדשים ולמ ע‪3‬דים | ככתוב בתורת יהוה‪ )4( :‬וי אמר לעם ליושבי ירושל ם לתת מנת הכ ‪3‬הנים והלוים |‬
‫למען יחזקו בתורת יהוה‪ )5( :‬וכפר ץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש וכ ל תבואת שדה |‬
‫ומעשר הכ ל לר ב הביאו‪ )6( :‬ובני ישראל ויהודה היושבים בערי יהודה גם הם מעשר בקר וצ אן ומעשר קדשים‬
‫המ >קדשים ליהוה "אל היהם | הביאו ויתנו ע‪3‬רמות ע‪3‬רמות‪ )7( :‬בח דש השלשי החלו הע‪3‬רמות ליסוד | ובח דש‬
‫השביעי כלו‪ )8( :‬ויב או יחזקיהו והשרים ויראו את הע‪3‬רמות | ויבר‪3‬כו את יהוה ואת עמו ישראל‪:‬‬
‫(‪ )9‬וידר ש יחזקיהו על הכ ‪3‬הנים והלוים על הע‪3‬רמות‪ )10( :‬וי אמר אליו ע‪3‬זריהו הכ הן הר אש לבית צדוק | וי אמר‬
‫(‬ ‫מהחל התרומה לביא בית יהוה אכול ושבוע והותר עד לרוב כי יהוה ברך את עמו והנותר את ההמון הזה‪:‬‬
‫‪ )11‬וי אמר יחזקיהו להכין לשכות בבית יהוה ויכינו‪ )12( :‬ויביאו את התרומה והמע‪3‬שר וה ‪F‬קדשים ב "אמונה |‬
‫וע‪3‬ליהם נגיד כונניהו [כנניהו קרי] הלוי ושמעי אחיהו משנה‪ )13( :‬ויחיאל וע‪3‬זזיהו ונחת וע‪3‬שהאל וירימות ויוזבד‬
‫ואליאל ויסמכיהו ומחת ובניהו | פקידים מיד כונניהו [כנניהו קרי] ושמעי אחיו במפקד יחזקיהו המלך וע‪3‬זריהו‬ ‫"‬
‫נגיד בית ה "אל הים‪ )14( :‬וקורא בן ימנה הלוי השוער למזרחה על נדבות ה "אל הים | לתת תרומת יהוה וקדשי‬
‫ה ‪F‬קדשים‪ )15( :‬ועל ידו עדן ומנימן וישוע ושמעיהו ‪3‬אמריהו ושכניהו בערי הכ ‪3‬הנים ב "אמונה | לתת ל ‪3‬אחיהם‬
‫במחלקות כגדול כקטן‪ )16( :‬מלבד התיחשם לזכרים מבן שלוש שנים ולמעלה לכל הבא לבית יהוה לדבר יום‬
‫ביומו | לע‪3‬בודתם במשמרותם כמחלקותיהם‪ )17( :‬ואת התיחש הכ ‪3‬הנים לבית ‪3‬אבותיהם והלוים מבן עשרים שנה‬
‫ולמעלה | במשמרותיהם במחלקותיהם‪ )18( :‬ולהתיחש בכל טפם נשיהם ובניהם ובנותיהם לכל קהל | כי ב "אמונתם‬
‫אהר ן הכ ‪3‬הנים בשדי מגרש עריהם בכל עיר ועיר ‪3‬אנשים ‪3‬אשר נקבו בשמות | לתת מנות‬‫יתקדשו ק דש‪ )19( :‬ולבני ‪3‬‬
‫לכל זכר בכ ‪3‬הנים ולכל התיחש בלוים‪ )20( :‬ויעש כז את יחזקיהו בכל יהודה | ויעש הטוב והישר וה "אמת לפני יהוה‬
‫"אל היו‪ )21( :‬ובכל מע‪3‬שה ‪3‬אשר החל בע‪3‬בודת בית ה "אל הים ובתורה ובמצוה לדר ש לאל היו | בכל לבבו עשה‬
‫והצליח‪:‬‬
‫אחרי הדברים וה "אמת האלה בא סנחריב מלך אשור | ויב א ביהודה ויחן על הערים הבצ>רות וי אמר לבקעם‬ ‫(‪3 )1‬‬
‫אליו‪ )2( :‬וירא יחזקיהו כי בא סנחריב | ופניו למלחמה על ירושל ם‪ )3( :‬ויועץ עם שריו וגב ריו לסתום את מימי‬
‫הע‪3‬ינות ‪3‬אשר מחוץ לעיר | ויעזרוהו‪ )4( :‬ויקבצו עם רב ויסתמו את כל המעינות ואת הנחל השוטף בתוך הארץ‬
‫לאמ ר | למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים‪ )5( :‬ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלות‬
‫ולחוצה החומה אחרת ויחזק את המלוא עיר דויד | ויעש שלח לר ב ומגנים‪ )6( :‬ויתן שרי מלחמות על העם |‬
