‫מתחלקת לארבע חלוקות‪ ,‬ועל כן ייחס למדה זו ג"כ ארבע‬
‫שמות‪ ,‬והן ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים‪.‬‬
‫החסד הראשון‪ ,‬שעשה הב"ה עם דורות הראשונים כ"ו דורות‬
‫שהיו קודם מתן תורה‪ ,‬ועליהם אמר דוד המלך ע"ה כ"ו פעמים‬
‫כי לעולם חסדו‪ ,‬שאע"פ שלא זכו בתורה ובמצות הקדוש ברוך‬
‫הוא זן אותם בחסדו‪ ,‬שנאמר [תהלים פ"ט‪ ,‬ג'] עולם חסד יבנה‪,‬‬
‫ועל החסד הזה נאמר ארך אפים‪ ,‬כי מאריך הקדוש ברוך הוא‬
‫אפו לרשעים‪ ,‬אף על פי שלא זכו ממתין להם שמא יעשו‬
‫תשובה‪ .‬החסד השני‪ ,‬הוא החסד שעשה הקדוש ברוך הוא את‬
‫ישראל שהוציאם ממצרים מבית עבדים‪ ,‬וזה החסד נעשה‬
‫לתשלום גמול שע"י ההוצאה יקבלו עליהם אלהותו‪ ,‬ועל זה‬
‫החסד נאמר [ראש השנה י"ז ע"א] ורב חסד מטה כלפי חסד‪.‬‬
‫החסד השלישי‪ ,‬הוא החסד שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל‬
‫כשקבלו עליהם תורה ומצות שנאמר [ירמיה ב'‪ ,‬ב'] זכרתי לך‬
‫חסד נעוריך‪ .‬החסד הרביעי‪ ,‬הוא החסד שעושה הקדוש ברוך‬
‫הוא עם המתים מלבישן ומכבדן ומלוה אותן כביכול‪ ,‬שזה‬
‫החסד עשה הקדוש ברוך הוא עם משה רבינו ע"ה שנאמר‬
‫[דברים ל"ד‪ ,‬ו'] ויקבור אותו בגי‪.‬‬
‫ואחר כן הזכיר נושא עון ופשע וחטאה ונקה‪ ,‬ארבע כנגד ארבע‬
‫מיני חלוקות דין‪ ,‬שהם ארבע מיתות בית דין סקילה שריפה‬
‫הרג וחנק‪ .‬עוד יש ארבעה חלוקי דינין‪ ,‬הראשון‪ ,‬דין בן סורר‬
‫ומורה שאמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב [סנהדרין ע"א‬
‫ע"ב]‪ ,‬זהו ענף ממדת הדין שעדיין לא חטא חטא שיתחייב עליו‬
‫מיתה וגם לא להיותו בסקילה החמורה רק בחנק הקל‪ .‬הדין‬
‫השני‪ ,‬הנהוג בבית דין בעדים והתראה‪ .‬הדין השלישי‪ ,‬מלקות‬
‫ארבעים‪ .‬הדין הרביעי‪ ,‬מי שלקה ושנה ב"ד מכניסין אותו‬
‫לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שכרסו נבקעת [שם פ"א‬
‫ע"ב]‪.‬‬
‫כלל הדברים כי הבורא יתעלה ויתברך פועל במדותיו כפי רצונו‬
‫ובמוסר אלהינו כלולים בו כל המדות שהם חסד ודין ורחמים‪,‬‬
‫והוא יתעלה פועל בהן כאומן בכליו‪ ,‬וכמו שלא תתכן הפעולה‬
‫זולתי הכלים‪ ,‬כך לא תתכן השגחתו על ברואיו זולתי המדות‬
‫למדוד לנו בהם כרצונו יתעלה‪ ,‬ועל כן שלשה מדות האלו‬
‫קראם הכתוב כסא‪ ,‬החסד‪ ,‬שנאמר [ישעיה ט"ז‪ ,‬ה'] והוכן‬
‫בחסד כסא‪ ,‬וענין כסא כלומר שהוא מיוחד לישיבת המלך‪ ,‬כך‬
‫הקדוש ברוך הוא משפיע למדה ההיא מאורו הגדול כדי לפעול‬
‫פעולתה המיוחדת לה‪ .‬הדין נקרא ג"כ כסא‪ ,‬שנאמר [משלי כ'‪,‬‬
‫ח'] מלך יושב על כסא דין‪ ,‬שהמלך הנזכר הוא הבורא יתעלה‪,‬‬
‫שהרי כתיב אחריו מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי‪,‬‬
‫והקב"ה יתעלה לבדו הוא הדן דינין שבלב ולא מלך בשר ודם‪.‬‬
‫מדת רחמים גם היא נקראת כסא‪ ,‬שנאמר [דניאל ז'‪ ,‬ט'] עד די‬
‫כרסוון רמיו‪ ,‬ואמרו רז"ל [חגיגה י"ד ע"א] תרין כסאות הללו‬
‫למה‪ ,‬אחת לדין ואחת לצדקה‪ ,‬עוד דרשו אחת לו ואחת‬
‫לשרפרף‪ ,‬עוד אמרו אחת לו ואחת לדוד‪ ,‬הכוונה כולה היא‬
‫לרמוז אחת לרחמים ואחת למדת הדין‪.‬‬
‫ודע כי הכנויין שמותר למוחקן שאינן שמות הקודש כמו רחום‬
‫וחנון ודומיהם‪ ,‬הם כמו כלים לשמות הקודש שאסור למוחקן‪,‬‬
‫ובהם פועלים שמות הקודש פעולתן‪ ,‬כיצד‪ ,‬כי השם הממונה על‬
‫החסד שהוא אל‪ ,‬הכנויים שהם צורת חייליו הם רחום וחנון‪,‬‬
‫חסיד‪ ,‬רב חסד‪ ,‬סולח‪ ,‬ארך אפים‪ .‬והשם הממונה על הדין‬
‫שהוא אלהים‪ ,‬הכנויים שלו שהם צורת חייליו הם קנא ונוקם‪,‬‬
‫פוקד עון אבות‪ ,‬איש מלחמה‪ ,‬אדיר‪ ,‬שופט‪ ,‬דיין‪ .‬והשם‬
‫הממונה על הרחמים בן ארבע אותיות‪ ,‬הכנויין שלו נושא עון‪,‬‬
‫אמת‪ ,‬עובר על פשע‪ ,‬נוצר חסד‪ ,‬ודומיהם‪.‬‬
‫ועתה אבאר לך בפרט איך הקדוש ברוך הוא כולל במדה אחת‬
‫כל המדות או מקצתן כפי צורך הפעולה‪ ,‬כשהקב"ה עושה דין‬
‫ברשעים באותו דין עצמו עושה חסד לצדיקים‪ ,‬שנאמר [תהלים‬
‫נ"ח‪ ,‬י"א] ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע‪,‬‬
‫הנה כי בדין הרשע מרחם על הצדיק שהיה אותו רשע מיצר לו‪.‬‬
‫גם הטובה שעושה לצדיק פועל בה לרשעים דין‪ ,‬שנאמר [שם‬
‫קי"ב‪ ,‬ט'] פזר נתן לאביונים‪ ,‬וכתיב בתריה [פסוק י'] רשע יראה‬
‫וכעס‪ ,‬ועל זה אמרו רז"ל [פסחים ס"ח ע"א] מחצתי ואני ארפא‬
‫[דברים ל"ב‪ ,‬ל"ט]‪ ,‬במה שאני מוחץ אני מרפא‪ ,‬וכן מצינו‬
‫באברהם אבינו ע"ה שהיה יושב פתח האהל כחום היום‬
‫לרפאות המילה‪ ,‬דרשו רז"ל [בבא מציעא פ"ו ע"ב] שהוציא‬
‫הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים וכו'‪,‬‬
‫והיה אותו השמש מזיק לעולם ומרפא לאברהם‪ ,‬וכן לעתיד‬
‫קונטרס י"ג מידות רחמים‬
‫א‪ .‬מהותן של י"ג מידות‬
‫באר רבינו בחיי (שמות לד‪ ,‬ו‪-‬ז)‪:‬‬
‫על דרך הפשט המדות האלו מדות המלך אצל העם‪ ,‬כי כלם‬
‫נכללות במדת חסד 'ואמת'‪ ,‬כי יצטרך המלך להנהיג עבדיו‬
‫ואנשי מלכותו במדת החסד שירחם עליהם ויתנהג עמהם‬
‫לפנים משורת הדין‪ ,‬ויצטרך ג"כ שיעשה משפט ושיתנהג‬
‫לפעמים במדת הדין‪ ,‬והוא שאמר שלמה‪( :‬משלי כ‪ ,‬כח) 'חסד‬
‫ואמת יצרו מלך וסעד בחסד כסאו'‪ ,‬כי יכון מלכותו במדות אלו‬
‫ויצרוהו כאשר יקיים אותם‪.‬‬
‫סדרי הנהגות אלו הן כבי' הקוים המובילים במלכות ה'‬
‫בעולמו‪.‬‬
‫וכך כתב הרמח"ל בדעת תבונות (דרכי הנהגות המשפט‬
‫והאהבה – סי' קנד)‪:‬‬
‫נמצא‪ ,‬שכאשר נבחין פעולת האהבה הזאת‪ ,‬נמצא ששני דברים‬
‫יש בחוקה‪ :‬הא' – אהבת החסד והחפץ בברכה וטובה‪ ,‬שזה‬
‫עיקר ענינה; והוא פונה לשני ראשים‪ ,‬דהיינו‪ :‬הראש האחד‬
‫פונה למתק המשפט והמוסר אפילו בעת העשותו‪ ,‬שלא תבער‬
‫אש הקנאה עברת ה' ח"ו‪ ,‬ולא יהיה העולם כלה בו; והראש‬
‫השני מביט להיות מעביר על הדין לגמרי בשעה שיצטרך העולם‬
‫לכך‪ .‬והוא הענין מה שהבאנו פעמים רבות למעלה (ברכות ז‬
‫א)‪'" :‬וחנותי את אשר אחון' – אף על פי שאינו הגון"‪ .‬הלא זה‬
‫ענין י"ג מידות של רחמים שאינם חוזרות ריקם (ר"ה יז ב)‪.‬‬
‫ופשוטו של מקרא מוכיח דכתיב (שמות לד‪ ,‬ו)‪" :‬ויעבור ה' על‬
‫פניו"‪ ,‬דהיינו פנים של זעם‪ ,‬וכענין שאמרו (ברכות ז א)‪'" :‬פני‬
‫ילכו' – אלו פנים של זעם"‪.‬‬
‫ב‪ .‬לסודן של המידות‬
‫המקובלים הרחיבו דבריהם בעניין י"ג מידות‪.‬‬
‫כתב הריקאנטי (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ועתה אפרש לך הארבעה חלוקי הרחמים שהם י"י אל רחום‬
‫וחנון‪ ,‬אלו הם ארבעה מדות רומזים למדת רחמים‪ ,‬כי השם‬
‫בי"ה ידעת שרומז לרחמים‪ ,‬אל הוא רחמים שנאמר [תהלים‬
‫כ"ב‪ ,‬ב'] אלי אלי למה עזבתני‪ ,‬רחום כמשמעו רחמים‪ ,‬וחנון‬
‫חנינה כי גם הוא רחמים‪ .‬והמדה הזאת יש בה ארבעה מיני‬
‫רחמים‪ .‬האחת‪ ,‬שהקב"ה סולח לאדם קודם שיבקש מחילה‬
‫מעביר ראשון ראשון‪ ,‬ובלבד שלא יוסיף עליהם‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫רז"ל [ראש השנה י"ז ע"א] ועון עצמו אינו נמחק‪ ,‬ר"ל כי חוזר‬
‫ונעור אם חטא אחרי כן‪ .‬השנית‪ ,‬שמוחל וסולח לשבים בכל‬
‫לבם‪ ,‬ויום הכפורים מכפר‪ .‬השלישית‪ ,‬שהתשובה ויום הכפורים‬
‫תולין וייסורין ממרקין‪ .‬הרביעית‪ ,‬שכולן תולין עד המיתה‬
‫ומיתה ממרקת‪ .‬ואל תתמה היאך קראנו החלוקות האלו‬
‫רחמים מאחר שנידון בהם במיתה ויסורין‪ ,‬לפי שהן בנוהג‬
‫שבעולם‪ ,‬והקב"ה סולח לו על ידיהן‪ ,‬אין לך רחמים גדולים‬
‫מאלו שניצול מדינה של גיהנם ע"י ייסורין ומיתה שהם בנוהג‬
‫העולם‪ ,‬ולא עוד אלא שזוכין לחיי העולם הבא‪ ,‬ומקום שבעלי‬
‫תשובה עומדין אין צדיקים גמורים עומדים‪.‬‬
‫ובכל אחד מאלו ארבעה חלוקי הרחמים ייחד לו שם אחד‬
‫מהשלש עשרה מדות לפי עניינו כראוי לו‪ ,‬כי השם הראשון‬
‫נזכר על חלוקה הראשונה שמוחל בלא תשובה כי הוא מדת‬
‫הרחמים‪ .‬השני‪ ,‬אל‪ ,‬מוחל בתשובה‪ ,‬שנאמר [תהלים כ"ב‪ ,‬ב']‬
‫אלי אלי למה עזבתני‪ ,‬כלומר ודי לו בתשובה‪ ,‬שנאמר [שם‬
‫צ"ט‪ ,‬ח'] י"י אלהינו אתה עניתם‪ ,‬שמוחל להם ע"י תשובה‪.‬‬
‫השלישי‪ ,‬רחום‪ ,‬מוחל ע"י ייסורין‪ ,‬שנאמר [שם ע"ח‪ ,‬ל"ח]‬
‫והוא רחום יכפר עון ולא ישחית‪ ,‬כלומר לגמרי‪ ,‬מכלל שהתחיל‪,‬‬
‫ולשון השחתה נאמר בייסורין שנאמר [ישעיה נ"ב‪ ,‬י"ד] כן‬
‫משחת מאיש מראהו‪ ,‬וכתיב [ישעיה נ"ג‪ ,‬ד'] אכן חליינו הוא‬
‫נשא‪ .‬הרביעי‪ ,‬חנון‪ ,‬מכפר במיתה‪ ,‬שנאמר [איוב ל"ג‪ ,‬כ"ד]‬
‫ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר‪ ,‬ר"ל מצאתי‬
‫כופר שלא ימות‪ .‬ולפירוש זה על כן לא אמר מרחם וחונן‪ ,‬לפי‬
‫שאינו כל שעה‪ ,‬אלא פעמים שהוא כובש רחמנותו וחנונו ממנו‬
‫עד שידון אותו במיתה וייסורין‪.‬‬
‫ואחר שהזכיר במדת רחמים‪ ,‬פתח במדת החסד‪ ,‬כי מדה זו‬
‫דרכה לעשות חסד עם הבריות בין זכו בין לא זכו‪ .‬ומדה זו‬
‫מדות" ולא מצינו שלש עשרה ספירות‪ ,‬סוד הענין מפני שהשלש‬
‫המאורות העליונות שהם על עשר ספירות אין להם התחלה כי‬
‫הם שם ועצם לשורש השרשים‪ ,‬וקבלת הגאון בשמותיהם‬
‫שהם‪ :‬אור קדמון‪ ,‬אור מצוחצח‪ ,‬אור צח‪ ,‬ושלשת שמות אלו‬
‫כלם ענין אחד ועצם אחד דבקים‪ .‬דבוק אמיץ בשורש כל‬
‫השרשים‪ ,‬ומשורש כל השרשים נאצלו עשר ספירות‪ ,‬ועליו רמזו‬
‫חכמי האמת בקוצו של יו"ד‪ ,‬וכבר הזכרתי זה בסדר בראשית‪,‬‬
‫והקב"ה ימחול לנו ויראנו בתורתו נפלאות‪.‬‬
‫זהב ונקודות כסף‪ ,‬אתבסמו דיני ורחמי דלית דינא דלא הוו‬
‫וכך כתב בשפתי כהן‪( 2‬שמות פרשת כי תשא לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫בחרוזים‪ ,‬בתורים כמה דאת אמר תורי זהב‪ ,‬בחרוזים דכתיב‬
‫וכתב הריקאנטי ז"ל ויתיצב עמו שם‪ ,‬כענין כי שמי בקרבו‬
‫(שמות כ"ג‪ ,‬כ"א)‪ ,‬אמר כי השם הגדול ירד בענן הכבוד‪ .‬ויתיצב‬
‫עמו שם‪ ,‬השם המיוחד נתיצב בכבודו‪ ,‬וזהו רמז מלת שם‬
‫כדאמר בספר הבהיר (סימן קפ"ז)‪ ,‬משם רועה אבן ישראל הוא‬
‫המקום שנקרא שם ושם חביון עוזו‪ ,‬ויקרא בשם ה' רמז לסוד‬
‫היחוד כי השכינה נקראת שם והזמין שם השם המיוחד כמה‬
‫דאת אמר כי שמי בקרבו עד כאן‪ .‬ויעבור ה' על פניו‪ ,‬רמז על‬
‫מדת הדין שכובש אותה בחזקה‪ ,‬וכן פירש רש"י ז"ל (במדבר ו'‪,‬‬
‫כ"ו) ישא ה' פניו אליך יכבוש כעסו‪ ,‬ויקרא ה' ה' אל רחום‬
‫וחנון‪ ,‬ה' ה' אל שלושה שמות‪ ,‬ה' קמא כנגד ו' הויות הכמוסות‬
‫באין סוף‪ ,‬ולזה יש פסיק שאין להאריך ואין להרהר כי הן‬
‫נעלמות ושם תר"ך עמודי אור הבאים לכתר שהם אור צח אור‬
‫מצוחצח אור קדמון‪ ,‬שלוש פעמים אור‪ ,‬תרכ"א‪ ,‬כתר א'‪ ,‬היינו‬
‫קדמון א'‪ ,‬אין להרהר אפילו במחשבה אלא רצוא ושוב‪ ,‬ולזה‬
‫פסיק טעמא וכל המהרהר בו הוא נכרת‪ ,‬ולזה רואה שם הכתר‬
‫שאם עלה למעלה הוא נכרת‪ ,‬ולזה רמזו ז"ל (חגיגה י"א ב) מה‬
‫למעלה מה למטה אינו חס על כבוד קונו‪ ,‬ה' תנינא היא יו"ד‬
‫ה"י וי"ו ה"י שנעלמו‪ ,‬ולזה אמר ה' הוא אל והוא אל עליון‪,‬‬
‫והוא אין סוף‪ .‬אל‪ ,‬אל"ף למ"ד גימטריא עם המלה קו"ף‪ ,‬על‬
‫זה אמר רבי עקיבא קו"ף זה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬הנה השלושה‬
‫שמות הם בהעלם והם רחמים גמורים שאין בהם דין כלל‪,‬‬
‫ואחר שמושכין מכאן הכל חוזרים להיות רחמים אפילו מדת‬
‫הפחד כמו שאמר על פניו‪ ,‬ומי שמכוון בהם יפיק שאלתו‪ ,‬ועל‬
‫זה אמרו ז"ל (ראש השנה י"ז ב) ברית כרותה לשלוש עשרה‬
‫מדות שאינם חוזרות ריקם‪ ,‬הרי שלושה כמוסים‪ ,‬ועשר‬
‫ספירות הרי שלוש עשרה‪ ,‬ולזה וירד ה' בענן וגו' ויקרא מלשון‬
‫זימון שזימנם כולם בשם שהיא כנסת ישראל‪ ,‬ולזה אמר אחר‬
‫כך ילך נא ה' בקרבנו‪ ,‬ואחר שהודיעו השפעת הרחמים ממקור‬
‫הרחמים הגמורים אמר ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף‪,‬‬
‫אין אנו מפחדים מהדין שבה מאחר שידענו למשוך להצינורות‬
‫הרחמים‪ ,‬וסלחת לעווננו וכל שכן לחטאתינו כי הכל רחמים‬
‫גמורים ובמקום שיש רחמים יש סליחה שנאמר (דניאל ט'‪ ,‬ט')‬
‫לה' אלהינו הרחמים והסליחות‪ ,‬ועל זה אמר הנה אנכי כורת‬
‫ברית‪ ,‬שכרת לו ברית שאינם חוזרות ריקם‪.‬‬
‫וכתב הרב רבי מנחם ריקאנטי ז"ל‪ ,‬ויאמר אם נא מצאתי חן‬
‫בעיניך אדנ"י ילך נא אדנ"י בקרבנו‪ .‬לא ידעתי למה נכתבו‬
‫השני שמות באל"ף דל"ת שהרמז בהם להשם הנכבד שהרי‬
‫משה לא נתרצה אלא בפנים המאירים עד כאן‪ .‬ולפי מה‬
‫שכתבנו לא יש קושי כי קודם שיגיע סדר המשכת הרחמים‬
‫מאיזה מקום פחד שלא תלך מהדין שבה שלא תפגע בישראל‪,‬‬
‫אבל אחר שידע הוא חילה שתלך שאמר ילך נא אדנ"י‪ ,‬ואין נא‬
‫אלא לשון בקשה‪ ,‬כאם שהבן מתחטא לה ויש לו געגועים על‬
‫אמו‪ ,‬אם כן שלוש עשרה מדות שלוש ה' ה' אל ועשר רחום‬
‫וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת‪ ,‬חמש נגד ה' תנינא‪ ,‬כי ה'‬
‫קדמאה אין להרהר בו אלא ברצוא ושוב‪ ,‬נוצר חסד לאלפים‬
‫נושא עוון ופשע וחטאה ונקה‪ ,‬חמש אחרונות נגד אל‪ .‬וחמש‬
‫ראשונות שהם נגד ה' מתחיל ברחום כי הוא שם הרחמים‬
‫ומסיים באמת כי חותמו אמת‪ ,‬ולפי שאמר וחנותי את אשר‬
‫אחון ורחמתי היה לו לומר על זה הדרך חנון ורחום‪ ,‬אבל‬
‫הקדים הרחמים לפי שהכל ברחמים‪ ,‬והוא נקרא עולם‬
‫הרחמים‪ ,‬וחנון פירוש חונן נותן מתנת חנם אף על פי שאינו‬
‫ראוי‪ ,‬ארך אפים פירוש מאריך האף שלא יצא בקצרה אלא‬
‫באריכות ומצד האריכות כשיוצא מהאף בהילוכו נרפה ולא‬
‫ימצא מקום לחול ומתמתק ונעשה רחמים‪ ,‬כמו שאמר (ישעיה‬
‫מ"ח‪ ,‬ט') למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך‪ ,‬אאריך‬
‫החוטם שממנו מאריך האף‪.‬‬
‫ובספר הזוהר (ח"ג רצ"ב ב) פירש ארך אפים מלשון ארוכה‪ ,‬זה‬
‫לשונו‪ ,‬כד מסתכלין אנפוי דזעיר אנפין באנפוי דעתיקא קדישא‬
‫ספירות הכל נובע ממעין אחד‪ ,‬ואף על פי שמצינו "שלש עשרה‬
‫לבוא כתיב [מלאכי ג'‪ ,‬כ'] וזרחה לכם יראי שמי‪ ,‬לטובתן של‬
‫צדיקים והרשעים נשרפין בהם‪ ,‬כי העיקר אצלי כי המדות‬
‫כלולות זו בזו‪ ,‬שאם לא כן לא יתחברו לעולם‪ ,‬והרי ח"ו היחוד‬
‫נפרד‪ ,‬ונחש וחוה יוכיחו כשקללם ריחם עליהם‪ ,‬אמרו רז"ל‬
‫[יומא ע"ה ע"א] קלל את הנחש הרי פרנסתו מזומנת‪ ,‬קלל את‬
‫האשה הכל רצין אחריה‪.‬‬
‫ובספר הזוהר [ח"ג קמ"ג ע"ב] תני [שיר השירים א'‪ ,‬י"א] תורי‬
‫ביה רחמי‪ ,‬ועל דא כתיב [שם י'] נאוו לחייך בתורים צוארך‬
‫עם נקודות הכסף‪ .‬הרי לך ראיה ברורה כי כשהקב"ה פועל‬
‫במדה אחת כולל בה כולן או מקצתן‪ ,‬והכל מכחו יתעלה‬
‫ויתברך שנאמר [דברים ו'‪ ,‬ד'] שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד‪,‬‬
‫הזכיר שלשה שמות כנגד שלשה אבות שהזכרנו‪ ,‬ואחרי כן אמר‬
‫אחד שהוא בגימטריא שלשה עשר‪ ,‬והענין שאין מדותיו‬
‫חלוקות ונפרדות רק כולן אחד‪ ,‬וזהו ייחוד שלם ממיני הייחוד‬
‫שאין המדה נפרדת וחלוקה רק כולן אדוקות בו ופועל בכולן‬
‫כרצונו‪ ,‬ולכך נקרא אחד שאין אחד כמותו‪ ,‬ברוך שם כבוד‬
‫מלכותו לעולם ועד‪.‬‬
‫וטעם על שלשים ועל רבעים‪ ,‬יתכן היות סודו בדרך [איוב ל"ג‪,‬‬
‫כ"ט] הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר‪ ,‬וכבר פירשתיו‪.‬‬
‫וכך כתב רבינו בחיי (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫וע"ד הקבלה‪" :‬ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון‬
‫ארך אפים ורב חסד ואמת‪ ,‬נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע‬
‫וחטאה ונקה"‪ ,‬י"ג מדות אלו כלם הם נמשכות מן הכתר שהרי‬
‫לשון "מדות" כלים או מקבלים‪ ,‬וזה סדר קריאת המידות‬
‫בספירות‪" :‬ה' ה'"‪ ,‬החכמה והבינה‪" ,‬אל רחום" הגדולה‪,‬‬
‫"וחנון ארך אפים" הגבורה‪" ,‬ורב חסד ואמת" התפארת‪" ,‬נוצר‬
‫חסד נושא עון" הנצח‪" ,‬ופשע וחטאה" ההוד‪" ,‬ונקה" היסוד‪,‬‬
‫לכל ספירה שתי מדות‪ ,‬חוץ מן היסוד שאין לה במדות אלא‬
‫אחת‪ ,‬והשם הנכבד שעבר על פניו הוא הקורא י"ג מדות אלו‬
‫הנמשכות מן הכתר‪.‬‬
‫אבל דעת הרמב"ן ז"ל וכוונתו בי"ג מדות‪ :‬כי ה' הראשון הוא‬
‫אל עליון‪ ,‬והשני והשלישי התפארת והכבוד‪ ,‬ושלשתם הרי הם‬
‫עצמותם של שם‪ ,‬ואחרי כן עשר מדות‪" .‬רחום וחנון ארך‬
‫אפים" הם באל עליון‪ ,‬לכך לא הזכיר מרחם מחונן ומאריך כי‬
‫הוא עצם פעול למדות ההם‪ ,‬והוא "רב חסד ואמת נוצר חסד"‬
‫בתפארתו "ונושא עון ופשע וחטאה ונקה" בכבודו‪ .‬וידוע כי בין‬
‫השם הראשון והשני יש הפסק ביניהם‪ ,‬וכל מי שלא הפסיק‬
‫עתיד ליתן את הדין‪.‬‬
‫ועוד יש בענין י"ג מדות דרך אחרת לקצת בעלי הקבלה‪ ,‬כי כל‬
‫המדות כלן הולכות על ארבע ארבע‪ ,‬והוא כי אחר השם הזה‬
‫הראשון העליון שהמדות מתאחדות בו והוא אינו מדה תמצא‬
‫י"ב מדות והן מיוסדות לארבע ארבע‪ ,‬הזכיר תחלה ארבע‬
‫מדות למדת רחמים‪ ,‬ואחרי כן הזכיר ארבע מדות למדות‬
‫החסד‪ ,‬ואחרי כן ארבע מדות למדת הדין‪ ,‬והנה זה על דרך‬
‫שלשת הספירות שהם שלשת האבות שאמרו עליהם חכמי‬
‫האמת‪( :‬ב"ר מז‪ ,‬ח) הם הם המרכבה‪ ,‬ומכאן תבין כי משה‬
‫כששבח את ה' בג' שבחים‪ ,‬והוא שאמר‪( :‬דברים י‪ ,‬יז) "האל‬
‫הגדול הגבור והנורא"‪ ,‬כל י"ג מדות אלו כלל בשלשתן‪ ,‬כי האל‬
‫שהזכיר כנגד ה' ראשון שהוא עצם ולא מדה‪ ,‬וכשהזכיר‬
‫"הגדול" כלל בו ארבע מדות של חסד‪ ,‬וכשהזכיר "הגבור" כלל‬
‫בו ארבע מדות של מדת הדין‪ ,‬וכשהזכיר "הנורא" כלל בו ארבע‬
‫מדות של מדת רחמים‪ ,‬והא למדת בג' שבחים אלה למשה הם‬
‫כל י"ג מדות שנאמרו לו בסיני‪ ,‬ומפני שהעובר על פניו של משה‬
‫הוא הטוב שהובטח בו למעלה‪" :‬אני אעביר כל טובי"‪ ,‬והוא‬
‫הקורא י"ג מדות כמו שהזכרתי כבר‪ ,‬על כן תמצא בספר תורה‬
‫תגין בשם של "ויעבור ה' על פניו" שני תגין בה"א ראשונה וב'‬
‫תגין בה"א אחרונה‪ ,‬אבל בשני השמות שהם "ה' ה'" אין בהם‬
‫שום תג‪ ,‬וידוע כי התגין בכל מקום שהם הם רמז להשגה‬
‫והתבוננות‪ ,‬והנה ההשגה אפשרית היא באמתת העובר הקורא‪,‬‬
‫ולא כן במי שאנו מיחסים לו המדות כי בו כשל כח ההשגה‪,‬‬
‫והבן זה‪.‬‬
‫וכתב רבינו האי גאון ז"ל‪ ,‬כי י"ג מדות אלו הם ענפי תולדות‬
‫נמשכו מעשר ספירות ואף על פי שאלו נקראים מדות ואלו‬
‫העולמות שהיה מצד החסד כמ"ש (תהלים פט) כי אמרתי עולם‬ ‫כולא ארך אפים איקרי‪ ,‬מאי ארך אפים אסוותא דאנפין דהא‬
‫חסד יבנה‪ ,‬נוצר חסד לאלפים היא מדה אחרת שנוצר חסדי‬ ‫לא אשתכח אסוותא בעלמא אלא בזימנא דאשגח באנפוי עד‬
‫אבות לבניהם שבזה לא שייך חנינה ורחמים כי אינם עדיין‬ ‫כאן‪ .‬ולזה אמר אפים ולא אמר ארך אף שמסתכלין פני‬
‫בעולם רק מצד מדת חסדו‪ ,‬ויש שנוצר חסד לאלף דור ויש‬ ‫הרחמים בפני המשפט‪ ,‬אז כל הספירות מתמלאות חסד‬
‫לאלפים כמ"ש חז"ל כאן מאהבה כאן מיראה‪ ,‬נושא עון ופשע‬ ‫ורחמים והלכו פנים של זעם‪ ,‬ואז כל הפנים מאירים‪ ,‬והסוד אל‬
‫וחטאה זו מדה אחרת על סליחת עון‪ ,‬ויש בזה ג' ענינים‪ ,‬שהעון‬ ‫ה' ויאר לנו (תהלים קי"ח‪ ,‬כ"ז)‪ ,‬האירה פניך (שם ל"א‪ ,‬י"ז)‪,‬‬
‫הוא מה שמעוה מצד השכל ע"י מינות וכפירה‪ ,‬והפשע הוא‬ ‫ישר יחזו פנימו (שם י"א‪ ,‬ז')‪ ,‬פניו מיבעי ליה‪ ,‬אלא בהיות עולם‬
‫מצד המרד‪ ,‬והחטא הוא מצד התאוה‪ ,‬וכ"א היא מדה מיוחדת‬ ‫הרחמים ועולם הדין מסתכלים פנים אל פנים‪ ,‬אז הכל‬
‫כמ"ש בכ"מ‪ .‬ונקה לא ינקה‪ ,‬פי' חז"ל מנקה הוא לשבים ואינו‬ ‫ברחמים ובשלימות‪ ,‬וזהו סוד יאר ה' פניו אליך ויחנך (במדבר‬
‫מנקה לשאינם שבים‪ ,‬שכבר בארתי בהתו"ה (שמיני סי' צה)‬ ‫ו'‪ ,‬כ"ה)‪ ,‬בהארת פנים עליונים יתן לך מתנת חנם אף על פי‬
‫שהמקור הבא לפני פעל הבא בשלילה מורה שהיה ראוי להיות‬ ‫שאינך ראוי‪ .‬כן כתב בעל שערי אורה זצ"ל‪.‬‬
‫ולא היה‪ ,‬כמו (ויקרא יט) והפדה לא נפדתה‪( ,‬ישעיה ל) בכה לא‬
‫תבכה‪ ,‬ור"ל מה שראוי שינקה לשבים לא ינקה כי להבלתי‬ ‫כתב הרב חיד"א (חומת אנך מיכה ז)‪:‬‬
‫שבים בתשובה אינו מנקה‪ ,‬פוקד עון אבות‪ ,‬היא מדה אחרת‬ ‫מי אל כמוך וכו'‪ .‬רבינו הרמ"ק ז"ל האריך בספר תומר דבורה‪.‬‬
‫עפמ"ש בפי' מלכים שבני זרע המלכים שחטאו לא נענשו אבל‬ ‫ואכתוב איזה גרגיר מדברי הרב ז"ל בקצור מאד מי אל כמוך‬
‫אם ג' דורות חטאו נענשו‪ ,‬וחז"ל פי' שמה שפוקד עון אבות הוא‬ ‫מי אל חסד ותקיף כמוך שאתה סובל אשר ברוח חיים שמשפיע‬
‫בשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם‪ ,‬ר"ל עון אבות שהוא‬ ‫הוא יתברך לעובדו משתמש בו לחטוא והיה יכול השי"ת‬
‫קיים על בנים ועל בני בנים שאז חטאו ג' דורות הוא פוקד על‬ ‫לפסוק רוח חיים כי בידו הכל ועם כל זה עושה חסד וזהו מי‬
‫שלשים ועל רבעים‪ ,‬ושלשים הם עצמם בני בנים‪ ,‬ע"כ בעשרת‬ ‫אל תקיף ורב חסד כמוך‪ .‬נושא עון כביכול דבעשיית העבירה‬
‫הדברות ובפרשת שלח אמר פוקד עון אבות על בנים על שלשים‬ ‫נברא המקטרג ועולה למעלה ושואל חיות והיה יכול לומר לו‬
‫ועל רבעים‪ ,‬כי שם בא על הכונה שפוקד עד ד' דורות עם‬ ‫תקח נפש העבריין ותכף היה מת וכביכול סובל עלבון זה וזהו‬
‫החוטא‪ ,‬ועמ"ש בזה בפרשת יתרו‪.‬‬ ‫נושא עון‪ .‬ועובר על פשע שכאשר יחזור בתשובה וברוב רחמיו‬
‫ג‪ .‬יעשו לפני כסדר הזה‬ ‫מקבלו הוא עצמו עובר על פשע כדכתיב אם רחץ ה' צואת בנות‬
‫ציון לשארית נחלתו מלשון שאר כביכול ועוד הרחיב באר"ש‬
‫ייחודן של י"ג מידות שהן סדר תפילה היחידי שניתן לנו על ידי‬ ‫טובה ורחבה ע"ש באורך וברוחב הוא יתברך יזכנו לשוב‬
‫הקב"ה‪ ,‬וניתן בהר סיני – כתורה עצמה‪ .‬אנו קוראים‬ ‫בתשובה שלימה ויעזרנו על דבר כבוד שמו עזרנו אלהי ישענו כי‬
‫בתפילותינו פיסקאות מן התורה אבל לא כתפילה אלא כקיום‬ ‫עמך מקור חיים‪.‬‬
‫מצוה – קריאת שמע בשלש פרשיותיה‪ ,‬וידוי מעשרות ווידוי‬
‫ביכורים‪ ,‬או אומרים פרשת העקידה או 'המלאך הגואל' אבל‬ ‫וכך באר המלבי"ם (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫אין כאן סדר תפילה שהקב"ה נתן לנו‪.‬‬ ‫ויעבר‪ .‬עתה מפרש דבריו מ"ש וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם‪,‬‬
‫הבאנו לעיל מר"ה (יז ע"ב)‪:‬‬ ‫שסכך אותו בענן שזה היה בעת ההעברה מן הא"ס אל הוית‬
‫העולם דרך הצמצום ונקרת הצור‪ ,‬זה היה עד שעבר ה' על פניו‬
‫והראה לו למשה סדר תפלה‪ .‬אמר לו‪ :‬כל זמן שישראל חוטאין‬ ‫במעבר שיש בין הא"ס והבלתי גבול אל הבע"ת וגבול‪ ,‬שבזה‬
‫‪ -‬יעשו לפני כסדר הזה‪ ,‬ואני מוחל להם‪ .‬ה' ה' – אני הוא קודם‬ ‫סכך עליו עננו כמ"ש ושכותי כפי עליך עד עברי‪ ,‬ויל"פ שעל פניו‬
‫שיחטא האדם‪ ,‬ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה‪.‬‬ ‫ר"ל פני ה' שהוא המדרגה שנקרא פניו שהוא המהות שאמר‬
‫אל רחום וחנון‪ ,‬אמר רב יהודה‪ :‬ברית כרותה לשלש עשרה‬ ‫עליו לא תוכל לראות את פני‪ ,‬ועבר מן פניו אל אחוריו שהוא‬
‫מדות שאינן חוזרות ריקם‪ ,‬שנאמר הנה אנכי כרת ברית‪.‬‬ ‫הבריאה שנשתלשלה מאתו שאמר ע"ז וראית את אחורי‪ ,‬מעבר‬
‫הזה השיג דרך הענן והערפל שסכך עליו בל יביט אל האלהים‪,‬‬
‫פרש רש"י (ראש השנה יז ע"ב)‪:‬‬ ‫ויקרא ה' זה מפרש מ"ש ויקרא בשם ה'‪ ,‬שאחרי ההעברה‬
‫ברית כרותה לשלש עשרה מדות – הללו‪ ,‬שאם יזכירום ישראל‬ ‫שהתחיל גלוי העולמות התחילו להתגלות שמותיו של הקדוש‬
