‫טקס יום השואה תשע"ט‪ -‬שבי שומרון‬

‫"המלחמה שבתוך המלחמה‪ -‬בדגש על מלחמת הרוח"‬

‫מהלך הטקס‪:‬‬
‫לאחר אמירת "יזכור" ואמירת דברים על ידי מאיר ואיטה יוקרן סרטון‪ .‬לאחר מכן הקריינית (נעה) תציג בזה אחר‬
‫זה מספר של דמויות‪ .‬כל דמות עולה לבמה מקריאה קטע ונשארת על גבי הבמה בצורת "פריז'"‪ ,‬כך שיצא מצב‬
‫שבסוף ההמחזה כל השחקנים נמצאים על גבי הבמה יחדיו‪ .‬בסיום כל ההצגות כל הדמויות יתקבצו קדימה וישירו‬
‫קטע קצר מאוד מתוך השיר שהוקרון בתחילת הטקס בסרטון הפתיחה‪ .‬לאחר השיר השחקנים יורדים מהבמה‬
‫ומסיימים את הטקס בקדיש‪ ,‬שירת התקווה ואני מאמין‪.‬‬

‫קריינית (נעה)‪ :‬הקהל מתבקש לעמוד לאמירת תפילת "יזכור"‬

‫(מאיר מנדליאל)‪" :‬יזכור" ‪ +‬דברי דיומא‪ .‬ברקע דבריו מתנגן שיר "את אחי אנוכי מבקש"‬
‫(קריינית)‪ :‬נא לשבת‬
‫דברי פתיחה והסבר על נושא הטקס‪:‬‬
‫(איטה זימן)‪ :‬הנאצים חתרו להשמדת היהדות לא רק כאומה אלא כדת ותרבות‪ .‬היהודי בשואה‬
‫נדרש להיאבק כדי לשמור על חייו ועל חיי הקרובים לו‪ .‬מתוך סיכון חייהם הפגינו יהודים סולידריות‬
‫וסייעו לאחיהם הנרדפים אף הם‪ .‬המאבק להישרדות פיזית תחת אימי השלטון הגרמני הנאצי כלל‬
‫הסתתרות ובריחה‪ ,‬הברחת מזון והגשת סעד ועזרה רפואית‪ .‬יהודים במחתרות בכל רחבי אירופה‬
‫ניסו לארגן כל מיני פעולות כדי להציל יהודים רבים ככל האפשר‪ .‬כל אותה העת נמשך מאבקם של‬
‫היהודים לשמירה על זהותם‪ ,‬תרבותם ודתם‪ .‬היהודים בגטאות יזמו פעולות חינוך במחתרת‪ ,‬הוציאו‬
‫עיתוני מחתרת וניהלו פעילות פוליטית ענפה‪ .‬יהודים דתיים נאבקו על קיום הקהילה‪ ,‬על תפילה‬
‫במניין או על קיום סמלי של לוח השנה היהודי אפילו במחנות הריכוז‪ .‬מוזיקה יהודית המשיכה‬
‫להתנגן בקונצרטים שארגנו ועדות התרבות בגטאות או ביערות בכלי נגינה שנלקחו בזמן המנוסה‪.‬‬
‫ציורים‪ ,‬שירים וסיפורים נוצרו והוסתרו כדי לשמרם לדורות הבאים‪ .‬כדי לזכור את העבר‪ ,‬לכאוב את‬
‫ההווה ולחלום את העתיד‪ .‬לתיעוד בציור ולכתיבה האישית או התיעודית היה חלק חשוב במלחמתם‬
‫של היהודים על שמירת צלם האדם גם על סף המוות‪ .‬זה היה מאבק על הזיכרון‪ .‬מלחמה בשכחה‬
‫ובהשכחה‪ .‬כדברי הסופר ניצול השואה אהרן אפלפלד ז"ל‪ " :‬היומנים שנכתבו בתקופת השואה הם‬