‫ויקבצם אליו אל רחוב שער העיר וידבר על לבבם לאמ ר‪ )7( :‬חזקו ואמצו אל תיראו ואל תחתו מפני מלך אשור‬
‫ומלפני כל ההמון ‪3‬אשר עמו | כי עמנו רב מעמו‪ )8( :‬עמו זרוע בשר ועמנו יהוה "אל הינו לעזרנו ולהלחם מל ‪3‬חמ תנו |‬
‫ויסמכו העם על דברי יחזקיהו מלך יהודה‪:‬‬
‫(‪ )9‬אחר זה שלח סנחריב מלך אשור ע‪3‬בדיו ירושלימה והוא על לכיש וכל ממשלתו עמו | על יחזקיהו מלך יהודה‬
‫ועל כל יהודה ‪3‬אשר בירושל ם לאמ ר‪ )10( :‬כ ה אמר סנחריב מלך אשור | על מה אתם ב טחים וי שבים במצור‬
‫בירושל ם‪3 )11( :‬הל א יחזקיהו מסית אתכם לתת אתכם למות ברעב ובצמא לאמ ר | יהוה "אל הינו יצילנו מכף מלך‬
‫אשור‪3 )12( :‬הל א הוא יחזקיהו הסיר את במ תיו ואת מזבח תיו | וי אמר ליהודה ולירושל ם לאמ ר לפני מזבח אחד‬
‫תשת ‪3‬חוו ועליו תקטירו‪3 )13( :‬הל א תדעו מה עשיתי ‪3‬אני ‪3‬‬
‫ואבותי לכ ל עמי ה ‪3‬ארצות | ‪3‬היכול יכלו "אל הי גוי ה ‪3‬ארצות‬
‫להציל את ארצם מידי‪ )14( :‬מי בכל "אל הי הגוים האלה ‪3‬אשר ה "חרימו ‪3‬אבותי ‪3‬אשר יכול להציל את עמו מידי | כי‬
‫יוכל "אל היכם להציל אתכם מידי‪ )15( :‬ועתה אל ישיא אתכם חזקיהו ואל יסית אתכם כז את ואל ת ‪3‬אמינו לו כי‬
‫ל א יוכל כל "אלוה כל גוי וממלכה להציל עמו מידי ומיד ‪3‬אבותי | אף כי "אל היכם ל א יצילו אתכם מידי‪ )16( :‬ועוד‬
‫דברו ע‪3‬בדיו על יהוה ה "אל הים | ועל יחזקיהו עבדו‪ )17( :‬וספרים כתב לחרף ליהוה "אל הי ישראל | ולאמ ר עליו‬
‫לאמ ר כאל הי גוי ה ‪3‬ארצות ‪3‬אשר ל א הצילו עמם מידי כן ל א יציל "אל הי יחזקיהו עמו מידי‪ )18( :‬ויקראו בקול גדול‬
‫יהודית על עם ירושל ם ‪3‬אשר על החומה ליראם ולב ‪3‬הלם | למען ילכדו את העיר‪ )19( :‬וידברו אל "אל הי ירושל ם |‬
‫כעל "אל הי עמי הארץ מע‪3‬שה ידי האדם‪ )20( :‬ויתפלל יחזקיהו המלך וישעיהו בן אמוץ הנביא על ז את | ויזע‪3‬קו‬
‫השמים‪:‬‬
‫(‪ )21‬וישלח יהוה מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במ ‪3‬חנה מלך אשור | וישב בב שת פנים לארצו ויב א בית‬
‫"אל היו ומיציאו [ומיציאי קרי] מעיו שם הפיל>הו בחרב‪ )22( :‬ויושע יהוה את יחזקיהו ואת י שבי ירושל ם מיד‬
‫נהלם מסביב‪ )23( :‬ורבים מביאים מנחה ליהוה לירושל ם ומגדנות ליחזקיהו מלך‬ ‫סנחריב מלך אשור ומיד כ ל | וי ‪3‬‬
‫אחרי כן‪ )24( :‬בימים ההם חלה יחזקיהו עד למות | ויתפלל אל יהוה וי אמר לו‬ ‫יהודה | וינשא לעיני כל הגוים מ ‪3‬‬
‫ומופת נתן לו‪ )25( :‬ול א כג >מל עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו | ויהי עליו קצף ועל יהודה וירושל ם‪ )26( :‬ויכנע‬
‫יחזקיהו בג בה לבו הוא וי שבי ירושל ם | ול א בא ע‪3‬ליהם קצף יהוה בימי יחזקיהו‪ )27( :‬ויהי ליחזקיהו ע שר וכבוד‬
‫הרבה מא ד | וא צרות עשה לו לכסף ולזהב ולאבן יקרה ולבשמים ולמגנים ולכ ל כלי חמדה‪ )28( :‬ומסכנות‬
‫לתבואת דגן ותירוש ויצהר | ו >ארות לכל בהמה ובהמה וע‪3‬דרים ל ‪3‬אורות‪ )29( :‬וערים עשה לו ומקנה צ אן ובקר לר ב‬