‫בתפלת תעניתם – אינן חוזרות ריקם‪.‬‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬וקרא לפניו השמות שהם חיות וקיום של העולמות‬
‫כמ"ש וקראתי בשם ה' לפניך‪ .‬והנה העולמות שנתהוו במקום‬
‫וכך כתב רבינו בחיי (שמות לד‪ ,‬ו‪-‬ז)‪:‬‬ ‫הצמצום הם ד' עולמות אבי"ע‪ ,‬ונגד עולם האצילות בא שם‬
‫וצריך אתה לדעת כי כל המבין שלש עשרה מדות ויודע פירושן‬ ‫הוי"ה הראשון‪ ,‬והוי"ה השני הוא נגד עולם הבריאה [וחז"ל‬
‫ועקרן ומתפלל בהם בכוונה‪ ,‬אין תפלתו חוזרת ריקם‪ ,‬אלא אם‬ ‫אמרו אני ה' קודם שיחטא ואני ה' לאחר שיחטא‪ ,‬כי השם‬
‫כן היו בידו עבירות שמעכבות זה‪ ,‬והנה בזמן הזה שאנחנו‬ ‫השני ששולט בעולם הכסא מקבל בעלי תשובה כמ"ש גדולה‬
‫שרויים בגלות ואין לנו כהן גדול לכפר על חטאתינו‪ ,‬ולא מזבח‬ ‫תשובה שמגעת עד כסא הכבוד‪ ,‬כי תשובה באה מן הבינה‬
‫להקריב עליו קרבנות‪ ,‬ולא בית המקדש להתפלל בתוכו‪ ,‬לא‬ ‫כמ"ש (ישעיה ו') ולבבו יבין ושב‪ ,‬ואמא מקננת בכרסיא‪ ,‬והשם‬
‫נשאר לנו לפני ה' בלתי אם תפלתנו וי"ג מדותיו‪ ,‬ומתוך י"ג‬ ‫הראשון שהוא בעולם האצילות הוא קודם שיחטא כי שם תקון‬
‫מדות אלה למדנו סדרי תפלה ובקשת רחמים מאת אדון הכל‬ ‫ספירת חכמה שהיא אינה מקבלת תשובה‪ ,‬כמ"ש במדרש שאלו‬
‫יתעלה‪.‬‬ ‫לחכמה נפש החוטאת מה תקנתה אמרה נפש החוטאת היא‬
‫תמות כי שם הוא מה"ד‪ ,‬ועז"א שעלה במחשבה לבראות‬
‫וכן באר ר"מ הריקאנטי (שמות לג‪ ,‬כא)‪:‬‬ ‫במה"ד כי חכמה מוחא היא מחשבה מלגו‪ ,‬ועל מיתת ר"ע אמר‬
‫‪...‬ומסר לו בעברו כשליח ציבור עטוף בטליתו ומזכיר שלש‬ ‫שתוק כך עלה במחשבה לפני]‪ ,‬ושם אל שולט בעולם היצירה‬
‫עשרה מדות רחמים שלא יחזור ריקם בתפלתו‪ ,‬ובי"ג מדות‬ ‫שהמלאכים נלוה אל שמם שם אל כנודע‪ .‬ומן רחום וחנון‬
‫אלו היו החסידים הראשונים מתפללין ולא חוזרין ריקם‪ .‬וכתב‬ ‫מתחיל הנהגת עולם העשיה לא בעולמות שלמעלה שלא יצדק‬
‫הרב רבי אלעזר ז"ל מויעבור עד ונקה השמות בקריאתן‬ ‫שם רחמים וחנינה וארך אפים‪ ,‬ובעולם העשיה יש מדת רחום‬
‫ובכתיבתן‪ ,‬בגימטריא ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן‬ ‫ומדת חנון‪ ,‬הרחמים הוא מצד דכאות האיש שמעורר רחמים‪,‬‬
‫חוזרות ריקם‪.‬‬ ‫וחנינה הוא מצד מציאת חן כמ"ש (תהלים קב) אתה תקום‬
‫תרחם ציון [מצד דכאותם ושפלותם בעת שיהיה קושי השעבוד]‬
‫הסביר בחידושי אגדות למהר"ל (ראש השנה יז ע"ב)‪:‬‬ ‫כי עת לחננה [מצד החנינה אף בלא קושי השעבוד]‪ ,‬הרחמים‬
‫מלמד שנתעטף כו'‪ .‬פי'‪ ,‬אחר שהראה לו הקדוש ברוך הוא סדר‬ ‫שייך על הגוף והחנינה על הנפש כמ"ש על כן לא ירחמנו עושהו‬
‫תפלה‪ ,‬שכן כתיב ויעבור ה' על פניו ויקרא‪ ,‬ואם ללמוד [מה‬ ‫ויוצרו לא יחוננו (ישעיה כ"ד) כמש"פ בפירושי שם‪ ,‬ארך אפים‬
‫שיתפלל] בלבד הוי ליה ללמדו כך וכך תקרא כמו שאר כל‬ ‫בעת שהדין נותן להעניש אינו מעניש תכף רק מאריך אף‪ ,‬שמא‬
‫התורה [כולה] שלא היה צריך לומר ויעבור ה' על פניו ויקרא‪,‬‬ ‫יחזור בתשובה‪ ,‬והוא פחות מן הסליחה‪ ,‬כמש"פ בפסוק (משלי‬
‫אלא מלמד שהראה לו גם כן איך סדר תפילה ואיך יתפלל‪,‬‬ ‫יט) שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבור על פשע‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫ולפיכך לא [היה] די במה שילמוד בלבד [אליו] סדר תפילה אלא‬ ‫ורב חסד ואמת‪ ,‬אמת הוא לקיים הבטחה או לעשות כפי הדין‬
‫שהראה להם סדר תפילה‪ ,‬עוד כי מפני שאמר משה הראיני נא‬ ‫והמשפט‪ ,‬והחסד לא ישקיף על זכות או הבטחה וגם לא ישקיף‬
‫כבודך (שמות ל"ג) בקש לעמוד על מדותיו הטובות של הש"י‪,‬‬ ‫על מציאת חן ורחמים רק יעשה מתוך חסדו כמו בריאת‬
‫ויעבר ה' על פניו ויקרא‪ ,‬אמר רבי יוחנן‪ :‬אלמלא מקרא כתוב‬ ‫ואמר לו הקדוש ברוך הוא שיהיה מראה לו טובו מה שאפשר‬
‫אי אפשר לאומרו‪ ,‬מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח‬ ‫לדעת‪ ,‬ולפיכך אמר לו אם יעשו לפני ישראל כסדר [הזה] הרי‬
‫צבור‪ ,‬והראה לו למשה סדר תפלה‪ .‬אמר לו‪ :‬כל זמן שישראל‬ ‫[אני] מוחל להם וזהו מדת טובי‪ ,‬והראה לו איך מדת טובו‬
‫חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה‪ ,‬ואני מוחל להם‪ .‬ה' ה' – אני‬ ‫יתברך מרחם ומחנן עליהם כאשר עושים לפניו כסדר הזה‪,‬‬
‫הוא קודם שיחטא האדם‪ ,‬ואני הוא לאחר שיחטא האדם‬ ‫ומאחר שבקש מרע"ה הראיה‪ ,‬לא היה אפשר לו רק במעשה‬
‫ויעשה תשובה‪ .‬אל רחום וחנון‪ ,‬אמר רב יהודה‪ :‬ברית כרותה‬ ‫שהיה מראה לו כאשר עושין כסדר הזה יפתחו להם מדת טובו‪,‬‬
‫לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם‪ ,‬שנאמר הנה אנכי כרת‬ ‫וממילא מאחר שהראה לו סדר תפילה איך יתפלל‪ ,‬אם כן‬
‫ברית‪.‬‬ ‫בודאי לגמרי הראה לו האיך יתעטף ש"צ דהא הראה לו אם‬
‫יעשה כסדר הזה וסדר הזה בכללו הכל‪ ,‬ופי' זה עיקר‪ ,‬כי‬
‫ובדומה בילקוט שמעוני (תורה פרשת כי תשא רמז שצח)‪:‬‬ ‫מרע"ה היה חפץ לדעת לראות איך מדת טובו נוהג בעולם ודי‬
‫ויעבר ה' על פניו אמר רבי יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר‬ ‫מזה‪ ,‬ולפיכך הראה לו על ידי ראיה והכל נרמז בלשון ויקרא‬
‫לאמרו מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור והראה‬ ‫הכתוב‪.‬‬
‫לו למשה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין לפני יעשו לפני כסדר‬ ‫וכן באר רבינו בחיי (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫הזה ואני מוחל להם‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא אם אני משמר‬
‫לאדם עונותיו ראשונים אין העולם עומד אלא עלי להעביר‬ ‫וע"ד המדרש‪( :‬ר"ה יז ב) "ויעבור ה' על פניו"‪ ,‬למד הקדוש‬
‫ראשונה וכך היא המדה‪ .‬עמד משה בתפלה והעביר כל מה‬ ‫ברוך הוא למשה היאך ילמד סניגוריא על ישראל‪ ,‬אמר לפניו‪:‬‬
‫שחטאו שנאמר ויעבר ה' על פניו [לד‪ ,‬ו] אל תקרי ויעבור אלא‬ ‫רבש"ע אילו לא היה להם זכות היית מאבדם‪" ,‬זכור לאברהם‬
‫ויעבר וכן הוא אומר‪ :‬מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע‪ ,‬ה'‬ ‫ליצחק ולישראל עבדיך"‪ ,‬הוי אומר‪" :‬ה' ה' אל רחום וחנון‬
‫ה' אני הוא קודם שחטא אדם ואני הוא לאחר שחטא ויעשה‬ ‫ארך אפים"‪ ,‬לצדיקים ולרשעים‪ ,‬א"ל משה‪ :‬רשעים יאבדו‪,‬‬
‫תשובה‪ ,‬אמר רבי יהודה ברית כרותה לשלש עשרה מדות‬ ‫א"ל הקדוש ברוך הוא‪ :‬חייך שתצטרך לכך‪ .‬כשאירע ענין‬
‫שאינן חוזרות ריקם שנאמר הנה אנכי כורת ברית [לד‪ ,‬י]‪.‬‬ ‫המרגלים אמר משה‪( :‬במדבר יד‪ ,‬יז – יח) "ועתה יגדל נא כח‬
‫ה' כאשר דברת לאמר‪ ,‬ה' ארך אפים"‪ ,‬בין לצדיקים בין‬
‫וכן בבמדבר רבה (וילנא‪ ,‬פינחס פרשה כא‪ ,‬טז)‪:‬‬ ‫לרשעים‪.‬‬
‫א"ר סימון י"ג מדות רחמים כתיב בי שנאמר (שמות לד)‬ ‫ויש לך להתעורר במה שתרגם אונקלוס‪" :‬ארך אפים"‪ ,‬מרחיק‬
‫ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' וגו'‪.‬‬ ‫רגז‪ ,‬כי ירמוז למלאכים הממונים להשחית שהם רחוקים‬
‫וכן בזוהר (הקדמה דף א ע"א)‪:‬‬ ‫ממחיצתו של הקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫מה שושנה אית בה תליסר עלין אוף כנסת ישראל אית בה‬ ‫וכן תמצא בירושלמי במסכת תענית‪( :‬ירושלמי תענית ב‪ ,‬א)‬
‫תליסר מכילן דרחמי דסחרין לה מכל סטרהא‪.‬‬ ‫אמר רבי לוי מהו "ארך אפים" מרחיק רגז‪ ,‬משל למלך שהיו לו‬
‫שני לגיונין קשים‪ ,‬אמר המלך אם דרים הם עמי במדינה עכשיו‬
‫וכן בזוהר בעשרות מקומות‪.‬‬ ‫בני מדינה מכעיסין אותי והם באים ומכלים אותן‪ ,‬אלא הריני‬
‫מתבאר כי המספר י"ג אינו בכתובים אלא נמסר לנו‪ ,‬ככל‬ ‫משלחם לדרך רחוקה שאם יכעיסוני בני מדינה עד שאני משלח‬
‫תורתנו‪ ,‬בתורה שבע"פ‪.‬‬ ‫אחריהם בני מדינה מפייסין אותי‪ .‬כך אמר הקדוש ברוך הוא‪:‬‬
‫אף וחמה שני מלאכי חבלה‪ ,‬אם דרים הם עמי עכשיו ישראל‬
‫ה‪ .‬דרך מנין המידות‬ ‫מכעיסין אותי והם מכלים אותם אלא הריני משלחם לדרך‬
‫דרך מניית המידות שונה בין המפרשים השונים‪ .‬הובאו‬ ‫רחוקה שאם יכעיסוני ישראל עד שאני משלח אחריהם הם‬
‫מניינים מלאים וחלקיים מן המפרשים השונים‪.‬‬ ‫עושים תשובה ואני אקבלם‪ ,‬מה טעם‪ ,‬שנאמר‪( :‬ישעיה יג‪ ,‬ה)‬
‫"באים מארץ מרחק מקצה השמים ה' וכלי זעמו"‪ .‬אמר רבי‬
‫נאמר בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב‪ ,‬שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫יצחק ולא עוד אלא שנועל לפניהם‪ ,‬מה טעם‪ ,‬שנאמר‪( :‬ירמיה‬
‫נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע וחטאה ונקה‪ .‬נושע פשע‬ ‫נ‪ ,‬כה) "פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו"‪ ,‬עד די פתח עד‬
‫נושא חטאה עד ונקה הם שלש עשרה מדות‪ ,‬שבשעה שישראל‬ ‫די טריף רחמוהי קריבין‪ .‬תאנא בשם רבי מאיר‪( :‬ישעיה כו‪,‬‬
‫מזכירין אותן אין חוזרים ריקם‪.‬‬ ‫כא) "כי הנה ה' יוצא ממקומו" יוצא לו ממדה למדה‪ ,‬יוצא לו‬
‫ממדת הדין ובא לו למדת רחמים‪ .‬ע"כ בירושלמי‪ .‬ודרשו רז"ל‬
‫באר ר"א אבן עזרא (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫בספרי‪( :‬עי' ר"ה יז) ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן‬
‫ויעבור ואל תתמה בעבור שהשם קורא השם‪ ,‬כי הוא לבדו יודע‬ ‫חוזרות ריקם‪ ,‬שנאמר‪" :‬הנה אנכי כורת ברית"‪ ,‬ואם רבו‬
‫ודעת וידוע‪ .‬וזה דבר עמוק הוא מאוד‪ .‬אמר הגאון‪ ,‬כי השם‬ ‫עונות הופך מדותיו‪ ,‬הוא שכתוב‪( :‬ישעיה א‪ ,‬ד) "עזבו את ה'‬
‫הראשון דבק עם ויקרא‪ .‬ואלו היה כן‪ ,‬למה לא דבקו בעל‬ ‫נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור"‪ ,‬מאי "עזבו את ה'"‪ ,‬אמר‬
‫הטעמים‪ .‬והנכון כי השם שתי פעמים כמו אברהם אברהם‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ :‬אני קראתי‪" :‬ה' אל רחום וחנון"‪ ,‬ועתה‬
‫(ברא' כב‪ ,‬יא)‪ ,‬יעקב יעקב (שם מו‪ ,‬ב)‪ ,‬משה משה (שמות ג‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫בשביל עונותיכם נעשיתי אכזרי והפכתם מדותי‪ ,‬הדא הוא‬
‫ככה תקרא‪ .‬וכתוב‪ ,‬כי שלש עשרה מדות הם‪ .‬והגאון אמר‪ ,‬כי‬ ‫דכתיב‪ :‬נזורו אחור נזורו המדות אחור‪.‬‬
‫השם הנכבד במספר‪ .‬אם כן אינו מדה‪ ,‬והשנית שהוא אדון‪.‬‬ ‫באר בשפתי כהן (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫וזאת טעות‪ ,‬כי הנכתב אינו אדון‪ ,‬רק כנוי הוא כפי המדבר דרך‬
‫כבוד‪ .‬ורב נסים אמר‪ ,‬כי מלת ארך אפים שתי מדות לטובים‬ ‫ויעבור ה' על פניו ויקרא‪ .‬למד למשה היאך ילמד סניגוריא על‬
‫ולרעים‪ .‬גם זה איננו נכון‪ ,‬כי לא תוסיף המדה בעבור שינוי‬ ‫ישראל‪ ,‬אמר לו אמרת לי זכור לאברהם ליצחק ולישראל ואילו‬
‫האדם‪ .‬ועוד‪ ,‬כי השם הוא ארך אפים לרשעים‪ ,‬ולא לאשר לא‬ ‫לא היה להם זכות אבות הייתי מאבדן אלא מכאן ולהבא הוי‬
‫חטאו‪ .‬והנה ונקה מדה בפני עצמה‪ ,‬עד הנה מספר י"ג מדות‪.‬‬ ‫אומר ה' ה' אל רחום וחנון וגו'‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא בעולם‬
‫ועל דרך הפשט‪ ,‬ונקה לא ינקה מדה אחת‪ ,‬כי ונקה שם הפעל‬ ‫הזה למדתי למשה סנגוריא ולעתיד אני מדבר בצדקה רב‬
‫הוא‪ ,‬כמו אם ענה תענה אותו (שמות כב‪ ,‬כב)‪ .‬רק למדנו ממלת‬ ‫להושיע‪ .‬וכן אמרו בגמרא מסכת ראש השנה (י"ז ב) אמר רבי‬
‫ונקה לא ינקה שהוא לשובבים‪ ,‬רק לשבים ינקה כדברי‬ ‫יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף‬
‫הנביאים‪ ,‬על כן הושמה מלת ונקה ממספר המדות‪ .‬ומלת פקד‬ ‫הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור וקרא לו למשה ואמר לו כל‬
‫עון אבות – גם היא מדת רחמים‪ .‬ודע‪ ,‬כי שבעה הם בגדי‬ ‫זמן שישראל חוטאים לפני יעשו כסדר הזה ואני מוחל להם‪.‬‬
‫כהונה‪ ,‬ובעבור שהציץ כמו תכשיט הכניסו במספר‪ .‬והנה אחד‬ ‫ד‪ .‬מקור המספר – י"ג מידות‬
‫עשר שבטים נולדו בפדן ארם‪ ,‬ובנימין לבדו נולד בארץ כנען‪.‬‬
‫והנה כתוב על כולם אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדן ארם‬ ‫המספר – שלוש עשרה מידות רחמים לא נזכר בתורה ולא‬
‫(ברא' לה‪ ,‬כו)‪ ,‬כי אחר הרבים הלך ולא חש להוציא האחד‪,‬‬ ‫בנביאים‪ ,‬אלא רק ממקורות של תורה שבעל פה אנו למדים‬
‫וככה בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (דבר' י‪ ,‬כב)‪ .‬ומנשה‬ ‫שמנויות לפנינו שלוש עשרה מידות רחמים‪.‬‬
‫ואפרים לא ירדו כי שם נולדו‪ .‬והנה השם הנכבד הכניסוהו‬ ‫נאמר בראש השנה (יז ע"ב)‪:‬‬
‫במדות והוא שם העצם‪ .‬וכבר הזכרתי בפ' ואלה שמות‪ ,‬כי‬
‫פעמים הוא שם התואר‪ ,‬ופעמים מדה‪ ,‬והם שתים‪ .‬ומלת אל‬
‫בנחירים אמר הכתוב חרה אפי בך (איוב מב‪ ,‬ז)‪ .‬ועל דרך משל‪,‬‬
‫מי שיהיו נחיריו ארוכים לא יקצוף מהרה‪ .‬וזה טעם ארך‬
‫אפים‪ .‬וזה הפך‪ ,‬קצר אפים יעשה אולת (משלי יד‪ ,‬יז)‪ .‬ורב חסד‬
‫– יש רב כמו גדול‪ :‬על כל רב ביתו (אסתר א‪ ,‬ח)‪ ,‬קרית מלך רב‬
‫(תהלים מח‪ ,‬ג)‪ .‬וכן זה‪ .‬והעד‪ ,‬שאמר משה כגדל חסדך (במדבר‬
‫יד‪ ,‬יט)‪ .‬וכן דוד אמר וגדל חסד (תהלים קמה‪ ,‬ח)‪ .‬והטעם‪,‬‬
‫שהוא גדול מפאת חסד שיעשה בלי חיוב‪ .‬גם אמת לקיים‬
‫החסד‪.‬‬
‫שלא יכעוס מהרה על הרשע‪ .‬ורב חסד לצדיק ולרשע‪ .‬ורב אמת‬
‫באר הרמב"ן (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫וטעם ויעבר ה' על פניו – שקיים אני אעביר כל טובי על פניך‪.‬‬
‫ויקרא ה' ה' אל – שלש תיבות הללו הן שמות הקדש‪ ,‬וחכמים‬
‫יקראו אותן מדות (ר"ה יז ב)‪ ,‬כי הם מדת בעל התשובה‪ ,‬ומדת‬
‫רחמיו‪ ,‬ומדת טובו‪ ,‬והשם המיוחד לא יתרבה בהן‪ .‬והנה‬
‫המדות שהם מקרים באדם הן עשר מדות רחום וחנון וכו'‪,‬‬
‫והנה כולן מדות מצד אחד‪ ,‬ומצד אחר השלש הן שמות עצם‪,‬‬
‫והעשר מדות‪ .‬והמדות נאמרו על השמות‪ ,‬כי רחום וחנון וארך‬
‫אפים באל עליון‪ ,‬על כן לא אמר מרחם וחונן ומאריך אפים‪ ,‬כי‬
‫השם פעול למדות האלו‪ .‬ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים –‬
‫במדת רחמים‪ ,‬שהוא מרבה החסד על גבורתו ועוזו והאמת‬
‫ברחמיו‪ ,‬ונוצר חסד לאלפים‪ ,‬כי זכר חסדו ואמונתו לבית‬
‫ישראל (תהלים צח ג)‪ .‬או נוצר‪ ,‬מצמיח‪ ,‬מן ונצר משרשיו יפרה‬
‫(ישעיה יא א)‪ .‬ובטובו הוא נושא עון ופשע וחטאה – מלשון אני‬
‫עשיתי ואני אשא וגו' (שם מו ד)‪ .‬ונקה לא ינקה ופוקד עון‬
‫אבות על בנים – פירוש לנשיאות‪ ,‬ויקרא מדה‪ ,‬כי ינקה אותו‬
‫בפקידה ההיא‪ ,‬ומפני כי הנשיאות איננו שוה בעון ופשע‬
‫ובחטאה‪ ,‬אבל בכל אחד ענין מיוחד לו‪ ,‬יקרא בכל אחד מדה‬
‫אחת‪.‬‬
‫כוללת כל מחשבה וכל שגגה במעשה‪ ,‬כי עון במעשה או בלשון‪.‬‬
‫כתב הריקאנטי (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ויעבור י"י על פניו ויקרא י"י י"י אל רחום וחנון ארך אפים ורב‬
‫חסד ואמת [שם ו']‪ .‬כבר ידעת כי באלו השלש עשרה מדות‬
‫נחלקו בו הגאונים ז"ל‪ ,‬יש אומרים כי פוקד עון אבות על בנים‬
‫מן המנין‪ ,‬ולפי דיבורם יהיה השם הראשון מן שם הקריאה‬
‫שבא להודיענו מי הקורא‪ .‬אמנם המנהג ברוב המקומות שלא‬
‫למנות רק עד ונקה‪ ,‬ומנהג של ישראל תורה היא‪ ,‬כי השלש‬
‫עשרה מדות הם רחמניות כולם‪ ,‬ואין להזכיר בהם לא ינקה‬
‫ופוקד עון אבות וגו'‪ .‬ועתה הבן פירוש הענין וסודו‪ ,‬כאן קיים‬
‫הקדוש ברוך הוא הבטחתו שאמר למשה רבינו ע"ה [לעיל ל"ג‪,‬‬
‫י"ט] אני אעביר כל טובי על פניך‪ ,‬כלומר השכינה הנקראת אני‪,‬‬
‫עבר על פניו‪ ,‬ועל כן תרגם ואעבר י"י שכינתיה‪ .‬ויקרא‪ ,‬יש‬
‫אומרים כי השכינה קרא אלו המדות‪ ,‬ויש אומרים כי מדת‬
‫רחמים אמרן‪ ,‬ויש אומרים כי משה רבינו ע"ה אמרן‪ ,‬כי משם‬
‫נבואת משה רבינו ע"ה‪ .‬י"י י"י אל‪ ,‬שלש מדות הללו הם שמות‪,‬‬
‫וקראו אותן רז"ל מדות‪ ,‬והראשון מדת המלך בעל התשובה‪,‬‬
‫והשני כסא המלך שהוא תפארת ישראל‪ ,‬והשלישי מדת טובו‬
‫הרומז לשכינת עוזו‪ .‬והעשרה הנותרים נכללים בשלשה‬
‫שהזכרנו‪ ,‬כי רחום וחנון וארך אפים לתשובה‪ ,‬ולא אמר מרחם‬
‫ומחונן ומאריך אפים‪ ,‬כי הוא יתעלה פועל במדות הללו‪ ,‬והוא‬
‫הרחמים והרחמים הוא החנינה והחנינה הוא אריכות אפים‪,‬‬
‫ואף על פי שאנו אומרים בשמונה עשרה המרחם כי לא תמו‬ ‫קצרה‪ ,‬אם היא קבלה שהם שלש עשרה מדות‪ ,‬שהאחת השם‪.‬‬
‫חסדיך‪ ,‬זה כשאנו מזכירים אותו יתעלה על פעולותיו‪ ,‬אמנם‬
‫כשאנו מזכירין מדותיו הדבוקות בו כשלהבת הקשורה בגחלת‪,‬‬
‫אז יש לומר רחום וחנון‪ .‬ועוד יש לפרש‪ ,‬כי הרחמים והחנינה‬
‫נרמזים ברחום וחנון‪ ,‬ר"ל כי ממנו הרחמים והחנינה הרומזים‬
‫לדיו פרצופים‪ .‬ועוד אמרו שלשה מדות אחרים לבעל הרחמים‪,‬‬
‫והם ורב חסד‪ ,‬כי טובו מן החסד‪ ,‬וזהו [ראש השנה י"ז ע"א]‬
‫מטה כלפי חסד‪ ,‬כי הוא מרבה חסד באמת על גבורתו ועוזו‪,‬‬
‫ואמת כך שמו‪ .‬נוצר חסד לאלפים‪ ,‬כי זכר חסדו ואמונתו לבית‬
‫ישראל‪ ,‬או נוצר כמו מצמיח‪ ,‬כמו [ישעיה י"א‪ ,‬א'] נצר משרשיו‬
‫יפרה‪ .‬עוד אמרו שלש (עשרה) מדות אחרות למדת הטוב‪ ,‬והם‬
‫נושא עון ופשע וחטאה‪ ,‬וראיה לדבר [ישעיה מ"ו‪ ,‬ד'] אני עשיתי‬
‫ואני אשא‪ ,‬כי אני הוא הנושא‪ ,‬וכבר ידעת פירוש אני‪ .‬והמדה‬
‫האחרונה היא ונקה‪ ,‬רמז בו לסוד העיבור‪ ,‬כי ע"י הפקידה‬
‫יתלבנו ויתנקו כתמי הנפש‪ ,‬והשם יתעלה יסלח לנו העונות‬
‫והפשעים‪ .‬ומפני כי הנשיאות אינו שוה בעון ופשע וחטאה‪ ,‬כי‬
‫כפי חטא האדם כך היא פקודתו‪ ,‬ובכל אחד ענין אחד מיוחד‪,‬‬
‫יקרא בכל אחד מדה אחת‪ .‬והנה נרמזו בשלש עשרה מדות כל‬
‫ההויות‪ ,‬כי הענפים בכלל הזרועות‪ ,‬והמכריע שני בכלל‬
‫לשמוע צעקת החמס‪ .‬ארך אפים – בעבור הראות הקצף‬
‫שלישית‪ .‬רחום רביעית‪ .‬וחנון חמישית‪ .‬ארך אפים ששית‪ .‬ורב‬
‫חסד שביעית‪ .‬ומלת רב תשרת בעבור אחרת‪ .‬ורב אמת שמינית‪.‬‬
‫נוצר חסד לאלפים תשיעית‪ .‬נושא עון עשירית‪ .‬ונושא פשע אחת‬
‫עשרה‪ .‬ונושא חטאה שתים עשרה‪ .‬ונקה שלש עשרה‪ .‬והשם‬
‫שהוא תאר כולל הנכבדים והגויות ועליונים ושפלים‪ .‬ואל כמו‬
‫תקיף‪ ,‬שיעשה הנכון בחכמה‪ .‬ורחום כדרך כרחם אב על בנים‬
‫(תה' קג‪ ,‬יג)‪ ,‬שישמרם שלא יפלו‪ .‬וחנון כדרך כי חנון אני‬
‫(שמות כב‪ ,‬כו)‪ ,‬להושיע מי שנפל ולא יוכל קום‪ .‬ארך אפים‬
‫שימלא ויקיים דברו‪ .‬נוצר חסד האב לבנים אם היו טובים‪.‬‬
‫נושא עון שים לבך לדברי‪ .‬הנה כתוב וחזקת והיית לאיש (מ"א‬
‫ב‪ ,‬ב)‪ .‬והלא איש היה‪ ,‬רק טעמו איש חיל ונודע‪ .‬והנה כתיב כי‬
‫זקנתי מהיות לאיש (רות א‪ ,‬יב)‪ .‬והפירוש מהיות בעולה‪ ,‬או‬
‫אשה לאיש‪ ,‬כי נקבה היתה‪ .‬והנה ואבואה אליה (ברא' כט‪,‬‬
‫כא)‪ ,‬הוא המשכב‪ ,‬כי נקבה היא‪ .‬והנה אשר באו אליך הלילה‬
‫(שם יט‪ ,‬ה)‪ ,‬אינו מזה הטעם‪ ,‬כי זכר הוא‪ .‬וככה החוטא ונשא‬
‫עונו (ויקר' ה‪ ,‬א)‪ ,‬לא יכופר החטא לו‪ ,‬רק העונש שיבא עליו‪ ,‬על‬
‫דרך ולצת לבדך תשא (משלי ט‪ ,‬יב)‪ .‬ועתה שא נא חטאתי‬
‫(שמות י‪ ,‬יז)‪ ,‬כי משה צדיק היה‪ .‬והכלל‪ ,‬כי הנושא עונו בעצמו‬
‫הוא לגנאי לעולם‪ .‬ונשיאת חטא על שני דרכים‪ .‬הדרך האחת‪,‬‬
‫שימחול לו‪ ,‬כמו זה שהוא לשבח לנשוא העון‪ .‬והדרך האחרת‪,‬‬
‫שיהיה נושא העון אחד רשע‪ .‬והנה לנושא העון יהיה לגנאי‬
‫ולנשוא העון לשבח‪ ,‬כמו ונשא את עונה (במד' ל‪ ,‬טז)‪ ,‬כי העונש‬
‫יסור מעליה ויהיה עליו‪ .‬ונושא פשע דע‪ ,‬כי פשע קשה מעון‪,‬‬
‫כאילו הוא הפושע יוצא מתחת הרשות‪ ,‬כמו אז תפשע אדום‬
‫מתחת יד יהודה (מ"ב ח‪ ,‬כב)‪ .‬והנה עון פחות ממנו‪ ,‬והוא‬
‫בזדון‪ .‬ומלת חטאה‪ .‬כמו חטאת‪ ,‬והוא שם דבר‪ .‬ואיננה כמו‬
‫הממלכה החטאה (עמוס ט‪ ,‬ח)‪ ,‬כי היא תאר‪ .‬ומלת חטאה‬
‫הוסיף וכתב ר"א אבן עזרא (הפירוש הקצר שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ויש אומרים כי ה' הראשון הוא דבק עם ויקרא‪ .‬וכן פירשו‬
‫הגאון‪ ,‬על כן שם הפסק‪ .‬ואמר כי כן ה' צדקנו (ירמיה כג‪ ,‬ו)‪ ,‬כי‬
‫הקורא הוא השם‪ .‬וכאשר ספר שלש עשרה מדות סתר דבריו‪.‬‬
‫בעבור שאמר‪ ,‬שהמדה הראשונה שהוא אדון; והשנית‪ ,‬השם‬
‫פעם אחרת להורות שהוא ראשון והוא אחרון; והשלישית‬
‫(אל)‪ ,‬גם הרביעית שהוא רחום; והחמישית שהוא חנון;‬
‫והששית – ארך אפים והשביעית – ורב חסד; והשמינית –‬
‫ואמת‪ ,‬כי ורב חסד מושך עצמו ואחר עמו‪ ,‬כאלו אמר ורב‬
‫אמת; והתשיעית – נוצר חסד לאלפים; והעשירית – נושא עון;‬
‫ועשתי עשרה – נושא פשע; ושתים עשרה – נושא חטאה; ושלש‬
‫עשרה – ונקה‪ ,‬ולא אמר כלום‪ .‬כי השם הנכתב איננו אדון‬
‫כאשר אמר‪ ,‬כי טעמו כעיני עבדים (תהלים קכג‪ ,‬ב)‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫שהביא במספר שם העצם‪ ,‬והוא השם הנכבד והנורא‪ ,‬ואיננו‬
‫מדה‪ .‬ועוד‪ ,‬כי מלת ונקה הוא שם הפועל‪ ,‬והוא דבק עם לא‬
‫ינקה‪ .‬ואמרו אחרים‪ ,‬כי ארך אפים – שנים‪ ,‬לרעים ולטובים‪.‬‬
‫גם אלה דברי רוח‪ ,‬כי לא תרבה המדה כנגד הפעולים‪ .‬ואם כן‬
‫רחום – עד אין מספר אצלינו‪ ,‬כי הכתוב אמר ורחמיו על כל‬
‫מעשיו (שם קמה‪ ,‬ט)‪ .‬ואחרים אמרו‪ ,‬שמלת נוצר חסד לאלפים‬
‫– מדות שנים‪ ,‬לשורש ולבניו אחריו‪ .‬ואני אומר לך בדרך‬
‫וכבר פירשתי לך שהוא סמוך אל 'צבאות'‪ .‬כי פעם הוא שם‬
‫עצם‪ ,‬ופעם הוא שם מדה‪ .‬וכן‪ :‬ויזכר ימי עולם משה עמו‬
‫(ישעיה סג‪ ,‬יא); והשנית – (אל); והשלישית – רחום; והרביעית‬
‫– חנון; והחמישית – ארך אפים; והששית – ורב חסד;‬
‫והשביעית – ואמת; והשמינית – נוצר חסד לאלפים;‬
‫והתשיעית גם העשירית גם האחת עשרה – נושא עון ופשע‬
‫וחטאה; והשתים עשרה – נקה לא ינקה; והשלש עשרה – פוקד‬
‫עון אבות‪ .‬ולפי דעתי שהיא דרך סברא‪ .‬כי הנה משה לא הזכיר‬
‫בתפלתו רק השש (במדבר יד‪ ,‬יח)‪ ,‬על כן יטעו כל האומרים‬
‫שחל ענו פניך מקדם‪ .‬ולפי דעתי שהשם שני פעמים כקורא‪,‬‬
‫להודיע משה איך יקרא בעת הצורך כטעם אברהם אברהם‪,‬‬
‫יעקב יעקב‪ ,‬גם שם פסקין‪ .‬וטעם אל – בעבור רחום‪ .‬כי יש‬
‫מרחם ואין יכולת לו‪ ,‬ואל – מגזרת כגבר אין איל (תהלים פח‪,‬‬
‫ה)‪ .‬ורחום ‪ ,-‬לולי אות הגרון היה דגוש‪ ,‬כי כל הנמצא הוא‬
‫מהבנין הכבד‪ ,‬חוץ ממלת ארחמך (שם יח‪ ,‬ב)‪ ,‬שפירושה אבקש‬
‫ממך רחמים‪ .‬וזאת מדת רחמים היא יוצאת‪ ,‬וכן חנון – ובעין‬
‫החמלה‪ ,‬והחנינה באזן כטעם ושמעתי כי חנון אני (שמות כב‪,‬‬
‫כו)‪ .‬והנה הטעם‪ ,‬שהוא רחום בנסתרות מבני אדם‪ ,‬וחנון –‬
 ‫באר הריב"א‪( 3‬שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫הראשון‪ .‬זהו דעת הרב הגדול [הרמב"ן] ז"ל בפירוש שלש‬
‫עשרה מדות [כאן]‪ ,‬ואחריו נטו רוב חכמי הקבלה‪.‬‬
‫ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד לאלפים נושא‬
‫עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פוקד עון אבות על בנים ועל בני‬ ‫ובספר הזוהר [ח"ג רצ"ב ע"ב] פי' ארך אפים‪ ,‬מלשון ארוכה‬
‫בנים ועל שלשים ועל רבעים‪ .‬הרי לך הי"ג מדות וזה לך‬ ‫שפירושו רפואה‪ ,‬ואמרו שם כד מסתכלין אנפוי דזעיר אפין‬
