‫סיכום שיעורים ־ מיקרו א' מחקרי ‪2014‬‬

‫מרצה‪ :‬פרופ' אלחנן בן פורת מסכם‪ :‬צבי שיר‬

‫‪ 20‬בינואר ‪2014‬‬

‫תוכן עניינים‬

‫‪5‬‬ ‫בעיית בחירה כללית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪5‬‬ ‫יחס העדפה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪1.1‬‬

‫‪7‬‬ ‫התנהגות בחירה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪1.2‬‬

‫‪7‬‬ ‫מבנה בחירה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪1.2.1‬‬

‫‪7‬‬ ‫התאמת בחירה )או פונקצית בחירה( ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪1.2.2‬‬

‫‪9‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪Satiscing‬‬ ‫‪1.2.3‬‬

‫‪9‬‬ ‫תועלות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪1.3‬‬

‫‪9‬‬ ‫ייצוג של יחס העדפה על ידי פונקצית תועלת ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪1.3.1‬‬

‫‪11‬‬ ‫היחס הלקסיקוגרפי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪1.3.2‬‬

‫‪11‬‬ ‫תכונות יחס העדפה )רציפות‪ ,‬מונוטוניות‪ ,‬קמירות( ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪1.4‬‬

‫‪11‬‬ ‫רציפות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪1.4.1‬‬

‫‪13‬‬ ‫מונוטוניות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪1.4.2‬‬

‫‪14‬‬ ‫קמירות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪1.4.3‬‬

‫‪15‬‬ ‫קוואזי לינארית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪1.4.4‬‬

‫‪16‬‬ ‫בעיית הצרכן ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪16‬‬ ‫הגדרת הבעיה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.1‬‬

‫‪16‬‬ ‫התאמת הביקוש ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.2‬‬

‫‪17‬‬ ‫דיפרנציאביליות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.3‬‬

‫‪18‬‬ ‫תנאי מספיק והכרחי לפתרון ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.4‬‬

‫‪18‬‬ ‫תנאי הכרחי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.4.1‬‬

‫‪18‬‬ ‫תנאי מספיק ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.4.2‬‬

‫‪1‬‬
‫‪19‬‬ ‫תנאי קון־טאקר ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.5‬‬

‫‪20‬‬ ‫משפט ‪) KT‬תנאי הכרחי( ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.5.1‬‬

‫‪21‬‬ ‫הלמה של פרקש‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . :‬‬ ‫‪2.5.2‬‬

‫‪22‬‬ ‫תזכורת אודות פונקציות קעורות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.5.3‬‬

‫‪23‬‬ ‫משפט מספיק )ולא הכרחי( ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.5.4‬‬

‫‪23‬‬ ‫מחירי צל ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.6‬‬

‫‪24‬‬ ‫העדפה נגלית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.7‬‬

‫‪26‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . SARP‬‬ ‫‪2.7.1‬‬

‫‪27‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪Afriat‬‬ ‫‪ GARP‬ומשפט‬ ‫‪2.7.2‬‬

‫‪29‬‬ ‫התנהגות הביקוש ־ סטטיקה השוואתית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.8‬‬

‫‪29‬‬ ‫מושגים ממחירים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.8.1‬‬

‫‪30‬‬ ‫חוק הביקוש ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.8.2‬‬

‫‪30‬‬ ‫מטריצת סלוצקי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪2.8.3‬‬

‫‪32‬‬ ‫ניסוח אחר של בעיית הצרכן )תועלת עקיפה‪ ,‬הבעיה הדואלית‪ ,‬פונקצית ההוצאה( ‪. . . . . . . . . .‬‬ ‫‪3‬‬

‫‪32‬‬ ‫תועלת עקיפה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪3.1‬‬

‫‪33‬‬ ‫הבעייה הדואלית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪3.2‬‬

‫‪34‬‬ ‫פונקצית ההוצאה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪3.3‬‬

‫‪34‬‬ ‫דרך שונה להסתכל על הביקוש ההקסיאני )השפעת תחלופה( ‪. . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪3.4‬‬

‫‪35‬‬ ‫משוואת סלוצקי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪3.4.1‬‬

‫‪37‬‬ ‫תורת היצרן )בעיית הפירמה( ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪38‬‬ ‫בעיית היצרן ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪4.1‬‬

‫‪39‬‬ ‫פונקצית היצע ופונקצית רווח ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪4.2‬‬

‫‪39‬‬ ‫פירמה המייצרת מוצר אחד ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪4.3‬‬

‫‪40‬‬ ‫פירמה המייצרת יותר ממוצר אחד ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪4.4‬‬

‫‪40‬‬ ‫מינימזציה של ההוצאה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪4.5‬‬

‫‪41‬‬ ‫פירמה עם תוצר אחד ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪4.5.1‬‬

‫‪43‬‬ ‫בחירה בתנאים של אי וודאות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪5‬‬

‫‪43‬‬ ‫הקדמה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪5.1‬‬

‫‪43‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪vNM‬‬ ‫משפט‬ ‫‪5.2‬‬

‫‪45‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪VNM‬‬ ‫יחידות ההצגה של‬ ‫‪5.3‬‬

‫‪2‬‬
‫‪46‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫פרדוקס של ‪Allais‬‬ ‫‪5.4‬‬

‫‪46‬‬ ‫פרסים כספיים ושנאת סיכון ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪5.5‬‬

‫‪47‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫הגדרת שנאת סיכון‬ ‫‪5.5.1‬‬

‫‪47‬‬ ‫פרמיית סיכון ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪5.6‬‬

‫‪48‬‬ ‫ביטוח ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪5.7‬‬

‫‪49‬‬ ‫מדדי שנאת סיכון ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪5.8‬‬

‫‪50‬‬ ‫מדדי שנאת סיכון והשקעה בנכס פיננסי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪5.9‬‬

‫‪50‬‬ ‫־ מדד לוקלי של שנאת סיכון ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫)‪AP (Arrow Pratt‬‬ ‫מדד‬ ‫‪5.10‬‬

‫‪51‬‬ ‫אי תלות בעושר ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪5.11‬‬

‫‪51‬‬ ‫יחס בין הגרלות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪5.12‬‬

‫‪52‬‬ ‫הרחבה שומרת תוחלת ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪5.13‬‬

‫‪54‬‬ ‫כלכלה תחרותית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6‬‬

‫‪54‬‬ ‫ש‪.‬מ‪ .‬תחרותי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.1‬‬

‫‪54‬‬ ‫הגדרות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.1.1‬‬

‫‪55‬‬ ‫מהו שיווי משקל תחרותי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.1.2‬‬

‫‪55‬‬ ‫משפט הרווחה הראשון ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.2‬‬

‫‪56‬‬ ‫משפט הרווחה השני ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.3‬‬

‫‪56‬‬ ‫הקדמה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.3.1‬‬

‫‪57‬‬ ‫משפט הרווחה השני ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.3.2‬‬

‫‪57‬‬ ‫דוגמאות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.3.3‬‬

‫‪57‬‬ ‫המשמעות של משפט הרווחה השני ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.3.4‬‬

‫‪57‬‬ ‫דוגמא לכלכלה פשוטה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.4‬‬

‫‪58‬‬ ‫‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫קיום ש‪.‬מ‪.‬‬ ‫‪6.5‬‬

‫‪58‬‬ ‫המקרה הכללי ־ כלכלה כלשהי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.5.1‬‬

‫‪59‬‬ ‫כלכלת סחר חליפין ־ אין ייצור ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.5.2‬‬

‫‪60‬‬ ‫משפט נקודת השבת של ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . Brower‬‬ ‫‪6.5.3‬‬

‫‪60‬‬ ‫משפט ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.5.4‬‬

‫‪61‬‬ ‫ליבה ־ משחק שיתופי עם תשלומי העברה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.6‬‬

‫‪61‬‬ ‫דוגמא ראשונה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.6.1‬‬

‫‪62‬‬ ‫דוגמא שנייה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.6.2‬‬

‫‪3‬‬
‫‪63‬‬ ‫דוגמא שלישית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.6.3‬‬

‫‪63‬‬ ‫דוגמא רביעית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.6.4‬‬

‫‪64‬‬ ‫כלכלת סחר חליפין עם בעלות פרטי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.7‬‬

‫‪64‬‬ ‫הקשר בין ליבה לש‪.‬מ‪ .‬תחרותי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.7.1‬‬

‫‪65‬‬ ‫שיכפול ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪6.8‬‬

‫‪4‬‬
 ‫בעיית בחירה כללית‬ ‫‪1‬‬
‫‪ .1‬כיצד התיאוריה הכלכלית מגדירה בעיית בחירה‪.‬‬

‫‪ .2‬כיצד התאוריה הכלכלית מגדירה את המושג של בחירה רציונאלית‪.‬‬

‫נקודת המוצא היא קבוצה ‪ X‬של אלטרנטיבות‪ ,‬כאשר בעיית בחירה ספציפית מוגדרת על ידי קבוצה ‪ B ⊆ X‬שבתוכה‬
‫מקבל ההחלטות נקרא לבחור‪.‬‬

‫דוגמאות‪:‬‬

‫• בעיית הצרכן‪:‬‬
‫יש ‪ L‬סחורות ‪.x1 , x2 , ..., xL‬‬
‫‪x = (x1 , ..., xL ) ⊆ RL‬‬
‫אלטרנטיבה היא סל צריכה ‪+‬‬
‫בהקשר של בעיית הצרכן‪ ,‬בעיית בחירה ספציפית היא קבוצת תקציב‪:‬‬
‫) ‪P = (P1 , . . . , P2‬‬
‫‪W ∈R‬‬
‫} ‪B = B (P, W ) = {x|x ∈ X P x ≤ W‬‬

‫• בחירת חוג לימוד באוניברסיטה‪:‬‬

‫‪ x‬קבוצת חוגי הלימוד‬
‫‪ B‬קבוצת החוגים שהתלמיד יכול להירשם אליהם‪.‬‬
‫)אם אפשר להירשם לשני חוגים‪ ,‬אז ‪ x‬היא קבוצה של זוגות(‪.‬‬

‫‪Choice based approach‬‬ ‫‪ preference‬־ שהיא השיטה בה ננקוט בקורס זה‪ ,‬וישנה‬ ‫‪based approach‬‬ ‫ישנם שתי גישות‪:‬‬
‫בה לא נתעסק כמעט‪.‬‬

‫יחס העדפה‬ ‫‪1.1‬‬

‫הגדרת יחס בינארי‪:‬‬

‫בהינתן קבוצה ‪ Y‬כלשהי‪ ,‬יחס בינארי ‪ R‬על ‪ Y‬מוגדר עבור כל שתי אלטרנטיבות ‪ x, y ∈ Y‬באם היחס ‪ R‬מתקיים‬
‫בין ‪ x‬לבין ‪ .y‬אם הוא מתקיים אנו כותבים ‪.xRy‬‬
‫דוגמא‪ :‬יחס ≥על קבוצת המספרים השלמים‪.‬‬

‫הגדרת יחס העדפה‪:‬‬

‫יחס העדפה ‪ %‬על קבוצת אלטרנטיבות ‪ X‬הוא יחס בינארי על ‪ X‬כאשר אנו מפרשים ‪ x % y‬כך שמקבל ההחלטות‬
‫מעדיף ממש את ‪ x‬על ‪ y‬או אדיש ביניהם‪.‬‬

‫הגדרת יחס העדפה חזק‪ :‬לכל ‪ ,x, y ∈ X‬נגדיר ‪ x  y‬אם ‪ x % y‬אבל לא מתקיים ‪y % x‬‬
‫הגדרת יחס אדישות‪ :‬לכל ‪ x, y ∈ X‬אם מתקיים ‪ x % y‬אז גם ‪.x - y‬‬

‫הגדרת שלמות‪:‬‬
‫נאמר שיחס העדפה ‪ %‬מקיים שלמות אם לכל ‪ x, y ∈ X‬או שמתקיים ‪ x % y‬או שמתקיים ‪ x - y‬או שניהם‪.‬‬
‫הגדרה שקולה‪ % :‬מקיים שלמות אם לכל ‪ x, y ∈ X‬מתקיימת אחת )ורק אחת!( מהאפשרויות הבאות‪ :‬או ‪ x  y‬או‬
‫‪ x ≺ y‬או ‪.x ∼ y‬‬

‫‪5‬‬
 ‫הגדרת טרנזיטיביות‪:‬‬
‫נאמר שיחס העדפה ‪ %‬מקיים טרנזיטיביות אם לכל ‪ x, y, z ∈ X‬מתקיים‪ :‬אם ‪ x % y‬וגם ‪ y % z‬אז ‪.x % z‬‬

‫הגדרת רציונאליות‪:‬‬
‫נאמר שיחס העדפה ‪ %‬הוא רציונאלי אם הוא מקיים שלמות וטרנזיטיביות‪.‬‬

‫הגדרה‪:‬‬
‫יהי ‪ R‬יחס בינארי על ‪ , X‬נאמר ש ‪ R‬מקיים ־‬
‫רפלקסיביות‪ :‬לכל ‪ x ∈ X‬מתקיים ‪. xRx‬‬
‫א־רפלקסיביות‪ :‬לכל ‪ x ∈ X‬מתקיים ‪¬xRx‬‬
‫סימטרי‪ :‬לכל ‪ x ∈ X‬אם מתקיים ‪ xRy‬אז ‪.yRx‬‬
‫א־סימטרי‪ :‬לכל ‪ x ∈ X‬אם מתקיים ‪ xRy‬אז ‪.¬yRx‬‬

‫למשל‪:‬‬
‫≥ רפלקסיבי‪.‬‬
‫= רפלקסיבי סימטרי‪.‬‬

‫טענה‪:‬‬

‫יהי ‪ %‬יחס העדפה רציונאלי על ‪ ,X‬אזי‪:‬‬

‫)‪ (1‬היחס ≺ הוא טרנזיטיבי וא־רפלקסיבי‬
‫)‪ (2‬היחס ∼ הוא טרנזיטיבי רפלקסיבי וסיממטרי‬
‫)‪ ∀x, y, z ∈ X (3‬אם מתקיים ‪ x % y  z‬אז ‪x  z‬‬

‫הוכחת )‪ 2,3) (1‬לא הוכחו בכיתה(‬

‫טרנזיטיביות‪:‬‬
‫צ"ל ‪x  y  z ⇒ x  z‬‬
‫כלומר‪x  y  z ⇒ x % z and ¬z % x ,‬‬
‫)המשך ההוכחה חסר ־ השלמתי בעצמי‪(:‬‬
‫מהגדרת  אנו יודעים שמתקיים ‪ x % y % z‬ובגלל שהיחס ‪ %‬רציונאלי ולכן טרנזיטיבי גם מתקיים ‪x % z‬‬
‫נניח בשלילה שמתקיים ‪ . z % x‬מכך שמתקיים ‪ x % y‬ומכך שהיחס ‪ %‬הינו רציונאלי וטרנזיטיבי‪ ,‬אנו מקבלים ‪z % y‬‬
‫אבל זה בסתירה לנתון ‪. y  z‬‬

‫א־רפלקסיביות‬
‫יהי ‪ x ∈ X‬ונניח בשלילה שמתקיים ‪.x  x‬‬
‫)המשך ההוכחה חסר ־ השלמתי בעצמי‪(:‬‬
‫מהגדרת  אנו יודעים שמתקיים ‪ x % x‬וגם ‪ . qx % x‬סתירה‪.‬‬

‫הגדרת איבר מקסימאלי‪:‬‬

‫עבור קבוצת אלטרנטיבות ‪ X‬ויחס העדפה רציונאלי ‪ %‬על ‪ X‬אז עבור קבוצה ‪ B ⊆ X‬נאמר ש ‪ x ∈ B‬הוא איבר ‪-‬‬
‫מקסימאלי ב ‪ B‬אם לכל ‪ y ∈ B‬מתקיים ‪x % y‬‬

‫‪6‬‬
 ‫הגדרת בחירה רציונאלית‪:‬‬
‫נאמר שמקבל ההחלטות בוחר באופן רציונאלי אם‪:‬‬
‫)‪ (1‬למקבל ההחלטות יש יחס העדפה ‪ -‬רציונאלי על ‪X‬‬
‫)‪ (2‬בהינתן קבוצת בחירה ‪ B ⊆ X‬מקבל ההחלטות בוחר איבר ‪ x ∈ B‬שהוא ‪ -‬מקסימאלי ב ‪) B‬אם יש כזה!!(‬

‫הערה חשובה‪ :‬במצב בו האלטרנטיבות הם רב מימדיות‪ ,‬קשה במקרים רבים לגבש העדפה‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬ניסויים מראים שאם מכניסים אפשרות שלישית לנסיינים הם משנים את הבחירה שהם עשו לפני כן בין השתיים‬
‫המקוריות אפילו אם האפשרות השלישית נשלטת על ידי אחת מהאפשרויות‪ .‬זה ממחיש את העובדה שקשה לאנשים‬
‫לגבש העדפות‪ .‬דוגמא נוספת זה הסיפור של ‪ f raming‬כפי שכהנמן וטברסקי הראו בדוגמא של הכפר‪ ,‬המגפה והצלת‬
‫האנשים‪.‬‬

‫השאלה העיקרית שאנו נתעניין בה כעת היא‪ :‬מה מאפיין התנהגות בחירה שעקבית עם המודל של בחירה רציונאלית‪.‬‬

‫‪ 1.2‬התנהגות בחירה‬

‫)פרק זה לקוח ברובו מהספר של ‪(GMW‬‬

‫צריך לזכור כל הזמן ברקע שישנה קבוצת אלטרנטיבות ‪.X‬‬

‫מבנה בחירה‬ ‫‪1.2.1‬‬

‫הגדרה‪ :‬מבנה בחירה היא זוג )‪ (β, C‬כאשר ‪β‬היא אוסף של תת קבוצות ב ‪) X‬מסומנות ב ‪ ( β ⊆ 2X‬ו ‪ C‬היא‬
‫פונקציה המתאימה ל ‪ B ∈ β‬קבוצה ‪ C (B) ⊆ B‬שהינה קבוצת האלטנטיבות המקסימליות ב ‪.B‬‬
‫‪ : β‬אוסף כל בעיות הבחירה שהפרט עשוי להתקל ולהידרש אליהן‪ ,‬לפחות תיאורטית‪.‬‬
‫‪ : C‬לכל ‪ C (B) ,B ∈ β‬היא קבוצת האלטרנטיבות המקסימאליות ב‪ .B‬במילים אחרות היא קבוצת האלטרנטיבות‬
‫שהפרט מוכן לקבל כל אחת מהן כאשר הוא רשאי לבחור מ ‪ B‬כרצונו‪.‬‬

‫דוגמא ־‬

‫}‪X = {x, y, z‬‬

‫‪‬‬ ‫‪β ∈ 2X \φ‬‬
‫‪x‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫∈ ‪x ∈ B,y‬‬
‫‪/B‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫∈‪y∈B x‬‬
‫‪‬‬
‫‪y‬‬ ‫‪/B‬‬
‫= )‪C (B‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬‫‪{x, y} x, y ∈ B‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪z‬‬ ‫‪otherwise‬‬

‫התאמת בחירה )או פונקצית בחירה(‬ ‫‪1.2.2‬‬

‫בהינתן יחס העדפה רציונאלי ‪ %‬על ‪ X‬נגדיר התאמת בחירה ‪ C%‬כדלקמן‪:‬‬

‫עבור ‪ B ∈ β‬מתקיים }‪C% (B) = {x|x % y ∀y ∈ B‬‬

‫הגדרה‪ :‬נאמר שהתאמת בחירה ‪ C‬ניתנת לרציונאליזציה על ידי יחס העדפה רציונאלי ‪ %‬אם ‪.C = C%‬‬

‫האקסיומה החלשה של ההעדפה הנגלית‪:‬‬

‫‪7‬‬
 ‫נאמר שמבנה בחירה )‪ (β, C‬מקיים את האקסיומה החלשה של ההעדפה הנגלית ‪ W ARP‬אם‬
‫מתקיימת התכונה הבאה‪:‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫אם עבור ‪ B ∈ β‬ועבור ‪ , x, y ∈ B‬מתקיים )‪ x ∈ C (B‬אז לכל ‪ B ∈ β‬כך ש ‪ x, y ∈ B‬וגם‬
‫) ‪ y ∈ C (B 0‬מתקיים ) ‪x ∈ C (B 0‬‬

‫משפט ‪ :1‬יהיה ‪ -‬יחס העדפה רציונאלי אזי ‪ C-‬מקיימת את ‪.W ARP‬‬

‫הוכחת משפט ‪ :1‬בשיעורי הבית‪.‬‬

‫משפט ‪:2‬‬

‫כך ש ‪ β‬כוללת את כל הקבוצות החלקיות של ‪ X‬שיש בהן שלושה‬ ‫‪WARP‬‬ ‫יהי )‪ (β, C‬מבנה בחירה המקיים את‬
‫איברים או פחות ) ‪ β‬יכולה לכלול גם קבוצות עם יותר משלושה איברים(‪ .‬אזי‪ ,‬קיים יחס העדפה רציונאלי ‪ -‬על ‪X‬‬
‫כך ש ‪ C = C-‬ויתרה מזו‪ - ,‬הוא יחס העדפה הרציונאלי היחיד בעל התכונה הזאת‪.‬‬

‫הוכחת משפט ‪:2‬‬

‫צעדי ההוכחה‪ (1) :‬נגדיר יחס העדפה ‪ (2) -‬נראה ש ‪ -‬רציונאלי )‪ (3‬נראה ש ‪ (4) C = C-‬נראה שאם ‪ -0‬הוא יחס‬
‫העדפה רציונאלי כך ש ‪ C = C-0‬אז ‪-=-0‬‬

‫צעד )‪ (1‬־ נגדיר ‪ y - x‬אם )}‪.x ∈ C ({x, y‬‬

‫צעד )‪ (2‬־ נוכיח ש ‪ -‬ראציונאלי‪:‬‬

‫‪ -‬מקיים שלמות כי לכל ‪ x, y ∈ X‬או ש‪ x ∈ C ({x, y}) :‬או ש‪ . y ∈ C ({x, y}) :‬כלומר או ‪ x‬עדיף או ש ‪ y‬עדיף‪.‬‬
‫צריך להוכיח טרנזיטיביות‪ .‬ז"א שצ"ל שלכל ‪ x, y, z ∈ X‬מתקיים ‪.z - y - x =⇒ z - x‬‬
‫נסתכל על הקבוצה }‪ .B = {x, y, z‬נראה ש )‪ x ∈ C (B‬אם נראה את זה אז בגלל ‪ x ∈ C ({x, z}) W ARP‬ולכן‬
‫‪z-x‬‬
‫כי אם זה היה נכון‪ ,‬אז בגלל‬ ‫ברור שלא‪.‬‬ ‫האם יתכן שמתקיים )‪?y ∈ C (B‬‬ ‫∈ ‪.x‬‬
‫נניח בשלילה ש)‪/ C (B‬‬
‫ש )‪.x ∈ C (B‬‬ ‫‪WARP‬‬ ‫ש)}‪ x ∈ C ({x, y‬נובע מ‬
‫∈ ‪ x, y‬אז חייב שיתקיים )‪ z ∈ C (B‬אבל זה בסתירה ל ‪ !WARP‬כי ‪ z - y‬ולכן )}‪ y ∈ C ({y, z‬ומ‬
‫מסקנה‪/ C (B) :‬‬
‫∈‪x‬‬
‫נובע שגם )‪ y ∈ C (B‬קבלנו סתירה להנחה ש)‪/ C (B‬‬ ‫‪WARP‬‬

‫צעד )‪ (3‬־‬

‫צריך להראות שמתקיים }‪C (B) = C- (B) = {x|x ∈ B ∀y ∈ B y - x‬‬

‫נראה שמתקיים )‪C- (B) ⊆ C (B) (2) C (B) ⊆ C- (B) (1‬‬

‫חייב להתקיים )}‪ x ∈ C ({x, y‬ולכן ‪ y - x‬ומפה ש ‪ x‬איבר‬ ‫‪WARP‬‬ ‫)‪ x ∈ C (B) (1‬ויהי ‪ y ∈ B‬איבר כשלהו‪ .‬בגלל‬
‫‪ -‬מקסימאלי ב ‪ B‬ולכן )‪.x ∈ C- (B‬‬

‫∈ ‪ .x‬יהי ‪ y ∈ B‬שמקיים )‪ .y ∈ C (B‬היות ומתקיים ‪ y - x‬אז‬

‫)‪ (2‬יהי )‪ x ∈ C- (B‬נניח בשלילה ש )‪/ C (B‬‬
‫אם )‪ y ∈ C (B‬אז )‪ x ∈ C (B‬בסתירה להנחת שלילה‪.‬‬ ‫‪WARP‬‬ ‫)}‪ x ∈ C ({x, y‬ולכן על פי‬

‫את צעד ‪ 4‬נעשה בשיעורי הבית‪.‬‬

‫אז הבחירה של הפרט איננה רציונאלית‬ ‫‪WARP‬‬ ‫משפט ‪ 1‬מראה שאם התנהגות הבחירה של הפרט איננה מקיימת את‬
‫במובן שהגדרנו‪.‬‬

‫משפט ‪ 2‬מראה שתחת התנאי ש ‪ β‬כוללת את כל הקבוצות בנות שניים ושלושה איברים‪ ,‬התנהגות בחירה המקיימת‬
‫את ‪ W ARP‬עקבית עם בחירה רציונאלית‪.‬‬

‫‪8‬‬
‫דגש חשוב‪ :‬לא בטוח שהוא רציונאלי‪ .‬בכל מקרה במה שאנו ראינו ההעדפה הנגלית שלו עקבית עם רציונאליות‪ .‬יתכן‬
‫למשל שהוא בוחר על פי איזה יחס סדר טרנזיטיבי ושלם שאין לו שום קשר להעדפה שלו‪.‬‬

‫‪Satiscing‬‬ ‫‪1.2.3‬‬

‫כדי להבין שהדגש על "עיקבית" הוא לא סתם פלפולים בעלמא‪ ,‬נדבר עכשיו על המושג של "‪ "satiscing‬־ מקבלת‬
‫ההחלטות מגדירה לעצמה רמת תועלת שהיא מספקת ובוחרת באלטרנטיבה הראשונה שהתועלת ממנה גדולה או שווה‬
‫מהתועלת הזאת )סוג של רציונאליות חסומה(‪ .‬מה שמעניין בה זה שהעדפה כזו מקיימת את ‪ W ARP‬למרות שהיא‬
‫לא רציונאלית‪.‬‬

‫מוגדרת על ידי ‪ 3‬אלמנטים ‪:v, v ? , o‬‬ ‫‪Satiscing‬‬ ‫בכתיב פורמאלי‪,‬‬

‫ב‪x‬‬ ‫‪DM‬‬ ‫‪ v : X → R‬כך ש )‪ v (x‬היא רמת התועלת )רווחה( של‬
‫‪DM‬‬ ‫‪ v ? ∈ R‬רמת תועלת שמספקת את‬
‫‪ O‬יחס סדר על ‪X‬‬
‫‪.B ⊆ X‬‬
‫היא בוחנת את האלטרנטיבות על פי הסדר ‪ .O‬ברגע שהיא מגיעה לאלטרנטיבה ‪x ∈ B‬כך שמתקיים ? ‪v (x) ≥ v‬‬
‫בוחרת בה‪ .‬אם אין כזו אז היא בוחרת באפשרות האחרונה‪.‬‬

‫מקיימת את ‪.W ARP‬‬ ‫‪Satiscing‬‬ ‫משפט‪:‬‬

‫עקבית עם בחירה רציונאלית‪.‬‬ ‫‪Satiscing‬‬ ‫מסקנה‪:‬‬

‫תועלות‬ ‫‪1.3‬‬

‫ייצוג של יחס העדפה על ידי פונקצית תועלת‬ ‫‪1.3.1‬‬

‫הגדרה‪:‬‬

‫פונקצית תועלת היא פונקציה ‪u : X → R‬‬

‫יהי ‪ %‬יחס העדפה על ‪ ,X‬נאמר שפונקצית התועלת ‪ u : X → R‬מייצגת את ‪ -‬אם לכל ‪ x, y ∈ X‬מתקיים‬
‫)‪.x - y ⇐⇒ u (x) ≤ u (y‬‬

‫הגדרה שקולה‪ :‬יהי ‪ %‬יחס העדפה על ‪ , X‬ותהי ‪ . u : X → R‬נגיד ש ‪ u‬מייצגת את ‪ %‬אם"ם לכל ‪x, y ∈ X‬‬
‫מתקיימות השקילויות הבאות‪:‬‬

‫)‪x ∼ y ⇐⇒ u (x) = u (y‬‬

‫)‪x  y ⇐⇒ u (x) > u (y‬‬

‫הערות בנוגע לשימוש בפונקצית תועלת‪:‬‬

‫‪ .1‬נוחיות‪:‬‬

‫)א( פונקצית התועלת מאפשרת ייצוג נוח של יחס העדפה‬

‫)ב( במקרים רבים קל לנו להגדיר את ההעדפה באמצעות פונקצית תועלת‬

‫‪9‬‬
‫)ג( הייצוג של יחס העדפה באמצעות פונקצית תועלת מאפשר פתרון של בעיות אופטימזציה שהיה קשה ללא‬
‫ייצוג כזה‬

‫‪ .2‬פונקצית התועלת מהווה )רק( ייצוג של יחס ההדעפה היא איינה באופן כללי מהווה מדד של רמת הרווחה של‬
‫הפרט מהאלטרנטיבות השונות‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬מה שחשוב בייצוג שבאמצעות פונקצית התועלת הוא יחס הסדר‬
‫בין מספרי התועלת של האלטרנטיבות השונות ולא הגודל האבסולוטי של מספרי התועלת‪.‬‬

‫טענה‪ :‬יהי ‪ %‬יחס העדפה על ‪ X‬ותהי ‪ u : X → R‬פונקצית תועלת המייצגת את ‪ . %‬תהי ‪ f : R → R‬פונקציה עולה‬
‫ממש‪ .‬הפונקציה ))‪ v (x) = f (u (x‬היא גם כן פונקצית תועלת המייצגת את ‪.%‬‬

‫טענה‪ :‬יהי ‪ %‬יחס העדפה על ‪ X‬שהוא לאו דווקא יחס העדפה רציונאלי‪ .‬אם ‪ %‬ניתן לייצוג על ידי פונקצית תועלת‬
‫אזי ‪ %‬הוא יחס העדפה רציונאלי‪ ,‬כלומר מקיים שלמות וטרנזיטיביות‪.‬‬

‫האם יחס העדפה רציונאלי ניתן לייצוג באמצעות פונקצית תועלת?‬

‫התשובה היא באופן כללי לא‪ .‬אבל תחת הנחות כלליות‪ ,‬בפרט ההנחות שנניח‪ ,‬קיים ייצוג על ידי פונקצית תועלת‪.‬‬

‫משפט‪ :‬יהי ‪ %‬יחס העדפה רציונאלי על קבוצה סופית ‪ . X‬קיים ייצוג על ידי תועלת של היחס ‪.%‬‬

‫בכדי להוכיח את המשפט‪ ,‬נוכיח קודם כל את הלמה הבאה‪:‬‬

‫למה‪ :‬תהי ‪ X‬קבוצת אלטרנטיביות ויהי ‪ %‬יחס העדפה על ‪ . X‬תהי ‪ B ⊆ X‬קבוצה סופית‪ .‬קיים איבר ‪ x ∈ B‬שהינו‬
‫‪ %‬מקסימאלי ב ‪.B‬‬

‫הוכחת הלמה‪ :‬נוכיח באינדוקציה על גודל הקבוצה ‪.B‬‬

‫אם ‪ |B| = 1‬ברור‪.‬‬

‫נניח שהוכחנו את הטענה עבור כל קבוצה ‪ B‬כך ש ‪ |B| ≤ n‬ותהי ‪ B‬קבוצה כך ש ‪.|B| = n + 1‬‬

‫נבחר איבר ‪ y ∈ B‬כלשהו ‪ .‬על פי הנחת האינדוקציה בקבוצה }‪ B̂ = B\ {y‬ישנו איבר ‪ %‬מקסימאלי‪ ,‬נסמנו ב ̂‪.x‬‬
‫עכשיו נבחין בין שני מקרים‪:‬‬

‫מקרה )‪ , y % x̂ :(1‬קל לראות ש ‪ y‬הוא איבר ‪ %‬מקסימאלי ב ‪) B‬שכן יהי ‪ ,z ∈ B‬מתקיים ‪.(y % x̂ % z‬‬

‫מקרה )‪ , x̂  y :(2‬קל לראות ש ̂‪ x‬הוא איבר ‪ %‬מקסימאלי ב ‪.B‬‬

‫הוכחת המשפט‪ :‬יחס העדפה ‪ %‬על קבוצה סופית ‪ . X‬שוב נוכיח קיום של ייצוג באמצעות פונקצית תועלת באינדוקציה‬
‫על הגודל של ‪.X‬‬

‫אם ‪ |X| = 1‬ברור‪.‬‬

‫נניח שהוכחנו את הטענה עבור כל קבוצת אלטרנטיבות ‪ X‬ויחס העדפה ‪ %‬על ‪ X‬כך ש ‪.|X| ≤ n‬‬

‫תהי ‪ X‬קבוצת אלטרנטיבות כך שמתקיים ‪ .|X| = n + 1‬על פי הלמה‪ ,‬קיים איבר ‪ %‬מקסימאלי ב ‪ .X‬נסמנו ב ̂‪.x‬‬
‫נגדיר }̂‪.X 0 = X\ {x‬‬

‫על פי הנחת האינדוקציה קיים ייצוג של היחס ‪ %‬על ‪ X 0‬בעזרת פונקצית תועלת ‪.u0 : X 0 → R‬‬

‫יהי ‪ x0‬איבר ‪ %‬מקסימאלי ב ‪ . X 0‬נבחין בין שני מקרים‪:‬‬

‫‪10‬‬
 ‫)‪ x̂  x0 (1‬־ נגדיר פונקצית תועלת‪ u : X → R‬באופן הבא‪:‬‬
‫̂‪u0 (x0 ) + 1 x = x‬‬
‫= )‪u (x‬‬ ‫לכל ‪, x ∈ X‬‬
‫)‪u0 (x‬‬ ‫̂‪x 6= x‬‬
‫‪0‬‬
‫תועלת ‪ u : X → R‬באופן הבא‪:‬‬‫)‪ x̂ ∼ x (2‬־ נגדיר פונקצית ‪‬‬
‫̂‪u0 (x0 ) x = x‬‬
‫= )‪.u (x‬‬ ‫לכל ‪,x ∈ X‬‬
‫̂‪u0 (x) x 6= x‬‬

‫היחס הלקסיקוגרפי‬ ‫‪1.3.2‬‬

‫יחס זה הינו רציונאלי אבל לא ניתן לייצוג על ידי פונקצית תועלת‪:‬‬

‫]‪.X = [0, 1] × [0, 1‬‬

‫נגדיר את היחס ‪ %‬כדלקמן‪:‬‬

‫) ‪ (x1 , x2 ) % (y1 , y2‬אם ‪ x1 > y1‬או שמתקיים ‪ x1 = y1‬וגם ‪.x2 ≥ y2‬‬

‫משפט מתמטי שלא יוכח בכיתה‪ :‬לא קיימת פונקציה חד־חד ערכית בקטע ]‪ [0, 1‬לתוך קבוצת המספרים הרציונאליים‪.‬‬

‫נוכיח באמצעות המשפט הזה שלא קיים ייצוג תועלת של יחס הסדר הלקסיגראפי‪.‬‬

‫נניח בשלילה שניתן היה לייצג את היחס הלקסיגרפי ‪ %‬באמצעות פונקצית תועלת ‪.u‬‬

‫יהי ]‪.x ∈ [0, 1‬‬

‫לכן מתקיים )‪.u (x, 0) < u (x, 1‬‬

‫)משפט במתמטיקה‪ :‬בין כל שני מספרים ניתן למצוא לפחות מספר רציונאלי אחד(‪.‬‬

‫קיים מספר רציונאלי שמסמנו ב ‪ qx‬כך שמתקיים )‪.u (x, 0) < qx < u (x, 1‬‬

‫נשים לב שההתאמה ‪ x → qx‬היא התאמה חד חד ערכית מ ]‪ [0, 1‬לרציונאליים שכן לכל ‪ x 6= y ∈ X‬נניח בה"כ‬
‫שמתקיים ‪ x > y‬ולכן ‪ qx > qy‬כי ‪.qx > u (x, 0) > u (y, 1) > qy‬‬

‫תכונות יחס העדפה )רציפות‪ ,‬מונוטוניות‪ ,‬קמירות(‬ ‫‪1.4‬‬

‫קבוצת אלטרנטיבות תסומן ‪.X ⊆ RL‬‬

‫וקטור הסחורות יסומן ) ‪ x = (x1 , x2 , ..., xL‬כך ש ‪.xl ∈ R‬‬

‫הגדרת כדור‪:‬‬

‫תהי ‪ X ⊆ RL‬ויהי ‪ %‬יחס העדפה על ‪.X‬‬

‫בהינתן ‪ ,x ∈ X‬ובהינתן מספר ‪ ε > 0‬נגדיר את הכדור כך‪.BX (x, ε) = {y|y ∈ X , ||y − x|| ≤ ε} :‬‬