‫| כי נתן לו "אל הים רכוש רב מא ד‪ )30( :‬והוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון ויישרם למטה מערבה‬
‫לעיר דויד | ויצלח יחזקיהו בכל מע‪3‬שהו‪ )31( :‬וכן במליצי שרי בבל המשלחים עליו לדר ש המופת ‪3‬אשר היה בארץ‬
‫וחסדיו | הנם כתובים ב ‪3‬חזון ישעיהו בן אמוץ‬‫ע‪3‬זבו ה "אל הים | לנסותו לדעת כל בלבבו‪ )32( :‬ויתר דברי יחזקיהו ‪3‬‬
‫הנביא על ספר מלכי יהודה וישראל‪ )33( :‬וישכב יחזקיהו עם ‪3‬אב תיו ויקבר>הו במע‪3‬לה קברי בני דויד וכבוד עשו לו‬
‫במותו כל יהודה וי שבי ירושל ם | וימל ך מנשה בנו תחתיו‪:‬‬
‫וחמשים וחמש שנה מלך בירושל ם‪ )2( :‬ויעש הרע בעיני יהוה | כתוע‪3‬בות‬
‫(‪ )1‬בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו | ‪3‬‬
‫הגוים ‪3‬אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל‪ )3( :‬וישב ויבן את הבמות ‪3‬אשר נתץ יחזקיהו אביו | ויקם מזבחות‬
‫לבעלים ויעש ‪3‬אשרות וישתחו לכל צבא השמים ויע‪3‬ב ד א תם‪ )4( :‬ובנה מזבחות בבית יהוה | ‪3‬אשר אמר יהוה‬
‫בירושל ם יהיה שמי לעולם‪ )5( :‬ויבן מזבחות לכל צבא השמים | בשתי חצרות בית יהוה‪ )6( :‬והוא הע"ביר את בניו‬
‫באש בגי בן הנ ם ועונן ונחש וכשף ועשה אוב וידעוני | הרבה לע‪3‬שות הרע בעיני יהוה להכעיסו‪ )7( :‬וישם את פסל‬
‫הסמל ‪3‬אשר עשה | בבית ה "אל הים ‪3‬אשר אמר "אל הים אל דויד ואל של מ ה בנו בבית הזה ובירושל ם ‪3‬אשר בחרתי‬
‫מכ ל שבטי ישראל אשים את שמי לעילום‪ )8( :‬ול א אוסיף להסיר את רגל ישראל מעל ה ‪3‬אדמה ‪3‬אשר הע"מדתי‬
‫ל ‪3‬אב תיכם | רק אם ישמרו לע‪3‬שות את כל ‪3‬אשר צויתים לכל התורה וה >חקים והמשפטים ביד מ שה‪ )9( :‬ויתע מנשה‬
‫את יהודה וי שבי ירושל ם | לע‪3‬שות רע מן הגוים ‪3‬אשר השמיד יהוה מפני בני ישראל‪:‬‬
‫(‪ )10‬וידבר יהוה אל מנשה ואל עמו ול א הקשיבו‪ )11( :‬ויבא יהוה ע‪3‬ליהם את שרי הצבא ‪3‬אשר למלך אשור וילכדו‬
‫את מנשה בח חים | ויאסר>הו בנ >חשתים ויוליכ>הו בבלה‪ )12( :‬וכהצר לו חלה את פני יהוה "אל היו | ויכנע מא ד מלפני‬
‫"אל הי ‪3‬אב תיו‪ )13( :‬ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושל ם למלכותו | וידע מנשה כי יהוה הוא‬
‫אחרי כן בנה חומה חיצונה לעיר דויד מערבה לגיחון בנחל ולבוא בשער הדגים וסבב לע פל‬ ‫ה "אל הים‪ )14( :‬ו ‪3‬‬
‫ויגביהה מא ד | וישם שרי חיל בכל הערים הבצ>רות ביהודה‪ )15( :‬ויסר את "אל הי הנכר ואת הסמל מבית יהוה וכל‬
‫המזבחות ‪3‬אשר בנה בהר בית יהוה ובירושל ם | וישלך חוצה לעיר‪ )16( :‬ויכן [ויבן קרי] את מזבח יהוה ויזבח עליו‬
‫זבחי שלמים ותודה | וי אמר ליהודה לע‪3‬בוד את יהוה "אל הי ישראל‪3 )17( :‬אבל עוד העם ז בחים בבמות | רק ליהוה‬
‫"אל היהם‪ )18( :‬ויתר דברי מנשה ותפלתו אל "אל היו ודברי הח זים המדברים אליו בשם יהוה "אל הי ישראל | הנם על‬
‫דברי מלכי ישראל‪ )19( :‬ותפלתו והעתר לו וכל חטאתו ומעלו והמק מות ‪3‬אשר בנה בהם במות והע"מיד ה ‪3‬אשרים‬
