Professional Documents
Culture Documents
סיפור הלידה של מיכאל
סיפור הלידה של מיכאל
זו היתה הלידה של מיכאל ,של מור ושלי .חויה מדהימה ,שקשה לי להסביר אותה ואולי ,בכל זאת ,איכשהו
אנסה .רציתי לכתוב אותה בעבר ,אבל המחשב שלי דובר ספרדית ולא עברית ,הנחתי .עברו חודשים ,ואיתם
קפיצות קוונטיות בהבנה .כצפוי ,כל דבר בעיתו – רק כעת אני מתחיל להבין את הלידה שלנו .אנחנו נולדים
כל רגע ,אנחנו מולידים כל רגע מן ההויה ,לרגש ,למחשבה ועד למעשה .כאשר אני קורא כאן את האתר של
"באופן טבעי" אני מתרשם מן הפתיחות של האנשים ,מן הארץ הזאת ,ארץ מולדתי ,ארץ אהבתי ויודע
שאחזור .מיכאל הוא הויה של צחוק ורגישות ,ומבעד לגוף הקטן אני רואה את הנשמה הבוגרת ומברך אותה
כל פעם מחדש .מודה לה ,מודה לכם ,שאתם כאן.
אתחיל ביסמין ,שנולדה שלוש שנים קודם .זה היה תהליך לידה טבעי שבסופו עם פתיחה מלאה וצירים
תכופים במשך שעה וחצי ,הראש לא עבר בתעלת הלידה ,אפילו עם וואקום .נאמר לנו שמבנה העצמות של
אמור צר מידי ומשום כך אין ברירה אלא לעשות ניתוח קיסרי .זה היה קשה ,מפני שבמידה מסויימת
הזדהיתי עם הציפיות של בת זוגי ,ולא חשבתי שכך יסתיים התהליך .במהלך הצירים עוד היא רקדה
"שמיניות" של ריקוד מזרחי בחדר שהוקצה לנו עד שנקראנו לחדר לידה .הייתי עד לעוצמת החיות ולכוח
הסבל הבלתי רגילים שגיליתי אצלה בפעם הראשונה ,והערצתי בכל ליבי ,ואולי משום כך לא רציתי
שתתאכזב .היא לעומת זאת ,מרגע שנאמר לה שזה יהיה ניתוח קיסרי ,קיבלה זאת באהבה ,חייכה ואפילו
התלוצצה עם הרופאים .את הלידה ליוותה אחת מן התלמידות הרבות שלה לריקוד מזרחי ,שעבדה בבית
החולים כמיילדת .עברו שלוש שעות אינסופיות עד שקיבלנו את יסמין לידינו בחדר התאוששות ושם
התחילה הצמיחה הראשונית לתוך ההורות.
במשך ההריון עם יסמין אמור הופיעה ולימדה עד זמן קצר לפני הלידה והיתה מעין סמל לנשים בהריון
ולמשפחות שלמות .גרנו בהרים שמעל העיר מרבייה בפרובינציה של מלגה והתנתקנו לתקופת הלידה מכל
החברים והמכרים ,ואף דחינו מראש את ההצעות של המשפחה לבקר אותנו בזמן שקרוב ללידה ואחריו.
חזרנו הביתה ,התפרים של הניתוח הקיסרי האדימו ,היו כאבים ,ונראה היה שהיא מתכנסת בתוך עצמה במזג
האויר החורפי והקפוא של דצמבר .אמור מעולם לא עברה ניתוח בבית חולים או התערבות קלינית כלשהיא.
היא גם לא חשבה על ילדים או לידה עד שקראה את "עקרון הרצף" בביקור בארץ ,שלאחריו הבינה שכעת
בא הצורך באימהות .לאחר כמה ימים ,פתחתי בעצמי שני תפרים כדי לאפשר ניקוז של הנוזלים החוצה.
סרבתי להיכנס למרה שחורה ולקחתי את יסמין לטיולים רגליים בטבע ,בין ההנקות ,כשהיא כרוכה עלי
במטפחת מנשא .לאחר שבוע ומשהו ,כבר היו ביקורים של המשפחה ומור ואני חזרנו ללמד .יסמין גדלה
לתוך הריקוד והמדיטציה ,היוגה והתיפוף ,הטבע בהרים והעבודה עם האנשים שבעיר .פה ושם יש לה
רגעים של עצבות ,אך לרוב היא ילדה מאושרת ,נחושה ,רגישה ,קורנת ויצירתית ,כוכב משלו ,שעל לידתו
אני מודה בתפילותי יום יום.
