חדוא 2ת - הרצאות

‫חדו"א ‪2‬‬
‫הרצאות‬
‫ד"ר רבייב דניאל‬
‫‪ 4‬ביולי ‪2020‬‬
‫הערה‪ :‬ייתכנו טעויות דפוס‪ ,‬אתם מוזמנים ליידע אותי בכל טעות אפשרית‪.‬‬
‫תוכן עניינים‬
‫‪4‬‬ ‫‪ I‬המרחב‬
‫‪4‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫וקטורים‬ ‫‪1‬‬
‫‪5‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫קורדינטות קרטזיות‬ ‫‪1.1‬‬
‫‪6‬‬ ‫היטל ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪1.2‬‬
‫‪6‬‬ ‫המכפלה הסקלרית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪1.3‬‬
‫‪7‬‬ ‫המכפלה הוקטורית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪1.4‬‬
‫‪9‬‬ ‫המכפלה המעורבת ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪1.5‬‬
‫‪10‬‬ ‫גיאומטריה אנליטית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪10‬‬ ‫ישרים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.1‬‬
‫‪11‬‬ ‫מרחק מנקודה לישר ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.1.1‬‬
‫‪11‬‬ ‫מצב הדדי בין ישרים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.1.2‬‬
‫‪12‬‬ ‫מישורים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.2‬‬
‫‪13‬‬ ‫מרחק מנקודה למישור ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.2.1‬‬
‫‪14‬‬ ‫מצב הדדי בין מישורים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.2.2‬‬
‫‪14‬‬ ‫משטחים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪14‬‬ ‫משטחים גליליים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪3.1‬‬
‫‪14‬‬ ‫משטחים ריבועיים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪3.2‬‬
‫‪15‬‬ ‫פונקציות ־ מבוא ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪17‬‬ ‫מסילות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪5‬‬
‫‪20‬‬ ‫טופולוגיה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6‬‬
‫‪20‬‬ ‫המרחב האוקלידי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.1‬‬
‫‪22‬‬ ‫סדרות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪23‬‬ ‫פונקציות במספר משתנים‬ ‫‪II‬‬

‫‪23‬‬ ‫הרכבת פונקציות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪7‬‬
‫‪24‬‬ ‫גבול ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪8‬‬
‫‪25‬‬ ‫שיטות לחישוב גבול ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪8.1‬‬
‫‪26‬‬ ‫שיטות להוכחת אי־קיום גבול ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪8.2‬‬
‫‪27‬‬ ‫גבול נשנה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪8.3‬‬
‫‪28‬‬ ‫רציפות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪9‬‬
‫‪29‬‬ ‫גזירות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪10‬‬
‫‪29‬‬ ‫נגזרות חלקיות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪10.1‬‬
‫‪30‬‬ ‫המישור המשיק ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪10.2‬‬
‫‪32‬‬ ‫דיפרנציאביליות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪10.3‬‬
‫‪35‬‬ ‫כלל השרשרת ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪10.4‬‬
‫‪37‬‬ ‫נגזרת מכוונת ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪10.5‬‬
‫‪39‬‬ ‫כלל לייבניץ ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪10.6‬‬
‫‪40‬‬ ‫נגזרות חלקיות מסדר גבוה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪10.7‬‬
‫‪41‬‬ ‫פונקציות סתומות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪10.8‬‬
‫‪44‬‬ ‫תוצאות גיאומטריות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪10.8.1‬‬
‫‪46‬‬ ‫מערכת של פונקציות סתומות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪10.9‬‬
‫‪47‬‬ ‫היעקוביאן ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪10.9.1‬‬
‫‪49‬‬ ‫משפט הפונקציות הסתומות ־ מערכת משוואות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪10.9.2‬‬
‫‪51‬‬ ‫פיתוח טיילור ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪10.10‬‬
‫‪51‬‬ ‫פולינום טיילור ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪10.10.1‬‬
‫‪53‬‬ ‫השארית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪10.10.2‬‬
‫‪55‬‬ ‫בעיות קיצון ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪11‬‬
‫‪55‬‬ ‫מינימום ומקסימום של פונקציות בשני משתנים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪11.1‬‬
‫‪55‬‬ ‫מינימום ומקסימום מקומיים בקבוצה פתוחה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪11.2‬‬
‫‪57‬‬ ‫מיון נקודות קיצון ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪11.3‬‬
‫‪58‬‬ ‫קיצון עם אילוצים ־ כופלי לגרנז׳ ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪11.4‬‬
‫‪62‬‬ ‫מינימום ומקסימום בקבוצה סגורה וחסומה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪11.5‬‬
‫‪63‬‬ ‫אינטגרלים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12‬‬
‫‪64‬‬ ‫אינטגרל כפול ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.1‬‬
‫‪64‬‬ ‫אינטגרביליות במלבן ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.1.1‬‬
‫‪65‬‬ ‫אינטגרביליות בקבוצה בעלת שטח ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.1.2‬‬
‫‪66‬‬ ‫תכונות בסיסיות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.1.3‬‬
‫‪67‬‬ ‫חישוב במלבן ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.1.4‬‬
‫‪69‬‬ ‫חישוב בתחום פשוט ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.1.5‬‬
‫‪72‬‬ ‫החלפת משתנים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.1.6‬‬
‫‪78‬‬ ‫אינטגרל משולש ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.2‬‬
‫‪79‬‬ ‫אינטגרביליות בתיבה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.2.1‬‬
‫‪79‬‬ ‫אינטגרביליות בתחום בעל נפח ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.2.2‬‬
‫‪80‬‬ ‫תכונות בסיסיות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.2.3‬‬
‫‪81‬‬ ‫שיטות חישוב ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.2.4‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪danielr@technion.ac.il‬‬
‫‪83‬‬ ‫החלפת משתנים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.2.5‬‬

‫‪88‬‬ ‫אינטגרל קווי מן הסוג הראשון ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.3‬‬
‫‪88‬‬ ‫אורך מסילה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.3.1‬‬
‫‪90‬‬ ‫אינטגרל לאורך מסילה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.3.2‬‬
‫‪91‬‬ ‫אינטגרל קווי מן הסוג השני ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.4‬‬
‫‪91‬‬ ‫שדה וקטורי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.4.1‬‬
‫‪91‬‬ ‫עבודה של שדה לאורך מסילה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.4.2‬‬
‫‪94‬‬ ‫משפט גרין ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.5‬‬
‫‪98‬‬ ‫שדה משמר דו־מימדי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.6‬‬
‫שדה משמר בתחום פשוט קשר ‪101 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.6.1‬‬
‫שדה משמר עם סינגולריות ‪103 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.6.2‬‬
‫‪105‬‬ ‫משטחים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.7‬‬
‫‪108‬‬ ‫אינטגרל משטחי מן הסוג הראשון ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.8‬‬
‫שטח פנים של משטח ‪108 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.8.1‬‬
‫אינטגרל מעל משטח ‪110 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.8.2‬‬
‫‪111‬‬ ‫אינטגרל משטחי מן הסוג השני ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.9‬‬
‫‪114‬‬ ‫מושגים באנליזה וקטורית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.10‬‬
‫‪117‬‬ ‫משפט גאוס ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.11‬‬
‫‪120‬‬ ‫משפט סטוקס ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.12‬‬
‫‪123‬‬ ‫שדה משמר תלת־מימדי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.13‬‬
‫וקטורים‬ ‫‪1‬‬
‫חלק ‪I‬‬
‫המרחב‬
‫מבדילים בין שני סוגי מושגים‪:‬‬
‫• סקלרים הם מספרים ממשיים אשר מייצגים בדרך כלל גודל פיזיקלי‪ ,‬לדוגמה‪ :‬מסה או טמפרטורה‪.‬‬
‫• וקטורים הם "חצים" בעלי כיוון ואורך ‪ ,1‬לדוגמה‪ :‬מהירות או כוח‪.‬‬
‫הגדרות ופעולות‪:‬‬
‫• וקטור )גיאומטרי( זה קטע מכוון ‪ 2‬עם התחלה וסוף‪ ,‬מסמנים ‪ AB‬או ‪.a‬‬
‫• אורך הוקטור מסומן ב־ |‪.|a‬‬
‫• וקטור האפס מסומן ‪ 0‬ואורכו הוא אפס‪.‬‬
‫• וקטור יחידה הוא וקטור שאורכו שווה ל־‪ ,1‬נהוג לסמן ̂‪.a‬‬
‫• הזווית בין שני וקטורים שונים מוקטור האפס מוגדרת כזווית המינימלית בין הוקטורים כאשר מוצא הוקטורים‬
‫זהה‪.‬‬
‫• שני וקטורים נקראים ניצבים אם הזווית בינהם היא ‪. π2‬‬
‫• נאמר כי וקטורים שווים אם הם בעלי אותו האורך והכיוון )לכל וקטור יש וקטור השווה לו אשר יוצא‬
‫מהראשית(‪.‬‬
‫• שני וקטורים מקבילים אם הם בעלי אותו הכיוון או בכיוונים מנוגדים )ואז הזווית ביניהם היא ‪ 0‬או ‪π‬‬
‫בהתאמה(‪.‬‬
‫• סכום שני הוקטורים ‪ a, b‬הוא וקטור המסומן ב־‪ a + b‬אשר מוצאו הוא כמוצאו של ‪ a‬וסופו הוא כסופו של‬
‫‪) b‬כאשר נעתיק את ‪ b‬כך שמוצאו יתלכד עם סופו של ‪.(a‬‬
‫• וקטור נגדי של וקטור ‪ a‬הוא וקטור באותו האורך אבל בכיוון מנוגד‪ ,‬מסמנים ‪.−a‬‬
‫• חיסור וקטורים מוגדר כחיבור עם הנגדי‪.‬‬
‫• כפל בסקלר ‪ 0 6= α ∈ R 3‬של וקטור ‪ a‬הוא וקטור המסומן ב־‪ .αa‬זהו וקטור מקביל לוקטור ‪ a‬אך בעל‬
‫אורך התלוי בסקלר ‪ ,α‬מתקיים |‪.|αa| = |α||a‬‬
‫תכונות‬
‫‪ .1‬חיבור וקטורים‪ :‬לכל ‪ a, b, c‬מתקיים‪:‬‬

‫‪1‬אורך הוקטור הוא כמובן סקלר אי־שלילי‪.‬‬
‫‪2‬לפעמים אומרים גם קטע בעל מגמה‪.‬‬
‫‪3‬אם הסקלר שווה לאפס אז מקבלים את וקטור האפס‪.‬‬
‫)א( אדיש חיבורי‪.a + 0 = a :‬‬

‫)ב( חילוף‪.a + b = b + a :‬‬
‫‬ ‫‬
‫)ג( קיבוץ‪. a + b + c = a + b + c :‬‬
‫)ד( אי־שיוויון המשולש‪|a + b| ≤ |a| + |b| :‬‬
‫‪ .2‬כפל בסקלר‪ :‬לכל ‪ a, b‬ולכל ‪ α, β ∈ R‬מתקיים‪:‬‬
‫)א( קיבוץ‪α · (βa) = (αβ) · a :‬‬

‫)ב( פילוג‪:‬‬
‫‪α · a + β · a = (α + β) · a .i‬‬
‫‬
‫‪α · a + α · b = α · a + b .ii‬‬
‫‪ .3‬צירוף לינארי של ‪ n‬הוקטורים ‪ a1 , ..., an‬הוא הוקטור ‪ , ni=1 αi ai‬כאשר ‪ α1 , ..., αn ∈ R‬סקלרים‪.‬‬
‫‪P‬‬
‫טריוויאלי ‪4‬‬ ‫‪ .4‬תלות לינארית‪ :‬נאמר כי ‪ n‬הוקטורים ‪ a1 , ..., an‬תלויים לינארית אם קיים צירוף לינארי לא‬
‫המקיים ‪ . ni=1 αi ai = 0‬אחרת‪ ,‬נאמר כי הוקטורים בלתי תלויים לינארית‪.‬‬
‫‪P‬‬
‫טענה ‪ 1.1‬שני וקטורים שונים מאפס תלויים לינארית אם ורק אם הם מקבילים‪.‬‬
‫הערה‪ :‬וקטורים מקבילים נקראים גם קו־לינאריים‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬כיוון ראשון‪ :‬אם הוקטורים ‪ a, b‬תלויים לינארית אז יש צירוף לינארי לא טריוויאלי ‪ ,αa + βb = 0‬כאשר‬
‫בה"כ ‪ ,α 6= 0‬מכאן ‪.a = − αβ b‬‬
‫כיוון שני‪ :‬אם הוקטורים מקבילים אז קיים סקלר ‪ α‬המקיים ‪ .a = αb‬מכאן ‪ ,a = αb‬כלומר ‪1 · a − αb = 0‬‬
‫וקיבלנו צירוף לינארי לא טריוויאלי‪.‬‬
‫משפט ‪ 1.2‬אם ‪ u, v, w‬בת"ל אז כל וקטור ‪ a 6= 0‬ניתן להציג באופן יחיד כצ"ל של ‪.u, v, w‬‬
‫כמסקנה מהמשפט נקבל את מערכת הצירים הקרטזית‪.‬‬
‫קורדינטות קרטזיות‬ ‫‪1.1‬‬

‫נבחר שלושה וקטורים באורך ‪ 1‬בעלי אותו המוצא אשר הניצבים אחד לשני ונסמנם ̂‪ .î, ĵ, k‬כל וקטור מייצג ציר‪:‬‬
‫‪ x, y, z‬בהתאמה‪ .‬כל וקטור אחר ‪ 5‬ניתן על־ידי צירוף לינארי יחיד‪ ,‬כלומר ̂‪ .a = αî + β ĵ + γ k‬נהוג להשמיט את‬
‫̂‪ î, ĵ, k‬ולרשום )‪ .a = (α, β, γ‬נהוג לומר כי זוהי מערכת ימנית ‪ .6‬נציין כי הסימון מעט מטעה ויש להבדיל בין‬
‫נקודה במרחב לבין וקטור במרחב‪.‬‬
‫טענה ‪ 1.3‬תכונות ההצגה הקרטזית‪:‬‬
‫‪ .1‬חיבור‪/‬כפל בסקלר נעשה לפי רכיבים‪.‬‬

‫‪4‬לא כל הסקלרים הם אפס‪.‬‬
‫‪5‬כאשר ניקח וקטור השווה לו עם מוצא בראשית‪.‬‬
‫‪6‬אם משתמשים ביד ימין לתאר את ההתקדמות מציר ‪ x‬לציר ‪ ,y‬אז ציר ‪ z‬מצביע בכיוון האגודל‪.‬‬
‫‪ .2‬שני וקטורים שונים מאפס תלויים לינארית אם ורק אם רכיביהם פרופורציונליים‬
‫‪ .3‬בהינתן שתי נקודות ) ‪ ,A = (a1 , b1 , c1 ) , B = (a2 , b2 , c2‬הוקטור המחבר בין שתי הנקודות מוגדר ומסומן‬
‫) ‪.AB = (a2 − a1 , b2 − b1 , c2 − c1‬‬
‫√‬
‫‪ .4‬בהינתן וקטור )‪ ,v = (a, b, c‬אורך הוקטור נתון על־ידי ‪ .|v| = a2 + b2 + c2‬נסיק כי המרחק בין שתי‬
‫נקודות שווה לאורך הוקטור המחבר בניהן‪.‬‬
‫היטל‬ ‫‪1.2‬‬
‫בהינתן שני וקטורים שונים מאפס ‪ a, b‬ההיטל של ‪ a‬על ‪ b‬זהו וקטור אשר מקביל לוקטור ‪ ,b‬גודלו הוא |‪|a| · |cos θ‬‬
‫ומגמתו כמגמת ‪ b‬אם ‪ θ‬זווית חדה ומגמה מנוגדת אם ‪ θ‬זווית קהה‪ .‬באופן מפורש‪ ,‬ההיטל הוא‪:‬‬
‫‪b‬‬
‫ · ‪|a| · cos θ‬‬
‫‪ b‬‬
‫נציין כי אם ‪ a = 0, b 6= 0‬אז ההיטל הוא וקטור האפס‪ ,‬אם ‪ ,b = 0‬ההיטל לא מוגדר‪.‬‬

‫‪π‬‬
‫= ‪ θ‬ולכן‪:‬‬ ‫‪4‬‬
‫דוגמה‪ :‬נחשב את ההיטל של )‪ ā = (1, 0‬על הוקטור )‪ .b̄ = (1, 1‬הזווית בין הוקטורים היא‬
‫√‬
‫√‬
‫‬ ‫‬
‫‪b‬‬ ‫)‪π (1, 1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫)‪(1, 1‬‬ ‫‪1 1‬‬
‫· ‪|a| · cos θ · = |(1, 0)| · cos‬‬ ‫‪2‬‬
‫· ‪= 1 +0‬‬ ‫‪2‬‬ ‫√·‬ ‫=‬ ‫‪,‬‬
‫‪ b‬‬ ‫|)‪4 |(1, 1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪11 + 11‬‬ ‫‪2 2‬‬
‫המכפלה הסקלרית‬ ‫‪1.3‬‬

‫הגדרה ‪) 1.4‬גיאומטרית( יהיו ‪ a, b‬שני וקטורים שונים מאפס ונסמן את הזווית ביניהם ב־‪ .θ‬המכפלה הסקלרית בין‬
‫הוקטורים היא סקלר אשר בערכו המוחלט שווה לאורך של ‪ a‬כפול אורך ההיטל של ‪ b‬על ‪ a‬והסימן חיובי אם ‪θ‬‬
‫חדה ושלילי כאשר ‪ θ‬קהה‪ .‬מכאן‪:‬‬
‫ ‬
‫‪a · b = |a| · b · cos θ‬‬
‫הערה‪ :‬אם אחד הוקטורים שווה לוקטור האפס‪ ,‬המכפלה הסקלרית מוגדרת כאפס‪.‬‬
‫טענה ‪ 1.5‬תכונות המכפלה הסקלרית‪:‬‬
‫‪.|a|2 = a · a .1‬‬
‫‪.a · b = b · a .2‬‬
‫‪a·b‬‬
‫= ‪.cos θ‬‬ ‫|‪|a|·|b‬‬
‫‪.3‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪α a · b = (αa) · b = a · αb .4‬‬
‫‬
‫‪. a + b · c = a · c + b · c .5‬‬
‫‪ a · b = 0 .6‬אם ורק אם אחד מהם שווה לאפס או שהוקטורים ניצבים ‪.7‬‬
‫‪ a · b .7‬בעל ערך מקסימלי אם ורק אם ‪.θ = 0‬‬
‫‪ a · b .8‬בעל ערך מינימלי אם ורק אם ‪.θ = π‬‬

‫‬ ‫‬ ‫ ‬
‫‪ .9‬אי־שיוויון קושי־שוורץ‪ .a · b ≤ |a| · b :‬יש שיוויון אם ורק אם הוקטורים קו־לינאריים‪.‬‬
‫הערות‪:‬‬
‫‪ .1‬בסעיפים ‪ 3, 7, 8‬מניחים כי הוקטורים שונים מאפס‪ .‬כמו כן‪ ,‬המקסימליות והמינימליות היא כאשר לוקחים‬
‫וקטורים בעלי אורך קבוע ומשנים את הזווית בין הוקטורים‪.‬‬
‫‪ .2‬כמסקנה מ־‪ .3‬נסיק כי ההיטל של ‪ a‬על ‪b‬נתון על־ידי‪:‬‬
‫‪b‬‬ ‫‪a·b‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪a·b‬‬

‫· |‪|a| · cos θ · = |a‬‬ ‫̂‪ · = · b‬‬
‫ ‪b‬‬ ‫‪|a| · b‬‬
‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‪b‬‬ ‫‬ ‫ ‪b‬‬
‫משפט ‪ 1.6‬יהיו ) ‪ ,a = (a1 , a2 , a3 ) , b = (b1 , b2 , b3‬אז ‪.a · b = a1 b1 + a2 b2 + a3 b3‬‬
‫הוכחה‪ :‬נבחין כי מהתכונות לעיל מתקיים‪:‬‬
‫‪î · î = ĵ · ĵ = k̂ · k̂ = 1‬‬
‫‪î · ĵ = ĵ · k̂ = k̂ · î = 0‬‬
‫מההגדרה‪ a = a1 î + a2 ĵ + a3 k̂, b = b1 î + b2 ĵ + b3 k̂ ,‬ומחישוב ישיר נקבל‪:‬‬

‫‬ ‫ ‬ ‫‬
‫‪a · b = a1 î + a2 ĵ + a3 k̂ · b1 î + b2 ĵ + b3 k̂ = a1 b1 + a2 b2 + a3 b3‬‬
‫דוגמה‪ :‬נחשב באופן אחר את ההיטל של )‪ ā = (1, 0‬על הוקטור )‪:b̄ = (1, 1‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪a·b‬‬ ‫)‪(1, 0) · (1, 1‬‬ ‫)‪(1, 1‬‬ ‫)‪1 (1, 1‬‬ ‫‪1 1‬‬
‫ ‬ ‫√ = ̂‪· b‬‬ ‫√·‬ ‫= √ · √=‬ ‫‪,‬‬
‫‪ b‬‬ ‫‪12 + 12‬‬ ‫‪12 + 12‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2 2‬‬
‫המכפלה הוקטורית‬ ‫‪1.4‬‬

‫הגדרה ‪) 1.7‬גיאומטרית( בהינתן שני וקטורים בת"ל ‪ ,a, b‬המכפלה הוקטורית בין ‪ a‬ל־‪ b‬היא וקטור חדש המסומן‬
‫‪ a × b‬אשר מקיים‪:‬‬
‫‬ ‫‬ ‫ ‬
‫‪ .1‬גודל הוקטור שווה לשטח המקבילית הנוצרת על־ידי ‪ ,a, b‬כלומר ‪ ,a × b = |a| · b · sin θ‬כאשר ‪ θ‬היא‬
‫הזווית ‪ 8‬בין הוקטורים‪.‬‬
‫‪.θ = π2 7‬‬
‫‪8‬נבחין כי הזווית בין ‪ 0‬ל־‪ π‬ומכאן‪.sin(θ) ≥ 0 ,‬‬
‫‪ .2‬כיוון הוקטור הוא בכיוון אשר ניצב למישור הנפרש על־ידי ‪ a, b‬ומגמתו נקבעת כך ששלושת הוקטורים‪:‬‬
‫‪ a, b, a × b‬יוצרים מערכת ימנית‪.‬‬
‫הערה‪ :‬אם הוקטורים תלויים לינארית אז המכפלה הוקטורית בניהם היא וקטור האפס‪.‬‬
‫משפט ‪ 1.8‬יהיו ) ‪ ,a = (a1 , a2 , a3 ) , b = (b1 , b2 , b3‬אז ) ‪.a × b = (a2 b3 − a3 b2 , a3 b1 − a1 b3 , a1 b2 − a2 b1‬‬
‫הערה‪ :‬נהוג לזכור את המשפט בעזרת הגדרת הדטרמיננטה‪:‬‬

‫‬ ‫‬
‫‬
‫‬ ‫ ̂‪î ĵ k‬‬
‫=‪a×b‬‬ ‫ ‪a1 a2 a3‬‬
‫‬ ‫‬
‫‬ ‫‬
‫‬ ‫ ‪b1 b2 b3‬‬
‫הוכחה‪ :‬נסמן ) ‪ c = (a2 b3 − a3 b2 , a3 b1 − a1 b3 , a1 b2 − a2 b1‬ונבחין כי‪:‬‬

‫‪ 2‬‬ ‫‪ 2‬‬
‫‪|a|2 · b sin2 θ = |a|2 · b 1 − cos2 θ‬‬
‫‬
‫‪ 2‬‬ ‫‪ 2‬‬
‫‪= |a|2 · b − |a|2 · b cos2 θ‬‬
‫‪!2‬‬
‫‪ 2‬‬ ‫‪ 2‬‬ ‫‪a·b‬‬
‫‪= |a|2 · b − |a|2 · b‬‬ ‫ ‬
‫‪|a| · b‬‬
‫‪ 2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪= |a|2 · b − a · b‬‬
‫‪= a21 + a22 + a23 · b21 + b22 + b23 − (a1 b1 + a2 b2 + a3 b3 )2‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪= a21 b22 + a21 b23 + a22 b21 + a22 b23 + a23 b21 + a23 b22 − 2a1 b1 a2 b2 − 2a1 b1 a3 b3 − 2a2 b2 a3 b3‬‬
‫‪= (a2 b3 − a3 b2 )2 + (a3 b1 − a1 b3 )2 + (a1 b2 − a2 b1 )2 = |c|2‬‬
‫ ‬
‫לפיכך‪ .|c| = |a| · b · sin θ ,‬בנוסף‪:‬‬
‫‪c · a =a2 b3 a1 − a3 b2 a1 + a3 b1 a2 − a1 b3 a2 + a1 b2 a3 − a2 b1 a3 = 0‬‬

‫‪c · b =a2 b3 b1 − a3 b2 b1 + a3 b1 b2 − a1 b3 b2 + a1 b2 b3 − a2 b1 b3 = 0‬‬
‫כלומר ‪ c‬ניצב ל־‪ .a, b‬מכאן‪ ,‬הוא ניצב למישור הנפרש )נציין כי אם ‪ a, b‬ת"ל אז מחישוב האורך ‪ .(c = 0‬לבסוף‪,‬‬
‫נותר להוכיח כי השלשה ̄‪ ā, b̄, c‬מהווה מערכת ימנית‪ .‬בכדי לעשות זאת מחשבים את ‪ b × c‬לפי הנוסחה במשפט‬
‫ומראים )נשאיר זאת כתרגיל( שהזווית בין הוקטור המתקבל לוקטור ̄‪ a‬היא חדה )על־ידי כך שמראים שהמכפלה‬
‫הסקלרית היא חיובית( וכן כי הזווית בין ‪ c × a‬לוקטור ̄‪ b‬היא חדה‪.‬‬
‫טענה ‪ 1.9‬תכונות המכפלה הוקטורית‪:‬‬
‫‪.a × b = −b × a .1‬‬
‫‪ a × b = 0 .2‬אם ורק אם אחד מהוקטורים שווה לאפס או שהוקטורים קו־לינאריים‪.‬‬

‫‬ ‫‬
‫‪.α a × b = (αa) × b = a × αb .3‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪ a + b × c = a × c + b × c .4‬ובאותו האופן גם ‪.c × a + b = c × a + c × b‬‬
‫דוגמה‪ :‬נמצא את שטח המשולש שקדקודיו הם הנקודות )‪ ,A = (1, 1, 1) , B = (2, 1, 2) , C = (1, 2, 2‬וכן נמצא‬
‫וקטור יחידה המאונך למישור המכיל את המשולש‪ .‬נבנה שני וקטורים המתאימים לצלעות המשולש‪:‬‬
‫)‪AB = (1, 0, 1‬‬

‫)‪AC = (0, 1, 1‬‬
‫שטח המשולש שווה לחצי משטח המקבילית הנוצרת על־ידי שני הוקטורים‪ ,‬לכן‪ ,‬שטח המשולש הוא‪:‬‬
‫√‬
‫ ‪1‬‬ ‫‪ 1‬‬ ‫√‪1‬‬ ‫‪3‬‬
‫= |)‪AB × AC = |(−1, −1, 1‬‬
‫‬ ‫=‪1+1+1‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫לבסוף‪ ,‬המשולש מונח על המישור הנפרש על־;ידי ‪ AB, AC‬וכידוע‪ ,‬המכפלה הוקטורית מאונכת למישור‬
‫ונותר לנרמל את הוקטור‪:‬‬
‫‪AB × AC‬‬ ‫‪1‬‬

‫‬ ‫)‪ = √ (−1, −1, 1‬‬
‫ ‪AB × AC‬‬ ‫‪3‬‬
‫המכפלה המעורבת‬ ‫‪1.5‬‬

‫‬
‫בהינתן שלושה וקטורים ‪ ,a, b, c‬המכפלה המעורבת בין הוקטורים היא הסקלר‪ . a × b · c :‬גם כאן נוח להישתמש‬
‫במושג הדטרמיננטה בכדי לחשב‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫ ‪ a a a‬‬
‫‬ ‫ ‪ 1 2 3‬‬
‫ ‪a × b · c = b1 b2 b3‬‬
‫‬ ‫‬
‫‬ ‫‬
‫ ‪ c1 c2 c3‬‬
‫נעיר שניתן "לפתח" לפי כל שורה או עמודה‪.‬‬
‫טענה ‪ 1.10‬תכונות המכפלה המעורבת‪:‬‬

‫‬ ‫‬
‫‪a × b · c = a · b × c .1‬‬
‫‬
‫‪ a × b · c = 0 .2‬אם ורק אם אחד הוקטורים שווה לאפס או שהוקטורים קו־פלנריים‪.‬‬
‫‬ ‫ ‬
‫‪ a × b · c .3‬שווה לנפח המקבילון המוגדר על־ידי הוקטורים ‪.a, b, c‬‬
‫‬
‫הערה‪ :‬אם ‪ a × b · c > 0‬אז השלשה ‪ a, b, c‬מגדירה מערכת ימנית‪.‬‬
‫גיאומטריה אנליטית‬ ‫‪2‬‬

‫ישרים‬ ‫‪2.1‬‬
‫הגדרה ‪) 2.1‬גיאומטרית( ישר ‪ l‬העובר דרך נקודה ‪ P0‬בכיוון וקטור ‪ a 6= 0‬הוא המקום הגיאומטרי של כל הנקודות‬
‫‪ P‬המקיימות שהוקטור ‪ P0 P‬מקביל לוקטור ‪.a‬‬
‫‪ .1‬הוקטור ‪ a 6= 0‬נקרא וקטור כיוון‪.‬‬
‫‪ .2‬ההגדרה הגיאומטרית פחות נוחה לצרכים חישוביים‪ ,‬לשם כך נפתח את ההצגות הבאות‪:‬‬
‫)א( הצגה קנונית‪ :‬נסמן את הנקודות בהגדרה הגיאומטרית‪:‬‬
‫)‪P = (x, y, z‬‬

‫) ‪P0 = (x0 , y0 , z0‬‬
‫) ‪P0 P = (x − x0 , y − y0 , z − z0‬‬
‫)‪a = (k, m, n‬‬
‫הוקטור ‪ P0 P‬מקביל לוקטור ‪ a‬אם ורק אם רכיבי הוקטור פרופורציונליים‪ ,‬לכן נקבל‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ x−x0 = y−y0 = z−z0‬‬
‫‪k‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪n‬‬
‫=‪l‬‬
‫‪‬‬ ‫‪k, m, n 6= 0‬‬
‫אם אחד הרכיבים בוקטור הכיוון שווה לאפס אז משווים את המונה המתאים לאפס‪.‬‬
‫)ב( הצגה פרמטרית‪ :‬ניקח את ההצגה הקנונית ונסמן‪:‬‬
‫‪x − x0‬‬ ‫‪y − y0‬‬ ‫‪z − z0‬‬
‫=‬ ‫=‬ ‫‪=t‬‬
‫‪k‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪n‬‬
‫כאשר ‪ ,t ∈ R‬נחלץ את ‪ x, y, z‬כתלות ב־‪ t‬ונקבל‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ x (t) = x0 + kt‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪y (t) = y0 + mt‬‬ ‫‪t∈R‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪z (t) = z0 + nt‬‬
‫‪‬‬
‫נהוג גם לרשום את ההצגה הפרמטרית של ישר ‪ l‬בצורה הבאה‪:‬‬

‫‪‬‬
‫))‪ ¯l (t) = (x (t) , y (t) , z (t‬‬
‫‪‬‬ ‫‪t∈R‬‬
‫יש לציין כי שתי ההצגות לא יחידות‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬ההצגה הקנונית של ישר העובר דרך )‪ (1, 2, 3‬בכיוון הוקטור )‪ a = (0, 2, 5‬היא‪:‬‬
‫‪y−2‬‬ ‫‪z−3‬‬
‫‪x − 1 = 0,‬‬ ‫=‬
‫‪2‬‬ ‫‪5‬‬
‫ואילו ההצגה הפרמטרית שלו היא‪:‬‬
‫‪x (t) = 1‬‬

‫‪y (t) = 2 + 2t‬‬
‫‪z (t) = 3 + 5t‬‬
‫‪ 2.1.1‬מרחק מנקודה לישר‬

‫בהינתן נקודה ‪ P‬וישר עם וקטור כיוון ‪ s‬אשר עובר בנקודה ‪ ,P0‬המרחק בין הנקודה לישר הוא גובה המקבילית‬
‫המתקבלת מהוקטורים ‪ P0 P‬ו־‪ ,s‬כלומר‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫ ‪ P0 P × s‬‬
‫=‪d‬‬
‫|‪|s‬‬
‫דוגמה‪ :‬המרחק בין הנקודה )‪ (1, 1, 1‬לישר העובר דרך )‪ (1, 2, 3‬בכיוון הוקטור )‪ s = (0, 2, 5‬הוא‪:‬‬
‫|)‪|(0, −1, −2) × (0, 2, 5‬‬ ‫|)‪|(−1, 0, 0‬‬ ‫‪1‬‬
‫√ =‬ ‫√=‬
‫|)‪|(0, 2, 5‬‬ ‫‪4 + 25‬‬ ‫‪29‬‬
‫‪ 2.1.2‬מצב הדדי בין ישרים‬

‫בהינתן שני ישרים נאמר כי‪:‬‬
‫‪ .1‬הישרים נחתכים אם יש להם נקודה משותפת יחידה‪ .‬במקרה זה‪ ,‬המרחק בין הישרים הוא אפס‪.‬‬
‫‪ .2‬הישרים מצטלבים אם אין להם נקודות משותפות ווקטורי הכיוון שלהם לא פרופורציונלים‪ .‬נסמן את וקטורי‬
‫‪|a1 ×a2 ·M1 M2 | 9‬‬
‫| ‪. |a1 ×a2‬‬ ‫הכיוון ונקודות על הישרים ‪ ,a1 , a2 , M1 , M2‬אז המרחק בין הישרים ניתן על־ידי‬
‫‪ .3‬הישרים מקבילים אם וקטורי הכיוון שלהם פרופורציונלים‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬אם יש לישרים נקודה משותפת אז‬
‫הם מתלכדים והמרחק ביניהם הוא אפס‪ ,‬אחרת הם שונים והמרחק ביניהם שווה למרחק של נקודה מאחד‬
‫הישרים לישר השני‪.‬‬
‫‪9‬בהמשך נלמד על מרחק נקודה ממישור‪ .‬למעשה‪ ,‬לוקחים נקודה מישר אחד ומחשבים את המרחק למישור המכיל את הישר עם נורמל הניצב‬
‫לוקטורי הכיוון של שני הישרים‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬נבדוק מהו המצב ההדדי בין הישרים‪:‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫= )‪ x (t‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪2t − 3‬‬ ‫‪ x (t) = t + 5‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫= ‪l1‬‬ ‫= )‪y (t‬‬ ‫‪3t − 2‬‬ ‫‪,‬‬ ‫= ‪l2‬‬ ‫‪y (t) = −4t − 1‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪z (t) = −4t + 6‬‬ ‫‪z (t) = t − 4‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫נבחין כי וקטורי הכיוון הם )‪ a1 = (2, 3, −4) , a2 = (1, −4, 1‬והם לא פרופורציונלים‪ ,‬לפיכך הישרים‬
‫נחתכים או מצטלבים‪ .‬נבדוק האם יש נקודת חיתוך‪:‬‬
‫‪2t − 3 = s + 5‬‬
‫‪3t − 2 = −4s − 1‬‬
‫‪−4t + 6 = s − 4‬‬
‫נפתור ונקבל כי עבור ‪ t = 3, s = −2‬יש פתרון‪ ,‬כלומר הנקודה )‪ (3, 7, −6‬היא נקודת החיתוך‪.‬‬
‫מישורים‬ ‫‪2.2‬‬
‫הגדרה ‪) 2.2‬גיאומטרית( מישור העובר בנקודה ‪ P0‬וניצב לוקטור ̄‪ ,N 6= 0‬הוא המקום הגיאומטרי של כל הנקודות‬
‫‪ P‬המקיימות שהוקטור ‪ P0 P‬ניצב ל־ ‪.N‬‬
‫‪ .1‬הוקטור ̄‪ N 6= 0‬הנקרא נורמל למישור‪.‬‬
‫‪ .2‬משוואת המישור‪ :‬גם כאן‪ ,‬ההגדרה הגיאומטרית לא שימושית לצרכים חישוביים‪ ,‬לכן נסמן‪:‬‬
‫)‪P = (x, y, z‬‬

‫) ‪P0 = (x0 , y0 , z0‬‬
‫)‪N = (a, b, c‬‬
‫מההגדרה נובע כי‪:‬‬
‫)‪0 = P0 P · N = (x − x0 , y − y0 , z − z0 ) · (a, b, c‬‬
‫נסדר מחדש ונקבל את משוואת המישור‪:‬‬
‫‪a (x − x0 ) + b (y − y0 ) + c (z − z0 ) = 0‬‬
‫אם נפתח סוגריים נקבל הצגה מקובלת נוספת למשוואת המישור‪:‬‬
‫‪ax + by + cz + d = 0‬‬
‫‪ .d = −ax0 − by0 − cz0‬נציין כי משוואת המישור היא לא יחידה‪.‬‬ ‫כאשר ‪10‬‬
‫‪10‬יש הרושמים את משוואת המישור כ־‪ ax + by + cz = d‬ואז הסימן של ‪ d‬הפוך‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬מצא את משוואת המישור המכיל את הנקודות‪:‬‬
‫)‪A = (1, 2, 3‬‬

‫)‪B = (1, 1, 1‬‬
‫)‪C = (−1, 2, 0‬‬
‫נבנה שני וקטורים אשר נמצאים בתוך המישור‪:‬‬
‫)‪AB = (0, −1, −2‬‬

‫)‪AC = (−2, 0, −3‬‬
‫הנורמל ניצב לשני הוקטורים ולכן הוא בכיוון המכפלה הוקטורית שלהם‪:‬‬
‫)‪N = AB × AC = (3, 4, −2‬‬
‫ניקח את אחת הנקודות הנתונות‪ ,‬נציב בהגדרה ונקבל ‪ d = −5‬ומכאן‪:‬‬
‫‪3x + 4y − 2z − 5 = 0‬‬
‫‪ 2.2.1‬מרחק מנקודה למישור‬

‫בהינתן נקודה ‪ P‬ומישור עם נורמל ‪ n‬אשר עובר בנקודה ‪ ,Q‬נבנה וקטור בכיוון הנורמל אשר מתחיל במישור‬
‫בנקודה ‪ R‬ומסתיים בנקודה ‪ .P‬כעת‪ ,‬המרחק בין ‪ P‬למישור הוא גודל הוקטור ‪ ,RP‬כלומר‪:‬‬
‫|‪|QP ·n‬‬
‫= | ‪|RP‬‬ ‫|‪|n‬‬
‫באופן שקול‪ ,‬אם נתונה משוואת מישור ‪ ax + by + cz + d = 0‬ונקודה ) ‪ P = (x0 , y0 , z0‬המרחק המבוקש‬
‫הוא‪:‬‬
‫|‪|ax0 + by0 + cz0 + d‬‬
‫√‬
‫‪a2 + b 2 + c 2‬‬
‫משטחים‬ ‫‪3‬‬
‫‪ 2.2.2‬מצב הדדי בין מישורים‬

‫בהינתן שני מישורים נאמר כי‪:‬‬
‫‪ .1‬המישורים מקבילים אם וקטורי הנורמל שלהם מקבילים‪ .‬המרחק בין מישורים מקבילים שווה למרחק של‬
‫נקודה מאחד המישורים למישור השני‪.‬‬
‫‪ .2‬המישורים נחתכים אם וקטורי הנורמל שלהם לא מקבילים‪ .‬במקרה זה‪ ,‬המרחק בין המישורים שווה לאפס‬
‫והחיתוך מניב ישר‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬מצא מישור אשר מרחקו מהמישור ‪ 3x + 6y − 2z − 7 = 0‬שווה ל־‪.3‬‬

‫הנורמל של המישור המבוקש מקביל לנורמל של המישור הנתון‪ ,‬כלומר )‪ ,N = (3, 6, −2‬מכאן נקבל כי‬
‫המישור המבוקש הוא‪:‬‬
‫‪3x + 6y − 2z + d = 0‬‬
‫נותר למצוא את ‪ .d‬נדרוש שהמרחק של המישור מאחת המנקודות על המישור הנתון הוא ‪ .3‬נבחין כי‬
‫)‪ (1, 0, −2‬נמצאת על המישור‪ ,‬מכאן‪:‬‬
‫|‪|3 · 1 + 6 · 0 − 2 · (−2) + d‬‬ ‫|‪|7 + d‬‬
‫=‪3‬‬ ‫√‬ ‫=‬
‫‪9 + 36 + 4‬‬ ‫‪7‬‬
‫כלומר |‪ 21 = |7 + d‬ולכן ‪ d = 14‬וגם ‪ d = −28‬מקיימים את הנדרש‪ .‬נבחין כי משיקולים גיאומטריים‪,‬‬
‫ציפינו לקבל שני מישורים המקיימים את הדרישה‪.‬‬
‫משטחים‬ ‫‪3‬‬
‫משטח הוא המקום הגיאומטרי של כל הנקודות המקיימות משוואה נתונה‪.‬‬
‫משטחים גליליים‬ ‫‪3.1‬‬

‫בהינתן אוסף נקודות הנמצאות במישור נתון והמקיימות משוואה נתונה‪ ,‬משטח גלילי הוא איחוד הישרים העוברים‬
‫באחת הנקודות עם וקטור כיוון מקביל לנורמל למישור‪ .‬משטחים חשובים לדוגמה‪:‬‬
‫גליל פרבולי‬ ‫גליל‬
‫מתקבל כמשטח גלילי של מעגל מתקבל כמשטח גלילי של פרבולה‬
‫משטחים ריבועיים‬ ‫‪3.2‬‬

‫נכליל את הפולינום למספר משתנים‪:‬‬
‫• פולינום מסדר ‪ 1‬במשתנים ‪ x, y‬הוא ביטוי מהצורה ‪) ax + by + c‬כאשר ‪ a, b‬לא שניהם אפס(‪.‬‬
‫פונקציות ־ מבוא‬ ‫‪4‬‬
‫• פולינום מסדר ‪ 2‬במשתנים ‪ x, y‬הוא ביטוי מהצורה ‪) ax2 + bxy + cy 2 + dy + ex + f‬כאשר ‪ a, b, c‬לא‬
‫כולם אפס(‪.‬‬
‫• באופן אנלוגי מכלילים את מושג הפולינום למעלות גבוהות יותר ו‪/‬או למספר משתנים‪.‬‬
‫משטחים ריבועיים נתונים על־ידי פולינום מסדר ‪ .2‬בכל המשטחים הבאים‪ ,‬ניתן לשנות את ציר‪/‬מישור הסימטריה‬
‫בעזרת החלפת תפקידים בין המשתנים‪ .‬בנוסף‪ ,‬מניחים כי הפרמטרים לא שווים לאפס‪ .‬דוגמאות חשובות‪:‬‬
‫פרבולואיד אליפטי‬ ‫פרבולואיד‬ ‫אליפסואיד‬ ‫ספירה‬
‫‪2‬‬
‫‪x2‬‬
‫‪a2‬‬
‫= ‪+ yb2‬‬ ‫‪z‬‬
‫‪x2 + y 2 = cz‬‬ ‫‪x2‬‬ ‫‪y2‬‬ ‫‪z2‬‬
‫‪c‬‬
‫‪a2‬‬
‫‪+‬‬ ‫‪b2‬‬
‫‪+‬‬ ‫‪c2‬‬
‫‪=1‬‬ ‫‪x2 + y 2 + z 2 = R 2‬‬
‫‪c>0‬‬ ‫‪c>0‬‬
‫חרוט‬ ‫היפרבולואיד חד־יריעתי היפרבולואיד דו־יריעתי פרבולואיד היפרבולי‬
‫‪2‬‬
‫‪x2‬‬
‫‪x2‬‬ ‫‪y2‬‬ ‫‪z2‬‬ ‫‪a2‬‬
‫= ‪− yb2‬‬ ‫‪z‬‬
‫‪c‬‬ ‫‪z2‬‬ ‫‪x2‬‬ ‫‪y2‬‬ ‫‪x2‬‬ ‫‪y2‬‬ ‫‪z2‬‬
‫‪a2‬‬
‫‪+‬‬ ‫‪b2‬‬
‫=‬ ‫‪c2‬‬
‫;‬ ‫‪c2‬‬
‫‪−‬‬ ‫‪a2‬‬
‫‪−‬‬ ‫‪b2‬‬
‫‪=1‬‬ ‫‪a2‬‬
‫‪+‬‬ ‫‪b2‬‬
‫‪−‬‬ ‫‪c2‬‬
‫‪=1‬‬
‫‪c>0‬‬

‫את המרחבים ‪ R, R2 , R3‬אנחנו מכירים גיאומטרית ואלגברית‪ .‬לכל ‪ n ∈ N‬נגדיר‪:‬‬
‫}‪Rn = {(x1 , ..., xn ) | x1 , ..., xn ∈ R‬‬
‫עד כה הכרנו פונקציות אשר תחום ההגדרה והטווח חלקיים ל־‪ .R‬נכליל את מושג הפונקציה‪ .‬תהא ‪:A ⊆ Rn‬‬
‫• פונקציה סקלרית מ־‪ A‬ל־‪ R‬היא פונקציה המתאימה לכל איבר ב־‪ A‬מספר ממשי‪ ,‬מסמנים‪:‬‬
‫‪f :A → R‬‬
‫‪f (x1 , .., .xn ) = y‬‬
‫• פונקציה וקטורית מ־‪ A‬ל־ ‪ Rm‬היא פונקציה המתאימה לכל איבר ב־‪ A‬איבר ב־ ‪ ,Rm‬מסמנים‪:‬‬
‫‪f : A → Rm‬‬
‫) ‪f (x1 , .., .xn ) = (y1 , ..., ym‬‬
‫הערה‪ :‬נהוג לסמן פונקציה וקטורית האות גדולה באופן הבא‪.F̄ (x1 , .., .xn ) :‬‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫‪ .1‬פונקציה המתארת טמפרטורה בכל נקודה במרחב ‪.T (x, y, z) = exyz‬‬
‫‪ .2‬פונקציה המתארת את מהירות הרוח בכל נקודה המרחב )‪.f (x, y, z) = (yz, zx, xy‬‬
‫מושגי יסוד‬
‫תהא ‪f : A ⊆ Rn → Rm‬‬
‫• תחום ההגדרה של ‪ f‬הוא ‪.A‬‬
‫• הטווח של ‪ f‬הוא ‪.Rm‬‬
‫• התמונה של הפונקציה הוא אוסף הנקודות }‪.f (A) = {f (x) | x ∈ A‬‬
‫• פונקציה סקלרית ‪ f‬נקראת חסומה מלעיל בקבוצה ‪ A 11‬אם יש ‪ α ∈ R‬כך שלכל ‪ P ∈ A‬מתקיים ‪.f (P ) ≤ α‬‬
‫באופן אנלוגי מגדירים חסומה מלרע‪ .‬פונקציה חסומה היא פונקציה שהיא חסומה מלעיל ומלרע‪.‬‬
‫• פונקציה סקלרית ‪ f‬מקבלת מקסימום בקבוצה ‪ A‬אם יש נקודה ‪ xmax ∈ A‬כך שלכל ‪ P ∈ A‬מתקיים‬
‫) ‪ .f (P ) ≤ f (xmax‬באופן אנלוגי מגדירים מינימום‪.‬‬
‫• אם ‪ m = 1‬אז הגרף של הפונקציה הסקלרית ‪ f‬הוא אוסף הנקודות‪:‬‬
‫‪{(x1 , ..., xn , f (x1 , ..., xn )) | (x1 , ..., xn ) ∈ A} ⊆ Rn+1‬‬
‫במקרה של שני משתנים‪ ,‬הגרף הוא משטח במרחב‪.‬‬
‫• נניח כי ‪ f : A ⊆ R2 → R‬ויהא ‪ .c ∈ R‬קו הגובה המתאים לערך ‪ c‬הוא אוסף כל הנקודות בתחום ההגדרה‬
‫)אשר מוכל ב־ ‪ (R2‬המקיימות ‪ .f (x, y) = c‬קו הגובה מתאר חתך בגובה ‪ c‬של גרף הפונקציה‪ .‬קווי גובה‬
‫עוזרים לתאר את גרף הפונקציה‪.‬‬
‫• נניח כי ‪ f : A ⊆ R3 → R‬ויהא ‪ .c ∈ R‬משטח הרמה המתאים לערך ‪ c‬הוא אוסף כל הנקודות בתחום‬
‫ההגדרה )אשר מוכל ב־ ‪ (R3‬המקיימות ‪ .f (x, y, z) = c‬משטח הרמה מתאר חתך "בגובה" ‪ c‬של גרף‬
‫הפונקציה‪.‬‬
‫‪ .1‬עבור ‪ ,f (x, y) = x + y‬נבחין כי קווי הגובה הם ‪ ,x + y = c‬כלומר הישרים ‪ .y = −x + c‬אם נסמן‬

‫)‪ z = f (x, y‬נקבל ‪ z = x + y‬השקול ל־‪ x + y − z = 0‬כלומר גרף הפונקציה הוא מישור‪ .‬הפונקציה לא‬
‫חסומה כי ‪.f (R2 ) = R‬‬
‫‪ .2‬עבור ‪ ,f (x, y) = x2 + y 2‬נבחין כי קווי הגובה הם מעגלים ‪ x2 + y 2 = c 12‬סביב ציר ‪ .z‬אם נסמן‬
‫)‪ z = f (x, y‬נקבל ‪ z = x2 + y 2‬כלומר הגרף הוא פרבולואיד‪ .‬הפונקציה מקבלת מינימום בנקודה )‪(0, 0‬‬
‫ולכן חסומה מלרע‪ .‬עם זאת‪ ,‬ברור כי הפונקציה לא חסומה מלעיל ולכן הפונקציה לא חסומה‪.‬‬
‫‪ .3‬עבור )‪ ,f (x) = (0, x, 2‬התמונה היא ישר במרחב בכיוון ציר ‪ y‬אשר עובר בנקודה )‪.(0, 0, 2‬‬
‫‪11‬כרגיל‪ ,‬אם לא מדגישים את הקבוצה‪ ,‬אז מתייחסים לכל תחום ההגדרה של הפונקציה‪.‬‬
‫‪12‬עבור ‪.c > 0‬‬
‫מסילות‬ ‫‪5‬‬
‫כזכור‪ ,‬קו ישר מתואר בעזרת שלוש משוואות לינאריות‪:‬‬
‫‪x (t) = x0 + kt‬‬

‫‪y (t) = y0 + mt‬‬
‫‪z (t) = z0 + nt‬‬
‫ובכתיב וקטורי‪:‬‬
‫‪‬‬
‫))‪ l (t) = (x (t) , y (t) , z (t‬‬
‫‪‬‬ ‫‪t∈R‬‬
‫נבחין כי כל רכיב הוא פונקציה רציפה‪ .‬למעשה‪ l (t) ,‬היא הפונקציה ‪.l : R → R3‬‬
‫הגדרה ‪ 5.1‬מסילה רציפה )או מסילה( במרחב היא תמונה של פונקציה עם תחום הגדרה אשר חלקי ל־‪ R‬וטווח‬
‫השווה ל־ ‪ ,R3‬כלומר‪:‬‬
‫‪γ : I ⊆ R → R3‬‬
‫))‪γ (t) = (x (t) , y (t) , z (t‬‬
‫כאשר )‪ x (t) , y (t) , z (t‬פונקציות רציפות‪ .‬באופן אנלוגי מתארים מסילה במישור‪.‬‬
‫סימונים ותכונות‪:‬‬
‫‪ .1‬לפונקציות )‪ x (t) , y (t) , z (t‬קוראים פרמטריזציה של המסילה‪ .‬תחום ההגדרה ‪ I‬אשר נקרא תחום‬
‫הפרמטריזציה יכול להיות קטע סופי או לא סופי‪ .‬נאמר כי הפרמטריזציה גזירה אם )‪x (t) , y (t) , z (t‬‬
‫פונקציות גזירות‪ .‬נציין כי פרמטריזציה היא לא יחידה לדוגמה הפרמטריזציות‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫)‪ l (t) = (t, 0, 0‬‬ ‫)‪ l (t) = (3t − 1, 0, 0‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪,‬‬
‫‪‬‬ ‫‪t∈R‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪t∈R‬‬
‫מתארות את אותו הישר )שהוא כמובן ציר ‪.(x‬‬
‫‪ .2‬תחום הפרמטר מכתיב את מגמת ההתקדמות לאורך המסילה‪ .‬אם ‪ γ‬מסילה אז נהוג לסמן ב־‪ −γ‬את אותה‬
‫המסילה אך עם מגמה הפוכה‪ .‬נעיר כי לפעמים נוח יהיה להפוך את תחום הפרמטריזציה ולקבל את ‪−γ‬‬
‫)ראה דוגמה ראשונה(‪.‬‬
‫‪ .3‬אם ‪ γ1 , γ2‬הן מסילות כך ש־ ‪ γ1‬מסתיימת בנקודת ההתחלה של ‪ γ2‬אז ‪ γ1 + γ2‬היא מסילה המייצגת את‬
‫"איחוד" המסילות‪.‬‬
‫‪ .4‬תהא )‪ γ̄ (t‬מסילה עם תחום הגדרה ]‪ .[a, b‬נאמר כי המסילה‪:‬‬
‫)א( סגורה אם )‪.γ̄ (a) = γ̄ (b‬‬

‫)ב( פשוטה אם המסילה אינה חותכת את עצמה‪.‬‬
‫)ג( פשוטה וסגורה אם היא מסילה סגורה אשר אינה חותכת את עצמה פרט לנקודות ההתחלה והסיום‬
‫)שהן זהות(‪.‬‬
‫‪ .5‬נבחין כי אנחנו מסמנים פרמטריזציה של מסילה ‪ γ‬ב־)‪ .γ̄ (t‬סימון זה מאפשר לחשוב על הנקודה על‬
‫המסילה כנקודה במרחב או כוקטור אשר מתחיל בראשית הצירים ומסתיים בנקודה על המסילה‪ .‬במקרה‬
‫)‪ γ(t+∆t)−γ(t‬מתאר את "השיפוע" הממוצע של המסילה בין‬
‫‪∆t‬‬
‫בו חושבים על הביטוי כוקטור‪ ,‬נקבל כי היחס‬
‫)‪ γ (t‬ל־)‪:γ (t + ∆t‬‬
‫‪ .1‬מעגל )במישור( ברדיוס ‪ r‬עם מרכז בראשית‪:‬‬

‫‪‬‬
‫)‪ γ (t) = (r cos θ, r sin θ‬‬
‫‪‬‬ ‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫(‬
‫)‪γ (t) = (r cos θ, r sin θ‬‬
‫נקבל את אותו המעגל אך‬ ‫המגמה כאן היא נגד כיוון השעון‪ .‬אם נרשום‬
‫‪2π ≤ t ≤ 0‬‬
‫במגמה הפוכה‪.‬‬
‫‪ .2‬קו־בורג במרחב ניתן על־ידי‪:‬‬

‫‪‬‬
‫)‪ γ (t) = (cos t, sin t, t‬‬
‫‪‬‬ ‫]‪t ∈ [0, 4π‬‬
‫‪ .3‬נביט בשני המשטחים‪:‬‬

‫‪‬‬
‫‪ x+y+z+d=0‬‬
‫‪‬‬ ‫‪x2 + y 2 = r 2‬‬
‫באופן גיאומטרי קל לראות שהחיתוך הוא אליפסה‪ .‬באופן חישובי‪ ,‬יש סימטריה מעגלית ביחס לגליל ולכן‬
‫נבחר‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ x (t) = r cos t‬‬
‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫‪ y (t) = r sin t‬‬
‫נציב במשוואת המישור ונקבל‪:‬‬
‫‪z (t) = −d − r cos t − r sin t‬‬
‫מכאן‪ ,‬הפרמטריזציה של מסילת החיתוך ניתנת על־ידי‪:‬‬