‫והפסלים לפני הכנעו | הנם כתובים על דברי חוזי‪ )20( :‬וישכב מנשה עם ‪3‬אב תיו ויקבר>הו ביתו | וימל ך אמון בנו‬
‫תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )21‬בן עשרים ושתים שנה אמון במלכו | ושתים שנים מלך בירושל ם‪ )22( :‬ויעש הרע בעיני יהוה כ ‪3‬אשר עשה‬
‫מנשה אביו | ולכל הפסילים ‪3‬אשר עשה מנשה אביו זבח אמון ויעבדם‪ )23( :‬ול א נכנע מלפני יהוה כהכנע מנשה‬
‫יתהו בביתו‪ )25( :‬ויכו עם הארץ את כל הק שרים על‬ ‫אביו | כי הוא אמון הרבה אשמה‪ )24( :‬ויקשרו עליו ע‪3‬בדיו וימ >‬
‫המלך אמון | וימליכו עם הארץ את י אשיהו בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )1‬בן שמונה שנים י אשיהו במלכו | ושל שים ואחת שנה מלך בירושל ם‪ )2( :‬ויעש הישר בעיני יהוה | וילך בדרכי‬
‫דויד אביו ול א סר ימין ושמ אול‪ )3( :‬ובשמונה שנים למלכו והוא עודנו נער החל לדרוש לאל הי דויד אביו | ובשתים‬
‫עשרה שנה החל לטהר את יהודה וירושל ם מן הבמות וה ‪3‬אשרים והפסלים והמסכות‪ )4( :‬וינתצו לפניו את מזבחות‬
‫הבעלים והחמנים ‪3‬אשר למעלה מע‪3‬ליהם גדע | וה ‪3‬אשרים והפסלים והמסכות שבר והדק ויזר ק על פני הקברים‬
‫הז בחים להם‪ )5( :‬ועצמות כ ‪3‬הנים שרף על מזבחותים [מזבחותם קרי] | ויטהר את יהודה ואת ירושל ם‪ )6( :‬ובערי‬
‫מנשה ואפרים ושמעון ועד נפתלי | בהר בתיהם [בחרב תיהם קרי] סביב‪ )7( :‬וינתץ את המזבחות ואת ה ‪3‬אשרים‬
‫(‪ )8‬ובשנת שמונה עשרה למלכו לטהר‬ ‫והפסלים כתת להדק וכל החמנים גדע בכל ארץ ישראל | וישב לירושל ם‪:‬‬
‫הארץ והבית | שלח את שפן בן ‪3‬אצליהו ואת מע‪3‬שיהו שר העיר ואת יואח בן יואחז המזכיר לחזק את בית יהוה‬
‫"אל היו‪ )9( :‬ויב או אל חלקיהו הכ הן הגדול ויתנו את הכסף המובא בית "אל הים ‪3‬אשר אספו הלוים ש מרי הסף מיד‬
‫[וישבו קרי] ירושל ם‪ )10( :‬ויתנו על יד ע שה‬
‫מנשה ואפרים ומכ ל שארית ישראל ומכל יהודה ובנימן | וישבי >‬
‫המלאכה ה >מפקדים בבית יהוה | ויתנו א תו עושי המלאכה ‪3‬אשר ע שים בבית יהוה לבדוק ולחזק הבית‪ )11( :‬ויתנו‬
‫לחרשים ולב נים לקנות אבני מחצב ועצים למחברות | ולקרות את הבתים ‪3‬אשר השחיתו מלכי יהודה‪)12( :‬‬
‫וה ‪3‬אנשים ע שים ב "אמונה במלאכה וע‪3‬ליהם >מפקדים יחת וע בדיהו הלוים מן בני מררי וזכריה ומ >שלם מן בני‬
‫הקהתים לנצח | והלוים כל מבין בכלי שיר‪ )13( :‬ועל הסבלים ומנצחים לכ ל ע שה מלאכה לע‪3‬בודה וע‪3‬בודה |‬
‫ומהלוים סופרים וש טרים ושוע‪3‬רים‪ )14( :‬ובהוציאם את הכסף המובא בית יהוה | מצא חלקיהו הכ הן את ספר‬
‫תורת יהוה ביד מ שה‪ )15( :‬ויען חלקיהו וי אמר אל שפן הסופר ספר התורה מצאתי בבית יהוה | ויתן חלקיהו את‬
‫הספר אל שפן‪ )16( :‬ויבא שפן את הספר אל המלך וישב עוד את המלך דבר לאמ ר | כ ל ‪3‬אשר נתן ביד ע‪3‬בדיך הם‬
‫ע שים‪ )17( :‬ויתיכו את הכסף הנמצא בבית יהוה | ויתנוהו על יד ה >מפקדים ועל יד עושי המלאכה‪ )18( :‬ויגד שפן‬
‫הסופר למלך לאמ ר ספר נתן לי חלקיהו הכ הן | ויקרא בו שפן לפני המלך‪ )19( :‬ויהי כשמ ע המלך את דברי התורה‬
