‫ספר שמות‬

‫הקדמה‬

‫בספר בראשית מדובר על גורל יחידים‪ ,‬ובספר שמות על האומה שמתהווה‪.‬‬

‫הספר מתחיל במות יוסף במצרים‪ ,‬ומסתיים בנדודי העם במדבר‪ ,‬ולאורך הספר מסופר על שעבוד בני ישראל במצרים‪ ,‬על לידת משה‪ ,‬על מינוי‬
‫משה למנהיג העם ולשליח ה'‪ ,‬על התמודדותם של משה ואהרון עם סירוב פרעה לשחרר את בנ"י‪ ,‬על יציאת מצרים‪ ,‬על מעמד הר סיני ומתן‬
‫תורה שהתקיים שלושה חדשים לאחר מכן‪ ,‬ועל נדודי העם במדבר‪.‬‬
‫שמות פרק ב'‬
 ‫פסוקים א'‪-‬ד'‬

‫ַת ְצ ְפנֵּהּו(=החביאה אותו)‬

‫וִ‬ ‫א ַויֵּלֶ ְך ִאיׁש‪ִ ,‬מבֵּ ית לֵּ וִי; וַיִ ַקח‪ ,‬אֶ ת‪-‬בַ ת‪-‬לֵּ וִי‪ .‬ב ו ַַת ַהר ָה ִא ָשה‪ ,‬ו ֵַּתלֶ ד בֵּ ן; ו ֵַּת ֶרא אֹ תֹו כִ י‪-‬טֹוב (=בריא‪/‬חזק‪/‬נאה) הּוא‪,‬‬
‫י ְָר ִחים(=חודשים)‪.‬‬ ‫ֹלׁשה‬
‫ְׁש ָ‬

‫בפרק הקודם פרעה גזר גזירה להרוג כל בן זכר מילדי העברים‪ .‬על אף גזירה קשה זו‪ ,‬אישה ממשפחת לוי חורגת מצו פרעה ומסתירה את הילד שלושה חודשים‪.‬‬

‫ג וְל ֹא‪-‬יָכְ לָ ה עֹוד‪ַ ,‬ה ְצ ִפינֹו‪ ,‬ו ִַת ַקח‪-‬לֹו ֵּתבַ ת גֹ ֶמא‪ ,‬ו ַַת ְח ְמ ָרה בַ ֵּח ָמר ּובַ זָ פֶ ת; ו ַָת ֶשם בָ ּה אֶ ת‪ַ -‬היֶלֶ ד‪ ,‬ו ַָת ֶשם בַ ּסּוף עַ ל‪ְ -‬שפַ ת ַהיְאֹ ר‪.‬‬

‫האם נוקטת מספר פעולות כדי להציל את בנה מטביעת ביאור‪ :‬מכינה תיבה‪ ,‬מצפה אותה בחמר ובזפת ושמה את התיבה בתוך הסוף כדי שהמים לא יסחפו אותה‪.‬‬

‫ד ו ֵַּת ַתצַ ב(=מתיצבת) אֲ חֹ תֹו‪ֵּ ,‬מ ָרחֹ ק‪ְ ,‬ל ֵּדעָ ה‪ַ ,‬מה‪-‬יֵּעָ ֶשה לֹו‪.‬‬

‫אחותו של הילד נעמדת רחוק מהתיבה כדי לראות מה יעלה בגורלו‪.‬‬

 ‫פסוקים ה'‪-‬י'‬

‫יה הֹ ְלכֹת עַ ל‪-‬יַד ַהיְאֹ ר; ו ֵַּת ֶרא אֶ ת‪ַ -‬ה ֵּתבָ ה ְבתֹוְך ַהּסּוף‪ ,‬ו ִַת ְׁשלַ ח אֶ ת‪-‬אֲ ָמ ָתּה ו ִַת ָקחֶ ָה‪ .‬ו ו ִַת ְפ ַתח ו ִַת ְראֵּ הּו אֶ ת‪-‬‬
‫ֹת ָ‬
‫ה ו ֵַּת ֶרד בַ ת‪-‬פַ ְרעֹ ה ִל ְרחֹ ץ עַ ל‪ַ -‬היְאֹ ר‪ְ ,‬ונַעֲ ר ֶ‬
‫ֹאמר‪ִ ,‬מי ְַל ֵּדי ָה ִע ְב ִרים זֶה‪.‬‬
‫ַהיֶלֶ ד‪ ,‬ו ְִהנֵּה‪-‬נַעַ ר ֹבכֶה; ו ַַת ְחמֹל עָ לָ יו‪--‬וַת ֶ‬

‫בכיו של התינוק מעורר בבת פרעה חמלה‪ ,‬על אף שהיא מבינה שהוא מילדי העברים ובניגוד למצופה היא לא הורגת אותו‪.‬‬

