Chanuka and Human Initiative

‫תלמוד בבלי מסכת שבת דף כג עמוד א‬

:‫ ורב ירמיה אמר‬.‫ המדליק נר של חנוכה צריך לברך‬:‫אמר רב חייא בר אשי אמר רב‬
,‫ הרואה מברך שתים‬- ‫ יום ראשון‬:‫ אמר רב יהודה‬.‫הרואה נר של חנוכה צריך לברך‬
?‫ מאי ממעט‬.‫ ורואה מברך אחת‬,‫ מדליק מברך שתים‬- ‫ מכאן ואילך‬.‫ומדליק מברך שלש‬
‫ מאי מברך? מברך אשר קדשנו במצותיו‬.‫ נס כל יומי איתיה‬- !‫ ונימעוט נס‬.‫ממעט זמן‬
:‫ רב נחמיה אמר‬.‫ מלא תסור‬:‫וצונו להדליק נר של חנוכה והיכן צונו? רב אויא אמר‬
‫ הדמאי מערבין בו ומשתתפין בו‬:‫ מתיב רב עמרם‬.‫שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך‬
‫ כל מדרבנן‬:‫ ואי אמרת‬.‫ ומפרישין אותו ערום ובין השמשות‬,‫ומברכין עליו ומזמנין עליו‬
‫ אמר‬- !‫ היכי מברך? והא בעינן והיה מחניך קדוש וליכא‬,‫ הכא כי קאי ערום‬,‫בעי ברכה‬
,‫ והא יום טוב שני‬.‫ לא בעי ברכה‬- ‫ ספק דדבריהם‬,‫ בעי ברכה‬- ‫ ודאי דדבריהם‬:‫אביי‬
‫ רוב עמי‬:‫ רבא אמר‬.‫ התם כי היכי דלא לזילזולי בה‬- !‫ ובעי ברכה‬,‫דספק דבריהם הוא‬
.‫הארץ מעשרין הן‬

Talmud, Shabbat 23a

R. Hiyya b. Ashi said: He who lights the Hanukkah lamp must pronounce a
blessing; while R. Jeremiah said He who sees the Hanukkah lamp must
pronounce a blessing. Rab Judah said: On the first day, he who sees must
pronounce two, and he who lights must pronounce three blessings; thereafter,
he who lights pronounces two, and he who sees pronounces one. What is
omitted? — The 'season' is omitted. Yet let the 'miracle' be omitted? The
miracle holds good for every day.

What benediction is uttered? — This: Who sanctified us by His commandments

and commanded us to kindle the light of Hanukkah. And where did He
command us? — R. Awia said: [It follows] from, thou shalt not turn aside [from
the sentence Which they shall shew thee]. R. Nehemiah quoted: Ask thy father,
and he will shew thee; Thine elders, and they will tell thee.
R. Amram objected: "Dem'ai ...may be separated by a naked person…” But if
you say that every Rabbinical [precept] requires a benediction, here, when one
stands naked, how can he pronounce a benediction: lo! we require, therefore
shall thy camp be holy [that he see no unclean thing in thee] which is absent?!
— Said Abaye, A certain Rabbinical law requires a benediction, whereas a
doubtful Rabbinical law does not. But what of the second day of Festivals, which
is a Rabbinical [institution] based on doubt, and yet it requires a benediction?
— There it [was instituted] in order that it should not be treated slightingly.
Raba said: The majority of the 'amme ha-arez tithe [their produce].

Blessings Over Chanuka Lights

‫ָּב רּוְך ַא ָּת ה ֲא ֹדָני ֱא ֹלֵה ינּו ֶמ ֶלְך ָה עֹוָלם ֲא ֶׁש ר ִק ְּד ָׁש נּו ְּב ִמ ְצ ֹוָת יו ְו ִצ ָּו נּו ְל ַה ְד ִל יק ֵנר של ֲח ֻנָּכה‬
Blessed are You, Lord our G-d, King of the universe, who has sanctified us with
His commandments, and commanded us to kindle the Chanukah light.

‫ָּב רּוְך ַא ָּת ה ֲא ֹדָני ֱא ֹלֵה ינּו ֶמ ֶלְך ָה עֹוָלם ֶׁש ָע ָׂש ה ִנ ִּס ים ַלֲא בֹוֵת ינּו ַּב ָּיִמ ים ָה ֵה ם ִּב ְּז ַמ ן ַה ֶּזה‬

Blessed are You, Lord our G-d, King of the universe, who performed miracles
for our forefathers in those days, at this time.