‫| ויקרע את בגדיו‪ )20( :‬ויצו המלך את חלקיהו ואת ‪3‬אחיקם בן שפן ואת עבדון בן מיכה ואת שפן הסופר ואת ע‪3‬שיה‬
‫עבד המלך לאמ ר‪ )21( :‬לכו דרשו את יהוה בע‪3‬די ובעד הנשאר בישראל וביהודה על דברי הספר ‪3‬אשר נמצא | כי‬
‫גדולה ‪3‬חמת יהוה ‪3‬אשר נתכה בנו על ‪3‬אשר ל א שמרו ‪3‬אבותינו את דבר יהוה לע‪3‬שות ככל הכתוב על הספר הזה‪:‬‬
‫ואשר המלך אל >חלדה הנביאה אשת של>ם בן תוקהת [תקהת קרי] בן חסרה שומר הבגדים והיא‬ ‫(‪ )22‬וילך חלקיהו ‪3‬‬
‫(‪ )23‬ות אמר להם כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל | אמרו לאיש‬ ‫יושבת בירושל ם במשנה | וידברו אליה כז את‪:‬‬
‫‪3‬אשר שלח אתכם אלי‪ )24( :‬כ ה אמר יהוה הנני מביא רעה על המקום הזה ועל יושביו | את כל האלות הכתובות‬
‫על הספר ‪3‬אשר קראו לפני מלך יהודה‪ )25( :‬תחת ‪3‬אשר ע‪3‬זבוני ויקטירו [ויקטרו קרי] לאל הים ‪3‬אחרים למען‬
‫הכעיסני בכ ל מע‪3‬שי ידיהם | ותתך ‪3‬חמתי במקום הזה ול א תכבה‪ )26( :‬ואל מלך יהודה הש לח אתכם לדרוש ביהוה‬
‫כ ה אמר יהוה "אל הי ישראל הדברים ‪3‬אשר שמעת‪ )27( :‬יען רך לבבך ותכנע מלפני‬ ‫כ ה ת אמרו אליו |‬
‫"אל הים בשמע‪3‬ך את דבריו על המקום הזה ועל י שביו ותכנע לפני ותקרע את בגדיך ותבך לפני | וגם ‪3‬אני שמעתי נ >אם‬
‫נאספת אל קבר תיך בשלום ול א תראינה עיניך בכ ל הרעה ‪3‬אשר ‪3‬אני מביא על‬ ‫יהוה‪ )28( :‬הנני א ספך אל ‪3‬אב תיך ו "‬
‫המקום הזה ועל י שביו | וישיבו את המלך דבר‪:‬‬
‫ויאס ף את כל זקני יהודה וירושל ם‪ )30( :‬ויעל המלך בית יהוה וכל איש יהודה וי שבי ירושל ם‬ ‫(‪ )29‬וישלח המלך | "‬
‫והכ ‪3‬הנים והלוים וכל העם מגדול ועד קטן | ויקרא באזניהם את כל דברי ספר הברית הנמצא בית יהוה‪)31( :‬‬
‫אחרי יהוה ולשמור את מצותיו ועדותיו ו >חקיו בכל לבבו‬‫ויע‪3‬מ ד המלך על עמדו ויכר ת את הברית לפני יהוה ללכת ‪3‬‬
‫ובכל נפשו | לע‪3‬שות את דברי הברית הכתובים על הספר הזה‪ )32( :‬ויע‪3‬מד את כל הנמצא בירושל ם ובנימן | ויע‪3‬שו‬
‫י שבי ירושל ם כברית "אל הים "אל הי ‪3‬אבותיהם‪ )33( :‬ויסר י אשיהו את כל התועבות מכל ה ‪3‬ארצות ‪3‬אשר לבני ישראל‬
‫אחרי יהוה "אל הי ‪3‬אבותיהם‪:‬‬
‫ויע‪3‬בד את כל הנמצא בישראל לע‪3‬בוד את יהוה "אל היהם | כל ימיו ל א סרו מ ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ויעש י אשיהו בירושל ם פסח ליהוה | ויש ‪3‬חטו הפסח בארבעה עשר לח דש הראשון‪ )2( :‬ויע‪3‬מד הכ ‪3‬הנים על‬
‫משמרותם | ויחזקם לע‪3‬בודת בית יהוה‪ )3( :‬וי אמר ללוים המבונים [המבינים קרי] לכל ישראל הקדושים ליהוה‬
‫תנו את ‪3‬ארון הק דש בבית ‪3‬אשר בנה של מ ה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף | עתה עבדו את יהוה "אל היכם‬
‫ואת עמו ישראל‪ )4( :‬והכונו [והכינו קרי] לבית ‪3‬אבותיכם כמחלקותיכם | בכתב דויד מלך ישראל ובמכתב של מ ה‬
