‫מבחן – פילוסופיה של החינוך‬

‫שאלה ‪1‬‬

‫"המציאות זימנה לנו חוויות והתנסויות מאוד מסוימות אך אקראיות לחלוטין" זהו טקסט‬
‫שמאוד מאפיין את הגישה הפוסטמודרניסטית‪ .‬אין אמת אחת‪ ,‬יש אמיתות רבות‪ ,‬יש חוויות‬
‫רבות ומגוונות‪ ,‬יש הסברים רבים לתופעות‪ .‬הוגים פוסטמודרניסטים יסכימו עם הטקסט‪ ,‬רוני‬
‫אבירם אומר שהבנת הפוסטמודרניזם הוא כמו למידה של שפה חדשה‪ ,‬יש צורך להתרגל‬
‫וללמוד מחדש את החיים שלנו על האדמה‪.‬‬
‫לדעת ז'אק דרידה‪ ,‬הוגה פוסט מודרניסטי‪ ,‬טוען שיש לתת לאחר להיות אחר‪ .‬לא לכפות עליו‬
‫את הסיפור הקולקטיבי‪ .‬הטקסט אומר‪" :‬כך סתם נזרקנו כל אחד ואחת מאתנו לתוך קטעי‬
‫מציאות והיסטוריה "‪ ,‬כלומר אין סיפור קולקטיבי אחד‪ ,‬כל אחד יכול לאפיין את עצמו‪ ,‬להיות‬
‫אחר‪ ,‬להגדיר את עצמו‪.‬‬

‫"מה יהא עלינו‪ ,‬ולמה – התשובות אינן תשובות‪ "...‬רוני אבירם אומר במאמרו שהדור הנוכחי‬
‫מאופיין בחוסר אמונה באידאולוגיות או בערכים המתיימרים להיות בעלי תוקף אוניברסלי‪.‬‬
‫העולם של היום הוא עולם שאין לו תשובה‪ .‬הדור הקודם מתאפיין באמונות גוברות והולכות‬
‫בעמדות שונות‪ .‬אידיאולוגיות וערכים אוניברסליים‪ .‬בחברה הפוסטמודרניסטית יש אובדן של‬
‫ערכים מוחלטים‪ ,‬הגבולות מטשטשים – בין עולם המבוגרים לעולם הילדים‪ ,‬החלפת‬
‫קריירות‪ ,‬תרבויות כלל עולמיות שמתערבבות בעקבות הגלובליזציה‬
‫אנחנו נמצאים בתקופה של שינוי ולכן הדור הנוכחי מתאפיין בצורה אחרת מהדור הקודם‪.‬‬
‫בחינוך בא לידי ביטוי באובדן הפרמטרים‪ .‬שינוי בתפיסה של התפקידים הגיליים‪ .‬בעבר‬
‫המבוגרים מעבירים את הידע לצעירים‪ ,‬היום התפקידים מתערערים‪ ,‬כאשר יש המון מידע‬
‫ברשת‪ ,‬ילדים לעיתים יודעים יותר מהמורים‪ .‬יש הרבה פרמטרים שאינם רלוונטים יותר‪.‬‬

‫"אנו נצבים בפני מערכת של משוואות בלתי יציבות והפכפכות‪ ,‬התואמות חלל בר ייצוג‬
‫שהתמוטט או קרס פנימה" כותב רוני אבירם במאמרו‪ .‬חוסר היציבות שמאפיינת את‬
‫התקופה הפוסטמודרניסטית באה לידי ביטוי בטקסט ‪"..‬נקודות ראות שהיו יכולות להיות‬
‫שונות לחלוטין במקרה שהיינו "נופלים" לתוך העולם במקום ובזמן אחרים"‪.‬‬