‫פירושם על פי דברי רש"י ועל פי דברי התלמוד והתוספות‬ ‫באפוי דעתיקא קדישא כלא ארך אפים איקרי‪ ,‬מאי ארך אפים‪,‬‬
‫בפ"ק דר"ה אומר שמות הראשונים הם ב' מדות כדאמרי' פ"ק‬ ‫אסותא דאנפין‪ ,‬דהא לא אשתכח אסותא בעלמא אלא בזמנין‬
‫דר"ה אני הוא קודם שיחטא לרחם עליו אני הוא לאחר‬ ‫דאשגח באנפוי‪.‬‬
‫שיחטא אם ישוב והכי איתא בפסיקתא ותאמר ציון עזבני ה'‬
‫וה' שכחני אותם ב' מדות עזבוני ומ"מ כיון ששניהם של‬ ‫ויש עוד מבעלי הקבלה שפירשו פירוש י"ג מדות בענין אחר‪,‬‬
‫רחמים אין כאן ב' מדות ע"כ נראה לפרש שהם מדה אחת‬ ‫וזהו כוונתם‪ ,‬כי השם הראשון הוא עצם‪ ,‬ומה שמונה אותו‬
‫ואחת מהם שם התואר שכך מזכירים אותו על שם אדנותו לפי‬ ‫בכלל המדות אינו מצד עצמו כי אם ממה שמגיע לנו ממנו‬
‫שהוא אדון על כל כמו מלך על מלכותו ואותו כנוי מדת רחמים‬ ‫יתברך בפעולותיו‪ ,‬כי הוא יתברך מקור ומעיין לכל פועל‬
‫הוא שלפי שהוא אדון על כל צריך להתנהג עם הכל במדת‬ ‫במדותיו כפי רצונו‪ ,‬וכנגדו הזכיר משה רבינו ע"ה האל בתחלת‬
‫רחמים הרי לך כאן מדה אחת‪.‬‬ ‫שבחיו‪ ,‬ואחר שהזכירו יתעלה הזכיר הנשארים סוד מדותיו‬
‫שהם י"ב מהי"ג‪ ,‬הארבעה ראשונים הם רחמים‪ ,‬והארבעה‬
‫הסביר רבינו בחיי (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫שניים חסד‪ ,‬והארבעה שלשיים דין‪ ,‬כי אין מדה אחרת זולת‬
‫אלו‪ .‬והקדים להזכיר הארבעה של מדת רחמים קודם אף כי‬
‫ודע כי השם הראשון הוא עצם ולא מדה‪ ,‬והשם השני מדה‬ ‫היא אחרונה‪ ,‬וגם משה רבינו ע"ה הזכיר אותה באחרונה‬
‫והוא מדת רחמים בלא תשובה ובלא שאלה אלא כאב רחמן‬ ‫כאמרו והנורא‪ ,‬לפי שנצטרך למדה זו משאר המדות שעדיין לא‬
‫שהוא מרחם על בנו ויודע בו מה שהוא צריך ונותן לו מבלי‬ ‫עשו תשובה שלימה ולא נתכפר עונם‪ ,‬פתח במדת הסליחה‬
‫שישאל ממנו‪ ,‬וכן הוא יתעלה מרחם הוא על הרשע אפילו בלא‬ ‫שנאמר [תהלים ק"ל‪ ,‬ד'] כי עמך הסליחה למען תורא‪ ,‬אמר‬
‫תשובה‪ ,‬שכן כתוב‪( :‬תהלים קמה‪ ,‬ט) "ורחמיו על כל מעשיו"‪,‬‬ ‫תורא‪ ,‬מגזירת נורא שהרמז למדת רחמים‪ .‬וטעם לייחד כל‬
‫ואפילו על העכו"ם‪ ,‬שכן דרשו רז"ל‪( :‬סנהדרין לט ב) מעשה ידי‬ ‫מדה מן השלשה הנזכרים ארבע מדות לכל אחת ואחת‪ ,‬מפני‬
‫טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני‪ ,‬ואפי' על הבהמות‪,‬‬ ‫שמצינו כי השלשה מדות כל אחת ואחת מהן מתחלק לארבעה‬
‫שנאמר‪( :‬שם לו‪ ,‬ז) "אדם ובהמה תושיע ה'"‪" .‬אל"‪ ,‬הוא מדת‬ ‫כאשר נפרש‪.‬‬
‫הסליחה בשאלה‪ ,‬וכן הכתוב אומר‪( :‬שם צט‪ ,‬ח) "אל נושא‬
‫היית להם"‪" .‬רחום וחנון"‪ ,‬הם שתי מדות הסליחה בשאלה עם‬ ‫וכך מנה ר' חיים פלטיאל (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫תשובה ויסורין‪ ,‬שכן מצינו לשונות אלו נופלים על היסורין‪,‬‬
‫הוא שכתוב‪( :‬שם עח‪ ,‬לח) "והוא רחום יכפר עון ולא ישחית"‪,‬‬ ‫ויקרא יי‪ .‬השם הראשון אינו מן שלש עשרה מדות אלא כך‬
‫וזה יורה שהתחיל בו השחתה כבר‪ .‬ועוד מצינו‪( :‬דברים ד‪ ,‬לא)‬ ‫הפי' ויקרא [יי] יי אל רחום וחנון כי השם קורא אל רחום‬
‫"כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך" ומצינו לשון‬ ‫וחנון‪ ,‬לכך יש פסק בין שם לשם‪.‬‬
‫השחתה ביסורים‪ ,‬שנאמר‪( :‬ישעיה נב‪ ,‬יד) "כן משחת מאיש‬ ‫ויקרא יי יי‪ .‬פי' רב ניסים גאון דיש פסוק בין יי קמא ליי בתרא‬
‫מראהו"‪ ,‬ופסוק מפורש‪( :‬איוב לג‪ ,‬כד) "ויחננו ויאמר פדעהו‬ ‫וה"פ ויקרא יי אותם מידות דבתר הכי‪ ,‬ופשע וחטאה הוי תרי‬
‫מרדת שחת מצאתי כופר"‪" .‬ארך אפים" מדה כוללת הצדיקים‬ ‫מדות‪ ,‬פשע אילו המרדים וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי‪.‬‬
‫והרשעים‪ ,‬וכן אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא‪ :‬יש לך לעשות‬ ‫והק' מהר"ח פלטיאל ז"ל דאמר במדרש ותאמר ציון עזבני יי‬
‫למען מדה זו שיש בך שאתה ארך אפים לכל‪ ,‬ואם אתה אומר‬ ‫ויי שכחני‪ ,‬אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא שתי‬
‫שהם רשעים גמורים ואינם ראויים לאריכות אף אלא הם‬ ‫מדות שנתת לי בסיני יי שכחתני‪ ,‬וכן אמר בראש השנה יי‬
‫חייבים כליה‪ ,‬הנה אתה "רב חסד" ועשית חסד עם כ"ו דורות‬ ‫קודם שחטא יי אחר שחטא‪ ,‬אלא וודאי הם ב' מדות‪ .‬והקשה‬
‫שהיו מבריאת עולם עד מתן תורה שלא היו להם תורה ומצוה‬ ‫מהר"ח דאמר יי קודם שחטא ומה שייך בזה מדה‪ ,‬ותירץ‬
‫וזנת וכלכלת אותם במדת החסד‪ ,‬ואם אתה אומר‪ :‬אותם כ"ו‬ ‫משום דאמר יי קודם שחטא לשלם שכר יי אחר שחטא ליפרע‬
‫דורות לא קבלו התורה ולא עברו עליה ולכך לא נתחייבו כל כך‬ ‫ממנו‪ .‬א"נ י"ל משום דאמ' פ"ק דקידושין כל עבירות אין‬
‫כמו אלו שקבלו ועברו‪ ,‬יש לך לעשות למען מדה זו שיש בך‬ ‫מחשבתם מצטרפים למעשה דכתיב און אם ראיתי בליבי לא‬
‫שהיא מדת "אמת" והוא חסד של אמת שאינו מצפה לתגמול‪,‬‬ ‫ישמע יי‪ ,‬חוץ מע"ז דכתיב למען תפוס את בית ישראל בלבם‪,‬‬
‫ואם אינך מוחל להם בשביל מדה זו‪ ,‬הנה אתה "נוצר חסד‬ ‫ולהכי הכא בע"ז היה גבי עגל‪ ,‬וזהו יי קודם שחטאו במעשה‬
‫לאלפים" ויש לך למחול להם בזכות האבות שאתה נוצר חסד‬ ‫רק במחשבה ויי אחר שחטאו במעשה‪.‬‬
‫לאלפים ויש לך לנצור לישראל חסד האבות וזכותם‪ ,‬ואם אתה‬
‫אומר‪ :‬תמה זכות אבות‪ ,‬עשה למען מדה זו שבך שאתה "נושא‬ ‫כתב בהדר זקנים (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫עון" והם הזדונות‪" ,‬ופשע" והם המרדים‪" ,‬וחטאה" והם‬ ‫ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה'‪ .‬אני הוא שהייתי באין תחלה‬
‫השגגות‪" ,‬ונקה" והם הנסתרות‪ ,‬והוא שכתוב‪( :‬תהלים יט‪ ,‬יג)‬ ‫אני הוא שהווה ואהיה באין סוף ותכלית‪ .‬ובשם ה' אני משלם‬
‫"מנסתרות נקני"‪ ,‬והיה ראוי להקדים "חטאה" ל"עון ופשע"‪,‬‬ ‫גמול טוב לצדיקים ואפרע מן הרשעים‪ .‬מן הרשעים שנא' נוקם‬
‫שהרי אם הוא סולח הזדונות והמרדים אין צריך לומר‬ ‫ה' ובעל חמה‪ .‬ומשלם גמול לצדיקים דכתיב ה' אוהב צדיקים‬
‫השגגות‪ ,‬ודרשו רז"ל בזה‪( :‬יומא לו ב) כי משה התפלל‬ ‫ולכך אמרו פעמים שהאחד מדת הדין ואחד מדת הרחמים‪.‬‬
‫שהזדונות יחשב לשגגות‪ ,‬ולפיכך הקדים זדונות לשגגות‪ .‬ועוד‬ ‫וי"מ ה' ה' אני הוא בעל הרחמים קודם שיחטא האדם ואני‬
‫לטעם אחר כי עון העגל היה תחלתו שוגג וסופו מזיד כמו‬ ‫הוא לאחר שיחטא‪ .‬וכן דורש בפסיקתא גבי ותאמר ציון עזבני‬
‫שכתבתי למעלה‪ ,‬על כן לא רצה משה להקדים השגגות כי‬ ‫ה' וה' שכחני‪ .‬בשתי מדות של רחמנות ה' בהן שכחתני‪ .‬ולהך‬
‫תהיה תפלתו מזכרת עון‪ ,‬ועל כן נכתבה מלת "וחטאה"‬ ‫פירושא צריך לומר ה' ה' שתי מדות הם וארך אפים מדה אחת‪.‬‬
‫באחרונה‪.‬‬ ‫אמנם נוצר חסד לאלפים אינו נמנה רק לאחת וצריך עיון למה‬
‫באר הר"ן על הרי"ף (ראש השנה ד ע"ב)‪:‬‬ ‫צריך רחמים קודם שיחטא‪ .‬וצריך לומר דמ"מ צריך רחמים‬
‫קודם לפי שגלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שסופו לחטא‪.‬‬
‫וכתב הרב אלפסי ז"ל שזו היא מדה ששית משלש עשרה מדות‪.‬‬ ‫וה"ר נסים מפרש נוצר חסד לאלפים ב' מדות הן כי לאלפים‬
‫ונראה מדבריו שאינו מונה ה' ה' שתי מדות וכן פי' רבינו נסים‬ ‫מדה אחת היא‪ .‬ושם הראשון אינו ממנין המדות‪ .‬ולפי' יש פסק‬
‫ז"ל דהשם הראשון הוא ספור דברים וה"ק ויקרא ה' י"ג מדות‬ ‫בין ראשון לשני‪ .‬והכי פשטיה דקרא ויעבור ה' על פניו ויקרא‬
‫ונמצא חסד זו מדה אחת ולאלפים מדה שנית דמדה טובה‬ ‫ה'‪ .‬כלומר הקדוש ברוך הוא קרא ואמר ה' ה' אל רחום וחנון‬
‫מרובה ממדת פורענות אבל ר"ת ז"ל כתב דשני שמות‬ ‫אל דיין ושופט כמו עד האלהים יבא דבר שניהם‪ .‬רחום‬
‫הראשונים שתי מדות הן כדדרשינן בגמרא אני הוא קודם‬ ‫שמרחם על העניים וחנון שייך אף בעשירים‪ .‬שמי שנותן מתנה‬
‫שיחטא ואני הוא לאחר שיחטא וישוב כלומר שמרחם קודם‬ ‫חונן כמו אלהים יחנך בני‪ .‬ארך אפים לרשעים שאינו ממהר‬
‫לכן ולאחר מכן"‪ .‬ועי' בדברי הר"ן לפני כן ועי' עשרה מאמרות‬ ‫ליפרע מהם אולי ישובו‪ .‬וארך אפים לצדיקים שאני ממתין‬
‫(מאמר חיקור הדין)‪.‬‬ ‫להם כדי לזכותם לחיי העולם הבא‪ .‬ורב חסד שאני מרבה חסד‬
‫וכך כתב הר"י אברבנאל (שמות לד)‪:‬‬ ‫על מדת פורענות ואמת‪ .‬מה שאני מבטיח אני עושה וכל דברי‬
‫אמת אם אין אדם פושע בעצמו שיחטא ויגרום החטא‪.‬‬
‫הקדוש ברוך הוא וממילא כלם הם מדותיו ית' ולפיכך קבע על‬
‫זה רחום וחנון‪ .‬אבל אומר אני כי משמעות הגמרא הוא כי‬
‫התחלת י"ג מדות הוא אל רחום וחנון וכך פירושו ויקרא ה'‬
‫ומה היה קורא אל רחום וחנון וגו' והתחלת המדות מן רחום‪,‬‬
‫ומעתה חסרים ג' מדות אבל פוקד עון אבות על בנים הוא מדה‬
‫אחת‪ ,‬ועל בני בנים עוד מדה אחת‪ ,‬על שלשים היינו בני בנים‬
‫רק הוא מפרש מאי בני בנים וקאמר על שלשים וגם על רבעים‬
‫הוא מדה אחת‪ ,‬הרי י"ג מדות‪ .‬ובפרשת יתרו (שמות כ') כתיב‬
‫על בנים על שלשים ועל רבעים ובפרש שלח (במדבר י"ד) כתיב‬
‫ג"כ על בנים על שלשים ועל רבעים‪ ,‬וכך פירש הרמב"ן בפרשת‬
‫יתרו כי אין כאן רק בנים ובני בנים ובני בני בנים‪ ,‬ושלשים‬
‫ורבעים דקרא היינו שלשים ורבעים דחטא כי הבן הוא שני‬
‫לחטא ובני בנים שלשים לחטא ובני בני בנים רבעים לחטא‪,‬‬
‫והרי הם י"ג מדות‪.‬‬
‫ומה שזכר כאן אלו שלשה דהיינו פוקד עון אבות וגו' בכלל י"ג‬
‫מדות של רחמים הוא דעת המפרשים שהביא הרמב"ן ז"ל‬
‫בפרשת יתרו‪ ,‬שפרשו פוקד עון אבות על בנים היינו שהוא זוכר‬
‫עון על הבנים דהיינו אם יולד בן צדיק הקדוש ברוך הוא מכפר‬
‫על האב שחטא בשביל בניו‪ ,‬וכן עד רבעים אם יולד בן צדיק‬
‫מכפר על האב החוטא ואם כלם רשעים נכרתו כלם ביחד‪ .‬והנה‬
‫לפי זה בודאי פוקד עון אבות על בנים הוא מדת הרחמים‬
‫לגמרי‪ ,‬אבל הרמב"ן ז"ל הקשה על פי' זה כמו שמבואר בדברי‬
‫הרמב"ן ז"ל בפרש' יתרו שאם כן למה אמר הכתוב הזכירה‬
‫שהוא לטובה ולא יזכיר הנקמה שתהיה אם לא ישובו מדרכם‬
‫עד דור רביעי‪ ,‬ובאמת כי בודאי זה קושיא‪ ,‬ועוד כי הכתוב‬
‫אומר ועל רבעים לשונאי לא היה לו להזכיר לשונאי‪ .‬אבל אם‬
‫נפרש שבפרשת יתרו בודאי לא הזכיר רק הפקידה שהיא לרעה‬
‫בלבד לפקוד עון האב על הבנים ולפיכך כתיב שם לשונאי‪ ,‬ואלו‬
‫אצל י"ג מדות של רחמים שהכתוב בא לומר רחמים של השם‬
‫ית' ויאמר הכתוב כי פוקד העון על הבנים ועל בני בנים‪ ,‬שאם‬
‫יש בבנים או בבני בנים עד רבעים בן צדיק אז השם ית' מוחל‬
‫לו ומלה זאת של פוקד משמש לטובה ומשמש לרעה כמו‬
‫שאמרו במדרש (ילקוט שמואל פ"ח) ופרשנו דבר זה אצל פקד‬
‫פקדתי אתכם ואת העשוי לכם בחבור גבורת ה' (פכ"ו)‪ ,‬ואם כן‬
‫אין כאן קשיא‪ .‬אבל מה שהקשה הרמב"ן ז"ל כי למה לא יהיה‬
‫נזכר העונש והנקמה אם לא יעשה תשובה‪ ,‬יש לתרץ אם נפרש‬
‫פקידה כמו שהוא משמע לשון פקידה לטובה ולרעה ואמר‬
‫הכתוב פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים והיינו אם הבן‬
‫צדיק ימחול הקדוש ברוך הוא לאב ואם הבן אין צדיק אז‬
‫יפקוד לרעה‪ ,‬ועל כל פנים עון האב על הבן אם צדיק יפקוד עון‬
‫האב על הבן לטוב ואם אינו צדיק יפקוד עון האב על הבן‬
‫לרעה‪ .‬ולא קשיא ג"כ כי לשון על שייך אצל פקידה לרעה ולא‬
‫אצל פקידה לטובה‪ ,‬דקרא משמע כאן לטובה ולרעה וכיון‬
‫שמשמע לטובה ורעה כתיב לשון על‪ ,‬ומעתה פוקד עון אבות על‬
‫בנים מדת הרחמים הוא‪ .‬ועוד אפי' אם הוא לרעה הוא מדה‬
‫טובה כי פירוש עון אבות על בנים שאם יפקוד על האב בלבד‬
‫אין האב יכול לעמוד ולפיכך פוקד עון האב על הבן ג"כ עד‬
‫שאפשר לאב לעמוד‪ ,‬ואם הבן צדיק אין עליו עונש כלל‪ ,‬וא"כ‬
‫פוקד עון אבות על בנים מדת טובו"‪...‬‬
‫אך כל אבות העולם גאונים ראשונים כולם מפרשים כי ג'‬
‫שמות הקדושים הם בכלל י"ג מדות‪ ,‬רק התוספות בשם רבינו‬
‫נסים גאון מפרשים כי השם הראשון אינו בכלל י"ג מדות כי‬
‫מפרש ויקרא ה' שהש"י הוא הקורא‪ ,‬והוא מחלק נוצר חסד‬
‫לאלפים לשתי מדות‪ ,‬אבל כולם הסכימו כי השמות הם בכלל‬
‫המדות‪ .‬אך מצאתי לי רב בספר הזוהר דמשמע בשני מקומות‬
‫כדברי‪ ,‬דכתיב שם בפרשת נשא (ח"ג‪ ,‬קל"א‪ ,‬ב') דתניא תליסר‬
‫מכילין דרחמי מעתיקא קדישא מי אל כמוך חד נושא עון תרי‬
‫ועובר על פשע ג' לשארית נחלתו ד' וכו' לקבל דא אל רחום‬
‫וחנון ואינון לתתאי משמע די"ג מדות התחלתן מן אל רחום‬
‫וחנון‪ ,‬ועוד יש בפרשת נשא (ק"מ‪ ,‬א') ובגין כך אמר משה‬
‫זימנא אחרא ה' ארך אפים ורב חסד ואלו אמת לא קאמר‬
‫משום רזא דא אינון תשעה מכילין דנהרין מעתיק יומין לזעיר‬
‫אנפין וכד אמר משה זימנא תנינא ט' תיקונין אמר וכו'‪ .‬משמע‬
‫מדבריו כי משה רבינו ע"ה אמר בפרשת שלח כו' ט' מדות ולא‬
‫מצאנו אלא עם פוקד עון אבות על בנים וגו' ואז הם ט' מדות‬
‫אף על גב דהשתא נמי צריכין למנות השם בט' מדות חלוק גדול‬
‫יש בטעם כי השם בפרשת שלח הוא בטעם רביע המפסיק‪ ,‬ואלו‬
‫אל רחום הוא בטעם שאינו מפסיק‪ ,‬וכל י"ג מדות אלו כל אחד‬
‫ואחד טעם בפני עצמו‪ .‬ואחר שמצאתי שני עדים בספר הזוהר‬
‫ואמנם בהתר השאלה הי"ד שהיא במספר המדות האלה‪ .‬אומר‬
‫שהם בלי ספק י"ג‪ .‬והם הא' ה' הראשון‪ .‬והב' ה' השני‪ .‬והג'‬
‫אל‪ .‬והד' רחום‪ .‬והה' חנון‪ .‬והו' ארך אפים‪ .‬והז' ורב חסד‪ .‬והח'‬
‫ואמת‪ .‬והט' נוצר חסד לאלפים‪ .‬והי' נושא עון ופשע וחטאה‪.‬‬
‫והי"א ונקה‪ .‬הי"ב לא ינקה‪ .‬והי"ג פוקד עון אבות‪ .‬הרי לך‬
‫מספרם שלם‪ .‬ואתה תראה שי"ג מספרו אחד והוא המורה‬
‫אחד המכונה בי"ג מדות האלה כי הא' שהוא השם הראשון‬
‫הוא שם העצם לבדו‪ .‬והח' הם שמונה מדות מההטבה והחנינה‬
‫שהם ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד‬
‫לאלפים‪ .‬והד' הם ארבעת המדות האחרונות מהדין שיתערב בו‬
‫מהרחמים‪ .‬והם נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פוקד עון‬
‫אבות וגו' הנה הם י"ג והם אחד‪.‬‬
‫כתבו תוספות (ראש השנה יז ע"ב)‪:‬‬
‫שלש עשרה מדות – אומר רבינו תם דשני שמות הראשונים הם‬
‫שני מדות כדאמרינן הכא אני ה' קודם שיחטא לרחם עליו ואני‬
‫מרחם לאחר שיחטא אם ישוב ה' מדת רחמים הוא ולא‬
‫כאלהים שהוא מדת הדין עון ופשע וחטאה ונקה הם נמנים בד'‬
‫כדאית' ביומא בפ' שני שעירים (דף לו‪ :‬ושם) דעונות אלו‬
‫זדונות פשעים אלו המרדים וחטאות אלו השגגות ובמגלת‬
‫סתרים דרבינו נסים אין מונה שם הראשון שיש פסיק בין‬
‫השמות משום דהכי קאמר קרא הקדוש ברוך הוא ששמו ה'‬
‫קרא ה' רחום וחנון ונוצר חסד לאלפים מונה בשתי מדות‬
‫דנוצר חסד היינו מדה אחת לאלפים מדה אחרת שמדה טובה‬
‫מרובה חמש מאות על מדת פורענות דהתם כתיב על רבעים‬
‫והכא כתיב לאלפים‪.‬‬
‫כתב בחידושי אגדות למהר"ל (ר"ה יז ע"ב)‪:‬‬
‫ברית כרותה וכו'‪ .‬תימה לי טובא‪ ,‬למה מפרש דבר זה על אל‬
‫רחום וחנון ולא על ה' כי הוא התחלת י"ג מדות‪[ .‬ויש לתרץ כי‬
‫מה שכתוב רחום וחנון מורה כי נזכרים כאן מדות הקדוש ברוך‬
‫הוא‪ ,‬וממילא כלם הם מדותיו ית' ולפיכך קבע על זה רחום‬
‫וחנון‪ .‬אך] אומר אני כי משמעות הגמרא הוא כי התחלת י"ג‬
‫מדות הוא [אל] רחום וחנון‪ ,‬ושם אל ר"ל כי הקדוש ברוך הוא‬
‫מדותיו רחום וחנון‪ ,‬ופוקד עון אבות על בנים היא מדה אחת‬
‫על בני בנים מדה אחת על שלישים היינו בני בנים‪ ,‬רק הוא‬
‫מפרש מאי בני בנים וקאמר על שלישים‪ ,‬ועל רבעים הוא גם כן‬
‫מדה אחת הרי י"ג מדות וכן יראה ממשמעות הכתוב‪.‬‬
‫אך מצאתי בספר הזוהר דמשמע בשני מקומות כדברי‪ ,‬דכתב‬
‫שם בפרשת נשא (קל"א ב') דתניא תליסר מכילין (רחומי רחמי)‬
‫[דרחמי] מעתיק' קדישא‪ ,‬מי אל כמוך חד‪ ,‬נשא עון תרי‪ ,‬ועובר‬
‫על פשע ג'‪ ,‬לשארית נחלתו ד'‪ ,‬וכו' לקבל דא אל רחום וחנון‬
‫ואינן לתתאי‪ ,‬משמע די"ג מדות התחלת מן אל רחום וחנון‪.‬‬
‫ועוד יש שם בפרשת נשא (ק"מ א') ובגין כך אמר משה זימנא‬
‫אחרא ה' ארך אפים ורב חסד‪ ,‬ואילו ואמת לא קאמר‪ ,‬משום‬
‫רזא דמלה אינן תשעה מכילין דנהרין מעתיק יומין לזעיר אפין‬
‫וכד אמר משה זימנא תנינא ט' תקונין אמר וכו'‪ ,‬משמע מדבריו‬
‫כי מרע"ה אמר בפרשת שלח ט' מדות‪ ,‬ולא מצאנו ט' מדות‬
‫אלא עם פוקד עון אבות על בנים וגו' ואז הם ט' מדות‪ ,‬אף על‬
‫גב דהשתא נמי צריכין למנות השם בט' מדות‪ ,‬חלוק גדול יש‬
‫בטעם‪ ,‬כי ה' בפרשת שלח הוא בטעם רביעי המפסיק‪ ,‬ואלו אל‬
‫רחום הוא אחד בטעם‪ ,‬וכל י"ג מדות כל אחד ואחד בטעם בפני‬
‫עצמו‪ .‬ואחר שמצאתי שני עדים בספר הזוהר נהגתי לומר י"ג‬
‫מדות מן ה' ה' עד רביעים‪ ,‬ואף אם י"ג מדות מתחילים מן ג'‬
‫שמות למה לא נאמר כך‪ ,‬הרי משה כשהיה מתפלל על ישראל‬
‫בפרשת שלח אמר כך‪ ,‬ולמה נגרע שלא לומר‪ ,‬ולפיכך נהגתי‬
‫לומר כמו שאמר משה רבינו ע"ה לגמור עד רבעים ודי בזה‪.‬‬
‫ואילו בטורי אבן (ר"ה יז ע"ב) העיר‪:‬‬
‫אל רחום וחנון אר"י ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות‬
‫ריקם‪ .‬מדאמר ר"י אאל רחום וחנון להא דברית כרותה לי"ג‬
‫מדות משמע דבכאן מתחיל מנין י"ג מדות וזה שלא כדברי‬
‫התוספות שפירשו שהמנין מתחיל או מהשם הראשון של ה' ה'‬
‫או מן השני‪.‬‬
‫כתב המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב התשובה פרק ו)‪:‬‬
‫ואמר ברית כרותה וכו'‪ ,‬תימא לי טובא למה מפרש דבר זה על‬
‫אל רחום וחנון ולא על ה' ה' כי הוא התחלת י"ג מדות‪ ,‬ויש‬
‫לתרץ כי מה שכתוב רחום וחנון מורה כי נזכרים כאן מדות‬
‫אבל הנכון בעיני בזה הוא שהשם יתברך כשנתבונן במציאותו‬
‫יהיו לנו בו שלשה אופנים מהתבוננות‪ .‬הא' מהם הוא לפי‬
‫מציאותו בעצמו אשר לא יכילהו רעיון ולא ישלוט בו לשון‬
‫והוא יקרא השם הנכבד ה' כי ההויות והמציאות אחד וכאלו‬
‫ענינו המציאות העליון החלטי כי מציאותו יתברך בעצמו הוא‬
‫תמידי לא סר ולא יסור ואין בהתמדתו המשכות זמני כי הוא‬
‫מציאות מהאחד וזה הוא השם המפורש שהיה נקרא במקדש‬
‫ככתבו ובמדינה בכנוי‪ .‬ואמרו במסכת קדושין אמר ר' יוחנן שם‬
‫בן ד' אותיות חכמים היו מוסרין אותו לתלמידיהם פעם אחת‬
‫בשבוע‪ .‬ופירש רש"י שהיה הלמוד אופן הקריאה והפירוש וכמו‬
‫שהביאו ראיה ממה שאמר זה שמי לעולם לעלם כתיב שהיה‬
‫ראוי להעלימו‪ .‬וכתב הרב המורה בפס"ה ח"א שלכן נקרא שם‬
‫המפורש להיותו מורה על עצמו הוראה מבוארת אין השתתפות‬
‫בה‪ .‬וכתב עוד ואפשר שיורה זה כפי הלשון אשר אתנו היום‬
‫ממנה כי אם דבר מועט‪ .‬וכמו שאחז"ל שמי המיוחד לי‪ .‬ואמנם‬
‫שם בן י"ב אותיות ושם מ"ב שזכרו בגמרא כתב הרב שלא היה‬
‫שם אחד כי אם שתים או שלש תיבות שהיו מכניס בהם ענין‬
‫האלהות ההוא ית'‪ .‬ולכן היו השמות ההם למטה בקדושה‬
‫מהשם המפורש האלהי הנזכר ועם היות שמציאותו ועצמותו‬
‫יתברך בלתי מושג‪ .‬הנה השם המקודש ההוא יורה על מציאותו‬
‫החלטי הבלתי נודע כי אם לעצמו יתברך‪ .‬ובמסכת יומא פרק‬
‫אמר להם הממונה נאמר במשנה בן קמצר לא רצה ללמד על‬
‫מעשה הכתב ופירשו בגמר' שהיה החכם ההוא נוטל חמשה‬
‫קולמסין בחמש אצבעותיו ואם היתה תיבה בן ד' אותיות היה‬
‫כותבם בבת אחת ופירש שם רש"י שהיה זה כדי לכתוב שם בן‬
‫ד' אותיות כאחד‪ .‬וזה יורה על אחדותו ופשיטותו‪ .‬ואין ספק‬
‫אצלי שמשה אדוננו לא הגיע לשם המקודש הזה שהוא שם‬
‫העצם האלהי יתברך מזה המעמד מפיו של הקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫ושעליו אמר וקראתי בשם ה' לפניך שהוא יתברך למדו והיה‬
‫קורא בו כרב הקורא לתלמיד כי הנה מה שנמצא בתחלת‬
‫נבואתו במראה הסנה שאמר לו יתברך אהיה אשר אהיה אין‬
‫ענינו השם המפורש‪ .‬אלא שהיה מחוייב המציאות ושלא היה‬
‫מציאותו תלוי בדבר אחר‪ .‬אבל מציאות כל אחד מהנמצאים‬
‫היה תלוי שזה ענין מחוייב המציאות‪ .‬אך השם המפורש שהוא‬
‫רמז למהותו ועצמותו ועליו נאמר ושמי ה' לא נודעתי להם היה‬
‫למעלה מזה‪ .‬והנה משה רבינו למד השם בקריאת שמו המפורש‬
‫הקדוש הזה והוא אומרו ויקרא ה' ולכן הטיבו אשר דברו‬
‫שהיה שם ה' הראשון שם העצם‪.‬‬
‫כתב המהר"ל בגור אריה (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫עגל דהוא ע"ז שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה‪ ,‬כתיב ביה ה' ה'‬
‫אחת קודם שיחטא‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬בשלמא במדות האחרות‬
‫"אל" "ארך אפים" יש חילוק בשמות‪ ,‬ומשום כך יש חילוק גם‬
‫כן במדות‪ ,‬אבל כאן דשני שמות [שוים] הם‪ ,‬איך יתכן לחלק‬
‫ביניהם לומר כי השם האחרון יותר מדת רחמים מן הראשון‪,‬‬
‫ואני אומר כי גם בזה יש חילוק‪ ,‬וכך פירושו; כי הוא יתברך לא‬
‫ישתנה לעולם‪ ,‬כי אף אם חטא האדם נגדו – עדיין הוא‬
‫ברחמים‪ ,‬לא כבשר ודם כאשר חבירו חטא נגדו נתרחק דעתו‬
‫ושוב לא יקבלו‪ ,‬אבל השם יתברך הווייתו נצחית‪ ,‬ואף אחר‬
‫שחטא – הוא ברחמים‪ ,‬ולפיכך השם השני‪ ,‬שהוא שם הויה‪,‬‬
‫פירושו אשר הווייתו נצחית לא ישתנה‪ ,‬אף אם חטא ועשה‬
‫התשובה מרחם עליו‪.‬‬
‫וכך כתוב באדרת אליהו (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫אינו נמנה אלא באחד והרב ר' נסים ז"ל פי' נוצר חסד לאלפים‬
‫ה' ה'‪ .‬פסיק טעמא וכמ"ש בריש ת"כ ד"א משה משה כו'‪.‬‬
‫והענין הוא כמ"ש דכולהו לאו בתרא כקדמאי בר ממשה‪ .‬וכן‬
‫כאן וכמ"ש בזהר רחמין שלימין כו' א"א וז"א‪ .‬והענין הוא‬
‫כמ"ש הראשון רחמים קודם שיחטא ור"ל אף על גב שגלוי‬
‫לפניו כמ"ש ע"פ ראה ראיתי את עני עמי כו' ב' ראיות כו' והב'‬
‫לאחר שיחטא והוא רחמין שלימין‪.‬‬
‫שם שני‬
‫והב' הוא תואר מגזרת אדנות ולדבריו היה ראוי שיהיה‬
‫פרש רש"י (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ה' ה' – מדת הרחמים היא‪ ,‬אחת קודם שיחטא‪ ,‬ואחת אחר‬
‫שיחטא וישוב‪.‬‬
‫ואם לדין יש תשובה כי אין העצם רק השם הראשון וכמו‬
‫כתב הר"י אברבנאל (שמות לד)‪:‬‬
‫יי הוא השם השני והנרצה בו הוא המציאות האלהי אשר לו‬
‫יתברך בנמצאים במה שהוא יתברך בראם והמציאם ומעמידם‬
‫ומתמיד מציאותם הכל הוא ממנו יתברך וכאלו נשאר ממנו‬
‫נהגתי לומר י"ג מדות מן ה' ה' עד על שלשים ועל רבעים‪ ,‬ואף‬
‫אם י"ג מדות מתחילות מן השם הראשון למה לא נאמר כך‬
‫הרי משה כשהיה מתפלל על ישראל בפרשת שלח אמר כך ולמה‬
‫נגרע שלא לומר ולפיכך יש לנהוג לומר כמו שאמר משה רבינו‬
‫ע"ה לגמור עד רבעים‪ .‬ויש ליישב כי שלש השמות הראשונים‬
‫שהם ה' ה' אל אשר אלו שמות הם שמות הרחמים והחסד מצד‬
‫אלו ג' שמות מתפשט הרחמים והחסד עד שמהם מתחייב ג'‬
‫מדות של רחמים האחרונים שאמר פוקד עון אבות על בנים וגו'‬
‫שנזכר בזה הטוב מן השם ית'‪ ,‬ומפני שאין להזכיר פוקד עון‬
‫אבות על בנים דזה הוא שהוא פוקד עון האב על הבן אף כי הוא‬
‫לטוב אל האב וגם אין נחשב שהשם ית' מעביר משפט הבן כי‬
‫מתחלה לכך נתן לו השם ית' הבן לפקוד עליו עונש הבן‪ ,‬מ"מ‬
‫אין להזכיר זה בתפלה כאלו הוא מבקש דבר זה בתפלתו ולכך‬
‫אין להזכיר זה בפירוש והוא נרמז בג' שמות הראשונים‪ ,‬ועם‬