‫ְתינִ ק לָ ְך‪ ,‬אֶ ת‪ַ -‬היָלֶ ד‪.‬‬

‫אתי לָ ְך ִא ָשה ֵּמינ ֶֶקת‪ִ ,‬מן ָה ִע ְב ִריֹ ת; ו ֵּ‬
‫ֹאמר אֲ חֹ תֹו‪ ,‬אֶ ל‪-‬בַ ת‪-‬פַ ְרעֹ ה‪ַ ,‬האֵּ לֵּ ְך ו ְָק ָר ִ‬
‫ז וַת ֶ‬

‫המילה "לך" חוזרת על עצמה כדי להדגיש בפני בת פרעה שהילד שלה כעת‪ ,‬היא אחראית לו ומשום כך צריכה להגן עליו‪.‬‬

‫ְהינִ ִקהּו ִלי‪ ,‬וַאֲ נִ י‪ ,‬אֶ ֵּתן אֶ ת‪-‬‬

‫יליכִ י (=קחי) אֶ ת‪ַ -‬היֶלֶ ד ַהזֶ ה ו ֵּ‬
‫ֹאמר לָ ּה בַ ת‪-‬פַ ְרעֹ ה‪ֵּ ,‬ה ִ‬
‫ֹאמר‪-‬לָ ּה בַ ת‪-‬פַ ְרעֹ ה‪ ,‬לֵּ כִ י; ו ֵַּתלֶ ְך‪ָ ,‬העַ ְל ָמה‪ ,‬ו ִַת ְק ָרא‪ ,‬אֶ ת‪-‬אֵּ ם ַהיָלֶ ד‪ .‬ט וַת ֶ‬
‫ח וַת ֶ‬
‫יקהּו‪.‬‬
‫ְשכ ֵָּרְך; ו ִַת ַקח ָה ִא ָשה ַהיֶלֶ ד‪ ,‬ו ְַתנִ ֵּ‬

‫מתייחסת אליו כאילו הוא כבר שייך לה‪.‬‬

‫יתהּו‪.‬‬
‫ֹאמר‪ ,‬כִ י ִמן‪ַ -‬ה ַמיִם ְמ ִׁש ִ‬
‫ֹׁשה‪ ,‬וַת ֶ‬
‫י וַיִ גְ ַדל ַהיֶלֶ ד‪ ,‬ו ְַת ִבאֵּ הּו ְלבַ ת‪-‬פַ ְרעֹ ה‪ַ ,‬וי ְִהי‪-‬לָ ּה‪ְ ,‬לבֵּ ן; ו ִַת ְק ָרא ְׁשמֹו‪ ,‬מ ֶ‬

‫מדרש שם‬ ‫מדרש שם‪ -‬משה נקרא כך כי היא משכה אותו‪ ,‬הוציאה אותו מהמים‪.‬‬
 ‫פסוקים י"א‪-‬ט"ו‬

‫משה מתערב בשלושה סכסוכים‪ :‬מהתערבותו ניתן ללמוד על תכונותיו כמנהיג‪.‬‬

‫פסוקים י"א‪-‬י"ב‪ ,‬סכסוך ראשון‪ :‬משה רואה איש מצרי‪ ,‬מכה איש עברי‬

‫ֹלתם; ַוי ְַרא ִאיׁש ִמ ְצ ִרי‪ַ ,‬מכֶה ִאיׁש‪ִ -‬ע ְב ִרי ֵּמאֶ ָחיו‪ .‬יב וַיִ פֶ ן (=פנה)כֹה ָוכֹה‪ַ ,‬וי ְַרא‬
‫ֹׁשה ַויֵּצֵּ א אֶ ל‪-‬אֶ ָחיו‪ַ ,‬וי ְַרא‪ְ ,‬ב ִס ְב ָ‬
‫יא ַוי ְִהי בַ י ִָמים ָה ֵּהם‪ ,‬וַיִ גְ ַדל מ ֶ‬
‫קושי מוסרי‪ :‬משה‪ ,‬הנביא הגדול‪ ,‬רוצח אדם‪.‬‬ ‫כִ י אֵּ ין ִאיׁש; ַויְַך‪=(,‬ויכה) אֶ ת‪ַ -‬ה ִמ ְצ ִרי‪ ,‬וַיִ ְט ְמנֵּהּו (=החביא אותו)‪ ,‬בַ חֹול‪.‬‬