‫ללא ספק הזעקות הבוערות ביותר שהעלתה הנפש‪ .‬הזעקות עולות מגילים שונים‪ ,‬מאנשים נעדרי‬
‫אמונה דתית ומבעלי אמונה‪ .‬זהו ניסיון אחרון לשמר את האני בטרם יילקח מעמך" בטקס זה בחרנו‬
‫להעלות סיפורי הישרדות רוחנית שטרם זכו לחשיפה ‪ ,‬מעבר לסיפורים המוכרים שדובר בהם רבות‬
‫סיפורים שבהם ניטשה מלחמת הישרדות לא רק על הגוף אלא הלב והנפש‪.‬‬
‫הקרנת סרטון – שיר של אהרון רזאל‪ --- .‬מה שם השיר?‬
‫(קריינית)‪ :‬אפרים דקל מנהל בית הספר שבגטו ליטא‬
‫(דובי ויאטר) "התפקיד שלי היה ניהול בית הספר בגטו‪ .‬היה זה בית ספר יחיד במינו‪ .‬צוררינו אסרו עלינו את‬
‫חינוך ילדינו‪ ,‬על כן ייסדנו את בית ספרנו במחתרת‪ :‬סידרנו את הילדים בכיתות קטנות ופיזרנום על פני כל‬
‫חדרי הגטו‪...‬‬
‫כיתות כיתות היו מתגנבים ילדינו אל בית ספרם ‪ ,‬היו מצטופפים בחדרים אלה ושומעים במשך שעתיים תורה‬
‫מפי מוריהם ויוצאים אחר כך בהיחבא על מנת לפנות מקום לכיתה שנייה ‪ .‬רעבים ועירומים היו באים‬
‫ללימודים‪ ,‬ומוריהם יכולים היו להמציא להם רק פעם אחת בשבוע‪ ,‬אחרי רחיצה באמבטיה חמה‪ ,‬גם פרוסת‬
‫לחם מרוחה בריבה‪ .‬ואף על פי כן לא היו עוד מעולם תלמידים מסורים לבית ספרם‪ ,‬למוריהם וללימודים‬
 ‫כילדי הגטו‪ .‬במשך כל עשרות שנות עבודתי לא היה לי ריכוז כזה של ילדים מוכשרים כמו בבית הספר לילדי‬
‫עוני אלה"‬
‫(קריינית)‪ :‬יצחק רודאשבסקי‪ ,‬תלמיד בגטו וילנה‪ ,‬מספר על שיעורי ההיסטוריה בגטו‪:‬‬
‫(חבר זימן)‪ :‬החוג שלנו להיסטוריה פועל‪ .‬אנחנו שומעים הרצאות‪ :‬על המהפכה הצרפתית הגדולה ועל‬
‫תקופתה‪ .‬המגמה השניה בחוג להיסטוריה‪ ,‬העוסקת בתולדות הגטו‪ ,‬פעילה אף היא‪ .‬לעיתים קרובות אני‬
‫חושב לי‪ :‬לכאורה אני בגטו – ולי חיים מלאים וגדושים‪ .‬יש הרבה פעילות רוחנית‪ :‬אני לומד‪ ,‬אני קורא‪ ,‬מבקר‬
‫בחוגים‪ .‬הזמן רץ כל כך מהר‪ ,‬והעבודה כה רבה‪ .‬הרצאות‪ ,‬מסיבות‪ ,‬לעיתים קרובות אני שוכח שאני בגטו‪.‬‬
‫לאחר היסוסים ומחשבות רבות‪ ,‬החלטתי לנצל כל רגע – אני צריך ללמוד‪ ,‬עדיין יש לי תנאים נאותים‪ ,‬לכן‬
‫אסור לי להפסיק‪ .‬הרצון ללמוד נהפך אצלי כמעין מעשה להכעיס כנגד ההווה‪ ,‬השונא את הלימודים‪ ,‬האוהב‬
‫את העבודה‪ ,‬את העמל‪ .‬לא‪ ,‬החלטתי‪ ,‬אני חי במחר ולא בהווה‪ ,‬ואם מתוך ‪ 100‬ילדי גטו בגילי יכולים ‪10‬‬