עברו שלוש שנים שבמהלכם חלו שינויים רבים ועבודה פנימית אינטנסיבית .גילינו דרך חברים בארץ ,את
החינוך הביתי (הקמנו קבוצת תמיכה לנושא בספרד) ,אבל בעיקר העמקנו בחווית החיים הפנימיים באמצעות
המדיטציה .דרכה למדנו כל אחד על המרכז שלו ,שמעבר לחשיבה ,כמקום שממנו אפשר גם להנות מיציבות
רגשית .השותפות שלנו גדלה לעין ערוך ,ולמדנו להתחלק לא רק בזמן שכל אחד מאיתנו זקוק לעצמו ,אלא
לתמוך ולשתף בחויות הפנימיות של הצמיחה הרוחנית .עבורי ,המסע להתעוררות היה משאת נפש מאז שאני
זוכר את עצמי ,מביט בכוכבים כילד ,ומתקומם נגד סופיות האדם וסבלו .אבל מה שחשוב הוא ,שמאז
שהתעוררתי מן האשליה של חשיבה כדרך חיים ,התחלתי לללמוד את השלב הבא ,לחיות בלב .הדרך הזאת
הביאה אלינו הרבה "מתנות" מאז שאנו הולכים בה .היא התחילה כאשר עזבנו כל אחד את ה"קריירה" שלו
לטובת המאויים הפנימיים .עזבנו את ישראל כאשר הנחתי לצבא ,להנדסת החשמל ,ועברנו לספרד.
התחלתי דוקטוראט בספרות לאדינו ,עם מלגה לחקר השורשי משפחתי וכתבתי תיזה על גרסת הלאדינו של
ספר הזוהר .אמור עזבה את העבודה הסוציאלית והחליטה לממש את הריקוד ,שהיה משאת נפשה וליוה
אותה מן הילדות – בבלאט ,רקודי עם ,רקודי זוגות ,רקודי בטן – ועד תשוקתה באותו הזמן ,פלמנקו .שנינו
הפכנו לשחקנים מודעים יותר של החיים .מור לימדה ריקוד כמדיטציה ,נשים בהריון ,ועבדה עם ילדים
והורים יחד דרך חוית תנועה .אצלי היתה חזרה למוסיקה הקלאסית של נערותי והפעם כביטוי לקדושה,
בדרך עבדתי עם יוגה ,תקשור ,ריפוי וקבלה והפכתי למרפא ומדריך למדיטציה.
כך החלה ההתכוונות שלנו לעבר הלידה של מיכאל ,בתובנה שהלידה היא כמו המוות :פגישה עם הלא נודע,
עם המסתורין הגדול ביותר של הבריאה ,התקדשות .לא ידענו אם הלידה תהיה קיסרית כפי שניבאו לנו או
שקיימת אפשרות גם ללידה טבעית .קראנו הרבה חומר בנושא ונפגשנו עם מיילדות ונשים שחוו לידות מכל
הסוגים ,ובעיקר ,החלטנו להשאר פתוחים לכל האפשרויות ולעבוד עם מדיטציה ותפילה כדי לקבל את
הנשמה אלינו מתוך בחירה ואהבה.
הפעם גרנו לא בטבע אלא בעיר עצמה ובתוך המרכז שלנו עצמו ,גם הביקור המשפחתי נועד בדיוק לתקופת
הלידה ולא ניסינו למנוע זאת .נאמר לנו שוב שצפוי ניתוח קיסרי ,אבל לא התרגשנו במיוחד ,ממילא אנו
רואים רופאים רק לעיתים רחוקות ונמנעים להכנס לתעשית הלחץ .בשלושת החודשים של הקיץ ,גרנו
באוהל הצמוד לנחל מיים אצל חברים שבבעלותם שטח אדמה גדול .אכלנו לרוב אוכל צמחוני נע ,והעברנו
את הזמן במנוחה ומדיטציה .שם הגיע אלי שמו של הילד ,בחלום ,וקיבלנו חיזוקים נוספים וברורים לשם זה,
מיכאל.