‫ָּב רּוְך ַא ָּת ה ֲא ֹדָני ֱא ֹלֵה ינּו ֶמ ֶלְך ָה עֹוָלם ֶׁש ֶה ֱח ָינּו ְו ִק ְּיָמ נּו ְו ִה ִּג יָע נּו ִל ְּז ַמ ן ַה ֶּזה‬

Blessed are You, Lord our G-d, King of the universe, who has granted us life,
sustained us, and enabled us to reach this occasion.

‫דברים פרק יז‬

‫(ח) ִּ֣כ י ִיָּפ ֵל ֩א ִמ ְּמ ָ֙ך ָד ָ֜ב ר ַלִּמ ְׁש ָּ֗פ ט ֵּֽב ין־ָּ֨ד ם׀ ְל ָ֜ד ם ֵּֽב ין־ִּ֣ד ין ְל ִ֗ד ין ּוֵ֥ב ין ֶ֙נ ַג ֙ע ָל ֶ֔נ ַגע ִּד ְב ֵ֥ר י ִר יֹ֖ב ת ִּב ְׁש ָע ֶ֑ר יָך‬
:‫ְו ַק ְמ ָּ֣ת ְו ָע ִ֔ל יָת ֶא ל־ַה ָּמ ֔ק ֹום ֲא ֶׁ֥ש ר ִיְב ַ֛ח ר ְיֹק ָ֥ו ק ֱא ֹלֶ֖ה יָך ּֽב ֹו‬

‫(ט) ּוָב אָ֗ת ֶא ל־ַה ֹּכֲה ִנ י֙ם ַה ְל ִו ִּ֔י ם ְו ֶא ל־ַה ֹּׁש ֵ֔פ ט ֲא ֶׁ֥ש ר ִיְה ֶ֖יה ַּב ָּי ִ֣מ ים ָה ֵ֑ה ם ְו ָד ַר ְׁש ָּ֙ת ְו ִה ִּ֣ג ידּו ְל ָ֔ך ֵ֖א ת ְּד ַ֥ב ר‬
:‫ַה ִּמ ְׁש ָּֽפ ט‬

‫(י) ְו ָע ִׂ֗ש יָת ַע ל־ִּ֤פ י ַה ָּד ָב ֙ר ֲא ֶׁ֣ש ר ַי ִּ֣ג יֽד ּו ְל ָ֔ך ִמ ן־ַה ָּמ ֣ק ֹום ַה ֔ה ּוא ֲא ֶׁ֖ש ר ִיְב ַ֣ח ר ְיֹק ָ֑ו ק ְו ָׁש ַמ ְר ָּ֣ת ַלֲע ׂ֔ש ֹות‬
:‫ְּכ ֹ֖כ ל ֲא ֶׁ֥ש ר יֹוֽר ּוָך‬

‫(יא) ַע ל־ִּ֨פ י ַה ּתֹו ָ֜ר ה ֲא ֶׁ֣ש ר יֹו ֗ר ּוָך ְו ַע ל־ַה ִּמ ְׁש ָּ֛פ ט ֲא ֶׁש ר־ֹיאְמ ֥ר ּו ְל ָ֖ך ַּת ֲע ֶׂ֑ש ה ֹ֣ל א ָת ֗ס ּור ִמ ן־ַה ָּד ָ֛ב ר‬
:‫ֲא ֶׁש ר־ַי ִּ֥גיֽד ּו ְל ָ֖ך ָי ִ֥מ ין ּוְׂש ֹֽמ אל‬

Devarim 17:8-11

8If a matter eludes you in judgment, between blood and blood, between
judgment and judgment, or between lesion and lesion, words of dispute in your
cities, then you shall rise and go up to the place the Lord, your God, chooses.

9And you shall come to the Levitic kohanim and to the judge who will be in
those days, and you shall inquire, and they will tell you the words of judgment.

10And you shall do according to the word they tell you, from the place the
Lord will choose, and you shall observe to do according to all they instruct you.

11According to the law they instruct you and according to the judgment they
say to you, you shall do; you shall not divert from the word they tell you, either
right or left.