‫רציפות‬ ‫‪1.4.1‬‬

‫הגדרת רציפות )‪:(1‬‬

‫נאמר שיחס העדפה ‪ %‬הוא רציף אם לכל ‪ x, y ∈ X‬כך ש ‪ x  y‬קיים ‪ ε > 0‬כך שלכל )‪ x0 ∈ BX (x, ε‬ו‬
‫)‪ y 0 ∈ BX (y, ε‬מתקיים ‪.x0  y 0‬‬

‫‪11‬‬
 ‫הגדרת רציפות )‪:(2‬‬

‫נאמר שיחס ההעדפה ‪ %‬הינו רציף אם לכל שתי סדרות ‪ (n = 1, 2, ..∞) xn , y n ∈ X‬המקיימות ‪:‬‬

‫)‪xn % y n (1‬‬

‫)‪y n → y xn → x (2‬‬

‫מתקיים ש ‪) x % y‬ז"א שההעדפה הולכת ונשמרת בגבול(‪.‬‬

‫(‪ :‬תהי ‪ X ⊆ Rn‬קבוצה קמורה ויהי ‪ %‬יחס העדפה על ‪ X‬שהוא רציף‪ ,‬אזי קיימת פונקצית‬ ‫משפט דברה ) ‪Debreu‬‬
‫תועלת רציפה ‪ u : X → R‬המייצגת את ‪.%‬‬

‫טענה‪ :‬יחס העדפה הלקסיקוגרפי איננו רציף‬

‫הוכחה )על פי הגדרה )‪ (1‬של רציפות(‪:‬‬

‫יהי )‪.y = (a, 0) , x = (a, 1) , a ∈ (0, 1‬‬

‫לפי היחס הלקסיגרפי‪ ,‬מתקיים ‪.x  y‬‬

‫לכל ‪ ε > 0‬קיים ) ‪ y 0 ∈ BX (y,‬כך ש ‪ y 0  x‬באמצעות כך שנגדיר למשל ‪.y 0 = a + 2ε , 0‬‬

‫
‬

‫הוכחה )על פי הגדרה )‪ (2‬של רציפות(‪:‬‬

‫)‪y n = y = (a, 1‬‬

‫‪xn = a + n1 , 0‬‬
‫
‬

‫לכל ‪ n‬מתקיים ‪.xn % y n‬‬

‫כמו כן מתקיים‪y n → (a, 1) xn → (a, 0) :‬‬

‫אבל מתקיים )‪ (a, 1) % (a, 0‬בסתירה להגדרה השנייה של רציפות‪.‬‬

‫טענה‪ :‬הגדרות הרציפות )‪ (1‬ו־)‪ (2‬הן שקולות‪.‬‬

‫הוכחה )כיוון ראשון( ‪ :‬אם ‪ %‬מקיים את הגדרה )‪ (1‬הוא מקיים את )‪(2‬‬

‫יהיו ‪ (n = 1, 2, ..∞) xn , y n ∈ X‬המקיימות ‪:‬‬

‫)‪xn % y n (1‬‬

‫)‪y n → y xn → x (2‬‬

‫נניח בשלילה שמתקיים ‪.x ≺ y‬‬

‫אז על פי ההגדרה ישנו ‪ ε‬כך שלכל )‪ x0 ∈ BX (x, ε‬ו־ )‪ y 0 ∈ BX (y, ε‬מתקיים ‪.x0 ≺ y 0‬‬
‫בגלל שמתקיים ‪ xn → x‬אז קיים )‪ N1 (ε‬כך שלכל )‪ n > N1 (ε‬מתקיים )‪ xn ∈ BX (x, ε‬וקיים )‪ N2 (ε‬כך שאם‬
‫)‪ n > N2 (ε‬אז )‪ y n ∈ BX (y, ε‬אבל אז‪ ,‬על פי הגדרה מתקיים ‪ xn % y n‬וגם ‪ xn ≺ y n‬־ סתירה‪.‬‬

‫הוכחה )כיוון שני(‪ :‬הגדרה )‪ (2‬גוררת הגדרה )‪(1‬‬

‫‪ x  y‬ונניח בשלילה שלכל ‪ ε > 0‬קיימים )‪ x0 ∈ BX (x, ε‬ו ־ )‪ y 0 ∈ BX (y, ε‬כך שמתקיים ‪.x0 - y 0‬‬
‫‪.xn ∈ BX x, n1‬‬
‫
‬

‫‪yn ∈ By y, n1‬‬
‫
‬

‫כך שלכל ‪ n‬מתקיים ‪) yn % xn‬אנו יודעים שקיימות סדרות כאלו על פי הנחת השלילה(‪.‬‬
‫בגלל שמתקיים ‪ yn → y xn → x‬אז על פי הגדרה ‪ 2‬של רציפות מתקיים גם ‪ .y % x‬סתירה‪.‬‬

‫‪12‬‬
‫אודות תרומת דם‪ .‬הוא טען שיהיו אנשים שתרמו כזה היה‬ ‫‪Titmus‬‬ ‫• בהקשר של ‪ ,WARP‬יש את המחקר של‬
‫בהתנדבות אבל יפסיקו לתרום דם אם יתחילו לשלם על זה‪ .‬לכאורה יש פה הפרה של ‪ ,WARP‬כי רק נוספה‬
‫לו אפשרות והוא שינה את החלטתו‪ .‬נמדל את זה‪ :‬הפרט ניצב מול שלוש אלטרנטיבות ־ ‪ A‬לתרום‪ B ,‬לא‬
‫לתרום‪ C ,‬לתרום תמורת תשלום‪ .‬לפי ‪ ,Titmus‬מתקיים ‪ C ({A, B}) = A‬וגם ‪ C ({A, B, C}) = B‬וזה‬
‫היא שבעצם ‪ A‬היא לא אותה אלטרנטיבה‬ ‫‪WARP‬‬ ‫לכאורה סתירה של ‪ .WARP‬הסיבה שזה לא סותר את‬
‫בשתי ההחלטות‪ .‬כאשר לא משלמים כסף זה "נחשב" לתרום דם‪ ,‬אבל ברגע שמתחילים גם לשלם על זה‪ ,‬זה‬
‫נהיה "בזוי" ולכן אין פה סתירה של ‪.WARP‬‬

‫מונוטוניות‬ ‫‪1.4.2‬‬

‫הגדרת מונוטוניות‪:‬‬

‫)‪ (1‬נאמר שיחס העדפה ‪ %‬על ‪ X‬מקיים מונוטוניות אם לכל ‪ x, y ∈ X‬כך שמתקיים ‪ xl ≥ yl‬לכל ‪ l = 1, ..., L‬מתקיים‬
‫‪ x % y‬וכן אם לכל ‪ l = 1, ..., L‬מתקיים ‪ xl > yl‬אז ‪.x  y‬‬

‫)‪ (2‬נאמר שיחס העדפה ‪ %‬מקיים מונוטוניות חזקה אם הוא מונוטוני ואם לכל ‪ x, y ∈ X‬כך ש ‪ xl ≥ yl‬עבור‬
‫‪ l = 1, ..., L‬וקיים ‪ ˆl‬כך ש ‪ x > y‬אז ‪.x  y‬‬
‫̂‪l‬‬ ‫̂‪l‬‬

‫דוגמאות‪:‬‬

‫‪ u (x1 , x2 ) = x1 + x2‬מייצגת העדפה שמקיימת מונוטוניות חזקה‬

‫} ‪ u (x1 , x2 ) = min {x1 , x2‬מייצגת העדפה שמקיימת רק מונוטוניות‪.‬‬

‫הגדרת חוסר רוויה לוקלית‪:‬‬

‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫נאמר ש ‪ %‬מקיים חוסר־רוויה לוקלית אם לכל ‪ x ∈ X‬ולכל ‪ ε > 0‬קיים )‪ x ∈ BX (x, ε‬כך שמתקיים ‪.x  x‬‬

‫תזכורת למשפט דברה‪ :‬תהי ‪ X ⊆ Rn‬קבוצה קמורה ויהי ‪ %‬יחס העדפה על ‪ X‬שהוא רציף‪ ,‬אזי קיימת פונקצית‬
‫תועלת רציפה ‪ u : X → R‬המייצגת את ‪.%‬‬

‫‪ RL‬שהוא רציף ומונוטוני‪ ,‬אז קיימת פונקצית תועלת רציפה ‪ u : X → R‬המייצגת את‬
‫משפט‪ :‬יהי ‪ %‬יחס העדפה על ‪+‬‬
‫‪.%‬‬

‫הוכחת המשפט‪:‬‬
‫בהינתן מספר ‪ , α ∈ R+‬נסמן ב ‪ α‬את סל הצריכה )‪α = (α, ..., α‬‬

‫‪.α (x) = inf {α | α ∈ R+‬‬ ‫‪s.t.‬‬ ‫נגדיר פונקציה )‪ α (x‬שהיא ‪ α : X → R‬כדלקמן‪α % x} :‬‬

‫) ‪) minl=1,..,L (xl ) ≤ α (x) ≤ maxl=1,..,L (xl‬השלמה‪ :‬כנראה בגלל מונוטוניות(‪.‬‬

‫צעד )‪ :(1‬נראה שמתקיים )‪x ∼ α (x‬‬

‫מהגדרת ‪ inf‬קיימת סדרת מספרים )‪ αn → α (x‬כך שמתקיים ‪ . αn % x‬בגלל הגדרת )‪ (2‬של רציפות ובגלל שמתקיים‬
‫‪ ,x → x‬צריך להתקיים ‪.α (x) % x‬‬

‫לא יתכן שמתקיים ‪ : α (x)  x‬נניח בשלילה שכן מתקיים‪ ,‬אז מהגדרה )‪ (1‬של רציפות קיים ‪ ε > 0‬כך שמתקיים‬
‫‪ α (x) − ε  x‬בסתירה להגדרת )‪ α (x‬כ ‪.inf‬‬

‫צעד )‪ u (x) = α (x) :(2‬פונקציית תועלת המייצגת את ‪.%‬‬

‫צ"ל שלכל ‪ x, y ∈ X‬מתקיים )‪x % y ⇐⇒ α (x) ≥ α (y‬‬

‫בגלל טרנזיטיביות ובגלל צעד )‪ (1‬מתקיים )‪x % y ⇐⇒ α (x) % α (y‬‬

‫‪13‬‬
 ‫בגלל מונוטוניות מתקיים )‪α (x) % α (y) ⇐⇒ α (x) ≥ α (y‬‬

‫צעד )‪ α (x) :(3‬רציפה‪.‬‬

‫כלומר שאם ‪ xn → x‬אז )‪(?) α (xn ) → α (x‬‬

‫נניח בשלילה שלא מתקיים )?(‪.‬‬

‫מהגדרת הגבול ומכך שמתקיים ‪minl=1,..,L x; ≤ α (x) ≤ maxl=1,..,L xl‬‬

‫אפשר לומר שהסידרה ‪ xn‬החל ממקום מסוים מקיימת ‪(minl=1,..,L xl ) − 1 ≤ α (xn ) ≤ (maxl=1,..,L xl ) + 1‬‬

‫היות וסדרה ‪ xn‬חסומה )כפי שהראנו בשורה הקודמת( אז אם )?( לא מתקיים אז יש תת סדרה )‪.αnk → β 6= α (x‬‬
‫)כי סדרה חסומה יש לה בהכרח תת סדרה שמתכנסת(‪.‬‬

‫נניח בה"כ )‪ β > α (x‬ויהי )‪.γ ∈ (α (x) , β‬‬

‫ישנה תת סדרה של ‪ xn‬ששואפת ל ‪) x‬אם כל הסדרה שואפת‪ ,‬גם כל תת־סדרה שלה שואפת לאותו מספר(‪ ,‬נסמן‬
‫זאת כך‪ xnk → x :‬כך שאיברי הסדרה הם האיברים שמקיימים ‪ . α (xnk ) → β‬החל ממקום מסוים‪ ,‬מתקיים‬
‫‪ .α (xnk ) > γ‬נניח בלי הגבלת כלליות שזה נכון לכל איבר בסדרה )כי אם לא ניקח תת סדרה אחרת וכו'(‪.‬‬

‫מתקבלת סתירה להגדרת רציפות כי ‪) xnk % γ‬כי ראינו שמתקיים ‪ (α (xnk ) > γ‬ומכאן כי )‪ x ∼ α (x‬גורר ‪x ≺ γ‬‬
‫בגלל מונוטוניות‪.‬‬

‫קמירות‬ ‫‪1.4.3‬‬

‫הנחת הקמירות היא הנחה אינטואיטיבית יותר חזקה במובן הזה שאנו יכולים לחשוב על מקרים בהם לא מתקיימת‬
‫קמירות‪ .‬יש תוצאות שאנו לא צריכים קמירות בשבילם אבל להרבה אנו כן צריכים‪ .‬הנחת הקמירות היא מגבילה‬
‫אומנם אבל מספיק כללית‪.‬‬

‫הגדרת קבוצה קמורה‪:‬‬

‫‪ X ⊆ RL‬היא קבוצה קמורה אם לכל ‪ x, y ∈ X‬ולכל ]‪ α ∈ [0, 1‬האיבר ‪ z = αx + (1 − α) y‬מקיים ‪. z ∈ X‬‬

‫הגדרת קמירות )‪:(1‬‬

‫)א( נאמר שיחס העדפה ‪ %‬מקיים קמירות אם לכל ‪ y ∈ X‬הקבוצה }‪ {x | x % y‬היא קבוצה קמורה‬
‫)ב( נאמר שיחס העדפה ‪ %‬מקיים קמירות חזקה אם לכל ‪ x, y, z ∈ X‬כך ש ‪ x 6= y‬וגם מתקיים ‪ x % z‬וגם ‪y % z‬‬
‫אז לכל )‪ α ∈ (0, 1‬מתקיים ‪.αx + (1 − α) y  z‬‬

‫תכונת הקמירות )‪ (1‬בעצם מקיימת העדפה למגוון ‪.Diversication‬‬

‫נניח עולם בו יש תפוזים ותפוחים ונגדיר ‪ x‬ק"ג תפוחים ו ‪ 2 y‬ק"ג תפוזים‪ .‬נניח שהצרכן אדיש בין קילו תפוחים ל‪ 2‬ק"ג‬
‫תפוזים‪ .‬אם ניקח את הסל ונערבב אותו מחצי מכל סל‪ ,‬ז"א חצי קילו תפוחים וקילו תפוזים‪ ,‬אז הצרכן יעדיף אותה‪.‬‬

‫הגדרת קמירות )‪:(2‬‬

‫)א( נאמר שיחס העדפה ‪ %‬הוא קמור אם לכל ‪ x, y ∈ X‬כך שמתקיים ‪ x % y‬מתקיים שלכל ]‪ α ∈ [0, 1‬הסל‬
‫‪. z = αx + (1 − α) y % y‬‬
‫)ב( נאמר שיחס העדפה ‪ %‬הוא קמור חזק אם הוא קמור ולכל ‪ x, y ∈ X‬כך ש ‪ x 6= y‬ומתקיים ‪ x % y‬אז לכל‬
‫)‪ α ∈ (0, 1‬מתקיים ‪. αx + (1 − α) y  y‬‬

‫בעולם של ‪:R2‬‬ ‫‪MRS‬‬ ‫עכשיו נדבר על הקשר בין הגדרת קמירות )‪ (1‬לבין המושג של שיעור התחלופה הסובייקטיבי‬
‫יורד )לא עולה( ב‬ ‫‪MRSx1 ,x2‬‬ ‫משפט‪ :‬יהי יחס העדפה ‪ %‬מונוטוני חזק ורציף‪ .‬אז אפשר לומר ש ‪ %‬הוא קמור אם"ם‬

‫‪14‬‬
 ‫‪ x1‬לאורך עקומת האדישות‪.‬‬
‫הוכחת המשפט נמצאת אצל רובינשטיין‪.‬‬

‫הגדרה‪:‬‬
‫‬ ‫ ‬
‫∈ ‪x|x‬‬ ‫‪RL‬‬
‫‪+‬‬ ‫∈ ‪ y‬הקבוצה )‪u (x) ≥ u (y‬‬ ‫‪RL‬‬
‫‪+‬‬ ‫‪ u : R‬היא קוואזי קעורה אם לכל‬ ‫‪L‬‬
‫‪+‬‬ ‫נאמר שפונקציית תועלת ‪→ R‬‬
‫היא קמורה‪.‬‬

‫למונת )למה קטנה‪ :(...‬יהי ‪ %‬יחס העדפה המיוצג על ידי ‪ u : RL + → R‬אזי ‪ %‬הוא קמור אם"ם ‪ u‬היא קוואזי קעורה‪.‬‬

‫‪ x, y ∈ RL‬ולכל )‪ α ∈ (0, 1‬מתקיים ≥ )‪u (αx + (1 − α) y‬‬

‫הגדרה‪ u : R + → R :‬היא קעורה אם לכל ‪+‬‬
‫‪L‬‬

‫)‪) αu (x) + (1 − α) u (y‬גדול ממש במקרה של קעורה ממש‪.‬‬

‫משפט‪ :‬אם הפונקציה ‪ u : RL + → R‬היא קעורה‪ ,‬אז היא גם קוואזי קעורה‪.‬‬

‫אני מוסיף פה קטע מרובינשטיין‪ .‬יכול להיות לעזר בבחינה‪:‬‬

‫קוואזי לינארית‬ ‫‪1.4.4‬‬

‫הגדרת קוואזי לינאריות‪:‬‬

‫∈ ‪ x, y‬ולכל ‪ ε > 0‬מתקיים‬ ‫‪RL‬‬
‫‪+‬‬ ‫הוא קוואזי־לינארי בסחורה הראשונה ‪ X1‬אם לכל‬ ‫‪RL‬‬
‫‪+‬‬ ‫נאמר ש ‪ %‬יחס העדפה על‬
‫)‪x % y ⇐⇒ x + (ε, 0, ..0) % y + (ε, 0, .., 0‬‬

‫‪ RL‬שהוא רציף‪ ,‬מונוטוני חזק וקוואזי לינארי בסחורה הראשונה‪ .‬אזי קיימת פונקציה‬
‫משפט‪ :‬יהי ‪ %‬יחס העדפה על ‪+‬‬
‫‪L−1‬‬
‫‪ u : RL‬מקיימת ) ‪ u (x) = x1 + v (x2 , .., xL‬היא פונקציית תועלת המייצגת‬
‫‪ v : R+‬כך שהפונקציה ‪+ → R‬‬ ‫‪→R‬‬
‫את ההעדפה ‪.%‬‬

‫נוכיח את המשפט למקרה של ‪:R2‬‬

‫למה‪ :‬תחת הנחות ההעדפה במשפט‪ ,‬לכל ‪ x2 ∈ R+‬קיים ‪ x1 ∈ R+‬כך ש) ‪) (x1 , 0) % (0, x2‬הוכחת הלמה לא ניתנה‬
‫בשיעור(‬
‫נגדיר }) ‪) .v (x2 ) = inf {x1 | (x1 , 0) % (0, x2‬הלמה מבטיחה לנו שהקבוצה לא ריקה(‬
‫שיקולים הדומים לאלו שעשינו בהוכחת קיום פונקצית תועלת נותנים לנו ש‪.(v (x2 ) , 0) ∼ (0, x2 ) :‬‬
‫אנו צריכים להוכיח שמתקיים‪ (x1 , x2 ) % (y1 , y2 ) :‬אם"ם ) ‪.x1 + v (x2 ) ≥ y1 + v (y2‬‬
‫מכיוון שמתקיים ) ‪ (v (x2 ) , 0) ∼ (0, x2‬אז בגלל קוואזי לינאריות מתקיים ) ‪(x1 + v (x2 ) , 0) ∼ (x1 , x2‬ואותו‬
‫דבר ) ‪ .(y1 + v (y2 ) , 0) ∼ (y1 , y2‬מה שזה אומר שמה שמכריע בין הסלים ) ‪ (x1 , x2 ) , (y1 , y2‬זה בעצם הסלים‬
‫)‪.(x1 + v (x2 ) , 0) , (y1 + v (y2 ) , 0‬‬

‫‪15‬‬
 ‫בעיית הצרכן‬ ‫‪2‬‬

‫הגדרת הבעיה‬ ‫‪2.1‬‬

‫‪ x = (x1 , x2 , ..., xL ) ∈ RL‬כאשר ‪ xl ≥ 0‬הינו מספר היחידות מהסחורה ‪.l‬‬

‫הצרכן חי בעולם בו יש ‪ L‬סחורות‪+ ,‬‬

‫לצרכן ישנו יחס העדפה רציונאלי ‪ %‬על ‪.X‬‬

‫‪ p ∈ RL‬וקטור מחירים ו ‪ w ∈ R+‬הכנסה כספית‪.‬‬

‫בהינתן זוג )‪ (p, w‬כאשר ‪+‬‬

‫בעיית הצרכן הינה למצוא סל ‪ %‬מקסימאלי בקבוצת התקציב }‪B (p, w) = {x | x ∈ X , p · x ≤ w‬‬

‫אם ‪ u : X → R‬היא פונקצית תועלת המייצגת את ‪ %‬אפשר להציג את בעיית הצרכן כפתרון של בעיית האופטימיזציה‬
‫הבאה‪:‬‬

‫‪max u (x) s.t. p · x ≤ w , xl ≥ 0 ∀l‬‬

‫‪x∈RL‬‬

‫משפט‪ :‬יהי ‪ %‬יחס העדפה רציונאלי ורציף על ‪ X‬אזי לכל )‪ (p, w‬קיים פתרון לבעיית הצרכן המוגדרת על ידי )‪.x (p, w‬‬
‫הוכחה‪ :‬היות ו‪ %‬הוא יחס העדפה רציף על ‪ X‬אז לפי משפט דברה קיימת פונקצית תועלת רציפה ‪u : X → R‬‬
‫‪ RL‬ולכן קבוצה קומפקטית ועל פי משפט מתמטי‬
‫המייצגת את ‪ ,%‬הקבוצה )‪ B (p, w‬היא קבוצה סגורה וחסומה ב ‪+‬‬
‫פונקציה רציפה על קבוצה קומפקטית מקבלת מקסימום‪ .‬כלומר‪ ,‬קיים )‪ x ∈ B (p, w‬המקיים שלכל )‪x ∈ B (p, w‬‬
‫מתקיים )‪ u (x) ≥ u (x‬ולכן ‪ x‬היא איבר ‪ %‬מקסימאלי ב )‪. B (p, w‬‬

‫התאמת הביקוש‬ ‫‪2.2‬‬

‫התאמת הביקוש‪ :‬התאמת הביקוש מתאימה לכל זוג )‪ (p, w‬את קבוצת הסלים ה ‪ %‬מקסימליים ב )‪ .B (p, w‬כלומר‪,‬‬
‫‪x (p, w) = {x | x‬‬ ‫‪is‬‬ ‫‪% maxi‬‬ ‫‪in‬‬ ‫})‪B (p, w‬‬

‫‪ X ∈ RL‬ותהי )‪ x (p, w‬התאמת הביקוש על ‪. %‬‬

‫משפט‪ :‬יהי ‪ %‬יחס העדפה רציונאלי על ‪+‬‬
‫)א( הומוגניות בדרגה ‪ :0‬לכל ‪ λ > 0‬מתקיים )‪.x (w, p) = x (λw, λp‬‬
‫)ב‪ (1.‬אם ‪ %‬יחס העדפה קמור אז לכל )‪ (p, w‬מתקיים ש )‪ x (p, w‬היא קבוצה קמורה‪.‬‬
‫)ב‪ (2.‬אם ‪ %‬הוא יחס העדפה המקיים קמירות חזקה אזי )‪ x (p, w‬מכילה איבר יחיד‪.‬‬
‫)ג( אם ‪ %‬הוא רציף ו )‪ x (p, w‬היא פונקציה )כלומר‪ x (p, w) ,‬היא קבוצה בעלת איבר יחיד( אז )‪ x (p, w‬היא פונקציה‬
‫רציפה‪.‬‬

‫הוכחה‪:‬‬

‫)ב‪:(2.‬‬
‫נניח בשלילה שקיימים )‪ x, y ∈ B (p, w‬כך שמתקיים ‪ x 6= y‬כל שכל אחד מהם מהווה פתרון של בעיית הצרכן‪.‬‬

‫הקבוצה )‪ B (p, w‬היא קבוצה קמורה )צריך להוכיח(‪ ,‬ולכן הסל‬

‫)‪.z = 0.5 · x + 0.5 · y ∈ B (p, w‬‬

‫מהקמירות החזקה של ‪ %‬נובע שמתקיים )‪ u (z) > u (x‬בסתירה לכך ש ‪ x‬הינו ‪ %‬מקסימאלי ב )‪.B (p, w‬‬

‫)ג(‬

‫‪16‬‬
 ‫נראה רציפות של )‪ x (p, w‬במחירים‪.‬‬

‫‪ p ∈ RL‬וסדרה ‪ pn → p‬כך שמתקיים )‪.x (pn , w) 6→ x (p, w‬‬

‫נניח בשלילה שקיים ‪+‬‬

‫הסדרה )‪ x (pn , w‬היא חסומה היות ו ‪ pl > 0‬לכל ‪ , l = 1, .., L‬אז קיים ‪ ε > 0‬כך שמתקיים ‪ pl ≥ ε‬לכל ‪l = 1, ..., L‬‬
‫‪ε‬‬
‫ולכן קיים ‪ N‬כך שלכל ‪ n > N‬מתקיים > ‪ pnl‬לכל ‪.l = 1, ..., L‬‬
‫‪2‬‬
‫שמתקיים )‪ x (pn , w) 6→ x (p, w‬אז קיים סל ‪ y ∈ X‬כך ש ‪ y 6= x‬ותת‬ ‫‬ ‫והעובדה‬
‫‬ ‫)‪ x (pn , w‬חסומה‬
‫והסדרה ‬‫היות ‬
‫‪k‬‬ ‫‪k‬‬
‫סדרה ‪ x pn , w‬כך שמתקיים ‪. x pn , w → y‬‬
‫ ‪ k‬‬
‫ב‪.‬ה‪.‬כ‪ .‬נניח שתת הסדרה ‪ x pn , w‬היא פשוט הסדרה המקורית שלנו )‪.x (pn , w‬‬

‫מאחר ומתקיים ‪ pn → p‬וגם ‪ x (pn , w) → y‬ומאחר ומתקיים ‪ pn x (pn , w) ≤ w‬אז מתקיים ‪) y · p ≤ w‬חשבון‬
‫גבולות(‪.‬‬

‫מכיוון ש )‪ x (p, w‬הוא הפתרון היחיד לבעיית הצרכן )‪ (p, w‬אז מתקיים ‪) x (p, w)  y‬כי ‪ y‬פיזיבילי כאשר )‪x (p, w‬‬
‫נבחר(‪.‬‬

‫בגלל שהעדפה ‪ %‬היא רציפה‪ ,‬קיים ‪ ε > 0‬כך שלכל )‪ x0 ∈ BX (x (p, w) , ε‬ולכל )‪ y 0 ∈ BX (y, ε‬מתקיים ‪.x0  y 0‬‬

‫בגלל ש ‪ x (pn , w) → y‬קיים ‪ N1‬כך שלכל ‪ n > N1‬מתקיים )‪.x (pn , w) ∈ BX (y, ε‬‬

‫בגלל שמתקיים ‪ pn → p‬קיים ‪ N2‬כך שלכל ‪ n > N2‬מתקיים )‪, B (pn , w) ⊆ BX (x (p, w) , ε‬‬

‫יהי } ‪ n > max {N1 , N2‬מצד אחד מתקיים )‪ x (pn , w) ∈ BX (y, ε‬ומצד שני קיים )‪z ∈ B (pn , w) ⊆ BX (x (p, w) , ε‬‬

‫מצד אחד מתקיים ‪) z · pn < w‬כי )‪ ,( z ∈ B (pn , w‬מצד שני מתקיים )‪) z  x (pn , w‬כי מתקיים ∈ ‪z‬‬
‫)‪ .(BX (x (p, w) , ε‬אבל זה סותר כי )‪ x (p, w‬אמור להיות הסל הכי מועדף בקבוצת התקציב )‪. B (p, w‬‬

‫דיפרנציאביליות‬ ‫‪2.3‬‬

‫אנו מעוניינים לקבל איפיון של הפתרון של בעיית הצרכן שתאפשר לפתור בעייה כזו‪ .‬לצורך זה עלינו לחזק את ההנחות‬
‫שלנו‪ ,‬ובפרט להניח שיחס העדפה ‪ %‬של הצרכן ניתן לייצוג על ידי תועלת ‪ u : X → R‬שהיא דיפרנציאבילית‪.‬‬

‫תהי ‪ .X ⊆ RL‬ותהי ‪.f : X → R‬‬

‫הגדרה‪:‬‬
‫
‬ ‫
‬
‫נאמר ש ‪ f‬דיפרצניאבילית בנקודה ‪ x0 ∈ X‬אם קיימים מספרים ‪ D1 x0 , ..., DL x0‬כך שמתקיים לכל ‪∆ ∈ RL‬‬
‫המקיים ‪ x0 + ∆ ∈ X‬מתקיים‪:‬‬
‫
‬ ‫‪
PL‬‬ ‫
‬
‫)∆( ‪f x0 + ∆ = f x0 + l=1 Dl x0 · ∆l + R‬‬
‫)∆( ‪R‬‬
‫‪. lim∆→0‬‬ ‫כך שמתקיים ‪= 0‬‬
‫||∆||‬
‫דיפרצניאביליות‪:‬‬
‫
‬
‫המספר ‪ Dl x0‬הוא הנגזרת החלקית של ‪ f‬על פי ‪ xl‬בנקודה ‪: x0‬‬
‫
‬ ‫
‬ ‫
‬
‫‪l‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪
∂f x0‬‬ ‫‪f x0 + (0, 0, .., ∆, .., 0) − f x0‬‬
‫= ‪D x‬‬ ‫‪= lim∆→0‬‬
‫‪∂xl‬‬ ‫∆‬
‫
‬ ‫
‬ ‫

‬
‫הגרדינט של ‪ f‬בנקודה ‪ x0‬מוגדר כך‪∇f x0 = D1 x0 , ..., DL x0 :‬‬

‫‪17‬‬
‫‪ X ∈ RL‬הניתן לייצוג על ידי תועלת ‪ u : X → R‬שהיא דיפרציאבילית‪ .‬שיעור התחלופה‬
‫יהיה ‪ %‬יחס העדפה על ‪+‬‬
‫‪0‬‬
‫
‬ ‫‪0‬‬
‫הסובייקטיבי בין הסחורה ‪ Xl‬לסחורה ‪ Xk‬בנקודה ‪ x ∈ X‬שנסמנו ב‪ M RSl,k x :‬והוא שווה ל‪:‬‬
‫
‬
‫‪∂u x0‬‬
‫
‬ ‫
‪∂xl‬‬
‫= ‪.M RSl,k x0‬‬
‫‪∂u x0‬‬
‫‪∂xk‬‬
‫הפרשנות המתמטית היא הערך של יחידת סחורה ‪ Xl‬ביחידה של הסחורה ‪ Xk‬בסביבה "קטנה" של ‪.x0‬‬

‫בכתיב מדויק אנו רוצים שיתקיים‪:‬‬

‫
‬ ‫
‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫∼ ‪0‬‬
‫
‬ ‫‪0‬‬
‫‪
∂u x0‬‬ ‫‪∂u x0‬‬ ‫
‬
‫‪u x1 , ..., xl + ∆, ..., xk − ∆, .., xL = u x +‬‬ ‫‪·∆−‬‬ ‫‪· ∆ = u x0‬‬
‫‪∂xl‬‬ ‫‪∂xk‬‬
‫ולכן נקבל שמתקיים ∆ = ‪ M RS‬ואם משווים את זה ליחס המחירים אז מתקבל מה שמתקבל‪.‬‬

‫תנאי מספיק והכרחי לפתרון‬ ‫‪2.4‬‬

‫תנאי הכרחי‬ ‫‪2.4.1‬‬

‫טענה )‪] :(1‬תנאי הכרחי לכך שנקודה תהיה פתרון של בעיית הצרכן[‬
‫יהי ‪ %‬יחס העדפה הניתן לייצוג על ידי פונקציית תועלת ‪ u : X → R‬אם ̂‪ x‬פתרון של בעיית הצרכן )‪ (p, w‬כך ש ̂‪x‬‬
‫הוא איבר מקסימלי ב)‪ B (w, p‬וגם ‪ u‬דיפרציאבילית ב̂‪, x‬‬
‫‪∂u‬‬
‫̂‪x‬‬
‫‪∂x‬‬ ‫‪pl‬‬
‫≥ ‪. l‬‬ ‫אז לכל ‪ l‬כך שמתקיים ‪ x̂l > 0‬מתקיים לכל ‪ k = 1, .., L‬המשוואה הבאה‪:‬‬
‫‪∂u‬‬ ‫‪pk‬‬
‫̂‪x‬‬
‫‪∂xk‬‬
‫‪pl‬‬
‫= )̂‪M RSl,k (x‬‬ ‫הערה‪ :‬אם ‪ x̂k > 0‬אז התנאי בשורה הקודמת גורר שיתקיים‬
‫‪pk‬‬
‫‪1‬‬
‫= ‪( M RSk,l‬‬ ‫)ז"א שמתקיים שיוויון ממש ולא אי־שיוון‪ .‬זה בגלל שמתקיים‬
‫‪M RSl,k‬‬
‫הוכחת טענה )‪:(1‬‬
‫‪∂u‬‬
‫̂‪x‬‬
‫)̂‪∂u (x‬‬ ‫‪∂u (x̂) pl‬‬ ‫‪∂xl‬‬ ‫‪pl‬‬
‫‪.‬‬ ‫<‬ ‫·‬ ‫‪ .‬אם נעביר אגפים נקבל‬ ‫<‬ ‫נניח בשלילה כי קיימים ‪ l, k‬כך ש ‪ x̂l > 0‬ומתקיים‬
‫‪∂xl‬‬ ‫‪∂xk‬‬ ‫‪pk‬‬ ‫‪∂u‬‬ ‫‪pk‬‬
‫̂‪x‬‬
‫‪∂xk‬‬
‫‪pl‬‬
‫יחידות מהסחורה ‪ k‬עבור ∆מספיק קטן‬ ‫אם הצרכן מוותר על ∆ יחידות מהסחורה ‪ l‬הוא יכול לקנות ∆ ·‬
‫‪pk‬‬
‫יתקיים‬
‫שהשינוי הזה יעלה את התועלת של הצרכן כי ‬ ‫‬ ‫שקיבלנו גורר‬
‫‬ ‫הדיפרנציאביליות של ‪ u‬ואי השיוון‬
‫‬
‫‪pl‬‬ ‫∼‬ ‫‪∂u (x̂) ∂u (x̂) pl‬‬
‫‪u x̂1 , ..., x̂l − ∆, ..., x̂k +‬‬ ‫‪· ∆, .., x̂L = u (x̂) + −‬‬ ‫‪+‬‬ ‫·‬ ‫)̂‪· ∆ > u (x‬‬
‫‪pk‬‬ ‫‪∂xl‬‬ ‫‪∂xk‬‬ ‫‪pk‬‬
‫בסתירה לכך ש ̂‪ x‬הוא פתרון של בעיית הצרכן‪.‬‬

‫תנאי מספיק‬ ‫‪2.4.2‬‬

‫טענה )‪ :(2‬תנאי מספיק‬

‫‪L‬‬
‫‪ X ⊆ R+‬הניתן לייצוג על ידי פונקצית תועלת ‪ . u : X → R‬תהי‬ ‫יהי ‪ %‬יחס העדפה רציונאלי רציף וקמור על‬
‫)‪ x̂ ∈ B (p, w‬כך שמתקיימים התנאים הבאים‪:‬‬
‫)‪ u (1‬דיפרנציאבילית ב ̂‪ x‬ו ‪ ul (x̂) > 0‬לכל ‪l = 1, .., L‬‬

‫‪18‬‬
 ‫)‪p · x̂ = w (2‬‬
‫‪∂u‬‬
‫̂‪x‬‬
‫‪∂xl‬‬ ‫‪pl‬‬
‫≥‬ ‫)‪ (3‬לכל ‪ l‬כך שמתקיים ‪ x̂l > 0‬מתקיים לכל ‪ k = 1, .., L‬המשוואה הבאה‪:‬‬
‫‪∂u‬‬ ‫‪pk‬‬
‫̂‪x‬‬
‫‪∂xk‬‬
‫אזי ̂‪ x‬היא איבר ‪ %‬מקסימאלי ב )‪. B (p, w‬‬