‫‪‬‬
‫)‪ γ (t) = (r cos t, r sin t, −d − r cos t − r sin t‬‬
‫‪‬‬ ‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫משפט ‪ 5.2‬אם ))‪ γ (t) = (x (t) , y (t) , z (t‬פרמטריזציה גזירה ונניח כי ‪ γ 0 (t0 ) 6= 0‬אז הוקטור ) ‪ γ 0 (t0‬מקביל‬
‫לישר המשיק למסילה בנקודה ) ‪.γ (t0‬‬
‫‪ .1‬לא נגדיר ישר משיק למסילה באופן פורמלי אך ההגדרה מקבילה לזו של ישר משיק לגרף של פונקציה‪.‬‬
‫‪ .2‬מסילה בעלת פרמטריזציה גזירה ברציפות המקיימת לכל ‪ γ 0 (t0 ) 6= 0 ,t‬נקראת מסילה חלקה‪ .‬נאמר כי‬
‫מסילה חלקה למקוטעין אם היא חלקה פרט אולי למספר סופי של נקודות ‪.13‬‬
‫‪ .3‬המשפט נותן תנאי מספיק אך לא הכרחי‪ ,‬כלומר‪ ,‬ייתכן כי ‪ γ 0 (t0 ) = 0‬ועדיין למסילה יהיה ישר משיק‪.‬‬
‫‪‬‬
‫)‪ γ̄ (t) = (t3 , 1‬‬
‫מקיימת ̄‪ γ̄ 0 (0) = 0‬אך למסילה יש משיק בנקודה ‪.t = 0‬‬ ‫דוגמה‪ :‬המסילה‬
‫‪‬‬ ‫‪t∈R‬‬
‫הוכחה‪ :‬לכל ‪" t‬קרוב" ל־ ‪ t0‬נסמן ב־ ‪ lt‬את הישר המחבר בין )‪ γ (t‬ו־) ‪ ,γ (t0‬פרמטריזציית הישר היא ‪:14‬‬
‫‪‬‬
‫) ‪x(t)−x(t0‬‬
‫‪ x (s) = x (t0 ) + t−t0 s‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫) ‪y(t)−y(t0‬‬
‫‪y (s) = y (t0 ) +‬‬ ‫‪t−t0‬‬
‫‪s‬‬
‫‪‬‬
‫) ‪z(t)−z(t0‬‬
‫‪‬‬
‫‪z (s) = z (t0 ) +‬‬ ‫‪s‬‬
‫‪‬‬
‫‪t−t0‬‬
‫כעת‪ ,‬אם ‪ t → t0‬נקבל‪:‬‬

‫‪‬‬
‫‪0‬‬
‫‪ x (s) = x (t0 ) + x (t0 ) s‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪y (s) = y (t0 ) + y 0 (t0 ) s‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪z (s) = z (t0 ) + z 0 (t0 ) s‬‬
‫‪‬‬
‫אם ) ‪ x0 (t0 ) , y 0 (t0 ) , z 0 (t0‬לא כולם אפס‪ ,‬נקבל פרמטריזציה של ישר אשר משיק למסילה בנקודה ) ‪.γ (t0‬‬
‫‪ .1‬נביט שוב במעגל הניתן על־ידי‪:‬‬

‫‪‬‬
‫)‪ γ (t) = (r cos t, r sin t‬‬
‫‪‬‬ ‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫המסילה חלקה ולכן וקטור הכיוון של המשיק בכל ]‪ t ∈ [0, 2π‬הוא ))‪.γ 0 (t) = (−r sin (t) , r cos (t‬‬
‫‪13‬בהן היא רציפה אך לא גזירה או שהיא גזירה אך נגזרתה שווה לוקטור האפס‪.‬‬
‫‪14‬קל לוודא זאת על־ידי הצבה של ‪.s = 0, t − t0‬‬
‫טופולוגיה‬ ‫‪6‬‬
‫‪ .2‬נבחר פרמטריזציה לפרבולה ‪:y = x2‬‬

‫‪‬‬
‫) ‪ γ (t) = (t, t2‬‬
‫‪‬‬ ‫‪t∈R‬‬
‫המסילה חלקה ולכן וקטור הכיוון של המשיק בכל ‪ t ∈ R‬הוא )‪.γ 0 (t) = (1, 2t‬‬
‫המרחב האוקלידי‬ ‫‪6.1‬‬
‫מרחב מטרי הוא קבוצה ‪ X‬ופונקציה ממשית ‪ ρ‬אשר מתאימה לכל שני איברים ב־‪ X‬מספר ממשי כך שלכל‬
‫‪ x, y, z ∈ X‬מתקיים‪:‬‬
‫‪.ρ (x, y) ≥ 0 .1‬‬
‫‪ .ρ (x, y) = 0 .2‬אם ורק אם ‪.x = y‬‬
‫‪.ρ (y, x) = ρ (x, y) .3‬‬
‫‪.ρ (x, y) ≤ ρ (x, z) + ρ (z, y) .4‬‬
‫הפונקציה ‪ ρ‬נקראת מטריקה )או פונקציית מרחק(‪ ,‬מסמנים )‪.(X, ρ‬‬
‫הערה‪ :‬נהוג לסמן את פונקצית המרחק גם באות ‪.d‬‬
‫‪ ,(R, |·|) .1‬כאשר |‪ .ρ (x, y) = |x − y‬ארבעת התנאים מתקיימים מתכונות הערך המוחלט‪.‬‬
‫‪ .2‬נכליל את הדוגמה הקודמת ))· ‪ ,(Rn , d (·,‬כאשר לכל ‪ X = (x1 , ..., xn ) , Y = (y1 , ..., yn ) ∈R‬מגדירים‪:‬‬
‫‪v‬‬
‫‪u n‬‬
‫‪uX‬‬
‫‪d(X, Y ) = t‬‬ ‫‪(xi − yi )2‬‬
‫‪i=1‬‬
‫גם כאן קל לוודא את קיום ההגדרה‪.‬‬
‫המרחב המטרי ‪ Rn‬שראינו כעת עם המטריקה הסטנדרטית ‪ 15‬נקרא מרחב אוקלידי‪.‬‬
‫תכונות והגדרות במרחב מטרי‪:‬‬

‫כדור ‪n‬־מימדי‪:‬‬
‫• כדור פתוח )או בקיצור כדור( עם מרכז בנקודה ‪ M ∈ Rn‬ורדיוס ‪ R > 0‬במרחב האוקלידי ‪ Rn‬הוא המקום‬
‫הגיאומטרי של כל הנקודות שמרחקן מ־ ‪ M‬קטן ממש מ־‪ ,R‬כלומר‪:‬‬
‫}‪B (M, R) = {P ∈ Rn | d (P, M ) < R‬‬
‫‪15‬למעשה‪ ,‬המטריקה הסטנדרטית אשר הוגדרה בדוגמאות נקראת מטריקה אוקלידית וכל מרחב בו מודדים מרחקים בעזרתה נקרא‬
‫מרחב אוקלידי‪.‬‬
‫• כדור סגור עם מרכז בנקודה ‪ M ∈ Rn‬ורדיוס ‪ R ≥ 0‬במרחב האוקלידי ‪ Rn‬הוא המקום הגיאומטרי של כל‬
‫הנקודות שמרחקן מ־ ‪ M‬קטן מ־‪ R‬באופן הבא‪:‬‬
‫}‪B (M, R) = {P ∈ Rn | d (P, M ) ≤ R‬‬
‫תיבה ‪n‬־מימדית‪:‬‬
‫• תהיינה ‪ {ai }ni=1 , {bi }ni=1‬קבוצות מספרים המקיימות לכל ‪ .ai < bi ,i‬תיבה פתוחה )או בקיצור תיבה(‬
‫ביחס ל־ ‪ {ai }ni=1 , {bi }ni=1‬במרחב האוקלידי ‪ Rn‬היא המקום הגיאומטרי של כל הנקודות ) ‪P = (x1 , ..., xn‬‬
‫המקיימות‪:‬‬
‫‪∀i = 1, ..., n, ai < xi < bi‬‬
‫• תיבה סגורה ביחס ‪ 16‬ל־ ‪ {ai }ni=1 , {bi }ni=1‬במרחב האוקלידי ‪ Rn‬היא המקום הגיאומטרי של כל הנקודות‬
‫) ‪ P = (x1 , ..., xn‬המקיימות‪:‬‬
‫‪∀i = 1, ..., n, ai ≤ xi ≤ bi‬‬
‫הערה‪ :‬נגדיר מכפלה קרטזית של קבוצות ‪ A, B‬באופן הבא‪:‬‬
‫}‪A × B = {(x, y) | x ∈ A, y ∈ B‬‬
‫לדוגמה ‪ .R2 = R × R‬ניתן להכליל ל־‪ n‬קבוצות ואז לחשוב על ‪ Rn‬כמכפלה קרטזית ‪ n‬פעמים של‬
‫‪ .R‬תחת הגדרה זו ניתן לרשום תיבה ‪n‬־מימדית פתוחה כ־) ‪ (a1 , b1 ) × · · · × (an , bn‬ותיבה ‪n‬־מימדית‬
‫סגורה כ־] ‪.[a1 , b1 ] × · · · × [an , bn‬‬
‫סביבה של נקודה ‪ M ∈ Rn‬היא כדור או תיבה המכילים את ‪.M‬‬
‫סביבת‪ ε−‬של נקודה ‪ M ∈ Rn‬היא כדור ברדיוס ‪ ε > 0‬סביב ‪ ,M‬כלומר )‪.B (M, ε‬‬
‫נקודה פנימית של קבוצה ‪ A ⊆ Rn‬היא כל נקודה ‪ M ∈ A‬עבורה קיימת סביבה המוכלת ב־‪.A‬‬
‫קבוצה פתוחה ‪ A ⊆ Rn‬היא קבוצה בה כל נקודה היא נקודה פנימית‪.‬‬
‫נקודה שפה של קבוצה ‪ A ⊆ Rn‬היא כל נקודה ‪ M ∈ Rn‬המקיימת שכל סביבה שלה מכילה נקודות מ־‪A‬‬
‫ונקודות מ־‪.Rn − A‬‬
‫קבוצה סגורה ‪ A ⊆ Rn‬היא קבוצה אשר מכילה את כל נקודות השפה שלה‪.‬‬
‫קבוצה חסומה ‪ A ⊆ Rn‬היא קבוצה עבורה קיים ‪ R > 0‬כך שהקבוצה מוכלת בכדור )‪.B (0̄, R‬‬
‫קבוצה קשירה מסילתית ‪ A ⊆ Rn‬היא קבוצה בה ניתן לחבר כל שתי נקודות בעזרת מסילה רציפה המוכלת‬
‫בקבוצה‪.‬‬
‫‪16‬הפעם ניתן לדרוש ‪.ai ≤ bi‬‬
‫סדרות‬ ‫‪6.2‬‬
‫∞ ‬
‫∞} ‪{Pk‬‬ ‫∞} ‪ {Pk‬היא סדרה של ‪n‬־יות‪:‬‬
‫‬
‫‪ .‬נאמר כי סדרה ‪k=1‬‬ ‫‪xk1 , ..., xkn‬‬ ‫‪k=1‬‬
‫‪n‬‬
‫סדרה של נקודות ב־ ‪k=1 ⊆ R‬‬
‫מתכנסת ל־ ‪ M‬אם‪:‬‬
‫‪∀ε > 0, ∃N ∈ N, ∀k > N, ρ (Pk , M ) < ε‬‬
‫מסמנים ‪. lim Pk = M‬‬

‫∞→‪k‬‬
‫דוגמה‪ :‬עבור ‪ n = 1‬נקבל את הגדרת הגבול המוכרת מאינפי ‪.1‬‬

‫∞ ‬
‫∞} ‪ ,{Pk‬כל קורדינטה מגדירה סדרה של מספרים ממשיים‪ ,‬נסמן‬
‫‬
‫= ‪k=1‬‬ ‫‪xk1 , ..., xkn‬‬ ‫‪k=1‬‬
‫נבחין כי בכל סדרה‬
‫∞‬ ‫∞ ‬
‫‪.{Pki }k=1 = xki k=1‬‬
‫∞‬ ‫ ‪ k+1‬‬ ‫∞‬ ‫ ‪1‬‬ ‫‬ ‫‪k+1 1‬‬
‫∞ ‬
‫= ‪.{Pk1 }k=1‬‬ ‫‪2k‬‬
‫= ‪, {Pk2 }k=1‬‬ ‫‪k‬‬
‫נקבל את הסדרות‬ ‫‪,‬‬
‫‪2k k‬‬ ‫‪k=1‬‬
‫דוגמה‪ :‬עבור‬
‫טבעי לחשוב כי גבול של סדרה‪ ,‬אם הוא קיים‪ ,‬נקבע לפי הקורדינטות‪ .‬זהו אכן המצב‪.‬‬
‫∞ ‬
‫∞} ‪ {Pk‬מתכנסת לנקודה ) ‪M = (x01 , ..., x0n‬‬ ‫∞‬ ‫‬
‫= ‪ .{Pk }k=1‬הסדרה ‪k=1‬‬ ‫‪xk1 , ..., xkn‬‬ ‫‪k=1‬‬
‫משפט ‪ 6.1‬תהא הסדרה‬
‫אם ורק אם‪:‬‬
‫‪∀i = 1, ..., n, lim Pki = x0i‬‬

‫∞→‪k‬‬
‫הוכחה‪ :‬כיוון ראשון‪ :‬אם ) ‪ lim Pk = M = (x01 , ..., x0n‬אז לפי הגדרה‪:‬‬
‫∞→‪k‬‬
‫‪qP‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪n‬‬
‫‪∀ε > 0, ∃N ∈ N, ∀k > N,‬‬ ‫‪i=1‬‬ ‫‪xki − x0i‬‬ ‫‪<ε‬‬
‫‪ q‬‬ ‫‪qP‬‬
‫‪0 2‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪0 2‬‬
‫‪ k‬‬ ‫ ‪0‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪k‬‬ ‫‪k‬‬
‫= ‪ , xi0 − xi0‬כלומר‪:‬‬
‫‬ ‫≤ ‪xi 0 − xi 0‬‬ ‫‪i=1 xi − xi‬‬ ‫נבחר }‪ .i0 ∈ {1, ..., n‬ברור כי‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪∀ε > 0, ∃N ∈ N, ∀k > N, xki0 − x0i0 < ε‬‬
‫ומכאן‪ . lim xki0 = x0i0 ,‬זה נכון לכל ‪ i0‬וסיימנו‪.‬‬

‫∞→‪k‬‬
‫כיוון שני‪ :‬נניח כי לכל }‪ i0 ∈ {1, ..., n‬מתקיים ‪ , lim xki0 = x0i0‬כלומר‪:‬‬
‫∞→‪k‬‬
‫‬ ‫‬
‫< ‪∀ε > 0, ∃Ni0 ∈ N, ∀k > Ni0 , xki0 − x0i0‬‬ ‫‪√ε‬‬
‫‪n‬‬
‫נסמן } ‪ N = max {N1 , ..., Nn‬ואז לכל ‪ k > N‬נקבל‪:‬‬

‫‪qP‬‬ ‫‪r‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪k‬‬ ‫‪0 2‬‬
‫‬ ‫‪Pn ε 2 q ε2‬‬
‫= ) ‪d (Pk , M‬‬ ‫‪i=1‬‬ ‫≤ ‪xi − xi‬‬ ‫‪i=1‬‬
‫√‬
‫‪n‬‬
‫‪= nn =ε‬‬
‫הרכבת פונקציות‬ ‫‪7‬‬
‫כלומר‪:‬‬
‫‪qP‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪n‬‬
‫= ) ‪∀ε > 0, ∃N ∈ N, ∀k > N, d (Pn , M‬‬ ‫‪i=1‬‬ ‫‪xki − x0i‬‬ ‫‪<ε‬‬
‫ולכן הסדרה מתכנסת לפי הגדרה‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬ברור כי‪:‬‬

‫‪k+1‬‬ ‫‪1‬‬
‫→‪−‬‬
‫‪2k‬‬ ‫∞→‪k‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪−→ 0‬‬
‫‪k‬‬ ‫∞→‪k‬‬
‫‪1‬‬
‫‬ ‫‬ ‫‪k+1 1‬‬
‫∞ ‬
‫‪.‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪,0‬‬ ‫שואפת לנקודה‬ ‫‪,‬‬
‫‪2k k‬‬ ‫‪k=1‬‬
‫ולכן הסדרה‬
‫∞} ‪.{Pk‬‬ ‫∞‬ ‫‪n‬‬

‫הגדרה ‪ 6.2‬סדרה ‪ {Pk }k=1 ⊆ R‬נקראת חסומה אם יש ‪ R > 0‬כך ש־)‪k=1 ⊆ B (0̄, R‬‬
‫משפט ‪) 6.3‬בולצאנו ויירשטראס( לכל סדרה חסומה יש תת־סדרה מתכנסת‪.‬‬
‫חלק ‪II‬‬
‫פונקציות במספר משתנים‬

‫בפרק הקודם הכללנו את מושג הפונקציה‪ .‬כעת נחקור לעומק תכונות נוספות‪.‬‬
‫הרכבת פונקציות‬ ‫‪7‬‬

‫הרכבת פונקציה במשתנה אחד מוגדרת כאשר תמונה של פונקציה מוכלת בתחום ההגדרה של פונקציה אחרת‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 7.1‬תהיינה ‪ .f : A ⊆ Rn → Rm , g : B ⊆ Rm → Rk‬אם ‪ f (A) ⊆ B‬אז‪:‬‬
‫⊆‪g◦f :A‬‬ ‫‪Rn → Rk‬‬

‫))‪g ◦ f (X) = g(f (X‬‬
‫נהוג גם לסמן )) ‪ g (x1 (t1 , ..., tn ) , ..., xm (t1 , ..., tn‬כאשר )) ‪.f (t1 , ..., tn ) = (x1 (t1 , ..., tn ) , ..., xm (t1 , ..., tn‬‬
‫הערה‪ :‬שימוש חשוב הוא הרכבה של פונקציה רציפה עם מסילה אשר נמצאת בתחום הגדרתה‪ .‬הרכבה זו "מרימה"‬
‫את המסילה מתחום הגדרתה של הפונקציה למסילה‪‬אשר נמצאת על גרף הפונקציה‪ .‬באופן מפורש‪ ,‬אם ‪γ‬‬
‫))‪ γ̄ (t) = (x (t) , y (t‬‬
‫ו־)‪ f (x, y‬פונקציה רציפה על התמונה של המסילה‪,‬‬ ‫מסילה עם פרמטריזציה‬
‫‪‬‬ ‫‪t∈I‬‬
‫אז ‪ f ◦ γ‬היא מסילה שהפרמטריזציה שלה נתונה על־ידי‪:‬‬
‫‪‬‬
‫)))‪ f ◦ γ (t) = (x (t) , y (t) , f (γ̄ (t‬‬
‫‪‬‬ ‫‪t∈I‬‬
‫גבול‬ ‫‪8‬‬
‫‪‬‬
‫)‪ γ̄ (t) = (cos t, sin t‬‬
‫ובפונקציה ‪ .f (x, y) = x + y + 10‬המסילה היא מעגל במישור‬ ‫דוגמה‪ :‬נביא במסילה‬
‫‪‬‬ ‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫‪ xy‬ואילו גרף הפונקציה הוא מישור‪ .‬מבחינה גיאומטרית‪ ,‬ההרכבה מניבה אליפסה במרחב‪ .‬באופן מפורש‪,‬‬
‫‪ f (γ̄ (t)) = f (cos t, sin t) = cos t + sin t + 10‬ולפי ההערה‪ ,‬ההרכבה היא המסילה‪:‬‬
‫‪‬‬
‫)‪ δ̄ (t) = (cos t, sin t, cos t + sin t + 10‬‬
‫‪‬‬ ‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫גבול‬ ‫‪8‬‬
‫כזכור‪ ,‬לפונקציה )‪ f (x‬יש גבול ‪ L‬בנקודה ‪ x0‬אם‪:‬‬
‫)‪∀ε > 0, ∃δ > 0, ∀x (0 < |x − x0 | < δ → |f (x) − L| < ε‬‬
‫ובסימון מקוצר ‪. lim f (x) = L‬‬
‫‪x→x0‬‬
‫הגדרה ‪ 8.1‬תהא ) ‪ f (x1 , ..., xn‬פונקציה ממשית המוגדרת בסביבה מנוקבת של ‪ .M ∈ Rn‬נאמר כי הפונקציה‬
‫שואפת לערך ממשי ‪ L‬אם‪:‬‬
‫)‪∀ε > 0, ∃δ > 0, ∀P ∈ Rn (0 < d (P, M ) < δ → |f (P ) − L| < ε‬‬
‫נסמן ‪. lim f (P ) = L‬‬

‫‪P →M‬‬
‫‪ .1‬הפירוש האינטואיטיבי זהה למשתנה אחד‪ :‬הגבול קיים אם ניתן להיות קרובים "כרצוננו" לגבול ‪ ,L‬כלומר‬
‫לכל מרחק חיובי נתון‪ ,‬ניתן למצוא סביבה )כדור ברדיוס ‪ (δ‬של הנקודה כך שמרחק ערך הפונקציה מ־‪L‬‬
‫בכל נקודה בכדור קטן ממש מאפסילון‪.‬‬
‫‪ .2‬מכלילים את אפיון היינה לקיום גבול "בלשון סדרות"‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬תהא ‪ ,f (x, y) = x‬הגבול בראשית קיים ושווה לאפס‪ .‬אכן‪ ,‬לכל ‪ ε > 0‬נבחר ‪ δ = ε‬ואז לכל )‪(x, y‬‬
‫‪p‬‬
‫המקיימים ‪ 0 < x2 + y 2 < δ‬מתקיים‪:‬‬
‫√‬ ‫‪p‬‬
‫‪|f (x, y) − 0| = |x| = x2 ≤ x2 + y 2 < δ = ε‬‬
‫קיים אז הוא יחיד‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬הגבול קיים ושווה ל־‪ L‬אם ורק‬ ‫‪lim‬‬ ‫משפט ‪ 8.2‬אם הגבול ‪f (x, y) = L‬‬
‫) ‪(x,y)→(x0 ,y0‬‬
‫(‬
‫))‪γ (t) = (x(t), y(t‬‬
‫השואפת ל־) ‪ ,(x0 , y0‬כלומר ) ‪ , lim γ (t) = (x0 , y0‬מתקיים‪:‬‬ ‫אם לכל מסילה‬
‫‪t→t0‬‬ ‫‪t∈I‬‬
‫‪lim f (γ (t)) = lim f (x(t), y(t)) = L‬‬
‫‪t→t0‬‬ ‫‪t→t0‬‬
‫גבול‬ ‫‪8‬‬
‫‪ .1‬המשפט נכון גם ב־‪ n‬משתנים אך אנו נתרכז בעיקר בשני משתנים‪.‬‬
‫‪ .2‬המשמעות היא שאם הגבול קיים בנקודה אז הוא קיים לאורך כל מסלול )או סדרת נקודות( אשר שואף‬
‫לנקודה‪.‬‬
‫שיטות לחישוב גבול‬ ‫‪8.1‬‬

‫בניגוד לחדו"א ‪ ,1‬בשני משתנים )ויותר(‪ ,‬מאוד קשה לחשב גבולות לפי הגדרה‪ .‬לפיכך‪ ,‬ניעזר בשיטות הבאות‪:‬‬
‫מעבר לקורדינטות פולריות‬

‫משפט ‪ 8.3‬אם מתקיים‪:‬‬
‫|)‪|f (x, y)| = |f (r cos θ, r sin θ)| ≤ |h (θ)| · |g (r‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪lim‬‬ ‫כאשר ‪ h‬חסומה ו־‪ g‬שואפת לאפס כאשר ‪ ,r → 0‬אז ‪f (x, y) = 0‬‬
‫)‪(x,y)→(0,0‬‬
‫‪ .1‬המשפט רלוונטי רק עבור פונקציות בשני משתנים‪.‬‬
‫‪ .2‬המשפט נותן תמיד גבול השווה לאפס‪.‬‬
‫‪ .3‬המשפט נכון גם ביחס לנקודה ) ‪ P0 = (x0 , y0‬כאשר לוקחים קורדינטות פולריות ביחס לנקודה ) ‪.(x0 , y0‬‬
‫√‬
‫|‪x3 |y‬‬
‫דוגמה‪ :‬תהא ‪ .f (x, y) = 2 2 3‬נבחין כי‪:‬‬
‫‪(x +y ) 2‬‬
‫‬ ‫√‬ ‫‬
‫ |‪ (r cos θ)3 r|sin θ‬‬
‫‬ ‫‬
‫ = |)‪|f (x, y)| = |f (r cos θ, r sin θ‬‬ ‫= ‪3‬‬
‫ ‪ ((r cos θ)2 +(r sin θ)2 ) 2‬‬
‫‪ r3 cos3 θ·√r√|sin θ| √ 3 p‬‬
‫‬ ‫‬ ‫‬
‫=‬ ‫=‬ ‫‪r‬‬ ‫‪cos‬‬ ‫‪θ‬‬ ‫·‬ ‫‪|sin‬‬ ‫|‪θ‬‬ ‫|)‪ = g (r) · |h (θ‬‬
‫‬ ‫‬ ‫‬
‫‪r3‬‬ ‫‬ ‫‬
‫‪.‬‬ ‫‪lim‬‬ ‫ברור כי ‪ h‬חסומה )למשל על־ידי ‪ (1‬ו־‪ g‬שואפת לאפס כאשר ‪ ,r → 0‬לפיכך‪f (x, y) = 0 :‬‬
‫)‪(x,y)→(0,0‬‬
‫כלל הסנדוויץ‬
‫משפט ‪ 8.4‬תהיינה ‪ f, g, h‬מוגדרות בסביבה נקובה ‪ J‬של ) ‪ (x0 , y0‬ונניח כי‪:‬‬
‫‪ .1‬לכל ‪ (x, y) ∈ J‬מתקיים )‪.h(x, y) ≤ f (x, y) ≤ g(x, y‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪lim‬‬ ‫= )‪h (x, y‬‬ ‫‪lim‬‬ ‫‪g (x, y) = L .2‬‬

‫) ‪(x,y)→(x0 ,y0‬‬ ‫) ‪(x,y)→(x0 ,y0‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪lim‬‬ ‫אז מתקיים ‪f (x, y) = L‬‬

‫) ‪(x,y)→(x0 ,y0‬‬
‫גבול‬ ‫‪8‬‬
‫‪ .1‬כלל הסנדוויץ נכון גם במספר רב יותר של משתנים‪.‬‬
‫‪ .2‬הכלל של "חסומה · אפסה" אשר נגזר מכלל הסנדוויץ במשתנה אחד נכון גם כאן‪.‬‬
‫‪x3‬‬
‫= )‪ .f (x, y, z‬נבדוק גבול בראשית‪:‬‬ ‫‪x2 +y 2 +z 2‬‬
‫‪ .1‬תהא‬
‫‪x3‬‬ ‫| ‪|x3‬‬ ‫| ‪|x3‬‬

‫‬ ‫‬
‫‬ ‫‬
‫‪0≤ 2‬‬
‫‬ ‫=‬ ‫<‬ ‫|‪= |x‬‬
‫‪x + y 2 + z 2 x2 + y 2 + z 2‬‬ ‫‪x2‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪lim‬‬ ‫ברור כי |‪ |x‬שואף לאפס כאשר )‪ (x, y, z) → (0, 0, 0‬ולכן ‪f (x, y, z) = 0‬‬
‫)‪(x,y,z)→(0,0,0‬‬
‫‪x5 y‬‬
‫= )‪ .f (x, y‬נבדוק גבול בראשית‪ .‬נבחין כי‪:‬‬ ‫‪x8 +y 2‬‬
‫‪ .2‬תהא‬
‫‪x5 y‬‬ ‫‪x4 y‬‬

‫= )‪f (x, y‬‬ ‫=‬ ‫‪x‬‬
‫‪x8 + y 2‬‬ ‫‪(x4 )2 + y 2‬‬
‫‪x4 y‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪lim‬‬ ‫חסום ‪ 17‬על־ידי ‪ . 21‬ו־‪ x‬שואף לאפס כאשר )‪ ,(x, y) → (0, 0‬לכן ‪f (x, y) = 0‬‬ ‫‪(x4 )2 +y 2‬‬
‫הביטוי‬
‫)‪(x,y)→(0,0‬‬
‫שיטות להוכחת אי־קיום גבול‬ ‫‪8.2‬‬

‫מסקנה ישירה מהמשפט ‪ 8.2‬היא‪:‬‬
‫מסקנה ‪ 8.5‬תהא ‪ f‬פונקציה המוגדרת בסביבה נקובה של הנקודה ) ‪ .(x0 , y0‬אם אחד מהבאים מתקיים‪:‬‬
‫‪ .1‬הגבול של הפונקציה לא קיים לאורך מסילה )סדרה( השואפת לנקודה‪.‬‬
‫‪ .2‬קיימות שתי מסילות )או סדרות( השואפות לנקודה אשר עליהן מקבלים גבולות שונים של הפונקציה‪.‬‬
‫לא קיים‪.‬‬ ‫‪lim‬‬ ‫אז‪f (x, y) ,‬‬
‫) ‪(x,y)→(x0 ,y0‬‬
‫זה תנאי מאוד נוח כיוון שזה מחזיר את הדיון לחישוב גבולות במשתנה אחד‪ .‬נעיר כי המסקנה עוזרת רק כאשר‬
‫הגבול לא קיים )גם אם הגבול קיים לאורך מסלולים רבים‪ ,‬זה לא מוכיח קיום גבול(‪.‬‬
‫מסלולים סטנדרטיים‬
‫‪ .1‬קורדינטות פולריות‪ :‬לכל ]‪ θ ∈ [0, 2π‬המסלול‪:‬‬
‫)‪γ θ (r) = (x0 + r cos θ, y0 + r sin θ‬‬

‫‪r≥0‬‬
‫מתאר מסילה אשר שואפת )כאשר ‪ (r → 0+‬לנקודה ) ‪ .(x0 , y0‬אם ‪ θ‬קבועה‪ ,‬נקבל קרן בזווית ‪ ,θ‬אם משנים‬
‫את ‪ θ‬באופן רציף‪ ,‬נקבל "ספירלה" אשר שואפת לנקודה‪ .‬שימוש במסלולים פולריים נוח כאשר בפונקציה‬
‫יש סכומי ריבועים של המשתנים‪.‬‬
‫‬ ‫‪ 1‬‬
‫‪. a2ab‬‬
‫‪+b2‬‬
‫‪17‬כזכור‪ ≤ ,‬‬
‫‪2‬‬
‫גבול‬ ‫‪8‬‬
‫‪ .2‬מסילה פולינומיאלית‪ :‬לכל ‪ ,k ∈ R, n ∈ N‬המסלול‪:‬‬

‫) ‪γ̄k,n (t) = (x0 + t, y0 + ktn‬‬
‫‪t≥0‬‬
‫מתאר מסילה אשר שואפת )כאשר ‪ (t → 0+‬לנקודה ) ‪.(x0 , y0‬‬
‫‪xy‬‬
‫= )‪ f (x, y‬ונבדוק גבול באפס‪ .‬נציב קורדינטות פולריות ונקבל‪:‬‬ ‫‪x2 +y 2‬‬
‫‪ .1‬תהא‬
‫‪r2 cos θ sin θ‬‬
‫= )‪f (r cos θ, r sin θ‬‬ ‫‪= cos θ sin θ‬‬
‫‪r2‬‬
‫נסיק כי הפונקציה קבועה לאורך המסלולים הנ"ל ועבור קבועים שונים‪ ,‬נקבל גבולות שונים‪ .‬מכאן‪ ,‬הגבול‬
‫לא קיים בנקודה‪.‬‬
‫‪x2 y‬‬
‫= )‪ f (x, y‬ונבדוק גבול באפס‪ .‬נציב את המסלול )‪ γ̄k,n (t‬ונקבל‪:‬‬ ‫‪x4 +y 2‬‬
‫‪ .2‬תהא‬
‫‪kt2+n‬‬
‫‪f (γ̄k,n (t)) = 4‬‬
‫‪t + k 2 t2n‬‬
‫נבחין כי עבור הצבה של ‪ n = 2‬נקבל ביטוי אשר לא תלוי ב־‪:t‬‬
‫‪kt4‬‬ ‫‪k‬‬
‫= ))‪f (γ̄k,2 (t‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬
‫=‬
‫‪t +k t‬‬ ‫‪1 + k2‬‬
‫ושוב‪ ,‬נסיק כי הפונקציה קבועה לאורך מסלולים התלויים ב־‪ k‬ולכן נקבל גבולות שונים‪ .‬מכאן‪ ,‬הגבול לא‬
‫קיים בנקודה‪.‬‬
‫גבול נשנה‬ ‫‪8.3‬‬

‫השאפה של כל משתנה בנפרד‪ .‬תהא ‪f‬‬‫ לבין ‬
‫נבדיל בין גבול לפי הגדרה בו משאיפים את שניהמשתנים יחד‬
‫מוגדרת בסביבת ) ‪ ,(x0 , y0‬הגבולות הנשנים הם‪. lim lim f (x, y) , lim lim f (x, y) :‬‬
‫‪y→y0‬‬ ‫‪x→x0‬‬ ‫‪x→x0‬‬ ‫‪y→y0‬‬
‫ואם הגבולות הנשנים קיימים אז‪:‬‬ ‫‪lim‬‬ ‫טענה ‪ 8.6‬אם ‪f (x, y) = L‬‬
‫) ‪(x,y)→(x0 ,y0‬‬
‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬
‫‪lim‬‬ ‫)‪lim f (x, y‬‬ ‫‪= lim‬‬ ‫)‪lim f (x, y‬‬ ‫‪=L‬‬
‫‪x→x0‬‬ ‫‪y→y0‬‬ ‫‪y→y0‬‬ ‫‪x→x0‬‬
‫‪ .1‬המשפט ההפוך לא נכון‪ .‬כלומר‪ ,‬הגבולות הנשנים יכולים להיות קיימים ושווים אבל הגבול לא קיים‪ ,‬למשל‬
‫‪ f (x, y) = x2xy‬בנקודה )‪.(0, 0‬‬
‫‪+y 2‬‬
‫עבור הפונקציה‬
‫‪ .2‬בנוסף‪ ,‬ייתכן שהגבול קיים אבל הגבולות הנשנים לא קיימים‪ ,‬למשל‪:‬‬

‫‪‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪ x sin y + y sin x‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪x, y 6= 0‬‬
‫= )‪f (x, y‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪x, y = 0‬‬
‫‪‬‬
‫בנקודה )‪.(0, 0‬‬
‫רציפות‬ ‫‪9‬‬
‫רציפות‬ ‫‪9‬‬
‫הגדרה ‪ 9.1‬תהא ‪ f‬פונקציה אשר מוגדרת בסביבה של נקודה ‪ .M‬נאמר כי ‪ f‬רציפה בנקודה ‪ M‬אם הגבול בנקודה‬
‫קיים ושווה לערך הפונקציה‪ .‬כלומר‪:‬‬
‫) ‪lim f (P ) = f (M‬‬
‫‪P →M‬‬
‫נאמר כי פונקציה רציפה בקבוצה היא רציפה בכל נקודה בקבוצה‪.‬‬

‫הערה‪ :‬מכלילים את אפיון היינה לרציפות‪.‬‬
‫נביט במספר טענות אשר עוזרות לנו לזהות פונקציות רציפות‪:‬‬
‫משפט ‪9.2‬‬
‫‪ .1‬פונקציה סקלרית המורכבת מפונקציות רציפות ‪ 18‬היא פונקציה רציפה‪.‬‬
‫‪ .2‬פונקציה וקטורית רציפה אם ורק אם כל רכיב שלה הוא פונקציה רציפה‪.‬‬
‫‪ .3‬סכום‪/‬מכפלה‪/‬מנה‪/‬הרכבה של פונקציות רציפות בתחום הגדרתן מניב פונקציה רציפה‪.‬‬

‫נכליל שני משפטים ידועים מחדו"א ‪:1‬‬
‫משפט ‪) 9.3‬ערך הביניים( תהא ‪ D ⊆ Rn‬קבוצה קשירה ותהא ‪ f‬פונקציה סקלרית רציפה ב־‪ .D‬לכל ‪P1 , P2 ∈ D‬‬
‫ומספר ‪ m‬בין ) ‪ f (P1 ), f (P2‬קיימת נקודה ‪ M ∈ D‬המקיימת ‪.f (M ) = m‬‬
‫הוכחה‪ :‬הקבוצה קשירה ולכן קיימת מסילה רציפה )‪ γ (t‬המחברת את ‪ ,P1 , P2‬נסמן את תחום ההגדרה ב־]‪[a, b‬‬
‫וכן ‪ .γ (a) = P1 , γ (b) = P2‬המסילה רציפה‪ f ,‬רציפה ‪ ,‬ולכן ההרכבה ))‪ g (t) = f (γ (t‬היא פונקציה רציפה‬
‫בקטע ]‪.[a, b‬סה"כ קיבלנו פונקציה רציפה )‪ g (t‬בקטע ]‪ [a, b‬המקיימת ) ‪ g (a) = f (P1 ) , g (b) = f (P2‬ולכן‬
‫הטענה נובעת ממשפט ערך הביניים של פונקציה במשתנה אחד‪.‬‬
‫משפט ‪) 9.4‬משפט ויירשטראס( תהא ‪ f‬פונקציה סקלרית שהיא רציפה בקבוצה סגורה וחסומה ‪ ,A‬אז‪:‬‬
‫‪ f .1‬חסומה בקבוצה ‪.A‬‬
‫‪ f .2‬מקבלת מינימום ומקסימום בקבוצה ‪.A‬‬

‫הערה‪ :‬ההוכחה אנלוגית להוכחה במשתנה אחד‪ ,‬נדגים את הוכחת החסימות‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬תהא ) ‪ f (x1 , ..., xn‬פונקציה סקלרית שהיא רציפה בקבוצה סגורה וחסומה ‪ .D ⊆ Rn‬נניח בשלילה ש־ ‪f‬‬
‫∞} ‪ {Pk‬עבורה ‪ .f (Pk ) −→ ∞ 19‬הסדרה מוכלת בקבוצה חסומה ולכן חסומה‬
‫לא חסומה‪ ,‬אז יש סדרה ‪k=1 ⊆ D‬‬
‫∞→‪k‬‬
‫∞} ‪ {Pkl‬המתכנסת לגבול ‪ .L‬הסדרה המתכנסת מוכלת‬ ‫בעצמה‪ ,‬ממשפט בולצאנו־ויירשטראס‪ ,‬יש לה תת־סדרה ‪l=1‬‬
‫בקבוצה הסגורה ‪ D‬ולכן גם הגבול שלה איבר בקבוצה‪ ,‬כלונר ‪ .L ∈ D‬כעת‪ ,‬מצד אחד‪ {f (Pkl )} ,‬היא תת־סדרה‬
‫של הסדרה המתכנסת במובן ברחב לאינסוף }) ‪ {f (Pk‬ולכן גם }) ‪ {f (Pkl‬מתכנסת במובן הרחב לאינסוף‪ ,‬כלומר‬
‫∞ →‪ . f (Pkl ) −‬מצד שני‪ f ,‬רציפה ב־‪ D‬ובפרט ב־‪ ,L ∈ D‬לכן מהיינה‪ ,‬לכל סדרה המתכנסת ל־‪ L‬ובפרט‬
‫∞→‪l‬‬
‫∞} ‪ {Pkl‬מתקיים )‪ f (Pkl ) −→ f (L‬וזאת סתירה‪.‬‬
‫לסדרה ‪l=1‬‬
‫∞→‪l‬‬
‫‪18‬למשל פולינומים‪ ,‬פונקציות מעריכיות וכו׳‪.‬‬

‫‪19‬נניח בה"כ כי הפונקציה לא חסומה מלעיל‪.‬‬
‫גזירות‬ ‫‪10‬‬
‫תזכורת‪ f (x) :‬גזירה ב־‪ a‬אם הגבול הבא‪:‬‬
‫)‪f (x) − f (a‬‬
‫‪lim‬‬
‫‪x→a‬‬ ‫‪x−a‬‬
‫קיים וסופי‪ .‬הגבול מתאר את שיפוע הישר המשיק לגרף הפונקציה בנקודה‪ .‬באופן גיאומטרי‪ ,‬גזירות מתארת‬
‫קירוב לינארי לגרף הפונקציה‪ .‬האנלוגיה בשני משתנים היא קירוב של גרף הפונקציה על־ידי מישור משיק‪.‬‬
‫נגזרות חלקיות‬ ‫‪10.1‬‬

‫הגדרה ‪ 10.1‬תהא )‪ f (x, y‬מוגדרת בסביבת ) ‪ .M = (x0 , y0‬אם הגבול‪:‬‬
‫) ‪f (x0 + h, y0 ) − f (M‬‬
‫‪lim‬‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬
‫‪. ∂f‬‬
‫‪∂x‬‬
‫קיים וסופי אז הוא נקרא הנגזרת החלקית של ‪ f‬לפי ‪ x‬בנקודה ‪ ,M‬מסמנים ) ‪(M ), fx (M‬‬
‫‪ .1‬באופן אנלוגי מגדירים גזירות לפי ‪.y‬‬
‫‪ .2‬מכלילים את ההגדרה לשלושה משתנים ויותר‪.‬‬
‫‪ .3‬בפועל‪ ,‬מתייחסים למשתנה ‪ y‬כפרמטר קבוע ואם הפונקציה גזירה כפונקציה של משתנה ‪ ,x‬ניתן להשתמש‬
‫בכללי הגזירה הרגילים‪.‬‬
‫‪∂f‬‬
‫‪∂x‬‬
‫) ‪(M‬‬ ‫‪ .4‬משמעות גיאומטרית‪ :‬בודקים את קצב השינוי של הפונקציה לאורך ישר המקביל לציר ‪ .x‬הערך‬
‫מייצג את השיפוע בנקודה ‪ M‬של מסילת החיתוך של גרף הפונקציה והמישור ‪.y = y0‬‬
‫‪ .1‬תהא ‪ ,f (x, y, z) = 2xy + yz 3‬אז‪:‬‬
‫‪fx (x, y, z) = 2y‬‬

‫‪fy (x, y, z) = 2x + z 3‬‬
‫‪fz (x, y, z) = 3yz 2‬‬
‫‪ .2‬תהא }‪ .f (x, y) = max {x, y‬הנגזרות החלקיות בנקודה )‪ (0, 0‬לא קיימות‪ ,‬ואכן‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫}‪lim max{h,0‬‬
‫‪h‬‬
‫‪= lim+ hh = 1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪h→0+‬‬ ‫‪h→0‬‬
‫?‬ ‫)‪f (h, 0) − f (0, 0‬‬ ‫}‪max {h, 0‬‬ ‫‪‬‬
‫‪fx (0, 0) = lim‬‬ ‫‪= lim‬‬ ‫=‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬ ‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ lim max{h,0} = lim 0 = 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪−‬‬ ‫‪h‬‬ ‫‪h→0‬‬ ‫‪+h‬‬ ‫‪h→0‬‬
‫באופן זהה מראים כי )‪ fy (0, 0‬לא קיימת‪.‬‬

‫|‪x+y+|x−y‬‬
‫= }‪.f (x, y) = max {x, y‬‬ ‫הערה‪ :‬הצגה מפורשת של הפונקציה היא‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪ x3‬‬ ‫)‪(x, y) 6= (0, 0‬‬
‫‪x2 +y 2‬‬
‫= )‪ .f (x, y‬כתרגיל ניתן להראות כי ‪ f‬רציפה בכל המישור‪ .‬בכל‬ ‫‪ .3‬תהא‬
‫‪ 0‬‬ ‫)‪(x, y) = (0, 0‬‬
‫נקודה השונה מ־)‪ (0, 0‬מתקיים‪:‬‬
‫‪3x2 (x2 + y 2 ) − 2x4‬‬

‫= )‪fx (x, y‬‬
‫‪(x2 + y 2 )2‬‬
‫‪−2x3 y‬‬
‫= )‪fy (x, y‬‬
‫‪(x2 + y 2 )2‬‬
‫את נגזרות חלקיות בנקודה )‪ (0, 0‬יש לחשב לפי הגדרה‪:‬‬
‫‪h3‬‬
‫= )‪fx (0, 0‬‬ ‫‪lim f (h,0)−f‬‬
‫‪h‬‬
‫)‪(0,0‬‬
‫‪= lim‬‬ ‫‪h2‬‬
‫‪=1‬‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h→0 h‬‬
‫‪fy (0, 0) = lim f (0,h)−f‬‬

‫‪h‬‬
‫)‪(0,0‬‬
‫‪= lim h0 = 0‬‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h→0‬‬
‫‪‬‬
‫‪xy‬‬
‫‪‬‬
‫‪x2 +y 2‬‬
‫)‪(x, y) 6= (0, 0‬‬
‫= )‪ f (x, y‬לא רציפה בראשית‪ .‬עם זאת‪:‬‬ ‫‪ .4‬כזכור‪ ,‬הפונקציה‬
‫‪‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‪(x, y) = (0, 0‬‬
‫‪0‬‬
‫‪fx (0, 0) = lim f (h,0)−f‬‬
‫‪h‬‬
‫)‪(0,0‬‬
‫‪= lim hh2 = 0‬‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h→0‬‬
‫‪0‬‬
‫= )‪fy (0, 0‬‬ ‫‪lim f (0,h)−f‬‬
‫‪h‬‬
‫)‪(0,0‬‬
‫‪= lim hh2 = 0‬‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h→0‬‬
‫לפיכך‪ ,‬הנגזרות החלקיות קיימות ושוות בראשית אך הפונקציה לא רציפה בראשית‪ .‬כזכור בפונקציה עם‬
‫משתנה אחד‪ ,‬גזירות גוררת רציפות ולכן לא סביר שהנגזרות החלקיות יתארו "נגזרת" של פונקציה בשני‬
‫משתנים‪.‬‬
‫המישור המשיק‬ ‫‪10.2‬‬

‫במשתנה אחד משמעות הנגזרת היא קירוב לינארי של גרף הפונקציה על־ידי ישר משיק‪ .‬האנלוגיה בשני משתנים‬
‫היא קירוב לינארי של גרף הפונקציה )שהוא משטח( על־ידי מישור משיק‪:‬‬
‫תזכורת‪ :‬תהא )‪ f (x‬מוגדרת בסביבת נקודה ‪ ,a‬אם קיים קבוע ‪ α‬כך שקיים הגבול הבא‪:‬‬
‫)‪f (x) − f (a) − α (x − a‬‬
‫‪lim‬‬ ‫‪=0‬‬
‫‪x→a‬‬ ‫‪x−a‬‬
‫אז יש לגרף הפונקציה ישר משיק בנקודה ‪ a‬אשר ניתן על־ידי )‪) y = f (a) + α (x − a‬כאשר ‪ α‬הוא למעשה‬
‫)‪ .(f 0 (a‬נכליל רעיון זה לשני משתנים‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 10.2‬תהא ‪ f‬פונקציה בשני משתנים המוגדרת בסביבת ) ‪ .(x0 , y0‬נאמר כי יש לפונקציה מישור משיק‬
‫בנקודה אם קיימים קבועים ‪ A, B‬כך שמתקיים‪:‬‬
‫) ‪f (x,y)−f (x0 ,y0 )−A(x−x0 )−B(y−y0‬‬

‫‪lim‬‬ ‫√‬ ‫‪=0‬‬
‫) ‪(x,y)→(x0 ,y0‬‬ ‫‪(x−x0 )2 +(y−y0 )2‬‬
‫ואז‪ ,‬המישור המשיק הוא‪:‬‬

‫‪A (x − x0 ) + B (y − y0 ) − (z − f (x0 , y0 )) = 0‬‬
‫הערה‪) :‬הגדרה גיאומטרית( תהא ‪ f‬מוגדרת בסביבת נקודה ) ‪ .(x0 , y0‬אם קיים מישור המקיים‪:‬‬
‫‪ .1‬הנקודה )) ‪ (x0 , y0 , f (x0 , y0‬מוכלת במישור‪.‬‬

‫‪ .2‬לכל מסילה חלקה ))‪ γ̄ (t) = (x (t) , y (t‬העוברת בנקודה ) ‪ (x0 , y0‬מתקיים כי הישר המשיק למסילה‬
‫)))‪ σ̄ (t) = (x (t) , y (t) , f (γ̄ (t‬בנקודה )) ‪ (x0 , y0 , f (x0 , y0‬מוכל במישור‪.‬‬
‫אז המישור נקרא המישור המשיק לגרף הפונקציה בנקודה ) ‪ .(x0 , y0‬לאור הגדרה זו‪ ,‬בהנחה שקיים מישור‬
‫משיק‪ ,‬ברור כי מספיק למצוא שני וקטורי כיוון לא תלויים לינארית בכדי לקבל מפורשות את המישור‬
‫המשיק‪.‬‬
‫טענה ‪ 10.3‬תהא ‪ f‬פונקציה בעלת נגזרות חלקיות‪ ,‬אם יש ל־ ‪ f‬מישור משיק בנקודה ) ‪ M = (x0 , y0‬אז הוא נתון‬
‫על־ידי‪:‬‬
‫‪fx (M ) (x − x0 ) + fy (M ) (y − y0 ) − (z − z0 ) = 0‬‬
‫כאשר ) ‪.z0 = f (M‬‬
‫הוכחה‪ :‬נתבונן במשטח המתאר את גרף הפונקציה בסביבת הנקודה‪ ,‬נחתוך אותו עם המישור ‪ y = y0‬ונקבל‬
‫מסילה‪:‬‬
‫) ‪x = x, y = y0 , z = f (x, y0‬‬
‫או בהצגה פרמטרית‪:‬‬
‫)) ‪γ(t) = (t, y0 , f (t, y0‬‬
‫עם ‪ t‬בסביבת ‪ .x0‬וקטור הכיוון לישר המשיק למסילה בנקודה ‪ M‬הוא ‪:20‬‬
‫)) ‪γ 0 (t) = (1, 0, fx (M‬‬
‫זהו ישר המוכל במישור המשיק‪ .‬באופן אנלוגי‪ ,‬אם נחתוך את גרף הפונקציה עם המישור ‪ x = x0‬נקבל וקטור‪:‬‬
‫)) ‪(0, 1, fy (M‬‬
‫המוכל המישור המשיק‪ .‬הוקטורים בבירור לא מקבילים ולכן הנורמל למישור המשיק ניתן על־ידי המכפלה‬
‫הוקטורית שלהם‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫̂‪ x̂ y‬‬ ‫̂‪z‬‬ ‫‬
‫‬ ‫‬
‫)‪ 0 1 fy (M ) = (fx (M ) , fy (M ) , −1‬‬
‫‬ ‫‬
‫‬ ‫‬
‫ ) ‪ 1 0 fx (M‬‬
‫ביחד עם הנקודה )) ‪ (x0 , y0 , f (M‬נקבל את משוואת המישור המשיק‪.‬‬
‫דיפרנציאביליות‬ ‫‪10.3‬‬
‫ניזכר בהגדרה שקולה לנגזרת במשתנה אחד‪ :‬פונקציה )‪ f (x‬גזירה בנקודה ‪ a‬אם קיים קבוע‪ ,‬המסומן ב־)‪,f 0 (a‬‬
‫ופונקציה )‪ ε(x‬כך שמתקיים‪:‬‬
‫)‪f (x) = f (a) + f 0 (a)(x − a) + ε(x)(x − a‬‬

‫‪lim ε(x) = 0‬‬
‫‪x→a‬‬
‫נכליל רעיון זה לשני משתנים‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 10.4‬תהא ‪ f‬פונקציה המוגדרת בסביבת ) ‪ .(x0 , y0‬נאמר כי ‪ f‬גזירה )או דיפרנציאבילית( בנקודה אם‬
‫קיימים קבועים ‪ A, B‬כך ש‪:‬‬
‫‪q‬‬
‫‪f (x, y) = f (x0 , y0 ) + A (x − x0 ) + B (y − y0 ) + ε (x, y) (x − x0 )2 + (y − y0 )2‬‬
‫ומתקיים‪:‬‬
‫‪lim‬‬ ‫‪ε (x, y) = 0‬‬

‫) ‪(x,y)→(x0 ,y0‬‬
‫‪20‬אם גוזרים את ) ‪ f (t, y0‬לפי ‪ t‬לפי הגדרה מקבלים בדיוק את הגדרת הנגזרת החלקית של ) ‪ fx (M‬והרי מניחים כי היא קיימת‪.‬‬
‫‪ .1‬בניגוד למשתנה אחד‪ ,‬בשני משתנים ויותר אין את "פונקציית הנגזרת"‪ .‬במקרה זה מקבלים העתקה לינארית‬
‫הנקראת דיפרנציאל שהיא למעשה הכללה של פונקציית הנגזרת במשתנה אחד‪.‬‬
‫‪ .2‬במשפט ‪ 10.5‬נוכיח כי גזירות גוררת קיום נגזרות חלקיות ולכן ניתן לומר כי הקבועים בהגדרה הם בהכרח‬
‫) ‪.A = fx (x0 , y0 ) , B = fy (x0 , y0‬‬
‫‪ .3‬נבחין כי ההגדרה של מישור משיק שקולה להגדרת הדיפרנציאביליות‪ ,‬כלומר‪ ,‬לפונקציה בשני משתנים יש‬
‫מישור משיק בנקודה אם ורק אם הפונקציה גזירה שם‪ .‬לפיכך‪ ,‬בכל נקודה בה פונקציה ‪ f‬גזירה‪ ,‬המישור‬
‫המשיק ניתן ‪ 21‬על־ידי‪:‬‬
‫‪fx (x0 , y0 ) (x − x0 ) + fy (x0 , y0 ) (y − y0 ) − (z − z0 ) = 0‬‬
‫כאשר ) ‪.z0 = f (x0 , y0‬‬

‫‪q‬‬
‫‪ .4‬הביטוי ‪ (x − x0 )2 + (y − y0 )2 < ε‬מתאר כדור פתוח סביב הנקודה ‪ .M‬לפעמים נוח לקחת סביבות‬
‫אחרות‪ ,‬למשל ריבוע ‪ 22‬ואז נקבל ‪.|x − x0 | + |y − y0 | < ε‬‬
‫‪ .1‬נוכיח לפי הגדרה כי הפונקציה ‪ f (x, y) = x2 + y 2‬גזירה בכל נקודה במישור‪ .‬ניקח ) ‪ (x0 , y0‬ונרשום‪:‬‬
‫‪q‬‬
‫‪f (x, y) = f (x0 , y0 ) + 2x0 (x − x0 ) + 2y0 (y − y0 ) + ε (x, y) (x − x0 )2 + (y − y0 )2‬‬
‫נחלץ את )‪:ε (x, y‬‬
‫) ‪x2 + y 2 − x20 − y02 − 2x0 (x − x0 ) − 2y0 (y − y0‬‬ ‫‪(x − x0 )2 + (y − y0 )2‬‬

‫= )‪ε (x, y‬‬ ‫‪q‬‬ ‫‪=q‬‬
‫‪(x − x0 )2 + (y − y0 )2‬‬ ‫‪(x − x0 )2 + (y − y0 )2‬‬
‫נציב קורדינטות פולריות‪:‬‬

‫‪ 2‬‬
‫ ‪r‬‬
‫‪|ε (x0 + r cos θ, y0 + r sin θ)| = = r −→ 0‬‬
‫‪r‬‬ ‫‪r→0‬‬
‫וסיימנו‪.‬‬ ‫‪lim‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬לפי משפט ‪ε (x, y) = 0‬‬

‫) ‪(x,y)→(x0 ,y0‬‬
‫‪‬‬
‫‪x3 +y 3‬‬
‫‪‬‬
‫‪x2 +y 2‬‬
‫)‪(x, y) 6= (0, 0‬‬
‫= )‪ f (x, y‬רציפה אבל לא גזירה בראשית‪ .‬אכן‪ ,‬נציב קורדינטות‬ ‫‪ .2‬הפונקציה‬
‫‪‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‪(x, y) = (0, 0‬‬
‫פולריות‪:‬‬
‫)‪|f (r cos θ, r sin θ)| ≤ 2 |r| → 0 = f (0, 0‬‬

‫‪r→0‬‬
‫‪21‬מהטענה ‪ 10.3‬ומכך שיודעים שיש נגזרות חלקיות‪.‬‬

‫‪22‬שימוש של סביבה מרובעת נראה בהמשך בהוכחת משפט ‪.10.5‬‬
‫ולכן לפי משפט‪ ,‬הגבול הוא אפס‪ .‬מחישוב ישיר נסיק כי ‪ fx (0, 0) = fy (0, 0) = 1‬ולכן אם היא גזירה אז‬
‫מתקיים בסביבת הראשית‪:‬‬
‫‪q‬‬
‫‪f (x, y) = f (0, 0) + 1 · (x − 0) + 1 · (y − 0) + ε (x, y) (x − 0)2 + (y − 0)2‬‬
‫‪lim‬‬ ‫‪ε(x, y) = 0‬‬
‫)‪(x,y)→(0,0‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪lim‬‬ ‫נבדוק את )‪ε (x, y‬‬