‫כל זה נראה אלי לומר ג"כ פוקד עון אבות עד סוף הפסוק‪.‬‬
‫ו‪ .‬פירוש המידות‬
‫שם ראשון‬
‫פרש רש"י (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ה' ה' – מדת הרחמים היא‪ ,‬אחת קודם שיחטא‪ ,‬ואחת אחר‬
‫שיחטא וישוב‪.‬‬
‫כתב הבכור שור (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ה' ה'‪ :‬אני הוא שהייתי בלא תחילה‪ ,‬אני הוא שאהיה באין סוף‬
‫ותכלית‪ ,‬ובשם זה אני משלם גמול טוב לצדיקים‪ ,‬ונפרע מן‬
‫הרשעים‪ .‬ולכך אמרו [ה' ה'] שני פעמים‪ .‬נפרע מן הרשעים‪,‬‬
‫כדכתיב "נקם ה' ובעל חמה"‪ ,‬ומשלם שכר טוב לצדיקים‪,‬‬
‫דכתיב "ה' אוהב צדיקים"‪ ,‬וכתיב "דרך רשעים יעות"‪ ,‬וכתיב‬
‫"ה' איש מלחמה"‪ .‬אלא שהקב"ה פורע מן הרשעים בשם זה‪.‬‬
‫וכתיב "מעודד ענוים ה' משפיל רשעים עדי ארץ"‪[ .‬השם] האחד‬
‫מידת הדין‪ ,‬והאחד מידת הרחמים‪ ,‬ואני אדון בעולם הזה‬
‫ולעולם הבא‪ .‬והגדה אומרת אני ארחם קודם דין אני ארחם‬
‫לאחר גמר דין‪ .‬ולכך יש מפרשים שהם שתי מידות‪ ,‬ו"ארך‬
‫אפים" מדה אחת‪ .‬ויש מפרשים "ארך אפים" שתי מדות‪ ,‬וזו‬
‫[ה' ה'] מדה אחת‪.‬‬
‫באר החזקוני (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ה' ה' פרש"י קודם שיחטא ואחת היא לאחר שיחטא‪ .‬פי' גבי‬
‫אחת קודם שיחטא דהוא חייב מן ההרהור כמעשה כדכתיב גבי‬
‫עבודת כוכבים למען תפוש את בני ישראל בלבם‪ ,‬אבל גבי‬
‫מרגלים דלא מיחייבי בהרהור קודם למעשה רק לאחר מעשה‬
‫כדכתיב און אם ראית בלבי לא ישמע ה'‪ ,‬לא כתיב שם ה' אלא‬
‫פעם אחת‪.‬‬
‫כתב בדעת זקנים מבעלי התוספות (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ויקרא ה' ה'‪ .‬אני הוא בעל הרחמים קודם שיחטא האדם‬
‫ולאחר שיחטא האדם כך מפרש ליה במסכת ר"ה וצריך עיון‬
‫מה צריך אדם רחמים קודם שיחטא‪ .‬וי"ל מ"מ הוא צריך‬
‫רחמים לפי שגלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שסופו לחטוא‬
‫ולפי זה השני שמות הם מי"ג מדות אמנם נוצר חסד לאלפים‬
‫שתי מדות הם והשם ראשון אינו מן המנין ופשטיה דקרא‬
‫ויעבור ה' על פניו ויקרא בשם ה' ה' אל רחום וגו' המדות הללו‬
‫תקראו לפני בעת שיצטרכו לרחמים‪.‬‬
‫האריך בפירושו הר"י אברבנאל (שמות לד)‪:‬‬
‫ואמנם פי' המדות אשר זכר הנה‪ .‬הנה הוא לדעתי כפי מה‬
‫שאומר ה'‪ .‬כתב הגאון שהנכון אצלי ששם ה' הראשון הוא עצם‬
‫הראשון בן ארבע אותיות והב' אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד‪ .‬ואמנם‬
‫הרמב"ן כתב שהיו שלושת השמות הראשונים ה' ה' אל שמות‬
‫העצם והעשרה הם מדות וגם בזה לדעתי אם קבלה היא נקבל‬
‫שאזכור‪ .‬והרלב"ג כתב ששני השמות הראשונים ה' ה' הם שם‬
‫אחד ושהכונות בהם היותו נמצא תמיד על ענין אחד‪ .‬ואחרים‬
‫פירשו שלשת המדות הראשונים ה' ה' אל כנגד שלשה עולמות‬
‫כי אל נאמר על העולם התחתון שהוא משתנה מדין לרחמים‪.‬‬
 ‫א‪-‬ל‬ ‫שני מציאיות רוצה לומר המציאות אשר לו מעצמו והמציאות‬
‫אשר לו בדברים מאשר הוא ממציאם ולכן שני השמות המורים‬
‫פרש רש"י‪:‬‬ ‫על שני המציאויות האלה נכתבים כאחד להיות ההוראה בשם‬
‫אל – אף זו מדת רחמים‪ ,‬וכן הוא אומר (תהלים כב ב) אלי אלי‬ ‫ענין המציאות אם לא שהראשון מורה על מציאותו יתברך‬
‫למה עזבתני‪ ,‬ואין לומר למדת הדין למה עזבתני כך מצאתי‬ ‫בעצמו‪ .‬והב' על מציאותו בדברים הנבראים והנאצלים ממנו‪.‬‬
‫במכילתא‪.‬‬ ‫ולכן השם הראשון הנזכר לא יסמך ולא הצטרף לדבר מה כי‬
‫הוא השם המפורש הנבדל והבלתי מתיחס לנמצא מה‪ .‬וכבר‬
‫באר הבכור שור (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫אמרו המדקדקים ששם העצם לא יסמך‪ .‬אמנם השם הב'‬
‫אל‪ :‬דיין ושופט צדק‪ ,‬כמו "עד האלהים יבא דבר שניהם"‪.‬‬ ‫להיותו מתיחס לנבראים היה הוא נסמך ומצורף אליהם ונקרא‬
‫ה' אלהי צבאות כאלו אמר הממציא והמהוה צבאות השמים‬
‫כתב הריב"א (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫והארץ וגם כן המהוה השכלי' הנבדלים שהם מניעי הצבאות‬
‫אל הוא מדת חוזק כי ביד חזקה הוא מכין מזון לכל כדכתו'‬ ‫השמימיית ועל זה אמר הנביא וה' אלהי הצבאות ה' זכרו רוצה‬
‫הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם ורש"י פיר' כאן‬ ‫לומר שהשם הנכבד שהוא המיוחד אליו‪ .‬והשם המקדש השני‬
‫וז"ל אל זו מדת רחמים וכן הוא אומר אלי אלי למה עזבתני כך‬ ‫הזה גם כן הגיע אליו אדון הנביאים במעמד הנבחר הזה כמו‬
‫מצאתי במכילתא עכ"ל‪.‬‬ ‫שנרמז לו באמרו יתברך ונצבת על הצור כפי דעת הרב המורה‬
‫שיבין וישיג היותו יתברך צור עולמים והתחלת הנמצאות‪ .‬ועל‬
‫כתב הר"י אברבנאל (שמות לד)‪:‬‬ ‫שני השמות האלה הקדושים אמר דוד המלך ע"ה כשרצה לדבר‬
‫והנה השם השלישי הוא אל וענינו בחינה שלישית נבחין בו‬ ‫בי"ג המדות ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו‪ .‬שאמר‬
‫יתברך מהצד שהוא מניע הגלגל העליון ומנהיג העולם כלו‪.‬‬ ‫זה על שם המפורש הראשון הנזכר‪ .‬ולכך אמר בו את השם"‪.‬‬
‫והנה נקרא יתברך מפאת הבחינה הזאת אל לפי שהוא שם נגזר‬ ‫כתב בחידושי אגדות למהר"ל (ראש השנה יז ע"ב)‪:‬‬
‫מהיכולת כי הוא רוצה לומר ההנעה וההנהגה ההיא תכלית‬
‫היכולת המוחלט ועליו אמר מרע"ה אין כאל ישרון רוכב שמים‬ ‫אני הוא קודם שיחטא ואני הוא לאחר שיחטא‪ .‬הקשה הרא"ש‬
‫בעזרך ובגאותו שחקים וכתב הרב המורה פס"ט ח"א שלכן‬ ‫[ז"ל] והלא קודם שיחטא אין צריך למדת הרחמים שלא חטא‬
‫נקרא רוכב להיותו מניעם ומנהיגם בכללותם ושאמר ובגאותו‬ ‫עדיין‪ ,‬ותירץ הרא"ש דחשב לחטוא אלא שלא חטא‪[ ,‬ובחטא‬
‫שחקים על ההנעה העליונה מהגלגל העליון המקיף בכל שהוא‬ ‫ע"ז] איירי דהקב"ה מצרפ' למעשה ואפ"ה קודם שיחטא‬
‫מניעו‪ .‬ועליו אמר מעונה אלהי קדם שהיה הגלגל העליון מעונה‬ ‫מתנהג עמו במדת הרחמים ולאחר שיחטא מצרפה למעשה ע"כ‬
‫לאל הקדמון‪ .‬ועל זה אמר גם כן האל הגדול הגבור והנורא‪.‬‬ ‫דברי הרא"ש‪ ,‬ומשמע מדבריו כי קודם שיחטא בע"ז אין כאן‬
‫להגיד שהוא יתברך מניע מנהיג ומשפיע בכל שלשת העולמות‬ ‫עונש כלל רק מדת הרחמים‪ ,‬וזה אינו דבחולין בסופו (קמ"ב‬
‫שאמר הגדול על הנהגת העולם השפל כמאמר דוד ע"ה מה גדלו‬ ‫א') ובקדושין (ל"ט ב') מקשה ודלמא מהרהר בע"ז הוי וכו'‪,‬‬
‫מעשיך ה'‪ .‬ואמר הגבור על הנעת עולם הגלגלים כמו שאמר‬ ‫משמע דהרהור בלבד אף על גב דלא עשה מעשה מיד הקדוש‬
‫עליהם גבורי כח עושי דברו ואמר הנורא כנגד השכלים‬ ‫ברוך הוא מצרפה למעשה‪[ .‬ויש לפרש דהכי פירושו שלא חטא‬
‫הנבדלים שהוא בוראם ומשפיע עליהם כמו שנאמר (תהלים‬ ‫שום חטא רק בהרהור ע"ז בלבד‪ ,‬ואז הקדוש ברוך הוא מוחל‬
‫פ"ט ד') אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו‪.‬‬ ‫לו על ידי שהוא יתברך נוהג עמו במדת רחמים‪ ,‬ואם חטא שאר‬
‫ולהיות שם אל נאמר על ההנעה והנהגה נקראו השכלים‬ ‫חטאים וחטא בהרהור ע"ז צריך תשובה‪ .‬אבל קשה דכיון‬
‫הנבדלים אלהים‪ .‬והוא יתברך אלהי האלהים כמו שאמר הודו‬ ‫שהקב"ה מצרף מחשבת ע"ז למעשה‪ ,‬מאי שנא חטא זה משאר‬
‫לאלהי האלהים וכן דרשוהו במכילתא על המלאכים‪ .‬ולכן בא‬ ‫חטאים]‪ .‬אבל דברים פשוטים הם‪ ,‬כי אלו י"ג מדות הם דרכי‬
‫זה השם פעמים רבות סמוך לשם צבאות‪ .‬אלהים צבאות לפי‬ ‫ה' במציאות והם מדות טובו מה שעושה טוב לאדם‪ ,‬ואדם‬
‫שהשכלים הנבדלים הם מניעי צבאות השמים‪ .‬ונראה לי שכל‬ ‫שלא חטא גם כן צריך למדת טובו כי אין לבריה על בוראה‬
‫זה למדנו בפרשת היחוד בפסוק שמע ישראל וגו' שענינו כאלו‬ ‫יתברך רק חסד [ורחמים] ואין כאן חוב‪ ,‬לכך קאמר שהוא נוהג‬
‫אמר הטה אזנך ישראל ושמע פקח עיניך וראה ושום שכל כי ה'‬ ‫[עם האדם] במדת הרחמים קודם שיחטא‪ ,‬ואחר שיחטא‬
‫שהוא ממציא הדברים ובוראם ומהוה אותם ואלהינו שהוא‬ ‫[ועשה תשובה] גם כן נוהג במדת הרחמים גם כן‪ ,‬ומי שלא‬
‫מניע הגלגל העליון שהם ב' שמות המורים על היחס אשר לו‬ ‫חטא גם כן הוא בכלל הזה שהוא צריך למדת טובו אלא שהוא‬
‫יתברך עמנו וי"י שהוא השם המפורש המורה על מציאותו‬ ‫ראשון קודם לכל למדת טובו‪.‬‬
‫בעצמו הכל דבר אחד הוא ואין בו חלוף כלל כי עם היותם‬ ‫אני ה' קודם שיחטא וכו'‪ .‬יראה לי פירושו כך‪ ,‬כי הוא יתברך‬
‫שמות ובחינות מתחלפות הנושא והענין האמתי אחד הוא‬ ‫נקרא בשמו המיוחד שם הויה מבלי שיובט אל המעשה רק‬
‫בהם‪ .‬הנה התבאר מזה ששלשת השמות הראשונים ה' ה' אל‬ ‫הויה‪ ,‬ולפיכך הרשע ששב בתשובה והרי עתה הוא צדיק הרי‬
‫הראשון מהם הוא שם עצמותו ה' והשני ענינו המהוה והבורא‬ ‫בצדקתו הוא שוה למי שלא חטא‪ ,‬וזה השם הוא שמורה על‬
‫והממציא כל דבר‪ .‬והשם השלישי שהוא אל ענינו המניע הגלגל‬ ‫הויה פשוטה שכך הוא מבלי בחינת מעשה‪ ,‬לכך אמר אני ה'‬
‫העליון‪ .‬ואמנם שלשת השמות שאחריהם רחום וחנון ארך‬ ‫קודם שיחטא ואחר שיחטא‪ ,‬כי אחר [שההויה] הוא שוה‬
‫אפים הם מהמדות אשר בהם ינהיג את בני אדם‪ .‬וכתב הרב‬ ‫בשניהם שהם בלי חטא הנה [הש"י] מצטרף לשניהם [בשם‬
‫המורה שנקראו מדות כלשון בני אדם כמו שאמרו ארבע מדות‬ ‫הויה]‪ ,‬כי שם הזה הוא שמורה על הויה פשוטה שהוא הוה כך‪,‬‬
‫בנותני צדקה‪ .‬ויותר נראה לפרש שהוא מלשון עמד וימודד ארץ‬ ‫ולפי זה דאמרינן כי י"ג מדות התחלתם מן השם הראשון‬
‫שהם המדות שהקדוש ברוך הוא בהם מודד את האנשים איש‬ ‫יתברך הוא שם [אל] גם כן מן המדות‪ ,‬ולא נתפרש בגמרא השם‬
‫במדתו הראויה אליו‪ .‬ומפני שכבר זכר שם אל שנרצה בו מניע‬ ‫הזה [על] מה [מורה]‪ ,‬ובשני שמות הראשונים כבר פרשו מה הם‬
‫ומנהיג הגלגל העליון וכל מה שבתוכו ביאר אופן הנהגתו בבני‬ ‫המדות האחד קודם שיחטא והשני לאחר שיחטא [ויעשה‬
‫אדם ואמר שראשונה תבחן הנהגתו בתולדת האיש והויתו ועל‬ ‫תשובה] אמנם לא פרשו על מדת אל‪ ,‬ויראה לומר דשם הזה‬
‫זה אמר רחום וכמו שכ' הרב המורה כי כאשר הושגה דקות‬ ‫הוא חסד והוא ידוע כך‪ ,‬כי שם הזה [מדת חסד כמו שאמר‬
‫הנהגתו בהיות העובר מהב"ח והמצאת הכחות בו וכמו‬ ‫הכתוב (תהלים כ"ב) אלי אלי למה עזבתני] כך הוא‪ ,‬והוא‬
‫שיגדלהו אחר לידתו והצלתו מן המות ומן החוליים ושמירתו‬ ‫לחסידים שלא די שלא חטאו אלא שהם מוסיפים מעשים‬
‫מכל נזק ותועלתו בשמושיו ההכרחיים יצאה לנו מדת רחום‬ ‫טובים כמו אברהם [ושאר חסידים] ודומיהם‪ ,‬עם אלו נוהג‬
‫שהוא ענין הרחמנות באמת‪.‬‬ ‫במדה הזאת שהוא חסד גמור‪ .‬ולפיכך יש לומר למפרשים‬
‫הסביר הגור אריה (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫במדות כי אלו ג' הראשונים הם שמות קדושים‪ ,‬מפני כי הם‬
‫מורים על עיקרי המדות והם שלא חטאו ושעשו תשובה‬
‫אף זו מדת הרחמים כו'‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬והא כבר נזכר מדת‬ ‫וחסידים [לגמרי]‪ ,‬ומפני כי אלו אין צריך לעשות להם לפנים‬
‫רחמים‪ ,‬ולמה עוד מדת רחמים‪ ,‬ואין זה קשיא‪ ,‬כי "אל" הוא‬ ‫משורת הדין רק הראוי [לעשות] עמהם שאינו נכנס לפנים‬
‫טובה יתירה שנותן לאדם טובות וחסדים גדולים‪ ,‬כי שם "ה'"‬ ‫משורת הדין‪ ,‬וכל מדות שהם מדות שכך ראוי שיהיה ולפיכך‬
‫הוא הנותן טובות לאדם כפי הצריך לו‪ ,‬ולא יחסר לו כל‪ .‬אבל‬ ‫הם שמות שאינם נמחקים‪ .‬אבל רחום וחנון וגו' הם שמות‬
‫שם "אל" הוא שנותן לו טובות מרובות וחסדים גדולים‪ ,‬כמו‬ ‫נמחקים שהם מדותיו בלבד והבן זה היטב‪.‬‬
 ‫באר דעת זקנים מבעלי התוספות (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫וחנון‪ .‬אפילו לעשירים שכל מי שנותן מתנה חונן כמו וצדיק‬
‫חונן ונותן‪.‬‬
‫באר הריב"א (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫הוא מורה‪ ,‬ובשני שמות הראשונים כבר פרשו מה הם המדות‬
‫וחנון גם הוא מענין אחד כי מדת רחום הוא בעת צרה כי בטרם‬
‫תגיע צרה הוא מרחם שלא תבא אבל תחנון הוא שחונן בשעת‬
‫הדוחק לגמול הצועק כדכתוב חנון יחנך לקול זעקך ומדה זו‬
‫כביכול שבעל כרחי יש לי לחוס על הצועק אף לא כדין שנ' והיה‬
‫כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני כלומ' אף על פי שבדין בא‬
‫העבוט בידך כי הלוית עליו מעותיך אעפ"כ תשיבנו לו כי אם‬
‫יצעק אלי המדה היה כן שאשמע צעקתו לפי שחנון אני ואיני‬
‫יכול לראות בעניו וגם יש בלשון חנון מתנת חנם כדאמ'‬
‫בברכות וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו הגון‪.‬‬
‫כתב הר"י אברבנאל (שמות לד)‪:‬‬
‫וחנון נאמר על ההשכלה והדעת אשר יחונן השם לאדם אחרי‬
‫בריאתו כמו שאמרו אתה חונן לאדם דעת והנה נאמר חנינה‬
‫בדעת לפי שההשכלה והדעת הם מטבע הנבדלים כמו שאמר כי‬
‫אל דעות ה' ונתנה לאדם מתנת חנם וידענו עם זה שרחום וחנון‬
‫אינו כפל ענין במלות שונות כי הם שמות מיוחדים לפעולות‬
‫מתחלפות‪.‬‬
‫ארך אפים‬
‫כתב הבכור שור (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ו"ארך אפים" לצדיקים‪ ,‬שאני מאריך ומגריל עליהם כדי‬
‫לזכותם לחיי העולם הבא‪ .‬ארך אפים‪ :‬לפי הפשט‪ ,‬שאיני‬
‫ממהר ליקח נקמתי מן החוטא‪ ,‬שאיני ירא שינצל מידי‪ ,‬כי כל‬
‫זמן שארצה אקח נקמתי‪ ,‬שאין מידי מציל‪ ,‬אבל עני בן אדם‬
‫כשהוא שולט על חבירו שעשה לו רעה לוקח מיד נקמתו‪ ,‬אם‬
‫יוכל‪ ,‬לפי שאינו יודע אם יהיה יכולת בידו למחר‪.‬‬
‫עולה מרחם בן בטנה לכן קראו לחמלה רחמים מלשון רחם‬
‫באר דעת זקנים מבעלי התוספות (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ארך אפים‪ .‬לרשעים שאינו ממהר ליפרע מהם‪.‬‬
‫פרש ריב"א (שמות לד‪ ,‬ו)‪.‬‬
‫וארך אפים‪ .‬לצדיקים ולרשעים והם ב' מדות לפי שהם משני‬
‫בני אדם והוא מדה טובה שהקב"ה מאריך אפו ואינו ממהר‬
‫ליפרע ומתוך כך חוזרין בתשובה‪ .‬ובירוש' מתרג' מרחק רגז‬
‫שהוא מרחיק ממנו לגיונות הרעים כדכתוב פתח ה' את אוצרו‬
‫ויוציא כלי זעמו באים מארץ מרחק‪.‬‬
‫שלא יאבד שלא יהיה נעשה בו הדין‪ ,‬וחנון הוא מתנות חנם‪,‬‬
‫כתב הר"י אברבנאל (שמות לד)‪.‬‬
‫ארך אפים הוא גם כן מענין רחמיו בהיות האדם‪ .‬ואחשוב שלא‬
‫נאמר זה על האדם החוטא שיאריך לו השם אפו כשיחטא אלא‬
‫על הנער שלא נעשה בר עונשין בתחלת ילדותו כי אם בהיותו בן‬
‫י"ג שנה ויום אחד בב"ד של מטה‪ .‬ובן עשרים שנה לבית דין של‬
‫מעלה‪ .‬והיה זה לפי שהקב"ה אינו נח לכעוס אבל הוא מאריך‬
‫אפו ולכן ברוב חסדיו ורחמיו מאריך זמן העונש לאדם כפי‬
‫התורה בבית דין של מטה ובבית דין של מעלה ולהיות מדת‬
‫ארך אפים בבחינת ילדות האדם לא היה זה ממדת הדין אלא‬
‫ממדת הרחמים‪ .‬ולא היו מפני זה לאדם שלשת המדות האלה‬
‫רחום וחנון ארך אפים בשכר מעשיו כי אם בחסד אלהים‬
‫ורצונו ומטבע ההטבה‪ .‬ובעבור זה באו שלשת המדות האלה‬
‫בלשון פעול כאלו יורה שהם ממנו יתברך ורצונו‪ .‬ואינם כפי‬
‫המקבלים כי אינם עדין ראוי' לשכר ולא לעונש כפי ימיהם‪.‬‬
‫הנה התבאר ממה שביארתי למה בזכרון המדות זכר השם‬
‫הנכבד ה' ה' שתי פעמים ולמה לא באו המדות והשמות האלה‬
‫כלם בלשון אחד לשון פועל‪ .‬ובאו שלשה מהם בלשון פעול‬
‫רחום וחנון ארך אפים שהנה היה זה להודיע ששלשת המדות‬
‫ההן הן מחסד השם ורצונו לא מצד המקבלים אמנם במדות‬
‫האחרות שזכר בלשון פועל היו כפי הכנת המקבלים‪ .‬ומצד‬
‫היותו ית' פועל בהם כפי הכנתם‪.‬‬
‫באר המהר"ל בחידושי אגדות (ראש השנה יז ע"ב)‪:‬‬
‫חנון‪ :‬שייך לומר אפילו לעשירים ושאינם מצירים כמו "וצדיק‬
‫[ארך אפים] פי' שהוא מאריך באפו שלא ישחית מיד‪ ,‬ורב חסד‪,‬‬
‫פי' כי כאשר יתברך משלם הטוב לאדם משלם ברוב טוב‪,‬‬
‫לאפוקי מדת הפורענות שאינו משלם ברוב רע כמו שהוא‬
‫שהיה לאברהם ושרה‪ ,‬בירך אותם "בכל" (בראשית כד‪ ,‬א)‪,‬‬
‫וזהו ענין "אל"‪.‬‬
‫כתב המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב התשובה פרק ו)‪:‬‬
‫‪...‬ולא נתפרש בגמרא (ר"ה יז ע"ב) אל הכתוב אח"כ על מה‬
‫האחד קודם שיחטא והשני לאחר שיחטא ויעשה תשובה‪ ,‬ולא‬
‫פרשו על מדת אל‪ .‬ויראה לומר שם הזה הוא חסד והוא ידוע כי‬
‫שם הזה מדת חסד כמו שאמר הכתוב (תלים כ"ב) אלי אלי‬
‫למה עזבתני‪ ,‬והמדה הזאת הוא חסד עליון שהש"י עושה‬
‫בעולמו ועושה טוב שהוא גדול מאוד‪.‬‬
‫כתוב באדרת אליהו (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫אל‪ .‬בעל כח גדול שאל בכ"מ מורה על כח ור"ל כאן כח לכבוש‬
‫כעסו ולרחם והוא רחמים גדולים‪.‬‬
‫רחום‬
‫כתב הבכור שור (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫רחום‪ :‬שמרחם על עניים ומצירים‪ ,‬זו היא מדת רחמנות‪.‬‬
‫באר בדעת זקנים מבעלי התוספות (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫רחום‪ .‬שמרחם על העניים ומצילם‪.‬‬
‫הסביר הריב"א (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫רחום גם הוא מדת רחמים ולא כמדת ה' כי הרחמים חלוקים‬
‫כדקאמרי' פ"ק דר"ה קודם תשובה ואחר תשובה‪.‬‬
‫כתב הר"י אברבנאל (שמות לד)‪:‬‬
‫רחום כמו שנאמר כרחם אב על בנים ואמר וחמלתי עליכם‬
‫כאשר יחמול איש על בנו וגו' ומפני שהאם מרחמת על בניה‬
‫ברחמים גדולים כמו שאמר (ישעיה מ"ט ט"ו) התשכח אשה‬
‫המיוחדת אל האשה ותהיה מדת רחום בו יתברך מורה על‬
‫הטובות שעשה עם העובר בהיותו ברחם האם בהתהוותו‬
‫וגדולו שמה‪.‬‬
‫כתב בחידושי אגדות למהר"ל (ראש השנה יז ע"ב)‪:‬‬
‫ולפי דבר זה פירשו רחום וחנון שני מדות‪ ,‬האחד (לעשות)‬
‫[להיות] רחום עם מי שאינו יכול לקיים במדת הדין‪ ,‬וחנון ענין‬
‫זה הנתינה לאדם שאינו ראוי במדת הדין ליתן והוא יתב' נותן‬
‫לו דרך חנינה‪ ,‬וזה יותר מן רחום‪ ,‬כי רחום לרחם על הברי'‬
‫[ועוד כי רחום למי שראוי לרחם עליו וחנון שמחנן למי שאין‬
‫ראוי ונותן לו דרך חנינה וזהו וחנון] ופשוט הוא‪.‬‬
‫באר המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב התשובה פרק ו)‪:‬‬
‫ואמר רחום וחנון שתי מדות הם‪ ,‬האחד לעשות רחמים עם מי‬
‫שאינו יכול לעמוד במדת הדין‪ ,‬וחנון ענין זה החנינה לאדם‬
‫שהש"י נותן מתנת חנם לאדם אף שאינו ראוי ליתן לו והוא ית'‬
‫נותן לו דרך חנינה‪ ,‬וזה יותר מן רחום כי רחום לרחם על‬
‫הבריה שלא יאבד שלא יהיה נעשה בו הדין‪ ,‬וחנון הוא מתנת‬
‫חנם‪.‬‬
‫הסביר באדרת אליהו (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫רחום וחנון‪ .‬שניהם לשון רחמנות כמ"ש יחנך בני אלא שב'‬
‫רחמנות הן א' מצד כאבו שהוא עשוק או בחוסר מזונות‬
‫וכיוצא‪ .‬ב' מצד אהבתו אליו כמו האב לבנו וכיוצא שנושא חן‬
‫בעיניו ונותן לו כל משאלותיו‪ .‬וגדר הראשון רחמים והשני‬
‫חנינה‪ .‬והשי"ת מרחם ע"כ בריה וכל בריה נושאת חן בעיניו‬
‫לחנן אותה והוא מרחם על כל בריה ואין שום בריה בזויה‬
‫בעיניו וכן כתוב וחנותי את אשר אחון ורחמתי את וכו'‪:‬‬
‫חנון‬
‫כתב הבכור שור (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫חונן ונותן"‪ ,‬שמי שנותן מתנה‪ :‬חונן‪ ,‬כמו "אלהים יחנך בני"‪.‬‬
‫וכן "יאר ה' פניו אליך ויחונך"‪ ,‬שאני נותן לכל חי די מחסורו‪.‬‬
‫אמתי לתת לו שכר פעולותיו משלם על פי המשפט והראוי וכמו‬
‫שאמר המשורר (תהלים ל"ח כ') אהבו את ה' כל חסידיו‬
‫אמונים נוצר ומשלם על יתר עושה גאוה חזקו ויאמץ לבבכם‬
‫כל המיחלים לה'‪ .‬רוצה לומר אהבו את השם חסידיו לפי שהוא‬
‫משלם השכר והחסדים כפלי כפלים מהראוי‪ .‬וביאר זה עוד‬
‫באמרו אמונים נוצר ה' שאינו מקפח שכר כל בריה ובריה‬
‫ומלבד זה הוא משלם על יתר שעושה חסד יותר ורב מהראוי לו‬
‫כפי מעשיו ובזה באמת עושה גאוה ומעלה רמה ולכן חזקו‬
‫ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה' כי יש שכר גדול לפעולתם‪.‬‬
‫והנביא גם כן על זה הדרך אמר (מיכה ז' כ') תתן אמת ליעקב‬
‫חסד לאברהם רוצה לומר שיקים מה שיעד ליעקב והוא החסד‬
‫שאמר לעשות לאברהם שמאותו חסד יתן האמת והקיום‬
‫ליעקב ובניו שהוא זרע אברהם הנבחר וזה ענין ורב חסד ואמת‪.‬‬
‫ולפי שהאדם קצר ימים ושבע רוגז ואולי בימיו לא יוכל לאכול‬
‫כל פרי מעשיו הטובים באה מדה אחרת נוצר חסד לאלפים‬
‫כלומר שישמור הקדוש ברוך הוא שכרו לבניו ובני בניו עד אלף‬
‫דור‪ .‬ובזה הדרך עצמו אמר המשורר (תהלים ק"ג ד') אנוש‬
‫כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ כי רוח עברה בו ואיננו ולא‬
‫יכירנו עוד מקומו‪ .‬וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו וצדקתו‬
‫לבני בנים ר"ל אף על פי שאנוש כחציר ימיו עכ"ז לא תחשוב‬
‫שיאבד שכרו בעוה"ז כי הנה עם היות שהוא לא יקבלהו הנה‬
‫יקבלוהו בניו ובני בניו כי חסד ה' הוא שמור מעול' ועד עולם על‬
‫יראיו וצדקתו לבני בנים בהיותם זוכרי בריתו ושומרי מצותיו‬
‫לעשותם והמדה הזאת צריכה מאד בישוב בני אדם כי כמו‬
‫שפעמים יולדו בבני העשירים בנים עשירים כן יולדו שם‬
‫פעמים רבות בנים שפלי יד ובלתי מצליחים בממונם‪ .‬ואם לא‬
‫ירשו ממון אבותיהם ימותו ברעב או יהיו חוזרים על הפתחים‪.‬‬
‫כן יש ויש מי שאין לו תקומה במעשיהם ויועילו להם מעשה‬
‫אבותיהם ולזה היה הקדוש ברוך הוא כפי המדה הזאת שומר‬
‫קצת חסדי הראשונים לפקדון לבניהם אחריהם וכמ"ש‬
‫(תהלים י"ז) ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם‪ .‬וזו היא‬
‫המדה שזכר משה לפניו יתברך במעשה העגל בראשונה זכור‬
‫לאברהם וגומר ואחר זה זכר כאן ית' ג' מדות אחרות והם‬
‫נושא עון ופשע וחטאה ונקה פוקד עון אבות על בנים‪ .‬כי אחרי‬
‫שזכר המדות המתיחסות לצדקם הודיעו מדותיו איך ינהיג את‬
‫האדם בהיותו חוטא‪ .‬והמדות האלה באמת כשיעויינו יש בהם‬
‫מהרחמים כי כמו שאמר המשורר כל אורחות ה' חסד ואמת‪.‬‬
‫ואמר לה' אלהינו הרחמים והסליחות‪ .‬לפי שבכלם יש‬
‫מהרחמים‪.‬‬
‫הקדוש ברוך הוא מוחל על כל עונותיו ונותנו במחיצתן של‬
‫הסביר המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב התשובה פרק ו)‪:‬‬
‫ורב חסד פי' כאשר הוא יתברך משלם הטוב לאדם ומשלם‬
‫ברוב טוב אף כי יש כאן דבר שלא יעשה עמו חסד מ"מ מצד‬
‫רבוי החסד שהוא עם הש"י גובר החסד שהוא אצל הש"י‪,‬‬
‫ומפני זה דרשו רב חסד מטה ידו כלפי חסד כי כאשר הזכיות‬
‫והעונות שוים הש"י מכריע לכף זכות מפני רבוי הטוב שנמצא‬
‫אצלו ית'‪.‬‬
‫כתוב באדרת אליהו‪:‬‬
‫ורב חסד‪ .‬חסד הוא שנותן לאדם יותר מן המגיע לו בשכרו‪ .‬ורב‬
‫חסד הוא שנותן לכ"א יותר מצרכיו וכמ"ש על כל מה שבראת‬
‫להחיות כו'‪.‬‬
‫ואמת‬
‫פרש רש"י (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫בחסד וכן תפרש שני מדות הללו ורב חסד לצריכי חסד שאין‬
‫ואמת – לשלם שכר טוב לעושי רצונו‪.‬‬
‫באר בדעת זקנים מבעלי התוספות (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ואמת‪ .‬מה שאני מבטיח אם עושה טובה לבריות אם לא יפשע‬
‫האדם בעצמו שיחטא ויגרום החטא‪.‬‬
‫כתב הריב"א (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ובשניו הנה לא ימלט מהיותו צדיק וישר או רשע וחוטא ואם‬
‫ואמת לשלם שכר טוב לעושי רצונו ולאמת דברו לטובה שלא‬