‫הוכחה‪:‬‬
‫נניח בשלילה ש ̂‪ x‬איננו איבר ‪ %‬מקסימאלי ב )‪ , B (p, w‬פירושו של דבר שקיים ‪ z ∈ X‬כך ש ‪ p · z ≤ w‬כך שמתקיים‬
‫‪ . z  x‬בגלל הרציפות של ‪ %‬קיים )‪ y ∈ B (p, w‬כך ש ‪ p · y < w‬וגם ‪.y  x‬‬
‫בגלל ש ‪ %‬קמור‪ ,‬לכל ]‪ α ∈ [0, 1‬מתקיים ̂‪ αy + (1 − α) x̂ % x‬ויהיה יותר נוח לכתוב זאת כך‪x̂ + α (y − x̂) % x :‬‬
‫‪ .‬זה נכון לכל ‪ , α‬גם קטן כרצוננו ובגלל הדיפרנציאבילות של ‪ u‬ב ̂‪ x‬זה אומר שמתקיים ‪. ∇u (x̂) (y − x̂) ≥ 0‬‬
‫]הדיפרנציאביליות מניחה שמתקיים ))̂‪ . u (x̂ + α (x̂ − y)) = u (x̂) + ∇u (x̂) α (y − x̂) + R (α (y − x‬כאשר ‪α‬‬
‫קטן אז השארית ‪ R‬זניחה לעומת האיבר השני[‬
‫)̂‪) µ = ulp(x‬היחס הזה קבוע לכל הסחורות בגלל תכונה )‪ (3‬בטענה‪ .‬באינטואיציה‬
‫‪l‬‬
‫עבור ‪ l‬כך שמתקיים ‪ x̂l > 0‬נגדיר‬
‫זה חייב להיות קבוע לכל סחורה כיוון שמדובר על התועלת השולית מהשקעת שקל נוסף בסחורה הזאת(‪.‬‬
‫באופן כללי יותר‪ ,‬אם מסחורה ‪ k‬הצרכן לא צורך כמות חיובית ואז מתקיים‪:‬‬
‫‪∂u‬‬
‫̂‪x‬‬
‫‪∂xl‬‬ ‫‪pl‬‬
‫)לא בשיוויון(‬ ‫≥‬
‫‪∂u‬‬ ‫‪pk‬‬
‫̂‪x‬‬
‫‪∂xk‬‬
‫)̂‪ µ ≥ ukp(x‬ואז ה ‪ µ‬הוא מקסימאלי‪.‬‬
‫‪k‬‬
‫אז עדיין אני יכול לדבר על‬
‫עכשיו‪ ,‬אנו יודעים שמתקיים ‪ p · y − p · x̂ < 0‬ולכן מתקיים‬
‫‪PL‬‬ ‫)̂‪PL ul (x‬‬
‫= )̂‪0 > p (y − x‬‬ ‫≥ )) ‪l=1 (pl (yl − x̂l‬‬ ‫) ‪l=1 µ (yl − x̂l‬‬
‫)̂‪uk (x‬‬ ‫)̂‪ul (x‬‬
‫≥ ‪pk‬‬ ‫‪µ‬‬ ‫= ‪ pl‬ואם מתקיים ‪ x̂k = 0‬אז מתקיים‬ ‫‪µ‬‬ ‫אי השיוויון הימני נובע מכך שאם ‪ x̂l > 0‬אז מתקיים‬
‫)כמובן שגם מתקיים ‪( yk − x̂k ≥ 0‬‬
‫‪1‬‬
‫‪PL‬‬ ‫‪1‬‬
‫והגענו לסתירה‪.‬‬ ‫‪µ‬‬ ‫·‬ ‫‪l=1‬‬ ‫= ) ‪ul (x̂) (yl − x̂l‬‬ ‫‪µ‬‬ ‫אבל אנו יודעים שמתקיים ‪· ∇u (x̂) (y − x̂) ≥ 0‬‬

‫דוגמא לחשיבות הנחת הקמירות‪:‬‬

‫יהי ‪ , u (x1 , x2 ) = x21 +x22‬זוהי פונקצית תועלת שהיחס ‪ %‬אינו קמור )כי עקומות האדישות הם רבע מעגל ־ הפונקציה‬
‫לא קוואזי קעורה וההעדפות אינם קמורות(‪.‬‬
‫‪1 1‬‬
‫
‬
‫מתקיימים כל התנאים שכן זה במגבלת התקציב וגם מתקיים‬ ‫‪2, 2‬‬
‫עבור ‪ , w = 1 ,p1 = p2 = 1‬אז בנקודה‬
‫‪ M RS1,2 21 , 12 = pp12 = 1‬אבל אנו מקבלים נקודה שהיא המינימום ־ זה בגלל שההעדפות אינם קמורות‪.‬‬
‫
‬

‫מה שצריך לעשות במקרה כזה זה לגשת לטענה )‪ (1‬וממנה להסיק שישנם שלוש נקודות המועמדות למקסימום )גם‬
‫הנקודות בקצה קו התקציב( ואז למצוא מביניהן את המקסימום‪.‬‬

‫תנאי קון־טאקר‬ ‫‪2.5‬‬

‫תהיינה ‪ f , g1 , .., gM , h1 , .., hK‬פונקציות דיפרנציאביליות מתוך ‪ RL‬לתוך ‪. R‬‬

‫אנו מתעניינים בבעיה )‪ max f (x‬תחת המגבלות ‪ gm (x) ≤ Vm‬לכל ‪ m = 1, ..., M‬ותחת המגבלות ‪hk (x) = Ck‬‬
‫לכל ‪.k = 1, .., K‬‬
‫‬ ‫‪L‬‬
‫ ‬
‫‪C = x|x ∈ R‬‬ ‫‪s.t. all the constraints are satised‬‬ ‫נגדיר את ‪ C‬כקבוצת המגבלה‪ ,‬ז"א שמתקיים‬

‫הגדרה‪ :‬נאמר ש ‪ x̂ ∈ C‬הינו מקסימום לוקלי של ‪ f‬ביחס לקבוצת המגבלה ‪ C‬אם קיים ‪ ε > 0‬כך שלכל )‪x0 ∈ BC (x̂, ε‬‬
‫מתקיים ) ‪f (x̂) ≥ f (x0‬‬

‫‪19‬‬
 ‫הגדרה‪ :‬נאמר שהמגבלה ‪ gm (x) ≤ Vm‬היא אוכפת בנקודה ̂‪ x‬אם ‪. gm (x̂) = Vm‬‬
‫)המגבלות החשובות הם המגבלות שאוכפות‪ .‬הם מאבחנות את הפתרון(‪.‬‬

‫סימון‪I (x̂) = {m | gm (x̂) = Vm } :‬‬

‫הגדרה‪ :‬נאמר שהנקודה ̂‪ x‬מקיימת את תנאי‪n‬המגבלה אם קבוצת הוקטורים‬ ‫‪o‬‬

‫)̂‪ {∇hk (x̂)}k=1,...,K {∇gm (x̂)}m∈I(x‬היא בלתי תלויה לינארית‪.‬‬

‫משפט ‪) KT‬תנאי הכרחי(‬ ‫‪2.5.1‬‬

‫תהי ̂‪ x‬מקסימום לוקלי של ‪ f‬ביחס לקבוצת המגבלה ‪ . C‬אם ̂‪ x‬מקיימת את תנאי המגבלה אזי קיימים מספרים ‪δk‬‬
‫עבור ‪ k = 1, .., K‬וגם ‪ λm ≥ 0‬כך ש )̂‪ m ∈ I (x‬כך שמתקיים‪:‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪ P‬‬ ‫‬
‫‪K‬‬
‫= )̂‪∇f (x‬‬ ‫‪k=1 δk ∇hk (x̂) +‬‬ ‫)̂‪m∈I(x̂) λm ∇gm (x‬‬

‫אפליקציה לבעיית הצרכן‪:‬‬

‫)‪max u (x‬‬
‫‪s.t.‬‬
‫‪PL‬‬
‫‪l=1‬‬ ‫‪pl · xl ≤ w‬‬
‫‪ −xl ≤ 0‬לכל ‪. l = 1, .., L‬‬

‫נראה שהתנאי שקיבלנו בטענה )‪] (1‬לכל ‪ l‬כך שמתקיים ‪ x̂l > 0‬מתקיים לכל ‪ k = 1, .., L‬המשוואה הבאה‪:‬‬
‫‪∂u‬‬
‫̂‪x‬‬
‫‪∂x‬‬ ‫‪pl‬‬
‫≥ ‪ [ l‬מתקבל ממשפט ‪. KT‬‬
‫‪∂u‬‬ ‫‪pk‬‬
‫̂‪x‬‬
‫‪∂xk‬‬
‫יהי ̂‪ x‬פתרון של בעיית הצרכן‪.‬‬

‫נניח ש ‪ x̂l > 0‬לכל ‪ l = 1, .., L‬ואז רק מגבלת התקציב אוכפת ומתקיים תנאי המגבלה לכן ממשפט ‪ KT‬יוצא שקיים‬
‫‪ λ ≥ 0‬כך ש ) ‪(u1 (x̂) , .., uL (x̂)) = λ (p1 , .., p2‬‬
‫)̂‪ul (x‬‬ ‫‪pl‬‬
‫=‬ ‫בגלל שמתקיים ‪ ul (x̂) = λ · pl‬וגם ‪ uk (x̂) = λ · pk‬אז מתקיים‬
‫)̂‪uk (x‬‬ ‫‪pk‬‬
‫)יש פה בעייה קטנה שהלמדא יכולה להיות שווה לאפס ואז זה לא מתקיים‪ ,‬אבל אפשר לפתור את זה‪ ,‬למשל באמצעות‬
‫הנחה שאחת הנגזרות החלקיות חיובית ממש או משהו כזה(‪.‬‬

‫נניח שהצרכן לא צורך כמות חיובית ממש מכל הסחורות‪ .‬אז נגדיר }‪ I ⊆ {1, .., L‬כך שאם ‪ x̂k = 0‬אז מתקיים‬
‫‪.k ∈ I‬‬
‫קיימים ‪ λ ≥ 0‬וגם ‪ δk ≥ 0‬אם ‪ k ∈ I‬ואז משפט ‪ KT‬אומר שמתקיים‪(u1 (x̂) , .., uL (x̂)) = λ (p1 , .., pL ) + :‬‬
‫‪P‬‬
‫)̂‪k∈I δk ∇gk (x‬‬
‫ז"א שעבור ‪ x̂l > 0‬ועבור ‪ x̂k = 0‬מתקיים ‪ ul (x̂) = λ · pl‬וגם ‪uk (x̂) = λ · pk − δk‬‬
‫)̂‪ul (x‬‬ ‫‪λ·pl‬‬ ‫‪pl‬‬
‫‪ .‬בום!‬ ‫)̂‪uk (x‬‬ ‫=‬ ‫‪λ·pk −δk‬‬ ‫≥‬ ‫‪pk‬‬ ‫ולכן יוצא‬

‫הוכחת המשפט למקרה שהמגבלות הם באי־שיוויון‪:‬‬

‫)‪max f (x‬‬
‫‪s.t.‬‬ ‫‪gm (x) ≤ 0‬‬ ‫‪m = 1, ..., M‬‬

‫‪20‬‬
‫אנו רוצים להראות שאם ̂‪ x‬הוא מקסימום לוקלי של ‪ f‬ביחס ל ‪ C‬וגם ̂‪ x‬מקיים את תנאי המגבלה אז קיימים ‪λm ≥ 0‬‬
‫‪P‬‬
‫לכל )̂‪ m ∈ I (x‬כך שמתקיים )̂‪: ∇f (x̂) = m∈I(x̂) λm ∇gm (x‬‬

‫בשביל להוכיח את זה‪ ,‬ניזכר לרגע במקסימיזציה ללא מגבלות‪:max f (x) :‬‬
‫אם ̂‪ x‬מקסימום לוקלי של ‪) f‬קיים ‪ ε > 0‬כך שלכל )‪ x0 ∈ B (x̂, ε‬מתקיים ) ‪ ( f (x̂) ≥ f (x‬אז לכל ‪ z ∈ R‬מתקיים‪:‬‬
‫‪L‬‬ ‫‪0‬‬

‫‪∇f (x̂) · z ≤ 0 ⇐⇒ ∇f (x̂) · z = 0 ⇐⇒ ∇f (x̂) = 0‬‬

‫נניח בשלילה שהיה ‪ z ∈ RL‬כך שמתקיים ‪ ∇f (x̂) · z > 0‬אז קיים ‪ ε‬כך שלכל ‪ 0 < ε < ε‬מתקיים )̂‪f (x̂ + ε) > f (x‬‬
‫כי מתקיים )‪.f (x̂ + ε · z) = f (x̂) + ∇f (x̂) · ε · z + R (ε · z‬‬

‫)ההוכחה לא שלמה‪ .‬לא חשוב‪ .‬אבל העיקרון הוא להוכיח את הכיוון השני(‪.‬‬

‫נחזור למקרה של מקסימיזציה עם מגבלות‪:‬‬

‫במקרה כזה כן יכול להתקיים ‪ ∇f (x̂) · z > 0‬ואנו לא זזים בכיוון הזה כי המגבלות חוסמות אותנו‪.‬‬
‫טענה‪ :‬יהי ‪ z ∈ RL‬וקטור כך שלכל )̂‪ m ∈ I (x‬מתקיים ‪ ∇gm (x̂) · z < 0‬אזי ‪) ∇f (x̂) · z ≤ 0‬זה בגלל שאם יש לי‬
‫וקטור ‪ z‬שאם נזוז בכיוון שלו אז הערכים של פונקציות המגבלות האוכפות יורדות‪ ,‬ז"א שהמגבלות ממשיכות להתקיים‪,‬‬
‫אז בהכרח תזוזה בכיוון ההוא לא תגדיל את ‪.( f‬‬
‫הוכחת הטענה‪ :‬נניח בשלילה שקיים ‪ z ∈ RL‬כך ש ‪ ∇gm (x̂) · z < 0‬לכל )̂‪ m ∈ I (x‬ומתקיים ‪.∇f (x̂) · z > 0‬‬
‫בגלל הדיפרנציאביליות של הפונקציות )̂‪ f, gm ; m ∈ I (x‬קיים ‪ ε‬כך שלכל ‪ 0 < ε < ε‬מתקיים )̂‪f (x̂ + ε · z) > f (x‬‬
‫וגם ‪.g (x̂ + ε · z) < g (x̂) = 0‬‬
‫נתבונן במגבלות שלא אוכפות‪ ,‬ז"א על המשוואת ‪ gm‬עבור )̂‪ . m ∈ {1, .., M } \I (x‬משוואת אלו הינם דיפרנציאביליות‬
‫ובפרט רציפות ולכן קיים ‪ 2‬כך שלכל ‪ 0 <  < 2‬מתקים ‪ gm (x̂ +  · z) < 0‬לכל )̂‪. m ∈ {1, .., M } \I (x‬‬
‫עבור } ‪0 <  < min {, 2‬מתקיים )̂‪ f (x̂ +  · z) > f (x‬כאשר ‪.(x̂ +  · z) ∈ C‬‬

‫הלמה של פרקש‪:‬‬ ‫‪2.5.2‬‬

‫יהי ‪ N α1 , ..., αN‬וקטורים בלתי תלויים לינארית ב ‪ RL‬ויהיה ‪ β‬וקטור נוסף ב ‪ ,RL‬אזי התנאי "אם ‪ αn · z < 0‬לכל‬
‫‪PN‬‬
‫‪ n = 1, ..., N‬אז ‪ " β · z ≤ 0‬שקול לקיום מספרים ‪ λn ≥ 0‬כך ש ‪β = n=1 λn · αn‬‬
‫עכשיו‪ ,‬השילוב של הטענה עם הלמה של פרקש נותנת לנו את תנאי קון־טאקר ‪.‬‬
‫מה שנשאר עכשיו רק זה להוכיח את הלמה של פרקש‪.‬‬
‫הוכחת הלמה של פרקש‪:‬‬
‫הגדרה‪ :‬יהי ‪ γ 1 , ..., , γ N‬וקטורים ב ‪ .R‬וקטורים אלו יהיו בלתי תלויים לינארית אם לכל ‪ λ1 , ..., λL‬מספרים כלשהם‬
‫‪L‬‬
‫‪PN‬‬
‫שלא כולם שווים לאפס מתקיים ‪. n=1 λn · γ n 6= 0‬‬
‫הגדרה נוספת‪ :‬נאמר שהוקטור ‪ β‬הינו צירוף לינארי ב ‪ γ 1 , ..., γ N‬אם קיימים מספרים ‪ λ1 , ..., λL‬כך שמתקיים‬
‫‪PN‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪n=1 λ · γ = β‬‬
‫למונת‪ :‬הוקטורים ‪ γ 1 , ..., , γ N‬הם ב"ת לינארית אם ורק אם אף לא אחד מהם הוא צירוף לינארי של האחרים‪.‬‬
‫יהיו ‪ γ 1 , ..., , γ N‬וקטורים ב ‪ RL‬שהם ב"ת לינארית ויהיו ‪ v1 , .., vN‬מספרים כלשהם אז למערכת המשוואת‬

‫‪ γ N · z = vN ,...,γ 1 · z = v1‬ישנו פתרון‪.‬‬

‫נוכיח את הלמה של פרקש בשני צעדים‪:‬‬
‫‪PN‬‬ ‫‪n‬‬
‫=‪β‬‬ ‫)א( נראה שקיימים מספרים ‪ λn‬עבור ‪ n = 1, ..., N‬כך שמתקיים ‪n=1 λn · α‬‬
‫)ב( נראה שמתקיים ‪ λn ≥ 0‬לכל ‪n = 1, ..., N‬‬
‫הוכחת )א(‪:‬‬
‫נניח בשלילה ש ‪ β‬איננו צירוף לינארי של ‪ , α1 , ..., αN‬היות והוקטורים ‪ α1 , ..., αN‬הם ב"ת לינארים נובע מכך שגם‬
‫‪ β, α1 , ..., αN‬הם וקטורים ב"ת לינארית‪ .‬מזה נובע שלמערכת המשוואות הבאות ‪ αn · z = −1‬לכל ‪ n = 1, .., N‬וגם‬

‫‪21‬‬
 ‫‪ β · z = 1‬יש פתרון‪ .‬אבל זה סותר את התנאי "אם ‪ αn · z < 0‬לכל ‪ n = 1, ..., N‬אז ‪ " β · z ≤ 0‬בלמה של פרקש‪.‬‬
‫הוכחת )ב(‪:‬‬
‫‪PN‬‬ ‫‪n‬‬
‫= ‪ .β‬נניח בשלילה שקיים ‪ n‬כך שמתקיים‬ ‫‪n=1‬‬ ‫‪λn · α‬‬ ‫אנו יודעים מ )א( שקיימים ‪ λ1 , ..., λN‬כך שמתקיים‬
‫‪.λn < 0‬‬
‫נייצר מערכת משוואת כזאת‪:‬‬
‫‪αn · zP‬‬ ‫‪= −1‬‬ ‫‪if n 6= n‬‬
‫‪|λ‬‬ ‫‪n‬‬ ‫|‬
‫= ‪αn · z‬‬ ‫‪· 2 if n = n‬‬
‫‪λn‬‬
‫שמתקיים‪:‬‬
‫אנו יודעים שיש לה פתרון‪ .‬ז"א ‪P‬‬
‫‪PN‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬
‫= ‪β · z = n=1 λn · α · z‬‬ ‫‪n6=n λn · α · z + λn · α · z‬‬
‫‪P‬‬ ‫‬
‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬
‫מקבל ערך מינימאלי כאשר כל הלמדות חיוביות לכן‬ ‫בגלל שמתקיים ‪ α · z = −1‬אז הביטוי ‪n6=n λn · α · z‬‬
‫‪P‬‬ ‫‬
‫‪n‬‬
‫‪P‬‬
‫‪n6=n λn · α · z ≥ −‬‬ ‫מתקיים | ‪|λn‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪ n6=n‬‬
‫ובגלל שמתקיים ‪ λn · αn · z =  n6=n λn  · 2‬אז בסה"כ קיבלנו‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪PN‬‬ ‫‬ ‫‬
‫= ‪β · z = n=1 λn · αn · z‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫‪n6=n λn · α · z + λn · α · z ≥ −‬‬ ‫‪n6=n |λn | + 2‬‬ ‫‪n6=n |λn | > 0‬‬
‫סתירה )כי חייב להתקיים ‪.(β · z ≤ 0‬‬

‫תזכורת אודות פונקציות קעורות‬ ‫‪2.5.3‬‬

‫יהי ‪ A ⊆ RL‬קבוצה קמורה ותהי ‪.f : A → R‬‬

‫תזכורת‪ f :‬היא קעורה )קמורה( אם לכל ‪ x, y ∈ A‬ולכל ]‪ α ∈ [0, 1‬מתקיים‬
‫)‪f (αx + (1 − α) y) ≥ αf (x) + (1 − α) f (y‬‬
‫)או במקרה של קמירות מתקיים )‪.( f (αx + (1 − α) y) ≤ αf (x) + (1 − α) f (y‬‬
‫אזי‪ ,‬לכל ‪ x, y ∈ A‬מתקיים ‪f (y) ≤ f (x) +‬‬ ‫משפט‪ :‬תהי ‪ f‬קעורה )קמורה( שהיא דיפרנציאבילית ב ‪.A‬‬
‫)‪) ∇f (x) (y − x‬אם זה קמור מתקיים )‪( f (y) ≥ f (x) + ∇f (x) (y − x‬‬
‫מסקנה‪ :‬אם פונקצית המטרה קעורה )קמורה(‪ ,‬אם מתקיים תנאי סדר ראשון ‪ ∇f (x) = 0‬אזי ‪ x‬היא מקסימום‬
‫)מינימום( גלובלי של ‪. f‬‬
‫הוכחת המשפט‪:‬‬
‫נוכיח למקרה ש ‪ f‬קעורה‪ .‬ההוכחה למקרה ש ‪ f‬קמורה אנאלוגית‪.‬‬
‫נתחיל בהוכחה במקרה של ‪ .R2‬לאחר מכן נרחיב את ההוכחה ל ‪. RL‬‬
‫)‪f (y) − f (x‬‬
‫‪ L (∆) = f (x) +‬המקיימת‬ ‫נניח בה"כ שמתקיים ‪ . y > x‬עבור ‪ 0 ≤ ∆ ≤ y − x‬נגדיר פונקציה ∆ ·‬
‫‪y−x‬‬
‫)‪ L (0) = f (x‬וגם )‪ .L (y − x) = f (y‬כמו כן נגדיר פונקציה נוספת ∆ · )‪.g (∆) = f (x) + f 0 (x‬‬
‫עכשיו‪ ,‬בגלל שהמיתר נמצא מתחת לפונקציה מקיימת )∆ ‪ L (∆) ≤ f (x +‬וגם על פי הגדרה מתקיים )‪L (0) = f (x‬‬
‫ולכן חייב להיות )‪) L0 (0) ≤ f 0 (x‬כי אם הם יוצאות מאותה נקודה‪ ,‬אבל אגף ימין הופך לגבוה יותר‪ ,‬אז זה אומר‬
‫)‪f (y) − f (x‬‬
‫ולכן‬ ‫שהנגזרת שלו יותר "חזקה"(‪ .‬עכשיו‪ ,‬חשוב לשים לב שהנגזרת של פונקציה ‪ L‬היא בעצם הביטוי‬
‫‪y−x‬‬
‫‪ , f 0 (x) ≥ L0 (0) = f (y)−f‬ועכשיו נציב ‪ ∆ = y − x‬ונקבל )‪ f (x) ≥ L (0) = f (y‬צריך להשלים‬
‫‪y−x‬‬
‫)‪(x‬‬
‫מתקיים‬
‫נשתמש בעובדה שהמשפט נכון למימד אחד כדי להוכיח את הטענה עבור ‪ L‬כללי‪.‬‬
‫לצורך נוחות ננסח את הטענה כך‪.f (x + z) ≤ f (x) + ∇f (x) · z :‬‬
‫נגדיר את הפונקציה הבאה‪ g : [0, 1] → R :‬כך שמתקיים )‪) g (t) = f (x + t · z‬ז"א ש‪ g (0) = f (x) :‬וגם‬
‫)‪.g (1) = f (x + z‬‬
‫הקעירות של ‪ f‬גוררת את הקעירות של ‪ g‬וכנ"ל לגבי הדיפרנציאביליות‪.‬‬

‫‪22‬‬
‫מהטענה שהוכחנו עבור המקרה בו ‪ , L = 1‬אנו יודעים שמתקיים ‪ g (1) ≤ g (0) + g 0 (0) · 1‬ומכאן כי מתקיים‬
‫)‪. f (x + z) ≤ f (x) + g 0 (0‬‬
‫נראה שמתקיים ‪g 0 (0) = ∇f (x) · z‬‬
‫‪PL ∂f‬‬
‫‪g 0 (t) = l=1‬‬ ‫‪(x + t · z) · z · l‬‬
‫‪∂xl‬‬
‫‪PL ∂f‬‬
‫‪g 0 (0) = l=1‬‬ ‫‪(x) · z · l = ∇f (x) · z‬‬
‫‪∂xl‬‬
‫ועכשיו רואים שמתקיים ‪. f (x + z) ≤ f (x) + ∇f (x) · z‬‬

‫משפט מספיק )ולא הכרחי(‬ ‫‪2.5.4‬‬

‫משפט‪ :‬תהיינה ‪ f, g1 , ..., gm‬פונקציות דיפרנציאביליות מ ‪ RL‬ל ‪ . R‬כך ש ‪ f‬קעורה ו ‪ g1 , .., gm‬קמורות‪ .‬אנו מתענינים‬
‫בבעיה הבאה‪ :‬למקסם את ‪ f‬כך שהמגבלות מתקימות‪ .‬תהי ̂‪ x‬נקודה כך שקיימים ‪ λm ≥ 0‬עבור )̂‪ m ∈ I (x‬כך ש‬
‫‪P‬‬
‫)̂‪ ∇f (x̂) = m=I(x̂) λm ∇gm (x‬אזי ̂‪ x‬היא מקסמימום גלובלי של ‪ f‬בקבוצת המגבלות‪.‬‬

‫חשוב לשים לב להבדלים בין המשפט הזה למשפט קון טאקר ־ מצד אחד אנו מדברים פה על תנאי מספיק אבל לא‬
‫הכרחי כמו קון טאקר‪ ,‬אבל מצד שני מדברים על מקסימום גלובלי ולא מקומי‪.‬‬

‫הוכחת המשפט‪:‬‬
‫צריך להראות שלכל ‪) y ∈ C‬כאשר ‪ C‬הינה קבוצת המגבלות( מתקיים )̂‪. f (y) ≤ f (x‬‬
‫‪P‬‬
‫‪.f (y) ≤ f (x̂) + ∇f (x̂) (y − x) = f (x̂) +‬‬ ‫מקעירות הפונקציה אנו יודעים שמתקיים )̂‪λm ∇gm (x̂) (y − x‬‬
‫‪P‬‬
‫ואז ההוכחה הושלמה‪.‬‬ ‫נראה שלכל )̂‪ m ∈ I (x‬מתקיים ‪λm ∇gm (x̂) (y − x̂) ≤ 0‬‬
‫בגלל שהפונקציות ‪ gm‬הינם קמורות אנו יודעים שמתקיים )‪ , gm (y) ≥ gm (x̂) + ∇gm (x̂) (y − x‬מצד שני היות‬
‫והמגבלה ‪ gm‬אוכפת ב ̂‪ x‬כך שמתקיים ‪ gm (x̂) = vm‬אבל ‪ gm (y) ≤ vm‬אז מתקיים )‪ gm (x̂) ≥ gm (y‬ולכן סך‬
‫‪P‬‬
‫הכל מתקיים ‪λm ∇gm (x̂) (y − x̂) ≤ 0‬‬

‫מחירי צל‬ ‫‪2.6‬‬

‫נחזור בקצרה על בעיית המקסימיזציה‪:‬‬

‫)‪ max f (x‬תחת המגבלות ‪ gm (x) ≤ bm‬לכל ‪ m = 1, ..., M‬ותחת המגבלות ‪ hk (x) = ck‬לכל ‪.k = 1, .., K‬‬

‫עבור ) ‪ b = (b1 , .., bM‬ועבור ) ‪ c = (c1 , ..., cK‬נגדיר )‪ v = v (b, c‬להיות הערך של פונקצית המטרה ‪ f‬בנקודה שמהווה‬
‫מקסימום גלובלי של ‪ f‬בקבוצת המגבלה ‪.C‬‬
‫
‬ ‫
‬
‫משפט‪ :‬תהי ‪ x b, c‬מקסימום גלובלי של בעיית המקסימיזציה עבור המספרים ‪ . b, c‬כמו כן נניח ש ‪ x b, c‬מקיים‬
‫
‬ ‫
‬
‫‪∂v b, c‬‬ ‫‪∂v b, c‬‬
‫= ‪ δk‬כאשר הלמדא ודלתא הינם‬ ‫= ‪ λm‬וגם‬ ‫את תנאי המגבלה וגם ‪ v‬היא דיפרנציאבילית‪ .‬אזי‬
‫‪∂ck‬‬ ‫‪∂vm‬‬
‫כופלי לגראנז וכאשר ‪ gm‬איננה אוכפת אז הלמדא שווה לאפס‪.‬‬

‫מה אומר המשפט הזה? אם נדגים את זה על המקרה של בעיית הצרכן‪:‬‬

‫)‪max u (x‬‬
‫‪s.t.‬‬
‫‪PL‬‬
‫‪l=1‬‬ ‫‪pl · xl ≤ w‬‬
‫‪−xl ≤ 0‬‬ ‫‪∀l‬‬

‫‪23‬‬
‫נניח לרגע שאנו צורכים כמות חיובית מכל הסחורות‪ ,‬אז מגבלת התקציב היא היחידה שאוכפת ואז מתקיים = )̂‪∇u (x‬‬
‫)̂‪ul (x‬‬
‫= ‪ λ‬וזה אומר שהלמדא הוא התועלת השולית משקל נוסף‪ .‬הכופל לגראנז הוא‬ ‫) ‪ , λ (p1 , ..., pL‬ולכן מתקיים‬
‫‪pl‬‬
‫התשובה לשאלה הבאה‪ :‬אם אני משחרר קצת את המגבלה‪ ,‬בכמה תעלה פונקצית המטרה‪ .‬זה מה שהמשפט שלנו‬
‫אומר רק באופן כללי יותר‪.‬‬
‫דוגמא נוספת‪ :‬תהי פירמה כך ש ‪ X1 , ..., XL‬הינם מוצרים והפירמה בוחרת ) ‪ (x1 , ..., xL‬הינו הסל של המוצרים‬
‫שהפירמה בוחרת לייצר‪ .‬תהי ‪ f‬פונקצית הרווח כך שמתקיים ) ‪ . f = f (x1 , ..., xL‬נניח שישנם ‪ M‬גורמי ייצור‪,‬‬
‫והפונקציה ‪ g‬אומרת כמה הפירמה צריכה מגורם ייצור ‪ m‬כדי לייצר את הסל הנבחר כאשר יש ‪ vm‬יחידות מכל גורם‬
‫ייצור‪ .‬לכן המגבלה היא ‪. gm (x1 , ..., xl ) ≤ vm‬‬
‫מה האינטרפטציה של כופלי לגראנז במקרה הזה? ‪ λm‬הינו התשובה לשאלה הבאה‪ :‬אם ניתן לפירמה עוד ∆ יחידות‬
‫מגורם ייצור ‪ m‬בחינם הרווח של הפירמה יעלה ב ∆ ‪.λm‬‬
‫למה זה נקרא מחיר הצל? כי הגודל ∆ ‪ λm‬זה בדיוק מה שהפירמה מוכנה לשלם עבור עוד ∆‪ .‬ז"א ש ‪ λm‬הינו המחיר‬
‫אותו הפירמה מוכנה לשלם על גורם הייצור הזה‪.‬‬
‫הוכחת המשפט‪:‬‬
‫כדי להבין את ההוכחה‪ ,‬נחזור לבעייה )‪ max f (x‬כך שמתקיים ‪ ,gm (x) ≤ vm‬נניח שמדובר במגבלות אוכפות כולם‪.‬‬
‫‪P‬‬
‫= )̂‪ . ∇f (x‬אנו רוצים לראות מה קורה כאשר אנו משאירים את ‪v2 , ..., vM‬‬ ‫אנו יודעים שמתקיים )̂‪λm ∇gm (x‬‬
‫קבועים אבל את המגבלה הראשונה שיחחרנו ב ∆ כך שמתקיים ∆ ‪ . v1 = v1 +‬במקרה כזה אנו יכולים לפתור את‬
‫∆ = ‪∇g1 (x̂) · z‬‬
‫ולכן מה שזה אומר לי שקיים ‪ z‬כך שאני יכול להוסיף ‪ z‬ל ̂‪ . x‬לכן‬ ‫מערכת המשוואות הבאה‬
‫‪∇gm (x̂) · z = 0‬‬
‫‪P‬‬
‫= ‪ ∇f (x̂) · z‬וככה‬ ‫פונקצית המטרה שלנו גדלה ב ‪ ∇f (x̂) · z‬אבל אני יודע שמתקיים ∆ ‪λm ∇gm (x̂) · z = λ1‬‬
‫מוכיחים את המשפט‪.‬‬

‫העדפה נגלית‬ ‫‪2.7‬‬

‫מה ניתן ללמוד על הצרכן מאוסף נתונים של הבחירות שלו?‬

‫)בחירה = סל שנבחר בקבוצת תקציב נתונה‪(.‬‬
‫)‪ (1‬מה מאפיין בחירות שעקביות עם המודל של צרכן רציונאלי?‬
‫)‪ (2‬במקרה שהבחירות של הצרכן עקביות עם בחירה רציונאלית‪ ,‬מה ניתן ללמוד על ההעדפות של הצרכן‪ ,‬ובפרט על‬
‫רמת הרווחה שלו בקבוצות תקציב שונות‪.‬‬
‫דוגמה‪:‬‬
‫בעולם ישנן שלוש סחורות‪.‬‬

‫) ‪((p1 , p2 , p3 ) , W ) → (x1 , x2 , x3‬‬

‫)‪((10, 10, 10) , 300‬‬ ‫)‪→ (10, 10, 10‬‬ ‫)‪(1‬‬

‫)‪((10, 1, 2) , 130‬‬ ‫)‪→ (9, 25, 7.5‬‬ ‫)‪(2‬‬

‫)‪((1, 1, 10) , 110‬‬ ‫)‪→ (15, 5, 9‬‬ ‫)‪(3‬‬

‫מה ניתן ללמוד על העדפות הצרכן?‬

‫בגלל ש )‪ (1‬אפשרי בתקציב של )‪ ,(2‬אנו יודעים שמתקיים )‪(2) % (1‬‬
‫מאותם סיבות מתקיים )‪ (3) % (2‬וגם )‪(1) % (3‬‬

‫‪24‬‬
 ‫האם הצרכן רציונאלי?‬
‫במידה והוא אדיש בין כל הסלים אז כן‪ ,‬הוא רציונאלי‪ ,‬אבל צרכן כזה לא מעניין אותנו‪ .‬אז חשוב לעשות את ההבחנה‬
‫הזאת ־ ישנה בחירה טריוויאלית ולא מעניינת )שהצרכן אדיש(‪ .‬לכן עכשיו אנו נרצה להוסיף עוד הנחה ולנסח את‬
‫השאלה מחדש כך‪" :‬האם אוסף בחירות של הצרכן עיקבי עם בחירה רציונאלית ביחס להעדפות המקיימות תכונה )‪"(X‬‬
‫תוציא החוצה את האפשרות של אדישות כללית‪ .‬ישנן שתי גישות להגדיר אותה‪:‬‬ ‫‪X‬‬ ‫כך שתכונה‬
‫תהיה "התאמת הביקוש היא פונקציית ביקוש כלומר להעדפות של הצרכן יש את התכונה שבכל‬ ‫‪X‬‬ ‫גישה )א(‪ :‬תכונה‬
‫קבוצת תקציב יש סל ‪ %‬מקסימאלי יחיד"‪) .‬הגדרה זו מקובלת בספרות(‪.‬‬
‫תהיה "לצרכן יש יחס העדפה המקיים חסר רוויה לוקלית"‪) .‬חוסר רוויה לוקלית לא בהכרח מניח‬ ‫‪X‬‬ ‫גישה )ב(‪ :‬תכונה‬
‫פונקצית בחירה כי יתכן למשל שהצרכן אדיש בין כל הנקודות על קו התקציב(‪.‬‬

‫על פי גישה )א(‪ ,‬אז ההעדפות הצרכן הופכות ל )‪ (1)  (3)  (2)  (1‬ואז הצרכן אינו רציונאלי‪.‬‬
‫על פי גישה )ב(‪ ,‬אנו לא יכולים להגיד שהסל )‪ (2‬עדיף ממש על הסל )‪ (1‬בגלל שגם סל )‪ (1‬ממצה את כל הכנסתו‬
‫במקרה השני‪ ,‬כמו סל )‪ .(2‬נעזר בלמה הבאה כדי להסביר את זה‪.‬‬

‫למה‪ :‬יהי ‪ %‬יחס העדפה המקיים חוסר רוויה לוקלית‪ .‬אם ̂‪ x‬הוא סל ‪ %‬מקסימאלי בקבוצת התקציב )‪ B (p, w‬אזי‪:‬‬
‫)‪ (1‬אם )‪ y ∈ B (p, w‬היא סל כך שמתקיים ‪ p · y < w‬אז מתקיים ‪x̂  y‬‬
‫)‪ (2‬אם )‪ y ∈ B (p, w‬הוא סל כך שמתקיים ‪ p · y = w‬אזי ‪x % y‬‬
‫הוכחת )‪ :(1‬בגלל חסר רוויה לוקלית‪ ,‬קיים )‪ z ∈ B (p, w‬כך שמתקיים ‪ z  y , p · z < w‬כך שיוצא ‪. x % z  y‬‬
‫)ההוכחה נשענית על העובדה שבגלל חוסר רוויה לוקלית יש לי תמיד סביבה בה יהיו סלים עדיפים על ‪ , y‬ובגלל‬
‫שמתקיים ‪ p · y < w‬אז אפשר למצוא סל ‪ z‬בתוך מגבלת התקציב שעדיף ממש על ‪ , y‬ובגלל ש ‪ x‬הינו סל מקסימאלי‬
‫אז הוא עדיף חלש על ‪ z‬שעדיף חזק על ‪(y‬‬