‫דברים פרק לב‬

 ‫(ז) ְז ֹכ ֙ר ְי ֣מ ֹות עֹו ָ֔ל ם ִּ֖ב ינּו ְׁש ֣נ ֹות ֹּדר־ָו ֹ֑ד ר ְׁש ַ֤א ל ָאִ֙ב יָ֙ך ְו ַי ֵּ֔ג ְד ָך ְז ֵק ֶ֖נ יָך ְו ֹ֥י אְמ רּו ָֽל ְך‪:‬‬

‫‪Devarim 32:7‬‬

‫‪Remember the days of old; reflect upon the years of [other] generations. Ask‬‬
‫‪your father, and he will tell you; your elders, and they will inform you.‬‬

‫חידושי הריטב"א מסכת שבת דף כג עמוד א‬

‫רב נחמן אמר משאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך‪ .‬פי' ולא ניחא ליה לאנסובה על לאו‬
‫דלא תסור כדאמרינן במסכת ברכות (י"ט ב') כולהו אלאו דלא תסור אסמכינהו רבנן‪,‬‬
‫משום דשאני מצוה זו שאין לה שום עיקר מן התורה‪.‬‬

‫תלמוד בבלי מסכת מכות דף כג עמוד ב‬

‫דרש רבי שמלאי‪ :‬שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה‪ ,‬שלש מאות וששים‬
‫וחמש לאוין כמנין ימות החמה‪ ,‬ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם‪.‬‬
‫אמר רב המנונא‪ :‬מאי קרא? תורה צוה לנו משה מורשה‪ ,‬תורה בגימטריא שית מאה‬
‫וחד סרי הוי‪ ,‬אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום‪.‬‬

‫‪Talmud Makkot 23b‬‬

‫‪R. Simlai when preaching said: Six hundred and thirteen precepts were‬‬
‫‪communicated to Moses, three hundred and sixty-five negative precepts,‬‬
‫‪corresponding to the number of solar days [in the year], and two hundred and‬‬
‫‪forty-eight positive precepts, corresponding to the number of the members of‬‬
‫‪man's body. Said R. Hamnuna: What is the [authentic] text for this? It is, Moses‬‬
‫’‪commanded us torah, an inheritance of the congregation of Jacob,41 ‘torah‬‬
‫‪being in letter-value, equal to six hundred and eleven, ‘I am’ and ‘Thou shalt‬‬
‫‪have no [other Gods]’ [not being reckoned, because]we heard from the mouth‬‬
‫‪of the Might [Divine].‬‬

‫ספר הלכות גדולות הקדמה‬

‫(מכות כג ב) דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נצטוו ישראל‪ ,‬אמר רב‬
‫המנונא מאי קראה‪( ,‬דברים לג‪ ,‬ד) תורה צוה לנו משה תורה בגימטריא הכי הוי‪ ,‬שש‬
‫מאות ואחת עשרה הואי‪ ,‬אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום‪ .‬שלש מאות וששים‬
‫וחמש מצות לא תעשה ומאתים וארבעים ושמונה מצות עשה‪ ,‬כל המקיימם זוכה‬
‫לעולם הבא‪ ...‬ואלו מצות קום עשה‪(... :‬קלט) נר חנוכה‪.‬‬

‫ספר המצוות לרמב"ם שורש א‬

‫השרש הראשון שאין ראוי למנות בכלל הזה המצות שהן מדרבנן‪ .‬דע כי זה הענין לא‬
‫היה ראוי לעורר עליו לבאורו כי אחר שהיה לשון התלמוד שש מאות ושלש עשרה‬
 ‫ אבל‬.‫מצות נאמרו לו למשה בסיני איך נאמר בדבר שהוא מדרבנן שהוא מכלל המנין‬
…‫העירונו עליו מפני שטעו בו רבים ומנו נר חנוכה ומקרא מגלה בכלל מצות עשה‬

‫רמב"ם הלכות ממרים פרק א‬

‫ והם עמודי ההוראה‬,‫ בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה‬-‫הלכה א‬
‫ ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר‬,‫ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל‬
‫ וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן‬,‫יורוך זו מצות עשה‬
.‫ולישען עליהן‬