חודש לפני הלידה חשתי הדרכה פנימית בדברים שיש למסור לאמור בעת המדיטציה .שיתפנו את המורה
שלנו באותו הזמן להילינג ומדיטציה ,מדיום בינלאומית שהפכה לחברה והיא עודדה אותי להעביר לה אותם
באופן ספונטני במדיטציה משותפת .אמור קיבלה הדרכה לגבי מדיטציה לקראת ובזמן הלידה .בשבילי זה
היה קצת כמו סינית ,כי אינני נוהג לעבוד עם הדמיה מודרכת ,צבעים ,וכו' ,אך עבורה זה נגע ללב ישירות.
היא ציינה לעצמה את מה שנאמר ופעלה בהתאם .כאשר הקשר הוא אמיתי מן הנשמה יש קנה מידה אחד:
התרחבות של הלב ופתיחות גם אצל האדם שאליו מיועדים המסרים מיועדים ,ותחושה של טוהר ,אושר
והתרוממות רוח גם אצל המתקשר .החלטנו להענות להזמנה של המורה שלנו ,ג'ניפר ,ולהשתתף כאורחים
בעוד סדנה .להפתעתנו ראינו דוגמא לשני ילדים בני 13עד 15שגדלו לתוך המודעות לעולם הרוח ושוחים
בו בטבעיות של דג .אחד התרגילים היה "קריאה" אנרגטית של פרחים ועלים שלוקטו מן הגן ,וספגו את
הנופך של כל אחד מן המשתתפים השונים .את מה שמור ליקטה "קרא" הילד בן ה 13-ואמר שלאדם זה
צפויה לה הפתעה גדולה בקרוב ,ושעליו להשתמש בכל האינפורמציה והידע שלרשותו .אולי זו היתה עוד
מתנה של אהבה ממיכאל .ילדים ,כך אנחנו למדים ,הם ההזדמנות הגדולה שלנו לצמוח מבחינה רוחנית כבר
מן ההתחלה ,ללמוד לפעול בשקיפות ומתוך הלב.
לקראת הלידה כבר היה קר מאד ובסופי השבוע חזרנו לגור במרכז .הורי באו לבקר ושאלנו את עצמנו איך
נמשיך בשגרת היוגה והמדיטציה כשהם לנים באולם המרכזי .למרבה הפלא ,הם קמו מוקדם מאד ,שהו
במטבח ,והלכו "על קצות האצבעות" כל בוקר .אבי ,שמאז ומעולם היה בעל כשרון וסבלנות עם ילדים
שיחק עם יסמין בהנאה ,ואימי הצטרפה לפעמים למדיטציות של שקט בשלושה .שניהם התנתקו מן החדשות
ומן הארץ ,והדבר היטיב עימם .עם עזרו ותמכו ככל יכולתם.
שבוע לפני הלידה חגגנו יום הולדת שלישי ליסמין ובא "כל העולם" .ליסמין היתה מתנה נפלאה לקראת
הלידה ,היא קיפצה בשימלת פלמנקו שקיבלה בין חבריה והיתה הילדה של כולם .אימי וחברה נוספת שהיתה
שותפתה לקריירה המוסיקלית שרו יחד בלאדינו ,אמור רקדה עם בטן ענקית מלווה בנרות קטנים שהוחזקו
בידי חברותיה הרקדניות ,ונראה היה כאילו השכינה בעצמה באה לבקר אותנו .בצילומים שנעשו באותו יום
מופיעות ספירלות של אור בכל רחבי האולם .ואז ,כמה ימים לפני הלידה ,במדיטציה של שלותינו שוב
באופן ספונטאני אמרתי לאמור שבלידה תהיה לה הפתעה גדולה ,והיא נתבקשה להתמודד עם הצירים דרך
נוכחות ,ולא היה ברור אם זה אפשרי ובאיזה אופן.
מועד הלידה התקרב והחלטנו לצאת לטיול רגלי קצר בטבע עם משפחת חברים שילדם בן גילה של יסמין.