‫נחזור לצרכן בדוגמה‪ .‬לפי גישה )ב(‪ ,‬מאחר וסל )‪ (1‬ממצא את מגבלת התקציב במקרה של )‪ ,(2‬אני לא יכול להגיד‬
‫שהוא מעדיף אותו חזק על סל )‪ (1‬ולכן אין לנו מעגלית ממש‪.‬‬

‫תזכורת ־ בהקשר של בעיית בחירה כללית שאלנו מתי התאמת בחירה עקבית עם המודל של בחירה רציונאלית‪ ,‬ושם‬
‫הנחנו את הדברים הבאים‪:‬‬
‫‪ X‬־ קבוצת אלטרנטיבות‬
‫‪ β‬־ קבוצה של בעיות בחירה מהם מקבל ההחלטות היה עשוי להיקרא לבחור מאחת מהן‪.‬‬
‫‪ B ⊆ X , B ∈ β‬כך שעבור הצרכן }‪β = {B (p, W ) |p  0 w ≥ 0‬‬
‫‪ C‬־ התאמת בחירה‬
‫)‪ C (B‬־ אוסף האלטרנטיבות ב ‪ B‬שמקבל ההחלטות מוכן לקבל כאשר הוא יכול לבחור מתוך ‪. B‬‬
‫‪ C% (B) = {x | x‬עבור יחס העדפה ‪ %‬רציונאלי‪.‬‬ ‫‪is‬‬ ‫‪%‬‬ ‫}‪maximon in B‬‬

‫ואז שאלנו מתי התאמת הבחירה עקבית עם בחירה רציונאלית )היא עיקבית אם קיים ‪ %‬רציונאלי כך שמתקיים‬
‫)‪? (C (B) = C% (B‬‬
‫אם ‪ x ∈ C (B) , x, y ∈ B , B ∈ β‬אז לכל‬ ‫‪WARP‬‬ ‫‪ :‬העדפות הצרכן מקיימות‬ ‫‪WARP‬‬ ‫התשובה היתה נעוצה ב‬
‫‪ B 0 ∈ β‬כך ש ‪ x, y ∈ B 0‬וכך ש ) ‪ y ∈ C (B‬אז גם ) ‪.x ∈ C (B‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬

‫להעדפה ניגלית בהקשר של בעיית הצרכן?‬ ‫‪WARP‬‬ ‫איך מתרגמים את‬

‫לפי גישה )א(‪ ,‬אנו מניחים ש ) ‪ , x (p, W‬שהיא בעצם הייצוג של ‪ C‬בהקשר שלנו‪ ,‬היא פונקציה )=בוחר איבר יחיד(‪.‬‬
‫יכתב בצורה הבאה‪:‬‬ ‫‪WARP‬‬ ‫לכן‪,‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫אם ‪ x = C (B) , x, y ∈ B , B ∈ β‬אז לכל ‪ B ∈ β‬כך ש ‪ x, y ∈ B‬מתקיים ) ‪. y 6= C (B‬‬
‫בהקשר של בעיית הצרכן‪ ,‬הפרשנות של זה תהיה כך‪:‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫אם לכל ) ‪ (p , W ) ,(p, W‬כך שמתקיים ) ‪ ,x (p, W ) 6= x (p , W‬אם‬ ‫‪WARP‬‬ ‫נאמר ש ) ‪ x (p, W‬מקיימת את‬
‫‪ p · x (p0 , w0 ) ≤ W‬אז ‪. p0 · x (p, W ) > w0‬‬

‫‪25‬‬
‫עם עוד תנאי קטן מבטיח שהתאמת הבחירה עקבית עם העדפות‬ ‫‪WARP‬‬ ‫? כי אמרנו ש‬ ‫‪WARP‬‬ ‫מה החשיבות של‬
‫רציונאליות וזה ממש כלי חזק‪ .‬אנו נראה שבמקרה של בעיית הצרכן התנאי הקטן לא מתקיים וזה בעייתי‪ .‬ניזכר מה‬
‫במקרה של בעיית בחירה כללית‪:‬‬ ‫‪WARP‬‬ ‫אמרנו על‬
‫צריך להתקיים‪.‬‬ ‫‪WARP‬‬ ‫)‪ (1‬אם הבחירה היא רציונאלית אז‬
‫וגם ‪ β‬כוללת את כל הקבוצות‬ ‫‪WARP‬‬ ‫)‪ (2‬הכיוון המעניין יותר היה המשפט הבא‪" :‬אם התאמת הבחירה מקיימת‬
‫בנות שלושה איברים או פחות‪ ,‬אז ‪ C‬ניתנת לרציונאליזציה"‪.‬‬
‫הבעיה שלנו זה שבמקרה של בעיית הצרכן קבוצת התקציב כוללת אינסוף איברים‪ .‬וזה תוקע את ההוכחה של המשפט‬
‫שמופיע לעיל גם בשלב השלמות כי יש לי יותר משני איברים‪ ,‬וגם בשלב הטרנזיטיביות )צריך לחזור להוכחה למעלה‬
‫ולראות איפה ההנחה שיש רק ‪ 3‬איברים היא הכרחית(‪.‬‬
‫אנו נמשיך להתייחס להנחה הזאת בהמשך‪.‬‬ ‫‪WARP‬‬ ‫למרות הבעייה הזאת‪ ,‬בגלל הפשטות של הניסוח של‬

‫‪ ,‬זה העובדה שהיא לא משקפת את העדפה שניגלית לא באופן ישיר אלא באופן עקיף‪ .‬יכול‬ ‫‪WARP‬‬ ‫מה שחסר ב‬
‫להיות שבחירה אחת ‪ x % y‬ולראות מבחירות אחרות ש ‪ y % z‬אבל אני לא רואה באופן ישיר ש ‪ . x % z‬לכן יש‬
‫הגדרה נוספת‪:‬‬

‫‪SARP‬‬ ‫‪2.7.1‬‬

‫‪:‬‬ ‫‪SARP: Strong Axiom of Revealed Preference‬‬

‫אם ־‬ ‫נאמר שפונקצית הביקוש )‪ x (p, w‬מקיימת את ‪SARP‬‬

‫
‬ ‫
‬
‫לכל ‪ N‬בעיות בחירה ‪ p1 , w1 , ..., pN , wN‬אם מתקיים‪:‬‬
‫
‬
‫)‪x (pn , wn ) 6= x pn+1 , wn+1 (1‬‬
‫
‬
‫)‪pn · x pn+1 , wn+1 ≤ wn (2‬‬
‫
‬
‫אז מתקיים )‪pn · x p1 , w1 > wn (3‬‬

‫‪ SARP‬היא בעצם הרחבה של ‪ ,WARP‬כי ‪ WARP‬היא ‪ SARP‬למקרה של שתי בעיות בחירה‪.‬‬

‫
‬ ‫
‬
‫‪x p1 , w1‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬מ)‪ (2) + (1‬נובע שמתקיים ‪ x (pn , wn )  x pn+1 , wn+1‬ואז אנו מקבלים שרשרת כזו ‬
‫
‬ ‫
‬ ‫
‬
‫‪ x p2 , w2  · · ·  x pN , wN‬ולכן מתקיים )‪ ,(3‬כי אם הסל ‪ x p1 , w1‬היה אפשרי בקבוצת התקציב ) ‪B (pn , wn‬‬
‫הפרט היה בוחר בו כי הוא עדיף‪.‬‬

‫משפט‪ :‬פונקציית ביקוש )‪ x (p, w‬ניתנת לרציונאליזציה )כלומר קיים יחס העדפה רציונאלי ‪ %‬כך שלכל )‪ (p, w‬מתקיים‬
‫ש )‪ x (p, w‬הינו האיבר ה ‪ %‬המקסימאלי ב )‪ (B (p, w‬אם"ם היא מקיימת את ‪.SARP‬‬

‫הוכחה‪:‬‬
‫זה הנימוק שנתנתו כהסברנו מהו ‪.SARP‬‬ ‫‪SARP‬‬ ‫כיוון ראשון‪ :‬ניתנת לרציונאליזציה ־ גורר‬
‫בכדי להוכיח את הכיוון השני‪ ,‬נצטרך להגדיר כמה הגדרות‪:‬‬
‫תהי ‪ X‬קבוצה ויהי  יחס בינארי על ‪ X‬שהוא טרנזיטיבי ואי־רפלקסיבי אבל לאו דווקא שלם‪:‬‬
‫נאמר שיחס בינרי ∗ מהווה הרחבה של  אם לכל ‪ x, y‬כך שאם ‪ x  y‬אז ‪x ∗ y‬‬
‫נאמר ש ∗ היא השלמה של  אם ∗ הוא שלם ומהווה הרחבה של  ‪.‬‬
‫הלמה של צורן‪ :‬תהי ‪ X‬קבוצה ו  יחס טרנזיטיבי ואי רפלקסיבי על ‪ , X‬קיימת השלמה ∗ של  שהיא טרנזיטיבית‬
‫וא־רפלקסיבית‪.‬‬
‫‪ ,‬אז היא ניתנת לרציונאליזציה‪:‬‬ ‫‪SARP‬‬ ‫נוכיח עכשיו את הכיוון השני ־ אם ) ‪ x (p, W‬מקיימת את‬
‫‪L‬‬
‫‪ X ⊆ R+‬כדלקמן‪:‬‬ ‫נגדיר יחס בינארי טרנזיטיבי וא־רפלקסיבי ‪ 1‬על‬
‫‪ x 1 y‬אם קיימים ) ‪ (p, W‬כך ש ) ‪ x = x (p, W‬ומתקיים ‪. p · y ≤ W‬‬
‫נגדיר יחס בינארי ‪ 2‬כך שיתקיים‪:‬‬

‫‪26‬‬
 ‫
‬ ‫
‬
‫‪ x 2 y‬אם יש סדרה ‪ x1 , ..., xn‬כך שמתקיים ‪. x = x1 1 x2 1 .... 1 (xn ) = y‬‬
‫־ אני לא יכול לבנות‬ ‫‪SARP‬‬ ‫יחס ‪ 2‬הוא טרנזיטיבי )אפשר לבדוק בקלות( ואי־רפלקסיביות )בגלל שהיחס מקיים את‬
‫שרשרת לפי ההגדרה של ‪. (SARP‬‬
‫עכשיו‪ ,‬על פי הלמה של צורן קיימת השלמה ‪ 3‬של ‪ 2‬שהיא טרנזיטיבית וא־רפלקסיבית‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬נגדיר יחס העדפה ‪ %‬כזה‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫לכל ‪ x, y ∈ X‬אם ‪ x 6= y‬אז ‪ x % y‬אם ‪ x  y‬או אם ‪x = y‬‬
‫אם כן קיבלנו יחס העדפה המקיים ‪ x (p, W ) % y‬לכל הסלים האפשריים בקבוצת התקציב )כי זה בעצם הרחבה של‬
‫‪ 1‬שמגדיר את הסל )‪ x (p, w‬כעדיף על כל הסלים האפשריים בקבוצת התקציב(‪.‬‬

‫נחזור לגישה )ב( ־ אנו לא מכריחים את התאמת הביקוש להיות פונקציה‪ ,‬אלא מתעסקים ברציונאליזציה על ידי העדפה‬
‫המקיימת חוסר רוויה לוקלית‪.‬‬
‫אנו הולכים להגדיר תנאי שנקרא ‪ GARP‬־ ‪ Generalized Axiom of Revealed Preference‬המאפיין התנהגות ביקוש‬
‫במספר סופי של בחירות שעיקבית עם מקסימיזציה ביחס להעדפה המקיימת חוסר רוויה לוקלית‪.‬‬

‫תזכורת‪:‬‬
‫למה‪ :‬יהי ‪ %‬יחס העדפה המקיים חוסר רוויה לוקלית‪ .‬אם ̂‪ x‬הוא סל ‪ %‬מקסימאלי בקבוצת התקציב ) ‪ B (p, W‬אזי‪:‬‬
‫)‪ (1‬אם ) ‪ y ∈ B (p, W‬היא סל כך שמתקיים ‪ p · y < W‬אז מתקיים ‪x̂  y‬‬
‫)‪ (2‬אם ) ‪ y ∈ B (p, W‬הוא סל כך שמתקיים ‪ p · y = W‬אזי ‪x % y‬‬

‫‪ GARP‬ומשפט ‪Afriat‬‬ ‫‪2.7.2‬‬

‫‪:‬‬ ‫‪GARP‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫
‬ ‫‪1‬‬
‫
‬ ‫‪N‬‬ ‫‪N‬‬
‫
‬ ‫‪N‬‬
‫
‬
‫‪. p ,W‬‬ ‫‪,x‬‬ ‫‪,··· ,‬‬ ‫‪p ,W‬‬ ‫‪,x‬‬ ‫יהיו‬
‫‪i‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪j‬‬
‫לכל ‪ i, j‬נגדיר ‪) x % x‬ז"א עדיף באופן ישיר( אם מתקיים ‪ p · x ≤ W‬וגם נגדיר ‪) x  x‬ז"א עדיף חזק באופן‬
‫‪d‬‬ ‫‪d‬‬
‫ישיר( אם מתקיים ‪.pi · xj < W i‬‬
‫לגבי גילוי עקיף‪ ,‬נגדיר ‪ xi % xj‬אם ההעדפה מתגלה בשרשרת ‪ . xi % xi+1 % .... % xj‬לגבי גילוי העדפה חזקה‬
‫‪d‬‬ ‫‪d‬‬ ‫‪d‬‬ ‫‪r‬‬
‫עקיפה‪ ,‬מדובר באותה שרשרת כך שאחת ההעדפות בדרך היא חזקה‪.‬‬
‫נאמר שהבחירות הללו מקיימות את ‪ GARP‬אם לא קיים ‪ i‬כך ש ‪. xi  xi‬‬
‫‪r‬‬

‫בגלל שאפשר להגדיר את כל הסיפור הזה של העדפה ניגלית בהמון צורות‪ ,‬אני מצרף קטע ממאמר )אחד מהמאמרים‬
‫ממחירים א‪ ,‬מי שזוכר( שמסביר בצורה קצת אחרת את היחסים בין כל הכללים הללו‪:‬‬

‫‪27‬‬
 ‫עד כאן‪ .‬בחזרה לשיעור‪.‬‬

‫משפט )‪:(Afriat‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫
‬ ‫‪1‬‬
‫
‬ ‫‪N‬‬ ‫‪N‬‬
‫
‬ ‫‪N‬‬
‫
‬
‫איננו מקיים את ‪ GARP‬אזי לא קיים יחס‬ ‫‪p ,W‬‬ ‫‪,x‬‬ ‫‪,··· ,‬‬ ‫‪p ,W‬‬ ‫‪,x‬‬ ‫כיוון ראשון‪ :‬אם אוסף בחירות‬
‫העדפה רציונאלי המקיים חוסר רוויה לוקלית כך שהבחירות הנתונות מהוות מקסימיזציה ביחס אליו‪.‬‬
‫
‬ ‫
‬ ‫
‬ ‫
‬
‫כיוון שני‪ :‬יהי ‪ p1 , W 1 , x1 , · · · , pN , W N , xN‬אוסף בחירות המקיים את ‪ , GARP‬אז קיים יחס העדפה‬
‫‪ %‬שהוא רציף‪ ,‬מונוטוני חזק וקמור כך שהבחירות הנתונות מהוות מקסימיזציה ביחס להעדפה ‪. %‬‬

‫המשפט לא יוכח במלואו בכיתה‪ .‬הוכחה חלקית בהמשך‪.‬‬

‫הערה ראשונה‪ :‬פיספסתי‪.‬‬

‫הערה שניה‪ :‬רציפות‪ ,‬מונוטוניות חזקה וקמירות לא מוסיפות שום מגבלות שניתן לבחון אותן אמפירית על ידי בחירות‬
‫מקבוצות תקציב‪ .‬זה לא אומר שאני לא יכול לבחון אמפירית את השאלה האם יש לו בחירות קמורות‪ .‬אבל אני לא‬
‫אוכל לעשות את זה מתוך קבוצות תקציב‪ .‬כל דבר שעקבי עם חוסר רוויה לוקלית הוא עקבי עם רציפות‪ ,‬מונוטוניות‬
‫חזקה וקמירות‪.‬‬

‫נניח שיש לנו אוסף בחירות שמקיימות את ‪ , GARP‬אנו נבנה פונקציית תועלת מסוימת שהבחירות מקיימות‬
‫מקסימיזציה ביחס אליהם‪.‬‬
‫יהיו ‪v n , αn > 0‬‬
‫] ‪u (x) = min v + α [pn · x − pn · xn‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪n=1,..,N‬‬

‫‪28‬‬
 ‫ניתן להראות שאפשר לבחור מספרים ‪ v n , αn > 0‬כך שמתקיים ‪) u (xn ) = v n‬לא נוכיח את זה בכיתה(‪.‬‬
‫אם ניקח ) ‪ x ∈ (pn , W n‬אז מתקיים ) ‪ u (x) ≤ (xn‬כי ‪. pn · x − pn · xn ≤ 0‬‬
‫עבור כל ‪ , n‬הפונקציה ] ‪ g n (x) = v n + αn [pn · x − pn · xn‬היא לינארית ב ‪ , x‬ובפרט רציפה‪ ,‬מונוטוניות חזקה‬
‫וקעירות‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫= )‪ u (x‬ולכן גם ‪ u‬היא קעורה ורציפה ומונוטוניות חזקה‪ .‬בום‪.‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬בעצם )‪min g (x‬‬
‫‪n=1,...,N‬‬

‫התנהגות הביקוש ־ סטטיקה השוואתית‬ ‫‪2.8‬‬

‫כיצב הביקוש ) ‪ x (p, W‬משתנה עם שינוי באחד מהפרמטרים‪:‬‬

‫‪ (1‬נזכיר מושגים ממחירים‬
‫‪ (2‬חוק הביקוש =< אם מעלים את המחיר של סחורה ‪ l‬ונותנים לצרכן פיצוי הכנסה שמאפשר לו לרכוש את הסל‬
‫המקורי‪ ,‬אזי אם סל הביקוש השתנה‪ ,‬הביקוש לסחורה ‪ l‬יורד‪.‬‬
‫‪ (3‬מטירצת סלוצקי והקשר שלה לשאלת הרציונאליזציה של פונקצית ביקוש‪.‬‬

‫מושגים ממחירים‬ ‫‪2.8.1‬‬

‫מוצר נורמאלי\נחות‬
‫‪∂xl‬‬
‫והמוצר הוא נחות אם מתקיים‬ ‫נאמר שמוצר הוא נורמאלי בתחום מסוים של הכנסה )‪ (w, w‬אם מתקיים ‪> 0‬‬
‫‪∂w‬‬
‫‪∂xl‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪<0‬‬
‫‪∂w‬‬
‫ברוב המוצרים‪ ,‬בשלב כלשהו הם נהפכים למוצר נחות‪ .‬ז"א‪ ,‬כאשר הפרט נהיה עשיר מספיק‪ ,‬הוא עובר לצרוך מוצרים‬
‫יקרים יותר‪.‬‬
‫אפשר גם לדבר על משפחות של מוצרים )דיור‪ ,‬מזון‪ ,‬נופש‪ ,‬חינוך‪ ,‬בריאות‪ ,‬תרבות(‪.‬‬
‫כיצד הביקוש לסחורה ‪ l‬מגיב לשינוי במחיר של סחורה ‪? k‬‬
‫ההנחה הטבעית הראשונה היא שכאשר המחיר העצמי של סחורה עולה‪ ,‬הביקוש יורד‪ .‬אבל זה לא נכון כי יש מוצר‬
‫גיפן‪.‬‬
‫מוצר גיפן‪:‬‬
‫בתרגיל נראה שאין בעיה לבנות העדפות רציונאליות שיוצרות לנו מוצר גיפן‪ .‬כדאי להשתמש במשפט של ‪Af riat‬‬
‫בשביל זה‪ .‬פשוט לבנות סל עם הכנסות ומחירים שמקיים את ‪ GARP‬כך שאז זה ניתן לרציונאליזציה‪ .‬חשוב לוודא‬
‫שמתקיים חוסר רוויה לוקלית‪.‬‬
‫דוגמא לגיפן ־‬
‫נסמן‪ X1 :‬תפוחי אדמה‪ X2 ,‬בשר‪ .‬כאשר בשר מספק אותה תזונה כמו תפוח־אדמה )יחידה אחת(‪ ,‬אבל בשר מספק ‪4‬‬
‫יחידות טעם בניגוד לתפוחי־אדמה שמספקים יחידה אחת של טעם‪ .‬העדפות הצרכן הם כך שכל עוד לא השגנו יחידת‬
‫למקסמם הזנה‪ .‬לאחר מכן נחפש למקסם טעם‪ .‬פונקציה מתאימה לזה תהיה למשל‪:‬‬‫‪‬‬ ‫הזנה אחת‪ ,‬אנו נחפש‬
‫‪x + x‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪x1 + x2 ≤ 1‬‬
‫= ) ‪u (x1 , x2‬‬
‫‪x + 4x x + x > 1‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬
‫נניח שמתקיים ‪ , p2 =2 , W = 1‬אז פונקצית הבקוש הינה‪:‬‬
‫‪ 0, 1‬‬
‫
‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪p1 > 2‬‬
‫‪‬‬
‫ ‪ 1‬‬
‫‪p1 , 0‬‬ ‫‪1 ≤ p1 < 2‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫= ) ‪x1 (p1‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫)∗(‬ ‫‪0.5 < p1 < 1‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‬
‫‪ 1 ,0‬‬
‫‪‬‬
‫‪p < 0.5‬‬
‫‪p1‬‬

‫‪29‬‬
 ‫‪1−p1 x1‬‬
‫
‬
‫) ‪ max (x1 + 4x2‬בפתרון אופטימאלי‬ ‫‪s.t.‬‬ ‫‪x1 +‬‬ ‫‪2‬‬ ‫בשביל למצוא את )∗( צריך לפתור את הבעיה‪≥ 2 :‬‬
‫‪1‬‬
‫= ‪ x1‬וקיבלנו שהביקוש עולה עם המחיר‪ .‬גיפן‪.‬‬ ‫‪2−p1‬‬ ‫המגבלה אוכפת ולכן נקבל‬

‫חוק הביקוש‬ ‫‪2.8.2‬‬

‫הקדמה שלי‪ :‬חוק וולראס לא מופיע בסיכום עד כה )האם אני טועה?(‪ .‬לכן אני מצרף את המשפט וההוכחה של‬
‫רובינשטיין )‪:(c‬‬

‫הטענה העיקרית שנובעת מחוק הביקוש היא כדלקמן‪ :‬העלאה של ‪ pl‬תוך פיצוי הכנסה שמאפשר לצרכן לרכוש את‬
‫הסל המקורי‪ ,‬מביא לרידה בצריכה מהסחורה ‪ l‬אם יש שינוי בביקוש‪.‬‬
‫ואת חוק וולראס )הסל שהצרכן צורך נמצא‬ ‫‪WARP‬‬ ‫אנו נוכיח את חוק הביקוש עבור פונקציית ביקוש המקיימת את‬
‫על קו התקציב ‪] .( p · x (p, w) = w‬זה נובע ממקסום ביחס להעדפת המקיימת חוסר רוויה לוקלית[‪.‬‬

‫ניסוח פורמאלי של חוק הביקוש‪:‬‬

‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫תהי )‪ x (p, w‬פונקצית ביקוש המקיימת את ‪ WARP‬וחוק ולרס‪ .‬יהיו )‪ x (p, w‬וגם ) ‪ x (p , w‬כך שמתקיים =‪x (p, w) 6‬‬
‫) ‪ x (p0 , w0‬וגם מתקיים ‪ , p0 x (p, w) = w0‬אז מתקיים ‪.[p0 − p] · [x (p0 , w0 ) − x (p, w)] < 0‬‬
‫כדי להבין את הקשר בין הטענה העיקרי בפסקה הקודמת לניסוח הפורמאלי יש להניח שווקטור המחירים מקיים‬
‫‪ p0k = pk‬עבור כל ‪ , k 6= l‬ועבור ‪ x = l‬מתקיים ‪ p0l = pl + ε‬ואז בעצם מתקיים ‪ p0 = p + ε · el‬ולכן ‪[p0 − p] = ε · el‬‬
‫שזה וקטור אפסים מלבד במקום ה ‪ .l‬עכשיו‪ ,‬מאחר והמחיר עלה‪ ,‬אז מתקיים ‪ ε · el > 0‬ואז התא ה ‪ l‬בוקטור‬
‫])‪ [x (p0 , w0 ) − x (p, w‬חייב להיות שלילי‪.‬‬

‫הוכחת חוק הביקוש‪:‬‬

‫‪p0 · x (p0 , w0 ) − p0 · x (p, w) − p · x (p0 , w0 ) + p · x (p, w) < 0‬‬
‫שני האיברים הראשונים נמחקים כי שניהם שווים ל ‪ w0‬בהגדרה‪ .‬האיבר האחרון שווה ל ‪ , w‬והאיבר השלישי גדול מ‬
‫‪ .‬ביוש‪.‬‬ ‫‪WARP‬‬ ‫‪ w‬בגלל‬

‫מטריצת סלוצקי‬ ‫‪2.8.3‬‬

‫בהינתן פונקצית ביקוש )‪ x (p, w‬נגדיר פונקציה המתארת את הביקוש של הצרכן כאשר המחיר משתנה והצרכן מקבל‬
‫פיצוי שמאפשר לו לקנות את הסל המקורי‪:‬‬
‫))‪ S (p0 , (p, w)) = x (p0 , p0 · x (p, w‬זוהי המשוואה שמתארת את השפעת התחלופה‪.‬‬
‫מדובר על מצב בו פונקציות הביקוש לכל מוצר ספציפי )‪ xl (p, w‬היא דיפרנציאבילית‪ .‬במקרה זה מתקיים‪:‬‬

‫‪30‬‬
 ‫))‪∂Sl (p0 , (p, w‬‬ ‫))‪∂xl (p0 , p · x (p, w‬‬ ‫)‪∂xl (p, w) ∂xl ∂p · x (p, w‬‬ ‫‪∂xl (p, w) ∂xl‬‬
‫=‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬ ‫·‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬ ‫)‪· xl (p, w‬‬
‫‪∂pk‬‬ ‫‪∂pk‬‬ ‫‪∂pk‬‬ ‫‪∂w‬‬ ‫‪∂pk‬‬ ‫‪∂pk‬‬ ‫‪∂w‬‬
‫מטריצת סלוצקי היא מטריצה ‪ L × L‬כך שהאיבר ה ‪ i, j‬הינו ‪) Si,j‬השינוי בביקוש )המפוצה( של מוצר ‪ i‬כאשר המחיר‬
‫של מוצר ‪ j‬מתייקר(‪.‬‬
‫ואז מתקיים‪:‬‬
‫‪0‬‬
‫‪PL‬‬
‫= )‪dxl = [Sl,1 (p, w) , ..., Sl,L (p, w)] (p − p‬‬ ‫‪k=1‬‬ ‫) ‪Sl,k (p, w) (p0k − pk‬‬
‫שזה השינוי בביקוש ל ‪.xl‬‬
‫חוק הביקוש אומר לנו שמתקיים ‪. ∆p · dx ≤ 0‬‬
‫קצת חסר‬

‫‪ . Semi‬מטריצת הנגזרות החלקיות של הביקוש עם פיצוי סלוצקי‬ ‫‪Denite Negative‬‬ ‫בקיצור‪ ,‬במטריצת סלוצקי שהיא‬
‫‪0‬‬ ‫‪L‬‬
‫שנסמנה )‪ S (p, w‬היא שלילית למחצה כלומר שלכל ‪ v ∈ R‬מתקיים ‪v · S (p, w) · v ≤ 0‬‬

‫‪ ,‬חוק ולרס ואת הסימטריות של‬ ‫‪WARP‬‬ ‫אם נוסיף את תוכנת הסימטריות למטריצת סלוצקי‪ ,‬אז כל ביקוש שמקיים‬
‫מטריצת סלוצקי‪ ,‬אז הביקוש ניתן לרציונאליזציה‪.‬‬

‫משפט‪ :‬פונקצית ביקוש דיפרנציאבילית המקיימת‪:‬‬

‫)‪ (1‬הומוגניות מדרגה אפס‬
‫)‪ (2‬חוק ולרס‬
‫)‪ (3‬מטריצת סלוצקי היא שלילית למחצה‬
‫)‪ (4‬מטריצת סלוצקי היא סמטרית‪,‬‬
‫אז פונקצית הביקוש ניתן לרציונאליזציה‪ ,‬ורק אז‪.‬‬

‫‪31‬‬
‫ניסוח אחר של בעיית הצרכן )תועלת עקיפה‪ ,‬הבעיה הדואלית‪ ,‬פונקצית ההוצאה(‬ ‫‪3‬‬

‫תועלת עקיפה‬ ‫‪3.1‬‬

‫הגדרת העדפה על קבוצות תקציב‪:‬‬

‫‪L‬‬
‫= ‪ X‬הניתן לייצוג על ידי פונקצית תועלת ‪ u : X → R‬ובעל פונקצית‬ ‫‪R+‬‬ ‫יש לנו צרכן בעל יחס העדפה ‪ %‬רציף על‬
‫ביקוש )‪. x (p, w‬‬
‫‬ ‫‪L‬‬
‫ ‬
‫‪ β = B (p, w) | p ∈ R++‬כדלקמן‪:‬‬ ‫נגדיר יחס העדפה ?‪ %‬על אוסף קבוצות התקציב ‪, w ∈ R+‬‬
‫) ‪ B (p, w) %∗ B (p0 , w0‬אם"ם ) ‪. x (p, w) % x (p0 , w0‬‬
‫יחס ההעדפה ‪ %‬על ‪ X‬משרה יחס העדפה ?‪ %‬על קבוצת קבוצות הבחירה שהיא קבוצת קבוצות התקציב‪.‬‬

‫הגדרת תועלת עקיפה‪:‬‬

‫יהי ‪ %‬יחס העדפה רציף על ‪ X‬וניתן לייצוג על ידי ‪ u : X → R‬וישנה התאמת ביקוש )‪) .x (p, w‬חלק מהדברים‬
‫בשיעור הזה יהיו תקפים רק לפונקצית ביקוש וחלק גם להתאמת ביקוש‪ .‬בגלל שההבדל לא מעניין אז המרצה לא‬
‫מדייק(‪.‬‬
‫?‬
‫יחס העדפה ‪ %‬על קבוצות תקציב ניתן לייצוג באמצעות הפונקציה ))‪v (p, w) = u (x (p, w‬‬

‫טענה‪:‬‬
‫יהי ‪ %‬רציף המקיים חוסר־רוויה לוקלית הניתן לייצוג על ידי ‪ u : X → R‬וישנה פונקציה ביקוש )‪ .x (p, w‬פונקצית‬
‫התועלת העקיפה ))‪ v (p, w) = u (x (p, w‬מקיימת את התכונות הבאות‪:‬‬
‫)‪ v (p, w) (1‬הומוגנית בדרגה ‪0‬‬
‫)‪ v (p, w) (2‬עולה ממש ב ‪ w‬ולא עולה ב ‪ pl‬לכל ‪. l = 1, ..., L‬‬
‫)‪ v (p, w) (3‬היא פונקציה רציפה‬
‫)‪ v (p, w) (4‬היא קוואזי קמורה‪ .‬כלומר‪ ,‬לכל ‪ v ∈ R‬הקבוצה }‪ {(p, w) | v (p, w) ≤ v‬היא קמורה‪.‬‬

‫הוכחה‪:‬‬
‫)‪ (1‬טריוויאלי‪ ,‬נובע מהגדרת )‪x (p, w‬‬
‫)‪ (2‬עולה ממש ב ‪ w‬כי יש חוסר רוויה ולכן אני צורך על קו התקציב‪ .‬לא עולה ב ‪ pl‬כי יכול להיות שהצרכן צורך‬
‫‪. xl = 0‬‬
‫)‪ (3‬היא רציפה כי היא הרכבה של פונקציות רציפות‪ u .‬רציפה כי יחס העדפה רציף )משפט(‪ x (p, w) .‬רציף כי היה‬
‫יחס העדפה רציף והתאמת הביקוש היא פונקציה )משפט(‪.‬‬
‫)‪ (4‬יהי ‪ v (p, w) ≤ v‬וגם ‪ v (p0 , w0 ) ≤ v‬ויהי )‪ .α ∈ (0, 1‬צ"ל שעבור ) ‪ (p̂, ŵ) = α (p, w) + (1 − α) (p0 , w0‬מתקיים‬
‫‪. v (p̂, ŵ) ≤ v‬‬
‫‪[α · p + (1 − α) · p ] x (p̂, ŵ) ≤ ŵ = α · w + (1 − α) w0‬‬
‫‪0‬‬

‫‪α · p · x (p̂, ŵ) + (1 − α) · p · x (p̂, ŵ) ≤ α · w + (1 − α) w0‬‬

‫לפחות אחד משני האי־שוויונים הבאים צריך להתקיים‪:‬‬
‫‪p · x (p̂, ŵ) ≤ w‬‬
‫‪p · x (p̂, ŵ) ≤ w0‬‬
‫‪0‬‬

‫נניח שהראשון מביניהם מתקיים‪ ,‬אז ‪. v (p̂, ŵ) = u (x (p̂, ŵ)) ≤ u (x (p, w)) = v (p, w) ≤ v‬‬

‫את פונקצית הביקוש ניתן לגזור בצורה יחסית פשוטה מפונקצית התועלת העקיפה‪ .‬נשתמש בזהות של רוי בשביל זה‪.‬‬

‫‪:‬‬ ‫‪ROI‬‬ ‫זהות‬

‫יהי ‪ %‬על ‪ X‬רציף המקיים חוסר רוויה לוקלית כך שהתאמת הביקוש היא פונקציה‪ .‬תהי )‪ v (p, w‬פונקצית תועלת‬

‫‪32‬‬
 ‫עקיפה שהיא דיפרנציאבילית‪ .‬אז מתקיים‪:‬‬
‫)‪∂v (p, w‬‬
‫‪∂pl‬‬
‫‪xl (p, w) = −‬‬
‫)‪∂v (p, w‬‬
‫‪∂w‬‬
‫הוכחה‪:‬‬
‫
‬ ‫
‬
‫‪) ṽ (pl ) = v‬הפונקציה הזאת שומרת לצרכן על‬ ‫נגדיר‪pl , p−l , w + (pl − pl ) xl (p, w) , g (pl ) = v (p, w) :‬‬
‫האפשרות לרכוש תמיד את הסל ההתחלתי‪ .‬לכן מתקיים‪:‬‬
‫) ‪ṽ (pl ) ≥ g (pl‬‬
‫) ‪v (pl ) = g (pl‬‬
‫ולכן‪ ,‬על פי ווריאציה של משפט המעטפת מתקיים‪:‬‬
‫) ‪∂ṽ (pl‬‬ ‫) ‪∂g (pl‬‬
‫=‬
‫‪∂pl‬‬ ‫‪∂pl‬‬
‫) ‪∂ṽ (pl‬‬ ‫‪∂v (p, w) ∂v (p, w) ∂w‬‬ ‫)‪∂v (p, w) ∂v (p, w‬‬
‫=‪0‬‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬ ‫·‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬ ‫)‪· xl (p, w‬‬
‫‪∂pl‬‬ ‫‪∂pl‬‬ ‫‪∂w‬‬ ‫‪∂pl‬‬ ‫‪∂pl‬‬ ‫‪∂w‬‬
‫נעביר אגפים ונקבל את זהות רוי‪.‬‬

‫הבעייה הדואלית‬ ‫‪3.2‬‬

‫יהי ‪ %‬יחס העדפה רציף על ‪ X‬המקיים חוסר רוויה לוקלית‪ ,‬הניתן לייצוג על ידי ‪. u : X → R‬‬
‫אנו מתעניינים עכשיו בבעיית המינימיזציה של ההוצאה ־ בהינתן תועלת ‪ ,u ∈ R‬ווקטור מחירים ∈ ) ‪p = (p1 , ..., pL‬‬
‫‪l‬‬
‫‪E.M.P (Expenditure‬‬ ‫‪ ,R++‬צריך למצוא סל המשיג את רמת התועלת ‪ u‬בהוצאה הזולה ביותר‪ .‬בעיה זו תסומן ב‬
‫‪ .minimization‬בכתיב פורמאלי‪:‬‬ ‫)‪problem‬‬

‫‪min p · x‬‬
‫‪s.t.‬‬
‫)‪u (x‬‬ ‫≥‬ ‫‪u‬‬

‫משפט‪:‬‬
‫יהי ‪ %‬יחס העדפה רציף על ‪ X‬המקיים חוסר רוויה לוקלית‪ ,‬הניתן לייצוג על ידי ‪ u : X → R‬שהיא רציפה‪.‬‬
‫)א( אם ̂‪ x‬הינו פתרון של )‪ , U M P (p, w‬אז ̂‪ x‬הוא גם פתרון של הבעיה הדואלית ))̂‪EM P (p, u (x‬‬
‫)ב( אם ̂‪ x‬הוא פתרון של )‪ EM P (p, u‬כך ש )‪ u > u (0‬אז הוא פתרון של הבעיה )̂‪.U M P (p, p · x‬‬