‫ כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה שנאמר לא תסור מכל הדבר‬-‫הלכה ב‬
,‫ ואין לוקין על לאו זה מפני שניתן לאזהרת מיתת בית דין‬,‫אשר יגידו לך ימין ושמאל‬
‫ אחד‬,'‫שכל חכם שמורה על דבריהם מיתתו בחנק שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון וגו‬
‫ ואחד דברים שלמדום מפי‬,‫דברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבעל פה‬
‫ ואחד‬,‫דעתם באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שדבר זה כך הוא‬
,‫דברים שעשאום סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות‬
‫ והעובר על כל אחד מהן‬,‫כל אחד ואחד מאלו השלשה דברים מצות עשה לשמוע להן‬
‫ הרי הוא אומר על פי התורה אשר יורוך אלו התקנות והגזירות‬,‫עובר בלא תעשה‬
‫ ועל המשפט אשר יאמרו‬,‫והמנהגות שיורו בהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם‬
‫ מכל הדבר‬,‫אלו דברים שילמדו אותן מן הדין באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן‬
.‫אשר יגידו לך זו הקבלה שקבלו איש מפי איש‬

Rambam, Mishneh Torah

1The Supreme Sanhedrin in Jerusalem are the essence of the Oral Law. They
are the pillars of instruction from whom statutes and judgments issue forth for
the entire Jewish people. Concerning them, the Torah promises Deuteronomy
17:11: "You shall do according to the laws which they shall instruct you...." This
is a positive commandment. Whoever believes in Moses and in his Torah is
obligated to make all of his religious acts dependent on this court and to rely on
them.
2Any person who does not carry out their directives transgresses a negative
commandment, as Ibid. continues: "Do not deviate from any of the statements
they relate to you, neither right nor left." Lashes are not given for the violation
of this prohibition, because it also serves as a warning for a transgression
punishable by execution by the court. For when a sage rebels against the words
of the court, he should be executed by strangulation, as the following verse
states: "A person who will act deliberately...." We are obligated to heed their
words whether they: a) learned them from the Oral Tradition, i.e., the Oral
Law, b) derived them on the basis of their own knowledge through one of the
attributes of Biblical exegesis and it appeared to them that this is the correct
interpretation of the matter, c) instituted the matter as a safeguard for the
Torah, as was necessary at a specific time. These are the decrees, edicts, and
customs instituted by the Sages.
It is a positive commandment to heed the court with regard to each of these
three matters. A person who transgresses any of these types of directives
transgresses a negative commandment. This is derived from the continuation of
the above verse in the following manner: "According to the laws which they
shall instruct you" - this refers to the edicts, decrees, and customs which they
instruct people at large to observe to strengthen the faith and perfect the world.
"According to the judgment which they relate" - this refers to the matters which
they derive through logical analysis employing one of the methods of Biblical
exegesis. "From all things that they will tell you" - This refers to the tradition
which they received one person from another.

‫דברים פרק ד פסוק ב‬

‫ֹ֣ל א ֹת ִ֗ס פּו ַע ל־ַה ָּד ָב ֙ר ֲא ֶׁ֤ש ר ָאֹנ ִכ ֙י ְמ ַצ ֶּ֣ו ה ֶא ְת ֶ֔כ ם ְו ֹ֥ל א ִת ְג ְר ֖ע ּו ִמ ֶּ֑מ ּנּו ִל ְׁש ֹ֗מ ר ֶא ת־ִמ ְצ ֹו ֙ת ְיֹק ָ֣ו ק‬
:‫ֱא ֹֽל ֵה יֶ֔כ ם ֲא ֶׁ֥ש ר ָאֹנ ִ֖כ י ְמ ַצ ֶּ֥ו ה ֶא ְת ֶֽכ ם‬

Devarim 4:2

Do not add to the word which I command you, nor diminish from it, to observe
the commandments of the Lord your God which I command you.