‫)‪(x,y)→(0,0‬‬
‫‪x3 +y 3‬‬
‫‪f (x,y)−x−y‬‬ ‫‪−x−y‬‬ ‫‪x3 +y 3 −x3 −xy 2 −yx2 −y 3‬‬ ‫‪−xy 2 −yx2‬‬
‫‪x2 +y 2‬‬
‫√ = )‪ε (x, y‬‬ ‫√ =‬ ‫=‬ ‫‪3‬‬ ‫=‬ ‫‪3‬‬
‫‪x2 +y 2‬‬ ‫‪x2 +y 2‬‬ ‫‪(x2 +y 2 ) 2‬‬ ‫‪(x2 +y 2 ) 2‬‬
‫ואם נבחר מסלולים מהצורה )‪ γk (t) = (t, kt‬נקבל‪:‬‬

‫‪−k2 t3 −kt3‬‬ ‫‪−k2 −k‬‬
‫= ))‪ε(γk (t‬‬ ‫‪3‬‬ ‫=‬ ‫‪3‬‬
‫‪(t2 +k2 t2 ) 2‬‬ ‫‪(1+k2 ) 2‬‬
‫ולכן הגבול לא קיים ובפרט לא שווה לאפס‪.‬‬
‫נעבור כעת למשפט המתאר תכונות שימושיות של פונקציות גזירות‪:‬‬
‫משפט ‪ 10.5‬תהא ‪ f‬מוגדרת בסביבת ) ‪ ,M = (x0 , y0‬אז‪:‬‬
‫‪ .1‬אם ‪ f‬גזירה ב־ ‪ M‬אז ‪ f‬רציפה ב־ ‪.M‬‬
‫‪ .2‬אם ‪ f‬גזירה ב־ ‪ M‬אז קיימות לה נגזרות חלקיות‪.‬‬
‫‪ .3‬אם הנגזרות החלקיות של ‪ f‬קיימות בסביבת הנקודה ‪ M‬ורציפות בנקודה ‪ M‬אז ‪ f‬גזירה ב־ ‪.M‬‬
‫הערה‪ :‬לפונקציה ‪ f‬בעלת נגזרות חלקיות רציפות בקבוצה ‪ D‬קוראים גזירה ברציפות ומסמנים )‪.f ∈ C 1 (D‬‬
‫הוכחה‪ .1 :‬אם ‪ f‬גזירה אז‪:‬‬

‫‪q‬‬
‫)‪f (x, y) = f (M ) + A (x − x0 ) + B (y − y0 ) + ε (x, y‬‬ ‫‪(x − x0 )2 + (y − y0 )2‬‬
‫כאשר ‪ , lim ε (x, y) = 0‬לכן‬

‫‪(x,y)→M‬‬
‫‬ ‫‪q‬‬ ‫‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫= )‪lim f (x, y‬‬ ‫‪lim‬‬ ‫) ‪f (M ) + A (x − x0 ) + B (y − y0 ) + ε (x, y) (x − x0 ) + (y − y0 ) = f (M‬‬
‫‪(x,y)→M‬‬ ‫‪(x,y)→M‬‬
‫‪ .2‬אם ‪ f‬גזירה אז ההגדרה מתקיימת לכל נקודה בסביבת ‪ M‬ובפרט עבור ‪ h‬קטן מספיק‪:‬‬
‫‪q‬‬
‫‪f (x0 + h, y0 ) = f (M ) + A(x0 + h − x0 ) + B (y0 − y0 ) + ε (x0 + h, y0 ) (x0 + h − x0 )2 + (y0 − y0 )2‬‬
‫‪m‬‬
‫|‪f (x0 + h, y0 ) − f (M ) = hA + ε (x0 + h, y0 ) |h‬‬
‫‪m‬‬
‫) ‪f (x0 +h,y0 )−f (M‬‬
‫‪h‬‬
‫|‪= A + ε (x0 + h, y0 ) |h‬‬
‫‪h‬‬
‫ואם נשאיף ‪ 23‬את ‪ h‬לאפס ונקבל לפי הגדרה כי ‪.fx (M ) = A‬‬

‫‪ .3‬הואיל ו־ ‪ f‬בעלת נגזרות חלקיות נובע כי )‪ g(x) = f (x, y) − f (x0 , y‬גזירה בסביבת ‪ x0‬ובפרט רציפה‪.‬‬
‫ממשפט לגרנז׳ נובע כי קיימת נקודה ‪ α‬בסביבת ‪ x0‬המקיימת‪:‬‬
‫) ‪f (x, y) − f (x0 , y) = g(x) − g(x0 ) = g 0 (α) (x − x0 ) = fx (α, y) (x − x0‬‬
‫באופן דומה ‪ ,24‬קיימת ‪ β‬בסביבת ‪ y0‬המקיימת‪:‬‬
‫) ‪f (x0 , y) − f (x0 , y0 ) = fy (x0 , β) (y − y0‬‬
‫מההנחה נובע כי ‪ fx , fy‬רציפות ב־ ‪ M‬ולכן ניתן לרשום‪:‬‬
‫‪fx (x, y) = fx (M ) + ε1 (x, y) , lim ε1 (P ) = 0‬‬

‫‪P →M‬‬
‫‪fy (x, y) = fy (M ) + ε2 (x, y) , lim ε2 (P ) = 0‬‬
‫‪P →M‬‬
‫נציב ונקבל‪:‬‬
‫) ‪f (x, y) − f (M ) = f (x, y) − f (x0 , y) + f (x0 , y) − f (M‬‬

‫) ‪= fx (α, y) (x − x0 ) + fy (x0 , β) (y − y0‬‬
‫) ‪= (fx (M ) + ε1 (α, y)) (x − x0 ) + (fy (M ) + ε2 (x0 , β)) (y − y0‬‬
‫סה"כ‪:‬‬
‫) ‪f (x, y) − f (M ) = fx (M ) (x − x0 ) + fy (M ) (y − y0 ) + ε1 (α, y) (x − x0 ) + ε2 (x0 , β) (y − y0‬‬

‫‪q‬‬
‫הביטוי ) ‪ ε1 (α, y) (x − x0 ) + ε2 (x0 , β) (y − y0‬שווה לביטוי ‪ ε (x, y) (x − x0 )2 + (y − y0 )2‬בהגדרת הנגזרת‪,‬‬
‫לפיכך נותר להוכיח כי )‪ ε (x, y‬שואף לאפס כאשר ) ‪ .(x, y) → (x0 , y0‬אם נרשום מפורשות נקבל‪:‬‬
‫) ‪ε1 (α, y) (x − x0 ) + ε2 (x0 , β) (y − y0‬‬
‫= )‪ε (x, y‬‬ ‫‪q‬‬
‫‪(x − x0 )2 + (y − y0 )2‬‬
‫‪x − x0‬‬ ‫‪y − y0‬‬
‫‪=q‬‬ ‫‪ε1 (α, y) + q‬‬ ‫)‪ε2 (x0 , β‬‬
‫‪(x − x0 )2 + (y − y0 )2‬‬ ‫‪(x − x0 )2 + (y − y0 )2‬‬
‫‪x−x0‬‬ ‫‪y−y0‬‬
‫√ חסומים ומהגדרת )‪ ε1 (x, y) , ε2 (x, y‬ו־‪ α, β‬הפונקציות‬ ‫√‪,‬‬ ‫ברור כי הביטויים‬
‫‪(x−x0 )2 +(y−y0 )2‬‬ ‫‪(x−x0 )2 +(y−y0 )2‬‬
‫)‪ ε1 (α, y) , ε2 (x0 , β‬שואפות לאפס כאשר ) ‪ ,(x, y) → (x0 , y0‬לפיכך סיימנו את ההוכחה‪.‬‬
‫כלל השרשרת‬ ‫‪10.4‬‬

‫כזכור‪ ,‬במשתנה אחד‪ ,‬אם ‪ f, g‬גזירות ומוגדרת ההרכבה )‪ f ◦ g = f (g (x)) = f (y‬אז‪:‬‬
‫‪df‬‬ ‫‪df dy‬‬
‫=‬
‫‪dx‬‬ ‫‪dy dx‬‬
‫כאשר )‪.y = g (x‬‬
‫|‪ |h‬חסומה ואילו ) ‪ ε(x0 + h, y0‬שואפת לאפס‪.‬‬ ‫‪h‬‬
‫‪23‬נציין כי‬
‫‪24‬עבור הפונקציה ) ‪.h(y) = f (x0 , y) − f (x0 , y0‬‬
‫גזירות‬ 10
‫ כך ש־‬t0 ‫ פונקציות גזירות ב־‬x (t) , y (t) ‫ ותהיינה‬M = (x0 , y0 ) ‫ גזירה בנקודה‬f (x, y) ‫ תהא‬10.6 ‫משפט‬
:‫ ומתקיים‬t0 ‫ גזירה ב־‬F (t) = f (x(t), y(t)) ‫ אז הפונקציה‬,(x(t0 ), y(t0 )) = M
∂f dx ∂f dy
F 0 (t0 ) = (M ) (t0 ) + (M ) (t0 )
∂x dt ∂y dt
:‫ ולכן‬M ‫ הפונקציה גזירה ב־‬:‫הוכחה‬

q
f (x, y) = f (M ) + fx (M ) (x − x0 ) + fy (M ) (y − y0 ) + ε (x, y) (x − x0 )2 + (y − y0 )2
lim ε(P ) = 0
P →M
:t0 ‫ קרוב ל־‬t ‫( כאשר‬x(t), y(t)) ‫ ובפרט עבור הצבה של‬M ‫( בסביבת‬x, y) ‫זה נכון לכל‬
q
f (x(t), y(t)) = f (M ) + fx (M ) (x(t) − x0 ) + fy (M ) (y(t) − y0 ) + ε (x(t), y(t)) (x(t) − x0 )2 + (y(t) − y0 )2
m
q
f (x(t), y(t)) − f (M ) = fx (M ) (x(t) − x0 ) + fy (M ) (y(t) − y0 ) + ε (x(t), y(t)) (x(t) − x0 )2 + (y(t) − y0 )2
m
q
F (t) − F (t0 ) = fx (M ) (x(t) − x0 ) + fy (M ) (y(t) − y0 ) + ε (x(t), y(t)) (x(t) − x0 )2 + (y(t) − y0 )2
:‫ ונקבל‬t − t0 ‫נחלק את שני האגפים בביטוי‬
s 2 2
F (t) − F (t0 ) x(t) − x0 y(t) − y0 x(t) − x0 y(t) − y0
= fx (M ) + fy (M ) + ε (x(t), y(t)) +
t − t0 t − t0 t − t0 t − t0 t − t0
:‫ נקבל‬t0 ‫ ל־‬t ‫ואם נשאיף את‬
F (t) − F (t0 )
q
lim = fx (M )·x0 (t0 )+fy (M )·y 0 (t0 )+0· (x0 (t0 ))2 + (y 0 (t0 ))2 = fx (M )x0 (t0 )+fy (M )y 0 (t0 )
t→t0 t − t0
.‫ גזירה בנקודה ונגזרתה ניתנת על־ידי הנוסחה הנ"ל‬F (t) ‫ הפונקציה‬,‫כלומר‬
‫ נסמן‬.‫ ברור כי תנאי כלל השרשרת מתקיימים‬.x(t) = sin t, y(t) = t2 ‫ וניקח‬f (x, y) = x + y 2 ‫ תהא‬:‫דוגמה‬
:‫ ונגזרו בנקודה כללית בשתי דרכים‬F (t) = f (x(t), y(t))
.F 0 (t) = cos t + 4t3 ‫ ואז‬,F (t) = sin t + t4 (‫ )ישירות אחרי ההרכבה‬.1
:‫ )כלל השרשרת( מתקיים‬.2

fx (x, y) = 1
fy (x, y) = 2y
x0 (t) = cos t
y 0 (t) = 2t
:‫לכן‬
F 0 (t) = fx sin t, t2 · x0 (t) + fy sin t, t2 · y 0 (t) = 1 · cos t + 2t2 2t = cos t + 4t3

36 danielr@technion.ac.il
‫כעת‪ ,‬נכליל את כלל השרשרת‪.‬‬
‫משפט ‪ 10.7‬אם ) ‪ f (x1 , ..., xn‬גזירה בנקודה ‪ M‬ותהיינה ) ‪ x1 (t1 , ..., tk ), ..., xn (t1 , ..., tk‬פונקציות גזירות בנקודה‬
‫‪ N‬כך שמתקיים ‪ ,(x1 (N ), ..., , xn (N )) = M‬אז‪:‬‬
‫)) ‪F (t1 , ..., tk ) = f (x1 (t1 , ..., tk ) , ..., , xn (t1 , ..., tk‬‬
‫גזירה בנקודה ‪ N‬ומתקיים לכל ‪:i = 1, ..., k‬‬

‫‪∂F‬‬ ‫‪∂f‬‬ ‫‪∂x1‬‬ ‫‪∂f‬‬ ‫‪∂xn‬‬
‫= ) ‪(N‬‬ ‫) ‪(M‬‬ ‫‪(N ) + ... +‬‬ ‫) ‪(M‬‬ ‫) ‪(N‬‬
‫‪∂ti‬‬ ‫‪∂x1‬‬ ‫‪∂ti‬‬ ‫‪∂xn‬‬ ‫‪∂ti‬‬
‫נגזרת מכוונת‬ ‫‪10.5‬‬

‫נניח כי גרף הפונקציה מתאר שטח פנים של הר‪ .‬בהינתן נקודה על הגרף‪ ,‬מהו כיוון העליה התלולה ביותר? כזכור‪,‬‬
‫הנגזרות החלקיות מדדו שינוי גרף הפונקציה בכיוון מקביל לצירים‪ ,‬זה לא מספיק‪ ,‬רוצים לדעת מהו קצב השינוי‬
‫בכל כיוון אפשרי‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 10.8‬תהא )‪ f (x, y‬מוגדרת בסביבת ) ‪ M = (x0 , y0‬ויהא ) ‪ n̂ = (n1 , n2‬וקטור יחידה ‪ .25‬אם קיים הגבול‪:‬‬
‫) ‪f (x0 + n1 h, y0 + n2 h) − f (M‬‬
‫‪lim‬‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬
‫‪∂f‬‬
‫)ולפעמים גם ) ‪.(Dn̂ f (M‬‬ ‫̂‪∂ n‬‬
‫) ‪(M‬‬ ‫אז ערך הגבול נקרא הנגזרת המכוונת של ‪ f‬בכיוון ̂‪ n‬ומסמנים ) ‪ fn̂ (M‬או‬
‫הערה‪ :‬נבחין כי עבור )‪ n̂ = (1, 0‬מקבלים את הנגזרת החלקית לפי ‪ x‬ובאופן דומה נקבל כמקרה פרטי את‬
‫הנגזרת החלקית לפי ‪.y‬‬
‫‪ .1‬ניקח ‪ f (x, y) = 4 − x − y‬והנקודה )‪ ,M = (0, 0‬אז‪:‬‬

‫) ‪f (0 + n1 h, 0 + n2 h) − f (M‬‬ ‫‪4 − n1 h − n2 h − 4‬‬
‫‪lim‬‬ ‫‪= lim‬‬ ‫‪= −n1 − n2‬‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬ ‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬
‫‪ .2‬תהא }‪ = max {x, y‬‬

‫)‪ .f (x, y‬ראינו כי לפונקציה אין נגזרות חלקיות בנקודה )‪ ,(0, 0‬נחשב נגזרת מכוונת‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫בנקודה )‪ (0, 0‬בכיוון ‪:n̂ = √2 , √2‬‬
‫‬ ‫‬ ‫‪n‬‬ ‫‪o‬‬
‫‪f‬‬ ‫‪√1 h, √1 h‬‬ ‫)‪− f (0, 0‬‬ ‫‪max‬‬ ‫‪√1 h, √1 h‬‬ ‫‪√1 h‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪lim‬‬ ‫‪= lim‬‬ ‫‪= lim‬‬ ‫√=‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬ ‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬ ‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪ .3‬ניקח ‪ ,f (x, y) = x2 + y 2‬הנקודה )‪ M = (0, 1‬ונחשב בכיוונים הבאים‪:‬‬

‫‪25‬נהוג לבחור )‪.n̂ = (cos θ, sin θ‬‬
‫)א( )‪:(0, 1‬‬

‫) ‪f (0 + 0 · h, 1 + 1 · h) − f (M‬‬ ‫‪0 + (1 + h)2 − 1‬‬ ‫‪2h + h2‬‬
‫‪lim‬‬ ‫‪= lim‬‬ ‫‪= lim‬‬ ‫‪=2‬‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬ ‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬ ‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬
‫)ב( )‪:(1, 0‬‬

‫) ‪f (0 + 1 · h, 1 + 0 · h) − f (M‬‬ ‫‪h2 + 1 − 1‬‬
‫‪lim‬‬ ‫‪= lim‬‬ ‫‪= lim h = 0‬‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬ ‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬ ‫‪h→0‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪:‬‬ ‫‪√1 , √1‬‬ ‫)ג(‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‬ ‫‪2‬‬
‫‪1 2‬‬ ‫‪√1 h‬‬
‫‪f (0 +‬‬ ‫‪√1 h, 1‬‬ ‫‪+‬‬ ‫)‪√1 h‬‬ ‫) ‪− f (M‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪h‬‬ ‫‪+ 1+‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪−1‬‬ ‫‪√2 h‬‬ ‫‪+ h2‬‬ ‫√‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪lim‬‬ ‫‪= lim‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪= lim‬‬ ‫=‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬ ‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬ ‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬
‫נבחין כי אם נחשוב על המשטח כעל תוואי שטח נקבל התאמה בין קצב שינוי הפונקציה לעליה‪/‬ירידה‬
‫בגובה המשטח בכל כיוון‪.‬‬
‫באופן כללי‪ ,‬חישוב נגזרת מכוונת הוא חישוב גבול ולכן נרצה דרך נוחה יותר לחישוב‪.‬‬
‫משפט ‪ 10.9‬תהא ‪ f‬גזירה בנקודה ‪ ,M‬אז קיימת ל־ ‪ f‬נגזרת מכוונת בכל כיוון ) ‪ n̂ = (n1 , n2‬ומתקיים‪:‬‬
‫‪fn̂ (M ) = fx (M )n1 + fy (M )n2‬‬
‫אם נסמן ))‪ ∇f (x, y) = (fx (x, y), fy (x, y‬אז נקבל‪:‬‬
‫̂‪fn̂ (M ) = ∇f (M ) · n‬‬
‫‪ .1‬הביטוי ‪ ∇f‬נקרא הגרדיאנט של ‪.f‬‬
‫‪ .2‬המשמעות היא שהנגזרות המכוונות הן צירוף לינארי של הנגזרות החלקיות‪.‬‬
‫‪ .3‬המשפט לא נכון אם ‪ f‬לא גזירה בנקודה‪.‬‬
‫‪ .4‬יש לזכור לקחת וקטור מנורמל‪.‬‬
‫‪ .5‬המשפט נכון גם במספר רב יותר של משתנים‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬נגדיר )‪ ,F (h) = f (x0 + n1 h, y0 + n2 h‬מהגדרת הנגזרת‪:‬‬

‫)‪F (h) − F (0‬‬ ‫) ‪f (x0 + n1 h, y0 + n2 h) − f (M‬‬
‫=‬
‫‪h‬‬ ‫‪h‬‬
‫ולכן אם הגבול של אגף שמאל קיים אז הנגזרת המכוונת קיימת ושווה לו‪ .‬נבחין כי תנאי כלל השרשרת מתקיימים‪,‬‬
‫לכן הגבול של אגף שמאל קיים ויתרה מזאת‪:‬‬
‫̂‪F 0 (0) = fx (M )n1 + fy (M )n2 = ∇f (M ) · n‬‬
‫מסקנה ‪ 10.10‬אם ‪ f‬גזירה בנקודה ‪ M‬אז הערך המקסימלי של הנזגרת המכוונת מתקבל בכיוון ) ‪.∇f (M‬‬
‫הוכחה‪ :‬הפונקציה גזירה ולכן‪:‬‬
‫‪fn̂ (M ) = ∇f (M ) · n̂ = |∇f (M )| |n̂| cos θ‬‬
‫כאשר ‪ θ‬הזווית בין הגרדיאנט לוקטור הכיוון ̂‪ .n‬ברור כי ערך זה מקסימילי כאשר ‪.θ = 0‬‬
‫מהמסקנה נובע כי הפונקציה גדלה בקצב המירבי בכיוון ‪ ∇f‬ויורדת בקצב המירבי בכיוון ‪.−∇f‬‬
‫דוגמה‪ :‬מטייל נמצא על הר המתואר על־ידי ‪ f (x, y) = 5 − 2x2 − y 2‬בנקודה )‪ .(1, 1, 2‬אם הוא רוצה לעלות‬
‫בכיוון התלול ביותר בצעד הראשון הוא צריך ללכת "בכיוון הגרדיאנט"‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫)‪∇F (x, y) = (−4x, −2y) |(1,1) = (−4. − 2‬‬
‫הוקטור )‪ (−4, −2‬נמצא בתחום ההגדרה של הפונקציה )‪ f (x, y‬וצריך "להרים" אותו למישור המשיק‬
‫בנקודה בה עומד המטייל‪ ,‬נסמן )‪ .v = (−4, −2, c‬הנורמל הןא ‪, (fx , fy − 1) |(1,1) = (−4, −2, −1) = N‬‬
‫לכן נדרוש‪:‬‬
‫‪v·N =0‬‬
‫‪m‬‬
‫‪16 + 4 − c = 0‬‬
‫ומכאן‪ ,‬על המטייל ללכת בכיוון )‪.(−4, −2, 20‬‬
‫‪ 10.6‬כלל לייבניץ‬
‫́‪ x‬‬ ‫‬ ‫́‪x‬‬
‫= )‪G0 (x‬‬ ‫‪d‬‬
‫‪dx‬‬
‫כזכור‪ ,‬אם )‪ g(x‬רציפה אז ‪ G (x) = g(t)dt‬היא פונקציה גזירה ומתקיים )‪g(t)dt = g(x‬‬
‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬
‫ובאופן כללי‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫ˆ‬
‫)‪v(x‬‬
‫‪d ‬‬
‫)‪g(t)dt = g(v(x))v 0 (x) − g(u(x))u0 (x‬‬
‫‪‬‬
‫‪dx‬‬
‫‪‬‬
‫)‪u(x‬‬
‫נכליל את הכלל לשני משתנים‪.‬‬
‫משפט ‪ 10.11‬תהינה )‪ f (x, y), fy (x, y‬רציפות במלבן }‪ ,D = {(x, y) | a ≤ x ≤ b, c ≤ y ≤ d‬ותהיינה )‪u(y), v(y‬‬
‫´‬
‫)‪v(y‬‬
‫= )‪ F (y‬גזירה לפי ‪ y‬ומתקיים‪:‬‬ ‫פונקציות גזירות בקטע ]‪ ,[c, d‬אז הפונקציה ‪f (x, y)dx‬‬
‫)‪u(y‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫ˆ‬
‫)‪v(y‬‬ ‫ˆ‬
‫)‪v(y‬‬
‫‪d ‬‬
‫= ‪f (x, y)dx‬‬ ‫)‪fy (x, y)dx + f (v(y), y)v 0 (y) − f (u(y), y)u0 (y‬‬
‫‪‬‬
‫‪dy‬‬
‫‪‬‬
‫)‪u(y‬‬ ‫)‪u(y‬‬
‫דוגמה‪ :‬תהא ‪ ,f (x, y) = yex‬אז‪:‬‬

‫‪ˆy‬‬ ‫‪ˆy‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪d ‬‬
‫‪f (x, y)dx = ex dx + yey = ey − 1 + yey‬‬
‫‪dy‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫ובאופן ישיר‪:‬‬
‫‪ý‬‬
‫)‪F (y) = yex dx = y(ey − 1‬‬
‫‪0‬‬
‫‪F 0 (y) = ey − 1 + yey‬‬
‫נגזרות חלקיות מסדר גבוה‬ ‫‪10.7‬‬

‫נניח כי לפונקציה ) ‪ f (x1 , ..., xn‬בעלת נגזרות חלקיות‪ .‬לכל ‪ i = 1, ..., n‬נקבל פונקציה ) ‪ fxi (x1 , ..., xn‬ואז אפשר‬
‫‪∂f‬‬
‫לבדוק אם לפונקציה ‪ fxi‬יש נגזרות חלקיות לפי כל משתנה‪ ,‬אם כן לפי סימון קודם נקבל ‪ . ∂xxji‬סימונים מקובלים‬
‫נוספים הם‪:‬‬
‫‪2‬‬
‫‬ ‫‬
‫∂‬ ‫‪∂f‬‬ ‫‪∂ f‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪, fxi xj‬‬
‫‪∂xj ∂xi‬‬ ‫‪∂xj ∂xi‬‬
‫לנגזרות מסדר גבוה במשתנים שונים קוראים גם נגזרות מעורבות‪ .‬סדר הנגזרות החלקיות הוא מספר הפעמים‬
‫שביצענו ‪ 26‬גזירה‪.‬‬
‫‪ .1‬תהא )‪ ,f (x, y) = x3 + xy + sin(xy‬אז הנגזרות החלקיות מסדר שני הן‪:‬‬

‫‪fx2 (x, y) = 6x − y 2 sin xy‬‬
‫‪fy2 (x, y) = −x2 sin xy‬‬
‫‪fxy (x, y) = 1 + cos xy − yx sin xy‬‬
‫‪fyx (x, y) = 1 + cos xy − yx sin xy‬‬
‫‪‬‬
‫‪xy 3 −x3 y‬‬
‫‪‬‬
‫‪x2 +y 2‬‬
‫)‪(x, y) 6= (0, 0‬‬
‫= )‪ ,f (x, y‬אז הנגזרות החלקיות מסדר ראשון בראשית הן‪:‬‬ ‫‪ .2‬תהא‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‪(x, y) = (0, 0‬‬
‫)‪f (h, 0) − f (0, 0‬‬
‫‪fx (0, 0) = lim‬‬ ‫‪= lim 0 = 0‬‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬ ‫‪h→0‬‬
‫)‪f (0, h) − f (0, 0‬‬
‫‪fy (0, 0) = lim‬‬ ‫‪= lim 0 = 0‬‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬ ‫‪h→0‬‬
‫ובכל נקודה השונה מהראשית נקבל‪:‬‬

‫)‪(y 3 − 3x2 y) (x2 + y 2 ) − 2x (xy 3 − x3 y‬‬
‫= )‪fx (x, y‬‬
‫‪(x2 + y 2 )2‬‬
‫)‪(3y 2 x − x3 ) (x2 + y 2 ) − 2y (xy 3 − x3 y‬‬
‫= )‪fy (x, y‬‬
‫‪(x2 + y 2 )2‬‬
‫‪26‬לא משנה לפי איזה משתנה‪.‬‬
‫מכאן‪ ,‬הנגזרות המעורבות מסדר שני בראשית הן‪:‬‬

‫‪h5‬‬
‫‪fxy (0, 0) = lim fx (0,h)−f‬‬
‫‪h‬‬
‫)‪x (0,0‬‬
‫‪= lim hh4 = 1‬‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h→0‬‬
‫‪−h5‬‬
‫= )‪fyx (0, 0‬‬ ‫‪lim fy (h,0)−f‬‬
‫‪h‬‬
‫)‪y (0,0‬‬
‫‪= lim‬‬ ‫‪h4‬‬
‫‪= −1‬‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h→0 h‬‬
‫משפט ‪) 10.12‬אוילר־שוורץ( תהא )‪ f (x, y‬מוגדרת בסביבת ‪ M‬ונניח כי ‪ fxy , fyx‬רציפות בנקודה ‪ ,M‬אז‪:‬‬
‫) ‪fxy (M ) = fyx (M‬‬
‫‪ .1‬אם לפונקציה ‪ f‬כל הנגזרות החלקיות עד סדר ‪ n‬הן פונקציות רציפות בקבוצה ‪ D‬אומרים כי ‪ f‬גזירה‬
‫ברציפות מסדר ‪ n‬ב־‪ D‬ומסמנים )‪ .f ∈ C n (D‬כל הפונקציות האלמנטריות גזירות "אינסוף" פעמים ונהוג‬
‫לסמן )‪.C ∞ (D‬‬
‫‪ .2‬מהמשפט נובע כי אם פונקציה גזירה ברציפות ‪ n‬פעמים אז אין משמעות לסדר הגזירה עד סדר ‪.n‬‬
‫דוגמה‪ :‬תהא ‪ .f (x, y) = ex + x2 y 2‬ברור כי ‪ f‬גזירה ברציפות אינסוף פעמים ולכן לפי המשפט מתקיים‪:‬‬
‫)‪fxxyy (x, y) = 4 = fyyxx (x, y‬‬
‫פונקציות סתומות‬ ‫‪10.8‬‬

‫נניח שרוצים לחקור מסילה אשר נתונה בעזרת משוואה ולא בעזרת הצגה פרמטרית או כתמונה‪/‬גרף של פונקציה‪.‬‬
‫במקרה זה‪ ,‬לא ניתן לגזור ולבצע פעולות חקירה מוכרות‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬המסילה ‪ x2 + y 2 = 1‬היא למעשה מעגל אך המשוואה לא מגדירה פונקציה‪ .‬לכן אם רוצים משהו פשוט‬
‫כמו ישר משיק בנקודה מסויימת‪ ,‬מה עושים? במקרה פרטי זה אפשר לחלץ את אחד המשתנים ולבצע‬
‫פעולות חקירה‪ .‬אפשרות נוספת היא להשתמש בפרמטריזציה פולרית ולחקור את המסילה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬במקרים רבים בהחלט ייתכן שקשה מאוד לחלץ או לתת פרמטריזציה מפורשת לכל המסילה‪ .‬כיוון‬
‫שהאנליזה שמבצעים היא מקומית‪ ,‬מספיק לדעת שיש אפשרות לקבל פרמטריזציה בסביבת הנקודה‪ .‬אם למשוואה‪:‬‬
‫‪F (x, y) = 0‬‬
‫יש חילוץ של ‪ y‬כפונקציה של ‪ x‬בסביבת נקודה מסויימת אז מקבלים פרמטריזציה בסביבה זו שהיא = )‪γ̄ (t‬‬
‫))‪ .(t, y (t‬נעיר כי לא כל משוואה מגדירה מסילה אך אם יש חילוץ מקומי של אחד המשתנים אז בסביבה זו‬
‫מקבלים שהמשוואה מגדירה גרף‪/‬תמונה של פונקציה‪.‬‬
‫√‬
‫דוגמה‪ :‬עבור ‪ F (x, y) = x2 + y 2 − 1 = 0‬נקבל כי בסביבת הנקודה )‪ (0, 1‬יש חילוץ ‪ y(x) = 1 − x2‬כאשר‬
‫‪ .|x| < 1‬לעומת זאת‪ ,‬אין חילוץ של )‪.x(y‬‬
‫משפט ‪) 10.13‬פונקציות סתומות( תהא )‪ F (x, y‬מוגדרת בסביבת נקודה ) ‪ .M = (x0 , y0‬נניח כי‪:‬‬
‫‪.F (M ) = 0 .1‬‬
‫‪ F (x, y) .2‬גזירה ברציפות בסביבת ‪.M‬‬
‫‪.Fy (M ) 6= 0 .3‬‬
‫אז‪ ,‬קיימת סביבה של ‪ M‬בה ניתן לחלץ את ‪ y‬כפונקציה של ‪) x‬כלומר )‪ (y = y(x‬באופן יחיד כך שמתקיים‪:‬‬
‫‪ F (x, y(x)) = 0 .1‬לכל ‪ x‬בסביבת ‪.x0‬‬
‫‪.y(x0 ) = y0 .2‬‬
‫‪ y(x) .3‬רציפה בסביבת ‪.x0‬‬
‫‪0‬‬ ‫) ‪Fx (M‬‬
‫‪ y(x) .4‬גזירה ברציפות בסביבת ‪ x0‬ומתקיים ) ‪.y (x0 ) = − Fy (M‬‬
‫‪ .1‬המשפט מבטיח חילוץ יחיד וגזיר אבל לא נותן אותו בצורה מפורשת‪.‬‬
‫‪ .2‬ניתן לנסח באופן אנלוגי עבור חילוץ של )‪.x(y‬‬
‫‪ .3‬אם תנאי המשפט לא מתקיימים זה לא גורר שאין חילוץ‪ ,‬למשל עבור ‪ F (x, y) = y − x3 = 0‬מתקיים כי‬
‫√‬
‫‪ Fx (0, 0) = 0‬אבל ברור כי ‪ x(y) = 3 y‬הוא חילוץ בכל התחום‪.‬‬
‫‪ .4‬ניתן להשתמש בכלל השרשרת ולגזור את ))‪ F (x, y(x‬לפי ‪ x‬בסביבת ‪.x0‬‬
‫הוכחה‪ :‬נסתפק בהוכחת קיום ורציפות החילוץ‪.‬‬
‫• קיום‪ :‬נתון כי ‪ ,Fy (M ) 6= 0‬נניח בה"כ כי ‪ Fy (x, y) .Fy (M ) > 0‬רציפה בסביבת ‪ M‬ולכן קיימת סביבה של‬
‫‪ M‬בה ‪ .Fy (x, y) > 0‬נבחין כי לאורך הישר ‪ Fy (x0 , y) ,x = x0‬חיובית ולכן )‪ F (x0 , y‬פונקציה מונוטונית‬
‫עולה ממש ומקיימת ‪ F .F (M ) = 0‬רציפה ולכן קיים מלבן }‪ D = {(x, y) | a ≤ x ≤ b, c ≤ y ≤ d‬בו‬
‫מתקיים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ F (x, c) < 0‬‬
‫‪∀x ∈ [a, b],‬‬
‫‪ F (x, d) > 0‬‬
‫כלומר‪ ,‬לכל ]‪ x ∈ [a, b‬קבוע‪ ,‬ממשפט ערך הביניים ‪ 27‬יש ‪ y‬יחיד ‪ 28‬המקיים ‪ ,F (x, y) = 0‬כלומר‪ ,‬לכל ‪ x‬יש‬
‫)‪ y(x‬וסיימנו‪.‬‬
‫• רציפות‪ :‬יש להוכיח כי לכל ‪ ε > 0‬קיים ‪ δ > 0‬כך שלכל ‪ x‬המקיים ‪ |x−x0 | < δ‬מתקיים ‪.|y(x)−y(x0 )| < ε‬‬
‫מספיק להוכיח עבור ‪ ε‬קטן מספיק‪ ,‬כזה המקיים )‪ (y0 − ε, y0 + ε‬מוכל בקטע ]‪ [c, d‬מהשלב הקודם‪ .‬כעת‪,‬‬
‫כמו מקודם‪ ,‬נמצא ‪ δ > 0‬המקיים שלכל ‪ x‬בקטע )‪ (x0 − δ, x0 + δ‬מתקיים‪:‬‬
‫‪F (x, y0 − ε) < 0‬‬

‫‪F (x, y0 + ε) > 0‬‬
‫מכאן‪ ,‬הנקודות ))‪ (x, y(x‬בהן ‪ F‬מתאפסת נמצאות במלבן‪:‬‬
‫}‪D = {(x, y) | a < x0 − δ ≤ x ≤ x0 + δ < b, c < y0 − ε ≤ y ≤ y0 + ε < d‬‬
‫ובפרט מתקיים ‪.|y(x) − y(x0 )| = |y(x) − y0 | < ε‬‬

‫‪27‬במשתנה אחד עבור ‪ ,y‬כזכור‪ ,‬בסביבה זו ‪.Fy > 0‬‬
‫‪28‬נובע ממונוטוניות‪.‬‬
‫‪ .1‬תהא הפונקציה )‪ .f (x, y) = x2 arctan(y 2 + y − 1‬המשוואה ‪ F (x, y) = f (x, y) − π4 = 0‬מגדירה פונקציה‬

‫‪1‬‬
‫‪ Fy (1, 1) = 1 1+1‬ולכן‬ ‫סתומה בסביבת )‪ .(1, 1‬נבחין כי תנאי המשפט מתקיימים עבור ‪3 = 32 6= 0 :y‬‬
‫מהמשפט‪ ,‬קיים חילוץ של )‪ y(x‬בסביבת ‪.1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ .2‬המשוואה ‪ F (x, y) = y 2 − x2 y 2 − (x2 − 2y) = 0‬מגדירה מסילה במישור‪ ,‬נרצה למצוא את הישר המשיק‬
‫למסילה בנקודה ‪ . 1, 21‬נחשב את הנגזרות החלקיות בנקודה‪:‬‬
‫‬
‫‬ ‫‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪Fx 1,‬‬ ‫‪=−‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪1‬‬
‫‪Fy 1,‬‬ ‫‪=0‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫= ‪ .y‬שיפוע המשיק הוא‪:‬‬ ‫‪2‬‬
‫יתר תנאי המשפט מתקיימים בסביבת הנקודה ולכן יש חילוץ )‪ x (y‬בסביבת‬
‫‪1‬‬
‫ ‬ ‫‬
‫‪1‬‬ ‫‪F‬‬‫‪y‬‬ ‫‪1,‬‬
‫‪x0‬‬ ‫‪=−‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪=0‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪Fx 1, 21‬‬
‫לפיכך‪ ,‬הישר המשיק הוא ‪ .x = 1‬שרטוט של המסילה והמשיק הוא‪:‬‬
‫הכללה של משפט הפונקציות הסתומות לשלושה משתנים‪:‬‬
‫משפט ‪ 10.14‬תהא )‪ F (x, y, z‬מוגדרת בסביבת נקודה ) ‪ .M = (x0 , y0 , z0‬נניח כי‪:‬‬

‫‪.F (M ) = 0 .1‬‬
‫‪ F .2‬גזירה ברציפות בסביבת ‪.M‬‬
‫‪.Fz (M ) 6= 0 .3‬‬
‫אז‪ ,‬קיימת סביבה של ‪ M‬בה ניתן לחלץ את ‪ z‬כפונקציה של ‪) x, y‬כלומר )‪ (z = z(x, y‬באופן יחיד כך שמתקיים‪:‬‬
‫‪ F (x, y, z(x, y)) = 0 .1‬לכל )‪ (x, y‬בסביבת ) ‪.(x0 , y0‬‬
‫‪.z(x0 , y0 ) = z0 .2‬‬
‫‪ z(x, y) .3‬רציפה בסביבת ) ‪.(x0 , y0‬‬
‫‪ z(x, y) .4‬גזירה ברציפות בסביבת ) ‪ (x0 , y0‬ומתקיים‪:‬‬

‫) ‪Fx (M‬‬
‫‪zx (x0 , y0 ) = −‬‬
‫) ‪Fz (M‬‬
‫) ‪Fy (M‬‬
‫‪zy (x0 , y0 ) = −‬‬
‫) ‪Fz (M‬‬
‫דוגמה‪ :‬תהא הפונקציה ‪ .f (x, y, z) = z 3 + (2x2 − 4x) sin y‬המשוואה ‪ F (x, y, z) = f (x, y, z) − 8 = 0‬מגדירה‬
‫פונקציה סתומה בסביבת )‪ .(1, 0, 2‬נבחין כי תנאי המשפט מתקיימים עבור ‪ Fy (1, 0, 2) = −2 6= 0 :y‬ולכן‬
‫מהמשפט‪ ,‬קיים חילוץ של )‪ y(x, z‬בסביבת )‪.(1, 2‬‬
‫√‬
‫= )‪ .x(y‬נבחין כי‬ ‫‪3‬‬ ‫ראינו מקודם כי עבור ‪ F (x, y) = y − x3 = 0‬מתקיים כי ‪ Fx (0, 0) = 0‬אבל יש חילוץ ‪y‬‬
‫החילוץ לא גזיר ‪ 29‬באפס‪ ,‬ולא בכדי‪.‬‬
‫טענה ‪) 10.15‬חילוץ לא גזיר( נניח כי ‪ F‬גזירה ברציפות בסביבת נקודה ) ‪ M = (x0 , y0 , z0‬וכן כי מתקיים‪:‬‬
‫‪.F (M ) = 0 .1‬‬
‫‪.Fy (M ) = 0 .2‬‬
‫‪.∇F (M ) 6= 0̄ .3‬‬
‫‪ .4‬קיים חילוץ )‪ y(x, z‬המקיים ‪ F (x, y(x, z), z) = 0‬בסביבת ‪.M‬‬
‫אז )‪ y(x, z‬לא גזירה בנקודה ) ‪.(x0 , z0‬‬
‫= ) ‪ ∇F (M‬מספיק אך לא הכרחי‪ ,‬כלומר ייתכן שמתקיים ̄‪ ∇F (M ) = 0‬ועדיין יש חילוץ לא‬

‫הערה‪ :‬התנאי ̄‪6 0‬‬
‫√‬‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬
‫גזיר ‪ .30‬למשל ‪ F (x, y) = y − x = 0‬מקיימת ‪ ∇F (0, 0) = 0‬אבל ‪ y(x) = x2‬חילוץ לא גזיר בסביבת‬
‫אפס‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬נניח בשלילה כי )‪ y(x, z‬גזירה‪ .‬נפעיל את כלל השרשרת על )‪ F (x, y(x, z), z‬בנקודה ‪:M‬‬
‫∂‬
‫=‪0‬‬ ‫‪∂x‬‬
‫) ‪(F (x, y(x, z), z)) (M ) = Fx (M ) · 1 + Fy (M )yx (x0 , z0 ) + Fz (M ) · 0 = Fx (M‬‬
‫∂‬
‫=‪0‬‬ ‫‪∂z‬‬
‫) ‪(F (x, y(x, z), z)) (M ) = Fx (M ) · 0 + Fy (M )yz (x0 , z0 ) + Fz (M ) · 1 = Fz (M‬‬
‫כלומר ‪ ,Fx (M ) = Fz (M ) = 0‬אבל גם ‪ Fy (M ) = 0‬וזאת סתירה לנתון ‪.∇F (M ) 6= 0‬‬
‫תוצאות גיאומטריות‬ ‫‪10.8.1‬‬
‫ממשפט הפונקציות הסתומות נקבל קיום והצגה מפורשת למישור המשיק למשטח בכל נקודה אשר מקיימת את‬
‫תנאי המשפט‪.‬‬
‫טענה ‪ 10.16‬תהא )‪ F (x, y, z‬גזירה ברציפות בסביבת נקודה ) ‪ M = (x0 , y0 , z0‬ומקיימת‪:‬‬

‫‪.F (M ) = 0 .1‬‬
‫‪.∇F (M ) 6= 0 .2‬‬
‫‪29‬מראים ישירות לפי הגדרה‪.‬‬
‫‪30‬ברור כי ייתכן מצב בו ‪ ∇F (M ) = 0‬ויש חילוץ גזיר‪.‬‬
‫אז למשטח ‪ F (x, y, z) = 0‬קיים מישור משיק בנקודה ‪ M‬אשר נתון על־ידי‪:‬‬
‫‪Fx (M )(x − x0 ) + Fy (M )(y − y0 ) + Fz (M )(z − z0 ) = 0‬‬
‫בפרט‪ ∇F (M ) ,‬הוא הנורמל למישור המשיק בנקודה‪.‬‬
‫‪ .1‬המשמעות הגיאומטרית היא שהגרדיאנט ניצב למשטח הרמה של )‪ F (x, y, z‬בנקודה ‪.M‬‬
‫‪ .2‬בשני מימדים‪ ,‬נקבל כי למסילה ‪ F (x, y) = 0‬יש משיק בנקודה ) ‪ M = (x0 , y0‬הנתון על־ידי‪:‬‬
‫‪Fx (M ) (x − x0 ) + Fy (M ) (y − y0 ) = 0‬‬
‫כאשר ) ‪ ∇F (M‬ניצב למשיק זה‪ .‬גם כאן‪ ,‬המשמעות הגיאומטרית היא שוקטור הכיוון ניצב לקו הגובה של‬
‫)‪ F (x, y‬בנקודה ‪.M‬‬
‫הוכחה‪ :‬נתון כי ‪ ∇F (M ) 6= 0‬ולכן בה"כ נניח כי ‪ .Fz (M ) 6= 0‬יתר תנאי משפט הפונקציות הסתומות מתקיימים‬
‫ולכן קיים חילוץ )‪ z(x, y‬גזיר ברציפות בסביבת ‪ .M‬מכאן‪ ,‬בסביבת ‪ M‬המשטח הוא הגרף של הפונקציה הגזירה‬
‫)‪ z(x, y‬ולכן קיים מישור משיק הנתון על־ידי‪:‬‬
‫) ‪z − z(x0 , y0 ) = zx (x0 , y0 )(x − x0 ) + zy (x0 , y0 )(y − y0‬‬

‫‪m‬‬
‫) ‪Fy (M‬‬
‫‪z − z0 = − FFxz (M‬‬
‫) ‪(M‬‬
‫)‬
‫‪(x − x0 ) −‬‬ ‫) ‪Fz (M‬‬
‫‪(y‬‬ ‫) ‪− y0‬‬
‫‪Fx (M )(x − x0 ) + Fy (M )(y − y0 ) + Fz (M )(z − z0 ) = 0‬‬
‫דוגמה‪ :‬נמצא מישור משיק למשטח ‪ F (x, y, z) = x2 cos y −z 2 −z +x+2 sin(y −1) = 0‬בנקודה )‪.M = (0, 1, 0‬‬
‫נבחין כי ‪ F‬גזירה ברציפות בכל המרחב וכן‪:‬‬
‫‪.F (M ) = 0 .1‬‬
‫‪.∇F (M ) = (1, 2, −1) 6= 0 .2‬‬
‫לכן המישור המשיק הוא ‪.x + 2(y − 1) − z = 0‬‬
‫נניח כי נתון משטח המכיל מסילה‪ .‬באופן אינטואיטיבי‪ ,‬ברור ‪ 31‬כי וקטור הכיוון של המסילה מוכל במישור המשיק‬
‫בנקודה‪:‬‬
‫‪31‬זה למעשה נובע ישירות מההגדרה הגיאומטרית של מישור משיק‪.‬‬
‫נוכיח זאת‪.‬‬
‫מסקנה ‪ 10.17‬תהא )‪ F (x, y, z‬גזירה ברציפות בסביבת הנקודה ‪ M‬המקיימת‪:‬‬

‫‪.F (M ) = 0 .1‬‬
‫‪.∇F (M ) 6= 0 .2‬‬
‫ותהא ‪ γ‬מסילה חלקה המוכלת במשטח ועוברת בנקודה ‪ .M‬אז‪ ,‬הישר המשיק למסילה בנקודה ‪ M‬מוכל‬
‫במישור המשיק למשטח באותה הנקודה‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬נסמן ))‪ γ̄(t) = (x(t), y(t), z(t‬כאשר ‪ .γ̄(t0 ) = M‬המסילה מוכלת במשטח ולכן לכל ‪ t‬מתקיים‬
‫‪ .F (γ̄(t)) = 0‬בנוסף‪ ,‬המסילה ו־ ‪ F‬גזירים ולכן ))‪ F (γ̄(t‬גזירה ב־ ‪ ,t0‬מכלל השרשרת‪:‬‬
‫‪d‬‬
‫=‪0‬‬ ‫) ‪(F ◦ γ̄) (t0 ) = Fx (M )x0 (t0 ) + Fy (M )y 0 (t0 ) + Fz (M )z 0 (t0 ) = ∇F (M ) · γ̄ 0 (t0‬‬
‫‪dt‬‬
‫כלומר‪ ,‬וקטור הכיוון של המסילה ניצב לנורמל למישור המשיק ומכאן הישר המשיק מוכל במישור המשיק‪.‬‬
‫מערכת של פונקציות סתומות‬ ‫‪10.9‬‬

‫בהינתן שתי משוואות במספר נעלמים נשאלת השאלה האם ניתן לחלץ חלק מהנעלמים כתלות באחרים‪.‬‬
‫‪ .1‬עבור המערכת‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ x+y+u+v = 1‬‬
‫‪ x2 + y 2 − u + v = −1‬‬
‫ניתן לחלץ ישירות את )‪ u(x, y), v(x, y‬בכל נקודה‪.‬‬
‫‪ .2‬עבור המערכת‪:‬‬
‫‪‬‬
‫= )‪ F (x, y, u, v‬‬ ‫‪2x + y − u + v − 1 = 0‬‬
‫‪ G(x, y, u, v) = x2 + y 2 − 2u2 + v 2 + 1 = 0‬‬
‫רוצים לבדוק חילוץ בסביבת הנקודה )‪ .M = (1, 0, 1, 0‬נניח שקיים חילוץ גזיר )‪ ,u(x, y), v(x, y‬אז‪:‬‬
‫∂‬
‫= ‪0‬‬ ‫‪F = 2 − ux + vx‬‬
‫‪∂x‬‬
‫∂‬
‫= ‪0‬‬ ‫‪G = 2x − 4uux + 2vvx‬‬
‫‪∂x‬‬
‫בנקודה ‪ M‬מקבלים‪:‬‬
‫)‪0 = 2 − ux (1, 0) + vx (1, 0‬‬

‫)‪0 = 2 − 4ux (1, 0) + 2 · 0 · vx (1, 0‬‬
‫כלומר‪ ,‬שתי משוואות בשני נעלמים‪ .‬כזכור מאלגברה‪ ,‬תנאי לקיום פתרון יחיד הוא מטריצת מקדמים‬
‫הפיכה ‪ .32‬באופן כללי‪ ,‬אם נביט במטריצת הנגזרות החלקיות של ‪ F, G‬בנקודה ‪ M‬נקבל‪:‬‬
‫!‬ ‫!‬ ‫!‬
‫‪Fx Fy Fu Fv‬‬ ‫ ‪2 1 −1 1‬‬ ‫‪2 1 −1 1‬‬
‫=‬ ‫= ‬
‫‪Gx Gy Gu Gv‬‬ ‫ ‪2x 2y −4u 2v‬‬ ‫‪2 0 −4 0‬‬
‫‪M‬‬
‫נבחין כי שתי העמודות האחרונות הן בדיוק מטריצת המקדמים שקיבלנו כאשר גזרנו את החילוץ‪.‬‬
‫היעקוביאן‬ ‫‪10.9.1‬‬
‫הגדרה ‪ 10.18‬הדטרמיננטה של מטריצת המקדמים אשר מכילה את ערכי הנגזרות החלקיות של המשתנים אותם‬
‫רוצים לחלץ נקראת היעקוביאן‪ ,‬מסמנים‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫)‪∂ (F, G‬‬ ‫ ) ‪ Fu (M ) Fv (M‬‬
‫‬ ‫‬
‫= ) ‪J(M‬‬ ‫ = ) ‪(M‬‬
‫)‪∂ (u, v‬‬
‫‬
‫ ) ‪ Gu (M ) Gv (M‬‬
‫)‪∂(x,y‬‬
‫)‪. ∂(u,v‬‬ ‫אם יש ארבעה משתנים ‪ x, y, u, v‬אז גם נהוג לסמן‬
‫כאשר עוברים ממערכת צירים ‪ xy‬למערכת צירים ‪ uv‬יש לדעת איך ‪ u, v‬תלויים ב־‪ ,x, y‬כלומר )‪.u (x, y) , v (x, y‬‬
‫)‪ ∂(u,v‬מתאר את "העיוות" הנוצר בין מישור ‪ xy‬למישור ‪.uv‬‬
‫)‪∂(x,y‬‬
‫היעקוביאן‬
‫‪ .1‬נניח כי‪:‬‬
‫‪u(x, y) = 2x‬‬
‫‪v(x, y) = y + 1‬‬
‫היעקוביאן הוא‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪∂ (u, v) 2 0‬‬ ‫‬
‫=‪J‬‬ ‫=‬ ‫‪=2‬‬
‫‬
‫‪∂ (x, y) 0 1‬‬ ‫‬
‫קבוע בכל נקודה במישור‪ .‬נביט במלבן‪:‬‬

‫‬ ‫‬
‫‪3‬‬
‫‪D = (x, y) | 1 ≤ x ≤ , 3 ≤ y ≤ 5‬‬
‫‪2‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪1‬‬ ‫‪−1‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪32‬בדוגמה נקבל‬
‫‪4‬‬ ‫‪0‬‬
‫במישור ‪ xy‬מתקיים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 1≤x≤ 3‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ 3≤y≤5‬‬
‫‪m‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 2 ≤ 2x ≤ 3‬‬
‫‪ 4≤y+1≤6‬‬
‫‪m‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 2≤u≤3‬‬
‫‪ 4≤v≤6‬‬
‫ולכן‪ ,‬המלבן במישור ‪ uv‬המתאים למלבן ‪ D‬הוא‪:‬‬
‫}‪D0 = {(u, v) | 2 ≤ u ≤ 3, 4 ≤ v ≤ 6‬‬
‫נבחין כעת כי השטח של ‪ D‬הוא ‪ 1‬ואילו השטח של ‪ D0‬הוא ‪:2‬‬
‫|‪|D0 | = |D| · |J‬‬
‫כלומר‪ ,‬היעקוביאן מתאר את היחס בין השטחים‪.‬‬
‫‪ .2‬נביט בשטח הכלוא בין המסילות‪:‬‬
‫‪y = −x + 1‬‬
‫‪y = −x + 4‬‬
‫‪y = 2x3‬‬
‫‪y = 8x3‬‬
‫התחום "לא פשוט" אך אם נגדיר‪:‬‬
‫‪u(x, y) = x + y‬‬
‫‪y‬‬
‫‪v(x, y) = 3‬‬
‫‪x‬‬
‫נקבל‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 1−x≤y ≤4−x‬‬
‫‪ 2x3 ≤ y ≤ 8x3‬‬
‫‪m‬‬
‫‪1≤y+x≤4‬‬
‫‪2 ≤ xy3 ≤ 8‬‬
‫‪m‬‬
‫‪1≤u≤4‬‬
‫‪2≤v≤8‬‬
‫לפיכך‪ ,‬התחום ניתן לתיאור פשוט במישור ‪ uv‬כמלבן‪:‬‬
‫}‪D = {(u, v) | 1 ≤ u ≤ 4, 2 ≤ v ≤ 8‬‬
‫במקרה זה‪ ,‬היעקוביאן הוא‪:‬‬

‫‬ ‫‬
‫‪ 1‬‬ ‫ ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3y‬‬ ‫‪x + 3y‬‬
‫‪J = −3y‬‬ ‫= ‪= 3+ 4‬‬
‫‬
‫ ‪1‬‬
‫‪ x4‬‬ ‫‪x3‬‬
‫‪x‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪x4‬‬
‫היעקוביאן מתאר גם כאן את "העיוות" אך בניגוד לדוגמה הקודמת‪ ,‬ההחלפה לא לינארית ולכן "העיוות"‬
‫לא אחיד בכל התחום‪.‬‬
‫משפט הפונקציות הסתומות ־ מערכת משוואות‬ ‫‪10.9.2‬‬
‫משפט ‪ 10.19‬נסמן ) ‪ M = (x0 , y0 , z0 , u0 , v0‬ו־ ) ‪ .P = (x0 , y0 , z0‬תהיינה ‪ F, G‬מוגדרות בסביבת ‪ M‬ונניח כי‪:‬‬
‫‪.F (M ) = G(M ) = 0 .1‬‬
‫בסביבת ‪.M‬‬‫‬ ‫‪ F, G .2‬גזירות ברציפות‬
‫ ) ‪ F (M ) F (M‬‬
‫‪ u‬‬ ‫‪v‬‬
‫ = ) ‪.J(M‬‬ ‫‪ 6= 0 .3‬‬
‫‬
‫ ) ‪ Gu (M ) Gv (M‬‬
‫אז קיימת סביבה של ‪ M‬שבה ניתן לחלץ את ‪ u, v‬באופן יחיד כתלות ב־‪ x, y, z‬כך שמתקיים‪:‬‬
‫‪.u(P ) = u0 , v(P ) = v0 .1‬‬
‫‪F (x, y, z, u (x, y, z) , v (x, y, z)) = G (x, y, z, u (x, y, z) , v (x, y, z)) = 0 .2‬‬
‫‪ u, v .3‬רציפות בסביבת ‪.P‬‬
‫‪ u, v .4‬גזירות ברציפות בסביבת ‪ P‬ומתקיים‪:‬‬
‫!‬ ‫‪!−1‬‬ ‫!‬
‫) ‪ux (P ) uy (P ) uz (P‬‬ ‫) ‪Fu (M ) Fv (M‬‬ ‫) ‪Fx (M ) Fy (M ) Fz (M‬‬
‫‪=−‬‬
‫) ‪vx (P ) vy (P ) vz (P‬‬ ‫) ‪Gu (M ) Gv (M‬‬ ‫) ‪Gx (M ) Gy (M ) Gz (M‬‬
‫דוגמה‪ :‬נניח כי‬
‫‪F (x, y, u, v) = x2 + y 2 + u2 + v − 17 = 0‬‬