‫יחזור ריקם דיבור טוב שאמ' הקדוש ברוך הוא לישראל כמו‬
‫שמצינו במשה שאמ' לו הקדוש ברוך הוא ואעשך לגוי גדול‬
‫וכתו' ובני רחביה רבו למעלה אבל לרעה אינו כן כמו שמצינו‬
‫בנינוה שאמר הקדוש ברוך הוא עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת‬
‫וירא אלהים כי שבו מדרכם הרעה וינחם‪.‬‬
‫משלם ברוב טוב‪ .‬ומפני זה דרשו גם כן רב חסד מטה ידו כלפי‬
‫חסד‪ ,‬כי כאשר הטובות והזכיות שוים מכריע לכף זכות מפני‬
‫רבוי הטוב שנמצא אצלו יתברך‪ .‬ואמת‪ ,‬פי' כי הוא אף על גב‬
‫שאינו משלם השכר לצדיקים מיד הוא אמת לשלם להם‬
‫לבסוף‪ ,‬ובזה מדותיו יתברך אמת כאשר בסוף ישלם להם‪.‬‬
‫[נוצר] חסד‪ ,‬שאף לבניהם לאלפים ישלם להם‪ ,‬וזהו יותר מן‬
‫הראשון עוד‪ .‬וכל אלו מדות לעולם האחת יותר מן השניה‬
‫שאחריה‪ ,‬ודברים גדולים הם אלו דברים למשכילים‪.‬‬
‫עוד כתב המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב התשובה פרק ו)‪:‬‬
‫ואמר ארך אפים פי' שהוא מאריך באפו שלא להשחית האדם‬
‫מיד אף כי הוא חוטא מ"מ מאריך לו אף אולי ישוב‪.‬‬
‫הסביר באדרת אליהו (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ארך אפים‪ .‬כמשמעו מאריך אף‪ .‬ואל הוא סמוך לרחום וחנון‬
‫ור"ל שבעל כח הוא לרחם ולחנות ולכן כתיב וחנון בוא"ו וארך‬
‫אפים בלא וא"ו מפני שהוא בפ"ע‪.‬‬
‫רב חסד‪( ,‬אמת‪ ,‬נוצר חסד לאלפים)‬
‫פרש רש"י (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ורב חסד – לצריכים חסד‪ ,‬שאין להם זכיות כל כך‪.‬‬
‫כתב הרי"ף (ראש השנה ד ע"א)‪:‬‬
‫פ"א לגאון וששאלתם הא דתנא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון‬
‫ראשון וכך היא המדה אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק הא‬
‫דרבי ישמעאל קיימא באדם ירא שמים שהוא קבוע בעשיית‬
‫מצות ושומר חמורות ובעתים חוטא בקלות מדתו של הקדוש‬
‫ברוך הוא עמו שהוא מעביר ראשון ראשון ומוחלו ובתורת‬
‫צדיקים הוא ועון עצמו אינו נמחק אלא תלוי ועומד עד שעה‬
‫שימות באותה שעה מחשבין אם זכיותיו מרובין מאותן העונות‬
‫הרי עברו עונותיו ראשון ראשון ואינן חשובין עליו ודומה‬
‫כאילו לא עשאן אבל אם גברו אותן עונות ונמצאו מעשיו כולן‬
‫כשמצטרפין נשקלין זה עם זה רובן חובות הרי כל א' וא' נחשב‬
‫וזו היא המדה המנויה בדרכי ה' וזהו פירוש מדה ששית של י"ג‬
‫מדות שבפרשת ויעבור‪ .‬ורב חסד בה"א מטה כלפי חסד ופי'‬
‫רבי יוחנן מעביר וקי"ל דה"מ כולהו בזמן שמת בלא תשובה‬
‫אבל אם מת בתשובה אין מזכירין לו שום דבר מעונותיו‬
‫שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו אלא‬
‫צדיקים‪.‬‬
‫כתב הבכור שור (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ורב חסד‪ :‬שאני מרבה מדת חסד על מדת פורענות‪ ,‬כמו שאמרו‬
‫רבותינו מרובה מידה טובה ממדת פורענות‪ ,‬ואני מכריע כף‬
‫החסד לזכות בני אדם‪ .‬ואמת‪ :‬מה שאני מבטיח אני מקיים‪,‬‬
‫וכל דברי אמת‪ ,‬אם אין אדם פושע בעצמו‪.‬‬
‫באר בדעת זקנים מבעלי התוספות (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ורב חסד‪ .‬שמרבה חסדו על מדת הפורענות כמו שאמרו חכמינו‬
‫ז"ל מדה טובה מרובה על מדת פורענות‪.‬‬
‫הסביר הריב"א (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ורב חסד ואמת‪ .‬הם שתים כדדרשינן כתו' ורב חסד וכתו'‬
‫ואמת הא כיצד בתחלה באמת וכשרואה שאין העולם מתקיים‬
‫להם זכיות כל כך כלומ' כשאדם שקול מחצה זכיות ומחצה‬
‫חובות הקדוש ברוך הוא ברוב חסדו מטה כלפי חסד הזכיות‪.‬‬
‫כתב הר"י אברבנאל (שמות לד)‪:‬‬
‫ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים הודיע באלו השלשה מדות‬
‫הקדוש ברוך הוא למשה שאחרי היות האדם שלם בימיו‬
‫יהיה ירא אלהים וסר מרע ביאר ששכרו יוכלל בשלשה סוגים‪.‬‬
‫הא' שיהיה יתברך לו רב חסד כלומר שמלבד שיקבל שכר‬
‫מעשיו הנה עוד יעשה השי"ת עמו חסד גדול‪ .‬ועל זה אמר ורב‬
‫חסד ובעבור זה אמר המשורר וגדל חסד רוצה לומר שחסדיו‬
‫גדולים‪ .‬והב' הוא אמרו ואמת ר"ל שמלבד החסדים שיעשה‬
‫לטובים ולישרים בלבותם הנה עוד יעשה עמו השם חשבון‬
‫נושא עון‪" :‬נושא" שבדי"ר בלע"ז‪ .‬עון‪ :‬זהו אדם שחוטא על ידי‬ ‫באר המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב התשובה פרק ו)‪:‬‬
‫יצר הרע שמכריחו לחטא‪ .‬ופשע‪ :‬מרד שמורד להכעיס‪ ,‬כמו‬
‫"מלך מואב פשע בי"‪ .‬וחטאה‪ :‬שוגג‪ ,‬כמו "נפש כי תחטא‬ ‫ואמת פי' אף ע"ג שאינו משלם השכר טוב לצדיקים מיד הוא‬
‫[בשגגה]"‪ .‬כל אלה אני נושא ואיני פורע מהם מיד‪ ,‬שיפרי"ש‬ ‫אמת לשלם להם לבסוף‪ ,‬ובזה מדותיו ית' אמת כאשר בסוף‬
‫בלע"ז‪ ,‬אבל איני מנקה אותו לגמרי‪ ,‬אם לא על ידי תשובה‬ ‫ישלם להם‪.‬‬
‫ומעשים טובים‪ .‬וכן דרשו רבותינו מנקה הוא לשבים‪ ,‬ואינו‬ ‫כתב באדרת אליהו (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫מנקה לשאינם שבים‪ ,‬אלא פוקד עון אבות שאני נושא עון‬
‫הרשעים עד דור רביעי‪ ,‬וכיון שהוחזקו אני מכלה דור הרביעי‬ ‫ואמת‪ .‬לקיים הבטחתו אף אם הוא דבר גדול שאין נותן לאדם‬
‫מן העולם‪ ,‬ולא יהיה שום חמישי‪ ,‬ועון אבותיו גרמו לו להיות‬ ‫אחר‪.‬‬
‫רביעי‪ ,‬והקב"ה פורע עוונותיו ממנו‪ .‬אבל עון אבותיו איני פורע‬ ‫נוצר חסד לאלפים‬
‫ממנו‪ ,‬דכתיב "איש בחטאו יומתו"‪ ,‬וכן פירשתי בוישמע יתרו‪.‬‬
‫ורבותינו פירשו "נושא עון"‪ ,‬שנושא כף העוונות כדי שיכריעו‬ ‫פרש רש"י‪:‬‬
‫הזכיות‪ .‬ויש לפרש ונקה לא ינקה‪ :‬שלא ינקה ויעביר מן העולם‬ ‫נצר חסד – שהאדם עושה לפניו‪.‬‬
‫את החוטא עד דור רביעי‪ ,‬כמו "ויסרתיך למשפט ונקה לא‬
‫אנקך"‪ ,‬מן העולם‪.‬‬ ‫לאלפים – לשני אלפים דורות‪.‬‬
‫באר החזקוני (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫באר ר"א אבן עזרא (הפירוש הקצר; שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫נשא עון ופשע לשון משוא פנים דפורטנ"ט בלע"ז‪ ,‬נושא פנים‬ ‫נוצר חסד – ומי שיעשה חסד יצור חסדו ולא ישנה לדורות רק‬
‫לשבים‪.‬‬ ‫לאוהביו‪ ,‬כי כן כתוב‪.‬‬
‫הסביר ר' חיים פלטיאל (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫הסביר הבכור שור (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫נושא עון‪ .‬זה שחוטא ע"י יצר הרע ומכריחו לחטוא‪[ .‬ופשע מרד‬ ‫נוצר חסד לאלפים‪ :‬אם אדם עושה חסד אני מזכירו לבני בניו‬
‫שמורד להכעיס כמו מלך מואב פשע בי‪ ].‬וחטאה שוגג שנ'‬ ‫לטוב‪ ,‬אפילו לכמה אלפים‪.‬‬
‫וחטא[ה] בשגגה‪ ,‬כל אלה אני נושא ואיני פורע מהם אבל איני‬ ‫כתב ר' חיים פלטיאל (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫מנקה אותם לגמרי אם לא ע"י תשובה ומעשים טובים‪ ,‬הק'‬
‫מנקה לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים אלא פוקד עון אבות‬ ‫נוצר חסד לאלפים‪ .‬לפי הפשט קשה מהאי קרא להאי קרא‬
‫וגו'‪.‬‬ ‫כדכתיב בואתחנן שומר הברית והחסד לאלף [וכאן הוא אומר]‬
‫לאלפים‪ .‬ורשב"ם פי' דלאלפים ובמשנה תורה היינו לאלף דור‬
‫באר ריב"א (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫כמו שקרא לדור [שלישי] שלשים ולדור [רביעי] רבעים כמו כן‬
‫נושא עון ופשע וחטאה‪ .‬הם ג' מדות עונות אלו הזדונות פשעים‬ ‫קורא לאלף דור אלפים ובמשנה תורה אאריך בו יותר‪.‬‬
‫אלו המרדים כלומ' שאדם עושה להכעיס‪ .‬חטאים אלו השגגות‬ ‫נוצר חסד לאלפים‪ .‬ובואתחנן כתיב לאלף דור‪ ,‬אמר רבי'‬
‫כך הוא נדרש במס' יומא פרק אמר להם הממונה‪ .‬ולשון נושא‬ ‫(שלמה) [שמואל] דלאלפים דהכא היינו לאלף כמו שקורין לדור‬
‫נדרש בפ"ק דר"ה לומר כשהקב"ה שוקל מעשיו של אדם‬ ‫שלישי שלישים ורביעי [רביעים] כן קורין לאלף אלפים‪.‬‬
‫במאזני' ומכריע כף של זכיות הוא מגביה כף של עונות וממילא‬
‫הזכיות מכריעים‪ .‬ואיכא מאן דאמ' התם שהוא כובש כף של‬ ‫כתב בהדר זקנים (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫עונות ומכריע כף של זכיות ודורש כן מדכתוב ישוב ירחמנו‬ ‫נוצר חסד לאלפים‪ .‬אם אדם עושה חסד אני מזכירו לבניו ולבני‬
‫יכבוש עונותינו ועו' נדרש שם לומ' שמעבי' ראשון ראשון כלומ'‬ ‫בניו לכמה אלפים‪ .‬ולפי הפשט קשה מהאי קרא להאי קרא‬
‫עון שבראשוני' הבאים לתתם בכף מעבירו ושומטו שאם היו‬ ‫דואתחנן דכתיב שומר הברית והחסד לאלף דור‪ .‬ואומר רש"י‬
‫מחצה על מחצה כגון שחסר אחד יכריעו הזכיות כך פרש"י‬ ‫דאלפים דהכא היינו לאלף דור כמו שקורא שלישי שלישים‬
‫שם‪ .‬עוד מפרש שם שהעון עצמו אינו נמחק כלומ' אלא הוא‬ ‫ולדור רביעי רבעים כן קורא לדור אלפים אלף אלפים‪ .‬ובלאו‬
‫טמון לצד אחד ואם לא יכריעו ויהיו מחצה על מחצה בלא‬ ‫הכי נמי לפי' רש"י שמפרש לקמן לא קשיא מידי‪.‬‬
‫אותו עון זה יהיה נמנה ככף מלא עונות להכריעם‪.‬‬
‫באר המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב התשובה פרק ו)‪:‬‬
‫כתב הר"י אברבנאל (שמות לד)‪:‬‬
‫נוצר חסד שאף לבניהם לאלפים דור ישלם להם וזהו יותר מן‬
‫נושא עון ופשע וחטאה ג' מדות ולבבי לא כן יחשוב כמו‬ ‫הראשון‪ .‬ובגמרא קאמר אילפא רמי כתיב ורב חסד וכתיב‬
‫שזכרתי בשאלות כי מדה אחת היא ועליה אמר נושא ולא‬ ‫ואמת ומתרץ בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד‪ ,‬פי' בודאי רצון‬
‫תתרבה ברבוי העונות ולא תתחלף בהתחלפותם‪ .‬האמנם ראה‬ ‫הש"י שיהי' נוהג על פי האמת ועל פי הדין ואם אינו יכול‬
‫ית' לזכור כאן ג' מיני עונות בלשונות מתחלפים עון ופשע‬ ‫לעמוד מצד האמת אז הש"י עושה עמו חסד‪ ,‬ובודאי יותר טוב‬
‫וחטאה לאחת משתי סבות‪ .‬הא' לפי שכלל העונות יהיו אם‬ ‫אם אפשר שיכול לעמוד מצד האמת‪ ,‬ודברים גדולים הם אלו‬
‫במעשה ר"ל בפעולות שיפעל האדם בגופו ואבריו‪ .‬ואם‬ ‫דברים למשכילים‪.‬‬
‫במחשבתו ואמונותיו שנושאם הוא הנפש‪ .‬ואם בדבורו‬
‫ומאמריו שנושאם הוא הלשון והפה וכמו שאמר אדוננו משה‬ ‫באר באדרת אליהו (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫בפיך ובלבבך לעשותו וכדי להעיר על שלשת נאמר בזאת המדה‬
‫נושא עון ופשע וחטאה ר"ל שהוא נושא ומכפר כלל העבירות‬ ‫נצר חסד לאלפים‪ .‬הוא זכות אבות‪.‬‬
‫בין שיהיו מהמעשיות שנקראות עון‪ .‬או מהאמונות והמחשבות‬ ‫נושא עון ופשע וחטאה‬
‫הנפשיות הנקראות פשע לכובד הענין‪ .‬ובין שיהיו מהלשון‬
‫שנקראו בשם חטא כמ"ש (ויקרא ה' ד') ונפש כי תחטא לבטא‬ ‫פרש רש"י (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫בשפתים הנה מאי זה אופן ומאי זה מין מאלה הש"י פעמים‬ ‫עון ופשע – עונות אלו הזדונות‪ .‬פשעים אלו המרדים‪ ,‬שאדם‬
‫מסיר אותם מהאדם בשובו מדרכיו והטיבו אותם עד שישאר‬ ‫עושה להכעיס‪.‬‬
‫טהור ונקי מהם כאלו לא נמצאו בו מעולם‪ .‬ונושא הוא מלשון‬
‫אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון‬ ‫באר ר"א אבן עזרא (הפירוש הקצר‪ ,‬שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫שכללם יחד‪ .‬והסבה השנית היא לפי שקבלו חכמינו ז"ל‬ ‫ונשיאת העון שישאנו מהחוטא‪ .‬והטעם יסירנו‪ ,‬כי אין העון‬
‫הקדושים ז"ל שממדותיו יתברך אחת הוא שמעביר ראשון‬ ‫עצם עד שינשא‪ ,‬רק הוא מקרה‪ .‬ועון – כל שנעשה בזדון‪ .‬ופשע‬
‫ראשון וששלשה עונות הראשונים שהחוטא עושה אינם נמנים‬ ‫– גדול ממנו כי הוא כיוצא מתחת הרשות‪ .‬וחטאה – שם כלל‬
‫לו כי הוא יתברך מכפר אותם ואינו מענישו עליהם וכמ"ש‬ ‫ורובה שגגה‪ ,‬כמו ולא יחטיא (שופטים כ‪ ,‬טז)‪ .‬ואלה המדות‬
‫אליהו (איוב ל"ג) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר‪.‬‬ ‫כנגד השנים‪.‬‬
‫וחז"ל סמכו המדה ההיא לאמרו (מיכה י') מי אל כמוך נושא‬
‫עון ועובר על פשע ויש מי שסמך אותה אל רב חסד שהוא מטה‬ ‫כתב הבכור שור (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫כלפי חסד‪ .‬ואני אומר שבאמת לא נרמזה המדה ההיא אלא‬
‫נושא והקב"ה מוותר חלקו‪ ,‬ומכל מקום העון הוא חקוק על‬ ‫כאן באמרו נושא עון ופשע וחטאה שהגיד יתברך למשה שאף‬
‫עצמותו שהוא איש עון וחסר השלימות ובזה הצד נושא עון‬ ‫את החוטא כשיחטא אינו מענישו על שלשת העבירות‬
‫הוא יותר קל מכלם‪ ,‬ועובר על פשע יותר וזה ידוע כי פשע הוא‬ ‫הראשונות אשר עשה ולזה זכר שלשת אלה שענינם החמור‬
‫המורד‪ ,‬וחטאה יותר גמור לפי שהחטא בשוגג לא עשה דבר‬ ‫והיותר חמור והיותר קל‪ .‬לפי שהעון לא ימלט שיהיה נעשה‬
‫כלום נגד הש"י שיאמר בזה נושא חטאה רק שגג ושגגה זאת‬ ‫בבחירה ורצון או מבלתי בחירה ורצון שהוא בשוגג ואם הי'‬
‫צריך יותר כפרה מפני שהיא בנפש האדם‪ .‬וכן ונקה הכתוב‬ ‫ברצון או יהיה לתגבורת התאוה והיצר הגופני או יהי' לרוע‬
‫אחריו הוא נקוי האדם מן החטא עד שלא ימצא בו שום כתם‬ ‫הנפש שיודעת את רבונה ומכונת למרוד בו‪ .‬והנה מה שעשה‬
‫חטא והוא יותר מהכל‪.‬‬ ‫ברצון מגבורת התאוה הגשמית יקרא עון וכמ"ש עון עקבי‬
‫יסובני‪ .‬ומה שנעשה במרד ורוע הנפש ומיעוט האמונה יקרא‬
‫כלל הדבר כל חטא שהוא יותר קרוב אל נפש האדם‪ ,‬המחילה‬ ‫פשע כי האדם אז פושע למלכו ואלהיו‪ .‬ואמנם מה שעשה בשוגג‬
‫שהיא הסרה היא יותר רחוקה ממנו והוא ברחמיו מסיר‪,‬‬ ‫יקרא חטאת‪ .‬וא"כ נזכרו כאן שלשת השמות האלה להיותם‬
‫לפיכך המזיד הוא יותר קל לענין זה שהש"י סר ממנו דהיינו‬ ‫כוללים כל סוג העונות וסבתם וכאשר תתבונן במה שאח"ל‬
‫ענין המזיד כלומר שמה שהוא חטא בכונה וזה לא עשה‬ ‫(במסכת יומא דף ל"ו) תמצאהו מסכים למה שפרשתי בזה כי‬
‫להמריד רק בשביל תאותו‪ ,‬וענין הסרה הזאת היא אינה גם כן‬ ‫שם נזכרו בזה דעות‪ .‬מהם אמרו שהכוונה נושא וסובל לא העון‬
‫שלא ימצא רושם החטא בחוטא רק שהוא נושא לו חלקו וזה‬ ‫בלבד כי גם הפשע שהוא המרד ואין צריך לומר החטא שהוא‬
‫הוא יותר קל שהוא יתברך נושא לו חלקו‪ ,‬אמנם עובר על פשע‬ ‫השוגג‪ .‬ואמרו שראוי לזכרם כן בוידוי עויתי פשעתי חטאתי‬
‫הוא יותר קשה מפני שהוא היה מתכוין להמריד ולהקניט‬ ‫בזאת הכוונה עצמה‪ .‬ובמדרש אמרו שאם ישראל עושין תשובה‬
‫ועבירה זאת דבוקה בו יותר‪ ,‬וכבר אמרנו למעלה כי החטאים‬ ‫כל העונות והפשעים נעשה להם כשגגות ולפי זה תהיה כוונת‬
‫מחילתם לפי שהוא עשה החטא בכונה והפושע המתכוין הוא‬ ‫הכתוב נושא עון ופשע כחטאה ואמרו שכן ראוי שיהיה בזה‬
‫מכוין להמריד לפיכך יותר רחוק למחילה‪ ,‬ואפילו הכי במדת‬ ‫(הדבר) [הסדר] הוידוי ובמאמר המשורר (תהלים ק"ו ו') חטאנו‬
‫טובו הש"י מוחל לו‪ ,‬אמנם מי שהוא שוגג אף על גב דלענין‬ ‫עם אבותינו העוינו והרשענו‪ .‬וזכר יתברך שלשת המדות האלה‬
‫החטא שוגג הוא מחילתו יותר רחוק לפי שזאת החטא יותר‬ ‫לפי שהיו בישראל שלשתם במעשה העגל שמהם היו מורדים‬
‫עצמי הוא לאדם מאשר עשה אותו לפי תומו ואם ימחול לו‬ ‫גמורים ומהם מזידים ומהם שוגגים וכל אחת מהכתות היתה‬
‫הקדוש ברוך הוא השוגג הרי מחל חטא שהיא קלה וקשה אל‬ ‫צריכה למדה בפני עצמה לשאת עונשה‪ .‬וכלל הענין שהקב"ה‬
‫המחילה‪ ,‬וטעמא שהיא קשה אל המחילה‪ ,‬מפני כי המזיד‬ ‫מעביר ראשון ראשון‪ .‬שלש' מכל אחד מהמינים האלה‪ .‬ועם מה‬
‫מחילתו שיאמר טעיתי חרטתי על המעשה‪ ,‬אבל השוגג הוא‬ ‫שפרשתי בזה תדע סבת החלוף שבא בדברי הנביאים‪ .‬כי הנה‬
‫קרוב אל האדם מאשר לפי תומו עשה ולא על פי המחשבה ואין‬ ‫משרע"ה אמר וסלחת לעוננו ולחטאתינו ונחלתנו לא זכר פשע‬
‫לתלות במחשבה טועה כמו (השוגג) [המזיד] ודבר ידוע הוא‬ ‫לפי שמפני ענותנותו כל עצמו אמרו לעוננו ולחטאתנו ולכך לא‬
‫למשכילים‪ .‬אמנם ונקה הוא דבר יותר שהוא מנקה ומטהר את‬ ‫זכר הפשע כי לא היה שישראל חלילה וחס יעשה פשע במעשה‬
‫החוטא מן החטא‪ ,‬וזה לא נזכר בכל י"ג מדות שהוא מנקה‬ ‫העגל בידיעת רבונם ומכוונים למרות בו אלו היו עושים כן לא‬
‫ומטהר את האדם‪ ,‬אבל לבלתי טובים לא ינקה ודבר ידוע הוא‬ ‫היו ראוים לכפרה‪ .‬וכ"ש הוא עצמו יוכלל בפשע‪ .‬אבל היה‬
‫פי' זה כי ונקה הוא יותר מכל שהוא נקוי לגמרי‪ .‬והנה אלו‬ ‫מבקש סליחה מהעונות שעשו מתגבורת היצר והתאוה‬
‫שזוכר נושא עון ופשע ונקה הם ד' מדות‪ ,‬שכל אחת ואחת היא‬ ‫ומהחטאות שהם השגגות‪ .‬אמנם הנביא מיכה היה משבח את‬
‫יותר מחילה בה מן הראשונים ביותר מחילה יש בין ועובר על‬ ‫הקדוש ברוך הוא ומדותיו האלהיות בסליחה ובכפרה‪ .‬ולכך‬
‫פשע מאשר יש מחילה בראשון והוא נושא עון‪ ,‬כי כל אחת‬ ‫אמר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע שהם היותר חמורים‬
‫החטא יותר מתיחס לו ומפני זה המחילה היא יותר קשה מן‬ ‫שבכל העבירות העון והפשע שאתה נושא כי זה הוא תכלית‬
‫אותה שאחריה‪.‬‬ ‫מעלת הכפרה‪ .‬ולא זכר החטאת שהיא השגגה לפי שמשורת‬
‫באר בנתיבות עולם (נתיב התשובה פרק ו)‪:‬‬ ‫הדין אין ראוי שיענש האדם על השוגג כיון שלא עשהו בדעתו‬
‫ורצונו‪ .‬אבל דוד הע"ה עם היות שאמר חטאת נעורי ופשעי אל‬
‫נושא עון ופשע וחטאה‪ ,‬עון הוא מזיד ופשע מרדים וחטאה‬ ‫תזכור אל תחשוב ששכח והשמיט העון כי מיד אמר אחריו‬
‫שוגג‪ ,‬וזכר הכתוב שלא כסדר כי מה שעובר על פשע שאם ידין‬ ‫למען שמך אדוני וסלחת לעוני כי רב הוא‪ .‬הרי שזכר כל שלשת'‬
‫אותו על פשע לגודל הפשע לא יוכל להתקיים ולכך עובר על‬ ‫חטאת וגו' ופשע כמו שזכרה משה רבינו‪.‬‬
‫פשע‪ ,‬אבל עונש השוגג אינו כל כך שתאמר שאם היה דן אותו‬
‫על השוגג לא היה לו קיום‪ ,‬ולפיכך מה שעובר על חטא שהוא‬ ‫וכך כתב בחידושי אגדות למהר"ל (ראש השנה יז ע"ב)‪:‬‬
‫שוגג הוא יותר חסד מכל‪.‬‬ ‫נושא עון ו(עובר על) פשע וחטאה‪ ,‬עון הוא מזיד‪ ,‬ופשע‬
‫רמז באדרת אליהו (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫[מורדים]‪ ,‬וחטאה שוגג‪ ,‬ודבר הכתוב שלא כסדר מפני שהכתוב‬
‫ר"ל כי חטא עון אין ראוי שישא ויסבול הקדוש ברוך הוא והוא‬
‫נושא עון ופשע וחטאה‪ .‬הוא כסדר תתן אמת כו'‪.‬‬ ‫יתברך סובל עון שלו‪ ,‬ואצל עון שייך לומר נושא כי הש"י סובל‬
‫ונקה לא ינקה‬ ‫עון שלו‪ ,‬ואח"כ אמר שהוא עובר על פשע דהיינו שמרד בו‬
‫יתברך ואין ראוי לעבור והש"י עובר על זה‪ ,‬ודבר זה בודאי‬
‫פרש רש"י (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫יעשה‪ ,‬ומ"מ אינו עושה רק שעובר על מה שמרד ואין דן אותו‬
‫ונקה לא ינקה – לפי פשוטו משמע‪ ,‬שאינו מוותר על העון‬ ‫כמורד‪ ,‬אבל שיהיה נקי לגמרי זה אינו‪ ,‬אבל כאשר אמר‬
‫לגמרי‪ ,‬אלא נפרע ממנו מעט מעט‪ .‬ורבותינו דרשו מנקה הוא‬ ‫וחטאה דהיינו שעובר על השוגג ובודאי דבר זה יותר ויותר‪ ,‬כי‬
‫לשבים ולא ינקה לשאינן שבים"‪.‬‬ ‫מה שעובר על מרדו שלא לעשות בו משפט גדול‪ ,‬ואח"כ אומר‬
‫אפילו על חטאה דהיינו שוגג שלא לעשות בו דין כלל ג"כ‬
‫באר ר"א אבן עזרא (הפירוש הקצר‪ ,‬שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫עושה"‪.‬‬
‫ונקה לא ינקה – לאשר אינם שבים‪ .‬על כן פסקו הקדמונים‬ ‫כי הפרש יש בין עובר ובין נושא‪ ,‬כי נושא הוא לגמרי‪ ,‬אבל עובר‬
‫(יומא פו‪ ,‬א) במלת ונקה‪ ,‬כי מזה למדו שמנקה לשבים‪ .‬ולפי‬ ‫רק העברה בעלמא שאינו יורד עמו לעומקא דדינא רק עובר לו‬
‫דעתי שהוא דבק‪ .‬והטעם‪ ,‬אף על פי שישא העון לא ינקה בסוף‪.‬‬ ‫על פשעיו‪ ,‬ומפני שאינו כל כך הרבה כמו נושא קאמר וחטאה‬
‫ואם מת החוטא ולא הענישו לשלם גמולו בראשו‪ ,‬והיה בנו‬ ‫דקאמר דהיינו שוגג הוא יותר מנושא‪ ,‬כי נושא שאינו משלם לו‬
‫כמוהו‪ ,‬יפקד עון האב על הבן‪ .‬וכבר פירשתיו בפרשת וישמע‬ ‫כמדתו וזה נושא ונכנס עמו לפנים משורת הדין‪ ,‬ומכל מקום‬
‫(שמות כ‪ ,‬ה)‪ ,‬גם זאת מדת רחמים‪ ,‬שיאריך לאב עד בוא הבן‪.‬‬ ‫נקרא איש שחטא והקב"ה נכנס לפנים משורת הדין ומנכין לו‬
‫ואם הבן טוב לא יפקד עון האב עליו‪ .‬אם כן מה טעם ונקה לא‬ ‫מזכיותיו אשר עשה‪ ,‬אבל וחטאה הוא לגמרי מוחל ואין מנכה‬
‫ינקה? יש להשיב‪ ,‬כי על הרוב דבר הכתוב‪ ,‬כמו‪ :‬יראת ד' תוסיף‬ ‫לו מזכיותיו‪ ,‬וכל אשר נאמר בו נושא‪ ,‬נכנס לפנים משורת הדין‬
‫ימים ושנות רשעים תקצורנה (משלי י‪ ,‬כז)‪ ,‬והפך הדבר‪ ,‬יש‬ ‫יוצא בזה לכל הפחות זכיות שלו אבל לא גבי חטאה כן‪ .‬אך לפי‬
‫צדיק אבד בצדקו‪ ,‬על כן כתוב מלת יש‪ ,‬כי הוא המעט‪ .‬וכן יש‬ ‫אשר פרשנו דכל אחד יותר מדת חסד מן הראשון‪ ,‬צריך לומר‬
‫מפזר ונוסף עוד (שם יא‪ ,‬כד)‪ .‬ויש אשר יהיה הענן (במדבר ט‪,‬‬ ‫דנושא אינו נושא רק שלא יהיה חוטא חייב כליה‪ ,‬וזה נושא‬
‫כ)‪ ,‬כי המנהג שיעמד שנים‪.‬‬ ‫שהוא נושא חלקו ומוותר הש"י חלקו‪ ,‬כמו שאמרינן לקמן כי‬
‫כתב החזקוני (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫נושא עון יאמר הכתוב חלקי מחול לך פייס חבירך ה"נ פי'‬
‫ואח"כ אמר ונקה דהיינו שמנקה לשבים שהוא מנקה לגמרי‬
‫לטהר אותם לגמרי מן החטא ולזכותן וזה נקרא ונקה‪ ,‬כי צריך‬
‫לכל חטא לנקות אותו בתשובה‪ .‬וקשה הרי כבר מנה במדות‬
‫שם הויה לאחר שיחטא ויעשה תשובה‪ ,‬ויש לתרץ דתשובה‬
‫דלעיל תשובה לגמרי וכאן איירי שעשה תשובה אבל לא עשה‬
‫תשובה לגמרי‪ ,‬ומפני מדת טובו הקדוש ברוך הוא מוחל וסולח‬
‫אליו ומנקה לו‪ ,‬וכן אמרו בפרק שבועת הדיינין (שבועות ל"ט‬
‫א') ונקה לא ינקה אמר ר"א אי אפשר לומר ונקה שכבר כתוב‬
‫לא ינקה ואי אפשר לומר שלא ינקה שכבר כתוב ונקה הא כיצד‬
‫מנקה לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים ע"כ וכך פירוש י"ג‬
‫מדות‪.‬‬
‫ונקה לא ינקה לגמרי‪ ,‬אם לא ייטיבו מעלליהם‪ .‬פקד עון אבות‬
‫שהרי משאו הכבד לאחד נוח לשנים והכבד לשנים נוח לג' שאם‬
‫ילקה אדם על עונו אין העולם מתקיים‪ ,‬אלא הוא לוקה‬
‫במקצת וזרעו לוקה במקצת והוא מדת שלש עשרה שגם היא‬
‫לטובה‪ .‬והא דכתיב לא יומתו אבות על בנים התם בב"ד של‬
‫מטה והכא בב"ד של מעלה‪[ .‬על שלשים ועל רבעים כך דרכו של‬
‫הקדוש ברוך הוא ליפרע מן האדם בדור רביעי לו‪ ,‬כדכתיב על‬
‫שלשים ועל רבעים כלומר על השלשים מעט ועל הרבעים הכל‬
‫לבערם מן העולם]‪.‬‬
‫באר בדעת זקנים מבעלי התוספות (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬

‫כתב המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב התשובה פרק ו)‪:‬‬ ‫ונקה לא ינקה‪ .‬שאינו מנקה אותם לגמרי אם לא על ידי תשובה‬
‫ומעשים טובים וכן אחז"ל ונקה לשבים ואינו מנקה לשאינן‬
‫ואח"כ אמר ונקה דהיינו שמנקה לשבים לגמרי מן החטא וזה‬ ‫שבים אלא פוקד עון אבות על בנים וגו'‪.‬‬
‫נקרא ונקה‪ ,‬וקשה הרי כבר מנה במדות אני ה' קודם שיחטא‬
‫אני ה' לאחר שיחטא ויעשה תשובה‪ ,‬ויש לתרץ דמה שכתוב‬ ‫הסביר ריב"א (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫אחר שיחטא ויעשה תשובה דהיינו שעשה תשובה על כל חטאיו‬ ‫ונקה לא ינקה מדה אחת היא ורש"י פי' כאן וז"ל לפי פשוטו‬
‫עד שהוא כמו צדיק גמור ועם זה הש"י נוהג במדת הרחמים‬ ‫משמע שאינו מותר על עון לגמרי אלא נפרע מעט מעט ורבותי'‬