בלילה לפני ,אמור חלמה שהמשפחה מביאה לה במתנה כבש .היא שאלה בטיול ,מה המשמעות של כבש
ושכחנו שבארץ קתולית ,זאת המתנה של הרועים בחג המולד .בחיק הטבע אמור הודתה למיכאל על ההריון
הנפלא הזה ,על ההדרכה והלווי ,ואני הודיתי על האפשרות לחיות במחיצת הורי ולהביע בפניהם את האהבה
שאני חש כלפיהם .את היום סיימנו במדיטציה משותפת והתעלסות.
בארבע בבוקר החלו צירים רציניים ,נראה היה שהם נסבלים וכבר בשש מצאנו דרך "לעבוד" .כל פעם
שהחל ציר היינו מתבוננים אחד בעיניים של השני בצמידות :אני משדר "נוכחות הווה" ,אמור קולטת,
הופכת לנוכחת ,ומניחה לכאב "לעבור מעל" .בזמנו תרגלתי נוכחות בכניסה לנהר עם מים קפואים בשעות
הבוקר המוקדמות ובעת הייא תרגלתי "הויה" שהיא מנוחה מוחלטת בלב בזמן הנוכחות .היא עצמה התפלאה
עד כמה זה יעיל ,אבל הסוד הוא פשוט :כאשר חווים את הרגע הזה בלבד ,גם אם יש כאב פיזי הוא יחסית
מזערי ,בשעה שאם חווים את ה"זמן" דרך השכל ,הכאב נאגר והופך בלתי נסבל .לא הפריע לנו דבר ,היו
טלפונים ,גם הורי ויסמין היו מסביב ,ואפילו חברה באה לבקר .ואנחנו – רק עיניים .הכל מסביבנו היה
כמעין סרט ואנו היינו במימד אחר .בשעה שלוש ,אחרי תשע שעות של עיניים ,באה חברה שהיא גם
מיילדת ובדקה את אמור .היא אמרה שיש פתיחה של גדולה ,וצוואר הרחם רך ובשל .זה יכול לקרות תוך
חצי שעה עד שעתיים ,היא אמרה ,והמליצה לסור לבית חולים על מנת למנוע אפשרות של סיבוכים אם
תהיה לידה קיסרית.
אמור ואני עצרנו לרגע ושאלנו :אולי נלד כאן? ואני ,אחרי תשע שעות של נוכחות משודרת כבר לא הייתי
אני ,הייתי אמור – אביחי ,היולדת בעצמה ,והייתי מוכן ללדת בבית .המיילדת התבוננה בנו ואמרה :אין לי
כאן כלים ללידה ,לא לתפור ולא לחתוך ,וזה כרוך בסיכון במידה שהתינוק לא יוכל לצאת .כפי שאני רואה
אתכם תוכלו להמשיך בכל מקום ,גם בבית חולים ,וגם שם תהיה לידה טבעית אבל עם פחות סיכונים.
הסכמנו כי היינו פשוט "שם" ולא היה איכפת לנו .הגענו לבית החולים עם פתיחה של שמונה סנטימטרים,
והמשכנו שעתיים נוספות במדיטציה .בין העיניים היה מרחב אין סופי של הוויה ואור ,עוצמה וחיות ,קבלה
והתמסרות לחיים ולמוות שבכל רגע ,בכל מקום .כעת ,אפילו המילים האלה נראות כל כך תלושות
ומלאכותיות .בין הצירים מור פשוט ישנה ,ואני נחתי בישיבה .נכנסנו לחדר לידה ,ותוך חצי שעה מיכאל
היה בחוץ ,ללא הרדמה כלל .היה צורץ באפיזיוטומיה ,תפרו את השסע והועברנו לחדר משלנו .הוא נוקה
מיד ,והובא להנקה .באותו זמן ילדה עוד תלמידה של אמור מגרמניה ,והובאה עם תינוקה לחדר סמוך,
המפגש עמה היה מרגש.
מאז ,כמו נפתח השער ,למדתי להתמסר להויה מן הלב ,ולא רק לנוח בהויה נוכחת .מדיטציה היא פעולה
מכוונת של התודעה ,התכנסות פנימה מן החושים והתרחבות אל המעבר .אבל ההתקדשות באה מן הלב ,מן
הנשמה שמתעלה בתפילה .החיים הם התמסרות לאהבה ,כמו מוסיקה שמתמסרת לזמן .וכך למדתי להתמסר
כל רגע מחדש ,לזוהר הגדול שצומח בין העיניים ומכה שורשים בלב.