‫ללמוד‪ ,‬חייב אני להיות בין המאושרים‪ ,‬חייב אני לנצל זאת‪ .‬הלימודים נעשו לי יקרים עוד יותר ממקודם‪.‬‬
‫(קריינית)‪ :‬מזיכרונותיו של הרב ישראל מאיר לאו ‪:‬‬
‫(הרב גולדמינץ)‪ :‬לאחר הקרב על חיי‪ ,‬ולאחר שהוכנסתי לבוכנוואלד בתרמילו של אחי נפתלי‪ ,‬המשכתי‬
‫להסתתר רוב הזמן בצריף‪ ,‬בעוד שנפתלי עבד בעבודות פרך כמכונאי במפעל הפוספטים‪ ...‬בצריף אגרתי‬
‫מעט מזון‪ ,‬וסיפקתי אותו לנפתלי כשחזר בלילות‪ ,‬לאחר עבודתו‪ .‬לעתים‪ ,‬כדי לברוח מן הייסורים שהיו מנת‬
‫חלקנו במחנה העבודה‪ ,‬הייתי חוזר בדמיוני ללילה הראשון שלנו בצ'נסטוחובה ‪,‬כששמעתי לראשונה את‬
‫שירת "לכה דודי" מפיו של יוסל מנדלבאום ‪.‬היה זה ליל‪-‬שבת‪ .‬נפתלי שכב לצדי‪ ,‬מנסה לחמם אותי מקרירותה‬
‫של האדמה הטחובה‪ ,‬כשלפתע נשמע צליל של נעימות חסידיות שהכרנו מקרקוב‪ ,‬עיר הולדתנו‪ .‬נרגש כולו‬
‫מניחוח הילדות שפשט לפתע סביבו‪ ,‬זכר לימים כה אחרים וכה רחוקים‪ ...‬זחל נפתלי על אדמת הצריף לכיוון‬
‫הקול השר‪ .‬השיר והניגון היו מוכרים לו‪" :‬מקדש מלך עיר מלוכה קומי צאי מתוך ההפכה‪ ,‬רב לך שבת בעמק‬
‫הבכא‪ ,‬והוא יחמול עלייך חמלה" אכן היה זה אותו יוסף מנדלבאום מקרקוב‪.‬‬
‫שנים אחר כך היה אחי נפתלי בביקור בברוקלין אצל הרבי מבובוב‪ ,‬רבי שלמה הלברשטאם זצ"ל‪ .‬במהלך‬
‫הערב שוחח האדמו"ר עם אחי‪ ,‬ובין השאר סיפר לו נפתלי על יוסל מנדלבאום ששר את "מקדש מלך"‬
‫בליל‪-‬שבת במחנה העבודה בצ'נסטוחובה‪ ,‬ובכך תרם‪ ,‬בלי דעת‪ ,‬תרומה גדולה לחיותנו הרוחנית‪ .‬הוא החזיר‬
‫אותנו לחיק המשפחה גם בתנאים הקודרים שבהם היינו שרויים אז‪" ,‬חבל שעקבותיו אבדו בבוכנוואלד"‪ ,‬חזר‬
‫נפתלי וביכה אותו‪ .‬הרבי לחש לאחד הגבאים משהו באוזנו‪ ,‬וזה הופיע כעבור דקות אחדות‪ ,‬כשהוא אוחז‬
‫בזרועו של יהודי נמוך‪-‬קומה בעל זקן לבן‪ ,‬מרשים‪" .‬הנה יוסל מנדלבאום!" אמר הרבי‪ ,‬וביקש מן הזקן שלפניו‪,‬‬
‫שהיה אז בן יותר מ ‪- 80‬שנה‪ ,‬לשיר את "מקדש מלך"‪ .‬למרות ארבעים השנה שחלפו והקומה ששחה לא‬
‫נשתנה קולו של יוסל מנדלבאום ונותר צלול וחזק כשהיה‪ ,‬ובשעה ששר את "קומי צאי מתוך ההפיכה" לא את‬
‫חסידי הרבי מברוקלין ראה נפתלי לנגד עיניו ‪,‬אלא את החלכאים והנדכאים שישבו על האדמה הלחה והקרה‬
‫בצריף שבצ'נסטוחובה בליל‪-‬שבת אחד של שלהי נובמבר בשנת ‪.1944‬‬