‫פסוקים י "ג‪-‬י"ד‪ ,‬סכסוך שני‪ :‬משה מתערב בריב בין שני אנשים עבריים‬

‫ֹאמר ִמי ָש ְמָך(=שם אותך) ְל ִאיׁש ַשר‬

‫ֹאמר‪ ,‬לָ ָר ָׁשע‪ ,‬לָ ָמה ַתכֶה‪ֵּ ,‬רעֶ ָך‪ .‬יד וַי ֶ‬
‫יג ַויֵּצֵּ א בַ יֹום ַה ֵּשנִ י‪ ,‬ו ְִהנֵּה ְׁשנֵּי‪-‬אֲ נ ִָׁשים ִע ְב ִרים נִ ִצים(=רבים); וַי ֶ‬
‫נֹודע ַה ָדבָ ר‪.‬‬
‫ֹאמר‪ ,‬אָ כֵּן ַ‬
‫ֹׁשה וַי ַ‬
‫ירא מ ֶ‬
‫וְׁשֹ פֵּ ט‪ ,‬עָ לֵּ ינּו ַה ְל ָה ְרגֵּ נִ י אַ ָתה אֹ ֵּמר‪ ,‬כַאֲ ֶׁשר ָה ַרגְ ָת אֶ ת‪ַ -‬ה ִמ ְצ ִרי; וַיִ ָ‬

‫שאלות רטוריות שמשמעותן‪ :‬איש עדיין לא מינה אותך לשלוט עלינו ולשמש שר ושופט‪ ,‬הוא מזכיר למשה את הריגת המצרי יום לפני‪ .‬משה מבין שדבר הריגת המצרי נודע לכולם‪.‬‬

‫ֵּׁשב עַ ל‪ַ -‬ה ְבאֵּ ר‪.‬‬

‫ֵּׁשב ְבאֶ ֶרץ‪ִ -‬מ ְדיָן ַוי ֶ‬
‫ֹׁשה ִמ ְפנֵּי פַ ְרעֹ ה‪ַ ,‬וי ֶ‬
‫ֹׁשה; וַיִ ְב ַרח מ ֶ‬
‫טו וַיִ ְׁש ַמע פַ ְרעֹ ה אֶ ת‪ַ -‬ה ָדבָ ר ַהזֶ ה‪ַ ,‬ו ְיבַ ֵּקׁש לַ הֲ רֹג אֶ ת‪-‬מ ֶ‬
 ‫פסוקים ט"ז‪-‬כ"ב‬

‫פסוקים ט"ז‪-‬י"ז‪ ,‬סכסוך שלישי‪ :‬משה מציל את בנות כהן מדין מיד רועי הצאן‬

‫יהן‪ .‬יז ַו ָיבֹאּו ָהר ִֹעים‪,‬‬

‫ֹהן ִמ ְדיָן‪ֶׁ ,‬שבַ ע בָ נֹות; ו ַָתב ֹאנָה ו ִַת ְדלֶ נָה(=שאבו מים בדלי)‪ ,‬ו ְַת ַמלֶ אנָה אֶ ת‪ָ -‬ה ְר ָה ִטים (=בהמות)‪ְ ,‬ל ַה ְׁשקֹות‪ ,‬צ ֹאן אֲ ִב ֶ‬
‫ּולכ ֵּ‬
‫טז ְ‬
‫ַיֹוׁשעָ ן‪ַ ,‬וי ְַׁש ְק אֶ ת‪-‬צ ֹאנָם‪.‬‬
‫ֹׁשה ו ִ‬
‫ַויְגָ ְרׁשּום; ַוי ָָקם מ ֶ‬

‫משה רואה כנופיית רועים שרוצה לגזול את המים ששאבו הבנות מן הבאר‪ .‬הוא ממהר להציל אותן‪ ,‬מגרש את הרועים‪ ,‬שואב בעבורן מים ומשקה את צאנן‪.‬‬

‫ֹאמ ְרן ָ‪ִ --‬איׁש ִמ ְצ ִרי‪ִ ,‬ה ִצילָ נּו ִמיַד ָהר ִֹעים; וְגַ ם‪ָ -‬דֹלה ָדלָ ה‬
‫ֹאמר‪ַ ,‬מדּועַ ִמ ַה ְר ֶתן ב ֹא ַהיֹום‪ .‬יט וַת ַ‬
‫יהן; וַי ֶ‬
‫יח ו ַָתב ֹאנָה‪ ,‬אֶ ל‪ְ -‬רעּואֵּ ל אֲ ִב ֶ‬
‫ֹׁשה‪,‬‬
‫ֹתיו‪ ,‬וְאַ יֹו(=ואיפה הוא); לָ ָמה זֶ ה עֲ ז ְַב ֶתן אֶ ת‪ָ -‬ה ִאיׁש‪ִ ,‬ק ְראֶ ן לֹו וְי ֹאכַל לָ ֶחם‪ .‬כא וַיֹואֶ ל מ ֶ‬
‫ֹאמר אֶ ל‪ְ -‬בנ ָ‬
‫(=שאב)לָ נּו‪ַ ,‬וי ְַׁש ְק אֶ ת‪ַ -‬הצ ֹאן‪ .‬כ וַי ֶ‬
‫ִיתי‪ְ ,‬באֶ ֶרץ נָכְ ִריָה‪.‬‬
‫ֹׁשה‪ .‬כב ו ֵַּתלֶ ד בֵּ ן‪ ,‬וַיִ ְק ָרא אֶ ת‪ְׁ -‬שמֹו גֵּ ְרׁשֹ ם‪ :‬כִ י אָ ַמר‪--‬גֵּ ר ָהי ִ‬
‫לָ ֶׁשבֶ ת אֶ ת‪ָ -‬ה ִאיׁש; וַיִ ֵּתן אֶ ת‪ִ -‬צפֹ ָרה ִבתֹו‪ְ ,‬למ ֶ‬