‫רמב"ם הלכות ממרים פרק ב הלכה ט‬

‫הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות וכן יש להן‬
,‫להתיר איסורי תורה לפי שעה מהו זה שהזהירה תורה לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו‬
‫שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע ג מהן ולקבוע הדבר לעולם בדבר שהוא מן‬
‫ כיצד הרי כתוב בתורה לא תבשל גדי‬,‫התורה בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה‬
‫ בין בשר‬,‫בחלב אמו מפי השמועה למדו שזה הכתוב אסר לבשל ולאכול בשר בחלב‬
‫ אם יבוא בית דין ויתיר‬,‫בהמה בין בשר חיה אבל בשר העוף מותר בחלב מן התורה‬
‫ ואם יאסור בשר העוף ויאמר שהוא בכלל הגדי והוא אסור‬,‫בשר חיה בחלב הרי זה גורע‬
‫ אבל אם אמר בשר העוף מותר מן התורה ואנו נאסור אותו‬,‫מן התורה הרי זה מוסיף‬
‫ונודיע לעם שהוא גזרה שלא יבא מן הדבר חובה ויאמרו העוף מותר מפני שלא נתפרש‬
‫ ויבא אחר לומר אף בשר בהמה מותרת חוץ מן‬,‫כך החיה מותרת שהרי לא נתפרשה‬
‫ ויבא אחר לומר אף בשר העז מותר בחלב פרה או הכבשה שלא נאמר אלא אמו‬,‫העז‬
,‫ ויבא אחר לומר אף בחלב העז שאינה אמו מותר שלא נאמר אלא אמו‬,‫שהיא מינו‬
‫ אין זה מוסיף אלא עושה סייג לתורה וכן‬,‫לפיכך נאסור כל בשר בחלב אפילו בשר עוף‬
.‫כל כיוצא בזה‬

Rambam Mishneh Torah

A court has the authority to issue a decree and forbid something which is
permitted and have its decree perpetuated for generations to come. Similarly, it
has the authority - as a temporary measure - to release the Torah's prohibitions.
What then is the meaning of the Scriptural prohibitions Deuteronomy 13:1: "Do
not add to it and do not detract from it"?
The intent is that they do not have the authority to add to the words of the
Torah or to detract from them, establishing a matter forever as part of
Scriptural Law. This applies both to the Written Law and the Oral Law.

What is implied? The Torah states Exodus 23:19: "Do not cook a kid in its
mother's milk." According to the Oral Tradition, we learned that the Torah
forbade both the cooking and eating of milk and meat, whether the meat of a
domesticated animal or the meat of a wild beast. The meat of fowl, by contrast,
is permitted to be cooked in milk according to Scriptural Law. Now if a court
will come and permit partaking of the meat of a wild animal cooked in milk, it is
detracting from the Torah. And if it forbids the meat of fowl cooked in milk
saying that this is included in "the kid" forbidden by the Scriptural Law, it is
adding to the Torah.

If, however, the court says: "The meat of fowl cooked in milk is permitted
according to Scriptural Law. We, however, are prohibiting it and publicizing the
prohibition as a decree, lest the matter lead to a detriment and people say:
'Eating the meat of fowl cooked in meat is permitted, because it is not explicitly
forbidden by the Torah. Similarly, the meat of a wild animal cooked in milk is
permitted, because it is also not explicitly forbidden.' "And another may come
and say: 'Even the meat of a domesticated animal cooked in milk is permitted
with the exception of a goat.' And another will come and say: 'Even the meat of
a goat is permitted when cooked in the milk of a cow or a sheep. For the verse
mentions only "its mother," i.e., an animal from the same species.' And still
another will come and say: 'Even the meat of a goat is permitted when cooked
in goat's milk as long the milk is not from the kid's mother, for the verse says:
"its mother."' For these reasons, we will forbid all meat cooked in milk, even
meat from fowl."

Such an approach is not adding to the Torah. Instead, it is creating safeguards

for the Torah. Similar concepts apply in all analogous situations.
‫תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב‬

‫ אם‬:‫ אמר להם‬.‫באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו‬
‫ ארבע מאות‬:‫ ואמרי לה‬,‫ נעקר חרוב ממקומו מאה אמה‬.‫ חרוב זה יוכיח‬- ‫הלכה כמותי‬
‫ אמת‬- ‫ אם הלכה כמותי‬:‫ חזר ואמר להם‬.‫ אין מביאין ראיה מן החרוב‬:‫ אמרו לו‬.‫אמה‬
.‫ אין מביאין ראיה מאמת המים‬:‫ אמרו לו‬.‫ חזרו אמת המים לאחוריהם‬.‫המים יוכיחו‬
‫ הטו כותלי בית המדרש‬.‫ כותלי בית המדרש יוכיחו‬- ‫ אם הלכה כמותי‬:‫חזר ואמר להם‬
- ‫ אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה‬:‫ אמר להם‬,‫ גער בהם רבי יהושע‬.‫ליפול‬
‫ ולא זקפו מפני כבודו של רבי‬,‫אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע‬
.‫ מן השמים יוכיחו‬- ‫ אם הלכה כמותי‬:‫ חזר ואמר להם‬.‫ ועדין מטין ועומדין‬,‫אליעזר‬
‫ מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי‬:‫יצאתה בת קול ואמרה‬
:‫ אמר רבי ירמיה‬- ?‫ מאי לא בשמים היא‬- .‫ לא בשמים היא‬:‫יהושע על רגליו ואמר‬
‫ שכבר כתבת בהר סיני בתורה‬,‫ אין אנו משגיחין בבת קול‬,‫שכבר נתנה תורה מהר סיני‬
 ‫ מאי עביד קודשא בריך הוא‬:‫ אמר ליה‬,‫ אשכחיה רבי נתן לאליהו‬- .‫אחרי רבים להטת‬
.‫ נצחוני בני‬,‫ קא חייך ואמר נצחוני בני‬:‫ אמר ליה‬- ?‫בההיא שעתא‬