‫לגמרי‪ ,‬ולכך אמר אני הוא אחר שיחטא ויעשה תשובה‪ ,‬אבל‬ ‫דרשו ונקה לשבים לא ינקה לשאינם שבים עכ"ל ורבינו ניסים‬
‫כאן מדבר שעשה תשובה על קצת עבירות ואותם מנקה ועל‬ ‫פי' שה' קמא אינו מן המנין של י"ג מדות שכך פתרון המקרא‬
‫קצת לא עשה תשובה ואותם אינו מנקה‪ .‬ובפרק שבועת הדיינין‬ ‫ויקרא ה' את הי"ג מדות‪ .‬וראיה לדבר שיש נגינת פסק בין ה'‬
‫(שבועות ל"ט‪ ,‬א') ונקה לא ינקה אמר ר' אלעזר א"א לומר‬ ‫קמא לבתרא‪ .‬אבל הוא נוצר חסד לאלפים לב' מדות לפי שנוצר‬
‫ונקה שכבר כתיב לא ינקה ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר‬ ‫לבד היינו לאלף דור ומוסב על עושה מיראה ולאלפים על עושה‬
‫כתיב ונקה הא כיצד מנקה לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים‬ ‫מאהבה כמו שפרש"י לעיל ומונה ארך אפים למדה אחת‪.‬‬
‫ע"כ‪ .‬וזה גם כן ממדת טובו שאם עשה תשובה על מקצת חטאיו‬
‫אף שלא עשה תשובה על כל חטאיו וזהו ונקה לא ינקה ופרשו‬ ‫כתב הר"י אברבנאל (שמות לד)‪:‬‬
‫ז"ל מנקה לשבים ואינו מנקה לאינן שבים‪ ,‬וקשה פשיטא כי‬ ‫ונקה לא ינקה פירשו המפרשים שענין המדה הזאת הוא שה'‬
‫למה ינקה לאינם שבים‪ ,‬אבל מדבר הכתוב בחוטא ששב על‬ ‫יתברך נושא עון ופשע וחטאה אבל אינו סולח אותם לגמרי‬
‫מקצת חטאיו ועל מקצת חטאיו לא שב והיה ראוי כי מאחר‬ ‫אלא נושא שישא את החטא מזמן לזמן כמו שאמר וביום פקדי‬
‫שלא שב על הכל לא ינקה לו לכך אמר ונקה‪ ,‬ושלא תאמר ששב‬ ‫ופקדתי ושזה ענין ונקה לא ינקה שלא ינקה ויסלח לחוטא‬
‫על מקצת מנקה לו אף אותם שלא שב ולכך אמר לא ינקה‪:‬‬ ‫בהחלט כי היושר והסליחה מבלי תשובה סותרים זה לזה וכן‬
‫כתב באדרת אליהו (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫אחז"ל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן יתותרון מעוהי אלא‬
‫מאריך אפיה וגבי דיליה‪ .‬אבל הם ז"ל הבדילו המדה הזאת‬
‫ונקה לא ינקה‪ .‬כפשטי' הוא הכל אחד וכדרך שם הפועל עם‬ ‫ואמרו ונקה לשבים לא ינקה לשאינם שבים והרב המורה פירש‬
‫הפעלים וכמ"ש בפ"ה דב"ק כל האומר וכו'‪ .‬אבל בעלי קבלה‬ ‫המדה הזאת כלה מהרחמים ושהיא מלשון ונקתה לארץ תשב‬
‫וזהר והעולם נקטו את התרגום ומכילתא מנקה הוא כו' הוא‬ ‫ונקה לא אנקך רוצה לומר שלא יכרית החוטא על חטאו‪ .‬אבל‬
‫מדה אחת‪ .‬רחמים גדולים שמנקה אותו כאלו לא חטא מעולם‬ ‫ייסרהו כאשר ייסר איש את בנו ולי נראה שהם על כל פנים‬
‫והוא יותר על הכל‪( .‬ע"כ)]‪.‬‬ ‫שתי מדות ושיש בהם מהרחמים וביאור זה הוא באחד משני‬
‫פרש בהעמק דבר (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫פנים‪ .‬הא' שיהיה ונקה מדה אחת‪ .‬וענינה שהודיע יתברך‬
‫שמלבד שלא יענש החוטא על שלשת העונות בהיותו מעביר‬
‫ונקה לא ינקה‪ .‬אפילו למי שאינו מנקה להעניש כפי הדין‬ ‫ראשון ראשון‪ .‬הנה עוד ירחם עליו שאע"פ שיחטא עונות הרבה‬
‫מחמת איזה זכות שיש לו‪ ,‬מכ"מ מנקה אותו מעט מעט כאב‬ ‫אם יעשה זכיות מרובים מהם ינקה אותו וישאר נקי וצדיק‬
‫המייסר את בנו שמעניש מעט מעט כדאי' במס' ע"ז ד"ד א'‪ ,‬וכן‬ ‫מכל חטא לפי שהוא יתברך מטה כלפי חסד ועמו הסליחה‬
‫הוא המדה בסוטה ששתתה ויש לה זכות שלא יגיע לה העונש‬ ‫כאשר יהיו רובם זכיות‪ .‬והמדה השנית היא לא ינקה רוצה‬
‫המבואר במקומו‪ ,‬ומכ"מ היא מתנוונה והולכת כדאי' בסוטה‬ ‫לומר שאע"פ שיהיה לחוטא רובו עונות ומעוטו זכיות הנה לא‬
‫פ"א [דף ו']‪ ,‬ומזה למדנו בכל הענינים‪ ,‬וזה מיקרי שהוא מנקה‬ ‫יכריתהו השם יתברך ולא יעשה בו כליה‪ .‬אך ייסרהו במשפט‬
‫ולא ינקה‪ ,‬והיינו שמוסיף ע"ז המדה‪ ,‬פוקד וגו'‪ .‬מלבד שמעניש‬ ‫ולא ינקה ולא יכרית אותו לגמרי‪ .‬ויהיה לפי זה ונקה מלשון‬
‫אותו מעט מעט‪ ,‬עוד הוא פוקד עון אבות על בנים‪ ,‬זהו פשטו‬ ‫נקי ולא ינקה מלשון כריתה‪ .‬והם שתי מדות טובות‬
‫של מדה זו‪ ,‬והדרש ג"כ אמת וברור‪.‬‬ ‫ומתחלפות‪ .‬וכבר ביאר הנביא המדה הזאת באמרו (ירמיה ל')‬
‫ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' כי אתך אני כי אעשה כלה‬
‫פוקד עון אבות‬ ‫בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה ויסרתיך‬
‫נאמר במדרש אגדה (בובר‪ ,‬שמות לד סימן ז)‪:‬‬ ‫למשפט ונקה לא אנקך‪ .‬והאופן השני מהפירוש בזה המאמר‬
‫הוא שהודיע הקדוש ברוך הוא בזה שתי הודעות עצומות‬
‫פוקד עון אבות על בנים‪ .‬כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם‪.‬‬ ‫האחת שישראל עם היותם רעים וחטאים לה' מאד ועם כל‬
‫פרש רש"י (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫אורך גלותם‪ .‬הנה הוא ינקה ויציל אותם מצרותיהם ויוציאם‬
‫מגלותם באחרית הזעם‪ .‬והבבליים שהעבידום והרעו להם ידין‬
‫פקד עון אבות על בנים – כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם‪,‬‬ ‫ה' עמו וינקום נקמתו מהם‪ .‬ועל זה אמר כאן ונקה לא ינקה‬
‫שכבר פירש במקרא אחר (שמות כ ה) לשונאי‪.‬‬ ‫ר"ל אנקה אותך מצרות הגלות ולא אנקה את אויביך ומסכים‬
‫ועל רבעים – דור רביעי‪ ,‬נמצאת מדה טובה מרובה על מדת‬ ‫לזה אמר יואל הנביא מצרים לשממה תהיה וגומר מחמס בני‬
‫פורענות אחת לחמש מאות‪ ,‬שבמדה טובה הוא אומר נוצר חסד‬ ‫יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם ויהודה לעולם תשב וירושלם‬
‫לאלפים‪.‬‬ ‫לדור ודור ונקתי דמם לא נקתי וה' שוכן בציון רוצה לומר‬
‫שהאומות שהגלו את ישראל יהיו לשממה מפני החמס שעשו‬
‫באר דעת זקנים מבעלי התוספות (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫לבני יהודה בארצם‪ .‬אבל יהודה וירושלי' ישבו לעולם ונתקיים‬
‫פוקד‪ .‬גם זו ממדת רחמיו של הקדוש ברוך הוא שאינו ממהר‬ ‫המדה שנאמרה למשה שינקה ליהודה מגלותו וצרתו‪ .‬אבל דמו‬
‫ליפרע אלא ממתין עד יום פקודה דכתיב וביום פקדי אכן אינו‬ ‫לא ינקה מהאומות אשר שפכו אותו לפי שה' שוכן בציון וראוי‬
‫מן מנין י"ג מדות וזה קשה לדברי האומר כי וימהר משה לפי‬ ‫שישגיח על עמו‪.‬‬
‫שהיה ירא פן יוסיף על דור חמישי ואדרבה לפי מה שפי' זו היא‬ ‫הוסיף המהר"ל בחידושי אגדות (ראש השנה יז ע"ב)‪:‬‬
‫מדת רחמים שאינו משלם לאיש כפעלו‪.‬‬
‫רביה‪ ,‬אלא כרעי לאו אורח ארעא לגלויי קמי רביה‪ .‬ולכך‬ ‫כתב ריב"א (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫נתמעטו כנפי הרגלים‪ .‬והטעם כדי להזכיר עון העגל‪ ,‬ועוד‬
‫אזכיר במצות ציצית מספר הכנפים שנתמעטו‪ ,‬וא"כ הרי העון‬ ‫פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים‪ .‬פירש"י כשהם אוחזים‬
‫נזכר שאם לא היה זוכר היה מתנהג עמהם במדת רחמים‪,‬‬ ‫מעשה אבותיהם שכבר פירשו במקום אחר לשונאי עכ"ל‪ .‬ומה‬
‫והזכירה ההיא מונעת הרחמים‪ ,‬אבל לעתיד לבא ישכחנו‬ ‫שנא' בפ' תצא לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על‬
‫לגמרי‪ ,‬שכן הבטיחנו ע"י נביאו‪( :‬ישעיה מט‪ ,‬טו) "גם אלה‬ ‫אבות איש בחטאו יומתו‪ .‬סוף המקרא כשאין אוחזים מעשה‬
‫תשכחנה ואנכי לא אשכחך"‪.‬‬ ‫אבותיהם בידיהם‪ .‬וראש המקרא בא ללמד שקרובים פסולין‬
‫לעדות וכה פתרונו לא יומתו אבות בעדות בנים כך הוא נדרש‬
‫וע"ד הקבלה‪" :‬פוקד עון אבות על בנים" זהו סוד העבור‪ ,‬כי‬ ‫בסנהדרין פ' אחד דיני ממונות‪ .‬ומדה זו פוקד אינה מי"ג מדות‬
‫יפקוד על הרשע פעמים שלש עם גבר ועמו הן רבעים‪ ,‬והדין‬ ‫אלא הוא בכלל ארך אפים שפי' הקדוש ברוך הוא מאריך אפו‬
‫הזה הוא ענין המחשבות שאמרה התקועית לדוד שהקב"ה‬ ‫ואינו ממהר ליפרע עד יום פקודה שנא' והיה ביום פקדי‬
‫מחשב‪( :‬שמואל – ב‪ ,‬יד‪ ,‬יד) "לבלתי ידח ממנו נדח"‪.‬‬ ‫ופקדתי עליהם חטאתם ובתוך כך חוזרין בתשובה‪ .‬הנה נשלם‬
‫פי' של י"ג מדות‪.‬‬
‫ויש לך לקנות לב ולהבין המאמר הנמרץ שבספר הבהיר‪( :‬אות‬
‫טז) א"ר רחומאי האור קודם לבריאת העולם‪ ,‬שנאמר‪:‬‬ ‫הסביר רבינו בחיי (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬
‫(בראשית א‪ ,‬ג) "יהי אור ויהי אור"‪ ,‬אמרו לו קודם יצירת בנך‬
‫תעשה לו עטרה‪ ,‬אמר להם‪ ,‬משל למה הדבר דומה למלך‬ ‫פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלישים ועל רבעים‪.‬‬
‫שהתאוה לבן ומצא עטרה נאה ומקלסה‪ ,‬אמר‪ :‬זה לבני‬ ‫הכתוב הזה מצאנוהו בתורה בארבעה מקומות‪ :‬שתים בעשרת‬
‫לראשו‪ .‬אמרו לו‪ :‬ויודע הוא שבנו ראוי‪ ,‬אמר להם‪ :‬שתקו‪ ,‬כך‬ ‫הדברות ראשונות ואחרונות‪ ,‬ושתים במדותיו של הקדוש ברוך‬
‫עלה במחשבה עלה ונודע‪ ,‬שנאמר‪( :‬שמואל – ב יד‪ ,‬יד) "וחשב‬ ‫הוא‪ ,‬האחד ב"כי תשא"‪ ,‬והשני בסדר "שלח לך" בענין‬
‫מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח"‪ ,‬ע"כ‪ .‬והוא חסד הש"י לישראל‬ ‫מרגלים‪ ,‬אותם שבעשרת הדברות הם פקודת נקמה להכריתם‬
‫שלא יהיו אובדין מן העולם הבא אלא שיזכו הכל לפניו‪,‬‬ ‫ולמחות שמם מן העולם‪ ,‬שכן כתוב בו (לעיל כ‪ ,‬ה) "לשונאי"‪,‬‬
‫ומפורש אמרו‪( :‬סנהדרין צ א) כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב‪,‬‬ ‫אבל השתים שבמדותיו של הקדוש ברוך הוא הם פקודת עונש‬
‫שנאמר‪( :‬ישעיה ס‪ ,‬כא) "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו‬ ‫להוסיף ולהרבות להם יסורים שיהיו כפרת עונותם וכדי‬
‫ארץ"‪ .‬ואל הסוד הזה רמז שלמה המלך ע"ה באמרו‪( :‬קהלת א‪,‬‬ ‫להיטיבם באחריתם‪.‬‬
‫ט) "מה שהיה הוא שיהיה" וגו' ואמר‪( :‬שם‪ ,‬ד) "דור הולך ודור‬ ‫ואמנם מה שהקב"ה פוקד עון האב על הבנים‪ ,‬יש לתמוה‪ ,‬כי‬
‫בא" וגו'‪ ,‬כי ע"ד הפשט היה ראוי שיאמר "דור בא ודור הולך"‬ ‫נראה כי אין זה משפט צדק והלא הקדוש ברוך הוא צוה‬
‫לפי שהנולדים הם באים והמתים הם הולכים‪ ,‬אבל אמר‪" :‬דור‬ ‫בתורה‪( :‬דברים כד‪ ,‬טז) "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא‬
‫הולך ודור בא"‪ ,‬כי ההולך הוא בא‪ ,‬וזהו לשון "דור" שהוא‬ ‫יומתו על אבות איש בחטאו יומתו"‪.‬‬
‫מלשון‪( :‬ישעיה כב‪ ,‬יח) "כדור אל ארץ רחבת ידים"‪ ,‬וזה‬
‫מבואר‪.‬‬ ‫אבל הענין הזה כבר בארוהו לנו רז"ל (ברכות ז א) שהכתוב‬
‫הזה של "פוקד עון אבות" מדבר כשאוחזין מעשה אבותיהם‬
‫באר במשיבת נפש (שמות לד‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫בידיהם‪ ,‬ויזכיר הכתוב שהפקידה הזאת נמשך ארבעה דורות‪,‬‬
‫פקד עון אבות על בנים כו'‪ .‬פירש"י שמידה טובה יתירה על‬ ‫והטעם לפי שאפשר שיאריכו ימיו של אדם ויראה ארבעה‬
‫מידות הפורענות כו'‪ ,‬וכן איתא בכמה דוכתין והבאתי בפ'‬ ‫דורות‪ ,‬כענין שכתוב באיוב‪( :‬איוב מב‪ ,‬יז) "ויראה את בניו ואת‬
‫ויקרא‪ .‬ותימא בעיני שהרי בפ' בחוקותי איתא ורדפו מכם‬ ‫בני בניו ארבעה דורות"‪ ,‬וכן כתוב ביוסף‪( :‬בראשית נ‪ ,‬כג)‬
‫חמשה מאה כו'‪ ,‬ובפורענות נאמר ונסתם ואין רודף‪ ,‬א"כ‬ ‫"וירא יוסף לאפרים בני שלשים"‪ ,‬מלת "בני" סמוכה והם‬
‫מידות פורענות יתירה שינוסו בלי רודפים‪ .‬אמנם יש בכאן‬ ‫רבעים‪ ,‬והודיענו הכתוב עד היכן גבול הקורבה‪ ,‬כי חמלת‬
‫לתרץ שהאמת ינוסו בלי רודף‪ ,‬אכן אין כתוב שיפלו בחרב‬ ‫האבות עד פה תבא ולא תוסיף‪ .‬ועל כן הרשע אשר ראה אביו‬
‫בניסה זו‪ ,‬ואח"כ בסרחון רביעי‪ ,‬ואם בזאת לת"ל‪ ,‬נאמר ורדף‬ ‫ואבי אביו וזקנו שהיו עושי רשעה‪ ,‬והנה גם הוא אחריהם אוחז‬
‫אותם קול עלה נדף‪ ,‬ונאמר ונפלו ואין רודף‪ ,‬אינו סותר דברי‬ ‫הדרך ההוא ומתחזק ברשע כמותם‪ ,‬ראוי להביא עליו יסורין‬
‫רש"י‪ ,‬כי העונש מרובה מחמת כפילות העבירה וביסורים‬ ‫ולפקוד עליו עון כלם‪ .‬וכאן הבן שואל‪ ,‬כיון שהמדה כך היא‬
‫הראשונים לא נכנעו ראוי להוסיף עליהם עונש יותר להכניע‬ ‫שהפקידה הזאת עד ארבעה דורות ולא יותר‪ ,‬אם כן מדוע אמר‬
‫לבם הערל‪ ,‬כמו שנוהג הרב עם תלמידו והאב עם בנו מייסרו‬ ‫הכתוב‪( :‬לעיל לב‪ ,‬לד) "וביום פקדי ופקדתי עליהם"‪ ,‬ודרשו‬
‫בשבט קטן ואם לא יפנה לזה מייסרו בשוטים‪ ,‬וכן פרעה‬ ‫רז"ל‪( :‬ירושלמי תענית ד‪ ,‬ה) אין לך דור ודור שלא יהא בו‬
‫הוסיפו לו מכה על מכה עד שנכנע וד"ל‪ .‬אכן תימא לי ממה‬ ‫אונקיא מעון העגל‪ ,‬ובלשון אחר הזכירו במקום אחר‪ :‬אין לך‬
‫שנאמר בישעי' ספר משא בהמות נגב אלף אחד מפני גערת אחד‬ ‫פורענות שבאה על ישראל שאין בה קצת מפורענות של עגל‪.‬‬
‫מפני גערת חמשה‪ .‬ופירש"י אלף ינוסו מפני אחד וכל ישראל‬ ‫וא"כ איך יפקוד הקדוש ברוך הוא בכל דור ודור קצת מאותו‬
‫מפני חמשה‪ ,‬א"כ מדות פורענות יתירה ממידה טובה ולכל‬ ‫עון‪ ,‬ומדת הפקידה ואף כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם‬
‫הצדדין סותר התוכחות שבפ' בחוקותי וצ"ע‪ .‬שאל אביך ויגדך‪.‬‬ ‫אינה מתפשטת אלא עד ד' דורות‪ ,‬והתשובה בזה כי מה שאמור‬
‫ואחרי כתבי ניחמתי כי בפ' האזינו אמר איכה ירדוף אחד אלף‬ ‫"פקדי ופקדתי" אין זה לשון פקידה בכאן אלא לשון זכירה‬
‫ושנים ינוסו רבבה‪ ,‬והוי פורענות יתירה‪ .‬אמנם צריכין אנחנו‬ ‫שהקב"ה זוכר עון העגל כשהדור חוטא‪ ,‬אבל אינו פוקדו‪ ,‬כי‬
‫לומר שבהאזינו ובישעיה לא הזכיר נפילה רק ינוסו‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫בחרבן בית המקדש נפקד הכל ונמחה העון לגמרי‪ ,‬כי בודאי‬
‫היה החרבן ההוא והאבדה ההיא העצומה שאבדו ישראל‬
‫כתב הר"י אברבנאל (שמות לד)‪:‬‬ ‫שיתמרקו בה עונותיהם ולא ישאר להם מעון העגל כלום‪ .‬והנה‬
‫מצינו בחרבן בהמ"ק שכתוב‪( :‬יחזקאל ט‪ ,‬א) "קרבו פקודות‬
‫פוקד עון אבות וגומר זו היא המדה האחרונה מהמדות האלה‬ ‫העיר ואיש כלי משחתו בידו"‪ ,‬ובמלת "פקודות" רמז מקרא‬
‫כי הנה אחרי שאמר ולמד למשה הנהגתו לחוטא שנושא לו עון‬ ‫זה‪" :‬וביום פקדי ופקדתי"‪.‬‬
‫ופשע וחטאה בהעבירו ראשון ראשון‪ .‬ושעל שאר העונות נקה‬
‫לא ינקה ולא יכרית את החוטא לגמרי אבל ייסרהו ביסורים‪.‬‬ ‫וכן מצאתי במדרש איכה‪( :‬מדרש איכה רבה ב‪ ,‬ג) עד היכן‬
‫הודיעו עוד שגם באותם היסורים שיעניש בהם את החוטא לא‬ ‫חטאו של עגל קיים‪ ,‬ר' ברכיה אומר עד עגלי ירבעם‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫יענישהו בבת אחת כי אולי לא יוכל לסובלן או ישחת השורש‬ ‫(הושע ז‪ ,‬א) "כרפאי לישראל ונגלה" וגו'‪ ,‬ר' שמואל בר נחמני‬
‫ויכלהו ולא יהיה לו עוד שום ענף ולכך יטה אליו רחמים‬ ‫אומר עד חרבן בהמ"ק‪ ,‬שנאמר‪( :‬יחזקאל ט‪ ,‬א) "קרבו פקודות‬
‫שיענישהו בקצת העונש ולבניו בקצתו ולבני בניו בקצתו וכן על‬ ‫העיר" הזאת‪ .‬הא למדת שאין עון העגל נפקד כלל מחרבן הבית‬
‫הדור הרביעי מזרעו כדי שכל אחד מהדורות יקבל קצת‬ ‫ואילך‪ ,‬ואף על פי שאינו נפקד נזכר הוא שהקב"ה זוכרו‪ ,‬וזהו‬
‫מהעונש ולא יקבל כלו אחד מהם‪ .‬ובזה יהיה נקל לסבול העונש‬ ‫שדרשו רז"ל בפ' אין דורשין‪( :‬חגיגה יג ב) כשחרב בהמ"ק‬
‫ההו'‪ .‬ומזה הצד יהיה זה מדת רחמים‪ .‬אך חז"ל קראוה מדה‬ ‫נתמעטו כנפי החיות‪ ,‬אותן שמכסות בהן רגליהם‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫של פורענות לפי שענינה חלוק העונש ואין המדה כולה שכר‬ ‫(יחזקאל א‪ ,‬ז) "וכף רגליהם ככף רגל עגל"‪ ,‬אי לא אתמעיט‬
‫כמו ועושה חסד לאלפים‪ .‬והרלב"ג כתב שענין פוקד עון אבות‬ ‫מנא ידע ליה‪ ,‬דילמא דגלאי ואחוי ליה‪ ,‬דאי לא תימא הכי‪,‬‬
‫על בנים הוא שיענשו הבנים בעונש אביהם‪ .‬אבל שזה הוא‬ ‫(שם‪ ,‬י) "ודמות פניהם פני אדם"‪ ,‬הכי נמי דאימעוט‪ ,‬אלא‬
‫במקרה כי כשיעבור טוב מה מהאבות יקרה לבניהם אחריהם‬ ‫דגלאי וכו'‪ ,‬הכי השתא‪ ,‬בשלמא אפיה אורח ארעא לגלויי קמי‬
‫החורבן ההוא ואיך יסכים אם כן הכתוב הזה עם המדה‬ ‫שלא יהיה בידם הטוב ההו' במקרה מפני שהופקד מן האבות‬
‫שהגבילה על שלשים ועל רבעים‪ .‬ועוד שהנה הזכרון והפקידה‬ ‫כי לולי הופקד מהם היו בניהם מחזיקין בו ונסתייע בזה ממ"ש‬
‫אחד הם שלא יזכיר השם דבר לבטלה אלא לפקוד כמו שהוא‪.‬‬ ‫(איכה ה"ה) אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו שפי'‬
‫אבל היותר נכון אצלי הוא כפי דעת חז"ל שעון העגל שהיה‬ ‫עונותיהם עונשיהם‪ .‬ודעתו זה לא ייטב בעיני ה' ואין ראוי‬
‫קודם זכרון המדות האלה גזר עליו יתברך וביום פקדי ופקדתי‬ ‫לקבלו כל איש אשר בשם ישראל יכנה‪ .‬לפי שאין המדה‬
‫ואמרו חז"ל שהיה בכל דור ודור ובכל פורענות ופוענות זכר‬ ‫האלהית נקראת מקרה אלא עונש נמשך בעצם ואמת לא לבד‬
‫מהעון ההוא‪ .‬אבל אחרי כן נתרצה הקדוש ברוך הוא למשה‬ ‫לאבות אלא גם לבנים שיקומו אחריהם ומ"ש הנביא אבותינו‬
‫רבינו להודיעו דרכיו אשר בהם ינהיג את ישראל משם והלאה‪.‬‬ ‫חטאו וגומר לא כיון למה שפירש בו החכם‪ .‬אך פירושו הוא‬
‫ואז הגביל המדה הזאת עד הדור הד' ולא נכלל עון העגל במדה‬ ‫אבותינו חטאו ואינם שמתו בעונם ועכ"ז לא לקחנו מוסר‪ .‬אבל‬
‫הזו כי הוא קודם אליה‪ .‬הנה התבאר שי"ג המדות שנזכרו‬ ‫עונותיהם סבלנו ר"ל לקחנו אותם על עצמנו והחזקנו בהם‬
‫בכאן באו בסדר ראוי והגון מאד כי הנה זכר ראשונ' שם העצם‬ ‫לעשות' והוא מלשון עון וחטא‪ .‬ואינו מלשון עונש‪ .‬ואמנם‬
‫שהוא ה' ראשון ואחריו ה' השני שהוא מהוה העולם בורא‬ ‫המתרגם ושאר המפרשים כלם פירשו פוקד עון אבות על בנים‬
‫אותו‪ .‬ואחריו שם אל המורה על היותו מניע הגלגל העליון‪ .‬והיו‬ ‫כשאוחזים מעשה אבות בידיהם‪ .‬והודיע הכתוב הזה שהפקידה‬
‫אם כן שלשה שמות הקדושים האלה מתיחסים אליו יתברך‪.‬‬ ‫הזאת נמשכת על ד' דורות‪ .‬והטעם בזה הוא שאפילו שיאריכו‬
‫ואחר זה זכר שלש מדות אחרות שעושה הקדוש ברוך הוא עם‬ ‫ימיו של האדם החוטא ויראה ד' דורות כענין שכתוב (באיוב‬
‫האדם בתחלתו רוצה לומר במעי אמו ובגדולו והם רחום וחנון‬ ‫מ"ב) וירא את בניו ואת בני בניו ד' דורות וכ"כ ביוסף וירא‬
‫ארך אפים‪ .‬ואחר כן זכר מה שיעשה עמו אחרי היותו אדם וזה‬ ‫יוסף לאפרים בני שלשים ומלת בני סמוכה והם רבעים יראה‬
‫אם היה צדיק וישר ינהגהו בשלש מדות והם רב חסד ואמת‬ ‫ענשם תמיד והודיענו הכתוב הזה עד היכן מגיע גבול הקורבה‬
‫נוצר חסד לאלפים‪ .‬ואם היה רשע וחוטא ינהג אותו בהיותו ית'‬ ‫כי חמלת האבות עד פה תבוא ולא תוסיף וע"כ הרשע שראה‬
‫נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פוקד עון אבות ובמדות‬ ‫אביו ואבי אביו וזקנו שהיו עושי רשעה והנה גם הוא אחריהם‬
‫האלה שזכר נכללו כל שאר המדות האלהיות הבאות מן‬ ‫ראוי להביא עליו יסורין ולפקוד עליו עון כלם‪ .‬מפני שהבנים‬
‫הרחמים‪ .‬כי הנה אמרו האל הגדול הגבור והנורא ענינו שהוא‬ ‫כשאוחזים עון אבותיהם בידיהם לעשותם ראוי שיענשו שבע‬
‫מנהיג שלשת העולמות ונכללו במדת אל‪ .‬ואמנם שדי ואלהי‬ ‫על חטאתיהם מפני הסתבכותם באותם העונות שלכך יצטרכו‬
‫הצבאות ענינם שהוא מניע צבאות השמים ומנהיגם וכל זה‬ ‫מוסר יותר חזק‪ .‬אבל עכ"פ יקשה איך יהיה משורת הדין‬
‫נכלל בשם אל‪ .‬וכן צור עולמים הרצון בו נותן הצורה‬ ‫שיעשה הבן החוטא כדי רשעתו וגם כדי רשעת אביו‪ .‬כי הנה‬
‫והמציאות לכל הנבראים והוא נכלל בשם ה' השני וכן הטוב‬ ‫חוזק ההסתבכות יחויב שיענש הרבה החוטא‪ .‬אבל לא בבחינת‬
‫והמטיב חי וקיים כלם יוכללו בשמות אשר זכר במדות האלו‪.‬‬ ‫אביו ואבי אביו כי אם בבחינת עצמו‪ .‬ובעבור זה הדרך היותר‬
‫וכן מוחל וסולח נכללו בנושא עון ופשע וחטאה‪ .‬וצדיק וישר‬ ‫ישר בעיני בזה הוא מה שכבר כתבתי בפי' עשרת הדברות‬
‫אפשר שנכלל במדת אמת‪ .‬והכוונה בכל המדות האלה היה‬ ‫בפרשת יתרו‪ .‬שהבנים הקטנים כמו שלא יחשב להם עון‬
‫ללמד למשה שמותיו ומדותיו האלהיות שימשך מהם הטוב‬ ‫להענישם עליו כן לא יחשבו להם זכיות‪ .‬אבל הם כאברי האב‬
‫והרחמים תמיד ולכן לא זכר קנא ונוקם ובעל חמה לפי שלא‬ ‫וחלקיו‪ .‬ובהיותם קטנים יענשו בעבור זה בעון אבותיהם ואבות‬
‫היו ממדות הרחמים‪ .‬והותרו במה שביארתי בזה שתי שאלות‬ ‫אבותיהם‪ .‬לפי שזה העונש ייוחס לאבו' ולא לילדי' ומפני זה‬
‫הי"ב והי"ג‪ .‬וחכמי הקבלה אמרו שהי"ג מדות הולכות על ד'‬ ‫הגביל לזה ד' דורות כי תכלית מה שאפשר לאד' שיראה מזרעו‬
‫ד'‪ .‬כי אחרי שזכר השם הראשון העליון שהמדות מתאחדות בו‬ ‫מימיו הוא עד הדור הד' וכמ"ש הרב המורה וכאשר ימותו‬
‫והוא אינו מדה תמצא י"ב מדות‪ .‬ד' מהם ממדת הרחמים‪ .‬וד'‬ ‫הבנים והבני בנים גם שלשים גם רבעים החי יתן אל לבו וגם‬
‫מהם ממדת החסד‪ .‬וד' מהם ממדת הדין‪.‬‬ ‫הזקן יאמר בשלי הרעה הזאת לנו וישוב אל ה' וירחמהו וכבר‬
‫ביאר זה הנביא הושע באמרו אפרי' כעוף יעופף כבודם מלדה‬
‫ז‪ .‬תפילות בתנ"ך הכוללות י"ג מידות‬ ‫ומבטן ומהריון כי אם יגדלו את בניהם ושכלתי' מאדם ר"ל‬
‫בתפילות שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה איננו נפגשים בי"ג‬ ‫שאפרים בעבור עונותיו כעוף נתעופף כבודם שהם הבני'‪ .‬וזה‬
‫מידות‪ ,‬הן הוכנסו הרבה יותר מאוחר בתחנונים שאחר תפילת‬ ‫בהיותם קטנים מלדה ר"ל שימותו בזמן הלדה או מבטן‬
‫עמידה‪ ,‬בסליחות כתפילה‪ ,‬וכן בפתיחת היכל בימים טובים‪.‬‬ ‫שיפילם המלאה או מהריון שיושחתו בבטן‪ .‬ואם יגדלו את‬
‫אף בתנ"ך נמצא השימוש בי"ג מידות בתפילה במידה מועטת‬ ‫בניהם הנה לא יגיעו אל גבול אנשים כי אני אשכלם מאדם‪.‬‬
‫לעומת חשיבותן הגדולה‪.‬‬ ‫עוד כתב הר"י אברבנאל (שמות לד)‪:‬‬
‫נאמר לאחר חטא המרגלים (במדבר יד‪ ,‬יז‪-‬כ) בתפילת משה‬ ‫ואתה תמצא הפסוק הזה פוקד עון אבות וגומר בתורה בד'‬
‫רבינו‪:‬‬ ‫מקומות‪ .‬ב' מהם בי' הדברות הראשונות והאחרונו' וא' בפרשת‬
‫ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר‪ :‬ה' ארך אפים ורב‬ ‫המרגלים‪ .‬ואחד כאן בזכרון המדות האלה‪ .‬האמנם בעשרת‬
‫חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים על‬ ‫הדברות נאמר בהם לשונאי לפי שהפקידה ההיא היא בענין‬
‫שלשים ועל רבעים‪ :‬סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר‬ ‫ע"א להכרית ולמחות שם העובד אותה מישראל כי הוא שונא‬
‫נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה‪ :‬ויאמר ה' סלחתי כדברך"‪.‬‬ ‫ואויב חרף ה'‪ .‬אבל שתים האחרים אין בהם לשנאו כי הם‬
‫כוללים שאר העונות ואינם לכליה אלא לפקוד עונש‪ .‬וראיתי מי‬
‫בתפילה זו לא הובאו כל י"ג מידות‪.‬‬ ‫שהקשה בזה כיון שהמדה היא שהפקידה תהיה עד ד' דורות‬
‫באר ר"א אבן עזרא (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫ולא יותר מדוע אם כן אמר הכתוב וביום פקדי ופקדתי עליהם‪.‬‬
‫ודרשו חז"ל אין לך דור ודור שלא יהיה בו אוקיא מעון העגל‬
‫והנה הסתכלנו תפלת משה על דבר המרגלים (במד' יד‪ ,‬יח)‬ ‫ובלשון אחר הזכירו במקום אחר אין לך פורענות שבאה על‬
‫ויאמר ד' שהוא שם העצם‪ ,‬והמדות תהיינה עליו נאמרות‪ .‬ולא‬ ‫ישראל שאין בו קצת מפורענות של עגל ויתחייב מזה שיהיה‬
‫הזכיר השם השני שהוא תאר‪ ,‬כי השם רצה להשמיד‪ ,‬ולא אל‪,‬‬ ‫פוקד עון אבות אין הפקידה ההיא אלא לשון זכירה שהקב"ה‬
‫כי אין צורך להזכיר המדה הזאת‪ ,‬ולא רחום‪ .‬כי ישראל לא היו‬ ‫זוכר עון העגל כשהדור חוטא‪ .‬אבל אינו פוקד שיעניש עליו כי‬