‫הוכחה‪:‬‬
‫סעיף )א( ‪:‬‬
‫יהי ̂‪ x‬פתרון של )‪ U M P (p, w‬ונניח בשלילה שהוא איננו הפתרון של ))̂‪ . EM P (p, u (x‬פירושו של דבר שקיים‬
‫‪ y ∈ X‬כך שמתקיים ̂‪ p · y < p · x‬וגם )̂‪ . u (y) ≥ u (x‬בגלל חוסר רוויה לוקלית קיים סל ‪ z ∈ X‬כך ש ̂‪p · z ≤ p · x‬‬
‫וגם )̂‪ u (z) > u (y) ≥ u (x‬בסתירה לכך ש ̂‪ x‬הינו פתרון של )‪.U M P (p, w‬‬
‫סעיף )ב(‪:‬‬
‫יהי ̂‪ x‬פתרון של )‪ .EM P (p, u‬נניח בשלילה ש ̂‪ x‬איננו פתרון של )̂‪ . U M P (p, p · x‬פרושו של דבר שקיים סל‬
‫‪ z ∈ X‬כך שמתקיים ̂‪ p · z ≤ p · x‬וגם )̂‪ .u (z) > u (x‬בגלל רציפות של ‪ u‬קיים ‪ y ∈ X‬כך שמתקיים ̂‪p · y < p · x‬‬
‫וגם )̂‪ u (y) > u (x‬בסתירה לעובדה ש ̂‪ x‬הוא פתרון של הבעיה )‪EM P (p, u‬‬

‫‪33‬‬
 ‫פונקצית ההוצאה‬ ‫‪3.3‬‬

‫‪ , h (p, u) ,‬ופונקציית ההוצאה )‪ e (p, u‬כדלקמן‪:‬‬ ‫‪HICKS‬‬ ‫נגדיר את התאמת הביקוש של‬
‫}‪h (p, u) = {x | u (x) ≥ u , s.t. ∀y u (y) ≥ u ⇒ p · x ≤ p · y‬‬
‫‪.e (p, u) = min p · x s.t. u (x) ≥ u‬‬
‫הערה‪ :‬לכל )‪ x ∈ h (p, u‬מתקיים ‪. e (p, u) = p · x‬‬

‫משפט‪:‬‬
‫הפונקציה )‪ e (p, u‬מקיימת את התכונות הבאות‪:‬‬
‫)‪ (1‬הומוגנית בדרגה ‪ 1‬במחירים‬
‫)‪ (2‬עולה ממש ב ‪ u‬ולא יורדת ב ‪) pl‬בהוכחה להשתמש ברציפות(‬
‫)‪ (3‬קעורה ב ‪p‬‬
‫)‪ (4‬רציפה במחירים‪.‬‬

‫הוכחה )חלקית ־ השאר בשיעורי הבית(‪:‬‬

‫סעיף )‪: (3‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫צריך להוכיח שמתקיים )‪.e (αp + (1 − α) p , u) ≥ α · e (p, u) + (1 − α) · e (p , u‬‬
‫נניח בשלילה שמתקיים )‪ .e (αp + (1 − α) p0 , u) < α · e (p, u) + (1 − α) · e (p0 , u‬המשמעות של אי־השיווין הזה‬
‫היא‪ (αp + (1 − α) p0 ) x̂ < α · e (p, u) + (1 − α) · e (p0 , u) :‬כאשר מתקיים ‪ . u (x̂) ≥ u‬מכאן נובע כי מתקיים‬
‫)‪ αp · x̂ + (1 − α) p0 · x̂ < α · e (p, u) + (1 − α) · e (p0 , u‬ולכן ישנם שתי אפשרויות‪ :‬או ש )‪ p · x̂ < e (p, u‬או‬
‫שמתקיים )‪ p0 · x̂ < e (p0 , u‬בסתירה לכך שהפונקציה ‪ e‬נותנת את ההוצאה המינימאלית כדי להגיע ל ‪.u‬‬

‫משפט‪ :‬ההתאמה )‪ h (p, u‬מקיימת את התכונות הבאות‪:‬‬

‫)‪ (1‬הומוגניות בדרגה ‪ 0‬במחירים‪.‬‬
‫)‪ (2‬אין עודף תועלת ‪ ,‬כלומר לכל )‪ x ∈ h (p, u‬מתקיים ‪.u (x) = u‬‬
‫)‪ (3‬אם ‪ %‬קמור אז )‪ h (p, u‬קמורה‬
‫
‬
‫)‪ (4‬אם ‪ %‬קמור ממש אז ‪ h p, h‬הינה פונקציה‪.‬‬
‫)‪ (5‬אם )‪ h (p, u‬הינה פונקציה‪ ,‬אז היא רציפה במחירים ובתועלת ‪.u‬‬

‫דרך שונה להסתכל על הביקוש ההקסיאני )השפעת תחלופה(‬ ‫‪3.4‬‬

‫התאמת הביקוש של היקס גם מלמדת אותנו על השפעת התחלופה‪ .‬אפשר לחשוב עליה כאילו היא מתארת את‬
‫השינויים בביקוש של הצרכן כאשר אנו משנים מחיר בודד אבל משנה את ההכנסה של הצרכן כך שהוא נשאר ברמת‬
‫התועלת המקורית )לא פיצוי סלוצקי שנותן לו אפשרות עדיין לרכוש את הסל המקורי‪ ,‬אלא להישאר באותה רמת‬
‫תועלת )זה לא אותו דבר((‪.‬‬
‫
‬
‫לדוגמא‪ :‬נניח שבנקודת המוצא מתקיים ‪ . u (x (p, w)) = u‬ואז מתקיים )‪ . h p, h = x (p, w‬אזי התאמת הביקוש‬
‫הבאה )‪ hl ((pl , p−l ) , u‬ממקדת אותנו בהשפעת התחלופה )נכון לכל ‪( k‬‬

‫פיצוי ההכנסה לפי היקס הוא קטן או שווה לפיצוי ההכנסה לפי סלוצקי‪ .‬זה בגלל שפיצוי ההכנסה לפי סלוצקי מאפשר‬
‫לי לצרוך את אותו סל ולכן בהכרח משמר את רמת התועלת שלי‪ ,‬אבל יכול גם להעלות אותה‪ .‬לעומת זאת פיצוי‬
‫ההכנסה לפי היקס הוא כזה שמאפשר לי להישאר בדיוק באותה רמת תועלת‪ .‬באופן פורמאלי‪ ,‬נגדיר את פיצוי ההכנסה‬
‫

‬
‫לפי היקס להיות‪.e pl , p−l , u − e (p, u) :‬‬

‫נראה כמה דברים בהקשר הנ"ל‪:‬‬

‫‪34‬‬
‫חוק הביקוש עבור פונקצית הביקוש של היקס )מתקיים גם עבור התאמה‪ ,‬אבל לצורך הפשטות נניח שמדובר בפונקציה(‪:‬‬
‫עבור פונקצית הביקוש של היקס מתקיים‪[p0 − p] [h (p0 , u) − h (p, u)] ≤ 0 :‬‬

‫מסקנה מחוק הביקוש‪ p0 = (p1 , ..., pl + ε, pL ) :‬עבור ‪ ε > 0‬אז ‪. hl (p0 , u) ≤ hl p, h‬‬
‫
‬

‫הוכחת המסקנה‪ p0 − p = (0, .., ε, ...0) :‬ולכן מתקיים‬

‫‪0‬‬
‫‪ (p − p) [hl (p0 , u) − hl (p, u)] = ε · el [h (p0 , u) − h (p, u)] ≤ 0‬ולכן המסקנה נובעת מהמשפט‪.‬‬

‫הוכחת המשפט‪[p0 − p] [h (p0 , u) − h (p, u)] = p0 · h (p0 , u) − p0 · h (p, u) + p · h (p, u) − p · h (p0 , u) ≤ 0 :‬‬
‫בהגדרה )כי )‪ p · h (p, u‬גדול יותר מ )‪ p0 · h (p0 , u‬על פי הגדרת הביקוש ההקסיאני כממזער הוצאה(‪.‬‬

‫טענה‪:‬‬
‫)‪∂e (p, u‬‬
‫= )‪.hl (p, u‬‬ ‫אם פונקצית ההוצאה )‪ e (p, u‬היא דיפרנציאבילית בנקודה )‪ (p, u‬אז מתקיים‬
‫‪∂pl‬‬
‫הוכחת הטענה‪:‬‬
‫)‪) h̃l (pl ) = pl · hl (p, u) + p−l · h−l (p, u‬זוהי פונקציה שאומרת לי כמה עולה לשמר את אותה רמת תועלת באמצעות‬
‫שימור של אותו הסל כאשר המחיר מתייקר(‪.‬‬
‫

‬
‫‪) ẽl (pl ) = e pl , p−l , u‬זוהי הפונקציה שאומרת לי כמה אני צריך להוציא עכשיו באופן מינימאלי כדי להישאר‬
‫ברמת תועלת קבועה אם אחד המחירים עלה(‪.‬‬

‫) ‪) h̃l (pl ) ≥ ẽl (pl‬על פי ההגדרה של הפונקציות(‪.‬‬

‫) ‪h̃l (pl ) = ẽl (pl‬‬
‫ולכן ממשפט המעטפת מתקבל‪:‬‬
‫) ‪∂ h̃l (pl‬‬ ‫) ‪∂ẽl (pl‬‬
‫)כי הן משיקות(‬ ‫=‬
‫‪∂pl‬‬ ‫‪∂pl‬‬
‫אבל אני יודע שמתקיים‪:‬‬
‫) ‪∂ h̃l (pl‬‬
‫= )‪) hl (p, u‬שימו לב ש ̃‪ h‬היא פונקציה לינארית של ‪ pl‬כאשר השיפוע הינו )‪( hl (p, u‬‬
‫‪∂pl‬‬
‫וגם מתקיים‪:‬‬
‫) ‪∂ẽl (pl‬‬ ‫) ‪∂e (pl‬‬
‫)מאותן סיבות(‬ ‫=‬
‫‪∂pl‬‬ ‫‪∂pl‬‬
‫בסה"כ קיבלנו כך‪:‬‬
‫)‪∂e (p, u‬‬
‫= )‪hl (p, u‬‬
‫‪∂pl‬‬

‫משוואת סלוצקי‬ ‫‪3.4.1‬‬

‫נני שהתאמות הביקוש )‪ x (p, w‬ו )‪ h (p, u‬הן פונקציות דיפרנציאביליות‪.‬‬

‫יהיו ‪ p, w, u‬כך שמתקיים ‪) u (x (p, w)) = u‬ממשפט )‪ (1‬מתקיים ‪(e (p, u) = w‬‬

‫טענה )משוואת סלוצקי(‪:‬‬

‫)‪∂hl (p, u‬‬ ‫)‪∂xl (p, w) ∂xl (p, w‬‬
‫=‬ ‫‪+‬‬ ‫)‪· xk (p, w‬‬
‫‪∂pk‬‬ ‫‪∂pk‬‬ ‫‪∂w‬‬
‫)‪∂xl (p, w‬‬ ‫)‪∂hl (p, u) ∂xl (p, w‬‬
‫=‬ ‫‪−‬‬ ‫)‪· xk (p, w‬‬
‫‪∂pk‬‬ ‫‪∂pk‬‬ ‫‪∂w‬‬
‫בנקודה מסוימת אנו ראינו שאגף שמאל של המשוואה הראשונה היא הנגזרת של משוואת הביקוש עם פיצוי הכנסה‬
‫סלוצקי ־ ))‪ S (p, (p, w)) = x (p, p · x (p, w‬ואז גזרנו את הביקוש למוצר ‪ l‬מהתאמת הביקוש הזאת לפי מחיר של ‪k‬‬
‫וקיבלנו את אגף שמאל‪ .‬ולכן השינוי בביקוש עם פיצוי הכנסה היקס שווה באופן לוקלי )עבור שינויים קטנים( לשינוי‬

‫‪35‬‬
 ‫עם פיצוי ההכנסה של סלוצקי‪.‬‬
‫המשוואה השנייה אומרת שהשינוי בביקוש שווה להשפעת ההכנסה ולהשפעת התחלופה )מחירים א'‪ ,‬התגעגענו(‪.‬‬

‫הוכחת הטענה‪:‬‬
‫בעקבות משפט )‪ ,(1‬אנו יכולים לכתוב כך ־ ))‪) hl (p, u) = xl (p, e (p, u‬כי ‪( e (p, u) = w‬‬
‫ולכן מתקיים‪:‬‬
‫)‪∂hl (p, u‬‬ ‫))‪∂xl (p, e (p, u‬‬ ‫)‪∂xl (p, w) ∂xl (p, w) ∂e (p, u‬‬ ‫)‪∂xl (p, w) ∂xl (p, w‬‬
‫=‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬ ‫·‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬ ‫)‪· xk (p, w‬‬
‫‪∂pk‬‬ ‫‪∂pk‬‬ ‫‪∂pk‬‬ ‫‪∂w‬‬ ‫‪∂pk‬‬ ‫‪∂pk‬‬ ‫‪∂w‬‬
‫משפט‪) :‬ברקע יש הנחות על ‪ (%‬נניח שהתאמות הביקוש )‪ x (p, w‬ו )‪ h (p, u‬הן פונקציות דיפרנציאביליות בעלות‬
‫נגזרות חלקיות רציפות‪ ,‬ונניח שפונצקית ההוצאה היא דיפרנציאבילית‪ ,‬אז פונקצית הביקוש )‪ x (p, w‬מקיימת את‬
‫התכונות הבאות‪:‬‬
‫)‪ (1‬הומוגניות מדרגה ‪] 0‬טריוויאלי[‬
‫)‪ (2‬חוק ולרס‪ :‬לכל ‪ (p, w)  0‬מתקיים ‪] p · x (p, w) = w‬לא שמעתי[‬
‫)‪ (3‬מטריצת סלוצקי היא ‪] n.s.d‬כבר הוכחנו שפונקצית ביקוש דיפרנציאבילית שמקיימת את וולרס ואת ‪W ARP‬‬
‫מקיימת את חוק הביקוש ולכן מטריצת סלוצקי שלה היא ‪( n.s.d‬‬
‫)‪ (4‬מטריצת סלוצקי היא סימטרית‬

‫הוכחת )‪:(4‬‬
‫הנגזרת של הביקוש עם פיצוי סלוצקי לסחורה ‪ l‬לפי מחיר ‪ ,k‬שהיא )‪ , Sl,k (p, w‬ועכשיו הראנו שמתקיים‪:‬‬
‫)‪∂hl (p, u‬‬
‫= )‪Sl,k (p, w‬‬
‫‪∂pk‬‬
‫ולכן כדי להראות את הסימטריות של מטריצת סלוצקי‪ ,‬די להראות כי מתקיים‬
‫)‪∂hl (p, u‬‬ ‫)‪∂hk (p, u‬‬
‫‪.‬‬ ‫=‬
‫‪∂pk‬‬ ‫‪∂pl‬‬
‫על פי הגדרת פונקצית ההוצאה‪ ,‬המשוואה האחרונה שקולה למשוואה הבאה‪:‬‬
‫)‪∂e (p, u‬‬ ‫)‪∂e (p, u‬‬
‫‪.‬‬ ‫=‬
‫‪∂pl ∂pk‬‬ ‫‪∂pk ∂pl‬‬
‫על פי משפט מתמטי הגורס שלכל ‪ f : Rn → R‬פונקציה שהיא בעלת נגזרות חלקיות שניות רציפות אזי לכל ‪ z‬מתקיים‬
‫)‪∂f (z‬‬ ‫)‪∂f (z‬‬
‫וזהו[‬ ‫=‬
‫‪∂zl ∂zk‬‬ ‫‪∂zk ∂zl‬‬

‫‪36‬‬
 ‫תורת היצרן )בעיית הפירמה(‬ ‫‪4‬‬

‫הבעיות בהן מתעסקים בתורת היצרן‪ (1) :‬מה זאת פירמה? )‪ (2‬מה פירמה עושה? )‪ (3‬כיצד היא מאורגנת )‪ (4‬מה הקשר‬
‫בין המנהלים לבעלים? )‪ (5‬מה החוזים או ההתקשרויות בין הפירמה לבין הגורמים איתם היא מתעסקת )צרכנים‪,‬‬
‫ספקים וכדו'( )‪ (6‬מה הפירמה מחליטה לייצר בעצמה ומה נרכש בשוק‪.‬‬

‫אנחנו נדבר על מודל מאוד רזה של הפירמה ־ בעיית הפירמה‪ :‬בהינתן מחירים של תוצרים וגורמי ייצור‪ ,‬מהי תוכנית‬
‫הייצור שתמקסם את רווחי הפירמה? לצורך הדיון שלנו‪ ,‬אנו חושבים על הפירמה כמוגדרת על ידי טכנולוגית ייצור ־‬
‫טכנולוגית ייצור מגדירה את אפשרויות הייצור של הפירמה‪ .‬כלומר‪ ,‬איזה תוצרים ניתן להפיק מכל הרכב של גורמי‬
‫ייצור‪ .‬בעצם‪ ,‬אנחנו חושבים על הפירמה כעל מכונה ־ היא נמצאת בעולם בו יש מחירים והבעיה שאנו נתמקד בה‬
‫היא בהינתן המחירים‪ ,‬מה הכי כדאי ל"מכונה" לעשות‪ .‬דרך אחת לחשוב על מה שאנו עושים זה כהרחבה של המודל‬
‫הפשוט שראינו במחירים א' )פירמה שמייצרת מוצר אחד באמצעות שני גורמי ייצור(‪ .‬אנחנו נעשה יותר מזה‪ ,‬אבל חלק‬
‫יהיה פשוט הכללה‪.‬‬

‫הגדרה פורמאלית של הפירמה‪:‬‬

‫• הפירמה חיה בעולם שבו יש ‪ L‬סחורות‪.‬‬

‫• ‪ : I ⊆ L‬קבוצת גורמי ייצור‬

‫• ‪ : O ⊆ L‬קבוצת התוצרים‬

‫• אנו מניחים שמתקיים ‪ O ∩ I = φ‬וגם ‪O ∪ I = L‬‬

‫• התאמת הייצור‪ :‬פונקציה המתאימה לכל וקטור של כמויות של גורמי ייצור‪ , z = (zi )i∈I ,‬את קבוצת וקטורי‬
‫כמויות התוצרים שניתן לייצר באמצעות ‪. f (z) ⊆ R|O| : z‬‬

‫• אנחנו נייצג את אפשרויות הייצור של הפירמה באמצעות קבוצת ייצור ‪ . Y ⊂ RL‬איבר ‪ y ∈ Y‬יקרא תוכנית‬
‫ייצור )או וקטור ייצור( שבו התוצרים מופיעים בסימן פלוס וגורמי הייצור בסימן מינוס‪ .‬וקטור ייצור כזה הינו‬
‫וקטור שהטכנולוגיה של הפירמה יכולה לממש‪ Y .‬הינה קבוצת כל וקטורי הייצור שהטכנולוגיה של הפירמה‬
‫יכולה לממש‪.‬‬

‫• רווחי הפירמה יהיו ‪π = p · y‬‬

‫תכונות של ‪) Y‬קבוצת הייצור(‪:‬‬

‫‪) 0 ∈ Y .1‬הפירמה יכולה לא לעשות כלום(‪.‬‬

‫‪L‬‬
‫‪) Y ∩ R+‬הפירמה לא יכולה לייצר בלי גורמי ייצור(‬ ‫‪= {0} .2‬‬

‫‪ .3‬אם ‪ y ∈ Y‬וגם מתקיים ‪ y 0 ≤ y‬אז ‪) y 0 ∈ Y‬אם הולכים דרום מערבה‪ ,‬אנו נשארים בקבוצה‪ .‬אין לזה חשיבות(‬

‫‪ Y .4‬היא קבוצה סגורה )אנו מניחים זאת כדי שיהיה פתרון(‪.‬‬

‫‪) .5‬א( ‪ Y‬קמורה ולפעמים נניח )ב( ‪ Y‬ממש קמורה‪ ,‬ז"א שעבור ‪ y, y 0 ∈ Y‬לכל )‪ α ∈ (0, 1‬מתקיים ‪α · y +‬‬
‫) ‪) (1 − α) y 0 ∈ Int (Y‬מסביב לנקודה יש כדור שגם הוא בתוך ‪ .(Y‬זו הנחה חזקה מאוד‪.‬‬

‫‪ Y .6‬חסומה מלמעלה ־ קיים מספר ‪ B > 0‬כך שלכל ‪ y ∈ Y‬מתקיים ‪.maxl=1,..,L (yl ) ≤ B‬‬

‫‪37‬‬
 ‫תשואה לגודל‪:‬‬

‫נאמר שהטכנולוגיה של הפירמה היא בעלת תשואה לא עולה לגודל אם לכל ‪ , y ∈ Y‬ולכל ]‪ α ∈ [0, 1‬מתקיים ‪α·y ∈ Y‬‬
‫)כי למשל אם צמצמנו את גורמי הייצור בחצי‪ ,‬אני עדיין יכול לייצר לפחות חצי מהתפוקה(‪.‬‬
‫במידה ומתקיים ) ‪) α · y ∈ Int (Y‬עבור )‪ (α ∈ (0, 1‬אז לטכנולוגיה של הפירמה יש תשואה יורדת לגודל‪.‬‬
‫נאמר שהטכנולוגיה של הפירמה היא בעלת תשואה לא יורדת לגודל אם לכל ‪ , y ∈ Y‬ולכל ‪ α ≥ 1‬מתקיים ‪α · y ∈ Y‬‬
‫)כי למשל אם הרחבנו את גורמי הייצור פי שתיים‪ ,‬אני עדיין יכול לייצר לפחות פי שתיים מהתפוקה(‪.‬‬
‫במידה ומתקיים ) ‪) α · y ∈ Int (Y‬עבור ‪ (α > 1‬אז לטכנולוגיה של הפירמה יש תשואה עולה לגודל‪.‬‬
‫נאמר שהטכנולוגיה של הפירמה היא בעלת תשואה קבועה לגודל אם לכל ‪ , y ∈ Y‬ולכל ‪ α ≥ 0‬מתקיים ‪α · y ∈ Y‬‬

‫ההנחה הכי חשובה והכי בעייתית היא הנחה )‪ ,(5‬הנחת הקמירות‪ .‬להנחה זו שתי השלכות ‪:‬‬
‫‪0‬‬
‫)‪ (1‬קמירות ⇐ תשואה לא עולה לגודל )כי לכל ‪ y ∈ Y‬ולכל ]‪ α ∈ [0, 1‬מתקיים ‪(y = α · y + (1 − α) 0 = αy ∈ Y‬‬
‫)‪ (2‬קמירות ⇐ "איזון איננו מפחית את יעילות הייצור"‪ .‬כלומר‪ ,‬יהיו |‪ z, z 0 ∈ R|I‬ויהי |‪ x ∈ R|O‬כך שמתקיים‬
‫‪ y = (−z, x) ∈ Y‬וגם ‪ y 0 = (−z 0 , x) ∈ Y‬אז בגלל הנחת הקמירות מתקיים ‪ αy + (1 − α) y 0 ∈ Y‬וזאת אומרת‬
‫שאם אני יכול לייצר תפוקה מסוימת באמצעות שני סלים של גורמי ייצור‪ ,‬אז גם קומבינציה שלהם תיתן לי את אותה‬
‫התפוקה )במקרה של קמירות חזקה אפילו תפוקה גבוה יותר(‪.‬‬

‫דוגמא )לקשר בין פונקציית ייצור לקבוצת ייצור( ‪ :‬פירמה המייצרת תוצר בודד כך שמתקיים }‪ I = {1, ..., L − 1‬וגם‬
‫‪L−1‬‬ ‫‪L−1‬‬
‫‪ ,w ∈ R+‬התפוקה‬ ‫‪ f : R+‬כך שעבור‬ ‫}‪ .O = {L‬נניח שטכנולוגיית הייצור של הפירמה נתונה על ידי ‪→ R‬‬
‫תהיה )‪ . f (w‬קבוצת הייצור של הטכנולוגיה הזאת הינה‬
‫‪L−1‬‬ ‫‪L−1‬‬
‫‬ ‫ ‬
‫∈ ‪.Y = (−z, x) | z‬‬ ‫‪R+‬‬ ‫‪, x ∈ R , ∃w ∈ R+‬‬ ‫‪w ≤ z , v ∈ R , v ≥ x s.t. f (w) = v‬‬

‫דוגמא )לקשר בין קבוצת ייצור לפונקציית ייצור(‪ :‬תהי ‪ Y‬קבוצת הייצור של פירמה המייצרת תוצר בודד ‪ , L‬ויהי‬
‫‪L−1‬‬
‫‪ z ∈ R+‬אזי } ‪f (z) = max {x| (−z, x) ∈ Y‬‬

‫בעיית היצרן‬ ‫‪4.1‬‬

‫בהינתן וקטור מחירים ‪ p  0‬מצא תוכנית יצור הממקסמת את רווחי הפירמה‪:‬‬

‫‪max p · y‬‬
‫‪s.t.‬‬
‫‪y∈Y‬‬

‫)הקשר לבעיית הצרכן ־ בבעיית היצרן אנו רוצים למקסם פונקציה לינארית על קבוצה קמורה‪ .‬בבעית הצרכן‬
‫התעסקנו בבעיה שונה ־ מקסום פונקציה מסובכת בהינתן מגבלה לינארית‪ .‬אבל אפשר לראות את בעיית היצרן‬
‫כמקבילה ]מבחינה מתמטית[ לבעיה הדואלית‪ .‬הערה לא חשובה‪ ,‬סתם צורנית(‪.‬‬

‫טענה א‪ :‬תחת הנחות )‪] (6) ,(4) ,(1‬אפס איבר ב ‪ , Y‬סגירות וחסימות מלמעלה[ יש לבעיית היצרן פתרון‪.‬‬

‫טענה ב‪ :‬אם בנוסף מתקיימת קמירות חזקה על ‪) Y‬הנחה ‪5‬ב( אז הפתרון יחיד‪.‬‬

‫הוכחת טענה א‪:‬‬

‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫יהי ‪ . p  0‬קיימת קבוצה קומפקטית ‪ Y ⊆ Y‬כך שלכל ‪ y ∈ Y \Y‬מתקיים ‪) . p · y < 0‬הסיבה שזה נכון היא‬
‫שבגלל שיש מקסימום שאני יכול לייצר מכל מוצר ‪ , B‬אז ישנו מקסימום של גורמי ייצור שהפירמה תעסיק ולכן אפשר‬
‫למצוא קבוצה חלקית שחסומה גם מלמטה ]כי גורמי הייצור נכנסים בסימן מינוס[(‪ .‬מזה נובע שיש פתרון לבעית‬

‫‪38‬‬
‫היצרן אם"ם יש פתרון לבעיה ‪ . max p · y s.t. y ∈ Y 0‬לבעיה האחרונה קיים פתרון כי אנו ממקסמים פונקציה רציפה‬
‫על קבוצה קומפקטית‪.‬‬

‫הוכחת טענה ב‪:‬‬

‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫נניח בשלילה שישנם שני וקטורי ייצור‪ y, y ∈ Y ,‬כך שמתקיים ‪ y 6= y‬המהווים פתרון לבעיית היצרן‪ .‬בגלל‬
‫קמירות מתקיים ) ‪ ŷ = 0.5y + 0.5y 0 ∈ Int (Y‬לכן קיים ‪ ε > 0‬כך שמתקיים ‪ ŷ + ε ∈ Y‬כאשר )‪. ε = (ε, ..., ε‬‬
‫‪ p · (ŷ + ε) = p · ŷ + p · ε = 0.5p · y + 0.5p · y 0 + p · ε = p · y + p · ε > p · y‬בסתירה לכך ש‪ y‬הינו פתרון של הבעיה‪.‬‬

‫פונקצית היצע ופונקצית רווח‬ ‫‪4.2‬‬

‫נניח את אותן ‪ 6‬הנחות‪ .‬נגדיר עתה פונקציית היצע )‪ y (p‬ופונקציית הרווח )‪ π (p‬כדלקמן‪:‬‬

‫)‪y (p) = arg maxy∈Y (p · y‬‬

‫)‪π (p) = maxy∈Y (p · y‬‬

‫טענה א' והעובדה ש ‪Y‬מקיימת את תכונות ‪6‬־‪ 1‬מבטיחה לנו שהפונקציות מוגדרות היטב‪.‬‬

‫תכונות פונקציית ההיצע‪:‬‬

‫פונקציית ההיצע )‪ y (p‬מקיימת את התכונות הבאות‪:‬‬
‫)א( הומוגניות בדרגה ‪ .0‬לכל ‪ λ > 0 , p  0‬מתקיים )‪.y (p) = y (λp‬‬
‫)ב( )‪ y (p‬רציפה‪.‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫)ג( חוק ההיצע‪ :‬יהיו ‪ p, p‬שני וקטורי מחירים חיוביים‪ .‬אם ) ‪ y (p) 6= y (p‬אז ‪. (p − p ) (y (p) − y (p )) > 0‬‬

‫חוק ההיצע נובע שהעלאה של מחיר סחורה ‪ l‬גורמת להגדלה של הכמות של המוצר בתכנית הייצור )אם זה גורם ייצור‬
‫־ מדובר על הפחתה כי הוא במינוס(‪.‬‬

‫הוכחת רציפות‪:‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪n‬‬
‫בשלילה ש )‪ y (p‬אינה רציפה‪ ,‬אז קיימת סדרה שמקיימת‪ p → p̂ :‬וגם )‪ .y (p ) 6→ y (p‬קיימת תת סדרה‬
‫נניח ‬
‫‪n‬‬ ‫‪nk‬‬
‫‪ . y p‬בה"כ נניח שמתקיים ‪ . y (p ) → y‬בגלל ש ̂‪ y‬הוא פתרון יחיד לבעיית היצרן במחירים ̂‪, p‬‬ ‫‪→ y‬‬
‫אז מתקיים ̂‪ . p̂ · y < p̂ · y‬ז"א שקיים ‪ ε > 0‬כך שמתקיים ‪ . p̂ · y = p̂ · ŷ − ε‬אם נלך מספיק רחוק יתקיים‬
‫‪ε‬‬ ‫‪ε‬‬
‫< |̂‪ |pn · ŷ − p̂ · y‬אז לכן נובע שמתקיים ̂‪ pn · y (pn ) < pn · y‬בסתירה‬ ‫‪3‬‬ ‫< |‪ , |pn · y (pn ) − p̂ · y‬וגם יתקיים‬ ‫‪3‬‬
‫לכך ש ) ‪ y (pn‬הינו הפתרון לבעיית היצרן במחירים ‪. pn‬‬

‫פירמה המייצרת מוצר אחד‬ ‫‪4.3‬‬

‫} ‪ w = {w1 , ..., wL−1‬־ וקטור מחירי גורמי הייצור‬

‫‪ p‬מחיר התוצר‬

‫בעיית הפירמה הינה‬

‫‪maxz p · f (z) − w · z‬‬

‫כך שמתקיים ‪ zl ≥ 0‬לכל ‪. l = 1, .., L − 1‬‬

‫מקון טאקר )?( נקבל שאם ∗ ‪ z‬הוא הפתרון אז ‪:‬‬

‫) ? ‪∂f (z‬‬
‫·‪p‬‬ ‫אם ‪ zl? > 0‬אז מתקיים ‪= wl‬‬
‫‪∂zl‬‬

‫‪39‬‬
 ‫) ? ‪∂f (z‬‬
‫·‪p‬‬ ‫אם ‪ zl? = 0‬אז מתקיים ‪≤ wl‬‬
‫‪∂zl‬‬
‫עבור ‪ l, k‬כך שמתקיים ‪ zk? , zl? > 0‬מתקיים‬
‫) ? ‪∂f (z‬‬
‫‪∂zl‬‬ ‫‪wl‬‬
‫=‬
‫) ? ‪∂f (z‬‬ ‫‪wk‬‬
‫‪∂zk‬‬
‫זה נקרא שיעור התחלופה הטכני‪.‬‬

‫פירמה המייצרת יותר ממוצר אחד‬ ‫‪4.4‬‬

‫(‬ ‫)‬
‫‪yl ≤ 0 y ∈ I‬‬
‫= ‪Y‬‬ ‫‪y | y ∈ RL , F (y) ≤ 0 ,‬‬ ‫‪ Y‬הינה קבוצת ייצור שמוגדרת כך‪:‬‬
‫‪yl ≥ 0 y ∈ O‬‬
‫כאשר ‪ F : RL → R‬שהיא מונוטונית עולה ממש ודיפרנציאבילית‪.‬‬
‫‬ ‫ ‬
‫הערה‪ :‬הקבוצה ‪ y | y ∈ RL , F (y) = 0‬השפה של קבוצת הייצור‪.‬‬

‫הפונקציה היא אבסטרקטית‪ .‬אומרים לנו שיש פונקציה שמקיימת את זה‪.‬‬

‫מהי בעיית היצרן אם כך?‬

‫‪max p · y‬‬
‫‪s.t.‬‬
‫‪F (y) ≤ 0‬‬
‫‪yl ≤ 0‬‬ ‫‪y∈I‬‬
‫‪yl ≥ 0‬‬ ‫‪y∈O‬‬

‫נחפש ? ‪ y‬הינו פתרון אופטימאלי ונניח שהוא פנימי )ז"א שלכל ‪ l‬מתקיים ‪:(yl 6= 0‬‬

‫‪ F (y ? ) ≤ 0‬היא אוכפת )אחרת נגדיל את התפוקה כדי להגיע לשפה של קבוצת הייצור‪.‬‬
‫) ? ‪∂F (y‬‬
‫‪ pl = λ‬ולכן מתקיים‪:‬‬ ‫ממשפט קון טאקר נובע שקיים ‪ λ > 0‬כך שלכל ‪ l = 1, ..., L‬מתקיים‬
‫‪∂yl‬‬
‫) ? ‪∂F (y‬‬
‫‪∂yl‬‬ ‫‪pl‬‬
‫זהו שיעור התחלופה הטכני בין הסחורות ‪ l‬ו ‪ .k‬חשוב לשים לב שפה אחד המוצרים יכול להיות תוצר‬ ‫=‬
‫) ? ‪∂F (y‬‬ ‫‪pk‬‬
‫‪∂yk‬‬
‫סופי ואחד גורם ייצור‪.‬‬

‫מינימזציה של ההוצאה‬ ‫‪4.5‬‬

‫בהינתן וקטור של כמויות של תוצרים ווקטור של מחירים של גורמי הייצור‪ ,‬מהי הדרך הזולה לייצר את ווקטור‬
‫התוצרים?‬

‫‪40‬‬
 ‫‪ 1, ..., k‬גורמי ייצור‬
‫‪ k + 1, ..., L‬תוצרים‬
‫) ‪(yk+1 , ..., yl‬וקטור תוצרים‬
‫) ‪ w = (w1 , ..., wk‬וקטור מחירי גורמי ייצור‬
‫‪k‬‬
‫‪ z ∈ R+‬וקטור כמויות גורמי הייצור‪.‬‬
‫הבעייה אם כן הינה‪:‬‬

‫‪C (w, y) = min w · z‬‬

‫‪s.t.‬‬
‫‪(−z, y) ∈ Y‬‬

‫למה אנו מתעניינים בבעיה הזאת? זה בגלל שזה יכול לתת לנו זווית הסתכלות שונה שלפעמים תורמת או משהו כזה‪.‬‬
‫עוד סיבה ששכחתי‪ .‬הסיבה השלישית היא שלפעמים יצרן התחייב לייצר סל מסוים של מוצרים‪ ,‬אבל התעכב מסיבות‬
‫מסוימות והמחירים השתנו‪.‬‬

‫פירמה עם תוצר אחד‬ ‫‪4.5.1‬‬

‫‪ 1, ..., L − 1‬גורמי ייצור‬

‫‪ L‬תוצר‬
‫‪L−1‬‬
‫‪f : R+‬‬ ‫‪→R‬‬

‫} ‪ w = {w1 , ..., wL−1‬מחיר גורמי ייצור )‪(z  0‬‬

‫‪ z‬כמויות גורמי הייצור‬

‫‪ q‬כמות התוצר‬

‫הבעיה אם כן מוגדרת כך‪:‬‬

‫‪min w · z‬‬
‫‪s.t.‬‬
‫‪f (z) ≥ q‬‬
‫‪zl ≥ 0‬‬

‫• אם ‪ f‬רציפה וקיים ̂‪ z‬כך ש ‪ f (ẑ) ≥ q‬אז יש פתרון לבעיית המינימיזציה של הבעיה‪) .‬זה בגלל שאז אני יכול‬
‫לחסום את הקבוצה ולקבל קבוצה קומפקטית ועליה אפשר לעשות מינימיזציה(‪.‬‬

‫• אם ‪ f‬קעורה ממש אז הפתרון יחיד )כי קבוצת }‪ {z|f (z) ≥ q‬היא קבוצה קמורה ממש‪.‬‬

‫‪41‬‬
 ‫אפיון הפתרון של בעיית המינימיזציה של ההוצאה‪:‬‬

‫נניח ש ? ‪ z‬הינו הפתרון של הבעיה‪ .‬ונניח שהוא פנימי )ז"א שאנו משתמשים בגורם חיובי מכל אחד מגורמי הייצור(‪.‬‬

‫היות ו ‪ f‬מונוטונית עולה ממש‪ ,‬אז ‪ , f (z ? ) = q‬ממשפט קון־טאקר אני יודע שיש לי ‪ λ > 0‬כך שמתקיים‬
‫?‬
‫‪ wl = λ ∂f∂z‬ומכאן אפשר לקבל שוב את שיעור התחלופה השולי‪.‬‬
‫‪(z‬‬
‫‪l‬‬
‫)‬

‫למעשה‪ ,‬במקרה של פירמה המייצרת מוצר אחד‪ ,‬אפשר לפתור את בעיית היצרן בשני שלבים‪ .‬ראשית למצוא את‬
‫פונקציית ההוצאה ואז לפתור את הבעיה הבאה‪:‬‬