Talmud Baba Metzia 59b

It has been taught: On that day R. Eliezer brought forward every imaginable
argument, but they did not accept them. Said he to them: 'If the halachah
agrees with me, let this carob-tree prove it!' Thereupon the carob-tree was torn
a hundred cubits out of its place — others affirm, four hundred cubits. 'No
proof can be brought from a carob-tree,' they retorted. Again he said to them:
'If the halachah agrees with me, let the stream of water prove it!' Whereupon
the stream of water flowed backwards — 'No proof can be brought from a
stream of water,' they rejoined. Again he urged: 'If the halachah agrees with me,
let the walls of the schoolhouse prove it,' whereupon the walls inclined to fall.
But R. Joshua rebuked them, saying: 'When scholars are engaged in a halachic
dispute, what have ye to interfere?' Hence they did not fall, in honour of R.
Joshua, nor did they resume the upright, in honour of R. Eliezer; and they are
still standing thus inclined. Again he said to them: 'If the halachah agrees with
me, let it be proved from Heaven!' Whereupon a Heavenly Voice cried out:
'Why do ye dispute with R. Eliezer, seeing that in all matters the halachah agrees
with him!' But R. Joshua arose and exclaimed: 'It is not in heaven.' What did he
mean by this? — Said R. Jeremiah: That the Torah had already been given at
Mount Sinai; we pay no attention to a Heavenly Voice, because Thou hast long
since written in the Torah at Mount Sinai, After the majority must one incline.
R. Nathan met Elijah and asked him: What did the Holy One, Blessed be He,
do in that hour? — He laughed [with joy], he replied, saying, 'My sons have
defeated Me, My sons have defeated Me.'

‫קצות החושן הקדמה‬

‫אך לא נתנה התורה למלאכי השרת ואל האדם נתנה אשר לו שכל האנושי ונתן לנו‬
‫ ונתן לנו את‬...‫הקדוש ברוך הוא התורה ברוב רחמיו וחסדיו כפי הכרעת שכל האנושי‬
‫התורה כפי הכרעת שכל האנושי אף על פי שאינו אמת וא"כ המחדשו הוא חידוש גמור‬
‫שתעלה אמת מן הארץ והאמת יהיה כפי‬...‫רק שיהיה אמת בהכרעת שכל האנושי‬
...‫הסכמת החכמים בשכל האנושי‬

R. Aryeh Leib Heller, Kahana (c. 1745 – 1812), Ketzot HaChoshen

The Torah was not given to angels, rather to human, who have human
intelligence… The Torah is given to us to be implemented in accordance with
intellect, even though it is not absolute “truth.” Nevertheless, any reasonable
insight is valid, as long as it is true by the standard of reason, for truth is
determined by the consensus of the sages, relying upon intellectual analysis.
 ‫תנא דבי אליהו אליהו זוטא (איש שלום) פרשה ב‬