‫וחל>קת בית אב ללוים‪ )6( :‬וש ‪3‬חטו הפסח | והתקדשו‬ ‫בנו‪ )5( :‬ועמדו בק דש לפל>גות בית האבות ל ‪3‬אחיכם בני העם | ‪3‬‬
‫והכינו ל ‪3‬אחיכם לע‪3‬שות כדבר יהוה ביד מ שה‪:‬‬
‫(‪ )7‬וירם י אשיהו לבני העם צ אן כבשים ובני עזים הכ ל לפסחים לכל הנמצא למספר של שים אלף ובקר של שת‬
‫(‪ )8‬ושריו לנדבה לעם לכ ‪3‬הנים וללוים הרימו | חלקיה וזכריהו ויחיאל נגידי בית‬ ‫‪3‬אלפים | אלה מרכוש המלך‪:‬‬
‫ה "אל הים לכ ‪3‬הנים נתנו לפסחים אלפים ושש מאות ובקר של ש מאות‪ )9( :‬וכונניהו [וכנניהו קרי] ושמעיהו ונתנאל‬
‫וחשביהו ויעיאל ויוזבד שרי הלוים | הרימו ללוים לפסחים ‪3‬חמשת ‪3‬אלפים ובקר ‪3‬חמש מאות‪ )10( :‬ותכון‬ ‫אחיו ‪3‬‬
‫הע‪3‬בודה | ויעמדו הכ ‪3‬הנים על עמדם והלוים על מחלקותם כמצות המלך‪ )11( :‬ויש ‪3‬חטו הפסח | ויזרקו הכ ‪3‬הנים‬
‫מידם והלוים מפשיטים‪ )12( :‬ויסירו הע לה לתתם למפלגות לבית אבות לבני העם להקריב ליהוה ככתוב בספר‬
‫מ שה | וכן לבקר‪ )13( :‬ויבשלו הפסח באש כמשפט | וה ‪F‬קדשים בשלו בסירות ובדודים ובצלחות ויריצו לכל בני‬
‫אהר ן בהע‪3‬לות העולה וה ‪3‬חלבים עד לילה | והלוים הכינו להם‬ ‫העם‪ )14( :‬ואחר הכינו להם ולכ ‪3‬הנים כי הכ ‪3‬הנים בני ‪3‬‬
‫אהר ן‪ )15( :‬והמש ר‪3‬רים בני אסף על מע‪3‬מדם כמצות דויד ואסף והימן ויד>תון חוזה המלך והש ע‪3‬רים‬ ‫ולכ ‪3‬הנים בני ‪3‬‬
‫לשער ושער | אין להם לסור מעל ע‪3‬ב דתם כי ‪3‬אחיהם הלוים הכינו להם‪ )16( :‬ותכון כל ע‪3‬בודת יהוה ביום ההוא‬
‫לע‪3‬שות הפסח והע‪3‬לות ע לות על מזבח יהוה | כמצות המלך י אשיהו‪ )17( :‬ויע‪3‬שו בני ישראל הנמצאים את הפסח‬
‫בעת ההיא | ואת חג המצות שבעת ימים‪ )18( :‬ול א נע‪3‬שה פסח כמ הו בישראל מימי שמואל הנביא | וכל מלכי‬
‫(‬ ‫ישראל ל א עשו כפסח ‪3‬אשר עשה י אשיהו והכ ‪3‬הנים והלוים וכל יהודה וישראל הנמצא ויושבי ירושל ם‪:‬‬
‫אחרי כל ז את ‪3‬אשר הכין י אשיהו את הבית עלה‬ ‫‪ )19‬בשמונה עשרה שנה למלכות י אשיהו | נע‪3‬שה הפסח הזה‪3 )20( :‬‬
‫נכו מלך מצרים להלחם בכרכמיש על פרת | ויצא לקראתו י אשיהו‪ )21( :‬וישלח אליו מלאכים לאמ ר מה לי ולך‬
‫מלך יהודה ל א עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי ואל הים אמר לב ‪3‬הלני | ‪3‬חדל לך מ "אל הים ‪3‬אשר עמי ואל‬
‫ישחיתך‪ )22( :‬ול א הסב י אשיהו פניו ממנו כי להלחם בו התחפש ול א שמע אל דברי נכו מפי "אל הים | ויב א להלחם‬
‫בבקעת מגדו‪ )23( :‬וי רו הי רים למלך י אשיהו | וי אמר המלך לע‪3‬בדיו הע‪3‬בירוני כי ה ‪F‬חליתי מא ד‪ )24( :‬ויע‪3‬ביר>הו‬
‫ע‪3‬בדיו מן המרכבה וירכיב>הו על רכב המשנה ‪3‬אשר לו ויוליכ>הו ירושל ם וימת ויקבר בקברות ‪3‬אב תיו | וכל יהודה‬
‫וירושל ם מתאבלים על י אשיהו‪:‬‬
‫(‪ )25‬ויקונן ירמיהו על י אשיהו וי אמרו כל השרים והשרות בקינותיהם על י אשיהו עד היום ויתנום לח ק על ישראל‬
‫וחסדיו | ככתוב בתורת יהוה‪ )27( :‬ודבריו הראש נים‬ ‫| והנם כתובים על הקינות‪ )26( :‬ויתר דברי י אשיהו ‪3‬‬