‫פתאים‪ .‬ולא חנון‪ .‬כי לא נעשה להם חמס שיצעקו אל השם‬ ‫בחורבן בית המקדש נפקד הכל ונמחה העון לגמרי כי בודאי‬
‫להושיעם‪ .‬והזכיר ארך אפים‪ .‬כי היו רשעים‪ .‬ורב חסד‪ .‬לכל‬ ‫היה החורבן ההוא די בו למרק עונותיהם ושלא ישאר להם‬
‫הוא‪ .‬ולא הזכיר ואמת‪ ,‬כי היו חייבים‪ .‬והזכיר נושא עון ופשע‪.‬‬ ‫מעון העגל כלום והנה יורה על זה שנאמר בחורבן בית המקדש‬
‫ולא הזכיר וחטאה‪ ,‬כי לא היו שוגגים‪ .‬ומרוב הענוה‪ ,‬שהיתה‬ ‫קרבו פקודות העיר ובמלת פקודות רמז מה שכתוב כאן וביום‬
‫במשה‪ ,‬הכניס נפשו עם ישראל לאמר וסלחת לעונינו‬ ‫פקדי ופקדתי‪ .‬וכן אחז"ל במדרש איכה עד היכן עון העגל קיים‬
‫ולחטאתינו‪ ,‬ולא הזכיר פשעינו‪ ,‬בעבור גודל מעלתו‪ ,‬שלא יתכן‬ ‫ר' ברכיה אומר עד עגלי ירבעם שנאמר (הושע י') כרפאי‬
‫שיפשע"‪.‬‬ ‫לישראל ונגלה עון אפרים וגו' רבי שמואל בר נחמני אומר עד‬
‫וכך מסביר בפירוש בכור שור (במדבר יד‪ ,‬יח) לגבי תפילת משה‬ ‫חורבן בית המקדש (יחזקאל ט) שנאמר קרבו פקודות העיר הא‬
‫לאחר חטא המרגלים‪:‬‬ ‫למדת שאין עון העגל נפקד כלל מחורבן הבית ואילך ואף על פי‬
‫שאינו נפקד נזכר הוא זה הוא הדרך אשר כתבו אנשים בענין‬
‫ה' ארך אפים‪ .‬כבר פירשתי ב"כי תשא" שה' מידת הדין ומדת‬ ‫הזה ולא נתישבה בזה דעתי לפי שאם היה ביום פקדי ופקדתי‬
‫רחמנות‪ ,‬ולכך הזכיר ה' ה'‪ .‬וכאן שלא בא אלא על מידת‬ ‫נגמר בחורבן בהמ"ק הרי היו יותר מד' דורות מעון העגל עד‬
‫כדבריך' שאהיה להם ארך אפים ורב חסד‪ .‬והזכיר 'פוקד עון‬
‫אבות'‪ ,‬לאמר שאם יראה שלא למחות עונם יפקוד עון אבות על‬
‫בניהם ולארך אפים יקחם‪ ,‬ומזה היתה הגזרה לקבוע להם‬
‫בכיה לדורות בלילה הזה כי פקד עונם על זרעם‪.‬‬
‫ומרחם‪ ,‬ראשונה‪ :‬לשון מתנה‪ ,‬והוא לא היה מבקש אלא‬
‫ואמר ר'א כי בעבור שמצאנו אם יראו את הארץ אחר סלחתי‬
‫כדברך‪ ,‬ידענו כי מלת סלח נא אריכות אף‪ ,‬וכן 'ונסלח לו'‪ ,‬עד‬
‫שיעשה תשובה שלימה‪ .‬והנכון בעיני כי סליחה הנחת העונש‬
‫כדברי אונקלוס‪ ,‬והקרבנות מעלים עונש השוגג מעליו‪ ,‬וכן טוב‬
‫וסלח (תהלים פו ה)‪ ,‬ואמר 'סלחתי כדברך' לעם בכללן שלא‬
‫יכם בדבר ויורישם ויעשה אותו לגוי גדול ועצום ממנו והם‬
‫וזרעם יאבדו מן הארץ‪ ,‬אבל יסלח להם שיירשו בניהם את‬
‫הארץ ושלא ימותו הם במגפה‪ ,‬וגזר שיתמו פגריהם במדבר‬
‫וימותו שם כל אחד בבא יומו‪.‬‬
‫והנה במשנה תורה הזכיר משה במעשה העגל תפלתו אשר‬
‫התפלל עליהם‪ ,‬ואמר (דברים ט יח) ואתנפל לפני השם‬
‫כראשונה וגו'‪ ,‬ופירש שם (פסוק כו) תפלתו ואתפלל אל ה'‬
‫ואומר וגו'‪ ,‬והזכיר גם כן תפלתו על אהרן (פסוק כ)‪ ,‬ולא הזכיר‬
‫להם במרגלים שהתפלל עליהם כלל‪ .‬וכל זה מן הטעם‬
‫שהזכרתי‪ ,‬כי הוא לא התפלל למחול להם אלא שישא להם‬
‫ויאריך אפו ויפקוד עון אבות על בנים‪ ,‬ולא היתה תפלתו‬
‫שלימה עליהם‪ ,‬ועל כן לא הזכירה להם כי היו יכולין לטעון‬
‫עליו‪.‬‬
‫הריקאנטי (במדבר יד‪ ,‬יח) מתמודד עם הסבר הרמב"ן‪:‬‬
‫יי' ארך אפים ורב חסד וגו' [שם יח]‪ .‬והנך רואה כי משה רבינו‬
‫ע"ה לא ישלים כאן הי"ג מדות רק דילג מקצתן‪ .‬ופירש הרב‬
‫הגדול [הרמב"ן] ז"ל כי לא הזכיר אמת‪ ,‬כי במדת אמת יהיו‬
‫חייבים‪ .‬ולא הזכיר נוצר חסד לאלפים‪ ,‬כי לא בזכות אבות‬
‫נתפלל משה עכשיו‪ .‬ולא הזכיר בתפלה זו אברהם יצחק ויעקב‪,‬‬
‫והטעם שהארץ ניתנה להם ומהם יירשוה‪ ,‬והן מורדין באבותם‬
‫ולא היו חפצים במתנה שלהם‪ .‬ולא הזכיר וחטאה‪ ,‬בעבור‬
‫שאלו מזידין ופושעים‪ .‬ולא ידעתי למה לא הזכיר רחום וחנון‪,‬‬
‫ואולי ידע משה רבינו ע"ה כי הדין מתוח עליהם ולא יחמול‬
‫לעולם‪ ,‬על כן לא בקש רק אריכות אפים שלא ימיתם כאיש‬
‫אחד ולא ישחטם כצאן מדבר שימותו במגפה‪ ,‬ובעבור שלא‬
‫בקש רק אריכות אפים אמר לו סלחתי כדברך‪ ,‬שאהיה להם‬
‫אל ארך אפים ורב חסד‪ .‬והזכיר פוקד עון אבות‪ ,‬שאם יראה‬
‫שלא למחול עונם יפקוד עון אבות על בניהם‪ ,‬ומזה היתה להם‬
‫גזרה לקבוע עליהם בכייה לדורות בלילה הזה‪ ,‬כי פקד עונם על‬
‫זרעם‪ .‬אלו דבריו ז"ל‪.‬‬
‫ותמהתי על אומרו כי במדת אמת יהיו חייבים‪ ,‬כי במלת אמת‬
‫בכל מקום נרמז לרחמים‪ .‬אמנם יש ליישב כוונתו כי בכל מקום‬
‫יחשוב הרב ז"ל כי מלת אמת נרמז למכריע שני‪ ,‬וזאת היא‬
‫כוונתו במדת יעקב אבינו ע"ה‪ .‬ומעתה לא יקשה לך כי ידוע כי‬
‫מכריע שני אינו מלא רחמים כראשון‪ ,‬כרמוז [חבקוק ג‪ ,‬ה]‬
‫לפניו ילך דבר‪ .‬אמנם הרב עצמו פירש מלת אמת האמורה בי"ג‬
‫מדות שהרמז למכריע ראשון‪ ,‬וגם זה יש ליישב כי המכריעים‬
‫שוים בשם ובפעולה‪ .‬ועדיין לא יישב הרב הכל‪ ,‬כי עדיין יקשה‬
‫מדוע לא הזכיר אל שהוא מדה אחת‪ ,‬גם השם ביו"ד ה"א לא‬
‫הזכירו רק פעם אחת ודילג האחד‪ .‬והחכם רבי עזרא ז"ל כתב‪:‬‬
‫צריך אתה לדעת כי כל י"ג מדות הם רחמניות כמו שתמצא‬
‫באלה שמות רבא [מה]‪ ,‬אעפ"כ כולן רחמניות מן התשובה‪ ,‬כמו‬
‫שיש באדם דברים רוחנים וגופנים‪ ,‬והשם הראשון התשובה‬
‫והשני מדת רחמים‪ ,‬ואח"כ מדות רחמניות‪ ,‬לכך נאמר [שמות‬
‫לד‪ ,‬ה] ויקרא בשם יי'‪ ,‬מדת רחמים‪ ,‬וכן דעת המתרגם וקרא‬
‫בשמא דיי'‪ ,‬והוצרך לומר שני פעמים יי' יי'‪ ,‬אבל בפרשת שלח‬
‫לך היה מדבר עם השכינה לא אמר אלא פעם אחת יי'‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫ובספר הזוהר [ח"ג קלא ע"ב] אמר ואי תימר משה היך לא‬
‫אמרן אילין עילאין‪ ,‬אלא משה לא איצטריך אלא לאתר דדינא‬
‫אישתכח ובאתר דדינא אישתכח בעי למימר הכי‪ ,‬ומשה לא‬
‫אמר אלא בעידנא דישראל חבו ודינא הוה תלייא‪ ,‬ובגיני כך לא‬
‫אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח‪ .‬ובמקום אחר מספר‬
‫הזוהר [שם קמ ע"א] אמר בתשעה תיקונין איתתקן האי דיקנא‬
‫דזעיר אפין וכו'‪ ,‬וכל הני תשעה כד נהרין כחדא כולהו אתחזיין‬
‫ברחמים‪ ,‬ובגיני כך אמר משה זימנא אחרא יי' ארך אפים ורב‬
‫חסד‪ ,‬ואלו אמת לא קאמר‪ ,‬משום דרזא דמלה אינון תשעה‬
‫מכילן דנהרין מעתיק יומין‪ ,‬וכד אמר משה זמנא תניינא תשעה‬
‫רחמנות‪ ,‬לא הזכיר את השם אלא פעם אחת‪ .‬ו"אל" לא הזכיר‬
‫כאן‪ ,‬מפני שהוא לשון "דיין" וחוזק‪ ,‬כדכתיב "ואת אילי הארץ‬
‫לקח"‪ ,‬ורחום וחנון [שלא הזכיר] שאינו מבקש שירחם לחונן‬
‫ולתת להם כלום‪ ,‬כדכתיב "וצדיק חונן ונותן"‪ :‬כלומר‪ :‬חונן‬
‫שיסלח להם‪ ,‬אבל ארך אפים לשון רחמנות‪ ,‬שמאריך אפים‬
‫לבריותיו‪ ,‬שאין מידת הקדוש ברוך הוא כמידת בשר ודם‪,‬‬
‫שאדם כשבא לו מקום לנקום מאויבו אינו מאריך אפו‪ ,‬שאינו‬
‫יודע אם יבוא לו מקום‪ ,‬אבל הקדוש ברוך הוא מאריך אפו‪,‬‬
‫שכל זמן שירצה יגבה חובו‪ ,‬ואין מידו מציל‪ ,‬כי הכל בידו והכל‬
‫עבדיו‪ .‬ורב חסד‪ :‬שמרבה חסדו עם בריותיו‪ ,‬אבל אמת לא‬
‫הזכיר כאן‪ ,‬שלא יבא עמהם באמיתת הדין‪ ,‬ולא היה רוצה‬
‫שיאמת עליהם דבריו‪ ,‬שאמר‪" :‬אכנו בדבר"‪ .‬ונוצר חסד‬
‫לאלפים לא שייך הכא‪ ,‬דהם לא עשו חסד שינצור להם‪ ,‬אלא‬
‫שפשעו‪ .‬נושא עון ופשע‪ ,‬ו"חטאה" לא הזכיר‪ ,‬שחטא לשון‬
‫שוגג‪ ,‬דכתיב "נפש כי תחטא בשגגה"‪ ,‬ואילו מזידים ומורדים‬
‫היו‪ ,‬כדכתיב "אך בה' אל תמרודו" ולכך הזכיר "פשע ועון"‪.‬‬
‫ונקה לא ינקה – שאינו מנקה הפושעים מן העולם‪ ,‬אלא מוחל‬
‫להם‪ ,‬כדכתיב "ויסרתיך למשפט‪ ,‬ונקה לא אנקך" מן העולם‪.‬‬
‫ומכאן אתה למד כי "נקה לא ינקה" מדת רחמים‪ ,‬כמו‬
‫שפירשתי בכי תשא‪ .‬מדהזכירו כאן פוקד עון אבות על בנים‪ ,‬גם‬
‫זה מדת רחמנות‪ ,‬שאינו פורע לא מהראשון ולא מהשיני עד‬
‫הרביעי‪ .‬ובכי תשא שבא למניין המידות‪ ,‬אמר "על בנים ועל בני‬
‫בנים"‪ ,‬אבל בכאן לא חש להאריך‪.‬‬
‫פרש החזקוני (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ה' ה' פרש"י קודם שיחטא ואחת היא לאחר שיחטא‪ .‬פי' גבי‬
‫עגל דהוא ע"ז שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה‪ ,‬כתיב ביה ה' ה'‬
‫אחת קודם שיחטא דהוא חייב מן ההרהור כמעשה כדכתיב גבי‬
‫עבודת כוכבים למען תפוש את בני ישראל בלבם‪ ,‬אבל גבי‬
‫מרגלים דלא מיחייבי בהרהור קודם למעשה רק לאחר מעשה‬
‫כדכתיב און אם ראית בלבי לא ישמע ה'‪ ,‬לא כתיב שם ה' אלא‬
‫פעם אחת‪...‬‬
‫כתב ריב"א (שמות לד‪ ,‬ו)‪:‬‬
‫ה' ה'‪ .‬פירש"י הוא מדת רחמים אחת קודם שיחטא ואחת אף‬
‫לאחר שיחטא וישוב‪ .‬וא"ת וכי צריך לרחמים קודם שיחטא‪.‬‬
‫וי"ל שצריך לרחמים לפי שבענין העגל היו חייבים מן ההרהור‬
‫כמעשה כדכתי' למען תפוש את ישראל בלבם ולכך נאמר בו ה'‬
‫ה' ב' פעמים אבל בענין המרגלים לא היו חייבים מן ההרהור‬
‫אלא במעשה ועל כן לא נאמר שם ה' אלא פעם אחת לומר‬
‫שמכפר עליו אחר שיחטא וישוב‪.‬‬
‫וכך כתב הרמב"ן (במדבר יד‪ ,‬יז) לגבי תפילת משה בחטא‬
‫המרגלים‪:‬‬
‫ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר – ומהו הדבור‪' ,‬ה'‬
‫ארך אפים' לצדיקים ולרשעים‪ .‬כשעלה משה למרום מצאו‬
‫להקב"ה שהיה כותב ה' ארך אפים‪ ,‬אמר לו לצדיקים‪ ,‬אמר לו‬
‫אף לרשעים‪ ,‬אמר לו רשעים יאבדו‪ ,‬אמר לו חייך שתצטרך‬
‫בדבר זה‪ .‬כשחטאו בעגל ובמרגלים ונתפלל לפניו בארך אפים‪,‬‬
‫אמר לו הקדוש ברוך הוא והלא אמרת לי לצדיקים‪ ,‬אמר לו‬
‫והלא אמרת לי אף לרשעים‪ ,‬יגדל נא כח ה' לעשות דבורך‪ ,‬לשון‬
‫רש"י מדברי אגדה (סנהדרין קיא א)‪.‬‬
‫ודרך האמת תכיר מפני שהשם במקום הזה כתוב באל'ף דל'ת‪,‬‬
‫ויאמר שיהיה הגדולה בכח רחמים‪ ,‬כי מדת הדין היא שמתוחה‬
‫כנגדם‪ .‬והזכיר במדות 'ארך אפים ורב חסד' ולא הזכיר 'אמת'‪,‬‬
‫כי במדת אמת יהיו חייבים‪ .‬ולא הזכיר 'נוצר חסד לאלפים'‪ ,‬כי‬
‫לא בזכות אבות נתפלל משה עכשיו ולא הזכיר בתפילה הזאת‬
‫לאברהם ליצחק וליעקב כלל‪ .‬והטעם בעבור שהארץ ניתנה‬
‫לאבות ומהם ירשוה‪ ,‬והם מורדים באבותם ולא היו חפצים‬
‫במתנה שלהם אשר האבות היו בוחרים בה מאד‪ ,‬והיאך יאמר‬
‫'אשר נשבעת להם בך וגו' וכל הארץ הזאת אתן לזרעכם'‬
‫(שמות לב יג) והם אומרים אי אפשנו במתנה זו‪.‬‬
‫ולא הזכיר 'וחטאה'‪ ,‬בעבור שאלו מזידים ופושעים‪ .‬ולא ידעתי‬
‫למה לא הזכיר 'רחום וחנון'‪ ,‬אולי ידע משה כי הדין מתוח‬
‫עליהם ולא ימחול לעולם‪ ,‬לכן לא ביקש רק אריכות אפים שלא‬
‫ימיתם כאיש אחד ולא ישחטם כצאן במדבר שימותו במגפה‪,‬‬
‫ובעבור שלא בקש עתה אלא אריכות אפים אמר לו 'סלחתי‬
‫והוא כי לזה אמר דעי נפשי כי הן אמת כי למשה לא היה צריך‬ ‫תקונין אמרן לזעיר אפין ואינהו תיקוני דיקנא דמשתכחן‬
‫רק הודעת דרכיו אשר שאל 'הודיעני נא את דרכיך' שהם הי"ג‬ ‫בזעיר אפין ונחתן מעתיק יומין ונהרין ביה‪ ,‬ובגיני כך אמת‬
‫מדות‪ ,‬אך לבני ישראל היה צריך פועל שיעשו ויפעלו אותם‬ ‫דתליא בעתיקא השתא לא אמר משה‪.‬‬
‫כמדובר מלשון אומרו עשו לפני וכו'‪ ,‬וזהו יודיע דרכיו למשה‬
‫כי למשה הודעה תספיק‪ ,‬אך לבני ישראל צריך עלילותיו‬ ‫ואם כוונת רז"ל שהמדות שהוזכרו כאן הן תשעה כנגד תשעה‬
‫יתברך שיפעלו אותן ממש‪ .‬ופירש ואמר מה הן עלילותיו שבי"ג‬ ‫תיקונין שהזכיר‪ ,‬צריך עיון איך הם תשעה‪ .‬וצריך לומר כי אלו‬
‫מדות שאני אומר שצריך יהיו בפועל בבני ישראל‪ ,‬הלא הוא‬ ‫הם‪ .‬יי' א'‪ ,‬ארך אפים ב'‪ ,‬ורב חסד ג'‪ ,‬נושא עון ופשע ד'‪ ,‬ונקה‬
‫רחום וחנון ה' ארך אפים ורב חסד שהן הן מדות ה' שבי"ג‬ ‫ה'‪ ,‬לא ינקה ו'‪ ,‬פוקד עון אבות על בנים ז'‪ ,‬על שלשים ח'‪ ,‬על‬
‫מדות השייכות בבני אדם‪ ,‬רחום וחנון ארך אפים ורב חסד‪.‬‬ ‫רבעים ט'‪ ,‬נמצא שחסרין ד' מי"ג מדות והם אל רחום א'‪ ,‬וחנון‬
‫ב'‪ ,‬אמת ג'‪ ,‬נוצר חסד לאלפים ד'‪ ,‬ויחשוב אל רחום אחד כמו‬
‫פעם נוספת נזכרו חלק מן המידות בתהלים (פו‪ ,‬טו)‪:‬‬ ‫[דברים ד‪ ,‬לא] כי אל רחום יי' אלהיך‪ ,‬והשם הגדול הראשון‬
‫שבפסוק ויעבור אינו מן המנין רק שם הקריאה‪ .‬ולפי זה היה‬
‫ואתה אדני אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת‪.‬‬ ‫זה מנין הי"ג מדות‪ ,‬יי' א'‪ ,‬אל רחום ב'‪ ,‬וחנון ג'‪ ,‬ארך אפים ד'‪,‬‬
‫מבאר ר"מ אלשיך‪:‬‬ ‫ורב חסד ה'‪ ,‬ואמת ו'‪ ,‬נוצר חסד לאלפים ז'‪ ,‬נושא עון ופשע‬
‫וחטאה ח'‪ ,‬ונקה ט'‪ ,‬לא ינקה י'‪ ,‬פוקד עון אבות על בנים י"א‪,‬‬
‫(טו – טז) לכן אתה ה' על פי מדותיך שעל ידן תחון את אשר‬ ‫על שלשים י"ב‪ ,‬ועל רבעים י"ג‪ .‬ולולי שאני ירא לחלוק על‬
‫תחון כמה דאת אמר וקראתי בשם כו' וחנותי את אשר אחון‬ ‫הקבלה הייתי אומר כי שום אחד מהשמות אינו ממספר הי"ג‬
‫(שמות לג יט) אעפ"י שאינו הגון (ברכות ז א)‪ ,‬במדות ההם‬ ‫רק המספר מתחיל מרחום וחנון עד סוף הפסוק והם י"ג‪.‬‬
‫שהם א – ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת הארך‬
‫לעריצים בל תפנה אליהם להענישם בעבורי‪ ,‬כי אם פנה אלי‬ ‫בנביאים‪ ,‬אנו מוצאים הזכרת המידות ללא תפילה בהן‪.‬‬
‫וחנני להצילני מידם אך לא להרע להם‪ .‬והענין אשר לך‬ ‫ביואל (ב‪ ,‬יג)‪:‬‬
‫להאריך להם‪ ,‬אחלה פניך תנה עוזך המיוחד לך לעבדך‪ ,‬הוא‬
‫עצור כח לסבול כענין מאמרם ז"ל (יומא סט ב) על גוים‬ ‫וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון ורחום‬
‫מרקדים כו' הן הן גבורותיו‪ ,‬וכן עם כל יחיד או רבים בל‬ ‫הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה‪.‬‬
‫אקצוף ואהרגם‪ ,‬וכן ניתן לו זה כי על כן התאפק לבלתי הרוג‬
‫את שאול במערה בקחתו החנית והצפחת (עי' שמואל – א כד‪,‬‬ ‫וכן ביונה (ד‪ ,‬ב)‪:‬‬
‫שם כו)‪ ,‬ובדואג ואחיתופל באמור אליו הבא על אשת איש כו'‬ ‫ויתפלל אל ה' ויאמר אנה ה' הלוא זה דברי עד היותי על‬
‫(ב"מ נט א)‪ .‬ואחר כך לא תצילני על ידי הפיל אותם‪ ,‬כי לא‬ ‫אדמתי על כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון‬
‫אחפוץ בצרת זולתי‪ ,‬רק והושיעה למי שבהוושעו ידמה אל‬ ‫ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה‪.‬‬
‫היותו בן אמתך היא תמר שיותר היתה חפצה ישליכוה לתוך‬
‫כבשן האש מלבייש את יהודה‪ ,‬והוא מה שאמרו ז"ל (ב"מ נט‬ ‫בכתובים אנו מוצאים בתהלים אזכור להודעת המידות למשה‪.‬‬
‫א) ישליך אדם עצמו אל כבשן האש ואל ילבין פני חברו‪ ,‬כי עד‬ ‫נאמר בתהלים (קג‪ ,‬ז‪-‬ח)‪:‬‬
‫היות האש מתחלת בה לא דברה‪ ,‬שהוא אצלי שפירוש היא‬
‫מוצת (בראשית לח כה) כמה דאת אמר ויצת אש בציון (איכה ד‬ ‫יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו‪ :‬רחום וחנון ה' ארך‬
‫יא)‪ ,‬מה גם עתה ליוושע על ידי מיתת זולתי מישראל‪.‬‬ ‫אפים ורב חסד‪.‬‬
‫מקום בפני עצמו לפסוקים בסוף מיכה (ז‪ ,‬יח‪-‬כ) אשר על פי הם‬ ‫באר ר"א אבן עזרא‪:‬‬
‫סידר הרמ"ק את הפרק הראשון בספרו תומר דבורה בהקבלה‬ ‫רחום – הזכיר מהשלש עשרה מדות מה שצריך לו על דבר‬
‫לי"ג מידות רחמים‪:‬‬ ‫תחלואיו כאשר עשה משה בעת תפלתו כי לא הזכיר רחום‬
‫מי אל כמוך נשא עון ועבר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק‬ ‫וחנון ולא ה' נוצר חסד לאלפים וכבר פירשתי הטעם במקומו‬
‫לעד אפו כי חפץ חסד הוא‪ .‬ישוב ירחמנו יכבש עונתינו ותשליך‬ ‫ודוד הזכיר רחום וחנון ארך אפים ורב חסד והזכיר נוצר חסד‬
‫במצלות ים כל חטאותם‪ .‬תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר‬ ‫לאלפים וזהו וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו והזכיר נושא‬
‫נשבעת לאבתינו מימי קדם‪.‬‬ ‫עון ופשע וחטאה וזהו לא כחטאינו ולא כעונותינו הרחיק ממנו‬
‫את פשעינו וטעם רחום שיתכן עלילות לשמור עבדו טרם בוא‬
‫תרגם יונתן (מיכה ז‪ ,‬יח‪-‬כ)‪:‬‬ ‫הרעה עליו חנון להושיעו בצעקו אליו וארך אפים להאריך לו‬
‫(יח) לית בר מנך את הוא אלהא שביק לעוין ומעבר על חובין‬ ‫ורב חסד שלא יפסיק חסדו‪.‬‬
‫לשארא דאחסנתיה לא מוריך לעלמין רוגזיה ארי רעי לאיטבא‬ ‫באר הרד"ק‪:‬‬
‫הוא‪.‬‬
‫רחום וחנון וגו'‪ ,‬ולא הזכירם כולם אלא דרכי הרחמים שהוא‬
‫(יט) יתוב מימרי לרחמא עלנא ויכבוש על חובנא ברחמתיה‬ ‫מתנהג עמנו בגלות‪ .‬רחום‪ ,‬שהוא מרחם עלינו בגלות‪ ,‬ונותן‬
‫וירמי לעומקי ימא כל חטאי ישראל‪.‬‬ ‫אותנו לרחמים לפני שובינו ואינם מכלים אותנו‪ .‬וחנון‪ ,‬שחונן‬
‫(כ) תתיהיב קושטיה דיעקב לבנוהי כמא דקימתא ליה בבית אל‬ ‫אותנו בהזמנת מחיתנו‪ .‬ארך אפים‪ ,‬שמאריך אפו ואינו‬
‫טבות אברהם לזרעיה בתרוהי כמא דקימתא ליה בין בתריא‬ ‫מענישנו בעת החטא אלא מאריך עלינו אולי נשוב בתשובה‪ .‬ורב‬
‫תדכר לנא עקידת יצחק דאתעקד על גבי מדבחא קדמך תעביד‬ ‫חסד‪ ,‬שמרבה בכל יום חסדו עמנו‪.‬‬
‫עמנא טבון דקימתא לאבהתנא מיומי קדם‪.‬‬ ‫כתב ר"מ אלשיך‪:‬‬
‫פרש רש"י (מיכה ז‪ ,‬יח‪-‬כ)‪:‬‬ ‫יודיע דרכיו למשה וכו'‪ .‬הנה אמרו רבותינו ז"ל (ר"ה יז ב) כי‬
‫תתן אמת ליעקב – ת"י תתיהב קושטיה דיעקב לבנוהי כמה‬ ‫על שאלת משה רבנו ע"ה הודיעני נא את דרכיך (שמות לג)‪,‬‬
‫דקיימתא ליה בבית אל טבות אברהם לזרעיה בתרוהי כמה‬ ‫ועשה כן הוא יתברך כמו שאמרו ז"ל שכביכול נתעטף כש"ץ‬
‫דקיימתא ליה בין בתריא תדכר לנא עקידת יצחק תתן לנו‬ ‫ואמר ה' ה' א – ל רחום וכו'‪ ,‬ואמר עשו לפני כסדר הזה‪ ,‬וברית‬
‫באמת אשר הבטחת ליעקב האמת לנו דבריך אשר הבטחת‬ ‫כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם‪ .‬והנה על אשר יקשה כי‬
‫ליעקב כי לא אעזבך (בראשית כח)‪:‬‬ ‫הלא כמה פעמים אומרים י"ג מדות ואין נענים‪ ,‬שמעתי בשם‬
‫בעל ספר לבנת הספיר שמדקדק אומרו 'עשו לפני וכו‪  ‬ולא‬
‫חסד לאברהם – שכר חסד אשר לאברהם אשר צוה לבניו‬ ‫אמרו ז"ל שאמר 'אמרו לפני'‪ ,‬שרמז כי לא חפץ ד' בהזכיר‬
‫לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ולכך לא נאמר וחסד אלא‬ ‫מדותיו יתברך בפה ולא יעשה אותם בפועל‪ ,‬כי אם שגם יהיו‬
‫חסד האמת שתאמת לנו את הבטחת יעקב היא תהיה תשלום‬ ‫עושין אותם כי המדות הנאמרים רחום וחנון וכו' יהיו עושים‬
‫גמול חסדו של אברהם‪:‬‬ ‫המזכירים אותן‪ ,‬וזהו 'עשו לפני'‪ .‬והנני מוסיף על דבריו למה‬
‫אשר נשבעת – בעקידתו של יצחק בי נשבעתי נאם ה' יען אשר‬ ‫לא אמר 'עשה לפני'‪ ,‬כי אם 'עשו' לשון רבים עם היות שעם‬
‫עשית וגומר‪:‬‬ ‫משה ידבר‪ ,‬אך הוא כי למשה אין צריך רק הודעה לאומרם‪ ,‬כי‬
‫הוא לא חסרו ממנו עשות המדות ההם‪ .‬ובזה נבא אל הענין‪,‬‬
‫פשע כדי לנשוא עון‪ ,‬ישוב ירחמנו לכפר על הפשע‪ ,‬הנה כל‬
‫הטובה הזאת עתיד להיטיב לנו עתה‪ ,‬לא נשאל כ"כ כי אם‬
‫יכבוש עונותינו‪ ,‬והוא כי הנה בגמרא רמי דריש לקיש אדריש‬
‫לקיש‪ ,‬שאמר גדולה תשובה שזדונות נעשים כשגגות‪ ,‬והאמר‬
‫ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות‪ ,‬ומשני כאן‬
‫מאהבה כאן מיראה‪ ,‬כי כאשר היא מאהבה נעשים כזכיות‪,‬‬
‫וכאשר היא מיראה כי אז אין העון מתבטל ונמחה‪ ,‬כי אם‬
‫שיותש כחו ועיצום כח איכותו עד כי נחשב לשוגג‪.‬‬
‫תתן – יעקב הוא אבינו לכולנו לבדנו כי לא יתערבו גוים‬
‫ונבא אל הענין‪ ,‬אמר הלא אמרתי כי לעתיד נושא לגמרי העון‬
‫גם בהיות פשע‪ ,‬עתה בזמן הזה לא נשאל כי אם מי יתן יכבוש‬
‫עונותינו שלא יחשבם לזכיות‪ ,‬וגם לא שיסלקם לגמרי כי אם‬
‫שיכבוש ויתיש כחם‪ ,‬כדבר הנכבש שהוא שיעשה הזדונות‬
‫כשגגות‪ ,‬ואחר העשותם כשגגות תשוב תרחם ותשליך במצולות‬
‫ים כל השגגות ההם‪ ,‬וזהו ותשליך במצולות ים כל חטאתם של‬
‫עונותינו הנזכרים‪ ,‬שהוא החטאות שנעשו מהזדונות שיכבושו‪.‬‬
‫תתן אמת ליעקב וכו'‪ .‬הנה ידוע כי לאברהם מדת חסד וליצחק‬
‫גבורת דין‪ ,‬וליעקב מדת אמת היא מדת רחמים‪ ,‬אמר כאשר‬
‫תזכור זכות האבות אשר כל א' דורש מדתו‪ ,‬תתן מדת אמת‬
‫ליעקב שהם ב' דברים‪ ,‬א'‪ ,‬שתתחיל מיעקב שמטתו שלמה‬
‫שהוא עזר גדול להתחיל ממנו‪ ,‬ככתוב אצלנו על פסוק וזכרתי‬
‫את בריתי יעקב כו'‪ .‬ועוד שתתן לו מדתו וכן לאברהם תתן‬
‫מדת חסד‪ ,‬אך ליצחק לא תתן לו מדתו להתנהג בה בהזכיר‬
‫אותו כי מדתו רוגז‪ ,‬כמשז"ל בב"ר שצוה את עשו הוא אדום‪,‬‬
‫שאם לא יקיים יעקב את התורה שיגזור עליו גזרות‪:‬‬
‫במקומות רבים לנכח ושלא לנכח בפסוק אחד וכן אמר‬
‫ושמא תאמר‪ ,‬איך יתכן לבלתי תת מדתו ליצחק הלא כי כן‬
‫דרכך‪ ,‬כי אתה הוא אשר נשבעת לאבותנו מימי קדם‪ ,‬והוא‬
‫הכתוב אצלנו כי הוא יתברך נשבע לאברהם בפני עצמו וכן‬
‫ליעקב אבל לא ליצחק‪ ,‬כי אם שאמר אליו והקמותי את‬
‫השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך‪ ,‬ולמה עשה כך‪ ,‬אך הוא‪,‬‬
‫כי לבלתי תת לו מדתו בהשבע לו אשר אמר והקמותי את‬
‫השבועה אשר נשבעתי לאברהם‪ ,‬שהוא על פי בחינתו שהוא‬
‫חסד ולא על פי מדתך שהיא דין‪ ,‬כן גם עתה אל תתן בחינת‬
‫גבורה ליצחק כי חפץ חסד אתה ה'‪.‬‬
‫כך באר המלבי"ם (מיכה ז‪ ,‬יח‪-‬כ)‪:‬‬
‫אשר נשבעת לאבותינו – כלל שלשת האבות אברהם יצחק‬
‫מי אל כמוך‪ .‬בסיום דבריו יתן הודיה להשם על סליחת העונות‬
‫שישא ה' פשע עמו‪ ,‬אומר אתה אל! מי כמוך‪ ,‬נושא עון ר"ל‬
‫הגם שתחלה יסרתם בעונם‪ ,‬אבל לשארית נחלתו להדור‬
‫שישארו בקץ הימין להם הוא נושא עון ועובר על פשע‪ ,‬והנה‬
‫בי"ג מדות אמר נושא עון ופשע וחטאה שהנשיאה הוא שישא‬
‫ויסבול אותו ולא יעניש עליו ובכ"ז הוא שמור אצלו לעת מצוא‪,‬‬
‫כמ"ש ונקה לא ינקה‪ ,‬ובזמן העתיד יהיה שינוי שאת הפשע‬
‫שהוא המרד שאינו עון‪ ,‬ר"ל שלא נעשה ע"י מינות ועוות השכל‬
‫יעביר לגמרי‪ ,‬ורק את העון לא יעביר מן המציאות וישאר כמו‬
‫שהיה מקודם שהיה נושא וסובל אותו ולא העבירו‪ ,‬והנה מדת‬
‫ארך אפים נסתבב ע"י שנושא עון ופשע ואינו מעבירו לגמרי רק‬
‫שסובל אותו ומאריך אף שלא להעניש תיכף‪ ,‬ולעתיד שאת‬
‫הפשע יעביר לגמרי לא ימצא מדת ארך אפים רק על העון‬
‫שאותו לא יעביר רק ישא אותו ויאריך אף‪ ,‬ובזה הוסיף לא‬
‫החזיק לעד אפו‪ ,‬שגם על העון שעליו מאריך אפים והעון שמור‬
‫אצלו‪ ,‬לא יחזיק את האף לעד‪ ,‬וזה יהיה ע"י שני מדות אחרות‬
‫שיתעוררו שהם מדת רחום ומדת רב חסד‪ ,‬ועז"א כי חפץ חסד‬
‫הוא וימחול מצד החסד‪ ,‬וגם‪.‬‬
‫ודם עון א' ופשע רב‪ ,‬ויחלו פניו יכפר העון לא יעשה‪ ,‬כי בבואו‬
‫ישוב ירחמנו‪ .‬וימחול מצד הרחמים וע"י המדות האלה יכבוש‬
‫עונותינו‪ ,‬לא ישא את העון כמשא וסבל‪ ,‬רק יכבוש אותו שלא‬
‫יגיע שום עונש עליו בעתיד‪( ,‬וכבר ידעת בפלוגתא חד אמר כובש‬
‫וחד אמר נושא‪ ,‬ועון עצמו אינו נמחק)‪ ,‬ותשליך במצולות ים כל‬
‫חטאתם אבל החטא שהוא הבא בשוגג או בסבת התאוה שלא‬
‫מצד המרד או המינות תשליך אותו במצולות ים שלא ימצא‬
‫כלל‪.‬‬
‫תתן‪ .‬אחר שחשב כל המדות בא אל מדת אמת ומדת נוצר חסד‬
‫לאלפים‪ ,‬ואמר שמדת אמת הוא שתקיים הבטחתך‪ ,‬תתן‬
‫האמת וההבטחה שהבטחת ליעקב שהבטיחו והיה זרעך כעפר‬
‫הארץ ופרצת ימה וקדמה‪ ,‬שר"ל אחרי הגלות שתדבק לעפר‬
‫נפשם אז יקום לעזרה למו ויפרצו בנחלה בלי מצרים ותקיים‬
‫הבטחה זו מצד מדת אמת שלך‪ ,‬וגם תתן החסד שהבטחת‬
‫לאברהם (שאל אברהם לא נתחייב עדיין מצד הבטחה קודמת‬
‫באר ר"א אבן עזרא (מיכה ז‪ ,‬יח‪-‬כ)‪:‬‬
‫מי – אז יאמרו הגוים או ידבר על לשון אנשי הגלות המבקשים‬