‫)‪maxq p · q − C (w, q‬‬

‫)‪∂C (w, q‬‬
‫= ‪ p‬ואם ‪ C‬קמורה ב ?? )אם ‪ f‬קעורה( אז תנאי סדר ראשון הוא מספיק‪.‬‬ ‫מכאן נובע תנאי סדר ראשון‬
‫‪∂q‬‬

‫‪42‬‬
 ‫בחירה בתנאים של אי וודאות‬ ‫‪5‬‬

‫הקדמה‬ ‫‪5.1‬‬

‫נראה בהמשך את משפט הייצוג של תוחלת תועלת של ‪ V.N.M‬שאומר שתחת תנאים כללים ולא מגבילים אפשר לייצג‬
‫העדפות בתנאי אי וודאות באמצעות תוחלת תועלת‪.‬‬

‫‪ Z‬הינה קבוצה סופית של פרסים או תוצאות‪ .‬קבוצה זו יכולה להיות כל דבר שאכפת למקבל ההחלטות ממנה‪ ,‬וישנה‬
‫אי וודאות לגבי התוצאות שלה‪.‬‬

‫בעולם המציאותי אנו לא יודעים את ההסתברויות של המקרים בתוך ‪ . Z‬אבל בשביל הצעד הראשון היום אנו נניח‬
‫שההסתברויות ידועות‪ .‬לקראת סוף הדיון שלנו בנושא נגיד משהו על הסתברות לא ידועה‪.‬‬
‫‪P‬‬
‫כאשר אפשר לפרש את )‪ p (z‬כהסתברות‬ ‫הגרלה היא פונקציה ]‪ P : Z → [0, 1‬כך שמתקיים ‪z∈Z p (z) = 1‬‬
‫לתוצאה ‪. z‬‬

‫‪) L = {p | p‬אוסף כל ההגרלות על ‪.( Z‬‬ ‫}‪is lottery on Z‬‬ ‫קבוצת האלטרנטיביות היא‬

‫לפיכך‪ ,‬יחס העדפה ‪ %‬מוגדר על )‪ L (Z‬והוא רציונאלי ורציף‪.‬‬

‫כך שקיימת פונקצית תועלת רציפה המייצגת את ‪ U : L → R‬כך שמתקיים ‪ p % q‬אם"ם‬ ‫‪Devreu‬‬ ‫אז על פי משפט‬
‫מתקיים )‪. U (p) ≥ U (q‬‬

‫אומר שאם יחס העדפה ‪ %‬מקיים תכונה נוספת )אי־תלות( אזי ניתן לייצג את ‪%‬באמצעות פונקצית‬ ‫‪VNM‬‬ ‫משפט‬
‫תועלת שיש לה מבנה של תוחלת תועלת‪.‬‬

‫הגדרה‪ :‬תהי ‪ U : L → R‬פונקצית תועלת על ‪ . L‬נאמר של ‪ U‬יש מבנה של תוחלת תועלת אם קיימים מספרים‬
‫‪P‬‬
‫‪) u (z) , ∀z ∈ Z‬הנקראים לעיתים תועלת ‪ (VNM‬כך שלכל )‪ p ∈ L (Z‬מתקיים ))‪. U (p) = z∈Z (p (z) u (z‬‬

‫יש יתרון בכך שיש לה ערך נורמטיבי‪) .‬לא ברור המשפט הזה‪ .‬בהמשך הוא נוגע‬ ‫‪VNM‬‬ ‫לשים לב שלמשפט הזה של‬
‫בזה שוב(‪.‬‬

‫משפט ‪vNM‬‬ ‫‪5.2‬‬

‫הגרלה מורכבת‪:‬‬
‫‪PK‬‬ ‫‪k‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪K‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪K‬‬
‫‪ ,‬נגדיר‬ ‫‪k=1‬‬ ‫‪ 0 ≤ α , ..., α‬כך שמתקיים ‪α = 1‬‬ ‫בהינתן ‪ K‬הגרלות )‪ p , p , .., p ∈ L (Z‬ומספרים ‪≤ 1‬‬
‫‪PK‬‬
‫‪⊕K‬‬ ‫‪k k‬‬
‫= )‪k=1 α p (z‬‬
‫‪k k‬‬ ‫‪K‬‬ ‫‪k k‬‬
‫הגרלה מורכבת ‪ ⊕k=1 α p‬כדלקמן‪k=1 α p (z) :‬‬
‫‪PK‬‬
‫)ניתן לוודא שההגדרה היא אמנם מגדירה הגרלה כך שיתקיים ‪αk pk (z) = 1‬‬
‫‪P‬‬
‫(‪.‬‬ ‫‪z∈Z‬‬ ‫‪k=1‬‬

‫עבור הגרלה שהיא הרכבה של שתי הגרלות בלבד‪ p, q ,‬עם משקולת ‪ α‬על ‪ , p‬אז נסמן את ההגדרה המורכבת‬
‫‪αp ⊕ (1 − α) q‬‬

‫אקסיומת אי־התלות‪:‬‬
‫נאמר שיחס העדפה ‪ %‬על )‪ L (Z‬מקיים אי תלות אם לכל )‪ p, q, r ∈ L (Z‬ולכל ]‪ α ∈ [0, 1‬מתקיים‪:‬‬

‫‪p%q‬‬ ‫⇔‬ ‫‪αp ⊕ (1 − α) r % αq ⊕ (1 − α) r‬‬

‫משפט ‪:vNM‬‬

‫‪43‬‬
‫)א( יהי ‪ %‬יחס העדפה רציונאלי ורציף המקיים אי תלות‪ .‬אזי קיימת פונקצית תועלת ‪ U : L (Z) → R‬בעלת מבנה‬
‫של תוחלת תועלת המייצגת את ‪ .%‬באופן מפורש‪ ,‬קיימים מספרים )‪ u (z‬כך ש ‪ z ∈ Z‬כך שמתקיים לכל )‪p ∈ L (Z‬‬
‫‪P‬‬
‫מתקיים )‪.U (p) = p (z) u (z‬‬

‫)ב( אם יחס העדפה ‪ %‬ניתן לייצוג על ידי פונקצית תועלת בעלת מבנה של תוחלת תועלת‪ ,‬אזי ‪%‬הינו רציונאלי‪ ,‬רציף‬
‫ומקיים אי־תלות‪.‬‬

‫הגדרה )הרחבה של אי התלות(‪:‬‬

‫∞=‪ k k=∞  k k‬‬ ‫?‬
‫נאמר ש ‪ %‬מקיים את התכונה ‪ I‬אם לכל שתי קבוצות של הגרלות‪ q k=1 , p k=1 ,‬כך שלכל ̂‪k 6= k‬‬
‫‪PK‬‬ ‫‪k‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪K‬‬
‫חייב שיתקיים‪:‬‬ ‫‪ 0 ≤ α , ..., α‬המקיימת ‪k=1 α = 1‬‬ ‫מתקיים ‪ ,pk ∼ q k‬אז עבור כל סדרת מספרים ‪≤ 1‬‬
‫‪. pk̂ % q k‬‬ ‫‪k k % ⊕K α k q k‬‬
‫⇔‬ ‫‪⊕K‬‬
‫‪k=1 α p‬‬ ‫‪k=1‬‬

‫טענה ‪ :1‬אם ‪%‬מקיים אי תלות אז ‪ %‬מקיים את תכונה ? ‪.I‬‬

‫הוכחת טענה ‪:1‬‬

‫כיוון ראשון פשוט‪ ,‬כי נגדיר ‪ r0 = r‬או משהו כזה‪ .‬הכיוון השני לוקח אותנו מ ‪ p % q‬לחוסר תלות כך‪ :‬נגדיר ‪R → p‬‬
‫‪ p → R , R0 → q ,‬במשוואה הבאה ‪ αp ⊕ (1 − α) r % αq ⊕ (1 − α) r‬ונקבל את מה שרצינו להוכיח‪.‬‬

‫טענה ‪:2‬‬

‫}]‪α = inf {β|β ∈ [0, 1‬‬

‫‪βp ⊕ (1 − β) r % q‬‬

‫אז מתקיים ‪αp ⊕ (1 − α) r ∼ q‬‬

‫הוכחת טענה ‪:2‬‬

‫‪βn → α‬‬

‫‪β n p ⊕ (1 − β n ) r → αp ⊕ (1 − α) r‬‬

‫‪β n p ⊕ (1 − β n ) r % q‬‬

‫לכן מהגדרה שנייה של רציפות אנו מקבלים‪:‬‬

‫‪αp ⊕ (1 − α) r % q‬‬

‫מצד שני לא יתכן‬

‫‪αp ⊕ (1 − α) r  q‬‬

‫כי אם כן אז מהגדרה )‪ (1‬של רצפיות נובע שקיים ‪ α0 < α‬כך ש ‪ α0 p ⊕ (1 − α0 ) r  q‬בסתירה להגדרת ‪. α‬‬

‫טענה ‪ :3‬יהיה ‪ x, y ∈ Z‬כך שמתקיים ]‪ [x]  [y‬ויהיו ‪ 0 < α, β < 1‬כך ש ‪ α > β‬אזי‪:‬‬
‫]‪. α [x] ⊕ (1 − α) [y]  β [x] ⊕ (1 − β) [y‬‬

‫הוכחת טענה )‪:(3‬‬

‫למה ־ תהיינה )‪ p, q ∈ L (z‬שתי הגרלות כך שמתקיים ‪ p  q‬ויהי )‪ .α ∈ (0, 1‬אזי ‪] p  αp ⊕ (1 − a) q  q‬זה כי‬
‫מתקיים ‪.αp ⊕ (1 − α) p  αp ⊕ (1 − a) q  αq ⊕ (1 − α) q‬‬

‫מהלמה אני יודע שמתקיים ]‪. α [x] ⊕ (1 − α) [y]  [y‬‬

‫‬ ‫‬
‫‪β‬‬ ‫‪β‬‬
‫‪β [x] ⊕ (1 − β) [y] = (α [x] ⊕ (1 − α) [y]) ⊕ 1 −‬‬ ‫]‪[y] ≺ α [x] ⊕ (1 − α) [y‬‬
‫‪α‬‬ ‫‪α‬‬

‫‪44‬‬
 ‫חלק )א( ‪:‬‬ ‫הוכחת משפט ‪VNM‬‬
‫נסמן ב ‪ M‬וב ‪ m‬את הפרס המקסימלי והמינימאלי בהתאמה )‪ . (M, m ∈ Z‬זאת אומרת שלכל ‪ z ∈ Z‬מתקיים‬
‫]‪ [M ] % [z‬וגם ]‪.[m] - [z‬‬

‫נבחין עתה בין שני מקרים‪:‬‬

‫מקרה )א( ‪ :[m] ∼ [M ] :‬קל לראות שלכל ‪ x, y ∈ Z‬מתקיים ]‪ .[x] ∼ [y‬קל לראות שמתכונה ? ‪ I‬אנו מקבלים‬
‫שלכל ‪ z ∈ Z‬ולכל )‪ p ∈ L (Z‬מתקיים ]‪) p ∼ [z‬אפשר לראות זאת אם ניקח }] ‪ {[x] , ..., [x]} ,{[z1 ] , ..., [zK‬כך ש‬
‫) ‪ [x] = ⊕nk=1 pk [x] , p = ⊕nk=1 pk (zk‬כך שבגלל שמתקיים ]‪ [zk ] ∼ [x‬לכל ‪ , k‬אז ]‪.( p ∼ [x‬‬

‫מקרה )ב( ‪ :‬מטענה ‪ 2‬נובע שלכל ‪ z ∈ Z‬קיים מספר ‪ 0 ≤ v (z) ≤ 1‬כך ש ]‪. [z] ∼ v (z) [M ] ⊕ (1 − v (z)) [m‬‬

‫נראה שלכל שתי הגרלות )‪ p, q ∈ L (Z‬מתקיים‪:‬‬

‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫ונגדיר )‪. U (p) = p (z) r (z‬‬ ‫‪p (z) v (z) %‬‬ ‫‪ p % q‬אם"ם )‪q (z) v (z‬‬

‫על ההגרלה ‪ p‬אפשר לחשוב על הגרלה עם משקולות ‪ pk‬על ‪ , z k‬אבל בגלל שמתקיים ]‪[z] ∼ v (z) [M ]⊕(1 − v (z)) [m‬‬
‫אז אפשר לכתוב זאת כך‪:‬‬
‫‪Pn‬‬ ‫‪Pn‬‬
‫‪p ∼ ⊕nk=1 pk [v (zk ) [M ] ⊕ (1 − v (z)) [m]] = ( k=1 pk v (zk )) [M ] ⊕ (1 − k=1 pk v (zk )) [m] ≡ p0‬‬

‫משיקולים דומים מתקיים‪:‬‬

‫‪Pn‬‬ ‫‪Pn‬‬
‫‪p ∼ ( k=1 qk v (zk )) [M ] ⊕ (1 − k=1 qk v (zk )) [m] ≡ q 0‬‬

‫בגלל טענה ‪ 3‬מתקיים‪:‬‬

‫‪Pn‬‬ ‫‪Pn‬‬
‫⇒⇐ ‪.p % q ⇐⇒ p0 % q 0‬‬ ‫‪k=1 pk v (zk ) %‬‬ ‫) ‪k=1 qk v (zk‬‬

‫מ‪.‬ש‪.‬ל‪.‬‬

‫‪VNM‬‬ ‫יחידות ההצגה של‬ ‫‪5.3‬‬

‫משפט‪:‬‬
‫‪P‬‬
‫= ) ‪ . U (P‬תהי ‪ W‬פונקצית תועלת‬ ‫יהי ‪ %‬יחס העדפה על )‪ L (Z‬המיוצג על ידי פונקצית תועלת )‪p (z) v (z‬‬
‫‪z∈Z‬‬
‫‪P‬‬
‫אחרת על )‪ L (Z‬בעלת מבנה של תוחלת תועלת )‪ , W (P ) = z∈Z p (z) w (z‬אזי ‪ W‬מייצגת את ‪ %‬אמ"מ קיימים‬
‫מספרים ‪ a, b‬כך ש ‪ a > 0‬ומתקיים ‪. w (z) = a · v (z) + b :‬‬

‫הוכחה‪:‬‬
‫כיוון ראשון‪ :‬קל לראות )תרגיל( שאם ‪ w (z) = a · v (z) + b‬כאשר ‪ a > 0‬אז ) ‪ W (P‬מייצגת את ‪.%‬‬
‫כיוון שני‪ :‬נבחין בין שני מקרים‪:‬‬
‫)‪[M ] ∼ [m] (1‬‬
‫כמו שראינו בשיעור שעבר במקרה זה לכל )‪ p, q ∈ L (Z‬מתקיים ‪ p ∼ q‬לכן קיים ‪ c‬כך שלכל ‪ z ∈ Z‬מתקיים‬
‫= ‪ b = 0 ,a‬ונקבל ‪w (z) = dc v (z) + 0‬‬ ‫‪d‬‬
‫‪c‬‬ ‫‪ v (z) = c‬באופן דומה קיים קבוע ‪ d‬כך שמתקיים ‪ , w (z) = d‬עכשיו נגדיר‬
‫)‪[M ]  [m] (2‬‬
‫נגדיר ‪ a, v‬להיות הפתרון של המשוואות הבאות‪:‬‬
‫‪w (M ) = a · v (M ) + b‬‬
‫‪w (m) = a · v (m) + b‬‬
‫הוקטורים )‪ (v (M ) , 1) (v (m) , 1‬הם בלתי תלויים לינארית ולכן יש פתרון ‪ a, b‬ובגלל ש )‪ v (M ) > v (m‬וגם‬

‫‪45‬‬
 ‫)‪ w (M ) > w (m‬אז ‪.a > 0‬‬
‫)כך מצאנו עבור נקודות הקיצון‪ .‬צריך להראות שזה מתקיים לכולם(‬
‫נראה עתה שלכל ‪ z ∈ Z‬מתקיים ‪ :w (z) = a · v (z) + b‬תהי )‪ α ∈ (0, 1‬ההסתברות המקיימת‬
‫]‪.z ∼ α [M ] ⊕ (1 − α) [m‬‬
‫אזי מתקיים‬
‫)‪w (z) = αw (M ) + (1 − α) w (m) = α (a · v (M ) + b) + (1 − α) (a · v (m) + b‬‬
‫אם נסדר את אגף ימין נקבל‪:‬‬
‫‪w (z) = a (α · v (M ) + (1 − α) v (m)) + b = a · v (z) + b‬‬

‫פרדוקס של ‪Allais‬‬ ‫‪5.4‬‬

‫נניח שתי הגרלות‪ p :‬נותנת בוודאות ‪ 3,000‬ש"ח‪q ,‬נותנת ‪ 4,000‬ש"ח בהסתברות של ‪ . %80‬הרוב מעדיפים את ‪.p‬‬

‫לעומת זאת ‪ p0‬נותנת ‪ 3,000‬בהסתברות של ‪ ,25%‬ו ‪ q 0‬נותנת ‪ 4,000‬בהסתברות של ‪ ,20%‬והרוב העדיפו את ‪.q‬‬

‫בניסוי שנערך‪ ,‬לפחות ‪ 46%‬בעלי ההעדפות הבאות‪ p  q :‬וגם ‪. q 0  p0‬הבעייה היא שאפשר להציג את ‪ p0‬כהרכבה‬
‫של ‪ 25%‬לזכות ב ‪ p‬ו ‪ 75%‬אפס‪ ,‬ואת ‪ q 0‬כהרכבה של ‪ 25%‬להשתתף בהגרלה ‪ ,q‬ו ‪ 75%‬לזכות באפס‪.‬‬

‫מה עושים עם זה?‬

‫בדרך כלל מדברים על זה שהתיאוריה הכלכלית היא פוזיטיבית דיסקרפטיבית‪ .‬אם זה מה שאנו מנסים לעשות‪ ,‬אז‬
‫הפרדוקס הזה מאוד בעייתי‪.‬‬

‫)צריך להגיד שעדיין מרחף סימן שאלה גדול בין מה שקורה במעבדה לבין מה שקורה במציאות‪ .‬לא קשה לבלבל‬
‫אנשים‪(.‬‬

‫דניאל כהנמן גורס שאם אנשים מקבלים פידבק על הבחירות שלהם אז הם מתקרבים בסופו של דבר להתנהגות‬
‫רציונאלית‪.‬‬

‫הסתכלות נוספת על התיאוריה הכלכלית היא כעל תיאוריה נורמטיבית ־ ז"א שהתיאוריה הכלכלית מלמדת כיצד יש‬
‫לבחור‪.‬‬

‫לא רק שמדובר בשתי תיאורית מקבילות‪ ,‬אלא שהם סותרות זו את זו‪ .‬ערכה של תיאוריה נורמטיבית נובע מכך‬
‫שאנשים לא מתנהגים לפיה‪ ,‬והיא עוזרת להם ־ ופה זה סותר את התיאוריה הפוזיטיבסטית‪.‬‬

‫בקיצור‪ ,‬פילוספיה של מדעי החברה כדאי ללמוד בקורס ייעודי לכך‪.‬‬

‫אומרת לנו זה שלכל תוצאה אפשר לעשות רדוקציה להגרלה מורכבת על שני הפרסים‬ ‫‪VNM‬‬ ‫בעצם מה שהתיאוריה של‬
‫הקיצוניים כך שהשאלה תהיה מהי ההסתברות שבה אני אדיש בין )‪ v (z‬לבין ]‪.v (z) [M ] ⊕ (1 − v (z)) [m‬‬

‫פרסים כספיים ושנאת סיכון‬ ‫‪5.5‬‬

‫‪Z=R‬‬

‫‪ P‬התפלכות הסתברות על ‪ R‬בעלת תומך סופי‪ .‬כלומר קיימת קבוצה סופית ‪ Supp (P ) ⊆ R‬כך שלכל ) ‪z ∈ Supp (P‬‬
‫‪P‬‬
‫מתקיים ‪ P (z) > 0‬וגם ‪. z∈Supp(P ) P (z) = 1‬‬

‫המרחב שלנו הינו )‪ L (Z‬הכולל את כל כל ההגרלות שהתומך שלהם סופי‪.‬‬

‫‪46‬‬
 ‫הגדרה‪ :‬יחס ההעדפה ‪ %‬הוא מונוטוני אם לכל ‪ x, y ∈ Z‬כך שמתקיים ‪ x > y‬אז ]‪.[x]  [y‬‬

‫אנו נניח שיחס העדפה ‪ %‬על )‪ L (Z‬הניתן לייצוג על ידי פונקצית תועלת בעלת מבנה של תוחלת תועלת כך שהפונקציה‬
‫‪ U : Z → R‬המגדירה את תעולת ‪ vNM‬היא פונקציה מונוטונית עולה ממש ורציפה‪.‬‬
‫‪P‬‬
‫כלומר‪ ,‬קיימת ‪ U : L (Z) → R‬כך שלכל )‪ P ∈ L (Z‬מתקיים )‪ U (P ) = p (z) v (z‬כאשר ‪ v : R → R‬מונוטונית‬
‫עולה ורציפה‪.‬‬

‫הגדרת שנאת סיכון‬ ‫‪5.5.1‬‬

‫)א( נאמר שיחס העדפה ‪ %‬על )‪ L (Z‬משקף שנאת סיכון )ממש( אם לכל )‪ P ∈ L (Z‬מתקיים ‪) [E (P )] % P‬במקרה‬
‫‪P‬‬
‫של ממש מדובר ב ‪[E (P )]  P‬אם ‪ P‬איננו מנוון( כאשר מתקיים ‪E (P ) = p (z) z‬‬

‫)ב( נאמר ש ‪ %‬משקף ניטראליות לסיכון אם לכל )‪ P ∈ L (Z‬מתקיים ‪ .[E (P )] ∼ P‬במקרה זה יח העדפה ‪ %‬מיוצג‬
‫על ידי הפונקציה ‪.v (z) = z‬‬

‫‪ v : Z → R‬אזי ‪ %‬משקף שנאת סיכון‬ ‫‪vNM‬‬ ‫משפט‪ :‬יהי ‪ %‬יחס העדפה המיוצג על ידי תוחלת של הפונקצית התועלת‬
‫)ממש( אמ"מ ‪ v‬קעורה )ממש(‬

‫עכשיו אנו עוברים לנוטציה אחרת ־ את ‪ v‬תחליף ‪.u‬‬

‫תכונות חשובות של פונקציה קעורה ‪:u : R → R‬‬

‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫אזי ≥ ) ‪u ( αk xk‬‬ ‫)‪ (1‬אי שוויון ינטן‪ :‬יהי ‪ , x1 , ..., xn ∈ R‬ויהיה ]‪ α1 , ..., αn ∈ [0, 1‬כך שמתקיים ‪αk = 1‬‬
‫‪P‬‬
‫) ‪αk u (xk‬‬

‫)‪ (2‬שלשת המיתרים‪ :‬תהיינה ‪ a, b, c ∈ R‬כך שמתקיים ‪ a < b < c‬אזי מתקיים‬
‫)‪u (c) − u (b‬‬ ‫)‪u (c) − u (a‬‬ ‫)‪u (b) − u (a‬‬
‫≤‬ ‫≤‬
‫‪c−b‬‬ ‫‪c−a‬‬ ‫‪b−a‬‬
‫)‪ (3‬אם ‪ u‬דיפרנציאבילית‪ ,‬אז ‪ u0‬היא פונקציה לא עולה אם ‪ u0‬דיפרנציאבלית אז ‪. u00 ≤ 0‬‬

‫הוכחת המשפט אודות שנאת סיכון‪:‬‬

‫כיוון ראשון ־ שנאת סיכון גוררת קעירות של ‪:u‬‬

‫יהיו ‪ x, y ∈ R‬ויהי ]‪ , α ∈ [0, 1‬אזי בגלל שמתקיים ]‪) [αx + (1 − α) y] % α [x] ⊕ (1 − α) [y‬כי התוחלת עדיפה על‬
‫ההגדלה עצמה( אז מתקיים ) ‪. U (E [P ]) = u (αx + (1 − α) y) ≥ αu (x) + (1 − α) u (y) = U (P‬‬

‫כיוון שני ־ אם ‪ u‬קעורה אז הפרט שונא סיכון‪:‬‬

‫תהי ‪ P‬הגרלה כך שהתומך שלה מוגדר } ‪ Supp (P ) = {z1 , ..., zn‬כך שמתקיים ‪ p (zk ) = αk‬על פי אי־שוויון ינסן‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫≥ ) ‪ U (E [P ]) = u ( αk xk‬ולכן מתקיים ‪. E (P ) % P‬‬ ‫מתקיים ) ‪αk u (xk ) = U (P‬‬

‫פרמיית סיכון‬ ‫‪5.6‬‬

‫והוא מונוטוני ועולה‪ .‬נגדיר ) ‪ CE (P‬כמספר המקיים‬ ‫‪VNM‬‬ ‫תהי )‪ P ∈ L (Z‬ויהי ‪ %‬יחס העדפה הניתן ליצוג על ידי‬
‫‪.[CE (P )] ∼ P‬‬

‫אם ‪ %‬משקף שנאת סיכון‪ ,‬אז מתקיים ) ‪CE (P ) ≤ E (P‬‬

‫נגדיר את פרמית הסיכון ) ‪ R (P‬להיות ) ‪. R (P ) = E (P ) − CE (P‬‬

‫‪47‬‬
‫השקעה בנכס פיננסי‪ w :‬־ כמות הון התחלתי‪ .‬יש נכס פיננסי שעבור כל שקל שמושקע בו מתקבל החזר שהוא הגרלה‬
‫‪P‬‬
‫‪ .‬השאלה היא מהי ההשקעה האופטימאלית במשק?‬ ‫‪ P‬כך שמתקיים ‪p (z) z > 1‬‬

‫אם נסמן ב ‪ α‬את מספר השקלים שמקבל ההחלטות משקיע בנכס‪ ,‬ונסמן ‪ Pα‬את ההגרלה שההשקעה הזו משרה על‬
‫הכמות הסופית של כסף שתעמוד לרשותו‪.‬‬

‫בעיית הסוכן הינה‪:‬‬

‫‪P‬‬
‫]‪maxα∈[0,w‬‬ ‫‪z∈Z‬‬ ‫))‪p (z) u (w + α (z − 1‬‬

‫אם נגזור נקבל‪:‬‬

‫‪p (z) (z − 1) u0 (w + α (z − 1)) = 0‬‬

‫‪P‬‬
‫‪z∈Z‬‬

‫כאשר ‪ α = 0‬אז הביטוי הנ"ל בהכרח גדול מאפס‪ ,‬כי מתקיים‬

‫)‪p (z) (z − 1) u0 (w) = u0 (w‬‬ ‫‪0‬‬

‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫
‬ ‫‪P‬‬ ‫
‬
‫‪z∈Z‬‬ ‫‪z∈Z p (z) z −‬‬ ‫)‪z∈Z p (z) = u (w‬‬ ‫‪z∈Z p (z) z − 1 > 0‬‬

‫אי אפשר להגיד הרבה מעבר לזה‪ ,‬אבל התוצאה החשובה היא שלא משנה כמה הפרט שונא סיכון‪ ,‬האופטימום שלו‬
‫תמיד יהיה להשקיע כמות חיובית כלשהי בנכס מסוכן‪.‬‬

‫ביטוח‬ ‫‪5.7‬‬

‫‪ W‬־ הכנסה התחלתית‬

‫‪ D‬־ נזק אפשרי ‪. D < W‬‬

‫‪ π‬־ הההסתברות שיקרה הנזק ‪. D‬‬

‫הפרט יכול לרכוש ביטוח בעלות של ‪ q‬ש"ח עבור החזר של ‪ 1‬ש"ח במקרה של נזק‪.‬‬

‫מהו הביטוח האופטימלי?‬

‫‪ α‬־ מספר יחידות בביטוח‪.‬‬

‫נצייר בטבלה ונקבל‪:‬‬

‫תשלום‬ ‫הסתברות‬
‫‪W −q·α‬‬ ‫‪π‬־‪1‬‬
‫)‪W − D + α (1 − q‬‬ ‫‪π‬‬
‫במידה ו ‪ %‬משקף שנאת סיכון ממש אז ‪ u‬קעורה ממש‪.‬‬

‫הבעייה תוגדר כך‪:‬‬

‫)‪max π · u (W − D + α (1 − q)) + (1 − π) u (W − αq‬‬

‫‪α∈[0, W‬‬
‫] ‪q‬‬

‫נגזור ונקבל את הביטוי הבא‪:‬‬

‫‪π (1 − q) u0 (W − D + α (1 − q)) − (1 − π) qu0 (W − αq) = 0‬‬

‫‪48‬‬
 ‫‬ ‫‬
‫הביטוי שווה לאפס אם הפתרון הוא פנימי )ז"א שמתקיים ‪.( α ∈ 0, wq‬‬
‫‪W‬‬
‫= ‪ α‬אז יוצא ‪.W − D + α (1 − q) = W − αq‬‬ ‫‪q‬‬ ‫אם מתקיים‬

‫אם מתקיים ‪ α = 0‬אז משהו לא אפשרי‪ .‬לא עקבתי‪.‬‬

‫)‪ q = α (1‬אז לא משנה מה ‪ ,α‬בכל מקרה אני מקבל אותו דבר וזה בדיוק מה ששונאי סיכון יעדיפו ולכן הם יבטחו‬
‫את הכל‪.‬‬

‫)‪ q > p (2‬יש פה בעיה עם החזרים והפתרון האופטימאלי איננו לרכוש ביטוח מלא‪ .‬שוב לא עקבתי‪.‬‬

‫בצורה קצת יותר מסודרת אני מעתיק פה מסיכום של שנים קודמות‪:‬‬

‫נסמן את תנאי סדר ראשון ב )‪ g (α‬כך שמתקיים‪:‬‬

‫)‪g (α) = π (1 − q) u0 (W − D + α (1 − q)) − (1 − π) qu0 (W − αq‬‬
‫מצבים‪:‬‬
‫עכשיו‪ ,‬ישנם ‪i‬כמה ‪h‬‬
‫‪W‬‬
‫?‬
‫= ‪α‬‬ ‫‪ α ∈ 0, W‬מתקיים ‪ , g (α) > 0‬אז האופטימום בקצה‪:‬‬
‫‪q‬‬ ‫)‪ (1‬אם לכל‬
‫‪h qi‬‬
‫‪ α ∈ 0, W‬מתקיים ‪ , g (α) < 0‬אז האופטימום בקצה‪α? = 0 :‬‬ ‫)‪ (2‬אם לכל‬
‫‪h‬‬ ‫‪i q‬‬
‫‪W‬‬
‫)‪ (3‬אחרת‪ ,‬קיים ‪ α? ∈ 0, q‬כך שמתקיים ‪.g (α? ) = 0‬‬
‫אחרות‬ ‫נניח שעלות הביטוח‪ ,q ,‬היא "הוגנת חשבונאית"‪ ,‬כלומר היא שווה לתוחלת הסיכון שהמאורע יקרה‪ ,‬או ‪i‬‬
‫במילים ‪h‬‬
‫‪W‬‬
‫‪ . q = π‬במקרה כזה לא יהיה פתרון פינתי ־ כי אם ‪ ,α? = 0‬ז"א במקרה בו מתקיים ‪ g (α) < 0‬לכל ‪α ∈ 0, q‬‬
‫‪ ,‬אזי ) ‪ u0 (W − D) < u0 (W‬וזה בסתירה לכך שהפונקציה קעורה ממש )ז‪.‬א‪ .‬שהנגזרת שלה יורדת(‪ .‬אותו שיקול‬
‫‪W‬‬
‫= ?‪. α‬‬ ‫‪q‬‬ ‫יראה שלא יכול להיות שמתקיים‬
‫‪0‬‬ ‫?‬ ‫‪0‬‬
‫עכשיו‪ ,‬מכיוון שהראנו שהפתרון הוא פנימי‪ ,‬אז )‪ u (W − D + α (1 − π)) = u (W − απ‬ומאחר ו ‪ u‬קעורה ממש‬
‫אז ‪ W − D + α? − α? π = W − α? π‬ולכן מתקיים ‪ α? = D‬ז"א שפרט יעשה ביטוח מלא‪.‬‬

‫מדדי שנאת סיכון‬ ‫‪5.8‬‬

‫אנו מעוניינים להגיד יחס בינארי ‪ R‬על יחסי העדפה עם הפשר הבא‪:‬‬

‫‪%1 R %2‬‬

‫יחס העדפה ‪ %1‬משקף שנאת סיכון גבוהה יותר ביחס ההעפדה ‪. %2‬‬

‫)‪ %1 R(1) %2 (1‬אם לכל )‪ P ∈ L (Z‬ולכל ‪ C ∈ Z‬מתקיים אם ]‪ P %1 [C‬אז ]‪P %2 [C‬‬

‫)‪ %1 R(2) %2 (2‬אם לכל )‪ P ∈ L (Z‬מתקיים ) ‪CE1 (P ) ≤ CE2 (P‬‬

‫‪ ϕ = u1 ◦ u−1‬קעורה‪) .‬ואז מתקיים ‪] (u1 = ϕ ◦ u2‬פה אנו מניחים ש ‪ %1‬וגם ‪ %2‬ניתנים לייצוג‬
‫‪ %1 R‬אם ‪2‬‬
‫)‪(3‬‬
‫)‪%2 (3‬‬
‫‪ u2 ,u1‬בהתאמה[‬ ‫‪vNM‬‬ ‫תוחלת של פונקציות תועלת‬

‫משפט‪3 :‬־‪ 1‬הגדרות שקולות‪.‬‬

‫הוכחת המשפט‪:‬‬

‫הגדרה )‪ (2‬גוררת את הגדרה )‪ (1‬שכן אם מתקיים ) ‪ , CE1 (P ) ≤ CE2 (P‬אז אם מתקיים ]‪ P %1 [C‬אז בגלל‬
‫שההעדפה היא מונוטונית אז מתקיים ) ‪ C ≤ CE1 (P‬ולכן מתקיים ) ‪ C ≤ CE1 (P ) ≤ CE2 (P‬ובגלל שמתקיים‬
‫‪ [CE2 (P )] ∼2 P‬מתקיים ]‪.P %2 [C‬‬

‫‪ CE2 (P ) = u−1‬ולכן = )) ‪u1 (CE2 (P‬‬

‫‪P‬‬
‫( ‪2‬‬ ‫הגדרה )‪ (3‬גוררת את הגדרה )‪ (2‬שכן אם ‪ u1 = ϕ◦u2‬אז ))‪z P (z) u2 (z‬‬
‫‪ (ϕ ◦ u2 ) u−1‬עכשיו בגלל אי שיוויון ינסן מתקיים ≥ ))‪ϕ ( z P (z) u2 (z‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫( ‪2‬‬ ‫( ‪z P (z) u2 (z)) = ϕ‬‬ ‫))‪z P (z) u2 (z‬‬

‫‪49‬‬
 ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫ולכן )) ‪ . u1 (CE2 (P )) ≥ u1 (CE1 (P‬בגלל ש ‪u1‬‬ ‫‪z‬‬ ‫= )‪P (z) ϕ ◦ u2 (z‬‬ ‫‪z‬‬ ‫)) ‪P (z) u1 (z) = u1 (CE1 (P‬‬
‫מונוטונית מתקיים ) ‪ CE2 (P ) ≥ CE1 (P‬שזה בדיוק הגדרה ‪.2‬‬

‫הגדרה )‪ (1‬גוררת את הגדרה )‪ (3‬כי )‪#‬אניעייף‪#‬נמאסלי(‪ .‬לא מצאתי את זה בסיכומים משנים שעברו‪ .‬אם מישהו סיכם‬
‫ורוצה לשלוח לי ־ אני אוסיף‪.‬‬

‫מדדי שנאת סיכון והשקעה בנכס פיננסי‬ ‫‪5.9‬‬

‫יש לנו שתי פונקציות תועלת‪ u1 ,‬ו ‪ u2‬כאשר שתיהן קעורות ו ‪" u1‬יותר" שונאת סיכון מ ‪ u2‬על פי ההגדרות לעיל‪.‬‬

‫הבעייה הינה‪:‬‬
‫‪P‬‬
‫]‪maxα∈[0,w‬‬ ‫‪z∈Z‬‬ ‫))‪p (z) ui (w + α (z − 1‬‬

‫אם נגזור נקבל ונגדיר‪:‬‬

‫))‪P (z) (z − 1) u0i (w + α (z − 1‬‬

‫‪P‬‬
‫= )‪φi (α‬‬ ‫‪z∈Z‬‬

‫לשים לב ש )‪ φi (α‬יורדת ממש ב ‪ , α‬אפשר לראות את זה אם נפריד למקרים בהם ‪ z < 1‬ובהם ‪. z ≥ 1‬‬

‫נראה שעבור ?‪ α2‬שמקיים ‪ φ2 (α2? ) = 0‬מתקיים ‪ φ1 (α2? ) < 0‬ואז זה יגרור את ?‪: α1? < α2‬‬

‫)))‪φ1 (α2? ) = P (z) (z − 1) u02 (W + α2? (z − 1)) ϕ0 (u2 (w + α2? (z − 1‬‬

‫‪P‬‬

‫אפשר להראות שהביטוי הזה נמוך יותר מהביטוי הבא‪:‬‬

‫‪φ2 (α2? ) = P (z) (z − 1) u02 (W + α2? (z − 1)) = 0‬‬

‫‪P‬‬

‫בגלל שהפונקציה יורדת ב ‪ z‬ובגלל ש ‪ ϕ‬קעורה ואז לכן מתקיים ‪) φ1 (α2? ) < 0‬אני יודע שהסוף לא ברור(‪.‬‬