‫אחר נים | הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה‪:‬‬ ‫וה ‪3‬‬
‫(‪ )1‬ויקחו עם הארץ את יהואחז בן י אשיהו | וימליכ>הו תחת אביו בירושל ם‪ )2( :‬בן שלוש ועשרים שנה יואחז‬
‫במלכו | ושל שה ‪F‬חדשים מלך בירושל ם‪ )3( :‬ויסירהו מלך מצרים בירושל ם | ויע‪3‬נ ש את הארץ מאה ככר כסף וככר‬
‫זהב‪ )4( :‬וימלך מלך מצרים את אליקים אחיו על יהודה וירושל ם ויסב את שמו יהויקים | ואת יואחז אחיו לקח‬
‫נכו ויביאהו מצרימה‪:‬‬
‫(‪ )5‬בן עשרים וחמש שנה יהויקים במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושל ם | ויעש הרע בעיני יהוה "אל היו‪ )6( :‬עליו‬
‫עלה נבוכדנאצר מלך בבל | ויאסרהו בנ >חשתים לה ליכו בבלה‪ )7( :‬ומכלי בית יהוה הביא נבוכדנאצר לבבל | ויתנם‬
‫בהיכלו בבבל‪ )8( :‬ויתר דברי יהויקים ות ע‪3‬ב תיו ‪3‬אשר עשה והנמצא עליו הנם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה‬
‫| וימל ך יהויכין בנו תחתיו‪:‬‬
‫(‪ )9‬בן שמונה שנים יהויכין במלכו ושל שה ‪F‬חדשים וע‪3‬שרת ימים מלך בירושל ם | ויעש הרע בעיני יהוה‪)10( :‬‬
‫ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית יהוה | וימלך את צדקיהו אחיו על יהודה‬
‫וירושל ם‪:‬‬
‫(‪ )11‬בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו | ואחת עשרה שנה מלך בירושל ם‪ )12( :‬ויעש הרע בעיני יהוה "אל היו | ל א‬
‫נכנע מלפני ירמיהו הנביא מפי יהוה‪ )13( :‬וגם במלך נבוכדנאצר מרד ‪3‬אשר השביעו באל הים | ויקש את ערפו‬
‫ויאמץ את לבבו משוב אל יהוה "אל הי ישראל‪ )14( :‬גם כל שרי הכ ‪3‬הנים והעם הרבו למעול [למעל קרי] מעל ככ ל‬
‫ת ע‪3‬בות הגוים | ויטמאו את בית יהוה ‪3‬אשר הקדיש בירושל ם‪ )15( :‬וישלח יהוה "אל הי ‪3‬אבותיהם ע‪3‬ליהם ביד‬
‫מלאכיו השכם ושלוח | כי חמל על עמו ועל מעונו‪ )16( :‬ויהיו מלעבים במל ‪3‬אכי ה "אל הים ובוזים דבריו ומתעתעים‬
‫ויהר ג בחוריהם‬ ‫בנבאיו | עד ע‪3‬לות ‪3‬חמת יהוה בעמו עד לאין מרפא‪ )17( :‬ויעל ע‪3‬ליהם את מלך כשדיים [כשדים קרי] ‪3‬‬
‫בחרב בבית מקדשם ול א חמל על בחור ובתולה זקן וישש | הכ ל נתן בידו‪ )18( :‬וכ ל כלי בית ה "אל הים הגד לים‬
‫והקטנים וא צרות בית יהוה וא צרות המלך ושריו | הכ ל הביא בבל‪ )19( :‬וישרפו את בית ה "אל הים וינתצו את‬
‫(‪ )20‬ויגל השארית מן החרב אל בבל |‬ ‫חומת ירושל ם | וכל ארמנותיה שרפו באש וכל כלי מ ‪3‬חמדיה להשחית‪:‬‬
‫ויהיו לו ולבניו לע‪3‬בדים עד מל ך מלכות פרס‪ )21( :‬למל אות דבר יהוה בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה |‬
‫כל ימי השמה שבתה למל אות שבעים שנה‪:‬‬
‫(‪ )22‬ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר יהוה בפי ירמיהו | העיר יהוה את רוח כורש מלך פרס ויע‪3‬בר קול‬
‫בכל מלכותו וגם במכתב לאמ ר‪ )23( :‬כ ה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי יהוה "אל הי השמים והוא‬
‫פקד עלי לבנות לו בית בירושל ם ‪3‬אשר ביהודה | מי בכם מכל עמו יהוה "אל היו עמו ויעל‪:‬‬