‫סצנת דפוס‬

‫מדרש שם‪ :‬ניתן ללמוד ממנו שמשה הרגיש תלישות וזרות בארץ נכר (במדיין)‬
 ‫המשותף לשלושת הסכסוכים‬

‫משה מצטייר כמושיע‪ ,‬כמי שפועל ממניעי צדק מוחלט‪ :‬ללא קשר למוצאו‪ ,‬לאמונתו הדתית ולמינו של הקורבן תוך שהוא מסכן‬
‫את חייו למען הצדק‪.‬‬
‫משה נאלץ לעזוב את ארמון המלוכה‪ ,‬ואחר כך הוא עוזב את ארצו‪.‬‬
‫בפסוקים ט"ו‪-‬כ"ב מופיעה סצנת דפוס‪.‬‬

‫המוטיבים המאפיינים סיפורים של סצנת דפוס ליד הבאר‪:‬‬

‫הגיבור או נציגו לארץ נכר‪ -‬משה יליד מצרים בורח לארץ נכר‪ ,‬מדין‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫ליד הבאר הוא פוגש נערה ושואב עבורה מים‪ -‬משה פוגש ליד הבאר את שבע בנותיו של כהן מדין ושואב עבורן מים‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫הנערה ממהרת לבית אביה לבשר על בוא הזר‪ -‬ציפורה ואחיותיה רצות לבית אביהן‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫נערכת סעודה חגיגית לכבוד החתן ומסוכמים פרטי האירוסין‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
 ‫פסוקים כ"ג‪-‬כ"ה‬

‫ֹלהים‪ִ ,‬מן‪-‬‬
‫כג ַו ְי ִהי בַ י ִָמים ָה ַר ִבים ָה ֵּהם‪ַ ,‬וי ָָמת ֶמלֶ ְך ִמ ְצ ַריִם‪ַ ,‬ויֵּאָ נְ חּו ְבנֵּי‪-‬י ְִש ָראֵּ ל ִמן‪ָ -‬העֲ ב ָֹדה‪ַ ,‬ויִ זְ עָ קּו; ַו ַתעַ ל ַׁשוְעָ ָתם(=צעקתם עלתה) אֶ ל‪ָ -‬האֱ ִ‬
‫ָהעֲ ב ָֹדה‪.‬‬

‫הדרגתיות‪ :‬לאחר מות פרעה מצוקת בנ"י גוברת‪ .‬ניתן לראות את ההדרגתיות בפעלים שמבטאים את המצוקה‪.‬‬

‫מכאן מתחיל גם המפנה ביחס ה' לעמו‪:‬‬

‫ֹלהים‪ ,‬אֶ ת‪ְ -‬בנֵּי‬

‫ֹלהים אֶ ת‪ְ -‬ב ִריתֹו‪ ,‬אֶ ת‪-‬אַ ְב ָר ָהם אֶ ת‪-‬י ְִצ ָחק וְאֶ ת‪-‬יַעֲ קֹ ב‪ .‬כה ַוי ְַרא אֱ ִ‬
‫ֹלהים‪ ,‬אֶ ת‪-‬נַאֲ ָק ָתם(=צעקתם); ַויִ זְ כֹר אֱ ִ‬
‫כד וַיִ ְׁש ַמע אֱ ִ‬
‫ֹלהים‪.‬‬
‫י ְִש ָראֵּ ל; ַוי ֵַּדע‪ ,‬אֱ ִ‬

‫ה' שומע את זעקת בנ"י‪ ,‬זוכר את הברית עם אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב ואת ההבטחות להשגיח על צאצאיהם‪.‬‬

‫יִּשמַ ע‪ַ ,‬ויִּזְׁ כֹּר‪ ,‬וַ י ְַׁרא‪ ,‬וַ ידדַ ע‪.‬‬

‫תגובת ה' לזעקת בנ"י באה לידי ביטוי בארבעה שלבים‪ :‬וַ ְׁ‬