‫‪2‬‬
‫‪G(x, y, u, v) = x + yv − u = 0‬‬
‫‪3‬‬
‫נחשב את‬ ‫תנאי המשפט מתקיימים ולכן קיים חילוץ )‪ u(x, y), v(x, y‬בסביבת )‪.M = (2, −2, 3, 0‬‬
‫)‪ .vx (2, −2‬נגזור‪:‬‬
‫∂‬
‫= ‪0‬‬ ‫‪F = 2x + 2uux + vx‬‬
‫‪∂x‬‬
‫∂‬ ‫‪2‬‬
‫= ‪0‬‬ ‫‪G = 1 + yvx − ux‬‬
‫‪∂x‬‬ ‫‪3‬‬
‫ובנקודה ‪:M‬‬
‫)‪0 = 4 + 6ux (2, −2) + vx (2, −2‬‬

‫‪2‬‬
‫)‪0 = 1 − 2vx (2, −2) − ux (2, −2‬‬
‫‪3‬‬
‫נפתור ונקבל‪:‬‬
‫‪13‬‬
‫= )‪vx (2, −2‬‬
‫‪17‬‬
‫מסקנה ‪) 10.20‬משפט הפונקציות ההפוכות( נניח כי )‪ x(u, v), y(u, v‬גזירות ברציפות בסביבת ) ‪ .(u0 , v0‬נסמן‬
‫)‪F (x, y, u, v) = x − x(u, v‬‬

‫)‪G(x, y, u, v) = y − y(u, v‬‬
‫ונניח כי‬
‫‬ ‫‬
‫ ‪ F F‬‬
‫‪ u‬‬ ‫ ‪v‬‬
‫‬ ‫‬ ‫‪6= 0‬‬
‫ ‪ Gu Gv‬‬
‫) ‪(x(u0 ,v0 ),y(u0 ,v0 ),u0 ,v0‬‬
‫אז מהמשפט נובע שקיים חילוץ של ‪ u, v‬כפונקציות של ‪ x, y‬וכן שמתקיים בסביבת הנקודה‪:‬‬
‫!‬ ‫‪!−1‬‬ ‫!‬ ‫‪!−1‬‬ ‫!‬ ‫‪!−1‬‬
‫‪ux‬‬ ‫‪uy‬‬ ‫‪Fu Fv‬‬ ‫‪Fx Fy‬‬ ‫‪−xu −xv‬‬ ‫‪1 0‬‬ ‫‪xu xv‬‬
‫‪=−‬‬ ‫‪=−‬‬ ‫=‬
‫‪vx‬‬ ‫‪vy‬‬ ‫‪Gu Gv‬‬ ‫‪Gx Gy‬‬ ‫‪−yu −yv‬‬ ‫‪0 1‬‬ ‫‪yu yv‬‬
‫ולכן‪ ,‬אם ניקח דטרמיננטה נקבל‪:‬‬

‫)‪∂ (u, v‬‬ ‫‪1‬‬
‫=‬ ‫)‪∂(x,y‬‬
‫)‪∂ (x, y‬‬
‫)‪∂(u,v‬‬
‫‪dy‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪. dx‬‬ ‫=‬ ‫‪dx‬‬ ‫‪ .1‬זה מזכיר את הסימון של‬
‫‪dy‬‬
‫‪ .2‬אם רוצים לחשב יעקוביאן של ‪ x, y‬ביחס ל־‪ u, v‬אבל נתון החילוץ ההפוך‪ ,‬אז ניתן לחשב את ‪ . J1‬למשל‬
‫בדוגמה בה‪:‬‬
‫‪u(x, y) = x + y‬‬
‫‪y‬‬
‫‪v(x, y) = 3‬‬
‫‪x‬‬
‫נקבל‪:‬‬
‫)‪∂ (x, y‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪x4‬‬
‫ =‬ ‫=‬
‫)‪∂ (u, v‬‬ ‫‪ 1‬‬ ‫ ‪1‬‬ ‫‪x + 3y‬‬
‫ ‪ −3y 1‬‬
‫ ‪ x4 x3‬‬
‫פיתוח טיילור‬ ‫‪10.10‬‬

‫תזכורת במשתנה אחד‪ :‬בהינתן פונקציה )‪ f (x‬גזירה ‪ n‬פעמים בסביבת נקודה ‪ ,x0‬פולינום טיילור של הפונקציה‬
‫מסדר ‪ n‬הוא‪:‬‬
‫‪n‬‬
‫) ‪X f (k) (x0‬‬
‫‪Tn (x) = f (x0 ) +‬‬ ‫‪(x − x0 )k‬‬
‫‪k=1‬‬
‫!‪k‬‬
‫הרעיון היה למצוא קירוב פולינומיאלי של פונקציה בסביבת נקודה מסויימת‪.‬‬
‫‪ 10.10.1‬פולינום טיילור‬
‫בשני משתנים נקבל את המשפט האנלוגי הבא‪:‬‬
‫הגדרה ‪ 10.21‬תהא )‪ f (x, y‬בעלת נגזרות חלקיות רציפות עד סדר ‪ n‬בסביבת נקודה ) ‪ .p0 = (x0 , y0‬אז פולינום‬
‫טיילור של הפונקציה מסדר ‪ n‬הוא‪:‬‬
‫) ‪Tn (x, y) = f (p0 ) + fx (p0 )(x − x0 ) + fy (p0 )(y − y0‬‬

‫‪1‬‬
‫‪fxx (p0 )(x − x0 )2 + fxy (p0 )(x − x0 )(y − y0 ) + fxy (p0 )(x − x0 )(y − y0 ) + fyy (p0 )(y − y0 )2‬‬
‫‬
‫‪+‬‬
‫!‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪fxxx (p0 )(x − x0 )3 + fxxy (p0 )(x − x0 )2 (y − y0 ) + ... + fyyy (p0 )(y − y0 )3‬‬
‫‬
‫‪+‬‬
‫!‪3‬‬
‫‪..‬‬
‫‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪fxn (p0 )(x − x0 )n + fxn−1 y (p0 )(x − x0 )n−1 (y − y0 ) + ... + fyn (p0 )(y − y0 )n‬‬
‫‬
‫‪+‬‬
‫!‪n‬‬
‫‪ .1‬נבחין כי הגורם ‪ (x − x0 )a (y − y0 )b‬מתאים לנגזרת חלקית בה מספר ההופעות של ‪ x‬בנגזרת החלקית של‬
‫הפונקציה שווה ל־‪ a‬ואילו מספר ההופעות של ‪ y‬בנגזרת החלקית של הפונקציה שווה ל־‪ .b‬איבר כזה נקרא‬
‫איבר מסדר ‪.a + b‬‬
‫קומבינטוריים‬
‫!‬ ‫‪ .2‬כיוון שהנגזרות החלקיות רציפות‪ ,‬ממשפט קודם נובע כי הנגזרות המעורבות שוות‪ .‬משיקולים‬
‫‪l‬‬ ‫!‪l‬‬
‫‪.‬‬ ‫!)‪= k!(l−k‬‬ ‫נובע כי מספר ההופעות של נגזרת מעורבת מסדר ‪ l‬כאשר ל־‪ x‬יש ‪ k‬הופעות ‪ 33‬הוא‪:‬‬
‫‪k‬‬
‫!‬ ‫!‬ ‫!‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫אפשרויות ול־ ‪ fxy‬יש ‪= 1‬‬ ‫אפשרויות ל־ ‪ ,fxx‬יש ‪= 2‬‬ ‫למשל עבור סדר שני יש ‪= 1‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬
‫אפשרויות ל־ ‪ ,fyy‬סך הכל נקבל‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫= ‪fxx (p0 )(x − x0 )2 + fxy (p0 )(x − x0 )(y − y0 ) + fxy (p0 )(x − x0 )(y − y0 ) + fyy (y − y0 )2‬‬
‫‬
‫!‪2‬‬ ‫!‬ ‫!‬ ‫!‬ ‫!‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪fxx (p0 )(x − x0 )2 +‬‬ ‫‪fxy (p0 )(x − x0 )(y − y0 ) +‬‬ ‫‪fyy (y − y0 )2‬‬ ‫=‬
‫!‪2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪fxx (p0 )(x − x0 )2 + 2fxy (p0 )(x − x0 )(y − y0 ) + fyy (y − y0 )2‬‬
‫‬
‫!‪2‬‬
‫‪33‬כמובן ‪.k ≤ l‬‬
‫חשוב לזכור שאם רוצים לחלץ נגזרת מסויימת מפיתוח טיילור נתון יש שני מקדמים שצריך להתחשב בהם‪:‬‬
‫‪! .3‬‬
‫‪k‬‬
‫ו־ ‪ , k!1‬בהתאמה לסדר האיבר ומספר ההופעות של ‪ x‬בנגזרת‪.‬‬
‫‪m‬‬
‫‪ .4‬ניתן להשתמש בפיתוחי טיילור ידועים של פונקציות במשתנה אחד‪ .‬לשם כך נגדיר את הארגומנט ‪ 34‬כמשתנה‬
‫חדש‪ ,‬נוודא שהנקודה בה מפתחים מתאימה לערך בו ידוע הפיתוח ונציב‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ f (x, y) = x2 +‬סביב )‪ (1, 1‬עד סדר שני‪ .‬ראשית נחשב את כל הנגזרות‬ ‫‪y‬‬
‫‪ .1‬נחשב את פולינום טיילור של‬
‫החלקיות הדרושות‪:‬‬
‫‪fx (x, y) = 2x‬‬

‫‪fxx (x, y) = 2‬‬
‫‪fxy (x, y) = 0‬‬
‫‪1‬‬
‫‪fy (x, y) = −‬‬
‫‪y2‬‬
‫‪2‬‬
‫= )‪fyy (x, y‬‬
‫‪y3‬‬
‫כעת נעריך את הנגזרות בנקודה )‪ (1, 1‬ונציב בנוסחה‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2(x − 1)2 + 2 · 0(x − 1)(y − 1) + 2(y − 1)2‬‬
‫‬
‫‪T2 (x, y) = 2 + (2(x − 1) − (y − 1)) +‬‬
‫!‪2‬‬
‫‪= 2 + 2(x − 1) − (y − 1) + (x − 1)2 + (y − 1)2‬‬
‫‪ .2‬נתון פולינום טיילור מסדר שני של )‪ f (x, y‬סביב )‪:(1, 0‬‬
‫‪T2 (x, y) = 1 + 3(x − 1) − (x − 1)2 + 3(x − 1)y + 2y 2‬‬
‫נמצא את )‪ .fxx (1, 0), fxy (1, 0‬מהנוסחה נובע כי‪:‬‬

‫!‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪fxx (1, 0)(x − 1)2 = −(x − 1)2‬‬
‫!‪2‬‬ ‫‪0‬‬
‫נשווה מקדמים ונקבל‪:‬‬
‫!‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪fxx (1, 0) = −1‬‬
‫!‪2‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪m‬‬
‫‪fxx (1, 0) = −2‬‬
‫עבור )‪ fxy (1, 0‬נקבל‪:‬‬

‫!‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪fxy (1, 0)(x − 1)(y − 0) = 3(x − 1)y‬‬
‫!‪2‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪34‬הביטוי בתוך הפונקציה עבורה יודעים את פיתוח הטיילור‪.‬‬
‫נשווה מקדמים ונקבל‪:‬‬

‫!‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪fxy (1, 0) = 3‬‬
‫!‪2‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪m‬‬
‫‪fxy (1, 0) = 3‬‬
‫‪ .3‬נמצא פולינום טיילור של ‪ f (x, y) = exy‬עד סדר ‪ 4‬סביב )‪ :(0, 0‬כזכור‪ ,‬במשתנה אחד‪ ,‬פיתוח טיילור של ‪et‬‬
‫מסדר ‪ n‬סביב אפס הוא‪:‬‬
‫‪n‬‬
‫‪t‬‬
‫‪X‬‬ ‫‪tk‬‬
‫= ‪e‬‬ ‫)‪+ Rn (x‬‬
‫‪k=0‬‬
‫!‪k‬‬
‫נסמן ‪ ,t = xy‬רוצים לפתח סביב )‪ (0, 0‬ולכן גם ‪ .t = 0‬נציב ‪ t = xy‬בפיתוח של משתנה אחד‪:‬‬
‫‪n‬‬
‫‪xy‬‬
‫‪X‬‬ ‫‪(xy)k‬‬ ‫‪x2 y 2 x3 y 3‬‬
‫‪e‬‬ ‫=‬ ‫‪= 1 + xy +‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+ ...‬‬
‫‪k=0‬‬
‫!‪k‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬
‫‪x3 y 3‬‬
‫הוא כבר מסדר ‪ 6‬ולכן הפיתוח המבוקש הוא‪:‬‬ ‫‪6‬‬
‫רוצים פיתוח עד סדר ‪ 4‬והגורם‬
‫‪x2 y 2‬‬
‫‪T4 (x, y) = 1 + xy +‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ 10.10.2‬השארית‬
‫בדומה לשארית במשתנה אחד‪ ,‬גם בשני משתנים יש ביטוי לשארית‪.‬‬
‫משפט ‪ 10.22‬תהא )‪ f (x, y‬גזירה ברציפות ‪ n + 1‬פעמים בסביבת נקודה )‪ .(a, b‬אז לכל )‪ (x, y) 6= (a, b‬בסביבה‬
‫זו קיימת נקודה })‪ (c, d) ∈ B ((a, b) , (x, y)) − {(a, b‬כך שמתקיים‪:‬‬
‫)‪f (x, y) = Tn (x, y) + Rn (x, y‬‬
‫כאשר‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪fxn+1 (c, d) (x − x0 )n+1 + fxn y (c, d) (x − x0 )n (y − y0 ) + ... + fyn+1 (c, d) (y − y0 )n+1‬‬
‫‬
‫= )‪Rn (x, y‬‬
‫!)‪(n + 1‬‬
‫‪ .1‬מתייחסים ל־ )‪ Rn (x, y‬כשארית מסדר ‪ n‬למרות שחזקת המונומים היא ‪ .n + 1‬נהוג גם לקרוא להצגה זו‬
‫שארית בצורת לגרנז׳‪.‬‬
‫‪ .2‬בדומה למשתנה אחד‪ ,‬המשפט לא מאפשר לחשב ישירות את השארית אלא להעריך אותה בערך מוחלט‪.‬‬
‫גזירות‬ 10
:‫דוגמאות‬
‫ כך שהשגיאה לא תעלה על‬B (0, 0) , 21 ‫ בכדור‬f (x, y) = x sin y ‫ נמצא קירוב פולינומיאלי לפונקציה ל‬.1

1
:3 ‫ נתחיל בחישוב הנגזרות מסדר‬.‫ ביחס לראשית‬2 ‫ נעריך את השארית מסדר‬. 30
fxxx (x, y) = 0, fxxy (x, y) = 0, fxyy (x, y) = − sin y, fyyy (x, y) = −x cos y
:‫נציב ונקבל‬
1
− sin (d) xy 2 − c sin (d) y 3

R2 (x, y) =
6
:‫( ולכן‬x, y) ∈ B (0, 0) , 12 ‫ מניחים כי‬.(c, d) ∈ B ((0, 0) , (x, y)) − {(0, 0)} ‫כאשר‬

1 1 2
3
+ 12 21

|sin (d) xy 2 + c sin (d) y 3 | |x| y 2 + |c| |y 3 | 2 2 1 1
|R2 (x, y)| = ≤ ≤ = <
6 6 6 32 30
1

:‫( נקבל‬x, y) ∈ B (0, 0) , 2 ‫ לכל‬,‫ לפיכך‬,T2 (x, y) = xy ‫חישוב ישיר מראה כי‬
1
f (x, y) = x sin y = T2 (x, y) + R2 (x, y) = xy ±
30
‫ בכדור‬f (x, y) = sin (x2 y 2 ) ‫של פיתוח טיילור סביב הראשית של הפונקציה‬ 2 ‫ נעריך את השארית מסדר‬.2
‫ נחשב נגזרות‬.B (0, 0) , 12

:3 ‫מסדר‬
fxxx (x, y) = 2y 2 cos x2 y 2 − 4x2 y 4 sin x2 y 2

fxxy (x, y) = 4y − 8y 5 x4 cos x2 y 2 − 20x2 y 3 sin x2 y 2

fxyy (x, y) = 4x − 8x5 y 4 cos x2 y 2 − 20y 2 x3 sin x2 y 2

fyyy (x, y) = 2x2 cos x2 y 2 − 4y 2 x4 sin x2 y 2

:‫נציב ונקבל‬
1
fxxx (c, d) x3 + 3fxxy (c, d) x2 y + 3fxyy (c, d) xy 2 + fyyy (c, d) y 3

R2 (x, y) =
6
:‫( ולכן‬x, y) ∈ B (0, 0) , 21 ‫ מניחים כי‬.(c, d) ∈ B ((0, 0) , (x, y)) − {(0, 0)} ‫כאשר‬

1
|fxxx (c, d)| |x|3 + 3 |fxxy (c, d)| x2 |y| + 3 |fxyy (c, d)| |x| y 2 + |fyyy (c, d)| |y|3

|R2 (x, y)| ≤
6
1 1 1 1 1
≤ |fxxx (c, d)| + 3 |fxxy (c, d)| + 3 |fxyy (c, d)| + |fyyy (c, d)|
6 8 8 8 8
1
= (|fxxx (c, d)| + 3 |fxxy (c, d)| + 3 |fxyy (c, d)| + |fyyy (c, d)|)
48
1
2d2 + 4c4 d6 + 3 4 |d| + 8 |d|5 c4 + 20c4 |d|5 +

≤
(∗) 48
+3 4 |c| + 8 |c|5 d4 + 20d4 |c|5 + 2c2 + 4d4 c6

1 1 1 1 1 1 1 1 1
≤ 4 +8 +6 4 +8 + 20
48 4 16 64 2 32 16 16 32

1 1 1 5 1707 569 · 3 569 1
= 1+ +6 2+ + = = = <
48 128 64 128 6144 2048 · 3 2048 3
.|sin t| ≤ |t| ‫)∗( אי־שיוויון המשולש והזהות הידועה‬
‫‪ 11‬בעיות קיצון‬
‫‪ .3‬במקרים בהם ניתן לעבור למשתנה אחד ניתן להקל בחישוב השארית על־ידי שימוש במשפט טיילור במשתנה‬
‫אחד‪ .‬נביט למשל בדוגמה של ) ‪ f (x, y) = sin (x2 y 2‬בכדור ‪ .B (0, 0) , 21‬נסמן ‪ t = x2 y 2‬ואז‪:‬‬
‫‬
‫)‪f (x, y) = sin x2 y 2 = sin (t) = t + R1 (t‬‬

‫‬
‫‪sin(2) (c) 2‬‬

‫= )‪ .R1 (t‬ברור כי‪:‬‬ ‫!‪2‬‬
‫ש־ ‪t‬‬ ‫כאשר לפי משפט טיילור יש ‪ c‬בין אפס ל־‪ t‬כך‬
‫)‪f (x, y) = x2 y 2 + R4 (x, y‬‬
‫מכאן‪:‬‬
‫ )‪ (2‬‬
‫)‪sin (c‬‬ ‫‪|− sin (c)| 2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫= |)‪|R4 (x, y)| = |R1 (t‬‬ ‫= ‪t2‬‬ ‫≤ ‪t‬‬ ‫‪8‬‬
‫=‬
‫!‪2‬‬ ‫!‪2‬‬ ‫‪(∗) 2 · 2‬‬ ‫‪29‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫≤ |‪.|t‬‬ ‫‪24‬‬
‫< |‪ |x| , |y‬ולכן מתקיים‬ ‫‪2‬‬
‫)∗( מההנחהת‬
‫אפשר בקלות לשפר את ההערכה של |)‪ |R4 (x, y‬אם ניקח סדר מעט גדול יותר במשתנה אחד‪.‬‬
‫בעיות קיצון‬ ‫‪11‬‬

‫מינימום ומקסימום של פונקציות בשני משתנים‬ ‫‪11.1‬‬
‫נרצה כעת לחקור נקודות קיצון של פונקציות בשני משתנים‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 11.1‬נאמר כי לפונקציה )‪ f (x, y‬יש נקודת מינימום ‪ P0‬בקבוצה ‪ D‬אם מתקיים‪:‬‬
‫) ‪∀P ∈ D, f (P0 ) ≤ f (P‬‬
‫הערך ) ‪ f (P0‬נקרא ערך המינימום של ‪ f‬בקבוצה ‪ .D‬באופן דומה מגדירים נקודת מקסימום‪ .‬נאמר כי נקודה‬
‫היא נקודת קיצון )או אקסטרימום( אם היא נקודת מינימום‪/‬מקסימום ‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬הנקודה )‪ (0, 0‬היא נקודת מינימום של ‪ f (x, y) = 5 + x2 + y 2‬בכל המישור וערך המינימום הוא ‪.5‬‬
‫מינימום ומקסימום מקומיים בקבוצה פתוחה‬ ‫‪11.2‬‬

‫‪ U‬של ‪P0‬‬ ‫סביבה ‪35‬‬ ‫הגדרה ‪ 11.2‬נאמר כי לפונקציה )‪ f (x, y‬יש נקודת מינימום מקומי ‪ P0‬בקבוצה ‪ D‬אם קיימת‬
‫כך שמתקיים‪:‬‬
‫) ‪∀P ∈ U, f (P0 ) ≤ f (P‬‬
‫הערך ) ‪ f (P0‬נקרא ערך מינימום מקומי של ‪ f‬בקבוצה ‪ .D‬באופן דומה מגדירים נקודת מקסימום מקומי‪ .‬נאמר‬
‫כי נקודה היא נקודת קיצון מקומי )או אקסטרימום מקומי( אם היא נקודת מינימום‪/‬מקסימום מקומי‪.‬‬
‫נבחין כי כל נקודת מינימום‪/‬מקסימום אשר לא נמצאת על שפת תחום ההגדרה של ‪ f‬היא גם נקודת מינימום‪/‬מקסימום‬
‫מקומי‪.‬‬
‫‪35‬קבוצה פתוחה המוכלת ב־‪ D‬ןמכילה את ‪.P0‬‬
‫‪2‬‬
‫דוגמה‪ :‬הנקודה )‪ (0, 0‬היא נקודת מינימום מקומי )אך לא מינימום( של ) ‪ f (x, y) = x2 + y 2 − (x2 + y 2‬בכל‬
‫המישור וערך המינימום המקומי הוא ‪ .0‬הדרך הקלה ביותר לראות זאת היא לסמן ‪ t = x2 + y 2‬ולחקור את‬
‫הפונקציה ‪ f (x, y) = g (t) = t − t2‬לכל ‪ .t ≥ 0‬נקבל מינימום באפס בקטע ‪ 0, 21‬ומקסימום ב־ ‪ . 12‬לפיכך‪,‬‬
‫ ‬
‫לפונקציה ‪ f‬יש מינימם מקומי בנקודה )‪ (0, 0‬ומקסימום בכל הנקודות מהצורה ‪. (x, y) | x2 + y 2 = 21‬‬
‫‬ ‫ ‬
‫הגרף הוא‪:‬‬
‫כזכור‪ ,‬ממשפט פרמה‪ ,‬אם )‪ f (x‬גזירה אז תנאי הכרחי לנקודת קיצון הוא שהנגזרת מתאפסת‪ .‬נכליל תנאי‬
‫זה לפונקציות בשני משתנים‪:‬‬
‫משפט ‪ 11.3‬תהא )‪ f (x, y‬מוגדרת בסביבת נקודה ‪ P0‬ונניח כי ‪ P0‬היא נקודת קיצון של ‪.f‬‬
‫‪ .1‬אם יש ל־ ‪ f‬נגזרת חלקית לפי ‪ x‬אז ‪.fx (P0 ) = 0‬‬
‫‪ .2‬אם יש ל־ ‪ f‬נגזרת חלקית לפי ‪ y‬אז ‪.fy (P0 ) = 0‬‬
‫‪ .1‬נסיק כי אם ‪ f‬גזירה בנקודת קיצון ‪ P0‬אז )‪.∇f (P0 ) = (0, 0‬‬
‫‪ .2‬ניתן באופן דומה להוכיח כי אם קיימת נגזרת מכוונת בנקודת קיצון אז היא בהכרח מתאפסת‪.‬‬
‫‪ .3‬כמו במשתנה אחד‪ ,‬זהו תנאי הכרחי אך לא מספיק‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬לפונקציה ‪ f (x, y) = xy‬אין קיצון בראשית‬
‫למרות שהנגזרות החלקיות מתאפסות‪ .‬נקודות כאלה נקראות נקודות אוכף‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬הואיל ול־ ‪ f‬יש קיצון בנקודה ) ‪ P0 = (x0 , y0‬אז לפונקציה ) ‪ g (x) = f (x, y0‬יש נקודת קיצון ב־ ‪ .x0‬כמו‬
‫כן‪ ,‬ל־ ‪ f‬יש נגזרת חלקית לפי ‪ x‬ב־ ‪ P0‬ולכן גם ‪ g‬גזירה ב־ ‪ .x0‬כעת‪ ,‬ממשפט פרמה נובע כי‪:‬‬
‫) ‪g (x) − g (x0‬‬ ‫) ‪f (x, y0 ) − f (x0 , y0‬‬
‫‪0 = g 0 (x0 ) = lim‬‬ ‫‪= lim‬‬ ‫) ‪= fx (P0‬‬
‫‪x→x0‬‬ ‫‪x − x0‬‬ ‫‪x→x‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪x − x0‬‬
‫באופן זהה נוכיח כי‪.fy (P0 ) = 0 :‬‬
‫הגדרה ‪ 11.4‬תהא ‪ f‬מוגדרת בסביבת ‪ ,P0‬נאמר כי נקודה ‪ P0‬קריטית או חשודה לקיצון אם כל הנגזרות החלקיות‬
‫של ‪ f‬קיימות ומתאפסות או לא קיימות‪.‬‬
‫הערה‪ :‬אם אחת הנגזרות החלקיות מתאפסת והשניה לא קיימת‪ ,‬נקבל גם כן נקודה קריטית‪.‬‬
‫‪p‬‬
‫‪ .1‬עבור הפונקציה ‪ f (x, y) = x2 + y 2‬אין נגזרות חלקיות בראשית ולכן הנקודה חשודה לקיצון ואילו לכל‬
‫נקודה השונה מהראשית ‪∇f 6= 0‬ומכאן אין נקודות קריטיות נוספות‪.‬‬
‫‪ .2‬עבור הפונקציה ‪ f (x, y) = x2 + xy + y 2‬הפונקציה גזירה ולכן הנקודות הקריטיות מתקבלות רק כאשר‬
‫הגרדיאנט מתאפס‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 2x + y = 0‬‬
‫⇒⇐ ‪∇f = 0‬‬
‫‪ 2y + x = 0‬‬
‫הפתרון מתקבל רק עבור ‪ x = y = 0‬ולכן הראשית היא הנקודה הקריטית היחידה‪.‬‬
‫מיון נקודות קיצון‬ ‫‪11.3‬‬

‫כזכור‪ ,‬במשתנה אחד מאפיינים את אופי נקודת הקיצון לפי הנגזרת השנייה‪ ,‬נכליל לשני משתנים‪.‬‬
‫משפט ‪ 11.5‬תהא ‪ f‬גזירה ברציפות פעמיים בסביבת נקודה ‪ P0‬ונניח כי ‪ P0‬נקודה חשודה לקיצון של ‪ .f‬נסמן‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫ ) ‪ f (P ) f (P‬‬
‫‪ xx 0‬‬ ‫‪xy‬‬ ‫ ‪0‬‬
‫ = ∆ = ) ‪Hf (P0‬‬ ‫‬
‫ ) ‪ fyx (P0 ) fyy (P0‬‬
‫אז‪:‬‬
‫‪ .1‬אם ‪ ∆ > 0‬וגם ‪ fxx (P0 ) > 0‬אז ‪ P0‬נקודת מינימום מקומי‪.‬‬
‫‪ .2‬אם ‪ ∆ > 0‬וגם ‪ fxx (P0 ) < 0‬אז ‪ P0‬נקודת מקסימום מקומי‪.‬‬
‫‪ .3‬אם ‪ ∆ < 0‬אז ‪ P0‬נקודת אוכף‪.‬‬
‫‪ .4‬אם ‪ ∆ = 0‬אז לא יודעים‪.‬‬

‫!‬
‫) ‪fxx (P0 ) fxy (P0‬‬
‫נקראת ההסיאן‪ .‬עם זאת‪ ,‬גם לדטרמיננטה נהוג לקרוא הסיאן‪.‬‬ ‫הערה‪ :‬המטריצה‬
‫) ‪fyx (P0 ) fyy (P0‬‬
‫‪x4‬‬
‫דוגמה‪ :‬אפיינו את נקודות הקיצון של הפונקציה ‪+ y 4 − x2 − 2y 2‬‬
‫= )‪ .f (x, y‬מדובר בפולינום ולכן הנקודות‬ ‫‪2‬‬
‫החשודות מתקבלות כאשר הגרדיאנט מתאפס‪:‬‬
‫(‬ ‫(‬
‫‪2x3 − 2x = 0‬‬ ‫‪x (x2 − 1) = 0‬‬
‫⇒⇐ ‪∇f = 0‬‬ ‫⇒⇐‬
‫‪4y 3 − 4y = 0‬‬ ‫‪y (y 2 − 1) = 0‬‬
‫מכאן‪ ,‬הנקודות הקריטיות הן )‪ .(0, 0) , (0, ±1) , (±1, 0) , (±1, ±1‬נחשב את ההסיאן‪:‬‬
‫‬ ‫ ‬ ‫‬
‫‪ xx fxy 6x2 − 2‬‬
‫‪ f‬‬ ‫ ‬ ‫‪0‬‬ ‫‬
‫=∆‬ ‫=‬
‫‬
‫‪2‬‬
‫ ‪12y − 4‬‬
‫‬
‫ ‪ fyx fyy‬‬ ‫‪0‬‬
‫ונבדוק את הנקודות‪:‬‬
‫סוג הנקודה‬ ‫סימן ההסיאן הסימן של ‪fxx‬‬ ‫נקודה‬

‫מקסימום מקומי‬ ‫־‬ ‫‪+‬‬ ‫)‪(0, 0‬‬
‫אוכף‬ ‫‪+‬‬ ‫־‬ ‫)‪(±1, 0‬‬
‫אוכף‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫)‪(0, ±1‬‬
‫מינימום מקומי‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫)‪(±1, ±1‬‬
‫קיצון עם אילוצים ־ כופלי לגרנז׳‬ ‫‪11.4‬‬

‫נניח שנתון מסלול לאורך משטח‪ ,‬מהי הנקודה הגבוהה‪/‬נמוכה ביותר לאורך המסלול?‬
‫אם המשטח ניתן כגרף של פונקציה‪ ,‬ניתן לבחור פרמטריזציה למסילה‪ ,‬להציב בפונקציה‪ ,‬לקבל פונקציה‬
‫במשתנה אחד ולחקור אותה‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬נמצא את הנקודות הגבוהות‪/‬נמוכות ביותר לאורך המסילה שהיא חיתוך המשטחים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ x2 + y 2 = 1‬‬
‫‪ xy − z = 0‬‬
‫( הוא גרף הפונקציה ‪ ,f (x, y) = xy‬לפיכך‪ ,‬המסלול המבוקש הוא‬‫המשטח הראשון הוא גליל והמשטח השני‬
‫)‪γ (t) = (cos t, sin t‬‬
‫‪ ,‬נבצע הרכבה ונקבל‪:‬‬ ‫תמונת המסילה‬
‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫‪sin 2t‬‬
‫= ‪h (t) = f (γ (t)) = cos t · sin t‬‬
‫‪2‬‬
‫נגזור ונקבל‪:‬‬
‫‪π 3π 5π 7π‬‬
‫= ‪h0 (t) = 0 ⇐⇒ cos 2t = 0 ⇐⇒ t‬‬ ‫‪, , ,‬‬
‫‪4 4 4 4‬‬
‫אם נחשב נגזרת שנייה נגלה כי שתי נקודות נותנות מקסימום ושתי נקודות מינימום‪.‬‬
‫נניח כי )‪ f (x, y‬מתארת את המשטח והמסלול נתון על־ידי ‪ .g (x, y) = 0‬נניח בנוסף כי ‪ f, g‬גזירות ברציפות וכל‬
‫הנגזרות החלקיות שונות מאפס‪ .‬הנגזרת המכוונת של ‪ f‬בכיוון מקביל לכיוון התקדמות המסלול נתונה על־ידי‪:‬‬
‫‬ ‫⊥‬
‫‪∇g‬‬
‫· ‪∇f‬‬
‫|‪|∇g‬‬
‫‪f‬‬
‫אם רוצים קיצון אז נדרוש שהנגזרת המכוונת תתאפס ומהגדרת המכפלה הסקלרית נובע כי ‪ .∇f ∇g‬נקבל תנאי‬
‫הכרחי לקיום קיצון תחת אילוץ‪.‬‬
‫משפט ‪) 11.6‬כופלי לגרנז׳( תהיינה ‪ f, g‬מוגדרות וגזירות ברציפות בסביבת נקודה ‪ ,P0‬ונניח שמתקיים‪:‬‬
‫‪.g (P0 ) = 0 .1‬‬
‫‪.∇g (P0 ) 6= 0 .2‬‬
‫אם לפונקציה ‪ f‬יש ערך קיצון בנקודה ‪ P0‬תחת האילוץ ‪ ,g (P ) = 0‬אז בהכרח קיים קבוע ‪ λ‬כך שמתקיים‪:‬‬
‫‪∇f (P0 ) − λ∇g (P0 ) = 0‬‬
‫‪ .1‬אם ̄‪ ∇f (P0 ) = 0‬אז הנקודה חשודה לקיצון משיקולים קודמים בסביבת הנקודה ולכן בפרט תחת אילוץ‪,‬‬
‫לפיכך‪ ,‬במשפט ניתן להניח כי ̄‪.∇f (P0 ) 6= 0‬‬
‫‪ .2‬למרות שהמשפט נכון גם עבור שני משתנים‪ ,‬ברוב המקרים אפשר לפתור באמצעות כלים בסיסיים יותר‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬ניעזר במשפט בעיקר עבור שלושה משתנים‪.‬‬
‫‪ .3‬המשפט עוזר למצוא נקודות חשודות לקיצון‪ ,‬אך לא עוזר לאפיין אותן‪ .‬כיוון שהפונקציה רציפה ומסילה היא‬
‫קבוצה סגורה וחסומה נקבל מויירשטראס כי יש מינימום ומקסימום והוא בהכרח יתקבל באחת הנקודות‬
‫שנקבל‪ .‬לפיכך‪ ,‬יש לבדוק את הערכים על כל הנקודות החשודות‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬נוכיח עבור שני משתנים )עבור שלושה‪ ,‬ההוכחה אנלוגית(‪ .‬נסמן ) ‪ ,P0 = (x0 , y0‬מהנתון‪ g ,‬עומדת בתנאי‬
‫משפט הפונקציות הסתומות וניתן לאלץ את אחד המשתנים מהמשוואה ‪ .g (x, y) = 0‬נניח בה"כ )‪ y = y(x‬גזירה‬
‫ברציפות ומקיימת בסביבת ‪:x0‬‬
‫‪g (x, y (x)) = 0‬‬
‫נתון כי ‪ g‬גזירה ברציפות‪ ,‬לכן נגזור לפי כלל השרשרת‪:‬‬
‫‪gx (x0 , y (x0 )) + gy (x0 , y (x0 )) y 0 (x0 ) = 0‬‬

‫‪m‬‬
‫‪∇g (P0 ) · (1, y 0 (x0 )) = 0‬‬
‫כעת‪ ,‬נתון כי ‪ f‬מקבלת קיצון בנקודה תחת האילוץ ‪ g (x, y) = 0‬ולכן הפונקציה ))‪ h (x) = f (x, y (x‬מקבלת‬
‫קיצון ב־ ‪ .x0‬מפרמה‪ h0 (x0 ) = 0 ,‬ומכלל השרשרת‪:‬‬
‫) ‪0 = h0 (x0 ) = fx (P0 ) + fy (P0 ) y 0 (x0‬‬

‫‪m‬‬
‫‪∇f (P0 ) · (1, y 0 (x0 )) = 0‬‬
‫קיבלנו כי שני הוקטורים ) ‪ ∇f (P0 ) , ∇g (P0‬ניצבים לוקטור )) ‪ (1, y 0 (x0‬ולכן מקבילים ‪ ,36‬כלומר‪ ,‬קיים מספר‬
‫ממשי ‪ λ‬המקיים‪:‬‬
‫) ‪∇f (P0 ) = λ∇g (P0‬‬

‫‪m‬‬
‫‪∇f (P0 ) − λ∇g (P0 ) = 0‬‬
‫‪ .1‬נמצא את נקודות הקיצון של ‪ f (x, y, z) = x + y‬תחת האילוץ ‪ .g (x, y, z) = x + y 2 + z 2 = 0‬הפונקציות‬

‫גזירות ברציפות ותנאי המשפט מתקיימים‪ ,‬לכן הנקודות החשודות לקיצון הן הנקודות הפותרות את‪:‬‬
‫‪∇f (P ) − λ∇g (P ) = 0‬‬
‫נחשב ונקבל את המשוואות‪:‬‬

‫‪‬‬
‫‪ 1−λ‬‬ ‫‪= 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪1 − 2λy = 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪−2λz‬‬ ‫‪= 0‬‬
‫‪‬‬
‫מהמשוואה הראשונה נקבל ‪ λ = 1‬ואז מהמשוואה השניה ‪ y = 12‬ומהמשוואה השלישית נקבל ‪ .z = 0‬נציב‬
‫באילוץ ונקבל ‪ .x = − 41‬קיבלנו נקודה חשודה יחידה שהיא ‪. − 14 , 21 , 0‬‬
‫‬
‫‪ .2‬נמצא את מימדי תיבה בעלת נפח מקסימלי ששטח הפנים שלה הוא ‪ .0 < c‬נסמן את אורך התיבה ב־‪,x‬‬
‫העומק ב־‪ ,y‬הגובה ב־‪ z‬ואז נפח התיבה נתון על־ידי ‪ .f (x, y, z) = xyz‬בכדי לחשב את שטח הפנים נחשב‬
‫את שטחי ששת הפאות ונסכום‪:‬‬
‫‪g (x, y, z) = 2xy + 2xz + 2yz = c‬‬
‫מתקיימים תנאי משפט כופלי לגרנז׳‪ ,‬לכן הנקודות החשודות לקיצון הן הנקודות הפותרות את‪:‬‬
‫‪∇f (P ) − λ∇g (P ) = 0‬‬

‫‪‬‬
‫‪ yz − 2λ (y + z) = 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪xz − 2λ (x + z) = 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪xy − 2λ (y + x) = 0‬‬
‫‪‬‬
‫נכפול את המשוואה הראשונה ב־‪ ,x‬את השניה ב־‪ ,y‬נשווה ונקבל ‪ .λ (xz − yz) = 0‬ברור כי ‪ λ = 0‬לא‬
‫רלוונטי ‪ 37‬ולכן ‪ .xz = yz‬שוב‪ ,‬ברור כי ‪ z 6= 0‬ולכן ‪ .x = y‬באופן דומה‪ ,‬מהמשוואה השניה והשלישית ‪38‬‬
‫נסיק ‪ .y = z‬נציב באילוץ ונקבל ‪ ,x2 = 6c‬לכן ‪.z = y = x = 6c‬‬

‫‪p‬‬
‫‪36‬מההנחה וההערה‪ ,‬שני הוקטורים שונים מוקטור האפס‪.‬‬

‫‪37‬במקרה זה נסיק כי אחד הפרמטרים שווה לאפס ואז הנפח אפס‪.‬‬
‫‪38‬אחרי שנכפול אותה ב־‪.z‬‬
‫‪ .3‬נניח כי ‪ T (x, y, z) = x − y‬מתארת את הטמפרטורה בכל נקודה על המשטח ‪ ,x2 + y 2 + z 4 − z 2 = 0‬נמצא‬

‫את הנקודות בהן הטמפרטורה מינימלית ומקסימלית‪ .‬האילוץ שלנו הוא ‪,g (x, y, z) = x2 +y 2 +z 4 −z 2 = 0‬‬
‫ברור כי ‪ T, g‬גזירות ברציפות נבחין כי‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ x=0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫⇒⇐ ̄‪∇g = 2x, 2y, 4z 3 − 2z = 0‬‬
‫‬
‫‪y=0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪z = 0 , ± √12‬‬
‫‪‬‬
‫נבחין כי ̄‪ 0‬מאפסת את הגרדיאנט וגם מקיימת את האילוץ‪ ,‬לכן זוהי נקודה חשודה‪ .‬ביתר הנקודות‪ ,‬תנאי‬
‫המשפט מתקיימים‪ ,‬לכן הנקודות החשודות לקיצון הן הנקודות הפותרות את‪:‬‬
‫‪∇T (P ) − λ∇g (P ) = 0‬‬

‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪1 − 2λx‬‬ ‫‪= 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪−1 − 2λy‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪= 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫)‪−λ (4z 3 − 2z‬‬ ‫‪= 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪x2 + y 2 + z 4 − z 2 = 0‬‬
‫נחבר את שתי המשוואות הראשונות ונקבל ‪ λ = 0 .λ (x + y) = 0‬לא ייתכן ולכן ‪ x = −y‬ומהמשוואה‬

‫השלישית ‪ z = 0‬או ‪ .z = ± √12‬נציב את האפשרויות באילוץ ונקבל מ־‪ z = 0‬את הראשית ומ־ ‪z = ± √12‬‬
‫‬ ‫‬
‫את הנקודות ‪ . ± 2√1 2 , ∓ 2√1 2 , ± √12‬לסיכום‪ ,‬קיבלנו חמש נקודות חשודות‪ ,‬נחשב את ערך הפונקציה‬
‫עליהן‪T (x, y, z) = x − y:‬‬
‫אפיון‬ ‫ערך הפונקציה‬ ‫נקודה‬

‫‪0‬‬ ‫)‪(0, 0, 0‬‬
‫‬ ‫‬
‫מקסימום‬ ‫‪√1‬‬ ‫‪1‬‬
‫√‬ ‫√ ‪,−‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪, ± √12‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪ 2 2 2 2‬‬ ‫‬
‫מינימום‬ ‫‪− √12‬‬ ‫√‪− 2‬‬‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪+‬‬ ‫√‬‫‪1‬‬
‫‪2 2‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪±‬‬ ‫‪√1‬‬
‫‪2‬‬
‫נכליל כעת את משפט כופלי לגרנז׳ לשני אילוצים‪:‬‬
‫משפט ‪ 11.7‬תהיינה )‪ f (x, y, z) , g (x, y, z) , h (x, y, z‬מוגדרות וגזירות ברציפות בסביבת נקודה ‪ ,P0‬ונניח שמתקיים‪:‬‬
‫!‬ ‫‪.g (P0 ) =!h (P0 ) = 0 .1‬‬
‫) ‪∇g (P0‬‬ ‫) ‪gx (P0 ) gy (P0 ) gz (P0‬‬
‫יש דרגה ‪.2‬‬ ‫=‬ ‫‪ .2‬למטריצה‬
‫) ‪∇h (P0‬‬ ‫) ‪hx (P0 ) hy (P0 ) hz (P0‬‬
‫אם לפונקציה ‪ f‬יש ערך קיצון בנקודה ‪ P0‬תחת האילוצים ‪ ,g (x, y, z) = h (x, y, z) = 0‬אז בהכרח קיימים‬
‫קבועים ‪ λ1 , λ2‬כך שמתקיים‪:‬‬
‫‪∇f (P0 ) − λ1 ∇g (P0 ) − λ2 ∇h (P0 ) = 0‬‬
‫דוגמה‪ :‬נמצא את הערך המקסימלי של הפונקציה ‪ f (x, y, z) = x + y + z‬על מסילת החיתוך של המשטחים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ g (x, y, z) = x2 + y 2 − 1 = 0‬‬
‫= )‪ h (x, y, z‬‬ ‫‪x+z =0‬‬
‫!‬ ‫!‬
‫‪∇g‬‬ ‫‪2x 2y 0‬‬
‫היא ‪ 2‬על הנקודות‬ ‫=‬ ‫ברור כי ) ‪ f, g, h ∈ C 1 (R3‬וכן ברור כי הדרגה של‬
‫‪∇h‬‬ ‫‪1 0 1‬‬
‫המקיימות את האילוץ‪ ,‬לפיכך‪ ,‬מתקיימים התנאים של משפט כופלי לגרנז׳‪ .‬מהדרישה = ‪∇f −λ1 ∇g−λ2 ∇h‬‬
‫̄‪ 0‬נקבל‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 0 = 1 − λ1 2x − λ2‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫= ‪0‬‬ ‫‪1 − λ1 2y‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫= ‪0‬‬ ‫‪1 − λ2‬‬
‫‪‬‬
‫לפיכך‪ λ2 = 1 ,‬ומהמשוואה הראשונה נקבל ‪ 0 = λ1 2x‬אך מהמשוואה השנייה ברור כי ‪ λ1 6= 0‬ולכן ‪x = 0‬‬
‫משני האילוצים נסיק כי ‪ z = 0‬ו־‪ .y = ±1‬קיבלנו אם כך שתי נקודות )‪ ,(0, ±1, 0‬נציב בפונקציה ונקבל‪:‬‬
‫אפיון‬ ‫ערך הפונקציה‬ ‫נקודה‬

‫מקסימום‬ ‫‪1‬‬ ‫)‪(0, 1, 0‬‬
‫מינימום‬ ‫‪1‬־‬ ‫)‪(0, −1, 0‬‬
‫מינימום ומקסימום בקבוצה סגורה וחסומה‬ ‫‪11.5‬‬

‫נשלב את שתי השיטות בכדי לחשב קיצון בקבוצה סגורה וחסומה‪ .‬אם ‪ f‬רציפה בקבוצה סגורה וחסומה אז‬
‫ממשפט ויירשטראס יש לה נקודות מינימום ומקסימום‪ .‬לכן‪ ,‬אם נמצא את כל הנקודות החשודות לקיצון ונבדוק‬
‫את הערכים‪ ,‬נמצא את נקודות וערכי הקיצון‪ .‬נציין כי במצב כזה‪ ,‬אין צורך לאפיין את הנקודות הפנימיות‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬נמצא מינימום ומקסימום של הפונקציה ‪ f (x, y) = x2 −y 2‬בקבוצה }‪.D = {(x, y) | x2 + y 2 ≤ 4, y ≥ 0‬‬
‫הקבוצה סגורה וחסומה והפונקציה רציפה‪ ,‬לכן מויירשטראס‪ ,‬יש מינימום ומקסימום‪ .‬נמצא את כל הנקודות‬
‫החשודות‪.‬‬
‫• פנים התחום‪ :‬הפונקציה גזירה ולכן הנקודות החשודות היחידות הן הנקודות בהן הגרדיאנט מתאפס‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 2x = 0‬‬
‫⇔ ‪∇f = 0‬‬
‫‪ −2y = 0‬‬
‫הפתרון היחיד הוא )‪ (0, 0‬אך זוהי לא נקודה פנימית‪.‬‬
‫• שפת התחום‪ :‬השפה מורכבת משתי מסילות חלקות ונקודות הקצה בהן השפה לא גזירה חשודות )‪.(±2, 0‬‬
‫– על חצי המעגל‪ :‬נשתמש בכופלי לגרנז׳ על הפונקציה ‪ f‬והאילוץ ‪:g (x, y) = x2 + y 2 − 4 = 0‬‬
‫‪∇f (P ) − λ∇g (P ) = 0‬‬
‫‪ 12‬אינטגרלים‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ 2x − λ2x‬‬ ‫‪= 0‬‬ ‫‪ x (1 − λ) = 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪−2y − λ2y = 0‬‬ ‫⇔‬ ‫‪y (1 + λ) = 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪x2 + y 2‬‬ ‫‪= 4‬‬ ‫‪x2 + y 2‬‬ ‫‪= 4‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫∗ אם ‪ x = 0‬אז מהאילוץ נקבל ‪ ,y = ±2‬רק ‪ y = 2‬בתחום‪.‬‬

‫∗ אם ‪ y = 0‬אז מהאילוץ נקבל ‪ ,x = ±2‬אלה נקודות הקצה של השפה וכבר רשמנו אותן‪.‬‬
‫∗ אם ‪ x 6= 0‬מהמשוואה הראשונה נקבל ‪ λ = 1‬נציב במשוואה השנייה ןנקבל ‪ ,y = 0‬לא בתחום‪.‬‬
‫– על המקטע לאורך ציר ‪ :x‬נציב ישירות ונקבל פונקציה ‪ h (x) = f (x, 0) = x2‬כאשר )‪.x ∈ (−2, 2‬‬
‫קל לראות כי ‪ x = 0‬נקודה חשודה לקיצון‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬נבדוק את ערכי הפונקציה בכל הנקודות החשודות‪:‬‬
‫ערך הפונקציה אופי הנקודה‬

‫‪0‬‬ ‫)‪(0, 0‬‬
‫מקסימום‬ ‫‪4‬‬ ‫)‪(±2, 0‬‬
‫מינימום‬ ‫‪−4‬‬ ‫)‪(0, 2‬‬
‫אינטגרלים‬ ‫‪12‬‬
‫תזכורת במשתנה אחד‪ :‬תהא ‪ f‬מוגדרת בקטע ]‪ [a, b‬ותהא ‪ {xi }ni=0‬חלוקה של הקטע‪ .‬לכל ‪ i = 0, ..., n − 1‬נבחר‬
‫נקודה ] ‪ ξi ∈ [xi , xi+1‬ונגדיר את סכום רימן של ‪ f‬ביחס לחלוקה‪:‬‬
‫‪Pn−1‬‬ ‫‪Pn−1‬‬
‫= ‪σn‬‬ ‫‪i=0‬‬ ‫= ) ‪f (ξi ) (xi+1 − xi‬‬ ‫‪i=0‬‬ ‫‪f (ξi )∆xi‬‬
‫פרמטר החלוקה } ‪ .δn = max {∆x0 , ..., ∆xn−1‬נשאיף את ‪ n‬לאינסוף כאשר נדרוש במקביל ש־ ‪ .δ→0‬אם הגבול‬
‫‪´b‬‬
‫קיים אז נאמר כי הפונקציה אינטגרבילית רימן וערך הגבול מסומן ב־‪ . f (x)dx‬המשמעות גיאומטרית היא‪:‬‬
‫‪a‬‬
‫‪ .1‬אם נניח כי הפונקציה היא אי־שלילית אז המשמעות הגיאומטרית היא השטח הכלוא בין ציר ‪ x‬לבין גרף‬
‫הפונקציה‪.‬‬
‫‪ .2‬אם הפונקציה מתארת צפיפות מסה של תיל אז האינטגרל על "כל התיל" מניב את המסה הכוללת‪.‬‬
‫אינטגרל כפול‬ ‫‪12.1‬‬

‫כהכללה של אינטגרל במשתנה אחד‪ ,‬נצפה כעת לקבל הכללה לשני מימדים‪ ,‬כלומר‪ ,‬הנפח הכלוא בין גרף הפונקציה‬
‫למישור ‪ xy‬או לחשב מסה של גוף דו־מימדי‪.‬‬
‫‪ 12.1.1‬אינטגרביליות במלבן‬
‫הגדרה ‪ 12.1‬תהא )‪) f (x, y‬אי־שלילית( ומוגדרת במלבן ]‪ .D = [a, b] × [c, d‬נגדיר חלוקה של המלבן באופן הבא‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ a = x < ··· < x = b‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪ c = y0 < · · · < ym = d‬‬
‫נתבונן במלבן ה־‪) i, j‬שהוא ] ‪ ,([xi , xi+1 ] × [yj , yj+1‬נבחר בתוכו נקודה שרירותית ‪ Pi,j‬ונקבל סכום רימן‪:‬‬
‫‪n−1 m−1‬‬
‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪n−1 m−1‬‬
‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬
‫= ‪σn,m‬‬ ‫= ) ‪f (Pi,j ) (xi+1 − xi ) (yj+1 − yj‬‬ ‫‪f (Pi,j )∆xi ∆yj‬‬
‫‪i=0 j=0‬‬ ‫‪i=0 j=0‬‬
‫המשמעות של ‪ f (Pi,j )∆xi ∆yj‬היא נפח התיבה עם הבסיס שהוא המלבן ה־‪ i, j‬וגובה ) ‪.f (Pi,j‬‬
‫‪q‬‬ ‫‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪) δn,m = max‬אורך האלכסון המקסימלי בין כל המלבנים‬ ‫) ‪(∆xi ) + (∆yj‬‬ ‫נגדיר פרמטר חלוקה‪:‬‬
‫‪i,j‬‬
‫‪‬‬
‫∞ → ‪ n, m‬‬
‫אז נאמר כי ‪ f‬אינטגרבילית רימן במלבן ‪ D‬ונסמן‬ ‫בחלוקה(‪ .‬אם הגבול של ‪ σn,m‬קיים כאשר‪:‬‬
‫‪ δn,m → 0‬‬
‫את ערך הגבול על־ידי‪:‬‬
‫¨‬
‫‪f (x, y)dxdy‬‬
‫‪D‬‬
‫הערה‪ :‬באופן אנלוגי לאינטגרל של פונקציה במשתנה אחד‪ ,‬ניתן להגדיר את האינטגרל הכפול בעזרת סכומי דרבו‪.‬‬
‫תחת כל הסימונים מלעיל וההנחה כי ‪ f‬חסומה‪ ,‬נסמן‪:‬‬
‫‪‬‬
‫= ‪ Mij‬‬
‫‪‬‬ ‫‪sup‬‬ ‫})‪{f (x, y‬‬
‫] ‪[xi ,xi+1 ]×[yj ,yj+1‬‬
‫= ‪ mij‬‬
‫‪‬‬ ‫‪inf‬‬ ‫})‪{f (x, y‬‬
‫] ‪[xi ,xi+1 ]×[yj ,yj+1‬‬
‫‪. n−1‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪Pm−1‬‬ ‫‪Pn−1 Pm−1‬‬
‫‪i=0‬‬ ‫וסכום דרבו התחתון הוא‪j=0 mi,j ∆yj ∆xi :‬‬ ‫‪i=0‬‬ ‫ואז‪ ,‬סכום דרבו העליון הוא‪j=0 Mi,j ∆yj ∆xi :‬‬
‫אם סכומי דרבו מתכנסים לאותו הגבול נאמר כי ‪ f‬אינטגרבילית‪ .‬שתי ההגדרות שקולות‪.‬‬
‫‪ 12.1.2‬אינטגרביליות בקבוצה בעלת שטח‬