‫מדד )‪ AP (Arrow Pratt‬־ מדד לוקלי של שנאת סיכון‬ ‫‪5.10‬‬

‫‪ u : Z → R‬שהיא רצפיה מונוטונית עולה‬ ‫‪VNM‬‬ ‫יהי ‪ %‬יחס העדפה על )‪ L (Z‬הניתן לייצוג באמצעות פונקצית תועלת‬
‫ממש וקעורה‪.‬‬
‫‪00‬‬
‫)‪u (x‬‬
‫‪ .R (x) = −‬זהו מדד חיובי‪ ,‬ככל שהוא יותר גבוה הוא מצביע על‬ ‫המדד של ‪ AP‬בנקודה ‪ x ∈ Z‬מוגדר להיות‬
‫)‪u0 (x‬‬
‫שנאת סיכון גבוה יותר‪.‬‬

‫הערה ‪ :1‬ההגדרה היא טובה במובן הבא ־‬

‫‪00‬‬
‫)‪v (x‬‬
‫‪ ,R (x) = −‬כי על פי משפט‬ ‫תהי ‪ v : Z → R‬פונקצית תועלת אחרת ‪ vNM‬המייצגת את ‪ %‬אזי מתקיים‬
‫)‪v 0 (x‬‬
‫שהוכחנו )כמעט ־ כי הוכחנו אותו על קבוצת פרסים סופית‪ ,‬ופה קבוצת הפרסים אינסופית( אם ‪ v‬מייצגת את ‪ %‬אז‬
‫)‪v 00 (x‬‬ ‫)‪a u00 (x‬‬ ‫)‪u00 (x‬‬
‫‪.− 0‬‬ ‫‪=−‬‬ ‫=‬ ‫‪−‬‬ ‫קיימים מספרים ‪ a > 0‬ו ‪ b‬כך שמתקיים ‪ , v (x) = a · u (x) + b‬ולכן מתקיים‬
‫)‪v (x‬‬ ‫)‪a u0 (x‬‬ ‫)‪u0 (x‬‬
‫הערה ‪ :2‬יכולת השוואה ־‬
‫)‪u00 (x‬‬
‫‪R2 (x) = − 20‬‬ ‫‪ u2‬כך שמתקיים‬ ‫‪vNM‬‬ ‫יהי ‪ %2‬יחס העדפה המיוצגת על ידי תועלת‬
‫)‪u2 (x‬‬
‫אז לכל ‪ a > 0‬ו ‪ b‬גם הפונקציה ‪ aũ1 + b‬מייצגת‬ ‫‪vNM‬‬ ‫יהי ‪ %1‬יחס העדפה אחר המיוצג באמצעות ‪ ũ1‬פונקצית תועלת‬
‫את ‪ %1‬לכן בפרט קיימת פונקצית תועלת ‪ u1 vNM‬המייצגת את ‪ %1‬כך שמתקיים )‪ u1 (x) = u2 (x‬וגם מתקיים‬
‫)‪u00 (x‬‬ ‫)‪u00 (x‬‬
‫‪R1 (x) = − 10‬‬ ‫‪> − 20‬‬ ‫)‪ u01 (x) = u02 (x‬ואז מתקיים‬
‫)‪u1 (x‬‬ ‫)‪u2 (x‬‬

‫‪50‬‬
 ‫ולכן קיים ‪ ε > 0‬כך שלכל )‪ P ∈ L (Z‬כך ש )‪ Supp (P ) ⊆ B (x, ε‬מתקיים ] ‪. EP [u1 ] < EP [u2‬‬

‫מפה שעבור ‪ P‬המקיים את )‪ ,Supp (P ) ⊆ B (x, ε‬אם ]‪ P %1 [x‬בוודאי שיתקיים ]‪. P %2 [x‬‬

‫משפט‪ :‬יהיו ‪ %1‬ו ‪ %2‬שני יחסי העדפה הניתניים לייצוג על ידי תוחלת הפונקציה ‪u2 : Z → R , u1 : Z → R‬‬
‫בהתאמה כאשר ‪ u1 , u2‬מונוטוניות עולות‪ ,‬רציפות‪ ,‬גזירות פעמיים וקעורות‪ .‬אזי ‪ %1‬מבטא שנאת סיכון גבוהה יותר מ‬
‫‪ %2‬על פי ההגדרות )‪ (1) − (3‬שנתנו בשיעור שעבר אם"ם )‪ R1 (x) ≥ R2 (x‬לכל ‪. x ∈ Z‬‬

‫אי תלות בעושר‬ ‫‪5.11‬‬

‫הגדרה‪ :‬נאמר ש ‪ %‬הינו יחס העדפה המבטא אי־תלות בעושר אם לכל )‪ p, q ∈ L (Z‬ולכל ‪ w ∈ Z‬מתקיים‬
‫)‪. p % q ⇐⇒ (w + p) % (w + q‬‬

‫מה שזה בעצם אומר שהעדפה על הגרלה מסוימת לא קשורה לכמה כסף יש לפרט בבנק‪.‬‬

‫‪u:Z→R‬‬ ‫‪vNM‬‬ ‫משפט‪ :‬יהי ‪ %‬יחס העדפה המבטא אי־תלות באושר הניתן לייצוג על ידי תוחלת של פונקצית תועלת‬
‫שהיא רציפה‪ ,‬מונוטונית עולה וגזירה פעמיים אזי ל ‪ u‬יש אחת משתי הצורות הבאות‪:‬‬

‫)‪ u (t) = α · t + β (1‬עבור ‪ α, β ∈ R‬כך ש ‪α > 0‬‬

‫)‪ u (t) = c (−e−αt ) + d (2‬כאשר ‪ c > 0 ,α ≥ 0‬ו ‪. d ∈ R‬‬

‫למה‪ :‬אם ‪ %‬משקף אי־תלות באושר‪ ,‬אז קיים מספר ‪ α ≥ 0‬כך שמתקיים ‪ R (t) = α‬לכל ‪.t ∈ Z‬‬

‫הוכחת המשפט‪:‬‬

‫על פי הלמה מתקיים‪:‬‬

‫‪00‬‬
‫)‪u (t‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪= (log (u0 (t))) = −α‬‬
‫)‪u0 (t‬‬
‫מכאן ש‪:‬‬

‫‪log (u0 (t)) = −αt + β‬‬

‫ולכן‬

‫‪u0 (t) = e−αt+β‬‬

‫נפריד לשני מקרים‪:‬‬

‫‪0‬‬
‫)‪ (1‬אם ‪ α = 0‬אז ‪ u (t) = c‬כאשר ‪ c‬קבוע כלשהו‪ .‬ולכן ‪u (t) = c · t + d‬‬
‫‪1‬‬
‫)‪ (2‬אם ‪ α > 0‬אז ‪ .u (t) = − e−αt+β‬עכשיו אני יכול להכפיל אותה בקבוע ולהוסיף קבוע )על פי משפט שהוכח(‬
‫‪α‬‬
‫ואז נקבל את הצורה השנייה מהמשפט‪.‬‬

‫יחס בין הגרלות‬ ‫‪5.12‬‬

‫הגדרה )של אלחנן‪ ,‬לא מופיעה בספרות(‪ :‬תהי ‪ ρ‬קבוצה של יחסי העדפה על )‪ L (Z‬ותהיינה )‪ p, q ∈ L (Z‬שתי‬
‫הגרלות‪ .‬נאמר ש ‪ p‬עדיפה על ‪ q‬בהינתן ‪ ρ‬אם לכל יחס העדפה ‪ %∈ ρ‬מתקיים ‪. p % q‬‬

‫אנו נתעניין בשתי קבוצות טבעיות של יחסי העדפה‪:‬‬

‫‪51‬‬
‫שהיא עולה ורציפה‪ .‬נסמן קבוצה‬ ‫‪VNM‬‬ ‫)‪ (1‬קבוצת כל יחסי העדפה הניתנים לייצוג על ידי תוחלת של פונקצית תועלת‬
‫זו ב ‪.D1‬‬

‫שהיא עולה‪ ,‬רציפה וקעורה‪ .‬נסמן‬ ‫‪VNM‬‬ ‫)‪ (2‬קבוצת כל יחסי העדפה הניתנים לייצוג על ידי תוחלת של פונקצית תועלת‬
‫קבוצה זו ב ‪.D2‬‬

‫הגדרה‪:‬‬

‫)א( תהיינה )‪ p, q ∈ L (Z‬שתי הגרלות‪ .‬נאמר ש ‪ p‬שולטת סטוכסטית מסדר ראשון על ‪ q‬אם ‪pD1 q‬‬

‫)ב( תהיינה )‪ p, q ∈ L (Z‬שתי הגרלות‪ .‬נאמר ש ‪ p‬שולטת סטוכסטית מסדר שני על ‪ q‬אם ‪pD2 q‬‬

‫הערה‪ :‬היות ו ‪ D2 ⊂ D1‬אז מתקיים ‪. pD1 q =⇒ pD2 q‬‬

‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫= )‪.F (p, x‬‬ ‫‪z≤x‬‬ ‫= )‪ G (p, x‬וגם נגדיר )‪p (z‬‬ ‫‪z≥x‬‬ ‫בהינתן הגרלה )‪ p ∈ L (Z‬ומספר ‪ x ∈ Z‬נגדיר )‪p (z‬‬

‫משפט‪ :‬תהיינה )‪ p, q ∈ L (Z‬אז ‪ pD1 q‬אמ"מ לכל ‪ x ∈ Z‬מתקיים )‪ G (p, x) ≥ G (q, x‬או )‪F (p, x) ≤ F (q, x‬‬

‫הוכחה‪:‬‬

‫כיוון א‪ :‬אם )‪ G (p, x) ≥ G (q, x‬אז לכל ‪ %∈ D1‬מתקיים ‪ p % q‬־‬

‫יהיה ‪ %1 ∈ D1‬ונניח שהוא מיוצג על ידי תוחלת של הפונקציה ‪ . u : Z → R‬נסמן ב ‪ z0 < z1 < .... < zK‬את כל‬
‫המספרים ב )‪.Supp (p) ∪ Supp (q‬‬

‫עכשיו אפשר לכתוב את פונקצית התועלת כך‪:‬‬

‫‪PK‬‬ ‫‪PK‬‬
‫= ) ‪k=0 p (zk ) u (zk‬‬ ‫) ‪k=1 G (p, zk ) [u (zk ) − u (zk−1 )] + u (z0‬‬

‫ולכן אם )‪ G (p, x) ≥ G (q, x‬אז בהכרח מתקיים ‪pD1 q‬‬

‫כיוון ב‪ :‬אם ‪ pD1 q‬אז )‪ G (p, x) ≥ G (q, x‬־‬

‫‪VNM‬‬ ‫אם זה לא נכון‪ ,‬אז קיים ‪ zk‬עבור ‪ k ≥ 0‬כך שמתקיים )‪ .G (p, z) < G (q, z‬עכשיו אפשר לבנות פונקצית תועלת‬
‫כך שהיא תהיה רציפה ועולה אבל תקבל קפיצה גדולה בין ‪ zk−1‬לבין ‪ zk‬כך שהביטוי ]) ‪G (p, zk ) [u (zk ) − u (zk−1‬‬
‫יהיה מספיק דומיננטי ויבטל את שאר הביטויים בסכימה כך שבסוף נקבל ‪ , q  p‬בניגוד להנחה‪.‬‬

‫הרחבה שומרת תוחלת‬ ‫‪5.13‬‬

‫הגדרה‪ :‬תהיינה )‪ p, q ∈ L (Z‬שתי הגרלות כך ש )‪ .E (p) = E (q‬נאמר ש ‪ q‬היא ‪ mean preserving spread‬של ‪ p‬אם‬
‫‪P‬‬
‫לכל )‪ z ∈ Supp (p‬קיימת הגרלה )‪ hz ∈ L (Z‬כך ש‪ (2) E [hz ] = 0 (1) :‬לכל ‪ t‬מתקיים )‪.q (t) = x+z=t p (z) hz (x‬‬

‫כלומר‪ ,‬ניתן לחשוב על ההגרלה ‪ q‬ככזו המתקבלת בתהליך דו שלבי בו ראשית מגרילים על פי ‪ p‬ואם מתקבלת התוצאה‬
‫‪ z‬מריצים את ההגרלה ‪ hz‬ואם התוצאה היא ‪ x‬אז התוצאה של ‪ q‬היא ‪. t = x + z‬‬

‫של ‪. p‬‬ ‫‪mps‬‬ ‫משפט‪ :‬תהיינה )‪ p, q ∈ L (Z‬כך ש )‪ E (p) = E (q‬אזי ‪ pD2 q‬אמ"מ ‪ q‬היא‬

‫של ‪ p‬אז ‪) pD2 q‬את הכיוון השני לא נראה מחוסר זמן‪ .‬הוא יותר‬ ‫‪mps‬‬ ‫הוכחה‪ :‬נראה כיוון אחד והוא שאם ‪ q‬היא‬
‫קשה‪ .‬בטח יופיע במבחן(‬

‫יהי ‪ %∈ D2‬יחס העדפה הניתן לייצוג על ידי פונציית תועלת קעורה ‪. u : Z → R‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫= )‪q (t) u (t‬‬ ‫= )‪z,x p (z) hz (x) u (z + x‬‬ ‫)‪z∈Supp(p) p (z‬‬ ‫≤ )‪x∈Supp(hz ) hz (x) u (z + x‬‬

‫מכיוון ש ‪ u‬קעורה אנו מקבלים על פי אי שוויון יינסן‪:‬‬

‫‪52‬‬
 P P  P
≤ z∈Supp(p) p (z) · u x∈Supp(hz ) hz (x) u (z + x) = z∈Supp(p) p (z) u (z)

U (q) ≤ U (p) ‫וקיבלנו שמתקיים‬

53
 ‫כלכלה תחרותית‬ ‫‪6‬‬

‫הקדמה‪:‬‬

‫בהינתן כלכלה המוגדרת על ידי קבוצת פירמות‪ ,‬קבוצת צרכנים ווקטור מקורות התחליים‪ ,‬מה יקרה ־ כמה יהיה מכל‬
‫סחורה‪ ,‬מה יהיה המחיר של כל סחורה‪ ,‬וכיצד סך התוצר מתחלק בין הצרכנים?‬

‫באופן בסיסי שיווי משקל תחרותי זה שהכמות המוצעת מכל סחורה שווה לכמות המבוקשת באמצעות המחירים‪.‬‬

‫כמו כן נדבר על המושג ליבה ־ שהוא מושג פתרון יותר פרמיטיבי שהוא לא מתייחס למחירים‪ :‬הוא מתאר מצב כיציב‬
‫אם אין אף קואליציה שלא יכולה להרוויח מסטייה מהמצב הקיים‪ .‬כלומר‪ ,‬מצב הוא יציב אם אין אף אפשרות לחלק‬
‫מהפרטים להתאגד ולשנות משהו באופן שכולם ירוויחו‪ .‬מושג זה מאפשר לבחון את המצב בלי מחירים והקשר בינו‬
‫לבין שיווי משקל מעניין‪.‬‬

‫ש‪.‬מ‪ .‬תחרותי‬ ‫‪6.1‬‬

‫הגדרות‬ ‫‪6.1.1‬‬

‫התיאור פה יהיה די דומה לפרק ‪ 16‬בספר של ‪.MGW‬‬

‫כלכלה מוגדרת על ידי האלמנטים הבאים‪:‬‬

‫}‪ L = {1, ..., L‬־ קבוצת סחורות‬

‫}‪ I = {1, ..., I‬־ קבוצת צרכנים‬

‫}‪ J = {1, ..., J‬־ קבוצת פירמות‬

‫‪L‬‬
‫‪ w = {w1 , ...., wL } ∈ R+‬־ וקטור מקורות התחליים‬
‫‪L‬‬
‫‪.R+‬‬ ‫כל צרכן ‪ i‬מאופיין על ידי יחס העדפה ‪ %i‬על‬

‫‪ Y j , Y j ∩ R+‬סגורה‪ ,‬חסומה‬
‫‪L‬‬
‫כל פירמה ‪ j‬מאופיינת על ידי קבוצת ייצור ‪ Y j ⊆ RL‬המקיימת ‪= {0} , 0 ∈ Y j‬‬
‫‪ y ∈ Y j .free‬הינה תכנית ייצור שבה גורמי הייצור מופיעים בסימן שלילי‬ ‫‪disposal‬‬ ‫מלמעלה ומתקיימת הנחת ה‬
‫ותוצרים בסימן חיובי‪.‬‬
‫
‬ ‫
‬
‫‪y = y 1 , ..., y‬‬ ‫‪j‬‬
‫‪ x = x1 , ..., x‬הוא וקטור של סלי צריכה של הצרכנים‪ ,‬ו‬ ‫‪I‬‬
‫אלוקציה‪ :‬אלוקציה היא זוג )‪ (x, y‬כאשר‬
‫הוא וקטור של תכניות ייצור כאשר ‪ y ∈ Y j‬תכנית ייצור עבור פירמה ‪. j‬‬
‫‪j‬‬

‫אלוקציה פיזיבילית‪ :‬נאמר שאלוקציה )‪ (x, y‬היא פיזיבילית אם ‪) i xi = w + j y i‬בשני הצדדים ישנם וקטורים‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬

‫‪ L‬מימדיים כאשר בצד שמאל יש וקטור של סך הכמות הנצרכת מכל סחורה ובצד ימין יש את סך הכמות שיש מכל‬
‫סחורה בתום תהליך הייצור(‪.‬‬

‫יעילות‪:‬‬

‫)‪ (1‬אלוקציה )‪ (x, y‬פארטו שולטת על אלוקציה ) ‪ (x0 , y 0‬אם לכל פרט ‪ i‬מתקיים ‪ x %i x0‬וקיים ‪ ĩ ∈ I‬כך שמתקיים‬
‫̃‪) xĩ ĩ x0i‬ז"א שיש לפחות צרכן אחד שמעדיף חזק(‬

‫)‪ (2‬אלוקציה )‪ (x, y‬היא פרטו יעילה אם לא קיימת אלוקציה פיזבילית אחרת ) ‪ (x0 , y 0‬ששולטת פראטו על )‪.(x, y‬‬

‫‪54‬‬
 ‫חשוב להדגיש שאין קשר בין פארטו יעילות לבין חלוקה צודקת‪ .‬בפרט‪ ,‬אנו צריכים לשים לב שבאמת‬
‫מושג של פארטו יעילות מתעלם מסדרה של שיקולים מרכזיים בשדה של צדק חברתי‪ .‬בראש ובראשונה‬
‫הוא לא לוקח בחשבון את השיוויוניות כשיקול‪ .‬המושג של פארטו יעילות איננו מתחשב בשיקולים הבאים‪:‬‬
‫)‪ (1‬רמת השיוויוניות בחלוקת המקורות בכלכלה )‪ (2‬רמת רווחה מינימאלית )‪ (3‬זכות )‪ (4‬אחריות‪ .‬המודל‬
‫הוא לא מספיק עשיר בכדי שאפשר יהיה להכניס אותם‪.‬‬

‫פארטו יעילות לא מצריכה בעלות על פירמות‪ .‬עכשיו נגדיר מהי בעלות‪:‬‬

‫כלכלה עם בעלות פרטית היא כלכלה שבה מוגדרת בעלות על המקורות ההתחליים ועל הפירמות באופן מפורש‪:‬‬

‫‪ wi‬־ סל התחלי של פרט ‪i‬‬

‫‪P i‬‬
‫‪iw =w‬‬
‫‪P‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪i θi,j‬‬ ‫לכל ‪ 0 ≤ θi,j ≤ 1 , j ∈ J , i ∈ I‬הינו חלק הבעלות של הפרט על הפירמה כך שמתקיים ‪= 1‬‬

‫מהו שיווי משקל תחרותי‬ ‫‪6.1.2‬‬

‫‪L‬‬
‫‪ p ∈ R+‬וקטור מחירים‪ .‬הזוג ))‪ (p, (x, y‬הוא שו"מ תחרותי אם‪:‬‬ ‫תהי )‪ (x, y‬אלוקציה פיזבילית ויהי‬

‫)‪ (1‬לכל פירמה ‪ j‬מתקיים שלכל ‪ y 0 ∈ Y j‬מתקיים ‪) p · y j ≥ p · y 0‬הפירמה ממקסמת רווחים(‬

‫מקסימאלי בקבוצת התקציב של ‪ i‬במחירים‪,‬‬

‫‪n‬‬ ‫)‪ (2‬לכל צרכן ‪ xi ,i‬הוא סל ‪%i‬‬ ‫‪o‬‬
‫‪Bi (p) = x0 | p · x0 ≤ p · wi + j θi,j · p · y j‬‬
‫‪P‬‬

‫שתי הערות טכניות‪:‬‬

‫)‪ (1‬אם ))‪ (p, (x, y‬הוא שיווי משקל תחרותי ו ‪ λ > 0‬אז ))‪(λp, (x, y‬הוא גם שיווי משקל תחרותי‬

‫)‪ (2‬חוק ולראס‪ :‬תהי ‪ E‬כלכלה עם בעלות פרטית שבה יחס ההעדפה של כל פרט מקיים חוסר רוויה לוקלית ותהי‬
‫))‪ (p, (x, y‬וקטור מחירים ואלוקציה כך שמתקיים גם ‪ pj > 0‬וגם הבחירה של כל יחידה בכלכלה היא אופטימאלית‪,‬‬
‫‪P i‬‬ ‫‪P j‬‬ ‫‪P i‬‬ ‫‪P j‬‬
‫‪i xL = w L +‬‬ ‫אז גם ‪j yL‬‬ ‫‪i xl = w l +‬‬ ‫אזי אם לכל ‪ l = 1, ..., L − 1‬מתקיים ‪j yl‬‬

‫משפט הרווחה הראשון‬ ‫‪6.2‬‬

‫"שיווי משקל תחרותי נותן תוצאה פרטו יעילה"‪.‬‬

‫בניסוח מדויק‪ :‬תהי ‪ E‬כלכלה עם בעלות פרטית שבה יחס ההעדפה של כל פרט ‪ i‬מקיים חוסר רוויה לוקלית‪ .‬אזי אם‬
‫))‪ (p, (x, y‬הוא שו"מ תחרותי אז )‪ (x, y‬היא אלוקציה פארטו יעילה‪.‬‬

‫הוכחה‪:‬‬

‫יהי ))‪ (p, (x, y‬שו"מ תחרותי‪.‬‬

‫נניח בשלילה כי )‪ (x, y‬איננה פארטו יעילה‪ .‬ז"א שקיימת נקודה ) ‪ (x0 , y 0‬ופרט ̃‪ i‬כך שלכל ‪ i ∈ I‬מתקיים ‪x0i %i xi‬‬
‫וגם מתקיים ̃‪. x0ĩ ĩ xi‬‬
‫
‬
‫‪.p · xi = W i = p · wi + j θi,j p · y j‬‬
‫‪P‬‬

‫בגלל חוסר רוויה לוקלית ובגלל ש ) ‪(x0 , y 0‬שולטת פארטו על )‪(x, y‬מתקיים לכל ‪:i = 1, ..., I‬‬

‫‪ p · x0i ≥ W i‬וגם ̃‪p · x0ĩ > W i‬‬

‫‪55‬‬
 ‫ומזה יוצא‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪p · i x0i > i W i = p · w + j y j‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬

‫בגלל שמתקיים ‪ p · y j ≥ p · y 0j‬לכל ‪ y 0j ∈ Y j‬אז מתקיים‪:‬‬

‫‬ ‫‬ ‫‬ ‫‬
‫‪p · i x0i > i W i = p · w + j y j ≥ p · w + j y 0j‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬

‫ומה שקבלנו זה שהאלוקציה ) ‪ (x0 , y 0‬היא לא פיזיבילית שכן סך השימושים גדול מסך המקורות‪.‬‬

‫אין לפרש בשום פנים ואופן את התוצאה הזאת כאומרת שבכלכלה מציאותית תחרות חופשית מביאה לפתרון רצוי‬
‫מבחינה חברתית‪ .‬קודם כל אין בשום פנים ואופן לזהות פארטו יעילות עם פתרון צודק חברתי‪ .‬על זה כבר דיברנו‪.‬‬
‫אבל אז עולה השאלה למה בכלל להשתמש בפארטו יעילות? זה בגלל שהכלכלנים לא מעוניינים להכנס למחלוקות‬
‫בנוגע לצדק חברתי‪ ,‬אבל עדיין צריך קריטריון כלשהו אז בחרו פארטו יעילות כי זה עקרון שבכלל התיאוריות הוא‬
‫יהיה אחד התנאים‪ .‬ז"א‪ ,‬מעבר ממצב אחד לשני בו אף אחד לא נפגע וחלק מרוויחים יהיה תמיד מעבר רצוי‪ ,‬לא‬
‫משנה מהי תפיסת הצדק שלנו‪ .‬לכן אפשר לומר שפארטו יעילות הוא אחד התנאים לפתרון רצוי חברתי‪ ,‬אם כי חשוב‬
‫לציין שהוא לא התנאי היחיד‪.‬‬

‫נקודה נוספת מדוע ההסקה לעיל לא נכונה )שבכלכלה מציאותית תחרות חופשית מביאה לפתרון רצוי מבחינה חברתית(‬
‫היא בגלל שבמציאות לתחרות חופשית יש בעיות מסוג ־ )‪ (1‬השפעות חיצוניות כגון זיהום או חינוך‪ (2) .‬הנחה במודל‬
‫‪ ,Incomplete‬ישנם סחורות שאין להם‬ ‫‪markets‬‬ ‫)‪ (3‬אינפורמציה א־סימטרית )‪ (4‬שווקים לא מלאים‬ ‫‪Price Taker‬‬ ‫של‬
‫שווקים‪ .‬למשל‪ ,‬סחורות עתידיות‪ (5) .‬רציונאליות חסומה‬

‫אז למה בכלל לומדים את המודל הזה? כי הוא משמש כנקודת משען לשאר התופעות‪ .‬כל סיבוך של המודל יבחן לאור‬
‫המודל הפשוט‪.‬‬

‫הערה טכנית‪ :‬למה חוסר רוויה לוקלית הוא תנאי הכרחי למשפט הרווחה הראשון? אם ניקח שני צרכים שאחד מהם‬
‫אדיש לחלוטין‪ ,‬אז ברור שפארטו יעילות זה שהצרכן האדיש לא מקבל כלום‪ ,‬אבל שיווי משקל תחרותי יכול להיות‬
‫בכל נקודה בה יחס המחירים משיק לעקומת האדישות של הצרכן הלא אדיש )במודל של תיבת אדוורג(‬

‫משפט הרווחה השני‬ ‫‪6.3‬‬

‫הקדמה‬ ‫‪6.3.1‬‬

‫נקודת המוצא שלנו היא כלכלה ללא בעלות פרטית‪ ,‬תסומן ‪ ,E‬והיא מוגדרת לנו על ידי קבוצת צרכנים ‪ , I‬קבוצת‬
‫
‬
‫פירמות ‪ ,J‬יחס העדפה לכל פרט ‪ , (%i )i∈I‬תוכנית ייצור לכל פירמה ‪ , y j j∈J‬ו ‪. w‬‬

‫נאמר שאלוקציה פיזיבילית )̂‪ (x̂, y‬ווקטור מחירים ̂‪ p‬מהווים שיווי משקל עם תשלומי העברה אם קיים וקטור הכנסות‬
‫כספיות ) ‪ (W1 , ..., WI‬כך שמתקיים‪:‬‬
‫‬ ‫‬
‫)א( ‪ i Wi = p̂ w + j y j‬הוא הערך הכספי של מה שיש בכלכלה‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬

‫)ב( ‪ ŷ j‬היא תוכנית ייצור אופטימאלית לפירמה ‪ j‬במחירים ̂‪. p‬‬

‫)ג( ̂‪ x‬הוא סל אופטימאלי עבור ‪ i‬בקבוצה } ‪{x | p̂ · x ≤ Wi‬‬

‫למעשה‪ ,‬במקרה שאין בעלות פרטית‪ ,‬אז שיווי משקל יהיה כזה שיקצה הכנסה כספית לכל פרט באופן שכל אחד יוכל‬
‫למקסם את הרווחה שלו‪ .‬למעשה כל אלוקציה של שיווי משקל עם תשלומי העברה אני יכול לקבל אותה בכלכלה עם‬
‫בעלות פרטית עבור מבנה בעלות מסוים‪ .‬וההיפך גם נכון ־ כל שיווי משקל תחרותי יכול להיות מושג בשוק בלי בעלות‬
‫פרטית‪.‬‬

‫‪56‬‬
‫תהי ̂‪ E‬כלכלה עם בעלות פרטית המתקבלת בכלכלה ‪ E‬על ידי הגדרה של מבנה בעלות כלשהו‪ .‬יהי ))‪ (p, (x, y‬ש‪.‬מ‪.‬‬
‫תחרותי בכלכלה ̂‪ . E‬שימו לב ש ))‪ (p, (x, y‬הוא ש‪.‬מ‪ .‬עם תשלומי העברה בכלכלה ‪ , E‬כדי לראות זאת יש להגדיר‬
‫
‬
‫‪ .Wi = p · wi + j θi,j p · y j‬גם ההפך נכון‪ ,‬כל ש‪.‬מ‪ .‬עם תשלומי העברה הוא גם שיווי משקל במשק תחרותי‬
‫‪P‬‬

‫תחת מבנה בעלות מסוים‪.‬‬

‫משפט הרווחה השני‬ ‫‪6.3.2‬‬

‫תהי ‪ E‬כלכלה ללא בעלות פרטית שבה העדפות של כל צרכן מקיימות חוסר רוויה לוקלית‪ ,‬רציפות וקמירות‪ ,‬קבוצת‬
‫הייצור של כל פירמה ‪ , Y j ,j‬היא קמורה‪.‬‬

‫תהי )̂‪ (x̂, y‬אלוקציה פיזיבילית שהיא פארטו יעילה כך ש ‪. x̂  0‬‬

‫אזי‪ ,‬קיים ̂‪ p‬כך שהזוג ))̂‪ (p̂, (x̂, y‬הוא שיווי משקל עם תשלומי העברה‪.‬‬

‫למעשה‪ ,‬המשפט הזה אומר שהממשלה יכולה להשיג כל פתרון פארטו יעיל באמצעות תשלומי העברה‪.‬‬

‫)לא נוכיח את המשפט בכיתה(‬

‫דוגמאות‬ ‫‪6.3.3‬‬
‫
‬ ‫
‬ ‫
‬
‫נחזור לתיבת אדגווראד‪ ,‬אז אלוקציה פנימית שהיא פרטו יעילה ‪ x1 , x2‬מקיימת ‪M RSx11 ,x2 x1 = M RSx21 ,x2 x2‬‬
‫ואפשר לראות איכשהו את משפט הרווחה השני אבל לא הקשבתי לו‪.‬‬

‫גם את חשיבות הנחת הקמירות אפשר לראות בתיבת אדוורג אבל אני לא יכול לצייר אז אני מוותר על זה‪.‬‬

‫המשמעות של משפט הרווחה השני‬ ‫‪6.3.4‬‬

‫לשים לב שתשלומי העברה שאנו מדברים עליהם פה שונים מהמיסים במציאות כי הם בלתי תלויים בפעילות של הפרט‬
‫בכלכלה‪ .‬סוג של מס גולגולת‪.‬‬

‫כדי שממשלה תדע אם הקצאה מסוימת היא פארטו אופטימאלית‪ ,‬היא צריכה לדעת את ההעדפות של כל צרכן ואת‬
‫תכנית הייצור של כל פירמה‪ ,‬אבל אין שום סיכוי לדעת את זה‪ .‬זה בהחלט מעניין‪ ,‬אבל המשמעות של משפט הרווחה‬
‫השני היא לא כל כך חזקה‬

‫דוגמא לכלכלה פשוטה‬ ‫‪6.4‬‬

‫תהי כלכלה בה יש ‪ m‬כסף ומוצר ‪ x‬הנתון ביחידות שאינם ניתנות לחלוקה‪ .‬יתרה מזאת נניח שכל פרט מעוניין רק‬
‫ביחידה אחת מהמוצר‪.‬‬

‫הסל של צרכן ‪ i‬הינו ) ‪ (αi , m1‬כאשר }‪. αi ∈ {0, 1‬‬

‫‪ %i‬הינו יחס העדפה של ‪ i‬על זוגות ) ‪.(αi , mi‬‬

‫נגדיר את ‪ vi‬להיות הערך של יחידה של ‪ x‬בשביל פרט ‪. i‬‬

‫
‬ ‫
‬
‫⇒⇐ ‪. m1i + vi ≥ m2i‬‬ ‫לכן‪ ,‬פורמאלי יחס העדפה של הפרט מוגדר כך‪1, m1i %i 0, m2i :‬‬

‫נגדיר את ‪ T‬כקבוצת הפרטים שבסל ההתחלי שלהם יש יחידה מ ‪ x‬ואת ‪ B‬כקבוצת הצרכנים להם אין יחידה ‪ x‬מסל‬
‫ההתחלי שלהם‪.‬‬

‫‪57‬‬
 ‫נניח שכמות הכסף בסל ההתחלי תמיד גבוה יותר מהשווי של יחידה של ‪ , x‬ז"א שמתקיים ‪.mi > vi‬‬

‫‪ p‬הינו המחיר של ‪ x‬ביחידות של ‪.m‬‬

‫איך נראה שיווי משקל תחרותי בכלכלה זו?‬

‫נניח בה"כ שהפרטים מסודרים בסדר יורד ‪. v1 > v2 > ... > vT +B‬‬

‫היות לכל הצרכנים יש מספיק כסף כדי לרכוש את המוצר‪ ,‬אז חייב להיות ש ‪ T‬הפרטים הראשונים )אלו שהכי‬
‫מעדיפים את המוצר( יקבלו את המוצר בשיווי משקל‪ .‬לכן אנו ידועים שהמחיר האפשרי בש‪.‬מ‪ .‬תחרותי יהיה בתחום‬
‫‪ . vT ≥ p ≥ vT +1‬זהו פתרון יעיל כי אין פה פרטים שמעוניינים בחפץ ולא מקבלים אותו‪ ,‬ואי אפשר לסדר את זה‬
‫אחרת מבלי לדפוק מישהו‪ .‬וזה דוגמא למשפט הרווחה הראשון כי ש"מ תחרותי מביא לתוצאה פארטו יעילה‪.‬‬

‫כדי לראות האם משפט הרווחה השני מתקיים‪ ,‬אז אנו כבר לא יכולים להניח ‪ ,mi > vi‬כי המשפט מדבר על כל‬
‫האלוקציות היעילות‪.‬‬

‫תהי אלוקציה ) ‪.(α1 , m1 ) , ...., (αT +B , mT +B‬‬

‫אלוקציה היא פארטו יעילה אא"ם מתקיים התנאי הבא‪ :‬לכל שני פרטים ‪ i, j‬כך שמתקיים ‪ αj = 0 , αi = 1‬אז אם‬
‫‪ vj > vi‬אז בהכרח ‪. mj < vi‬‬

‫האם אלוקציה פארטו יעילה יכולה להתקבל בשיווי משקל תחרותי?‬

‫נגדיר בכלכלה הזו את המחיר כך }‪ p = min {vi | αi = 1‬או בצורת רישום יותר נכונה ‪) p = mini∈{k|αk =1} vi‬ז"א‬
‫המחיר צריך להיות שווה לשווי הכי נמוך שמייחס למוצר מי שמחזיק בו(‪ .‬במחיר הזה כל מי שמחזיק את החפץ לא‬
‫רוצה למכור אותו )התועלת גובה חלש מהמחיר(‪ .‬עכשיו‪ ,‬כל השאר גם אם הם מעריכים את המוצר יותר מהמחיר‪ ,‬כבר‬
‫הגדרנו שהם לא יכולים לרכוש אותו‪ .‬וקיבלנו ש‪.‬מ‪ .‬תחרותי‪.‬‬

‫קיום ש‪.‬מ‪.‬‬ ‫‪6.5‬‬

‫המקרה הכללי ־ כלכלה כלשהי‬ ‫‪6.5.1‬‬

‫אנו מנתחים מערכת כלכליות במצב של שיווי משקל‪ ,‬לכן חשוב לדעת אם ישנו שיווי משקל‪) .‬השאלה הבאה היא מה‬
‫קורה במצבים בהם אין שיווי משקל‪ ,‬אבל לזה לא נגיע בקורס(‪ .‬זאת אחת המוטיבציות של מושג הליבה‪ .‬עכשיו ניתן‬
‫משפט כללי שלא נוכיח‪ ,‬אבל לאחריו ניתן משפט יותר פרטיקולרי אותו נוכיח‪ ,‬וההוכחה שלו דומה מאד למשפט הכללי‪:‬‬

‫משפט קיום כללי‪:‬‬

‫תהי ‪ E‬כלכלה שבה‬

‫)‪ (1‬קבוצת הייצור של פירמה ‪ Y j , j‬מקיימת את כל התכונות שמנינו ובפרט קמירות ממש‪.‬‬