‫(קריינית)‪ :‬מאיר קיהן יציג את סיפורו של אביו יצחק אברהם בזמן המלחמה‬
‫(מאיר קיהן)‪ :‬מספר על אביו‬

‫(קריינית)‪ :‬בנימין סולומון‪ ,‬גטו זמוסק'‬

‫(עקיבא סמוטריץ)‪ :‬החורף של ‪ 42-41‬היה קשה במיוחד אנשים מתו באופן יומיומי מהקור‪ ,‬מתת תזונה או‬
‫ממחלות‪ ...‬ועדיין פליטים המשיכו להגיע לגטו‪ ,‬היינו קוברים אחד ושלושה היו ממלאים את מקומו‪ ...‬ובאמצע‬
‫כל הסבל הזה חנה ואני החלטנו להתחתן‪ ...‬לא משנה מה מחכה לנו בחוץ‪ ,‬החלטנו שאנחנו רוצים להתמודד‬
‫יחדיו‪ .‬אמי ואבי היו נרגשים מהבשורה‪ .‬החתונה תוכננה לחודש פברואר‪ ,‬מספיק זמן בשביל שאמי תתפור‬
‫שמלה והינומה ובשביל אבי שיבנה חופה‪ ...‬החורפים של פולין קשים מאוד‪ ,‬אך ביום החתונה שלנו‪ ,‬השמש‬
‫זרחה‪ ,‬הרוחות נרגעו‪ ,‬ולרגע קצר‪ ,‬היה נראה שזוועות המלחמה רחוקות מאיתנו‪ .‬חברים רבים הגיעו לחגוג‬
‫עימנו‪ .‬חנה היתה ניראת נהדר‪ ,‬נשות הגטו עמלו במשך שעות בטיפול בשיערה ובאיפור פניה‪ .‬כולם אמרו‬
‫שהיא היתה האישה היפה ביותר שאי פעם ראו‬
 ‫(קריינית)‪ :‬פרידל דיקר ברנדייס‪ ,‬היתה ציירת ואמנית מחוננת‪ .‬בתקופת השואה‪ ,‬בגטו טרזין עסקה בטיפול‬
‫באומנות עם ילדי הגטו‪.‬‬

‫(הללי פוגל)‪ :‬עודדתי את הילדים לדמיין אל מחוץ לחומות שכלאו אותם ולהעלות מצבים שלא התקיימו‬
‫במחנה‪ ,‬כיוונתי אותם להילחם במפלצות וחיות שאפפו את דימיונם‪ .‬הילדים ציירו על דפי משרד משומשים‪,‬‬
‫באמצעות עפרונות פשוטים ‪,‬וצבעים אקריליים שהצלחנו להבריח למחנה‪ .‬במהלך שהותי במחנה אספתי כ‪-‬‬
‫‪ 5,000‬ציורים שצויירו על ידי הילדים ושמרתי אותם אצלי במזוודה‪.‬‬
‫מצגת תמונות מוצגת מאחורה‬

‫(קריינית)‪ :‬לאחר המלחמה נמצאה המזוודה עם הציורים וכיום הם מוצגים במוזיאון היהודי בפראג‪.‬‬

‫(קריינית)‪ :‬במחנה הריכוז טרזין הקימו מקהלת ילדים‪ .‬המקהלה הציגה הצגת אופרה בשם ברונדיבר‪ .‬ההצגה‬
‫מתארת רשע בשם ברונדיבר אשר מפריע לילדים להשיג חלב‪ .‬בעלי החיים עוזרים לילדים להתגבר על‬
‫ברונדיבר‪.‬‬
‫דיטה קראוס‪ ,‬היתה אחת הילדות שהשתתפו במקהלה זו‪.‬‬
‫)______________ מי מציג?) כשהגעתי לטרזין הייתי בת ‪ 14‬והצטרפתי בשמחה למקהלה‪ .‬תמיד חזרתי‬
‫מהחזרות עם הילדים במצב רוח טוב‪ ,‬היו לנו צחוקים כשהצטופפנו שם מאחורי הגדר‪ .‬זה הוסיף לי‬
‫אופטימיות‪ ,‬חשבתי שעוד מעט המלחמה מסתיימת ואנחנו נחזור הביתה ונמשיך את החיים כמו שהיו‪ ,‬היינו‬
‫נאיביים‪ ,‬אבל ככה חיינו‪ .‬לא היו הרבה ילדים שהופיעו איתנו שם‪ ,‬ששרדו את השואה‪ .‬כל תפקיד נלמד ע"י‬
‫קבוצה גדולה של ילדים‪ ,‬כדי שבמקרים של מוות או מחלות יהיה מישהו לכל תפקיד‪ .‬אני הייתי כלב מספר‬
‫חמש‪ .‬מסיבות אלו זכיתי גם אני לשיר בהצגה‪.‬‬
‫סרטון קצר של הופעת המקהלה‪.‬‬

‫מתחיל להתנגן חלק מהשיר של רזאל שהושמע בתחילת הטקס‪.‬‬

‫כל משתתפי הטקס מתקרבים לקרבת הבמה שרים יחד משפט אחד מתוך השיר ויורדים מהבמה‪.‬‬
‫המנגינה נחלשת‬
‫(קריינית)‪ :‬הקהל מתבקש לעמוד לאמירת קדיש ושירת התקווה ואני מאמין‪.‬‬
‫קדיש‪ -‬מי אומר??‬

‫תם הטקס‪.‬‬