‫‪‬‬
‫‪ a = x < ··· < x = b‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪n‬‬
‫חלוקה של מלבן‬ ‫הגדרה ‪ 12.2‬תהא ‪ D‬קבוצה סגורה וחסומה במישור ‪ ,xy‬תהא‬
‫‪ c = y0 < · · · < ym = d‬‬
‫המכיל את ‪ D‬ויהא ‪ δn,m‬פרמטר החלוקה‪ .‬נסמן ב־ ‪ sn,m‬את סכום שטחי המלבנים המוכלים ממש ב־‪ D‬וב־ ‪Sn,m‬‬
‫את סכום שטחי המלבנים שחיתוכם עם ‪ D‬לא ריק‪ .‬אם הגבול של ‪ sn,m‬ו־ ‪ Sn,m‬זהה כאשר‪:‬‬
‫‪‬‬
‫∞ → ‪ n, m‬‬
‫‪ δn,m → 0‬‬
‫˜‬
‫או |‪.|D‬‬ ‫אז ערך הגבול הוא שטח הקבוצה ‪ ,D‬מסמנים את השטח על־ידי‪dxdy :‬‬
‫‪D‬‬
‫משפט ‪ 12.3‬מסילה חלקה במישור הניתנת על־ידי פרמטריזציה היא בעלת שטח אפס‪.‬‬
‫קבוצות בעלות שטח אפס נחשבות ל"זניחות" בחישוב האינטגרל הכפול בדיוק כמו שנקודות בודדות הן זניחות‬
‫באינטגרל במשתנה אחד‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 12.4‬תהא ‪ f‬מוגדרת בקבוצה סגורה‪ ,‬חסומה ובעלת שטח ‪ D‬המוכלת במלבן ]‪ .[a, b] × [c, d‬נגדיר פונקציה‬
‫חדשה‪:‬‬
‫‪‬‬
‫˜‬
‫)‪ f (x, y‬‬ ‫‪(x, y) ∈ D‬‬
‫= )‪f (x, y‬‬
‫‪‬‬ ‫‪0‬‬ ‫∈ )‪(x, y‬‬
‫‪/D‬‬
‫אם ˜‪ f‬אינטגרבילית במלבן ]‪ [a, b] × [c, d‬אז נאמר כי ‪ f‬אינטגרבילית ב־‪ D‬ונסמן‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬
‫= ‪f (x, y)dxdy‬‬ ‫‪f˜(x, y)dxdy‬‬
‫‪D‬‬ ‫]‪[a,b]×[c,d‬‬
‫˜‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .1‬השטח של ‪ D‬הוא‪dxdy :‬‬
‫‪D‬‬
‫˜‬
‫‪ .2‬הנפח הכלוא בין גרף של פונקציה אי־שלילית )‪ f (x, y‬לקבוצה בעלת שטח במישור ‪ xy‬הוא ‪. f (x, y)dxdy‬‬
‫‪D‬‬
‫‪ .3‬אם ‪ D‬מתארת אובייקט המונח על מישור ‪ xy‬ו־)‪ ρ(x, y‬צפיפות המסה של האובייקט‪ ,‬אז המסה הכוללת‬
‫היא‪:‬‬
‫¨‬
‫=‪M‬‬ ‫‪ρ(x, y)dxdy‬‬
‫‪D‬‬
‫מרכז המסה של ‪ D‬הוא בנקודה‪:‬‬

‫¨‬ ‫¨‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1 ‬‬
‫‪xρ(x, y)dxdy,‬‬ ‫‪yρ(x, y)dxdy ‬‬
‫‪M‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬
‫משפט ‪ 12.5‬פונקציה רציפה בקבוצה סגורה‪ ,‬חסומה ובעלת שטח אינטגרבילית שם‪.‬‬
‫הערה‪ :‬אם אוסף נקודות אי־הרציפות של ‪ f‬הוא קבוצה בעלת שטח אפס אז נאמר כי ‪ f‬רציפה כמעט בכל מקום ‪.39‬‬
‫אם פונקציה רציפה כמעט בכל מקום וחסומה בקבוצה סגורה ובעלת שטח אז היא אינטגרבילית שם‪.‬‬
‫‪ 12.1.3‬תכונות בסיסיות‬
‫משפט ‪ 12.6‬תהיינה ‪ f, g‬אינטגרביליות בקבוצה סגורה‪ ,‬חסומה ובעלת שטח ‪.D‬‬
‫ב־‪.D‬‬ ‫אינטגרביליות ‪40‬‬ ‫‪) .1‬אריתמטיקה( ‪f + g, f − g, f · g, fg‬‬

‫˜‬ ‫˜‬
‫‪) .2‬מונוטוניות( אם ‪ f ≤ g‬בכל ‪ D‬אז ‪. f (x, y)dxdy ≤ g(x, y)dxdy‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬
‫‪) .3‬הערך הממוצע( אם בנוסף ‪ D‬קשירה ו־ ‪ f‬רציפה אז קיימת נקודה ‪ P ∈ D‬המקיימת‪:‬‬

‫¨‬
‫|‪f (x, y)dxdy = f (P )|D‬‬
‫‪D‬‬
‫‪) .4‬אדיטיביות( אם ‪ D = D1 ∪ D2‬כאשר ‪ D1 , D2‬קבוצות בעלות שטח ול־ ‪ D1 ∩ D2‬יש שטח אפס‪ ,‬אז‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬ ‫¨‬
‫= ‪f (x, y)dxdy‬‬ ‫‪f (x, y)dxdy +‬‬ ‫‪f (x, y)dxdy‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D1‬‬ ‫‪D2‬‬
‫˜‬ ‫˜ ‬
‫‬ ‫‬
‫‪ .5‬אז | ‪ |f‬אינטגרבילית ומתקיים‪. f (x, y)dxdy ≤ |f (x, y)| dxdy :‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬
‫˜‬
‫≤ |‪.m|D‬‬ ‫הערה‪ :‬מתכונת המונוטוניות נובע כי אם ‪ m ≤ f (x, y) ≤ M‬ב־‪ D‬אז |‪f (x, y)dxdy ≤ M |D‬‬
‫‪D‬‬
‫‪39‬הכללה של רציפה למקוטעין במשתנה אחד‪.‬‬

‫‪40‬המנה תחת ההנחה ש‪ g1 :‬מוגדרת וחסומה ב־‪.D‬‬
‫דוגמה‪ :‬נמצא את הערך הממוצע של ‪ f (x, y) = 6 − x − y‬בקבוצה }‪.D = {(x, y) | 0 ≤ x ≤ 6, 0 ≤ y ≤ 6 − x‬‬

‫הפונקציה רציפה ולכן קיימת ‪ P ∈ D‬עבורה‪:‬‬
‫˜‬ ‫˜‬
‫‪f (x, y)dxdy‬‬ ‫‪f (x, y)dxdy‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬
‫= ) ‪f (P‬‬ ‫=‬
‫|‪|D‬‬ ‫‪18‬‬
‫הגוף שנוצר הוא פירמידה והנפח ‪ 41‬נתון על־ידי‪:‬‬
‫‪|D| · h‬‬ ‫‪18 · 6‬‬
‫=‬ ‫‪= 36‬‬
‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫מכאן‪ ,‬הערך הממוצע הוא ‪ 2‬והוא מתקבל למשל בנקודה )‪.(2, 2‬‬
‫‪ 12.1.4‬חישוב במלבן‬
‫משפט ‪ 12.7‬תהא ‪ f‬אינטגרבילית במלבן ]‪ .D = [a, b] × [c, d‬נניח כי לכל ]‪ x ∈ [a, b‬מוגדרת הפונקציה‪:‬‬
‫‪ˆd‬‬
‫‪F (x) = f (x, y)dy‬‬
‫‪c‬‬
‫אז )‪ F (x‬אינטגרבילית בקטע ]‪ [a, b‬ומתקיים‪:‬‬

‫‪ˆb‬‬ ‫‪ˆb‬‬ ‫ˆ‬ ‫¨‬
‫‪d‬‬ ‫‪‬‬
‫= ‪F (x)dx =  f (x, y)dy  dx‬‬ ‫‪f (x, y)dxdy‬‬

‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪c‬‬ ‫‪D‬‬
‫‪ .1‬לכל אחד מהאינטגרלים במשתנה אחד בפירוק קוראים אינטגרל נשנה‪.‬‬

‫‪´b‬‬
‫‪ .2‬ניתן לנסח את המשפט באופן אנלוגי עבור ‪.G(y) = f (x, y)dx‬‬
‫‪a‬‬
‫‪ {xi }ni=1 , {yj }m‬חלוקה של המלבן ‪ D‬ונסמן לכל ‪ i, j‬בתחום‪:‬‬ ‫הוכחה‪ :‬תהא ‪j=1‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ∆x = x − x‬‬
‫‪i‬‬ ‫‪i+1‬‬ ‫‪i‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪ ∆yj = yj+1 − yj‬‬
‫‪‬‬
‫= ‪ Mij‬‬
‫‪‬‬ ‫‪sup‬‬ ‫})‪{f (x, y‬‬
‫] ‪[xi ,xi+1 ]×[yj ,yj+1‬‬
‫‪.2‬‬
‫= ‪ mij‬‬
‫‪‬‬ ‫‪inf‬‬ ‫})‪{f (x, y‬‬
‫] ‪[xi ,xi+1 ]×[yj ,yj+1‬‬
‫לכל נקודה שרירותית ] ‪ ξi ∈ [xi , xi+1‬במלבן ה־‪ i, j‬מתקיים ‪ .mi,j ≤ f (ξi , y) ≤ Mi,j‬נבצע אינטגרציה לפי ‪y‬‬
‫לשלושת האגפים‪:‬‬
‫ˆ‪y‬‬
‫‪j+1‬‬
‫≤ ‪mi,j ∆yj‬‬ ‫‪f (ξi , y)dy ≤ Mi,j ∆yj‬‬

‫‪yj‬‬
‫‪41‬כזכור‪ ,‬נפח פירמידה הוא‪)/3 :‬בסיס×גובה(‪.‬‬
‫נסכום על כל ‪:j‬‬
‫‪Pm−1‬‬ ‫´‬
‫‪Pm−1 yj+1‬‬ ‫‪Pm−1‬‬
‫‪j=1‬‬ ‫≤ ‪mi,j ∆yj‬‬ ‫‪j=1‬‬ ‫≤ ‪f (ξi , y)dy‬‬ ‫‪j=1‬‬ ‫‪Mi,j ∆yj‬‬
‫‪yj‬‬
‫‪m‬‬
‫‪Pm−1‬‬ ‫́‪d‬‬ ‫‪Pm−1‬‬
‫‪j=1‬‬ ‫≤ ‪mi,j ∆yj ≤ f (ξi , y)dy‬‬ ‫‪j=1‬‬ ‫‪Mi,j ∆yj‬‬
‫‪c‬‬
‫‪m‬‬
‫‪Pm−1‬‬ ‫‪Pm−1‬‬
‫‪j=1‬‬ ‫≤ ) ‪mi,j ∆yj ≤ F (ξi‬‬ ‫‪j=1‬‬ ‫‪Mi,j ∆yj‬‬
‫נכפול ב־ ‪ ∆xi‬ונסכום לכל ‪ i‬בתחום‪:‬‬

‫‪n−1‬‬ ‫‪m−1‬‬
‫!‬ ‫‪n−1‬‬ ‫‪n−1‬‬ ‫‪m−1‬‬
‫!‬
‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬
‫‪mi,j ∆yj‬‬ ‫≤ ‪∆xi‬‬ ‫≤ ‪F (ξi )∆xi‬‬ ‫‪Mi,j ∆yj ∆xi‬‬
‫‪i=1‬‬ ‫‪j=1‬‬ ‫‪i=1‬‬ ‫‪i=1‬‬ ‫‪j=1‬‬
‫כיוון ש־ ‪ f‬אינטגרבילית במלבן‪ ,‬סכומי דרבו מתכנסים ושווים לאינטגרל הכפול‪ .‬נשאיף את ‪ n, m‬ופרמטר החלוקה‬
‫ומכלל הסנדוויץ נקבל כי סכום רימן של ‪ F‬מתכנס לאינטגרל הכפול‪ .‬כלומר‪ F ,‬אינטגרבילית בקטע ]‪ [a, b‬וערך‬
‫˜‬
‫האינטגרל שווה ל־‪. f (x, y)dxdy‬‬
‫‪D‬‬
‫מהניסוח האנלוגי של המשפט עבור ‪ y‬נקבל‪:‬‬

‫́‪d‬‬
‫= )‪,F (x‬‬ ‫מסקנה ‪) 12.8‬משפט פוביני( אם ‪ f‬אינטגרבילית במלבן ]‪ ,D = [a, b] × [c, d‬והפונקציות ‪f (x, y)dy‬‬
‫‪c‬‬
‫‪´b‬‬
‫‪ G(y) = f (x, y)dd‬מוגדרות בקטעים ]‪ [c, d] , [a, b‬בהתאמה אז‪:‬‬
‫‪a‬‬
‫¨‬ ‫‪ˆb‬‬ ‫‪ˆd‬‬ ‫‪ˆd ˆb‬‬

‫‪‬‬‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪f (x, y)dxdy =  f (x, y)dy  dx =  f (x, y)dx dy‬‬

‫‪D‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪c‬‬ ‫‪c‬‬ ‫‪a‬‬
‫הערה‪ :‬אם ‪ f‬רציפה אז התנאים מתקיימים באופן ברור ולכן המשפט תקף‪.‬‬
‫˜‬
‫‪ .‬לפי המשפט‪:‬‬ ‫‪ .1‬נחשב את ‪(6 − x − y) dxdy‬‬
‫]‪[0,1]×[0,1‬‬
‫¨‬ ‫‪ˆ1 ˆ1‬‬ ‫‪ˆ1‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪6 − x − y dxdy =  6 − x − y dy  dx = 6 − x − dx = 5‬‬
‫‪2‬‬
‫]‪[0,1]×[0,1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪ .2‬נחשב את הנפח הכלוא בין גרף הפונקציה ‪ f (x, y) = 3x2 + 3y 2‬למישור ‪ xy‬בתחום ]‪:[0, 1] × [0, 2‬‬
‫¨‬ ‫‪ˆ1 ˆ2‬‬ ‫‪ˆ1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪3x2 + 3y 2 dxdy =  3x2 + 3y 2 dy  dx = 6x2 + 8dx = 10‬‬

‫]‪[0,1]×[0,2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪ .3‬יהא ]‪ D = [0, 2] × [0, 2‬גוף המונח על מישור ‪ xy‬שצפיפות המסה שלו נתונה על־ידי ‪ .ρ (x, y) = xy‬נמצא‬
‫את מרכז המסה ואת הנקודות בהן מתקבלת צפיפות המסה הממוצעת‪ .‬נתחיל בחישוב המסה‪:‬‬
‫¨‬ ‫‪ˆ2‬‬ ‫ˆ‬ ‫ ‪ˆ2‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬
‫=‪M‬‬ ‫‪xy dxdy = x  y dy  dx = x‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪dx = 4‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪0‬‬
‫]‪[0,2]×[0,2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫קורדינטת ‪ x‬של מרכז המסה נתונה על־ידי‪:‬‬

‫¨‬ ‫‪ˆ2‬‬ ‫‪ˆ2‬‬ ‫‪ˆ2‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪4‬‬
‫= ‪xxy dxdy‬‬ ‫‪x‬‬ ‫= ‪y dy  dx‬‬ ‫= ‪x2 dx‬‬
‫‪M‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬
‫]‪[0,2]×[0,2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪4 4‬‬
‫‬
‫‪ .‬כעת‪ ,‬צפיפות המסה‬ ‫‪,‬‬
‫‪3 3‬‬
‫משיקולי סימטריה זוהי גם קורדינטת ‪ ,y‬כלומר מרכז המסה מתקבל בנקודה‬
‫הממוצעת היא המסה לחלק לשטח הגוף‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫‪M‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪= =1‬‬
‫|‪|D‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪1‬‬
‫= )‪ y (x‬בקטע ]‪.[0, 2‬‬ ‫‪x‬‬
‫הנקודות בהן מתקבלת הצפיפות הממוצעת הן ‪ xy = ρ (x, y) = 1‬כלומר הגרף של‬
‫‪ 12.1.5‬חישוב בתחום פשוט‬

‫הגדרה ‪ 12.9‬נאמר כי תחום סגור וחסום ‪ D‬המוכל במישור הוא תחום פשוט ביחס לציר ‪ y‬אם קיימות שתי פונקציות‬
‫רציפות )‪ u(x), v(x‬כך ש‪:‬‬
‫(‬ ‫)‬
‫‪a≤x≤b‬‬
‫| )‪D = (x, y‬‬
‫)‪u(x) ≤ y ≤ v(x‬‬
‫‪ .1‬משמעות גיאומטרית‪ :‬התחום תחום בין ‪ 2‬פונקציות רציפות מלעיל ומלרע ובין שני ישרים מהצדדים‪ .‬באופן‬
‫אינטואיטיבי‪ ,‬עבור כל ישר המקביל לציר ‪ y‬אשר חותך את התחום‪ ,‬החיתוך הוא מקטע רציף‪ .‬באופן אנלוגי‬
‫מגדירים תחום פשוט ביחס לציר ‪.x‬‬
‫‪ .2‬נאמר כי תחום הוא פשוט אם הוא פשוט ביחס לשני הצירים‪.‬‬
‫‪ .3‬אם התחום לא פשוט אך מתפרק למספר סופי של תחומים פשוטים נעזר בתכונת האדיטיביות‪.‬‬
‫‪ .1‬כל מלבן הוא תחום פשוט‪.‬‬
‫‪ .2‬התחום המוגבל על־ידי המסילות ‪ y = 0, x = 1, y = x2‬הוא תחום פשוט ביחס לציר ‪ y‬כי ניתן לרשום‪:‬‬
‫(‬ ‫)‬
‫‪0≤x≤1‬‬
‫| )‪D = (x, y‬‬
‫‪0 ≤ y ≤ x2‬‬
‫הוא גם פשוט ביחס לציר ‪ x‬כיוון שניתן להציגו גם באופן הבא‪:‬‬

‫(‬ ‫)‬
‫‪0≤y≤1‬‬
‫√ | )‪D = (x, y‬‬
‫‪y≤x≤1‬‬
‫‪ .3‬התחום‪:‬‬
‫(‬ ‫)‬
‫‪−1 ≤ x ≤ 1‬‬
‫=‪D‬‬ ‫| )‪(x, y‬‬
‫|‪−2 ≤ y ≤ |x‬‬
‫הוא תחום פשוט ביחס לציר ‪ y‬אך לא ביחס לציר ‪.x‬‬
‫‪ .4‬התחום‪:‬‬
‫‪D = (x, y) | 1 ≤ x2 + y 2 ≤ 4‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫אינו תחום פשוט ביחס לאף ציר אך ניתן לרשום אותו כאיחוד של שני תחומים פשוטים‪:‬‬
‫‪D1 = (x, y) | 1 ≤ x2 + y 2 ≤ 4, 0 ≤ y‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫‪D2 = (x, y) | 1 ≤ x2 + y 2 ≤ 4, y ≤ 0‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫(‬ ‫)‬
‫‪a≤x≤b‬‬
‫= ‪ D‬תחום פשוט ביחס לציר ‪ y‬ותהא ‪ f‬פונקציה רציפה ב־‪.D‬‬ ‫| )‪(x, y‬‬ ‫משפט ‪ 12.10‬יהא‬
‫)‪u(x) ≤ y ≤ v(x‬‬
‫אז‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫¨‬ ‫‪ˆb‬‬ ‫ˆ‬
‫)‪v(x‬‬
‫‪f (x, y)dxdy = ‬‬ ‫‪f (x, y)dy  dx‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪a‬‬ ‫)‪u(x‬‬
‫‪ .1‬באופן אנלוגי עבור תחום פשוט ביחס לציר ‪.x‬‬

‫´‬
‫)‪v(x‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .2‬מספיק לדרוש כי ‪ f‬אינטגרבילית ב־‪ D‬וכן כי לכל ]‪ x ∈ [a, b‬קיים האינטגרל ‪f (x, y)dy‬‬
‫)‪u(x‬‬
‫‪ .3‬אם התחום לא פשוט ביחס לאף ציר‪ ,‬אפשר לנסות לפרק אותו לתחומים פשוטים שחיתוכם בעל שטח אפס‬
‫ולהשתמש באדיטיביות‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬לפי הגדרה‪ ,‬התחום חסום ולכן קיים מלבן ]‪ [a, b] × [c, d‬המכיל את ‪ .D‬במלבן ]‪ [a, b] × [c, d‬נגדיר‪:‬‬
‫‪‬‬
‫˜‬
‫)‪ f (x, y‬‬ ‫‪(x, y) ∈ D‬‬
‫= )‪f (x, y‬‬
‫‪‬‬ ‫‪0‬‬ ‫∈ )‪(x, y‬‬
‫‪/D‬‬
‫ברור כי‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬
‫= ‪f (x, y)dxdy‬‬ ‫‪f˜(x, y)dxdy‬‬
‫‪D‬‬ ‫]‪[a,b]×[c,d‬‬
‫ממשפט קודם‪:‬‬
‫¨‬ ‫‪ˆb‬‬ ‫ˆ‬
‫‪d‬‬ ‫‪‬‬
‫‪f˜(x, y)dxdy =  f˜(x, y)dy  dx‬‬

‫]‪[a,b]×[c,d‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪c‬‬
‫מאדיטיביות‪ ,‬לכל ]‪ x ∈ [a, b‬מתקיים‪:‬‬
‫‪ˆd‬‬ ‫ˆ‬
‫)‪u(x‬‬ ‫ˆ‬
‫)‪v(x‬‬ ‫‪ˆd‬‬
‫= ‪f˜(x, y)dy‬‬ ‫‪f˜(x, y)dy+‬‬ ‫‪f˜(x, y)dy+‬‬ ‫‪f˜(x, y)dy‬‬
‫‪c‬‬ ‫‪c‬‬ ‫)‪u(x‬‬ ‫)‪v(x‬‬
‫ˆ‬
‫)‪u(x‬‬ ‫ˆ‬
‫)‪v(x‬‬ ‫‪ˆd‬‬
‫=‬ ‫‪0dy+‬‬ ‫‪f (x, y)dy+‬‬ ‫‪0dy‬‬
‫‪c‬‬ ‫)‪u(x‬‬ ‫)‪v(x‬‬
‫ˆ‬
‫)‪v(x‬‬
‫=‬ ‫‪f (x, y)dy‬‬

‫)‪u(x‬‬
‫ולכן‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫¨‬ ‫¨‬ ‫‪ˆb‬‬ ‫ˆ‬ ‫‪ˆb‬‬ ‫ˆ‬
‫)‪v(x‬‬
‫‪d‬‬ ‫‪‬‬
‫= ‪f (x, y)dxdy‬‬ ‫‪f˜(x, y)dxdy =  f˜(x, y)dy  dx = ‬‬ ‫‪f (x, y)dy  dx‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪D‬‬ ‫]‪[a,b]×[c,d‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪c‬‬ ‫‪a‬‬ ‫)‪u(x‬‬
‫˜‬
‫‪ .1‬יהא ‪ D‬התחום החסום בין המסילות‪ ,y = 1, x = 0, x = y 2 :‬נחשב את ‪ . 2xydxdy‬נבחין כי התחום‬
‫‪D‬‬
‫פשוט ביחס לשני הצירים‪ ,‬נבחר‪:‬‬
‫‬ ‫√‬ ‫ ‬
‫‪D = (x, y) | 0 ≤ x ≤ 1, x ≤ y ≤ 1‬‬
‫ואז‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫¨‬ ‫‪ˆ1 ˆ1‬‬ ‫ ‪ˆ1‬‬ ‫‪ˆ1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪x2 x3‬‬
‫‬
‫ ‪ 2 1‬‬ ‫‪2‬‬
‫‬ ‫‪1‬‬
‫= ‪2xydxdy =  2xydy  dx‬‬ ‫= ‪x · y √x dx‬‬ ‫‪x−x‬‬ ‫= ‪dx‬‬ ‫‪−‬‬ ‫=‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫√‬
‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪6‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫√‬ ‫‪˜ x‬‬

‫‪:D = {(x, y) | 1 ≤ x ≤ 4,‬‬ ‫‪ .2‬נחשב את ‪ e y dxdy‬כאשר }}‪x ≤ y ≤ min {x, 2‬‬
‫‪D‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫¨‬ ‫‪ˆ2 ˆx‬‬ ‫‪ˆ4 ˆ2‬‬
‫‪x‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪x‬‬
‫‪e y dxdy =  e y dy  dx+‬‬ ‫?= ‪ e y dy  dx‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫√‬ ‫√‬
‫‪D‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪x‬‬
‫‪x‬‬
‫לא ידועה פונקציה קדומה ל־ ‪ e y‬כפונקציה של ‪ .y‬אבל אפשר בקלות למצוא פונקציה קדומה כפונקציה של‬
‫‪ .x‬נרשום את ‪ D‬בצורה אחרת‪:‬‬
‫‪D = (x, y) | 1 ≤ y ≤ 2, y ≤ x ≤ y 2‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫ואז‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫¨‬ ‫‪ˆ2 ˆy2‬‬ ‫‪ˆ2 h‬‬ ‫‪i 2‬‬ ‫‪ˆ2‬‬ ‫‬ ‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪x‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪x y‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪3‬‬
‫= ‪e dxdy =  e y dx dy‬‬ ‫‪ye y‬‬ ‫‪dy = (ye − ye) dy = ye − e − e = e2 − e‬‬
‫‪y‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪y‬‬
‫‪y‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪y‬‬ ‫‪2 1‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪ 12.1.6‬החלפת משתנים‬
‫כאשר דיברנו על היעקוביאן‪ ,‬ראינו כי החלפת משתנים משנה את התחום‪ .‬לפיכך‪ ,‬בתנאים מסויימים‪ ,‬ניתן לקחת‬
‫תחום שהוא לא פשוט במישור ‪ xy‬ולהפוך אותו לתחום פשוט במישור אחר‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬הקבוצה }‪ D = {(x, y) | 1 ≤ x2 + y 2 ≤ 4‬היא לא תחום פשוט ביחס לאף אחד מהצירים אך אם נביט‬
‫בקבוצה במישור ‪ rθ‬המתקבלת מהקשר‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ x = r cos θ‬‬
‫‪ y = r sin θ‬‬
‫נקבל את המלבן }‪ .[1, 2] × [0, 2π] = {(r, θ) | 1 ≤ r ≤ 2, 0 ≤ θ ≤ 2π‬היעקוביאן של ההחלפה הפולרית‬

‫הוא‪:‬‬
‫‬ ‫ ‬ ‫‬
‫ ‪∂(x, y) xr xθ cos θ −r sin θ‬‬
‫=‬ ‫=‬ ‫‪=r‬‬
‫)‪∂(r, θ‬‬ ‫ ‪ yr yθ sin θ r cos θ‬‬
‫כזכור‪ ,‬החלפת משתנים יוצרת "עיוות" בתחום והיעקוביאן מתאר את יחס העיוות‪ .‬נבחין כי לכל מעגל )או‬
‫חלק ממנו( עם מרכז בראשית‪ ,‬הרדיוס קבוע ולכן היעקוביאן קבוע‪ .‬כמו כן‪ ,‬מעגל מתורגם על־ידי ההחלפה‬
‫הפולארית למקטע ישר‪ .‬מכאן‪ ,‬אורך המקטע הישר כפול היעקוביאן שווה להיקף המעגל‪.‬‬
‫משפט ‪) 12.11‬החלפת משתנים( תהא ))‪ T (u, v) = (x(u, v), y(u, v‬העתקה המוגדרת על קבוצה ‪ D0‬ונסמן את‬
‫תמונת הקבוצה במישור ‪ xy‬ב־‪ .D‬נניח כי ‪ T‬מקיימת‪:‬‬
‫‪ T .1‬גזירה ברציפות בקבוצה ‪D0‬‬
‫‪ T .2‬חח"ע ב־ ‪.D0‬‬
‫)‪∂(x,y‬‬
‫)‪.J = ∂(u,v‬‬ ‫‪ .3‬היעקוביאן של ‪ T‬שונה מאפס לכל ‪ ,(u, v) ∈ D0‬כלומר ‪6= 0‬‬
‫אם )‪ f (x, y‬רציפה בקבוצה ‪ D‬אז‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬
‫= ‪f (x, y)dxdy‬‬ ‫‪f (x(u, v), y(u, v)) |J|dudv‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D0‬‬
‫‪ .1‬בהחלפת משתנים פולרית אין צורך להוכיח את תנאי החח"ע אך באופן כללי‪ ,‬יש לפרט )ראו דוגמה בהמשך(‪.‬‬
‫נציין כי ההחלפה לא חייבת להיות חח"ע בכל מישור ‪ uv‬אלא רק בתחום המבוקש‪ .‬לדוגמה‪ ,‬יהא ‪ D‬תחום‬
‫במישור ‪ xy‬החסום על־ידי המסילות ‪ ,xy = 1, xy = 3, x2 − y 2 = 1, x2 − y 2 = 5‬ובציור‪:‬‬
‫(‬
‫‪u (x, y) = xy‬‬
‫ואז נקבל‬ ‫התחום מוגבל על־ידי היפרבולות ולכן כדאי לבחור את החלפת משתנים‬
‫‪v (x, y) = x2 − y 2‬‬
‫מלבן ]‪ [1, 3] × [1, 5‬במישור ‪ .uv‬נבחין כי ההעתקה הזאת לא חח"ע באופן כללי כי לתחום ‪ D‬יש תחום‬
‫סימטרי ברביע השלישי‪ ,‬בפרט‪:‬‬
‫)‪u (2, 1) = 2 = u (−2, −1‬‬

‫)‪v (2, 1) = 3 = v (−2, −1‬‬
‫עם זאת‪ ,‬ניתן להשתמש בהחלפה כיוון שהיא חח"ע על התחום המבוקש ברביע הראשון )יש כמובן לוודא‬
‫זאת(‪.‬‬
‫‪ .2‬חשוב לזכור שבד"כ מתחילים עם קבוצה ‪ D‬ולכן ההעתקה ))‪) T (u, v) = (x(u, v), y(u, v‬וכפועל יוצא‬
‫הקבוצה ‪ (D0‬נתונה לבחירתנו‪.‬‬
‫‪ .3‬המשפט עדיין נכון אם היעקוביאן מתאפס על קבוצות בעלות שטח אפס )למשל בנקודות בודדות או על‬
‫מסילות(‪.‬‬
‫‪ .4‬נבחין כי התחום של ‪ T‬הוא במישור ‪ .uv‬אם נתונה )או שנאלצנו להגדיר( החלפה עם קבוצה במישור ‪ xy‬אז‬
‫משתמשים במשפט הפונקציות ההפוכות בכדי לחשב את היעקוביאן‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬ניקח חלוקה של התחום ‪ D0‬במישור ‪ ,uv‬הביטוי ‪ ∆ui ∆vj‬מתאר מלבן‪ .‬אם נעביר את הצלעות של המלבן‬
‫למישור ‪ xy‬נקבל בקירוב מקבילית שקודקודיה הם ) ‪ .T (ui , vj ) , T (ui+1 , vj ) , T (ui , vj+1 ) , T (ui+1 , vj+1‬שטח‬
‫המקבילית אשר מקרבת את תמונת התחום נתונה על־ידי המכפלה הוקטורית של צלעות המקבילית‪ ,‬נמצא ביטוי‬
‫לצלעות‪:‬‬
‫)) ‪T (ui+1 , vj ) − T (ui , vj ) = (x (ui+1 , vj ) − x (ui , vj ) , v (ui+1 , vj ) − v (ui , vj‬‬

‫)) ‪T (ui , vj+1 ) − T (ui , vi ) = (x (ui , vj+1 ) − x (ui , vj ) , v (ui , vj+1 ) − v (ui , vj‬‬
‫∗‬ ‫∗‬
‫‪ Pi+1,j‬כך שמתקיים‪:‬‬ ‫‪, Pi,j+1‬‬ ‫ממשפט לגרנז׳ נסיק כי יש נקודות‬
‫∗‬ ‫∗‬
‫‬ ‫‬ ‫‬
‫‪(x (ui+1 , vj ) − x (ui , vj ) , v (ui+1 , vj ) − v (ui , vj )) = xu Pi+1,j‬‬ ‫‪∆ui , yu Pi+1,j‬‬ ‫‪∆ui‬‬
‫∗‬ ‫∗‬
‫‬ ‫‬ ‫‬
‫‪(x (ui , vj+1 ) − x (ui , vj ) , v (ui , vj+1 ) − v (ui , vj )) = xv Pi,j+1‬‬ ‫‪∆vj , yv Pi,j+1‬‬ ‫‪∆vj‬‬
‫בציור נקבל‪:‬‬
‫כאשר התמונה הגלובלית היא‪:‬‬
‫שטח המקבילית הוא גודל המכפלה הוקטורית של הוקטורים‪:‬‬

‫∗‬ ‫∗‬
‫‬ ‫‬ ‫‬
‫‪xu‬‬ ‫‪Pi+1,j‬‬ ‫‪∆ui , yu Pi+1,j‬‬ ‫‪∆ui , 0‬‬
‫∗‬ ‫∗‬
‫‬ ‫‬ ‫‬
‫‪xv‬‬ ‫‪Pi,j+1‬‬ ‫‪∆vj , yv Pi,j+1‬‬ ‫‪∆vj , 0‬‬
‫שהיא‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫‬ ‫̂‪i‬‬ ‫̂‪j‬‬ ‫ ̂‪k‬‬ ‫‬ ‫‬
‫‬ ‫ )‪ ∂ (x, y‬‬
‫∗‬ ‫∗‬
‫‬ ‫‬
‫ = ‪ ∆ui xu Pi+1,j ∆ui yu Pi+1,j 0 = |xu yv − xv yu | ∆ui ∆vj‬‬ ‫‪ ∆ui ∆vj = |J|∆ui ∆vj‬‬
‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬
‫‬ ‫∗‬
‫‬ ‫∗‬
‫‬ ‫‬ ‫∂‬ ‫‪(u,‬‬ ‫)‪v‬‬ ‫‬
‫‪ ∆vj xv Pi,j+1‬‬ ‫‪∆vj yv Pi,j+1‬‬ ‫ ‪0‬‬
‫מכאן‪ ,‬הביטוי ‪ ∆xi ∆yj‬הוא בקירוב |‪ .∆ui ∆vj |J‬הביטוי |‪ |J‬הוא ביטוי רציף במשתנים ‪ u, v‬ולכן |‪f (u, v) |J‬‬
‫אינטגרבילית ב־ ‪ .D0‬לפי הגדרת האינטגרל לפי סכומי רימן‪:‬‬
‫¨‬
‫‪0‬‬
‫‪X‬‬
‫= ‪f (u, v)|J|dudv‬‬ ‫‪lim‬‬ ‫)∗( = ‪f (Pi,j )|J|∆ui ∆vj‬‬
‫‪D0‬‬
‫‪δ0 → 0‬‬
‫‪i = 0, ..., n − 1‬‬
‫∞ → ‪m, n‬‬
‫‪j = 0, ..., m − 1‬‬
‫כפי שראינו הביטוי |‪ ∆ui ∆vj |J‬שווה בקירוב ל־ ‪ .∆xi ∆yj‬כמו כן‪ ,‬מרציפות‪ ,‬ברור שאם ‪ δ 0‬שואף לאפס אז גם‬
‫פרמטר החלוקה אחרי החלפת המשתנים ‪ δ‬שואף לאפס‪ .‬נחזור לחישוב‪:‬‬
‫‪X‬‬ ‫¨‬
‫= )∗(‬ ‫‪lim‬‬ ‫= ‪f (P i,j )∆xi ∆yj‬‬ ‫‪f (u(x, y), v(x, y))dxdy‬‬
‫‪δ→0‬‬
‫‪i = 0, ..., n − 1‬‬ ‫‪D‬‬
‫∞ → ‪m, n‬‬
‫‪j = 0, ..., m − 1‬‬
‫החלפת פולרית‪ :‬החלפת המשתנים‪:‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ x (r, θ) = r cos θ‬‬ ‫)∞ ‪ r ∈ [0,‬‬
‫‪ y (r, θ) = r sin θ‬‬ ‫]‪ θ ∈ [0, 2π‬‬
‫נקראת החלפה פולרית או קורדינטות פולריות‪ .‬נשתמש בקורדינטות פולריות כאשר לקבוצה יש סימטריה‬
‫מעגלית‪ .‬היעקוביאן הוא‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫ ‪∂(x, y) cos θ −r sin θ‬‬
‫=‪J‬‬ ‫=‬ ‫‪=r‬‬
‫)‪∂(r, θ‬‬ ‫ ‪ sin θ r cos θ‬‬
‫אם לקבוצה יש סימטריה אליפטית‪ ,‬נגדיר‪:‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ x (r, θ) = ar cos θ‬‬ ‫)∞ ‪ r ∈ [0,‬‬
‫‪ y (r, θ) = br sin θ‬‬ ‫]‪ θ ∈ [0, 2π‬‬
‫ואז‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪∂(x, y) a cos θ −ar sin θ‬‬ ‫‬
‫=‪J‬‬ ‫=‬ ‫‪ = abr‬‬
‫‬
‫)‪∂(r, θ‬‬ ‫‪ b sin θ br cos θ‬‬ ‫‬
‫˜‬
‫‪e−(x‬‬ ‫‪ .1‬נחשב את ‪) dxdy‬‬
‫‪2 +y 2‬‬
‫על־ידי החלפת משתנים פולרית‪ .‬התחום )‪ B (0, a‬עובר בבירור למלבן‬
‫)‪B(0,a‬‬
‫]‪ [0, a] × [0, 2π‬במישור ‪ ,rθ‬לכן‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬ ‫‪ˆ2π â‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪" 2 #a‬‬
‫) ‪−(x2 +y 2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪e−r‬‬ ‫‬ ‫‪2‬‬
‫‬
‫‪e‬‬ ‫= ‪dxdy‬‬ ‫‪re−r drdθ =  re−r dr dθ = 2π‬‬ ‫‪= π 1 − e−a‬‬
‫‪2‬‬
‫]‪[0,a]×[0,2π‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫)‪B(0,a‬‬
‫‪ .2‬תהא ‪ D‬הקבוצה ברביע הראשון הכלואה בין המסילות ‪ ,y = x, y = 0, x2 + y 2 = 1, x2 + y 2 = 4‬נחשב‬

‫˜‬
‫את השטח של ‪ .D‬רוצים לחשב את ‪ dxdy‬אך התחום לא פשוט ביחס לאף ציר‪ .‬ניעזר בהחלפה פולרית‬
‫‪D‬‬
‫ונקבל כי במישור ‪ rθ‬התחום הוא המלבן‪:‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪πo‬‬
‫≤ ‪D0 = (r, θ) | 1 ≤ r ≤ 2, 0 ≤ θ‬‬
‫‪4‬‬
‫היעקוביאן הוא ‪ r‬ולכן‪:‬‬
‫‪π‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪π‬‬
‫¨‬ ‫¨‬ ‫‪ˆ2 ˆ4‬‬ ‫‪ˆ2‬‬ ‫‪ˆ4‬‬ ‫‪ 2 2‬‬
‫‪r‬‬ ‫‪π‬‬ ‫‪3π‬‬
‫= ‪dxdy‬‬ ‫‪rdrdθ =  rdθ dr = rdr‬‬ ‫= ‪dθ‬‬ ‫= ·‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪2 1 4‬‬ ‫‪8‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪ .3‬יהא ‪ D‬אובייקט המונח על מישור ‪ xy‬וכלוא בין המסילות‪:‬‬
‫‪y = −x + 1, y = −x + 4, y = 2x3 , y = 8x3‬‬
‫‪ f (x, y) = x+3y‬פונקציה המתארת צפיפות מסה של החומר המרכיב את האובייקט‪ .‬נחשב את המסה‬
‫‪x4‬‬
‫ותהא‬
‫של ‪ .D‬נסמן‪:‬‬
‫‪u(x, y) = x + y‬‬
‫‪y‬‬
‫‪v(x, y) = 3‬‬
‫‪x‬‬
‫(‬
‫) ‪u(x1 , y1 ) = u(x2 , y2‬‬
‫ונראה כי ) ‪ .(x1 , y1 ) = (x2 , y2‬מההנחה נקבל‪:‬‬ ‫נראה חח"ע‪ ,‬נניח כי‬
‫) ‪v(x1 , y1 ) = v(x2 , y2‬‬
‫‪‬‬
‫‪ x +y =x +y‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪y1‬‬ ‫‪y2‬‬
‫= ‪3‬‬
‫‪‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪x1‬‬ ‫‪x2‬‬
‫נחלץ את ‪ y2‬מהמשוואה הראשונה ונציב בשניה‪:‬‬

‫‪y1‬‬ ‫‪x1 +y1 −x2‬‬
‫‪x31‬‬
‫=‬ ‫‪x32‬‬
‫⇓‬
‫‪y1 (x2 −‬‬ ‫‪x1 ) (x22‬‬ ‫‪+ x2 x1 +‬‬ ‫) ‪x21‬‬ ‫) ‪= y1 (x32 − x31 ) = x31 (x1 − x2‬‬
‫כעת‪ ,‬אם ‪ x1 = x2‬אז מהמשוואה הראשונה נסיק כי ‪ y1 = y2‬וסיימנו‪ .‬אחרת נקבל‪:‬‬
‫‪y1 x22 + x2 x1 + x21 = −x31‬‬

‫‬
‫התחום הוא ברביע הראשון ולכן ‪ x1 , x2 , y1 , y2 > 0‬וזאת סתירה‪ .‬כעת‪ ,‬אחרי החלפת המשתנים התחום‬
‫הופך למלבן במישור ‪) uv‬ראינו בעבר(‪:‬‬
‫}‪D0 = {(u, v) | 1 ≤ u ≤ 4, 2 ≤ v ≤ 8‬‬
‫היעקוביאן הוא‪:‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪x4‬‬
‫=‪J‬‬ ‫)‪∂(u,v‬‬
‫ =‬ ‫=‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3y‬‬ ‫=‬
‫‪ 1‬‬ ‫ ‪1‬‬ ‫‪x3‬‬
‫‪+‬‬ ‫‪x4‬‬
‫‪x + 3y‬‬
‫)‪∂(x,y‬‬
‫‪ −3y‬‬ ‫ ‪1‬‬
‫‪ x4‬‬ ‫‪x3‬‬
‫ולכן‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬ ‫¨‬
‫‪x + 3y‬‬
‫= ‪f (x, y)dxdy‬‬ ‫= ‪|J|dudv‬‬ ‫‪dudv = |D0 | = 3 · 6 = 18‬‬
‫‪x4‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D0‬‬ ‫‪D0‬‬
‫‪ .4‬נחשב את מרכז המסה של האובייקט הנמצא ברביע הראשון ומוגבל על־ידי ‪x = 0, y = 0, x2 + 4y 2 = 1‬‬
‫‪p‬‬
‫כאשר צפיפות המסה נתונה על־ידי ‪ .ρ(x, y) = 3 x2 + 4y 2‬התחום ‪ D‬הוא רבע אליפסה‪ ,‬נתחיל בחישוב‬
‫המסה הכוללת על־ידי שימוש בהחלפה אליפטית‪:‬‬
‫‪π ‬‬
‫‪¨ p‬‬ ‫¨‬ ‫‪ˆ2‬‬ ‫‪ˆ1‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 3r2 dr dθ = π‬‬
‫=‪M‬‬ ‫= ‪3 x2 + 4y 2 dxdy‬‬ ‫= ‪3r · r drdθ‬‬
‫)∗(‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫(‬
‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪π‬‬ ‫‪x‬‬ ‫=‬ ‫‪r cos θ‬‬
‫= ‪.J‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪r‬‬ ‫‪ D = [0, 1] × [0,‬והיעקוביאן הוא‬ ‫‪2‬‬
‫]‬ ‫‪ ,‬אז התחום המתאים במישור ‪ rθ‬הוא המלבן‬ ‫‪1‬‬
‫)∗( נגדיר‬
‫‪y‬‬ ‫=‬ ‫‪2‬‬
‫‪r sin θ‬‬
‫לפי הנוסחה‪ ,‬רכיב ‪ x‬של נקודת מרכז המסה הוא‪:‬‬
‫‪π‬‬
‫¨‬ ‫¨‬ ‫‪ˆ2‬‬ ‫‪ˆ1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3 3‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪3‬‬
‫= ‪x · 3 x2 + 4y 2 dxdy‬‬ ‫= ‪r cos θ drdθ‬‬ ‫‪‬‬ ‫= ‪r3 cos θ dr dθ‬‬
‫‪M‬‬ ‫‪(∗) π‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪π‬‬ ‫‪2π‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫)∗( ניעזר באותה ההחלפה האליפטית‪.‬‬

‫ורכיב ‪ y‬הוא‪:‬‬
‫‪π ‬‬
‫¨‬ ‫¨‬ ‫‪ˆ2‬‬ ‫‪ˆ1‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪p‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪3 3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ r3 sin θ dr dθ = 3‬‬
‫= ‪y · 3 x2 + 4y 2 dxdy‬‬ ‫= ‪r sin θ drdθ‬‬
‫‪M‬‬ ‫‪(∗) π‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪π‬‬ ‫‪4π‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫)∗( ניעזר באותה ההחלפה האליפטית‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫‪, 3‬‬
‫‬
‫‪.‬‬ ‫‪2π 4π‬‬
‫כלומר‪ ,‬מרכז המסה נמצא בנקודה‬
‫´‬
‫∞‬
‫‪2‬‬ ‫√‬
‫‪ .‬נבחין כי עבור ‪ a > 0‬מתקיים‪:‬‬ ‫= ‪e−x dx‬‬ ‫‪ .5‬נוכיח כי ‪π‬‬
‫∞‪−‬‬
‫ √ ‬
‫‪B (0, a) ⊆ [−a, a] × [−a, a] ⊆ B 0, 2a‬‬
‫לכן‪ ,‬מאדיטיביות ומונוטוניות האינטגרל נסיק כי‪:‬‬

‫¨‬ ‫¨‬ ‫¨‬
‫) ‪−(x2 +y 2‬‬ ‫) ‪−(x2 +y 2‬‬
‫‪e−(x +y ) dxdy‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪e‬‬ ‫≤ ‪dxdy‬‬ ‫‪e‬‬ ‫≤ ‪dxdy‬‬
‫]‪[−a,a]×[−a,a‬‬ ‫√‬
‫)‪B(0,a‬‬ ‫)‪B (0, 2a‬‬
‫נבחיון כי‪:‬‬
‫¨‬ ‫‪â â‬‬ ‫‪â‬‬ ‫ˆ‬ ‫ˆ‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪2‬‬
‫) ‪−(x2 +y 2‬‬ ‫) ‪−(x2 +y 2‬‬ ‫‪−y 2 ‬‬ ‫‪−x2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪e‬‬ ‫= ‪dxdy‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪e‬‬ ‫‪dx dy = e‬‬
‫‪‬‬ ‫= ‪e dx dy‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪e−x dx‬‬
‫]‪[−a,a]×[−a,a‬‬ ‫‪−a‬‬ ‫‪−a‬‬ ‫‪−a‬‬ ‫‪−a‬‬ ‫‪−a‬‬
‫מדוגמה קודמת והאי־שיוויון הראשון נקבל‪:‬‬
‫‪â‬‬
‫‪‬‬ ‫‪2‬‬
‫‬ ‫‪2‬‬
‫‬ ‫‬ ‫‬
‫‪−a‬‬ ‫‪−x2‬‬ ‫‪−2a2‬‬
‫‪π 1−e‬‬ ‫‪≤‬‬ ‫‪e‬‬ ‫‪dx‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪≤π 1−e‬‬
‫‪−a‬‬
‫´‬ ‫‪´ −x2‬‬

‫∞‬
‫∞‬ ‫‪2‬‬
‫‪−x2‬‬
‫√‬
‫‪.‬‬ ‫‪e‬‬ ‫‪ ,‬לפיכך ‪dx = π‬‬ ‫נשאיף את ‪ a‬לאינסוף ונקבל ‪e dx = π‬‬
‫∞‪−‬‬ ‫∞‪−‬‬
‫הערה‪ :‬האינטגרל שחישבנו נקרא גאוסיאן‪ ,‬יש לו תפקיד חשוב בהסתברות ובהתמרות פורייה‪.‬‬
‫‪ .6‬צפיפות מסה של דיסקה ‪ D = (x, y) | x2 + y 2 ≤ 91‬נתונה על־ידי ) ‪ ,ρ (x, y) = 5 + sin (x2 y 2‬נמצא‬
‫‬ ‫ ‬
‫בקירוב את מסת הדיסקה‪ .‬קל לראות כי פולינום טיילור של )‪ ρ (x, y‬ביחס לראשית הוא‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫) ‪(x2 y 2‬‬
‫‪Tn (x, y) = 5 + x2 y 2 −‬‬ ‫‪+ ...‬‬
‫!‪3‬‬
‫ניקח את הגורמים עד סדר ארבע‪ ,‬כלומר )‪ .ρ (x, y) = 5 + x2 y 2 + R4 (x, y‬ראינו בדוגמה קודמת כי בכל‬
‫‪1‬‬
‫נקודה בכדור ‪) B (0, 0) , 12‬אשר מכיל את הדיסקה( השארית )‪ R4 (x, y‬של ) ‪ sin (x2 y 2‬חסומה על־ידי‬
‫‬
‫‪29‬‬
‫ובפרט על הדיסקה‪ ,‬לפיכך ‪ .ρ (x, y) = 5 + x2 y 2 ± 81 42‬כעת נחשב‪:‬‬
‫¨‬ ‫ ¨‬ ‫‬ ‫¨‬ ‫‬ ‫¨‬
‫‪2 2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2 2‬‬ ‫‪1‬‬
‫≤ ‪ρ (x, y) dxdy‬‬ ‫= ‪5 + x y + 9 dxdy‬‬ ‫‪x y dxdy + 5 + 9‬‬ ‫)∗( = ‪1 dxdy‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬
‫נבצע החלפה פולרית בגורם הראשון‪:‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫¨‬ ‫‪ˆ3 ˆ2π‬‬ ‫‬ ‫! ‪2‬‬ ‫‪ˆ3‬‬ ‫‪ˆ2π‬‬
‫‪sin 2θ‬‬ ‫‪1‬‬
‫= ‪x2 y 2 dxdy‬‬ ‫‪r4‬‬ ‫= ‪r drdθ‬‬ ‫‪r5 dr‬‬ ‫‪sin2 2θ dθ‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪0 0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫מכאן נקבל‪:‬‬
‫ ‪ 1‬‬ ‫ ‪2π‬‬
‫‪1 r6 3 4θ − sin 4θ‬‬
‫‬ ‫‬ ‫‬
‫‪1‬‬ ‫‪1 1‬‬ ‫‪1 π‬‬ ‫‪π‬‬ ‫‪5π‬‬ ‫‪π‬‬
‫= )∗(‬ ‫·‬ ‫= |‪+ 5 + 9 |D‬‬ ‫‪7‬‬
‫‪·π+ 5 + 9‬‬ ‫‪= ... = 3 7 + + 9‬‬
‫‪4 6 0‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪42·3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪2 ·3‬‬ ‫‪9 2 ·9‬‬
‫באופן דומה‪:‬‬
‫¨‬
‫‪π‬‬ ‫‪5π‬‬ ‫‪π‬‬
‫≥ ‪ρ (x, y) dxdy‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪− 9‬‬
‫‪23‬‬ ‫‪·3‬‬‫‪7‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪2 ·9‬‬
‫‪D‬‬
‫‪. 23π·37 +‬‬ ‫‪5π‬‬

‫‪9‬‬
‫‪±‬‬ ‫‪π‬‬
‫‪29 ·9‬‬
‫לפיכך‪ ,‬מסת הדיסקה היא בקירוב‬
‫הערה‪ :‬למעשה השגיאה קטנה בהרבה מ־ ‪ ± 29π·9‬אך בכדי לדייק יותר יש להעריך את )‪ R4 (x, y‬בצורה טובה‬
‫יותר‪.‬‬
‫אינטגרל משולש‬ ‫‪12.2‬‬

‫באופן דומה להכללה של האינטגרל הכפול‪ ,‬האינטגרל המשולש יעזור לחישוב מסה של גוף במרחב‬
‫‪42‬ברור שהקבוע ‪ 5‬לא משפיע על השארית‪.‬‬
‫‪ 12.2.1‬אינטגרביליות בתיבה‬
‫הגדרה ‪ 12.12‬תהא )‪) f (x, y, z‬אי־שלילית( ומוגדרת בתיבה ]‪ .V = [a, b] × [c, d] × [e, h‬נגדיר חלוקה של התיבה‬
‫באופן הבא‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ a = x0 < · · · < xn = b‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪c = y0 < · · · < ym = d‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪e = z0 < · · · < zl = h‬‬
‫‪‬‬
‫נתבונן בתיבה ה־‪ ,i, j, k‬נבחר בתוכו נקודה שרירותית ‪ Pi,j,k‬ונקבל סכום רימן‪:‬‬
‫‪n−1 m−1‬‬
‫‪X‬‬ ‫‪XX‬‬ ‫‪l−1‬‬
‫= ‪σn,m,l‬‬ ‫‪f (Pi,j,k )∆xi ∆yj ∆zj‬‬
‫‪i=0 j=0 k=0‬‬
‫‪q‬‬ ‫‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪) δn,m,l = max‬אורך האלכסון המקסימלי של התיבות‬ ‫) ‪(∆xi ) + (∆yj ) + (∆zk‬‬ ‫נגדיר פרמטר חלוקה‪:‬‬
‫‪ i,j,k‬‬
‫∞ → ‪ n, m, l‬‬
‫אז נאמר כי ‪ f‬אינטגרבילית רימן בתיבה ‪V‬‬ ‫בחלוקה(‪ .‬אם הגבול של ‪ σn,m,l‬קיים כאשר‪:‬‬
‫‪ δn,m,l → 0‬‬
‫ונסמן את ערך הגבול על־ידי‪:‬‬
‫˚‬
‫‪f (x, y, z)dxdydz‬‬
‫‪V‬‬
‫˝‬
‫לפעמים מסמנים גם ‪. f (x, y, z)dV‬‬
‫‪V‬‬
‫‪ 12.2.2‬אינטגרביליות בתחום בעל נפח‬

‫‪‬‬
‫‪ a = x0 < · · · < xn = b‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫חלוקה של תיבה המכילה את ‪V‬‬ ‫‪c = y0 < · · · < ym = d‬‬ ‫יהא ‪ V‬גוף )קבוצה( סגור וחסום במרחב‪ .‬תהא‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪e = z0 < · · · < zl = h‬‬
‫‪‬‬
‫ונסמן ב־ ‪ δn,m,l‬את פרמטר החלוקה‪ .‬נסמן ב־ ‪ sn,m,l‬את סכום נפחי התיבות המוכלות ממש ב־ ‪ V‬וב־ ‪ Sn,m,l‬אז‬
‫סכום נפחי התיבות שחיתוכן עם ‪ V‬לא ריק‪ .‬אם הגבול של ‪ sn,m,l‬ו־ ‪ Sn,m,l‬זהה כאשר‪:‬‬
‫‪‬‬
‫∞ → ‪ n, m, l‬‬
‫‪ δn,m,l → 0‬‬
‫˝‬
‫אז ערך הגבול הוא נפח הגוף ‪ .V‬מסמנים את הנפח על־ידי‪ dxdydz :‬או | ‪ .|V‬קבוצות בעלות נפח אפס‬
‫‪V‬‬
‫נחשבות ל"זניחות" בחישוב האינטגרל המשולש‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 12.13‬תהא ‪ f‬מוגדרת בגוף סגור חסום ובעל נפח ‪ V‬המוכל בתיבה ] ‪ .B = [a, b] × [c, d] × [e, f‬נגדיר‬
‫פונקציה חדשה‪:‬‬
‫‪‬‬
‫)‪ f (x, y, z‬‬ ‫‪(x, y, z) ∈ V‬‬
‫= )‪f˜(x, y, z‬‬
‫‪‬‬ ‫‪0‬‬ ‫∈ )‪(x, y, z‬‬
‫‪/V‬‬
‫אם ˜‪ f‬אינטגרבילית בתיבה ‪ B‬אז נאמר כי ‪ f‬אינטגרבילית ב־ ‪ V‬ונסמן‪:‬‬

‫˚‬ ‫˚‬
‫= ‪f (x, y, z)dxdydz‬‬ ‫‪f˜(x, y, z)dxdydz‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪B‬‬
‫משפט ‪ 12.14‬תהא ‪ f‬רציפה בגוף בעל נפח ‪ V‬אז היא אינטגרבילית שם‪.‬‬
‫‪ .1‬אם אוסף נקודות אי־הרציפות של ‪ f‬הוא קבוצה בעלת נפח אפס אז נאמר כי ‪ f‬רציפה כמעט בכל מקום‪.‬‬
‫אם פונקציה רציפה כמעט בכל מקום וחסומה בגוף בעל נפח אז היא אינטגרבילית שם‪.‬‬
‫‪ .2‬משמעויות גיאומטריות ופיזיקליות בהינתן קבוצה בעלת נפח ‪:V‬‬