‫)‪ (2‬יחס העדפה של כל צרכן מקיים רציפות‪ ,‬קמירות ממש ומונוטוניות ממש‬

‫)‪w  0 (3‬‬

‫אזי ב ‪ E‬קיים ש‪.‬מ‪ .‬תחרותי‪.‬‬

‫‪58‬‬
 ‫כלכלת סחר חליפין ־ אין ייצור‬ ‫‪6.5.2‬‬

‫קבוצת סחורות‪L = (1, .., L) :‬‬

‫קובצת צרכנים‪ I = 1, ..., I :‬להם יחס העדפה ‪. %i‬‬

‫‪w0‬‬

‫נגדיר את )‪ xi (p‬כסל שצרכן ‪ i‬מעוניין לצרוך במחירים‪.‬‬

‫‪ z i (p) = xi (p) − wi‬־ פונקצית עודף הביקוש‬

‫)‪z (p) = I z i (p‬‬

‫‪P‬‬

‫אם וקטור מחירים ‪ p‬מקיים ‪ , z (p) = 0‬אז ‪ p‬הוא וקטור מחירים של שיווי משקל תחרותי )כי אז הביקוש לכל סחורה‬
‫שווה להיצע שלה(‪.‬‬

‫עכשיו נרשום הנחות על )‪ z (p‬שאם הם מתקיימות אז קיים ‪ p‬כזה‪.‬‬

‫‪L‬‬
‫‪p ∈ R+‬‬ ‫)‪ z (p) (1‬מוגדר לכל‬

‫)‪ z (p) (2‬היא פונקציה רציפה‬

‫)‪ p · z (p) = 0 (3‬לכל ‪p‬‬

‫)‪ λ > 0 (4‬אז )‪z (p) = z (λp‬‬

‫)‪ p (5‬כך ש ‪z (pl ) > 0 pl = 0‬‬

‫הנחה ‪ 2‬רגילה‪ .‬הנחה ‪ 3‬היא בעצם חוק ולרס‪ ,‬הנחה ‪ 4‬נכונה עבור כל פונקצית ביקוש‪ .‬הנחה ‪ 5‬גם רגילה‪ ,‬כי אם‬
‫המחיר הוא ‪ 0‬אז ברור שעודף הביקוש חיובי‪ .‬ההנחה הקשה היא הנחה ‪ .1‬למרות שאנו מניחים מונוטוניות ממש‪,‬‬
‫אפשר לומר שגם אם המחיר אפס יש רמה מסוימת שזה לא רלוונטי כי יש רוויה ולכן להגביל את המונוטוניות זה לא‬
‫כזה נורא‪ .‬הנקודה השניה היא )לא הקשבתי(‪.‬‬

‫נראה שאם )‪ z (p‬מקיימת את התנאים )‪ (5‬־ )‪ (1‬אזי קיים ̂‪ p‬כך שמתקיים ‪. z (p̂) = 0‬‬

‫נראה ראשית קיום ש‪.‬מ‪ .‬בכלכלה שבה }‪. L = {1, 2‬‬

‫במקרה זה ) ‪ ,p = (p1 , p2‬ננרמל את המחיר של המוצר השני להיות שווה לאחת )‪ . p = (p1 , 1‬נראה שקיים ‪ p̂1‬כך‬
‫שמתקיים ‪. z1 (p̂1 , 1) = 0‬אזי לפי חוק ולרס )ְאם כל המוצרים מתנקים‪ ,‬אז גם המוצר האחרון( מתקיים ‪z2 (p̂1 , 1) = 0‬‬
‫ולכן ̂‪ p‬הוא מחיר ש‪.‬מ‪ .‬תחרותי‪.‬‬

‫)א( קיים ‪ p1‬מספיק קטן כך שמתקיים ‪) z1 (p̂1 , 1) > 0‬כי ‪ z1 (0, 1) > 0‬לפי הנחה ‪ 5‬ובגלל רציפות קיים ‪ p1 > 0‬כך‬
‫
‬
‫שמתקיים ‪.z1 p1 , 1 > 0‬‬
‫‬ ‫‬
‫‪1‬‬
‫‪ z1 = (p1 , 1) = z1 1,‬הנימוק שנתנו ב)א(‬ ‫)ב( מצד שני קיים ‪ p1‬מספקיד גדול כך שמתקיים ‪ z1 (p1 , 1) < 0‬כי‬
‫‬ ‫‬ ‫‪p1‬‬ ‫‬ ‫‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪ z1 1,‬ולכן‬ ‫‪ z2 1,‬ומכאן כי )בגלל ‪ ( p · z (p) = 0‬אז מתקיים ‪< 0‬‬ ‫אומר שקיים ‪ p1‬כך שמתקיים ‪> 0‬‬
‫‪p1‬‬ ‫‪p1‬‬
‫גם ‪. z1 (p1 , 1) < 0‬‬

‫)ג( היות ו )‪ z (p1 , 1‬היא רציפה ב ‪ p1‬נובע ממשפט ערך הביניים שקיים ‪ p1 < p̂1 < p1‬כך שמתקיים ‪z1 (p̂1 , 1) = 0‬‬
‫וסיימנו‪.‬‬

‫‪59‬‬
 ‫משפט נקודת השבת של ‪Brower‬‬ ‫‪6.5.3‬‬

‫תהי ‪ X ⊆ RL‬קבוצה סגורה חסומה וקמורה ותהי ‪ f : X → X‬פונקציה רציפה‪ ,‬אזי יש ל ‪ f‬נקודת שבת ב ‪. X‬‬
‫כלומר‪ ,‬קיימת נקודה ‪ x̂ ∈ X‬כך שמתקיים ̂‪. f (x̂) = x‬‬

‫הוכחת המשפט במקרה של שני מימדים פשוטה ונובעת ממשפט ערך הביניים מיידית )כך‪ :‬עבור ]‪f : [a, b] → [a, b‬‬
‫נגדיר פונקציה ‪ g (x) = f (x) − x‬ונראה שהיא בהכרח מקבלת את הערך אפס(‬

‫דוגמא למקרה בו הקבוצה איננה סגורה והמשפט לא מתקבל‪:‬‬

‫)‪ , f (x) = x2 , X = (0, 1‬לפונקציה הזאת אין נקודת שבת‪.‬‬

‫דוגמא למקרה בו הקבוצה איננה חסומה והמשפט לא מתקבל‪:‬‬

‫)∞ ‪. f (x) = x + 1 , X = [0,‬‬

‫דוגמא למקרה בו הקבוצה איננה קמורה ואין נקודת שבת‪:‬‬

‫]‪ X = [0, 1] ∪ [2, 3‬ונגדיר ‪.f (x) = 3 − x‬‬

‫דוגמא למקרה בו הפונקציה אינה רציפה ואין נקודת שבת‪:‬‬

‫‪‬‬
‫‪1 x ≤ 0.5‬‬
‫= )‪. f (x‬‬ ‫]‪, X = [0, 1‬‬
‫‪0 x > 0.5‬‬

‫משפט‬ ‫‪6.5.4‬‬

‫אם )‪ z (p‬היא פונקציה המקיימת את התכונות )‪ (1‬־)‪ (5‬אזי קיים ̂‪ p‬כך ש ‪ z (p̂) = 0‬ולכן קיים שיווי משקל תחרותי‪.‬‬

‫הוכחה‪:‬‬

‫נתמקד בקבוצה הבאה‪:‬‬

‫‪P‬‬
‫}‪∆ = {p| L pl = 1‬‬

‫הקבוצה הזאת היא חסומה‪ ,‬סגורה וקמורה )תרגיל(‪.‬‬

‫בגדול אנו הולכים לבנות פונקציה על הקבוצה הזאת כך שאם יש עודף היצע מאחת הסחורות אז הפונקציה תעתיק‬
‫את המחיר של הסחורה הזאת למחיר יותר נמוך‪ .‬אם יש עודף ביקוש אז הפונקציה תעתיק את המחיר של הסחורה‬
‫הזאת למחיר גבוה יותר‪ .‬עכשיו לפי משפט בראור אני יודע שיש נקודת שבת לפונקציה הזאת וזה יהיה המחיר של‬
‫שיווי משקל‪:‬‬

‫})‪zl+ (p) = max {0, zl (p‬‬

‫)‪α (p) = L pl + zl+ (p‬‬

‫‪P‬‬ ‫
‬

‫‪1‬‬
‫= )‪f (p‬‬ ‫))‪(p + z + (p‬‬
‫)‪α (p‬‬
‫עכשיו הפונקציה הזאת מקיימת ∆ → ∆ ‪ .f :‬אנו גם יוגעים שהפונקציה רציפה ולכן יש נקודת שבת ל ‪ f‬על פי משפט‬
‫ברואר‪ .‬נסמנה ̂‪ p‬ואנו נראה שנקודת שבת של ‪ f‬מקיימת ‪.z (p̂) = 0‬‬

‫אם באמת היא נקודת ש‪.‬מ‪ ,.‬אז מתקיים‪:‬‬

‫‪1‬‬
‫= )̂‪0 = p̂ · z (p̂) = f (p̂) · z (p‬‬ ‫)‪α(p‬‬ ‫])̂‪[(p̂ + z + (p̂)) · z (p‬‬

‫‪60‬‬
 ‫מזה נסיק שצריך להתקיים ‪ .z + (p̂) · z (p̂) = 0‬נראה שזה מתקיים‪:‬‬

‫‪ L zl+ (p̂) · zl (p̂) = 0‬־ יכולים להיות שני מקרים‪:‬‬

‫‪P‬‬

‫אם ‪ zl (p̂) ≤ 0‬אז ‪zl+ (p̂) = 0‬‬

‫אם ‪ zl (p̂) > 0‬אז ‪zl+ (p̂) > 0‬‬

‫לא הצלחתי לעקוב אחרי סוף ההוכחה‪ .‬זה סתם אלגברה‪ .‬צריך להשלים מ ‪. GM W‬‬

‫ליבה ־ משחק שיתופי עם תשלומי העברה‬ ‫‪6.6‬‬

‫‪Osborne Rubinstein Game Theory‬‬

‫זהו משחק המוגדר על ידי ערך שכל קואליציה יכולה לייצר בכוחות עצמה‪ .‬ההנחה היא שהחברים בקואליציה יכולים‬
‫להחליט איך הם מחלקים את התשלומים בין החברים‪.‬‬

‫בצורה פורמאלית‪ ,‬המשחק יוגדר כך‪:‬‬

‫זוג ‪ hN, vi‬כך ש }‪ N = {1, ..., n‬היא קבוצת שחקנים‪v : 2N \φ → R ,‬‬

‫‪ v (S) , S ⊆ N‬הוא הערך שחברי הקואליציה ‪ S‬יכולים ליצור בעצמם ושיכול להיות מחולק ביניהם בכל דרך‪.‬‬

‫דוגמא ‪ :1‬מוכר )שחקן ‪ , (1‬שני קונים )שחקנים ‪ .(2,3‬ברשות המוכר חפץ שאינו ניתן לחלוקה ששוה למוכר אפס אבל‬
‫שווה לכל קונה ‪ . 1‬במקרה זה }‪ N = {1, 2, 3‬ומתקיים )}‪ , v {1, 2, 3} = v ({1, 2}) = v ({1, 3‬לכל ‪ S‬אחר מתקיים‬
‫‪.v (S) = 0‬‬

‫אנו נמתקד במשחקים שהם ‪.cohesive‬‬

‫הגדרה‪ :‬נאמר שמשחק שיתופי ‪ hN, vi‬הוא ‪ cohesive‬אם לכל חלוקה ‪ S1 , ..., SK‬של קבוצת השחקנים לקואליציות‬
‫‪P‬‬
‫)כך שמתקיים ‪ Sk ∩ Sk0 = φ‬וגם ‪ ( ∪K sk = N‬מתקיים ) ‪.v (N ) ≥ K v (Sk‬‬

‫הגדרת וקטור תשלומים‪:‬‬

‫עבור קואליציה ‪ , S‬נסמן ב ‪ xi ∈ R ,{xi }i∈S‬וקטור תשלומים לחברי ‪.S‬‬

‫‪P‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪i∈S‬‬ ‫נאמר שוקטור תשלומים לחברי ‪ (xi )i∈S ,S‬הוא ‪S‬־פיזיבלי אם )‪xi ≤ v (S‬‬

‫הגדרת תכונת הליבה‪:‬‬

‫נאמר שלוקטור תשלומים ‪ (xi )i∈N‬יש את תכונת הליבה אם לא קיימים קואליציה ‪ S‬ווקטור תשלומים ‪ S‬פיזיבלי‬
‫‪ (yi )i∈S‬כך שמתקיים ‪.yi > xi‬‬

‫הגדרה ־ ליבה‪:‬‬

‫הליבה היא אוסף כל וקטורי התשלומים ה ‪ N‬פיזיביליים בעלי תכונת הליבה‪.‬‬

‫הליבה תסומן ב ‪.C‬‬

‫דוגמא ראשונה‬ ‫‪6.6.1‬‬

‫מוכר )שחקן ‪ , (1‬שני קונים )שחקנים ‪ .(2,3‬ברשות המוכר חפץ שאינו ניתן לחלוקה ששוה למוכר אפס אבל שווה‬
‫לכל קונה ‪ . 1‬במקרה זה }‪ N = {1, 2, 3‬ומתקיים )}‪ , v {1, 2, 3} = v ({1, 2}) = v ({1, 3‬לכל ‪ S‬אחר מתקיים‬
‫‪.v (S) = 0‬‬

‫‪61‬‬
 ‫טענה‪ :‬במקרה זה הליבה תהיה })‪C = {(1, 0, 0‬‬

‫הוכחת הטענה‪) :‬כדי להוכיח שוויון בין קבוצות צריך להראות שכל אחת חלקית לשנייה( ־‬

‫קל לראות שהוקטור )‪ (1, 0, 0‬הוא ‪ N‬פיזיבילי ומקיים את תכונת הליבה )כי קואליציה עם מוכר וקונה לא יכולה ליצור‬
‫יותר מאחת‪ ,‬וקואליציה אחרת של רק קונים מבצעת רק אפס(‪.‬‬

‫בכיוון שני‪ ,‬יהי ) ‪ x = (x1 , x2 , x3‬וקטור תשלומים ‪ N‬פיזיבילי )כלומר ‪ (x1 +x2 + x3 = 1‬המקייםאת תכונת הליבה‬
‫‪x3 x3‬‬
‫‪ (y1 , y2 ) = x1 + ,‬הוא‬ ‫ונניח בשלילה ש )‪ . x 6= (1, 0, 0‬נניח בלי הגבלת הכלליות ש ‪ . x3 > 0‬הוקטור‬
‫‪2 2‬‬
‫}‪ {1, 2‬פזיבילי ומתקיים ‪ yi > xi‬עבור ‪ i = 1, 2‬בסתירה להנחה ש ‪ x‬מקיים את תכונת הליבה‪.‬‬

‫בדוגמא הספציפית הזאת‪ ,‬מושג הליבה מתלכד עם שיווי משקל תחרותי‪.‬‬

‫דוגמא שנייה‬ ‫‪6.6.2‬‬

‫ישנם ‪ L‬מוכרים שברשות כל אחד מהם חפץ שאינו ניתן לחלוקה‪ ,‬ו ‪ B‬קונים שאין להם אף יחידה‪ .‬כל קונה מפיק‬
‫תועלת רק מיחידה אחת וזאת תועלת של ‪ 1‬ש"ח‪ ,‬והערך של היחידה לכל מוכר הוא אפס‪.‬‬

‫‪.v (S) = min {|S ∩ L| , |S ∩ B|} ,N = L ∪ B‬‬

‫נפצל את הניתוח לשני מקרים‪:‬‬

‫)א( |‪) |L| < |B‬ב( |‪|L| = |B‬‬

‫טענה‪ :‬במקרה )א(‪ ,‬הליבה מכילה וקטור תשלומים יחיד ̂‪ x‬שבו התשלום לכל מוכר הוא ‪ 1‬והתשלום לכל קונה הוא‬
‫אפס‪.‬‬

‫הוכחת הטענה‪ :‬ראשית נראה כי ̂‪ x‬בליבה‪ .‬קל לראות ש ̂‪ x‬הוא ‪ N‬פיזיבילי‪ .‬תהי ‪ S‬קואליציה ו ‪ (yi )i∈S‬וקטור‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫תשלומים ‪ S‬פיזיבילי אזי ‪. i∈S yi ≤ v (S) = min (|S ∩ L| , |S ∩ B|) ≤ |S ∩ L| = i∈S x̂i‬‬

‫בכיוון שני‪ ,‬יהי ‪ x = (xi )i∈N‬וקטור ‪ N‬פיזיבילי בעל תכונת הליבה‪ .‬יהיו ‪ l, b‬המוכר שמקבל תשלום מינימאלי מבין‬
‫המוכרים והקונה שמקבל תשלום מינימאלי מבין הקונים בהתאמה‪.‬‬
‫‪P‬‬
‫אם ל ‪ x‬יש את תכונה הליבה אז ‪xl + xb ≥ 1‬‬ ‫‪i∈N‬‬ ‫‪xi = |L| ≥ |L| · xl + |B| xb = |L| (xl + xb ) + (|B| − |L|) xb‬‬
‫ומכאן כי ‪ xb = 0‬וגם ‪ xb + xl = 1‬מכאן כי ‪.xl = 1‬‬

‫אז ‪ xl0 = 1‬לכל ‪ l0 ∈ L‬ו ‪ xb0 = 0‬לכל ‪. b0 ∈ B‬‬ ‫מהגדרת ‪ l‬לכל ‪ l0 ∈ L‬מתקיים ‪ xl0 ≥ 1‬מכיוון ש |‪xi = |L‬‬
‫‪P‬‬
‫‪i∈N‬‬

‫‪ xα‬ולכל ‪ b ∈ B‬מתקיים‬ ‫‪α‬‬

‫במקרה )ב(‪ :‬לכל ]‪ α ∈ [0, 1‬נגדיר וקטור תשלומים ‪ x‬כדלקמן ‪ :‬לכל ‪ l ∈ L‬מתקיים ‪l = α‬‬
‫‪xα‬‬
‫‪b =1−α‬‬

‫טענה‪ :‬במקרה )ב( }]‪.C = {xα |α ∈ [0, 1‬‬

‫‪P‬‬
‫‪i∈S‬‬ ‫ההוכחה בקווים כללים היא‪ :‬ניקח ‪ (yi )i∈S‬וקטור ‪ S‬פיזיבילי ≤ )|‪yi ≤ v (S) = min (|S ∩ L| , |S ∩ B‬‬
‫)כי עבור כל הזוגות ב ‪ S‬מקבלים אותו דבר וגם מי שנשאר בלי זוג מקבל ב ‪ xα‬או ‪ α‬או ‪ 1 − α‬לעומת ‪yi‬‬ ‫‪α‬‬
‫‪P‬‬
‫‪i∈S xi‬‬
‫שמי שאין לו זוג לא מקבל כלום(‬

‫לכיוון השני‪ :‬נסמן ב ‪ b‬את הקונה שמקבל הכי מעט‪ .‬נניח שקיים ‪ b0 ∈ B‬כך שמתקיים ‪ . xb0 > xb‬לכן בהכרח קיים‬
‫מוכר ‪ l‬שמקבל פחות מ ‪ . 1 − xb‬אבל אז הקואליציה של המוכר הזה והקונה שמקבל ‪ xb‬יכולה להרוויח מסיעה‪.‬‬

‫‪62‬‬
 ‫דוגמא שלישית‬ ‫‪6.6.3‬‬

‫מוכר שברשותו חפץ שאינו ניתן לחלוקה‪ .‬ישנם ‪ n‬קונים‪ ,‬כאשר ערך החפץ לקונה ‪ m‬יוגדר ‪ vm‬ונניח שמתקיים‬
‫‪ . v1 > v2 > ... > vn‬המוכר לא מייחס ערך למוצר‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪n + 1 6∈ S‬‬
‫= )‪v (S‬‬ ‫המשחק השיתופי שלנו הוא כזה‪:‬‬
‫‪max‬‬ ‫‪vi‬‬ ‫‪otherwise‬‬
‫‪i∈S‬‬

‫אינטואיציה‪ :‬הליבה תהיה מורכבת מוקטור כך שכל הקונים מלבד הראשון מקבלים אפס‪ ,‬והמוכר מקבל כל מספר בין‬
‫‪ v1‬לבין ‪ v2‬וההפרש מקבל הקונה הראשון‪.‬‬
‫‪n‬‬ ‫‪o‬‬
‫‪C = (xi )i=1,...n+1 | j 6= 1, n + 1 ⇒ xj = 0 ,‬‬ ‫טענה‪x1 + xn+1 = v1 , v2 ≤ xn+1 ≤ v1 :‬‬

‫הוכחה במילים‪ :‬וקטור זה הוא ‪ N‬פיזיבילי כי סכום התשלומים שווה ל ‪ . v1‬עכשיו אף קואליציה לא יכולה להרוויח‬
‫יותר כי אם היא לא כוללת את המוכר היא יכולה להשיג אפס ולכן לא משפרת את המצב‪ ,‬קואליציה שכוללת את‬
‫המוכר אבל לא את הקונה הראשון יכולה לתת מקסימום ‪ v2‬למוכר וזה כבר מתקבל בוקטור שהצגנו‪ .‬אם הקואליציה‬
‫כוללת את הקונה הראשון אנו חוזרים בדיוק לאותם תשלומים‪ .‬לכן זה מקיים תכונת הליבה‪.‬‬

‫ההוכחה לצד השני היא שהקואליציה שמורכבת מ }‪ {1, n + 1‬צריכה להשיג לפחות ‪ ,v1‬אחרת הם יפרשו‪ .‬כמו כן כל‬
‫וקטור תשלומים בליבה בהכרח יקיים שהמוכר מקבל לפחות ‪ v2‬אחרת הוא יתאגד איתו וירוויח יותר וכו'‪.‬‬

‫דוגמא רביעית‬ ‫‪6.6.4‬‬

‫‪ Z‬גורם ייצור‪ X .‬תוצר‪.‬‬

‫בכלכלה ישנם ‪ n‬פרטים ו ‪ n‬פירמות‪ .‬פרט ‪ i‬הוא הבעלים של פירמה ‪ i‬המוגדרת על ידי פונקציית ייצור ‪fi : R → R‬‬
‫שהיא מונוטונית עולה ממש‪ ,‬קעורה ממש ודיפרנציאבילית‪.‬‬

‫בנוסף‪ ,‬לפרט יש סל התחלי שבו יש ‪ wi‬יחידות בגורם הייצור ‪ . Z‬לפרטים יש תועלת רק מהתוצר ‪. X‬‬

‫‪ p‬הינו המחיר של גורם היייצור במונחים של יחידות של התוצר‪.‬‬

‫ש‪.‬מ‪ .‬תחרותי הוא זוג )̂‪(p̂, z‬כך ש‪:‬‬

‫)‪ẑi = argmaxzi fi (zi ) − p̂zi (1‬‬

‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫= ‪ẑi‬‬ ‫)‪wi (2‬‬

‫)‪ (3‬כל פרט מקבל ‪) fi (ẑi ) − p̂zˆi + p̂wi‬המקסום הוא טריוויאלי כי הפרטים לא מקבלים תועלת מגורם הייצור אז הם‬
‫ימכרו את כולו ויקנו כמה שהם יכולים(‬

‫משחק שיתופי עם תשלומי העברה הינו‪:‬‬

‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫‪v (S) = max‬‬ ‫) ‪i∈S fi (zi‬‬ ‫‪s.t.‬‬ ‫= ‪i∈S zi‬‬ ‫‪i∈S wi‬‬

‫טענה‪ :‬וקטור התשלומים ‪ (x̂i )i∈N‬של ש‪.‬מ‪ .‬תחרותי נמצא בליבה‪ ,‬כלומר ‪x̂i = fi (ẑi ) − p̂zˆi + p̂wi‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫> ‪i∈S yi‬‬ ‫הוכחה‪ :‬צריך להראות שאין קואליציה ‪ S‬ותשלום ‪ S‬פיזיבילי ‪ (yi )i∈S‬כך שמתקיים ‪i∈S x̂i‬‬

‫נניח בשלילה שישנה קואליציה כזו‪.‬‬

‫‪P‬‬
‫‪.‬‬ ‫תהי ‪ (zi )i∈S‬אלוקציה של גורמי הייצור שנותנת את סך התוצר ‪yi‬‬

‫מזה נובע שמתקיים‬

‫‪63‬‬
 ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪i∈S‬‬ ‫= ‪yi‬‬ ‫‪i∈S‬‬ ‫> ) ‪fi (zi‬‬ ‫‪fi (ẑi ) − p̂ · ẑi + p̂wi‬‬
‫‪i∈S‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫= ‪i∈S fi (zi ) − p̂wi‬‬ ‫> ‪i∈S fi (zi ) − p̂zi‬‬ ‫‪i∈S fi (ẑi ) − p̂zˆi‬‬

‫מזה נובע שקיימת לפחות פירמה אחת עבורה מתקיים ‪ fi (zi ) − p̂zi > fi (ẑi ) − p̂zˆi‬וזה בסתירה לכך ש ‪ẑi‬ממקסם‬
‫רווחי הפירמה‪.‬‬

‫כלכלת סחר חליפין עם בעלות פרטי‬ ‫‪6.7‬‬

‫‪GMW‬‬ ‫השיעור ברובו נלקח מהספר של‬

‫בפרט‪ ,‬נתעסק בקטע הזה בהקשר של משחק שיתופי ללא תשלומי העברה‪.‬‬

‫כלכלת סחר חליפין ‪ E‬מוגדרת באמצעות‪:‬‬

‫)‪ I = (1, ..., I‬קבוצת צרכנים‬

‫‪L‬‬
‫‪ R+‬שהוא מונוטוני ממש‪ ,‬קמור ממש ורציף‪.‬‬ ‫לכל ‪ i ∈ I‬מוגדר ‪ wi‬סל התחלי וגם ‪ %i‬על‬
‫
‬
‫תהי ‪ x = x1 , ..., xI‬אלוקציה פיזיבילית‪.‬‬

‫‪ xi‬כך שמתקיים‪) :‬א(‬

‫
‬
‫‪i∈S‬‬
‫נאמר שקואליציה ‪ S ⊆ I‬חוסמת את ‪ x‬אם קיים וקטור סלי צריכה לחברי ‪, S‬‬
‫‪) i∈S xi = i∈S wi‬ב( לכל ‪ i ∈ S‬מתקיים ‪. xi i xi‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬

‫הגדרת ליבה‪:‬‬
‫
‬
‫‪ x = x1 , ..., x‬יש את תכונת הליבה אם אין אף קואליציה ‪ S‬שחוסמת אותה‪.‬‬ ‫‪i‬‬
‫נאמר שלאלוקציה פיזיבלית‬

‫הליבה היא אוסף כל האלוקציות בעלות תכונת הליבה‪.‬‬

‫הקשר בין ליבה לש‪.‬מ‪ .‬תחרותי‬ ‫‪6.7.1‬‬

‫טענה‪ :‬אם )‪ (p, x‬היא ש‪.‬מ‪ .‬תחרותי ב ‪ , E‬אזי ל ‪ x‬יש את תכונת הליבה‪.‬‬
‫
‬
‫הוכחה‪ :‬נניח בשלילה שיש קואליציה ‪ S‬שחוסמת את ‪ x‬באמצעות וקטור הסלים ‪ y i∈S‬שמקיים ‪ yi i xi‬ומזה נובע‬
‫‪i‬‬

‫‪i‬‬
‫
‬ ‫‪i‬‬
‫
‬
‫כי ‪) p · y i > p · wi‬אחרת הוא היה צורך אותו בש‪.‬מ‪ .(.‬מזה נובע שמתקיים‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫· ‪ p‬וזה‬ ‫‪i∈S y‬‬ ‫·‪> p‬‬ ‫‪i∈S w‬‬
‫בלתי אפשרי שכן בהכרח מתקיים ‪. i∈S y i ≤ i∈S wi‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬

‫הכיוון ההפוך הוא לא נכון‪ .‬אפשר לראות זאת בתיבת אדגוורת‪ .‬להלן המצגת ממחירים ב‪:‬‬

‫‪64‬‬
 ‫)‪ (c‬כל הזכויות שמורות לד"ר ליעד בלומרוזן‪.‬‬

‫הליבה זה כל הקטע על קו החוזה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬שיווי משקל יתקבל בנקודה אחת בלבד על הליבה דרכה יעבור קו‬
‫התקציה שעובר גם דרך נקודת המתת‪.‬‬

‫שיכפול‬ ‫‪6.8‬‬

‫נגדיר }‪ H = {1, ..., H‬כקבוצת טיפוסים של צרכנים‪.‬‬

‫טיפוס ‪ h ∈ H‬מאופיין על ידי סל התחלי ‪ wh‬ויחס העדפה ‪. %h‬‬

‫כלכלה ‪ E‬היא כלכלכה שבה קבוצת הפרטים היא ‪.H‬‬

‫הכלכלה ‪ E N‬היא כלכלה שבה יש ‪ N · H‬פרטים‪ N ,‬פרטים מכל טיפוס ‪. h ∈ H‬‬

‫עבור ‪ h = 1, ..., H , n = 1, .., N‬נסמן ב )‪ (h, n‬את הפרט מטיפוס ‪ h‬בעותק ‪ n‬של הכלכלה ‪.E‬‬

‫למת החלוקה השווה‪ :‬תהי ) ‪ .x = (x1,1 , ..., xH,1 , ..., x1,N , ..., xH,N‬אלוקציה פיזבילית בליבה של ‪ E N‬אזי ל ‪ x‬יש‬
‫את תכונת החלוקה בשווה‪ .‬כלומר לכל ‪ h ∈ H‬ולכל ‪ n, m‬מתקיים ‪ .xh,m = xh,n‬במילים‪ :‬כל הפרטים מטיפוס ‪h‬‬
‫צורכים אותו סל‪.‬‬

‫הוכחה‪ :‬נניח בשלילה שקיים טיפוס ̂‪ h‬ו ‪ m, n‬כך שמתקיים ‪ .xĥ,m 6= xĥ,n‬לכל טיפוס ‪ h‬נתאים מספר )‪ n (h‬כך שלכל‬
‫‪ m = 1, .., N‬מתקיים )‪ .xh,m %h xh,n(h‬אזי ניקח את הקואליציה }‪ .S = {(h, n (h)) |h ∈ H‬נראה שהיא יכולה‬
‫לחסום את ‪: x‬‬
‫‪1 PN‬‬
‫= ‪xh‬‬ ‫נגדיר ‪xh,m‬‬
‫‪N m=1‬‬
‫)א( בגלל ש ‪ %h‬קמור‪ ,‬אז מתקיים )‪ . xh %h xh,n(h‬בגלל מה שהנחנו על ̂‪ h‬אז מתקיים )̂‪.xĥ ĥ xĥ,n(h‬‬

‫‪65‬‬
 ‫= ‪wh‬‬ ‫)ב( ‪ (xh )h∈H‬אוסף סלים שהוא פיזבילי עבור ‪ . S‬כלומר ‪wi‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫‪ .‬השיוויון הזה‬ ‫‪h∈H‬‬ ‫= ‪xh‬‬ ‫‪h∈H‬‬ ‫‪i∈S‬‬
‫‪1 P‬‬
‫מתקיים בגלל ש ‪ N · h∈H xh = i∈E N wi‬גורר קיום ‪wi = i∈E wi‬‬
‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫= ‪. h∈H xh‬‬ ‫‪N‬‬
‫‪N i∈E‬‬
‫ולכן אם נאסוף את כל אלו שנדפקו‪ ,‬נוכל לשפר להם את המצב באמצעות היפרדות וחלוקה מחדש של הסלים‬
‫ההתחליים כך שלכל אחד ישאר ביד הממוצע של החלוקה הקודמת‪.‬‬

‫הראנו‪ ,‬אם כן‪ ,‬שלכל שכפול ‪ N‬של הכלכלה ‪ , E N ,E‬מתקיים שאם ‪ xN‬היא אלוקציה בליבה של ‪ , E N‬אזי כל‬
‫הפרטים מטיפוס ‪ h‬נתון מקבלים אותו סל‪ .‬לכן כל אלוקציה בליבה של ‪ E N‬מוגדרת על ידי אלוקציות פיזביליות ב‬
‫‪ C N .E‬קבוצת האלוקציות ב ‪ E‬המגדירה את הליבה של ‪. E N‬‬

‫נראה שמתקיים ‪: C N +1 ⊆ C N‬‬

‫נראה שאם ‪ x 6∈ C N‬אז ‪. x 6∈ C N +1‬‬

‫ניקח ‪ x 6∈ C N‬ונסתכל על האלוקציה ‪ xn‬ב ‪ .E N‬היות ו ‪ x 6∈ C N‬ישנה קואליציה ‪ S‬ב ‪E N‬שחוסמת את ‪ .xN‬אותה‬
‫קואליציה בדיוק חוסמת את ‪ xN +1‬ב ‪.E N +1‬‬

‫‪.W = {x|x‬‬ ‫‪sible alocation in‬‬ ‫‪E‬‬ ‫}‪(p, x) is eq.‬‬

‫‪and there is prices such that‬‬
‫
‬
‫‪. EN‬‬ ‫אם )‪ (p, x‬היא ש‪.‬מ‪ .‬תחרותי ב ‪ E‬אז ‪ p, xN‬הוא ש‪.‬מ‪ .‬תחרותי ב‬

‫אם ‪ x ∈ W‬אז ‪ x ∈ C N‬לכל ‪.N‬‬

‫בגלל ש ‪ W ⊆ C N‬לכל ‪) N‬כי כבר ראינו שכל ש‪.‬מ‪ .‬נמצא בליבה( וגם ‪ C N +1 ⊆ C N ⊆ .... ⊆ C 1‬אז‬

‫∞∩ ⊆ ‪W‬‬
‫‪N =1 C‬‬
‫‪N‬‬

‫∞∩ = ‪ W‬תחת שתי הנחות מפשטות‪:‬‬

‫‪N =1 C‬‬
‫‪N‬‬
‫נראה עתה שישנו שיוויון‬

‫)‪ %h (1‬ניתן לייצוג על ידי פונקצית תועלת דיפרנציאבילית ‪ uh‬כך שמתקיים ‪. ∇uh  0‬‬

‫)‪ (2‬לכל ‪ wh ,h‬עדיף עבור ‪ h‬על פני כל סל שבו יש לו אפס מאחת הסחורות‪.‬‬

‫∞∩ ⊇ ‪ W‬כדי להוכיח שיוויון‪:‬‬

‫‪N =1 C‬‬
‫‪N‬‬
‫∞∩ ⊆ ‪ . W‬נשאר להראות את הכיוון השני‬
‫‪N =1 C‬‬
‫‪N‬‬
‫הוכחה‪ :‬הראנו שמתקיים‬

‫ובכן‪ ,‬תהי ‪ x‬אלוקציה פיזבילית ב ‪ E‬כך ש ‪ x ∈ C N‬לכל ‪ . N‬לכן ‪ x‬פארטו אופטימאלי )כי ‪ xn‬הוא בליבה של ‪. (E n‬‬

‫על פי משפט הרווחה השני‪ ,‬קיים מחיר ‪ p‬כך ש )‪(x, p‬הוא ש‪.‬מ‪ .‬עם תשלומי העברה‪.‬‬

‫נבחין בין שני מקרים‪:‬‬

‫)א( ‪ p · xi ≤ p · wi‬לכל ‪i‬‬

‫)ב( קיים פרט ‪ i‬כך שמתקיים ‪. p · xi > p · wi‬‬

‫במקרה א' אין תשלומי העברה והיא בעצם אלוקציה של שיווי משקל תחרותי וסיימנו‪ ,‬ולכן נתמקד במקרה ב'‪.‬‬

‫בה"כ נניח שפרט ‪ 1‬צורך יותר מההכנסה שלו‪ .‬נסתכל על הכלכלה ‪ .E N‬נתמקד בקואלציה ‪ S‬המורכבת מכל הפרטים‬
‫השונים מ)‪.(1, 1‬‬
‫‪x1 − w 1‬‬
‫‪y i = xi +‬‬ ‫נגדיר אלוקציה‬
‫‪N ·H −1‬‬
‫אנו טוענים שאם ‪ N‬מספיק גדול אז אוסף הסלים ‪ y i‬הוא פיזיבלי לקואליציה של הפרטים השונים מ )‪ (1, 1‬ומעלה את‬
‫רווחתם‪.‬‬

‫למה היינו צריכים את הנחה )ב(? כי מה שהיה יכול לשבור את הנימוק שלנו זה שהביטוי במונה מקודם יכול להיות‬
‫שלילי‪ .‬ואז אני יודע שאף אחד לא יקח סל שיש בו אפס ממוצר כשלהו‪ .‬וזה קשור שוב לגודל של ‪ N‬וזה לא קשור‪.‬‬

‫‪66‬‬
‫למה באמת שיפרנו את מצבו של כל אחד? )מכאן לא הקשבתי בשיעור‪ ,‬השלמתי מהספר( כי זה בגלל שיש לנו את משפט‬
‫
‬ ‫
‬ ‫
‬
‫קון טאקר‪ ∇ui xi = λp :‬ולכן בגלל שמתקיים ‪ p x1 − w1 > 0‬אז גם מתקיים ‪ ∇uh x1 − w1 > 0‬לכל ‪.h‬‬
‫

‬ ‫
‬
‫מפיתוח טיילור אנו יודעים שקיים ‪ α > 0‬כך שלכל ‪ 0 < α < α‬ולכל ‪ h‬מתקיים ‪uh xh + α x1 − w1 > uh xh‬‬
‫‪1‬‬
‫ולכן הקואליציה ‪ S‬יכולה לחסום את ‪.xi‬‬ ‫‪N ·H−1‬‬ ‫‪ .‬עכשיו‪ ,‬עבור ‪ N‬גדול מספיק מתקיים ‪< α‬‬

‫סוף‪.‬‬

‫‪67‬‬