‫פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אדם אחד‪ ,‬ובא אלי בדרך מינות‪ ,‬ויש בו מקרא‬
‫ואין בו משנה‪ ,‬אמר לי‪ ,‬מקרא ניתן לנו מהר סיני‪ ,‬משנה לא ניתן לנו מהר סיני‪ ,‬ואמרתי‬
‫לו‪ ,‬בני‪ ,‬והלא מקרא ומשנה מפי הגבורה נאמרו‪ ,‬ומה בין מקרא למשנה‪ ,‬משלו משל‪,‬‬
‫למה הדבר דומה‪ ,‬למלך בשר ודם שהיה לו שני עבדים‪ ,‬והיה אוהבן אהבה גמורה‪ ,‬ונתן‬
‫לזה קב חיטין ולזה קב חיטין‪ ,‬לזה אגודה של פשתן ולזה אגודה של פשתן‪ ,‬הפקח שבהן‬
‫מה עשה‪ ,‬נטל את הפשתן וארגו מפה‪ ,‬ונטל את החיטין ועשאן סולת‪ ,‬ביררה טחנה‪,‬‬
‫ולשה ואפה‪ ,‬וסידרה על גבי השלחן‪ ,‬ופרס עליה מפה‪ ,‬והניחה עד שלא בא המלך‪,‬‬
‫והטפש שבהן לא עשה ולא כלום‪ ,‬לימים בא המלך בתוך ביתו ואמר להן‪ ,‬בניי‪ ,‬הביאו לי‬
‫מה שנתתי לכם‪ ,‬אחד הוציא את [פת] הסולת על גבי השלחן ומפה פרוסה עליו‪ ,‬ואחד‬
‫הוציא את החיטין בקופה‪ ,‬ואגודה של פשתן עליהן‪ ,‬אוי לה לאותה בושה‪ ,‬אוי לה‬
‫לאותה כלימה‪ ,‬הוי אומר איזה מהן חביב‪ ,‬זה שהוציא את השולחן ואת [פת] הסלת‬
‫עליו‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬בני‪ ,‬אם אמצאך בתוך משנת חכמים יעשו דבריך בדאין‪ ,‬אמר לו‪ ,‬הין‪,‬‬
‫אבל‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬בני‪ ,‬כשאתה יורד לפני התבה בשבת כמה אתה מתפלל אמר לי‪ ,‬שבע‪,‬‬
‫אמרתי לו‪ ,‬ושאר הימים‪[ ,‬אמר לי]‪ ,‬תפילה כולה‪ ,‬כמה בני אדם קורין בתורה בשבת‪,‬‬
‫אמר לי‪ ,‬שבעה‪ ,‬במנחה בשבת‪ ,‬בשיני ובחמישי כמה‪ ,‬אמר לי‪ ,‬שלשה שלשה‪ ,‬ועל שבעת‬
‫המינים כמה אתה מברך‪ ,‬אמר לי‪ ,‬שתים‪ ,‬ברכה לפניהם וברכה לאחריהם‪ ,‬ועל שאר‬
‫המינים‪ ,‬ברכה אחת‪ ,‬וברכת המזון‪ ,‬שלש‪ ,‬והטוב ומטיב ארבע‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬בני‪ ,‬וכי יש‬
‫לנו אילו מהר סיני‪ ,‬והלא אינן אלא מתוך משנת חכמים‪ ,‬אלא כשנתן הקדוש ברוך הוא‬
‫תורה לישראל‪ ,‬לא נתנה להן אלא כחיטים להוציא מהן סולת‪ ,‬וכפשתן להוציא ממנו‬
‫בגד‪...‬‬

‫‪Seder Eliyahu Zuta, Chapter 2‬‬

‫‪A king had two slaves whom he loved intensely. He gave each one a measure of‬‬
‫‪wheat and a bundle of flax. The intelligent one wove the flax into a cloth and‬‬
‫‪made flour from the wheat, sifted it, ground it, kneaded it, baked it, and set it‬‬
‫‪(the bread) on the table on the cloth he had made before the king returned.‬‬
‫‪The stupid one did not do a thing (with the gifts the king had given him). After‬‬
‫‪some time the king returned to his house and said to them: “My sons, bring me‬‬
‫‪what I gave you.” One brought out the table set with the bread on the‬‬
‫‪tablecloth; the other brought out the wheat in a basket and the bundle of flax‬‬
‫‪with it. What an embarrassment that was! Which do you think was the more‬‬
‫‪beloved?... (Similarly) when the Holy One, Blessed be He, gave the Torah to‬‬
‫‪Israel, He gave it as wheat from which to make flour and flax from which to‬‬
‫…‪make clothing‬‬