‫˝‬
‫‪.‬‬ ‫)א( הנפח של ‪ V‬הוא ‪1dxdydz‬‬
‫‪V‬‬
‫˝‬
‫= ‪.M‬‬ ‫)ב( אם )‪ ρ(x, y, z‬מתארת את צפיפות המסה‪ ,‬אז המסה הכוללת של ‪ V‬היא ‪ρ(x, y, z)dxdydz‬‬
‫‪V‬‬
‫)ג( מרכז המסה של הגוף המתואר בסעיף הקודם הוא בנקודה‪:‬‬
‫˚‬ ‫˚‬ ‫˚‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1 ‬‬
‫‪xρ(x, y, z)dxdydz,‬‬ ‫‪yρ(x, y, z)dxdydz,‬‬ ‫‪zρ(x, y, z)dxdydz ‬‬
‫‪M‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬
‫‪ 12.2.3‬תכונות בסיסיות‬
‫משפט ‪ 12.15‬תהיינה ‪ f, g‬אינטגרביליות בגוף סגור‪ ,‬חסום ובעל נפח ‪.V‬‬
‫‪) .1‬אריתמטיקה( ‪ f + g, f − g, f · g, fg‬אינטגרביליות ‪ 43‬ב־ ‪.V‬‬

‫˝‬ ‫˝‬
‫≤ ‪. f (x, y, z)dxdydz‬‬ ‫‪) .2‬מונוטוניות( אם ‪ f ≤ g‬בכל ‪ V‬אז ‪g(x, y, z)dxdydz‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬
‫˝‬ ‫˝ ‬
‫‬ ‫‬
‫≤ ‪. f (x, y, z)dxdydz‬‬ ‫‪ |f | .3‬אינטגרבילית ומתקיים ‪|f (x, y, z)| dxdydz‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬
‫‪) .4‬הערך הממוצע( אם בנוסף ‪ V‬קשיר ו־ ‪ f‬רציפה בגוף אז קיימת נקודה ‪ P ∈ V‬המקיימת‪:‬‬
‫˚‬
‫| ‪f (x, y, z)dxdydz = f (P )|V‬‬
‫‪V‬‬
‫‪) .5‬אדיטיביות( אם ‪ V = V1 ∪ V2‬כאשר ‪ V1 , V2‬בעלי נפח והחיתוך ‪ V1 ∩ V2‬בעל נפח אפס‪ ,‬אז‪:‬‬
‫˚‬ ‫˚‬ ‫˚‬
‫= ‪f (x, y, z)dxdydz‬‬ ‫‪f (x, y, z)dxdydz +‬‬ ‫‪f (x, y, z)dxdydz‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪V1‬‬ ‫‪V2‬‬
‫‪1‬‬
‫חסומה ב־ ‪.V‬‬ ‫ש־ ‪g‬‬ ‫‪43‬המנה תחת ההנחה‬
‫הערה‪ :‬מתכונת המונוטוניות נובע כי אם ‪ m ≤ f (x, y, z) ≤ M‬ב־ ‪ V‬אז‪:‬‬

‫˚‬
‫≤ | ‪m|V‬‬ ‫| ‪f (x, y, z)dxdydz ≤ M |V‬‬
‫‪V‬‬
‫‪ 12.2.4‬שיטות חישוב‬
‫חישוב בתיבה‬
‫משפט ‪ 12.16‬תהא ‪ f‬רציפה בתיבה ]‪ .B = [a, b] × [c, d] × [e, h‬אז‪:‬‬
‫˚‬ ‫‪ˆb‬‬ ‫ˆ‬ ‫ˆ‬

‫‪d h‬‬ ‫‪ ‬‬
‫‪f (x, y, z)dxdydz =   f (x, y, z)dz  dy  dx‬‬

‫‪B‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪c‬‬ ‫‪e‬‬
‫‪ .1‬סדר האינטגרציה לא משנה‪.‬‬
‫‪ .2‬ההוכחה דומה למקרה ‪ 44‬של אינטגרל כפול‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬אם ‪ ρ(x, y, z) = xyz‬מתארת את צפיפות המסה של התיבה ]‪ B = [0, 1] × [0, 2] × [2, 3‬אז המסה‬
‫הכוללת היא‪:‬‬
‫˚‬ ‫‪ˆ1 ˆ2 ˆ3‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ 2 1 2 2 2 3‬‬
‫‪x‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪z‬‬ ‫‪1 4 9−4‬‬ ‫‪5‬‬
‫= ‪xyz dxdydz‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫= ‪xyz dz dy dx‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫· · =‬ ‫=‬
‫‪2 0 2 0 2 2 2 2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪B‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪2‬‬
‫שיטת המוטות‬
‫משפט ‪ 12.17‬תהא ‪ f‬פונקציה רציפה בקבוצה סגורה‪ ,‬חסומה וקשירה ‪ .V‬נסמן ב־‪ D‬את ההיטל של ‪ V‬על מישור‬
‫‪ .xy‬אם ניתן לרשום את ‪ V‬באופן הבא‪:‬‬
‫})‪V = {(x, y, z) | ∀ (x, y) ∈ D, u(x, y) ≤ z ≤ v(x, y‬‬
‫כאשר )‪ u(x, y), v(x, y‬פונקציות רציפות‪ ,‬אז‪:‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫˚‬ ‫¨‬ ‫ˆ‬
‫)‪v(x,y‬‬
‫= ‪f (x, y, z)dxdydz‬‬ ‫‪f (x, y, z)dz  dxdy‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪D‬‬ ‫)‪u(x,y‬‬
‫˜‬
‫לכל ‪ x‬בקבוצה‪.‬‬ ‫‪44‬גם כאן‪ ,‬מספיק לדרוש אינטגרביליות בתיבה וקיום האינטגרל הכפול ‪f (x, y, z)dydz‬‬
‫] ‪[c,d]×[e,f‬‬
‫‪ .1‬הפירוק כאן הוא למעשה הכללה של תחום פשוט‪ .‬כמו כן‪ ,‬ניתן באופן אנלוגי לנסח גם עבור היטל על מישור‬
‫‪ yz‬או ‪.xz‬‬
‫‪ .2‬אם הגוף לא קשיר אבל מתפרק למספר סופי של תחומים קשירים אז משתמשים באדיטיביות ומפעילים את‬
‫המשפט על כל חלק קשיר‪.‬‬
‫˝‬
‫= ‪ I‬כאשר ‪ V‬הוא הגוף הכלוא בין המשטח ‪ z = x2 + y 2‬למישור ‪.z = 1‬‬ ‫דוגמה‪ :‬נחשב את ‪2z dxdydz‬‬
‫‪V‬‬
‫ההיטל של ‪ V‬על מישור ‪ xy‬הוא‪:‬‬
‫‪D = (x, y) | x2 + y 2 ≤ 1‬‬
‫‬ ‫ ‬
‫לכן‪:‬‬
‫‪V = (x, y, z) | ∀ (x, y) ∈ D, x2 + y 2 ≤ z ≤ 1‬‬
‫‬ ‫ ‬
‫נציב‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫¨‬ ‫‪ˆ1‬‬ ‫¨‬ ‫¨‬
‫‪2‬‬ ‫‪2 2‬‬ ‫‪2π‬‬
‫= ‪r 1 − r4 drdθ = ...‬‬
‫‬ ‫‬
‫=‪I‬‬ ‫= ‪2zdz  dxdy‬‬ ‫‪1− x +y‬‬ ‫= ‪dxdy‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪3‬‬
‫‪‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪x2 +y 2‬‬ ‫‪D‬‬ ‫]‪[0,1]×[0,2π‬‬
‫שיטת החתכים‬
‫תהא ‪ V‬קבוצה סגורה וחסומה‪ .‬נסמן ב־ ‪ Dz0‬את היטל החיתוך של המישור ‪ z − z0 = 0‬עם ‪ V‬על מישור ‪.xy‬‬
‫כעת‪ ,‬ניתן לרשום את ‪ V‬באופן הבא‪:‬‬
‫} ‪V = {(x, y, z) | ∀z ∈ [a, b], (x, y) ∈ Dz‬‬
‫משפט ‪ 12.18‬תהא ‪ f‬רציפה בקבוצה סגורה וחסומה ‪ ,V‬אז‪:‬‬

‫˚‬ ‫‪ˆb‬‬ ‫¨‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪f (x, y, z)dxdydz =  f (x, y, z)dxdy  dz‬‬

‫‪V‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪Dz‬‬
‫הערה‪ :‬ניתן באופן אנלוגי לנסח גם ביחס לציר ‪ x‬או ‪.y‬‬
‫דוגמה‪ :‬נחשב את הנפח של }‪ .V = {(x, y, z) | x, y, z ≥ 0, x + y + z ≤ 1‬נבחין כי עבור ]‪ z ∈ [0, 1‬קבוע‪:‬‬

‫}‪Dz = {(x, y) | 0 ≤ x, y, y ≤ 1 − x − z‬‬
‫נבחין כי ‪ Dz‬הוא תחום פשוט ביחס לשני הצירים‪ ,‬בפרט‪:‬‬
‫}‪Dz = {(x, y) | 0 ≤ x ≤ 1 − z, 0 ≤ y ≤ 1 − x − z‬‬
‫כעת‪ ,‬נחשב‪:‬‬
‫˚‬ ‫¨ ‪ˆ1‬‬ ‫‪ˆ1 1−z‬‬
‫ˆ‬ ‫ˆ‬
‫‪‬‬‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1−x−z  ‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1 dxdydz =  dxdy  dz = ‬‬ ‫‪‬‬ ‫= ‪dy  dx dz = ...‬‬
‫‪6‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪Dz‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪ 12.2.5‬החלפת משתנים‬
‫באופן דומה להחלפת המשתנים באינטגרל כפול‪ ,‬גם כאן נרצה להמיר תחום מסובך בתחום פשוט יותר לחישוב‪.‬‬
‫‪) .1‬החלפה גלילית( יהא }‪ .V = {(x, y, z) | 1 ≤ x2 + y 2 ≤ 9, 0 ≤ z ≤ 2‬אחרי החלפת המשתנים‪:‬‬

‫‪‬‬
‫‪ x (r, θ, z) = rcosθ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪y (r, θ, z) = rsinθ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫= )‪z (r, θ, z‬‬ ‫‪z‬‬
‫‪‬‬
‫נקבל שהתחום המתאים במרחב ‪ rθz‬הוא התיבה ]‪.[1, 3] × [0, 2π] × [0, 2‬‬
‫‪p‬‬ ‫‪p‬‬
‫‪) .2‬החלפה כדורית( יהא ‪ V‬הגוף הכלוא בין גרף הפונקציה ‪ f (x, y) = 1 − x2 − y 2‬לחרוט ‪.z = x2 + y 2‬‬
‫אחרי החלפת המשתנים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ x (r, θ, ϕ) = rcosθsinϕ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪y (r, θ, ϕ) = rsinθsinϕ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫= )‪z (r, θ, ϕ‬‬ ‫‪rcosϕ‬‬
‫‪‬‬
‫נקבל שהגוף המתאים במרחב ‪ rθϕ‬הוא התיבה ] ‪.[0, 1] × [0, 2π] × [0, π4‬‬
‫גם כאן‪ ,‬נוצר "עיוות" בין מערכות הצירים וצריך לחשב את היעקוביאן‪ .‬נכליל את מושג היעקוביאן למרחב באופן‬
‫טבעי‪ :‬אם )‪ x(u, v, w), y(u, v, w), z(u, v, w‬פונקציות גזירות‪ ,‬אז‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫ ‪ x x x‬‬
‫)‪∂(x, y, z‬‬ ‫ ‪ u v w‬‬
‫=‪J‬‬ ‫ ‪= yu yv yw‬‬
‫‬ ‫‬
‫)‪∂(u, v, w‬‬ ‫‬ ‫‬
‫ ‪ zu zv zw‬‬
‫משפט ‪) 12.19‬החלפת משתנים( תהא ))‪ T (u, v, w) = (x(u, v, w), y(u, v, w), z(u, v, w‬העתקה המוגדרת על גוף‬
‫‪ V 0‬ונסמן את תמונת הגוף ב־ ‪ .V‬נניח כי ‪ T‬מקיימת‪:‬‬
‫‪ T .1‬גזירה ברציפות ב־ ‪.V 0‬‬
‫‪ T .2‬חח"ע ב־ ‪.V 0‬‬
‫)‪∂(x,y,z‬‬
‫)‪ J = ∂(u,v,w‬בנקודות ‪.(u, v, w) ∈ V 0‬‬ ‫‪ .3‬היעקוביאן של ‪ T‬שונה מאפס ב־ ‪ ,V 0‬כלומר‪6= 0 :‬‬
‫אם )‪ f (x, y, z‬רציפה בגוף ‪ V‬אז‪:‬‬
‫˚‬ ‫˚‬
‫= ‪f (x, y, z)dxdydz‬‬ ‫‪f (x(u, v, w), y(u, v, w), z(u, v, w)) |J|dudvdw‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪V0‬‬
‫‪ .1‬בהחלפות משתנים גלילית‪/‬כדורית שנראה בהמשך‪ ,‬אין צורך להוכיח את תנאי החח"ע‪.‬‬
‫‪ .2‬חשוב לזכור שבד"כ מתחילים עם קבוצה ‪ V‬ולכן ההעתקה ))‪T (u, v, w) = (x(u, v, w), y(u, v, w), z(u, v, w‬‬
‫)וכפועל יוצא הקבוצה ‪ (V 0‬נתונה לבחירתנו‪.‬‬
‫‪ .3‬המשפט עדיין נכון אם היעקוביאן מתאפס על קבוצות בעלות נפח אפס )למשל בנקודות בודדות‪ ,‬מסילות‬
‫או משטחים(‪.‬‬
‫)‪∂(x,y,z‬‬ ‫‪1‬‬
‫)‪. ∂(u,v,w‬‬ ‫=‬ ‫)‪∂(u,v,w‬‬ ‫‪ .4‬גם כאן‪ ,‬אם נתונות )‪ u(x, y, z), v(x, y, z), w(x, y, z‬אז ממשפט הפונקציות ההפוכות‪:‬‬
‫)‪∂(x,y,z‬‬
‫דוגמה‪ :‬נחשב את נפח הגוף‪:‬‬
‫‪V = (x, y, z) | 2 x2 + y 2 + z 2 + xy + xz + yz ≤ 1, z + x ≥ 0‬‬

‫‬ ‫‬ ‫ ‬
‫נבחין כי‪:‬‬
‫‪1 ≥ 2 x2 + y 2 + z 2 + xy + xz + yz = (x + y)2 + (y + z)2 + (z + x)2‬‬

‫‬
‫ולכן נגדיר‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪ u = x+y‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪v = y+z‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪w = z+x‬‬
‫‪‬‬
‫נקבל את הגוף‪:‬‬
‫‪V 0 = (u, v, w) | u2 + v 2 + w2 ≤ 1, w ≥ 0‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫= | ‪ .|V 0‬היעקוביאן‬ ‫‪1‬‬

‫‪2‬‬
‫כלומר חצי כדור ברדיוס ‪ .1‬כזכור‪ ,‬נפח כדור ברדיוס ‪ r‬הוא‪ 43 πr3 :‬ולכן ‪· 43 π = 32 π‬‬
‫הוא‪:‬‬
‫)‪∂(x, y, z‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫=‪J‬‬ ‫=‬ ‫)‪∂(u,v,w‬‬
‫=‬ ‫=‬
‫)‪∂(u, v, w‬‬ ‫‪ 1 1 0‬‬ ‫‬ ‫‪2‬‬
‫)‪∂(x,y,z‬‬ ‫‬ ‫‬
‫‪ 0 1 1‬‬
‫‬ ‫‬
‫‬
‫‬ ‫‬
‫‪ 1 0 1‬‬ ‫‬
‫˚‬ ‫˚‬ ‫˚‬
‫‪1 0 1‬‬ ‫‪1 2‬‬ ‫‪π‬‬
‫= ‪1dV‬‬ ‫= ‪dV‬‬ ‫= ‪dV 0‬‬ ‫=‪· π‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2 3‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪V0‬‬ ‫‪V0‬‬
‫קורדינטות גליליות‬
‫החלפת המשתנים‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ x (r, θ, z) = r cos θ‬‬ ‫)∞ ‪ r ∈ [0,‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪y (r, θ, z) = r sin θ‬‬ ‫]‪θ ∈ [0, 2π‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫= )‪z (r, θ, z‬‬ ‫‪z‬‬ ‫‪z∈R‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫נקראת החלפה גלילית או קורדינטות גליליות‪ .‬כמו בכל החלפת משתנים‪ ,‬יש למצוא את הגוף החדש במערכת‬
‫הצירים החדשה‪ .‬נשתמש בקורדינטות הגליליות כאשר יש סימטריה מעגלית ביחס לאחד הצירים‪ .‬הקורדינטות‬
‫נתונות ביחס לציר ‪ Z‬אך ניתן באמצעות החלפה ציקלית ‪ 45‬להחליף תפקידים בין הצירים‪ .‬היעקוביאן הוא‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫ ‪ cos θ −r sin θ 0‬‬
‫ )‪∂(x, y, z‬‬ ‫‬ ‫‬
‫=‪J‬‬ ‫‪= sin θ r cos θ 0 = r‬‬
‫‬
‫)‪∂(r, θ, z‬‬ ‫‬ ‫‬
‫‪ 0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ ‪1‬‬
‫הערה‪ :‬אם יש סימטריה אליפטית ביחס לאחד הצירים‪ ,‬נגדיר‪:‬‬

‫‪‬‬
‫‪ x (r, θ, z) = ar cos θ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪y (r, θ, z) = br sin θ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫= )‪z (r, θ, z‬‬ ‫‪z‬‬
‫‪‬‬
‫ואז‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫ ‪ a cos θ −ar sin θ 0‬‬
‫ )‪∂(x, y, z‬‬ ‫‬
‫=‪J‬‬ ‫‪= b sin θ br cos θ 0 = abr‬‬
‫‬
‫)‪∂(r, θ, z‬‬ ‫‬ ‫‬
‫‪ 0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ ‪1‬‬
‫˝‬ ‫‪1‬‬
‫= ‪ I‬כאשר ‪ V‬הוא הגליל האליפטי‪:‬‬ ‫‪x2 +2y 2 +1‬‬
‫‪dV‬‬ ‫‪ .1‬נחשב את‬
‫‪V‬‬
‫‪V = (x, y, z) | x2 + 2y 2 ≤ 1, 0 ≤ z ≤ 1‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫נגדיר‪:‬‬
‫‪‬‬
‫= )‪ x (r, θ, z‬‬ ‫‪r cos θ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫= )‪y (r, θ, z‬‬ ‫‪√1 r sin θ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫= )‪z (r, θ, z‬‬ ‫‪z‬‬
‫‪‬‬
‫=‪J‬‬ ‫‪√r‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ , x → y → z → x45‬למשל‪.x = x, y = rcos (θ) , z = rsin (θ) :‬‬
‫ אינטגרלים‬12
:‫הגוף המתאים הוא התיבה‬
V 0 = {(r, θ, z) | r ≤ 1, θ ∈ [0, 2π], z ∈ [0, 1]}
:‫ואז‬
˚ ˚
1

1 r 1 r 1 1 2 π
I= 2
√ drdθdz = √ 2
drdθdz = ... = √ ·2π·1 ln r + 1 = √ ·ln (2)
r +1 2 2 r +1 2 2 0 2
V0 V0
˝
:‫ הוא הגוף‬V ‫כאשר‬ (x + z) dxdydz ‫ נחשב את‬.2
V
n p p o
V = (x, y, z) | x2 + y 2 ≤ z ≤ 4 − x2 − y 2
:‫נגדיר‬

 x (r, θ, z) = r cos θ


y (r, θ, z) = r sin θ


z (r, θ, z) = z

J =r
:‫הגוף המתאים הוא‬

n √ √ o
V 0 = (r, θ, z) | r ≤ 2, θ ∈ [0, 2π], r ≤ z ≤ 4 − r2
:‫ואז‬
˚ ˚
x + z dxdydz = r (r cos θ + z) drdθdz
V V0
 √ √  
ˆ2π ˆ 2 ˆ 2
4−r
=   r2 cos θ + rz dz  dr dθ
   
0 0 r
√ 
ˆ2π ˆ 2 √ r
4 − r2 − r r2 cos θ + 4 − r2 − r2 dr dθ

= 

2
0 0
 
√     √2 
ˆ2π  ˆ2 ˆ
2π ˆ
  √
= cos θ dθ 4 − r2 − r r2  +  dθ  2r − r3 dr
   
 
0  0 0 0
| {z }
=0
√ 2
r4

= 0 + 2π r2 − = 2π
4 0
‫קורדינטות כדוריות‬
:‫החלפת המשתנים‬
 
 x (r, θ, ϕ) = r cos θ sin ϕ  r ∈ [0, ∞)

 

y (r, θ, ϕ) = r sin θ sin ϕ θ ∈ [0, 2π]

 

z (r, θ, ϕ) = r cos ϕ ϕ ∈ [0, π]
 
‫ יש למצוא את הגוף החדש במערכת‬,‫ כמו בכל החלפת משתנים‬.‫נקראת החלפה כדורית או קורדינטות כדוריות‬
.‫ הקורדינטות נתונות ביחס לראשית הצירים אך ניתן להגדיר ביחס לכל נקודה על־ידי הזזה‬.‫הצירים החדשה‬
:‫היעקוביאן הוא‬

cos θ sin ϕ −r sin θ sin ϕ r cos θ cos ϕ
∂(x, y, z)
J= = sin θ sin ϕ r cos θ sin ϕ r sin θ cos ϕ = r2 sin ϕ

∂(r, θ, ϕ)
cos ϕ 0 −r sin θ
:‫אם יש סימטריה אליפטית אז ניתן להגדיר‬

 
 x (r, θ, ϕ) = ar cos θ sin ϕ

  r ∈ [0, ∞)


y (r, θ, ϕ) = br sin θ sin ϕ θ ∈ [0, 2π]

 

z (r, θ, ϕ) = cr cos ϕ ϕ ∈ [0, π]
 
:‫ואז‬
∂(x, y, z)
J= = abcr2 sin ϕ
∂(r, θ, ϕ)
:‫ נחשב את מסת הגוף‬:‫דוגמה‬

V = (x, y, z) | 1 ≤ x2 + y 2 + z 2 ≤ 4, z ≤ 0

1
:‫ נגדיר‬.ρ (x, y, z) = x2 +y 2 +z 2
‫כאשר צפיפות המסה נתונה על־ידי‬

 x (r, θ, ϕ) = r cos θ sin ϕ


y (r, θ, ϕ) = r sin θ sin ϕ


z (r, θ, ϕ) = r cos ϕ

J = r2 sin ϕ
‫הגוף המתאים הוא‪:‬‬

‫‪n‬‬ ‫‪π o‬‬
‫]‪V 0 = (r, θ, ϕ) | 1 ≤ r ≤ 2, θ ∈ [0, 2π], ϕ ∈ [ , π‬‬
‫‪2‬‬
‫ואז‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬
‫˚‬ ‫˚‬ ‫‪ˆ2π ˆ2 ˆπ‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1 2‬‬
‫= ‪dxdydz‬‬ ‫‪r sin ϕ drdθdϕ =   sin ϕ dϕ dr dθ = ... = 2π‬‬
‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪x +y +z‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪π‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪V0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬
‫אינטגרל קווי מן הסוג הראשון‬ ‫‪12.3‬‬

‫‪ 12.3.1‬אורך מסילה‬
‫(‬
‫))‪γ(t) = (x(t), y(t), z(t‬‬
‫‪ ,‬נרצה לחשב‬ ‫תהא ‪ γ‬מסילה גזירה ברציפות במרחב הנתונה בעזרת פרמטריזציה‬
‫]‪t ∈ [a, b‬‬
‫את אורך המסילה‪ ,‬אשר נסמנו ב־)‪ .L (γ‬נבצע זאת בעזרת קירוב של המסילה על־ידי קו שבור באופן הבא‪:‬‬
‫נגדיר חלוקה של תחום ההגדרה ‪ .a = t0 < ... < tn = b‬לכל ‪ ,i = 1, ..., n‬אורך המקטע המחבר בין הנקודות‬
‫) ‪ γ(ti ), γ(ti−1‬הוא‪:‬‬
‫‪q‬‬
‫‪si = |γ(ti ) − γ(ti−1 )| = (x(ti ) − x(ti−1 ))2 + (y(ti ) − y(ti−1 ))2 + (z(ti ) − z(ti−1 ))2‬‬
‫∗∗‪ t∗i , t‬המקיימת‪:‬‬ ‫∗∗∗‬

‫‪i , ti‬‬ ‫ממשפט לגרנז׳‪ ,‬קיימות נקודות ] ‪∈ [ti−1 , ti‬‬
‫) ‪x(ti ) − x(ti−1 ) = x0 (t∗i ) (ti − ti−1‬‬

‫∗∗‪y(ti ) − y(ti−1 ) = y 0 (t‬‬
‫) ‪i ) (ti − ti−1‬‬
‫∗∗∗‪z(ti ) − z(ti−1 ) = z 0 (t‬‬

‫) ‪i ) (ti − ti−1‬‬
‫נסמן כהרגלנו ‪ ,(ti − ti−1 ) = ∆ti‬נציב ונקבל‪:‬‬

‫‪q‬‬
‫= |) ‪|γ(ti ) − γ(ti−1‬‬ ‫∗∗‪(x0 (t∗i ))2 + (y 0 (t‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪0 ∗∗∗ 2‬‬
‫) ‪i )) + (z (ti )) (ti − ti−1‬‬
‫נסכום על כל המקטעים ונקבל קירוב לאורך המסילה‪:‬‬

‫‪n q‬‬
‫‪X‬‬
‫' )‪L (γ‬‬ ‫∗∗‪(x0 (t∗i ))2 + (y 0 (t‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪0 ∗∗∗ 2‬‬
‫‪i )) + (z (ti )) ∆ti‬‬
‫‪i=1‬‬
‫‪P‬‬
‫מתכנס לאינטגרל המסויים‬ ‫בקטע ]‪ [a, b‬אז סכום הרימן ‪(f (ci ) + g(di )) ∆xi‬‬ ‫אינטגרביליות ‪46‬‬ ‫כעת‪ ,‬אם ‪f, g‬‬
‫‪´b‬‬
‫∗∗‪ t∗i = t‬אז הביטוי הוא סכום רימן של הפונקציה‬
‫‪i‬‬ ‫∗∗∗‪= t‬‬
‫‪i‬‬ ‫‪ . (f (x) + g(x)) dx‬לכן‪ ,‬אם נניח בה"כ כי‬
‫‪q‬‬ ‫‪a‬‬
‫‪ (x0 (t)) + (y 0 (t))2 + (z 0 (t))2‬ומרציפות‪ ,‬בהכרח מתכנס ל‪:‬‬

‫‪2‬‬
‫‪ˆb q‬‬
‫‪(x0 (t))2 + (y 0 (t))2 + (z 0 (t))2 dt‬‬
‫‪a‬‬
‫בזה סיימנו את ההוכחה של המשפט הבא‪:‬‬

‫‪46‬כפונקציות במשתנה אחד‪.‬‬
‫(‬
‫))‪γ(t) = (x(t), y(t), z(t‬‬
‫‪,‬‬ ‫משפט ‪ 12.20‬תהא ‪ γ‬מסילה גזירה ברציפות במרחב הנתונה בעזרת הפרמטריזציה‬
‫]‪t ∈ [a, b‬‬
‫אז אורך המסילה נתון ומסומן על־ידי‪:‬‬
‫ˆ‬ ‫‪ˆb‬‬ ‫‪ˆb q‬‬
‫= )‪L (γ‬‬ ‫= ‪ds = |γ 0 (t)| dt‬‬ ‫‪(x0 (t))2 + (y 0 (t))2 + (z 0 (t))2 dt‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬
‫‪ .1‬אורך המסילה לא תלוי בפרמטריזציה‪.‬‬
‫‪ .2‬מההוכחה רואים כי‪:‬‬

‫‬ ‫ ‬ ‫‬
‫) ‪ γ(ti ) − γ(ti−1‬‬ ‫ ) ‪ γ(ti ) − γ(ti−1‬‬
‫ = |) ‪si = |γ(ti ) − γ(ti−1‬‬ ‫ = ) ‪(ti−1 − ti‬‬ ‫‪ |ti−1 − ti | ' |γ 0 (t∗i )| ∆ti‬‬
‫‪ti−1 − ti‬‬ ‫ ‪ti−1 − ti‬‬
‫ולכן נהוג לחשוב על ‪ ds‬כעל "אלמנט אורך" השווה לביטוי ‪.|γ 0 (t)| dt‬‬
‫‪ .3‬מנסחים ומוכיחים טענה אנלוגית לאורך מסילה במישור‪ .‬כמקרה פרטי‪ ,‬אם המסילה נתונה כגרף של פונקציה‬
‫‪´b q‬‬
‫‪.‬‬ ‫)‪ f (x‬אז אורך המסילה הוא ‪1 + (f 0 (x))2 dx‬‬
‫‪a‬‬
‫(‬ ‫‬ ‫‪3‬‬
‫‬
‫√‬ ‫‪γ(t) = t, 23 t 2‬‬
‫‪ .‬ברור כי ‪ γ 0 (t) = 1, t‬ולכן‪:‬‬ ‫‪ .1‬נחשב את אורך המסילה‬
‫]‪t ∈ [0, 1‬‬
‫ˆ‬ ‫‪ˆ1‬‬ ‫‪ˆ1‬‬ ‫‪1‬‬

‫√‬ ‫√ ‪2‬‬
‫‬
‫‪0‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬
‫‬
‫= ‪ds = |γ̄ (t)| dt‬‬ ‫= ‪1 + tdt‬‬ ‫= ‪(t + 1) 2‬‬ ‫‪2 2−1‬‬
‫‪3‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫(‬
‫)‪γ(θ) = (R cos θ, R sin θ‬‬
‫‪ .‬ברור כי )‪ γ 0 (θ) = (−R sin θ, R cos θ‬ולכן‪:‬‬ ‫‪ .2‬היקף מעגל‪ :‬יהא ‪ ,R > 0‬נסמן‬
‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫ˆ‬ ‫‪ˆ2π‬‬ ‫‪ˆ2π p‬‬ ‫‪ˆ2π‬‬

‫= ‪ds = |γ̄ 0 (θ)| dθ‬‬ ‫‪R2 sin2 θ + R2 cos2 θdθ = Rdθ = 2πR‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫(‬
‫)‪γ(t) = (cos t, sin t, t‬‬
‫‪ .‬ברור כי )‪ γ 0 (t) = (− sin t, cos t, 1‬ולכן‪:‬‬ ‫‪ .3‬קו־בורג‪ :‬תהא‬
‫]‪t ∈ [0, 4π‬‬
‫ˆ‬ ‫‪ˆ4π p‬‬ ‫√ ‪ˆ4π‬‬ ‫√‬

‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫= ‪ds‬‬ ‫= ‪sin t + cos t + 1dt‬‬ ‫‪2dt = 2 · 4π‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫אינטגרל לאורך מסילה‬ ‫‪12.3.2‬‬
‫נניח כי )‪ f (x, y, z‬מתארת צפיפות מסה של מסילה גזירה ברציפות ‪ .γ‬נגדיר סכומים באופן אנלוגי לאורך מסילה‬
‫באופן הבא‪ :‬ניקח את אורכי המקטעים ‪ li‬בחלוקה נתונה ולכל ‪ i‬ניקח נקודה שרירותית ‪ t∗i‬בקטע ] ‪ .[ti−1 , ti‬אז‬
‫)) ‪ f (γ(t∗i‬מתאר את צפיפות המסה בנקודה ) ‪ γ(t∗i‬וקירוב למסה של המקטע ה־‪ i‬הוא ‪ .f (γ(t∗i )) si‬נסכום ונקבל‬
‫כי‪:‬‬
‫‪X‬‬‫‪n‬‬
‫‪f (γ(t∗i )) si‬‬
‫‪i=1‬‬
‫הוא קירוב למסה של המסילה‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 12.21‬אם הגבול של הסכום מלעיל קיים כאשר ‪ ∆ti → 0‬ללא תלות בפרמטריזציה או בחלוקות‪ ,‬אז ערך‬
‫´‬
‫הגבול נקרא האינטגרל הקווי מן הסוג הראשון של ‪ f‬על ‪ .γ‬נסמן ‪. f ds‬‬
‫‪γ‬‬
‫משפט ‪ 12.22‬אם ‪ f‬רציפה ומוגדרת על מסילה ‪ γ‬בעלת פרמטריזציה גזירה ברציפות‪ ,‬אז‪:‬‬
‫ˆ‬ ‫‪ˆb‬‬
‫‪f ds = f (γ̄(t)) |γ 0 (t)| dt‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪a‬‬
‫כאשר ]‪ [a, b‬תחום הפרמטריזציה של ‪.γ‬‬
‫הוכחה‪ :‬אנלוגית להוכחה של המשפט על אורך מסילה כאשר מבחינים כי הסכומים בהגדרת האינטגרל הקווי‬
‫מתאימים לסכומי רימן של הפונקציה |)‪.f (γ̄(t)) |γ̄ 0 (t‬‬
‫‪ .1‬האינטגרל הקווי לא תלוי בפרמטריזציה‪.‬‬
‫‪ .2‬המשפט נכון גם אם ‪ f‬לא רציפה אך האינטגרל הקווי קיים לאורך המסילה‪.‬‬

‫´‬
‫‪ .3‬כפי שראינו מקודם‪ ,‬אם ‪ ,f ≡ 1‬נקבל את אורך המסילה‪ ,‬כלומר ‪.L (γ) = 1ds‬‬
‫‪γ‬‬
‫´‬
‫מתאר את שטח המשטח הגלילי הנוצר‬ ‫‪ .4‬אם )‪ f (x, y‬מוגדרת ואי־שלילית על מסילה ‪ γ‬במישור ‪ xy‬אז ‪f ds‬‬
‫‪γ‬‬
‫על־ידי המסילה וכלוא בין מישור ‪ xy‬לגרף הפונקציה‪.‬‬
‫‪ .1‬נחשב את שטח המשטח הגלילי הנוצר על־ידי המסילה ‪ x2(+ y 2 = 1‬וכלוא בין מישור ‪ xy‬לגרף הפונקציה‬
‫)‪γ(θ) = (cos θ, sin θ‬‬
‫‪ ,‬נגזור )‪ γ 0 (θ) = (− sin θ, cos θ‬ונציב‬ ‫‪ .f (x, y) = 1 − y‬ניקח פרמטריזציה‬
‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫במשפט‪:‬‬
‫ˆ‬ ‫‪ˆ2π‬‬ ‫‪ˆ2π‬‬
‫‪f (x, y)ds = f (γ̄(θ)) |γ̄ 0 (θ)| dt = 1 − sin θ dt = [θ + cos θ]2π‬‬
‫‪0 = 2π‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫(‬
‫)‪γ(t) = (cos t, sin t, t‬‬
‫כאשר צפיפות המסה נתונה על־ידי‪:‬‬ ‫‪ .2‬נחשב את מסת קו הבורג הנתון על־ידי‬
‫]‪t ∈ [0, 4π‬‬
‫√‬
‫‪ .f (x, y, z) = x2 + y 2 + 2z‬ראינו כי ‪ ,|γ̄ 0 (t)| = 2‬נציב במשפט ונקבל‪:‬‬
‫ˆ‬ ‫‪ˆ4π‬‬ ‫√‬ ‫√ ‪ˆ4π‬‬ ‫ √‬ ‫√ ‪4π‬‬
‫‪2 cos2 t + sin2 t + 2t dt = 2 t + t2 0 = 2 4π + 16π 2‬‬
‫‬ ‫‬
‫= ‪f (x, y, z)ds = f (γ̄(t)) 2dt‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫אינטגרל קווי מן הסוג השני‬ ‫‪12.4‬‬

‫שדה וקטורי‬ ‫‪12.4.1‬‬
‫משמעות גיאומטרית נפוצה לפונקציות מ־ ‪ R2‬ל־ ‪) R2‬או מ ‪ R3‬ל־ ‪ (R3‬היא שדה וקטורי המתאר כוח אשר פועל‬
‫בכל נקודה‪ .‬שדה וקטורי דו־מימדי מתאים לכל נקודה במישור וקטור המתאר את הכוח הפועל באותה הנקודה‪.‬‬
‫באופן אנלוגי‪ ,‬שדה וקטורי תלת־מימדי במרחב‪.‬‬
‫נניח כי שדה ‪ F‬פועל על חלקיק אשר הנמצא במישור ‪ xy‬ומבצע תנועה מנקודה ‪ A‬לנקודה ‪ .B‬נרצה לחשב‬
‫את "הכוח האפקטיבי" שהפעיל השדה ̄‪ F‬על החלקיק‪ .‬כוח זה נקרא עבודה )או השינוי באנרגיה כתוצאה מהפעלת‬
‫כוח(‪ .‬ייתכן מצב בו הכוח פועל על החלקיק אך לא מבצע עבודה‪ ,‬לדוגמה כוח צנטריפטלי‪ .‬האופן בו נחשב כוח זה‬
‫הוא תיאור פרמטרי של תנועת החלקיק וסכימת היטל השדה הוקטורי בכל נקודה לאורך המסלול בכיוון התנועה‪.‬‬
‫באופן אחר‪ ,‬אם נתון שדה וקטורי ורוצים להעביר חלקיק במסלול נתון‪ ,‬אז יש לבצע עבודה בהעברת החלקיק‬
‫מנקודת אחת לאחרת‪.‬‬
‫‪ .1‬כוח היוצא מראשית הצירים בכיוון רדיאלי )‪.F (x, y) = (x, y‬‬
‫‪ .2‬כוח הפועל בכיוון מעגלי ביחס לראשית הצירים )‪.F (x, y) = (y, −x‬‬
‫עבודה של שדה לאורך מסילה‬ ‫‪12.4.2‬‬
‫נניח כי נתון השדה הוקטורי ))‪ F (x, y, z) = (P (x, y, z), Q(x, y,(z), R(x, y, z‬הפועל על מסילה ‪ γ‬הנתונה על־ידי‬
‫))‪γ(t) = (x(t), y(t), z(t‬‬
‫‪ .‬נרצה למצוא את העבודה אשר מבצע השדה ̄‪ F‬על חלקיק לאורך‬ ‫הפרמטריזציה‬
‫]‪t ∈ [a, b‬‬
‫המסילה ‪ .γ‬נבצע חלוקה של תחום ההגדרה של הפרמטר ‪ a = t0 < ... < tn = b‬ונסמן את המקטעים המקרבים‬
‫את המסילה‪:‬‬
‫)) ‪∆γ i = (x(ti ) − x(ti−1 ), y(ti ) − y(ti−1 ), z(ti ) − z(ti−1‬‬
‫נסמן את פרמטר החלוקה ב־} ‪ δn = max {ti − ti−1‬ובכל קטע ) ‪ (ti−1 , ti‬נבחר נקודה שרירותית ‪ Ti‬ונתבונן בשדה‬
‫‪1≤i≤n‬‬
‫הקבוע )) ‪ .F (γ(Ti‬השדה הוקטורי הקבוע מקרב את השדה אשר פועל לאורך המקטע ולכן "הרכיב האפקטיבי"‬
‫לאורך המקטע ה־‪ i‬הוא גודל ההיטל בכיוון התנועה‪ ,‬כלומר ‪:47‬‬
‫‪∆γ i‬‬
‫· )) ‪F (γ(Ti‬‬ ‫| ‪|∆γ i‬‬
‫| ‪|∆γ i‬‬
‫‪∆γ i‬‬
‫הוא וקטור יחידה בכיוון התנועה ואילו | ‪ |∆γ i‬הוא אורך המקטע‪.‬‬ ‫| ‪|∆γ i‬‬ ‫‪47‬נזכור כי המקטע ‪ ∆γ i‬הוא גם וקטור בכיוון התנועה‪ .‬כלומר‪:‬‬
‫נסכום לכל ‪ i‬ונקבל‪:‬‬

‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫‪F (γ(Ti )) · ∆γ i‬‬
‫‪i=1‬‬
‫(‬
‫∞→‪n‬‬
‫הגדרה ‪ 12.23‬אם קיים הגבול של ‪ ni=1 F (γ(Ti )) · ∆γ i‬כאשר‬
‫‪P‬‬
‫ללא תלות בפרמטריזציה או בחלוקות‪,‬‬
‫‪δn → 0‬‬
‫´‬
‫אז ערך הגבול נקרא האינטגרל הקווי מן הסוג השני של השדה )‪ F = (P, Q, R‬לאורך המסילה ‪ .γ‬מסמנים ‪F ·dr‬‬
‫‪γ‬‬ ‫´‬
‫או ‪. P dx + Qdy + Rdz‬‬
‫‪γ‬‬
‫´‬
‫הערה‪ :‬הסימון ‪ P dx + Qdy + Rdz‬מתקבל אם "חושבים" על ‪ dr‬כעל הוקטור )‪ (dx, dy, dz‬ואז מבצעים מכפלה‬
‫‪γ‬‬
‫סקלרית עם )‪.F = (P, Q, R‬‬
‫תזכורת‪ :‬בהינתן מסילה רציפה ‪ γ‬ופרמטריזציה )‪ γ(t‬כאשר ]‪ .t ∈ [a.b‬המגמה של )‪ γ(t‬היא כיוון ההתקדמות‬
‫לאורך המסילה אשר מושרה מהפרמטר ‪ .t‬נקודת ההתחלה מוגדרת להיות )‪ γ(a‬ונקודת הסיום היא )‪γ(b‬‬
‫ואז המגמה היא כיוון ההתקדמות כאשר הפרמטר משתנה באופן רציף מ־‪ a‬ל־‪ .b‬ייתכן בהחלט שהמסילה‬
‫תהייה סגורה‪ ,‬אך זה לא מפריע להגדיר את מגמה‪ .‬נדגיש כי המגמה תלויה בפרמטריזציה‪.‬‬
‫( ‪ (0, 0) ,‬ורוצים פרמטריציה אשר מגמתה‬‫‪ .1‬אם ‪ γ‬היא החלק של גרף הפרבולה ‪ y = x2‬בין הנקודות )‪(2, 4‬‬
‫) ‪γ (t) = (−t, t2‬‬
‫‪.‬‬ ‫היא מהנקודה )‪ (2, 4‬לראשית הצירים נבחר‬
‫]‪t ∈ [−2, 0‬‬
‫‪ .2‬אם ‪ γ‬מתארת מעגל ברדיוס ‪ R‬סביב ראשית(הצירים אז הפרמטריזציה בה כיוון ההתקדמות (‬

‫הוא נגד‬
‫)‪γ (θ) = (R sin θ, R cos θ‬‬ ‫)‪γ (θ) = (R cos θ, R sin θ‬‬
‫היא‬ ‫ואילו הפרמטריזציה‬ ‫כיוון השעון היא‬
‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬ ‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫פרמטריזציה בה כיוון ההתקדמות הוא עם כיוון השעון‪.‬‬
‫הערה‪ :‬בהמשך נאמר כי המגמה של מסילה פשוטה וסגורה במישור היא חיובית אם כיוון ההתקדמות הוא‬
‫נגד כיוון השעון‪.‬‬
‫משפט ‪ 12.24‬תהא ‪ γ‬מסילה גזירה ברציפות בעלת פרמטריזציה )‪ γ(t‬ויהא )‪ F (x, y, z‬שדה וקטורי רציף‪ ,‬אז‪:‬‬
‫ˆ‬ ‫‪ˆb‬‬
‫‪F · dr = F (γ (t)) · γ 0 (t)dt‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪a‬‬
‫כאשר ]‪ [a, b‬תחום הפרמטריזציה של ‪.γ‬‬
‫‪ .1‬האינטגרל הקווי לא תלוי בפרמטריזציה‪.‬‬
‫‪ .2‬המשפט נכון גם אם ‪ F‬לא רציפה אך האינטגרל הקווי קיים לאורך המסילה‪.‬‬
‫¸‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .3‬אם המסילה עליה מבצעים אינטגרציה היא מסילה סגורה‪ ,‬אז נהוג לסמן את האינטגרל על־ידי‬
‫‪ .4‬האינטגרל מושפע מכיוון ההתקדמות לאורך המסילה‪ .‬בפרט‪ ,‬כזכור‪ −γ ,‬מסילה במגמה הפוכה מ־‪ γ‬אז‬
‫´‬ ‫´‬
‫‪ . F · dr = − F · dr‬נציין כי אינטגרל קווי מן הסוג הראשון לא מושפע ממגמת המסילה‪.‬‬
‫‪−γ‬‬ ‫‪γ‬‬
‫הוכחה‪ :‬רעיון ההוכחה זהה למשפט הקודם‪ .‬לפי ההגדרה‪ ,‬מביטים בסכומים‪:‬‬
‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫‪F (γ(Ti )) · ∆γ i‬‬
‫‪i=1‬‬
‫ממשפט לגרנז׳‪:‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪∆γ i‬‬ ‫‪X‬‬
‫= ‪F (γ(Ti )) · ∆γ i‬‬ ‫· )) ‪F (γ(Ti‬‬ ‫= ‪∆ti‬‬ ‫‪F (γ(Ti )) · γ 0 (Ti∗ )∆ti‬‬
‫‪i=1‬‬ ‫‪i=1‬‬
‫‪∆ti‬‬ ‫‪i=1‬‬
‫כמו מקודם‪ ,‬בה"כ נאמר כי ∗‪ Ti = Ti‬ונקבל‪:‬‬

‫‪n‬‬
‫‪X‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪X‬‬
‫= ‪F (γ(Ti )) · ∆γ i‬‬ ‫‪F (γ(Ti )) · γ 0 (Ti )∆ti‬‬
‫‪i=1‬‬ ‫‪i=1‬‬
‫‪Pn‬‬
‫מתכנסים‬ ‫‪i=1‬‬ ‫נבחין כי קיבלנו סכומי רימן של הפונקציה )‪ F (γ (t)) · γ 0 (t‬ולכן הסכומים ‪F (γ(Ti )) · ∆γ i‬‬
‫לאינטגרל של )‪ F (γ (t)) · γ 0 (t‬בקטע ]‪ ,[a, b‬כלומר‪:‬‬
‫‪ˆb‬‬
‫‪F (γ (t)) · γ 0 (t)dt‬‬
‫‪a‬‬
‫‪ .1‬נחשב את העבודה של )‪ F = (y, −x‬לאורך המסילות‪:‬‬

‫(‬ ‫(‬
‫)‪γ 1 (t) = (cos t, sin t‬‬ ‫)‪γ 2 (t) = (t, t‬‬
‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬ ‫]‪t ∈ [0, 1‬‬
‫)א( ‪ :γ1‬בבירור )‪ ,γ 01 (t) = (− sin t, cos t‬נציב ונקבל‪:‬‬

‫˛‬ ‫‪ˆ2π‬‬ ‫‪ˆ2π‬‬ ‫‪ˆ2π‬‬
‫‪F · dr = F (γ 1 (t)) · γ 01 (t)dt = (sin t, − cos t) · (− sin t, cos t) dt = −1dt = −2π‬‬
‫‪γ1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫נבחין כי בכל נקודה ההיטל של השדה במגמה הפוכה למגמת המסילה ולכן הגיוני שהעבודה תצא‬
‫שלילית‪.‬‬
‫)ב( ‪ :γ2‬בבירור )‪ ,γ 02 (t) = (1, 1‬נציב ונקבל‪:‬‬

‫ˆ‬ ‫‪ˆ2π‬‬ ‫‪ˆ2π‬‬ ‫‪ˆ2π‬‬
‫‪0‬‬
‫‪F · dr = F (γ 2 (t)) · γ 2 (t)dt = (t, −t) · (1, 1) dt = 0 dt = 0‬‬
‫‪γ2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫נבחין כי השדה ניצב למסילה בכל נקודה ולכן ברור שהעבודה היא אפס‪.‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪y‬‬ ‫‪−x‬‬
‫‪ F = x2 +y‬לאורך המסילות‪:‬‬ ‫‪2 , x2 +y 2 , 2z‬‬ ‫‪ .2‬נחשב את העבודה של‬
‫(‬ ‫(‬
‫)‪γ 1 (t) = (cos t, sin t, t‬‬ ‫)‪γ 2 (t) = (1, 0, t‬‬
‫]‪t ∈ [0, 4π‬‬ ‫]‪t ∈ [0, 4π‬‬
‫)א( ‪ :γ1‬בבירור )‪ ,γ 01 (t) = (− sin t, cos t, 1‬נציב ונקבל‪:‬‬

‫ˆ‬ ‫‪ˆ4π‬‬ ‫‪ˆ4π‬‬ ‫‪ˆ4π‬‬
‫‪F ·dr = F (γ 1 (t))·γ 01 (t)dt = (sin t, − cos t, 2t)·(− sin t, cos t, 1) dt = 2t−1 dt = 16π 2 −4π‬‬
‫‪γ1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫)ב( ‪ :γ1‬בבירור )‪ ,γ 02 (t) = (0, 0, 1‬נציב ונקבל‪:‬‬

‫ˆ‬ ‫‪ˆ4π‬‬ ‫‪ˆ4π‬‬ ‫‪ˆ4π‬‬
‫‪0‬‬
‫‪F · dr = F (γ 2 (t)) · γ 2 (t)dt = (∗, ∗, 2t) · (0, 0, 1) dt = 2t dt = 16π 2‬‬
‫‪γ2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫נבחין כי המסילות מתחילות ומסתיימות באותה הנקודה‪ ,‬אך העבודה לאורכן שונה‪.‬‬
‫משפט גרין‬ ‫‪12.5‬‬

‫נרצה כעת לקשור אינטגרל קווי מן הסוג שני לאינטגרל כפול‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 12.25‬יהא ‪ D‬תחום פשוט במישור ונסמן ב־‪ ∂D = γ‬את שפת התחום‪ .‬פרמטריזציה עם מגמה חיובית של‬
‫‪ γ‬היא פרמטריזציה בה התחום תמיד נמצא משמאל לכיוון ההתקדמות‪.‬‬
‫הערה‪ :‬בתחום לא פשוט או בתחום בו השפה מורכבת ממספר מסילות‪ ,‬נבחר מגמה חיובית באותו האופן‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫התחום נמצא משמאל לכיוון ההתקדמות‪.‬‬
‫‪ .1‬עבור התחום ‪ ,D = (x, y) | x2 + (y − 2)2 ≤ 4‬פרמטריזציה לשפת התחום עם מגמה חיובית היא‪:‬‬
‫‬ ‫ ‬
‫(‬
‫))‪γ (t) = (2 cos(t), 2 + 2 sin(t‬‬
‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫‪ .2‬עבור התחום }‪ ,D = {(x, y) | 1 ≤ x2 + y 2 ≤ 4‬השפה מורכבת משתי מסילות ופרמטריזציה עם מגמה‬

‫חיובית היא‪:‬‬
‫(‬ ‫(‬
‫)‪γ 1 (t) = (sin t, cos t‬‬ ‫)‪γ 2 (t) = (2 cos t, 2 sin t‬‬
‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬ ‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫משפט ‪) 12.26‬גרין( תהא ‪ D‬קבוצה סגורה וחסומה במישור שהיא איחוד של מספר סופי של תחומים פשוטים ותהא‬
‫‪ ∂D‬השפה עם מגמה חיובית‪ .‬אם )‪ P (x, y) , Q (x, y) , Py (x, y) , Qx (x, y‬רציפות בתחום פתוח המכיל את ‪D‬‬
‫ואת ‪ ∂D‬אז‪:‬‬
‫˛‬ ‫¨‬
‫= ‪P dx + Qdy‬‬ ‫‪Qx − Py dxdy‬‬
‫‪∂D‬‬ ‫‪D‬‬
‫‪ .1‬אם השדה )‪ F̄ = (P, Q‬גזיר ברציפות‪ ,‬התנאים עליו בבירור מתקיימים‪.‬‬
‫‪ .2‬המשפט נכון גם אם התחום הוא לא איחוד סופי של תחומים פשוטים ובמידת הצורך ניתן להפעיל את משפט‬
‫גרין במצב כזה‪.‬‬
‫‪ .3‬אם נתון אינטגרל קווי קשה לחישוב‪ ,‬אפשר לעבור לאינטגרל כפול על־ידי ביצוע התאמות הנדרשות במשפט‪.‬‬
‫‪ .4‬חישוב שטח של קבוצה ‪ D‬באמצעות בחירה של שדה המקיים ‪ Qx − Py = 1‬ואז השטח של ‪ D‬הוא‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬ ‫˛‬
‫= ‪dxdy‬‬ ‫‪(Qx − Py )dxdy = P dx + Qdy‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪γ‬‬
‫הוכחה‪ :‬נניח כי הוכחנו את הטענות הבאות‪:‬‬

‫¸‬ ‫˜‬
‫‪ .1‬אם התחום הוא תחום פשוט ביחס לציר ‪ y‬אז‪. P dx + 0dy = (−Py )dxdy :‬‬
‫¸‪∂D‬‬ ‫˜‪D‬‬
‫‪ .2‬אם התחום הוא תחום פשוט ביחס לציר ‪ x‬אז‪. 0dx + Qdy = (Qx )dxdy :‬‬
‫‪∂D‬‬ ‫‪D‬‬
‫מכאן‪ ,‬עבור תחום פשוט‪ ,‬שתי הנוסחאות תקפות‪ ,‬נחבר וסיימנו‪ .‬בתחום שאינו פשוט‪ ,‬מההנחה‪ ,‬התחום הוא‬
‫איחוד סופי של תחומים פשוטים ומאדיטיביות האינטגרל נקבל את משפט גרין‪ .‬נוכיח את הטענה הראשונה‪.‬‬
‫נתחיל עם אגף ימין‪ .‬התחום פשוט ביחס לציר ‪ y‬ולכן קיימות שתי פונקציות רציפות )‪ v(x), u(x‬אשר מגדירות‬
‫את התחום‪ .‬כעת‪ ,‬באופן ישיר מתקיים‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫¨‬ ‫‪ˆb‬‬ ‫ˆ‬
‫)‪v(x‬‬ ‫‪ˆb‬‬
‫‪− Py dxdy = ‬‬ ‫‪−Py dy  dx = − (P (x, v (x)) − P (x, u (x))) dx‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪a‬‬ ‫)‪u(x‬‬ ‫‪a‬‬
‫נעבור לאגף שמאל‪ .‬שפת התחום מורכבת מארבע מסילות‪:‬‬
:‫ ושפת התחום היא‬v(x), u(x) ‫ הן המסילות המתאימות לפונקציות‬γ1 , γ2 ,‫כאשר‬
∂D = γ = γ1 + γ4 + γ2 + γ3
:‫מאדיטיביות מתקיים‬
˛ ˆ ˆ ˆ ˆ
P dx + 0dy = P dx + P dx + P dx + P dx
γ γ1 γ4 γ2 γ3
:‫ נציב‬,b ≤ t ≤ a ‫ כאשר המגמה הפוכה ולכן נרשום‬γ 1 (t) = (t, v(t)) ‫ נבחר פרמטריזציה‬:γ1 ‫על‬
ˆ â ˆb
0
P dx + 0dy = ((P (t, v (t)) , 0) · (1, v (t))) dt = − P (t, v (t)) dt
γ1 b a
:‫ נציב‬,a ≤ t ≤ b ‫ כאשר‬,γ 2 (t) = (t, u(t)) ‫ נבחר פרמטריזציה‬:γ2 ‫על‬

ˆ ˆb ˆb
0
P dx + 0dy = ((P (t, u (t)) , 0) · (1, u (t))) dt = P (t, u (t)) dt
γ2 a a
:‫ נציב‬,u(b) ≤ t ≤ v(b) ‫ כאשר‬γ 3 (t) = (b, t) ‫ נבחר פרמטריזציה‬:γ3 ‫על‬

ˆ ˆ
v(b) ˆ
v(b)
P dx + 0dy = ((P (t, u (t)) , 0) · (0, 1)) dt = 0dt = 0

γ3 u(b) u(b)
.‫ נקבל אפס‬γ3 ‫ בדומה ל־‬:γ4 ‫על‬

:‫נסכם ונקבל‬
˛ ˆ ˆ ˆ ˆ
P dx + 0dy = P dx + P dx + P dx + P dx
γ γ1 γ2 γ3 γ4
ˆb ˆb
=− P (t, v (t)) dt+ P (t, u (t)) dt
a a
ˆb ¨
=− (P (t, v (t)) − P (t, u (t))) dt = − Py dxdy
a D
.‫הטענה השנייה כמובן אנלוגית‬
‫¸‬
‫= ‪ ,I‬כאשר ‪ γ‬מעגל ברדיוס ‪ R‬סביב הראשית נגד‬ ‫‪ .1‬נחשב את ‪(sin ex − x2 y) dx + (xy 2 + cos y 4 ) dy‬‬
‫‪γ‬‬
‫כיוון השעון‪ .‬נסמן ב־‪ D‬את הדיסקה שהיא הפנים של המעגל‪ ,‬מתקיימים תנאי משפט גרין ולכן‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬
‫∂‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫∂‬ ‫‪x‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪R4 π‬‬
‫= ‪y 2 + x2 dxdy = ...‬‬
‫‬ ‫‬
‫=‪I‬‬ ‫‪xy + cos y −‬‬ ‫= ‪sin e − x y dxdy‬‬
‫‪∂x‬‬ ‫‪∂y‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬
‫¸‬ ‫)‪sin(x2 +1‬‬