‫התיאורטיקנים האקזיסטנציאליסטיים טוענים שהקיום קודם למהות‪ .‬ההווה הוא המציאות‬

‫היחידה ולמציאות זו אנו אחראים‪ .‬הטקסט מדבר על כך‪" :‬באנו מבלי שנשאלנו לרצוננו‪,‬‬
‫נחתנו למקום מסוים ולא אחר" כלומר הגענו לעולם הזה‪ ,‬אנחנו כאן ועם זה נעבוד‪ .‬לא חשוב‬
‫מה היה או מה יהיה‪ ,‬לא עוסקים מאיפה הגענו ולאן אנו הולכים‪ ,‬אנו מתעסקים בקיום שלנו‬
‫כאן ועכשיו‪ .‬סארטר אומר שיש לנו אחריות מלאה על ההווה שלנו‪ ,‬על כל הסבל בעולם‪ .‬בובר‬
‫טוען שיש לנו אחריות על בן השיח שלנו‪ ,‬מי שעומד מולנו ברגע זה‪.‬‬
‫"המציאות זימנה לנו חוויות והתנסויות מאוד מסוימות אך אקראיות לחלוטין‪ ,‬ואלה יצרו בנו‬
‫נקודות ראות על העולם" זוהי המציאות שלנו‪ ,‬היא לא היתה נתונה לבחירה‪ ,‬אך ברגע‬
‫שאנחנו כאן נוצרות בנו נקודות ראות על העולם‪.‬‬
‫ההוגים האקזיסטנציאליסטיים יסכימו עם הטקסט מכיוון שהוא מדבר על ההווה‪ .‬על המציאות‬
‫העכשווית‪ ,‬גם אם נראה שהטקסט מעורבב עם גישה פוסטמודרניסטית‪ ,‬עדיין‪ ,‬ניתן לראות‬
‫שהטקסט מדבר על הווה נתון‪ .‬על מציאות עכשיווית‪.‬‬
‫"ואנו נדרשים לנווט בינות לזרמים‪ .‬מה יהא עלינו‪ ,‬ולמה – התשובות אינן תשובות‪ "..‬איננו‬
‫יודעים מה צופן העתיד‪ .‬לכן ההתמקדות היא בהווה‪.‬‬

‫שאלה ‪2‬‬
‫בכתביו של אפלטון‪ ,‬אחד הנושאים המרכזיים הוא תיאור של החברה האידאית‪ ,‬את המדינה‪,‬‬
‫את אורך החיים במדינה‪ ,‬מעמדות‪ ,‬דרך החיים וכו'‪ .‬אצל אפלטון הגשמה עצמית אינה‬
‫סותרת את טובתה של המדינה‪ .‬אדם שממלא את תפקידו לפי מה שיועד אליו‪ ,‬הוא מממש‬
‫את עצמו‪.‬‬
‫המטרה של החינוך על פי התפיסה של המדינה האידיאלית לחנך את הילדים על פי‬
‫כישוריהם‪ ,‬ובגלל שהמטרה של החינוך היא לחנך על פי המעמד שאליו משוייך הפרט החינוך‬
‫מאוד פונקציונלי ומותאם‪.‬‬

‫השמעת ביקורת כלפי שלטונות המדינה לא אפשרית כאשר התלמידים מתחנכים עפ"י‬
‫דרכו של אפלטון‪ .‬המדינה היא זו שמחליטה ומאפשרת את החינוך של הילדים‪ .‬התלמידים‬
‫מקבלים את החינוך מהמדינה לפי המעמדות שאליהם הם משתייכים וכישוריהם הטבעיים‬
‫לפי המעמד שאליו נולדו‪ .‬אם ילד נולד למשפחת שומרים‪ ,‬הוא יקבל חינוך המתאים למעמד‬
‫השומרים וגם את ההכשרה של שומר‪/‬חייל בעתיד‪ .‬אמנם החינוך הוא עפ"י הכישורים‬
‫הטבעיים של הילד‪ ,‬אך בעצם מותאם ופונקציונלי לילד לפי המעמד אליו נולד‪.‬‬

‫אפלטון מציע מודל אחד לחיים טובים‪ ,‬שהם חיים פילוסופים‪ ,‬התפלפלות והתפלספות‪ ,‬ורק‬
‫המוכשרים ממעמד השליטים מגיעים לשלב הזה בשלב מאוחר בחייהם (גילאי ה‪ .)50-‬יש‬
‫אפשרות שבשלב הזה‪ ,‬לאחר תהליך הכשרה ממושך‪ ,‬שבו נשארו רק הטובים והמוכשרים‬
‫יהיה מקום לביקורת‪ ,‬יצירה מחדש והתפתחות בנוגע לשלטונות המדינה‪ .‬אך עד לשלב זה‪,‬‬
‫המדינה אחראית על חינוך הילדים לפי מיקומם בחברה וכל ביקורת שתושמע יכולה להיות‬
‫בעייתית ואפילו לא אפשרית‪.‬‬
 ‫אריסטו טוען שהאדם נולד דף חלק "טאבולה ראסה" והוא מיכל שאליו יוצקים את הידע‪,‬‬
‫הכישורים‪ ,‬המיומנויות ועוד‪ .‬הוא מציע דרך חינוכית שהמדינה אחראית עליה‪ ,‬מאוד מסודרת‬
‫מחולקת לפי גילאים‪ ,‬שבעזרתה הילדים מוכשרים לפי כישוריהם כמובן לפי תפקידם בחברה‪.‬‬