‫קדושת לוי בראשית לחנוכה‬

‫במדרש (ספרי מטות ל‪ ,‬ב) כל הנביאים נתנבאו ב'כה' ומשה נתנבא ב'זה' וכו'‪ .‬ונראה‬
‫להבין מה ענין 'זה' ומה ענין 'כה'‪ ,‬ומה ההפרש ביניהם‪ .‬הכלל‪ ,‬דהנה יש שני בחינות‬
‫בענין הורדת שפע מעולם העליון‪ .‬בחינה אחת‪ ,‬היינו שעל ידי מצות ומעשים טובים של‬
‫התחתונים הן גורמים להעמיד צינורות להורדת השפע‪ ,‬וזה נקרא אתערותא דלתתא‪.‬‬
‫בחינה ב'‪ ,‬זה שהשם יתברך משפיע שפע רב לכל העולמות עליונים ותחתונים הכל‬
 ‫מחמת מדת גודל טובו‪ ,‬כאשר רצונו תמיד כביכול להשפיע‪ ,‬וזה נקרא אתערותא‬
‫דלעילא‪.‬‬

‫הנה הבחינה הא' שזכרנו כאן נקראת 'כה'‪ ,‬דהיינו כמעשים טובים שנעשים למטה כמו‬
‫כן מושכים השפע מלמעלה למטה‪ .‬וכמו ששמעתי מהבעל שם טוב על פסוק 'ה' צלך'‬
‫(תהלים קכא‪ ,‬ה)‪ ,‬כמו שהבעל חי עומד אצל הצל‪ ,‬הנה כפי תנועותיו כן מתנועע הצל‪,‬‬
‫כן כביכול ברוך הוא וברוך שמו‪ ,‬כפי מעשים של אדם התחתון כמו כן עושה עמו‬
‫מלעילא כביכול‪ ,‬דהיינו אם יתנהג אדם עם חבירו במדת החסד כן מתנהג עמו השם‬
‫יתברך כביכול‪ .‬לכן מה מאוד היה ראוי להתנהג במדת החסד תמיד‪ ,‬כדי שימשיך עליו‬
‫גם כן מדת החסד‪ ,‬ואז ייטיב לו‪.‬‬

‫ונראה גם כן שזה רמזו חכמינו ז"ל באמרם על פסוק (דברים ד‪ ,‬ד) 'ואתם הדבקים'‪,‬‬
‫הדבק במדותיו‪ ,‬מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון וכו' (עי' ספרי עקב יא‪ ,‬כב;‬
‫שבת קלג‪ ,‬ב)‪ ,‬דהיינו באם שיתנהג אדם במדת החסד ושפעת חסד תרד עליו מלמעלה‪,‬‬
‫ואז יהיה זיווג‪ ,‬וזהו 'הדבקים'‪.‬‬

‫והבחינה השניה שאמרנו נקרא בתואר 'זה'‪ .‬להבין זה‪ ,‬ידוע שבעת יציאת מצרים לא‬
‫היה שום אתערותא דלתתא‪ ,‬אך ורק מצד גודל אהבתו שבחר בעמו ישראל להיות לו‬
‫לעם נתעורר מלעילא להטיב להם (עי' פע"ח שער חג המצות פ"א; שער ספירת העומר‬
‫פ"א)‪ .‬ונמצא שמשה רבינו היה השפעות נבואתו ב'זה'‪ ,‬אבל שאר הנביאים היו לאחר‬
‫מתן תורה‪ ,‬שהיה אתערותא דלתתא‪ ,‬שהיו עסוקים תמיד במצותיו ובתורתו יתברך‪,‬‬
‫וכפי מעשיהם הטובים כן גרמו לעשות רושם למעלה‪ ,‬וכמו כן ירדה השפע‪ ,‬וזה בחינת‬
‫'כה' כמו שזכרנו לעיל‪.‬‬

‫וכן יש בניסי [ה'] יתברך‪ ,‬לפעמים עושה בהגרמת תחתונים על ידי מעשיהם הטובים‪,‬‬
‫ולפעמים שהקדוש ברוך הוא מראה לנו ניסים ונפלאות ולטובה אות רק מחמת גודל‬
‫אהבתו לעמו ישראל‪ .‬ולכן קודם מתן תורה היו הניסים רק בהתעוררות מלעילא‪ ,‬אבל‬
‫לאחר מתן תורה‪ ,‬דהיינו בימי מרדכי ואסתר ודומיהן‪ ,‬שכמו אתערותא דלתתא כך‬
‫נתעורר מלמעלה המשכת השפע ממנו יתברך‪ ,‬וכבר כתבתי שזה נקרא בשם 'כה'‪ ,‬וזהו‬
‫חנוכה‪ ,‬חנ"ו כ"ה‪:‬‬
Kedushat Levi