‫‬ ‫‬
‫= ‪ I‬כאשר ‪ γ‬היא מסילה חלקה‪ ,‬פשוטה וסגורה‬ ‫‪e‬‬ ‫‪ .2‬נחשב את ‪+ 3x y dx+ x3 + ecos(y−1) dy‬‬
‫‪2‬‬
‫‪γ‬‬
‫עם מגמה חיובית‪ .‬נסמן ב־‪ D‬את התחום החסום על־ידי המסילה‪ ,‬מתקיימים תנאי משפט גרין ולכן‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬
‫∂‬ ‫‪3‬‬ ‫)‪cos(y−1‬‬ ‫)‪∂ sin(x2 +1‬‬ ‫‪2‬‬
‫‬
‫‪3x2 − 3x2 dxdy = 0‬‬
‫‬
‫=‪I‬‬ ‫‪x +e‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪e‬‬ ‫= ‪+ 3x y dxdy‬‬
‫‪∂x‬‬ ‫‪∂y‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪ .3‬נחשב את שטח האליפסה ‪ . xa2 + yb2 = 1‬נסמן את פנים התחום ב־‪ D‬ונבחר ) ‪ ,F̄ = (− y2 , x2‬אז ממשפט גרין‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬ ‫˛‬
‫‪y‬‬ ‫‪x‬‬
‫= ‪1 dxdy‬‬ ‫)∗( = ‪Qx − Py dxdy = − dx + dy‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪γ‬‬
‫כעת‪ ,‬נבחר‬ ‫האליפסה עצמה( עם מגמה חיובית‪ ,‬כנדרש במשפט גרין‪.‬‬ ‫(‬ ‫כאשר ‪ γ‬שפת התחום )כלומר‬
‫)‪γ (t) = (a cos t, b sin t‬‬
‫‪ ,‬נגזור )‪ γ 0 (t) = (−a sin t, b cos t‬ונציב‪:‬‬ ‫פרמטריזציה‬
‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫‪ˆ2π‬‬ ‫‪ˆ2π‬‬ ‫‪ˆ2π‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪ab‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ab‬‬
‫= )∗(‬ ‫= ‪(−b sin t, a cos t) · (−a sin t, b cos t) dt‬‬ ‫= ‪sin t + cos t dt‬‬ ‫‪1 dt = abπ‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪ .4‬נניח כי הכוח )‪ F = (3x2 y 2 + 19, 2x3 y‬פועל על חלקיק במישור‪ .‬נחשב את העבודה לאורך המסילה ‪:γ1‬‬
‫(‬
‫)‪γ 2 (t) = (t, 0‬‬
‫כאשר תנועת החלקיק היא מהנקודה )‪ (5, 0‬לנקודה )‪ .(−5, 0‬נגדיר מסילה ‪ γ2‬על־ידי‬
‫]‪t ∈ [−5, 5‬‬
‫ונסמן ב־‪ D‬את התחום ששפתו היא ‪ .γ1 + γ2‬נבחין כי המגמה היא חיובית וכל תנאי משפט גרין מתקיימים‪,‬‬
‫לכן‪:‬‬
‫˛‬ ‫¨‬ ‫¨‬
‫= ‪P dx + Qdy‬‬ ‫= ‪Qx − Py dxdy‬‬ ‫‪6x2 y − 6x2 y dxdy = 0‬‬
‫‪γ1 +γ2‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬
‫נסיק כי העבודה לא תלויה במסלול אלא רק בנקודת ההתחלה והסיום‪ .‬אכן‪ ,‬מאדיטיביות‪:‬‬
‫¸‬ ‫´‬ ‫´‬
‫=‪0‬‬ ‫‪P dx + Qdy = P dx + Qdy + P dx + Qdy‬‬
‫‪γ1 +γ2‬‬ ‫‪γ1‬‬ ‫‪γ2‬‬
‫‪m‬‬
‫´‬ ‫´‬
‫‪P dx + Qdy = − P dx + Qdy‬‬
‫‪γ1‬‬ ‫‪γ2‬‬
‫´‬
‫באופן ישיר‪ .‬ברור כי )‪ γ 02 = (1, 0‬ולכן‪:‬‬ ‫נחשב את ‪P dx + Qdy‬‬
‫‪γ2‬‬
‫ˆ‬ ‫‪ˆ5‬‬
‫‪P dx + Qdy = (0 + 19, 0) · (1, 0) dt = 190‬‬
‫‪γ2‬‬ ‫‪−5‬‬
‫ומכאן‪:‬‬
‫ˆ‬
‫‪P dx + Qdy = −190‬‬
‫‪γ1‬‬
‫שדה משמר דו־מימדי‬ ‫‪12.6‬‬

‫בדוגמה האחרונה ראינו תכונה מעניינת‪ :‬העבודה של השדה הייתה תלוייה רק בנקודות ההתחלה והסיום ולא‬
‫במסלול עצמו‪ .‬זוהי תכונה כללית יותר של שדות וקטוריים מיוחדים‪.‬‬
‫´‬ ‫´‬
‫לכל שתי‬ ‫= ‪F̄ · dr‬‬ ‫הגדרה ‪ 12.27‬שדה וקטורי רציף ‪ F‬בקבוצה ‪ D ⊆ R2‬נקרא שדה משמר ב־‪ D‬אם ‪F̄ · dr‬‬
‫‪γ1‬‬ ‫‪γ2‬‬
‫מסילות חלקות למקוטעין עם אותן נקודת ההתחלה והסיום המוכלות ב־‪.D‬‬
‫משפט ‪ 12.28‬יהא ‪ F‬שדה רציף המוגדר בקבוצה פתוחה וקשירה ‪ ,D‬הבאים שקולים‪:‬‬
‫‪ F .1‬שדה משמר ב־‪.D‬‬

‫¸‬
‫‪ F̄ · dr = 0 .2‬לכל מסילה חלקה למקוטעין וסגורה אשר מוכלת ב־‪.D‬‬
‫‪γ‬‬
‫‪ .3‬קיימת פונקציה )‪ u (x, y) ∈ C 1 (D‬המקיימת‪:‬‬
‫) ‪∀M ∈ V, ∇u (M ) = (ux (M ) , uy (M )) = F̄ (M‬‬
‫הערה‪ :‬הפונקציה )‪ u (x, y‬נקראת פונקציית הפוטנציאל של השדה ‪ .F‬במקרה זה מתקיים לכל ‪:M1 , M2 ∈ D‬‬
‫ˆ‬
‫) ‪F̄ · dr = u (M2 ) − u (M1‬‬
‫‪γM1 →M2‬‬
‫כאשר ‪ γM1 →M2‬היא מסילה חלקה המתחילה ב־ ‪ ,M1‬מסתיימת ב־ ‪ M2‬ומוכלת ב־‪.D‬‬
‫הוכחה‪:‬‬
‫¸‬
‫(‬
‫))‪γ(t) = (x(t), y(t‬‬
‫‪ :2 ⇐= 1‬תהא ‪ γ‬מסילה חלקה למקוטעין וסגורה‪ ,‬נוכיח כי ‪ . F ·dr = 0‬ניקח פרמטריזציה‬
‫]‪t ∈ [a, b‬‬ ‫‪γ‬‬
‫ונפצל את ‪ γ‬לשתי מסילות באופן הבא‪:‬‬
‫(‬ ‫(‬
‫))‪γ 1 (t) = (x (t) , y (t‬‬ ‫))‪γ 2 (t) = (x (t) , y (t‬‬
‫ ‪ a+b‬‬
‫‪t ∈ a+b‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪t ∈ a, 2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪b‬‬
‫נבחין כי ‪ γ1‬ו־ ‪ −γ2‬הן מסילות בעלות אותה נקודת ההתחלה והסיום‪ F ,‬שדה משמר ולכן‪:‬‬
‫ˆ‬ ‫ˆ‬
‫= ‪F · dr‬‬ ‫‪F · dr‬‬
‫‪γ1‬‬ ‫‪−γ2‬‬
‫˛‬ ‫ˆ‬ ‫ˆ‬ ‫ˆ‬ ‫ˆ‬
‫= ‪F · dr‬‬ ‫‪F · dr +‬‬ ‫= ‪F · dr‬‬ ‫‪F · dr −‬‬ ‫‪F · dr = 0‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪γ1‬‬ ‫‪γ2‬‬ ‫‪γ1‬‬ ‫‪−γ2‬‬
‫‪ :3 ⇐= 2‬נבחר ‪ M0 ∈ D‬ולכל ‪ (x, y) ∈ D‬נגדיר‪:‬‬

‫ˆ‬
‫= )‪u(x, y‬‬ ‫‪F · dr‬‬
‫‪γx,y‬‬
‫כאשר ‪ γx,y‬מסילה חלקה המוכלת בתחום ומחברת את ‪ M0‬ל־)‪ .(x, y‬נבחין כי‪:‬‬
‫´‬ ‫´‬ ‫´‬ ‫´‬
‫‪F · dr −‬‬ ‫‪F · dr‬‬ ‫‪F · dr +‬‬ ‫‪F · dr‬‬
‫)‪u (x + h, y) − u (x, y‬‬ ‫‪γx+h,y‬‬ ‫‪γx,y‬‬ ‫‪γx+h,y‬‬ ‫‪−γx,y‬‬
‫‪lim‬‬ ‫‪= lim‬‬ ‫‪= lim‬‬ ‫)‪= (Λ‬‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬ ‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬ ‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬
‫המסילות ‪ γx+h,y , −γx,y‬ביחד עם המסילה ‪ γ‬המחברת את )‪ (x + h, y‬ל־)‪ (x, y‬יוצרות מסילה סגורה ולפי ההנחה‬
‫האינטגרל שווה לאפס‪ .‬מאדיטיביות נקבל‪:‬‬
‫ˆ‬ ‫ˆ‬ ‫ˆ‬
‫‪F · dr +‬‬ ‫‪F · dr = F · dr‬‬
‫‪γx+h,y‬‬ ‫‪−γx,y‬‬ ‫‪−γ‬‬
‫(‬
‫)‪γ (t) = (t, y‬‬
‫‪ ,‬נגזור ונציב‪:‬‬ ‫פרמטריזציה מפורשת ל־‪ γ‬היא‬
‫]‪t ∈ [x + h, x‬‬
‫ˆ‬ ‫‪ˆx‬‬ ‫ˆ‬

‫‪x+h‬‬
‫‪F · dr = −‬‬ ‫= ‪(P, Q) · (1, 0) dt‬‬ ‫‪P (t, y) dt‬‬

‫‪−γ‬‬ ‫‪x+h‬‬ ‫‪x‬‬
‫קיבלנו ביטוי מפורש יותר למונה ב־)‪ ,(Λ‬נציב ונקבל‪:‬‬
‫´‬
‫‪x+h‬‬
‫‪P (t, y) dt‬‬
‫‪x‬‬
‫‪(Λ) = lim‬‬ ‫)‪= P (x, y‬‬
‫‪h→0‬‬ ‫‪h‬‬ ‫)∗(‬
‫´‬
‫‪x+h‬‬
‫‪P (t,y)dt‬‬ ‫́‪x‬‬
‫‪x‬‬ ‫)‪G(x+h)−G(x‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪h‬‬
‫=‬ ‫‪h‬‬
‫)∗( נובע מרציפות ‪ ,P‬המשפט היסודי והגדרת הנגזרת‪ :‬אם נסמן ‪ G (x) = P (t, y) dt‬אז‬
‫‪0‬‬
‫∂‬
‫‪ . ∂x‬באופן דומה‪ ,‬מראים כי לכל נקודה ב־‪ D‬מתקיים‬ ‫כלומר הוכחנו כי לכל נקודה ב־‪ D‬מתקיים ‪u = P‬‬
‫∂‬
‫‪ . ∂y‬לפיכך‪ ,‬בקבוצה ‪ D‬מתקיים‪:‬‬ ‫‪u=Q‬‬
‫‪∇u = (ux , uy ) = (P, Q) = F‬‬
‫לבסוף‪ ,‬נתון כי ̄‪ F‬שדה רציף‪ ,‬והוכחנו כי ‪ ,∇u = F‬לכן ‪ u‬גזירה ברציפות‪.‬‬

‫‪ :1 ⇐= 3‬נוכיח כי ‪ F‬שדה משמר‪ .‬כלומר‪ ,‬לכל שתי מסילות חלקות ‪ γ1 , γ2‬בעלות אותן נקודות ההתחלה‬
‫והסיום מתקיים‪:‬‬
‫ˆ‬ ‫ˆ‬
‫‪F · dr = F · dr‬‬
‫‪γ1‬‬ ‫‪γ2‬‬
‫אם נסמן ‪ γ = γ1 − γ2‬אז ‪ γ‬מסילה חלקה למקוטעין וסגורה‪ ,‬מאדיטיביות‪ ,‬הטענה שקולה להוכחה כי‪:‬‬
‫ˆ‬
‫‪F · dr = 0‬‬
‫‪γ‬‬
‫(‬
‫))‪γ (t) = (x (t) , y (t‬‬
‫פרמטריזציה של ‪ ,γ‬מניחים כי ‪ F = ∇u‬ולכן‪:‬‬ ‫תהא‬
‫]‪t ∈ [a, b‬‬
‫˛‬ ‫‪ˆb‬‬
‫‪F · dr = (ux (γ (t)) , uy (γ (t))) · γ 0 (t) dt‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪a‬‬
‫‪ˆb‬‬
‫‪= ux (γ̄ (t)) x0 (t) + uy (γ̄ (t)) y 0 (t) dt‬‬
‫‪a‬‬
‫‪ˆb‬‬
‫‪d‬‬
‫=‬ ‫‪u (γ̄(t)) dt = u (γ̄(b)) − u (γ̄(a)) = 0‬‬
‫)‪(i‬‬ ‫‪dt‬‬ ‫)‪(ii‬‬
‫‪a‬‬
‫)‪ (i‬כלל השרשרת‪.‬‬

‫)‪ (ii‬המשפט היסודי‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬נוכיח כי העבודה של השדה ) ‪ ,F̄ (x, y) = (2xy + y 2 , 2xy + x2‬לאורך המסילה ‪ 48‬הסגורה‪:‬‬
‫‪48‬הנקראת ‪.lemniscate‬‬
‫‪‬‬
‫)‪ γ̄ (t) = (sin t, sin t · cos t‬‬
‫היא אפס על־ידי כך שנוכיח כי השדה‬ ‫אשר נתונה על־ידי הפרמטריזציה‬
‫‪‬‬ ‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫משמר בכל המישור‪ .‬נעשה זאת על־ידי מציאת פונקציית פוטנציאל‪ .‬אם קיימת פונקציית פוטנציאל ‪ u‬אז‪:‬‬
‫‪ux (x, y) = 2xy + y 2‬‬
‫נבצע אינטגרציה לפי ‪ x‬ונקבל‪:‬‬
‫)‪u (x, y) = x2 y + y 2 x + g (y‬‬
‫נגזור את הביטוי שקיבלנו לפי ‪ y‬ונשווה לרכיב השני של השדה‪:‬‬
‫‪x2 + 2yx + g 0 (y) = x2 + 2xy‬‬
‫נסיק כי )‪ g (y‬היא פונקציה קבועה ולכן קיבלנו פונקציית פוטנציאל‪:‬‬
‫‪u (x, y) = x2 y + y 2 x + c‬‬
‫לכן‪ ,‬לפי המשפט‪ ,‬השדה משמר‪ .‬מכאן‪ ,‬העבודה היא אכן אפס‪.‬‬
‫שדה משמר בתחום פשוט קשר‬ ‫‪12.6.1‬‬
‫הגדרה ‪ 12.29‬תהא ‪ D‬קבוצה קשירה במישור‪ .‬נאמר כי ‪ D‬הוא תחום פשוט קשר אם ניתן לכווץ באופן רציף כל‬
‫מסילה סגורה המוכלת בתחום לנקודה‪.‬‬
‫מעגל‬
‫‪ .1‬לא נרשום את ההגדרה הפורמלית של כיווץ מסילות אך בכדי להדגים את העניין‪ ,‬נראה איך מכווצים את (‬
‫)‪γ̄t (θ) = (t cos θ, t sin θ‬‬
‫‪.‬‬ ‫היחידה לנקודה‪ :‬פרמטריזציה של מעגל ברדיוס ‪ t > 0‬ביחס לראשית היא‬
‫]‪θ ∈ [0, 2π‬‬
‫כעת‪ ,‬אם נשאיף את ‪ t‬מ־‪ 1‬לאפס נקבל כי מעגל היחידה מתכווץ באופן רציף לנקודה שהיא ראשית הצירים‪.‬‬
‫‪ .2‬המשמעות הגיאומטרית של תחום פשוט קשר היא שבתחום "אין חורים"‪ .‬לדוגמה‪ ,‬הכדור )‪ B (0̄, 3‬הוא‬
‫פשוט קשר אך )‪ B (0̄, 3) − B (0̄, 1‬לא פשוט קשר‪.‬‬
‫‪ .3‬איחוד של תחומים פשוטי קשר הוא לא בהכרח תחום פשוט קשר‪ .‬לדוגמה התחומים‪:‬‬
‫‪D1 = (x, y) | 1 ≤ x2 + y 2 ≤ 9, x ≥ 0‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫‪D2 = (x, y) | 1 ≤ x2 + y 2 ≤ 9, x ≤ 0‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫פשוטי קשר אך‪:‬‬
‫)‪D1 ∪ D1 = (x, y) | 1 ≤ x2 + y 2 ≤ 9 = B (0̄, 3) − B (0̄, 1‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫הוא לא תחום פשוט קשר‪.‬‬
‫משפט ‪ 12.30‬יהא )‪ F̄ = (P, Q‬שדה גזיר ברציפות בתחום פשוט קשר ‪ D‬אז השדה משמר ב־‪ D‬אם ורק אם‪:‬‬
‫)‪∀ (x, y) ∈ D, Py (x, y) = Qx (x, y‬‬
‫‪ .1‬נראה מההוכחה כי הדרישה שהתחום פשוט קשר רלוונטית רק בכיוון ⇒=‪.‬‬
‫‪ .2‬הדרישה שהשדה יהיה גזיר ברציפות הכרחית לאפיון‪ :‬ייתכן כי )‪ F̄ = (P, Q‬משמר אך לא מתקיים ‪Py = Qx‬‬
‫בתחום‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬פונקציית הפוטנציאל‪:‬‬

‫‪‬‬
‫‪x3 y−xy 3‬‬
‫‪‬‬
‫‪x2 +y 2‬‬
‫)‪(x, y) 6= (0, 0‬‬
‫= )‪u (x, y‬‬
‫‪‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‪(x, y) = (0, 0‬‬
‫גזירה ברציפות במישור פעם אחת בלבד‪ .‬לפיכך‪ ,‬השדה ‪ ∇u = F‬משמר לפי משפט קודם‪ ,‬אך על־ידי‬
‫חישוב ישיר רואים כי‪:‬‬
‫)‪uxy (0, 0) = Py (0, 0) 6= Qx (0, 0) = uyx (0, 0‬‬
‫הוכחה‪:‬‬
‫=⇐ אם השדה משמר אז קיימת פונקציית פוטנציאל )‪ u (x, y‬כך שמתקיים )‪ .∇u = (P, Q‬זוהי פונקציה‬
‫גזירה ברציפות פעמיים ולכן הנגזרות המעורבות שוות‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫‪Py = (ux )y = (uy )x = Qx‬‬
‫⇒=‪ :‬נניח כי ‪ Py = Qx‬ב־‪ D‬ונוכיח כי לכל מסילה פשוטה ‪ ,49‬חלקה וסגורה ‪ γ‬המוכלת ב־‪ D‬מתקיים‪:‬‬
‫˛‬
‫‪P dx + Qdy = 0‬‬
‫‪γ‬‬
‫נבחין כי ‪ γ‬היא שפה של תחום ‪ G 50‬אשר מוכל ב־‪ .D‬לפיכך‪ ,‬ממשפט גרין‪:‬‬
‫˛‬ ‫¨‬ ‫¨‬
‫= ‪P dx + Qdy‬‬ ‫= ‪Qx − Py dxdy‬‬ ‫‪0 dxdy = 0‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪G‬‬ ‫‪G‬‬
‫‪49‬מאדיטיביות‪ ,‬מספיק להוכיח למסילות פשוטות‪.‬‬

‫‪50‬אילו "היו חורים" ב־‪ ,D‬היינו מקבלים כי ‪ γ‬לא בהכרח מתארת את כל שפת התחום‪ .‬מכאן‪ ,‬הכרחי שהתחום יהיה פשוט קשר‪.‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪−y‬‬
‫= )‪ F̄ (x, y) = (P, Q‬לאורך המסילות‪:‬‬ ‫‪, x‬‬
‫‪x2 +y 2 x2 +y 2‬‬
‫דוגמה‪ :‬נחשב את העבודה של השדה‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫)‪ γ̄ (t) = (1 + sin t, sin t · cos t‬‬ ‫)‪ γ̄ (t) = (cos t, sin t‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪‬‬ ‫]‪t ∈ [0, π‬‬ ‫‪‬‬ ‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫‪ :γ1‬חישוב ישיר נותן ‪:51‬‬
‫‪−x2 + y 2‬‬
‫= ‪Py‬‬ ‫‪= Qx‬‬
‫‪(x2 + y 2 )2‬‬
‫בכל נקודה פרט לראשית‪ ,‬לכן מהמשפט‪ ,‬השדה משמר בכל תחום פשוט קשר אשר אינו מכיל את הראשית‪.‬‬
‫נבחין כי המסילה פשוטה‪ ,‬סגורה‪ ,‬חלקה למקוטעים וחוסמת תחום אשר אינו מכיל את הראשית‪ ,‬לפיכך‪,‬‬
‫העבודה לאורך המסילה היא אפס‪.‬‬
‫‪ :γ2‬השדה זהה ולכן ‪ Py = Qx‬בכל נקודה פרט לראשית‪ .‬עם זאת‪ ,‬הראשית נמצאת בפנים של המסילה‬
‫( ולא ניתן להיעזר במשפט‪ .‬לפיכך‪ ,‬נחשב באופן ישיר‪ .‬נבחר פרמטריזציה‬ ‫ולכן השדה לא בהכרח משמר‬
‫)‪γ 2 (t) = (R cos t, R sin t‬‬
‫‪ ,‬נגזור )‪ γ 02 (t) = (−R sin t, R cos t‬ונציב‪:‬‬
‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫˛‬ ‫ ‪ˆ2π‬‬ ‫‬ ‫‪ˆ2π‬‬

‫‪−R sin t R cos t‬‬
‫= ‪F · dr‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪· (−R sin t, R cos t) dt = 1 dt = 2π‬‬
‫‪R2‬‬ ‫‪R2‬‬
‫‪γ2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫הערה‪ :‬נבחין כי התוצאה של האינטגרל לא תלויה ברדיוס המסילה‪ .‬מסתתרת כאן תכונה חשובה שמיד‬
‫נרחיב עליה‪.‬‬
‫שדה משמר עם סינגולריות‬ ‫‪12.6.2‬‬
‫בדוגמה הקודמת ראינו שדה שהוא "כמעט משמר"‪ ,‬כלומר‪ ,‬הוא מקיים את תנאי משפט ‪ 12.30‬פרט לנקודה אחת‪.‬‬
‫במקרים כאלה ניתן להיעזר במשפט הבא‪:‬‬
‫משפט ‪ 12.31‬יהא ‪ D‬תחום פשוט קשר‪ ,‬תהא ‪ M‬נקודה פנימית של ‪ ,D‬ויהא )‪ F̄ = (P, Q‬שדה גזיר ברציפות‬
‫בתחום ‪ D0 = D − M‬המקיים שם ‪ .Py = Qx‬תהא ‪ σ‬מסילה פשוטה‪ ,‬סגורה וחלקה למקוטעין אשר מוכלת ב־ ‪D0‬‬
‫ומקיפה את ‪ .M‬אז לכל מסילה ‪ γ‬שהיא פשוטה‪ ,‬סגורה‪ ,‬חלקה למקוטעין אשר מוכלת ב־ ‪ D0‬ומקיפה את ‪M‬‬
‫מתקיים‪:‬‬
‫˛‬ ‫˛‬
‫‪F · dr = F · dr‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪σ‬‬
‫כאשר מניחים כי המסילות עם מגמה חיובית‪.‬‬

‫‪y‬‬
‫‬
‫‪ u (x, y) = arctan‬מקיימת בכל נקודה פרט לציר ‪:y‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪51‬למעשה‪ ,‬הפונקציה‬
‫ !‬
‫‪− xy2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‬
‫‪x‬‬ ‫‪−y‬‬ ‫‪x‬‬
‫= ‪∇u‬‬ ‫‪2 ,‬‬ ‫= ‪2‬‬ ‫‪,‬‬ ‫)‪= F̄ (x, y‬‬
‫‪1+ y‬‬ ‫‪1+ y‬‬ ‫‪x2 + y 2 x2 + y 2‬‬
‫‪x‬‬ ‫‪x‬‬
‫¸‬
‫נקבל כי השדה משמר בתחום ‪.D0‬‬ ‫‪ .1‬בפרט‪ ,‬אם ‪F · dr = 0‬‬
‫‪σ‬‬
‫‪ .2‬המשפט נכון גם אם יש מספר סופי של נקודות סינגולריות של השדה ו‪/‬או "חור" בתחום בו השדה לא‬
‫מוגדר‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬נניח בה"כ כי ‪ γ‬מוכלת בפנים של ‪" ,σ‬נמחק" חלק קטן מהמסילות ‪ γ, σ‬ונקבל מסילות ̃‪ .γ̃, σ‬נהפוך את‬
‫המגמה של ̃‪ γ‬ונחבר את ̃‪ γ̃, σ‬על־ידי שני מקטעים ישרים ‪ l1 , l2‬באופן הבא‪:‬‬
‫נבחין כי ‪ γ̃ + l1 + σ̃ + l2‬היא מסילה פשוטה‪ ,‬סגורה וחלקה למקוטעין שהפנים שלה הוא תחום פשוט קשר‬
‫אשר מוכל ב־ ‪ ,D0‬לכן מהנתון‪ ,‬השדה משמר בתחום זה‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫˛‬
‫‪F · dr = 0‬‬
‫‪γ̃+l1 +σ̃+l2‬‬
‫מאדיטיביות‪:‬‬
‫˛‬ ‫ˆ‬ ‫˛‬ ‫ˆ‬
‫‪F · dr = − F · dr − F · dr − F · dr‬‬
‫̃‪γ‬‬ ‫‪l1‬‬ ‫̃‪σ‬‬ ‫‪l2‬‬
‫´‬
‫כאשר נשאיף את "רוחב" הקישור בין המסילות ̃‪ ,γ̃, σ‬מכך שהמגמה של המקטעים הפוכה נקבל כי = ‪F · dr‬‬
‫‪l1‬‬
‫´‬
‫‪ ,− F · dr‬לכן בגבול נקבל ‪:52‬‬
‫‪l2‬‬
‫˛‬ ‫˛‬
‫‪F · dr = − F · dr‬‬
‫‪−γ‬‬ ‫‪σ‬‬
‫לפיכך‪:‬‬
‫˛‬ ‫˛‬
‫= ‪F · dr‬‬ ‫‪F · dr‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪σ‬‬
‫‪52‬בגבול‪ σ̃ → σ ,‬אך‪ ,‬כיוון שהפכנו את המגמה של ̃‪ γ‬נקבל ‪.γ̃ → −γ‬‬
‫משטחים‬ ‫‪12.7‬‬
‫הצגה פרמטרית‬
‫דיברנו כבר על משטחים באופן גיאומטרי )משטחים ריבועיים(‪ .‬נרצה כעת להכליל את המושג ולספק הצגה‬
‫פרמטרית‪ .‬כזכור‪ ,‬מסילה היא התמונה של פונקציה רציפה מתת־קבוצה של הממשיים למישור או למרחב‪ .‬הואיל‬
‫ומסילה היא האובייקט גיאומטרי ממימד אחד‪ ,‬הפרמטריזציה ניתנת על־ידי פרמטר אחד‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 12.32‬משטח הוא תמונה של פונקציה רציפה מתת־קבוצה ‪ D ⊆ R2‬ל־ ‪ .R3‬פרמטריזציה של משטח מסומנת‬
‫באופן הבא‪:‬‬
‫‪S : D −→ R3‬‬
‫))‪s̄ (u, v) = (x (u, v) , y (u, v) , z (u, v‬‬
‫כאשר )‪ x (u, v) , y (u, v) , z (u, v‬הן פונקציות רציפות ב־‪.D‬‬
‫הערה‪ :‬כפי שמיד נראה‪ ,‬משטחים מוגדרים באמצעות משוואות ו‪/‬או פונקציות רציפות‪.‬‬
‫‪ .1‬כל פונקציה רציפה )‪ f (x, y‬מגדירה משטח שהוא גרף הפונקציה‪ .‬פרמטריזציה סטנדרטית ניתנת על־ידי‬
‫בחירה של ))‪ s̄ (x, y) = (x, y, f (x, y‬כאשר התחום ‪ D‬חלקי לתחום ההגדרה של הפונקציה‪ .‬לדוגמה‬
‫‪p‬‬
‫הפונקציה ‪ f (x, y) = 4 − x2 − y 2‬מגדירה חצי ספירה עליונה‪ .‬אם נבחר‪:‬‬
‫‬ ‫‪p‬‬ ‫‬
‫‪2‬‬
‫‪s̄ (x, y) = x, y, 4 − x − y‬‬ ‫‪2‬‬
‫עם תחום ‪ D = {(x, y) | x2 + y 2 ≤ 1} 53‬נקבל משטח ‪ S‬שהוא החלק העליון של הספירה )"כיפה"( הנמצא‬
‫√‬
‫מעל גובה ‪. 3‬‬
‫‪ .2‬קורדינטות גליליות עוזרות להגדיר משטח בעל סימטריה מעגלית ביחס לאחד הצירים‪ .‬למשל‪:‬‬
‫)א( יהא המשטח‪:‬‬
‫‪S = (x, y, z) | x2 + y 2 = 1, 0 ≤ z ≤ 5 − y‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫‪‬‬
‫‪ x = r cos θ‬‬
‫(‬ ‫‪‬‬
‫‪r2 = 1‬‬
‫‪‬‬
‫‪ .‬מכאן‪ ,‬המשטח ניתן‬ ‫ונקבל‬ ‫‪y = r sin θ‬‬ ‫נציב קורדינטות גליליות‬
‫‪0 ≤ z ≤ 5 − sin θ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫= ‪z‬‬ ‫‪z‬‬
‫‪‬‬
‫לתיאור פרמטרי על־ידי‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫)‪s̄(θ, z) = (cos θ, sin θ, z‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪0 ≤ z ≤ 5 − sin θ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫| )‪D = (θ, z‬‬
‫]‪θ ∈ [0, 2π‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪53‬שהוא חלקי לתחום ההגדרה של הפונקציה שהוא ‪(x, y) | x2 + y 2 ≤ 4‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫‪.‬‬
:‫)ב( תהא הדיסקה‬
S = (x, y, z) | x2 + y 2 ≤ 9, z = 2

 
 0≤r≤3
  x = r cos θ


‫ המשטח ניתן לתיאור‬,‫ מכאן‬. 0 ≤ θ ≤ 2π ‫ונקבל‬ y = r sin θ ‫נציב קורדינטות גליליות‬
 
 z=2 

z = z
:‫פרמטרי על־ידי‬

 s̄(θ, r) = (r cos θ, r sin θ, 2)
 D = {(r, θ) | r ∈ [0, 3], θ ∈ [0, 2π]}
:‫ למשל‬.‫ קורדינטות כדוריות עוזרות להגדיר משטח בעל סימטריה כדורית‬.3
:‫)א( יהא המשטח‬
S = (x, y, z) | x2 + y 2 + z 2 = 1, x, y, z ≥ 0


 x = r cos θ sin ϕ


:‫ונקבל‬ y = r sin θ sin ϕ ‫נציב קורדינטות כדוריות‬


z = r cos ϕ

r2 = 1 •
π
.0 ≤ ϕ ≤ 2
‫ ולכן‬0 ≤ cos ϕ •
.0 ≤ θ ≤ π ⇐ 0 ≤ sin θ ⇐ 0 ≤ sin θ sin ϕ •
π
.0 ≤ θ ≤ 2
⇐ 0 ≤ cos θ ⇐ 0 ≤ cos θ sin ϕ •
:‫ המשטח ניתן לתיאור פרמטרי על־ידי‬,‫מכאן‬


 s̄(θ, z) = (cos θ sin ϕ, sin θ sin ϕ, cos ϕ)
 D = (θ, ϕ) | θ ∈ 0, π , ϕ ∈ 0, π

2 2
:‫)ב( יהא המשטח‬
S = (x, y, z) | x2 + y 2 = z 2 , x2 + y 2 + z 2 ≤ 16, z ≥ 0


 x = r cos θ sin ϕ


:‫ונקבל‬ y = r sin θ sin ϕ ‫נציב קורדינטות כדוריות‬


z = r cos ϕ

.0 ≤ r ≤ 4 ‫ ולכן‬r2 ≤ 16 •
‫‪π‬‬
‫≤ ‪.0 ≤ ϕ‬‬ ‫‪2‬‬
‫• ‪ z ≥ 0‬ולכן ‪⇐ cos ϕ ≥ 0‬‬
‫= ‪.ϕ‬‬ ‫‪π‬‬
‫‪4‬‬
‫• ‪⇐ tan2 ϕ = 1 ⇐ r2 sin2 ϕ = r2 cos2 ϕ‬‬
‫מכאן‪ ,‬המשטח ניתן לתיאור פרמטרי על־ידי‪:‬‬

‫‪‬‬ ‫‬ ‫‬
‫‪‬‬ ‫‪s̄(r, θ) = r cos‬‬
‫√‪√ θ, r‬‬
‫‪2‬‬
‫‪sin θ √r‬‬
‫‪2‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪2‬‬
‫}]‪ D = {(r, θ) | r ∈ [0, 4], θ ∈ [0, 2π‬‬
‫נעיר כי למשטח הזה יש גם סימטריה מעגלית ביחס לציר ‪ z‬ולכן ניתן לתיאור פשוט גם בעזרת‬
‫קורדינטות גליליות‪.‬‬
‫נורמל למשטח‬
‫באופן אנלוגי לחישוב הנורמל של משטח הנתון כגרף של פונקציה‪ ,‬נחשב את הנורמל של משטח הנתון בצורה‬
‫פרמטרית‪ .‬נניח כי משטח ‪ S‬נתון על־ידי פרמטריזציה גזירה ברציפות ‪ .s̄(u, v) 54‬ישר המשיק למשטח בנקודה‬
‫) ‪ P0 = (u0 , v0‬בכיוון ‪ u 55‬ניתן על־ידי ) ‪ ,s̄u (P0‬באופן דומה עבור ‪ .v‬אם הוקטורים הנ"ל לא קו־לינאריים אז‬
‫הנורמל למישור המשיק למשטח בנקודה ‪ P0‬ניתן על־ידי ) ‪ ,s̄u (P0 ) × s̄v (P0‬נסמן נורמל זה ב־̄‪.n‬‬
‫הגדרה ‪ 12.33‬משטח ‪ S‬נקרא חלק אם יש פרמטריזציה גזירה ברציפות ̄‪ s‬כך שבכל נקודה על המשטח ̄‪.s̄u × s̄v 6= 0‬‬
‫הערה‪ :‬משטח נקרא חלק למקוטעין אם ̄‪ s̄u × s̄v 6= 0‬בכל נקודה על המשטח פרט אולי לקבוצה זניחה )נקודות‬
‫בודדות או מסילות(‪ .‬כל המשטחים בהם נעסוק יהיו חלקים למקוטעין‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬עבור המשטח‪:‬‬
‫‪S = (x, y, z) | 0 ≤ z ≤ 1, z = x2 + y 2‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫ניקח פרמטריזציה‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫) ‪s̄(x, y) = (x, y, x2 + y 2‬‬
‫}‪ D = {(x, y) | x2 + y 2 ≤ 1‬‬
‫ואז הנורמל בכל נקודה על המשטח נתון על־ידי‪:‬‬
‫)‪s¯x = (1, 0, 2x‬‬

‫)‪s¯y = (0, 1, 2y‬‬
‫)‪s̄x × s̄y = (−2x, −2y, 1‬‬
‫̄‪ s̄x × s̄y 6= 0‬בכל נקודה ולכן המשטח חלק‪.‬‬
‫הערה‪ :‬נבחין כי המשטח הוא למעשה הגרף של הפונקציה ‪ .f (x, y) = x2 + y 2‬כזכור‪ ,‬הנורמל למישור‬
‫המשיק של משטח הנתון כגרף של פונקציה נתון על־ידי‪:‬‬
‫)‪(−fx , −fy , 1) = (−2x, −2y, 1‬‬
‫בנוסף‪ ,‬לנורמל יש רכיב ‪) z‬קבוע( חיובי‪ ,‬המשמעות מבחינתנו היא כי הנורמל הוא בכיוון "מעלה"‪.‬‬
‫‪54‬כלומר )‪ x (u, v) , y (u, v) , z (u, v‬גזירות ברציפות‪.‬‬
‫‪55‬כלומר‪ ,‬ישר המשיק למסילה ) ‪ γ(u) = s (u, v0‬בנקודה ‪.u = u0‬‬
‫משטח חד־צדדי ודו־צדדי‬

‫המשמעות הגיאומטרית של הנורמל היא שאם "נטייל" על המשטח‪ ,‬הנורמל יצביע לכיוון "מעלה"‪ .‬נניח שמחשבים‬
‫את הנורמל בנקודה מסויימת ומתחילים לטייל על המשטח כאשר זוכרים את כיוון הנורמל‪ .‬האם ייתכן שנחזור‬
‫לנקודת ההתחלה כאשר אנחנו עם ראש בכיוון השני? כלומר כיוון הפוך לנורמל? כן‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬נביט בטבעת מביוס‪:‬‬
‫אשר נתונה על־ידי הפרמטריזציה‪:‬‬

‫‪‬‬
‫ ‪ s̄ (u, v) = 1 + v cos u cos u, 1 + v cos u sin u, v sin u‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪‬‬ ‫}]‪D = {(u, v) | u ∈ [0, 2π] , v ∈ [−1, 1‬‬
‫המשטח הוא חד־צדדי‪ .‬אכן‪,‬‬

‫(‬ ‫במקרה זה‪ ,‬אין הפרדה של המשטח לחלק פנימי וחלק חיצוני ונאמר כי‬
‫)‪γ̄ (t) = (cos t, sin t, 0‬‬
‫‪ ,‬כאשר נחזור לנקודת‬ ‫אם נבחר לטייל על המשטח‪ ,‬למשל לאורך המסילה‬
‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫ההתחלה נקבל נורמל עם מגמה הפוכה‪ .‬הדרך להראות זאת חישובית היא לחשב את הנורמל בנקודה כללית‬
‫)‪ s̄u (u, v) × s̄v (u, v‬להציב את הפרמטריזציה ))‪ s̄u (γ̄ (t)) × s̄v (γ̄ (t‬ולהריץ את ‪.0 ≤ t ≤ 2π‬‬
‫הגדרה ‪ 12.34‬משטח הוא דו־צדדי אם בכל מסילה שנבחר לטייל על המשטח‪ ,‬הנורמל יצביע לאותו הכיוון כאשר‬
‫נחזור לנקודת ההתחלה‪.‬‬
‫הערה‪ :‬במסגרת הקורס‪ ,‬נעסוק במשטחים דו־צדדיים בלבד‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬גרף של פונקציה וכן כל המשטחים הריבועיים שראינו הם משטחים דו־צדדיים‪.‬‬
‫אינטגרל משטחי מן הסוג הראשון‬ ‫‪12.8‬‬

‫שטח פנים של משטח‬ ‫‪12.8.1‬‬
‫בהינתן משטח דו־צדדי ‪ S‬המתאר תוואי שטח של אזור הררי‪ ,‬נרצה למצוא דרך לחשב את שטח הפנים של‬
‫המשטח‪ ,‬כלומר‪ ,‬שטח האדמה‪ .‬כזכור‪ ,‬אורך מסילה חישבנו באמצעות קירוב פוליגוניאלי‪ .‬טבעי לחשוב שאפשר‬
‫לקרב שטח של משטח על־ידי פאון‪ .‬ננסה לקחת למשל פאון עם פאות משולשות‪ .‬נעשה זאת על־ידי שילוש של‬
‫המשטח‪ ,‬כלומר‪ ,‬לבחור נקודות על המשטח‪ ,‬ליצור משולשים המקרבים כל חלק ולבדוק קיום גבול‪ .‬לצערנו‪ ,‬הגישה‬
‫הזאת לא עובדת אפילו במשטח פשוט כמו גליל ‪.56‬‬
‫גישה אחרת‪ :‬ניקח פרמטריזציה )‪ s (u, v‬של המשטח ונבצע חלוקה של תחום ההגדרה ‪ D‬למלבנים‪ .‬נסמן‬
‫את נקודות החלוקה ב־ ‪ {(ui , vj )} i,j‬ונקבל חלוקה של המשטח למשטחים אלמנטריים‪ ,‬נסמנם ב־ ‪ .Si,j‬נסמן‬
‫‪56‬ראה דוגמה נגדית‪.T. W. K örner’s, A Companion to Analysis, page 218 :‬‬
‫) ‪ Mi,j = (ui , vj‬ואז ) ‪ s (Mi,j‬על המשטח ‪ .Si,j‬נקרב שטח של כל משטח כזה באופן הבא‪ :‬אם נטיל את ‪ Si,j‬על‬
‫המישור המשיק ב־) ‪ s (Mi,j‬נקבל בקירוב מקבילית‪ .‬שטח המקבילית נתון בקירוב על־ידי‪:‬‬
‫|)) ‪σi,j = |(s̄ (ui , vj ) − s̄ (ui−1 , vj )) × (s̄ (ui , vj ) − s̄ (ui vj−1‬‬
‫) ‪s̄ (ui , vj ) − s̄ (ui−1 , vj ) = s̄ ((ui − ui−1 ) + ui−1 , vj ) − s̄ (ui−1 , vj ) = s̄ (∆ui + ui−1 , vj ) − s̄ (ui−1 , vj‬‬
‫ממשפט לגרנז׳‪:‬‬
‫) ‪s̄ (∆ui + ui−1 , vj ) − s̄ (ui−1 , vj‬‬ ‫∗‬
‫‬
‫‪= su Mi,j‬‬
‫‪∆ui‬‬
‫∗‬ ‫ ∗∗‬
‫‬ ‫‬ ‫‬
‫‪σi,j = su Mi,j‬‬ ‫‪× sv Mi,j‬‬ ‫‪∆ui ∆vj‬‬
‫∗‬ ‫∗∗‬
‫‪ Mi,j‬נסכום ונקבל כי‪:‬‬ ‫‪= Mi,j‬‬ ‫משיקולים קודמים‪ ,‬ניתן להניח כי‬
‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬
‫∗‬ ‫ ∗‬
‫‬ ‫‬
‫= ‪σi,j‬‬ ‫‪su Mi,j‬‬ ‫‪× sv Mi,j‬‬ ‫‪∆ui ∆vj‬‬
‫‪i,j‬‬ ‫‪i,j‬‬
‫הוא סכום רימן של הפונקציה |)‪ .|su (u, v) × sv (u, v‬המשטח חלק ולכן הפונקציה הנ"ל רציפה ובפרט הגבול‬
‫קיים‪ .‬ערך הגבול הוא שטח הפנים של המשטח ‪ .S‬הוכחנו כרגע את המשפט הבא‪:‬‬
‫משפט ‪ 12.35‬שטח הפנים של משטח חלק ודו־צדדי ‪ S‬הנתון על־ידי פרמטריזציה )‪ s (u, v‬עם תחום הגדרה ‪ D‬נתון‬
‫על־ידי‪:‬‬
‫¨‬
‫‪|s̄u × s̄v | dudv‬‬
‫‪D‬‬
‫‪´b‬‬
‫וקל לראות כי הנוסחה היא הכללה‪.‬‬ ‫‪ .1‬כזכור‪ ,‬אורך של מסילה ‪ γ‬הוא ‪|γ 0 (t)|dt‬‬
‫‪a‬‬
‫‪ .2‬אם המשטח נתון כגרף של פונקציה‪ ,‬מומלץ לבחור פרמטריזציה טבעית‪.‬‬

‫‪p‬‬
‫הכלוא בתוך הגליל ‪ .x2 + y 2 = 1‬ניעזר בקורדינטות‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫דוגמה‪ :‬נחשב את שטח הפנים של החרוט ‪ z = x + y‬‬
‫‪ x (r, θ, z) = r cos θ‬‬
‫‪‬‬
‫גליליות לתאר את המשטח ‪ , y (r, θ, z) = r sin θ‬נציב במשוואת החרוט ונקבל ‪ .z = r‬ממשוואה‬
‫‪‬‬
‫= )‪ z (r, θ, z‬‬ ‫‪z‬‬
‫הגליל נקבל ‪ .r ≤ 1‬סה"כ נקבל את פרמטריזציה‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫)‪s (r, θ) = (r cos θ, r sin θ, r‬‬
‫}‪ D = {(r, θ) | 0 ≤ r ≤ 1, 0 ≤ θ ≤ 2π‬‬
‫נחשב את הנורמל‪:‬‬
‫)‪sr = (cos θ, sin θ, 1‬‬

‫)‪sθ = (−r sin θ, r cos θ, 0‬‬
‫)‪n̄ = (−r cos θ, −r sin θ, r‬‬
‫גודל הנורמל הוא‪:‬‬

‫‪p‬‬ ‫√‬
‫‪n̄| = r2 cos2 θ + r2 sin2 θ + r2 = 2r‬‬
‫נציב בנוסחה ונקבל‪:‬‬

‫¨‬ ‫√ ¨‬ ‫√ ‪ˆ2π ˆ1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫√‬
‫= ‪|n̄|drdθ‬‬ ‫‪2r drdθ = ‬‬ ‫‪2r dr dθ = 2π‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫אינטגרל מעל משטח‬ ‫‪12.8.2‬‬
‫נניח כעת כי רוצים לחשב מסה של משטח חלק ודו־צדדי כאשר נתונה צפיפות המסה בכל נקודה על המשטח‬
‫על־ידי הפונקציה )‪ f (x, y, z‬וניקח פרמטריזציה )‪ s (u, v‬של המשטח‪ .‬נבצע חלוקה של תחום ההגדרה ‪ D‬למלבנים‪,‬‬
‫‪ {(ui , vj )}n,m‬ונקבל חלוקה של המשטח למשטחים אלמנטריים‪ ,‬נסמנם ב־ ‪ .Si,j‬נסמן‬
‫נסמן את נקודות החלוקה ב־ ‪i,j‬‬
‫ב־ ‪ δm,n‬את פרמטר החלוקה שהוא אורך האלכסון המקסימלי בחלוקה‪ .‬נבחר נקודה ) ‪ s (Mi,j‬על המשטח ‪.Si,j‬‬
‫נקרב שטח של כל משטח כזה כמו מקודם‪ ,‬על־ידי‪:‬‬
‫∗‬ ‫ ∗∗‬
‫‬ ‫‬ ‫‬
‫ואז קירוב למסה בכל משטח אלמנטרי ניתן על־ידי‪:‬‬
‫‪f (s (Mi,j )) σi,j‬‬

‫∗‬ ‫∗∗‬
‫‪ .Mi,j = Mi,j‬נסכום ונקבל כי‪:‬‬ ‫‪= Mi,j‬‬ ‫גם כאן‪ ,‬נניח בה"כ‬
‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬
‫= ‪f (s (Mi,j )) σi,j‬‬ ‫‪f (s (Mi,j )) |su (Mi,j ) × sv (Mi,j )| ∆ui ∆vj‬‬
‫‪i,j‬‬ ‫‪i,j‬‬
‫הוא קירוב למסת המשטח‪ .‬נבחין כי זהו גם סכום רימן של הפונקציה |)‪.f (s (u, v)) |su (u, v) × sv (u, v‬‬
‫הגדרה ‪ 12.36‬אם הגבול של הסכום מלעיל קיים כאשר ‪ ∆δm,n → 0‬ללא תלות בפרמטריזציה או בחלוקות‪ ,‬אז ערך‬
‫הגבול נקרא האינטגרל המשטחי מן הסוג הראשון של ‪ f‬על ‪ .S‬נסמן‪:‬‬
‫¨‬
‫‪f (x, y, z) dS‬‬
‫‪S‬‬
‫משפט ‪ 12.37‬יהא ‪ S‬משטח חלק ודו־צדדי הנתון על־ידי פרמטריזציה )‪ s̄(u, v‬עם תחום הגדרה ‪ D‬ותהא )‪f (x, y, z‬‬
‫פונקציה רציפה המוגדרת על המשטח ‪ .S‬אז האינטגרל המשטחי מסוג הראשון של ‪ f‬על ‪ S‬קיים וניתן על־ידי‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬
‫= ‪f dS‬‬ ‫‪f (s̄(u, v))|s̄u × s̄v |dudv‬‬
‫‪S‬‬ ‫‪D‬‬
‫הערה‪ :‬נבחין כי אם ‪ ,f ≡ 1‬האינטגרל המשטחי מן הסוג הראשון שווה לשטח הפנים של המשטח‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬נחשב את מסת הגליל‪:‬‬
‫‪S = (x, y, z) | x2 + y 2 = 4, 0 ≤ z ≤ 1‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫המסה נתונה על־ידי ‪ .f (x, y, z) = x2 + y 2‬נבחר פרמטריזציה בעזרת קורדינטות גליליות‬

‫כאשר צפיפות ‪‬‬
‫‪ x = r cos θ‬‬
‫(‬ ‫‪‬‬
‫‪r=2‬‬
‫‪ ,‬מכאן‪ ,‬נקבל פרמטריזציה‪:‬‬ ‫‪ , y = r sin θ‬נציב במשוואה המגדירה את המשטח ונקבל‬
‫‪0≤z≤1‬‬ ‫‪‬‬
‫= ‪ z‬‬ ‫‪z‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫)‪s̄ (θ, z) = (2 cos θ, 2 sin θ, z‬‬
‫}‪ D = {(θ, z) | 0 ≤ z ≤ 1, 0 ≤ θ ≤ 2π‬‬
‫נחשב את הנורמל וגודלו‪:‬‬
‫)‪s̄θ = (−2 sin θ, 2 cos θ, 0‬‬

‫)‪s̄z = (0, 0, 1‬‬
‫)‪s̄r × s̄θ = (2 cos θ, 2 sin θ, 0‬‬
‫√‬
‫= | ‪|s̄r × s̄θ‬‬ ‫‪4=2‬‬
‫נציב ונקבל‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬ ‫‪ˆ2π‬‬ ‫‪ˆ1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫= ‪f (s̄ (θ, z)) |s̄r × s̄θ |dθdz‬‬ ‫‪4 · 2dθdz = 8‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪dz  dθ = 16π‬‬
‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫אינטגרל משטחי מן הסוג השני‬ ‫‪12.9‬‬

‫בהינתן משטח חלק ודו צדדי ‪ S‬ושדה וקטורי )‪ F̄ (x, y, z‬רציף המתאר למשל זרימה של נוזל בתחום המכיל את‬
‫המשטח‪ .‬מהי כמות הנוזל העוברת דרך המשטח ביחידת זמן? כמות הנוזל העוברת ביחידת זמן דרך משטח‬
‫נקראת השטף של השדה דרך המשטח‪ .‬נציין כי כיוון הנורמל למשטח מכתיב באיזה כיוון מודדים את השטף‪.‬‬
‫אופן חישוב השטף הוא כלהלן‪ :‬ניקח פרמטריזציה )‪ s (u, v‬של המשטח‪ .‬נבצע חלוקה של תחום ההגדרה ‪D‬‬
‫‪ {(ui , vj )}n,m‬ונקבל חלוקה של המשטח למשטחים אלמנטריים‪ ,‬נסמנם‬ ‫למלבנים‪ ,‬נסמן את נקודות החלוקה ב־ ‪i,j‬‬
‫ב־ ‪ .Si,j‬נסמן ב־ ‪ δm,n‬את פרמטר החלוקה שהוא אורך האלכסון המקסימלי בחלוקה‪ .‬נבחר נקודה ) ‪ s (Mi,j‬על‬
‫המשטח ‪ .Si,j‬נקרב שטח של כל משטח כזה על־ידי‪:‬‬
‫∗‬ ‫ ∗∗‬
‫‬ ‫‬ ‫‬
‫למישור המשיק בנקודה ‪ ,Mi,j‬אז‬ ‫יחידה ‪57‬‬ ‫נניח כי ‪ F‬היא בקירוב קבועה בכל משטח אלמנטרי ויהא ̂‪ n‬נורמל‬
‫הרכיב הניצב של ‪ F‬למישור המשיק בנקודה הוא‪:‬‬
‫̂‪F (s (Mi,j )) · n‬‬

‫) ‪su (Mi,j )×sv (Mi,j‬‬
‫= ̂‪.n‬‬ ‫‪57‬כזכור‪:‬‬
‫|) ‪|su (Mi,j )×sv (Mi,j‬‬
‫ולכן קירוב לשטף העובר דרך כל משטח אלמנטרי ניתן על־ידי‪:‬‬
‫‪F (s (Mi,j )) · n̂σi,j‬‬

‫∗‬ ‫∗∗‬
‫‪ .Mi,j = Mi,j‬נסכום ונקבל כי‪:‬‬ ‫‪= Mi,j‬‬ ‫גם כאן‪ ,‬נניח בה"כ‬
‫‪X‬‬
‫= ‪F (s (Mi,j )) · n̂σi,j‬‬
‫‪i,j‬‬
‫‪X‬‬ ‫) ‪su (Mi,j ) × sv (Mi,j‬‬
‫· )) ‪F (s (Mi,j‬‬ ‫= ‪|su (Mi,j ) × sv (Mi,j )| ∆ui ∆vj‬‬
‫‪i,j‬‬
‫|) ‪|su (Mi,j ) × sv (Mi,j‬‬
‫‪X‬‬
‫‪F (s (Mi,j )) · (su (Mi,j ) × sv (Mi,j )) ∆ui ∆vj‬‬
‫‪i,j‬‬
‫הוא קירוב לשטף העובר דרך המשטח‪ .‬נבחין כי זהו גם סכום רימן של הפונקציה ))‪.F (s (u, v))·(su (u, v) × sv (u, v‬‬
‫(‬
‫∞ → ‪m, n‬‬
‫ללא תלות בפרמטריזציה או בחלוקות‪ ,‬אז‬ ‫הגדרה ‪ 12.38‬אם הגבול של הסכום מלעיל קיים כאשר‬
‫‪δm,n → 0‬‬
‫ערך הגבול נקרא האינטגרל המשטחי מן הסוג השני של ‪ F‬על ‪ .S‬נסמן‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬
‫= ‪F · n̂dS‬‬ ‫‪F · dS‬‬
‫‪S‬‬ ‫‪S‬‬
‫משפט ‪ 12.39‬השטף של שדה רציף ̄‪ F‬דרך משטח חלק ודו־צדדי ‪ S‬הוא‪:‬‬

‫¨‬ ‫¨‬
‫= ‪F̄ · n̂dS‬‬ ‫‪F̄ (s (u, v)) · (su × sv ) dudv‬‬
‫‪S‬‬ ‫‪D‬‬
‫כאשר ‪ D‬הוא תחום ההגדרה של הפרמטריזציה‪.‬‬
‫‪ .1‬ההוכחה אנלוגית למשפט עבור חישוב האינטגרל משטחי מן הסוג הראשון‪.‬‬
‫‪ .2‬יש לדעת מאיזה כיוון של המשטח רוצים לחשב את השטף ולדאוג שהנורמל המתקבל מהפרמטריזציה מתאים‪.‬‬
‫‪ .3‬המשפט עדיין נכון אם הנורמל מתאפס על קבוצה זניחה ‪.58‬‬
‫‪ .4‬חושבים על ‪ dS‬כעל אלמנט שטח‪ dS = |s̄u × s̄v |dudv :‬ועל ‪ dS‬כאלמנט שטח עם "כיוון"‪.‬‬
‫‪ .5‬זהו למעשה אינטגרל משטחי מסוג ראשון של הפונקציה הסקלרית ̂‪.F̄ · n‬‬
‫‪ .6‬במקרה הפרטי בו המשטח הוא גרף של פונקציה )‪ f (x, y‬ובוחרים פרמטריזציה טבעית מקבלים‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬
‫= ‪F · n̂dS‬‬ ‫‪F (x, y, f (x, y)) · (−fx (x, y), −fy (x, y), 1) dxdy‬‬
‫‪S‬‬ ‫‪D‬‬
‫‪58‬נקודות בודדות ו‪/‬או מסילות‪.‬‬
:‫דוגמאות‬
:‫ דרך הדיסקה‬F̄ = (x3 , xy 2 , z) ‫ נחשב את השטף של השדה‬.1
S = (x, y, z) | x2 + y 2 ≤ 4, z = 1