‫אריסטו מדבר על חינוך אופי שבו הילדים עוברים פעילות חווייתית‪ ,‬עוזרת להם להזדהות עם‬
‫ערכים‪ ,‬להתרגש משירים‪ ,‬חינוך לאומי‪ .‬הם הופכים להיות חלק מהחברה ומהקהילה אליה‬
‫הם משתייכים‪ .‬לומדים ערכים ומידות טובות‪ .‬על חינוך האופי יש גם ביקורת רבה היום‪,‬‬
‫מכיוון שזהו חינוך לצייתנות‪ ,‬התלמידים לא לומדים להפעיל חוש ביקורתיות ולא לשאול‬
‫שאלות‪.‬‬

‫מנגד אריסטו האמין בעיקרון של מציאת שביל הזהב ‪ -‬השלטון היציב ביותר ממזג לתוכו את‬
‫היסודות הטובים של הדמוקרטיה‪ .‬בכל שלטון יש גם חסרונות‪ ,‬ולכן יש למצוא את השביל‬
‫הטוב ביותר‪ ,‬שביל הזהב‪ .‬מטרתו העליונה של החינוך לקדם את האדם לקראת השגת‬
‫אושר‪ .‬המדינה היא שתדאג לחינוך ותשאף לקיים אותו ברוח המשטר המשמש את טובת‬
‫הכלל‪ .‬אך מציאת שביל הזהב היא לרוב חשיבה ביקורתית וניסיון להיטיב‪ .‬אריסטו האמין‬
‫שאין שלטון מושלם‪ ,‬ויש למצוא את הדרך כך שתתאים לרוב האוכלוסייה‪.‬‬

‫לכן‪ ,‬עיקרון מציאת שביל הזהב‪ ,‬חייב להגיע מחשיבה ביקורתית ושאלת שאלות‪ ,‬אולי בשלב‬
‫המוקדם של החינוך‪ ,‬הילדים עוברים "חינוך אופי" והם צייתנים וממושמעים‪ ,‬אך כן מצופה‬
‫בשלב מאוחר יותר למצוא את שביל האמצע המטיב בעזרת חשיבה ביקורתית וחדשנית‪.‬‬

‫שאלה ‪3‬‬

‫הציווי המוחלט של עימנואל קאנט אומר שזהו ציווי שתקף בכל מצב‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪.‬‬
‫קאנט האמין שהעיקרון יכול לתת מענה לכל שאלה מוסרית‪ .‬לא צריך לנמק ולהסביר כל‬
‫מעשה בנפרד‪ ,‬אלא ליצור קריטריון אחד שישמש בכל מצב‪ .‬מעין נוסחה אחת שניתן‬
‫להשתמש בה במצבים שונים‪ .‬הנוסחה רציונלית ופשוטה‪ :‬לפני שאת עושה מעשה כלשהו‪,‬‬
‫עצרי וחשבי האם תרצי שהמעשה הזה יהפוך להתנהגות מקובלת בחברה? האם את‬
‫מסכימה שכל בני האדם ינהגו כמוך? אם התשובה היא חיובית‪ ,‬זה אומר שהמעשה הוא‬
‫מוסרי‪ .‬ואינו נובע מאינטרס פרטי‪ ,‬אך‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אם אינך מעוניינת שכולם ינהגו כך‪,‬‬
‫הדבר מעיד על כך שהמעשה הוא אישור בלעדי ומקדם אינטרס פרטי בלבד ולכן אינו מוסרי‪.‬‬
‫זוהי אתיקה שמדברת על בחירה רציונאלית של האדם היחיד‪.‬‬

‫דיואי טען שהקהילה חייבת לרצות בעבור כל ילדיה מה שהטוב והחכם שבהורים ירצה עבור‬
‫ילדיו" זהו ביטוי שמתאים בצורה מלאה לגישת האתיקה של קאנט‪ .‬אם יוצאים מתוך הנחה‬
‫שהורה רוצה לתת לילדו שלו את החינוך הטוב ביותר‪ ,‬שגורם לו להיות מאושר‪ ,‬תחושת‬
‫הצלחה‪ ,‬שמחה והתפתחות על אחת כמה וכמה‪ ,‬כאשר המדינה או הקהילה רוצה את אותו‬
‫הדבר עבור הילדים שלה המעשה הוא מעשה מוסרי‪ .‬כאשר המדינה או הקהילה רוצה לתת‬
‫לילדיה את הטוב ביותר‪ ,‬את חינוך המותאם ביותר לכל ילד כמו ההורה הפרטי של כל ילד‪,‬‬
‫זוהי חברה מוסרית‪ ,‬שרוצה בשביל כולם את הטוב ביותר‪ .‬אם כל החברה תפעל לפי הציווי‬
‫המוחלט של קאנט‪ ,‬כמו שהורה רוצה בעבור הילד שלו‪ ,‬אנו נהיה חברה מוסרית‪.‬‬