Velho Testamento Hebraico

Uploaded by

Document Information

Copyright

Available Formats

Share this document

Share or Embed Document

Sharing Options

Did you find this document useful?

Is this content inappropriate?

Copyright:

Available Formats

Velho Testamento Hebraico

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

‫ כתובים ונביאים‬,‫תורה‬

Hebrew Old Testament

‫‪Genesis Chapter 1‬‬

‫‪Genesis Chapter 2‬‬

‫‪Genesis Chapter 3‬‬

‫‪Genesis Chapter 4‬‬

‫‪Genesis Chapter 5‬‬

‫‪Genesis Chapter 6‬‬

‫‪Genesis Chapter 7‬‬

‫‪Genesis Chapter 8‬‬

‫‪Genesis Chapter 9‬‬

‫‪Genesis Chapter 10‬‬

‫‪Genesis Chapter 11‬‬

‫‪Genesis Chapter 12‬‬

‫‪Genesis Chapter 13‬‬

‫‪Genesis Chapter 14‬‬

‫‪Genesis Chapter 15‬‬

‫‪Genesis Chapter 16‬‬

‫‪Genesis Chapter 17‬‬

‫‪Genesis Chapter 18‬‬

‫‪Genesis Chapter 19‬‬

‫‪Genesis Chapter 20‬‬

‫‪Genesis Chapter 21‬‬

‫‪Genesis Chapter 22‬‬

‫‪Genesis Chapter 23‬‬

‫‪Genesis Chapter 24‬‬

‫‪Genesis Chapter 25‬‬

‫‪Genesis Chapter 26‬‬

‫‪Genesis Chapter 27‬‬

‫‪Genesis Chapter 29‬‬

‫‪Genesis Chapter 30‬‬

‫‪Genesis Chapter 31‬‬

‫‪Genesis Chapter 32‬‬

‫‪Genesis Chapter 33‬‬

‫‪Genesis Chapter 34‬‬

‫‪Genesis Chapter 35‬‬

‫‪Genesis Chapter 36‬‬

‫‪Genesis Chapter 38‬‬

‫‪Genesis Chapter 39‬‬

‫‪Genesis Chapter 40‬‬

‫‪Genesis Chapter 41‬‬

‫‪Genesis Chapter 42‬‬

‫‪Genesis Chapter 43‬‬

‫‪Genesis Chapter 44‬‬

‫‪Genesis Chapter 45‬‬

‫‪Genesis Chapter 46‬‬

‫‪Genesis Chapter 47‬‬

‫‪Genesis Chapter 48‬‬

‫‪Genesis Chapter 49‬‬

‫‪Genesis Chapter 50‬‬

‫‪Exodus Chapter 1‬‬

‫‪Exodus Chapter 2‬‬

‫‪Exodus Chapter 3‬‬

‫‪Exodus Chapter 4‬‬

‫‪Exodus Chapter 5‬‬

‫‪Exodus Chapter 6‬‬

‫‪Exodus Chapter 7‬‬

‫‪Exodus Chapter 8‬‬

‫‪Exodus Chapter 9‬‬

‫‪Exodus Chapter 10‬‬

‫‪Exodus Chapter 11‬‬

‫‪Exodus Chapter 12‬‬

‫‪Exodus Chapter 13‬‬

‫‪Exodus Chapter 14‬‬