:‫ נבחר פרמטריזציה גלילית למשטח‬.‫ החיובי‬z ‫בכיוון ציר‬


 s̄ (r, θ) = (r cos θ, r sin θ), 1)
 D = {(r, θ) | 0 ≤ r ≤ 2, 0 ≤ θ ≤ 2π}
:‫נחשב את הנורמל‬
s̄r = (cos θ, sin θ, 0)

s̄θ = (−r sin θ, r cos θ, 0)
s̄r × s̄θ = (0, 0, r)
:‫נבחין כי הנורמל בכיוון הנכון ולכן נציב בנוסחה‬

¨ ¨ ¨ ¨
F̄ · n̂dS = F̄ · (s̄r × s̄θ ) drdθ = (∗, ∗, 1) · (0, 0, r) drdθ = r drdθ = 4π
S D D D
:‫ דרך המשטח הנתון על־ידי הפרמטריזיצה‬F̄ = 0, 0, z1 ‫ החיובי של שדה‬z ‫ נחשב את השטף בכיוון ציר‬.2

s̄ (θ, ϕ) = (cos θ sin ϕ, sin θ sin ϕ, cos ϕ)

π
D = {(θ, ϕ) | 0 ≤ θ ≤ 2π, 0 ≤ ϕ ≤ }
4
‫נחשב את הנורמל‬
s̄θ = (− sin θ sin ϕ, cos θ sin ϕ, 0)

s̄ϕ = (cos θ cos ϕ, sin θ cos ϕ, − sin ϕ)
s̄θ × s̄ϕ = − sin ϕ · s̄ (θ, ϕ)
:‫ נציב בנוסחה ונקבל‬.−1‫ ולכן נכפול ב־‬59 ‫הנורמל בכיוון לא נכון‬

¨ ¨
F̄ · n̂dS = F̄ (s (θ, ϕ)) · (sin ϕ · s̄ (θ, ϕ)) dϕdθ
S D
¨
1
= 0, 0, · (sin ϕ · s̄ (θ, ϕ)) dϕdθ
cos ϕ
D
¨
sin (ϕ) cos (ϕ)
= dϕdθ
cos (ϕ)
D
¨ √ !
π2
sin ϕ dϕdθ == 2π [− cos ϕ]0 = 2π 1 − 4
2
D
. − 12 , 0, − 12 π

:‫ נקבל‬ϕ = 4
, θ = 0 ‫למשל עבור הצבה של‬59
‫מושגים באנליזה וקטורית‬ ‫‪12.10‬‬

‫כזכור‪ ,‬אם )‪ f (x, y, z‬פונקציה גזירה ברציפות אז הגרדיאנט שלה‪:‬‬
‫) ‪∇ (f ) = (fx , fy , fz‬‬
‫נותן לנו שדה וקטורי רציף‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 12.40‬יהא )‪ F = (P, Q, R‬שדה וקטורי גזיר ברציפות‪ ,‬הדיברגנץ של השדה הוא‪:‬‬
‫‬
‫‪div F = ∇ · F = Px + Qy + Rz‬‬
‫‪ .1‬הגדרה גיאומטרית היא‪:‬‬

‫¨‬
‫‪1‬‬
‫‪∇ · F (M ) = lim‬‬ ‫‪F̄ · n̄dS‬‬
‫| ‪r→0 |Vr‬‬
‫‪∂Vr‬‬
‫כאשר ‪ Vr‬הוא כדור ברדיוס ‪ r‬עם מרכז בנקודת החישוב‪ .‬פירוש ישיר של הביטי הוא כמות השטף העוברת‬
‫העוברת דרך ספירה סביב הנקודה חלקי נפח הספירה‪ ,‬נהוג לחשוב על הגבול כצפיפות השטף בנקודה‪ .‬את‬
‫החישובים בהמשך לפי ההגדרה הגיאומטרית נעשה בראשית הצירים )החישוב בנקודה כללית זהה לחלוטין(‪.‬‬
‫‪ .2‬שדה המקיים ‪ ∇ · F = 0‬נקרא שדה חסר מקורות‪.‬‬
‫‪ .1‬עבור )‪ ,F = (−y, x, 0‬חישוב אלגברי נותן ‪ ,∇ · F = 0‬חישוב לפי ההגדרה הגיאומטרית‪:‬‬

‫¨‬ ‫¨‬ ‫‪ˆ2π‬‬ ‫‪ˆπ‬‬
‫‪1‬‬
‫= ‪F̄ · n̄dS‬‬ ‫‪r3 sin3 ϕ sin 2θ dθdϕ = r3‬‬ ‫‪sin 2θ dθ‬‬ ‫‪sin3 ϕ dϕ = 0‬‬
‫)∗(‬ ‫‪2‬‬
‫‪∂Vr‬‬ ‫]‪[0,2π]×[0,π‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫)∗( מחישוב ישיר ‪.(−r sin θ sin ϕ, r cos θ sin ϕ, 0) · r2 cos θ sin2 ϕ, r2 sin θ sin2 ϕ, r2 cos ϕ sin ϕ = r2 sin3 ϕ 21 sin 2θ :‬‬
‫‬
‫¨‬
‫‪1‬‬
‫‪lim‬‬ ‫‪F̄ · n̄dS = 0‬‬
‫| ‪r→0 |Vr‬‬
‫‪∂Vr‬‬
‫‪ .2‬עבור )‪ ,F = (x, y, z‬חישוב אלגברי נותן ‪ ,∇ · F = 3‬חישוב לפי ההגדרה הגיאומטרית‪:‬‬

‫¨‬ ‫¨‬ ‫‪ˆ2π‬‬ ‫‪ˆπ‬‬
‫= ‪F̄ · n̄dS‬‬ ‫‪r3 sin ϕ dθdϕ = r3‬‬ ‫‪1 dθ‬‬ ‫‪sin ϕ dϕ = 4πr3‬‬
‫)∗(‬
‫‪∂Vr‬‬ ‫]‪[0,2π]×[0,π‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫)∗( מחישוב ישיר ‪.(r cos θ sin ϕ, r sin θ sin ϕ, r cos ϕ) · r2 cos θ sin2 ϕ, r2 sin θ sin2 ϕ, r2 cos ϕ sin ϕ = r3 sin ϕ :‬‬
‫‬
‫¨‬
‫‪1‬‬ ‫‪4πr3‬‬
‫‪lim‬‬ ‫‪F̄ · n̄dS = lim 4 3 = 3‬‬
‫| ‪r→0 |Vr‬‬ ‫‪r→0 πr‬‬
‫‪3‬‬
‫‪∂Vr‬‬
‫הגדרה ‪ 12.41‬יהא )‪ F = (P, Q, R‬שדה וקטורי גזיר ברציפות‪ ,‬הרוטור של השדה הוא‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫ ̂‪ î ĵ k‬‬
‫‬ ‫‬ ‫‬
‫ ∂ ∂ ∂ ‬
‫‪curl F = ∇ × F = ∂x‬‬ ‫‪∂y‬‬ ‫ ‪∂z‬‬
‫‬
‫ ‪ P Q R‬‬
‫‪ .1‬הגדרה גיאומטרית היא‪:‬‬

‫˛‬
‫‬ ‫‪1‬‬
‫‪∇ × F · n̂ = lim‬‬ ‫̄‪F̄ · dr‬‬
‫| ‪r→0 |Cr‬‬
‫‪Cr‬‬
‫כאשר ‪ Cr‬היא דיסקה ברדיוס ‪ r‬עם מרכז בנקודת החישוב ו־̂‪ n‬הוא נורמל יחידה לדיסקה )מגמת המסילה‬
‫חיובית ביחס לכיוון הנורמל(‪ .‬את החישובים בהמשך לפי ההגדרה הגיאומטרית נעשה בראשית )החישוב‬
‫בנקודה כללית זהה לחלוטין(‪ .‬המשמעות הפיזיקלית של הרוטור היא "כמות" התנע הזוויתי של שדה בנקודה‪.‬‬
‫‪ .2‬שדה המקיים ‪ ∇ × F = 0‬נקרא שדה חסר מערבולות‪.‬‬
‫‪ .1‬עבור )‪ ,F = (x, y, z‬ההגדרה האלגברית נותנת‪:‬‬

‫‬ ‫‬
‫̂‪ i‬‬ ‫̂‪j‬‬ ‫ ̂‪k‬‬
‫‬
‫∂ ‬ ‫∂‬ ‫ ∂‬
‫‪∇ × F = ∂x‬‬ ‫‪∂y‬‬ ‫ ‪∂z‬‬
‫)‪= (0, 0, 0‬‬
‫‬
‫‪ x‬‬ ‫‪y‬‬ ‫ ‪z‬‬
‫(‬
‫)‪C̄r (θ) = (r cos θ, r sin θ, 0‬‬
‫ונורמל‬ ‫חישוב לפי ההגדרה הגיאומטרית‪ :‬ניקח דיסקה עם שפה‬
‫]‪θ ∈ [0, 2π‬‬
‫)‪ ,n̂ = (0, 0, 1‬אז‪:‬‬
‫˛‬ ‫‪ˆ2π‬‬ ‫‪ˆ2π‬‬
‫‬ ‫‪0‬‬
‫‪F̄ · dr̄ = F̄ C̄r (θ) · C̄r (θ) dθ = 0 dθ = 0‬‬
‫‪Cr‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫)∗( חישוב ישיר נותן‪.(r cos θ, r sin θ, 0) · (−r sin θ, r cos θ, 0) = 0 :‬‬
‫˛‬
‫‬ ‫‪1‬‬
‫‪∇ × F · n̂ = lim‬‬ ‫‪F̄ · dr̄ = 0‬‬
‫| ‪r→0 |Cr‬‬
‫‪Cr‬‬
‫וזה כמובן שווה ל־̂‪.(0, 0, 0) · n‬‬
‫‪ .2‬אם )‪ ,F = (z, 2x, y‬ההגדרה האלגברית נותנת‪:‬‬

‫‬ ‫‬
‫̂‪ i‬‬ ‫ ̂‪ĵ k‬‬
‫‬
‫∂ ‬ ‫∂‬ ‫ ∂‬
‫‪∇ × F = ∂x‬‬ ‫‪∂y‬‬ ‫ ‪∂z‬‬
‫)‪= (1, 1, 2‬‬
‫‬
‫‪ z‬‬ ‫ ‪2x y‬‬
‫(‬
‫)‪C̄r (θ) = (r cos θ, r sin θ, 0‬‬
‫ונורמל‬ ‫חישוב לפי ההגדרה הגיאומטרית‪ :‬ניקח דיסקה עם שפה‬
‫]‪θ ∈ [0, 2π‬‬
‫)‪ ,n̂ = (0, 0, 1‬אז‪:‬‬
‫˛‬ ‫‪ˆ2π‬‬ ‫‪ˆ2π‬‬
‫‪0‬‬
‫‪F̄ · dr̄ = F̄ C̄r (θ) · C̄r (θ) dθ = 2r2 cos2 θ dθ = 2πr2‬‬
‫‬
‫‪Cr‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫)∗( חישוב ישיר נותן‪.(0, 2r cos θ, r sin θ) · (−r sin θ, r cos θ, 0) = 2r2 cos2 θ :‬‬
‫˛‬
‫‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2πr2‬‬
‫‪∇ × F · n̂ = lim‬‬ ‫‪F̄ · dr̄ = lim‬‬ ‫‪=2‬‬
‫| ‪r→0 |Cr‬‬ ‫‪r→0 πr 2‬‬
‫‪Cr‬‬
‫וזה כמובן שווה ל־̂‪.(1, 1, 2) · n‬‬
‫טענה ‪ 12.42‬לכל פונקציה סקלרית ‪ f‬ושדה ‪ F‬הגזירים ברציפות פעמיים מתקיים‪:‬‬

‫‬
‫‪∇· ∇×F = 0‬‬
‫‪∇ × (∇f ) = 0‬‬
‫הוכחה‪ :‬נסמן )‪ ,F = (P, Q, R‬חישוב ישיר נותן‪:‬‬

‫‬ ‫‬
‫̂‪ i‬‬ ‫̂‪j‬‬ ‫ ̂‪k‬‬
‫∂ ‬ ‫∂‬ ‫ ∂‬
‫‪∇ × F = ∂x‬‬ ‫‪∂y‬‬ ‫ ‪∂z‬‬
‫) ‪= (Ry − Qz , Pz − Rx , Qx − Py‬‬
‫‬
‫‪ P‬‬ ‫‪Q‬‬ ‫‪R‬‬ ‫‬
‫ואז‪:‬‬
‫‬
‫‪∇ · ∇ × F = Ryx − Qzx + Pzy − Rxy + Qxz − Pyz = 0‬‬
‫ובאופו דומה‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫̂‪ î ĵ k‬‬ ‫‬
‫‬ ‫‬
‫∂ ∂ ∂ ‬
‫‪∇ × (∇f ) = ∂x‬‬ ‫‪ = (fzy − fyz , fxz − fzx , fyx − fxy ) = 0‬‬
‫‬
‫‬ ‫‪∂y‬‬ ‫‪∂z‬‬ ‫‬
‫‪ fx fy fz‬‬ ‫‬
‫הערה‪ :‬תהא )‪ f (x, y, z‬פונקציה גזירה ברציפות פעמיים‪ .‬הלפלסיאן שלה הוא‪:‬‬
‫‪4f = ∇2 f = ∇ · (∇f ) = fxx + fyy + fzz‬‬
‫פונקציה המקיימת ‪ 4f ≡ 0‬נקראת פונקציה הרמונית‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬הפונקציה ‪ f (x, y, z) = x2 + y 2 − 2z 2‬היא פונקציה הרמונית‪.‬‬
‫משפט גאוס‬ ‫‪12.11‬‬

‫כזכור‪ ,‬מסילה סגורה היא מסילה המתחילה ומסתיימת באותה הנקודה‪ .‬המסילה רציפה‪ ,‬סגורה ופשוטה ‪ 60‬במישור‬
‫מחלקת את המישור לשתי קבוצות פתוחות‪ ,‬קשירות וזרות )פנים וחוץ(‪ .‬נרצה תכונה אנלוגית במרחב‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 12.43‬נאמר כי משטח במרחב הוא משטח סגור אם הוא מחלק את המרחב לשתי קבוצות פתוחות‪ ,‬קשירות‬
‫וזרות )פנים וחוץ(‪.‬‬
‫בד"כ‪ ,‬משטח סגור הוא שפה של גוף סגור חסום ובעל נפח במרחב‪ .‬לפי הגדרה‪ ,‬במשטח סגור יש משמעות לפנים‬
‫וחוץ ולכן ניתן להגדיר נורמל למישור המשיק בכיוון פנימה או החוצה‪ .‬נראה כעת קשר בין אינטגרל משולש‬
‫לאינטגרל משטחי מן הסוג השני‪.‬‬
‫משפט ‪) 12.44‬משפט הדיברגנץ( יהא ‪ Ω‬גוף סגור וחסום במרחב שהוא איחוד סופי של תחומים פשוטים ויהא ‪S‬‬
‫משטח השפה של ‪ Ω‬עם נורמל חיצוני ל־‪ .Ω‬אם ‪ F‬שדה וקטורי גזיר ברציפות בקבוצה פתוחה המכילה את ‪ Ω‬ו־‪S‬‬
‫אז‪:‬‬
‫¨‬ ‫˚‬
‫= ‪F · n̂dS‬‬ ‫‪∇ · F dΩ‬‬
‫‪S‬‬ ‫‪Ω‬‬
‫!‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .1‬כאשר המשטח סגור‪ ,‬נהוג לסמן את אינטגרל המשטחי מן הסוג השני גם בסימון‬
‫‪ .2‬אם רוצים לחשב אינטגרל משטחי על משטח לא סגור‪ ,‬ניתן לסגור את התחום על–ידי הוספת משטח נוסף‬
‫ואז להשתמש במשפט גאוס‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬מאדיטיביות‪ ,‬מספיק להוכיח עבור תחום פשוט אחד‪ .‬התחום פשוט ולכן בפרט ביחס לציר ‪ ,z‬כלומר‬
‫מהצורה‪:‬‬
‫}‪Ω = {(x, y, z) | u (x, y) ≤ z ≤ v (x, y) , (x, y) ∈ D‬‬

‫‪D ⊆ R2‬‬
‫כאשר )‪ u (x, y) , v (x, y‬פונקציות רציפות ונסמן את שפת הגוף ב־‪ .S‬כעת‪ ,‬נביט בשדה )‪ (0, 0, R‬ונוכיח כי‪:‬‬
‫¨‬ ‫˚‬
‫= ‪(0, 0, R) · n̂dS‬‬ ‫‪Rz dxdydz‬‬
‫‪S‬‬ ‫‪Ω‬‬
‫נתחיל באגף הימני‪:‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫˚‬ ‫¨‬ ‫ˆ‬
‫)‪v(x,y‬‬ ‫¨‬
‫= ‪Rz dxdydz‬‬ ‫= ‪Rz dz  dxdy‬‬ ‫‪(R (x, y, v (x, y)) − R (x, y, u (x, y))) dxdy‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪Ω‬‬ ‫‪D‬‬ ‫)‪u(x,y‬‬ ‫‪D‬‬
‫נעבור לפתח את האגף השני‪ .‬נחלק את המשטח לשלושה חלקים‪:‬‬

‫‪" :S1‬החלק העליון" אשר נתון על־ידי הגרף של )‪ v (x, y‬בתחום ‪.D‬‬
‫‪60‬לא חותכת את עצמה‪.‬‬
‫‪" :S2‬החלק התחתון" אשר נתון על־ידי הגרף של )‪ u (x, y‬בתחום ‪.D‬‬
‫‪" :S3‬החלק האמצעי" אשר נתון על־ידי המשטח הגלילי הנוצר על־ידי שפת התחום ‪.D‬‬
‫מאדיטיביות מתקיים‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬ ‫¨‬ ‫¨‬
‫= ‪(0, 0, R) · n̂dS‬‬ ‫‪(0, 0, R) · n̂dS +‬‬ ‫‪(0, 0, R) · n̂dS +‬‬ ‫‪(0, 0, R) · n̂dS‬‬
‫‪S‬‬ ‫‪S1‬‬ ‫‪S2‬‬ ‫‪S3‬‬
‫על ‪ S1‬ניקח פרמטריזציה טבעית‪ ,‬הנורמל הוא )‪ .(−vx , −vy , 1‬נבחין כי הנורמל בכיוון חיצוני ל־‪ ,Ω‬כעת‪ ,‬מחישוב‬
‫ישיר‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬ ‫¨‬
‫= ‪(0, 0, R) · n̂dS‬‬ ‫= ‪(0, 0, R) · (−vx , −vy , 1) dxdy‬‬ ‫‪R (x, y, v (x, y)) dxdy‬‬
‫‪S1‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬
‫על ‪ S2‬ניקח פרמטריזציה טבעית‪ ,‬הנורמל הוא )‪ .(ux , uy , −1‬נבחין כי הנורמל בכיוון חיצוני ל־‪ ,Ω‬כעת‪ ,‬מחישוב‬
‫ישיר‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬ ‫¨‬
‫= ‪(0, 0, R) · n̂dS‬‬ ‫= ‪(0, 0, R) · (ux , uy , −1) dxdy‬‬ ‫‪− R (x, y, u (x, y)) dxdy‬‬
‫‪S2‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬
‫על ‪ S3‬השטף הוא אפס כי הנורמל של המשטח הגלילי ניצב לשדה )‪.(0, 0, R‬‬
‫נחבר ונקבל את המשפט עבור השדה )‪ (0, 0, R‬ביחס ל־‪ .Ω‬התחום פשוט גם ביחס לשני הצירים האחרים ולכן‬
‫באותו האופן נוכיח את המשפט )באותו התחום ‪ (Ω‬גם עבור השדות )‪ .(P, 0, 0) , (0, Q, 0‬נשתמש באדיטיביות‬
‫ונקבל את המשפט עבור השדה ‪ F‬ב־‪.Ω‬‬
‫‪ F̄ = (4x + z 4 y 4 , x sin z x − 2y, −z −‬דרך המשטח שהוא שפת הגוף‬ ‫‪3‬‬ ‫‪y‬‬
‫‪ .1‬נחשב את השטף של השדה ) ‪x cos e‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪z=0‬‬
‫בכיוון חיצוני למשטח‪.‬‬ ‫‪z=5‬‬ ‫הכלוא בין המשטחים‬
‫‪‬‬
‫‪ x2 + y 2 = 9‬‬
‫המשטח הוא מעטפת גלילית ושתי דיסקות‪ .‬השדה בבירור גזיר ברציפות בתחום ואנחנו עומדים בכל תנאי‬
‫המשפט‪ ,‬מכאן‪:‬‬
‫"‬ ‫˚‬ ‫˚‬
‫= ‪F · n̂dS‬‬ ‫= ‪∇ · F dxdydz‬‬ ‫‪(4 − 2 − 1)dxdydz = 45π‬‬
‫)∗(‬
‫‪S‬‬ ‫‪Ω‬‬ ‫‪Ω‬‬
‫)∗( כזכור‪ ,‬נפח גליל ברדיוס ‪ R‬ובגובה ‪ h‬הוא ‪.πR2 h‬‬
‫‪ .2‬נחשב את השטף בכיוון ציר ‪ z‬החיובי של השדה ) ‪ F̄ = ((y − 1)2 + z 2 , z 2 − x2 , x2 + (y − 1)2‬דרך‬

‫המשטח‪:‬‬
‫‪S = (x, y, z) | x2 + y 2 + z 2 = 2y, z ≥ 0‬‬
‫‬ ‫ ‬
‫נבחין כי המשטח הוא חצי העליון של ספירה ברדיוס ‪ 1‬ביחס לנקודה )‪ .(0, 1, 0‬נסגור את המשטח על־ידי‬
‫הוספת דיסקה ברדיוס ‪ ,1‬המסומנת ב־ ‪ S2‬ונקבל כי שני המשטחים הם שפה של הגוף ‪ Ω‬שהוא חצי כדור‬
‫עליון ברדיוס ‪ 1‬ביחס לנקודה )‪ .(0, 1, 0‬תנאי משפט גאוס מתקיימים ולכן‪:‬‬
‫"‬ ‫˚‬ ‫˚‬
‫= ‪F · n̂dS‬‬ ‫= ‪∇ · F dxdydz‬‬ ‫‪0dxdydz = 0‬‬
‫‪S∪S2‬‬ ‫‪Ω‬‬ ‫‪Ω‬‬
‫מאדיטיביות נובע‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬
‫‪F · n̂dS = −‬‬ ‫‪F · n̂dS‬‬
‫‪S‬‬ ‫‪S2‬‬
‫מנוגד ל־‪ Ω‬ולכן רכיב ‪ z‬שלו חייב להיות שלילי‪ .‬נבחר‬ ‫יש לזכור כי הנורמל של הדיסקה פונה לכיוון ‪‬‬
‫= )‪ x (r, θ, z‬‬
‫‪‬‬ ‫‪r cos θ‬‬
‫קורדינטות גליליות ‪ , y (r, θ, z) = 1 + r sin θ‬נציב במשוואת הדיסקה ונקבל‪:‬‬
‫‪‬‬
‫= )‪ z (r, θ, z‬‬ ‫‪z‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫)‪s̄(r, θ) = (r cos θ, 1 + r sin θ, 0‬‬
‫}]‪ D = {(r, θ) | θ ∈ [0, 2π] , r ∈ [0, 1‬‬
‫הנורמל הוא‪:‬‬
‫)‪sr = (cos θ, sin θ, 0‬‬

‫)‪sθ = (−r sin θ, r cos θ, 0‬‬
‫)‪sr × sθ = (0, 0, r‬‬
‫הכיוון לא תואם ולכן ניקח ‪ .n = −sr × sθ‬נציב ונקבל‪:‬‬

‫¨‬ ‫¨‬ ‫¨‬ ‫‪ 4 1‬‬
‫‪3‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪π‬‬
‫= ‪F · n̂dS‬‬ ‫= ‪F · (0, 0, −r) drdθ‬‬ ‫‪− r drdθ = −2π‬‬ ‫‪=−‬‬
‫‪4 0‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪S2‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪D‬‬
‫לסיכום‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬
‫‪π‬‬
‫= ‪F · n̂dS = − F · n̂dS‬‬
‫‪2‬‬
‫‪S‬‬ ‫‪S2‬‬
‫‪ .3‬תהא )‪ f (x, y, z‬פונקציה גזירה ברציפות פעמיים בגוף סגור וחסום ‪ Ω‬במרחב ונניח כי שפת הגוף היא משטח‬
‫חלק ‪ .S‬נוכיח כי אם הלפלסיאן של ‪ f‬שווה לאפס בגוף אז‪:‬‬
‫"‬
‫‪∂f‬‬
‫‪dS = 0‬‬
‫̂‪∂ n‬‬
‫‪S‬‬
‫כאשר ̂‪ n‬הוא נורמל חיצוני למשטח‪ .‬הואיל והפונקציה גזירה נובע כי הנגזרת המכוונת מקיימת ̂‪. ∂∂fn̂ = ∇f · n‬‬
‫תנאי משפט גאוס מתקיימים ולכן‪:‬‬
‫"‬ ‫"‬ ‫˚‬ ‫˚‬
‫‪∂f‬‬
‫= ‪dS‬‬ ‫= ‪∇f · n̂dS‬‬ ‫= ‪∇ · (∇f ) dxdydz‬‬ ‫‪0 dxdydz = 0‬‬
‫̂‪∂ n‬‬
‫‪S‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪Ω‬‬
‫משפט סטוקס‬ ‫‪12.12‬‬

‫הגדרנו בעבר שפה של תחום במישור ובמרחב‪ .‬נרצה להכליל מושג זה לשפה של משטח‪ .‬באופן אינטואיטיבי‪ ,‬שפת‬
‫המשטח של משטח דו־צדדי היא המסילה המבדילה בין "שני הצדדים"׳‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין לנו את הכלים להגדיר מושג‬
‫זה באופן פורמלי‪ .‬במקרה הפרטי בו המשטח ‪ S‬הוא גרף של פונקציה‪ ,‬אם ניקח פרמטריזציה טבעית )‪s (x, y‬‬
‫ונסמן את תחום הגדרה ב־‪ ,D‬אז שפת המשטח היא אוסף התמונות של נקודות השפה של ‪:D‬‬
‫}‪∂S = {s (x, y) | (x, y) ∈ ∂D‬‬
‫הערה‪ :‬הגדרה זו נכונה גם כאשר ההצגה הפרמטרית של המשטח היא חח"ע וחלקה למקוטעין‪.‬‬
‫(‬ ‫(‬
‫)‪γ̄ (θ) = (cos θ, 1, sin θ‬‬ ‫)‪s̄ (x, z) = (x, x2 + z 2 , z‬‬
‫‪.‬‬ ‫נתונה על־ידי‬ ‫דוגמה‪ :‬שפת המשטח‬
‫]‪θ ∈ [0, 2π‬‬ ‫}‪(x, z) ∈ {(x, z) | x2 + z 2 ≤ 1‬‬
‫הגדרה ‪ 12.45‬נניח כי נתון משטח דו־צדדי עם שפה בעלת כיוון התקדמות ונורמל למשטח‪ .‬נאמר כי הנורמל של‬
‫המשטח הוא במגמה חיובית ביחס לכיוון ההתקדמות על גבי השפה‪ ,‬אם מתקיים כלל יד ימין‪.‬‬
‫בכיוון ההתקדמות הנתון אז המשטח נמצא מצד‬ ‫המשטח ‪61‬‬ ‫הערה‪ :‬באופן אינטואיטיבי‪ ,‬כאשר מטיילים על שפת‬
‫שמאל‪.‬‬
‫(‬
‫) ‪s̄ (r, θ) = (r cos θ, r sin θ, 1 − r2‬‬
‫עם נורמל בעל רכיב ‪ z‬חיובי‪ ,‬אז שפה במגמה‬ ‫דוגמה‪ :‬ניקח את המשטח‬
‫]‪(r, θ) ∈ [0, 1] × [0, 2π‬‬
‫(‬
‫)‪γ̄ (θ) = (cos θ, sin θ, 0‬‬
‫‪.‬‬ ‫חיובית היא‬
‫]‪θ ∈ [0, 2π‬‬
‫נקשור כעת בין אינטגרל משטחי מן הסוג השני לאינטגרל קווי מן הסוג השני‪:‬‬
‫משפט ‪) 12.46‬סטוקס( יהא ‪ S‬משטח חלק ששפתו היא מסילה חלקה ‪ γ‬ויהא ‪ F‬שדה גזיר ברציפות בקבוצה פתוחה‬
‫המכילה את ‪ S‬ו־‪ .γ‬אז‪:‬‬
‫˛‬ ‫¨‬
‫‬
‫= ‪F̄ · dr‬‬ ‫‪∇ × F · n̂ds‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪S‬‬
‫כאשר הנורמל למשטח הוא בכיוון החיובי ביחס למגמת ‪.γ‬‬
‫‪ .1‬המשפט נכון גם כאשר מדובר במשטח ששפתו מורכבת ממספר מסילות סגורות וחלקות‪.‬‬
‫‪ .2‬אם נרשום את משפט סטוקס עבור מסילה המוכלת במישור ‪ xy‬נקבל את משפט גרין‪ .‬כלומר‪ ,‬משפט סטוקס‬
‫הוא הכללה של משפט גרין‪.‬‬
‫‪ .3‬משפט סטוקס אומר למעשה שבכדי לחשב את השטף של שדה דרך משטח‪ ,‬מספיק לבדוק על שפת המשטח‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬צורת המשטח לא משנה‪.‬‬
‫‪61‬עם ראש בכיוון הנורמל‪.‬‬
‫הוכחה‪ :‬נוכיח מקרה פרטי ‪ 62‬בו המשטח ‪ S‬הוא גרף של פונקציה )‪ f (x, y‬שהיא גזירה ברציפות פעמיים עם תחום‬
‫הגדרה ‪ .D‬נבחר פרמטריזציה טבעית ומגמה חיובית ‪ 63‬ונקבל‪:‬‬
‫¨‬ ‫¨‬
‫‬
‫= ‪∇ × F · n̂ds‬‬ ‫)♦( = ‪(Ry − Qz , Pz − Rx , Qx − Py ) · (−fx , −fy , 1) dxdy‬‬
‫‪S‬‬ ‫‪D‬‬
‫(‬ ‫נפתח כעת את האגף השני ונראה שיש שיוויון‪:‬‬

‫))‪r (t) = (x (t) , y (t‬‬
‫ונקבל כי שפת המשטח ניתנת לתיאור‬ ‫נסמן את שפת התחום ‪ D‬וניקח פרמטריזציה‬
‫]‪t ∈ [a, b‬‬
‫(‬
‫)))‪γ (t) = (x (t) , y (t) , f (x (t) , y (t‬‬
‫‪ .‬כעת‪ ,‬מתקיים‪:‬‬ ‫בעזרת פרמטריזציה‬
‫]‪t ∈ [a, b‬‬
‫˛‬ ‫‪ˆb‬‬
‫‪F · dr = F (γ (t)) · (x0 (t) , y 0 (t) , fx (x (t) , y (t)) x0 (t) + fy (x (t) , y (t)) y 0 (t)) dt‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪a‬‬
‫נסדר את האינטגרנד אחרת ‪:64‬‬

‫˛‬ ‫‪ˆb‬‬ ‫˛‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪F · dr = (P + Rfx , Q + Rfy ) · (x (t) , y (t)) dt = (P + Rfx , Q + Rfy ) · dr‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪r‬‬
‫תנאי משפט גרין חלים על האינטגרל הקווי מן הסוג השני שקיבלנו ולכן‪:‬‬
‫˛‬ ‫ ¨‬ ‫‬
‫∂‬ ‫∂‬
‫= ‪(P + Rfx , Q + Rfy ) · dr‬‬ ‫‪(Q + Rfy ) −‬‬ ‫‪(P + Rfx ) dxdy‬‬
‫‪∂x‬‬ ‫‪∂y‬‬
‫‪r‬‬
‫¨‬
‫‪D‬‬
‫=‬ ‫‪Qx + Qz fx + Rx fy − Py − Pz fy − Ry fx dxdy‬‬

‫)∗(‬
‫‪¨D‬‬
‫=‬ ‫)♦( = ‪(Ry − Qz , Pz − Rx , Qx − Py ) · (−fx , −fy , 1) dxdy‬‬
‫‪D‬‬
‫)∗( כלל השרשרת כאשר זוכרים כי ))‪.P (x, y, f (x, y)) , Q (x, y, f (x, y)) , R (x, y, f (x, y‬‬
‫וסיימנו‪.‬‬
‫¸‬
‫= ‪ ,I‬כאשר ‪ γ‬היא מסילת החיתוך של המשטחים‪:‬‬ ‫‪ .1‬נחשב את ‪(3x + y) dx + (z − y 2 ) dy + (x + z 3 ) dz‬‬
‫‪γ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ x 2 + y 2 + z 2 = a2‬‬
‫‪a≥0‬‬
‫‪‬‬ ‫‪z = √a‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪62‬אשר ממנו נובע המקרה הכללי‪.‬‬

‫‪63‬נורמל בכיוון ציר ‪ z‬החיובי ומגמת השפה נגד כיוון השעון ביחס לציר ‪ z‬החיובי‪.‬‬
‫‪64‬נציין כי ‪ P, R, Q‬מוערכים ב־)‪ γ (t‬ואילו ‪ fx , fy‬מוערכים ב־)‪.r (t‬‬
‫מכוונת נגד כיוון השעון ביחס לציר ‪ z‬החיובי‪ .‬נתחיל בחישוב הרוטור‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫‬
‫‬ ‫̂‪i‬‬ ‫̂‪j‬‬ ‫̂‪k‬‬ ‫‬
‫‬
‫∂‬ ‫∂‬ ‫∂‬
‫‪∇ × F = ∂x‬‬ ‫)‪ = (−1, −1, −1‬‬
‫‬ ‫‬
‫‬ ‫‪∂y‬‬ ‫‪∂z‬‬ ‫‬
‫‪2‬‬
‫ ‪ 3x + y z − y x + z‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪o‬‬
‫כעת‪ ,‬כמשטח נבחר את ‪ S = (x, y, z) | x2 + y 2 + a2 ≤ a2 , z = √a2‬עם נורמל בו רכיב ‪ z‬הוא חיובי‪.‬‬
‫נבחר פרמטריזציה‪:‬‬
‫‪‬‬ ‫‬ ‫‬
‫‪‬‬ ‫‪s(r, θ) = r cos θ, r sin θ, √a2‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪o‬‬
‫‪ D = (r, θ) | 0 ≤ r ≤ √a , 0 ≤ θ ≤ 2π‬‬
‫‪2‬‬
‫הנורמל יוצא )‪ ,n̄ = (0, 0, r‬נבחין כי הוא במגמה חיובית‪ .‬תנאי משפט סטוקס מתקיימים ולכן‪:‬‬
‫˛‬ ‫¨‬ ‫¨‬ ‫‪ 2 √a‬‬
‫‬ ‫‪r‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪a2 π‬‬
‫= ‪F · dr‬‬ ‫= ‪∇ × F · n̂ds‬‬ ‫‪(−1, −1, −1) · (0, 0, r) drdθ = 2π −‬‬ ‫‪=−‬‬
‫‪2 0‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪D‬‬
‫‪ .2‬נתון השדה )‪ F = (y, −x, x + y + z‬והמשטח‪:‬‬

‫‪S = (x, y, z) | x2 + y 2 + 3z 2 = 1, z ≤ 0‬‬
‫‬ ‫ ‬
‫˜‬
‫נחשב את ‪ (∇×F )·n̂dS‬עם נורמל בעל רכיב ‪ z‬לא חיובי‪ .‬נסמן את שפת המשטח ב־‪ γ‬ונבחר פרמטריזציה‬
‫(‬ ‫‪S‬‬
‫)‪γ (θ) = (sin θ, cos θ, 0‬‬
‫‪ .‬מתקיימים כל תנאי משפט‬ ‫עם כיוון התקדמות התואם לנורמל של המשטח‬
‫‪0 ≤ θ ≤ 2π‬‬
‫סטוקס ולכן‪:‬‬
‫¨‬ ‫˛‬
‫‬
‫‪∇ × F · n̂dS = F · dr‬‬
‫‪S‬‬ ‫‪γ‬‬
‫˛‬ ‫‪ˆ2π‬‬ ‫‪ˆ2π‬‬
‫‪F̄ · dr = (cos θ, − sin θ, sin θ + cos θ) · (cos θ, − sin θ, 0) dθ = 1 dθ = 2π‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪ .3‬נניח שנתון שדה ‪ F‬גזיר ברציפות בכל המרחב פרט לראשית ומשטח חלק וסגור ‪ S‬המקיף את הראשית‪.‬‬
‫נוכיח כי‪:‬‬
‫"‬
‫‬
‫‪∇ × F · n̂dS = 0‬‬
‫‪S‬‬
‫נבחין כי לא מתקיימים תנאי משפט גאוס ‪ .65‬המשטח סגור ולכן ניקח נורמל חיצוני‪ ,‬כעת‪ ,‬נחלק את המשטח‬
‫לשני חלקים‪ :‬מעל מישור ‪ xy‬ומתחת‪ ,‬נסמן ‪ S1‬ו־ ‪ S2‬בהתאמה ונסמן את שפות המשטחים ב־ ‪ γ1 , γ2‬עם‬
‫מגמה מתאימה לנורמל‪ .‬מתקיים‪:‬‬
‫"‬ ‫¨‬ ‫¨‬
‫‬ ‫‬ ‫‬
‫= ‪∇ × F · n̂dS‬‬ ‫‪∇ × F · n̂dS1 +‬‬ ‫‪∇ × F · n̂dS2‬‬
‫‪S‬‬ ‫‪S1‬‬ ‫‪S2‬‬
‫‪65‬לא נתון שהשדה גזיר ברציפות בנקודה אשר נמצאת בפנים של המשטח‪.‬‬
‫ממשפט סטוקס‪:‬‬
‫¨‬ ‫˛‬
‫‬
‫= ‪∇ × F · n̂dS1‬‬ ‫‪F · dr‬‬
‫‪S‬‬ ‫‪γ‬‬
‫‪¨1‬‬ ‫‪˛1‬‬
‫‬
‫= ‪∇ × F · n̂dS2‬‬ ‫‪F · dr‬‬
‫‪S2‬‬ ‫‪γ2‬‬
‫מהגדרת המסילות ברור כי ‪ ,γ2 = −γ1‬לפיכך‪:‬‬

‫˛‬ ‫˛‬
‫‪F · dr = −‬‬ ‫‪F · dr‬‬
‫‪γ1‬‬ ‫‪γ2‬‬
‫סה"כ נקבל‪:‬‬
‫"‬ ‫˛‬ ‫˛‬ ‫˛‬ ‫˛‬
‫‬
‫= ‪∇ × F · n̂dS‬‬ ‫‪F · dr +‬‬ ‫‪F · dr = − F · dr + F · dr = 0‬‬
‫‪S‬‬ ‫‪γ1‬‬ ‫‪γ2‬‬ ‫‪γ2‬‬ ‫‪γ2‬‬
‫הערה‪ :‬תנאי הכרחי ששדה הוא רוטור של שדה אחר הוא שהשטף שלו דרך כל משטח סגור הוא אפס‪.‬‬
‫שדה משמר תלת־מימדי‬ ‫‪12.13‬‬

‫נכליל כעת את מושג השדה שמשמר למרחב‪ .‬נרצה לשמור על התכונה שהאינטגרל לא תלוי במסלול‪ ,‬לפיכך‪,‬‬
‫ההגדרה היא‪:‬‬
‫´‬ ‫´‬
‫הגדרה ‪ 12.47‬שדה וקטורי ‪ F‬רציף בקבוצה ‪ V ⊆ R3‬נקרא שדה משמר ב־ ‪ V‬אם ‪ F̄ · dr = F̄ · dr‬לכל שתי‬
‫‪γ1‬‬ ‫‪γ2‬‬
‫מסילות חלקות עם אותן נקודת ההתחלה והסיום המוכלות ב־ ‪.V‬‬
‫משפט ‪ 12.48‬יהא ‪ F‬שדה רציף המוגדר בקבוצה פתוחה וקשירה ‪ ,V‬הבאים שקולים‪:‬‬
‫‪ F .1‬שדה משמר ב־ ‪.V‬‬

‫¸‬
‫‪ F̄ · dr = 0 .2‬לכל מסילה חלקה וסגורה אשר מוכלת ב־ ‪.V‬‬
‫‪γ‬‬
‫‪ .3‬קיימת פונקציה ) ‪ u(x, y, z) ∈ C 1 (V‬המקיימת‪:‬‬
‫)‪∀ (x, y, z) ∈ V, ∇u (x, y, z) = (ux (x, y, z) , uy (x, y, z) , uz (x, y, z)) = F̄ (x, y, z‬‬
‫‪ .1‬ההוכחה אנלוגית למקרה הדו־מימדי‪.‬‬
‫‪ .2‬הפונקציה )‪ u(x, y, z‬נקראת פונקציית הפוטנציאל של השדה ‪ .F‬במקרה זה מתקיים לכל ‪:M1 , M2 ∈ V‬‬
‫ˆ‬
‫) ‪F̄ · dr = u (M2 ) − u (M1‬‬
‫‪γM1 →M2‬‬
‫כאשר ‪ γM1 →M2‬היא מסילה חלקה המתחילה ב־ ‪ M1‬ומסתיימת ב־ ‪.M2‬‬
‫‪esin z + yze−yx , zxe−yx , x cos z · esin z − e−yx‬‬

‫‬
‫= ̄‪ F‬לאורך המסילה‬ ‫השדה‬
‫‪ .1‬נחשב את העבודה של (‬
‫)‪γ (t) = (cos t, sin t, t‬‬
‫‪ u (x, y, x) = xesin z − ze−yx‬גזירה ברציפות במרחב‬ ‫‪ .‬נבחין כי הפונקציה‬
‫]‪t ∈ [0, 8π‬‬
‫ומקיימת ̄‪ ,∇u = F‬לפיכך מהמשפט‪:‬‬
‫ˆ‬
‫‪F̄ dr̄ = u (γ (8π)) − u (γ (0)) = 1 − 8π − 1 = −8π‬‬
‫‪γ‬‬
‫‪ .2‬נראה כי העבודה של השדה‪:‬‬

‫‬ ‫‬
‫‪2x‬‬ ‫‪2y‬‬ ‫‪2z‬‬
‫= ̄‪F‬‬ ‫‪, 2‬‬ ‫‪, 2‬‬
‫‪x2‬‬
‫‪+ + z − 1 x + y + z − 1 x + y + z2 − 1‬‬
‫‪y2‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫(‬
‫)‪γ̄ (t) = (2 sin t, 2 cos t, sin t‬‬
‫שווה לאפס‪ .‬נבחין כי הפונקציה = )‪u (x, y, x‬‬ ‫לאורך המסילה‬
‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫)‪ ln (x2 + y 2 + z 2 − 1‬גזירה ברציפות בתחום )‪ ,V = R3 − B (0̄, 1‬מקיימת שם ̄‪ ∇u = F‬ולכן היא‬
‫פונקציית הפוטנציאל‪ .‬בנוסף‪ ,‬המסילה היא סגורה‪ ,‬חלקה ומוכלת בתחום זה‪ ,‬לפיכך מהמשפט העבודה שווה‬
‫לאפס‪.‬‬
‫הגדרה ‪ 12.49‬תהא ‪ V‬קבוצה קשירה במרחב‪ .‬נאמר כי ‪ V‬היא תחום פשוט קשר אם ניתן לכווץ באופן רציף כל‬
‫מסילה סגורה המוכלת בתחום לנקודה‪.‬‬
‫‪ .1‬הכדור )‪ B (0̄, 9‬הוא פשוט קשר וכך גם התחום‪:‬‬
‫)‪(x, y, z) | 1 ≤ x2 + y 2 + z 2 ≤ 9 = B (0̄, 9) − B (0̄, 1‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫שהוא כדור עם "חור" פנימי‪ .‬עם זאת‪ ,‬התחום‪:‬‬
‫‪V = (x, y, z) | x2 + y 2 + z 2 ≤ 9, 1 ≤ x2 + y 2‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫‪ .2‬הטורוס הוא לא תחום פשוט קשר‪.‬‬
‫הערה‪ :‬איחוד של תחומים פשוטי קשר הוא לא בהכרח תחום פשוט קשר‪ .‬לדוגמה התחומים‪:‬‬
‫‪V1 = (x, y, z) | x2 + y 2 + z 2 ≤ 9, 1 ≤ x2 + y 2 , x ≥ 0‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫‪V2 = (x, y, z) | x2 + y 2 + z 2 ≤ 9, 1 ≤ x2 + y 2 , x ≤ 0‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫פשוטי קשר אך‪:‬‬
‫‪V = V1 ∪ V1 = (x, y, z) | x2 + y 2 + z 2 ≤ 9, 1 ≤ x2 + y 2‬‬

‫‬ ‫ ‬
‫משפט ‪ 12.50‬יהא ̄‪ F‬שדה גזיר ברציפות בתחום פשוט קשר ‪ V‬אז השדה משמר ב־ ‪ V‬אם ורק אם‪:‬‬
‫‬
‫̄‪∀P ∈ V, ∇ × F̄ (P ) = 0‬‬
‫‪ .1‬הדרישה שהתחום פשוט קשר רלוונטית רק בכיוון ⇒=‪.‬‬
‫‪ .2‬נבחין כי אם )‪ F̄ = (P, Q, R‬אז הרכיב השלישי בוקטור ̄‪ ∇ × F‬הוא ‪ ,Qx − Py‬זהו כזכור הביטוי באפיון‬
‫של שדה משמר דו־מימדי בתחום פשוט קשר‪.‬‬
‫(‬
‫)‪γ (t) = (cos t, sin t, 0‬‬ ‫‬ ‫‬
‫‪.‬‬ ‫‪ F̄ = x2−y‬לאורך המסילה הסגורה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪x‬‬
‫‪+y 2 x2 +y 2‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪0‬‬ ‫דוגמה‪ :‬נחשב את העבודה של השדה‬
‫]‪t ∈ [0, 2π‬‬
‫‬ ‫‬
‫̂‪ i‬‬ ‫̂‪j‬‬ ‫ ̂‪k‬‬
‫‪−x2 + y 2 x2 − y 2‬‬
‫‬ ‫‬
‫∂ ‬ ‫∂‬ ‫ ∂‬
‫‪∇ × F̄ = ∂x‬‬ ‫‪∂y‬‬ ‫= ‪∂z‬‬ ‫‪0, 0, 2‬‬ ‫‪+ 2‬‬ ‫̄‪= 0‬‬
‫‪ −y‬‬ ‫‪x + y2‬‬ ‫‪x + y2‬‬
‫ ‪ 2 2 2x 2 0‬‬
‫‪x +y‬‬ ‫‪x +y‬‬
‫עם זאת‪ ,‬השדה לא מקיים זאת בתחום פשוט קשר אשר מכיל את המסילה ‪ .66‬נחשב באופן ישיר‪:‬‬
‫˛‬ ‫‪ˆ2π‬‬ ‫‪ˆ2π‬‬
‫‪F · dr = (− sin t, cos t, 0) · (− sin t, cos t, 0) dt = dt = 2π‬‬
‫‪γ‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪ .3‬הדרישה שהשדה יהיה גזיר ברציפות הכרחית לאפיון‪ :‬ייתכן כי ̄‪ F‬משמר אך לא מתקיים ̄‪∇ × F̄ = 0‬‬
‫בתחום‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬פונקציית הפוטנציאל‪:‬‬

‫‪‬‬
‫‪x3 y−xy 3‬‬
‫‪‬‬
‫‪x2 +y 2‬‬
‫)‪(x, y, z) 6= (0, 0, 0‬‬
‫= )‪u (x, y, z‬‬
‫‪‬‬ ‫‪0‬‬ ‫)‪(x, y, z) = (0, 0, 0‬‬
‫‪66‬למעשה השדה לא מוגדר בתחום פשוט קשר המכיל את המסילה‪.‬‬
‫היא גזירה ברציפות במרחב פעם אחת בלבד‪ .‬לפיכך‪ ,‬השדה )‪ ∇u = F = (P, Q, R‬משמר לפי משפט‬
‫קודם‪ ,‬אך על־ידי חישוב ישיר רואים כי )‪ ,Py (0, 0, z) 6= Qx (0, 0, z‬כלומר‪:‬‬
‫‬
‫̄‪∇ × F̄ (0, 0, z) = (∗, ∗, Qx (0, 0, z) − Py (0, 0, z)) 6= 0‬‬

חדוא 2ת - הרצאות

Uploaded by

Document Information

Copyright

Available Formats

Share this document

Share or Embed Document

Sharing Options

Did you find this document useful?

Is this content inappropriate?

Copyright:

Available Formats

חדוא 2ת - הרצאות

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

‫חדו"א ‪2‬‬

‫‪23‬‬ ‫פונקציות במספר משתנים‬ ‫‪II‬‬

‫‪83‬‬ ‫החלפת משתנים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪12.2.5‬‬

‫• וקטורים הם "חצים" בעלי כיוון ואורך ‪ ,1‬לדוגמה‪ :‬מהירות או כוח‪.‬‬

‫• אורך הוקטור מסומן ב־ |‪.|a‬‬

‫• וקטור האפס מסומן ‪ 0‬ואורכו הוא אפס‪.‬‬

‫• שני וקטורים נקראים ניצבים אם הזווית בינהם היא ‪. π2‬‬

‫• חיסור וקטורים מוגדר כחיבור עם הנגדי‪.‬‬

‫‪ .1‬חיבור וקטורים‪ :‬לכל ‪ a, b, c‬מתקיים‪:‬‬

‫)א( אדיש חיבורי‪.a + 0 = a :‬‬

‫‪ .2‬כפל בסקלר‪ :‬לכל ‪ a, b‬ולכל ‪ α, β ∈ R‬מתקיים‪:‬‬

‫)א( קיבוץ‪α · (βa) = (αβ) · a :‬‬

‫טענה ‪ 1.1‬שני וקטורים שונים מאפס תלויים לינארית אם ורק אם הם מקבילים‪.‬‬

‫הערה‪ :‬וקטורים מקבילים נקראים גם קו־לינאריים‪.‬‬

‫כמסקנה מהמשפט נקבל את מערכת הצירים הקרטזית‪.‬‬

‫קורדינטות קרטזיות‬ ‫‪1.1‬‬

‫טענה ‪ 1.3‬תכונות ההצגה הקרטזית‪:‬‬

‫‪ .1‬חיבור‪/‬כפל בסקלר נעשה לפי רכיבים‪.‬‬

‫‪ .2‬שני וקטורים שונים מאפס תלויים לינארית אם ורק אם רכיביהם פרופורציונליים‬

‫נציין כי אם ‪ a = 0, b 6= 0‬אז ההיטל הוא וקטור האפס‪ ,‬אם ‪ ,b = 0‬ההיטל לא מוגדר‪.‬‬

‫המכפלה הסקלרית‬ ‫‪1.3‬‬

‫טענה ‪ 1.5‬תכונות המכפלה הסקלרית‪:‬‬

‫‪ a · b = 0 .6‬אם ורק אם אחד מהם שווה לאפס או שהוקטורים ניצבים ‪.7‬‬

‫‪ a · b .7‬בעל ערך מקסימלי אם ורק אם ‪.θ = 0‬‬

‫‪ a · b .8‬בעל ערך מינימלי אם ורק אם ‪.θ = π‬‬

‫‪ .2‬כמסקנה מ־‪ .3‬נסיק כי ההיטל של ‪ a‬על ‪b‬נתון על־ידי‪:‬‬

‫‪b‬‬ ‫‪a·b‬‬ ‫‪b‬‬ ‫‪a·b‬‬

‫משפט ‪ 1.6‬יהיו ) ‪ ,a = (a1 , a2 , a3 ) , b = (b1 , b2 , b3‬אז ‪.a · b = a1 b1 + a2 b2 + a3 b3‬‬

‫הוכחה‪ :‬נבחין כי מהתכונות לעיל מתקיים‪:‬‬

‫מההגדרה‪ a = a1 î + a2 ĵ + a3 k̂, b = b1 î + b2 ĵ + b3 k̂ ,‬ומחישוב ישיר נקבל‪:‬‬

‫המכפלה הוקטורית‬ ‫‪1.4‬‬

‫משפט ‪ 1.8‬יהיו ) ‪ ,a = (a1 , a2 , a3 ) , b = (b1 , b2 , b3‬אז ) ‪.a × b = (a2 b3 − a3 b2 , a3 b1 − a1 b3 , a1 b2 − a2 b1‬‬

‫הערה‪ :‬נהוג לזכור את המשפט בעזרת הגדרת הדטרמיננטה‪:‬‬

‫הוכחה‪ :‬נסמן ) ‪ c = (a2 b3 − a3 b2 , a3 b1 − a1 b3 , a1 b2 − a2 b1‬ונבחין כי‪:‬‬

‫‪c · a =a2 b3 a1 − a3 b2 a1 + a3 b1 a2 − a1 b3 a2 + a1 b2 a3 − a2 b1 a3 = 0‬‬

‫טענה ‪ 1.9‬תכונות המכפלה הוקטורית‪:‬‬

‫‪ a × b = 0 .2‬אם ורק אם אחד מהוקטורים שווה לאפס או שהוקטורים קו־לינאריים‪.‬‬

‫)‪AB = (1, 0, 1‬‬

‫‪AB × AC‬‬ ‫‪1‬‬

‫המכפלה המעורבת‬ ‫‪1.5‬‬

‫נעיר שניתן "לפתח" לפי כל שורה או עמודה‪.‬‬

‫טענה ‪ 1.10‬תכונות המכפלה המעורבת‪:‬‬

‫גיאומטריה אנליטית‬ ‫‪2‬‬

‫‪ .1‬הוקטור ‪ a 6= 0‬נקרא וקטור כיוון‪.‬‬

‫)א( הצגה קנונית‪ :‬נסמן את הנקודות בהגדרה הגיאומטרית‪:‬‬

‫)‪P = (x, y, z‬‬

‫נהוג גם לרשום את ההצגה הפרמטרית של ישר ‪ l‬בצורה הבאה‪:‬‬

‫יש לציין כי שתי ההצגות לא יחידות‪.‬‬

‫ואילו ההצגה הפרמטרית שלו היא‪:‬‬

‫‪x (t) = 1‬‬

‫‪ 2.1.1‬מרחק מנקודה לישר‬

‫‪ 2.1.2‬מצב הדדי בין ישרים‬

‫דוגמה‪ :‬נבדוק מהו המצב ההדדי בין הישרים‪:‬‬

‫‪ .1‬הוקטור ̄‪ N 6= 0‬הנקרא נורמל למישור‪.‬‬

‫)‪P = (x, y, z‬‬

‫מההגדרה נובע כי‪:‬‬

‫)‪0 = P0 P · N = (x − x0 , y − y0 , z − z0 ) · (a, b, c‬‬

‫נסדר מחדש ונקבל את משוואת המישור‪:‬‬

‫אם נפתח סוגריים נקבל הצגה מקובלת נוספת למשוואת המישור‪:‬‬

‫‪ .d = −ax0 − by0 − cz0‬נציין כי משוואת המישור היא לא יחידה‪.‬‬ ‫כאשר ‪10‬‬

‫‪10‬יש הרושמים את משוואת המישור כ־‪ ax + by + cz = d‬ואז הסימן של ‪ d‬הפוך‪.‬‬

‫דוגמה‪ :‬מצא את משוואת המישור המכיל את הנקודות‪:‬‬

‫)‪A = (1, 2, 3‬‬

‫נבנה שני וקטורים אשר נמצאים בתוך המישור‪:‬‬