‫ה' לסלוח להם אין אל שיעשה טוב לנחלתו כמוך‪.‬‬
‫ישוב – מלת הוא תשרת אחרת והוא ישוב ירחמנו וטעם יכבוש‬
‫הפוך דברי עונות גברו מני שלא ימשלו בנו עוד ומ"ם חטאתם‬
‫שבה אל שארית נחלתו והוא הזכיר עון ופשע וחטאת‪.‬‬
‫אחרים עמנו על כן כתוב אלהי ישראל אבינו לכולנו ולא הזכיר‬
‫יצחק כי גם הוא אבי אדום ובעבור כי אברהם החל לקרא בשם‬
‫השם הפך אבותיו הקרובים אליו והשם כרת עמו ברית בתחלה‬
‫ע"כ הזכיר לאברהם ולא הוצרך להזכיר יצחק והטעם תתן‬
‫אמתך ליעקב ומה היא אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם‪.‬‬
‫כתב הרד"ק (מיכה ז‪ ,‬יח‪-‬כ)‪:‬‬
‫מי אל כמוך – דברי הנביא כנגד האל יתברך‪.‬‬
‫לשארית נחלתו – לאותם שישארו בבוא הגואל‪.‬‬
‫לא החזיק לעד אפו – אף על פי שהיו חייבים שלא יצאו‬
‫מהגלות לרוע מעשיהם שעשו לא יפנה לעד אל מעשיהם‪.‬‬
‫כי חפץ חסד הוא – כמו שכתוב בתורה ורב חסד וחסדו יגבר על‬
‫חטאיהם כשיגיע זמן הגאולה‪.‬‬
‫ישוב – אמר ישוב ירחמנו ואמר ותשליך כן דרך המקרא‬
‫עונותינו ואמר חטאתם יכבוש כאדם שכובש דבר תחת רגליו‬
‫שלא יראה וזהו שאמר ותשליך במצולות ים‪.‬‬
‫נושא – כאדם שמסלק דבר ממקומו‪.‬‬
‫במצולות – בשורק הצד"י והמצולה הוא עומק הים‪.‬‬
‫תתן אמת ליעקב – החסד הוא לאברהם שנתן לו בחסדו הארץ‬
‫ולבניו אחריו ובניו הם בני יעקב והאמת הוא ליעקב כי אחר‬
‫שנתנה לאברהם ולבניו האמת הוא לקיים המתנה ולבניו כי‬
‫הוא אלהי האמתי ולא ישוב דבריו הטוב אחור‪.‬‬
‫ויעקב כי לשלשתם נשבע‪.‬‬
‫באר מהר"ם אלשיך (מיכה ז‪ ,‬יח‪-‬כ)‪:‬‬
‫מי אל כמוך נושא עוון כו'‪ .‬ראוי לשים לב א‪ .‬למה בעון אמר‬
‫נושא עון ובפשע אמר עובר‪ .‬ב‪ .‬כי אומרו לא החזיק לעד אפו‪,‬‬
‫יורה כי אינו עושה רק סילוק החזיק ולא בעצם‪ ,‬כי אם שאין‬
‫האף לעד‪ ,‬ובבואו לתת טעם אומר כי חפץ חסד הוא שהוא‬
‫אהבת תועלת‪ .‬ג‪ .‬אומרו ישוב ירחמנו‪ .‬כי על דרך הפסוק‬
‫הקודם הראוי יאמר ישוב ירחמם‪ .‬ד‪ .‬אומרו תכבוש עונותינו‬
‫מה כבישה תצדק בעונות‪ .‬ה‪ .‬כי למעלה אמר נושא עון ופה אמר‬
‫יכבוש‪ .‬ו‪ .‬אומרו ותשליך לנוכח ולא אמר וישליך כאומרו‬
‫יכבוש‪ .‬ז‪ .‬אומרו כל חטאתם ולא אמר כל חטאתינו‪ .‬ח‪ .‬איך‬
‫מתקשר לזה פסוק תתן אמת וכו'‪ .‬ט‪ .‬מה היא נתינת אמת‬
‫ונתינת חסד‪ .‬י‪ .‬אומרו נשבעת לאבותינו ולא אמר להם ויחזור‬
‫אל הנזכרים‪ .‬יא‪ .‬למה מזכיר פה ענין השבועה אחר שלא על‬
‫תת להם חסד ואמת היתה השבועה‪.‬‬
‫הנה דרך העולם‪ ,‬שאם יחטא איש לאחד האדם או למלך בשר‬
‫לכפר העון יתן אל לבו הפשע כי רב הוא‪ ,‬ויתחמם לבבו באמת‬
‫באמור האיש אשר ערב אל לבו לעשות פשע‪ ,‬ארצה בו לכפר לו‬
‫את העון‪ ,‬ומה גם עתה את הפשע‪ ,‬אמר הדור אתם ראו זה‬
‫חסדו יתברך‪ ,‬אשר יפליא לעשות בדור האחרון לשארית‬
‫נחלתו‪ ,‬מי אל כמוהו נושא עון מעל האדם לגמרי‪ ,‬וכדי שלא‬
‫יעכב הפשע שלא יכפר העון עובר על הפשע‪ ,‬כי לו לא היה לבל‬
‫יהיה עיכוב לכפר העון‪.‬‬
‫ושמא תאמר‪ ,‬איך יעבור על פשע והלא לפניו משמאלים מלאכי‬
‫משחית‪ ,‬כאף וחימה עברה וזעם ודומיהם שיזכירוהו ויקטרגו‬
‫עליו‪ ,‬הלא הוא כי האף שהוא המשחית הגדול שבהם‪ ,‬בראות‬
‫שהוא יתברך חפץ לעשות חסד שהרי הוא עובר על פשע‪ ,‬גם‬
‫הוא מרפה ידו מהחזיק להזכירו‪ ,‬וזהו לא החזיק לעד אפו‪,‬‬
‫בראות כי חפץ חסד הוא האל הנזכר‪ ,‬ואחר שיהיה עובר על‬
‫כדפירשו ז"ל‪ ,‬וכתיב ישראל עם קרובו ממש קורבה יש לו‬
‫עמהם ובניו הם‪ ,‬והיינו לשארית נחלתו לשון שאר בשר וסוף‬
‫סוף הם נחלתו‪ ,‬ומה אומר אם אענישם הרי הכאב עלי כדכתיב‬
‫בכל צרתם לא צר‪ ,‬כתיב באלף לומר שצערם מגיע לפלא העליון‬
‫וכל שכן לדו פרצופין שבהן עיקר ההנהגה‪ ,‬דקרינן בוא"ו לו צר‪,‬‬
‫וכתיב ותקצר נפשו בעמל ישראל לפיכך אינו סובל צערם‬
‫וקלונם מפני שהם שארית נחלתו‪ ,‬כך האדם עם חבירו כל‬
‫ישראל הם שאר בשר אלו עם אלו מפני שהנשמות כלולות יחד‬
‫יש בזה חלק זה ובזה חלק זה ולכך אינו דומה מרובים העושים‬
‫את המצוה וכו' מפני כללותם‪ ,‬ולכך פירשו רז"ל על הנמנה‬
‫מעשרה ראשונים בבית הכנסת אפילו מאה באים אחריו מקבל‬
‫שכר כנגד כלם מאה ממש כמשמעו מפני שהעשרה הם כלולים‬
‫אלו באלו הרי הם י' פעמים י' מאה וכל אחד מהם כלול ממאה‬
‫אם כן אפילו יבואו מאה הוא יש לו שכר מאה‪ ,‬וכן מטעם זה‬
‫ישראל ערבים זה לזה מפני שממש יש בכל אחד חלק אבר‬
‫מחבירו וכשחוטא האחד פוגם את עצמו ופוגם חלק אשר‬
‫לחבירו בו נמצא מצד החלק ההוא חבירו ערב עליו אם כן הם‬
‫שאר זה עם זה‪ ,‬ולכך ראוי לאדם להיותו חפץ בטובתו של‬
‫חבירו ועינו טובה על טובת חבירו וכבודו יהיה חביב עליו כשלו‬
‫שהרי הוא הוא ממש ומטעם זה נצטוינו ואהבת לרעך כמוך‪,‬‬
‫וראוי שירצה בכשרות חבירו ולא ידבר בגנותו כלל ולא ירצה‬
‫בו כדרך שאין הקדוש ברוך הוא רוצה בגנותנו ולא בצערנו‬
‫מטעם הקורבה‪ ,‬אף הוא לא ירצה בגנות חבירו ולא בצערו ולא‬
‫בקלקולו וירע לו ממנו כאילו הוא ממש היה שרוי באותו צער‬
‫או באותה טובה‪.‬‬
‫ידיו ורגליו כעין שעשה לירבעם ועכ"ז שהכח בידו להחזיר הכח‬
‫הה' לא החזיק לעד אפו‪ ,‬זו מדה אחרת שאפילו שהאדם מחזיק‬
‫בחטא אין הקדוש ברוך הוא מחזיק אף ואם יחזיק לא לעד‬
‫אלא יבטל כעסו אפילו שלא ישוב האדם‪ ,‬כמו שמצינו בימי‬
‫ירבעם בן יואש שהחזיר הקדוש ברוך הוא גבול ישראל והם היו‬
‫עובדים עגלים ורחם עליהם ולא שבו‪ ,‬אם כן למה רחם בשביל‬
‫מדה זו שלא החזיק לעד אפו אדרבא מחליש אפו עם היות‬
‫שעדיין החטא קיים אינו מעניש אלא מצפה ומרחם אולי ישובו‬
‫והיינו כי לא לנצח אריב ולא לעולם אטור‪ ,‬אלא הקדוש ברוך‬
‫הוא מתנהג ברכות ובקשות הכל לטובת ישראל‪ ,‬וזו מדה ראויה‬
‫לאדם להתנהג בה על חבירו אפילו שהוא רשאי להוכיח‬
‫ביסורים את חבירו או את בניו והם מתיסרים לא מפני זה‬
‫ירבה תוכחתו ולא יחזיק כעסו אפילו שכעס אלא יבטלנו ולא‬
‫יחזיק לעד אפו‪ ,‬גם אם הוא אף המותר לאדם כעין שפירשו כי‬
‫תראה חמור שונאך וגו' ופירשו מה הוא השנאה הזאת שראה‬
‫אותו עובר עבירה והוא יחיד אינו יכול להעיד ושונא אותו על‬
‫דבר עבירה ואפילו הכי אמרה תורה עזוב תעזוב עמו שבוק ית‬
‫דבלבך‪ ,‬אלא מצוה לקרב אותו באהבה אולי יועיל בדרך זה‬
‫דהיינו ממש מדה זו לא החזיק לעד אפו‪.‬‬
‫שיתבטל המשחית ההוא ואין הקדוש ברוך הוא עושה כן אלא‬
‫הו' כי חפץ חסד הוא‪ ,‬כבר פירשנו במקומו שיש בהיכל ידוע‬
‫מלאכים ממונים לקבל גמילות חסד שאדם עושה בעולם הזה‬
‫וכאשר מדת הדין מקטרגת על ישראל מיד אותם המלאכים‬
‫מראים החסד ההוא והקב"ה מרחם על ישראל מפני שהוא חפץ‬
‫בחסד ועם היות שהם חייבים אם הם גומלים חסד זה לזה‬
‫מרחם עליהם וכמו שהיה בזמן החרבן שנאמר לגבריאל בא אל‬
‫בינות לגלגל וגו' כי הוא שר הדין והגבורה ונתן לו רשות לקבל‬
‫כוחות הדין בינות לגלגל מתחת לכרובים מאש המזבח דהיינו‬
‫דין גבורת המלכות והיה הדין מתחזק עד שבקש לכלות את‬
‫הכל לקעקע ביצתן של ישראל מפני שנתחייבו כליה וכתיב וירא‬
‫לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם והיינו שאמר הקדוש‬
‫ברוך הוא לגבריאל הם גומלים חסדים אלו עם אלו ואף אם‬
‫הם חייבים נצולו והיה להם שארית‪ ,‬והטעם מפני מדה זו כי‬
‫חפץ חסד הוא רוצה במה שישראל גומלים חסד ואותו צד‬
‫מזכיר להם עם היות שאינם כשרים בצד אחר‪ ,‬אם כן במדה זו‬
‫ראוי האדם להתנהג אף אם יראה שאדם עושה לו רע ומכעיסו‬
‫אם יש בו צד טובה שמטיב לאחרים או מדה טובה שמתנהג‬
‫כשורה יספיק לו צד זה לבטל כעסו מעליו וירצה לבו עמו‬
‫ויחפוץ חסד ויאמר די לי בטובה זו שיש לו‪ ,‬וכל שכן באשתו‬
‫כדפירשו רז"ל דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן‬
‫החטא כך יאמר על כל אדם די לי בטובה פלונית שעשה לי או‬
‫שעשה עם פלוני או מדה טובה פלונית שיש לו יהיה חפץ חסד‪.‬‬
‫הז' ישוב ירחמנו‪ ,‬הנה אין הקדוש ברוך הוא מתנהג כמדת בשר‬
‫ודם שאם הכעיסו חבירו כשהוא מתרצה עמו מתרצה מעט לא‬
‫כאהבה הקודמת‪ ,‬אבל אם חטא אדם ועשה תשובה מעלתו‬
‫ונקרא חסד‪ ,‬ולא יעקב שכבר נתחייב לקיים השבועה שנשבע‬
‫לאברהם ויצחק נקרא אמת) עד שתשמור אשר נשבעת‬
‫לאבותינו הגם שהשבועה היא מימי קדם תצור חסד לאלפים‪.‬‬
‫פירוש י"ג מידות בתומר דבורה (פרק א)‬
‫האדם ראוי שידמה לקונו ואז יהיה בסוד הצורה העליונה צלם‬
‫ודמות שאילו ידומה בגופו ולא בפעולות הרי הוא מכזיב הצורה‬
‫ויאמרו עליו צורה נאה ומעשים כעורים שהרי עיקר הצלם‬
‫והדמות העליון הן פעולותיו ומה יועיל לו היותו כצורה‬
‫העליונה דמות תבנית אבריו ובפעולות לא ידמה לקונו‪ ,‬לפיכך‬
‫ראוי שידמה אל פעולות הכתר שהן י"ג מדות של רחמים‬
‫עליונות ורמוזות בסוד הפסוקים מי אל כמוך‪ ,‬ישוב ירחמנו‪,‬‬
‫תתן אמת‪ ,‬אם כן ראוי שתמצאנה בו י"ג מדות אלו‪ ,‬ועכשיו‬
‫נפרש אותן הפעולות י"ג שראוי שתהיינה בו‪.‬‬
‫הא' מי אל כמוך‪ ,‬הורה על היות הקדוש ברוך הוא מלך נעלב‬
‫סובל עלבון מה שלא יכילהו רעיון‪ ,‬הרי אין דבר נסתר‬
‫מהשגחתו בלי ספק ועוד אין רגע שלא יהיה האדם נזון‬
‫ומתקיים מכח עליון השופע עליו והרי תמצא שמעולם לא חטא‬
‫אדם נגדו שלא יהיה הוא באותו הרגע ממש שופע שפע קיומו‬
‫ותנועת אבריו ועם היות שהאדם חוטא בכח ההוא לא מנעו‬
‫ממנו כלל אלא סובל הקדוש ברוך הוא עלבון כזה להיות‬
‫משפיע בו כח תנועת אבריו והוא מוציא אותו כח באותו רגע‬
‫בחטא ועון ומכעיס והקב"ה סובל‪ ,‬ולא תאמר שאינו יכול‬
‫למנוע ממנו הטוב ההוא ח"ו שהרי בכחו ברגע כמימריה ליבש‬
‫הנשפע ההוא והיה לו לומר כיון שאתה חוטא נגדי תחטא‬
‫בשלך לא בשלי לא מפני זה מנע טובו מן האדם אלא סבל עלבון‬
‫והשפיע הכח והטיב לאדם טובו והרי זה עלבון וסבלנות מה‬
‫שלא ישוער ועל זה קוראים מלאכי השרת להקב"ה מלך עלוב‬
‫והיינו אומרו מי אל כמוך אתה אל בעל חסד המטיב אל בעל‬
‫כח לינקם ולאסוף את שלך ועכ"ז אתה סובל ונעלב עד ישוב‬
‫בתשובה‪ ,‬הרי זו מדה שצריך האדם להתנהג בה רצוני‬
‫הסבלנות וכן היותו נעלב אפילו למדרגה זו ועכ"ז לא יאסוף‬
‫טובתו מן המקבל‪.‬‬
‫הב' נושא עון‪ ,‬והרי זה גדול מהקודם שהרי לא יעשה האדם עון‬
‫שלא יברא משחית כדתנן העובר עבירה אחת קנה לו קטגור‬
‫אחד והרי אותו קטגור עומד לפני הקדוש ברוך הוא ואומר‬
‫פלוני עשאני ואין בריה מתקיימת בעולם אלא בשפעו של‬
‫הקדוש ברוך הוא והרי המשחית הזה עומד לפניו ובמה‬
‫מתקיים‪ ,‬הדין נותן שיאמר הקדוש ברוך הוא איני זן‬
‫משחיתים ילך אצל מי שעשאו ויתפרנס ממנו והיה המשחית‬
‫יורד מיד ונוטל נשמתו או כורתו או נענש עליו כפי עונשו עד‬
‫נושא וסובל העון וכמו שהוא זן העולם כולו זן ומפרנס‬
‫המשחית הזה עד שיהיה אחד משלשה דברים‪ ,‬או שישוב‬
‫החוטא בתשובה ויעכלהו ויבטלהו בסגופיו‪ ,‬או יבטלהו שופט‬
‫צדק ביסורים ומיתה‪ ,‬או ילך בגיהנם ושם יפרע חובו‪ ,‬והיינו‬
‫שאמר קין גדול עוני מנשוא ופירשו רז"ל כל העולם כולו אתה‬
‫סובל ירצה זן ומפרנס ועוני כבד שאין אתה יכול לסובלו פירוש‬
‫לפרנסו עד שאשוב ואתקן‪ ,‬אם כן הרי זו מדת סבלנות גדולה‬
‫שיזון ויפרנס בריה רעה שברא החוטא עד שישוב‪ ,‬ילמוד האדם‬
‫כמה צריך שיהיה סבלן‪ ,‬יסבול עול חבירו ורעותיו שהריע עד‬
‫שיעור כזה שעדיין רעתו קיימת שחטא נגדו והוא יסבול עד‬
‫יתקן חבירו או עד שיתבטל מאליו וכיוצא‪.‬‬
‫הג' ועובר על פשע‪ ,‬זו מדה גדולה שהרי אין המחילה על ידי‬
‫שליח אלא על ידו ממש של הקדוש ברוך הוא כדכתיב כי עמך‬
‫הסליחה וגו' ומה היא הסליחה שהוא רוחץ העון כדכתיב אם‬
‫רחץ ה' את צואת בנות ציון וגו' וכן כתיב וזרקתי עליכם מים‬
‫טהורים וגו' והיינו ועובר על פשע שולח מימי רחיצה ועובר‬
‫ורוחץ הפשע‪ ,‬הנה ממש כדמות זה צריך להיות האדם שלא‬
‫יאמר וכי אני מתקן מה שפלוני חטא או השחית‪ ,‬לא יאמר כך‬
‫שהרי האדם חטא והקב"ה בעצמו שלא על ידי שליח מתקן את‬
‫מעוותו ורוחץ צואת עונו‪ ,‬ומכאן יתבייש האדם לשוב לחטא‬
‫שהרי המלך בעצמו רוחץ לכלוך בגדיו‪.‬‬
‫הד' לשארית נחלתו‪ ,‬הנה הקדוש ברוך הוא מתנהג עם ישראל‬
‫בדרך זה‪ ,‬אומר מה אעשה לישראל והם קרובי שאר בשר יש לי‬
‫עמהם שהם בת זוג להקב"ה וקורא לה בתי‪ ,‬אחותי‪ ,‬אמי‪,‬‬
‫אלא ישוב עמל המן על ראשו וכן פרעה וכן סנחריב והטעם‬
‫להנהגה זו היא בסוד ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ‬
‫גזרה‪ ,‬ופירושו שהשעיר נושא עונות ממש וזה קשה מאד וכי‬
‫ישראל חטאו והשעיר נושא‪ ,‬אלא המדה היא כך האדם מתודה‬
‫וכונתו בוידוי לקבל עליו טהרה כענין שאמר דוד הרב כבסני‬
‫מעוני‪ ,‬וכן הוא אמרינו מרוק ברחמיך הרבים אינו מתפלל אלא‬
‫שיהיו יסורים קלים שלא יהיה בהם בטול תורה‪ ,‬וז"ש אבל לא‬
‫על ידי יסורים רעים וכך הוא מכוין בהיותו אומר ואתה צדיק‬
‫על כל הבא עלי ממש הוא מקבל יסורים בסבר פנים יפות‬
‫להתכפר מפני שיש עונות שיסורים ממרקים או מיתה ממרקת‪,‬‬
‫וכך היא המדה מיד שזה מתודה בתפלתו ופירשו בזוהר בפרשת‬
‫פקודי שהוא חלק סמאל כעין השעיר‪ ,‬מהו חלקו שהקב"ה גוזר‬
‫עליו יסורים ומיד מזדמן שם סמאל והולך וגובה חובו והרי‬
‫נושא השעיר העונות שהקב"ה נותן לו רשות לגבות חובו‬
‫וישראל מתטהרים והנה הכל יתגלגל על סמאל והטעם‬
‫שהקב"ה גזר על עולמו שכל מי שיעשה כן יתבטל‪ ,‬וזה טעם‬
‫ואת הבהמה תהרוגו וכן האבן של מצות הנסקלין והסייף של‬
‫מצות הנהרגין טעונין קבורה לבטל מציאותם וכוחם אחר‬
‫שנגמר דינם‪ ,‬והרי בזה ממש סוד הצלם של נבוכדנצר‪ ,‬נמסרו‬
‫ישראל ביד מלך בבל רישא די דהבא נכנע ההוא רישא ונמסרו‬
‫ביד פרס שהן חדוהי ודרעוהי די כסף‪ ,‬וכן נדחו אלו מפני אלו‬
‫עד שירדו ישראל לרגלוהי מנהון די פרזל ומנהון די חסף ומה‬
‫יהיה תכלית הטוב בסוף הקדוש ברוך הוא מעמידם ועושה‬
‫בהם דין כדכתיב חצי אכלה בם חצי כלים וישראל אינם כלים‬
‫באדין דקו כחדא דהבא כספא ונחשא וכו' הנה בהתחלה כתיב‬
‫ומחת לצלמא על רגלוהי אין מכל הצלם אלא רגליו שכבר‬
‫נתבטל כחם ועברו ראש ודרעוהי ומעוהי ועם כל זה בסוף דקו‬
‫כחדא עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד סמאל והרשעים עושי‬
‫מעשיו ופעולותיו ויעשה בהם הדין‪ ,‬והיינו ותשליך במצולות ים‬
‫כל חטאתם‪ ,‬ירצה משליך כח הדין להפעל על ידי אלו שהם‬
‫מצולות ים והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ויגרשו‬
‫מימיו רפש וטיט אלו הם העושים דין בישראל שישוב אחר כך‬
‫כל גמולם בראשם‪ ,‬והטעם מפני שאחר שישראל קבלו הדין‬
‫הקדוש ברוך הוא מתנחם אפילו על מה שקדם ותובע עלבונם‬
‫ולא די אלא אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה‪ ,‬גם במדה זו‬
‫צריך להתנהג האדם עם חבירו אפילו שיהיה רשע מדוכא‬
‫ביסורין אל ישנאהו שאחר שנקלה הרי הוא כאחיך ויקרב‬
‫המרודים והנענשים וירחם עליהם ואדרבה יצילם מיד אויב‬
‫ואל יאמר עונו גרם לו אלא ירחמהו במדה זו כדפירשתי‪.‬‬
‫לפניו יתברך והאיך יתן לו ממה שלפניו שכר רוחני בעולם גשמי‬
‫הי' תתן אמת ליעקב‪ ,‬מדה זו היא שיש בישראל מעלה‪ ,‬אותם‬
‫הבינוניים שאינם יודעים להתנהג לפנים משורת הדין והם‬
‫נקראים יעקב מפני שאינם מתנהגים אלא עם הנהגה אמתית‪,‬‬
‫גם הקדוש ברוך הוא יש לו מדת אמת שהוא על צד מציאות‬
‫המשפט הישר ואלו הם המתנהגים בעולם ביושר והקב"ה‬
‫מתנהג עמהם באמת מרחם עליהם על צד היושר והמשפט‪ ,‬גם‬
‫כן האדם צריך להתנהג עם חבירו על צד היושר והאמת בלי‬
‫להטות משפט חבירו לרחם עליו באמת כמו שהשם יתברך‬
‫מרחם על הבריות הבינוניות במדת אמת לתקן אותם‪.‬‬
‫מהנבזה והמצוות שכרן מהנכבד זיו שכינה האיך ינכה אלו נגד‬
‫הי"א חסד לאברהם‪ ,‬הם המתנהגים בעולם לפנים משורת הדין‬
‫כאברהם אבינו גם הקדוש ברוך הוא מתנהג עמהם לפנים‬
‫משורת הדין אינו מעמיד עמהם הדין על תוקפו אף לא בדרך‬
‫היושר אלא נכנס עמהם לפנים מן הישר כמו שהם מתנהגים‬
‫והיינו חסד לאברהם הקדוש ברוך הוא מתנהג במדת חסד עם‬
‫אותם שהם כמו אברהם בהנהגתם‪ ,‬גם האדם עם היות שעם‬
‫כל אדם יהיה מתנהג בצדק וביושר ובמשפט עם הטובים‬
‫והחסידים תהיה הנהגתו לפנים משורת הדין‪ ,‬ואם לשאר‬
‫האדם היה סבלן קצת לאלו יותר ויותר וירחם עליהם ליכנס‬
‫עמהם לפנים משורת הדין שהוא מתנהג בה עם שאר האדם‬
‫וצריך שיהיו אלו חשובים לפניו מאד מאד וחביבים לו והם‬
‫יהיו מאנשי חברתו‪.‬‬
‫הי"ב אשר נשבעת לאבותינו‪ ,‬יש בני אדם שאינם הגונים‬
‫והקב"ה מרחם על כלם ופירשו בגמרא וחנותי את אשר אחון‬
‫אמר הקדוש ברוך הוא אוצר זה לאותם שאינם הגונים יש‬
‫אוצר תחנונים שהקב"ה חונן ונותן להם מתנת חנם לפי שאמר‬
‫הקדוש ברוך הוא הרי יש להם זכות אבות אני נשבעתי לאבות‬
‫אם כן עם היות שאינם הגונים יזכו בשביל שהם מזרע האבות‬
‫שנשבעתי להם לפיכך אנהילם ואנהיגם עד שיתוקנו‪ ,‬וכך יהיה‬
‫האדם אף אם יפגע ברשעים אל יתאכזר כנגדם או יחרפם‬
‫יותר גדולה עם הקדוש ברוך הוא והיינו במקום שבעלי תשובה‬
‫עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד‪ ,‬והטעם כדפירשו‬
‫בפרק הבונה בענין ה' למה היא עשויה כאכסדרא שכל הרוצה‬
‫לצאת מעולמו יצא‪ ,‬פירוש העולם נברא בה' והקב"ה ברא‬
‫העולם פתוח לצד הרע והחטא לרוחה אין צד שאין חומר ויצר‬
‫הרע ופגם כמין אכסדרא אינו בעל גדרים אלא פרצה גדולה‬
‫פרוצה לצד הרע לצד מטה כל מי שירצה לצאת מעולמו כמה‬
‫פתחין לו לא יפנה לצד שלא ימצא צד חטא ועון ליכנס אל‬
‫החצונים והיא פתוחה מלמעלה שאם ישוב יקבלוהו‪ ,‬והקשו‬
‫ולהדרוה בהאי לא מסתייעא מילתא‪ ,‬רצו בזה שהשב בתשובה‬
‫לא יספיק לו שיהיה נגדר בעון כגדר הצדיקים מפני שהצדיקים‬
‫שלא חטאו גדר מעט יספיק אליהם אמנם החוטא שחטא ושב‬
‫לא יספיק לו גדר מעט אלא צריך להגדיר עצמו כמה גדרים‬
‫קשים מפני שאותו הגדר המעט כבר נפרץ פעם אחת אם יתקרב‬
‫שם בקל יפתהו יצרו אלא צריך להתרחק הרחק גדול מאד ולזה‬
‫לא יכנס דרך פתח האכסדרא שהפרצה שם אלא יתעלה ויכנס‬
‫דרך פתח צר ויעשה כמה צרות וסגופים לעצמו ויסתום‬
‫הפרצות‪ ,‬ומטעם זה במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' מפני‬
‫שלא נכנסו דרך פתח הצדיקים כדי שיהיו עם הצדיקים אלא‬
‫נצטערו ועלו דרך פתח העליון וסגפו עצמן ונבדלו מן החטא‬
‫יותר ויותר מן הצדיקים לכך עלו ועמדו במדרגת ה' היכל‬
‫חמישי שבגן עדן דהיינו גג הה"א וצדיקים בפתח הה"א‬
‫בכניסת האכסדרא ולזה כאשר האדם יעשה תשובה דהיינו‬
‫תשוב ה' אל מקומה ויחזיר הקדוש ברוך הוא שכינתו עליו אינו‬
‫שב כאהבה הראשונה בלבד אלא יותר ויותר‪ ,‬והיינו ישוב‬
‫ירחמנו שיוסיף רחמים לישראל ויתקנם ויקרבם יותר‪ ,‬וכך‬
‫האדם צריך להתנהג עם חבירו לא יהיה נוטר איבה מהכעס‬
‫הקודם אלא כשיראה שחבירו מבקש אהבתו יהיה לו במדרגת‬
‫רחמים ואהבה יותר ויותר מקודם ויאמר הרי הוא לי כבעלי‬
‫תשובה שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד אצלם ויקרבהו‬
‫תכלית קורבה יותר ממה שמקרב אותם שהם צדיקים גמורים‬
‫עמו שלא חטאו אצלו‪.‬‬
‫הח' יכבוש עונותינו‪ ,‬הרי הקדוש ברוך הוא מתנהג עם ישראל‬
‫במדה זו והיא סוד כבישת העון‪ ,‬כי הנה המצוה היא כפורחת‬
‫עלתה נצה‪ ,‬ובוקעת ועולה עד אין תכלית להכנס לפניו יתברך‪,‬‬
‫אמנם העונות אין להם כניסה שם ח"ו אלא כובשם שלא יכנסו‬
‫כדכתיב לא יגורך רע לא יגור במגורך רע‪ ,‬אם כן אין העון נכנס‬
‫פנימה‪ ,‬ומטעם זה שכר מצוות בהאי עלמא ליכא מפני שהם‬
‫והרי כל העולם אינו כדאי למצוה אחת ולקורת רוח אשר‬
‫לפניו‪ ,‬ומטעם זה לא יקח שוחד של מצוות המשל בזה אין‬
‫הקדוש ברוך הוא אומר עשה ארבעים מצוות ועשר עבירות‬
‫נשארו שלשים מצוות וילכו י' בי' חס ושלום אלא אפילו צדיק‬
‫גמור ועשה עבירה אחת דומה לפניו כאילו שרף את התורה עד‬
‫שירצה חובו ואחר כך יקבל שכר כל מצוותיו‪ ,‬וזה חסד גדול‬
‫שעושה הקדוש ברוך הוא עם הצדיקים שאינו מנכה מפני‬
‫שהמצוות חשובות מאד ומתעלות עד לפניו יתברך והאיך ינכו‬
‫מהן בשביל העבירות כי שכר העבירה הוא מחלק הגיהנם‬
‫אלו אלא הקדוש ברוך הוא גובה חוב העבירות ומשכיר שכר כל‬
‫המצוות‪ ,‬והיינו יכבוש עונותינו שאין העונות מתגברים לפניו‬
‫כמצוות אלא כובש אותם שלא יתעלו ולא יכנסו עם היות‬
‫שהוא משגיח על דרכי איש הטוב והרע עם כל זה הטוב אינו‬
‫כובשו אלא פורח ועולה עד למאד ונכלל מצוה במצוה ונבנה‬
‫ממנו בנין ולבוש נכבד והעונות אין להם סגולה זו אלא כובש‬
‫אותם שלא יצליחו הצלחה זו ולא יכנסו פנימה ואף מדה זו‬
‫צריך האדם להתנהג בה שלא יכבוש טובת חבירו ויזכור רעתו‬
‫שגמלהו אלא אדרבה יכבוש הרע וישכחהו ויזניחהו ולא יגור‬
‫במגורו רע ותהיה הטובה סדורה תמיד לפניו ויזכור לו הטובה‬
‫ויגבירה לו על כל המעשים שיעשה לו ולא ינכה בלבו ויאמר אם‬
‫עשה לי טובה הרי עשה לי רעה וישכח הטובה‪ ,‬לא יעשה כן‬
‫אלא ברעה יתרצה כל דרך רצוי שיוכל והטובה אל יזניחה‬
‫לעולם מבין עיניו ויעלים עינו מן הרעה כל מה שיוכל כדרך‬
‫שהקב"ה כובש עונות כדפירשתי‪.‬‬
‫הט' ותשליך במצולות ים כל חטאתם‪ ,‬זו מדה טובה להקב"ה‬
‫שהרי ישראל חטאו מסרם ביד פרעה ושבו בתשובה למה יעניש‬
‫פרעה וכן סנחריב וכן המן ודומיהם אין הקדוש ברוך הוא‬
‫מתנחם בלבד לומר שבו בתשובה אם כן לא יהיה להם עוד רעה‬
‫אם כן יסתלק המן מעליהם או פרעה או סנחריב זה לא יספיק‬
‫וכיוצא אלא ירחם עליהם ויאמר סוף סוף הם בני אברהם‬
‫יצחק ויעקב אם הם אינם כשרים אבותיהם כשרים והגונים‬
‫והמבזה הבנים מבזה האבות אין רצוני שיתבזו אבותיהם על‬
‫ידי ומכסה עלבונם ומתקנם כפי כחו‪.‬‬
‫הי"ג מימי קדם‪ ,‬הרי מדה שיש להקב"ה עם ישראל כשתמה‬
‫זכות וכיוצא מה יעשה והרי הם מצד עצמם אינם הגונים‪ ,‬כתיב‬
‫זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך‪ ,‬ממש זוכר הקדוש‬
‫ברוך הוא ימים קדמונים אהבה שהיה מקדם ומרחם על‬
‫ישראל ובזה יזכור להם כל המצוות שעשו מיום שנולדו וכל‬
‫הטובות וכל מדות טובות שהקב"ה מנהיג בהם עולמו ומכלם‬
‫עושה סגלה לרחם בשבילם והרי זו המדה כוללת כל המדות‬
‫כלם כדפירשו באדרא‪ ,‬כך האדם יתקן הנהגתו עם בני אדם‬
‫שאפילו שלא ימצא טענה מאלו הנזכרות יאמר כבר היו שעה‬
‫קודם שלא חטאו והרי אותה שעה או בימים קדמונים היו‬
‫כשרים ויזכור להם הטובה שעשו בקטנותם ויזכור להם אהבת‬
‫גמולי מחלב עתיקי משדים ובזה לא ימצא אדם שאינו ראוי‬
‫להטיבו ולהתפלל על שלומו ולרחם עליו‪.‬‬
‫עד כאן הגיעו י"ג מדות שבהן יהיה האדם דומה אל קונו שהן‬
‫מדות של רחמים עליונות‪ ,‬וסגולתן כמו שיהיה האדם מתנהג‬
‫למטה כך יזכה לפתוח לו מדה עליונה מלמעלה ממש כפי מה‬
‫שיתנהג כך משפיע מלמעלה וגורם שאותה המדה תאיר בעולם‪,‬‬
‫ולכך אל ילוזו מעיני השכל י"ג מדות אלו והפסוק לא יסוף‬
‫מפיו כדי שיהיה לו למזכרת כאשר יבא לו מעשה שיצטרך‬
‫להשתמש במדה אחת מהן יזכור ויאמר הרי דבר זה תלוי‬
‫במדה פלונית איני רוצה לזוז ממנה שלא תתעלה ותסתלק‬
‫המדה ההיא מן העולם‪.‬‬